‫גליון מס' ‪ ,25‬אפריל ‪ / 2015‬ניסן תשע"ה ‪http://www.degania-b.org.il‬‬
‫חג חירות שמח לכל קוראי העלון!‬
‫אביב בלב‬
‫מילים ‪:‬ברוריה שוייצר ‪ /‬לחן‪ :‬איסק דונייבסקי‬
‫מסימפוניה של צבעים מרנין הלב בפנים‪,‬‬
‫ממלא בבושם אביבי כל נים ונים‪,‬‬
‫עם ציוץ ציפור אביב בקרת‬
‫פעימות הלב עוצרת‬
‫נרקיסים ואיריסים שוזרת‪,‬‬
‫עם יופי של צבע‪,‬‬
‫מרהיב כל הטבע‪,‬‬
‫עם רקפות סגלגלות‬
‫בין אבנים מתגלגלות‬
‫וניחוחות מלוא החזה‬
‫אשרי אביב כזה‪.‬‬
‫לה‪-‬לה‪-‬לה‪-‬לה‪...‬‬
‫כשהאלמוגן צובע צמרתו אדום‪,‬‬
‫אז יודעים שהאביב הגיע כבר הלום‪,‬‬
‫והאיזדרכת הקשישה‬
‫שמלה ירוקה בחן לבשה‬
‫ותרדמת החורף חיש הברישה‬
‫עם יופי של צבע‬
‫מרהיב כל הטבע‬
‫וכליל החורש ההדור‬
‫ורוד חזק נופו שזור‬
‫והקידה השעירה‬
‫שבצהוב עטרה‪.‬‬
‫לה‪-‬לה‪-‬לה‪-‬לה‪...‬‬
‫מה בעלון?‬
‫משולחנו של יו"ר ועד ההנהלה – אגודה קהילתית‪.............‬‬
‫עושים תרבות‪................................................................‬‬
‫נוסטלגיה‪.....................................................................‬‬
‫מעט לעת ‪ -‬חברים כותבים‪..............................................‬‬
‫אצלנו בדגניה ב'‪............................................................‬‬
‫לזכרם‪.........................................................................‬‬
‫יומן נעורים‪..................................................................‬‬
‫אוכל‪...........................................................................‬‬
‫נקודה של השקפה‪.........................................................‬‬
‫חינוך‪...........................................................................‬‬
‫‪0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫‪8‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪21‬‬
‫‪23‬‬
‫חודש טוב וחג שמח לכולנו‪,‬‬
‫"אתם ואנחנו"‪ ,‬ביטוי שאני שומע מדי פעם על מדרכות הקיבוץ בכל הקשור למערכת היחסים בין‬
‫הקיבוץ לאגודה הקהילתית‪" .‬אתם ואנחנו" חוזר על עצמו במחשבותיהם ופיהם של אלו‬
‫המסרבים עדיין להפנים ולקבל את המהות והנוכחות של קהילת דגניה ב' החדשה‪.‬‬
‫בשנים האחרונות ישנו מאמץ קהילתי עצום עם מעורבות של חברות וחברים רבים לייצר פה‬
‫חברה אחת עם חיים מוניציפליים משותפים‪ ,‬מתוך הכרה והבנה שכולנו חיים באותו הישוב‬
‫ולכולנו אותן השאיפות למקום פורח‪ ,‬חי‪ ,‬תרבותי‪ ,‬תוסס ובטוח‪ .‬החזון הזה מתגשם הלכה‬
‫למעשה בזכות פעילות התנדבותית והמון רצון טוב של רוב האוכלוסייה‪.‬‬
‫לצד כל זאת ישנם בדגניה ב' אנשים הרואים באגודה הקהילתית איום המפר את שגרת החיים‬
‫שהייתה נהוגה בישוב במשך שנים‪ .‬תחושות אלו גורמות‪ ,‬בעיקר אצל אותם אנשים‪ ,‬לתחושות‬
‫מירמור ותסכול המשליכות לעיתים על האווירה הציבורית כולה‪ .‬היכולת להיות אופטימי‪,‬‬
‫להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה ולא רק לקוות שיהיה טוב אלא לעשות שיהיה טוב הן‬
‫תכונות כל כך חשובות בחיים האישיים בפרט ובחיי חברה בכלל‪ .‬מותר וצריך להתווכח על הדרך‪,‬‬
‫אך כולנו חייבים להיות מאוחדים סביב המטרה והחזון המשותפים‪.‬‬
‫דגניה ב' עברה ועוברת שינוי‪ .‬שינוי איננה מילת גנאי‪ ,‬וטמון בו הרבה מאוד תקווה למשהו טוב‬
‫יותר‪ .‬על מנת שהשינוי יעבור משלב התוכנית לשלב הביצוע צריך גורם אחד חשוב ומרכזי‪ ,‬צריך‬
‫אותנו‪ .‬בלעדינו שום דבר לא יקרה וה"אנחנו" השברירי הזה לא יתקיים אם ניתן להלך הרוח של‬
‫"אתם ואנחנו" לדכא ולדרדר‪.‬‬
‫חברות וחברים‪ ,‬יציאת מצרים התאפשרה מעל הכל בזכות הביחד‪ .‬ביחד איננו בהכרח אחד (זה‬
‫שמור רק לאלוהינו)‪ .‬חשוב לשמור על מגוון דעות‪ ,‬רעיונות ושאיפות‪ ,‬אך כל אלו נסובים בסופו של‬
‫יום סביב רעיון משותף‪ ,‬ועל מנת להגשימו ‪ -‬עשו מאמץ והשתמשו פחות במילה "צריך"‪ ,‬בואו‬
‫ותגידו‪" :‬אני אעשה"‪ ,‬כי הטוב אף פעם לא קורה מעצמו‪.‬‬
‫שימשיך להיות לנו נפלא ומשם רק ילך וישתפר‪.‬‬
‫חג נהדר לכווווולנו‬
‫ניר אלפרט‬
‫‪1‬‬
‫שלום‪,‬‬
‫חודש מרץ עבר לו ואיתו פורים גדוש במיוחד‪ .‬בתרומתם הגדולה של ‪ 3‬צוותי פורים שונים נהנינו‬
‫מתהלוכת פורים מקסימה‪ ,‬מיריד משעשע ומושקע‪ ,‬מהצגת התיאטרון "ברטה המפלצת" שלא‬
‫הייתה מביישת גם את בית לסין ! ולקינוח חגגנו במסיבת פורים למבוגרים (בתוספת‬
‫השיכונאים) עד דלא‪-‬ידע‪ ,‬מהנה וכיפית במיוחד!‬
‫מימין‪ :‬ילדי הגן ו‪-‬א' משחקים ביריד‪ .‬משמאל‪ :‬אמירה כנעני נלחמת במפלצת ברטה ‪ .‬צילום‪ :‬עידו שילה‬
‫תודה ענקית לצוותים החרוצים שתרמו מזמנם וממרצם למען הקהילה‪ ...‬תודה רבה!‬
‫צוות פורים ילדים‪ :‬שרון אלפרט‪ ,‬נעמי אלקבץ‪ ,‬יפעת גונן – בן ענת‪ ,‬אנה לובין ארביטי‪ ,‬אפרת ענבי‬
‫חי ורוני שפר‪.‬‬
‫צוות ההצגה בניצוחן של מרגלית קניג הבימאית‪ ,‬עדי ניסנבאום נוי המפיקה‪ ,‬ושרון אלפרט על‬
‫התאורה והאבזרים‪.‬‬
‫צוות פורים בוגרים‪ :‬יעל קלי‪ ,‬מעיין בוברוב‪ ,‬סיון ליבר‪ ,‬תומר ביסקר‪ ,‬ואור שוורצבורד‪.‬‬
‫חוגגים במסיבת פורים מבוגרים‬
‫‪2‬‬
‫תודות לפורים‪,‬‬
‫לכל מי שעמל‪ ,‬טרח‪ ,‬עזר‪ ,‬פיזית ונפשית ‪-‬‬
‫המסיבה לא היתה יכולה להתקיים בלעדיכם‪.‬‬
‫המון המון תודה‪.‬‬
‫תודות מיוחדות לאמציה‪ ,‬יגאל‪ ,‬לאיתן‬
‫ולאורית‪.‬‬
‫לסמוד‪ -‬על ארגון האוכל במסיבה‪.‬‬
‫וכמובן לאוריה ‪ -‬היה פשוט כיף להכין איתך‬
‫את החג‪ ,‬תודה על האיכפתיות‪ ,‬המעורבות‬
‫והרוח הטובה‪.‬‬
‫נתראה בשנה הבאה‪ ,‬בשמחה וצהלה‪,‬‬
‫מכולנו בצוות פורים מבוגרים‪.‬‬
‫לפנינו חודש אפריל גדוש עוד יותר בפעילויות וחגים‪.‬‬
‫ליל הסדר‪ ,‬טקס העומר‪ ,‬מימונה‪ ,‬יום הזיכרון‪ ,‬ערב ויום העצמאות‪.‬‬
‫הצוותים הרלוונטים כבר עמלים‪ ,‬בוחנים אפשרויות והוגים במוחם את החגים והטקסים‪.‬‬
‫זו ההזדמנות לבקש מהקהילה לשתף פעולה ולהיענות ולתרום מזמנכם למען הצלחת אירועי‬
‫התרבות‪.‬‬
‫במוצאי שבת‪ ,11.4.15 ,‬מוצאי חג הפסח השני ‪" -‬המימונה" נארח למופע מוסיקאלי ‪ /‬תיאטרלי‬
‫איכותי ביותר את "שירים באשדודית"‪.‬‬
‫כינוס בשעה ‪ 19:30‬ברחבת חדר האוכל‪ .‬כיבוד ואווירת מימונה מובטחים‪ .‬תחילת מופע ‪.21:00‬‬
‫בתוך חדר האוכל‪.‬‬
‫המופע ללא ילדים‪ ,‬כניסה מגיל בית ירח ומעלה‪.‬‬
‫‪https://www.youtube.com/watch?v=kHxDlhwdTnU&feature=youtu.be‬‬
‫תודה רבה‪,‬‬
