עלון אפריל 2015
גליון מס' ,25אפריל / 2015ניסן תשע"ה http://www.degania-b.org.il חג חירות שמח לכל קוראי העלון! אביב בלב מילים :ברוריה שוייצר /לחן :איסק דונייבסקי מסימפוניה של צבעים מרנין הלב בפנים, ממלא בבושם אביבי כל נים ונים, עם ציוץ ציפור אביב בקרת פעימות הלב עוצרת נרקיסים ואיריסים שוזרת, עם יופי של צבע, מרהיב כל הטבע, עם רקפות סגלגלות בין אבנים מתגלגלות וניחוחות מלוא החזה אשרי אביב כזה. לה-לה-לה-לה... כשהאלמוגן צובע צמרתו אדום, אז יודעים שהאביב הגיע כבר הלום, והאיזדרכת הקשישה שמלה ירוקה בחן לבשה ותרדמת החורף חיש הברישה עם יופי של צבע מרהיב כל הטבע וכליל החורש ההדור ורוד חזק נופו שזור והקידה השעירה שבצהוב עטרה. לה-לה-לה-לה... מה בעלון? משולחנו של יו"ר ועד ההנהלה – אגודה קהילתית............. עושים תרבות................................................................ נוסטלגיה..................................................................... מעט לעת -חברים כותבים.............................................. אצלנו בדגניה ב'............................................................ לזכרם......................................................................... יומן נעורים.................................................................. אוכל........................................................................... נקודה של השקפה......................................................... חינוך........................................................................... 0 1 2 4 8 16 17 18 19 21 23 חודש טוב וחג שמח לכולנו, "אתם ואנחנו" ,ביטוי שאני שומע מדי פעם על מדרכות הקיבוץ בכל הקשור למערכת היחסים בין הקיבוץ לאגודה הקהילתית" .אתם ואנחנו" חוזר על עצמו במחשבותיהם ופיהם של אלו המסרבים עדיין להפנים ולקבל את המהות והנוכחות של קהילת דגניה ב' החדשה. בשנים האחרונות ישנו מאמץ קהילתי עצום עם מעורבות של חברות וחברים רבים לייצר פה חברה אחת עם חיים מוניציפליים משותפים ,מתוך הכרה והבנה שכולנו חיים באותו הישוב ולכולנו אותן השאיפות למקום פורח ,חי ,תרבותי ,תוסס ובטוח .החזון הזה מתגשם הלכה למעשה בזכות פעילות התנדבותית והמון רצון טוב של רוב האוכלוסייה. לצד כל זאת ישנם בדגניה ב' אנשים הרואים באגודה הקהילתית איום המפר את שגרת החיים שהייתה נהוגה בישוב במשך שנים .תחושות אלו גורמות ,בעיקר אצל אותם אנשים ,לתחושות מירמור ותסכול המשליכות לעיתים על האווירה הציבורית כולה .היכולת להיות אופטימי, להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה ולא רק לקוות שיהיה טוב אלא לעשות שיהיה טוב הן תכונות כל כך חשובות בחיים האישיים בפרט ובחיי חברה בכלל .מותר וצריך להתווכח על הדרך, אך כולנו חייבים להיות מאוחדים סביב המטרה והחזון המשותפים. דגניה ב' עברה ועוברת שינוי .שינוי איננה מילת גנאי ,וטמון בו הרבה מאוד תקווה למשהו טוב יותר .על מנת שהשינוי יעבור משלב התוכנית לשלב הביצוע צריך גורם אחד חשוב ומרכזי ,צריך אותנו .בלעדינו שום דבר לא יקרה וה"אנחנו" השברירי הזה לא יתקיים אם ניתן להלך הרוח של "אתם ואנחנו" לדכא ולדרדר. חברות וחברים ,יציאת מצרים התאפשרה מעל הכל בזכות הביחד .ביחד איננו בהכרח אחד (זה שמור רק לאלוהינו) .חשוב לשמור על מגוון דעות ,רעיונות ושאיפות ,אך כל אלו נסובים בסופו של יום סביב רעיון משותף ,ועל מנת להגשימו -עשו מאמץ והשתמשו פחות במילה "צריך" ,בואו ותגידו" :אני אעשה" ,כי הטוב אף פעם לא קורה מעצמו. שימשיך להיות לנו נפלא ומשם רק ילך וישתפר. חג נהדר לכווווולנו ניר אלפרט 1 שלום, חודש מרץ עבר לו ואיתו פורים גדוש במיוחד .בתרומתם הגדולה של 3צוותי פורים שונים נהנינו מתהלוכת פורים מקסימה ,מיריד משעשע ומושקע ,מהצגת התיאטרון "ברטה המפלצת" שלא הייתה מביישת גם את בית לסין ! ולקינוח חגגנו במסיבת פורים למבוגרים (בתוספת השיכונאים) עד דלא-ידע ,מהנה וכיפית במיוחד! מימין :ילדי הגן ו-א' משחקים ביריד .משמאל :אמירה כנעני נלחמת במפלצת ברטה .צילום :עידו שילה תודה ענקית לצוותים החרוצים שתרמו מזמנם וממרצם למען הקהילה ...תודה רבה! צוות פורים ילדים :שרון אלפרט ,נעמי אלקבץ ,יפעת גונן – בן ענת ,אנה לובין ארביטי ,אפרת ענבי חי ורוני שפר. צוות ההצגה בניצוחן של מרגלית קניג הבימאית ,עדי ניסנבאום נוי המפיקה ,ושרון אלפרט על התאורה והאבזרים. צוות פורים בוגרים :יעל קלי ,מעיין בוברוב ,סיון ליבר ,תומר ביסקר ,ואור שוורצבורד. חוגגים במסיבת פורים מבוגרים 2 תודות לפורים, לכל מי שעמל ,טרח ,עזר ,פיזית ונפשית - המסיבה לא היתה יכולה להתקיים בלעדיכם. המון המון תודה. תודות מיוחדות לאמציה ,יגאל ,לאיתן ולאורית. לסמוד -על ארגון האוכל במסיבה. וכמובן לאוריה -היה פשוט כיף להכין איתך את החג ,תודה על האיכפתיות ,המעורבות והרוח הטובה. נתראה בשנה הבאה ,בשמחה וצהלה, מכולנו בצוות פורים מבוגרים. לפנינו חודש אפריל גדוש עוד יותר בפעילויות וחגים. ליל הסדר ,טקס העומר ,מימונה ,יום הזיכרון ,ערב ויום העצמאות. הצוותים הרלוונטים כבר עמלים ,בוחנים אפשרויות והוגים במוחם את החגים והטקסים. זו ההזדמנות לבקש מהקהילה לשתף פעולה ולהיענות ולתרום מזמנכם למען הצלחת אירועי התרבות. במוצאי שבת ,11.4.15 ,מוצאי חג הפסח השני " -המימונה" נארח למופע מוסיקאלי /תיאטרלי איכותי ביותר את "שירים באשדודית". כינוס בשעה 19:30ברחבת חדר האוכל .כיבוד ואווירת מימונה מובטחים .תחילת מופע .21:00 בתוך חדר האוכל. המופע ללא ילדים ,כניסה מגיל בית ירח ומעלה. https://www.youtube.com/watch?v=kHxDlhwdTnU&feature=youtu.be תודה רבה, אוריה גלעדי ,תרבות. 