החורף כבר בעיצומו וימי החנוכה הולכים וקרבים, נושאים עמהם את הדי הניצחו
החורף כבר בעיצומו וימי החנוכה הולכים וקרבים,
נושאים עמהם את הדי הניצחון המפואר מן העבר יחד
עם שאלת זהותנו התרבותית בהווה .גבורת המקבים
עמדה לנגד עיניהם של ההוגים הציונים במאה
הקודמת .ממרחק הזמן והמקום הם השקיפו בהערצה
היהודים בני העולם המודרני אל עמידתם האיתנה של
בני חשמונאי ועל ניצחונם התרבותי ,משם שאבו
עצמות ונחישות לפעול את המהלך ההיסטורי האדיר
של תחייתנו הלאומית.
כיום אנו נדרשים מחדש לשאול את עצמנו מי אנחנו,
כיצד המטען ההיסטורי והערכי שאנו נושאים מזה דורי
דורות יכול להפוך רלוונטי עבורנו בזמן הזה .האם אנו
רואים לנגד עינינו בראש ובראשונה את גבורתם
הצבאית של המקבים ,את המאבק התרבותי נגד
ההלניזם או אולי דווקא את חידוש העבודה וטיהור
המקדש?
אף על פי שמצוות נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ,
רמז יש בה גם כלפי הבית פנימה .יש בכוחם של
הנרות לשפוך אור חדש על סוגיות ישנות ,לעורר אותנו
לברר באומץ כיצד נוכל להדליק את האש בלבבות -
אילו הלכי תרבות הם כאותו עיטרן שריחו רע ואין
מדליקין בו ,ומאין יימצא לנו פך שמן טהור להאיר את
דרכנו .אלו פתילות ושמנים כשרים להדלקה ,ומאידך
איזו אידאולוגיה אמרו חכמים שאם כבתה אין זקוק
לה.
בעלון נדרשו הכותבים לסוגיות שונות הקשורות
בתרבות ,תוך התייחסות למגוון גורמים המעצבים את
האווירה סביבנו ,ואת אורח חיינו כפרטים וכחברה.
בנוסף ,בעלון הנוכחי ממשיכה סדרת המאמרים
העוסקת בשאלה מדוע ללמוד עיון ,והפעם כותב ר'
יואב פלדמן.
שבת שלום,
st
עומדים אנו בפתח ימי החנוכה .פנים רבות לחג החנוכה,
ואך טבעי הוא שכל דור מזהה את עצמו ומאבקיו בראי
חג החנוכה .בדורות בהם פרחה ההשכלה ,זיהו חכמי
הדור בחג החנוכה את המאבק שבין התורה ובין
הפילוסופיה היוונית .בדורות של שעבוד לאומי ,זיהו בחג
החנוכה את המאבק לעצמאות מדינית ושלטונית .בדור
המאבקים ההרואיים של קום המדינה ,זיהו בחג החנוכה
את ניצחון המעטים על הרבים ,ניצחון רוח הגבורה
היהודית על עוצמת הנשק והטכנולוגיה היוונית .ובדורנו
אנו ,מזוה ה חג החנוכה יותר מכל ִע ם המלחמ ה
התרבותית -המאבק בין תרבות ישראל לבין תרבות יוון.
אין מדובר עוד על מאבק עם פילוסופיה יוונית ,טכנולוגיה
יוונית או שלטון יווני ,המאבק הוא עם הזמר היווני.
מהדמויות הקשות והטראגיות שבחכמי
ישראל ,אם לא הטראגית שבהן ,היא דמותו
של אלישע בן אבויה' ,אחר' .העובדה שאחד
מגדולי תלמידי רבי עקיבא "יצא לתרבות
רעה" (בבלי חגיגה טו ,א) היא תופעה שדורשת
הבנה והסברה .דורשת הבנה לכוחה של
התורה והחיסון שהיא מעניקה לאדם ,הבנה
לסיבות ולגורמים ליציאתו לתרבות רעה,
והבנה לתוצאות וההשלכות שלה על תלמידיו
ועל תורתו .סיבות רבות ונימוקים רבים נאמרו בחז"ל
לחידה זו .הגמרא בחגיגה (טו ,ב) שואלת" :אחר מאי?"
ומסביר רש"י" :מפני מה בא לידי כך ,ולא הגינה תורתו
עליו?" ועונה הגמרא" :זמר יווני לא פסק מפומיה" .מהו
"זמר יווני"? מדוע חיבורו של 'אחר' לזמר היווני הוביל
אותו הרחק אל מחוץ למחנה? דברי רש"י במקום "והיה
לו להניח בשביל חורבן הבית" אינם ברורים .כבר תמה
המהרש"א על דבריו של רש"י ,שאם הסיבה היא החורבן
היה צריך לומר שזמר לא פסק מפיו ,שהרי לעניין החורבן
מה לי זמר יווני ומה לי זמר אחר .משום כך מסביר
המהרש"א" :ונראה דנקט זמר יונית דהיה בו מינות בזמר
גופיה" .וכי אלישע בן אבויה לא נתן ליבו לכך שהזמר
שהוא שר מכיל מינות? ככל הנראה לא ,או שחשב שהוא
חזק ממנה .זוהי כוחה של תרבות .פעמים רבות מבלי
משים אנחנו צורכים מוצרי תרבות שונים ,שיסודם אינו
בקודש ,ואינם מובילים לקודש ,ובכך מוציאים את עצמנו
לתרבות רעה.
ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם
של בני האדם" 1 .יש כאן דגש משמעותי ,שלמרות
פשטותו ,לא תמיד עומד לנגד עינינו .התרבות היא אוסף
התנהגויות שנובעות מערכים ,אמונות ותפיסות עולם.
מאחורי כל תוצר תרבותי עומד עולם רוחני ממנו הוא
נוצר .זו הבעיה המהותית עם הזמר היווני -הזמר היווני
אינו רק שירה אוניברסלית ,אינו רק תרבות כלל עולמית,
ששירתו הופכת את האדם להיות אחד מהכפר הגלובלי,
מחובר ,מעודכן ורלוונטי ,אלא זמר יווני יסודו ב"ערכים
אמונות ותפיסות עולם" .כאשר האדם שר את הזמר
היווני ,הוא לאט לאט קונה שביתה בליבו ובנשמתו לכל
אותם העולמות שמהם נוצר הזמר היווני.
הזמר היווני מסוכן הרבה יותר מהחכמה היוונית .הנזקים
לטווח הארוך שגורמים הלכי רוח תרבותיים ומסרים
נסתרים שקיימים בסדרות טלוויזיה ,עיתונים ,סרטים,
ספרות ודומיהם ,חמורים הרבה יותר מדברים שמסומנים
כאסורים וכמסוכנים .אדם שנכשל רחמנא ליצלן
במראות אסורים ,יודע שהוא חטא .הוא מתמודד עם
החטא ,הוא יודע מה האסור ומה המותר ,הוא
יודע מה הוא טוב ומה הוא רע ,למרות
הכישלון .אבל אצל אדם שקורא ספר ,נוצרת
פעמים רבות הזדהות עם הגיבור ,שעשוי
להיות בלתי מוסרי ומונע ממניעים שליליים.
מושגי הטוב והרע מטשטשים ,ואט אט קונים
שביתה בליבו מכלול "הערכים האמונות
ותפיסות העולם" שאיתם נאבק אך אמש
בלהט דתי.
מאידך גיסא לא כל זמר הוא זמר יווני:
וזה הזמר שאומרין מושכי הספינות שהן ניגדי,
וזמר רועי הבקר שאינון בקרי ,אינן משירות של
ישראל ,ואף על פי כן התירו רב הונא ,שחקר וראה
כי לא היו בו דברי גידופין ולא דברים מכוערים,
ויש בו עזרה ומסעד למושכין ולרועים .אבל זמר
של בורסיים חקר כי היו בו דברים מכוערין ואסרו
(תשובות הגאונים ,הרכבי ,סי' ס)
ברור הוא שיש הרבה טוב באוצרות הרוח העולמיים
הכלליים .יש לשון יוונית ,ויש חכמה בגויים ,ויש יפיפיותו
של יפת ,אבל יש גם זמר יווני.
ומכאן אלינו .היחס אל התרבות הוא מאתגר .מחד גיסא,
אנחנו חייבים לגדל אנשים רחבי דעה ,אנשים שמסוגלים
לאצור בקרבם ולקנות את כל הטוב היפה והמועיל שיש
באנושות כולה ,ומאידך גיסא ,להצליח לסנן ולהקיא את
כל השלילי ,הבעייתי והמושחת שקיים בעולם זה.
ההתמודדות מחייבת אותנו במספר דברים:
זהו הקושי העצום שמצוי בחיים בתוך החברה המודרנית.
תהליכי הגלובליזציה והזמינות הטוטאלית הפכו כל אדם
להיות מחובר ומקושר ברצונו ובעל כורחו לעולם הכללי.
ועולם זה -מורכב הוא .מחד גיסא ,יש בו הרבה טוב יפה
ומועיל ,ומאידך גיסא ,כמה רוע ,רשעות ,יצריות וקלקול
מצוי בו.
הבנה -הבנה שמאחורי כל תוצר תרבות עומד עולם של
אמונות ,ערכים ותפיסות עולם שממנו הוא נובע .פעמים
רבות הוא גם ממומן בידי בעלי אינטרסים כלכליים,
חברתיים או פוליטיים.
מהי תרבות? "תרבות היא מכלול הערכים ,האמונות
1מתוך ויקיפדיה .העובדה שבחרתי בערך ויקיפדי היא גופה הדגמה
מכוונת להשפעה תרבותית ,חיובית לדעתי.
עמקות -היכולת לנתח ולבחון בדרך עמוקה ואמתית את
התרבות ומרכיביה .לא להיות מושפע מעטיפות חיצוניות,
ולא מדעות קנאיות קדומות.
אומץ -לא לאמץ כל דבר .לא לכל דבר ששם "תרבות"
עליו יש להתייחס ביראת קודש ,וצריך אומץ לדחות
ולהרחיק כל שאינו ראוי .ומצד שני ,אומץ לדעת לקבל
ולאמץ דברים חיוביים וטובים ,למרות שאין יסודם בבית
המדרש.
יצירה -פיתוח של יצירה תרבותית מבית המדרש.
תרבות שמאחוריה עומדים עולם הערכים ,המוסר והרוח
של בית המדרש .תוצרי תרבות שיהוו אלטרנטיבה ראויה
ואיכותית ,ויוסיפו קדושה ומוסר בעולם.
יש כאן דואליות .קל הרבה יותר לחיות בעולם של שחור
ולבן ,שבו יש רק טוב ורע .קשה הרבה יותר לחיות בעולם
שיש בו גוונים ,ואדם צריך לברור את הטוב מתוך הרע.
השאלה שכל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו היא עד
כמה הוא אמיתי .מה היחס בין החיבור שלו לעולם
הקודש מול התרבות החיצונית .עד כמה הוא סוגד
לתרבות שבחוץ ,ועד כמה הוא ביקורתי ,בוחן ומסנן את
התרבות הכללית שמסביבו ,ומאידך מכיר בערך של
עולם הערכים ,המוסר ותפיסות העולם של בית המדרש.
ומעל לכל אלו פיתוח והעצמה של יראת שמים .הגמרא
בה פתחנו ממשיכה ואומרת" :שאל נימוס הגרדי את רבי
מאיר :כל עמר דנחית ליורה סליק? אמר ליה :כל מאן
דהוה נקי אגב אימיה -סליק ,כל דלא הוה נקי אגב אימיה
לא סליק" -מהו הקשר? מה טוען נימוס הגרדי ומהעונה לו ר' מאיר ,תלמידו המובהק של 'אחר'? מסביר
רש"י ששאלתו של נימוס הייתה ,האם כל צמר שנכנס
ליורה עולה לו צבעו? דהיינו האם כל מי שלומד תורה
התורה מגנה עליו .נראה שיש כאן התרסה קלה ביחס
לר' מאיר ורבו ,אלישע בן אבויה; ועונה לו ר' מאיר" :כל
דנקי אגב אימיה" -שלא נתלכלך בגיזה -עולה לו צבעו.
כלומר ,כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו -עולה לו.
היראה צריכה לקדום לחכמה .אדם יכול להיות גאון,
פלפלן ,למדן עצום ,בעל השכלה רחבה ועצומה ,ואפילו
ללמד תלמידים ,אבל אם אין יראתו קודמת לחכמתו ,הוא
עלול להיות ל'אחר' .ואם יראתו קודמת לחכמתו ,התורה
תגן עליו ,הן מפני החכמה היוונית והן מפני הזמר היווני,
ותוביל אותו בדרך העולה בית -ל.
לגלח .רבי יודה כדעתיה ,דרבי יודה אמר :אסור
לפרש לים הגדול.
(ירושלמי מועד קטן ג ,א)
תזכורת :בעלון הקודם הצגתי את מחלוקת חכמים ורבי
יהודה 1בשאלה האם מותר לאדם שבא ממדינת הים,
להתגלח ולכבס בגדים בחול המועד .כמו כן הראתי
שרבא מצמצם את מחלוקתם למקרה שבו האדם יוצא
להרווחה .לשיטתו כולם מסכימים שלאדם היוצא לטיול
אין היתרים אלו ,ואילו לאדם היוצא לצורך קיומי יש
היתרים אלו .הראשונים חלוקים בשאלה האם דין 'הבא
ממדינת הים' שייך על כל 'דרך רחוקה' או דווקא ב'יוצא
מארץ ישראל לחוץ לארץ'.
הבאתי את הירושלמי האומר שלכהן מותר להיטמא
ולצאת לחוץ לארץ לצורך דיני ממונות ונפשות ,קידוש
החודש ועיבור השנה ,הצלת רכוש מהגויים ,תלמוד תורה,
נשיאת אישה וכיבוד הורים .כמו כן ,ראינו כי לכהן מותר
להיטמא לצורך דברים ערכיים כמו ראיית מלכים.
הפעם ,דרך הסוגיה בירושלמי המקבילה לבבלי ,אברר
את היחס המיוחד הקיים לפי הירושלמי בין היתרי יציאה
לחוץ לארץ לכהן לבין היתריו להיטמא .כמו כן אברר את
היחס המיוחד בין היתרי יציאה לחוץ לארץ לכהן לבין אלו
של ישראל.
הבא ממדינת הים בתלמוד הירושלמי
הירושלמי בפתיחת הסוגיא מציין שרבי יהודה חולק על
המשנה:
פרשני הירושלמי התחבטו בשאלה איפה אמר רבי יהודה
שאסור לפרש לים הגדול ומה ההקשר לסוגייתנו .הם
העלו פתרונות שונים ואני אציע פתרון בכיוון אחר.
לעניות דעתי מדובר במשפט המקביל לבבלי" :דתניא :ר'
יהודה אומר :הבא ממדינת הים לא יגלח ,מפני שיצא
שלא ברשות" 2 .מלשון הירושלמי משתמע שרבי יהודה
סובר שיש איסור לצאת למדינת הים ,ולכן אין לאדם הבא
ממדינת הים את ההיתרים שמנינו לעיל .לכאורה מכאן
יש ראיה לדעת הראשונים שסברו שהדיון מוסב על
היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ ולא על היוצא לדרך
רחוקה.
