אבי האסירים
מתחברים לתורה ויהדות 723 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב באמצעות לחיצה על כפתור האפליקציה ,הנך ממנה כשליח את רבני 'שלום לעם' למכור עבורך את החמץ. שים לב! את כל החמץ שנמצא בבית יש להעביר לארון נקי ולסגור היטב, לנעול או להדביק דבק על הארון באופן שלא יהיה ניתן לפתיחה ,ולכסות אותו במפה או בכל כיסוי אחר. את החמץ שקיים בבית ,יש לשרוף בשעת ביעור החמץ המופיעה בלוחות השנה ולומר את נוסח ביטול החמץ המתחיל במילים' :כל חמירא'. גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל 02-5022881 .פקס02-5022991 . ר' אריה לוין זצ"ל האסירים אבימסע אל העבר במדור כל הזכויות שמורות www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il פרשת מצורע ח' ניסן תשע"ו 16לאפריל 2016 שבת פרשת מצורע ,ח' בניסן תשע"ו, - 16/4/16שבת הגדול שבת זאת נקראת "שבת הגדול" והיא השבת הסמוכה לחג הפסח .מקור השם בכמה טעמים וסיבות .יש אומרים שמשום שבשבת זו נעשה לאבותינו שבמצרים נס גדול ,כי ביום זה הם הכינו את השה לקרבן פסח ,ומכיוון שהמצרים היו עובדי אלילים והשה היה אליל שלהם ,רצו להרוג את היהודים והקב"ה הציל אותם ומאז מכונה שבת זו בשם "שבת הגדול" על שם הנס הגדול שנעשה בו .יש אומרים ששם השבת הוא על שם ההפטרה שקוראים בשבת זו ,בה נאמר" :הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא ,לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" .וישנן סיבות נוספות לשם זה. בשבת זו נוהג הרב לדרוש בקהילתו בהלכות הפסח ,כדי ללמד את העם את דיני החג .בקרב בני אשכנז נהוג לקרוא השבת חלק מההגדה של פסח ,עד "לכפר על כל עוונותינו" ,מפני שנס יציאת מצרים החל כבר בשבת שלפני היציאה. *** היום ,ח' בניסן תש"ה ,לפני 71שנה ,הועלו שני הרוגי המלכות אליהו חכים ואליהו בית צורי ,על הגרדום במצרים ,בעוון התנקשות בחייו של הלורד הבריטי מוין ,שהיה השר לענייני מזרח התיכון בממשלת בריטניה ומקום מושבו היה בקהיר .רק בשנת תשל"ה ,הועלו גופותיהם ארצה במסגרת הסכם חילופי שבויים עם מצרים ,והעידו עליהם שבעת פתיחת ארונותיהם התגלו גופותיהם כשהן שלמות אף ללא קמט אחד בפניהם .ההתנקשות הגיעה כתוצאה מסירובו של הלורד לאפשר כניסת יהודים לארץ ישראל, ובהם פליטי השואה שחלק מהם הגיע ארצה באנייה 'סטרומה' ולאחר שגורשו בידי הבריטים ,הם הוטבעו למוות בידי הסובייטים בים השחור. יום ראשון ,ט' בניסן תשע"ו 17/4/16- ,אבי האסירים היום ,לפני 47שנה ,נפטר בירושלים הצדיק המפורסם רבי אריה לוין, שנודע בכינויו 'אבי האסירים' .כל ימי חייו היו מקשה אחת של עשייה מסע אל העבר למען הזולת ,חסד ,אכפתיות וחמלה כלפי כל אדם .במשך כעשרים וחמש שנה ,עוד מימי המנדט הבריטי ,היה נוהג ללכת רגלית מדי שבת לבקר את האסירים היהודיים בבתי הכלא ,לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים. נוהג היה לבקר בקביעות בבית החולים למצורעים ,שם שכבו חולים שאף אחד לא בא לבקרם מהחשש שמא יידבקו ממחלתם ,והוא היה מעודד את היושבים בו ומפיח בהם רוח חיים .מידותיו הטובות ומעשי החסד הרבים שעשה ,היו למושג וסיפורים רבים נרקמו על פעלו ,ובכך הוא הפך לסמל ודוגמה לאיש חסד והתמסרות למען הכלל. יום שני ,י' בניסן תשע"ו - 18/4/16 ,הכניסה לארץ ישראל היום עברו בני ישראל בראשות יהושע בן-נון את נהר הירדן ,וגם להם אירע נס דומה לקריעת ים סוף ,כאשר הים נקרע לשניים והם עברו ביבשה בתוך הים .