‫אוגדן עלוני השבת‬
‫פרשת שמות‬
‫עיר ירושלים בני ברק‬
‫‪16:43‬‬
‫כניסת שבת ‪16:27‬‬
‫‪17:42‬‬
‫יציאת שבת ‪17:41‬‬
‫‪18:17‬‬
‫ר"ת ‪18:20‬‬
‫מודיעין‬
‫‪16:45‬‬
‫‪17:42‬‬
‫‪18:18‬‬
‫חיפה‬
‫‪16:34‬‬
‫‪17:41‬‬
‫‪18:17‬‬
‫אשדוד‬
‫‪16:42‬‬
‫‪17:44‬‬
‫‪18:17‬‬
‫ב‪ .‬שמש‬
‫‪16:27‬‬
‫‪17:41‬‬
‫‪18:20‬‬
‫אלעד‬
‫‪16:32‬‬
‫‪17:42‬‬
‫‪18:15‬‬
‫ב"ש‬
‫‪16:45‬‬
‫‪17:44‬‬
‫‪18:20‬‬
‫צפת‬
‫‪16:33‬‬
‫‪17:38‬‬
‫‪18:16‬‬
‫פ"ת‬
‫‪16:23‬‬
‫‪17:42‬‬
‫‪18:15‬‬
‫להצטרפות לרשימת התפוצה ולקבלת העלון ישירות לתיבת המייל ‪ -‬צרו קשר‪[email protected] :‬‬
‫יום חמישי כ"א טבת תשע"ז | פניני פרשת שמות | תקציר שבועי ה'דף היומי בהלכה'‬
‫איזו תגלית גילה רבי יעקב גלינסקי זצ"ל בהתנהגותו המוזרה‬
‫של הגנרל הצרפתי במחשכי הכלא הרוסי בסיביר?‬
‫הרב בנימין בירנצוויג‬
‫יֹוסף" (שמות א'‪ ,‬ח')‬
‫"וַ ּיָ ָקם ֶמלֶ ְך ָח ָדׁש ַעל ִמצְ ָריִ ם ֲא ֶׁשר ֹלא יָ ַדע ֶאת ֵ‬
‫רב ושמואל נחלקו בגמרא בסוטה (יא‪ ,‬א) מיהו המלך החדש שהתמנה‬
‫על מצרים? אחד אמר שהיה מלך חדש ממש‪ ,‬ואחד אמר שהתחדשו‬
‫גזירותיו!‬
‫דברי חז"ל אלו מצריכים התבוננות מעמיקה‪ .‬פרעה מלך מצרים שזכה‬
‫לטובה כה מרובה מאת יוסף היהודי‪ ,‬שפתר לו בחכמתו הנדירה את‬
‫חלומו‪ ,‬ובעצתו היעילה הציל את מצרים מחרפת רעב ומוות‪ ,‬שעלולה‬
‫היתה להימשך שבע שנים‪ ,‬הכיר בכך‪ ,‬כפי שכתוב‪" :‬ויסר טבעתו מעל‬
‫ידו‪ ...‬וירכב אותו על מרכבת המשנה אשר לו"‪ ,‬ומינה אותו למשנה‬
‫למלכות‪ ,‬בידיעה כי "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו‪"..‬‬
‫והנה "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף" ‪ -‬היתכן?! הרי גם האיש‬
‫הפתי והנבער ביותר‪ ,‬לא יוכל להשכיח מלבו רגשי הכרת הטוב כה‬
‫גדולים‪ ,‬וכיצד זה שכח פרעה והתכחש לכל הטובות שהורעפו עליו ועל‬
‫עמו‪ ,‬והצילו את האומה המצרית?!‬
‫מרן רבי לייב חסמן בספרו 'אור יהל'‪ ,‬מלמדנו בזה יסוד גדול בכוחות‬
‫הנפש‪ .‬כל אדם יכול בזמן קצר להתדרדר במדרון תלול ונורא‪ ,‬מאורח‬
‫חיים למעלה להשכיל‪ ,‬עד רדת שחת של שפלות ודיוטה התחתונה‪.‬‬
‫ממרום ההכרה של גדלות יוסף ואלוקיו‪" ,‬איש אשר רוח אלוקים בו"‪,‬‬
‫עד שפלות ההתעלמות של "מלך חדש אשר לא ידע את יוסף"‪ ,‬כאילו‬
‫לא היה יוסף מעולם‪ ,‬וגרוע מכך‪ ,‬אף הגיע ל"הבה נתחכמה לו"‪ ,‬השאיפה‬
‫להשמיד את עם יוסף‪ ,‬נורא למתבונן!‬
‫אבל יש לדעת ולהתעודד‪ ,‬מוסיף רבי לייב חסמן‪ ,‬שכוחות נפש אלו‬
‫פועלים גם לצד החיובי‪ ,‬שיש בכוחו של האדם‪ ,‬לעלות ולהתעלות משפל‬
‫המדרגה בו הוא נמצא‪ ,‬עד לרום המעלה של גדלות ורוממות האדם!‬
‫אדם שנפל לתהום של שפלות רוחנית‪ ,‬שקשה לו לצאת ממנה‪ ,‬גם בגלל‬
‫מחשבות יאוש כי 'אין סיכוי'‪ ,‬יש לו לדעת‪ ,‬כי ברגע אחד של החלטה‬
‫אמיצה ונחושה להשתנות‪ ,‬הוא כבר יצא מאפילה לאורה‪ ,‬והבא ליטהר‬
‫מסייעין בידו!‬
‫מכאן נמצאת סתירת בניינם של המון בני אדם‪ ,‬קובע רבי לייב‪ ,‬אלו‬
‫יושבי חושך וצלמות אשר התדרדרו לתהומות של שפלות רוחנית‪,‬‬
‫וכשמדי פעם מתנוצצת בלבם מחשבת חרטה ותשובה‪ ,‬מיד מסירים‬
‫אותה מלבם בטענת שוא של 'אין לי סיכוי! ומה אוכל לעשות? כיצד‬
‫אפשר להשתנות מתהום עמוקה שכזאת?!'‪ ,‬אבל האמת מורה כי הבל‬
‫בפיהם‪ ,‬ואין היא אלא מחשבת עצלות ורפיון‪ .‬וידעו כי יש בידם להתרומם‬
‫לרום הגבהים‪ ,‬לו רק יעוררו עוז רוחם‪ ,‬והקב"ה מסייע בידם‪.‬‬
‫הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל‪ ,‬סיפר מעשה נפלא שראה בהיותו‬
‫בגלות של עבודות כפיה בסיביר הקפואה‪ .‬הוא היה מתאר את עבודת‬
‫הפרך המשברת גופו של אדם‪ ,‬שהיתה מנת חלקם של האסירים במשך‬
‫כל שעות היום‪ ,‬מבוקר ועד ליל ללא הפסקה כלל‪ ,‬וכיצד לאחר יום‬
‫עבודה מפרך‪ ,‬הם היו מגיעים לצריף האסירים‪ ,‬ונזרקים בעייפות של‬
‫ריסוק עצמות‪ ,‬לעבר המיטה למשך ה ‪ 3-4‬שעות שניתנו להם לשינה‬
‫בכל לילה‪.‬‬
‫מספר הרב גלינסקי‪ ,‬שהוא היה כמעט היחיד שבקושי נרדם‪ ,‬כי את‬
‫הזמן המועט הזה ניצל לקצת לימוד תורה‪ ,‬ואף לתפילות‪ ,‬יען כי היה זה‬
‫הזמן היחיד שהיתה לו אפשרות לדבר עם הקב"ה בתוך החושך הנורא‪.‬‬
‫דבר מוזר התגלה לו במהלך הלילות בצריף האסירים‪ .‬כל לילה‪ ,‬אחר‬
‫שכל האסירים עלו על יצועם תשושים וחסרי כח‪ ,‬קם לו בזריזות אסיר‬
‫אחד שהיה ממוצא צרפתי‪ ,‬ואחר שבדק שכולם ישנים‪ ,‬היה קופץ ומוציא‬
‫מתחת מזרונו שקית‪ ,‬מוציא מתוכה מדים של גנרל צרפתי‪ ,‬לובשם‬
‫ומתחיל להצדיע ולעשות תנועות של גנרל בצבא‪...‬‬
‫הרב גלינסקי חשב בתחילה‪ ,‬כי דעתו של אותו אסיר השתבשה עליו‬
‫מקושי העבודה וההשפלות שהיו מנת חלקם של יושבי המחנה‪ ,‬אך דחה‬
‫מחשבה זו‪ ,‬כי הרי לא יתכן שאדם שהשתבשה עליו דעתו יחזור על‬
‫אותה פעולה כל יום באותו צורה ותזמון‪.‬‬
‫לבסוף החליט הרב שהוא חייב לברר את העניין‪ .‬לילה אחד כשהאסיר‬
‫הצרפתי קם באמצע הלילה‪ ,‬הפתיעו הרב גלינסקי‪ ,‬ושאלו "מה מעשיך?!‬
‫אני עוקב אחריך כל לילה‪ ,‬ואני חייב לדעת את הסיבה למעשיך המוזרים!"‬
‫האסיר הצרפתי שהופתע‪ ,‬מיהר להשתיקו‪ ,‬לבל יתעוררו שאר דיירי‬
‫הצריף‪ .‬הוא הוריד את מדי הגנרל‪ ,‬הכניסם לשקית והחביאם מתחת‬
‫למזרונו‪ .‬לאחר מכן התיישב והחל בסיפורו‪" :‬דע לך‪ ,‬שהייתי גנרל גדול‬
‫בצבא הצרפתי‪ .‬במהלך המלחמה ברוסיה‪ ,‬נפלתי בשבי‪ ,‬והנך רואה‬
‫ומרגיש כיצד הרוסים מנסים בכל הזדמנות להתעלל בנו‪ ,‬ולהשפילנו עד‬
‫המשך בעמוד הבא >>>‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪1‬‬
‫זכה דורנו לריבוי בנים ובנות בלעה"ר‪ ,‬במידה שלא הייתה בשום דור‪.‬‬
‫בכל הדורות היו יחידים שזכו לכך‪ ,‬אולם דורנו עולה על הדורות‬
‫שלפניו‪ ,‬ורבים נתברכו במשפחות גדולות‪ .‬קרוב לוודאי שברצונו ית'‬
‫להשיב‪ ,‬לכה"פ בכמות‪ ,‬את נשמות הקדושים והטהורים שנספו על‬
‫קידוש השם‪ ,‬לפני כמה עשרות שנים‬
‫מרן בעל שבט הלוי זיע״א בשיחה מיוחדת על הדור ומכשוליו‬
‫"וַ יִ ֶּרב ָה ָעם וַ יַ ַּעצְ מּו ְמאֹד" (שמות א'‪ ,‬כ')‬
‫לכל דור ודור יש את מעלותיו ואת חסרונותיו‪ ,‬וכן בענין 'משא ומתן‬
‫באמונה'‪ ,‬ו'רוח הבריות נוחה הימנו'‪ ,‬עלינו לגלות טפח ולכסות טפחיים‪.‬‬
‫אם נתבונן על דורנו‪ ,‬ואין כוונתי לחלק מאנשי הדור שפרשו לגמרי‬
‫מדרך התורה ופרקו מעליהם עול מצוות ויראת שמיים‪ ,‬אלא לחלק שאנו‬
‫שייכים אליו – דור שמקיים את התורה ומצוותיה‪ ,‬דור הרוצה לחנך ילדיו‬
‫ע"פ התורה והיראה בדרכי אבותינו ורבותינו‪.‬‬
‫אנו רואים לפנינו דור של שאיפה וצימאון‬
‫לתורה וליראת שמים‪ ,‬לטהרה ולקדושה‪ .‬אמת‬
‫גמור הוא ואין ספק בזה‪ ,‬אשר לכאורה מזה‬
‫דורות רבים לא היה דור כזה בישראל‪ ,‬שהרי לא‬
‫היה דור שהיו בו כ"כ הרבה כוללים לאברכים‪,‬‬
‫אשר תורתם אומנותם היושבים על התורה ועל‬
‫העבודה כמו בדורנו‪.‬‬
‫והנני יכול להעיד על כך‪ ,‬שכאשר נישאתי לפני‬
‫למעלה משישים שנה‪ ,‬בעיר פרשבורג שהיתה‬
‫עיר ואם בישראל‪ ,‬נמצאו יחידים ממש שישבו על‬
‫התורה והעבודה‪ .‬כולל לאברכים לא היה אז‪ ,‬פרט‬
‫לכולל של בעלי בתים שלמדו כל היום משניות‪ ,‬וקיבלו תמיכה מאנשי‬
‫הקהילה‪ ,‬כדוגמת עשרה בטלנים שצריכים להיות בכל עיר‪ ,‬אך כוללים‬
‫כמו שקיימים בדורנו היו מעטים מאוד‪.‬‬
‫זכיתי להיות שלוש שנים בפולין [בתורה‪-‬דיגע פולין] ושם היה בכל‬
‫עיר מאות ואלפים לומדי תורה‪ ,‬אך גם הם לא היו מרוכזים בכוללים או‬
‫במוסדות תורה אחרים‪ ,‬וכאשר מו"ר הרב מלובלין זצ"ל הקים את ישיבת‬
‫חכמי לובלין הוא היה יחיד בדורו‪ ,‬ואחריו בנו‪ ,‬גם בליטא ובאונגרין ובארץ‬
‫ישראל בניינים לפנימיות וחדרי אוכל בישיבות השונות‪ ,‬וכיום מוסדות‬
‫אלו קיימים בכל החוגים‪ .‬אף דור לא זכה לכך שמספר כה רב מכל‬
‫משפחה ומשפחה יהיו לומדי תורה בדורנו‪.‬‬
‫עוד זכה דורנו לריבוי בנים ובנות בלעה"ר‪ ,‬במידה שלא הייתה בשום דור‪.‬‬
‫בכל הדורות היו יחידים שזכו לכך‪ ,‬אולם דורנו עולה על הדורות שלפניו‪,‬‬
‫ורבים נתברכו במשפחות גדולות‪ .‬קרוב לוודאי שברצונו ית' להשיב‪,‬‬
‫לכה"פ בכמות‪ ,‬את נשמות הקדושים והטהורים שנספו על קידוש השם‪,‬‬
‫לפני כמה עשרות שנים‪ .‬וזאת יאמר לזכותם ולשבחם של בני דורנו‪.‬‬
‫אהובי ורבותי‪ ,‬אין ספק בלבי‪ ,‬שהעמדת דורות לתורה וליראה‪ ,‬זהו צד‬
‫הזכות והאור של דורנו‪ ,‬ב"ה השי"ת זיכני לדור במקום תורה‪ .‬ויש לי קשר‬
‫ושייכות כמעט עם כל העדות והחוגים שבדורנו‪ .‬בארץ הקודש ובחוץ‬
‫לארץ – בתהום התורה וההלכה [לא בעניני הפוליטיקה ח"ו]‪.‬‬
‫ב"ה זכינו בדורנו שיתרבו לומדי התורה וההולכים בנתיבותיה‪ .‬ישיבות‪,‬‬
‫כוללים ותלמודי תורה מתווספים מידי‬
‫שנה‪ .‬בתים חדשים הולכים ונבנים‬
‫בישראל‪ ,‬ספרים חדשים רבים יוצאים‬
‫לאור ע"י אברכים בני תורה‪ .‬כל אלו הם‬
‫זכות עצומה לישראל שאין לתאר ואין‬
‫לשער‪ .‬אך הצל המפריע והמפסיד לכל זה‬
‫והריעותא שבדורנו‪ ,‬היא ההתנהגות בדיני‬
‫ממונות‪ ,‬האופן של משא ומתן בדורנו‪,‬‬
‫מרן בעל שבט הלוי זיע״א‬
‫והצורה שאנשים בימינו חפצים להשיג‬
‫ממון ולהגיע לעשירות‪ ,‬עד שכמעט ובטל‬
‫לגמרי מן העולם כל הערך של זהירות‬
‫בממון אחרים‪.‬‬
‫מורי הוראה בישראל‬
‫שמעתי לפני עשרות שנים מתלמידי תלמידיו של מרן החתם סופר‬
‫זיע"א‪ ,‬שהפעולה הראשונה שהחת"ס עשה לזיכוי הרבים‪ ,‬בהגיעו‬
‫לפרשבורג היתה‪ ,‬שהושיב בכל בתי הכנסת ובתי המדרש שבעיר‪ ,‬רבנים‬
‫תלמידי חכמים ומרביצי תורה בישראל‪ .‬באופן זה השכין בפרשבורג את‬
‫כח התורה והיראה‪ ,‬יראת ה' טהורה עומדת לעד‪.‬‬
‫בשו"ת החת"ס מובאות כמה תשובות שהשיב לקהילות שונות‪ ,‬כאשר‬
‫כס הרבנות התפנה‪ ,‬ושאלו בעצתו שיורה את מי ראוי למנות כרב‪ .‬החת"ס‬
‫מציב בתשובתו אליהם תנאי‪' ,‬ובלבד שלא יהיה כסא הרבנות פנוי מרב‬
‫מורה צדק י"ב חודש'‪ .‬ללמדנו בא‪ ,‬כמה חמור הדבר‪ ,‬שיהיה בית מדרש‬
‫או בית כנסת‪ ,‬ובוודאי עיר בישראל‪ ,‬ללא רב‪.‬‬
‫(דרשות)‬
‫>>> המשך מעמוד קודם‬
‫עפר‪ ,‬כדי שלא תהיה לנו זהות ואישיות כלל!‬
‫מגנרל בצבא הצרפתי הפכתי להיות מנקה שרותים במחנה האסירים‬
‫בסיביר‪ ...‬הרגשתי כי אני מאבד את צלם האנוש שבי‪ ,‬והחלטתי שלא אתן‬
‫לעצמי את הפינוק הזה! מאז אני קם כל לילה‪ ,‬פושט את בגדי האסיר‬
‫ולובש את מדי הגנרל‪ ,‬שגם כשלקחו אותי בשבי התעקשתי לקחתם‬
‫איתי לכל מקום‪ ,‬וכך אני מזכיר לעצמי כל לילה‪ ,‬כי אני גנרל בכיר בצבא!‬
‫עוד יבוא היום והעם שלי ינצח‪ ,‬או אז אחזור לביתי‪ ,‬לעמי ולמשפחתי‪,‬‬
‫כגנרל‪ ,‬ולא כאדם שפל"‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫שמע הרב גלינסקי את סיפור הגנרל ולמד מכך מוסר השכל נפלא!‬
‫גם בסיביר הקפואה‪ ,‬בעבודות פרך המשברות גוף ונפש‪ ,‬כשכמעט לא‬
‫נשאר לאדם צלם אנוש‪ ,‬ונוטה הוא ליאוש מוחלט‪ ,‬כשכבר לא עולה‬
‫על לבו אפילו בדל מחשבה שיוכל לצאת אי פעם מן השפלות הנוראה‬
‫שנמצא בה‪ ,‬אם יאזור אדם את עוז רוחו‪ ,‬ויזכיר לעצמו כל הזמן כי אפשר‬
‫לשנות‪ ,‬אסור להתייאש וחלילה לו לטבוע בגלי העצבות והיאוש‪ ,‬כשהלב‬
‫נשאר חי אזי גם כשהנפש בתחתית השפלות ‪ -‬אפשר להחיותה‪ ,‬לחדשה‬
‫ולרוממה!‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫"מצווה אני עליך לפתוח את דלתות בית המדרש‬
‫ולאפשר לבחורים להמשיך לישון על הספסלים!"‬
‫"ואם לא תעשה כן"‪ ,‬המשיך בגערתו‪" ,‬אכה אותך במקל אשר בידי‪ ,‬ואתן אותו לכל בחור שיעשה אף הוא כן"‬
‫הרב ישראל ליוש‬
‫בפרשת השבוע מסופר על מינויים של משה ואהרן לשליחי הבורא‪,‬‬
‫להוציא את עם ישראל ממצרים ולהושיעם מגלותם‪ .‬מידות מיוחדות היו‬
‫למשה ואהרן‪ ,‬והמפרשים מסבירים כי לכך זכו בתפקידים כה חשובים‬
‫ונכבדים‪ ,‬הוצאת עם ישראל ממצרים‪ ,‬הנהגתם במדבר ומסירת התורה‪.‬‬
‫מידות אלו הן תנאי הכרחי לכל מי שבא להיות מנהיג על עם ועדה‪.‬‬
‫שלש פעמים כתוב בתורה "וירא" על משה רבינו‪ .‬ישנו קשר הדוק בין‬
‫שלושת הפעמים בהם נכתבה המילה הזו‪ .‬בתחילה כתוב‪" :‬ויהי בימים‬
‫ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם"‪ .‬מסביר רש"י‪ :‬נתן‬
‫עיניו ולבו להיות מיצר עליהם‪ .‬בעקבות ה'וירא' הראשון‬
‫מגיע העניין הבא‪" :‬וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו"‪.‬‬
‫אפשר לראות מצרי מכה יהודי ובעצם לא לראות כלום‪,‬‬
‫להרגיע את המצפון בטענה‪' :‬למה לי להתערב בין הניצים‪,‬‬
‫הם כבר יסתדרו ביניהם'‪ ,‬אך לא כך היא מחשבתו של מי‬
‫ש'נותן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם'‪ ,‬הוא מיד מתערב‬
‫להצלתו של היהודי המוכה‪.‬‬
‫אומרים חז"ל שבזכות ה'וירא בסבלותם'‪ ,‬זכה משה רבינו‬
‫ל'וירא' השלישי בסנה‪" :‬וירא ה' כי סר לראות ויאמר משה‬
‫משה‪ "...‬כאן מתחילה שליחות הגאולה‪ ,‬וכאמור‪ ,‬מי שסר‬
‫לראות בצרתם של אחיו ‪ -‬אליו מתגלה האלוקים‪ ,‬וממנה‬
‫אותו להיות מנהיגם וגואלם של ישראל‪.‬‬
‫מאז ומעולם דאגו מנהיגי הדורות לצאן מרעיתם‪ .‬לא‬
‫רק לצרכיהם הרוחניים‪ ,‬ללמדם תורה ודרך ארץ‪ ,‬אלא אף‬
‫לטובתם הגשמית‪ ,‬כפי שמסופר על הגאון רבי אריה לוין זצ"ל בספר‬
‫'עלינו לשבח'‪.‬‬
‫בתקופת בחרותו כאשר למד בישיבת עץ חיים‪ ,‬לרוב הבחורים לא היה‬
‫מקום לינה מסודר‪ ,‬הם היו ישנים על הספסלים בבתי מדרש הסמוכים‬
‫לישיבה‪ .‬יום אחד החליטו הגבאים כי מנהג זה מפר את סדרי בית‬
‫המדרש ומפריע למקדימים לתפילת שחרית‪ ,‬והחליטו לנעול את בתי‬
‫המדרש בלילות‪ ,‬כדי שהבחורים לא יוכלו להמשיך במנהגם וללון על‬
‫הספסלים‪.‬‬
‫בצר להם‪ ,‬נשארו הבחורים ברחוב ותרו אחר מקום לינה אחר‪ ,‬משלא‬
‫מצאו היו נשארים ללון ברחוב‪ .‬פעם אחת בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬יצא‬
‫הרידב"ז‪ ,‬שהיה מרבני הישיבה‪ ,‬לשאוף מעט אויר צח ולהירגע מעמל‬
‫היום‪ ,‬והנה הוא רואה מספר בחורים משוטטים ברחוב‪ ,‬הדבר היה לפלא‬
‫בעיניו‪ ,‬והוא פנה אליהם‪" :‬מדוע אינכם ישנים בשעת לילה כה מאוחרת?‬
‫מה הנכם מחפשים כעת ברחוב?"‬
‫"סגרו לנו את בתי המדרש בהם היינו רגילים לישון"‪ ,‬ענו התלמידים‬
‫בצער רב‪ .‬הזדעזע הרידב"ז לשמע תשובתם ופקד עליהם לבוא אחריו‪.‬‬
‫חיש שם את צעדיו אל עבר ביתו של גבאי אחד מבתי המדרש‪ ,‬והבחורים‬
‫אחריו‪ .‬בהגיעו אל הבית דפק על הדלת בחוזקה ובעל הבית התעורר‬
‫משנתו בבהלה‪" .‬מצווה אני עליך לפתוח את דלתות בית המדרש‪,‬‬
‫ולאפשר לבחורים להמשיך לישון על הספסלים"‪ ,‬גער הרידב"ז בגבאי‪,‬‬
‫"ואם לא תעשה כן"‪ ,‬המשיך בגערתו‪" ,‬אכה אותך במקל אשר בידי‪ ,‬ואתן‬
‫אותו לכל בחור שיעשה אף הוא כן"‪.‬‬
‫לגבאי לא נותרה כל ברירה‪ ,‬ובאמצע הלילה הלך מיד לפתוח את בית‬
‫המדרש לאפשר את המשך לינת הבחורים שם‪ .‬בכך לא סיים הרידב"ז‬
‫את מלאכתו‪ ,‬הוא המשיך והלך עם הבחורים לכל יתר הגבאים של שאר‬
‫בתי המדרש‪ ,‬וכמעשהו בראשונה כך מעשהו אף בשניה ובשלישית‪ ,‬הוא‬
‫אילץ אותם לפתוח את בתי המדרש לטובתם ומנוחתם של בני הישיבה‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬סיפר רבי אריה לוין זצ"ל‪ ,‬שכאשר הגאון רבי איסר זלמן מלצר‬
‫זצ"ל שמע את הסיפור הנ"ל פרץ בבכי מר‪ ,‬ואמר‪" :‬אני הייתי ראש‬
‫הישיבה בישיבת עץ חיים באותם ימים‪ ,‬ולא ראיתי בצרתם של בני‬
‫הישיבה‪ ,‬רק הרידב"ז שם ליבו ועיניו למצוקתם‪ ,‬ודאג למחסורם"‪.‬‬
‫אהרן הכהן ניחן אף הוא במידה הנצרכת למנהיג‪ .‬התורה מספרת‬
‫שכאשר סירב משה רבינו לבוא אל פרעה‪ ,‬אמר לקב"ה "שלח נא ביד‬
‫תשלח"‪ ,‬ורש"י מפרש‪ ,‬שכוונת משה היתה‬
‫לאהרן אחיו‪ ,‬ובמדרש תנחומא מבואר שטענת‬
‫משה היתה‪' :‬עד שלא עמדתי‪ ,‬היה אהרן אחי‬
‫מתנבא להם במצרים שמונים שנה‪ ,‬עכשיו אני‬
‫נכנס לתחומו של אחי‪ ,‬ויהיה מיצר'‪ ,‬לכך לא‬
‫היה רוצה לילך‪ .‬א"ל הקב"ה למשה‪' :‬לא אכפת‬
‫לאהרן בדבר הזה‪ ,‬לא די שאינו מיצר אלא עוד‬
‫שמח'‪ ,‬שנאמר‪" :‬הנה הוא יוצא לקראתך וראך‬
‫ושמח בלבו"‪ ,‬אינו אומר 'ושמח בפיו'‪ ,‬או 'שמח'‬
‫בלבד‪ ,‬אלא 'ושמח בלבו'‪.‬‬
‫שמחתו של אהרן במינויו של אחיו הצעיר‬
‫רבי אריה לוין זצ"ל ממנו‪ ,‬גם היא מעלה מיוחדת המאפיינת 'מנהיג'‪,‬‬
‫הוא אינו דורש לעצמו את כבודו המגיע לו‪ ,‬הוא‬
‫אינו חושש שמעמדו יפגע אם זולתו יגדל‪ ,‬אלא‬
‫אדרבה הוא שמח בשמחתו וחפץ בהצלחתו‪.‬‬
‫מסופר‪ ,‬על האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' זצ"ל‪ ,‬מויז'ניץ שנחלה לעת‬
‫זקנותו‪ .‬אחד ממקורביו נסע אל האדמו"ר בעל ה'שפע חיים' זצ"ל מצאנז‪,‬‬
‫להזכיר את רבו שיעתיר עליו רחמים‪ .‬התלמיד אף הוסיף כי הוא חושש‬
‫שמא שלטה עין רעה ברבו בעל ה'אמרי חיים'‪.‬‬
‫ביטל בעל ה'שפע חיים' את דבריו‪ ,‬והטעים‪" :‬אדם שנהג כל ימיו בטובת‬
‫עין עם זולתו‪ ,‬אין חשש כי שולטת בו עין הרע"‪.‬‬
‫וכך סיפר בעל ה'שפע חיים'‪" :‬לאחר המלחמה‪ ,‬כאשר עליתי לארץ‬
‫הקודש‪ ,‬ועלה בדעתי לבנות את 'קריית צאנז'‪ ,‬הצעתי את רעיוני לפני‬
‫האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים'‪ ,‬ומיד כששמע על כך אמר לי‪ ,‬כי כאן‪ ,‬בסמוך‬
‫לקריית ויזניץ ישנו שטח ריק המתאים מאוד לצרכי‪ ,‬ולרצינות כוונתו אף‬
‫הוסיף‪ ,‬כי השטח שייך לעשיר 'ציטרון' מברזיל‪.‬‬
‫האדמו"ר סיפר כי לחתנו‪ ,‬הרב משה ארנסטר יש קשר עם אותו עשיר‪,‬‬
‫והציע שאבקש ממנו לדבר עם ציטרון אודות קניית השטח עבור קרית‬
‫צאנז"‪.‬‬
‫"השתוממתי"‪ ,‬מספר האדמו"ר מצאנז‪" ,‬לשמע ההצעה הנדיבה‪ ,‬ומיד‬
‫שאלתי את ה'אמרי חיים'‪' :‬וכי אתם מחפשים 'משיג גבול'‪ ,‬שיבוא רבי‬
‫נוסף עם חסידיו בשכנות עמכם?' ענה לי ה'אמרי חיים'‪' :‬אין הדבר דומה‬
‫אלא לשדרת חנויות יהלומים‪ ,‬שכולם מוכרים שם אותה סחורה‪ ,‬אך‬
‫כשחנות אחת סגורה‪ ,‬הולכים הקונים אל החנות השניה הסמוכה לה‪,‬‬
‫ומבין שניהם ירווח לקונים‪ ,‬אף כאן כל חסיד יוכל ללכת כאוות נפשו‪,‬‬
‫לצאנז או לויז'ניץ'‪.‬‬
‫"עתה"‪ ,‬סיים השפע חיים את דבריו‪" ,‬וכי יעלה על דעתך‪ ,‬שביהודי כזה‬
‫שאין לו כל זיקה לקנאה וצרות עין ‪ -‬תשלוט בו עין רעה??"‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪3‬‬
‫בזריזות פתח רבי משה את הדלת‪ ,‬כשתסריטי אימה מתרוצצים‬
‫במוחו‪ ,‬מי יודע מהו הדבר הנורא שגרם לדודו הזקן להטריח עצמו‬
‫בשעת לילה כה מאוחרת‪ ,‬תוך סכנת נפשות עצומה ממש‬
‫מסירות הנפש העצומה שגילה הרב בזמן סכנה היתה בעיקר בשביל לא לפגוע ביהודי‬
‫הרב ישראל מאיר שושן‬
‫"וְ ֵאּלֶ ה ְׁשמֹות ּבְ נֵי יִ ְׂשָר ֵאל" (שמות א'‪ ,‬א'‪-‬ב')‬
‫אומר רש"י‪ :‬אף על פי שמנאן בחייהם‬
‫בשמותם‪ ,‬חזר ומנאן במיתתן‪ .‬הקב"ה מונה‬
‫וסופר להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים‪.‬‬
‫שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם‪ .‬שנאמר‬
‫בישעיה‪" :‬המוציא במספר צבאם לכולם בשם‬
‫יקרא"‪ .‬להודיע חיבתן של עם ישראל שנמשלו לכוכבים‪.‬‬
‫הסבא מסלבודקה היה אומר דבר נורא‪ .‬מדוע נמשלו עם ישראל דוקא‬
‫לכוכבים? כי ידוע שבבריאת העולם הכוכבים האירו‪ .‬הדבר תמוה‪ ,‬אם‬
‫השמש האירה‪ ,‬והירח האיר – מהי תועלתם של הכוכבים‪ ,‬שאורם כה‬
‫חיוור ומועט? אלא הקב"ה אמר ללבנה שתמעט את עצמה‪ ,‬כי 'אין שני‬
‫מלכים משמשים בכתר אחד'‪ .‬מיעטה הלבנה את עצמה‪ ,‬והקב"ה הרבה‬
‫צבאה בכוכבים כדי לפייסה‪.‬‬
‫עומדת לה הלבנה שהיתה בשיא הזריחה והיכולת להאיר‪ ,‬ומנמיכה את‬
‫עצמה‪ .‬הולכת הצידה‪ ,‬כביכול‪ ,‬היא פגועה‪ .‬מיד יצר בורא עולם יצירה של‬
‫כוכבים‪ ,‬שלכאורה אין מהם שום תועלת‪ .‬כל תכלית בריאת הכוכבים‬
‫היתה לפייס את הלבנה‪.‬‬
‫עם ישראל נמשלו לכוכבים‪ ,‬שכל מטרתם הינה לפייס‪ .‬גם הכוכבים‪,‬‬
‫לא בשביל עצמם נבראו‪ .‬ליהודי יש תפקיד באהבת ישראל שבו ‪ -‬לפייס‪.‬‬
‫מה הכוכבים נבראו כדי לפייס‪ ,‬גם היהודי חי ובא לעולם בשביל לפייס‬
‫את השני‪.‬‬
‫גאון המידות היה רבי איסר זלמן מלצר‪ ,‬תלמידו של רבי חיים בריסקער‪,‬‬
‫סגן ראשי הישיבות‪ .‬בשנת תשי"ד‪ ,‬פחות מחודש אחרי החזון איש‪ ,‬נפטר‬
‫ר' איסר זלמן בשם טוב ובשיבה טובה‪ .‬הספדים רבים נערכו אחריו בכל‬
‫עולם הישיבות‪ .‬גם בישיבת חברון נערך מספד גדול לזכרו של גאון הדור‬
‫רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל‪ ,‬שהיה גיסו של ראש הישיבה רבי משה מרדכי‬
‫אפשטיין זצ"ל‪ .‬אחד מן המספידים היה רבי משה חברוני‪ ,‬שהיה חתנו של‬
‫רבי משה מרדכי ואחיין של הנפטר‪ ,‬והוא סיפר סיפור שארע עמו‪:‬‬
‫היה זה בשנת תש"ח‪ ,‬כשש שנים לפני הפטירה‪ ,‬עוד לפני קום המדינה‪.‬‬
‫בירושלים נערך אז עוצר‪ .‬משש בערב עד שש בבוקר אסור היה לצאת מן‬
‫הבית‪ .‬מי שיצא – הסתכן בהריגה או במעצר בחשד לריגול‪ ...‬רבי משה‬
‫חברוני היה אז אברך צעיר‪ .‬לילה אחד‪ ,‬ישב בביתו בשעה מאוחרת מאוד‬
‫והכין את השיעור למחר‪ .‬לפתע נשמעו דפיקות בדלת‪ .‬הרב זינק בבהלה‬
‫לדלת ושאל בחשש‪" :‬מי שם?"‬
‫קול חלש נשמע מעבר לדלת‪ ,‬קולו של רבי איסר זלמן‪" :‬דער פטר‪,‬‬
‫הדוד‪ ,‬הדוד‪ "...‬בזריזות פתח רבי משה את הדלת‪ ,‬כשתסריטי אימה‬
‫מתרוצצים במוחו‪ ,‬מי יודע מהו הדבר הנורא שגרם לדודו הזקן להטריח‬
‫עצמו בשעת לילה כה מאוחרת‪ ,‬תוך סכנת נפשות עצומה ממש‪.‬‬
‫אך בפתח עמד רבי איסר זלמן כשחיוך גדול שפוך על פניו‪ ,‬והוא מרגיע‪:‬‬
‫"אל דאגה‪ ,‬הכל בסדר‪ ,‬אבל יש לי איזה רמב"ם קשה‪ ,‬סתירה ברמב"ם‪,‬‬
‫אני חייב פשט! ידעתי שאתה ער כעת ומכין את השיעור‪ ,‬מסתמא יהיה‬
‫לך איזה פשט בשבילי!"‬
‫"בשביל זה הגיע גדול הדור‪ ,‬בשעה כה מאוחרת תוך הסתכנות עצמית"‪,‬‬
‫הספידו הרב חברוני‪" ,‬כזו אהבת תורה עצומה היתה לו!" והוא ממשיך‬
‫בסיפורו‪" :‬כמובן‪ ,‬מיהרתי להכניסו לביתי‪ ,‬והוא הציג בפני את הסתירה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬הסתירה היתה קשה מאוד! עיינתי ברמב"ם במשך כעשר דקות‪,‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬עלה לי רעיון לתירוץ‪ .‬אמרתי לו את החילוק‪ ,‬ורבי איסר זלמן היה‬
‫מאושר‪ .‬הוא נישק אותי ברוב התרגשות‪ ,‬באומרו‪ " :‬אה! עכשיו סדרת לי‬
‫את העניין!" הוא נשאר ללמוד בביתי עד תום העוצר בשעה שש בבוקר‪,‬‬
‫נפרד לשלום והלך"‪.‬‬
‫סיפור נפלא של אהבת תורה עד כלות‪...‬‬
‫אך מה באמת עמד מאחורי הסיפור? לא ידע רבי משה חברוני עד יום‬
‫מותו‪...‬‬
‫רבי איסר זלמן מלצר חיבר ברב גאונותו את הספר "אבן האזל"‪,‬‬
‫המכיל שמונה חלקים‪ .‬החלק האחרון של ספרו החשוב‪ ,‬חלק ח'‪ ,‬התעכב‬
‫בהמתנה לדפוס זמן רב‪ ,‬כשנה וחצי המתין חלק זה לצאת לאור‪ .‬ערב‬
‫אחד‪ ,‬התפלל הרב תפילת מעריב בבתי ברוידא‪ ,‬סמוך לביתו‪ ,‬השעה‬
‫היתה חמש וחצי בערב‪ ,‬ובחורף ניתן היה להתפלל ערבית‪ .‬הגבאי זרז את‬
‫המתפללים שהתעכבו בבית הכנסת‪ ,‬עוד מעט מתחיל העוצר ואסור שאי‬
‫מי ישאר בבית הכנסת‪.‬‬
‫בעל בית הדפוס‪ ,‬שהיה גם הוא בין המתפללים‪ ,‬ניגש לרבי איסר זלמן‬
‫ובישר לו‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬מחר ב‪ 8-‬בבוקר אפשר להביא את הכתבים‪,‬‬
‫מתחילים להדפיס את הספר‪ ,‬הגיע התור של הרב!" בשמחה מיהר הרב‬
‫לביתו‪ ,‬לקח את תכריך הכתבים‪ ,‬הוסיף‪ ,‬תיקן‪ ,‬מחק וסיים את ההגהות‬
‫האחרונות‪ .‬השעה היתה ‪ 12:30‬בלילה‪.‬‬
‫לאחר שעבר על כל הסוגיות מתחילה ועד תום‪ ,‬פנה לרבנית ואמר‪:‬‬
‫"אינני יכול להדפיס מחר את הספר!"‬
‫"למה??" נדהמה הרבנית‪,‬‬
‫"לאחר שחיכית זמן כה‬
‫רב?! הרי אם לא תדפיס‬
‫אותו מח ר‪ ,‬מי יודע מתי‬
‫יגיע שוב תורך?"‬
‫"אכן‪ ,‬את צודקת"‪ ,‬ענה‬
‫הרב בצער‪" ,‬אבל איני יכול‬
‫להדפיס! אסביר לך למה‪.‬‬
‫בספר מופיעה קושיה‬
‫מחתנו של גיסי הגאון רבי‬
‫רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל‬
‫אהרן כהן‪ ,‬ראש ישיבת‬
‫חברון‪ ,‬במקום נוסף בספר‬
‫מופיע תירוץ שתירץ לי חתנו של גיסי‪ ,‬הגאון רבי יחזקאל סרנא‪ ,‬ראש‬
‫ישיבת חברון‪ .‬כעת‪ ,‬אני נוכח לדעת שרבי משה חברוני אחייני לא מופיע‬
‫בספר‪ .‬חוששני שאם אדפיס כך את הספר‪ ,‬ישאלו הנכדים בבא הזמן‬
‫'מדוע רק סבא שלנו לא מופיע בספר?' וזו תהיה עוגמת נפש גדולה‬
‫עבורו‪ ,‬ואם לאדם אחד תהיה עוגמת נפש מהדפסת הספר‪ ,‬איני מעוניין‬
‫בהדפסתו! מוטב אגנוז את הספר ולא אצער יהודי בהוצאתו!"‬
‫הרב שקע בהרהורים‪ .‬לפתע עלה בדעתו רעיון נפלא‪" .‬יש לי פה סתירה‬
‫ברמב"ם"‪ ,‬קרא ר' איסר זלמן‪ ,‬שבמוחו עלו מיד לפחות עשרה תירוצים‬
‫המתאימים ליישב את הסתירה‪" ,‬אכנס אל ר' משה חברוני‪ ,‬שודאי ער‬
‫עדיין ומכין את שיעורו‪ ,‬והוא הרי ת"ח גדול‪ ,‬ודאי יצליח ליישב את‬
‫המשך בעמוד הבא >>>‬
‫‪4‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫בהגיעם לדירה החדשה‪ ,‬פגש אותו אדם ואמר לו‪" :‬דע לך‪,‬‬
‫את בתי אני עומד להכניס לחופה‪ .‬חיפשתי‬
‫ולא מצאתי דירה אחרת אלא זו‪ ,‬ובאת והקדמת אותי‪.‬‬
‫אם אתה נכנס לדירה אצטרך לעכב את החתונה"‬
‫הגה״צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל בדוגמא אישית על מידות טובות‬
‫"וַ ּיַ ְרא ִאיׁש ִמצְ ִרי ַמּכֶ ה ִאיׁש ִעבְ ִרי ֵמ ֶא ָחיו" (שמות ב'‪ ,‬י"א)‬
‫עד כמה יש לעמול על עקירת הקנאה‬
‫באחת מדרשותיו נשא הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל משל נוקב אודות‬
‫מידת הקנאה וכך סיפר‪ :‬הגעתי ברכבת לפולין מאיזשהו מקום‪ .‬שכרתי‬
‫בעל עגלה שיקחני לביתי‪ .‬הדרך היתה ארוכה והעגלון ביקש לפוש קמעא‬
‫באמצע הדרך‪ .‬הוא העמיד את העגלה בצידי הדרך והתיר את הסוס‬
‫מכבליו‪ .‬במרחק קצר ממקום חנייתנו שכן אגם‪ .‬הסוס ניצב ליד האגם‬
‫ושתה‪ .‬לפני ששתה הרביץ בפרסתו במים‪ ,‬עד שנהיו בוציים ורק אז‬
‫התחיל לשתות‪.‬‬
‫התפלאתי ושאלתי את‬
‫העגלון‪" :‬מדוע הסוס רואה‬
‫לנכון להפוך מים נקיים‬
‫לבוציים‪ ,‬ורק אז שותה? מדוע‬
‫איננו שותה את המים בעודם‬
‫נקיים?"‬
‫"עליך להבין"‪ ,‬הסביר לי‬
‫העגלון בסבלנות‪" ,‬שמעל פני‬
‫המים הבחין הסוס בצלליתו‬
‫של סוס נוסף השוהה באגם‪.‬‬
‫הקנאה בערה בו עד מאד‬
‫והוא השתולל בצורה כה‬
‫הגה״צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל‬
‫פראית‪ ,‬עד כי נדמה היה‬
‫שחרון אפו לא ישוב מעמו‬
‫אלמלי יהרוג את הסוס שחדר‬
‫לתחומו שלו‪ ...‬צמאונו הגדול למים נשכח ממנו לחלוטין"‪.‬‬
‫אין דבר בעולם‪ ,‬שאי אפשר ללמוד ממנו את דרכי ד'‪ .‬תפקידנו הוא‬
‫למצוא את דרכי ד' בכל מה שקיים בעולם‪.‬‬
‫ואת הנמשל‪ ,‬הסביר רבינו לתלמידיו בישיבה‪" :‬זהו טבעם של בעלי‬
‫חיים‪ ,‬כאשר אנו עדים להתנהגות כזאת‪ ,‬באפשרותנו להבין עד כמה חייב‬
‫האדם לעמול כדי למחוק רגשות ומעשה קנאה"‪.‬‬
‫רבינו היה אומר‪" :‬בכל הנוגע למידות‪ ,‬התורה מקצרת בלשונה לעומת‬
‫שאר המצוות"‪.‬‬
‫על סוד העניין עמד הרמח"ל והסביר במשל‪:‬‬
‫משל לאדם שערך חוזה כדת וכדין עם קבלן‪ ,‬לבנות לו בנין גדול בן‬
‫כמה קומות והרבה חדרים‪ .‬לאחר זמן בא הקבלן והציג תביעת תשלום‬
‫מיוחדת על חפירת היסודות‪ .‬בעל החוזה נדהם מעצם התביעה‪.‬‬
‫"וכי היכן חשבת להעמיד את הבניין‪ ,‬על האוויר?!" זעק לעבר הקבלן‪.‬‬
‫כל בר דעת מבין‪ ,‬שלא יתכן להעמיד בנין ללא יסודות‪ ,‬ושבחתימת‬
‫חוזה על בנין כלולים גם יסודותיו מבלי צורך לפרטם‪ ,‬וזאת בין אם‬
‫המדובר בבניין נמוך קומות ובין אם מדובר בגורד שחקים שצריך יסודות‬
‫גדולים ואיתנים‪.‬‬
‫וכן לענייננו‪ :‬בנין התורה לא יתכן בלא יסודות המידות‪ ,‬דהיינו‪ ,‬חובה על‬
‫האדם לחפור בארץ החומריות עמוק עמוק‪ ,‬לשרש אחר המידות הרעות‬
‫ולהשליכן‪ ,‬ולהשריש תחתיהן מידות טובות ועליהם להשתית את הבנין‬
‫הגדול והנהדר – בנין התורה‪.‬‬
‫רחבות המידות עדיפה מרחבות דירה‬
‫לפנינו עובדה המעידה על גודל מידת הוותרנות של רבינו‪.‬‬
‫כשרבינו היה דר בעיירה קלם ומשפחתו גדלה‪ ,‬היה צורך לעבור לדירה‬
‫רחבה יותר‪ .‬התחיל לחפש דירה בשכירות המתאימה עבורם‪ .‬באותו זמן‬
‫היה קשה מאד להשיג דירות‪ .‬רק לאחר יגיעה רבה עלה בידו‪ ,‬ב"ה‪ ,‬סוף‬
‫כל סוף למצוא דירה‪.‬‬
‫פרטי השכירות סוכמו עם בעל הבית‪ ,‬ורבינו שכר עגלון והטעין את כל‬
‫רהיטיו ומטלטליו על העגלה להביאם לדירתו החדשה‪.‬‬
‫בהגיעם ליד הדירה החדשה‪ ,‬פגשו אדם אחד‪ ,‬שפנה ואמר לו‪" :‬דע לך‬
‫רבי אליהו‪ ,‬את בתי אני עומד להכניס לחופה‪ .‬חיפשתי בכל העיר דירה‬
‫ולא מצאתי דירה אחרת אלא זו בלבד‪ ,‬והנה באת אתה והקדמת אותי‪.‬‬
‫דע לך‪ ,‬אם אתה נכנס לדירה אצטרך לעכב את החתונה"‪.‬‬
‫בני הבית כששמעו את הדברים‪ ,‬התחילו לטעון כנגדו על עזותו נגד‬
‫משפחה מרובת ילדים‪ ,‬שאחרי מאמצים מצאה לה דירה וכבר גמרו‬
‫וסיכמו עם המשכיר‪ ,‬ומה לו כי ילין? אולם רבינו שמע את הדין ודברים‬
‫בין המתחרה ומשפחתו‪ ,‬ולא דיבר מאומה‪.‬‬
‫לאחר דקות מספר הפר שתיקתו‪ ,‬פנה לעגלון וציווה עליו‪" :‬בבקשה‪ ,‬לא‬
‫לפרק את המטענים‪ ,‬עליך להסיענו חזרה לדירתנו הישנה‪"...‬‬
‫(מתוך 'ר' אל'ה')‬
‫>>> המשך מעמוד קודם‬
‫הסתירה‪ ,‬אזי אוכל להכניס את תירוצו בספר היוצא לאור"‪ .‬וכך עשה‪.‬‬
‫בשעה מאוחרת בלילה‪ ,‬בזמן העוצר הוא רץ לביתו של האחיין‪ ,‬הציג‬
‫את הסתירה וקיבל את התירוץ המבוקש‪ .‬בבוקר‪ ,‬שב רבי איסר זלמן‬
‫מאושר לביתו‪ ,‬וכתב בספר‪" :‬ותרץ לי חתן גיסי‪ ,‬הגאון רב משה חברוני‪,‬‬
‫ר"מ ישיבת חברון‪ ,‬והדברים נפלאים ומאירים‪"...‬‬
‫מסירות הנפש העצומה שגילה הרב בזמן סכנה היתה בעיקר בשביל‬
‫לא לפגוע ביהודי‪.‬‬
‫נמשלו ישראל לכוכבים – מה הכוכבים הגיעו לפייס‪ ,‬כך יהודי נועד‪ ,‬אך‬
‫ורק לפייס‪ ,‬לאהוב ולכבד ‪ -‬כל יהודי ויהודי‪ .‬זו היתה משנת חייו של רבי‬
‫איסר זלמן ‪ -‬כבוד הזולת‪.‬‬
‫חובה עלינו להתחזק ב"ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬לאהוב את השני‪ ,‬לחדד‬
‫את הרגישות‪ ,‬שחלילה לא תהיה פגיעה בזולת‪ ,‬ואז נזכה בעז"ה ל"זה‬
‫כלל גדול בתורה"‪.‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪5‬‬
‫אבא עלה לתורה ביום שני‪ ,‬עשה 'מי שברך'‪ ,‬נתן לי שם‪ ,‬ונסע‬
‫לירושלים לבקר את אמא‪ .‬כשנפגשו דרש אבא בשלומה ובשלום‬
‫'רותי'‪" .‬מי זו רותי?" תמהה אמא‪" .‬הלוא זו בתנו החדשה!" השיב‪...‬‬
‫הרבנית ר‪ .‬צביון בפרק נוסף על ה'בית שכולו תורה'‪ ,‬ביתו של מרן הגר״ח קנייבסקי שליט״א‬
‫ֹאמר ּבְ יַ ּלֶ ְדכֶ ן ֶאת ָה ִעבְ ִרּיֹות" (שמות א'‪ ,‬ט"ז)‬
‫"וַ ּי ֶ‬
‫אמא הגיעה מבית חשוב ומיוחס‪ ,‬והוראותיו של סבא‪ ,‬הרב אלישיב‬
‫זצ"ל‪ ,‬היו ידועות לה היטב‪ .‬הערצתה לאביה היתה בלתי ניתנת לתיאור‪,‬‬
‫ועם כל זאת מעולם לא אמרה‪" :‬אבא שלי נוהג אחרת"‪" ,‬אצלנו עשו כך‬
‫וכך"‪ ,‬וכדומה‪( .‬אמנם היו מנהגים אחדים שהביאה עמה מבית הוריה‪,‬‬
‫ובהם‪ :‬לא לכבס בראש חודש‪ ,‬לברך 'הגומל' לאחר הלידה בפני עשרה‬
‫אנשים‪ ,‬כשנולדה בת עשו 'קידוש' ועוד)‪.‬‬
‫אמא קיבלה את הוראותיו של אבא כתורה מסיני‪ .‬בלא להניד עפעף‪.‬‬
‫אספר דוגמה הממחישה עד היכן הדברים מגיעים‪ :‬לפני שנולדתי נסעה‬
‫אמא לירושלים כדי שאמה‪ ,‬סבתא הרבנית אלישיב‪ ,‬תשהה לצידה‬
‫בשעת הלידה‪ .‬נולדתי בירושלים‪ ,‬ביום ראשון בשבוע‪ ,‬ואבא קיבל על כך‬
‫הודעה בטלפון‪.‬‬
‫הוא שאל את אביו‪ ,‬הסבא ה'סטייפלר'‪" :‬כיצד נקרא לתינוקת החדשה?"‬
‫הימים היו סמוכים לחג השבועות‪ ,‬וסבא השיב‪" :‬קרא לה רות"‪ .‬אבא עלה‬
‫לתורה ביום שני‪ ,‬עשה לאמא 'מי שברך' ונתן לי שם‪ .‬לאחר התפילה נסע‬
‫לירושלים לבקר את אמא‪ .‬מיד כשנפגשו דרש אבא בשלומה ובשלום 'רותי'‪.‬‬
‫"מי זו רותי?" תמהה אמא‪.‬‬
‫"הלוא זו בתנו החדשה!" השיב‪...‬‬
‫כמה וכמה פעמים שאלתי את אמא‪ ,‬האם הפריעה לה העובדה כי נקראתי‬
‫בשם ללא ששאלו לדעתה‪ ,‬והיא השיבה בפשטות‪" :‬כלל וכלל לא!"‬
‫לבד בלידות‬
‫לפני הלידות הראשונות היתה אמא נוסעת לירושלים‪ ,‬לסבתא אלישיב‪,‬‬
‫כשכל הילדים מצטרפים אליה‪ .‬לאחר שנולד התינוק למזל טוב‪ ,‬היה‬
‫אבא מקבל את הבשורה המשמחת במברק או דרך אחד הטלפונים‬
‫הבודדים שהיו אז בבני ברק‪ .‬מברך 'שהחיינו' או 'הטוב והמיטיב' ושב‬
‫מיד לתלמודו‪.‬‬
‫כשהתבשר אבא על לידתו של אחי‪ ,‬רבי אברהם ישעיהו‪ ,‬הוא עסק‬
‫בלימוד מסכת תרומות בתלמוד ירושלמי עם סבא הסטייפלר‪ .‬לשמע‬
‫הבשורה בירך אבא 'הטוב והמטיב'‪ ,‬סבא הסטייפלר ענה 'אמן'‪ ,‬והם‬
‫המשיכו ללמוד‪...‬‬
‫מדי שנה בשנה‪ ,‬כאשר אבא מגיע לאותו מקום במסכת תרומות‪ ,‬הוא‬
‫אומר‪" :‬כאן נולד הילד"‪...‬‬
‫אמא היתה נשארת בירושלים גם לאחר הלידה עד אשר התחזקה‪,‬‬
‫בעוד אבא נשאר בבני ברק אצל הוריו‪ ,‬מבלי שיצטרך להפסיק או לבטל‬
‫מסדריו אפילו רגע‪ .‬בדרך כלל היה נוסע לירושלים לשבתות‪ ,‬אך עיקר‬
‫הקשר התנהל על ידי מכתבים‪.‬‬
‫לפני הלידות האחרונות לא נסעה אמא לירושלים‪ .‬אבא היה מלווה‬
‫אותה לבית היולדות ביפו‪ ,‬ועוד טרם הלידה היה שב לסדריו‪ .‬כשנסע‬
‫אבא עם אמא בדרכה ללדת את אחי הקטן רבי יצחק שאול‪ ,‬עיכב הרופא‬
‫את אבא ואמר לו כי הלידה קרובה ביותר‪ .‬הרופא אכן צדק‪ ,‬אולם אבא‬
‫הפסיד מנחה גדולה ונאלץ להתפלל במניין מאוחר יותר‪ .‬אבא זוכר תמיד‬
‫כי בעטיו של אחי הפסיד את התפילה בזמנה הראשון כהרגלו‪...‬‬
‫תפקידה של כל אישה‬
‫הדברים האמורים עלולים להביא לידי טעות‪ .‬היום קל להביט למפרע‬
‫‪6‬‬
‫ולומר‪" :‬אין כל קושי להקריב הכל למען הזכות להיות רעייתו של גדול‬
‫הדור"‪ .‬ניתן לחשוב שאמא ידעה כי היא עתידה להיות אשתו של גדול‬
‫הדור‪ ,‬ומשום כך התאמצה לסייע לאבא לעסוק בתורה‪.‬‬
‫אולם כמה היו שונים פני הדברים לפני שישים שנה! אמא לא חשבה‬
‫שאבא יהיה גדול הדור‪ ,‬ולא לשם כך הקדישה את כל כולה‪ .‬אחד מקרובי‬
‫המשפחה זוכר כיצד אמא סיפרה לו בהתפעלות שבחתונה מסוימת כובד‬
‫אבא בברכה‪...‬‬
‫כאשר מסרה אמא את נפשה לתורתו של אבא‪ ,‬לא היה זה על מנת‬
‫שיהיה גדול הדור‪ ,‬לא כדי שהציבור ינהר בהמוניו ליהנות מעצתו ולקבל‬
‫את ברכתו‪ ,‬ולא כדי להיות רבנית מפורסמת‪ ...‬אמא הקריבה את עצמה‬
‫בעבורו‪ ,‬אך ורק כדי למלא את רצונו של בעלה‪ ,‬שהוא ללמוד וללמוד ורק‬
‫ללמוד‪ ,‬ובכוונתה זו לא התערבה כל מטרה אחרת‪ .‬היא הבינה שתפקידה‬
‫עלי אדמות הוא לאפשר לבעלה לעלות ולהתעלות‪ .‬והיא מילאה תפקיד‬
‫מרן הגר״ח קנייבסקי שליט״א‬
‫זה בשלמות‪ ,‬מבלי ששיערה לאיזה גובה עצום יטפס במעלה הסולם‪.‬‬
‫כאשר שוחחה אמא עם נשים והעמידה אותן על תפקידן לסייע לבעל‬
‫בלימודו‪ ,‬היא לא חקרה ודרשה אצלן מיהו הבעל ומהי רמת התמדתו‪,‬‬
‫כי כאמור‪ ,‬תפקידה של האישה הינו להיות עזר לבעלה באשר הוא‪ ,‬בין‬
‫אם הוא גדול הדור‪ ,‬אברך או אדם העמל לפרנסתו וקובע עיתים לתורה‪.‬‬
‫יש להדגיש שאמא הסבירה תמיד‪ ,‬כי אין מתפקיד האישה לדחוף את‬
‫בעלה ללמוד‪ :‬תפקידה הוא לעשות הכל כדי שיהיו לו התנאים הדרושים‬
‫ללמוד ולהתעלות‪ ,‬ורק כך יצליח ויעשה חיל בלימודו‪.‬‬
‫שישים שנה ללא בקשת עזרה‬
‫במשך כל השנים מנעה אמא את עצמה מלהפריע לאבא בלימודו‪ .‬כשבנו‬
‫לאבא חדר לימוד בקומה העליונה‪ ,‬סירבה אמא לקבל מפתח של החדר‪:‬‬
‫"אם יהיה לי מפתח‪ ,‬אני עלולה להפריע לאבא בכל מיני שאלות דחופות"‪...‬‬
‫(וזאת בגלל הקושי שלה לסרב לאנשים הנמצאים במצוקה)‪.‬‬
‫לנשים הרבות שביקשו לשמוע ממנה הדרכה‪ ,‬היתה אומרת‪" :‬אם הבעל‬
‫לומד‪ ,‬אין להפריע לו בשאלות‪ .‬לפעמים האישה רוצה לומר לבעלה 'רק‬
‫דבר קטן'‪ ,‬אבל הבעל כבר אינו יכול להמשיך בלימודו כפי שהיה קודם‬
‫הפרעתה"‪.‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫(מתוך 'בית אמי')‬
‫רבינו נכנס והתיישב ליד ידידו ומחותנו‪,‬‬
‫מרן הגרש"ז אויערבאך‪ ,‬והוריד את הכובע מראשו‪,‬‬
‫בכדי לתת הרגשה לבעלי השמחה שהוא יושב בניחותא‪...‬‬
‫הצלמים הגיעו במהרה‪ ,‬וצילמו את רבינו מכל זווית‬
‫מרן הגרי״ש אלישיב זצוק״ל מלמד פרק בזריזות והתחשבות‬
‫אתָך" (שמות ד'‪ ,‬י"ד)‬
‫"וְ גַ ם ִהּנֵה הּוא יֹצֵ א לִ ְקָר ֶ‬
‫שבאותם רגעים גופא שהקדיש למען זולתו‪ ,‬לא היה ניכר עליו כלל שהוא‬
‫זריזותו הנפלאה של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל‪ ,‬ניכרה היטב לעיני‬
‫לחוץ בזמן‪ .‬רבינו היה יושב ומאזין בניחותא‪ ,‬שואל ומתעניין על פרט‬
‫העומדים לפניו בלילות‪ ,‬בשעה שהיה משכים קום ליום חדש של תורה‬
‫ופרט‪ ,‬ומשתתף בכנות גמורה בשמחתם או חלילה בצרתם של ישראל‪.‬‬
‫ועבודת ה'‪ .‬אך נפקחו שמורות עיניו של רבינו‪ ,‬וכולו אומר זריזות ורעננות‪.‬‬
‫כך הדבר בשעה שהוצרך לצאת ולהשתתף באיזו שמחה – רבינו היה‬
‫בתוך זמן קצר להפליא‪ ,‬כבר רכון היה על גבי הגמרא‪...‬‬
‫יושב בניחותא בזמן שהותו שם‪ ,‬כאילו כל הזמן שבעולם עומד ופנוי‬
‫ותהי לו תכונת הזריזות לקנין נפשי בר קיימא‪ ,‬וגם לעת זקנותו‬
‫לרשותו‪ .‬רק לאחר ששיער כי יצא כדי חובתו‪ ,‬לא היה משתהה עוד רגע‬
‫המופלגת‪ ,‬בעת שכוחות הגוף עזבוהו‪ ,‬אך בקושי יכול היה לשרך את‬
‫אחד‪ ,‬אלא מתרומם ממקומו ופונה לצאת‪.‬‬
‫רגליו‪ ,‬והוא נצרך לסיוע על כל צעד ושעל ‪ -‬רבינו לא הסכים‬
‫ביטוי קולע נשמע פעם מפי רבינו בעניין זה‪ ,‬באוזני ת"ח שהסיעו‬
‫להיעזר באיש‪ ,‬ואף לא בקרובים אליו ביותר‪ ,‬אם וכאשר‬
‫ברכבו לחתונה אחת‪ .‬כשיצא רבינו מהרכב‪ ,‬ביקש הנהג‬
‫הרגיש שיש באפשרותו לעשות את הפעולה בכוחות‬
‫לברר כמה זמן בדעתו לשהות בחתונה‪ ,‬כי על כן רצונו‬
‫עצמו‪.‬‬
‫לדעת מתי לבוא לקחתו בחזרה‪ .‬השיב לו רבינו‪- :‬‬
‫היטב ניכרה אצילותו באמצע הלימוד‪ ,‬בשעה‬
‫"כדי שיעור צילום"‪...‬‬
‫שהיה נצרך לאיזה ספר‪ .‬גם כאשר כולו היה‬
‫ואכן רבינו נכנס‪ ,‬עלה למזרח והתיישב ליד‬
‫מכאובים‪ ,‬מכף רגל ועד ראש ואין בו מתום‪,‬‬
‫ידידו ומחותנו‪ ,‬מרן הגרש"ז אויערבאך‪ .‬אף‬
‫ובקושי הלך על רגליו עם ההליכון‪ ,‬תיכף ומיד‬
‫הוריד את הכובע מראשו‪ ,‬בכדי לתת הרגשה‬
‫היה נאזר בגבורה וקם ממקומו‪ ,‬בלי שיהוי‬
‫לבעלי השמחה שהוא יושב בניחותא‪...‬‬
‫והתלבטות ולו לרגע‪ ,‬ובכוחות לא לו היה‬
‫הצלמים הגיעו במהרה‪ ,‬וצילמו את רבינו מכל‬
‫מתרומם ופוסע עם ההליכון במהירות עד למדף‬
‫זווית‪ ,‬ואף גם יחד עם בעלי השמחה‪...‬‬
‫בו נמצא הספר‪ .‬בשובו למקומו‪ ,‬יש וכמעט היה‬
‫בתוך שתי דקות‪ ,‬לבש רבינו בחזרה את הכובע‬
‫נופל עם הספר בידו‪ ,‬מרוב מאמץ – עם כל זאת‬
‫ויצא מן החתונה‪ .‬כאשר פתחו בנסיעה‪ ,‬הסביר רבינו‬
‫ברגע שהקיץ משנתו‪ ,‬להמשיך ולהשתעשע בשירת חייו‪,‬‬
‫לבן לוויתו לנכון‪ ,‬שבעצם בעלי השמחה אינם צריכים‬
‫מרן הגרי״ש אלישיב זצוק״ל‬
‫שירת התורה‪ ,‬היה נעשה הכל בזמן קצר ביותר‪ ,‬עד שבתוך‬
‫אותו בשביל הריקודים‪ ,‬אלא בעיקר בשביל התמונות‪ ,‬ובזה‬
‫דקות בודדות כבר היה יושב על יד הגמרא כשהוא שוכח עולם ומלואו‬
‫הוא משמח אותם‪ .‬אם כן איפה‪ ,‬זהו השיעור שעליו להיות שם‪ ,‬ותו לא‬
‫על ייסוריו ומכאוביו‪.‬‬
‫מידי‪...‬‬
‫בטרם הלימוד שבאשמורת הבוקר‪ ,‬היה רבינו שותה כוס קפה‪ .‬זהירות‬
‫אמת כי משום כך‪ ,‬היו הכל מייקרים את בואו של רבינו עד מאוד‪ ,‬ואף‬
‫יתרה נהגו צאצאיו העומדים לשרתו‪ ,‬לחמם את המים שבקומקום מיד‬
‫אם היה זה לרגעים ספורים ממש‪ .‬ידעו כולם וחשו‪ ,‬כי זמנו של רבינו‬
‫בעת שרבינו התעורר‪ ,‬פן יגיע מצב בלתי אפשרי‪ ,‬שרבינו יתיישב ליד‬
‫מצומצם ומדוקדק ביותר‪ ,‬ועל כן ידעו להעריך כל רגע במחיצתו‪.‬‬
‫השולחן ויצטרך להמתין קמעה‪...‬‬
‫סיפר על כך אחד מגדולי הדיינים‪ ,‬שנכח פעם משך שעה ארוכה‬
‫בשנים המאוחרות‪ ,‬הורו הרופאים לרבינו לבדוק את מידת הסוכר בדמו‬
‫בשמחת חתונה שערך אחד מהעובדים בבית הדין לצאצאיו‪ .‬רבינו‪,‬‬
‫לפני שתיית הקפה‪ ,‬ואף ליטול תרופה אחת‪ .‬כל אלו נעשו במהירות‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הגיע להשתתף בחתונה זמן קצר ביותר‪ .‬לבסוף התברר‪ ,‬כי‬
‫עצומה‪ ,‬כמו בסרט נע‪.‬‬
‫לאותו עובד ישנה תרעומת גדולה – דווקא על הדיין‪ ...‬מדוע לא שהה שם‬
‫כשרבינו היה אומר את הפסוקים שלאחר ברכת התורה‪ ,‬כבר היה‬
‫יותר‪ .‬כלפי רבינו‪ ,‬הכביר בעל השמחה בברכות והודאות על השתתפותו‪...‬‬
‫מושיט את אצבעו בשביל לבצע בה את הבדיקה‪ .‬מיד כשסיים היה‬
‫לתמיהת אותו הדיין‪ ,‬השיב והסביר העובד‪" :‬כבודו מגיע לכל חתונה‪,‬‬
‫לוקח את התרופה‪ ,‬ותיכף כבר היו מגישים לו את כוס הקפה‪ .‬המתח‬
‫ולכן מצפה הייתי ממנו הרבה יותר‪ ...‬הרב אלישיב כמעט ולא מגיע‬
‫מצד הנכדים היה גדול‪ ,‬להספיק לעשות את הכל בזמן המדויק – בעוד‬
‫לחתונות‪ ,‬זמנו קצוב כנראה מאוד‪ ,‬ולכן אם בכל זאת הגיע‪ ,‬הרי זו‬
‫רבינו עצמו שלו ורגוע‪ ,‬נפשו שלמה בכל מיני שלמות של מידת הזריזות‬
‫בשבילי חשיבות גדולה‪ ,‬למרות ששהה בחתונה רק זמן קצר‪"...‬‬
‫החביבה‪ ,‬המביאה ליד המעלות הנשגבות שנמנו בברייתא דרבי פנחס‬
‫כך עלה ביד רבינו לשמח את בעלי השמחה‪ ,‬בזמן קצר להפליא ששהה‬
‫בן יאיר‪.‬‬
‫שם‪ ,‬כי על כן העניק להם באמת קורט מן היקר שבאוצרותיו‪ :‬הזמן!‪...‬‬
‫"כדי שיעור צילום"‪...‬‬
‫חשיבות עצומה היתה לכך‪ ,‬אשר המקבלים השתבחו בה עד מאוד‪.‬‬
‫(מתוך 'משוש דור ודור' – מרן רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל)‬
‫ואולם‪ ,‬יחד עם חריצותו וזריזותו של רבינו הלהוט אחר התורה‪ ,‬הרי‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪7‬‬
‫באחת השבתות כבר לא הצליח העשיר להתאפק‪ ,‬פנה אל העני‬
‫שאירח ולא הסיר את מבטו מפמוטיו‪" :‬ידידי היקר‪ ,‬איזה עניין‬
‫מוצא אתה בפמוטיי? הלא אין הם שלך‪ ,‬הם לא רכושך‪,‬‬
‫ומה מקום יש להתפעלות והתלהבות כה מרובה?"‬
‫מרן הגרא״מ שך זיע״א מספר לעשיר שבא להתייעצות על אירוע מצעירותו‬
‫ִ"ק ְר ֶאן לֹו וְ יֹאכַ ל לָ ֶחם" (שמות ב'‪ ,‬כ')‬
‫ביום מן הימים‪ ,‬נכנס אל חדרו של ראש הישיבה מרן הגר"מ שך זצוק"ל‬
‫יהודי עשיר מחוץ לארץ‪ ,‬ושאלתו בפיו‪ :‬בבעלותו מפעל מצליח בארץ‬
‫הולדתו‪ ,‬עסקיו פורחים ומשגשגים‪ ,‬אולם עתה – לעת זקנה – התעורר בו‬
‫רצון עז לפרוש מעולם המסחר‪ ,‬לחסל את עסקיו‪ ,‬לעלות לחונן את עפרה‬
‫של הארץ הקדושה‪ ,‬ולהקדיש את כל חייו ואילך לעסקים מסוג שונה‬
‫לחלוטין‪ ...‬לעסק התורה הקדושה‪...‬‬
‫אכן‪ ,‬לא היה מנוי וגמור עמו לעשות את הצעד האמור‪ ,‬וזאת מאחר‬
‫והספקות מנקרים במוחו‪ :‬מחד – הרי ברור כי אין דבר משובח יותר‬
‫מעסק התורה‪ ,‬אין מעלה גדולה יותר‬
‫מהשקיעות בד' אמות של הלכה‪ ,‬ובודאי‬
‫זכות גדולה תהיה לו כאשר יגיע בקרוב‬
‫לפני בית דין של מעלה‪ ,‬ויצטרך ליתן‬
‫דין וחשבון על מעשיו בזה העולם – אם‬
‫יממש את תכניתו ויקדיש את אחרית‬
‫ימיו לתורה ולמצוות‪ .‬אולם מאידך‪ ,‬הרי‬
‫הקרבה גדולה כל‪-‬כך נדרשת ממנו‪,‬‬
‫עליו לוותר על העסק המצליח‪ ,‬להפרד‬
‫מעולם המעשה‪ ,‬ולהקריב את עשרו למען‬
‫המטרה הנעלה!‬
‫"מה עלי לעשות‪ ,‬רבי?" סיכם הלה את‬
‫שאלתו‪.‬‬
‫רבינו הקשיב רוב קשב לדבריו של‬
‫העשיר‪ ,‬ומשסיים הלה להציג את תמונת המצב – פנה אליו ואמר לו‪:‬‬
‫"ידידי הנכבד‪ ,‬הבה ואספר לך סיפור‪ ,‬וממנו תוכל בעצמך למצוא תשובה‬
‫לשאלתך‪"...‬‬
‫"כאשר הייתי צעיר לימים" – פתח רבינו וסיפר – "נהוג היה בחוץ‬
‫לארץ כי יהודים עשירים מזמינים בכל שבת את העניים שבבני הקהילה‬
‫לסעוד על שולחנם את סעודות שבת המלכה‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬היה כל עשיר‬
‫מזמין לאחר תפילת ליל שבת את אחד מהעניים שבבית הכנסת‪ ,‬באופן‬
‫אקראי‪ ,‬כך שלאיש מעניי העיר לא היתה קביעות בביתו של עשיר מסוים‬
‫בדווקא‪.‬‬
‫יוצא מכלל זה היה זלמן האביון‪ .‬זלמן נתן את עינו בזבולון הגביר‪ ,‬וחתם‬
‫קבע על שולחנו‪ ...‬בכל ליל שבת לאחר התפילה‪ ,‬היה ממהר לגשת אליו‬
‫ולשאול אם יוכל לסעוד על שולחנו‪ ,‬וזבולון‪ ,‬אשר ליבו רחב היה – מעולם‬
‫לא השיב את בקשתו ריקם‪.‬‬
‫עם הזמן‪ ,‬נהיה לאורח של קבע בביתו של זבולון‪ ,‬הוא כבר לא היה‬
‫ניגש בכל שבת בכדי להזמין את עצמו אל ביתו של הגביר‪ ...‬הדבר כבר‬
‫היה מובן‪ .‬הוא היה מצטרף אל זבולון הגביר לאחר התפילה כבקי ורגיל‪,‬‬
‫וזבולון מצידו לקח בחשבון תמיד כי זלמן מתכנן לסעוד על שולחנו את‬
‫סעודות השבת‪...‬‬
‫זלמן מיודענו‪ ,‬עני מרוד היה – כפשוטו ממש‪ .‬בגדיו קרועים‪ ,‬נעליים‬
‫מחוררות‪ ,‬וכל מראהו אומר מסכנות ודלות‪ .‬באמצע השבוע‪ ,‬מעולם לא‬
‫‪8‬‬
‫זכה זלמן לסעודה ראויה לשמה‪ ,‬הוא היה מסתפק מערב שבת לערב‬
‫שבת בשאריות אשר היו הירקנים שבשוק מותירים לו בסופו של יום‪,‬‬
‫וסעודות השבת אותן סעד בביתו של זבולון‪ ,‬היוו אפוא את עיקר מזונו‬
‫השבועי‪.‬‬
‫דע עקא‪ ,‬שאם סבורים אנו כי עיקר מעייניו של זלמן היו נתונים‬
‫לצלחתו‪ ,‬הרי שטעות היא בידינו‪ ...‬זלמן אמנם אכל לתאבון את מנתו‬
‫ולא הותיר בצלחתו מעולם מאומה‪ ,‬אולם במהלך הסעודה‪ ,‬היתה תשומת‬
‫ליבו נתונה תמיד לפמוטים המפוארים אשר ניצבו על השולחן והפיצו‬
‫אור יקרות בחדר הגדול‪ .‬הוא אהב להתבונן בהם‪ ,‬להתפעל מהתחריטים‬
‫הנפלאים‪ ,‬ולהתמוגג מהעיצוב הנהדר‪.‬‬
‫המתבונן מהצד – יכול היה בהחלט‬
‫לטעות ולסבור כי בפמוטיו שלו מתבונן‬
‫זלמן‪ .‬החביבות אשר ניכרה על פניו‬
‫בהתבוננו בהם‪ ,‬השמחה בה הוא סקר את‬
‫התבליטים והעיצובים המיוחדים‪ ,‬בהחלט‬
‫הזכירה את שמחתו של קונה‪ ,‬אשר קנה‬
‫במיטב כספו פמוטים אלו זה עתה‪ ,‬בכדי‬
‫לפאר בהם את שולחנו‪...‬‬
‫התנהגות זו לא נעלמה מעיניו של‬
‫זבולון הגביר‪ ,‬ובאחת השבתות הוא כבר‬
‫לא הצליח להתאפק‪ ,‬פנה אל זלמן‪,‬‬
‫והקשה‪' :‬ידידי היקר‪ ,‬מוכרח אני לשאלך‪,‬‬
‫איזה עניין מוצא אתה בפמוטיי? איזו נחת‬
‫מפיק אתה מהם? הלא אין הם שלך‪ ,‬הם לא רכושך‪ ,‬ומה מקום יש‬
‫להתפעלות והתלהבות כה מרובה?'‪.‬‬
‫אולם זלמן לא התבלבל‪' :‬אמת! נכון הדבר!' – הוא השיב לגביר‪' ,‬פמוטים‬
‫אלו אמנם אינם שלי‪ ,‬אך בעצם‪ ,‬ר' זבולון‪ ,‬מה ההבדל? מה זה משנה אם‬
‫שלי הם אם לאו?'‬
‫'מה ההבדל??'‪ ,‬נזדעק הגביר‪' ,‬ההבדל הוא עצום ורב! אני הוא בעליהם‬
‫של הפמוטים המיוחדים והיקרים הללו‪ ,‬ואילו אתה – אינך אלא אורחי‪,‬‬
‫אשר מתוקף הנסיבות יכול לצפות בהם בעת סעודות השבת!'‬
‫אולם זלמן לא השתכנע‪' .‬נו נו‪ ,'...‬הניד בראשו‪' ,‬אין זה הבדל כה גדול‪...‬‬
‫שכן הבה ונחשוב‪ :‬כל עוד ניצבים הפמוטים על השולחן ונרות השבת‬
‫דולקים בהם בליל שבת קדש – נהנים אנו מראייתם בשווה‪ ,‬אך כאשר‬
‫הולך אני אל ביתי – הלא ממילא מסירים את הפמוטים מעל גבי השולחן‬
‫ומאחסנים אותם בארון עד השבוע הבא‪ ,‬ואף אתה אינך נהנה מהם כלל‪"...‬‬
‫'אלא מאי?'‪ ,‬המשיך זלמן והרצה את משנתו הסדורה בפני זבולון הגביר‪,‬‬
‫'צודק אתה‪ .‬בכל אופן ישנו הבדל ביני ובינך‪ ...‬מאחר והפמוטים אינם‬
‫שלי – הרי שאינני יכול למשכנם ולקבל הלוואה תמורתם‪ ,‬ואילו אתה‪,‬‬
‫אם תרד אי‪-‬פעם מנכסיך ותזדקק להלוואה – תוכל למשכנם או למכרם‬
‫בכסף מלא! זהו אמנם הבדל מהותי אשר קיים בינינו‪ .‬אולם אם שמח‬
‫אתה בפמוטיך על שום אפשרותך למכרם בעת צרה – אוי לה לאותה‬
‫שמחה!'‪"...‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫המשך בעמוד הבא >>>‬
‫קפץ הבחור כנשוך נחש‪ ,‬זינק לעבר הפתח‪,‬‬
‫הניח ידו על המזוזה ונשבע שלא ישאנה!‬
‫הרבי מקופיטשניץ זצ"ל מספר לעלם צעיר‪ ,‬סיפור קטן שמשנה את חייו‬
‫הרב אהרן כהן‬
‫"ה ָבה נִ ְת ַח ְּכ ָמה לוֹ" (שמות א'‪ ,‬י')‬
‫ָ‬
‫כותב המדרש (שמות רבה א'‪ ,‬ח')‪ ,‬כשמת יוסף הפרו ברית מילה‪ ,‬אמרו‪:‬‬
‫נהיה כמצרים‪ .‬כיון שעשו כך‪ ,‬הפך הקדוש ברוך הוא אהבת המצרים‬
‫לשנאה‪ ,‬שנאמר‪" :‬הפך ליבם לשנא עמו‪ ,‬להתנכל בעבדיו"‪ ,‬לחשוב עליהם‬
‫מחשבה רעה בערמה‪.‬‬
‫וכבר אמרו‪ ,‬שכך הוא בכל דור‪ ,‬אם היהודי אינו עושה "קידוש"‪ ,‬עושה‬
‫הגוי "הבדלה"‪ .‬כלומר‪ ,‬אם אין היהודי מקדש ומבדיל את עצמו מן הגוי‬
‫אלא משתדל להידמות אליו‪ ,‬סופו שהגוי ירחיקו‪ ,‬ישנאו וירדפו!‬
‫נתבאר בזה שבעת תחילת השעבוד במצרים‪ ,‬נועצו ישראל להתקרב‬
‫למצריים במנהגיהם‪ ,‬כי דימו שמפני זה יקלו השעבוד‬
‫מהם‪ .‬מה עשה הקב"ה? נתן בלב המצרים לשנאם יותר‪.‬‬
‫וכפי רוב התקרבותם למצריים‪ ,‬כך גדלה שנאת מצרים‬
‫לישראל יותר ויותר‪ ,‬עד שהכירו ישראל שזה לא הדרך‪,‬‬
‫ואז נתקבצו יחד וכרתו ברית ביניהם‪ ,‬שלא לשנות‬
‫שמותיהם בגדיהם ולשונם‪ ,‬ובזכות הברית הזאת נגאלו‪.‬‬
‫בסיפור שלפנינו נוכל לראות איך שהעצה שלנו להינצל‬
‫היא ע"י שננהג בהתבדלות ‪" -‬לא נהיה כגויים"‪ .‬אשה‬
‫בוכיה נכנסה אל הרבי מקופיטשניץ זצ"ל בארצות‬
‫הברית‪ ,‬וסיפרה לו על מצבה הקשה‪ .‬אלמנה היא ולה בן‬
‫יחיד‪ ,‬ומעוניין הוא לשאת בחורה גויה לאשה ובכך לנתק את השלשלת‪,‬‬
‫והיא ‪ -‬אנה היא באה‪ .‬בתחנונים היא פונה לרבי‪ ,‬אולי יאות הוא לשוחח‬
‫עם בנה ולהניאו מהחלטתו‪.‬‬
‫ענה לה הרבי בצער‪" :‬איני מכירו והוא אינו מכיר אותי‪ ,‬אין סיכוי שאצליח‬
‫להשפיע עליו ובפרט שהאנגלית שבפי דלה ורצוצה"‪.‬‬
‫ענתה האלמנה‪" :‬בני מבין אידיש‪ ,‬אולי בכל אופן ינסה הרבי?! זוהי‬
‫תקוותי האחרונה!"‬
‫כראות הרבי את עיניה הבוכיות של האלמנה‪ ,‬נכמרו רחמיו בלבו‪ ,‬ולא‬
‫יכול היה להישאר אדיש‪" .‬הביאי אותו אלי!" ציוה‪" ,‬אולי יתן ה' את המילים‬
‫הנכונות בפי"‪ .‬פנתה האשה לביתה ולבה רווח לה‪ .‬ביודעה ובהכירה את נפש‬
‫בנה‪ ,‬לא הציעה לו אלא לבוא ולהתברך לקראת נישואיו המאושרים‪ ...‬הבן‪,‬‬
‫שחשד במשהו אך לא יכול היה לעמוד בהפצרות אמו‪ ,‬נעתר לה‪.‬‬
‫כשהגיע סיפר לו הרבי‪" :‬בט"ז במרחשון תרצ"ט‪ ,‬בתשעה לנובמבר‪ ,‬שנת‬
‫שלושים ושמונה פרצו פרעות "ליל הבדולח" ברחבי גרמניה ואוסטריה‪,‬‬
‫בתי הכנסת הועלו באש‪ ,‬אלפי חנויות היהודים נבזזו‪ ,‬מאות יהודים‬
‫נרצחו‪ ,‬ולמעלה משלושים אלף נעצרו‪.‬‬
‫גם אני הייתי בין העצורים‪ ,‬חיילי הגסטאפו פרצו לדירתי שבוינה‪,‬‬
‫ובמכות וקללות הריצוני למטה הגסטאפו והשליכוני למרתף ענק‪ .‬המרתף‬
‫היה מלא ביהודים המומים‪ ,‬דוממים ונפחדים‪ ,‬מייבבים ומדממים‪.‬‬
‫בין הממתינים לחקירתם היה אדם כבן ארבעים‪ ,‬גלוי ראש‪ ,‬מגולח‬
‫למשעי‪ ,‬הדור בלבושו‪ ,‬גבו אלינו והוא מטיח ראשו בקיר‪ .‬פניתי אליו‪:‬‬
‫"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם‪ ,‬אל יתייאש מן הרחמים‪ ,‬אל‬
‫תייסר עצמך‪ ,‬בטח בבורא יתברך!"‬
‫הגבר לא ענה‪ .‬תפסתי בידו‪ ,‬בטוח‬
‫הייתי שעוד רגע קט יאבד את שפיות‬
‫דעתו‪" .‬הרגע"‪ ,‬בקשתי‪.‬‬
‫הסתובב אלי האיש כשעיניו‬
‫אדומות וענה לי בקול שבור‪" :‬הנח‬
‫לי‪ ,‬לא מגיע לי שהבורא יחמול עלי!"‬
‫"חלילה" מיהרתי לענות‪" ,‬חומל‬
‫הוא על כל יהודי‪ ,‬בכל מצב"‪.‬‬
‫"לא עלי"‪ ,‬שב בתוקף על דבריו‪,‬‬
‫וסיפר את סיפורו‪ :‬הוריו היגרו מגליציה לפני שנות דור‪ ,‬חנכוהו חינוך‬
‫יהודי פושר‪ ,‬גם מעט זה השיל מעליו כשבחר לשאת גויה‪ ,‬ניתק כל קשר‬
‫עם עמו‪ ,‬והוריו ניתקו קשר עמו‪.‬‬
‫הוא הקריב הכל עבור הקשר עם הגויה‪ ,‬התכחש ליהדותו באופן כה‬
‫מוחלט עד כי איש לא חשד בו שיהודי הוא‪ ,‬ואמש‪ ,‬הסגירה אותו אשתו‬
‫לידי הגסטאפו‪ .‬חוקי הגזע הגרמניים אוסרים עליה נישואין ליהודי –‬
‫מצידה שיאסרוהו‪ ,‬שיענוהו‪ ,‬שיגלוהו‪ ,‬והיא תישאר עם כל הרכוש!"‬
‫הרבי סיים את סיפורו ופנה לבן האלמנה‪" :‬חשוב על כך‪ ,‬לפני שתכאיב‬
‫כל כך לאמך האוהבת‪ ,‬ותקשור גורלך עם נכריה!"‬
‫קפץ הבחור כנשוך נחש‪ ,‬זינק לעבר הפתח‪ ,‬הניח ידו על המזוזה ונשבע‬
‫שלא ישאנה!‬
‫(והגדת)‬
‫>>> המשך מעמוד קודם‬
‫כך סיפר רבינו‪ ,‬והמשיך בפנותו אל העשיר היושב מולו‪" :‬ובכן‪ ,‬זוהי אף‬
‫התשובה לשאלתך‪ .‬כל רכושך הגשמי – אינו שלך באמת‪ .‬כאשר תעלה‬
‫לפני בית דין של מעלה‪ ,‬לאחר מאה ועשרים שנה – לא ילווך מפעליך‬
‫ובתיך‪ ,‬כל רכושך ישאר כאן‪ ,‬ואילו אתה תעלה למעלה כשאתה ערום‬
‫ועריה‪ ...‬התועלת היחידה אשר ישנה בכספך – הינה רק בהיותו מאפשר‬
‫לך למלא את צרכיך דבר יום ביומו‪ ,‬ולשם כך – הלא די בכסף אשר אגרת‬
‫כדי לכלכלך למשך שארית ימיך ברווח ובשפע רב!‬
‫רק מה‪ ,‬חושש אתה מפני מצב‪ ,‬בו יאבד חלק מרכושך בעסק רע‪ ,‬ואזי‬
‫תזדקק לשארית הונך בכדי להמשיך ולמלא את צרכיך ולהתקיים בכבוד‪,‬‬
‫אם זוהי מטרתך ושאיפתך‪ ,‬בכל עמלך אשר אתה עמל להרבות את הונך‪,‬‬
‫אם יגע אתה למען מצב בו תפסיד את מרבית רכושך‪ ,‬ותזדקק לממון‬
‫נוסף – הרי שבאמת מצבך בכי רע‪...‬‬
‫על כן עצתי לך ברורה מאליה‪ .‬השלך על ה' יהבך‪ ,‬הפקד את גורלך‬
‫בידיו‪ ,‬הנח לו לדאוג לך – בידעך כי את חובת השתדלותך מילאת זה‬
‫מכבר על הצד היותר טוב‪ ,‬והקדש את שארית חייך למען הרבות קניינים‬
