הבכי שלא נשמע
הגליון לכל בית יהודי • בנשיאות הרה”צ שלום ארוש שליט”א • פרשת :ד ב ר י ם ט' מנחם אב ה' תשע''ה (/15 •)25/07גלי ון429 : הבכי שלא נשמע ב ליקוטי מוהר"ן תנינא ,בתורה ס"ז כותב רבינו הקדוש, על חורבן בית המקדש ,דברים המאירים את עינינו, לדעת מהו באמת היחס שלנו לחורבן ,וזו לשונו" :וְ ִה ֵּנה ית-מ ְק ָּד ׁ ֵשנוּ ַ ,אךְ ָּכ ֵעתֶ ׁ ,ש ַה ׁ ֵּשם שרַ ף ֵּב ִ ַמה ׁ ֶּש ָע ַבר ַאיִ ןִּ ,כי ְּכ ָבר נִ ְ ׂ יִ ְת ָּברַ ךְ ְמ ַצ ֶּפה לָ ׁשוּ ב ֵאלֵ ינוּ וְ לַ ֲחזר וְ לִ ְבנוֹת ֵּביתִ -מ ְק ָּד ׁ ֵשנוּ ,רָ אוּ י לָ נוּ ית-ה ִּמ ְק ָּד ׁש ,רַ ק לְ ִה ׁ ְש ַּת ֵּדל ְּב ִבנְ יָ נוֹ"... ׁ ֶשלּ א לְ ַע ֵּכבַ ,חס וְ ׁ ָשלוֹםִּ ,בנְ יַ ן ֵּב ַ רבינו הקדוש מלמד אותנו ,שאין מה לבכות על דבר שכבר היה ,כי מה שהיה היה ,והבכי לא יחזיר את הגלגל לאחור ,וכל שכן שלא מתאבלים על עצים ואבנים שנשרפו .וכי כמה עלה לשלמה המלך לבנות את בית המקדש הראשון? עשר מליון או כמה עשרות מליונים? זו הבעיה? כסף? אם כל יהודי יתן רק דולר אחד ,כבר יהיה מספיק בשביל לבנות בית מקדש מפואר ביותר. אלא בודאי הבכיה היא על המצב שלנו עכשיו ,על כך שעדיין אנחנו חסרים את אותם חסרונות שבגללם נחרב הבית ,שאילו היינו מתקנים את אותם חסרונות ,בודאי כבר היה נבנה מחדש, ולכן למעשה בכל יום ויום שלא נבנה בית המקדש ,זה כאילו הוא נחרב באותו יום. למעשה אנחנו בוכים על הדעת שחסרה ,כי אמרו חז"ל ,שכל מי שיש בו דעת כאילו נבנה בית המקדש בימיו ,וממילא מובן שמי שאין בו דעת ,הרי זה עצם החורבן .אנחנו בוכים על החורבן של כל כך הרבה מנשמות ישראל ,שרחוקים כל כך מאור ה' ,ולא חיים את האור שבתורה ואת המתיקות של אור האמונה ,ובכל יום ויום ,הולכים בהבלי העולם הזה ורודפים אחר התאוות ,ונערי ונערות ישראל ,ממלאים את הרחובות בחיפוש אחר הריגוש הבא והתאווה הבאה ,כמאמר הנביא: תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות -זה החורבן שאפשר ואפשר להרגיש ,ולבכות עליו בדמעות ובכי תמרורים. כשארץ ישראל נחשבת למקום ראשון בטומאת הניאוף ,על זה יש לבכות ולבכות ולבכות ,שזהו אחד מהעוונות החמורים ביותר, שיש עליו עונש כרת ר"ל ,ומהעוון הנורא הזה ,עושים מצעדי גאווה ,ה' ירחם. כשאני שומע אנשים ,שאכפת להם מעם ישראל ,והם נאנחים ואומרים :כמה צרות יש לעם ישראל .אני מגיב ואומר :כמה ניאוף יש בעם ישראל! רבינו קורא לניאוף :הרע הכולל! הניאוף הוא השורש של כל הרע שיש בעולם .כל עוולה ,כל צער ,כל אכזריות ,כל המחלות ,כל התאונות ,כל המלחמות ,כל הדברים המזעזעים שהמח לא יכול לסבלם – הכל בא מהניאוף. על זה צריכים לבכות! על כך שהתאווה הנוראה הזו ,שהורסת את כל העולם ,אין מי שיזהיר עליה ירחיק ממנה ,ואפילו בקרב מחנה שומרי התורה והמצוות ,לא מדברים על כך שזו תאווה רעה שצריכים להתרחק ממנה ,ולא מלמדים על החשיבות של שמירת העיניים ושצריכים לצאת מהתאווה הזאת ולבטל אותה וכו' ,ויש שאפילו מוצאים לה היתרים – זו הגלות .ועל זה הבכי. על זה בוכים – על ההעלמה שיש על האור של הצדיק שמלמד את בני ישראל מה היא עבודת ה' באמת ,שמלמד את ישראל אמונה ,תפלה ,להתרחק מתאוות ,שהדברים האלו ,שהם היסודות של היהדות ,הם בהסתרה ובכיסוי ולא מדברים מהם ולא עובדים עליהם ,בוכים על החושך הנורא הזה. רק מי שקצת ראה אור ,וקצת טעם טעם של אמונה ,רק הוא יכול לבכות על ההעלמה שהעולם נתון בה ,וגם על מה שהוא עדיין רחוק ,כי מי שבכלל לא ראה שום אור של תורה ,שום אור של אמונה ,שום אור של קדושה ,ולא טעם את הטעם של היהדות, הוא לא יכול לבכות על כלום ,בטח לא על חורבן בית המקדש ,וגם לא על החורבן הנורא של נשמות ישראל ונשמתו שלו. אדם בא לומר את הקינות ,והן נראות לו כבדות וארוכות ומשעממות – הוא לא מבין על מה לבכות ,הוא לא מבין שהוא צריך לבכות על החורבן של עצמו ,באיזה חושך הוא מונח ,שלא ראה מאורות מימיו ,ולא טעם טעם קדושה מימיו ,ולכן הוא לא יכול לבכות על חסרון הדברים האלו ,כי הוא לא יודע שהם חסרים לו ,לכן הוא לא מקונן על חסרונם, והאמת היא ,שאדם זה שלא מקונן ,צריכים לקונן ולבכות עליו. הדבר העיקרי שמאפיין את חוסר הדעת שהוא עצם החורבן ,זה הבכיה של חינם ,שמי שאין לו דעת ,הוא לא יכול לבכות בכי של געגועים לרוחניות ,כי כאמור הוא בכלל לא מרגיש מה חסר לו, ואם הוא בוכה זה בודאי רק בכיה של חינם ,שבוכה שרע לו ומר לו וחסר לו ולא טוב לו וכו'. מזה מובן מה שאמרו חז"ל שהחורבן נגזר על בכיה של חינם של אבותינו במדבר ,שלכאורה זה נראה שלא בצדק – הם בכו ואנחנו צריכים לסבול עד עכשיו? אלא ,בודאי שהם בכו והדור הבא אחריהם המשיכו לבכות ועד היום אנחנו ממשיכים לבכות ,כי כאמור ,אדם שנמצא בחושך רוחני ,שלא טועם את טעם הקדושה ולא רואה את אור האמונה ,הוא לא מסוגל לבכות שום בכי מלבד בכיה של חינם ,שבוכה – למה יש צרות? למה ככה ולמה ככה .הוא לא רואה ולא חש כלל, את החלק שלו כגורם לצרות שישנן ,ואפילו אם מבין קצת מרחוק שמסתמא הוא לא לגמרי בסדר ויש לו מה לתקן ,הוא עדיין לא יודע כלל מה לעשות ,כי הוא בחושך ולא יודע היכן נמצא האור. על אלה שרחוקים מכל וכל ,אותם תינוקות שנשבו שאינם יודעים מיהדותם כלל ,אנחנו בכלל לא מדברים ,כי בודאי שלא שייך אצלם בכיה על החורבן ,אלא אנחנו מדברים על עצמנו ,שבשביל שנבין באיזה חושך אנחנו נמצאים ,צריכים להביא דוגמא ,איך נראה אדם שראה את האור ומרגיש מה חסר לעולם ,שרק הוא יכול באמת לבכות על החורבן כמו שצריך. הדוגמא היא רבי נתן מברסלב זצוק"ל ,שבכל ט' באב ,היה נכנס מתחילת הצום ,למקלט סגור ,ושם היה ממרר בבכי ברציפות מתחילת הערב וכל הלילה ,עד לצהרי יום המחרת! הוא לא ישן ולא הפסיק לרגע לבכות נהרות של דמעות, על ההעלמה שידע שישנה על אור הצדיק ,אור התורה ,אור האמונה ,על כך שעם ישראל הולכים בחושך ,שהעולם הזה עדיין מושך אותם ,ועוד איך מושך אותם .