המכלול הסיפורי של שמשון - הפטרת נשא
הפטרות -סוכם ע"י תלמידים www.ybm.org.il הפטרת נשא -המכלול הסיפורי של שמשון הרב אלחנן סמט מנהגי ההפטרה בהפטרת פרשת נשא ישנו קונצזוס בין מנהגי הקריאה ,ולפי כל ארבעת המנהגים הפעילים והמקורות הספרותיים מפטירים בפרק י"ג בספר שופטים" :וַי ְהִ י אִ יׁש אֶ חָ ד מִ צ ְָרעָ ה מִ מִ ׁשְ פַחַ ת הַ דָ נִי ּוׁשְ מֹו מָ נֹוחַ ו ְאִ ׁשְ ּתֹו עֲ קָ ָרה ו ְֹלא יָלָדָ ה" [ב] ,וקוראים את כל הפרק על סיפור הולדתו של שמשון .בנוגע לסיום ההפטרה ישנו הבדל קל .הרמב"ם מסיים בפסוק כ"ד" :ו ַּתֵּ לֶד הָ אִ שָ ה בֵּן ו ַּתִ קְ ָרא אֶ ת ׁשְ מֹו ׁשִ מְ ׁשֹון וַיִ ְגדַ ל הַ נַעַ ר וַיְב ְָרכֵּהּו ה'" .לפי זה יוצא שההפטרה היא בת עשרים ושלשה פסוקים ,והסיום הוא מוצלח מאוד. אך הסיום הזה הוא לא סוף הסיפור ,אלא הפסוק הבא" :ו ַּתָ חֶ ל רּוחַ ה' לְפַ עֲ מֹו בְמַ חֲ נֵּה דָ ן ֵּבין צ ְָרעָ ה ּובֵּין אֶ ׁשְ ּתָ א ֹל" [כה] .כל המנהגים מלבד הרמב"ם מציינים את סיום ההפטרה בפסוק הזה .כנראה שהרמב"ם רצה לסיים בסיום נאות יותר. הטעם להפטרה הזו גם כן ברור -פרשת הנזיר שמופיעה בפרשת נשא .אמנם נעיר שנזירות שמשון איננה זהה לנזירות שבתורה ,שהרי זו לא נזירות מרצון .התורה מדברת על נזיר שמקבל נזירות בנדר. ועוד אחד האיסורים של נזיר הוא טומאה למת ,ושמשון לא נזהר בזה כמו שנראה בסיפורים .שמשון נזהר רק משתיית יין ומתספורת .לגבי תספורת הדבר מפורש בהמשך פרקי שמשון ,כאשר גזזו את מחלפות ראשו וסר ממנו כוחו .ברגע שביטלו את נזירותו בטל סוד כוחו. לגבי היין ישנה ראיה מפרק י"ד ,כאשר יורדים שמשון והוריו לתמנה בשביל שידוך .שם נאמר [ה-ו]: (ה) ַוי ֵֶּרד ִׁש ְמשוֹן וְ ָאבִׁ יו וְ אִׁ ּמ ֹו תִׁ ְמנָתָ ה ַו ָיבֹאּו עַ ד כ ְַרמֵּ י תִׁ ְמנָתָ ה וְ הִׁ נֵּה כְ פִׁ יר א ֲָריוֹת שֹאֵּ ג ּומאּומָ ה אֵּ ין בְ יָד ֹו וְ ֹלא הִׁ גִׁ יד לְ ָאבִׁ יו לִׁ ְק ָראתוֹ( :ו) וַתִׁ צְ לַח עָ לָיו רּוחַ ה' ַויְשַ סְ עֵּ הּו כְ שַ סַ ע הַ גְ ִׁדי ְ ּולְ אִׁ ּמ ֹו אֵּ ת אֲשֶ ר עָ שָ ה: המפרשים שואלים מדוע הוריו שהלכו עמו לא ראו את מעשיו ,ומוכיחם מכאן שנפרדו דרכי שמשון והוריו .הסיבה לכך היא שכאשר הגיעו לכרמי תמנתה ההורים חצו בדרך הישרה והקצרה ,ושמשון עשה עיקוף ולא נכנס בכרמים .זאת מכיוון שאומרים לנזיר" :סחור סחור לכרמא לא תקרב" [יבמות מו, א] .רואים שלא רק ששמשון נזהר מענבים ,אלא גם את הדין דרבנן של 'סחור סחור' הוא קיים. אם כן ,אנו רואים שדמותו של שמשון כנזיר היא יוצאת דופן .אך מכיוון שזה הסיפור היחיד בתנ"ך על נזיר ועל האזהרות שלו ,אז למרות שזה לא בדיוק הנזירות של התורה זה הפרק המתאים להפטרה של פרשת נזיר שבתורה. מנהג רומניה הוא להפטיר בהושעֹ" :לא אֶ פְ קֹוד עַ ל בְנֹותֵּ יכֶם כִי תִ ְזנֶינָה ו ְעַ ל כַּלֹותֵּ יכֶם כִי תְ נַָאפְ נָה" [ד ,יד]. ההפטרה מתייחסת לפרשת סוטה ,אך אין פה גזירה שווה לשונית לפסוק שבפרשה" :אִ יׁש אִ יׁש כִי תִ שְ טֶ ה אִ ׁשְ ּתֹו ּומָ עֲ לָה בֹו מָ עַ ל" [במדבר ה ,יב] .במקום זאת מדובר בגזירה שווה עניינית .ההפטרה הרומנית הזו היא ההפטרה הארצישראלית לסדר שמתחיל ב"אִ יׁש אִ יׁש כִי תִ שְ טֶ ה אִ ׁשְ ּתֹו". מנהג רומניה נטל דווקא את ההפטרה של הסדר הזה ,בגלל שהסדר הקודם מתחיל שלושה פסוקים לפני תחילת פרשת נשאַ" :אל ּתַ כ ְִריתּו אֶ ת ׁשֵּ בֶט מִ ׁשְ פְ ח ֹת הַ קְ הָ תִ י מִ ּתֹוְך הַ ְלוִיִם" [במדבר ד ,יח] .נמצא שהסדר הארצישראלי הראשון השלם שמצוי בפרשת נשא הבבלית ,הוא זה שמתחיל ב"איש איש כי תשטה אשתו" .ולכן כמנהגם ,אימצו אנשי רומניה את ההפטרה של הסדר הארצישראלי הראשון שבפרשת נשא .נמצא שההפטרה למנהג ארץ ישראל היא בענין סוטה ,ולמנהג בבל בענין נזיר. 1 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים הפטרות -סוכם ע"י תלמידים בין מכלול סיפורי לסיפור על ההפטרה מכניסה אותנו לסדרה של סיפורי שמשון ,שמתחילים בפרק י"ג ומסתיימים בפרק ט"ז. ארבעת הפרקים הללו כוללים בתוכם כמה וכמה סיפורים .בשיעור זה נעסוק לא רק בסיפור של ההפטרה ,אלא בפרקי שמשון כמכלול ,על כל הבעיות שעולות בפרקים אלו. לפני שניגש לפרקים אלו ,נציג מונח ספרותי שהמצאנו ' -מכלול סיפורי' .היחידה הבסיסית במקרא בחלקו הסיפורי הוא הסיפור הבודד .אותו אנו לומדים ,ומשקיעים את עמלנו בתיחומו ומציאת מבנהו, כדי להבין מה המסר של הסיפור הבודד .לרוב סיפור ממוצע הוא בן עשרים לשלושים פסוקים ,אך יש שלעיתים סיפור הוא ארוך מאוד או קצר מאוד .סיפור המרגלים לדוגמה משתרע על כמעט מאה פסוקים. כמו כן ישנם סיפורים ארוכים מאוד שבנויים מכמה יחידות -לדוגמה מגילת רות .