‫אוריה גלעדי‪ ,‬תרבות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫מספר הקהל לחודש ניסן ‪ -‬אפריל‬
‫לפני ‪ 60‬שנה – ניסן‪-‬אפריל תשט"ו – ‪– 1955‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫נתקבלה הצעה להעסיק יחד עם שאר המשקים‪ ,‬מומחים לטי]ול בילדים קשיי‪-‬חינוך‪.‬‬
‫חלק מעצי חורשת האורנים שעל המדרון מול הירדן נשרף כתוצאה מאי‪-‬זהירות‪.‬‬
‫חברנו נתן ס‪( .‬סלע) נפצע בחזהו‪ ,‬בשמירת לילה‪ ,‬בחצר‪ ,‬ע"י גנבים שפרצו את המתפרה‪.‬‬
‫בגלל החורף החם גדלה סכנת הנחשים‪ .‬ע"י חדר‪-‬האוכל החדש נתגלו שמונה נחשי צפע‪.‬‬
‫גם השנה רבו האורחים שהסבו אתנו ל"סדר"‪.‬‬
‫לפני ‪ 50‬שנה – ניסן‪-‬אפריל תשכ"ה – ‪– 1965‬‬
‫‪ ‬חדר המלאכה נחנך במקום המטבח הישן‪ ,‬שישמש‬
‫את חברת הנוער ואת החוג למלאכה של החברים‬
‫וילדי ביה"ס‪.‬‬
‫‪ ‬בנות עמק הירדן השתתפו בצעדה השמינית שלהן‬
‫וכרגיל הלהיבו את השופטים והקהל הירושלמי‪ .‬שש‬
‫פעמים זכתה קבוצה זו במקום הראשון‪.‬‬
‫‪ ‬נתקבלה הצעת ועדת החברה להגדיל תקציב החבר‬
‫ולהעמידו על ‪ 115‬ל"י לשנה‪.‬‬
‫ביניהן נראות בתמונה מדגניה ב'‪:‬‬
‫מרגלית צפתי‪ ,‬צביקה קלי‪ ,‬רבקהל'ה דרור‪ ,‬שולה גפן‪.‬‬
‫לפני ‪ 40‬שנה – ניסן‪-‬אפריל תשל"ה– ‪– 1975‬‬
‫‪ ‬סיכום מסקנות חוגי הבית – החוגים שהתאספו בשבועות האחרונים הקיפו כ‪70% -‬‬
‫מהחברים‪ .‬התבטאו בהם חברים רבים והוצעו הצעות שונות לשיפור המצב החברתי‬
‫והשירותים‪ .‬נבחרה ועדה שתיישם את המסקנות‪ ,‬לפחות חלקן‪ ,‬שנתקבלו בחוגים‪.‬‬
‫‪ ‬פסח – סדר פסח היפה והמסורתי נערך בחדר‪-‬האוכל‪ ,‬שהיה מלא‪ ,‬כרגיל‪ ,‬חברים‪ ,‬ילדים‬
‫ואורחים בסדר מופתי כשאווירת החג אופפת את‬
‫כל המסובים‪ .‬טקס קציר העומר לּווה בתהלוכה‬
‫ססגונית של הציבור‪ .‬כל ימי החג והערבים היו‬
‫"תפוסים" באירועים שונים בבית ובסביבה ע"י‬
‫פסטיבל עין‪-‬גב‪.‬‬
‫‪ ‬בליל הסופה בעמק קרס תומר גבוה ויפה באמצע‬
‫חצר המגורים‪ .‬למזלנו הוא נפל בלילה על‬
‫המדרכה ולא גרם נזק לרכוש ולחי‪.‬‬
‫קוצרי העומר ובראשם בכיר הקוצרים – בן‪-‬ארצי‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫לפני ‪ 30‬שנה – ניסן‪-‬אפריל תשמ"ה – ‪– 1985‬‬
‫‪ ‬שנה לפתיחת המרכולית – המרכולית היא הצלחה גדולה! זוהי ההערכה של הציבור והעובדים‪.‬‬
‫אחד המוסדות הטובים בקבוצה‪.‬‬
‫‪ ‬פסח – ליל הסדר נערך ברוב עם ובמצב רוח חגיגי‪ .‬השירה עלתה מכל פינות חדר‪-‬האוכל‪ .‬למחרת‬
‫התקיים טקס הבאת העומר על הדשא שלפני בית אלישבע‪ .‬נערכו תחרויות ומשחקים‪ .‬בערב חול‬
‫המועד התקיימה הופעתם של אהוד מנור וחנן יובל בתכניתם "חלומות שמורים" – ערב שירה‬
‫מהנה‪.‬‬
‫‪ ‬ספורט – כדור‪-‬סל ליגה ארצית – סיימנו את עונת ‪ 84-85‬במקום התשיעי‪ .‬היתה זו עונה לא קלה‬
‫עם כמה משברים‪ .‬החלפנו ‪ 3‬מאמנים‪ .‬היו חילופי משמרות ע"י שילובם של שחקני הנוער‪ .‬היינו‬
‫היחידים בליגה שלא שיתפנו אף שחקן בשכר‪.‬‬
‫לפני ‪ 20‬שנה – ניסן‪-‬אפריל תשנ"ה – ‪– 1995‬‬
‫‪ ‬התקבלה בהצבעה בקלפי הצעת ועדת צריכה להפרטת תקציבים ‪ .1995‬סעיפי התקציב שהופרטו‪:‬‬
‫כרטיסי "אגד"‪ ,‬דואר‪ ,‬טלפון לחו"ל‪ ,‬נורות‪ ,‬מצרכים חופשיים במרכולית‪ ,‬מקררים‪ ,‬טלביזיות‬
‫והוצאות תיקונים‪.‬‬
‫‪ ‬בליל שבת‪ ,‬י"ד בניסן‪ ,‬הסבנו בחדר‪-‬האוכל ל"סדר פסח" כהלכתו‪ .‬השתתפו ב"סדר" גם אורחים‬
‫מן "האירוח הכפרי"‪ .‬חג העומר התקיים למחרת בשדה החיטה שמול "מרססי דגניה"‪.‬‬
‫קציר העומר תשע"ב ‪ – 2012‬אבי אייזנברג ולירון שרת המנחים; בנות המרח"ב רוקדות על עגלה‬
‫המשמשת כבמה‪ .‬מאחוריהם כרזה‪" :‬ברוך בואכם בפאת השדה"‬
‫לפני ‪ 10‬שנים – ניסן‪-‬אפריל תשס"ה – ‪– 2005‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫טיול מבוגרים‪ ,‬בהנהגת שמוליק לובין‪ ,‬יצא לשלושה ימי טיול לירושלים עם הדרכה מעולה‪,‬‬
‫במקומות מרתקים – בירושלים העתיקה‪ ,‬ברמת רחל ובאזור ההר ממזרח לירושלים‪.‬‬
‫טיול משפחות רב‪-‬משתתפים‪ ,‬גם הוא לירושלים וסביבותיה‪ ,‬באתרים המתאימים גם לילדים‬
‫קטנים התקיים בחופשת הפסח‪.‬‬
‫ליל הסדר נחוג ברוב עם‪ ,‬באווירה נעימה ושמחה‪ .‬סביב שולחנות ערוכים בקפידה הסבו כ‪600-‬‬
‫חוגגים והשתתפו באופן פעיל‪ .‬בסדר שלטו‪ ,‬בהצלחה רבה‪ ,‬משפחת רם – תחיה‪ ,‬עמוס ורוני‪,‬‬
‫כמידי שנה‪.‬‬
‫בסוף החודש ירד המלקוש‪ ,‬הגשם האחרון‪ .‬סה"כ מראשית העונה ירדו ‪ 335‬מ"מ גשם‪ ,‬כ‪ 60-‬מ"מ‬
‫גשם פחות מהממוצע הרב שנתי‪ .‬המגמה המסתמנת – מדי שנה יורדים פחות גשמים‪.‬‬
‫ליקטה מ"ספר הקהל" – רינה זהרוני‬
‫‪5‬‬
‫‪ 46‬שנים לפטירת לוי אשכול‬
‫לרגל יום השנה ה‪ 46-‬הועלה פוסט בבלוג של ארכיון המדינה ובו מכתב שכתב לוי אשכול לבתו‬
‫עפרה בעת שהייתה במחנה עבודה בקבוצת כינרת‪ .‬במכתב זה כתב לוי אשכול לעפרה וביקש‬
‫שתבקר בדגניה ב‪" :‬סוף סוף זה ביתנו הראשון והיסודי"‪:‬‬
‫יום חמישי‪ 26 ,‬בפברואר ‪2015‬‬
‫מכתבו של לוי אשכול אל בתו עפרה; פרסום מיוחד לרגל יום השנה ה‪46-‬‬
‫לפטירתו של אשכול‬
‫לוי ואלישבע אשכול עם בנותיהם עפרה (משמאל) ותמה‪ .‬אוסף תמה אשכול‪-‬שוחט‬
‫ביום ח באדר תשכ"ט (‪ 26‬בפברואר ‪ )1969‬נפטר ראש הממשלה השלישי לוי אשכול‪ .‬לקראת יום‬
‫השנה לפטירתו אנו מפרסמים מכתב שהפקידה לאחרונה בתו הצעירה עפרה אשכול‪-‬נבו בארכיון‬
‫המדינה‪ .‬היא קיבלה את המכתב מאביה בקיץ ‪ 1958‬או בקיץ ‪ 1959‬בעת ששהתה במחנה עבודה‬
‫בקבוצת כינרת‪ .‬המכתב חושף את רגשותיו העמוקים של לוי אשכול לבני משפחתו‪ ,‬בהם בתו‬
‫הבכורה נועה אשכול‪ ,‬ולדגניה ב‪" :‬סוף סוף זה ביתנו הראשון והיסודי"‪ .‬הוא גם מתבטא באופן פיוטי‬
‫על צמיחת שתילים במשתלה‪.‬‬
‫לוי אשכול אל עפרה אשכול‪ ,‬קבוצת כנרת‬
‫ירושלים‪ ,‬קיץ ‪( 1958‬או קיץ ‪)1959‬‬
‫עופריק בתי היקרה‪,‬‬
‫שמחתי לקרוא ‪ 4‬מכתבים במעטפה אחת שהגיעו ממך‪ .‬דוגמת שלושה בסירה אחת או שישה בנים בכרס‬
‫אחת אשר לפי המסורה נתברכו בהן אימותינו במצרים‪.‬‬
‫עיניך הרואות שאני בבית ועמדתי לְ נַתֵ ר עוד פעם לאירופה‪ .‬לפי שעה זה נדחה ואולי בשבוע הבא יקום‬
‫הדבר‪ .‬אשמח אם אתחמק‪.‬‬
‫בטרם יגיע מכתבך נודענו מטלפון של עליזה [שידלובסקי] חברתנו הטובה שאת חיה וקיימת ושהנך‬
‫עובדת במשתלה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מה שהוא מסתורי במשתלה‪ .‬אתה רואה בעליל ובמרוכז את פריצת החיים בטבע‪ ,‬מן הזרע ועד העץ‪.‬‬
‫הופעת הניצנים הדקים והחיוורים ממצע הערוגה כמה ימים לאחר הזריעה תמיד כל כך מפתיע ומרענן‪.‬‬
