עלון להורדה שלום לעם
מרכז 'שלום לעם' מאחל פסח כשר ושמח! לרבני 'שלום לעם' ,הרכזים והפעילים המסורים, בוגרי ונערי המדרשות ,קוראי העלון וכל בית ישראל. ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il מתחברים לתורה ויהדות 724 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב פסח כשר ושמח פסח ט"ו ניסן תשע"ו 23לאפריל 2016 חג הפסח ,ט"ו בניסן תשע"ו23/4/16 , חג החירותמדי שנה ,אנו מסיבים כל בני הבית יחד ל"ליל הסדר" בליל חג הפסח, שהוא הראשון מבין שלושת הרגלים שנצטווינו בתורה .אנו מודים ומהללים לקב"ה על שהוציא את אבותינו ממצרים ,מעבדות לחירות ומגלות לגאולה ,ומאז נהיינו לעם עד היום הזה, לפני 3,328שנה .עיקר המצווה בחג הפסח הוא איסור אכילת חמץ ,אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים .בליל הסדר יש מצווה לאכול מצה ולספר על הנס הגדול ביציאת מצרים ,וחז"ל תיקנו גם לשתות ארבע כוסות יין ,ולאכול מרור .בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה לנו מצווה נוספת של עלייה לרגל לירושלים ,והקרבת קרבן הפסח, והדבר נמנע מאתנו כל זמן שבית המקדש עדיין לא נבנה מחדש. בט"ו בניסן ,אירעו מאורעות היסטוריים רבים בתולדות עם ישראל ,ובהם ניסים גלויים שנעשו לעמנו במשך דורות רבים. להלן לקט מאורעות שקרו בליל הסדר: בט"ו בניסן ,כשהיה אברהם אבינו בן ( 70או 5שנה מאוחר יותר), התקיימה ברית בין הבתרים בין הקב"ה לאברהם אבינו. בט"ו בניסן ,נלחם אברהם אבינו עם ארבעת המלכים ,ניצח אותם והציל את לוט בן אחיו וגיסו. בט"ו בניסן ,באו המלאכים לבשר לאברהם אבינו על לידת יצחק ,והוא נולד ביום זה בשנה שלאחר מכן בשנת ב' אלפים מ"ח .את 400שנות השעבוד התחיל הקב"ה למנות מאז לידת יצחק עד יציאת מצרים בשנת ב' אלפים תמ"ח. בט"ו בניסן ,קיבל יעקב אבינו את הברכות מיצחק אביו. בט"ו בניסן ,רדף לבן אחר יעקב אבינו והקב"ה בא ללבן בחלום הלילה והזהירו שלא ירע ליעקב. מסע אל העבר בט"ו בניסן ,התגלה הקב"ה למשה בסנה וציווה אותו לגאול את בני ישראל ממצרים. בט"ו בניסן ,יצאו בני ישראל ממצרים ביד רמה ,לאחר מכת בכורות שאירעה באותו לילה. בט"ו בניסן ,חגגו בני ישראל את הפסח בארץ ישראל ואכלו עדיין ֵמ ַה ָּמן, ולמחרתו פסק המן. בט"ו בניסן ,אירעה מלחמת סיסרא שר צבא יבין מלך חצור. בט"ו בניסן ,הכה מלאך ה' במחנה אשור והרג בהם 185אלף ראשי גייסות .היה זה אחר נאומו של רבשקה שליחו של סנחריב (שהיה יהודי מומר ויש אומרים שהוא בנו של חזקיהו עצמו שיצא לתרבות רעה) שחירף וגידף את ה' וחזקיה קרע את בגדיו. בט"ו בניסן ,בימי המלך דריווש ,נושע דניאל מגוב האריות. בט"ו בניסן ,נפלה מצדה ובכך הסתיים המרד הגדול של יהודי ארץ ישראל כנגד השלטון הרומאי ששרף את בית המקדש השני. יום ראשון ,ט"ז בניסן תשע"ו - 24/4/16 ,ספירת העומר היום מתחילים את "ספירת העומר" .התורה ציוותה עלינו לספור כל יום במשך 49ימים ,החל מהיום בו הקריבו את קרבן העומר בבית המקדש, שהוא יום ט"ז בניסן ,עד היום החמישים שבו חוגגים את חג השבועות. מסיבה זו נקראת המצווה ספירת העומר ,על-שם קרבן העומר שמיום הקרבתו מתחילים לספור במשך שבעה שבועות .העומר נקרא כן על שם כמות התבואה שהיו מניפים ביום זה בבית המקדש ,שהיא עומר שעורים .אחרי תנופת העומר ,התירו לעם להתחיל לאכול מהתבואה החדשה שגדלה בשנה זו ,ולאחר חג השבועות בו הניפו את שתי הלחם מחיטה ,הותר לעם להביא קרבנות מהתבואה החדשה. יום חמישי ,כ' בניסן תשע"ו - 28/4/16 ,תל אביב-יפו היום ,כ' בניסן תרמ"ז ,הוקמה שכונת "נווה צדק" ,השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו .השכונה הוקמה בידי משפחות שחפצו לגור מחוץ לעיר הצפופה ,אך היא התפתחה במהירות בזכות העולים החדשים שהשתקעו בשכונה. 22שנה לאחר מכן ,ביום זה בדיוק בשנת תרס"ט ,התקיימה הגרלת המגרשים ב"אחוזת בית" ,אגודה שנוסדה לבנות עיר חדשה בארץ ישראל ,היא העיר תל אביב .יום זה נחשב ליום הולדתה של העיר תל אביב ,שבה מתגוררים כיום קרוב לחצי מיליון תושבים. לדעת להעריך מבאט ל החיים אלפי עובדים הגיעו באותו בוקר ליום עבודה שגרתי בגורד השחקים המפורסם 'הרלוד קומפני' אבל אף אחד מהם לא העלה בדעתו שבניין המשרדים העצום שלהם עומד בפני שינוי מהותי .רק אתמול נתקבלה הבשורה שבניין המשרדים ,יהפוך לבניין מגורים יוקרתי לעשירי ניו יורק. המבנה עצמו ,בעל שמונים קומות ,נחשב לאחד הבולטים בסביבה ואכלס את החברות המובילות והמבוססות במגזר העסקי .היו שם ארבעה ממשרדי רואי החשבון הגדולים במדינה ,היו שם שלוש מחברות עורכי הדין המובילות ביותר במנהטן ,ענקיות ביטוח ועוד .בדיוק מהסיבה הזאת ,כל עובד שהצליח להתקדם ולהתקבל לאחד אבינועם הרש מהחברות המעסיקות של 'הרולד קומפני' חש בר מזל ,ושעתידו הכלכלי מובטח. הסנונית הראשונה שבישרה את בוא הסערה הופיעה בידיעה שולית במוסף הכלכלי של עיתון 'הניו יורק טיימס' המפורסם .היא דיווחה על אחד מאילי ההון המפורסמים בעולם ,הנסיך הסעודי וואליד בן טלאל ,שהחליט להיכנס לשוק העסקים האמריקאי ולשם כך הוא הגיש הצעת קנייה של בניין ה'הרולד קומפני' למיליארדר האמריקאי הידוע ,מרטין הרלוד. מחירו של המבנה המפורסם הוערך בארבע מאות מיליון דולר .כעבור חמש שעות מרגע פרסום הידיעה ,בשעה חמש אחר הצהריים ,דיווח הכתב הכלכלי של רשת ה CNNכי המיליארדר הסעודי וואליד בין טלאל ,הציע לקנות את הבניין בשמונה מאות מיליון דולר -בדיוק כפול ממחירו המשוער .מיותר לציין שהידיעה פרשה לה כנפיים והעמידה את כל קהיליית העסקים האמריקאית במבוכה גדולה. כבר למחרת שידור הידיעה ,החלו עובדי החברות השונות ששכנו בניין 'הרולד קומפני' להבחין בהתרחשות מוזרה :עשרות ניידות שידור וכתבים פשטו על הבניין בניסיון לדעת מה יעשה בעל הבניין הישיש ,מרטין הרלוד ,והאם הוא יקבל את הצעתו של השייח הסעודי .הרי ברור לכולם שאם יקבל את הצעת הנסיך ,כל עובדי החברות הגדולות יצטרכו לחפש לעצמם בניין אחר וחלק ניכר מהעובדים יצטרכו להתפטר מעבודותיהם .מכמה חברות כבר יצאה הודעה רשמית שהם מתכוונים להעביר את סניפיהם למדינות אחרות ,עובדה שתעמיד את עובדי החברות במצב בלתי אפשרי שבו יהיה עליהם לטוס בכל יום כמה שעות כדי להגיע למקום עבודתם החדש ,מה שאומר בעצם פיטורים מידיים לחלק ניכר מהעובדים. החדשות המסעירות מצאו את ד"ר שיפמן ואת שותפו לעסקים ,אודרי לווינס, מרוגזים ונסערים בבית הקפה שבבניין. הם עבדו קשה מאוד כדי לפתוח את הסניף הראשי של חברת ראיית החשבון שלהם' ,שיפמן את לווינס בע"מ' שנבחרה לאחת מחמש החברות המובילות בארצות הברית בבניין 'הרולד קומפני' ,וכעת ,אם בעל הבניין יסכים להצעתו של השייח ,הרי שעסקיהם ייפגעו אנושות כיוון שהסיכוי שימצאו שוב בניין כל כך מרכזי הוא די קלוש. הם עמדו בתור וחיכו לקבל מהמלצר את כוס הקפה שהזמינו ,אולם המלצר שהקפיד לתת יחס אדיב לכל אחד התעכב מעט בהגשת הקפה .פרופסור לווינס, שגם ככה היה עצבני עקב הידיעה המרעישה ,החל לגעור במלצר "נו ,מה נראה לך ,שיש לנו את כל היום בשבילך? קדימה! אתה בסך הכול צריך לדעת למלא את הכוס הפשוטה הזאת! למה זה לוקח לך כל כך הרבה זמן?" ד"ר שיפמן ,שידוע במזגו הנוח ,התפרץ אף הוא לעבר המלצר האומלל ,שלא הבין מדוע שני האדונים הנכבדים מזלזלים בו" .