כל פרק במגילה מהווה סיפור בפני עצמו ,אך הסיפורים מתחברים ויוצרים עלילה מתמשכת .מדובר בסך הכל בשמונים פסוקים (בלי חמשת הפסוקים האחרונים) ,אך יש בסיפור זה ארבע תמונות שונות ,ובכל תמונה הדמויות והתפאורה מוחלפות .לכל פרק יש מבנה ומילים מנחות משלו ,ומבחינת דרכי הניתוח כל פרק הוא סיפור בפני עצמו .ובכל זאת כל סיפור הוא חוליה אחת בתוך בסיפור גדול. כך גם בסיפור יוסף ואחיו .במונחים שלנו ישנו 'סיפור על' .פירושו של דבר סיפור שיש לו עלילה אחת, אבל היא כל כך רחבה ומורכבת ,עד שהיא מחולקת לסיפורים קטנים שאין להם עמידה בפני עצמם. לא ניתן להתחיל את הסיפור של רות מהגורן ,אלא חייבים לדעת מה היה לפני ואחרי .גם אצל יוסף ואחיו כדי לשמוע על כך שהוא נעשה משנה למלך מצרים ,יש לדעת איך הוא הגיע למצרים .לא ניתן לנתק את החוליות זו מזו ,ומאידך כל חוליה מהווה יחידה ספרותית בפני עצמה. כעת אנו מגיעים ל'מכלול הסיפורי' .מדובר בקבוצת סיפורים שכל אחד מהם הוא אמנם עצמאי ,אבל הם קשורים זה בזה בכך שניתן לעקוב אחרי הסיפורים ברצף של זמן ומקום .מבחינה מסויימת זה סיפור אחד ,כיוון שהתחושה היא שניתן לתת תמונה מלאה של מה שקרה לגיבורים לאורך כל הזמן. ולמרות זאת לאורך הרצף הזה יש כמה סיפורים שנבדלים זה מזה .המכלול הסיפורי הוא משהו שבין הסיפור הבודד לבין סיפור העל .מבחינת הקשר התוכני כל סיפור הוא עולם בפני עצמו .אך מבחינת הקשר בין הסיפורים ,הם אינם נבדלים זה מזה לגמרי אלא ישנה קישורים גלויים לעין. נביא מספר דוגמאות לכך .הסיפורים על אליהו בפרקים י"ז-י"ט בספר מלכים א' ,מהווים מכלול סיפורי. מהרגע שאליהו מופיע בשבועתו על הבצורת ,אנו עוכבים אחריו ויודעים כמה זמן הוא נמצא והיכן .אך למרות זאת בתוך המכלול הזה ישנם שלושה סיפורים שונים .הסיפור הראשון הוא על הבצורת ותנועותיו של אליהו בזמן הבצורת .הסיפור השני הוא על המעמד בהר הכרמל ,והשלישי הוא על המעמד בהר חורב. לכל סיפור יש נושא וניתוח ספרותי משלו .אך שלושת הסיפורים הללו מחוברים מכיוון שאנו יודעים בדיוק את התנועות של אליהו מסיפור לסיפור .הדבר הביא לכך שהחוקרים לא ידעו היכן להבדיל בין סיפור לסיפור .זאת מכיוון שהעלילה אמנם משתנה בין סיפור לסיפור ,אך העלילות השונות משתלבות זו בזו לרצף אחד .שאר הסיפורים על אליהו אינם כאלו ,אלא כל סיפור עומד בפני עצמו ,ואין להם קשר למה שנאמר לפניהם ואחריהם .רק הפרקים הללו מהווים מכלול סיפורי. דוגמה נוספת זה סיפור העגל .שם מדובר בשלושה סיפורים שונים ,ולכל אחד נושא שונה .הם נשזרים כאחד ברצף של זמן ומקום ולכן נדמה שמדובר בסיפור אחד. בספר שופטים יש כמה מכלולים סיפוריים .הספר בנוי ממש כמו מגילות שונות ,ניתן לומר שיש את מגילת שמשון ,מגילת יפתח ועוד .ספר שופטים מתאפיין בכמה קבוצות של סיפורים שסובבים סביב אותה דמות. 2 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים הפטרות -סוכם ע"י תלמידים למכלול סיפורי חוקים שונים מהסיפור הבודד .הקושי של מי שלומד מכלול סיפורי הוא החלוקה ליחידות ומציאת הגבולות בין סיפור לסיפור .הזרימה מטשטשת את הגבולת .גם אחרי שתיחמנו כל סיפור יש לשאול את השאלה המתבקשת -מה יוצר החיבור בין הסיפורים השונים ,מה המסר של הרצף הזו? ייחודו של שמשון בקיצור ,סיפורי שמשון בפרקים י"ג עד ט"ז מהווים מכלול סיפורי .יש שם כמה סיפורים שונים ,אך הם נמצאים ברצף אחד .עלינו לברר מה כוונת הרצף הזה ,ומה כל סיפור אומר בפני עצמו. הסיפורים על שמשון חורגים לא רק מהסיפורים על השופטים האחרים ,אלא הם חורגים מכלל התנ"ך כולו .בספר שופטים שופט הוא מנהיג .זו המשמעות המקורית של המילה שופט ,ולא זה שיושב לשפוט .ספר שופטים הוא ספר המנהיגים .זאת מלבד מקרים בודדים ,כמו דבורה שישבה למשפט ,אך מלבדה לא רואים עוד דבר כזה .השופטים בחלקם הנהיגו את העם לצורך מסויים ולא יותר ,אך בזה הם היו שופטים ולא בשום דבר אחר .מנהיגותם לא הוכרה מעבר לאירוע שבו הם צמחו ,ובדרך כלל באותו אירוע הם גם כבו .מדובר במנהיגים שצמחו באופן כריזמטי ,הביאו תועלת בשעת מצוקה, ובדרך כלל הסתלקו מהבמה אחר כך. אך גם בהקשר הזה של המילה שופט ,לא ראוי לקרוא לשמשון שופט .שהרי הוא לא הנהיג אף אחד. אדרבה ,שמשון היה במתח עם העם ו בעימות עם אנשי יהודה ,ולכן לא ניתן לקרוא לו שופט .הוא עשה את הכל כסוליסט ,בעוד ששופטים אחרים הובילו את העם לנצחונות .אדם יכול להושיע את ישראל לבד ,אך לא יהיה מוצדק לקרוא לו שופט. צריך לומר גם שהפרקים על שמשון הם תמוהים בהיבט כלל תנכ"י .אין לנו עוד דוגמה לדמות שכוחה מצוי בשריריה .יש אמנם גיבורים בתנ"ך ,לדוגמה דוד ,אך גבורתו לא הייתה בעוצמה פיזית ,אלא בתחכום שמשולב באמונה ותעוזה .