‫החורף כבר בעיצומו וימי החנוכה הולכים וקרבים‪,‬‬
‫נושאים עמהם את הדי הניצחון המפואר מן העבר יחד‬
‫עם שאלת זהותנו התרבותית בהווה‪ .‬גבורת המקבים‬
‫עמדה לנגד עיניהם של ההוגים הציונים במאה‬
‫הקודמת‪ .‬ממרחק הזמן והמקום הם השקיפו בהערצה‬
‫היהודים בני העולם המודרני אל עמידתם האיתנה של‬
‫בני חשמונאי ועל ניצחונם התרבותי‪ ,‬משם שאבו‬
‫עצמות ונחישות לפעול את המהלך ההיסטורי האדיר‬
‫של תחייתנו הלאומית‪.‬‬
‫כיום אנו נדרשים מחדש לשאול את עצמנו מי אנחנו‪,‬‬
‫כיצד המטען ההיסטורי והערכי שאנו נושאים מזה דורי‬
‫דורות יכול להפוך רלוונטי עבורנו בזמן הזה‪ .‬האם אנו‬
‫רואים לנגד עינינו בראש ובראשונה את גבורתם‬
‫הצבאית של המקבים‪ ,‬את המאבק התרבותי נגד‬
‫ההלניזם או אולי דווקא את חידוש העבודה וטיהור‬
‫המקדש?‬
‫אף על פי שמצוות נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ‪,‬‬
‫רמז יש בה גם כלפי הבית פנימה‪ .‬יש בכוחם של‬
‫הנרות לשפוך אור חדש על סוגיות ישנות‪ ,‬לעורר אותנו‬
‫לברר באומץ כיצד נוכל להדליק את האש בלבבות ‪-‬‬
‫אילו הלכי תרבות הם כאותו עיטרן שריחו רע ואין‬
‫מדליקין בו‪ ,‬ומאין יימצא לנו פך שמן טהור להאיר את‬
‫דרכנו‪ .‬אלו פתילות ושמנים כשרים להדלקה‪ ,‬ומאידך‬
‫איזו אידאולוגיה אמרו חכמים שאם כבתה אין זקוק‬
‫לה‪.‬‬
‫בעלון נדרשו הכותבים לסוגיות שונות הקשורות‬
‫בתרבות‪ ,‬תוך התייחסות למגוון גורמים המעצבים את‬
‫האווירה סביבנו‪ ,‬ואת אורח חיינו כפרטים וכחברה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בעלון הנוכחי ממשיכה סדרת המאמרים‬
‫העוסקת בשאלה מדוע ללמוד עיון‪ ,‬והפעם כותב ר'‬
‫יואב פלדמן‪.‬‬
‫שבת שלום‪,‬‬
‫‪st‬‬
‫עומדים אנו בפתח ימי החנוכה‪ .‬פנים רבות לחג החנוכה‪,‬‬
‫ואך טבעי הוא שכל דור מזהה את עצמו ומאבקיו בראי‬
‫חג החנוכה‪ .‬בדורות בהם פרחה ההשכלה‪ ,‬זיהו חכמי‬
‫הדור בחג החנוכה את המאבק שבין התורה ובין‬
‫הפילוסופיה היוונית‪ .‬בדורות של שעבוד לאומי‪ ,‬זיהו בחג‬
‫החנוכה את המאבק לעצמאות מדינית ושלטונית‪ .‬בדור‬
‫המאבקים ההרואיים של קום המדינה‪ ,‬זיהו בחג החנוכה‬
‫את ניצחון המעטים על הרבים‪ ,‬ניצחון רוח הגבורה‬
‫היהודית על עוצמת הנשק והטכנולוגיה היוונית‪ .‬ובדורנו‬
‫אנו‪ ,‬מזוה ה חג החנוכה יותר מכל ִע ם המלחמ ה‬
‫התרבותית ‪ -‬המאבק בין תרבות ישראל לבין תרבות יוון‪.‬‬
‫אין מדובר עוד על מאבק עם פילוסופיה יוונית‪ ,‬טכנולוגיה‬
‫יוונית או שלטון יווני‪ ,‬המאבק הוא עם הזמר היווני‪.‬‬
‫מהדמויות הקשות והטראגיות שבחכמי‬
‫ישראל‪ ,‬אם לא הטראגית שבהן‪ ,‬היא דמותו‬
‫של אלישע בן אבויה‪' ,‬אחר'‪ .‬העובדה שאחד‬
‫מגדולי תלמידי רבי עקיבא "יצא לתרבות‬
‫רעה" (בבלי חגיגה טו‪ ,‬א) היא תופעה שדורשת‬
‫הבנה והסברה‪ .‬דורשת הבנה לכוחה של‬
‫התורה והחיסון שהיא מעניקה לאדם‪ ,‬הבנה‬
‫לסיבות ולגורמים ליציאתו לתרבות רעה‪,‬‬
‫והבנה לתוצאות וההשלכות שלה על תלמידיו‬
‫ועל תורתו‪ .‬סיבות רבות ונימוקים רבים נאמרו בחז"ל‬
‫לחידה זו‪ .‬הגמרא בחגיגה (טו‪ ,‬ב) שואלת‪" :‬אחר מאי?"‬
‫ומסביר רש"י‪" :‬מפני מה בא לידי כך‪ ,‬ולא הגינה תורתו‬
‫עליו?" ועונה הגמרא‪" :‬זמר יווני לא פסק מפומיה"‪ .‬מהו‬
‫"זמר יווני"? מדוע חיבורו של 'אחר' לזמר היווני הוביל‬
‫אותו הרחק אל מחוץ למחנה? דברי רש"י במקום "והיה‬
‫לו להניח בשביל חורבן הבית" אינם ברורים‪ .‬כבר תמה‬
‫המהרש"א על דבריו של רש"י‪ ,‬שאם הסיבה היא החורבן‬
‫היה צריך לומר שזמר לא פסק מפיו‪ ,‬שהרי לעניין החורבן‬
‫מה לי זמר יווני ומה לי זמר אחר‪ .‬משום כך מסביר‬
‫המהרש"א‪" :‬ונראה דנקט זמר יונית דהיה בו מינות בזמר‬
‫גופיה"‪ .‬וכי אלישע בן אבויה לא נתן ליבו לכך שהזמר‬
‫שהוא שר מכיל מינות? ככל הנראה לא‪ ,‬או שחשב שהוא‬
‫חזק ממנה‪ .‬זוהי כוחה של תרבות‪ .‬פעמים רבות מבלי‬
‫משים אנחנו צורכים מוצרי תרבות שונים‪ ,‬שיסודם אינו‬
‫בקודש‪ ,‬ואינם מובילים לקודש‪ ,‬ובכך מוציאים את עצמנו‬
‫לתרבות רעה‪.‬‬
‫ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם‬
‫של בני האדם"‪ 1 .‬יש כאן דגש משמעותי‪ ,‬שלמרות‬
‫פשטותו‪ ,‬לא תמיד עומד לנגד עינינו‪ .‬התרבות היא אוסף‬
‫התנהגויות שנובעות מערכים‪ ,‬אמונות ותפיסות עולם‪.‬‬
‫מאחורי כל תוצר תרבותי עומד עולם רוחני ממנו הוא‬
‫נוצר‪ .‬זו הבעיה המהותית עם הזמר היווני ‪ -‬הזמר היווני‬
‫אינו רק שירה אוניברסלית‪ ,‬אינו רק תרבות כלל עולמית‪,‬‬
‫ששירתו הופכת את האדם להיות אחד מהכפר הגלובלי‪,‬‬
‫מחובר‪ ,‬מעודכן ורלוונטי‪ ,‬אלא זמר יווני יסודו ב"ערכים‬
‫אמונות ותפיסות עולם"‪ .‬כאשר האדם שר את הזמר‬
‫היווני‪ ,‬הוא לאט לאט קונה שביתה בליבו ובנשמתו לכל‬
‫אותם העולמות שמהם נוצר הזמר היווני‪.‬‬
‫הזמר היווני מסוכן הרבה יותר מהחכמה היוונית‪ .‬הנזקים‬
‫לטווח הארוך שגורמים הלכי רוח תרבותיים ומסרים‬
‫נסתרים שקיימים בסדרות טלוויזיה‪ ,‬עיתונים‪ ,‬סרטים‪,‬‬
‫ספרות ודומיהם‪ ,‬חמורים הרבה יותר מדברים שמסומנים‬
‫כאסורים וכמסוכנים‪ .‬אדם שנכשל רחמנא ליצלן‬
‫במראות אסורים‪ ,‬יודע שהוא חטא‪ .‬הוא מתמודד עם‬
‫החטא‪ ,‬הוא יודע מה האסור ומה המותר‪ ,‬הוא‬
‫יודע מה הוא טוב ומה הוא רע‪ ,‬למרות‬
‫הכישלון‪ .‬אבל אצל אדם שקורא ספר‪ ,‬נוצרת‬
‫פעמים רבות הזדהות עם הגיבור‪ ,‬שעשוי‬
‫להיות בלתי מוסרי ומונע ממניעים שליליים‪.‬‬
‫מושגי הטוב והרע מטשטשים‪ ,‬ואט אט קונים‬
‫שביתה בליבו מכלול "הערכים האמונות‬
‫ותפיסות העולם" שאיתם נאבק אך אמש‬
‫בלהט דתי‪.‬‬
‫מאידך גיסא לא כל זמר הוא זמר יווני‪:‬‬
‫וזה הזמר שאומרין מושכי הספינות שהן ניגדי‪,‬‬
‫וזמר רועי הבקר שאינון בקרי‪ ,‬אינן משירות של‬
‫ישראל‪ ,‬ואף על פי כן התירו רב הונא‪ ,‬שחקר וראה‬
‫כי לא היו בו דברי גידופין ולא דברים מכוערים‪,‬‬
‫ויש בו עזרה ומסעד למושכין ולרועים‪ .‬אבל זמר‬
‫של בורסיים חקר כי היו בו דברים מכוערין ואסרו‬
‫(תשובות הגאונים‪ ,‬הרכבי‪ ,‬סי' ס)‬
‫ברור הוא שיש הרבה טוב באוצרות הרוח העולמיים‬
‫הכלליים‪ .‬יש לשון יוונית‪ ,‬ויש חכמה בגויים‪ ,‬ויש יפיפיותו‬
‫של יפת‪ ,‬אבל יש גם זמר יווני‪.‬‬
‫ומכאן אלינו‪ .‬היחס אל התרבות הוא מאתגר‪ .‬מחד גיסא‪,‬‬
‫אנחנו חייבים לגדל אנשים רחבי דעה‪ ,‬אנשים שמסוגלים‬
‫לאצור בקרבם ולקנות את כל הטוב היפה והמועיל שיש‬
‫באנושות כולה‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬להצליח לסנן ולהקיא את‬
‫כל השלילי‪ ,‬הבעייתי והמושחת שקיים בעולם זה‪.‬‬
‫ההתמודדות מחייבת אותנו במספר דברים‪:‬‬
‫זהו הקושי העצום שמצוי בחיים בתוך החברה המודרנית‪.‬‬
‫תהליכי הגלובליזציה והזמינות הטוטאלית הפכו כל אדם‬
‫להיות מחובר ומקושר ברצונו ובעל כורחו לעולם הכללי‪.‬‬
‫ועולם זה ‪ -‬מורכב הוא‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬יש בו הרבה טוב יפה‬
‫ומועיל‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬כמה רוע‪ ,‬רשעות‪ ,‬יצריות וקלקול‬
‫מצוי בו‪.‬‬
‫הבנה ‪ -‬הבנה שמאחורי כל תוצר תרבות עומד עולם של‬
‫אמונות‪ ,‬ערכים ותפיסות עולם שממנו הוא נובע‪ .‬פעמים‬
‫רבות הוא גם ממומן בידי בעלי אינטרסים כלכליים‪,‬‬
‫חברתיים או פוליטיים‪.‬‬
‫מהי תרבות? "תרבות היא מכלול הערכים‪ ,‬האמונות‬
‫‪ 1‬מתוך ויקיפדיה‪ .‬העובדה שבחרתי בערך ויקיפדי היא גופה הדגמה‬
‫מכוונת להשפעה תרבותית‪ ,‬חיובית לדעתי‪.‬‬
‫עמקות ‪ -‬היכולת לנתח ולבחון בדרך עמוקה ואמתית את‬
‫התרבות ומרכיביה‪ .‬לא להיות מושפע מעטיפות חיצוניות‪,‬‬
‫ולא מדעות קנאיות קדומות‪.‬‬
‫אומץ ‪ -‬לא לאמץ כל דבר‪ .‬לא לכל דבר ששם "תרבות"‬
‫עליו יש להתייחס ביראת קודש‪ ,‬וצריך אומץ לדחות‬
‫ולהרחיק כל שאינו ראוי‪ .‬ומצד שני‪ ,‬אומץ לדעת לקבל‬
‫ולאמץ דברים חיוביים וטובים‪ ,‬למרות שאין יסודם בבית‬
‫המדרש‪.‬‬
‫יצירה ‪ -‬פיתוח של יצירה תרבותית מבית המדרש‪.‬‬
‫תרבות שמאחוריה עומדים עולם הערכים‪ ,‬המוסר והרוח‬
‫של בית המדרש‪ .‬תוצרי תרבות שיהוו אלטרנטיבה ראויה‬
‫ואיכותית‪ ,‬ויוסיפו קדושה ומוסר בעולם‪.‬‬
‫יש כאן דואליות‪ .‬קל הרבה יותר לחיות בעולם של שחור‬
‫ולבן‪ ,‬שבו יש רק טוב ורע‪ .‬קשה הרבה יותר לחיות בעולם‬
‫שיש בו גוונים‪ ,‬ואדם צריך לברור את הטוב מתוך הרע‪.‬‬
‫השאלה שכל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו היא עד‬
‫כמה הוא אמיתי‪ .‬מה היחס בין החיבור שלו לעולם‬
‫הקודש מול התרבות החיצונית‪ .‬עד כמה הוא סוגד‬
‫לתרבות שבחוץ‪ ,‬ועד כמה הוא ביקורתי‪ ,‬בוחן ומסנן את‬
‫התרבות הכללית שמסביבו‪ ,‬ומאידך מכיר בערך של‬
‫עולם הערכים‪ ,‬המוסר ותפיסות העולם של בית המדרש‪.‬‬
‫ומעל לכל אלו פיתוח והעצמה של יראת שמים‪ .‬הגמרא‬
‫בה פתחנו ממשיכה ואומרת‪" :‬שאל נימוס הגרדי את רבי‬
‫מאיר‪ :‬כל עמר דנחית ליורה סליק? אמר ליה‪ :‬כל מאן‬
‫דהוה נקי אגב אימיה ‪ -‬סליק‪ ,‬כל דלא הוה נקי אגב אימיה‬
‫ לא סליק" ‪ -‬מהו הקשר? מה טוען נימוס הגרדי ומה‬‫עונה לו ר' מאיר‪ ,‬תלמידו המובהק של 'אחר'? מסביר‬
‫רש"י ששאלתו של נימוס הייתה‪ ,‬האם כל צמר שנכנס‬
‫ליורה עולה לו צבעו? דהיינו האם כל מי שלומד תורה‬
‫התורה מגנה עליו‪ .‬נראה שיש כאן התרסה קלה ביחס‬
‫לר' מאיר ורבו‪ ,‬אלישע בן אבויה; ועונה לו ר' מאיר‪" :‬כל‬
‫דנקי אגב אימיה" ‪ -‬שלא נתלכלך בגיזה ‪ -‬עולה לו צבעו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו ‪ -‬עולה לו‪.‬‬
‫היראה צריכה לקדום לחכמה‪ .‬אדם יכול להיות גאון‪,‬‬
‫פלפלן‪ ,‬למדן עצום‪ ,‬בעל השכלה רחבה ועצומה‪ ,‬ואפילו‬
‫ללמד תלמידים‪ ,‬אבל אם אין יראתו קודמת לחכמתו‪ ,‬הוא‬
‫עלול להיות ל'אחר'‪ .‬ואם יראתו קודמת לחכמתו‪ ,‬התורה‬
‫תגן עליו‪ ,‬הן מפני החכמה היוונית והן מפני הזמר היווני‪,‬‬
‫ותוביל אותו בדרך העולה בית ‪-‬ל‪.‬‬
‫לגלח‪ .‬רבי יודה כדעתיה‪ ,‬דרבי יודה אמר‪ :‬אסור‬
‫לפרש לים הגדול‪.‬‬
‫(ירושלמי מועד קטן ג‪ ,‬א)‬
‫תזכורת‪ :‬בעלון הקודם הצגתי את מחלוקת חכמים ורבי‬
‫יהודה ‪ 1‬בשאלה האם מותר לאדם שבא ממדינת הים‪,‬‬
‫להתגלח ולכבס בגדים בחול המועד‪ .‬כמו כן הראתי‬
‫שרבא מצמצם את מחלוקתם למקרה שבו האדם יוצא‬
‫להרווחה‪ .‬לשיטתו כולם מסכימים שלאדם היוצא לטיול‬
‫אין היתרים אלו‪ ,‬ואילו לאדם היוצא לצורך קיומי יש‬
‫היתרים אלו‪ .‬הראשונים חלוקים בשאלה האם דין 'הבא‬
‫ממדינת הים' שייך על כל 'דרך רחוקה' או דווקא ב'יוצא‬
‫מארץ ישראל לחוץ לארץ'‪.‬‬
‫הבאתי את הירושלמי האומר שלכהן מותר להיטמא‬
‫ולצאת לחוץ לארץ לצורך דיני ממונות ונפשות‪ ,‬קידוש‬
‫החודש ועיבור השנה‪ ,‬הצלת רכוש מהגויים‪ ,‬תלמוד תורה‪,‬‬
‫נשיאת אישה וכיבוד הורים‪ .‬כמו כן‪ ,‬ראינו כי לכהן מותר‬
‫להיטמא לצורך דברים ערכיים כמו ראיית מלכים‪.‬‬
‫הפעם‪ ,‬דרך הסוגיה בירושלמי המקבילה לבבלי‪ ,‬אברר‬
‫את היחס המיוחד הקיים לפי הירושלמי בין היתרי יציאה‬
‫לחוץ לארץ לכהן לבין היתריו להיטמא‪ .‬כמו כן אברר את‬
‫היחס המיוחד בין היתרי יציאה לחוץ לארץ לכהן לבין אלו‬
‫של ישראל‪.‬‬
‫הבא ממדינת הים בתלמוד הירושלמי‬
‫הירושלמי בפתיחת הסוגיא מציין שרבי יהודה חולק על‬
‫המשנה‪:‬‬
‫פרשני הירושלמי התחבטו בשאלה איפה אמר רבי יהודה‬
‫שאסור לפרש לים הגדול ומה ההקשר לסוגייתנו‪ .‬הם‬
‫העלו פתרונות שונים ואני אציע פתרון בכיוון אחר‪.‬‬
‫לעניות דעתי מדובר במשפט המקביל לבבלי‪" :‬דתניא‪ :‬ר'‬
‫יהודה אומר‪ :‬הבא ממדינת הים לא יגלח‪ ,‬מפני שיצא‬
‫שלא ברשות"‪ 2 .‬מלשון הירושלמי משתמע שרבי יהודה‬
‫סובר שיש איסור לצאת למדינת הים‪ ,‬ולכן אין לאדם הבא‬
‫ממדינת הים את ההיתרים שמנינו לעיל‪ .‬לכאורה מכאן‬
‫יש ראיה לדעת הראשונים שסברו שהדיון מוסב על‬
‫היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ ולא על היוצא לדרך‬
‫רחוקה‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬הירושלמי לא מביא את העמדתו של רבא‬