שמעת את האדון הנכבד?" שאג ד"ר שיפמן על המלצר" :אנחנו מחכים כבר חמש דקות! אתה יודע כמה שווה הזמן שלנו? קדימה! תזדרז כבר!" "אדוני" פנה המלצר בחשש לד"ר שיפמן" :אני כרגע נמצא עם לקוח .ואני רוצה להעניק לו את כל תשומת הלב כמו שאשמח להעניק לכם"... האדונים הנכבדים ,פרופסור לווינס וד"ר שיפמן פרצו בצחוק גדול" .את כל תשומת הלב? תגיד ,הפכת לפסיכולוג? ממתי מלצר פשוט אמור בכלל להעניק תשומת לב, אתה אמור למלא את כוס הקפה ולעשות את העבודה שלך!" תוך כדי שהאדונים הנכבדים ממשיכים לגחך, הגיע אדון קשיש חבוש כובע גדול ופנה למלצר בשמו הפרטי" :מה שלומך ביל? איך אתה מרגיש היום?" "מעולה ,אדון הרלוד ,מה שלומך אתה היום?" .ד"ר שיפמן ופרופסור לווינס הוכו בתדהמה, הם לא האמינו למראה עיניהם .אותו קשיש שדיבר הרגע בידידות עם המלצר הוא לא אחר מאשר איל ההון והנדל"ן מרטין הרלוד ,בעלי הבניין שהחלטתו אמורה להשפיע ישירות על המשך עסקיהם .מה הוא עושה כאן ומדוע הוא מרבה בשיחה עם המלצר הפשוט הזה? "מיד אני מתפנה אליך מרטין" אמר ביל .כעת השניים הסתכלו אחד על השני בפעם השנייה בתדהמה" :מרטין? המלצר הפשוט הזה קרא לבעלי הבניין מרטין? כאילו שהוא חבר שלו?" ד"ר שיפמן ופרופסור לווינס קיבלו את הקפה מהמלצר ולאחר מכן זזו הצידה בכדי שאדון מרטין הרולד יוכל לקבל את כוס הקפה שלו .ואילו ביל המלצר פנה אליו בחביבות" :אתה נראה מוטרד היום מרטין ,יש משהו חדש?". "לא משהו מיוחד" חייך מרטין הרולד בעייפות" :אני רק אמור להחזיר תשובה לאיזה שייח סעודי שרוצה לקנות את הבניין שלי תמורת שמונה מאות מיליון דולר". האדונים ד"ר שיפמן ופרופסור לווינס הטו כעת אוזן והקשיבו בדריכות. "ו ...מה אתה חושב לעשות?" שאל המלצר" .האמת ידידי" ,פנה מרטין בכנות למלצר" :אני כבר זקן ויש לי כסף כמו זבל .לא חסר לי כלום בחיים .אבל יודע מה כן יחסר לי אם אני אמכור?" ,וכאן התקרב הרולד למלצר כרוצה להמתיק לו סוד. "אתה ידידי .אני כל בוקר מגיע לכאן ופותח בפניך את הלב .ואתה ,מקשיב לאדם זקן כמוני עם כל הסבלנות ...אז אולי זה יישמע קצת הזוי ,אבל אחת מהסיבות העיקריות לכך שאני לא רוצה למכור את הבניין היא אתה"... ד"ר שיפמן ופרופסור לווינס ששמעו את כל השיחה ,הבינו כעת שעליהם לבקש סליחה מהמלצר שהעליבו אותו קודם לכן .הם רצו לגשת אליו ,אבל התברר להם שהשיחה של המלצר עם המיליארדר מרטין הרולד נמשכת כמעט שעה .הם בכל זאת המתינו ,וכשנפרד אדון מרטין הרולד הזקן מהמלצר ,הם פנו אליו: "סליחה ,לא ידענו שאתה כל כך מקורב לאדון הרולד .נראה שיש לך זכות גדולה ביותר בכך שהוא לא יסכים למכור את הבניין וככה גם עסקינו ימשיכו לפרוח"... אולם המלצר סירב להתרגש מבקשת התנצלותם והשיב" :לא ממני אתם צריכים לבקש מחילה .הרי אילו לא ידעתם שאני מקורב מאוד לאדון מרטין הרולד הייתי מבחינתכם ממשיך להיות שווה לאוויר .אתם צריכים לבקש סליחה מהמלצר הפשוט שהעלבתם לפני שידעתם שהוא מקורב כל כך לבעלי הבניין"... האדונים הנכבדים ד"ר שיפמן ופרופסור לווינס נשארו ללא מענה והלכו לדרכם בבושת פנים. *** לכולנו יש נטייה להתרשם מאנשים לפי המעטפת החיצונית שלהם כמו גם מהתארים שהם נושאים :אם אדם הוא דוקטור או פרופסור ,כנראה שהוא אדם חכם ומשכיל מאוד .אם לעומת זאת הוא עובד בעבודה פשוטה ,אנו מניחים שכנראה הוא לא שווה כל כך הרבה .