כי הוא ידע מה זה אור ,לכן הוא יכול היה לבכות על החושך! מסרתי שיעור ברדיו ,ודברתי על כך שאמונה פירושה להודות על הכל ,להאמין שאין שום רע בעולם ,וה' רק טוב ומטיב תמיד וכו' ,אשה אחת התקשרה ואמרה לי :כבוד הרב ,הבן שלי עזב את דרך היהדות ,עזב את הישיבה ועכשיו הוא מחלל שבת – גם על זה אומר תודה? על ידי התשובה שהשבתי לה ,נוכל להבין ממש את הפנימיות של ההודאה .לפני שנכנסתי לעומק הדברים ,הסברתי לה את הסיבות הפשוטות ,מדוע היא צריכה להודות ולהיות בשמחה ,וכך אמרתי לה :אם העצבות והמרה שחורה ,שלך ושל בעלך ,תועיל להחזיר לכם את הילד לדרך הישר ,אני מוכן להתיר לכם להיות בעצבות ...וכן אני אומר לכל אחד ואחת: אם העצבות והמרה השחורה והדיכאון וכו' ,יועילו לכם לדבר שחסר לכם ,לתשובה שלכם ,לבעיות שלכם – אני מוכן למצוא לכם היתר להיות בעצבות ...אבל כולם יודעים היטב שהעצבות לא פותרת שום בעיה ,רק מחריפה אותה .ואסביר את זה בכמה אופנים: קודם כל ,אפילו בדרך הטבע ,כשילד רואה הורים עצובים ,בוכים, כועסים ,מודאגים וכו' ,הוא לא רוצה להיות כמותם ,והוא כביכול אומר :אם הדרך שלכם לא מביאה אתכם לאושר ושמחה וכח להתמודד עם כל קושי ,למה שאלך בדרך הזאת? לפי מה שנראה לעין אין לכם מה להציע לי כלל ,הסחורה שלכם היא 'לא מציאה' כלל .אם התורה שלכם לא נותנת לכם שמחת חיים בכל מצב ,אני לא רוצה אותה. לעומת זאת ,כאשר בן רואה את הוריו שהם שמחים ורוקדים ומודים על הכל ,ומקבלים הכל באמונה ,זה מחזיר אותו בתשובה! נכנסת בו הערכה והערצה להורים כאלה בעלי אמונה ,והוא רואה עין בעין את הכח והאור של האמונה, שנותנת להורים של שמחה והכוחות להתגבר על הכל ,והוא בעצמו כבר רוצה לזכות לאור הזה ,כי בודאי האור הזה חסר לו ,כי כל מי שרחוק מה' ,זה בגלל שהוא נמצא בתוך תוכו בדכאון ,והוא מחפש את השמחה. כך צריכים להתנהג ,בהודיה ושמחה ואמונה ,וחצי שעה ביום, להתפלל עליו בסתר ,בלי שידע כלל שמתפללים עליו ,וכשאדם בשמחה ,התפלות שלו מתקבלות מיד ,ונמצא ,שגם בדרך הטבע, ההתנהגות של ההורים ,שהיא באמונה ושמחה ,מחזירה את בנם למוטב ,וגם התפלות מתקבלות. אלו עדיין הסבות הפשוטות להיות במשחה ,ועכשיו יש את הסבה השלישית ,שיש בה את כל עומק האמונה וקבלת הנהגת ה' באהבה ובתודה .נזכיר שהשאלה שנשאלה היא, למה הם צריכים להודות על כך שהבן שלהם התרחק? התשובה לכך היא ,משום שלמעשה ,הבן הזה ,גם קודם שהתרחק בפועל ,היה רחוק מיהדות לגמרי! אחרת לא היה מתרחק -וכי מי שטעם טעם של תורה ,טעם של אמונה, טעם של יהדות ,האם יהיה מוכן לעזוב את זה אפילו לשבריר שניה בשביל כל הון שבעולם? בודאי שלא .מי שראה את האור וטעם את הטעם של התורה ,האמונה ,היהדות ,זה לא נסיון בשבילו כלל! נמצא ,שלמעשה כבר קודם לכן ,הוא היה רחוק ,רק שעוד לא ראו את זה עליו ,ורק עכשיו הוא הסיר את התחפושת ,אם כן, זו טובה עצומה שצריכים להודות עליה ולרקוד ולשמוח ,שרק עכשיו הם יודעים עד כמה הוא רחוק ויכולים להתחיל לעבוד לקרב אותו .ובאמת ,אם יודו על האמת ,גם הם רחוקים כמותו ולא טעמו טעם תורה וכו' ,ולא ראו מאורות מימיהם ,אחרת היו מצליחים להעביר לו את האור הזה ,בלי לומר לו מלה ,וכל שכן על ידי התנהגותם המלאה באור ושמחה .אם כן ,זו עוד טובה עצומה, שצריכים לרקוד ולהודות עליה ,שעכשיו הם גם יתחילו לחזור בתשובה ולהתקרב לאור התורה – דבר שמקרב אותך לה' ,לא צריכים להודות עליו? כשאדם מסתכל כך על כל דבר ודבר בחיים ,זה נקרא שיש לו דעת ,שמאמין שהכל לטובה ויכול להודות על הכל! זה הפירוש האמיתי למה שאנחנו אומרים בקדיש :יהא שמיה רבא מברך וכו' ,שהאדם צריך שיהיה מסוגל לצעוק בכל רגע נתון ,בכל מצב ובכל נסיון :יהא שמיה רבא מברך! לקפוץ לאש ולהגיד :ה' טוב ומטיב! אין רע בעולם! זה הפשט של אמירת 'אמן יהא שמיה רבא' ,שמברך את ה' על הכל :יתגדל ויתקדש וישתבח וכו'. זו הדעת שעליה אנחנו בוכים שהיא חסרה .שמי שיש לו את הדעת הזאת הוא באמת בוכה כשרואה את אחיו שחסרים מהדעת הזו ,שלא רואים את האור ,את הזכות להיות יהודי ,שלא שמחים בכל נקודה ונקודה הכי המשך בעמוד 3 הפרשה פניני הפרשה פניני פניני חסידות ברסלב פנינים ,פתגמים ,רעיונות ,חידושים לפרשת השבוע וְ זֶ ה ְּב ִחינַ ת ֵא ָיכה ׁ ֶשאו ְֹמ ִרים ְּב ִת ׁ ְש ָעה ְּב ָאב .וְ זֶ ה ְּב ִחינַ ת ֵא ָיכה פנינים ,פתגמים ,רעיונות ,חידושים לפרשת השבוע יקים יוּ ַעם זָ ָהבִּ ,כי ִע ַּקר ַה ִּקינוֹת ֵהם ַעל ִה ְס ַּת ְּלקוּ ת ַה ַּצ ִּד ִ ית-ה ִּמ ְק ָּד ׁש .וְ ַעל-יְ ֵדי שלא יבין דבריו כ"א זה המרגיש בעצמו כי ואין אנחנו יכולים להצטער ולבכות ולהוריד כנחל ָה ֲא ִמ ִּת ִּיים ׁ ֶש ׁ ְּשקוּ ָלה ִּכ ְפ ַליִ ם ְּכחֻ ְר ַּבן ֵּב ַ מׁשה( "...א א) "א ֶּלה ַה ְּד ָבִרים ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר ֶ ֵ זה שאמר הכתוב" :מוכיח אדם אחרי חן ימצא הוא זה האיש ,אבל בתוכחת מגולה מסתמא דמעה כאשר היה ראוי ונאה לנו ,וכמו שכתבנו לעיל זֶ ה ָאנוּ ַע ְכ ׁ ָשו ַּכ ּצֹאן ֲא ׁ ֶשר ֵאין ָל ֶהם רו ֶֹעה( .ליקו"ה בציעת הפת ה) ממחליק לשון" מוכיח אדם זה משה שהוכיח יבעט .