‫למשנה‪ .‬לכן כרגע ישנן ארבע אפשרויות בפירוש הסוגיא‪:‬‬
‫‪ .1‬הירושלמי מקבל את ההעמדה של רבא‪ .‬לכן רבי יהודה‬
‫וחכמים חלוקים במקרה של 'היוצא להרווחה'‪ .‬שניהם‬
‫אוסרים לצאת לטיול לחוץ לארץ אבל מתירים לצורך‬
‫קיומי‪ .‬בכיוון זה פרשו 'קרבן העדה' וה'פני משה'‪.‬‬
‫‪ . 2‬הירושלמי לא מעמיד אף העמדה במחלוקת התנאים‪.‬‬
‫לכן רבי יהודה אוסר לצאת מהארץ לחוץ לארץ בכל‬
‫מקרה‪ ,‬אך חכמים מתירים לצאת בכל מקרה‪.‬‬
‫‪ . 3‬מחלוקת התנאים עוסקת ב'יוצא לצורך מזונות' (ואולי‬
‫אף לצורך רווחה)‪ ,‬אך כולם אוסרים לצאת לטיול‪.‬‬
‫תני בשם רבי יודה‪ :‬הבא ממדינת הים אסור לו‬
‫‪ 1‬בבלי מועד קטן יד‪ ,‬א‬
‫‪ 2‬בבלי שם‪ ,‬שם‬
‫‪ .4‬מחלוקת התנאים עוסקת ב'יוצא לצורך טיול' (ואולי אף‬
‫לצורך רווחה)‪ ,‬אך כולם מתירים לצאת לצורך מזונות‪.‬‬
‫שעה (על מנת לחזור לארץ)‪ ,‬הוא לא מבדיל בין כהן לבין‬
‫ישראל!‬
‫הירושלמי מסיק ממחלוקת התנאים את המסקנה‬
‫הבאה‪:‬‬
‫נראה לעניות דעתי לתרץ כך‪ :‬לגבי השאלה הראשונה‪ ,‬יש‬
‫לשים לב כי ייבום וחליצה אינם מופיעים ברשימת‬
‫המצוות שלהן הותר לכהן לצאת במסכת נזיר‪ 8,‬וממילא‬
‫מובנת הסיבה שר' חנינה אסר לאותו כהן לצאת לייבם‬
‫את אשת אחיו‪ .‬באשר לשאלה השנייה‪ ,‬נראה כי אם‬
‫במקרה השואל היה ישראל ר' חנינה היה מתיר לו לצאת‬
‫לחוץ לארץ‪ ,‬משום שהיה יוצא לדבר מצווה למרות‬
‫שביציאה זו בוגד הוא במולדת‪ .‬אבל מכיוון שבמקרה‬
‫שלנו מדובר בכהן מצטרפים שני השיקולים לאסור את‬
‫היציאה‪ :‬טומאת כהן ויציאה לחוץ לארץ‪ .‬הרי‬
‫שקיבלנו מדרגה נוספת בה מותר לצאת רק‬
‫לכמות מצומצמת של מצוות המופיעה‬
‫במסכת נזיר‪ ,‬אשר יבום וחליצה אינן כלולות‬
‫בה‪.‬‬
‫מעתה‪ :‬כהן שיצא חוץ לארץ‪ ,‬הואיל ויצא שלא‬
‫ברצון חכמים ‪ -‬יהא אסור לו לגלח‬
‫(שם)‬
‫הגר"א מסיק מהירושלמי הזה ומסיפוריו בהמשך‪:‬‬
‫"משמע בירוש' דאין איסור לצאת לח"ל אלא בכהן דוקא"‬
‫משום טומאת ארץ העמים ותו לא‪ .‬על פי הבנתי את‬
‫‪3‬‬
‫אמרת ר' יהודה "אסור לפרש לים הגדול"‪,‬‬
‫נראה לומר שהגר"א מבין שרבי יהודה אוסר‬
‫באופן גורף יציאה לחוץ לארץ גם לישראל וגם‬
‫לכהן‪ ,‬ואילו חכמים מתירים לישראל לצאת‬
‫בכל מצב ולכהן רק במקרים מסוימים מותר‬
‫לצאת לחוץ לארץ‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫מנגד‪ ,‬הרא"ש גרס בירושלמי "מעתה כיון‬
‫שיצא חוצה לארץ יהא אסור לגלח"‪ .‬לשיטתו‬
‫הירושלמי קיבל את העמדת רבא‪ ,‬ולכן רבי‬
‫יהודה אוסר לצאת לחוץ לארץ גם ביוצא‬
‫לרווחה‪ ,‬וחכמים אוסרים רק ביוצא לטייל‪ 5 .‬על אף‬
‫שהמעשים שבהמשך הירושלמי יעסקו בכהנים‪ ,‬לשיטת‬
‫הרא"ש מדובר בדוגמאות הרלוונטיות גם לישראל‪.‬‬
‫ארצה לפלס דרך המגשרת בין השיטות באמצעות‬
‫המעשה הראשון המתואר בירושלמי‪:‬‬
‫חד כהן אתא לגבי ר' חנינה‪ .‬א"ל‪ :‬מהו לצאת לצור‬
‫לעשות דבר מצוה ‪ -‬לחלוץ או לייבם? אמ' ליה‪:‬‬
‫אחיו של אותו האיש יצא ‪ -‬ברוך המקום שנגפו‪,‬‬
‫ואת מבקש לעשות כיוצא בו? אית דבעי מימר‪:‬‬
‫הכין אמר ליה‪ :‬אחיו של אותו האיש הניח חיק‬
‫אמו וחיבק חיק נכריה ‪ -‬וברוך שנגפו‪ ,‬ואת מבקש‬
‫לעשות כיוצא בו?‬
‫(ירושלמי מועד קטן ג‪ ,‬ט)‬
‫‪st‬‬
‫דברי הירושלמי קשים‪ .‬דבר ראשון‪ ,‬כיצד הירושלמי אוסר‬
‫יציאה לחוץ לארץ למרות שיציאה זו לצורך מצווה‪ ,‬והרי‬
‫זה סותר את האמור במסכת נזיר? דבר שני‪ ,‬הירושלמי‬
‫מדבר בכהן ולא בישראל‪ 6,‬לכן הייתי מצפה שרבי חנינה‬
‫יאסור על הכהן הזה לצאת לצור מטעמים של איסור‬
‫טומאה לכהן ולא משום "שאחיו של אותו האיש יצא"‪ ,‬או‬
‫כפי שניסח זאת הבבלי‪ " :‬אחיו נשא כותית ומת"‪ 7.‬מלבד‬
‫היות נימוק זה רלוונטי בין בבגידה בארצו‪-‬מולדתו לחיי‬
‫עולם (שלא על מנת לחזור לארץ) בין בבגידה בה לחיי‬
‫‪ 3‬הגר"א הבין אמרה זו קצת אחרת (עיין שם)‪ ,‬אך אסביר את שיטת‬
‫הגר"א לפי הניתוח שלי את הירושלמי‪.‬‬
‫‪ 4‬וראה באור פניך למו"ר הרב סבתו‪ ,‬עמ' ‪ ,286‬שגרסה זו לא נמצאה‬
‫בגניזה‪.‬‬
‫‪ 5‬על אף שזו כוונת הרא"ש במסקנת הירושלמי‪ ,‬הוא ציין שלפני‬
‫המשפט "אלא מעתה כיון" ההוא אמינא הייתה שמחלוקת רבי יהודה‬
‫וחכמים היא גורפת ולא נתקבלה העמדת רבא‪.‬‬
‫‪ 6‬וזאת בניגוד לבבלי (כתובות קיא‪ ,‬א) המספר במכוון סיפור זה בשם‬
‫'ההוא גברא' ולא מגדיר אותו דווקא ככהן‪.‬‬
‫‪ 7‬כתובות שם‪ ,‬שם‬
‫אם כן‪ ,‬יש לנו שלוש מדרגות‪ )1 :‬איסור‬
‫טומאה לכהן ‪ -‬מותרת לכל דבר ערכי‪)2 .‬‬
‫ישראל היוצא לחוץ לארץ ‪ -‬מותרת לכל דבר‬
‫מצווה‪ )3 .‬כהן היוצא לחוץ לארץ ‪ -‬מותרת‬
‫לרשימת המצוות המופיעה בירושלמי נזיר‪.‬‬
‫היתר יציאה לפרנסה‬
‫המשך הירושלמי במועד קטן מלמד אותנו שקיים הבדל‬
‫בין כהן לישראל גם ביציאה לצורך פרנסה‪:‬‬
‫שמעון בר בא אתא לגבי רבי חנינה‪ .‬אמר ליה‪:‬‬
‫כתוב לי חדא איגרא דאיקר ניפוק לפרנסתי‬
‫לארעא ברייתא‪ .‬אמר לו‪ :‬למחר אני הולך אצל‬
‫אבותיך‪ ,‬יהו אומרים לי‪ :‬נטיעה אחת של חמדה‬
‫שהיתה לנו בארץ ישר' התרתה לה לצאת לחוץ‬
‫לארץ?‬
‫(שם)‬
‫מסופר על האמורא רב שמן בר אבא הכהן ש"הוה בקי‬
‫במרגילתא בכל מילי'"‪ 9,‬כלומר היה יהלומן‪ ,‬אך בכל זאת‪,‬‬
‫"ולא הוה ליה עיגיל מיכלי" ‪ -‬לא היה לו לאכול אפילו ככר‬
‫לחם‪ 11 .‬למרות זאת‪ ,‬כאשר ביקש מרבי חנינה שיתיר לו‬
‫להיטמא ולצאת לחוץ לארץ לזמן‪-‬מה‪ ,‬רבי חנינה לא‬
‫נענה לבקשתו מטעמים של ישוב הארץ‪ ,‬נימוק אשר‬
‫שייך גם לישראל‪.‬‬
‫כדי להבין את החלוקה בגדרי היציאה לחוץ לארץ בין כהן‬
‫לישראל‪ ,‬אעמת סוגיה זו עם שני מקורות נוספים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬ברבות הימים‪ ,‬רב שמן אכן קיבל היתר זמני‬
‫לצאת לחוץ לארץ‪ ,‬כמאמר הבבלי‪" :‬דאמר ליה רבי יוחנן‬
‫לרב שמן‪ :‬הרי אתה ברשותנו (=תוכל להורות הלכה‬
‫בהיותך בחוץ לארץ)‪ ,‬עד שתבא אצלנו" (סנהדרין ה‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ 8‬אין דומה יבום‪ ,‬שמטרתו היא שמירת התא המשפחתי הפרטי ‪-‬‬
‫"ולא ימחה שמו (של אחיו המת) מישראל" (דברים כה‪ ,‬ו)‪ ,‬לנשיאת‬
‫אשה‪ ,‬אשר מטרתה היא בניית העולם ‪" -‬לא תהו בראה לשבת‬
‫יצרה" (ישעיה מה‪ ,‬יח)‪.‬‬
‫‪ 9‬בבלי כתובות כג‪ ,‬א‬
‫‪ 11‬ירושלמי בכורים ג‪ ,‬ג‬
‫גם אם יהיה מקום לטעון שרב שמן לא קיבל את ההיתר‬
‫מרבי יוחנן משום פרנסה‪ ,‬הרי שלרבי חיא בר אבא הכהן‪,‬‬
‫אשר עבר סיפור חיים דומה לרב שמן בר אבא‪ ,‬היה היתר‬
‫זמני לצאת לחוץ לארץ לצורך פרנסה‪:‬‬
‫ר' חייה בר בא אתא לגבי רבי לעזר‪ .‬אמר ליה‪:‬‬
‫פייס לי לרבי יודן נשייא דיכתוב לי חדא איגרא‬
‫דאיקר ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא‪ .‬פייסיה‪,‬‬
‫וכתב ליה‪ :‬הרי שילחנו אליכם אדם גדול‪ ,‬שלוחינו‬
‫וכיוצא בנו עד שהוא מגיע אצלינו ‪ .‬ר' חזקיה ר'‬
‫דוסתי ר' אבא בר זמינא ומטו בה משמיה דר'‬
‫דוסתי סבא‪ :‬הכין כתב ליה‪ :‬הרי שילחנו לכם אדם‬
‫גדול‪ ,‬ומה הוא גדולתו? שאינו בוש לומר לא‬
‫שמעתי‬
‫(ירושלמי חגיגה א‪ ,‬ח)‬
‫אם כן‪ ,‬מדוע נאסר על רב שמן בר אבא‬
‫(לפחות בהתחלה) לצאת לחוץ לארץ לצורך‬
‫פרנסה‪ ,‬ואילו לרבי חייא בר אבא הותר?‬
‫אנסה לתרץ בשני כיוונים‪ ,‬אשר מהם נראה‬
‫את ההבדל בהיתר לצורך פרנסה בין כהן‬
‫לישראל‪:‬‬
‫א‪ .‬מאחר שרב שמן בר אבא היה יהלומן‪ ,‬רבי‬
‫חנינה חשב שתהיה לו דרך להתפרנס בצורה סבירה‬
‫בארץ‪ ,‬וממילא יציאתו לחוץ לארץ היא לצורך הרווחה‬
‫ונאסרה‪ .‬כאשר רבי יוחנן נוכח לדעת כי רב שמן בר אבא‬
‫לא מצליח להתפרנס בארץ‪ 11,‬התיר לו לצאת לחוץ לארץ‬
‫לצורך מזונות‪.‬‬
‫במקרה של רבי חייא בר אבא לא ידוע לנו שהוא עסק‬
‫במקצוע חשוב‪ ,‬וממילא ניתן להניח שכאשר קיבל היתר‬
‫לצאת לפרנסה‪ ,‬הוא קיבל היתר לצורך מזונות‪.‬‬
‫לפי הבנה זו‪ ,‬בעוד שלישראל מותר לצאת באופן זמני‬
‫לחוץ לארץ לצורך הרווחה‪ ,‬הרי שלכהן מותר לצאת רק‬
‫‪12‬‬
‫לצורך מזונות‪.‬‬
‫ב‪ .‬בעוד שקיים היתר זמני לצאת מהארץ לצורך מזונות‪,‬‬
‫בתלמוד הבבלי מופיע היתר של רבי יוחנן לעזוב את‬
‫הארץ באופן מוחלט‪ 13,‬כאשר המצב הכלכלי חמור יותר‪,‬‬
‫ולא ניתן להשיג כסף לקנות מאומה‪ ,‬גם אם מחירי האוכל‬
‫זולים‪:‬‬
‫אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪ :‬לא שנו אלא‬
‫מעות בזול ופירות ביוקר‪ ,‬אבל מעות ביוקר‪ ,‬אפי'‬
‫עמדו ארבע סאין בסלע ‪ -‬יוצאין‬
‫כמו כן‪ ,‬רבי יוחנן מספר שהייתה תקופה בחייו בה בעיה‬
‫זו שררה בארץ ישראל‪:‬‬
‫‪" 11‬והוה רבי יוחנן קרי עלוי‪" :‬וגם לא לחכמים לחם" (קהלת ט‪,‬‬
‫יא)" (ירושלמי בכורים ג‪ ,‬ג)‬
‫‪ 12‬הסבר זה מסתדר עם הגישה לפיה הירושלמי קיבל את רבא‬
‫הסובר כי מחלוקת רבי יהודה וחכמים נוגעת רק ליציאה לצורך‬
‫הרווחה ולא גם לצורך מזונות‪ ,‬משום שחכמים המתירים לישראל‬
‫לצאת להרווחה (בניגוד לרבי יהודה) אוסרים זאת לכהן‪.‬‬
‫‪ 13‬לפחות על‪-‬פי הבנת הרמב"ם (הלכות מלכים ה‪ ,‬ט)‬
‫דאמר ר' יוחנן‪ :‬נהירנא כד הוו קיימין ארבע סאין‬
‫בסלע‪ ,‬והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר‬
‫(בבא בתרא צא‪ ,‬ב)‬
‫אם כן‪ ,‬ניתן לומר שכאשר רב שמן בר אבא ביקש מרבי‬
‫חנינה לצאת לחוץ לארץ‪ ,‬היה ניתן בארץ ישראל להשיג‬
‫כסף בכמות סבירה לקנות דבר מה (על אף שעבורו זו‬
‫הייתה יציאה לצורך מזונות)‪ ,‬ולכן רבי חנינה לא התיר לו‪.‬‬
‫כאשר ביקש זאת מרבי יוחנן‪ ,‬וכמו כן כאשר רבי חייא בר‬
‫אבא ביקש מ'רבי יהודה נשיאה' לצאת לחוץ לארץ‪ ,‬לא‬
‫היה ניתן להשיג כסף לקנות מאומה‪ .‬על כן‪ ,‬הם קיבלו‬
‫היתר לצאת לחוץ לארץ‪ ,‬אך מאחר והיו כהנים‪ ,‬לא היה‬
‫להם היתר קבוע אלא רק זמני‪.‬‬
‫לפי הבנה זו‪ ,‬לישראל מותר לצאת מהארץ באופן זמני‬
‫לצורך מזונות ולכהן אסור‪ .‬ההיתר של ישראל‬
‫לצאת באופן קבוע‪ ,‬הוא רק כאשר ישנה‬
‫בעיה כלכלית ‪-‬ציבורית קשה‪ ,‬ואילו לכהן‬
‫‪14‬‬
‫מותר אז לצאת רק באופן זמני‪.‬‬
‫~~~‬
‫המסלולים המקובלים בהבנת התלמוד‬
‫הבבלי הם שדיני יציאת כהן לחוץ לארץ‬
‫שקולים לדיני יציאת ישראל לחוץ לארץ‪,‬‬
‫וממילא לשניהם מותר לצאת רק לצורך מצווה‪ .‬או שדיני‬
‫יציאת כהן לחוץ לארץ שקולים לדיני איסור טומאה לכהן‬
‫(ושניהם מותרים לכל דבר ערכי)‪ ,‬וממילא לחלק‬
‫מהשיטות מותר לישראל לצאת לחוץ לארץ לזמן‪-‬מה גם‬
‫לטיול‪.‬‬
‫להבנתי את הירושלמי ישנן שלוש מדרגות‪ )1 :‬טומאת‬
‫כהן ‪ -‬הותרה לכל דבר ערכי‪ )2 .‬יציאת ישראל לחוץ לארץ‬
‫ הותרה לדבר מצווה ולפרנסה בתנאים מקלים‪ )3 .‬יציאת‬‫כהן לחוץ לארץ ‪ -‬הותרה רק לרשימת המצוות המוזכרות‬
‫במסכת נזיר ולפרנסה בתנאים מחמירים‪.‬‬
‫אפשר לומר‪ ,‬כי הירושלמי מלמדנו דבר חדש‪ :‬אין השלם‬
‫שווה לסך חלקיו‪ ,‬כפי שלמדנו בבבלי‪ ,‬אלא השלם גדול‬
‫מסך חלקיו‪.‬‬
‫אודה למורנו ראש הישיבה‬
‫על שהכניסני בצל ישיבתו בחיבה‬
‫לרה"י הרב שילת ולרה"י הרב סבתו‬
‫ואהבתו‬
‫֫‬
‫אשר נטעו בלבי יראת ה'‬
‫אודה לר"מים‪ ,‬חצר"מים‪ ,‬וגם לתלמידים‬
‫ויהי רצון שנראה ְּב ָקרוֺ ב ִּב ְּקרוֺ ב התמידים‬
‫(החמצנו עד כה ‪ 29,,81‬למעוניינים‪)...‬‬
‫‪ 14‬הסבר זה מסתדר עם הגישה לפיה רבי יהודה וחכמים אוסרים‬
‫כליל יציאה לצורך הרווחה‪ ,‬וכל מחלוקתם היא ביציאה לצורך מזונות‪:‬‬
‫רבי יהודה אוסר בישראל וחכמים מתירים בישראל ואוסרים בכהן‪.‬‬
‫’‬
‫הלימוד המרכזי בעולם הישיבות הוא לימוד הגמרא‪,‬‬
‫בדגש מרכזי על הלימוד בעיון‪ .‬רבים שואלים במה מועיל‬
‫לימוד העיון‪ ,‬שהרי לא תמיד הלימוד מגיע להלכה או‬
‫להשלכות מעשיות שונות‪ ,‬ודווקא המסכתות הישיבתיות‬
‫בדרך כלל פחות מעשיות‪ .‬שאלה נוספת העולה בקרב‬
‫הלומדים היא במה תורם לימוד הגמרא בעיון ליראת‬
‫שמים של הלומד ולבניין אישיותו‪.‬‬
‫בלימודים אקדמאים או בפרנסה‪ .‬החלק בתורה של‬
‫לימוד בעיון יכול להתקיים רק בישיבה ולא במוסדות‬
‫האחרים (ובאמת‪ ,‬בהרבה מוסדות אקדמאים לומדים‬
‫במקביל גם לימודי רבנות‪ ,‬אך פחות נפוץ שם הלימוד‬
‫בעיון)‪ .‬אם אדם לא ילמד בעיון בישיבה‪ ,‬קשה יהיה לו‬
