‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪723‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫באמצעות לחיצה על כפתור האפליקציה‪ ,‬הנך ממנה כשליח את רבני 'שלום‬
‫לעם' למכור עבורך את החמץ‪.‬‬
‫שים לב! את כל החמץ שנמצא בבית יש להעביר לארון נקי ולסגור היטב‪,‬‬
‫לנעול או להדביק דבק על הארון באופן שלא יהיה ניתן לפתיחה‪ ,‬ולכסות אותו‬
‫במפה או בכל כיסוי אחר‪.‬‬
‫את החמץ שקיים בבית‪ ,‬יש לשרוף בשעת ביעור החמץ המופיעה בלוחות‬
‫השנה ולומר את נוסח ביטול החמץ המתחיל במילים‪' :‬כל חמירא'‪.‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים טל‪ 02-5022881 .‬פקס‪02-5022991 .‬‬
‫ר' אריה לוין זצ"ל‬
‫האסירים‬
‫אבימסע אל העבר‬
‫במדור‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫פרשת מצורע ח' ניסן תשע"ו ‪ 16‬לאפריל ‪2016‬‬
‫שבת פרשת מצורע‪ ,‬ח' בניסן תשע"ו‪,‬‬
‫‪ - 16/4/16‬שבת הגדול‬
‫שבת זאת נקראת "שבת הגדול" והיא‬
‫השבת הסמוכה לחג הפסח‪ .‬מקור‬
‫השם בכמה טעמים וסיבות‪ .‬יש אומרים‬
‫שמשום שבשבת זו נעשה לאבותינו‬
‫שבמצרים נס גדול‪ ,‬כי ביום זה הם‬
‫הכינו את השה לקרבן פסח‪ ,‬ומכיוון‬
‫שהמצרים היו עובדי אלילים והשה היה‬
‫אליל שלהם‪ ,‬רצו להרוג את היהודים‬
‫והקב"ה הציל אותם ומאז מכונה שבת זו‬
‫בשם "שבת הגדול" על שם הנס הגדול‬
‫שנעשה בו‪ .‬יש אומרים ששם השבת‬
‫הוא על שם ההפטרה שקוראים בשבת‬
‫זו‪ ,‬בה נאמר‪" :‬הנה אנוכי שולח לכם את‬
‫אליה הנביא‪ ,‬לפני בוא יום ה' הגדול‬
‫והנורא"‪ .‬וישנן סיבות נוספות לשם זה‪.‬‬
‫בשבת זו נוהג הרב לדרוש בקהילתו‬
‫בהלכות הפסח‪ ,‬כדי ללמד את העם את דיני החג‪ .‬בקרב בני אשכנז נהוג‬
‫לקרוא השבת חלק מההגדה של פסח‪ ,‬עד "לכפר על כל עוונותינו"‪ ,‬מפני‬
‫שנס יציאת מצרים החל כבר בשבת שלפני היציאה‪.‬‬
‫***‬
‫היום‪ ,‬ח' בניסן תש"ה‪ ,‬לפני ‪ 71‬שנה‪ ,‬הועלו שני הרוגי המלכות אליהו חכים‬
‫ואליהו בית צורי‪ ,‬על הגרדום במצרים‪ ,‬בעוון התנקשות בחייו של הלורד‬
‫הבריטי מוין‪ ,‬שהיה השר לענייני מזרח התיכון בממשלת בריטניה ומקום‬
‫מושבו היה בקהיר‪ .‬רק בשנת תשל"ה‪ ,‬הועלו גופותיהם ארצה במסגרת‬
‫הסכם חילופי שבויים עם מצרים‪ ,‬והעידו עליהם שבעת פתיחת ארונותיהם‬
‫התגלו גופותיהם כשהן שלמות אף ללא קמט אחד בפניהם‪ .‬ההתנקשות‬
‫הגיעה כתוצאה מסירובו של הלורד לאפשר כניסת יהודים לארץ ישראל‪,‬‬
‫ובהם פליטי השואה שחלק מהם הגיע ארצה באנייה 'סטרומה' ולאחר‬
‫שגורשו בידי הבריטים‪ ,‬הם הוטבעו למוות בידי הסובייטים בים השחור‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬ט' בניסן תשע"ו‪ 17/4/16- ,‬אבי האסירים‬
‫היום‪ ,‬לפני ‪ 47‬שנה‪ ,‬נפטר בירושלים הצדיק המפורסם רבי אריה לוין‪,‬‬
‫שנודע בכינויו 'אבי האסירים'‪ .‬כל ימי חייו היו מקשה אחת של עשייה‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫למען הזולת‪ ,‬חסד‪ ,‬אכפתיות וחמלה כלפי כל אדם‪ .‬במשך כעשרים וחמש‬
‫שנה‪ ,‬עוד מימי המנדט הבריטי‪ ,‬היה נוהג ללכת רגלית מדי שבת לבקר את‬
‫האסירים היהודיים בבתי הכלא‪ ,‬לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים‪.‬‬
‫נוהג היה לבקר בקביעות בבית החולים למצורעים‪ ,‬שם שכבו חולים שאף‬
‫אחד לא בא לבקרם מהחשש שמא יידבקו ממחלתם‪ ,‬והוא היה מעודד את‬
‫היושבים בו ומפיח בהם רוח חיים‪ .‬מידותיו הטובות ומעשי החסד הרבים‬
‫שעשה‪ ,‬היו למושג וסיפורים רבים נרקמו על פעלו‪ ,‬ובכך הוא הפך לסמל‬
‫ודוגמה לאיש חסד והתמסרות למען הכלל‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬י' בניסן תשע"ו‪ - 18/4/16 ,‬הכניסה לארץ ישראל‬
‫היום עברו בני ישראל בראשות יהושע בן‪-‬נון את נהר הירדן‪ ,‬וגם להם אירע‬
‫נס דומה לקריעת ים סוף‪ ,‬כאשר הים נקרע לשניים והם עברו ביבשה בתוך‬
‫הים‪ .‬המים נערמו לגובה עצום של יותר משישים מיל‪ ,‬וכל יושבי הארץ‬