‫כאשר הניצנים מרימים בראשיהם את שכבת העפר אם היא קצת התייבשה והפכה קרום‪ .‬נחמד למראה‪.‬‬
‫פליאה ותימהון!‬
‫אצלנו מתארחת לכמה ימים נועה [אשכול]‪ .‬אני בלבי מלא דאגה מאופן חייה ובזבוז זמנה וכוחותיה‪ .‬איך‬
‫לשנות לא אדע‪ .‬ברור לי שאין כל אפשרות‪ .‬דיבורים לא מועילים‪ .‬רק מרגיזים‪ .‬תמיד הופיעה ונעלמה‬
‫שוב‪.‬‬
‫תימצא לך הזדמנות לגשת לדגניה [ב]‪ .‬סוף סוף זה ביתנו הראשון והיסודי‪ .‬אם כי נולדת בעפולה אבל‬
‫דגניה הבית‪ .‬שם חבריי הראשונים והיחידים מימיי הראשונים בארץ‪ .‬בעבודה‪ ,‬בשמירה‪ ,‬בשמחה וביגון‬
‫ובסכנות ובמסירות חברית הדדית‪.‬‬
‫כמובן כולנו גדלנו בשנים (אני נזהר מלהגיד זקנו‪ .‬אני שונא את המושג הזה עליי לפחות)‪.‬‬
‫החיים עשו את שלהם‪ .‬מחרשתם חרשו הרבה קמטים על הפנים‪ ,‬על הגוף ואלי גם ברוח‪.‬‬
‫קבוצת אנשים‪ ,‬אושים [עושים?]‪ ,‬בני אדם‪ .‬לכל אחד מה שהוא מיוחד‪ ,‬עצמאי‪ ,‬נועז כובש‬
‫תמסרי שלום לכולם‪ :‬לוותיקים‪ ,‬לבינוניים ולצעירים‪.‬‬
‫ושלום לך ונשיקות חמות‬
‫שלך באהבה ל‪.‬א‪.‬‬
‫כתבי וחזרי הביתה כבר‪.‬‬
‫ועד אז היזהרי מכל אבן נגף ומכל גל זדוני‪.‬‬
‫נשלח ע"י ארגון למפרום‪ ,‬סגן מנהל מחלקת תיעוד והנצחה‪ ,‬ארכיון המדינה‬
‫‪7‬‬
‫אטלס ברוור‪ ,‬שתי חלות וקלקר אחד‪.‬‬
‫היה זה בעקבות הוצאת ספרי שזכיתי לשמוע את הסיפור הנפלא הזה בפעם הראשונה‪ ,‬מפיו של‬
‫אחד מגיבוריו הראשיים‪ .‬האחד מתוך השניים שנותרו לספר אותו‪.‬‬
‫הוא עלה אליי הביתה מתנשף ומזיע על אף שבחוץ שרר קור כלבים של חודש ינואר‪ ,‬אולי אחד‬
‫מהקרים שהיו לנו בעת האחרונה‪.‬‬
‫האגדה הזאת מלווה אותנו שנים וכשאני אומר אותנו אני מדבר על קיבוץ שלם שזהו אולי‬
‫המיתוס והסיפור הפיקנטי ביותר שנולד בו מאז ‪ 91‬שנות קיומו‪.‬‬
‫טוב אולי אני מגזים אבל עבור הדור שלי אין ספק שזהו אחד הטובים והראויים שבהם‪.‬‬
‫הוא עצמו‪ ,‬מופיע בספרי בשם בדוי באיזו עלילה שאליה הסתפח שלא מרצונו‪ .‬היות ונודע לו מפי‬
‫המפיץ שלי על כך שכתבתי עליו בעקיפין אז סיקרן אותו כנראה לקרוא ולכן טרח וטיפס אליי‬
‫לדירתי‪.‬‬
‫הוא עוף מוזר בכל קנה מידה‪ .‬מחד אנרכיסט חסר גבולות ומאידך איש משפחה קונבנציונאלי עם‬
‫נישואים יציבים וילדים וכל המשתמע מכך‪.‬‬
‫מצד אחד הוא הכי לא מיין סטרים שאפשר לחשוב עליו אבל מהצד השני האיש שומר על עבודה‬
‫קבועה כבר שנים בחברה משפחתית‪ ,‬גר אצל אמו על אף גילו המבוגר (עם אשתו כמובן) ובשיחות‬
‫אתו נשמע הגיוני ומשכנע‪.‬‬
‫עבורי הוא היה סוג של אליל נעורים‪ .‬לא בשל יופיו או כישוריו אבל תמיד חיבבתי בו את זה שלא‬
‫היה מתנשא או אלים או עמוס בדאווין כמו כמה מבני הקיבוץ‪ .‬זכור לי שסיפוריו תמיד ריתקו‬
‫אותי בפשטות ובחן שבה היה מציג את הדברים ועל אף פער גיל של ארבע שנים בינינו תמיד‬
‫שמחתי לשמוע אותו מספר על חוויותיו המיוחדות שאותן שתיתי בצמא וחלקן אף זכורות לי עד‬
‫היום‪.‬‬
‫הצעתי לו לשבת אבל הוא נשאר לעמוד‪ .‬נתתי לו שני ספרים שלי‪ ,‬ממש כפי שביקש ואף כתבתי לו‬
‫הקדשה כמצופה מ"סופר" מתחיל שכמוני‪ .‬הוא לא מיהר ללכת ולכן החלטתי לבקש ממנו שיספר‬
‫לי את הסיפור ההוא שכל כך הרבינו לדבר בו‪.‬‬
‫הוא לא היסס לשנייה לפני שפתח את פיו והחל לספר ברהיטות מקצועית תוך שהוא מוחה את‬
‫מצחו מאגלי זיעה קטנים כשאני יושב מולו מרותק‪.‬‬
‫"היינו בסך הכל בכיתה ט'‪ .‬שלושה נערים‪ :‬איקה‪ ,‬שמעון ואני גונן קליין‪ .‬זאת‬
‫היתה שבת יפה‪ ,‬כמו זאת ממש‪ ,‬באמצע החורף ואנחנו החלטנו שאנחנו‬
‫יוצאים לטיול אופניים מוקדם בבוקר‪ .‬לא סיפרנו בעצם לאיש לאן אנחנו‬
‫נוסעים‪ .‬עברנו בחדר האוכל ולקחנו שתי חלות של שבת וקלקר עם מים‪ .‬היה‬
‫לנו אטלס ברוור מבית ספר בקנה מידה של ‪.1:450,000‬‬
‫חשבנו שאיתו נוכל לנווט את דרכינו בשבילי נחל עמוד שאליו שמנו את פעמינו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫רק כדי לסבר את האוזן צריך להבין שנחל עמוד נמצא כ‪ 20-‬ק"מ בערך מהקיבוץ שלנו ולהגיע‬
‫אליו עם אופניים עם רמה וללא הילוכים זה הישג לא רע‪ .‬יצאנו לדרך טובים ושמחים‪ ,‬שני בני‬
‫כיתתי ‪ -‬איקה ושמעון ‪ -‬ואני‪ .‬איקה היה בנם הבכור של משפחת הרופא שהתגוררה בקיבוץ מזה‬
‫שנים והוא בפני עצמו דמות ציורית ומיוחדת‪ .‬כיום הוא דוקטור ועובד במכון ויצמן אבל אז הוא‬
‫היה פרחח חמוד עם מנשך בעייתי והמון הומור וחן‪.‬‬
‫"שמעון היה "ילד חוץ" כפי שקראו לזה אצלנו‪ .‬הוא היה איתי בחדר"‪ .‬בחור גבוה ששיחק כדורסל‬
‫ומאוחר יותר סיים את חייו באופן טראגי‪.‬‬
‫"היינו אז פרועים וגם לא היה נהוג באותם ימים לדווח להורים על מעשינו‪ .‬היות וכבר היינו‬
‫בשיכון (מגורי הנוער בנפרד מההורים) הרגשנו מספיק עצמאיים לעשות תכניות מבלי לשתף בהן‬
‫את ההורים שלא לדבר על כך שטלפון היה אולי מכשיר אחד‪ ,‬או שניים בכל הקיבוץ‪ ,‬שעמדו‬
‫לרשות החברים‪.‬‬
‫אחרי רכיבה ארוכה הגענו לפתחו של נחל עמוד‪ .‬השאיפה היתה‬
‫לרכב על האופניים במעלה הנחל‪ .‬מי שזוכר את האופניים‬
‫הקיבוציות של אז מבין שזאת איוולת גמורה אפילו לחשוב על כך‪.‬‬
‫כי להבדיל מאופניי ההילוכים והשטח שיש היום עם כל הציוד‬
‫המשוכלל אז האופניים שלנו היו לא יותר משילדת ברזל עם רמה‬
‫גבוהה ושני גלגלים ופדלים‪ .‬לא שום דבר מכני חכם שיכול בכלל‬
‫לאפשר נסיעה בשטח ועוד בשטח בוצי בעטיו של החורף‪.‬‬
‫למי שמכיר את נחל עמוד תחתון ידוע שבחורף הנחל זורם ואף יכול לזרום ממש יפה‪ .‬אז נכון‬
‫שנכנסנו לנחל עם האופניים אבל די מהר הבנו שהם לא יקדמו אותנו לשום מקום ולכן זנחנו‬
‫אותם‪ ,‬היכן שהם נעצרו‪ ,‬והמשכנו ברגל אחרי שהבנו שאין טעם להילחם בבוץ שנכנס בין הכנפיים‬
‫לגלגלים ולא הותיר לנו שום אפשרות להפטר ממנו‪.‬‬
‫השמים החלו להתקדר ונהיה קר‪ .‬לא הרבה מאוחר יותר גם החל לרדת גשם‪ .‬גשם קל ומעצבן‬
‫ואנחנו שלא היינו לבושים היטב הבנו כבר שמצבינו אינו מזהיר‪ .‬את העמוד עצמו‪ ,‬עברנו די מהר‪,‬‬
‫כי הוא נמצא בסך הכל די קרוב לפתחו של הנחל על הכביש בואכה חקוק‪/‬לבנים‪ .‬עצרנו לאכול את‬
‫החלות שהבאנו שבינתיים כבר היו מעוכות מהרטיבות ומצב רוחנו עוד היה טוב‪.‬‬
‫את האטלס סחב שמעון‪ .‬ידענו שהנחל עולה צפונה לכיוון צפת‪ .‬היום עובר שם הכביש של עמיעד‬
‫קדרים אבל אז הכביש הזה עוד לא היה בתכנון כך שהכביש הקרוב היה די מרוחק‪.‬‬
‫הגשם לא פסק מלרדת והיום הקצר בלאו הכי בא לקיצו די מהר ואנחנו כבר הבנו שמצבינו רחוק‬