המים נערמו לגובה עצום של יותר משישים מיל ,וכל יושבי הארץ נמוגו מפני בני ישראל שנכנסו לארץ וכבשו אותה על-פי ציווי הבורא. דבר בעתו מה טוב ,לקרוא היום את הפרקים הראשונים של ספר יהושע, בו מתוארת קריעת מי הירדן וכניסת בני ישראל ארצה ,ולומר את מזמור "בצאת ישראל ממצרים" ,בה נאמר" :הירדן יסוב לאחור" יום שלישי ,י"א בניסן תשע"ו - 19/4/16 ,השל"ה הקדוש היום חל יום פטירתו של השל"ה הקדוש ,רבנו ישעיה הלוי הורביץ ,שנפטר בעיר טבריה ביום י"א בניסן שנת ש"ץ ,לפני 386שנה .ספרו המפורסם הוא "שני לוחות הברית" ,אולם הכינוי ששגור בפי הבריות הוא של"ה ,והוא אחד מגדולי ישראל המעטים שזכו ומצרפים לשמם את הכינוי "הקדוש". הוא היה מגדולי רבני ארץ אשכנז וכיהן ברבנות של קהילות גדולות בגולה, ובשנת שפ"א הגיע לארץ ישראל לאחר מסע רגלי ארוך שעבר דרך העיר חאלב שבסוריה .בהגיעו ארצה ,התקבל בכבוד רב ,אך הצורר מוחמד אבן פארוק עצר אותו יחד עם עוד חמישה עשר מנכבדי העיר בעלילת שווא, ורק לאחר שנפדה בסכום כסף גדול השתחרר מהמאסר .מאז עבר לצפת וממנה לטבריה ובה נפטר ונקבר בסמוך לקברו של הרמב"ם ,כיום במרכז העיר טבריה. יום שישי ,י"ד בניסן תשע"ו - 22/4/16 ,ערב פסח היום הוא ערב פסח ,ומכיוון שהשנה חל חג הפסח בשבת קודש ,יש לסיים את כל ההכנות מבעוד יום ,כי בחג עצמו שחל בשבת אסור לעשות שום מלאכה האסורה בשבת .בבוקר מבערים את החמץ ,ולאחר מכן מתכוננים לחג ומסיימים את כל ההכנות מוקדם .לא אוכלים במשך היום ,רק מעט, כדי שנהיה מוכנים לאכילת המצות בתיאבון במהלך ליל הסדר. מהפכת הברייל מבאט ל החיים לואי הקטן היה בסך הכול בן שלוש כשנכנס לסדנת העבודה לעיבוד עורות של אביו מיסטר ברייל בלי שהוא ישים לב לכך .הוא שיחק בכלים הכבדים ובחומרים המסוכנים ופצע את עצמו באופן קשה ,הנוזל החריף לעיבוד עורות פגע בעיניו של לואי הקטן והוא החל לצעוק מכאבים ולאבד בהדרגה את ראייתו .מיסטר ברייל המבוהל רץ עם לואי במהירות לרופא העיירה, וזה קבע בצער שאין מה לעשות, הפגיעה בעיניים היא בלתי הפיכה, דוד קליינר ולואי הקטן יישאר עיוור לשארית ימיו .לואי היה ילד פיקח וחכם ,אבל בית הספר הרגיל לא התאים לו מכיוון ששיטת הלימוד באותה תקופה הייתה מבוססת בעיקר על קריאה .הוריו החליטו לשלוח אותו לבית ספר לעיוורים בפריז. מנהל בית הספר שהיה מסור מאוד לתלמידיו ,הגה רעיון -להבליט את אותיות הקריאה על גבי הספר כך שיוכלו "לקרוא" באמצעות המישוש .והוא לימד את התלמידים שלו למשש את הדף עד שיזהו מהן האותיות הכתובות על הדף .הבעיה בשיטה הזאת ,הייתה שהיה לוקח ללואי הרבה זמן לזהות את האותיות שעל הדף ,ועד שהיה מצליח להשלים את המשפט כבר היה שוכח מה היה כתוב בתחילת הדף. בנוסף ,עלות הכנת ספר כזה הייתה גבוהה מאוד ,ובסך הכול היו בבית הספר 14ספרים כאלו ,שאותם כבר ידעו הילדים בעל פה. לואי ניסה לחשוב על רעיונות מוצלחים יותר להכנת ספרים מסוג זה ,אבל כל הניסיונות שלו לא הצליחו. כדי להרחיב את עולמם של הילדים ,היה מנהל בית הספר מזמין מדי פעם מרצים אורחים שיספרו לתלמידים חוויות מהעולם הגדול .באחד הימים בשנת 1821הגיע אל בית הספר חייל מהצבא הצרפתי בשם שארל ברבייה .הוא סיפר להם בהרחבה על המלחמות שהשתתף בהן ועל הסכנות שעמדו בפניו בקרבות. הוא תיאר כי פעמים רבות הם התחבאו בתעלות כשבמרחק לא רב מהם ניצבים חיילי האויב ,הם היו כל כך קרובים עד שהאויבים היו מסוגלים לשמוע בלילה אפילו את הלחישות שלהם והיו יורים לכיוונם. התלמידים ישבו מרותקים ושמעו בשקיקה את הסיפורים המרתקים של החייל ,אבל את לואי תפס במיוחד הסיפור האחרון ששמע באותו יום" .