סיירת מטכ"ל איננה מלאה באנשים מפותחי שרירם ,אלא באנשים שמצטיינים בתעוזתם ובחכמתם. אבל שמשון איננו כזה .הוא מתואר כאיש נס ,והנס הוא בשרירים ובכח הפיזי שלו .זה מאפיין את דמותו .דמויות כאלו יש אצל עמים רבים .לדוגמה ביוון הדמות המקבילה היא הרקולס ,וכך אצל עוד עמים .אבל בתנ"ך מפתיע מאוד שיש דבר כזה -דמות שהקב"ה בחר בה ,והבחירה מתבטאת בכח פיזי יוצא מגדר הרגיל .זה כל מה שמסופר עליו ,והתנ"ך קורא לזה 'רוח ה''. לא רק שמדובר בדבר יוצא דופן ,אלא זה עומד במתח גלוי לרעיונות שישנם בתנ"ך לכל ארכו [תהלים קמז ,י-יא]: בּורת הַ סּוס י ְֶחפָ ץ ֹלא בְ שוֹקֵּ י הָ אִׁ יש י ְִׁרצֶ ה( :יא) רוֹצֶ ה ה' אֶ ת י ְֵּרָאיו אֶ ת הַ ְמ ַיחֲלִׁ ים (י) ֹלא בִׁ גְ ַ לְ חַ סְ ּדוֹ: הרעיון הוא שלכח פיזי אין ערך ,וגבורה תנכי"ת היא השילוב של אומץ וביטחון בקב"ה יחד עם תחכום. בעוד שגולית הוא השמשון הפלשתי ,דוד הוא הישראלי הקלאסי ,שבא עם רעינות מעיינים כדי לנצח את גלית ,בלי מגן וחרב ובלי כלום .דוד לא ניתח בנס ,אלא כתוצאה מקור רוח ,זריזות ידים ,וקליעה מרשימה למטרה. גם כאשר דוד הרג את האריה והדב ,מכיוון שמדובר בנער צעיר ,סביר להניח שהוא לא עשה זאת כמו שמשון ,אלא בעזרת זריזות ידיים ותחכום הוא הצליח לגבור עליהם .דוד לא אומר שהוא לא היה מצוייד בנשק במאבק זה ,והוא לא מתיימר להיות שמשון הגיבור .אם דוד היה כזה ,הוא היה שמשון, אך דוד איננו שמשון. הפרקים הללו מעוררים תמיהה ומהווים חריג מוזר בכל התנ"ך כולו .הפלא הגדול הוא שהכניסה לסיפורים הללו היא מדהימה -מלאך מבשר את דבר הולדתו של שמשון .זה מזכיר לנו את הולדת 3 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים הפטרות -סוכם ע"י תלמידים יצחק .רק אצל יחידי סגולה אנו מוצאים שבא מלאך לבשר את הולדתם .האם שמשון הוא אחד מאלו? חז"ל אומרים ששמשון הוא אחד מקלי עולם בספר שופטים ,יחד עם יפתח וגדעון [ראש השנה כה ,א]. לכן קשה מאוד להבין כיצד מלאך בא לבשר את הולדתו של אחד משלושה אלו .ולא זו בלבד ,אלא שגוזרים עליו להיות נזיר מבטן! יש כאן סתירה מדהימה בין האישיות של איש שרירים חזק ומופלא, לבין נזיר א-לוהים. סקירת פרקי שמשון כעת נסקור במהרה את פרקי שמשון .בפרק י"ג ,שאותו אנו קוראים בהפטרה ,מסופר על בשורת ההולדה ,והפרק נגמר בהולדת שמשון [כד-כה]: (כד) וַתֵּ לֶד הָ אִׁ שָ ה בֵּ ן וַתִׁ ְק ָרא אֶ ת ְשמ ֹו ִׁש ְמשוֹן וַיִׁ גְ ַּדל הַ נַעַ ר וַ יְבָ ְרכֵּהּו ה'( :כה) וַתָ חֶ ל רּוחַ ה' לְ פַ עֲמ ֹו בְ מַ ֲחנֵּה ָדן בֵּ ין צָ ְרעָ ה ּובֵּ ין אֶ ְשתָ אֹ ל: בפרק י"ד מסופר על הירידה לתמנתה ונשיאת הפלשתית [א-ב]: (א) ַוי ֵֶּרד ִׁש ְמ שוֹן תִׁ ְמנָתָ ה ַוי ְַרא אִׁ שָ ה בְ תִׁ ְמנָתָ ה ִׁמבְ נוֹת פְ לִׁ ְשתִׁ ים( :ב) ַויַעַ ל ַו ַיגֵּד לְ ָאבִׁ יו ּולְ אִׁ ּמ ֹו ַויֹאמֶ ר אִׁ שָ ה ָראִׁ יתִׁ י בְ תִׁ ְמנָתָ ה ִׁמבְ נוֹת פְ לִׁ ְשתִׁ ים וְ עַ תָ ה ְקחּו אוֹתָ ּה לִׁ י לְ אִׁ שָ ה: פה הקורא שואל את שאלת ההורים של שמשון [ג-ד]: (ג) ַויֹאמֶ ר ל ֹו ָאבִׁ יו וְ אִׁ ּמ ֹו הַ אֵּ ין בִׁ בְ נוֹת ַאחֶ יָך ּובְ כָל עַ ִּׁמי אִׁ שָ ה כִׁ י אַ תָ ה ה ֹולְֵּך לָקַ חַ ת אִׁ שָ ה ִׁמפְ לִׁ ְשתִׁ ים הָ ע ֲֵּרלִׁ ים ַויֹאמֶ ר ִׁש ְמשוֹן אֶ ל ָאבִׁ יו אוֹתָ ּה קַ ח לִׁ י כִׁ י הִׁ יא י ְָש ָרה בְ עֵּ ינָי( :ד) וְ ָאבִׁ יו וְ אִׁ ּמ ֹו ֹלא ָי ְדעּו כִׁ י מֵּ ה' הִׁ יא כִׁ י תֹ ֲאנָה הּוא ְמבַ קֵּ ש ִׁמפְ לִׁ ְשתִׁ ים ּובָ עֵּ ת הַ הִׁ יא פְ לִׁ ְשתִׁ ים מֹ ְשלִׁ ים בְ י ְִׁש ָראֵּ ל: כך מתחילה עלילת חייו -חתונה עם גויה .נראה כאילו התנ"ך מגן על המעשה של שמשון כנגד הטענה של הוריו .מאידך ,חז"ל במסכת סוטה מגנים את שמשון ,ואומרים שהפלשתים ניקרו את עיניו בגלל שחטא בעיניו" :כי ישרה בעיניו" [ט ,ב] .הגמרא אומרת שאמנם הפסוק על התכנית האלוקית הוא נכון, אך בכל זאת שמשון חטא בזה שישרה בעיניו .לאחר מכן קוראים על שיסוע האריה .נראה שבסיפור זה הכתוב מדגיש את כוחו הרב בכך שהוא יכול לשסע אריה ללא נשק .אין בזה אומץ ,אך בכל זאת יש פה ענווה של שמשון שאיננו מספר להוריו על מעשיו. ממשיך התנ"ך ומספר על הדבש מהאריה .הוא לא מספר להוריו על הדבש כהמשך לזה שלא סיפר להוריו ששיסע את האריה .אין ספק שמעבר לסיפור עצמו ,האריה מסמל את הפלשתים .כמו שדוד ראה בהריגת הדב והאריה תקדים להריגת גלית ,כך אצלנו מדובר במבוא למעשים שהוא עתיד לעשות בפלשתים .ו אם האריה מסמל את הפלשתים ,אזי הדבש מסמל את האשה .את הפלשתים צריך לשסע ,אך ניתן להוציא מהם דבש -הבנות שלהם .שמשון אומר שאת הבנות ניתן לאכול ,כלומר להנות מהם .