יחד עם זאת ,הירושלמי לא מביא את העמדתו של רבא
למשנה .לכן כרגע ישנן ארבע אפשרויות בפירוש הסוגיא:
.1הירושלמי מקבל את ההעמדה של רבא .לכן רבי יהודה
וחכמים חלוקים במקרה של 'היוצא להרווחה' .שניהם
אוסרים לצאת לטיול לחוץ לארץ אבל מתירים לצורך
קיומי .בכיוון זה פרשו 'קרבן העדה' וה'פני משה'.
. 2הירושלמי לא מעמיד אף העמדה במחלוקת התנאים.
לכן רבי יהודה אוסר לצאת מהארץ לחוץ לארץ בכל
מקרה ,אך חכמים מתירים לצאת בכל מקרה.
. 3מחלוקת התנאים עוסקת ב'יוצא לצורך מזונות' (ואולי
אף לצורך רווחה) ,אך כולם אוסרים לצאת לטיול.
תני בשם רבי יודה :הבא ממדינת הים אסור לו
1בבלי מועד קטן יד ,א
2בבלי שם ,שם
.4מחלוקת התנאים עוסקת ב'יוצא לצורך טיול' (ואולי אף
לצורך רווחה) ,אך כולם מתירים לצאת לצורך מזונות.
שעה (על מנת לחזור לארץ) ,הוא לא מבדיל בין כהן לבין
ישראל!
הירושלמי מסיק ממחלוקת התנאים את המסקנה
הבאה:
נראה לעניות דעתי לתרץ כך :לגבי השאלה הראשונה ,יש
לשים לב כי ייבום וחליצה אינם מופיעים ברשימת
המצוות שלהן הותר לכהן לצאת במסכת נזיר 8,וממילא
מובנת הסיבה שר' חנינה אסר לאותו כהן לצאת לייבם
את אשת אחיו .באשר לשאלה השנייה ,נראה כי אם
במקרה השואל היה ישראל ר' חנינה היה מתיר לו לצאת
לחוץ לארץ ,משום שהיה יוצא לדבר מצווה למרות
שביציאה זו בוגד הוא במולדת .אבל מכיוון שבמקרה
שלנו מדובר בכהן מצטרפים שני השיקולים לאסור את
היציאה :טומאת כהן ויציאה לחוץ לארץ .הרי
שקיבלנו מדרגה נוספת בה מותר לצאת רק
לכמות מצומצמת של מצוות המופיעה
במסכת נזיר ,אשר יבום וחליצה אינן כלולות
בה.
מעתה :כהן שיצא חוץ לארץ ,הואיל ויצא שלא
ברצון חכמים -יהא אסור לו לגלח
(שם)
הגר"א מסיק מהירושלמי הזה ומסיפוריו בהמשך:
"משמע בירוש' דאין איסור לצאת לח"ל אלא בכהן דוקא"
משום טומאת ארץ העמים ותו לא .על פי הבנתי את
3
אמרת ר' יהודה "אסור לפרש לים הגדול",
נראה לומר שהגר"א מבין שרבי יהודה אוסר
באופן גורף יציאה לחוץ לארץ גם לישראל וגם
לכהן ,ואילו חכמים מתירים לישראל לצאת
בכל מצב ולכהן רק במקרים מסוימים מותר
לצאת לחוץ לארץ.
4
מנגד ,הרא"ש גרס בירושלמי "מעתה כיון
שיצא חוצה לארץ יהא אסור לגלח" .לשיטתו
הירושלמי קיבל את העמדת רבא ,ולכן רבי
יהודה אוסר לצאת לחוץ לארץ גם ביוצא
לרווחה ,וחכמים אוסרים רק ביוצא לטייל 5 .על אף
שהמעשים שבהמשך הירושלמי יעסקו בכהנים ,לשיטת
הרא"ש מדובר בדוגמאות הרלוונטיות גם לישראל.
ארצה לפלס דרך המגשרת בין השיטות באמצעות
המעשה הראשון המתואר בירושלמי:
חד כהן אתא לגבי ר' חנינה .א"ל :מהו לצאת לצור
לעשות דבר מצוה -לחלוץ או לייבם? אמ' ליה:
אחיו של אותו האיש יצא -ברוך המקום שנגפו,
ואת מבקש לעשות כיוצא בו? אית דבעי מימר:
הכין אמר ליה :אחיו של אותו האיש הניח חיק
אמו וחיבק חיק נכריה -וברוך שנגפו ,ואת מבקש
לעשות כיוצא בו?
(ירושלמי מועד קטן ג ,ט)
st
דברי הירושלמי קשים .דבר ראשון ,כיצד הירושלמי אוסר
יציאה לחוץ לארץ למרות שיציאה זו לצורך מצווה ,והרי
זה סותר את האמור במסכת נזיר? דבר שני ,הירושלמי
מדבר בכהן ולא בישראל 6,לכן הייתי מצפה שרבי חנינה
יאסור על הכהן הזה לצאת לצור מטעמים של איסור
טומאה לכהן ולא משום "שאחיו של אותו האיש יצא" ,או
כפי שניסח זאת הבבלי " :אחיו נשא כותית ומת" 7.מלבד
היות נימוק זה רלוונטי בין בבגידה בארצו-מולדתו לחיי
עולם (שלא על מנת לחזור לארץ) בין בבגידה בה לחיי
3הגר"א הבין אמרה זו קצת אחרת (עיין שם) ,אך אסביר את שיטת
הגר"א לפי הניתוח שלי את הירושלמי.
4וראה באור פניך למו"ר הרב סבתו ,עמ' ,286שגרסה זו לא נמצאה
בגניזה.
5על אף שזו כוונת הרא"ש במסקנת הירושלמי ,הוא ציין שלפני
המשפט "אלא מעתה כיון" ההוא אמינא הייתה שמחלוקת רבי יהודה
וחכמים היא גורפת ולא נתקבלה העמדת רבא.
6וזאת בניגוד לבבלי (כתובות קיא ,א) המספר במכוון סיפור זה בשם
'ההוא גברא' ולא מגדיר אותו דווקא ככהן.
7כתובות שם ,שם
אם כן ,יש לנו שלוש מדרגות )1 :איסור
טומאה לכהן -מותרת לכל דבר ערכי)2 .
ישראל היוצא לחוץ לארץ -מותרת לכל דבר
מצווה )3 .כהן היוצא לחוץ לארץ -מותרת
לרשימת המצוות המופיעה בירושלמי נזיר.
היתר יציאה לפרנסה
המשך הירושלמי במועד קטן מלמד אותנו שקיים הבדל
בין כהן לישראל גם ביציאה לצורך פרנסה:
שמעון בר בא אתא לגבי רבי חנינה .אמר ליה:
כתוב לי חדא איגרא דאיקר ניפוק לפרנסתי
לארעא ברייתא .אמר לו :למחר אני הולך אצל
אבותיך ,יהו אומרים לי :נטיעה אחת של חמדה
שהיתה לנו בארץ ישר' התרתה לה לצאת לחוץ
לארץ?
(שם)
מסופר על האמורא רב שמן בר אבא הכהן ש"הוה בקי
במרגילתא בכל מילי'" 9,כלומר היה יהלומן ,אך בכל זאת,
"ולא הוה ליה עיגיל מיכלי" -לא היה לו לאכול אפילו ככר
לחם 11 .למרות זאת ,כאשר ביקש מרבי חנינה שיתיר לו
להיטמא ולצאת לחוץ לארץ לזמן-מה ,רבי חנינה לא
נענה לבקשתו מטעמים של ישוב הארץ ,נימוק אשר
שייך גם לישראל.
כדי להבין את החלוקה בגדרי היציאה לחוץ לארץ בין כהן
לישראל ,אעמת סוגיה זו עם שני מקורות נוספים.
ראשית ,ברבות הימים ,רב שמן אכן קיבל היתר זמני
לצאת לחוץ לארץ ,כמאמר הבבלי" :דאמר ליה רבי יוחנן
לרב שמן :הרי אתה ברשותנו (=תוכל להורות הלכה
בהיותך בחוץ לארץ) ,עד שתבא אצלנו" (סנהדרין ה ,ב).
8אין דומה יבום ,שמטרתו היא שמירת התא המשפחתי הפרטי -
"ולא ימחה שמו (של אחיו המת) מישראל" (דברים כה ,ו) ,לנשיאת
אשה ,אשר מטרתה היא בניית העולם " -לא תהו בראה לשבת
יצרה" (ישעיה מה ,יח).
9בבלי כתובות כג ,א
11ירושלמי בכורים ג ,ג
גם אם יהיה מקום לטעון שרב שמן לא קיבל את ההיתר
מרבי יוחנן משום פרנסה ,הרי שלרבי חיא בר אבא הכהן,
אשר עבר סיפור חיים דומה לרב שמן בר אבא ,היה היתר
זמני לצאת לחוץ לארץ לצורך פרנסה:
ר' חייה בר בא אתא לגבי רבי לעזר .אמר ליה:
פייס לי לרבי יודן נשייא דיכתוב לי חדא איגרא
דאיקר ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא .פייסיה,
וכתב ליה :הרי שילחנו אליכם אדם גדול ,שלוחינו
וכיוצא בנו עד שהוא מגיע אצלינו .ר' חזקיה ר'
דוסתי ר' אבא בר זמינא ומטו בה משמיה דר'
דוסתי סבא :הכין כתב ליה :הרי שילחנו לכם אדם
גדול ,ומה הוא גדולתו? שאינו בוש לומר לא
שמעתי
(ירושלמי חגיגה א ,ח)
אם כן ,מדוע נאסר על רב שמן בר אבא
(לפחות בהתחלה) לצאת לחוץ לארץ לצורך
פרנסה ,ואילו לרבי חייא בר אבא הותר?
אנסה לתרץ בשני כיוונים ,אשר מהם נראה
את ההבדל בהיתר לצורך פרנסה בין כהן
לישראל:
א .מאחר שרב שמן בר אבא היה יהלומן ,רבי
חנינה חשב שתהיה לו דרך להתפרנס בצורה סבירה
בארץ ,וממילא יציאתו לחוץ לארץ היא לצורך הרווחה
ונאסרה .כאשר רבי יוחנן נוכח לדעת כי רב שמן בר אבא
לא מצליח להתפרנס בארץ 11,התיר לו לצאת לחוץ לארץ
לצורך מזונות.
במקרה של רבי חייא בר אבא לא ידוע לנו שהוא עסק
במקצוע חשוב ,וממילא ניתן להניח שכאשר קיבל היתר
לצאת לפרנסה ,הוא קיבל היתר לצורך מזונות.
לפי הבנה זו ,בעוד שלישראל מותר לצאת באופן זמני
לחוץ לארץ לצורך הרווחה ,הרי שלכהן מותר לצאת רק
12
לצורך מזונות.
ב .בעוד שקיים היתר זמני לצאת מהארץ לצורך מזונות,
בתלמוד הבבלי מופיע היתר של רבי יוחנן לעזוב את
הארץ באופן מוחלט 13,כאשר המצב הכלכלי חמור יותר,
ולא ניתן להשיג כסף לקנות מאומה ,גם אם מחירי האוכל
זולים:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן :לא שנו אלא
מעות בזול ופירות ביוקר ,אבל מעות ביוקר ,אפי'
עמדו ארבע סאין בסלע -יוצאין
כמו כן ,רבי יוחנן מספר שהייתה תקופה בחייו בה בעיה
זו שררה בארץ ישראל:
" 11והוה רבי יוחנן קרי עלוי" :וגם לא לחכמים לחם" (קהלת ט,
יא)" (ירושלמי בכורים ג ,ג)
12הסבר זה מסתדר עם הגישה לפיה הירושלמי קיבל את רבא
הסובר כי מחלוקת רבי יהודה וחכמים נוגעת רק ליציאה לצורך
הרווחה ולא גם לצורך מזונות ,משום שחכמים המתירים לישראל
לצאת להרווחה (בניגוד לרבי יהודה) אוסרים זאת לכהן.
13לפחות על-פי הבנת הרמב"ם (הלכות מלכים ה ,ט)
דאמר ר' יוחנן :נהירנא כד הוו קיימין ארבע סאין
בסלע ,והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר
(בבא בתרא צא ,ב)
אם כן ,ניתן לומר שכאשר רב שמן בר אבא ביקש מרבי
חנינה לצאת לחוץ לארץ ,היה ניתן בארץ ישראל להשיג
כסף בכמות סבירה לקנות דבר מה (על אף שעבורו זו
הייתה יציאה לצורך מזונות) ,ולכן רבי חנינה לא התיר לו.
כאשר ביקש זאת מרבי יוחנן ,וכמו כן כאשר רבי חייא בר
אבא ביקש מ'רבי יהודה נשיאה' לצאת לחוץ לארץ ,לא
היה ניתן להשיג כסף לקנות מאומה .על כן ,הם קיבלו
היתר לצאת לחוץ לארץ ,אך מאחר והיו כהנים ,לא היה
להם היתר קבוע אלא רק זמני.
לפי הבנה זו ,לישראל מותר לצאת מהארץ באופן זמני
לצורך מזונות ולכהן אסור .ההיתר של ישראל
לצאת באופן קבוע ,הוא רק כאשר ישנה
בעיה כלכלית -ציבורית קשה ,ואילו לכהן
14
מותר אז לצאת רק באופן זמני.
~~~
המסלולים המקובלים בהבנת התלמוד
הבבלי הם שדיני יציאת כהן לחוץ לארץ
שקולים לדיני יציאת ישראל לחוץ לארץ,
וממילא לשניהם מותר לצאת רק לצורך מצווה .או שדיני
יציאת כהן לחוץ לארץ שקולים לדיני איסור טומאה לכהן
(ושניהם מותרים לכל דבר ערכי) ,וממילא לחלק
מהשיטות מותר לישראל לצאת לחוץ לארץ לזמן-מה גם
לטיול.
להבנתי את הירושלמי ישנן שלוש מדרגות )1 :טומאת
כהן -הותרה לכל דבר ערכי )2 .יציאת ישראל לחוץ לארץ
הותרה לדבר מצווה ולפרנסה בתנאים מקלים )3 .יציאתכהן לחוץ לארץ -הותרה רק לרשימת המצוות המוזכרות
במסכת נזיר ולפרנסה בתנאים מחמירים.
אפשר לומר ,כי הירושלמי מלמדנו דבר חדש :אין השלם
שווה לסך חלקיו ,כפי שלמדנו בבבלי ,אלא השלם גדול
מסך חלקיו.
אודה למורנו ראש הישיבה
על שהכניסני בצל ישיבתו בחיבה
לרה"י הרב שילת ולרה"י הרב סבתו
ואהבתו
֫
אשר נטעו בלבי יראת ה'
אודה לר"מים ,חצר"מים ,וגם לתלמידים
ויהי רצון שנראה ְּב ָקרוֺ ב ִּב ְּקרוֺ ב התמידים
(החמצנו עד כה 29,,81למעוניינים)...
14הסבר זה מסתדר עם הגישה לפיה רבי יהודה וחכמים אוסרים
כליל יציאה לצורך הרווחה ,וכל מחלוקתם היא ביציאה לצורך מזונות:
רבי יהודה אוסר בישראל וחכמים מתירים בישראל ואוסרים בכהן.
’
הלימוד המרכזי בעולם הישיבות הוא לימוד הגמרא,
בדגש מרכזי על הלימוד בעיון .רבים שואלים במה מועיל
לימוד העיון ,שהרי לא תמיד הלימוד מגיע להלכה או
להשלכות מעשיות שונות ,ודווקא המסכתות הישיבתיות
בדרך כלל פחות מעשיות .שאלה נוספת העולה בקרב
הלומדים היא במה תורם לימוד הגמרא בעיון ליראת
שמים של הלומד ולבניין אישיותו.