‫מלהיות נינוח‪ .‬היינו רטובים עד לשד עצמותינו‪ .‬היה לנו קר וכבר היינו על גבול ההיפו תרמיה‪.‬‬
‫נזכרנו שבקיבוץ לא ממש יודעים היכן אנחנו מטיילים‪ .‬להורים של שמעון לא היה מושג ירוק מה‬
‫עושה בנם בקיבוץ‪ .‬אימא שלי הייתה ממודרת לגמרי ונותרו רק הוריו של איקה שדי מהר הבינו‬
‫שהילד איננו והם אלו שבעצם עלו על היעלמותנו והזעיקו את הקיבוץ כולו שנכנס לדריכות‪.‬‬
‫ישבנו באפיסת כוחות‪ .‬שמעון פתח את האטלס בפעם האחרונה רק בכדי להבין סופית שבקנה‬
‫מידה שלו נחל עמוד לא תופס יותר מסנטימטר במפת "צפון הארץ" ובלאו הכי לא ממש ידענו מה‬
‫הכיוון ומה לעשות בו ולכן כל שנותר לנו היה לנסות ולהדליק אותו כדי להתחמם מעט‪ .‬כמובן‬
‫שגם המשימה הזאת לא יצאה לפועל עקב רטיבותם של הנייר ושל הגפרורים‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ישבנו מבואסים‪ .‬ראינו בחושך אורות של מכוניות והתנחמנו שמחר בבוקר נצליח להגיע לכביש‬
‫הקרוב ולחלץ את עצמינו‪ .‬היינו נאיביים‪ ,‬כי הסיכוי שנצליח לעבור לילה במצב שהיינו בו מבלי‬
‫למות מקור ‪ -‬לא היה גדול ביותר‪ ,‬זאת בזמן שהגשם כבר נהפך לשלג רך‪.‬‬
‫לפתע שמענו נביחות של כלבים‪ .‬התגלינו על ידי להקת כלבים שהיו שייכים למאהל‬
‫בדואי שישב על הצלע של הנחל מתחת לקיבוץ חקוק‪ .‬אחרי הכלבים הגיע הבדואי‬
‫עצמו שבמקרה שוטט שם בסביבה בחפשו אחר טליה שהלכה לאיבוד‪ .‬הוא מצא‬
‫ואתנו יושבים קפואים מקור עם עיניים אפאתיות ושיניים נוקשות מקור‪.‬‬
‫הוא הבין את חומרת המצב ומיד נרתם למשימת ההצלה שלנו‪ .‬הוא קרא לעוד כמה‬
‫מבני השבט וביחד הם סחבו אותנו על הגב למעלה‪ ,‬למאהל שלהם‪ .‬כנראה שלא היינו מאוד‬
‫כבדים כי אחרי הכל היינו נערים בני ‪ 14‬בלבד‪.‬‬
‫שם באוהל הם חיממו אותנו וייבשו אותנו וכמובן האכילו אותנו‪ .‬הבדואי תכנן לרכב למחרת על‬
‫סוסתו לכביש ולהודיע שם על מקום המצאנו‪.‬‬
‫בינתיים הקיבוץ כולו על הרגליים‪ .‬אימא שלי מודאגת אבל שומרת על פאסון מתוך הכרותה עם‬
‫"התכשיט" שלה‪ .‬הוריו של איקה משתגעים מדאגה‪ .‬הם לא רגילים לכזאת התנהגות מבנם‬
‫בכורם שהוא צאצא של רופא ידוע ואחות ראשית בבית חולים‪ .‬אני לא זוכר מה לגבי הוריו של‬
‫שמעון ואם טרחו להדאיג אותם או שמא חסכו מהם זאת‪.‬‬
‫כל גברי הקיבוץ מוזעקים לחיפושים ביחד עם משטרת ישראל‪ .‬קיבוץ שלם עומד על הרגליים‬
‫וחרד לגורלם של שלושה מבניו הפרחחים‪.‬‬
‫אני יודע שלמחרת‪ ,‬ביום ראשון‪ ,‬כל הקיבוץ היה מושבת מעבודה‪ .‬אנחנו העברנו לילה נעים באוהל‬
‫הבדואים שומעים סיפורים על כוס קפה חם ומקבלים אירוח כדת וכדין כמיטב המסורת‬
‫הבדואית‪ .‬בסך הכל היה לנו לא רע‪.‬‬
‫מחד‪ ,‬חוויה יפה להתנאות בה‪ ,‬ומאידך מקום חם לישון וסיכוי טוב להפי אנד‪ .‬מצבינו השתפר‬
‫משמעותית לאין ערוך‪ ,‬מלפני כמה שעות בודדות שבהן חיינו בעצם היו תלויים על בלימה בצלע‬
‫הנחל האכזר‪.‬‬
‫בבוקר הגיעו אלינו הכוחות המחפשים‪ .‬הייתה סצנה קצת מביכה כשאביו הרופא של איקה‪ ,‬פרק‬
‫את כל המתח והתסכול והדאגה שהצטברו בו במהלך שעות היעדרותנו בסטירה אחת טובה‪,‬‬
‫חזקה‪ ,‬סמלית ומלאת פאתוס – על לחיו של בנו ‪ -‬לעיניהם של ‪ 24‬אלף צופים (טוב קצת הגזמתי)‬
‫שהתקבצו במאהל הבדואי של מטיבנו‪.‬‬
‫חזרנו הביתה ביום ראשון בצהריים‪ ,‬שלשתינו גיבורי התהילה או הבושה ועד היום מה שהכי זכור‬
‫לכולם מהסיפור הזה הוא לא היוזמה‪ ,‬לא ההישרדות ולא החילוץ המופלא‪ .‬דבר אחד זוכרים לנו‬
‫כולם וזה שיצאנו לנחל עמוד עם אטלס ברוור שקיבלנו בהשאלה מספריית בית ירח לטובת‬
‫לימודי הגיאוגרפיה שלנו‪ ,‬ותאמין לי שהיינו תלמידים קטנים מאוד‪ ,‬שלושתנו!‬
‫ואגב ‪ -‬דגניה ב' שילמה לא מעט כסף לאותם בדואים טובים עבור ההתנהלות האוהדת שלהם‬
‫כלפינו ‪ -‬כך הוא מספר לי ואני תוהה האם זה רשום היכן שהוא שאפשר ממש לראות זאת כתוב‪.‬‬
‫ואז אני שואל אותו על גורלו של שמעון‪ ,‬ההוא שכבר נשכח מהזיכרון‪ ,‬והוא מספר לי כך‪ :‬עם‬
‫שמעון המשכתי לשמור על קשר טוב‪ .‬אחרי הכל בילינו ארבע שנים בחדר אחד בשיכון בכל תקופת‬
‫התיכון‪ .‬שמעון נהיה לרוכב אופניים וגם המשיך לשחק כדורסל‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫יום אחד הגיעו הפינק פלויד להופיע בארץ וזה היה משהו מאוד מיוחד‪ .‬שמעון החליט לשלב‬
‫רכיבה ופאן ולכן נסע להופעה של הפלויד'ס ‪ -‬שאותם מאוד אהב ‪ -‬עם אופניו‪.‬‬
‫הוא מעולם לא הגיע לשמוע את הפלויד'ס מבצעים את החומה‪ .‬נהג מכונית דרס את שמעון והרג‬
‫אותו במקום כשמחץ אותו אל חומת ההפרדה בכביש‪ ,‬הוא מספר לי בלקוניות כמו משלים עם‬
‫גורלו של חברו וכמי שמבין שהחיים נזילים מאוד‪.‬‬
‫אני שואל עוד כמה שאלות אבל בעיקרון זה הסיפור שהוא מספר לי על אותה אפיזודה מרתקת‬
‫מנחל עמוד‪ .‬כדי שקוראיי יקבלו ממד על זמן ותקופה אז אגלה שמדובר באירוע שארע בשנת‬
‫‪.1975‬‬
‫כיום הוא כבר בן ‪ 55‬ושערו לבן לגמרי אך באותה פריזורת נעורים משעשעת והוא עצמו עדיין מלא‬
‫הומור וסיפורים טובים ושפתו קלה וקולחת‪.‬‬
‫מאוחר יותר אני מקבל ממנו סמס בזו הלשון שהוא ביקורת כתובה על ספרי‪" :‬סיפור טוב לא‬
‫חייב להיות אמיתי‪ .‬הוא צריך להציג רעיון בהגינות‪ ,‬אמינות והומור במידה שהתאימה למצב רוחו‬
‫של הסופר באותם רגעים! הספר טוב"‪.‬‬
‫אני מקווה שהצגתי את סיפורו באמינות‪ ,‬הגינות והומור ‪ -‬ממש כפי שהיה רוצה‪.‬‬
‫עידן בן שלום‪,‬‬
‫נכתב ב‪13.1.13-‬‬
‫זכרונות מחג הפסח לפני ‪ 50‬שנים‬
‫שנת ‪ .1965‬כמדי שנה אני יושבת עם משפחתי בחדר‪-‬האוכל‪ .‬אנו יושבים משני צדדיו של אחד‬
‫השולחנות הארוכים (בקצה המרוחק‪ ,‬קרוב לחלונות‪ ,‬בוודאי)‪ .‬הפעם זה מתאים לי‪ .‬אין לי מצב‪-‬‬
‫רוח‪ .‬כך גם אחותי הקטנה‪ .‬שתינו יושבות שקטות‪ .‬סביבנו המולה‪ ,‬אנשים שמחים וחוגגים‪ .‬אנחנו‬
‫מתלחשות בינינו‪ .‬מנסות לנחש מה קורה איתם‪ ,‬עם החברים שלנו‪ .‬אנו מביטות סביב וכמונו ישנן‬
‫עוד נערות שפניהן מסגירים שליבן הרחק מהמתרחש בחדר‪-‬האוכל‪.‬‬
‫מזה ימים אחדים החברים שלנו במעצר במחנה ‪– 902‬‬
‫בנח"ל כנרת‪ .‬הם נחלאים מגרעין "יחדיו"‪ ,‬שתקופת‬
‫ההכשרה שלהם בדגניה ב' עומדת להסתיים בקרוב‪ .‬כל‬
‫הבניםהנחלאים מהגרעין‪ ,‬והחברים שלנו ביניהם‪,‬‬
‫נמצאים במחנה במושבת כנרת‪ ,‬שהפך למחנה מעצר גדול‬
‫לחבר'ה הטובים מקריית חיים‪ ,‬מחדרה‪ ,‬מנתניה ומכפר‪-‬‬
‫גלים‪ .‬הם מחכים למשפטי בזק שיחרצו את גורלם‪.‬‬
‫בדגניה ב' לא יודעים איך לקבל את ההתרחשות –‬
‫לצחוק‪ ,‬לבכות‪ ,‬ללחוץ להחזיר את העצורים לעבודה‬
‫בענפי המשק‪ ,‬או לתמוך במהלך הצבאי שפתאום דורש‬
‫התייחסות רצינית‪.‬‬
‫מחנה הנח"ל ודגל ישראל‪ ,‬במרכזו‪ ,‬בין הצריפים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫על המעשה שהיה מספר איתמר זהרוני‪ ,‬החבר שלי וחבר גרעין "יחדיו"‪:‬‬
‫היינו כ‪ 20-‬בנים במחלקת הנח"ל בדגניה ב'‪ .‬במהלך מסע אימונים הגענו לעימותים עם מ"מ‬
‫המחלקה‪ ,‬וזה לא היה חדש‪ .‬לאורך זמן התנהגות המ"מ היתה חריגה לעומת מפקדים במחלקות‬
‫נח"ל אחרות‪ .‬לאחר האימון‪ ,‬יצאנו למסע ארוך וקשה‪ ,‬שהחל בקרני חיטים והסתיים במחנה‬
‫כנרת‪ .‬הלכנו קרוב לשלושים ק"מ‪ .‬לייעד הגענו סחוטים‪ ,‬מותשים‪ ,‬כמעט בזחילה‪ ,‬כאשר כל‬
‫הציוד על גבינו‪ .‬בשעת ערב מאוחרת‪ ,‬כשהגענו למחנה ‪ 902‬במושבת כנרת‪ ,‬דאגנו שיבואו לאסוף‬
‫אותנו מדגניה ב' בטרקטור ועגלה‪ .‬להפתעתנו גם שני אנשי הסגל עלו על העגלה‪ .‬אחרי נסיעה‬
‫קצרה‪ ,‬בערך מול בית‪-‬ירח‪ ,‬עצרנו את הטרקטור ואמרנו שיש על העגלה שני אנשים מיותרים‬
‫ועליהם לרדת ממנה‪ .‬איש לא ירד‪ .‬לאחר דקה הבהרנו להם שעליהם לרדת‪ .‬לאחר דקה נוספת‬
‫עזרנו להם‪ ,‬בצורה תקיפה‪ ,‬לרדת מן העגלה‪ .‬פשוט‪ ,‬שני‬
‫חבר'ה סחבו אותם ברגליהם ומשכו אותם למטה‪ .‬אחרים‬
‫זרקו בעקבותיהם גם את הציוד שלהם‪ .‬בתחושת ניצחון‬
‫המשכנו לצריפי הנח"ל בדגניה ב'‪.‬‬
‫במהלך הלילה הסגל דיבר עם מג"ד מחנה כנרת‪ ,‬ובבוקר כל‬
‫הבנים נלקחו למעצר ועמם מזכירת הגרעין‪ ,‬כרמלה ז"ל‪.‬‬
‫למיטב זכרוני היינו גרעין הנח"ל הראשון שמרד במהלך‬
‫תקופת הכשרה בקיבוץ‪.‬‬
‫חוזרים ממסע ומגיעים מותשים למחנה בדג"ב‬
‫איתמר ויוניש ז"ל‪ ,‬שנהרג במלחמת ששת הימים‬
‫במשפט בזק נשפטתי למעצר בגדוד למשך ‪ 10‬ימים‪ ,‬במהלכם חל ליל הסדר‪ .‬היו חברי גרעין‬
‫שנשפטו לימי מאסר בכלא ‪ ,6‬עד ‪ 35‬ימים‪ ,‬ביניהם כל מזכירות הגרעין מכיוון שלא היתה אפשרות‬
‫להוכיח מי פעל והפעיל את תכנית המרד‪ .‬הם נלקחו לכלא מיד אחרי משפט הבזק‪ .‬גם את מזכירת‬
‫הגרעין עצרו במחנה ‪ ,902‬במושבת כנרת‪.‬‬
‫לאחר שנים שמעו חברי גרעין "יחדיו" צד אחר וחשוב‬
‫לסיפור‪.‬‬
‫המקשר והאחראי לגרעין בדגניה ב' היה יורם רם ז"ל‪.‬‬
‫הוא סיפר‪ ,‬וזו עובדה‪ ,‬שממפקדת הנח"ל דרשו לפרק‬
‫את הגרעין ולפזר את החיילים בבסיסים שונים‪ .‬מנגד –‬
‫מקיבוץ מעין‪-‬ברוך (קיבוץ היעד) ומדגניה ב' ניסו למנוע‬
‫את רוע הגזרה‪ .‬מאיחוד הקבוצות והקיבוצים‪ ,‬העלו‬
‫הצעה לדרוש שכל הגרעין יחתום עוד חצי שנה קבע‬
‫בצבא וכולם ילכו ל"מבצע ביעור הבערות בדימונה"‪.‬‬
‫בני הגרעין אחרי מסע‪ .‬מאחוריהם בית אלישבע ואחד הצריפים‬
‫הלחץ היה כבד‪ .‬מזכירת הגרעין נפגשה עם סנטה יוספטל (אז – מזכירת האיחוד)‪ ,‬גם אלחנן ישי‬
‫(ראש אגף הנוער והנח"ל) ויצחק נבון (לימים נשיא המדינה ואז בכיר במשרד הביטחון במחלקת‬
‫חינוך למבוגרים) היו בין הלוחצים למנוע את פירוק הגרעין והדוחפים את הגרעין לצאת לדימונה‬
‫ובכך לשמור אותם "יחדיו"‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫למחרת ליל הסדר‪ ,‬כאשר הקוצרים הניפו את החרמשים בטקס העומר בשדה השיבולים בדגניה‬
‫ב'‪ ,‬נסענו בטרקטור ועגלה למושבת כנרת‪ .‬עצרנו על יד הדשא מול המחנה‪ .‬בנות הגרעין במדים‬
‫נקיים ומגוהצים ואנחנו – חברות וחברים של הנחלאים והנחלאיות בבגדים אזרחיים‪ .‬התיישבנו‬
‫על הדשא וחיכינו לבואם של העצורים‪ .‬הם יצאו משער קטן‪ ,‬לבושים במדי‪-‬עבודה מקומטים‬
‫ומשלומפרים‪.‬‬
‫בשקט ובכבדות התחילו החבר'ה לדבר‪ .‬לדון‪ .‬לעלות חששות וכעסים‪ .‬ישיבת גרעין לא שגרתית‪.‬‬
‫חברי הגרעין התלבטו מאוד‪ ,‬מכיוון שהיו הרבה בעיות עם הצבא ולא רצו למשוך את תקופת‬
‫השירות הצבאי עוד יותר‪.‬‬
‫לבסוף החליטו לחתום‪.‬‬
‫לאחר שחרורה מהמעצר נסעה מזכירת הגרעין לכלא ‪ 6‬להחתים את החברים הכלואים‬
‫שם‪ .‬זה היה מראה משונה עד גיחוך – חיילים כלואים חותמים על המשך שירות קבע‪.‬‬
‫בחטיבת הנח"ל ניסו להסיק מסקנות ולמנוע התנהגות כזו בעתיד – הן של גרעיני‬
‫הנח"ל והן של המפקדים‪ .‬לכל מחלקה נשלח דף אזהרה ובו סיפור המעשה‪ ,‬העונש‬
‫וההתרעה למען יילמד הלקח מ"מרד גרעין יחדיו" באפריל ‪.1965‬‬
‫וכך‪ ,‬מדגניה ב' עברו חברי גרעין "יחדיו" לדימונה‪ ,‬ללמד עולים חדשים מבוגרים עברית‪ ,‬להדריך‬
‫ילדים במשחקים ובתרבות‪ .‬להיות דוגמה לחיקוי‪ ...‬אך זה כבר סיפור אחר‪.‬‬
‫אמנון מישר – בן דגניה ב' ואז חבר של מירהל'ה מספר על הרקע לאותו אירוע‪:‬‬
‫לא הייתי נוכח באותו אירוע בו ננטש המ"מ ונשאר בודד ועזוב על הכביש‪ .‬ויחד עם זאת – דבר‬
‫מאותו אירוע לא הפתיע אותי‪ ,‬ולמען האמת הכל היה צפוי‪ .‬גם אם ביומני גרעין "יחדיו" מסומן‬
‫חודש אפריל כחודש בו עוצבה דמותו של הגרעין עם חומר גלם‬
‫לעשרות שנים של סיפורים‪ ,‬הרי שאת הכתובת על הקיר ראיתי‬
‫כבר מספר שבועות לפני אותה תקרית‪ .‬כמ"פ צעיר הגעתי‬
‫לצריפי הנח"ל‪ ,‬במדים ודרגות אחרי תקופה ממושכת של‬
‫שירות מילואים‪ ,‬לקרוא לאשתי לעתיד מירהל'ה הלוי‪ .‬במרכז‬
‫המחנה עוצר אותי המ"מ כולו כעס ותוקפנות‪ .‬במילים בוטות‬
‫אסר עלי לקרוא לה ללא קבלת אישור ממנו‪ ...‬וואי‪ ...‬פגישה זו‬
‫יושבת אצלי בזיכרון‪ ,‬חדה ובהירה כאילו התרחשה רק אתמול‪.‬‬
‫חברי "יחדיו" על הדשא בין צריפי הנח"ל בדג"ב‬
‫מאחר ושנינו היינו במדים ועם דרגות‪ ,‬הרשיתי לעצמי להגיב בחריפות ובתקיפות לדבריו‪:‬‬
‫"תשמע‪ ",‬אמרתי לו "בזה הרגע אתה יורד ממירהל'ה ומתרחק מדלת אמותיה‪ "...‬לקחתי נשימה‪,‬‬
‫הרגעתי את האופי הג'ינג'י שבי והמשכתי‪" :‬המפקד המ"מ‪ ,‬לפי מה שאני רואה וקולט הרי שמזמן‬
‫לא אתה המנווט ומוביל את העגלה‪ ,‬המושכות בידיים אחרות‪ .‬במקום להפגין מנהיגות על‬
‫מירהל'ה תתחיל לפעול להחזרת המושכות לידיך‪ ,‬לפני שיהיה מאוחר ותמצא את עצמך ללא‬
‫חיילים ומחוץ לעגלה‪"...‬‬
‫עברו מספר שבועות מאותה שיחה וכמו בתיאטרון יווני‪ ,‬כאשר הקהל יודע את הסוף והגיבור‬
‫הטרגי הולך אל קיצו מבלי לדעת‪ ,‬כך בדיוק אירע באותה תקרית שנכנסה לפנתיאון ולהיסטוריה‬
‫של גרעין "יחדיו"‪.‬‬
‫נזכרה‪ ,‬ראיינה וכתבה‪ :‬רינה זהרוני‬
‫‪13‬‬
‫לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה –‬
‫‪ 70‬שנים – אירועים באפריל ‪ 1945‬לקראת סוף מלחמת העולם השנייה‬
‫‪ 4 ‬באפריל ‪ -‬מחנה הריכוז אורדרוף‪ ,‬שהוא חלק ממחנה בוכנוואלד משוחרר‪ .‬זהו מחנה הריכוז‬
‫הראשון המשוחרר על ידי כוחות ארצות הברית‬
‫‪ 4 ‬באפריל ‪ -‬מלחמת העולם השנייה ‪:‬שחרור הונגריה על ידי הצבא האדום‬
‫‪ 5 ‬באפריל ‪ -‬המלחמה הקרה‪ :‬מנהיג יוגוסלביה טיטו‪ ,‬חותם הסכם עם ברית המועצות המאפשר‬
‫לכוחות ברית המועצות להיכנס לשטח יוגוסלביה‬
‫‪ 11 ‬באפריל ‪ -‬צבא ארצות הברית משחרר את מחנה הריכוז בוכנוואלד‬
‫‪ 13 ‬באפריל ‪ -‬הצבא האדום משחרר את וינה‬
‫‪ 15 ‬באפריל ‪ -‬מחנה ברגן‪-‬בלזן משוחרר על ידי בעלות הברית‬
‫‪ 23 ‬באפריל ‪ -‬הצבא האדום מגיע לפאתי ברלין‬
‫‪ 24 ‬באפריל ‪ -‬היינריך הימלר נפגש עם הדיפלומט השבדי פולקה ברנדוט ומציע את כניעת גרמניה‬
‫הנאצית לארצות הברית ולבריטניה אך לא לברית המועצות‪ .‬הצעתו נדחתה על ידי מנהיגי בעלות‬
‫הברית‬
‫‪ 25 ‬באפריל ‪ -‬כוחות ברית המועצות וארצות הברית נפגשים על נהר האלבה‪ ,‬ובכך חוצים‬
‫את גרמניה לשניים‬
‫‪ 26 ‬באפריל ‪ -‬קרב באוצן‪ ,‬מתקפת הטנקים האחרונה של גרמניה הנאצית שהצליחה‬
‫‪ 28 ‬באפריל ‪ -‬בניטו מוסוליני מוצא להורג יחד עם פילגשו‬
‫‪ 29 ‬באפריל ‪ -‬האוגדה ה‪ 45-‬של הגייס השביעי של צבא ארצות הברית משחררת את מחנה הריכוז‬
‫דכאו‬
‫‪ 29 ‬באפריל ‪ -‬הצבא הגרמני באיטליה נכנע לכוחות בעלות הברית‬
‫‪ 30 ‬באפריל ‪ -‬אדולף היטלר ואשתו אווה בראון מתאבדים בבונקר בברלין‬
‫‪ 30 ‬באפריל ‪ -‬מליטון כנתריה מניף את דגל הניצחון הרוסי מעל הרייכסטאג‬
‫אז גם יצא שלום קופר אל החופש‪ .‬ב‪ ,3.5.1945 -‬אחרי שנים בהן שרד את הנורא‬
‫מכל –בגטו לודז'‪ ,‬במחנה ההשמדה אושוויץ‪ ,‬במחנות עבודה ובמסעות ברגל תחת‬
‫שמירת חיילים גרמניים‪.‬ב‪ 3-‬במאי ‪ 1945‬נפל שלום קופר בזרועותיו של קצין אנגלי‬
‫והרגיש חופשי‪.‬‬
‫על כך סיפר בספרו "ואני המשכתי ללכת"‪" :‬בבוקר נשמעו צעקות‪ :‬הגרמנים‬
‫הסתלקו!!! הם השאירו אותנו‪ ...‬אין יותר שמירה‪ ,‬לא שומרים עלינו"‪...‬‬
‫איז'ו – חניכי מבית היתומים במרישין‪ ,‬שנלקח באקציה ולאחר זמן נפגשנו‬
‫באושוויץ ואז‪ ,‬כשראיתי אותו‪ ,‬נשבעתי שלכל מקום אליו אלך הוא יהיה אתי – עתה‪ ,‬הוא מחזיק‬
‫בידי ואנחנו הולכים עם עוד אנשים‪ ,‬מתנודדים בדרך אל הכביש‪ .‬מפעם פעם חולפות על פנינו‬
‫מכוניות של צבא אחר‪ .‬אנשים לבושים במדים אחרים מנופפים לנו בידיהם לשלום ידידותי‪ .‬בצדי‬
‫הדרך עומדות קבוצות גדולות של חיילים גרמניים וסביבם חיילים אנגלים‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫הגענו לחצר עם ביתנים גדולים‪ ,‬בהם זרוקים מדים‪ .‬הצעתי שנסתתר למשך הלילה ובבוקר נראה מה‬
‫קורה סביבנו‪ .‬נכנסנו לבית‪ ,‬זה היה קסרקטין גרמני‪ .‬עלינו במדרגות ובאחד החדרים ראינו מדים של‬
‫חיילים גרמנים‪ .‬הסתכלנו על עצמנו‪ .‬ראינו את בגדינו המטונפים‪ ,‬שחורים משבועות וחודשים שלא‬
‫נּוקו‪.‬‬
‫זרקתי מעליי את הבגדים‪ ,‬לבשתי מכנסיים‪ ,‬חולצה ומעיל של גרמני‪ .‬כמוני עשו גם האחרים‪.‬‬
‫הסתכלנו זה על זה וצחקנו על מראנו במדים של אויבינו הגדולים ביותר‪ .‬בבוקר הסתכלנו החוצה‬
‫וראינו חיילים גרמנים מובלים‪ ,‬ראינו שהם שבויים‪.‬‬
‫הורדתי מעליי את המעיל וכמוני עשו גם האחרים‪ ,‬רק שלא יחשבו שאנחנו חיילים גרמניים כשאנחנו‬
‫לבושים במדים האלה‪ ...‬מצאנו שם משהו אחר ללבוש‪ .‬סוודר ישן אך נקי וירדנו למטה‪.‬‬
‫התחלנו ללכת‪.‬‬
‫ידענו שמעכשיו אנחנו חופשיים‪.‬‬
‫אני הולך ומתנודד‪ .‬אני רואה חייל קרב אליי‪ ,‬והוא פותח את זרועותיו אליי ואז נפלתי לזרועותיו‪.‬‬
‫אני רק זוכר שפרצתי בבכי‪ .‬הוא אוסף אותי‪ ,‬מחבק אותי‪ ,‬ואני חושב על הוריי שלא הגיעו לרגע הזה‪.‬‬
‫איני יודע אם בכיתי משמחה‪ ,‬אבל זה היה הרגע שהרגשתי שאני חופשי‪.‬‬
‫החייל נתן לי חפיסת שוקולד והראה לי את הכיוון אליו ללכת‪ .‬החיילים התחילו לאסוף את כל‬
‫השרידים‪ ,‬את כל האנשים שנשארו‪ .‬למחרת השחרור חילקו אותנו לכל מיני בתים‪.‬‬
‫משקלי היה כשלושים קילוגרמים‪.‬‬
‫גם היום‪ 70 ,‬שנים אחרי אותו יום‪ ,‬שלום קופר נסער כשהוא מספר על אותו‬
‫יום‪ .‬והוא מוסיף – "והנה‪ ,‬היום‪ ,‬אני ממשיך‪ ,‬כל הזמן ממשיך‪"...‬‬
‫בימים אלה קיבל שלום ספר מ"יד ושם" – "לחיות וללמוד – החינוך היהודי‬
‫בפולין ובליטא בתקופת השואה‪ .‬קובץ תעודות" בין דפי הספר מסופרים‬
‫סיפוריהם של שלום ורבקה קופר ופעולותיהם החינוכיות עם ילדים ונוער‬
‫בימי השואה – שלום כמדריך בבית יתומים במרישין שבגטו לודז'‪ ,‬ורבקה‬
‫בתנועת 'עקיבא' בקרקוב‪.‬‬
‫שלום קופר עם ילדים בארכיון – ‪2010‬‬
‫זו הזדמנות לברך את שלום ליום הולדתו ה‪ 97-‬בבריאות טובה ושימשיך‬
‫בעניין ובסיפוק בכל שהוא עושה‪.‬‬
‫רשמה‪ :‬רינה זהרוני‬
‫‪15‬‬
‫מזל טוב‪...‬‬
‫לגלית וניני‪ ,‬תם ונעם כוכבי‪ ,‬להולדת‬
‫הבת‪.‬‬
‫לכל המשפחות בדגניה ב' ובחוץ‬
‫\ שלל ברכות ושירבו השמחות!‬
‫במלאת שנה לפטירתה של‬
‫טובה דהאן‬
‫נקיים מפגש לזכרה ביום רביעי‪,‬‬
‫חוה"מ פסח‪ ,‬י"ט בניסן‪8.4.2015 ,‬‬
‫במועדון האירוח הכפרי‪.‬‬
‫התכנסות ב‪.16:30-‬‬
‫הזמנה‬
‫הכנרת יפה מתוך יופיים של‬
‫הנלבבים שעל חופיה התהלכו‬
‫הנוף זוכר אותם‪...‬‬
‫לא נשכחו"‬
‫לוי בן‪-‬אמיתי‬
‫לכל מוקירי זכרם של שושנה ועמינדב ישראלי ז"ל‬
‫הנכם מוזמנים למפגש חברים בדגניה ב'‬
‫עם צאתו לאור של הספר "על שפת ים כנרת" המוקדש לזכרם‬
‫המפגש (שנדחה) ייערך בשבת‬
‫י"ג באייר תשע"ה ‪ ,2.5.2015‬בשעה ‪12:00‬‬
‫בחדר האוכל בדגניה ב'‬
‫כל מזמיני הספר יקבלוהו במקום וכל המעוניינים לרכשו‬
‫יוכלו לקבלו תמורת ‪ ₪ 120‬לכל עותק‬
‫נשמח לראותכם עמנו‬
‫תכנית המפגש‪:‬‬
‫‪ .1‬התכנסות‪ ,‬כיבוד קל‬
‫‪ .2‬פתיחה – נגינת חליל – שאול ארקינד ומוהיני בוורמן‬
‫‪ .3‬דברי פתיחה – חיים בייטנר‬
‫‪ .4‬שירה בצוותא עם טוביה נאור והאורגן‬
‫‪ .5‬קטעי קריאה מתוך הספר "על שפת ים כנרת"‬
‫‪ .6‬שיח‪-‬חברים על ימי בית‪-‬החינוך עם שושנה ועמינדב‬
‫‪ .7‬שירה בצוותא עם טוביה נאור והאורגן‬
‫‪ .8‬דברי סיכום ופרידה‬
‫להתראות!‬
‫בברכות – הוועדה המארגנת בקבוצת דגניה ב'‬
‫‪16‬‬
‫הנפטרים בדגניה ב' בחודש אפריל‬
‫יוסף גלעדי‬
‫רות תבורי (המר)‬
‫ישראל (ישק'ה) ברוך‬
‫אילה גתי‬
‫אהרון עמיאל‬
‫זליג גונן‬
‫יצחק כהן‬
‫רחל גל‬
‫נפתלי קליימן‬
‫חיים כץ‬
‫אליהו (אלצ'יק) עמישב‬
‫ברכה כהן‬
‫שרה צור‬
‫בת‪-‬שבע עשת‬
‫מאיר כץ‬
‫טובה דהאן‬
‫אמה רידנר‬
‫אסתר בלומנפלד‬
‫רפאל קרוצ'יק‬
‫יואח שפיגלגלס‬
‫ישראל גתי‬
‫א' בניסן תשע"ד‬
‫כ"ה באדר ב' תשל"ח‬
‫ה' בניסן תשמ"ז‬
‫י"ח בניסן תשנ"ט‬
‫כ' בניסן תשנ"ט‬
‫כ"ד בניסן תשס"ב‬
‫י"ט בניסן תשל"ז‬
‫ג' בניסן תשע"א‬
‫י"ד בניסן תשי"ב‬
‫י"א בניסן תשמ"ז‬
‫כ"א בניסן תשנ"ו‬
‫י"ד בניסן תשל"ט‬
‫א' באייר תשנ"ד‬
‫כ"ד בניסן תשנ"ו‬
‫ז' באייר תשט"ז‬
‫כ"א בניסן תשע"ד‬
‫י"א בניסן תשנ"ט‬
‫כ"ט בניסן תשס"ו‬
‫י"ט בניסן תש"ח‬
‫י"ב באייר תש"מ‬
‫כ"ו בניסן תשמ"א‬
‫‪1.4.2014‬‬
‫‪3.4.1978‬‬
‫‪4.4.1987‬‬
‫‪4.4.1999‬‬
‫‪6.4.1999‬‬
‫‪6.4.2002‬‬
‫‪7.4.1977‬‬
‫‪7.4.2011‬‬
‫‪9.4.1952‬‬
‫‪10.4.1987‬‬
‫‪10.4.1996‬‬
‫‪11.4.1979‬‬
‫‪12.4.1994‬‬
‫‪13.4.1996‬‬
‫‪18.4.1956‬‬
‫‪21.4.2014‬‬
‫‪27.4.1999‬‬
‫‪27.4.2006‬‬
‫‪28.4.1948‬‬
‫‪29.4.1980‬‬
‫‪30.4.1981‬‬
‫יהי זכרם ברוך‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫יומן נעורים‪ :‬המצביעים לראשונה!‬
‫בבחירות שזה אך התקיימו ב‪ 17.3.15-‬הצביעו כמה שיכונאים שזו להם הופעת הבכורה בקלפי‪.‬‬
‫כתבתנו יצאה לשטח כדי לתהות על קנקנה של חוויית הבחירות שלהם‪:‬‬
‫מאור רוטמן‪:‬‬
‫לקלפי הגעתי בעשר בבוקר‪ ,‬אחרי שאבא העיר אותי‪ ,‬כדי שאספיק להצביע לפני העבודה‪ .‬האם‬
‫התלבטת קודם? לא‪ .‬הצבעתי למחנה הציוני כי לדעתי הם המפלגה הראויה היחידה שיכולה‬
‫להחליף את השלטון‪ .‬מה מצביעים בבית? אותו דבר‪.‬‬
‫מה דעתך על תעמולת הבחירות? לא אהבתי‪ .‬זה התנהל כמו ערסים בכדורגל שעסוקים בלקלל את‬
‫הקבוצה היריבה‪ ,‬במקום לשכנע למה להצביע בעדם‪.‬‬
‫מה הרגשת לאור התוצאות? התבאסתי‪.‬‬
‫מה היתה חוויית הבחירות עבורך? לא היתה לי הרגשה יותר מדי מיוחדת‪.‬‬
‫מטר טרומן‪:‬‬
‫הגעתי לקלפי סביב ‪ .9:00‬ידעתי מראש שאצביע בוז'י‪ ,‬בעיקר כי רציתי שביבי ילך‪ ,‬וגם כי הוא‬
‫מייצג את דעתי בתחום החברתי‪-‬מדיני‪.‬‬
‫גם בבית שלי תומכים בבוז'י‪ .‬התוצאות ? מאכזבות‪.‬‬
‫מה היתה חוויית ההצבעה עבורי? באתי‪ ,‬הצבעתי‪ ,‬הלכתי‬
‫יעל בן שלום‪:‬‬
‫הגעתי לקלפי בסביבות ‪ ,16:00‬אחרי חזרות לריקודים של‬
‫מסיבת סיום יב'‪.‬‬
‫התלבטתי בין מר"צ למחנה הציוני‪ ,‬אבל בסוף בחרתי‬
‫באפשרות השניה‪ ,‬כי יש יותר סיכוי שהם יעשו שינוי‪ .‬גם‬
‫בבית כולם הצביעו ככה‪.‬‬
‫דעתי על מערכת הבחירות? היו יותר מדי התנגחויות אישיות בעת התעמולה וזה היה מביך‪.‬‬
‫התוצאה? חבל שביבי זכה‪ .‬עצוב מאוד‪ ,‬אכזבה גדולה‪.‬‬
‫מה היתה חוויית הבחירות עבורי? ראשונית‪ ,‬מרגשת‪ ,‬נחמדה‪ .‬נקווה שבפעם הבאה נעשה שינוי!‬
‫ונאמר אמן‪.‬‬
‫רשמה‪ :‬אפרת לויטן‬
‫‪18‬‬
‫מי אמר באונטי ולא קיבל??‬
‫אז חיפשתי מתכון כשר לפסח וגם מרשים וגם יפהפה וגם קל להכנה וגם טעיםםםםם וגם‬
‫באווירת החג‪ ,‬וגם לא מכיל מצות או אפילו קמח מצות לאלה שאינם מחבבים אותם וגם לא‬
‫יקר‪ .‬והנה לכם מצאתי אחד כזה!‬
‫אה‪ ,‬שכחתי לציין גם את הלא‪-‬נורא‪-‬כל כך‪-‬מבחינה‪-‬קלורית‪.‬‬
‫לא להיבהל בבקשה מכל השלבים! כולם פשוטים למדי והתוצאה הסופית ממש מנצחת‪.‬‬
‫אז קדימה‪ ,‬צאו לטיול במטבח ומבטיחה שזה יקח אפילו פחות מ ‪ 40‬שנה‪,‬אה‪ ,‬סליחה ‪ 40 -‬דקות‬
‫התכוונתי ‪‬‬
‫שיהיה חג אביב שמח‪,‬‬
‫שלכם‪ ,‬שירה קורנפיין‬
‫טארט שוקולד וקוקוס כשר לפסח ללא אפייה‬
‫מרכיבים‪:‬‬
‫לתחתית‪:‬‬
‫‪ 1.5 ‬כוס תערובת אגוזי מלך‪ ,‬שקדים ואגוזי פקאן (אפשר‬
‫רק מסוג אחד(‬
‫‪ 150 ‬מ"ל שמנת מתוקה‬
‫‪ 250 ‬גרם תמרים בוואקום (חצי אריזה(‬
‫‪ 150 ‬גרם שוקולד מריר‬
‫לגאנאש‪:‬‬
‫‪ 2 ‬כפות שמן קוקוס‬
‫‪ 2 ‬כפות דבש ‪ /‬אגבה‬
‫לקישוט‪:‬‬
‫‪ ‬תותים טריים‪ ,‬פרוסים‬
‫לשכבת הבאונטי‪:‬‬
‫‪ 250 ‬מ"ל שמנת מתוקה (מיכל)‬
‫לגרסת פרווה ‪ -‬שמנת צמחית וחלב קוקוס במקום‬
‫חמאה‬
‫‪ 0.5 ‬כוס סוכר‬
‫‪ 50 ‬גרם חמאה‬
‫‪ 3 ‬כוסות שבבי קוקוס‬
‫‪19‬‬
‫‪ ‬שבבי קוקוס‬
‫‪ ‬עלי נענע‬
‫אופן ההכנה‪:‬‬
‫‪ .1‬מכינים את גאנאש השוקולד‪ :‬בסיר קטן על אש נמוכה מחממים את השמנת המתוקה כמעט‬
‫עד לרתיחה‪ .‬מכבים את האש ומוסיפים פנימה את השוקולד‪ .‬מערבבים בעזרת מרית עד‬
‫שמתקבל גאנאש חלק ואחיד‪ .‬מעבירים את הגאנאש לקערה‪ ,‬מכסים בניילון נצמד ומקררים‬
‫במקפיא‪ ,‬לפחות במשך חצי שעה‪.‬‬
‫‪ .2‬מכינים את תחתית התמרים והאגוזים‪ :‬מרסקים את האגוזים במעבד מזון עד שמתקבלת‬
‫תערובת עם גושים קטנטנים‪ .‬מוסיפים את התמרים בטמפרטורת החדר ומערבבים שוב‪.‬‬
‫מוסיפים את שמן הקוקוס והדבש ומערבבים בפעם האחרונה עד שמתקבלת תערובת אחידה‬
‫ודביקה‪.‬‬
‫‪ .3‬מרפדים תבנית האינגליש קייק בניילון נצמד‪.‬‬
‫‪ .4‬מעבירים את תערובת התמרים והאגוזים לתבנית‪ ,‬מהדקים היטב בעזרת האצבעות או‬
‫תחתית כוס ומיישרים‪ .‬מעבירים את התבנית למקפיא לחצי שעה לפחות‪.‬‬
‫‪ .5‬מכינים את שכבת הבאונטי‪ :‬בסיר קטן על אש נמוכה מחממים תוך ערבוב את השמנת‬
‫המתוקה‪ ,‬הסוכר והחמאה עד שהחמאה נמסה‪ .‬מכבים את האש‪ ,‬מוסיפים לסיר את שבבי‬
‫הקוקוס ומערבבים בעזרת כף עד שכל הקוקוס נטמע בתערובת‪.‬‬
‫‪ .6‬מוציאים מהמקפיא את התבנית עם תחתית הטארט ומעבירים לתוכה את תערובת הקוקוס‪.‬‬
‫מהדקים היטב בעזרת האצבעות ומיישרים‪ .‬מכסים את התבנית בניילון נצמד ומעבירים‬
‫בחזרה למקפיא לפחות לחצי שעה נוספת‪.‬‬
‫‪ .7‬מכינים את הגאנאש המוקצף‪ :‬מוציאים מהמקפיא את הקערה עם הגאנאש ומקציפים אותו‬
‫במיקסר במשך כמה דקות‪ .‬מעבירים לשקית זילוף עם צנטר חלק ומשאירים מחוץ למקרר‪.‬‬
‫‪ .8‬מקשטים את הטארט‪ :‬מוציאים את התבנית מהמקפיא‪ ,‬משחררים את הטארט ומסירים את‬
‫הניילון הנצמד‪ .‬במידת הצורך מיישרים את הקצוות בעזרת סכין‪ .‬מזלפים מעל שכבת‬
‫הקוקוס את הגאנאש המוקצף ומקשטים בתותים הטריים‪ ,‬שבבי הקוקוס ועלי הנענע‪.‬‬
‫‪ .9‬חותכים לפרוסות ומגישים (בטמפרטורת החדר)‪ .‬שומרים בכלי אטום במקרר‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫הרהורים מפראג‪:‬‬
‫אחרי אופוריית פורים מגיע רגע ההתפכחות‪ .‬היו לי לא מעט רגעים שכאלו בזמן האחרון‪.‬‬
‫אני מדלג על הבחירות ותוצאותיהן ורק אומר שלהבדיל מרבים אחרים במחנה שלי אני לא מתכונן‬
‫ללבוש שק ולהוסיף אפר לקשקשי ראשי‪ .‬ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של הבטחות שאכזבו‬
‫ואכזבות שהפתיעו ולכן מרה שחורה מיותרת מבחינתי – סוף דיון‪.‬‬
‫הארות אחרות תקפו אותי דווקא בנסיעה מחוץ לגבולות הארץ‪ .‬הבטחה גדולה (על פניו) שנהפכה‬
‫לאכזבה‪ ,‬שהתגלתה כחוויה מעשירה ביותר‪.‬‬
‫הסיפור הוא שתכננו לנסוע לפראג כדי לראות הופעה של פול סיימון (זה היהודי הנמוך מימין בצמד‬
