‫בנצי‪ :‬לשם התחלה‪ ,‬וכדי להכניס את עצמנו למצב הרוח המתאים‪ ,‬אני רוצה לקרוא לפניכם‬
‫שיר‪ ,‬שמספר אמנם על מציאות שהיתה בערך ‪ 02-51‬שנה לפני שנולדנו‪ .‬אבל משהו‬
‫מהריחות‪ ,‬מהטעמים‪ ,‬מהצבעים שהשיר נושא אתו‪ ,‬מזכיר לי גם את ילדותנו שלנו – את ילדותי‬
‫שלֶם לרגל מפגש –‬
‫שלי‪ .‬השיר נקרא "ילדי בית‪-‬אלפא לא בוכים" והוא נכתב ע"י אלישע ֶ‬
‫דומה לשלנו – שהתקיים בשנת ה‪ 02-‬לבית‪-‬אלפא‪:‬‬
‫ילדי בית‪-‬אלפא לא בוכים‬
‫(תמונות מילדות נשכחת)‬
‫לילה‪ ...‬חושך‪ ,‬יריות מהגלבוע!!!‬
‫ילדי בית‪-‬אלפא לא בוכים – אין למי!‬
‫אבא ואמא אינם (הם עסוקים בבניין הארץ)‪,‬‬
‫אבל גם אין על מה –‬
‫כי לקובה השומר יש מָ אּוזֶר ארוך קנה‪,‬‬
‫עם ַקת מעץ והוא כבר יראה להם‪...‬‬
‫רוח ממערב‪ ,‬תריס דופק‪...‬אש בשדות‪...‬‬
‫ילדי בית‪-‬אלפא לא בוכים – אין למי!‬
‫שומרת הלילה עם פנס הרוח‬
‫כבר הלכה לה למקום אחר‪.‬‬
‫אבל גם אין על מה –‬
‫לדז'ּונֶק הנפח יש פטיש גדול ‪ 4‬קילו‪,‬‬
‫כי ְ‬
‫הוא כבר יראה להם‪...‬‬
‫חם‪ ...‬ברחש‪ ...‬קוצים‪...‬‬
‫רגליים יחפות בעפר‪,‬‬
‫ילדי בית‪-‬אלפא לא בוכים – אין למי!‬
‫ִהינְ ָדה המטפלת ממילא אינה שומעת‪...‬‬
‫אבל גם אין על מה –‬
‫עוד מעט נגיע לעץ הּדוֹם הגדול‬
‫שפירותיו עגולים ומתוקים‪.‬‬
‫רוח קדים מעלה תימרות אבק‪...‬‬
‫אוהלי קידר שחורים ממלאים את האופק‪.‬‬
‫ילדי בית‪-‬אלפא לא בוכים – אין למי!‬
‫(גם אם הינדה תשמע‪,‬‬
‫מה היא כבר יכולה לעשות?)‬
‫אבל גם אין על מה –‬
‫עוד מעט נגיע לסחנה הקטנה‪,‬‬
‫יש שם שדרת אקליפטוס כבדת צל‬
‫וגם תעלת בטון קטנה‪,‬‬
‫המוליכה מים צלולים וקרים‬
‫שחלזונות אבן שחורים לדפנותיה‪.‬‬
‫[אלישע שלם הוא בנו של מתיתיהו שלם‪ .‬משפחתם עברה מבית‪-‬אלפא לרמת יוחנן ב"טרנספר" הידוע‪ ,‬בשנת ‪]5492‬‬
‫חגי‪ :‬בסוף השיר נזכרת הסחנה הקטנה ו'חורשת הסחנה' שהיתה שם שכולנו עוד זוכרים אותה‪.‬‬
‫בקשר לזה יש לי סיפור קטן‪ .‬יום אחד טיילנו שם‪ ,‬בחורשת הסחנה‪ ,‬והיו שם כוורות של‬
‫דבורים שהתחילו להיפתח‪ .‬כולנו חזרנו משם בוכים ומייללים‪ ,‬בעגלה של ה'גן ירק'; וכל‬
‫החברים בקיבוץ היו בטוחים ש‪-‬או שאנחנו יצאנו מדעתנו‪ ,‬או שאיטה יצאה מדעתה – כי 'בסך‬
‫הכל' הצצנו לראות מה יש שם בתוך הכוורות והדבורים לא כ"כ אהבו שמציצים להן‪ .‬ולא היה‬
‫מישהו מאתנו שלא נעקץ‪ ,‬והיו גם כאלה שיותר מפעם אחת‪ .‬היום‪ 12 ,‬שנה מאוחר יותר‪ ,‬לא‬
‫צוחקים יותר מדבורים‪ ,‬כי יש אנשים שמתים מזה‪ .‬לנו זה היה אירוע חווייתי – אמנם כואב‪,‬‬
‫אבל חווייתי‪ .‬אבל לא כך מתייחסים לזה היום‪.‬‬