בלימודים אקדמאים או בפרנסה .החלק בתורה של
לימוד בעיון יכול להתקיים רק בישיבה ולא במוסדות
האחרים (ובאמת ,בהרבה מוסדות אקדמאים לומדים
במקביל גם לימודי רבנות ,אך פחות נפוץ שם הלימוד
בעיון) .אם אדם לא ילמד בעיון בישיבה ,קשה יהיה לו
להשלים לימוד זה בזמנים אחרים ,ובכך נגרע חלק
משמעותי מלימוד התורה.
בקשר לשאלה השנייה בדבר תרומת לימוד העיון ליראת
שמים ולבניין האישיות ,ניתן לומר כמה הסברים .אני
מאמין בדברי חז"ל שלימוד התורה מעדן את נפשו של
האדם ,גם אם הוא לא חש זאת .יש סגולה בלימוד התורה
הפועלת על האדם ומזככת את נפשו ,כדברי הגמרא -
תורה "מגנא ומצלא" (בבלי סוטה כא ,א).
בק ש ר לש א ל ה הר א ש ו נ ה ,א מ נ ם ל י מ ו ד ה ג מ ר א
במסכתות הישיבתיות לא תמיד מגיע להלכה
למעשה ,אך הוא תורם ליכולת של האדם
להרגיש חלק אינטגרלי מן הלימוד .הלימוד
הסברתי המצוי בסדר נשים ונזיקין מגרה את
הלומד להביע דעה ,להתמודד ולהתווכח על
הנושא .בכך התורה הופכת לתורת חיים.
אמנם ,גם בלימוד עיון רצוי להגיע עד
לפוסקים כדי לקבל תמונה שלמה גם של עולם ההלכה.
גם אם נאמר שלימוד הגמרא בעיון בסוגיות
משפטיות שונות לא משפיע באופן ברור על
עיצוב אישיותו של הלומד ,יש לימודים
אחרים בתורה המפתחים בניין זה ,כמו לימוד
מוסר ומחשבה .כל תחום לימוד מפתח
תחום שונה בנפש האדם -לימוד הגמרא
מעמיק את ידיעת התורה ולימוד מוסר
ומחשבה מעמיקים את בנין האישיות לפי ערכי התורה.
מעבר לכך ,אני חושב שאחד היתרונות בלימוד בעיון הוא
לימוד במדרגה גבוהה יותר של 'לשמה' .אני לומד את
תורת ה' גם אם אין לי בזה 'רווח' ברמה המיידית ,אלא
כחלק מעבודת השם .מצוות לימוד תורה חלה על כל
חלקי התורה ,גם החלקים הפרקטיים וגם אלו שאינם
פרקטיים.
אפשרות נוספת היא שלימוד בעיון מקנה ללומד תכונות
משמעותיות בעיצוב אישיותו .הלומד מפנים את חשיבות
העמל והיגיעה בלימוד ובכלל בחיים .הלומד בעיון מבין
היטב מהי מורכבות של סוגיה לצדדיה השונים ,ומפתח
את היכולת לשקול וללבן בעיה על כל צדדיה -תכונה
שתסייע לו בקבלת החלטות שונות בהמשך החיים.
סיבה נוספת ללימוד גמרא בעיון בישיבות היא הריכוז
והזמן .כל תלמיד יודע שכדי לשקוע בעיון בסוגיות
סבוכות ,הוא חייב ראש צלול מדאגות .שנות הישיבה הן
שנים בהן האדם מתרכז בעיקר בלימוד התורה ולא
לבסוף ,חשוב לציין שלימוד התורה הוא ערך לכל החיים.
ייתכן שבזמנים מסוימים כמו בישיבה יש דגש על חלק
אחד בתורה ,ואילו בזמן אחר בחיים ישנו דגש על חלק
אחר.
st
ועכשיו אגש לעניין:
מאמר תגובה למאמרו של יוני שוורץ "מוסר תורתנו
הקדושה מול המוסר המערבי"
לפני כחודש ,הרב סבתו דיבר על כך שגם עיתון צריך
לקרוא בעיון .אמנם נתקלתי בבעיה כיצד ליישם את דברי
הרב ,שהרי איזה בייניש קורא בכלל עיתונים? למזלי,
בעייתי נפתרה בעזרת 'עולה מן המדבר' -עיתון שלם
שבו אוכל לעיין! תוך קריאת מאמרו של יוני (בעיון
כמובן) ,הרגשתי שיש מספר בעיות יסודיות בטיעוניו.
לאחר מחשבה ,החלטתי שאף ראוי להעלות את אותן
בעיות על הכתב ,כי בכל זאת צריך שיהיה עיתון בישיבה,
ומישהו חייב לכתוב לאותו עיתון על מנת שהוא ימשיך
לצאת.
במאמרו של יוני ניכר שהנושא המדובר -שיבוש התורה
כדי להתאימה לערכי המוסר המערביים -מפריע לו
מאוד .אכן זהו נושא טעון ,אך לדעתי ישנן מספר טעויות
בסיסיות בהבנתו ובהגדרתו של מספר ממושגי היסוד
עליהם בנויים טענותיו .במאמר זה ארצה לעמוד על אותן
טעויות ,אשר מובילות ,לעניות דעתי ,למסקנות שגויות
ואף מסוכנות.
מאמרו של יוני נשען על שלוש הנחות יסוד עיקריות,
אשר במבט ראשוני נראות כנכונות ,אך לאחר עיון נראה
שהנחות אלו אינן פשוטות כלל וכלל ,וחשוב להבין את
הבסיס והמשמעות של אותן ההנחות.
הנחתו הראשונה היא שאין מוסר אובייקטיבי ,טבעי .כל
שאלה ִב ְד ַב ר המוסר הוא סובייקטיבי ,ונתון לשינויי
תרבות ומקום.
ההנחה השנייה היא שלעומת המוסר הטבעי
הסובייקטיבי ,יש את מוסר התורה הנצחי ,האובייקטיבי,
שאינו תלוי בזמן ובמקום .או כלשונו של יוני "התורה באה
לבטא את הצודק והמוסרי ,ומטרתינו היא להפיק
מהתורה בעזרת חז"ל את עקרונות המוסר הנצחיים".
(בבלי סנהדרין עא ,א)
ההנחה השלישית היא שהתרבות והמוסר כיום הם
מערביים -נוצריים ,אותם יוני מגדיר כ"מעוותים" .חשוב
לשים לב שבמאמר מוצג יחס שלילי לאותו מוסר .בצירוף
ההנחה השנייה עולה רצון לניתוק בין המוסר והתרבות
הללו לבין התורה ואורח חיינו ,וכך אכן הוא
כותב בסוף המאמר.
מתמיהתו של ר' שמעון ניתן לראות ששאלה זו אינה
במישור השכלי ,הלוגי .בשאלה זו טמונה הנחת יסוד
מוסרית .איך התורה מצווה עלינו להרוג ילד מפני שזלל
וסבא? מעשה זה אינו מוסרי! הלכה זו אינה מסתדרת
עם הכלי השיפוטי-ערכי שטמון בנו ,ובעקבות
כך חז"ל הופכים דין זה ל"דרוש וקבל שכר".
כעת ניגש לבחון את הנחותיו לעומק:
יש כאן מקום לשאול -איך ר' שמעון מפרש
כך ,ומוציא את הפשט מפשוטו על סמך
שיפוטו המוסרי? כאן אנו נשתמש בהסבר
ההנחה הראשונה -המוסר הטבעי .כמו השכל
וההגיון ,גם היסוד המוסרי הבסיסי ניתן לנו
מאת ה -לוה עוד לפני התורה ,ומשמש גם ככלי להבנת
התורה .זהו יסוד חשוב ,מכיוון שאם אכן אנו מקבלים את
הטענה הנ"ל ,אמירות של יוני כגון "אם המוסר נובע
מהתורה ,ממילא הוא לא יהיה מושפע משיקולים זרים"
אינן נכונות ,או לכל הפחות אינן מדוייקות בעליל ,שהרי
הפרשנות כאן נובעת משיקולים חוץ -תורניים -הכלי
השיפוטי-ערכי איננו תלוי בהכרח בתורה.
בדבר ההנחה הראשונה ,אמנם רוב מוחלט
של תפיסותינו המוסריות מגיעות מחינוך
ומתרבות ,אך התפיסה הבסיסית ביהדות
היא שאכן יש מוסר פנימי ,טבעי ,הקדום
לתורה ולהשפעות התרבות ,והוא נעוץ בצלם -לוהים
שבנו" :כי בצלם -לוהים עשה את האדם" 1 .גם החכם
באדם מעיד כי "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה ה-לוהים
את האדם ישר" 2 .רבים המקורות בחז"ל ,בתלמוד ,ואצל
גדולי ההוגים היהודים שמבינים כך (בדורנו ,הרב קוק
במיוחד פיתח רעיון זה).
אם אכן יש לנו מוסר טבעי ,התפיסות המוסריות
הנמצאות כמעט בכל תרבות ,אינם אלא פיתוח של אותו
מוסר טבעי ,אותו רצון טוב הגלום באדם .גם אם איננו
מסכימים עם תפיסות אחרות ,אל לנו להתייחס אליהם
בזלזול ,מכיוון שאנו מבינים כי טמון בהם מן הניצוץ של
'צלם -לוהים' שבנו .זוהי אבחנה דקה אך חשובה בדבר
3
יסוד המוסר הטבעי.
הבנה זו גם תועיל בניתוח ההנחה השנייה -מהו המוסר
התורני .אמנם התורה היא -לוהית ,אך היא ניתנה לבני
אדם ,המוגבלים בזמן ובמקום .אין לנו דרך אחרת להבנת
התורה ,אלא על פי כלי הבנתנו שנתנו לנו מהשמיים -הן
בתחום השכלי והן בתחום השיפוטי-ערכי .בעוד ששימוש
בפן השכלי הוא הכרחי ,הניתוח בתחום השיפוטי דרוש
בירור יותר יסודי .לדעתי כאן יסוד הטענה של יוני -איננו
יכולים לנתח את דבר ה-לוהים בכלים השיפוטיים שלנו,
שהרי הם תלויי זמן ומקום .אך כאן יש לשים לב לדרך
ההבנה של התורה אליבא דיוני " -עלינו להפיק מהתורה
בעזרת חז"ל את עקרונות המוסר הנצחיים" .כאן עלינו
לשאול -מה תפקידם של חז"ל בפרשנות התורה? על
מה דבריהם נסמכים? האם הם מסתמכים גם על
שיקולים מוסריים?
על מנת לענות על כך נפנה לגמרא בדיונה על בן סורר
ומורה:
1בראשית ט ,ו
2קהלת ,ז ,כט
3בלשונו של הרב קוק" :ישנם אחרים שסוברים ,שאי אפשר לאדם
שיהיה לבבו תמים באמונה בתורת משה אמת כראוי ,כי אם כשיחשוב
שאמונות אחרות כולן הן שוא ותפל ,ואין שום יתרון למחזיקים בהן,
והדבר הוא ללא אמת" (לנבוכי הדור ,פרק יד ,1עמ' .)99
אמר רבי שמעון :וכי מפני שאכל זה תרטימר
בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו
מוציאין אותו לסקלו ? אלא לא היה ולא עתיד
להיות ,ולמה נכתב -דרוש וקבל שכר
אך ברצוני להוסיף עוד טענה חשובה בדבר השימוש
בכלי השיפוטי-ערכי ,טענה שעוד תשמש אותנו בהמשך.
ר' שמעון מפרש כך מכיוון שלדעתו ,לכאורה ציווי זה נוגד
את מוסר התורה .בניגוד לטענה הקודמת בדבר המוסר
ה'חיצוני' לתורה ,כאן אנו טוענים לסתירה אימננטית,
פנימית לתורה ,ולכן גם ללא קשר (ישיר) למוסר הטבעי
שדיברנו עליו מקודם .ר' שמעון רואה בצו זה דין בעייתי
מבחינה מוסרית מכיוון שהתורה עצמה ,לפחות לפי
הבנתו של ר' שמעון ,לימדה אותנו עקרונות ערכיים
מסוימים ,והבנת דין זה כפשוטו סותר את אותם
עקרונות .יש לשים לב שאפשרות נוספת בפרשנות
יכולה להיות שינוי בהנחות היסוד .לדוגמא ,אפשר להגיד
שהתורה לא מוסרית ,או שזהו מוסר -לוהי שאין אנו
מבינים אותו לעומקו ולכן אין לערער עליו .ר' שמעון לא
עונה כך ,ויש בכך ראייה חזקה בדבר לגיטימיות השימוש
בכלי השיפוטי שלנו.
אם כן ,אנו רואים כאן ש'מוסר התורה האובייקטיבי' אינו
כזה במובנו הפשוט .אנו מנסים לברר מהו מוסר התורה,
אך מתוך כלים שאינם יכולים להיות אובייקטיביים ,גם
אם מאוד נרצה.
ההנחה השלישית בדבר המוסר המערבי היא הבעייתית
ביותר .אמנם אין במאמרו הרחבה ופירוט מה בעייתי
במוסר זה ,אך מתוך המאמר עולה גישה שלילית ביותר
כלפיה .אליבא דיוני ,רבנים מסוימים מנסים להחיל את
ערכי המוסר המערבי על התורה ,תוך סילוף מצוותיה.
כדוגמא לכך הוא מביא את מצוות כיבוש הארץ
וההתנהגות כלפי תושביה מול ערך השלום .לפי אותם
רבנים ,ערך השלום חשוב יותר ודין זה "לא קשור לזמננו",
ולכן מבטלים את המצווה הזו 4.באופן אירוני ,דווקא מתוך
דבריו של יוני ניכר כי הערכים של תרבות המערב הם
ערכים של שלום ושל רחמים .מה כל כך בעייתי בערכים
אלו? אם אלו פני התרבות המערבית ,ויוני טוען שאין זה
מוסר התורה ,אם כן מהו מוסר התורה שלנו? האם
המוסר המערבי ,אשר קידם ערכים כגון כבוד האדם
וחירותו ,שוויון ,ביטול העבדות ועוד ,הוא עד כדי כך
5
פסול?
אם נבחן לעומק את יסודות התרבות הנ"ל,
אנו נבחין כי לא מעט מערכי היסוד שלה כגון
שוויון ,חירות הפרט ,כבוד האדם וזכויותיו
הבסיסיות טמונות בתורה ובערכיה .לצערי,
לא אוכל להרחיב על כך ,אך אביא לדוגמא
את רעיון כבוד האדם הטמון עמוק בתפיסת
6
היהדות " -כי בצלם -לוהים עשה את האדם" ,או כלשונם
של חז"ל " -חביב אדם שנברא בצלם" 7 .יש כאן אמירה
מהותית בדבר היותנו יצירי כפיו המיוחדים של הקב"ה,
שהרי אנו ברואים בצלמו .אלו אינן אמירות אזוטריות
8
ביהדות ,אלא רעיון בסיסי עליו מושתתים ערכי התורה.
רעיונות אלו נראים לנו כל כך ברורים רק מכיוון שאנו
חיים בחברה המבוססת על רעיונות אלו ,אך בזמן
שרעיונות אלו יוסדו ,הם היו מהפכניים.