‫אמיתיים ומהותיים‪ ,‬קנייני נפש נצחיים‪ ,‬תורה ומצוות אשר ילווך‪ ,‬בשכבך‬
‫ובקומך למשפט בפני אביך שבשמים!!‬
‫רק בהם נמצא האושר האמיתי‪ ,‬רק הם נחשבים לקניינים של אמת‪,‬‬
‫וההצלחה האמיתית – מתבטאת אך ורק ברכישתם!!"‬
‫('אורחות החיים'‪ -‬הגרא"מ שך זצוק"ל)‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪9‬‬
‫"אה‪ ,‬לחתום? גם ממני הוא ביקש לחתום‪ ,‬אמר לי שארבעים‬
‫ותשעה דיינים מחכים לחתימה שלי‪ ,‬אמרתי לו שרק בגלל זה לא‬
‫אחתום‪ .‬אם ירצה לפטר אותי‪ ,‬שיפטר!"‬
‫מרן הגרא"מ שך ומרן הגרי"ש אלישיב זיע"א כל אחד מהם תירץ קושיה באופן אחר וכל אחד הגדיר בתירוצו את עצמו!‬
‫אתָך וְ ָר ֲאָך וְ ָׂש ַמח ּבְ לִ ּבֹו" (שמות ד'‪ ,‬י"ד)‬
‫"וְ גַ ם ִהּנֵה הּוא יֹצֵ א לִ ְק ָר ֶ‬
‫קושיה אחת נשאלה בפני שני גדולי ישראל‪ .‬כל אחד מהם תירץ את‬
‫הקושיה באופן אחר‪ ,‬וכל אחד מהם הגדיר בתירוצו את עצמו ואת דרכו‬
‫בחיים בעבודת השם!‬
‫משה רבינו נשלח לגאול את כלל ישראל ולהוציאם ממצרים‪ .‬אהרן‬
‫אחיו היה גדול ממנו בשלוש שנים‪ ,‬והוא לא נבחר לגאול את ישראל‬
‫ממצרים‪ .‬משה רבינו מבקש מהקב"ה "שלח נא ביד תשלח"‪ ,‬והקב"ה‬
‫מבשרו‪" :‬הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא‬
‫לקראתך וראך ושמח בלבו"‪ .‬אמרו חז"ל (יל"ש רמז קמ"א)‪" :‬אילו היה‬
‫אהרן יודע שהקב"ה כותב עליו 'וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח‬
‫בלבו' ‪ -‬בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו"‪.‬‬
‫עמד מרן הגרא"מ שך זיע"א בהיכלה של ישיבת פוניבז' ושאל מה‬
‫ששואל כל מי שמתבונן בדברים אלו‪ :‬מה ייתן לאהרן הכהן ומה יוסיף‬
‫לו‪ ,‬שהתורה מעידה עליו "וראך ושמח בלבו"‪ ,‬וכי לא הכיר את עצמו דיו?‬
‫וכי לא עשה את מעשיו בתכלית השלמות לפי דרגתו? מדוע לא יצא‬
‫מלכתחילה בתופים ובמחולות?‬
‫"האהרן הכהן האט זיך חושד גיווען"‬
‫("האהרן הכהן חשד בעצמו")‪ ,‬הרעים‬
‫מרן הגרא"מ שך בקולו וזעזע את לבות‬
‫שומעיו‪" .‬אהרן הכהן לא יצא בתופים‬
‫ובמחולות‪ ,‬משום שהיה תדיר בודק את‬
‫מעשיו‪ ,‬מפשפש וממשמש פעם אחר פעם‬
‫אם שלמים הם‪ .‬כשיצא לקראת משה‬
‫רבינו‪ ,‬אף שלא היתה שום קנאה בליבו‪,‬‬
‫בכל זאת חשד בעצמו שמא בכל זאת יש‬
‫בו סרך של קנאה‪ ,‬ולכן לא יכול לצאת‬
‫בתופים ובמחולות לקראתו‪ ,‬משום שכל מעשה שהאדם עושה צריך‬
‫להיות אמיתי‪ .‬מכיון שלא היה בטוח במאת האחוזים שאין בו סרך של‬
‫קנאה‪ ,‬לא היה יכול לעשות מעשה שאינו תואם את פנימיותו‪ .‬משום כך‪,‬‬
‫רק אם היה יודע שהקב"ה כותב עליו 'וראך ושמח בלבו'‪ ,‬כלומר שהוא‬
‫נקי בתכלית הנקיון מכל סרך של קנאה‪ ,‬היה יוצא לקראתו בתופים‬
‫ובמחולות"‪.‬‬
‫"אמענטש דארף זאך חושד זיין צו ער איז א אמת'ער" ("כל בן אדם‬
‫צריך לחשוד בעצמו ולבדוק בעצמו אם מעשיו אמיתיים")‪ ,‬תבע מרן הרב‬
‫שך מעצמו ומשומעיו‪ .‬מי שזכה להכיר את מרן הגרא"מ שך‪ ,‬ידע כי לא‬
‫הגדיר כאן אלא את עצמו‪ .‬בדברים אלו קיפל את תמצית אישיותו ואת‬
‫דרכו בחיים ובעבודת השם! מרן הגרא"מ שך היה חושד בעצמו תדיר‬
‫ובודק את עצמו ואת מעשיו יומם ולילה‪ ,‬ובוחן אותם ללא הרף כדי‬
‫לראות אם הם נובעים ממקור האמת‪ .‬תדיר היה מזכך עצמו זיכוך אחר‬
‫זיכוך‪ ,‬כדי שכל מעשה שלו יהיה אמיתי לחלוטין‪.‬‬
‫כשהציגו את מאמר חז"ל הזה בפני רבינו (מרן הגרי"ש אלישיב) ואת‬
‫השאלה שנשאלת מאליה‪ ,‬הגיב מיד בפשטות‪" :‬ברור שאהרן הכהן הכיר‬
‫עצמו היטב וידע שאין בלבו שום סרך של קנאה‪ ,‬ברור גם שהוא מצידו‬
‫היה יוצא לקראת משה רבינו בתופים ובמחולות‪ ,‬אלא שחששו של אהרן‬
‫‪10‬‬
‫נבע ממקור אחר לגמרי‪ .‬ידע אהרן הכהן את גדלותו של משה רבינו‪,‬‬
‫הכיר היטב את מדרגת עצמו וידע בדיוק באיזו דרגה הוא עומד‪ .‬הוא ידע‬
‫אף מהי דרגתו שלו לעומת דרגת משה רבינו אחיו‪ ,‬אלא שלא ידע אהרן‬
‫הכהן מה אומרת ה'תורה' בעניין זה‪ .‬ידע אהרן שיש 'הלכה'‪ ,‬שלאח הגדול‬
‫מאחיו בשנים יש עדיפות כלפי אחיו הצעיר‪ ,‬גם אם הצעיר גדול ממנו‬
‫במדרגות‪ .‬אלא שהוא לא יכול היה לצאת לקראתו בתופים ובמחולות‬
‫ הנהגה של הכנעה כלפי אחיו הצעיר ‪ -‬בעוד שייתכן כי על פי 'דין' אין‬‫לנהוג כך"‪.‬‬
‫"אולם לאחר שהקב"ה בעצמו כותב בתורה 'וראך ושמח בליבו'‪ ,‬כלומר‬
‫התורה בעצמה פוסקת את הדין שבעניין זה‪ ,‬אין שום עדיפות של אח‬
‫גדול כלפי אח קטן‪ ,‬ולכן היה יוצא לקראתו בתופים ובמחולות"‪.‬‬
‫מי שזכה להסתופף בצל רבינו‪ ,‬לעקוב אחר אורחות חייו ולעמוד על‬
‫תכונות נפשו ועל דרכו בעבודת השם ‪ -‬רואה בדבריו אלו את תמצית‬
‫הנהגתו ואת דרכו בחיים‪ .‬ישרות! גלאט קייט! מנוחת הנפש בשיאה!‬
‫כל מעשה שנעשה על ידי האדם צריך להיעשות על פי "דין" ועל פי‬
‫"הלכה" ולפי רצון השם שנכתב בתורה!‬
‫מעבר לרצון השם הנדרש ממנו באותו‬
‫רגע‪ ,‬אין שום דבר אחר‪ .‬אין הדעת צריכה‬
‫להיות טרודה בשום עניין בעולם‪ ,‬משום‬
‫שכל דבר מוכרע ונעשה על פי רצון השם‬
‫שבאותו רגע‪ ,‬וברגע שאחריו יש רצון השם‬
‫חדש וחיובים חדשים שאותם יש לבצע‪.‬‬
‫מכאן נבעה מנוחת הנפש שלו‪ ,‬מכאן‬
‫נבעה ישרותו הבלתי נתפסת‪ .‬מכאן נבע‬
‫מרנן הגרא"מ שך והגרי"ש אלישיב זצ"ל‬
‫גם חוסר יחסו ל"עניינים"‪ .‬לא היו לו שום‬
‫קפידות ושום רצונות‪ ,‬לא היה לו שום‬
‫"נערוון" בשום מעשה‪ ,‬כי לא היה לו פנאי לכך‪ .‬ברגע זה היה רצון השם‬
‫שיעשה כך‪ ,‬וזה מה שעשה‪ .‬ברגע הבא יש רצון השם אחר‪ ,‬וזה מה שצריך‬
‫לעשות‪ .‬מה יתנו ומה יוסיפו כל אלו?!‬
‫ממנו ילמדו וכן יעשו! כל מי שמצליח לחיות על פי כלל מופלא זה‪,‬‬
‫חזקה עליו שיעבור בבטחה את "נווה התלאות" המלא והגדוש בעניינים‬
‫קשים ובנסיונות‪ .‬אם יבדוק בכל רגע מה מוטל עליו לעשות באותו‬
‫רגע‪ ,‬לא ימצא ממילא זמן לדוש בעניינים שאינם קשורים לרצון השם‬
‫בזה הרגע‪ .‬כך יקנה לעצמו את מנוחת הנפש‪ ,‬שהיא יסוד היסודות של‬
‫ההתמדה!‬
‫"לא אחתום גם אם יפטר אותי!"‬
‫הגאון רבי יהודה עדס שליט"א‪ ,‬רגיל לספר מעשה מחריד על עוצמת‬
‫מנוחת הנפש של רבינו‪.‬‬
‫היה זה בימי כהונת רבינו כחבר ביה"ד יחד עם אביו הגאון רבי יעקב‬
‫עדס זצ"ל‪ .‬באחד הימים פנה הרב הראשי דאז‪ ,‬הג"ר יצחק ניסים זצ"ל‪,‬‬
‫והודיע לכל הדיינים שהוא מבקש להחתימם על עניין מסוים‪ .‬רבי יעקב‬
‫עדס לא היה מסוגל להירדם במשך כל הלילה‪ .‬הוא הסתובב בבית הלוך‬
‫ושוב‪ ,‬נסער כולו‪ ,‬לא ידע להשית עצות בנפשו‪ .‬מצד אחד‪ ,‬כלל לא רוצה‬
‫לחתום על אותו עניין‪ .‬מצד שני‪ ,‬היה יותר מחשש כי אי החתימה תגרור‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫העמדת שני שרים הממונים על אותו הדבר‪ ,‬נועדה אך ורק כדי‬
‫'לטרטר' את היהודים‪ .‬ימתינו שעות בתור‪ ,‬וכשסוף סוף יגיע תורם ‪-‬‬
‫יודיע להם הפקיד שחסר להם מסמך‪ ,‬ושיפנו למשרד השני‪...‬‬
‫רבי שלמה לוינשטיין שליט״א בסיפורו על מלך תוניס ויועצו היהודי חכם רחמים חיותא הקדוש‬
‫"וַ ּיָ ִׂשימּו ָעלָ יו ָׂש ֵרי ִמ ִּסים" (שמות א'‪ ,‬י"א)‬
‫על הפסוק הנ"ל נשאלת השאלה‪:‬‬
‫מדוע שלא ישלמו מיסים‪ ,‬הרי עמ"י היו‬
‫תושבי מצרים‪ ,‬וככל תושבי המקום היה‬
‫עליהם לשלם מיסים לאוצר המלוכה‪,‬‬
‫ואם כן מה היתה תלונתו של פרעה?‬
‫אלא‪ ,‬שאמנם נכון שעליהם לשלם‬
‫מיסים‪ ,‬אך לשם מה להעמיד עליהם‬
‫רבי שלמה לוינשטיין שליט״א‬
‫"שרי מיסים"‪ -‬שני שרים?! העמדת שני‬
‫שרים הממונים על אותו הדבר נועדה אך ורק כדי 'לטרטר' את היהודים‪.‬‬
‫ימתינו שעות בתור‪ ,‬וכשסוף סוף יגיע תורם ‪ -‬יודיע להם הפקיד שחסר‬
‫להם מסמך‪ ,‬ושיפנו למשרד השני‪ ...‬כלומר‪ ,‬היתה זו אחת הדרכים של‬
‫פרעה להקשות את החיים על בני ישראל‪.‬‬
‫ובעניין ההצקה ליהודים על ידי גביית המיסים‪ ,‬מן הראוי להביא סיפור‬
‫המובא בהגדה של פסח 'אבותינו סיפרו לנו'‪.‬‬
‫למלך תוניס היה יועץ יהודי‪ ,‬חכם רחמים חיותא‪ ,‬שהיה איש קדוש‪.‬‬
‫יום אחד ביקר אצל המלך ידיד וניסה לשכנע אותו להעלות את המיסים‬
‫ליהודים‪ ,‬ובכך להקשות עליהם את החיים‪ .‬תוך כדי שיחה יצאו המלך‬
‫ואורחו אל הגינה‪ ,‬פירות הוגשו לפניהם‪ ,‬והמלך שקע במחשבות‪.‬‬
‫שאל האורח את המלך‪" :‬על מה אתה חושב כל כך הרבה?"‬
‫ענה לו‪" :‬מהרהר אני‪ ,‬מדוע הענב הינו פרי כה איכותי ועסיסי‪ ,‬ואילו‬
‫ענפיו‪ ,‬הזמורות‪ ,‬כה חלושות הן‪ ,‬עד שללא תומכות לא יחזיקו מעמד?"‬
‫אמר האורח‪" :‬האם מתעסק הנך בפילוסופיה? לשאלות אלו אין‬
‫תשובה!"‬
‫אמר לו המלך בפסקנות‪" :‬אין דבר כזה ‪ -‬לכל שאלה יש תשובה! האם‬
‫תרצה לשמוע?"‬
‫קראו לחכם ושאלוהו את שאלת המלך‪ .‬נענה החכם ואמר‪" :‬על שאלה‬
‫זו ישנן שתי תשובות של חכמי הגויים‪ ,‬ושתי תשובות של חכמי עם‬
‫ישראל‪ .‬חכמי הגויים מתרצים‪:‬‬
‫א‪ .‬הסיבה שהעץ כה עלוב וחלש‪ ,‬היא מחמת שהפרי כל כך טוב‪ ,‬כי‬
‫הפרי מושך את לשד העץ ומשאירו חסר כח‪.‬‬
‫ב‪ .‬העץ חלול כדי שהמים יוכלו לעבור אל הפרי‪ ,‬וכידוע הענבים זקוקים‬
‫להרבה מים‪.‬‬
‫ואילו חכמי ישראל מתרצים שני תרוצים אחרים‪:‬‬
‫א‪ .‬הקדוש ברוך הוא לא רצה שמגזע העץ שממנו עושים יין לנסך על‬
‫גבי המזבח‪ ,‬יוכלו לעשות פסל לעבודה זרה‪ ,‬לכן עשה שגזע זה אין לו‬
‫שימוש‪ ,‬והוא מיועד רק לשריפה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ישראל נמשלו לגפן‪ ,‬כשם שהגפן אינה יכולה לעמוד בלי להישען על‬
‫אותן כלונסאות העשויות מעץ יבש‪ ,‬כך עם ישראל נשענים אך ורק על‬
‫הזקנים‪ ,‬חסרי הכח הגופני‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שאדם השותה כוס אחת של יין ‪ -‬מרגיש טוב‪ .‬שתי כוסות ‪-‬‬
‫מתחיל להסתחרר‪ .‬שלוש כוסות – נהיה שיכור‪ ,‬מקיא באמצע הרחוב עד‬
‫שכולם צוחקים עליו‪.‬‬
‫כך עם ישראל‪ :‬אם לוקחים מהם מעט מיסים ‪ -‬הכל בסדר‪ ,‬מעט יותר‬
‫מן הרגיל ‪ -‬עדיין לא נורא‪ ,‬אבל אם סוחטים מהם ונוטלים מהם יותר‬
‫מידי מיסים ‪ -‬מקבלים עונש כזה‪ ,‬כמו פרעה שלקח מהם מיסים ובסופו‬
‫של דבר כל העולם כולו צוחק עליו עד היום הזה‪...‬‬
‫(מתוך 'ומתוק האור' על הגדה של פסח הר' שלמה לוינשטיין שליט"א)‬
‫>>> המשך מעמוד קודם‬
‫אחריה פיטורין מידיים‪ ,‬סבב הלוך וחזור כל הלילה‪ ,‬ונפשו סוערת עליו‪.‬‬
‫כשהגיעה נפשו לשיא סערתה עלה בדעתו רעיון‪ :‬הלא רבי יוסף שלום‬
‫אלישיב נתבקש אף הוא לחתום על אותו עניין‪ ,‬עכשיו שעת בוקר‬
‫מוקדמת‪ ,‬הוא כבר יושב ולומד בבית מדרש "אוהל שרה" את סדר‬
‫לימודו הקבוע‪ ,‬הבה ונשמע מפיו‪ ,‬מה מתכונן הוא לעשות בעניין מסובך‬
‫זה‪ .‬שלח את בנו ל"אוהל שרה" כדי לשמוע מה מתכונן הוא לעשות‪.‬‬
‫וכך מתאר בנו הגאון רבי יהודה עדס שליט"א‪ :‬חושך שרר ברחובות‪,‬‬
‫עשיתי את דרכי לכיוון "מאה שערים"‪ ,‬עיקלתי דרכי לבית המדרש "אוהל‬
‫שרה"‪ .‬בדרך כבר הצלחתי לשמוע את קול לימודו המתוק בוקע מתוך‬
‫בית המדרש‪ .‬עליתי בגרם המדרגות והתקרבתי לכיוונו‪ .‬קול ניגון הגמרא‬
‫הבוקע מפיו ניסר בחלל‪ .‬עמדתי דקות אחדות סמוך אליו‪ ,‬והוא לא שם‬
‫לב לכך‪ .‬חיכיתי וחיכיתי‪ ,‬איני זוכר כמה זמן עבר עד שלפתע הרים את‬
‫הראש ושם לב לנוכחתי בבית המדרש‪ .‬הוא התבונן בי‪ ,‬ובניגון של לימוד‬
‫אומר לי‪" :‬כן"‪.‬‬
‫אני אומר לו‪" :‬אבי שלח אותי הנה‪ ,‬הרב ניסים ביקש שיחתמו לו על‬
‫עניין מסוים‪ ,‬ואבי אינו יודע מה לעשות"‪ .‬חשבתי שיתפנה אלי לגמרי‪,‬‬
‫שיפסק מלימודו ושינסה לדון בכובד ראש בבעיה הבוערת שאבי אינו‬
‫יכול לישון בגינה כל הלילה‪.‬‬
‫אבל לא‪ ,‬הוא הסתכל עלי במבט של פליאה‪ ,‬כאילו אני מעורר איזו‬
‫בעיה ישנה שכבר נידונה לפני כמה וכמה שנים‪ .‬מהניגון של הלימוד הוא‬
‫לא הפסיק לרגע‪ ,‬ואמר‪" :‬אה‪ ,‬לחתום? גם ממני הוא ביקש לחתום‪ ,‬אמר‬
‫לי שארבעים ותשעה דיינים מחכים לחתימה שלי‪ ,‬אמרתי לו שרק בגלל‬
‫זה לא אחתום‪ .‬אם ירצה לפטר אותי‪ ,‬שיפטר!" ומיד חזר אל התיבה‬
‫שאחז בה‪ ,‬המשיך מאותה מילה ובאותו ניגון‪ ,‬כביכול לא הייתי כאן‪,‬‬
‫כאילו חרב הפיטורין אינה מתנוססת על ראשו‪.‬‬
‫מבהיל ממש לאיזה דרגה במנוחת הנפש הצליח רבינו להגיע‪ .‬אבי זצ"ל‬
‫הסתובב כל הלילה חסר מנוחה‪ ,‬זו היתה אחת ההתלבטויות הקשות‬
‫בחייו של כל אחד‪ ,‬ואילו אצלו זו לא היתה בעיה‪ .‬הוא רק שמע שארבעים‬
‫ותשעה דיינים מחכים לחתימה שלו ומיד החליט שזה גופא סיבה טובה‬
‫שלא לחתום‪.‬‬
‫והפיטורין? אין זה עניינו‪ ,‬כל מה שהאדם מחויב לעשות הוא ‪ -‬רצון ה'‪,‬‬
‫ואם רצון ה' שלא לחתום‪ ,‬לא חותמים‪ .‬אם מישהו רוצה לפטרו‪ ,‬ישלח‬
‫הקב"ה פרנסה ממקום אחר‪ .‬איזו התלבטות יש כאן?‬
‫כל העניינים הללו אינם אמורים להפריע אף לא לרגע אחד מן הלימוד‬
‫ומן הריכוז‪ .‬אינם אמורים להטריד את מנוחת הנפש!‬
‫(מתוך 'גדולה שמושה' ‪ -‬רבינו יוסף שלו' אלישיב זיע"א)‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪11‬‬
‫אשה חשובה ממשפ' ששון ביקשה את כתובתו‬
‫הפרטית בא"י‪ ,‬והסבירה‪ ,‬שהיא יודעת כי המצב‬
‫הכלכלי בארץ קשה למדי‪ ,‬וברצונה לשלוח לבני ביתו‬
‫חבילות מזון‪ .‬מיד הזהיר שלא תהין לעשות כדבר הזה‬
‫הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל‬
‫הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל מודיע שאיננו ראש הישיבה‪ ...‬ואין יותר לישיבת "פורת יוסף" ראש ישיבה‬
‫ֹאמר מ ֶֹׁשה‪ֹ ...‬לא ִאיׁש ְּדבָ ִרים ָאנֹכִ י" (שמות ד'‪ ,‬י')‬
‫"וַ ּי ֶ‬
‫בהיכל ישיבת "פורת יוסף" אשר ברובע היהודי בירושלים‪ ,‬התנוסס‬
‫שנים רבות לוח‪-‬אבן מפואר‪ ,‬שנקבע בבימה‪ ,‬ועליו חרותים דברי הנדיב‬
‫רבי יוסף אברהם שלום נ"ע מכלכותא כדלהלן‪:‬‬
‫מכתב המקדיש מיום טו"ב סיון תרע"א‬
‫"למעלת אחי ורעי הרבנים הפקידים ומשגיחים על מקום המקודש הזה‪.‬‬
‫כת"ר יודעים כמה עמלתי ויגעתי בנפשי ודמי‪ ,‬עד אשר זיכני ובניתי‬
‫בית זבול זה‪ ,‬להוד ולתפארת‪ ,‬במרום הר ציון נגד וסמוך למקדש אלקים‬
‫וכותל המערבי וכו'‪ .‬ויזכני ה' לכונן בו ביהמ"ד לחכמים‪ ,‬שילמדו בו‪ ,‬לקיים‬
‫מצות והגית בו יומם ולילה‪ .‬והם יקחו קצבתם השנתית מפרי ההקדש‬
‫שעשיתי בעוב"י כלכותא יע"א‪ .‬ובכן‪ ,‬השבעתי אתכם‪ ,‬אתם המופקדים‬
‫על מצוה גדולה זו‪ ,‬בשם השוכן בציון אשר לנגד עיניכם ובקדושת‬
‫המקום הסמוך לכם‪ - ,‬שלא תעלימו עין מהנהגת המדרש הזה ולעשות‬
‫התנאים המבוארים בצוואתי‪ ,‬אשר טפחתי ורביתי רק ליקבה"ו‪ ,‬לייסד‬
‫תורה בציון ודבר ה' בירושלים במקום קדוש כזה‪ ,‬שנא' עליו‪" :‬והיו עיני‬
‫ולבי שם כל הימים"‪.‬‬
‫איסקופא הנדרסת‬
‫מרוב זהירותו בקדשים‪ ,‬ומורא אלקיו על ראשו‪ ,‬חרד ראש הישיבה‬
‫הגאון רבי יהודה צדקה זלה"ה כל ימיו מפני אזהרת המקדיש הנדיב‬
‫לפרנסי הישיבה והעומדים בראשה‪ .‬במיוחד אחרי שהזכיר בה לשון‬
‫שבועה ("השבעתי אתכם")‪ .‬מטעם זה‪ ,‬היה נרתע בין השאר‪ ,‬מלקבל עליו‬
‫מינוי רשמי של הנהגת הישיבה‪ ,‬או להיקרא בשם ראש הישיבה וכיו"ב‪.‬‬
‫ואולם‪ :‬כאשר רבו המובהק הגר"ע עטיה זלה"ה נתבקש בישיבה של‬
‫מעלה‪ ,‬שנת תש"ל‪ ,‬נמנו וגמרו כל חכמי וטפסרי הישיבה להושיב בראש‬
‫דווקא אותו‪ ,‬מפני שהכירוהו וידעו בו שהוא ראוי לאותה איצטלא מכל‪,‬‬
‫רק הוא עצמו נחרד עד עומק נשמתו מעצם הרעיון הזה‪.‬‬
‫יום אחד הלכו מספר תלמידים וקבעו שלט בדלת חדרו‪" :‬הרב יהודה‬
‫צדקה – ראש הישיבה"‪ .‬היה זה חדר רגיל ככל החדרים‪ ,‬אך פה נהג רבינו‬
‫להרצות את שיעוריו‪ ,‬כאן השכימו אנשים רבים לפתחו‪ ,‬והתלמידים‬
‫סברו‪ ,‬כי השלט יועיל ויגרום לכך שישמרו בחוץ על השקט‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כשיצא וראה את השלט‪ ,‬דרש רבינו בתוקף להסירו מיד‪ .‬אמר‪:‬‬
‫"אינני ראש הישיבה‪ ...‬משמת רבינו הגדול אין יותר לישיבת "פורת יוסף"‬
‫ראש ישיבה"‪.‬‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬לא השלים רבינו בלבו עם העובדה‪ ,‬שהוכתר לראש‬
‫הישיבה‪ .‬עד נשימת אפיו האחרונה‪ ,‬היה רואה את עצמו נושא כלים‪,‬‬
‫שמש‪ ,‬עבד לעבדי השם‪ ,‬ותו לא‪.‬‬
‫היה משים עצמו כאיסקופא הנדרסת מתחת לרגלי חכמים‪ .‬אף בשער‬
‫ספרו "קול יהודה"‪ ,‬שהביאו לדפוס בשנת תשד"מ‪ ,‬רשם את שמו בלא‬
‫תואר "הרב" (ובתוספת הכינוי "הצעיר")‪ ,‬ומתחת לשמו הוסיף את שם‬
‫הישיבה "פורת יוסף" מבלי לרמוז שהוא עומד בראשה‪.‬‬
‫ובמקרה מסוים‪ ,‬כאשר באו אליו בהצעה להכניס שינויים קלים בסדרי‬
‫הישיבה ומנהגיה‪ ,‬נענה ואמר‪" :‬מיום הסתלקותו של רבינו עזרא זלה"ה‪,‬‬
‫השאיר בידינו פקדון את הישיבה הקדושה להמשיך בניהולה‪ ...‬אין היא‬
‫בידינו אלא כפקדון בעלמא ‪ ...‬כל משאת נפשי שבבוא יום פקודה לצאת‬
‫‪12‬‬
‫מן העולם אוכל להחזיר את הפקדון כמות שהוא‪ ,‬בדיוק כמו שקיבלתי‬
‫אותו‪ ,‬ללא שום שינוי‪"...‬‬
‫והייתם נקיים‬
‫כמה הלכתא גברוותא ניתן ללמוד מדרך ניהולו את הישיבה‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫נזהר היה באופן קיצוני לא למסור תפקיד כלשהו בישיבה לאף אחד מבני‬
‫משפחתו – משום "והייתם נקיים מד' ומישראל"‪ .‬כמה פעמים חיפש‬
‫בנרות אחרי מועמד למגיד שיעור ור"מ‪ ,‬והזכירו בפניו שמות אנשים‬
‫אחדים שנראו כמוכשרים לתפקיד זה‪ ,‬אבל מפני שהיו קרובים אליו‬
‫קרבה משפחתי כלשהי – לא היה מוכן אפילו לשמוע על כך‪.‬‬
‫במידה יקרה זו אחז גם בנוגע להטבה כספית כלשהי‪ .‬מדי שנה בשנה‬
‫הקציב ארגון ה"ג'וינט" מספר מוגבל של מלגות עבור אברכים מצטיינים‬
‫בישיבת "פורת יוסף"‪ ,‬ורבינו היה בוחר את שמות המועמדים הראויים‬
‫לקבל הפעם את המענק הזה‪ ,‬אם לפי התור ואם ע"פ שיקולים נוספים‪.‬‬
‫מעולם לא אישר מלגה לאחד מבניו‪ ,‬אשר למד בכולל האברכים‪ ,‬גם‬
‫לא אחרי שכולם הספיקו כבר לקבל פעם ופעמיים – הכל מרוב זהירות‪,‬‬
‫ומשום "והייתם נקיים‪ ,"...‬שלא יעלה בלב מישהו אף הרהור חולף כאילו‬
‫הוא פעל מתוך מניעים אישיים של קרבה משפחתית‪.‬‬
‫שלא לעשות התורה קרדום לחפור‬
‫כשביקר פעם ראשונה באנגליה‪ ,‬בשנת תשי"ד‪ ,‬באה לפניו אשה חשובה‬
‫ממשפ' ששון וביקשה את כתובתו הפרטית בא"י‪ .‬לשאלתו‪ ,‬מה צורך יש‬
‫לה בכתובתו האישית‪ ,‬הסבירה‪ ,‬שהיא יודעת כי המצב הכלכלי בארץ‬
‫קשה למדי‪ ,‬וברצונה לשלוח לבני ביתו חבילות מזון לכלכלתם‪ .‬מיד מיחה‬
‫בה והזהיר שלא תהין לעשות כדבר הזה‪" :‬עוד יאמרו‪ ,‬ראו זה שיצא‬
‫כביכול לחפש תומכים בישיבה‪ ,‬ולמעשה דאג יותר לעצמו‪ "...‬וכמובן‬
‫מאליו‪ ,‬לא נתן בידה את הכתובת שלו‪ ,‬כפי שבקשה‪.‬‬
‫בשובו לביתו ולמשפחתו‪ ,‬סיפרה לו הרבנית ע"ה בהכרת טובה‪ ,‬כמה‬
‫נחוצות היו חבילות המזון ש"שלח" להם מאנגליה‪ .‬הוא השתומם על‬
‫הדבר‪ .‬אח"כ נודע לו‪ ,‬שאותה אשה לא ויתרה על משאלותיה‪ ,‬והשיגה את‬
‫הכתובת שלו אצל ראש המשפחה רבי סלימאן דוד ששון‪.‬‬
‫מדי חודש בחדשו‬
‫בנאמנות יתרה נשא בעול אחזקת הישיבה‪ ,‬ועמד בראש "ועד הרבנים"‬
‫שדאג להשיג את המשאבים הכספיים לכיסוי התקציב החודשי‪ .‬בדייקנות‬
‫רבה הקפיד על כך‪ ,‬שבכל יום כ"ט בחודש לפני תפילת ערבית‪ ,‬קודם‬
‫אמירת פרק "ברכי נפשי" כנהוג‪ ,‬יקבל כל אחד בידו את המשכורת או‬
‫התמיכה שנקבעה בעדו‪ .‬הוא עצמו חתם לפני כן על כל צ'ק בנפרד –‬
‫ואין לשכוח שהיה מדובר במשכורות לעשרים וחמשה ר"מים ומשגיחים‪,‬‬
‫כעשרים חכמי המקובלים‪ ,‬שמונים אברכים‪ ,‬ומאה וחמישים בחורים‬
‫שקבלו תמיכה או מלגה חודשית‪.‬‬
‫אגב‪ :‬הצ'קים נמשכו מחשבון מיוחד שרבינו פתח בבנק "ברקליס‬
‫דומיניון קולוניאל" הבריטי‪ ,‬שהיה בבעלות נכרים‪ ,‬כדי להנצל מחשש‬
‫ריבית ח"ו‪ .‬היה זה סניף קטן‪ ,‬ומאד לא מרשים‪ ,‬שהתקיים בפינה נידחת‬
‫בשכונת גאולה‪ ,‬אבל המעלה שהיה נקי מחששות של איסור‪ ,‬הכריעה את‬
‫הכף בשיקוליו‪.‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫(מתוך 'וזאת ליהודה')‬
‫חששתי פן אפול‪ ,‬הלכתי בזהירות רבה‪ .‬חברי לעבודה הבחין בכך‪,‬‬
‫וברגע שדרכתי על הקרש החל לרקד‪ ,‬על מנת להגביר את פחדיי‪.‬‬
‫כך עשה ביום שלישי וביום רביעי‪ .‬ביום חמישי איבדתי לפתע את‬
‫שיווי משקלי‪ ,‬ונפלתי יחד עם בול העץ‬
‫הצדיק רבי יצחק זילבר זצ״ל מספר על השבת הראשונה במחנה העבודה‬
‫"וַ יְ ָמ ְררּו ֶאת ַחּיֵ ֶיהם ּבַ ֲעב ָֹדה ָק ָׁשה" (שמות א'‪ ,‬י"ד)‬
‫בימי שהותו של הצדיק רבי יצחק זילבר זצ"ל במחנה העבודה הרוסי‪,‬‬
‫המצוי בערבות סיביר הקפואות‪ ,‬היה מוגיע מוחו ללא הרף כיצד יוכל‬
‫לעשות את רצון ה' בשלמות ללא סייג‪ .‬הבעיה העיקרית היתה כמובן‪,‬‬
‫כיצד יוכל לשמור שבת כאשר מוטלת עליו עבודת פרך במשך שבעה‬
‫ימים בשבוע‪.‬‬
‫וכך הוא מספר‪:‬‬
‫כאשר הגעתי למחנה‪ ,‬התקרבו אלי שני אסירים ואחד מהם שאל אותי‬
‫ביידיש‪" :‬א‪-‬איד" (יהודי)?‬
‫"כן"‪ ,‬עניתי‪.‬‬
‫והוא המשיך לשאול‪" :‬במה אוכל לעזור לך?"‬
‫עניתי‪" :‬איני רוצה לעבוד בשבת"‪.‬‬
‫"טוב"‪ ,‬אמר לי‪" ,‬ביום שישי בשעה שש בערב תגיע למקום זה וזה‪,‬‬
‫ותקבל אישור מחלה"‪.‬‬
‫שמחתי מאו ד‪ ,‬אך למעשה לא‬
‫השתמשתי באישור זה‪ .‬מדוע? כי בשבת‬
‫הייתי בבית החולים‪ .‬וכך היה המעשה‪:‬‬
‫בבית המאסר הפנו אותי לחטיבת עצים‪.‬‬
‫יחד עם חברי לעבודה היה עלינו לסחוב‬
‫בולי עץ ולסדרם בערימה‪ .‬כדי להניח בול‬
‫עץ‪ ,‬היינו צריכים‪ ,‬אני ואדם נוסף‪ ,‬לעלות‬
‫על קרש צר עד לפסגת הערימה‪ ,‬הוא בצד‬
‫זה ואני בצד האחר‪ .‬העלייה היתה חדה‪,‬‬
‫ואני‪ ,‬שחששתי פן אפול‪ ,‬הלכתי בזהירות‬
‫רבה‪ .‬חברי לעבודה הבחין בכך‪ ,‬וברגע‬
‫שדרכתי על הקרש החל לרקד‪ ,‬על מנת‬
‫להגביר את פחדיי‪ .‬כך עשה ביום שלישי‬
‫וביום רביעי‪.‬‬
‫ביום חמישי איבדתי לפתע את שיווי משקלי‪ ,‬ונפלתי יחד עם בול העץ‪.‬‬
‫למזלי‪ ,‬נפלו משקפי מיד‪ ,‬שאם לא כן מי יודע איזה נזק היה נגרם לעיניי‪.‬‬
‫שלושה שבועות שהיתי בבית החולים של הכלא‪ ,‬עובדה המעידה על‬
‫חומרת פציעתי‪ ,‬שהרי איש לא שהה שם "סתם"‪ .‬עד היום לא חזרה ידי‬
‫השמאלית לתפקד כראוי‪ .‬שכבתי חבוש על מיטת בית החולים‪ ,‬אך הייתי‬
‫מאושר! אני חופשי מעבודה במשך שלוש שבתות! אילו מצאתי אוצר של‬
‫מיליון דולר‪ ,‬ספק אם הייתי מאושר באותה מידה‪...‬‬
‫אך שלושת השבועות חלפו‪ ,‬ומועד שחרורי חל דווקא סמוך לשבת! מה‬
‫אעשה? באותה שבת‪ ,‬בעת שהכריחו אותי לעבוד‪ ,‬טענתי כי ידי עודנה‬
‫כואבת‪ .‬ראש המשמרת פנה לרופא והלה טען‪" :‬אם שחררתי אותו‪ ,‬סימן‬
‫שיכול הוא לעבוד"‪.‬‬
‫הדברים הללו הכריעו את הכף לרעתי‪ ,‬וראש המשמרת החל להכות‬
‫אותי‪ .‬ברחתי אל הנהר (שזרם בתוך שטח המחנה) והסתתרתי בסירה‬
‫שבורה‪ ,‬אחת מהסירות הרבות שעמדו על גדות הנהר‪ .‬בשעה שתים‪-‬‬
‫עשרה‪ ,‬כאשר הלכו הכל לאכול את ארוחת הצהריים‪ ,‬הגיעו לאוזני דבריו‬
‫של אחד האסירים אומר לחברו‪" :‬ראה‪ ,‬מישהו שוכב בסירה"‪.‬‬
‫הייתי אובד עצות‪ .‬מה אעשה? הרי בעוד רגע יגלו אותי! והנה‪ ,‬ראיתי‬
‫מספר אסירים הצועדים לקראתי‪ ,‬וביניהם סמיון סמיונוביץ' לוקצקי‪,‬‬
‫היהודי שהבטיח לי לפני השבת הראשונה אישור מחלה‪ .‬הוא היה די‬
‫מרוחק ממני אך בהחלט בטווח שמיעה‪ .‬ידעתי כי הוא מאודסה והנחתי‬
‫כי הוא יודע יידיש‪ .‬לחשתי לעברו‪" :‬סמיון סמיונוביץ'‪ ,‬פארקלאפ זעי דעם‬
‫קופ!" ("נסה לבלבל להם את המוח!") מטרתי היתה לגרום לכך שלא‬
‫ישימו לב אלי‪.‬‬
‫בתגובה שמעתי מיד קול צלול‪" :‬דרך אגב‪ ,‬הופיע היום בעיתון מאמרו‬
‫של סטלין הגדול (לאסיר לא היתה רשות לקרוא לסטלין 'חבר') בנושא‪:‬‬
‫'בעיות כלכליות בבניית חברה סוציאליסטית'‪ .‬איזה עומק מחשבתי!‬
‫רוצים שאקרא לכם?"‬
‫וכי יכול היה מישהו להעז ולסרב? הכל עצרו‪ ,‬וסמיון סמיונוביץ' החל‬
‫לקרוא ואף להוסיף דברי פרשנות‪ .‬ופתאום הגיעו לאוזני המלים‪" :‬כפי‬
‫שמעיד הפתגם בלטינית 'בהאלט זיך אין א צווייטן אורט' (ביידיש –‬
‫'תתחבא במקום אחר')"‪.‬‬
‫הוא המשיך לקרוא והכל האזינו לו‬
‫בריכוז‪ .‬בעת שהוא הסיט את תשומת‬
‫ליבם‪ ,‬יצאתי חרש מן הסירה‪ ,‬עברתי‬
‫כמאה מטר והתחבאתי בסירה אחרת‪.‬‬
‫היה זה ראשית הסתיו וגשם ירד כל העת‪.‬‬
‫שעות רבות נאלצתי לשכב כך מבלי‬
‫להרים את ראשי‪ ,‬חששתי פן יראו אותי‪.‬‬
‫יום העבודה הסתיים‪ .‬ברבע לחמש‬
‫נשמעה צפירת הסיום ואני עדיין שוכב‬
‫בסירה‪ .‬לא שמעתי דבר‪ .‬לא הרחק ממני‬
‫הצדיק רבי יצחק זילבר זצ״ל‬
‫העמידו את האסירים בטור וספרו אותם‬
‫– אחד היה חסר‪ .‬החלו בחיפושים ולאחר‬
‫ארבעים וחמש דקות מצאו אותי בתוך הסירה‪.‬‬
‫ארבעים וחמש דקות עמדו האנשים חשופים לגשם ולקור‪ .‬בחדר האוכל‬
‫הלך האוכל הנכסף והתקרר‪ .‬כל אחד מהם מוכן היה לקרוע אותי לגזרים‬
‫כאשר מצאו אותי‪.‬‬
‫"בגלל היהודון הזה עמדנו זמן רב כל כך בגשם ואף איחרנו לחדר‬
‫האוכל!"‬
‫חשבתי לעצמי בחרדה‪' :‬זוהי רק השבת הראשונה! ומה יהיה בשבתות‬
‫הבאות?'‬
‫באותו ערב אמרתי סליחות של ערב ראש השנה‪ .‬כל מילה יצאה מפי‬
‫בכוונה כה גדולה‪ ,‬כפי שהתפללתי אולי רק פעם אחת בחיים – היה‬
‫זה בסטולביטשי‪ ,‬בעת שתעיתי בדרך המושלגת וקפאתי בקור‪ .‬כעת‪,‬‬
‫התחננתי לה' שיראה לי דרך כלשהי כדי לפתור את מצוקתי‪.‬‬
‫ושוב נוכחתי בחוש כי יש ק‪-‬ל שומע תפילות‪ .‬כאשר סיימתי את‬
‫התפילה‪ ,‬יצאתי החוצה ופגשתי את קולקה‪ ,‬מי שהיה אחראי לחלוקת‬
‫תפקידי עבודה‪ .‬פניתי אליו‪" :‬שמע‪ ,‬קולקה! כפי שראית‪ ,‬איני מצליח‬
‫לעבוד עם בולי עץ‪ .‬רוצה אני עבודה אחרת"‪.‬‬
‫הוא שאל אותי‪" :‬איזו?"‬
‫המשך בעמוד ‪>>> 17‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪13‬‬
‫פנינים על פרשת השבוע ‪ ///‬הרב צבי וינברג‬
‫מה הטעם לערוך סעודה בעת חנוכת הבית?‬
‫"וַ ּיִ בֶ ן ָע ֵרי ִמ ְסּכְ נֹות לְ ַפ ְרעֹה" (שמות א'‪ ,‬י"א)‬
‫הגמרא (סוטה יא‪ ).‬דורשת את מה שנאמר (שמות א‪ ,‬יא)‪" :‬ויבן ערי‬
‫מסכנות לפרעה" ‪" -‬שכל העוסק בבנין מתמסכן"‪ .‬המהר"ל שם בחידושי‬
‫אגדות מבאר שיש בזה דבר עמוק‪" :‬כי הבנין הוא הפך הברכה‪ ,‬כי הברכה‬
‫אין לה גדר וגבול‪ ,‬ולכך נאמר בברכה (בראשית כח‪ ,‬יד) "ופרצת ימה‬
‫וקדמה"‪ ,‬ואין ברכה אלא בדבר הפרוץ‬
‫שאין לו גדר וגבול‪ ,‬וזהו עניין הברכה‪,‬‬
‫והבנין הוא הפך זה והעוסק בדבר‬
‫שהוא הפך הברכה מתמסכן והבן זה"‪.‬‬
‫וב'שם משמואל' (בראשית שנת‬
‫תרע"ב)‪ ,‬מביאו ומוסיף על דבריו ואומר‪:‬‬
‫"שכל בנין הוא צמצום וגבול‪ ,‬ושורשו‬
‫ממידת הדין‪ ,‬ועל כן הבנין מעורר‬
‫מידת הדין‪ ,‬ובהתעורר מידת הדין‬
‫מתעוררים לרגליו גם כוחות מזיקים‪,‬‬
‫ועל כן העוסק בבנין מתמסכן"‪.‬‬
‫וכתב שזה הביאור בשמאי הזקן‬
‫(שבת לא‪ ,).‬כשבא אליו אותו אדם‬
‫שילמדו תורה על רגל אחת "דחפו באמת הבנין שבידו"‪ ,‬הפירוש‪ ,‬שדחפו‬
‫במידתו מידת הדין‪ ,‬שאין לומר ששמאי הזקן היה בנאי‪ ,‬והיתה כל כך‬
‫מלאכתו קבע עד שתמיד היתה אמת הבנין בידו‪ ,‬אלא הפירוש האמיתי‬
‫במידתו מידת הדין‪( .‬ראה בחובת הלבבות שער הפרישות פ"ה כתב‬
‫ששמאי היה משתכר ממלאכת הבנין)‪.‬‬
‫ומבאר לפי"ז את התרגום יונתן על הפסוק (דברים כ‪ ,‬ה)‪" ,‬מי האיש‬
‫אשר בנה בית חדש ולא חנכו"‪ ,‬שתירגם‪" :‬מאן גברא די בנא ביתא‬
‫חדתא ולא קבע ביה מזוזתא לשכללותה"‪ .‬שהשם יתברך זיכנו במצות‬
‫מזוזה‪ ,‬כי בהופיע שם השם‪ ,‬אין עוד מקום לסיטרא אחרא שהווייתה‬
‫מצד צמצום והסתר אורו יתברך‪ ,‬וזהו שמתרגם יונתן שחנוכת הבית היא‬
‫קביעת המזוזה‪.‬‬
‫ובזה מבאר טעם המנהג שעושין סעודה בחנוכת הבית‪ ,‬שעניין סעודה‬
‫היא להנות אחרים במידתו של‬
‫אברהם אבינו ע"ה ‪ -‬מידת החסד‪,‬‬
‫שהיא היפך מידת הדין והצמצום‪,‬‬
‫ובזה מתקנים את העניין של העוסק‬
‫בבנין מתמסכן‪ ,‬אבל עיקר חנוכת‬
‫הבית היא קביעת המזוזה‪ ,‬וע"כ היתה‬
‫דעת הריש גלותא (מנחות לג‪ ).‬לקבוע‬
‫מזוזה טרם העמיד הסיפין‪ ,‬עיין פרש"י‪,‬‬
‫למען לא יתחיל המזיק לשים משכנו‬
‫שמה‪( .‬ועי"ש שממשיך לבאר את דבר‬
‫המדרש תנחומא (בראשית אות ב')‬
‫ששבת הוא כמו סעודת חנוכת הבית‪,‬‬
‫ועיין שם חלק המועדים סוכות שנת‬
‫תר"פ שמבאר שסוכה שהיא דירת עראי היא ההיפך מבנין קבע של‬
‫צמצום‪ .‬וראה בליקוטי מוהר"ן שהתיקון של העוסק בבניה מתמסכן זה‬
‫מצוות סוכה‪ .‬א"ה אמר לי קבלן גדול שמרגיש קשר מאוד גדול למצוות‬
‫סוכה)‪.‬‬
‫בשו"ת 'אבן ישראל' (להגר"י פישר זצוק"ל ח"ט סי' קכו אות כג) כתב‪,‬‬
‫שמה שאמרו "העוסק בבנין מתמסכן" מדובר על הקבלן ולא על הפועל‪,‬‬
‫וכתב שהרבה קבלנים כאן בארץ ישראל פשטו את הרגל‪.‬‬
‫מה היה קורה לגוי שהיה מרים את ידו על רבי יהודה החסיד?‬
‫"הלְ ָה ְרגֵ נִי ַא ָּתה א ֵֹמר ּכַ ֲא ֶׁשר ָה ַרגְ ָּת ֶאת ַה ִּמצְ ִרי" (שמות ב'‪ ,‬י"ד)‬
‫ַ‬
‫וברש"י מביא ממדרש (שמות רבה א‪ ,‬כט)‪" ,‬הלהרגני אתה אומר" ‪-‬‬
‫‪14‬‬
‫מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש‪ .‬ובגור אריה מבאר שמדיוק‬
‫הפסוק "הלהרגני אתה אומר" למדו חז"ל שהרגו בשם המפורש‪ ,‬דאל"כ‬
‫היה צ"ל "הלהרגני אתה מבקש"‪.‬‬
‫בספר 'זכר דוד' (לרבי דוד מודינא זצ"ל מאמר א' עמ' תרנז) מביא‬
‫מספר 'עמק המלך'‪ ,‬שכל גוי שהיה מרים ידו על רבי יהודה החסיד היה‬
‫מתגייר‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבאר שם‪ ,‬דכיון שהיה יודע ומכיר ברוחב בינתו וברוח‬
‫קדשו‪ ,‬ניצוץ הקדושה שבו היה מטהרו ומביאו לקדושה‪.‬‬
‫וחשבתי לבאר זאת ע"פ מה שכתב רבי יהודה החסיד (ספר חסידים‬
‫אות תפד) "שעל ידי שם המפורש אפשר להפוך לב רבים להיות יראי‬
‫שמים"‪ .‬וא"כ אפש"ל שהיה רבי יהודה החסיד עושה כן על ידי שם‬
‫המפורש ומקרבו לקדושה‪[ .‬ועיין בספר נתיב מצוותיך נתיב היחוד שביל‬
‫ו' אות ג]‪.‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫מהו המקור למנהג שלא להכנס עם נעליים‬
‫לתוך ד' אמות של הכותל המערבי?‬
‫"ׁשל ָנְעלֶ יָך ֵמ ַעל ַרגְ לֶ יָך" (שמות ג'‪ ,‬ה')‬
‫ַ‬
‫נהגו בדורות שעברו בעיה"ק ירושלים‪ ,‬בבואם לכותל המערבי לכרוע‬
‫ולהשתחוות בהכנעה‪ ,‬וד' אמות טרם יגשו ‪ -‬חולצים נעלים‪( ,‬ראה 'שערי‬
‫דמעה' בתחילת הספר‪ ,‬וכן בספר 'שערי ירושלים' (הר"מ ריישר עמ' לט)‪,‬‬
‫ובספר 'קורא העתים' (הרמ"מ מקאמניץ עמוד ט')‪.‬‬
‫ויש מביאים מקור לזה‪ ,‬שנוהגים לא לילך עם נעליים בכותל המערבי‪,‬‬
‫ע"פ מה שמובא בזוהר (ח"ב ה‪" ):‬מעולם לא זזה שכינתא מכותלי‬
‫דמערבא דבי מקדשא"‪ ,‬דכתיב (שיר השירים ב‪ ,‬ט)‪" :‬הנה זה עומד אחר‬
‫כתלנו"‪ ,‬ובשמות רבה (פרשה ב פיסקא ו)‪ ,‬מובא שה' אמר למשה "של‬
‫נעליך"‪ ,‬משום שכל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל‪ ,‬וכיון‬
‫שעכשיו השכינה נמצאת בכותל המערבי‪ ,‬לכך אסור שם בנעילת הסנדל‬
‫(עיין בספר הר הקודש)‪.‬‬
‫וב'יערות דבש' (ח"א דרוש יא) כתב "והנה יוסף בן גוריון‪ ,‬בקינה שלו‬
‫על בית המקדש שנחרב אמר‪ ,‬כי הדורכים על רצפת בית המקדש היו‬
‫משיגים חכמה‪ ,‬והיתה רצפה מחכמת‪ ,‬והוא כי המקום היה אדמת קדש‪,‬‬
‫והדורכים עליה השיגו חכמה ונתדבקה בהם רוח הקדש‪ ,‬ולכך הוצרכו‬
‫לילך בלי סנדל‪ ,‬שלא יהיה דבר חוצץ בינם לבין האדמה אשר דורכים‬
‫עליה‪ ,‬כדי שישיגו שפעת קדש מהאדמה‪ ,‬וזהו "של נעליך מעל רגליך כי‬
‫המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש"‪ ,‬ואין ראוי להפסיק ולבטל‬
‫בהשגת קדושה"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫[וידועה שיטת הרדב"ז (בשו"ת ח"ב סי' תרמ"ח)‪ ,‬וז"ל שם‪ :‬לא אוכל‬
‫לצייר שתהיה השכינה מצויה בזמן הזה בכותל מערבי בין טומאת‬
‫העכו"ם‪ ,‬ומה שארז"ל "לא זזה שכינה מכותל מערבי"‪ ,‬דומה למה שאמרו‬
‫"שכינה במערב"‪ ,‬רוצה לומר במערבו של עולם‪ ,‬וצד מערב נקרא כותל‬
‫מערבי‪ ,‬ומה שאמרו ז"ל "לפיכך לא חרב כותל מערבי" (כדאיתא במדרש‬
‫שיר השירים על פסוק "הנה זה עומד אחר כתלנו")‪ ,‬ביאורו‪ ,‬לפי שכותלי‬
‫בית המקדש מכוון כנגד עולם העליון וכותל מערבי מכוון כנגד השכינה‬
‫ולכן לא חרב עד היום הזה"]‪.‬‬
‫מהו המקור להתפלל בשעת בכיו של התינוק בברית מילה?‬
‫והאם נכון לעשות ברית מילה בהרדמה?‬
‫"וְ ַע ָּתה ִהּנֵה צַ ֲע ַקת ּבְ נֵי יִ ְׂש ָר ֵאל ּבָ ָאה ֵאלָ י וְ גַ ם ָר ִא ִיתי ֶאת ַהּלַ ַחץ‪( "...‬שמות ג'‪ ,‬ט')‬
‫ברבנו אפרים כתב שהמילים "ישראל באה אלי וגם" הם ס"ת "מילה"‪,‬‬
‫כלומר הילדים שצועקים בעת מילתם‪,‬‬
‫אותה הצעקה באה אלי‪ ,‬ואע"פ שכולם לא‬
‫מלו‪ ,‬מקצתם מלו‪ ,‬שנא' (דברים לג‪ ,‬ט)‪" :‬כי‬
‫שמרו אמרתך ובריתך ינצורו"‪ ,‬אמרתך זו‬
‫מילה‪ ,‬שנא' (בראשית יז‪ ,‬ט)‪" :‬ויאמר אלקים‬
‫לאברהם ואתה את בריתי תשמור"‪.‬‬
‫ובהגהות לרבי אליהו גוטמאכר זצ"ל‬
‫(שבת קל‪ .‬תוד"ה שש‪ -‬נדפס בסוף ש"ס‬
‫ווילנא) מביא מש"כ בעוללות אפרים (לרבי‬
‫שלמה אפרים איש לונשטיץ זצ"ל בעמח"ס‬
‫'כלי יקר' עה"ת‪ ,‬נפטר שע"ט – סי' תטו)‬
‫"שיכוין כל אדם על צרותיו בעת בכי הנימול‬
‫מיסורי המילה‪ ,‬שקול זה עולה בלי מונע מכל קליפה‪ ,‬שיכלל גם תפילתו‪,‬‬
‫והוא עצה נפלאה"‪.‬‬
‫ועיין בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קמז אות ב') שדן על עשיית ברית‬
‫מילה בהרדמה‪ ,‬ולא התיר כי אם במילת מבוגר הרבה‪ ,‬או מקרה בלתי‬
‫רגיל של חיתוך ופריעה אשר גורם צערא‬
‫יתירה‪ ,‬כי מצינו בחז"ל בכל מקום דמצות‬
‫מילה צורתה שיהיה "צערא דינוקא"‪,‬‬
‫ואחז"ל כי עליך הורגנו כל היום ‪ -‬זו מילה‪,‬‬
‫ופשיטא דכך צורת המצוה המקורית מסיני‪.‬‬
‫ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"כ סי' עג) מביא‬
‫את השבט הלוי‪ ,‬ומוסיף טעם מדוע אין‬
‫לעשות מילה בהרדמה‪ ,‬ע"פ העוללות‬
‫אפרים הנ"ל‪ ,‬שמראים כהוכחה חותכת‬
‫עד כמה שחשיבות גדולה היא בכי הנימול‬
‫מיסורי המילה עד שהיא עולה השמימה‬
‫בלי מונע מכל קליפה וכוחה להועיל גם‬
‫לאחרים העומדים על ידו שתתקבל גם תפילתם להושיעם מצרותיהם‪,‬‬
‫ועל ידי הרדמה לא ישמע בכי התינוק‪.‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪15‬‬
‫מדוע נרמזה מצות 'שנים מקרא ואחד תרגום'‬
‫דווקא בתחילת פרשת שמות? מהו הזמן המובחר‬
‫ביותר לקריאת 'שנים מקרא'?‬
‫אחר?‬
‫ובפסוקים שאין להם תרגום אונקלוס ‪ -‬האם חייבים לקרוא תרגום ֵ‬
‫הרב יהודה יעקבזון‬
‫השבוע מתחילים לקרוא את ספר שמות‪ ,‬המתחיל במילים‪" :‬ואלה‬
‫שמות בני ישראל"‪ .‬ידוע ומפורסם מה שכתבו הראשונים כי בפסוק זה‬
‫נרמזה מצוַת 'שנים מקרא ואחד תרגום' בראשי תיבות‪ :‬ו'חייב א'דם‬
‫ל'קרות ה'פרשה ש'נים מ'קרא ו'אחת ת'רגום; או‪ :‬ו'אדם א'שר ל'ומד‬
‫ה'סדר ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים י'שיר י'חיה ש'נים ר'בות‬
‫א'רוכים ל'עולם‪ ,‬וזאת על פי דברי חז"ל‬
‫"שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור‬
‫מאריכין לו ימיו ושנותיו"‪.‬‬
‫החיד"א‪ ,‬בספרו 'חומת אנך'‪ ,‬מסביר‬
‫שמצוה זו נרמזה דווקא כאן‪ ,‬בתחילת‬
‫הסיפור של שעבוד מצרים‪ ,‬משום שעל‬
‫פי הקבלה‪ ,‬הזיכוך שנעשה על ידי‬
‫קריאת התורה שווה לזיכוך שנעשה‬
‫בשעבוד מצרים‪.‬‬
‫תקנת הקריאה‪ :‬יש אומרים שמשה‬
‫רבנו ע"ה תיקן לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום יחד עם התקנה לקרוא‬
‫בתורה בכל שבת‪ .‬ויש אומרים שאין זו מצות עשה נפרדת מדרבנן‪,‬‬
‫אלא ענף ממצות תלמוד תורה‪ ,‬וכפי שכתבו הפוסקים בטעם תקנה זו‪,‬‬
‫שמטרתה היא שכל אדם יהא בקי ורגיל בתורה‪ .‬ומצוה זו מוטלת על כל‬
‫ּ‬
‫איש מישראל‪ ,‬בין תלמיד חכם הבקי בתורה‪ ,‬ובין עם הארץ‪ ,‬וכן יש חובת‬
‫חינוך לקטן במצוה זו; וכתבו הפוסקים כי אף לכך יש רמז בפסוק הנ"ל‪:‬‬
‫ואלה שמות בני ישראל‪ ,‬כלומר‪ ,‬חיוב קריאת שנים מקרא מוטל על כל‬
‫בני ישראל‪.‬‬
‫זמן הקריאה‪ :‬החל מיום ראשון‪ ,‬ויש אומרים ‪ -‬החל מקריאת התורה‬
‫במנחה של שבת‪ ,‬שבה מתחילים בקריאת הפרשה של השבוע הבא‪,‬‬
‫ובתנאי שהקורא עצמו כבר התפלל מנחה‪ .‬ולכתחילה ראוי לסיים את‬
‫הקריאה בערב שבת‪ ,‬ויש אומרים שרצוי להתחיל ולסיים בערב שבת‪.‬‬
‫ואם לא סיים בערב שבת‪ ,‬מצוה מן המובחר לסיים עד אכילת סעודת‬
‫פת בשבת בבוקר‪ .‬ואם לא עשה כן ‪ -‬יסיים טרם שיתפלל תפילת מנחה‪,‬‬
‫שבה מתחילים לקרוא את הפרשה של השבוע הבא‪ .‬ובדיעבד‪ ,‬יסיים‬
‫לאחר מנחה‪ ,‬מבעוד יום‪ .‬ובדיעבד ‪ -‬יש אומרים שיכול לסיים עד לסוף‬
‫יום שלישי בשבוע הבא‪ ,‬כיון ששלושת הימים הראשונים של השבוע יש‬
‫להם 'שייכות' וזיקה לשבת הקודמת‪ .‬ויש אומרים שיכול להשלים עד‬
‫שמחת תורה‪ ,‬שבה משלימים את קריאת כל התורה‪.‬‬
‫סדר הקריאה‪ :‬יש אומרים שצריך לקרוא את המקרא פעמיים‪ ,‬ולאחריו‬
‫את התרגום; ובדיעבד‪ ,‬אם קרא מקרא אחד‪ ,‬תרגום‪ ,‬ומקרא שני‪ ,‬יצא‬
‫ידי חובתו‪ .‬ויש אומרים שלכתחילה צריך לקרוא את התרגום בין שני‬
‫המקראות‪ ,‬משום שקריאת התרגום לפני‬
‫המקרא השני מועילה להבנת המקרא‬
‫בקריאה השניה; ואף לדעתם‪ ,‬כמובן‪ ,‬אם‬
‫קרא את התרגום לאחר שני המקראות‪,‬‬
‫יצא ידי חובה‪ .‬ברם‪ ,‬אם הקדים את‬
‫התרגום לשני המקראות ‪ -‬יתכן שלא‬
‫יצא ידי חובתו‪.‬‬
‫המקרא‪ :‬לכתחילה יש לקרוא את‬
‫המקרא בטעמים‪ .‬ומי שהטעמים שגורים‬
‫בפיו‪ ,‬ראוי שיקרא מתוך ספר תורה‪ .‬וניתן‬
‫לצאת ידי חובת 'מקרא' אחד בקריאה יחד עם ה'בעל קורא' בקריאת‬
‫התורה‪ .‬אולם‪ ,‬בשמיעה מפי ה'בעל קורא' ‪ -‬נחלקו הפוסקים אם יוצא ידי‬
‫חובה; וטעמם של המחמירים ‪ -‬שמקיים בכך את מצות קריאת התורה‪,‬‬
‫שהיא מצוה נפרדת ממצות 'שנים מקרא ואחד תרגום'‪ ,‬ומשום כך אף‬
‫ה'בעל קורא' אינו יוצא בקריאתו ידי חובת 'מקרא'‪.‬‬
‫התרגום‪ :‬מעיקר הדין צריך לקרוא תרגום אונקלוס‪ ,‬ובקריאת תרגום‬
‫אחר‪ ,‬אין יוצאים ידי חובה‪ .‬ופסוק שאין בו תרגום‪ ,‬צריך לקוראו‬
‫מילולי ֵ‬
‫שלוש פעמים; ואם יש לפסוק זה תרגום ירושלמי (או התרגום המיוחס‬
‫ליונתן בן עוזיאל) ‪ -‬יש אומרים שצריך לקוראו‪ .‬ופירוש רש"י נחשב‬
‫כתרגום אונקלוס; והלומד את פירוש רש"י במקום התרגום‪ ,‬צריך לקוראו‬
‫בפיו‪ ,‬ופסוק שאין עליו פירוש רש"י יקראנו שלוש פעמים‪ .‬וראוי לכל‬
‫אדם לקרוא הן תרגום אונקלוס והן פירוש רש"י; ויש אומרים שמי שאינו‬
‫מבין את התרגום‪ ,‬חייב מן הדין ללמוד פירוש רש"י‪ .‬והמתקשה בהבנת‬
‫פירוש רש"י‪ ,‬ילמד פירוש אחר המיוסד על דברי חז"ל ופירוש רש"י‪.‬‬
‫[שו"ע רפה‪ ,‬א‪-‬ה‪ ,‬משנ"ב א‪-‬יב‪ ,‬יד ו־יז‪ ,‬שעה"צ ח‪ ,‬י‪ ,‬יב ו־יג‪ ,‬וביה"ל ד"ה תרגום‪ ,‬ד"ה‬
‫קודם וד"ה ישלים; ביאורים ומוספים דרשו‪ 26 ,25 ,22 ,21 ,17 ,14 ,10 ,5 ,3 ,2 ,1 ,‬ו־‪]27‬‬
‫•מדוע מתחיל ספר שמות בו' החיבור?‬
‫•מה היה תפקידם של בני ישראל בגלות מצרים?‬
‫•מדוע התמלא הבית אורה בלידתו של משה?‬
‫•מדוע נשמט משה מלקבל עליו את שליחות ה'?‬
‫כל התשובות בספר 'דרש דוד על התורה' לרכישה התקשרו ‪02-5609000‬‬
‫‪16‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫היכן חסכתם את 'קצבת הילדים' מהביטוח הלאומי‪ ,‬ואיך ניתן‬
‫לעבור בקלות על איסורי דאורייתא בבחירת מסלול לא כשר?‬
‫כל הפרטים הנחוצים להפקדת כספי קצבת הילדים בצורה הכשרה והנכונה ביותר‬
‫הרב מרדכי הלוי שוורצבורד שליט''א‬
‫מורה הוראה מודיעין עילית‬
‫תוכנית חסכון שעל ידי הבטוח לאומי‬
‫בימים אלו מקימים תוכנית חסכון שעל ידי הביטוח הלאומי עבור כל‬
‫ילד מתחת לגיל ‪ ,18‬שיופרש עבורו כל חודש ‪ ,₪ 50‬ובגיל ‪ 18‬ינתן מענק‬
‫בסך ‪ ₪ 500‬כאשר הכסף יהיה בהשקעה בבנק או בקופת גמל לפי בחירת‬
‫ההורים ויעלה רווחים לטובת הילד‪ ,‬הכסף המופרש בסך כולל יוצא‬
‫‪ ,11,300‬ומי שישאיר את החסכון עד גיל ‪ 21‬יקבל מענק נוסף בסך ‪. ₪ 500‬‬
‫הרווחים שיהיו מהכסף בהשערה שפרסם משרד האוצר אם יופקדו‬
‫בבנק יגיעו לסך כ‪ 13-‬אלף ‪ ₪‬ואם יושקעו בקופת גמל יגיעו לכ‪.₪ 20,000-‬‬
‫נמצא שכל ילד במדינת ישראל הופך‬
‫להיות משקיע בשוק ההון בסכום שהופרש‬
‫עבורו‪ ,‬ועלול להכשל באיסורי ריבית וכן‬
‫בשותפות במפעלים שמחללים שבת‬
‫וסוחרים במלאכות אסורות‪.‬‬
‫לכן על כל אחד לדאוג שהכסף יהיה‬
‫מושקע במסלול השקעות כשר בפיקוח‬
‫הלכתי‪.‬‬
‫ואין לומר שלפני גיל ‪ 18‬עדיין הכסף לא‬
‫שלנו ולא זכינו בו עד המועד שניתן למשוך‬
‫אותו (בגיל ‪ ,)18‬כיון שהכסף מופקד בחשבון‬
‫ע"ש הילד‪ ,‬זוכה בו בקנין "סימטותא" (שזה מנהג הסוחרים שקונה ע"פ‬
‫ההלכה)‪ ,‬כשם שזוכים בכל כסף בדרך העברה בנקאית‪ ,‬וגם האפשרות‬
‫באיזה קרן להשקיע נותנת שליטה וזכות שימוש בכסף‪ ,‬כמו"כ ישנה‬
‫אפשרות למשוך את הכסף לצרכים רפואיים ל"ע‪ ,‬נמצא שאין לומר‬
‫שזכייתנו בכסף רק בגיל ‪.18‬‬
‫עתה נבאר את אופני האיסור בהשקעה בקרן לא כשרה‪ ,‬וזה נוגע שם‬
‫לכל מי שצובר פנסיה וגמל וקרנות השתלמות או משקיע כספים בקרנות‬
‫נאמנות לא כשרות‪.‬‬
‫הקרן משקיעה ב"מניות" ואג"חים"‪ ,‬מניות ‪ -‬הם מנות קטנות של בעלות‬
‫בחברה‪ ,‬שע"י השותפות בה זוכה בחלק מהרווחים כפי הסכום שהשקיע‪,‬‬
‫ובכך הוא שותף בחברה‪.‬‬
‫אגחי"ם ‪ -‬אגרות חוב של חברות שמנפיקות שטרי הלוואה בריבית‬
‫במטרה להשיג הלוואות לפתח את החברה‪ ,‬וכל מי שקונה חלק באג"ח‬
‫משמעותו שמלווה לחברה כסף בריבית בגובה המשוער באג"ח‪ ,‬ואם‬
‫האג"ח הוא של חברה ללא היתר עיסקא‪ ,‬הרי הוא מלווה בריבית‪ ,‬וכאשר‬
‫קונים מניות מחברות שמחללות שבת וסוחרים במאכלות אסורות‪ ,‬הרי‬
‫הוא שותף לכל האיסורים הנ"ל ה' ישמרנו‪.‬‬
‫נמצא שכסף המושקע בקופת גמל מסלול כללי נעשה שותף בכל‬
‫הדברים שהקופה עושה עבורו‪ ,‬כיון שהקופה מוגדרת ע"פ חוק "קופה‬
‫מנהלת" שקונה בשליחות עמיתי הקרן ובאחריותם‪.‬‬
‫וכן מלוה את כספו בריבית קצוצה ע"י מנהלי חברת ההשקעות‪.‬‬
‫כמו כן בקרנות פנסיה ותוכנית חיסכון ניתנת הלוואה בריבית קצוצה‬
‫לעמיתי הקרן ללא היתר עיסקא והריבית ניתנת לכל חברי הקרן‪.‬‬
‫לכן חובה על כל אחד ואחד להפריש לקרן כשרה שמפוקחת ע"י רבנים‬
‫שמשקיעה רק בהשקעות כשרות ללא ריבית‪.‬‬
‫המסלולים היותר מהודרים ללא ריבית הם מסלולים שמנוהלי ע"י‬
‫"גלאט הון" בהכוונת הרבנים הגאונים‬
‫שליט"א‪ ,‬הגר"מ שטרנבוך‪ ,‬הגרמ"ש‬
‫קליין‪ ,‬הגרש"ז אולמן‪ ,‬הגר"ש רוזנברג‪,‬‬
‫הגרש"צ רוזנבלט‪ ,‬הגר"נ קופשיץ ועוד‪,‬‬
‫ובהתייעצות מתמדת עם הגר"ד לנדו‬
‫שליטא‪.‬‬
‫מסלולים אלו הם בשלוש חברות‬
‫"מיטב דש" "פסגות" "הראל" שסימנם‬
‫מפ"ה‪.‬‬
‫כמו"כ ניתן להשקיע בבנק המתנהל‬
‫עפ"י היתר עיסקא‪.‬‬
‫יש עדיפות הלכתית להשקיע בקופת גמל ובמסלול הלכה שמשקיעה‬
‫אך ורק בדברים מותרים על פני הבנקים‪ .‬וכן משיקולים פיננסיים‬
‫כמבואר בתחילת המאמר השערת הרווחים עפ"י נתוני משרד האוצר‬
‫שבבתי השקעות הרווח הוא הרבה יותר מאשר בבנק‪.‬‬
‫הדרך לבחור במקום כשר פשוטה וקלה‪:‬‬
‫חייג עכשיו לביטוח לאומי תכנית חסכון במספר ‪ *2637‬ולהודיע‬
‫לפקיד באיזה קופה אתה בוחר מתוך השלוש האמורים שסימנם מפ"ה‪,‬‬
‫ובמסלול הלכה‪ ,‬וכן אם אתה רוצה להשקיע ‪ ₪ 50‬נוספים או לא‪ ,‬שזה‬
‫תלוי בבחירה אישית‪.‬‬
‫מכאן תצא הקריאה על כל עובד‪/‬ת בתלוש משכורת שמופרש עבורו‪/‬ה‬
‫פנסיה וגמל וקרן השתלמות לדאוג בהקדם האפשרי שיעבור למסלול‬
‫כשר‪.‬‬
‫יש לציין כי בסיכום התשואות השנתי של משרד האוצר התברר כי‬
‫קרנות הלכה מסויימות הניבו את התשואה הגבוהה ביותר מתוך ‪372‬‬
‫קרנות השתלמות וקופות הגמל בארץ‪.‬‬
‫וברכת השי"ת היא תעשיר‪.‬‬
‫>>> המשך מעמוד ‪13‬‬
‫סמיון סמיונוביץ' לוקצקי היה זה שלימד אותי בעבר מה עלי לבקש‪.‬‬
‫"בכל עבודה"‪ ,‬כך נהג לומר‪" ,‬אם לא תמלא את חלקך בשבת‪ ,‬תעכב‬
‫אחרים‪ .‬עליך למצוא עבודה בה לא תהיה תלוי באיש‪ .‬והעבודה היחידה‬
‫מסוג זה היא להביא מים (לא היתה במחנה מערכת מים מסודרת)‪.‬‬
‫ֲב ַאת מים לשלושת אלפים אנשים היא עבודה מפרכת‪ ,‬המיועדת‬
‫אמנם ה ָ‬
‫לחמישה גברים‪ ,‬אך אם תעשה אותה לבד‪ ,‬תצליח איכשהו להתחמק‬
‫בשבת"‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬כאשר שאל אותי קולקה במה רוצה אני לעבוד‪ ,‬היתה תשובתי‬
‫המיידית‪" :‬ברצוני להביא מים"‪.‬‬
‫"ומה ארויח מכך?" שאל‪.‬‬
‫"עשרים וחמישה רובל"‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬ומיד הגשתי לידיו חמישה עשר‬
‫כמקדמה‪.‬‬
‫מאותו ערב היתה לי הזדמנות שלא לעבוד בשבת! עבודה זו‪ ,‬הבאת‬
‫מים למחנה‪ ,‬ליוותה אותי עד לסוף תקופת מאסרי‪.‬‬
‫(מתוך 'להשאר יהודי' – רבי יצחק זילבר זצ"ל)‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪17‬‬
‫סיפור בהמשכים‬
‫תקציר הפרקים הקודמים‪:‬‬
‫פרק ז ‪ //‬גנרל חורף‬
‫העורך דין היהודי ציין במכתבו שהחוק להקמת הקרן‬
‫הממשלתית לסיוע לעיירות שנשרפו באש‪ ,‬מופיע בספר‬
‫החוקים מימיו של ניקולאי הראשון‪ ,‬שהיה הצאר של רוסיה‬
‫קרוב למאה שנים לפני שנשרפו בתיה של העיירה ראדין‪.‬‬
‫הוא גם ציין את שמה המדויק של החוברת ואת המקום בו‬
‫יוכלו החפץ חיים ועוזריו למצוא את הוראת החוק בנושא‪.‬‬
‫על אף שברור היה כי החיפוש אחר החוק העתיק והניסיון‬
‫לקבל תקצוב כספי הודות לו‪ ,‬הנו חסר תוחלת‪ ,‬החליט רבי‬
‫אריה לייב הכהן שמאחר ואותו עורך דין יהודי טרח ועמל‬
‫לנסח ולשגר מכתב לחפץ חיים‪ ,‬מן הראוי שהצעתו תזכה‬
‫לפחות לבדיקה הולמת לפני שתישלל על הסף‪.‬‬
‫פנה רבי אריה לייב לראש האצילים במחוז בו שוכנת‬
‫העיירה ראדין‪ ,‬והלה הביט בו כמשתומם‪" :‬מימי לא שמעתי‬
‫על חוק מעין זה"‪ ,‬אמר‪ .‬ניסיונות דומים שנעשו עם כמה‬
‫וכמה בכירים במחוז העלו תוצאה דומה‪.‬‬
‫אך רבי אריה לייב לא אמר נואש‪ .‬הוא המשיך לשאול‬
‫ולחקור על אודות החוברת עליה סיפר העורך דין היהודי‪,‬‬
‫ואכן לאחר חיפוש יסודי הצליח למצוא בספריה גדולה‬
‫בעיר וילנא את חוברת החוקים מימות ניקולאי פבלוביץ'‬
‫– ניקולאי הראשון‪ .‬עלעול יסודי בין דפי החוברת הניב את‬
‫התוצאה הרצויה‪ :‬באותיות שחורות על גבי נייר מצהיב נכתב‬
‫במפורש שהצאר מורה להקים קרן ממשלתית אשר תעניק‬
‫סיוע כספי לעיירות שניזוקו קשות מדליקה שנפלה בהן‪.‬‬
‫כשלשון החוק והמיקום המדויק שלו בידו פנה רבי אריה‬
‫לייב ללכת המושל המחוזי השוכנת בוילנא‪ ,‬כשיחד עמו‬
‫יהודי נוסף מתושבי ראדין ששלט היטב בשפה הרוסית‪.‬‬
‫בהגיעם ללשכת המושל‪ ,‬התברר ששם דווקא כן מכירים‬
‫את החוק המדובר‪ ,‬ולאחר מילוי טפסים והגשת בקשה‬
‫מסודרת נאמר להם שהנושא יועבר לטיפול בצינורות‬
‫המקובלים‪.‬‬
‫רבי אריה לייב והמלווה אשר עמו שבו לראדין כשבלבם‬
‫תקווה קלושה שאכן יפעלו הדברים את פעולתם‪ .‬היטב‬
‫ידעו כי אותה ממלכת רשע אשר אינה מטה חסד כלפי‬
‫היהודים‪ ,‬לא תשמח במיוחד לתרום כספי סיוע לעיירה‬
‫היהודית‪ ,‬אך את ההשתדלות שלהם הם עשו על הצד‬
‫הטוב ביותר‪.‬‬
‫**‬
‫החורף הרוסי החל לתת את אותותיו בעיירה השרופה‪.‬‬
‫שמי האזור התקדרו בעבים שחורים וגשמי זלעפות ניתכו‬
‫ארצה במשך ימים ואף שבועות‪ .‬האפר השחור שעוד נותר‬
‫‪18‬‬
‫לאחר שרוחות הקיץ שיחקו בין בתי העץ השרופים‪ ,‬נשטף‬
‫אל מחוץ לעיירה יחד עם נחלים של בוץ ושברי עצים‬
‫חרוכים‪ .‬חלק מהתושבים כבר הספיקו להקים את בתיהם‬
‫החדשים‪ ,‬אבל רובם עוד היו בעיצומה של מלאכת הבנייה‪.‬‬
‫גם אלו שכבר השלימו את בניית הבתים לא הספיקו‬
‫לאבזר אותם כראוי‪ ,‬מיטות כמעט לא היו באותם ימים‬
‫בבתי העיירה‪ ,‬תנורים היו מצרך נדיר‪ ,‬ואת החלונות אטמו‬
‫במקרים רבים בלוחות עץ גסים ובלתי מהוקצעים‪.‬‬
‫תושבי העיירה שבתיהם עדיין לא היו מוכנים למגורים‪,‬‬
‫שכרו חדרים בבתיהם של אלו שכבר הספיקו להשלים את‬
‫הבנייה‪ .‬כך גרו כולם בצפיפות ובדוחק‪ ,‬כשהחפץ חיים ובני‬
‫משפחתו ממשיכים להגיש עזרה וסיוע כפי הנדרש וכמיטב‬
‫יכולתם‪.‬‬
‫חגי תשרי כבר עברו‪ ,‬ואדמתה הבוצית של ראדין החלה‬
‫להתכסות בפתיתי שלג קלילים וצחורים‪ .‬הקור העז לא‬
‫אפשר לשלג להתמוגג ולהיעלם‪ ,‬וכך נערמה מדי פעם‬
‫שכבת שלג חדשה על השכבות הקודמות שטרם הספיקו‬
‫פניהן להשחיר מטביעות רגליהם של תושבי העיירה‪.‬‬
‫על דלת ביתו של החפץ חיים המשיכו להקיש מעת לעת‬
‫שליחים שהגיעו מעיירות מרוחקות‪ ,‬ובידיהם סכומי כסף‬
‫קטנים וגדולים‪ ,‬שנשלחו כתרומה לתושבי העיירה‪ ,‬הודות‬
‫למכתבים הרבים ששיגר רבי אריה לייב בעת שאביו החפץ‬
‫חיים כיתת את רגליו במסעו לגיוס הכספים לאחר השרפה‬
‫הגדולה‪ .‬הכספים שעוד הגיעו חולקו כמובן לתושבים‬
‫הנזקקים‪ ,‬וכך הצליחו תושבי העיירה לשרוד יום ועוד יום‪.‬‬
‫**‬
‫חודש שבט כבר הגיע‪ .‬החורף מוסיף להתחזק והכפור‬
‫השורר בעיירה כמעט משתק את תושביה האומללים‪.‬‬
‫בבית החפץ חיים יושב רבן של ישראל יחד עם בנו רבי‬
‫אריה לייב‪ ,‬ועוסק עמו בעיון ההלכה‪ .‬החפץ חיים אינו‬
‫מבזבז רגע לריק‪ .‬כל מעייניו נתונים בהשלמת חיבורו‬
‫הגדול ה'משנה ברורה'‪ .‬תדיר היה אומר שאין האדם יודע‬
‫כמה יחיה עלי אדמות‪ ,‬ועל כן הוא חייב לזרז את עצמו‬
‫ולסיים את החיבור הענק שלו‪.‬‬
‫נקישות רמות שנשמעו מכיוון הדלת‪ ,‬הקימו את רבי‬
‫אריה לייב מלימודו עם אביו‪ .‬על מפתן הדלת ניצב יהודי‬
‫מתושבי העיירה‪ ,‬נשימות התכופות והקצרות‪ ,‬והנשיפות‬
‫גדושות ההבל שנפלטו מפיו העידו עליו כאלף עדים‪ ,‬שאת‬
‫הדרך לכאן הוא עשה בריצה מהירה‪ .‬אולי אפילו מבוהלת‪.‬‬
‫המשך יבוא בעז"ה‪.‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫מתולדותיו של מרנא החפץ חיים זיע"א‬
‫ובני המשפחה שקועים באבלם הכבד‪ ,‬אך אינם יכולים להתנער‬
‫מהצורך לדאוג לכל בני העיירה שבתיהם טרם נבנו מחדש‪,‬‬
‫והחורף המאיים מתקרב בצעדי ענק‪ .‬מכתב מגיע מעורך‬
‫דין יהודי מוילנא‪ ,‬המציין כי על פי החוק בממלכת רוסיה‪,‬‬
‫תושבי עיירה שנשרפה באש יכולים לבקש סיוע כספי מקרן‬
‫ממשלתית שהוקמה במיוחד לשם כך‪.‬‬
‫תבערה בעיירה‬
‫בערבו של יום חמישי בשבוע יצא מרנא החפץ חיים‬
‫לעיר אראני‪ ,‬לאחר שחזה בחלומו גזירה קשה המרחפת על‬
‫העיירה ראדין‪ .‬בבוקר יום השבת פרצה דלקה באסמו של‬
‫אחד הנוכרים‪ ,‬וכמעט כל בתי העיירה עלו באש‪ .‬החפץ חיים‬
‫יצא לגייס תרומות לצורך שיקום העיירה‪ ,‬ושב כעבור עשרה‬
‫שבועות‪ .‬ביקש החפץ חיים לישב בשלווה‪ ,‬אך צרה נוראה‬
‫התרגשה על ביתו בפטירתה של רעייתו הרבנית‪ .‬החפץ חיים‬
‫מאת‪ :‬יעקב א‪ .‬לוסטיגמן‬
‫זווית הלכתית‬
‫ב'דף היומי'‬
‫הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א‬
‫מורה הוראה – מודיעין עילית‬
‫למה כדאי לבקש מחבר שימזוג לך כוס תה‬
‫תמורת שקל אחד ולשלם לו מיד?‬
‫קובץ הלכתי‪ ,‬מקוצר ומעשי‪ ,‬העוסק בענין ''ביומו תתן שכרו''‬
‫בדף קי"א‪ .‬מבואר‪ ,‬שיש חיוב לתת שכר לפועל ביום שגמר את עבודתו‪.‬‬
‫אם השלים את עבודתו ביום ‪ -‬חייב לשלם לו בו ביום לפני השקיעה‪,‬‬
‫ואם גמר לעבוד בלילה ‪ -‬צריך לשלם לו במשך הלילה עד עלות השחר‪.‬‬
‫זוהי מצות עשה שנאמר "ביומו תתן שכרו"‪ ,‬ואיסור לא תעשה שנאמר‬
‫"לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר"‪.‬‬
‫אם לא שילם בו ביום ‪ -‬עובר גם על מצות עשה וגם על מצות לא‬
‫תעשה‪.‬‬
‫חיוב זה נאמר בין בשכר אדם לעבודה‪ ,‬כגון מטפלת‪ ,‬נהג מונית או בעל‬
‫מלאכה‪ ,‬ובין אם שכר כלי לעבודה‪.‬‬
‫יש להבחין במזמין עבודה אצל פועל בין אם החומרים של בעה"ב‪ ,‬שאז‬
‫יש כאן איסור הלנת שכר‪ ,‬לבין אם החומרים הם של הפועל שאז העובד‬
‫עוסק בשל עצמו ומוכרו למזמין ואין איסור של הלנת שכר (קצוה"ח סי'‬
‫של"ט סק"ג)‪.‬‬
‫אם אין לו כסף ‪ -‬אינו עובר על האיסורים הנ"ל‪ ,‬אך אם יש לו‪ ,‬אלא‬
‫שצריך את הכסף עבור דבר אחר ‪ -‬חייב לשלם את שכר הפועל‪ ,‬ואף אם‬
‫על ידי כך לא ישאר לו כסף לענג בו את השבת‪ ,‬שחובת תשלומי שכיר‬
‫חמורה יותר ממצות עונג שבת (משנ"ב סי' רמ"ב בבה"ל)‪.‬‬
‫ואם יכול להשיג הלוואה בקלות צריך ללוות כדי לקיים מצות "ביומו‬
‫תתן שכרו" (אהבת חסד פ"ט ס"ז)‪ ,‬ויש לדון אם צריך לקחת משיכת יתר‬
‫(אוברדראפט) מהבנק עבור זה ולשלם עקב כך ריבית בהיתר עיסקא‪ ,‬או‬
‫שיחמיר לא ללוות בהיתר עיסקא‪.‬‬
‫אם לא תבע השכיר את שכרו אין עוברים ב'בל תלין'‪ ,‬כיון שמסכים‬
‫ומוותר על איחור השכירות‪ ,‬אכן אם נמנע ממנו לתבוע מאיזה סיבה‪ ,‬או‬
‫שניכר שמתבייש מלתבוע ‪ -‬אין בזה פטור מלשלם שכרו בזמנו (אהבת‬
‫חסד פ"ט סי"א)‪.‬‬
‫כתב ה'אהבת חסד' (סוף פרק י' בהערה)‪ ,‬שכאשר שוכר פועל ומצוי‬
‫שמתמקח על המחיר ‪ -‬ראוי לקצוב שכרו מראש‪ ,‬שאז אינו חייב יותר‬
‫ממה שקצב‪ ,‬אבל אם מתמקח אחרי שעבד‪ ,‬ואינו משלם כרצונו‪ ,‬אלא‬
‫שאין הפועל רוצה לריב איתו ‪ -‬עובר בזה על עושק שכר שכיר‪.‬‬
‫ונבאר כמה הלכות מעשיות‪:‬‬
‫כיצד ראוי לשלם לפני גמר העבודה‬
‫א‪ .‬השוכר פועל ‪ -‬מחויב לשלם לו ביום גמר עבודתו‪ ,‬ומקיים בכך מצות‬
‫עשה ול"ת‪ ,‬אם שילם לו קודם גמר עבודתו‪ ,‬לא עבר כמובן על הלנת‬