3 מספר הקהל לחודש ניסן -אפריל לפני 60שנה – ניסן-אפריל תשט"ו – – 1955 נתקבלה הצעה להעסיק יחד עם שאר המשקים ,מומחים לטי]ול בילדים קשיי-חינוך. חלק מעצי חורשת האורנים שעל המדרון מול הירדן נשרף כתוצאה מאי-זהירות. חברנו נתן ס( .סלע) נפצע בחזהו ,בשמירת לילה ,בחצר ,ע"י גנבים שפרצו את המתפרה. בגלל החורף החם גדלה סכנת הנחשים .ע"י חדר-האוכל החדש נתגלו שמונה נחשי צפע. גם השנה רבו האורחים שהסבו אתנו ל"סדר". לפני 50שנה – ניסן-אפריל תשכ"ה – – 1965 חדר המלאכה נחנך במקום המטבח הישן ,שישמש את חברת הנוער ואת החוג למלאכה של החברים וילדי ביה"ס. בנות עמק הירדן השתתפו בצעדה השמינית שלהן וכרגיל הלהיבו את השופטים והקהל הירושלמי .שש פעמים זכתה קבוצה זו במקום הראשון. נתקבלה הצעת ועדת החברה להגדיל תקציב החבר ולהעמידו על 115ל"י לשנה. ביניהן נראות בתמונה מדגניה ב': מרגלית צפתי ,צביקה קלי ,רבקהל'ה דרור ,שולה גפן. לפני 40שנה – ניסן-אפריל תשל"ה– – 1975 סיכום מסקנות חוגי הבית – החוגים שהתאספו בשבועות האחרונים הקיפו כ70% - מהחברים .התבטאו בהם חברים רבים והוצעו הצעות שונות לשיפור המצב החברתי והשירותים .נבחרה ועדה שתיישם את המסקנות ,לפחות חלקן ,שנתקבלו בחוגים. פסח – סדר פסח היפה והמסורתי נערך בחדר-האוכל ,שהיה מלא ,כרגיל ,חברים ,ילדים ואורחים בסדר מופתי כשאווירת החג אופפת את כל המסובים .טקס קציר העומר לּווה בתהלוכה ססגונית של הציבור .כל ימי החג והערבים היו "תפוסים" באירועים שונים בבית ובסביבה ע"י פסטיבל עין-גב. בליל הסופה בעמק קרס תומר גבוה ויפה באמצע חצר המגורים .למזלנו הוא נפל בלילה על המדרכה ולא גרם נזק לרכוש ולחי. קוצרי העומר ובראשם בכיר הקוצרים – בן-ארצי. 4 לפני 30שנה – ניסן-אפריל תשמ"ה – – 1985 שנה לפתיחת המרכולית – המרכולית היא הצלחה גדולה! זוהי ההערכה של הציבור והעובדים. אחד המוסדות הטובים בקבוצה. פסח – ליל הסדר נערך ברוב עם ובמצב רוח חגיגי .השירה עלתה מכל פינות חדר-האוכל .למחרת התקיים טקס הבאת העומר על הדשא שלפני בית אלישבע .נערכו תחרויות ומשחקים .בערב חול המועד התקיימה הופעתם של אהוד מנור וחנן יובל בתכניתם "חלומות שמורים" – ערב שירה מהנה. ספורט – כדור-סל ליגה ארצית – סיימנו את עונת 84-85במקום התשיעי .היתה זו עונה לא קלה עם כמה משברים .החלפנו 3מאמנים .היו חילופי משמרות ע"י שילובם של שחקני הנוער .היינו היחידים בליגה שלא שיתפנו אף שחקן בשכר. לפני 20שנה – ניסן-אפריל תשנ"ה – – 1995 התקבלה בהצבעה בקלפי הצעת ועדת צריכה להפרטת תקציבים .1995סעיפי התקציב שהופרטו: כרטיסי "אגד" ,דואר ,טלפון לחו"ל ,נורות ,מצרכים חופשיים במרכולית ,מקררים ,טלביזיות והוצאות תיקונים. בליל שבת ,י"ד בניסן ,הסבנו בחדר-האוכל ל"סדר פסח" כהלכתו .השתתפו ב"סדר" גם אורחים מן "האירוח הכפרי" .חג העומר התקיים למחרת בשדה החיטה שמול "מרססי דגניה". קציר העומר תשע"ב – 2012אבי אייזנברג ולירון שרת המנחים; בנות המרח"ב רוקדות על עגלה המשמשת כבמה .מאחוריהם כרזה" :ברוך בואכם בפאת השדה" לפני 10שנים – ניסן-אפריל תשס"ה – – 2005 טיול מבוגרים ,בהנהגת שמוליק לובין ,יצא לשלושה ימי טיול לירושלים עם הדרכה מעולה, במקומות מרתקים – בירושלים העתיקה ,ברמת רחל ובאזור ההר ממזרח לירושלים. טיול משפחות רב-משתתפים ,גם הוא לירושלים וסביבותיה ,באתרים המתאימים גם לילדים קטנים התקיים בחופשת הפסח. ליל הסדר נחוג ברוב עם ,באווירה נעימה ושמחה .סביב שולחנות ערוכים בקפידה הסבו כ600- חוגגים והשתתפו באופן פעיל .בסדר שלטו ,בהצלחה רבה ,משפחת רם – תחיה ,עמוס ורוני, כמידי שנה. בסוף החודש ירד המלקוש ,הגשם האחרון .סה"כ מראשית העונה ירדו 335מ"מ גשם ,כ 60-מ"מ גשם פחות מהממוצע הרב שנתי .המגמה המסתמנת – מדי שנה יורדים פחות גשמים. ליקטה מ"ספר הקהל" – רינה זהרוני 5 46שנים לפטירת לוי אשכול לרגל יום השנה ה 46-הועלה פוסט בבלוג של ארכיון המדינה ובו מכתב שכתב לוי אשכול לבתו עפרה בעת שהייתה במחנה עבודה בקבוצת כינרת .במכתב זה כתב לוי אשכול לעפרה וביקש שתבקר בדגניה ב" :סוף סוף זה ביתנו הראשון והיסודי": יום חמישי 26 ,בפברואר 2015 מכתבו של לוי אשכול אל בתו עפרה; פרסום מיוחד לרגל יום השנה ה46- לפטירתו של אשכול לוי ואלישבע אשכול עם בנותיהם עפרה (משמאל) ותמה .אוסף תמה אשכול-שוחט ביום ח באדר תשכ"ט ( 26בפברואר )1969נפטר ראש הממשלה השלישי לוי אשכול .לקראת יום השנה לפטירתו אנו מפרסמים מכתב שהפקידה לאחרונה בתו הצעירה עפרה אשכול-נבו בארכיון המדינה .היא קיבלה את המכתב מאביה בקיץ 1958או בקיץ 1959בעת ששהתה במחנה עבודה בקבוצת כינרת .המכתב חושף את רגשותיו העמוקים של לוי אשכול לבני משפחתו ,בהם בתו הבכורה נועה אשכול ,ולדגניה ב" :סוף סוף זה ביתנו הראשון והיסודי" .הוא גם מתבטא באופן פיוטי על צמיחת שתילים במשתלה. לוי אשכול אל עפרה אשכול ,קבוצת כנרת ירושלים ,קיץ ( 1958או קיץ )1959 עופריק בתי היקרה, שמחתי לקרוא 4מכתבים במעטפה אחת שהגיעו ממך .דוגמת שלושה בסירה אחת או שישה בנים בכרס אחת אשר לפי המסורה נתברכו בהן אימותינו במצרים. עיניך הרואות שאני בבית ועמדתי לְ נַתֵ ר עוד פעם לאירופה .לפי שעה זה נדחה ואולי בשבוע הבא יקום הדבר .אשמח אם אתחמק. בטרם יגיע מכתבך נודענו מטלפון של עליזה [שידלובסקי] חברתנו הטובה שאת חיה וקיימת ושהנך עובדת במשתלה. 6 מה שהוא מסתורי במשתלה .אתה רואה בעליל ובמרוכז את פריצת החיים בטבע ,מן הזרע ועד העץ. הופעת הניצנים הדקים והחיוורים ממצע הערוגה כמה ימים לאחר הזריעה תמיד כל כך מפתיע ומרענן. כאשר הניצנים מרימים בראשיהם את שכבת העפר אם היא קצת התייבשה והפכה קרום .נחמד למראה. פליאה ותימהון! אצלנו מתארחת לכמה ימים נועה [אשכול] .אני בלבי מלא דאגה מאופן חייה ובזבוז זמנה וכוחותיה .