אם כן ,ברור שערכים אלו מתקבלים בברכה ,ועלינו
לשאוף ליישם אותם .העולם היום נראה טוב יותר בזכות
קידום ערכי המוסר הללו .מדוע בכל זאת אנו מסתייגים
ממוסר זה ,ומסתכלים עליו בעין חושדת ,ולפעמים
עוינת? התשובה היא פשוטה אך מורכבת -המוסר
היהודי מתכתב עם ערכים נוספים ונותן להם משקל,
לפעמים על חשבון הערכים שהצגנו ,בעוד שבתרבות
המערבית פחות נותנים לערכים אלו חשיבות ,או אף
מתעלמים מהם .כך למשל אנו מגבילים את חירות
האדם ביחסי אישות ,מתוך הסתכלות על ערכים נוספים
כגון תיקון המידות ,טהרת המשפחה וכו' .לעומת זאת,
המוסר המערבי לא רואה בהם ערך גדול מספיק כדי
9
להגביל את חירותו של הפרט.
חשוב לשים לב שבדרך זו איננו מבטלים את המוסר
המערבי ,אלא מעלים אותו לדיון על שולחן הערכים
היהודי .אימוץ או דחייה של ערכים 'מערביים' יגיע לאחר
4לא ברור ממאמרו האם הוא רוצה להשפיל את העמים או גם
להלחם בהם עד חורמה .בכל מקרה חשוב לשים לב שדין מחיית
שבעת העממים אכן אינו קשור לזמננו ,מכיוון ששבעת העממים כבר
נמחו ,ומכיוון שתכלית מצוות המחיה אינה רלוונטית כיום .עיינו ספר
המצוות לרמב"ם ,מצות עשה קפז.
5הדבר השלילי היחיד שהוא מזכיר ,זה שאנו מפנים כלפי המרצחים
את הלחי השנייה .אמנם זהו מוסר נוצרי ,אך כלל לא מוסר מערבי.
6בראשית ט ,ו
7אבות ג ,יד
8להרחבה עיינו בספרו של מרן רה"י "מסילות בלבבם" ,במאמר
"חברה יהודית ודמוקרטית" .במאמר זה מרן רה"י עומד גם על
ההבדלים בין ערכים אלו כפי שנתפסו ביהדות לבין התפיסה
המודרנית.
9באופן כללי ,לפי תרבות המערב ,הגבלת חירות הפרט היא רק
במקום שבו אנו פוגעים במישהו אחר .ביהדות נלווית גם רצון לחיים
ערכיים מסוימים ,לכן באופן טבעי יהיו יותר הגבלות.
בחינתו של הערך והבנה האם הוא מתאים לערכי התורה
או לא ,ומהו המינון הנכון .כך ,למשל ,בשאלה האם אנו
מקדמים שוויון לנשים איננו מנסים 'לחקות' את תרבות
המערב ,אלא בוחנים לעומק מה ערך זה מייצג ,האם הוא
מתאים לערכי התורה כפי שאנו תופסים אותם ,מה
ההשלכות וכדו'.
בדרך זו ,הטענה בדבר הרבנים ש"מעוותים את המוסר"
אינה נכונה כלל וכלל ,שהרי כל הסתכלותם היא מתוך
ערכי התורה .גם הדוגמא של מלחמת מצווה
היא סילוף ,שהרי אותו הרמב"ם שהוא ציטט
בדבר הצורך בביזוי העמים הכבושים ,אומר
בתחילת אותה הלכה(!) " :אין עושין מלחמה
עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד
11
מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה".
בכלל ,הרמב"ם רואה בערך השלום מהערכים
היסודיים ביותר " -גדול השלום ,שכל התורה ניתנה
לעשות שלום בעולם שנאמר 'דרכיה דרכי נעם וכל
נתיבותיה שלום' " (מגילה וחנוכה ד ,יד).
כך גם באמירתו של יוני ש"הקב"ה ציוונו להלחם מלחמת
מצווה ,ומנגד מגיע ה'מוסרי' וטוען שאין זה מוסרי
ושהשלום הוא ערך יותר נעלה" ,ישנה בעיה יסודית.
באופן אישי ,דוגמא זו יוצרת אצלי הדהוד של סיפור מכונן
ביהדות -אברהם וסדום .לכאורה ,לפי כותב המאמר,
נראה שאברהם הוא אותו 'מוסרי' שתוהה אחר מוסריותו
11
של הקב"ה " -השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!".
אליבא דיוני ,איך מעז אברהם להרהר אחרי גזירותיו של
הקב"ה?! סיפור זה ניצב כתמרור אזהרה כנגד כל מקרה
הגורם לנו להבליג ,לשתוק ולקבל את הדבר כפי שהוא
למרות היותו בלתי מוסרי .אנו לומדים מאברהם שעלינו
להיות אותם 'מוסריים' ,ולשאול ,באומץ ,איך ייתכן
שמלחמת מצווה וביזוי העמים מסתדרת עם ערך
השלום המצוי בתורה .וחלילה לנו להפטר משאלה כבדת
משקל זו באומרינו כי "מצוותיו של הקב"ה גזירות הם",
אלא לעיין לעומקה של תורה ולהעמיד את הסוגיה
בצורה מבוררת.
כמו שהראינו בדין סורר ומורה ,עצם הציווי לא מונע
מאתנו לתהות על מובנו המוסרי של הדין ,ובמקרה
קיצוני לפרש אותו בצורה אחרת .עלינו להתמודד באומץ
עם השאלות המוסריות של דינים מסוימים ,תוך שימת
לב לערכים נוספים עליהם התורה נותנת את הדעת,
והבנה שיש מכלול ערכים ושיקולים שעלינו להתייחס
אליהם.
בנקודה זו חשוב להסתייג ולומר שכלי פרשני זה אינו
נתון לכל אחד מאתנו ,אלא לחכמי הדור הרואים לעומק
את ערכי התורה ומשתמשים ביכולת זו רק במקומות
הנכונים .לא הגיוני לתת לכל מאן דהו לפרש את התורה
11מלכים ו ,א
11בראשית יח ,כה
לפי ראות עיניו ,ללא שרכש מספיק ידע וללא ש'מלא
כרסו בלחם ובשר' .בנוסף ,עלינו לשים לב שכיום אין לנו
סנהדרין ,וגם אם ישנו ציווי או תקנת חז"ל שבמצב
12
מתוקן ראוי לשינוי ,אנו מנועים מלעשות זאת.
לסיכום ,אני חושב שיוני שוגה בכל אחת משלוש הנחותיו
ישנו מוסר טבעי ,המגיע מצלם ה-לוהים שבנו .מוסר זההוא כלי חשוב בגשתנו לפרש את התורה ,שאולי בפני
עצמה היא אובייקטיבית ,אך נתנה לבני אדם
הסובייקטיבים במהותם .גם חז"ל השתמשו בכלי זה על
מנת להבין דינים קשים מבחינה מוסרית ,הנראים
12הרב קוק טוען שכאשר הסנהדרין תקום ,יהיה בכוחה לדרוש את
פסוקי התורה ולשנות תקנות וגזירות שכיום אינם רלוונטים .להרחבה
עיינו ב'לנבוכי הדור' פרק יג ,עמ' .83-87
כסותרים לכאורה את המוסר הטבעי ואת עקרונות
המוסר התורני כפי שעולה ממצוות אחרות .בעקבות כך
עלינו להבין שאותם רבנים אינם מאמצים את ערכי
המוסר המערבי-נוצרי ,אלא בודקים לעומק מה מערכים
אלו נמצא בתורת ה' ומה מהם ערכים פסולים שחלילה
לנו לקבלם.
לסיום ,ארצה לומר שלדעתי העקרונות הנדונים במאמר
זה מהווים יסודות חשובים שאיתם עלינו לגשת לשאלות
מוסריות כלפי דינים 'קשים' בתורה מחד ,וכלפי שאלות
של התמודדות עם התרבות המערבית מאידך .כולי
תקווה שלא ניגש לתורה מתוך ראיה עיוורת ומצומצמת,
אלא מתוך הסתכלות רחבה בתורת ה' ובערכיה.
st
אנחנו יוצרים את הבעיה ובו זמנית בורחים ממנה.
השתלבות בתרבות החילונית
המאמר הבא נכתב מנקודת המבט שלי ,דתי שגר בתל
אביב ומרגיש שזו שליחות חשובה והכרחית .הדברים
שאכתוב ידועים לי בעיקר מניסיוני האישי -אני חוויתי
את הסיטואציה וגדלתי כילד דתי בעיר חילונית.
~~~
הציבור הדתי היום מתרחק מהציבור הכללי -
זאת עובדה .ניתן לראות זאת בכך שאנשים
דתיים מחפשים לגור באזורים דתיים (’בועות‘)1
ומתרחקים באופן כללי ,במודע ושלא במודע,
מאינטראקציה אמתית עם הציבור.
למה הפירוד ו'הבועתיות' גדלים יותר ויותר בשנים
האחרונות? הרבה פעמים שומעים את האמיר ה
שהציבור של היום זה לא הציבור שהיה פעם .בדור
הקודם עוד אפשר היה להשתלב ,באותה תקופה הציבור
עוד היה מסורתי וערכי יותר .היום המצב הידרדר,
מבחינה דתית וערכית הציבור הכללי נמצא במקום נמוך
מאוד 2 .אמירה זו ,שמגיעה כסיבה להתבדלות מהציבור
הכללי ומהתרבות שהוא מייצג ,היא בעיניי הגורם לבעיה.
כתוצאה מכך שאנשים מתבדלים מהציבור הכללי ,שהוא
כידוע " -לא מה שהיה פעם" ,אותו ציבור מתרחק3
מהדת ומהמסורת ,ריחוק המבריח את הדתיים מהציבור.
1לדעתי ,גרעין תורני נחשב גם הוא לבועה ,ואף בועה יותר מסוכנת.
מצד אחד יש את הבעיות שקיימות בבועה ,ומצד שני יש את הסכנות
שבשילוב (שקורה לא פעם בלי חינוך מתאים) .גרעין תורני אינו
השתלבות אלא הקמת בועה חדשה שבמקרה ממוקמת בתוך אזור
חילוני ,הגרעינים יוצרים אנטי גדול בציבור בשל התנשאותם על
הציבור ,הם מחטיאים את המטרה ולא פעם גורמים לחילול השם
גדול.
2לא השתמשתי במלה "שפל" מפני שלפי דעתי וממה שיצא לי
לראות ולדעת ,המצב היום במגמת שיפור .הציבור היום ,לאחר שנים
שבאמת היוו שפל ,עלה לרמה גבוהה יותר.
3כתוצאה מהידרדרות בציבור החילוני ,בני הציבור הדתיים מרגישים
פחות שייכים וחוששים יותר מהידרדרות בעקבותיו.
4
במילים אחרות ,ציבור שמורכב מסוגים שונים של
אנשים ,מקבל מכל אחד את צבעו וכוחו המיוחדים.
השילוב מעלה את החברה לרמה גבוהה יותר ,וכל אחד
משפר את החברה בתחומו (כמובן אחרי שהוא בעצמו
התפתח בצורה הראויה) .כמו שהיו מערבים לבונה
בקטורת.
ברגע שאחד החלקים בציבור מתרחק ומאבד את
השפעתו על הכלל ,הציבור ייחסר אותו ,את
תפקידו ואת יתרונותיו .אביא דוגמא לנושא:
צבע ירוק מורכב מנקודות כחולות וצהובות
זעירות ,ברגע שהנקודות הצהובות ייעלמו -
הצבע יהפוך כחול .באותו אופן ,אם ציבור
שלם ייעלם מהשיח הציבורי ,הדבר יורגש
והשיח יאבד חלק חשוב מעצמו .ברגע שהדתיים נעלמים
מהשיח הכללי ,הציבור נהיה חילוני יותר ומתרחק מערכי
הדת.
אמנם ,החילונים אכן הקצינו עם הזמן ,אך התבדלות היא
לא הפתרון אלא הבעיה -הקצנה זו היא התוצאה של
ציבור חסר גיוון ,המורכב מאותו סוג אנשים .ציבור הוא
דבר דינאמי ומשתנה ,כל ציבור יזוז לכיוון שאליו השיח
והתרבות ימשכו אותו 5 .אם השיח יהיה נטול דתיים,
באופן לא מפתיע הציבור ינוע לכיוון החילוני ויתרחק
מהדת -כי האיזון הנכון ששומר על הקשר בין הציבור
לדת ייחסר .כשהדתיים מתרחקים מהציבור ,הציבור
6
מתרחק מהם!
4אני מניח שלחילון יש עוד סיבות ,פשוט לדעתי סיבה זו היא
מהמרכזיות שבהן.
5גם החברה הדתית דינאמית .בעקבות ניתוק מהציבור הכללי ,על כל
יתרונותיו ,רואים לא פעם הקצנה .לדוגמא ,אפשר להסתכל על
החברה החרדית שמדירה עצמה ומתבדלת עם השנים ,והופכת
קיצונית יותר ויותר.
6עיין בתחומין י"א שם מביא רה"י הרב רבינוביץ' את דעת הרב הרצוג
שיש לקבל ילדים בני נוכריות לחינוך הדתי אם זה יעזור לקרבם
לתורה ,כאשר יש חשש שיצאו לתרבות רעה.
טענה נוספת של המצדדים בבועתיות היא ההשפעה
עלינו ,חשיפה לכל הבעיות הדתיות והערכיות של הציבור
הכללי עלולה לחדור ולפגוע בנו ובילדינו.
אולם ,בטענה זו יש בעיה גדולה -איך אפשר מבחינה
מעשית לחיות בבועה בלי לצאת ולראות את מה
שמעבר? בכל מקרה תהיה חשיפה כלשהי לציבור
הכללי! אם נמנעים מראש מחשיפה ,יגיע שלב מסוים בו
ההורים והמחנכים לא יוכלו לשלוט בצורת החשיפה.
לעומת זאת ,אם החשיפה מגיעה בצורה
מבוקרת מגיל צעיר ,מתקבעת אצל הילד
הבנת השוני בין הציבורים ,וההבנה שהם
אנשים טובים אך אנו לא מסכימים עם דרכם.
כך ,לאט לאט עם התפתחותו הקוגניטיבית,
הילד יבין וידע יותר על ההבדלים .בגיל מבוגר,
כשהילד ייחשף לעולם בצורה מלאה (למשל,
בצבא או במקום העבודה) ,יימנע ממנו ההלם
של מפגש עם ציבור שונה .הוא כבר ידע איך להתמודד
עם מצב מורכב זה .החינוך ההדרגתי יבנה לאותו ילד חוט
שדרה וזהות חזקה שיימנעו ממנו להיבלע על ידי
התרבות הכללית.
בנוסף ,ילד דתי שגדל בסביבה מעורבת מקבל ערכים
נוספים ,כמו חיבור לכלל ישראל .מדברים הרבה על
אהבת ישראל ואחדות העם ,אבל כמה באמת פועלים
בנושא? את מי זה באמת מעניין? כשהדבר נוגע לעבודה
עצמית וחינוכית כולם נרתעים ,מוותרים על האידיאלים
ונכנסים לבועה כדי להתגונן (למרות שכאמור הבועה לא
מגנה על הנמצאים בתוכה).
יש שתי דרכים להיות צדיק .מצד אחד ,אפשר להיות
'צדיק של פרווה' ,כמו מעיל פרווה שמשפיע ומחמם רק
את הלובש .מצד שני ,אפשר להיות תנור שמחמם גם
את כל מה שסביבו.
חז"ל מעבירים על נח ביקורת חמורה כיוון שהיה 'צדיק
של פרווה' ולא דאג לציבור הכללי שבדורו .הביקורת הזו
מגיעה למרות שדורו של נח היה בשפל מוסרי חסר
תקדים ,שפל שגורם לקלקולי הדור הנוכחי להחוויר.