לכך אמר הקב"ה למשה שיקרא התורה בערך אבלות ,על כל פנים ,את אשר בכחנו לעשות את ישראל ,ומפני שהוכיחן חן ימצא שנאמר במשה וגם מצאת חן בעיני" ,ממחליק לשון" זה בלעם שהיה שונא ישראל בתחילה דיבר להם חלקלקות ואמר "מה טובו אוהליך יעקב" ולבסוף ביקש להחטיא את ישראל. עליהם אמר שלמה נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא .וגם על משה נאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב ועליו לא נאמר אלא ועליהם על המוכיח ועל המוכח. (דעת זקנים) הזאת המה הדברי מוסר שבפר' זו והמה נגד כל ישראל ,כי כל תוכחה היא דברים קשים המתנגדים אל כל ישראל ,ויקרא אותם באזניהם ,היינו ברמז שדומה למדבר בלחישה באופן שלא יכנס כ"א באזני זה היודע בעצמו שהוא חייב בדבר וזהו הרמז באלה הדברים אשר דבר משה אל כל הגדולים אשר בשם ישראל יכונו ,ומה דבר להם היינו במדבר בערבה וגו' ר"ל ממני תראו וכן תעשו להוכיח ברמז כי זה סבה גדולה לקבלת התוכחה( .כלי יקר) מׁשה( "...א א) "א ֶּלה ַה ְּד ָבִרים ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר ֶ ֵ ופירש"י לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל" כאן לימד אותם דרך התוכחה כי כל מוכיח הרוצה שיהיו דבריו נשמעים ולא יבעטו בתוכחתו אז יוכיחם ברמז ולא בפירוש באופן תשעה באב הוא היום אשר קרא ה' לבכי ולמספד. ואם כל הימים בהזכיר חרבן בית המקדש ,כגון באמירת תקון חצות וכדומה ,ראוי לעורר בכי ונהי, על אחת כמה וכמה כהיום הזה ,אשר בודאי גדול צער השמים ,רחל מבכה על בניה ,וה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו ,שאוג ישאג על נוהו יותר ויותר על שאר הימים .הנה כי כן ,אף כי בעוונותינו, עינינו חשכו מראות ברע אשר גרמנו בעוונותינו, שו"ת של חסד נעשה .וידמה האיש בדעתו כאלו באזניו ישמע קול אלפי אלפים ורבי רבבות מחנות קדושים ,שהמה בוכים בקול ברמה ,יללה רבה וצעקה גדולה ומרה, ולבו יחיל בקרבו על אשר גרם כל כך צער לאביו ולאמו קדשא בריך הוא ושכינתה ,וכל צבא המרום צדיקים וחסידים ומלאכים ושרפים ואופנים ,אולי יתעורר לבבו להתמרמר בבכי ותרדנה דמעותיו, ועל כל פנים ,אם לא יוכל לבכות ולהוריד דמעה, יאמר הקינות בקול בכי ,וכל הלילה והיום ישב בדד וידם בפנים עצובות ,עד שכל רואיו יכירוהו שהוא מר ועצב יותר ממי שמתו מטל לפניו ,ולא יסיח דעתו מן האבלות .ומתוך כך אסרו לשחק עם תינוק ,ואפלו לעסק בתורה אסרו ,משום דכתיב (תהלים יט ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב .על אחת כמה וכמה לשאר שחוק וקלות ראש דאסור. וכן אסרו שתית הטוטון .ובזמן הרב כנסת הגדולה היה איש אחד ששתה טוטון אחר חצות ונדה אותו: (פלא יועץ ת"ב) ערין וְ ִד ֵּבר ִמגְ דֻ ַּלת ַר ֵּבנוּ ַה ְר ֵּבה "ת ְּב ִעיר ְט ׁ ֶש ִ ׁ ָש ַבת ַּפ ַעם מו ַֹה ְרנַ ְּ ָּכל ָּכ ְך ַעד ׁ ֶש ַּנ ֲענָ ה לוֹ ֶא ָחד ֵמ ֲח ׁשוּ ֵבי וּ גְ דו ֵֹלי ַאנַ ׁ"ש :ר' נָ ָתן ֵמ ַאיִ ן לו ְֹק ִחים ַא ֶּתם זֹאת ְל ַד ֵּבר ָּכל ָּכ ְך ִמגְ דֻ ָּלתוֹ? וְ לֹא ָענָ ה לוֹ "ת ְּכלוּ ם .וְ ִה ֵּנה ְּבמו ָֹצ ֵאי ׁ ַש ָּבת ַחל ָאז יוֹם ִּת ׁ ְש ָעה ְּב ָאב, מו ַֹה ְרנַ ְּ "ת ְּכ ַד ְר ּכוֹ ְּב ָכל ׁ ָשנָ ה ְל ֶמ ׁ ֶש ְך ָּכל ַה ַּליְ ָלה וְ ִה ְר ָּבה וְ נִ ְס ַּגר מו ַֹה ְרנַ ְּ ִּבזְ ָעקוֹת ַּב ִּקינוֹת ׁ ֶש ַעל ַהחֻ ְר ָּבןְ ,ל ָמ ֳח ָרת ַּב ּב ֶֹקר ְּכ ׁ ֶש ָע ַבר ַה ַּנ"ל ְליַ ד ַח ְדרוֹ וְ ׁ ָש ַמע ֲע ַדיִ ן זַ ֲעקו ָֹתיו ,נַ ֲענָ ה וְ ָא ַמרָ :א ֵכן הוּ א יָ כוֹל ְל ַד ֵּבר ִּבגְ דֻ ָּלתוֹ ׁ ֶשל ַר ֵּבנוּ ( .שיש"ק ג-קמא) "ת ּקוּ ן ַה ְּכ ָל ִלי" ַעל ש ָרה ִמזְ מו ִֹרים ַה ִּנ ְק ָרא ִּ ָהיוּ או ְֹמ ִרים ֶאת ָה ֲע ָ ׂ ִּציּ וּ ן ַר ֵּבנוּ ַה ָּקדו ֹׁש ְּביוֹם ִּת ׁ ְש ָעה ְּב ָאבַ ,אף ִל ְפנֵ י ַה ָּצ ֳה ַריִ ם( .שם ד-רסח) ה-ב ָאב ָהיָ ה ְל ַאנַ ׁ"ש יוֹם ׁ ֶשל ְּת ׁשוּ ָבה וַ ֲח ָר ָטה ,וְ ָהיוּ יוֹם ִּת ׁ ְש ָע ְּ ֹ-ל ְב ָר ָכהֵ :אין ַמ ְר ִּבים ְמאֹד ִּבנְ ִתינַ ת ְצ ָד ָקה ,וּ ְכ ָא ְמ ָרם זִ ְכרוֹנו ִ יְ רוּ ׁ ָש ַליִ ם נִ ְפ ֵדית ֶא ָּלא ִּב ְצ ָד ָקה (שבת קלט( .).שם ד-רסט) נָ ֲהגוּ ַאנַ ׁ"ש ִל ְרקוֹד ְּבמו ָֹצ ֵאי ִּת ׁ ְש ָעה ְּב ָאב ְל ַא ַחר ִּב ְר ַּכת ַה ְּל ָבנָ ה. (שם ד-ער ) דיון הלכתי המוגש ע"י בית ההוראה "חוט של חסד" מאת הרה"ג ר' אלחנן שלום אלגרוד שליט"א ר"כ ההוראה ודומ"צ דק"ק "חוט של חסד" ודיין בביה"ד "משפט וחסד" טבילה -כאשר תשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון ,מי שנוהג לטבול בכל שבת מותר לו לטבול גם בשבת זו [הל' חגים לגר"מ אליהו זצ"ל פכ"ה ספ"ט]. תפילות -מתפללים כל תפילות שבת כרגיל ,ואין משנים בסדרי התפילה כלום. כמו כן אין משנים מניגוני התפילה או קריאת התורה והפטרה כלום .ובמקומות שנהגו להתפלל במנגינות של צער ,יש לבטל מנהגם אם לא שיצא מזה מחלוקת [הל' חגים פכ"ח ס"א]. זמירות -נהגו לשיר זמירות שבת כמו בשאר שבתות השנה .וגם מי שאינו רגיל לשיר זמירות בדרך כלל ,מותר לו לזמר בשבת זו [שו"ת אג"מ או"ח ח"ד סי' קי"ב ,הל' חגים פכ"ח ס"א]. ריקודים -במקום שנהגו לרקוד בשבת קודש ,מותר גם בשבת זו [נטעי גבריאל פצ"ג ס"ז]. טיול -נפסק ברמ"א [או"ח סי' תקנ"ג ס"ב] שאין לטייל בערב תשעה באב ,ופוסק החיד"א [ברכי יוסף שם סק"ה] שה"ה אם חל תשעה באב בשבת שאין לטייל כל היום. לימוד תורה -נחלקו הפוסקים האם כשחל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, מותר ללמוד תורה כל היום כולו ,ולמעשה רוב הפוסקים סוברים שמותר ללמוד עד השקיעה כל מה שלבו חפץ [ט"ז או"ח סי' תקנ"ג סק"ב ,משנ"ב שם סק"י ,בא"ח שנה ראשונה פ' "דברים" אות י"ח ,הל' חגים פכ"ח ס"ב] .