איך לשנות לא אדע .ברור לי שאין כל אפשרות .דיבורים לא מועילים .רק מרגיזים .תמיד הופיעה ונעלמה שוב. תימצא לך הזדמנות לגשת לדגניה [ב] .סוף סוף זה ביתנו הראשון והיסודי .אם כי נולדת בעפולה אבל דגניה הבית .שם חבריי הראשונים והיחידים מימיי הראשונים בארץ .בעבודה ,בשמירה ,בשמחה וביגון ובסכנות ובמסירות חברית הדדית. כמובן כולנו גדלנו בשנים (אני נזהר מלהגיד זקנו .אני שונא את המושג הזה עליי לפחות). החיים עשו את שלהם .מחרשתם חרשו הרבה קמטים על הפנים ,על הגוף ואלי גם ברוח. קבוצת אנשים ,אושים [עושים?] ,בני אדם .לכל אחד מה שהוא מיוחד ,עצמאי ,נועז כובש תמסרי שלום לכולם :לוותיקים ,לבינוניים ולצעירים. ושלום לך ונשיקות חמות שלך באהבה ל.א. כתבי וחזרי הביתה כבר. ועד אז היזהרי מכל אבן נגף ומכל גל זדוני. נשלח ע"י ארגון למפרום ,סגן מנהל מחלקת תיעוד והנצחה ,ארכיון המדינה 7 אטלס ברוור ,שתי חלות וקלקר אחד. היה זה בעקבות הוצאת ספרי שזכיתי לשמוע את הסיפור הנפלא הזה בפעם הראשונה ,מפיו של אחד מגיבוריו הראשיים .האחד מתוך השניים שנותרו לספר אותו. הוא עלה אליי הביתה מתנשף ומזיע על אף שבחוץ שרר קור כלבים של חודש ינואר ,אולי אחד מהקרים שהיו לנו בעת האחרונה. האגדה הזאת מלווה אותנו שנים וכשאני אומר אותנו אני מדבר על קיבוץ שלם שזהו אולי המיתוס והסיפור הפיקנטי ביותר שנולד בו מאז 91שנות קיומו. טוב אולי אני מגזים אבל עבור הדור שלי אין ספק שזהו אחד הטובים והראויים שבהם. הוא עצמו ,מופיע בספרי בשם בדוי באיזו עלילה שאליה הסתפח שלא מרצונו .היות ונודע לו מפי המפיץ שלי על כך שכתבתי עליו בעקיפין אז סיקרן אותו כנראה לקרוא ולכן טרח וטיפס אליי לדירתי. הוא עוף מוזר בכל קנה מידה .מחד אנרכיסט חסר גבולות ומאידך איש משפחה קונבנציונאלי עם נישואים יציבים וילדים וכל המשתמע מכך. מצד אחד הוא הכי לא מיין סטרים שאפשר לחשוב עליו אבל מהצד השני האיש שומר על עבודה קבועה כבר שנים בחברה משפחתית ,גר אצל אמו על אף גילו המבוגר (עם אשתו כמובן) ובשיחות אתו נשמע הגיוני ומשכנע. עבורי הוא היה סוג של אליל נעורים .לא בשל יופיו או כישוריו אבל תמיד חיבבתי בו את זה שלא היה מתנשא או אלים או עמוס בדאווין כמו כמה מבני הקיבוץ .זכור לי שסיפוריו תמיד ריתקו אותי בפשטות ובחן שבה היה מציג את הדברים ועל אף פער גיל של ארבע שנים בינינו תמיד שמחתי לשמוע אותו מספר על חוויותיו המיוחדות שאותן שתיתי בצמא וחלקן אף זכורות לי עד היום. הצעתי לו לשבת אבל הוא נשאר לעמוד .נתתי לו שני ספרים שלי ,ממש כפי שביקש ואף כתבתי לו הקדשה כמצופה מ"סופר" מתחיל שכמוני .הוא לא מיהר ללכת ולכן החלטתי לבקש ממנו שיספר לי את הסיפור ההוא שכל כך הרבינו לדבר בו. הוא לא היסס לשנייה לפני שפתח את פיו והחל לספר ברהיטות מקצועית תוך שהוא מוחה את מצחו מאגלי זיעה קטנים כשאני יושב מולו מרותק. "היינו בסך הכל בכיתה ט' .שלושה נערים :איקה ,שמעון ואני גונן קליין .זאת היתה שבת יפה ,כמו זאת ממש ,באמצע החורף ואנחנו החלטנו שאנחנו יוצאים לטיול אופניים מוקדם בבוקר .לא סיפרנו בעצם לאיש לאן אנחנו נוסעים .עברנו בחדר האוכל ולקחנו שתי חלות של שבת וקלקר עם מים .היה לנו אטלס ברוור מבית ספר בקנה מידה של .1:450,000 חשבנו שאיתו נוכל לנווט את דרכינו בשבילי נחל עמוד שאליו שמנו את פעמינו. 8 רק כדי לסבר את האוזן צריך להבין שנחל עמוד נמצא כ 20-ק"מ בערך מהקיבוץ שלנו ולהגיע אליו עם אופניים עם רמה וללא הילוכים זה הישג לא רע .יצאנו לדרך טובים ושמחים ,שני בני כיתתי -איקה ושמעון -ואני .איקה היה בנם הבכור של משפחת הרופא שהתגוררה בקיבוץ מזה שנים והוא בפני עצמו דמות ציורית ומיוחדת .כיום הוא דוקטור ועובד במכון ויצמן אבל אז הוא היה פרחח חמוד עם מנשך בעייתי והמון הומור וחן. "שמעון היה "ילד חוץ" כפי שקראו לזה אצלנו .הוא היה איתי בחדר" .בחור גבוה ששיחק כדורסל ומאוחר יותר סיים את חייו באופן טראגי. "היינו אז פרועים וגם לא היה נהוג באותם ימים לדווח להורים על מעשינו .היות וכבר היינו בשיכון (מגורי הנוער בנפרד מההורים) הרגשנו מספיק עצמאיים לעשות תכניות מבלי לשתף בהן את ההורים שלא לדבר על כך שטלפון היה אולי מכשיר אחד ,או שניים בכל הקיבוץ ,שעמדו לרשות החברים. אחרי רכיבה ארוכה הגענו לפתחו של נחל עמוד .השאיפה היתה לרכב על האופניים במעלה הנחל .מי שזוכר את האופניים הקיבוציות של אז מבין שזאת איוולת גמורה אפילו לחשוב על כך. כי להבדיל מאופניי ההילוכים והשטח שיש היום עם כל הציוד המשוכלל אז האופניים שלנו היו לא יותר משילדת ברזל עם רמה גבוהה ושני גלגלים ופדלים .לא שום דבר מכני חכם שיכול בכלל לאפשר נסיעה בשטח ועוד בשטח בוצי בעטיו של החורף. למי שמכיר את נחל עמוד תחתון ידוע שבחורף הנחל זורם ואף יכול לזרום ממש יפה .אז נכון שנכנסנו לנחל עם האופניים אבל די מהר הבנו שהם לא יקדמו אותנו לשום מקום ולכן זנחנו אותם ,היכן שהם נעצרו ,והמשכנו ברגל אחרי שהבנו שאין טעם להילחם בבוץ שנכנס בין הכנפיים לגלגלים ולא הותיר לנו שום אפשרות להפטר ממנו. השמים החלו להתקדר ונהיה קר .לא הרבה מאוחר יותר גם החל לרדת גשם .גשם קל ומעצבן ואנחנו שלא היינו לבושים היטב הבנו כבר שמצבינו אינו מזהיר .את העמוד עצמו ,עברנו די מהר, כי הוא נמצא בסך הכל די קרוב לפתחו של הנחל על הכביש בואכה חקוק/לבנים .עצרנו לאכול את החלות שהבאנו שבינתיים כבר היו מעוכות מהרטיבות ומצב רוחנו עוד היה טוב. את האטלס סחב שמעון .ידענו שהנחל עולה צפונה לכיוון צפת .היום עובר שם הכביש של עמיעד קדרים אבל אז הכביש הזה עוד לא היה בתכנון כך שהכביש הקרוב היה די מרוחק. הגשם לא פסק מלרדת והיום הקצר בלאו הכי בא לקיצו די מהר ואנחנו כבר הבנו שמצבינו רחוק מלהיות נינוח .היינו רטובים עד לשד עצמותינו .