לעומתו ,אברהם אבינו היה איש חסד ('צדיק של תנור')
ודאג להפיץ את התורה בדורו ולגייר אנשים ,כמו
שהכתוב מספר על "הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית יב ,ה).
עובדה זו אכן נזקפת לא פעם לזכותו של אברהם .צריך
לזכור שגם בדורו של אברהם המצב היה רחוק מלהיות
7
טוב.
לחיות בבועה בה יש רק את אותו סוג אנשים ,זה להיות
'צדיק פרווה' .לא פעם הדבר מעיד על אגואיסטיות ,על
חוסר ערכים או חוסר חוט שדרה .הדבר דומה לתלמיד
חכם שלא מוסר הלאה את תורתו.
אפילו על אברהם אבינו מעבירים ביקורת כאשר לא
התערב בציבור .בפרשת חיי שרה ,מבקר הרש"ר הירש
7אפשר לראות את הפחד של אברהם מחטיפת שרה ,את ההימנעות
מלחתן אישה כנענית ליצחק ואת הימצאות סדום ,כדוגמאות למצב
הדור הבעייתי.
(בראשית כ ,א) את אברהם על כשל חינוכי כשניסה לגדל את
בנו במקום מרוחק מהציבור בארץ 8.לטענתו של הרש"ר
הירש ,מי שגדל בבועה ייפגע קשות כשייצא ממנה
בפעם הראשונה ,כיוון שגדל בניתוק ולא למד להתגונן
מהשפעות הסביבה עליו .בועה יוצרת ילדים ללא מערכת
חיסונית רוחנית ,לכן ברגע שיבוא מזיק ,קטן ככל שיהיה,
הוא עלול לגרום נזק עצום.
ילד החי בבועה רואה שכל סביבתו דומה לו במחשבה
ובמעשים ,לכן הוא מרשה לעצמו לעשות מה
שהם עושים ,ולא עוצר לחשוב או לחשוש
מפני הנזקים וההשלכות של מעשיו 9.במקרה
כזה ,אם ייכנס מזיק לחברה הוא עלול לחולל
נזקים דתיים עצומים .המחנכים לא יוכלו
לעצור את הנזק ,כי לניזקים אין הגנה בסיסית,
הגנה כזו לא נרכשת במלואה על ידי דיבורים,
אלא דרך התנסות מבוקרת.
חינוך לחשיפה נכונה הוא כמו חיסון נגד מחלה -החדרת
חיידק חלש לגוף כדי לייצר את הכלים להתמודדות עם
אחד חזק יותר .בחיסון יש סיכון מסוים ,אולם מי שנמנע
מחיסון ,מסתכן בהתקפה של חיידק ללא אמצעים
להתמודדות .בועות לא יכולות להבטיח הגנה ,בוודאי
שלא הגנה טובה יותר מחינוך לשילוב נכון.
הדבר הקריטי ביותר בהתערבבות בציבור הכללי
ובמגורים בעיר מעורבת הוא הממד של הבית .הבית זה
הדבר המשפיע ביותר על האדם 11וההיחשפות לעולם
חייבת לנבוע מתוך הבית והחינוך .צריך לדעת איך
להיחשף בכל שלב ,צריך לדעת איך להתאים את
החשיפה לאדם ולסביבה .תפקידו של הבית לשמור על
האדם מהשפעות שליליות של החברה.
כמובן ,חובה על האדם לגבש חוט שדרה ערכי לפני
שהוא הולך להשפיע על הציבור ,כדי שיהיה משפיע ולא
מושפע .לא יוצאים לקרב לפני החימוש .בנוסף ,אסור לו
לקחת סיכונים רוחניים גדולים מדי למען הכלל ,כי בסופו
של דבר "עניי עירך קודמים".
בחסידות יש מושג של ירידת הצדיק אל החוטא ,אך לא
אל החטא .כשאנחנו נמצאים וחיים יחד עם הציבור
הכללי ,צריך לדעת שמדובר באנשים טובים שעושים
מעשים פחות טובים וזה ייצור את ההבדלה .הבדלה כזו
לא תיפגע עם הרחבת החשיפה .בבועתיות מתייחסים
לשאר הציבור בתור טועים ולא יותר ,לא לומדים להכיר
אותם ואת בעיותיהם לעומק .בהשתלבות ,לעומת זאת,
מוציאים את הטוב מהרע 11 ,מתייחסים לאדם עצמו ולא
8על אברהם הביקורת היא שלא הכיר לבנו את הכנענים(!) שבהם אין
ערך של כלל ישראל ,ובוודאי שמצבם הרוחני לא היה טוב יותר ממצב
הדור הנוכחי.
9אפשר לראות דבר דומה בבדיקת הכשרות בחנויות -אנשים מערים
חילוניות יותר מודעים לחיפוש הכשרות ,ולכן הסבירות שיאכלו
במקום לא כשר נמוכה יותר.
11יש תקלות פה ושם ומצבים של ילד שיוצא שונה לגמרי מהרוח של
ביתו ,אבל זה קורה בכל הציבורים באחוזים די דומים.
11כלפי הטענה שילדים הם קטנים מדי בשביל להבין מסרים
מורכבים כאלו ,אני ראיתי על עצמי ועל חבריי שהחינוך בצורה זו אכן
עובד והכל תלוי במטען שהילד מקבל מהבית.
לבעיות שלו .בכך ,מצד אחד מתייחסים לכלל ישראל,
ומצד שני מתרחקים מהשפעה שלילית הנובעת מבעיות
הציבור.
בסופו של דבר ,עלינו לזכור שזה העם שלנו ואסור לנו
להתעלם ולהתנתק ממנו .הם יהודים בדיוק כמונו,
"ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא" (ילקוט שמעוני יהושע רמז יז).
הסתגרות גורמת לפילוג בעם ,במקום להעמיק את
הקרע עלינו לאחות אותו .לשם כך חובה עלינו להשתלב
בצורה מושכלת בחברה ,לא להסתכל מבחוץ בצורה
מתנשאת ושטחית .עלינו להכיר את הציבור הכללי
בצורתו המורכבת ולפעול מתוכו .דרושים אנשים ערכיים
ויראי שמים שיסתובבו ברחובות הערים החילוניות
וישמרו על דרכם ,אנשים כאלה יקדשו שם שמים ויפיצו
את אור היהדות יותר מכל דרשה של מחזיר בתשובה.
נחזור לדוגמה שהזכרנו קודם .בשביל ליצור צבע ירוק
מכחול ,צריך להתחיל בנקודה אחת צהובה בתוך הים
הכחול .בהתחלה יהיה קשה לשים לב אליה ,אבל אם
במאמר זה אין בכוונתי לעסוק במעמדה של תרבות
החול וחשיבותה בעולם אידיאלי ,מתוקן .אין בכוונתי
1
לעסוק גם במה שמכונה היום ,משום מה' ,לימודי חול'.
בכוונתי לעסוק במעמדה הראוי של תרבות חול כיום.
~~~
במורה הנבוכים עוסק הרמב"ם ברקע הרעיוני להבנת
מצוות מסוימות כאמצעי להגעה למטרה נעלה יותר
2
(השגת ה') ,ולא כמטרה בפני עצמה ,וזה לשונו:
לפי שאי אפשר לצאת מן הקצה אל הקצה הנגדי
בבת אחת ,ולפיכך לא יתכן כפי טבע האדם
שיעזוב כל מה שהורגל לו בבת אחת .וכאשר
שלח ה' את משה רבנו לעשותנו ממלכת כוהנים
וגוי קדוש [ ]...היה הנוהג המפורסם בעולם כולו
הרגיל אז ,והעבודה הכללית אשר גדלנו עליה
הייתה הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות
שמעמידים בהן הצורות ,וההשתחוויה להן ,והנחת
הקטורת לפניהם [ ]...לפיכך לא חייבה חכמתו
יתעלה וניהולו הגלוי בכל ברואיו ,שיצווה אותנו
בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם,
לפי שזה היה אז מה שלא יתכן לקבלו לפי טבע
האדם ,שהוא נינוח תמיד במורגל [ ]...כי כשם
שאין בטבע האדם שיגדל בשעבוד העבדות
בחומר ובלבנים וכדומה להם ,וישטוף ידיו לשעתו
1ראה מאמרו של הרב יוסף קאפח "לימודי 'חול' במשנת הרמב"ם",
בתוך כתבים ב (מעמוד .)587
2השלמות והסברים בסוגריים מרובעות.
הנקודה לא תיבלע ותאבד את צבעה ,בסופו של דבר היא
תשנה את המכלול ותוביל אותו לכיוון המבוקש .חובה
עלינו לזכור שהירוק כשילוב בין כחול לצהוב -בין דתיות
לחילוניות -הוא רק אמצע הדרך ולא המטרה הסופית.
רצוננו הוא לא רק להיות חלק ממכלול ,זוהי החטאה של
מטרתנו -להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט ו).
"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" .במקום לבער
את הרע או להתעלם ממנו ,אפשר להעלות אותו .במקום
שהאור יהיה האור שלנו בלבד ,על ידי הפצת היהדות נוכל
לקבל אורות חדשים ,אורות שהיינו מפספסים בחיי
הסתגרות.
קשה לאדם אחד להביא אור חדש אל תוך החושך .כדי
להפיץ את האור אנשים צריכים ללכת ולהשפיע ,בצורה
זו נהיה בבחינת 'מוסיפים והולכים'' .כל אחד הוא אור קטן
וכולנו אור איתן' -כל אחד יביא את אורו המיוחד וביחד
נוכל להאיר את העיר.
מלכלוכם ,וילחם עם ילידי הענק מיד; כך אין
בטבעו שיגדל על מינים רבים מאוד מן העבודות
ומעשים רגילים שכבר נינוחו [התרגלו] בהן
הנפשות עד שנעשו כמושכל ראשון ,ויעזוב את
כולן בבת אחת ]...[ .כך באה הקבוצה הזו מן
המצוות בניהול -לוהי כדי שישארו עם סוג
המעשים הרגילים ,כדי שתתבסס הדעה שהיא
המטרה הראשונה [ידיעת ה']
(חלק ג פרק לב)
בספר מאור האפלה 3מוסיף על דברי הרמב"ם ר' נתנאל
בן ישעיה" :ובינתיים נולד דור שלא הורגל לשפלות
ועבדות".
הרמב"ם מציג פה ,אם כן ,תהליך שינוי רך במסגרתו
האדם לא משתנה מן הקצה האחד לקצה השני בבת
אחת ,אלא מתקדם צעד אחר צעד ,עקב בצד אגודל ,עד
לשינוי המיוחל .מסביר הרמב"ם שנפש האדם מתפתחת
באיטיות ,בהדרגתיות ובמתינות על מנת לקבע שינויים
בצורה הראויה והנכונה .אומה שעבדה עבודה זרה אינה
יכולה בבת אחת לנטוש הנהגותיה ולדעת את ה' בלבד.
יליד מצרים אינו יכול ברגע אחד להפוך מעבד שעד עתה
ידיו היו מטונפות מטיט ,לחייל הלוחם בילידי הענק .לאחר
יציאת מצרים ,העם נדרש לעבור תהליך שארך ארבעים
שנה ,שרק בסופו התפתחה האומה היהודית.
3נור אלצ'אלם (מאור האפלה) פרשת בשלח ,עמוד ריב מהדורת הרב
קאפח ,בהוצאת מוסד הרב קוק .הספר נכתב על ידי רבינו נתנאל בן
ישעיה ,חכם תימני שחי במחצית הראשונה של המאה ה .14 -ידוע
שכתב בנוסף פירוש למשנה תורה שנלמד עד לדור האחרון של יהודי
תימן ,ולצערנו אבד' .מאור האפלה' נכתב כמדרש על חמישה חומשי
תורה ,ונקרא כך על שם כינויו של הרמב"ם אצל יהודי תימן 'מאור
האפלה' .המדרש נכתב לאור משנתו של הרמב"ם ,תוך שילוב
פירושיהם של חכמים יהודים אחרים כגון ריה"ל והרמב"ן.
ב 151-השנים האחרונות הצליחה הציונות הדתית לגדול
לממדי -ענק ,לפתח תורת חיים ייחודית ,לכונן מערכת
חינוך שכרוכים בה ערכי יסוד יהודיים יחד עם ערכים
אוניברסליים ראויים ולהעמיד אישי ציבור ,הוגים ואף
רבנים מהשורה הראשונה .בשנים האחרונות היא אף
הפכה לשותפת קבע בהנהגת המדינה .דבר אחד לא
השכילה הציונות הדתית ליצור -תרבות חול יהודית .לא
כזו שיש כיום ,שהיא למעשה העתק כמעט מוחלט של
התרבות האירופאית והאמריקאית .גם לא כזו שכולה רק
קודש ,כזו שניתן היה למצוא במידה במסוימת בקהילות
יהודיות בגולה .תרבות חול במובן הפשוט ביותר של
המילה ,ותרבות יהודית -הלכתית ,במובן הפשוט ביותר
של המילה .תרבות חול לפי כללי ההלכה.
השאלה המתבקשת כמובן היא -למה? מדוע לא נעמיד
תרבות יהודית שבה ספרי הקריאה ,השירים ,וסרטי
הקולנוע כולם מכוונים לשם שמים?
שאלה זו מקורה בתפיסה שפורש הרמב"ם בהקדמה
4
למסכת אבות:
ראוי לאדם לשעבד כל כחות נפשו על פי
המחשבה [ ,]...וישים נגד עיניו תכלית
אחת והיא השגת ה' יתהדר ויתרומם,
כפי יכולת האדם ,כלומר שידע אותו,
וישים כל פעולותיו תנועותיו
ותנוחותיו וכל דבריו מובילים אל
התכלית הזו ,עד שלא תהא
בפעולותיו שום פעולה לבטלה כלל ,כלומר
פעולה שאינה מובילה אל התכלית הזו .המשל
בזה שישים הכוונה באכילתו ושתייתו ושינתו
ותשמישו ויקיצתו ותנועתו ותנוחתו בריאות גופו
בלבד ,והמטרה בבריאות גופו כדי שתמצא הנפש
את כליה [הגוף] בריאים ושלמים שתשתמש
בהם בלמודים וקניית המעלות המדותיות
וההגיוניות כדי שיגיע לאותה התכלית []...
וכאשר ישים האדם מטרתו ענין זה יהיה פנוי
מהרבה ממעשיו ויתמעט מדבריו הרבה מאד .כי
מי שמטרתו ענין זה לא יתעורר לקשט את
הקירות בזהב או לעשות סרט של זהב בבגד,
זולתי אם נתכוון בדבר זה לישב נפשו כדי
שתבריא ולסלק ממנה חליה [ ]...כדרך שאמרו
דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים ומטה מוצעת
לתלמידי חכמים מרחיבין דעתו של אדם
(פרק חמישי ,רנו)
תפיסה זו גורסת התמסרות כמעט טוטאלית לעבודת ה',
בכל תחומי החיים .אמנם ,צרכים גשמיים כמו דירה,
אישה וכלים נאים מתקבלים בהבנה מתוך הכרה
בחומריות האדם ,אבל ברוב חייו על האדם לשים לנגד
עיניו מטרה אחת והיא השגת ה'.
4מהדורת הרב קאפח ,בהוצאת מוסד הרב קוק.