באחד הלילות" סיפר שארל" ,הגיע מידע מודיעיני חשוב מאוד אל המפקד שלי ,מידע שלפיו יש סכנה לחיילים בשטח .הוא קרא לי ושלח אותי עם מסר דחוף שאותו הייתי צריך להעביר לחיילים בקו החזית .לאחר מאמצים רבים הצלחתי להגיע אליהם בשלום אבל לא הייתה לי כל דרך למסור להם את הדברים, החושך היה מוחלט והם לא הצליחו לראות את מה שאני מסמן להם בידיי ,וללחוש להם שלא יכולתי כי חששתי ,שהאויבים ישמעו את דברי מעבר לגבול. לאחר זמן רב שבו ניסיתי ללא הצלחה להעביר את הפקודה לחיילים בשטח, נאלצתי לשוב על עקבותיי ולספר למפקד שההוראה לא הועברה. הדבר גרם לסכנה גדולה, והיה חשש אמתי לחיי החיילים אבל שום פתרון לא נראה באופק .בימים שלאחר מכן ניסינו אני וחבריי לחשוב על דרכים שבהן נוכל לתקשר ולהעביר מסרים גם בחשיכה מוחלטת, ניסינו להכין שפת סימנים על ידי הקשות על הידיים ,אבל זה לא הצליח כי הרבה חיילים לא הצליחו לבצע אותם בצורה נכונה ,והיו חיילים שלא הצליחו להבין מה מקישים להם על הידיים. לאחר מחשבה רבה ,ומספר ניסיונות ,עלה במוחי רעיון אדיר! חשבתי לעצמי שאולי במקום להעביר פתקים שעליהם כתובות אותיות ,אכין פתקים שעליהם יש בליטות זעירות ,כשצירוף שונה של בליטות מסמל אותיות שונות. לקחתי פיסת נייר ולחצתי עליה עם מסמר -וזה שגרם לבליטה בצד השני ,הכנתי תבנית של 12נקודות שמסודרות בשתי שורות של 6נקודות כל אחת ,כשכל אות מיוצגת על ידי בליטות שונות. בצורה הזאת בלבד הצלחתי להכין פתקים ,שבהם העבנו מסרים לחיילים שבשטח" .אומר לכם את האמת" סיים החייל את דבריו "גם השיטה הזאת הייתה מאוד מסובכת ,ולבסוף הצבא פסל גם אותה "...הדברים הקפיצו את לואי ברייל הצעיר שהיה רק בן ,14והוא החליט לשכלל את הרעיון .הוא עבד יומם ולילה עד שהצליח להכין תבניות פשוטות וקלות להבנה לאותיות הא-ב, שהיו מורכבות משש נקודות סך הכול. כך הגיע לעולם 'כתב הברייל' ששינה את חיי העיוורים מאותו היום ואילך ,והוא שאפשר להם לקרוא ספרים עבי כרס בקלות ובמהירות רבה... *** פעמים רבות אנו נתקלים בבעיות שמקשות על החיים שלנו ,אבל אנו לא מנסים לחשוב על פתרון טוב יותר מכיוון שכל אחד חושב: "אם אף אחד לפניי לא מצא פתרון לזה עד עכשיו ,כנראה שאין לזה באמת פתרון ,מה עוד שאני קטן /חלש /חסר השפעה ובטח שלא אני הוא זה שיביא את הישועה "...עלינו לדעת שהרבה המצאות גדולות ומהפכניות ,נוצרו על ידי אנשים פשוטים ורגילים שכוח הרצון שלהם שינה את העולם! המחשבה שכללים מסוימים כובלים אותנו, נובעת מחוסר ההבנה שכללים אלו מחברים אותנו ונותנים לנו שייכות ,בלעדי אותם הכללים אין לנו ייחודיות וזהות יהודית. לֹומהֹ יֵׁש לִי ּדִ ּפְ ָ סיפור צעיר ּמּוסר" נּועת ַה ָ "ּת ַ הּוק ָמה ְ לִ ְפנֵ י ּכְ ֵמ ָאה וַ ֲח ִמ ִּׁשים ָׁשנָ ה ְ ַעל יְ ֵדי ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל ִמ ַּסּלַ נְ ט. נֹוהג ָהיָ ה ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל לִ נְ ּדֹד ַּב ְּד ָרכִ ים ֵמ ִעיר לִ כְ ָפר ֵ הּודים ּומ ֲעיָ ָרה לִ כְ ָרְךְּ .