היה לנו קר וכבר היינו על גבול ההיפו תרמיה. נזכרנו שבקיבוץ לא ממש יודעים היכן אנחנו מטיילים .להורים של שמעון לא היה מושג ירוק מה עושה בנם בקיבוץ .אימא שלי הייתה ממודרת לגמרי ונותרו רק הוריו של איקה שדי מהר הבינו שהילד איננו והם אלו שבעצם עלו על היעלמותנו והזעיקו את הקיבוץ כולו שנכנס לדריכות. ישבנו באפיסת כוחות .שמעון פתח את האטלס בפעם האחרונה רק בכדי להבין סופית שבקנה מידה שלו נחל עמוד לא תופס יותר מסנטימטר במפת "צפון הארץ" ובלאו הכי לא ממש ידענו מה הכיוון ומה לעשות בו ולכן כל שנותר לנו היה לנסות ולהדליק אותו כדי להתחמם מעט .כמובן שגם המשימה הזאת לא יצאה לפועל עקב רטיבותם של הנייר ושל הגפרורים. 9 ישבנו מבואסים .ראינו בחושך אורות של מכוניות והתנחמנו שמחר בבוקר נצליח להגיע לכביש הקרוב ולחלץ את עצמינו .היינו נאיביים ,כי הסיכוי שנצליח לעבור לילה במצב שהיינו בו מבלי למות מקור -לא היה גדול ביותר ,זאת בזמן שהגשם כבר נהפך לשלג רך. לפתע שמענו נביחות של כלבים .התגלינו על ידי להקת כלבים שהיו שייכים למאהל בדואי שישב על הצלע של הנחל מתחת לקיבוץ חקוק .אחרי הכלבים הגיע הבדואי עצמו שבמקרה שוטט שם בסביבה בחפשו אחר טליה שהלכה לאיבוד .הוא מצא ואתנו יושבים קפואים מקור עם עיניים אפאתיות ושיניים נוקשות מקור. הוא הבין את חומרת המצב ומיד נרתם למשימת ההצלה שלנו .הוא קרא לעוד כמה מבני השבט וביחד הם סחבו אותנו על הגב למעלה ,למאהל שלהם .כנראה שלא היינו מאוד כבדים כי אחרי הכל היינו נערים בני 14בלבד. שם באוהל הם חיממו אותנו וייבשו אותנו וכמובן האכילו אותנו .הבדואי תכנן לרכב למחרת על סוסתו לכביש ולהודיע שם על מקום המצאנו. בינתיים הקיבוץ כולו על הרגליים .אימא שלי מודאגת אבל שומרת על פאסון מתוך הכרותה עם "התכשיט" שלה .הוריו של איקה משתגעים מדאגה .הם לא רגילים לכזאת התנהגות מבנם בכורם שהוא צאצא של רופא ידוע ואחות ראשית בבית חולים .אני לא זוכר מה לגבי הוריו של שמעון ואם טרחו להדאיג אותם או שמא חסכו מהם זאת. כל גברי הקיבוץ מוזעקים לחיפושים ביחד עם משטרת ישראל .קיבוץ שלם עומד על הרגליים וחרד לגורלם של שלושה מבניו הפרחחים. אני יודע שלמחרת ,ביום ראשון ,כל הקיבוץ היה מושבת מעבודה .אנחנו העברנו לילה נעים באוהל הבדואים שומעים סיפורים על כוס קפה חם ומקבלים אירוח כדת וכדין כמיטב המסורת הבדואית .בסך הכל היה לנו לא רע. מחד ,חוויה יפה להתנאות בה ,ומאידך מקום חם לישון וסיכוי טוב להפי אנד .מצבינו השתפר משמעותית לאין ערוך ,מלפני כמה שעות בודדות שבהן חיינו בעצם היו תלויים על בלימה בצלע הנחל האכזר. בבוקר הגיעו אלינו הכוחות המחפשים .הייתה סצנה קצת מביכה כשאביו הרופא של איקה ,פרק את כל המתח והתסכול והדאגה שהצטברו בו במהלך שעות היעדרותנו בסטירה אחת טובה, חזקה ,סמלית ומלאת פאתוס – על לחיו של בנו -לעיניהם של 24אלף צופים (טוב קצת הגזמתי) שהתקבצו במאהל הבדואי של מטיבנו. חזרנו הביתה ביום ראשון בצהריים ,שלשתינו גיבורי התהילה או הבושה ועד היום מה שהכי זכור לכולם מהסיפור הזה הוא לא היוזמה ,לא ההישרדות ולא החילוץ המופלא .דבר אחד זוכרים לנו כולם וזה שיצאנו לנחל עמוד עם אטלס ברוור שקיבלנו בהשאלה מספריית בית ירח לטובת לימודי הגיאוגרפיה שלנו ,ותאמין לי שהיינו תלמידים קטנים מאוד ,שלושתנו! ואגב -דגניה ב' שילמה לא מעט כסף לאותם בדואים טובים עבור ההתנהלות האוהדת שלהם כלפינו -כך הוא מספר לי ואני תוהה האם זה רשום היכן שהוא שאפשר ממש לראות זאת כתוב. ואז אני שואל אותו על גורלו של שמעון ,ההוא שכבר נשכח מהזיכרון ,והוא מספר לי כך :עם שמעון המשכתי לשמור על קשר טוב .אחרי הכל בילינו ארבע שנים בחדר אחד בשיכון בכל תקופת התיכון .שמעון נהיה לרוכב אופניים וגם המשיך לשחק כדורסל. 10 יום אחד הגיעו הפינק פלויד להופיע בארץ וזה היה משהו מאוד מיוחד .שמעון החליט לשלב רכיבה ופאן ולכן נסע להופעה של הפלויד'ס -שאותם מאוד אהב -עם אופניו. הוא מעולם לא הגיע לשמוע את הפלויד'ס מבצעים את החומה .נהג מכונית דרס את שמעון והרג אותו במקום כשמחץ אותו אל חומת ההפרדה בכביש ,הוא מספר לי בלקוניות כמו משלים עם גורלו של חברו וכמי שמבין שהחיים נזילים מאוד. אני שואל עוד כמה שאלות אבל בעיקרון זה הסיפור שהוא מספר לי על אותה אפיזודה מרתקת מנחל עמוד .כדי שקוראיי יקבלו ממד על זמן ותקופה אז אגלה שמדובר באירוע שארע בשנת .1975 כיום הוא כבר בן 55ושערו לבן לגמרי אך באותה פריזורת נעורים משעשעת והוא עצמו עדיין מלא הומור וסיפורים טובים ושפתו קלה וקולחת. מאוחר יותר אני מקבל ממנו סמס בזו הלשון שהוא ביקורת כתובה על ספרי" :סיפור טוב לא חייב להיות אמיתי .הוא צריך להציג רעיון בהגינות ,אמינות והומור במידה שהתאימה למצב רוחו של הסופר באותם רגעים! הספר טוב". אני מקווה שהצגתי את סיפורו באמינות ,הגינות והומור -ממש כפי שהיה רוצה. עידן בן שלום, נכתב ב13.1.13- זכרונות מחג הפסח לפני 50שנים שנת .1965כמדי שנה אני יושבת עם משפחתי בחדר-האוכל .אנו יושבים משני צדדיו של אחד השולחנות הארוכים (בקצה המרוחק ,קרוב לחלונות ,בוודאי) .הפעם זה מתאים לי .אין לי מצב- רוח .כך גם אחותי הקטנה .שתינו יושבות שקטות .סביבנו המולה ,אנשים שמחים וחוגגים .אנחנו מתלחשות בינינו .מנסות לנחש מה קורה איתם ,עם החברים שלנו .אנו מביטות סביב וכמונו ישנן עוד נערות שפניהן מסגירים שליבן הרחק מהמתרחש בחדר-האוכל. מזה ימים אחדים החברים שלנו במעצר במחנה – 902 בנח"ל כנרת .הם נחלאים מגרעין "יחדיו" ,שתקופת ההכשרה שלהם בדגניה ב' עומדת להסתיים בקרוב .כל הבניםהנחלאים מהגרעין ,והחברים שלנו ביניהם, נמצאים במחנה במושבת כנרת ,שהפך למחנה מעצר גדול לחבר'ה הטובים מקריית חיים ,מחדרה ,מנתניה ומכפר- גלים .