5הסבר שונה ומעניין ליחס בין המקורות השונים ,מציג הרב
ליכטנשטיין במאמרו 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים' ב'עלון שבות
בוגרים' ,ד' תשנ"ה ,עמ' .126-113
במשנה תורה מחריף הרמב"ם את דרישתו ,וטוען כי יש
להתמסר התמסרות טוטאלית לעבודת ה' ,תוך ביטול
של ההנאה הנספחת למעשים:
צריך האדם שיכוון כל מעשיו כולם כדי לידע את
השם ברוך הוא בלבד .ויהיה שבתו וקומו ודבורו -
הכל לעומת זה הדבר .כיצד? כשישא ויתן או
יעשה מלאכה ליטול שכר ,לא יהיה בלבו קבוץ
ממון בלבד ,אלא יעשה דברים הללו כדי שימצא
דברים שהגוף צריך להן מאכילה ושתיה וישיבת
בית ונשיאת אשה .וכן כשיאכל וישתה ויבעול ,לא
ישים על לבו לעשות דברים הללו כדי ליהנות
בלבד ,עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא
המתוק לחיך ויבעול כדי ליהנות ,אלא ישים על
לבו כשיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו
בלבד
(דעות ג ,ב)
שלושת המקורות הללו ,שנראים כסותרים ,אינם אלא
רצף של אותו תהליך 5 .במורה הנבוכים מסביר הרמב"ם
כי ה' לא דרש מבני ישראל לשנות את הרגלי עבודת
ה -לוהות ,מתוך הבנה שזו דרישה שהעם אינו
יכול לעמוד בה .לכן הוא התיר להם לקיים את
אותם טקסי הפולחן ,אבל עבורו בלבד
ובתנאים מסוימים " -ולפיכך הניח יתעלה
אותם מיני העבודות [פולחן לאלים] ,והעבירם
מהיותם [עובדים] לנבראים ולדברים דמיוניים
שאין להם אמתות ,לשמו יתעלה ,וציוונו לעשותם לו
יתעלה" 6.זהו השלב הראשון ,בו לא ניתן לדרוש מהאדם
התמסרות למטרה הראשונה (העליונה ,ידיעת ה') ,אלא
ניתן להובילו לשם בדרך סיבובית בעזרת מטרות-משנה.
בשלב השני ,רף הדרישות גבוה יותר .מעתה ,על האדם
להתמסר לה' במרבית מעשיו .עם זאת ,גם מעשים
שאינם מכוונים למטרה זו מתקבלים מתוך הבנה שיש
לאדם צרכים ואתגרים חומריים" :לישב נפשו כדי
שתבריא ולסלק ממנה חליה [ ]...גם הנפש צריכה
להשקט ולהתעסק בנחת חושים ,כגון הסתכלות בציורים
ודברים הנאים עד שתסתלק ממנה הלאות" 7 .כלומר,
מנוחה מההתמסרות המייגעת.
השלב השלישי לעומתם ,תובעני לחלוטין .אדם שהגיע
לדרגה זו מכוון כל מעשיו לדעת את ה' בלבד ,תוך ביטול
ההנאות החומריות ,גם כאשר הן נספחות למעשים
המכוונים למטרה העליונה 8.תביעה זו מגיעה עד לרמה
6מורה הנבוכים ,שם
7הקדמה למסכת אבות ,שם
8ההבדל בין השלב השני לשלישי מתבטא ,למשל ,בניסוח הכרח
האכילה והשתייה בשני המקומות" .ולפי זה לא תהא מטרתו אז
ההנאה בלבד עד שיבחר מן המאכל והמשתה היותר ערב ,וכן בשאר
ההנהגות ,אלא יתכוון למה שיותר מועיל ,ואם יזדמן שיהא ערב הרי
טוב ,ואם יזדמן שיהא בלתי ערב אין בכך כלום .או שיתכוון ליותר ערב
בהתאם למדע הרפואי ,כגון שנחלשה תאותו למאכל אז יעוררה
במאכלי תאוה הערבים והמתובלים" (הקדמה למסכת אבות) .לעומת
"וכן כשיאכל וישתה ויבעל ,לא ישים לבו לעשות דברים הללו כדי
להנות בלבד ,עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחך ויבעל
כדי להנות ,אלא ישים על לבו כשיאכל וישתה כדי להברות גופו ואבריו
בלבד .לפיכך לא יאכל כל שהחך מתאוה ,כמו הכלב והחמור ,אלא
יאכל דברים המועילין לו ,אם מרים אם מתוקים( ".הלכות דעות ג ,ב)
הנעלה ש"יאכל וישתה כדי להברות גופו אבריו בלבד
9
[ולא כדי להנות]" .אותו האדם ,אומר עליו הרמב"ם:
ודע שהדרגה הזו היא דרגה גבוהה מאד וקשה,
ולא ישיגוה אלא מעטים ואחרי הכשרה רבה מאד,
ואם יזדמן מציאות אדם שאלה הם תאריו איני
חושב שהוא פחות מהנביאים [ ]...שמפעיל כל
כחות נפשו ועושה מטרתם ה' יתעלה בלבד ,ולא
יעשה פעולה גדולה או קטנה ולא יבטא שום מלה
אלא אם אותה הפעולה [ ]...והוא מתבונן וחושב
בכל פעולה ותנועה ורואה אם היא מביאה לאותה
התכלית או אינה מביאה ואחר כך יעשנה
(הקדמה לאבות שם ,רנז)
~~~
הציונות הדתית נצבת היום בפני אחד האתגרים הגדולים
ביותר שלה .תהליכי הקצנה המתרחשים בשתי קצוות
התנועה הולכים ותופסים תאוצה (חילון ודתיות רדודה
ומנגד הקצנה דתית) ,ודורשים מאתנו 'לחשב מסלול
מחדש' .הציונות הדתית מעולם לא עברה את התהליך
החינוכי והתרבותי הנכון כפי שמציג אותו הרמב"ם .מעם
שפל של עבדים הגולה מארצוָ ,ע ִל ינ ּו לארץ
ישראל והקמנו יישובים ובתי מדרשות ,אך
מעולם לא הצבנו תרבות חול משלנו ,כזו
המהווה משקל נגד לתרבויות חול אחרות.
כיום ,ציוני דתי ממוצע 'יושב על הגדר' בין
שתי תרבויות ,יהודית ואמריקאית' .רגל פה
רגל שם' :שורשיו נטועים במסורת היהודית ,אך הוא
משקה את עצמו במי 'התרבות האמריקאית' .חוסר
הבהירות בנוגע לזהות התרבותית שלנו ,ההזדהות
הכפולה עם שתי התרבויות ,הוא שיוצר עיוותים
המתבטאים בהקצנה .עיוותים הנובעים מהזדהות כמעט
מוחלטת עם אחת התרבויות ,בסתירה לשנייה .הן עם
התרבות האמריקאית :שחיתות מינית או ערכית ,יחס
מזלזל ליהדות או ניסיון להתאימה לתפיסות עולם
שמקורן באותה התרבות .והן עם התרבות היהודית:
הקצנה דתית והתנכרות לכל מה שאינו נושא עליו את
חותמת הדת ,תוך ביטול חיי החול.
יש להבין ,המצב היום איננו 'גשר אידאולוגי' בין עולם
היהדות לערכים חילוניים ראויים ולתרבות מוסרית ,אלא
רדידות תרבותית והיעדר חוסן רוחני מצדנו .מדובר
בבריחה .כוונתי ב'תרבות אמריקאית' ,אינה לערכי הצדק
והמוסר שחרותים על דגלה (בניגוד גמור לרוב המעצמות
בעבר) אלא לתרבות המצויה ברחוב ,על גבי מסך
9למרות שפסקה זו באה לאחר הפסקה המתארת אדם שעושה
פעולות חומריות על מנת להפיג את התמסרותו לעבודת ה' ,המשכה
מעיד על כך שהאדם שעליו מדבר הרמב"ם הוא האדם מהרמה
הגבוהה יותר אדם שעושה כל מעשיו באופן מוחלט לדעת את
ה' (והוא האדם שמרחיב עליו הרמב"ם בהלכות דעות).
הטלוויזיה או ב .ebuTuoY -תרבות שמקדשת בהמיות,
ארציות (ובכלל זה רדיפה אחרי כסף ,כבוד ותאוות),
11
תרבות שהאדם הפרטי על תאוותיו נמצא במרכזה,
תרבות שבה הגשמי ,הנוכח ,המידי הוא הוא העיקר.
~~~
ידועה אמרתו המיוחדת של אביי במסכת ברכות:
"אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן ,כר'
שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן" (לה ,ב)
הסביר לי פעם הר"מ שלי בשמינית ,הרב צביקה
דנטלסקי ,בשם הרב יצחק דור ראש ישיבת חורב :הכוונה
ב"לא עלתה בידן" איננה רק לפרנסה ,שבוודאי שלא
עלתה בידם -שכן הם לא עבדו ,אלא אפילו התורה לא
עלתה בידם.
אל לנו ליפול בפח האידיאליזם המדומה ולדגול ב"וכל
מעשיך יהיו לשם שמים" 11הלכה למעשה .יחד עם
שאיפה חשובה זו ,יש לזכור את דברי הרמב"ם" ,אם
יזדמן מציאות אדם שאלה הם תאריו איני חושב שהוא
פחות מהנביאים" .נביאים טרם נראו בארץ .רובו המוחלט
של הציבור הדתי לאומי נמצא הרחק משם.
שאיפה היא דבר חשוב ,אבל ללא מודעות
למצבינו הנוכחי -נאבד .חובה עלינו לשנות
תפיסה ביחס לתרבות החול ,שכן אין מדובר
ביצירת מרחב בזוי שבו מכלים זמן ,אלא
בצעד הכרחי להתפתחות תקינה של כל אדם
וכל תנועה .צעד שבלעדיו התנועה הדתית לאומית אינה
מתוקנת.
הגיע הזמן שהציונות הדתית תפרוץ את גבולות בית
המדרש החוצה .הגיעה השעה בה נאמר את דברינו גם
בתרבות החול .ואם תרצו ,בתרבות שאינה רק 'חול' ,אלא
טומנת בחובה גרעיני רעיונות יהודיים ,תרבות שברובד
העמוק כוללת ערכי יסוד -לוהיים .הגיע הזמן שנבין כי
טוטאליות בעבודת ה' היא קשה .אפשר לכוון אליה ,רצוי
לשאוף לה ,אבל בד בבד יש לזכור שאנחנו רק בשיפולי
ההר .יתרה מזאת ,עלינו לזכור שחלק מאחינו כלל לא
נושאים עיניהם לפסגה .ישנם יהודים שאינם מכוונים את
חיי החול שלהם לעבודת ה' .אסור לנו להפקיר אותם
לתרבויות חול זרות ואז ,במין צביעות נוראה ,לצעוק
עליהם שהם גוררים אותנו מטה .הגיע הזמן ש'ניקח
אחריות' ונכונן תרבות חול בעלת גוון יהודי ,שמושתתת
על ערכינו ,אך עם זאת מבלי שכולה קודש .תרבות חול
יהודית.
11ראה דבריו היפים של הרמב"ם במורה הנבוכים ,חלק ג פרק יג ,על
קטנות האדם ביחס ליקום.
11אבות ב ,יא
אפתח בשאלה :האם יש מישהו שחושב שרמתה הדתית
של הציונות הדתית שווה או אפילו קרובה לזו של
החברה החרדית? 1למי מכם שאמר כן ,אני מזמין אותו
לאחד מסניפי בני עקיבא הקרובים לביתי ,אחד מהם
הסניף הגדול בארץ ,השני לא רחוק אחריו .המבקר יגלה
מהר מאד שטעה בהערכתו .לאלה שבחרו להיות כנים
עם עצמם ולהגיד ’לא‘ -המאמר הזה הוא בשבילכם.
שמונים שנה בערך עברו מאז פטירתו של הרב קוק ,אבי
הציונות הדתית ,ואנחנו כל כך רחוקים מהיעד שהוא
הציב .משהו השתבש בדרך .כיום ,חלק לא מבוטל
מהציבור הדתי לאומי ,רואים את עצמם
כשומרי מצוות בעלי תרבות חילונית .לעיתים,
הראש והנפש שלהם נטועים בעומקי
התרבות המערבית החילונית -אליה ואל
גיבוריה נושאים עיניים ועליה חולמים .אל
מוסרה נושאים את הנפש .ערכיה הם בסיס
הזהות של רבים מבני הציונות הדתית.
בינתיים ,במקביל ,הם שומרים מצוות מסויימות מכח
האינרציה ,או משום שהפרט מזדהה עם מצווה זו או
אחרת .המגמה הדתית המתחזקת היא שהאדם ומולדתו
הם המרכז ולא ה -ל והתורה .על כן ,על התורה ותרבותה
להתיישר עם ערכיי ורצונותיי האישיים ,ולא להיפך.
והנה ,נגע צרעת זה זורח בראשי רבים מאיתנו ,בני
הישיבות 2 .כוונתי לכניסת טומאת התרבות הזרה של
הגויים והנכרים לתוך המחנה הקדוש של ישראל .חדירת
המחשבות והדעות הנפסדות של התרבות הזרה היא
פסל שהוכנס להיכל ,בו אמור להיות רק ארון העדות.
רבבות מהציונות הדתית נכבשו על ידי הרעיונות
הפסולים של התרבות הזרה ,שלקחה בשבי את שכלם
ומוחם ,ואכן הצרעת זרחה בראשם.
איני רוצה לזרוק תאוריות באוויר ,לכן אציע שכל אחד
ישאל את עצמו :האם השירים שלו בטלפון מדברים על
האהבה לה' ועל הכמיהה לתורה ,או על אחת שמזמינה
קפה? שכל אחד ישאל את עצמו ,כמה פעמים בסרט או
בסדרה האחרונה שבה צפה היו קטעים שדרשו ממנו
לכסות את העיניים? שכל אחד ישאל את עצמו ,האם
חלום הילדות שלו היה להיות שחקן כדורגל או להיות
3
רב?
התורה בשלמותה כבר החכימה להזהיר אותנו מ'הנחש
הערמומי' הזה" :ולא תלכו בחקות הגוי" (ויקרא כ כג) ,
"ובחקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח ג) ו"השמר לך פן תנקש
אחריהם" (דברים יב ל).
1החברה החרדית היא רק דוגמא לחברה שרמתה הדתית גבוהה
משלנו ,כמובן שעלינו לשאוף להיות אף יותר טובים מהם.
2כמו שנאמר על עוזיהו (דברי הימים ב כו ,טו -יח)" :וכחזקתו גבה לבו
עד להשחית וימעל ביקוק אלהיו ויבא אל היכל יקוק להקטיר על
מזבח הקטרת ...:וְוהצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים".
3דוגמאות רבות יש ואם לא נגעתי בדוגמא המתאימה לכם ,שאלו את
החבר שלידכם ,הוא כבר יסביר לכם.
ישנה מחלוקת בראשונים :האם האיסור שבפסוקים אלו
הוא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה בלבד ,או גם חוקות
של סתם גויים 4.מחלוקת הראשונים נוגעת בגדר האיסור,
אך גדר האיסור אינו רלוונטי לענייננו .מה שחשוב הוא
הקו המנחה :כאשר יש דבר רע בעיקרו -כדאי להיבדל
ממנו (אף אם אין חובה כזאת) .באבות דרבי נתן מובאת
מימרא של רבי עקיבא" :כל המדבק בעוברי עבירה אף
על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות
כיוצא בהן" (פרק ל) .ר' עובדיה מברטנורא ממשיל זאת
לאדם שנכנס לבורסקי (בית עיבוד עורות) ,אף על פי
שאינו עובד שם הוא ידבק בריח .הנפש והשכל שלנו
קולטים דברים מהסביבה באופן תמידי ,בלי שאנחנו
שמים לב.