וי"א שמ"מ טוב ונכון ללמוד בשבת אחר חצות בהלכות תשעה באב וללמד לרבים הלכות אלו [ילקוט יוסף או"ח סי' תקנ"ו ס"ב]. סעודות בשבת -אם חל תשעה באב באחד בשבת ,או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת ,אוכל בשר ושותה יין בסעודות הלילה והבוקר ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו [שו"ע או"ח סי' תקנ"ב ס"י]. מנחה וסעודה שלישית -טוב להתפלל תפילת מנחה של שבת מוקדם כדי שיוכל לאכול סעודה שלישית במתינות [הל' חגים פכ"ח ס"ד] ,ובמנחה אין אומרים "צדקתך צדק" [רמ"א ושו"ע או"ח סי' תקנ"ב סי"ב] .גם בסעודה שלישית מותר לאכול בשר ולשתות יין ,ומנגנים שירות ותשבחות כסדר ,ומברכים בזימון ,אך צריך לסיים הלכות תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום א' לאכול קודם בין השמשות כמו בכל ערב תשעה באב [שו"ע ורמ"א או"ח סי' תקנ"ב ס"י]. ויכוון כראוי בברכה שלישית בברכת המזון על מלכות בית דוד ובניין בית המקדש .וגם אחר ברכת המזון ,מותר לאכול אם הוא עדיין קודם השקיעה ואין צריך להתנות כמו בחול [שעה"צ סי' תקנ"ג סק"ז]. בין השמשות ואיסור הכנה משבת לחול אחר השקיעה אסור לאכול ,לשתות,לרחוץ ,לסוך או ללמוד תורה וכן כל דבר שהוא ב"שב ואל תעשה" .אבל דברים שהם ב"קום עשה" ,כגון ישיבה על כסא נמוך, חליצת המנעלים וכן החלפת בגדי השבת, אסורים עד צאת הכוכבים כיון שזוהי הכנה משבת לחול האסורה [הל' חגים פכ"ח ס"ז]. ולכן אסור להסיר בביהכנ"ס את הפרוכת מארון הקודש ,לסלק המפות מהשולחנות ולהפוך את הספסלים קודם מוצ"ש .ומותר להניח במקרר את שיירי המאכלים אחר סעודה שלישית ,אבל אסור לנקות את השולחן או את החדר [הליכות ומנהגי תשעה באב עמוד .]54כמו"כ ,אין לאכול סמוך לכניסת התענית מיני מתיקה שישאירו טעמם ברוק בתענית [משנ"ב סי' צ' ס"ק מ"ה]. חליצת המנעלים ולבישת בגדי חול -המנהג הטוב ביותר הוא להכריז כבר מערב שבת שזמן תפילת ערבית במוצאי שבת יהיה כעשר דקות אחרי זמן צאת הכוכבים הרשום בלוח .ולפיכך במוצאי שבת ימתינו המתפללים בביתם עד צאת הכוכבים ויאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול", חולצים את נעלי עור ונועלים נעלי בד, מחליפים בגדי שבת ולובשים את הבגדים שלבשו ביום שישי ,והולכים לבית הכנסת לתפילת ערבית ואמירת הקינות [רמ"א או"ח סי' תקנ"ג ס"ב ,הל' חגים פכ"ח ס"ח ,ילקוט יוסף או"ח סי' תקנ"ו ס"ד]. אמירת "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית - לאחר צאת הכוכבים מתפללים ערבית בישיבה על הרצפה כרגיל ,ואומרים קינות כרגיל בכל תשעה באב רק מוסיפים "אתה חוננתנו" בתפילה גם אם אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" קודם התפילה. ואם שכח לומר "אתה חוננתנו" ,אינו צריך לחזור ולהתפלל שהרי מבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב [הל' חגים פכ"ח סע' י'-י"ב] .ויש להזהיר את הנשים שאינן מתפללות ,שאסור להן לעשות שום מלאכה עד שיאמרו "ברוך המבדיל" ,שהרי אין מבדילים על הכוס עד מוצאי התענית [משנ"ב סי' תקנ"ו סק"ב]. ברכת "בורא מאורי האש" -מברכים ברכת "בורא מאורי האש" קודם קריאת מגילת איכה ואין מברכים על הבשמים ,ובמוצאי יום ראשון עושים הבדלה על הכוס בלבד ומברכים "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" בלבד ואין מברכים על נר ובשמים [שו"ע או"ח סי' תקנ"ו ס"א] .ואם שכח לברך ברכת "בורא מאורי האש" מיד במוצאי שבת ,יברך ברכה זו על נר כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר [משנ"ב שם סק"א] .ובדין נשים בברכה זו מצינו כמה שיטות( :א) י"א שהנשים כלל לא נוהגות לברך ברכה זו במוצאי שבת זו [ת"ב שחל ביום א' לגר"ש דיבליצקי שליט"א ,משום שחוששים לספיקו של הביאור הלכה בסי' רצ"ו ס"ח שנשים לא מברכות ברכה זו]( ,ב) וי"א שהבעל לא יברך ברכה זו בבית הכנסת אלא בביתו אפילו לפני מעריב ויוציא את אשתו ובני ביתו [שמירת שבת כהלכתה פס"ב הערה צ"ח ,משום שחוששים לספק הנ"ל]( ,ג) וי"א שיש להזכיר לנשים לברך לעצמן אחר אמירת "ברוך המבדיל" [שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ע"ז ,שו"ת יביע אומר או"ח ח"ד סי' כ"ד]. הבדלה למי שאוכל בתשעה באב -מי שצריך לאכול בתשעה באב ביום ראשון לא יבדיל מיד במוצאי שבת אלא בעת שירצה לאכול [הל' חגים פכ"ח סי"ז ,הליכות ומנהגי תשעה באב עמוד ,]55ואם צריך רק לשתות מים – לא יבדיל בשביל כך אלא ישתה ללא הבדלה [הל' חגים הנ"ל ,שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קכ"ט] .ויכול להוציא את בני ביתו בהבדלה שלא יצטרכו להבדיל שוב במוצאי תשעה באב [שערי תשובה או"ח סי' תקנ"ו סק"א ,הל' חגים פכ"ח סי"ט ,ילקוט יוסף שם ס"ז] .וטוב שיברך על הנר בסדר ההבדלה, ויברך על הכוס שלש ברכות – "הגפן" "בורא מאורי האש" ו"המבדיל" ולא יברך על הבשמים וגם לא יתחיל את ההבדלה מ"הנה ק-ל ישועתי""/ראשון לציון" ,אלא מ"סברי מרנן" (ואם כבר בירך על הנר ,יברך על הכוס רק שתי ברכות – "הגפן" ו"המבדיל") [הל' חגים פכ"ח סע' כ"א-כ"ב ,הליכות ומנהגי תשעה באב עמוד .]55 ולגבי שתיית יין בהבדלה ,אם יש שם ילד בין גילאים ,6-9יבדיל על היין וייתן לילד לשתות רוב רביעית [הל' חגים פכ"ח סי"ט ,ילקוט יוסף או"ח סי' תקנ"ו ס"ז]; ואם אין שם ילד( ,א) י"א שיבדיל על חמר מדינה (תה ,קפה, בירה וכד') ורק אם אין לו יבדיל על כוס מיץ ענבים [הל' חגים פכ"ח סי"ח ,שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ע"ז]( ,ב) וי"א שאף לכתחילה יכול להבדיל על מיץ ענבים וישתה לכתחילה מלא לוגמיו או לכל הפחות טעימה כל שהוא [ארחות רבינו ח"ב עמ' קמ"ה ,ילקוט יוסף או"ח סי' תקנ"ו ס"ז] .