אנחנו חייבים לזכור ,שלפעמים דברים גדולים ביותר יכולים להתרחש בגלל אנשים פשוטים שאין להם שום תואר .בדיוק מהסיבה הזו אסור לנו לזלזל אף פעם באף אדם .ועל זה אמרו חז"ל באבות" :אין לך אדם שאין לו שעה". בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. סיפור יציאת מצרים ,מקנה לנו את הכלים ל'יציאת מצרים' הפרטית שלנו ,בכוח האמונה. אַ ָּתה ִמסְ ּתֹובֵ ב סְ בִ יב ַעצְ ְמָך סיפור צעיר יָ ִריד ּגָ דֹול ִה ְת ַקּיֵ ם ְּב ַא ַחת ָה ֲעיָ רֹות. ִאּכָ ִרים ַר ִּבים ִה ְת ַק ְּבצּו ִמּכָ ל ּכְ ָפ ֵרי ָה ֵאזֹור, ּומ ְרּכֻ לְ ּתֹו .זֶ ה ְמגַ ֵּדל ְמלָ ְפפֹונִ ים ִאיׁש ִאיׁש ַ אׁשי לֶ ֶפת, ּופלְ ְּפלִ ים ,זֶ ה ְמגַ ֵּדל ְצנֹונִ ּיֹות וְ ָר ֵ ִ ּפֹות ַח סֹוחר ְּב ָדגִ יםּ .כָ ל ִאּכָ ר ֵ יׁשי ֵ וְ ַה ְּׁשלִ ִ ּיֹותר, ּומנַ ֶּסה לִ ְמּכֹר ַמה ֶּׁש ֵ ֶאת ּדּוכָ נֹו ְ לְ ַה ְרוִ ַיח ַמ ְט ְּבעֹות ִמ ְס ָּפר ּולְ ַפ ְרנֵ ס ֶאת ְּבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ְחּתֹו. רֹוקנּו ,וְ ָה ִאּכָ ִרים לְ ֵעת ֶע ֶרב ַהּדּוכָ נִ ים ִה ְת ְ חֹורה ִמ ֲהרּו לְ ַק ֵּפל וְ לֶ ֱארֹז ֶאת ְׁש ֵא ִרּיֹות ַה ְּס ָ וְ לִ ְמצֹא ַמ ֲח ֶסה ְּב ַא ַחת ָה ַאכְ ַסנְ יֹות ַה ְּקרֹובֹות ַעד אֹור ַהּב ֶֹקרָ ,אז יּוכְ לּו לָ ׁשּוב ִאיׁש ִאיׁש לִ ְמקֹומֹו. רֹובה ִה ְת ַמּלְ ָאה ִחיׁש ַמ ֵהר ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה ַה ְּק ָ ְּב ִאּכָ ִרים ְמגֻ ָּׁש ִמים וַ ֲעיֵ ִפים ֵמ ֲע ַמל ַהּיֹום, אּולָ ם ַהּלָ לּו ֹלא ִמ ֲהרּו לִ יׁשֹןִ ,ה ְתיַ ְּׁשבּו לָ ֶהם ְּב ֵבית ַה ַּמ ְרזֵ ַח ֶׁש ְּב ֶפ ַתח ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה ּׂשֹור ֶרת ּכֹוסיתְ ,מ ַב ְּק ִׁשים לְ ָה ִפיג ֶאת ַה ִּצּנָ ה ַה ֶ ּכֹוסית ַא ַחר ִ רֹוקנּו ֶאל ִק ְר ָּבם ִ וְ ְ ַּבחּוץ. ּובזֶ ה ַא ַחר זֶ ה נִ ְׂש ְרכּו ֶאל ּכֹוסית ,וְ ָהרֹאׁש ַמ ְת ִחיל לְ ִה ְת ַע ְר ֵּפלָ , ּכֹוסית וְ עֹוד ִ ִ יהם לְ ֵׁשנָ ה ַקּלָ ה ֶׁשל ִׁשכְ רּות. ּטֹות ֶ ִמ ֵ ּקֹוד ִרים ֵה ִא ָירה ֶאת ַא ַחד ׁשה ְפ ִצ ָיעה ַּבחּוץ ֵּבינֹות לָ ֲענָ נִ ים ַה ְ ֶק ֶרן ֶׁש ֶמׁש ִ ָה ִאּכָ ִרים ֶׁש ִּמ ֵהר לָ קּום ִמ ִּמ ָּטתֹוֶּ ,ד ֶרְך ֲא ֻרּכָ ה לְ ָפנָ יו וְ ָא ָצה לֹו ַה ֶּד ֶרְך .עֹודֹו יסה, קֹומת ַהּכְ נִ ָ ּכֹוׁשלִ ים ֵמ ַח ְדרֹו ֶאל ַ ְמ ֻע ְר ָּפל ִמ ְּׁש ִתּיַ ת ָה ֶא ְתמֹול יָ ַרד ִּב ְצ ָע ִדים ְ ּוב ֶט ֶרם נִ ְפ ַרד ָרכַ ׁש ַּב ְקּבּוק ַמ ְׁש ֶקה ּכְ ֵצ ָידה ִׁשּלֵ ם לְ ַב ַעל ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה ֶאת ְשֹכָ רֹוְ , ּומ ֵהר ֶאל ַה ֶּד ֶרְך. לַ ֶּד ֶרְך ,נָ ַטל ֶאת סּוסֹו ָה ִעּוֵ ר לְ ֶמ ֱח ָצה ָר ַתם ֶאת ֶעגְ לָ תֹו ִ ְּב ִׁשכְ רּותּו ַה ְמהּולָ ה ַּב ֲעיֵ פּות ֹלא ִה ְב ִחין ּכִ י ַה ֶּׁשלֶ ג ֶׁשּיָ ַרד ֶמ ֶׁשְך ַהּלַ יְ לָ ה ְמכַ ֶּסה הֹורה לַ ּסּוס לָ ֵצאת ֶאל ַה ֶּד ֶרְך. ֶאת ַה ְּד ָרכִ יםֵ ,ה ִרים ֶאת ׁשֹוטֹו וְ ָ יֹוׁשב ְּב ָעלָ יו מֹוביל ַא ֲח ָריו ֶאת ָה ֲעגָ לָ ה ֶׁש ָּבּה ֵ ּפֹוס ַעִ , וְ ַהּסּוס ַצּיְ ָתן ּכְ ָת ִמיד ֵה ֵחל ֵ נֹוס ַעת ַהיְ ֵׁשר ֶאל ּתֹוְך ַהּיַ ַער מֹוביל ,וְ ָה ֲעגָ לָ ה ַ ַה ִּׁשּכֹור ּכְ ֶׁש ַּב ְקּבּוק ְּביָ דֹוַ .