‫נמוגו מפני בני ישראל שנכנסו לארץ וכבשו אותה על‪-‬פי ציווי הבורא‪.‬‬
‫דבר בעתו מה טוב‪ ,‬לקרוא היום את הפרקים הראשונים של ספר יהושע‪,‬‬
‫בו מתוארת קריעת מי הירדן וכניסת בני ישראל ארצה‪ ,‬ולומר את מזמור‬
‫"בצאת ישראל ממצרים"‪ ,‬בה נאמר‪" :‬הירדן יסוב לאחור"‬
‫יום שלישי‪ ,‬י"א בניסן תשע"ו‪ - 19/4/16 ,‬השל"ה הקדוש‬
‫היום חל יום פטירתו של השל"ה הקדוש‪ ,‬רבנו ישעיה הלוי הורביץ‪ ,‬שנפטר‬
‫בעיר טבריה ביום י"א בניסן שנת ש"ץ‪ ,‬לפני ‪ 386‬שנה‪ .‬ספרו המפורסם‬
‫הוא "שני לוחות הברית"‪ ,‬אולם הכינוי ששגור בפי הבריות הוא של"ה‪ ,‬והוא‬
‫אחד מגדולי ישראל המעטים שזכו ומצרפים לשמם את הכינוי "הקדוש"‪.‬‬
‫הוא היה מגדולי רבני ארץ אשכנז וכיהן ברבנות של קהילות גדולות בגולה‪,‬‬
‫ובשנת שפ"א הגיע לארץ ישראל לאחר מסע רגלי ארוך שעבר דרך העיר‬
‫חאלב שבסוריה‪ .‬בהגיעו ארצה‪ ,‬התקבל בכבוד רב‪ ,‬אך הצורר מוחמד אבן‬
‫פארוק עצר אותו יחד עם עוד חמישה עשר מנכבדי העיר בעלילת שווא‪,‬‬
‫ורק לאחר שנפדה בסכום כסף גדול השתחרר מהמאסר‪ .‬מאז עבר לצפת‬
‫וממנה לטבריה ובה נפטר ונקבר בסמוך לקברו של הרמב"ם‪ ,‬כיום במרכז‬
‫העיר טבריה‪.‬‬
‫יום שישי‪ ,‬י"ד בניסן תשע"ו‪ - 22/4/16 ,‬ערב פסח‬
‫היום הוא ערב פסח‪ ,‬ומכיוון שהשנה חל חג הפסח בשבת קודש‪ ,‬יש לסיים‬
‫את כל ההכנות מבעוד יום‪ ,‬כי בחג עצמו שחל בשבת אסור לעשות שום‬
‫מלאכה האסורה בשבת‪ .‬בבוקר מבערים את החמץ‪ ,‬ולאחר מכן מתכוננים‬
‫לחג ומסיימים את כל ההכנות מוקדם‪ .‬לא אוכלים במשך היום‪ ,‬רק מעט‪,‬‬
‫כדי שנהיה מוכנים לאכילת המצות בתיאבון במהלך ליל הסדר‪.‬‬
‫מהפכת הברייל‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫לואי הקטן היה בסך הכול בן‬
‫שלוש כשנכנס לסדנת העבודה‬
‫לעיבוד עורות של אביו מיסטר‬
‫ברייל בלי שהוא ישים לב לכך‪ .‬הוא‬
‫שיחק בכלים הכבדים ובחומרים‬
‫המסוכנים ופצע את עצמו באופן‬
‫קשה‪ ,‬הנוזל החריף לעיבוד עורות‬
‫פגע בעיניו של לואי הקטן והוא החל‬
‫לצעוק מכאבים ולאבד בהדרגה את‬
‫ראייתו‪ .‬מיסטר ברייל המבוהל רץ‬
‫עם לואי במהירות לרופא העיירה‪,‬‬
‫וזה קבע בצער שאין מה לעשות‪,‬‬
‫הפגיעה בעיניים היא בלתי הפיכה‪,‬‬
‫דוד קליינר‬
‫ולואי הקטן יישאר עיוור לשארית‬
‫ימיו‪ .‬לואי היה ילד פיקח וחכם‪ ,‬אבל‬
‫בית הספר הרגיל לא התאים לו מכיוון ששיטת הלימוד באותה‬
‫תקופה הייתה מבוססת בעיקר על קריאה‪ .‬הוריו החליטו לשלוח‬
‫אותו לבית ספר לעיוורים בפריז‪.‬‬
‫מנהל בית הספר שהיה מסור מאוד לתלמידיו‪ ,‬הגה רעיון ‪ -‬להבליט‬
‫את אותיות הקריאה על גבי הספר כך שיוכלו "לקרוא" באמצעות‬
‫המישוש‪ .‬והוא לימד את התלמידים שלו למשש את הדף עד שיזהו‬
‫מהן האותיות הכתובות על הדף‪ .‬הבעיה בשיטה הזאת‪ ,‬הייתה‬
‫שהיה לוקח ללואי הרבה זמן לזהות את האותיות שעל הדף‪ ,‬ועד‬
‫שהיה מצליח להשלים את המשפט כבר היה שוכח מה היה כתוב‬
‫בתחילת הדף‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬עלות הכנת ספר כזה הייתה גבוהה מאוד‪ ,‬ובסך הכול היו‬
‫בבית הספר ‪ 14‬ספרים כאלו‪ ,‬שאותם כבר ידעו הילדים בעל פה‪.‬‬
‫לואי ניסה לחשוב על רעיונות מוצלחים יותר להכנת ספרים מסוג‬
‫זה‪ ,‬אבל כל הניסיונות שלו לא הצליחו‪.‬‬
‫כדי להרחיב את עולמם של הילדים‪ ,‬היה מנהל בית הספר מזמין‬
‫מדי פעם מרצים אורחים שיספרו לתלמידים חוויות מהעולם‬
‫הגדול‪ .‬באחד הימים בשנת ‪ 1821‬הגיע אל בית הספר חייל‬
‫מהצבא הצרפתי בשם שארל ברבייה‪ .‬הוא סיפר להם בהרחבה‬
‫על המלחמות שהשתתף בהן ועל הסכנות שעמדו בפניו בקרבות‪.‬‬
‫הוא תיאר כי פעמים רבות הם התחבאו בתעלות כשבמרחק לא‬
‫רב מהם ניצבים חיילי האויב‪ ,‬הם היו כל כך קרובים עד שהאויבים‬
‫היו מסוגלים לשמוע בלילה אפילו את הלחישות שלהם והיו יורים‬
‫לכיוונם‪.‬‬
‫התלמידים ישבו מרותקים ושמעו בשקיקה את הסיפורים המרתקים‬