ואשה שאינה צמה בתשעה באב( ,א) י"א שתעשה הבדלה לעצמה [הל' חגים פכ"ח ס"כ]( ,ב) וי"א שלכתחילה עדיף שהבעל יעשה הבדלה על הכוס במוצ"ש ויכוון להוציא את כל בני ביתו (ואינו צריך להבדיל פעם נוספת במוצאי ת"ב) והאשה תשתה הכוס אם הוא חמר מדינה (ואם הבדיל על יין יתנו לקטן ,ואם אין שם קטן תשתה האשה מלוא לוגמיה) [שמירת שבת כהלכתה ח"ב פס"ב סמ"ח] .וקטן שהגיע לחינוך שאינו צם בתשעה באב( ,א) י"א שיש לחנכו שיבדיל לפני שאוכל [שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ע"ז אות ו']( ,ב) וי"א שאוכל ללא הבדלה ובמוצאי תשעה באב ישמע הבדלה מאביו [שו"ת רבבות אפרים ח"ג סי' שע"א בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל]. הדחת כלי השבת -אסור לשטוף את כלי השבת במוצאי שבת עד למחרת אחר חצות ,אבל מותר להשרותם בתוך הכיור במים כדי שיוכלו לשטוף אותם למחרת בנוחות ובקלות [ספר תשעה באב שחל בשבת לגר"ש דיבליצקי שליט"א]. מוצאי הצום – נחלקו הפוסקים האם בתשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון ,יהיה מותר בלילה שלאחר התענית לאכול בשר ולשתות יין .לדעת בני אשכנז [רמ"א או"ח ס"ס תקנ"ח] וכן פסק הגר"מ אליהו [הלכות חגים עמ' 225סעיף ט' שכן מנהג האריז"ל] אסור לאכול בשר ולשתות יין ,ולדעת הגר"ע יוסף [חזו"ע תעניות עמ' תטו והבין שכן ג"כ דעת השו"ע] מותר לאכול בשר ולשתות יין במוצאי הצום. ולעניין יין הבדלה בת"ב שנדחה לכו"ע איכא להקל שישתה היין בעצמו[ .שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' ע אות ט] ולגבי שאר החומרות (כגון תספורת וכד') מותר במוצאי תשעה באב בכל[ .הגר"מ אליהו הלכות חגים שם] ויה"ר שיהפכו ימים אלו לימי ששון ושמחה, ובמהרה נתבשר בבוא ינון ואליה אכי"ר. לשאלות ולתגובות למדור יש להפנות לכתובת אימיילhutShelChesed@ : gmail.com סיפור לשולחן שבת בורת הקודש עשתה ח את דרכה מהעיר צפת אל קברו של הנביא הושע בן בארי .היו אלה האריז"ל הקדוש ותלמידיו .רגילים היו ללמוד במחיצת רבם הקדוש בין ההרים ,ובין שיחי השדה. מפעם לפעם היה האר"י מזמין את בני החבורה להשתטח עמו על קברות הצדיקים הפזורים באזור .הם כבר ידעו שעל ידי השתטחות כזו אפשר להתחבר לנשמת הצדיק ולהשיג סודות עליונים בתורה. האריז"ל הקדוש עמד ליד קבר הנביא בתפילה ארוכה וחרישית, וסביבו תלמידיו גם הם דבוקים בתפילתם .לאחר מכן ישבו והאזינו למוצא פיו ,דברי תורה וקבלה הנשגבים מבינת אדם. לפתע הבחינו התלמידים כי פני רבם השתנו .השמחה השורה עליו תמיד פינתה את מקומה לארשת רצינית יותר .זמן מה היה האריז"ל מהורהר ,ולאחר מכן פנה אל תלמידיו" :הודיעו לי מן השמים כי גזֵ רה קשה מרחפת על תושבי צפת .מכת ארבה תבוא בגבול צפת ,אשר תאכל את כל עשב הארץ ותכלה את כל פרי העץ ,עד שלא יישאר דבר למחיה בכל הסביבה". נבהלו התלמידים מאוד ושאלו: "רבנו הקדוש ,עונש חמור כזה על שום מה? במה חטאו תושבי צפת ? והלוא אין יסורים ללא עוון". ענה להם האריז"ל" :כל זה בא עלינו בגלל יהודי אחד תושב העיר צפת הוא ,ר' יעקב שמו. עני מרוד הוא ואיבד את מקור פרנסתו ,יושב הוא בצרתו ,מבכה את מר גורלו בא בתרעומת כביכול לקב"ה על מצבו הקשה ועל כך שאין מי ישים ליבו עליו. כשראו מן השמים שאין איש מיושבי צפת בא לעזרתו ,נגזרה הגזרה על העיר כולה כי ארבה יגיע לעיר". "אבל ,רבי" ,קראו התלמידים, "אולי עוד אפשר לעשות דבר מה ולהציל יישוב שלם מצרה חס ושלום .אולי עוד ניתן לתקן. הן שוגגים אנו ולא מזידים בכך שלא שמנו ליבנו למצבו של היהודי .מה עלינו לעשות?". ציווה האריז"ל שכל אחד מתלמידיו ינדב סכום מסויים, וכשהצטבר בידם סכום נכבד עיניים צופות למרחוק קרא האריז"ל לתלמידו רבי יצחק ,ומסר לו את צרור הכסף וציווהו לגשת לבית האיש העני ולהעניק לו את הצרור. יצא רבי יצחק וחיפש במבואות העיר ,עד שאיתר את ביתו של האיש העני .לעניו נגלה מראה הבית מבחוץ ,מראה עלוב ביותר. הקיש התלמיד על הדלת ולא נענה .רק קולות של מרירות ובכי נשמעו מתוך הבית .אזר התלמיד עוז ופתח בעצמו את הדלת ,והנה הוא רואה את ר' יעקב יושב במרכז הבית ,סביבו בני משפחתו ,והוא מדבר כלפי מעלה ,ובוכה ,בוכה... כניסתו המפתיעה של תלמיד האריז"ל השתיקה באחת את בכיו של ר' יעקב .הוא הביט באורח בפנים תמהות ,כשואל 'מה רצונך?!' .אמר לו רבי יצחק כי תלמיד האריז"ל הוא ,וזה עתה שמע מרבו כי ר' יעקב שרוי בצרה ויש לעזור לו" .מה אירע לך ומדוע תבכה?" ,שאלו רבי יצחק. ר' יעקב שפך את מר ליבו לפני האורח .הוא סיפר על פרנסתו שעסק בה מדי יום ביומו כדי להביא לחם לביתו .כד גדול של חרס היה לו ,ובו היה מוביל מים לחצרות השכנים באזור .מהמעט שהשתכר הצליח להחיות את צאצאיו .עתה נשבר הכד ועמו מטה לחמו .באין לו כד ,אין הוא יוצא לעבודתו ,ואין לו ממה להאכיל את ילדיו. "בצר לי פניתי אל הקב"ה", הוסיף היהודי הפשוט לספר, "וטענתי :האם כך ראוי לי?! האם עונש של רעב חלילה נגזר עליי ועל בני משפחתי?! וכי רשע אני יותר מכל העולם כולו?! והלוא הוא זן את כל העולם בחן בחסד וברחמים ,ומדוע לקח ממני את מקור פרנסתי?"... השתאה התלמיד לראות כמה צדקו דברי האריז"ל ,אשר ידע בדיוק את סדר הדברים .הוא הוציא מחיקו את צרור הכסף שאספו התלמידים ,פנה אל היהודי ואמר" :שמע נא ר' יעקב, הנה שמע ה' את תפילתך ,ומעתה לא תדע עוד מחסור .אנו ,תושבי צפת ,נתמוך בך ובמשפחתך ,ככל שיידרש". פני האיש אורו והוא לא ידע את נפשו מרוב שמחה .הוא הביט באושר בבני משפחתו ובמטבעות שהתגלגלו לידיו ,ולא חדל מלהודות לה' ולהביע את תודתו לפני האורח שבא ברגע הדרוש ,להציל את משפחתו מחרפת רעב. רבי יצחק לא שת לבו לדברי התודה של העני .