בכָ ל ָמקֹום ֶׁשּבֹו ָמ ָצא יְ ִ ֵ ּומ ַחּזֵ ק ֶאת לִ ָּבם יהם ְ ּדֹורׁש ִּב ְפנֵ ֶ אֹותםֵ , ָהיָ ה ְמכַ ּנֵ ס ָ ּומ ַח ֵּמם ּמּוסרֵ ,מ ִאיר ֶאת נַ ְפ ָׁשם ְ ּתֹורה וְ ַה ָ ְּב ֶד ֶרְך ַה ָ ּוב ְפנִ ינֵ י ֶאת נִ ְׁש ָמ ָתם ְּב ִד ְב ֵרי נ ַֹעםְּ ,ב ִא ְמרֹות ֲחזַ "ל ִ רּוחם לְ ִה ְת ַחּזֵ ק ִּב ְׁש ִמ ַירת ַק ְדמֹונִ יםַ ,מלְ ִהיב ֶאת ָ טֹובה אֹותם ְּב ֵע ָצה ָ עֹודד ָ ּומ ֵ ּוב ִקּיּום ַה ִּמ ְצוֹותְ , ּתֹורה ְ ַה ָ ּובאֹזֶ ן ַק ֶּׁש ֶבת. ְ אֹותם ַאכְ ַסנְ יֹות ֶׁשּכְ ָבר ִמ ַּפ ַעם לְ ַפ ַעם חֹוזֵ ר ָהיָ ה לְ ָ ִה ְת ָא ַרח ָּב ֶהם ֶּב ָע ָבר ,נֶ ֱהנֶ ה לִ ְראֹות ֶׁש ְּד ָב ָריו ָעשֹּו ּוב ֲעלֵ י ָה ַאכְ ַסנְ יֹות ִה ְת ַחּזְ קּו ִּב ְׁש ִמ ַירת ַה ִּמ ְצוֹות, ְּפ ִריַ , יהם ּכִ ְׁש ִתילֵ י זֵ ִיתים ָס ִביב לְ ֻׁשלְ ָחנָ ם ,הֹולְ כִ ים וְ ַאף ְּבנֵ ֶ יה. ּומ ַקּיְ ִמים ִמ ְצו ֶֹת ָ ּתֹורה ְ ְּב ֶד ֶרְך ַה ָ ְּביֹום ִמן ַהּיָ ִמים ִהּגִ ַיע לְ ַא ַחת ִמן ָה ַאכְ ַסנְ יֹות ֶׁש ָּב ֶהם יהּודי ִה ְת ָא ַרח ּכְ ָבר ֶּב ָע ָבר .הּוא זָ כַ ר ֶאת ַּב ַעל ַה ַּביִ ת ּכִ ִ ַּב ַעל לֵ ב ַחםִ ,איׁש יְ ַׁשר ֶּד ֶרְך וְ נֶ ֱא ָמן לְ ָמס ֶֹרת יִ ְש ָֹר ֵאלּ .גְ דֹולָ ה ָהיְ ָתה ְּפלִ ָיאתֹוּ ,כְ ֶׁש ָר ָאה ֶאת ַּב ַעל יציתּ ,גַ ם זְ ָקנֹו ְמגֻ ּלָ ח ָהיָ ה הּודיֹ ,לא ּכִ ָּפהֹ ,לא ִצ ִ ַה ַּביִ ת ִמ ְת ַהּלֵ ְך ְּב ַר ֲח ֵבי ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה נְ טּול ּכָ ל ַס ְמ ָמן יְ ִ רּומים לְ ֹלא קֹופי ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה ָע ְמדּו ֲע ִ מֹותיר ָמקֹום לְ ָס ֵפק ּכִ י ַּת ַער ָע ַבר ַעל ְּב ָשֹרֹוַ .מ ְׁש ֵ ְּבא ֶֹפן ֶׁשֹּלא ִ רּוח קֹומם לִ ְתמּונֹות ֶׁש ֵאין ַ ּותמּונֹות ַחכְ ֵמי יִ ְש ָֹר ֵאל ֶׁש ָהיּו ְּתלּויֹות ַעל ַה ִּקירֹות ִּפּנּו ֶאת ְמ ָ ְמזּוזָ הְ , נֹוחה ֵמ ֶהם. ֲחכָ ִמים ָ בֹותיוֵ .אּלּו ַּב ֲע ִדינּות ָּפנָ ה ָה ַרב ֶאל ַּב ַעל ָה ַאכְ ַסנְ יָ הִּ ,ב ֵּקׁש לָ ַד ַעת ַעל ָמה וְ לָ ָּמה נָ ַטׁש ֶאת ֱאמּונַ ת ֲא ָ ַּת ְהּפּוכֹות ָע ְברּו ְּבלִ ּבֹו ֵמ ָאז ָהיָ ה ּכָ אן ַּב ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה. ֹלקים ֶׁשּבֹו בּוׁשה" .נֹוכַ ְח ִּתי לָ ַד ַעת ּכִ י ָה ֱא ִ ְ"ר ֵאה ַר ִּבי"ָּ ,פ ַתח ָה ִאיׁש ֶאת לִ ּבֹוּ ,כְ ֶׁש ֵעינָ יו ֻמ ְׁש ָּפלֹות ְּב ָׁשֹומ ַע ּומ ְב ִחין ְּבכָ ל ַמ ֲע ֵשֹי ְּבנֵ י ָא ָדם וְ ֵ יֹותרַ ,מה ֶּׁש ִחּזַ ְק ָּת ֶאת לִ ִּבי ּכִ י ַמ ְׁשּגִ ַיח הּוא ַ ּוב ֵ ָּב ַט ְח ִּתיֵ ,אינֶ ּנּוְ . ׁשֹומ ַע וְ ֵאינֶ ּנּו ַמ ְב ִחין ּכְ לָ ל וְ ִע ָּקר!" ֹלקים ֵאינֶ ּנּו ֵ ּומ ְחלָ ט ּכִ י ָה ֱא ִ ֶאת ְּת ִפּלָ ָתםָ ,ר ִא ִיתי ְּבא ֶֹפן ָּברּור ֻ אֹותָך לְ ַמ ְס ָקנָ ה ּכָ ל ּכָ ְך נֶ ְח ֶר ֶצת?" ָח ַקר ָה ַרב. "מה ֵה ִביא ְ ָ "לִ ְפנֵ י ֳח ָד ִׁשים ִמ ְס ָּפר"ָּ ,פ ַתח ָה ִאיׁש וְ ִס ֵּפר" ,נִ כְ נַ ס לְ כָ אן ֲח ֵבר יַ לְ דּות ֶׁשּלִ יֶׁ ,ש ְּב ֶמ ֶׁשְך ַה ָּׁשנִ ים ָה ַפְך לֹועג לִ י וְ לֶ ֱאמּונָ ִתיָ .א ַמ ְר ִּתי לֹו ֶאת ֹאׁשי וְ ֵה ֵחל ֵ יקֹורס ֻמ ְצ ָהר .הּוא ִה ִּביט ַעל ַהּכִ ָּפה ֶׁשּלְ ר ִ לְ ֶא ִּפ ֵ הּודי וֹותיו ֲאנִ י ְמ ַקּיֵ ם ,וְ הּואֶׁ ,שּיְ ִ ֹלקים ַּב ָּׁש ַמיִ ם ,וְ ֵאלָ יו ֲאנִ י נֶ ֱא ָמן וְ ֶאת ִמ ְצ ָ ֶׁש ֶה ֱא ַמנְ ִּתי ְּבלִ ִּביֶׁ ,שּיֵ ׁש ֱא ִ הּואַ ,אף ָעלָ יו לִ נְ הֹג ּכָ מֹונִ י. הֹוציא ִמ ִּתיקֹו נַ ְקנִ יק ָעשֹּוי ֹלקים ֵאינֶ ּנּוִ . הּוא ָצ ַחק לִ י ַּב ָּפנִ ים ,וְ ָא ַמר ּכִ י יֹוכִ ַיח לִ י הֹוכָ ָחה נִ ַּצ ַחת ֶׁש ָה ֱא ִ ֹלקים ֶׁשּלְ ָך ֲה ֵרי ֵאינֹו ַמ ְר ֶׁשה לֶ ֱאכֹל ֲחזִ ירֲ .אנִ י ֶאנְ ּגֹס ַּבּנַ ְקנִ יק ַהּזֶ ה ,וְ ִאם הּוא ִמ ְּב ַׂשר ֲחזִ יר ,וְ ָא ַמר'ָ :ה ֱא ִ ָאכֵ ן ַקּיָ ם ֶׁשּיֹוכִ ַיח זֹאת וַ ֲאנִ י ֵא ָחנֵ ק ַּב ֲאכִ ילַ ת ַהּנַ ְקנִ יק'. ֹלקים ,וְ כִ י ְּבעֹוד ְרגָ ִעים ִמ ְס ָּפר יִ ְהיֶ ה ָה ִאיׁש ַהּזֶ ה ֻמ ָּטל ָמה א ַֹמר לְ ָך ַר ִּביֶ ,ה ֱא ַמנְ ִּתי ְּבכָ ל לִ ִּבי ֶׁשּיֵ ׁש ֱא ִ תֹורתֹו ֱא ֶמת .