‫שכר‪ ,‬אך הפסיד את קיום המצוה כיוון ששילם קודם שמתחייב‪ .‬העצה‬
‫לכך היא‪ ,‬לומר לו שהמעות יהיו פקדון בידו [ואף יתן לו רשות להשתמש‬
‫בהם]‪ ,‬עד גמר העבודה שיחול המצוה‪ ,‬ואז יזכה במעות ויקיים המצוה‪.‬‬
‫הלנת שכר קטן‬
‫ב‪ .‬איסור הלנת שכר נאמר גם בקטן‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאשר מבקש מילד לעשות‬
‫עבורו שרות‪ ,‬ומבטיח לו ממתק ‪ -‬מחויב לתת לו בו ביום‪ ,‬ואם לא נתן‬
‫לו ‪ -‬עובר בעשה ול"ת (נתיב החסד פ"ט ס"ק ט"ז)‪.‬‬
‫תפירת בגד והזמנת משקפיים‬
‫ג‪ .‬השוכר תופרת כדי לתפור לו בגד ‪ -‬יש בזה חילוק‪ ,‬אם נותן לה בד‬
‫משלו ושוכר אותה למלאכת התפירה ‪ -‬יש בזה איסור של "בל תלין"‪ ,‬אך‬
‫אם התופרת קונה את הבד ותופרת עבור הלקוח ‪ -‬אינה נחשבת פועל‪,‬‬
‫אלא מוכרת מוצר משלה ואין בזה איסור הלנת שכר‪.‬‬
‫וכן בהזמנת משקפיים אין איסור בל תלין כפי האמור‪.‬‬
‫שכר נהג מונית‬
‫ד‪ .‬המזמין נהג מונית או הסעות ‪ -‬יש בזה מצוה לשלם שכרו ביומו‪,‬‬
‫וראוי לשלם בסוף הנסיעה לקיים את המצוה‪ ,‬ואם משלם מראש ‪ -‬יתן‬
‫כפקדון עד גמר הנסיעה‪ ,‬ואם הוא נהג קבוע ומשלם לו בסוף החודש ‪-‬‬
‫הכל לפי תנאו‪.‬‬
‫תשלום בצ'ק‬
‫ה‪ .‬אם משלם בצ'ק דחוי בהסכמת הפועל ‪ -‬אינו עובר על האיסור‪ ,‬אך‬
‫לא קיים את המצוה‪ ,‬והעצה היא שיתן לו מתחילה צ'ק דחוי על רוב‬
‫הסכום‪ ,‬ואת השאר ישלם במזומן‪.‬‬
‫עצה מעשית לקיום מצוה זו בקלות‬
‫ו‪ .‬החפץ במצוות ורוצה לקיים מצוה חשובה זו של "ביומו תתן שכרו"‪,‬‬
‫ובפרט בזמן שלומדים את דיני המצוה בדף היומי ‪ -‬ראוי שיבקש מחברו‬
‫שרות מסוים‪ ,‬כגון שימזוג לו כוס מים או כוס קפה במחיר שקל אחד‪,‬‬
‫ולאחר שחברו נותן לו‪ ,‬מיד ישלם שקל בשכרו ‪ -‬ובזה מקיים מצוות עשה‬
‫ול"ת מן התורה‪ ,‬ויהי נועם וגו'‪.‬‬
‫ובכך נזכה ללמוד וללמד ולשמור ולעשות את כל דברי התורה הקדושה‪.‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪19‬‬
‫הרה"ג אליהו חיים פנחסי שליט"א‬
‫כיצד ניתן לאכול פרי עם גרעינים‬
‫ולא לעבור על איסורי בורר?‬
‫והאם יש הבדל בין סוגי הגרעינים?‬
‫ה‬
‫מחבר הספר "הכשרות למעשה"‬
‫אכילת בשרי וחלבי‬
‫על שולחן אחד‬
‫האם מותר לשני בני אדם לאכול על גבי שולחן אחד זה‬
‫חלבי וזה בשרי?‬
‫החמירו חכמים שלא לאכול על גבי שולחן אחד שני בני אדם‬
‫האחד מאכלי בשר והשני חלבי כדי שלא יבואו לטעות ולקחת‬
‫אחד מהשני ונמצאו אוכלים בשר וחלב‪ .‬וכן נפסק בשו"ע (יו"ד‬
‫סימן פח ס"א)‪ .‬אולם דין זה נאמר בשני בני אדם המכירים זה‬
‫את זה‪ .‬אך אם אינם מכירים ויושבים במקום ציבורי כל אחד עם‬
‫מאכלו מותר‪ ,‬היות ואין חשש שיקחו אחד מהשני‪ .‬ואף בשני בני‬
‫אדם המכירים זה את זה ויושבים יחד מותר באופן שעושים היכר‬
‫ביניהם שנותנים שם חפץ כל שהוא שאין דרכו להיות מונח על‬
‫השולחן‪ ,‬או שכל אחד אוכל על גבי מפה נפרדת‪ ,‬היות וזהו תזכור‬
‫שלא יקחו אחד מהשני‪.‬‬
‫אפיית לחם חלבי ‪ /‬בשרי‬
‫האם מותר לאפות לחמניה או לחם כאשר עורבב בבצק‬
‫חלב או שומן בשר?‬
‫גזרו חז"ל ונפסק בשו"ע (יו"ד סימן צז ס"א) שלא לאפות לחם‬
‫או שאר דברי מאפה כאשר עורבב בבצק חלב או שאר דברים‬
‫חלביים ולא ניכר כלפי חוץ‪ ,‬מחשש שמא הדבר יביא למכשול ולא‬
‫ידעו בני הבית על כך ויבואו לאוכלו עם מאכלי בשר‪ .‬וכן להיפך‬
‫שלא לאפות פת ולערבב בו דבר מאכל בשרי שאינו ניכר מחשש‬
‫שמא יאכלוהו עם דברי חלב‪ .‬אולם כאשר משנה את צורת הפת‬
‫ועושה בה היכר שצורתו ידועה שהוא חלבי או בשרי‪ ,‬מותר‪[ .‬כגון‬
‫בורקס חלבי בצורה משולשת]‪ .‬וכן כאשר לש את העיסה בחלב‬
‫בצורה רגילה אך בכמות מועטת כדי אכילה לאותה סעודה‪ ,‬מותר‪.‬‬
‫ולדעת הרמ"א אף אם אופה בכמות לאותו היום‪ .‬אולם עוגות‬
‫ועוגיות הנאכלות לקינוח ולמתיקה‪ ,‬מותר ללוש אותן בחלב‪ ,‬היות‬
‫ואין דרך לאוכלם עם בשר ולא יבואו לטעות‪.‬‬
‫על כך ועוד בפרק שביעי זה של מלאכת בורר‬
‫ובו דיני בורר בגרעיני הפירות‬
‫הרב יצחק פוליטנסקי‬
‫הוצאת גרעינים מפירות‬
‫דיני איסור בורר שייכים גם בפירות שיש בתוכם גרעינים‪ ,‬וזאת מכיון‬
‫שהגרעינים שהם הפסולת (או במקרים שהם רק מין שונה מהפרי) מחוברים‬
‫או מעורבים עם הפרי וכאשר מפרידם עלול לעבור על איסורי בורר‬
‫מדאורייתא‪.‬‬
‫ישנה מחלוקת בין הפוסקים בצורת ההיתר להוצאת הגרעינים‪,‬‬
‫לדעת המ"ב‪ :‬בסוגי פירות שרגילים להוציא את הגרעין לפני אכילת הפרי‪,‬‬
‫כגון תמרים‪ ,‬זיתים‪ ,‬שזיף‪ ,‬משמש‪ ,‬שסק‪ ,‬אפרסק‪ ,‬אבוקדו וכדו' שאינם‬
‫ראויים לאכילה‪ ,‬כאשר כבר מחזיק את הפרי בידו כדי לאוכלו‪ ,‬מותר לו‬
‫להוציא את הגרעין ביד‪ ,‬מכיון שכך היא דרך האכילה של פרי זה ונחשב‬
‫לבורר הפסולת בשעת האכילה‪ ,‬ומוסיף המ"ב‪ :‬שיתכן ויהיה מותר לעשות‬
‫כן אפילו לצורך אותה הסעודה ולא דווקא כשמחזיקו בידו לאוכלו‪ ,‬וזאת‬
‫מאחר שכך היא צורת האכילה היחידה המקובלת בפרי זה ובדומה לקליפות‬
‫שהותרו‪.‬‬
‫החזו"א חולק על כך וסובר‪ :‬שאסור להוציא את הגרעינים מהפרי אפילו‬
‫כאשר אוחזו בידו לאכול‪ ,‬מכיון שזה לא נחשב שאין דרך אחרת לאכילתו‬
‫ויוצא שבורר פסולת מאוכל‪ ,‬אלא הפתרון הוא‪ :‬שיאכל את חלק הפרי עד‬
‫שיגיע לגרעין‪ ,‬או שיחזיק ביד אחת את הגרעין בלי למשוך וביד השניה‬
‫ימשוך אליו את הפרי ללא הגרעין‪ ,‬ובכך יחשב למוציא אוכל מפסולת אך‬
‫יעשה זאת רק בסמוך לסעודה‪.‬‬
‫גרעין שדבוק בו חלק מהפרי‬
‫באופן שחלק מבשר ההפרי דבוק בגרעין ניתן להוציאו כדי לאכול את חלק‬
‫הפרי ואח"כ יזרוק את הגרעין‪.‬‬
‫גרעיני תפוחים ואגסים‬
‫החותך תפוח או אגס לאכילה‪ ,‬אפילו שישנם כאלה שאוכלים אותם עם‬
‫הגרעינים‪ ,‬בכו"ז כיון שהם מיעוט ורובם רגילים להוציא אותם‪ ,‬לכן דינם‬
‫יהיה תלוי במחלוקת הנ"ל‪.‬‬
‫גרעיני גויאבה או עגבניה‬
‫גרעינים שרגילים לאוכלם יחד עם הפרי כגון גויאבה או עגבניה‪ ,‬אין איסור‬
‫בורר חל בהוצאתם‪ ,‬אך אם הוא איסטניס ומפריע לו גרעינים אלו יתכן ויהיה‬
‫עליהם דיני בורר‪.‬‬
‫גרעיני מלון‬
‫החותך מלון לשני חצאים כדי לאוכלו‪ ,‬מותר לו לשפוך את הגרעינים‬
‫והנוזלים שבתוכו על מנת לאוכלו וכן יכול להוציא ע"י כף את שאריות‬
‫הגרעינים ממנו‪ ,‬כיון שהם נחשבים כמו קליפה המונעת ממנו להגיע אל‬
‫הפרי ורק אח"כ יחתוך את המלון לפלחים‪.‬‬
‫הוצאת גרעינים ע"י כלי‬
‫בכל מקרה אסור להוציא גרעינים ע"י כלי המיוחד לכך כגון כלי להוצאת‬
‫גרעין הזית או כלי להוצאת גרעיני התפוח‪ ,‬מכיון שבורר את הפסולת ע"י‬
‫כלי‪.‬‬
‫(התקציר נערך מתוך איל משולש‪ ,‬אורחות שבת ועוד‪,‬‬
‫אך אין לפסוק ממנו הלכה למעשה ללא עיון במקורות)‬
‫‪20‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫בסימן הועידה העולמית של 'דרשו' שהחלה השבוע בקונטיקט ארה"ב‪:‬‬
‫לאחר שש שנים נפתח שוב הרישום לתכנית 'קנין הלכה' (‪)3‬‬
‫בשבח†ובהודאה†להשי‪¢‬ת†שזכינו†להיות†שותפים†בזיכוי†הרבים¨†בעידודם†של†מרנן‬
‫ורבנן†גדולי†ופוסקי†הדור†זצוק‪¢‬ל†ושליט‪¢‬א¨†להעמיד†מאות†עמלי†תורה†ובעלי†הוראה‬
‫מופלגים†ע‪¢‬י†תכנית†‪ß‬קנין†הלכה‪†¨ß‬אנו†שמחים†להודיע†לציבור†בני†התורה†ולצורבא‬
‫מרבנן¨†על†פתיחת†ההרשמה†מחדש†לתכנית†‪ß‬קנין†הלכה‪†¨®≥©ß‬אשר†מטרתה†הינה†לחזקושואפים‬
‫ומעלה שעסקו בעיון בסוגיות הש"ס במסכתות שבת נדה וחולין‬
‫את†לימוד†ההלכה†בעיון†משרשי†הסוגיא¨†והעמדת†תלמידי†חכמים†בעלי†‪ß‬קנין†הלכה‪Æß‬‬
‫למצות את לימוד הסוגיות עד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫כל השאלות והתשובות‬
‫‪ .1‬מה היא תכנית 'קנין הלכה' ?‬
‫תכנית†‪ß‬קנין†הלכה‪†ß‬נועדה†להעמיק†את†לימוד†ההלכה†בעיון†ומשלבת†בתוכה†הדרכה†מפורטת†בלימוד‬
‫'קנין הלכה' הוא מסלול לימוד רציף‪ ,‬בו נוטלים חלק אלפי לומדים‬
‫"היתר הוראה"‬
‫ומתוכם גם להורות הוראה ולהכשיר את עצמם לקבלת‬
‫ההלכה†החל†מסוגיות†הש‪¢‬ס†טור†בית†יוסף†שו‪¢‬ע†ונושאי†כליו†עד†לפסיקות†גדולי†הפוסקים†בדורנו‬
‫מכל רחבי העולם‪ .‬מטרת התוכנית היא לימוד עיוני ויסודי של הנושאים‬
‫בעלי היתר‬
‫שהינם‬
‫לאברכים‬
‫†מראיהתכנית‬
‫†בקובץהדור‪.‬‬
‫†חודשמגדולי‬
‫בעתיד‬
‫†הלכה‪Æß‬‬
‫†‪ß‬קנין‬
‫מיועדת †לחברי‬
‫אינה†הנשלחים‬
‫†המקומות‬
‫המופיעים †מידי‬
‫המרכזיים בהלכה באורח חיים וביורה דעה‪ .‬הלימוד מתבצע ‪ ‬‬
‫בדרך של‬
‫הוראה או שלמדו כבר בעיון את עיקרי ההלכות בטור ב"י שו"ע ונו"כ‬
‫לימוד הסוגיות החל מהסוגיות ממקורם ברחבי הש"ס‪ ,‬דרך שיטות‬
‫הנלמדות במסגרת תכנית זו‪ .‬או אלו שנבחנו במסגרת תכנית קנין הלכה‬
‫הראשונים והפוסקים בסוגיות אלו‪ ,‬פסקי ההלכה כפי שנקבעו ‪ ‬‬
‫ברמב"ם‪,‬‬
‫בחמש שנים הקודמות‪.‬‬
‫תכנית†‪ß‬קנין†הלכה‪†ß‬כוללת†את†לימוד†הלכות†שבת¨†הלכות†שביו‪¢‬ד†ח‪¢‬ב¨†הלכות†בשר†בחלב¨†הלכות‬
‫טור ושולחן ערוך‪ ,‬וכלה בפסקיהם ההלכתיים של גדולי הפוסקים לאורך‬
‫המצורף עד‬
‫אך ורק‬
‫יתקבל‬
‫הלכה‬
‫†פסח קנין‬
‫לתוכנית‬
‫בטופס†כלים‪Æ‬‬
‫†הלכות †הגעלת‬
‫†תערובות¨‬
‫†להלכות‬
‫†הנוגעות‬
‫הרישום†הלכות‬
‫תערובות¨ †הלכות †מליחה¨‬
‫‪ ‬‬
‫כל הדורות‪ ,‬עד לגדולי פוסקי ההלכה בדורנו‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ד‬
‫בלב‬
‫תשע"ז‬
‫בשבט‬
‫ט"ו‬
‫לתאריך‬
‫תכנית†הלימוד†ומבחני†‪ß‬קנין†הלכה‪†ß‬מיועדת†לאברכים†מעל†גיל†∞≥†ומעלה†השואפים†ללמוד‬
‫במסגרת התוכנית נלמדים (בשני מחזורים) הלכות שבת‪ ,‬הלכות שביו"ד‬
‫ולהורות†הוראה†בישראל†ומעונינים†להכשיר†את†עצמם†לקבלת†‪¢‬היתר†הוראה‪†¢‬מגדולי†הדור†בעתיד‪ Æ‬תשובה‬
‫לאחר הרישום‪ ,‬בל"נ‪ ,‬עד ערב חג הפסח יקבלו הנרשמים‬
‫התכנית†אינה†מיועדת†לאברכים†שהינם†בעלי†‪¢‬היתר†הוראה‪†¢‬או†שלמדו†בעיון†את†עיקרי†ההלכות‬
‫ח"ב‪ ,‬בשר וחלב‪ ,‬תערובות‪ ,‬מליחה‪ ,‬פסח‪ ,‬הגעלת וטבילת כלים‪ ,‬שביעית‪,‬‬
‫לבתיהם בדבר קבלתם או אי קבלתם למבחן הקבלה לתכנית‪.‬‬
‫הנלמדות†במסגרת†תכנית†זו‪ Æ‬או†אלו†שנבחנו†במסגרת†תכנית†‪ß‬קנין†הלכה‪†ß‬בחמש†שנים†הקודמות‪Æ‬‬
‫‪ ‬‬
‫מקבלים‬
‫ריבית‪ ,‬מקואות‪ ,‬עירובין‪ ,‬סת"ם‪ ,‬ברכות‪ ,‬ועוד‪ .‬משתתפי התוכנית‬
‫הנהלת דרשו קבעה מספר פרמטרים שעל פיהם יקבעו מי יוכל‬
‫לאברכים†המשתתפים†הוכנה†תכנית†לימודים†מיוחדת†בטור†ושו‪¢‬ע†עם†הנושאי†כלים†ושילוב†של‬
‫בהכוונה‬
‫ומלאה‬
‫מדי חודש בחודשו חוברות עם 'מראי מקומות' הגדושה‬
‫לתכנית‪ ,‬יבחנו‬
‫המתקבלים‬
‫כאשר‬
‫במילגות‪,‬‬
‫לתכנית‬
‫להרשמה‬
‫להתקבל‬
‫לימוד†סוגיות†הש‪¢‬ס†הנוגעות†למקור†ההלכות‪†Æ‬כמו†כן†יקבלו†המשתתפים†מראי†מקומות†והכוונה‬
‫לשרשי הסוגיות וסיכום הנלמ ד‪ ,‬ומתכנסים לעריכת המבחנים אחת‬
‫תשע"ז שבהם כאמור מאות הנבחנים‬
‫במבחן קבלה שיערך בחודש תשרי‬
‫מדויקת†בכל†סוגיא†ונושא†אותם†ילמדו†במשך†השנים†הקרובות‪Æ‬‬
‫‪ ‬‬
‫לששה חודשים‪.‬‬
‫מלאות‪.‬‬
‫במילגות‬
‫לתכנית‬
‫להכנס‬
‫יוכלו‬
‫הגבוה‬
‫הציון‬
‫בעלי‬
‫בתכנית†זו†כל†אברך†לומד†את†החומר†החודשי†בכולל†בו†הוא†לומד†או†בכל†שעה†ומקום†הנראה‬
‫לו¨†כאשר†זמן†הלימוד†הסביר†להצלחה†בתכנית†זו†הוא†בין†‪†≥≠¥‬שעות†ביום‪†Æ‬במהלך†תכנית†זו†יתקיימו‬
‫מראי המקומות נכתבים על ידי אחד המיוחד מגדולי ההוראה שליט"א‬
‫‪ .5‬איך מקבלים חוברת 'מראי מקומות'?‬
‫אחד†עשר†מבחנים†שיתפרסו†על†חמש†שנים†ומחצה‪Æ‬‬
‫למעשה‪,‬‬
‫אשר ידיו רב לו בבהירות הסוגיות משורשם עד להכרעת ההלכה‬
‫כל המעוניין יכול לקבל את חוברות ה'מראי מקומות' של התוכנית‪,‬‬
‫‪ ‬‬
‫מבחני†‪ß‬קנין†הלכה‪†ß‬ממצים†את†יסודות†החומר†הנלמד†עד†המסקנות†ההלכתיות‪†Æ‬המבחנים†יתקיימו‬
‫וכוללות שאלות סיכום על כל הנלמד‪ ,‬וכן שאלות ונידונים הנוגעים‬
‫ואף להשתתף במבחנים‪ ,‬לקבל ציון שיסייע לו להעריך את מידת הידע‬
‫אי‪¢‬ה†בחודשי†תשרי†אחרי†סוכות†וניסן†אחרי†פסח¨†כאשר†המבחנים†נערכים†ונבדקים†ע‪¢‬י†מוצי‪¢‬ם†חשובים‪Æ‬‬
‫הוראה‪.‬‬
‫שלו בחומרים הנלמדים‪ .‬כאשר מלגות ניתנות רק למי שהתקבל לתכנית‬
‫למעשה‪ .‬השאלות נכתבות ע"י תלמידי חכמים מופלגים בעלי ‪ ‬‬
‫‪ .2‬מתי החלה לפעול התוכנית ומי מנחה אותה?‬
‫ואושר על ידי ההנהלה‪.‬‬
‫התוכנית נוסדה בשנת תשס"ו במעמד גדולי פוסקי הדור זצ"ל‬
‫רבים וטובים משתתפים בתוכנית ללא קבלת מלגות‪ ,‬ורבים עוד‬
‫ושליט"א‪ ,‬תוך התייעצות צמודה ומעקב קפדני של מרן רבינו הגרי"ש‬
‫יותר לומדים על פי סדר הלימוד התוכנית‪ ,‬מבלי לקחת חלק בעריכת‬
‫אלישיב זיע"א‪ ,‬מרנא בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל‪ ,‬ויבלחט"א מרן הגאב"ד‬
‫המבחנים‪ .‬החוברות של ה'מראי מקומות' מופצות באלפי עותקים לפי‬
‫כאשר†נקבעו†מילגות†מופחתות†לבעלי†ציונים†נמוכים†יותר‪†Æ‬המילגות†יחולקו†בשני†פרקי†זמן†שונים‪Æ‬‬
‫רבי ניסים קרליץ שליט"א‪ .‬גדולי ישראל מכל החוגים והעדות עוקבים‬
‫הזמנה‪ ,‬וכוללים רבים בארץ ובעולם מצמידים את תוכנית הלימוד שלהם‬
‫א‪†Æ‬לאחר†סיום†מחצית†מהמבחנים‪†Æ‬ב‪†Æ‬לאחר†סיום†כל†המבחנים‪†Æ‬כאשר†שליש†מהמילגה†תינתן†לאחר‬
‫אחר התקדמות התוכנית‪ ,‬ורבים הם המו"צים המשתתפים בה באופן‬
‫חמשת†המבחנים†הראשונים‪Æ‬הלימוד של 'קנין הלכה'‪.‬‬
‫למסלול‬
‫‪ ‬‬
‫פעיל ונוטלים חלק בעריכת המבחנים‪.‬‬
‫החוברות מופצות חינם לרשימת תפוצה במייל‪ ,‬וכל מי שמעוניין‬
‫‪ ‬‬
‫‪ .3‬האם יש פיקוח של גדולי תורה על תכני הלימוד ואופיו?‬
‫בקבלתן יכול לפנות למשרדי 'דרשו' בטלפון שמספרו ‪,02-560-9000‬‬
‫התוכנית נמצאת תחת פיקוחו ההדוק של הגאון הגדול רבי משה שאול‬
‫שלושה שקלים‬
‫ולהירשם לקבלת החוברות במייל‪ .‬או בדואר‪ ,‬בעלות של‬
‫הרישום†לתוכנית†‪ß‬קנין†הלכה‪†ß‬יתקבל†אך†ורק†בטופס†המצורף†עד†לתאריך†ט‪¢‬ו†בשבט†תשע‪¢‬ז†בלבד‪Æ‬‬
‫‪ ‬‬
‫קליין שליט"א‪ ,‬אשר הופקד על המלאכה על פי הוראת מורו ורבו מרן‬
‫למשלוח‪.‬‬
‫שקלים‬
‫עשרה‬
‫של‬
‫תשלום‬
‫ובתוספת‬
‫לחוברת‪,‬‬
‫הנהלת†‪ß‬דרשו‪†ß‬קבעה†מספר†פרמטרים†שעל†פיהם†יקבעו†מי†יוכל†להתקבל†להרשמה†לתכנית‬
‫במילגות¨†כאשר†המתקבלים†לתכנית¨†יבחנו†במבחן†קבלה†שיערך†על†הנלמד†בתוכנית†בחודשי‬
‫בעל שבט הלוי זצוק"ל‪ .‬בראש התוכנית עומד הרה"ג רבי שלמה גנס‬
‫זכאים לקבל‬
‫כוללים הלומדים הלכה ומבקשים לקבל את החוברות‬
‫הקיץ†שבהם†כאמור†מאות†הנבחנים†בעלי†הציון†הגבוה†יוכלו†להכנס†לתכנית†במילגות†מלאות‪Æ‬‬
‫‪ ‬‬
‫מעודכנים‬
‫מב"ב המכהן כראש כולל הוראה‪ ,‬וגדולי פוסקי ההלכה בדורנו‬
‫עותק אחד מודפס ללא עלות‪ ,‬והם יכולים לשכפל ולצלם את החוברות‬
‫עד†ערב†חג†הפסח†בל‪¢‬נ¨†יקבלו†הנרשמים†תשובה†לבתיהם†בדבר†קבלתם†או†אי†קבלתם†למבחן†הקבלה†לתכנית‪ Æ‬‬
‫באופן שוטף בתכנים הנלמדים‪ ,‬בקצב הלימוד ובכל פרטי התוכנית‪ .‬מאז‬
‫כרצונם‪.‬‬
‫הקמתה ועד כה התקבלו כל ההחלטות החשובות אך ורק על פי הנחיות‬
‫כל†המתקבלים†למבחן†הקבלה†יקבלו†מלגה†לפי†הציון†שלהם‪ Æ‬פי מסלול 'קנין הלכה'‪ ,‬ועוסקים‬
‫גם מי שלומדים הלכה שלא על‬
‫שקיבלה הנהלת 'דרשו' מגדולי התורה‪.‬‬
‫יש†לשלוח†את†הטופס†לפקס∫†∞≥∏‪∞∑∑≠≥±∏±‬יכולים לפנות למשרדי‬
‫בנושאים שנלמדו בעבר במסגרת התוכנית‪,‬‬
‫‪ .4‬כל אחד יכול להצטרף ל'קנין הלכה'?‬
‫הרלוונטיות עבורם‪ .‬החוברות הפכו לנכס צאן‬
‫החוברות‬
‫את‬
‫ולקבל‬
‫הארגון‬
‫או†למייל∫‪[email protected] ‬‬
‫תכנית הלימוד ומבחני קנין הלכה מיועדת בעיקר לאברכים מעל גיל ‪30‬‬
‫ההלכה ברחבי העולם‪.‬‬
‫ברזל בכוללי‬
‫מוקד†‪ß‬דרשו‪∞≤≠μ∂∞π∞∞∞†ß‬‬
‫לאחר‬
‫שש‬
‫שנים‬
‫נפתח‬
‫הרישום‬
‫‪ß‬קנין‬
‫הלכה‪ß‬‬
‫©≥®‬
‫התכנית‬
‫המילגות‬
‫מצטייני†תכנית†קנין†הלכה†≠†בציון†של†•∞‪†π‬ומעלה‬
‫יקבלו†מילגה†על†כל†המבחנים†בסך†∞∞∞¨‪†μ‬דולר‬
‫הרישום‬
‫טופס†הרשמה†למבחן†קבלה†≠†קנין†הלכה‬
‫לאור†הביקוש†הגדול†של†אברכים†רבים†להשתתף†בתוכנית¨†והאילוצים†שלנו†המחייבים†הגבלת†מספר†המשתתפים†במילגות†מלאות¨†נקבע†סדר†עדיפות†שבמסגרתו‬
‫תינתן†עדיפות†לאברכים†מגיל†∞≥†ומעלה¨†וכן†תינתן†עדיפות†לאלו†שעדיין†לא†למדו†את†החומר†הנלמד‪Æ‬‬
‫‬
‫תאריך לידה‬
‫‬
‫ת"ז ‪ /‬דרכון‪:‬‬
‫‬
‫שם‪:‬‬
‫שם∫†‪† †††††††††††††††††††††††††††††† †††††††††††††††† ‬ת‪¢‬ז†‪†Ø‬דרכון∫†‪† †††††††††††††††††††††† ‬תאריך†לידה∫†‪ ‬‬
‫‬
‫נייד‪:‬‬
‫‬
‫טלפון‪:‬‬
‫‬
‫כתובת‪:‬‬
‫כתובת∫†‪ ††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††† ‬טלפון∫†‪† †† ††††††††††††††††††††† ‬נייד∫†‪ ‬‬
‫החומר שלמדתי כבר בעבר‪ ,‬ומקום הלימודים‬
‫החומר†שלמדתי†כבר†בעבר¨†ומקום†הלימודים∫‬
‫‬
‫הל' שבת (מלאכות)‬
‫‬
‫הל' שבת (מוקצה)‬
‫‬
‫הל' שבת (שהיה‪ ,‬חזרה‪ ,‬הטמנה‪ ,‬בישול)‬
‫הל‪†ß‬שבת†©שהיה¨†חזרה¨†הטמנה¨†בישול®‪††††††† † ‬הל‪†ß‬שבת†©מוקצה®‪†† †††††† †††† ‬הל‪†ß‬שבת†©מלאכות®‬
‫‬
‫תערובות‬
‫הל'‬
‫‬
‫הל' בשר בחלב‬
‫‬
‫הל' שביו"ד ח"ב‬
‫הל‪†ß‬בשר†בחלב†‪††††††††††† ‬הל‪†ß‬תערובות†‪† ††††††††† †† ‬הל‪†ß‬מליחה†‪ †††††† †† ‬‬
‫‬
‫הל' פסח (סי' תמ"ב‪ ,‬תמ"ז‪ ,‬תס"ז‪ ,‬ויו"ד הל' הגעלת כלים)‬
‫הל' מליחה‬
‫הל‪†ß‬פסח†©סי‪†ß‬תמ‪¢‬ב¨†תמ‪¢‬ז¨†תס‪¢‬ז¨†ויו‪¢‬ד†הל‪†ß‬הגעלת†כלים®††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††††הערות∫‬
‫‬
‫הערות‪:‬‬
‫לידיעתך∫††††††יש†לפרט†את†כל†הפרטים¨†טופס†שלא†יפורטו†בו†כל†הפרטים†ניאלץ†לדחותו‪†††††††Æ‬מי†שלא†יקבל†מכתב†תשובה†תוך†∞≥†יום†מתבקש†להתקשר†לאישור†קבלת†הפקס‪†††††††Æ‬יש†לשלוח‬
‫את †הטופס †עד †לתאריך †ט‪¢‬ו †שבט †תשע‪¢‬ז †לפקס †∞≥∏‪† † ∞∑∑≠≥±∏±‬או †למייל ‪† † † Æ† [email protected]‬טפסים †שיגיעו †לאחר †תאריך †זה †לא †יתקבלו‪Æ‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪21‬‬
‫כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א לקראת הועידה השנתית של דרשו‪:‬‬
‫"דרשו" זכה להגדיל תורה בישראל‪ ,‬ע"י הוספת מאות אלפים‬
‫ומליוני שעות של לימוד התורה‪ ,‬ובפרט זכה להחדיר להרגיל‬
‫ולהכניס את לימוד ההלכה מדי יום שעי"ז יודעים‬
‫את הדרך ילכון בה ואת המעשה אשר יעשון‬
‫הועידה העולמית של 'דרשו' נפתחה ביום רביעי בארה"ב • משלחת מישראל יצאה בראשותו של הגאון הגדול רבי ברוך דב‬
‫פוברסקי שליט"א ראש ישיבת פוניבז'‪ ,‬וחבר מועצת הנשיאות של הדף היומי בהלכה • גדולי ראשי הישיבות בארה"ב וחברי‬
‫מועצת גדולי התורה יישאו דברי חיזוק והדרכה במהלך ה'קונוונשן' שייחתם ביום ראשון בבוקר‬
‫הועידה השנתית של הארגון העולמי לחיזוק ועידוד לימוד התורה‬
‫נפתחה ביום רביעי בארה"ב בעשרים שנה למהפכה התורנית של 'דרשו'‬
‫ולקראת כינוסה קיבלה משלחת דרשו את ברכתם של גדולי ישראל‬
‫שליט"א‪.‬‬
‫כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א אמר למשלחת דרשו לקראת‬
‫הועידה כי "דרשו" זכה להגדיל תורה בישראל‪ ,‬ע"י הוספת מאות אלפים‬
‫ומליוני שעות של לימוד התורה בבוקר ובערב‪ ,‬בערב שבת ובמוצ"ש‪,‬‬
‫בימי שבת וחג ובבין הזמנים‪ ,‬ובפרט זכה להחדיר להרגיל ולהכניס‬
‫את לימוד ההלכה מדי יום ביומו בכל מרכזי‬
‫התורה‪ ,‬שעי"ז יודעים את הדרך ילכון בה ואת‬
‫המעשה אשר יעשון‪.‬‬
‫הגמ' בכמה מקומות אומרת את הל' "ברם‬
‫זכור אותו האיש לטוב" על אלו שגרמו שלא‬
‫תשתכח תורה‪ ,‬זכה דרשו שע"י לימוד התורה‬
‫נשתרש בכל שכבות הצבור‪ ,‬בכל שעות היממה‪.‬‬
‫הנני לברכם שהקב"ה יתן שהזכות של כל‬
‫אות ואות בתורה תעמוד לכלל ישראל שנזכה‬
‫באמת במהרה לאורו של עולם‪ ,‬ויקוים בנו‬
‫"אור חדש על ציון תאיר"‪ ,‬ובזכות לימוד‬
‫התורה נזכה לגדל בנינו לתורה וליראה לעלות‬
‫לציון ברינה‪ ,‬לקראת משיח צדקנו במהרה‬
‫בימינו בירושלים הבנויה אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫תכונה רבה ופעילות נרחבת בימים אלו‪,‬‬
‫לקראת הועידה העולמית של 'דרשו' שנפתחה‬
‫ביום רביעי בארה"ב בסימן ‪ 20‬שנה להקמת‬
‫הארגון המשמש כאכסניה הגדולה בעולם‬
‫לרבבות לומדים ב‪ 14-‬מסלולי לימוד שונים‬
‫במגוון מקצועות התורה‪.‬‬
‫בעשרים שנות פעילותו חולל 'דרשו' מהפכה של ממש במספר תחומים‪,‬‬
‫שהבולטים מביניהם הם לימוד דף היומי על הש"ס הבבלי ביסודיות‬
‫ובמטרה לזכור את הלימוד לאורך ימים ושנים‪ ,‬כמו גם הפיכת לימוד‬
‫הדף היומי בהלכה ב'משנה ברורה' באופן קבוע ויומיומי תוף שינון וחזרה‬
‫‪22‬‬
‫בקביעות ועמידה בכור המבחן אחת לחודש‪ ,‬לנחלתם של רבבות יהודים‬
‫בכל רחבי העולם‪ ,‬מנערים צעירים וילדים שטרם הגיעו למצוות‪ ,‬ועד‬
‫לישישים מופלגים שמקפידים על הלימוד היומי ומשתתפים בקביעות‬
‫במבחנים החודשיים‪.‬‬
‫המשלחת מישראל לועידה העולמית יצאה בראשותו של הגאון הגדול‬
‫רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת פוניבז' וחבר מועצת‬
‫הנשיאות של 'הדף היומי בהלכה'‪ .‬הגרב"ד פוברסקי הינו אורח הכבוד של‬
‫הועידה‪ ,‬ויישא את המשא המרכזי במעמד המרומם שיתקיים במוצאי‬
‫שבת קודש פר' שמות בסעודת מלווה‬
‫דמלכה שתשולב עם סעודת מצווה לרגל‬
‫סיום מסכת בבא מציעא מהתלמוד הבבלי‪,‬‬
‫שנלמדה בתקופה האחרונה במסגרת‬
‫המחזור הי"ג של 'הדף היומי'‪.‬‬
‫הועידה נפתחה ביום רביעי בסדרת‬
‫כינוסים פנימיים שקיימו צוותי דרשו‬
‫מרחבי העולם שהתכנסו בארה"ב‪ ,‬לסיכום‬
‫עשרים שנות פעילות העצמת והאדרת‬
‫התורה בכל רחבי תבל במגוון תוכניות‬
‫דרשו‪ .‬הצוותים עסקו גם בהצבת חזון‬
‫ויעדים להמשך פעילות עידוד וחיזוק‬
‫לימוד התורה והשבחת הלימוד‪ ,‬תוך‬
‫העמקת הפריסה האדירה של הארגון‬
‫בכל רחבי העולם היהודי‪ ,‬וצעדים שיינקטו‬
‫בשנים הקרובות בס"ד‪ ,‬במסגרת הפעולות‬
‫לריבוי המשתתפים בתוכניות השונות‪.‬‬
‫כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א‬
‫לקראת שבת קודש ייפתח השלב‬
‫השני של הועידה שייערך בראשות ראשי‬
‫ישיבות‪ ,‬מורי הוראה‪ ,‬דיינים‪ ,‬מגידי שיעור של 'הדף היומי בהלכה' ורבנים‬
‫ידועי שם‪ ,‬במסגרתו יתכנסו עשרות מנהלי סניפים של 'דרשו' מעשרות‬
‫מדינות הפזורות בכל רחבי ארה"ב‪ ,‬ועמם מאות מנבחני ומשתתפי‬
‫תוכניות 'דרשו' מכל רחבי צפון אמריקה‪ ,‬שנבחרו לייצג את רבבות‬
‫הנבחנים והמשתתפים בועידה העולמית‪.‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫מדוע מזכירים בברכת המזון את ברית המילה והתורה?‬
‫השוכח 'יעלה ויבוא' בראש חודש אינו צריך לברך ברכת המזון שנית ‪ -‬מדוע?‬
‫וכיצד נברך ברכת המזון בסעודה שלישית בשבת שחל בה ערב ראש חודש?‬
‫הברכה השניה בברכת המזון‬
‫ •נושא הברכה השניה שבברכת המזון הוא ההודאה על נתינת הארץ לישראל; ומזכירים בה את ברית המילה והתורה‪,‬‬
‫משום שעל ידן ובזכותן ניתנה הארץ לישראל‪.‬‬
‫ •מי לא הזכיר בברכה השניה שבברכת המזון את ארץ ישראל‪ ,‬ברית המילה‪ ,‬או התורה ‪ -‬יש אומרים שיחזור לתחילת‬
‫ברכת המזון‪ ,‬ויש אומרים שיחזור רק לתחילת הברכה‪ .‬ואשה לא תחזור‪.‬‬
‫ •שלוש הברכות הראשונות שבברכת המזון הן מדאורייתא‪ ,‬והרביעית ‪ -‬מדרבנן‪ .‬וכדי להבדיל ביניהן‪ ,‬נהגו שהמברך עצמו‬
‫עונה 'אמן' על ברכתו לאחר הברכה השלישית‪.‬‬
‫הברכה השלישית בברכת המזון‬
‫ •לברכה השלישית שבברכת המזון יש שני נוסחים לפתיחתה‪ ,‬ושני נוסחים מקבילים לחתימתה‪ ,‬האחד של בקשת‬
‫רחמים‪ ,‬והשני של בקשת נחמה‪.‬‬
‫ •בשבת אומרים בברכת המזון 'רצה והחליצנו'‪ ,‬וביום טוב‪ ,‬חול המועד וראש חודש ‪' -‬יעלה ויבוא'‪ .‬ומפני שיש באמירות אלו‬
‫בקשת רחמים‪ ,‬קבעו לאומרן בברכה השלישית‪ ,‬שאף היא בקשת רחמים‪.‬‬
‫ •יש אומרים שבאמירת 'יעלה ויבוא' בברכת המזון יש לדלג על המילה 'מלך'‪ ,‬ולומר‪" :‬כי קל חנון ורחום אתה"; ולא נהגו כן‪.‬‬
‫שכחת 'רצה' ו'יעלה ויבוא' בברכת המזון‬
‫ •מי ששכח לומר בברכת המזון 'רצה'‪ ,‬או 'יעלה ויבוא'‪ ,‬ונזכר לאחר שסיים את ברכת המזון ‪ -‬בסעודת ליל שבת ושחרית‬
‫של שבת‪ ,‬ובסעודות יום טוב‪ ,‬צריך לברך שנית‪.‬‬
‫ •מי ששכח לומר בברכת המזון 'רצה'‪ ,‬או 'יעלה ויבוא'‪ ,‬ונזכר לאחר שסיים את ברכת 'בונה ירושלים'‪ ,‬בטרם שהתחיל‬
‫ברכת 'הטוב והמטיב' ‪ -‬יברך ברכה נוספת להשלמה‪ ,‬כנוסח שבסידורים‪.‬‬
‫ •מי ששכח לומר בברכת המזון 'רצה'‪ ,‬או 'יעלה ויבוא'‪ ,‬ונזכר לאחר שהתחיל 'הטוב והמטיב' ‪ -‬בימים ששכחה זו מחייבת‬
‫לברך שנית (ראה לעיל) ‪ -‬צריך לחזור לראש ברכת המזון‪.‬‬
‫ •בראש חודש ובחול המועד‪ ,‬אף על פי שאסור להתענות בהם‪ ,‬אין חובה לאכול פת‪ ,‬ולכן השוכח 'יעלה ויבוא' אינו צריך‬
‫לברך שנית‪.‬‬
‫ •השוכח 'יעלה ויבוא' בראש חודש או בחול המועד‪ ,‬ונזכר לאחר ברכת 'בונה ירושלים'‪ ,‬לפני שהתחיל 'הטוב והמטיב'‪ ,‬יברך‬
‫ברכת השל ָמה‪.‬‬
‫ •נשים חייבות בסעודת שבת‪ ,‬ולכן אשה ששכחה לומר 'רצה' בברכת המזון בשבת צריכה לברך שנית‪ .‬ויש אומרים שגם‬
‫בשבת אינה צריכה לברך שנית‪.‬‬
‫ •השוכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון בראש חודש שחל בשבת‪ ,‬אינו צריך לברך שנית‪ .‬ואם שכח בשבת לומר 'רצה'‪,‬‬
‫שאז מברך שנית‪ ,‬יאמר בברכתו השניה 'יעלה ויבוא'‪.‬‬
‫ •מי ששכח לומר 'רצה' בברכת המזון בסעודה שלישית של שבת‪ ,‬אינו צריך לברך שנית‪ .‬ואם קיבל עצמו כחובה לאכול‬
‫שדינה כשתי הסעודות הראשונות‪.‬‬
‫ּ‬
‫פת בסעודה שלישית ‪ -‬יש שכתב‬
‫ •מי שאכל פת בשבת לפני השקיעה והמשיך בסעודתו עד למוצאי שבת ‪ -‬יאמר 'רצה' בברכת המזון‪ .‬וכן כשמברך במוצאי‬
‫יום טוב וראש חודש על מה שאכל לפני השקיעה ‪ -‬יאמר 'יעלה ויבוא'‪.‬‬
‫יו"ל ע"י 'דרשו' ‪ -‬קרן עולמית לחיזוק ועידוד לימוד התורה | ‪[email protected] | 02-560-9000‬‬
‫‪23‬‬
‫סיר שהוסר מהכיריים והונח על השיש ‪ -‬האם מותר להחזירו למקומו?‬
‫והאם יש איסור 'בישול' בעצמות?‬
‫הרב יהודה יעקבזון‬
‫אסור להניח בשבת סיר ובו תבשיל על גבי האש‪ ,‬אף אם הוא מבושל‬
‫כל צורכו‪ ,‬ואף אם המשך הבישול מזיק לתבשיל‪ .‬אולם המסיר קדרה‬
‫בשבת מעל האש‪ ,‬רשאי להחזירה לכתחילה ‪ -‬כאשר אין בכך איסור‬
‫'בישול' ‪ -‬בתנאים הבאים‪ :‬א‪ .‬האש 'גרופה וקטומה' (‪ -‬ראה במקורות); ב‪.‬‬
‫הסיר נותר בידו; ג‪ .‬למנהג האשכנזים ‪ -‬צריך שבשעת הסרת הסיר יהא‬
‫בדעתו להחזירה‪.‬‬
‫ובדיעבד‪ ,‬למנהג האשכנזים‪ ,‬אף אם לא היה בדעתו להחזיר את הסיר‬
‫למקומו‪ ,‬ניתן להחזירו‪ ,‬אך אם גם הניחו מידו ‪ -‬יש אומרים שאין להחזירו‪,‬‬
‫ויש מקלים כשהניחו על גבי כסא ולא על גבי קרקע‪ .‬והנחת הסיר על‬
‫השיש שבמטבח‪ ,‬או השולחן ‪ -‬יש אומרים שדינה כהנחה על כסא‪ ,‬אך‬
‫יש אומרים שהנחתו על השיש היא כהנחה על גבי קרקע‪ ,‬כיון שרגילים‬
‫להניח שם את הסיר בגמר הבישול‪ ,‬והנחה זו נחשבת כסילוק גמור של‬
‫הסיר מעל האש‪ ,‬בניגוד להנחתו על כסא‪ ,‬שנחשבת רק כסילוק ארעי של‬
‫הסיר מעל האש‪.‬‬
‫וכאמור‪ ,‬ההיתר להחזיר הוא דווקא כשאין איסור בישול בתבשיל‬
‫שבסיר‪ .‬ונדון מצוי הנוגע לזה‪ ,‬הוא בסיר 'חמין' (טשולנט) שיש בו עצמות‬
‫המתרככות בבישול מרובה ונעשות ראויות לאכילה‪ ,‬וכאשר מחזירים‬
‫אותו אל האש בשבת‪ ,‬מוסיפות העצמות להתרכך‪ :‬יש אומרים שכל זמן‬
‫שהעצמות לא התרככו באופן שהן ראויות לאכילה‪ ,‬הן נחשבות כאינן‬
‫מבושלות כל צורכן‪ ,‬ויש איסור בהן איסור בישול‪ ,‬ואף אלו שאינם רגילים‬
‫לאוכלן‪ ,‬אינם רשאים להקל בכך אם רבים מבני המקום רגילים לאוכלן;‬
‫ורק במקרה של ספק אם התבשלו כל צורכן רשאים הם להקל‪ .‬ויש‬
‫אומרים שאין איסור בישול בריכוך העצמות אלא לאלו הרגילים לאוכלן‬
‫בלבד‪.‬‬
‫[שו"ע רנג‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬עם משנ"ב וביה"ל; ביאורים ומוספים דרשו‪ 66 ,65 ,‬ו־‪]73‬‬
‫בואו לקחת חלק בהפצת העלון‬
‫'לקראת שבת' של 'דרשו'‬
‫לאור הביקוש הרב‪ ,‬נתחיל אי''ה‬
‫בשבועות הקרובים להדפיס‬
‫ולהפיץ את עלון 'לקראת שבת'‬
‫בכל רחבי הארץ‬
‫המעוניינים לקחת חלק‬
‫ולסייע בהתנדבות בהפצת העלון‬
‫באזור מגורם בבתי כנסת וכדומה‪.‬‬
‫יפנו למשרדי 'דרשו' ‪02-5609000‬‬
‫או במייל ‪[email protected]‬‬
‫‪24‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪| 02-560-9000‬‬
‫לחיזוק ועידוד לימוד‬
‫‪45‬קרן עולמית‬
‫'דרשו' ‪-‬‬
‫יו"ל ע"י‬
‫נושא‪[email protected] :‬‬
‫ופניות בכל‬
‫התורה||לשאלות‬
‫‪02-5609000‬‬
‫ירושלים |‬
‫הקבלן‬
‫דרשו | רח'‬
‫גליון רמ"א‬
‫שנה ו' תשע"ז‬
‫סלוצק‪ .‬לאחר שנים נעשו שניהם‬
‫ותמלא הארץ אותם )א' ‪ -‬ז'(‬
‫גדול הנס האחרון מהראשון‪.‬‬
‫רבי שמעון בן חלפתא היה עני מרוד‪.‬‬
‫בתי‬
‫למקימי עולה של תורה בארצות‬
‫תיאטראות ובתי קרקסאות מהם‪,‬‬
‫הברית‪ ,‬ר' משה נסע לארצות הברית‬
‫מיד גזרו עליהם שיפרשו מהם‬
‫בשנת תרצ"ו‪ ,‬לאחר שהקומוניסטים‬
‫והתפלל‬
‫)ילקוט שמעוני קסב(‪.‬‬
‫התנכלו מאד לו ולמשפחתו כאשר‬
‫תפילתו וניתנה לו אבן טובה מן השמים‪.‬‬
‫משה‬
‫כיהן כרבה של לובן‪ .‬ר' אהרן נשאר‬
‫נתן את האבן לשולחני ובכסף שקיבל קנה‬
‫מרדכי אפשטיין זיע"א ר"מ בישיבת‬
‫בליטא עד פרוץ מלחמת העולם‬
‫חברון‪ .‬שפעם אמר לו משכיל אחד‬
‫השניה‪ ,‬ובחסדי ה' הצליח להמלט‬
‫ממה שפירנס הקב"ה‪ .‬אמרה לו אם אין‬
‫שאין זה מן היושר להימנע מללכת‬
‫מהשואה יחד עם עוד בני ישיבות‬
‫אתה אומר לי מהיכן הם אינני טועמת‬
‫לתיאטרון‪ ,‬שכן התיאטרון מרומם‬
‫והגיע ליפן דרך רוסיה‪ .‬ביפן עמדו‬
‫נפש האדם ומביאו לידי רגש דתי‪.‬‬
‫בפניו שתי אפשרויות‪ ,‬לנסוע לארץ‬
‫אינני‬
‫ענה לו רבי משה מרדכי‪ :‬פעם נפטר‬
‫ישראל ולהצטרף לחותנו רבי איסר‬
‫שתחזיר את האבן‪ .‬במוצאי שבת שאל‬
‫איש תיאטרון ידוע והנה בהופיעו‬
‫זלמן ששימש כראש ישיבת עץ חיים‬
‫תרצה‬
‫בפני בית דין של מעלה‪ ,‬טען כי‬
‫בירושלים‪,‬‬
‫לארה"ב‬
‫דבר‬
‫אחר‪:‬‬
‫מסופר‬
‫על‬
‫שנתמלאו‬
‫הגאון‬
‫רבי‬
‫או‬
‫לפני‬
‫האלקים‪.‬‬
‫שמע‬
‫הקב"ה‬
‫כל צרכי שבת‪ .‬כאשר הביאם הביתה‬
‫שאלה אותו אשתו מהיכן אלו? אמר לה‬
‫כלום‪ ,‬סיפר לה‪ ,‬התפללתי לפני האלקים‬
‫וניתנה לי האבן מן השמים‪ .‬אמרה לו‬
‫אותה‬
‫טועמת‬
‫למה?‬
‫כלום‬
‫אמרה‬
‫עד שתבטיח לי‬
‫לו‬
‫האם‬
‫שבעולם הבא יהיה שולחנך חסר ושולחן‬
‫חברך מלא? שמכיון שהאבן ניתנה לך בנס‬
‫מגיע לו גן עדן שכן הוא פעל הרבה‬
‫ולהירתם‬
‫אירופה‬
‫למען התיאטרון שהוא גורם מחנך‬
‫ולפעול להרמת קרן התורה בארה"ב‪.‬‬
‫את כל המעשה לרבי יהודה הנשיא‪ .‬אמר‬
‫ומזכך את הבריות‪ .‬אמרו לו בשמים‬
‫באותה שעה היתה ארה"ב כמעט‬
‫טוב‪ ,‬לך והמתן בשערי גן עדן‬
‫כמדבר שממה מבחינה רוחנית‪ .‬ר'‬
‫ומסר את הדברים לאשתו‪ ,‬אמרה לו בוא‬
‫וברגע שיופיע אדם שחזר בתשובה‬
‫אהרן החליט להטיל את גורל הגר"א‪,‬‬
‫אתי למי שלמד אותך תורה‪ ,‬כשבאו אל‬
‫על ידי התיאטרון‪ ,‬נכניסך מיד לגן‬
‫הפסוק שעלה בגורל היה "ויאמר ה'‬
‫רבי יהודה הנשיא שאלה אותו איך אתה‬
‫בעל‬
‫אל אהרן לך לקראת משה המדברה"‬
‫עדן‪.‬‬
‫ועדיין‬
‫עומד‬
‫תיאטרון וממתין‪....‬‬
‫יהדות‬
‫כסף לקנות צרכי שבת‪ ,‬יצא מחוץ לעיר‬
‫ינכו לך מזכויותיך‪ .‬הלך רבי שמעון וסיפר‬
‫אותו‬
‫להצלת‬
‫לנסוע‬
‫פעם אחת הגיע ערב שבת ולא היה לו‬
‫לו לך ואמור לאשתך שאם שולחנך יהיה‬
‫חסר אני אמלאנו משלי‪ .‬הלך רבי שמעון‬
‫יכול להבטיח שבעולם הבא תמלא את‬
‫החסרון של בעלי‪ ,‬וכי אדם רואה את חברו‬
‫ההוראה בפסוק היתה ברורה‪ ,‬לנסוע‬
‫בעולם הבא? הרי לכל צדיק וצדיק יש‬
‫לארצו של ר' משה פיינשטיין שהיא‬
‫עולם בפני עצמו שנאמר )קהלת י"ב ה'(‬
‫כמדבר שממה‪ .‬ואמנם ר' אהרן נסע‬
‫"כי הולך אדם אל בית עולמו"‪ ,‬לא כתוב‬
‫בית עולמים אלא בית עולמו‪ .‬כיון ששמע‬
‫ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה‬
‫לארצות הברית‪ ,‬פעל גדולות ונצורות‬
‫כן‪ ,‬הלך והחזיר‪ .‬כיון שפשט ידו להחזיר‬
‫המדברה )שמות ד' ‪ -‬כ"ז(‬
‫בשטח ההצלה‪ .‬והקים את ישיבת‬
‫את האבן‪ ,‬מיד ירד המלאך ונטלה ממנו‪.‬‬
‫מסופר‪ :‬הגה"ק רבי אהרן קוטלר‬
‫לייקווד שתרמה רבות להרבצת תורה‬
‫רבותינו אמרו הנס האחרון היה יותר גדול‬
‫זיע"א והגה"ק רבי משה פיינשטיין‬
‫ולהצלת החיים היהודיים והתורניים‬
‫זיע"א למדו באותה תקופה בישיבת‬
‫בארה"ב ובארצות נוספות‪.‬‬
‫זמני כניסת השבת‬
‫ירושלים‪ 4:27 :‬ת"א‪4:41 :‬‬
‫מהראשון‪.‬‬
‫)עפ"י מדרש רבה שמות נ"ב ג'(‬
‫זמני יציאת השבת‬
‫פרשת שמות‬
‫ירושלים‪ 5:42 :‬ת"א‪ 5:44 :‬ר"ת‪6:21 :‬‬
‫לחיים ר' יחזקאל‬
‫אחיי ורעיי החסידים פתח ר' יחזקאל ואמר בקול נרגש‪ ,‬לא עת‬
‫כמו רעם ביום קיץ בהיר‪ ,‬ניחתה על עדת החסידים הידיעה‬
‫הרבות דברים היא‪ ,‬כאשר אבינו‪ ,‬רוענו האהוב נתון במאסר‬
‫על מאסרו של רבם הרה"ק "בעל התניא" זיע"א‪ .‬תחילה נודעו‬
‫וסכנת מוות מרחפת על ראשו הקדוש‪ .‬עיניו של ר' יחזקאל מלאו‬
‫רק פרטים מעטים‪ ,‬העיקרי שבהם הוא‪ ,‬כי הרבי נלקח למאסרו‬
‫דמעות‪ ,‬וכמו כן גם עיני שאר הנוכחים‪ .‬הוא המשיך לדבר בקול‬
‫בכרכרה שחורה‪ .‬כל ילד באותם ימים ידע כי בכרכרה זו‬
‫שקט אך החלטי‪ ,‬ביקשתי לכנס אתכם כאן כדי שתהיו עדים‬
‫מובלים אסירים הנאשמים במרידה במלכות ושדינם מוות‪.‬‬
‫להסכם שאני עומד לערוך עתה ביני ובין אבינו שבשמים‪ .‬הוא‬
‫נטל נשימה עמוקה לריאותיו ואחר המשיך‪ :‬הריני מוסר מודעה‬
‫אט אט הגיעו פרטים נוספים‪ ,‬הרבי נכלא בעקבות עלילה‬
‫שטפלו עליו‪ ,‬לפיה מנהיגם של החסידים הלא הוא הרבי מורד‬
‫במלכות רוסיה וחותר להקים לעצמו ממלכה משלו‪ .‬כהוכחה‬
‫ברבים כי אני נוטל על עצמי את כל אשר נגזר על רבנו‪ ,‬בין אם‬
‫אלה ייסורי גוף ובין אם ייסורי נפש‪ ,‬בלב שלם ובנפש חפצה מוסר‬
‫אני את נפשי ורוחי למענו ולמען העולם כולו הזקוק לו‪.‬‬
‫לכך ציינו המעלילים את העובדה‪ ,‬כי קהל רב מכל קצות הארץ‬
‫נוהר לבית מדרשו של המנהיג בליאוזנה‪ ,‬לחיזוק העלילה‬
‫השתמשו בין השאר בקטעים מתוך ספר ה"תניא"‪ ,‬ספרו של‬
‫הרבי העוסקים ב"ספירת המלכות"‪ ,‬הם ניצלו את בורותם‬
‫המוחלטת של אנשי השלטון באורחות החיים היהודיים ובסגנון‬
‫הקבלי‪ ,‬כדי לשכנעם כי הרבי אכן פרק מעליו עולה של מלכות‪.‬‬
‫גם לעיירה סטראדוב לא איחרה השמועה הקשה להגיע‪,‬‬
‫אחד מתושביה ר' יחזקאל שמו נמנה עם חסידיו המובהקים של‬
‫רבי שניאור זלמן‪ ,‬והיה קשור אליו בכל נימי נפשו‪ .‬נוהג היה‬
‫תמיד לזמר כי ללא הרבי אין כל טעם וערך לחיים‪ .‬סדר קבוע‬
‫היה לר' יחזקאל לנסוע בכל שנה פעם או פעמיים לחצר הרבי‪,‬‬
‫עוזב היה את ביתו לתקופה ממושכת וחוסה בצל רבו האהוב‪.‬‬
‫חבריו של ר' יחקאל האזינו לדבריו המדהימים ופיהם נאלם‬
‫דום‪ ,‬הם ישבו כמסומרים למקומם‪ ,‬ומעיהם התהפכו בקרבם‪ ,‬הם‬
‫המתינו להמשך דבריו של ר' יחזקאל‪ ,‬אולם עד מהרה הבינו כי‬
‫למעשה סיים להגיד את אשר ביקש‪ .‬אז קמו ממקומותיהם‬
‫והתפזרו לענייניהם בדממה ובעצב‪ .‬מאותו רגע ואילך החל ר'‬
‫חזקאל מתענה‪ ,‬שלוש יממות תמימות לא הביא כל מאכל וכל‬
‫משקה לפיו‪ .‬כל אותה העת התכנס בתוך עצמו‪ ,‬התפלל וקרא‬
‫פרקי תהילים‪ ,‬בכה והתעטף במחשבותיו ובהרהוריו‪ .‬במשך ימים‬
‫אלה המתינו החסידים לכל בשורה שתגיע מפטרבורג הבירה‪ ,‬שם‬
‫היה כלוא הרבי‪ .‬במקביל‪ ,‬עקבו בדאגה אחר מצבו של ר' יחזקאל‬
‫שהלך והדרדר מיום ליום‪.‬‬
‫את הדרך מסטראדוב לליאוזנה היה עושה ברגל‪ .‬כאשר חוקקו‬
‫ביום השלישי לתעניתו היה כבר ר' יחזקאל חלש מאוד ואך‬
‫השלטונות את חוק שמות המשפחה‪ ,‬שעל פיו כל אזרח נדרש‬
‫בקושי הניע את אבריו‪ ,‬לקראת הצהריים התפלל מנחה גדולה‪.‬‬
‫לצרף לשמו הפרטי שם משפחה מזהה‪ .‬בחר ר' יחזקאל בשם‬
‫וסימן לחסידים כי ברצונו לומר להם דבר מה‪ .‬שוב התכנסו הכול‬
‫המשפחה "ליאוזנאוו"‪ .‬זאת על שם עיר מגוריו של הרבי‪ ,‬ברוחו‬
‫סביבו וציפו למוצא פיו‪ ,‬הוא דיבר בקול רפה אך בוטח‪ :‬יודע אני‬
‫חש עצמו כמי שמצוי תדיר בקרבת הרבי‪ .‬כזה היה החסיד ר'‬
‫אחיי ורעיי כי בשמים אכן קיבלו את בקשתי לבוא במקום רבנו‪,‬‬
‫יחזקאל‪.‬‬
‫בעוד שעות אחדות אעזוב את העולם הזה ואזכה להיות כפרת‬
‫רבנו האהוב‪ .‬הוא חדל לדבר ועצם את עיניו‪ .‬לרגע חששו‬
‫כשהגיעה השמועה על מעצרו של הרבי ועל סכנת המוות‬
‫הסובבים כי כבר נפח את נשמתו‪ ,‬אבל חיוך דק ריחף על קצות‬
‫המרחפת על ראשו‪ .‬סערה נפשו של ר' יחזקאל‪ ,‬יומם וליל‬
‫פיו‪ ,‬רק בקשה אחת לי אליכם אחיי ורעיי‪ ,‬המשיך ואמר‪ :‬בעוד זמן‬
‫התהלך אנה ואנה וליבו בל עמו‪ ,‬לאחר שעה ארוכה של‬
‫מה‪ ,‬ימים או אולי שבועות כאשר תוסר הגזרה כליל מעל רבנו‪,‬‬
‫התייסרות נפשית וסערה פנימית עזה‪ ,‬הייתה ההחלטה שקיבל‬
‫בכך אין לי כל ספק‪ .‬אנא מכם עשו עימדי חסד אחד ויחיד‪ ,‬כולם‬
‫ר' יחזקאל בשלה לביצוע‪ .‬קהילת החסידים בסטראדוב הכירה‬
‫נדרכו לשמוע את בקשתו האחרונה של ר' יחזקאל‪ .‬בשעה שצדקו‬
‫במעלותיו ובסגולותיו המיוחדות של ר' יחזקאל ונהגה בו כבוד‪.‬‬
‫של הרבי ייצא לאור‪ ,‬תבואו אתם לקברי שבבית החיים‪ ,‬תביאו‬
‫לכן כשנפוצה ברבים קריאתו המיוחדת לבוא ולהתכנס בבית‬
‫עמכם מעט משקה ותאמרו לחיים‪ .‬לאחר מכן תצאו בריקוד‬
‫הכנסת‪ ,‬איש לא נעדר‪ .‬בשעה היעודה התאספו הכול סביב‬
‫חסידי שמח‪ .‬הסובבים את ר' יחזקאל הביטו בו משתאים והמומים‪,‬‬
‫השולחן הגדול בבית הכנסת והמתינו למוצא פיו של החסיד‬
‫הם לא ייחלו לבקשה שכזאת‪ ,‬מפי אדם החש כי בעוד זמן קט‬
‫המסור ר' יחזקאל שישב בראשו‪.‬‬
‫יעבור לעולם שכולו טוב‪.‬‬
‫ר' יחזקאל סיים את מילותיו‪ .‬ואנשי הקהילה לא מיהרו‬
‫להתפזר‪ ,‬לכולם היה ברור כי אלה הן שעותיו האחרונות‪,‬‬
‫ואיש לא היה מוכן לעוזבו ברגעים שכאלה‪ .‬כעבור זמן מה‬
‫הכין ר' יחזקאל את עצמו לפרידה מן העולם‪ ,‬הוא נטל את‬
‫ידיו‪ ,‬קרא את נוסח הווידוי בכוונה גדולה‪ .‬שניות ספורות‬
‫לאחר מכן שבק חיים לכל חי‪ .‬חלפו כמה שבועות מאז‬
‫הסתלקותו המסעירה של ר' יחזקאל‪ ,‬היה זה ביום שלישי‬
‫בבוקר י"ס בכסלו תקנ"ט‪ ,‬יום הסתלקותו של המגיד הקדוש‬
‫ממעזריטש זיע"א‪ ,‬כשהגיעו החסידים באותו בוקר לבית‬
‫הכנסת החליפו ביניהם כמה מהם מבטים רבי משמעות‪,‬‬
‫מבטים שהיו בהם שאלה ופליאה גם יחד‪.‬‬
‫הרחבת הפרוזדור על חשבון הקטנת הטרקלין‬
‫הגה"ק ה"חפץ חיים" זיע"א מסביר במשל את‬
‫היחס האמיתי שבין העולם הזה לעולם הבא‪.‬‬
‫מעשה בעשיר אחד שהזמין אליו אדריכל אמן‬
‫ואמר לו‪ ,‬רצוני לבנות בית נאה והדור והנני‬
‫מבקש שתתכנן לי את צורתו של הבית‪ ,‬בעיקר‬
‫שים לב לטרקלין שיהא גדול ונאה ביותר‪ ,‬אולם‬
‫גם בפרוזדור אל תזלזל‪ ,‬רצוני שגם הוא יהיה‬
‫גדול ומרווח‪ .‬הלך האדריכל ובדק את המקום‬
‫שעליו אמר העשיר להקים את הבית ואמר לו‪,‬‬
‫בדקתי את המקום ומדדתיו יפה‪ ,‬וראיתי שגם‬
‫תחושה פנימית מוזרה גילתה להם כי כולם חושבים על‬
‫לזה וגם לזה לא יספיק המקום‪ ,‬אם רצונך‬
‫אותו דבר‪ .‬כעבור רגע זה כבר היה ברור‪ ,‬באותו הלילה‬
‫בטרקלין גדול‪ ,‬יש הכרח להקטין את הפרוזדור‪,‬‬
‫חלמו כולם חלום זהה‪ ,‬בחלום נראה אליהם החסיד המנוח ר'‬
‫שכן ככל שנגדיל את הפרוזדור כן יצטמצם‬
‫יחזקאל והוא אמר לכולם את הדברים הבאים‪ :‬בחצות‬
‫המקום שישאר לנו בשביל הטרקלין‪ ,‬הברירה‬
‫הלילה הכריז בשמים בעל ההילולא הלא הוא המגיד הגדול‬
‫בידך ויכול אתה להחליט לכאן או לכאן‪ ,‬אולם‬
‫ממעזריטש‪ ,‬כי היום ישוחרר תלמידו רבי שניאור זלמן‬
‫לו לעצתי תשמע‪ ,‬היית לוקח מהפרוזדור ומוסיף‬
‫ממאסר‪ .‬ובכן ידידיי‪ ,‬הכינו עצמכם לרגע הגדול שיתרחש‬
‫במהרה‪ .‬בסוף החלום שב ר' יחזקאל והזכיר להם את בקשתו‬
‫המיוחדת מהם‪ ,‬ברגעי חייו האחרונים‪ .‬ואמנם עוד באותו‬
‫ערב נפוצה הידיעה המרעישה והמשמחת על שחרורו של‬
‫הרבי‪ ,‬לאחר שזוכה כליל מכל ההאשמות שטפלו עליו‬
‫מתנגדיו‪ .‬את שמחת החסידים בכל מקום ומקום שאליו הגיע‬
‫דבר הבשורה מיותר אפילו לתאר‪ ,‬אבל בסטראדוב נוסף‬
‫לשמחה הגדולה‪ ,‬נופך מיוחד שם הלא ידעו על השחרור‬
‫הצפוי עוד בטרם התרחש בפועל‪ .‬ובתוך המולת השמחה‬
‫הגדולה לא שכחו חסידי סטראדוב את חברם החסיד שמסר‬
‫את נפשו למען רבם‪.‬‬
‫לטרקלין כדי שנוכל לעשותו גדול ומרווח ונאה‬
‫כדבעי‪ ,‬וכך גם מנהגן של הבריות בבנין הבתים‪,‬‬
‫עושים טרקלין גדול ונאה‪ ,‬ואילו הפרוזדור‬
‫חשיבותו פחותה‪ .‬אם תעשה ההיפך סופך להיות‬
‫צחוק בעיני הבריות‪ ,‬שיאמרו ראו מה עשה‬
‫פלוני‪ ,‬את הטרקלין אשר בו יושבים בדרך קבע‬
‫ומקבלים בו אורחים‪ ,‬עשהו קטן וצר‪ .‬ואילו את‬
‫הפרוזדור שאינו משמש אלא מעבר ארעי עשהו‬
‫גדול ומרווח‪.‬‬
‫הנמשל‪ :‬בזמן שאנו שוהים כאן בעולם הזה‪ ,‬אנו‬
‫בונים ומקימים לעצמנו את הטרקלין שבעולם‬
‫הלילה כבר רד בשעה שהחסידים העליזים פסעו אל עבר‬
‫הבא‪ ,‬כדברי חז"ל )במדרש משלי( ללמדך שכל‬
‫בית החיים הסמוך‪ ,‬כשהגיעו לשם איתרו מיד את קבר חברם‬
‫מי שקנה לו דברי תורה קנה לו בית בעוה"ב‪.‬‬
‫ופצחו בריקוד‪ .‬אחד שלף בקבוק יי"ש מכיס מעילו‪ .‬ואחר‬
‫ומה אנו עושים? אנו עומדים וטורחים להגדיל‬
‫חילק לרוקדים כוסיות קטנות‪ .‬לפתע הבליחה את דממת‬
‫ולשפר וליפות את הפרוזדור‪ ,‬ע"י כך אנו‬
‫הליל בבית הקברות קריאת לחיים רמה‪" :‬לחיים" קראו הכול‬
‫"לחיים ר' יחזקאל"‬
‫מצמצמים במו ידינו את ביתנו האמיתי‪ ,‬את‬
‫הטרקלין שהוא הדירה הנצחית שלנו‪ ,‬כלום אין‬
‫זה מעשה שטות‪.‬‬
‫"פרדס יוסף החדש" על פורים‬
‫עכשיו בחנויות הספרים‬
‫הפצה ראשית‪ :‬מרכז הספרים ‪03-6194114‬‬
‫חסד עם ילד צעיר‬
‫התאכסן‬
‫פעם‬
‫סלנטר‬
‫ישראל‬
‫"מצוה‬
‫הגה"ק‬
‫זיע"א‬
‫רבי‬
‫בשבת‬
‫הבר‬
‫של‬
‫מצוה‬
‫ילד‬
‫שהתכונן כנהוג למפטיר‪ ,‬בגלל‬
‫סיבה מסויימת לא קראו לילד‬
‫למפטיר‪ .‬אחרי התפילה יצא ר'‬
‫ישראל לטייל עם הילד שעה‬
‫ארוכה כדי לשמחו ולהפיג את‬
‫צערו‪.‬‬
‫ביום שלג‪.‬‬
‫טוב לבו של רבי אלחנן‬
‫בשכנותו‬
‫הגה"ק‬
‫של‬
‫רבי‬
‫אלחנן וסרמן זיע"א בברנוביץ‪.‬‬
‫התגורר ילד קטן כבן ארבע‬
‫שאהב‬
‫קופסאות‬
‫לאסוף‬
‫גפרורים ריקות ולשחק בהן‪.‬‬
‫כששמע על כך רבי אלחנן‪,‬‬
‫לקח לו ר' אלחנן את הדבר‬
‫זריזות בעשיית חסד‬
‫לתשומת‬
‫פעם ביקש אדם מהגה"ק רבי‬
‫יוסף חיים זוננפלד זיע"א רבה‬
‫של‬
‫לידך‬
‫תחמיצנה" כלל זה נאמר גם‬
‫בעיר קיידן‪ .‬בשבת זו חל יום‬
‫אחד‬
‫הבאה‬
‫אל‬
‫ירושלים‪,‬‬
‫כשיפגוש‬
‫את‬
‫לבו‬
‫כשהתרוקנה‬
‫גפרורים‬
‫ובכל‬
‫בביתו‬
‫היה‬
‫פעם‬
‫קופסת‬
‫שומרה עבור‬
‫הילד‪.‬‬
‫יום ראשון כ"ד טבת‬
‫רבי נפתלי ב"ר יצחק )סמיכת חכמים ‪ -‬תע"ד(‬
‫הרה"ק יוסף מיאמפאלי ב"ר יחיאל מיכל‬
‫מזלאטשוב )תקע"ב(‬
‫הרה"ק רבי שניאור זלמן ב"ר ברוך )בעל‬
‫התניא והשו"ע ‪ -‬תקע"ג(‬
‫הרה"ק רבי שמואל ב"ר אברהם מסאכטשוב‬
‫)שם משמואל ‪ -‬תרפ"ו(‬
‫הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב ב"ר שמעון נתן‬
‫נטע )תשמ"ז(‬
‫יום שני כ"ה טבת‬
‫הרה"ק רבי משה צבי מסאווריין ב"ר שמעון‬
‫שלמה )תר"ה(‬
‫יום שלישי כ"ו טבת‬
‫הרה"ק רבי אברהם חיים ב"ר גדליה מזלאטשוב‬
‫)אורח לחיים ‪ -‬תקע"ה(‬
‫הרה"ק רבי ישכר בער ב"ר אהרן אריה‬
‫מפרעמישלאן )ת"ר(‬
‫יום רביעי כ"ז טבת‬
‫הגאון רבי שמשון רפאל הירש ב"ר רפאל‬
‫)תרמ"ט(‬
‫יום חמישי כ"ח טבת‬
‫הרה"ק רבי נפתלי מליטוביסק ב"ר ישכר דוב‬
‫בעריש )תרנ"ה(‬
‫הראב"ד רבי מרדכי ליב רובין‬
‫יואיל לדבר עמו שיבוא לעזרתו‬
‫שבת קודש כ"ג טבת‬
‫הרה"ק רבי אריה לייבוש הלוי עפשטיין מאוזרוב‬
‫אופאלא )תקצ"ז(‬
‫להימנע ממחלוקת‬
‫יום שישי כ"ט טבת‬
‫הרה"ק רבי נח שמואל ליפשיץ )תלמיד החוזה(‬
‫ב"ר יהודה לייב )זר זהב ‪ -‬תקצ"ב(‬
‫בענין מסוים‪ .‬אותו יהודי מבקש‬
‫פעם סיפרו להגה"ק רבי יוסף‬
‫וכן הראב"ד גרו בשכונת ימין‬
‫יוזל הסבא מנוהברדוק זיע"א‬
‫משה‪ .‬באותו לילה ירד שלג כבד‪.‬‬
‫שעשיר‬
‫מוקיר‬
‫תורה‬
‫הגר‬
‫למחרת בבוקר עמד אותו יהודי‬
‫בגרמניה‬
‫ציוה‬
‫לפני‬
‫מותו‬
‫ליד חלון ביתו והסתכל על השלג‬
‫למסור‬
‫המכסה את כל הסביבה‪ ,‬לפתע‬
‫נוהברדוק‪ .‬ר' יוסף יוזל הזדרז‬
‫קפא במקומו למראה רבי יוסף‬
‫ונסע במיוחד לגרמניה‪ .‬באמצע‬
‫חיים זוננפלד שכבר היה זקן‪,‬‬
‫הדרך נודע לו שגם מישיבה‬
‫המשרך רגליו ומבוסס בשלג‪.‬‬
‫אחרת נוסעים לאותו מקום כדי‬
‫לרב‬
‫לקבל את הבנין‪ .‬התעמק רבי‬
‫להטריח עצמו במזג אויר כזה‪,‬‬
‫יוסף יוזל בענין והבין שעלולה‬
‫רץ לקראתו בבכי וביקש את‬
‫לפרוץ מענין זה מריבה‪ .‬לכן‬
‫סליחתו‪ ,‬בהסבירו שלא התכוון‬
‫החליט שהוא מוותר על זכותו‪.‬‬
‫ביחד אפילו בלי דברי תורה‪ ,‬אז‬
‫להטריחו לבוא במיוחד ואפילו‬
‫ר' יוסף יוזל אפילו לא ניסה‬
‫ומתביישים‬
‫במזג אויר נאה‪ ,‬כל שכן בשלג‬
‫להגיע‬
‫את‬
‫לעמוד במקום קדוש זה מתוקף גודל‬
‫סוער‪ .‬תמה ר' יוסף חיים‪ ,‬היתכן‬
‫הענין‪ ,‬הוא חזר לביתו ולא היה‬
‫כבוד‬
‫והם‬
‫לטרוח‬
‫מעוניין לשמוע שוב על ענין‬
‫מתבטלים‬
‫צער‬
‫מרוב‬
‫שליהודי‬
‫על‬
‫זקן‬
‫שגרם‬
‫אסור‬
‫במעשי חסד? והרי קיימא לן‬
‫בחסות רשת חנויות‬
‫גל פז‬
‫ר‬
‫זה‪.‬‬
‫את‬
‫הבנין‬
‫למקום‬
‫לישיבת‬
‫ולברר‬
‫הרה"ק רבי משה יהושע לייב דיסקין אב"ד בריסק‬
‫ב"ר בנימין )תרנ"ח(‬
‫הרה"ק רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר‬
‫ב"ר יחיאל )ישמח ישראל ‪ -‬תר"ע(‬
‫זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬
‫גודל קדושת ישראל‬
‫הרה"ק בעל התניא והשו"ע זיע"א‬
‫)יומא דהילולא כ"ד טבת( מביא‬
‫בספר אגרת הקדוש בשם רבותיו‬
‫זיע"א‪,‬‬
‫כשעשרה ישראל‬
‫המלאכים‬
‫מפחדים‬
‫השראת‬
‫השכינה‪.‬‬
‫במציאות‬
‫ממש‬
‫עומדים‬
‫מגודל‬
‫קדושת ישראל‪.‬‬
‫מברכין חודש שבט‬
‫המולד ליל ש"ק ‪ 8 5:36‬חלקים‬
‫ר"ח יהיה בשבת קודש ‪ -‬וארא‬
‫בס"ד‬
‫פרשת שמות‪ ,‬כ"ג בטבת תשע"ז‬
‫שבת מברכים חודש שבט‪ .‬מולדו‪ :‬יום ו'‪ ,‬שעה ‪ 5‬עם ‪ 36‬דקות‪ 8 ,‬חלקים‪ .‬ראש־חודש ביום שבת־קודש‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫גיליון מס' ‪204‬‬
‫שנה ‪4‬‬
‫ִס ּפ ּו ִרים ְו ַא ָ ּגדוֹ ת‬
‫ּ ְפנִ ינִ ים ּו ַפ ְר ּ ְפ ָראוֹ ת‬
‫ִס ּפ ּו ִרים ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬
‫יהם ַ ּב ֲ ב ָֹדה ָק ָׁשה )א‪ ,‬יד(‬
‫וַ יְ ָמ ֲרר ּו ֶאת־ ַח ֵ ּי ֶ‬
‫ָרגִ יל ָהיָ ה ַר ִ ּבי ׁ ְשנֵ יאוֹ ר זַ ְל ָמן ִמ ַּל ִ‬
‫אדי ַ ּב ַ ל ַ'ה ַּתנְ יָ א'‪ִ ,‬לנְ דּ ֹד ִ ּב ְק ִה ּלוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל‪,‬‬
‫יח נִ ׁ ְש ַמת ַח ִ ּיים ַ ּב ְ ּיהו ִּדים ַה ּ ְפ ׁשו ִּטים ו ְּל ָק ְרבָ ם ַל ֲאבִ ֶ‬
‫ְּכ ֵדי ְל ָה ִפ ַ‬
‫יהם ׁ ֶש ַ ּב ּ ׁ ָש ַמיִ ם‪.‬‬
‫ש‬
‫ּ ַפ ַ ם ִה ִּגי ַ ְליִ ּ ׁשוּב ֶא ָחד‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ִה ִ ּבי ַ ִ ּב ְפנֵ י ַה ַּג ַ ּבאי ֶאת־ ְרצוֹ נוֹ ִל ְדרֹ (‬
‫ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ּ ִ ,‬ב ֵּק ׁש ַה ָּלה ִל ְתהוֹ ת ַ ל־ ַקנְ ַקנּוֹ ִאם ֶ ּבן־ ּתוֹ ָרה הוּא‪ ,‬וְ ׁ ָש ַאל‪ּ ְ " :‬ב ֵ ת‬
‫ׁ ֶש ָּק ָר ִ‬
‫אתי ֶאת ּ ָפ ָר ׁ ַשת ַה ּ ׁ ָשב ּו ַ ‪ָ ּ ,‬פ ָר ׁ ַשת ׁ ְשמוֹ ת‪ִ ,‬ה ַּג ְע ִּתי ַל ֵּתבוֹ ת 'וַ יְ ָמ ֲרר ּו‬
‫יתי ׁ ֶש ֵהן ‪-‬מ ְט ָ מוֹ ת ְ ּב ַט ֲ ֵמי ַק ְד ָמא וְ ַאזְ ָלא ‪-‬מ ַּנח‬
‫יהם ַ ּב ֲ ב ָֹדה ָק ׁ ָשה'‪ ,‬וְ ָר ִא ִ‬
‫ֶאת־ ַח ֵ ּי ֶ‬
‫יהם ַה ָּק ׁ ִשים‬
‫יעי‪ .‬וַ ֲאנִ י ָּת ֵמ ַּה‪ַ ,‬מדּ ּו ַ ‪-‬ה ְט ֲ מ ּו ֵּתבוֹ ת ָּכ ֵא ּל ּו ַה ְמ ָת ֲארוֹ ת ֶאת ַח ֵ ּי ֶ‬
‫ְרבִ ִ‬
‫ׁ ֶשל ַ ם יִ שְׂ ָר ֵאל ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם‪ּ ְ ,‬בנִ גּ ּונֵ י ַה ְּט ָ ִמים ַה ָּלל ּו ׁ ֶש ְּנ ִע ָ‬
‫ימ ָתם שְׂ ֵמ ָחה וַ ֲ ֵר ָבה"?‬
‫ִח ֵ ּי ְך ַ ּב ַ ל ַה ַּתנְ יָ א ְל ׁ ֵש ַמע ַה ּ ׁ ְש ֵא ָלה ַה ְּת ִמ ָ‬
‫ימה‪ ,‬וְ ֵה ׁ ִשיב ִמ ָ ּיד‪ּ ְ " :‬בוַ דַּ אי יָ ד ּו ַ ְל ָך‪,‬‬
‫יכים ִל ְהיוֹ ת ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ַא ְר ַ ּבע ֵמאוֹ ת ׁ ָשנָ ה‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ַה ָּק ָ ּב"ה‬
‫ׁ ֶש ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ָהי ּו ְצ ִר ִ‬
‫שי ַה ּ ׁ ִש ְעבּ וּד‬
‫קִ(‬
‫יהם וְ הוֹ ִצ ָ‬
‫ִר ֵחם ֲ ֵל ֶ‬
‫יאם ִל ְפנֵ י זְ ַמ ָּנם‪ .‬ו ִּבזְ כ ּות ַמה ָ ּזכ ּו? ִמ ּ ְפנֵ י ֹ‬
‫יהם‪ ,‬וְ ָל ֵכן ִה ְפ ִחית ָל ֶהם ַה ָּק ָ ּב"ה ֵמ ָאה וְ ִת ׁ ְש ִעים ׁ ָשנָ ה‬
‫ׁ ֶש ַה ִּמ ְצ ִר ִ ּיים ֵמ ְרר ּו ֶאת־ ַח ֵ ּי ֶ‬
‫ֵמ ַה ָּגל ּות ׁ ֶש ִּנ ְק ְצבָ ה ָל ֶהם‪ .‬וְ ָלזֶ ה ְמ ַר ְּמזִ ים ַה ְּט ָ ִמים ַק ְד ָמא וְ ַאזְ ָלא‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם‬
‫ימ ְט ִר ָ ּיה ֵמ ָאה וְ ִת ׁ ְש ִעים‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַר ֵּמז ַמדּ ּו ַ ִה ְקדִּ ימ ּו ְ ּבנֵ י־יִ שְׂ ָר ֵאל וְ יָ ְצא ּו ִל ְפנֵ י‬
‫ְ ּבגִ ַ‬
‫ק ִש(י ַה ּ ׁ ִש ְעבּ וּד"‪ .‬נֶ ֱהנָ ה אוֹ תוֹ ַּג ַ ּבאי‬
‫זְ ַמ ָּנם? ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ַח ֵ ּי ֶ‬
‫יהם ָהי ּו ָמ ִרים וְ ָסבְ ל ּו ִמ ּ ֹ‬
‫יאה‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד נָ ַתן ְלבַ ַ ל ַה ַּתנְ יָ א ְר ׁש ּות ִל ְדרֹש( ְּכ ַא ַּות נַ ְפ ׁשוֹ ‪...‬‬
‫ֵמ ַה ְּת ׁשו ָּבה ַה ַּמ ְפ ִל ָ‬
‫יכהוּ וְ ָכל־ ַה ַ ּבת ְּת ַח ּי ּון )א‪ ,‬כב(‬
‫ָּכל־ ַה ֵ ּבן ַה ִ ּי ּלוֹ ד ַהיְ א ָֹרה ַּת ְׁש ִל !‬
‫ְ ּבדוֹ רוֹ ת ֶה ָ בָ ר‪ ,‬לֹא ָהיָ ה נָ הוּג ִל ׁ ְשל ַֹח ֶאת ַה ָ ּבנוֹ ת ְל ָב ֵּתי ִח ּנו ְּך‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ָרא ּו ְּגדוֹ ֵלי‬
‫ַהדּ וֹ ר ִּכי ַהדָּ בָ ר ֵמבִ יא אוֹ ָתן ִל ִיר ָידה רו ָּחנִ ית‪ ,‬וְ ָרא ּו ְ ּב ִח ּי ּוב ֶאת ִה ְת ּ ַפ ְּתח ּות‬
‫מוֹ ְסדוֹ ת ַה ִח ּנו ְּך " ֵ ּבית יַ ֲ קֹב"‪ִ ,‬מ ִ ּי ּס ּו ָד ּה ׁ ֶשל ַה ִּצ ְד ָקנִ ית ָמ ַרת שָׂ ָרה ׁ ְשנִ ֶירר‪ֶ .‬א ָחד‬
‫ילים ְל ַמ ַ ן מוֹ ְסדוֹ ת ַה ִח ּנו ְּך ְלבָ נוֹ ת‪ָ ,‬היָ ה ַר ִ ּבי ֵמ ִאיר ׁ ַש ּ ִפ ָירא‬
‫ִמ ְּגדוֹ ֵלי ַה ּ ְפ ִע ִ‬
‫יש ָ‬
‫ִמ ‪ּ-‬ל ְ ּב ִלין‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא זָ נַ ח ִענְ יָ ן ָח ׁשוּב זֶ ה‪ַ ,‬ל ְמרוֹ ת ְמ ִסיר ּותוֹ ַה ִּנ ְפ ָל ָאה ִל ׁ ִ‬
‫יבתוֹ‬
‫ַהנּוֹ ַד ַ ת ְ ּב ‪-‬ל ְ ּב ִלין‪ַ ּ .‬פ ַ ם ִה ְת ַ ּב ֵּטא וְ ָא ַמר ִ ּב ְל ׁשוֹ ן ַה ֲח ָכ ִמים ֲא ׁ ֶשר לוֹ ‪" :‬דָּ בָ ר ָּתמו ַּּה‬
‫יהם ִל ְמקוֹ מוֹ ת‬
‫אתי ַר ִ ּבים וְ טוֹ בִ ים‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ׁשוֹ ְל ִחים ֶאת־ ְ ּבנֵ ֶ‬
‫רוֹ ֶאה ֲאנִ י‪ֶ ׁ .‬ש ֵּכן ָמ ָצ ִ‬
‫יכהוּ'‪ ,‬וְ ֵאין ַמיִ ם ֶא ָּלא‬
‫ּתוֹ ָרה‪ ,‬ו ְּמ ַק ְ ּי ִמים ָ ּב ֶהם ָּ'כל־ ַה ֵ ּבן ַה ִ ּי ּלוֹ ד ‪ַ -‬היְ א ָֹרה ַּת ׁ ְש ִל ‪-‬‬
‫ּתוֹ ָרה‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו ְמ ַל ְּמ ִדים אוֹ ָתם ִל ְצלֹל ְ ּביַ ם־ ַה ּתוֹ ָרה‪ .‬או ָּלם ֶאת ָהרו ָּחנִ ּי ּות ׁ ֶשל‬
‫יחים‪ ,‬וְ ׁשוֹ ְל ִחים אוֹ ָתן ִל ְלמֹד ָח ְכמוֹ ת זָ רוֹ ת ו ְּכ ָל ִל ּיוֹ ת ְ ּב ָב ֵּתי‬
‫יהם ֵהם ַמזְ נִ ִ‬
‫ְ ּבנוֹ ֵת ֶ‬
‫ַה ֵּס ֶפר ׁ ֶשל ַה ָּנ ְכ ִר ִ ּיים‪ּ ְ ,‬ב ַט ֲ נָ ה ׁ ֶשל 'וְ ָכל־ ַה ַ ּבת ְּת ַח ּיוּן'‪ִ ,‬מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ָּצ ִר ְ‬
‫יך ָל ֵתת ָל ֶהן‬
‫ִל ְחיוֹ ת ְל ִפי נִ ימו ֵּסי ַה ְ ּז ַמן וְ ַה ְּתקו ָּפה‪ .‬או ָּלם ֵאין ֵהם יוֹ ְד ִעים‪ִּ ,‬כי ְ ּב ָכ ְך ֵהם‬
‫ְמ ַק ְ ּי ִמים ְ ּב ֹפ ַ ל ֶאת ְּגזֵ ָרתוֹ ׁ ֶשל ּ ַפ ְרעֹה ָה ָר ׁ ָשע‪ֶ ׁ .‬ש ֲה ֵרי ָ ּבנוֹ ת ָּכ ֵא ֶּלה לֹא ִּת ְר ֶצינָ ה‬
‫ילה"‪.‬‬
‫יבה לוֹ ְמ ֵדי־תוֹ ַָרה‪ ,‬וְ נִ ְמ ָצא ׁ ֶש ֶ ּז ַרע יִ שְׂ ָר ֵאל יִ ְכ ֶלה‪ָ ,‬ח ִל ָ‬
‫ְל ִה ָּנשֵׂ א ִלבְ נֵ י־יְ ׁ ִש ָ‬
‫וַ ֵּת ֶרא אֹתוֹ ִּכי־טוֹ ב ה ּוא וַ ִּת ְצ ּ ְפנֵ הוּ ְׁשל ֹ ָש‪#‬ה יְ ָר ִחים )ב‪ ,‬ב(‬
‫יְ הו ִּדי ַּכ ְפ ִרי ֶא ָחד ִה ִּגי ַ ּ ַפ ַ ם ְל ַר ִ ּבי נְ ֶח ְמיָ ה ִמ ִ ּביכוֹ ב‪ ,‬וְ ִס ּ ֵפר לוֹ ִּכי ְ ּבנוֹ ַה ָּק ָטן הוּא‬
‫חוֹ ֶלה ְמ ‪-‬ס ָּכן‪ ,‬וְ ָהרוֹ ְפ ִאים נוֹ ֲא ׁש ּו ֵמ ַח ָ ּייו‪ .‬נַ ֲ נָ ה ָה ַר ִ ּבי וְ ָא ַמר‪" :‬נֶ ֱא ַמר ַ ּב ּתוֹ ָרה‬
‫'וַ ֵּת ֶרא אֹתוֹ ִּכי־טוֹ ב הוּא וַ ִּת ְצ ּ ְפנֵ ה ּו ׁ ְשלֹ ָש(ה יְ ָר ִחים'‪ .‬וַ ֲה ֵרי ַה ּתוֹ ָרה ִהיא נִ ְצ ִחית‪,‬‬
‫וְ ָל ֵכן ִמ ְת ָ ּב ֵאר ַה ָּכתוּב ַּגם ַ ל־ ִ ּבנְ ָך‪ .‬דְּ ַהיְ נ ּו ׁ ֶש ִ ּבנְ ָך טוֹ ב הוּא ו ְּמז‪ָּ -‬מן ִל ְהיוֹ ת ַּת ְל ִמיד‬
‫שה יְ ָר ִחים‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו יֶ ַרח‬
‫ָח ָכם ‪-‬מ ְפ ָלג ֶ ּב ָ ִתיד‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ִּנגְ זַ ר ָ ָליו ִל ְהיוֹ ת ִ ּב ׁ ְשלֹ ָ (‬
‫ִמ ְּל ׁשוֹ ן ֲחרוֹ ן‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ִתיד הוּא ַל ְחלוֹ ת ׁ ָשלֹש( ּ ְפ ָ ִמים‪ ,‬או ָּלם ַה ּ ׁ ְש ִכינָ ה ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה‬
