‫הגליון לכל בית יהודי • בנשיאות הרה”צ שלום ארוש שליט”א • פרשת‪ :‬ד ב ר י ם‬
‫ט' מנחם אב ה'‬
‫תשע''ה (‪/15‬‬
‫‪ •)25/07‬גלי‬
‫ון‪429 :‬‬
‫הבכי שלא נשמע‬
‫ב‬
‫ליקוטי מוהר"ן תנינא‪ ,‬בתורה ס"ז כותב רבינו הקדוש‪,‬‬
‫על חורבן בית המקדש‪ ,‬דברים המאירים את עינינו‪,‬‬
‫לדעת מהו באמת היחס שלנו לחורבן‪ ,‬וזו לשונו‪" :‬וְ ִה ֵּנה‬
‫ית‪-‬מ ְק ָּד ׁ ֵשנוּ ‪ַ ,‬אךְ ָּכ ֵעת‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ׁ ֵּשם‬
‫שרַ ף ֵּב ִ‬
‫ַמה ׁ ֶּש ָע ַבר ַאיִ ן‪ִּ ,‬כי ְּכ ָבר נִ ְ ׂ‬
‫יִ ְת ָּברַ ךְ ְמ ַצ ֶּפה לָ ׁשוּ ב ֵאלֵ ינוּ וְ לַ ֲחזר וְ לִ ְבנוֹת ֵּבית‪ִ -‬מ ְק ָּד ׁ ֵשנוּ ‪ ,‬רָ אוּ י לָ נוּ‬
‫ית‪-‬ה ִּמ ְק ָּד ׁש‪ ,‬רַ ק לְ ִה ׁ ְש ַּת ֵּדל ְּב ִבנְ יָ נוֹ‪"...‬‬
‫ׁ ֶשלּ א לְ ַע ֵּכב‪ַ ,‬חס וְ ׁ ָשלוֹם‪ִּ ,‬בנְ יַ ן ֵּב ַ‬
‫רבינו הקדוש מלמד אותנו‪ ,‬שאין מה לבכות על דבר שכבר‬
‫היה‪ ,‬כי מה שהיה היה‪ ,‬והבכי לא יחזיר את הגלגל לאחור‪ ,‬וכל‬
‫שכן שלא מתאבלים על עצים ואבנים שנשרפו‪ .‬וכי כמה עלה‬
‫לשלמה המלך לבנות את בית המקדש הראשון? עשר מליון‬
‫או כמה עשרות מליונים? זו הבעיה? כסף? אם כל יהודי יתן‬
‫רק דולר אחד‪ ,‬כבר יהיה מספיק בשביל לבנות בית מקדש‬
‫מפואר ביותר‪.‬‬
‫אלא בודאי הבכיה היא על המצב שלנו עכשיו‪ ,‬על כך שעדיין‬
‫אנחנו חסרים את אותם חסרונות שבגללם נחרב הבית‪ ,‬שאילו‬
‫היינו מתקנים את אותם חסרונות‪ ,‬בודאי כבר היה נבנה מחדש‪,‬‬
‫ולכן למעשה בכל יום ויום שלא נבנה בית המקדש‪ ,‬זה כאילו הוא‬
‫נחרב באותו יום‪.‬‬
‫למעשה אנחנו בוכים על הדעת שחסרה‪ ,‬כי אמרו חז"ל‪ ,‬שכל‬
‫מי שיש בו דעת כאילו נבנה בית המקדש בימיו‪ ,‬וממילא‬
‫מובן שמי שאין בו דעת‪ ,‬הרי זה עצם החורבן‪ .‬אנחנו בוכים‬
‫על החורבן של כל כך הרבה מנשמות ישראל‪ ,‬שרחוקים כל כך‬
‫מאור ה'‪ ,‬ולא חיים את האור שבתורה ואת המתיקות של אור‬
‫האמונה‪ ,‬ובכל יום ויום‪ ,‬הולכים בהבלי העולם הזה ורודפים‬
‫אחר התאוות‪ ,‬ונערי ונערות ישראל‪ ,‬ממלאים את הרחובות‬
‫בחיפוש אחר הריגוש הבא והתאווה הבאה‪ ,‬כמאמר הנביא‪:‬‬
‫תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות ‪ -‬זה החורבן שאפשר‬
‫ואפשר להרגיש‪ ,‬ולבכות עליו בדמעות ובכי תמרורים‪.‬‬
‫כשארץ ישראל נחשבת למקום ראשון בטומאת הניאוף‪ ,‬על זה‬
‫יש לבכות ולבכות ולבכות‪ ,‬שזהו אחד מהעוונות החמורים ביותר‪,‬‬
‫שיש עליו עונש כרת ר"ל‪ ,‬ומהעוון הנורא הזה‪ ,‬עושים מצעדי‬
‫גאווה‪ ,‬ה' ירחם‪.‬‬
‫כשאני שומע אנשים‪ ,‬שאכפת להם מעם ישראל‪ ,‬והם‬
‫נאנחים ואומרים‪ :‬כמה צרות יש לעם ישראל‪ .‬אני מגיב‬
‫ואומר‪ :‬כמה ניאוף יש בעם ישראל! רבינו קורא לניאוף‪ :‬הרע‬
‫הכולל! הניאוף הוא השורש של כל הרע שיש בעולם‪ .‬כל‬
‫עוולה‪ ,‬כל צער‪ ,‬כל אכזריות‪ ,‬כל המחלות‪ ,‬כל התאונות‪ ,‬כל‬
‫המלחמות‪ ,‬כל הדברים המזעזעים שהמח לא יכול לסבלם‬
‫– הכל בא מהניאוף‪.‬‬
‫על זה צריכים לבכות! על כך שהתאווה הנוראה הזו‪ ,‬שהורסת‬
‫את כל העולם‪ ,‬אין מי שיזהיר עליה ירחיק ממנה‪ ,‬ואפילו בקרב‬
‫מחנה שומרי התורה והמצוות‪ ,‬לא מדברים על כך שזו תאווה רעה‬
‫שצריכים להתרחק ממנה‪ ,‬ולא מלמדים על החשיבות של שמירת‬
‫העיניים ושצריכים לצאת מהתאווה הזאת ולבטל אותה וכו'‪ ,‬ויש‬
‫שאפילו מוצאים לה היתרים – זו הגלות‪ .‬ועל זה הבכי‪.‬‬
‫על זה בוכים – על ההעלמה שיש על האור של הצדיק שמלמד‬
‫את בני ישראל מה היא עבודת ה' באמת‪ ,‬שמלמד את ישראל‬
‫אמונה‪ ,‬תפלה‪ ,‬להתרחק מתאוות‪ ,‬שהדברים האלו‪ ,‬שהם‬
‫היסודות של היהדות‪ ,‬הם בהסתרה ובכיסוי ולא מדברים‬
‫מהם ולא עובדים עליהם‪ ,‬בוכים על החושך הנורא הזה‪.‬‬
‫רק מי שקצת ראה אור‪ ,‬וקצת טעם טעם של אמונה‪ ,‬רק הוא יכול‬
‫לבכות על ההעלמה שהעולם נתון בה‪ ,‬וגם על מה שהוא עדיין‬
‫רחוק‪ ,‬כי מי שבכלל לא ראה שום אור של תורה‪ ,‬שום אור של‬
‫אמונה‪ ,‬שום אור של קדושה‪ ,‬ולא טעם את הטעם של היהדות‪,‬‬
‫הוא לא יכול לבכות על כלום‪ ,‬בטח לא על חורבן בית המקדש‪ ,‬וגם‬
‫לא על החורבן הנורא של נשמות ישראל ונשמתו שלו‪.‬‬
‫אדם בא לומר את הקינות‪ ,‬והן נראות לו כבדות וארוכות‬
‫ומשעממות – הוא לא מבין על מה לבכות‪ ,‬הוא לא מבין‬
‫שהוא צריך לבכות על החורבן של עצמו‪ ,‬באיזה חושך הוא‬
‫מונח‪ ,‬שלא ראה מאורות מימיו‪ ,‬ולא טעם טעם קדושה‬
‫מימיו‪ ,‬ולכן הוא לא יכול לבכות על חסרון הדברים האלו‪ ,‬כי‬
‫הוא לא יודע שהם חסרים לו‪ ,‬לכן הוא לא מקונן על חסרונם‪,‬‬
‫והאמת היא‪ ,‬שאדם זה שלא מקונן‪ ,‬צריכים לקונן ולבכות‬
‫עליו‪.‬‬
‫הדבר העיקרי שמאפיין את חוסר הדעת שהוא עצם החורבן‪ ,‬זה‬
‫הבכיה של חינם‪ ,‬שמי שאין לו דעת‪ ,‬הוא לא יכול לבכות בכי של‬
‫געגועים לרוחניות‪ ,‬כי כאמור הוא בכלל לא מרגיש מה חסר לו‪,‬‬
‫ואם הוא בוכה זה בודאי רק בכיה של חינם‪ ,‬שבוכה שרע לו ומר לו‬
‫וחסר לו ולא טוב לו וכו'‪.‬‬
‫מזה מובן מה שאמרו חז"ל שהחורבן נגזר על בכיה של חינם‬
‫של אבותינו במדבר‪ ,‬שלכאורה זה נראה שלא בצדק – הם‬
‫בכו ואנחנו צריכים לסבול עד עכשיו? אלא‪ ,‬בודאי שהם‬
‫בכו והדור הבא אחריהם המשיכו לבכות ועד היום אנחנו‬
‫ממשיכים לבכות‪ ,‬כי כאמור‪ ,‬אדם שנמצא בחושך רוחני‪ ,‬שלא‬
‫טועם את טעם הקדושה ולא רואה את אור האמונה‪ ,‬הוא לא‬
‫מסוגל לבכות שום בכי מלבד בכיה של חינם‪ ,‬שבוכה – למה‬
‫יש צרות? למה ככה ולמה ככה‪ .‬הוא לא רואה ולא חש כלל‪,‬‬
‫את החלק שלו כגורם לצרות שישנן‪ ,‬ואפילו אם מבין קצת‬
‫מרחוק שמסתמא הוא לא לגמרי בסדר ויש לו מה לתקן‪ ,‬הוא‬
‫עדיין לא יודע כלל מה לעשות‪ ,‬כי הוא בחושך ולא יודע היכן‬
‫נמצא האור‪.‬‬
‫על אלה שרחוקים מכל וכל‪ ,‬אותם תינוקות שנשבו שאינם יודעים‬
‫מיהדותם כלל‪ ,‬אנחנו בכלל לא מדברים‪ ,‬כי בודאי שלא שייך‬
‫אצלם בכיה על החורבן‪ ,‬אלא אנחנו מדברים על עצמנו‪ ,‬שבשביל‬
‫שנבין באיזה חושך אנחנו נמצאים‪ ,‬צריכים להביא דוגמא‪ ,‬איך‬
‫נראה אדם שראה את האור ומרגיש מה חסר לעולם‪ ,‬שרק הוא‬
‫יכול באמת לבכות על החורבן כמו שצריך‪.‬‬
‫הדוגמא היא רבי נתן מברסלב זצוק"ל‪ ,‬שבכל ט' באב‪ ,‬היה‬
‫נכנס מתחילת הצום‪ ,‬למקלט סגור‪ ,‬ושם היה ממרר בבכי‬
‫ברציפות מתחילת הערב וכל הלילה‪ ,‬עד לצהרי יום המחרת!‬
‫הוא לא ישן ולא הפסיק לרגע לבכות נהרות של דמעות‪,‬‬
‫על ההעלמה שידע שישנה על אור הצדיק‪ ,‬אור התורה‪ ,‬אור‬
‫האמונה‪ ,‬על כך שעם ישראל הולכים בחושך‪ ,‬שהעולם הזה‬
‫עדיין מושך אותם‪ ,‬ועוד איך מושך אותם‪ .‬כי הוא ידע מה זה‬
‫אור‪ ,‬לכן הוא יכול היה לבכות על החושך!‬
‫מסרתי שיעור ברדיו‪ ,‬ודברתי על כך שאמונה פירושה להודות‬
‫על הכל‪ ,‬להאמין שאין שום רע בעולם‪ ,‬וה' רק טוב ומטיב תמיד‬
‫וכו'‪ ,‬אשה אחת התקשרה ואמרה לי‪ :‬כבוד הרב‪ ,‬הבן שלי עזב את‬
‫דרך היהדות‪ ,‬עזב את הישיבה ועכשיו הוא מחלל שבת – גם על‬
‫זה אומר תודה?‬
‫על ידי התשובה שהשבתי לה‪ ,‬נוכל להבין ממש את הפנימיות‬
‫של ההודאה‪ .‬לפני שנכנסתי לעומק הדברים‪ ,‬הסברתי לה‬
‫את הסיבות הפשוטות‪ ,‬מדוע היא צריכה להודות ולהיות‬
‫בשמחה‪ ,‬וכך אמרתי לה‪ :‬אם העצבות והמרה שחורה‪ ,‬שלך‬
‫ושל בעלך‪ ,‬תועיל להחזיר לכם את הילד לדרך הישר‪ ,‬אני מוכן‬
‫להתיר לכם להיות בעצבות‪ ...‬וכן אני אומר לכל אחד ואחת‪:‬‬
‫אם העצבות והמרה השחורה והדיכאון וכו'‪ ,‬יועילו לכם לדבר‬
‫שחסר לכם‪ ,‬לתשובה שלכם‪ ,‬לבעיות שלכם – אני מוכן‬
‫למצוא לכם היתר להיות בעצבות‪ ...‬אבל כולם יודעים היטב‬
‫שהעצבות לא פותרת שום בעיה‪ ,‬רק מחריפה אותה‪ .‬ואסביר‬
‫את זה בכמה אופנים‪:‬‬
‫קודם כל‪ ,‬אפילו בדרך הטבע‪ ,‬כשילד רואה הורים עצובים‪ ,‬בוכים‪,‬‬
‫כועסים‪ ,‬מודאגים וכו'‪ ,‬הוא לא רוצה להיות כמותם‪ ,‬והוא כביכול‬
‫אומר‪ :‬אם הדרך שלכם לא מביאה אתכם לאושר ושמחה וכח‬
‫להתמודד עם כל קושי‪ ,‬למה שאלך בדרך הזאת? לפי מה שנראה‬
‫לעין אין לכם מה להציע לי כלל‪ ,‬הסחורה שלכם היא 'לא מציאה'‬
‫כלל‪ .‬אם התורה שלכם לא נותנת לכם שמחת חיים בכל מצב‪ ,‬אני‬
‫לא רוצה אותה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כאשר בן רואה את הוריו שהם שמחים ורוקדים‬
‫ומודים על הכל‪ ,‬ומקבלים הכל באמונה‪ ,‬זה מחזיר אותו‬
‫בתשובה! נכנסת בו הערכה והערצה להורים כאלה בעלי‬
‫אמונה‪ ,‬והוא רואה עין בעין את הכח והאור של האמונה‪,‬‬
‫שנותנת להורים של שמחה והכוחות להתגבר על הכל‪ ,‬והוא‬
‫בעצמו כבר רוצה לזכות לאור הזה‪ ,‬כי בודאי האור הזה חסר‬
‫לו‪ ,‬כי כל מי שרחוק מה'‪ ,‬זה בגלל שהוא נמצא בתוך תוכו‬
‫בדכאון‪ ,‬והוא מחפש את השמחה‪.‬‬
‫כך צריכים להתנהג‪ ,‬בהודיה ושמחה ואמונה‪ ,‬וחצי שעה ביום‪,‬‬
‫להתפלל עליו בסתר‪ ,‬בלי שידע כלל שמתפללים עליו‪ ,‬וכשאדם‬
‫בשמחה‪ ,‬התפלות שלו מתקבלות מיד‪ ,‬ונמצא‪ ,‬שגם בדרך הטבע‪,‬‬
‫ההתנהגות של ההורים‪ ,‬שהיא באמונה ושמחה‪ ,‬מחזירה את בנם‬
‫למוטב‪ ,‬וגם התפלות מתקבלות‪.‬‬
‫אלו עדיין הסבות הפשוטות להיות במשחה‪ ,‬ועכשיו יש את‬
‫הסבה השלישית‪ ,‬שיש בה את כל עומק האמונה וקבלת‬
‫הנהגת ה' באהבה ובתודה‪ .‬נזכיר שהשאלה שנשאלה היא‪,‬‬
‫למה הם צריכים להודות על כך שהבן שלהם התרחק?‬
‫התשובה לכך היא‪ ,‬משום שלמעשה‪ ,‬הבן הזה‪ ,‬גם קודם‬
‫שהתרחק בפועל‪ ,‬היה רחוק מיהדות לגמרי! אחרת לא היה‬
‫מתרחק ‪ -‬וכי מי שטעם טעם של תורה‪ ,‬טעם של אמונה‪,‬‬
‫טעם של יהדות‪ ,‬האם יהיה מוכן לעזוב את זה אפילו לשבריר‬
‫שניה בשביל כל הון שבעולם? בודאי שלא‪ .‬מי שראה את‬
‫האור וטעם את הטעם של התורה‪ ,‬האמונה‪ ,‬היהדות‪ ,‬זה לא‬
‫נסיון בשבילו כלל!‬
‫נמצא‪ ,‬שלמעשה כבר קודם לכן‪ ,‬הוא היה רחוק‪ ,‬רק שעוד לא‬
‫ראו את זה עליו‪ ,‬ורק עכשיו הוא הסיר את התחפושת‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫זו טובה עצומה שצריכים להודות עליה ולרקוד ולשמוח‪ ,‬שרק‬
‫עכשיו הם יודעים עד כמה הוא רחוק ויכולים להתחיל לעבוד‬
‫לקרב אותו‪ .‬ובאמת‪ ,‬אם יודו על האמת‪ ,‬גם הם רחוקים כמותו‬
‫ולא טעמו טעם תורה וכו'‪ ,‬ולא ראו מאורות מימיהם‪ ,‬אחרת היו‬
‫מצליחים להעביר לו את האור הזה‪ ,‬בלי לומר לו מלה‪ ,‬וכל שכן על‬
‫ידי התנהגותם המלאה באור ושמחה‪ .‬אם כן‪ ,‬זו עוד טובה עצומה‪,‬‬
‫שצריכים לרקוד ולהודות עליה‪ ,‬שעכשיו הם גם יתחילו לחזור‬
‫בתשובה ולהתקרב לאור התורה – דבר שמקרב אותך לה'‪ ,‬לא‬
‫צריכים להודות עליו?‬
‫כשאדם מסתכל כך על כל דבר ודבר בחיים‪ ,‬זה נקרא שיש‬
‫לו דעת‪ ,‬שמאמין שהכל לטובה ויכול להודות על הכל! זה‬
‫הפירוש האמיתי למה שאנחנו אומרים בקדיש‪ :‬יהא שמיה‬
‫רבא מברך וכו'‪ ,‬שהאדם צריך שיהיה מסוגל לצעוק בכל רגע‬
‫נתון‪ ,‬בכל מצב ובכל נסיון‪ :‬יהא שמיה רבא מברך! לקפוץ‬
‫לאש ולהגיד‪ :‬ה' טוב ומטיב! אין רע בעולם! זה הפשט של‬
‫אמירת 'אמן יהא שמיה רבא'‪ ,‬שמברך את ה' על הכל‪ :‬יתגדל‬
‫ויתקדש וישתבח וכו'‪.‬‬
‫זו הדעת שעליה אנחנו בוכים שהיא חסרה‪ .‬שמי שיש לו את‬
‫הדעת הזאת הוא באמת בוכה כשרואה את אחיו שחסרים מהדעת‬
‫הזו‪ ,‬שלא רואים את האור‪ ,‬את הזכות להיות יהודי‪ ,‬שלא שמחים‬
‫בכל נקודה ונקודה הכי‬
‫המשך בעמוד ‪3‬‬
‫הפרשה‬
‫פניני‬
‫הפרשה‬
‫פניני‬
‫פניני חסידות ברסלב‬
‫פנינים‪ ,‬פתגמים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬חידושים לפרשת השבוע‬
‫וְ זֶ ה ְּב ִחינַ ת ֵא ָיכה ׁ ֶשאו ְֹמ ִרים ְּב ִת ׁ ְש ָעה ְּב ָאב‪ .‬וְ זֶ ה ְּב ִחינַ ת ֵא ָיכה‬
‫פנינים‪ ,‬פתגמים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬חידושים לפרשת השבוע‬
‫יקים‬
‫יוּ ַעם זָ ָהב‪ִּ ,‬כי ִע ַּקר ַה ִּקינוֹת ֵהם ַעל ִה ְס ַּת ְּלקוּ ת ַה ַּצ ִּד ִ‬
‫ית‪-‬ה ִּמ ְק ָּד ׁש‪ .‬וְ ַעל‪-‬יְ ֵדי‬
‫שלא יבין דבריו כ"א זה המרגיש בעצמו כי ואין אנחנו יכולים להצטער ולבכות ולהוריד כנחל ָה ֲא ִמ ִּת ִּיים ׁ ֶש ׁ ְּשקוּ ָלה ִּכ ְפ ַליִ ם ְּכחֻ ְר ַּבן ֵּב ַ‬
‫מׁשה‪( "...‬א א)‬
‫"א ֶּלה ַה ְּד ָבִרים ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר ֶ‬
‫ֵ‬
‫זה שאמר הכתוב‪" :‬מוכיח אדם אחרי חן ימצא הוא זה האיש‪ ,‬אבל בתוכחת מגולה מסתמא דמעה כאשר היה ראוי ונאה לנו‪ ,‬וכמו שכתבנו לעיל זֶ ה ָאנוּ ַע ְכ ׁ ָשו ַּכ ּצֹאן ֲא ׁ ֶשר ֵאין ָל ֶהם רו ֶֹעה‪( .‬ליקו"ה בציעת‬
‫הפת ה)‬
‫ממחליק לשון" מוכיח אדם זה משה שהוכיח יבעט‪ .‬לכך אמר הקב"ה למשה שיקרא התורה בערך אבלות‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬את אשר בכחנו לעשות‬
‫את ישראל‪ ,‬ומפני שהוכיחן חן ימצא שנאמר‬
‫במשה וגם מצאת חן בעיני‪" ,‬ממחליק לשון"‬
‫זה בלעם שהיה שונא ישראל בתחילה דיבר‬
‫להם חלקלקות ואמר "מה טובו אוהליך יעקב"‬
‫ולבסוף ביקש להחטיא את ישראל‪.‬‬
‫עליהם אמר שלמה נאמנים פצעי אוהב‬
‫ונעתרות נשיקות שונא‪ .‬וגם על משה נאמר‬
‫ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב ועליו‬
‫לא נאמר אלא ועליהם על המוכיח ועל המוכח‪.‬‬
‫(דעת זקנים)‬
‫הזאת המה הדברי מוסר שבפר' זו והמה נגד‬
‫כל ישראל‪ ,‬כי כל תוכחה היא דברים קשים‬
‫המתנגדים אל כל ישראל‪ ,‬ויקרא אותם‬
‫באזניהם‪ ,‬היינו ברמז שדומה למדבר בלחישה‬
‫באופן שלא יכנס כ"א באזני זה היודע בעצמו‬
‫שהוא חייב בדבר וזהו הרמז באלה הדברים‬
‫אשר דבר משה אל כל הגדולים אשר בשם‬
‫ישראל יכונו‪ ,‬ומה דבר להם היינו במדבר בערבה‬
‫וגו' ר"ל ממני תראו וכן תעשו להוכיח ברמז כי‬
‫זה סבה גדולה לקבלת התוכחה‪( .‬כלי יקר)‬
‫מׁשה‪( "...‬א א)‬
‫"א ֶּלה ַה ְּד ָבִרים ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר ֶ‬
‫ֵ‬
‫ופירש"י לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל‬
‫המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך‬
‫סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן‬
‫של ישראל"‬
‫כאן לימד אותם דרך התוכחה כי כל מוכיח‬
‫הרוצה שיהיו דבריו נשמעים ולא יבעטו‬
‫בתוכחתו אז יוכיחם ברמז ולא בפירוש באופן‬
‫תשעה באב הוא היום אשר קרא ה' לבכי ולמספד‪.‬‬
‫ואם כל הימים בהזכיר חרבן בית המקדש‪ ,‬כגון‬
‫באמירת תקון חצות וכדומה‪ ,‬ראוי לעורר בכי ונהי‪,‬‬
‫על אחת כמה וכמה כהיום הזה‪ ,‬אשר בודאי גדול‬
‫צער השמים‪ ,‬רחל מבכה על בניה‪ ,‬וה' ממרום ישאג‬
‫וממעון קדשו יתן קולו‪ ,‬שאוג ישאג על נוהו יותר‬
‫ויותר על שאר הימים‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬אף כי בעוונותינו‪,‬‬
‫עינינו חשכו מראות ברע אשר גרמנו בעוונותינו‪,‬‬
‫שו"ת‬
‫של חסד‬
‫נעשה‪ .‬וידמה האיש בדעתו כאלו באזניו ישמע קול‬
‫אלפי אלפים ורבי רבבות מחנות קדושים‪ ,‬שהמה‬
‫בוכים בקול ברמה‪ ,‬יללה רבה וצעקה גדולה ומרה‪,‬‬
‫ולבו יחיל בקרבו על אשר גרם כל כך צער לאביו‬
‫ולאמו קדשא בריך הוא ושכינתה‪ ,‬וכל צבא המרום‬
‫צדיקים וחסידים ומלאכים ושרפים ואופנים‪ ,‬אולי‬
‫יתעורר לבבו להתמרמר בבכי ותרדנה דמעותיו‪,‬‬
‫ועל כל פנים‪ ,‬אם לא יוכל לבכות ולהוריד דמעה‪,‬‬
‫יאמר הקינות בקול בכי‪ ,‬וכל הלילה והיום ישב‬
‫בדד וידם בפנים עצובות‪ ,‬עד שכל רואיו יכירוהו‬
‫שהוא מר ועצב יותר ממי שמתו מטל לפניו‪ ,‬ולא‬
‫יסיח דעתו מן האבלות‪ .‬ומתוך כך אסרו לשחק עם‬
‫תינוק‪ ,‬ואפלו לעסק בתורה אסרו‪ ,‬משום דכתיב‬
‫(תהלים יט ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב‪ .‬על‬
‫אחת כמה וכמה לשאר שחוק וקלות ראש דאסור‪.‬‬
‫וכן אסרו שתית הטוטון‪ .‬ובזמן הרב כנסת הגדולה‬
‫היה איש אחד ששתה טוטון אחר חצות ונדה אותו‪:‬‬
‫(פלא יועץ ת"ב)‬
‫ערין וְ ִד ֵּבר ִמגְ דֻ ַּלת ַר ֵּבנוּ ַה ְר ֵּבה‬
‫"ת ְּב ִעיר ְט ׁ ֶש ִ‬
‫ׁ ָש ַבת ַּפ ַעם מו ַֹה ְרנַ ְּ‬
‫ָּכל ָּכ ְך ַעד ׁ ֶש ַּנ ֲענָ ה לוֹ ֶא ָחד ֵמ ֲח ׁשוּ ֵבי וּ גְ דו ֵֹלי ַאנַ ׁ"ש‪ :‬ר' נָ ָתן‬
‫ֵמ ַאיִ ן לו ְֹק ִחים ַא ֶּתם זֹאת ְל ַד ֵּבר ָּכל ָּכ ְך ִמגְ דֻ ָּלתוֹ? וְ לֹא ָענָ ה לוֹ‬
‫"ת ְּכלוּ ם‪ .‬וְ ִה ֵּנה ְּבמו ָֹצ ֵאי ׁ ַש ָּבת ַחל ָאז יוֹם ִּת ׁ ְש ָעה ְּב ָאב‪,‬‬
‫מו ַֹה ְרנַ ְּ‬
‫"ת ְּכ ַד ְר ּכוֹ ְּב ָכל ׁ ָשנָ ה ְל ֶמ ׁ ֶש ְך ָּכל ַה ַּליְ ָלה וְ ִה ְר ָּבה‬
‫וְ נִ ְס ַּגר מו ַֹה ְרנַ ְּ‬
‫ִּבזְ ָעקוֹת ַּב ִּקינוֹת ׁ ֶש ַעל ַהחֻ ְר ָּבן‪ְ ,‬ל ָמ ֳח ָרת ַּב ּב ֶֹקר ְּכ ׁ ֶש ָע ַבר ַה ַּנ"ל‬
‫ְליַ ד ַח ְדרוֹ וְ ׁ ָש ַמע ֲע ַדיִ ן זַ ֲעקו ָֹתיו‪ ,‬נַ ֲענָ ה וְ ָא ַמר‪ָ :‬א ֵכן הוּ א יָ כוֹל‬
‫ְל ַד ֵּבר ִּבגְ דֻ ָּלתוֹ ׁ ֶשל ַר ֵּבנוּ ‪( .‬שיש"ק ג‪-‬קמא)‬
‫"ת ּקוּ ן ַה ְּכ ָל ִלי" ַעל‬
‫ש ָרה ִמזְ מו ִֹרים ַה ִּנ ְק ָרא ִּ‬
‫ָהיוּ או ְֹמ ִרים ֶאת ָה ֲע ָ ׂ‬
‫ִּציּ וּ ן ַר ֵּבנוּ ַה ָּקדו ֹׁש ְּביוֹם ִּת ׁ ְש ָעה ְּב ָאב‪ַ ,‬אף ִל ְפנֵ י ַה ָּצ ֳה ַריִ ם‪( .‬שם‬
‫ד‪-‬רסח)‬
‫ה‪-‬ב ָאב ָהיָ ה ְל ַאנַ ׁ"ש יוֹם ׁ ֶשל ְּת ׁשוּ ָבה וַ ֲח ָר ָטה‪ ,‬וְ ָהיוּ‬
‫יוֹם ִּת ׁ ְש ָע ְּ‬
‫ֹ‪-‬ל ְב ָר ָכה‪ֵ :‬אין‬
‫ַמ ְר ִּבים ְמאֹד ִּבנְ ִתינַ ת ְצ ָד ָקה‪ ,‬וּ ְכ ָא ְמ ָרם זִ ְכרוֹנו ִ‬
‫יְ רוּ ׁ ָש ַליִ ם נִ ְפ ֵדית ֶא ָּלא ִּב ְצ ָד ָקה (שבת קלט‪( .).‬שם‬
‫ד‪-‬רסט)‬
‫נָ ֲהגוּ ַאנַ ׁ"ש ִל ְרקוֹד ְּבמו ָֹצ ֵאי ִּת ׁ ְש ָעה ְּב ָאב ְל ַא ַחר ִּב ְר ַּכת ַה ְּל ָבנָ ה‪.‬‬
‫(שם ד‪-‬ער )‬
‫דיון הלכתי המוגש ע"י בית ההוראה "חוט של חסד" מאת הרה"ג ר' אלחנן שלום אלגרוד שליט"א ר"כ ההוראה ודומ"צ דק"ק "חוט של חסד" ודיין בביה"ד "משפט וחסד"‬
‫טבילה ‪ -‬כאשר תשעה באב חל בשבת‬
‫ונדחה ליום ראשון‪ ,‬מי שנוהג לטבול בכל‬
‫שבת מותר לו לטבול גם בשבת זו [הל' חגים‬
‫לגר"מ אליהו זצ"ל פכ"ה ספ"ט]‪.‬‬
‫תפילות ‪ -‬מתפללים כל תפילות שבת‬
‫כרגיל‪ ,‬ואין משנים בסדרי התפילה כלום‪.‬‬
‫כמו כן אין משנים מניגוני התפילה או‬
‫קריאת התורה והפטרה כלום‪ .‬ובמקומות‬
‫שנהגו להתפלל במנגינות של צער‪ ,‬יש‬
‫לבטל מנהגם אם לא שיצא מזה מחלוקת‬
‫[הל' חגים פכ"ח ס"א]‪.‬‬
‫זמירות ‪ -‬נהגו לשיר זמירות שבת כמו‬
‫בשאר שבתות השנה‪ .‬וגם מי שאינו רגיל‬
‫לשיר זמירות בדרך כלל‪ ,‬מותר לו לזמר‬
‫בשבת זו [שו"ת אג"מ או"ח ח"ד סי' קי"ב‪ ,‬הל' חגים‬
‫פכ"ח ס"א]‪.‬‬
‫ריקודים ‪ -‬במקום שנהגו לרקוד בשבת‬
‫קודש‪ ,‬מותר גם בשבת זו [נטעי גבריאל פצ"ג‬
‫ס"ז]‪.‬‬
‫טיול ‪ -‬נפסק ברמ"א [או"ח סי' תקנ"ג ס"ב] שאין‬
‫לטייל בערב תשעה באב‪ ,‬ופוסק החיד"א‬
‫[ברכי יוסף שם סק"ה] שה"ה אם חל תשעה‬
‫באב בשבת שאין לטייל כל היום‪.‬‬
‫לימוד תורה ‪ -‬נחלקו הפוסקים האם כשחל‬
‫תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון‪,‬‬
‫מותר ללמוד תורה כל היום כולו‪ ,‬ולמעשה‬
‫רוב הפוסקים סוברים שמותר ללמוד עד‬
‫השקיעה כל מה שלבו חפץ [ט"ז או"ח סי'‬
‫תקנ"ג סק"ב‪ ,‬משנ"ב שם סק"י‪ ,‬בא"ח שנה ראשונה פ'‬