הּסּוס ִ ׁשֹוטט ּכְ ַאּוַ ת נַ ְפׁשֹו ,וְ ָה ִאּכָ ר לֹוגֵ ם ִמן ּושמֹאל ְמ ֵ סֹובב לֹו ַהּסּוס יָ ִמין ְ ֹ ָה ָא ֵפלֵ . ּומ ְמ ִׁשיְך ּׁשּורה ַ ּומנַ ְמנֵ םִ ,מ ֵּדי ַּפ ַעם ׁשֹולֵ ַח ַמ ָּבט לִ ְראֹות ּכִ י ַהּכֹל ּכַ ָ ַה ַּב ְקּבּוק ְ מֹותיו. לְ נַ ְמנֵ ם ּכְ ֶׁש ֲעיֵ פּות נְ סּוכָ ה ְּב ַע ְצ ָ עֹורר ַאף ְׁש ָאר ָה ִאּכָ ִרים ,וְ יָ ְצאּו לַ ֶּד ֶרְך ָּבזֶ ה ַא ַחר ֵּבינְ ַתיִ ם ָּב ַאכְ ַסנְ יָ ה ֵה ֵחּלּו לְ ִה ְת ֵ יֹותר ִמּזֶ ה ֶׁש ָּק ַדם לֹוִ ,ה ִּביט ֶאל ַמ ְר ַבד זֶ ה ,יָ ָצא ָה ֶא ָחד ֶׁש ָהיָ ה ְמ ֻפּכָ ח ְמ ַעט ֵ רֹואה ּתֹוהה ֵהיכָ ן ִהיא ַה ֶּד ֶרְך ַהּנְ כֹונָ הִ ,ה ְמ ִׁשיְך לָ תּור ְּב ֵעינֹו ,וְ ִהּנֵ ה הּוא ֶ ַה ֶּׁשלֶ ג ֶ ימה ִמּתֹוְך ַמ ֲח ָׁש ָבה ֲע ֵקבֹות ַּב ֶּׁשלֶ גּ .כִ ּוֵ ן ֶאת סּוסֹו ֶאל ָה ֲע ֵקבֹות וְ ִה ְצ ִעידֹו ָק ִד ָ ׁשּוטה ּכִ י ּכַ ּנִ ְר ֶאה ָה ִראׁשֹון ֶׁשּנָ ַסע יֵ ַדע ֶאת ַה ֶּד ֶרְך ,יִ ַּסע ֵאיפֹה ּגַ ם הּוא ַא ֲח ָריו ְּפ ָ וְ יַ ּגִ ַיע לִ ְמחֹוז ֶח ְפצֹו. יהם. יׁשי ּכְ ָבר ָר ָאה ֶצ ֶמד ֶׁשל ֲע ֵקבֹות וְ ִה ְמ ִׁשיְך ַא ֲח ֵר ֶ ַה ְּׁשלִ ִ יהם. בֹות ֶ וְ ָה ְר ִב ִיעי ָר ָאה ַׁשּיָ ָרה ֶׁש ֲהלָ כָ ה ּכָ אן ,וְ ִה ְמ ִׁשיְך ַאף הּוא ְּב ִע ְּק ֵ בֹותיו ֶׁשל ָה ִראׁשֹוןֶׁ ,שֹּלא ָהיָ ה ּושמֹאל ַא ַחר ִע ְּק ָ נֹוד ִדים ּכֻ ּלָ ם ַּבּיַ ַער יָ ִמין ְ ֹ וְ כָ ְך ְ מֹובילֹו ַּב ֲח ִריצּות ֶאּלָ א ְמיֻ ָּד ֵענּו ַה ִּׁשּכֹורֶׁ ,ש ֵּבינְ ַתיִ ם יָ ֵׁשן לֹו ֵׁשנָ ה ֲע ֻמ ָּקהַ .הּסּוס ִ ּמֹוצאֶ ,אל ָה ַאכְ ַסנְ יָ ה ֶׁש ָּבּה ִּבּלּו ֶאת ַהּלַ יְ לָ ה. ְסחֹור ְסחֹור וְ חֹוזֵ ר ֶאל נְ ֻק ַּדת ַה ָ עֹורר לֹו ָה ִאּכָ ר ִמ ְּׁשנָ תֹו ָה ֲע ֵר ָבה ִה ִּביט נִ כְ חֹו ּכַ ֲעבֹר ּכַ ָּמה ְׁשעֹות ֵׁשנָ ה ִה ְת ֵ נּוח ְמ ַעט "ה ָאחִ ,הּנֵ ה ַאכְ ַסנְ יָ ה לְ ָפנֵ ינּוּ ,כָ ֵעת נּוכַ ל לָ ַ וְ ִש ְֹמ ָחה ִמּלְ ָאה ֶאת לִ ּבֹוֶ , ִמּט ַֹרח ַה ֶּד ֶרְך"... * אֹותּה ַהּנְ ֻק ָּדה ֶׁש ָּבּה ִה ְת ַחלְ נּו. ַּת ֲארּו לְ ַע ְצ ְמכֶ ם ֶׁשּנְ ַסּיֵ ם ֶאת ַמ ְעּגַ ל ַה ַחּיִ ים ְּב ָ חּוׁשה ּמֹוביל ִמּתֹוְך ְּת ָ נֹוהים ַא ַחר ַה ִ ּכָ ְך ֵהם ְּפנֵ י ַה ְּד ָב ִריםֹ ,לא ֶא ָחד וְ ֹלא ְׁשנַ יִ ם ִ ּוב ָּטחֹון ,וְ ַרק ַה ִּמ ְתּבֹונֵ ן ֶאל ַהּׁש ֶֹרׁשֶ ,אל נְ ֻק ַּדת ַה ַה ְת ָחלָ ה ,יִ ְר ֶאה ּכִ י ֶׁשל וַ ָּדאּות ִ ּמֹוביל ֵאינֹו ֶאּלָ א ִאּכָ ר ִׁשּכֹור וְ סּוס ִעּוֵ ר. ַה ִ ּומ ֲע ִס ִיקים ֶאת ְּבנֵ י ָה ָא ָדם זֶ ה ֱאמּונֹותֵּ ,דעֹותִ ,א ֵידיאֹות ְמ ַמּלְ ִאים ֶאת ָהעֹולָ ם ַ חֹורת ַעל ִּדגְ לֹו ִס ְס ָמאֹות ַאלְ ֵפי ָׁשנִ ים .זֶ ה ּדֹוגֵ ל ְּבכֹה וְ זֶ ה ּדֹוגֵ ל ְּבכֹהּ ,כָ ל ֶא ָחד ֵ תֹועים. טֹועים וְ ִ ּתֹוהיםִ , גֹורר ַא ֲח ָריו ִצּבּור ִ ֲא ֵחרֹות וְ ֵ ׁשֹואלּ ,כָ ל ּכָ ְך ַה ְר ֵּבה ֲאנָ ִׁשים ַמ ֲא ִמינִ ים ְּבכָ ל ּכָ ְך ּתֹוהה וְ ֵ וְ ַה ִּמ ְס ַּתּכֵ ל ֵמ ַה ַּצד ֶ ַה ְר ֵּבה ְּד ָב ִריםָ ,מה ָה ֱא ֶמת? ֵהיכָ ן ַה ֶּצ ֶדק? ַמ ִהי ַה ֶּד ֶרְך ַהּנְ כֹונָ ה? ׁשּוטה ּכָ ל ּכָ ְךַ :רק לִ ְפּת ַֹח ֶאת ָה ֵעינַ יִ ם ,לָ לֶ כֶ ת ֶאל ַהּׁש ֶֹרׁש וְ לִ ְבחֹן ׁשּובה ְּפ ָ וְ ַה ְּת ָ ֵאיפֹה זֶ ה ִה ְת ִחילַ ,מ ִהי נְ ֻק ַּדת ַה ְּפ ִת ָיחהִ ,אם ְּתגַ ּלֶ ה ֶאת זֶ ה ְּ -תגַ ּלֶ ה ּגַ ם ֵהיכָ ן ָה ֱא ֶמת. פשוט להאמין סיפור לשבת התחושה ברחבי העיר הייתה קשה ביותר. תושבי העיר צ'צ'קה שברחו לעיר הסמוכה הסתובבו בה כאבלים ,והחיילים הקוריאנים התהלכו מושפלים .