עיתון בנייך לחודש ניסן
בס“ד .גיליון מס' .31ניסן תשע"ו .ניתן לשלוח רעיונות ,סיפורים ,פתרונות ,תמונות וכו' .לפקס 1532-6522897 :או למייל[email protected] : העיתון לילדים של "אם הבנים" פנינים אין לנו רשות להתייאש! לשמור על הקמח מכל משמר ,הניחו בעלית הגג של בית המדרש .והשמועה פשטה בישיבה :לחם ניתן אמנם במשורה, אבל מצות מהודרות יהיו בשפע. עזר ה' ,וירדו גשמי זלעפות ,מלוים במטחי ברד עזים ,הברד שבר את רעפי הגג והגשמים חדרו פנימה ,והחמיצו את הקמח השמור .חשכו העיניים ,מה עושים?! מה אפשר לעשות? ניתן היה להשיג קמח למצות ,אבל הוא ע עלה בכסףף רב שלא היה בנמצא .העלתה הצעה לפזר את בני ה הישיבה בין משפחות יהודי העיר .גם אם עניים מרוד מ מרודים הם ,בליל הסדר כולם כבני מלכים ווא ואומרים" :כל דכפין ייתי ויוכל" נענעה ראש ה הישיבה ואמר" :מורי ורבותי ,יש לי ארבע שאלות .אני מבקש שתענו לי עליהן. השאלה הראשונה" :מי ציוה לאכול מצה בפסח?" תמהו השומעים ,איזו שאלה. ""הקב"ה כמובן" ענו. ""וה "והשאלה השניה :מי עזר לי לאסוף את הקמח ע עבור המצות?" נו ,וכי גם זו שאלה? "הקב"ה ככמובן" ע ענו שוב. והשאלה השלישית :מי הביא את הברד ששבר את הרעפים?" מי אינו יודע" ,הקב"ה" כמובן! השיבו. ומי הביא את הגשמים שפסלו את הקמח?" "הקב"ה כמובן". "נו ",ממשיך ראש הישיבה "אז הוא יביא לנו קמח חדש למצות!" פסק ,שהרי הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים! צודק ,מה יש לומר! ובערב בדיקת חמץ הגיע הדוור ומסר לראש הישיבה סכום כסף גדול שהגיע בדואר ,והספיק לקנית קמח מהודר ברוח, ולאפות מצות עבור כל בני הישיבה! ללמדך ,מסיים ר' יענקלע גלינסקי ,שאין ייאוש בעולם כלל!! מסופר בגמרא מסכת ברכות" :בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו ,כה אמר ה' צו לביתך ,כי מת אתה ולא תחיה" שואלת הגמרא :מה הכוונה "כי מת אתה ולא תחיה?" "מת אתה" -בעולם הזה" .ולא תחיה"- לעולם הבא .תמה חזקיהו" :על מה ההקפדה הגדולה?" ענה לו הנביא" :על שלא נשאת אישה ".הסביר חזקיהו את עצמו: "משום שראיתי ברוח הקודש שיולדו לי בנים שאינם להיכל,, ס צלם לה כל מהוגנים" )כפי שאכן ילד את מנשה שהכניס ובגינו נגזר החורבן( השיב לו ישעיהו" :מה ללךך ה במסתרים של הקב"ה? עליך לעשות מ מה יעשה!"" ה! שנצטוית ,ומה שירצה הקב"ה הוא ענה חזקיהו" :כעת ,תן לי את ביתך ,אוליי תגרום זכותי וזכותך ויולדו בנים טובים" אמר ישעיהו" :זה כבר לא יעזור ,נגזרה ה הגזרה שתמות" .