‫"דברים" אות י"ח‪ ,‬הל' חגים פכ"ח ס"ב]‪ .‬וי"א שמ"מ‬
‫טוב ונכון ללמוד בשבת אחר חצות בהלכות‬
‫תשעה באב וללמד לרבים הלכות אלו [ילקוט‬
‫יוסף או"ח סי' תקנ"ו ס"ב]‪.‬‬
‫סעודות בשבת ‪ -‬אם חל תשעה באב באחד‬
‫בשבת‪ ,‬או שחל בשבת ונדחה לאחר‬
‫השבת‪ ,‬אוכל בשר ושותה יין בסעודות‬
‫הלילה והבוקר ומעלה על שלחנו אפילו‬
‫כסעודת שלמה בעת מלכותו [שו"ע או"ח סי'‬
‫תקנ"ב ס"י]‪.‬‬
‫מנחה וסעודה שלישית ‪ -‬טוב להתפלל‬
‫תפילת מנחה של שבת מוקדם כדי שיוכל‬
‫לאכול סעודה שלישית במתינות [הל' חגים‬
‫פכ"ח ס"ד]‪ ,‬ובמנחה אין אומרים "צדקתך‬
‫צדק" [רמ"א ושו"ע או"ח סי' תקנ"ב סי"ב]‪ .‬גם‬
‫בסעודה שלישית מותר לאכול בשר‬
‫ולשתות יין‪ ,‬ומנגנים שירות ותשבחות‬
‫כסדר‪ ,‬ומברכים בזימון‪ ,‬אך צריך לסיים‬
‫הלכות תשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום א'‬
‫לאכול קודם בין השמשות כמו בכל ערב‬
‫תשעה באב [שו"ע ורמ"א או"ח סי' תקנ"ב ס"י]‪.‬‬
‫ויכוון כראוי בברכה שלישית בברכת המזון‬
‫על מלכות בית דוד ובניין בית המקדש‪ .‬וגם‬
‫אחר ברכת המזון‪ ,‬מותר לאכול אם הוא‬
‫עדיין קודם השקיעה ואין צריך להתנות‬
‫כמו בחול [שעה"צ סי' תקנ"ג סק"ז]‪.‬‬
‫בין השמשות ואיסור הכנה משבת לחול‬
‫ אחר השקיעה אסור לאכול‪ ,‬לשתות‪,‬‬‫לרחוץ‪ ,‬לסוך או ללמוד תורה וכן כל דבר‬
‫שהוא ב"שב ואל תעשה"‪ .‬אבל דברים שהם‬
‫ב"קום עשה"‪ ,‬כגון ישיבה על כסא נמוך‪,‬‬
‫חליצת המנעלים וכן החלפת בגדי השבת‪,‬‬
‫אסורים עד צאת הכוכבים כיון שזוהי הכנה‬
‫משבת לחול האסורה [הל' חגים פכ"ח ס"ז]‪.‬‬
‫ולכן אסור להסיר בביהכנ"ס את הפרוכת‬
‫מארון הקודש‪ ,‬לסלק המפות מהשולחנות‬
‫ולהפוך את הספסלים קודם מוצ"ש‪ .‬ומותר‬
‫להניח במקרר את שיירי המאכלים אחר‬
‫סעודה שלישית‪ ,‬אבל אסור לנקות את‬
‫השולחן או את החדר [הליכות ומנהגי תשעה באב‬
‫עמוד ‪ .]54‬כמו"כ‪ ,‬אין לאכול סמוך לכניסת‬
‫התענית מיני מתיקה שישאירו טעמם‬
‫ברוק בתענית [משנ"ב סי' צ' ס"ק מ"ה]‪.‬‬
‫חליצת המנעלים ולבישת בגדי חול ‪ -‬המנהג‬
‫הטוב ביותר הוא להכריז כבר מערב שבת‬
‫שזמן תפילת ערבית במוצאי שבת יהיה‬
‫כעשר דקות אחרי זמן צאת הכוכבים‬
‫הרשום בלוח‪ .‬ולפיכך במוצאי שבת ימתינו‬
‫המתפללים בביתם עד צאת הכוכבים‬
‫ויאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול"‪,‬‬
‫חולצים את נעלי עור ונועלים נעלי בד‪,‬‬
‫מחליפים בגדי שבת ולובשים את הבגדים‬
‫שלבשו ביום שישי‪ ,‬והולכים לבית הכנסת‬
‫לתפילת ערבית ואמירת הקינות [רמ"א או"ח‬
‫סי' תקנ"ג ס"ב‪ ,‬הל' חגים פכ"ח ס"ח‪ ,‬ילקוט יוסף או"ח‬
‫סי' תקנ"ו ס"ד]‪.‬‬
‫אמירת "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית ‪-‬‬
‫לאחר צאת הכוכבים מתפללים ערבית‬
‫בישיבה על הרצפה כרגיל‪ ,‬ואומרים קינות‬
‫כרגיל בכל תשעה באב רק מוסיפים "אתה‬
‫חוננתנו" בתפילה גם אם אמר "ברוך‬
‫המבדיל בין קודש לחול" קודם התפילה‪.‬‬
‫ואם שכח לומר "אתה חוננתנו"‪ ,‬אינו‬
‫צריך לחזור ולהתפלל שהרי מבדיל על‬
‫הכוס במוצאי תשעה באב [הל' חגים פכ"ח‬
‫סע' י'‪-‬י"ב]‪ .‬ויש להזהיר את הנשים שאינן‬
‫מתפללות‪ ,‬שאסור להן לעשות שום‬
‫מלאכה עד שיאמרו "ברוך המבדיל"‪ ,‬שהרי‬
‫אין מבדילים על הכוס עד מוצאי התענית‬
‫[משנ"ב סי' תקנ"ו סק"ב]‪.‬‬
‫ברכת "בורא מאורי האש" ‪ -‬מברכים ברכת‬
‫"בורא מאורי האש" קודם קריאת מגילת‬
‫איכה ואין מברכים על הבשמים‪ ,‬ובמוצאי‬
‫יום ראשון עושים הבדלה על הכוס בלבד‬
‫ומברכים "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל"‬
‫בלבד ואין מברכים על נר ובשמים [שו"ע או"ח‬
‫סי' תקנ"ו ס"א]‪ .‬ואם שכח לברך ברכת "בורא‬
‫מאורי האש" מיד במוצאי שבת‪ ,‬יברך ברכה‬
‫זו על נר כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר‬
‫[משנ"ב שם סק"א]‪ .‬ובדין נשים בברכה זו‬
‫מצינו כמה שיטות‪( :‬א) י"א שהנשים כלל‬
‫לא נוהגות לברך ברכה זו במוצאי שבת זו‬
‫[ת"ב שחל ביום א' לגר"ש דיבליצקי שליט"א‪ ,‬משום‬
‫שחוששים לספיקו של הביאור הלכה בסי' רצ"ו ס"ח‬
‫שנשים לא מברכות ברכה זו]‪( ,‬ב) וי"א שהבעל‬
‫לא יברך ברכה זו בבית הכנסת אלא בביתו‬
‫אפילו לפני מעריב ויוציא את אשתו ובני‬
‫ביתו [שמירת שבת כהלכתה פס"ב הערה צ"ח‪ ,‬משום‬
‫שחוששים לספק הנ"ל]‪( ,‬ג) וי"א שיש להזכיר‬
‫לנשים לברך לעצמן אחר אמירת "ברוך‬
‫המבדיל" [שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' ע"ז‪ ,‬שו"ת יביע‬
‫אומר או"ח ח"ד סי' כ"ד]‪.‬‬
‫הבדלה למי שאוכל בתשעה באב ‪ -‬מי שצריך‬
‫לאכול בתשעה באב ביום ראשון לא יבדיל‬
‫מיד במוצאי שבת אלא בעת שירצה לאכול‬
‫[הל' חגים פכ"ח סי"ז‪ ,‬הליכות ומנהגי תשעה באב עמוד‬
‫‪ ,]55‬ואם צריך רק לשתות מים – לא יבדיל‬
‫בשביל כך אלא ישתה ללא הבדלה [הל' חגים‬
‫הנ"ל‪ ,‬שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קכ"ט]‪ .‬ויכול להוציא‬
‫את בני ביתו בהבדלה שלא יצטרכו להבדיל‬
‫שוב במוצאי תשעה באב [שערי תשובה או"ח‬
‫סי' תקנ"ו סק"א‪ ,‬הל' חגים פכ"ח סי"ט‪ ,‬ילקוט יוסף שם‬
‫ס"ז]‪ .‬וטוב שיברך על הנר בסדר ההבדלה‪,‬‬
‫ויברך על הכוס שלש ברכות – "הגפן"‬
‫"בורא מאורי האש" ו"המבדיל" ולא יברך‬
‫על הבשמים וגם לא יתחיל את ההבדלה‬
‫מ"הנה ק‪-‬ל ישועתי"‪"/‬ראשון לציון"‪ ,‬אלא‬
‫מ"סברי מרנן" (ואם כבר בירך על הנר‪ ,‬יברך על הכוס‬
‫רק שתי ברכות – "הגפן" ו"המבדיל") [הל' חגים פכ"ח‬
‫סע' כ"א‪-‬כ"ב‪ ,‬הליכות ומנהגי תשעה באב עמוד ‪.]55‬‬
‫ולגבי שתיית יין בהבדלה‪ ,‬אם יש שם ילד‬
‫בין גילאים ‪ ,6-9‬יבדיל על היין וייתן לילד‬
‫לשתות רוב רביעית [הל' חגים פכ"ח סי"ט‪ ,‬ילקוט‬
‫יוסף או"ח סי' תקנ"ו ס"ז]; ואם אין שם ילד‪( ,‬א)‬
‫י"א שיבדיל על חמר מדינה (תה‪ ,‬קפה‪,‬‬
‫בירה וכד') ורק אם אין לו יבדיל על כוס‬
‫מיץ ענבים [הל' חגים פכ"ח סי"ח‪ ,‬שו"ת שבט הלוי‬
‫ח"ז סי' ע"ז]‪( ,‬ב) וי"א שאף לכתחילה יכול‬
‫להבדיל על מיץ ענבים וישתה לכתחילה‬
‫מלא לוגמיו או לכל הפחות טעימה כל‬
‫שהוא [ארחות רבינו ח"ב עמ' קמ"ה‪ ,‬ילקוט יוסף או"ח‬
‫סי' תקנ"ו ס"ז]‪ .‬ואשה שאינה צמה בתשעה‬
‫באב‪( ,‬א) י"א שתעשה הבדלה לעצמה [הל'‬
‫חגים פכ"ח ס"כ]‪( ,‬ב) וי"א שלכתחילה עדיף‬
‫שהבעל יעשה הבדלה על הכוס במוצ"ש‬
‫ויכוון להוציא את כל בני ביתו (ואינו צריך‬
‫להבדיל פעם נוספת במוצאי ת"ב) והאשה תשתה‬
‫הכוס אם הוא חמר מדינה (ואם הבדיל על יין‬
‫יתנו לקטן‪ ,‬ואם אין שם קטן תשתה האשה מלוא לוגמיה)‬
‫[שמירת שבת כהלכתה ח"ב פס"ב סמ"ח]‪ .‬וקטן‬
‫שהגיע לחינוך שאינו צם בתשעה באב‪( ,‬א)‬
‫י"א שיש לחנכו שיבדיל לפני שאוכל [שו"ת‬
‫שבט הלוי ח"ז סי' ע"ז אות ו']‪( ,‬ב) וי"א שאוכל‬
‫ללא הבדלה ובמוצאי תשעה באב ישמע‬
‫הבדלה מאביו [שו"ת רבבות אפרים ח"ג סי' שע"א‬
‫בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל]‪.‬‬
‫הדחת כלי השבת ‪ -‬אסור לשטוף את כלי‬
‫השבת במוצאי שבת עד למחרת אחר‬
‫חצות‪ ,‬אבל מותר להשרותם בתוך הכיור‬
‫במים כדי שיוכלו לשטוף אותם למחרת‬
‫בנוחות ובקלות [ספר תשעה באב שחל בשבת‬
‫לגר"ש דיבליצקי שליט"א]‪.‬‬
‫מוצאי הצום – נחלקו הפוסקים האם‬
‫בתשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום‬
‫ראשון‪ ,‬יהיה מותר בלילה שלאחר התענית‬
‫לאכול בשר ולשתות יין‪ .‬לדעת בני אשכנז‬
‫[רמ"א או"ח ס"ס תקנ"ח] וכן פסק הגר"מ אליהו‬
‫[הלכות חגים עמ' ‪ 225‬סעיף ט' שכן מנהג האריז"ל]‬
‫אסור לאכול בשר ולשתות יין‪ ,‬ולדעת הגר"ע‬
‫יוסף [חזו"ע תעניות עמ' תטו והבין שכן ג"כ דעת השו"ע]‬
‫מותר לאכול בשר ולשתות יין במוצאי‬
‫הצום‪.‬‬
‫ולעניין יין הבדלה בת"ב שנדחה לכו"ע‬
‫איכא להקל שישתה היין בעצמו‪[ .‬שו"ת שבט‬
‫הלוי ח"ו סי' ע אות ט]‬
‫ולגבי שאר החומרות (כגון תספורת וכד')‬
‫מותר במוצאי תשעה באב בכל‪[ .‬הגר"מ אליהו‬
‫הלכות חגים שם]‬
‫ויה"ר שיהפכו ימים אלו לימי ששון ושמחה‪,‬‬
‫ובמהרה נתבשר בבוא ינון ואליה אכי"ר‪.‬‬
‫לשאלות ולתגובות למדור יש להפנות‬
‫לכתובת אימייל‪hutShelChesed@ :‬‬
‫‪gmail.com‬‬
‫סיפור לשולחן‬
‫שבת‬
‫בורת הקודש עשתה‬
‫ח‬
‫את דרכה מהעיר צפת‬
‫אל קברו של הנביא‬
‫הושע בן בארי‪ .‬היו אלה האריז"ל‬
‫הקדוש ותלמידיו‪ .‬רגילים היו‬
‫ללמוד במחיצת רבם הקדוש‬
‫בין ההרים‪ ,‬ובין שיחי השדה‪.‬‬
‫מפעם לפעם היה האר"י מזמין‬
‫את בני החבורה להשתטח עמו‬
‫על קברות הצדיקים הפזורים‬
‫באזור‪ .‬הם כבר ידעו שעל ידי‬
‫השתטחות כזו אפשר להתחבר‬
‫לנשמת הצדיק ולהשיג סודות‬
‫עליונים בתורה‪.‬‬
‫האריז"ל הקדוש עמד ליד קבר‬
‫הנביא בתפילה ארוכה וחרישית‪,‬‬
‫וסביבו תלמידיו גם הם דבוקים‬
‫בתפילתם‪ .‬לאחר מכן ישבו‬
‫והאזינו למוצא פיו‪ ,‬דברי תורה‬
‫וקבלה הנשגבים מבינת אדם‪.‬‬
‫לפתע הבחינו התלמידים כי פני‬
‫רבם השתנו‪ .‬השמחה השורה‬
‫עליו תמיד פינתה את מקומה‬
‫לארשת רצינית יותר‪ .‬זמן מה‬
‫היה האריז"ל מהורהר‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן פנה אל תלמידיו‪" :‬הודיעו לי‬
‫מן השמים כי גזֵ רה קשה מרחפת‬
‫על תושבי צפת‪ .‬מכת ארבה‬
‫תבוא בגבול צפת‪ ,‬אשר תאכל‬
‫את כל עשב הארץ ותכלה את‬
‫כל פרי העץ‪ ,‬עד שלא יישאר דבר‬
‫למחיה בכל הסביבה"‪.‬‬
‫נבהלו התלמידים מאוד ושאלו‪:‬‬
‫"רבנו הקדוש‪ ,‬עונש חמור כזה‬
‫על שום מה? במה חטאו תושבי‬
‫צפת ? והלוא אין יסורים ללא‬
‫עוון"‪.‬‬
‫ענה להם האריז"ל‪" :‬כל זה בא‬
‫עלינו בגלל יהודי אחד תושב‬
‫העיר צפת הוא‪ ,‬ר' יעקב שמו‪.‬‬
‫עני מרוד הוא ואיבד את מקור‬
‫פרנסתו‪ ,‬יושב הוא בצרתו ‪ ,‬מבכה‬
‫את מר גורלו בא בתרעומת‬
‫כביכול לקב"ה על מצבו הקשה‬
‫ועל כך שאין מי ישים ליבו עליו‪.‬‬
‫כשראו מן השמים שאין איש‬
‫מיושבי צפת בא לעזרתו‪ ,‬נגזרה‬
‫הגזרה על העיר כולה כי ארבה‬
‫יגיע לעיר"‪.‬‬
‫"אבל‪ ,‬רבי"‪ ,‬קראו התלמידים‪,‬‬
‫"אולי עוד אפשר לעשות דבר‬
‫מה ולהציל יישוב שלם מצרה‬
‫חס ושלום‪ .‬אולי עוד ניתן לתקן‪.‬‬
‫הן שוגגים אנו ולא מזידים בכך‬
‫שלא שמנו ליבנו למצבו של‬
‫היהודי‪ .‬מה עלינו לעשות?"‪.‬‬
‫ציווה האריז"ל שכל אחד‬
‫מתלמידיו ינדב סכום מסויים‪,‬‬
‫וכשהצטבר בידם סכום נכבד‬
‫עיניים צופות למרחוק‬
‫קרא האריז"ל לתלמידו רבי‬
‫יצחק‪ ,‬ומסר לו את צרור הכסף‬
‫וציווהו לגשת לבית האיש העני‬
‫ולהעניק לו את הצרור‪.‬‬
‫‪‬‬
‫יצא רבי יצחק וחיפש במבואות‬
‫העיר‪ ,‬עד שאיתר את ביתו של‬
‫האיש העני‪ .‬לעניו נגלה מראה‬
‫הבית מבחוץ‪ ,‬מראה עלוב ביותר‪.‬‬
‫הקיש התלמיד על הדלת ולא‬
‫נענה‪ .‬רק קולות של מרירות‬
‫ובכי נשמעו מתוך הבית‪ .‬אזר‬
‫התלמיד עוז ופתח בעצמו את‬
‫הדלת‪ ,‬והנה הוא רואה את ר'‬
‫יעקב יושב במרכז הבית‪ ,‬סביבו‬
‫בני משפחתו‪ ,‬והוא מדבר כלפי‬
‫מעלה‪ ,‬ובוכה‪ ,‬בוכה‪...‬‬
‫כניסתו המפתיעה של תלמיד‬
‫האריז"ל השתיקה באחת את‬
‫בכיו של ר' יעקב‪ .‬הוא הביט‬
‫באורח בפנים תמהות‪ ,‬כשואל‬
‫'מה רצונך?!'‪ .‬אמר לו רבי יצחק‬
‫כי תלמיד האריז"ל הוא‪ ,‬וזה עתה‬
‫שמע מרבו כי ר' יעקב שרוי בצרה‬
‫ויש לעזור לו‪" .‬מה אירע לך ומדוע‬
‫תבכה?"‪ ,‬שאלו רבי יצחק‪.‬‬
‫ר' יעקב שפך את מר ליבו לפני‬
‫האורח‪ .‬הוא סיפר על פרנסתו‬
‫שעסק בה מדי יום ביומו כדי‬
‫להביא לחם לביתו‪ .‬כד גדול של‬
‫חרס היה לו‪ ,‬ובו היה מוביל מים‬
‫לחצרות השכנים באזור‪ .‬מהמעט‬
‫שהשתכר הצליח להחיות את‬
‫צאצאיו‪ .‬עתה נשבר הכד ועמו‬
‫מטה לחמו‪ .‬באין לו כד‪ ,‬אין הוא‬
‫יוצא לעבודתו‪ ,‬ואין לו ממה‬
‫להאכיל את ילדיו‪.‬‬
‫"בצר לי פניתי אל הקב"ה"‪,‬‬
‫הוסיף היהודי הפשוט לספר‪,‬‬
‫"וטענתי‪ :‬האם כך ראוי לי?! האם‬
‫עונש של רעב חלילה נגזר עליי‬
‫ועל בני משפחתי?! וכי רשע אני‬
‫יותר מכל העולם כולו?! והלוא‬
‫הוא זן את כל העולם בחן בחסד‬
‫וברחמים‪ ,‬ומדוע לקח ממני את‬
‫מקור פרנסתי?"‪...‬‬
‫השתאה התלמיד לראות כמה‬
‫צדקו דברי האריז"ל‪ ,‬אשר ידע‬
‫בדיוק את סדר הדברים‪ .‬הוא‬
‫הוציא מחיקו את צרור הכסף‬
‫שאספו התלמידים‪ ,‬פנה אל‬
‫היהודי ואמר‪" :‬שמע נא ר' יעקב‪,‬‬
‫הנה שמע ה' את תפילתך‪ ,‬ומעתה‬
‫לא תדע עוד מחסור‪ .‬אנו‪ ,‬תושבי‬
‫צפת‪ ,‬נתמוך בך ובמשפחתך‪ ,‬ככל‬
‫שיידרש"‪.‬‬
‫פני האיש אורו והוא לא ידע‬
‫את נפשו מרוב שמחה‪ .‬הוא‬
‫הביט באושר בבני משפחתו‬
‫ובמטבעות שהתגלגלו לידיו‪ ,‬ולא‬
‫חדל מלהודות לה' ולהביע את‬
‫תודתו לפני האורח שבא ברגע‬
‫הדרוש‪ ,‬להציל את משפחתו‬
‫מחרפת רעב‪.‬‬
‫‪‬‬
‫רבי יצחק לא שת לבו לדברי‬
‫התודה של העני‪ .‬פניו הרצינו‪,‬‬
‫והוא פנה אל היהודי בנימה של‬
‫תוכחה‪" :‬הידעת שבעבורך כמעט‬
‫התחייבו כל תושבי צפת בסכנת‬
‫כליה ורעב?! כאשר באת בטענות‬
‫כלפי הקב"ה‪ ,‬הביטו בשמים‬
‫וראו שאין לך עוזר מקרב אחיך‬
‫ושכניך‪ ,‬ונגזרה עליהם גזרה‪.‬‬
‫אילולא רבנו הקדוש‪ ,‬האריז"ל‪,‬‬
‫ששמע זאת ובזכותו ניצלו כל‬
‫תושבי העיר"‪...‬‬
‫התחרט האיש מאוד על הדברים‬
‫שאמר בתוך צערו‪ ,‬והבטיח כי‬
‫להבא ישים את מבטחו בה'‪ ,‬ולא‬
‫יתלונן עוד ויתען חלילה כלפי‬
‫המקום ברוך הוא‪ .‬הוא נפרד‬
‫מרבי יצחק בהתרגשות‪ ,‬והלה‬
‫שב אל חבריו לספר להם את‬
‫סיפורו של ר' יעקב‪.‬‬
‫‪‬‬
‫לאחר שסיפר ר' יצחק את סדר‬
‫המאורעות‪ ,‬שאלו החברים את‬
‫האריז"ל אם אכן סרה הגזרה‬
‫ונתבטלה‪ .‬השיב להם‪ ,‬כי אכן‬
‫כסף הצדקה שנתנו לעני המרוד‬
‫פעל להסרת הגזרה מעל תושבי‬
‫צפת‪.‬‬
‫עבר זמן מה ופתאום נראה ענן‬
‫כבד של ארבה מתקרב להרי‬
‫צפת‪ .‬אימה נפלה על פני כול‪.‬‬
‫פנו התלמידים אל רבם ושאלוהו‬
‫אם חלילה לא נתבטלה הגזרה‪.‬‬
‫פני האר"י הקדוש היו מאירות‬
‫ושלווֹת‪ ,‬והוא לא נראה דאוג כלל‪.‬‬
‫"הוסיפו לעסוק בתורה‪ ,‬בניי"‪,‬‬
‫אמר‪" ,‬ודאגתכם תחלוף"‪.‬‬
‫עברו כמה רגעים‪ ,‬ורוח עזה‬
‫הופיעה והדפה את ענן הארבה‬
‫כולו אל הים‪ ,‬עד שלא נשאר‬
‫אחד‪.‬‬
‫הסיפור נפוץ והיכה גלים‪ ,‬ונודע‬
‫לכול כי בזכות ראייתו הקדושה‬
‫של האריז"ל ניצל כל האזור‬
‫ממכת הארבה‪ ,‬ובזכות מצוות‬
‫הצדקה‪.‬‬
‫העלון השבוע מוקדש‬
‫לע"נ האיש הכשר‬
‫ר' יוסף חיים בן טובה ז"ל‪.‬‬
‫אוהב תורה ולומדיה‪ ,‬תלמיד רבינו‬
‫ראש הישיבה בשנים האחרונות בכל‬
‫נימי נפשו נזדכך ביסורים קשים‬
‫וקיבלם באהבה ואמר עליהם תודה‪.‬‬
‫נלב"ע ביום ד' באב תנצב"ה‬
‫המשך דבר ראש הישיבה‬
‫קטנה של יהדות שיש להם‪ ,‬ולא מאמינים‬
‫בה' שה' רק טוב והכל לטובה ואין שום רע בעולם‪ ,‬ולא יודעים‬
‫איך להתמודד עם הנסיונות של החיים‪ ,‬באופן שיצמחו על ידם‪,‬‬
‫שיתקרבו לה' על ידם ‪ -‬עליהם יש לבכות‪ ,‬גם על מי שחרדי‬
‫לגמרי‪ ,‬ועדיין רודף אחרי תאוות‪ ,‬שזה מראה שהוא עדיין לא טעם‬
‫את הטעם של הדעת ולא ראה את האור של האמונה‪ ,‬כמו שרבינו‬
‫"אם יִ ְת ַּד ֵּבק ַע ְצמוֹ‬
‫הקדוש כותב בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬בתורה קנז‪ִ :‬‬
‫ר‪-‬כךְ‬
‫לְ ִד ְברֵ י ַה ּתוֹרָ ה ַהיּ ו ְֹצ ִאים ִמ ִּפי ַה ַּצ ִּדיק‪ָּ ,‬ת ֵמ ַּה ֲאנִ י ֵאיךְ ֶא ְפ ׁ ָשר ַא ַח ָּ‬
‫(אבוֹת ֶּפרֶ ק ד)‪'ָּ :‬כל ַה ֶּנ ֱהנֶ ה ִמ ִּד ְברֵ י‬
‫לִ ְס ּבל וְ לַ ְח ּפץ ַח ֵּיי ָהעוֹלָ ם ַה ֶּזה ָ‬
‫ּתוֹרָ ה נו ֵֹטל ַח ָּייו ִמן ָהעוֹלָ ם'‪".‬‬
‫בגלל שרחוקים מהדעת‪ ,‬שהכל בהשגחה והכל לטובה‪ ,‬בגלל‬
‫זה בוכים בכיה של חינם‪ ,‬שלא יודעים להתקרב לה' על ידי כל‬
‫מה שעובר‪ ,‬אלא בוכים ומתלוננים כאילו ה' עושה לנו רע ח"ו‪,‬‬
‫ובגלל זה לא נבנה בית המקדש‪ .‬כי בית המקדש זה הדעת‪,‬‬
‫ובלי דעת‪ ,‬גם בית המקדש לא יכול לעזור לאדם‪ ,‬והעובדה‪,‬‬
‫שהוא חרב‪ .‬לכאורה כשהיה קיים‪ ,‬היה צריך להמשיך לעם‬
‫ישראל את השגת הדעת? אך רואים שלא‪.‬‬
‫אלא‪ ,‬עיקר בית המקדש זה הדעת‪ ,‬ולכן באמת עיקר קדושת וכח‬
‫בית המקדש לכפר היה תלוי בכהן הגדול‪ ,‬שהוא העיקר‪ ,‬כי הוא‬
‫בחינת הצדיק שבדור‪ ,‬שרק הוא ממשיך את הדעת לכל אדם‪.‬‬
‫לכן ה' לא בונה את בית המקדש‪ ,‬כי אין לנו עדיין את ההכנה‪,‬‬
‫להבין שזה מה שאנחנו מבקשים‪ ,‬את הדעת שמאירה על ידי‬
‫צדיק הדור דווקא‪ .‬כל זמן שלא מחפשים את הצדיק‪ ,‬ולא‬
‫מבקשים את הצדיק ‪ -‬הצדיק אבד ואין איש שם על לב – אין‬
‫לנו את הכלים לבניין בית המקדש‪.‬‬
‫הכלל הוא שה' עדיין לא יכול לבנות את בית המקדש‪ ,‬משום שלא‬
‫מחפשים את הדעת! ולכן ה' עשה את הגלות‪ ,‬כדי שנבין שמשהו‬
‫עיקרי ויסודי חסר לנו‪ ,‬שהוא מעבר ללימוד התורה וקיום המצוות‬
‫בשטחיות‪ ,‬אלא הוא דבר פנימי שהוא החיפוש אחר האמונה‬
‫והדעת‪ ,‬האור האמיתי של התורה‪ ,‬שאפשר למצוא אותו רק על‬
‫ידי התקרבות לצדיק האמיתי‪.‬‬
‫ובשביל זה עשה ה' גם את כל הגלויות הפרטיות הללו‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫שבן מתרחק וכד'‪ ,‬כדי לעורר את ההורים להבין‪ ,‬כמה הם‬
‫רחוקים מיהדות‪ ,‬ויחזרו בתשובה‪ .‬או כגון‪ :‬בני זוג‪ ,‬שהאשה‬
‫חזקה בדרך התשובה‪ ,‬ובעלה לא בדרך איתה‪ ,‬והיא בוכה‪:‬‬
‫למה הוא לא מתעורר? – זה בשביל ללמד את האשה‬
‫הזאת‪ ,‬להסתכל באמונה ובהודאה‪ ,‬להכיר טובה לה'‪ ,‬על כל‬
‫חסדיו‪ ,‬שברוך ה' היא התקרבה‪ ,‬והיא נשואה ויש לה ילדים‬
‫שלומדים במסגרות תורניות וכו'‪ ,‬ואם היא תהיה בשמחה‬
‫ותלך עם הודאה ואמונה‪ ,‬בעלה יראה את האור ויתקרב גם‬
‫הוא‪ ,‬ותפילותיה יעשו פירות וכו'‪ ,‬ובינתיים גם אין ויכוחים‬
‫ומריבות‪ ,‬והעיקר‪ ,‬זה בא לעורר אותה לחפש את הדעת‬
‫שחסרה לה‪ ,‬את האמונה שה' רק טוב‪ ,‬שהכל רק לטובה‪ ,‬שמי‬
‫שיאמין ככה ויודה לה' על הכל‪ ,‬הוא יראה עין בעין איך הכל‬
‫באמת אך ורק לטובה – אין שום רע כלל! ה' רק טוב ומטיב!‬
‫זו הדעת שעליה נאמר‪ ,‬שמי שיש לו דעת‪ ,‬כאילו נבנה בית המקדש‬
‫בחייו‪ ,‬שזו הדעת שיכולה להחזיר את כל העולם בתשובה!‬
‫לסיום‪ :‬שמעתי שהרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל‪ ,‬ביקש שילמדו‬
‫אותו לומר 'תודה' באנגלית‪ .‬שאלו אותו בשביל מה? אמר להם‬
‫שהוא רוצה להודות לרופא שטיפל בו‪ ,‬שהיה דובר אנגלית בלבד‪.‬‬
‫אמרו לו‪ :‬בשביל מה לטרוח? אנחנו נאמר לו תודה בשמך‪ .‬אבל הוא‬
‫התעקש שילמדו אותו וחזר על המלה באנגלית‪,'thank you' :‬‬
‫שוב ושוב כדי שיוכל לומר לרופא תודה בשפתו‪ .‬מקורביו תמהו‬
‫על מאמציו‪ ,‬ושאלו אותו שוב‪ ,‬למה כל כך להתעקש ולהתאמץ?‬
‫בסוף הוא הסביר להם כך‪ :‬רואים בתפלת שמונה עשרה‪ ,‬שבכל‬
‫הברכות‪ ,‬שליח הציבור מוציא את הציבור ידי חובתו‪ ,‬מלבד ברכת‬
‫ההודאה‪ ,‬שבה גם הציבור אומרים 'מודים אנחנו לך'‪ ,‬מכאן למדנו‪,‬‬
‫שבהודאה אי אפשר להוציא את השני ידי חובה‪ ,‬אלא הוא צריך‬
‫להודות בעצמו‪ ,‬לכן הוא מתעקש ללמוד את המלה באנגלית ויוכל‬
‫להודות בעצמו למיטיבו!‬
‫יהי רצון שנלמד להכיר טובה לכל אחד‪ ,‬ובעיקר לקדוש ברוך‬
‫הוא שמחיה אותנו‪ ,‬ולצדיק שמאיר את עינינו ומגלה את אור‬
‫הדעת בעולם‪ ,‬ונזכה להאמין בה' יתברך בשלמות‪ ,‬שה' הוא‬
‫טוב ומטיב תמיד‪ ,‬ואין שום רע בעולם כלל‪ ,‬ונפסיק אחת‬
‫ולתמיד להתבכיין‪ ,‬ובזכות זה נזכה לביאת משיח צדקנו‬
‫בית מקדשנו‬
‫וו ללגבאנויליהן בברכת שבת שלום ומבורך‬
‫שלמה במהרה‬
‫לכל בית ישראל‬
‫אמן ואמן‪.‬‬
‫בימינו‬
‫חנוך‬
‫לנער‬
‫אנו נמצאים בתקופת שלושת השבועות‪.‬‬
‫ימי בין המצרים‬
‫מאת הרב יצחק אבוחצירא‪.‬‬
‫שבעה עשר בתמוז שחל לפני שבועיים‪ ,‬מוכר‬
‫לכולנו כיום תחילת החורבן‪ ,‬מפני שביום זה‬
‫הובקעו חומות ירושלים בימי בית המקדש השני‬
‫וחיילי טיטוס הרשע המצביא הרומי‪ ,‬פרצו לעיר‪.‬‬
‫המשנה במסכת תענית (פ"ד מ"ו) מונה חמש‬
‫פורענויות קשות שאירעו לאבותינו ביום זה‪:‬‬
‫בֹותינּו ְּב ִׁש ְב ָעה ָע ָׂשר‬
‫"ח ִמ ָּשׁ ה ְד ָברִ ים ֵארְ עּו ֶאת ֲא ֵ‬
‫ֲ‬
‫ְּב ַתּמּוז‪ :‬נִ ְׁש ַּת ְּברּו ַהּלּוחֹות‪ָּ ,‬וב ַטל ַה ָּת ִמיד‪ ,‬וְ ָה ְב ְק ָעה‬
‫ָה ִעיר‪ ,‬וְ ָׂשרַ ף ַא ָּפ ְס ְטמֹוס ֶאת הּתֹורָ ה‪ ,‬וְ ֶה ֱע ִמיד ֶצלֶ ם‬
‫ַּב ֵהיכָ ל"‪.‬‬
‫צרות קשות אלו אירעו לאבותינו לפני כאלפיים‬
‫שנה‪ ,‬אך גלות שנייה זו שהחלה מיום י"ז בתמוז‬
‫עד יום ט' באב שבו נשרף בית קדשינו ותפארתינו‪,‬‬
‫ממשיכה בעוונותינו עד ימינו אנו‪ ,‬שהרי‪" :‬כל דור‬
‫שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו"‪.‬‬
‫איכה יועם זהב?‬
‫מידי שנה כשתקופת "ימי בין המצרים" מגיעה‪,‬‬
‫אנו נמצאים בדילמה‪ :‬כיצד נוכל "לחיות" את‬
‫הצער והאבל של התקופה הקשה הזו‪ .‬כיצד‬
‫נוכל להרגיש את הצער של "כאילו חרב בימיו"‬
‫ולהעביר את ההרגשה הזו לילדינו‪ -‬לדור‬
‫הצעיר‪.‬‬
‫לרגע נדמה כאילו שהבעיות שלנו הם‪ :‬השיפוץ‬
‫של הבית‪ ,‬המינוס בבנק‪ ,‬או לאיזה קייטנה‬
‫נרשום את הילדים בכדי שלא ישגעו אותנו כל‬
‫היום בבית‪ ,‬ואילו הרגשת האבל בתקופה זו‬
‫"נדחקה" לפינה‪.‬‬
‫זה לא שאנחנו לא צמים בתענית יז' בתמוז‪,‬‬
‫או לא נוהגים במנהגי האבלות בשלושת‬
‫השבועות‪ ,‬אדרבה כולנו נמנעים משמיעת‬
‫מוזיקה ושאר ההלכות‪ ,‬כולנו מתאבלים כל‬
‫אחד כמנהגי אבותיו על חורבן בית המקדש‪,‬‬
‫בכל שנה ביום תשעה באב אנו לא אוכלים ולא‬
‫שותים‪ ,‬לא נועלים נעלי עור וכו' כולנו מגיעים‬
‫לבית הכנסת לקרא קינות ומגילת‪-‬איכה‬
‫ונוהגים מנהגי אבל מיוחדים‪,‬‬
‫אך מידי שנה מחדש‪ ,‬בעוד החזן קורא על‬
‫הצרות הרבות שארעו לאבותינו‪ ,‬על בית‬
‫המקדש שחרב ועל צער השכינה‪ ,‬אנו לפתע‬
‫מתנתקים רגשית מאווירת האבל הזו ומרגיעים‬
‫את הלב שלנו שהכל בסדר‪ ,‬אל דאגה זה משהו‬
‫שקרה "פעם" ולא על משהו שקשור אלינו "כאן‬
‫ועכשיו"‪.‬‬
‫מייד לאחר הקינות‪ ,‬אנו שוקעים בענייני היום‬
‫יום ומתכננים את חופשת הקיץ‪ ,‬תוך כדי‬
‫תפילה מעומק הלב שהצום כבר יעבור בקלות‬
‫והמזגן ימשיך לעבוד בתפוקה מלאה‪.‬‬
‫מבצע שלמה‬
‫בואו נודה בזה‪ ,‬קצת קשה לנו להתאבל באמת‬
‫על דבר שקרה לפני אלפיים שנה‪ ,‬על אסון‬
‫שמעולם לא ראינו‪ ,‬ושלא כל כך חסר לנו בחיי‬
‫היום יום‪.‬‬
‫כאשר חורבן בית המקדש לא כואב לנו‪ ,‬כיצד‬
‫נוכל להמחישו ולהעביר את רגשותיו לילדינו?!‬
‫כיצד נרגיש עד כמה אנו באמת בגלות ונצעק‬
‫לה' מעומק הלב "עד מתי"‪...‬‬
‫תרשו לי לשתף אתכם בסיפור נפלא שקראתי‬
‫והוא מועתק כלשונו‪:‬‬
‫בתחילת שנות העשרים של חיי‪ ,‬עבדתי‬
‫מֹורה ומדריכה באתר‪-‬הקרוונים "בת‪-‬‬
‫בתור ָ‬
‫חצור"‪ ,‬שהיה ממוקם ליד גדרה‪ .‬אתר שבו היו‬
‫‪ 700‬קרוונים‪ ,‬שאכלסו אלפי עולים חדשים‬
‫מאתיופיה‪.‬‬
‫היה זה ממש זמן קצר לאחר "מבצע שלמה"‪,‬‬
‫מבצע שבו הובאו לארץ בערך ‪ 14,500‬יהודים‬
‫מאתיופיה‪ ,‬ברכבת אווירית‪.‬‬
‫לא היה לי ספק ביהדותם‪ .‬הם שמרו שבת‪,‬‬
‫הכירו את רוב החגים‪ ,‬שמרו על מסורת יהודית‬
‫באופן אדוק ושמרני‪ ,‬אך ברור היה שלא הכל‬
‫היה ידוע להם‪.‬‬
‫כנראה הנתק שעברו במשך כל השנים הללו‪,‬‬
‫השפיע על עולם המסורת שלהם‪.‬‬
‫הם לא הכירו מה עבר על עמנו במאות השנים‬
‫האחרונות ואפילו לא הכירו את חג פורים או‬
‫את חנוכה‪ .‬כנראה שהאירועים ההיסטוריים‬
‫הללו התרחשו לאחר הניתוק בינינו לבינם‪,‬‬
‫ולכן הם לא שמעו על האירועים או על ההלכות‬
‫שנגזרו כתוצאה מכך לאורך הדורות‪.‬‬
‫אביב הגיע פסח בא‪...‬‬
‫משנכנס אב‬
‫יועץ חינוכי ומחנך בת”ת “שלום בנייך”‬
‫הגיע ראש חודש ניסן‪ ,‬והחלטתי להתחיל ללמד‬
‫בכיתה על חג הפסח‪.‬‬
‫היו לי בכיתה ‪ 20‬תלמידים בכיתות ג'‪-‬ו' (הם‬
‫שובצו על פי רמת הקריאה שלהם‪ ,‬ולא לפי‬
‫גילם הכרונולוגי)‪ .‬התכנון שלי היה‪ ,‬ראשית‪,‬‬
‫לקשור את חג הפסח לחגים האחרים‪ ,‬בכך‬
‫שאזכיר להם את נושא שלושת הרגלים‪ ,‬את‬
‫שלושת המועדים בשנה שעם ישראל נהג‬
‫לעלות לירושלים לבית המקדש‪.‬‬
‫התכוונתי לקצר בהקדמה הזו‪ ,‬רק תזכורת‬
‫קטנה‪ ,‬ומייד לפתוח בנושא חג הפסח‪.‬‬
‫"היום ראש חודש ניסן‪ ,‬וזהו חודש שבו אנו‬
‫חוגגים את חג הפסח"‪ ,‬פתחתי את השיעור‪.‬‬
‫"פסח הוא אחד משלושת הרגלים‪ .‬בפסח נהגו‬
‫כל היהודים לעלות לירושלים‪ ,‬לבית המקדש"‪.‬‬
‫אך בשלב זה‪ ,‬קפץ אחד התלמידים וקטע את‬
‫דברי‪" :‬המורה‪ ,‬את היית פעם בבית המקדש?!"‬
‫חייכתי אליו‪ ,‬מתוך הבנה שהוא קצת מבולבל‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬מה פתאום‪ ,‬זה היה ממש מזמן!"‬
‫התלמיד התעקש‪ ,‬ואליו נוספו כמה זוגות‬
‫עיניים‪" :‬כן‪ ,‬בסדר‪ ,‬מזמן‪ ,‬אבל את היית שם?‬
‫היית בבית המקדש פעם מזמן?"‬
‫שוב חייכתי‪ ,‬הפעם קצת מבולבלת‪ .‬חשבתי‬
‫לעצמי‪ ,‬מה הוא לא מבין? אולי העברית שלי‬
‫קשה לו?‬
‫החלטתי להסביר בבהירות‪" :‬לא‪ ,‬מה פתאום‪,‬‬
‫זה היה ממש ממש ממש לפני הרבה מאד‬
‫שנים‪ .‬לפני הרבה הרבה זמן!"‪ ,‬קיוויתי שהפעם‬
‫הבהרתי את עצמי כראוי‪.‬‬
‫אך כעת שאר התלמידים הצטרפו אליו‪ ,‬ושאלו‬
‫בהמולה ביחד‪" :‬המורה‪ ,‬איך זה להיות בבית‬
‫המקדש?"‪" ,‬איך נראה בית המקדש‪ ,‬ראית את‬
‫הכהן הגדול‪ ,‬הקרבת קורבנות?"‬
‫לא הבנתי מה קורה עם כל ההמולה‪" ,‬לא"‬
‫עניתי להם "אף פעם לא הייתי בבית המקדש"‪.‬‬
‫"אבל למה אף פעם לא היית שם‪ ,‬למה לא‬
‫נסעת לירושלים לבית המקדש?" התחילו כולם‬
‫לצעוק לעברי‪...‬‬
‫"שקט!"‪ ,‬ניסיתי להרגיע את הרוחות‪" ,‬תקשיבו‪,‬‬
‫אין בית המקדש! היה לנו בית מקדש לפני‬
‫הרבה מאד שנים‪ ,‬אבל היום אין! הוא חרב! הוא‬
‫נשרף! אני לא הייתי שם‪ ,‬אבא שלי לא היה שם‪,‬‬
‫סבא שלי גם לא! כבר אלפיים שנה שאין לנו‬
‫את בית המקדש!"‪.‬‬
‫אמרתי את המילים שוב ושוב‪ ,‬מה הסיפור?‬
‫זו מציאות שנולדנו כולנו לתוכה‪ ,‬למה הם לא‬
‫מבינים‪ ,‬למה הם כל כך מוטרדים מזה?!‬
‫ההמולה בכיתה רק התגברה יותר ויותר‪,‬‬
‫כשכעת הם התחילו לדבר ביניהם באמהרית‪,‬‬
‫מתווכחים‪ ,‬מתרגמים‪ ,‬מסבירים‪ ,‬צועקים‪ ,‬ואני‬
‫כבר לא מצליחה להשתלט על הסדר בכיתה‪.‬‬
‫עוד לפני שצלצל פעמון בית הספר לסיום‬
‫הלימודים‪ ,‬הם אספו את חפציהם במהירות‬
‫ורצו הביתה ואף אני יצאתי מבית הספר‬
‫בעקבותיהם מותשת ומבולבלת לגמרי‪.‬‬
‫למחרת‪...‬‬
‫בבוקר שלמחרת‪ ,‬עמדתי באוטובוס שהביא‬
‫אותי אל בית הספר‪ ,‬כשאירועי יום האתמול‬
‫כמעט ולא הטרידו אותי‪ .‬למעשה‪ ,‬כמעט‬
‫שכחתי לגמרי מכל הסיפור‪ .‬תכננתי היום‬
‫ללמד רק מקצועות כמו חשבון והנדסה‪ ,‬כך‬
‫שלא חשבתי על נושאים אחרים‪.‬‬
‫כשהגיע האוטובוס לתחנה שלי‪ ,‬ירדתי ממנו‬
‫והתחלתי לצעוד בשלווה לכיוון שער בית‬
‫הספר‪ ,‬השומר שעמד בשער קיבל את פני‬
‫במבט קצת מבוהל‪" .‬תגידי"‪ ,‬הוא פנה אלי‪,‬‬
‫"מה קורה פה היום? יש לך מושג?"‬
‫ניסיתי להיזכר אם יש איזו פעילות מיוחדת‪ ,‬או‬
‫טקס מסוים ששכחתי ממנו‪ ,‬אך לא הצלחתי‬
‫להיזכר במשהו חריג‪.‬‬
‫"למה?"‪ ,‬שאלתי אותו‪" ,‬מה קרה?"‬
‫הוא לא ענה לי‪ ,‬ורק הצביע לכיוון פתח בית‬
‫הספר‪.‬‬
‫הרמתי את מבטי‪ ,‬וראיתי שם התקהלות לא‬
‫קטנה של עולי אתיופיה מבוגרים‪ ,‬כנראה‬
‫הוריהם של התלמידים‪ .‬מה הם עושים פה? ועל‬
‫מה כל הצעקות שלהם? ניגשתי אליהם‪ ,‬מנסה‬
‫להבין מתוך מעט האמהרית שהבנתי‪ ,‬על מה‬
‫כל הרעש‪.‬‬
‫כשהתקרבתי אליהם‪ ,‬פתאום השתרר לו שקט‬
‫ש ְמ ָחה‪:‬‬
‫ִמ ׁ ֶּש ִּנ ְכנַ ס ָאב‪ְ ,‬מ ַמ ֲע ִטין ְּב ִ ׂ‬
‫דורשי רשומות היו אומרים‪ :‬שהאב לא יטיל‬
‫אימה יתירה בתוך ביתו‪ ,‬ושלא יהיה בבחינת‬
‫''משנכנס אב ממעטין בשמחה''‪:‬‬
‫גמור‪ .‬אחד המבוגרים שידע עברית ברמה‬
‫טובה יותר‪ ,‬שאל אותי‪" :‬את המורה של הילדים‬
‫שלנו?"‬
‫"כן"‪ ,‬עניתי‪" ,‬מה קורה פה‪ ,‬אדוני?"‬
‫"הילדים חזרו אתמול הביתה‪ ,‬ואמרו לנו‬
‫שהמורה שמלמדת אותם‪ ,‬סיפרה להם שאין‬
‫בית‪-‬המקדש בירושלים‪ .‬מי יכול להגיד להם‬
‫דבר כזה?"‪ ,‬הוא הביט עלי במבט כועס‪ ,‬כאשר‬
‫איתו כל מבטי הנוכחים מופנים כלפי‪.‬‬
‫על מה את מדברת?‬
‫"אני אמרתי להם‪ .‬דיברנו על בית המקדש‪,‬‬
‫הרגשתי שהם קצת מבולבלים‪ ,‬אז הבהרתי‬
‫שבית המקדש נשרף לפני אלפיים שנה‪,‬‬
‫ושהיום אין לנו שום בית‪-‬מקדש‪ .‬זה הכל‪ .‬על‬
‫מה כל המהומה?"‬
‫הוא הביט עלי במבט לא מאמין‪" .‬מה? על מה‬
‫את מדברת?"‬
‫עכשיו הייתי עוד יותר מבולבלת‪" .‬אני לא‬
‫מבינה‪ .‬על מה כל הכעס? פשוט הזכרתי להם‬
‫שבית המקדש הוחרב‪ ,‬שאינו קיים היום‪ ,‬היום‬
‫בירושלים אין לנו בית מקדש"‪.‬‬
‫האיש פנה לשאר חבריו‪ ,‬ותרגם עבורם‬
‫בגמגום ובקול רועד את דברי‪ .‬פתאום ההמולה‬
‫התחדשה‪ ,‬אך בטונים גבוהים יותר מאשר‬
‫קודם‪ .‬הנציג שלהם השתיק את רעיו‪ ,‬ושוב פנה‬
‫אלי‪" .‬את בטוחה?"‬
‫לא הבנתי על מה הוא מדבר‪" .‬מה בטוחה?‬
‫אם בית המקדש חרב? ברור שאני בטוחה!"‪,‬‬
‫לא הצלחתי להסתיר את החיוך מעל פני‪ .‬איזו‬
‫סיטואציה מוזרה‪ ,‬חשבתי לעצמי‪.‬‬
‫האיש שוב פנה לחבריו‪ ,‬ובטון דרמטי תרגם‬
‫את דברי‪.‬‬
‫נראה היה שבשלב הזה סוף סוף הובן המסר‪,‬‬
‫אך כעת התחיל מחזה שונה שמעולם לא‬
‫חוויתי;‬
‫אישה אחת נפלה על האדמה‪ ,‬השנייה פרצה‬
‫בבכי קורע לב‪ ,‬גבר שעמד לידם הביט בי‬
‫קפוא כלא מאמין‪ .‬קבוצה של שלושה גברים‬
‫התחילו לדבר ביניהם בשקט‪ ,‬מילים מהירות‪,‬‬
‫מבולבלות ומתקשות להאמין; הילדים עמדו‬
‫בצד‪ ,‬הביטו במתרחש במבוכה ניכרת‪ ,‬חלקם‬
‫חיבקו חזק את הוריהם; עוד אישה פרצה‬
‫לפתע בבכי נרגש והחלה לקונן וליילל בקול‬
‫בוכים‪.‬‬
‫עמדתי מולם‪ ,‬המומה ומאובנת על מקומי‪.‬‬
‫הרגשתי כאילו הבאתי אליהם בשורת איוב‬
‫שהייתה קשה מנשוא‪ .‬כאילו בישרתי להם על‬
‫מותו של אדם אהוב‪.‬‬
‫בפעם הראשונה בחיי‪ ,‬עמדתי מול קבוצת‬
‫יהודים שממש התאבלו על חורבן בית המקדש‬
‫שבירושלים‪ ,‬לא שלטתי ברגשותיי ופרצתי אף‬
‫אני בבכי מרטיט!‬
‫באותו הרגע הבנתי‬
‫לאחר כמה חודשים‪ ,‬שוב הגיע תשעה באב‪.‬‬
‫הגעתי כמו בכל שנה לבית הכנסת‪ ,‬כולם כבר‬
‫ישבו על הרצפה‪ ,‬וקריאת מגילת איכה החלה‪,‬‬
‫ופתאום כשקראתי את הפסוקים הראשונים‪:‬‬
‫דברים חזון התשע"ה‬
‫"א ָיכה יָ ְׁש ָבה ָב ָדד ָה ִעיר ַר ָּב ִתי ָעם ָהיְ ָתה‬
‫ֵ‬
‫ְּכ ַא ְל ָמנָ ה‪ָּ ...‬בכֹו ִת ְב ֶּכה ַּב ַּליְ ָלה וְ ִד ְמ ָע ָתּה ַעל ֶל ֱחיָ ּה‬
‫יה ָּבגְ דּו ָבּה ָהיּו‬
‫יה ָּכל ֵר ֶע ָ‬
‫ֵאין ָלּה ְמנַ ֵחם ִמ ָּכל א ֲֹה ֶב ָ‬
‫ָלּה ְלאֹיְ ִבים"‬
‫י‪-‬ם ת”א חיפה בא”ש‬
‫דמעות של צער הציפו את עיני‪ ,‬לא יכולתי שלא‬
‫להיזכר באותו ראש חודש ניסן‪ .‬במבטים של כניסה ‪19:25 19:14 19:22 19:06‬‬
‫הילדים הכועסים‪ ,‬בצעקות של ההורים‪ ,‬בבכי‬
‫של האימהות‪ ,‬בשקט האומלל של הגברים‪ ,‬יציאה ‪20:22 20:25 20:24 20:21‬‬
‫בהלם שהשתרר לשמע בשורה כל כך קשה‪.‬‬
‫כאילו הם רואים את החורבן בעיניים גשמיות‪...‬‬
‫ר"ת ‪21:01 21:04 21:01 20:58‬‬
‫באותו הרגע גם אני הרגשתי!‬
‫הודעה להורים על "קעמפ ניווט‪-‬שטח לבחורים"‬
‫בשבוע הראשון של בין הזמנים‪ ,‬אפעיל בירושלים הפטרה‪ :‬חזון ישעיה (ישעיה א)‬
‫בע"ה ביחד עם מדריכי שטח‪ ,‬קעמפ לנערים‪/‬בחורים במוצ"ש לא מבדילין על הכוס רק מברכין על הנר אחרי או‬
‫קודם (תלוי במנהג) מגילת איכה‬
‫בגילאי ‪.12-14‬‬
‫יו”ל ע”י מוסדות "חוט של חסד"‬
‫בפעילות‪ :‬רכיבת שטח אתגרית‪ ,‬בריכה ומלגשות‬
‫קצף‪ ,‬פעילות ‪ .o.d.t‬מנהיגות והעצמה אישית‪ ,‬רח' שמואל הנביא ‪ 13‬ירושלים ת‪.‬ד‪ 57669 .‬י‪-‬ם‬
‫טל’ ‪ 02-5812210‬פקס ‪02-5812252‬‬
‫בסיום השבוע בליל שישי פעילות "אש‪-‬לילה" ביער‬
‫מהשקיעה עד הזריחה‪ -‬ניווט קבוצות בשטח‪ ,‬בנייה להצטרפות לקבלה בדוא”ל ולתגובות כתבו לנו‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫ולינה במאהל בדואי‪ ,‬קומזיץ העצמה רגשית מסביב‬
‫למדורה‪ ,‬הכנת פיתות על טאבון ועוד‪.‬‬
‫כתובתינו באינטרנט‬
‫המחיר ‪ ₪ 180‬לשבוע פעילות‪.‬‬
‫לפרטים ‪0548-434-435‬‬
‫זמנים |‬