תמונות מהשטח
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 734 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב מעלה האדומים בית שמש המצלמה שלנו יצאה לסיור בגיבושים במדרשות 'שלום לעם' בבית שמש ובמעלה אדומים 07היה מיוחד! סניף שלום לעם במעלה אדומים | 07פועל בימי ב' -ד' 20:30-22:30 - בבית הכנסת 'בית אבי' רח' בורוכוב 63 בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים052-7600888 : : סניף שלום לעם בבית שמש הוותיקה | פועל בימי ב' ,ג',ד' 20:30 - 22:00 - בבית הכנסת 'נווה צדק' ברח' בר אילן בית שמש הישנה בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים052-7120838 : גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il במדור סיפור לשבת פרשת חקת ג' תמוז תשע"ו 09ביולי 2016 תלמיד חכם (ב') ֹלהיָך ִּת ָירא"."את ה' ֱא ֶ כתוב בתורהֶ : בגמרא מבואר ,שכיוון שתלמידי החכמים "מייצגים" את הקב"ה בעולם, מצות יראת ה' כוללת גם את הציווי לירא מתלמידי חכמים ולכבדם .גם "מ ְּפנֵ י בפסוק הידוע (ויקרא יט,לב) ִ יבה ָּתקּום וְ ָה ַד ְר ָּת ְּפנֵ י זָ ֵקן" ,המילה ֵׂש ָ "זקן" משמעותה "חכם" ,שכן חכמים יכולים להיקרא "זקנים" גם אם הם צעירים בשנים (כמו למשל בהגדה של פסח" :ואפילו כולנו חכמים ,כולנו נבונים ,כולנו זקנים ,כולנו יודעים את יוסף רזניק התורה") .החיוב לכבד כל אדם מבוגר נלמד כבר מתחילת הפסוק " -מפני שיבה תקום". כיצד יש לכבד תלמידי חכמים? כבודו של תלמיד חכם מתבטא בכך ,שכאשר הוא עובר בתוך ארבע אמותיו של האדם ,יש לקום לכבודו .כאשר תלמיד חכם בא לבית דין, מקדימים לדון בעניינו לפני שאר האנשים .כמובן שיש לדבר אליו בכבוד ובדרך ארץ .ויש הלכות נוספות בעניין זה. ביזוי של תלמיד חכם או זלזול בחכמים בכלל ,הוא עבירה חמורה ביותר, ומי שרגיל בכך אין לו חלק לעולם הבא .במדרש נאמר שהקב"ה מקפיד על כבודם של צדיקים יותר מאשר על כבודו שלו .יש להיזהר בכך במיוחד כאשר יש מחלוקת בין החכמים ,ותלמידים חסרי דעת מנסים לחזק את מעמדו של הרב "שלהם" על ידי זלזול ברב השני .ואף על פי שתלמיד חכם רשאי למחול על כבודו ,ולהרשות למשל שלא יקומו מפניו ,אין הוא יכול להרשות שיזלזלו בו ,משום שזה בזיון התורה עצמה. יש לי מושג מהו "רב מובהק"? אם יש לאדם "רב מובהק" ,כלומר רב שאת רוב ידיעותיו בתורה הוא למד ממנו ,עליו לכבדו הרבה יותר מאשר תלמיד חכם רגיל .על האדם לכבד את רבו זה יותר מאשר את אביו ואמו ,שכן אביו ואמו הביאו אותו לעולם הזה ,ואילו רבו מביא אותו לחיי העולם הבא. מפני הרב המובהק יש לעמוד כל זמן שרואים אותו עובר ,ואפילו מרחוק ,ואין לשבת עד שהוא נעלם מן העין או עד שהוא יושב במקומו. הישיבה לפני הרב והדיבור עמו צריכים להיות כמו לפני מלך ,ולא בצורה משוחררת כמו שחברים יושבים ומדברים זה עם זה .אין לשבת במקומו של הרב ,אין לקרוא לו בשמו ואין להפנות לו את הגב .מצוה על התלמיד לשמש את הרב ולסייע לו בכל עניין ,ולאחר פטירת הרב יש לקרוע את הבגד כמו שקורעים על אב ואם. יש אומרים שבימינו ,שרוב הלימוד הוא מספרים ולא ישירות מפי הרב, אין כמעט דין של "רב מובהק" .אולם לדעת אחרים ,גם רב שמדריך את האדם בדרכי הלימוד והעיון בתורה ,או שמורה לאדם דרך בעבודת ה', יכול להיקרא "רב מובהק" .וחכם מופלג שהוא גדול בדורו ,נחשב כרב מובהק של כל האנשים ,גם אם לא למדו ממנו ישירות. מה משמעות התארים "הרב הגאון"" ,מרן" וכו'? לתארים אלו שני תפקידים :האחד הוא להביע כבוד כלפי אדם הגדול בתורה ,והשני הוא ליצור הבחנה מסוימת בין תלמידי חכמים "רגילים" לבין תלמידי חכמים גדולים ומופלגים .דבר זה חשוב משום שישנן שאלות הלכתיות קשות ,או שאלות שיש להן השלכה ציבורית רחבה, שרק גדולי תלמידי החכמים יכולים לעסוק בהן. אמנם ,לתארים אלו אין הגדרות ברורות ,וכיום יש מקומות שמפריזים בהם מאוד ומעניקים תארי כבוד מופלגים לכל אברך או בעל משרה תורנית .לכן ראוי להתייחס לעניין זה בזהירות .כבר בזמן המשנה הצביעו על כך ,שהחכמים הגדולים ביותר (כמו הלל ושמאי ועוד) נקראים בפינו בשמם הפרטי בלבד. הזמנה בטעות מבאט ל החיים יצחק ואבי ברקוביץ היו בני דודים מדרגה ראשונה .הם לא היו רק בני דודים אלא בעיקר חברים טובים. הם התגוררו באותו רחוב ,גדלו יחד בבית הספר ,ולאחר שנישאו גם התגוררו באותה שכונה .החברות ביניהם הייתה אמיצה והדוקה ביותר ,במיוחד לאור העובדה שהם עבדו כשותפים בעסק שהקימו בעיר. באחד הימים נפטר אביו של יצחק, טוביה ברקוביץ .ההלוויה הייתה קצרה ועצובה ,למרות גילו המופלג אריק סגל של טוביה .יצחק שהיה שקוע באבלו ,לא הבחין שככל הנראה בן דודו אבי מצפה ממנו שיציע לו גם כן להספיד את דודו .עם תום מסע הלוויה ,החל להרגיש אבי את הכעס שהחל לפעפע בו" :מדוע הוא לא כיבד אותי ולא הציע לי להספיד את אבא שלו? האם הוא לא מחשיב אותי כדמות מוערכת שראויה להספיד?" הוא שב לביתו ,ואשתו ,ליבתה את הכעס" :זו לא הפעם הראשונה שהוא לא מכבד אותך! גם בברית של הבן שלו ,הוא התעלם ממך "...זה לא היה מדויק ,שכן באותה ברית שחלה בשבת ,איש לא נאם מתוך בחירה של בעל השמחה לקצר את האירוע ,אבל אבי שהיה אכול כעס בלאו הכי נעלב עד עמקי נשמתו. יצחק מצדו ישב שבעה ,והמתין לביקורו של בן דודו .והוא לא הצליח להבין מדוע הוא לא מופיע לפחות פעם ביום בחדר המנחמים .כשניסה לברר גילה כי הוא כועס עליו .זעמו של יצחק התלקח" :בזמן של שבעה ,בתקופה כה רגישה ,הוא מתחשבן?" יום לאחר השבעה ,פירק יצחק את השותפות והשניים ניתקו כל מגע. לכל אחד מהם היה כעס עצום על רעהו ,והם האשימו אחד את השני בהצתת המריבה .גם נשותיהם של השניים וילדיהם נפרדו לחלוטין ,ושוב לא היה שום קשר בין שתי המשפחות. לאחר שנה מאז החלה המריבה בין השניים ,הלך לעולמו גם אביו של אבי ,אפרים ברקוביץ .יצחק השתתף בלוויה ,מאחר וסוף כל סוף אפרים היה דודו ,אבל עמד במקום מרוחק מהקבר .הוא לא ניגש לבן דודו כדי לנחמו ,ואף בימי השבעה הקפיד שלא לבקר במקום" .מבחינתי האיש הזה לא קיים" ,אמר לבני משפחתו .גם אבי מצדו לא הצטער על היעדרותו של יצחק" :הצער שהוא גרם לאבא במריבה הטיפשית הזאת ,הוא שדרדר את מצבו "...האשים אותו מתוך זעם עצור. שנים חלפו ובתו של יצחק הגיעה לפרקה .הוריה מצאו עבורה חתן מוצלח ,והחתונה נקבעה לראש חודש אדר .על פי מנהג עתיק נוהגים הורי החתן והכלה לעלות על קברי הוריהם ,להתפלל על הזיווג שיצליח ושיזכו הצאצאים להקים בית נאמן בישראל, ולבסוף 'להזמין' את ההורים לחתונה .הורים רבים נוהגים להגיע אל בית הקברות ,ולהניח את טופס ההזמנה על מצבת ההורים. גם יצחק לא חרג מהמנהג המקובל והגיע אל בית הקברות ,מספר שבועות לפני החתונה ,כשבידו הזמנה חדשה שיצאה זה עתה מבית הדפוס. הוא הניח את ההזמנה על המצבה שעליה היה כתוב "פה נקבר טוביה ברקוביץ ז"ל" ,טמן את ראשו בין האבנים ופתח בתפילה חרישית .לאחר סיום התפילה יצא יצחק אל החניון של בית הקברות ומיהר למכוניתו ,שכן רוח סערה החלה לנשוב ,ועננים שחורים נראו בשמים .כשחלפו דקות ספורות הסערה הפכה לטיפות גדולות שנחתו מטבע הדברים גם בבית הקברות .המים פגעו בהזמנה והרוח הטילה אותה סחור סחור למרחק של עשרות מטרים מן המצבה של אביו של יצחק ברקוביץ .למחרת זרחה השמש ,ועובר אורח שהגיע למקום להתפלל ראה את ההזמנה. הוא הרים אותה מהקרקע ,והבחין כי הגשם מחק חלק מהאותיות. למרות זאת השם ברקוביץ נראה בבירור .הוא התבונן סביבו ,וראה בסמוך אליו מצבה עליה נכתב 'פה נטמן האיש הכשר אפרים ברקוביץ ז"ל' הוא הניח כי ההזמנה נפלה מן המצבה והניח עליה את ההזמנה כשאבן מעליה. שעה קלה לאחר מכן ,הגיע אל הקבר אבי ברקוביץ שבא לפקוד את קבר אביו ביום השנה לפטירתו .הוא התבונן בהזמנה וגילה כי בן דודו יצחק מחתן את בתו בעוד ימים ספורים .הוא הבין כי יצחק ידע שהוא יגיע אל הקבר וביקש להזמין אותו בצורה עקיפה מחוסר נעימות .הוא התרגש מאד לראות את ההזמנה ,והמתין בקוצר רוח לחתונה .ביום החתונה נדהם יצחק ברקוביץ לראות את בן דודו השנוא אבי ,מופיע בפתח האולם עם כל בני משפחתו כשבידו מתנה גדולה .הוא ניגש במהירות ללחוץ את ידו ואבי לחש לו" :ההזמנה הגיע ,גם אבא ז"ל מוסר לך את ברכותיו "...יצחק לא הבין על מה מדבר אבי ,אך שתק .בסתר לבו הוא שמח שהסכסוך הארוך כל כך הגיע לסיומו ביזמתו של אבי ,שהחליט למחול על כבודו ולהגיע אל שמחתו למרות שלא הוזמן אליה... *** חבל לחכות לרוח ,גשם ,ופטירת הורים כדי לאחות ריב מיותר. הוויתור והמחילה הם חלק בלתי נפרד מחיינו ,כדי לדעת להסתדר עם כל אחד – עלינו לוותר על כבודנו מדי פעם ,ולהשפיל את גאוותנו .אדם שמתרגל לוותר ,קונה לעצמו מידות טובות שעוזרות לו להסתדר בכל מקום שבו הוא עובר בכל מהלך חייו. הּׁ-ש ַּנ ֲע ָׂשה ,הּוא ֶ ּומ הּׁ-ש ָהיָ ה ,הּוא ֶׁשּיִ ְהיֶ הַ , ֶ ַמ ל-ח ָדׁשַּ ,ת ַחת ַה ָּׁש ֶמׁש ֶׁשּיֵ ָע ֶׂשה; וְ ֵאין ָּכ ָ האחיזה במסורת רבת שנים מוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש ,כנגד רעיונות 'חדשים' שנעלמים כלעומת שבאו... (קהלת א',ט') נֹוׁשי ּג ֶֶׁשר אֱ ִ סיפור צעיר ֵמאֹותֹו ֶרגַ ע ֶׁש ֵהם יָ ְׁשבּו יַ ַחד ְּב ֻסּכַ ת ָה ֲא ֵבלִ ים ַא ֲח ֵרי ְּפ ִט ָירתֹו ֶׁשל ָה ָאבֵ ,הם יָ ְדעּו ֶׁשּלְ עֹולָ ם ַה ְּד ָב ִרים ֹלא יַ ְחזְ רּו לִ ְהיֹות ּכְ מֹו ֶׁש ָהיּוֵ .הם ַּדוְ ָקא ִה ְס ַּת ְּדרּו ָּת ִמיד ֹלא ּדֹואגִ ים ַרע ,וְ ֵהם ֲא ִפּלּו נֶ ְח ְׁשבּו לְ ַא ִחים ֶׁש ֲ לֹומר ֶׁשּגַ ם ָהיָ ה לָ ֶהם ֵּדי זֶ ה לָ זֶ הֶ ,א ְפ ָׁשר ַ נֶ ְח ָמד זֶ ה לְ ִצּדֹו ֶׁשל זֶ ה. ֲא ָבל ּכָ ל זֶ ה ָהיָ ה טֹוב ּכְ ֶׁש ָהיָ ה לָ ֶהם ַא ָּבא ,וְ ֹלא ָהיְ ָתה לָ ֶהם יְ ֻר ָּׁשהֲ .א ָבל ֵמ ָאז ָהלַ ְך ָה ַא ָּבא לִ ְבלִ י ׁשּוב ,וְ ַהיְ ֻר ָּׁשה נִ כְ נְ ָסה לַ ְּתמּונָ הּ ,גַ ם ִאם ְּב ֻסּכַ ת ָה ֲא ֵבלִ ים ֲע ַדיִ ן יה ְמפ ָֹרׁשֹותָ ,ה ֲאוִ ָירה ָה ְפכָ ה ֹלא ִּד ְּברּו ָעלֶ ָ ידּותיתֶ ,א ְפ ָׁשר לִ ְהיֹות ַה ְר ֵּבה ָּפחֹות יְ ִד ִ כּורה... לֹומר ֲע ָ ֲא ִפּלּו ַ ַהּכֶ ֶסף ֶׁש ְּב ֶח ְסכֹונֹות ַה ַּבנְ קַ ,ה ַּק ְר ָקעֹות ֶׁש ְּס ִביב ַה ַּביִ תַ ,ה ַחּוָ ה ַהּגְ דֹולָ ה ּ -כָ ל ֵאּלֶ ה נִ כְ נְ סּו לַ ּלֵ ב וְ ִה ְצלִ יחּו לִ ְדחֹק ֶאת ָה ַא ֲה ָבה ִמ ֶּׁשּכְ ָבר ַהּיָ ִמים. הּובן ָהפּוְך, זֹו ָהיְ ָתה ְס ָתם ִמּלָ ה ֶׁשּנִ זְ ְר ָקה ֶׁשֹּלא ַּב ָּמקֹוםִ ,מ ְׁש ָּפט ֶׁשּנֶ ֱא ַמר וְ ַ יסה ָה ַא ַחת לַ ֲח ֵב ְר ָּתּה ְּבתֹם לֵ ב ֵ -אּלּו וְ עֹוד ִה ְתיַ ְּׁשבּו ֶה ָע ָרה ֶׁשּנִ זְ ְר ָקה ִמ ַּצד ַהּגִ ָ ַעל ַהּלֵ ב וְ ֶה ֱעכִ ירּו ֶאת ָה ֲאוִ ָירהּ .כְ ֶׁשּפ ְֹר ָקה ֻסּכַ ת ָה ֲא ֵבלִ ים ִא ָּתּה יַ ַחד ּכְ ִאּלּו ִה ְת ָּפ ְר ָקה ָה ַא ְחוָ הַ ,ה ַחּיִ ים ּכְ ִאּלּו ֹלא ָחזְ רּו לַ ִּׁשגְ ָרהִ .איׁש ֹלא ִה ְת ַּפּלֵ א לִ ְׁשמ ַֹע יהם. יפים ַמ ֲהלּומֹות ִמּלּולִ ּיֹות ֵּבינֵ ֶ ּטֹובים ִמ ֶּׁשּכְ ָבר ַהּיָ ִמים ַמ ֲחלִ ִ ֶאת ָה ַא ִחים ַה ִ יׁשּיִ ים נִ זְ ְרקּו ִמ ַּצד לְ ַצדּ ,וכְ ִח ִּצים ֻמ ְר ָעלִ ים ִה ְר ִעילּו ֶאת ַהּלְ ָבבֹות, ֶעלְ ּבֹונֹות ִא ִ הּומה ּולְ נַ ּסֹות אּולַ י לְ ַה ְׁשּכִ ין ֲאנָ ִׁשים ֶׁשּנִ ּסּו לְ ִה ְת ָע ֵרב ,לְ ָה ִבין ַעל ָמה ַה ְמ ָ יבהַ ,חּיָ ִבים ָהיּו לְ ַחּוֹות ֵּד ָעה ָׁשלֹוםָ ,מ ְצאּו ֶאת ַע ְצ ָמם ַמ ֵהר ְמאֹד ַצד ַּב ְמ ִר ָ טֹובת ַא ַחד ַה ְּצ ָד ִדים; ָה ֵאׁש ַרק לֻ ְּב ָתה. לְ ַ ׁשּורים ָּבּהָ ,ה ְפכָ ה ַה ַחּוָ ה ּוׁשלֵ וָ הֶׁ ,שּיֵ ׁש ָּבּה ַהּכֹל וְ כֻ ּלָ ם ְק ִ ֵמ ַחּוָ ה ַא ַחת ּגְ דֹולָ ה ְ ימ ְט ִריםָ ,ה ֳע ַרְך ַעל יְ ֵדי לַ ֲחלָ ִקים ּולְ ִפּסֹות נִ ְפ ָרדֹות זֹו ִמּזֹוִׁ .ש ְט ָחן נִ ְמ ָדד ְּב ִמילִ ֶ צֹועֶׁ ,שֹּלא יּוכַ ל ִאיׁש לִ ְטעֹן ּכִ י ִק ֵּבל ַע ְשֹרֹות ַׁש ָּמ ִאים ,וְ ֻחּלַ ק ַעל יְ ֵדי ַאנְ ֵׁשי ִמ ְק ַ ָּפחֹות ֵמ ָא ִחיו. הֹורה ַה ִּׂשנְ ָאה ִחלְ ֲחלָ הַ ,עד ּכִ י ִהגְ ִּדיל לַ ֲעשֹוֹת ַא ַחד ָה ַא ִחים ּכְ ֶׁש ֵה ִביא ַּד ְחּפֹור וְ ָ רֹוצה ּכָ ל ֶק ֶׁשר "אינִ י ֶ לֹו לַ ְחּפֹר ְּת ָעלָ ה ֲע ֻמ ָּקה ֶׁש ַּת ְפ ִריד ֵּבין ְׁשנֵ י ֶחלְ ֵקי ַה ַחּוָ הֵ . ִעם ָה ָאח ַה ָּׁשכֵ ן"! ִהכְ ִריז ,וְ ַהּנֶ ֶתק ֵּבין ַה ְּׁשנַ יִ ם ִק ֵּבל ּגַ ם ִאּׁשּור ַּב ֶּׁש ַטח. מּוסת ּובּכְ ָפר ָחלְ ָפה ַמ ָּׂש ִאית ּגְ דֹולָ ה ֲע ַ יָ ִמים ִמ ְס ָּפר לְ ַא ַחר ֶׁשּנֶ ְח ְּפ ָרה ַה ְּת ָעלָ הַ , ְק ָר ִׁשיםִ ,היא ָחנְ ָתה ְּב ֶמ ְרּכַ ז ַהּכְ ָפרֵ .עינָ יו ֶׁשל ַא ַחד ָה ַא ִחים ָצ ָדה ֶאת ַה ַּמ ָּׂש ִאית ּוׁש ֵאלָ ה ְּב ִפיו" :אּולַ י ָּפנּוי ַא ָּתה ַעל ְּתכּולָ ָתּה .נִ ּגַ ׁש הּוא ֶאל ַּב ַעל ַה ַּמ ָּׂש ִאית ְ בֹודה ַר ָּבה ִּב ְׁש ִבילְ ָך"ִ .מ ֶׁשּנִ ְת ַק ֵּבל ִאּׁשּורֹו ֶׁשל ָה ִאיׁש ,הּוא בֹודה? יֵ ׁש לִ י ֲע ָ לַ ֲע ָ הֹוביל אֹותֹו לַ ְּת ָעלָ ה ֶׁש ֵּבין ֶחלְ ֵקי ַה ַחּוָ הֶ ,ה ְר ָאה ְּב ֶא ְצ ָּבעֹו ֶאל ֶחלְ ַקת ָה ָאח ִ "אינִ י יָ כֹול לִ ְסּבֹל אֹותֹו ,נִ ְמ ָאס לִ י לִ ְראֹות ֶאת ֶחלְ ַקת ַה ַחּוָ ה ַה ָּׁשכֵ ן ,וְ ָא ַמרֵ : ֶׁשּלֹוְּ .ב ַב ָּק ָׁשה ִמ ְּמָךַ ,קח ֵמ ַה ַּמ ְח ָסן ֶׁשּלִ י ּכַ ָּמה ַמ ְס ְמ ִרים ֶׁש ַא ָּתה ָצ ִריְך ,וְ ִת ְבנֶ ה יֹותר"... בֹוהה ֶׁשֹּלא ֶא ְר ֶאה אֹותֹו ֵ חֹומה ּגְ ָ חֹומה ֵמ ַה ְּק ָר ִׁשים ֶׁשּלְ ָךָ , לִ י ָ חֹורי ַה ַּב ָּק ָׁשהֵ ,הם ִסּכְ מּו ָה ִאיׁש ִהנְ ֵהן ְּברֹאׁשֹוּ ,כְ ֵמ ִבין ֶאת ַמה ֶּׁש ִּמ ְס ַּת ֵּתר ֵמ ֲא ֵ בֹודה. לָ ׁשּוב ּולְ ִה ָּפגֵ ׁש ָּב ֶע ֶרב ְּבתֹם ָה ֲע ָ הּוא לָ ַקח ֶאת ַה ַּמ ְס ְמ ִרים ,לָ ַקח ֶאת ַה ְּק ָר ִׁשים וְ ֵה ֵחל לְ ָצ ֵרף ֶק ֶרׁש לְ ֶק ֶרׁש, בֹודה ָהיְ ָתה ָק ָׁשהֲ ,א ָבל הּוא ֹלא ִה ְת ַעּיֵ ף לְ ֶרגַ עּ ,כָ ל ֶק ֶרׁש הּוא ָע ַבד לְ ַבדָ ,ה ֲע ָ ּומלֵ א ִסּפּוק, ימה ,הּוא ָהיָ ה ְמ ֻא ָּׁשר ָ ֶׁש ִה ְצ ָט ֵרף לַ ֲח ֵברֹו ֵק ֵרב אֹותֹו לְ ִסּיּום ַה ְמ ִׂש ָ יֹותרָׁ .שעֹות יֹותר וְ ָקלִ יל ֵ יֹותר ָה ַפְך לִ ְהיֹות ָש ֵֹמ ַח ֵ בֹודה ִה ְת ַק ְּד ָמה ֵ ּכְ כָ ל ֶׁש ַה ֲע ָ רֹוקנָ ה ,הּוא ָּבנָ ה בֹודהֻ ,ק ְפ ַסת ַה ַּמ ְס ְמ ִרים ּכִ ְמ ַעט ִה ְת ְ ֲא ֻרּכֹות נִ ְמ ְׁשכָ ה ָה ֲע ָ מֹוטט ְּב ַקּלּות.... ַמ ֶּׁשהּו ָחזָ ק ,יַ ִּציבֶׁ ,שֹּלא יִ ְת ֵ חֹומה ֶׁשּנִ ְבנְ ָתה, ְּב ִסּיּומֹו ֶׁשל יֹום ּכְ ֶׁש ָחזַ ר ַּב ַעל ַה ַּביִ ת וְ ִה ְת ָק ֵרב לִ ְראֹות ֶאת ַה ָ חֹומה ִמ ַּצד לְ ַצדָּ ,בנָ ה ָה ִאיׁש ּגֶ ֶׁשר ָר ָחב וְ ָחזָ ק הּוא ִה ְת ַּפּלֵ א לִ ְראֹות ּכִ י ִּב ְמקֹום ָ ֹלח ֶאת ַה ְּת ָעלָ ה .הּוא ֹלא ִה ְס ִּפיק ּכָ זֶ ה ֶׁש ֶא ְפ ָׁשר לַ ֲעבֹר ָעלָ יו ְּב ִב ְט ָחה וְ לִ ְצ ַ הֹופ ַיע ָה ָאחַ ,על ָּפנָ יו נִ ּכְ ָרה ַס ֲע ַרת ּומ ָה ֵע ֶבר ַה ֵּׁשנִ י ֶׁשל ַה ְּת ָעלָ ה ִ לֹומר ִמּלָ הֵ , ַ "אנִ י ֹלא ַמ ֲא ִמיןָ ,א ִחיָּ ,בנִ ָית צֹועד ַעל ַהּגֶ ֶׁשר – ֲ רּוחֹות .הּוא ִה ְת ָק ֵרב לְ ֶע ְברֹוֵ , לִ י ּגֶ ֶׁשר!!! ַא ֲח ֵרי ּכָ ל ַמה ֶּׁש ָהיָ ה ֵּבינֵ ינּו יָ ַצ ְר ָּת ּגֶ ֶׁשרַ ,ה ֶּק ֶׁשר ָחׁשּוב לְ ָך"... ארי ַה ֵּׁשנִ י ְּב ֶבכִ י נִ ְרּגָ ׁש ֶׁשל ִחּבּורֶׁ ,של ּגִ ּׁשּור. ֵהם נָ ְפלּו ָה ֶא ָחד ַעל ַצּוְ ֵ "ּבֹוא ִּת ְצ ָט ֵרף ִא ָּתנּו לַ ְּמ ִס ָּבה"ָ ,ק ְראּו ַה ְּׁשנַ יִ ם ֶאל ָה ִאיׁש ֶׁש ָּבנָ ה ֶאת ַהּגֶ ֶׁשר."אנִ י ִמ ְצ ַט ֵערֲ ,אנִ י ְמ ַמ ֵהר ְמאֹד ,יֵ ׁש לִ י לִ ְבנֹות עֹוד ַה ְר ֵּבה ּגְ ָׁש ִרים"... ֲ* ּכֵ ןּ ,כְ ַדאי לְ ַה ְפנִ ים ֶאת ַה ֶּמ ֶסר ֶה ָחׁשּוב ֶׁשעֹולֶ ה ֵמ ַה ִּסּפּור ַהּנֶ ְח ָמדִּ ,ב ְמקֹום לְ ַח ֵּפשֹ לְ ִה ְתנַ ֵּתק ,לִ ְבנֹות חֹומֹות ,לְ ִה ְתּכַ ּנֵ ס ִּב ְמ ִרירּותּ ,כְ ַדאי לְ ַח ֵּפשֹ וְ לִ ְבנֹות ּומ ַמּלְ ִאים יבים ֶאת ַה ַחּיִ יםְ , ּגֶ ֶׁשר לְ לִ ּבֹו ֶׁשל ַה ֵּׁשנִ יּ .