לתחושות ההשפלה התלוותה הכרזתו של הקיסר היפני" :כעת אנו נשלוט בעיר צ'צ'קה לנצח ,לעולם לא יוכלו לקחת אותה מאתנו!" מלך קוריאה הזמין אליו במהירות את הגנרלים וציווה עליהם לגרש את האויבים היפנים במהירות" .אם לא תצליחו לגרש אותם מהעיר" הכריז המלך בפנים חתומות, "אעשה ממכם מטרות לאימון הקשתים!" מפקדי הצבא יצאו מארמון המלוכה ,וניסו להעלות כל רעיון כיצד יוכלו לכבוש את העיר .סביב צ'צ'קה צמחו שיחי בר עבים איתמר מאיר וקוצניים ששום אדם או חיה לא יכלו לחדור דרכם ,ובנוסף העמידו היפנים קשתים מאומנים שירו חיצי רעל בכל אדם שהתקרב אל השיחים ,מה שהפך את כיבוש העיר למשימה בלתי אפשרית. ימים שלמים חשבו מפקדי הצבא כיצד ניתן למצוא פתרון לכיבוש העיר .באחד הימים עלה על תל עפר הגנרל טו-יון מפקד כוחות הפרשים הקוריאני .לא רחוק ממנו חרש את השדה איכר זקן במחרשה ישנה שהייתה רתומה לשור .בתחילה הגנרל לא שם לב לנוכחותו ,עד שלפתע שמע אותו נוזף בשורו" :כמה זמן אתה עומד באותו מקום? תתחיל להתקדם ,אתה לא כמו הגנרל טו-יון שרק חושב במקום לפעול!" הגנרל התרגז ,ניגש לאיכר הזקן ושאל" :איך אתה מעז ללעוג לי? וכי אינך יודע שטו-יון הרי הוא הגנרל המלכותי החכם ביותר ,האמיץ ביותר?!" אבל האיכר רק אמר" :אם אתה כל כך חכם ואמיץ ,מדוע עדיין לא גירשת את האויבים מצ'צ'קה?" "האם אתה עיוור ואינך רואה שהעיר מוקפת כולה בשיחים שלא ניתן לעבור דרכם?" צעק הגנרל בזעם" .מה מפריע למפקד גדול להשמיד את השיחים הללו?" שאל האיכר. "פטפטן!" שוב צעק הגנרל טו-יון "אתה יודע שהאויב שומר עליהם ביום ובלילה! הקשתים יורים חיצי רעל בכל מי שמעז להתקרב!" "אם אדם אוהב את אדמתו ,הוא חייב לדעת איך לשחרר אותה מהאויבים "...אמר האיכר. "ואתה חושב שאתה יכול לגרש את היפנים מצ'צ'קה?" שאל הגנרל בלגלוג. "שלח לי בעוד חמישה-עשר חודשים מאה חיילים מאומנים היטב וצ'צ'קה תהיה שוב לעיר קוריאנית "...השיב האיכר" .איך אתה מעז לטעון שאדם כמוך ,בלי שום ידע וניסיון בניהול מלחמות יכול לכבוש את העיר?" אמר הגנרל בזעם" .אנשים כמוך יש לתלות בכיכר העיר!" "פשוט תאמין בי!" אמר האיכר" .אמנם אין לי ידע וניסיון במלחמות ,אבל חכמת חיים יש לי"... "אתה בוודאי שכחת ,שקל יותר להחזיר חץ שנורה מקשת מאשר מילה שנאמרה. אשלח לך מאה חיילים בזמן שביקשת .אך אם לא תגרש את האויבים ,דמך בראשך!" הכריז הגנרל ,עזב את השדה וחזר לארמון המלך. כבר למחרת ,החלו להסתובב מרגלי המלך סביב ביתו של האיכר ובערב עדכנו את הגנרל" :האיכר מדביק שקיות נייר קטנות כל היום" עבר יום נוסף והמרגלים שוב סיפרו" :האיכר מדביק שקיות נייר במשך כל היום". במשך עשרה ימים סיפרו המרגלים לגנרל על שקיות הנייר הקטנות שהאיכר מדביק ,וביום אחד החלו לספר שהאיכר החל להכין עפיפונים מנייר" .הוא השתגע" חשב הגנרל ,אבל כעבור מספר ימים מסרו לו שהאיכר אסף את כל ילדי הכפר והעיף אתם עפיפונים במשך כל היום .כאשר הגנרל סיפר זאת למלך, הוא כעס מאוד ורצה להרוג את האיכר אבל הגנרל השתחווה לפניו ואמר" :מלכי היקר ,הבטחתי לו לחכות חמישה-עשר חודשים .נתתי לו את מילתי ,אם לא יעמוד בדיבורו אטפל בו בעצמי!" יום אחד עלה האיכר על תל עפר גבוה ,בחן את השיחים הקוצניים מכל הצדדים וחזר לכפר כשהוא מרוצה .ליד ביתו הוא פגש את מרגל המלך ,חייך אליו ואמר: "תגיד לגנרל טו-יון שבסוף החודש ,אחכה לחיילים שלו"... כאשר הגיע הזמן ,הגיעו לכפר מאה חיילים ,מהטובים ביותר כשהם חמושים בקשתות ,חצים חדים וחרבות מלווים בגנרל טו-יון שהגיע לראות את התוצאות, ו'לטפל' באיכר שהוליך אותו שולל אם לא ישחרר את צ'צ'קה מידי היפנים. האיכר יצא אל החיילים ואמר להם" :בואו אחריי ,אבל בשקט מוחלט! שלא ישמעו אתכם!" החיילים הלכו אחרי הזקן .