‫של החייל‪ ,‬אבל את לואי תפס במיוחד הסיפור האחרון ששמע‬
‫באותו יום‪" .‬באחד הלילות" סיפר שארל‪" ,‬הגיע מידע מודיעיני‬
‫חשוב מאוד אל המפקד שלי‪ ,‬מידע שלפיו יש סכנה לחיילים‬
‫בשטח‪ .‬הוא קרא לי ושלח אותי עם מסר דחוף שאותו הייתי צריך‬
‫להעביר לחיילים בקו החזית‪ .‬לאחר מאמצים רבים הצלחתי להגיע‬
‫אליהם בשלום אבל לא הייתה לי כל דרך למסור להם את הדברים‪,‬‬
‫החושך היה מוחלט והם לא‬
‫הצליחו לראות את מה שאני‬
‫מסמן להם בידיי‪ ,‬וללחוש‬
‫להם שלא יכולתי כי‬
‫חששתי‪ ,‬שהאויבים ישמעו‬
‫את דברי מעבר לגבול‪.‬‬
‫לאחר זמן רב שבו ניסיתי‬
‫ללא הצלחה להעביר את‬
‫הפקודה לחיילים בשטח‪,‬‬
‫נאלצתי לשוב על עקבותיי‬
‫ולספר למפקד שההוראה‬
‫לא הועברה‪.‬‬
‫הדבר גרם לסכנה גדולה‪,‬‬
‫והיה חשש אמתי לחיי‬
‫החיילים אבל שום פתרון‬
‫לא נראה באופק‪ .‬בימים שלאחר מכן ניסינו אני וחבריי לחשוב על‬
‫דרכים שבהן נוכל לתקשר ולהעביר מסרים גם בחשיכה מוחלטת‪,‬‬
‫ניסינו להכין שפת סימנים על ידי הקשות על הידיים‪ ,‬אבל זה לא‬
‫הצליח כי הרבה חיילים לא הצליחו לבצע אותם בצורה נכונה‪ ,‬והיו‬
‫חיילים שלא הצליחו להבין מה מקישים להם על הידיים‪.‬‬
‫לאחר מחשבה רבה‪ ,‬ומספר ניסיונות‪ ,‬עלה במוחי רעיון אדיר!‬
‫חשבתי לעצמי שאולי במקום להעביר פתקים שעליהם כתובות‬
‫אותיות‪ ,‬אכין פתקים שעליהם יש בליטות זעירות‪ ,‬כשצירוף שונה‬
‫של בליטות מסמל אותיות שונות‪.‬‬
‫לקחתי פיסת נייר ולחצתי עליה עם מסמר ‪ -‬וזה שגרם לבליטה‬
‫בצד השני‪ ,‬הכנתי תבנית של ‪ 12‬נקודות שמסודרות בשתי שורות‬
‫של ‪ 6‬נקודות כל אחת‪ ,‬כשכל אות מיוצגת על ידי בליטות שונות‪.‬‬
‫בצורה הזאת בלבד הצלחתי להכין פתקים‪ ,‬שבהם העבנו מסרים‬
‫לחיילים שבשטח‪" .‬אומר לכם את האמת" סיים החייל את דבריו‬
‫"גם השיטה הזאת הייתה מאוד מסובכת‪ ,‬ולבסוף הצבא פסל גם‬
‫אותה‪ "...‬הדברים הקפיצו את לואי ברייל הצעיר שהיה רק בן‬
‫‪ ,14‬והוא החליט לשכלל את הרעיון‪ .‬הוא עבד יומם ולילה עד‬
‫שהצליח להכין תבניות פשוטות וקלות להבנה לאותיות הא‪-‬ב‪,‬‬
‫שהיו מורכבות משש נקודות סך הכול‪.‬‬
‫כך הגיע לעולם 'כתב הברייל' ששינה את חיי העיוורים מאותו‬
‫היום ואילך‪ ,‬והוא שאפשר להם לקרוא ספרים עבי כרס בקלות‬
‫ובמהירות רבה‪...‬‬
‫***‬
‫פעמים רבות אנו נתקלים בבעיות שמקשות על החיים שלנו‪ ,‬אבל‬
‫אנו לא מנסים לחשוב על פתרון טוב יותר מכיוון שכל אחד חושב‪:‬‬
‫"אם אף אחד לפניי לא מצא פתרון לזה עד עכשיו‪ ,‬כנראה שאין לזה‬
‫באמת פתרון‪ ,‬מה עוד שאני קטן ‪/‬חלש ‪/‬חסר השפעה ובטח שלא‬
‫אני הוא זה שיביא את הישועה‪ "...‬עלינו לדעת שהרבה המצאות‬
‫גדולות ומהפכניות‪ ,‬נוצרו על ידי אנשים פשוטים ורגילים שכוח‬
‫הרצון שלהם שינה את העולם!‬
‫המחשבה שכללים מסוימים כובלים אותנו‪,‬‬
‫נובעת מחוסר ההבנה שכללים אלו מחברים‬
‫אותנו ונותנים לנו שייכות‪ ,‬בלעדי אותם הכללים‬
‫אין לנו ייחודיות וזהות יהודית‪.‬‬
‫לֹומהֹ‬
‫יֵׁש לִי ּדִ ּפְ ָ‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ּמּוסר"‬
‫נּועת ַה ָ‬
‫"ּת ַ‬
‫הּוק ָמה ְ‬
‫לִ ְפנֵ י ּכְ ֵמ ָאה וַ ֲח ִמ ִּׁשים ָׁשנָ ה ְ‬
‫ַעל יְ ֵדי ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל ִמ ַּסּלַ נְ ט‪.‬‬
‫נֹוהג ָהיָ ה ַר ִּבי יִ ְׂש ָר ֵאל לִ נְ ּדֹד ַּב ְּד ָרכִ ים ֵמ ִעיר לִ כְ ָפר‬
‫ֵ‬
‫הּודים‬
‫ּומ ֲעיָ ָרה לִ כְ ָרְך‪ְּ .‬בכָ ל ָמקֹום ֶׁשּבֹו ָמ ָצא יְ ִ‬
‫ֵ‬
‫ּומ ַחּזֵ ק ֶאת לִ ָּבם‬
‫יהם ְ‬
‫ּדֹורׁש ִּב ְפנֵ ֶ‬
‫אֹותם‪ֵ ,‬‬
‫ָהיָ ה ְמכַ ּנֵ ס ָ‬
‫ּומ ַח ֵּמם‬
‫ּמּוסר‪ֵ ,‬מ ִאיר ֶאת נַ ְפ ָׁשם ְ‬
‫ּתֹורה וְ ַה ָ‬
‫ְּב ֶד ֶרְך ַה ָ‬
‫ּוב ְפנִ ינֵ י‬
‫ֶאת נִ ְׁש ָמ ָתם ְּב ִד ְב ֵרי נ ַֹעם‪ְּ ,‬ב ִא ְמרֹות ֲחזַ "ל ִ‬
‫רּוחם לְ ִה ְת ַחּזֵ ק ִּב ְׁש ִמ ַירת‬
‫ַק ְדמֹונִ ים‪ַ ,‬מלְ ִהיב ֶאת ָ‬
‫טֹובה‬