‫להשלים לימוד זה בזמנים אחרים‪ ,‬ובכך נגרע חלק‬
‫משמעותי מלימוד התורה‪.‬‬
‫בקשר לשאלה השנייה בדבר תרומת לימוד העיון ליראת‬
‫שמים ולבניין האישיות‪ ,‬ניתן לומר כמה הסברים‪ .‬אני‬
‫מאמין בדברי חז"ל שלימוד התורה מעדן את נפשו של‬
‫האדם‪ ,‬גם אם הוא לא חש זאת‪ .‬יש סגולה בלימוד התורה‬
‫הפועלת על האדם ומזככת את נפשו‪ ,‬כדברי הגמרא ‪-‬‬
‫תורה "מגנא ומצלא" (בבלי סוטה כא‪ ,‬א)‪.‬‬
‫בק ש ר לש א ל ה הר א ש ו נ ה‪ ,‬א מ נ ם ל י מ ו ד ה ג מ ר א‬
‫במסכתות הישיבתיות לא תמיד מגיע להלכה‬
‫למעשה‪ ,‬אך הוא תורם ליכולת של האדם‬
‫להרגיש חלק אינטגרלי מן הלימוד‪ .‬הלימוד‬
‫הסברתי המצוי בסדר נשים ונזיקין מגרה את‬
‫הלומד להביע דעה‪ ,‬להתמודד ולהתווכח על‬
‫הנושא‪ .‬בכך התורה הופכת לתורת חיים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬גם בלימוד עיון רצוי להגיע עד‬
‫לפוסקים כדי לקבל תמונה שלמה גם של עולם ההלכה‪.‬‬
‫גם אם נאמר שלימוד הגמרא בעיון בסוגיות‬
‫משפטיות שונות לא משפיע באופן ברור על‬
‫עיצוב אישיותו של הלומד‪ ,‬יש לימודים‬
‫אחרים בתורה המפתחים בניין זה‪ ,‬כמו לימוד‬
‫מוסר ומחשבה‪ .‬כל תחום לימוד מפתח‬
‫תחום שונה בנפש האדם ‪ -‬לימוד הגמרא‬
‫מעמיק את ידיעת התורה ולימוד מוסר‬
‫ומחשבה מעמיקים את בנין האישיות לפי ערכי התורה‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬אני חושב שאחד היתרונות בלימוד בעיון הוא‬
‫לימוד במדרגה גבוהה יותר של 'לשמה'‪ .‬אני לומד את‬
‫תורת ה' גם אם אין לי בזה 'רווח' ברמה המיידית‪ ,‬אלא‬
‫כחלק מעבודת השם‪ .‬מצוות לימוד תורה חלה על כל‬
‫חלקי התורה‪ ,‬גם החלקים הפרקטיים וגם אלו שאינם‬
‫פרקטיים‪.‬‬
‫אפשרות נוספת היא שלימוד בעיון מקנה ללומד תכונות‬
‫משמעותיות בעיצוב אישיותו‪ .‬הלומד מפנים את חשיבות‬
‫העמל והיגיעה בלימוד ובכלל בחיים‪ .‬הלומד בעיון מבין‬
‫היטב מהי מורכבות של סוגיה לצדדיה השונים‪ ,‬ומפתח‬
‫את היכולת לשקול וללבן בעיה על כל צדדיה ‪ -‬תכונה‬
‫שתסייע לו בקבלת החלטות שונות בהמשך החיים‪.‬‬
‫סיבה נוספת ללימוד גמרא בעיון בישיבות היא הריכוז‬
‫והזמן‪ .‬כל תלמיד יודע שכדי לשקוע בעיון בסוגיות‬
‫סבוכות‪ ,‬הוא חייב ראש צלול מדאגות‪ .‬שנות הישיבה הן‬
‫שנים בהן האדם מתרכז בעיקר בלימוד התורה ולא‬
‫לבסוף‪ ,‬חשוב לציין שלימוד התורה הוא ערך לכל החיים‪.‬‬
‫ייתכן שבזמנים מסוימים כמו בישיבה יש דגש על חלק‬
‫אחד בתורה‪ ,‬ואילו בזמן אחר בחיים ישנו דגש על חלק‬
‫אחר‪.‬‬
‫‪st‬‬
‫ועכשיו אגש לעניין‪:‬‬
‫מאמר תגובה למאמרו של יוני שוורץ "מוסר תורתנו‬
‫הקדושה מול המוסר המערבי"‬
‫לפני כחודש‪ ,‬הרב סבתו דיבר על כך שגם עיתון צריך‬
‫לקרוא בעיון‪ .‬אמנם נתקלתי בבעיה כיצד ליישם את דברי‬
‫הרב‪ ,‬שהרי איזה בייניש קורא בכלל עיתונים? למזלי‪,‬‬
‫בעייתי נפתרה בעזרת 'עולה מן המדבר' ‪ -‬עיתון שלם‬
‫שבו אוכל לעיין! תוך קריאת מאמרו של יוני (בעיון‬
‫כמובן)‪ ,‬הרגשתי שיש מספר בעיות יסודיות בטיעוניו‪.‬‬
‫לאחר מחשבה‪ ,‬החלטתי שאף ראוי להעלות את אותן‬
‫בעיות על הכתב‪ ,‬כי בכל זאת צריך שיהיה עיתון בישיבה‪,‬‬
‫ומישהו חייב לכתוב לאותו עיתון על מנת שהוא ימשיך‬
‫לצאת‪.‬‬
‫במאמרו של יוני ניכר שהנושא המדובר ‪ -‬שיבוש התורה‬
‫כדי להתאימה לערכי המוסר המערביים ‪ -‬מפריע לו‬
‫מאוד‪ .‬אכן זהו נושא טעון‪ ,‬אך לדעתי ישנן מספר טעויות‬
‫בסיסיות בהבנתו ובהגדרתו של מספר ממושגי היסוד‬
‫עליהם בנויים טענותיו‪ .‬במאמר זה ארצה לעמוד על אותן‬
‫טעויות‪ ,‬אשר מובילות‪ ,‬לעניות דעתי‪ ,‬למסקנות שגויות‬
‫ואף מסוכנות‪.‬‬
‫מאמרו של יוני נשען על שלוש הנחות יסוד עיקריות‪,‬‬
‫אשר במבט ראשוני נראות כנכונות‪ ,‬אך לאחר עיון נראה‬
‫שהנחות אלו אינן פשוטות כלל וכלל‪ ,‬וחשוב להבין את‬
‫הבסיס והמשמעות של אותן ההנחות‪.‬‬
‫הנחתו הראשונה היא שאין מוסר אובייקטיבי‪ ,‬טבעי‪ .‬כל‬
‫שאלה ִב ְד ַב ר המוסר הוא סובייקטיבי‪ ,‬ונתון לשינויי‬
‫תרבות ומקום‪.‬‬
‫ההנחה השנייה היא שלעומת המוסר הטבעי‬
‫הסובייקטיבי‪ ,‬יש את מוסר התורה הנצחי‪ ,‬האובייקטיבי‪,‬‬
‫שאינו תלוי בזמן ובמקום‪ .‬או כלשונו של יוני "התורה באה‬
‫לבטא את הצודק והמוסרי‪ ,‬ומטרתינו היא להפיק‬
‫מהתורה בעזרת חז"ל את עקרונות המוסר הנצחיים"‪.‬‬
‫(בבלי סנהדרין עא‪ ,‬א)‬
‫ההנחה השלישית היא שהתרבות והמוסר כיום הם‬
‫מערביים ‪ -‬נוצריים‪ ,‬אותם יוני מגדיר כ"מעוותים"‪ .‬חשוב‬
‫לשים לב שבמאמר מוצג יחס שלילי לאותו מוסר‪ .‬בצירוף‬
‫ההנחה השנייה עולה רצון לניתוק בין המוסר והתרבות‬
‫הללו לבין התורה ואורח חיינו‪ ,‬וכך אכן הוא‬
‫כותב בסוף המאמר‪.‬‬
‫מתמיהתו של ר' שמעון ניתן לראות ששאלה זו אינה‬
‫במישור השכלי‪ ,‬הלוגי‪ .‬בשאלה זו טמונה הנחת יסוד‬
‫מוסרית ‪ .‬איך התורה מצווה עלינו להרוג ילד מפני שזלל‬
‫וסבא? מעשה זה אינו מוסרי! הלכה זו אינה מסתדרת‬
‫עם הכלי השיפוטי‪-‬ערכי שטמון בנו‪ ,‬ובעקבות‬
‫כך חז"ל הופכים דין זה ל"דרוש וקבל שכר"‪.‬‬
‫כעת ניגש לבחון את הנחותיו לעומק‪:‬‬
‫יש כאן מקום לשאול ‪ -‬איך ר' שמעון מפרש‬
‫כך‪ ,‬ומוציא את הפשט מפשוטו על סמך‬
‫שיפוטו המוסרי? כאן אנו נשתמש בהסבר‬
‫ההנחה הראשונה ‪ -‬המוסר הטבעי‪ .‬כמו השכל‬
‫וההגיון‪ ,‬גם היסוד המוסרי הבסיסי ניתן לנו‬
‫מאת ה‪ -‬לוה עוד לפני התורה‪ ,‬ומשמש גם ככלי להבנת‬
‫התורה‪ .‬זהו יסוד חשוב‪ ,‬מכיוון שאם אכן אנו מקבלים את‬
‫הטענה הנ"ל‪ ,‬אמירות של יוני כגון "אם המוסר נובע‬
‫מהתורה‪ ,‬ממילא הוא לא יהיה מושפע משיקולים זרים"‬
‫אינן נכונות‪ ,‬או לכל הפחות אינן מדוייקות בעליל‪ ,‬שהרי‬
‫הפרשנות כאן נובעת משיקולים חוץ ‪-‬תורניים ‪ -‬הכלי‬
‫השיפוטי‪-‬ערכי איננו תלוי בהכרח בתורה‪.‬‬
‫בדבר ההנחה הראשונה‪ ,‬אמנם רוב מוחלט‬
‫של תפיסותינו המוסריות מגיעות מחינוך‬
‫ומתרבות‪ ,‬אך התפיסה הבסיסית ביהדות‬
‫היא שאכן יש מוסר פנימי‪ ,‬טבעי‪ ,‬הקדום‬
‫לתורה ולהשפעות התרבות‪ ,‬והוא נעוץ בצלם ‪-‬לוהים‬
‫שבנו‪" :‬כי בצלם ‪-‬לוהים עשה את האדם"‪ 1 .‬גם החכם‬
‫באדם מעיד כי "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה ה‪-‬לוהים‬
‫את האדם ישר"‪ 2 .‬רבים המקורות בחז"ל‪ ,‬בתלמוד‪ ,‬ואצל‬
‫גדולי ההוגים היהודים שמבינים כך (בדורנו‪ ,‬הרב קוק‬
‫במיוחד פיתח רעיון זה)‪.‬‬
‫אם אכן יש לנו מוסר טבעי‪ ,‬התפיסות המוסריות‬
‫הנמצאות כמעט בכל תרבות‪ ,‬אינם אלא פיתוח של אותו‬
‫מוסר טבעי‪ ,‬אותו רצון טוב הגלום באדם‪ .‬גם אם איננו‬
‫מסכימים עם תפיסות אחרות‪ ,‬אל לנו להתייחס אליהם‬
‫בזלזול‪ ,‬מכיוון שאנו מבינים כי טמון בהם מן הניצוץ של‬
‫'צלם ‪ -‬לוהים' שבנו‪ .‬זוהי אבחנה דקה אך חשובה בדבר‬
‫‪3‬‬
‫יסוד המוסר הטבעי‪.‬‬
‫הבנה זו גם תועיל בניתוח ההנחה השנייה ‪ -‬מהו המוסר‬
‫התורני‪ .‬אמנם התורה היא ‪-‬לוהית‪ ,‬אך היא ניתנה לבני‬
‫אדם‪ ,‬המוגבלים בזמן ובמקום‪ .‬אין לנו דרך אחרת להבנת‬
‫התורה‪ ,‬אלא על פי כלי הבנתנו שנתנו לנו מהשמיים ‪ -‬הן‬
‫בתחום השכלי והן בתחום השיפוטי‪-‬ערכי‪ .‬בעוד ששימוש‬
‫בפן השכלי הוא הכרחי‪ ,‬הניתוח בתחום השיפוטי דרוש‬
‫בירור יותר יסודי‪ .‬לדעתי כאן יסוד הטענה של יוני ‪ -‬איננו‬
‫יכולים לנתח את דבר ה‪-‬לוהים בכלים השיפוטיים שלנו‪,‬‬
‫שהרי הם תלויי זמן ומקום‪ .‬אך כאן יש לשים לב לדרך‬
‫ההבנה של התורה אליבא דיוני ‪" -‬עלינו להפיק מהתורה‬
‫בעזרת חז"ל את עקרונות המוסר הנצחיים"‪ .‬כאן עלינו‬
‫לשאול ‪ -‬מה תפקידם של חז"ל בפרשנות התורה? על‬
‫מה דבריהם נסמכים? האם הם מסתמכים גם על‬
‫שיקולים מוסריים?‬
‫על מנת לענות על כך נפנה לגמרא בדיונה על בן סורר‬
‫ומורה‪:‬‬
‫‪ 1‬בראשית ט‪ ,‬ו‬
‫‪ 2‬קהלת‪ ,‬ז‪ ,‬כט‬
‫‪ 3‬בלשונו של הרב קוק‪" :‬ישנם אחרים שסוברים‪ ,‬שאי אפשר לאדם‬
‫שיהיה לבבו תמים באמונה בתורת משה אמת כראוי‪ ,‬כי אם כשיחשוב‬
‫שאמונות אחרות כולן הן שוא ותפל‪ ,‬ואין שום יתרון למחזיקים בהן‪,‬‬
‫והדבר הוא ללא אמת" (לנבוכי הדור‪ ,‬פרק יד‪ ,1‬עמ' ‪.)99‬‬
‫אמר רבי שמעון‪ :‬וכי מפני שאכל זה תרטימר‬
‫בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו‬
‫מוציאין אותו לסקלו ? אלא לא היה ולא עתיד‬
‫להיות‪ ,‬ולמה נכתב ‪ -‬דרוש וקבל שכר‬
‫אך ברצוני להוסיף עוד טענה חשובה בדבר השימוש‬
‫בכלי השיפוטי‪-‬ערכי‪ ,‬טענה שעוד תשמש אותנו בהמשך‪.‬‬
‫ר' שמעון מפרש כך מכיוון שלדעתו‪ ,‬לכאורה ציווי זה נוגד‬
‫את מוסר התורה ‪ .‬בניגוד לטענה הקודמת בדבר המוסר‬
‫ה'חיצוני' לתורה‪ ,‬כאן אנו טוענים לסתירה אימננטית‪,‬‬
‫פנימית לתורה‪ ,‬ולכן גם ללא קשר (ישיר) למוסר הטבעי‬
‫שדיברנו עליו מקודם‪ .‬ר' שמעון רואה בצו זה דין בעייתי‬
‫מבחינה מוסרית מכיוון שהתורה עצמה‪ ,‬לפחות לפי‬
‫הבנתו של ר' שמעון‪ ,‬לימדה אותנו עקרונות ערכיים‬
‫מסוימים‪ ,‬והבנת דין זה כפשוטו סותר את אותם‬
‫עקרונות‪ .‬יש לשים לב שאפשרות נוספת בפרשנות‬
‫יכולה להיות שינוי בהנחות היסוד‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אפשר להגיד‬
‫שהתורה לא מוסרית‪ ,‬או שזהו מוסר ‪-‬לוהי שאין אנו‬
‫מבינים אותו לעומקו ולכן אין לערער עליו‪ .‬ר' שמעון לא‬
‫עונה כך‪ ,‬ויש בכך ראייה חזקה בדבר לגיטימיות השימוש‬
‫בכלי השיפוטי שלנו‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬אנו רואים כאן ש'מוסר התורה האובייקטיבי' אינו‬
‫כזה במובנו הפשוט‪ .‬אנו מנסים לברר מהו מוסר התורה‪,‬‬
‫אך מתוך כלים שאינם יכולים להיות אובייקטיביים‪ ,‬גם‬
‫אם מאוד נרצה‪.‬‬
‫ההנחה השלישית בדבר המוסר המערבי היא הבעייתית‬
‫ביותר‪ .‬אמנם אין במאמרו הרחבה ופירוט מה בעייתי‬
‫במוסר זה‪ ,‬אך מתוך המאמר עולה גישה שלילית ביותר‬
‫כלפיה‪ .‬אליבא דיוני‪ ,‬רבנים מסוימים מנסים להחיל את‬
‫ערכי המוסר המערבי על התורה‪ ,‬תוך סילוף מצוותיה‪.‬‬
‫כדוגמא לכך הוא מביא את מצוות כיבוש הארץ‬
‫וההתנהגות כלפי תושביה מול ערך השלום‪ .‬לפי אותם‬
‫רבנים‪ ,‬ערך השלום חשוב יותר ודין זה "לא קשור לזמננו"‪,‬‬
‫ולכן מבטלים את המצווה הזו‪ 4.‬באופן אירוני‪ ,‬דווקא מתוך‬
‫דבריו של יוני ניכר כי הערכים של תרבות המערב הם‬
‫ערכים של שלום ושל רחמים‪ .‬מה כל כך בעייתי בערכים‬
‫אלו? אם אלו פני התרבות המערבית‪ ,‬ויוני טוען שאין זה‬
‫מוסר התורה‪ ,‬אם כן מהו מוסר התורה שלנו? האם‬
‫המוסר המערבי‪ ,‬אשר קידם ערכים כגון כבוד האדם‬
‫וחירותו‪ ,‬שוויון‪ ,‬ביטול העבדות ועוד‪ ,‬הוא עד כדי כך‬
‫‪5‬‬
‫פסול?‬
‫אם נבחן לעומק את יסודות התרבות הנ"ל‪,‬‬
‫אנו נבחין כי לא מעט מערכי היסוד שלה כגון‬
‫שוויון‪ ,‬חירות הפרט‪ ,‬כבוד האדם וזכויותיו‬
‫הבסיסיות טמונות בתורה ובערכיה‪ .‬לצערי‪,‬‬
‫לא אוכל להרחיב על כך‪ ,‬אך אביא לדוגמא‬
‫את רעיון כבוד האדם הטמון עמוק בתפיסת‬
‫‪6‬‬
‫היהדות ‪" -‬כי בצלם ‪-‬לוהים עשה את האדם"‪ ,‬או כלשונם‬
‫של חז"ל ‪" -‬חביב אדם שנברא בצלם"‪ 7 .‬יש כאן אמירה‬
‫מהותית בדבר היותנו יצירי כפיו המיוחדים של הקב"ה‪,‬‬
‫שהרי אנו ברואים בצלמו‪ .‬אלו אינן אמירות אזוטריות‬
‫‪8‬‬
‫ביהדות‪ ,‬אלא רעיון בסיסי עליו מושתתים ערכי התורה‪.‬‬
‫רעיונות אלו נראים לנו כל כך ברורים רק מכיוון שאנו‬
‫חיים בחברה המבוססת על רעיונות אלו‪ ,‬אך בזמן‬
‫שרעיונות אלו יוסדו‪ ,‬הם היו מהפכניים‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬ברור שערכים אלו מתקבלים בברכה‪ ,‬ועלינו‬
‫לשאוף ליישם אותם‪ .‬העולם היום נראה טוב יותר בזכות‬
‫קידום ערכי המוסר הללו‪ .‬מדוע בכל זאת אנו מסתייגים‬
‫ממוסר זה‪ ,‬ומסתכלים עליו בעין חושדת‪ ,‬ולפעמים‬
‫עוינת? התשובה היא פשוטה אך מורכבת ‪ -‬המוסר‬
‫היהודי מתכתב עם ערכים נוספים ונותן להם משקל‪,‬‬
‫לפעמים על חשבון הערכים שהצגנו‪ ,‬בעוד שבתרבות‬
‫המערבית פחות נותנים לערכים אלו חשיבות‪ ,‬או אף‬
‫מתעלמים מהם‪ .‬כך למשל אנו מגבילים את חירות‬
‫האדם ביחסי אישות‪ ,‬מתוך הסתכלות על ערכים נוספים‬