פניו הרצינו, והוא פנה אל היהודי בנימה של תוכחה" :הידעת שבעבורך כמעט התחייבו כל תושבי צפת בסכנת כליה ורעב?! כאשר באת בטענות כלפי הקב"ה ,הביטו בשמים וראו שאין לך עוזר מקרב אחיך ושכניך ,ונגזרה עליהם גזרה. אילולא רבנו הקדוש ,האריז"ל, ששמע זאת ובזכותו ניצלו כל תושבי העיר"... התחרט האיש מאוד על הדברים שאמר בתוך צערו ,והבטיח כי להבא ישים את מבטחו בה' ,ולא יתלונן עוד ויתען חלילה כלפי המקום ברוך הוא .הוא נפרד מרבי יצחק בהתרגשות ,והלה שב אל חבריו לספר להם את סיפורו של ר' יעקב. לאחר שסיפר ר' יצחק את סדר המאורעות ,שאלו החברים את האריז"ל אם אכן סרה הגזרה ונתבטלה .השיב להם ,כי אכן כסף הצדקה שנתנו לעני המרוד פעל להסרת הגזרה מעל תושבי צפת. עבר זמן מה ופתאום נראה ענן כבד של ארבה מתקרב להרי צפת .אימה נפלה על פני כול. פנו התלמידים אל רבם ושאלוהו אם חלילה לא נתבטלה הגזרה. פני האר"י הקדוש היו מאירות ושלווֹת ,והוא לא נראה דאוג כלל. "הוסיפו לעסוק בתורה ,בניי", אמר" ,ודאגתכם תחלוף". עברו כמה רגעים ,ורוח עזה הופיעה והדפה את ענן הארבה כולו אל הים ,עד שלא נשאר אחד. הסיפור נפוץ והיכה גלים ,ונודע לכול כי בזכות ראייתו הקדושה של האריז"ל ניצל כל האזור ממכת הארבה ,ובזכות מצוות הצדקה. העלון השבוע מוקדש לע"נ האיש הכשר ר' יוסף חיים בן טובה ז"ל. אוהב תורה ולומדיה ,תלמיד רבינו ראש הישיבה בשנים האחרונות בכל נימי נפשו נזדכך ביסורים קשים וקיבלם באהבה ואמר עליהם תודה. נלב"ע ביום ד' באב תנצב"ה המשך דבר ראש הישיבה קטנה של יהדות שיש להם ,ולא מאמינים בה' שה' רק טוב והכל לטובה ואין שום רע בעולם ,ולא יודעים איך להתמודד עם הנסיונות של החיים ,באופן שיצמחו על ידם, שיתקרבו לה' על ידם -עליהם יש לבכות ,גם על מי שחרדי לגמרי ,ועדיין רודף אחרי תאוות ,שזה מראה שהוא עדיין לא טעם את הטעם של הדעת ולא ראה את האור של האמונה ,כמו שרבינו "אם יִ ְת ַּד ֵּבק ַע ְצמוֹ הקדוש כותב בליקוטי מוהר"ן ,בתורה קנזִ : ר-כךְ לְ ִד ְברֵ י ַה ּתוֹרָ ה ַהיּ ו ְֹצ ִאים ִמ ִּפי ַה ַּצ ִּדיקָּ ,ת ֵמ ַּה ֲאנִ י ֵאיךְ ֶא ְפ ׁ ָשר ַא ַח ָּ (אבוֹת ֶּפרֶ ק ד)'ָּ :כל ַה ֶּנ ֱהנֶ ה ִמ ִּד ְברֵ י לִ ְס ּבל וְ לַ ְח ּפץ ַח ֵּיי ָהעוֹלָ ם ַה ֶּזה ָ ּתוֹרָ ה נו ֵֹטל ַח ָּייו ִמן ָהעוֹלָ ם'". בגלל שרחוקים מהדעת ,שהכל בהשגחה והכל לטובה ,בגלל זה בוכים בכיה של חינם ,שלא יודעים להתקרב לה' על ידי כל מה שעובר ,אלא בוכים ומתלוננים כאילו ה' עושה לנו רע ח"ו, ובגלל זה לא נבנה בית המקדש .כי בית המקדש זה הדעת, ובלי דעת ,גם בית המקדש לא יכול לעזור לאדם ,והעובדה, שהוא חרב .לכאורה כשהיה קיים ,היה צריך להמשיך לעם ישראל את השגת הדעת? אך רואים שלא. אלא ,עיקר בית המקדש זה הדעת ,ולכן באמת עיקר קדושת וכח בית המקדש לכפר היה תלוי בכהן הגדול ,שהוא העיקר ,כי הוא בחינת הצדיק שבדור ,שרק הוא ממשיך את הדעת לכל אדם. לכן ה' לא בונה את בית המקדש ,כי אין לנו עדיין את ההכנה, להבין שזה מה שאנחנו מבקשים ,את הדעת שמאירה על ידי צדיק הדור דווקא .כל זמן שלא מחפשים את הצדיק ,ולא מבקשים את הצדיק -הצדיק אבד ואין איש שם על לב – אין לנו את הכלים לבניין בית המקדש. הכלל הוא שה' עדיין לא יכול לבנות את בית המקדש ,משום שלא מחפשים את הדעת! ולכן ה' עשה את הגלות ,כדי שנבין שמשהו עיקרי ויסודי חסר לנו ,שהוא מעבר ללימוד התורה וקיום המצוות בשטחיות ,אלא הוא דבר פנימי שהוא החיפוש אחר האמונה והדעת ,האור האמיתי של התורה ,שאפשר למצוא אותו רק על ידי התקרבות לצדיק האמיתי. ובשביל זה עשה ה' גם את כל הגלויות הפרטיות הללו ,כגון: שבן מתרחק וכד' ,כדי לעורר את ההורים להבין ,כמה הם רחוקים מיהדות ,ויחזרו בתשובה .או כגון :בני זוג ,שהאשה חזקה בדרך התשובה ,ובעלה לא בדרך איתה ,והיא בוכה: למה הוא לא מתעורר? – זה בשביל ללמד את האשה הזאת ,להסתכל באמונה ובהודאה ,להכיר טובה לה' ,על כל חסדיו ,שברוך ה' היא התקרבה ,והיא נשואה ויש לה ילדים שלומדים במסגרות תורניות וכו' ,ואם היא תהיה בשמחה ותלך עם הודאה ואמונה ,בעלה יראה את האור ויתקרב גם הוא ,ותפילותיה יעשו פירות וכו' ,ובינתיים גם אין ויכוחים ומריבות ,והעיקר ,זה בא לעורר אותה לחפש את הדעת שחסרה לה ,את האמונה שה' רק טוב ,שהכל רק לטובה ,שמי שיאמין ככה ויודה לה' על הכל ,הוא יראה עין בעין איך הכל באמת אך ורק לטובה – אין שום רע כלל! ה' רק טוב ומטיב! זו הדעת שעליה נאמר ,שמי שיש לו דעת ,כאילו נבנה בית המקדש בחייו ,שזו הדעת שיכולה להחזיר את כל העולם בתשובה! לסיום :שמעתי שהרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל ,ביקש שילמדו אותו לומר 'תודה' באנגלית .שאלו אותו בשביל מה? אמר להם שהוא רוצה להודות לרופא שטיפל בו ,שהיה דובר אנגלית בלבד. אמרו לו :בשביל מה לטרוח? אנחנו נאמר לו תודה בשמך .אבל הוא התעקש שילמדו אותו וחזר על המלה באנגלית,'thank you' : שוב ושוב כדי שיוכל לומר לרופא תודה בשפתו .