אנחנו שקועים בתרבות זאת ואיננו מודעים
לכך .כיצד תלמיד ישיבה בן תורה מסוגל
לשמוע שירים בוטים על חיי אהבה ולשמור
על יראת שמיים? היצר הרע עובד על כולנו
ואנו נותנים לו לעשות זאת .אנא התעוררו!
איני מבקש כרגע שתוותרו על זה ,אלא רק
שתכירו בבעיה .תבינו שהעבודה הזרה שורצת
בתוכנו .ברגע שנבין ,כי כל התרבות הזאת פוגעת לנו
ביראת השמיים והורסת את חיי התורה ,נפשנו העדינה
תדחה את הגועל הזה מקרבנו בשאט נפש.
בספר החינוך מובא" :והמתרחק מכל הנהגותיהם ומכל
נמוסיהם וישים כל לבו ומחשבותיו אל השם ובמצוותיו
היקרות ,נפשו בטוב תלין לעולם וזרעו יירש ארץ"(מצוה
רסב) .אמנם ,ישנם דברים אצל הגויים שאינם בהכרח
רעים ,אך עם זאת עלינו לשאוף לבדל את עצמנו מהם
גם מבחינה חיצונית 5 .הדברים הקטנים משפיעים.
לדוגמא ,כאשר אדם הולך עם כיפה גדולה וציצית בחוץ,
זה משפיע .על הלבוש שלנו לצעוק אני עבד ה' ,איני
דומה לחילוני .החזות והתרבות שלנו ,יש בכוחם לבדל
אותנו מהפגמים הרבים בחברה החילונית-מערבית.
שבוע שעבר ציינו ברחבי הארץ את שבוע הארגון של 'בני
עקיבא' ,תנועת הנוער של הציונות הדתית .אני משתמש
במונח "תנועת הנוער של הציונות הדתית" ,כמו
שהתנועה אוהבת להתפאר כי אף תנועת נוער דתית
אחרת לא משתווה לה ואף לא קרובה אליה בגודלה.
אנשיה אוהבים לנוסס בכך שבני עקיבא פתוחה לכולם,
ובכך מקרבת אליה גם את בני הנוער הפחות דתיים.
בחודש הארגון האחרון הם הרחיקו לכת ,משום שאמרו
שצריך לפרוץ למקומות רחוקים יותר -כדי לקרב גם
אותם.
בקטנותי ,איני מבין כיצד אפשר לראות בבני עקיבא
הצלחה .הצלחנו להמציא תנועה שלכאורה מחוייבת
לתורה ,ובכל זאת יש מחבריה המחשיבים 'שומר נגיעה'
כ'דוס' .תנועה בה לימוד תורה הוא 'קטע כזה' לבגרות,
4עיין יראים השלם סי' שיג ,ספר החינוך מצווה רסב ,תשב"ץ ח"ג סי'
צג וסי' קלג ,ועוד.
5אין אני מדבר כמובן על הדברים הטובים .יש חילוק בין דבר שאינו
רע ,כגון בגדי הגויים ,ובין דבר שהוא טוב ,כגון רפואה.
תנועה שחניכיה יכולים לדקלם בעל פה את שמות
שחקני ברצלונה וריאל מדריד ,אך אינם יכולים למנות
חמישה ראשי ישיבה .לאן בדיוק העלנו אותם?!
שורש הדבר טמון בשילוב המזויף בין התורה והתרבות
החילונית .המציאות מוכיחה שכאשר נשלב אותם,
התרבות תנצח .רצוננו להחזיר את העם בתשובה? איך
יעלה על הדעת לעשות את זה כאשר אנו עצמנו טרם
התמלאנו בתורה? הרעיון של לקרב את האנשים מלמטה
אינו חדש .בחסידות יש מושג של "ירידה
לצורך עלייה" -הצדיק יורד לרמתו של האדם
הפשוט כדי לקרב אותו לתורה .מהלך זה
נעשה רק כאשר הצדיק התמלא בתורה
שנים רבות והגיע לרמה רוחנית גבוהה ביותר.
בני עקיבא משלים את עצמם שאפשר
לשלוח ילדים לתוך תרבות חילונית ולצפות
מהם לברור את הטוב מן הרע.
כיום ,הרוב המוחלט של החוזרים בתשובה מגיעים
לחברה החרדית .החברה החרדית נתפסת כחברה
שמקדשת את התורה יותר מכל ,ודבר זה מושך את אלה
שמחפשים אמת .בעוד שהחברה החרדית מטפלת
בעצמה ,בני עקיבא ממשיכים לרדת ולנסות להגיע
לאנשים נוספים .בפועל ,אותם חניכים ,במקום לחזק את
החברה הפחות דתית ,נופלים בעצמם למקומות ירודים.
דבר זה מזכיר לי סיפור .מעשה בתלמיד שהגיע לרבו
ואמר לו בהתלהבות" :אני הולך לתקן את העולם!" אחרי
חודשיים שאל הרב" :נו ,תיקנת את העולם?" ענה
התלמיד" :לא .אני תיקנתי ,אבל הם לא תיקנו .הם לא
בסדר"" .אולי כל העולם קצת גדול עליך ",אמר לו הרב,
"אולי תצמצם את המשימה ותתחיל לתקן את המדינה
ברכת ’ על מצוות ציצית‘
כיצד יש לברך על טלית קטן? המנהג הרווח היום הוא
ללבוש בכל יום טלית קטן ולברך "על מצוות ציצית" .אם
נעיין במקורות נגלה שמנהג זה לא פשוט כל כך.
הרמב"ם בהלכות ציצית מתייחס לטלית גדול שברכתו
"להתעטף בציצית" ,אך הוא לא מזכיר את המנהג ללבוש
טלית קטן ואף לא את נוסח הברכה "על מצוות ציצית"
השגור בפינו .בנוסף ,נוסח הברכה השגור בפינו לא נמצא
כלל בתלמוד הבבלי .שאלנו את רה"י כיצד צריך לנהוג מי
שלובש טלית קטן.
תשובה:
1
א) הבית יוסף מביא את דעת המרדכי וראשונים
נוספים הסוברים שאין מצוות ציצית בטלית קטן ,כיוון
שטלית צריכה עיטוף ותנאי זה לא מתקיים בטלית קטן.
הראיה העיקרית לכך שטלית צריכה עיטוף היא לשון
1או"ח ח
שלך?" התלמיד התלהב מהרעיון ויצא לדרך להשפיע על
האנשים במדינתו .אחרי חודשיים ,שוב שאל אותו הרב:
"נו ,כבר תיקנת את המדינה?" התלמיד לא התבלבל:
"עשיתי מה שצריך ,אבל הם לא רוצים להקשיב לי ".הרב
ענה" :אולי תתחיל לתקן את העיר? כאן אתה מכיר את
האנשים והם מכירים אותך ,זה בטח יהיה הרבה יותר
קל ".התלמיד שוב יצא לדרך ,ואחרי חודשיים שאל אותו
הרב" :נו ,יש התקדמות בעיר?" התלמיד הסביר לו שגם
כאן בעיר לא מקשיבים .הרב ניסה לצמצם את המשימה:
"אולי תתחיל לתקן את המשפחה הקרובה
שלך? הם קרובים אליך ובטח ישמעו לך .זה
יהיה הרבה יותר קל ".אחרי חודשיים שאל
הרב האם תיקן התלמיד את משפחתו .אמר
לו התלמיד ,כולו מיואש" :גם הם לא מקשיבים
לי .אני כבר לא יודע מה לעשות -אני מדבר
עם אנשים ,מנסה להשפיע ולתקן אותם ,אבל הם לא
משתכנעים ".ענה לו הרב" :יש לי רעיון .תתחיל לתקן את
עצמך קודם כל .תעבוד על המידות ,תלמד איך לכבד את
הזולת ,תרבה באהבת ישראל ,תגרום לכך שדעת הבריות
תהיה נוחה ממך ,ומתוך שתהיה מתוקן בעצמך ,תשמש
דוגמה יפה למשפחה .משפחתך תקרין זאת כלפי העיר,
העיר תשפיע על כל המדינה ,וכך המדינה תהיה סמל
למופת עבור כל העולם".
זאת היא מטרתנו ,להאיר את העולם בעזרת התורה ,תוך
הוצאת התרבות המערבית מתת המודע שלנו .ולגבי
ה'לייטים' ,אל תדאגו להם ,אין זה מחובתנו לרדת אליהם.
תפקידנו הוא לחזק את עצמנו בתורה ,ובכך לסחוף
אחרינו את כל השאר.
הגמרא" 2שיעור טלית שהקטן מתעטף בו ."...מנגד ,הבית
יוסף מביא את דעת ה'נימוקי יוסף' וראשונים נוספים
הסוברים כי מעיקר הדין לא צריך עיטוף כדי לקיים מצות
ציצית ,אלא המצווה שייכת בכל בגד של ארבע כנפות.
כאמור ,הרמב"ם בהלכות ציצית לא מזכיר כלל מציאות
של טלית קטן .ככל הנראה ,הסיבה לכך היא שבתקופת
הרמב"ם לא היה נפוץ המנהג ללכת בטלית קטן .כמו כן,
לא הייתה בין טלית קטן לטלית גדול הבחנה ברורה כמו
שיש היום .כל צורת הלבוש הייתה שונה .בזמן שהיו
לובשים בגד של ארבע כנפות ,היו מתעטפים בו 3 .נראה
שלשיטת הרמב"ם יש מצוות ציצית גם בטלית קטן שאין
בו עיטוף.
בדרך זו מסביר ערוך השולחן את הגאונים שמביא הטור
בהלכות ציצית 4.הגאונים מפרשים שצריך לעטוף הטלית
2בבלי מנחות מ ,ב
3רמב"ם ציצית ג” :וכל זמן שמתעטף בה ביום מברך עליה קודם
שיתעטף“
4או"ח ח
כעטיפת הישמעאלים .מבאר ערוך השולחן שאין הכוונה
לומר שמצוות ציצית לא שייכת כאשר אין עיטוף ,אלא
כוונת הגאונים היא שכאשר מברכים על טלית גדול
"להתעטף" ,צריך להתעטף כעטיפת ישמעאלים אבל
כאשר אדם לובש טלית שלא מתעטפים בה ,עדיין מקיים
מצוות ציצית גם בלי העיטוף.
השולחן ערוך 5פוסק שבטלית קטן יוצאים ידי חובת
מצוות ציצית ולכן הלובש יכול לברך "להתעטף" .הרמ"א
שם חולק וסובר שאין לברך "להתעטף" ,אלא
6
יברך "על מצווות ציצית".
האחרונים פוסקים שיש לברך על טלית קטן
7
"על מצוות ציצית" ,כדעת הרמ"א .החיי אדם
מוסיף שלמרות שנוהגים לברך על טלית קטן
"על מצות ציצית" ,אפשר לכתחילה לברך גם
"להתעטף" ולא חוששים לכך שלא שייך עיטוף בטלית
קטן .כדי ליישב את הלשון "להתעטף" גם בטלית קטן,
מביא החיי אדם שני פתרונות שהעלו הפוסקים .אפשרות
אחת היא שיתעטף בציצית לפני הברכה ויניח אותה על
ראשו כדרך עיטוף ואחר כך ילבש אותה ,ואז שייך לברך
"להתעטף" .אפשרות שנייה היא לכוון לפטור את הטלית
קטן בברכת "להתעטף בציצית" של הטלית גדול.
בפסיקתא ,אבל אפשרות זו לא מבוססת כיוון
שהפסיקתא לא התקבלה להלכה ולא מברכים על
עשיית ציצית .בדומה לכך מצינו שהרמב"ם גורס בנוסח
התפילה "ברוך מקדש את שמו ברבים" ללא שם השם
9
בברכה ,לעומת ראשונים אחרים שגרסו בה שם ה'.
מקור הנוסח של שאר הראשונים הוא במדרש 11 ,יכול
להיות שגם כאן הרמב"ם פוסק כך מכיוון שהמדרש לא
11
מהווה מקור הלכתי לברכה.
ייתכן שאין הכרח לחפש מקור הלכתי בחז"ל
כדי להצדיק את הנוסח "על מצוות ציצית",
שכן היו ראשונים שסברו שיש לברך
"להתלבש בציצית" 12 .ברכה זו לא נמצאת
בספרות חז"ל ומכאן נראה שהראשונים תקנו
ברכה זו.
אפשר להסביר את הנוסח שבידנו על פי הגמרא:
כי מעטף בציצית ,לימא :ברוך אשר קדשנו
במצותיו וצונו להתעטף בציצית .כי מנח תפילין
אדרעיה ,לימא :ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו
להניח תפילין .ארישיה ,לימא :ברוך אשר קדשנו
במצותיו וצונו על מצות תפילין
(ברכות ס ,ב)
ב) מצאנו במקורות נוסחים שונים לברכה על הכנת
הציצית .בפסיקתא זוטרתא מובא נוסח הברכה על
תהליך קשירת הציצית:
הנוסח "להתעטף" מורה על הפעולה בה מקיימים את
המצווה בטלית ,פעולת העיטוף .כך גם בתפילין ,כאשר
אדם מניח את התפילין ומהדק אותם אז הוא מקיים
מצוות תפילין ,לכן הברכה על תפילין של יד היא "להניח
תפילין" .לעומת זאת ,בטלית קטן המצווה היא בעצם
לבישת בגד ארבע כנפות עם ציציות בלי פעולת עיטוף,
בדומה לתפילין של ראש שמקיימים את מצוותם בעצם
הנחתם על הראש .יכול להיות שמתוך כך הראשונים
הקבילו וניסחו בטלית קטן ברכה הדומה לנוסח ברכת
תפילין של ראש " -על מצוות ציצית" כמו "על מצוות
תפילין".
רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי
וקא מברך לעשות ציצית ,א"ל :מאי ציצי שמענא?
8
הכי אמר רב :ציצית אין צריכה ברכה
לסיכום :אפשר לברך "על מצוות ציצית" על טלית קטן.
מי שרוצה יכול לברך "להתעטף בציצית" על טלית קטן
אם יתעטף בטלית על ראשו ואחר כך ילבש אותה כרגיל.
מי שמתעטף בטלית גדול יכול לפטור את הציצית
בברכת הטלית.
5או"ח ח ,ו
6הרמ"א כתב שאין לשנות את המנהג לברך "על מצוות ציצית",
ומסביר בדרכי משה" :המנהג לברך על מצות ציצית ,וטעם המנהג
נראה לי כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה ולכן
לא מברכין להתעטף או להתלבש דאז הוה משמע דעכשיו מקיימין
המצוה כהוגן רק מברכין השם יתברך שנתן לנו מצות ציצית ואף
שאין מקיימין אותה עכשיו כתקנה".
7חלק א כלל יב
8המחלוקת היא האם מצוות ציצית היא חובת גברא ולכן לא צריך
לברך על עשייתה אלא כשלובשה ,או חובת מנא ולכן יש מצווה בפני
עצמה להכין ציצית .הרי"ף והרמב"ם פסקו שלא מברכים על עשיית
ציצית.
ביד פשוטה (הלכות ציצית ג ,יא) רה"י מבאר שמי שקונה ציצית
מוכנה ,מפסיד את הזכות של קיום הטלת הציצית למרות שאינו
מבטל שום מצווה כי כשילבש את הציצית יקיים מצוות ציצית.