‫ַּת ְצ ּ ִפינֵ ה ּו ּו ְתסוֹ ֵכ ְך ָ ָליו ִ ּב ְכנָ ֶפ ָ‬
‫יה וְ יִ ָּנ ֵצל"‪ .‬וְ ָא ֵכן‪ָ ,‬ח ָלה ַה ֶ ּי ֶלד עוֹ ד ּ ַפ ֲ ַמיִ ם‪,‬‬
‫ו ְּל ַא ַחר ִמ ֵּכן ִהבְ ִריא ָּכ ִליל‪ ,‬ו ְּליָ ִמים נַ ֲ שֶׂ ה ֶא ָחד ִמ ְּגדוֹ ֵלי ָה ַר ָ ּבנִ ים ְ ּבדוֹ רוֹ ‪.‬‬
‫זמני השבת ‪ -‬ירושלים‬
‫הדלה"נ ‪ 4.27‬צאת השבת ‪ 5.42‬רבנו תם ‪6.21‬‬
‫יסטוֹ ִר ִ ּיים‬
‫‪ִ 252‬ק ְט ֵ י ֵמ ָידע ִה ְ‬
‫יש"‬
‫ַ ּב ֶּכ ֶר ְך ֶה ָח ָד ׁש ֶׁשל " ַׁש ָ ּבת ִט ׁ‬
‫ִמ ּדוֹ ת ַו ֲה ִליכוֹ ת‬
‫ּ ְפנִ ינִ ים‬
‫וְ ֵא ֶּלה ְׁשמוֹ ת ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ַה ָ ּב ִאים ִמ ְצ ָריְ ָמה ֵאת‬
‫יש וּ ֵביתוֹ ָ ּבא ּו )א‪ ,‬א( ‪ -‬נוֹ ָט ִריקוֹ ן‪ :‬וְ ָצ ִר ְ‬
‫יך‬
‫יַ ֲ קֹב ִא ׁ‬
‫ָא ָדם ִל ְקרֹא ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‪ְׁ ,‬שנַ יִ ם ִמ ְק ָרא וְ ֶא ָחד‬
‫יח ַר ִ ּבים‬
‫ַּת ְרגּ ּום‪ּ ְ ,‬בקוֹ ל נָ ִעים יִ ְק ָרא‪ ,‬יַ ֲ מֹד ְׁש ִל ַ‬
‫ֶא ָחד ָל ּה‪ַ ,‬ה ּמוֹ ֶרה ְ ּבתוֹ ַרת ֵאל יִ ְהיֶ ה ֵמבִ ין‪ַ ,‬מנְ ִהיג‬
‫צֹ ֶר ְך ַר ִ ּבים יִ ְהיֶ ה ְמ ‪-‬הדָּ ר‪ֶ ,‬א ָחד ָּתם‪ ,‬יִ ְהיֶ ה ַ נְ וְ ָת ן‬
‫יח‪ ,‬וִ יבַ ֵּק ׁש ְ ּב ַ ד‬
‫ָקדוֹ ׁש ְ ּבדוֹ רוֹ ‪ֶ ,‬א ָחד יֵ ָ שֶׂ ה ָׁש ִל ַ‬
‫יִ שְׂ ָר ֵאל ְּת ִפ ָּלה וְ ַר ֲח ִמים‪ּ ִ ,‬ב ְק ‪-‬ד ּ ׁ ָשה ַא ַחת‬
‫ּו ְב ָט ֳה ָרה‪ְ .‬מ ַר ֵּמז ַ ל ַמנְ ִהיג ָה ֵ ָדה‪ ַ ,‬ל ַה ּקוֹ ֵרא‬
‫ַ ּב ּתוֹ ָרה‪ ,‬וְ ַ ל ַ ּב ַ ל ַה ְּת ִפ ָּלה‪) .‬עצי הלבנון(‬
‫וְ ֵא ֶּלה ְׁשמוֹ ת נוֹ ָט ִריקוֹ ן וְ ַה ַּמ ְל ָא ְך ֵא ִל ָ ּיה ּו הו ַּכן‬
‫ת ֶקף וְ ָצ ַרת ִׁש ְעבּ וּד‪ְּ ,‬כ ִד ְב ֵרי ֲחזַ " ל‬
‫ְלגָ ֳא ָלם ִמ ּתוֹ ְך ּ ֹ‬
‫ׁ ֶש ְּג ‪-‬א ַּלת ִמ ְצ ַריִ ם ָהיְ ָתה ַ ל־יְ ֵדי ֵא ִל ָ ּיה ּו ַמ ְל ַאךְ‬
‫ַה ְ ּב ִרית‪ .‬וְ ֵכן וְ ָ ִתיד ֵא ִל ָ ּיה ּו ְל ַב ּ ֵשׂ ר ַה ְ ּיהו ִּדים‬
‫ֶׁש ֵהם ְמ ‪-‬פ ָ ּז ִרים ּונְ פוֹ ִצים ‪ִּ -‬ת ָּג ֵאל ּו‪) .‬שמחת אבא(‬
‫ְׁשמוֹ ת נוֹ ָט ִריקוֹ ן ַּת ְכ ִלית ַמ ֲ שֵׂ ה ָׁש ַמיִ ם וָ ָא ֶרץ‪,‬‬
‫ׁ ֶש ִ ּב ׁ ְשבִ יל יִ שְׂ ָר ֵאל נִ בְ ָרא ָהעוֹ ָלם‪ .‬וְ ֵא ֶּלה ְׁשמוֹ ת‬
‫ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל נוֹ ָט ִריקוֹ ן יָ ׁשוּב‪ִּ ,‬כי ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם‬
‫ִה ׁ ְש ַּת ָּנה ׁ ְשמוֹ ׁ ֶשל יוֹ ב ְ ּבנוֹ ׁ ֶשל יִ ּ ׁ ָששׂ ָכר ְליָ ׁש ּוב‪,‬‬
‫ְּכמוֹ ׁ ֶש ּ ֵפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת ּ ִפינְ ָחס‪) .‬תפוחי חיים(‬
‫יהם ְמי‪ָ -‬ח ִסים‬
‫וְ ֵא ֶּלה ְׁשמוֹ ת נוֹ ָט ִריקוֹ ן ְׁשמוֹ ֵת ֶ‬
‫יהם ְּת ִמ ִ‬
‫ּו ַמ ֲ שֵׂ ֶ‬
‫ימים‪ .‬סוֹ ֵפי ַה ֵּתבוֹ ת וְ ֵא ֶּלה ׁ ְשמוֹ ת‬
‫ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ‪ָּ -‬ת ִהיל‪ְ ,‬ל ׁשוֹ ן ְ ּב ִה ּלוֹ נֵ רוֹ ֲ ֵלי רֹ ׁ ִ‬
‫אשי‪,‬‬
‫ׁ ֶש ְ ּבסוֹ ף יַ ֵהל אוֹ ר ַה ְ ּג !א ָּלה‪ּ ְ .‬בנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ַה ָ ּב ִאים‬
‫ִמ ְצ ַריְ ָמה ‪ -‬סוֹ ֵפי ֵּתבוֹ ת ִמי ָלה‪) .‬תוספות השלם(‬
‫ָהאוֹ ִת ּיוֹ ת ַה ּ ׁ ְשנִ ּיוֹ ת ַ ּב ֵּתבוֹ ת וְ ֵא ֶּלה ׁ ְשמוֹ ת ְ ּבנֵ י‪ֵ ,‬הן‬
‫א ֶמן‪ִּ ,‬כי ַ ל־יְ ֵדי ָה ֱאמוּנָ ה נִ גְ ֲאל ּו‪) .‬מגדנות(‬
‫ֹ‬
‫קב ִאי ׁש ֵהם ַׁש ָ ּבת‪ִּ ,‬כי ְמ ‪-‬ר ָּמז‬
‫סוֹ ֵפי ַה ֵּתבוֹ ת ֵאת יַ ֲ ֹ‬
‫יאת ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה ׁ ְשנַ יִ ם ִמ ְק ָרא וְ ֶא ָחד‬
‫ָּכאן ִענְ יַ ן ְק ִר ַ‬
‫אשי ַה ֵּתבוֹ ת וְ ֵא ֶּלה‬
‫ק ֶד ׁש‪ּ ְ ,‬ב ָר ׁ ֵ‬
‫ַּת ְרגּ ּום ְ ּב ׁ ַש ַ ּבת־ ֹ‬
‫ְׁשמוֹ ת ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ַה ָ ּב ִאים‪ :‬וְ ַח ָ ּיב ָא ָדם ִל ְקרוֹ ת‬
‫ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‪ְׁ ,‬שנַ יִ ם ִמ ְק ָרא וְ ֶא ָחד ַּת ְרגּ ּום‪ּ ְ ,‬בקוֹ ל‬
‫נָ ִעים‪ .‬יְ ֵרא ָׁש ַמיִ ם יוֹ ִסיף ַר ּ ׁ ִש"י‪ִ ,‬אם ָל ַמד‬
‫ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה ְ ּב ַת ְרגּ ּום !אנְ ְקל ּוס יָ ָצא ְמ ‪-‬הדָּ ר‪) .‬שם(‬
‫וָ ֵא ֵרד ְל ַהצִּ ילוֹ )ג‪ ,‬ח( ‪ -‬וָ ֵא ֵרד ְ ּבגִ ַ‬
‫ימ ְט ִר ָ ּיה יִ ְצ ָחק ָאב‪,‬‬
‫ִּכי ִ ּבזְ כוּת יִ ְצ ָחק ָהי ּו ְ ּב ִמ ְצ ַריִ ם ַרק ְרד" ּו ָׁשנִ ים‪,‬‬
‫ׁ ֶש ָהיָ ה ָצ ִר ְ‬
‫יך ְל ִה ָּק ֵרא יִ שְׂ ָחק וְ ִה ְס ִּכים ְל ַה ֲח ִליף‬
‫יהן הוּא ‪) .210‬שם(‬
‫ִׁשי"ן ְל ָצ ִד"י‪ ,‬וְ ַה ֶה ְפ ֵר ׁש ֵ ּבינֵ ֶ‬
‫ִמי־יָ שׂ ּום ִא ֵּלם )ד‪ ,‬יא( ‪ -‬יָ שׂ ּום ְ ּבגִ ַ‬
‫ימ ְט ִר ָ ּיה ּ ַפ ְרעֹה‪,‬‬
‫ְּכ ִדבְ ֵרי ַר ּ ׁ ִש"י ִמי ָ שָׂ ה ּ ַפ ְרעֹה ִא ֵּלם‪) .‬שם(‬
‫לקבלת הגיליון והנצחות‬
‫דוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫וַ ָ ּי ָקם ֶמ ֶל ְך־ ָח ָד ׁש‬
‫ְמאוֹ רוֹ ת‬
‫ַר ִּבי יִ ְצ ָחק זְ ַר ְחיָ ה ֲאזו ַּלאי‬
‫זַ ַ ּצ"ל‬
‫ְליוֹ ם ַה ִה ּלוּ ָלא כ"ג ְ ּב ֵט ֵבת תקכ"ה‬
‫ִמ ְ ּגדוֹ ֵלי ַח ְכ ֵמי יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם‪ּ ַ ,‬בר־אוֹ ְריָ ן ו ַּבר־ ֲא ָב ָהן‪ּ ְ ,‬בנוֹ‬
‫ׁ ֶשל ַר ִּבי יְ ׁ ַש ְעיָ ה ֲאזו ַּלאי‪ֶּ ,‬בן ַר ִּבי יִ ְצ ָחק‪ֶּ ,‬בן ַה ְמ ‪-‬ק ָּבל‬
‫ַהנּוֹ ָדע ַר ִּבי ַאבְ ָר ָהם ֲאז ּו ַלאי ֵמ ֶחבְ רוֹ ן ַ ּב ַ ל " ֶח ֶסד‬
‫ְל ַאבְ ָר ָהם"‪ֵ .‬מ ִא ׁ ְש ּתוֹ ָמ ַרת שָׂ ָרה ַּבת ַה ְמ ‪-‬ק ָּבל ַר ִּבי‬
‫יוֹ ֵסף ִּב ַּיא ִליר‪ֶ ׁ ,‬ש ָהיָ ה ַא ׁ ְש ְּכנַ ִ ּזי ִמ ֶּנ ְכ ֵדי ַה ְּס ַמ"ע‪,‬‬
‫וְ ָ ָלה ִלירו ׁ ָּש ַליִ ם ִעם ֲחב ּו ַרת ַר ִ ּבי יְ ה ּו ָדה ָח ִסיד‪,‬‬
‫נוֹ ַלד ְ ּבנָ ם ְּבכוֹ ָרם ַהנּוֹ ָדע‪ּ ְ ,‬גאוֹ ן ‪ּ ֵ -‬זנ ּו ַה ִח ָיד"א‪,‬‬
‫ׁ ֶש ַּמזְ ִּכיר ֶאת ָאבִ יו ְּב ָכבוֹ ד ַרב ְ ּב ַ ְׂשרוֹ ת ְמקוֹ מוֹ ת‬
‫ִּב ְס ָפ ָריו ָה ַר ִּבים‪ְ ,‬ו ֵכן ַמ ְע ִּתיק ׁ ְשמוּ עוֹ ת ִמ ּ ִפיו ִמ ְ ּגאוֹ נֵ י‬
‫ַהדּ וֹ רוֹ ת‪ָּ ,‬ב ֶהם ַ ּגם ַר ִּבי ֵ ּג ְר ׁשוֹ ן ִמ ִּקיטוֹ ב‪ִ ׁ .‬ש ֵּמ ׁש‬
‫ְּכ ֶא ָחד ִמ ְ ּגדוֹ ֵלי ַהדַּ ָּינִ ים ִ ּבירו ׁ ָּש ַליִ ם‪ְ ,‬ו ִה ְר ִּביץ ּתוֹ ָרה‬
‫ישיבַ ת ְ ּ'ג ‪-‬ד ַּלת ָמ ְרדְּ ַכי'‪ .‬נָ ָׂשא ֶאת ַמ ּ ַשׂ א יְ רוּ ׁ ָש ַליִ ם‪,‬‬
‫ִּב ׁ ִ‬
‫וְ נָ ַסע ַ ּב ֲ ב ּו ָר ּה ְל ַא ְרצוֹ ת ַהגּ וֹ ָלה‪ ,‬וּבִ ׁ ְש ַטר ׁ ְש ִליח ּותוֹ‬
‫ִמ ּ ׁ ְשנַ ת תק"א נֶ ֱא ַמר ָ ָליו‪ּ ֶ " :‬גזַ ע ַה ַּי ַחס ְו ַה ַּמ ֲ ָלה‪,‬‬
‫ׁ ַש ְל ׁ ֶש ֶלת י‪ֲ -‬ח ִסין‪ֶ ,‬ה ָח ָכם ַה ּ ׁ ָש ֵלם וְ ַה ּכוֹ ֵלל‪ ,‬דְּ ִאית ֵל ּה‬
‫זְ כוּ ת ָאבוֹ ת ‪-‬מ ְחזָ ק"‪ַ .‬א ְך ְּכ ׁ ֶש ִה ִ ּגי ַ ָל ִעיר קוֹ שְׂ ָטא‪,‬‬
‫ָח ָלה וְ נֶ ֱא ַלץ ָל ׁשוּ ב ִלירו ׁ ָּש ַליִ ם ִ ּב ׁ ְשנַ ת תק"ב‪ ,‬וּ ֵמ ָאז‬
‫הוֹ ִסיף ִל ׁ ְשמוֹ ֶאת ַה ּ ׁ ֵשם ְר ָפ ֵאל‪ָ .‬ח ַתם יַ ַחד ִעם‬
‫ׁ ִשבְ ַ ת ְ ּגדוֹ ֵלי יְ רו ׁ ָּש ַליִ ם ַ ל ַה ַּת ָּקנוֹ ת ׁ ֶש ִ ּנ ְת ְקנ ּו ָּב ִעיר‪,‬‬
‫ָּב ֶהן ׁ ֶש ֵאין ְל ַר ָּוק ֶ ּבן יוֹ ֵַתר ֵמ ֶ ְׂש ִרים ׁ ָשנָ ה ָלדוּ ר ָ ּב ּה ‪.‬‬
‫ִ ּב ׁ ְש ַ ת ּ ְפ ִט ָירתוֹ ‪ָ ׁ ,‬ש ָהה ְ ּבנוֹ ַה ִח ָיד"א ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ‪,‬‬
‫וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ִה ִ ּגי ָ ה ֵא ָליו ַה ּ ׁ ְשמ ּו ָ ה ַה ָּק ׁ ָשה‪ִ ,‬ה ְס ּ ִפידוֹ‬
‫ְמרוֹ רוֹ ת‪ְּ .‬ב ִס ְפרוֹ " ַמ ֲחזִ יק ְּב ָר ָכה" ְמ ַס ּ ֵפר ַה ִח ָיד"א‪,‬‬
‫אשוֹ ן ְל ִצ ּיוֹ ן' ַר ִּבי ֱא ִלי ֶ זֶ ר‬
‫ִּכי ּ ַפ ַ ם ִה ְת ַח ֵּבט ָה ִ'ר ׁ‬
‫נַ חוּם ִּב ׁ ְש ֵא ָלה ַ ּב ֲה ָל ָכה‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ָר ָאה ַ ּב ֲחלוֹ מוֹ ֶאת ַר ִּב י‬
‫יִ ְצ ָחק זְ ַר ְחיָ ה ֲאז ּו ַלאי‪ְ ׁ ,‬ש ָאלוֹ ַּכ ָּמה ׁ ְש ֵאלוֹ ת‪ .‬הוֹ ִתיר‬
‫ַא ֲח ָריו ְּכ ַתב־יָ ד ְּב ׁ ֵשם "זֶ ַרע יִ ְצ ָחק" ּו ְת ׁשוּבָ ה‬
‫ַ ּב ֲה ָל ָכה‪ְ ,‬ו ֵכן ַה ָ ּגהוֹ ת ַ ל " ַּב ֲ ֵלי בְ ִרית־ ַאבְ ָרם"‬
‫ִמ ְ ּז ֵקנוֹ ‪ְ ׁ .‬שנֵ י ָ ּבנָ יו ַהנּוֹ ָס ִפים נִ ְפ ְטר ּו ִּב ְצ ִעיר ּו ָתם‪.‬‬
‫יוֹ ִסיף ַ ּד ַ ת‬
‫בעל "תפארת ישראל" על המשניות‪ ,‬מספר בסוף מסכת‬
‫קידושין‪ ,‬כי בימיו של משה רבנו‪ ,‬היה מלך ערבי ששמע‬
‫את שמעו‪ ,‬ושלח אליו צייר מומחה שיצייר את תמונתו‪.‬‬
‫וכשראה המלך את הציור והראהו לחכמיו שהיו בקיאים‬
‫בחכמת הפרצוף‪ ,‬אמרו לו שהאיש המצויר הוא רע‬
‫מעללים ובעל מידות מושחתות‪ .‬התפלא המלך על־כך‬
‫ונסע לראות את משה‪ ,‬וכאשר ראהו גילה כי הציור מדויק‬
‫מאוד‪ ,‬וחשב לפטר את חכמיו‪ ,‬אלא שמשה הסביר לו כי‬
‫באמת נולד בטבעים רעים‪ ,‬אלא שבעבודתו על מידותיו‬
‫זכה להגיע למדרגותיו‪ .‬רבים יצאו נגד ה"תפארת ישראל"‬
‫וטענו‪ ,‬שמקור הסיפור ממקורות חיצוניים ולא מדברי‬
‫חז"ל‪ ,‬שכן נאמר בפרשה בלידת משה "וַ ֵתּ ֶרא אֹתוֹ כִּ י־טוֹב‬
‫הוּא"‪ ,‬ואמרו חז"ל שהתמלא הבית כולו אורה‪ ,‬ולא ייתכן‬
‫לומר שהיה נראה כאיש מושחת‪ ,‬וכן תמהו איך נכנס‬
‫הצייר למחנה לוויה בו היה משה‪ ,‬כי אפילו יתרו היה‬
‫צריך לזרוק חץ עם מכתב כדי להודיע למשה על בואו‪,‬‬
‫כמובא בבעל הטורים הגדול‪ .‬המגיד מווילקומיר‪ ,‬רבי‬
‫חיים יצחק אהרן רפפורט )בטעות כתבו עליו כל רושמי‬
‫הדורות‪ ,‬שנפטר בן ‪ 105‬שנה‪ ,‬אולם לאחרונה התגלה‬
‫כתב־יד של בנו‪ ,‬שכתב שאביו נולד בשנת תקס"ט ונפטר‬
‫בשנת תרס"ד‪ ,‬כך שהיה בן ‪ 95‬שנה(‪ ,‬הדפיס קונטרס בשם‬
‫"כליל תפארת"‪ ,‬ובו כותב שאסור להאמין לדיבה הזאת‬
‫על משה רבנו מבחר המין האנושי‪ ,‬ומביא את דברי‬
‫מהרי"ל דיסקין והאדר"ת שדחו את הדברים‪ .‬אולם לפלא‬
‫הם דברי הביקורת על ה'תפארת ישראל'‪ ,‬בזמן שהדבר‬
‫מובא גם בספרים נוספים‪ ,‬בהם "אור פני משה" לרבי משה‬
‫סופר מפשעווארסק‪" ,‬בן פורת יוסף" לרבי יעקב יוסף‬
‫הכהן מפולנאה ועוד כמה מספרי צדיקי החסידות‪ .‬מעניין‬
‫שהמקור הראשון לסיפור‪ ,‬הוא בשיטה מקובצת נדרים‪,‬‬
‫שם מסופר הדבר על חכם עלום־שם‪ ,‬שדמותו היתה‬
‫כחמדן וליסטים‪ ,‬ואמר על־עצמו‪ ,‬שבאמת לעתים יצרו‬
‫מסיתו לכך‪ ,‬אלא שחכמתו מונעתו מכך‪ .‬במדרש אליהו‪,‬‬
‫מספר סיפור זה על אריסטו‪ ,‬הפילוסוף היווני הנודע‪.‬‬
‫ימין ְ ּבנֵ י ַ ֵּמנ ּו‪ ,‬או ָּלם‬
‫ְ ּבתוֹ ְלדוֹ ת ַ ם יִ שְׂ ָר ֵאל ְ ּב ַא ְל ֵפי ׁ ְשנוֹ ת ָּגלוּתוֹ ‪ ,‬נוֹ ְדע ּו ׁ ְש ַתדְּ ָלנִ ים ַר ִ ּבים ׁ ֶש ָ ְמד ּו ִל ִ‬
‫יש‬
‫ֶא ָחד וְ יָ ִחיד ָהיָ ה‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְצ ִל ַ‬
‫יח ְל ַה ִּגי ַ ְלר ּום ַה ַּמ ֲ ָלה‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ִה ְת ַמ ָּנה ְל ַכ ֵהן ְּכ ֶמ ֶל ְך ּפוֹ ִלין ְליוֹ ם ֶא ָחד‪ָ .‬ה ִא ׁ‬
‫ואהל‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּז ָכה וְ יָ ְצ ָאה ִמ ֶּמ ּנ ּו ִמ ׁ ְש ּ ָפ ָחה ֲ נָ ָפה ְמאֹד‪ .‬הוּא נוֹ ַלד ְ ּב ָפדוֹ בָ ה ְל ַרב‬
‫ִהנּוֹ ַה ּ ַשׂ ר ַהנּוֹ ָדע ַר ִ ּבי ׁ ָשא ּול וַ ְ‬
‫ָה ִעיר ַה ַּמ ַה ְר ׁ ִשי"ק‪ַ ,‬ר ִ ּבי ׁ ְשמו ֵּאל יְ הו ָּדה ַק ְצנֶ ְלבּ וֹ יְ גֶ ן‪ּ ְ ,‬בנוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ֵמ ִאיר ַה ַּמ ֲה ַר"ם ִמ ּ ָפדוֹ ָבה‪ַּ ,‬ת ְל ִמידוֹ ׁ ֶשל‬
‫אשוֹ נֵ י ַח ְכ ֵמי ּפוֹ ִלין וּבַ ַ ל ַה ִ'ח ּל ּו ִקים'‪ּ ְ .‬ב ִע ְקבוֹ ת ַה ְּמא ָֹרע דִּ ְל ַה ָּלן‪ֶ ׁ ,‬שבּ וֹ ‪-‬ה ְכ ַּתר ְל ֶמ ֶל ְך‬
‫ַר ִ ּבי יַ ֲ קֹב ּפוֹ ַלק ֵמ ִר ׁ‬
‫ואהל‪ֶ ׁ ,‬ש ַּמ ׁ ְש ָמע ּותוֹ ְל ׁשוֹ ן ְמלו ָּכה‪.‬‬
‫ּפוֹ ִלין‪ִ ,‬ה ׁ ְש ַּת ָּנה ׁ ֵשם ִמ ׁ ְש ּ ַפ ְח ּתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ׁ ָשא ּול ִמ ַּק ְצנֶ ְלבּ וֹ יְ גֶ ן ְלוַ ְ‬
‫יה ַה ּנוֹ ָדעוֹ ת‪.‬‬
‫ישיבוֹ ֶת ָ‬
‫יט ְליָ ה ְלפוֹ ִלין‪ְּ ,‬כ ֵדי ִל ְלמֹד ִ ּב ׁ ִ‬
‫ִ ּב ְתקו ַּפת נְ ע ּו ָריו‪ ,‬נִ ׁ ְש ַלח ַר ִ ּבי ׁ ָשא ּול ִמ ּ ָפדוֹ בָ ה ׁ ֶש ְ ּב ִא ַ‬
‫יש ָא ִמיד‪ִ ,‬צ ְ ּידוֹ ָאבִ יו ִ ּב ְסכוּם נִ ְכ ָ ּבד ְלהוֹ ְצאוֹ ת ַהדֶּ ֶר ְך ּו ְל ִמ ְחיָ תוֹ ִ ּב ְתקו ַּפת ִל ּמו ָּדיו ַ ּביְ ׁ ִשיבָ ה‪ֶ ,‬א ָּלא‬
‫ִ ּב ְהיוֹ תוֹ ִא ׁ‬
‫ימ ָתם ַ ל־ ַהנּ וֹ ְס ִעים‪ ,‬ו ַּגם גּ וֹ ָרלוֹ ׁ ֶשל ַה ַּנ ַ ר ׁ ָשא ּול ָהיָ ה‬
‫ׁ ֶש ְ ּבאוֹ ָתם יָ ִמים‪ֵ ,‬ה ִטיל ּו ׁשוֹ ְד ֵדי־ ְד ָר ִכים ֶאת ֵא ָ‬
‫יסק‪,‬‬
‫ְּכ ַר ִ ּבים ֲא ֵח ִרים‪ַ .‬ה ַּגזְ ָלנִ ים נָ ְטל ּו ִמ ֶּמ ּנ ּו ֶאת־ ָּכל ָממוֹ נוֹ ‪ ,‬וְ ַרק נַ ְפ ׁשוֹ ָהיְ ָתה לוֹ ְל ׁ ָש ָלל‪ְּ .‬כ ׁ ֶש ִה ִּגי ַ ָל ִעיר ְ ּב ִר ְ‬
‫אש ּות ָה ַר ָ ּבנִ ים ַר ִ ּבי ָמ ְרדְּ ַכי ַריְ ס וְ ַר ִ ּבי‬
‫ָ ּב ּה ִה ְת ַק ְ ּי ָמה יְ ׁ ִשיבָ ה נוֹ ַד ַ ת ׁ ֶש ַר ִ ּבים נָ ֲהר ּו ֵא ֶל ָ‬
‫יה ִמ ָּקרוֹ ב ו ֵּמ ָרחוֹ ק‪ּ ְ ,‬ב ָר ׁ‬
‫ׁ ִש ְמעוֹ ן‪ ,‬לֹא ָהיְ ָתה ּ ְפרו ָּטה ְ ּב ִכיסוֹ ‪ ,‬וְ ָל ֵכן נֶ ֱא ַלץ ְל ִהזְ דַּ ֵּקק ְלטוֹ ַבת ְ ּבנֵ י ָה ִעיר‪ָּ .‬כל־אוֹ ָת ּה ֵ ת‪ ,‬לֹא יָ ַדע ָה ָאב‬
‫ַ ל ָה ָאסוֹ ן ׁ ֶש ֵא ַרע ִלבְ נוֹ ‪ ,‬וְ ָהיָ ה ָסמו ְּך ו ָּבטו ַּח ִּכי ַה ַּנ ַ ר ִה ִּגי ַ יַ ַחד ִעם־ ָממוֹ נוֹ ְ ּב ׁ ָשלוֹ ם וְ ֵאינוֹ ָח ׁש ְ ּב ַמ ְחסוֹ ר‪,‬‬
‫ו ֵּמ ַה ֵ ּבן נִ בְ ַצר ְלהוֹ ִדי ַ ְל ָאבִ יו ַ ל ֶח ְסרוֹ ן ַה ָּממוֹ ן‪ ָ .‬בְ ָרה ְּתקו ָּפה ְמ ‪-‬ס ֶ ּי ֶמת‪ ,‬ו ְּד ָאגָ ה ֵה ֵח ָּלה ְל ַק ֵּנן ְ ּב ִלבּ וֹ ׁ ֶשל‬
‫ָה ָאב‪ְ ,‬ל ַא ַחר ׁ ֶש ּלֹא ִק ֵ ּבל ׁשוּם אוֹ ת־ ַח ִ ּיים ִמ ְ ּבנוֹ ֲאהוּבוֹ ‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ּלֹא יָ ַדע ֶאת־נַ ְפ ׁשוֹ ֵמרֹב ַצ ַ ר ּו ְד ָאגָ ה‪.‬‬
‫ילי‪ִ ,‬מ ִּמ ׁ ְש ּ ַפ ַחת ַה ְּמלו ָּכה ַה ּפוֹ ָלנִ ית‪ָ .‬היָ ה זֶ ה ַה ָּנ ִס ְ‬
‫ְ ּב ַא ַחד ַה ָ ּי ִמים‪ ,‬נִ ְק ַלע ֶאל ָה ִעיר ּ ָפדוֹ ָבה נָ ִס ְ‬
‫יך‬
‫יך ֲא ִצ ִ‬
‫יט ְליָ ה ָה ְרחוֹ ָקה‪ֵ .‬מח ֶֹס ר‬
‫יביל‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּי ָצא ְל ַמ ַּסע ִט ּיו ִּלים ִמחוּץ ְלפוֹ ִלין וְ ִה ִּגי ַ ְל ִא ַ‬
‫ִמיקוֹ ַלאי ְק ַריְ זְ טוֹ ף ַר ְדזִ ִ‬
‫ימת־ ֵלב ַמ ְס ּ ֶפ ֶקת ְל ִח ּ ׁשוּב הוֹ ָצאוֹ ָתיו‪ִ ,‬ה ִּגי ַ ַה ָּנ ִס ְ‬
‫יך ֶאל ָה ִעיר ּ ָפדוֹ ָבה ַּכ ֲא ׁ ֶשר ַה ּ ְפרו ָּטה ָאזְ ָלה‬
‫נִ ָּסיוֹ ן וּבְ ִלי שִׂ ַ‬
‫ִמ ִּכיסוֹ ‪ .‬הוּא לֹא ִה ִּכיר ַאף ֶא ָחד ָ ּב ִעיר‪ ,‬וְ לֹא יָ ַדע ֶאל־ ִמי ִל ְפנוֹ ת ְ ּב ַב ָּק ׁ ַשת ֶ זְ ָרה אוֹ ַה ְלוָ ָאה‪ ,‬וְ ִה ֵּנה ִה ִּגי ַ‬
‫יטיב ִעם־ ַה ְ ּב ִר ּיוֹ ת‪ּ ְ .‬ב ֵאין‬
‫יש נְ ִדיב־ ֵלב ַה ֵּמ ִ‬
‫ְל ָאזְ נָ יו ׁ ִש ְמעוֹ ׁ ֶשל ָה ַרב ַה ְ ּיהו ִּדי ָ ּב ִעיר‪ָ ָ ,‬ליו ׁ ָש ַמע ִּכי הוּא ִא ׁ‬
‫מוֹ ָצא ַא ֵחר‪ֶ ,‬ה ְח ִליט ַה ָּנ ִס ְ‬
‫יך ְלנַ ּסוֹ ת ֶאת־ ַמ ָ ּזלוֹ ֵא ֶצל ָה ַרב‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ִ ּב ֵּק ׁש ְר ׁשוּת ְל ִה ָּכנֵ ס ֵא ָליו‪ִ ,‬ס ּ ֵפר לוֹ‬
‫ְ‬
‫ֶאת־קוֹ רוֹ ָתיו‪ָ .‬ה ַרב ַה ְ ּיהו ִּדי ֶה ֱאזִ ין ַל ָּנ ִסיך ְ ּברֹב־ ֶק ׁ ֶשב‪ ,‬ו ִּמ ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ִּנ ָּכ ִרים דִּ בְ ֵרי ֱא ֶמת‪ ,‬נָ ַתן בּ וֹ ֵאמוּן‪ִּ ,‬כ ְ ּבדוֹ‬
‫יש לוֹ ָמזוֹ ן ּו ַמ ׁ ְש ֶקה ְּכיַ ד ַה ֶּמ ֶל ְך‪ְ .‬ל ַא ַחר ׁ ֶש ַה ָּנ ִס ְ‬
‫יך ֶה ֱח ִליף כּ ֹחוֹ ת‪ִ ,‬ה ְת ַ נְ יֵ ן ָה ַרב ַ ל‬
‫ָּכ ָראוּי ְל ַמ ֲ ָמדוֹ וְ ִה ִּג ׁ‬
‫ּגֹבַ ּה ַה ְּסכוּם ַהדָּ רו ּׁש לוֹ ְּכ ֵדי ְל ַה ְמ ׁ ִש ְ‬
‫יך ְ ּב ַמ ָּסעוֹ ‪ ,‬ו ִּמ ּתוֹ ְך ֵאמוּן ָמ ֵלא‪ֶ ,‬ה ֱ נִ יק לוֹ ֶאת ְמלוֹ א ַה ְּסכ ּום ְּכ ַה ְלוָ ָאה‪,‬‬
‫יך"‪ָ ,‬א ַמר לוֹ ָה ַרב‪ ,‬וְ ַה ָּנ ִס ְ‬
‫ַ ד ׁ ֶש ַ ּי ֲ ֶלה ְ ּביָ דוֹ ְל ָה ׁ ִשיב לוֹ ֶאת־ ַה ֶּכ ֶסף‪" .‬או ָּלם ַ ּב ָּק ׁ ָשה ַא ַחת יֶ ׁש ִלי ֵא ֶל ָ‬
‫יך‬
‫יטב ֲהבָ נָ ִתי הוּא נִ ְמ ָצא‬
‫יטיבוֹ ‪" .‬זֶ ה ִמ ְּכבָ ר ׁ ָש ַל ְח ִּתי ֶאת ְ ּבנִ י ֲאהו ִּבי ְלפוֹ ִלין‪ ,‬ו ְּל ֵמ ַ‬
‫מ ַ ַמה ְ ּב ִפי ֵמ ִ‬
‫ִה ְמ ִּתין ִל ׁ ְש ֹ‬
‫ָ‬
‫ּ‬
‫ֵ‬
‫ִ‬
‫ישת־ ׁ ָשלוֹ ם‪ ,‬וְ ָל ֵכן ֲאבַ ּק ׁש ִמ ְּמך ְל ִה ְת ַ נְ יֵ ן‬
‫יסק‪ֶ .‬א ָּלא ׁ ֶש ֶזה זְ ַמן ַרב ׁ ֶש ּלֹא ק ַ ּב ְל ִּתי ִמ ֶּמ ּנ ּו דְּ ִר ׁ ַ‬
‫ָ ּב ִעיר ְ ּב ִר ְ‬
‫ימינוֹ "‪ .‬מוּבָ ן ִּכי ַה ָּנ ִס ְ‬
‫יח ְל ַמ ֵּלא ַא ַחר ַ ּב ָּק ׁ ָשתוֹ ‪ ,‬וְ יָ ָצא ְל ַד ְרכּ וֹ שָׂ ֵמ ַח וְ טוֹ ב־ ֵלב‪.‬‬
‫יך ִה ְב ִט ַ‬
‫מד ִל ִ‬
‫ִ ּב ׁ ְשלוֹ מוֹ וְ ַל ֲ ֹ‬
‫ׁ ָשבוּעוֹ ת ְספו ִּרים ְל ַא ַחר־ ִמ ֵּכן‪ְּ ,‬כבָ ר ׁ ָש ָהה ַה ָּנ ִס ְ‬
‫יך ָ ּב ִעיר ְ ּב ִר ְ‬
‫יסק וְ ֵה ֵחל ָלת ּור ַא ַחר ַה ָ ּבחוּר ַה ְ ּיהו ִּדי‪ּ ְ ,‬בנוֹ‬
‫יט ְל ִקי ִמ ּ ָפדוֹ בָ ה‪ .‬הוּא לֹא ָהיָ ה ָצ ִר ְ‬
‫יך ִל ְטר ַֹח ַרבּ וֹ ת‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ִא ֵּתר ֶאת־ ָה ֶ ֶלם ַה ָּצ ִעיר‪ָ ,‬מ ַסר‬
‫ׁ ֶשל ָה ַרב ָה ִא ַ‬
‫ְ‬
‫יחתוֹ ‪ִ ,‬ה ְת ַר ּ ׁ ֵשם ַה ָּנ ִסיך ְמאֹד‬
‫ישת־ ׁ ָשלוֹ ם ֵמ ָא ִביו וְ ִס ּ ֵפר לוֹ ַ ל ַה ֶח ֶסד ַה ָּגדוֹ ל ׁ ֶש ָ שָׂ ה ִע ּמוֹ ‪ּ ְ .‬בשִׂ ָ‬
‫לוֹ דְּ ִר ׁ ַ‬
‫ֵמ ֲא ִצילוּתוֹ ׁ ֶשל ַה ָ ּבחוּר ַה ָּצ ִעיר‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְת ַּג ָּלה ְל ָפנָ יו ְּכ ֶ ֶלם ֲחמוּדוֹ ת‪ ,‬נָ בוֹ ן וְ ָח ָכם ְ ּב ָכל ְּתחוּם וְ ִענְ יָ ן‪ ,‬וְ ָכ ַרת‬
‫ואהל ֵה ִקים ֶאת־ ֵ ּביתוֹ ָ ּב ִעיר‬
‫יהם נִ ְמ ׁ ַש ְך ַּגם ְל ַא ַחר ׁ ֶש ַר ִ ּבי ׁ ָשא ּול וַ ְ‬
‫ִע ּמוֹ ְ ּב ִרית יְ ִדיד ּות‪ַ .‬ה ֶּק ׁ ֶשר ָה ַא ִּמיץ ֵ ּבינֵ ֶ‬
‫ְ‬
‫ּ‬
‫יסק‪ ,‬וְ ַכ ֲא ׁ ֶשר ֵה ֵחל ִל ׁ ְשל ַֹח יָ דוֹ ַ ּב ִּמ ְס ָחר‪ַ ָ ,‬מד ַה ָּנ ִסיך ִלי ִמינוֹ וְ ִס ֵי ַ לוֹ ‪ ַ ,‬ד ׁ ֶש ָהיָ ה ְל ָ ׁ ִשיר ‪-‬מ ְפ ָלג‪ .‬ה ּוא‬
‫ְ ּב ִר ְ‬
‫ישי‪ ,‬וְ ַד ְרכּ וֹ ָמ ָצא ַר ִ ּבי ׁ ָשא ּול ַמ ֲה ָל ִכים ַ ּב ֲח ַצר ַה ְּמלו ָּכה ו ָּמ ָצא ֵחן ְ ּב ֵ ינֵ י ַה ֶּמ ֶל ְך ְס ֶט ַפן‬
‫ִמ ָּנה ּו ְליוֹ ֲ צוֹ ָה ִא ׁ ִ‬
‫ַ ּבאטוֹ ִרי‪ּ ִ .‬ב ְמרו ַּצת ַה ְ ּז ַמן ִק ֵ ּבל ּת ַֹאר ֲא ‪-‬צ ָּלה נִ ְכ ָ ּבד ִמ ֵידי ַה ֶּמ ֶל ְך‪ ,‬ו ָּפ ַ ל ַרבּ וֹ ת ַל ֲהגַ ַּנת יְ הו ֵּדי ּפוֹ ִלין‪.‬‬
‫מוֹ תוֹ ַה ּ ִפ ְתאוֹ ִמי ׁ ֶשל ֶמ ֶל ְך ּפוֹ ִלין‪ִ ,‬ה ָּכה ֶאת שָׂ ָריו ְ ּב ַת ְד ֵה ָמה‪ַ .‬ה ָּלל ּו ִה ְת ַּכ ְּנס ּו ַל ֲא ֵס ָפה דְּ חו ָּפה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן‬
‫ְ ּב ֶה ְת ֵאם ַלחֹק ַה ּפוֹ ָלנִ י‪ָ ,‬אסוּר ָהיָ ה ְלהוֹ ִתיר ֶאת־ ַה ְּמ ִדינָ ה ֲא ִפ ּל ּו ַליְ ָלה ֶא ָחד ְללֹא ֶמ ֶל ְך‪ ,‬וְ ֵהם ֵה ֵח ּל ּו ָלת ּו ר‬
‫ישי וְ ַה ָּנ ִס ְ‬
‫יך‬
‫ַא ַחר ְמ ַמ ֵּלא־ ָמקוֹ ם ַל ֶּמ ֶל ְך ַה ָּמנוֹ ַח‪ַ .‬הדֵּ עוֹ ת ִה ְת ּ ַפ ְּלג ּו ֵ ּבין ׁ ְשנֵ י ַה ּ ָשׂ ִרים‪ ,‬זִ יגְ מוֹ נְ ד ַה ּ ׁ ְש ִל ׁ ִ‬
‫ימי ִלי ַאן ְ ּבנוֹ ׁ ֶשל ֶמ ֶל ְך ּ ְפרו ְּסיָ ה‪ ,‬ו ֵּמ ֲח ַמת ִח ּלו ֵּקי ַהדֵּ עוֹ ת לֹא ִה ְצ ִליח ּו ַה ּ ָשׂ ִרים ְל ַה ִּגי ַ ִל ֵידי ֵ ֶמק‬
‫ַמ ְק ִס ִ‬
‫ׁ ָשוֵ ה‪ .‬וְ ִה ֵּנה נָ ְקפ ּו ַה ּ ׁ ָשעוֹ ת‪ ,‬וְ ַה ּיוֹ ם ֵה ֵחל ְל ַה ֲ ִריב‪" .‬עוֹ ד ְמ ַ ט יִ ְפנֶ ה ַה ּיוֹ ם‪ ,‬וַ ֲ ַדיִ ן לֹא ִמ ִּנינ ּו ֶמ ֶל ְך ָח ָד ׁש"‪,‬‬
‫ָא ַמר ַה ָּנ ִס ְ‬
‫יביל‪ַ ,‬ה ִּמ ׁ ְשנֶ ה ַל ֶּמ ֶל ְך‪" .‬ל ּו ַל ֲ ָצ ִתי ִּת ׁ ְש ְמע ּו‪ֵ ָ ,‬לינ ּו ְל ַמ ּנוֹ ת ֶאת ַה ּיוֹ ֵ ץ ַה ְ ּיהו ִּדי‪ֶ ׁ ,‬שה ּוא‬
‫יך ַר ְדזִ ִ‬
‫ְ‬
‫ְ‬
‫ָחבִ יב ַ ל־ ‪ּ-‬כ ָּלנ ּו‪ְ ,‬ל ׁ ַש ֵּמ ׁש ְּכ ֶמ ֶלך ּפוֹ ִלין ְל ֶמ ׁ ֶשך ַליְ ָלה ֶא ָחד‪ ,‬וְ הוּא ְ ּבוַ דַּ אי יַ ְס ִּכים ִל ְמסֹר ְל ַא ְל ַּתר ֶאת ֶּכ ֶת ר‬
‫ַה ְּמלו ָּכה ְל ִמי ׁ ֶש ִ ּי ָ ּב ֵחר ַ ל־דַּ ַ ת ‪ּ-‬כ ָּלנ ּו"‪ַ .‬ה ַה ָּצ ָ ה ָמ ְצ ָאה ֵחן ְ ּב ֵ ינֵ י ַה ּ ָשׂ ִרים‪ ,‬וְ ַר ִ ּבי ׁ ָשא ּול ַה ּ‪-‬מ ְפ ָּתע ‪-‬ה ְכ ַּתר‬
‫ּ ֶפה־ ֶא ָחד ְל ֶמ ֶל ְך ּפוֹ ִלין ְליוֹ ם ֶא ָחד‪ּ ְ .‬באוֹ תוֹ ַליְ ָלה גּ וֹ ָר ִלי לֹא ָ ַצם ַר ִ ּבי ׁ ָשא ּול ַ יִ ן‪ ,‬וְ לֹא ִ ּבגְ ַלל ׁ ֶש ִ ּב ֵּק ׁש ַל ְח ּ ֹגג‬
‫יטיב ִעם ֶא ָחיו ְ ּבנֵ י‬
‫ֶאת דְּ בַ ר ַה ְכ ָּת ָרתוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן יָ ַדע ׁ ֶש ֵאין זֶ ה ֶא ָּלא ְּת ִה ַּלת ׁ ָש ָ ה‪ֶ ,‬א ָּלא נִ ֵּצל ָּכל־ ֶרגַ ע ְּכ ֵדי ְל ֵה ִ‬
‫יִ שְׂ ָר ֵאל‪ּ ְ .‬ב ֶמ ׁ ֶש ְך ׁ ָשעוֹ ת ֲא ‪-‬רכּ וֹ ת יָ ׁ ַשב וְ נָ ַבר ְ ּב ִפנְ ְק ֵסי ַה ַּמ ְלכ ּות‪ְּ ,‬כ ֵדי ְלבַ ֵ ר ִמ ּתוֹ ָכם ְּגזֵ רוֹ ת ו ְּקנָ סוֹ ת ׁ ֶשה ּו ְטלוּ‬
‫ַ ל ַה ְ ּיהו ִּדים‪ּ ֵ .‬בין ַה ּ ׁ ְש ָאר ִ ּב ֵּטל ְלדוֹ רוֹ ת ֶאת ַה ‪-‬ח ִּקים ַהדְּ ָרקוֹ נִ ִ ּיים ׁ ֶש ּ ׁ ָש ְלט ּו ְ ּבפוֹ ִלין‪ּ ָ ,‬ב ֶהם ַהחֹק ׁ ֶש ָהרוֹ ֵצ ַח‬
‫יְ הו ִּדי יְ ׁ ַש ֵּלם ַרק דְּ ֵמי ּ ֹכ ֶפר ְּכ ִא ּל ּו ָה ַרג ִא ָּכר‪ ,‬וְ הוּא ָק ַבע ִּכי ַה ּ ׁשוֹ ֵפ ְך דָּ מוֹ ׁ ֶשל יְ הו ִּדי ֲה ֵריה ּו ְּכ ׁשוֹ ֵפ ְך דָּ מוֹ‬
‫יכים ְל ִה ָ ּבנוֹ ת נָ מו ְּך יוֹ ֵתר ִמ ָּכל ִ ּבנְ יְ נֵ י‬
‫ׁ ֶשל נוֹ ְצ ִרי; הוּא ִ ּב ֵּטל ֶאת ַהחֹק ׁ ֶש ָ ּב ֵּתי־ ַה ְּכנֶ ֶסת ׁ ֶשל ַה ְ ּיהו ִּדים ְצ ִר ִ‬
‫ָה ִעיר‪ ,‬וְ ָקבַ ע ֶאת ִ ּב ּטוּל ֲ ִלילוֹ ת ַהדָּ ם‪ּ ְ .‬ב ַצ ָּו ָאתוֹ ִהזְ ִהיר ַר ִ ּבי ׁ ָשא ּול ֶאת־ ָ ּבנָ יו‪ְ ,‬ל ִה ְתנַ ֵהג ַ ּב ֲ נָ וָ ה ָּכמוֹ ה ּו וְ לֹא‬
‫ְל ִה ְתנַ ּ ֵשׂ א ַ ל ׁשוּם ָא ָדם‪ְּ ,‬כ ׁ ֵשם ׁ ֶשהוּא לֹא ִה ְתנַ ֵהג ְ ּב ִה ְתנַ ּ ְשׂ א ּות וְ גַ ֲאוָ ה‪ַ ,‬ל ְמרוֹ ת ׁ ֶש ִה ִּגי ַ ְל ַמ ֲ ָמד כּ ֹה ָרם‪.‬‬
‫וַ ֵּת ֶרא אֹתוֹ ִּכי־טוֹ ב ה ּוא‬
‫ֲ יָ ָרה ֲח ׁשו ָּבה ִהיא זַ ְ ּבלוֹ טוֹ ב‪ַ ,‬ה ּ ׁשוֹ ֶכנֶ ת ְ ּב ַמ ֲ ָרבָ ּה ׁ ֶשל או ְּק ָר ִאינָ ה‪ ַ ,‬ל ׁ ֶש ֶפ ְך נְ ַהר ַה ַּצ ְ'רמוֹ ׁש ֶאל ַה ָּנ ָהר‬
‫ּ ְפרוּט ַה ּיוֹ ֵצא ֵמ ָה ֵרי ַה ַּק ְר ּ ָפ ִטים‪ּ ָ .‬בעוֹ ָלם ַה ְ ּיהו ִּדי ִה ְת ּ ַפ ְר ֵסם ַה ָּמקוֹ ם ַ ל־ ׁ ְשמוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי דָּ וִ ד ַה ֶּגר ִמ ַ ּז ְ ּבלוֹ טוֹ ב‪,‬‬
‫שה ֵליְ בּ ִמ ָּססוֹ ב‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ׁ ְש ַּת ֵּקע ָ ּב ּה ְל ַא ַחר‬
‫מֶ(‬
‫ְ ּבנוֹ ׁ ֶשל ָה" ַא ֲה ַבת ׁ ָשלוֹ ם" ִמ ִּויזְ 'נִ יץ וַ ֲח ָתנוֹ ַה ָ ּי ִחיד ׁ ֶשל ַר ִ ּבי ֹ‬
‫שים ׁ ָשנָ ה ִ ּב ְלבַ ד ָהיָ ה ְ ּב ֵ ת ּ ְפ ִט ַירת ָא ִביו‪ ,‬ו ְּכבָ ר יָ ָצא ׁ ְשמוֹ ְל ָפנָ יו‬
‫ּ ְפ ִט ַירת ָאבִ יו ִ ּב ׁ ְשנַ ת ָּת ְקפ" ּו‪ְּ .‬כבֶ ן ׁ ְשלֹ ִ (‬
‫יהם ִ ּב ְתבוּנָ ה יְ ֵת ָרה‪ַ .‬אנְ ׁ ֵשי ׁ ְשלוֹ מוֹ ָהי ּו‬
‫ְּכ ָח ָכם ְמ ‪-‬ח ָּכם‪ָ ,‬ח ִריף ו ִּפ ֵּק ַח‪ַ ,‬ה ּיוֹ ֵרד ְל ָ ְמ ָקם ׁ ֶשל־דְּ בָ ִרים וְ עוֹ ֵמד ֲ ֵל ֶ‬
‫יהם ַה ָּק ׁשוֹ ת ַ ל־ ֲא ָתר‪ְּ ,‬כ ׁ ֶשהוּא סוֹ ֵקר ִ ּב ְס ִק ָירה ַק ָּלה‬
‫יצד ָהיָ ה ּפוֹ ֵתר ֶאת ְ ּב ָ יוֹ ֵת ֶ‬
‫ְמ ַס ּ ְפ ִרים ְ ּב ַה ֲ ָר ָצה‪ֵּ ,‬כ ַ‬
‫ישא' ֵמרוּזִ 'ין‪ָ ,‬היָ ה ִמ ְתיַ ֵ ץ ִע ּמוֹ ִל ְפ ָ ִמים‬
‫יאה‪ַ .‬ה ָּ'ס ָבא ַקדִּ ׁ ָ‬
‫ֶאת־ ָּכל־ ָה ִענְ יָ ן‪ ,‬ו ְּמגַ ֶּלה בּ וֹ ֲהבָ נָ ה ֲ ‪-‬מ ָּקה ו ַּמ ְפ ִל ָ‬
‫ְ ּב ִענְ יָ נִ ים נִ שְׂ ָּגבִ ים‪ ,‬וְ ִה ְת ַ ּב ֵּטא ָ ָליו ּ ַפ ַ ם‪ַ " :‬א ָּתה ֲה ֵרי ֲח ַכם־ ָהעוֹ ָלם‪ ,‬וְ ָל ֵכן יֶ ׁש ִלי ְל ִה ְתיַ ֵ ץ ִע ְּמ ָך"‪ַּ .‬גם‬
‫ַה"דִּ ְב ֵרי ַח ִ ּיים" ִמ ַּצנְ ז ָא ַמר ָ ָליו ִּכי הוּא ָ'ח ָכם ָ ִדיף ִמ ָּנבִ יא'‪ ,‬וְ ַאף ְ ּב ַמ ַּצ ְב ּתוֹ הוּא ְמת ָֹאר ְּכ" ָח ָכם ֶ ְליוֹ ן"‪.‬‬
‫ָח ְכ ָמתוֹ ַהיְ ֵת ָרה ָ ְמ ָדה לוֹ ּ ַפ ַ ם‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ָ ַמד ְ ּב ִמבְ ָחן ָק ׁ ֶשה ּו ְכ ֶפשַׂ ע ָהיָ ה ֵ ּבינוֹ ְל ֵבין ַצ ַ ר וְ ָ גְ ַמת נֶ ֶפ ׁש‪,‬‬
‫או ָּלם יָ ָצא ְּכ ׁ ֶש ָ ּידוֹ ַ ל־ ָה ֶ ְליוֹ נָ ה ְ ּב ַח ְס ֵדי ׁ ָש ַמיִ ם‪ .‬ו ַּמ ֲ שֶׂ ה ׁ ֶש ָהיָ ה‪ָּ ,‬כ ְך ָהיָ ה‪ִ .‬מ ּ ְפ ִק ָידה ִל ְפ ִק ָידה ָהיָ ה יוֹ ֵצא‬
‫יח נִ ׁ ְש ַמת ַח ִ ּיים‬
‫ָה ַר ִ ּבי ִמ ֵ ּביתוֹ ְל ַמ ָּסעוֹ ת ֲא ‪-‬ר ִּכים ַ ל־ ּ ְפנֵ י ְק ִה ּלוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל ַה ְּקרוֹ בוֹ ת וְ ָה ְרחוֹ קוֹ ת‪ ,‬וְ ָהיָ ה ֵמ ִפ ַ‬
‫יהם ֵמאוֹ ר ּתוֹ ָרתוֹ ‪ַ ּ .‬פ ַ ם‪ּ ְ ,‬ב ִע ּצוּמוֹ ׁ ֶשל ח ֶֹרף סוֹ ֵ ר וְ גָ ׁשוּם‪ ,‬נִ ְק ַלע ְ ּב ֶ ֶרב ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש‬
‫ַ ּב ְ ּיהו ִּדים ו ַּמזְ ִרי ַח ֲ ֵל ֶ‬
‫ְל ֵאזוֹ ר ִ ּב ְל ִּתי ‪-‬מ ָּכר‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ַה ֶּג ׁ ֶשם ׁשוֹ ֵטף ַ ל־ ָה ָא ֶרץ וְ הוֹ ֵפ ְך ֶאת־ ַהדְּ ָר ִכים ְל ִב ָּצה טוֹ בְ ָ נִ ית‪ ַ .‬ל־ ּ ִפי ַה ָּת ְכנִ ית‪,‬‬
‫ָהיָ ה ָה ַר ִ ּבי ָאמוּר ְל ַה ִּגי ַ ְל ִעיר ַא ַחת‪ּ ָ ,‬ב ּה ִה ְתגּ וֹ ְרר ּו ַר ִ ּבים ֵמ ַאנְ ׁ ֵשי ׁ ְשלוֹ מוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ְּכבָ ר ִה ְתכּ וֹ נְ נ ּו ִל ְק ַראת בּ וֹ אוֹ ‪,‬‬
‫או ָּלם ֵמ ֲח ַמת ׁ ִשבּ ּו ׁ ֵשי ַהדְּ ָר ִכים ו ֶּמזֶ ג ָה ֲאוִ יר ַה ּסוֹ ֵ ר‪ ,‬נֶ ֱא ַלץ ָה ַר ִ ּבי ִל ׁ ְשבּ וֹ ת ָ ּב ִעיר ַה ְּסמ ּו ָכה‪ַ .‬אף ֶא ָחד‬
‫יה ַה ְ ּיהו ִּד ִ ּיים ָהי ּו יְ דו ִּעים ְּכ ִמ ְתנַ ְּג ִדים ְל ֶד ֶר ְך‬
‫ִמ ּתוֹ ׁ ְשבֵ י ָה ִעיר לֹא ִה ִּכיר ֶאת־ ָה ַר ִ ּבי‪ ,‬וְ לֹא ַרק זֹאת‪ֶ ,‬א ָּלא ּתוֹ ׁ ָשבֶ ָ‬
‫ַה ֲח ִסיד ּות ׁ ֶש ָהיְ ָתה זָ ָרה ָל ֶהם‪ ,‬ו ִּמ ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ָּכ ְך‪ ,‬יָ ְדע ּו ְמ ַל ָּויו ׁ ֶשל־ ָה ַר ִ ּבי‪ִּ ,‬כי דַּ ְר ָּכם ַ ּב ּ ׁ ַש ָ ּבת ַה ְּקרוֹ בָ ה לֹא ִּת ְהיֶ ה‬
‫ס ּוגָ ה ַ ּב ּ ׁשוֹ ׁ ַש ִּנים‪ָ .‬ה ַר ִ ּבי לֹא ׁ ָשת ִלבּ וֹ ַלדְּ ָאגָ ה ׁ ֶש ִּמ ָּסבִ יב‪ָ ּ ,‬פנָ ה ֶאל־ ָה ִעיר ְּכ ֵדי ְל ַח ּ ֵפשׂ ְל ַ ְצמוֹ ְמקוֹ ם ַא ְכ ַסנְ יָ ה‪,‬‬
‫ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ִּט ֵהר ַ ְצמוֹ ְ ּב ִמ ְקוֶה ָט ֳה ָרה ִל ְכבוֹ ד ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת‪ֵ ,‬ה ֵחל ַ ּב ֲה ָכנוֹ ת ְל ַק ָ ּב ַלת ׁ ַש ָ ּבת ַמ ְל ְּכ ָתא‪ .‬נוֹ ֵהג ָהיָ ה ַר ִ ּבי‬
‫דָּ וִ ד ְּכ ִמנְ ַהג ָא ִביו‪ְ ,‬ל ַק ֵ ּבל ֶאת־ ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת ְ ּב ׁ ָש ָ ה ‪-‬מ ְקדֶּ ֶמת‪ ,‬וְ ָהיָ ה ִמ ְת ּ ַפ ֵּלל ִמנְ ָחה ְ ּב ֶ ֶרב ׁ ַש ָ ּבת‪ּ ְ ,‬בעוֹ ד ַה ּיוֹ ם‬
‫ָּגדוֹ ל‪ְּ ,‬כ ׁ ֶשהוּא עוֹ בֵ ר ִל ְפנֵ י ַה ֵּתבָ ה ִ ּב ְת ִפ ַּלת ַה ִּמנְ ָחה ו ְּב ַק ָ ּב ַלת ׁ ַש ָ ּבת‪ּ ְ .‬ב ֶה ְת ֵאם ְל ִמנְ ָהגוֹ ַה ָּקב ּו ַ ‪ָ ּ ,‬פנָ ה ָה ַר ִ ּבי‬
‫א ֶמר ו ְּדבָ ִרים‪ ,‬ו ְּל ַא ַחר ׁ ֶש ּ ָפנָ ה כּ ֹה וָ כֹה וְ ָר ָאה ִּכי ְּכבָ ר‬
‫ְלבֵ ית־ ַה ִּמ ְד ָר ׁש ַה ְּמקוֹ ִמי‪ ,‬נִ ְכנַ ס ֶאל־ ׁ ְש ָ ָריו ְללֹא ֹ‬
‫ִה ְת ַל ְּקט ּו בּ וֹ ֲ שָׂ ָרה יְ הו ִּדים ְּכ ֵדי ִמנְ יָ ן ָּכ ׁ ֵשר‪ ,‬יָ ַרד ִל ְפנֵ י ַה ֵּת ָבה ו ָּפ ַתח ְ ּבקוֹ ל ָ ֵרב ּובְ ִה ְת ַל ֲהב ּות ְּגדוֹ ָלה‬
‫ַ ּב ֲא ִמ ַירת ַה ִּמזְ מוֹ ר "הֹד ּו ַלה' ִּכי־טוֹ ב"‪ַ ,‬ה ֶּנ ֱא ָמר ִל ְפנֵ י ְּת ִפ ַּלת ִמנְ ָחה ׁ ֶשל ׁ ַש ָ ּבת‪ְּ ,‬כ ַת ָּקנַ ת ַה ַ ּב ַ ל־ ׁ ֵשם־טוֹ ב‪.‬‬
‫ַה ֶּנ ֱא ָס ִפים ְ ּב ֵבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ׁ ֶש ִה ְקדִּ ימ ּו ָלבוֹ א‪ָּ ,‬ת ְמה ּו ְל ַמ ְר ֵאה ַה ֵה ֶל ְך ַה ָ ּזר ׁ ֶש ֵה ֵחל ַ ּב ְּת ִפ ָּלה ְללֹא ְר ׁשוּת‪,‬‬
‫יח־ ַהצִּ בּ וּר ְל ַה ְת ִחיל ַ ּב ְּת ִפ ָּלה‪ֶ ,‬ט ֶרם נָ ְכח ּו ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ָה ַרב ָמ ָרא‬
‫ׁ ֶש ֵּכן ִמנְ ָהג ָהיָ ה ְ ּב ִע ָירם‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ִל ׁ ְש ִל ַ‬
‫ֹאש ַה ָּק ָהל ו ַּפ ְרנַ ס ַהח ֶֹד ׁש‪ַ .‬אף ַה ּ ׁ ַש ָּמ ׁש ׁ ֶש ָ ַסק ַ ּב ֲה ָכנַ ת ֵ ּבית־ ַה ְּכנֶ ֶסת ְל ׁ ַש ַ ּבת־ק ֶֹד ׁש‪ ,‬נֶ ֱח ַרד‬
‫ְד ַא ְת ָרא‪ ,‬ר ׁ‬
‫ֹאש ַה ָּק ָהל וְ יִ ָּקנֵ ס ַ ל־יָ דוֹ ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ּלֹא ִמ ָחה ָ ּבאוֹ ֵר ַח ַה ִ ּב ְל ִּתי ‪-‬מ ָּכר‪ ,‬וְ ָל ֵכן נִ ַּג ׁש‬
‫ְלנַ ְפ ׁשוֹ ׁ ֶש ָּמא יִ ָּנזֵ ף ִ ּב ֵידי ר ׁ‬
‫ֶאל־ ַה ֵּתבָ ה‪ ,‬ו ִּב ֵּק ׁש ֵמ ָה ַר ִ ּבי ָלס ּור ֵמ ַ ּמוּד ַה ְּת ִפ ָּלה ׁ ֶש ָּמא יְ ב‪ַּ -‬לע לוֹ ‪ּ ְ .‬ב ָפנִ ים שׂ וֹ ֲחקוֹ ת ָר ַמז לוֹ ָה ַר ִ ּבי ִּכי‬
‫ְמא ּו ָמה לֹא יֶ ֱא ַרע לוֹ ‪ ,‬וְ הוּא ִה ְמ ׁ ִש ְ‬
‫יך ִ ּב ְת ִפ ָּלתוֹ ְ ּבקוֹ ל ָרם ְּכמוֹ נֶ ה ָמעוֹ ת‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ַה ָּק ָהל ִמ ְת ַ ֵּנג ַ ל ְּת ִפ ָּלתוֹ‬
‫ֹאש ַה ָּק ָהל וְ ַה ּ ַפ ְרנָ ס ׁ ֶשדָּ ְר ׁש ּו ְ ּב ֵח ָמה ׁ ְשפו ָּכה ֶה ְס ֵ ּב ִרים‬
‫ָה ֲ ֵר ָבה‪ּ ֵ .‬בינְ ַתיִ ם ִה ִּגי ַ ָה ַרב‪ ,‬וְ ַא ֲח ָריו ִה ִּגיע ּו ר ׁ‬
‫ֵמ ַה ּ ׁ ַש ָּמ ׁש‪ַ .‬ה ָּלה ִה ְתנַ ֵּצל‪ ,‬וְ ִס ּ ֵפר ָל ֶהם ִּכי לֹא ֵה ִהין ְ ּבנַ ְפ ׁשוֹ ְל ַה ְר ִחיק ֶאת ָהאוֹ ֵר ַח ִמן־ ַה ֵּתבָ ה‪ ,‬וְ ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים‬
‫ַאף ֵהם ֵמ ֲאנ ּו ַל ֲ שׂ וֹ ת זֹאת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּכן ָח ׁש ּו ִּכי ָהאוֹ ֵר ַח ִהנּוֹ ָא ָדם ָּגדוֹ ל וְ ָח ׁ ְש ׁש ּו ְל ִה ָּכווֹ ת ְ ּבגַ ַח ְל ּתוֹ ‪ּ ַ " .‬ב ַ ל־קוֹ ָמה‬
‫ֹאש ַה ָּק ָהל‬
‫וּבַ ַ ל־צו ָּרה הוּא ָהאוֹ ֵר ַח"‪ָ ,‬א ְמר ּו ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים‪" ,‬וְ ֵאין ָאנ ּו ְמ ִהינִ ים ִל ְפ ּ ֹג ַ ִ ּב ְכבוֹ דוֹ "‪ .‬א ּו ָלם ר ׁ‬
‫יהם וְ ָא ַמר‪ֶ " :‬א ְצ ֵלנ ּו ֵאין מוֹ ְד ִדים ָא ָדם ֶא ָּלא ַ ל־ ּ ִפי ּתוֹ ָרתוֹ ‪ ,‬וְ לֹא ִ ּב ְת ָא ָריו ּובְ גֹבַ ּה קוֹ ָמתוֹ "‪.‬‬
‫ִלגְ ֵלג ֲ ֵל ֶ‬
‫ְּכ ׁ ֶש ִה ְס ַּת ְ ּי ָמה ְּת ִפ ַּלת ַה ִּמנְ ָחה ָה ֲ ֵר ָבה‪ ,‬דָּ ְר ׁש ּו ַה ִּמ ְת ּ ַפ ְּל ִלים ְל ַה ֲאזִ ין לוֹ ַּגם ְ ּב ַק ָ ּב ַלת ׁ ַש ָ ּבת‪ ,‬ו ְּכ ׁ ֶש ָרא ּו זֹאת‬
‫יהם‪ ,‬וְ ֶה ְח ִליט ּו ִּכי ְל ַא ַחר‬
‫אשי ַה ָּק ָהל‪ ,‬נֶ ֶא ְלצ ּו ְל ַה ְס ִּכים ְ ּב ַ ל־ ָּכ ְר ָחם‪ּ ֵ .‬בינְ ַתיִ ם ִה ְתיַ ֲ צ ּו ַה ּ ַפ ְרנָ ִסים ֵ ּבינֵ ֶ‬
‫ָר ׁ ֵ‬
‫ּ‬
‫ישוֹ ִ ּב ְקנָ ס ַּכ ְס ּ ִפי אוֹ ְל ַה ֲ נִ ׁ‬
‫ַה ְּת ִפ ָּלה יִ ְקנְ ס ּו ֶאת ָהאוֹ ֵר ַח ַה ָזר ַ ל־ ֶה ָ זָ תוֹ ‪ֶ ,‬א ָּלא ׁ ֶש ִה ְת ַל ְ ּבט ּו ִאם ְל ַה ֲ נִ ׁ‬
‫ישוֹ‬
‫ְ ּבעֹנֶ ׁש גּ ו ָּפנִ י‪ְ .‬ל ַב ּסוֹ ף נִ ְמנ ּו וְ גָ ְמר ּו ִל ְתהוֹ ת ַ ל־ ַקנְ ַקנּוֹ ‪ ,‬וְ ִאם יִ ְת ָ ּב ֵרר ׁ ֶשהוּא ֶ ּבן־ ּתוֹ ָרה יִ ְפ ְטר ּוה ּו ִמן־ ַה ְּקנָ ס‪,‬‬
‫יהם ִּכ ְכ ִלי ֵריק‪ ,‬יַ ׁ ְש ִּכיב ּוה ּו ַ ל־ ַה ּ ׁ ‪-‬ש ְל ָחן וְ יַ ְלק ּוה ּו ֶ שְׂ ִרים ַמ ְלקוֹ ת ְ ּב ַסנְ דָּ לוֹ ‪ְ .‬ל ַא ַחר‬
‫ַא ְך ִאם יִ ְת ַּג ֶּלה ִל ְפנֵ ֶ‬
‫ְ‬
‫ׁ ֶש ִה ְס ַּת ְ ּי ָמה ַה ְּת ִפ ָּלה‪- ,‬ה ׁ ְש ַלך ַהס ְ ּבבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ ,‬וְ ֶא ָחד ִמ ַּת ְל ִמ ֵידי־ ַה ֲח ָכ ִמים ׁ ֶש ָ ּב ִעיר‪ָ ּ ,‬פנָ ה ֶאל ָה ַר ִ ּבי ְ ּבקוֹ ל‬
‫יתי ְ ּב ִמ ְד ָר ׁש ַר ָ ּבה ְ ּב ָפ ָר ׁ ַשת ׁ ְשמוֹ ת‪ָ ׁ .‬שם מוּבָ א‪,‬‬
‫וְ ׁ ָש ַאל‪" :‬זֶ ה זְ ַמן ַרב ׁ ֶש ֲאנִ י ִמ ְתיַ ֵּג ַ ְל ָה ִבין דָּ בָ ר ‪-‬מ ְק ׁ ֶשה ׁ ֶש ָר ִא ִ‬
‫שה ַר ֵ ּבנ ּו נֶ ֱא ַמר 'וַ ֵּת ֶרא אֹתוֹ ִּכי־טוֹ ב הוּא'‪ ,‬וְ ָד ְר ׁש ּו ַ ּב ִּמ ְד ָר ׁש ְ'מ ַל ֵּמד ׁ ֶשנּוֹ ַלד ִ ּבבְ ִחינַ ת‬
‫מֶ(‬
‫ׁ ֶש ְ ּב ׁ ָש ָ ה ׁ ֶשנּוֹ ַלד ֹ‬
‫ִא ּ ׁ ָשה'‪ ,‬וְ ַהדָּ בָ ר אוֹ ֵמר דָּ ְר ׁ ֵשנִ י"‪ַ .‬מ ְ ּב ֵטי ‪ּ-‬כ ָּלם ‪-‬ה ְפנ ּו ֶאל־ ָה ַר ִ ּבי‪ ,‬וְ ַה ֶּנ ֱא ָס ִפים ִה ְמ ִּתינ ּו ְלמוֹ ָצא־ ּ ִפיו‪ .‬וְ ִה ֵּנה ּ ָפ ַתח‬
‫אשית ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר 'וַ ַ ּי ְרא‬
‫יהם ְ ּב ֶה ְס ֵ ּבר נִ ְפ ָלא וְ קוֹ ֵל ַ ‪ֲ " :‬ה ֵרי ָמ ִצינ ּו ְ ּב ַמ ֲ שֵׂ ה בְ ֵר ׁ ִ‬
‫ָה ַר ִ ּבי ַ ל־ ֲא ָתר‪ ,‬וְ ֵה ִאיר ֶאת־ ֵ ינֵ ֶ‬
‫מ ֶש(ה נֶ ֱא ַמר 'וַ ֵּת ֶרא אֹתוֹ ִּכי־טוֹ ב הוּ א' וְ ָא ְמר ּו ֲחזַ "ל ׁ ֶש ִה ְת ַמ ֵּלא ַה ַ ּביִ ת‬
‫ֱאל ִֹהים ֶאת־ ָהאוֹ ר ִּכי־טוֹ ב'‪ ,‬וְ גַ ם ֵא ֶצל ֹ‬
‫מ ֶש(ה נוֹ ַלד ִ ּבבְ ִחינַ ת ִא ּ ׁ ָש"ה נוֹ ָט ִריקוֹ ן אוֹ ר ִׁש ְב ַ ת ַה ָ ּי ִמים‪ִּ ,‬כי ְ ּבאוֹ ר זֶ ה‬
‫ּכ ּלוֹ אוֹ ָרה‪ .‬וְ זוֹ ִהי ַּכ ָּונַ ת ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ֹ‬‫יאה וְ גַ ם ְ ּב ֵל ַדת‬
‫שה ַר ֵ ּבנ ּו‪ ,‬וְ ַהדָּ בָ ר נִ ְד ָר ׁש ֵמ ַה ָּל ׁשוֹ ן ' ִּכי־טוֹ ב' ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר ַ ּב ְ ּב ִר ָ‬
‫מֶ(‬
‫ִמ ּ ׁ ִשבְ ַ ת יְ ֵמי ְ ּב ֵר ׁ ִ‬
‫אשית נוֹ ַלד ֹ‬
‫יהם‪ּ ְ .‬ב ֶמ ׁ ֶש ְך‬
‫ימה ֶאת־ ַה ּסוֹ ְבבִ ים‪ ,‬וְ ַק ְרנוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי ָ ְל ָתה ּ ְפ ָל ִאים ְ ּב ֵ ינֵ ֶ‬
‫שה"‪ַ .‬ה ְּת ׁשו ָּבה ַה ּקוֹ ַל ַ ת ִה ְד ִה ָ‬
‫מֶ(‬
‫ֹ‬
‫ָּכל אוֹ ָת ּה ׁ ַש ָ ּבת ִה ְת ַ ְּנג ּו ַה ּתוֹ ׁ ָשבִ ים ִמצּ ּוף ֲא ָמ ָריו ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי‪ ,‬וּבְ ֵצאת ַה ּ ׁ ַש ָ ּבת ִע ְּטר ּוה ּו ְ ּב ָממוֹ ן ַרב וְ יָ ָצא‬
‫ִמ ּ ׁ ָשם ְ ּב ָכבוֹ ד ָּגדוֹ ל‪ְ .‬ל ַא ַחר אוֹ תוֹ ִמ ְק ֶרה ‪-‬מ ְפ ָלא‪ִ ,‬ה ְת ַ ּב ֵּטא ָה ַר ִ ּבי ְ ּברֹב ֲ נָ וָ ה וְ ָא ַמר ִל ְמק ָֹר ָביו‪ִּ ,‬כי ִמן־ ַה ּ ׁ ָש ַמיִ ם‬
‫ִה ְכנִ יס ּו ֶאת ַה ְּת ׁשוּבָ ה ַה ְּנכוֹ נָ ה וְ ַה ּקוֹ ַל ַ ת ְ ּב ִפיו‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַה ִּצילוֹ ִמ ִ ּבזְ יוֹ נוֹ ת ו ֵּמ ֶ שְׂ ִרים ַמ ְלקוֹ ת ְ ּב ַסנְ דָּ לוֹ ‪...‬‬
‫ּ ְפנִ ינֵ י אוֹ ר ַה ַח ִ ּיים‬
‫ִמדִּ ְב ֵרי ָהאוֹ ר ַה ַח ִ ּיים ַה ָּקדוֹ ׁש ַ ל ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬
‫אמר ֶאל־ ַ ּמוֹ )א‪ ,‬ט( עוֹ ד יִ ְר ֶצה‪ִּ ,‬כי ֲהלֹא ִת ְמ ָצא ִּכי ָּכל‬
‫וַ ּיֹ ֶ‬
‫ַה ּ ְמ ָל ִכים ּוגְ דוֹ ֵלי ָה ַ ּ ִמים יִ ְת ַח ְּכמ ּו ְל ָפ ֵאר ַמ ְלכו ָּתם ְ ּב ַ ם‬
‫ְמ "כ ָּבד‪ ,‬ו ַּמה ַ ּגם ְ ּב ַ ם יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִּ ,‬כי ׁ ֵשם ו ַּמ ֲ ָלה ְמי" ֶח ֶדת לוֹ ‪,‬‬
‫ְו ֵאין ְל ָך "א ּ ָמה ׁ ֶש ּ ׁ ָש ְל ָטה ְ ּביִ שְׂ ָר ֵאל ׁ ֶש ּלֹא ָהיְ ָתה ְמ " ָּלה‬
‫ֹאש‪ָ ,‬לזֶ ה ָא ַמר ֶמ ֶל ְך‬
‫ַ ל־ ָּכל ָה "א ּמוֹ ת‪ְּ ,‬בסוֹ ד ָהי ּו ָצ ֶר ָ‬
‫יה ְלר ׁ‬
‫ָח ָד ׁש ִה ֵּנה ְ ּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ַה ְמ "כ ָ ּב ִדים ֵהם־ ֵהם ָה ִע ָּקר ַ ּב ּ ַמ ְלכ ּות‬
‫יוֹ ֵתר ֵמ ַה ִּמ ְצ ִרים ו ָּב ֶהם ֵהם ִמ ְת ַּכ ְ ּב ִדים‪ְ ,‬ו ִכי יֵ ְצא ּו ֵמ ָה ִעיר‬
‫וּבזוּיָ ה‪ָ ,‬לזֶ ה ָה ָבה ִ ּנ ְת ַח ְּכ ָמה לוֹ ְוגוֹ ' ּ ֶפן‬
‫ִּת ְהיֶ ה ָה ִעיר ּ ְפחו ָּתה ְ‬
‫יֵ ֵצא ֵמ ָה ִעיר ְ ּב ֶא ְמ ָצע ּות ִס ָּבה ִּכי ִת ְק ֶראנָ ה ִמ ְל ָח ָמה‪ְ ,‬וכוּ '‪.‬‬
‫וַ ִּת ְר ֵאהוּ ֶאת־ ַה ֶ ּי ֶלד וְ גוֹ ' )ב‪ ,‬ו( ׁ ֶש ָר ֲא ָתה ִע ּמוֹ אוֹ ר ָ ּגדוֹ ל‪ַ ,‬וה'‬
‫יה‪ּ ַ .‬גם ַל ּ ַט ַ ם‬
‫ָ שָׂ ה ֵּכן ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִּתגְ דַּ ל ַמ ֲ ַלת ַה ֶ ּי ֶלד ְ ּב ֵ ינֶ ָ‬
‫ׁ ֶשדָּ ְר ׁש ּו זַ "ל ַּב ָּכתוּב ְו ִה ֵּנה־נַ ַ ר בּ ֶֹכה ׁ ֶש ָר ַמז ַ ל יִ שְׂ ָר ֵאל‬
‫מ ֶש‪-‬ה‪:‬‬
‫ׁ ֶש ָהיוּ בּ וֹ ִכים ַ ּב ָ ּגל ּות ְוכוּ' ְל ַה ְראוֹ ָת ּה ָהאוֹ ר ַה ּסוֹ ֵמ ְך ְל ֹ‬
‫יתי ב'‬
‫אמר ה' ָר ֹאה )ג‪ ,‬ז( ‪ -‬עוֹ ד יִ ְר ֶצה ְּבאוֹ ְמרוֹ ָר ֹאה ָר ִא ִ‬
‫וַ ּיֹ ֶ‬
‫ְר ִא ּיוֹ ת‪ַ ,‬א ַחת ׁ ֶש ִּנ ׁ ְש ְלמ ּו ֵּבר ּו ֵרי נִ יצוֹ ֵצי ַה ְּק "ד ּ ׁ ָשה ְו ֵאין ָל ֶהם‬
‫עוֹ ד ֲהנָ ָאה ַ ּב ָ ּגלוּת‪ ,‬ו ְּכ ָא ְמ ָרם זַ "ל ַּב ּ ָפסוּק ַויְ נַ ְ ּצלוּ‬
‫אוּה ִּכ ְמצו ָּדה ׁ ֶש ֵאין ָ ּב ּה דָּ גָ ן‪ְ ,‬ו ִכ ְמצוּ ָלה‬
‫ֶאת־ ִמ ְצ ָריִ ם‪ ֲ ,‬שָׂ ָ‬
‫יתי‪ֶ ׁ ,‬ש ַ ָּכ ָב ָתם ׁ ָשם ָּת ֵר ַ ָל ֶהם‬
‫ׁ ֶש ֵאין ָּב ּה דָּ גִ ים‪ְ .‬ועוֹ ד ָר ִא ִ‬
‫ְל ַה ְט ִמינָ ם ַּב ְּק ִל ּ ָפה ַּב ּ "ט ְמ ָאה‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְב ִּתי‪:‬‬
‫וָ ֵא ֵרד ְל ַהצִּ ילוֹ )ג‪ ,‬ח( ‪ְ -‬ו "ה ְב ַט ְחנוּ ִּכי ֶל ָ ִתיד ָלבוֹ א יַ ׁ ְש ּ ִפי ַ‬
‫ָּבנ ּו ֵאל ֶ ְליוֹ ן ּתוֹ ַרת ַח ִ ּיים ׁ ֶש ַ ּב ּ ׁ ַש ַ ר ַה ֲח ִמ ּ ׁ ִשים‪ְ ,‬ו ַה ּ ָשׂ גָ תוֹ‬
‫הוּא ְ ּב ֶא ְמ ָצעוּת ַה ָ ּג "ל ּיוֹ ת‪ִ ,‬‬
‫וּב ְפ ָרט ָ ּגל ּות ָה ַא ֲחרוֹ ן ָאנוּ‬
‫ַמ ּ ִשׂ יגִ ים ַהדָּ ָבר‪ְ .‬ו ַט ַ ם ׁ ֶש ִּנ ְס ַּת ְּכנ ּו יִ שְׂ ָר ֵאל ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ְּב ֵבר ּור‬
‫ׁ ַש ַ ר ַה ֲח ִמ ּ ׁ ִשים‪ְ ,‬ל ַצד ׁ ֶש ּלֹא ָהיוּ ְ ּבנֵ י־תוֹ ָרה ַמה ּ ׁ ֶש ֵאין ֵּכן‬
‫דּ וֹ רוֹ ת ָה ַא ֲחרוֹ נִ ים ְּב ֶא ְמ ָצעוּת ּתוֹ ָר ָתם יַ ּ ִשׂ יג ּו ִל ָּכנֵ ס ְל ׁ ַש ַ ר‬
‫ַה ֲח ִמ ּ ׁ ִשים וּ ְלהוֹ ִציא ָּב ְלעוֹ ִמ ּ ִפיו‪ְ ,‬ו ָאז ָספ ּו ַּת ּמ ּו ְּב ִחינוֹ ת‬
‫ַה ּ "ט ְמ ָאה‪ .‬ו ֵּמ ַ ָּתה ָּכל ׁ ֶש ָהיָ ה ה' מוֹ ִציא יִ שְׂ ָר ֵאל ק ֶֹדם זְ ַמן‬
‫ָּכל־ ׁ ֶשהוּא ָהיוּ ְמ ַמ ֲ ִטים ַה ֵּברוּר‪ְ ,‬ו ָהי ּו ִמ ְת ַמ ֲ ִטים ַ ּב ּמ ּושָׂ ג‪,‬‬
‫ְו ָלזֶ ה הוֹ ִצ ָ‬
‫יאם ַּב ְּנ "קדָּ ה ָה ַא ֲחרוֹ נָ ה ׁ ֶשל מ"ט ְוק ֶֹדם ׁ ֶש ִ ּי ָּכנְ סוּ‬
‫ְל ׁ ַש ַ ר ַה ֲח ִמ ּ ׁ ִשים‪ְ ,‬והוּא אוֹ ְמ ָרם זַ "ל ּוגְ ָא ָלם ִמ ָ ּיד‪:‬‬
‫ִ ּד ְב ֵרי ַה ָ ּי ִמים‬
‫בכ"ו בטבת תכ"ב‪ ,‬נפטר רבי יוסף איסקאפה רבה של‬
‫איזמיר‪ ,‬רבו של משיח השקר שבתי צבי‪ ,‬והראשון‬
‫שהחרימו בשנת תי"א‪ ,‬אחר שאמר 'משיחא אנא'‬
‫והגה את השם באותיותיו‪ .‬הוא הפקיר את דמו‬
‫והכריז ש'כל הקודם בו זכה‪ ,‬לפי שעתיד להחטיא‬
‫את הרבים ולעשות אמונה חדשה'‪ .‬קריאתו עודדה‬
‫את בני העיר לרדוף את משיח השקר‪ ,‬עד שנאלץ‬
‫לעזוב את איזמיר‪ ,‬עיר הולדתו‪ .‬משערים כי מקור‬
‫שם משפחתו מהעיר סקופיה בירת מקדוניה‪ ,‬והנכון‬
‫הוא שביאורה בספרדית היא בריחה‪ ,‬מפני שאבותיו‬
‫היו בין גולי ספרד בגירוש הידוע בשנת רנ"ב‪.‬‬
‫בכ"ד בטבת תשכ"ד‪ ,‬נפטרה אשה בשם מרת מרים‬
‫בת ממה )עגזיזה( מזרחי‪ ,‬ונקברה בהר המנוחות‬
‫שבירושלים‪ .‬היא לא הותירה אחריה זרע ונשכחה‬
‫בתהום הנשייה‪ ,‬אלא שלאחר כמעט שלושים שנה‪,‬‬
‫התפרסם שמה ורבים החלו לנהור על־קברה‪ .‬היא‬
‫מפורסמת בתואר 'הכובסת'‪ ,‬ושימשה ככובסת בביתו‬
‫של רבי שלמה מזוועהיל )בספר 'מדרכי החיים' כתב‬
‫בטעות שהיתה הכובסת של מהרי"ל דיסקין שנפטר‬
‫כבר בשנת תרנ"ח!(‪ ,‬וכאשר ביקשה ממנו פעם‬
‫שיתפלל בעדה להיוושע בבנים‪ ,‬אמר לה שנגזר‬
‫עליה להלך ערירית‪ ,‬אלא שבירכה שבזכותה ייפקדו‬
‫וייוושעו אחרים‪ .‬בשנת תשנ"ג‪ ,‬הופיעה הכובסת‬
‫בחלומה של אחת משכנותיה וסיפרה לה על ברכתו‬
‫של הצדיק מזוועהיל‪ ,‬ואמרה לה שעכשיו הגיע‬
‫הזמן לירידתן של נשמות קדושות לעולם הזה‪ ,‬ולכן‬
‫מבקשת היא שיעלו על קברה ויתפללו לעילוי‬
‫נשמתה‪ .‬הסגולה התפרסמה חיש מהר‪ ,‬ועוד באותה‬
‫שנה נפקדו ל"ב נשים שעלו להתפלל על־קברה‪,‬‬
‫ומאז הפך קברה למקום תפילה‪ .‬לאחרונה התברר‪,‬‬
‫כי עלתה לירושלים מכורדיסטן לאחר שהתאלמנה‬
‫מבעלה‪ ,‬ונותרה עגונה לאחר שגיסה התאסלם ל"ע‪.‬‬
‫ֶאל ַה ַּמ ַה ְר ׁ ַש"ם ִמ ֶ ּב ְרזַ 'ן ִה ִּגי ַ ּ ַפ ַ ם ַרב נוֹ ָדע ִמ ּפוֹ ִלין‪ֶ ׁ ,‬ש ָר ָצה ְל ַה ִּכיר ִמ ָּקרוֹ ב ֶאת ּפוֹ ֵסק ַהדּ וֹ ר ַה ַּנ ֲ ָרץ‬
‫יחתוֹ ‪ִ ,‬ס ּ ֵפר ָה ַרב ַ ל ַמ ֲחלֹ ֶקת ׁ ֶש ּ ָפ ְר ָצה ִ ּב ְק ִה ָּלה ְקרוֹ ָבה ֵא ָליו‪ְ ,‬ל ַא ַחר ׁ ֶש ָה ַרב‬
‫ׁ ֶש ּ ׁ ְשמוֹ יָ ָצא ְל ָפנָ יו‪ּ ְ .‬בשִׂ ָ‬
‫ּ ָפ ַסק ָ ּב ּה ּ ְפ ָסק ְמ ‪-‬ס ָ ּים ׁ ֶש ּלֹא ַּכדִּ ין‪ ,‬וְ ַהדָּ בָ ר ָּג ַרם ְל ִתגְ ָרה ְּגדוֹ ָלה ֵ ּבין ְ ּבנֵ י ַה ָּמקוֹ ם‪" .‬ו ֶּמה ָ שָׂ ה ַמר ַ ּב ָּנדוֹ ן"?‬
‫ׁ ְש ָאלוֹ ַה ַּמ ַה ְר ׁ ַש"ם‪ ,‬וְ ַה ָּלה ֵה ֵחל ְל ִה ְתנַ ֵּצל‪ַ " :‬מה ָ ּיכ ְֹל ִּתי ַל ֲ שׂ וֹ ת? ֲאנִ י ִמ ׁ ְש ַּתדֵּ ל ָּכל יָ ַמי ְל ִה ְת ַר ֵחק‬
‫'שב וְ ַאל־ ַּת ֲ שֶׂ ה ָ ִדיף'"‪ִ .‬ח ֵ ּי ְך ַה ַּמ ַה ְר ׁ ַש"ם וְ ָא ַמר‪ֲ " :‬א ָבל‬
‫יטה ׁ ֶשל ׁ ֵ‬
‫ִמ ְּמ ִריבָ ה ו ַּמ ֲחלֹ ֶקת‪ ,‬וְ ָל ֵכן נָ ַק ְט ִּתי ַ ּב ּ ׁ ִש ָ‬
‫ָ‬
‫שה ַר ֵ ּבנ ּו לֹא נָ ַהג ֵּכן‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי ְּכ ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ְשנֵ י ֲאנָ ׁ ִשים ִעבְ ִרים נִ ִּצים‪ָ ,‬א ַמר ָל ָר ׁ ָשע ָ'ל ָּמה ַת ֶּכה ֵר ֶ ך'? ִּכי‬
‫מֶ(‬
‫ֹ‬
‫ָצ ִר ְ‬
‫מד ִמן־ ַהצַּ ד‬
‫יך ָא ְמנָ ם ְל ִה ְת ַר ֵחק ִמ ַּמ ֲחל ֶֹקת וְ ִלבְ ר ַֹח ִמ ֶּמ ָּנה ְּכמוֹ ֵמ ֵא ׁש‪ ,‬או ָּלם ְל ִע ִּתים ָאסוּר ַל ֲ ֹ‬
‫וְ ָצ ִר ְ‬
‫יהם ׁ ָשלוֹ ם וְ ַא ֲחוָ ה"‪.‬‬
‫יך ְל ִה ׁ ְש ַּתדֵּ ל ִל ְמ ֹנ ַ ִמיהו ִּדים ָל ִריב זֶ ה ִעם־זֶ ה‪ ,‬וְ ִל ְפעֹל ַ ל־ ְמנָ ת ְל ַה ׁ ְש ִּכין ֵ ּבינֵ ֶ‬
‫ִ ּב ְתקו ַּפת ְּכ ‪-‬ה ָּנתוֹ ׁ ֶשל ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה ֵליְ בּ גּ וֹ ְרדוֹ ן ְּכ ַר ָ ּב ּה ׁ ֶשל ָה ִעיר לוֹ ְמזָ 'א‪ִ ,‬ה ִּגי ַ ֵא ָליו ּ ַפ ַ ם ָ נִ י ֶא ָחד‪,‬‬
‫וְ ִס ּ ֵפר ִּכי ַ ּב ַ ל־ ַה ַ ּביִ ת ֶה ָ ׁ ִשיר‪ֶ ׁ ,‬ש ִּמ ֶּמ ּנ ּו הוּא שׂ וֹ ֵכר ֶאת־דִּ ָירתוֹ ‪ִ ,‬ה ָּכה אוֹ תוֹ ַמכּ וֹ ת נֶ ֱא ָמנוֹ ת‪ִ ,‬מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ּלֹא‬
‫יש ֶאת־ ֶה ָ ׁ ִשיר‬
‫ׁ ִש ֵּלם ֶאת דְּ ֵמי ַה ּ ְשׂ ִכיר ּות ְ ּבמוֹ ֲ ָדם‪ .‬נִ ְב ַהל ָה ַרב ְל ׁ ֵש ַמע ַהדְּ בָ ִרים‪ ,‬ו ִּמ ָ ּיד ִצ ָּוה ְל ַה ֲ נִ ׁ‬
‫וְ ִה ְכ ִריז ָ ָליו ְ ּב ַר ִ ּבים ַּכ ֲ בַ ְריָ ן‪ .‬לֹא יָ ְצא ּו יָ ִמים ְמ ‪-‬ר ִ ּבים וְ ִה ְת ָ ּב ֵרר‪ִּ ,‬כי ַה ִּס ּפוּר לֹא ָהיָ ה ְּכ ִפי ׁ ֶש ֶה ָ נִ י ִס ּ ֵפר ‪,‬‬
‫וְ ַה ָּלה ִהגְ זִ ים ִ ּב ְדבָ ָריו‪ּ ָ .‬בא ּו ַּכ ָּמה ִמ ְ ּבנֵ י ָה ִעיר ֶאל ָה ַרב‪ ,‬וְ ִה ְתלוֹ נְ נ ּו ְ ּב ָפנָ יו ַ ל ׁ ֶשהוּא ּ ָפזִ יז ִמדַּ י ְ ּביַ ֲחסוֹ‬
‫א ֶמר ו ְּדבָ ִרים‪ ,‬או ָּלם ַר ִ ּבי יְ הו ָּדה ֵליְ בּ לֹא נִ ְר ַּתע‪,‬‬
‫ַה ּטוֹ ב ָל ֲ נִ ִ ּיים וְ הוּא ְמ ַק ֵ ּבל ֶאת ְּתל ּונוֹ ֵת ֶ‬
‫יהם ְללֹא ֹ‬
‫וְ ָא ַמר‪" :‬מו ָּטב ְל ִה ָּכ ׁ ֵשל ְ ּב ִבזְ יוֹ ן ָ ׁ ִשיר וְ ַא ַחר־ ָּכ ְך ְל ַפ ְ ּיסוֹ ‪ֵ ,‬מ ֲא ׁ ֶשר ִל ְראוֹ ת ְ ּב ֶ ְלבּ וֹ נוֹ ׁ ֶשל ָ נִ י וְ ִל ׁ ְש ּתֹק"‪...‬‬
‫יטיב ִעם‬
‫יש ַצדִּ יק וּבַ ַ ל־ ֶח ֶסד‪ָּ ,‬גדוֹ ל ְ ּבתוֹ ָרה וַ ֲ נָ וָ ה‪ ,‬טוֹ ב ו ֵּמ ִ‬
‫ַר ִ ּבי ֵא ִל ָ ּיה ּו ׁ ִשי"ק ִמ ִּלי ָדא‪ ,‬נוֹ ַדע ְּכ ִא ׁ‬
‫ַה ְ ּב ִר ּיוֹ ת‪ֶ .‬א ָחד ִמ ּתוֹ ׁ ְש ֵבי ִל ָידא ָהיָ ה ְמ ‪-‬ח ַּסר ּ ַפ ְרנָ ָסה‪ ,‬וְ ַר ִ ּבי ֱא ִלינְ ָקה דָּ ַאג ִל ְמצֹא לוֹ ִמ ְחיָ ה‪ְ .‬ל ַא ַחר ׁ ֶש ִּק ֵ ּבץ‬
‫ַ ל־יָ ד ְסכוּם ֶּכ ֶסף ְמ ‪-‬ס ָ ּים‪ָ ,‬ר ַכ ׁש ַ ּב ֲ בוּרוֹ ס ּוס וַ ֲ גָ ָלה‪ ,‬וְ ַה ָּלה ֵה ֵחל ִל ְמצֹא ֶאת ּ ַפ ְרנָ ָסתוֹ ְּכ ֶ גְ לוֹ ן‪ַ ּ .‬פ ַ ם‬
‫יש חוֹ ל ְ ּב ֶ גְ ָלתוֹ ְ ּב ָסמו ְּך ְלבֵ ית־ ַה ְּכנֶ ֶסת‪ ,‬וְ ַר ִ ּבי ֱא ִלינְ ָקה ָ ַמד ְ ּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָ ה ִ ּב ְת ִפ ַּלת ׁ ַש ֲח ִרית‪,‬‬
‫הוֹ ִביל ָה ִא ׁ‬
‫ְּכ ׁ ֶשהוּא ָ טוּף ְ ּב ַט ִּלית וְ ָ טוּר ִ ּב ְת ִפ ִּלין‪ּ ְ .‬ב ַא ְק ַראי ֵה ִציץ ִמ ַ ּב ַ ד ַל ַח ּלוֹ ן‪ ,‬וְ ִה ֵּנה רוֹ ֶאה ֶאת אוֹ תוֹ יְ הו ִּדי‬
‫ַמ ְצ ִליף ְ ּב ׁשוֹ טוֹ ַ ל סוּסוֹ ַה ִּמ ְס ֵּכן‪ .‬לֹא יָ כוֹ ל ָהיָ ה ַר ִ ּבי ֵא ִל ָ ּיה ּו ִל ְראוֹ ת ְ ּב ַצ ֲ ָר ּה ׁ ֶשל ַה ְ ּב ֵה ָמה ָה ֲ לו ָּבה‪,‬‬
‫וְ גָ ַ ר ְ ּבאוֹ תוֹ יְ הו ִּדי‪ָ " :‬ל ָּמה ַת ֶּכה ֶאת־ ַה ּסוּס"? ַ ד ׁ ֶש ַה ָּלה ִה ְתנַ ֵּצל ְל ָפנָ יו ַ ל ַ ְצל ּותוֹ ׁ ֶשל־ ַה ּסוּס‪.‬‬
‫ִ ּב ׁ ְשנוֹ ת ַה ּ ׁשוֹ ָאה ָה ֲאי‪ָּ -‬מה‪ָ ׁ ,‬ש ָהה ַה" ּ ׁ ֶש ַפע ַח ִ ּיים" ִמ ַּצנְ ז־ ְקלוֹ יְ זֶ נְ בּ ו ְּרג‪ּ ְ ,‬ב ַמ ֲחנֶ ה ִמי ְלדוֹ ְרף‪ָ ׁ ,‬שם ֶה ֱ ִביד ּוה ּו‬
‫ְ ּב ֶפ ֶר ְך וְ ִא ְּלצ ּוה ּו ִל ְסחֹב שַׂ ֵּקי ֶמ ֶלט ְ ּב ִמ ׁ ְש ַקל ֲח ִמ ּ ׁ ִשים ִקילוֹ גְ ַרם‪ּ ְ ,‬ב ִלי ְמנו ָּחה‪ָ .‬ה ַר ִ ּבי ִק ֵ ּבל ֶאת־יִ ּס ּו ָריו‬
‫ְ ּב ַא ֲהבָ ה וְ ִה ְצדִּ יק ָ ָליו דִּ ין־ ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬וְ גַ ם ַּכ ֲא ׁ ֶשר ‪-‬ה ָּכה ָק ׁשוֹ ת ַּכ ֲא ׁ ֶשר ַא ַחד ַה ּ ַשׂ ִּקים נָ ַפל ִמ ֶּמ ּנ ּו וְ נִ ְק ַרע‬
‫קר ַה ַּמ ְק ּ ִפיא ִל ְק ַראת ַה ִּמ ְסדָּ ר‪,‬‬
‫מד ַ ּב ּ ֹ‬
‫ְמ ַ ט‪ ,‬לֹא הוֹ ִציא ֲאנָ ָחה ִמ ּ ִפיו‪ִ .‬מדֵּ י בּ ֹ ֶקר וְ ֶ ֶרב‪ ,‬נֶ ֱא ַלץ ַל ֲ ֹ‬
‫יהם ַ ּב ּ ׁשוּרוֹ ת ָה ֶא ְמ ָצעוֹ ת‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא יִ ְהיֶ ה בּ וֹ ֵלט ְל ֵ ינֵ י‬
‫יציו ָהי ּו ִמ ׁ ְש ַּתדְּ ִלים ְל ַהבְ ִליעוֹ ֵ ּבינֵ ֶ‬
‫ּו ַמ ֲ ִר ָ‬
‫אשוֹ נָ ה‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר קֹר ַ ז שָׂ ַרר‪ ,‬וְ ׁ ֶש ֶלג ָצחוֹ ר ָצנַ ח ַ ל‬
‫ָה ְר ׁ ָש ִעים‪ַ ּ .‬פ ַ ם ַא ַחת ִא ְת ַרע ַמ ָ ּזלוֹ וְ ‪-‬הצַּ ב ַ ּב ּ ׁש ּו ָרה ָה ִר ׁ‬
‫ה'לה‪ ,‬וְ ֵה ֵחל‬
‫אפוֹ ָצ ִעיר‪ ,‬יְ הו ִּדי ְ ּב ׁ ֵשם מוֹ יְ ׁ ָש ֶ‬
‫אשי ָהעוֹ ְמ ִדים ַה ְּמ ‪ִּ -‬נים‪ .‬וְ ִה ֵּנה ִה ְת ָק ֵרב ֶאל ַה ָּמקוֹ ם ַק ּ‬
‫ָר ׁ ֵ‬
‫ִל ְסקֹר ֶאת־ ַה ּ ׁשו ָּרה‪ .‬צו ַּרת ֲ ִמ ָידתוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי ֵה ֵח ּל ּו לֹא נִ ְר ֲא ָתה לוֹ ‪ ,‬וְ הוּא ָס ַטר ַ ל־ ֶל ְחיוֹ ְ ּב ָ ְצ ָמה ַר ָ ּבה‬
‫יסית‪ָ .‬ה ֲאנָ ׁ ִשים ִמ ָּסבִ יב ָהי ּו ְ ּבטו ִּחים‪ִּ ,‬כי ַה ָּלה ָ ַמד ַ ל־זֶ הוּתוֹ ׁ ֶשל‬
‫ְל ֵ ינֵ י ‪ּ-‬כ ָּלם‪ּ ְ ,‬ב ִל ּווּי ְק ָל ָלה רו ִּסית ֲ ִס ִ‬
‫ָה ַר ִ ּבי‪ ,‬וְ לֹא ִה ָּכה ּו ֶא ָּלא ִמ ּתוֹ ְך ַּכ ָּונָ ה ְמ ‪-‬ר ּ ׁ ַש ַ ת ְּכ ֵדי ְל ִה ְת ַ ֵּלל בּ וֹ ‪ ָ .‬בְ ר ּו ַּכ ָּמה ׁ ָשנִ ים‪ ,‬וְ יוֹ ם ֶא ָחד נָ ַסע נִ ּצוֹ ל‬
‫יש ִעבְ ִרי ֵמ ֶא ָחיו‪,‬‬
‫ׁשוֹ ָאה ְ ּב ׁ ֵשם ר' ַא ֲהרֹן רוֹ ט‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ַמד ְל ַצד ָה ַר ִ ּבי וְ ָר ָאה ּו ְ ּב ׁ ָש ָ ה ׁ ֶשהוּא ‪-‬מ ֶּכה ְ ּביַ ד ִא ׁ‬
‫אפוֹ ַה ָּלז‪ְּ .‬ת ִח ָּלה ִ ּב ֵּק ׁש ְל ַה ְס ִּגירוֹ ִל ֵידי‬
‫ְ ּבאוֹ טוֹ בּ ּוס ִמצְּ ַפת ִל ְטבֶ ְריָ ה‪ ,‬ו ְּל ַת ְד ֵה ָמתוֹ ָר ָאה ְל ָפנָ יו ֶאת ַה ַּק ּ‬
‫ַה ּ ׁ ִש ְלטוֹ נוֹ ת‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ֵּתן ֶאת־ ַהדִּ ין ַ ל ַמ ֲ שָׂ יו ַה ָּק ׁ ִשים‪ ,‬או ָּלם ַה ָּלה ִה ְת ַח ֵּנן ַ ל־נַ ְפ ׁשוֹ וְ ִס ּ ֵפר לוֹ ִּכי ַ ָּתה‬
‫הוּא חוֹ זֵ ר ִ ּב ְת ׁשוּבָ ה ּו ִמ ְתגּ וֹ ֵרר ְ ּב ִקבּ וּץ דָּ ִתי‪ַ .‬א ְר ָ ּב ִעים ׁ ָשנָ ה ְל ַא ַחר ִמ ֵּכן‪ ,‬נִ ְכנַ ס ר' ַא ֲהרֹן ֶאל ָה ַר ִ ּבי‪ ,‬וְ ִס ּ ֵפר‬
‫לוֹ ֶאת־ ַה ִּס ּפ ּור ‪ּ-‬כ ּלוֹ ‪" .‬טוֹ ב ָ שִׂ ָ‬
‫ית ׁ ֶש ּ ׁ ִש ְח ַר ְר ָּת ֶאת ָה ִא ׁ‬
‫יש וְ ֵהנַ ְח ָּת לוֹ ִלבְ נוֹ ת ֶאת ַח ָ ּייו ַה ֲח ָד ׁ ִשים"‪ָ ,‬א ַמר לוֹ‬
‫ָה ַר ִ ּבי‪ֶ ׁ " ,‬ש ֵּכן ַ ּב ּ ׁ ָשנִ ים ַה ָּק ׁשוֹ ת ָה ֵהן‪ָ ,‬היִ ינ ּו ׁ ְשרוּיִ ים ְ ּב ַמ ָּצב ׁ ֶשל ח ֶֹסר ֱאנוֹ ׁ ִש ּי ּות וְ ִאי־ ֶא ְפ ׁ ָשר ָלדוּן ַאף־ ֶא ָחד‬
‫ֵמאוֹ ָת ּה ְּתקו ָּפה"‪ ,‬וְ ַה ָּלה יָ ָצא ִמ ְּל ָפנָ יו ְ ּב ִה ְת ּ ַפ ֲ מוּת‪ֶ ,‬אל־מוּל ֲא ִצילוּת נַ ְפ ׁשוֹ ׁ ֶשל ָה ַר ִ ּבי וְ ַה ֲ בָ ָרתוֹ‬
‫אשוֹ נָ ה ְל ַא ַחר‬
‫ַ ל־ ִמדּ וֹ ָתיו ְ ּבא ֶֹפן נַ ֲ ֶלה‪ .‬וְ לֹא ַרק ְל ַא ַחר ׁ ָשנִ ים ַרבּ וֹ ת נָ ַהג ֵּכן ָה ַר ִ ּבי‪ֶ ,‬א ָּלא ְּכבָ ר ַ ּב ּ ׁ ָשנָ ה ָה ִר ׁ‬
‫ִס ּיוּם ַה ִּמ ְל ָח ָמה‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר נָ שָׂ א דְּ בָ ִרים ְ ּב ֵליל יוֹ ם ַה ָּקדוֹ ׁש ִל ְפנֵ י ֲא ִמ ַירת ָּ'כל־נִ ְד ֵרי' ְ ּב ַמ ֲחנֵ ה ַה ִּנ ּצוֹ ִלים‪,‬‬
‫ִה ִּתיר ַ ל־דַּ ַ ת ַה ָּמקוֹ ם ְל ִה ְת ּ ַפ ֵּלל ִעם־ ָה ֲ בַ ְריָ נִ ים‪ ,‬ו ִּב ֵּק ׁש ִמ ּ ְשׂ ִר ֵידי ַה ֶח ֶרב ִל ְמחֹל ְל ָכל ַאנְ ׁ ֵשי ַה ַּק ּ‬
‫אפוֹ‬
‫ימי ָה ָר ָ ה‪ִ ,‬מ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ּלֹא נִ ָּתן ָלדוּן ַאף ֶא ָחד ִ ּב ׁ ְשנוֹ ת ָה ָר ָ ה‪.‬‬
‫ִמ ּמוֹ ָצא יְ הו ִּדי‪ ַ ,‬ל ַה ֵּסבֶ ל ׁ ֶש ָּג ְרמ ּו ָל ֶהם ִ ּב ֵ‬
‫ִּכ ְמ ַ ט ׁ ִש ּ ׁ ִשים ׁ ָשנָ ה ְרצוּפוֹ ת‪ִ ׁ ,‬ש ֵּמ ׁש ַר ִ ּבי דּ ֹב ְמנַ ֵחם ֶר ֶּגנְ ְס ֶ ּב ְרג הי"ד‪ְּ ,‬כ ַר ָ ּב ּה ׁ ֶשל ְק ִה ַּלת זֶ ְמ ְ ּברוֹ ב‪ִ ,‬מ ּ ׁ ְש נַ ת‬
‫תרל"ב ַ ד ׁ ִש ְל ֵהי ׁ ְשנַ ת תש"א‪ּ ָ ,‬ב ּה ָ ָלה ַ ל־ ַה ּמוֹ ֵקד ַ ּב ּ ׁשוֹ ָאה ָה ֲאי‪ָּ -‬מה‪ּ ְ .‬ב ָכל אוֹ ָתן ׁ ָשנִ ים ׁ ִש ֵּמ ׁש ְּכ ַ ּמ ּוד‬
‫יה וְ ָ ַמד ַ ּב ּ ֶפ ֶרץ‪ ,‬וְ ָהיָ ה ְל ֵס ֶמל וְ ‪-‬דגְ ָמה ְ ּבתוֹ ָרתוֹ וּבְ ִמדּ וֹ ָתיו ַה ֶּנ ֱא ָצלוֹ ת‪.‬‬
‫ַה ָּתוֶ ְך ׁ ֶשל ַה ְּק ִה ָּלה‪ָּ ,‬ג ֵדר ְּג ֵדרוֹ ֵת ֶ‬
‫ּ ַפ ַ ם ִה ִּגי ָ ה ְל ָאזְ נָ יו ׁ ְשמ ּו ָ ה‪ִּ ,‬כי ר' ֵא ִל ָ ּיה ּו‪ַ ,‬ה ּ ׁ ַש ָּמ ׁש ׁ ֶשל ֵ ּ'בית־ ַה ִּמ ְד ָר ׁש ָה ָאדֹם'‪ֵ ,‬ה ִרים יָ דוֹ וְ ִה ָּכה ַ ּבח ּור‬
‫יבה ׁ ֶש ָּל ַמד ׁ ָשם‪ְ ,‬ל ַא ַחר ׁ ֶש ִ ּב ׁ ְשגָ גָ ה ׁ ָשבַ ר ֶאת ַא ַחת ַה ּ ׁ ְש ָמ ׁשוֹ ת ׁ ֶש ְ ּבבֵ ית־ ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ .‬נֶ ֱח ַרד ָה ַרב ְל ׁ ֵש ַמע‬
‫יְ ׁ ִש ָ‬
‫יצד ֵה ַ זְ ָּת ְל ָה ִרים ֶאת־יָ ְד ָך ְּכ ֵדי ְל ַהכּ וֹ ת‬
‫ַהדָּ בָ ר‪ִ ,‬מ ֵהר ְלזַ ֵּמן ֶאת ַה ּ ׁ ַש ָּמ ׁש ְל ָפנָ יו וְ גָ ַ ר בּ וֹ ְ ּב ‪-‬ח ְמ ָרה‪ֵּ " :‬כ ַ‬
‫ימה‬
‫יבה"? וְ ֵה ִטיל ָ ָליו ְקנָ ס ָחמ ּור‪ִּ ,‬כי ְ ּב ֶמ ׁ ֶש ְך ַה ּ ׁ ְשב ּו ַ יִ ם ַה ְּקרוֹ ִבים ָאסוּר לוֹ ַל ֲ לוֹ ת ַ ל־ ַה ִ ּב ָ‬
‫ֶ ּבן־יְ ׁ ִש ָ‬
‫ְ ּבבֵ ית־ ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ֵ " .‬מ ַ ָּתה וָ ֵאי ַל ְך‪ַּ ,‬כ ֲא ׁ ֶשר ַּת ְל ִמיד יִ גְ רֹם ְלנֶ זֶ ק ָּכ ְל ׁ ֶשה ּו‪ ,‬בּ וֹ א ֵא ַלי וְ ַס ּ ֵפר ִלי ֶאת־ ַהדָּ בָ ר‪ ,‬וַ ֲאנִ י‬
‫ֲא ׁ ַש ֵּלם ֶאת־ ַה ֶּנזֶ ק ִ ּב ְמלוֹ אוֹ ‪ֲ ,‬אבָ ל ְלעוֹ ָלם ַאל ָּת ִרים יָ ְד ָך ַ ל ׁשוּם ַ ּבר־יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִּ ,‬כי ְ ּבנַ ְפ ׁ ְש ָך ַהדָּ בָ ר"‪.‬‬
‫!מ ְט ָ ם‬
‫ָה ָבה נִ ְֽת ַח ְּכ ָמה לוֹ ּ ֶפן־יִ ְר ֶ ּבה ְו ָהיָ ה‬
‫)א‪ ,‬י(‬
‫יעי‪ ,‬וְ ֵת ַבת וְ ָהיָ ה ְ ּב ַט ַ ם ֵּג ְר ׁ ַשיִ ם‪,‬‬
‫ֵּת ַבת יִ ְר ֶ ּבה ְּב ַט ַ ם ְר ִב ִ‬
‫יח ַה ָּק ָּב"ה‬
‫ִמ ּ ְפנֵ י ׁ ֶש ַה ִּמ ְצ ִר ִ ּיים יָ ְרא ּו ֵמ ַה ַה ְב ָט ָחה ׁ ֶש ִה ְב ִט ַ‬
‫יעי יָ ׁשוּב ֵה ָ ּנה‪ְ ,‬ו ָאז יְ גָ ְר ׁש ּו ֶאת‬
‫ְל ַא ְב ָר ָהם וְ דוֹ ר ְר ִב ִ‬
‫יהם‪) .‬זבד טוב(‬
‫ַה ִּמ ְצ ִר ִ ּיים‪ ,‬יִ ָּל ֲחמ ּו ָּב ֶהם ְויִ ׁ ְש ְלט ּו ֲ ֵל ֶ‬
‫ְל ֵד ָ ! ה ַמה־ ֵ ּיֽ ָ ֶשׂ ה ֽלוֹ‬
‫)ב‪ ,‬ד(‬
‫יאה ָהיְ ָתה‬
‫ֵּת ַבת ְל ֵד ָ ! ה ְּבזָ ֵקף ָּגדוֹ ל‪ִּ ,‬כי ִמ ְריָ ם נְ ִב ָ‬
‫וְ יָ ְד ָ ה ׁ ֶש ַה ֶ ּי ֶלד נוֹ ַ ד ִלגְ דוֹ לוֹ ת‪ ,‬וְ ָ ִתיד ְל ִה ָּז ֵקף‬
‫אמר ִמ ַ ּי ְל ֵדי‬
‫ת ֶ‬
‫ְּכ ַמנְ ִהיג יִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬וְ ֵכן ַּב ּ ָפסוּק ַו ּ ! ֹ‬
‫ָ ֽה ִע ְב ִרים ֶזֽה‪ִּ ,‬כי ַּגם ִּב ְתיָ ה ָהיְ ָתה נְ ִב ָ‬
‫יאה ֶׁש ְּק ָר ַא ּתוּ‬
‫אמר ְּבזָ ֵקף ָּגדוֹ ל‪ֶ ׁ ,‬ש ַ ּגם‬
‫ת ֶ‬
‫מ ֶש‪#‬ה‪ ,‬וְ ָל ֵכן !מ ְט ֶ ֶמת ֵּת ַבת וַ ּ ! ֹ‬
‫ֹ‬
‫ִהיא ָר ֲא ָתה ִ ּבנְ בוּ ָאה ׁ ֶש ָ ִתיד ִל ְהיוֹ ת ָ ּגדוֹ ל‪) .‬מראה יעקב(‬
‫ת ֶ ‪,‬מ ֶל ְך ִמ ְצ ַ )ריִ ם ַו ֵ ּי ָ ֽאנְ (ח ּו ְבנֵ ֽי־יִ ְשׂ ָר ֵא'ל‬
‫ַו ָ‪ּ .‬י ָמ ‪-‬‬
‫ִמ ָ ֽ‬
‫ן־ה ֲ ב ָֹדה ַו ִ ּי ְז ָ ק ּו )ב‪ ,‬כג(‬
‫ְמ ָפ ֵר ׁש ַר ּ ׁ ִש"י ְּב ׁ ֵשם ַה ּ ִמ ְד ָר ׁש‪ֶ ׁ ,‬ש ּ ַפ ְרעֹה ִה ְצ ָט ֵר ַ וְ ָהיָ ה‬
‫ׁשוֹ ֵחט ִּתינוֹ קוֹ ת וְ רוֹ ֵחץ ְּב ָד ָמם‪ .‬ו ְּר ָאיָ ה ְל ָכ ְך ְּב ׁ ִשנּ וּ י‬
‫ַה ָ ּל ׁשוֹ ן ֲאנָ ָחה ִלזְ ָ ָקה‪ ,‬ו ִּמ ָּכ ְך ׁ ֶש ּל ֹא נֶ ֱא ַמר יַ ַחד וַ ִ ּיזְ ֲ קוּ‬
‫יתת‬
‫וַ ֵ ּי ָאנְ ח ּו ְבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ֶ .‬א ָ ּלא ׁ ֶש ָה ֲאנָ ָחה ָהיְ ָתה ַ ל ִמ ַ‬
‫ַה ּ ֶמ ֶל ְך‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו ַ ל ָצ ַר ְע ּתוֹ ׁ ֶש ָח ׁשוּב ְּכ ֵמת וְ ַ ל ׁ ְש ִחי ַטת‬
‫ימת ַה ַּמ ְלכ ּות נֶ ֶאנְ ח ּו ַּב ֲח ַׁשאי‪,‬‬
‫וּמ ּ ְפנֵ י ֵא ַ‬
‫ַה ִּתינוֹ קוֹ ת‪ִ ,‬‬
‫וְ ָל ֵכן !מ ְט ָ מוֹ ת ַה ֵּתבוֹ ת וַ ֵ ּי ָ ֽאנְ (ח ּו ְבנֵ ֽי־יִ ְשׂ ָר ֵא'ל ְּב ַד ְר ָּגא‬
‫ְת ִביר‪ֶ ׁ ,‬ש ָה ֲאנָ ָחה ְמ ׁ ַש ֶּב ֶרת ֲח ִצי גּ וּ פוֹ ׁ ֶשל ָא ָדם‪ַ ,‬א ְך‬
‫ִמן־ ָה ֲ ב ָֹדה זָ ֲ ק ּו‪ְ ,‬ו ַה ּ ָפסוּ ק ְמ !ח ָ ּלק ִל ׁ ְשנַ יִ ם‪ֲ ,‬אנָ ָחה‬
‫ִ ּבגְ ַלל ַהצָּ ַר ַ ת ּוזְ ָ ָקה ִ ּבגְ ַלל ָה ֲ בוֹ ָדה‪) .‬קרני ראם(‬
‫!מ ְד ָ ּג ׁש‬
‫ַ ל ַה ּ ָפסוּק "זֶ ה־ ּ ׁ ְש ִמי ְלע ָֹלם וְ זֶ ה זִ ְכ ִרי ְלדֹר דּ ֹר"‪,‬‬
‫ּכוֹ ֵתב ָה ַר ׁ ְש ַּב"ם ִמ ִּלים ְסתוּמוֹ ת‪" :‬ו ַּמה ּ ׁ ֶש ָּכ ַתב ְּביָ " ּה‬
‫ְמ ָפ ֵר ׁש ְּב ַא"ת ַּב" ׁש‪ ,‬צפ"ת דפג"ת זהי"ף תצמ"ץ‬
‫פתט"ף דפגמ"י תפא"ף מצמ"ץ פמ"ף שידפ"י‬
‫מפ"ק לי"ף ל"ם י"ץ צפ"ץ כתק"י‪ ,‬זֶ ה ּו ִע ַּקר ע ֶֹמק‬
‫ּ ְפ ׁשוּטוֹ ׁ ֶשל ִמ ְק ָראוֹ ת ַה ָּלל ּו‪ְ ,‬ו ֵאין ְמגַ ִּלין אוֹ ָתם ֶא ָּלא‬
‫ִל ְצנ ּו ִעים"‪ַּ .‬כ ָּונָ תוֹ ְל ָב ֵאר‪ַ ,‬מדּ ּו ַ ַּב ּ ָפסוּ ק ׁ ֶש ִּל ְפנֵ י־ ֵכן‬
‫ְמ !כ ֶּנה ַה ָּק ָּב"ה ַּב ּ ׁ ֵשם ֶא ְהיֶ "ה‪ ,‬וְ ָכאן נֶ ֱא ַמר זֶ ה־ ּ ׁ ְש ִמי‬
‫ְלע ָֹלם ַ ל־ ׁ ֵשם ֲה ָויָ "ה‪ .‬ו ְּכ ֵדי ְל ַה ְס ִּתיר‪ָּ ,‬כ ַתב ָה ַר ׁ ְש ַּב"ם‬
‫ְּב ִח ּלו ֵּפי אוֹ ִתיּוֹ ת ַא ְת ַּב" ׁש‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו ׁ ֶש ָהאוֹ ת ָא ֶל"ף ָּב ָאה‬
‫ִּב ְמקוֹ ם ָּתי"ו‪ּ ֵ ,‬בי"ת ִּב ְמקוֹ ם ׁ ִשי"ן‪ְ ,‬ו !כ ֵּלי‪ .‬ו ֵּפ ׁ ֶשר‬
‫ַהדְּ ָב ִרים ֵהם ָּכ ְך‪" :‬הוּא קוֹ ֵרא ַ ְצמוֹ ֶא ְהיֶ "ה‪ ,‬וְ ָאנוּ‬
‫קוֹ ִרים אוֹ תוֹ יִ ְהיֶ "ה‪ָ ,‬וי"ו ִ ּב ְמקוֹ ם י ּו"ד‪ְּ ,‬כמוֹ ' ִּכי‬
‫ֶמה־הֹוֶ ה ָל ָא ָדם'"‪ .‬דְּ ַהיְ נ ּו ׁ ֶש ַה ּ ׁ ֵשם ָה ַ ְצ ִמי ה ּוא‬
‫ֶא ְהיֶ "ה‪ְ ,‬ו ָאנ ּו קוֹ ְר ִאים אוֹ תוֹ יִ ְהיֶ "ה‪ ,‬וְ ַה ָּוי"ו של ֲהוָ יָ "ה‬
‫ק ֶה ֶלת " ִּכי ֶמה־הֹוֶ ה ָל ָא ָדם"‪.‬‬
‫ָ ּב ָאה ִּב ְמקוֹ ם י ּו"ד ְּכמוֹ ְ ּב ֹ‬
‫ְמ !מ ָּלח‬
‫יש ַלן‪ ,‬ל ֹא ָהיְ ָתה נוֹ ָחה‬
‫דַּ ְע ּתוֹ ׁ ֶשל ַר ִּב ִי ֵמ ִאיר ִמ ּ ְפ ֶר ִּמ ׁ ְ‬
‫ֵמאוֹ ָתם 'נְ ָכ ִדים' ׁ ֶשל ַצדִּ ִיקים ְמ !פ ְר ָס ִמים‪ֲ ,‬א ׁ ֶשר ל ֹא‬
‫ָק ְרא ּו ְול ֹא ׁ ָשנ ּו‪ ,‬וְ ַרק ֵמ ֲח ַמת יִ חוּ ָסם ֵהם עוֹ ִטים‬
‫ַ ל־ ַ ְצ ָמם ִא ְצ ְט ָלא ְד ַר ָ ּבנָ ן וּ ְמ ַא ֲחזִ ים ֶאת ֵ ינֵ י ַה ְ ּב ִריּוֹ ת‬
‫ְּכעוֹ שֵׂ י נִ ְפ ָלאוֹ ת‪ַ ּ .‬פ ַ ם ִה ִּגי ַ ֵא ָליו ֶא ָחד ׁ ֶש ָּל ַב ׁש ִּבגְ ֵדי‬
‫ָל ָבן ְּכ ַצדִּ ֵיקי ֶק ֶדם‪ ,‬או ָּלם ּתוֹ כוֹ ל ֹא ָהיָ ה ְּכ ָברוֹ ‪ִ .‬ח ֵ ּי ְך ַר ִ ּבי‬
‫ֵמ ִאיר ְו ָא ַמר ָ ָליו‪ ַ " :‬ל ֶא ָחד ׁ ֶש ְּכמוֹ תוֹ ֶא ְפ ׁ ָשר ִל ְדרֹש‪#‬‬
‫ֶאת ַה ֶ ּנ ֱא ַמר ְּב ָפ ָר ׁ ַשת ׁ ְשמוֹ ת‪ֶּ ' ,‬ת ֶבן ֵאין נִ ָּתן ַל ֲ ָב ֶד ָ‬
‫יך‬
‫ּו ְל ֵבנִ ים א ְֹמ ִרים ָלנ ּו ֲ שׂ וּ'‪'ֶּ ,‬ת ֶבן' ִמ ְּל ׁשוֹ ן ְּתבוּ נָ ה‪ ,‬דְּ ַהיְ נ ּו‬
‫שֵׂ ֶכל ו ִּבינָ ה ַּב ּתוֹ ָרה ֵאין נִ ָּתן ָל ֶהם‪ ,‬וְ ַאל ִּת ְּק ֵרי ְ'ל ֵבנִ ים'‬
‫ֶא ָ ּלא ְ'ל ָבנִ ים' ‪ִּ -‬בגְ ֵדי ּ ִפ ׁ ְש ָּתן ָל ָבן‪ ,‬אוֹ ְמ ִרים ָ'לנ ּו ֲ שׂ וּ'"‪...‬‬
‫" ְו ָהיָ ה ִּכי ֵת ֵלכוּ ן ל ֹא ֵת ְלכוּ ֵר ָ‬
‫יכם‬
‫יקם"‪ָּ ,‬כ ְך ִמ ְת ּ ָפ ֵר ׁש ַה ָּכתוּ ב ַ ל־ ּ ִפי ַהדְּ רוּ ׁש‪ְ " :‬ו ָהיָ ה ִּכי ֵת ֵלכוּ ן" ‪ֵ -‬אין ' ְו ָהיָ ה' ֶא ָּלא ְל ׁשוֹ ן שִׂ ְמ ָחה‪ִּ ,‬כי ִאם ֵּת ְלכוּ ָּכל־יְ ֵמ ֶ‬
‫יקם" ‪ -‬ל ֹא יֶ ְח ַסר ָל ֶכם ְמאוּ ָמה ְול ֹא ֵּת ְלכוּ ֵר ָ‬
‫ָ ּבעוֹ ָלם ְ ּב ֶד ֶר ְך ֶׁשל שִׂ ְמ ָחה ְו ִה ְס ַּת ּ ְפקוּ ת‪ֲ ,‬אזַ י "ל ֹא ֵת ְלכוּ ֵר ָ‬
‫יקם‪) ...‬דברי בינה(‬
‫הֶ עָ לוֹן מֻ ְק ָדּשׁ לעילוי נשמת מרן הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה זצ"ל‬
‫בס"ד‬
‫גִּ לָּיוֹן ‪621‬‬
‫לעילוי נשמת חמותי‪ ,‬פדילה דליה בת עזו ע"ה‬
‫שׁת ְשׁמ ֹות | תשע"ז‬
‫ָפּ ָר ַ‬
‫דוּשּׁת ַהגִּ לָּיוֹן‬
‫אָסוּר לִ ְקרֹא ִבּ ְשׁ ַעת ַה ְתּ ִפלָּה | נָא לִ ְשׁמֹר עַ ל ְק ַ‬
‫העלון מוקדש להצלחת‬
‫ישי בן גילה‬
‫יצחק אריאל בן טובה‬
‫חגי חיים וב"ב‬
‫יניב בן גילה‬
‫שגית בת רותי‬
‫שמואל אימן בן אסתר זרי‬
‫חיים בן בכוריו‬
‫משפ' שטרית‬
‫יראת שמים‬
‫מאיר ישראל בן רחל ברכה‪-‬‬
‫גלית בת מסודי‬
‫ליאור יהושע סומך וב"ב‬
‫ארז בן שושנה‬
‫יהודה אריה בן רחל ברכה‬
‫רונן אברהם וב"מ‬
‫עינת בת רחל ברכה‬
‫רחל ברכה בת פדילה דליה ארז מזרחי וב"ב‬
‫נעם יצחק בן רחל ברכה חי הפקות ואירועים‬
‫לרפואת כל חולי ע"י ובכללם ציון בן צ'חלה ולרפואת והצלחת יוסף ליאור בן דליה אפרת וב"ב‬
‫ּפ ָר ַ‬
‫ׁש ִ‬
‫ׁשה ַרּבֵ נּו‬
‫ָ‬
‫היֹות ּכְמ ֹ ֶ‬
‫איפָ ה לִ ְ‬
‫ׁשמֹות – ְ‬
‫ׁשת ְ‬
‫יוסף ליאור בן דליה אפרת פרנסה בקלות ובשפע‬
‫שלמה ודנה דוד וב"ב‬
‫נטלי בת יונית‬
‫כולל ברסלב אילת‬
‫קסירר אפרים וב"ב‬
‫אקבלי יוסף חיים בן נסכה‬
‫י‪.‬מ‪.‬י‪.‬ש כדורי‬
‫שולמית ומרדכי חיים דויטש וב"ב‬
‫זיווג הגון וכשר במהרה‬
‫רונית בת סימי‬
‫אורן בן אסתר‬
‫תרצה בתיה בת ימנה נינט סיון בת אסתר‬
‫יוסף בן רוחמה‬
‫עמית בת טובה‬
‫יפית בת ג'ינה‬
‫חגית בת גילה‬
‫אורן בן נעמי‬
‫נתנאל בן ג'ינה‬
‫ענת נעה בת מזל טוב‬
‫אילן בן ג'וליאט‬
‫דוד עומרי בן יהודית‬
‫אסף בן סופיה‬
‫מיטל בת מלכה‬
‫זרע קודש בר קיימא‬
‫אליהו נזרי בן ימנה‬
‫גלית בת מסודי‬
‫אילנה בת רוחמה שמואל אימן בן אסתר זרי‬
‫רחל מרים בת יהודית‬
‫סיון בת אסתר‬
‫דניאל בן שרה ואושרית בת שושנה‬
‫רפואה שלמה‬
‫הגה"צ אליעזר ברלנד בן עטיא שליט"א‬
‫מאיר ישראל בן רחל ברכה יצחק בן עזרא‬
‫ימנה ניזרי בת סטה‪ -‬בריאות ואריכות ימים‬
‫מרדכי ניזרי בן פרחה‪ -‬בריאות ואריכות ימים‬
‫דליה אפרת בת נעימה‬
‫מאיה בת עדי‬
‫גילה בת אקבאל ‪ -‬בריאות ואריכות ימים‬
‫סימי בת סוליקה‬
‫אסתר בת סוליקה‬
‫אורן בן אסתר‬
‫מזל בת חנה‬
‫יהודית אסתר פראדל בת חיה‪ -‬בריאות ואריכות ימים‬
‫נעמי בת רחל‬
‫נעם יצחק בן רחל ברכה‬
‫אקבאל בת נושפארין שירה שילת בת אורלי‬
‫תמר פורטונה בת מיסה רפאל משה בן רחל‬
‫נחום בן כיריה‬
‫מוריה בת רחל ברכה‬
‫טובה בת אורה‬
‫יהודה אריה בן רחל ברכה‬
‫אליהו בן מאיה‬
‫שלו בן מזל פחימה‬
‫יפה בת שרה‪-‬הצלחה ורפואה רחל בת זוהרה‬
‫שאול בן סילביה‬
‫מישא אסתר בת זהרה‬
‫בנימין בן יקוט‬
‫עינת בת רחל ברכה‬
‫יצחק בן פנינה‬
‫רינת רחל בת עפרה‬
‫יצחק בן רבקה‬
‫רחל ברכה בת פדילה דליה‬
‫קסנש בת דגטו‬
‫רונית בת סבריה‬
‫דינה בת מזל‬
‫יצחק בו חנום‬
‫כל עם ישראל‬
‫כ"ג טבת תשע"ז‬
‫‪21/01/2017‬‬
‫פרשת שמות‬
‫הפטרה‪" :‬דברי ירמיהו"‪ -‬ירמיה א'‬
‫כניסה‬
‫יציאה‬
‫ר"ת‬
‫י"ם‬
‫‪16:28‬‬
‫‪17:41‬‬
‫‪18:14‬‬
‫"וַּת ֹאמֶ ר אֲ ח ֹתֹו אֶ ל ּבַ ת ּפַ ְרע ֹה הַ אֵ לֵ ְך ו ְָק ָראתִ י לָ ְך אִ ּׁשָ ה מֵ ינ ֶֶקת מִ ן‬
‫הָ עִ ב ְִרּי ֹת ו ֵ‬
‫ְתינִק לָ ְך אֶ ת הַ ּיָלֶ ד" )שמות ב‪ ,‬ז(‬
‫פירש רש"י הקדוש על המלים‪" -‬מִ ן‬
‫הָ עִ ב ְִרּי ֹת )שמות ב‪,‬ז(‪ -‬מלמד שהחזירתו על‬
‫מצריות הרבה לינוק ולא ינק‪ ,‬לפי שהיה‬
‫עתיד לדבר עם השכינה"‪.‬‬
‫הרמ"א )יו"ד סימן פא ס"ז( כתב‪ :‬חלב‬
‫מצרית כחלב ישראלית‪ ,‬ומכל מקום לא‬
‫יניקו תינוק מן המצרית אם אפשר‬
‫בישראלית‪ ,‬דחלב עובדת כוכבים‬
‫מטמטמם את הלב ומוליד לו טבע רע"‪.‬‬
‫ובביאור הגאון מוילנה כתב )שם( שמקור‬
‫דבריו של הרמ"א הינו מדברי חז"ל‬
‫שהביא רש"י‪ ,‬על פיהם סירב משה רבינו‬
‫לינק ממינקת מצריה‪ ,‬באשר עתיד היה‬
‫לדבר עם השכינה‪.‬‬
‫ולכאורה יש לעיין ולהבין‪ ,‬כיצד למד‬
‫הרמ"א ממשה רבינו‪ ,‬אשר באמת היה‬
‫עתיד לדבר עם השכינה‪ ,‬לכל תינוק יהודי‬
‫אחר?‬
‫לכאורה‪ ,‬נראה שדוווקא כשמדובר על‬
‫משה רבינו הרועה הנאמן‪ ,‬שפיו עתיד‬
‫לדבר עם השכינה צריך להתנזר מחלב‬
‫מצרית‪ ,‬בעוד באשר מדובר על כל תינוק‬
‫אחר ‪ -‬אין צורך להקפיד על כך‪.‬‬
‫אלא מכאן מוכח‪ ,‬שאל כל תינוק בישראל‬
‫צריכים אנו להתייחס‪ ,‬כאילו הוא עתיד‬
‫לדבר עם השכינה!‬
‫וכבר כתב הרמב"ם )פ"ה מתשובה ה"ב(‪:‬‬
‫ת" א‬
‫‪16:44‬‬
‫‪17:37‬‬
‫‪18:10‬‬
‫חיפה‬
‫‪16:44‬‬
‫‪17:37‬‬
‫‪18:10‬‬
‫זש"ק‪ ,‬פרנסה טובה‬
‫ובריאות איתנה‬
‫ב"ש‬
‫‪16:48‬‬
‫‪17:41‬‬
‫‪18:14‬‬
‫לאליהו ניזרי בן ימנה‬
‫וגלית בת מסודי‬
‫פניני עין חמד |‬
‫פרשת שמות‬
‫רפואה שלמה‬
‫לאיידה חיה בת אסתר‬
‫ולילד אלחנן רפאל בן איריס‬
‫ולילד אורי חיים בן שלי‬
‫| כ"ג טבת תשע"ז | גיליון ‪621‬‬
‫"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים‬
‫טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל‪,‬‬
‫שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו‬
‫להיות צדיק או רשע‪ .‬עלינו לדעת כי אין‬
‫הדבר כן! אלא כל אדם ראוי לו להיות‬
‫צדיק כמשה רבינו!"‪.‬‬
‫בכל תינוק יהודי טמון פוטנציאל עצום‪,‬‬
‫להיות צדיק כמשה רבינו‪ ,‬שזכה לדבר עם‬
‫השכינה‪.‬‬
‫מעתה ברור לנו שיש להקפיד בתכלית‬
‫ההקפדה על מזונו שיהיה טהור ללא כל צל‬
‫צלו של פקפוק ‪ -‬כפי שראוי למי שאולי‬
‫ידבר עם השכינה!‬
‫ואם כן‪ ,‬כמה טועים הם אותם אלו המקלים‬
‫ראש ומרשים לעצמם להניח לילדיהם‬
‫הקטנים לאכול מאכלים‪ ,‬אשר כשרותם‬
‫מפוקפקת‪ ,‬כזו אשר הם עצמם לא היו‬
‫מסתמכים עליה‪...‬‬
‫הלא מוצאים אנו‪ ,‬כי ההיפך הגמור הוא‬
‫הנכון! דווקא באשר לילד קטן‪ ,‬אשר סיכוייו‬
‫להיות בבחינת "פה העתיד לדבר עם‬
‫השכינה"‪ ,‬יש להקפיד בתכלית ההקפדה‪,‬‬
‫ולא להתפשר על כשרות מזונו אפילו‬
‫בכהוא זה!‬
‫בברכת שבת שלום‬
‫הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א‬
‫חבר הרבנות המקומית מבשרת ציון‬
‫העלון מוקדש‬
‫לעילוי נשמת‬
‫העלון מוקדש‬
‫לעילוי נשמת‬
‫מרים בת שרה ע"ה‬
‫משה בן גורג'יה‬
‫ז"ל ‪1/4‬‬
‫ּומ ִ‬
‫ֵ‬
‫ֵ‬
‫הלָ כָה –‬
‫ׁשֹואל‬
‫ׁשיב ּבַ ֲ‬
‫ּפת עכו"ם ‪ֵ -‬‬
‫ַ‬
‫חלֶ ק א'‬
‫ההלכות מוקדשות לעילוי נשמת משה בן גורג'יה ז"ל‬
‫מהו הטעם שגזרו רבותינו על פת עכו"ם וכן מהם הדינים הנוגעים לכך?‬
‫להלן סיכום ההלכה מפי ר' אליהו חיים פנחסי‪ ,‬רבנות מקומית מבשרת ציון מתוך ספרו 'הכשרות למעשה'‪:‬‬
‫אסרו חכמים לאכול פת‪ ,‬שאפה גוי משום חתנות‪ .‬פירוש‪ ,‬שלא יבואו להתחתן בהם‪ ,‬שכל אלו מושכים לב האדם‪ .‬מקורות‪ :‬גמרא‬
‫ע"ז )לה ע"ב(‪ ,‬שו"ע )יו"ד סימן קיב ס"א(‪.‬‬
‫ועוד טעם אמרו‪ ,‬שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ומשתה‪ ,‬שמא יאכילנו דבר טמא‪ .‬מקורות‪ :‬רש"י )שם ד"ה מדרבנן(‪.‬‬
‫אף שעיקר טעם האיסור הוא משום "חתנות"‪ ,‬מכל מקום גזרו חז"ל‪ ,‬גם במקום שאין חשש חתנות כגון‪ :‬שאין לגוי בן או בת‪,‬‬
‫כיוון שלא חילקו חכמים בדבר‪ .‬מקורות‪ :‬הרמ"א )ס"א(‪ ,‬כף החיים )יו"ד שם אות ט(‪ .‬איסור פת עכו"ם נאמר אף בגוי שאינו עובד עבודה זרה‪.‬‬
‫וכמ"ש בשו"ת רב פעלים ח"ג )חיו"ד סימן י(‪ ,‬והרב כף החיים )שם אות ד(‪.‬‬
‫מחלל שבת בפרהסיה וכדומה שאפה פת‪ ,‬מותר באכילה לכתחילה ואין בו איסור‪ .‬מקורות‪ :‬פתחי תשובה )שם אות א( בשם ספר‬
‫תפארת למשה )יו”ד סימן קיג ס”ט(‪ ,‬דאף על פי שחטא ישראל הוא‪ ,‬ומותר להינשא לבתו‪ .‬וכ"כ בשו"ת אגרות משה ח"א )חיו"ד סימן מה(‪ ,‬ובשו"ת‬
‫יביע אומר ח”ה )יו”ד סימן י(‪ ,‬ובספרו הליכות עולם ח"ז )עמוד צב(‪ .‬וזהו‪ ,‬באופן שאין בעיית כשרות במוצרים‪ ,‬והופרשה חלה כדת וכדין‪ ,‬וכן שלא‬
‫הייתה הדלקת התנור בשבת‪.‬‬
‫ויש מי שמחמיר‪ .‬מקורות‪ :‬ראה בפתחי תשובה )סימן קיב סק"א(‪ .‬ועיין בחזון אי"ש )יו"ד סימן ב ס"ק כג( שנוקט להחמיר‪ ,‬וכדעת הפרי מגדים‬
‫)שם אות כ( בשם הפרי חדש פת מחלל שבת בפרהסיא אסור‪ .‬והטעם שלאו דווקא אסרו משום חתנות אלא שעל ידי אכילה מפתו יבוא לידי‬
‫קירוב ולימוד ממעשיו הרעים‪ .‬וכן החזון אי"ש כתב )קובץ צפונות תשרי תש"נ(‪ .‬ועיין שו"ת תשובות והנהגות ח"ב )סימן שפו(‪ ,‬וח”ג )סימן רמח(‪,‬‬
‫וח"ה )סימן רנ(‪.‬‬
‫ולכך‪ ,‬יש כשרויות שמקפידים ששומר שבת יעשה פעולה להתיר את הפת לכל הדעות‪ ,‬ובפרט בארץ ישראל שפת ישראל מצוי‪.‬‬
‫מקורות‪ :‬קונטרס כשרות המזון על פי הנחיית הרב אברהם רובין‪ .‬ובספר מעדני אשר‪ -‬לונצר )סימן קמג( כתב‪ :‬והנה כיום מחמת הקושי הגדול‬
‫שבדבר מקילים בזה אפילו בהכשרים המהודרים‪.‬‬
‫פת עכו"ם שעשה ישראל ממנו צנימים‪ ,‬יש המתירים לאכלו‪ ,‬היות וישראל השביח את הפת‪ .‬מקורות‪ :‬שו"ת אבני נזר )סימן צב(‪.‬‬
‫ויש אוסרים‪ ,‬היות שהפת הייתה אפויה כל צרכה‪ .‬מקורות‪ :‬קובץ מבית לוי ח"ח‪ .‬ולכאורה נראה לדייק כן מדברי השו"ע )שם( שאין איסור‬
‫פת גוי "כל שהפת צריכה לחום התנור"‪ .‬וכאן קודם שעשה צנימים הפת אפויה כל צרכה‪.‬‬
‫ׁשלֹום ּבֵ ין ִ‬
‫ע ִ‬
‫ׁשּפְ חֹות‬
‫ׂש ַּית ָ‬
‫מ ְ‬
‫ֲ‬
‫להלן סיפור מופלא‪ ,‬המעובד מתוך 'ברכי נפשי'‪ ,‬ובו ניתן ללמוד עד כמה רבותינו עשו למען השכנת השלום בין איש לאשתו ובין‬
‫שכנים‪ ,‬שהרי אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום‪.‬‬
‫סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א‪ :‬בילדותי הייתי יוצא ובא בבית מדרשו של האדמו"ר רבי שלמה גולדמן מזוועהיל‪,‬‬
‫וזוכרני את דמותו של המשב"ק הרה"ח רבי אליהו ראטה‪ ,‬שלפי גדולתו ומעשיו היה ראוי בעצמו להיות רבי‪ ,‬אבל העדיף לשמש‬
‫את האדמו"ר‪.‬‬
‫רבי אליהו ראטה לקח על עצמו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬להשכין שלום בין ניצים‪ .‬הוא היה שותף פעיל בפיוסים של מריבות וסכסוכים בין‬
‫שכנים‪ ,‬והיה גם אחת הדמויות הידועות להשכנת שלום בית‪ .‬הוא התגורר בבתי אונגרן‪ ,‬ופעם שמע‪ ,‬שבבית אחד התעוררה‬
‫מריבה בין שכנים בעניין מי חייב לתקן את תיקון צינור הביוב שנסתם‪ .‬הצינור היה ממוקם בין שתי הדירות של השכנים‪,‬‬
‫והוויכוח שהתעורר בעניין התשלום‪ ,‬גלש למריבה גדולה‪ .‬בינתיים לא תיקנו את הצינור‪ ,‬והריח נדף למרחקים‪.‬‬
‫מה עשה רבי אליהו? קם באמצע הלילה‪ ,‬בשעות שנפש חיה לא מסתובבת ברחוב‪ ,‬טיפס אל מקום הצינור שבין שתי‬
‫הדירות‪ ,‬ומילא את תפקיד השרברב‪ ...‬הוא פתח את הצינור‪ ,‬ניקה אותו ביסודיות‪ ,‬ולא היה אכפת לו באותה שעה‬
‫מהלכלוך הנורא‪ ,‬ומהריח שנדף מהצינור‪.‬‬
‫רצה רבי אליהו לעשות את מלאכתו בצנעה‪ ,‬אבל לא התמזל לו מזלו‪ .‬אחד השכנים השכים אף הוא לקום בשעה ההיא‪ ,‬וראה‬
‫את רבי אליהו עומד על הסולם ומתעסק בצינור הביוב‪ ,‬וצעק אליו‪" :‬מה אתה עושה שם?"‪" -‬אני עושה בדיוק‪ ,‬מה שעשה הכהן‬
‫הגדול בקודש הקדשים ביום הכיפורים!"‪ .‬לא הבין השכן למה מתכוון רבי אליהו‪ ,‬וביקש שיסביר את דבריו‪.‬‬
‫והוא השיב‪" :‬מה הכהן הגדול בעבודתו בקודש הקודשים ביום הכיפורים עושה מה שהקב"ה דורש ממנו‪ ,‬אף אני – כאן על צינור‬
‫הביוב – עושה בדיוק מה שהקב"ה דורש ממני‪ ."...‬צריך קצת אומץ ועזות דקדושה כדי לומר דברים כאלה‪ ,‬אבל הדברים הם‬
‫אמת לאמיתה‪ ,‬כי זה מה שרבי אליהו היה צריך לעשות באותה שעה‪ ,‬וזה מה שהקב"ה דרש ממנו‪.‬‬
‫מְ נּוי ִים‬
‫הַ קְ ָּדׁשַ ת הֶ עָ לֹון‬
‫לִ ׁשְ אֵ לֹות ּבַהֲ לָ כָה‬
‫לשאלות נָא לִ פְ נֹות לָ ַרב‬
‫אֵ לִ ּיָהּו חַ ּיִים ּפִ נְחָ סִ י‬
‫‪052‬‬‫ּבְטֵ ל' ‪052-6329144‬‬
‫פניני עין חמד |‬
‫נִּתָ ן לְ הַ קְ ִּדיׁש אֶ ת הֶ עָ לֹון לְ עִ ּלּוי נִׁשְ מַ ת‪ ,‬לִ ְרפּוָאה ׁשְ לֵ מָ ה‪ ,‬לְ הַ צְלָ חָ ה‪ ,‬זִּוּוג הָ גּון‪,‬‬
‫חֲ ז ָָרה ּבִתְ ׁשּובָה וכו"‪ -‬נָא לִ פְ נֹות לְ לִ יאֹור בטל" ‪0504-115673‬‬
‫ּכְתֹבֶת הַ ּמַ עֲ ֶרכֶת‪ :‬עֲ בּור לִ יאֹור עַ צְמֹון‪ ,‬רח' הַ ּב ֹׂשֶ ם ‪26‬א ת‪.‬ד‪ 83375 .‬מְ בַּׂשֶ ֶרת צִּיֹון‪ .‬מִ ּקּוד ‪90805‬‬
‫פרשת שמות‬
‫| כ"ג טבת תשע"ז | גיליון ‪621‬‬
‫לְ ַקּבָלַ ת הֶ עָ לֹון חִ ּנָם ַ‬
‫ּב‪email-‬‬
‫מִ ֵ‬
‫ידי ׁשָ בּועַ ‪ׁ ,‬שְ לַ ח אֶ ת ּכְתֹובְתֶ ָך אֶ ל‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪2/4‬‬
‫אִ ם ִראׁשֹונִים‬
‫ּכמַ לְ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר ר' י ֵָרחְ מִ יאֵ ל י ִׂשְ ָראֵ ל יִצְחָ ק מֵ אֲ לֶ ּכְסַ נ ְֶּדר זצ"ל‬
‫ְ‬
‫האדמו"ר רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר זצ"ל – נולד להוריו כבן‬
‫בכור בשנת ה'תרי"ג )‪ (1852‬בעיר טורצין‪ .‬נקרא על שם רבו של אביו‪ ,‬הרה"ק‬
‫ר' ישראל יצחק האדמו"ר הזקן מוורקא‪ .‬עיקר חינוכו הגיע מאביו‪ ,‬שהשריש בו‬
‫את מידת ענוותנותו המופלגת והיה לוקחו בנסיעותיו לאדמורי"ם מווארקי‬
‫ומביאלא‪ .‬בצעירותו חלה ובעקבות זאת הוסיפו לו את השם ירחמיאל‪ .‬בהיותו‬
‫בחור צעיר היה פרוש ביותר ובקי בש"ס בבלי וירושלמי זוה"ק ומדרשים שו"ע‬
‫ופוסקים כאחד הגדולים אשר בארץ‪ .‬ניחן במח חריף ובזיכרון יוצא מגדר‬
‫הרגיל‪ .‬העיד על עצמו‪ ,‬כי זכר את לשון הגמ' אף לאחר עשרות שנים ואף את‬
‫צורת הכתב‪.‬‬
‫לאחר פטירת אביו ב‪-‬י"ד בשבט ה'תרנ"ד )‪ (1894‬כיהן במקומו ומונה כאדמו"ר השני בשושלת‬
‫אלכסנדר‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬תחת הנהגתו הגיעה חסידות אלכסנדר לשיא פריחתה‬
‫ומנתה רבבות רבות של חסידים‪ .‬חסידים היו אומרים עליו‪ ,‬שהייתה לו חכמת שלמה המלך‪.‬‬
‫גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬בעל אהבת ישראל מופלאה‪ .‬מסופר‪ ,‬כי‬
‫ידע בע"פ את כל שמות אלפי חסידיו יחד עם נשותיהם וילדיהם ואפילו ידע לזהות את כתב‪-‬‬
‫ידם ב'פתקא' שהוגשה לו‪ ,‬כל זאת כשתחת ידו עוברים מאות אלפי פתקאות בשבוע‪.‬‬
‫לרבינו לא נולדו ילדים‪ .‬מסופר‪ ,‬שהיה נוסע לר' יעקב אריה מרדזימין שיברכו שיזכה לזרע בר‪-‬‬
‫קיימא‪ ,‬עד שפעם אחת אמר ר' יעקב אריה לחסידיו‪ :‬מה רוצה בנו של הרב מגריצא‪ ,‬הלא הוא‬
‫נשמת האור החיים הקדוש‪) ,‬שלא היו לו ילדים( וכיצד יהיו לו ילדים?!‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ט טבת‬
‫ה'תר"ע )‪ .(1910‬ציונו בעיירה אלכסנדר שבפולין לצד אביו‪ .‬בהלווייתו השתתפו עשרות אלפי‬
‫איש מכל רחבי פולין ויהי האבל גדול מאד‪ ,‬יהודים הלכו ברגל מהלך עשרות קילומטרים להגיע‬
‫להלוויה‪ ,‬ובלאדז' אי אפשר היה להשיג כרכרות או כל אמצעי תחבורה אחר באותו יום‪ .‬סיפרו‬
‫הגויים מהעיר אלכסנדר‪ ,‬כי אחר ההלוויה הוציאו מהשלג אלפי ערדליים שנשרו מרגלי‬
‫היהודים‪ .‬בשעת הלוויה ניגש אל אחי רבינו בעל ה'תפארת שלמה' אדם ונתן לו תיבה באומרו‪:‬‬
‫"יש כאן עפר מאור החיים הקדוש"‪ ,‬ולאחר שנטל את התיבה ממנו נעלם האיש תיכף ומיד‪ .‬חי‬
‫כ‪ 57-‬שנים‪ .‬ציונו בפולין‪.‬‬
‫אביו‪ :‬ר' יחיאל דנציגר )האדמו"ר הזקן מאלכסנדר(‪ .‬אמו‪ :‬מרת רויזא מינדל‪ .‬סבא‪ :‬ר' שרגא פייבל מגריצא )מצד אביו‪ -‬כיהן כאדמו"ר‬
‫מוורקא והיה מחסידי ה'חוזה מלובלין'‪ ,‬היהודי הקדוש מפשיסחא ור' שמחה בונם(‪ .‬אחיו‪ :‬האדמו"ר ר' בצלאל יאיר‪ ,‬האדמו"ר ר' שמואל‬
‫צבי )בעל ה'תפארת שמואל'‪ .‬הוכתר אחרי פטירת רבינו כאדמו"ר השלישי בשושלת חסידות אלכסנדר והקים על שם אחיו את רשת הישיבות‬
‫"בית ישראל" בפולין שבהן למדו אלפי תלמידים(‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬ר' יחיאל דנציגר‪ ,‬ר' יעקב אריה מרדזימין‪ .‬מספריו‪• :‬ישמח ישראל‪-‬‬
‫על התורה והמועדים )נחשב כספר יסוד בתורת החסידות המעשית‪ .‬הודפס לאחר כשנה לאחר פטירת הצדיק ע"י אחיו בעל ה'תפארת‬
‫שמואל'‪ .‬תוספת המובאת בסוף הספר בשם 'מאורן של ישראל' נכתב ע"י ר' יהודה משה טיברג האדמו"ר החמישי בשושלת החסידות‪ ,‬והם‬
‫מאמרים‪ ,‬ששמע בעצמו מפי רבינו(‬
‫כ‬
‫בר בימי עלומיו בעודנו סמוך על שולחן אביו נוכחו החסידים לדעת‪ ,‬כי רוח הקודש מפעמת בקרבו‪ ,‬עובדות מופלאות שקרו ע"י האברך הצעיר‬
‫ודברים שאמר גילו לעין כל‪ ,‬את שרצה להסתיר בענוותנותו הגדולה‪ ,‬וכבר אז קנה לו שם של מרחיק ראות ובוחן כליות ולב‪ .‬מסופר‪ ,‬שבימים‬
‫האחרונים של כ"ק הגאון שר התורה ר' יהושע מקוטנא זצ"ל ורבינו היה עוד צעיר לימים‪ ,‬עמד נשען על עמודי ביהמ"ד‪ ,‬ודאגתו הייתה ניכרת על‬
‫פניו‪ ,‬ניגש אליו המשמש ושאל‪" :‬מדוע פניך רעים?"‪ .‬ורבינו ענה‪" :‬הלא עתה נפטר הגה"ק ר' יהושע מקוטנא זצ"ל"‪ ,‬המשמש עמד והשתומם‪,‬‬
‫שכן מהיכן ידע‪ ,‬מה שקורה ברגעים אלו‪.‬‬
‫פ‬
‫עם אחת עוד בימיו האחרונים של חיי אביו רבינו הזקן זיע"א הזכיר חסיד אחד את ילדו החולה‪ ,‬ורבינו היה המוציא והמביא והמקריא את‬
‫הפתקאות לפני אביו‪ ,‬ורבינו קרא הפתקא והשמיט שם הילד החולה‪ .‬הרים האיש את קולו ואמר‪" :‬למה לא מזכיר את הילד החולה?"‪ ,‬שאל רבינו‬
‫הזקן‪" :‬מה זה?" וענה רבינו‪" :‬האיש אומר‪ ,‬שיש לו עוד ילד ורח"ל לא היה טוב עם הילד )ורמז כי נפטר לבית‪-‬עולמו("‪ .‬כשחזר החסיד לביתו נודע‬
‫לו‪ ,‬שעוד לפני שהגיע לרבי נפטר בנו ל"ע‪.‬‬
‫ה‬
‫רה"ק ר' מרדכי רוקח מבולגריא זצ"ל פעם אחת נכנס לחדר אביו מרן הרה"ק רבי יששכר דב מבעלזא‪ ,‬ואביו לא היה אז בחדרו‪ ,‬ניגש לארון‬
‫הספרים של אביו והוציא את הספר "ישמח ישראל" ועיין בו‪ ,‬פתאום שמע‪ ,‬שאביו נכנס לחדרו מיהר והכניס את הספר למקומו‪ ,‬אביו הרגיש ושאל‬
‫אותו‪" :‬באיזה ספר הסתכלת?" וענה‪" :‬בספר 'ישמח ישראל' מהרבי מאלכסנדר"‪ .‬אמר לו אביו בזו הלשון‪" :‬אני משאיל לך אותו לכמה ימים‬
‫ותסתכל בו ותהיה לך תועלת גדולה"‪ ,‬וסיפר הגה"ק מבולגריא זצ"ל‪" :‬לאבי הק' היו שלושה חדרים מלאים ספרים‪ .‬בחדר‪ ,‬שהוא ישב היו רק‬
‫ספרים‪ ,‬שהחזיק‪ ,‬שהם בעלי רוח הקודש‪ .‬בחדר השני שאר הספרים ובחדר השלישי היו ספרים שנדפסו בזמנו‪ ,‬וכל מחבר ששלח לו ספרו או‬
‫שהוא קנה הכניס לחדר הזה‪ ,‬וספר "ישמח ישראל" היה בין אלו של בעלי רוח הקודש בחדר‪ ,‬שישב בו אביו הק' זי"ע עכ"ל‪.‬‬
‫ס‬
‫יפר הרה"ג ראב"ד מלאדז' ר' חיים אליעזר בן הרב הגאון ראב"ד מקאליש זצ"ל )נכד רבינו בעל תפארת שמואל זי"ע(‪ :‬בעיר קאליש היה אופה‬
‫שכל העוגיות שאפה‪ ,‬בזמן שהוציא מן התנור התפוררו ושאל למומחים ולא ידעו סיבת ההתפוררות‪ ,‬וגם נסע ללאדז' למומחים ולא פתרו דבר זה‪.‬‬
‫סוף דבר נסע לרבינו וסיפר לו את הבעיה‪ .‬שאל רבינו‪ ,‬אם יש לו מתוצרת שלו אצלו והגיש לצדיק ממעשה ידיו‪ ,‬הרבי הרים את האפייה נגד‬
‫השמש ואמר‪" :‬אנכי מרגיש את החיסרון‪ ,‬מכיוון שלא נטלת חלה מהעיסה‪ ,‬שהיה בה שיעור חלה‪ ,‬ואם תיזהר להפריש חלה מהיום והלאה‬
‫תצליח האפייה"‪ .‬וכן היה‪.‬‬
‫פניני עין חמד |‬
‫פרשת שמות‬
‫| כ"ג טבת תשע"ז | גיליון ‪621‬‬
‫‪3/4‬‬
‫‪‬‬
‫© כל הזכויות שמורות למו"ל‪ .‬אין לקרוא בזמן התפילה וקריה"ת‬
‫בס"ד‪ ,‬בכל ענייני הגיליון ניתן לפנות לדוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף (א‪ ,‬ח)‬
‫אמר אשר לא ידע את יוסף‪ ,‬כי לא ידע מה שקרה ליוסף‪ ,‬כי אחיו היו משתדלים בכל עוז‬
‫להאבידו ולבטל חלומותיו ולא הועילו להם כל נכליהם אשר נכלו‪ ,‬כי רצון האל ית' היה עם‬
‫יוסף לגדלו ודבר אלקינו יקום לעולם‪ ,‬כך פרעה אמר פן ירבה נגד רצון האל ית' שאמר כן‬
‫ירבה וחשב מחשבות עליהם ולא עלתה בידו כאשר לא עלתה בידי אחי יוסף‪ ,‬ובכל מה‬
‫שהיה קם על ישראל אותה קימה היתה על המצרים ‪ -‬ועל קדקדם חמתו ירד‪( .‬כלי יקר)‬
‫וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר‬
‫עבדו בהם בפרך‪( .‬א‪ ,‬יד)‬
‫צריך להבין אריכות הסיפור שהתורה מאריכה מה עבדו בהם‪ ,‬היה די באמרו 'וימררו חייהם‬
‫בעבודה קשה'‪ ,‬מאי נפקותא במאי היה‪ .‬גם מה שמסיים 'את כל עבודתם וכו''‪ ,‬שלא לצורך‬
‫לכאורה‪.‬‬
‫ונ"ל‪ ,‬הנה כל ההתחלות קשות [מכילתא יתרו יט‪ ,‬ה]‪ ,‬ומי שלא רגיל לעבוד עבודה מאד‬
‫יקשה עליו‪ ,‬וישבר גופו‪ .‬מ"מ ברוב הימים יהיה מורגל בזה ולא יקשה עליו כ"כ‪ ,‬כי הרגל‬
‫נעשה טבע‪ .‬ולמשל אם יתרגל בעבודת השדה לא יקשה עליו כ"כ‪ ,‬אבל כששוב יתחיל‬
‫במלאכה אחרת שלא הורגל בה‪ ,‬יקשה עליו מאוד‪ ,‬ויהיה בכלל כל התחלות קשות‪ .‬אבל‪ ,‬גם‬
‫לזה יתרגל במשך הימים ויעשה לו כטבע לבסוף‪ .‬ואח"כ כשיבא לעשות בחומר ובלבנים ולא‬
‫רגיל בזה יקשה עליו מחדש‪ .‬וכן הלאה‪.‬‬
‫ואומר‪ ,‬בוודאי היה קשה מאד לישראל כשהתחילו לשעבד עמהם כי לא הורגלו בזה‬
‫ובכיוצא בה‪ ,‬מ"מ בימים רבים היה להם להתרגל‪ ,‬אבל מצריים שרצו למרור תמיד חייהם‪,‬‬
‫התחכמו לשנותם ולהחליפם ממלאכה למלאכה‪ ,‬כשעבדו בחומר והורגלו בזה החליפום‬
‫לעשות בלבנים‪ ,‬ואלו שעבדו בלבנים והורגלו במלאכה זו החליפום במלאכה אחרת‪ .‬וכן‬
‫עשו חליפין בעבודה בשדה‪ ,‬כדי שתמיד יוקשה עליהם ויתחילו מחדש מלאכת עבודה שלא‬
‫הורגלו בה‪ ,‬ויהיו קצין בחייהם תמיד‪.‬‬
‫וזהו‪ :‬וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה‪ ,‬באלו המלאכות‬
‫עבדו בהם בחילוף אותם‪ ,‬את כל עבודתם אשר עבדו‪ ,‬ע"י זה כל עבודתם שעבדו בהם לא‬
‫היה קל בעיניהם ע"י הרגל‪ ,‬רק היה בפרך כדרשת חז"ל [עיין שמו"ר א‪ ,‬טו] המשברת‬
‫(כתב סופר)‬
‫ומפרכסת הגוף וק"ל‪.‬‬
‫ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות‪ ...‬ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה‬
‫תשליכהו (א‪ ,‬טו כב)‬
‫בעל הקצות החושן (מובא בילקוט הגרשוני ובפנינים יקרים) ביאר את בקשת פרעה‬
‫למיילדות ותשובתן אליו כך‪:‬‬
‫דהנה שיטת רבנו תם (ברא"ש נדרים כ"ח) דלא אמרינן 'דינא דמלכותא דינא' אלא‬
‫כשהגזירה שווה על כל בני המדינה‪ ,‬אבל אם החוק הוא איפה ואיפה בין חלקי העם‪ ,‬לא‬
‫אומרים בזה דינא דמלכותא דינא‪ .‬וזהו שבא פרעה בטענה למילדות מדוע "ותחיין את‬
‫הילדים" והלא ציויתי אתכם להורגם‪ ,‬ודינא דמלכותא דינא‪.‬‬
‫ועל זה השיבו המילדות‪" :‬כי לא כנשים המצריות העבריות" וכיון וגזירתך היא רק על‬
‫העבריות ולא על המצריות אין כאן דינא דמלכותא‪ ,‬ועל כן "ויצו פרעה לכל עמו" שאפילו‬
‫על המצריות גזר כדי שתהא גזירתו שווה אצל כולם‪.‬‬
‫ותרד בת פרעה לרחץ על היאר וכו' ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה‬
‫(ב‪ ,‬ה)‬
‫בגמרא (מגילה יג‪ ,‬א) "ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד אמאי קרי לה יהודיה על‬
‫שום שכפרה בעבודה זרה דכתיב ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ואמר רבי יוחנן שירדה‬
‫לרחוץ מגילולי בית אביה"‪ .‬וברש"י‪( ,‬ראה סוטה יב‪ ,‬ב) שירדה לטבול לשם גירות‪.‬‬
‫בספר שי לתורה הביא לבאר את דברי חז"ל מנין הוציאו שנתגיירה‪ ,‬ע"פ מעשה שהיה עם‬
‫הרב מבריסק‪:‬‬
‫הרב מבריסק זצ"ל‪ ,‬בעלייתו ארצה נסע באוניה‪ ,‬ועקב הקפדתו הרבה בענייני כשרות‪ ,‬הוא‬
‫לא אכל מאום‪ .‬רב החובל ראה שאינם אוכלים‪ ,‬ודאג להם‪" :‬אני אביא לכם סיר חדש עם‬
‫תפו"א"‪.‬‬
‫הרב מבריסק תמה ושאל את ילדיו‪" :‬מה רוצה מאתנו הגוי הזה? הלא הלכה היא ש"עשו‬
‫שונא ליעקב"‪ ,‬ולא יכול להיות שהוא דואג לנו סתם! מה הוא באמת רוצה?" כשחזר רב‬
‫החובל‪ ,‬שמע את הרב שואל את את השאלה הזאת!‬
‫פנה אליו רב החובל ואמר לו "אני יהודי!" והכל הסתדר‪...‬‬
‫וזהו מה שהכריח את חז"ל לומר שבת פרעה התגיירה‪ .‬אחרת בשביל מה היא הלכה להציל‬
‫(עלי ורדים)‬
‫יהודי? על כרחך שהיא התגיירה‪.‬‬
‫ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה (ב‪ ,‬ו)‬
‫כתב רש"י‪ :‬והנה נער בוכה‪ ,‬קולו כנער‪ .‬ויש להבין למה כתוב 'מילדי העברים זה' היה צריך‬
‫לומר ילד עברי זה‪.‬‬
‫מסופר‪ ,‬כי בעת שהמלכה מריה תרזיה מלכה בפראג‪ ,‬הציקו מאד לישראל בגזירותיהם‪ ,‬עד‬
‫ללא נשוא‪ .‬והיה שם שתדלן נכבד שקראו לו ר' זלמן קרוב‪ ,‬בעל קול עבה וחזק‪ ,‬והוא קיבל‬
‫עליו שליחות המצוה לבטל הגזירה‪ .‬הוא הופיע בפני המלכה‪ ,‬במעמד שרי המדינה לשטוח‬
‫בקשת היהודים‪ ,‬ובקולו האדיר זעזע את הנוכחים‪ .‬נגש אליו אחד מהשרים ואמר לו בגערה‪:‬‬
‫לא מן הנימוס לדבר בקול חזק בפני המלכה! השיב להם ר' זלמן בחכמתו‪ :‬כסבורים אתם‬
‫שקולי מדבר בפניכם? לא ולא! אלא קולם של רבבות ישראל הנאנחים ונאנקים תחת מצוקת‬
‫הגזירה‪ ,‬קולם בוקע מתוך גרוני ומבקשים עזרה!‬
‫הדבר נתקבל בפני המלכה והנחה עשתה ליהודים‪.‬‬
‫משה רבינו עוד בילדותו הרגיש בצרת אחיו שנגזר עליהם 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו‪,‬‬
‫ולכן "ותפתח ותראהו את הילד" ראתה בתוך התיבה ילד קטן בן שלשה חדשים "והנה נער‬
‫פרשת שמות תשע"ז‬
‫‪‬‬
‫בוכה" קולו כנער‪ ,‬קול בכי אדיר פורץ מתוך פיו‪ ,‬אז הבינה בת פרעה את המצב "ותחמול‬
‫עליו ותאמר מילדי העברים זה" קולו הוא קול כל ילדי העברים הנאנקים בגזירה הרעה הזאת‬
‫(תורת משה נתן)‬
‫כולם בוקעים מתוך גרונו של משה‪.‬‬
‫ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד (ב‪,‬‬
‫ז)‬
‫וברש"י והוא מהגמ' סוטה יב‪ ,‬ב "מן העבריות ‪ -‬מלמד שהחזירתו על מצריות הרבה לינק‬
‫ולא ינק לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה"‪.‬‬
‫מובא ב"שולחן ערוך" (יו"ד סי' פ"א ס"ז בהג"ה) כי אין לתת לתינוק יהודי לינוק מגויה‪ ,‬אם‬
‫אפשר למצוא מינקת ישראלית‪ .‬ובביאור הגר"א (שם ס"ק ל"א) הביא מקור ורמז לזה‬
‫מהמד"ר פ' שמות ממשה רבינו שלא נתנו לו לינוק מאשה מצרית כי אם מאשה עבריה‪.‬‬
‫שואל רבי יעקב קמינצקי זצ"ל בספרו "אמת ליעקב"‪ ,‬מה הראיה ממשה רבינו‪ ,‬הרי משה‬
‫היה צריך לדבר עם הקב"ה‪ ,‬ופה שמדבר עם השכינה לא ראוי שיינק מגויה‪ ,‬אך מנין שגם‬
‫בשאר ילדי ישראל יש להקפיד על כך?‬
‫אלא מבואר מזה לימוד גדול בענין החינוך שצריך כל אב לתת לבניו‪ ,‬שלכל ילד יש סיכוי‬
‫לדבר עם השכינה‪ ,‬וע"כ צריך לחנכו כאילו הוא הוא יהיה גואלם של ישראל‪ .‬וזה פסוק‬
‫מפורש "אל תגעו במשיחי" (תהילים ק"ה ט"ו) ומי הם "משיחי"? אלו תינוקות של בית רבן‬
‫(שבת קיט‪ ):‬כל אחד מילדי ישראל ראוי להיות משיח‪ ...‬ולכן צריך לחנך כל ילד מישראל‬
‫כאילו הוא כמו משה רבינו‪ ,‬עם כל הקדושה והטהרה‪...‬‬
‫בספר "מעשה איש" ח"ב מובא שפעם באו לבקש מבחור ישיבה שיארגן קבוצה לעשות‬
‫פעילות ב'בין הזמנים' בקרב העולים החדשים שהגיעו ארצה בזמן העלייה‪ .‬הבחור החליט‬
‫להיוועץ ברבינו (החזו"א) ולשאול דעתו על העניין‪ ,‬והשיבו רבינו אנחנו הרי מתייחסים לכל‬
‫בחור ישיבה כספק 'גדול הדור' הבא‪ .‬כי הנסיון מראה שהגדולים לא צמחו דוקא לפי מה‬
‫שציפו מראש‪ ,‬ולא מי שחשבנו שיהיו הגדולים הם היו אלו הגדולים בסופו של דבר‪ .‬והנה‬
‫יש כאלו שאם יילכו לפעילות כבר לא ישובו לאותו 'שטייגען' (כבראשונה באופן מוחלט)‪.‬‬
‫הם יקבלו 'גישמאק' בפעילות‪ ,‬ומי יודע אולי אותו אחד היה יכול להיות מגדולי הדור הבא‪.‬‬
‫ומה שיש בחורים שטוב בשבילם שיעשו פעילות? הם כבר ימצאו את הדרך איך לצאת‬
‫לצורך זה‪ .‬והוסיף‪ :‬בחור שכבר הלך אינו מורה לו לשוב‪ ,‬אבל לבחור השואל משיב לו‬
‫(עלי ורדים)‬
‫בשלילה‪.‬‬
‫המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא (ג' ה)‬
‫"אל תאמר לכשאפנה אשנה" ‪ -‬אמרו חז"ל‪ ,‬כי האדם חושב בנפשו לכשירחיב לו ד' את‬
‫גבולו ויוטב מצבו‪ ,‬אז יעסוק בתורה ובמצות‪ .‬אבל לא כן עכשיו כשהוא בצרה ומצוקה‪ .‬ולזה‬
‫אמר הכתוב "כי המקום אשר אתה עומד עליו" היינו באותו מצב ובאותה שעה ‪ -‬קודש הוא‪.‬‬
‫דאפשר שרצון ד' הוא דוקא העבודה מאותה שעה הדחוקה וכבר ארז"ל במ"ר שה"ש פ"ה‬
‫הלומד תורה בצער נוטל אלף בשכרו‪ ,‬שלא בצער נופל סאתים‪ .‬ולפום צערא אגרא אמרו‬
‫(חפץ חיים עה"ת)‬
‫ז"ל‪.‬‬
‫ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך (ג‪ ,‬ה)‬
‫מעשה ברב של 'קראים'‪ ,‬שרצה להתווכח עם הרב של עירו על אמיתות דתם‪ ,‬ומי שיצליח‪,‬‬
‫השני יקבל את דתו‪ .‬והרב קבל ברכה מהגר"א שיצליח‪.‬‬
‫בעת הכנסו לאולם הארמון‪ ,‬שכח הרב לחלוץ את נעליו כמקובל‪ ,‬ובאמצע האולם נזכר‪ ,‬ואז‬
‫חלץ אותם ולקח אותם בידיו‪ ,‬והקראי צחק עליו ואמר למלך‪ :‬תראה איך ההתנהגות שלו‬
‫אין לו דרך ארץ לפני המלך‪ ,‬בא עם נעליו בידו! אבל הרב ענה לו‪ ,‬כיון שבא יחד עם קראי‬
‫והקראים גונבים נעליים‪ ,‬ע"כ תפס אותם בידו‪ .‬הקראי נתמלא כעס ואיבד את עשתונותיו‬
‫והטיח בפני הרב שהוא שקרן ומוציא לעז על הקראים‪ ,‬והמלך אמר שיוכיח דבריו‪ ,‬על סמך‬
‫מה אמר שהקראים גונבים נעליים‪ .‬אז אמר הרב‪ :‬כשנגלה הקב"ה אל משה בפעם הראשונה‪,‬‬
‫אמר לו הקב"ה 'של נעליך מעל רגליך'‪ ,‬ומשה רבינו חלץ את נעליו‪ ,‬וכשחזר מלדבר עם‬
‫הקב"ה‪ ,‬לא מצא את נעליו‪ ,‬כי הקראים גנבו אותם‪ .‬לשמע הקראי דברים אלו צעק לפני‬
‫המלך‪ :‬אדוני המלך‪ ,‬זה שקר גס! שבזמן משה עוד לא היו קראים‪ .‬אז אמר הרב למלך‪ :‬רואה‬
‫אתה אדוני המלך שהוא מודה שדתינו היא הקדומה והנכונה! ואז הודה המלך לדברי הרב‬
‫ויצא כמנצח ואילו הקראי יצא בבושת פנים מלפני המלך‪.‬‬
‫‪ ‬מאוצרות המגידים ‪‬‬
‫"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף "(א‪ ,‬ח)‬
‫"אשר לא ידע את יוסף"‪ -‬עשה עצמו כאילו לא ידע ואינו מכירו‪.‬‬
‫ובמדרש רבא מובא‪ :‬אשר לא ידע את יוסף‪ ,‬וכי לא היה מכיר את יוסף? הרי יוסף היה‬
‫המשנה למלך והציל את מצרים מחרפת רעב? אלא אמר רבי אבין‪ :‬משל לאחד שרגם אוהבו‬
‫של המלך ‪.‬אמר המלך‪ :‬התיזו את ראשו‪ ,‬כי למחר יעשה כי בך‪ .‬לכך כתב עליו המקרא‪" ,‬אשר‬
‫לא ידע את יוסף" כלומר‪ ,‬היום עשה עצמו "אשר לא ידע את יוסף" למחר ‪ -‬הוא (אותו‬
‫פרעה) עתיד לומר (שמות ה‪ ,‬ב) "לא ידעתי את ה‪'"...‬‬
‫ובמשנת רבי אליעזר (פרק ז) מסביר את דברי המדרש‪ :‬מכאן למדו חז"ל אין לך קשה לפני‬
‫הקב"ה יותר מכפיות טובה! לא נטרד אדם הראשון מגן עדן אלא על כפיות טובה‪ .‬אף‬
‫אבותינו במדבר ‪,‬לא כעס עליהם הקב"ה אלא על כפיות טובה‪ .‬וכשהיו אבותינו בארץ לא‬
‫היו חטאותיהן אלא על כפיות טובה‪.‬‬
‫מפני מה ענש הכתוב ביותר לכפויי טובה? מפני שהוא כעין כפירה בעיקר‪ ,‬בהקב"ה‪ ,‬אף‬
‫הכופר בהקב"ה כופר טובה הוא‪ .‬כי האדם הזה הוא כופה טובתו של חבירו‪ ,‬ולמחר הוא‬
‫כופה טובתו של קונו‪ .‬וכן הוא אומר בפרעה "אשר לא ידע את יוסף"‪ ,‬ולכאורה איך יכול‬
‫שלא לזכור את עצותיו וחסדיו של יוסף כלפי עמו?‬
‫א‬
‫אלא שהיה יודע ולא השגיח עליו וכפר בטובתו‪ -‬היה כפוי טובה ‪,‬ולבסוף כפר בטובתו של‬
‫הקב"ה שאמר "לא ידעתי את ה'"‪ .‬הא למדת שכפיות טובה הוקשה לכפירה בעיקר‪!...‬‬
‫ובספר "איש לרעהו" מובא בשם הגאון בעל ה"מכתב מאליהו "רבי אליהו אליעזר דסלר‬
‫זצ"ל מהו ההסבר‪ ,‬מדוע "הכופר בטובתו של חבירו לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה?"‬
‫כי האדם נוהג בכל מעשיו כפי כוחות נפשו‪ .‬אם כעסן הוא ‪,‬יכעס בכל ענין שיביאהו לזה‪,‬‬
‫ואם גאה הוא‪ ,‬יתגאה בכל מקום שהוא‪ .‬אם טוב לב הוא‪ ,‬יתנהג בטובה עם הכל‪ ,‬וכן רע‬
‫הלבב‪ .‬על כן‪ ,‬כפוי הטובה‪ ,‬לא יהיה כן רק כלפי בני אדם‪ ,‬אלא כשם שיכפור בטובתו של‬
‫חבירו‪ ,‬ככה יכפור בטובתו של הקב"ה‪ ,‬ולא יבדיל ביניהם‪ .‬שהרי כפיות טובה היא בתכונת‬
‫נפשו‪ ,‬אם כן גם לפני הקב"ה יתנהג כפי תכונה זו‪...‬‬
‫חשוב לציין‪ ,‬כי הגרעים שבכפויי הטובה‪ ,‬לא זו בלבד שאינם מכירים טובה‪ ,‬אלא עוד‬
‫משיבים רעה תחת טובה‪ ,‬על ידי העמדת פנים כאילו נפגעו כביכול‪ ,‬מן הטובה שעשו להם‪.‬‬
‫ובכך מוצאים היתר לעצמם להעיז פניהם‪ ,‬ולהרע למיטיבם אף יותר מאשר ירעו לאדם‬
‫אחר‪...‬‬
‫על תופעה מוזרה זו עמד הגה"ק הסטייפלר זי"ע בספרו "חיי עולם" ואף נתן טעם לכך‪ ,‬ואלו‬
‫דבריו‪" :‬וככה תראה בכמה אנשים המדה הרעה והמנוולת לשלם רעה תחת טובה‪ ,‬היינו‬
‫לעשות רעות למי שהטיב לו‪ .‬ולאיש אשר לא היה לו עמו שום עסק לא ירעו ולא ישחיתו‪,‬‬
‫אשר ייפלא מאד על התאוה המשונה הלזו להרע דוקא למי שהטיב עמו‪".‬‬
‫ואגב‪ ,‬מביא הסטייפלער בקשר לזה מה שמסופר בספר "חוט המשולש"‪ :‬שהיה פעם אדם‬
‫שהעיז פניו נגד הגה"ק בעל ה"חתם סופר" זי"ע והרע לו ביותר‪ .‬אמר עליו ה"חתם סופר"‪:‬‬
‫"תמה אני ‪,‬שאיני זוכר שעשיתי לו טובה מעולם‪ ,‬אשר עבור זה יהא מעונין להרע לי‪"...‬‬
‫ממשיך הסטייפלער ומסביר את פשר תאוותו של הכפוי טובה להרע למיטיבו‪" :‬אבל באמת‬
‫שהאדם המושחת הזה‪ ,‬כאשר מקבל טובה‪ ,‬מרגיש כעין חיוב הכרת טובה‪ ,‬וברוב גאוותו‬
‫ומדותיו הרעים אינו חושש כלל וכלל להכנע ולהכיר טובה‪ ,‬ושוב רואה הוא במיטיבו כאיש‬
‫המדיר ממנו את מנוחתו‪ ,‬וכבעל חוב שלו שהוא מחוייב לשלם לו‪ ,‬ולכן מתעורר אצלו שנאה‬
‫עליו ומתאוה להרע לו‪ ,‬וגם להיראות שהוא אינו נכנע ושאין בו זיק רגש של חיוב הכרת‬
‫הטוב‪"...‬‬
‫ועל כך מובא בספר "מעילו של שמואל" מעשה נורא! בהיות הצדיק הירושלמי רבי אריה‬
‫לוין זצ"ל כבן ‪ 16‬שנה נמנה על בחירי ישיבת סלוצק‪ ,‬שלט כמעט בכל סדר "נשים" בעל פה‬
‫ גמרא רש"י ותוספות‪ .‬משם פנה להלוסק‪ ,‬בה ניהל הגה"ק רבי ברוך בער מקלמניץ בעל‬‫ה"ברכת שמואל" את ישיבתו‪ .‬הוא קרב את הבחור החדש‪ ,‬שהיה בו שילוב של תורה ויראה‪,‬‬
‫מדות טובות וענווה ‪,‬וקבע עמו לימוד בחברותא במסכת עירובין ובשלחן ערוך "אבן העזר"‪.‬‬
‫היתה זו זכות שמעטים זכו לה‪ ,‬לעמוד על האבניים‪ ,‬על סדנת היצירה של ה"ברכת‬
‫שמואל‪"...‬‬
‫על כן‪ ,‬כמה הופתע ה"ברכת שמואל" כאשר כעבור שנה התייצב התלמיד בפניו‪ ,‬לקבל ברכת‬
‫פרידה! כי ברצונו לנסוע לוולוזין אם הישיבות וללמוד שם תורה ‪...‬‬
‫ה"ברכת שמואל" אף הביע את מורת רוחו ולא הסתיר את הקפדתו! לימים ‪ -‬סיפר רבי אריה‪:‬‬
‫כי יודע הוא בבירור שקפידתו של רבו עשתה רושם‪ ,‬ותלה בה כמה וכמה מאורעות ומקרים‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬ידע זאת בשעת מעשה‪ ,‬וחש בו במקום‪ .‬אבל מה יכול היה לעשות‪ ,‬ופחד‬
‫להישאר במקומו‪ .‬כי בעל האכסניה בה התגורר‪ ,‬ראה את התמדתו וחשקו בלימוד התורה‬
‫הק'‪ ,‬ושמע על כשרונותיו‪ ,‬על כח זכרונו ועיונו המעמיק‪ ,‬ודחק בו להקדיש מעט מזמנו‬
‫"להרחיב אופקים ללמוד שופות‪ ,‬חכמות ומדעים"‪ ,‬והנער פחד פן יתפתה ויגזור על עצמו‬
‫מיתה רוחנית‪ ,‬כי בכך אט אט הוא יגורש מגן העדן של התורה בטהרתה‪ .‬לפיכך מיהר לברוח‬
‫ממקום הנסיון‪...‬‬
‫אם כן‪ ,‬נשאל רבי אריה לימים‪ ,‬מדוע לא סיפר זאת לרבו‪ ,‬מדוע לא התנצל בפניו‪ ,‬לא גילה‬
‫את לבו‪ ,‬מדוע שתק‪ ,‬ומשך עליו את קפידתו? ענה רבי אריה תירוץ מדהים‪ :‬איך יכול היה ‪-‬‬
‫הן אז היה מעביר את ההקפדה על בעל האכסניה‪ ,‬מעורר עליו את הקפדת רבו העושה‬
‫רושם והוא הרי אכל מפתו‪ ,‬נהנה ממנו‪ ,‬ואיך יוכל להרע לו? מוטב היה לו לשתוק‪ ,‬ולמשוך‬
‫את ההקפדה עליו ולשאת בתוצאותיו במשך שנים‪ ,‬ובלבד שלא יהיה כפוי טובה‪!...‬‬
‫עד היכן גודל הדקדוק בהכרת הטוב נראה מסיפור הבא שמובא בספר "שאל אביך ויגדך"‪:‬‬
‫ישב המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זי"ע בחדרו ולמד‪ ,‬והנה פנה לאחד הבחורים‬
‫שהיו במקום ובקשו לקרוא לבחור פלוני כדי שיביא לו את מעילו (שכנראה הונח בריחוק‬
‫מקום) ‪ ,‬שכן קר לו מאד‪ .‬תמה הבחור‪ :‬וכי למה אלך ואקרא למישהו אחר‪ ,‬הלא גם אני יכול‬
‫להביא למשגיח את מעילו? השיב המשגיח‪" :‬לאותו בחור חייב אני מכבר הכרת הטוב על‬
‫טובה מסויימת שעשה לי‪ ,‬ועתה אודות לטובה הנוספת שיעשה לי‪ ,‬ישאר חרות בזכרוני‬
‫שעלי להכיר לו טובה‪ .‬אך אם אתה תעשה לי טובה זו‪ ,‬כבר אתחייב בזה בהכרת הטוב לעוד‬
‫אדם ומי יערוב לי שאזכור לגמול לך כדבעי‪ ,‬אולי אשכח ולא אחזיר‪...‬‬
‫(איש לרעהו)‬
‫ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור (ב‪ ,‬ה)‬
‫חז"ל במסכת מגילה (יג‪ ,‬א) אומרים‪ ,‬שבתיה בת פרעה "ירדה לרחוץ מגילולי בית אביה"‪.‬‬
‫כפרה בע"ז‪ ,‬הלכה ויצאה לטהר עצמה מהגילולים שהיו בבית אביה‪.‬‬
‫בת מלך‪ ,‬עוזבת את הגילולים והולכת לטהר את עצמה מהעבודה זרה‪ ,‬לרחוץ בנהר‪ ,‬לטבטל‪.‬‬
‫זה לא פשוט וקל גם לאדם מן השורה העושה תהליך כזה‪ ,‬וכאשר בת מלך מחליטה החלטה‬
‫לעזוב את גילולי בית אבא – הנסיונות גדולים כפליים וההקרבה רבה עד מאוד‪ .‬ואכן‪ ,‬מיד‬
‫רואים פה – מורי ורבותי‪ ,‬את הסיעתא דשמיא‪ ,‬שהיא קבלה על אתר‪ ,‬מחמת מסירותה‬
‫והחלטתה האיתנה להיטהר‪.‬‬
‫הגיע מלאך ראשון והרג את נערותיה‪" .‬ונערותיה הולכות על יד היאור"‪ ,‬כותב רש"י הקדוש‪:‬‬
‫"הלכת – לשון מיתה‪ ,‬כמו הנה אנכי הולך למות"‪ .‬כי "בא גבריאל וחבטן בקרקע" כמו‬
‫שאומרת הגמרא (סוטה יב‪ ,‬א) מה יש? מדוע הרגן? – לפי שמחו בה על רצונה להציל את‬
‫משה‪.‬‬
‫בחז"ל (שם) כתוב שהן אמרו לה‪ :‬כאשר מלך גוזר גזירה‪ ,‬הרחוקים מהמלך חושבים אולי‬
‫לעבור על גזרה‪ ,‬ספק עושים כך ספק אין עושים‪ ,‬אבל הקרובים למלך ודאי לא יבגדו‬
‫בפקודה‪ ,‬אינם מסוגלים לעבור על גזירת המלך‪ .‬הרי המלך ציוה‪" :‬כל הבן הילוד היאורה‬
‫תשליכוהו"‪ ,‬לפי החוק חובה להרגם‪ ,‬ובוודאי שהתינוק הנמצא כאן הוא יהודי‪ ,‬מי יכול‬
‫להניח ילד על שפת היאור? ודאי תינוק יהודי הוא‪ ,‬ואת הולכת להציל אותו‪ ,‬לעבור על גזירת‬
‫המלך אביך?!‬
‫נסיונות‪ .‬הם היו שטן שבא למנוע ממנה לעשות את המעשה הטוב‪ .‬קשה לה‪ ,‬נו‪ ,‬לכל אדם‬
‫יש נסיונות‪ .‬והיא זכתה שעל המקום בא המלאך וחבטן – הרג אותן‪ ,‬ובטלו הקשיים הללו!‬
‫היא קבלה סיעתא דשמיא מיוחדת‪ ,‬להקל עליה את הנסיון‪.‬‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא "ותשלח את אמתה ותקחה" – ידה התארכה כמו מכאן (מקום הדרשה) עד‬
‫אחרי הכביש הסמוך – שישים אמה‪ .‬פתאום היד מתארכת‪ ,‬א נס גלוי! סיעתא דשמיא‪.‬‬
‫ב‬
‫שמעו נא את אשר אומר רבנו יונה בשערי תשובה (שער א') "והתבאר בתורה‪ ,‬כי יעזור ה'‬
‫לשבים כאשר אין יד טבעם משגת"‪ ,‬היינו סיעתא דשמיא למעלה מן הטבע‪ ,‬ומוכח כן‬
‫מבתיה שסיעו לה וגם זכתה באותה שעה גורלית להציל את משה רבינו ע"ה‪.‬‬
‫מה התרחש אחרי זה?‬
‫"ותפתח"‪ .‬אני מתפעל תמיד ממה שהיה שם ממש מבהיל ומרעיד‪ .‬עד לפני זמן מה היתה‬
‫בגילולי בית אביה ועכשיו "ותפתח ותראהו את הילד" שראתה שכינה עמו‪.‬‬
‫אין לנו מושג מה המשמעות לראות שכינה‪ .‬זו הרי דרגה עליונה נוראה שהגיעה אליה מיד‬
‫כאשר ירדה לרחוץ מעבודה זרה‪.‬‬
‫"הבא ליטהר מסיעין אותו" – ככל שיש יותר "הבא ליטהר" ככה יש יותר "מסיעין אותו"‪.‬‬
‫כזו סיעתא דשמיא מקבלים‪.‬‬
‫ראיתי מעשה שמאוד התפעלתי‪ ,‬ובעל המעשה הוא רבי טוביה ויין זצ"ל‪ .‬מסתמא יש בין‬
‫היושבי שהכירו אותו‪ ,‬אני הכרתיו‪ ,‬הוא כותב כי שמע את העובדה מפי קדשו של ה"חפץ‬
‫חיים"‪.‬‬
‫ה"חפץ חיים" ספר כך‪ :‬היתה שטעטלע [עיירה] קטנה ליד העיר וילנא‪.‬כמו בכל תפוצות‬
‫ישראל‪ ,‬גם בעירה קטנה זו התקיימו שיעורי תורה‪ ,‬בעלי בתים ישבו ולמדו תורה‪ ,‬חלקם‬
‫בשיעור גמרא‪ ,‬אחרים שיעור משניות‪ ,‬עין יעקב והלכה‪.‬‬
‫באחד השיעורים למדו באותה תקופה משניות יבמות‪ .‬ליד החבורה שלמדה את המשניות‬
‫ישב יהודי קנטוניס‪.‬‬
‫מי לא יודע את הרקע של היהודים הללו‪ .‬הצאר הרוסי ימח שמו לקח ילדים‪ ,‬שלח אותם‬
‫לעשרים וחמש שנה של עבודות המלך – לצבא‪ ,‬במקומות רחוקים שאין בהם זכר ליהודים‪,‬‬
‫בכונה תחילה כדי שלא יפקד עליהם שם ישראל עוד וישכחו בכל היידישקייט‪ .‬מסכן אחד‬
‫כזה ישב לידם‪ ,‬איש לא צעיר‪.‬‬
‫באותם ימים‪ ,‬הלצים היו קוראים לקנטוניסטים "יוונים"‪ ,‬שאינם יודעים מימינם ומשמאלם‪,‬‬
‫כך כינו אותם ("המכנה שם לחבירו" – לא פשוט)‪ .‬והקנטוניסט הזה ידע כי הלצים‬
‫בשטעטל'ע קוראים לו יווני‪.‬‬
‫כדרכו של שיעור תורה‪ ,‬מתפלפלים‪ ,‬מקשים משיבים ועונים‪ .‬ובאותו יום‪ ,‬כל הוויכוח היה‬
‫סביב המילה יבם – היבם היה כך‪ ,‬ואם היבם היה אחרת וכו'‪ .‬עוד פעם יוון ועוד פעם יוון –‬
‫הוא שמע יוון!‪ ...‬והבין כי לועגים עליו‪ ,‬חשב בתום לב כי כוונתם להתלוצץ בו‪ .‬התאפק ככל‬
‫שיכול היה‪ ,‬אבל הם לא פסקו – שוב צוחקים עליו‪ .‬כמה אפשר לומר "יון" בשיעור אחד‪...‬‬
‫התמלא בצער נורא‪.‬‬
‫עד שקם בחרון אף והטיח בהם‪" :‬אתם לא מתביישים? מה אני אשם שלקחו אותי מההורים‬
‫שלי והייתי כל השנים רחוק אצל הגויים? אחרי כל מה שעברתי לא כואב לכם לשבת ולצחוק‬
‫עלי? ובפעם‪ ,‬פעמיים‪ ,‬לא די לכם? עשרים פעם‪ ,‬שלושים פעם! וכי כך התורה מלמדת‬
‫אותכם?!"‬
‫הם נבהלו‪ .‬נגשו מיד להרגיע אותו‪" :‬חס וחלילה! חס וחלילה! אנחנו יושבים ולומדים‬
‫משניות יבמות ודברנו על יבם‪ ,‬לא חשבנו עליך חלילה אפילו פעם אחת"‪.‬‬
‫"אתם מספרים לי סיפורים" – אמר בכאב עצור‪" .‬תדעו שאיני מוחל לכם‪ ,‬אין לכם כפרה!‬
‫כך שופכים את דמי‪ ,‬עוד פעם ועוד פעם – יון יון!‪"...‬‬
‫הנוכחים היו אובדי עצות‪ .‬אמרו זה לזה‪ :‬מה עושים איתו? כמה שמסבירים לו‪ ,‬לא מצליחים‪.‬‬
‫קם יהודי חכם ואמר לו‪" :‬רגע אחד‪ ,‬תהיה רגע בשקט ונסביר לך הכל‪ .‬איך כותבים 'יבם'‪ ,‬מה‬
‫כתוב בסוף? מ' סופית‪ .‬יבם‪ .‬ו'יון' כותבים עם נ' סופית‪ ,‬הנה אתה תראה ותבין שהמילה שונה‬
‫והמשמעות אחרת לחלוטין‪ ,‬ואיך אתה יכול להגיד שהתכוונו אליך‪ ,‬בשעה שהמילה שונה‬
‫ואחרת"‪.‬‬
‫הלה שמע ולגלג‪" :‬חה חה חה‪ ,‬תודה רבה לך אדוני‪ ,‬אתה יכול למכור לי מה שאתה רוצה‪.‬‬
‫אני לא יודע מה זה מ' סופית‪ ,‬ואם כן מדוע שאאמין לך? איני יודע א' ב'‪ ,‬ואיך אוכל להאמין‬
‫לך ולחבריך – אנשים שלא איכפת להם לשפוך את דמי?!"‬
‫ תגיד‪ ,‬אז מה אתה רוצה שנעשה כדי להוכיח לך שלא התכוונו אליך?‬‫ אתם תלמדו אותי א' ב'‪ ,‬ואני אראה בעיניים שלי מה זה מ' סופית ומה זה נ' סופית‪ ,‬אז‬‫אבין שלא התכוונתם אלי‪.‬‬
‫לימדו אותו א' ב'‪.‬‬
‫סיים ה"חפץ חיים" את סיפורו‪ :‬הכרתי את האיש‪ ,‬וכולם היו קוראים אותו הגאון‬
‫מלייפנישוק!" מא' ב'‪...‬‬
‫כי היהודי הקנטוניסט לא נעצר בא' ב'‪ ,‬הוא התקדם הלאה והלאה עוד ועוד‪ ,‬ונעשה גאון‬
‫גדול ששמו נישא ונערץ בפי כל מכריו – הגאון מעיירת לייפנישוק‪.‬‬
‫יהודי מתרגז למה צוחקים עליו‪ ,‬לימדו אותו א' ב'‪ ,‬איזו סיעתא דשמיא בלי גבול!‬
‫למדנו מהפרשה לידע ולהודיע ש"הבא לטהר מסיעין אותו"‪ ,‬אבל רבותי‪ ,‬כדאי לנו לבוא‬
‫ליטהר באמת‪ ,‬יותר חזק‪ ,‬יותר עמל התורה‪ ,‬יותר תפילה‪ ,‬יותר לב בתפילה‪ ,‬יותר דקדוקי‬
‫הלכה – בא ליטהר! הא‪ ,‬אז אומרים בשמים‪ ,‬ככה אתה בא ליטהר? "מסייעים אותו – נותנים‬
‫(יחי ראובן)‬
‫לך סיעתא דשמיא למעלה מן הטבע‪.‬‬
‫וישמע פרעה וגו' ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר (ב‪ ,‬טו)‬
‫בין תחילת הפסוק המספר על בריחתו של משה מפני פרעה‪ ,‬לבין סופו המספר על ביאתו‬
‫למדין ‪ -‬עברו לדעת הרמב"ן כשישים שנה!! ויש לתמוה‪ ,‬מדוע א"כ קירבתם התורה בתוך‬
‫פסוק אחד‪ ,‬כאילו היו סמוכין תיכף בזה אח"ז?‬
‫ויש לפרש‪ ,‬שבא הכתוב לרמוז לנו הערה נוראה ועמוקה עד מאוד‪ ,‬הבה ונתבונן היטב ‪ -‬כי‬
‫יסוד חשוב לפנינו!‬
‫וראוי להקדים‪ ,‬כי כל התורה ‪ -‬היא "תורת משה"‪ ,‬הכל הוא דיבורו של ה' אל משה‪ .‬רק‬
‫בפסוקים מעטים מתארת לנו התורה את מעשיו של משה עצמו לפני שה' נגלה אליו‬
‫בראשונה‪ ,‬וכביכול אמר‪ :‬ראו נא את מעשיו והכיצד נראה משה רבינו בצמיחתו וגדילתו ‪-‬‬
‫וכזה ראה וקדש!‬
‫והנה אם נתבונן בפסוקים מעטים אלו ‪ -‬נראה מתוכם שני דברים עיקריים‪ :‬הראשון ‪ -‬טוב‬
‫המידות וגודל החסד‪ ,‬בעזרה לבנ"י‪ ,‬לבנות יתרו ולצאן‪ ,‬והשני ‪ -‬עמידה נחרצת על קו האמת‪,‬‬
‫ללא חת‪ ,‬ללא מורא וללא כל חשבון‪ ,‬בהריגת המצרי‪ ,‬בגערה על הרשע‪ ,‬ובהצלת הבנות מיד‬
‫הרועים‪.‬‬
‫והנה נתבונן נא מה נורא המראה‪ ,‬נסור נא ונראה גבורתו של משה רבינו‪ ,‬ומסירות נפשו על‬
‫עוול פשוט הנקרה בדרכו‪.‬‬
‫משה בורח ממצרים מפחד ההריגה‪ ,‬ולמה? ‪ -‬כי פעם אחת קינא את קנאת היהודי המוכה‬
‫בראותו כי כולם שותקים ולא מקנאים על העוול‪ ,‬ובפעם השניה‪ ,‬למחרת‪ ,‬כשהתערב להציל‬
‫הנרדף ‪ -‬מיד הלשינו עליו‪ ,‬נתפס‪ ,‬נידון למוות וברח בדרך נס ממש‪.‬‬
‫אנו לבטח היינו מיד מתחרטים בבחינת "תוהא על הראשונות" ואומרים לעצמנו‪ :‬מה לנו‬
‫ולצרה זאת‪ ...‬לשם מה התערבנו במקום לא לנו שתי פעמים?‪...‬‬
‫ואם היינו סובלים סבל מתמשך מחמת התערבותינו זו ‪ -‬לבטח כל הזמן היה שב לבנו להרהר‬
‫ולחשוב והחרטה למפרע היתה אוכלת בנו‪ :‬על מה ולמה עשינו זאת?‪...‬‬
‫אמרה אם הבן לבעלת הבית נעשה להם חופת נעורים קטנה במיטתם‪ ,‬נעשה שידוך‪ .‬כך עשו‪.‬‬
‫למחרת הברית‪ ,‬נפטרה אם הילד‪ ,‬והסתלקה לבית עולמה‪ ,‬מנין אנשים מצומצם ליוה אותה לבית‬
‫העלמין‪.‬‬
‫הילד הקטן נותר בבית האופה ובעלת הבית גידלה אותו שנים רבות במסירות‪ .‬ומי היה ילד זה?‬
‫המהרש"א!‪.‬‬
‫לאמו היולדת קראו רחל‪ ,‬אבל מהרש"א ראשי תיבות‪ :‬שמואל אדליש‪ ,‬כלומר שמואל בן אדל‪.‬‬
‫שמו ושם ספרו בישראל ‪ -‬מהרש"א נחקק בגמרא על שם אמו האומנת מרת אדל!‪...‬‬
‫כאשר גדל המהרש"א ‪ -‬לאיש‪ ,‬יצא שמו בעיירות הסמוכות‪ .‬רבים ביקשו לקחתו לחתן‪ .‬הוא מיאן‪:‬‬
‫"לא" השיב "ערכו לי כבר חופה בהיותי בעריסה אתחתן עם בת האופה‪ .‬אמה של בת זו ‪ -‬גידלה‬
‫אותי‪ ,‬הייתי לה לבן ‪ -‬ולהם אני חב את חיי"‪ .‬ועל שם אמו זו הוא נקרא‪ :‬מהרש"א‪.‬‬
‫הבנתם? "אמר הקב"ה‪ ,‬מכל עשר שמות שיש לך איני קורא אותך אלא משה‪ ,‬בשם שקראה לך‬
‫בתיה בת פרעה" ‪ -‬האם האומנת‪ ,‬האם שגידלה אותו!!‪.‬‬
‫החלום‬
‫נספר מעט על המהרש"א‪.‬‬
‫מספרים כי למהרש"א היו שערות ארוכות וקשרם לחבל היורד מתקרת הבית‪ ,‬וכך למד תורה‬
‫בלילות‪ ,‬כאשר נרדם וראשו היה נשמט מעייפות חש בכאב מהשערות הקשורות‪ ,‬ועל ידי כך‬
‫התעורר והמשיך בתלמודו‪ .‬סיפרו עוד כי פעם אמר אחד מתלמידיו בשעת השיעור כי הוא חפץ‬
‫לישון‪ .‬הגיב המהרש"א‪,‬‬
‫"אם התעייפת ונרדמת כאן ניחא‪ ,‬אבל לקום וללכת לישון‪ ,‬אתמהה?!"‪...‬‬
‫כידוע‪ ,‬בשעתו קמו לו מתנגדים בעירת מגוריו‪ .‬שמש בית הכנסת בעירו של המהרש"א היה צדיק‬
‫גדול‪ ,‬ולאחר חצות הלילה היה נוהג לסגור את בית הכנסת ולסובב את הבימה שבע פעמים‬
‫ובסבבו סיים את ספר התהילים בשבע פעמים‪ ,‬באחד הלילות נפלה עליו תרדמה‪ ,‬והנה בא איש‬
‫אחד‪ ,‬ועוררו‪ .‬יהודי בעל קומה גובהה והדור מאד! ושוב נרדם‪ ,‬והנה אדם נוסף לקראתו מעוררו‬
‫משנתו בחוזקה‪ ,‬ושואלו‪" :‬היכן מתגורר רבי שמואל בן רבי יהודה לוי (שם אביו של המהרש"א)?"‬
‫פניו של האיש האירו כספירים‪ .‬שאלו השמש "ראשית‪ ,‬אמור לי מי אתה ומה שמך?"‬
‫"אני אליהו הנביא"‪.‬‬
‫"ומי האיש הראשון שראיתי?"‬
‫"הוא שאול הקדוש מלך ישראל"‪ .‬ומה מעשיכם כאן? "בשמים‪ ,‬בבית דין של מעלה מתנהל דין‬
‫מסויים בענין שאול ודוד המלך‪ ,‬כאשר הפסק צריך להינתן על ידי חכם וגדול מהעולם הזה‪- ,‬‬
‫והוא המהרש"א‪ .‬לכן באנו אליו"‪.‬‬
‫הוסיף אליהו הנביא לאמור‪" :‬הזהרו בכבודו כי גדול הוא מאד‪ ,‬תורתו וצדקתו חשובה בשמים!‬
‫אבל אל תספר מה שראית כי ביום שתגלה את אשר ראו עיניך מות תמות"‪.‬‬
‫השמש לא התאפק‪ ,‬ולאחר כמה ימים עלה על הבימה במרכז בית הכנסת‪ ,‬ואמר בקול גדול‪:‬‬
‫"ישנם מתנגדים למהרש"א‪ ,‬בתוכנו מתהלכים מחרחרי מחלוקת לדבר עתק על צדיק‪ ,‬אך דעו‬
‫לכם כי כך וכך הווה מעשה‪ ,‬ובמעשה זה נודע לי‪ ,‬כי המהרש"א בדורנו הוא פוסק בשמים‪.‬‬
‫החלטתי לספר לכם על כך אע"פ שאני מסיים את חיי בעקבות הגילוי‪ .‬וזה יהיה לכם האות והסימן‬
‫כי הסיפור אמת‪ ,‬כאשר אסתלק מהעולם בימים הקרובים ממש"‪ .‬וכך הווה‪ .‬מאותו יום פחדו‬
‫ללחום במהרש"א‪.‬‬
‫(להגיד)‬
‫הרב שמואל אידליש ‪ -‬בן אדל ‪" -‬ויהי לה לבן"‪.‬‬
‫שכר שיחה נאה‬