גְ ָׁש ִרים ֶׁשל ַא ְחדּות ַמ ְר ִח ִ אֹותם ִש ְֹמ ָחה. ָ "וְ ָא ַה ְב ָּת לְ ֵר ֲעָך ּכָ מֹוָך"!... הפולש המסתורי סיפור לשבת השעה הזאת הייתה הזמן האהוב עליו ביותר ,שעה שלא הסכים לוותר עליה בשום מחיר .משעות הבוקר המוקדמות היה צ'יקו משוטט בכבישי העיר ברכבו המפואר ,עם לקוחותיו החפצים לראות במו עיניהם את הצעותיו המבטיחות. עבודתו כמתווך הסבה לו הנאה רבה, בדרך כלל היה סוגר עסקה או שתיים בשבוע ,כשהוא גורף מכך רווחים נאים לכיסו .אך מה כל זה שווה בלי השעה הלילית?! מדי לילה בשעת חצות היה יורד לחורשה שמאחורי ביתו ,לשאוף אוויר צח לאחר היום העמוס ולתכנן את יום המחר .השעה הזאת הייתה איתי גלבוע בנפשו והוא חש לא אחת כי בלעדיה לא היה שורד את העבודה המייגעת בנסיעה מתמדת מבית למשנהו וחוזר חלילה ,במשך כל היום. הכול היה נפלא עד לאותו לילה .הוא ישב בנחת על ספסל העץ הקבוע באדמה ,מתבונן בצמחייה ומקשיב לרחשי העצים המתנועעים לאיטם ברוח הלילית .לפתע הבחין באדם זר שחדר לחורשה .עד לאותו רגע איש לא ידע על קיומה של החורשה המוסתרת מאחורי הבניין ,וכשישב בה היה חופשי לחלוטין לשחרר את מחשבותיו ומתחיו ,והנה אורח לא רצוי פלש למקום וגזל ממנו את פרטיותו .הזר התיישב על הספסל ממול וצ'יקו קם ממקומו בעצבנות ועזב את המקום .כשעלה לביתו הבחינה אשתו כי הוא נרגז ונסער" .מה קרה?" ,שאלה בדאגה" .זהו ,נגמר!", ענה לה בפנים נפולות .כשסיפר לה מה אירע ,היא הרגיעה אותו שככל הנראה זה מקרה חד פעמי וחבל להצטער על כך .למחרת בבוקר הוא קם בלי חשק והעבודה במהלך היום התנהלה בהתאם .בדרך חזרה לביתו הוא אפילו הגזים כשצעק על לקוח שנדנד לו ,דבר שהוריד עוד יותר את מצב רוחו הירוד ממילא .הוא מיהר לעבר החורשה ,מקווה למצוא אותה סטרילית ,אך לאכזבתו גילה שוב את הזר יושב שם כשהוא מעשן להנאתו ,הוא הרגיש נורא ולא ידע מה עליו לעשות. כשראתה אשתו שהמצב מחמיר הציעה לו להפסיק להצטער ותחת זאת לפעול לסילוקו של הפולש" .החורשה אכן לא שייכת לך ,אבל אני סומכת עליך שתמצא את הדרך כיצד להרחיק אותו משם ,ומהר" ,אמרה בנחישות. הוא התלבט שוב ושוב האם הוא פועל נכון ,אך לבסוף הבין שאין לו ברירה אחרת .מספר פועלים הוזמנו בחשאי למקום ,ולאחר שעה קלה ננעלה הכניסה לחורשה בשער ברזל .לילה אחד של שקט ,ובלילה שלאחריו תדהמה :השער נפרץ! מפלס הכעס התרומם באחת" .הפעם לא אשתוק!" ,קבע לעצמו" .ההתנהגות הזאת לא מקובלת עלי!" .למרות הכעסים החליט להתנהל בחכמה ובאיפוק .הוא הזמין שער חדש והעמיד בלש מצויד במצלמה שיתעד ממקומו המוסתר את האירוע הבא. באותו לילה הזר לא נראה בחורשה ,גם בלילה שלאחריו .כעבור מספר ימים ,בעודו יושב על מקומו תוך שהוא מהרהר בהתרחשויות הימים האחרונים ,נדהם לראות לפתע את הזר מטייל בחורשה" .איך הוא הצליח להיכנס?!" ,הוא תהה בתדהמה .הוא נותר על מקומו עוד מספר דקות ולאחריהן פנה לכיוון השער לראות אם הכול כשורה .לפליאתו הגדולה השער היה נעול .הוא היה מבולבל ולא ידע מה קורה לו... "הלילה זאת תהיה הפעם האחרונה שהוא דורך בחורשה!" ,הבטיח לעצמו. שני גברתנים עמדו מאחורי הבניין כשהם ממתינים לאות שהפולש הגיע. רק עשרים דקות עברו והזר החל את טיולו בחורשה .צעדים מהירים נשמעו ,שני זוגות ידיים לפתוהו בגסות ,ועוד לפני שהצליח לקלוט מה קורה לו הזר מצא את עצמו מוטל על האדמה הבוצית מחוץ לחורשה כשהוא חבול ומוכה. השעה הייתה שתיים בלילה .צ'יקו ישן עמוקות ולפתע נקישות חזקות בדלת .כשפתח את הדלת בחשש מה נבהל למראה השוטרים חמורי הסבר שמאחורי הדלת" .אתה עצור" ,אמרו לו בקור רוח תוך שהם אוזקים את ידיו .הוא הובל לחקירה ונודע לו כי נפתח נגדו תיק פלילי .לאחר בירורים קצרים הצליח למצוא עורך דין ממולח שייצג אותו במשפט הצפוי .הוא שוחח עמו רבות ,הסביר לו שבמשך שנים הוא היחיד היודע על המקום ואף שוהה בו מדי לילה ,והבהיר כי אין שום ראיה מפלילה נגדו שהרי לא נמצאה הוכחה לקשר כלשהו בינו ובין הבריונים. המשפט החל ,וצ'יקו ועורך דינו הוכו בהלם :התובע הציג סרטונים ברורים בהם רואים את הפועלים מקימים את השער תוך שצ'יקו עומד ומפקח עליהם וכיצד הבריונים מכים קשות את הזר כשדקות קודם לכן נראה בבירור כיצד צ'יקו משוחח איתם ומכוון אותם לקראת הבאות. צ'יקו החיוור נשא עיניים מתחננות לעבר עורך דינו בתקווה שיציל אותו מן הסבך ,אך זה סימן לו כי העסק אבוד" .יש רק דרך אחת" ,סינן מבין שיניו" ,אם תצליח להוכיח שהחורשה היא שלך ,תוכל לטעון שהוא פלש לרשותך ,ופעלת כפי שפעלת מחוסר ברירה"... צ'יקו החליט שאין לו מה להפסיד והראיות מדברות בעד עצמן ,והחליט לקחת סיכון שאולי יצליח לו" .החורשה הזאת היא שלי ,והייתה לי את מלוא הזכות לגרש את הזר שפלש לשם ללא רשותי" ,הגיב צ'יקו לשופט שבקש לשמוע את תגובתו" .ממתי היא שלך?" ,נשמע לפתע קולו של הזר כשהוא פונה לצ'יקו המופתע שכמעט בלע את לשונו .בעוד הוא מתלבט מה לענות ניגש התובע לעבר מקומו של השופט והניח לפניו מסמך טאבו מעודכן .המסמך הוכיח מעל לכל ספק כי החורשה נקנתה לפני שנים על ידי ...הזר -הפולש והיא בבעלותו הבלעדית בלבד... המשפט הסתיים כשצ'יקו מואשם בתקיפה בנסיבות מחמירות ,ו... בפלישה לחזקת הפרט! *** מה בסך הכול ביקשו בני ישראל מסיחון מלך האמורי? לעבור בגבולו! אבל הוא התחכם וניסה להצר את רגלי הפולשים .עד שספג מכה קשה שלימדה אותו מי הבעלים האמתיים ומיהו הפולש .לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו נלמד לקח את אלו שלא מוצאים חן בעינינו ,אבל עלינו לדעת את מקומנו ולהבין את צרכי הזולת... טעות של מי? בית המדרש ההכנות הקדחתניות למסיבת הסיום של תיכון 'אורנים' היו בעיצומן .רפי המנהל החליט לערוך אירוע יוקרתי שההורים יזכרו לתקופה ארוכה .הוא ביקש מאורית המזכירה שתשלח לגרפיקאית טקסטים כדי להכין הזמנות מעוצבות .האירוע נקבע ליום שלישי י"ג תמוז ובכתיבת הטקסטים טעתה המזכירה שאלה מס' 402 וכתבה יום שלישי ט"ו תמוז. הגרפיקאית ,לא שמה לב לתאריך השגוי ועיצבה אותו בהזמנות .כשהגיעו ההזמנות לדפוס, הבחין בעל הדפוס שהתאריך שגוי אבל הוא התעלם מכך והדפיס את ההזמנות כפי שקיבל אותן מהגרפיקאית .כשהגיעו ההזמנות המודפסות ,כעס רפי מאד על הטעות ואז התברר לו שגם בעל הדפוס הבחין בטעות ,אבל לא טרח אפילו לעדכן מישהו עליה והדפיס את ההזמנות כמו שהן .כעת עולות לנו מהסיפור הזה שלושה שאלות :א') האם המזכירה חייבת לשלם על ההזמנות החדשות בגלל הטעות שלה? ב') האם הגרפיקאית שלא הבחינה בטעות חייבת לשלם? ג') האם בעל הדפוס חייב על אף שידע שהוא מדפיס הזמנות שגויות? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"ו בש"ך וב'נתיבות המשפט' על המקום. סימן קפ"ג בדין 'פועל שטעה'. תשובה לשאלה "מכת דם בביצים חלק ב'" (שאלה מס' )399 תקציר השאלה השבועית :יעל ביקשה משרונה ארבע ביצים, והחזירה לה רק שתיים בטענה שבשתיים מאלה שלוותה היה דם .האם היא הייתה צריכה להחזיר ארבע ביצים? תשובה בקצרה :יעל לא צריכה להחזיר לשרונה ביצים אחרות. תשובה בהרחבה :בעלון הקודם הבאנו שאלה דומה – אבל הפוכה :שרונה ביקשה מיעל תבנית ביצים ,והחזירה לה תבנית חדשה – אבל חלק היו עם דם ,ויעל ביקשה ממנה להביא במקומן ביצים אחרות .הבאנו שלהלכה שרונה אינה צריכה להביא לה ביצים אחרות ,מכיוון שיש להן את אותו שווי כספי כיוון שהביצים שבתבנית סגורות ולא ניתן לדעת האם יש בהן דם. לכאורה גם בסיפור שלנו ,ישנו צד לומר שיעל צריכה להחזיר לשרונה ארבע ביצים .אבל כאן הדין שונה ,ונסביר מדוע: ב'תלמוד בבלי' מובא מעשה באדם שמכר חיטים ,ובא חברו וניער את העפר מהחיטים .ברוב העולם נוהגים למכור את החיטים עם העפר שעליהן מבלי לברור אותו ,אבל למוכר אסור להוסיף עפר לחיטה .עכשיו ,כיוון שהחבר ניער את העפר מהחיטה – הוא גרם למוכר הפסד כי כעת הוא הפחית את משקל החיטה וגרם לו להרוויח פחות כסף ,ולכן במקרה זה הוא חייב לשלם למוכר החיטה את ההפסד שגרם לו ,כיוון שהוא נחשב כ'מזיק' וכך נפסק להלכה( .שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ט סעיף ב') הראשונים הוסיפו כלל חשוב בדין זה :דוגמה זאת היא אקטואלית רק לגבי סוחר חיטים שמוכר אותן הלאה ללקוחות ,אבל אם הוא הולך לקחת את החיטים הללו ולטחון אותם בבית ,כך שבכל מקרה היה עליו לברור אותן מהעפר -הוא פטור מלשלם כיוון שהוא לא גרם לו נזק ,והמוכר לא יכול לטעון שהוא הזיק אותו שהרי הוא התכונן לקחת את החיטים הללו הביתה .מכאן למדו חשובי הדיינים ,שכל פעולה שאדם ביצע ובסוף לא נגרם מכך נזק – הוא פטור מלשלם עליה .כמו הדין לגבי אדם שקרע לחברו כרטיס לוטו ובסוף הכרטיס לא זכה ,בעל הכרטיס לא יכול לטעון שהוא הזיק אותו ,ואין שום טענה לניזק על המזיק. בסיפור שלנו: יעל קיבלה משרונה ביצים עם דם ,להערכתנו אנחנו מחשיבים את זה כאילו היא לא קיבלה מאומה .מכיוון שדרך העולם לזרוק ביצה שיש בה דם ,ואין לה שווי כספי כיוון שאינה עומדת למכירה. לדוגמה :אם יעל הייתה זורקת את הביצים של שרונה על הרצפה והתגלה שיש בהן דם ,שרונה לא הייתה יכולה לחייב אותה עליהן כיוון שדבר שאינו עומד למכירה לא חלים עליו דיני 'מזיק' ,ולכן גם כשלוותה יעל ביצים עם דם ואינה מעוניינת להחזיר זה לא נחשב כ'נזק' כיוון שאין להם שווי כספי. המקרה הזה ,לא דומה למקרה ההפוך שבו שרונה החזירה ליעל ביצים עם דם .כי לגבי פירעון הלוואה מצאנו שכל דבר שיש לו שווי כספי היכן שהוא בעולם הדבר נחשב כפירעון ,אבל לגבי קבלת מוצר שיש בו ערך כספי איננו מחשיבים את הביצים הללו כבעלות ערך כספי ולכן יעל לא צריכה להחזיר לשרונה ביצים אחרות.
© Copyright 2024