מקורביו תמהו על מאמציו ,ושאלו אותו שוב ,למה כל כך להתעקש ולהתאמץ? בסוף הוא הסביר להם כך :רואים בתפלת שמונה עשרה ,שבכל הברכות ,שליח הציבור מוציא את הציבור ידי חובתו ,מלבד ברכת ההודאה ,שבה גם הציבור אומרים 'מודים אנחנו לך' ,מכאן למדנו, שבהודאה אי אפשר להוציא את השני ידי חובה ,אלא הוא צריך להודות בעצמו ,לכן הוא מתעקש ללמוד את המלה באנגלית ויוכל להודות בעצמו למיטיבו! יהי רצון שנלמד להכיר טובה לכל אחד ,ובעיקר לקדוש ברוך הוא שמחיה אותנו ,ולצדיק שמאיר את עינינו ומגלה את אור הדעת בעולם ,ונזכה להאמין בה' יתברך בשלמות ,שה' הוא טוב ומטיב תמיד ,ואין שום רע בעולם כלל ,ונפסיק אחת ולתמיד להתבכיין ,ובזכות זה נזכה לביאת משיח צדקנו בית מקדשנו וו ללגבאנויליהן בברכת שבת שלום ומבורך שלמה במהרה לכל בית ישראל אמן ואמן. בימינו חנוך לנער אנו נמצאים בתקופת שלושת השבועות. ימי בין המצרים מאת הרב יצחק אבוחצירא. שבעה עשר בתמוז שחל לפני שבועיים ,מוכר לכולנו כיום תחילת החורבן ,מפני שביום זה הובקעו חומות ירושלים בימי בית המקדש השני וחיילי טיטוס הרשע המצביא הרומי ,פרצו לעיר. המשנה במסכת תענית (פ"ד מ"ו) מונה חמש פורענויות קשות שאירעו לאבותינו ביום זה: בֹותינּו ְּב ִׁש ְב ָעה ָע ָׂשר "ח ִמ ָּשׁ ה ְד ָברִ ים ֵארְ עּו ֶאת ֲא ֵ ֲ ְּב ַתּמּוז :נִ ְׁש ַּת ְּברּו ַהּלּוחֹותָּ ,וב ַטל ַה ָּת ִמיד ,וְ ָה ְב ְק ָעה ָה ִעיר ,וְ ָׂשרַ ף ַא ָּפ ְס ְטמֹוס ֶאת הּתֹורָ ה ,וְ ֶה ֱע ִמיד ֶצלֶ ם ַּב ֵהיכָ ל". צרות קשות אלו אירעו לאבותינו לפני כאלפיים שנה ,אך גלות שנייה זו שהחלה מיום י"ז בתמוז עד יום ט' באב שבו נשרף בית קדשינו ותפארתינו, ממשיכה בעוונותינו עד ימינו אנו ,שהרי" :כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". איכה יועם זהב? מידי שנה כשתקופת "ימי בין המצרים" מגיעה, אנו נמצאים בדילמה :כיצד נוכל "לחיות" את הצער והאבל של התקופה הקשה הזו .כיצד נוכל להרגיש את הצער של "כאילו חרב בימיו" ולהעביר את ההרגשה הזו לילדינו -לדור הצעיר. לרגע נדמה כאילו שהבעיות שלנו הם :השיפוץ של הבית ,המינוס בבנק ,או לאיזה קייטנה נרשום את הילדים בכדי שלא ישגעו אותנו כל היום בבית ,ואילו הרגשת האבל בתקופה זו "נדחקה" לפינה. זה לא שאנחנו לא צמים בתענית יז' בתמוז, או לא נוהגים במנהגי האבלות בשלושת השבועות ,אדרבה כולנו נמנעים משמיעת מוזיקה ושאר ההלכות ,כולנו מתאבלים כל אחד כמנהגי אבותיו על חורבן בית המקדש, בכל שנה ביום תשעה באב אנו לא אוכלים ולא שותים ,לא נועלים נעלי עור וכו' כולנו מגיעים לבית הכנסת לקרא קינות ומגילת-איכה ונוהגים מנהגי אבל מיוחדים, אך מידי שנה מחדש ,בעוד החזן קורא על הצרות הרבות שארעו לאבותינו ,על בית המקדש שחרב ועל צער השכינה ,אנו לפתע מתנתקים רגשית מאווירת האבל הזו ומרגיעים את הלב שלנו שהכל בסדר ,אל דאגה זה משהו שקרה "פעם" ולא על משהו שקשור אלינו "כאן ועכשיו". מייד לאחר הקינות ,אנו שוקעים בענייני היום יום ומתכננים את חופשת הקיץ ,תוך כדי תפילה מעומק הלב שהצום כבר יעבור בקלות והמזגן ימשיך לעבוד בתפוקה מלאה. מבצע שלמה בואו נודה בזה ,קצת קשה לנו להתאבל באמת על דבר שקרה לפני אלפיים שנה ,על אסון שמעולם לא ראינו ,ושלא כל כך חסר לנו בחיי היום יום. כאשר חורבן בית המקדש לא כואב לנו ,כיצד נוכל להמחישו ולהעביר את רגשותיו לילדינו?! כיצד נרגיש עד כמה אנו באמת בגלות ונצעק לה' מעומק הלב "עד מתי"... תרשו לי לשתף אתכם בסיפור נפלא שקראתי והוא מועתק כלשונו: בתחילת שנות העשרים של חיי ,עבדתי מֹורה ומדריכה באתר-הקרוונים "בת- בתור ָ חצור" ,שהיה ממוקם ליד גדרה .אתר שבו היו 700קרוונים ,שאכלסו אלפי עולים חדשים מאתיופיה. היה זה ממש זמן קצר לאחר "מבצע שלמה", מבצע שבו הובאו לארץ בערך 14,500יהודים מאתיופיה ,ברכבת אווירית. לא היה לי ספק ביהדותם .הם שמרו שבת, הכירו את רוב החגים ,שמרו על מסורת יהודית באופן אדוק ושמרני ,אך ברור היה שלא הכל היה ידוע להם. כנראה הנתק שעברו במשך כל השנים הללו, השפיע על עולם המסורת שלהם. הם לא הכירו מה עבר על עמנו במאות השנים האחרונות ואפילו לא הכירו את חג פורים או את חנוכה .כנראה שהאירועים ההיסטוריים הללו התרחשו לאחר הניתוק בינינו לבינם, ולכן הם לא שמעו על האירועים או על ההלכות שנגזרו כתוצאה מכך לאורך הדורות. אביב הגיע פסח בא... משנכנס אב יועץ חינוכי ומחנך בת”ת “שלום בנייך” הגיע ראש חודש ניסן ,והחלטתי להתחיל ללמד בכיתה על חג הפסח. היו לי בכיתה 20תלמידים בכיתות ג'-ו' (הם שובצו על פי רמת הקריאה שלהם ,ולא לפי גילם הכרונולוגי) .התכנון שלי היה ,ראשית, לקשור את חג הפסח לחגים האחרים ,בכך שאזכיר להם את נושא שלושת הרגלים ,את שלושת המועדים בשנה שעם ישראל נהג לעלות לירושלים לבית המקדש. התכוונתי לקצר בהקדמה הזו ,רק תזכורת קטנה ,ומייד לפתוח בנושא חג הפסח. "היום ראש חודש ניסן ,וזהו חודש שבו אנו חוגגים את חג הפסח" ,פתחתי את השיעור. "פסח הוא אחד משלושת הרגלים .בפסח נהגו כל היהודים לעלות לירושלים ,לבית המקדש". אך בשלב זה ,קפץ אחד התלמידים וקטע את דברי" :המורה ,את היית פעם בבית המקדש?!" חייכתי אליו ,מתוך הבנה שהוא קצת מבולבל. "לא ,מה פתאום ,זה היה ממש מזמן!" התלמיד התעקש ,ואליו נוספו כמה זוגות עיניים" :כן ,בסדר ,מזמן ,אבל את היית שם? היית בבית המקדש פעם מזמן?" שוב חייכתי ,הפעם קצת מבולבלת .חשבתי לעצמי ,מה הוא לא מבין? אולי העברית שלי קשה לו? החלטתי להסביר בבהירות" :לא ,מה פתאום, זה היה ממש ממש ממש לפני הרבה מאד שנים .