‫סיימון וגרפונקל) ושל סטינג ‪ ,‬לשעבר סולן להקת פוליס למי שעוד זוכר‪.‬‬
‫הבטחה גדולה באמת רק שיום לפני הנסיעה יידעו אותנו שסטינג שוכב מצונן בניו יורק וההופעה‬
‫מבוטלת‪ .‬יש הופעה בקראקוב והופעה בברלין ‪ -‬אבל לשם לא מתאים לי לנסוע – אני מפחד ממחנות‬
‫ריכוז‪ ,‬מגרמנים ופולנים (יש למישהו מושג למה?)‪.‬‬
‫אז טסנו לפראג כנגד כל היגיון וזה התחיל בטיסה של טורקיש איירליינס שנראתה לי הימור מופרע‬
‫ולא אחראי ודווקא התגלתה כחוויה נהדרת‪ .‬הם נחשבים לאחת החברות הטובות בעולם היום‬
‫ובצדק‪ .‬באמת תענוג על אף כל מה שאנו חשים כלפי הטורקים וארדואן טאיפ שלהם‪.‬‬
‫נקודת אל חזור‪:‬‬
‫יש רגעים בחיים שבהם אתה יודע שזהו‪ .‬לא תוכל יותר לחזור אחורה כי חצית את הנקודה‬
‫הקריטית‪.‬‬
‫אחד הרגעים האלו תוקף אותי תמיד ובעצמה מצמיתה כשהמטוס רץ על הראן ווי במהירות עצומה‬
‫ואתה יודע ששום דבר‪ ,‬גם אם תכנס להיסטריה‪ ,‬כבר לא יעצור אותו בשעטה שלו אל עבר הבלתי‬
‫ידוע‪( .‬מקסימום תקבל סטירת הרגעה מאחת הדיילות)‪.‬‬
‫אני אוחז בפחד במסעדי הכיסא כשהחגורה חונקת אותי למושב ושואל את עצמי שאלה אחת ענקית‪:‬‬
‫האם יכול להיות שבין כל אלו הטסים אתנו כעת‪ ,‬אני בר הדעת היחיד שמבין את חוסר ההיגיון ואת‬
‫הסכנה שגלומה בציפור המתכת הענקית הזאת שעולה כרגע לשמים כנגד כל הגיון בריא?‬
‫אז נכון שטכנית‪ ,‬מתמטית והנדסית זה עובד ועובד יפה אפילו אבל עדיין ‪ -‬כל פעם מחדש זה נראה לי‬
‫כפלא הגדול מכולם‪.‬‬
‫תחשבו על עוד נקודות אל חזור בחיים – לא פשוט אבל הנה כמה דוגמאות‪ :‬תינוק שהוציא את ראשו‬
‫מבטן אמו למשל – כבר לא יחזור פנימה‪ .‬מילה שנאמרה בפומבי ויצאה משליטתנו‪ .‬מייל שנשלח‬
‫בטעות לכתובת לא נכונה‪ ,‬ויש עוד דוגמאות שכל אחד יכול למצוא עם עצמו‪.‬‬
‫הקלות הבלתי נסבלת‪:‬‬
‫זה חלק משם ספרו של מילן קונדרה הסופר הצ'כי‪ .‬בפראג עברתי שתי חוויות מעוררות מחשבה‪.‬‬
‫אחת היתה ביקור ברובע היהודי‪ .‬בכניסה יש פסל של פרנץ קפקא‪ .‬אני מודה שאפשר מהר מאוד‬
‫להיכנס ל‪ mood-‬קפקאי כשהשמיים אפורים חמישה ימים ברציפות‪ .‬אבל זה לא העיקר כי העיקר‬
‫הוא ציורי הילדים שנשארו והוברחו מטרזין‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫זה משהו מטלטל עד אימה‪ .‬כשאתה יוצא משם רועד ורוצה להיכנס לביקור בבית הכנסת המחודש‬
‫אז זקנה מרושעת עם הבל שום מהפה מוציאה אותך החוצה בגסות כי הכרטיס שרכשת הוא רק‬
‫לארבעה בתי כנסת בלבד וזה החמישי כבר‪...‬‬
‫באף כנסייה לא הרגשנו כל כך לא במקום כמו בבית הכנסת ההוא בפראג‪.‬‬
‫החוויה השנייה היתה הקרבה לריח והוויית הקומוניזם‪ .‬מעולם לא הייתי כה קרוב למקור עם קרינה‬
‫קומוניסטית (ואל תקפצו לי עם הקיבוץ כרגע) כמו בפראג‪ ,‬שמשוחררת רק ‪ 25‬שנה מהסיוט הזה‪.‬‬
‫מוזיאון הקומוניזם בנוי כך שאפילו בשירותים אתה מרגיש כמו בחדר מתים‪ .‬פשוט לא נתפס איך‬
‫חיים ככה ועוד שורדים‪.‬‬
‫לצ'כים יש חוש הומור וזה ניכר במוזיאון אבל זה פרק בהיסטוריה העולמית שהוא כל כך עצוב‬
‫ומיותר‪ .‬על רעיון‪ ,‬שביסודו יש משהו יפה‪ 100 ,‬מיליון בני אדם קיפחו את חייהם רק כי אחרים דפקו‬
‫אותו ברשעות‪ ,‬בחמדנות ובשחיתות ובמוח שטוף אלימות‪.‬‬
‫זה אולי מסביר את הפתיחה שלי ל"השקפה" הזאת‪ ,‬כי שאתה‬
‫רואה את האנשים בפראג שעדיין מתקשים לחייך ברחובות‪,‬‬
‫שהם שקטים בצורה מוזרה ומאוד מופנמים – אתה חוזר ארצה‬
‫ועוד ‪ 4‬שנים עם ביבי לא נראות לך כסוף העולם‪ .‬רק שתשמר‬
‫הדמוקרטיה‪ ,‬ועם השאר נסתדר איכשהו בלי נדר‪.‬‬
‫הביתה לפסח‪:‬‬
‫טורקיש איירליינס החזירו אותנו הביתה באותה הנוחות שבה הם לקחו אותנו‪ .‬ארוחות טובות‪,‬‬
‫מקום לרגליים ושירות אדיב (אף אחת גם לא צרחה בטיסה שלנו שהיא רוצה שוקולד‪ )...‬וגם‬
‫הקונקשיין באיסטנבול היה מעניין בגלל הערב רב האנושי שמצאנו בטרמינל‪.‬‬
‫השמש האביבית שחיכתה לנו אחרי חמישה ימי סגריר כבד‪ ,‬היתה מבורכת מעבר למשוער עבורי שלא‬
‫לדבר על הריח שבאוויר עם כל הפריחות ותחושת הדמוקרטיה והקלות הישראלית לעומת הכובד‬
‫האירופאי מלא ההדר והמפחיד מדי לטעמי‪.‬‬
‫פסח בפתח והוא מתחבר לי עם שני הנושאים העיקריים שעליהם כתבתי‪ :‬חופש וחירות‪ ,‬וגם יום‬
‫השואה שמגיע תכף אחריו‪ .‬חג החירות ייראה השנה מעט יותר משמעותי עבורי‪ .‬אני אמנם לא‬
‫אקריא את הקטע עם משה והסנה שאיבדתי לפני שנתיים (סיפור בפני עצמו) אבל גם בלעדיו אני‬
‫אהיה מאושר לשבת בחדר האוכל שלנו וליהנות מאביב חופשי‪ ,‬דמוקרטי ורחוק כל כך מטרזין‬
‫ומ"האביב של פראג" הקרה‪...‬‬
‫סיום קצת שונה‪:‬‬
‫חבר קם בבוקר‪ .‬מביט בראי ולא מתלהב ממה שהוא רואה‪ .‬מביט מסביב‬
‫בביתו שלו וגם כאן לא נופל מאושר ממה שרואות עיניו‪ .‬יוצא החוצה מהבית‬
‫ואעפס העולם נראה לו חדגוני ומשעמם‪ .‬אז מה עושים? מה הבעיה – יש‬
‫מסביב עוד חברים שאפשר עליהם להוציא תסכולים! הרי בשביל זה יש‬
‫חברים – לא?‬
‫כי פה ‪ -‬לא מסוכן לדבר (אין פה סוכני חרש ומלשינים) – זהו יופייה של‬
‫הדמוקרטיה ואז מה אם מילה שנאמרה בקול כבר לא תחזור אל הפה‬
‫לעולם‪...‬‬
‫חג חירות שמח‪.‬‬
‫עידן בן שלום‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫ילדי גן ריפר וצוות הגן מתכוננים לפסח‪.‬‬
‫חג פסח קרב‪ ,‬וצוות הגן הכין‪ ,‬ביחד עם הילדים‪ ,‬את החג‪ .‬במשך השבועיים האחרונים סיפר צ'וס‬
‫הגנן לילדים מסיפורי התורה – איך בני ישראל הגיעו למצרים‪ ,‬ומה עבר עליהם בתקופה שחיו‬
‫במצרים ועבדו עבודת פרך‪.‬‬
‫כדי להרגיש קצת עבודה קשה מה היא‪ ,‬יצאו הילדים עם עגלות להביא קש ואדמה‪ ,‬בכדי ליצור‬
‫לבנים לטאבון בו יוכלו להכין מצות בימי הפסח‪ .‬הילדים התלבשו במטפחות ראש וסחבו מריצות‬
‫עמוסות אדמה וחציר‪.‬‬
‫פתאום הגיע משה‪ ,‬מלובש כמו בתקופת התנ"ך‪ ,‬וקרא לבני ישראל‪" :‬באתי לעזור לכם בעבודה‬
‫הקשה!"‪" .‬בני ישראל" חזרו לגן והחלו בעבודת הלבנים לטאבון‪ ,‬שנמצא בחצר הגן‪ .‬עבודה‬
‫מלכלכת ומהנה עד מאוד‪.‬‬
‫השבוע עוסקים הילדים‪ ,‬ביחד עם הצוות‪ ,‬בנקיונות‪ ,‬בהכנת מצות וביציאת מצרים‪ .‬במהלך‬
‫השבוע ירדו הילדים לירדן‪ .‬בנוסף נערכים הילדים ל"ליל הסדר" שיערך בגן ביום חמישי‬
‫בצהריים‪.‬‬
‫ילדי גן ריפר וצוות הגן מאחלים לכל בית דגניה ב' חג שמח וכשר!‬
‫תודה לצוות הגן על העדכון והתמונות היפות‪.‬‬
‫ילדי הגן בנו את מצרים העתיקה מחול‪ ,‬אבנים‪ ,‬מקלות‪ ,‬בעלי חיים ועוד חומרי יצירה‪.‬‬
‫‪23‬‬