הם מחכים למשפטי בזק שיחרצו את גורלם. בדגניה ב' לא יודעים איך לקבל את ההתרחשות – לצחוק ,לבכות ,ללחוץ להחזיר את העצורים לעבודה בענפי המשק ,או לתמוך במהלך הצבאי שפתאום דורש התייחסות רצינית. מחנה הנח"ל ודגל ישראל ,במרכזו ,בין הצריפים. 11 על המעשה שהיה מספר איתמר זהרוני ,החבר שלי וחבר גרעין "יחדיו": היינו כ 20-בנים במחלקת הנח"ל בדגניה ב' .במהלך מסע אימונים הגענו לעימותים עם מ"מ המחלקה ,וזה לא היה חדש .לאורך זמן התנהגות המ"מ היתה חריגה לעומת מפקדים במחלקות נח"ל אחרות .לאחר האימון ,יצאנו למסע ארוך וקשה ,שהחל בקרני חיטים והסתיים במחנה כנרת .הלכנו קרוב לשלושים ק"מ .לייעד הגענו סחוטים ,מותשים ,כמעט בזחילה ,כאשר כל הציוד על גבינו .בשעת ערב מאוחרת ,כשהגענו למחנה 902במושבת כנרת ,דאגנו שיבואו לאסוף אותנו מדגניה ב' בטרקטור ועגלה .להפתעתנו גם שני אנשי הסגל עלו על העגלה .אחרי נסיעה קצרה ,בערך מול בית-ירח ,עצרנו את הטרקטור ואמרנו שיש על העגלה שני אנשים מיותרים ועליהם לרדת ממנה .איש לא ירד .לאחר דקה הבהרנו להם שעליהם לרדת .לאחר דקה נוספת עזרנו להם ,בצורה תקיפה ,לרדת מן העגלה .פשוט ,שני חבר'ה סחבו אותם ברגליהם ומשכו אותם למטה .אחרים זרקו בעקבותיהם גם את הציוד שלהם .בתחושת ניצחון המשכנו לצריפי הנח"ל בדגניה ב'. במהלך הלילה הסגל דיבר עם מג"ד מחנה כנרת ,ובבוקר כל הבנים נלקחו למעצר ועמם מזכירת הגרעין ,כרמלה ז"ל. למיטב זכרוני היינו גרעין הנח"ל הראשון שמרד במהלך תקופת הכשרה בקיבוץ. חוזרים ממסע ומגיעים מותשים למחנה בדג"ב איתמר ויוניש ז"ל ,שנהרג במלחמת ששת הימים במשפט בזק נשפטתי למעצר בגדוד למשך 10ימים ,במהלכם חל ליל הסדר .היו חברי גרעין שנשפטו לימי מאסר בכלא ,6עד 35ימים ,ביניהם כל מזכירות הגרעין מכיוון שלא היתה אפשרות להוכיח מי פעל והפעיל את תכנית המרד .הם נלקחו לכלא מיד אחרי משפט הבזק .גם את מזכירת הגרעין עצרו במחנה ,902במושבת כנרת. לאחר שנים שמעו חברי גרעין "יחדיו" צד אחר וחשוב לסיפור. המקשר והאחראי לגרעין בדגניה ב' היה יורם רם ז"ל. הוא סיפר ,וזו עובדה ,שממפקדת הנח"ל דרשו לפרק את הגרעין ולפזר את החיילים בבסיסים שונים .מנגד – מקיבוץ מעין-ברוך (קיבוץ היעד) ומדגניה ב' ניסו למנוע את רוע הגזרה .מאיחוד הקבוצות והקיבוצים ,העלו הצעה לדרוש שכל הגרעין יחתום עוד חצי שנה קבע בצבא וכולם ילכו ל"מבצע ביעור הבערות בדימונה". בני הגרעין אחרי מסע .מאחוריהם בית אלישבע ואחד הצריפים הלחץ היה כבד .מזכירת הגרעין נפגשה עם סנטה יוספטל (אז – מזכירת האיחוד) ,גם אלחנן ישי (ראש אגף הנוער והנח"ל) ויצחק נבון (לימים נשיא המדינה ואז בכיר במשרד הביטחון במחלקת חינוך למבוגרים) היו בין הלוחצים למנוע את פירוק הגרעין והדוחפים את הגרעין לצאת לדימונה ובכך לשמור אותם "יחדיו". 12 למחרת ליל הסדר ,כאשר הקוצרים הניפו את החרמשים בטקס העומר בשדה השיבולים בדגניה ב' ,נסענו בטרקטור ועגלה למושבת כנרת .עצרנו על יד הדשא מול המחנה .בנות הגרעין במדים נקיים ומגוהצים ואנחנו – חברות וחברים של הנחלאים והנחלאיות בבגדים אזרחיים .התיישבנו על הדשא וחיכינו לבואם של העצורים .הם יצאו משער קטן ,לבושים במדי-עבודה מקומטים ומשלומפרים. בשקט ובכבדות התחילו החבר'ה לדבר .לדון .לעלות חששות וכעסים .ישיבת גרעין לא שגרתית. חברי הגרעין התלבטו מאוד ,מכיוון שהיו הרבה בעיות עם הצבא ולא רצו למשוך את תקופת השירות הצבאי עוד יותר. לבסוף החליטו לחתום. לאחר שחרורה מהמעצר נסעה מזכירת הגרעין לכלא 6להחתים את החברים הכלואים שם .זה היה מראה משונה עד גיחוך – חיילים כלואים חותמים על המשך שירות קבע. בחטיבת הנח"ל ניסו להסיק מסקנות ולמנוע התנהגות כזו בעתיד – הן של גרעיני הנח"ל והן של המפקדים .לכל מחלקה נשלח דף אזהרה ובו סיפור המעשה ,העונש וההתרעה למען יילמד הלקח מ"מרד גרעין יחדיו" באפריל .1965 וכך ,מדגניה ב' עברו חברי גרעין "יחדיו" לדימונה ,ללמד עולים חדשים מבוגרים עברית ,להדריך ילדים במשחקים ובתרבות .להיות דוגמה לחיקוי ...אך זה כבר סיפור אחר. אמנון מישר – בן דגניה ב' ואז חבר של מירהל'ה מספר על הרקע לאותו אירוע: לא הייתי נוכח באותו אירוע בו ננטש המ"מ ונשאר בודד ועזוב על הכביש .ויחד עם זאת – דבר מאותו אירוע לא הפתיע אותי ,ולמען האמת הכל היה צפוי .גם אם ביומני גרעין "יחדיו" מסומן חודש אפריל כחודש בו עוצבה דמותו של הגרעין עם חומר גלם לעשרות שנים של סיפורים ,הרי שאת הכתובת על הקיר ראיתי כבר מספר שבועות לפני אותה תקרית .כמ"פ צעיר הגעתי לצריפי הנח"ל ,במדים ודרגות אחרי תקופה ממושכת של שירות מילואים ,לקרוא לאשתי לעתיד מירהל'ה הלוי .במרכז המחנה עוצר אותי המ"מ כולו כעס ותוקפנות .במילים בוטות אסר עלי לקרוא לה ללא קבלת אישור ממנו ...וואי ...פגישה זו יושבת אצלי בזיכרון ,חדה ובהירה כאילו התרחשה רק אתמול. חברי "יחדיו" על הדשא בין צריפי הנח"ל בדג"ב מאחר ושנינו היינו במדים ועם דרגות ,הרשיתי לעצמי להגיב בחריפות ובתקיפות לדבריו: "תשמע ",אמרתי לו "בזה הרגע אתה יורד ממירהל'ה ומתרחק מדלת אמותיה "...לקחתי נשימה, הרגעתי את האופי הג'ינג'י שבי והמשכתי" :המפקד המ"מ ,לפי מה שאני רואה וקולט הרי שמזמן לא אתה המנווט ומוביל את העגלה ,המושכות בידיים אחרות .במקום להפגין מנהיגות על מירהל'ה תתחיל לפעול להחזרת המושכות לידיך ,לפני שיהיה מאוחר ותמצא את עצמך ללא חיילים ומחוץ לעגלה"... עברו מספר שבועות מאותה שיחה וכמו בתיאטרון יווני ,כאשר הקהל יודע את הסוף והגיבור הטרגי הולך אל קיצו מבלי לדעת ,כך בדיוק אירע באותה תקרית שנכנסה לפנתיאון ולהיסטוריה של גרעין "יחדיו". נזכרה ,ראיינה וכתבה :רינה זהרוני 13 לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה – 70שנים – אירועים באפריל 1945לקראת סוף מלחמת העולם השנייה 4 באפריל -מחנה הריכוז אורדרוף ,שהוא חלק ממחנה בוכנוואלד משוחרר .