לפני הרבה הרבה זמן!" ,קיוויתי שהפעם הבהרתי את עצמי כראוי. אך כעת שאר התלמידים הצטרפו אליו ,ושאלו בהמולה ביחד" :המורה ,איך זה להיות בבית המקדש?"" ,איך נראה בית המקדש ,ראית את הכהן הגדול ,הקרבת קורבנות?" לא הבנתי מה קורה עם כל ההמולה" ,לא" עניתי להם "אף פעם לא הייתי בבית המקדש". "אבל למה אף פעם לא היית שם ,למה לא נסעת לירושלים לבית המקדש?" התחילו כולם לצעוק לעברי... "שקט!" ,ניסיתי להרגיע את הרוחות" ,תקשיבו, אין בית המקדש! היה לנו בית מקדש לפני הרבה מאד שנים ,אבל היום אין! הוא חרב! הוא נשרף! אני לא הייתי שם ,אבא שלי לא היה שם, סבא שלי גם לא! כבר אלפיים שנה שאין לנו את בית המקדש!". אמרתי את המילים שוב ושוב ,מה הסיפור? זו מציאות שנולדנו כולנו לתוכה ,למה הם לא מבינים ,למה הם כל כך מוטרדים מזה?! ההמולה בכיתה רק התגברה יותר ויותר, כשכעת הם התחילו לדבר ביניהם באמהרית, מתווכחים ,מתרגמים ,מסבירים ,צועקים ,ואני כבר לא מצליחה להשתלט על הסדר בכיתה. עוד לפני שצלצל פעמון בית הספר לסיום הלימודים ,הם אספו את חפציהם במהירות ורצו הביתה ואף אני יצאתי מבית הספר בעקבותיהם מותשת ומבולבלת לגמרי. למחרת... בבוקר שלמחרת ,עמדתי באוטובוס שהביא אותי אל בית הספר ,כשאירועי יום האתמול כמעט ולא הטרידו אותי .למעשה ,כמעט שכחתי לגמרי מכל הסיפור .תכננתי היום ללמד רק מקצועות כמו חשבון והנדסה ,כך שלא חשבתי על נושאים אחרים. כשהגיע האוטובוס לתחנה שלי ,ירדתי ממנו והתחלתי לצעוד בשלווה לכיוון שער בית הספר ,השומר שעמד בשער קיבל את פני במבט קצת מבוהל" .תגידי" ,הוא פנה אלי, "מה קורה פה היום? יש לך מושג?" ניסיתי להיזכר אם יש איזו פעילות מיוחדת ,או טקס מסוים ששכחתי ממנו ,אך לא הצלחתי להיזכר במשהו חריג. "למה?" ,שאלתי אותו" ,מה קרה?" הוא לא ענה לי ,ורק הצביע לכיוון פתח בית הספר. הרמתי את מבטי ,וראיתי שם התקהלות לא קטנה של עולי אתיופיה מבוגרים ,כנראה הוריהם של התלמידים .מה הם עושים פה? ועל מה כל הצעקות שלהם? ניגשתי אליהם ,מנסה להבין מתוך מעט האמהרית שהבנתי ,על מה כל הרעש. כשהתקרבתי אליהם ,פתאום השתרר לו שקט ש ְמ ָחה: ִמ ׁ ֶּש ִּנ ְכנַ ס ָאבְ ,מ ַמ ֲע ִטין ְּב ִ ׂ דורשי רשומות היו אומרים :שהאב לא יטיל אימה יתירה בתוך ביתו ,ושלא יהיה בבחינת ''משנכנס אב ממעטין בשמחה'': גמור .אחד המבוגרים שידע עברית ברמה טובה יותר ,שאל אותי" :את המורה של הילדים שלנו?" "כן" ,עניתי" ,מה קורה פה ,אדוני?" "הילדים חזרו אתמול הביתה ,ואמרו לנו שהמורה שמלמדת אותם ,סיפרה להם שאין בית-המקדש בירושלים .מי יכול להגיד להם דבר כזה?" ,הוא הביט עלי במבט כועס ,כאשר איתו כל מבטי הנוכחים מופנים כלפי. על מה את מדברת? "אני אמרתי להם .דיברנו על בית המקדש, הרגשתי שהם קצת מבולבלים ,אז הבהרתי שבית המקדש נשרף לפני אלפיים שנה, ושהיום אין לנו שום בית-מקדש .זה הכל .על מה כל המהומה?" הוא הביט עלי במבט לא מאמין" .מה? על מה את מדברת?" עכשיו הייתי עוד יותר מבולבלת" .אני לא מבינה .על מה כל הכעס? פשוט הזכרתי להם שבית המקדש הוחרב ,שאינו קיים היום ,היום בירושלים אין לנו בית מקדש". האיש פנה לשאר חבריו ,ותרגם עבורם בגמגום ובקול רועד את דברי .פתאום ההמולה התחדשה ,אך בטונים גבוהים יותר מאשר קודם .הנציג שלהם השתיק את רעיו ,ושוב פנה אלי" .את בטוחה?" לא הבנתי על מה הוא מדבר" .מה בטוחה? אם בית המקדש חרב? ברור שאני בטוחה!", לא הצלחתי להסתיר את החיוך מעל פני .איזו סיטואציה מוזרה ,חשבתי לעצמי. האיש שוב פנה לחבריו ,ובטון דרמטי תרגם את דברי. נראה היה שבשלב הזה סוף סוף הובן המסר, אך כעת התחיל מחזה שונה שמעולם לא חוויתי; אישה אחת נפלה על האדמה ,השנייה פרצה בבכי קורע לב ,גבר שעמד לידם הביט בי קפוא כלא מאמין .קבוצה של שלושה גברים התחילו לדבר ביניהם בשקט ,מילים מהירות, מבולבלות ומתקשות להאמין; הילדים עמדו בצד ,הביטו במתרחש במבוכה ניכרת ,חלקם חיבקו חזק את הוריהם; עוד אישה פרצה לפתע בבכי נרגש והחלה לקונן וליילל בקול בוכים. עמדתי מולם ,המומה ומאובנת על מקומי. הרגשתי כאילו הבאתי אליהם בשורת איוב שהייתה קשה מנשוא .כאילו בישרתי להם על מותו של אדם אהוב. בפעם הראשונה בחיי ,עמדתי מול קבוצת יהודים שממש התאבלו על חורבן בית המקדש שבירושלים ,לא שלטתי ברגשותיי ופרצתי אף אני בבכי מרטיט! באותו הרגע הבנתי לאחר כמה חודשים ,שוב הגיע תשעה באב. הגעתי כמו בכל שנה לבית הכנסת ,כולם כבר ישבו על הרצפה ,וקריאת מגילת איכה החלה, ופתאום כשקראתי את הפסוקים הראשונים: דברים חזון התשע"ה "א ָיכה יָ ְׁש ָבה ָב ָדד ָה ִעיר ַר ָּב ִתי ָעם ָהיְ ָתה ֵ ְּכ ַא ְל ָמנָ הָּ ...בכֹו ִת ְב ֶּכה ַּב ַּליְ ָלה וְ ִד ְמ ָע ָתּה ַעל ֶל ֱחיָ ּה יה ָּבגְ דּו ָבּה ָהיּו יה ָּכל ֵר ֶע ָ ֵאין ָלּה ְמנַ ֵחם ִמ ָּכל א ֲֹה ֶב ָ ָלּה ְלאֹיְ ִבים" י-ם ת”א חיפה בא”ש דמעות של צער הציפו את עיני ,לא יכולתי שלא להיזכר באותו ראש חודש ניסן .במבטים של כניסה 19:25 19:14 19:22 19:06 הילדים הכועסים ,בצעקות של ההורים ,בבכי של האימהות ,בשקט האומלל של הגברים ,יציאה 20:22 20:25 20:24 20:21 בהלם שהשתרר לשמע בשורה כל כך קשה. כאילו הם רואים את החורבן בעיניים גשמיות... ר"ת 21:01 21:04 21:01 20:58 באותו הרגע גם אני הרגשתי! הודעה להורים על "קעמפ ניווט-שטח לבחורים" בשבוע הראשון של בין הזמנים ,אפעיל בירושלים הפטרה :חזון ישעיה (ישעיה א) בע"ה ביחד עם מדריכי שטח ,קעמפ לנערים/בחורים במוצ"ש לא מבדילין על הכוס רק מברכין על הנר אחרי או קודם (תלוי במנהג) מגילת איכה בגילאי .12-14 יו”ל ע”י מוסדות "חוט של חסד" בפעילות :רכיבת שטח אתגרית ,בריכה ומלגשות קצף ,פעילות .o.d.tמנהיגות והעצמה אישית ,רח' שמואל הנביא 13ירושלים ת.ד 57669 .י-ם טל’ 02-5812210פקס 02-5812252 בסיום השבוע בליל שישי פעילות "אש-לילה" ביער מהשקיעה עד הזריחה -ניווט קבוצות בשטח ,בנייה להצטרפות לקבלה בדוא”ל ולתגובות כתבו לנו: [email protected] ולינה במאהל בדואי ,קומזיץ העצמה רגשית מסביב למדורה ,הכנת פיתות על טאבון ועוד. כתובתינו באינטרנט המחיר ₪ 180לשבוע פעילות. לפרטים 0548-434-435 זמנים |
© Copyright 2024