נחזור לנקודה זו בהמשך. ממשיך התנ"ך [י-יד]: חּורים( :יא) ַויְהִׁ י כִׁ ְרא ֹותָ ם (י) ַוי ֵֶּרד ָאבִׁ יהּו אֶ ל הָ אִׁ שָ ה ַויַעַ ש שָ ם ִׁש ְמשוֹן ִׁמ ְשתֶ ה כִׁ י כֵּן ַיעֲשּו הַ בַ ִׁ ָאחּודה נָא ָלכֶם ִׁח ָידה ִׁאם ָ ֹלשים מֵּ ֵּרעִׁ ים וַיִׁ הְ יּו אִׁ תוֹ( :יב) ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם ִׁש ְמשוֹן אוֹת ֹו וַיִׁ ְקחּו ְש ִׁ ֹלשים חֲלִׁ פֹ ת ּוש ִׁ ֹלשים סְ ִׁדינִׁים ְ ּומצָ אתֶ ם וְ נָתַ תִׁ י ָלכֶם ְש ִׁ הַ גֵּד תַ גִׁ ידּו אוֹתָ ּה לִׁ י ִׁשבְ עַ ת יְמֵּ י הַ ִּׁמ ְשתֶ ה ְ ֹלשים חֲלִׁ יפוֹת ּוש ִׁ ֹלשים סְ ִׁדינִׁים ְ בְ ג ִָׁדים( :יג) וְ אִׁ ם ֹלא תּוכְ לּו לְ הַ גִׁ יד לִׁ י ּונְתַ תֶ ם אַ תֶ ם לִׁ י ְש ִׁ חּודה ִׁח ָידתְ ָך וְ נ ְִׁשמָ עֶ נָה( :יד) ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם מֵּ הָ אֹ כֵּל יָצָ א מַ ֲאכָל ּומֵּ עַ ז יָצָ א ֹאמרּו ל ֹו ָ בְ ג ִָׁדים ַוי ְ מָ תוֹק וְ ֹלא יָכְ לּו לְ הַ גִׁ יד הַ ִׁח ָידה ְשֹלשֶ ת י ִָׁמים: 4 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים הפטרות -סוכם ע"י תלמידים אנו יודעים את הרקע ולכן יודעים מה הפתרון לחידה ,אך לא ברור מדוע שמשון חשב שהם ידעו את הרקע של החידה .כנראה שהכוונה של שמשון מבחינת הפשט הייתה לגרום להם לעקוב אחרי המהלכים שלו ,ואם הם ישחזרו את מה שעבר על החתן בימים האחרונים ,הם יגלו את הפתרון של החידה .אך צריך להיות חרוצים ולדעת היכן לחפש. אך בהתאם למשמעות הסמלית של האריה והדבש ,גם החידה היא יותר מסתם חידה .זו הצהרה של השקפת עולם של שמשון -אמנם בפלשתים עצמם הוא יכה ו'יקרע' אותם ,אך הבנות הפלשתיות זה סיפור אחר -הן הדבש שניתן להנות ממנו. נמשיך הלאה [טו-טז]: ֹאמרּו לְ אֵּ שֶ ת ִׁש ְמשוֹן פַ תִׁ י אֶ ת אִׁ ישֵּ ְך וְ ַיגֶד לָנּו אֶ ת הַ ִׁח ָידה פֶ ן נ ְִׁש ֹר (טו) ַויְהִׁ י בַ יוֹם הַ ְשבִׁ יעִׁ י ַוי ְ אוֹתָ ְך וְ אֶ ת בֵּ ית ָאבִׁ יְך בָ אֵּ ש הַ לְ י ְָרשֵּ נּו ְק ָראתֶ ם לָנּו הֲֹלא( :טז) וַתֵּ בְ ךְ אֵּ שֶ ת ִׁש ְמשוֹן עָ לָיו וַתֹ אמֶ ר ַר ק ְשנֵּאתַ נִׁי וְ ֹלא אֲהַ בְ תָ נִׁי הַ ִׁח ָידה חַ ְדתָ לִׁ בְ נֵּי עַ ִּׁמי וְ לִׁ י ֹלא הִׁ ג ְַדתָ ה ַויֹאמֶ ר לָּה הִׁ נֵּה לְ ָאבִׁ י ּולְ אִׁ ִּׁמי ֹלא הִׁ ג ְַדתִׁ י וְ לְָך אַ גִׁ יד: התשובה לשאלת שמשון היא 'כן' .אדם אמור לומר לאשתו את מה שהוא לא אומר להוריו .אך אין זה מדוייק מכיוון שהם לא היו זוג נשוי .לנישואים הללו קוראים 'נישואי חוץ' ,מה שנוהג אצל הערבים עד היום .שמשון לא חי עם אשתו ,אלא הוא הולך לבית הוריו והיא נשארת בבית הוריה .סוג הנישואים הללו מכור לנו -מתחתנים עם אשה ומשאירים אותה בבית הוריה ,ומבקרים אותה מדי כמה חודשים. זה נוהג של נישואים שלא יוצרים חיים משותפים ,אלא לעיתים רחוקות .בסוג כזה של נישואים יכול להיות שלא מגלים סודות לאשה ,מכיון שלא מדובר בשותפות .לכן הטענה של שמשון היא צודקת .אך תלונתיה של האשה מתגברות [יז-יט]: (יז) וַתֵּ בְ ךְ עָ לָיו ִׁשבְ עַ ת הַ י ִָׁמים אֲשֶ ר הָ יָה לָהֶ ם הַ ִּׁמ ְשתֶ ה ַויְהִׁ י בַ יוֹם הַ ְשבִׁ יעִׁ י ַו ַיגֶד לָּה כִׁ י ֹאמרּו ל ֹו ַאנְשֵּ י הָ עִׁ יר בַ יוֹם הַ ְשבִׁ יעִׁ י בְ טֶ ֶרם ָיבֹא הֱצִׁ יקַ תְ הּו וַתַ גֵּד הַ ִׁח ָידה לִׁ בְ נֵּי עַ ּמָ ּה( :יח) ַוי ְ הַ חַ ְרסָ ה מַ ה ּמָ תוֹק ִׁמ ְּדבַ ש ּומֶ ה עַ ז מֵּ א ֲִׁרי ַו ֹי אמֶ ר לָהֶ ם לּולֵּא ח ֲַר ְשתֶ ם בְ עֶ גְ לָתִׁ י ֹלא ְמצָ אתֶ ם ֹלשים אִׁ יש וַיִׁ קַ ח אֶ ת חֲלִׁ יצוֹתָ ם ִׁח ָידתִׁ י( :יט) וַתִׁ צְ לַח עָ לָיו רּוחַ ה' ַוי ֵֶּרד אַ ְש ְקלוֹן ַויְַך מֵּ הֶ ם ְש ִׁ וַיִׁ תֵּ ן הַ חֲלִׁ יפוֹת לְ מַ גִׁ ֵּידי הַ ִׁח ָידה וַיִׁ חַ ר אַ פ ֹו ַויַעַ ל בֵּ ית ָאבִׁ יהּו: הפלשתים מנסים להציג פתרון מילולי שהגיעו אליו בעצמם ,אך שמשון מבין מה קרה וכועס עליהם, ולכן הוא מקיים את תנאו על ידי הכאה בפלשתים עצמם .לקיים את הכלל כל הפלשתים ערבים זה בזה. נראה את סוף הסיפור" :ו ַּתְ הִ י אֵּ ׁשֶ ת ׁשִ מְ ׁשֹון לְמֵּ ֵּרעֵּ הּו אֲ ׁשֶ ר ֵּרעָ ה לֹו" [כ] .מכיוון שחרה אפו של שמשון, והוא עלה לבית אביו ,אביה של אשתו חשב שהוא מבטל את הנישואין .לכן הוא נתן אותה לאחד מאותם שלושים רעים שהיו לשמשון .