‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫‪www.ybm.org.il‬‬
‫הפטרת נשא ‪ -‬המכלול הסיפורי של שמשון‬
‫הרב אלחנן סמט‬
‫מנהגי ההפטרה‬
‫בהפטרת פרשת נשא ישנו קונצזוס בין מנהגי הקריאה‪ ,‬ולפי כל ארבעת המנהגים הפעילים והמקורות‬
‫הספרותיים מפטירים בפרק י"ג בספר שופטים‪" :‬וַי ְהִ י אִ יׁש אֶ חָ ד מִ צ ְָרעָ ה מִ מִ ׁשְ פַחַ ת הַ דָ נִי ּוׁשְ מֹו מָ נֹוחַ‬
‫ו ְאִ ׁשְ ּתֹו עֲ קָ ָרה ו ְֹלא יָלָדָ ה" [ב]‪ ,‬וקוראים את כל הפרק על סיפור הולדתו של שמשון‪ .‬בנוגע לסיום‬
‫ההפטרה ישנו הבדל קל‪ .‬הרמב"ם מסיים בפסוק כ"ד‪" :‬ו ַּתֵּ לֶד הָ אִ שָ ה בֵּן ו ַּתִ קְ ָרא אֶ ת ׁשְ מֹו ׁשִ מְ ׁשֹון וַיִ ְגדַ ל‬
‫הַ נַעַ ר וַיְב ְָרכֵּהּו ה'"‪ .‬לפי זה יוצא שההפטרה היא בת עשרים ושלשה פסוקים‪ ,‬והסיום הוא מוצלח מאוד‪.‬‬
‫אך הסיום הזה הוא לא סוף הסיפור‪ ,‬אלא הפסוק הבא‪" :‬ו ַּתָ חֶ ל רּוחַ ה' לְפַ עֲ מֹו בְמַ חֲ נֵּה דָ ן ֵּבין צ ְָרעָ ה ּובֵּין‬
‫אֶ ׁשְ ּתָ א ֹל" [כה]‪ .‬כל המנהגים מלבד הרמב"ם מציינים את סיום ההפטרה בפסוק הזה‪ .‬כנראה שהרמב"ם‬
‫רצה לסיים בסיום נאות יותר‪.‬‬
‫הטעם להפטרה הזו גם כן ברור ‪ -‬פרשת הנזיר שמופיעה בפרשת נשא‪ .‬אמנם נעיר שנזירות שמשון‬
‫איננה זהה לנזירות שבתורה‪ ,‬שהרי זו לא נזירות מרצון‪ .‬התורה מדברת על נזיר שמקבל נזירות בנדר‪.‬‬
‫ועוד אחד האיסורים של נזיר הוא טומאה למת‪ ,‬ושמשון לא נזהר בזה כמו שנראה בסיפורים‪ .‬שמשון‬
‫נזהר רק משתיית יין ומתספורת‪ .‬לגבי תספורת הדבר מפורש בהמשך פרקי שמשון‪ ,‬כאשר גזזו את‬
‫מחלפות ראשו וסר ממנו כוחו‪ .‬ברגע שביטלו את נזירותו בטל סוד כוחו‪.‬‬
‫לגבי היין ישנה ראיה מפרק י"ד‪ ,‬כאשר יורדים שמשון והוריו לתמנה בשביל שידוך‪ .‬שם נאמר [ה‪-‬ו]‪:‬‬
‫(ה) ַוי ֵֶּרד ִׁש ְמשוֹן וְ ָאבִׁ יו וְ אִׁ ּמ ֹו תִׁ ְמנָתָ ה ַו ָיבֹאּו עַ ד כ ְַרמֵּ י תִׁ ְמנָתָ ה וְ הִׁ נֵּה כְ פִׁ יר א ֲָריוֹת שֹאֵּ ג‬
‫ּומאּומָ ה אֵּ ין בְ יָד ֹו וְ ֹלא הִׁ גִׁ יד לְ ָאבִׁ יו‬
‫לִׁ ְק ָראתוֹ‪( :‬ו) וַתִׁ צְ לַח עָ לָיו רּוחַ ה' ַויְשַ סְ עֵּ הּו כְ שַ סַ ע הַ גְ ִׁדי ְ‬
‫ּולְ אִׁ ּמ ֹו אֵּ ת אֲשֶ ר עָ שָ ה‪:‬‬
‫המפרשים שואלים מדוע הוריו שהלכו עמו לא ראו את מעשיו‪ ,‬ומוכיחם מכאן שנפרדו דרכי שמשון‬
‫והוריו‪ .‬הסיבה לכך היא שכאשר הגיעו לכרמי תמנתה ההורים חצו בדרך הישרה והקצרה‪ ,‬ושמשון‬
‫עשה עיקוף ולא נכנס בכרמים‪ .‬זאת מכיוון שאומרים לנזיר‪" :‬סחור סחור לכרמא לא תקרב" [יבמות מו‪,‬‬
‫א]‪ .‬רואים שלא רק ששמשון נזהר מענבים‪ ,‬אלא גם את הדין דרבנן של 'סחור סחור' הוא קיים‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬אנו רואים שדמותו של שמשון כנזיר היא יוצאת דופן‪ .‬אך מכיוון שזה הסיפור היחיד בתנ"ך על‬
‫נזיר ועל האזהרות שלו‪ ,‬אז למרות שזה לא בדיוק הנזירות של התורה זה הפרק המתאים להפטרה‬
‫של פרשת נזיר שבתורה‪.‬‬
‫מנהג רומניה הוא להפטיר בהושע‪ֹ" :‬לא אֶ פְ קֹוד עַ ל בְנֹותֵּ יכֶם כִי תִ ְזנֶינָה ו ְעַ ל כַּלֹותֵּ יכֶם כִי תְ נַָאפְ נָה" [ד‪ ,‬יד]‪.‬‬
‫ההפטרה מתייחסת לפרשת סוטה‪ ,‬אך אין פה גזירה שווה לשונית לפסוק שבפרשה‪" :‬אִ יׁש אִ יׁש כִי‬
‫תִ שְ טֶ ה אִ ׁשְ ּתֹו ּומָ עֲ לָה בֹו מָ עַ ל" [במדבר ה‪ ,‬יב]‪ .‬במקום זאת מדובר בגזירה שווה עניינית‪ .‬ההפטרה‬
‫הרומנית הזו היא ההפטרה הארצישראלית לסדר שמתחיל ב"אִ יׁש אִ יׁש כִי תִ שְ טֶ ה אִ ׁשְ ּתֹו"‪.‬‬
‫מנהג רומניה נטל דווקא את ההפטרה של הסדר הזה‪ ,‬בגלל שהסדר הקודם מתחיל שלושה פסוקים‬
‫לפני תחילת פרשת נשא‪ַ" :‬אל ּתַ כ ְִריתּו אֶ ת ׁשֵּ בֶט מִ ׁשְ פְ ח ֹת הַ קְ הָ תִ י מִ ּתֹוְך הַ ְלוִיִם" [במדבר ד‪ ,‬יח]‪ .‬נמצא‬
‫שהסדר הארצישראלי הראשון השלם שמצוי בפרשת נשא הבבלית‪ ,‬הוא זה שמתחיל ב"איש איש כי‬
‫תשטה אשתו"‪ .‬ולכן כמנהגם‪ ,‬אימצו אנשי רומניה את ההפטרה של הסדר הארצישראלי הראשון‬
‫שבפרשת נשא‪ .‬נמצא שההפטרה למנהג ארץ ישראל היא בענין סוטה‪ ,‬ולמנהג בבל בענין נזיר‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫בין מכלול סיפורי לסיפור על‬
‫ההפטרה מכניסה אותנו לסדרה של סיפורי שמשון‪ ,‬שמתחילים בפרק י"ג ומסתיימים בפרק ט"ז‪.‬‬
‫ארבעת הפרקים הללו כוללים בתוכם כמה וכמה סיפורים‪ .‬בשיעור זה נעסוק לא רק בסיפור של‬
‫ההפטרה‪ ,‬אלא בפרקי שמשון כמכלול‪ ,‬על כל הבעיות שעולות בפרקים אלו‪.‬‬
‫לפני שניגש לפרקים אלו‪ ,‬נציג מונח ספרותי שהמצאנו ‪' -‬מכלול סיפורי'‪ .‬היחידה הבסיסית במקרא‬
‫בחלקו הסיפורי הוא הסיפור הבודד‪ .‬אותו אנו לומדים‪ ,‬ומשקיעים את עמלנו בתיחומו ומציאת מבנהו‪,‬‬
‫כדי להבין מה המסר של הסיפור הבודד‪ .‬לרוב סיפור ממוצע הוא בן עשרים לשלושים פסוקים‪ ,‬אך יש‬
‫שלעיתים סיפור הוא ארוך מאוד או קצר מאוד‪ .‬סיפור המרגלים לדוגמה משתרע על כמעט מאה‬
‫פסוקים‪.‬‬
‫כמו כן ישנם סיפורים ארוכים מאוד שבנויים מכמה יחידות ‪ -‬לדוגמה מגילת רות‪ .‬כל פרק במגילה‬
‫מהווה סיפור בפני עצמו‪ ,‬אך הסיפורים מתחברים ויוצרים עלילה מתמשכת‪ .‬מדובר בסך הכל בשמונים‬
‫פסוקים (בלי חמשת הפסוקים האחרונים)‪ ,‬אך יש בסיפור זה ארבע תמונות שונות‪ ,‬ובכל תמונה‬
‫הדמויות והתפאורה מוחלפות‪ .‬לכל פרק יש מבנה ומילים מנחות משלו‪ ,‬ומבחינת דרכי הניתוח כל פרק‬
‫הוא סיפור בפני עצמו‪ .‬ובכל זאת כל סיפור הוא חוליה אחת בתוך בסיפור גדול‪.‬‬
‫כך גם בסיפור יוסף ואחיו‪ .‬במונחים שלנו ישנו 'סיפור על'‪ .‬פירושו של דבר סיפור שיש לו עלילה אחת‪,‬‬
‫אבל היא כל כך רחבה ומורכבת‪ ,‬עד שהיא מחולקת לסיפורים קטנים שאין להם עמידה בפני עצמם‪.‬‬
‫לא ניתן להתחיל את הסיפור של רות מהגורן‪ ,‬אלא חייבים לדעת מה היה לפני ואחרי‪ .‬גם אצל יוסף‬
‫ואחיו כדי לשמוע על כך שהוא נעשה משנה למלך מצרים‪ ,‬יש לדעת איך הוא הגיע למצרים‪ .‬לא ניתן‬
‫לנתק את החוליות זו מזו‪ ,‬ומאידך כל חוליה מהווה יחידה ספרותית בפני עצמה‪.‬‬
‫כעת אנו מגיעים ל'מכלול הסיפורי'‪ .‬מדובר בקבוצת סיפורים שכל אחד מהם הוא אמנם עצמאי‪ ,‬אבל‬
‫הם קשורים זה בזה בכך שניתן לעקוב אחרי הסיפורים ברצף של זמן ומקום‪ .‬מבחינה מסויימת זה‬
‫סיפור אחד‪ ,‬כיוון שהתחושה היא שניתן לתת תמונה מלאה של מה שקרה לגיבורים לאורך כל הזמן‪.‬‬
‫ולמרות זאת לאורך הרצף הזה יש כמה סיפורים שנבדלים זה מזה‪ .‬המכלול הסיפורי הוא משהו שבין‬
‫הסיפור הבודד לבין סיפור העל‪ .‬מבחינת הקשר התוכני כל סיפור הוא עולם בפני עצמו‪ .‬אך מבחינת‬
‫הקשר בין הסיפורים‪ ,‬הם אינם נבדלים זה מזה לגמרי אלא ישנה קישורים גלויים לעין‪.‬‬
‫נביא מספר דוגמאות לכך‪ .‬הסיפורים על אליהו בפרקים י"ז‪-‬י"ט בספר מלכים א'‪ ,‬מהווים מכלול סיפורי‪.‬‬
‫מהרגע שאליהו מופיע בשבועתו על הבצורת‪ ,‬אנו עוכבים אחריו ויודעים כמה זמן הוא נמצא והיכן‪ .‬אך‬
‫למרות זאת בתוך המכלול הזה ישנם שלושה סיפורים שונים‪ .‬הסיפור הראשון הוא על הבצורת‬
‫ותנועותיו של אליהו בזמן הבצורת‪ .‬הסיפור השני הוא על המעמד בהר הכרמל‪ ,‬והשלישי הוא על‬
‫המעמד בהר חורב‪.‬‬
‫לכל סיפור יש נושא וניתוח ספרותי משלו‪ .‬אך שלושת הסיפורים הללו מחוברים מכיוון שאנו יודעים‬
‫בדיוק את התנועות של אליהו מסיפור לסיפור‪ .‬הדבר הביא לכך שהחוקרים לא ידעו היכן להבדיל בין‬
‫סיפור לסיפור‪ .‬זאת מכיוון שהעלילה אמנם משתנה בין סיפור לסיפור‪ ,‬אך העלילות השונות משתלבות‬
‫זו בזו לרצף אחד‪ .‬שאר הסיפורים על אליהו אינם כאלו‪ ,‬אלא כל סיפור עומד בפני עצמו‪ ,‬ואין להם קשר‬
‫למה שנאמר לפניהם ואחריהם‪ .‬רק הפרקים הללו מהווים מכלול סיפורי‪.‬‬
‫דוגמה נוספת זה סיפור העגל‪ .‬שם מדובר בשלושה סיפורים שונים‪ ,‬ולכל אחד נושא שונה‪ .‬הם נשזרים‬
‫כאחד ברצף של זמן ומקום ולכן נדמה שמדובר בסיפור אחד‪.‬‬
‫בספר שופטים יש כמה מכלולים סיפוריים‪ .‬הספר בנוי ממש כמו מגילות שונות‪ ,‬ניתן לומר שיש את‬
‫מגילת שמשון‪ ,‬מגילת יפתח ועוד‪ .‬ספר שופטים מתאפיין בכמה קבוצות של סיפורים שסובבים סביב‬
‫אותה דמות‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫למכלול סיפורי חוקים שונים מהסיפור הבודד‪ .‬הקושי של מי שלומד מכלול סיפורי הוא החלוקה‬
‫ליחידות ומציאת הגבולות בין סיפור לסיפור‪ .‬הזרימה מטשטשת את הגבולת‪ .‬גם אחרי שתיחמנו כל‬
‫סיפור יש לשאול את השאלה המתבקשת ‪ -‬מה יוצר החיבור בין הסיפורים השונים‪ ,‬מה המסר של‬
‫הרצף הזו?‬
‫ייחודו של שמשון‬
‫בקיצור‪ ,‬סיפורי שמשון בפרקים י"ג עד ט"ז מהווים מכלול סיפורי‪ .‬יש שם כמה סיפורים שונים‪ ,‬אך הם‬
‫נמצאים ברצף אחד‪ .‬עלינו לברר מה כוונת הרצף הזה‪ ,‬ומה כל סיפור אומר בפני עצמו‪.‬‬
‫הסיפורים על שמשון חורגים לא רק מהסיפורים על השופטים האחרים‪ ,‬אלא הם חורגים מכלל התנ"ך‬
‫כולו‪ .‬בספר שופטים שופט הוא מנהיג‪ .‬זו המשמעות המקורית של המילה שופט‪ ,‬ולא זה שיושב‬
‫לשפוט‪ .‬ספר שופטים הוא ספר המנהיגים‪ .‬זאת מלבד מקרים בודדים‪ ,‬כמו דבורה שישבה למשפט‪ ,‬אך‬
‫מלבדה לא רואים עוד דבר כזה‪ .‬השופטים בחלקם הנהיגו את העם לצורך מסויים ולא יותר‪ ,‬אך בזה‬
‫הם היו שופטים ולא בשום דבר אחר‪ .‬מנהיגותם לא הוכרה מעבר לאירוע שבו הם צמחו‪ ,‬ובדרך כלל‬
‫באותו אירוע הם גם כבו‪ .‬מדובר במנהיגים שצמחו באופן כריזמטי‪ ,‬הביאו תועלת בשעת מצוקה‪,‬‬
‫ובדרך כלל הסתלקו מהבמה אחר כך‪.‬‬
‫אך גם בהקשר הזה של המילה שופט‪ ,‬לא ראוי לקרוא לשמשון שופט‪ .‬שהרי הוא לא הנהיג אף אחד‪.‬‬
‫אדרבה‪ ,‬שמשון היה במתח עם העם ו בעימות עם אנשי יהודה‪ ,‬ולכן לא ניתן לקרוא לו שופט‪ .‬הוא עשה‬
‫את הכל כסוליסט‪ ,‬בעוד ששופטים אחרים הובילו את העם לנצחונות‪ .‬אדם יכול להושיע את ישראל‬
‫לבד‪ ,‬אך לא יהיה מוצדק לקרוא לו שופט‪.‬‬
‫צריך לומר גם שהפרקים על שמשון הם תמוהים בהיבט כלל תנכ"י‪ .‬אין לנו עוד דוגמה לדמות שכוחה‬
‫מצוי בשריריה‪ .‬יש אמנם גיבורים בתנ"ך‪ ,‬לדוגמה דוד‪ ,‬אך גבורתו לא הייתה בעוצמה פיזית‪ ,‬אלא‬
‫בתחכום שמשולב באמונה ותעוזה‪ .‬סיירת מטכ"ל איננה מלאה באנשים מפותחי שרירם‪ ,‬אלא באנשים‬
‫שמצטיינים בתעוזתם ובחכמתם‪.‬‬
‫אבל שמשון איננו כזה‪ .‬הוא מתואר כאיש נס‪ ,‬והנס הוא בשרירים ובכח הפיזי שלו‪ .‬זה מאפיין את‬
‫דמותו‪ .‬דמויות כאלו יש אצל עמים רבים‪ .‬לדוגמה ביוון הדמות המקבילה היא הרקולס‪ ,‬וכך אצל עוד‬
‫עמים‪ .‬אבל בתנ"ך מפתיע מאוד שיש דבר כזה ‪ -‬דמות שהקב"ה בחר בה‪ ,‬והבחירה מתבטאת בכח‬
‫פיזי יוצא מגדר הרגיל‪ .‬זה כל מה שמסופר עליו‪ ,‬והתנ"ך קורא לזה 'רוח ה''‪.‬‬
‫לא רק שמדובר בדבר יוצא דופן‪ ,‬אלא זה עומד במתח גלוי לרעיונות שישנם בתנ"ך לכל ארכו [תהלים‬
‫קמז‪ ,‬י‪-‬יא]‪:‬‬
‫בּורת הַ סּוס י ְֶחפָ ץ ֹלא בְ שוֹקֵּ י הָ אִׁ יש י ְִׁרצֶ ה‪( :‬יא) רוֹצֶ ה ה' אֶ ת י ְֵּרָאיו אֶ ת הַ ְמ ַיחֲלִׁ ים‬
‫(י) ֹלא בִׁ גְ ַ‬
‫לְ חַ סְ ּדוֹ‪:‬‬
‫הרעיון הוא שלכח פיזי אין ערך‪ ,‬וגבורה תנכי"ת היא השילוב של אומץ וביטחון בקב"ה יחד עם תחכום‪.‬‬
‫בעוד שגולית הוא השמשון הפלשתי‪ ,‬דוד הוא הישראלי הקלאסי‪ ,‬שבא עם רעינות מעיינים כדי לנצח‬
‫את גלית‪ ,‬בלי מגן וחרב ובלי כלום‪ .‬דוד לא ניתח בנס‪ ,‬אלא כתוצאה מקור רוח‪ ,‬זריזות ידים‪ ,‬וקליעה‬
‫מרשימה למטרה‪.‬‬
‫גם כאשר דוד הרג את האריה והדב‪ ,‬מכיוון שמדובר בנער צעיר‪ ,‬סביר להניח שהוא לא עשה זאת כמו‬
‫שמשון‪ ,‬אלא בעזרת זריזות ידיים ותחכום הוא הצליח לגבור עליהם‪ .‬דוד לא אומר שהוא לא היה‬
‫מצוייד בנשק במאבק זה‪ ,‬והוא לא מתיימר להיות שמשון הגיבור‪ .‬אם דוד היה כזה‪ ,‬הוא היה שמשון‪,‬‬
‫אך דוד איננו שמשון‪.‬‬
‫הפרקים הללו מעוררים תמיהה ומהווים חריג מוזר בכל התנ"ך כולו‪ .‬הפלא הגדול הוא שהכניסה‬
‫לסיפורים הללו היא מדהימה ‪ -‬מלאך מבשר את דבר הולדתו של שמשון‪ .‬זה מזכיר לנו את הולדת‬
‫‪3‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫יצחק‪ .‬רק אצל יחידי סגולה אנו מוצאים שבא מלאך לבשר את הולדתם‪ .‬האם שמשון הוא אחד מאלו?‬
‫חז"ל אומרים ששמשון הוא אחד מקלי עולם בספר שופטים‪ ,‬יחד עם יפתח וגדעון [ראש השנה כה‪ ,‬א]‪.‬‬
‫לכן קשה מאוד להבין כיצד מלאך בא לבשר את הולדתו של אחד משלושה אלו‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫שגוזרים עליו להיות נזיר מבטן! יש כאן סתירה מדהימה בין האישיות של איש שרירים חזק ומופלא‪,‬‬
‫לבין נזיר א‪-‬לוהים‪.‬‬
‫סקירת פרקי שמשון‬
‫כעת נסקור במהרה את פרקי שמשון‪ .‬בפרק י"ג‪ ,‬שאותו אנו קוראים בהפטרה‪ ,‬מסופר על בשורת‬
‫ההולדה‪ ,‬והפרק נגמר בהולדת שמשון [כד‪-‬כה]‪:‬‬
‫(כד) וַתֵּ לֶד הָ אִׁ שָ ה בֵּ ן וַתִׁ ְק ָרא אֶ ת ְשמ ֹו ִׁש ְמשוֹן וַיִׁ גְ ַּדל הַ נַעַ ר וַ יְבָ ְרכֵּהּו ה'‪( :‬כה) וַתָ חֶ ל רּוחַ ה'‬
‫לְ פַ עֲמ ֹו בְ מַ ֲחנֵּה ָדן בֵּ ין צָ ְרעָ ה ּובֵּ ין אֶ ְשתָ אֹ ל‪:‬‬
‫בפרק י"ד מסופר על הירידה לתמנתה ונשיאת הפלשתית [א‪-‬ב]‪:‬‬
‫(א) ַוי ֵֶּרד ִׁש ְמ שוֹן תִׁ ְמנָתָ ה ַוי ְַרא אִׁ שָ ה בְ תִׁ ְמנָתָ ה ִׁמבְ נוֹת פְ לִׁ ְשתִׁ ים‪( :‬ב) ַויַעַ ל ַו ַיגֵּד לְ ָאבִׁ יו ּולְ אִׁ ּמ ֹו‬
‫ַויֹאמֶ ר אִׁ שָ ה ָראִׁ יתִׁ י בְ תִׁ ְמנָתָ ה ִׁמבְ נוֹת פְ לִׁ ְשתִׁ ים וְ עַ תָ ה ְקחּו אוֹתָ ּה לִׁ י לְ אִׁ שָ ה‪:‬‬
‫פה הקורא שואל את שאלת ההורים של שמשון [ג‪-‬ד]‪:‬‬
‫(ג) ַויֹאמֶ ר ל ֹו ָאבִׁ יו וְ אִׁ ּמ ֹו הַ אֵּ ין בִׁ בְ נוֹת ַאחֶ יָך ּובְ כָל עַ ִּׁמי אִׁ שָ ה כִׁ י אַ תָ ה ה ֹולְֵּך לָקַ חַ ת אִׁ שָ ה‬
‫ִׁמפְ לִׁ ְשתִׁ ים הָ ע ֲֵּרלִׁ ים ַויֹאמֶ ר ִׁש ְמשוֹן אֶ ל ָאבִׁ יו אוֹתָ ּה קַ ח לִׁ י כִׁ י הִׁ יא י ְָש ָרה בְ עֵּ ינָי‪( :‬ד) וְ ָאבִׁ יו‬
‫וְ אִׁ ּמ ֹו ֹלא ָי ְדעּו כִׁ י מֵּ ה' הִׁ יא כִׁ י תֹ ֲאנָה הּוא ְמבַ קֵּ ש ִׁמפְ לִׁ ְשתִׁ ים ּובָ עֵּ ת הַ הִׁ יא פְ לִׁ ְשתִׁ ים מֹ ְשלִׁ ים‬
‫בְ י ְִׁש ָראֵּ ל‪:‬‬
‫כך מתחילה עלילת חייו ‪ -‬חתונה עם גויה‪ .‬נראה כאילו התנ"ך מגן על המעשה של שמשון כנגד הטענה‬
‫של הוריו‪ .‬מאידך‪ ,‬חז"ל במסכת סוטה מגנים את שמשון‪ ,‬ואומרים שהפלשתים ניקרו את עיניו בגלל‬
‫שחטא בעיניו‪" :‬כי ישרה בעיניו" [ט‪ ,‬ב]‪ .‬הגמרא אומרת שאמנם הפסוק על התכנית האלוקית הוא נכון‪,‬‬
‫אך בכל זאת שמשון חטא בזה שישרה בעיניו‪ .‬לאחר מכן קוראים על שיסוע האריה‪ .‬נראה שבסיפור זה‬
‫הכתוב מדגיש את כוחו הרב בכך שהוא יכול לשסע אריה ללא נשק‪ .‬אין בזה אומץ‪ ,‬אך בכל זאת יש‬
‫פה ענווה של שמשון שאיננו מספר להוריו על מעשיו‪.‬‬
‫ממשיך התנ"ך ומספר על הדבש מהאריה‪ .‬הוא לא מספר להוריו על הדבש כהמשך לזה שלא סיפר‬
‫להוריו ששיסע את האריה‪ .‬אין ספק שמעבר לסיפור עצמו‪ ,‬האריה מסמל את הפלשתים‪ .‬כמו שדוד‬
‫ראה בהריגת הדב והאריה תקדים להריגת גלית‪ ,‬כך אצלנו מדובר במבוא למעשים שהוא עתיד לעשות‬
‫בפלשתים‪ .‬ו אם האריה מסמל את הפלשתים‪ ,‬אזי הדבש מסמל את האשה‪ .‬את הפלשתים צריך‬
‫לשסע‪ ,‬אך ניתן להוציא מהם דבש ‪ -‬הבנות שלהם‪ .‬שמשון אומר שאת הבנות ניתן לאכול‪ ,‬כלומר‬
‫להנות מהם‪ .‬נחזור לנקודה זו בהמשך‪.‬‬
‫ממשיך התנ"ך [י‪-‬יד]‪:‬‬
‫חּורים‪( :‬יא) ַויְהִׁ י כִׁ ְרא ֹותָ ם‬
‫(י) ַוי ֵֶּרד ָאבִׁ יהּו אֶ ל הָ אִׁ שָ ה ַויַעַ ש שָ ם ִׁש ְמשוֹן ִׁמ ְשתֶ ה כִׁ י כֵּן ַיעֲשּו הַ בַ ִׁ‬
‫ָאחּודה נָא ָלכֶם ִׁח ָידה ִׁאם‬
‫ָ‬
‫ֹלשים מֵּ ֵּרעִׁ ים וַיִׁ הְ יּו אִׁ תוֹ‪( :‬יב) ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם ִׁש ְמשוֹן‬
‫אוֹת ֹו וַיִׁ ְקחּו ְש ִׁ‬
‫ֹלשים חֲלִׁ פֹ ת‬
‫ּוש ִׁ‬
‫ֹלשים סְ ִׁדינִׁים ְ‬
‫ּומצָ אתֶ ם וְ נָתַ תִׁ י ָלכֶם ְש ִׁ‬
‫הַ גֵּד תַ גִׁ ידּו אוֹתָ ּה לִׁ י ִׁשבְ עַ ת יְמֵּ י הַ ִּׁמ ְשתֶ ה ְ‬
‫ֹלשים חֲלִׁ יפוֹת‬
‫ּוש ִׁ‬
‫ֹלשים סְ ִׁדינִׁים ְ‬
‫בְ ג ִָׁדים‪( :‬יג) וְ אִׁ ם ֹלא תּוכְ לּו לְ הַ גִׁ יד לִׁ י ּונְתַ תֶ ם אַ תֶ ם לִׁ י ְש ִׁ‬
‫חּודה ִׁח ָידתְ ָך וְ נ ְִׁשמָ עֶ נָה‪( :‬יד) ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם מֵּ הָ אֹ כֵּל יָצָ א מַ ֲאכָל ּומֵּ עַ ז יָצָ א‬
‫ֹאמרּו ל ֹו ָ‬
‫בְ ג ִָׁדים ַוי ְ‬
‫מָ תוֹק וְ ֹלא יָכְ לּו לְ הַ גִׁ יד הַ ִׁח ָידה ְשֹלשֶ ת י ִָׁמים‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫אנו יודעים את הרקע ולכן יודעים מה הפתרון לחידה‪ ,‬אך לא ברור מדוע שמשון חשב שהם ידעו את‬
‫הרקע של החידה‪ .‬כנראה שהכוונה של שמשון מבחינת הפשט הייתה לגרום להם לעקוב אחרי‬
‫המהלכים שלו‪ ,‬ואם הם ישחזרו את מה שעבר על החתן בימים האחרונים‪ ,‬הם יגלו את הפתרון של‬
‫החידה‪ .‬אך צריך להיות חרוצים ולדעת היכן לחפש‪.‬‬
‫אך בהתאם למשמעות הסמלית של האריה והדבש‪ ,‬גם החידה היא יותר מסתם חידה‪ .‬זו הצהרה של‬
‫השקפת עולם של שמשון ‪ -‬אמנם בפלשתים עצמם הוא יכה ו'יקרע' אותם‪ ,‬אך הבנות הפלשתיות זה‬
‫סיפור אחר ‪ -‬הן הדבש שניתן להנות ממנו‪.‬‬
‫נמשיך הלאה [טו‪-‬טז]‪:‬‬
‫ֹאמרּו לְ אֵּ שֶ ת ִׁש ְמשוֹן פַ תִׁ י אֶ ת אִׁ ישֵּ ְך וְ ַיגֶד לָנּו אֶ ת הַ ִׁח ָידה פֶ ן נ ְִׁש ֹר‬
‫(טו) ַויְהִׁ י בַ יוֹם הַ ְשבִׁ יעִׁ י ַוי ְ‬
‫אוֹתָ ְך וְ אֶ ת בֵּ ית ָאבִׁ יְך בָ אֵּ ש הַ לְ י ְָרשֵּ נּו ְק ָראתֶ ם לָנּו הֲֹלא‪( :‬טז) וַתֵּ בְ ךְ אֵּ שֶ ת ִׁש ְמשוֹן עָ לָיו וַתֹ אמֶ ר‬
‫ַר ק ְשנֵּאתַ נִׁי וְ ֹלא אֲהַ בְ תָ נִׁי הַ ִׁח ָידה חַ ְדתָ לִׁ בְ נֵּי עַ ִּׁמי וְ לִׁ י ֹלא הִׁ ג ְַדתָ ה ַויֹאמֶ ר לָּה הִׁ נֵּה לְ ָאבִׁ י ּולְ אִׁ ִּׁמי‬
‫ֹלא הִׁ ג ְַדתִׁ י וְ לְָך אַ גִׁ יד‪:‬‬
‫התשובה לשאלת שמשון היא 'כן'‪ .‬אדם אמור לומר לאשתו את מה שהוא לא אומר להוריו‪ .‬אך אין זה‬
‫מדוייק מכיוון שהם לא היו זוג נשוי‪ .‬לנישואים הללו קוראים 'נישואי חוץ'‪ ,‬מה שנוהג אצל הערבים עד‬
‫היום‪ .‬שמשון לא חי עם אשתו‪ ,‬אלא הוא הולך לבית הוריו והיא נשארת בבית הוריה‪ .‬סוג הנישואים‬
‫הללו מכור לנו ‪ -‬מתחתנים עם אשה ומשאירים אותה בבית הוריה‪ ,‬ומבקרים אותה מדי כמה חודשים‪.‬‬
‫זה נוהג של נישואים שלא יוצרים חיים משותפים‪ ,‬אלא לעיתים רחוקות‪ .‬בסוג כזה של נישואים יכול‬
‫להיות שלא מגלים סודות לאשה‪ ,‬מכיון שלא מדובר בשותפות‪ .‬לכן הטענה של שמשון היא צודקת‪ .‬אך‬
‫תלונתיה של האשה מתגברות [יז‪-‬יט]‪:‬‬
‫(יז) וַתֵּ בְ ךְ עָ לָיו ִׁשבְ עַ ת הַ י ִָׁמים אֲשֶ ר הָ יָה לָהֶ ם הַ ִּׁמ ְשתֶ ה ַויְהִׁ י בַ יוֹם הַ ְשבִׁ יעִׁ י ַו ַיגֶד לָּה כִׁ י‬
‫ֹאמרּו ל ֹו ַאנְשֵּ י הָ עִׁ יר בַ יוֹם הַ ְשבִׁ יעִׁ י בְ טֶ ֶרם ָיבֹא‬
‫הֱצִׁ יקַ תְ הּו וַתַ גֵּד הַ ִׁח ָידה לִׁ בְ נֵּי עַ ּמָ ּה‪( :‬יח) ַוי ְ‬
‫הַ חַ ְרסָ ה מַ ה ּמָ תוֹק ִׁמ ְּדבַ ש ּומֶ ה עַ ז מֵּ א ֲִׁרי ַו ֹי אמֶ ר לָהֶ ם לּולֵּא ח ֲַר ְשתֶ ם בְ עֶ גְ לָתִׁ י ֹלא ְמצָ אתֶ ם‬
‫ֹלשים אִׁ יש וַיִׁ קַ ח אֶ ת חֲלִׁ יצוֹתָ ם‬
‫ִׁח ָידתִׁ י‪( :‬יט) וַתִׁ צְ לַח עָ לָיו רּוחַ ה' ַוי ֵֶּרד אַ ְש ְקלוֹן ַויְַך מֵּ הֶ ם ְש ִׁ‬
‫וַיִׁ תֵּ ן הַ חֲלִׁ יפוֹת לְ מַ גִׁ ֵּידי הַ ִׁח ָידה וַיִׁ חַ ר אַ פ ֹו ַויַעַ ל בֵּ ית ָאבִׁ יהּו‪:‬‬
‫הפלשתים מנסים להציג פתרון מילולי שהגיעו אליו בעצמם‪ ,‬אך שמשון מבין מה קרה וכועס עליהם‪,‬‬
‫ולכן הוא מקיים את תנאו על ידי הכאה בפלשתים עצמם‪ .‬לקיים את הכלל כל הפלשתים ערבים זה‬
‫בזה‪.‬‬
‫נראה את סוף הסיפור‪" :‬ו ַּתְ הִ י אֵּ ׁשֶ ת ׁשִ מְ ׁשֹון לְמֵּ ֵּרעֵּ הּו אֲ ׁשֶ ר ֵּרעָ ה לֹו" [כ]‪ .‬מכיוון שחרה אפו של שמשון‪,‬‬
‫והוא עלה לבית אביו‪ ,‬אביה של אשתו חשב שהוא מבטל את הנישואין‪ .‬לכן הוא נתן אותה לאחד‬
‫מאותם שלושים רעים שהיו לשמשון‪ .‬נראה שהסיפור ממשיך בפרק ט"ו [א‪-‬ה]‪:‬‬
‫(א) ַויְהִׁ י ִׁמי ִָׁמים בִׁ ימֵּ י ְקצִׁ יר ִׁח ִׁטים וַיִׁ פְ קֹ ד ִׁש ְמשוֹן אֶ ת אִׁ ְשת ֹו בִׁ גְ ִׁדי עִׁ זִׁ ים ַויֹאמֶ ר ָאבָֹאה אֶ ל‬
‫אִׁ ְשתִׁ י הֶ חָ ְד ָרה וְ ֹלא נְתָ נ ֹו ָאבִׁ יהָ לָבוֹא‪( :‬ב) ַויֹאמֶ ר ָאבִׁ יהָ ָאמֹ ר ָאמַ ְרתִׁ י כִׁ י שָ נֹ א ְשנֵּאתָ ּה וָאֶ תְ ֶננָה‬
‫לְ מֵּ ֵּרעֶ ָך הֲֹלא אֲחֹ תָ ּה הַ ְקטַ נָה טוֹבָ ה ִׁמּמֶ נָה תְ הִׁ י נָא לְ ָך תַ ְחתֶ יהָ ‪( :‬ג) ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם ִׁש ְמשוֹן נִׁקֵּ יתִׁ י‬
‫הַ פַ עַ ם ִׁמפְ לִׁ ְשתִׁ ים כִׁ י עֹ שֶ ה ֲאנִׁי עִׁ ּמָ ם ָרעָ ה‪( :‬ד) ַו ֵּילְֶך ִׁש ְמשוֹן ַויִׁ לְ כֹ ד ְשֹלש מֵּ אוֹת שּועָ לִׁ ים וַיִׁ קַ ח‬
‫לַפִׁ ִׁדים ַויֶפֶ ן ָזנָב אֶ ל ָזנָב ַויָשֶ ם לַפִׁ יד אֶ חָ ד בֵּ ין ְשנֵּי הַ זְ נָבוֹת בַ תָ וְֶך‪( :‬ה) ַויַבְ עֶ ר אֵּ ש בַ לַפִׁ ִׁידים‬
‫ַויְשַ לַח בְ קָ מוֹת פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַויַבְ עֵּ ר ִׁמג ִָׁדיש וְ עַ ד קָ מָ ה וְ עַ ד כ ֶֶרם ָזיִׁת‪:‬‬
‫כמנהג נישואי חוץ‪ ,‬שמשון מביא מתנה יקרה כאשר הוא בא לבקר את אשתו‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬בגלל‬
‫נתינת אשתו לאדם זר‪ ,‬שמשון עושה אסון חקלאי כנגד הפלשתים‪ .‬לא כתוב פה ותצלח רוח ה' מכיוון‬
‫שלא מדובר פה במעשה גבורה עילאית שהוא כנגד הטבע‪ .‬שמשון מצליח לבצע את המצבע הזה גם‬
‫‪5‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫ללא רוח ה'‪ .‬הפלשתים מגיבים‪ ,‬אך הם לא יכולים להאשים את שמשון בגלל שהם מפחדים ממנו‪ .‬לכן‬
‫הם מאשימים את האשה ואת אביה [ו‪-‬ח]‪:‬‬
‫ֹאמרּו ִׁש ְמשוֹן חֲתַ ן הַ תִׁ ְמנִׁי כִׁ י לָקַ ח אֶ ת אִׁ ְשת ֹו וַיִׁ תְ נָּה‬
‫ֹאמרּו פְ לִׁ ְשתִׁ ים ִׁמי עָ שָ ה זֹאת ַוי ְ‬
‫(ו) ַוי ְ‬
‫לְ מֵּ ֵּרעֵּ הּו ַו ַיעֲלּו פְ לִׁ ְשתִׁ ים וַיִׁ ְש ְרפּו אוֹתָ ּה וְ אֶ ת ָאבִׁ יהָ בָ אֵּ ש‪( :‬ז) ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם ִׁש ְמשוֹן אִׁ ם תַ עֲשּון‬
‫ָכזֹאת כִׁ י אִׁ ם נִׁקַ ְמתִׁ י בָ כֶם וְ ַאחַ ר אֶ ְח ָּדל‪( :‬ח) ַויְַך אוֹתָ ם שוֹק עַ ל י ֵָּרְך מַ כָה גְ ד ֹולָה ַוי ֵֶּרד ַויֵּשֶ ב‬
‫בִׁ סְ עִׁ י סֶ לַע עֵּ יטָ ם‪:‬‬
‫בגלל האש של שמשון הם גומלים באש לנערה ואביה‪ .‬אנו רואים שלא משנה מה הפלשתים יעשו ‪-‬‬
‫שמשון יכה אותם‪ .‬הוא הכה אותם בגלל שנתנו את אשתו למישהו אחר‪ ,‬ומאידך העניש את הפלשתים‬
‫על כך שפגעו באשתו‪ .‬זו התנהגות סותרת! כך שמה שלא עושים הפלשתים רע בעיניו‪ .‬גם פה לא‬
‫נאמר ותצלח עליו רוח ה' כי לא ברור איזה דרך הוא הכה אותם‪.‬‬
‫גם אם נאמר שהסיפור הזה הוא המשך של הסיפור הקודם‪ ,‬פה ודאי נגמר הסיפור‪ ,‬מכיוון שהסיפור‬
‫הבא הוא במקום אחר ותפאורה אחרת‪ .‬אף על פי שהסיפור הבא הוא גם תוצאה של הסיפור שלמדנו‬
‫כעת [ט‪-‬כ]‪:‬‬
‫ְהּודה לָמָ ה עֲלִׁ יתֶ ם עָ לֵּינּו‬
‫ֹאמרּו אִׁ יש י ָ‬
‫יהּודה וַיִׁ נ ְָטשּו בַ ל ִֶׁחי‪( :‬י) ַוי ְ‬
‫(ט) ַו ַיעֲלּו פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַו ַיחֲנּו בִׁ ָ‬
‫ֹאמרּו ֶלאֱסוֹר אֶ ת ִׁש ְמשוֹן עָ לִׁ ינּו ַלעֲשוֹת ל ֹו ַכאֲשֶ ר עָ שָ ה לָנּו‪( :‬יא) ַוי ְֵּרדּו ְשֹלשֶ ת ֲאלָפִׁ ים אִׁ יש‬
‫ַוי ְ‬
‫ֹאמרּו לְ ִׁש ְמשוֹן הֲֹלא י ַָדעְ תָ כִׁ י מֹ ְשלִׁ ים בָ נּו פְ לִׁ ְשתִׁ ים ּומַ ה זֹאת‬
‫יהּודה אֶ ל סְ עִׁ י סֶ לַע עֵּ יטָ ם וַ י ְ‬
‫ִׁמ ָ‬
‫ֹאמרּו ל ֹו ֶלאֱסָ ְרָך י ַָר ְדנּו לְ תִׁ תְ ָך‬
‫עָ ִׁשיתָ לָנּו ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם ַכאֲשֶ ר עָ שּו לִׁ י כֵּן עָ ִׁשיתִׁ י לָהֶ ם‪( :‬יב) ַוי ְ‬
‫בְ יַד פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַויֹאמֶ ר לָהֶ ם ִׁש ְמשוֹן הִׁ שָ בְ עּו לִׁ י פֶ ן תִׁ פְ גְ עּון בִׁ י אַ תֶ ם‪( :‬יד) הּוא בָ א עַ ד ל ִֶׁחי‬
‫ּופְ לִׁ ְשתִׁ ים הֵּ ִׁריעּו לִׁ ְק ָראת ֹו וַתִׁ צְ לַח עָ לָיו רּוחַ ה' וַתִׁ הְ יֶינָה הָ ֲעבֹתִׁ ים אֲשֶ ר עַ ל זְ רוֹעוֹתָ יו כַפִׁ ְשתִׁ ים‬
‫ֱסּוריו מֵּ עַ ל י ָָדיו‪( :‬טו) וַיִׁ ְמצָ א לְ ִׁחי חֲמוֹר ְט ִׁריָה וַיִׁ ְשלַח יָד ֹו וַיִׁ קָ חֶ הָ ַויְַך‬
‫אֲשֶ ר בָ עֲרּו בָ אֵּ ש וַיִׁ ּמַ סּו א ָ‬
‫בָ ּה אֶ ֶל אִׁ יש‪( :‬טז) ַויֹאמֶ ר ִׁש ְמשוֹן בִׁ לְ ִׁחי הַ חֲמוֹר חֲמוֹר חֲמֹ ָרתָ יִׁם בִׁ לְ ִׁחי הַ חֲמוֹר הִׁ כֵּיתִׁ י אֶ ֶל‬
‫אִׁ יש‪( :‬יז) ַויְהִׁ י כְ כַֹּלת ֹו לְ ַדבֵּ ר ַוי ְַשלְֵּך הַ לְ ִׁחי ִׁמיָד ֹו וַיִׁ ְק ָרא לַּמָ קוֹם הַ הּוא ָרמַ ת ל ִֶׁחי‪:‬‬
‫(יח) וַיִׁ צְ מָ א ְמאֹ ד וַיִׁ ְק ָרא אֶ ל ה' ַויֹאמַ ר אַ תָ ה נָתַ תָ בְ יַד עַ בְ ְּדָך אֶ ת הַ תְ שּועָ ה הַ גְ ֹדלָה הַ זֹאת וְ עַ תָ ה‬
‫ָאמּות בַ צָ מָ א וְ נָפַ לְ תִׁ י בְ יַד הָ ע ֲֵּרלִׁ ים‪( :‬יט) וַיִׁ בְ קַ ע אֱֹלהִׁ ים אֶ ת הַ ּמַ כְ תֵּ ש אֲשֶ ר בַ ל ִֶׁחי ַויֵּצְ אּו ִׁמּמֶ נּו‬
‫מַ יִׁם ַוי ְֵּשתְ וַתָ שָ ב רּוח ֹו ַוי ִֶׁחי עַ ל כֵּן קָ ָרא ְשמָ ּה עֵּ ין הַ קו ֵֹּרא אֲשֶ ר בַ ל ִֶׁחי עַ ד הַ יוֹם הַ זֶה‪( :‬כ)‬
‫וַיִׁ ְשפֹ ט אֶ ת י ְִׁש ָראֵּ ל בִׁ ימֵּ י פְ לִׁ ְש ִׁתים עֶ ְש ִׁרים שָ נָה‪:‬‬
‫כל זה נעשה בצליחת רוח ה'‪ ,‬וזו הפעם השלישית שרוח ה' צולחת עליו‪ .‬פסוק כ' מהווה חתימה‪ ,‬כך‬
‫שנראה שסיימנו עם שמשון‪ ,‬אך בהמשך נראה שישנו עוד‪ .‬גם אם נאמר שעד עתה מדובר ברק‬
‫בסיפור אחד‪ ,‬ודאי שפרק ט"ז מתחיל סיפור חדש [א‪-‬ג]‪:‬‬
‫(א) ַו ֵּילְֶך ִׁש ְמשוֹן עַ זָתָ ה ַוי ְַרא שָ ם אִׁ שָ ה ז ֹונָה ַו ָיבֹא אֵּ לֶיהָ ‪( :‬ב) לַעַ זָתִׁ ים לֵּאמֹ ר בָ א ִׁש ְמשוֹן הֵּ ָנה‬
‫ַויָסֹ בּו ַו יֶאֶ ְרבּו ל ֹו כָל הַ ַל ְילָה בְ שַ עַ ר הָ עִׁ יר וַיִׁ תְ חָ ְרשּו כָל הַ ַל ְילָה לֵּאמֹ ר עַ ד אוֹר הַ בֹקֶ ר ַוה ֲַרגְ נֻהּו‪:‬‬
‫(ג) וַיִׁ ְשכַב ִׁש ְמשוֹן עַ ד חֲצִׁ י הַ ַל ְילָה ַויָקָ ם בַ חֲצִׁ י הַ ַל ְילָה ַו ֶיאֱחֹ ז בְ ַדלְ תוֹת שַ עַ ר הָ עִׁ יר ּובִׁ ְשתֵּ י‬
‫הַ ְּמזּוז ֹו ת וַיִׁ סָ עֵּ ם עִׁ ם הַ בְ ִׁריחַ ַויָשֶ ם עַ ל כְ תֵּ פָ יו ַו ַי ֲעלֵּם אֶ ל רֹאש הָ הָ ר אֲשֶ ר עַ ל פְ נֵּי חֶ בְ רוֹן‪:‬‬
‫בריש פסוק ב' חסרה המילה "ויגד"‪ .‬זאת מכיוון שבמקומות שחסרים מילים כמו "ויאמר" או "ויגד"‪ ,‬זה‬
‫בא לבטא בהילות‪ .‬גם פה לא צלחה רוח ה'‪ ,‬למרות שמדובר במעשה יוצא דופן בכח הפיזי שנחוץ לו‪.‬‬
‫סיפור עזה כולו הוא קצר ‪ -‬בן שלושה פסוקים בלבד‪.‬‬
‫נראה את הסיפור הבא [ד‪-‬כב]‪:‬‬
‫ּושמָ ּה ְּדלִׁ ילָה‪( :‬ה) ַו ַיעֲלּו אֵּ לֶיהָ סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים‬
‫(ד) ַויְהִׁ י ַאח ֲֵּרי כֵּן ַו ֶיאֱהַ ב אִׁ שָ ה בְ נַחַ ל ש ֵֹּרק ְ‬
‫ֹאמרּו לָּה פַ תִׁ י אוֹת ֹו ְּוראִׁ י בַ ּמֶ ה כֹ ח ֹו גָדוֹל ּובַ ּמֶ ה נּוכַל ל ֹו ַואֲסַ ְרנֻהּו לְ עַ נֹ ת ֹו ַו ֲאנ ְַחנּו נִׁתַ ן לְָך אִׁ יש‬
‫ַוי ְ‬
‫‪6‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫אֶ ֶל ּומֵּ ָאה כָסֶ ‪( :‬ו) וַתֹ אמֶ ר ְּדלִׁ ילָה אֶ ל ִׁש ְמשוֹן הַ גִׁ ָידה נָא לִׁ י בַ ּמֶ ה כֹ ֲחָך גָדוֹל ּובַ ּמֶ ה תֵּ ָאסֵּ ר‬
‫יתי‬
‫לְ עַ נוֹתֶ ָך‪( :‬ז) ַויֹאמֶ ר אֵּ לֶיהָ ִׁש ְמשוֹן אִׁ ם יַַאסְ רֻ נִׁי בְ ִׁשבְ עָ ה יְתָ ִׁרים ל ִַׁחים אֲשֶ ר ֹלא חֹ ָרבּו וְ חָ לִׁ ִׁ‬
‫ָאדם‪( :‬ח) ַו ַיעֲלּו לָּה סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים ִׁשבְ עָ ה יְתָ ִׁרים ל ִַׁחים אֲשֶ ר ֹלא חֹ ָרבּו‬
‫וְ הָ יִׁיתִׁ י כְ ַאחַ ד הָ ָ‬
‫וַתַ ַאסְ ֵּרהּו בָ הֶ ם‪( :‬ט) וְ הָ אֹ ֵּרב יֹשֵּ ב לָּה בַ חֶ ֶדר וַתֹ אמֶ ר אֵּ לָיו פְ לִׁ ְשתִׁ ים עָ לֶיָך ִׁש ְמשוֹן ַו ְינַתֵּ ק אֶ ת‬
‫הַ יְתָ ִׁרים ַכאֲשֶ ר ִׁינָתֵּ ק פְ תִׁ יל הַ נְעֹ ֶרת בַ ה ֲִׁריח ֹו אֵּ ש וְ ֹלא נו ַֹדע כֹ חוֹ‪:‬‬
‫(י) וַתֹ אמֶ ר ְּדלִׁ ילָה אֶ ל ִׁש ְמשוֹן הִׁ נֵּה הֵּ תַ לְ תָ בִׁ י וַתְ ַדבֵּ ר אֵּ לַי כְ זָבִׁ ים עַ תָ ה הַ גִׁ ָידה נָא לִׁ י בַ ּמֶ ה‬
‫תֵּ ָאסֵּ ר‪( :‬יא) ַויֹאמֶ ר אֵּ לֶיהָ אִׁ ם ָאסוֹר יַַאסְ רּונִׁי בַ ֲעבֹתִׁ ים ח ֲָד ִׁשים אֲשֶ ר ֹלא ַנעֲשָ ה בָ הֶ ם ְמלָאכָה‬
‫ָאדם‪( :‬יב) וַתִׁ קַ ח ְּדלִׁ ילָה ֲעבֹתִׁ ים ח ֲָד ִׁשים וַתַ ַאסְ ֵּרהּו בָ הֶ ם וַתֹ אמֶ ר אֵּ לָיו‬
‫וְ חָ לִׁ יתִׁ י וְ הָ יִׁיתִׁ י כְ ַאחַ ד הָ ָ‬
‫פְ לִׁ ְשתִׁ ים עָ לֶיָך ִׁש ְמשוֹן וְ הָ אֹ ֵּרב יֹשֵּ ב בֶ חָ ֶדר ַו ְינַתְ קֵּ ם מֵּ עַ ל זְ רֹעֹ תָ יו כַחּוט‪( :‬יג) וַתֹ אמֶ ר ְּדלִׁ ילָה אֶ ל‬
‫ַארגִׁ י‬
‫ִׁש ְמשוֹן עַ ד הֵּ נָה הֵּ תַ לְ תָ בִׁ י וַתְ דַ בֵּ ר אֵּ לַי כְ זָבִׁ ים הַ גִׁ ָידה לִׁ י בַ ּמֶ ה תֵּ ָאסֵּ ר ַויֹאמֶ ר אֵּ לֶיהָ אִׁ ם תַ ְ‬
‫ֹאשי עִׁ ם הַ ּמַ סָ כֶת‪( :‬יד) וַתִׁ תְ קַ ע בַ יָתֵּ ד וַתֹ אמֶ ר אֵּ לָיו פְ לִׁ ְשתִׁ ים עָ לֶיָך ִׁש ְמשוֹן‬
‫אֶ ת שֶ בַ ע מַ ְחלְ פוֹת ר ִׁ‬
‫וַיִׁ יקַ ץ ִׁמ ְשנָת ֹו וַיִׁ סַ ע אֶ ת הַ יְתַ ד הָ אֶ ֶרג וְ אֶ ת הַ ּמַ סָ כֶת‪:‬‬
‫(טו) וַתֹ אמֶ ר אֵּ לָיו אֵּ יְך תֹ אמַ ר אֲהַ בְ תִׁ יְך וְ לִׁ בְ ָך אֵּ ין אִׁ תִׁ י זֶה שָ ֹלש פְ עָ ִׁמים הֵּ תַ לְ תָ בִׁ י וְ ֹלא הִׁ ג ְַדתָ לִׁ י‬
‫בַ ּמֶ ה כֹ חֲָך גָדוֹל‪( :‬טז) ַויְהִׁ י כִׁ י הֵּ צִׁ יקָ ה ל ֹו בִׁ ְדבָ ֶריהָ כָל הַ י ִָׁמים וַתְ ַאלֲצֵּ הּו וַתִׁ ְקצַ ר נַפְ ש ֹו לָמּות‪:‬‬
‫ֹאשי כִׁ י נְזִׁ יר אֱֹלהִׁ ים ֲאנִׁי ִׁמבֶ טֶ ן אִׁ ִּׁמי‬
‫(יז) ַו ַיגֶד לָּה אֶ ת כָל לִׁ ב ֹו ַויֹאמֶ ר לָּה מו ָֹרה ֹלא עָ לָה עַ ל ר ִׁ‬
‫ָאדם‪:‬‬
‫אִׁ ם ֻגל ְַחתִׁ י וְ סָ ר ִׁמּמֶ נִׁי כֹ ִׁחי וְ חָ לִׁ יתִׁ י וְ הָ יִׁיתִׁ י כְ כָל הָ ָ‬
‫(יח) וַתֵּ ֶרא ְּדלִׁ ילָה כִׁ י הִׁ גִׁ יד לָּה אֶ ת כָל לִׁ ב ֹו וַתִׁ ְשלַח וַתִׁ ְק ָרא לְ סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים לֵּאמֹ ר עֲלּו הַ פַ עַ ם‬
‫כִׁ י הִׁ גִׁ יד לִׁ י אֶ ת כָל לִׁ ב ֹו וְ עָ לּו אֵּ לֶיהָ סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַו ַיעֲלּו הַ כֶסֶ בְ י ָָדם‪( :‬יט) וַתְ י ְַשנֵּהּו עַ ל‬
‫בִׁ ְרכֶיהָ וַתִׁ ְק ָרא לָאִׁ יש וַתְ ַגלַח אֶ ת שֶ בַ ע מַ ְחלְ פוֹת רֹאש ֹו וַתָ חֶ ל לְ עַ נוֹת ֹו ַויָסַ ר כֹ ח ֹו מֵּ עָ לָיו‪( :‬כ)‬
‫וַתֹ אמֶ ר פְ לִׁ ְשתִׁ ים עָ לֶיָך ִׁש ְמשוֹן וַיִׁ קַ ץ ִׁמ ְשנָת ֹו ַויֹאמֶ ר אֵּ צֵּ א כְ פַ עַ ם בְ פַ עַ ם וְ אִׁ נָעֵּ ר וְ הּוא ֹלא י ַָדע כִׁ י‬
‫ה' סָ ר מֵּ עָ לָיו‪( :‬כא) ַויֹאחֲזּוהּו פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַו ְינ ְַקרּו אֶ ת עֵּ ינָיו וַי ֹו ִׁרידּו אוֹת ֹו עַ זָתָ ה ַויַַאסְ רּוהּו‬
‫ֲסּורים‪( :‬כב) ַויָחֶ ל ְשעַ ר רֹאש ֹו לְ צַ ּמֵּ חַ ַכאֲשֶ ר ֻגלָח‪:‬‬
‫בַ נְחֻ ְשתַ יִׁם ַויְהִׁ י טוֹחֵּ ן בְ בֵּ ית הָ א ִׁ‬
‫לא ברור האם הפסוקים הבאים הם סיפור נוסף או המשך של הסיפור הקודם [כג‪-‬לא]‪:‬‬
‫ֹאמרּו נָתַ ן אֱֹלהֵּ ינּו‬
‫(כג) וְ סַ ְרנֵּי פְ לִׁ ְשתִׁ ים נֶאֶ סְ פּו לִׁ זְ בֹחַ זֶבַ ח גָדוֹל לְ ָדגוֹן אֱֹלהֵּ יהֶ ם ּולְ ִׁש ְמחָ ה ַוי ְ‬
‫ָאמרּו נָתַ ן אֱֹלהֵּ ינּו‬
‫בְ י ֵָּדנּו אֵּ ת ִׁש ְמשוֹן א ֹויְבֵּ ינּו‪( :‬כד) וַיִׁ ְראּו אֹ ת ֹו הָ עָ ם ַויְהַ לְ לּו אֶ ת אֱֹלהֵּ יהֶ ם כִׁ י ְ‬
‫ֹאמרּו‬
‫בְ י ֵָּדנּו אֶ ת א ֹויְבֵּ נּו וְ אֵּ ת מַ ח ֲִׁריב ַא ְרצֵּ נּו ַואֲשֶ ר הִׁ ְרבָ ה אֶ ת ֲח ָללֵּינּו‪( :‬כה) ַויְהִׁ י כְ טוֹב לִׁ בָ ם ַוי ְ‬
‫ֲסּורים ַויְצַ חֵּ ק לִׁ פְ נֵּיהֶ ם ַו ַיע ֲִׁמידּו אוֹת ֹו‬
‫ִׁק ְראּו לְ ִׁש ְמשוֹן וִׁ ישַ חֶ ק לָנּו וַיִׁ ְק ְראּו לְ ִׁש ְמשוֹן ִׁמבֵּ ית הָ א ִׁ‬
‫ּמּודים‪( :‬כו) ַויֹאמֶ ר ִׁש ְמשוֹן אֶ ל הַ נַעַ ר הַ ּמַ חֲזִׁ יק בְ יָד ֹו הַ נִׁיחָ ה אוֹתִׁ י ַוה ֲִׁמשֵּ נִׁי אֶ ת הָ עַ ּמ ִֻׁדים‬
‫בֵּ ין הָ עַ ִׁ‬
‫אֲשֶ ר הַ בַ יִׁת נָכוֹן ֲעלֵּיהֶ ם וְ אֶ שָ עֵּ ן ֲעלֵּיהֶ ם‪( :‬כז) וְ הַ בַ יִׁת מָ לֵּא הָ ֲאנ ִָׁשים וְ הַ נ ִָׁשים וְ שָ ּמָ ה כֹ ל סַ ְרנֵּי‬
‫פְ לִׁ ְשתִׁ ים וְ עַ ל הַ גָג כִׁ ְשֹלשֶ ת ֲאלָפִׁ ים אִׁ יש וְ אִׁ שָ ה הָ רֹאִׁ ים בִׁ ְשחוֹק ִׁש ְמשוֹן‪:‬‬
‫(כח) וַיִׁ ְק ָרא ִׁש ְמשוֹן אֶ ל ה' ַויֹאמַ ר ֲא ֹדנָי ה' זָכְ ֵּרנִׁי נָא וְ חַ זְ קֵּ נִׁי נָא אַ ְך הַ פַ עַ ם הַ זֶה הָ אֱֹלהִׁ ים‬
‫ּמּודי הַ תָ וְֶך אֲשֶ ר‬
‫וְ אִׁ נ ְָקמָ ה נְקַ ם ַאחַ ת ִׁמ ְשתֵּ י עֵּ ינַי ִׁמפְ לִׁ ְשתִׁ ים‪( :‬כט) וַיִׁ לְ פֹ ת ִׁש ְמשוֹן אֶ ת ְשנֵּי עַ ֵּ‬
‫ימינ ֹו וְ אֶ חָ ד בִׁ ְשמֹ אלוֹ‪( :‬ל) ַויֹאמֶ ר ִׁש ְמשוֹן תָ מוֹת‬
‫הַ בַ יִׁת נָכוֹן ֲעלֵּיהֶ ם וַיִׁ סָ מֵּ ְך ֲעלֵּיהֶ ם אֶ חָ ד בִׁ ִׁ‬
‫נַפְ ִׁשי עִׁ ם פְ לִׁ ְשתִׁ ים ַויֵּט בְ כֹ חַ ַויִׁ פֹ ל הַ בַ יִׁת עַ ל הַ סְ ָרנִׁים וְ עַ ל כָל הָ עָ ם אֲשֶ ר ב ֹו וַיִׁ הְ יּו הַ ּמֵּ תִׁ ים אֲשֶ ר‬
‫הֵּ ִׁמית בְ מוֹת ֹו ַרבִׁ ים מֵּ אֲשֶ ר הֵּ ִׁמית בְ חַ יָיו‪( :‬לא) ַוי ְֵּרדּו אֶ חָ יו וְ כָל בֵּ ית ָאבִׁ יהּו וַיִׁ ְשאּו אֹ ת ֹו ַו ַיעֲלּו‬
‫וַיִׁ ְקבְ רּו אוֹת ֹו בֵּ ין צָ ְרעָ ה ּובֵּ ין אֶ ְשתָ אֹ ל בְ קֶ בֶ ר מָ נוֹחַ ָאבִׁ יו וְ הּוא שָ פַ ט אֶ ת י ְִׁש ָראֵּ ל עֶ ְש ִׁרים שָ נָה‪:‬‬
‫בזה סיימנו את פרקי שמשון‪.‬‬
‫יש כאן סתירה פנימית בסיפור‪ .‬דיברנו על המבוא המיוחד שבו מלאך אלוקים מודיע על הולדתו ונותן‬
‫הוראות לנזירות‪ .‬אך לא זאת בלבד‪ ,‬אלא שלוש פעמים כתוב‪" :‬ותצלח עליו רוח ה'"‪ .‬כמו כן פעמיים‬
‫שמשון מתפלל לקב"ה ונענה מיד‪ .‬מהבחינה הזאת הקשר בינו לקב"ה הוא יתר על כל השופטים‬
‫‪7‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫והמלכים‪ .‬יש פה קשר אינטימי מאוד‪ ,‬ולא מצאנו קשר כל כך אמיץ בין שופט לבין הקב"ה‪ .‬כל זאת בין‬
‫נישואיו לגויה אחת‪ ,‬מעשיו עם זונה‪ ,‬והקשר שלו עם דלילה שהיא גם כן אשה גויה‪ ,‬שהפכה לסמל של‬
‫אשה בוגדנית ורעת לב‪.‬‬
‫הערבוב בין קרבת אלוקים גדולה מצד אחד לבין מעשים נלוזים‪ ,‬הוא קשה ביותר‪ .‬אנו רואים שמול‬
‫נשים שמשון מסגיר את סודותיו כמו תינוק‪ ,‬למרות שהוא יודע היטב מה המטרה של דלילה‪ .‬אלו‬
‫תכונות ומעשים שקשה מאוד ליישב אלו עם אלו‪.‬‬
‫המפתח האמיתי לפרשת שמשון לא נמצא בגוף הסיפורים‪ ,‬אלא הוא נמצא במה שקדם ובמה שבא‬
‫אחר כך ובידיעות מבחוץ שיש לנו על הפלשתים‪ .‬הפלשתים הגיעו זה עתה והתאגרנו בגבולות ארץ‬
‫ישראל בחוף הדרומי‪ .‬עלה פה כח חדש‪ ,‬שלא היה כמותו במזרח התיכון‪ .‬כח מאורגן להפליא‪ ,‬פלנגות‬
‫בנות ברית בפיקודם של חמישה סרנים‪ .‬זה עם של לוחמים עזי נפש‪ ,‬בעלי נשק ושיטות לחימה שלא‬
‫היו מוכרות בארץ‪ .‬העוצמה הצבאית הזו לא הייתה ידועה בארץ עד היום‪ .‬כתוצאה מכך הפלשים ניצחו‬
‫את ישראל‪ ,‬ולא היה סיכוי לישראל בדור הזה לעמוד מולם‪ ,‬עד ששיכללו את נשקם ותכסיסיהם‪.‬‬
‫אם כן תפקידו של שמשון לא היה להושיע את ישראל מיד פלשתים כי זה היה בלתי אפשרי‪ .‬לא הוא‬
‫ולא מישהו אחר‪ .‬כמו שבני יהודה אמרו לשמשון‪" :‬הֲ ֹלא י ָדַ עְ ּתָ כִי מ ֹׁשְ לִים בָנּו פְ לִׁשְ ּתִ ים" [טו‪ ,‬יא]‪ .‬תפקידו‬
‫ההסיטורי של שמשון כשופט היה בעיקרו מורל‪ .‬כמו שנאמר על ידי המלאך‪" :‬ו ְהּוא י ָחֵּ ל לְהֹוׁשִ יעַ אֶ ת‬
‫י ִשְ ָראֵּ ל מִ יַד פְ לִׁשְ ּתִ ים" [ה]‪ .‬התחלת התשועה של ישראל תהיה בהכרה שניתן לנצח את הפלשתים‬
‫ולהביא אותם לידי חולשה ופחד‪ .‬מי שיעשה זאת הוא גיבור ישראלי אגדי שיעשה מהפלשתים צחוק‪.‬‬
‫בזה הוא יחל להושיע את ישראל‪ .‬בזה שהפלשתים ירעדו מפחד בפניו‪ ,‬יהיה שחרור פסיכולוגי של‬
‫ישראל מיד הפלשתים‪.‬‬
‫יש פה רעיון מתוחכם מאוד‪ .‬המטרה היא לשחרר את ישראל שחרור פיסוכלוגי מאימת הפלשתים‪,‬‬
‫ולה ראות שניתן לנצח אותם‪ .‬בשביל זה צריך אדם אחד‪ ,‬בעל כוחות מופלגים שיפעל בתוך הפלשתים‬
‫ויעשה מהם צחוק על ידי הכאתם‪ .‬אך גם זה דבר בעייתי‪ ,‬מכיוון שהפלשתים יגבו את המחיר של‬
‫תעתותי אותו גיבור מעם ישראל‪ .‬אך עם ישראל לא יכול לעמוד בזה‪ .‬אם כן צריך אדם שיתעתע‬
‫בפלשתים‪ ,‬אך לא יביא לסבל של עם ישראל‪ .‬לכן צריך שהפעולה תהיה של אדם בודד‪ ,‬שפועל בשם‬
‫עצמו ועם ישראל מסוייג ממנו‪.‬‬
‫כדי להגיע למצב שבו שמשון לא יפעל כנציג ישראל אלא כעצמאי‪ ,‬צריך ששמשון יעשה לחצי פלשתי‪.‬‬
‫מדובר במעין התבוללות‪ ,‬אך זו התבלוות לשם נקם והתעללות בפלשתים‪ .‬הכתוב עצמו אומר שהדרך‬
‫הזו הייתה מכוונת מאת ה'‪" :‬ו ְָאבִיו ו ְאִ מֹו ֹלא י ָדְ עּו כִי מֵּ ה' הִ יא כִי ת ֹאֲ נָה הּוא מְ בַקֵּ ׁש מִ פְ לִׁשְ ּתִ ים" [יד‪ ,‬ד]‪.‬‬
‫"היא" זו החתונה עם אשה פלשתית‪ .‬החתונה הזו היא מה'‪ ,‬כי שמשון מבקש תואנה מפלשתים‪.‬‬
‫שמשון מודע למה שהוא עושה ולשליחותו ‪ -‬לעשות צחוק מהפלשתים ולחפש תואנות לסכסוך‪ ,‬מבלי‬
‫לסבך את עם ישראל‪ .‬הדרך לעשות זאת היא על ידי מציאת אשה בפלשתים‪ .‬ואם נשאל מדוע לפעול‬
‫בצורה כזו‪ ,‬עונה הפסוק‪ּ" :‬ובָעֵּ ת הַ הִ יא פְ לִׁשְ ּתִ ים מ ֹׁשְ לִים ְבי ִשְ ָראֵּ ל" [שם]‪ .‬יש לפעול דווקא כך מכיוון שאין‬
‫דרך אחרת‪.‬‬
‫הטענה היא ששמשון מתחתן עם פלשתית כדי שהיא תהיה תירוץ למעשים שלו‪ .‬ובאמת למעשיו יש‬
‫סתירה פנימית ‪ -‬כל דבר גורם לו להכות בפלשתים‪ .‬גילוי החידה‪ ,‬נתינת אשתו לאדם אחר‪ ,‬הריגת‬
‫אשתו ‪ -‬על כל אלו שמשון העניש את הפלשתים‪ .‬בשלב ראשון הפלשתים הולכים לחלשים ולא‬
‫לשמשון‪ ,‬וכמעט מצדיקים את זה ששרף את שדותיהם‪ .‬אבל כאשר הם רואים שזה גם לא מוצא חן‬
‫בעיני שמשון‪ ,‬הם מתחילים להבין ששמשון הוא אויב ולא אחד משלהם‪ .‬כעת הם מחליטים לתפוס‬
‫אותו‪ ,‬והוא מסתתר‪.‬‬
‫בשלב זה המטרה של שמשון נכשלה‪ ,‬מכיוון שהוא סיבך את בני עמו‪ .‬זו לא הייתה הכוונה‪ ,‬ושמשון‬
‫מתנצל‪ .‬אי אפשר לבוא בטענות אל אנשי יהודה ששיתפו פעולה עם הפלשתים‪ ,‬כי זה מה שמצופה‬
‫מהם‪ .‬אך בכל זאת‪ ,‬בסוף שוב שמשון עשה מהפלשתים צחוק בלי שבני יהודה שילמו מחיר‪ .‬אך כמה‬
‫‪8‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬
‫הפטרות ‪ -‬סוכם ע"י תלמידים‬
‫שבני יהודה נהנו ממה ששמשון עשה‪ ,‬אך למעשה הם שיתפו פעולה עם הפלשתים ולא נענשו‪ .‬כך‬
‫שמשון המשיך להושיע את ישראל מבלי לסבך אותם‪.‬‬
‫בסוף הסיפור הזה נאמר‪" :‬וַיִׁשְ פ ֹט אֶ ת י ִשְ ָראֵּ ל בִימֵּ י ְפלִׁשְ ּתִ ים עֶ שְ ִרים ׁשָ נָה" [כ]‪ .‬בשלב הזה אין ביקורת‬
‫כלל על שמשון‪ ,‬מכיוו שעד עתה הוא סיבך את פלשתים מבלי לסבך את עמו‪ .‬הקב"ה נענה לשמשון‬
‫והוא מו דע למעשיו ועושה את המעשים המוזרים הללו למען המטרה‪ .‬זאת במודעות לשליחותו‪ ,‬וה'‬
‫איתו‪ .‬בשלב הזה אין טענה נגד שמשון‪ .‬הנס של הצימאון למים נותן לנו דמות עוד יותר נשגבה של‬
‫שמשון‪.‬‬
‫הנזירות היא ההגנה לדמותו של שמשון‪ ,‬דווקא בגלל המבחנים הקשים שהוא צריך לעמוד בהם‪ .‬מי‬
‫שמושיע את עמו על ידי התעסקות עם נשים‪ ,‬נמצא במצב מאוד מסוכן‪ .‬פרשת נזיר נסמכה לסוטה‬
‫מכיוון שיין ומשתאות מביאים לעיסוק בנשים‪ .‬שמשון צריך להתעסק עם בנות הפלשתים‪ ,‬אך הוא לא‬
‫שותה יין‪ .‬יש פה פרדוקס ‪ -‬הוא צריך להפוך לחלק מהפלשתים‪ ,‬אך יחד עם זאת לזכור שלא להיגרר‬
‫אחרי הפלשתים ולהזדהות יתר על המידה עם תפקידו‪ .‬הנזירות נועדה להיות מזכרת מי הוא ומאיפה‬
‫הוא בא‪ ,‬ומדוע הוא מתעסק עם בנותיהן‪.‬‬
‫אם יש רמז של ביקורת זה החידה של שמשון‪ ,‬מכיוון שבחידה זו הוא מפתח השקפת עולם שהוא אויב‬
‫של פלשת ים‪ .‬שמשון מציג עצמו כאויב של האריה‪ ,‬שהוא הפלשתים‪ ,‬ואומר שהוא ישסע אותם ויהנה‬
‫מהם כמו שיש דבש באריה‪ .‬אך הדבר הזה לא התממש בחצי הראשון‪ ,‬אלא רק בחצי השני‪ .‬במחצית‬
‫הראשונה של הסיפור אין כל ביקורת על שמשון ופועלו‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ ‬כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה ‪ -‬מעלה אדומים‬