9בסדר רב עמרם גאון (סימן ז עמוד ו)" :ברוך אתה ה' מקדש את
שמו ברבים" .והטור בסימן מו כתב" :בא"י מקדש שמך ברבים ונתקנה
על פי הירושלמי" .וכבר העירו על כך שלא נמצא הירושלמי הזה.
11תנא דבי אליהו ,כא
11באו"ח סימן רכה הרמ"א פוסק שעל בר מצוה יש לברך ללא שם
ומלכות ברוך שפטרני מעונשו של זה .הגר"א חולק ומביא ראיה
ממדרש רבה פרשת תולדות" :א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד
י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה" .מכאן
נראה שהגר"א סובר שאפשר לברך ברכות שנמצאו במדרש .אבל
ראייתו מהמדרש קצת דחוקה שכן הברכה כתובה במדרש ללא שם
ומלכות.
12שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן ד
והחוט השמיני מניחו ארוך כחצי זרת שבו קושר
את החוליות עד שישוה החוט לשאר החוטין
ומתחיל ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על
מצות ציצית
(שלח לך קיד ,א)
אמנם ,בתלמוד נחלקו האמוראים אם צריך לברך על
עשיית ציצית ,ושם מובא נוסח שונה לברכה על הכנת
הציצית מהפסיקתא:
(בבלי מנחות מב ,א)
יכול להיות שמקורו של הנוסח "על מצוות ציצית" הוא
כל אחד יודע
שלשיר יש
שני מרכיבים :מילים ולחן .אם כן ,ננסה לבדוק את
המוסיקה שאנחנו שומעים ומנגנים לאור שני
מרכיבים אלו .כולם יסכימו שאם התוכן שלילי
והלשון לא נקייה לא שייך לשמוע .ההתלבטות
האמתית מתעוררת כאשר המילים לקוחות
מהתפילה או מתהילים ,אבל המנגינה
מגיעה מעולם של תרבות מקולקלת ,או
חוברה על ידי מלחין שאיננו כשר והגון,
בלשון המעטה .במילים אחרות :האם יש
גורמים נוספים ,מלבד התוכן המילולי,
שמשפיעים על השיר ועל המאזין לו? האם אפשר
'לגייר' שיר על ידי החלפת המילים המקוריות בלבד?
זו שאלה מעשית מאוד .שירי חתונות ולחנים
חסידיים חדשים מחוברים פעמים רבות לפי ביצוע
מקורי שמעולם לא היינו מנגנים בבית הכנסת.
בנוסף ,אנשים רבים גם בני ישיבה רגילים לשמוע
נגינה של להקות ,מקרוב ומרחוק ,שכל אחד יודע
כמה פרוץ אורח חייהם של המנגנים בהן.
שאלה זו כבר הובאה לפני האחרונים .בעל ה'מעשה
רוקח' אוסר לשיר את מילות התפילה בניגון של
נכרים ,כיוון "שאפילו יהיה השיר מצד עצמו קדוש,
ניגון הנכרי שבו יפסידהו כי הכניס הטינופת במקום
הקדושה" (תפילה ח ,ה) .בדרכו הולך גם הגר"ח פלאג'י
(כף החיים יג ,ו) .כלומר ,הניגון משמעותי לא פחות
מהמילים .הניגון משפיע על הנפש ומעצב את
החשיבה של המאזין בהתאם למקורו ,אם לטוב אם
למוטב .יתר על כן אפילו אם המילים קדושות,
הניגון הטמא מתגבר ופוגם בהן.
אמנם ,הרב עובדיה מתאר באריכות כיצד בקהילות
שונות ,ממזרח וממערב ,היו רגילים לחבר פיוטים
על פי ניגונים של נכרים .בתשובתו הוא מצדיק את
המנהג ,ומוסיף שאם נחמיר כדברי ה'מעשה רוקח'
"לא שביק מר חיי לכל בריה ,ופוק חזי מאי עמא
דבר" (יביע אומר ו ,ז).
כמדומני ,יש להסביר את ההיתר של הרב עובדיה
בכך שאפשר לסמוך על האינטואיציה של האומה.
אם ניגון נכרי התקבל באופן מובהק בקהילות רבות
מישראל ,הוא כנראה שייך אלינו ולא צריך לחשוש
לו .לעומת זאת ,אם רוצים לעמוד ולהכניס פנימה
ניגון נכרי חדש ,צריך לבדוק את הניגון היטב .לשם
כך ,דרושה רגישות גבוהה מבחינה מוסיקלית
ומבחינה רוחנית .יש לשים לב איזה רגש הניגון
מעורר בשומע ,איזו אווירה הוא יוצר.
לסיכום ,למרות שאין איסור הלכתי של ממש
בשמיעת ניגון נכרי ,כדאי לנהוג בזה משנה זהירות.
העיקרון כי
מוזיקה אינה
אמצעי בידור ושחוק בעלמא ,אלא יש לה ולאמנות ככלל תפקיד
בהשלמת הנפש והאדם ,מקובל היום גם על הוגים דתיים 1 .יש
שניות אינהרנטית ביהדות ,בין חיבור לכלל המין האנושי ,לבין מתן
יחס מיוחד לבני -עמו .גדולה האמנות שמחברת את האדם אל
מידותיו האנושיות ,שהם שורש עבודת ה-ל .מוזיקה שכל תכליתה
2
לבדר ,יש להסתפק אם היא ראויה להאזנה כלל.
אחר שדיוננו הוסב אך על מוזיקה שיש בה תועלת,
עדיין יש להקשות -האמנם אין קפידא של שפה?
האם דל אוצר מנגינות ישראל שעלינו להתרוצץ
בשדות זרים? הלא וודאי יש קדימות לאמנות בשפתנו ובלשוננו.
ראיה לכך היא העדיפות להתפלל בלשון הקודש (שו"ע או"ח קא ,יד).
הרמב"ם (מורה נבוכים ג ,ח) כותב שמה שנקראת העברית 'לשון
הקודש' הוא מצד תוכנה העדין .מדבריו עולה שהתוכן ,הקונטקסט
והסאבטקסט ,הם הקריטריונים לסינון ולא המוצא ,שהוא קריטריון
שרירותי (פירוש המשנה אבות א ,טז) .גם אם תמצי לומר שבעברית יש
עוד מעלה ,עדיין יש לענות שתי תשובות.
התשובה הראשונה טכנית :אמת ,יש עדיפות לתוכן ולשפה
עבריים .אבל צמצום צריכת האמנות לכדי מה שנעשה בידי יהודים
ובסגנון יהודי ,בהכרח יוריד מאיכות האמנות ,שכן הכישרון אינו
דבק בעם ה' לבדו ,אלא מחולק בשווה .לא נוכל להגיע לאותה
עדינות הנפש ולאותו חיבור ליסוד האנושי שבנו ,על ידי מוזיקה
3
שלנו בלבד .עלינו לשמוע אמנות ממי שהלחינה.
מנגד ,ישנה תשובה רעיונית .הגמרא אומרת "לעולם אל ישאל
אדם צרכיו בלשון ארמי ...חולה שאני" (בבלי שבת יב ,ב) .מסביר הרב
קוק (עין איה שם) :מעלת העברית נעוצה בהיותה שפתינו הלאומית.
ברור שהתכלית הסופית של עם ה' בעולם הוא איחוד האנושות
כולה תחת מלכות שמים .אבל קשה לאדם לצאת מהעיסוק
בצרכיו ולכוון למטרה זו .קל לו יותר להגיע למטרה על ידי דבקות
בעמו ,ובפרט אם זהו עם המרים את דגל הצדק והחסד ,ושעל ידי
הצלחתו תגיע גם התכלית הסופית.
אבל" ,חולה שאני" -הסכנה שישקע אדם בצרכי עצמו ,קיימת רק
באדם שעסוק בחייו החומריים .אבל מבקר חולה ,וכל מי שעסוק
באלטרואיזם ובפילנתרופיה ,אינו זקוק לכלי שרת זה .האמנות היא
שפה בינלאומית .היא מוציאה אותנו מהמציאות הקטנה שלנו
ומדבקת אותנו בדברים הכי בסיסיים ,גולמיים ואורגנים שהם יסוד
הנפש האנושית של כולנו .אם רוב היום עוסקים אנו בתורת
ישראל הייחודית ,ובצדק ,טוב שיש תחום קטן בחיינו שמאפשר
4
בכל-זאת להתחבר לצלם ה-לוהים שבו נוצרו בני האדם כולם.
1דוגמאות טיפוסיות לכך נמצאות בהקדמה לפאת השולחן לתלמיד הגר"א,
ובפרשנים על מלכים ב ג ,טו.
2גיטין ז ,א ,ועיין תר"י כא ,ב בדפי הרי"ף ,שאומר שאיסור שמיעת מוזיקה לא תלוי
בחורבן ,וכן שו"ת הרמב"ם רכד ,וראה פרק חמישי מחמישה פרקים ,שמותר
לשמוע מוזיקה לצורך הנפש.
3פרפראזה על הרמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש .וראה דברי הרב ליכטנשטיין
במבקשי פניך עמ' 91שרואה בעבודתו של המשורר ג'ון מילטון עניינים של
קדושה.
4וזו לפי דעתי משמעות "גדולה שיחתם של עבדי אבות מתורתם של בנים" ,ושל
"דרך ארץ קדמה לתורה".
שַׁ חַׁ ר יַׁגְ ֵלנִי ְמשַׁ נ ְִאי וְ אֹויְבִ י
מַׁ לְכּותֹו מַׁ לְכּות זָהָ ב ַׁוע ֲִדי
כַׁאֲ ִרי י ְִטרֹף פִ צְ עִ י ּוכְ ֵאבִ י
ְתפִ לָה ַׁאעְ ִתיר בְ עַׁ ד עַׁ ִמי ּובַׁ ע ֲִדי
עֵ ת צָ הֳ ָריִם דֹב י ְִט ֵלנִי
כ ְַׁספֹו ִסיגִ ים וְ עִ מֹו הַׁ ְש ָפל ִָתי
יחי לִפְ נֵי קֹונִי
שֵ נִית ֶא ְשפְֹך ִש ִ
ַׁאְך טֶ ֶרם ַׁי ֲע ֵננִי וְ ל ֹא י ְִשמַׁ ע ַׁזע ֲָק ִתי
עֶ ֶרב ַׁי ֲעלֶה וְ צָ פִ יר בַׁ ּגֹויִם יִזְ ַׁרח
עַׁ ד ֵאיןֵ -קץ ְי ֲענֶה וְ כַּׁיֹולֵדָ ה ֶאפְ עֶ ה
ּומלַׁחַׁ ץ נְחָ ְש ִתי וְ רֹב מַׁ כֹות פִ י יִצְ ַׁרח
ִ
ְל ָפנָיו ֶאזְ עָ ק עַׁ ד ָאנָה ֶא ְתעֶ ה
ּובְ חֹשֶ ְך וַׁאֲ ֵפלָה נֶשֶ ר י ְִד ֶאה
ּובִ כְ ָנפָיו מָ וֶת יָגֹון עֶ בְ ָרה וַׁחֲ רֹון
בַׁ בַׁ ְרזֶל ַׁיכֶה גַׁם ַׁיל ְֶאה
ּושפ ַָׁתי ֵריקֹות וְ ֵאין ִרצָ יֹון
ְ
ֵאלִי נ ְִקמַׁ ִתי מֵ הֶ ם ֶא ְדרֹש
ַּׁגלֵה חֶ ְרפ ָָתם וְ תֹחַׁ ל ְַׁתם ֵתבֹוש
ְתֹומים
נְשֵ יהֶ ם ַׁאלְמָ נֹות ּובְ נֵיהֶ ם י ִ
רֹומים
ּגֹואל עָ לּובִ ים הַׁ שֹמֵ עַׁ ִמ ְמ ִ
ֵ
שַׁ חַׁ ר ִיגְ ַׁא ֵלנִי עֹוטֶ ה סַׁ פִ ִירים
כִ י ָא ָתה ב ֶֹקר וְ גָלּות ַׁת ֲעבֹר
ְת ִהלָתֹו ְיז ְַׁמרּו בְ ָקעֹות וְ הָ ִרים
ְלעֻמָ ָתם י ְֹשבֵ י ְחלַׁח ּגֹוזָן וְ חָ בֹור
"גשם גשם משמים
קול המון 1טיפות המים"
מזל שבית הישיבה חם ומרגיע
כי יורה השבו"שים מיהר והגיע
במוצ"ש רוח הייתה הרצאה ייחודית
אמציה סמקאי העביר על כלכלה יהודית
בשיעור הכללי נפתרה לעיננו חידה
הרב ליפשיץ העביר על מחליף פרה בחמור
3
וילדה
חגי תשרי עברו ומאחורינו את חשוון נשאיר
אך האומנם במסיבת ראש חודש לא נותר מה
לשיר?!
במסיבת ראש חודש כבר היו סופגניות
מקווים שלא שכחתם להביא חנוכיות
בסדר הפסקת צהריים עד המנחה
נוכחות מרשימה ,לא הייתה כלל מבוכה
ביקורת מהצבא הופיעה בלאט
מקווה שלא שכחתם להביא את השל"ת
במסיבת המאה של עזים בקדושה
פלאפון מוגן זו נורמה ולא בושה
אם עוד לא התקנת ,קדימה אחת ושתיים
שנזכה לראותך במסיבת המאתיים
לא משנה תורתו אומנותו או של"ת
בבוקר ובערב יש לעמול על הסלט
רפורמה במטבח ,שלא תגיד שלא טרי
הופכים את האוכל בישיבה ליותר בריא
נאחל מזל טוב לתלמידנו היקר שמתארס
וכן לא נשכח את מי שמתגייס
מזל טוב לנתן גולדשטיין (ה) שהתארס עם
מרים
ולערן פרידמן (ב) ואיתי שווד (א) שהתגייסו
לחיל הים
קשה מנשוא העלמותו של חברינו היקר
לוח המודעות ,שאת סיבת נפילתו איש עוד לא
חקר
המודעה עוד תלויה על קיר לזיכרון ולאות
2
"ישוב ויתלה לו לוח המודעות"
1בכ"י "כל היום" וליתא
2מתוך הקינה על לוח המודעות ,נועם אריאל ,פינת הקפה
נשאלתי מדוע איני מכניס הגות עצמית
אז הינה לפניכם ,הצצה חד פעמית:
בעודי מחפש אחר מי יהיה לי לאחרית
תמה לה שנה של חידושים ומחאה ציורית
גם אם במרוצת הזמן לפעמים היה קצר
ולפעמים צונזר
הייתה לי הפינה להיכנס לישיבה ולא להיות בה
זר
השתדלתי להעלות חיוך על פני כל קורא
ואאחל למחליפי ברכה והצלחה מאת הבורא
//------------//
בהכנת פינה זו השתתף עידו שינמן באופן חד
פעמי
4
עד שאיתי ימצא את המחליף הרשמי
(עידו)
תלחצו עליו טיפה והוא לא יעשה בעיות
אולי בסוף הוא גם יעשה הסדר ולא ידבר
שטויות
(איתי)
3לצורך הבהרה :המרא קמא לא החליף את הפרה בחמור וילדה
אלא החליף פרה בחמור וילדה ודו"ק
4נפתחה תחרות ,להגשת מועמדות (הערה של עידו ,מצדי
תתעלמו -איתי).
:
:
:
:
:
:
© Copyright 2024