נראה שהסיפור ממשיך בפרק ט"ו [א-ה]: (א) ַויְהִׁ י ִׁמי ִָׁמים בִׁ ימֵּ י ְקצִׁ יר ִׁח ִׁטים וַיִׁ פְ קֹ ד ִׁש ְמשוֹן אֶ ת אִׁ ְשת ֹו בִׁ גְ ִׁדי עִׁ זִׁ ים ַויֹאמֶ ר ָאבָֹאה אֶ ל אִׁ ְשתִׁ י הֶ חָ ְד ָרה וְ ֹלא נְתָ נ ֹו ָאבִׁ יהָ לָבוֹא( :ב) ַויֹאמֶ ר ָאבִׁ יהָ ָאמֹ ר ָאמַ ְרתִׁ י כִׁ י שָ נֹ א ְשנֵּאתָ ּה וָאֶ תְ ֶננָה לְ מֵּ ֵּרעֶ ָך הֲֹלא אֲחֹ תָ ּה הַ ְקטַ נָה טוֹבָ ה ִׁמּמֶ נָה תְ הִׁ י נָא לְ ָך תַ ְחתֶ יהָ ( :ג) ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם ִׁש ְמשוֹן נִׁקֵּ יתִׁ י הַ פַ עַ ם ִׁמפְ לִׁ ְשתִׁ ים כִׁ י עֹ שֶ ה ֲאנִׁי עִׁ ּמָ ם ָרעָ ה( :ד) ַו ֵּילְֶך ִׁש ְמשוֹן ַויִׁ לְ כֹ ד ְשֹלש מֵּ אוֹת שּועָ לִׁ ים וַיִׁ קַ ח לַפִׁ ִׁדים ַויֶפֶ ן ָזנָב אֶ ל ָזנָב ַויָשֶ ם לַפִׁ יד אֶ חָ ד בֵּ ין ְשנֵּי הַ זְ נָבוֹת בַ תָ וְֶך( :ה) ַויַבְ עֶ ר אֵּ ש בַ לַפִׁ ִׁידים ַויְשַ לַח בְ קָ מוֹת פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַויַבְ עֵּ ר ִׁמג ִָׁדיש וְ עַ ד קָ מָ ה וְ עַ ד כ ֶֶרם ָזיִׁת: כמנהג נישואי חוץ ,שמשון מביא מתנה יקרה כאשר הוא בא לבקר את אשתו .בסופו של דבר ,בגלל נתינת אשתו לאדם זר ,שמשון עושה אסון חקלאי כנגד הפלשתים .לא כתוב פה ותצלח רוח ה' מכיוון שלא מדובר פה במעשה גבורה עילאית שהוא כנגד הטבע .שמשון מצליח לבצע את המצבע הזה גם 5 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים הפטרות -סוכם ע"י תלמידים ללא רוח ה' .הפלשתים מגיבים ,אך הם לא יכולים להאשים את שמשון בגלל שהם מפחדים ממנו .לכן הם מאשימים את האשה ואת אביה [ו-ח]: ֹאמרּו ִׁש ְמשוֹן חֲתַ ן הַ תִׁ ְמנִׁי כִׁ י לָקַ ח אֶ ת אִׁ ְשת ֹו וַיִׁ תְ נָּה ֹאמרּו פְ לִׁ ְשתִׁ ים ִׁמי עָ שָ ה זֹאת ַוי ְ (ו) ַוי ְ לְ מֵּ ֵּרעֵּ הּו ַו ַיעֲלּו פְ לִׁ ְשתִׁ ים וַיִׁ ְש ְרפּו אוֹתָ ּה וְ אֶ ת ָאבִׁ יהָ בָ אֵּ ש( :ז) ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם ִׁש ְמשוֹן אִׁ ם תַ עֲשּון ָכזֹאת כִׁ י אִׁ ם נִׁקַ ְמתִׁ י בָ כֶם וְ ַאחַ ר אֶ ְח ָּדל( :ח) ַויְַך אוֹתָ ם שוֹק עַ ל י ֵָּרְך מַ כָה גְ ד ֹולָה ַוי ֵֶּרד ַויֵּשֶ ב בִׁ סְ עִׁ י סֶ לַע עֵּ יטָ ם: בגלל האש של שמשון הם גומלים באש לנערה ואביה .אנו רואים שלא משנה מה הפלשתים יעשו - שמשון יכה אותם .הוא הכה אותם בגלל שנתנו את אשתו למישהו אחר ,ומאידך העניש את הפלשתים על כך שפגעו באשתו .זו התנהגות סותרת! כך שמה שלא עושים הפלשתים רע בעיניו .גם פה לא נאמר ותצלח עליו רוח ה' כי לא ברור איזה דרך הוא הכה אותם. גם אם נאמר שהסיפור הזה הוא המשך של הסיפור הקודם ,פה ודאי נגמר הסיפור ,מכיוון שהסיפור הבא הוא במקום אחר ותפאורה אחרת .אף על פי שהסיפור הבא הוא גם תוצאה של הסיפור שלמדנו כעת [ט-כ]: ְהּודה לָמָ ה עֲלִׁ יתֶ ם עָ לֵּינּו ֹאמרּו אִׁ יש י ָ יהּודה וַיִׁ נ ְָטשּו בַ ל ִֶׁחי( :י) ַוי ְ (ט) ַו ַיעֲלּו פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַו ַיחֲנּו בִׁ ָ ֹאמרּו ֶלאֱסוֹר אֶ ת ִׁש ְמשוֹן עָ לִׁ ינּו ַלעֲשוֹת ל ֹו ַכאֲשֶ ר עָ שָ ה לָנּו( :יא) ַוי ְֵּרדּו ְשֹלשֶ ת ֲאלָפִׁ ים אִׁ יש ַוי ְ ֹאמרּו לְ ִׁש ְמשוֹן הֲֹלא י ַָדעְ תָ כִׁ י מֹ ְשלִׁ ים בָ נּו פְ לִׁ ְשתִׁ ים ּומַ ה זֹאת יהּודה אֶ ל סְ עִׁ י סֶ לַע עֵּ יטָ ם וַ י ְ ִׁמ ָ ֹאמרּו ל ֹו ֶלאֱסָ ְרָך י ַָר ְדנּו לְ תִׁ תְ ָך עָ ִׁשיתָ לָנּו ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם ַכאֲשֶ ר עָ שּו לִׁ י כֵּן עָ ִׁשיתִׁ י לָהֶ ם( :יב) ַוי ְ בְ יַד פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם ִׁש ְמשוֹן הִׁ שָ בְ עּו לִׁ י פֶ ן תִׁ פְ גְ עּון בִׁ י אַ תֶ ם( :יד) הּוא בָ א עַ ד ל ִֶׁחי ּופְ לִׁ ְשתִׁ ים הֵּ ִׁריעּו לִׁ ְק ָראת ֹו וַתִׁ צְ לַח עָ לָיו רּוחַ ה' וַתִׁ הְ יֶינָה הָ ֲעבֹתִׁ ים אֲשֶ ר עַ ל זְ רוֹעוֹתָ יו כַפִׁ ְשתִׁ ים ֱסּוריו מֵּ עַ ל י ָָדיו( :טו) וַיִׁ ְמצָ א לְ ִׁחי חֲמוֹר ְט ִׁריָה וַיִׁ ְשלַח יָד ֹו וַיִׁ קָ חֶ הָ ַויְַך אֲשֶ ר בָ עֲרּו בָ אֵּ ש וַיִׁ ּמַ סּו א ָ בָ ּה אֶ ֶל אִׁ יש( :טז) ַויֹאמֶ ר ִׁש ְמשוֹן בִׁ לְ ִׁחי הַ חֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹ ָרתָ יִׁם בִׁ לְ ִׁחי הַ חֲמוֹר הִׁ כֵּיתִׁ י אֶ ֶל אִׁ יש( :יז) ַויְהִׁ י כְ כַֹּלת ֹו לְ ַדבֵּ ר ַוי ְַשלְֵּך הַ לְ ִׁחי ִׁמיָד ֹו וַיִׁ ְק ָרא לַּמָ קוֹם הַ הּוא ָרמַ ת ל ִֶׁחי: (יח) וַיִׁ צְ מָ א ְמאֹ ד וַיִׁ ְק ָרא אֶ ל ה' ַויֹאמַ ר אַ תָ ה נָתַ תָ בְ יַד עַ בְ ְּדָך אֶ ת הַ תְ שּועָ ה הַ גְ ֹדלָה הַ זֹאת וְ עַ תָ ה ָאמּות בַ צָ מָ א וְ נָפַ לְ תִׁ י בְ יַד הָ ע ֲֵּרלִׁ ים( :יט) וַיִׁ בְ קַ ע אֱֹלהִׁ ים אֶ ת הַ ּמַ כְ תֵּ ש אֲשֶ ר בַ ל ִֶׁחי ַויֵּצְ אּו ִׁמּמֶ נּו מַ יִׁם ַוי ְֵּשתְ וַתָ שָ ב רּוח ֹו ַוי ִֶׁחי עַ ל כֵּן קָ ָרא ְשמָ ּה עֵּ ין הַ קו ֵֹּרא אֲשֶ ר בַ ל ִֶׁחי עַ ד הַ יוֹם הַ זֶה( :כ) וַיִׁ ְשפֹ ט אֶ ת י ְִׁש ָראֵּ ל בִׁ ימֵּ י פְ לִׁ ְש ִׁתים עֶ ְש ִׁרים שָ נָה: כל זה נעשה בצליחת רוח ה' ,וזו הפעם השלישית שרוח ה' צולחת עליו .