‫כגון תיקון המידות‪ ,‬טהרת המשפחה וכו'‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫המוסר המערבי לא רואה בהם ערך גדול מספיק כדי‬
‫‪9‬‬
‫להגביל את חירותו של הפרט‪.‬‬
‫חשוב לשים לב שבדרך זו איננו מבטלים את המוסר‬
‫המערבי‪ ,‬אלא מעלים אותו לדיון על שולחן הערכים‬
‫היהודי‪ .‬אימוץ או דחייה של ערכים 'מערביים' יגיע לאחר‬
‫‪ 4‬לא ברור ממאמרו האם הוא רוצה להשפיל את העמים או גם‬
‫להלחם בהם עד חורמה‪ .‬בכל מקרה חשוב לשים לב שדין מחיית‬
‫שבעת העממים אכן אינו קשור לזמננו‪ ,‬מכיוון ששבעת העממים כבר‬
‫נמחו‪ ,‬ומכיוון שתכלית מצוות המחיה אינה רלוונטית כיום‪ .‬עיינו ספר‬
‫המצוות לרמב"ם‪ ,‬מצות עשה קפז‪.‬‬
‫‪ 5‬הדבר השלילי היחיד שהוא מזכיר‪ ,‬זה שאנו מפנים כלפי המרצחים‬
‫את הלחי השנייה‪ .‬אמנם זהו מוסר נוצרי‪ ,‬אך כלל לא מוסר מערבי‪.‬‬
‫‪ 6‬בראשית ט‪ ,‬ו‬
‫‪ 7‬אבות ג‪ ,‬יד‬
‫‪ 8‬להרחבה עיינו בספרו של מרן רה"י "מסילות בלבבם"‪ ,‬במאמר‬
‫"חברה יהודית ודמוקרטית"‪ .‬במאמר זה מרן רה"י עומד גם על‬
‫ההבדלים בין ערכים אלו כפי שנתפסו ביהדות לבין התפיסה‬
‫המודרנית‪.‬‬
‫‪ 9‬באופן כללי‪ ,‬לפי תרבות המערב‪ ,‬הגבלת חירות הפרט היא רק‬
‫במקום שבו אנו פוגעים במישהו אחר‪ .‬ביהדות נלווית גם רצון לחיים‬
‫ערכיים מסוימים‪ ,‬לכן באופן טבעי יהיו יותר הגבלות‪.‬‬
‫בחינתו של הערך והבנה האם הוא מתאים לערכי התורה‬
‫או לא‪ ,‬ומהו המינון הנכון‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בשאלה האם אנו‬
‫מקדמים שוויון לנשים איננו מנסים 'לחקות' את תרבות‬
‫המערב‪ ,‬אלא בוחנים לעומק מה ערך זה מייצג‪ ,‬האם הוא‬
‫מתאים לערכי התורה כפי שאנו תופסים אותם‪ ,‬מה‬
‫ההשלכות וכדו'‪.‬‬
‫בדרך זו‪ ,‬הטענה בדבר הרבנים ש"מעוותים את המוסר"‬
‫אינה נכונה כלל וכלל‪ ,‬שהרי כל הסתכלותם היא מתוך‬
‫ערכי התורה‪ .‬גם הדוגמא של מלחמת מצווה‬
‫היא סילוף‪ ,‬שהרי אותו הרמב"ם שהוא ציטט‬
‫בדבר הצורך בביזוי העמים הכבושים‪ ,‬אומר‬
‫בתחילת אותה הלכה(!)‪ " :‬אין עושין מלחמה‬
‫עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד‬
‫‪11‬‬
‫מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה"‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬הרמב"ם רואה בערך השלום מהערכים‬
‫היסודיים ביותר ‪ " -‬גדול השלום‪ ,‬שכל התורה ניתנה‬
‫לעשות שלום בעולם שנאמר 'דרכיה דרכי נעם וכל‬
‫נתיבותיה שלום' " (מגילה וחנוכה ד‪ ,‬יד)‪.‬‬
‫כך גם באמירתו של יוני ש"הקב"ה ציוונו להלחם מלחמת‬
‫מצווה‪ ,‬ומנגד מגיע ה'מוסרי' וטוען שאין זה מוסרי‬
‫ושהשלום הוא ערך יותר נעלה"‪ ,‬ישנה בעיה יסודית‪.‬‬
‫באופן אישי‪ ,‬דוגמא זו יוצרת אצלי הדהוד של סיפור מכונן‬
‫ביהדות ‪ -‬אברהם וסדום‪ .‬לכאורה‪ ,‬לפי כותב המאמר‪,‬‬
‫נראה שאברהם הוא אותו 'מוסרי' שתוהה אחר מוסריותו‬
‫‪11‬‬
‫של הקב"ה ‪" -‬השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!"‪.‬‬
‫אליבא דיוני‪ ,‬איך מעז אברהם להרהר אחרי גזירותיו של‬
‫הקב"ה?! סיפור זה ניצב כתמרור אזהרה כנגד כל מקרה‬
‫הגורם לנו להבליג‪ ,‬לשתוק ולקבל את הדבר כפי שהוא‬
‫למרות היותו בלתי מוסרי‪ .‬אנו לומדים מאברהם שעלינו‬
‫להיות אותם 'מוסריים'‪ ,‬ולשאול‪ ,‬באומץ‪ ,‬איך ייתכן‬
‫שמלחמת מצווה וביזוי העמים מסתדרת עם ערך‬
‫השלום המצוי בתורה‪ .‬וחלילה לנו להפטר משאלה כבדת‬
‫משקל זו באומרינו כי "מצוותיו של הקב"ה גזירות הם"‪,‬‬
‫אלא לעיין לעומקה של תורה ולהעמיד את הסוגיה‬
‫בצורה מבוררת‪.‬‬
‫כמו שהראינו בדין סורר ומורה‪ ,‬עצם הציווי לא מונע‬
‫מאתנו לתהות על מובנו המוסרי של הדין‪ ,‬ובמקרה‬
‫קיצוני לפרש אותו בצורה אחרת‪ .‬עלינו להתמודד באומץ‬
‫עם השאלות המוסריות של דינים מסוימים‪ ,‬תוך שימת‬
‫לב לערכים נוספים עליהם התורה נותנת את הדעת‪,‬‬
‫והבנה שיש מכלול ערכים ושיקולים שעלינו להתייחס‬
‫אליהם‪.‬‬
‫בנקודה זו חשוב להסתייג ולומר שכלי פרשני זה אינו‬
‫נתון לכל אחד מאתנו‪ ,‬אלא לחכמי הדור הרואים לעומק‬
‫את ערכי התורה ומשתמשים ביכולת זו רק במקומות‬
‫הנכונים‪ .‬לא הגיוני לתת לכל מאן דהו לפרש את התורה‬
‫‪ 11‬מלכים ו‪ ,‬א‬
‫‪ 11‬בראשית יח‪ ,‬כה‬
‫לפי ראות עיניו‪ ,‬ללא שרכש מספיק ידע וללא ש'מלא‬
‫כרסו בלחם ובשר'‪ .‬בנוסף‪ ,‬עלינו לשים לב שכיום אין לנו‬
‫סנהדרין‪ ,‬וגם אם ישנו ציווי או תקנת חז"ל שבמצב‬
‫‪12‬‬
‫מתוקן ראוי לשינוי‪ ,‬אנו מנועים מלעשות זאת‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אני חושב שיוני שוגה בכל אחת משלוש הנחותיו‬
‫ ישנו מוסר טבעי‪ ,‬המגיע מצלם ה‪-‬לוהים שבנו‪ .‬מוסר זה‬‫הוא כלי חשוב בגשתנו לפרש את התורה‪ ,‬שאולי בפני‬
‫עצמה היא אובייקטיבית‪ ,‬אך נתנה לבני אדם‬
‫הסובייקטיבים במהותם‪ .‬גם חז"ל השתמשו בכלי זה על‬
‫מנת להבין דינים קשים מבחינה מוסרית‪ ,‬הנראים‬
‫‪ 12‬הרב קוק טוען שכאשר הסנהדרין תקום‪ ,‬יהיה בכוחה לדרוש את‬
‫פסוקי התורה ולשנות תקנות וגזירות שכיום אינם רלוונטים‪ .‬להרחבה‬
‫עיינו ב'לנבוכי הדור' פרק יג‪ ,‬עמ' ‪.83-87‬‬
‫כסותרים לכאורה את המוסר הטבעי ואת עקרונות‬
‫המוסר התורני כפי שעולה ממצוות אחרות‪ .‬בעקבות כך‬
‫עלינו להבין שאותם רבנים אינם מאמצים את ערכי‬
‫המוסר המערבי‪-‬נוצרי‪ ,‬אלא בודקים לעומק מה מערכים‬
‫אלו נמצא בתורת ה' ומה מהם ערכים פסולים שחלילה‬
‫לנו לקבלם‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬ארצה לומר שלדעתי העקרונות הנדונים במאמר‬
‫זה מהווים יסודות חשובים שאיתם עלינו לגשת לשאלות‬
‫מוסריות כלפי דינים 'קשים' בתורה מחד‪ ,‬וכלפי שאלות‬
‫של התמודדות עם התרבות המערבית מאידך‪ .‬כולי‬
‫תקווה שלא ניגש לתורה מתוך ראיה עיוורת ומצומצמת‪,‬‬
‫אלא מתוך הסתכלות רחבה בתורת ה' ובערכיה‪.‬‬
‫‪st‬‬
‫אנחנו יוצרים את הבעיה ובו זמנית בורחים ממנה‪.‬‬
‫השתלבות בתרבות החילונית‬
‫המאמר הבא נכתב מנקודת המבט שלי‪ ,‬דתי שגר בתל‬
‫אביב ומרגיש שזו שליחות חשובה והכרחית‪ .‬הדברים‬
‫שאכתוב ידועים לי בעיקר מניסיוני האישי ‪ -‬אני חוויתי‬
‫את הסיטואציה וגדלתי כילד דתי בעיר חילונית‪.‬‬
‫~~~‬
‫הציבור הדתי היום מתרחק מהציבור הכללי ‪-‬‬
‫זאת עובדה‪ .‬ניתן לראות זאת בכך שאנשים‬
‫דתיים מחפשים לגור באזורים דתיים (’בועות‘‪)1‬‬
‫ומתרחקים באופן כללי‪ ,‬במודע ושלא במודע‪,‬‬
‫מאינטראקציה אמתית עם הציבור‪.‬‬
‫למה הפירוד ו'הבועתיות' גדלים יותר ויותר בשנים‬
‫האחרונות? הרבה פעמים שומעים את האמיר ה‬
‫שהציבור של היום זה לא הציבור שהיה פעם‪ .‬בדור‬
‫הקודם עוד אפשר היה להשתלב‪ ,‬באותה תקופה הציבור‬
‫עוד היה מסורתי וערכי יותר‪ .‬היום המצב הידרדר‪,‬‬
‫מבחינה דתית וערכית הציבור הכללי נמצא במקום נמוך‬
‫מאוד‪ 2 .‬אמירה זו‪ ,‬שמגיעה כסיבה להתבדלות מהציבור‬
‫הכללי ומהתרבות שהוא מייצג‪ ,‬היא בעיניי הגורם לבעיה‪.‬‬
‫כתוצאה מכך שאנשים מתבדלים מהציבור הכללי‪ ,‬שהוא‬
‫ כידוע ‪" -‬לא מה שהיה פעם"‪ ,‬אותו ציבור מתרחק‬‫‪3‬‬
‫מהדת ומהמסורת‪ ,‬ריחוק המבריח את הדתיים מהציבור‪.‬‬
‫‪ 1‬לדעתי‪ ,‬גרעין תורני נחשב גם הוא לבועה‪ ,‬ואף בועה יותר מסוכנת‪.‬‬
‫מצד אחד יש את הבעיות שקיימות בבועה‪ ,‬ומצד שני יש את הסכנות‬
‫שבשילוב (שקורה לא פעם בלי חינוך מתאים)‪ .‬גרעין תורני אינו‬
‫השתלבות אלא הקמת בועה חדשה שבמקרה ממוקמת בתוך אזור‬
‫חילוני‪ ,‬הגרעינים יוצרים אנטי גדול בציבור בשל התנשאותם על‬
‫הציבור‪ ,‬הם מחטיאים את המטרה ולא פעם גורמים לחילול השם‬
‫גדול‪.‬‬
‫‪ 2‬לא השתמשתי במלה "שפל" מפני שלפי דעתי וממה שיצא לי‬
‫לראות ולדעת‪ ,‬המצב היום במגמת שיפור‪ .‬הציבור היום‪ ,‬לאחר שנים‬
‫שבאמת היוו שפל‪ ,‬עלה לרמה גבוהה יותר‪.‬‬
‫‪ 3‬כתוצאה מהידרדרות בציבור החילוני‪ ,‬בני הציבור הדתיים מרגישים‬
‫פחות שייכים וחוששים יותר מהידרדרות בעקבותיו‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬ציבור שמורכב מסוגים שונים של‬
‫אנשים‪ ,‬מקבל מכל אחד את צבעו וכוחו המיוחדים‪.‬‬
‫השילוב מעלה את החברה לרמה גבוהה יותר‪ ,‬וכל אחד‬
‫משפר את החברה בתחומו (כמובן אחרי שהוא בעצמו‬
‫התפתח בצורה הראויה)‪ .‬כמו שהיו מערבים לבונה‬
‫בקטורת‪.‬‬
‫ברגע שאחד החלקים בציבור מתרחק ומאבד את‬
‫השפעתו על הכלל‪ ,‬הציבור ייחסר אותו‪ ,‬את‬
‫תפקידו ואת יתרונותיו‪ .‬אביא דוגמא לנושא‪:‬‬
‫צבע ירוק מורכב מנקודות כחולות וצהובות‬
‫זעירות‪ ,‬ברגע שהנקודות הצהובות ייעלמו ‪-‬‬
‫הצבע יהפוך כחול‪ .‬באותו אופן‪ ,‬אם ציבור‬
‫שלם ייעלם מהשיח הציבורי‪ ,‬הדבר יורגש‬
‫והשיח יאבד חלק חשוב מעצמו‪ .‬ברגע שהדתיים נעלמים‬
‫מהשיח הכללי‪ ,‬הציבור נהיה חילוני יותר ומתרחק מערכי‬
‫הדת‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬החילונים אכן הקצינו עם הזמן‪ ,‬אך התבדלות היא‬
‫לא הפתרון אלא הבעיה ‪ -‬הקצנה זו היא התוצאה של‬
‫ציבור חסר גיוון‪ ,‬המורכב מאותו סוג אנשים‪ .‬ציבור הוא‬
‫דבר דינאמי ומשתנה‪ ,‬כל ציבור יזוז לכיוון שאליו השיח‬
‫והתרבות ימשכו אותו‪ 5 .‬אם השיח יהיה נטול דתיים‪,‬‬
‫באופן לא מפתיע הציבור ינוע לכיוון החילוני ויתרחק‬
‫מהדת ‪ -‬כי האיזון הנכון ששומר על הקשר בין הציבור‬
‫לדת ייחסר‪ .‬כשהדתיים מתרחקים מהציבור‪ ,‬הציבור‬
‫‪6‬‬
‫מתרחק מהם!‬
‫‪ 4‬אני מניח שלחילון יש עוד סיבות‪ ,‬פשוט לדעתי סיבה זו היא‬
‫מהמרכזיות שבהן‪.‬‬
‫‪ 5‬גם החברה הדתית דינאמית‪ .‬בעקבות ניתוק מהציבור הכללי‪ ,‬על כל‬
‫יתרונותיו‪ ,‬רואים לא פעם הקצנה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אפשר להסתכל על‬
‫החברה החרדית שמדירה עצמה ומתבדלת עם השנים‪ ,‬והופכת‬
‫קיצונית יותר ויותר‪.‬‬
‫‪ 6‬עיין בתחומין י"א שם מביא רה"י הרב רבינוביץ' את דעת הרב הרצוג‬
‫שיש לקבל ילדים בני נוכריות לחינוך הדתי אם זה יעזור לקרבם‬
‫לתורה‪ ,‬כאשר יש חשש שיצאו לתרבות רעה‪.‬‬
‫טענה נוספת של המצדדים בבועתיות היא ההשפעה‬
‫עלינו‪ ,‬חשיפה לכל הבעיות הדתיות והערכיות של הציבור‬
‫הכללי עלולה לחדור ולפגוע בנו ובילדינו‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬בטענה זו יש בעיה גדולה ‪ -‬איך אפשר מבחינה‬
‫מעשית לחיות בבועה בלי לצאת ולראות את מה‬
‫שמעבר? בכל מקרה תהיה חשיפה כלשהי לציבור‬
‫הכללי! אם נמנעים מראש מחשיפה‪ ,‬יגיע שלב מסוים בו‬
‫ההורים והמחנכים לא יוכלו לשלוט בצורת החשיפה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אם החשיפה מגיעה בצורה‬
‫מבוקרת מגיל צעיר‪ ,‬מתקבעת אצל הילד‬
‫הבנת השוני בין הציבורים‪ ,‬וההבנה שהם‬
‫אנשים טובים אך אנו לא מסכימים עם דרכם‪.‬‬
‫כך‪ ,‬לאט לאט עם התפתחותו הקוגניטיבית‪,‬‬
‫הילד יבין וידע יותר על ההבדלים‪ .‬בגיל מבוגר‪,‬‬
‫כשהילד ייחשף לעולם בצורה מלאה (למשל‪,‬‬
‫בצבא או במקום העבודה)‪ ,‬יימנע ממנו ההלם‬
‫של מפגש עם ציבור שונה‪ .‬הוא כבר ידע איך להתמודד‬
‫עם מצב מורכב זה‪ .‬החינוך ההדרגתי יבנה לאותו ילד חוט‬
‫שדרה וזהות חזקה שיימנעו ממנו להיבלע על ידי‬
‫התרבות הכללית‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ילד דתי שגדל בסביבה מעורבת מקבל ערכים‬
‫נוספים‪ ,‬כמו חיבור לכלל ישראל‪ .‬מדברים הרבה על‬
‫אהבת ישראל ואחדות העם‪ ,‬אבל כמה באמת פועלים‬
‫בנושא? את מי זה באמת מעניין? כשהדבר נוגע לעבודה‬
‫עצמית וחינוכית כולם נרתעים‪ ,‬מוותרים על האידיאלים‬
‫ונכנסים לבועה כדי להתגונן (למרות שכאמור הבועה לא‬
‫מגנה על הנמצאים בתוכה)‪.‬‬
‫יש שתי דרכים להיות צדיק‪ .‬מצד אחד‪ ,‬אפשר להיות‬
‫'צדיק של פרווה'‪ ,‬כמו מעיל פרווה שמשפיע ומחמם רק‬
‫את הלובש‪ .‬מצד שני‪ ,‬אפשר להיות תנור שמחמם גם‬
‫את כל מה שסביבו‪.‬‬
‫חז"ל מעבירים על נח ביקורת חמורה כיוון שהיה 'צדיק‬
‫של פרווה' ולא דאג לציבור הכללי שבדורו‪ .‬הביקורת הזו‬
‫מגיעה למרות שדורו של נח היה בשפל מוסרי חסר‬
‫תקדים‪ ,‬שפל שגורם לקלקולי הדור הנוכחי להחוויר‪.‬‬