זהו מחנה הריכוז הראשון המשוחרר על ידי כוחות ארצות הברית 4 באפריל -מלחמת העולם השנייה :שחרור הונגריה על ידי הצבא האדום 5 באפריל -המלחמה הקרה :מנהיג יוגוסלביה טיטו ,חותם הסכם עם ברית המועצות המאפשר לכוחות ברית המועצות להיכנס לשטח יוגוסלביה 11 באפריל -צבא ארצות הברית משחרר את מחנה הריכוז בוכנוואלד 13 באפריל -הצבא האדום משחרר את וינה 15 באפריל -מחנה ברגן-בלזן משוחרר על ידי בעלות הברית 23 באפריל -הצבא האדום מגיע לפאתי ברלין 24 באפריל -היינריך הימלר נפגש עם הדיפלומט השבדי פולקה ברנדוט ומציע את כניעת גרמניה הנאצית לארצות הברית ולבריטניה אך לא לברית המועצות .הצעתו נדחתה על ידי מנהיגי בעלות הברית 25 באפריל -כוחות ברית המועצות וארצות הברית נפגשים על נהר האלבה ,ובכך חוצים את גרמניה לשניים 26 באפריל -קרב באוצן ,מתקפת הטנקים האחרונה של גרמניה הנאצית שהצליחה 28 באפריל -בניטו מוסוליני מוצא להורג יחד עם פילגשו 29 באפריל -האוגדה ה 45-של הגייס השביעי של צבא ארצות הברית משחררת את מחנה הריכוז דכאו 29 באפריל -הצבא הגרמני באיטליה נכנע לכוחות בעלות הברית 30 באפריל -אדולף היטלר ואשתו אווה בראון מתאבדים בבונקר בברלין 30 באפריל -מליטון כנתריה מניף את דגל הניצחון הרוסי מעל הרייכסטאג אז גם יצא שלום קופר אל החופש .ב ,3.5.1945 -אחרי שנים בהן שרד את הנורא מכל –בגטו לודז' ,במחנה ההשמדה אושוויץ ,במחנות עבודה ובמסעות ברגל תחת שמירת חיילים גרמניים.ב 3-במאי 1945נפל שלום קופר בזרועותיו של קצין אנגלי והרגיש חופשי. על כך סיפר בספרו "ואני המשכתי ללכת"" :בבוקר נשמעו צעקות :הגרמנים הסתלקו!!! הם השאירו אותנו ...אין יותר שמירה ,לא שומרים עלינו"... איז'ו – חניכי מבית היתומים במרישין ,שנלקח באקציה ולאחר זמן נפגשנו באושוויץ ואז ,כשראיתי אותו ,נשבעתי שלכל מקום אליו אלך הוא יהיה אתי – עתה ,הוא מחזיק בידי ואנחנו הולכים עם עוד אנשים ,מתנודדים בדרך אל הכביש .מפעם פעם חולפות על פנינו מכוניות של צבא אחר .אנשים לבושים במדים אחרים מנופפים לנו בידיהם לשלום ידידותי .בצדי הדרך עומדות קבוצות גדולות של חיילים גרמניים וסביבם חיילים אנגלים. 14 הגענו לחצר עם ביתנים גדולים ,בהם זרוקים מדים .הצעתי שנסתתר למשך הלילה ובבוקר נראה מה קורה סביבנו .נכנסנו לבית ,זה היה קסרקטין גרמני .עלינו במדרגות ובאחד החדרים ראינו מדים של חיילים גרמנים .הסתכלנו על עצמנו .ראינו את בגדינו המטונפים ,שחורים משבועות וחודשים שלא נּוקו. זרקתי מעליי את הבגדים ,לבשתי מכנסיים ,חולצה ומעיל של גרמני .כמוני עשו גם האחרים. הסתכלנו זה על זה וצחקנו על מראנו במדים של אויבינו הגדולים ביותר .בבוקר הסתכלנו החוצה וראינו חיילים גרמנים מובלים ,ראינו שהם שבויים. הורדתי מעליי את המעיל וכמוני עשו גם האחרים ,רק שלא יחשבו שאנחנו חיילים גרמניים כשאנחנו לבושים במדים האלה ...מצאנו שם משהו אחר ללבוש .סוודר ישן אך נקי וירדנו למטה. התחלנו ללכת. ידענו שמעכשיו אנחנו חופשיים. אני הולך ומתנודד .אני רואה חייל קרב אליי ,והוא פותח את זרועותיו אליי ואז נפלתי לזרועותיו. אני רק זוכר שפרצתי בבכי .הוא אוסף אותי ,מחבק אותי ,ואני חושב על הוריי שלא הגיעו לרגע הזה. איני יודע אם בכיתי משמחה ,אבל זה היה הרגע שהרגשתי שאני חופשי. החייל נתן לי חפיסת שוקולד והראה לי את הכיוון אליו ללכת .החיילים התחילו לאסוף את כל השרידים ,את כל האנשים שנשארו .למחרת השחרור חילקו אותנו לכל מיני בתים. משקלי היה כשלושים קילוגרמים. גם היום 70 ,שנים אחרי אותו יום ,שלום קופר נסער כשהוא מספר על אותו יום .והוא מוסיף – "והנה ,היום ,אני ממשיך ,כל הזמן ממשיך"... בימים אלה קיבל שלום ספר מ"יד ושם" – "לחיות וללמוד – החינוך היהודי בפולין ובליטא בתקופת השואה .קובץ תעודות" בין דפי הספר מסופרים סיפוריהם של שלום ורבקה קופר ופעולותיהם החינוכיות עם ילדים ונוער בימי השואה – שלום כמדריך בבית יתומים במרישין שבגטו לודז' ,ורבקה בתנועת 'עקיבא' בקרקוב. שלום קופר עם ילדים בארכיון – 2010 זו הזדמנות לברך את שלום ליום הולדתו ה 97-בבריאות טובה ושימשיך בעניין ובסיפוק בכל שהוא עושה. רשמה :רינה זהרוני 15 מזל טוב... לגלית וניני ,תם ונעם כוכבי ,להולדת הבת. לכל המשפחות בדגניה ב' ובחוץ \ שלל ברכות ושירבו השמחות! במלאת שנה לפטירתה של טובה דהאן נקיים מפגש לזכרה ביום רביעי, חוה"מ פסח ,י"ט בניסן8.4.2015 , במועדון האירוח הכפרי. התכנסות ב.16:30- הזמנה הכנרת יפה מתוך יופיים של הנלבבים שעל חופיה התהלכו הנוף זוכר אותם... לא נשכחו" לוי בן-אמיתי לכל מוקירי זכרם של שושנה ועמינדב ישראלי ז"ל הנכם מוזמנים למפגש חברים בדגניה ב' עם צאתו לאור של הספר "על שפת ים כנרת" המוקדש לזכרם המפגש (שנדחה) ייערך בשבת י"ג באייר תשע"ה ,2.5.2015בשעה 12:00 בחדר האוכל בדגניה ב' כל מזמיני הספר יקבלוהו במקום וכל המעוניינים לרכשו יוכלו לקבלו תמורת ₪ 120לכל עותק נשמח לראותכם עמנו תכנית המפגש: .1התכנסות ,כיבוד קל .2פתיחה – נגינת חליל – שאול ארקינד ומוהיני בוורמן .3דברי פתיחה – חיים בייטנר .4שירה בצוותא עם טוביה נאור והאורגן .5קטעי קריאה מתוך הספר "על שפת ים כנרת" .6שיח-חברים על ימי בית-החינוך עם שושנה ועמינדב .7שירה בצוותא עם טוביה נאור והאורגן .8דברי סיכום ופרידה להתראות! בברכות – הוועדה המארגנת בקבוצת דגניה ב' 16 הנפטרים בדגניה ב' בחודש אפריל יוסף גלעדי רות תבורי (המר) ישראל (ישק'ה) ברוך אילה גתי אהרון עמיאל זליג גונן יצחק כהן רחל גל נפתלי קליימן חיים כץ אליהו (אלצ'יק) עמישב ברכה כהן שרה צור בת-שבע עשת מאיר כץ טובה דהאן אמה רידנר אסתר בלומנפלד רפאל קרוצ'יק יואח שפיגלגלס ישראל גתי א' בניסן תשע"ד כ"ה באדר ב' תשל"ח ה' בניסן תשמ"ז י"ח בניסן תשנ"ט כ' בניסן תשנ"ט כ"ד בניסן תשס"ב י"ט בניסן תשל"ז ג' בניסן תשע"א י"ד בניסן תשי"ב י"א בניסן תשמ"ז כ"א בניסן תשנ"ו י"ד בניסן תשל"ט א' באייר תשנ"ד כ"ד בניסן תשנ"ו ז' באייר תשט"ז כ"א בניסן תשע"ד י"א בניסן תשנ"ט כ"ט בניסן תשס"ו י"ט בניסן תש"ח י"ב באייר תש"מ כ"ו בניסן תשמ"א 1.4.2014 3.4.1978 4.4.1987 4.4.1999 6.4.1999 6.4.2002 7.4.1977 7.4.2011 9.4.1952 10.4.1987 10.4.1996 11.4.1979 12.4.1994 13.4.1996 18.4.1956 21.4.2014 27.4.1999 27.4.2006 28.4.1948 29.4.1980 30.4.1981 יהי זכרם ברוך. 17 יומן נעורים :המצביעים לראשונה! בבחירות שזה אך התקיימו ב 17.3.15-הצביעו כמה שיכונאים שזו להם הופעת הבכורה בקלפי. כתבתנו יצאה לשטח כדי לתהות על קנקנה של חוויית הבחירות שלהם: מאור רוטמן: לקלפי הגעתי בעשר בבוקר ,אחרי שאבא העיר אותי ,כדי שאספיק להצביע לפני העבודה .האם התלבטת קודם? לא .הצבעתי למחנה הציוני כי לדעתי הם המפלגה הראויה היחידה שיכולה להחליף את השלטון .מה מצביעים בבית? אותו דבר. מה דעתך על תעמולת הבחירות? לא אהבתי .זה התנהל כמו ערסים בכדורגל שעסוקים בלקלל את הקבוצה היריבה ,במקום לשכנע למה להצביע בעדם. מה הרגשת לאור התוצאות? התבאסתי. מה היתה חוויית הבחירות עבורך? לא היתה לי הרגשה יותר מדי מיוחדת. מטר טרומן: הגעתי לקלפי סביב .9:00ידעתי מראש שאצביע בוז'י ,בעיקר כי רציתי שביבי ילך ,וגם כי הוא מייצג את דעתי בתחום החברתי-מדיני. גם בבית שלי תומכים בבוז'י .התוצאות ? מאכזבות. מה היתה חוויית ההצבעה עבורי? באתי ,הצבעתי ,הלכתי יעל בן שלום: הגעתי לקלפי בסביבות ,16:00אחרי חזרות לריקודים של מסיבת סיום יב'. התלבטתי בין מר"צ למחנה הציוני ,אבל בסוף בחרתי באפשרות השניה ,כי יש יותר סיכוי שהם יעשו שינוי .גם בבית כולם הצביעו ככה. דעתי על מערכת הבחירות? היו יותר מדי התנגחויות אישיות בעת התעמולה וזה היה מביך. התוצאה? חבל שביבי זכה .עצוב מאוד ,אכזבה גדולה. מה היתה חוויית הבחירות עבורי? ראשונית ,מרגשת ,נחמדה .נקווה שבפעם הבאה נעשה שינוי! ונאמר אמן. רשמה :אפרת לויטן 18 מי אמר באונטי ולא קיבל?? אז חיפשתי מתכון כשר לפסח וגם מרשים וגם יפהפה וגם קל להכנה וגם טעיםםםםם וגם באווירת החג ,וגם לא מכיל מצות או אפילו קמח מצות לאלה שאינם מחבבים אותם וגם לא יקר .והנה לכם מצאתי אחד כזה! אה ,שכחתי לציין גם את הלא-נורא-כל כך-מבחינה-קלורית. לא להיבהל בבקשה מכל השלבים! כולם פשוטים למדי והתוצאה הסופית ממש מנצחת. אז קדימה ,צאו לטיול במטבח ומבטיחה שזה יקח אפילו פחות מ 40שנה,אה ,סליחה 40 -דקות התכוונתי שיהיה חג אביב שמח, שלכם ,שירה קורנפיין טארט שוקולד וקוקוס כשר לפסח ללא אפייה מרכיבים: לתחתית: 1.5 כוס תערובת אגוזי מלך ,שקדים ואגוזי פקאן (אפשר רק מסוג אחד( 150 מ"ל שמנת מתוקה 250 גרם תמרים בוואקום (חצי אריזה( 150 גרם שוקולד מריר לגאנאש: 2 כפות שמן קוקוס 2 כפות דבש /אגבה לקישוט: תותים טריים ,פרוסים לשכבת הבאונטי: 250 מ"ל שמנת מתוקה (מיכל) לגרסת פרווה -שמנת צמחית וחלב קוקוס במקום חמאה 0.5 כוס סוכר 50 גרם חמאה 3 כוסות שבבי קוקוס 19 שבבי קוקוס עלי נענע אופן ההכנה: .1מכינים את גאנאש השוקולד :בסיר קטן על אש נמוכה מחממים את השמנת המתוקה כמעט עד לרתיחה .מכבים את האש ומוסיפים פנימה את השוקולד .מערבבים בעזרת מרית עד שמתקבל גאנאש חלק ואחיד .מעבירים את הגאנאש לקערה ,מכסים בניילון נצמד ומקררים במקפיא ,לפחות במשך חצי שעה. .2מכינים את תחתית התמרים והאגוזים :מרסקים את האגוזים במעבד מזון עד שמתקבלת תערובת עם גושים קטנטנים .מוסיפים את התמרים בטמפרטורת החדר ומערבבים שוב. מוסיפים את שמן הקוקוס והדבש ומערבבים בפעם האחרונה עד שמתקבלת תערובת אחידה ודביקה. .3מרפדים תבנית האינגליש קייק בניילון נצמד. .4מעבירים את תערובת התמרים והאגוזים לתבנית ,מהדקים היטב בעזרת האצבעות או תחתית כוס ומיישרים .מעבירים את התבנית למקפיא לחצי שעה לפחות. .5מכינים את שכבת הבאונטי :בסיר קטן על אש נמוכה מחממים תוך ערבוב את השמנת המתוקה ,הסוכר והחמאה עד שהחמאה נמסה .מכבים את האש ,מוסיפים לסיר את שבבי הקוקוס ומערבבים בעזרת כף עד שכל הקוקוס נטמע בתערובת. .6מוציאים מהמקפיא את התבנית עם תחתית הטארט ומעבירים לתוכה את תערובת הקוקוס. מהדקים היטב בעזרת האצבעות ומיישרים .מכסים את התבנית בניילון נצמד ומעבירים בחזרה למקפיא לפחות לחצי שעה נוספת. .7מכינים את הגאנאש המוקצף :מוציאים מהמקפיא את הקערה עם הגאנאש ומקציפים אותו במיקסר במשך כמה דקות .מעבירים לשקית זילוף עם צנטר חלק ומשאירים מחוץ למקרר. .8מקשטים את הטארט :מוציאים את התבנית מהמקפיא ,משחררים את הטארט ומסירים את הניילון הנצמד .במידת הצורך מיישרים את הקצוות בעזרת סכין .מזלפים מעל שכבת הקוקוס את הגאנאש המוקצף ומקשטים בתותים הטריים ,שבבי הקוקוס ועלי הנענע. .9חותכים לפרוסות ומגישים (בטמפרטורת החדר) .שומרים בכלי אטום במקרר. 20 הרהורים מפראג: אחרי אופוריית פורים מגיע רגע ההתפכחות .היו לי לא מעט רגעים שכאלו בזמן האחרון. אני מדלג על הבחירות ותוצאותיהן ורק אומר שלהבדיל מרבים אחרים במחנה שלי אני לא מתכונן ללבוש שק ולהוסיף אפר לקשקשי ראשי .ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של הבטחות שאכזבו ואכזבות שהפתיעו ולכן מרה שחורה מיותרת מבחינתי – סוף דיון. הארות אחרות תקפו אותי דווקא בנסיעה מחוץ לגבולות הארץ .הבטחה גדולה (על פניו) שנהפכה לאכזבה ,שהתגלתה כחוויה מעשירה ביותר. הסיפור הוא שתכננו לנסוע לפראג כדי לראות הופעה של פול סיימון (זה היהודי הנמוך מימין בצמד סיימון וגרפונקל) ושל סטינג ,לשעבר סולן להקת פוליס למי שעוד זוכר. הבטחה גדולה באמת רק שיום לפני הנסיעה יידעו אותנו שסטינג שוכב מצונן בניו יורק וההופעה מבוטלת .יש הופעה בקראקוב והופעה בברלין -אבל לשם לא מתאים לי לנסוע – אני מפחד ממחנות ריכוז ,מגרמנים ופולנים (יש למישהו מושג למה?). אז טסנו לפראג כנגד כל היגיון וזה התחיל בטיסה של טורקיש איירליינס שנראתה לי הימור מופרע ולא אחראי ודווקא התגלתה כחוויה נהדרת .הם נחשבים לאחת החברות הטובות בעולם היום ובצדק .באמת תענוג על אף כל מה שאנו חשים כלפי הטורקים וארדואן טאיפ שלהם. נקודת אל חזור: יש רגעים בחיים שבהם אתה יודע שזהו .לא תוכל יותר לחזור אחורה כי חצית את הנקודה הקריטית. אחד הרגעים האלו תוקף אותי תמיד ובעצמה מצמיתה כשהמטוס רץ על הראן ווי במהירות עצומה ואתה יודע ששום דבר ,גם אם תכנס להיסטריה ,כבר לא יעצור אותו בשעטה שלו אל עבר הבלתי ידוע( .מקסימום תקבל סטירת הרגעה מאחת הדיילות). אני אוחז בפחד במסעדי הכיסא כשהחגורה חונקת אותי למושב ושואל את עצמי שאלה אחת ענקית: האם יכול להיות שבין כל אלו הטסים אתנו כעת ,אני בר הדעת היחיד שמבין את חוסר ההיגיון ואת הסכנה שגלומה בציפור המתכת הענקית הזאת שעולה כרגע לשמים כנגד כל הגיון בריא? אז נכון שטכנית ,מתמטית והנדסית זה עובד ועובד יפה אפילו אבל עדיין -כל פעם מחדש זה נראה לי כפלא הגדול מכולם. תחשבו על עוד נקודות אל חזור בחיים – לא פשוט אבל הנה כמה דוגמאות :תינוק שהוציא את ראשו מבטן אמו למשל – כבר לא יחזור פנימה .מילה שנאמרה בפומבי ויצאה משליטתנו .מייל שנשלח בטעות לכתובת לא נכונה ,ויש עוד דוגמאות שכל אחד יכול למצוא עם עצמו. הקלות הבלתי נסבלת: זה חלק משם ספרו של מילן קונדרה הסופר הצ'כי .בפראג עברתי שתי חוויות מעוררות מחשבה. אחת היתה ביקור ברובע היהודי .בכניסה יש פסל של פרנץ קפקא .אני מודה שאפשר מהר מאוד להיכנס ל mood-קפקאי כשהשמיים אפורים חמישה ימים ברציפות .אבל זה לא העיקר כי העיקר הוא ציורי הילדים שנשארו והוברחו מטרזין. 21 זה משהו מטלטל עד אימה .כשאתה יוצא משם רועד ורוצה להיכנס לביקור בבית הכנסת המחודש אז זקנה מרושעת עם הבל שום מהפה מוציאה אותך החוצה בגסות כי הכרטיס שרכשת הוא רק לארבעה בתי כנסת בלבד וזה החמישי כבר... באף כנסייה לא הרגשנו כל כך לא במקום כמו בבית הכנסת ההוא בפראג. החוויה השנייה היתה הקרבה לריח והוויית הקומוניזם .מעולם לא הייתי כה קרוב למקור עם קרינה קומוניסטית (ואל תקפצו לי עם הקיבוץ כרגע) כמו בפראג ,שמשוחררת רק 25שנה מהסיוט הזה. מוזיאון הקומוניזם בנוי כך שאפילו בשירותים אתה מרגיש כמו בחדר מתים .פשוט לא נתפס איך חיים ככה ועוד שורדים. לצ'כים יש חוש הומור וזה ניכר במוזיאון אבל זה פרק בהיסטוריה העולמית שהוא כל כך עצוב ומיותר .על רעיון ,שביסודו יש משהו יפה 100 ,מיליון בני אדם קיפחו את חייהם רק כי אחרים דפקו אותו ברשעות ,בחמדנות ובשחיתות ובמוח שטוף אלימות. זה אולי מסביר את הפתיחה שלי ל"השקפה" הזאת ,כי שאתה רואה את האנשים בפראג שעדיין מתקשים לחייך ברחובות, שהם שקטים בצורה מוזרה ומאוד מופנמים – אתה חוזר ארצה ועוד 4שנים עם ביבי לא נראות לך כסוף העולם .רק שתשמר הדמוקרטיה ,ועם השאר נסתדר איכשהו בלי נדר. הביתה לפסח: טורקיש איירליינס החזירו אותנו הביתה באותה הנוחות שבה הם לקחו אותנו .ארוחות טובות, מקום לרגליים ושירות אדיב (אף אחת גם לא צרחה בטיסה שלנו שהיא רוצה שוקולד )...וגם הקונקשיין באיסטנבול היה מעניין בגלל הערב רב האנושי שמצאנו בטרמינל. השמש האביבית שחיכתה לנו אחרי חמישה ימי סגריר כבד ,היתה מבורכת מעבר למשוער עבורי שלא לדבר על הריח שבאוויר עם כל הפריחות ותחושת הדמוקרטיה והקלות הישראלית לעומת הכובד האירופאי מלא ההדר והמפחיד מדי לטעמי. פסח בפתח והוא מתחבר לי עם שני הנושאים העיקריים שעליהם כתבתי :חופש וחירות ,וגם יום השואה שמגיע תכף אחריו .חג החירות ייראה השנה מעט יותר משמעותי עבורי .אני אמנם לא אקריא את הקטע עם משה והסנה שאיבדתי לפני שנתיים (סיפור בפני עצמו) אבל גם בלעדיו אני אהיה מאושר לשבת בחדר האוכל שלנו וליהנות מאביב חופשי ,דמוקרטי ורחוק כל כך מטרזין ומ"האביב של פראג" הקרה... סיום קצת שונה: חבר קם בבוקר .מביט בראי ולא מתלהב ממה שהוא רואה .מביט מסביב בביתו שלו וגם כאן לא נופל מאושר ממה שרואות עיניו .יוצא החוצה מהבית ואעפס העולם נראה לו חדגוני ומשעמם .אז מה עושים? מה הבעיה – יש מסביב עוד חברים שאפשר עליהם להוציא תסכולים! הרי בשביל זה יש חברים – לא? כי פה -לא מסוכן לדבר (אין פה סוכני חרש ומלשינים) – זהו יופייה של הדמוקרטיה ואז מה אם מילה שנאמרה בקול כבר לא תחזור אל הפה לעולם... חג חירות שמח. עידן בן שלום. 22 ילדי גן ריפר וצוות הגן מתכוננים לפסח. חג פסח קרב ,וצוות הגן הכין ,ביחד עם הילדים ,את החג .במשך השבועיים האחרונים סיפר צ'וס הגנן לילדים מסיפורי התורה – איך בני ישראל הגיעו למצרים ,ומה עבר עליהם בתקופה שחיו במצרים ועבדו עבודת פרך. כדי להרגיש קצת עבודה קשה מה היא ,יצאו הילדים עם עגלות להביא קש ואדמה ,בכדי ליצור לבנים לטאבון בו יוכלו להכין מצות בימי הפסח .הילדים התלבשו במטפחות ראש וסחבו מריצות עמוסות אדמה וחציר. פתאום הגיע משה ,מלובש כמו בתקופת התנ"ך ,וקרא לבני ישראל" :באתי לעזור לכם בעבודה הקשה!"" .בני ישראל" חזרו לגן והחלו בעבודת הלבנים לטאבון ,שנמצא בחצר הגן .עבודה מלכלכת ומהנה עד מאוד. השבוע עוסקים הילדים ,ביחד עם הצוות ,בנקיונות ,בהכנת מצות וביציאת מצרים .במהלך השבוע ירדו הילדים לירדן .בנוסף נערכים הילדים ל"ליל הסדר" שיערך בגן ביום חמישי בצהריים. ילדי גן ריפר וצוות הגן מאחלים לכל בית דגניה ב' חג שמח וכשר! תודה לצוות הגן על העדכון והתמונות היפות. ילדי הגן בנו את מצרים העתיקה מחול ,אבנים ,מקלות ,בעלי חיים ועוד חומרי יצירה. 23
© Copyright 2024