פסוק כ' מהווה חתימה ,כך שנראה שסיימנו עם שמשון ,אך בהמשך נראה שישנו עוד .גם אם נאמר שעד עתה מדובר ברק בסיפור אחד ,ודאי שפרק ט"ז מתחיל סיפור חדש [א-ג]: (א) ַו ֵּילְֶך ִׁש ְמשוֹן עַ זָתָ ה ַוי ְַרא שָ ם אִׁ שָ ה ז ֹונָה ַו ָיבֹא אֵּ לֶיהָ ( :ב) לַעַ זָתִׁ ים לֵּאמֹ ר בָ א ִׁש ְמשוֹן הֵּ ָנה ַויָסֹ בּו ַו יֶאֶ ְרבּו ל ֹו כָל הַ ַל ְילָה בְ שַ עַ ר הָ עִׁ יר וַיִׁ תְ חָ ְרשּו כָל הַ ַל ְילָה לֵּאמֹ ר עַ ד אוֹר הַ בֹקֶ ר ַוה ֲַרגְ נֻהּו: (ג) וַיִׁ ְשכַב ִׁש ְמשוֹן עַ ד חֲצִׁ י הַ ַל ְילָה ַויָקָ ם בַ חֲצִׁ י הַ ַל ְילָה ַו ֶיאֱחֹ ז בְ ַדלְ תוֹת שַ עַ ר הָ עִׁ יר ּובִׁ ְשתֵּ י הַ ְּמזּוז ֹו ת וַיִׁ סָ עֵּ ם עִׁ ם הַ בְ ִׁריחַ ַויָשֶ ם עַ ל כְ תֵּ פָ יו ַו ַי ֲעלֵּם אֶ ל רֹאש הָ הָ ר אֲשֶ ר עַ ל פְ נֵּי חֶ בְ רוֹן: בריש פסוק ב' חסרה המילה "ויגד" .זאת מכיוון שבמקומות שחסרים מילים כמו "ויאמר" או "ויגד" ,זה בא לבטא בהילות .גם פה לא צלחה רוח ה' ,למרות שמדובר במעשה יוצא דופן בכח הפיזי שנחוץ לו. סיפור עזה כולו הוא קצר -בן שלושה פסוקים בלבד. נראה את הסיפור הבא [ד-כב]: ּושמָ ּה ְּדלִׁ ילָה( :ה) ַו ַיעֲלּו אֵּ לֶיהָ סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים (ד) ַויְהִׁ י ַאח ֲֵּרי כֵּן ַו ֶיאֱהַ ב אִׁ שָ ה בְ נַחַ ל ש ֵֹּרק ְ ֹאמרּו לָּה פַ תִׁ י אוֹת ֹו ְּוראִׁ י בַ ּמֶ ה כֹ ח ֹו גָדוֹל ּובַ ּמֶ ה נּוכַל ל ֹו ַואֲסַ ְרנֻהּו לְ עַ נֹ ת ֹו ַו ֲאנ ְַחנּו נִׁתַ ן לְָך אִׁ יש ַוי ְ 6 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים הפטרות -סוכם ע"י תלמידים אֶ ֶל ּומֵּ ָאה כָסֶ ( :ו) וַתֹ אמֶ ר ְּדלִׁ ילָה אֶ ל ִׁש ְמשוֹן הַ גִׁ ָידה נָא לִׁ י בַ ּמֶ ה כֹ ֲחָך גָדוֹל ּובַ ּמֶ ה תֵּ ָאסֵּ ר יתי לְ עַ נוֹתֶ ָך( :ז) ַויֹאמֶ ר אֵּ לֶיהָ ִׁש ְמשוֹן אִׁ ם יַַאסְ רֻ נִׁי בְ ִׁשבְ עָ ה יְתָ ִׁרים ל ִַׁחים אֲשֶ ר ֹלא חֹ ָרבּו וְ חָ לִׁ ִׁ ָאדם( :ח) ַו ַיעֲלּו לָּה סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים ִׁשבְ עָ ה יְתָ ִׁרים ל ִַׁחים אֲשֶ ר ֹלא חֹ ָרבּו וְ הָ יִׁיתִׁ י כְ ַאחַ ד הָ ָ וַתַ ַאסְ ֵּרהּו בָ הֶ ם( :ט) וְ הָ אֹ ֵּרב יֹשֵּ ב לָּה בַ חֶ ֶדר וַתֹ אמֶ ר אֵּ לָיו פְ לִׁ ְשתִׁ ים עָ לֶיָך ִׁש ְמשוֹן ַו ְינַתֵּ ק אֶ ת הַ יְתָ ִׁרים ַכאֲשֶ ר ִׁינָתֵּ ק פְ תִׁ יל הַ נְעֹ ֶרת בַ ה ֲִׁריח ֹו אֵּ ש וְ ֹלא נו ַֹדע כֹ חוֹ: (י) וַתֹ אמֶ ר ְּדלִׁ ילָה אֶ ל ִׁש ְמשוֹן הִׁ נֵּה הֵּ תַ לְ תָ בִׁ י וַתְ ַדבֵּ ר אֵּ לַי כְ זָבִׁ ים עַ תָ ה הַ גִׁ ָידה נָא לִׁ י בַ ּמֶ ה תֵּ ָאסֵּ ר( :יא) ַויֹאמֶ ר אֵּ לֶיהָ אִׁ ם ָאסוֹר יַַאסְ רּונִׁי בַ ֲעבֹתִׁ ים ח ֲָד ִׁשים אֲשֶ ר ֹלא ַנעֲשָ ה בָ הֶ ם ְמלָאכָה ָאדם( :יב) וַתִׁ קַ ח ְּדלִׁ ילָה ֲעבֹתִׁ ים ח ֲָד ִׁשים וַתַ ַאסְ ֵּרהּו בָ הֶ ם וַתֹ אמֶ ר אֵּ לָיו וְ חָ לִׁ יתִׁ י וְ הָ יִׁיתִׁ י כְ ַאחַ ד הָ ָ פְ לִׁ ְשתִׁ ים עָ לֶיָך ִׁש ְמשוֹן וְ הָ אֹ ֵּרב יֹשֵּ ב בֶ חָ ֶדר ַו ְינַתְ קֵּ ם מֵּ עַ ל זְ רֹעֹ תָ יו כַחּוט( :יג) וַתֹ אמֶ ר ְּדלִׁ ילָה אֶ ל ַארגִׁ י ִׁש ְמשוֹן עַ ד הֵּ נָה הֵּ תַ לְ תָ בִׁ י וַתְ דַ בֵּ ר אֵּ לַי כְ זָבִׁ ים הַ גִׁ ָידה לִׁ י בַ ּמֶ ה תֵּ ָאסֵּ ר ַויֹאמֶ ר אֵּ לֶיהָ אִׁ ם תַ ְ ֹאשי עִׁ ם הַ ּמַ סָ כֶת( :יד) וַתִׁ תְ קַ ע בַ יָתֵּ ד וַתֹ אמֶ ר אֵּ לָיו פְ לִׁ ְשתִׁ ים עָ לֶיָך ִׁש ְמשוֹן אֶ ת שֶ בַ ע מַ ְחלְ פוֹת ר ִׁ וַיִׁ יקַ ץ ִׁמ ְשנָת ֹו וַיִׁ סַ ע אֶ ת הַ יְתַ ד הָ אֶ ֶרג וְ אֶ ת הַ ּמַ סָ כֶת: (טו) וַתֹ אמֶ ר אֵּ לָיו אֵּ יְך תֹ אמַ ר אֲהַ בְ תִׁ יְך וְ לִׁ בְ ָך אֵּ ין אִׁ תִׁ י זֶה שָ ֹלש פְ עָ ִׁמים הֵּ תַ לְ תָ בִׁ י וְ ֹלא הִׁ ג ְַדתָ לִׁ י בַ ּמֶ ה כֹ חֲָך גָדוֹל( :טז) ַויְהִׁ י כִׁ י הֵּ צִׁ יקָ ה ל ֹו בִׁ ְדבָ ֶריהָ כָל הַ י ִָׁמים וַתְ ַאלֲצֵּ הּו וַתִׁ ְקצַ ר נַפְ ש ֹו לָמּות: ֹאשי כִׁ י נְזִׁ יר אֱֹלהִׁ ים ֲאנִׁי ִׁמבֶ טֶ ן אִׁ ִּׁמי (יז) ַו ַיגֶד לָּה אֶ ת כָל לִׁ ב ֹו ַויֹאמֶ ר לָּה מו ָֹרה ֹלא עָ לָה עַ ל ר ִׁ ָאדם: אִׁ ם ֻגל ְַחתִׁ י וְ סָ ר ִׁמּמֶ נִׁי כֹ ִׁחי וְ חָ לִׁ יתִׁ י וְ הָ יִׁיתִׁ י כְ כָל הָ ָ (יח) וַתֵּ ֶרא ְּדלִׁ ילָה כִׁ י הִׁ גִׁ יד לָּה אֶ ת כָל לִׁ ב ֹו וַתִׁ ְשלַח וַתִׁ ְק ָרא לְ סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים לֵּאמֹ ר עֲלּו הַ פַ עַ ם כִׁ י הִׁ גִׁ יד לִׁ י אֶ ת כָל לִׁ ב ֹו וְ עָ לּו אֵּ לֶיהָ סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַו ַיעֲלּו הַ כֶסֶ בְ י ָָדם( :יט) וַתְ י ְַשנֵּהּו עַ ל בִׁ ְרכֶיהָ וַתִׁ ְק ָרא לָאִׁ יש וַתְ ַגלַח אֶ ת שֶ בַ ע מַ ְחלְ פוֹת רֹאש ֹו וַתָ חֶ ל לְ עַ נוֹת ֹו ַויָסַ ר כֹ ח ֹו מֵּ עָ לָיו( :כ) וַתֹ אמֶ ר פְ לִׁ ְשתִׁ ים עָ לֶיָך ִׁש ְמשוֹן וַיִׁ קַ ץ ִׁמ ְשנָת ֹו ַויֹאמֶ ר אֵּ צֵּ א כְ פַ עַ ם בְ פַ עַ ם וְ אִׁ נָעֵּ ר וְ הּוא ֹלא י ַָדע כִׁ י ה' סָ ר מֵּ עָ לָיו( :כא) ַויֹאחֲזּוהּו פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַו ְינ ְַקרּו אֶ ת עֵּ ינָיו וַי ֹו ִׁרידּו אוֹת ֹו עַ זָתָ ה ַויַַאסְ רּוהּו ֲסּורים( :כב) ַויָחֶ ל ְשעַ ר רֹאש ֹו לְ צַ ּמֵּ חַ ַכאֲשֶ ר ֻגלָח: בַ נְחֻ ְשתַ יִׁם ַויְהִׁ י טוֹחֵּ ן בְ בֵּ ית הָ א ִׁ לא ברור האם הפסוקים הבאים הם סיפור נוסף או המשך של הסיפור הקודם [כג-לא]: ֹאמרּו נָתַ ן אֱֹלהֵּ ינּו (כג) וְ סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים נֶאֶ סְ פּו לִׁ זְ בֹחַ זֶבַ ח גָדוֹל לְ ָדגוֹן אֱֹלהֵּ יהֶ ם ּולְ ִׁש ְמחָ ה ַוי ְ ָאמרּו נָתַ ן אֱֹלהֵּ ינּו בְ י ֵָּדנּו אֵּ ת ִׁש ְמשוֹן א ֹויְבֵּ ינּו( :כד) וַיִׁ ְראּו אֹ ת ֹו הָ עָ ם ַויְהַ לְ לּו אֶ ת אֱֹלהֵּ יהֶ ם כִׁ י ְ ֹאמרּו בְ י ֵָּדנּו אֶ ת א ֹויְבֵּ נּו וְ אֵּ ת מַ ח ֲִׁריב ַא ְרצֵּ נּו ַואֲשֶ ר הִׁ ְרבָ ה אֶ ת ֲח ָללֵּינּו( :כה) ַויְהִׁ י כְ טוֹב לִׁ בָ ם ַוי ְ ֲסּורים ַויְצַ חֵּ ק לִׁ פְ נֵּיהֶ ם ַו ַיע ֲִׁמידּו אוֹת ֹו ִׁק ְראּו לְ ִׁש ְמשוֹן וִׁ ישַ חֶ ק לָנּו וַיִׁ ְק ְראּו לְ ִׁש ְמשוֹן ִׁמבֵּ ית הָ א ִׁ ּמּודים( :כו) ַויֹאמֶ ר ִׁש ְמשוֹן אֶ ל הַ נַעַ ר הַ ּמַ חֲזִׁ יק בְ יָד ֹו הַ נִׁיחָ ה אוֹתִׁ י ַוה ֲִׁמשֵּ נִׁי אֶ ת הָ עַ ּמ ִֻׁדים בֵּ ין הָ עַ ִׁ אֲשֶ ר הַ בַ יִׁת נָכוֹן ֲעלֵּיהֶ ם וְ אֶ שָ עֵּ ן ֲעלֵּיהֶ ם( :כז) וְ הַ בַ יִׁת מָ לֵּא הָ ֲאנ ִָׁשים וְ הַ נ ִָׁשים וְ שָ ּמָ ה כֹ ל סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים וְ עַ ל הַ גָג כִׁ ְשֹלשֶ ת ֲאלָפִׁ ים אִׁ יש וְ אִׁ שָ ה הָ רֹאִׁ ים בִׁ ְשחוֹק ִׁש ְמשוֹן: (כח) וַיִׁ ְק ָרא ִׁש ְמשוֹן אֶ ל ה' ַויֹאמַ ר ֲא ֹדנָי ה' זָכְ ֵּרנִׁי נָא וְ חַ זְ קֵּ נִׁי נָא אַ ְך הַ פַ עַ ם הַ זֶה הָ אֱֹלהִׁ ים ּמּודי הַ תָ וְֶך אֲשֶ ר וְ אִׁ נ ְָקמָ ה נְקַ ם ַאחַ ת ִׁמ ְשתֵּ י עֵּ ינַי ִׁמפְ לִׁ ְשתִׁ ים( :כט) וַיִׁ לְ פֹ ת ִׁש ְמשוֹן אֶ ת ְשנֵּי עַ ֵּ ימינ ֹו וְ אֶ חָ ד בִׁ ְשמֹ אלוֹ( :ל) ַויֹאמֶ ר ִׁש ְמשוֹן תָ מוֹת הַ בַ יִׁת נָכוֹן ֲעלֵּיהֶ ם וַיִׁ סָ מֵּ ְך ֲעלֵּיהֶ ם אֶ חָ ד בִׁ ִׁ נַפְ ִׁשי עִׁ ם פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַויֵּט בְ כֹ חַ ַויִׁ פֹ ל הַ בַ יִׁת עַ ל הַ סְ ָרנִׁים וְ עַ ל כָל הָ עָ ם אֲשֶ ר ב ֹו וַיִׁ הְ יּו הַ ּמֵּ תִׁ ים אֲשֶ ר הֵּ ִׁמית בְ מוֹת ֹו ַרבִׁ ים מֵּ אֲשֶ ר הֵּ ִׁמית בְ חַ יָיו( :לא) ַוי ְֵּרדּו אֶ חָ יו וְ כָל בֵּ ית ָאבִׁ יהּו וַיִׁ ְשאּו אֹ ת ֹו ַו ַיעֲלּו וַיִׁ ְקבְ רּו אוֹת ֹו בֵּ ין צָ ְרעָ ה ּובֵּ ין אֶ ְשתָ אֹ ל בְ קֶ בֶ ר מָ נוֹחַ ָאבִׁ יו וְ הּוא שָ פַ ט אֶ ת י ְִׁש ָראֵּ ל עֶ ְש ִׁרים שָ נָה: בזה סיימנו את פרקי שמשון. יש כאן סתירה פנימית בסיפור .דיברנו על המבוא המיוחד שבו מלאך אלוקים מודיע על הולדתו ונותן הוראות לנזירות .אך לא זאת בלבד ,אלא שלוש פעמים כתוב" :ותצלח עליו רוח ה'" .כמו כן פעמיים שמשון מתפלל לקב"ה ונענה מיד .מהבחינה הזאת הקשר בינו לקב"ה הוא יתר על כל השופטים 7 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים הפטרות -סוכם ע"י תלמידים והמלכים .יש פה קשר אינטימי מאוד ,ולא מצאנו קשר כל כך אמיץ בין שופט לבין הקב"ה .כל זאת בין נישואיו לגויה אחת ,מעשיו עם זונה ,והקשר שלו עם דלילה שהיא גם כן אשה גויה ,שהפכה לסמל של אשה בוגדנית ורעת לב. הערבוב בין קרבת אלוקים גדולה מצד אחד לבין מעשים נלוזים ,הוא קשה ביותר .אנו רואים שמול נשים שמשון מסגיר את סודותיו כמו תינוק ,למרות שהוא יודע היטב מה המטרה של דלילה .אלו תכונות ומעשים שקשה מאוד ליישב אלו עם אלו. המפתח האמיתי לפרשת שמשון לא נמצא בגוף הסיפורים ,אלא הוא נמצא במה שקדם ובמה שבא אחר כך ובידיעות מבחוץ שיש לנו על הפלשתים .הפלשתים הגיעו זה עתה והתאגרנו בגבולות ארץ ישראל בחוף הדרומי .עלה פה כח חדש ,שלא היה כמותו במזרח התיכון .כח מאורגן להפליא ,פלנגות בנות ברית בפיקודם של חמישה סרנים .זה עם של לוחמים עזי נפש ,בעלי נשק ושיטות לחימה שלא היו מוכרות בארץ .העוצמה הצבאית הזו לא הייתה ידועה בארץ עד היום .