השיב לו" :בן אמוץ ,כלה אביי )סיים( נבואתך וצא ,כך מקובלני מבית ב שלל אבא ,אפילו חרב חדה מונחת על צוארו ש כתוב:: אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" ומיד כתוב "ויסוב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל" שהתפלל שהתפלל מקירות ליבו ,והוסיפו לו על שנותיו חמש עשרה שנה! כדרכנו ,נספר סיפור מרב יענקלע גלינסקי :בשעתו ,סבלו בישיבת נובהרדוק במזריטש חרפת רעב ,פשוטו כמשמעו, ראש הישיבה ,הגאון הצדיק רבי דוד בלייכער זצ"ל ,היה מכתת רגליו בין הכפרים סביב ,לאסוף אצל היהודים לחם לאכול .כך החזיק את מאתיים התלמידים שבישבתו ואת תלמידי הישיבות שהצטרפו אליה בעיירות סביב .לפני פסח הוסיף על דאגתו למזונות בני הישיבה גם לדאגה לקמח כשר למהדרין לאפית מצה שמורה .במאמצים כבירים עלה הדבר בידו ,וכדי פינת ההלכה הלכות בדיקת חמץ בלילה שלפני ערב פסח בודקים את החמץ .וחיבים לבדוק מיד בתחילת הלילה .ואסור להתחיל לאכול או לעשות שום מלאכה חצי שעה קודם הלילה. בודקים כל החדרים שיש לחשוש בהם שמא הכניסו בהם חמץ ,אפילו המרתפים והעליות הגג והחנויות ,כל שיש לחשוש שמא הכניסו חמץ .וקודם הבדיקה יש לטאטא היטב ולנקות מכל חמץ ,כדי שיהיה לו יותר קל לבדוק. צריכים לבדוק בכל המקומות בחורים ובסדקים כל מה שאפשר .וגם הכיסים שבבגדים שלו ושל התינוקות ,שלפעמים נותנים בהם חמץ ,צריכים בדיקה .וינערם היטב למחרת בדיקת חמץ בשעת ביעור חמץ) .קצו"ע סימן קי"א( 1 ספור החודש שקית ירוקה/ בעקבות מעשה שהיה ,מספרת חנה בן חי למשמע קולותינו הנרגשים ,יצא בעלה של גברת זוננשטיין מביתו ,כששמע את אשר ארע ,ניגש מיד לטלפון" .עיריה? שלום .הושלכה בטעות שקית למכל האשפה ברחוב הקישון. אנו גרים בבית מספר .21רוקנו את המכל עכשיו ,בשעות הערב. מה?באמת? וזה אפשרי? תודה רבה!" קדימה ,קרא אדון זוננשטיין לאשתו ולנו ,רכב העיריה יבוא לאסוף אותנו בעוד דקות אחדות ,ויקח אותנו אל אתר השפיכה של העיריה .יתכן שנצליח לזהות את השקית האבודה!" .רכב הפיקוח לקח אותנו אל אתר השפיכה ,מחוץ לעיר .זרקורים האירו את האזור כאור היום ,עובדי העיריה הסתובבו שם ,מינו וסידרו. "שאריות מפורים זורקים ,ולפסח מנקים "...שרה אחותי במנגינת "הבה נרעישה" ,כשהיא יורדת בפעם החמישית )לפחות( עם שקית אשפה מלאה .ככה זה בימים שבין פורים לפסח .מכל הבתים זורמים מי הניקוי המקציפים ,ועובדי העיריה מרוקנים את ה"צפרדע" פעמיים ביום .כן ,הם עובדים שעות נוספות -עובדי העיריה המסורים .ולאן "הולכת" כל האשפה הזו? מה הם עושים בה? מי מסתתר מאחורי "אוטו פח הזבל" הידוע? מעולם לא חשבתי על כך ,עד שקרה המקרה שעורר את תשומת ליבי ,ועליו ברצוני לספר לכם היום .ומעשה שהיה כך היה: התעוררנו לבוקר גשום" .אין מה לעשות ",פסקה אמא ,לא נוכל להוציא היום ספרים ,ולא מצעים"" .אבל אפשר לנקות את המגרות שלנו!" הכרזנו ,וחיש פנינו לעבודה שקיות האשפה החלו מתמלאות ,והנה נשמעה דפיקה על הדלת .היתה זו שכנתנו מקומה א' ,הגברת זוננשיין" .סליחה האם אפשר להשתמש במייבש הכביסה שלכם? זה לא בשבילי ",הוסיפה בהתנצלות" ,בדיוק היום כיבסתי לאדון מרכוס את הבגדים שלו, והגשם הפתיע אותי!" "בוודאי ,בבקשה" שמחה אמא" ,גם אני מוכנה להשתתף במצוה! לא כיבסנו היום ,והמיבש פנוי .רבקה, אולי את מוכנה לרדת עם הגברת זוננשיין להביא את הכבסים של אדון מרכוס?" רבקה שבה ובידה שקית גדולה מלאה בכבסים רטובים ,ואמא מיהרה להפעיל את המיבש .חזרנו אל מגירותינו המעניינות ,ועד שגמרנו למיין את כל החפצים חלפו להם שעתיים לפחות ...סוף סוף סיימנו .התנדבתי להוריד את שקיות האשפה שהתמלאו .בדיוק כשיצאתי מחדר המדרגות אל הרחוב הגשום ,שמעתי את אמא אומרת" :רבקה ,את מוכנה להוריד את זה?" נו ,גיחכתי לעצמי ,לא עזרה לרבקה ההתנדבות שלי ...הנה ,גם היא צריכה לרדת עם שקית מלאה. "הנה כאן ,במקום הזה ,נמצאת האשפה שפונתה היום מהאזור שלכם" הדריך אותנו אחד העובדים .פועלים נוספים באו לעזרתנו" ,חפשו חפשו" עודדו אותנו" ,אל תתייאשו"" .פעם אחת אבדה לאדם אחד שקית עם תכשיטים שהושלכה בטעות לאשפה ,ולבסוף מצאנו אותה" סיפר אחד העובדים" .ופעם אחרת" ,סיפר עובד שני "איש אחד שכח קופסת נעלים על גדר הבית שלו .הקופסא הושלכה לאשפה ובתוכה היו-לא תאמינו- דולרים!!! הבנאדם בא לפה ומצא את הקופסא שלו עם הדולרים!" "הנה ,גם זה מהאזור שלכם ,וגם זה" פתחו העובדים בפנינו ערמה אחר ערמה ,מכל אחר מכל .ההרגשה היתה מוזרה, נדמה היה לי שאני נעה מתוך חלום .לילה ,חושך .זוג צעיר עם שתי בנות מסתובבים במקום הכי בלתי אפשרי בעולם... מחטטים באשפת העיר לאור הפנסים... חצי שעה חלפה .השקית הירוקה שלנו איננה" .סבלנות! סבלנות! אל תתייאשו!" המשיכו העובדים לעודד אותנו .אך אנו הרגשנו שאין לנו עוד כח" .אין מה לעשות ",נאנח אדון זוננשטיין" .כבר אחת עשרה ! כל כך מאוחר! אנו חייבים לחזור הביתה!" הכל היה לשווא .השקית לא נמצאה .לאדון לא יהיו בגדים להחלפה מחר .וגם לא מחרתיים ...ולפתע צעקה רבקה: "הנה! הנה זה!" שקית ירוקה עמדה לה שם בצד ,בקצה .רבקה מהרה לרוץ לעברה" .כן ,הנה ,זהו זה! אלו הבגדים! תראו ,הם אפילו לא התלכלכו"! "נפלא ,נהדר! אמרנו לכם שלא כדאי להתיאש!" שמחו העובדים בשמחתנו .הודינו להם מאוד .נטלנו את השקית עם בגדיו של אדון מרכוס ,ושבנו בתהלוכת נצחון הביתה!. כשלוש שעות לאחר מכן ,ואנו כבר מתכוננות לשינה דפקה גברת זוננשטיין על דלתנו "מה?" שמענו את אמא" .שלחנו את זה ישר אליו כבר לפני כמה שעות!" אמא נכנסה לחדרנו" .רבקה, את לא הורדת אל אדון מרכוס את השקית הירוקה עם הכביסה היבשה שלו?" "מה?!" קפצה רבקה בבהלה" .זה היה הבגדים של אדון מרכוס?! אוי ואבוי! חשבתי שזו שקית אשפה והורדתי אותה לצפרדע". "הייתי בטוחה שזיהית את השקית!" אמרה אמא" .הרי את בעצמך הבאת לכאן את הכבסים! מה נעשה עכשיו?" "אני רצה!" קראה רבקה" .אני יודעת בדיוק איפה הנחתי את השקית!" וכבר מיהרה רבקה לרוץ לעבר מיכל האשפה המרכזי .אך מיד שבה ופניה נפולים "כבר רוקנו את האשפה" ,אמרה וכמעט פרצה בבכי. "מה יהיה?" פכרה אמא ידיה" .כל הבגדים של אדון מרכוס! מה נעשה?" הגשם פסק .מחר נמשיך לנקות לפסח. נוריד חמש שקיות אשפה ,ועובדי העיריה ירוקנו את המכלים פעמים ביום... אבל כעת אנחנו יודעים לאן האשפה מגיעה ,ואיך מטפלים בה יומם ולילה. לעובדי העיריה המסורים שלנו- תודה!!!! 2 ספור החודש אין מה להסתיר / מאת :מרים ורד ,מאנגלית :רונית הופנר בעקבות שיבוש בהדפסת הספור בעיתון חודש אדר מצורף הסיפור בשלמותו. היתה זאת חני .מה יהיה עכשיו ,אם היא תכריז באוזני כל הכיתה איפה היא ראתה אותי? הדבר הכי חשוב בחברות של חני ושלי הוא ההבנה ששוררת ביננו .אבל שלא תחשבו שתמיד זה היה כך .בהתחלה ,אני חשבתי שהיא מוזרה ,והיא חשבה שאני גאוותנית ,קרה וחסרת רגש ,אבל זה היה עוד לפני שנפגשנו ב"פורים קטן" בגינה .טוב, אולי כדאי שאתחיל מההתחלה... בדיוק באותו רגע ,הרימה חני את עיניה ומבטה נתקל בי .היא חייכה לעברי ואמרה" :זאת לא היית את שחיכת אתמול לאוטובוס המיוחד עם ילד קטן? זה היה אחיך?" יכולתי לחוש כיצד פני מקבלות גוון אדום לוהט .בדיוק אז צלצל הפעמון שוב ,והמורה נכנסה לכיתה .תשומת הלב הופנתה אליה ואני ניצלתי מלענות לשאלותיה של חני .אך נגמר השיעור וחני מבלי להתבלבל ,צעדה היישר לשולחני והתחילה שוב" :זה היה אחיך הקטן? איך קוראים לו ,דרך אגב?" הייתי כל כך סמוקה ונרגשת עד שכאשר דחפתי את כסאי אחורה כדי להתרומם ,הצלחתי להפוך ערמה שלמה של ספרים שהיו על השולחן, חני התכופפה לעזור לי להרים את הספרים והמשיכה "בן כמה הוא? הוא ממש מתוק!" היא היתה כל כך עסוקה בשאלות שלה, שאפילו לא הרגישה שעוד לא עניתי על שאלה אחת .חטפתי את ספר החשבון החדש שלי מידה" ,את מוכנה לא להתערב לי בעניינים?" נשפתי בזעם" .אין לך מה לעשות ,רק לשאול אותי את השאלות האלו לפני כולם?" הידיים שלי ממש רעדו מרוב כעס .חני קמה על רגליה ונעצה בי את מבטה .חיוכה הרחב והעליז נעלם ,ונקודה אדומה הופיעה על כל אחת מלחייה "אל תגידי לי שאת מתביישת בו?! ...גאוותנית מטופשת אחת"... מעולם לא ראיתי מישהו כל כך כועס" :תתביישי לך!" ובזאת יצאה חני מן החדר כרוח סערה ,משאירה אותי עם התכווצויות בבטן ועם ערמת ספרים שהיה עלי להרים בידיי הרועדות. הכל בחודש אלול שעבר ,ביום הראשון ללימודים .היה זה יומי הראשון בכיתה ז' ,אבל לחני היה זה היום הראשון בבית הספר שלנו .המשפחה שלה עברה דירה זמן קצר לפני כן ,כך שבשבילה זו באמת היתה התחלה חשובה .מאז ומתמיד הייתי ילדה רגילה ושיגרתית ,או אולי עלי לומר שהייתי ילדה כמעט רגילה ושגרתית .כי ,אתם מבינים ,היה לי סוד .הסוד שלי היה אברימי ,אחי הקטן .אברימי היה בן שמונה ,אבל התנהג כמו ילד בן ארבע .הרבה ריר נזל מפיו ,והוא לא דיבר באופן ברור .אבל הוא היה הילד המאושר ביותר שראיתם מימכם! שלא תבינו אותי לא נכון -אני ממש אוהבת את אברימי אחי היחיד ,ובבית ביליתי איתו הרבה זמן .אבל בבית הספר -זה היה סיפור אחר, פשוט לא היה נראה לי שאפשר לצפות מהבנות בכיתה ז' שיבינו אותי .נו ,טוב .כל זה עד שחני הגיעה .אחר כך ,זה כבר בטח לא נשאר סוד .לפעמים עדיין מפריע לי שכולם יודעים, אבל כמעט תמיד אני שמחה ,כך גם נהיינו חברות .כמו שאמרתי ,הכל התחיל ביום הלימודים הראשון בכיתה ז'. ***** הצלצול הראשון כבר נשמע ,רובנו ישבנו במקומתינו, משוחחות ומחליפות רשמים מן החופשה ,לפתע נפתחה הדלת בבת אחת ,וחני נכנסה לכיתה .בדרך כלל בת חדשה שנכנסת לכיתה מתביישת ומרגישה נבוכה ,אבל לא חני! חני דילגה היישר למרכז הכיתה ,צנחה על כסא בין שתי בנות ,חייכה חיוך רחב "שלום לכולכן" אמרה "קוראים לי חני לייטנר ,ואני ממושב אילנות" תוך דקה שתיים החלו הבנות משוחחות איתה בהתלהבות ומנסות למצוא חויות משותפות .במשך כל אותו הזמן, התכווצתי אני בכיסאי ,וניסיתי כמיטב יכולתי להעלם ,פחדתי שחני תעיף מבט לעברי .ידעתי שאהיה מוכרת לה ,ולצערי, זכרתי בדיוק איפה ראיתי אותה .בבית הספר של התחילו אברימי יום הלימודים קודם ,שהעלתי אברימי את ראיתי להסעה בפנים ילדה כבת ג י ל י , שזרועה כרוכה סביב ילד קטן, שנראה בערך של בגילו אברימי- ***** מאותו היום ,חני התעלמה מקיומי .היא התיידדה עם המון בנות ,כולן אהבו אותה ,למרות שהרבתה לספר על יוסי אחיה המיוחד .העניינים היו ממשיכים ,מן הסתם ,להתנהל בצורה כשחני מתעלמת מנוכחותי ואני מקנאה כזו- בפופולריות שלה-אלמלא יום חגיגי במיוחד ,פורים קטן .כל אותו שבוע, ירד גשם זלעפות ,ואברימי המצונן נאלץ להשאר בבית .ואז לפתע פתאום ,זרחה השמש והתבהרו השמים .מזג אויר הזכיר ממש את האביב .ילדים קטנים חזרו מהגן לבושים בכובעים מ צ ח י ק י ם ומעניינים לכבוד היום המיוחד, פורים קטן. מכל עבר נשמעו מנגינות ש מ ח ו ת המבשרות על בא הפורים 3 יכולים ,כדי לעזור ליוסי לגדול ולהתפתח .הם לעולם לא יחביאו אותו! הם יחשפו אותו לכל מיני מצבים ,כך שהוא יהיה יותר מנוסה ויוכל להתמודד עם החיים". חני עצרה לרגע כדי לשאוף אוויר" .תמיד היתה לי הרגשה שההורים שלי ממש מודים לה' על כך שנתן להם ילד מיוחד. אמא שלי תמיד אומרת לנו שליוסי יש נשמה קדושה .הרי הוא לא מסוגל אפילו לרצות לעשות מעשה רע" הקשבתי לדבריה בפה פעור .הדברים היו כה שונים במשפחה שלי ,עד שלא ידעתי אם אוכל להסביר לה אותם כך שתבין" .אנחנו רק שני ילדים במשפחה שלי" התחלתי בהיסוס" .אני נולדתי אחרי שההורים שלי היו נשואים הרבה שנים ,והם היו מאוד גאים בי. כשהייתי בת חמש ,אברימי נולד ,ומאז כאילו הכל השתנה. ההורים שלי תמיד יושבים מאוחר בלילה ומדברים בלחש .בכל פעם שאני נכנסת ,הם מפסיקים ומחייכים אלי ,אבל אני יודעת שהם מדברים על אברימי ועל מה יהיה איתו" .הפסקתי לרגע, כדי לאזור אומץ .חני עלולה לא לאהוב את שאלתי הבאה" :את לא דואגת? לא מציק לך מה יהיה עם יוסי?" הצצתי בחני לשנייה .היא קימטה את שקית הנייר שלה ומעכה אותה לכדור קשה" .בוודאי שאני דואגת .לפעמים אני לא מצליחה להירדם בלילה מרוב מחשבות על מה שיהיה כשכולנו נהיה מבוגרים. אבל אמא שלי אומרת שזה לא התפקיד שלנו .אנחנו לא צריכים לדאוג למה שיהיה .אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו הכל כדי שהוא יגדל עצמאי ככל האפשר -לחזק את השרירים שלו ,ללמד אותו דברים ברמה שלו ...ואנחנו צריכים להתפלל".. הקרב ובא .כמובן מאליו ,נצנץ בעיניה של אימי הברק המיוחד, המופיע כאשר יש לה רעיון ,שהיא יודעת שלא ימצא חן בעיני... "דינה ,מה דעתך לקחת את אברימי לגינה היום? הוא היה סגור בבית כל השבוע ,והיום כל כך נחמד בחוץ ומזג אויר יפה "...היא השאירה את המשפט תלוי באוויר והביטה בי בצפיה .ברור שזה היה הדבר האחרון שהתחשק לי לעשות ,אבל עוד לפני שהספקתי להבין בדיוק מה קורה ,מצאתי את עצמי מסיעה את עגלתו של אברימי המכורבל היטב במעילו ,במורד הרחוב ,אל עבר הגינה .ואת מי אתם חושבים ראיתי שם ,עומדת ליד הנדנדות? ניחשתם! היתה זו חני ,תלתליה מתנופפים ברוח, והיא מנדנדת את אחיה הקטן גבוה ככל האפשר .טוב ,אתם בוודאי מתארים לעצמכם שמייד פניתי בכיוון ההפוך .אבל אברימי לא הסכים בשום אופן! הוא קלט את דמותו של יוסי על הנדנדה ,והחל לנפנף בזרועותיו ולצרוח" .נו ,אברימי", אמרתי" ,אתה לא רוצה לבוא להאכיל את הברווזים?" אברימי לא הקשיב בכלל .כל גופו התפתל ,הוא מתח את זרועותיו לעבר יוסי וצחק .יוסי הגיב בצורה דומה .חני הניחה לנדנדה להאט את הילוכה ,ויוסי כמעט נפל מתוכה מרוב התרגשות על שראה את אברימי! חני עצרה את הנדנדה והורידה את יוסי ,הנחתי את אברימי על הדשא וזרקתי להם כדור אדום שהיה בתיקי .איך שהילדים היו מאושרים! הם כל כך נהנו ,שלא יכולתי להתאפק וחייכתי גם אני .הפגנתי חיוך ביישני לעבר חני .גם היא חייכה. היא הבחינה שאני מתבוננת בה ,והסבה את מבטה ,נבוכה. בדיוק אז חמק הכדור מידו של יוסי והתגלגל במורד" .אני אביא אותו!" קראתי ורצתי אחריו ,זרקתי את הכדור לעבר חני והיא החזירה לי ,צחקנו והמשכנו לשחק במשך יותר משעה ,יחד עם אחינו כאילו היינו החברות הכי טובות בעולם .אבל רק אחרי שנתנו להם לאכול ,התחלנו באמת לדבר. חני הביטה בי ,וקולה התחזק עכשיו" :תדעי לך שהכנתי תוכנית שלמה בשביל יוסי .אני מביאה אותו לכאן שלוש פעמים בשבוע ,ואני מלמדת אותו לטפס על הסולמות .זה לוקח לי שבועות ,אבל הוא באמת מתקדם .אמא שלי אומרת שזה מצוין בשביל הקואורדינציה שלו" .חני חייכה אלי "למה שאת ואברימי לא תצטרפו אלינו? יהיה לנו בית ספר פרטי מיוחד! בית הספר המיוחד של חני ודינה!" חני הסיטה את משקפיה עד לקצה אפה ,ואספה את שערה לפקעת על קוקודה" .אני לא נראית לך כמו מורה?" לא יכולתי להתאפק מלצחוק. "אני מצטערת שקראתי לך גאוותנית מטופשת" אמרה חני, כשמבטה נעוץ בשקית הנייר החומה שבידיה" .כנראה כל כך נעלבתי בשביל אחיך ,שאיבדתי שליטה "...נעצתי את מבטי בבננה שבידי ,ולא עניתי .פחדתי שאפרוץ בבכי" .את יודעת, אחר כך דיברתי על זה עם ההורים שלי" המשיכה חני "הם הסבירו לי ,שאנשים אחרים אולי לא מרגישים כמונו כלפי יוסי, ולאנשים אחרים אולי לא נעים שכולם ידעו 'על החיים הפרטיים שלהם'". "למה את מתכוונת?" הצלחתי לשאול" .תראי כשיוסי נולד ,זה היה הלם אדיר .זאת אומרת ,אני הייתי אז רק בת חמש ,אבל לפי מה שסיפרו לי ,כל הקרובים שלנו היו נורא עצובים .עד אז ,היו להורים שלושה ילדים מקסימים -אני יכולה להעיד!" חני חייכה את חיוכה המפורסם" .והנה נולד יוסי .כבר מההתחלה ידעו שמשהו לא בסדר אתו .ההורים שלי ישבו ודיברו הרבה זמן ,כדי להחליט איך הם מתכוונים להתנהג במצב שנוצר" "הם הרגישו, שבמובן מסוים ,זאת מחמאה מה' שנתן להם ילד שצריך טיפול ותשומת לב מיוחדים .זה כאילו ה' אמר להם :אני יודעת שאתם מסוגלים להתמודד עם זה"" .הם החליטו לעשות כל מה שהם ***** וזהו ,כך הכל החל ,מאז אותו פורים קטן בגינה ,חני ואני החברות הכי טובות .באמת התחלנו את בית הספר הפרטי המיוחד שלנו ,ואברימי ויוסי מתקדמים יפה .רק אתמול אברימי טיפס עד קצה הסולם של המגלשה! ההורים שלי מאוד גאים בי ,משום מה ,אמא שלי כבר לא נראית כל כך מודאגת .אני מתחילה להבין שחוץ מלדאוג לאברימי ,היא גם דאגה לי ,היא חשבה ,כנראה ,שבגלל אברימי אין לי חברות. אבל עכשיו ,כשחני היא חברתי ,יש לי כל כך הרבה חברות שאני לא יודעת מה לעשות עם כולן .הרבה בנות באות לגינה כדי לעזור לנו עם בית הספר שלנו ,ולי זה אפילו לא מפריע .רק אתמול אמרה לנו רחל פלדר" :לשתיכן יש ממש מזל .האחים שלכן כאלו חמודים .אחי הקטן יודע רק להתחצף" .חני ואני רק החלפנו ביננו מבטים ,וחייכנו .בחיוך הזה היה כאב ,הבנה הדדית ו...אושר. 4 פינת היעוץ הדרך לחקוק מעשים שני חברים חצו את המדבר ,בנקודה מסוימת לאורך המסלול ,היה להם ויכוח לאיזה כוון לפנות ואחד סטר לשני על פניו. פניו של האדם שנסטר היו אדומות הוא נפגע מאוד ,ובלי לאמר דבר ,כתב על החול" :היום חבר שלי סטר על פני" הם המשיכו ללכת והגיעו לנווה מדבר .היה חם והם החליטו לרחוץ במים .המים בנווה מדבר היו קרירים ונעימים וזה שנסתר על פניו ,החל פניו. חבירו שחה אליו ומשה אותו מן המים. לאחר שהטובע נרגע מהזעזוע ישב וחקק באבן :היום חבר שלי הציל את חיי" התיישב לידו חברו ושאל" :מדוע כשסטרתי לך על פניך -כתבת בחול ,ומדוע עכשיו אתה חוקק באבן?" חברו חייך עליו וענה: "כשאנו נפגעים מחבר ,עלינו לכתוב זאת בחול ,כדי שרוחות הסליחה ימחקו את הכאב מליבנו ,וכשמשהוא נפלא ונהדר קורה בחיינו ,עלינו לחקוק זאת באבן, ולזכור זאת תמיד בלבנו ,במקום בו הרוח אינה יכולה למחוק את הזכרון" למדו גם אתם לכתוב בחול ולחקוק על אבן... חג כשר ושמח, שרה ילדים יקרים! יש לכם שאלה? משהו מטריד בלב? שלחו שאלה ליועצת וקבלו עצה מועילה! לפקס 1532-6522897 :או בדוא“ל[email protected] : מהמטבח בהנאה פ ש ט י ד ת ב צ ל לפסח מהספר: מהמטבח היהודי ה קל א סי של שרה פינקל החומרים אופן ההכנה 6ביצים 2כוסות בצל קצוץ 1/3כוס שמן 1/2כוס קמח מצה 1 +1/4כפיות מלח 1/4כפית פלפל שחור טורפים את הביצים עד לקבלת גוון בהיר .מוסיפים בצל קצוץ ,שמן ,קמח מצה ,מלח ופלפל שחור .יוצקים לתוך תבנית מוארכת ,משומנת היטב, בגודל 12X32ס“מ .מכניסים לתנור שחומם מראש לחום של 190מעלות ואופים במשך 35-40דקות. בתאבון! 5 לשעות הפנאי משחק הדובי מספר משתתפים+ 2 : ציוד נדרש :חפץ רך הניתן לזרוק אותו כמו דובי פרווה המטרה :להספיק לתפוס את המטאטא ,כדי שלא להתחייב ב'קנס'. הקבוצה יושבת מעגל ,ובאמצע עומד אחד המשתתפים ,אוחז בדובי האוחז קורא בשם של אחד המשתתפים ,וזורק את הדובי למרכז המעגל. המשתתף שנקרא בשמו צריך לתפוס את הדובי לפני שהוא נופל על הריצפה. במידה ולא הצליח אותו משתתף לתפוס את הדובי יוטל עליו קנס :עליו לספר משהו מביך על עצמו או בדיחה. בהצלחה ובהנאה! מחבואי פסח לפניך הגדרות למילים .בכל אחת מן המילים שתרשמו על פי ההגדרה פרסים מחכי משתלמים ם לכ ם במשרד! פו ת רי ם, ש ו ל חי ם ו .. ..זוכים! תמצאו מילה נוספת הקשורה לדוגמא :איש=אדם ,אחת ממכות מצרים=דם. איש_______________ אחת ממכות מצרים______________ בו הלכו בני ישראל ארבעים שנה____________ ממכות מצרים____________ התנהגות "פרועה" בשיעור____________ מלך מצרי_______________ זגוגית בחלון_____________ גדול הנביאים_______________ אחות משה_____________ נבקע לפני בני ישראל______________ אותם אנו לובשים____________ גיבור השיר חד -גדיא_____________ דקל_________________ אחד מארבע בנים______________ שלט אזהרה והוראה בדרך____________ ירק שאוכלים בליל הסדר____________ בעל שם רע ידוע ל____________ ה"לחם" שאנו אוכלים בפסח_____________ הפוכו של רזה_______________ הלחם שאכלנו בני ישראל במדבר____________ פתרונות ניתן לשלוח עד שבועיים מיום קבלת הגליון הזוכים בעיתון אדר: משפחת נוימן ומשפחת קזוקין בדואר :בית הדפוס ,32ירושלים | בפקס 02-6522897 :או במייל[email protected] : 6
© Copyright 2024