עלון להורדה שלום לעם
מתחברים לתורה ויהדות מרכז 'שלום לעם' מפעיל ברחבי הארץ מעל 150מוקדי פעילות לנוער לבנים /בנות רב ,מחנך, מדריך ,רכז נוער. לפתיחת מדרשת ערב או שיעור תורה באזור מגוריך: 052-7644408 בשביל להאיר את הנשמה גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב במ ד ו ר אמת סיפו ר ל ש מנצ בת ח ת שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: 737 העלון מוקדש לכבוד חתן הבר מצווה יעקב ב"ר חיים הלל הי"ו פרשת מטות כ"ד תמוז תשע"ו 30ביולי 2016 רב ורבנות (ב') – ה'סמיכה' יש לי מהי "סמיכה"? בספר במדבר נאמר ,שלפני פטירתו של משה רבנו הוא סמך את ידיו על יהושע בן נון ומינה אותו לממשיך דרכו .משום כך, כאשר חכמים נותנים לאדם היתר לדון ולפסוק הלכה ,הדבר נקרא "סמיכה" (אף על פי שאין צורך בסמיכת הידיים בפועל). יהושע בן נון סמך חכמים אחרים, יוסף רזניק ואלו סמכו חכמים אחרים ,וכך התקיימה שרשרת רצופה של "סמיכה" מימי משה רבנו ועד סוף תקופת ה"גאונים" (לפני כאלף שנה) .לחכמים שנסמכו בדרך זו היתה רשות לדון בכל דיני התורה ואף לשבת בסנהדרין .אולם מאז חורבן הבית השני היישוב היהודי בארץ הידלדל והלך ,ועיקר לימוד התורה היה בבבל ובארצות אחרות .וכיון שהסמיכה במשמעותה המקורית יכולה להיעשות רק בארץ ישראל ,שרשרת הסמיכה החלה להידלדל ובסופו של דבר נפסקה .משום כך ,החכמים שמאז ועד ימינו אינם רשאים לדון דיני נפשות ,ואף לא להטיל את עונשי המלקות והקנסות הכתובים בתורה (כגון תשלום ה"כפל" לגנב). האם יש דרך לחדש את הסמיכה המקורית? יש הסוברים (על פי דברי הרמב"ם) שאם כל חכמי ארץ ישראל יסכימו לסמוך חכם אחד ,יהיה לו דין "סמוך" כמו החכמים מהדורות הראשונים והוא יוכל גם לסמוך אחרים .ובאמת לפני מושג כ 400-שנה ניסו כמה מחכמי ארץ ישראל ,וביניהם מרן ה"בית יוסף" ,לחדש את הסמיכה .אולם כמה מחכמי הדור התנגדו לרעיון זה ולכן לא היה לו המשך. מהי אם כן ה"סמיכה לרבנות" הנוהגת בימינו? גם בימינו אדם זקוק לסמיכה של חכמים כדי שיוכל לפסוק הלכה לאחרים (מעבר להלכות פשוטות הכתובות בספרים) ,או לדון בדיני הממונות שיכולים להיעשות בימינו. בעבר (ובמידה פחותה -גם בימינו) היה נהוג ,שמי שלמד הרבה תורה היה הולך לאחד מחכמי הדור ,ששוחח עמו וערך לו בחינה ,ואם מצא אותו ראוי היה מעניק לו "כתב סמיכה" .כיום נערכים מבחנים בהלכה מטעם הרבנות הראשית ,ומי שעובר אותם בהצלחה מקבל אישור לכהן כרב או כדיין .כדי לפצות על החיסרון בהיכרות אישית ,דורשת הרבנות שלכל מועמד תהיה המלצה מרב מוכר. לסמוך במסירות נפש בגמרא (סנהדרין יד,א) מסופר ,שאחת מגזירות השמד של הרומאים ,שרצו להשכיח את התורה מישראל ,היתה שאסור לסמוך חכמים .לפי גזירתם ,החכם הסומך והחכם הנסמך יוצאו להורג ,והעיר שסומכים בה תיחרב. התנא הזקן רבי יהודה בן בבא לא יכול היה לקבל זאת .הוא התחכם והלך לאמצע הדרך בין הערים אושא ושפרעם ,וסמך שם חמישה מגדולי התנאים -רבי מאיר ,רבי יהודה בר אילעי ,רבי שמעון בר יוחאי ,רבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע .כשהבחינו הרומאים בנעשה ,הורה רבי יהודה לחכמים הצעירים לברוח ,והוא עצמו נשאר במקום והוצא להורג באכזריות .קברו של רבי יהודה בן בבא נמצא סמוך לעיר שפרעם ,והוא נחשב כאחד מ"עשרה הרוגי מלכות" שמסרו את נפשם על קיום התורה בעם ישראל. יש מה להפסיד מבאט ל החיים המחשבות על העתיד התרוצצו במוחו ללא הפסקה ,הוא הרגיש שהריכוז ממנו והלאה .