‫"ליכא מידי דלא רמיזא באוריתא" (תענית ט ע"א)‪ ,‬אין לך דבר שאינו רמוז בתורה‪ .‬לא תמיד‬
‫מחפשים‪ ,‬ולא תמיד מוצאים‪ ,‬ולא תמיד מפיקים את הלקח הנכון‪ .‬ובי היה המעשה ‪-‬‬
‫סובבתי בארצות הברית‪ ,‬לטובת מוסדות התורה‪ .‬שבעה כוללי אברכים‪ ,‬ובהם מאות לומדים בעלי‬
‫שמפחות‪ ,‬ואני שלוחם‪ .‬הזמן קצר והמלאכה מרובה‪ .‬פקדתי את מעונו של סוחר עשיר בר אורין‪,‬‬
‫יודע ספר ומוקר תורה‪ .‬קבלני בחביבות והתפתחה שיחה בדברי תורה‪ .‬זה חלק מהטכס‪ ,‬חציו לה'‬
‫וחציו לכם‪ .‬והוא‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬כגל של אגוזים‪ .‬אתה נוטל אחד‪ ,‬ועשרה מדרדרים אחריו‪ .‬כל אמרה‪,‬‬
‫"שומע ומוסיף"‪ .‬אין מה לומר‪ ,‬היה נחמד‪ .‬שעה של קורת רוח‪ .‬הכלל‪ ,‬הגיע למעשה‪ ,‬והצטדק‪:‬‬
‫העסקים אינם כתמול שלשום‪ ,‬אדרבה‪ ,‬שאאציל לו ברכה‪ .‬הפעם‪ ,‬אין ביכלתו לתרום‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬גם אם לא כעסתי‪ ,‬הקפדתי‪ .‬הכל יודעים מדוע אני בא‪ ,‬ודאי שלא כדי להעביר ערב‬
‫בווארטים קלילים‪ .‬זמני יקר‪ ,‬והאברכים תלוים בי‪ .‬היה אומר בתחילת הערב‪ ,‬והייתי ממשיך‬
‫לכתובת הבאה‪ ,‬למה עשה לי את זה‪.‬‬
‫אילו היה אומר מ ראש‪ :‬המצב קשה‪ ,‬אין לי‪ ,‬אולי הייתי משכנעו‪ .‬הייתי מזכיר לו דברי הגמרא‬
‫(גטין ז ע"א)‪ :‬אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה בהם צדקה‪ ,‬ושוב אין מראים לו סימני‬
‫עניות‪ .‬וכתב הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פ"ו ה"ב)‪ :‬לעולים אין אדם מעני מן הצדקה‪ ,‬ואין דבר‬
‫רע ולא הזק נגלל בשביל הצדקה‪ .‬יש מה לומר‪ .‬ישתכנע‪ ,‬ירויח‪ .‬אם לא‪ ,‬אמשיך הלאה‪ .‬אבל מה‬
‫כעת‪ .‬בזבז לי ערב‪.‬‬
‫אמרתי‪" :‬עשית לי תרגיל‪ ,‬למדת ממשה רבינו" ‪-‬‬
‫על כך לא חשב! ממשה רבינו‪ ,‬מה למד?!‬
‫אמרתי‪" :‬זה שייך לספור" ‪-‬‬
‫אמר‪" :‬אדרבה!" יהיה זה סיום נאה לערב נפלא‪.‬‬
‫אמרתי‪" :‬הספור ידוע‪ ,‬החוזה מלובלין זצ"ל בקש בעל תוקע למנינו‪ .‬הואיל ותקיעת שופר 'חכמה‬
‫ואינה מלאכה' (ראש השנה כט ע"ב) בחר ב'חכימא דיהודאי'‪ ,‬רבי בונים מפשיסחא זצ"ל‪ ,‬שהיה‬
‫מצעירי תלמידיו‪ .‬נאות הרבי מפשיסחא‪ ,‬אבל הודיע שאינו יודע כונת התקיעות‪ .‬קבע לו החוזה‬
‫זמן‪ ,‬ולמדו עומק כונת התקיעות דמיושב ודמעומד ברוממות השגותיו‪ .‬והרבי מפשיסחא "שומע‬
‫ומוסיף"‪ ,‬ושואב מלא חפנים ממעינות החכמה‪ .‬כשסיים לימוד כונת התקיעות‪ ,‬הודיע לחוזה‬
‫שבעצם אינו יודע לתקוע‪ ...‬יש לחפש בעל תוקע אחר‪ ,‬בקי ורגיל‪...‬‬
‫תמה החוזה‪ ,‬אף הקפיד‪ :‬למה לא אמרת מראש‪ ,‬כשהצעתי לך את התפקיד?!‬
‫ענה‪ :‬למדתי זאת ממשה רבינו‪ ,‬אב הנביאים‪ .‬כשנגלה אליו הקדוש ברוך הוא בסנה ואמר לו‪" :‬לכה‬
‫ואשלחך את פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים" (שמות ג‪ ,‬י)‪ ,‬חקר‪" :‬הנה אנכי בא אל בני‬
‫ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם‪ ,‬ואמרו לי מה שמו‪ ,‬מה אמר אלהם" (שם‪ ,‬יג)‪.‬‬
‫ובארו רבותינו ששמותיו של הקדוש ברוך הוא כפי הנהגותיו‪" ,‬שמי אתה מבקש לידע‪ ,‬לפי מעשי‬
‫אני נקרא" (שמות רבה ג‪ ,‬ו)‪ .‬ובקש לדעת מה ההנהגה העליונה ביציאת מצרים‪ ,‬והודיעו הקדוש‬
‫ברוך הוא שם הנהגת ספירת כתר עליון (תקוני זהר נא‪ ,‬ב)‪" ,‬אהי"ה אשר אהי"ה" (שם‪ ,‬יד)‪ .‬היש‬
‫לנו מושג מה התגלה לו באותה שעה‪ ,‬הלא אמרו (ברכות ז ע"א) שהיתה זו עת רצון להשיג בלא‬
‫הגבלה! והורהו שלשת האותות שיעשה לעיני העם‪ ,‬וגם בהם לקחים וסודות אין מספר ‪-‬‬
‫ואז אמר‪" :‬בי ה'‪ ,‬שלח נא ביד תשלח" (שמות ד‪ ,‬יג)‪...‬‬
‫ויש להבין‪ :‬אם נחוש היה בדעתו כי "לא איש דברים אנכי" (שם‪ ,‬י)‪ ,‬מדוע שאל "מה שמו" וחקר‬
‫לאותות? אלא שרצה לדעת ולהבין ולהשיג ולא היה בדעתו ללכת‪...‬‬
‫אף אני כן‪ ,‬סיים הרבי מפשיסחא‪ .‬רציתי לדעת הכוונות לאשורן‪ ,‬ולתקוע אין ביכלתי‪...‬‬
‫אף אתה כן ‪ -‬סימתי ‪ -‬ישבת ושאלת ודרשת ושמעת‪ ,‬ולבסוף הודעת שאין ביכלתך לתת‪ ,‬ממש‬
‫כמשה רבינו‪...‬‬
‫כמה שמח לשמוע שלמשה רבינו‪ ,‬ולרבי מפשיסחא‪ ,‬ולא עצמו‪ ,‬ראש אחד!‬
‫כבר ספרתי ‪ -‬הגאון רבי אייזיל חריף זצ"ל הקשה קושיא חמורה ותרץ תרוץ חריף‪ ,‬כדרכו‪ .‬היה‬
‫שם אחד‪ ,‬מאותם הקופצים בראש‪ .‬קרוב לודאי שלא הבין לעמקם‪ ,‬לא את הקושיא ולא את‬
‫התרוץ‪ .‬אבל שמע 'בערך' וקרא‪" :‬הרי ממש כך הקשיתי גם אני‪ ,‬וכך תרצתי! לי ולרב ראש אחד!"‬
‫"אין ספק"‪ ,‬הסכים עמו רבי אייזיל‪" ,‬אבל הראש האחד שוכן על כתפי"‪...‬‬
‫"טוב"‪ ,‬סיימתי‪" .‬אבל אם נהגת כמשה רבינו ‪ -‬אז‪ ,‬במטותא‪ ,‬עד הסוף!"‬
‫לא הבין‪" :‬מה פרוש 'עד הסוף'?"‬
‫רגילים אנו ‪ -‬לצערינו ‪ -‬לשמוע כאשר אחד נחלץ לעזרת נעשק כל דהוא‪ ,‬איך שרבים סונטים‬
‫בו בנוסח‪" :‬מה איכפת לך"‪" ,‬מה אתה מתערב"‪" ,‬שב בצד"‪" ,‬אתה רק תסבול מכל הענין"‬
‫וכדו'‪ ,‬כהנה וכהנה זמירות ומימרות של "יפי הנפש" הנמצאים בשולי המחנה‪ ,‬הקובלים‬
‫שלא צריך להתערב‪ ,‬ומניחים לקול האמת להיתבע ולהזדעק ע"י ה"ל"ו צדיקים" של הדור‬
‫שעבר‪...‬‬
‫האמת של משה רבינו‬
‫אך כאן עומד לפנינו משה רבינו במלא יופיו והדרו‪.‬‬
‫התורה מלמדת אותנו ומספרת לנו כמה סבל משה רבינו ממעשיו כמעט שישים שנה‬
‫רצופות‪ ,‬שזה כמחצית כל חייו ‪ -‬ועכ"פ לא נתחרט אף לרגע על התערבותו!!‬
‫נשמע היטב‪ :‬כמעט מחצית חייו של משה איש האלוקים‪ ,‬מיטב שנותיו ‪ -‬הוא גלה גלות‬
‫אחר גלות כדי שלא ייתפס‪ ,‬מחצית חייו הוא משלם בגלות ונדודים את מחירה הכבד של‬
‫זעקת האמת והתערבות במניעת עוול ‪ -‬ואינו מתחרט ולו לרגע קל!‬
‫לאחר שישים שנה של נדודים הוא מגיע למדין‪ ,‬ושם הוא חושב לקבוע את מקום מושבו‬
‫(ראה רמב"ן)‪ ,‬אלא שמיד בהזדמנו לשם ‪ -‬ועודנו על הבאר ‪ -‬הוא רואה עוול‪...‬‬
‫הוא אינו מכיר אף אחד‪ ,‬אינו יודע היכן יאכל‪ ,‬היכן יישן‪ ,‬מי הם האנשים כאן‪ ,‬אולי כולם‬
‫מסוכנים ומאיימים‪ ,‬אינו יודע כלום ‪ -‬אבל רואה הוא לפניו עוול ‪ -‬באות בנות להשקות צאן‪,‬‬
‫והרועים באים ומגרשים אותם‪.‬‬
‫נו‪ ,‬אנו מן הצד הלא היינו זועקים לעברו של משה‪ :‬חשוב פעמיים! וכי שישים שנה לא‬
‫לימדוך לקח לא להתערב על ריב לא לך???‬
‫אך התשובה היא‪ :‬לא!!! אדרבה!!! איזה לקח למד משה מכל השנים? ‪" -‬לקח טוב נתתי‬
‫לכם"! בלא שהות‪" :‬ויקם משה ויושיען"!‬
‫והסיבה פשוטה‪ .‬שכן הנה נחשוב נא לרגע על מה חושב אדם כשסובל שישים שנה כתוצאה‬
‫מרדיפת האמת? אם מתחרט הוא ‪ -‬יודעים אנו על מה הוא חושב‪ ...‬אך אם לא?‬
‫אם לא ‪ -‬אזי בהכרח חושב הוא כל יום ויום רק "אמת"!! הוא חושב‪ :‬עשיתי טוב! הייתי צריך‬
‫להתערב ולהוכיח ולקבול על העוול‪ ,‬כי כך מחייב היושר ומידת האמת! אמת‪ ,‬אמת ושוב‬
‫אמת!!‬
‫לאחר שישים שנה של סבל וייסורים לא הרהר משה רבינו לפני שיצא שוב להגן על האמת‪,‬‬
‫כי שישים שנות חזרה על ה"אמת" ‪ -‬הביאו עוד אמת!!‬
‫מה יוצא איפוא מחשיבת "אמת" כזאת של שישים שנות סבל? ‪ -‬משה רבינו!!‬
‫לפיכך לוקחת התורה את שישים שנות הסבל של משה רבינו‪ ,‬מבריחתו מפרעה ועד הגיעו‬
‫למדין ‪ -‬וכורכת אותם בפסוק אחד‪ ,‬להניחם עטרה לראש משה מקבל התורה‪ ,‬ולהכריז קבל‬
‫עם ועדה‪ :‬ראו נא בריה שבראתי בעולמי!!‬
‫לאמת אין גבול‬
‫אמנם עדיין תמהים אנו‪ :‬כיצד? איך מסתכנים בלי לדעת? איך לא חשש משה רבינו שמא‬
‫כעת ישלם על המעשה במאה ועשרים שנים של גלות‪?...‬‬
‫אכן התשובה היא של"אמת" אין גבול‪ ,‬אין מחיר‪ ,‬ואין סוף!! בנוגע ל"אמת" אין פשרות או‬
‫וויתורים!! אם מחירו של המעשה ההוא במצרים הוא שישים שנות גלות ‪ -‬אז כך צריך‬
‫להיות‪ ,‬כי זוהי האמת!! ואם כעת יהיה גרוע יותר ‪ -‬אזי שוב אין ברירה‪ ,‬כי זוהי האמת!‬
‫ואם א"א להתקיים בכלל בעולם השקר תוך רדיפה ושמירה על האמת ‪ -‬אז נעלה לירח‪...‬‬
‫לכן משה מגיע לבסוף השמימה ארבעים יום וארבעים לילה ‪ -‬ישמח משה במתנת חלקו!!‬
‫(לב שלום)‬
‫"אמת זה משה"!!‬
‫חופת נעורים ‪ -‬רבי שבתי יודלביץ‬
‫"והנה נער בוכה‪ ,‬קרי לה נער וקרי לה ילד ותקח את הילד? תני הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה‬
‫אמר לו רבי נחמיה א"כ עשייתו בעל מום למשה רבינו ע"ה (שכילד היה לו קול נער) אלא מלמד‬
‫שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה אמרה שמא לא אזכה לראות בחופתו" (מדרש רבה)‬
‫אי‪ ,‬לב של אם רחימאית‪ .‬לב של אמא‪ .‬הכניסה אותו אמו לתיבה וחופה על ראש ‪" -‬שמא לא‬
‫אזכה לחופתו"‪.‬‬
‫מספרים סיפור‪ ,‬ואספר לכם‪:‬‬
‫בעיר גדולה באוסטריה התאספו יחד בעצה‪ ,‬לבנות בית כנסת גדול לרומם בית ה'‪ .‬לקראת הנחת‬
‫אבן הפינה הודיעו בעיר כי כל איש אשר "ידבנו לבו" לתרום זהב כמשקל אבן הפינה‪ ,‬הוא זה‬
‫שיתכבד בהנחת אבן היסוד‪ .‬כמו כן‪ ,‬רב העיר שהיה מקובל גדול גאון וצדיק מופלא‪ ,‬הבטיח‬
‫שהנותן את האבן יבקש ויקבל ברכה והבטחה ‪ -‬על כל אשר יחפוץ‪.‬‬
‫בין הקהל שהתאסף לשמחה של מצווה עמד יהודי‪ ,‬כמדומני שהיה רופא‪ ,‬והוא נאות לתרום זהב‬
‫כמשקל האבן ‪ -‬סכום עתק‪ .‬הוא זכה ביריית אבן הפינה לכבודה של המצוה‪.‬‬
‫עם סיום המעמד הוא לא המתין זמן מיותר‪ ,‬אלא פסע לבית הרב הקדוש על מנת לבקש ברכה‬
‫והבטחה‪.‬‬
‫"מה בקשתך?" שאל הרב‪.‬‬
‫"רבי‪ ,‬ממון יש לי די והותר‪ ,‬גם כסף וזהב‪ ,‬אך ילד אין לי‪ .‬רצוני שהרב יבטיח לי ילד"‪...‬‬
‫"אוהו"‪ ,‬הרבי הזדעזע "שאלה קשה שאלת בני"‪ .‬לבקשה קשה כזו‪ ,‬לא פילל‪.‬‬
‫"אם רצונך בילד‪ ,‬תאלץ להמתין לי שלשה ימים" השיב הרב ועיניו תלויות לשמים‪.‬‬
‫לאחר ג' ימים הוא נקרא אל הרב שאמר לו‪" :‬בסדר‪ ,‬אפשר להבטיח לך‪ ,‬אבל הדבר יעלה לך ביוקר‬
‫רב" היהודי עמד נרגש‪:‬‬
‫"אם אתה חפץ מאד בילד‪ ,‬ראשית‪ ,‬תאבד את כל כספך‪ ,‬שנית‪ ,‬עוד קודם שהילד יוולד ‪ -‬אתה‬
‫תמות"‪.‬‬
‫"אני מסכים! מקבל על עצמי‪ ,‬העיקר ילד‪ .‬כדאי לי הכל" השיב בהחלטיות הביט עליו הרב והוסיף‬
‫"אבל תנאי שלישי‪ ,‬לאחר שהילד יצא לאויר העולם‪ ,‬גם האם תמות"‪.‬‬
‫"על התנאי השלישי‪ ,‬אינני בעל הבית‪ ,‬עלי לשאול את רעייתי"‪ .‬טוב‪.‬‬
‫הוא שב לאחר כשעה עם הסכמה‪ .‬הם הסכימו ‪ -‬היא והוא‪ .‬מסירות נפש‪.‬‬
‫הרבי הבטיח ובירכם‪ .‬וחיל ‪ -‬ורעדה ‪ -‬יאחזון‪...‬‬
‫ואכן‪ ,‬העניינים החלו להתגלגל בקצב מהיר‪:‬‬
‫חלפו שבועות מספר ונכסיו החלו לצבור הפסדים‪ .‬עסקיו הסתבכו ובזמן קצר איבד את רוב רכושו‬
‫בעסק ביש‪ .‬בחלוף זמן נוסף מצבו החמיר ובמהלך חודשי העיבור הוא נותר עני ואביון‪ .‬כחודש‬
‫לפני הלידה ‪ -‬הוא נפל למשכב ולאחר כשבועיים שבק חיים‪.‬‬
‫האם עתירת הנכסים‪ ,‬לשעבר‪ ,‬נותרה ללא פרוטה והתביישה להשאר בעיר‪ .‬נטלה את שארית‬
‫חפציה ונדדה לעיירה אחרת‪.‬‬
‫סמוך מאוד לפני הלידה היא יצאה לדרך‪ ,‬כאשר בכוונתה להגיע לכפר סמוך וללדת שם‪ .‬הדרך‬
‫היתה קשה‪ ,‬קור‪ ,‬רוחות וגשמים עם שלג כבד שהחל לרדת‪ .‬חולשה רבה תקפה אותה‪ ,‬וחששה‬
‫שהנה היא הולכת לקפוא מקור‪ .‬עד שלפתע נצנץ כבר מרחוק אור מפאתי הכפר‪ .‬היא אזרה את‬
‫שארית כוחותיה וצעדה עד הבית בקצה הכפר‪ .‬היה זה ביתו של האופה‪ .‬אותו אופה מלבד היות‬
‫אופה‪ ,‬היה צדיק גדול‪.‬‬
‫נקשה האשה בדלת החצר‪ .‬בני הבית הזדרזו לארחה ולסדר לה מיטה למנוחה‪ .‬לא חלפו שעות‬
‫ספורות ‪ -‬והיא חבקה בן‪ .‬נתמלא הבית אורה‪.‬‬
‫האם נישקה את הילד חיבקה וגיפפה אותו בכל ליבה‪ ,‬גאתה בבכי נרגש ‪ -‬בכי של פגישה ראשונה‬
‫עם בנה הנולד לאחר שנים רבות‪ ,‬מי יכול לתאר את הרגשות‪ ,‬ובכי של פרידה‪ ,‬אהה אלוקים‪...‬‬
‫כחלוף יומיים ילדה גם אשתו של האופה‪ .‬היא ‪ -‬חבקה בת‪.‬‬
‫ג‬
‫הסברתי‪ ,‬ואין פשוט מזה‪" :‬הקדוש ברוך הוא נגלה למשה רבינו ושלחו בשליחותו‪ .‬חקר משה‬
‫רבינו להנהגת הבורא ביציאת מצרים להשגה והבנה‪ ,‬ולאחר מכן הודיע שאין ביכלתו‪ .‬עד כאן‪,‬‬
‫נהגתם כמוהו ‪-‬‬
‫אבל בסופו של דבר הרי הלך בשליחות הבורא!"‬
‫אף אתם‪ ,‬הודעתם שאין ביכלתכם‪ .‬אבל זה לא נעצר כאן‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬פתחו נא ידכם!"‬
‫(והגדת)‬
‫חייך חיוך רחב‪ ,‬והתברר שבכל זאת יכל‪...‬‬
‫"בבן אמך תתן דפי"‬
‫לכתחילה‪ ,‬חשב הגאון רבי ישראל מסלאנט זצ"ל להיות נחבא אל הכלים‪ ,‬צדיק נסתר‪ .‬לשם כך‬
‫השתלם במקצוע הנגרות‪ ,‬להיות "גדול‪ ,‬הנהנה מיגיע כפיו"‪ .‬למד להתפלל במהירות עצומה עם‬
‫כל הכוונות ושינן את כל הש"ס בעל פה כדי שיוכל להגות בו תוך כדי עבודתו‪ ,‬לקיים "יגיע כפיך‬
‫כי תאכל‪ ,‬אשריך וטוב לך" (תהלים קכח‪ ,‬ב)‪ ,‬יגיע כפים ולא יגיע מח‪.‬‬
‫ולבסוף החליט שלא לשם כך נתנו לו כוחות כבירים‪ .‬מצא לנכון לזכות את הדור ואת הדורות‬
‫הבאים בתנועת המוסר בחתירה לשלמות אישית כוללת‪ ,‬בין אדם למקום ובינו לחברו‪ .‬כדי‬
‫שיתקבלו דבריו‪ ,‬הסכים לגלות את גאונותו העצומה‪ .‬הגיע לוילנא‪ ,‬מטרופולין של תורה‪ ,‬קבע‬
‫למודו בבית הכנסת שבחצר זריצא והחל להשמיע את שעוריו המדהימים‪ ,‬שארכו שלוש וארבע‬
‫שעות ובהם בלל חצי הש"ס בחריפות עצומה‪ ,‬כשהלומדים אינם מספיקים אלא לרשום מראי‬
‫מקומות וראשי פרקים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬העידו‪ ,‬נזקקו לשבועיים ימים כדי לעמוד על מהלך שיעור‬
‫אחד‪ .‬בהקדמת הספר "עולת שמואל" כותב המחבר‪" :‬בשנת ת"ד דרך כוכב חדש בשמי התלמוד‬
‫בוילנא בהופיע בה הגאון הגדול והנפלא מוהר"י סלנטר זצ"ל שהראה נפלאות בעוצם חידודו‬
‫ופלפולו שהפליא לב השומעים ותהום כל העיר בבוא אליה רב גאון חריף כזה‪ .‬הצעירים המצוינים‬
‫בהלכה התקנאו בו‪ ,‬ויחתרו בכל עוז לעשות כמתכנתו ולחבר פלפולים שנונים כמוהו"‪.‬‬
‫בוילנא נודע לתהילה ישיבת 'רמיילס'‪ ,‬בראשה עמדו הגאונים רבי מרדכי מלצר זצ"ל בעל "תכלת‬
‫מרדכי"‪ ,‬ורבי אליעזר טייץ תלמיד הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל‪ .‬כשעזב רבי אליעזר טייץ את‬
‫משרתו‪ ,‬הוצעה לרבי ישראל מסלאנט‪ .‬שמח להזדמנות להרחיב מעגל השפעתו‪ ,‬שהרי זו היתה‬
‫כל מטרתו‪ .‬החל להרצות שעוריו בישיבה‪ ,‬והם הפכו לאבן שואבת ללומדי העיר גאוני התורה‪.‬‬
‫חש רבי ישראל שבעקיפין נפגע מכך מעמדו של רבי מרדכי מלצר‪ ,‬ראש הישיבה הוותיק‪ .‬לא‬
‫היסס‪ ,‬והתפטר ממשרתו! ויתר על המעמד וההשפעה והמשכורת‪ ,‬ושב ללמוד בבית הכנסת‬
‫שבחצר זריצא!‬
‫ממי למד זאת? מהתורה‪ ,‬וממנחיל התורה‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬עוד לפני לידתו נועד משה רבינו להיות מושיען של ישראל (סוטה יב ע"א)‪ ,‬הנתונים‬
‫בשעבוד קשה ומר‪ .‬הצטער בצער כל יחיד מהם כאילו היה זה צערו (שמות רבה א‪ ,‬כז) ואמר‪" :‬מי‬
‫יתן מותי תחתיך!" נגלה אליו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וגילה לו שגם השכינה כביכול מצטערת בצערם‬
‫של ישראל (שמות רבה א‪ ,‬ה) ותגאל כביכול עם גאולתם (פרקי דרבי אליעזר לח)‪ .‬הוא שנבחר‬
‫להיות הגואל‪" ,‬ואם אין אתה גואלם אין אחר גואלם (שמות רבה ג‪ ,‬ג) ‪-‬‬
‫ובמקום לשמוח כל כך בגאולתם ולרוץ לגאלם‪ ,‬סרב!‬
‫שבעה ימים התעקש‪ ,‬עד שחרה בו אף ה'!‬
‫ומדוע? כי אהרן התנבא במצרים (שמות רבה ג‪ ,‬טז משמואל א ב‪ ,‬כז)‪ .‬וכשמשה רבינו יבוא‪ ,‬יאפיל‬
‫עליו ויעמידו בצל! חשש‪" :‬עכשיו אכנס בתחומו של אחי‪ ,‬ויהא מצר בשביל כך"‪ .‬ולא הלך עד‬
‫שהובטח‪" :‬וראך‪ ,‬ושמח בלבו" (שמות ד‪ ,‬יד)!‬
‫ונספר ‪ -‬בבחרותו למד הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל בישיבת דודו הגאון רבי וואלף איגר זצ"ל‬
‫בברסלאו‪ .‬בהיותו בן שתים עשרה כבר כתב את חדושיו על מסכת חולין‪ ,‬ובהיותו בן חמש עשרה‬
‫כבר השמיע שעוריו בישיבה‪ .‬הגביר רבי איציק פרנס מליסא בקש לזכות בו עבור בתו‪ ,‬והגיע עם‬
‫שני תלמידי חכמים מופלגים כדי לתהות על קנקנו‪ .‬החלו לשוחח עמו בלימוד‪ ,‬ולא ענה להם‪.‬‬
‫התאכזבו‪ ,‬ובקשו לשוב על עקבותיהם‪ .‬השתאה דודו‪ ,‬ושאלו לפשר הדבר‪.‬‬
‫ענהו‪" :‬אילו הייתי עונה להם‪ ,‬חייב הייתי לומר לאחד שנעלמו ממנו דברי התוספות במקום פלוני‬
‫ומהשני נשמטה גמרא מפורשת‪ .‬אמרתי לנפשי‪ :‬מוטב שיתבטל השדוך‪ ,‬ולא אלבין פניהם"‪...‬‬
‫התפעל מצדקותו של הבחור‪ ,‬ואמר לו‪" :‬ניחא‪ .‬אל תתפלפל אתם‪ ,‬אלא השמיעם מחידושיך"‪.‬‬
‫נעתר רבי עקיב איגר‪ ,‬ושטח בפניהם אחת ממערכותיו הנודעות‪ .‬התפעמו‪ ,‬והמליצו בכל פה על‬
‫השידוך שקם ונהיה‪ .‬שב החותן לעירו‪ ,‬וסיפר לכולם על האוצר בו זכה‪ .‬הזמין את החתן לביקור‪,‬‬
‫וכל לומדי העיר התכוננו להקיפו בחבילי שאלות ולשמוע פלפוליו‪ .‬הגיע‪ ,‬ושאלוהו‪ ,‬והוא כאלם‬
‫לא יפתח פיו‪ .‬השמיעו חדושיהם‪ ,‬ואינו מגיב‪ .‬כגודל הציפיות‪ ,‬גודל האכזבות‪.‬‬
‫הרינונים הגיעו לאזני החותן‪ ,‬שרמז לחתנו שישוב לישיבה‪ .‬הפרת התנאים תגיע אליו‪.‬‬
‫ענה שברצונו להישאר בליסא כל השבוע‪ .‬תמה החותן‪ ,‬והבליג‪.‬‬
‫לקראת סוף השבוע חיזר החתן על כל לומדי העיר‪ ,‬הזכירם את קושיותיהם והפתיעם ברוחב‬
‫בקיאותו‪ .‬מזה נשמט דיוק לשון הרמב"ם ומזה נתעלמה סוגיא ערוכה‪ .‬המם בעומק עיונו‪ ,‬חילק‬
‫בין הנושאים והכביר ראיות‪ .‬הפריך פלפולי סרק והרחיב בחידושים נכונים‪ .‬וכולם הודו והמליכו‬
‫ואמרו‪ :‬זכה רבי איציק פרנס ביהלום שבכתר!‬
‫התמרמר החותן‪" :‬אם כך גדול חילך לאורייתא‪ ,‬למה גרמת לי עגמת נפש כה רבה! למה כבשת‬
‫מעינך‪ ,‬גן נעול מעין חתום!"‬
‫ענה‪ ,‬שכאשר הגיע לליסא מצא ששוהה כאן חתן נוסף וחותנו מתפאר בו‪ .‬ובאמת כלי מפואר‬
‫הוא‪ ,‬והכל מתפלפלים עמו ומתפעלים ממנו וחותנו רווה ממנו רוב נחת‪ .‬ושיער‪ ,‬שאם יגלה כוחו‬
‫ועוצם גאונותו יאפיל על אותו חתן ‪-‬‬
‫ובלם עצמו‪ .‬הפיל עצמו לתוך כבשן האש של לגלוג וביטול‪ ,‬ולא פגע במעמדו של אותו חתן!‬
‫כך ספר הסבא מנובהרדוק זצ"ל ("מדרגת האדם"‪ ,‬מאמר חשבון צדק פ"ו)‪ ,‬ונחנו מה!‬
‫כמה מבליטים אנו מעמדנו תוך הדיפת הזולת לצד‪ ,‬אם לא לתהום! בחוג החברה‪ ,‬ובחוג‬
‫המשפחה!‬
‫ודוד המלך אומר ‪" :‬תשב באחיך תדבר‪ ,‬בבן אמך תתן דפי" (תהלים נ כ)‪ ,‬ופרש רש"י‪ :‬דבר גנאי‪,‬‬
‫לדחותו‪ .‬לשון‪" :‬יהדפנו" (במדבר לה‪ ,‬כ)‪ .‬וזה פרט מיוחד בוידוי‪" :‬דברנו דפי"‪ ,‬דבורים שנועדו‬
‫להדוף את הזולת ממעמדו בחברה או במשפחה‪.‬‬
‫משה רבינו מוכן היה לותר משום כך על הגאולה‪ .‬ואנו נדרשים‪ ,‬בסך הכל‪ ,‬לא לדחוף את עצמנו‬
‫(והגדת)‬
‫קדימה‪ .‬לא להאפיל על הזולת!‬
‫בספר "לב שלום" שגם כן מבאר נקודה זו‪ :‬עה"פ ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (ד'‪,‬‬
‫כ"ד) "ויבקש המיתו ‪ -‬למשה‪ ,‬לפי שלא מל את אליעזר בנו‪ .‬ועל שנתרשל ‪ -‬נענש עונש מיתה‪.‬‬
‫תניא‪ ,‬א"ר יוסי‪ :‬ח"ו‪ ,‬לא נתרשל‪ ,‬אלא אמר‪ :‬אמול ואצא לדרך? ‪ -‬סכנה היא לתינוק עד שלשה‬
‫ימים! אמול ואשהה שלשה ימים ‪ -‬הקב"ה צוני לך שוב מצרים! ומפני מה נענש מיתה? ‪ -‬לפי‬
‫שנתעסק במלון תחלה" (רש"י)‪.‬‬
‫משמעות הדברים היא‪ ,‬שהציווי של "לך שוב מצרימה" דוחה את מצוות מילה וקודם למילה‪,‬‬
‫ומשה נהג כשורה במה שאיחר את המילה מחמת ציווי זה ‪ -‬על אף גדלותה של מילה שנכרת‬
‫עליה י"ג בריתות וכו'‪ ,‬שכן לא נענש אלא על ש"נתעסק במלון תחילה"‪ ,‬אך על עצם העיכוב‬
‫במילה ‪ -‬לא נענש‪.‬‬
‫ומעתה נשאלת השאלה‪ :‬אם כה דחופה היתה ההליכה למצרים ללא כל דחוי‪ ,‬וקיום ציווי "לך‬
‫שוב מצרימה" דחה אף את מצות מילה ‪ -‬היאך נבין את שהותו של משה עצמו שבעה ימים‬
‫שלמים שבהם פיתה ה' את משה עד שהסכים ללכת למצרים?‬
‫אלא שהטעם שהוצרך ה' לשכנע את משה לילך היה ‪ -‬כידוע ‪ -‬חששו של משה מפגיעתו של‬
‫אהרן‪ ,‬ורואים אנו מכאן שבין אדם לחברו כ"כ גדול וחמור ‪ -‬אף יותר מהציווי של "לך שוב‬
‫מצרימה" שדוחה מילה!!‬
‫אלא שלכאורה צריך טעם‪ ,‬מדוע? וכי בין אדם לחבירו אינו מצוה ככל המצוות? אם מצות מילה‬
‫נדחתה ‪ -‬מדוע בנ"א לחבירו לא ידחה?‬
‫לא שייך דחיה בבין אדם לחבירו‬
‫אלא למדים אנו מכאן‪ ,‬שכל דחיית מצוה אחת מפני חברתה כגון עשה דוחה ל"ת וכדו' ‪ -‬אינה‬
‫שייכת אלא במצוות שנוגעות אל העושה לבד‪ ,‬אשר אז כששתיהן מוטלות לפניו ‪ -‬אחת יכולה‬
‫לדחות את השניה מפני חומרתה‪.‬‬
‫אבל אם לי יש מצווה חשובה וחמורה ומאידך עומד כבודו או צערו של האחר ‪ -‬הכל נעצר! כי‬
‫המצוות שלי אינן יכולות לבא על חשבון הזולת‪ ,‬ואינני בעה"ב בכדי לדחות זה מול זה!!!‬
‫פעם נלוותי ע"פ בקשתו של ר' אליהו לאפיין זצ"ל עמו‪ ,‬והלכנו יחדיו לאיש פלוני ע"מ להוכיחו‬
‫על דבר מה‪ ,‬אשר צירופי לענין היה נצרך‪ .‬בבואנו לביתו פתחה לנו אשתו את הדלת‪ ,‬הכניסה‬
‫אותנו אל החדר וקראה לבעלה‪ ,‬אך מכיון שלא בכל יום מזדמן לה בביתה ביקור שכזה ‪ -‬נעמדה‬
‫אף היא בפתח החדר להאזין לשיחה‪.‬‬
‫ר' אליהו שאל בשלומו של בעה"ב‪ ,‬התעניין במצבו ושוחח כך עם בעה"ב כרבע שעה‪ ,‬בירכו‬
‫לשלום ‪ -‬ויצא לדרכו‪.‬‬
‫בדרכנו הסביר ר' אליהו את פשר הנהגתו זו‪ ,‬כי היות שאשתו של אותו בעה"ב ניצבה כל העת‬
‫בפתח החדר‪ ,‬לכן על אף שבאמת מחמת חומרת מעשיו ‪ -‬היה מגיע לו ההערה ומגיע לו הבזיון‬
‫אפי' מול אשתו‪ ,‬אבל מה שנוגע לאשתו ‪ -‬הרי היא לא חטאה ולא פשעה‪ ,‬ואילו ההערה לבעלה‬
‫תפגע גם בה‪ ,‬וא"כ היאך נעשה ונקיים מצוות תוכחה באיש בעודנו עוברים על בין אדם לחבירו‬
‫(לב שלום)‬
‫בעלבונה של אשתו?!‪.‬‬
‫‪‬‬
‫"על כן יהיו דבריך מועטים"‬
‫היה אדם גדול‪ ,‬הצדיק הקדוש רבי שמעון מירוסלאב זצ"ל‪ .‬האריך ימים והפליג למעלה מגיל מאה‬
‫בבריאות איתנה‪ .‬מלבד מאור עיניו שכבה‪ .‬גם לעת זקנותו המופלגת כתת רגליו ונסע אל צדיקי‬
‫דורו‪ ,‬מהם שהיו נכדים של חבריו‪ .‬הגיע אל הצדיק הקדוש רבי אליעזר מדז'יקוב זצ"ל שקבל פניו‬
‫בכבוד מלכים‪ ,‬ושאלו‪" :‬אל נא יקפיד עלי מר‪ ,‬לא לקנטר כונתי‪ .‬תורה היא‪ ,‬וללמוד אני צריך‪ .‬במה‬
‫זכה לכזו אריכות ימים"‪.‬‬
‫לא הקפיד‪ ,‬וענה‪" :‬מעולם לא היו לי קושיות על הנהגת השם יתברך"‪.‬‬
‫לא הבין הרבי מדז'יקוב‪" :‬נאה ויאה‪ ,‬אך מה לזה ולאריכות הימים"‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אסביר למעלתו‪ .‬אם יש קושיות‪ ,‬עונים לך‪ :‬בוא תעלה ונסביר הכל‪ .‬אני אין לי קושיות‪,‬‬
‫ומשאירים אותי כאן"‪...‬‬
‫לא כדאי להקשות קושיות‪.‬‬
‫הנה משה רבינו נשלח לגאול את ישראל‪ ,‬ומראש נאמר לו שפרעה לא ישלחם מיד‪ ,‬אבל לא שיער‬
‫שעול השעבוד עוד יכבד‪ .‬ומה שארע כן‪ ,‬ודתן ואבירם נצבו לקראתו ופגעו בו והאשימוהו באסונם‬
‫של ישראל‪ ,‬התפרץ וקבל‪" :‬למה הרעתה לעם הזה‪ ,‬למה זה שלחתני‪ ,‬ומאז באתי אל פרעה לדבר‬
‫בשמך הרע לעם הזה‪ ,‬והצל הצלת את עמך" (שמות ה‪ ,‬כב‪-‬כג)‪ .‬ואמרו (שמות רבה ה‪ ,‬כב)‬
‫שבאותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה‪ ,‬וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שבשביל ישראל‬
‫הוא אומר לא פגעה בו מדת הדין‪ .‬ועם זאת לא יצא פטור בלא כלום‪" :‬ויאמר ה' אל משה עתה‬
‫תראה אשר אעשה לפרעה" (שמות ו‪ ,‬א)‪ ,‬העשוי לפרעה תראה ולא העשוי למלכי ז' אומות‬
‫כשאביאם לארץ (רש"י)‪ ,‬מכאן נטל משה את הדין שלא יכנס לארץ (שמות רבה ו‪ ,‬ד) ‪-‬‬
‫"אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים‪ ,‬כי האלקים בשמים ואתה על הארץ‪,‬‬
‫על כן יהיו דבריו מעטים" (קהלת ה'‪ ,‬א)‪ ,‬שמירה גדולה צריך לשמור פיו ולשונו שלא יטיח בשום‬
‫רמז כלפי מעלה‪ ,‬כגון האומרים בדרך תמיהה‪ :‬הבורא ימחול לי‪ ,‬למה זה כך וכך‪ ,‬או איך ברא זה‬
‫כך‪ .‬וזו עברה חמורה‪ ,‬כי הכל בחכמה וביושר ובאמת ובצדק (של"ה‪ ,‬שערי האותיות ערך‬
‫השתיקה)‪.‬‬
‫הלא נראה‪ .‬היה יהודי גדול‪ .‬צדיק הדור היה‪ ,‬שאמרו (כתובות ה ע"א) שמי שמוריד גשמים‬
‫בתפלתו הרי זה אות על צדקתו‪ ,‬כי מפתח הגשמים ביד הקדוש ברוך הוא לבדו (תענית ב ע"ב)‪,‬‬
‫וזה סימן שהוא צדיק גמור (מועד קטן כח ע"א)‪ .‬צדיק כזה היה חוני המעגל (תענית יט ע"א)‪ .‬והיה‬
‫גדול הדור‪ ,‬ענה על כל קושיא ששאלוהו חכמים (תענית כג ע"ב)‪ .‬רק על פסוק אחד היתה לו‬
‫קושיא‪ :‬כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה‪" ,‬שיר המעלות‪ ,‬בשוב ה' את שיבת ציון‬
‫היינו כחלמים" (תהלים קכו‪ ,‬א) [כחלום נדמה גלות בבל שהיתה שבעים שנה (רש"י)]‪ .‬אמר‪ :‬היש‬
‫מי שישן ברציפות שבעים שנה‪ .‬פעם הלך בדרך ונטה לנוח‪ ,‬וקם כעבור שבעים שנה‪ .‬לא הכירוהו‬
‫ולא כבדוהו‪ ,‬חלשה דעתו ובקש רחמים‪ ,‬ומת (תענית כג ע"א)‪.‬‬
‫ולמה עשה לו ה' כן ‪-‬‬
‫להורות‪ ,‬שלא שואלים על פסוק‪ ,‬לא שואלים על דבר ה'!‬
‫וכבר העירו‪ ,‬שבספרו של הרב מבריסק זצ"ל על הרמב"ם מביא הוא את ההלכה‪ ,‬מקשה קושיא‪,‬‬
‫וכותב‪" :‬וצריך עיון"‪ .‬חוקר חקירה‪ ,‬מביא ראיה‪ ,‬מישב את הקושיא והדברים מאירים‪ .‬בספרו על‬
‫התורה לעולם אינו מקשה קושיא ומצריך עיון לפני הישוב‪ .‬כי על הבורא יתברך אין מקשים‬
‫קושיות‪ .‬יש לך הסבר‪ ,‬מה טוב‪ .‬אין לך‪ ,‬אל תאמר מאומה‪" :‬על כן יהיו דבריך מעטים"!‬
‫בגמרא (נדרים לב ע"א) אמרו‪ ,‬שבכלל ששאל אברהם אבינו עליו השלום‪" :‬ה' אלקים במה אדע‬
‫כי אירשנה" (בראשית טו‪ ,‬ח)‪ ,‬נאמר לו‪" :‬ידע תדע כי גר יהיה זרעך" ונגזרה גזרת גלות מצרים‪ .‬יש‬
‫כאן דברים עמוקים‪ ,‬אבל בפשטותו‪ :‬לא כדאי לשאול שאלות!‬
‫אמר לי פעם יהודי מחיפה‪ :‬אברהם אבינו נצטוה בעקדה‪" :‬קח נא את בנך"‪ .‬אמר‪" :‬שני בנים לי"‪,‬‬
‫למי הכוונה‪" .‬את יחידך"‪ .‬אמר‪" :‬זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו"‪" .‬אשר אהבת"‪ .‬אמר‪" :‬את שניהם‬
‫אני אוהב"‪ .‬עד שנאמר לו‪" :‬את יצחק‪ ,‬והעלהו לעולה" ‪-‬‬
‫אילו לא היה שואל‪ ,‬היה לוקח את ישמעאל ומעלהו לעולה‪ ,‬והיינו נפטרים מצרתם של הערבים‪...‬‬
‫(והגדת)‬
‫ללמדנו עד כמה אפשר לחסוך‪ ,‬כשלא שואלים שאלות!‬
‫‪ ‬בדרך הדרוש ‪‬‬
‫ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו' (כו‪ ,‬א) בש"ס‬
‫סנהדרין (קיא‪ ,‬א) במלחמת פרעה אתה רואה אבל אי אתה רואה במלחמת ל"א‬
‫מלכים עיי"ש‪ .‬וצל"ב סיבת הדבר שנענש בדבר הזה דייקא‪ .‬ונל"ב דהנה משה טען‬
‫ואמר 'ה' למה הרעותה לעם הזה' ולכאורה לפמ"ש המפרשים דעל ידי הכבדת‬
‫העבודה יכלו לצאת ממצרים קודם הזמן של ארבע מאות שנה שקושי השעבוד‬
‫השלים הזמן הרי בדין הוא‪ .‬אך במפרשים כתבו עוד דגזירת כי גר יהיה זרעך שנגזר‬
‫על אברהם אבינו כלל את 'כל' זרעו‪ ,‬ונמצא שבני ישראל כבר השלימו יותר מחלקם‬
‫במאתים ועשר שנה שנשתעבדו שם ובדין יצאו ולא הוצרכו לקושי השעבוד ולכן‬
‫בא משרע"ה בטענה למה הרעותה לעם הזה אמנם זה רק אם עשיו הוה בכלל זרע‬
‫אברהם אבל אי אמרינן דישמעאל ועשו אינם בכלל זרע אברהם ויצחק הרי אינם‬
‫בכלל 'כי גר יהיה זרעך' רק בני יעקב‪ ,‬וכיון שהגזרה חלה כולה על בני ישראל הרי‬
‫עדיין לא השלימו את הזמן ושפיר היה צורך בקושי השעבוד ומזה שמשה בא‬
‫בטענה למה הרעותה חזינן דסבירא ליה שעשיו בכלל זרע יצחק‪.‬והנה מבואר‬
‫בכתובים (פרשת ואתחנן) שמשה ביקש להיכנס לארץ ישראל‪ ,‬ונראה לומר דהיינו‬
‫כדי שיוכל לקיים מצות פרו ורבו‪ ,‬כי משה רבינו ע"ה לא היו לו בנות כי אם בנים‪,‬‬
‫והרי זה שנוי במחלוקת אם בשני זכרים בלבד יוצא אדם ידי חובתו במצות פו"ר‪.‬‬
‫והנה בטעם שפירש מן האשה אמרו (שבת פ"ז א) מאי דריש‪ ,‬נשא קל וחומר‬
‫בעצמו‪ ,‬אמר ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וקבע להן זמן‬
‫אמרה תורה והיו נכונים וגו' אל תגשו‪ ,‬אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו‬
‫קובע לי זמן על אחת כמה וכמה עיי"ש‪.‬‬
‫ומצינו (דב"ר ט) קרא את יהושע‪ ,‬אמר לפניו רבש"ע יטול יהושע ארכי שלי‬
‫ואהא חי‪ ,‬אמר הקב"ה עשה לו כדרך שהוא עושה לך‪ ,‬מיד השכים משה והלך‬
‫לביתו של יהושע וכו' נכנסו לאהל מועד ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם משנסתלק‬
‫עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר מה אמר לך הדיבור וכו' עיי"ש‪ .‬ורואים מזה‬
‫שמשה היה רוצה לחיות וליכנס לארץ ישראל באופן שהדיבור יתייחד עם יהושע‬
‫ולא עמו וכיון שכן שוב יוכל להשלים ולקיים מצות פו"ר שהרי כל עיקרו לא פירש‬
‫מן האשה אלא מחמת ששכינה מדברת עמו‪.‬‬
‫ובכן יבואר‪ ,‬דכיון שמשה בא בטענה 'למה הרעותה' דס"ל שעשו בכלל זרע‬
‫יצחק וההוכחה מהא דחזינן שיצחק אבינו קיים בו מצות פו"ר‪ ,‬א"כ אמרינן דבשני‬
‫זכרים מקיים‪ ,‬ונמצא דשלא כדין בקש משה לכנוס לארץ ישראל כדי לקיים מצות‬
‫פו"ר דהא כבר היו לו שני בנים‪ ,‬ולכן נאמר לו אז 'עתה תראה' ולא במלחמת ל"א‬
‫מלכים ודו"ק‪.‬‬
‫(יציב פתגם)‬
‫לעילוי נשמת האשה החשובה מרת יהודיתדבת ר' שלום צבי ע"ה נלב"ע י"ד טבת תשע"ז‬
‫ּכל ַ‬
‫עֹוׂשה‬
‫עֹוׂשה‪ -‬לְ עַ צְמֹו הּוא‬
‫ָאדם‬
‫ׁש ָ‬
‫ָ‬
‫ֶ‬
‫ֶ‬
‫מה ֶ‬
‫להלן סיפור מופלא ביותר‪ ,‬המלמד אותנו‪ ,‬כי כל מה שעובר‬
‫על האדם‪ ,‬לטובתו ולתועלתו וכן כל מה שאדם עושה‪ -‬לעצמו‬
‫הוא עושה‪ ,‬וייתכן מאוד‪ ,‬שבזכות מצווה שעשה ‪ -‬נפשו תהיה‬
‫לשלל‪ .‬גיבור סיפורנו הוא מר ארי שונברון‪.‬‬
‫לפרנסת משפחתו עבר בבית ההשקעות קנטור פיצג'רלד –‬
‫אחת החברות הגדולות ביותר בשוק האג"ח של האוצר‬
‫האמריקאי‪ .‬לאחר מספר ימי חופשה שלקח בחופש הגדול‬
‫הצטברה אצלו עבודה רבה‪ .‬ומאחר ועליו 'להדביק את הקצב'‬
‫ואת הפיגור שנוצר‪ ,‬החליט הוא לקחת את המסמכים לבית‪.‬‬
‫שכן למזלו יכול היה לבצע חלק ניכר מן העבודה בביתו‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬מחשבות לחוד ומעשים לחוד‪ .‬כשהגיע לביתו קידמה‬
‫את פניו רעייתו בשמחה באומרה‪" :‬ארי‪ ,‬בגלל החופש‬
‫הצטברה עבודה עצומה בבית‪ .‬התוכל בבקשה לשים יד‬
‫בעבודות הבית?"‪ .‬מבט קל גילה ערמות כביסה‪ ,‬כלים‬
‫הגודשים את הכיור ומכל פינה בבית ניכר הצורך לסדר‪ .‬הוא‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬לא סירב לאשתו והחל לסדר את הבית‪.‬‬
‫רק לאחר שעות ארוכות סיים הוא את העבודה‪ .‬השעה הייתה‬
‫מאוחרת‪ ,‬והוא הבין כי בלית ברירה יאלץ הוא לקחת בחזרה‬
‫את המסמכים לעבודה ושם יעבוד עליהם‪ .‬בתוך לבו רטן הוא‬
‫על אשתו‪ ,‬שהטילה עליו את צורכי הבית‪.‬‬
‫כמדי יום ביומו היה עליו להתייצב בשעה ‪ 08:00‬בבוקר‬
‫במשרדי החברה‪ .‬למחרת השכם בבוקר בטרם יצא מביתו‬
‫שאלה אותו רעייתו‪ ,‬האם הוא דאג להזמין את ספרי הלימוד‬
‫לאחד מבניו‪ .‬מאחר ונשארו ימים בודדים עד לפתיחת שנת‬
‫הלימודים הבין‪ ,‬כי ייאלץ כעת לעשות את ההזמנה‪ ,‬שכן‬
‫איחור מצדו יגרור מצב בו לא יגיעו ספרי הלימוד בפתיחת‬
‫שנת הלימודים‪ .‬זאת‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא יכול היה להרשות לעצמו‪.‬‬
‫הוא הציץ בשעונו והבין‪ ,‬שלבטח הוא יאחר ושוב יאלץ‬
‫להמציא תירוץ לבוס‪ .‬הוא הזמין את רשימת הספרים‪ .‬תהליך‬
‫שארך כעשרים דקות‪ .‬מיד לאחר מכן רץ הוא לכיוון תחנת‬
‫הרכבת‪' .‬מזלו הטוב' היכה בו‪ ,‬והוא הבחין כיצד הרכבת‬
‫מתרחקת ממקומה‪ .‬כשהגיע לתחנה ראה‪ ,‬כי הרכבת הבאה‬
‫תצא רק בשעה ‪ .08:40‬אומנם מדובר מנסיעה קצרה בת‬
‫דקות אחדות‪ ,‬אך עדיין יגיע הוא באיחור של כשעה‪...‬‬
‫הוא לא ידע‪ ,‬כי בכך למעשה סיפור הצלתו‪ .‬אך בל נקדים‬
‫את המאוחר‪ .‬סוף סוף הגיע למרכז הסחר העולמי‪ .‬החברה‬
‫בו עבד הייתה ממוקמת בבניין הצפוני של בנייני התאומים‬
‫בקומות ‪ 101,103,104‬ו‪ .105-‬הוא עצמו עבד בקומה ה‪-‬‬
‫‪ .101‬לפיכך הוא מיהר לעלות במעלית לקומה ה‪ 78-‬על מנת‬
‫לעבור למעלית‪ ,‬שממשיכה משם לעבר הקומות העליונות‪.‬‬
‫ארי יצא מן המעלית בשעה ‪ .08:46‬באותו הרגע נשמע פיצוץ‬
‫אדיר‪ ,‬ומיד לאחריו טלטלה עזה זעזעה את הבניין‪ .‬מטוס של‬
‫חברת 'אמריקן אירליינס' נחטף על ידי טרוריסטים אסלאמיים‬
‫הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה זצ"ל‬
‫הרב מרדכי צמח בן מזל אליהו זצ"ל‬
‫אסתר בת בלה ע"ה‬
‫נעמי בת כתון ע"ה‬
‫מרים בת בלה ע"ה‬
‫צדיק חכם בן חזלה ז"ל‬
‫שני בת אסתר ע"ה‬
‫מסודי בת חביבה ע"ה‬
‫יונה בן סעדה ז"ל‬
‫ברכה בת מרדכי ע"ה‬
‫יפה בת רבקה ע"ה‬
‫שרה בת מורברי רחל ע"ה‬
‫אלון בן סעדה ז"ל‬
‫פניני עין חמד |‬
‫הרב שמואל בן שמחה דרזי זצ"ל‬
‫הרב יעקב בן מרגלית זצ"ל‬
‫שמואל בן רבקה ז"ל‬
‫משה בן רוזה ז"ל‬
‫אביחי בן אסתר ז"ל‬
‫נעימה בת גורג'יה ע"ה‬
‫דוד בר חסיבה ז"ל‬
‫מסעוד בן יקוט ז"ל‬
‫שמעון בן שמחה ז"ל‬
‫ר' דב בן בנימין אלתר ז"ל‬
‫אורה בת נעימה ע"ה‬
‫שמעון בן חנה ז"ל‬
‫גורג'יה בת נעימה ע"ה‬
‫פרשת שמות‬
‫לע"נ‬
‫תנצב"ה‬
‫| כ"ג טבת תשע"ז | גיליון ‪621‬‬
‫נכנס בחוזקה בקומה ה‪ 93-‬של הבניין‪ .‬בעקבות הפיצוץ קומות‬
‫שלמות קרסו לחלוטין ואש עזה פרצה בבניין‪ .‬מעל ל‪600-‬‬
‫עובדים בחברה‪ ,‬שבה עבד ארי נשרפו במקום‪ .‬סביר להניח‪,‬‬
‫כי אילו מיודענו היה מקדים בדקות ספורות‪ ,‬גורלו היה זהה‬
‫לאותם אנשים‪.‬‬
‫שניות אחדות לאחר מכן כבה האור בבניין‪ ,‬ועשן סמיך שרר‬
‫במקום‪ .‬ארי ורבים אחרים ניגשו למדרגות החירום הפנימיות‬
‫של הבניין כשלפתע שמע צווחה עזה‪' :‬ארי‪ ,‬תעזור לי‬
‫בבקשה!'‪ .‬מבט מעבר למסך העשן גילה את אחד הפקידים‪,‬‬
‫שעבד איתו באותה מחלקה‪ ,‬כשהוא סובל מכוויות עזות‪.‬‬
‫הוא ניגש אליו וכיבה את הבגדים הבוערים‪ .‬לאחר מכן סייע‬
‫בעדו לרדת באיטיות במורד המדרגות‪ ,‬כאשר רבים ירדו‬
‫במהירות במורד המדרגות‪ .‬באותם הרגעים נשמע צלצול הנייד‬
‫שבידו‪ .‬בצד השני נשמע קולה של אשתו‪ ,‬כשהיא צועקת‬
‫בפראות‪' :‬ארי‪ ,‬היכן אתה?! אתה חי?!'‪ .‬הוא ניסה לענות‪ ,‬אך‬
‫מחמת העומס הקווים נפלו‪ .‬הוא ניסה שוב ושוב לחזור אליה‬
‫ולהרגיע את רוחה‪ ,‬אך ללא הצלחה‪.‬‬
‫זמן רב ארכה הירידה‪ ,‬כאשר בשלב מסוים העובד‪ ,‬אשר לו‬
‫סייע לרדת‪ ,‬איבד תקווה והחל בהיסטריה לזעוק‪' :‬אני מת‪ ,‬אני‬
‫לא אצא מכאן בחיים!'‪ .‬הכאבים העזים‪ ,‬שהוא חש גרמו לו‬
‫להתמוטט‪ .‬אולם מיודענו עזר לו‪ ,‬והם לבסוף הגיעו אל הקומה‬
‫הראשונה‪ .‬שם כבאים קידמו את פניהם ושלחו אותם ליציאה‬
‫דרך החניון הממוקמת שתי קומות מתחת לקומה הראשונה‪.‬‬
‫בלית ברירה עשו הם את דרכם למטה‪ .‬שם גילו כי היציאה‬
‫סגורה! שוב היה עליהם לטפס למעלה באפיסת כוחות‬
‫מוחלטת‪ .‬את הסיוט המתמשך אי אפשר לתאר במלים‪.‬‬
‫כשהגיעו שוב לכניסה בקומה הראשונה חברו התמוטט! הוא‬
‫צעק לעזרה‪ ,‬והוא הועלה במהירות על אחד האלונקות והועבר‬
‫לאמבולנס‪ .‬לאחר שליווה אותו‪ ,‬ביקש לעזוב את המקום‪.‬‬
‫אולם בו ברגע שמע את חברו צועק לעברו‪' :‬ארי‪ ,‬בבקשה‬
‫ממך‪ ,‬אל תשאיר אותי לבד! אני פוחד'‪ .‬בהחלטה של רגע‬
‫החליט להצטרף אליו‪ ,‬כדי שהוא לא יחשוש‪ ,‬על אף שהוא‬
‫עצמו הגיע לאפיסת כוחות ותשישות עצומה‪ ,‬ובאותם רגעים‬
‫רק ביקש למצוא שלווה ולנוח מהתלאות אותם עבר‪.‬‬
‫האמבולנס התרחק במהירות לעבר בית‪-‬הרפואה‪ .‬לאחר כשתי‬
‫דקות בלבד רעש מחריד נשמע בכל האיזור‪ .‬הוא הפנה את‬
‫ראשו לעבר מקור הרעש ולתדהמתו ראה‪ ,‬כיצד אחד הבניינים‬
‫קורס תוך שניות בודדות ונעלם כלא היה‪.‬‬
‫בדיעבד התברר‪ ,‬כי כל מי שעמד מחוץ לבניין ולא ברח‬
‫מהמקום ‪ -‬נהרג‪ .‬ארי הבין‪ ,‬כי אלמלא מצוות החסד‪ ,‬שאותה‬
‫קיים ובזכותה עלה לאמבולנס‪ -‬גורלו היה זהה כמו שאר‬
‫הנספים‪) .‬בחברה בה ארי עבד אותרו רק כ‪ 270-‬עובדים‬
‫מתוך ‪ ,1,000‬השאר ניספו בפיגוע האכזרי(‪.‬‬
‫הרב יצחק בן תפאחה כדורי זצ"ל‬
‫הרב מנחם בן ויקטוריה בצרי זצ"ל‬
‫אביבה בת איירין ע"ה‬
‫אברהם בן יונה ז"ל‬
‫יצחק בן חביבה ז"ל‬
‫אהרון )אורי( בן רבקה ז"ל‬
‫חי זיזי בן קלרה ז"ל‬
‫יוסף בן סעדה ז"ל‬
‫אסתר בת נעמי ע"ה‬
‫יעקב בן סלימה ז"ל‬
‫ספירנס תקווה בת נעימה ע"ה‬
‫מישא אסתר בת זהרה ע"ה‬
‫אברהם בן דינה ז"ל‬
‫הרב שבתי בן אסתריא אטון זצ"ל‬
‫מאיר מורד בן שושנה ז"ל‬
‫שרה בת נרקיס ע"ה‬
‫גאולה בת טובה ע"ה‬
‫אביגדור בן ג'ולי ז"ל‬
‫עמירם בן דבורה ז"ל‬
‫הרב עוליאל ישועה בן סטה מקנין זצ"ל‬
‫דרור יהושע בן ארץ מיוחס ז"ל‬
‫יוסף בן מרים נוסרת ז"ל‬
‫דב בן מזל ז"ל‬
‫סוליקה בת עישה ע"ה רחל רפאת בת השמת ע"ה‬
‫יעקב בן אסתר ז"ל‬
‫סלים בן פרחה ז"ל‬
‫מאיר בן נעמי ז"ל‬
‫לטיף בן פרחה ז"ל‬
‫זילפה בת רנדה ע"ה‬
‫דניאל רפאל בן חגית ז"ל‬
‫אביבה לושי ע"ה‬
‫יהודה בן סעידה ז"ל‬
‫כל נשמות עם ישראל‬
‫עפאת בת השמת ע"ה‬
‫‪4/4‬‬
‫בס"ד‬
‫ּ ָפ ָר ׁ ַשת ׁ ְשמוֹ ת‬
‫ֵמאאוֹ ְצרוֹ ﬨ ֱאמ ּו ִניםם‬
‫ּ ְפ ִניני ֵני ָא ֵמן ו ְּת ִפ ָּלה ַ ּב ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬
‫יִ ְשׂ ַמח מ ֶֹשׁה ְבּ ַמ ְתּנַ ת ֶח ְלקוֹוֹ‬
‫"וַ יְ ִהי ַבּיָּ ִמים ָה ֵהם וַ יִּ גְ ַדּל מ ֶֹשׁה וַ יֵּ ֵצא ֶאל ֶא ָחיו" )ב יא(‬
‫נוּחה‪ָ ,‬ה ַל‪ ‬וְ ָא ַמר ְל ַפ ְרעֹה‪'ִ :‬מי ֶשׁיֵּ שׁ לוֹ ֶע ֶבד‪,‬‬
‫ָ"ר ָאה ֶשׁ ֵאין ָל ֶהם ְמ ָ‬
‫בוּע הוּא ֵמת‪ָ ,'...‬א ַמר לוֹ‪'ֵ :‬ל‪ ‬וַ ֲע ֵשׂה‬
‫ִאם ֵאינוֹ נָ ח יוֹם ֶא ָחד ְבּ ָשׁ ַ‬
‫נוּח"‬
‫ֹאמר'‪ָ ,‬ה ַל‪ ‬מ ֶֹשׁה וְ ִת ֵקּן ָל ֶהם ֶאת יוֹם ַה ַשּׁ ָבּת ָל ַ‬
‫ָל ֶהן כְּ מוֹ ֶשׁתּ ַ‬
‫)שמו"ר א כח(‪.‬‬
‫טּוּרים ֶאת נֻ ַסּח‬
‫ְל ִפי ִדּ ְב ֵרי ִמ ְד ָרשׁ זֶ ה ֵפּ ֵרשׁ ַר ֵבּנוּ יַ ֲעקֹב ַבּ ַעל ַה ִ‬
‫ְתּ ִפ ַלּת יוֹם ַה ַשּׁ ָבּת‪" :‬יִ ְשׂ ַמח מ ֶֹשׁה ְבּ ַמ ְתּנַ ת ֶח ְלקוֹ"; כְּ ֶשׁ ָסּ ְבלוּ‬
‫נוּח‬
‫יִ ְשׂ ָר ֵאל ַתּ ַחת יַ ד ִמ ְצ ַריִ ם ִבּ ֵקּשׁ מ ֶֹשׁה ִמ ַפּ ְרעֹה ֶשׁיְּ ַא ְפ ֵשׁר ָל ֶהם ָל ַ‬
‫תּוֹרה וְ ִצוָּ ה ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ַעל‬
‫ַבּיּוֹם ַה ְשּׁ ִב ִיעי‪ ,‬וּכְ ֶשׁנִּ ְתּנָ ה ַה ָ‬
‫ַה ְשּׁ ִב ָיתה ְבּיוֹם זֶ ה‪ָ ,‬שׂ ַמח מ ֶֹשׁה כִּ י ִה ְסכִּ ים ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ִעמּוֹ‬
‫נוּחה‪.‬‬
‫ָוּב ַחר ְבּ ַ'מ ְתּנַ ת ֶח ְלקוֹ' – ְבּאוֹתוֹ ַהיּוֹם ֶשׁ ָבּ ַחר הוּא‪ ,‬מ ֶֹשׁה‪ִ ,‬ל ְמ ָ‬
‫טוּר א ַֹרח ַחיִּ ים סי' רפא‬
‫סוֹב ֶלת ִס ְב ָל‪‬‬
‫הוֹשׁ ְענָ א ֶ‬
‫ַ‬
‫‪‬תם" )ב יא(‬
‫"וַ יַּ ְרא ְבּ ִס ְב ָ‬
‫‪‬תם'?‬
‫בוֹד ָתם ֶשׁל יִ ְשׂ ָר ֵאל ִבּ ְלשׁוֹן ִ'ס ְב ָ‬
‫תּוֹרה ֶאת ֲע ָ‬
‫ִמ ְפּנֵ י ָמה ְמכַ נָּ ה ַה ָ‬
‫ֵפּ ֵרשׁ ַר ִבּי ָדּוִ ד ְקוִ ויאַט ָר"מ יְ ִשׁ ַיבת ִמיר ְבּ ַא ְרצוֹת ַה ְבּ ִרית‪:‬‬
‫תּוֹרה ְל ַה ְדגִּ ישׁ‬
‫נוּתם'; ָבּ ָאה ַה ָ‬
‫‪‬תם' ִהיא ִמ ְלּשׁוֹן ַ'ס ְב ָל ָ‬
‫ַה ִמּ ָלּה ִ'ס ְב ָ‬
‫ֶאת ַמ ֲע ָל ָתם ֶשׁל יִ ְשׂ ָר ֵאל‪ֶ ,‬שׁ ַעל ַאף ֶשׁ ַה ִמּ ְצ ִרים נִ סּוּ ְבּכָ ל כּ ָֹחם‬
‫סּוּרים וִ ַיא ְבּדוּ ֶאת‬
‫ְל ַהכְ ִבּיד ֲע ֵל ֶיהם ֶאת ֻע ָלּם כְּ ֵדי ֶשׁיִּ ְב ֲעטוּ ַבּיִּ ִ‬
‫בוֹדה ְבּ ַס ְב ָלנוּת וְ ‪‬א ִא ְבּדוּ ֶאת‬
‫ֱאמוּנָ ָתם‪ִ ,‬ק ְבּלוּ יִ ְשׂ ָר ֵאל ֶאת ָה ֲע ָ‬
‫ִתּ ְקוָ ָתם ְל ִהגָּ ֵאל‪.‬‬
‫סוֹב ֶלת‬
‫"הוֹשׁ ְענָ א ֶ‬
‫ַ‬
‫הוֹשׁ ְענוֹת‪:‬‬
‫ַעל יְ סוֹד ַמ ֲע ָלה זוֹ ְמ ַב ְקּ ִשׁים ָאנוּ ְבּ ַ‬
‫רוֹתי‪ְ ‬בּ ַס ְב ָלנוּת‬
‫הוֹשׁע ֶאת יִ ְשׂ ָר ֵאל ַה ְמּ ַק ְבּ ִלים ֶאת גְּ זֵ ֶ‬
‫ִס ְב ָל‪ַ – "‬‬
‫ֶוּב ֱאמוּנָ ה ְשׁ ֵל ָמה‪.‬‬
‫ֻ'סכַּ ת ָדּוִ ד'‬
‫‪‬קים‬
‫זְ ָע ָקה ְמ ִב ָיאה ִל ֵידי ִק ְר ַבת ֱא ִ‬
‫"וַ יֵּ ָאנְ חוּ ְבנֵ י יִ ְשׂ ָר ֵאל ִמן ָה ֲעב ָֹדה וַ יִּ זְ ָעקוּ וַ ַתּ ַעל ַשׁוְ ָע ָתם ֶאל ָה ֱא‪‬קִים‬
‫ִמן ָה ֲעב ָֹדה" )ב כג(‬
‫לוֹביץ רֹאשׁ‬
‫ייבּל ֶמנְ ְדּ ִ‬
‫יְ סוֹד נִ ְפ ָלא ָדּ ַרשׁ ִמ ָפּסוּק זֶ ה ַר ִבּי ְשׁ ָרגָ א ַפ ֶ‬
‫תּוֹרה ְבּ ַא ְרצוֹת ַה ְבּ ִרית‪:‬‬
‫וּמ ִקים ֻע ָלּהּ ֶשׁל ָ‬
‫'תּוֹרה וָ ַד ַעת' ֵ‬
‫יְ ִשׁ ַיבת ָ‬
‫נוֹשׂא הוּא‬
‫וּמתּוֹ‪ ‬כָּ ‪ֵ ‬‬
‫כַּ ֲא ֶשׁר ָח ִל ָילה ִמ ְת ַרגֶּ ֶשׁת ָצ ָרה ַעל ָה ָא ָדם ִ‬
‫גּוֹר ֶמת לוֹ ַה ְתּ ִפ ָלּה ְל ִה ְת ָק ֵרב‬
‫בּוֹראוֹ ֶשׁיְּ ַח ְלּ ֶצנּוּ ִמ ֶמּנָּ ה‪ֶ ,‬‬
‫ְתּ ִפ ָלּה ִל ְפנֵ י ְ‬
‫נוֹס ֶפת‪ .‬זְ ָע ָקה‬
‫פּוֹר ֶצת ִמ ִפּיו זְ ָע ָקה ֶ‬
‫יוֹתר‪ ,‬וְ ָאז כְּ ֵמ ֵא ֶל ָיה ֶ‬
‫בוֹראוֹ עוֹד ֵ‬
‫ְל ְ‬
‫‪‬קים‪.‬‬
‫הוּתהּ ִהיא ָרצוֹן ְל ִק ְר ַבת ֱא ִ‬
‫נוֹס ֶפת זוֹ – כָּ ל ַמ ָ‬
‫ֶ‬
‫תּוֹרה ְבּ ָפסוּק ֶשׁ ְלּ ָפנֵ ינוּ‪ִ :‬בּ ְת ִח ָלּה "וַ יֵּ ָאנְ חוּ ְבנֵ י‬
‫רוֹמזֶ ת ַה ָ‬
‫ַעל כָּ ‪ֶ ‬‬
‫בוֹדה‪ ,‬וְ ַא ַחר כָּ ‪:‬‬
‫יִ ְשׂ ָר ֵאל ִמן ָה ֲעב ָֹדה וַ יִּ זְ ָעקוּ" – ֵמ ֲח ַמת ק ִֹשׁי ָה ֲע ָ‬
‫בוֹדה'‬
‫‪‬קים ִמן ָה ֲעב ָֹדה" – זַ ֲע ָק ָתם ִ'מן ָה ֲע ָ‬
‫"וַ ַתּ ַעל ַשׁוְ ָע ָתם ֶאל ָה ֱא ִ‬
‫"אל ָה ֱא‪‬קִים"‬
‫וּמכָּ אן וָ ֵא ָיל‪ ‬נָ ְב ָעה ַשׁוְ ָע ָתם ֶ‬
‫ֶה ֶע ְל ָתה ֶאת ַדּ ְרגָּ ָתם‪ִ ,‬‬
‫בוֹר ָאם‪.‬‬
‫סּוּפין ְל ִה ְת ָק ֵרב ְל ְ‬
‫– ִמתּוֹ‪ ‬כִּ ִ‬
‫ִ'שׁ ָיר ָתא ְד ִפּ ְס ָחא' עמ' תנב‬
‫ָה ֲעשׂוּיִ ים ֵמעוֹר ַבּ ֲע ֵלי ַחיִּ ים‪ְ ,‬מ ַב ֵטּא ָה ָא ָדם ֶאת ְשׁ ִל ָיטתוֹ ַעל ַבּ ֲע ֵלי‬
‫דּוֹמ ִמים‪ ,‬כְּ ִפי ֶשׁ ִשׁ ֵבּ ַח ָדּוִ ד‬
‫צּוֹמ ִחים וְ ַה ְ‬
‫וּמ ֵמּ ָילא גַּ ם ַעל כָּ ל ַה ְ‬
‫ַה ַחיִּ ים‪ִ ,‬‬
‫מוֹדים‬
‫וּל ִפיכָ ‪ָ ‬אנוּ ִ‬
‫ַה ֶמּ ֶל‪ִ ‬בּ ְת ִה ִלּים )ח ז(‪" :‬כֹּל ַשׁ ָתּה ַת ַחת ַרגְ ָליו"‪ְ ,‬‬
‫ַעל ַה ִמּנְ ָע ִלים ְבּ ִב ְרכַּ ת ֶ'שׁ ָע ָשׂה ִלי כָּ ל ָצ ְרכִּ י'‪.‬‬
‫ער ָבּ‪ֶ ‬את ַה ִסּ ָבּה ְלכָ ‪ֶ ‬שׁ ִה ְצ ַטוָּ ה‬
‫ַעל ִפּי זֶ ה ֵבּ ֵאר ַר ִבּי ְשׁ‪‬מֹה זַ ְל ָמן אוֹיֶ ְ‬
‫"שׁל נְ ָע ֶלי‪ֵ ‬מ ַעל ַרגְ ֶלי‪ ;"‬כֵּ יוָ ן ֶשׁ ָשּׁ ְר ָתה ַה ְשּׁכִ ינָ ה ַעל‬
‫כָּ אן מ ֶֹשׁה‪ַ :‬‬
‫מ ֶֹשׁה‪ָ ,‬היָ ה ָע ָליו ָלחוּשׁ ֲענָ וָ ה וְ ַהכְ נָ ָעה‪ַ ,‬על כֵּ ן ִה ְצ ַטוָּ ה ְל ָה ִסיר ֶאת‬
‫ִמנְ ָע ָליו ֶשׁכָּ ָאמוּר ְמ ַשׁ ְמּשׁוֹת ֵס ֶמל ִל ְשׁ ִל ָיטתוֹ ַעל ַה ְבּ ִר ָיאה‪.‬‬
‫כָּ ‪ ‬גַּ ם ֵבּ ֵאר ַהגְּ ָר ָשׁ"ז ֶאת ַה ִסּ ָבּה ֶשׁ ֻה ַתּר ָלנוּ ִלנְ עֹל ְבּ ִת ְשׁ ָעה ְבּ ָאב‬
‫פּוּרים נַ ֲע ַליִ ם ֶשׁ ֵאינָ ן ֲעשׂוּיוֹת ֵמעוֹר‪ַ ,‬אף ֶשׁ ְלּ ִע ִתּים ֵהן‬
‫ְוּביוֹם ַהכִּ ִ‬
‫יוֹתר‪ַ :‬ט ַעם ִאסּוּר נְ ִע ַילת נַ ֲע ֵלי עוֹר ְבּיָ ִמים ֵאלּוּ ִהיא‬
‫נוֹחוֹת ְבּ ֵ‬
‫וּל ַה ְשׁרוֹת ָע ֵלינוּ‬
‫וּשׁ ִל ָיטה ְ‬
‫כְּ ֵדי ְל ָה ִסיר ֵמ ִא ָתּנוּ ְרגָ שׁוֹת ֶשׁל גַּ ֲאוָ ה ְ‬
‫ַהכְ נָ ָעה‪ ,‬וְ כֵ יוָ ן ֶשׁנַּ ֲע ַליִ ם ֶשׁ ֵאינָ ן ֵמעוֹר ֵאינָ ן ְמ ַב ְטּאוֹת ְשׁ ִל ָיטה‪ֻ ,‬ה ְתּרוּ‬
‫יוֹתן נוֹחוֹת‪.‬‬
‫ֵהן ַעל ַאף ֱה ָ‬
‫ֲ'ה ִליכוֹת ְשׁ‪‬מֹה' ְתּ ִפ ָלּה‪ ,‬עמ' שסה‬
‫זֶ ַרע ֶשׁל ַקיָּ ָמא‬
‫"בּ ֶט ֶרם ָתּבֹא ֲא ֵל ֶהן ַה ְמיַ ֶלּ ֶדת וְ יָ ָלדוּ" )א יט(‬
‫ְ‬
‫"בּ ֶט ֶרם ָתּבוֹא ֲא ֵל ֶהן" ֵהם ָ'א ֵמן'‪ְ ,‬ל ַל ְמּ ֵדנוּ‬
‫סוֹפי ַה ֵתּבוֹת‪ְ :‬‬
‫ִ‬
‫דוֹלה ִהיא ְסגֻ ָלּ ָתהּ ֶשׁל ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ִלזְ כּוֹת ְבּזֶ ַרע ֶשׁל‬
‫כִּ י גְּ ָ‬
‫ַקיָּ ָמא‪.‬‬
‫ַ'מ ֵטּה ַא ֲהרֹן' עמ' עג‬
‫ָ'א ֵמן' ַמ ְשׁ ִל ָימה ֶאת ַה ְבּ ָרכָ ה‬
‫"כִּ י ֵאין נִ גְ ָרע ֵמ ֲעב ַֹד ְתכֶ ם ָדּ ָבר" )ה יא(‬
‫ָר ֵ‬
‫אשׁי ַה ֵתּבוֹת‪ֵ " :‬אין נִ גְ ָרע ֵמ ֲעב ַֹד ְתכֶ ם" ֵהם ָ'א ֵמן'‪ִ ,‬מכָּ אן‬
‫ֶר ֶמז ְל ִד ְב ֵרי ַהזּ ַֹהר ַה ָקּדוֹשׁ ֵ)ע ֶקב רעא א( ֶשׁ ַרק ְבּ ָרכוֹת ֶשׁ ָענוּ‬
‫ַא ֲח ֵר ֶיהן ָא ֵמן ִהנָּ ן ְבּ ָרכוֹת ֻמ ְשׁ ָלמוֹת כַּ יָּ אוּת‪ ,‬וְ זֶ הוּ ֶשׁ ָר ַמז‬
‫"אין נִ גְ ָרע‬
‫ַהכָּ תוּב‪ִ :‬בּזְ כוּת ַה ְק ָפּ ַד ְתכֶ ם ַעל ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן‪ֵ ,‬‬
‫בוֹדה ֶשׁ ַבּ ֵלּב ִהיא ְתּ ִפ ָלּה‪.‬‬
‫ֵמ ֲעב ַֹד ְתכֶ ם" – ֵאין ִח ָסּרוֹן ָבּ ֲע ָ‬
‫ִ'בּ ְרכַּ ת ַא ְב ָר ָהם' עמ' רלא‬
‫ֶט ֶרם יִ ְק ָראוּ וַ ֲאנִ י ֶא ֱענֶ ה‬
‫ֹאמר ה' ָראֹה ָר ִא ִיתי ֶאת ֳענִ י ַע ִמּי ֲא ֶשׁר ְבּ ִמ ְצ ָריִ ם וְ ֶאת ַצ ֲע ָק ָתם‬
‫"וַ יּ ֶ‬
‫ָשׁ ַמ ְע ִתּי" )ג ז(‬
‫ֵפּ ֵרשׁ ַר ִבּי ֱא ִל ֶיעזֶ ר ַא ְשׁכְּ נַ זִּ י ַבּ ַעל ַ'מ ֲע ֵשׂי ה''‪:‬‬
‫ִה ְק ִדּים כָּ אן ַהכָּ תוּב ְר ִאיָּ ה ִל ְצ ָע ָקה‪ְ ,‬ל ַל ְמּ ֵדנוּ ֶשׁעוֹד ְבּ ֶט ֶרם זָ ֲעקוּ‬
‫יִ ְשׂ ָר ֵאל ִמ ָצּ ָר ָתם‪ָ ,‬ר ָאה ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ֶאת ָענְ יָ ם וְ ֵהכִ ין ֶאת‬
‫גְּ ֻא ָלּ ָתם‪ ,‬כַּ כָּ תוּב )יְ ַשׁ ְעיָ ה סה כד(‪" :‬וְ ָהיָ ה ֶט ֶרם יִ ְק ָראוּ וַ ֲאנִ י ֶא ֱענֶ ה"‪.‬‬
‫ַ'מ ֲע ֵשׂי ה''‪ַ ,‬מ ֲע ֵשׂי ִמ ְצ ַריִ ם ה‬
‫ַהנַּ ֲע ַליִ ם ְמ ַב ְטּאוֹת ְשׁ ִל ָיטה‬
‫"שׁל נְ ָע ֶלי‪ֵ ‬מ ַעל ַרגְ ֶלי‪) "‬ג ה(‬
‫ַ‬
‫ְבּ ֵפרוּשׁוֹ ְל ִב ְרכַּ ת ֶ'שׁ ָע ָשׂה ִלי כָּ ל ָצ ְרכִּ י' ֵמ ִביא ַה ְשּׁ ָל"ה ַה ָקּדוֹשׁ‬
‫ְ)בּ ִסדּוּרוֹ( ְבּ ֵשׁם ַרבּוֹ ַה ַמּ ַה ְר ָשׁ"ל‪ ,‬כִּ י ַקיָּ מוֹת ַא ְר ַבּע ְדּ ָרגוֹת ַבּ ְבּ ִר ָיאה‪,‬‬
‫ישׁת ִמנְ ָע ִלים‬
‫וּמ ַד ֵבּר‪ִ .‬בּ ְל ִב ַ‬
‫צוֹמ ַח‪ַ ,‬חי ְ‬
‫דּוֹמם‪ֵ ,‬‬
‫זוֹ ְל ַמ ְע ָלה ִמזּוֹ‪ֵ :‬‬
‫ֶ'א ְהיֶ ה' – ַאף ְל ַא ַחר ַה ֵח ְטא‬
‫ֹאמר ִל ְבנֵ י‬
‫ֹאמר כֹּה ת ַ‬
‫‪‬קים ֶאל מ ֶֹשׁה ֶא ְהיֶ ה ֲא ֶשׁר ֶא ְהיֶ ה וַ יּ ֶ‬
‫ֹאמר ֱא ִ‬
‫"וַ יּ ֶ‬
‫יִ ְשׂ ָר ֵאל ֶא ְהיֶ ה ְשׁ ָל ַחנִ י ֲא ֵליכֶ ם" )ג יד(‬
‫ְבּ ֶד ֶר‪ְ ‬דּרוּשׁ ֵבּ ֵאר ָה ַא ְדמוֹ"ר ַה ֵ'בּית ַא ְב ָר ָהם' ִמ ְסלוֹנִ ים‪:‬‬
‫שּׁוֹב ִבי"ם‬
‫בוֹדת ַה ָ‬
‫ִע ַקּר ֲע ַ‬
‫אקא זָ ָצ"ל‪:‬‬
‫סוֹפר ִמ ְקּ ָר ָ‬
‫כָּ ַתב ַהגְּ ַה"ק ַר ִבּי ִשׁ ְמעוֹן ֵ‬
‫שּׁוֹב ִבי"ם ָראוּי לְ ִה ְת ַחזֵּ ק ַבּ ֲענִ יַּ ת ָא ֵמן ַעל כָּ ל ַה ְבּ ָרכוֹת‪ֶ ,‬שׁ ְבּכָ ‪ ‬נִ ְת ֶקנֶ ת נִ ְשׁ ַמת ָה ָא ָדם"‪.‬‬
‫"בּ ֵימי ַה ָ‬
‫ִ‬
‫סוֹפר' ְשׁמוֹת(‬
‫)'מכְ ַתּב ֵ‬
‫ִ‬
‫הוֹסיף וְ ָא ַמר ַה ַמּ ְשׁגִּ ַיח ַהגְּ ַה"צ ַר ִבּי יְ ֶחזְ ֵקאל זָ ָצ"ל‪:‬‬
‫ִ‬
‫רוּחנִ ית ִבּ ֵימי‬
‫בוֹד ָתם ָה ָ‬
‫"מ ָאז ֵוּמעוֹלָ ם ָהיוּ ַתּלְ ִמ ֵידי ֲחכָ ִמים‪ֲ ,‬ח ִס ִידים וְ ַאנְ ֵשׁי ַמ ֲע ֶשֹה ִמ ְת ַחזְּ ִקים ַבּ ֲע ָ‬
‫ֵ‬
‫שּׁוֹב ִבי"ם ְמ ַב ְטּאוֹת ֶאת ִענְ יַ ן ָה ֱאמוּנָ ה‪ ,‬נִ ְר ֶאה ֶשׁ ַה ָדּגֵ שׁ ָה ִע ָקּ ִרי‬
‫שּׁוֹב ִבי"ם‪ .‬כֵּ יוָ ן ֶשׁכְּ לַ ל ַפּ ְר ִשׁיּוֹת יְ ֵמי ַה ָ‬
‫ַה ָ‬
‫ַבּ ֲע ַ‬
‫בוֹדת ַה ִחזּוּק ְבּיָ ִמים ֵאלּוּ ַחיָּ ב לִ ְהיוֹת ְבּ ִענְ יְ נֵ י ֱאמוּנָ ה‪ֶ ,‬שׁ ֲה ֵרי ַה ִמּ ְת ַחזֵּ ק ֶבּ ֱאמוּנָ ה – ַהכֹּל נִ ְמ ָצא בּוֹ"‪.‬‬
‫)'אוֹר יְ ֶחזְ ֵקאל' ח"ג עמ' רמ"ו(‬
‫ָא ֵמן‪ .‬עוֹנִ ים ַוּמ ֲא ִמינִ ים‪.‬‬
‫"א ְהיֶ ה ֲא ֶשׁר ֶא ְהיֶ ה" –‬
‫ִבּ ְת ִח ָלּה ָא ַמר ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ְלמ ֶֹשׁה‪ֶ :‬‬
‫ֶא ְהיֶ ה ִעם יִ ְשׂ ָר ֵאל ַע ָתּה‪ ,‬וְ ַאף ִאם ָח ִל ָילה יִ ְפּלוּ ִלזְ רוֹעוֹת ַה ֵח ְטא‪,‬‬
‫ֲע ַדיִ ן ֶא ְהיֶ ה ִע ָמּם‪ַ .‬א‪ָ ‬אז ָט ַען ְל ָפנָ יו מ ֶֹשׁה כִּ י ָעלוּל ַה ָדּ ָבר ִלגְ רֹם‬
‫ָל ֶהם ִל ְהיוֹת ִבּ ְב ִחינַ ת ֶ'א ֱח ָטא וְ ָאשׁוּב'‪ַ ,‬על כֵּ ן ָא ַמר לוֹ ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪‬‬
‫ֹאמר ִל ְבנֵ י יִ ְשׂ ָר ֵאל ֶא ְהיֶ ה ְשׁ ָל ַחנִ י ֲא ֵליכֶ ם" – ֶאת סוֹד‬
‫הוּא‪" :‬כֹּה ת ַ‬
‫ֶ‬
‫ֹאמר ַרק‬
‫"א ְהיֶ ה ֲא ֶשׁר ֶא ְהיֶ ה" ְמגַ ֶלּה ֲאנִ י ַרק ְל‪ַ ,‬א‪ִ ‬ל ְבנֵ י יִ ְשׂ ָר ֵאל תּ ַ‬
‫כִּ י ֶ‬
‫"א ְהיֶ ה" ִע ָמּם ַע ָתּה וַ ֲא ַמ ֵהר ִלגְ ֲא ָלם ִמ ַתּ ַחת יַ ד ִמ ְצ ַריִ ם‪.‬‬
‫''מזְּ ֵקנִ ים ֶא ְתבּוֹנָ ן' ח"ב עמ' שעא'‬
‫ִ‬
‫דּוּע ָבּ ַרח מ ֶֹשׁה ִמן ַהנָּ ָחשׁ?‬
‫ַמ ַ‬
‫"וַ יְ ִהי ְלנָ ָחשׁ וַ יָּ נָ ס מ ֶֹשׁה ִמ ָפּנָ יו" )ד ג(‬
‫גּוּרי ָה ֲא ִר"י ֶאת ַר ָבּם ַה ָקּדוֹשׁ‪:‬‬
‫יָ ִמים ִמ ְס ָפּר ִל ְפנֵ י ְפּ ִט ָירתוֹ‪ָ ,‬שׁ ֲאלוּ ֵ‬
‫"הלוֹא ָשׁנִ ינוּ ְבּ ַמ ֶסּכֶ ת ְבּ ָרכוֹת )לג א(‪'ֲ :‬א ִפלּוּ נָ ָחשׁ כָּ רוּ‪ַ ‬על ֲע ֵקבוֹ‬
‫ֲ‬
‫יחתוֹ ִעם‬
‫‪‬א יַ ְפ ִסיק' וְ ֵה ַיא‪ ‬נָ ס מ ֶֹשׁה ִמ ְפּנֵ י ַהנָּ ָחשׁ תּוֹ‪ ‬כְּ ֵדי ִשׂ ָ‬
‫ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא"?‬
‫ָשׁ ַמע ָה ֲא ִר"י ֶאת ְשׁ ֵא ָל ָתם וְ ֵה ִשׁיב ָל ֶהם‪" :‬א אוּכַ ל ְלגַ לּוֹת ָלכֶ ם‬
‫אוּלם ַה ַתּ ְל ִמ ִידים‬
‫ֶאת סוֹד ַה ָדּ ָבר‪ ,‬כִּ י ‪‬א נִ ְתּנָ ה ִלי ְרשׁוּת ְלכָ ‪ָ ,"‬‬
‫שׁוּקה ַעזָּ ה ָבּ ֲע ָרה ְבּ ִל ָבּם ְל ָה ִבין ִפּ ְשׁרוֹ ֶשׁל ָה ִענְ יָ ן ִה ְפ ִצירוּ בּוֹ‬
‫ֶשׁ ְתּ ָ‬
‫ְמאֹד‪ַ ,‬עד ֶשׁ ִה ְת ַר ָצּה וְ גִ ָלּה ָל ֶהם‪ְ .‬ל ַא ַחר ֶשׁ ִסּיֵּ ם ֶאת ְדּ ָב ָריו ָא ַמר ִמיָּ ד‪:‬‬
‫עוֹלם"‪ ,‬וְ ָאכֵ ן ‪‬א ָע ְברוּ יָ ִמים ַר ִבּים‬
‫"ע ָתּה ֻמכְ ָרח ֲאנִ י ְל ִה ְס ַתּ ֵלּק ִמן ָה ָ‬
‫ַ‬
‫ישׁ ָיבה ֶשׁל ַמ ְע ָלה‪.‬‬
‫ַעד ֶשׁ ִה ְת ַבּ ֵקּשׁ ָה ֲא ִריזָ "ל ִל ִ‬
‫ֶ'שׁ ַפע ַחיִּ ים' ְדּ ָרשׁוֹת ֻח ָמּשׁ ַר ִשׁ"י תשמ"ב‪ְ ,‬בּ ֵשׁם כִּ ְת ֵבי ָה ֲא ִר"י‬
‫סוֹדוֹ ֶשׁל ָה ֲא ִר"י ‪‬א ִה ְתגַּ ָלּה ְל ָאזְ נֵ ינוּ‪ַ ,‬א‪ַ ‬ה ַמּ ֲה ִרי"ל ִדּ ְיס ִקין ֵפּ ֵרשׁ‬
‫זֹאת ְבּ ֶד ֶר‪ְ ‬פּ ָשׁט‪:‬‬
‫כָּ ל זְ ַמן ֶשׁ ִדּ ֵבּר ִעם ַה ְשּׁכִ ינָ ה‪ָ ,‬חשׁ מ ֶֹשׁה ַר ֵבּנוּ‪ֶ ,‬ה ָענָ יו ִמכָּ ל ָא ָדם‪,‬‬
‫ֶשׁ ֵאין הוּא ָראוּי ְלכָ ‪ְ .‬ל ִפיכָ ‪ ‬בּוֹ ָבּ ֶרגַ ע ֶשׁ ָר ָאה ֶאת ַה ַמּ ֶטּה נֶ ֱה ַפ‪‬‬
‫ְלנָ ָחשׁ‪ֵ ,‬ה ִבין ַעל ֲא ָתר כִּ י ְרצוֹן ה' ִל ְרמֹז לוֹ ֶשׁיֵּ ֵל‪ ,‬וְ ַעל כֵּ ן ִמיָּ ד‬
‫נָ ס ִמ ָפּנָ יו‪.‬‬
‫ְסגֻ ַלּת ַה ִה ְשׁ ַתּ ֲחוָ יָ ה‬
‫"וַ יִּ ְשׁ ְמעוּ כִּ י ָפ ַקד ה' ֶאת ְבּנֵ י יִ ְשׂ ָר ֵאל‪ ...‬וַ יִּ ְקּדוּ וַ יִּ ְשׁ ַתּ ֲחווּ" )ד לא(‬
‫ַבּ ִמּ ְד ָרשׁ )ב"ר נו ב( נֶ ֱא ָמר כִּ י כְּ ֵשׁם ֶשׁכָּ אן נִ גְ ֲאלוּ יִ ְשׂ ָר ֵאל ַא ַחר‬
‫ַה ִה ְשׁ ַתּ ֲחוָ יָ ה‪ ,‬כָּ ‪ֶ ‬ל ָע ִתיד ‪‬א ִתּ ְס ַתּיֵּ ם ַהגָּ לוּת וְ ‪‬א יִ ְחיוּ ַה ֵמּ ִתים ֶא ָלּא‬
‫ִבּזְ כוּת ַה ִה ְשׁ ַתּ ֲחוָ יָ ה‪.‬‬
‫סוֹרוֹצ ִקין ֶאת ַתּ ָקּנַ ת‬
‫ְ‬
‫ַעל ִפּי ִדּ ְב ֵרי ַה ִמּ ְד ָרשׁ ַה ָלּלוּ ֵבּ ֵאר ַר ִבּי זַ ְל ָמן‬
‫סוֹפהּ‪ְ :‬בּ ִסיּוּם ַה ְבּ ָרכָ ה‬
‫ֲחכָ ִמים ִלכְ ר ַֹע ִבּ ְת ִח ַלּת ְתּ ִפ ַלּת ָה ֲע ִמ ָידה ְוּב ָ‬
‫כּוֹר ִעים כְּ ֵדי ִלזְ כּוֹת ְבּ ִב ְרכַּ ת ְתּ ִחיַּ ת ַה ֵמּ ִתים‬
‫ָה ִראשׁוֹנָ ה ָאנוּ ְ‬
‫'מוֹדים' ָאנוּ ִמ ְשׁ ַתּ ֲחוִ ים כְּ ֵדי ֶשׁנִּ זְ כֶּ ה ַלגְּ ֻא ָלּה‬
‫יחת ִ‬
‫ֶשׁ ַא ֲח ֶר ָיה‪ִ ,‬וּב ְפ ִת ַ‬
‫ַה ְשּׁ ֵל ָמה ֶשׁ ָע ֶל ָיה ִה ְת ַפּ ַלּ ְלנוּ ְבּ ִב ְרכַּ ת ַ'ה ַמּ ֲחזִ יר ְשׁכִ ינָ תוֹ ְל ִציּוֹן'‬
‫ֶשׁ ְלּ ָפנֶ ָיה‪.‬‬
‫תּוֹרה'‬
‫ָ'אזְ נַ יִ ם ַל ָ‬
‫שׁוּבה‬
‫עוֹר ֶרת ִל ְת ָ‬
‫ַהזִּ ְקנָ ה ְמ ֶ‬
‫וּל ֵבנִ ים א ְֹמ ִרים ָלנוּ ֲעשׂוּ" )ה טז(‬
‫"תּ ֶבן ֵאין נִ ָתּן ַל ֲע ָב ֶדי‪ְ ‬‬
‫ֶ‬
‫מוּסרוֹ ִמ ָפּסוּק זֶ ה‪:‬‬
‫יוֹחנָ ן ִמ ַקּ ְר ִלין ְל ַל ֵמּד ֶאת ָ‬
‫ָרגִ יל ָהיָ ה ַר ִבּי ָ‬
‫"תּ ֶבן ֵאין נִ ָתּן ַל ֲע ָב ֶדי‪ָ – "‬א ְמנָ ם ‪‬א נִ ְתּנָ ה ָבּנוּ ְתּבוּנָ ה ָלשׁוּב‬
‫ֶ‬
‫"וּל ֵבנִ ים א ְֹמ ִרים ָלנוּ ֲעשׂוּ" – ַה ְשּׂ ָערוֹת‬
‫ירוּתנוּ‪ַ ,‬א‪ְ ‬‬
‫שׁוּבה ִבּ ְצ ִע ֵ‬
‫ִבּ ְת ָ‬
‫שׁוּבה ְבּ ֶט ֶרם יָ בֹא‬
‫אוֹתנוּ ָלשׁוּב ִבּ ְת ָ‬
‫עוֹררוֹת ָ‬
‫ֶשׁ ַמּ ְת ִחילוֹת ְל ַה ְל ִבּין ְמ ְ‬
‫יוֹמנוּ‪.‬‬
‫ֵ‬
‫אוֹרי ֵאשׁ' עמ' תקכא‬
‫ְ'מ ֵ‬
‫ﬦ‬
‫ַּת ֲע ֶנה ֱאמ ּו ִניﬦ‬
‫ַמ ָ ּבט ַעל ֵס ֶדר ַה ְּת ִפ ָּלה‬
‫ִנ ׁ ְש ַמת ָּכל ַחי ְּת ָב ֵר ְך )ב(‬
‫ישׁוּעה‬
‫ְסגֻ ַלּת ֲא ִמ ַירת 'נִ ְשׁ ַמת' ִל ָ‬
‫ישׁוּעה‬
‫דוּקה ִל ָ‬
‫נוֹד ָעה ְתּ ִפ ַלּת 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי' כִּ ְסגֻ ָלּה ְבּ ָ‬
‫לוֹת ָיה‪ְ ,‬‬
‫וּמ ֲע ֶ‬
‫לּוֹת ָיה ַ‬
‫ִמ ְלּ ַבד יֶ ֶתר ְסגֻ ֶ‬
‫קוֹרהּ ַה ָקּדוּם ֶשׁל ְסגֻ ָלּה זוֹ ֵה ִעיד ַר ֵבּנוּ ַחיִּ ים ָפ ָ‬
‫פוּאה‪ַ .‬על ְמ ָ‬
‫וְ ִל ְר ָ‬
‫"ק ָבּ ָלה ְבּיָ ֵדינוּ‬
‫אלאגִ 'י‪ַ :‬‬
‫הוּדה ֶה ָח ִסיד‪ֶ ,‬שׁגַּ ם הוּא ְמ ֻסגָּ ל ַעל כָּ ל ָצ ָרה ֶשֹּׁלא ָתּבֹא‪ְ ,‬ל ַק ֵבּל ָה ָא ָדם ַעל ַע ְצמוֹ‬
‫ֵמ ַר ִבּי יְ ָ‬
‫תוֹדה וְ קוֹל זִ ְמ ָרה‪ִ ,‬בּ ְפנֵ י ֲע ָשׂ ָרה‪ ,‬וּבוֹ נָ פוֹצוּ‬
‫לוֹמר 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי' ְבּ ָ‬
‫ֶשׁכְּ ֶשׁה' יַ ִצּ ֵילהוּ ֵמ ַה ָצּ ָרה‪ַ ,‬‬
‫וְ נִ צּוֹלוּ ַר ִבּים‪ ,‬וְ הוּא ָבּדוּק ְ‬
‫וּמנֻ ֶסּה" )הגש"פ ַ'חיִּ ים ְלרֹאשׁ'(‪.‬‬
‫תּוֹרה' ֻ)קנְ ְט ֵרס ַא ֲחרוֹן(‪" :‬ק ֶֹדם ֵצאתוֹ‬
‫עשׁיל ְבּ ִס ְפרוֹ ֲ'חנֻ כַּ ת ַה ָ‬
‫דוֹמה ְלכָ ‪ ‬כָּ ַתב ָה ַר ִבּי ַר ִבּי ֶה ִ‬
‫ְבּ ֶ‬
‫ֹאמר‪'ִ :‬הנְ נִ י ְמ ַק ֵבּל ָע ַלי כְּ ֶשׁ ֶא ְר ֶאה ָמקוֹם ְפּלוֹנִ י‬
‫יח יָ דוֹ ַעל ַה ְמּזוּזָ ה וְ י ַ‬
‫ִמ ֶפּ ַתח ֵבּיתוֹ ַל ֶדּ ֶר‪ ,‬יַ נִּ ַ‬
‫ֲאזַ י ֶא ֱאמֹר 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי''‪ ,‬וּכְ ֶשׁ ֶ‬
‫ֹאמר 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי' ַעד גְּ ִמ ָירא"‪.‬‬
‫רוֹאה אוֹתוֹ ַה ָמּקוֹם ִמיָּ ד י ַ‬
‫וּמאֹיְ ַבי ִאוָּ ֵשׁ ַע"‪,‬‬
‫"מ ֻה ָלּל ֶא ְק ָרא ה' ֵ‬
‫מוּאל ב' כב ד(‪ְ :‬‬
‫)שׁ ֵ‬
‫הוֹסיפוּ ְלכָ ‪ֶ ‬ר ֶמז ִמ ְלּשׁוֹן ַהכָּ תוּב ְ‬
‫יֵ שׁ ֶשׁ ִ‬
‫כְּ ִפי ֶשׁ ֵפּ ֵרשׁ ָה ָר ָד"ק ַעל ָפּסוּק זֶ ה‪" :‬כְּ ֶשׁ ֲאנִ י ִמ ְת ַפּ ֵלּל וָ ֶא ְק ָרא ה' ְמ ֻה ָלּל – ֶשׁ ֲא ַה ְל ֶלנּוּ‬
‫ִבּ ְת ִה ַ‬
‫לּוֹתי‪ָ ,‬אז ִמן אוֹיְ ַבי ִאוָּ ֵשׁ ַע" )הגש"פ 'זָ כְ ֵרנוּ ְל ַחיִּ ים'(‪.‬‬
‫)'א ְרחוֹת י ֶֹשׁר' עמ' יד( ֶאת‬
‫יט"א ָ‬
‫כְּ ֶס ֶמ‪ִ ‬ל ְסגֻ ָלּה זוֹ ֵה ִביא ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי ַחיִּ ים ַקנְ יֵ ְב ְס ִקי ְשׁ ִל ָ‬
‫הוֹל‪ַ ‬בּ ֶדּ ֶר‪ָ ,‬ר ָאהוּ ַאכְ ְסנַ אי ָא ַמר‬
‫"מ ֲע ֶשֹה ְבּ ָא ָדם ֶא ָחד ֶשׁ ָהיָ ה ֵ‬
‫מּוּבא ַבּ ִמּ ְד ָרשׁ‪ַ :‬‬
‫ַה ַמּ ֲע ֶשׂה ַה ָ‬
‫סוֹפ‪‬‬
‫וּמוֹרי ִאם ְרצוֹנְ ‪ָ ‬אבֹא ִע ְמּ‪ָ ...'‬פּגְ עוּ ְבּ ַמ ְל ַא‪ַ ‬ה ָמּוֶ ת‪ָ ...‬א ַמר ְל ַאכְ ְסנַ אי‪' :‬כְּ ָבר ְ‬
‫לוֹ‪'ַ :‬ר ִבּי ִ‬
‫ְבּיָ ִדי וְ ִהגִּ ַיע יוֹם ִמ ָית ְת‪ָ ,'‬א ַמר לוֹ‪'ִ :‬אם כֵּ ן‪ַ ,‬ה ְמ ֵתּן ִלי ַעד ֶשׁ ֵא ֵל‪ְ ‬ל ַס ֵפּר ְבּ ִשׁ ְבחוֹ ֶשׁל ָמקוֹם‬
‫יוֹסיפוּ‬
‫ַעל ָמה ֶשׁ ָע ָשׂה ִע ִמּי'‪ָ ,‬א ַמר לוֹ‪'ֵ :‬מ ַא ַחר ֶשׁ ַא ָתּה ְמ ַב ֵקּשׁ ְל ַס ֵפּר ְבּ ִשׁ ְבחוֹ ֶשׁל ָמקוֹם ִ‬
‫נוֹתי‪."'‬‬
‫ְשׁ ֶ‬
‫דוֹלי יִ ְשׂ ָר ֵאל‬
‫ְסגֻ ָלּ ָתם ֶשׁל גְּ ֵ‬
‫ַעל ָמ ָרן ַה ְסּ ַטיְ ְפּ ֵלר זִ ָיע"א ֵה ִעידוּ ְמק ָֹר ָביו כִּ י ָרגִ יל ָהיָ ה ְליַ ֵעץ ְבּ ִמ ְק ִרים ַר ִבּים ֶשׁ ָפּנוּ ֵא ָליו‬
‫לוֹמר 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל‬
‫רוֹביו ַ‬
‫ישׁוּעה אוֹ ְק ָ‬
‫שׁוּעה‪ֶ ,‬שׁיְּ ַק ְבּלוּ ַעל ַע ְצ ָמם ָה ָא ָדם ַהזָּ קוּק ִל ָ‬
‫ְבּ ַב ָקּ ַשׁת יְ ָ‬
‫)'א ְרחוֹת‬
‫נוֹשׁעוּ ָ‬
‫ַחי' וְ ָל ֵתת ָמעוֹת ִל ְצ ָד ָקה ִמיָּ ד כְּ ֶשׁיִּ נָּ ֵצל ִמ ָצּ ָרתוֹ‪ ,‬וְ ָאכֵ ן ַר ִבּים ֶשׁ ָעשׂוּ כִּ ְד ָב ָריו ְ‬
‫ַר ֵבּנוּ' ח"א עמ' שלד(‪.‬‬
‫רוֹדנָ א ֵה ִעיד ַתּ ְל ִמידוֹ ֶה ָח ִביב ַר ִבּי‬
‫ַאף ַעל ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי ִשׁ ְמעוֹן ְשׁקוֹפּ זָ ָצ"ל‪ ,‬רֹאשׁ יְ ִשׁ ַיבת גְּ ְ‬
‫עוּתהּ יוּכַ ל ְל ִהנָּ ֵצל ֵמ ַה ָצּ ָבא‬
‫גּוּס ְט ָמן זָ ָצ"ל‪ ,‬כַּ ֲא ֶשׁר ִבּ ֵקּשׁ ִמ ֶמּנּוּ ֵע ָצה ֶשׁ ְבּ ֶא ְמ ָצ ָ‬
‫יִ ְשׂ ָר ֵאל זְ ֵאב ְ‬
‫)'תּוֹרה יְ ַב ְקּשׁוּ‬
‫ָ‬
‫נוֹשׁע‬
‫וּמ ֶשּׁ ָע ָשׂה זֹאת ִמיָּ ד ַ‬
‫לוֹמר 'נִ ְשׁ ַמת' ְבּכַ וָּ נָ ה‪ִ ,‬‬
‫פּוֹלנִ י‪ ,‬יִ ֵעץ לוֹ ַהגְּ ַר"ש ַ‬
‫ַה ָ‬
‫ִמ ִפּיהוּ' עמ' ‪.(275‬‬
‫מוּטב ְל ַשׁ ֵבּ ַח ִל ְפנֵ י בּוֹא ַה ָצּ ָרה‬
‫ָ‬
‫)'תּוֹרה אוֹר' ְבּ ַשׁ ַלּח ג( כִּ י ֶשׁ ַבח ְמיֻ ָחד הוּא ַל ַצּ ִדּ ִיקים‬
‫ָ‬
‫יֵ שׁ ְל ַציֵּ ן כָּ אן ֶאת ִדּ ְב ֵרי ַה ְשּׁ ָל"ה ַה ָקּדוֹשׁ‬
‫"מ ַדּת ַצ ִדּ ִיקים הוּא‪ִ ,‬מיָּ ד כְּ ֶשׁ ֻה ְב ְטחוּ‬
‫בּוֹר ָאם ק ֶֹדם ֶשׁיִּ וָּ ְשׁעוּ‪ִ :‬‬
‫ימים ְל ַשׁ ֵבּ ַח ֶאת ְ‬
‫ַה ַמּ ְק ִדּ ִ‬
‫ְל ָד ָבר טוֹב ַ‬
‫לוֹמר ִשׁיר וָ ֶשׁ ַבח ְל ַה ֵשּׁם יִ ְת ָבּ ַר‪ִ ,‬מיָּ ד ַאף ֶשׁ ֲע ַדיִ ן ‪‬א נִ ְת ַקיֵּ ם‪ ,‬כִּ י זֶ ה הוּא ִמ ַצּד‬
‫ָה ֱאמוּנָ ה ֶשׁ ַמּ ֲא ִמינִ ים ִבּ ְד ָב ָריו ָבּרוּ‪ ‬הוּא ָוּברוּ‪ְ ‬שׁמוֹ"‪.‬‬
‫ירוּשׁ ַליִ ם ָה ַע ִתּ ָיקה‪,‬‬
‫ישׁ ַיבת ַה ְמּ ֻק ָבּ ִלים ֵ'בּית ֵא‪-‬ל' ֶשׁ ִבּ ָ‬
‫וְ ָאכֵ ן‪ִ ,‬מנְ ָהג נִ ְפ ָלא ֶשׁכָּ זֶ ה נָ הוּג ָהיָ ה ִבּ ִ‬
‫הוֹשׁ ְענָ א ַר ָבּא‪ַ ,‬א ַחר ָע ֵלינוּ ְל ַשׁ ֵבּ ַח‪,‬‬
‫"בּיוֹם ַ‬
‫כְּ ִפי ֶשׁ ֵה ִעיד ַה'כַּ ף ַה ַחיִּ ים' )או"ח תרסד לט(‪ְ :‬‬
‫אוֹמ ִרים‪'ֲ :‬ה ֵרי‬
‫וּמ ְלכוּת‪ַ .‬א ַחר כָּ ‪ְ ‬‬
‫אוֹמ ִרים 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי' ַעד גְּ ָמר ְבּ ִלי ֵשׁם ַ‬
‫פּוֹת ִחין ַה ֵהיכָ ל וְ ְ‬
‫ְ‬
‫טוֹבה‪ ,‬כָּ ֵעת וְ כָ עוֹנָ ה‬
‫מוּרה ְל ָשׁנָ ה ַה ָבּ ָאה ָע ֵלינוּ ְל ָ‬
‫ֲאנַ ְחנוּ ְמ ַק ְבּ ִלים ָע ֵלינוּ ְבּ ִלי נֶ ֶדר ַק ָבּ ָלה גְּ ָ‬
‫לוֹמר‪ ...‬נֻ ַסּח 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי'‪ ,‬וִ ִיהי ָרצוֹן‬
‫הוֹשׁ ְענָ א ַר ָבּא ַא ַחר ְתּ ִפ ַלּת ַשׁ ֲח ִרית‪ַ ,‬‬
‫ַהזֹּאת‪ ,‬יוֹם ַ‬
‫יחיֵּ נוּ‪ ,‬וְ נִ זְ כֶּ ה וְ נִ ְחיֶ ה ְל ָשׁנִ ים ַרבּוֹת ָא ֵמן כֵּ ן יְ ִהי ָרצוֹן'"‪.‬‬
‫‪‬קי ַה ָשּׁ ַמיִ ם‪ ,‬הוּא יְ זַ כֵּ נוּ וִ ַ‬
‫ִמ ִלּ ְפנֵ י ֱא ֵ‬
‫צוּקי ֶא ֶרץ‬
‫ֲא ִמ ָיר ָתהּ ֵא ֶצל ְמ ֵ‬
‫בּהגִ יגִיגי ִת ְב ַער ֵאשׁ‬
‫ַבּ ֲהגִ‬
‫שׁוֹמ ָמה‪ַ .‬על ַאף ֶשׁ ְמּ ֻד ָבּר ָהיָ ה‬
‫אוֹתם יָ ִמים‪ְ ,‬מ ַד ֶמּה ָהיָ ה כִּ י ְמ ֻד ָבּר ַבּ ֲעיָ ַרת ְר ָפ ִאים ֵ‬
‫הוֹרוֹדנָ א ְבּ ָ‬
‫ְ‬
‫זָ ר כִּ י נִ ְק ַלע ָל ֲעיָ ָרה‬
‫ְבּ ִעצּוּמוֹ ֶשׁל יוֹם‪ְ ,‬בּ ָשׁ ָעה ֶשׁ ָבּהּ ְבּיָ ִמים כְּ ִתקּוּנָ ם ָהמוּ ָה ְרחוֹבוֹת ֵמ ֲהמוֹן ָא ָדם‪ַ ,‬ע ָתּה ָשׂ ַרר ָבּ ֶהם ֶשׁ ֶקט ַמ ְק ִפּיא‪.‬‬
‫וּל ָהגִ יף‬
‫תוֹשׁ ֵבי ָה ֲעיָ ָרה ְל ִה ְס ַתּגֵּ ר ְבּ ֵב ָיתם ַה ֻמּ ָסּק וְ ַה ְמּ ֻח ָמּם ְ‬
‫ְשׂ ִמיכַ ת ַה ֶשּׁ ֶלג ֶה ָע ָבה ֶשׁנִּ ְפ ְר ָשׂה ַעל ְפּנֵ י חוּצוֹת‪ ,‬גָּ ְר ָמה ְל ָ‬
‫חוֹר ֶיהם‪.‬‬
‫ֶאת ַה ְתּ ִר ִיסים ַהכְּ ֵב ִדים ֵמ ֲא ֵ‬
‫שּׁוּמם ַעל ַמ ְר ַבד‬
‫הוֹתירוּ ֶאת ִר ָ‬
‫פוּאה‪ִ ,‬‬
‫יעוֹתיו ַהכְּ ֵבדוֹת ֶשׁל ַה ֵה ֶל‪ֶ ‬ה ָענִ י ֶשׁנִּ ְק ַלע ְבּ ֶד ֶר‪ ‬א ֶדּ ֶר‪ָ ‬ל ֲעיָ ָרה ַה ְקּ ָ‬
‫ְפּ ִס ָ‬
‫הוּדי‪ ,‬כְּ ָבר ‪‬א ָע ַמד בּוֹ כֹּחוֹ ַאף ִלנְ קֹשׁ ַעל ַה ֶדּ ֶלת‪.‬‬
‫ַה ֶשּׁ ֶלג ַה ָצּחוֹר‪ .‬כְּ ֶשׁנִּ ְצּבוּ ַרגְ ָליו סוֹף סוֹף מוּל ִפּ ְתחוֹ ֶשׁל ַבּיִ ת יְ ִ‬
‫אוּלם ַע ָתּה‪,‬‬
‫עוֹנוֹת ֶיהם ִמ ַפּ ַעם ְל ַפ ַעם ְבּ ַב ָקּשׁוֹת ְצ ָד ָקה‪ָ ,‬‬
‫ֵ‬
‫הוֹרוֹדנָ א ְבּ ֶא ְביוֹנִ ים ֶשׁ ָפּ ְקדוּ ֶאת ְמ‬
‫ְ‬
‫ֻמ ְרגָּ ִלים ָהיוּ ַאנְ ֵשׁי‬
‫ִבּ ְתנָ ֵאי ֶמזֶ ג ֲאוִ יר ֶשׁכָּ ֵאלּוּ ‪‬א ָשׂם ִאישׁ ִלבּוֹ ַל ְדּ ִפיקוֹת ַה ֲחלוּשׁוֹת ֶשׁנִּ ְב ְלעוּ ְבּ ֶד ֶלת ָה ֵעץ ַהכְּ ֵב ָדה‪.‬‬
‫מוּטב לוֹ ֶשֹּׁלא יְ כַ ֶלּה ֶאת כֹּחוֹ ְבּנִ ְסיוֹנוֹת ֲע ָק ִרים‪ ,‬וְ ַת ַחת זֹאת‬
‫נוֹסף ִה ְב ִהיר ַל ֵה ֶל‪ֶ ‬ה ָענִ י כִּ י ָ‬
‫נִ ָסּיוֹן ִלנְ קֹשׁ ַעל ַבּיִ ת ָ‬
‫בּוּרהּ ֶשׁל ָה ֲעיָ ָרה‪.‬‬
‫יְ נַ ֶסּה ְל ַהגִּ ַיע ְל ֵבית ַהכְּ נֶ ֶסת ֶשׁ ָשּׁכַ ן ְבּ ַט ָ‬
‫אוּלם‬
‫ֵמ ָרחוֹק יָ כוֹל ָהיָ ה ְל ַה ְב ִחין ַבּ ִבּנְ יָ ן ֶה ָהדוּר ֶשׁ ֶה ֶבל ַחם ָבּ ַקע ֵמ ֲא ֻר ָבּתוֹ ַה ִמּ ְתנַ ֵשּׂאת‪ַ .‬ה ֶדּ ֶר‪ֵ ‬א ָליו ‪‬א ָהיְ ָתה ַר ָבּה‪ָ ,‬‬
‫ַע ָתּה נִ ְר ֲא ָתה ִהיא ְבּ ֵעינָ יו כַּ ֲא ֻרכָּ ה ִמנִּ י יָ ם‪ַ .‬רק ַה ַמּ ֲח ָשׁ ָבה ַעל כּוֹס ַה ַח ִמּין ַה ַמּ ְה ִבּ ָילה ֶשׁ ַמּ ְמ ִתּינָ ה לוֹ ְבּ ֵבית ַהכְּ נֶ ֶסת‪,‬‬
‫ְבּ ֶ‬
‫הוֹתיר ָשׁם‪ ,‬נָ ְסכָ ה בּוֹ כֹּחוֹת ְל ִה ְת ַא ֵמּץ עוֹד ִק ְמ ָעא‪.‬‬
‫טוֹבים ְל ִ‬
‫תוֹס ֶפת עוּגִ יּוֹת ַמ ְשׂ ִבּיעוֹת ֶשׁ ָדּ ֲאגוּ ֲאנָ ִשׁים ִ‬
‫הוֹעיל לוֹ ַא‪‬‬
‫ִמ ְפּ ִס ָיעה ִל ְפ ִס ָיעה ָה ַל‪ ‬כֹּחוֹ וְ ָאזַ ל‪ .‬הוּא נִ ָסּה ְל ַשׁ ְפ ֵשׁף ְמ ַעט ֶשׁ ֶלג ְבּיָ ָדיו ַה ְקּפוּאוֹת‪ַ ,‬א‪ַ ‬ה ָדּ ָבר ִ‬
‫ִבּ ְמ ַעט‪ֵ .‬בּית ַהכְּ נֶ ֶסת כְּ ָבר ָהיָ ה ָקרוֹב‪ .‬הוּא גִּ יֵּ ס ֶאת כָּ ל ְשׁ ֵא ִרית כּ ָ‬
‫בוּלי ֵעץ כְּ ֵב ִדים‪.‬‬
‫ֹחוֹתיו‪ֶ ,‬א ָלּא ֶשׁ ַרגְ ָליו כָּ ְבדוּ כְּ ֵ‬
‫בּוֹססוּת ַבּ ֶשּׁ ֶלג ַה ָקּפוּא גָּ ְרמוּ לוֹ ְל ַא ֵבּד ֶאת ַה ְתּ ָ‬
‫ַהקֹּר‪ָ ,‬הרוּחוֹת ָה ַעזּוֹת וְ ַה ִה ְת ְ‬
‫חוּשׁה ְבּ ַרגְ ָליו‪ ,‬וְ שׁוּב ֵהן ‪‬א נִ ְשׁ ְמעוּ לוֹ‪.‬‬
‫יח ִלזְ חֹל ַעד ָל ְרחוֹב ֶשׁבּוֹ ָשׁכַ ן ֵבּית ַהכְּ נֶ ֶסת‪ .‬וְ ָאז‪ֶ ,‬מ ְר ָחק‬
‫מוֹצא ַא ֲחרוֹן הוּא נִ ָסּה ְל ֵה ָעזֵ ר ְבּיָ ָדיו‪ ,‬וְ כָ ‪ְ ‬בּק ִֹשׁי ַרב ִה ְצ ִל ַ‬
‫כְּ ָ‬
‫שׁוֹק ַע ְבּ ִע ָלּפוֹן כָּ ֵבד‪.‬‬
‫מוֹטט ַעל ָע ְמדּוֹ וְ נָ ַפל ַעל ַה ַמּ ְר ָבד ַה ָקּפוּא תּוֹ‪ֶ ‬שׁהוּא ֵ‬
‫ָק ָצר ִמ ְמּחוֹז ֶח ְפצוֹ ִה ְת ֵ‬
‫גּוֹרל‬
‫הוּבה‪ִ .‬לבּוֹ נֶ ְח ַמץ ִמן ַה ַמּ ֲח ָשׁ ָבה ַעל ַה ָ‬
‫ַה ַמּ ְח ָשׁבוֹת ָה ַא ֲחרוֹנוֹת ֶשׁ ָח ְלפוּ ְבּמֹחוֹ ָהיוּ ַעל ְבּנֵ י ִמ ְשׁ ַפּ ְחתּוֹ ָה ֲא ָ‬
‫וּמי יְ ַפ ְרנְ ֵסם? ִמי יְ ַב ֵשּׂר ָל ֶהם ַעל ָא ְב ָדנוֹ ֶשׁל ֲא ִב ֶיהם ְבּ ֶד ֶר‪ ‬כֹּה ְט ָראגִ ית‪ ?...‬וְ כָ ‪ָ ,‬טרוּד‬
‫ַה ָצּפוּי ָל ֶהם; ִמי יְ גַ ְדּ ֵלם ִ‬
‫גּוֹרלוֹ‪.‬‬
‫קּוֹדרוֹת‪ָ ,‬שׁ ַקע ְבּ ִע ָלּפוֹן כָּ ֵבד תּוֹ‪ֶ ‬שׁ ִלּבּוֹ ְמ ַבכֶּ ה ַעל ַמר ָ‬
‫בוֹתיו ַה ְ‬
‫ְבּ ַמ ְח ְשׁ ָ‬
‫עוֹברוֹת ַדּקּוֹת ְספוּרוֹת כְּ ָבר ‪‬א נִ ָתּן יִ ְהיֶ ה ְל ַא ְתּרוֹ‪.‬‬
‫ִשׁכְ ַבת ֶשׁ ֶלג נֶ ֶע ְר ָמה זֶ ה ִמכְּ ָבר ַעל ְמ ִעילוֹ ַה ָבּלוּי‪ ,‬וְ ִאם ָהיוּ ְ‬
‫הוּדי ֶשׁ ֶה ֱח ִליט ִבּ ְמ ִסירוּת נֶ ֶפשׁ ְל ִה ְת ַע ֵלּם ִמן ַהקֹּר ָה ַעז ֶשׁ ָשּׂ ַרר ַבּחוּץ וְ ָל ֵצאת ִמ ֵבּיתוֹ ַה ַחם‬
‫ְבּ ִדיּוּק ָאז ָח ַלף ַבּ ָמּקוֹם יְ ִ‬
‫כְּ ֵדי ְל ִה ְת ַפּ ֵלּל ִמנְ ָחה ְבּ ֵבית ַהכְּ נֶ ֶסת‪.‬‬
‫מוּט ֶלת ַעל ַה ְשּׁ ִביל‪ ,‬גָּ ְרמוּ לוֹ ִלפֹּל ַעל ָפּנָ יו ַא ְר ָצה‪ְ .‬תּ ִח ָלּה ָח ַשׁב‬
‫טוּטים ֶשׁ ָהיְ ָתה ֶ‬
‫ַרגְ ָליו ֶשׁנִּ ְת ְקלוּ ַבּ ֲע ֵר ַמת ַה ְסּ ַמ ְר ִ‬
‫כּוֹבע ֵמ ַעל ְפּנֵ י‬
‫גוּפת ָא ָדם‪ .‬הוּא ֵה ִסיר ֶאת ַה ַ‬
‫וּל ַה ְמ ִשׁי‪ְ ‬בּ ַד ְרכּוֹ‪ֶ ,‬א ָלּא ֶשׁ ָאז ִה ְב ִחין ְל ֶח ְר ָדתוֹ כִּ י ְמ ֻד ָבּר ְבּ ַ‬
‫ָלקוּם ְ‬
‫הוּדיּוֹת‪.‬‬
‫פוּאה וְ נֶ ֱח ַרד ִל ְראוֹת ָפּנִ ים יְ ִ‬
‫ַה ְדּמוּת ַה ְקּ ָ‬
‫"ה ִצּילוּ!!!" ֶא ָלּא ֶשׁ ַה ֵהד ָחזַ ר ֵא ָליו ְל‪‬א ַמ ֲענֶ ה‪.‬‬
‫הוּדי ֵה ִרים קוֹל זְ ָע ָקה‪ַ :‬‬
‫יוֹד ַע ִאם הוּא ַחי אוֹ ֵמת‪ַ .‬היְּ ִ‬
‫שֹׁמּוּ ָשׁ ַמיִ ם! ִמי ֵ‬
‫נוֹשׁם! ָא ְמנָ ם נְ ִשׁימוֹת ֲחלוּשׁוֹת‪ַ ,‬א‪‬‬
‫ְבּ ֵלב ָח ֵרד הוּא ִה ָטּה ֶאת ָאזְ נוֹ ִל ְשׂ ָפ ָתיו ֶשׁל ַה ֵה ֶל‪ ,‬וְ ִהנֵּ ה ְר ֵאה זֶ ה ֶפּ ֶלא‪ ,‬הוּא ֵ‬
‫רוּח ַחיִּ ים‪.‬‬
‫ֲע ַדיִ ן ָהיָ ה ָבּ ֶהן כְּ ֵדי ְל ָה ִעיד ַעל ַ‬
‫רוּע‪ .‬יַ ְח ָדּו‬
‫וּמ ַשׁ‪ ‬אוֹתוֹ ִל ְמקוֹם ָה ֵא ַ‬
‫לּוֹמ ִדים ֶשׁיָּ ְשׁבוּ בּוֹ ָ‬
‫הוּדי ְל ֵבית ַהכְּ נֶ ֶסת‪ָ ,‬תּ ַפס ֶאת ֶא ָחד ֵמ ַה ְ‬
‫כְּ ֵחץ ִמ ֶקּ ֶשׁת ָרץ ַהיְּ ִ‬
‫הוּבא ַבּ ְקבּוּק ַמ ְשׁ ֶקה ָח ִריף‬
‫נָ ְשׂאוּ ֵהם ֶאת ֶה ָענִ י ְל ֵבית ַה ִמּ ְד ָרשׁ ֶה ָח ִמים וֶ ֱה ִטילוּהוּ ַעל ַא ַחד ַה ַסּ ְפ ָס ִלים‪ֵ .‬מ ֵאי ָשׁם ָ‬
‫קּוֹתיו ַה ְקּפוּאוֹת ֶשׁל ֶה ָענִ י‪.‬‬
‫וְ ַא ַחד ַהנּוֹכְ ִחים ֵה ֵחל ְל ַשׁ ְפ ֵשׁף ַבּנּוֹזֵ ל ֶשׁ ְבּתוֹכוֹ ֶאת ַר ָ‬
‫ַאט ַאט ָשׁ ָבה ֵא ָליו רוּחוֹ‪ָ .‬פּנָ יו ַה ִחוְּ רוֹת ֵה ֵחלּוּ ְמ ַשׁנּוֹת ֶאת ִצ ְב ָען ְלגָ וֶ ן וְ ַר ְד ַרד‪ְ ,‬וּק ִר ַיאת ִשׂ ְמ ָחה ָפּ ְשׁ ָטה ֵבּין‬
‫אוֹשׁשׁ‪.‬‬
‫ַהנּוֹכְ ִחים‪ַ .‬ח ְס ֵדי ה'‪ָ ,‬ה ִאישׁ ִמ ְת ֵ‬
‫שׁוֹל ַח ַמ ָבּ ִטים ְמ ֻב ְל ָבּ ִלים ָבּ ֲאנָ ִשׁים‬
‫יח ְל ִה ְתיַ ֵשּׁב ַעל ַה ַסּ ְפ ָסל כְּ ֶשׁהוּא ֵ‬
‫מוֹתיו וְ ַאף ִה ְצ ִל ַ‬
‫ֶה ָענִ י ֵה ֵחל ְל ָהנִ ַיע ֶאת ַע ְצ ָ‬
‫עוֹמד ִבּ ְפנֵ י ַה ָצּ ַלת נֶ ֶפשׁ ִמיִּ ְשׂ ָר ֵאל‪,‬‬
‫ֶשׁ ְסּ ָבבוּהוּ‪ .‬כְּ ֶשׁ ָר ָאה זֹאת ַה ַחזָּ ן‪ָ ,‬פּ ַתח ִמיָּ ד ִבּ ְת ִפ ַלּת ַה ִמּנְ ָחה‪ָ .‬א ְמנָ ם ֵאין ָדּ ָבר ָה ֵ‬
‫וּל ִה ְת ַפּ ֵלּל‪.‬‬
‫וּמ ַע ָתּה ֶשׁיָּ ָצא ַה ֵה ֶל‪ִ ‬מכְּ ַלל ַסכָּ נָ ה‪ ,‬יֵ שׁ ְל ִהזְ ָדּ ֵרז ְ‬
‫ַא‪ ‬זְ ַמן ַה ְשּׁ ִק ָיעה ָק ַרב‪ֵ .‬‬
‫ֶא ָלּא ֶשׁ ֵמּ ֶרגַ ע ְל ֶרגַ ע ִה ְת ָבּ ֵרר כִּ י ַה ִשּׂ ְמ ָחה ָהיְ ָתה ֻמ ְק ֶדּ ֶמת‪ָ .‬א ְמנָ ם ַהכָּ ָרתוֹ ֶשׁל ָה ִאישׁ ָשׁ ָבה ֵא ָליו‪ַ ,‬א‪ ‬חֹם גּוּפוֹ ָהיָ ה‬
‫הוֹעילוּ ַה ְשּׂ ִמיכוֹת ֶשׁ ָבּ ֶהן ֲע ָטפוּהוּ וְ ַאף ‪‬א כּוֹסוֹת ַה ֵתּה ַה ֲ‬
‫צוּרה ִקיצוֹנִ ית‪ .‬א ִ‬
‫נָ מוּ‪ְ ‬בּ ָ‬
‫לּוֹהטוֹת ֶשׁ ִהגִּ יר ִלגְ רוֹנוֹ‪ .‬גּוּפוֹ‬
‫חוֹר ֶיהן ַבּ ֲח ָר ָדה‪.‬‬
‫ָר ַעד ַבּ ֲעוִ ית ַמ ְפ ִח ָידה‪ ,‬וְ ֵעינָ יו ִר ְצּדוּ ְבּ ֵ‬
‫יוֹד ִעים ָל ִשׁית ֵעצוֹת ְבּנַ ְפ ָשׁם‪ .‬כֵּ ַיצד יוּכְ לוּ‬
‫ַה ְתּ ִפ ָלּה ִה ְס ַתּיְּ ָמה וְ שׁוּב ְס ָבבוּהוּ ַה ִמּ ְת ַפּ ְלּ ִלים ַבּ ֲח ָר ָדה כְּ ֶשׁ ֵהם ֵאינָ ם ְ‬
‫חוּשׁה ֶשׁל ַר ָבּם ַהזָּ ֵקן‪ַ ,‬ה ַצּ ִדּיק ַר ִבּי ַא ֶלכְּ ַסנְ ֶדר זִ ְיס ִקינְ ד ַבּ ַעל‬
‫ַל ֲעזֹר לוֹ?! ִפּ ְתאוֹם נִ ְד ֲח ָקה ֵבּינֵ ֶיהם ְדּמוּתוֹ ַהכְּ ָ‬
‫בוֹדה'‪ .‬זֶ ה ַע ָתּה ִסיֵּ ם ֶאת ְתּ ִפ ַלּת ְשׁמוֹנֶ ה ֶע ְשׂ ֵרה ְמ ֵל ָאה ְבּכַ וָּ נוֹת ֲע ֻמקּוֹת כְּ ֶה ְרגֵּ לוֹ‪ ,‬וְ ִהנֵּ ה ִה ְב ִחין‬
‫'יְ סוֹד וְ שׁ ֶֹרשׁ ָה ֲע ָ‬
‫וּמ ֵהר ְל ִה ְת ַענְ יֵ ן ְל ִפ ְשׁ ָרהּ‪.‬‬
‫ַבּ ִה ְת ַר ֲחשׁוּת ִ‬
‫ַא ַחד ַה ִמּ ְת ַפּ ְלּ ִלים ִה ְתנַ ֵדּב ְל ַה ְס ִבּיר לוֹ כִּ י ֵה ֶל‪ ‬זֶ ה נִ ְמ ָצא ְמ ֻע ָלּף ִמחוּץ ְל ֵבית ַהכְּ נֶ ֶסת‪ ,‬וְ ַע ָתּה ְמנַ ִסּים ַה ִמּ ְת ַפּ ְלּ ִלים‬
‫הוֹעיל‪.‬‬
‫אוּלם ְל‪‬א ִ‬
‫וּל ָה ִשׁיב ֶאת רוּחוֹ ֵא ָליו‪ָ ,‬‬
‫בּוּלה ֶשׁ ִהיא כְּ ֵדי ְל ַח ֵמּם ֶאת גּוּפוֹ ַה ָקּפוּא ְ‬
‫כָּ ל ַתּ ְח ָ‬
‫ֹאמר 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי' ְבּכַ וָּ נָ ה‪,‬‬
‫"מה ָלכֶ ם ְל ַח ֵפּשׂ ַתּ ְחבּוּלוֹת‪ֶ ,‬שׁיּ ַ‬
‫גוּבתוֹ ַה ְמּ ִה ָירה ֶשׁל ָה ַרב ִה ְפ ִתּ ָיעה ֶאת כֻּ ָלּם‪ָ :‬‬
‫ְתּ ָ‬
‫וּמ ֵמּ ָילא יִ ְת ַר ֵפּא וְ יִ ְת ַח ֵמּם ִמיָּ ד"‪.‬‬
‫ִ‬
‫נוֹהג‬
‫דּוּע ִתּ ְת ַפּ ֵלּא‪ֲ ,‬הלוֹא ַאף ֲאנִ י ֵ‬
‫ָה ַרב ִה ְרגִּ ישׁ ַבּ ַמּ ָבּ ִטים ַה ְתּ ֵמ ִהים ֶשׁנִּ נְ ֲעצוּ בּוֹ ִמכִּ וּוּנוֹ ֶשׁל ָה ִאישׁ וְ ִה ְס ִבּיר‪" :‬וְ כִ י ַמ ַ‬
‫וּמיָּ ד ֲאנִ י ִמ ְת ַח ֵמּם‪"...‬‬
‫אוֹמר ֲאנִ י 'נִ ְשׁ ַמת' ְבּ ַל ַהט ק ֶֹדשׁ‪ִ ,‬‬
‫כֵּ ן‪ְ .‬בּ ֵעת ֶשׁ ְבּ ֵב ִיתי ֵאין ֵדּי ָמעוֹת כְּ ֵדי ִל ְרכֹּשׁ ֵע ִצים ַל ַתּנּוּר‪ֵ ,‬‬
‫"הלוֹא ַבּ ֲא ִמ ַירת ְתּ ִפ ַלּת 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי' ִמ ְת ַמ ֵלּאת ַהנֶּ ֶפשׁ‬
‫הוֹסיף‪ֲ :‬‬
‫ִמ ֶשּׁ ָר ָאה ָה ַרב ֶשׁכַּ וָּ נָ תוֹ ֶט ֶרם ֻה ְב ֲה ָרה כִּ ְד ָב ֵעי ִ‬
‫ֹאמ ְרנָ ה ה' ִמי כָמוֹ‪,'‬‬
‫מוֹתי תּ ַ‬
‫‪‬קים‪ִ ,‬בּ ְב ִחינַ ת 'כָּ ל ַע ְצ ָ‬
‫תּוֹקקוּת ְל ִק ְר ַבת ֱא ִ‬
‫וּמ ְב ִע ָירה ֶאת ַהגּוּף ַא ֲח ֶר ָיה ְבּ ַל ַהט ִה ְשׁ ְ‬
‫ַ‬
‫ַה ִאם יֶ ְשׁנוֹ ֵא ָיבר ֶשׁיִּ וָּ ֵתר ָק ִריר ַא ַחר ִה ְת ַל ֲהבוּת ֶשׁכָּ זוֹ?!"‬
‫בוֹדת ָק ְדשׁוֹ ֶשׁל ַר ָבּם ַהגָּ דוֹל‪,‬‬
‫ימה ַל ֲע ַ‬
‫הוּבנוּ ֵה ֵיטב‪ֲ ,‬הלוֹא ֻה ְרגְּ לוּ ֵהם ִמיָּ ִמים יָ ִמ ָ‬
‫ְל ָב ֵאי ֵבּית ַה ִמּ ְד ָרשׁ ַה ְדּ ָב ִרים ְ‬
‫נּוֹק ִבים ֶשׁכָּ ַתב ְבּ ִס ְפרוֹ ַהגָּ דוֹל ַעל אוֹדוֹת‬
‫ִבּ ְת ִפ ָלּה ִבּכְ ָלל ִוּב ְת ִפ ַלּת 'נִ ְשׁ ַמת' ִבּ ְפ ָרט‪ְ .‬בּזִ כְ רוֹנָ ם ָעלוּ ִמיָּ ד ַה ְדּ ָב ִרים ַה ְ‬
‫דוֹשׁה זוֹ‪:‬‬
‫ְתּ ִפ ָלּה ְק ָ‬
‫וּל ַהכְ נִ יס ִשׂ ְמ ָחה ְל ִאישׁ ְבּ ַמ ֲענֵ ה ִפּיו‬
‫"וּבוַ ַדּאי ָראוּי ְל ַה ְל ִהיב ֵלב ָה ָא ָדם כְּ ֵאשׁ אוֹכֶ ֶלת ְל ַד ֵבּר ַה ֵתּבוֹת ְבּכ ַֹח גָּ דוֹל וְ ָעצוּם ְ‬
‫ְ‬
‫צוּמה ְמאֹד ֶבּ ֱא‪‬קוּתוֹ יִ ְת ָבּ ַר‪ְ ‬שׁמוֹ וְ יִ ְת ַע ֶלּה‪ ,‬כָּ ל כָּ ‪ַ ‬עד ַהגִּ יעוֹ ְל ִה ְת ַפּ ְשּׁטוּת ַהגַּ ְשׁ ִמיּוּת"‪.‬‬
‫ִבּ ְד ָב ָריו ָה ֵא ֶלּה‪ִ ,‬שׂ ְמ ָחה ֲע ָ‬
‫לוּטין‪ .‬הוּא ‪‬א ִהכִּ יר ְמ ִציאוּת‬
‫ֶא ָלּא ֶשׁ ְלּ ַמ ְר ֵבּה ָה ָעגְ ָמה נִ ְר ָאה כִּ י ְבּ ֵעינֵ י ַה ֵה ֶל‪ַ ‬ה ִמּ ְסכֵּ ן ָהיוּ ַה ְדּ ָב ִרים זָ ִרים ַל ֲח ִ‬
‫אוֹתהּ ָה ִאישׁ כְּ ִאלּוּ‬
‫וּפ ַתח לוֹ ִבּ ְת ִפ ַלּת 'נִ ְשׁ ַמת'‪ִ ,‬מ ְל ֵמל ָ‬
‫רוֹמ ֶמת ֶשׁכָּ זוֹ‪ ,‬וְ כַ ֲא ֶשׁר ָמאן ְדּהוּא ִהגִּ ישׁ ְליָ ָדיו ִסדּוּר ְתּ ִפ ָלּה ָ‬
‫ְמ ֶ‬
‫הוֹעיל ַבּ ֲעבוּרוֹ‪ .‬גּוּפוֹ ִה ְמ ִשׁי‪ִ ‬ל ְרעֹד ִמקּוֹר‪.‬‬
‫מוּבן ֶשׁ ַה ָדּ ָבר ‪‬א ִ‬
‫ָהיְ ָתה ַל ַחשׁ ְל ַעיִ ן ָה ַרע אוֹ ְל ַק ַדּ ַחת‪ָ ...‬‬
‫חוֹלה כָּ ל ר ֶֹשׁם ִה ְפ ִטיר‪:‬‬
‫וּמ ֶשּׁ ִה ְב ִחין כִּ י ֲע ָצתוֹ ‪‬א ָע ְשׂ ָתה ַעל ַה ֶ‬
‫ִמן ַה ַצּד ָע ַמד ָה ַרב‪ַ ,‬מ ִבּיט בּוֹ ְבּ ֵעינַ יִ ם ְמ ַר ֲחמוֹת‪ִ .‬‬
‫אוּלי‬
‫רוֹפא‪ַ ,‬‬
‫הוֹע ָילה לוֹ‪ֲ ,‬אזַ י ֵאין ְב ַּא ְמ ַתּ ְח ִתּי כָּ ל ֵע ָצה ַבּ ֲעבוּרוֹ‪ִ ,‬ק ְראוּ ֵאפוֹא ִבּ ְד ִחיפוּת ָל ֵ‬
‫"אם ְתּ ִפ ַלּת 'נִ ְשׁ ַמת' ‪‬א ִ‬
‫ִ‬
‫יִ ְמ ָצא הוּא ָמזוֹר ְל ָח ְליוֹ"‪.‬‬
‫ש ַ ּב ֲא ׁ ֶשר ָל ַמ ְד ָּת ִאם ֵי ׁש בּ וֹ ָּד ָבר ֲא ׁ ֶשר ּת ּו ַכל ְל ַק ְ ּימוֹ ‪.‬‬
‫ְו ַכ ֲא ׁ ֶשר ָּתק ּום ִמן ַה ֵּס ֶפר‪ְּ ,‬ת ַח ּ ֵפ ׂ‬
‫ע"פ הגש"פ 'כֶּ ֶרם ַה ְצּ ִבי'‬
‫)אגֶּ ֶרת ָה ַר ְמ ָבּ"ן(‬
‫ִ‬
‫"בני אמונים" ת‪.‬ד‪ 102 .‬בני ברק | פקס‪ | 08-9746102 .‬מייל‪ | [email protected] .‬ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע‬
‫‪ shay‬עיצובים‬
‫בּוֹתינוּ‬
‫מוֹצ ִאים ָאנוּ ַעל ַה ָמּקוֹם ֶה ָחשׁוּב ֶשׁ ָתּ ְפ ָסה ֲא ִמ ַירת 'נִ ְשׁ ַמת' ֵא ֶצל ַר ֵ‬
‫ֵע ֻדיּוֹת ַרבּוֹת ְ‬
‫יוֹתר‪.‬‬
‫רוּחנִ יּוֹת נַ ֲעלוֹת ְבּ ֵ‬
‫דוֹשׁי ֶע ְליוֹן‪ֲ ,‬א ֶשׁר ְבּ ֵעת ֲא ִמ ָיר ָתהּ ֶה ְע ִפּילוּ ִל ְפ ָסגוֹת ָ‬
‫צוּקי ֶא ֶרץ‪ְ ,‬ק ֵ‬
‫ְמ ֵ‬
‫סוֹפר ִמ ְקּ ָר ָ‬
‫כָּ ‪ֵ ‬ה ִעידוּ ַעל ַהגָּ אוֹן ַר ִבּי ִשׁ ְמעוֹן ֵ‬
‫"מי ֶשֹּׁלא‬
‫סוֹפר'‪ִ :‬‬
‫אקא ְבּנוֹ ֶשׁל ָמ ָרן ַה ֲ'ח ַתם ֵ‬
‫ימה ְוּביִ ְר ָאה‪ְ ,‬בּ ֵלב‬
‫ָשׁ ַמע קוֹל ְבּכִ יָּ תוֹ ְבּ ָע ְמדוֹ ַבּ ֵלּילוֹת ָל ִשׁיר ֶאת ַה ִפּיּוּט 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי' ְבּ ֵא ָ‬
‫לוֹה ֶטת‪ ,‬א ָשׁ ַמע ִה ְת ְ‬
‫נִ ְשׁ ָבּר ְוּבנֶ ֶפשׁ ֶ‬
‫עוֹררוּת ַהנֶּ ֶפשׁ ִמיָּ ָמיו‪ֵ ,‬לב ֶא ֶבן נָ ַמס ְל ַמיִ ם ְלקוֹל‬
‫יּוֹתיו" )'חוּט ַה ְמּ ֻשׁ ָלּשׁ ֶה ָח ָדשׁ' עמ' שסו(‪.‬‬
‫ְבּכִ ָ‬
‫"פּ ַעם ִהזְ ַדּ ֵמּן ִלי ָללוּן ְבּ ָסמוּ‪ְ ‬ל ַח ְדרוֹ‬
‫ַעל ָמ ָרן ֶה ָ'ח ֵפץ ַחיִּ ים' ִס ֵפּר ַהגְ ִּר"י ַא ְב ַר ְמ ְס ִקי זָ ָצ"ל‪ַ :‬‬
‫ֶשׁל ָמ ָרן ֶה ָ'ח ֵפץ ַחיִּ ים' זָ ָצ"ל‪ְ .‬בּ ֶא ְמ ַצע ַה ַלּיְ ָלה ִה ְת ַפּ ַע ְמ ִתּי ִל ְשׁמ ַֹע ֶאת קוֹלוֹ ֶשׁל ַה ַסּ ָבּא‬
‫פּוֹת ַח ַבּ ֲא ִמ ַירת 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי' תּוֹ‪ֶ ‬שׁהוּא ְמ ַת ְרגֵּ ם כְּ ַד ְרכּוֹ כָּ ל ִמ ָלּה ִל ְשׂ ַפת‬
‫ישׁא כְּ ֶשׁהוּא ֵ‬
‫ַק ִדּ ָ‬
‫ַה'יִּ ִידישׁ' ְבּ ִה ְשׁ ַתּ ְפּכוּת ַהנֶּ ֶפשׁ ִוּב ְמ ִתיקוּת נִ ְפ ָל ָאה‪ .‬כָּ ‪ָ ‬היְ ָתה ַדּ ְרכּוֹ ִל ְמנוֹת ְבּכָ ל יוֹם ֶאת‬
‫יהם" ֲ‬
‫וּלהוֹדוֹת ֲע ֵל ֶ‬
‫ַח ְס ֵדי ה' ֶשׁ ָע ָשׂה ִעמּוֹ ְ‬
‫)'ה ִליכוֹת ְשׁ‪‬מֹה' ְתּ ִפ ָלּה עמ' קמ ַבּ ֶה ָע ָרה(‪.‬‬
‫מוּסר‬
‫אוֹמר ָ‬
‫כְּ ֶשׁ ָשּׁ ֲאלוּ ֶאת ָה ַרב ַה ָקּדוֹשׁ ָה ַ'א ֲה ַבת יִ ְשׂ ָר ֵאל' ִמוִ יזְ נִ יץ'‪ִ ,‬מ ְפּנֵ י ָמה ֵאין הוּא ֵ‬
‫לוֹמר 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי'"‪ ...‬כְּ ֶשׁהוּא‬
‫מוּסר‪ ,‬יָ כוֹל ֲאנִ י ַרק ַ‬
‫לוֹמר ָ‬
‫"אינֶ נִּ י יָ כוֹל ַ‬
‫ַל ֲח ִס ָידיו‪ֵ ,‬ה ִשׁיב‪ֵ :‬‬
‫ימה ַהוִּ ויזְ 'נִ ָיצ ִאית ַהיְּ ָ‬
‫ְמנַ גֵּ ן ֶאת ַה ִמּ ִלּים 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי' ַבּנְּ ִע ָ‬
‫דוּעה )'נַ ְפשׁוֹת ֲח ִס ָידיו' עמ' קמז(‪.‬‬
‫שּׁוֹאה‬
‫קוּפת ַה ָ‬
‫שׁוּבי ַתּ ְל ִמ ָידיו כִּ י ִבּ ְשׁנוֹת ַהח ֶֹשׁ‪ ‬וְ ָה ֲא ֵפ ָלה ֶשׁ ָע ַבר ִבּ ְת ַ‬
‫וְ ָאכֵ ן‪ֵ ,‬ה ִעיד ֶא ָחד ֵמ ֲח ֵ‬
‫דוֹרי גֵּ ִיהנּוֹם‪,‬‬
‫רוּרים ֶשׁ ֶה ֱע ִבירוּהוּ ִשׁ ְב ָעה ְמ ֵ‬
‫אצים ָה ֲא ִ‬
‫נּוֹר ָאה‪ ,‬כַּ ֲא ֶשׁר ָשׁבוּי ָהיָ ה ִבּ ֵידי ַהנָּ ִ‬
‫ַה ָ‬
‫ימתוֹ‬
‫אוֹמר ִבּנְ ִע ָ‬
‫ְבּכָ ל ֵעת ֶשׁ ָע ַמד ִלפֹּל ְבּרוּחוֹ ָע ָלה ְבּמֹחוֹ זִ כְ רוֹן מוֹרוֹ וְ ַרבּוֹ כְּ ֶשׁהוּא ֵ‬
‫ישׁן"‪.‬‬
‫יּוֹתיו ְבּ ַר ֲח ִמים‪ ,‬וַה' ֵער‪ִ ,‬הנֵּ ה ‪‬א יָ נוּם וְ ‪‬א יִ ָ‬
‫עוֹלמוֹ ְבּ ֶח ֶסד ְוּב ִר ָ‬
‫"ה ְמנַ ֵהג ָ‬
‫ַה ְמּ ַרגֶּ ֶשׁת‪ַ :‬‬
‫יח ְל ִה ְתגַּ ֵבּר וְ ִל ְשׂרֹד ֶאת יְ ֵמי ַה ָ‬
‫וּמכּ ָֹחן ִה ְצ ִל ַ‬
‫ִמ ִלּים ֵאלּוּ ָאזְ רוּ בּוֹ כּ ַֹח‪ִ ,‬‬
‫שּׁוֹאה ָה ֲאיֻּ ָמה כְּ ֶשׁהוּא‬
‫סוֹפ ִרים ְוּס ָפ ִרים' ָאבוֹת ה ה(‪.‬‬
‫)'מ ִפּי ְ‬
‫ָשׁ ֵלם ְבּנַ ְפשׁוֹ ִ‬
‫דוֹלי יִ ְשׂ ָר ֵאל ְבּ ֵעת ֲא ִמ ַירת 'נִ ְשׁ ַמת'‪,‬‬
‫רוֹמ ֶמת ֶשׁ ִלּוְּ ָתה ֶאת גְּ ֵ‬
‫חוּשׁה ַה ְמּ ֶ‬
‫קוֹל ַעת ַל ְתּ ָ‬
‫ַהגְ ָדּ ָרה ַ‬
‫הוּדי‬
‫שׁוּטה ֶשׁל ָה ַרב ַה ָקּדוֹשׁ ַר ִבּי ִה ְירשׁ ֵמ ִרימְנוֹב ַליְּ ִ‬
‫שׁוּבתוֹ ַה ְקּ ָצ ָרה וְ ַה ְפּ ָ‬
‫נוּכַ ל ִל ְלמֹד ִמ ְתּ ָ‬
‫קוּקים ָאנוּ ְל ַציֵּ ן כִּ י 'נִ ְשׁ ַמת כָּ ל ַחי' ִהיא ַה ְמּ ָב ֶרכֶ ת ֶאת ֵשׁם ה'‪ ,‬וְ כִ י‬
‫"מ ְפּנֵ י ָמה זְ ִ‬
‫ֶשׁ ְשּׁ ָאלוֹ‪ִ :‬‬
‫עוֹשׂה זֹאת ְל ַבדּוֹ"?‬
‫יַ ֲע ֶלה ַעל ַה ַדּ ַעת ֶשׁ ַהגּוּף ַהגַּ ְשׁ ִמי ֶ‬
‫יּוּעהּ ֶשׁל ַהנְּ ָשׁ ָמה‬
‫"אכֵ ן‪ְ ,‬בּכָ ל ַמ ֲה ַל‪ַ ‬ה ְתּ ִפ ָלּה זָ קוּק ַהגּוּף ְל ִס ָ‬
‫ֱה ִשׁיבוֹ ַר ִבּי ִה ְירשׁ ַעל ֲא ָתר‪ָ :‬‬
‫אוּלם ִבּ ְשׁ ַעת ֲא ִמ ַירת 'נִ ְשׁ ַמת' ַהנְּ ָשׁ ָמה ִמ ְתנַ ֶתּ ֶקת ֵמ ַהגּוּף‪ ,‬וְ ִהיא‬
‫כְּ ֵדי ֶשׁיּוּכַ ל ַל ֲעמֹד ִל ְפנֵ י ה'‪ָ ,‬‬
‫ֵ‬
‫בּוֹר ָאהּ" )'נ ַֹעם ַשׁ ָבּת' ְל ַב ַעל‬
‫רוֹמם ֶאת ְ‬
‫וּל ֵ‬
‫עוֹמ ֶדת ְל ָפ ֵאר ְ‬
‫ְל ַב ָדּהּ ֶ‬
‫'שׁוֹמר ֱאמוּנִ ים' פ"ג(‪.‬‬
‫שה ֱאמ ּו ִניﬦ‬
‫ﬦ‬
‫ַמ ֲע ֵ ׂ‬
‫ִס ּפוורּר ׁ ְשבו ִּעי ַעל ָא ֵמן ו ְּת ִפ ָּלה‬
‫מכון אהבת אמת ‪ -‬המרכז להעמקת ערכי אהבת הזולת‬
‫ע"ש ר' צבי יהודה דומוביץ ז"ל ‪ -‬רח' אבן עזרא ‪ 2‬ירושלים ‪9242402‬‬
‫טל‪ 02-5671812 :‬פקס‪ 077-7671812 :‬דוא"ל‪paypal: [email protected] :‬‬
‫ליקוט ועריכה‪ :‬יצחק בן אהרן‬
‫כל הזכויות שמורות למכון אהבת אמת‬
‫אסור להעתיק‪ ,‬לצלם ולהדפיס בלי רשות בכתב‬
‫שבת קודש כג טבת תשע"ז‪ :‬הדלקת נרות‪ :‬ירושלים ‪ 4:27‬תל‪-‬אביב‪ 4:41 :‬חיפה‪ 4:31 :‬מוצאי שבת‪ :‬ירושלים‪ 5:42 :‬תל‪-‬אביב‪ 5:44 :‬חיפה‪ 5:42 :‬ר"ת‪6:20 :‬‬
‫מצוה להוכיח את הזולת ]בדרכי נועם[‬
‫על כל עוול ולתקן כל דבר הנעשה‬
‫שלא כהוגן !‬
‫נלמד מהפסוק‪" :‬והנה שני אנשים עברים ניצים‬
‫ויאמר לרשע למה תכה רעך" )פרק ב‪-‬יג(‬
‫לומדים אנו מכאן ‪ -‬כותב החתם סופר ‪ -‬מדתו של משה רבינו שלא‬
‫יכל להביט ולראות עוול ולכן הוכיח את הרשע ואמר לו "למה תכה רעך"‪.‬‬
‫ולא רק עוול הנעשה בישראל לא יכל לסבול‪ ,‬אלא אף את בנות יתרו‬
‫הציל מיד הרועים שגירשום‪.‬‬
‫ד' תנאים נדרשים לאדם כדי שיהיה ראוי להוכיח את הרבים‪ :‬א( צריך‬
‫להיות בעל כח שיהיה בכלל גבורי כח עושי דברו‪ ,‬שלא יחת מפני כל‪,‬‬
‫אלא יוכיח את מה שבלבו שאם אין בו כח ירתע מלהוכיח‪.‬‬
‫ב( צריך שיהיה לו ישוב הדעת להוכיח תחילה בדרכי נועם‪ ,‬שלא יבעטו‬
‫בו ובדבריו ויוסיפו רשע על חטאם‪ .‬שעל זה אמרו חז"ל )ערכין טז‪(:‬‬
‫תמה אני אם יש בדור הזה מוכיח‪ ,‬שהתוכחה אומנות גדולה שאם רואה‬
‫המוכיח אדם שיש בו חבילות של עבירות‪ ,‬יתחיל לדבר עמו בהדרגה‪ ,‬קודם‬
‫כל ענין אחד ואח"כ על השני כמו שמצינו בגר שבא לפני הלל והראה‬
‫לו בתחילה מצוה אחת השקולה כנגד כל התורה‪ ,‬ולא רצה להחמיר עמו‬
‫בתחילה להראותו חומר הלאוין‪ .‬ולכן התגייר‪.‬‬
‫ג( צריך שיהיה המוכיח בעל תורה ויודע חומר הדבר ותיקונו‪ ,‬כרופא‬
‫מומחה היודע הסמים השונים המועילים לזה והמזיקים לאחר‪.‬‬
‫ד( צריך שיהיה המוכיח בעל מעשים טובים ויהיה גיבור הכובש את‬
‫יצרו‪ .‬שאם יש בו עוונות‪ ,‬יאמרו לו "קשוט עצמך תחילה"‪.‬‬
‫תנאי נוסף הכרחי למוכיח‪ ,‬כפי שכותב הגרא"א דסלר זצ"ל )במכתב‬
‫מאליהו ח"ג(‪ :‬חובה עליו שתבוא התוכחה מפנימיות לבו! הרי כבר אמרו חז"ל‬
‫)ברכות ו‪ (:‬שרק דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב‪ ,‬לכן אם תוכחתו‬
‫אינה נובעת מתוך הפנימיות‪ ,‬לא תשפיע על חברו את ההשפעה הראויה‪.‬‬
‫אולם ‪ -‬מוסיף הרב דסלר ‪ -‬יש בזה גם גדר עמוק יותר‪ :‬אם אין‬
‫התוכחה נובעת מפנימיות‪ ,‬הרי אינה לשם שמים לגמרי‪ ,‬וא"כ הריהי‬
‫לשם פניותיו הפרטיות‪ ,‬ואז לא רק שתוכחתו לא תועיל‪ ,‬אלא שיהיה‬
‫נידון כמזלזל בחברו ומצערו לשם הנאת עצמו ועונשו חמור מאוד ח"ו‪.‬‬
‫להרגיש ולהשתתף בצערו‬
‫של חברו או בשמחתו ולשאת‬
‫בעול עמו!‬
‫נלמד מהפסוק‪" :‬ויגדל משה ויצא אל‬
‫אחיו וירא בסבלותם" )פרק ב‪-‬יא(‬
‫וכתב רש"י‪ :‬נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם"‪ .‬הנה כי‬
‫כן‪ ,‬משה רבינו לא הסתפק בעצם הידיעה על סבלותם‬
‫של בני ישראל וההשתתפות מרחוק בצערם אלא "נתן‬
‫עיניו ולבו"‪ .‬כלומר‪ :‬יצא מארמונו המפואר והשליו של‬
‫פרעה‪ ,‬כדי לראות בעיניו ולחוש בגופו את סבלות אחיו‬
‫המעונים‪ ,‬ולסייע להם בפועל כאילו היה אחד מהם‪.‬‬
‫אמרו חז"ל בגמרא )סנהדרין ק‪ (:‬על הפסוק "דאגה‬
‫בלב איש ישיחנה" )משלי יב‪-‬כה( שיש לבארו בשני‬
‫אופנים‪ :‬א( ישיחנה מדעתו ]שלא יחשוב בה[ ב(‬
‫ישיחנה ‪ -‬לאחרים‪ .‬והיינו שיספר לאחרים את דאגתו‪.‬‬
‫ולכאורה טעון ביאור‪ :‬בשלמא "ישיחנה מדעתו"‬
‫מובן תועלתו שעל ידי כן יסיר הדאגה מלבו‪ ,‬אך‬
‫לביאור "ישיחנה לאחרים" מה רווח יהיה לו בזה‬
‫שאנשים נוספים ידאגו את דאגתו‪ ,‬וכי בזה תסור‬
‫הדאגה ממנו?! ]שהרי מכך שלא כתוב "ישיחנה‬
‫לחכמים" משמע שעצם ההשחה לזולת יש בה תועלת‪,‬‬
‫גם אם אינו בר‪-‬הכי לייעץ ולעזור בפועל[‪.‬‬
‫ניתן לבאר זאת עפ"י הבנת ענין "נושא בעול עם‬
‫חברו" ‪ -‬שמרגיש ומשתתף בצערו‪ .‬גם כאן יש לשאול‪:‬‬
‫איזו תועלת ישנה במה שמצטער עמו‪ ,‬אם אינו יכול‬
‫לפתור לו מצוקתו?‬
‫אלא התשובה היא כפי שביאר הגה"צ רבי חיים‬
‫פרידלנדר זצ"ל את מה שאמרו חז"ל על משה רבינו‬
‫ע"ה ש"נתן כתפו לסייע לכל אחד ואחד"‪ ,‬אשר לא‬
‫מובן‪ :‬הכיצד אפשר לסייע לאנשים כה רבים ואיזו‬
‫תועלת תצמח מסיוע גופני של מה בכך?‬
‫אלא ביאר רבי חיים שיש כאן יסוד גדול בהבנת‬
‫"נושא בעול"‪ ,‬שאין הנשיאה בעול מכריחה דוקא‬
‫תוצאה מעשית ניכרת בשטח‪ ,‬אלא עצם הבעת‬
‫ההזדהות‪ ,‬הרצון וההשתדלות לעזור אף במשהו‪ ,‬יש‬
‫בה משום סיוע והקלה רבה ללחצו של הזולת‪ .‬כי אף‬
‫שמבחינת סיוע גופני אינו עוזר הרבה‪ ,‬אך העזרה‬
‫לנפשו היא עצומה‪ ,‬שכן נותן לו להרגיש שיש אדם‬
‫שאיכפת לו ממנו ומשתדל לעזור לו ככל יכולתו‪.‬‬
‫מעתה מובן שכאשר אחרים שומעים על דאגתו‪ ,‬אף‬
‫כשאינם יכולים לסייע לו למעשה‪ ,‬בכ"ז‪ ,‬ישנה תועלת‬
‫רבה בעצם ההקלה הזו שמרגיש שיש לו שותפים‬
‫לדאגתו המשתדלים לעזור לו‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬יש עדיין מקום לשאול‪ :‬היאך זה שמייעצים‬
‫חז"ל לגרום צער לאחרים בכך שישיח דאגתו בפניהם‪,‬‬
‫הרי ידוע לנו עד כמה טרחו חז"ל ללמדינו שיש‬
‫לעשות הכל כדי למנוע צער כלשהוא מהזולת ]שהרי‬
‫מדובר כמובן‪ ,‬שהשומע נושא בעול ומצטער‪ ,‬ולא ח"ו‬
‫שמח לאיד[‪.‬‬
‫נראה להבין זאת בהקדם דברי חז"ל )ב"ב י‪(:‬‬
‫המספרים על טורנוסרופוס הרשע ששאל את רבי‬
‫עקיבא‪ :‬אם אלוקיכם אוהב עניים‪ ,‬מפני מה אינו‬
‫מפרנסם? אמר לו‪ :‬כדי שנינצל אנו בהם מדינה של‬
‫גיהנם ]בזכות הצדקה שניתן להם[ ולכאורה תמוה‪:‬‬
‫וכי כדי שינצלו האנשים מדינה של גיהנם צריכים‬
‫העניים לסבול ולחיות חיי עוני ודחקות‪ ,‬היכן הצדק?!‬
‫וביאר הגרא"א דסלר זצ"ל‪ ,‬כי מי ששואל זאת אינו‬
‫מבין שהאדם לא נברא לעצמו אלא רק כדי להועיל‬
‫לאחרים בכל מה שיוכל ]כאמרתו הידועה של הגאון‬
‫רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל בהקדמת ספרו‬
‫נפש החיים[ וכל המטרה היא להרבות‬
‫כבוד שמים‪ ,‬וא"כ‪ ,‬הכל כדאי בשביל זה!‬
‫מעתה נבין גם לעניננו‪ ,‬כשם שמזכים‬
‫העניים את העשירים‪ ,‬אף שהם עצמם‬
‫סובלים עקב כך‪ ,‬כי לכך נברא האדם‪,‬‬
‫להועיל לאחרים‪ .‬כך גם תפקידו של האדם‬
‫לשאת בעול הזולת ולהצטער עמו‪ ,‬כי בכך‬
‫יקל לו‪ ,‬כאמור‪ .‬וכמו שהעניים זקוקים לעזרת‬
‫העשירים‪ ,‬כך אלו הדואגים‪ ,‬זקוקים לעזרת‬
‫האחרים שיאזינו לדאגתם וישתתפו עמם‪.‬‬
‫וחשבנו לבאר בזה‪ ,‬בדרך צחות‪ ,‬את נוסח‬
‫הברכה‪" ,‬בורא נפשות רבות וחסרונן על כל‬
‫שבראת להחיות בהם נפש כל חי"‪ ...‬מדוע‬
‫ברא הקב"ה איש איש וחסרונותיו‪ ,‬ולא‬
‫שכל אחד יהיה כליל המעלות ללא חסרון?‬
‫אלא הטעם לכך כדי "להחיות בהם נפש‬
‫כל חי" ‪ -‬שבכך שיסייע אדם לחברו וישלים‬
‫את חסרונו‪ ,‬יזכה לעצמו בזה‪" ,‬ויחייהו"‬
‫בעולם הזה ולעולם הבא‪ .‬ועל כך אמרו‪:‬‬
‫"עולם חסד יבנה"!‬
‫ואגב‪ ,‬למדנו מכאן גם זאת‪ ,‬כי תכלית‬
‫האדם בעולמו היא לכוף את יצרו! כי יצר‬
‫לב האדם רע מנעוריו וזאת הן בענינים שבין‬
‫אדם לחברו ‪ -‬לכוף יצרו כדי להטיב לזולתו!‬
‫והן במצוות שבין אדם למקום ‪ -‬לכוף את‬
‫יצרו ולהכניעו‪ ,‬שלא להמשך אחר תאוות‬
‫ותענוגות הגוף‪ ,‬ועל כך נצטוה האדם "ובחרת‬
‫בחיים"‪ ,‬ולשם כך ניתנו מצוות התורה‪.‬‬
‫שלא להרים יד על חברו להכותו !‬
‫נלמד מהפסוק‪" :‬והנה שני אנשים עברים ניצים ויאמר לרשע למה‬
‫תכה רעך" )פרק ב‪-‬יג(‬
‫ואמרו חז"ל‪ :‬אמר ריש לקיש המגביה ידו על חברו אעפ"י שלא הכהו‪ ,‬נקרא רשע‪ ,‬שנאמר‬
‫"ויאמר לרשע למה תכה רעך"‪" .‬למה הכת" לא נאמר אלא "למה תכה"‪ ,‬אעפ"י שלא הכהו‬
‫נקרא רשע‪) .‬סנהדרין נח‪(:‬‬
‫כאשר נפגש יעקב עם עשיו פנים אל פנים‪ ,‬אחרי ששלח לו את המנחה‪ ,‬שאל עשיו את‬
‫יעקב‪" :‬מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי"‪ ,‬ודרשו חז"ל שכוונתו הייתה על אותן כיתות‬
‫של מלאכי חבלה שהיו מכים בו ובאנשיו מכות אכזריות עד שאמר להם שהוא אח של‬
‫יעקב ורק אז הרפו ממנו‪.‬‬
‫ומה השיב לו יעקב? "למצוא חן בעיני אדוני"‪ ...‬ותמוה מאד‪ :‬האם בזה ששלח לו יעקב‬
‫מלאכי חבלה להכותו מכות נמרצות ימצא חן בעיניו?! היתכן?‬
‫אלא ביאר הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל‪ ,‬בדרך צחות‪ :‬כשם שעם ישראל מכבדים את‬
‫בעלי הכשרון וגיבורי הרוח‪ .‬את הגאונים והחכמים‪ .‬כך מדתו של עשיו לכבד את מי שיש‬
‫לו ידים להכות באגרוף רשע‪...‬‬
‫מעתה יובן‪ ,‬שכאשר ראה עשיו שיש ליעקב בעלי אגרופין‪ ,‬היודעים להכות מכות הגונות‬
‫שאל‪ :‬למי המחנה ה"מהולל" הזה? ועל כך ענה לו יעקב‪ ,‬ששלח מחנה זה כדי למצוא חן‬
‫בעיניו‪ ,‬שיהיה דוגמא לאנשיו כיצד להכות היטב‪ ...‬וכמו שמרגלא בפומייהו דאינשי‪" :‬אם‬
‫רצונך שינהג בך עשיו כבוד ‪ -‬עליך להכותו"!‬
‫זו כוונת הפסוק‪" :‬הקול קול יעקב והידים ידי עשיו"‪ .‬כלומר‪ :‬עיקר כוחו גדולתו ותפארתו‬
‫של יעקב הוא ב"קול" ‪ -‬קול התורה והתפלה‪ .‬ואילו עיקר חשיבותו ו"גדולתו" של עשיו הוא‬
‫כח ידיו‪ .‬ועל זה תפארתו‪.‬‬
‫בספרו )תוכחת חיים ‪ -‬אמור( כתב הגה"צ רבי חיים פלאגי' זצ"ל‪" :‬יזהר האדם וימנע‬
‫מלהכות לשום בריה‪ ,‬לא קטן ולא גדול‪ ,‬כי מורה בנפשו אכזריות שאינו חומל על זולתו‬
‫והוא עובר בלאו )כדרשת חז"ל ירושלמי סנהדרין יא‪-‬א(‪ .‬ואף אם חטא חברו כנגדו‪ ,‬חרפו‬
‫וגדפו והזיק לו והכעיסו‪ ,‬אין לו רשות להרים יד על חברו ומכ"ש להכותו‪ ,‬וזה המכה הורה‬
‫גבר דיצא מכלל אדם ונחשב לבהמה דמנגח ובועט"‪...‬‬
‫הסיפור הבא אמנם עומד בפני עצמו ‪ -‬אך הוא גם מהווה‬
‫המשך לסיפור שהתפרסם כאן בשבוע שעבר‪ .‬להלן תקציר‬
‫הסיפור הקודם‪' :‬אברהם' ‪ -‬שכנו של שולח הסיפור ‪ -‬יחד עם‬
‫חבירו 'ראובן' השתתפו בהרצאה מסוימת‪ ,‬במהלכה פטפטו מעט‪.‬‬
‫בתגובה ביקש המרצה מראובן להיעמד‪ ,‬ונזף בו לעיני מאות‬
‫המשתתפים‪ .‬אברהם ניצל את ההזדמנות וביקש מראובן שיתפלל‬
‫על דודתו שנישאה בגיל מבוגר יחסית‪ ,‬ומזה שתים עשרה שנה‬
‫לא זכתה לזרע של קיימא‪ .‬ראובן התפלל ובירך והסוף הטוב‬
‫ידוע!‬
‫במהלך אזכרה של סבא שלי זכרונו לברכה ‪ -‬מתאר שולח‬
‫הסיפור ‪ -‬סיפרתי את ההתרחשות הנ"ל לנוכחים‪ .‬מיד קפץ אחד‬
‫מבני המשפחה‪ -‬סוער כולו ‪ -‬וביקש לספר סיפור אמיתי לחלוטין‬
‫שהתרחש עם אשתו לפני כשלושה חודשים )בסביבות תשרי‬
‫תשע"ז(‪.‬‬
‫ביום בהיר מקבלת אשתו‪ ,‬גב' רבקה‪ ,‬טלפון בהול מאחותה‬
‫החבֵ ַרה שלהן חלה במחלה מסוכנת‬
‫ָ‬
‫שמספרת שאחד הילדים של‬
‫במיוחד‪ ,‬וצריך להתפלל עליו הרבה מאוד מאוד‪ .‬היא הוכתה‬
‫בהלם על הבשורה הקשה ששמעה‪ ,‬ולא ידעה מה בידה לעשות‬
‫כדי להציל את הילד‪.‬‬
‫באותו יום‪ ,‬כאשר שהתה בקניות באחת הרשתות )רמי לוי ‪-‬‬
‫כמדומה( נתקלה באירוע מאוד מאוד לא נעים‪ :‬איש אחד‪ ,‬התחיל‬
‫לצעוק בקולי קולות לחרף ולקלל אברך בן תורה‪ ,‬ולהרעיף עליו‬
‫מלא חופנים של בושות‪.‬‬
‫לעומתו‪ ,‬האברך לא השיב אף לא מילה אחת כנגד כל החירופים‬
‫והגידופים‪ .‬הוא שמר על שתיקה מוחלטת במשך כל הצעקות‪ ,‬עד‬
‫שהן הסתיימו‪.‬‬
‫מיד היא נזכרה בילד החולה‪ ,‬פנתה לאברך ובקשה ממנו‬
‫להזכיר את שם הילד לרפואה שלמה במהרה‪ .‬האברך התפלל‬
‫ובירך את הילד לרפואה שלמה‪ ,‬בזכות השתיקה‪.‬‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫כבר באותו שבוע‪ ,‬קיבלה טלפון מאחותה שמבשרת בהשתאות‪:‬‬
‫בבדיקות נוספות שערכו לילד הופתעו לגלות שהמחלה נעלמה‪.‬‬
‫כאילו כלל לא הייתה‪ .‬והכל ‪ -‬באופן בלתי מוסבר ולא הגיוני‪,‬‬
‫נסי ניסים ממש‪.‬‬
‫אז הרופאים אולי לא ידעו את ההסבר לתופעה‪ ,‬אבל אנחנו‬
‫יודעים‪ ,‬ועוד איך‪" :‬אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את‬
‫עצמו בשעת מריבה"‪- - -‬‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫עינינו הרואות כיצד סיפור אחד שמתפרסם "מייצר" סיפור‬
‫נוסף‪ ...‬נזכיר כאן סיפור שאף הוא נוצר בעקבות סיפור בנושא‬
‫שפרסמנו בעבר‪:‬‬
‫"ברצוני לקיים הבטחתי לפרסם את הסיפור" כך נפתח‬
‫הסיפור‪ .‬הכול התחיל בשבת קודש פרשת נשא‪ ,‬ט' סיוון תשס"ז‪.‬‬
‫ר' מיכאל )שם בדוי( יצא לכיוון בית הכנסת‪ ,‬כאשר אינו מדמיין‬
‫באיזו סערת רוחות ימצא את עצמו בקרוב‪ ...‬הוא תפס את‬
‫מקומו‪ ,‬והתחיל להתפלל‪ .‬שגרת התפילה שלו המשיכה עד שנעצרה‬
‫באחת כאשר אחד המתפללים פגע בו‪.‬‬
‫הייתה זו פגיעה צורבת אשר חדרה הישר לעומק הנפש!‬
‫"חשבתי בליבי להשיב לו כגמולו‪ "...‬מתוודה ר' מיכאל בכנות‬
‫"רציתי 'להעמיד אותו על מקומו' בכמה דיבורים אשר יזעזעו‬
‫אותו עד עמקי נשמתו!!!"‬
‫שניות לפני שר' מיכאל נהה אחר הפירוש המקורי של "לא‬
‫תשנא‪ ...‬בלבבך"‪ ,‬נזכר במשהו‪.‬‬
‫הוא נזכר באותו סיפור שפורסם בעלון‪.‬‬
‫"‪...‬מיד חשבתי לעצמי שאני לא אפגע בו ואדרבה אכניס בליבי‬
‫רגשות אהבה כלפיו ואדון אותו לכף זכות‪ .‬ביקשתי שבשכר זה‬
‫ייוושע חברי שהיה מבוגר ועדיין לא מצא את זיווגו‪ .‬הרגשתי‬
‫באותה שעה שמאוד קשה לי לוותר לאותו אדם‪ ,‬אבל החלטתי‬
‫שאני נותן את הזכות של המעשה לחברי ‪ -‬ובאם ייוושע אפרסם‬
‫את הסיפור!"‬
‫"באותה שעה חשבתי שנגמר הסיפור אבל אחר‪-‬כך ראיתי‬
‫שהוא רק התחיל!"‬
‫"כאשר הגעתי הביתה סיפרתי לבני הבית‪ ,‬במהלך סעודת‬
‫השבת‪ ,‬כיצד ברוך השם עמדתי בניסיון והקדשתי את המעשה‬
‫לזכות חברי וכו'‪ .‬איך שאני מסיים לספר זאת אני פותח את‬
‫הספר "באר מים חיים" שהיה מונח על השולחן‪ ,‬כדי לומר ממנו‬
‫דבר‪-‬תורה"‪.‬‬
‫"הצטמררתי כאשר לנגד עיני קפצו השורות הבאות‪ ,‬וזה לשונו‬
‫של בעל הבאר מים חיים‪" :‬ואמנם דבר הזה שיעשה הקב"ה‬
‫נפלאותיו אל האדם ‪ ---‬הכל הולך אחר מעשי בני אדם הלז איך‬
‫מתנהג עצמו בדרכי ד' ועבודתו‪ .‬כי אם עבודתו לד' הוא רק בדרך‬
‫טבע העולם ‪ ---‬הקב"ה גם כן מתנהג עמו רק בטבע העולם‪ ,‬אבל‬
‫לא ישנה הטבע עבורו לשדד מזלות השמים אם יצטרך‪ --- .‬אבל‬
‫אם האדם מוסר נפשו לה' יותר מטבעו ומזגו ‪ ---‬אז למולו הקב"ה‬
‫עושה לו נסים שלא כדרך הטבע"‪.‬‬
‫"הרגשתי שהדברים נכתבו במיוחד עבורי!"‬
‫*‬
‫*‬
‫*‬
‫"חמישה ימים חלפו מיום השבת‪ .‬ביום ה' פרשת בהעלותך‪ ,‬י"ד‬
‫סיוון תשס"ז‪ ,‬מתקשר אלי חברי המבוגר ומבשר‪ :‬התארסתי!"‬
‫"ראו נא מה השכר שרואים כבר בעולם‪-‬הזה בזכות "הבולם‬
‫פיו בשעת מריבה" ‪ -‬וכל זאת מלבד השכר הרוחני המובטח לנו‬
‫בזה ובבא!"‬
‫היית מעורב בסיפור שקשור לבין אדם לחבירו? שמעת ממקור ראשון?‬
‫ספר לנו עכשיו! פקס‪ 077-7671812 :‬דוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫בס"ד | גליון ‪ | 188‬שנה ד’ | פרשת שמות | שנת תשע”ז‬
‫אם יש כמה דלטורים זה סימן על כולם‬
‫ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את‬
‫המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר‪( .‬שמות ב‪ ,‬יד)‬
‫אדם המשנה הנהגתו‪ ,‬נחשב אדם‪-‬חדש‬
‫ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף‪( .‬שמות א‪ ,‬ח) (לשון 'ויקם'‬
‫פרש"י‪' ,‬ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה‪ ,‬מה חטאו ישראל מכל ע' אומות‬
‫משמע שהקים את עצמו מלך‪ .‬דאל"כ היה צ"ל וימלוך‪ .‬ועיין במפרשים ומהרש"א‬
‫סוטה יא‪ .).‬חד אמר ממש‪ ,‬וחד אמר שנשתנו גזרותיו‪ .‬ומה שכתוב להלן‪ :‬אשר לא להיות נרדים בעבודת פרך‪ .‬על אף שעדיין לא הלשינו (אלא אחר כך‪ ,‬רש"י להלן‬
‫ידע את יוסף‪ ,‬ומפרש רש"י שעשה עצמו כאילו אינו יודע‪ ,‬מפורש במדרש שזהו טו)‪ ,‬אבל כיון שאמרו שהם הולכים להלשין‪ ,‬אז הם נחשבים לדלטורין'‪.‬‬
‫רק למ"ד שנתחדשו גזרותיו‪.‬‬
‫אף שרק יחידים רצו להלשין‪ ,‬אבל כשיש תופעה של דלטוריא אצל יחידים‪,‬‬
‫ולמ"ד שנקרא חדש‪ ,‬משום שנתחדשו גזרותיו‪ .‬למדנו מזה שאדם המשנה זה מוכיח שהדבר מזולזל אצל הכלל‪( .‬כפי שפירשנו להלן ר"פ כי תשא‪ ,‬וכן בפר'‬
‫הנהגתו נחשב אדם חדש‪ .‬ואפילו ששינה הנהגתו שלא לטובה‪ ,‬אבל עצם שינוי‪ -‬כי תשא ל‪ ,‬יב‪ .‬מקץ מב‪ ,‬ה‪ .‬שלח יד‪ ,‬כב‪ .‬דברים א‪ ,‬א‪ .‬שחטא שכולם נמנעים‬
‫המעשים‪ ,‬זהו מחדש את האדם‪.‬‬
‫לעשותו‪ ,‬גם היחידים לא מעיזים לעשותו)‪[ .‬ופ"א נתן רבנו דוגמא לזה‪ ,‬שאם זה‬
‫וכמו שינוי השם שקורע גזר דינו של אדם כמבואר בגמ' ר"ה טז‪ .:‬וכתב היה נחשב אצל כולם כמו לשתות אקונומיקה אף אדם לא היה מעיז לשתות את‬
‫הרמב"ם (תשובה ב‪ ,‬ד) מדרכי התשובה ‪ ...‬כלומר אני אחר ואיני אותו האיש זה‪ ,‬אלא ע"כ שזה מזולזל אצל הרבים]‪.‬‬
‫שעשה המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה‪.‬‬
‫עוד י"ל‪ ,‬על אף שזה היה אצל יחידים שיש אצלם מידה‪-‬רעה‪ ,‬מ"מ חשש‬
‫ומשמע ששינוי השם זה שינוי בהנהגה‪ ,‬ולא מספיק רק שינוי השם‪ .‬כי רק‬
‫משה‪ ,‬כיון שהגאולה תלויה בזכויות כלל‪-‬ישראל‪ .‬וכשאין אחדות‪ ,‬הזכויות לא‬
‫בשינוי הנהגה ייחשב לאיש אחר‪u .‬בדרך זו אפשר‬
‫נחשבים לכל הכלל‪.‬‬
‫לפרש הנאמר (בתהילים נא‪ ,‬יב)‪ :‬ורוח נכון‬
‫אבן מהסנה‬
‫חדש בקרבי‪ .‬על ידי שישתנה‪ ,‬הוא מחדש‬
‫שכינה שרויה בצער‬
‫וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש‬
‫את רוחו‪[ .‬מה שמבקשים בתפלה‪ :‬אור חדש‬
‫והסנה איננו אכל‪( .‬שמות ג‪ ,‬ב)‬
‫וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים‬
‫על ציון תאיר‪ ,‬הכוונה לאור הגנוז‪ .‬ועבורנו זהו‬
‫וז"ל המגלה עמוקות כאן‪ ,‬בפירוש קראקש של מורה נבוכים איתא התם מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני‬
‫חדש לגמרי]‪.‬‬
‫שעל אבנים המסבבין על הר סיני יש בו צורות סנה אם חוצבים כל אבן (שמות ג‪ ,‬ב)‬
‫לחתיכות על כל חתיכה תמצא צורת אילן סנה‪ .‬וזה לך האות על מראות‬
‫בסוף מתברר שהכל לטובה‬
‫פרש"י 'מתוך הסנה ולא אילן אחר משום‬
‫ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה‬
‫תשליכהו וכל הבת תחיון‪( .‬שמות א‪ ,‬כב)‬
‫סנה בהוציאך את העם הזה‪ .‬וזה לך האות דייקא על מראת הסנה‪.‬‬
‫ז"ל היעב"ץ במגדל עוז‪ :‬דע כי הר סיני העידו לי כי האבנים הנמצאות‬
‫בו יצוייר עליהם סנה ולכן נקרא ההר ההוא סיני על שם הסנה שנתגלה‬
‫ה' למשה ואחד מנכבדי ברצלונה מבני בן חסדאי הביא עמו מן האבנים‬
‫ההם וראיתי בו הסנה מצוייר בתכלית הציור והציור ציור אלקי ושברתי‬
‫האבן לחצאין ונגלה הסנה בכל חלק וחילקתי אותו חלק לחצאין ונמצא‬
‫הסנה מצוייר בשטח כל חלק בפנימיותו ובן פעמים רבות עד שהיו החלקים‬
‫בדמות קטנים עדיין הסנה בהם ונפלאתי על זה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫ובס' ערבי נחל כאן כ'‪' :‬והועד עליו דבר פלא שאבן מהר סיני יש בו צורת‬
‫סנה‪ ,‬ואם ישבר האבן לשנים יש בכל א' צורת סנה קטן מבראשונה‪ ,‬ואם‬
‫ישבר לרבבה יש בכל חלק צורת סנה קטן מאד כפי גודל החלק'‪.‬‬
‫ולפני כמה שנים הביאו לרבנו שליט"א אבן גדולה מהר סיני והוא שומר‬
‫את זה אצלו [והתעקש לשלם תמורה לזה למרות שאלו שהביאו רצו ליתן‬
‫במתנה] ומביט בזה מידי פעם‪.‬‬
‫וכשהראו לרבנו דברי המדרש (שמו"ר פ"ב) ד"א מתוך הסנה ר' נחמן בנו‬
‫של ר' שמואל בר נחמן אומר כל האילנות יש מהן עושה עלה אחת ויש‬
‫מהן שתים או שלש‪ ,‬הדס עושה שלש שנקרא (ויקרא כג) עץ עבות‪ ,‬אבל‬
‫הסנה יש לו ה' עלין‪,‬‬
‫ובדק רבנו את האבן ומצא שיש ה' עלים בכל סנה‪.‬‬
‫ודעת רבנו שאבן זה הוא מוקצה דהא אין בה שימוש‪ ,‬והוי מוקצה מחמת‬
‫גופו ככל האבנים‪ ,‬ממילא יש להיזהר שלא ליטלה ביד בשבת ויו"ט‪.‬‬
‫(מזקנים אתבונן אמונה ובטחון עמ' ‪ ,111-116‬וראה שם אריכות בענין זה)‬
‫רבינו אמר דברי עידוד לבחור שעבר‬
‫ישיבה [כשהנהלת הישיבה העבירה אותו‪,‬‬
‫ורבינו סבר שהיה מקום להשאירו] אני‬
‫התגלגלתי בשוייץ והייתי בגלות בסוף נתברר‬
‫שהכל היה לטובה [שבזה ניצלו חיי]‪ ,‬כל‬
‫מה שבנ"א עובר הכל לטובתו‪ ,‬כמו שמצינו‬
‫בפרשת שמות שהיה גזירת פרעה כל הבן‬
‫הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון‪ .‬ומה‬
‫יצא מכל זה? משה רבינו‪ ,‬הכל לטובת האדם‪.‬‬
‫ובהזדמנות אחרת הוסיף בזה רבנו‪ :‬עי'‬
‫ברמב"ן (להלן ג‪ ,‬טז) דכתב מה הי' הסימן‬
‫בזה שבא ואמר פקד פקדתי שכך קיבלו‬
‫מיוסף שלא יבוא אחד ויכזב בהם‪.‬‬
‫ועוד מביא מדרש‪ :‬אר"ח בר"ח בן י"ב‬
‫נתלש משה מבית אביו למה? שאילו גדל‬
‫בבית אביו ובא ואמר להם המעשים לא‬
‫היו מאמינים בו‪ ,‬שהיו אומרים אביו מסרה‬
‫לו‪ ,‬לפי שיוסף מסרה ללוי ולוי לקהת וקהת‬
‫לעמרם‪ ,‬ולכך נתלש מבית אביו וכשהלך‬
‫והגיד לישראל כל הדברים לפיכך האמינו בו‬
‫וכו' עכ"ד‪.‬‬
‫ואמר רבנו הנה בפשוטו של מקרא משמע דמשה ברח למדין לפי שהרג את‬
‫המצרי והלשינו עליו ופרעה רצה להרגו‪ ,‬ונעשה צוארו כשיש וברח וכו'‪ ,‬אבל‬
‫להרמב"ן נמצא דהסיבה היתה בשביל שיוכל להגיע לאחר ס"ו שנים ולומר פקד‬
‫פקדתי ויאמינו לו והקב"ה מסבב כל מיני סיבות לזה‪ ,‬וכמו שבנס פורים רואים‬
‫במגילת אסתר איך נסתבב הכל להיות אח"כ נס‪ ,‬וכן כאן כל מה שאירע הי'‬
‫לצורך זה שיאמינו‪ ,‬ואע"פ שהקב"ה יכול לעשות שיאמינו לו גם לולא זה‪ ,‬וגם‬
‫עם זה אפשר שלא יאמינו‪ ,‬ובאמת כך הם כל מעשי האדם‪ ,‬אנשים חושבים שהם‬
‫עושים ולא יודעים שכל מה שהאדם עושה בעצם עושים אתו‪ ,‬ולא הוא העושה‬
‫והכל בשביל התכלית שצריך להיות אלא שבני אדם אינם מבינים‪.‬‬
‫לעילוי נשמת הילדה שרה בת יפעת אסתר תבדלחט"א‬
‫נלב"ע כ"ג טבת תשס"ה‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫עמו אנכי בצרה'‪.‬‬
‫דהיינו שהשכינה נמצאת כביכול בקוצים‪,‬‬
‫והנה אע"פ שהשכינה נמצאת עמנו בעת‬
‫צרה‪ ,‬מ"מ קשה להשיגה שהרי אמרו בשבת‬
‫דף ל' ע"ב שאין השכינה שורה מתוך עצבות‬
‫וכו'‪.‬‬
‫והנה במה שאמרו עמו אנכי בצרה‪ ,‬י"ל‬
‫שהחידוש הוא דאע"פ שהצרה היא תוצאה‬
‫מחטאים‪ ,‬וסד"א דכיון שחטאו השכינה‬
‫לא נמצאת קמ"ל שאינו כך‪ ,‬אמנם א"כ‬
‫יש חידוש יותר גדול שהשכינה נמצאת גם‬
‫בשעת החטא עצמו כמש"כ התומר דבורה‬
‫(פ"א) שזה מידת סבלנות גדולה שהקב"ה זן‬
‫ומחיה את החוטא בזמן החטא‪ ,‬ועי' מד"ר ב'‬
‫ה'‪.‬‬
‫עם‪-‬ישראל נקראו "עם" על שם העתיד‬
‫שיקבלו תורה‬
‫ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר‬
‫במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי‬
‫ידעתי את מכאוביו‪( .‬שמות ג‪ ,‬ז)‬
‫משמע שבני‪-‬ישראל נקראו עם‪-‬ה' גם לפני‬
‫מתן תורה‪ .‬וכן נקראו (להלן ז‪ ,‬ד)‪ :‬צבאותי‪ ,‬וכן כתוב להלן ד‪ ,‬כב שנקראו‪ :‬בני‬
‫בכורי ישראל‪( .‬ואף שאז היו שקועים במ"ט שערי טומאה)‪.‬‬
‫והנה הרס"ג כתב (אמונה ודעות ג‪ ,‬ז) שאין אומתינו אומה אלא בתורתה‪ ,‬וכן‬
‫משמע מדאמרינן בברכות [סג‪,‬ב] הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם‪ ,‬וכי‬
‫אותו היום ניתנה תורה לישראל‪ ,‬והלא אותו היום סוף מ' שנה היה ‪ ...‬הרי דכלל‪-‬‬
‫ישראל נהיו לעם מקבלת‪-‬התורה ואילך‪ .‬ואולי הם נקראו "עמי" על שם העתיד‬
‫שיקבלו התורה‪( .‬לדעת הרמב"ן בס"פ אמור לאחר מילת אברהם יצאו מכלל בני‬
‫נח‪ ,‬י"ל דמשום הכי כבר נקראו "עמי")‪.‬‬
‫לעילוי נשמת הגאון רבי שלום ב"ר חיים יחיא שלום זצ"ל‬
‫ראש כולל 'שערי יוסף'‬
‫נלב"ע כ"ג טבת תשנ"ח‬
‫ירחי כלה‬
‫בימים אלו באים בעלי בתים מבני חו"ל ללמוד כמה ימים בירחי כלה בירושלם עיה"ק‪ ,‬והכל נעשה ע"פ הכוונת מרן רבנו שליט"א‪ ,‬ורבנו היה טורח‬
‫מידי שנה בשנה [י"ד שנים] למסור שם דברי חיזוק‪ ,‬ונביא כאן דרשה אחת בשנה הראשונה שמסר [מתוך כל הדרשות] וכמה הוראות שנתן להם‪.‬‬
‫רק ללימוד התורה‬
‫בחורף תשס"א בקשו יהודי אמריקה לעשות משהו למען יושבי ארץ הקודש בבחינת‬
‫עמו אנוכי בצרה‪ ,‬לעודד אותם בשעת מצוקתם הקשה‪.‬‬
‫הם בקשו להגיע לביקור בארץ‪ ,‬אך כששאלו את פיהם של גדולי הרבנים בארה"ב‪ ,‬נענו‬
‫בשלילה‪" .‬אין זו דרכינו"‪ ,‬אמרו‪ .‬בועידת אגו"י השנתית שנערכה באותה תקופה‪ ,‬עלה‬
‫שוב הנושא‪ ,‬ואז עלה הרעיון‪ ,‬לקיים את הנסיעה לארץ‪ ,‬אך לא לשם ביקור אלא ללימוד‬
‫תורה‪ ,‬שהרי תורה מגנא ומצלא‪.‬‬
‫וסיפר הרב ש‪ .‬בלום‪" :‬שאלתי את רבנו רבי אהרן ליב שליט"א על הרעיון שעלה‪ ,‬והוא‬
‫אמר שזה דבר חשוב מאוד‪ .‬לאחר שהסברתי שמדובר באנשים שעסוקים מאוד‪ ,‬ואם‬
‫נעשה זאת בארה"ב‪ ,‬לא יתפנו אנשים אלה מכל עיסוקיהם כדי להקדיש את עצמם אך‬
‫ורק ללימוד תורה‪ ,‬הוא נתן את הסכמתו לענין"‪.‬‬
‫ולאחר שכבר נקבע מועד לקיים את כינוס ה"ירחי כלה" בארץ‪ ,‬ניסו לתור אחר בית‬
‫מדרש שבו ישבו וילמדו‪.‬‬
‫"כששאלתי את רבנו על הענין‪ ,‬הוא השיב בשלילה‪" .‬תלמדו במלון‪ .‬אל תצאו משם‪.‬‬
‫ברצוני שכל הימים יוקדשו אך ורק ללימוד תורה"‪ .‬גם כשביקשו מאתנו לעשות‬
‫במהלך הכינוס 'דינר' עבור ארגון 'שובו' ועוד‪ ,‬הורה רבנו‪" :‬גם את זה נעשה כאן‪ ,‬בבין‬
‫הסדרים בתוך המלון"‪.‬‬
‫וממשיך הרב בלום‪" :‬כשהתייעצנו עם רבנו שליט"א על כל הענין‪ ,‬אמרתי לו שמגיעים‬
‫לכאן אנשים שהם בגדר של 'זבולון' אוהבי ותומכי תורה‪ ,‬ובקשנו לקחת אותם לביקור‬
‫במוסדות תורה וחסד‪ ,‬וכך לנצל את הביקור גם למטרה החשובה הזו‪ .‬הצענו שילמדו‬
‫בבוקר‪ ,‬ואחר הצהרים נסע לבקר במוסדות התורה‪" .‬התשובה שלו היתה נחרצת‪:‬‬
‫'בשום אופן לא‪ .‬לא‪ .‬אתם באים לכאן ללמוד‪ ,‬אז צריך שיהיה סדר לימוד גם אחר‬
‫הצהרים ולא רק אחה"צ‪ ,‬אלא שלושה סדרים ביום'‪ .‬וכך אכן עשינו‪.‬‬
‫שאלתי שוב‪ :‬הרי יש אנשים שירצו למשל לבוא לרבנו כדי לקבל ברכה? והוא ענה לי‪:‬‬
‫'לא‪ .‬שלא יבואו אלי‪ .‬אני אבוא אליכם'‪ .‬וכך זכינו במשך כל השנים שרבנו שליט"א מגיע‬
‫אלינו בכל שנה ושנה‪ ,‬ומקבל כל אחד ואחד‪ .‬כמו כן מגיעים גדולי תורה ואדמורי"ם"‪.‬‬
‫הרב בלום מסכם ואומר בתחילת הדרך המטרה של הכינוס היתה לחזק ולעודד‬
‫את יושבי ארץ הקודש‪ ,‬הרי שבסופו של דבר אין לך חיזוק ועידוד גדול יותר לכל אלו‬
‫שבאים מאשר בימים אלו‪ ,‬האנשים שמגיעים הם רובם בעלי בתים‪ ,‬יש גם מחנכים‬
‫ועסקנים‪ ,‬וכולם ללא יוצא מן הכלל אמרו‪ ,‬שמאז שלמדו בישיבה לא היו להם ימים‬
‫נפלאים יותר כמו שיש להם כאן‪ ,‬הם גם רואים איך שמרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א‬
‫יוצאים מגידרם ובאים אליהם ומוסרים שיעורים ושיחות וזה נותן להם התעלות גדולה‬
‫שאין לתאר‪.‬‬
‫שיחה רבנו בשנה הראשונה תשס"א‬
‫ברוכים הבאים בשם ה'‪ .‬אנחנו מוצאים בהרבה מקומות בתורה את הלשון 'היום' כגון‬
‫מצוך היום‪ ,‬היום הזה וכדו'‪ ,‬מה הכוונה היום? מביא רש"י (דברים ו' ו') את מה שדרשו‬
‫חז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים‪.‬‬
‫זאת אומרת כי יהודי הגם שהוא עושה מצוות‪ ,‬אבל אם הוא עושה מצוה והוא לא‬
‫מרגיש בה 'כחדשים' חסר בחשיבות של המצוה‪ ,‬אמנם הוא מקיים את המצוה‪ ,‬אבל זה‬
‫לא מה שצריך‪ ,‬ואין לזה כל דמיון למי שעושה מצוה והוא מרגיש חיות במצוה‪ ,‬ומרגיש‬
‫שהוא מתמסר כולו לרבש"ע בהתמסרות עצומה זה מה שנקרא יהיו בעיניך כחדשים‪.‬‬
‫כי בטבע האדם כשהוא עושה איזה דבר הרבה פעמים‪ ,‬הוא כבר לא מרגיש כ"כ חזק‬
‫את הטעם של הדבר‪ ,‬ואז אפילו כשעושה את המצוה‪ ,‬אבל זה כבר לא באותה הרגשה‪,‬‬
‫ובאותה מסירות‪.‬‬
‫ולכן התורה חוזרת ואומרת הרבה פעמים "היום היום" כדי להדגיש את זה שצריך‬
‫לראות שיהיה תמיד כמו חדש‪ ,‬וכאשר דבר הוא חדש בן אדם מרגיש את כל‬
‫הגעשמאק' (המתיקות) של הדבר ויש לו טעם בזה‪ ,‬ואז הוא מרגיש ווארמקייט (חמימות‬
‫לזה) ויש לו את כל החיות במצוה‪.‬‬
‫ומחמת ענין זה אנחנו מוצאים הרבה דברים בתורה‪ ,‬וכן בדברי חז"ל מה שהיו עושים‬
‫בעצמם‪ ,‬וכמה דברים אפילו חייבו לעשות הכל משום ענין זה כדי שיהיו כחדשים‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬הגמרא אומרת בב"ב דף כ"א א' מתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה‪ ,‬ומי שאין‬
‫לו אב לא היה למד תורה‪ ,‬התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש‬
‫כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים‪.‬‬
‫ואומרים שם תוס' מה זה כי מציון תצא תורה'? לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים‬
‫עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה‪ ,‬כדרשינן בספרי למען‬
‫תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד‬
‫שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה‪ ,‬היה גם‬
‫הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה זהו לשון תוס' מה שהביאו מהספרי‪.‬‬
‫ומשמע שכל אחד שהיה בא לבית המקדש היה יכול לראות קדושה גדולה‪ ,‬שזה היה‬
‫מביא אותו ליותר יראת שמים ולתורה‪ ,‬ולכן צוותה התורה שיביא את פירותיו של מעשר‬
‫שני לירושלים‪ ,‬ועד שיגמור לאכול את כולם‪ ,‬בינתיים ישתהה במקום ויושפע מעבודת‬
‫ה' שרואה בביהמ"ק‪ ,‬ובזה יכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה‪.‬‬
‫רואים מדברי חז"ל שלא מספיק מה שהיה יכול כל אחד לקיים את המצווה אצלו בבית‪,‬‬
‫אלא הקב"ה צווה בדווקא שיבואו לירושלים ויהיו מוכרחים להתעכב שם למשך זמן‪ ,‬ואז‬
‫היו רואים בינתיים קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה‪ ,‬וממילא היה מתעורר אצלו‬
‫חיות לעבודת השם‪ ,‬אבל כל זמן שהוא בביתו אפי' שקיים מסתמא את כל המצות וכמו‬
‫שבאמת כבר הפריש תרומה ומעשר ראשון אף על פי כן היה מצוה לבוא עם המעשר‬
‫שני לירושלים‪ ,‬כי שם כשנמצאים במקום שיש קדושה וטהרה זה משפיע‪ ,‬ומשמע‬
‫כפשוטו שהיו מרגישים בירושלים קדושה וטהרה ועי"ז המצוה תקבל טעם אחר לגמרי‪.‬‬
‫ובלי זה אפשר לומר שהיה קצת רדום‪ ,‬קצת מלומדה‪ ,‬וכדי שיהיה "לעבדיק" עם‬
‫חיות באים לירושלים‪ ,‬ורואים האיך שכולם עוסקים בעבודה זה עושה כזה פרישקייט‬
‫התרעננות לבן אדם‪ ,‬כזה לעבדיקייט חיות ואז ממילא היה מקבל יראת שמים ובא‬
‫לידי למוד תורה [זה אחד מטעמי המצווה שהתורה גלתה לנו אבל לסוף טעמי המצווה אי‬
‫אפשר להשיג]‪.‬‬
‫בזמננו לדאבוננו לא זכינו למצב זה‪ ,‬אבל מכל מקום במדה מסוימת כשבאים מרחוק‬
‫כדי להתרענן וכדי להתחזק ביראת שמים ובתורה‪ ,‬והרי באו לירושלים שזה סוף כל‬
‫סוף מקום שיש בו איזה הסתגלות לזה‪ ,‬כי בדורות הקודמים זה הרי היה המקום שראו‬
‫בו קדושה גדולה‪ ,‬ומקדושה זו מסתמא נשאר משהו והרי יש שסוברים (עי' רמב"ם פ"ו‬
‫מבית הבחירה הי"ד והט"ז) שקדושת ירושלים לא בטלה‪.‬‬
‫ואפילו שלדאבוננו אנחנו לא מרגישים את הרוממות של ירושלים במדה הגדולה הזו‪,‬‬
‫מ"מ צריך לדעת שכאן הוא המקום שאפשר באמת להתחזק ביראת שמים ובתורה‪.‬‬
‫זהו דבר אחד שמצינו בחז"ל‪.‬‬
‫יש עוד דבר נפלא שאנחנו מוצאים הרי יש מצוה של הבאת ביכורים‪ ,‬ומה היא מצות‬
‫ביכורים כאשר יש לאחד פירות הוא צריך להביא לירושלים את הפירות הראשונים‪,‬‬
‫והבאת הבכורים היו עושים בפרהסיא גדולה מאד ובפרסום גדול מאד שאי אפשר‬
‫להבין בכלל‪.‬‬
‫בדרך כלל הרי דרך התורה היא‪ :‬והצנע לכת עם ה' אלקיך דוקא‪ ,‬מה שיותר הצנע‬
‫לכת‪ ,‬ופתאום כאן במצוה הזו של ביכורים עושים בדיוק להיפך? ונראה להביא את לשון‬
‫הרמב"ם האיך שהוא מסדר את זה‪.‬‬
‫וז"ל בפ"ד מהל' בכורים הט"ז וי"ז כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד‬
‫מתכנסות לעירו של מעמד [היינו מקום ששם היה ראש המעמד ששם היו מתכנסים הציבור‬
‫כשהיו באים לעמוד על העבודה] כדי שלא יעלו יחידים [ובלי זה יתכן שכל אחד היה מגיע‬
‫לבד עם מעט הפירות שלו והיה אומר לעצמו את פרשת הבכורים וזהו‪ ,‬אבל חז"ל לא רצו‬
‫שיהיה כך אלא אמרו שיתאספו ויבואו כולם] שנאמר ברוב עם הדרת מלך [ולכן עשו מקום‬
‫מסוים מרכז ששם היו כולם מתאספים] ובאים ולנים ברחובה של עיר ולא יכנסו לבתים‬
‫מפני אהל הטומאה [אלא היו נשארים ברחוב] ובשחר הממונה אומר קומו ונעלה ציון‬
‫אל ה' אלוקינו‪ ,‬והשור הולך לפניהם וקרניו מצופין זהב [הביאו עמהם שור וציפו את קרניו‬
‫בזהב] ועטרת של זית בראשו להודיע שהבכורים משבעת המינין והחליל מכה לפניהם‬
‫[היו מהלכין בכזה פרסום שהיו שרים ומזמרים עם החליל] עד שהם מגיעין קרוב לירושלים‬
‫[ככה הם הלכו כל הדרך כל אלו האנשים והרי יתכן אפילו אלפים ועשרות אלפים לא כתוב‬
‫כמה] והם הולכין בכל הדרך וקורין שמחתי באומרים לי בית ה' נלך [כל הדרך היו חוזרים‬
‫וקורים שמחתי וגו' כדי לעורר את השמחה שהם עכשיו הולכים לבית ה'] ולא היו מהלכין ביום‬
‫אלא שתי ידות בלבד [שתי שליש מהיום היו הולכים ובשאר הזמן היו נחים]‪.‬‬
‫הגיעו קרוב לירושלם‪ ,‬שלחו לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלים שהם כבר מגיעים‬
‫ועטרו את בכוריהם ופרכסו אותן [היו מיפים אותם כדי להראות את יופי הבכורים] ואם‬
‫היה להם לח ויבש מראין את הלח מלמעלה‪ ,‬ומי היה יוצא לקראתם מביא הרמב"ם‪:‬‬
‫והפחות והסגנים והגזברים כל מיני אנשים חשובים יוצאין לקראתן מירושלים כדי לקבל‬
‫את פניהם לפי הבאים הם יוצאין‪ ,‬אם באו אנשים הרבה יוצאין לקראתם רבים‪ ,‬ואם‬
‫מעט מעט‪ ,‬ומשיכנסו כולן בשערי ירושלים יתחילו לקרות עומדות היו רגלינו בשעריך‬
‫ירושלים‪ ,‬כל בעלי אומניות שבירושלים עומדין מפניהם ושואלין בשלומן‪ :‬אחינו אנשי‬
‫מקום פלוני בואכם בשלום‪ ,‬והם מהלכין בתוך ירושלים והחליל מכה לפניהם עד שהם‬
‫מגיעים להר הבית הגיעו להר הבית נוטל כל אחד ואחד סלו על כתיפו ואומרין הללויה‬
‫הללו אל בקדשו וכו' עד כל הנשמה תהלל יה הללויה‪ ,‬והם מהלכים בהר הבית וקוראין‬
‫עד שמגיעין לעזרה הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ד' כי דליתני' וגו' עכ"ל‬
‫והוא לקוח מלשון המשנה בבכורים‪.‬‬
‫כזה עסק גדול עשו‪ ,‬מה יש כאן מה קרה אדם הביא כמה פירות שלקח מהשדה שלו‬
‫את הפירות הראשונים‪ ,‬עוד לפני שהביא תרומות ומעשרות מה הדבר הראשון ביכורים?‬
‫ומה זה ביכורים הרי מדאורייתא אין לזה שיעור‪ ,‬ואפשר לקחת רק משהו ומדרבנן‬
‫השיעור הוא אחד מששים‪ ,‬אבל עדיין יכול להיות שיש לבן אדם סך הכל רק ששים‬
‫קילו פירות‪ ,‬וא"כ הוא מביא רק קילו אחד של פירות מה זה קילו פירות על זה עושים‬
‫כזה עסק?‬
‫כן מזה עושים עסק‪ ,‬כי זו הרי מצוה שהאדם מבטא בזה באמת את הכרת הטוב‬
‫לרבש"ע‪ :‬הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'‪.‬‬
‫לכן עושים את זה עם עסק כזה גדול ממש‪ ,‬הופכים את העולם ולא שייך לתאר בכלל‬
‫מביאים שור וכו'‪ ,‬ובמקום אחר (עי' במש' בביכורים פ"ג מ"ה) כתוב ברמב"ם (בפיהמ"ש)‬
‫שהיו מביאים ג"כ תורים ובני יונה ומקריבים אותם הכל בשביל המצוה וזה היה בכל‬
‫המשך בעמ' הבא >>>‬
‫מן הראוי לציין שאין למדים הלכות מפי מעשה‪ ,‬וע"כ אין לסמוך על הדברים למעשה בשום אופן‪ ,‬והכל נכתב בדרך מו"מ בלבד‪.‬‬
‫צורת הכריכות‬
‫בכריכת הרצועות על היד נוהג רבנו שלא לכרוך את כולם צמודים זה‬
‫לזה‪ ,‬אלא אחר ד' רצועות משאיר רווח‪ ,‬ואחר הרווח כורך ג' הנותרים‪.‬‬
‫וכן נוהג מרן הגרח"ק והסביר בשם אביו מרן הסטייפלער כי הז' כריכות‬
‫רומז לז' ספרים‪ ,‬והנה החלוקה היא ג' רצועות רומז לחומש במדבר‬
‫שנחלק לשלש חלקים וארבע רצועות הנותרים כנגד ארבע חומשי תורה‬
‫(רשימות הרב אהרן נ‪ .‬שליט"א וראה תמונת הכריכות של רבנו הגראי"ל שליט"א בס'‬
‫אלא ד"א של הלכה עמ' לח)‬
‫חשש בבין עיניך יהיו שתים‬
‫אמר רבנו שבשעה שהוא מניח את התפילין של יד בידו הימנית‪ ,‬יש לו‬
‫חשש דנחשב הוא כאינו מונח כלל‪ ,‬ונמצא שבאותה שעה מונח עליו רק‬
‫את השל ראש‪ .‬וכדי שלא לעבור על דין כל זמן שבין עיניך יהיו שתים‪.‬‬
‫מנהגו לכוון באותו הזמן שלא לקיים מצות תפילין בשל ראש‪( .‬שיעורי‬
‫הגר"י קלאר מנחות ל"ח‪ ,‬א‪ ,‬ושוב נדפס כעת באילת השחר מנחות ל"ד ע"א)‬
‫והנה עי' משנ"ב (סי' ק"ג סק"ג) שכ' שאם נצרך להפיח לאונסו בתפילין‬
‫יזיזם ממקומם‪ .‬חזינין דאף שלבוש בתפילין על גופו אם אינו במקומו‬
‫אין איסור הפחה‪.‬‬
‫ומה"ט קשה אמאי לא נתנו עצה שיכוין שאינו רוצה לצאת יד"ח המצוה‬
‫שאז אינו יוצא יד"ח‪ ,‬ואז מה לי על גופו במקומו ומה לי שלא במקומו‪,‬‬
‫וחזינן דבמקומו חמיר טפי וצ"ע טעמא‪( .‬שיעורי ברכות וע"ע באילת השחר‬
‫מנחות שם)‬
‫חליצת התפילין‬
‫פ"א אחר חזרת הש"ץ במוסף ר"ח החל רבנו להניח תש"י על ידו הימנית‪,‬‬
‫כמו שנוהג בכל יום אחר התפילה‪ .‬כשאמרו קדיש יתום נעצר מלכרוך‬
‫הכריכות על הזרוע עד אמן ד"דאמירן בעלמא"‪ ,‬ואח"כ המשיך לכרוך‪.‬‬
‫תפילין של רבנו‬
‫שח רבנו‪ :‬לפני הבר מצוה שלי הראיתי את פרשיות התפילין שלי‬
‫להגרש"ז‪ ,‬וכל פעם מצא איזה חסרון‪ ,‬ולבסוף הסופר כעס שמוצאים בכל‬
‫<<< המשך מענין בפרשה‬
‫כך הרבה רגש‪ ,‬ולפעמים אפילו כמה מאות אלפי איש כל פעם לפי הענין כל כך הרבה‬
‫אנשים כולם באו עם עסק כה גדול‪.‬‬
‫מה יש? הולכים לעשות מצוה ולהתרענן זאך אויפריש'ן ולבוא לירושלים להראות‬
‫שרוצים לעבוד את הקב"ה‪ ,‬לכן היו מתאספים כ"כ הרבה אנשים עם כזו התמסרות‬
‫לרבש"ע כדי להתעורר‪.‬‬
‫ומה היה אם הוא היה יושב אצלו בעיירה והיה מקיים את המצוה‪ ,‬אה"נ הוא היה מקיים‬
‫את המצוה‪ ,‬אבל זה לא היה כ"כ חי‪ .‬כאן עם כל העסק הזה הכניסו חיות והרגישו‬
‫שעובדים את הקב"ה עם כזו הנאה עם כזה לעבדיקייט (חיות) עם כזו שמחה‪ ,‬זה היה‬
‫התכלית של כל זה‪.‬‬
‫גם אנחנו צריכים לראות מזמן לזמן להתחזק‪ ,‬באמת לדאבוננו לא זכינו לבית המקדש‪,‬‬
‫אבל אנחנו צריכים לעשות כדי שנזכה לביהמ"ק ולכל הדברים הטובים שהקב"ה‬
‫הבטיח‪ ,‬אז מה שיותר שנתחזק בלימוד התורה ביראת שמים ובמעשה המצות לעשות‬
‫עם יותר התמסרות‪ ,‬עם יותר לב‪ ,‬זה יביא שהקב"ה יעזור שכולנו ניגאל וכולנו נזכה‬
‫בקרב בימינו לגאולה השלימה ונוכל לעשות את המצות עם ברוב עם הדרת מלך‪,‬‬
‫מצות הבאת ביכורים וכל המצוות שהקב"ה רוצה‪ ,‬ויה"ר שהקב"ה יעזור שכולנו נזכה‬
‫בקרוב לקיים את הכל בלב שלם‪ ,‬אבל בנתיים עד שנזכה צריך להתחזק ומה שיותר‬
‫נתחזק יש יותר סיכויים שנזכה לזה‪.‬‬
‫ואפילו בלי זה זה גופא‪ ,‬מה שמתרעננים ומתרוממים והאדם עצמו נעשה יותר‬
‫מרומם העכער‪ ,‬זה זכות ואנחנו מקוים שכל אחד מכל אלו שבאו לכאן ירגיש שהוא‬
‫מתרומם ומתקרב יותר לרבש"ע‪ ,‬וממילא כל ההנהגה שלו כל השנה תהיה אחרת‬
‫בכל הנושאים ובכל המצות והקב"ה יעזור שכולנו נתרומם ונתקרב אליו יתברך ונזכה‬
‫לברכה שהקב"ה הבטיח ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫דברי הסיום של כ"ק מרן האדמו"ר מנובומינסק שליט"א‪.‬‬
‫אין לי מה להוסיף על דברי ההתעוררות שראש הישיבה אמר‪ ,‬אבל כולנו יודעים שאחד‬
‫מהרווחים הגדולים של כולנו בימים האלה‪ ,‬היא הזכות לקבל פניהם של גדולי ישראל‪,‬‬
‫ושתהיה ההתעלות הרוחנית מקבלת פניהם של גדולי ישראל‪.‬‬
‫דבר חסרון‪ ,‬ועל אף שהגרש"ז היה מקיל‪ ,‬אבל זה היה רק לאחרים ולא‬
‫לעצמו‪ ,‬כמבואר ברא"ש בחולין שהמורה יחמיר לעצמו ויקל לאחרים‪.‬‬
‫[וכנראה שהרגיש ביחס לרבנו כמו שנוהג לגבי עצמו שהיה קרובו וחביבו]‪( .‬צדיק כתמר‬
‫יפרח עמ' תי"ח‪ ,‬מזקנים אתבונן ח"ד עמ' ‪)145‬‬
‫כתיבה דקה‬
‫סיפר רבנו שבעבר היו כותבים את הכתב של התפילין בכתיבה דקה‪,‬‬
‫והיה נפסל הרבה עד שהגיע הסופר ר' משה פאפערני זללה"ה (שהיה‬
‫חסיד סלונים) והוא התחיל בכתיבה עבה‪[ .‬ומרן הגרי"ז קנה ממנו את הפרשיות]‬
‫חסרון מוקף גויל‬
‫הנה בשו"ע (או"ח סי' לב סט"ז) איתא דאם נפסק האות לאחר כתיבה כשר‬
‫אבל אם נפסק בשעת כתיבה פסול ומהני תיקון‪ ,‬וצריך להבין דממ"נ אם‬
‫החיסרון של מוקף גויל הוא במעשה הכתיבה‪ ,‬בע"כ שלא נכתב כראוי‬
‫מה יועיל מה שיגרר אח"כ‪ ,‬ואם אי"ז חסרון במעשה הכתיבה אלא בצורת‬
‫האות‪ ,‬מ"ט כשנפסק לאחר כתיבה כשר? (אילת השחר מנחות ל"ד ע"א)‬
‫כתיבת סופר בשמאל‬
‫רבנו שליט"א אמר דמכיון שהוא רגיל לכתוב ביד ימין‪ ,‬ושאר מלאכתו‬
‫עושה בשמאל‪ ,‬ולכן חושש באיזה יד עליו לכתוב סת"ם וכמבואר במשנ"ב‬
‫סי' ל"ב סקי"ח בשם הפרמ"ג בסי' ל"ב א"א סק"ה‪ ,‬דאף שבסי' כ"ז ס"ו‬
‫נקטינן כרמ"א מ"מ לאחרים יש להחמיר משום קרא דקשרתם וכתבתם‪,‬‬
‫דבאותו יד שקושר ג"כ יכתוב‪ ,‬ולכן אדם כזה נכון לכתחילה שלא להיות‬
‫סופר‪ ,‬ובדיעבד אין לאסור‪[ ,‬ועי' אבני נזר או"ח סי' י"ג] ולכן בדוקא כותב‬
‫בספר תורה אות שנשלמה כבר‪.‬‬
‫וז"ל רבנו במכתב לא' מבני משפחתו‪ :‬יש לי מזוזה יפה רק בני שרגא נ"י‬
‫בדברו עם הסופר נתעורר חשש היות שהנ"ל הוא באמת מטבעו איטר‬
‫יד אבל מנעוריו הרגילו אותו לעשות הכל ביד ימין [עיין בפמ"ג הובא במ"ב‬
‫סי ל"ב ס"ק יח] ויש מקום לומר דכיון דמטבעו הוא שמאלי לא מהני מה‬
‫שהרגיל עצמו נגד טבעו‪.‬‬
‫רצוני שראש הישיבה ידע שהערב הזה בשבילנו כולנו‪ ,‬זו התרגשות גדולה וכמו שנאמר‬
‫קודם‪ ,‬שאנחנו מרגישים כל כך בעומק שיש לו לראש ישיבה קורת רוח להיות אתנו‬
‫ביחד‪ ,‬ואלו הם הפירות שנהנים מהם בשעת מעשה‪ ,‬ובודאי שזו תהיה זכות בשביל‬
‫הציבור "הגדולה שימושה יותר מלימודה" שיש לנו את הזכות שגדולי ישראל מגיעים‬
‫לכאן ומהנים אותנו ומכבדים אותנו‪.‬‬
‫מימיכם אנו שותים‪ :‬והקב"ה יעזור קודם כל שראש הישיבה יזכה לאורך ימים טובים‬
‫ושנים להאיר את כלל ישראל בתורתו וביראתו וכולנו נתעלה מזה‪ ,‬והקב"ה יוביל את‬
‫כולנו ביחד עם המלכים שלנו בראשנו לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫לא לחשוש להגיע‬
‫בשנת תשס"ג מספר הרב שמואל בלום‪ :‬ביום שישי האחרון הודיע הממשל האמריקאי‬
‫לאזרחים שלא לנסוע לישראל התקשרנו לשאול את רבנו שליט"א [שכל הירחי כלה‬
‫נערך לפי הדרכתו] ושאלנו אם לבטל את הנסיעה הוא ביקש להרהר בענין‪ ,‬וכעבור כמה‬
‫שעות השיב‪ :‬אם יהודים באים ללמוד תורה זה לא יכול להזיק‪.‬‬
‫בהמשך פנו כמה מהמשתתפים שוב בשאלה שנשותיהם חששו שהם יסעו‪.‬‬
‫וענה להם שוב רבנו‪ :‬רבונו של עולם יעזור שלא יזיק להם כלום ואדרבה שיהיו בריאים‬
‫וחזקים ובזכות מה שבאים ללמוד תורה יהיה כל טוב‪ .‬בעקבות התשובה הברורה גם‬
‫אלה שחששו שינו את דעתם ובאו ארצה‪.‬‬
‫מכתב רבנו לבאים בשנת תשע"ו‬
‫בס"ד לכבוד הנאספים בירחי כלה של אגודת ישראל דאמריקה המתכנסים בעיה"ק‬
‫ירושלם‪ .‬ברוכים הבאים בשם ד'‪.‬‬
‫שמחתי לשמוע כי מתכנסים לימי לימוד בירושלם‪ ,‬אך נבצר ממני להשתתף עמכם‬
‫כבשנים עברו‪ ,‬ובעבר כבר דיברנו על מעלת לימוד התורה בא"י‪ ,‬ושזה נותן התחדשות‬
‫וחיזוק ביר"ש‪ ,‬וב"ה שאתם זוכים לזה גם השנה‪.‬‬
‫ונקוה שכל אלו שבאו לכאן ירגישו שהתרוממו להתקרב להקב"ה‪ ,‬ונזכה לובא לציון‬
‫גואל במהרה בימינו אמן‬
‫א"ל שטינמן שבט תשע"ו לפ"ק‬
‫ישיבת בית מתתיהו‬
‫הוקמה באלול תשמ"א ע"י הגאון רבי ברוך ויבסקר שליט"א‪.‬‬
‫הקמת הישיבה‬
‫הישיבה הוקמה בגבעת רוקח בבני‪-‬ברק‪ ,‬בברכתם ובעידודם של מרנן הגרא"מ‬
‫שך והקהילות יעקב זצ"ל‪ ,‬על ידי הגאון רבי ברוך ויסבקר שליט"א‪ .‬יו"ר העמותה‬
‫היה מרן הרב שך זצ"ל וכחברי עמותה היו מנויים‪ :‬מרן הגראי"ל שליט"א‪ ,‬ומרן‬
‫הגרי"ג אדלשטיין שליט"א ראש ישיבת פוניבז'‪.‬‬
‫כשנכנסו למרן שליט"א בנוגע לישיבה התבטא אחר יציאתם בפני מקורביו ‪:‬‬
‫'הרבה פותחים ישיבות‪ ,‬אבל רבי ברוך יצליח‪ ,‬כי הוא מגדל תלמידים'!‬
‫טעם סירובו של גדול אחד לשלוח בחור לחזק את הישיבה‬
‫בזמן יסוד הישיבה הגיע בחור מצוין מישיבת חברון להוות את הבסיס הראשון‪.‬‬
‫רבי ברוך ביקש מא' מגדולי רה"י זצ"ל שישלח אליו בחור פלוני מישיבתו‪ ,‬אך‬
‫הנ"ל סירב‪.‬‬
‫כאשר ביקר רבי ברוך בבית מרן שליט"א שאל רבי ברוך את מרן שליט"א מדוע‬
‫אותו רה"י סירב?‬
‫מרן שליט"א השיב שני טעמים‪ :‬ראשית‪ ,‬ישיבה זה כמו גל של אגוזים ואם‬
‫לוקחים אגוז אחד יכול להזיז את הכל‪ ,‬ובשביל טובת ישיבתו כנראה סבר אותו‬
‫גדול שהדבר אינו כדאי‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬להקים ישיבה זקוקים להרבה סייעתא דשמיא‪ .‬הרי רואים אנו שכמה‬
‫מגדולי וענקי הדורות שניסו להקים ישיבה ולא זכו‪ ,‬ולכן סבור אותו גדול שאולי‬
‫לא תצליח בהקמת הישיבה ונמצא הבחור מפסיד את עלייתו‪.‬‬
‫רבי ברוך איז א'גרויסער למדן'‬
‫הרבה מבוגרי הישיבה שמעו מפיו של מרן שליט"א כמה פעמים‪ :‬ש'ראש הישיבה‬
‫הוא א גרויסע למדן ויש לו הרבה תלמידים ותלמידי תלמידים הממשיכים את‬
‫דרכו בלימוד'‪ .‬וכן אברך שהציעו לו להיות ר"מ בישיבה חשובה אחרת ולעזוב‬
‫מלהיות 'משיב' ב'בית מתתיהו' ובא להציע את ספקותיו על שולחנו של מרן‬
‫שליט"א‪ ,‬שהשיב‪' :‬אמת שהצעה זו הצעה יפה אבל אם אתה שואל אותי מכיון‬
‫שתלמידי בית מתתיהו יודעים ללמוד‪ ,‬כדאי לך להישאר במקום זה‪.'...‬‬
‫במכתבם של ראש הישיבה הגר"ב והמשגיח הגרש"ב (חשון תשע"ד) שנשלח‬
‫לאלפי בוגרי הישיבה‪ ,‬נכתב‪:‬‬
‫"לפני ט"ו שנה לא זכינו להמשך מנהיגותו הגדולה של מרן הגרא"מ שך‬
‫זצוקללה"ה‪ .‬מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בשנים הראשונות נתן מעט מאד‬
‫מזמנו לענייני ציבור‪ .‬אין ספק בדבר שמאז כחמש עשרה שנה הנהיגו את‬
‫עולם הישיבות מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל ויבדלחט"א מרן הגראי"ל שטיינמן‬
‫שליט"א‪ ,‬כאשר הגראי"ל בראש‪ ...‬מהתיעצות על פתיחת ישיבה ועד הוצאת‬
‫תלמיד מהישיבה היתה הכתובת אצל מרן הגראי"ל שליט"א‪ .‬ישוב הדורים‬
‫בישיבה‪ ,‬טענות של בחורים כנגד ההנהלה‪ ,‬קביעת זמני הבחינות וכדו' וכדו' את‬
‫המשא של כל השאלות הוא נושא על גבו‪ .‬פעם נקראנו לאסיפה לתיקון פירצה‬
‫בענייני הדרכת חתנים‪ ,‬היכן? בביתו של הגראי"ל‪ ...‬הגראי"ל שליט"א היה ראש‬
‫וראשון לנושאי המשא הכבד של הנהגת עולם התורה‪ ...‬נצביע כולנו לחזק את‬
‫העמוד שהתורה נשענת עליו"‪.‬‬
‫כעין אותו דבר‬
‫בליל שבת קודש כאשר נכנסו מספר בחורים בישיבת 'בית מתתיהו' לביתו של‬
‫מרן שליט"א לקבל את ברכתו‪ ,‬שאל מרן שליט"א למקום לימודם‪ ,‬משהשיבו‪,‬‬
‫הגיב מרן שליט"א‪' :‬יש לכם זכיה שיש לכם משגיח כזה‪ ,‬הרי הוא חתנו של רבי‬
‫גדליה אייזמן‪ ,‬המשגיח ד'קול תורה'‪ ,‬והוא ממש כעין אותו דבר‪ ,‬כמותו!‬
‫חכם לב יקח מצוות‬
‫בשל מגבלות תקציב‪ ,‬הפצת הגליון מתמקדת בירושלים‪ ,‬בני ברק ומודיעין עילית‪.‬‬
‫עם זאת קיים גם בערים אחרות צמאון גדול לתורת רבינו ראש הישיבה שליט"א‪.‬‬
‫לשם כך נפתח מוקד חלוקה של הגליון בישיבת מיר החל מיום ד' בכל שבוע‪ .‬גבאי‬
‫בית כנסת מערי הפריפריה של ירושלים (כמו טלז סטון‪ ,‬תל ציון‪ ,‬גבעת זאב ועוד)‬
‫הרוצים לזכות את הרבים ימצאו אברך מקהילתם הלומד בישיבת מיר שיביא את‬
‫הגליון באופן קבוע‪ .‬ניתן ליצור קשר בטל' ‪.053-3197725‬‬
‫שיחות בישיבה‬
‫כמה וכמה פעמים הגיע רבנו שליט"א להשתתף במעמדות שונים בישיבה‪.‬‬
‫בסיום הש"ס שנלמד לע"נ הנע' ע"ה בת הרב אהרן יעקבזון יבדלחט"א הגיע‬
‫רבנו ונשא דברי חיזוק בישיבה‪.‬‬
‫כמו"כ בעת שעשו חיזוק כנגד טלפונים ניידים בישיבה הגיע רבנו ונשא דברי‬
‫חיזוק במעלתם כסלו תשס"ה ואמר‪:‬‬
‫אני שמח מאד על מה ששמעתי מראשי הישיבה כי זרקתם את הדברים‬
‫הפסולים‪ ,‬וזה מאד משמח שהגעתם ברוך ד' להכרה הנכונה‪ .‬ונוסיף בענין זה‬
‫דברים מענינא דיומא‪[ :‬וכאן דיבר בעניני חנוכה]‬
‫וסיים‪ :‬וזה הדבר שאנחנו רוצים להתחזק בו‪ ,‬ומה שצריך היום כל אחד להתחזק‪,‬‬
‫כי מי יהיו חכמי ישראל אם לא הבני תורה שלומדים בישיבות‪ ,‬שמוסרים את‬
‫נפשם בשביל התורה‪ .‬כל אחד צריך להרגיש שהוא בכחו להפוך‪ ,‬שבכחו לעשות‬
‫נסים גדולים‪ ,‬ואפי' שלא כדרך הטבע‪ .‬ולא שהוא יכול לעשות בעצמו נסים‪,‬‬
‫שהרי הוא לא יכול לעשות שהשמן ידלק‪ ,‬אבל הוא יכול לעשות כזה דבר‬
‫שהקב"ה יעשה "לאות הוקרה והערכה" אפי' נס שלא כדרך הטבע‪ .‬ולא צריכים‬
‫להגיע עד כדי כך‪ ,‬כי בימינו שיש כ"כ הסתר פנים‪ ,‬מי יודע אם נזכה לזה‪ ,‬אבל‬
‫מה שכן יכולים‪ ,‬שכל אחד יכול למסור את נפשו לתורה ולמצות‪ ,‬ובזה הוא יכול‬
‫להיות גדול מאד‪.‬‬
‫וזה דבר טוב מאד מה שבטלו את הדברים שיכולים ח"ו להיות ההיפך‪ ,‬דברים‬
‫שיכולים להרוס את הבן תורה ולגרום שלא יהי' חכמי ישראל‪ ,‬שלא יהי' בני‬
‫תורה אמתיים‪ .‬כל אחד ואחד מכם צריך להיות שמח על שבטלתם את זה‪,‬‬
‫ותראו כולכם לעלות מה שיותר בתורה ויראת שמים‪ ,‬ומה שיותר יראת שמים‪,‬‬
‫תהיו גדולים מאד‪ ,‬וכל אחד יכול להיות מחכמי ישראל אשר עליהם העולם‬
‫עומד‪ ,‬וכלל ישראל ימשיך וימשיך עד שנזכה לגאולה האמתית במהרה בימינו‬
‫אמן סלה‪.‬‬
‫מעלת סיום התורה‬
‫ובקיץ תשע"ד הגיע רבנו לישיבה לרגל סיום‪ ,‬ונשא דברים יקרים במעלת הסיום‬
‫והובא בגליון וזאת הברכה תשע"ז‪.‬‬
‫המשגיח הגה"צ רבי שלמה כהן זצ"ל נלב"ע ניסן תשנ"ט‬
‫אירע שהיה אמור להכנס לחתונה ונודע לו שרבנו שליט"א נמצא בחתונה‪ .‬ורבנו‬
‫שליט"א הכירו היטב מזה שנים רבות‪ ,‬ולכן חיכה [הגר"ש] בחוץ כי פחד מהכבוד‪,‬‬
‫שכולם יראו אותם באולם מדברים יחד ויהיה לו כבוד מזה‪.‬‬
‫כולם אומרים‬
‫סיפר הגה"צ רבי שלמה כהן זצ"ל שהיה משגיח בישיבת בית מתתיהו‪ :‬כי פעם‬
‫ראו את הגראי"ל שטיינמן שליט"א לפני ראש השנה‪ ,‬כשהוא פוחד ורועד עד‬
‫למאוד‪ .‬שאלו אותו למה אתה פוחד? אמר מיום הדין‪ .‬אמרו לו‪ :‬והרי כולם‬
‫יודעים שהרב צדיק? וענה רבנו‪ :‬כתוב בגמ' בנדה (ל‪ ,‬ב) ואפילו 'כל' העולם כולו‬
‫אומרים לך צדיק אתה‪ ,‬תהיה בעיניך כרשע‪.‬‬
‫***‬
‫אודות ישיבת מאור יצחק בחמד שהוקמה ג"כ ע"י הגר"ב ויסבקר שליט"א‬
‫נכתוב אי"ה במאמר נפרד‪.‬‬
‫לבקשת רבים אנו מפרסמים את רשימות הנושאים שאנו עומדים ליכתוב עליהם‬
‫בשבועות הקרובים‪ ,‬כדי שמי שיש בידו הוראה או עובדה מרבנו שליט"א יוכל‬
‫למסור למערכת לזיכוי הרבים‪.‬‬
‫וארא ‪ -‬מידת הכעס | בא ‪ -‬עבד ה' | בשלח ‪ -‬נסיונות | יתרו ‪ -‬סמינרים ובית יעקב |‬
‫משפטים ‪ -‬בתי דינים וחומר האיסור בערכאות | תרומה ‪ -‬טהרת הלב‬
‫הודעה חשובה‬
‫נותרה כמות מצומצמת של אוגדים של כאיל תערוג תשע"ו‪ .‬ניתן להשיג בבני ברק‪:‬‬
‫בכולל פוניבז'‪ ,‬ובחנות גל פז‪ .‬ובירושלים‪ :‬ישיבת מיר (בטל ‪ )0533197725‬וברח בית‬
‫שערים כניסה ב דירה ‪ 16‬בטל ‪026516834‬‬
‫בשל נכונות של מספר אברכים ליטול על עצמם את העול הכבד של גיוס המשאבים למען המשך הדפסת הגליון והפצתו‪ ,‬ובזכות היענות יפה של רבים מקוראי‬
‫הגליון‪ ,‬הגליון אי"ה ממשיך לצאת במהדורה מודפסת‪ .‬עם זאת‪ ,‬בכדי שנוכל להמשיך בזה אנו תלוים בנדיבת לב הציבור היודע ומבין ערך ענין זיכוי הרבים והפצת‬
‫תורתו של מרן רבן של ישראל שליט"א‪ .‬מי שמעוניין ליטול חלק בענין גדול זה וכן להנציח תאריכים מסויימים במהלך השנה רצוי שיפנה כעת‪ ,‬כדי שנדע שאנו‬
‫יכולים לעמוד במשימה‪.‬‬
‫אפשרויות התרומה‪:‬‬
‫‪ )1‬בפניה לדוא"ל המערכת ‪ )2‬פניה למוקד המגבית ‪( 072-2164440‬מענה אנושי) ‪ )3‬במערכת הטלפונית הממוחשבת ‪ 24‬שעות ביממה ע"י חיוג לשירות נדרים‬
‫פון ב‪ ,03-7630585-‬קוד שלוחה ‪ .198‬ניתן להשאיר הודעה מוקלטת לאחר התרומה‪ )4 .‬באחת מעמדות 'נדרים פלוס' ברחבי הארץ‪ ,‬ע"י הקשה על 'קופות נוספות'‪.‬‬
‫~‪~1‬‬
‫ליקוטים נפלאים‬
‫פרשת שמות‬
‫"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את‬
‫יוסף" (א‪ ,‬ח)‬
‫אילו היה יודע ומכיר את יוסף‪ ,‬את עברו ופרשת חייו‪ ,‬כי אז היה‬
‫לומד לקח מזה‪ ,‬שדווקא כל האמצעים שהופעלו כדי להביא‬
‫עליו רעה‪ ,‬הן ע"י האחים והן ע"י פוטיפר ‪ -‬הם היו הדרכים אשר‬
‫הובילוהו אל פסגת ההצלחה והגדולה‪ ,‬וממילא היה חושש‬
‫לענות ולהציק ליהודים‪ ,‬פן יגרום על ידי כך לגאולתם ועלייתם‬
‫לגדולה‪.‬‬
‫(אמרי אש להרה"ק מגומבין ז"ל)‬
‫"ויקצו מפני בני ישראל" (א‪ ,‬יב)‬
‫פירש הרה"ק בעל האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע‪ :‬המצרים קצו‬
‫מ"פני" בני ישראל‪ ,‬מן הפנים והדיוקן שלהם‪ ,‬שלא יכלו לסבול‬
‫קלסתר יהודי טיפוסי – וזוהי מדה מצרית מובהקת‪...‬‬
‫"שם האחת שפרה ושם השנית פועה"(א‪ ,‬טו)‬
‫מדוע שינה פרעה שמותיהן של יוכבד ומרים לפועה ושפרה‬
‫שהם שמות מצריים וכן את שמו של יוסף? שיודע היה פרעה‬
‫כי כל זמן שהמיילדות יהיו נקראות בשמותיהן העבריים‪:‬‬
‫"יוכבד" ו"מרים"‪ ,‬לא יוכל לבוא אליהן בהצעה אכזרית כזו‪,‬‬
‫להמית את ילדי ישראל‪ .‬לפיכך ציווה אליהן תחילה לשנות את‬
‫שמותיהן ל"שפרה" ו"פועה"‪ ,‬סבור היה‪ ,‬כי לכשהיו נקראות‬
‫בשמות מצריים ישפיע הדבר על כל הלך‪ ,‬רוחן וישנה את‬
‫מהותן ואופיין‪ ,‬עד אשר יהיו מסוגלות לרצוח את ילדי ישראל‪.‬‬
‫ורק אז נתן להם את הצו השני‪" :‬אם בן הוא והמיתן אותו"‪ .‬כל‬
‫עצמו של האדם הוא השם‪ .‬טמיעת השם משפיע מאד על‬
‫טמיעה פנימית של הרוח והאופי‪.‬‬
‫(הצדיק מרימינוב זצ"ל)‬
‫"ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים‬
‫ותחיין את הילדים" (א‪ ,‬יז)‬
‫ולכאורה קשה‪ ,‬הרי זה כפל לשון‪ ,‬דממילא ידעינן שאם לא עשו‬
‫כדבר המלך להמית את הילדים‪ ,‬הם נשארו בחיים?‬
‫וי"ל‪ ,‬שיוכבד ומרים הצדקניות‪ ,‬התפללו להקב"ה שאפילו אם‬
‫נגזר ח"ו על מישהו מהנולדים שימות בשעת הלידה‪ ,‬כעת יחיה‬
‫ולא ימות‪ ,‬שלא יאמרו עליהן שעשו כדבר פרעה והמיתוהו ח"ו‪,‬‬
‫וזהו שאמר הכתוב "ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים"‬
‫להמית את כל הנולדים‪ ,‬ונוסף לכן "ותחיין את הילדים"‪ ,‬הם‬
‫בתפלתן הק' פעלו חיים לאלו שנגזר עליהם מיתה בשעת‬
‫לידה‪( .‬מפרשים)‬
‫"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי וכו'‬
‫ותהר האישה ותלד בן" (ב‪ ,‬א‪-‬ב)‬
‫יש לעיין בפשר כל האריכות הזאת‪ ,‬בפרטי פרטים‪ ,‬של תולדות‬
‫משה רבינו‪ ,‬והלא אין דרך הכתב בכך? אלא רצתה התורה‬
‫ללמד בזאת את כל באי עולם‪ ,‬כי אף משה "איש האלוקים"‪,‬‬
‫נולד בדרך הטבע ולא מחוץ לדרך הטבע‪ ,‬ולהודיעך שכל אחד‬
‫ואחד שהורתו‪ ,‬לידתו וחינוכו בקדושה – ראוי ומסוגל לזכך את‬
‫גופו ונשמתו עד שיגיע לדרגת "איש האלוקים"‪.‬‬
‫(ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל)‬
‫"ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את‬
‫אמתה ותקחה" (ב‪ ,‬ה)‬
‫וברש״י כתב ונשתרבבה ידה אמות הרבה‪ .‬והנה אף על פי‬
‫שידעה בת פרעה מדת ידה‪ ,‬שמן הנמנע לפשטה יותר מכפי‬
‫מדתה‪ ,‬ושבשום אופן לא תשיג בידה את התיבה ששטה בתוך‬
‫היאור‪ ,‬מכל מקום לא נמנעה משלוח את ידה להצילו‪ .‬וסוף דבר‬
‫היה‪ ,‬כי נשתרבבה ידה והצילתו‪ .‬וללמדנו בא‪ ,‬לבל יתעצל‬
‫האדם מלהציל את מי שזקוק להצלה‪ ,‬ואפילו אם לפי ראות‬
‫עיני האדם לא יעלה בידו בדרך הטבע להצילו‪ ,‬מכל מקום בל‬
‫יניח ידו ובל יעמוד מנגד‪ ,‬אלא יתעסק בהצלה עד מקום שידו‬
‫מגעת‪...‬‬
‫(חפץ חיים על התורה)‬
‫"ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה‪,‬‬
‫ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה"‪( .‬ב‪ ,‬ו)‬
‫וקשה מנא ידעה שהוא מילדי העברים‪ ,‬ונראה דהנה אמרו רז"ל‬
‫ביבמות (דף עט‪ ).‬שבני ישראל מצויינים בזה שהם רחמנים‬
‫וגומלי חסדים‪ ,‬אבל הגויים ערלי לב ואכזרים המה ולא ירחמו‬
‫על איש‪ .‬והנה ידוע מה שכתבו הספרים דאם מקבלים פני‬
‫צדיק הדור‪ ,‬אז נמשך קדושה מהצדיק אל האיש המסתכל‬
‫עליו‪ .‬ולכן בראותה כי בפתחה את התיבה ובראותה את הילד‬
‫היא מתמלאת חמלה ורחמים עליו‪ ,‬תמהה היתכן שיש חמלה‬
‫לנכרית‪ ,‬והבינה כי "ראיית הילד היהודי גרמה לה זאת"‪ .‬ולכן‬
‫אמרה כי בטח מילדי העברים זה‪ ,‬ונכנס בי רגש של רחמים‬
‫מצורת ילד הצדיק הזה‪.‬‬
‫(הרה"ק רבי אהרן הלברשטם מקרייז ‪ -‬צאנז זי"ע)‬
‫"וירא בסבלתם" (ב‪ ,‬יא)‬
‫רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר‪ :‬היה משה מעמיד‬
‫פנים שהוא מסייע לפרעה ולמעשה היה יוצא ומסייע לאחיו‪.‬‬
‫והיה טוען על כל אחד משא לפי כוחו‪ .‬ומה קיבל בשכר זה‪ ,‬אמר‬
‫הקב״ה‪ :‬אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערם של ישראל‬
‫ונהגת בהם מנהג אחים‪ ,‬אני מניח את העליונים ואת התחתונים‬
‫ואדבר אתך‪ ,‬לפיכך נאמר‪ :‬״ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה״‬
‫(ג‪ ,‬ד)‪( .‬שמות רבה א‪ ,‬כז)‪.‬‬
‫עוד אמר רבי נחמיה‪ :‬ראה שהיו כתפיהם נוטפים דם מחמת‬
‫המשא הכבד והיה עושה להם תחבושת על גבי המכה‪ .‬אמר לו‬
‫הקב״ה‪ :‬חייך‪ ,‬שאין צער ומכה עולה בך‪ .‬שנאמר‪ :‬״ומשה בן‬
‫מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עניני ולא נס ללחה״‬
‫(דברים לד‪ ,‬ז)‪( ,‬מדרש כתב יד)‪.‬‬
‫~‪~1‬‬
‫סיפורים נפלאים‬
‫פרשת שמות‬
‫"ואלה שמות" (א‪ ,‬א)‬
‫וגם בימינו אנו ‪ -‬ככל שאנו מנסים להתרפס לגויים האיום‬
‫מאיראן ושכנינו מסביב הופך למוחשי יותר ויותר‪.‬‬
‫אם נעשה הבדלה הקב"ה יקדש אותנו‪ ,‬אך אם לא נעשה קידוש‬
‫לעצמנו‪ ,‬הקב"ה ידאג שהם יבדילו אותנו מהם‪...‬‬
‫(הרב שלמה לוינשטיין)‬
‫מסופר על זוג נשוי שאחר שנים רבות סוף סוף נולד להם בן‪.‬‬
‫ואז החלו הוויכוחים‪ ,‬היא מתעקשת ששם הרך הילוד יהיה על‬
‫שם אביה ז"ל בעוד שהוא בא באותה דרישה‪ .‬שם הולד על שם‬
‫אביו ז"ל‪.‬‬
‫לאחר שלא הגיעו להסכמה בנידון‪ ,‬החליטו ללכת לרב‪ .‬שואל‬
‫הרב את אבי התינוק‪ ,‬מה השם שאתה רוצה לקרוא לבנך?‬
‫אומר האב‪ ,‬אני רוצה שיקראו לבני משה‪ .‬עכשיו שאל הרב את‬
‫אם התינוק מה השם שאת רוצה שיקראוהו? תשובתה הייתה‪,‬‬
‫משה‪ .‬אם כן אומר הרב איני מבין על מה אתם מתווכחים‪ .‬עונה‬
‫האבא‪ ,‬אבא שלי היה תלמיד חכם ידוע ולכן רצוני להנציח את‬
‫זכרונו‪ ,‬בעוד שחמי ז"ל‪ ,‬אבי אשתי‪ ,‬אני מעדיף לא לדבר לשון‬
‫הרע‪...‬‬
‫אחרי מספר דקות אמר להם הרב‪ ,‬יש לי החלטה עבורכם‪.‬‬
‫קודם כל התינוק יקרא "משה" ובעוד ‪ 81‬שנה נדע על שם איזה‬
‫סבא הוא באמת נקרא‪.‬‬
‫הרי מדובר על מה שהיה‪ ,‬מן הראוי היה לכתוב‪" :‬וכאשר עינו‪...‬‬
‫כן פרצו"‪ .‬ר' מאיר שפירא‪ ,‬מיסד ישיבת חכמי לובלין ו"דף‬
‫יומי"‪ ,‬נשאל פעם ע"י פולני מדוע אוכלים יהודים ביצה קשה‬
‫בליל הסדר בפסח? הוא השיבו‪ :‬שבניגוד לכל מאכל‪ ,‬שככל‬
‫שמבשלים אותו יותר‪ ,‬נעשה רך יותר‪ ,‬הרי הביצה‪ ,‬ככל‬
‫שמבשלים אותה יותר‪ ,‬נעשית דווקא קשה יותר‪ .‬זה מה‬
‫שמרומז בפסוק זה‪ ,‬שגם להבא‪ ,‬שככל האויבים ילחצו וירדפו‬
‫יהודים‪ ,‬הם יתרבו ויפרצו‪ .‬בשל כך אנו אוכלים ביצה קשה בליל‬
‫הסדר‪( .‬הפרשה לדורותיה)‬
‫"ותמלא הארץ אותם‪ ...‬ויקם מלך חדש‪...‬‬
‫אשר לא ידע את יוסף" (א‪ ,‬ז‪-‬ח)‬
‫"וייטב אלוקים למילדת וירב העם ויעצמו‬
‫מאד" (א‪ ,‬כ)‬
‫גדולתו של עם ישראל טמונה בייחודיות שיש לו‪.‬‬
‫סיפור נפלא הממחיש זאת‪ :‬הצאר ניקולאי הלך ברחוב ברוסיה‬
‫וראה יהודי עם זקן ופאות בלבוש מסורתי‪ .‬שאל לפמלייתו מי‬
‫זה? אמרו לו זה יהודי! אמר להם ‪ -‬שיגיע אלי לארמון‪ ,‬אני רוצה‬
‫לראות אותו מקרוב‪ ...‬מיד נתנו לו כרטיס להיכנס בארמונו של‬
‫הצאר‪.‬‬
‫כשהגיע לביתו וסיפר למכריו הגויים על רצונו של הצאר‬
‫לראותו‪ ,‬מיד החלו להסביר לו שאין זה יאה להגיע לצאר בלבוש‬
‫כזה‪ ...‬לך וקנה לך מכנס ג'ינס וחולצה זוהרת‪ ...‬גלח את הזקן‬
‫ותר ֶאה טוב‪ ,‬שהרי פגישה עם הצאר זוהי פגישה‬
‫והפאות ָ‬
‫חשובה‪ ...‬עשה כדבריהם ולאחר כמה ימים נכנס לצאר‪ .‬ראה‬
‫אותו הצאר ושאל אותו‪ -‬סליחה? מי אתה?! אמר לו היהודי –‬
‫אני אותו אחד שראית ברחוב וביקשת שאבוא אליך‪ ...‬אמר לו‬
‫הצאר‪ :‬כמוך יש לי כאן הרבה‪ ,‬רציתי לראות את האדם ההוא‬
‫שראיתי עם זקן ופאת ולבוש מיוחד‪ ,‬זה סיקרן אותי‪ ...‬לך‬
‫מכאן!‬
‫כל ייחודיותו של עם ישראל הוא בזה שהם מובדלים ומופרשים‬
‫מן הגויים‪ ,‬וכל הצרות שפוגשות אותנו הם בעטייה של הקרבה‬
‫לגויים והתחקות אחר מעשיהם‪.‬‬
‫משל לה הדבר דומה‪ :‬אילו העץ לא היה נותן את עצמו לברזל‬
‫(ממנו עושים כת לגרזן)‪ ,‬הרי שלא היו יכולים לכרות אותו‪...‬‬
‫כן הוא הנמשל‪ :‬ברגע שעם ישראל מתקרבים לגויים‪ ,‬נותנים‬
‫את 'עצמם' לגוי בשמם‪ ,‬לבושם ולשונם‪ ,‬הרי שהגויים יכולים‬
‫לבוא ולכלות בנו‪ ...‬כך זה בכל הדורות‪:‬‬
‫במצרים – "ותמלא הארץ אותם" מיד ויקם מלך חדש על‬
‫מצרים‪.‬‬
‫בימי אחשוורוש ‪ -‬אכלו מסעודתו של אותו רשע‪ ,‬מיד ניסו‬
‫לחסל אותם‪...‬‬
‫אחד מתלמידיו של הגאון הגדול רבי אליהו שווי זצוק"ל לא זכה‬
‫לזרע של קיימא במשך שנים‪ .‬ויהי היום ונולד לו בן זכר‪ .‬כיון‬
‫שהתינוק היה פג‪ ,‬טיפלו בו בחודשי חייו הראשונים בפגייה‬
‫שבבית החולים‪ .‬הצוות התמסר לתינוק‪ ,‬ואבי הבן חש כלפיהם‬
‫הכרת הטוב גדולה‪ .‬כאשר הגיע יום השחרור ניגש התלמיד‬
‫לרבי אלי' ושאל כיצד לדעתו עליו להביע בפני הצוות את‬
‫הכרת הטוב‪ .‬השאלה לא הייתה מורכבת במיוחד‪ ,‬שכן כל‬
‫הספק נע בין מכתב תודה‪ ,‬פרחים ציור קיר או ממתקים‪ .‬אך‬
‫שמעו נא איך התייחס רבי אלי' לשאלה!‬
‫"אל תקנה כלום" קבע רבי אלי'‪" ,‬אבל הרי הם עשו עבור בני‬
‫המון!" תמה האברך‪ .‬הסביר לו רבי אלי'‪ :‬כאשר הסתכנו‬
‫המיילדות שפרה ופועה ויילדו את בני ישראל במצרים‪ ,‬גמל‬
‫עימם הקב"ה בכך ש"וירב העם ויעצמו מאד" עצם זה‬
‫שהמיילדות ראו ברכה בעמלם‪ ,‬שעם ישראל הולך ומתעצם‪,‬‬
‫הייתה עבורן מתנה יפה! ולכן אני מציע לך במקום לגמול להם‬
‫עם הפרחים‪ ,‬תגיע עם הילד לביה"ח בכל שנה ביום ההולדת‬
‫שלו"‪.‬‬
‫ואכן מידי שנה נסע האברך עם הילד לביה"ח והראה לצוות‬
‫כיצד ה"פג" הולך ומתפתח‪ .‬כעבור שלוש עשרה שנה‪ ,‬לקראת‬
‫הבר מצוה‪ ,‬הופיע הבחור בביה"ח וחילק הזמנות לצוות‪...‬‬
‫זמן קצר אחר כך הגיע לאביו הביתה מכתב אישי מראש‬
‫המחלקה‪" :‬מזל טוב!" נכתב שם "רצינו שתדעו עד כמה‬
‫הביקורים שלכם ריגשו אותנו במשך השנים‪ .‬אנחנו עובדים‬
‫בסביבה בעלת סיכון גבוה‪ ,‬ואף פעם איננו יודעים אם הדברים‬
‫בסופו של דבר הסתדרו‪ ,‬לאחר שהיילוד עוזב את טיפולנו‪ ,‬אין‬
‫לנו אפילו מידע מועט מה ייצא מכל עמלינו"‪.‬‬
‫"אני אישית עדיין לא הייתי בביה"ח כאשר הילד שלכם טופל‬
‫כאן‪ ,‬אבל כדאי שתדעו לכם שאנחנו עוסקים בתפקיד קשה‬
‫"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ" (א‪ ,‬יב)‬
‫~‪~2‬‬
‫סיפורים נפלאים‬
‫פרשת שמות‬
‫ובד"כ נעשים הדברים ללא כל תודה‪ .‬במשך השנים משמש‬
‫בנכם עבורנו כדוגמא למה שיכול להתהוות מכל פג! שוב ושוב‬
‫אנו מזכירים את "אותו התינוק"‪ ,‬מתוך ידיעה שכל תינוק‬
‫שאנחנו מטפלים בו ייתכן שיגדל ויתפתח כמו בנכם!"‬
‫"אנשים רבים שולחים לנו פרחים בלונים וממתקים‪ .‬הפרחים‬
‫נובלים‪ ...‬הממתקים נאכלים‪ ...‬אבל שוויה וערכה של המתנה‬
‫שאתם נתתם לנו עולה מעבר לכל דמיון!"‬
‫"ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה‬
‫ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה" (ב‪ ,‬ו)‬
‫כתב רש"י‪ :‬והנה נער בוכה‪ ,‬קולו כנער‪ .‬ויש להבין למה כתוב‬
‫'מילדי העברים זה' היה צריך לומר ילד עברי זה‪.‬‬
‫מסופר‪ ,‬כי בעת שהמלכה מריה תרזה מלכה בפראג‪ ,‬הציקו‬
‫מאד לישראל בגזירותיהם‪ ,‬עד ללא נשוא‪ .‬והיה שם שתדלן‬
‫נכבד שקראו לו ר' זלמן קרוב‪ ,‬בעל קול עבה וחזק‪ ,‬והוא קיבל‬
‫עליו שליחות המצוה לבטל הגזירה‪ .‬הוא הופיע בפני המלכה‪,‬‬
‫במעמד שרי המדינה לשטוח בקשת היהודים‪ ,‬ובקולו האדיר‬
‫זעזע את הנוכחים‪ .‬נגש אליו אחד מהשרים ואמר לו בגערה‪ :‬לא‬
‫מן הנימוס לדבר בקול חזק בפני המלכה! השיב להם ר' זלמן‬
‫בחכמתו‪ :‬כסבורים אתם שקולי מדבר בפניכם? לא ולא! אלא‬
‫קולם של רבבות ישראל הנאנחים ונאנקים תחת מצוקת‬
‫הגזירה‪ ,‬קולם בוקע מתוך גרוני ומבקשים עזרה!‬
‫הדבר נתקבל בפני המלכה והנחה עשתה ליהודים‪.‬‬
‫משה רבינו עוד בילדותו הרגיש בצרת אחיו שנגזר עליהם 'כל‬
‫הבן הילוד היאורה תשליכוהו‪ ,‬ולכן "ותפתח ותראהו את הילד"‬
‫ראתה בתוך התיבה ילד קטן בן שלשה חדשים "והנה נער‬
‫בוכה" קולו כנער‪ ,‬קול בכי אדיר פורץ מתוך פיו‪ ,‬אז הבינה בת‬
‫פרעה את המצב "ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה" קולו‬
‫הוא קול כל ילדי העברים הנאנקים בגזירה הרעה הזאת כולם‬
‫(תורת משה נתן)‬
‫בוקעים מתוך גרונו של משה‪.‬‬
‫"ותעל שועתם אל האלוקים" (ב‪ ,‬כג)‬
‫פעם אחת הגיע דרשן לאחת העיירות והאריך בתוכחות מוסר‬
‫על ביטול תורה ועל זלזול בתפילה וכדו'‪ .‬הזדמן לשם הבעל שם‬
‫טוב הקדוש‪ ,‬בשמעו את דברי הדרשן‪ ,‬קם על רגליו ואמר לו‬
‫הכיצד זה יעז מר לדבר סרה באדם מישראל הכלום ידע‬
‫להעריך את מעלתו של האיש הישראלי בהתרוצצו במשך כל‬
‫היום כולו בשוקים וברחובות להשיג טרף ומחיה עבור נפשות‬
‫ביתו להאכילם‪ ,‬להלבישם ולהנעילם ולשלם עבורם שכר לימוד‬
‫וכו' וכו' ובעודו עייף ויגע‪ ,‬נזכר הוא לפתע לעת ערב‪ ,‬שעדיין לא‬
‫התפלל תפילת מנחה‪ ,‬והוא רץ לעבר בית הכנסת אגב אנחת‬
‫כאב על אשר כמעט שכח להתפלל‪ ,‬הכלום תדע איזה רעש‬
‫עושה תפילה אמנם חטופה זו במרומים‪.‬‬
‫(תלמידי הבעש"ט)‬
‫"הסנה בוער באש והסנה איננו אכל" (ג‪ ,‬ב)‬
‫בספרו ״קול יהודה״ כתב ראש הישיבה חכם יהודה צדקה‬
‫זצוק״ל כך‪ :‬״מראה הסנה רמז לעם ישראל‪ ,‬ישנם תקופות‬
‫שעם ישראל בוער באש הרדיפות והצרות כסנה הזה הבוער‬
‫באש‪ ,‬אבל אין להתייאש‪ ,‬כי ״הסנה איננו אכל״‪ ,‬עם ישראל חי‬
‫וקיים בזכות תורתו״‪ .‬ובאמת שהיום עם ישראל בוער באש‬
‫הרדיפות והצרות‪ ,‬״אבל אין להתייאש״‪ .‬ואדרבה‪ ,‬להמשיך‬
‫להתחזק בקיום תורה ומצוות‪.‬‬
‫ועד היכן‪ ,‬בספר ״עדות״ על השואה‪ ,‬מובאות עובדות‬
‫מצמררות אלו‪ :‬תשעה באב תש״ד במחנה ברגן בלזן‪ .‬זו הפעם‬
‫הראשונה שכל תושבי המחנה קיבלו עונש‪ ,‬״היום אין אוכל‪ ,‬לא‬
‫למבוגרים‪ ,‬לא לנשים‪ ,‬ולא לילדים״‪ .‬אמא בשלה דייסה במים‬
‫עבור אחותי הקטנה‪ ,‬בתיה‪ ,‬בת הארבע‪ .‬ברגע האחרון תפסו‬
‫אותה והחליטו להעמיד אותה למשפט‪ .‬המשפט של אמא‬
‫נקבע לליל שבת פרשת נחמו תש״ד‪ .‬התובע הגרמני הפריז‬
‫כדרכו בהאשמות שווא‪ ,‬ואמא ויתרה על זכותה להכחיש את‬
‫האשמות‪ ,‬ואף ויתרה על זכות הסנגור לבקש הקלה בעונש‪ ,‬כך‬
‫שפסק הדין היה נורא‪ :‬״שלילת מנות הלחם ליומיים״‪ .‬וכל זאת‬
‫מחמת בישול לתינוקת בת ארבע‪ .‬למחרת שאלתי את אמא‬
‫מדוע לא ניצלה את זכותה להכחיש חלק מהאשמות‪ ,‬אמא לא‬
‫נתנה תשובה‪ ,‬ראיתיה נרגשת מאד‪ .‬וכששאלתי שנית‪ ,‬השיבה‬
‫אמא‪ :‬״שמתי לב שחוץ מהשופטים והתובע היה שם יהודי‬
‫שרשם פרוטוקול‪ ,‬כך שבוודאי כל מילה שהייתי אומרת הייתה‬
‫נרשמת ע״י יהודי בליל שבת‪ .‬לכן שתקתי‪ ,‬היות ומוטב לרעוב‬
‫עוד קצת‪ ,‬ובלבד לא לגרום ליהודי שיכתוב בשבת״‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬בצריף שלנו‪ ,‬צריף לתפילה באחד מימי חול המועד‬
‫תש״ה‪ ,‬באמצע התפילה‪ ,‬פרצו הגרמנים לצריף‪ ,‬והתחילו‬
‫להכות בנו ללא הבחנה‪ .‬בסוף הם קראו לאחראי על הצריף‪ ,‬ג'וף‬
‫גרונימאן‪ ,‬ונתנו לו מכות רצח‪ .‬מר גרונימאן לא היה דתי‪.‬‬
‫בצהרים נקרא אבא אל מר גרונימאן זה‪ ,‬ואני שפחדתי שמר‬
‫גרונימאן יפגע באבא‪ ,‬נלוויתי אליו‪ ,‬אך הופתעתי‪ .‬״מר‬
‫עמנואל״‪ ,‬אמר האחראי‪" ,‬אתה רואה את החבלות שקבלתי‪,‬‬
‫הכל בגלל מנין התפילה שאתה מארגן‪ ,‬אבל אני מבקש ממך‪,‬‬
‫אל תבטל את המניין עבור התפילה שלך אני מוכן להמשיך‬
‫ולקבל מכות״ מדהים‪ ,‬מה נענה ומה נאמר‪ ,‬איפה המסירות‬
‫(גל' אהבת ישראל)‬
‫נפש שלנו‪.‬‬
‫"כי מתו כל האנשים" (ד‪ ,‬יט)‬
‫שירדו מנכסיהן והעני חשוב כמת (רש"י)‬
‫מסופר על הגאון רבי יוסף שאול זצ"ל בעל שו"ת שואל ומשיב‪,‬‬
‫שבא אליו עני אחד לבקש נדבה‪ ,‬והגאון ר' יוסף שאול הלך‬
‫לחדר השני להביא לו כסף‪ ,‬וכאשר בא בחזרה ראה שהעני גנב‬
‫שעון‪ ,‬ואמר עתה מתורץ לי מה שאמרו חז"ל "עני חשוב כמת"‪,‬‬
‫שלכאורה קשה‪ ,‬הרי אנו רואים שהעני אף היותר גדול גם כן‪,‬‬
‫לא ירצה למות‪ .‬אלא הכוונה היא‪ ,‬כמו שאין רשאים להניח מת‬
‫להיות יחידי בחדר‪ ,‬שצריך שומר שישמור עליו‪ ,‬כך אין רשאים‬
‫להשאיר עני יחידי בבית‪.‬‬
‫א גוט שבת‬
‫לקבלה במייל‪[email protected] :‬‬
‫~‪~2‬‬
‫ליקוטים נפלאים‬
‫פרשת שמות‬
‫אמר רבי אליעזר‪ :‬כשהיו נוטלים את הסיד‪ ,‬הייתה הרוח באה‬
‫ומפזרת את הסיד והיה נכנס בעיניהם והיה משה הולך ומנקה‬
‫את עיניהם‪ .‬אמר לו הקב״ה‪ :‬חייך‪ ,‬אפילו בשעה שעיניהם של‬
‫בני אדם כהות מחמת הזקנה כמו יעקב‪ ,‬אין עיניך כהות!‬
‫שנאמר‪ :‬״לא כהתה עינו״‪( .‬שם)‪.‬‬
‫עוד אמרו רבותינו‪ :‬כשהיה משה רבנו רועה צאנו של יתרו‬
‫במדבר ברח ממנו גדי ובא משה ומצאו על שפת הנהר כשהוא‬
‫מבקש לשתות‪ ,‬אמר משה‪ :‬לא ידעתי שברחת מפני שהיית‬
‫צמא‪ ,‬ומכיוון שראה בו שהוא עייף הרימו על כתפיו ונשאו‪.‬‬
‫אמר לו הקב״ה‪ :‬יש לך רחמים על צאנו של בשר ודם‪ ,‬חייך‪,‬‬
‫שאתה תרעה את צאני ישראל (שמות רבה ב‪ .‬ב)‬
‫"וימת מלך מצרים וייאנחו בני ישראל‪"...‬‬
‫(ב‪ ,‬כג)‬
‫ולפני מותו הרגישו שטוב להם תחת שבט הנוגש ולא נאנחו?‬
‫אלא בחייו של המלך חשבו שרק הוא אכזר והיה להם זיק של‬
‫תקוה‪ ,‬שכשימות ויבוא אחר תחתיו‪ ,‬ירווח להם ולכן קיוו‬
‫לשינוי‪ .‬אבל אחרי "וימת מלך מצרים" שהמצב לא השתנה כלל‬
‫לטובה‪ ,‬ראו שתקוותם הייתה תקוות שווא‪ ,‬שכל מלכי מצרים‬
‫שווים ורק השם יתברך יכול להושיעם‪" ,‬וייאנחו ויזעקו"‪.‬‬
‫(ר' איצ'לה מוולוז'ין)‬
‫"ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה"‬
‫(ב‪ ,‬כג)‬
‫בני ישראל לא הצטערו כל כך מעצם העבודה המפרכת‪ ,‬כמו‬
‫מזה שלא ניתן להם להתפלל ולעבוד את האלוקים (איזוהי‬
‫עבודה שבלב ‪ -‬זו תפילה); ואכן‪ ,‬שוועתם מן ה"עבודה" עלתה‬
‫מיד השמימה ונתקבלה‪.‬‬
‫(רבי שמעלקא מניקלשבורג ז"ל)‬
‫"ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם" (ג‪ ,‬יג)‬
‫סח ר' אברהם מרדכי מגור ‪:‬‬
‫משה רבינו היה עניו מכל אדם‪ .‬כששלחו הקב"ה למצרים‬
‫האמין שהוא הפחות שבפחותים שבעם‪ ,‬והסימן ‪ -‬אין הוא יודע‬
‫אפילו את שמו של הקב"ה‪ ,‬בעוד כל ישראל יודעים‪ .‬טען‬
‫וחשש שמא "ואמרו לי מה שמו"‪ ,‬יבקשו לבחון אותי "מה אומר‬
‫אליהם?" ומה אענה להם‪ ,‬הרי לא אדע ‪...‬‬
‫"אהיה אשר אהיה" (ג‪ ,‬יד)‬
‫למה נקרא שמו של הקב"ה "אהיה אשר אהיה"?‬
‫השיב על כך רבי יעקב יצחק מפשיסחא‪ :‬כשאדם מתחרט‬
‫ואומר‪ :‬אהיה טוב מהיום ואילך‪ ,‬מיד משיב לו הקב"ה‪ :‬גם אני‬
‫אהיה אתך ואשרה עליך שכינתי‪.‬‬
‫(ר"י מפשיסחא)‬
‫"ושאלה אשה משכנתה כלי כסף כלי זהב‬
‫ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם‬
‫ונצלתם את מצרים" (ג‪ ,‬כב)‬
‫בארתי פעם בדרך צחות‪' ,‬ושאלה אשה' האישה דורשת‬
‫ותובעת‪ ,‬ומה פתאום‪ ,‬ומדוע‪ ,‬האם חסר לה? לא‪ ,‬אלא‬
‫'משכנתה ומגרת ביתה'‪ .‬שם היא ראתה‪ ,‬אצל השכנה יש יותר‪.‬‬
‫ומה היא תובעת? 'כלי כסף' אצל השכנים יש יותר כלי כסף‬
‫בארון‪' ,‬כלי זהב'‪ ,‬פלונית מעוטרת ביותר תכשיטים מאשר היא‪,‬‬
‫'ושמלות' היא זקוקה לבגדים חדשים מהאופנה החדשה‪ .‬על כך‬
‫מזהירה אותנו התורה‪' ,‬ושמתם' שימו לבבכם‪ ,‬השקיעו את כל‬
‫מוחכם‪' ,‬על בניכם ועל בנותיכם'‪ ,‬שראשיכם יהיה נתון אך ורק‬
‫לחינוך בניכם ובנותיכם שילדיכם יגדלו דורות ישרים‪ ,‬דורות‬
‫מאירים‪' .‬ונצלתם את מצרים' שכאשר ראשיכם יהיה נתון אך‬
‫ורק לחינוך ילדיכם‪ ,‬אז 'תרוקנו' את מצרים‪' ,‬מצרים' לשון‬
‫מיצר‪ ,‬תצאו מן המיצר‪ ,‬מכל הצרות‪.‬‬
‫(כ"ק אדמו"ר ה"ישועות משה" מויז'ניץ זי"ע)‬
‫"ואת המטה הזה תיקח בידך אשר תעשה בו‬
‫את האותות האלה" (ד‪ ,‬יז)‬
‫התורה כדי להמחיש את היחס בין הילדים להורים אומרת‬
‫"למטה אבותיו" הילדים הם המטה שאצל האב‪ .‬ה' אומר‬
‫למשה‪" :‬ואת המטה הזה תיקח בידך" ‪ -‬אם אתה לוקח את‬
‫הילד יד ביד אז יקוים בך‪" :‬אשר תעשה בו את האותות האלה"‬
‫תראה ניסים ונפלאות‪ ...‬אך אם תשליך את המטה (לא תתייחס‬
‫לילד) הוא יהפוך לנחש‪...‬‬
‫ומה הפתרון להחזיר אותו למוטב?!‬
‫"אחוז בזנבו" ‪ -‬בוא אליו בדברים החשובים לו (ולא לך)‬
‫משחקים‪ ,‬טיולים דברים שהוא אוהב לעשות ‪ -‬תתחבר אליו‬
‫משם‪ ,‬למרות שהם זנב‪ ...‬ומשם תאחז וכך תצליח להחזירו‬
‫למוטב‪...‬‬
‫"ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם‬
‫הזה" (ה‪ ,‬כז)‬
‫ח"ו שאדון הנביאים משה עבד ה' ידבר סרה נגד ה'‪ .‬אלא העניין‬
‫בזה הוא‪ :‬שמשה נתן בזה דוגמא של טענה לרבש"ע כביכול‬
‫בשביל כל המליצי יושר‪ .‬וזהו‪" :‬ומאז באתי אל פרעה לדבר‬
‫בשמך לעם הזה" ‪ -‬כל השנאה נגדנו נובעת מזה שבאתי אל‬
‫פרעה לדבר בשמך‪ ,‬שאנו מקדשים את שמך ואנו מדברים‬
‫בשם תורתך הקדושה‪ ,‬בגללך רבונו של עולם שונאים אותנו‬
‫ואנו סובלים‪ ,‬עליך הורגנו כל היום‪ ,‬ולכן עליך להצילנו מיד‬
‫שונאינו‪.‬‬
‫(קדושת לוי)‬
‫א גוט שבת‬
‫לקבלה במייל‪[email protected] :‬‬
‫גיליון מס' ‪ 212‬׀ פרשת שמות‬
‫תשע"ז שנה ד'‬
‫גליון זה יו"ל לע"נ‬
‫ר' ˘‪ Â‰È¯Ó‬ב"ר ‪ ÌÈÈÁ‬ז"ל‬
‫אביו של ידידינו החשוב‬
‫הרב „‪ ıÓ ‰˘Ó „Â‬הי"ו‬
‫מלארענס ניו‪-‬יורק‬
‫דבר העורך ‪‬‬
‫פשט על הפרשה ‪‬‬
‫"ותלד בן ויקרא את שמו גרשם” )ב‪ ,‬כב (‬
‫במכילתא ריש יתרו ובת"י פ' שמות שיתרו התנה עם משה שהבן‬
‫הראשון יהא לע"ז ולכך לא מלו משה ע"ש‪ .‬וזה לא יתכן כלל כפשוטו‬
‫דהא יתרו כבר פירש מע"ז לפני כן ולכך נידוהו כדפירש"י ועוד ח"ו‬
‫שמרע"ה יסכים לזה‪ .‬ונראה שיתרו רצה שהבן מעצמו יכיר עבודת ה'‬
‫כמו שהוא הכיר ולכך התנה שלא יכוף הבן הראשון במילה וכו' עד‬
‫שיגדיל ויכיר מעצמו אם לבחור בע"ז או בעבודת ה' ולכן הסכים מ"ר‬
‫שסמך שאחר שיהא בביתו בודאי ירצה מעצמו ואעפ"כ נענש שיצא בן‬
‫בנו כומר לע"ז כמשאחז"ל עי' בעה"ט ריש פ' יתרו‪.‬‬
‫ואאמו"ר שליט"א כתב‪ ,‬נראה הביאור מפני שקודם מ"ת הי' נכרית‬
‫מותרת לבני יעקב ואם לא יגיירה ממילא הבן הולך אחרי' ואינו במצות‬
‫מילה‪ ,‬וזה התנה יתרו שלא יגייר אותה קודם לידת בן ראשון כדי‬
‫שישאר הבן הראשון אצלו וזה שקראתו המכילתא לע"ז‪ ,‬דכיון שלא‬
‫יתקדש בקדושת ישראל ממילא הוא מופקר לכל עבודה זרות שבעולם‪.‬‬
‫"ושאלה אשה משכנתה וגו' כלי כסף וזהב ושמלות" )ג‪ ,‬כב(‬
‫צ"ע למה הוצרכו לשמלות וכי ערומים היו‪ ,‬וי"ל שהוצרכו לבגדי שבת‬
‫ויו"ט‪ ,‬וכאן רמוז מ"ש בשבת קי"ג א' שלא יהא מלבושך של שבת כשל‬
‫חול‪ ,‬ואע"ג שלא הוצרכו לכך כמ"ש שמלתך לא בלתה מעליך כל מ'‬
‫שנה ועי' בבעל הטורים‪.‬‬
‫)טעמא דקרא(‬
‫עלי שי"ח ‪‬‬
‫"בנים אנחנו"‬
‫בימים האחרונים נכנס אל רבינו עסקן ידוע יחד עם ילד רך בשנים‪,‬‬
‫שהגיע לגיל שלוש‪ ,‬ובקש מרבינו )כמו עוד רבים( שיגזור מעט משערות‬
‫ראשו של הינוקא‪" ,‬חלאקה"‪ ,‬רבינו גזר ומיד לאחר מכן נטל ידים‬
‫כמנהגו‪ .‬בשלב זה שאל רבינו לשמו של הילד ושם אמו‪ ,‬ובירכו שיגדל‬
‫לתלמיד חכם ונתן לו סוכריה‪ ,‬האיש‪ ,‬ציין לרבינו כי ילד זה – אינו כמו‬
‫כולם‪ ,‬לילד זה אין אבא‪ .‬אביו נפטר ל"ע לפני תקופה והשאיר אותו‬
‫יתום‪" .‬אם כן‪ ,‬הוא בן של הקב"ה‪ ,‬שכן הקב"ה אבי יתומים‪ ,‬ולבן של‬
‫הקב"ה מגיע ברכה חזקה יותר"‪ ...‬הוסיף הלה‪.‬‬
‫רבינו לא היה מרוצה מסגנון הדברים ומיד הגיב‪ :‬גם אני ואתה בנים‬
‫של הקב"ה‪ .‬הוא אבינו ואנו בניו‪ .‬ואכן כלפי יתומים יש השגחה מיוחדת‬
‫וצריך זהירות כפולה שלא לפגוע בהם חלילה‪ ,‬אבל כולנו בנים‪...‬‬
‫אגב המעשה‪ ,‬אותו ילד יתום הגיע עם כמה מאחיותיו‪ ,‬הקטנות‪ ,‬גם הם‬
‫יתומות ל"ע‪ ,‬והמלווה שבא עמם ביקש שרבינו יתן לו סוכריה גם‬
‫לילדות הנמצאות בצד כדי לשמח את לבם‪,‬‬
‫בשלב זה יש להקדים כי ידוע הרבה על קדושתו של רבינו שליט"א‬
‫שאינו מקבל לעולם שום אשה‪ ,‬ואף לא קורא מכתב שנשים כותבות‪,‬‬
‫לגודל פרישתו וצדקתו‪ .‬וכאן עמדו הכל לראות איך יגיב רבינו וכיצד‬
‫ינהג מול יתומות‪.‬‬
‫רבינו‪ ,‬בחכמה רבה הגיב מיד‪ :‬תראה‪ ,‬אני לא נותן מתנות לבנות‪ ..‬אבל‬
‫קח אתה סוכריות ומסור להם בשמי‪...‬‬
‫כמובן שהילדות היתומות שמחו מאוד‪ ,‬ורבינו זכה לשמח בהידור עוד‬
‫יתומים‪ ,‬מבלי לשנות כהוא זה מהנהגותיו ויראתו המרוממת‪.‬‬
‫‪ÌÈ ·Ï ‰ÏÂ‚Ò– ÌÈ¯ÙÒ Â¯·Á‬‬
‫רבנו מעודד מאד כתיבת חדושי תורה וחבור‬
‫ספרים‪.‬‬
‫גישה זו ינק מהחזון איש‪ ,‬שהיה מרבה לדרבן‬
‫בני תורה לכתב את חדושיהם ולהוציאם לאור‪.‬‬
‫החזון איש סבר שהמרויח העקרי מכך הוא‬
‫המחבר עצמו‪ ,‬שבכך מעין היטב בסגיה ומלבן‬
‫לעצמו את הנושאים‪.‬‬
‫פעם שאל את רבנו תלמיד חכם אחד שמרבה‬
‫להוציא ספרים‪" :‬ב'ספר חסידים' כתוב‪ ,‬כי‬
‫בשעה שעמדו הרומאים להרוג את רבן שמעון‬
‫בן גמליאל הקשה באזני רבי ישמעאל כהן גדול‪:‬‬
‫'אחי‪ ,‬מפני מה אני יוצא להורג?' אמר לו‪:‬‬
‫'שמא היית דורש ברבים ושמת לבך ונהנית‬
‫מדברי תורה'‪ .‬אמר לו‪' :‬אחי‪ ,‬נחמתני'‪ .‬אם כן‪,‬‬
‫אולי יש לחשוש שבהוצאת ספרים יש משום‬
‫הנאה מדברי תורה ועלולים לתת את הדין על‬
‫כך‪ ,‬ושמא עדיף להמנע מחבור ספרים?"‬
‫רבנו השיב כי ענינים אלו אינם שיכים היום‬
‫כלל‪ ,‬כי על כל ספר שיוצא יש הרבה מלגלגים‪,‬‬
‫מוציאי דבה ומחפשי שגיאות‪ ,‬וגם אלו שכן‬
‫משבחים את הספר עושים זאת לתועלתם‬
‫האישית‪" ...‬והלואי"‪ ,‬סיים‪" ,‬שיהיה מחיבור‬
‫הספרים כבוד התורה כראוי‪"...‬‬
‫‪„ÏÈ - ¯ÙÒ ÏÎ ÏÚ‬‬
‫אברך בא לרבנו‪ ,‬לבקש את עצתו ואת ברכתו‪.‬‬
‫"מספר שנים כבר חלפו מנשואי"‪ ,‬פתח‪" ,‬ועדין‬
‫לא התברכתי בילדים‪"...‬‬
‫"עצתי לך שתחבר ספר חדושי תורה"‪ ,‬השיב‬
‫רבנו‪.‬‬
‫לאחר תקופה חזר האברך לרבנו וסיפר שהוא‬
‫עשה כמצותו‪ .‬הוא הוציא לאור ספר חדושי‬
‫תורה ‪ -‬ולא חלף זמן רב עד שזכה לחבוק את‬
‫בנו בכורו!‬
‫"מה המקור לסגולה זו?" התענין האב המאשר‪.‬‬
‫השיבו רבנו‪" :‬המקור הוא בגמרא חולין נט‬
‫ע"ב‪' :‬קרי אנפשיה "מפרי פי איש תשבע בטנו"'‬
‫ הרי שדברי תורה נחשבים כצאצאיו של‬‫האדם"‪.‬‬
‫אדם נוסף שקבל מרבנו עצה זו הוציא אף הוא‬
‫ספר והיה לאב תוך תקופה קצרה‪ .‬זמן מה‬
‫לאחר מכן הוציא את הספר במהדורה שניה‪,‬‬
‫עם חדושים והוספות ‪ -‬ונולד לו ילד נוסף‪.‬‬
‫כשהדפיס את המהדורה השלישית זכה להולדת‬
‫בנו השלישי‪ ,‬וברביעית ‪ -‬לא התפלא להתבשר‬
‫שגם ילד רביעי עומד להולד לו‪...‬‬
‫"אמור לבנך"‪ ,‬פנה רבנו לאביו של הלה‪" ,‬כי לפי‬
‫מספר הספרים שיוציא ‪ -‬כך יהיה מספר‬
‫)¯·‪(ÌÈÈÁ È‬‬
‫ילדיו‪"...‬‬
‫בברכת שבת שלו ם‬
‫יצחק גולדשטוף ) ב " ב (‬
‫מעניני הפרשה ‪‬‬
‫"‪"‰ÓÈ¯ˆÓ ÌÈ‡·‰ Ï‡¯˘È È · ˙ÂÓ˘ ‰Ï‡Â‬‬
‫‪.ÌÂ‚¯'˙ „Á‡'Â ‡¯˜'Ó ÌÈ ˘' ‡Â¯˜Ï' Ì„'‡ ·ÈÈÁ'Â ,ÔÂ˜È¯ËÂ ˙ÂÓ˘ ‰Ï‡Â :˘Â·Ï‰ ·˙Î‬‬
‫‪'ÌÂ‚¯˙ „Á‡Â ‡¯˜Ó ÌÈ ˘ ' ‡"ËÈÏ˘ Â È·¯ ˙Â‚‰ ‰‬‬
‫‡‪ .‬מר לי דבעת קריאת התורה בכמה מקומות בחומש המנהג לעמוד‪ ,‬ולכן גם בלימוד וקריאת שמו"ת )בשני המקרא ולא‬
‫בתרגום( נעמד כשקוראם‪ ,‬ואלו הם‪ :‬ויכולו )עד סוף הענין( אז ישיר )ובזה עומד גם בתרגום( פרשת הקללות‪ ,‬פרשת קריאת‬
‫שמע )כולל שמע‪ ,‬ואהבת‪ ,‬והיה אם שמוע( עשרת הדברות )בפרשת יתרו ובואתחנן(‪.‬‬
‫עי' בזה במנהגי החיד"א הל' קריאת התורה אות ל"ו‪.‬‬
‫·‪ .‬בסוף כל חומש נעמד בפסוק אחרון )בשנים מקרא( ואח"כ אומר חזק חזק ונתחזק‪.‬‬
‫שמעתי ממרן שאומר כן מפני שכן נוהגים הקהל לומר זה בקריה"ת‪ ,‬והטעם למנהג זה הוא שהוי כעין חיזוק שאומרים לעולה לתורה‪ ,‬עי' רמ"א סוס"י‬
‫קל"ט‪.‬‬
‫‚ ‪ .‬בפרשת הקללות )במקרא ולא בתרגום( מסב פניו לקיר‪ ,‬כדי שלא יהיה נראה שמקלל העומדים שם‪.‬‬
‫עי' שבועות ל"ה ב'‪.‬‬
‫„‪ .‬כתב בשונה הלכות )עפ"י המ"ב( שתיבות ראובן ושמעון שאין עליהם תרגום יקרא את המקרא ג' פעמים‪ ,‬ואמר לי מרן‬
‫שאינו נוהג כן דהיום שהכניסו את זה בלשון התרגום‪ ,‬התרגום גופא הוי כמקרא שהרי לא משנה כלום מהמקרא‪ ,‬וא"כ‬
‫כשקורא התרגום הוי כקורא מקרא‪.‬‬
‫ואמר לי שגם עטרות ודיבון שכתב במ"ב )הנ"ל שם( לומר תרגום ירושלמי‪ ,‬כיום שהכניסו זה בתוך התרגום אונקלוס אין צריך שוב לקרוא את‬
‫הירושלמי‪.‬‬
‫‪ .‰‬פרשת וזאת הברכה קורא שמו"ת בליל הושענא רבה‪.‬‬
‫עי' סי' רפ"ה במ"ב סקי"ח שקורין ביום הושענא רבה‪ ,‬ובשונה הלכות העיר שבסי' תרס"ט במ"ב סק"ד כתב שקורא בליל שמחת תורה‪ .‬עי' לעיל פרק‬
‫כ"ו אות ח' שבהושענא רבה מחמיר לקרות רק מחצי הלילה השני‪.‬‬
‫‪ .Â‬אינו קורא שנים מקרא ואחד תרגום את הקריאה בתורה שקוראים ביו"ט‪.‬‬
‫עי' סי' רפ"ה ס"ז )בחג קורא לעצמו את המגילות שקוראים באותו חג‪ ,‬ללא תרגום(‪.‬‬
‫)מתוך הספר 'אלא' ‪ -‬הנהגות בהלכה של מרן שליט"א(‬
‫שו"ת בהלכות קריאת שמו"ת‬
‫ש‪ .‬הקורא שמו"ת כדעת האר"י ז"ל דהיינו כל פסוק ב' פעמים ואח"כ התרגום שעליו‪ ,‬היאך ינהג בפסוק "שמע ישראל" וכו'‬
‫שאסור לאומרו ב' פעמים זה אחר זה‪ ,‬האם יכול לקרות כדרכו כיון שניכר שקורא כל הפסוקים פעמיים ואין חשש‬
‫דשני רשויות‪ ,‬או דצריך לעשות הפסק וכדו'‪] ,‬ראיתי לחכ"א שכתב דמה שמרן החזו"א זצוק"ל היה קורא מקרא תרגום‬
‫מקרא הוא גם משום פסוק "שמע ישראל" שלא רצה לאומרו פעמים בזה אח"ז[‪.‬‬
‫˙‪.(‰Ê 'È‰ ‡Ï ‡"ÂÊÁ‰ ÌÚËÂ) ˘˘Á ÔÈ‡ 'Â‡ÎÏ .‬‬
‫ש‪ .‬מי ששבוע אחד לא קרא שמו"ת‪ ,‬ורוצה לקרות עתה ב' הפרשיות גם של שבוע הנוכחי וגם של השבוע הקודם שהחסיר‪,‬‬
‫האם צריך להקדים פרשת השבוע הקודם בכדי שיהא קורא כסדר או לאו‪.‬‬
‫˙‪.ÔÎ ˙Â˘ÚÏ ÈÂ‡¯ ‰ÏÈÁ˙ÎÏ .‬‬
‫ש‪ .‬היאך נהגו מרנן ורבנן החזו"א והקה"י זצוק"ל בענין סדר קריאת שמו"ת שהובא בזה כמה דעות במשנ"ב סק"ב די"א‬
‫שיקרא כל פסוק ב"פ ותרגום עליו וכו'‪.‬‬
‫˙‪.„È·Ú ¯ÓÎÂ „È·Ú ¯ÓÎ „È·Ú„ .‬‬
‫ש‪ .‬אדם שלא מבין התרגום האם עדיף שילמד פירוש רש"י במקום התרגום‪.‬‬
‫˙‪.Ô‰È ˘ „ÓÏÈ .‬‬
‫ש‪ .‬במדרש שהובא בתוס' בברכות דף ח' ע"ב ג' דברים ציוה רבינו הקדוש לבניו וכו' שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו‬
‫על הפרשה‪ ,‬על איזה סעודה קאי ]משמעות המשנ"ב דקאי על סעודת שחרית‪ ,‬אך מטין בזה בשם החזו"א זצוק"ל שאמר‬
‫אחרת[‪.‬‬
‫˙‪.‰Á Ó ÏÚ È‡˜„ ÔÎ˙È˘ ¯Ó‡ ‡Â‰ .‬‬
‫ש‪ .‬במש"כ התוס' שם ונפסק במשנ"ב סי' רפ"ה סק"ז שמזמן המנחה יכול לקרות פרשת השבוע הבא וחשיב כקורא עם‬
‫הציבור‪ ,‬האם זהו דוקא באם התפלל מנחה‪ ,‬או דסגי שהגיע זמנה אף שלא התפלל‪.‬‬
‫˙‪.ÏÏÙ˙‰„ ¯·˙ÒÓ .‬‬
‫ש‪ .‬במה שהובא במשנ"ב סק"ו בשם ספר סדה"י שלא יפסיק בקריאת שמו"ת על שום דבר‪ ,‬האם זהו דוקא במפסיק‬
‫לדברים בטלים )וכמו שמשמע קצת בשעה"צ אות י"א(‪ ,‬או דזה אף להפסיק לענין אחר בלימוד‪.‬‬
‫˙‪.¯˘Ù‡ Ì‡ ¯‰ÊÈÏ ÈÂ‡¯ .‬‬
‫ש‪ .‬במה שנפסק דאבל מותר בקריאת שמו"ת‪ ,‬האם יכול ללמוד גם פירש"י על הפרשה‪ ,‬באופן שנוהג כך בכל שבת‪.‬‬
‫˙‪.¯ÂÒ‡ 'Â‡ÎÏ .‬‬
‫שץ במשנ"ב סי' רפ"ה סקי"ח כתב דביום הוש"ר יקרא שמו"ת פרשת וזאת הברכה‪ ,‬ואם קרא ביום שמיני עצרת לא הפסיד‪,‬‬
‫ומאידך בסי' תרס"ט סק"ד כתב "כתבו הפוסקים שבליל שמח"ת יקרא הפרשה שמו"ת שעתה הוא זמנה"‪ ,‬ומבואר‬
‫דקודם שמח"ת אינו זמנה‪.‬‬
‫˙‪.Â ÓÊ Ì‰È ˘ .‬‬
‫)שערי ציון ‪ -‬שו"ת שיח חיים(‬