יַ ֲא ִמין לִ י ּכְ בֹודֹוּ ,כָ ְך ֶה ֱא ַמנְ ִּתיֲ .א ָבל ָה ִאיׁש נָ גַ ס צֹועק מ ֶֹׁשה ֱא ֶמת וְ ָ ְמ ַפ ְר ֵּפר לְ ַרגְ לַ יֵ , הֹותיר וְ לּו ֵּפרּור ,נִ ּגֵ ב ֶאת ְש ָֹפ ָתיו ִּבלְ ׁשֹונֹו וְ ִחּיֵ ְך ֵאלַ י ַּבּנַ ְקנִ יקָ ,אכַ ל אֹותֹו ִמ ְּת ִחּלָ תֹו וְ ַעד סֹופֹוֹ ,לא ִ ִחּיּוְך ֶׁשל ְמנַ ֵּצ ַח .וַ ֲאנִ יְּ ,באֹותֹו ֶרגַ ע נִ ְׁש ַּב ְר ִּתיׁ .שּוב ֵאינִ י ַמ ֲא ִמין!" נָ ָשֹא ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל ְּת ִפּלָ ה ְּבלִ ּבֹוּ ,כִ י יַ ְצלִ ַיח לִ ְמצֹא ֶאת ַה ִּמּלִ ים ַהּנְ כֹונֹות לְ לִ ּבֹו ֶׁשל ָה ִאיׁש. אֹותּה עּודת ּגְ ַמר ֶׁש ָ נֹופ ֶפת ְּביָ ָדּה ִּב ְת ַ ׁשֹותק ,וְ ֶאל ַה ֶח ֶדר נִ כְ נְ ָסה ִּבּתֹו ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁשל ָה ִאיׁשְ ,מ ֶ עֹודֹו ֵ עּודה ַה ְמ ִע ָידה ּכִ י ִסּיְ ָמה ְׁשנֹות לִ ּמּוד ֲא ֻרּכֹות ְּבכַ ָּמה וְ כַ ָּמה זֹורי לְ מּוזִ ָיקהְּ .ת ָ ִק ְּבלָ ה ִמ ֵּבית ַה ֵּס ֶפר ָה ֲא ִ ּומ ְצ ַטּיֶ נֶ ת ִהיא ִּב ְתחּום זֶ ה. ּכֵ לִ ים ִ אֹומר ָה ַרב ַעל אֹותּה ָה ָאב ְּב ִש ְֹמ ָחה ,וְ ִה ִּציגָ ּה ְּבגַ ֲאוַ ת ָאב ְּב ָפנָ יו ֶׁשל ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל" :נּוָ ,מה ֵ ִק ֵּבל ָ ִּב ִּתי ַה ֻּמכְ ֶׁש ֶרת?" יֹוד ַעת ַהּנַ ֲע ָרה לְ נַ ּגֵ ן, רֹוצה לְ ִהּוָ כַ ח ְּבמֹו ָאזְ נַ יֶׁ ,ש ָאכֵ ן ֶּב ֱא ֶמת ַ "היִ ִיתי ֶ ַ"רק ֶרגַ ע"ָ ,א ַמר ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאלָ , יצד ַא ֲא ִמין ִאם ֹלא ָׁש ַמ ְע ִּתי?!" ּכֵ ַ עּודה. יה ֶׁשל ַהּנַ ֲע ָרה נִ ְתּכַ ְרּכְ מּו ְּב ַא ַחתֹ" .לאֵ ,אינִ י מּוכָ נָ ה לְ כָ ְך .זֹאת ְּב ִדּיּוק ַה ִּס ָּבה ֶׁש ִּק ַּבלְ ִּתי ְּת ָ ָּפנֶ ָ ימה ַעל ּכָ ל ַהּכֵ לִ ים, הֹופ ָעה ַמ ְר ִׁש ָ יהם ָ ּבֹוחנִ יםָ ,ע ַרכְ ִּתי ִּב ְפנֵ ֶ ּׁשּורי ִּב ְפנֵ י ֶצוֶ ת ֲ נִ ְב ַחנְ ִּתיִ ,ה ַּצגְ ִּתי ֶאת ּכִ ַ עּודהׁ .שּוב ֵאינִ י ְצ ִריכָ ה לְ הֹוכִ ַיח לְ כָ ל ְמ ַפ ְק ֵּפק ּכִ י ָאכֵ ן ֻמכְ ֶׁש ֶרת ֲאנִ יֹ .לא! ֵאינִ י מּוכָ נָ ה!" וְ ִק ַּבלְ ִּתי ְּת ָ ָח ְת ָמה ְּבכַ ַעס וְ יָ ְצ ָאה ֶאת ַה ֶח ֶדר. "מה ַּד ְע ְּתָך?" ָּפנָ ה ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל ֶאל ָה ָאב ֶׁש ָהיָ ה ֵער לַ ִּמ ְת ַר ֵחׁש. ָ עּודהִ ,היא ּכְ ָבר הֹוכִ ָיחה ֶאת צֹוד ֶקת ,יֵ ׁש לָ ּה ְּת ָ חֹוׁשב ֶׁש ַה ַּבת ֶׁשּלִ י ֶ "יִ ְסלַ ח לִ י ּכְ בֹודֹוֲ ,א ָבל ֲאנִ י ֵ ַע ְצ ָמּה". חֹוׁשב ֶׁש ִּמי ֶׁשּמֹוכִ ַיח ֶאת ַע ְצמֹו ַּפ ַעם חֹוׁשב ּכָ ְך"ִ ,ה ְפ ִּת ַיע ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל ֶאת ָה ִאיׁשּ" .גַ ם ֲאנִ י ֵ "ּגַ ם ֲאנִ י ֵ הֹופ ָעה ִּב ְפנֵ י ּכָ ל ַּב ְרנַ ׁש ִמזְ ַּד ֵּמן". ּומ ְחלָ טׁ ,שּוב ֵאינֹו זָ קּוק לַ ֲערְֹך ָ ַא ַחת ְּבא ֶֹפן ָּברּור ֻ ֹלקים ֵאינֹו ָצ ִריְך לַ ֲחזֹר ּכָ אן ָחזַ ר ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל לָ ִענְ יָ ן ֶׁשאֹותֹו ִה ְפ ִסיקּו ֶט ֶרם נִ כְ נְ ָסה ַהּנַ ֲע ָרהּ" .גַ ם ָה ֱא ִ יקֹורס ִמזְ ַּד ֵּמןְּ .