כאשר היו לא רחוק מהשיחים הקוצניים האיכר ביקש מהם לעצור. הוא בחר עשרה חיילים מהאמיצים ביותר ,מסר להם פקודה כלשהי והם התפזרו בזחילה .ופתאום ,לא רחוק מהחיילים הקוריאנים ,בעשרה מקומות בבת אחת הופיעה אש גבוהה .הרוח נשבה ודחפה את האש אל השיחים הקוצניים והם התחילו לבעור ,הלהבות עלו עד השמיים והשיחים הקוצניים ,שהגנו על צ'צ'קה, הפכו בתוך רגעים ספורים לאפר. "קדימה! קדימה!" קרא האיכר .שום דבר כבר לא הפריע לחיילים הקוריאנים לתקוף את העיר .הקרב הסתיים מהר .היפנים היו אמיצים כל זמן שישבו מאחורי הביצורים הקוצניים ,והם נכנעו מהר לחיילים הקוריאניים. הם לקחו בשבי מאות חיילים יפנים שהיו מופתעים מהמתקפה הפתאומית והאיכר הוכרז כגיבור .השחר עלה ,ואז הגיע לצ'צ'קה המלך עם הגנרלים שלו. המלך ניגש לאיכר ושאל" :אמור לי בבקשה ,איך הגיעה האש לגדר הקוצנית?" "אמרתי לעשרה חיילים להדליק את העשב שצמח סביב הגדר ,והרוח הובילה את האש אל השיחים" השיב האיכר. "אתה משקר!" קרא הגנרל טו-יון "סביב הגדר לא היו עשבים .אילו היו ,הייתי מדליק אותם מזמן ושורף את הגדר הקוצנית". "ומי הפריע לך לזרוע שם עשבים?" שאל האיכר. הגנרל התרגז והשיב" :האם לא ידעת שהיפנים הרגו כל אחד שהתקרב לשיחים?" "ידעתי" השיב האיכר" .אבל ביקשתי ממך להאמין בי ,והאמנת!" עצר האיכר והמשיך: "כדי להילחם צריך קשת ,חצים וחרב ,אך כדי לנצח צריך להיות חכם .במשך עשרה ימים הדבקתי שקיות נייר ומילאתי אותן במבחר זרעים של עשבים. בעשרת הימים הבאים הכנתי עפיפוני נייר ,קשרתי אליהם את השקיות והעפתי אותם מעל השיחים .הנייר נקרע על הקוצים והרוח פיזרה את הזרעים סביב לגדר הקוצנית .באביב הזרעים נבטו ועשבים גבוהים צמחו סביב הגדר .את העשבים הדלקנו הלילה והרוח הדליקה את גדר הקוצים האימתנית ,כך שחררנו את העיר צ'צ'קה"... *** חג הפסח הוא חג האמונה .עם ישראל האמין בכוחו של הבורא שיצאו ממצרים ,על אף ששום אדם בעולם לא הצליח מעולם לצאת ממנה .כוחה של אמונה לשנות את הקיים ,לתת תקווה ,לצאת מעבדות לחרות ולנצח גם את הבלתי אפשרי .בכל שבת וחג אנו מזכירים את זכר יציאת מצרים שמסמלת לנו את היציאה מהגלות ותחילת הדרך לגאולה. חלוקת האפיקומן כמו בכל שנה ,התכונן אדון לוי ל'מבצע' השנתי של גנבת האפיקומן על ידי הילדים .לפני החג עלה לו רעיון מקורי היכן להחביא את האפיקומן ,וכדי להגביר את המרץ בחיפושים ,הוא הכריז חגיגית בתחילת הסדר ,שמי שיצליח השנה למצוא את האפיקומן יקבל ממנו סכום של חמש מאות שקלים במתנה .הדבר הגביר את המתח בקרב שלושת הבנים הגדולים בבית משפחת לוי ,אבל אז עלה במוחו של אבירם ,הבן הבכור שאלה מס' 391 רעיון נועז :הוא הציע לשני אחיו הקטנים להתאחד ולחפש ביחד את האפיקומן ,בהבטחה שהוא כבר יצליח לשכנע את אבא לשלם לכל אחד מהם את הכסף שהבטיח בתמורה .השלושה חיפשו בכל המרץ ,ואכן בתוך זמן קצר נמצא האפיקומן המבוקש .כאשר הגיעו לפני חצות לאכילת האפיקומן, הכריז אדון לוי" :קדימה ,מי שמצא את האפיקומן יקום ,יביא לי אותו ויזכה לאחר החג בחמש מאות שקלים!" אבירם שתמיד אהב לאתגר את אביו ,התרומם בתעוזה ממקומו ואמר" :אבא ,אנחנו חיפשנו כולנו ומצאנו אותו .ולכן הוא שייך לשלושתנו ,ולכן אנחנו לא מחזירים אותו עד שכל אחד מאתנו יקבל חמש מאות שקלים!" להפתעה כזאת אדון לוי לא ציפה ,אבל השעה התקרבה לחצות ולא נותרו לו הרבה ברירות .