‫לעומתו‪ ,‬אברהם אבינו היה איש חסד ('צדיק של תנור')‬
‫ודאג להפיץ את התורה בדורו ולגייר אנשים‪ ,‬כמו‬
‫שהכתוב מספר על "הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית יב‪ ,‬ה)‪.‬‬
‫עובדה זו אכן נזקפת לא פעם לזכותו של אברהם‪ .‬צריך‬
‫לזכור שגם בדורו של אברהם המצב היה רחוק מלהיות‬
‫‪7‬‬
‫טוב‪.‬‬
‫לחיות בבועה בה יש רק את אותו סוג אנשים‪ ,‬זה להיות‬
‫'צדיק פרווה'‪ .‬לא פעם הדבר מעיד על אגואיסטיות‪ ,‬על‬
‫חוסר ערכים או חוסר חוט שדרה‪ .‬הדבר דומה לתלמיד‬
‫חכם שלא מוסר הלאה את תורתו‪.‬‬
‫אפילו על אברהם אבינו מעבירים ביקורת כאשר לא‬
‫התערב בציבור‪ .‬בפרשת חיי שרה‪ ,‬מבקר הרש"ר הירש‬
‫‪ 7‬אפשר לראות את הפחד של אברהם מחטיפת שרה‪ ,‬את ההימנעות‬
‫מלחתן אישה כנענית ליצחק ואת הימצאות סדום‪ ,‬כדוגמאות למצב‬
‫הדור הבעייתי‪.‬‬
‫(בראשית כ‪ ,‬א) את אברהם על כשל חינוכי כשניסה לגדל את‬
‫בנו במקום מרוחק מהציבור בארץ‪ 8.‬לטענתו של הרש"ר‬
‫הירש‪ ,‬מי שגדל בבועה ייפגע קשות כשייצא ממנה‬
‫בפעם הראשונה‪ ,‬כיוון שגדל בניתוק ולא למד להתגונן‬
‫מהשפעות הסביבה עליו‪ .‬בועה יוצרת ילדים ללא מערכת‬
‫חיסונית רוחנית‪ ,‬לכן ברגע שיבוא מזיק‪ ,‬קטן ככל שיהיה‪,‬‬
‫הוא עלול לגרום נזק עצום‪.‬‬
‫ילד החי בבועה רואה שכל סביבתו דומה לו במחשבה‬
‫ובמעשים‪ ,‬לכן הוא מרשה לעצמו לעשות מה‬
‫שהם עושים‪ ,‬ולא עוצר לחשוב או לחשוש‬
‫מפני הנזקים וההשלכות של מעשיו‪ 9.‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬אם ייכנס מזיק לחברה הוא עלול לחולל‬
‫נזקים דתיים עצומים‪ .‬המחנכים לא יוכלו‬
‫לעצור את הנזק‪ ,‬כי לניזקים אין הגנה בסיסית‪,‬‬
‫הגנה כזו לא נרכשת במלואה על ידי דיבורים‪,‬‬
‫אלא דרך התנסות מבוקרת‪.‬‬
‫חינוך לחשיפה נכונה הוא כמו חיסון נגד מחלה ‪ -‬החדרת‬
‫חיידק חלש לגוף כדי לייצר את הכלים להתמודדות עם‬
‫אחד חזק יותר‪ .‬בחיסון יש סיכון מסוים‪ ,‬אולם מי שנמנע‬
‫מחיסון‪ ,‬מסתכן בהתקפה של חיידק ללא אמצעים‬
‫להתמודדות‪ .‬בועות לא יכולות להבטיח הגנה‪ ,‬בוודאי‬
‫שלא הגנה טובה יותר מחינוך לשילוב נכון‪.‬‬
‫הדבר הקריטי ביותר בהתערבבות בציבור הכללי‬
‫ובמגורים בעיר מעורבת הוא הממד של הבית‪ .‬הבית זה‬
‫הדבר המשפיע ביותר על האדם ‪ 11‬וההיחשפות לעולם‬
‫חייבת לנבוע מתוך הבית והחינוך‪ .‬צריך לדעת איך‬
‫להיחשף בכל שלב‪ ,‬צריך לדעת איך להתאים את‬
‫החשיפה לאדם ולסביבה‪ .‬תפקידו של הבית לשמור על‬
‫האדם מהשפעות שליליות של החברה‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬חובה על האדם לגבש חוט שדרה ערכי לפני‬
‫שהוא הולך להשפיע על הציבור‪ ,‬כדי שיהיה משפיע ולא‬
‫מושפע‪ .‬לא יוצאים לקרב לפני החימוש‪ .‬בנוסף‪ ,‬אסור לו‬
‫לקחת סיכונים רוחניים גדולים מדי למען הכלל‪ ,‬כי בסופו‬
‫של דבר "עניי עירך קודמים"‪.‬‬
‫בחסידות יש מושג של ירידת הצדיק אל החוטא‪ ,‬אך לא‬
‫אל החטא‪ .‬כשאנחנו נמצאים וחיים יחד עם הציבור‬
‫הכללי‪ ,‬צריך לדעת שמדובר באנשים טובים שעושים‬
‫מעשים פחות טובים וזה ייצור את ההבדלה‪ .‬הבדלה כזו‬
‫לא תיפגע עם הרחבת החשיפה‪ .‬בבועתיות מתייחסים‬
‫לשאר הציבור בתור טועים ולא יותר‪ ,‬לא לומדים להכיר‬
‫אותם ואת בעיותיהם לעומק‪ .‬בהשתלבות‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫מוציאים את הטוב מהרע‪ 11 ,‬מתייחסים לאדם עצמו ולא‬
‫‪ 8‬על אברהם הביקורת היא שלא הכיר לבנו את הכנענים(!) שבהם אין‬
‫ערך של כלל ישראל‪ ,‬ובוודאי שמצבם הרוחני לא היה טוב יותר ממצב‬
‫הדור הנוכחי‪.‬‬
‫‪ 9‬אפשר לראות דבר דומה בבדיקת הכשרות בחנויות ‪ -‬אנשים מערים‬
‫חילוניות יותר מודעים לחיפוש הכשרות‪ ,‬ולכן הסבירות שיאכלו‬
‫במקום לא כשר נמוכה יותר‪.‬‬
‫‪ 11‬יש תקלות פה ושם ומצבים של ילד שיוצא שונה לגמרי מהרוח של‬
‫ביתו‪ ,‬אבל זה קורה בכל הציבורים באחוזים די דומים‪.‬‬
‫‪ 11‬כלפי הטענה שילדים הם קטנים מדי בשביל להבין מסרים‬
‫מורכבים כאלו‪ ,‬אני ראיתי על עצמי ועל חבריי שהחינוך בצורה זו אכן‬
‫עובד והכל תלוי במטען שהילד מקבל מהבית‪.‬‬
‫לבעיות שלו‪ .‬בכך‪ ,‬מצד אחד מתייחסים לכלל ישראל‪,‬‬
‫ומצד שני מתרחקים מהשפעה שלילית הנובעת מבעיות‬
‫הציבור‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬עלינו לזכור שזה העם שלנו ואסור לנו‬
‫להתעלם ולהתנתק ממנו‪ .‬הם יהודים בדיוק כמונו‪,‬‬
‫"ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא" (ילקוט שמעוני יהושע רמז יז)‪.‬‬
‫הסתגרות גורמת לפילוג בעם‪ ,‬במקום להעמיק את‬
‫הקרע עלינו לאחות אותו‪ .‬לשם כך חובה עלינו להשתלב‬
‫בצורה מושכלת בחברה‪ ,‬לא להסתכל מבחוץ בצורה‬
‫מתנשאת ושטחית‪ .‬עלינו להכיר את הציבור הכללי‬
‫בצורתו המורכבת ולפעול מתוכו‪ .‬דרושים אנשים ערכיים‬
‫ויראי שמים שיסתובבו ברחובות הערים החילוניות‬
‫וישמרו על דרכם‪ ,‬אנשים כאלה יקדשו שם שמים ויפיצו‬
‫את אור היהדות יותר מכל דרשה של מחזיר בתשובה‪.‬‬
‫נחזור לדוגמה שהזכרנו קודם‪ .‬בשביל ליצור צבע ירוק‬
‫מכחול‪ ,‬צריך להתחיל בנקודה אחת צהובה בתוך הים‬
‫הכחול‪ .‬בהתחלה יהיה קשה לשים לב אליה‪ ,‬אבל אם‬
‫במאמר זה אין בכוונתי לעסוק במעמדה של תרבות‬
‫החול וחשיבותה בעולם אידיאלי‪ ,‬מתוקן‪ .‬אין בכוונתי‬
‫‪1‬‬
‫לעסוק גם במה שמכונה היום‪ ,‬משום מה‪' ,‬לימודי חול'‪.‬‬
‫בכוונתי לעסוק במעמדה הראוי של תרבות חול כיום‪.‬‬
‫~~~‬
‫במורה הנבוכים עוסק הרמב"ם ברקע הרעיוני להבנת‬
‫מצוות מסוימות כאמצעי להגעה למטרה נעלה יותר‬
‫‪2‬‬
‫(השגת ה')‪ ,‬ולא כמטרה בפני עצמה‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬
‫לפי שאי אפשר לצאת מן הקצה אל הקצה הנגדי‬
‫בבת אחת‪ ,‬ולפיכך לא יתכן כפי טבע האדם‬
‫שיעזוב כל מה שהורגל לו בבת אחת‪ .‬וכאשר‬
‫שלח ה' את משה רבנו לעשותנו ממלכת כוהנים‬
‫וגוי קדוש [‪ ]...‬היה הנוהג המפורסם בעולם כולו‬
‫הרגיל אז‪ ,‬והעבודה הכללית אשר גדלנו עליה‬
‫הייתה הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות‬
‫שמעמידים בהן הצורות‪ ,‬וההשתחוויה להן‪ ,‬והנחת‬
‫הקטורת לפניהם [‪ ]...‬לפיכך לא חייבה חכמתו‬
‫יתעלה וניהולו הגלוי בכל ברואיו‪ ,‬שיצווה אותנו‬
‫בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם‪,‬‬
‫לפי שזה היה אז מה שלא יתכן לקבלו לפי טבע‬
‫האדם‪ ,‬שהוא נינוח תמיד במורגל [‪ ]...‬כי כשם‬
‫שאין בטבע האדם שיגדל בשעבוד העבדות‬
‫בחומר ובלבנים וכדומה להם‪ ,‬וישטוף ידיו לשעתו‬
‫‪ 1‬ראה מאמרו של הרב יוסף קאפח "לימודי 'חול' במשנת הרמב"ם"‪,‬‬
‫בתוך כתבים ב (מעמוד ‪.)587‬‬
‫‪ 2‬השלמות והסברים בסוגריים מרובעות‪.‬‬
‫הנקודה לא תיבלע ותאבד את צבעה‪ ,‬בסופו של דבר היא‬
‫תשנה את המכלול ותוביל אותו לכיוון המבוקש‪ .‬חובה‬
‫עלינו לזכור שהירוק כשילוב בין כחול לצהוב ‪ -‬בין דתיות‬
‫לחילוניות ‪ -‬הוא רק אמצע הדרך ולא המטרה הסופית‪.‬‬
‫רצוננו הוא לא רק להיות חלק ממכלול‪ ,‬זוהי החטאה של‬
‫מטרתנו ‪ -‬להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט ו)‪.‬‬
‫"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך"‪ .‬במקום לבער‬
‫את הרע או להתעלם ממנו‪ ,‬אפשר להעלות אותו‪ .‬במקום‬
‫שהאור יהיה האור שלנו בלבד‪ ,‬על ידי הפצת היהדות נוכל‬
‫לקבל אורות חדשים‪ ,‬אורות שהיינו מפספסים בחיי‬
‫הסתגרות‪.‬‬
‫קשה לאדם אחד להביא אור חדש אל תוך החושך‪ .‬כדי‬
‫להפיץ את האור אנשים צריכים ללכת ולהשפיע‪ ,‬בצורה‬
‫זו נהיה בבחינת 'מוסיפים והולכים'‪' .‬כל אחד הוא אור קטן‬
‫וכולנו אור איתן' ‪ -‬כל אחד יביא את אורו המיוחד וביחד‬
‫נוכל להאיר את העיר‪.‬‬
‫מלכלוכם‪ ,‬וילחם עם ילידי הענק מיד; כך אין‬
‫בטבעו שיגדל על מינים רבים מאוד מן העבודות‬
‫ומעשים רגילים שכבר נינוחו [התרגלו] בהן‬
‫הנפשות עד שנעשו כמושכל ראשון‪ ,‬ויעזוב את‬
‫כולן בבת אחת‪ ]...[ .‬כך באה הקבוצה הזו מן‬
‫המצוות בניהול ‪-‬לוהי כדי שישארו עם סוג‬
‫המעשים הרגילים‪ ,‬כדי שתתבסס הדעה שהיא‬
‫המטרה הראשונה [ידיעת ה']‬
‫(חלק ג פרק לב)‬
‫בספר מאור האפלה ‪ 3‬מוסיף על דברי הרמב"ם ר' נתנאל‬
‫בן ישעיה‪" :‬ובינתיים נולד דור שלא הורגל לשפלות‬
‫ועבדות"‪.‬‬
‫הרמב"ם מציג פה‪ ,‬אם כן‪ ,‬תהליך שינוי רך במסגרתו‬
‫האדם לא משתנה מן הקצה האחד לקצה השני בבת‬
‫אחת‪ ,‬אלא מתקדם צעד אחר צעד‪ ,‬עקב בצד אגודל‪ ,‬עד‬
‫לשינוי המיוחל‪ .‬מסביר הרמב"ם שנפש האדם מתפתחת‬
‫באיטיות‪ ,‬בהדרגתיות ובמתינות על מנת לקבע שינויים‬
‫בצורה הראויה והנכונה‪ .‬אומה שעבדה עבודה זרה אינה‬
‫יכולה בבת אחת לנטוש הנהגותיה ולדעת את ה' בלבד‪.‬‬
‫יליד מצרים אינו יכול ברגע אחד להפוך מעבד שעד עתה‬
‫ידיו היו מטונפות מטיט‪ ,‬לחייל הלוחם בילידי הענק‪ .‬לאחר‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬העם נדרש לעבור תהליך שארך ארבעים‬
‫שנה‪ ,‬שרק בסופו התפתחה האומה היהודית‪.‬‬
‫‪ 3‬נור אלצ'אלם (מאור האפלה) פרשת בשלח‪ ,‬עמוד ריב מהדורת הרב‬
‫קאפח‪ ,‬בהוצאת מוסד הרב קוק‪ .‬הספר נכתב על ידי רבינו נתנאל בן‬
‫ישעיה‪ ,‬חכם תימני שחי במחצית הראשונה של המאה ה ‪ .14 -‬ידוע‬
‫שכתב בנוסף פירוש למשנה תורה שנלמד עד לדור האחרון של יהודי‬
‫תימן‪ ,‬ולצערנו אבד‪' .‬מאור האפלה' נכתב כמדרש על חמישה חומשי‬
‫תורה‪ ,‬ונקרא כך על שם כינויו של הרמב"ם אצל יהודי תימן 'מאור‬
‫האפלה'‪ .‬המדרש נכתב לאור משנתו של הרמב"ם‪ ,‬תוך שילוב‬
‫פירושיהם של חכמים יהודים אחרים כגון ריה"ל והרמב"ן‪.‬‬
‫ב‪ 151-‬השנים האחרונות הצליחה הציונות הדתית לגדול‬
‫לממדי‪ -‬ענק‪ ,‬לפתח תורת חיים ייחודית‪ ,‬לכונן מערכת‬
‫חינוך שכרוכים בה ערכי יסוד יהודיים יחד עם ערכים‬
‫אוניברסליים ראויים ולהעמיד אישי ציבור‪ ,‬הוגים ואף‬
‫רבנים מהשורה הראשונה‪ .‬בשנים האחרונות היא אף‬
‫הפכה לשותפת קבע בהנהגת המדינה‪ .‬דבר אחד לא‬
‫השכילה הציונות הדתית ליצור ‪ -‬תרבות חול יהודית‪ .‬לא‬
‫כזו שיש כיום‪ ,‬שהיא למעשה העתק כמעט מוחלט של‬
‫התרבות האירופאית והאמריקאית‪ .‬גם לא כזו שכולה רק‬
‫קודש‪ ,‬כזו שניתן היה למצוא במידה במסוימת בקהילות‬
‫יהודיות בגולה‪ .‬תרבות חול במובן הפשוט ביותר של‬
‫המילה‪ ,‬ותרבות יהודית‪ -‬הלכתית‪ ,‬במובן הפשוט ביותר‬
‫של המילה‪ .‬תרבות חול לפי כללי ההלכה‪.‬‬
‫השאלה המתבקשת כמובן היא ‪ -‬למה? מדוע לא נעמיד‬
‫תרבות יהודית שבה ספרי הקריאה‪ ,‬השירים‪ ,‬וסרטי‬
‫הקולנוע כולם מכוונים לשם שמים?‬
‫שאלה זו מקורה בתפיסה שפורש הרמב"ם בהקדמה‬
‫‪4‬‬
‫למסכת אבות‪:‬‬
‫ראוי לאדם לשעבד כל כחות נפשו על פי‬
‫המחשבה [‪ ,]...‬וישים נגד עיניו תכלית‬
‫אחת והיא השגת ה' יתהדר ויתרומם‪,‬‬
‫כפי יכולת האדם‪ ,‬כלומר שידע אותו‪,‬‬
‫וישים כל פעולותיו תנועותיו‬
‫ותנוחותיו וכל דבריו מובילים אל‬
‫התכלית הזו‪ ,‬עד שלא תהא‬
‫בפעולותיו שום פעולה לבטלה כלל‪ ,‬כלומר‬
‫פעולה שאינה מובילה אל התכלית הזו‪ .‬המשל‬
‫בזה שישים הכוונה באכילתו ושתייתו ושינתו‬
‫ותשמישו ויקיצתו ותנועתו ותנוחתו בריאות גופו‬
‫בלבד‪ ,‬והמטרה בבריאות גופו כדי שתמצא הנפש‬
‫את כליה [הגוף] בריאים ושלמים שתשתמש‬
‫בהם בלמודים וקניית המעלות המדותיות‬
‫וההגיוניות כדי שיגיע לאותה התכלית [‪]...‬‬
‫וכאשר ישים האדם מטרתו ענין זה יהיה פנוי‬
‫מהרבה ממעשיו ויתמעט מדבריו הרבה מאד‪ .‬כי‬
‫מי שמטרתו ענין זה לא יתעורר לקשט את‬
‫הקירות בזהב או לעשות סרט של זהב בבגד‪,‬‬
‫זולתי אם נתכוון בדבר זה לישב נפשו כדי‬
‫שתבריא ולסלק ממנה חליה [‪ ]...‬כדרך שאמרו‬
‫דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים ומטה מוצעת‬
‫לתלמידי חכמים מרחיבין דעתו של אדם‬
‫(פרק חמישי‪ ,‬רנו)‬
‫תפיסה זו גורסת התמסרות כמעט טוטאלית לעבודת ה'‪,‬‬
‫בכל תחומי החיים‪ .‬אמנם‪ ,‬צרכים גשמיים כמו דירה‪,‬‬
‫אישה וכלים נאים מתקבלים בהבנה מתוך הכרה‬
‫בחומריות האדם‪ ,‬אבל ברוב חייו על האדם לשים לנגד‬
‫עיניו מטרה אחת והיא השגת ה'‪.‬‬