כתוצאה מכך הפלשים ניצחו את ישראל ,ולא היה סיכוי לישראל בדור הזה לעמוד מולם ,עד ששיכללו את נשקם ותכסיסיהם. אם כן תפקידו של שמשון לא היה להושיע את ישראל מיד פלשתים כי זה היה בלתי אפשרי .לא הוא ולא מישהו אחר .כמו שבני יהודה אמרו לשמשון" :הֲ ֹלא י ָדַ עְ ּתָ כִי מ ֹׁשְ לִים בָנּו פְ לִׁשְ ּתִ ים" [טו ,יא] .תפקידו ההסיטורי של שמשון כשופט היה בעיקרו מורל .כמו שנאמר על ידי המלאך" :ו ְהּוא י ָחֵּ ל לְהֹוׁשִ יעַ אֶ ת י ִשְ ָראֵּ ל מִ יַד פְ לִׁשְ ּתִ ים" [ה] .התחלת התשועה של ישראל תהיה בהכרה שניתן לנצח את הפלשתים ולהביא אותם לידי חולשה ופחד .מי שיעשה זאת הוא גיבור ישראלי אגדי שיעשה מהפלשתים צחוק. בזה הוא יחל להושיע את ישראל .בזה שהפלשתים ירעדו מפחד בפניו ,יהיה שחרור פסיכולוגי של ישראל מיד הפלשתים. יש פה רעיון מתוחכם מאוד .המטרה היא לשחרר את ישראל שחרור פיסוכלוגי מאימת הפלשתים, ולה ראות שניתן לנצח אותם .בשביל זה צריך אדם אחד ,בעל כוחות מופלגים שיפעל בתוך הפלשתים ויעשה מהם צחוק על ידי הכאתם .אך גם זה דבר בעייתי ,מכיוון שהפלשתים יגבו את המחיר של תעתותי אותו גיבור מעם ישראל .אך עם ישראל לא יכול לעמוד בזה .אם כן צריך אדם שיתעתע בפלשתים ,אך לא יביא לסבל של עם ישראל .לכן צריך שהפעולה תהיה של אדם בודד ,שפועל בשם עצמו ועם ישראל מסוייג ממנו. כדי להגיע למצב שבו שמשון לא יפעל כנציג ישראל אלא כעצמאי ,צריך ששמשון יעשה לחצי פלשתי. מדובר במעין התבוללות ,אך זו התבלוות לשם נקם והתעללות בפלשתים .הכתוב עצמו אומר שהדרך הזו הייתה מכוונת מאת ה'" :ו ְָאבִיו ו ְאִ מֹו ֹלא י ָדְ עּו כִי מֵּ ה' הִ יא כִי ת ֹאֲ נָה הּוא מְ בַקֵּ ׁש מִ פְ לִׁשְ ּתִ ים" [יד ,ד]. "היא" זו החתונה עם אשה פלשתית .החתונה הזו היא מה' ,כי שמשון מבקש תואנה מפלשתים. שמשון מודע למה שהוא עושה ולשליחותו -לעשות צחוק מהפלשתים ולחפש תואנות לסכסוך ,מבלי לסבך את עם ישראל .הדרך לעשות זאת היא על ידי מציאת אשה בפלשתים .ואם נשאל מדוע לפעול בצורה כזו ,עונה הפסוקּ" :ובָעֵּ ת הַ הִ יא פְ לִׁשְ ּתִ ים מ ֹׁשְ לִים ְבי ִשְ ָראֵּ ל" [שם] .יש לפעול דווקא כך מכיוון שאין דרך אחרת. הטענה היא ששמשון מתחתן עם פלשתית כדי שהיא תהיה תירוץ למעשים שלו .ובאמת למעשיו יש סתירה פנימית -כל דבר גורם לו להכות בפלשתים .גילוי החידה ,נתינת אשתו לאדם אחר ,הריגת אשתו -על כל אלו שמשון העניש את הפלשתים .בשלב ראשון הפלשתים הולכים לחלשים ולא לשמשון ,וכמעט מצדיקים את זה ששרף את שדותיהם .אבל כאשר הם רואים שזה גם לא מוצא חן בעיני שמשון ,הם מתחילים להבין ששמשון הוא אויב ולא אחד משלהם .כעת הם מחליטים לתפוס אותו ,והוא מסתתר. בשלב זה המטרה של שמשון נכשלה ,מכיוון שהוא סיבך את בני עמו .זו לא הייתה הכוונה ,ושמשון מתנצל .אי אפשר לבוא בטענות אל אנשי יהודה ששיתפו פעולה עם הפלשתים ,כי זה מה שמצופה מהם .אך בכל זאת ,בסוף שוב שמשון עשה מהפלשתים צחוק בלי שבני יהודה שילמו מחיר .אך כמה 8 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים הפטרות -סוכם ע"י תלמידים שבני יהודה נהנו ממה ששמשון עשה ,אך למעשה הם שיתפו פעולה עם הפלשתים ולא נענשו .כך שמשון המשיך להושיע את ישראל מבלי לסבך אותם. בסוף הסיפור הזה נאמר" :וַיִׁשְ פ ֹט אֶ ת י ִשְ ָראֵּ ל בִימֵּ י ְפלִׁשְ ּתִ ים עֶ שְ ִרים ׁשָ נָה" [כ] .בשלב הזה אין ביקורת כלל על שמשון ,מכיוו שעד עתה הוא סיבך את פלשתים מבלי לסבך את עמו .הקב"ה נענה לשמשון והוא מו דע למעשיו ועושה את המעשים המוזרים הללו למען המטרה .זאת במודעות לשליחותו ,וה' איתו .בשלב הזה אין טענה נגד שמשון .הנס של הצימאון למים נותן לנו דמות עוד יותר נשגבה של שמשון. הנזירות היא ההגנה לדמותו של שמשון ,דווקא בגלל המבחנים הקשים שהוא צריך לעמוד בהם .מי שמושיע את עמו על ידי התעסקות עם נשים ,נמצא במצב מאוד מסוכן .פרשת נזיר נסמכה לסוטה מכיוון שיין ומשתאות מביאים לעיסוק בנשים .שמשון צריך להתעסק עם בנות הפלשתים ,אך הוא לא שותה יין .יש פה פרדוקס -הוא צריך להפוך לחלק מהפלשתים ,אך יחד עם זאת לזכור שלא להיגרר אחרי הפלשתים ולהזדהות יתר על המידה עם תפקידו .הנזירות נועדה להיות מזכרת מי הוא ומאיפה הוא בא ,ומדוע הוא מתעסק עם בנותיהן. אם יש רמז של ביקורת זה החידה של שמשון ,מכיוון שבחידה זו הוא מפתח השקפת עולם שהוא אויב של פלשת ים .שמשון מציג עצמו כאויב של האריה ,שהוא הפלשתים ,ואומר שהוא ישסע אותם ויהנה מהם כמו שיש דבש באריה .אך הדבר הזה לא התממש בחצי הראשון ,אלא רק בחצי השני .במחצית הראשונה של הסיפור אין כל ביקורת על שמשון ופועלו. 9 כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה -מעלה אדומים
© Copyright 2024