ב ֵעת יְ ִצ ַיאת ִמ ְצ ַריִ םֶ ,ה ְר ָאה יטתֹו ִּב ְפנֵ י ּכָ ל ֶא ִּפ ֶ ּולְ ַה ְראֹות ֶאת ּכֹחֹו ּולְ גַ ּלֹות ֶאת ְׁשלִ ָ ּוב ַּמיִ םַּ ,ב ַחּיֹות יטתֹו ַה ֻּמ ְחלֶ ֶטת ְּבכָ ל ּכֹחֹות ַה ֶּט ַבעַּ ,בּיַ ָּב ָׁשה ַ ֹלקים ְק ַבל ַעם וְ עֹולָ ם ֶאת ְׁשלִ ָ ָה ֱא ִ הֹוציא ֶאת יִ ְש ָֹר ֵאל ָ -ה ָעם ַהּנִ ְב ָחר ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ּובגַ ְר ֵמי ַה ָּׁש ַמיִ םְּ .ביָ ד ָר ָמה ִ ּובעֹופֹותְּ ,בכֹחֹות ַה ֶּט ַבע ְ ָ ּוב ַחר לַ ֲעשֹוֹת זֹאת ַּדוְ ָקא ִּב ְד ָרכִ ים ּכָ ל ּכָ ְך ִּבלְ ִּתי ִׁשגְ ָר ִתּיֹות ּכְ ֵדי ּכְ נֶ גֶ ד ּכָ ל ָה ֶא ְפ ָׁש ֻרּיֹות ַה ִּט ְב ִעּיֹותָ , יֹוׁש ֵבי ֵּת ֵבל. לְ גַ ּלֹות ֶאת ּכֹחֹו לְ ֵעינֵ י ּכָ ל ְ ּובן ִּבנְ ָך"ַּ ,בל עּודה ַקּיֶ ֶמת ּומֹוכִ ָיחה ּכִ לְ ׁשֹון ַה ִּמ ְק ָרא" :לְ ַמ ַען ְּת ַס ֵּפר ְּב ָאזְ נֵ י ִבנְ ָך ֶ ִמּכָ אן וָ ֵאילַ ְך ַה ְּת ָ יְ ַצ ֶּפה ּכָ ל אֹוכֵ ל נַ ְקנִ יק לְ ַק ֵּבל הֹוכָ ָחה". ֵאּלּו ֵהם ְּד ָב ָריו ֶׁשל ָה ַר ְמ ַּב"ן ַ(ר ִּבי מ ֶֹׁשה ֶּבן נַ ְח ָמןִ ,מּגְ דֹולֵ י ָּפ ְר ָׁשנֵ י ַה ִּמ ְק ָרא ַה ֵּמ ָאה ַה 12-לספה"נ) ּוב ֲעבּור ּכִ י ּתֹורה ּכֻ ּלָ ּהַ : ּוב ָ ּבֹורא ַ ּמֹופ ִתים ַהּגְ דֹולִ ים ֵע ִדים נֶ ֱא ָמנִ ים ֶּב ֱאמּונַ ת ַה ֵ "אם ּכֵ ן ָהאֹותֹות וְ ַה ְ ִ אֹותנּו ֶׁשּנַ ֲע ֶשֹה ָּת ִמיד ּכֹופר ,יְ ַצּוֶ ה ָ ּומֹופת ְּבכָ ל ּדֹור לְ ֵעינֵ י ּכָ ל ָר ָׁשע אֹו ֵ ֵ ַה ָּק ָּב"ה ֹלא יַ ֲע ֶשֹה אֹות יהם לְ דֹור ַא ֲחרֹון"... ּובנֵ ֶ יהםְ , יהם לִ ְבנֵ ֶ ּובנֵ ֶ זִ ּכָ רֹון וְ אֹות לַ ֲא ֶׁשר ָראּו ֵעינֵ ינּו ,וְ נַ ְע ִּתיק ַה ָּד ָבר ֶאל ָּבנֵ ינּוְ , נקמה מרה סיפור לשבת "טויוטה תעצור בצד בבקשה" שמע צ'יקו את ההכרזה ברמקול מאחוריו, והבין שזהו ,הוא נתפס מדבר בטלפון הסלולארי במהלך הנהיגה .הוא עצר בצד והתכונן לבאות .בינתיים העביר בראשו את כל העצות ששמע בחייו כיצד להימלט מהדו"ח המשטרתי, אבל כשראה את פניו הקשוחות של השוטר שדפק על חלונו ,הבין שבמקרה הזה כנראה אף אחת מהעצות הללו לא תעזור" .רישיונות בבקשה" ,הורה לו השוטר ,וצ'יקו הגיש לו את הרישיונות בחוסר רצון" .אתה דיברת בטלפון הסלולרי מיכאל ראם בשעת הנהיגה ,ידוע לך איזו סכנה גדולה זאת?" אמר השוטר ,וצ'יקו קיווה שדברי המוסר יהיו תחליף לדו"ח החמור" .לא דיברתי ,רק החזקתי את הפלאפון" ,הוא ניסה בכל זאת להצטדק" .אתה גם משקר ,אה?" אמר השוטר שלפי התג שעל חזהו נקרא בשם 'אדם הר-טוב' ,אף על פי שלדעתו של צ'יקו הוא לא התנהג כמו בן אדם טוב ,ובטח שלא טוב במיוחד .הוא היה נראה יותר כמו 'הר אדם'. "תשמע .אתה הולך לקבל דו"ח של 1000שקל פלוס 10נקודות", בישר לו השוטר בפנים אטומות .צ'יקו ניסה בכל זאת להתחנן על נפשו ,אבל "השוטר אדם" לא ממש התייחס לדבריו. הוא חיכה ברכבו עוד מספר דקות שבמהלכן התפוצץ מרוב עצבים. הוא רתח מזעם על השוטר שהרס את היום שהתחיל אצלו כל כך טוב" :דווקא הבוקר כשאני בדרך לעבודה החדשה הוא עושה לי את זה" ,חשב לעצמו ,והדבר גרם לו לצאת מכליו מזעם. "קח ,תחתום!" דפק השוטר על חלונו והגיש לו את הדו"ח .היה נדמה לצ'יקו שהוא רואה חיוך קטן בזווית פיו של השוטר ,והדבר העלה את חמתו .הוא לקח את הדו"ח" .הוא עוד יראה ממני השוטר הזה" אמר לעצמו .זה רק מה שחסר לי היום ,לאחר ביום הראשון בעבודה החדשה. "חברים טובים" יש לו לצ'יקו ,והם דאגו לברר לו היכן מתגורר אותו שוטר בשם 'אדם הר-טוב' .להפתעתו של צ'יקו התברר לו שהם כמעט שכנים .השוטר ה'נחמד' התגורר ברחוב הסמוך למקום מגוריו של צ'יקו ,והוא החל לתכנן את פעולת הנקמה. השעה הייתה 1:30לפנות בוקר .צ'יקו לבש את מעילו והסתיר את פניו בצעיף העבה שרכש במיוחד לצורך הפעולה הלילית .הוא יצא מביתו בצעדים שקטים וירד מביתו ,למטה כבר חיכה לו בובי – חבר ילדות שהיה ברור לצ'יקו שהוא לא יעז לפתוח את פיו ,משום שגם לצ'יקו היו ידיעות ברורות על כמה ממעשיו של בובי שהשתיקה יפה להם ,ואפילו יפה מאוד. הם צעדו במהירות ברחוב החשוך עד שהגיעו לרחוב הסמוך" .הנה זה כאן" אמר בובי ,והצביע על רכב חדיש שעמד בחניה" ,זהו רכבו הפרטי ,וזוהי הניידת הארורה" הצביע על שני הרכבים .צ'יקו הוציא מכיסו סכין קטנה וחדה ,הסתכל לכל עבר ,ותקע אותה מספר פעמים בצמיגי הרכב" .ככה הוא בטוח יצטרך להחליף צמיג ,ולא סתם לתקן את הפנצ'ר" אמר לבובי כשחיוך על פניו .צ'יקו לא הסתפק בכך, וטיפל גם בצמיגיה של הניידת באותה שיטה. "זהו סיימנו" אמר צ'יקו .כל הסיפור ארך פחות משתי דקות ,והם צעדו במהירות בדרך חזרה" .הראנו להם!" ,צ'יקו זרח מאושר .הנקמה הייתה מתוקה .ממש מתוקה .הם הגיעו לבניין מגוריו של צ'יקו ונפרדו" .לילה טוב בובי .אתה חבר נאמן" אמר צ'יקו ,ונפרד מבובי בלחיצת יד איתנה .צ'יקו היה עייף מאד ,הוא נשכב על מיטתו והתכונן ללכת לישון .הוא כמעט עצם את עיניו כשלפתע שמע רשרושים מחצר הבניין" .בטח איזה חתול שמסתובב שם" ,חשב לעצמו ,אבל הוא החליט בכל זאת להעיף מבט .הוא ניגש אל החלון ,ומה שראה שיתק אותו לחלוטין בלי יכולת להוציא הגה מפיו .המחסן שלו, שבו אחסן את כלי העבודה היקרים שלו היה פתוח ,ושני ברנשים רוקנו אותו במהירות .צ'יקו לא הצליח להוציא הגה מפיו ,ובמחשבה שנייה הבין שזה גם לא יעזור לו בשעת לילה מאוחרת כזאת .הוא חשש לצאת אליהם החוצה והדבר היחיד שיכול היה לעשות הוא להתקשר למשטרה :הוא הוציא את מכשירו הסלולרי וחייג במהירות .100המוקדן שמעבר לקו לקח ממנו את הפרטים במהירות ,והרגיע אותו שבתוך דקות ספורות תגיע ניידת למקום .צ'יקו הביט בשנאה בגנבים המרוקנים את המחסן מכל תכולתו .עברו כבר עשר דקות, ושום ניידת לא נראתה באופק .הגנבים כמעט סיימו להעמיס את הסחורה על הטנדר שברשותם ועלו כבר על הרכב ,צ'יקו רצה לצעוק אך ידע שאין לו על מי לצעוק .בקצה הרחוב נראתה ניידת מתקרבת, ובדיוק באותן שניות התניעו הפושעים את רכבם ונעלמו בתוך שניות ספורות .צ'יקו ירד מביתו במהירות" .אני כבר אראה לשוטרים האלו מה זה להגיע אחרי 20דקות!" חשב לעצמו .עוד לפני שפתח את פיו, הקדימו אותו השוטרים בהתנצלות" .אדוני ,אנחנו מאוד מצטערים. פשוט הניידת של השיטור השכונתי הושחתה בידי אלמונים ,וגם רכבו הפרטי של השוטר הושחת ,כך שלא הייתה לו אפשרות להגיע לזירה" .צ'יקו לא ידע מה לומר :הוא פשוט הסתובב מול עיניהם הנדהמות של השוטרים ועלה לביתו מתוסכל .הנקמה שהייתה כל כך מתוקה עד לפני שעה קלה ,הפכה למרה .מרה מאוד... *** "לא תיקום ולא תיטור" מצווה אותנו התורה בפרשת השבוע. למרות הרגש הכל כך טבעי ,לנקום במי שעשה לנו רע שהזיק לנו ,דורש מאתנו הקב"ה להתעלות מעל עצמנו ולסלוח ולהבין שהנקמה ,גם אם לפעמים נראית מתוקה, היא הורסת ומשחיתה את מידותינו ,ובמקרים רבים היא גם הופכת למרה ,מרה מאוד עבורנו. המנקה העייף בית המדרש לקראת החופש חיפש עמית כיצד יוכל להרוויח קצת כסף, והחליט לעבוד בניקיון לפני פסח .הוא פרסם מודעות רחוב תחת הנוסח' :בחור זריז וחרוץ ינקה לכם את הבית לפסח'. גברת שרה שראתה את המודעה התרשמה ממנה והחליטה להזמין אותו לנקות את הבית, עמית שעבד בימים הללו מצאת החמה עד צאת הנשמה ובלילה הקודם עבד במסעדה שאלה מס' 390 כל הלילה ,היה עייף מאד .ולכן עבד באיטיות ועבודה שלוקחת בממוצע בסביבות חמש שעות ,הוא עשה בשמונה שעות. כשהגיע לשרה ודרש שתשלם לו עבור שמונה שעות היא לא הסכימה ושילמה לו רק עבור חמש שעות ואמרה" :העבודה הזאת לוקחת בסביבות חמש שעות ,אני לא אשמה שאתה עייף!" "אבל עשיתי כל מה שאני יכול "...טען עמית" .מה אני יעשה שזה לקח בסוף שמונה שעות?" מה דעתכם? האם שרה צריכה לשלם לו לפי שמונה שעות? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"ג סעיף ה' ברמ"א תשובה לשאלה "המשווק הרמאי" (שאלה מס' )388 תקציר השאלה השבועית :ג'קי פרץ לאתר האינטרנט של אדון לוי ודאג להפנות אליו לקוחות פוטנציאליים מהאתר שלו והלקוחות שיצרו אתו קשר קנו ממנו את הסחורה ,כשאדון לוי גילה זאת הוא תבע ממנו את הרווחים שנגרמו לו כתוצאה ממעשה הרמאות שעשה .אבל ג'קי טוען שהוא מכר ללקוחות את הסחורה ולכן אינו צריך לתת לאדון לוי את הרווחים .האם על ג'קי לשלם לאדון לוי? תשובה בקצרה :ג'קי עשה מעשה חמור וחייב לשלם דמי שימוש באתר של אדון לוי ,אבל אינו חייב לשלם על מה שהרוויח .אבל כדי לצאת זכאי ב'דיני שמיים' עליו לתת לו גם את הרווחים שמנע ממנו. תשובה בהרחבה :המקרה שלנו הינו דוגמה קלאסית ל'השגת גבול' לפי כל קנה מידה .המקור ההלכתי לכך הוא מאיסור התורה "ארור משיג גבול רעהו" (דברים כ"ז ,י"ז) כפי שנלמד בתלמוד בבלי שאדם שהניח מצודה עם פיתיון לצוד דגים, יש לאחרים להרחיק רשת של חברו כדי שהדגים לא יצאו מהמצודה שלו ויכנסו לשל חברו ,ומי שמקריב את הרשת נקרא 'מזיק'. האם גם ג'קי יכל לפתוח אתר באינטרנט? מה יהיה הדין לגבי אדם שהוא בלעדי בשיווק של מוצר מסוים ,וחברו רוצה גם כן לשווק את אותו מוצר .האם הוא יכול לעשות זאת? בהלכה נפסק שאדם אינו יכול למנוע מחברו לפתוח חנות כמו שלו אפילו אם היא באותו הרחוב, אלא אם כן הוא ממש פוגע לו בכמות המכירות ,כמו במקרה שהחנות נמצאת בסמטה קטנה בסוף הרחוב וחברו פתח חנות דומה לשלו בתחילת הרחוב ,וכל מי שנכנס לרחוב הזה נכנס ישירות לחנות החדשה ,או שהוא מוריד בחנות החדשה מחירים בצורה משמעותית ,שממש מונע ממנו להתפרנס בצורה שלא שווה לו להחזיק את החנות .במקרים אלה אדם יכול לתבוע את חברו שהוא גוזל ממנו את פרנסתו ,אבל אם היוזם החדש לא פוגע לו ישירות בפרנסה ,אי אפשר לתבוע ממנו שלא יפתח את החנות. מה הדין אם כבר פתח חנות כזאת ,ופגע בפרנסת חברו? דעת הפוסקים היא שגם אם כבר השקיע כסף ,ופתח חנות והוא פוגע בפרנסת חברו ,עליו לסגור אותה .ואם כבר גרם הפסדים לחברו ,בכל מקרה אינו צריך לשלם אותם מכיוון שזה נזק שמוגדר כ'גרמא' וחייב לשלם את ההפסדים הללו רק ב'דיני שמים'( .מהרי"ק שורש קל"ב) בסיפור שלנו :האם ג'קי חייב לשלם את ההפסדים לאדון לוי? במקרה שלנו ,לא מדובר על אדם שפתח חנות ליד העסק של חברו ,אלא באדם שפרץ לאתר של חברו וגנב ממנו לקוחות באופן ישיר .למעשה ג'קי השתמש בשירותיו של אדון לוי כדי לנתב לקוחות אליו ,ולכן יצטרך לשלם על מה שנהנה מעצם השימוש באתר ,וצריך לחשב כמה שווה שימוש באתר כזה כ'מקדם מכירות' .אבל על עצם ההפסד הישיר שגרם לאדון לוי ,אינו חייב לשלם מכיוון שבהגדרה ההלכתית זה נחשב כ'מבטל כיסו של חברו' ואין כאן גרימת נזק ממשי בפועל ,אלא גנבת דעת וניתוב לקוחות לעסק של ג'קי .אבל אין ספק שלפי 'דיני שמיים' ג'קי יהיה חייב לשלם לאדון לוי את הרווחים שהגיעו לו כתוצאה מאותם לקוחות שפנו אליו .אבל במידה וג'קי ישלם כדי לצאת נקי ב'דיני שמיים' אדון לוי כן יתקזז אתו קצת על התשלום.
© Copyright 2024