‫‪ 4‬מהדורת הרב קאפח‪ ,‬בהוצאת מוסד הרב קוק‪.‬‬
‫‪ 5‬הסבר שונה ומעניין ליחס בין המקורות השונים‪ ,‬מציג הרב‬
‫ליכטנשטיין במאמרו 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים' ב'עלון שבות‬
‫בוגרים'‪ ,‬ד' תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.126-113‬‬
‫במשנה תורה מחריף הרמב"ם את דרישתו‪ ,‬וטוען כי יש‬
‫להתמסר התמסרות טוטאלית לעבודת ה'‪ ,‬תוך ביטול‬
‫של ההנאה הנספחת למעשים‪:‬‬
‫צריך האדם שיכוון כל מעשיו כולם כדי לידע את‬
‫השם ברוך הוא בלבד‪ .‬ויהיה שבתו וקומו ודבורו ‪-‬‬
‫הכל לעומת זה הדבר‪ .‬כיצד? כשישא ויתן או‬
‫יעשה מלאכה ליטול שכר‪ ,‬לא יהיה בלבו קבוץ‬
‫ממון בלבד‪ ,‬אלא יעשה דברים הללו כדי שימצא‬
‫דברים שהגוף צריך להן מאכילה ושתיה וישיבת‬
‫בית ונשיאת אשה‪ .‬וכן כשיאכל וישתה ויבעול‪ ,‬לא‬
‫ישים על לבו לעשות דברים הללו כדי ליהנות‬
‫בלבד‪ ,‬עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא‬
‫המתוק לחיך ויבעול כדי ליהנות‪ ,‬אלא ישים על‬
‫לבו כשיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו‬
‫בלבד‬
‫(דעות ג‪ ,‬ב)‬
‫שלושת המקורות הללו‪ ,‬שנראים כסותרים‪ ,‬אינם אלא‬
‫רצף של אותו תהליך‪ 5 .‬במורה הנבוכים מסביר הרמב"ם‬
‫כי ה' לא דרש מבני ישראל לשנות את הרגלי עבודת‬
‫ה‪ -‬לוהות‪ ,‬מתוך הבנה שזו דרישה שהעם אינו‬
‫יכול לעמוד בה‪ .‬לכן הוא התיר להם לקיים את‬
‫אותם טקסי הפולחן‪ ,‬אבל עבורו בלבד‬
‫ובתנאים מסוימים ‪" -‬ולפיכך הניח יתעלה‬
‫אותם מיני העבודות [פולחן לאלים]‪ ,‬והעבירם‬
‫מהיותם [עובדים] לנבראים ולדברים דמיוניים‬
‫שאין להם אמתות‪ ,‬לשמו יתעלה‪ ,‬וציוונו לעשותם לו‬
‫יתעלה"‪ 6.‬זהו השלב הראשון‪ ,‬בו לא ניתן לדרוש מהאדם‬
‫התמסרות למטרה הראשונה (העליונה‪ ,‬ידיעת ה')‪ ,‬אלא‬
‫ניתן להובילו לשם בדרך סיבובית בעזרת מטרות‪-‬משנה‪.‬‬
‫בשלב השני‪ ,‬רף הדרישות גבוה יותר‪ .‬מעתה‪ ,‬על האדם‬
‫להתמסר לה' במרבית מעשיו‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם מעשים‬
‫שאינם מכוונים למטרה זו מתקבלים מתוך הבנה שיש‬
‫לאדם צרכים ואתגרים חומריים‪" :‬לישב נפשו כדי‬
‫שתבריא ולסלק ממנה חליה [‪ ]...‬גם הנפש צריכה‬
‫להשקט ולהתעסק בנחת חושים‪ ,‬כגון הסתכלות בציורים‬
‫ודברים הנאים עד שתסתלק ממנה הלאות"‪ 7 .‬כלומר‪,‬‬
‫מנוחה מההתמסרות המייגעת‪.‬‬
‫השלב השלישי לעומתם‪ ,‬תובעני לחלוטין‪ .‬אדם שהגיע‬
‫לדרגה זו מכוון כל מעשיו לדעת את ה' בלבד‪ ,‬תוך ביטול‬
‫ההנאות החומריות‪ ,‬גם כאשר הן נספחות למעשים‬
‫המכוונים למטרה העליונה‪ 8.‬תביעה זו מגיעה עד לרמה‬
‫‪ 6‬מורה הנבוכים‪ ,‬שם‬
‫‪ 7‬הקדמה למסכת אבות‪ ,‬שם‬
‫‪ 8‬ההבדל בין השלב השני לשלישי מתבטא‪ ,‬למשל‪ ,‬בניסוח הכרח‬
‫האכילה והשתייה בשני המקומות‪" .‬ולפי זה לא תהא מטרתו אז‬
‫ההנאה בלבד עד שיבחר מן המאכל והמשתה היותר ערב‪ ,‬וכן בשאר‬
‫ההנהגות‪ ,‬אלא יתכוון למה שיותר מועיל‪ ,‬ואם יזדמן שיהא ערב הרי‬
‫טוב ‪ ,‬ואם יזדמן שיהא בלתי ערב אין בכך כלום‪ .‬או שיתכוון ליותר ערב‬
‫בהתאם למדע הרפואי‪ ,‬כגון שנחלשה תאותו למאכל אז יעוררה‬
‫במאכלי תאוה הערבים והמתובלים" (הקדמה למסכת אבות)‪ .‬לעומת‬
‫"וכן כשיאכל וישתה ויבעל‪ ,‬לא ישים לבו לעשות דברים הללו כדי‬
‫להנות בלבד‪ ,‬עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחך ויבעל‬
‫כדי להנות‪ ,‬אלא ישים על לבו כשיאכל וישתה כדי להברות גופו ואבריו‬
‫בלבד ‪ .‬לפיכך לא יאכל כל שהחך מתאוה‪ ,‬כמו הכלב והחמור‪ ,‬אלא‬
‫יאכל דברים המועילין לו‪ ,‬אם מרים אם מתוקים‪( ".‬הלכות דעות ג‪ ,‬ב)‬
‫הנעלה ש"יאכל וישתה כדי להברות גופו אבריו בלבד‬
‫‪9‬‬
‫[ולא כדי להנות]"‪ .‬אותו האדם‪ ,‬אומר עליו הרמב"ם‪:‬‬
‫ודע שהדרגה הזו היא דרגה גבוהה מאד וקשה‪,‬‬
‫ולא ישיגוה אלא מעטים ואחרי הכשרה רבה מאד‪,‬‬
‫ואם יזדמן מציאות אדם שאלה הם תאריו איני‬
‫חושב שהוא פחות מהנביאים [‪ ]...‬שמפעיל כל‬
‫כחות נפשו ועושה מטרתם ה' יתעלה בלבד‪ ,‬ולא‬
‫יעשה פעולה גדולה או קטנה ולא יבטא שום מלה‬
‫אלא אם אותה הפעולה [‪ ]...‬והוא מתבונן וחושב‬
‫בכל פעולה ותנועה ורואה אם היא מביאה לאותה‬
‫התכלית או אינה מביאה ואחר כך יעשנה‬
‫(הקדמה לאבות שם‪ ,‬רנז)‬
‫~~~‬
‫הציונות הדתית נצבת היום בפני אחד האתגרים הגדולים‬
‫ביותר שלה‪ .‬תהליכי הקצנה המתרחשים בשתי קצוות‬
‫התנועה הולכים ותופסים תאוצה (חילון ודתיות רדודה‬
‫ומנגד הקצנה דתית)‪ ,‬ודורשים מאתנו 'לחשב מסלול‬
‫מחדש'‪ .‬הציונות הדתית מעולם לא עברה את התהליך‬
‫החינוכי והתרבותי הנכון כפי שמציג אותו הרמב"ם‪ .‬מעם‬
‫שפל של עבדים הגולה מארצו‪ָ ,‬ע ִל ינ ּו לארץ‬
‫ישראל והקמנו יישובים ובתי מדרשות‪ ,‬אך‬
‫מעולם לא הצבנו תרבות חול משלנו‪ ,‬כזו‬
‫המהווה משקל נגד לתרבויות חול אחרות‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬ציוני דתי ממוצע 'יושב על הגדר' בין‬
‫שתי תרבויות‪ ,‬יהודית ואמריקאית‪' .‬רגל פה‬
‫רגל שם'‪ :‬שורשיו נטועים במסורת היהודית‪ ,‬אך הוא‬
‫משקה את עצמו במי 'התרבות האמריקאית'‪ .‬חוסר‬
‫הבהירות בנוגע לזהות התרבותית שלנו‪ ,‬ההזדהות‬
‫הכפולה עם שתי התרבויות‪ ,‬הוא שיוצר עיוותים‬
‫המתבטאים בהקצנה‪ .‬עיוותים הנובעים מהזדהות כמעט‬
‫מוחלטת עם אחת התרבויות‪ ,‬בסתירה לשנייה‪ .‬הן עם‬
‫התרבות האמריקאית‪ :‬שחיתות מינית או ערכית‪ ,‬יחס‬
‫מזלזל ליהדות או ניסיון להתאימה לתפיסות עולם‬
‫שמקורן באותה התרבות‪ .‬והן עם התרבות היהודית‪:‬‬
‫הקצנה דתית והתנכרות לכל מה שאינו נושא עליו את‬
‫חותמת הדת‪ ,‬תוך ביטול חיי החול‪.‬‬
‫יש להבין‪ ,‬המצב היום איננו 'גשר אידאולוגי' בין עולם‬
‫היהדות לערכים חילוניים ראויים ולתרבות מוסרית‪ ,‬אלא‬
‫רדידות תרבותית והיעדר חוסן רוחני מצדנו‪ .‬מדובר‬
‫בבריחה‪ .‬כוונתי ב'תרבות אמריקאית'‪ ,‬אינה לערכי הצדק‬
‫והמוסר שחרותים על דגלה (בניגוד גמור לרוב המעצמות‬
‫בעבר) אלא לתרבות המצויה ברחוב‪ ,‬על גבי מסך‬
‫‪ 9‬למרות שפסקה זו באה לאחר הפסקה המתארת אדם שעושה‬
‫פעולות חומריות על מנת להפיג את התמסרותו לעבודת ה'‪ ,‬המשכה‬
‫מעיד על כך שהאדם שעליו מדבר הרמב"ם הוא האדם מהרמה‬
‫הגבוהה יותר אדם שעושה כל מעשיו באופן מוחלט לדעת את‬
‫ה' (והוא האדם שמרחיב עליו הרמב"ם בהלכות דעות)‪.‬‬
‫הטלוויזיה או ב‪ .ebuTuoY -‬תרבות שמקדשת בהמיות‪,‬‬
‫ארציות (ובכלל זה רדיפה אחרי כסף‪ ,‬כבוד ותאוות)‪,‬‬
‫‪11‬‬
‫תרבות שהאדם הפרטי על תאוותיו נמצא במרכזה‪,‬‬
‫תרבות שבה הגשמי‪ ,‬הנוכח‪ ,‬המידי הוא הוא העיקר‪.‬‬
‫~~~‬
‫ידועה אמרתו המיוחדת של אביי במסכת ברכות‪:‬‬
‫"אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן‪ ,‬כר'‬
‫שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן" (לה‪ ,‬ב)‬
‫הסביר לי פעם הר"מ שלי בשמינית‪ ,‬הרב צביקה‬
‫דנטלסקי‪ ,‬בשם הרב יצחק דור ראש ישיבת חורב‪ :‬הכוונה‬
‫ב"לא עלתה בידן" איננה רק לפרנסה‪ ,‬שבוודאי שלא‬
‫עלתה בידם ‪ -‬שכן הם לא עבדו‪ ,‬אלא אפילו התורה לא‬
‫עלתה בידם‪.‬‬
‫אל לנו ליפול בפח האידיאליזם המדומה ולדגול ב"וכל‬
‫מעשיך יהיו לשם שמים" ‪ 11‬הלכה למעשה‪ .‬יחד עם‬
‫שאיפה חשובה זו‪ ,‬יש לזכור את דברי הרמב"ם‪" ,‬אם‬
‫יזדמן מציאות אדם שאלה הם תאריו איני חושב שהוא‬
‫פחות מהנביאים"‪ .‬נביאים טרם נראו בארץ‪ .‬רובו המוחלט‬
‫של הציבור הדתי לאומי נמצא הרחק משם‪.‬‬
‫שאיפה היא דבר חשוב‪ ,‬אבל ללא מודעות‬
‫למצבינו הנוכחי ‪ -‬נאבד‪ .‬חובה עלינו לשנות‬
‫תפיסה ביחס לתרבות החול‪ ,‬שכן אין מדובר‬
‫ביצירת מרחב בזוי שבו מכלים זמן‪ ,‬אלא‬
‫בצעד הכרחי להתפתחות תקינה של כל אדם‬
‫וכל תנועה‪ .‬צעד שבלעדיו התנועה הדתית לאומית אינה‬
‫מתוקנת‪.‬‬
‫הגיע הזמן שהציונות הדתית תפרוץ את גבולות בית‬
‫המדרש החוצה‪ .‬הגיעה השעה בה נאמר את דברינו גם‬
‫בתרבות החול‪ .‬ואם תרצו‪ ,‬בתרבות שאינה רק 'חול'‪ ,‬אלא‬
‫טומנת בחובה גרעיני רעיונות יהודיים‪ ,‬תרבות שברובד‬
‫העמוק כוללת ערכי יסוד ‪-‬לוהיים‪ .‬הגיע הזמן שנבין כי‬
‫טוטאליות בעבודת ה' היא קשה‪ .‬אפשר לכוון אליה‪ ,‬רצוי‬
‫לשאוף לה‪ ,‬אבל בד בבד יש לזכור שאנחנו רק בשיפולי‬
‫ההר‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬עלינו לזכור שחלק מאחינו כלל לא‬
‫נושאים עיניהם לפסגה‪ .‬ישנם יהודים שאינם מכוונים את‬
‫חיי החול שלהם לעבודת ה'‪ .‬אסור לנו להפקיר אותם‬
‫לתרבויות חול זרות ואז‪ ,‬במין צביעות נוראה‪ ,‬לצעוק‬
‫עליהם שהם גוררים אותנו מטה‪ .‬הגיע הזמן ש'ניקח‬
‫אחריות' ונכונן תרבות חול בעלת גוון יהודי‪ ,‬שמושתתת‬
‫על ערכינו‪ ,‬אך עם זאת מבלי שכולה קודש‪ .‬תרבות חול‬
‫יהודית‪.‬‬
‫‪ 11‬ראה דבריו היפים של הרמב"ם במורה הנבוכים‪ ,‬חלק ג פרק יג‪ ,‬על‬
‫קטנות האדם ביחס ליקום‪.‬‬
‫‪ 11‬אבות ב‪ ,‬יא‬
‫אפתח בשאלה‪ :‬האם יש מישהו שחושב שרמתה הדתית‬
‫של הציונות הדתית שווה או אפילו קרובה לזו של‬
‫החברה החרדית? ‪ 1‬למי מכם שאמר כן‪ ,‬אני מזמין אותו‬
‫לאחד מסניפי בני עקיבא הקרובים לביתי‪ ,‬אחד מהם‬
‫הסניף הגדול בארץ‪ ,‬השני לא רחוק אחריו‪ .‬המבקר יגלה‬
‫מהר מאד שטעה בהערכתו‪ .‬לאלה שבחרו להיות כנים‬
‫עם עצמם ולהגיד ’לא‘ ‪ -‬המאמר הזה הוא בשבילכם‪.‬‬
‫שמונים שנה בערך עברו מאז פטירתו של הרב קוק‪ ,‬אבי‬
‫הציונות הדתית‪ ,‬ואנחנו כל כך רחוקים מהיעד שהוא‬
‫הציב‪ .‬משהו השתבש בדרך‪ .‬כיום‪ ,‬חלק לא מבוטל‬
‫מהציבור הדתי לאומי‪ ,‬רואים את עצמם‬
‫כשומרי מצוות בעלי תרבות חילונית‪ .‬לעיתים‪,‬‬
‫הראש והנפש שלהם נטועים בעומקי‬
‫התרבות המערבית החילונית ‪ -‬אליה ואל‬
‫גיבוריה נושאים עיניים ועליה חולמים‪ .‬אל‬
‫מוסרה נושאים את הנפש‪ .‬ערכיה הם בסיס‬
‫הזהות של רבים מבני הציונות הדתית‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬במקביל‪ ,‬הם שומרים מצוות מסויימות מכח‬
‫האינרציה‪ ,‬או משום שהפרט מזדהה עם מצווה זו או‬
‫אחרת‪ .‬המגמה הדתית המתחזקת היא שהאדם ומולדתו‬
‫הם המרכז ולא ה‪ -‬ל והתורה‪ .‬על כן‪ ,‬על התורה ותרבותה‬
‫להתיישר עם ערכיי ורצונותיי האישיים‪ ,‬ולא להיפך‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬נגע צרעת זה זורח בראשי רבים מאיתנו‪ ,‬בני‬
‫הישיבות‪ 2 .‬כוונתי לכניסת טומאת התרבות הזרה של‬
‫הגויים והנכרים לתוך המחנה הקדוש של ישראל‪ .‬חדירת‬
‫המחשבות והדעות הנפסדות של התרבות הזרה היא‬
‫פסל שהוכנס להיכל‪ ,‬בו אמור להיות רק ארון העדות‪.‬‬
‫רבבות מהציונות הדתית נכבשו על ידי הרעיונות‬
‫הפסולים של התרבות הזרה‪ ,‬שלקחה בשבי את שכלם‬
‫ומוחם‪ ,‬ואכן הצרעת זרחה בראשם‪.‬‬
‫איני רוצה לזרוק תאוריות באוויר‪ ,‬לכן אציע שכל אחד‬
‫ישאל את עצמו‪ :‬האם השירים שלו בטלפון מדברים על‬
‫האהבה לה' ועל הכמיהה לתורה‪ ,‬או על אחת שמזמינה‬
‫קפה? שכל אחד ישאל את עצמו‪ ,‬כמה פעמים בסרט או‬
‫בסדרה האחרונה שבה צפה היו קטעים שדרשו ממנו‬
‫לכסות את העיניים? שכל אחד ישאל את עצמו‪ ,‬האם‬
‫חלום הילדות שלו היה להיות שחקן כדורגל או להיות‬
‫‪3‬‬
‫רב?‬
‫התורה בשלמותה כבר החכימה להזהיר אותנו מ'הנחש‬
‫הערמומי' הזה‪" :‬ולא תלכו בחקות הגוי" (ויקרא כ כג) ‪,‬‬
‫"ובחקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח ג) ו"השמר לך פן תנקש‬
‫אחריהם" (דברים יב ל)‪.‬‬
‫‪ 1‬החברה החרדית היא רק דוגמא לחברה שרמתה הדתית גבוהה‬
‫משלנו‪ ,‬כמובן שעלינו לשאוף להיות אף יותר טובים מהם‪.‬‬
‫‪ 2‬כמו שנאמר על עוזיהו (דברי הימים ב כו‪ ,‬טו‪ -‬יח)‪" :‬וכחזקתו גבה לבו‬
‫עד להשחית וימעל ביקוק אלהיו ויבא אל היכל יקוק להקטיר על‬
‫מזבח הקטרת‪ ...:‬וְוהצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים"‪.‬‬
‫‪ 3‬דוגמאות רבות יש ואם לא נגעתי בדוגמא המתאימה לכם‪ ,‬שאלו את‬
‫החבר שלידכם‪ ,‬הוא כבר יסביר לכם‪.‬‬
‫ישנה מחלוקת בראשונים‪ :‬האם האיסור שבפסוקים אלו‬