‫אֹותם ְּב ֵע ָצה ָ‬
‫עֹודד ָ‬
‫ּומ ֵ‬
‫ּוב ִקּיּום ַה ִּמ ְצוֹות‪ְ ,‬‬
‫ּתֹורה ְ‬
‫ַה ָ‬
‫ּובאֹזֶ ן ַק ֶּׁש ֶבת‪.‬‬
‫ְ‬
‫אֹותם ַאכְ ַסנְ יֹות ֶׁשּכְ ָבר‬
‫ִמ ַּפ ַעם לְ ַפ ַעם חֹוזֵ ר ָהיָ ה לְ ָ‬
‫ִה ְת ָא ַרח ָּב ֶהם ֶּב ָע ָבר‪ ,‬נֶ ֱהנֶ ה לִ ְראֹות ֶׁש ְּד ָב ָריו ָעשֹּו‬
‫ּוב ֲעלֵ י ָה ַאכְ ַסנְ יֹות ִה ְת ַחּזְ קּו ִּב ְׁש ִמ ַירת ַה ִּמ ְצוֹות‪,‬‬
‫ְּפ ִרי‪ַ ,‬‬
‫יהם ּכִ ְׁש ִתילֵ י זֵ ִיתים ָס ִביב לְ ֻׁשלְ ָחנָ ם‪ ,‬הֹולְ כִ ים‬
‫וְ ַאף ְּבנֵ ֶ‬
‫יה‪.‬‬
‫ּומ ַקּיְ ִמים ִמ ְצו ֶֹת ָ‬
‫ּתֹורה ְ‬
‫ְּב ֶד ֶרְך ַה ָ‬
‫ְּביֹום ִמן ַהּיָ ִמים ִהּגִ ַיע לְ ַא ַחת ִמן ָה ַאכְ ַסנְ יֹות ֶׁש ָּב ֶהם‬
‫יהּודי‬
‫ִה ְת ָא ַרח ּכְ ָבר ֶּב ָע ָבר‪ .‬הּוא זָ כַ ר ֶאת ַּב ַעל ַה ַּביִ ת ּכִ ִ‬
‫ַּב ַעל לֵ ב ַחם‪ִ ,‬איׁש יְ ַׁשר ֶּד ֶרְך וְ נֶ ֱא ָמן לְ ָמס ֶֹרת יִ ְש ָֹר ֵאל‪ּ .‬גְ דֹולָ ה ָהיְ ָתה ְּפלִ ָיאתֹו‪ּ ,‬כְ ֶׁש ָר ָאה ֶאת ַּב ַעל‬
‫יצית‪ּ ,‬גַ ם זְ ָקנֹו ְמגֻ ּלָ ח ָהיָ ה‬
‫הּודי‪ֹ ,‬לא ּכִ ָּפה‪ֹ ,‬לא ִצ ִ‬
‫ַה ַּביִ ת ִמ ְת ַהּלֵ ְך ְּב ַר ֲח ֵבי ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה נְ טּול ּכָ ל ַס ְמ ָמן יְ ִ‬
‫רּומים לְ ֹלא‬
‫קֹופי ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה ָע ְמדּו ֲע ִ‬
‫מֹותיר ָמקֹום לְ ָס ֵפק ּכִ י ַּת ַער ָע ַבר ַעל ְּב ָשֹרֹו‪ַ .‬מ ְׁש ֵ‬
‫ְּבא ֶֹפן ֶׁשֹּלא ִ‬
‫רּוח‬
‫קֹומם לִ ְתמּונֹות ֶׁש ֵאין ַ‬
‫ּותמּונֹות ַחכְ ֵמי יִ ְש ָֹר ֵאל ֶׁש ָהיּו ְּתלּויֹות ַעל ַה ִּקירֹות ִּפּנּו ֶאת ְמ ָ‬
‫ְמזּוזָ ה‪ְ ,‬‬
‫נֹוחה ֵמ ֶהם‪.‬‬
‫ֲחכָ ִמים ָ‬
‫בֹותיו‪ֵ .‬אּלּו‬
‫ַּב ֲע ִדינּות ָּפנָ ה ָה ַרב ֶאל ַּב ַעל ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה‪ִּ ,‬ב ֵּקׁש לָ ַד ַעת ַעל ָמה וְ לָ ָּמה נָ ַטׁש ֶאת ֱאמּונַ ת ֲא ָ‬
‫ַּת ְהּפּוכֹות ָע ְברּו ְּבלִ ּבֹו ֵמ ָאז ָהיָ ה ּכָ אן ַּב ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה‪.‬‬
‫ֹלקים ֶׁשּבֹו‬
‫בּוׁשה‪" .‬נֹוכַ ְח ִּתי לָ ַד ַעת ּכִ י ָה ֱא ִ‬
‫ ְ"ר ֵאה ַר ִּבי"‪ָּ ,‬פ ַתח ָה ִאיׁש ֶאת לִ ּבֹו‪ּ ,‬כְ ֶׁש ֵעינָ יו ֻמ ְׁש ָּפלֹות ְּב ָ‬‫ׁשֹומ ַע‬
‫ּומ ְב ִחין ְּבכָ ל ַמ ֲע ֵשֹי ְּבנֵ י ָא ָדם וְ ֵ‬
‫יֹותר‪ַ ,‬מה ֶּׁש ִחּזַ ְק ָּת ֶאת לִ ִּבי ּכִ י ַמ ְׁשּגִ ַיח הּוא ַ‬
‫ּוב ֵ‬
‫ָּב ַט ְח ִּתי‪ֵ ,‬אינֶ ּנּו‪ְ .‬‬
‫ׁשֹומ ַע וְ ֵאינֶ ּנּו ַמ ְב ִחין ּכְ לָ ל וְ ִע ָּקר!"‬
‫ֹלקים ֵאינֶ ּנּו ֵ‬
‫ּומ ְחלָ ט ּכִ י ָה ֱא ִ‬
‫ֶאת ְּת ִפּלָ ָתם‪ָ ,‬ר ִא ִיתי ְּבא ֶֹפן ָּברּור ֻ‬
‫אֹותָך לְ ַמ ְס ָקנָ ה ּכָ ל ּכָ ְך נֶ ְח ֶר ֶצת?" ָח ַקר ָה ַרב‪.‬‬
‫"מה ֵה ִביא ְ‬
‫ָ‬
‫"לִ ְפנֵ י ֳח ָד ִׁשים ִמ ְס ָּפר"‪ָּ ,‬פ ַתח ָה ִאיׁש וְ ִס ֵּפר‪" ,‬נִ כְ נַ ס לְ כָ אן ֲח ֵבר יַ לְ דּות ֶׁשּלִ י‪ֶׁ ,‬ש ְּב ֶמ ֶׁשְך ַה ָּׁשנִ ים ָה ַפְך‬
‫לֹועג לִ י וְ לֶ ֱאמּונָ ִתי‪ָ .‬א ַמ ְר ִּתי לֹו ֶאת‬
‫ֹאׁשי וְ ֵה ֵחל ֵ‬
‫יקֹורס ֻמ ְצ ָהר‪ .‬הּוא ִה ִּביט ַעל ַהּכִ ָּפה ֶׁשּלְ ר ִ‬
‫לְ ֶא ִּפ ֵ‬
‫הּודי‬
‫וֹותיו ֲאנִ י ְמ ַקּיֵ ם‪ ,‬וְ הּוא‪ֶׁ ,‬שּיְ ִ‬
‫ֹלקים ַּב ָּׁש ַמיִ ם‪ ,‬וְ ֵאלָ יו ֲאנִ י נֶ ֱא ָמן וְ ֶאת ִמ ְצ ָ‬
‫ֶׁש ֶה ֱא ַמנְ ִּתי ְּבלִ ִּבי‪ֶׁ ,‬שּיֵ ׁש ֱא ִ‬
‫הּוא‪ַ ,‬אף ָעלָ יו לִ נְ הֹג ּכָ מֹונִ י‪.‬‬
‫הֹוציא ִמ ִּתיקֹו נַ ְקנִ יק ָעשֹּוי‬
‫ֹלקים ֵאינֶ ּנּו‪ִ .‬‬
‫הּוא ָצ ַחק לִ י ַּב ָּפנִ ים‪ ,‬וְ ָא ַמר ּכִ י יֹוכִ ַיח לִ י הֹוכָ ָחה נִ ַּצ ַחת ֶׁש ָה ֱא ִ‬
‫ֹלקים ֶׁשּלְ ָך ֲה ֵרי ֵאינֹו ַמ ְר ֶׁשה לֶ ֱאכֹל ֲחזִ יר‪ֲ .‬אנִ י ֶאנְ ּגֹס ַּבּנַ ְקנִ יק ַהּזֶ ה‪ ,‬וְ ִאם הּוא‬
‫ִמ ְּב ַׂשר ֲחזִ יר‪ ,‬וְ ָא ַמר‪'ָ :‬ה ֱא ִ‬
‫ָאכֵ ן ַקּיָ ם ֶׁשּיֹוכִ ַיח זֹאת וַ ֲאנִ י ֵא ָחנֵ ק ַּב ֲאכִ ילַ ת ַהּנַ ְקנִ יק'‪.‬‬
‫ֹלקים‪ ,‬וְ כִ י ְּבעֹוד ְרגָ ִעים ִמ ְס ָּפר יִ ְהיֶ ה ָה ִאיׁש ַהּזֶ ה ֻמ ָּטל‬
‫ָמה א ַֹמר לְ ָך ַר ִּבי‪ֶ ,‬ה ֱא ַמנְ ִּתי ְּבכָ ל לִ ִּבי ֶׁשּיֵ ׁש ֱא ִ‬
‫תֹורתֹו ֱא ֶמת‪ .‬יַ ֲא ִמין לִ י ּכְ בֹודֹו‪ּ ,‬כָ ְך ֶה ֱא ַמנְ ִּתי‪ֲ .‬א ָבל ָה ִאיׁש נָ גַ ס‬
‫צֹועק מ ֶֹׁשה ֱא ֶמת וְ ָ‬
‫ְמ ַפ ְר ֵּפר לְ ַרגְ לַ י‪ֵ ,‬‬
‫הֹותיר וְ לּו ֵּפרּור‪ ,‬נִ ּגֵ ב ֶאת ְש ָֹפ ָתיו ִּבלְ ׁשֹונֹו וְ ִחּיֵ ְך ֵאלַ י‬
‫ַּבּנַ ְקנִ יק‪ָ ,‬אכַ ל אֹותֹו ִמ ְּת ִחּלָ תֹו וְ ַעד סֹופֹו‪ֹ ,‬לא ִ‬
‫ִחּיּוְך ֶׁשל ְמנַ ֵּצ ַח‪ .‬וַ ֲאנִ י‪ְּ ,‬באֹותֹו ֶרגַ ע נִ ְׁש ַּב ְר ִּתי‪ׁ .‬שּוב ֵאינִ י ַמ ֲא ִמין!"‬
‫נָ ָשֹא ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל ְּת ִפּלָ ה ְּבלִ ּבֹו‪ּ ,‬כִ י יַ ְצלִ ַיח לִ ְמצֹא ֶאת ַה ִּמּלִ ים ַהּנְ כֹונֹות לְ לִ ּבֹו ֶׁשל ָה ִאיׁש‪.‬‬
‫אֹותּה‬
‫עּודת ּגְ ַמר ֶׁש ָ‬
‫נֹופ ֶפת ְּביָ ָדּה ִּב ְת ַ‬
‫ׁשֹותק‪ ,‬וְ ֶאל ַה ֶח ֶדר נִ כְ נְ ָסה ִּבּתֹו ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁשל ָה ִאיׁש‪ְ ,‬מ ֶ‬
‫עֹודֹו ֵ‬
‫עּודה ַה ְמ ִע ָידה ּכִ י ִסּיְ ָמה ְׁשנֹות לִ ּמּוד ֲא ֻרּכֹות ְּבכַ ָּמה וְ כַ ָּמה‬
‫זֹורי לְ מּוזִ ָיקה‪ְּ .‬ת ָ‬
‫ִק ְּבלָ ה ִמ ֵּבית ַה ֵּס ֶפר ָה ֲא ִ‬
‫ּומ ְצ ַטּיֶ נֶ ת ִהיא ִּב ְתחּום זֶ ה‪.‬‬
‫ּכֵ לִ ים ִ‬
‫אֹומר ָה ַרב ַעל‬
‫אֹותּה ָה ָאב ְּב ִש ְֹמ ָחה‪ ,‬וְ ִה ִּציגָ ּה ְּבגַ ֲאוַ ת ָאב ְּב ָפנָ יו ֶׁשל ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל‪" :‬נּו‪ָ ,‬מה ֵ‬
‫ִק ֵּבל ָ‬
‫ִּב ִּתי ַה ֻּמכְ ֶׁש ֶרת?"‬
‫יֹוד ַעת ַהּנַ ֲע ָרה לְ נַ ּגֵ ן‪,‬‬
‫רֹוצה לְ ִהּוָ כַ ח ְּבמֹו ָאזְ נַ י‪ֶׁ ,‬ש ָאכֵ ן ֶּב ֱא ֶמת ַ‬
‫"היִ ִיתי ֶ‬
‫ַ"רק ֶרגַ ע"‪ָ ,‬א ַמר ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל‪ָ ,‬‬
‫יצד ַא ֲא ִמין ִאם ֹלא ָׁש ַמ ְע ִּתי?!"‬
‫ּכֵ ַ‬
‫עּודה‪.‬‬
‫יה ֶׁשל ַהּנַ ֲע ָרה נִ ְתּכַ ְרּכְ מּו ְּב ַא ַחת‪ֹ" .‬לא‪ֵ ,‬אינִ י מּוכָ נָ ה לְ כָ ְך‪ .‬זֹאת ְּב ִדּיּוק ַה ִּס ָּבה ֶׁש ִּק ַּבלְ ִּתי ְּת ָ‬
‫ָּפנֶ ָ‬
‫ימה ַעל ּכָ ל ַהּכֵ לִ ים‪,‬‬
‫הֹופ ָעה ַמ ְר ִׁש ָ‬
‫יהם ָ‬
‫ּבֹוחנִ ים‪ָ ,‬ע ַרכְ ִּתי ִּב ְפנֵ ֶ‬
‫ּׁשּורי ִּב ְפנֵ י ֶצוֶ ת ֲ‬
‫נִ ְב ַחנְ ִּתי‪ִ ,‬ה ַּצגְ ִּתי ֶאת ּכִ ַ‬
‫עּודה‪ׁ .‬שּוב ֵאינִ י ְצ ִריכָ ה לְ הֹוכִ ַיח לְ כָ ל ְמ ַפ ְק ֵּפק ּכִ י ָאכֵ ן ֻמכְ ֶׁש ֶרת ֲאנִ י‪ֹ .‬לא! ֵאינִ י מּוכָ נָ ה!"‬
‫וְ ִק ַּבלְ ִּתי ְּת ָ‬
‫ָח ְת ָמה ְּבכַ ַעס וְ יָ ְצ ָאה ֶאת ַה ֶח ֶדר‪.‬‬
‫"מה ַּד ְע ְּתָך?" ָּפנָ ה ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל ֶאל ָה ָאב ֶׁש ָהיָ ה ֵער לַ ִּמ ְת ַר ֵחׁש‪.‬‬
‫ָ‬
‫עּודה‪ִ ,‬היא ּכְ ָבר הֹוכִ ָיחה ֶאת‬
‫צֹוד ֶקת‪ ,‬יֵ ׁש לָ ּה ְּת ָ‬
‫חֹוׁשב ֶׁש ַה ַּבת ֶׁשּלִ י ֶ‬
‫"יִ ְסלַ ח לִ י ּכְ בֹודֹו‪ֲ ,‬א ָבל ֲאנִ י ֵ‬
‫ַע ְצ ָמּה"‪.‬‬
‫חֹוׁשב ֶׁש ִּמי ֶׁשּמֹוכִ ַיח ֶאת ַע ְצמֹו ַּפ ַעם‬
‫חֹוׁשב ּכָ ְך"‪ִ ,‬ה ְפ ִּת ַיע ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל ֶאת ָה ִאיׁש‪ּ" .‬גַ ם ֲאנִ י ֵ‬
‫"ּגַ ם ֲאנִ י ֵ‬
‫הֹופ ָעה ִּב ְפנֵ י ּכָ ל ַּב ְרנַ ׁש ִמזְ ַּד ֵּמן"‪.‬‬
‫ּומ ְחלָ ט‪ׁ ,‬שּוב ֵאינֹו זָ קּוק לַ ֲערְֹך ָ‬
‫ַא ַחת ְּבא ֶֹפן ָּברּור ֻ‬
‫ֹלקים ֵאינֹו ָצ ִריְך לַ ֲחזֹר‬
‫ּכָ אן ָחזַ ר ַר ִּבי יִ ְש ָֹר ֵאל לָ ִענְ יָ ן ֶׁשאֹותֹו ִה ְפ ִסיקּו ֶט ֶרם נִ כְ נְ ָסה ַהּנַ ֲע ָרה‪ּ" .‬גַ ם ָה ֱא ִ‬
‫יקֹורס ִמזְ ַּד ֵּמן‪ְּ .‬ב ֵעת יְ ִצ ַיאת ִמ ְצ ַריִ ם‪ֶ ,‬ה ְר ָאה‬
‫יטתֹו ִּב ְפנֵ י ּכָ ל ֶא ִּפ ֶ‬
‫ּולְ ַה ְראֹות ֶאת ּכֹחֹו ּולְ גַ ּלֹות ֶאת ְׁשלִ ָ‬
‫ּוב ַּמיִ ם‪ַּ ,‬ב ַחּיֹות‬
‫יטתֹו ַה ֻּמ ְחלֶ ֶטת ְּבכָ ל ּכֹחֹות ַה ֶּט ַבע‪ַּ ,‬בּיַ ָּב ָׁשה ַ‬
‫ֹלקים ְק ַבל ַעם וְ עֹולָ ם ֶאת ְׁשלִ ָ‬
‫ָה ֱא ִ‬
‫הֹוציא ֶאת יִ ְש ָֹר ֵאל ‪ָ -‬ה ָעם ַהּנִ ְב ָחר ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם‬
‫ּובגַ ְר ֵמי ַה ָּׁש ַמיִ ם‪ְּ .‬ביָ ד ָר ָמה ִ‬
‫ּובעֹופֹות‪ְּ ,‬בכֹחֹות ַה ֶּט ַבע ְ‬
‫ָ‬
‫ּוב ַחר לַ ֲעשֹוֹת זֹאת ַּדוְ ָקא ִּב ְד ָרכִ ים ּכָ ל ּכָ ְך ִּבלְ ִּתי ִׁשגְ ָר ִתּיֹות ּכְ ֵדי‬
‫ּכְ נֶ גֶ ד ּכָ ל ָה ֶא ְפ ָׁש ֻרּיֹות ַה ִּט ְב ִעּיֹות‪ָ ,‬‬
‫יֹוׁש ֵבי ֵּת ֵבל‪.‬‬
‫לְ גַ ּלֹות ֶאת ּכֹחֹו לְ ֵעינֵ י ּכָ ל ְ‬
‫ּובן ִּבנְ ָך"‪ַּ ,‬בל‬
‫עּודה ַקּיֶ ֶמת ּומֹוכִ ָיחה ּכִ לְ ׁשֹון ַה ִּמ ְק ָרא‪" :‬לְ ַמ ַען ְּת ַס ֵּפר ְּב ָאזְ נֵ י ִבנְ ָך ֶ‬
‫ִמּכָ אן וָ ֵאילַ ְך ַה ְּת ָ‬
‫יְ ַצ ֶּפה ּכָ ל אֹוכֵ ל נַ ְקנִ יק לְ ַק ֵּבל הֹוכָ ָחה"‪.‬‬
‫ֵאּלּו ֵהם ְּד ָב ָריו ֶׁשל ָה ַר ְמ ַּב"ן ַ(ר ִּבי מ ֶֹׁשה ֶּבן נַ ְח ָמן‪ִ ,‬מּגְ דֹולֵ י ָּפ ְר ָׁשנֵ י ַה ִּמ ְק ָרא ַה ֵּמ ָאה ַה‪ 12-‬לספה"נ)‬
‫ּוב ֲעבּור ּכִ י‬
‫ּתֹורה ּכֻ ּלָ ּה‪ַ :‬‬
‫ּוב ָ‬
‫ּבֹורא ַ‬
‫ּמֹופ ִתים ַהּגְ דֹולִ ים ֵע ִדים נֶ ֱא ָמנִ ים ֶּב ֱאמּונַ ת ַה ֵ‬
‫"אם ּכֵ ן ָהאֹותֹות וְ ַה ְ‬
‫ִ‬
‫אֹותנּו ֶׁשּנַ ֲע ֶשֹה ָּת ִמיד‬
‫ּכֹופר‪ ,‬יְ ַצּוֶ ה ָ‬
‫ּומֹופת ְּבכָ ל ּדֹור לְ ֵעינֵ י ּכָ ל ָר ָׁשע אֹו ֵ‬
‫ֵ‬
‫ַה ָּק ָּב"ה ֹלא יַ ֲע ֶשֹה אֹות‬
‫יהם לְ דֹור ַא ֲחרֹון‪"...‬‬
‫ּובנֵ ֶ‬
‫יהם‪ְ ,‬‬
‫יהם לִ ְבנֵ ֶ‬
‫ּובנֵ ֶ‬
‫זִ ּכָ רֹון וְ אֹות לַ ֲא ֶׁשר ָראּו ֵעינֵ ינּו‪ ,‬וְ נַ ְע ִּתיק ַה ָּד ָבר ֶאל ָּבנֵ ינּו‪ְ ,‬‬
‫נקמה מרה‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫"טויוטה תעצור בצד בבקשה" שמע‬
‫צ'יקו את ההכרזה ברמקול מאחוריו‪,‬‬
‫והבין שזהו‪ ,‬הוא נתפס מדבר בטלפון‬
‫הסלולארי במהלך הנהיגה‪ .‬הוא עצר‬
‫בצד והתכונן לבאות‪ .‬בינתיים העביר‬
‫בראשו את כל העצות ששמע בחייו‬
‫כיצד להימלט מהדו"ח המשטרתי‪,‬‬
‫אבל כשראה את פניו הקשוחות‬
‫של השוטר שדפק על חלונו‪ ,‬הבין‬
‫שבמקרה הזה כנראה אף אחת‬
‫מהעצות הללו לא תעזור‪" .‬רישיונות‬
‫בבקשה"‪ ,‬הורה לו השוטר‪ ,‬וצ'יקו‬
‫הגיש לו את הרישיונות בחוסר‬
‫רצון‪" .‬אתה דיברת בטלפון הסלולרי‬
‫מיכאל ראם‬
‫בשעת הנהיגה‪ ,‬ידוע לך איזו סכנה‬
‫גדולה זאת?" אמר השוטר‪ ,‬וצ'יקו קיווה שדברי המוסר יהיו תחליף‬
‫לדו"ח החמור‪" .‬לא דיברתי‪ ,‬רק החזקתי את הפלאפון"‪ ,‬הוא ניסה בכל‬
‫זאת להצטדק‪" .‬אתה גם משקר‪ ,‬אה?" אמר השוטר שלפי התג שעל‬
‫חזהו נקרא בשם 'אדם הר‪-‬טוב'‪ ,‬אף על פי שלדעתו של צ'יקו הוא‬
‫לא התנהג כמו בן אדם טוב‪ ,‬ובטח שלא טוב במיוחד‪ .‬הוא היה נראה‬
‫יותר כמו 'הר אדם'‪.‬‬
‫"תשמע‪ .‬אתה הולך לקבל דו"ח של ‪ 1000‬שקל פלוס ‪ 10‬נקודות"‪,‬‬
‫בישר לו השוטר בפנים אטומות‪ .‬צ'יקו ניסה בכל זאת להתחנן על‬
‫נפשו‪ ,‬אבל "השוטר אדם" לא ממש התייחס לדבריו‪.‬‬
‫הוא חיכה ברכבו עוד מספר דקות שבמהלכן התפוצץ מרוב עצבים‪.‬‬
‫הוא רתח מזעם על השוטר שהרס את היום שהתחיל אצלו כל כך‬
‫טוב‪" :‬דווקא הבוקר כשאני בדרך לעבודה החדשה הוא עושה לי את‬
‫זה"‪ ,‬חשב לעצמו‪ ,‬והדבר גרם לו לצאת מכליו מזעם‪.‬‬
‫"קח‪ ,‬תחתום!" דפק השוטר על חלונו והגיש לו את הדו"ח‪ .‬היה נדמה‬
‫לצ'יקו שהוא רואה חיוך קטן בזווית פיו של השוטר‪ ,‬והדבר העלה‬
‫את חמתו‪ .‬הוא לקח את הדו"ח‪" .‬הוא עוד יראה ממני השוטר הזה"‬
‫אמר לעצמו‪ .‬זה רק מה שחסר לי היום‪ ,‬לאחר ביום הראשון בעבודה‬
‫החדשה‪.‬‬
‫"חברים טובים" יש לו לצ'יקו‪ ,‬והם דאגו לברר לו היכן מתגורר אותו‬
‫שוטר בשם 'אדם הר‪-‬טוב'‪ .‬להפתעתו של צ'יקו התברר לו שהם‬
‫כמעט שכנים‪ .‬השוטר ה'נחמד' התגורר ברחוב הסמוך למקום מגוריו‬
‫של צ'יקו‪ ,‬והוא החל לתכנן את פעולת הנקמה‪.‬‬
‫השעה הייתה ‪ 1:30‬לפנות בוקר‪ .‬צ'יקו לבש את מעילו והסתיר את‬
‫פניו בצעיף העבה שרכש במיוחד לצורך הפעולה הלילית‪ .‬הוא יצא‬
‫מביתו בצעדים שקטים וירד מביתו‪ ,‬למטה כבר חיכה לו בובי – חבר‬
‫ילדות שהיה ברור לצ'יקו שהוא לא יעז לפתוח את פיו‪ ,‬משום שגם‬
‫לצ'יקו היו ידיעות ברורות על כמה ממעשיו של בובי שהשתיקה יפה‬
‫להם‪ ,‬ואפילו יפה מאוד‪.‬‬
‫הם צעדו במהירות ברחוב החשוך עד שהגיעו לרחוב הסמוך‪" .‬הנה‬
‫זה כאן" אמר בובי‪ ,‬והצביע על רכב חדיש שעמד בחניה‪" ,‬זהו רכבו‬
‫הפרטי‪ ,‬וזוהי הניידת הארורה" הצביע על שני הרכבים‪ .‬צ'יקו הוציא‬
‫מכיסו סכין קטנה וחדה‪ ,‬הסתכל לכל עבר‪ ,‬ותקע אותה מספר פעמים‬
‫בצמיגי הרכב‪" .‬ככה הוא בטוח יצטרך להחליף צמיג‪ ,‬ולא סתם לתקן‬
‫את הפנצ'ר" אמר לבובי כשחיוך על פניו‪ .‬צ'יקו לא הסתפק בכך‪,‬‬
‫וטיפל גם בצמיגיה של הניידת באותה שיטה‪.‬‬
‫"זהו סיימנו" אמר צ'יקו‪ .‬כל הסיפור ארך פחות משתי דקות‪ ,‬והם‬
‫צעדו במהירות בדרך חזרה‪" .‬הראנו להם!"‪ ,‬צ'יקו זרח מאושר‪ .‬הנקמה‬
‫הייתה מתוקה‪ .‬ממש מתוקה‪ .‬הם הגיעו לבניין מגוריו של צ'יקו‬
‫ונפרדו‪" .‬לילה טוב בובי‪ .‬אתה חבר נאמן" אמר צ'יקו‪ ,‬ונפרד מבובי‬
‫בלחיצת יד איתנה‪ .‬צ'יקו היה עייף מאד‪ ,‬הוא נשכב על מיטתו והתכונן‬
‫ללכת לישון‪ .‬הוא כמעט עצם את עיניו כשלפתע שמע רשרושים‬
‫מחצר הבניין‪" .‬בטח איזה חתול שמסתובב שם"‪ ,‬חשב לעצמו‪ ,‬אבל‬
‫הוא החליט בכל זאת להעיף מבט‪ .‬הוא ניגש אל החלון‪ ,‬ומה שראה‬
‫שיתק אותו לחלוטין בלי יכולת להוציא הגה מפיו‪ .‬המחסן שלו‪,‬‬
‫שבו אחסן את כלי העבודה היקרים שלו היה פתוח‪ ,‬ושני ברנשים‬
‫רוקנו אותו במהירות‪ .‬צ'יקו לא הצליח להוציא הגה מפיו‪ ,‬ובמחשבה‬
‫שנייה הבין שזה גם לא יעזור לו בשעת לילה מאוחרת כזאת‪ .‬הוא‬
‫חשש לצאת אליהם החוצה והדבר היחיד שיכול היה לעשות הוא‬
‫להתקשר למשטרה‪ :‬הוא הוציא את מכשירו הסלולרי וחייג במהירות‬
‫‪ .100‬המוקדן שמעבר לקו לקח ממנו את הפרטים במהירות‪ ,‬והרגיע‬
‫אותו שבתוך דקות ספורות תגיע ניידת למקום‪ .‬צ'יקו הביט בשנאה‬
‫בגנבים המרוקנים את המחסן מכל תכולתו‪ .‬עברו כבר עשר דקות‪,‬‬
‫ושום ניידת לא נראתה באופק‪ .‬הגנבים כמעט סיימו להעמיס את‬
‫הסחורה על הטנדר שברשותם ועלו כבר על הרכב‪ ,‬צ'יקו רצה לצעוק‬
‫אך ידע שאין לו על מי לצעוק‪ .‬בקצה הרחוב נראתה ניידת מתקרבת‪,‬‬
‫ובדיוק באותן שניות התניעו הפושעים את רכבם ונעלמו בתוך שניות‬
‫ספורות‪ .‬צ'יקו ירד מביתו במהירות‪" .‬אני כבר אראה לשוטרים האלו‬
‫מה זה להגיע אחרי ‪ 20‬דקות!" חשב לעצמו‪ .‬עוד לפני שפתח את פיו‪,‬‬
‫הקדימו אותו השוטרים בהתנצלות‪" .‬אדוני‪ ,‬אנחנו מאוד מצטערים‪.‬‬
‫פשוט הניידת של השיטור השכונתי הושחתה בידי אלמונים‪ ,‬וגם‬
‫רכבו הפרטי של השוטר הושחת‪ ,‬כך שלא הייתה לו אפשרות להגיע‬
‫לזירה"‪ .‬צ'יקו לא ידע מה לומר‪ :‬הוא פשוט הסתובב מול עיניהם‬
‫הנדהמות של השוטרים ועלה לביתו מתוסכל‪ .‬הנקמה שהייתה כל‬
‫כך מתוקה עד לפני שעה קלה‪ ,‬הפכה למרה‪ .‬מרה מאוד‪...‬‬
‫***‬
‫"לא תיקום ולא תיטור" מצווה אותנו התורה בפרשת השבוע‪.‬‬
‫למרות הרגש הכל‬
‫כך טבעי‪ ,‬לנקום במי‬
‫שעשה לנו רע שהזיק‬
‫לנו‪ ,‬דורש מאתנו‬
‫הקב"ה להתעלות מעל‬
‫עצמנו ולסלוח ולהבין‬
‫שהנקמה‪ ,‬גם אם‬
‫לפעמים נראית מתוקה‪,‬‬
‫היא הורסת ומשחיתה‬
‫את מידותינו‪ ,‬ובמקרים‬
‫רבים היא גם הופכת‬
‫למרה‪ ,‬מרה מאוד‬
‫עבורנו‪.‬‬
‫המנקה העייף‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫לקראת החופש חיפש עמית‬
‫כיצד יוכל להרוויח קצת כסף‪,‬‬
‫והחליט לעבוד בניקיון לפני‬
‫פסח‪ .‬הוא פרסם מודעות רחוב‬
‫תחת הנוסח‪' :‬בחור זריז וחרוץ‬
‫ינקה לכם את הבית לפסח'‪.‬‬
‫גברת שרה שראתה את המודעה‬
‫התרשמה ממנה והחליטה‬
‫להזמין אותו לנקות את הבית‪,‬‬
‫עמית שעבד בימים הללו‬
‫מצאת החמה עד צאת הנשמה‬
‫ובלילה הקודם עבד במסעדה‬
‫שאלה מס' ‪390‬‬
‫כל הלילה‪ ,‬היה עייף מאד‪ .‬ולכן‬
‫עבד באיטיות ועבודה שלוקחת‬
‫בממוצע בסביבות חמש שעות‪ ,‬הוא עשה בשמונה שעות‪.‬‬
‫כשהגיע לשרה ודרש שתשלם לו עבור שמונה שעות היא לא‬
‫הסכימה ושילמה לו רק עבור חמש שעות ואמרה‪" :‬העבודה‬
‫הזאת לוקחת בסביבות חמש שעות‪ ,‬אני לא אשמה שאתה‬
‫עייף!"‬
‫"אבל עשיתי כל מה שאני יכול‪ "...‬טען עמית‪" .‬מה אני יעשה‬
‫שזה לקח בסוף שמונה שעות?" מה דעתכם? האם שרה‬
‫צריכה לשלם לו לפי שמונה שעות?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן‬
‫ערוך 'חושן משפט' סימן של"ג סעיף ה' ברמ"א‬
‫תשובה לשאלה "המשווק הרמאי" (שאלה מס' ‪)388‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬ג'קי פרץ לאתר האינטרנט של‬
‫אדון לוי ודאג להפנות אליו לקוחות פוטנציאליים מהאתר שלו‬
‫והלקוחות שיצרו אתו קשר קנו ממנו את הסחורה‪ ,‬כשאדון‬
‫לוי גילה זאת הוא תבע ממנו את הרווחים שנגרמו לו כתוצאה‬
‫ממעשה הרמאות שעשה‪ .‬אבל ג'קי טוען שהוא מכר ללקוחות‬
‫את הסחורה ולכן אינו צריך לתת לאדון לוי את הרווחים‪ .‬האם‬
‫על ג'קי לשלם לאדון לוי?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬ג'קי עשה מעשה חמור וחייב לשלם דמי‬
‫שימוש באתר של אדון לוי‪ ,‬אבל אינו חייב לשלם על מה‬
‫שהרוויח‪ .‬אבל כדי לצאת זכאי ב'דיני שמיים' עליו לתת לו גם‬
‫את הרווחים שמנע ממנו‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬המקרה שלנו הינו דוגמה קלאסית ל'השגת‬
‫גבול' לפי כל קנה מידה‪ .‬המקור ההלכתי לכך הוא מאיסור‬
‫התורה "ארור משיג גבול רעהו" (דברים כ"ז‪ ,‬י"ז) כפי שנלמד‬
‫בתלמוד בבלי שאדם שהניח מצודה עם פיתיון לצוד דגים‪,‬‬
‫יש לאחרים להרחיק רשת של חברו כדי שהדגים לא יצאו‬
‫מהמצודה שלו ויכנסו לשל חברו‪ ,‬ומי שמקריב את הרשת‬
‫נקרא 'מזיק'‪.‬‬
‫האם גם ג'קי יכל לפתוח אתר באינטרנט?‬
‫מה יהיה הדין לגבי אדם שהוא בלעדי בשיווק של מוצר‬
‫מסוים‪ ,‬וחברו רוצה גם כן לשווק את אותו מוצר‪ .‬האם הוא‬
‫יכול לעשות זאת? בהלכה נפסק שאדם אינו יכול למנוע‬
‫מחברו לפתוח חנות כמו שלו אפילו אם היא באותו הרחוב‪,‬‬
‫אלא אם כן הוא ממש פוגע לו בכמות המכירות‪ ,‬כמו במקרה‬
‫שהחנות נמצאת בסמטה קטנה בסוף הרחוב וחברו פתח‬
‫חנות דומה לשלו בתחילת הרחוב‪ ,‬וכל מי שנכנס לרחוב הזה‬
‫נכנס ישירות לחנות החדשה‪ ,‬או שהוא מוריד בחנות החדשה‬
‫מחירים בצורה משמעותית‪ ,‬שממש מונע ממנו להתפרנס‬
‫בצורה שלא שווה לו להחזיק את החנות‪ .‬במקרים אלה אדם‬
‫יכול לתבוע את חברו שהוא גוזל ממנו את פרנסתו‪ ,‬אבל אם‬
‫היוזם החדש לא פוגע לו ישירות בפרנסה‪ ,‬אי אפשר לתבוע‬
‫ממנו שלא יפתח את החנות‪.‬‬
‫מה הדין אם כבר פתח חנות כזאת‪ ,‬ופגע בפרנסת חברו?‬
‫דעת הפוסקים היא שגם אם כבר השקיע כסף‪ ,‬ופתח חנות‬
‫והוא פוגע בפרנסת חברו‪ ,‬עליו לסגור אותה‪ .‬ואם כבר גרם‬
‫הפסדים לחברו‪ ,‬בכל מקרה אינו צריך לשלם אותם מכיוון‬
‫שזה נזק שמוגדר כ'גרמא' וחייב לשלם את ההפסדים הללו רק‬
‫ב'דיני שמים'‪( .‬מהרי"ק שורש קל"ב)‬
‫בסיפור שלנו‪ :‬האם ג'קי חייב לשלם את ההפסדים לאדון לוי?‬
‫במקרה שלנו‪ ,‬לא מדובר על אדם שפתח חנות ליד העסק של‬
‫חברו‪ ,‬אלא באדם שפרץ לאתר של חברו וגנב ממנו לקוחות‬
‫באופן ישיר‪ .‬למעשה ג'קי השתמש בשירותיו של אדון לוי כדי‬
‫לנתב לקוחות אליו‪ ,‬ולכן יצטרך לשלם על מה שנהנה מעצם‬
‫השימוש באתר‪ ,‬וצריך לחשב כמה שווה שימוש באתר כזה‬
‫כ'מקדם מכירות'‪ .‬אבל על עצם ההפסד הישיר שגרם לאדון‬
‫לוי‪ ,‬אינו חייב לשלם מכיוון שבהגדרה ההלכתית זה נחשב‬
‫כ'מבטל כיסו של חברו' ואין כאן גרימת נזק ממשי בפועל‪ ,‬אלא‬
‫גנבת דעת וניתוב לקוחות לעסק של ג'קי‪ .‬אבל אין ספק שלפי‬
‫'דיני שמיים' ג'קי יהיה חייב לשלם לאדון לוי את הרווחים‬
‫שהגיעו לו כתוצאה מאותם לקוחות שפנו אליו‪ .‬אבל במידה‬
‫וג'קי ישלם כדי לצאת נקי ב'דיני שמיים' אדון לוי כן יתקזז אתו‬
‫קצת על התשלום‪.‬‬