הדרך נראתה לו הפעם ארוכה מהרגיל והוא ציפה בדריכות לנחיתת המטוס" .מה תרצה להיות כשתגדל?", אהבו לשאול אותו הסובבים ,והוא לא הסתיר את שאיפתו הגבוהה להיות - שופט! שנים רבות עברו מאז ,האחים והחברים ניסו בכל הזדמנות להוריד אותו מהעץ ,אך הוא נשאר בשלו .הוא לא נחשב לחכם במיוחד אבל הוא הבין שכדי לזכות למעמד הנכסף צריך ראש הצטיין גדול ומוח מבריק -דבר שלא איתי גלבוע בו במיוחד ,ובעיקר ,הרבה קשרים עם האנשים המתאימים .קשרים לא היו לו, כיוון שהוריו נמנו על השכבה החלשה בחברה .אבל למרות כל הטיעונים המשכנעים הוא החליט להשקיע את חייו במקצוע בתקווה שמשאלתו תתממש ביום מן הימים. "הרגע הגדול מתקרב" ,הוא לחש לעצמו .כעת הוא יוכיח לכולם שבשביל להיות שופט צריך רק כוח רצון" .לחגור חגורות ,אנו עומדים לנחות!", בישר הדייל לנוסעי המטוס .מייק הניח את תיקו ,חגר את עצמו היטב וכעבור דקות בודדות נחת המטוס בשלום .מייק קם מכיסאו ופנה לכיוון היציאה .בעמדת הבידוק חיכתה לו הפתעה לא נעימה" .זאת המזוודה שלך?" שאל אותו אחד מאנשי הבידוק בעיניים חמורות סבר וכשהשיב בחיוב הורה לו האיש לבוא אחריו .מייק לא הבין מה השתבש פתאום אך לאחר דקה קצרה הוא קלט לאיזה מלכוד הוא נקלע" .אתה ארזת את המזוודה או שמישהו אחר ארז אותו במקומך?" הוא לא הבין במה מדובר, אבל לפתע החלו הדברים להסתדר במוחו :כשביקר בגרמניה במטרה לפגוש מומחה למשפטים הגיע לביקור אצל קרוב משפחה המתגורר בעיר ובסיום הפגישה ביקש ממנו בן המשפחה להעביר מכתב לחבר שגר בעיר מגוריו ,הוא לא חשד במאומה ,אך ככל הנראה ,יש משהו מפליל במכתב הזה שעלול לסבך אותו ,מייק החליט להודות על האמת" :ארזתי את הכול בעצמי ,מלבד מכתב אחד שקרוב משפחתי מסר לי ,כך שאינני יודע מהו תוכן המעטפה" ,איש הביטחון הנהן בראשו ויצא מהחדר" .למה עשיתי את זה?" ,שאל מייק את עצמו בכעס כשאין לו אפילו את מי להאשים. אלפי מחשבות עלו בראשו בניסיון לנחש מה מכילה המעטפה ,הדלת נפתחה ושני חוקרים חמורי סבר צעדו לעברו ,הם התיישבו מולו והחלו לחקור אותו כשהם מתמקדים בעיקר סביב ביקורו אצל קרוב משפחתו, ורק לאחר שעתיים מתישות הם עזבו את החדר. התדמית הקשוחה שניסה לשוות לעצמו בתקופה האחרונה לקראת תפקידו הצפוי בבית המשפט לא הועילה לו באותם רגעים מתוחים ,והוא הבין מהר שאם יקשרו אותו באיזושהי צורה לפרשייה הזאת הרי שכל ההבטחות למינויו העתידי במקומו של השופט הפורש לא יהיו שווים מאומה ומישהו אחר ישמח לתפוס את מקומו .הוא הרגיש חסר אונים כפי שלא הרגיש בחייו והוא חש כי אינו מסוגל לעמוד בלחץ האדיר. לאחר מספר שעות הוא נקרא להיכנס לחדר אחר" ,בעוד מספר דקות ייכנס לכאן חוקר בכיר כדי לחקור אותך .תשתדל לענות לו על שאלותיו ולרצות אותו כמה שיותר". בפעם הראשונה הרגיש מייק את כוחו של הלחץ הנפשי. הם מנסים לשכנע אותו לשתף איתם פעולה ואולי גם להוציא ממנו הודאה על מעשה שלא עשה כדי לסיים את החקירה במהירות .גם לסגנון החדר יש את אותה מטרה ,קירות החדר היו מכוסות בארונות גבוהים מצד לצד כשעל כל מדף שכבו עשרות קלסרים עבים שלאורם נשלחו רבים וטובים לכלא. התמונה צולמה ע"י הרב י.ה .ווארזאזת -מרוקו לפתע הוא קפא על מקומו .באחד המדפים הגבוהים נחה לה מוסתרת השקית שבתוכה הכניס את המעטפה הסגורה ,הוא התלבט לשנייה, אזר אומץ ,ניגש לארון במהירות ,הוריד את השקית ,הציץ לתוכה ,הוציא את המעטפה הגורלית ,שלף מתוכה שני דפים מקומטים -עדות לכך שהחליפה ידיים רבות ,ועיניו נקרעו מתדהמה .בדף הראשון נראה צילום אווירי של בניין בית המשפט המחוזי ובדף שמתחתיו הופיעה תכנית מסודרת לביצוע פיגוע ראווה במקום .ראשו של מייק חישב להתפוצץ: הולכים להאשים אותו בלא פחות מקשירת קשר לביצוע פעולת טרור בתוך הבניין שאליו חלם להגיע כל ימי חייו! לא יעלה על הדעת! הוא הבין שכבר אין לו מה להפסיד ובאומץ בלתי נתפס תפס את הדפים בשתי ידיו ,גלגל אותם ובלע אותם ,שלש דקות עברו עד שהחוקר הופיע בחדר" .החברים שלך אומרים שהבעת בפניהם מספר פעמים סלידה ממערכת המשפט הנוכחית ,האם זה נכון?" ,הפנה אליו החוקר שאלה ישירה" .מה פתאום!" ,זעם מייק כאשר התחיל להבין שמישהו החליט להתנכל אליו .החוקר שאל עוד מספר שאלות ויצא מהחדר. לאחר שעתיים ניגשו אליו החוקרים והודיעו לו שהוא משוחרר .הוא נשם לרווחה והיה בטוח שהסיוט הסתיים ,כעת אין הוכחות לקיומה של המעטפה והוא היה בטוח שהוא יצא מתקרית ההתנכלות הזאת בשלום. לאחר שבוע נקרא מייק ללשכתו של שר המשפטים כדי לדון עמו לקראת המינוי הצפוי" .שופט אתה כבר לא תהיה!" ,הודיע לו השר בנחישות. לתדהמתו של מייק ,הוא הניח לפניו את צילום שני הדפים שהיו בחדר החקירות .מייק היה בהלם מוחלט .בעוד שהשר הסביר לו" :הגיעו אלינו תלונות שאינך מאמין במערכת המשפט ,אבל החלטנו לבדוק אותך. הוכחת אמינות וישרות מדהימה ,אך ברגע האחרון עשית משום מה טעות איומה כשהעלמת ראיות מחוקרי הביטחון ,לצערי הרב כנראה שחבריך צדקו"... *** לפעמים אנו מרגישים אבודים וחיים בתחושה ש'אין כבר מה להפסיד' ,אך למעשה ההיפך הוא הנכון הכול הולך כשורה והחריגות התמוהות מלוות ומכוונות אותנו לעתיד המבטיח ,ורק טעות קטנה מצדנו בתקווה 'להציל את מצב' היא זו שהורסת לנו את כל ההצלחה... לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול ,וכחמור למשא (תלמוד בבלי מסכת 'עבודה זרה' דף ה' עמוד ב') כדי להגיע לפסגות רוחניות בלימוד התורה ,צריך לגלות נכונות ולהשקיע מאמצים כדי לסלול את הדרך אל היעד. הַ חַ ּיִים הֵ ם ּבֹונּוס סיפור צעיר אּובן ַּב ַעל ִמ ְׁש ָּפ ָחה ְּברּוכָ ה ָהיָ הֶ ,מ ֶׁשְך ָׁשנִ ים ְר ֵ ֲא ֻרּכֹות ָע ַבד ְּב ַא ַחד ַה ִּמ ְפ ָעלִ ים ַה ְמ ַׂשגְ ְׂשגִ ים ְּב ֵאזֹור בֹודתֹו ָר ָאה ַהכְ נָ ָסה יָ ָפהֶׁ ,ש ִה ְס ִּפ ָיקה ּומ ֲע ָ גּוריוֵ , ְמ ָ לְ ַפ ְרנֵ ס ֶאת ְּבנֵ י ִמ ְׁש ַּפ ְחּתֹו ְּבכָ בֹוד. ַאְך ֹלא לְ עֹולָ ם ח ֶֹסןַ ,הּיַ ִּציבּות ַהּכַ לְ ּכָ לִ ית ִה ְת ַע ְר ֲע ָרה, ּובתֹוְך זְ ַמן ָק ָצר ַה ִּמ ְפ ָעל נִ ְקלַ ע לִ ְק ָׁשיִ ים ּגְ דֹולִ יםְ , עֹוב ִדים ָמ ָצא ָה ִאיׁש ֶאת ַע ְצמֹו לְ ַצד עֹוד ַע ְשֹרֹות ְ ּומ ֻח ָּסר ַּפ ְרנָ ָסה. בֹודה ְ וָ ִת ִיקים ְמ ֻח ָּסר ֲע ָ חּומים ֲא ֵח ִרים ,וְ ֹלא נִ ָּסה ָה ִאיׁש ֶאת ַמּזָ לֹו ּגַ ם ִּב ְת ִ בֹודה ,הּוא ָהיָ ה מּוכָ ן לַ ֲעשֹוֹת ָּב ַחל ְּבׁשּום ַה ָּצ ַעת ֲע ָ ּובלְ ַבד ֶׁשּיּוכַ ל לְ ַה ְמ ִׁשיְך ּולְ ַפ ְרנֵ ס ֶאת ְּבנֵ י ּכָ ל ֶׁשּיִ ָּד ֵרׁשִ , בֹודה ַה ָּמלֵ א ַּדּיֹו ֹלא ֵּביתֹו ְּבכָ בֹודַ .אְך לַ ָּׁשוְ אׁ ,שּוק ָה ֲע ָ "מ ְב ָטל". נֹותר ְּבת ַֹאר ֻ יׁשים ּכָ מֹוהּו ,וְ הּוא ַ ָח ֵפץ ִּב ְק ִׁש ִ "מ ְב ָטל" ִאי ֶא ְפ ָׁשר לְ ִה ְת ַּפ ְרנֵ ס ֲא ִפּלּו ּמּובןִ ,מּת ַֹאר ֻ ּכַ ָ עֹוצ ִרים ִמּלֶ כֶ ת ַמ ְשֹּכ ֶֹרת ֶׁשל יֹום ֶא ָחד .וְ ַה ַחּיִ ים ֵאינָ ם ְ ּדֹור ֶׁשת ֶאת ֶׁשּלָ ּהָ .ק ֶׁשה לְ ַה ְס ִּביר לִ ילָ ִדים וְ ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ֶ ּוב ְטנָ ם בֹודהִ , ּדֹור ִׁשים לֶ ֶחם וְ ָחלָ בּ ,כִ י לְ ַא ָּבא ֵאין ֲע ָ ֶׁש ְ יה ַעד ֵאינָ ּה ִמ ְת ַּב ֶּק ֶׁשת לְ ִה ְת ַח ֵּׁשב וְ לִ ְׁשקֹט ַעל ְׁש ָמ ֶר ָ בֹודה. ֶׁשּיִ ְמ ָצא ֲע ָ אֹוסף ְּתרּומֹות ּכְ ֶׁש ִּמכְ ְּת ֵבי ַה ְמלָ ָצה ְּביָ דֹו ,וְ כָ ְך ָהיָ ה ְמ ַק ֵּבץ עֹובר ִמ ַּביִ ת לְ ַביִ ת ֵ ָמ ָצא ָה ִאיׁש ֶאת ַע ְצמֹו ֵ יָ ד ַעל יָ ד ּכְ ֶא ָחד ֵמ ֲענִ ּיֵ י ָה ִעיר. נֹור ִאיםַ ,הּלֵ ב נִ ְצ ָּבט ִמּכְ ֵאב ,הּוא ּכִ ְמ ַעט נָ סֹוגַ .אְך קֹולֹות ַהיְ לָ ִדים צֹור ֶבתַ ,ה ִּבזְ יֹונֹות ָ ּבּוׁשה ֶ ַה ָ נֹותר ְּב ִמ ְקצֹועֹו ֶה ָח ָדׁש לְ ַק ֵּבץ נְ ָדבֹות. ּבּוׁשה ַה ִּט ְב ִעית ,וְ הּוא ַ ּגֹוב ִרים ַעל ַה ָ ָה ְר ֵע ִבים ְ עֹומד מּול ְּדמּות ֻמּכֶ ֶרת; ָהיָ ה ּגֹורר ֶאת ַרגְ לָ יו ִמ ֶּדלֶ ת לְ ֶדלֶ תָ ,מ ָצא ֶאת ַע ְצמֹו ֵ ְּביֹום ִמן ַהּיָ ִמיםְּ ,בעֹודֹו ֵ זֶ ה יָ ִדיד ִמ ֶּׁשּכְ ָבר ַהּיָ ִמים ֶׁש ָר ָאה ְּב ָרכָ ה ַּב ֲע ָס ָקיו וְ ָהיָ ה לְ ִאיׁש ָע ִׁשיר .הּוא ָע ַמד נָ בֹוְךְּ ,ב ֶה ְחלֵ ט ֶׁשֹּלא יׁשים ִק ֵּבל אֹותֹו חּוׁשים ְרגִ ִ ִצ ָּפה לִ ְפּגֹׁש ִּב ְדמּות ֻמּכֶ ֶרת ַּב ְּׁשכּונָ ה ַה ְמ ֻר ֶח ֶקת ַהּזֹוַ .הּיָ ִדיד ֶׁש ִה ְת ָּב ֵרְך ְּב ִ ּוב ֵּקׁש לִ ְׁשמ ַֹע ֶאת ְמ ֻב ָּקׁשֹו. הֹוׁשיבֹו ְּבכָ בֹוד ִ ימהִ , ּוב ְּקׁשֹו לְ ִהּכָ נֵ ס ִעּמֹו ֶאל ַה ַּביִ ת ְּפנִ ָ ִּב ְמאֹור ָּפנִ ים ִ חּוצה ּכְ לַ ַּבת ַהר אּובן ָּפ ַרץ ְּב ֶבכִ יִ ,מ ְט ַען ְרגָ ׁשֹות ֶׁש ִה ְצ ַט ֵּבר ְּבלִ ּבֹו ֶמ ֶׁשְך ֳח ָד ִׁשים ֲא ֻרּכִ ים ָּפ ַרץ ַה ָ ְר ֵ ּסּורי ּבּוׁשהּ ,כְ ֵאב ַהּלֵ ב וְ יִ ֵ ּנֹור ָאהַ ,על ַה ִּבּזָ יֹון וְ ַעל ַה ָ צּוקה ַה ָ ּגַ ַעׁשִּ .ד ֵּבר וְ ִס ֵּפר ַעל ַה ְּק ָׁשיִ יםַ ,על ַה ְמ ָ ׂשֹוחח ִעּמֹו ַּב ַּפ ַעם ַהּנֶ ֶפׁשּ ,כָ ל ֵאּלּו ָח ְברּו לְ ַמ ָּסה ֲא ֻרּכָ ה ֶׁשל ִה ְׁש ַּת ְּפכּות לֵ ב ִּב ְפנֵ י ָא ָדםֶׁ ,ש ֵּמ ָאז ַ ׂשֹורים. ָה ַא ֲחרֹונָ ה ָחלְ פּו ּכַ ָּמה ֲע ִ צּוק ְתָך נָ גְ ָעה הֹוציא ִּפנְ ַקס ַה ְמ ָחאֹות וְ ָא ַמר" :יְ ִד ִידיְ ,מ ָ לּוחית ַקּלָ ה ִמ ְּק ֵצה ֵעינֹוִ , ַּב ַעל ַה ַּביִ ת ָמ ָחה לַ ְח ִ ּׁשּוריָך עֹוד ִמ ָּׁשנִ ים ָע ָברּוֹ .לא אּוכַ ל לָ ֵשֹאת ֶאת ַה ַּמ ֲח ָׁש ָבה לְ לִ ִּבי ְמאֹד; ַה ֲע ָרכָ ה ַר ָּבה לִ י ֵאלֶ יָך ּולְ כִ ֶ ּוב ְתנַ אי ֶׁש ִאיׁש ּכָ מֹוָך ָעסּוק ְּב ִקּבּוץ נְ ָדבֹות .מּוכָ ן ֲאנִ י ֵאיפֹה לְ ַה ְק ִציב לְ ָך ַסְך ָח ְד ִׁשי ֶׁשל ִ , 1500$ יֹותר ְּב ִקּבּוץ נְ ָדבֹותָ .ה ֵחל ֵמ ַהּיֹום ּתּוכַ ל לָ בֹוא ַא ַחת לְ ח ֶֹדׁש ֶׁש ַּת ְב ִט ַיח לִ י ְּב ֵהן ִצ ְד ְקָך ֶׁשֹּלא ַּת ֲעסֹק ֵ בֹודה ּכִ לְ ָב ְבָך". לְ ֵב ִיתי ּולְ ַק ֵּבל ֶאת ַה ְּסכּום ָה ָאמּור ַעד ֶׁש ִּת ְמ ָצא לְ ָך ֲע ָ הֹודה ֵמע ֶֹמק לִ ּבֹו ַעל ַה ֶח ֶסד ֶה ָעצּום, הּוא ָּפ ַרץ ְּב ֶבכִ י נִ ְרּגָ ׁשְּ .ב ִמּלִ ים ְמ ֻר ָּסקֹות ֵמ ִה ְת ַרּגְ ׁשּות הּוא ָ ֶׁש ָע ָשֹה ִעּמֹו יְ ִדידֹו ִמ ֶּׁשּכְ ָבר ַהּיָ ִמים ,הּוא ְּבק ִֹׁשי ָמ ָצא ֶאת ַה ִּמּלִ ים ַהּנְ כֹונֹותֲ ,א ָבל ַה ָּב ַעת ָּפנָ יו ּכְ ָבר ָא ְמ ָרה ַהּכֹל. וְ כָ ְך ִמ ֵּדי ח ֶֹדׁש נִ ּגַ ׁש הּוא ֶאל ֵּבית יְ ִדידֹו ֶה ָע ִׁשירְ ,מ ַק ֵּבל ֶאת ַה ַּמ ֲע ָט ָפה וְ ֵאינֹו ׁשֹוכֵ ַח לְ הֹודֹות ַעל ַה ֶח ֶסד. אּובן לִ ִידידֹו ַהּנָ ִדיב" :אּולַ י ּתּוכַ ל ְּב ַד ְרּכְ ָך לַ ִּמ ְש ָֹרד ַּבּב ֶֹקר לְ ַה ֲע ִביר ֶאת קּופה ּפֹונֶ ה ְר ֵ ּכַ ֲעבֹר ְּת ָ אֹותּה ְּב ֵת ַבת ַהּד ַֹאר ֶׁשּלִ יּ ,כָ ְך ַּת ֲחסְֹך לִ י ֶאת ַה ֶּד ֶרְך ָה ֲא ֻרּכָ ה ַה ַּמ ֲע ָט ָפה יְ ִׁשירֹות לְ ֵב ִיתי וְ לָ ִשֹים ָ עֹובר ָׁשם ְּבכָ ל יֹום". לְ ֵב ְיתָך ,וְ ַא ָּתה ֲהֹלא ִמ ֵּמילָ א ֵ ּומ ֵּדי ח ֶֹדׁש ׁשֹוכֶ נֶ ת לָ ּה ַמ ֲע ֶט ֶפת ָה ֶאלֶ ף וַ ֲח ֵמׁש ֵמאֹות ְּב ֵת ַבת ַהּד ַֹאר. ָה ִאיׁש ַמ ְסּכִ ים ְּבטּובֹוִ , אּובןֵ ,הם ִה ְת ַרּגְ לּו לַ ִּק ְצ ָּבה עֹושֹה ֶאת ֶׁשּלֹוַׁ ,שלְ וַ ת ַה ַחּיִ ים חֹוזֶ ֶרת לִ ְׁשּכֹן ְּב ֵביתֹו ֶׁשל ְר ֵ ַה ֶה ְרּגֵ ל ֶ ּגֹורם לֹו עֹומד ַּב ֶּפ ַתח ֵ ּׁשֹוט ֶפתֶ .אּלָ א ֶׁש ֵר ַיח ָה ָא ִביב ָה ֵ ַה ָח ְד ִׁשית ֶׁש ְּב ֶה ְחלֵ ט ַמ ְס ִּפ ָיקה לַ ִּמ ְחיָ ה ַה ֶ יֹוד ַע יָ ֶפה ֶׁש ֵר ַיח ָה ָא ִביב ְמ ַב ֵּׂשר ַעל ּבֹואֹו ֶׁשל מּוע ִטים וְ ֹלא ֵמ ֲאלֶ ְרּגִ ּיָ ה .הּוא ֵ אּובן ּכְ ֵא ֵבי רֹאׁש ֹלא ָ לִ ְר ֵ ַחג ַה ֶּפ ַסחַ ,מה ֶּׁש ַּמזְ ּכִ יר לֹו ּכִ י ֶאלֶ ף וַ ֲח ֵמׁש ֵמאֹות ּדֹולָ ִרים ְּב ֶה ְחלֵ ט ַמ ְס ִּפ ִיקים לְ ִׁשגְ ַרת ַה ַחּיִ יםֲ ,א ָבל בֹודה ֵאיןּ ,ולְ ַק ֵּבץ נְ ָדבֹות ֵאינֹו יָ כֹול - ּומ ַא ַחר ֶׁש ֲע ָ ִאי ֶא ְפ ָׁשר לַ ְחּגֹג ִא ָּתם ֶאת ַחג ַה ֶּפ ַסח ּכְ ִהלְ כָ תֹוֵ . ּכֹואב. עֹומד הּוא וְ רֹאׁשֹו ֵ ֶׁש ֲה ֵרי ִה ְת ַחּיֵ ב ְּב ֵהן ִצ ְדקֹו ֵ - הֹוציא ֶאת ַה ַּמ ֲע ָט ָפה ַה ָח ְד ִׁשית ,וְ ִהּנֵ ה ַה ְפ ָּת ָעה! לְ ֶאלֶ ף וַ ֲח ֵמׁש ֵמאֹות יֹורד הּוא לְ ֵת ַבת ַהּד ַֹאר לְ ִ ֵ יהם ְמצ ֶֹר ֶפת ִּפ ְת ִקית ִּפ ְרחֹונִ ית ַה ְמ ַא ֶחלֶ ת ַחג ָש ֵֹמ ַח. נֹוס ִפים ּכְ ֶׁש ֲאלֵ ֶ נֹוספּו ֶאלֶ ף יְ ֻר ִּקים ָ בּועים ְ ַה ְּק ִ ָהאֹור ָחזַ ר לְ ֵעינָ יו. יטיבֹו .הּוא ִמ ְת ָּפ ֵרץ ּומ ַמ ֵהר לְ ִמ ְׂש ָרדֹו ֶׁשל ֵמ ִ עֹוצר ֶאת ַהּמֹונִ ית ָה ִראׁשֹונָ ה ְ יֹוצא ֶאל ָה ְרחֹובֵ , הּוא ֵ מֹודה לֹו ַעל ֶאלֶ ף ַהּדֹולָ ִרים ֶׁש ָּׁשלַ ח לֹו ּוב ֶבכִ י נִ ְרּגָ ׁש הּוא ֶ יסהְ , לַ ֶח ֶדר ְּבֹלא לְ ַה ְמ ִּתין לְ ִאּׁשּור ּכְ נִ ָ לִ כְ בֹוד ֶה ָחג. "אלֶ ף??? זֶ ה ּכָ ל ַמה ֶּׁש ָהיָ ה ַּב ַּמ ֲע ָט ָפה?" ָּת ַמּה ָה ִאיׁש. ֶ בּוע!ֲ ...א ָבל"... אֹותיָ ...ק ַ "ֹלאַ ,על ָה ֶאלֶ ף ֲח ֵמׁש ֵמאֹות ֲאנִ י ּכְ ָבר ֹלא ְמ ַד ֵּבר ,זֶ ה ֲה ֵרי ...נּוַ ...א ָּתה ֵמ ִבין ִ "מהָ ...מה ֲא ָבל?" ׁשֹואל ִּבכְ ֵאבָ : וִ ִידידֹו ֵ אֹותּה ּכְ לִ ָּמה. ּבּוׁשהֲ ,אבֹוי לָ ּה לְ ָ אֹותּה ָ אֹוי לָ ּה לְ ָ *** ּמּובן ֵמ ֵאלָ יוּ ,גַ ם ַעל ַמה ֶּׁש ִה ְת ַרּגַ לְ נּו ּכְ ָבר ֶׁשֹּלא לְ הֹודֹותּ .כִ י בֹורא עֹולָ ם ּגַ ם ַעל ַה ָ נִ זְ ּכֹר לְ הֹודֹות לְ ֵ ַה ַחּיִ ים ּכֻ ּלָ ם ֵהם ּבֹונּוס ֶא ָחד ּגָ דֹול. ָמ ַתי ַּב ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה ָע ַצ ְרנּו לְ ֶרגַ ע לַ ֲחׁשֹב ַעל ַה ַּמ ָּתנָ ה ַהּנִ ְפלָ ָאה ֶׁש ְּׁש ָמּה ֵעינַ יִ ם? אֹו ָמ ַתי ִה ְתּבֹונַ ּנּו יבה לְ ַתלְ ִּפּיֹות? לַ ַא ֲחרֹונָ ה ַּב ַּמ ֲע ֶרכֶ ת ַה ֻּמ ְפלָ ָאה ֶׁשל ַה ְּׁש ִר ִירים וְ ֶׁשל ַה ְּפ ָר ִקים ַהּבֹונָ ה ַמ ֲע ֶרכֶ ת יַ ִּצ ָ ּפֹועל ּבֹורא ַעל ַה ַּמ ֲע ֶרכֶ ת ַהּנִ ְפלָ ָאה ֶׁש ְּׁש ָמּה "ּגּוף ָה ָא ָדם"ַ ,על ּכָ ל ַמה ֶּׁש ֵ ַה ִאם נֶ ֱע ַמ ְדנּו לְ הֹודֹות לַ ֵ ּצּורה ַהּנְ כֹונָ ה ְּבא ֶֹפן ַמ ְד ִהיםָ .מ ַתי זֶ ה ָהיָ ה? ָק ֶׁשה לָ נּו לְ ִהּזָ כֵ ר ּוב ָ ׁשֹוטף וְ ָס ִדיר ַּב ֵּס ֶדר ַ עֹובד ְּבא ֶֹפן ֵ וְ ֵ אֹותם ַה ְּפ ָע ִמים. ְּב ָ עֹושֹה ּכִ י ִה ְת ַרּגַ לְ נּוִ .ה ְת ַרּגַ לְ נּו לִ ְראֹותִ ,ה ְת ַרּגַ לְ נּו לִ ְׁשמ ַֹעִ ,ה ְת ַרּגַ לְ נּו לִ נְ ׁשֹםִ ,ה ְת ַרּגַ לְ נּו לָ לֶ כֶ ת ,וְ ַה ֶה ְרּגֵ ל ֶ ֶאת ֶׁשּלֹו. ּׁשּורהַ ,א ַחת ּפֹועל ּכַ ָ קֹורה ָחלִ ילָ ה ִמ ְק ֶרה ָח ִריגַ ,מ ֶּׁשהּו ֵאינֹו ֵ ָמ ַתי נִ זְ ּכָ ִרים לְ הֹודֹות?! ּכְ ֶׁשּלְ ֶפ ַתע ֶ עֹושֹה ֶאת ַּת ְפ ִקידֹו יב ִרים ֵאינֹו ֶ קֹור ֶסתִ ,מי ִמן ַה ְּׁשלּוחֹות ֵאינָ ּה ְמ ַת ְפ ֶק ֶדתַ ,א ַחד ָה ֵא ָ ַה ַּמ ֲע ָרכֹות ֶ עֹובד. ּכָ ָראּוי .אֹו ָאז ִּפ ְתאֹם נִ זְ ּכָ ִרים לְ הֹודֹות ַעל ַמה ֶּׁש ַּקּיָ םַ ,על ַמה ֶּׁשּטֹובַ ,על ַמה ֶּׁש ֵ ּוכְ ֶׁשּלְ ֶפ ַתע ִּפ ְתאֹם ַהּכֹל ִמ ְס ַּת ֵּדרּ ,כְ ֶׁשּלְ ֶפ ַתע ָא ָדם ַמ ְב ִריא ִמ ַּמ ֲחלָ ה ָק ָׁשהּ ,כְ ֶׁש ַּמ ֲחלָ ה ֲחׂשּוכַ ת ּומ ָפ ֲא ִריםּ .וכְ ֶׁש ִּמ ְת ַרּגְ לִ יםׁ ,שּוב ׁשֹוכְ ִחים ּומ ַׁש ְּב ִחים ְ מֹודים ְ ּפֹור ַח ,אֹו ָאז ָאנּו ִ ַמ ְר ֵּפא ִמ ְתּגַ ּלָ ה ּכְ ָא ָבק ֵ לְ הֹודֹות. אמת מנצחת סיפור לשבת כשהגיעה ההזמנה לביתה של גברת כהן ,היא הייתה בטוחה שמדובר בטעות בכתובת .מה לה ולבית המשפט? מעולם לא ביקרה במקום, ולא היו לה כל עסקים עם הרשויות או עם המשטרה .אבל שמה הופיע באותיות ברורות על המעטפה ,והיא הבינה כי לא תהיה לה כל ברירה אלא לבדוק מהי מקורה של ה'טעות'. היא פנתה למשרד התובע המחוזי עם המכתב שבידה וניסתה לברר עם הפקידים במקום האם המכתב שנשלח אליה אכן מיועד עבורה. למרבה ההפתעה ,עוזר התובע המחוזי אריק סגל אמר לה בקול שקט ובפנים חתומות ,כי המכתב אכן מיועד עבורה וכי הוא היה ממליץ לה להיעזר בעורך דין מהשורה הראשונה .הוא הוסיף כי מדובר בעבירת מיסים חמורה שיכולה לשלוח אותה אל הכלא לשנים ארוכות. גברת כהן המבוהלת פנתה מיד לעזרת חברותיה ואלו המליצו לה על עורך דין שנחשב למומחה בתחום המיסים .היא קבעה אצלו פגישה בדחיפות ,וכשהגיע הזמן ישבה מולו וניסתה להשיב לשאלותיו" :האם יש לך עסק?" שאל עורך הדין. "לא" ,השיבה האישה "בעלי עובד כשכיר בסניף הדואר המקומי" .עורך הדין הביט בה בפליאה אבל המשיך בשאלותיו" :האם העבירו דרכך כספים או דרך חשבון הבנק שלך?" "מעולם לא העבירו דרכי כספים "...אמרה גברת כהן בביטחון מלא. עורך הדין גרד בפדחתו במבוכה ואמר" :אם את משוכנעת במאה אחוז שמעולם לא הפעלת עסק כלשהו ,או שלא ארעה פעולה חריגה בחשבון הבנק שלך -אני מציע שתכחישי הכול .ייתכן שהם רק סתם מנסים לגשש במה מדובר"... הגברת כהן הודתה לעורך הדין ולאחר ששילמה לו את שכר טרחתו אמרה" :ייתכן שיש משהו אחד שאולי בגללו קיבלתי את המכתב ,לפני כשנה פרסמה חברת ממתקים שמשווקת 'ביצי הפתעה' משוקולד -כתב חידה שהמפענח אותו עשוי לזכות בפרס גדול .בני הקטן שלח את פתרון החידה לחברה ואנחנו זכינו בפרס שכלל מאה ביצי הפתעה משוקולד, שבתוכם מסתתרת הפתעה קטנה לילדים כמו מכונית פלסטיק או בובה קטנה .לא היה לנו מה לעשות עם מאה ביצי הפתעה ,ולכן הצעתי לבן שלי למכור 90מהביצים לילדים בשכונה תמורת סכום פעוט של שני שקלים .ובסכום שנאסוף ,נוכל לרכוש מתנה גדולה יותר כמו ספר קריאה או צעצוע בעל ערך"... עורך הדין צחק ואמר" :על כזה דבר אין צורך לדווח ,המשטרה ובית המשפט לא זימנו אתכם על אי דיווח מס של מכירת ביצי הפתעה עשויים משוקולד "..אבל גברת כהן נשארה במקומה ואמרה בנחישות: "אני חייבת לומר לך שמעולם לא שיקרתי ,ואינני מתכוונת לעשות זאת עכשיו .אם ישאלו אותי ,אספר על מכירת הביצים הללו ,ואם עלי לשאת בעונש – אני אקח אותו על עצמי בהבנה מלאה!" .עורך הדין הביט באשה בתמיהה מהולה ברחמים" :אל תעשי את השטות הזו ,הם עוד יחשבו שהיה לך עסק רציני של ממכר ממתקים .אני מזהיר אותך לא להזכיר זאת!" .הגברת כהן לא הגיבה ועזבה את המשרד בשתיקה. חודשיים חלפו ויום המשפט הגיע .הגברת כהן מלווה בבעלה ועורך הדין הופיעו בבית המשפט ושם הופתעה לגלות נציגים מהתקשורת והעיתונות ,קצינים בדרגות גבוהות ואנשים מבכירי הפרקליטות" .כל האנשים האלו הגיעו בגלל משפט על מיסים?" ,תמה עורך הדין ,וחזר בלחש על האזהרה לגברת כהן" :אל תודי בכלום ,את לא עובדת ובעלך הוא פקיד בסניף הדואר" .גברת כהן לא השיבה ,והתיישבה על ספסל הנאשמים .השופט נכנס ,ופקיד בית המשפט דרש מכולם לעמוד. השופט הורה לתובע המחוזי לפתוח בדבריו ,וזה הכביר במילים על חומרת עבירות מרמה בסחר בלתי חוקי ,ואז פנה ישירות לגברת כהן: "האם את עובדת בעבודה כל שהיא גבירתי?" "לא!" השיבה האישה בקול צלול ובוטח .אבל המשיך התובע להקשות, "האם עבדת בעבר או הפעלת עסק בביתך?" עורך הדין עצר את נשימתו ושמע באכזבה את הגברת כהן משיבה בבטחה" :כן אדוני ,לפני כשנה קיימנו מכירה קטנה של ממתקים"... "איזה ממתקים?" שאל התובע להפתעת הקהל ,והגברת כהן השיבה: "ביצי הפתעה עשויים משוקולד"...התובע היה נראה מאוכזב אך המשיך לשאול" :האם זכור לך משהו מיוחד מן המכירה הזאת?" הגברת כהן הנהנה בראשה לחיוב ,ואמרה" :היה משהו אחד קטן .אחד הילדים החזיר את ביצת ההפתעה בטענה שבמקום מתנה הכילה הביצה חתיכת אבן או זכוכית .כמובן שפיצינו אותו מיד והבאנו לו ביצה אחרת"... "והיכן הביצה הפגומה?" שאל התובע" ,אצלנו בבית" ענתה האישה. התובע החליף מספר מילים עם השופט והלה הכריז" :המשטרה תתלווה לגברת כהן ,והביצה המדוברת תעבור לרשות בית המשפט .לאחר מכן הגברת משוחררת וזכאית מכל אשמה"... "אתה יכול להסביר לי מה הולך כאן?" דרש עורך הדין של גברת כהן לדעת .התובע במשפט לא ענה לו ,ובמקום זאת ,הוא נעמד לפני העיתונאים שהקיפו אותו והסביר" :בחודשים האחרונים קיבלנו מידע על יהלום יקר ערך שנגנב ,והוסתר בתוך ביצת הפתעה משוקולד .העקבות הובילו הישר למשפחת כהן שהחזיקה את ביצת השוקולד ,שבה הוסתר היהלום .חשדנו שהמשפחה שייכת לכנופיה של גנבי יהלומים מתוחכמים ,וניסינו להפתיע אותה במשפט מבוים על מיסים .אלא שאז האישה הודתה בתמימות על המכירה הקטנה שביצעה בביתה והסבירה במה מדובר ,הבנו שלא מדובר כאן בפושעים אלא באשה תמימה שלא ידעה אפילו שהיא מחזיקה ביהלום יקר ערך .כעת היהלום יחזור לבעליו המקוריים והגברת כהן משוחררת מכל אשמה"... עורך הדין ניגש לגברת כהן ואמר לה בבושה" :תודה שהתעקשת לומר את האמת ,אילו היית מכחישה את המכירה ייתכן מאד שהיית מוצאת את עצמך בכלא לשנים ארוכות"... *** עוסקת מטות פרשת בחשיבותו של הדיבור :לכוח דיבור יש חשיבות עצומה, ושמירה על דברי הפה היא אחת מאבני היסוד של עבודת האדם .ככל שהאדם שומר על פיו ,ונזהר מלהוציא דיבורים אסורים או דברי שקר ,כך הוא מתעלה יותר ומתקרב אל השלמות האמיתית. טעות טיפשית בית המדרש "שלום ,אני רוצה להזמין חדר במלון לארבעה ימים לאמצע חודש אוגוסט" אמר שימי לפקידה" .אין בעיה ,אני כבר מבצעת לך את ההזמנה .אני רק צריכה ממך את מספר האשראי עבור ההתחייבות להזמנה .מה המספר?" שאלה הפקידה באדיבות ,ושימי התבלבל לרגע" .אה ,הכרטיס? כן הנה אני אומר לך!" אמר שאלה מס' 405 בקול .הוא שלף מכיסו את כרטיס האשראי של מוטי שאפשר לו להשתמש בכרטיס ,כיוון שהמסגרת של שימי כבר התמלאה החודש .הוא נתן לפקידה את הפרטים המלאים כולל תעודת הזהות של מוטי ,והתלהב מעצם העובדה שהוא כבר 'סגר' לעצמו את החופש השנה .שימי שלא היה מאופס ,שכח שהוא נמצא ברכבת ושהוא דיבר בקולי קולות ,כך שבינתיים ישב מאחוריו אלמוני שמיהר לרשום את כל פרטי האשראי של מוטי .עד שמוטי עלה על העובדה שמבצעים לו קניות בכרטיס האשראי, הספיק הגנב לחייב את הכרטיס ב 2,000שקלים. בבירור מעמיק שערך מוטי כדי להבין כיצד נגנב לו מספר האשראי ,הוא הבין ששימי נתן את פרטי האשראי ברכבת וכך בוצעה הגניבה :כעת הוא תובע משימי לשלם לו את כל ההפסדים ,בגלל חוסר הזהירות שלו. האם שימי חייב לשלם למוטי את ההפסדים? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :א') האם שימי נחשב כ'שומר'? שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"א סעיף א' ובש"ך סימן ס"ו סעיף קטן קכ"ו. ב') האם מוטי נקרא 'מזיק'? סימן שצ"ו סעיף ד' בדין: 'פורץ גדר חברו ,בפני בהמת חברו' וב'נתיבות המשפט' סימן רצ"א סעיף קטן ז'. ג') האם יש למוטי דין של 'מוסר ממון'? סימן שמ"ח ובש"ך סעיף קטן ה' בשם 'תרומת הדשן'. תשובה לשאלה "חלוקת הצדקה" (שאלה מס' )403 תקציר השאלה השבועית :יורם עשה עסקה טובה שגרפה לכיסו רווח יפה ,הוא קיבל החלטה לתת מעשרות לצדקה ,הוא פנה לגבאי בית הכנסת .הגבאי התלבט האם להפנות אותו למשפחה אחת שסכום הגון יעמיד אותה על רגליה ויתאפשר לה לחגוג את החג בשקט ,או לחלק את התרומה בין כמה משפחות .הם נגשו לרב שיפסוק להם ,מה פסק הרב? תשובה בקצרה :עדיף שיורם יעניק את כל הכסף למשפחה אחת שתוכל לחגוג את החגים כראוי ,ובפעם הבאה כשירצה יעניק למשפחה אחרת. תשובה בהרחבה :בהלכה נפסק (שולחן ערוך 'יורה דעה' סימן רנ"ז סעיף ט') ש'לא ייתן אדם את כל צדקותיו לעני אחד בלבד' והכוונה שאם יש לאדם סכום כסף גדול ,לא ייתן את כולו לעני אחד בלבד -לדוגמא עשרת אלפים דולר ,אלא עדיף שיחלק את הסכום למאה צדקות של מאה דולר שאז הוא מקיים מאה פעמים את מצוות צדקה ומחיה בכסף הזה מאה משפחות ,וכך מפרש הרמב"ם בפירושו על המשניות ו'הכול לפי רוב המעשה' לפי ריבוי הכסף והעניים ,ולכן עדיף לחלק את הכסף בין כמה משפחות. אבל במקרה שלנו נראה שעדיף לתת את הכסף למשפחה אחת ,כדי שהיא תוכל לחגוג את החג כראוי כפי שכתוב בספר 'חסידים' (סימן ס"א) "טוב לאדם לפרנס אחד אם אין לו כסף לפרנס עוד אחרים ,טוב לו לפרנס נפש אחת מאשר לתת לחמישה אחרים שלא יספיק הממון בעבורם "...דברים אלו אינם סותרים את דברי ה'שולחן ערוך' והרמב"ם כיוון שהם מדברים כשאין מספיק כסף כדי לפרנס משפחה אחת לכל צרכיהם ,ולכן כשאין מספיק כסף לפרנס משפחה אחת כראוי עדיף לפרנס כמה משפחות ,שכך הוא מקיים כמה פעמים את מצוות צדקה. ולכן במקרה שלנו ,כולם מודים שעדיף לתת את כל הסכום למשפחה אחת כדי שתוכל לחגוג את החג כראוי ובפעם הבאה כשירצה לתת ,יוכל להעניק למשפחה אחרת.
© Copyright 2024