‫הוא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה בלבד‪ ,‬או גם חוקות‬
‫של סתם גויים‪ 4.‬מחלוקת הראשונים נוגעת בגדר האיסור‪,‬‬
‫אך גדר האיסור אינו רלוונטי לענייננו‪ .‬מה שחשוב הוא‬
‫הקו המנחה‪ :‬כאשר יש דבר רע בעיקרו ‪ -‬כדאי להיבדל‬
‫ממנו (אף אם אין חובה כזאת)‪ .‬באבות דרבי נתן מובאת‬
‫מימרא של רבי עקיבא‪" :‬כל המדבק בעוברי עבירה אף‬
‫על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות‬
‫כיוצא בהן" (פרק ל) ‪ .‬ר' עובדיה מברטנורא ממשיל זאת‬
‫לאדם שנכנס לבורסקי (בית עיבוד עורות)‪ ,‬אף על פי‬
‫שאינו עובד שם הוא ידבק בריח‪ .‬הנפש והשכל שלנו‬
‫קולטים דברים מהסביבה באופן תמידי‪ ,‬בלי שאנחנו‬
‫שמים לב‪.‬‬
‫אנחנו שקועים בתרבות זאת ואיננו מודעים‬
‫לכך‪ .‬כיצד תלמיד ישיבה בן תורה מסוגל‬
‫לשמוע שירים בוטים על חיי אהבה ולשמור‬
‫על יראת שמיים? היצר הרע עובד על כולנו‬
‫ואנו נותנים לו לעשות זאת‪ .‬אנא התעוררו!‬
‫איני מבקש כרגע שתוותרו על זה‪ ,‬אלא רק‬
‫שתכירו בבעיה‪ .‬תבינו שהעבודה הזרה שורצת‬
‫בתוכנו‪ .‬ברגע שנבין‪ ,‬כי כל התרבות הזאת פוגעת לנו‬
‫ביראת השמיים והורסת את חיי התורה‪ ,‬נפשנו העדינה‬
‫תדחה את הגועל הזה מקרבנו בשאט נפש‪.‬‬
‫בספר החינוך מובא‪" :‬והמתרחק מכל הנהגותיהם ומכל‬
‫נמוסיהם וישים כל לבו ומחשבותיו אל השם ובמצוותיו‬
‫היקרות‪ ,‬נפשו בטוב תלין לעולם וזרעו יירש ארץ"(מצוה‬
‫רסב) ‪ .‬אמנם‪ ,‬ישנם דברים אצל הגויים שאינם בהכרח‬
‫רעים‪ ,‬אך עם זאת עלינו לשאוף לבדל את עצמנו מהם‬
‫גם מבחינה חיצונית‪ 5 .‬הדברים הקטנים משפיעים‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬כאשר אדם הולך עם כיפה גדולה וציצית בחוץ‪,‬‬
‫זה משפיע‪ .‬על הלבוש שלנו לצעוק אני עבד ה'‪ ,‬איני‬
‫דומה לחילוני ‪ .‬החזות והתרבות שלנו‪ ,‬יש בכוחם לבדל‬
‫אותנו מהפגמים הרבים בחברה החילונית‪-‬מערבית‪.‬‬
‫שבוע שעבר ציינו ברחבי הארץ את שבוע הארגון של 'בני‬
‫עקיבא'‪ ,‬תנועת הנוער של הציונות הדתית‪ .‬אני משתמש‬
‫במונח "תנועת הנוער של הציונות הדתית"‪ ,‬כמו‬
‫שהתנועה אוהבת להתפאר כי אף תנועת נוער דתית‬
‫אחרת לא משתווה לה ואף לא קרובה אליה בגודלה‪.‬‬
‫אנשיה אוהבים לנוסס בכך שבני עקיבא פתוחה לכולם‪,‬‬
‫ובכך מקרבת אליה גם את בני הנוער הפחות דתיים‪.‬‬
‫בחודש הארגון האחרון הם הרחיקו לכת‪ ,‬משום שאמרו‬
‫שצריך לפרוץ למקומות רחוקים יותר ‪ -‬כדי לקרב גם‬
‫אותם‪.‬‬
‫בקטנותי‪ ,‬איני מבין כיצד אפשר לראות בבני עקיבא‬
‫הצלחה‪ .‬הצלחנו להמציא תנועה שלכאורה מחוייבת‬
‫לתורה‪ ,‬ובכל זאת יש מחבריה המחשיבים 'שומר נגיעה'‬
‫כ'דוס'‪ .‬תנועה בה לימוד תורה הוא 'קטע כזה' לבגרות‪,‬‬
‫‪ 4‬עיין יראים השלם סי' שיג‪ ,‬ספר החינוך מצווה רסב‪ ,‬תשב"ץ ח"ג סי'‬
‫צג וסי' קלג‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 5‬אין אני מדבר כמובן על הדברים הטובים‪ .‬יש חילוק בין דבר שאינו‬
‫רע‪ ,‬כגון בגדי הגויים‪ ,‬ובין דבר שהוא טוב‪ ,‬כגון רפואה‪.‬‬
‫תנועה שחניכיה יכולים לדקלם בעל פה את שמות‬
‫שחקני ברצלונה וריאל מדריד‪ ,‬אך אינם יכולים למנות‬
‫חמישה ראשי ישיבה‪ .‬לאן בדיוק העלנו אותם?!‬
‫שורש הדבר טמון בשילוב המזויף בין התורה והתרבות‬
‫החילונית‪ .‬המציאות מוכיחה שכאשר נשלב אותם‪,‬‬
‫התרבות תנצח‪ .‬רצוננו להחזיר את העם בתשובה? איך‬
‫יעלה על הדעת לעשות את זה כאשר אנו עצמנו טרם‬
‫התמלאנו בתורה? הרעיון של לקרב את האנשים מלמטה‬
‫אינו חדש‪ .‬בחסידות יש מושג של "ירידה‬
‫לצורך עלייה" ‪ -‬הצדיק יורד לרמתו של האדם‬
‫הפשוט כדי לקרב אותו לתורה‪ .‬מהלך זה‬
‫נעשה רק כאשר הצדיק התמלא בתורה‬
‫שנים רבות והגיע לרמה רוחנית גבוהה ביותר‪.‬‬
‫בני עקיבא משלים את עצמם שאפשר‬
‫לשלוח ילדים לתוך תרבות חילונית ולצפות‬
‫מהם לברור את הטוב מן הרע‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬הרוב המוחלט של החוזרים בתשובה מגיעים‬
‫לחברה החרדית‪ .‬החברה החרדית נתפסת כחברה‬
‫שמקדשת את התורה יותר מכל‪ ,‬ודבר זה מושך את אלה‬
‫שמחפשים אמת‪ .‬בעוד שהחברה החרדית מטפלת‬
‫בעצמה‪ ,‬בני עקיבא ממשיכים לרדת ולנסות להגיע‬
‫לאנשים נוספים‪ .‬בפועל‪ ,‬אותם חניכים‪ ,‬במקום לחזק את‬
‫החברה הפחות דתית‪ ,‬נופלים בעצמם למקומות ירודים‪.‬‬
‫דבר זה מזכיר לי סיפור‪ .‬מעשה בתלמיד שהגיע לרבו‬
‫ואמר לו בהתלהבות‪" :‬אני הולך לתקן את העולם!" אחרי‬
‫חודשיים שאל הרב‪" :‬נו‪ ,‬תיקנת את העולם?" ענה‬
‫התלמיד‪" :‬לא‪ .‬אני תיקנתי‪ ,‬אבל הם לא תיקנו‪ .‬הם לא‬
‫בסדר"‪" .‬אולי כל העולם קצת גדול עליך‪ ",‬אמר לו הרב‪,‬‬
‫"אולי תצמצם את המשימה ותתחיל לתקן את המדינה‬
‫ברכת ’ על מצוות ציצית‘‬
‫כיצד יש לברך על טלית קטן? המנהג הרווח היום הוא‬
‫ללבוש בכל יום טלית קטן ולברך "על מצוות ציצית"‪ .‬אם‬
‫נעיין במקורות נגלה שמנהג זה לא פשוט כל כך‪.‬‬
‫הרמב"ם בהלכות ציצית מתייחס לטלית גדול שברכתו‬
‫"להתעטף בציצית"‪ ,‬אך הוא לא מזכיר את המנהג ללבוש‬
‫טלית קטן ואף לא את נוסח הברכה "על מצוות ציצית"‬
‫השגור בפינו‪ .‬בנוסף‪ ,‬נוסח הברכה השגור בפינו לא נמצא‬
‫כלל בתלמוד הבבלי‪ .‬שאלנו את רה"י כיצד צריך לנהוג מי‬
‫שלובש טלית קטן‪.‬‬
‫תשובה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫א) הבית יוסף מביא את דעת המרדכי וראשונים‬
‫נוספים הסוברים שאין מצוות ציצית בטלית קטן‪ ,‬כיוון‬
‫שטלית צריכה עיטוף ותנאי זה לא מתקיים בטלית קטן‪.‬‬
‫הראיה העיקרית לכך שטלית צריכה עיטוף היא לשון‬
‫‪ 1‬או"ח ח‬
‫שלך?" התלמיד התלהב מהרעיון ויצא לדרך להשפיע על‬
‫האנשים במדינתו‪ .‬אחרי חודשיים‪ ,‬שוב שאל אותו הרב‪:‬‬
‫"נו‪ ,‬כבר תיקנת את המדינה?" התלמיד לא התבלבל‪:‬‬
‫"עשיתי מה שצריך‪ ,‬אבל הם לא רוצים להקשיב לי‪ ".‬הרב‬
‫ענה‪" :‬אולי תתחיל לתקן את העיר? כאן אתה מכיר את‬
‫האנשים והם מכירים אותך‪ ,‬זה בטח יהיה הרבה יותר‬
‫קל‪ ".‬התלמיד שוב יצא לדרך‪ ,‬ואחרי חודשיים שאל אותו‬
‫הרב‪" :‬נו‪ ,‬יש התקדמות בעיר?" התלמיד הסביר לו שגם‬
‫כאן בעיר לא מקשיבים‪ .‬הרב ניסה לצמצם את המשימה‪:‬‬
‫"אולי תתחיל לתקן את המשפחה הקרובה‬
‫שלך? הם קרובים אליך ובטח ישמעו לך‪ .‬זה‬
‫יהיה הרבה יותר קל‪ ".‬אחרי חודשיים שאל‬
‫הרב האם תיקן התלמיד את משפחתו‪ .‬אמר‬
‫לו התלמיד‪ ,‬כולו מיואש‪" :‬גם הם לא מקשיבים‬
‫לי‪ .‬אני כבר לא יודע מה לעשות ‪ -‬אני מדבר‬
‫עם אנשים‪ ,‬מנסה להשפיע ולתקן אותם‪ ,‬אבל הם לא‬
‫משתכנעים‪ ".‬ענה לו הרב‪" :‬יש לי רעיון‪ .‬תתחיל לתקן את‬
‫עצמך קודם כל‪ .‬תעבוד על המידות‪ ,‬תלמד איך לכבד את‬
‫הזולת‪ ,‬תרבה באהבת ישראל‪ ,‬תגרום לכך שדעת הבריות‬
‫תהיה נוחה ממך‪ ,‬ומתוך שתהיה מתוקן בעצמך‪ ,‬תשמש‬
‫דוגמה יפה למשפחה‪ .‬משפחתך תקרין זאת כלפי העיר‪,‬‬
‫העיר תשפיע על כל המדינה‪ ,‬וכך המדינה תהיה סמל‬
‫למופת עבור כל העולם‪".‬‬
‫זאת היא מטרתנו‪ ,‬להאיר את העולם בעזרת התורה‪ ,‬תוך‬
‫הוצאת התרבות המערבית מתת המודע שלנו‪ .‬ולגבי‬
‫ה'לייטים'‪ ,‬אל תדאגו להם‪ ,‬אין זה מחובתנו לרדת אליהם‪.‬‬
‫תפקידנו הוא לחזק את עצמנו בתורה‪ ,‬ובכך לסחוף‬
‫אחרינו את כל השאר‪.‬‬
‫הגמרא‪" 2‬שיעור טלית שהקטן מתעטף בו‪ ."...‬מנגד‪ ,‬הבית‬
‫יוסף מביא את דעת ה'נימוקי יוסף' וראשונים נוספים‬
‫הסוברים כי מעיקר הדין לא צריך עיטוף כדי לקיים מצות‬
‫ציצית‪ ,‬אלא המצווה שייכת בכל בגד של ארבע כנפות‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הרמב"ם בהלכות ציצית לא מזכיר כלל מציאות‬
‫של טלית קטן‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬הסיבה לכך היא שבתקופת‬
‫הרמב"ם לא היה נפוץ המנהג ללכת בטלית קטן‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫לא הייתה בין טלית קטן לטלית גדול הבחנה ברורה כמו‬
‫שיש היום‪ .‬כל צורת הלבוש הייתה שונה‪ .‬בזמן שהיו‬
‫לובשים בגד של ארבע כנפות‪ ,‬היו מתעטפים בו‪ 3 .‬נראה‬
‫שלשיטת הרמב"ם יש מצוות ציצית גם בטלית קטן שאין‬
‫בו עיטוף‪.‬‬
‫בדרך זו מסביר ערוך השולחן את הגאונים שמביא הטור‬
‫בהלכות ציצית‪ 4.‬הגאונים מפרשים שצריך לעטוף הטלית‬
‫‪ 2‬בבלי מנחות מ‪ ,‬ב‬
‫‪ 3‬רמב"ם ציצית ג‪” :‬וכל זמן שמתעטף בה ביום מברך עליה קודם‬
‫שיתעטף“‬
‫‪ 4‬או"ח ח‬
‫כעטיפת הישמעאלים‪ .‬מבאר ערוך השולחן שאין הכוונה‬
‫לומר שמצוות ציצית לא שייכת כאשר אין עיטוף‪ ,‬אלא‬
‫כוונת הגאונים היא שכאשר מברכים על טלית גדול‬
‫"להתעטף"‪ ,‬צריך להתעטף כעטיפת ישמעאלים אבל‬
‫כאשר אדם לובש טלית שלא מתעטפים בה‪ ,‬עדיין מקיים‬
‫מצוות ציצית גם בלי העיטוף‪.‬‬
‫השולחן ערוך ‪ 5‬פוסק שבטלית קטן יוצאים ידי חובת‬
‫מצוות ציצית ולכן הלובש יכול לברך "להתעטף"‪ .‬הרמ"א‬
‫שם חולק וסובר שאין לברך "להתעטף"‪ ,‬אלא‬
‫‪6‬‬
‫יברך "על מצווות ציצית"‪.‬‬
‫האחרונים פוסקים שיש לברך על טלית קטן‬
‫‪7‬‬
‫"על מצוות ציצית"‪ ,‬כדעת הרמ"א‪ .‬החיי אדם‬
‫מוסיף שלמרות שנוהגים לברך על טלית קטן‬
‫"על מצות ציצית"‪ ,‬אפשר לכתחילה לברך גם‬
‫"להתעטף" ולא חוששים לכך שלא שייך עיטוף בטלית‬
‫קטן‪ .‬כדי ליישב את הלשון "להתעטף" גם בטלית קטן‪,‬‬
‫מביא החיי אדם שני פתרונות שהעלו הפוסקים‪ .‬אפשרות‬
‫אחת היא שיתעטף בציצית לפני הברכה ויניח אותה על‬
‫ראשו כדרך עיטוף ואחר כך ילבש אותה‪ ,‬ואז שייך לברך‬
‫"להתעטף"‪ .‬אפשרות שנייה היא לכוון לפטור את הטלית‬
‫קטן בברכת "להתעטף בציצית" של הטלית גדול‪.‬‬
‫בפסיקתא‪ ,‬אבל אפשרות זו לא מבוססת כיוון‬
‫שהפסיקתא לא התקבלה להלכה ולא מברכים על‬
‫עשיית ציצית‪ .‬בדומה לכך מצינו שהרמב"ם גורס בנוסח‬
‫התפילה "ברוך מקדש את שמו ברבים" ללא שם השם‬
‫‪9‬‬
‫בברכה‪ ,‬לעומת ראשונים אחרים שגרסו בה שם ה'‪.‬‬
‫מקור הנוסח של שאר הראשונים הוא במדרש‪ 11 ,‬יכול‬
‫להיות שגם כאן הרמב"ם פוסק כך מכיוון שהמדרש לא‬
‫‪11‬‬
‫מהווה מקור הלכתי לברכה‪.‬‬
‫ייתכן שאין הכרח לחפש מקור הלכתי בחז"ל‬
‫כדי להצדיק את הנוסח "על מצוות ציצית"‪,‬‬
‫שכן היו ראשונים שסברו שיש לברך‬
‫"להתלבש בציצית"‪ 12 .‬ברכה זו לא נמצאת‬
‫בספרות חז"ל ומכאן נראה שהראשונים תקנו‬
‫ברכה זו‪.‬‬
‫אפשר להסביר את הנוסח שבידנו על פי הגמרא‪:‬‬
‫כי מעטף בציצית‪ ,‬לימא‪ :‬ברוך אשר קדשנו‬
‫במצותיו וצונו להתעטף בציצית‪ .‬כי מנח תפילין‬
‫אדרעיה‪ ,‬לימא‪ :‬ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו‬
‫להניח תפילין‪ .‬ארישיה‪ ,‬לימא‪ :‬ברוך אשר קדשנו‬
‫במצותיו וצונו על מצות תפילין‬
‫(ברכות ס‪ ,‬ב)‬
‫ב) מצאנו במקורות נוסחים שונים לברכה על הכנת‬
‫הציצית‪ .‬בפסיקתא זוטרתא מובא נוסח הברכה על‬
‫תהליך קשירת הציצית‪:‬‬
‫הנוסח "להתעטף" מורה על הפעולה בה מקיימים את‬
‫המצווה בטלית‪ ,‬פעולת העיטוף‪ .‬כך גם בתפילין‪ ,‬כאשר‬
‫אדם מניח את התפילין ומהדק אותם אז הוא מקיים‬
‫מצוות תפילין‪ ,‬לכן הברכה על תפילין של יד היא "להניח‬
‫תפילין"‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בטלית קטן המצווה היא בעצם‬
‫לבישת בגד ארבע כנפות עם ציציות בלי פעולת עיטוף‪,‬‬
‫בדומה לתפילין של ראש שמקיימים את מצוותם בעצם‬
‫הנחתם על הראש‪ .‬יכול להיות שמתוך כך הראשונים‬
‫הקבילו וניסחו בטלית קטן ברכה הדומה לנוסח ברכת‬
‫תפילין של ראש ‪" -‬על מצוות ציצית" כמו "על מצוות‬
‫תפילין"‪.‬‬
‫רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי‬
‫וקא מברך לעשות ציצית‪ ,‬א"ל‪ :‬מאי ציצי שמענא?‬
‫‪8‬‬
‫הכי אמר רב‪ :‬ציצית אין צריכה ברכה‬
‫לסיכום‪ :‬אפשר לברך "על מצוות ציצית" על טלית קטן‪.‬‬
‫מי שרוצה יכול לברך "להתעטף בציצית" על טלית קטן‬
‫אם יתעטף בטלית על ראשו ואחר כך ילבש אותה כרגיל‪.‬‬
‫מי שמתעטף בטלית גדול יכול לפטור את הציצית‬
‫בברכת הטלית‪.‬‬
‫‪ 5‬או"ח ח‪ ,‬ו‬
‫‪ 6‬הרמ"א כתב שאין לשנות את המנהג לברך "על מצוות ציצית"‪,‬‬
‫ומסביר בדרכי משה‪" :‬המנהג לברך על מצות ציצית‪ ,‬וטעם המנהג‬