במוצאי החג כאשר נגשו אליו הילדים כדי לקבל את הכסף המובטח ,הוא הניח בן שלושתם חמש מאות שקלים ואמר" :תתחלקו"... בית המדרש "מה פתאום?" התנגדו הילדים בתוקף" .הבטחת לכל אחד חמש מאות שקלים!" "נכון" השיב האבא "אבל אתם הכרחתם אותי להבטיח ,כי אם לא הייתי מבטיח לכם הייתי מפסיד את המצווה של אכילת האפיקומן לפני חצות .אתם הכרחתם אותי להבטיח ,אני מכריח אתכם להתחלק בכסף"... מה דעתכם? האם אדון לוי חייב לשלם לכל אחד מבניו חמש מאות שקלים ,או שהוא יכול להציב בפניהם עובדה מוגמרת ושיתחלקו שלושתם בכסף? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :תלמוד בבלי מסכת 'סוכה' דף מ"ו עמוד ב' במילים 'אמר רבי זירא וכו' .שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ר"ד סעיף ח' בדין' :מבטיח מתנה האם יכול לחזור בו' .סימן ר"ה סעיפים א'-ב'-י"ב בדין 'מתנה באונס'. לכבוד החג ,אנחנו מצרפים את התשובה לשאלה: תשובה בקצרה :אדון לוי לא חייב לשלם יותר ממה שהבטיח בהתחלה ,והיות והם החליטו להיות שותפים בפרס עליהם לחלק אותו ביניהם שווה בשווה. תשובה בהרחבה :אין ספק שאדון לוי חייב לעמוד בהבטחתו ,והוא נתן הבטחה ברורה לילדיו שמי שימצא את האפיקומן יקבל את הפרס המובטח ,ואם לא יעמוד בהבטחתו הוא עובר על איסור תורה של 'הן צדק יהיה לכם' שמשם למדו חז"ל שאם בשעת מעשה לא התכוון לעמוד בדיבורו עובר באיסור תורה .וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ר"ד סעיף ח') שבדבר שהוא נקרא 'מתנה מועטת' אדם סומך על הבטחת חברו ,והוא חייב לעמוד בהבטחתו ,וכל שכן בהבטחה שהבטיח האב לבנו .במקרה שלנו הסכום הזה נקרא 'מתנה מועטת' ואדון לוי חייב לשלם את הכסף .ובמיוחד נכון הדבר לגבי הבטחה לילדים ,שהגמרא (מסכת סוכה דף מ"ו עמוד ב') הזהירה שחייב לעמוד אב בהבטחתו כדי לא ללמד אותם לשקר. האם האפיקומן נחשב כמו מכר או מתנה? מנהג ישראל להחביא את האפיקומן כדי לאתגר את הילדים ולגרום להם להישאר ערים עד סוף הסדר ,האם המשא ומתן שמנהלים הילדים עם האבא על הסכום שהובטח מוגדר כ'מכר' או מתנה? אם הוא מוגדר כ'מכר' -אי אפשר לבטל אותו ,ואם זה מוגדר כ'מתנה' אסור לו לחזור בו ,וזהו איסור תורה כפי שהסברנו למעלה ,למרות שמבחינת הדין הוא יכול לחזור בו מדיבורו ,אבל אם זה מוגדר כ'מכר' אז נגמר המקח בין הצדדים ,ואי אפשר לבטל אותו מה שאין כן במתנה ,שאין איסור מבחינת הדין ,אבל אסור לו לחזור בו בגלל ה'מילה' שנתן .דבר נוסך :לכאורה האפיקומן שייך לאב ומעולם הוא לא הקנה אותו לילידם כדי שינהלו אתו משא ומתן על המתנות שיקבלו ,והוא בגדר מתנה בלבד מכיוון שאין בו ענייני קניין ,במיוחד לאור העובדה שאסור לעשות קנייני מכר בשבת ובימים טובים. אדם שהכריחו אותו למכור ,האם המכר נחשב 'מכר'? אדם שהכריחו אותו למכור ,המכר נחשב ,כיוון שאנו אומדים בדעתו שהסכים למכור בגלל הכסף שקיבל ,אבל אם הכריחו אותו לתת מתנה – אינה נקראת מתנה ושייכת לבעלים ,כיוון שלא נותן אותה מדעתו .וכך מבואר בגמרא (מסכת 'בבא בתרא' דף מ'). במקרה שלנו אדון לוי הבטיח לכל אחד מהילדים חמש מאות שקל רק משום שהכריחו אותו לעשות זאת ,ההבטחה אינה מחייבת אותו ,וגם אם נתן את הכסף יכול לחזור בו מהמתנה .בנוסף :יכול לטעון האבא את הטענה של 'משטה אני בך' -כמו שאתם עשיתם ממני צחוק והכרחתם אותי לשלם ,אז גם אני עשיתי ממכם צחוק ואני לא אשלם .אבל אם כבר שילם ,אינו יכול לחזור בו בטענה הזאת( .סימן רס"ד סעיף ח') ובסיפור שלנו: אדון לוי לא חייב לשלם יותר ממה שהבטיח בהתחלה ,ולכן על הילדים להתחלק בפרס בשווה.
© Copyright 2024