‫נראה לי כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה ולכן‬
‫לא מברכין להתעטף או להתלבש דאז הוה משמע דעכשיו מקיימין‬
‫המצוה כהוגן רק מברכין השם יתברך שנתן לנו מצות ציצית ואף‬
‫שאין מקיימין אותה עכשיו כתקנה"‪.‬‬
‫‪ 7‬חלק א כלל יב‬
‫‪ 8‬המחלוקת היא האם מצוות ציצית היא חובת גברא ולכן לא צריך‬
‫לברך על עשייתה אלא כשלובשה‪ ,‬או חובת מנא ולכן יש מצווה בפני‬
‫עצמה להכין ציצית‪ .‬הרי"ף והרמב"ם פסקו שלא מברכים על עשיית‬
‫ציצית‪.‬‬
‫ביד פשוטה (הלכות ציצית ג‪ ,‬יא) רה"י מבאר שמי שקונה ציצית‬
‫מוכנה‪ ,‬מפסיד את הזכות של קיום הטלת הציצית למרות שאינו‬
‫מבטל שום מצווה כי כשילבש את הציצית יקיים מצוות ציצית‪.‬‬
‫‪ 9‬בסדר רב עמרם גאון (סימן ז עמוד ו)‪" :‬ברוך אתה ה' מקדש את‬
‫שמו ברבים"‪ .‬והטור בסימן מו כתב‪" :‬בא"י מקדש שמך ברבים ונתקנה‬
‫על פי הירושלמי"‪ .‬וכבר העירו על כך שלא נמצא הירושלמי הזה‪.‬‬
‫‪ 11‬תנא דבי אליהו‪ ,‬כא‬
‫‪ 11‬באו"ח סימן רכה הרמ"א פוסק שעל בר מצוה יש לברך ללא שם‬
‫ומלכות ברוך שפטרני מעונשו של זה‪ .‬הגר"א חולק ומביא ראיה‬
‫ממדרש רבה פרשת תולדות‪" :‬א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד‬
‫י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה"‪ .‬מכאן‬
‫נראה שהגר"א סובר שאפשר לברך ברכות שנמצאו במדרש‪ .‬אבל‬
‫ראייתו מהמדרש קצת דחוקה שכן הברכה כתובה במדרש ללא שם‬
‫ומלכות‪.‬‬
‫‪ 12‬שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן ד‬
‫והחוט השמיני מניחו ארוך כחצי זרת שבו קושר‬
‫את החוליות עד שישוה החוט לשאר החוטין‬
‫ומתחיל ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על‬
‫מצות ציצית‬
‫(שלח לך קיד‪ ,‬א)‬
‫אמנם‪ ,‬בתלמוד נחלקו האמוראים אם צריך לברך על‬
‫עשיית ציצית‪ ,‬ושם מובא נוסח שונה לברכה על הכנת‬
‫הציצית מהפסיקתא‪:‬‬
‫(בבלי מנחות מב‪ ,‬א)‬
‫יכול להיות שמקורו של הנוסח "על מצוות ציצית" הוא‬
‫כל אחד יודע‬
‫שלשיר יש‬
‫שני מרכיבים‪ :‬מילים ולחן‪ .‬אם כן‪ ,‬ננסה לבדוק את‬
‫המוסיקה שאנחנו שומעים ומנגנים לאור שני‬
‫מרכיבים אלו‪ .‬כולם יסכימו שאם התוכן שלילי‬
‫והלשון לא נקייה לא שייך לשמוע‪ .‬ההתלבטות‬
‫האמתית מתעוררת כאשר המילים לקוחות‬
‫מהתפילה או מתהילים‪ ,‬אבל המנגינה‬
‫מגיעה מעולם של תרבות מקולקלת‪ ,‬או‬
‫חוברה על ידי מלחין שאיננו כשר והגון‪,‬‬
‫בלשון המעטה‪ .‬במילים אחרות‪ :‬האם יש‬
‫גורמים נוספים‪ ,‬מלבד התוכן המילולי‪,‬‬
‫שמשפיעים על השיר ועל המאזין לו? האם אפשר‬
‫'לגייר' שיר על ידי החלפת המילים המקוריות בלבד?‬
‫זו שאלה מעשית מאוד‪ .‬שירי חתונות ולחנים‬
‫חסידיים חדשים מחוברים פעמים רבות לפי ביצוע‬
‫מקורי שמעולם לא היינו מנגנים בבית הכנסת‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אנשים רבים גם בני ישיבה רגילים לשמוע‬
‫נגינה של להקות‪ ,‬מקרוב ומרחוק‪ ,‬שכל אחד יודע‬
‫כמה פרוץ אורח חייהם של המנגנים בהן‪.‬‬
‫שאלה זו כבר הובאה לפני האחרונים‪ .‬בעל ה'מעשה‬
‫רוקח' אוסר לשיר את מילות התפילה בניגון של‬
‫נכרים‪ ,‬כיוון "שאפילו יהיה השיר מצד עצמו קדוש‪,‬‬
‫ניגון הנכרי שבו יפסידהו כי הכניס הטינופת במקום‬
‫הקדושה" (תפילה ח‪ ,‬ה) ‪ .‬בדרכו הולך גם הגר"ח פלאג'י‬
‫(כף החיים יג‪ ,‬ו) ‪ .‬כלומר‪ ,‬הניגון משמעותי לא פחות‬
‫מהמילים‪ .‬הניגון משפיע על הנפש ומעצב את‬
‫החשיבה של המאזין בהתאם למקורו‪ ,‬אם לטוב אם‬
‫למוטב‪ .‬יתר על כן אפילו אם המילים קדושות‪,‬‬
‫הניגון הטמא מתגבר ופוגם בהן‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הרב עובדיה מתאר באריכות כיצד בקהילות‬
‫שונות‪ ,‬ממזרח וממערב‪ ,‬היו רגילים לחבר פיוטים‬
‫על פי ניגונים של נכרים‪ .‬בתשובתו הוא מצדיק את‬
‫המנהג‪ ,‬ומוסיף שאם נחמיר כדברי ה'מעשה רוקח'‬
‫"לא שביק מר חיי לכל בריה‪ ,‬ופוק חזי מאי עמא‬
‫דבר" (יביע אומר ו‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫כמדומני‪ ,‬יש להסביר את ההיתר של הרב עובדיה‬
‫בכך שאפשר לסמוך על האינטואיציה של האומה‪.‬‬
‫אם ניגון נכרי התקבל באופן מובהק בקהילות רבות‬
‫מישראל‪ ,‬הוא כנראה שייך אלינו ולא צריך לחשוש‬
‫לו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם רוצים לעמוד ולהכניס פנימה‬
‫ניגון נכרי חדש‪ ,‬צריך לבדוק את הניגון היטב‪ .‬לשם‬
‫כך‪ ,‬דרושה רגישות גבוהה מבחינה מוסיקלית‬
‫ומבחינה רוחנית‪ .‬יש לשים לב איזה רגש הניגון‬
‫מעורר בשומע‪ ,‬איזו אווירה הוא יוצר‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬למרות שאין איסור הלכתי של ממש‬
‫בשמיעת ניגון נכרי‪ ,‬כדאי לנהוג בזה משנה זהירות‪.‬‬
‫העיקרון כי‬
‫מוזיקה אינה‬
‫אמצעי בידור ושחוק בעלמא‪ ,‬אלא יש לה ולאמנות ככלל תפקיד‬
‫בהשלמת הנפש והאדם‪ ,‬מקובל היום גם על הוגים דתיים‪ 1 .‬יש‬
‫שניות אינהרנטית ביהדות‪ ,‬בין חיבור לכלל המין האנושי‪ ,‬לבין מתן‬
‫יחס מיוחד לבני‪ -‬עמו‪ .‬גדולה האמנות שמחברת את האדם אל‬
‫מידותיו האנושיות‪ ,‬שהם שורש עבודת ה‪-‬ל‪ .‬מוזיקה שכל תכליתה‬
‫‪2‬‬
‫לבדר‪ ,‬יש להסתפק אם היא ראויה להאזנה כלל‪.‬‬
‫אחר שדיוננו הוסב אך על מוזיקה שיש בה תועלת‪,‬‬
‫עדיין יש להקשות ‪ -‬האמנם אין קפידא של שפה?‬
‫האם דל אוצר מנגינות ישראל שעלינו להתרוצץ‬
‫בשדות זרים? הלא וודאי יש קדימות לאמנות בשפתנו ובלשוננו‪.‬‬
‫ראיה לכך היא העדיפות להתפלל בלשון הקודש (שו"ע או"ח קא‪ ,‬יד)‪.‬‬
‫הרמב"ם (מורה נבוכים ג‪ ,‬ח) כותב שמה שנקראת העברית 'לשון‬
‫הקודש' הוא מצד תוכנה העדין‪ .‬מדבריו עולה שהתוכן‪ ,‬הקונטקסט‬
‫והסאבטקסט‪ ,‬הם הקריטריונים לסינון ולא המוצא‪ ,‬שהוא קריטריון‬
‫שרירותי (פירוש המשנה אבות א‪ ,‬טז) ‪ .‬גם אם תמצי לומר שבעברית יש‬
‫עוד מעלה‪ ,‬עדיין יש לענות שתי תשובות‪.‬‬
‫התשובה הראשונה טכנית‪ :‬אמת‪ ,‬יש עדיפות לתוכן ולשפה‬
‫עבריים‪ .‬אבל צמצום צריכת האמנות לכדי מה שנעשה בידי יהודים‬
‫ובסגנון יהודי‪ ,‬בהכרח יוריד מאיכות האמנות‪ ,‬שכן הכישרון אינו‬
‫דבק בעם ה' לבדו‪ ,‬אלא מחולק בשווה‪ .‬לא נוכל להגיע לאותה‬
‫עדינות הנפש ולאותו חיבור ליסוד האנושי שבנו‪ ,‬על ידי מוזיקה‬
‫‪3‬‬
‫שלנו בלבד‪ .‬עלינו לשמוע אמנות ממי שהלחינה‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬ישנה תשובה רעיונית‪ .‬הגמרא אומרת "לעולם אל ישאל‬
‫אדם צרכיו בלשון ארמי‪ ...‬חולה שאני" (בבלי שבת יב‪ ,‬ב)‪ .‬מסביר הרב‬
‫קוק (עין איה שם) ‪ :‬מעלת העברית נעוצה בהיותה שפתינו הלאומית‪.‬‬
‫ברור שהתכלית הסופית של עם ה' בעולם הוא איחוד האנושות‬
‫כולה תחת מלכות שמים‪ .‬אבל קשה לאדם לצאת מהעיסוק‬
‫בצרכיו ולכוון למטרה זו‪ .‬קל לו יותר להגיע למטרה על ידי דבקות‬
‫בעמו‪ ,‬ובפרט אם זהו עם המרים את דגל הצדק והחסד‪ ,‬ושעל ידי‬
‫הצלחתו תגיע גם התכלית הסופית‪.‬‬
‫אבל‪" ,‬חולה שאני" ‪ -‬הסכנה שישקע אדם בצרכי עצמו‪ ,‬קיימת רק‬
‫באדם שעסוק בחייו החומריים‪ .‬אבל מבקר חולה‪ ,‬וכל מי שעסוק‬
‫באלטרואיזם ובפילנתרופיה‪ ,‬אינו זקוק לכלי שרת זה‪ .‬האמנות היא‬
‫שפה בינלאומית‪ .‬היא מוציאה אותנו מהמציאות הקטנה שלנו‬
‫ומדבקת אותנו בדברים הכי בסיסיים‪ ,‬גולמיים ואורגנים שהם יסוד‬
‫הנפש האנושית של כולנו‪ .‬אם רוב היום עוסקים אנו בתורת‬
‫ישראל הייחודית‪ ,‬ובצדק‪ ,‬טוב שיש תחום קטן בחיינו שמאפשר‬
‫‪4‬‬
‫בכל‪-‬זאת להתחבר לצלם ה‪-‬לוהים שבו נוצרו בני האדם כולם‪.‬‬
‫‪ 1‬דוגמאות טיפוסיות לכך נמצאות בהקדמה לפאת השולחן לתלמיד הגר"א‪,‬‬
‫ובפרשנים על מלכים ב ג‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ 2‬גיטין ז‪ ,‬א‪ ,‬ועיין תר"י כא‪ ,‬ב בדפי הרי"ף‪ ,‬שאומר שאיסור שמיעת מוזיקה לא תלוי‬
‫בחורבן‪ ,‬וכן שו"ת הרמב"ם רכד‪ ,‬וראה פרק חמישי מחמישה פרקים‪ ,‬שמותר‬
‫לשמוע מוזיקה לצורך הנפש‪.‬‬
‫‪ 3‬פרפראזה על הרמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש‪ .‬וראה דברי הרב ליכטנשטיין‬
‫במבקשי פניך עמ' ‪ 91‬שרואה בעבודתו של המשורר ג'ון מילטון עניינים של‬
‫קדושה‪.‬‬
‫‪ 4‬וזו לפי דעתי משמעות "גדולה שיחתם של עבדי אבות מתורתם של בנים"‪ ,‬ושל‬
‫"דרך ארץ קדמה לתורה"‪.‬‬
‫שַׁ חַׁ ר יַׁגְ ֵלנִי ְמשַׁ נ ְִאי וְ אֹויְבִ י‬
‫מַׁ לְכּותֹו מַׁ לְכּות זָהָ ב ַׁוע ֲִדי‬
‫כַׁאֲ ִרי י ְִטרֹף פִ צְ עִ י ּוכְ ֵאבִ י‬
‫ְתפִ לָה ַׁאעְ ִתיר בְ עַׁ ד עַׁ ִמי ּובַׁ ע ֲִדי‬
‫עֵ ת צָ הֳ ָריִם דֹב י ְִט ֵלנִי‬
‫כ ְַׁספֹו ִסיגִ ים וְ עִ מֹו הַׁ ְש ָפל ִָתי‬
‫יחי לִפְ נֵי קֹונִי‬
‫שֵ נִית ֶא ְשפְֹך ִש ִ‬
‫ַׁאְך טֶ ֶרם ַׁי ֲע ֵננִי וְ ל ֹא י ְִשמַׁ ע ַׁזע ֲָק ִתי‬
‫עֶ ֶרב ַׁי ֲעלֶה וְ צָ פִ יר בַׁ ּגֹויִם יִזְ ַׁרח‬
‫עַׁ ד ֵאין‪ֵ -‬קץ ְי ֲענֶה וְ כַּׁיֹולֵדָ ה ֶאפְ עֶ ה‬
‫ּומלַׁחַׁ ץ נְחָ ְש ִתי וְ רֹב מַׁ כֹות פִ י יִצְ ַׁרח‬
‫ִ‬
‫ְל ָפנָיו ֶאזְ עָ ק עַׁ ד ָאנָה ֶא ְתעֶ ה‬
‫ּובְ חֹשֶ ְך וַׁאֲ ֵפלָה נֶשֶ ר י ְִד ֶאה‬
‫ּובִ כְ ָנפָיו מָ וֶת יָגֹון עֶ בְ ָרה וַׁחֲ רֹון‬
‫בַׁ בַׁ ְרזֶל ַׁיכֶה גַׁם ַׁיל ְֶאה‬
‫ּושפ ַָׁתי ֵריקֹות וְ ֵאין ִרצָ יֹון‬
‫ְ‬
‫ֵאלִי נ ְִקמַׁ ִתי מֵ הֶ ם ֶא ְדרֹש‬
‫ַּׁגלֵה חֶ ְרפ ָָתם וְ תֹחַׁ ל ְַׁתם ֵתבֹוש‬
‫ְתֹומים‬
‫נְשֵ יהֶ ם ַׁאלְמָ נֹות ּובְ נֵיהֶ ם י ִ‬
‫רֹומים‬
‫ּגֹואל עָ לּובִ ים הַׁ שֹמֵ עַׁ ִמ ְמ ִ‬
‫ֵ‬
‫שַׁ חַׁ ר ִיגְ ַׁא ֵלנִי עֹוטֶ ה סַׁ פִ ִירים‬
‫כִ י ָא ָתה ב ֶֹקר וְ גָלּות ַׁת ֲעבֹר‬
‫ְת ִהלָתֹו ְיז ְַׁמרּו בְ ָקעֹות וְ הָ ִרים‬
‫ְלעֻמָ ָתם י ְֹשבֵ י ְחלַׁח ּגֹוזָן וְ חָ בֹור‬
‫"גשם גשם משמים‬
‫קול המון‪ 1‬טיפות המים"‬
‫מזל שבית הישיבה חם ומרגיע‬
‫כי יורה השבו"שים מיהר והגיע‬
‫במוצ"ש רוח הייתה הרצאה ייחודית‬
‫אמציה סמקאי העביר על כלכלה יהודית‬
‫בשיעור הכללי נפתרה לעיננו חידה‬
‫הרב ליפשיץ העביר על מחליף פרה בחמור‬
‫‪3‬‬
‫וילדה‬
‫חגי תשרי עברו ומאחורינו את חשוון נשאיר‬
‫אך האומנם במסיבת ראש חודש לא נותר מה‬
‫לשיר?!‬
‫במסיבת ראש חודש כבר היו סופגניות‬
‫מקווים שלא שכחתם להביא חנוכיות‬
‫בסדר הפסקת צהריים עד המנחה‬
‫נוכחות מרשימה‪ ,‬לא הייתה כלל מבוכה‬
‫ביקורת מהצבא הופיעה בלאט‬
‫מקווה שלא שכחתם להביא את השל"ת‬
‫במסיבת המאה של עזים בקדושה‬
‫פלאפון מוגן זו נורמה ולא בושה‬
‫אם עוד לא התקנת‪ ,‬קדימה אחת ושתיים‬
‫שנזכה לראותך במסיבת המאתיים‬
‫לא משנה תורתו אומנותו או של"ת‬
‫בבוקר ובערב יש לעמול על הסלט‬
‫רפורמה במטבח‪ ,‬שלא תגיד שלא טרי‬
‫הופכים את האוכל בישיבה ליותר בריא‬
‫נאחל מזל טוב לתלמידנו היקר שמתארס‬
‫וכן לא נשכח את מי שמתגייס‬
‫מזל טוב לנתן גולדשטיין (ה) שהתארס עם‬
‫מרים‬
‫ולערן פרידמן (ב) ואיתי שווד (א) שהתגייסו‬
‫לחיל הים‬
‫קשה מנשוא העלמותו של חברינו היקר‬
‫לוח המודעות‪ ,‬שאת סיבת נפילתו איש עוד לא‬
‫חקר‬
‫המודעה עוד תלויה על קיר לזיכרון ולאות‬
‫‪2‬‬
‫"ישוב ויתלה לו לוח המודעות"‬
‫‪ 1‬בכ"י "כל היום" וליתא‬
‫‪ 2‬מתוך הקינה על לוח המודעות‪ ,‬נועם אריאל‪ ,‬פינת הקפה‬
‫נשאלתי מדוע איני מכניס הגות עצמית‬
‫אז הינה לפניכם‪ ,‬הצצה חד פעמית‪:‬‬
‫בעודי מחפש אחר מי יהיה לי לאחרית‬
‫תמה לה שנה של חידושים ומחאה ציורית‬
‫גם אם במרוצת הזמן לפעמים היה קצר‬
‫ולפעמים צונזר‬
‫הייתה לי הפינה להיכנס לישיבה ולא להיות בה‬
‫זר‬
‫השתדלתי להעלות חיוך על פני כל קורא‬
‫ואאחל למחליפי ברכה והצלחה מאת הבורא‬
‫‪//------------//‬‬
‫בהכנת פינה זו השתתף עידו שינמן באופן חד‬
‫פעמי‬
‫‪4‬‬
‫עד שאיתי ימצא את המחליף הרשמי‬
‫(עידו)‬
‫תלחצו עליו טיפה והוא לא יעשה בעיות‬
‫אולי בסוף הוא גם יעשה הסדר ולא ידבר‬
‫שטויות‬
‫(איתי)‬
‫‪ 3‬לצורך הבהרה‪ :‬המרא קמא לא החליף את הפרה בחמור וילדה‬
‫אלא החליף פרה בחמור וילדה ודו"ק‬
‫‪ 4‬נפתחה תחרות‪ ,‬להגשת מועמדות (הערה של עידו‪ ,‬מצדי‬
‫תתעלמו ‪ -‬איתי)‪.‬‬
:
:

:
:
:


: