‫בהיות הבוקר!‬ ‫בואו ונשאל שאלה‪ ,‬האם ארע לנו שאיחרנו‬ ‫לאסיפת הורים‪ ,‬או לפגישה שקבענו עם‬ ‫חברים?! מסתבר שרבים מאיתנו צוחקים‬ ‫ומציעים נוסח קצת שונה לשאלה‪ :‬האם קרה‬ ‫פעם שהגענו בזמן?! עכשיו בואו ונחשוב‬ ‫מהי באמת ההנהגה הראויה‪ ,‬שהרי הרבה‬ ‫אנשים שגור על לשונם תירוץ נפלא‪ ,‬ממילא‬ ‫אף אחד לא יגיע בזמן! האם התירוץ אכן‬ ‫"קביל" לפי תורתינו הקדושה? בפרשתינו‬ ‫נופתע לגלות שבעת מעמד הר סיני מבואר‬ ‫בחז"ל שה' יתברך הקדים וחיכה‪ ,‬המתין‬ ‫וציפה לעם ישראל "ויהי ביום השלישי‬ ‫בהיות הבוקר וגו' " ‪ -‬מלמד שהקדים‬ ‫(הקב"ה) על ידם מה שאין דרך בשר ודם‬ ‫לעשות כן שיהא הרב ממתין לתלמיד!‬ ‫והדברים נפלאים‪ .‬ה' יתברך שיכל להגיע‬ ‫בדיוק בזמן שעם ישראל היו מוכנים לקבלת‬ ‫התורה‪ ,‬שהרי אין מונע בעדו‪ ,‬אין מי יאמר לו‬ ‫מה תעשה ומה תפעל‪ ,‬הקדים ובא לפניהם‪,‬‬ ‫על אחת כמה וכמה שעלינו להשתדל להגיע‬ ‫בזמן לפגישות וקל וחומר לסדרי הלימוד‪,‬‬ ‫ובכך נפתח רגישות והתחשבות מיוחדת‬ ‫לזולת‪ ,‬נזכה להידבק בדרכיו ולהשריש בנו‬ ‫את מידותיו‪ ,‬שהרי אם קצת נתבונן כמה‬ ‫צער ועוגמת נפש היו מנת חלקינו עת חיכינו‬ ‫למכרינו‪ ,‬נשכיל ונבין כמה צער ומכאובים‬ ‫יכולים אנו למנוע בפעולה זאת הנראית‬ ‫כקטנה‪ ,‬אך לא נתפלא אם נגלה לאחר מאה‬ ‫ועשרים שנה שבשמים ערכה לא יסולא‬ ‫מפז! נקדים ובעזרת ה' נצליח!‬ ‫‪16:38‬‬ ‫‪16:24‬‬ ‫‪16:28‬‬ ‫ב"ש ‪16:42‬‬ ‫‪1 7:41‬‬ ‫‪17:39‬‬ ‫‪17:39‬‬ ‫‪17:43‬‬ ‫הפטרת השבוע‪:‬‬ ‫"בשנת מות"‬ ‫‪18:14‬‬ ‫‪18:18‬‬ ‫‪18:14‬‬ ‫‪18:19‬‬ ‫‘‬ ‫ערש”ק פרשת “יתרו”‪ ,‬טז’ בשבט תשע”ד‬ ‫גליון מס ‪403‬‬ ‫הטובה והיקרה שבמתנות‬ ‫אשרינו ואשרי חלקנו‪ .‬זכינו בדבר הנפלא ביותר בעולם‪ ,‬קיבלנו את‬ ‫הדבר הנעלה ביותר בתבל זוהי תורתינו הקדושה‪ .‬אחרי מאות שנות‬ ‫גלות‪ ,‬שנות סבל ויסורים‪ ,‬זוכה עם ישראל בגדולה שבמתנות‪ .‬במעמד‬ ‫כביר נלקחת התורה מהמלאכים‪ ,‬השרפים והתרשישים וניתנת לנו ‪ -‬איזו‬ ‫זכות גדולה! כשאדם קונה דבר יקר וחשוב כמו לדוגמא מכונית‪ ,‬הוא מקבל‬ ‫הוראות מפורטות מהיצרן כיצד להשתמש עם הדבר הנרכש ואיך לשמרו‪ .‬היצרן‬ ‫גם דואג לעדכן את הקונה באיזה דלק להשתמש ובאיזה סוג שמן כדי שמהכונית‬ ‫תתפקד בצורה הטובה ביותר ולאורך זמן‪ .‬להבדיל אלף אלפי הבדלות גם לתורתינו‬ ‫הקדושה יש הוראות יצרן הוראות של מלכו של עולם‪ .‬כיצד צריך ללמוד אותה‬ ‫ואיך להשתמש בה‪ .‬באיזה דרך ניתן לזכות בה ובאיזה אופן אפשר להפיק ממנה‬ ‫את המירב‪ .‬על הפסוק במשלי (ח‪,‬לד)‪" :‬אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי‬ ‫יום יום"‪ ,‬כתב רבינו המאירי זצ"ל‪ ,‬שהיה אחד מגדולי הראשונים‪ ,‬שמדובר פה על‬ ‫התמדת הלימוד והעיון‪ ,‬שאין תורתינו הקדושה והעמל בה דומה לשאר מלאכות‪,‬‬ ‫כי שאר המלאכות אין חלק מהמלאכה תלוי בחלק האחר שאם עושה מלאכה‬ ‫הראויה לעשרה ימים‪ ,‬הנה שביום הראשון נשלמה עשירית מהמלאכה‪ .‬ואם יפסיק‬ ‫ממלאכתו ויבטל מקצת מהזמן‪ ,‬מכל מקום כאשר ישוב למלאכתו‪ ,‬ימצא העשירית‬ ‫מצוי ולא יצטרך לחזור עליה רק להמשיכה ולסיימה‪ .‬אבל התורה הקדושה אם‬ ‫יפסיק בה ויבטל זמן‪ ,‬הכל נשכח‪ .‬וכל אשר ימעט בשקידת התורה‪ ,‬יפסיד מה‬ ‫שאין בו שיעור ומה שאינו ניתן להישבון‪ .‬ע"כ‪ .‬והגאון רבי שמשון דוד פינקוס‬ ‫זצ"ל כתב בסיפרו (התורה וקנייניה ע"מ קנו) שהפשט בדברי המאירי הוא כך‪:‬‬ ‫דע לך שכאשר אתה לומד בלי התמדה יש לך חצי שעה ועוד חצי שעה ועוד חצי‬ ‫שעה‪ .‬צרף יחד את כל אותן מחציות השעה ותגיע‪ ,‬נניח‪ ,‬לעשרים וחמש שעות וזה‬ ‫יפה מאוד‪ .‬אך כאשר הינך לומד בהתמדה בלי הפסק‪ ,‬החצי שעה הראשונה היא‬ ‫חצי שעה‪ ,‬החצי השעה השניה כבר נחשבת לשעה‪ ,‬לחצי השעה השלישית יש כוח‬ ‫של שעתיים‪ ,‬החצי שעה הרביעית ‪ -‬ארבע שעות‪ ,‬וכן על זה הדרך‪ .‬ולפי חשבון זה‬ ‫יוצא שלימוד ברציפות במשך מספר שעות‪ ,‬שווה לאלפי שעות לימוד! אם חפצים‬ ‫אנו לדעת כיצד גדל ה"חתם סופר"‪ ,‬התשובה פשוטה‪ :‬הוא פשוט ישב ולמד מאה‬ ‫מליון שנה! לו היינו יושבים ולומדים מאה מליון שנה‪ ,‬גם אנו היינו כמותו‪ ,‬רק‬ ‫שבשבעים שנה שלנו אנו לומדים בקושי עשר‪ ,‬שתים עשרה שנה‪ .‬אבל הוא ישב‬ ‫ולמד בלי הפסק‪ ,‬ואם כן הוא למד בעצם מאה מליון שנה וכך הוא נעשה גדול‬ ‫הדור‪ .‬וכותב עוד הרב פינקוס זצ"ל (שם ע"מ קנז) עצה כיצד אפשר להתמסר כליל‬ ‫ללימוד התורה ולהתמיד בה‪ ,‬שצריך לתת זינוק אדיר‪ ,‬להתמסר ללימוד בכל‬ ‫העוצמה‪ .‬עד מתי? עד שחשים שמשתחררים מכוח המשיכה ‪ -‬המשיכה לכל‬ ‫הילדותיות‪ ,‬השטויות וההבלים‪ .‬ואכן המאמץ הראשוני הוא הקשה ביותר‪ ,‬אך‬ ‫הסוד הוא להתנתק מכוח המשיכה לצורת החיים המחוברת לקרקע‪ ,‬כי כל‬ ‫זמן שנשארים על הקרקע‪ ,‬אי אפשר להמריא‪ .‬לומדים ולומדים אך בעצם‬ ‫דורכים במקום‪ .‬יסוד ההצלחה הוא לקבל החלטה ולהיות נכון לסבול‬ ‫קשיים‪ .‬מי שעושה זאת‪ ,‬יש לו שייכות אחרת לבורא עולם ‪ -‬שייכות של‬ ‫קביעות‪ ,‬של דביקות‪ .‬ע"כ‪ .‬אחים ואחיות יקרים‪ ,‬נשתדל יותר ללמוד‬ ‫תורה הן בכמות והן באיכות‪ ,‬נרבה להתמיד ולשקוד בה ונזכה לכל‬ ‫הברכות הכתובות בתורה הקדושה‪ ,‬ולגאולה השלמה במהרה!‬ ‫“ויספר משה לחותנו את כל אשר‬ ‫עשה ה’ “ (יח‪,‬ח)‬ ‫אמר האדמו"ר רא"מ מגור זצ"ל‪ ,‬שמשה‬ ‫רבינו סיפר את כל הניסים הללו ליתרו‬ ‫באופן כזה‪ ,‬שיהיו נהירים וברורים לו‬ ‫כספר‪ .‬הוא תיאר לפניו את הדברים תיאור‬ ‫חי‪ ,‬ולפיכך יכול היה יתרו לומר‪" :‬ברוך‬ ‫ה' אשר הציל אתכם" ‪ -‬אף על פי שאין‬ ‫מברכים ברכה על הנס אלא כשרואים‬ ‫אותו בעיניים‪ ,‬שכן משה רבינו בסיפורו‬ ‫המחיש לפניו את המאורעות והיה כאילו‬ ‫ראה אותם ממש‪.‬‬ ‫(מעינה של תורה)‬ ‫"כי בדבר אשר זדו עליהם"‬ ‫(יח‪,‬יא)‬ ‫כתב ב"פרדס יוסף" שהבעל שם טוב‬ ‫הקדוש זצ"ל אמר‪ ,‬כי כל אדם נידון‬ ‫בשמים לפי פסק דינו שלו‪ .‬שכשהוא רואה‬ ‫לפעמים את חבירו עושה מעשה רע‪ ,‬הריהו‬ ‫חורץ את משפטו‪ ,‬שראוי הוא לעונש זה‬ ‫וזה‪ ,‬בעודנו שוכח כי הוא עצמו עשה פעם‬ ‫מעשה זה ובדבריו חרץ את משפטו גם‬ ‫מטעמים לשבת‬ ‫הוא‪ .‬זהו שאמר הכתוב‪" :‬כי בדבר אשר זדו‬ ‫עליהם" ‪ -‬העונש ניתן תמיד כפי שחרץ אדם‬ ‫על עצמו‪...‬‬ ‫(מעינה של תורה)‬ ‫“לא יהיה לך אלוקים אחרים”‬ ‫(כ‪,‬ג)‬ ‫פירש רבינו מנחם עזריה מפאנו זצ"ל‪ :‬מי‬ ‫שעובד להקדוש ברוך הוא אלוקי האמת‪,‬‬ ‫מתעלה בקדושה ובטהרה‪ ,‬מתקדש במצוות‬ ‫ומזדכך בתורה‪ ,‬ובונה את קומתו הרוחנית‬ ‫ברמ"ח אברי מצוות העשה עד היותו ל"קומה‬ ‫שלימה"‪ ,‬מאירה ומזהירה‪ .‬זאת רמזו לו חז"ל‬ ‫באומרם‪ :‬עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל‬ ‫לכל צדיק ש"י עולמות‪ ,‬שנאמר "להנחיל‬ ‫אוהבי יש‪ ,‬ואוצרותיהם אמלא"‪ .‬הצדיק ‪-‬‬ ‫מלא וגדוש הוא בטובה ובברכה‪ ,‬אישיותו‬ ‫בנויה‪ ,‬הריהו "יש"‪ .‬לעומתו‪ ,‬העבודה הזרה‬ ‫היא הבל וריק‪ ,‬ועובדיה ריקנים ומופרכים‪.‬‬ ‫"וילכו אחר ההבל ‪ -‬ויהבלו"‪ ,‬הפכו עצמם‬ ‫הבל הבלים‪ ,‬חסרי תוכן‪ ,‬רדודים ונבובים‪.‬‬ ‫זה שנאמר "לא יהיה לך אלוקים אחרים"‪.‬‬ ‫כלומר‪ :‬אל תהיה לך כל מציאות והויה‪,‬‬ ‫תהיה כאין וכאפס‪ ,‬ריק וחלול‪ ,‬אם תעבוד‬ ‫אלוקים אחרים!‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫“וכל העם רואים את הקולות‪...‬‬ ‫ויאמר משה אל העם אל תיראו‪...‬‬ ‫ובעבור תהיה יראתו על פניכם”‬ ‫(כ‪,‬טו‪-‬יז)‬ ‫תשובת משה רבינו אל העם לכאורה תמוהה‬ ‫היא‪ .‬פתח בדברי הרגעה לאמר "אך תיראו"‪,‬‬ ‫וסיים ב"תהיה יראתו על פניכם"? אלא ‪-‬‬ ‫הסביר בעל "קצות החושן" ‪ -‬על פי המשל‬ ‫שהביא בספר "חובות הלבבות"‪ ,‬אדם אחד‬ ‫מצאו אותו ישן במדבר‪ ,‬ושאלוהו‪" :‬האינך‬ ‫ירא מפני אריות לישון במקום הזה?"‪,‬‬ ‫והשיב‪" :‬בוש אני מן האלוקים שיראני ירא‬ ‫מזולתו"‪ .‬על דרך זה אמר להם משה רבינו‪,‬‬ ‫אל תיראו מן הקולות והלפידים עצמם‪,‬‬ ‫והסיבה‪" :‬בעבור תהיה יראתו על פניכם"‪,‬‬ ‫וכיצד לא תתביישו לירא משום דבר זולתו‬ ‫(משולחן גבוה)‪.‬‬ ‫(תורת הפרשה)‬ ‫מזקנים אתבונן ‪ -‬סיפורי צדיקים‬ ‫בפרשתינו מסופר על המעמד הנכבד‪ ,‬אחד ואין שני לו‪ ,‬מעמד מתן תורה‬ ‫מן השמים‪ .‬אשר בו "ההר בוער באש עד לב השמים‪ ,‬חושך ענן וערפל"‪.‬‬ ‫ובכל דור ודור‪ ,‬כאשר הקדושים אשר בארץ מתעלים ללימוד תורה כנתינה‬ ‫מסיני‪ ,‬יורדת אש מן השמים ומקיפה אותם‪ .‬שכן אמרו ביהונתן בן עוזיאל‪,‬‬ ‫שכשהיה עוסק בתורה כל ציפור שפרחה מעליו היתה נשרפת‪ .‬ואמרו בגמרא‪:‬‬ ‫מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור‪ ,‬ורבי אלעזר בן ערך הולך‬ ‫אחריו‪ .‬אמר לו‪" :‬רבי‪ ,‬הרשה לי לומר לפניך דבר אחד שלימדתני במעשה‬ ‫מרכבה"‪ .‬מיד ירד רבי יוחנן בן זכאי מעל החמור‪ ,‬ונתעטף‪ ,‬וישב על האבן‬ ‫תחת הזית‪ .‬אמר לו‪" :‬רבי‪ ,‬מפני מה ירדת מעל החמור?"‪ ,‬אמר‪" :‬אפשר אתה‬ ‫דורש במעשה מרכבה‪ ,‬ושכינה עימנו‪ ,‬ומלאכי השרת מלווין אותנו‪ ,‬ואני ארכב‬ ‫על החמור?"‪ .‬מיד פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה מרכבה ודרש‪ ,‬וירדה אש‬ ‫מן השמיים וסיבבה כל אילנות שבשדה‪ .‬נענה מלאך מן האש ואמר‪" :‬הן הן‬ ‫מעשי מרכבה"‪ .‬עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמר‪" :‬ברוך אלוקי‬ ‫ישראל‪ ,‬שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולדרוש במעשה מרכבה‪.‬‬ ‫אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך!"‪ .‬ביתו של הגאון הצדיק‬ ‫רבי יעיש קורין זצ"ל‪ ,‬מכפר המקובלים מועציירה שבתימן‪ ,‬סיפרה על מחזה‬ ‫אשר עיניה ראו ולא זר‪ .‬פעם השקיפה בעד החלון וראתה את אביה מהלך‬ ‫בשדה הסמוך כשכולו אחוז בשרעפיו‪ ,‬מייחד ומכוין כוונות וייחודים‪ .‬כשהגיע‬ ‫לפאת השדה‪ ,‬סימן עיגול סביבו‪ ,‬וישב ללמוד כמלאך ה'‪ .‬לפתע ירדה אש‬ ‫מן השמים וסובבה אותו! נפעמה הבת‪ ,‬ובשובו שאלה אותו לפשר החזיון‪.‬‬ ‫אמר לה‪" :‬אשריך ביתי‪ ,‬שזכית לראות זאת‪ .‬אך הבטיחי נא שלא תספרי‬ ‫זאת לאיש‪ ,‬שאם לא כן נשקפת לך או לי סכנת מיתה"‪ .‬הבטיחה הבת‪ ,‬ואכן‬ ‫נצרה את הסוד עד זיקנה ושיבה‪ .‬רק אז גילתה זאת להרה"ג רבי סעדיה חוזה‬ ‫שליט"א‪ ,‬שהעלה אותו על הכתב בסיפרו "תולדות הרשב"ז"‪.‬‬ ‫שם ה' אלוקיך לשוא‪ ,‬כי לא ינקה ה' את אשר ישא שמו לשוא"‪ .‬ישנם אנשים‬ ‫הנוהגים להקל ראש באיסור חמור זה‪ ,‬ונשבעים כלאחר יד‪ .‬והתורה מעידה‪,‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא מעניש ואינו מוותר על איסור זה! מעשה שהיה בימי‬ ‫הגאון רבי יהודה בן עטר זצ"ל‪ ,‬אב"ד העיר פאס שבמרוקו‪ ,‬אבי סבו של‬ ‫ה"אור החיים" הקדוש‪ ,‬אשר חי לפני כשלוש מאות שנה‪ .‬שמו של רבי יהודה‬ ‫היה נערץ בפי כל ושימעו הגיע עד לטוניס הרחוקה‪ .‬שם התגורר יהודי אחד‪,‬‬ ‫שנהג ללוות כספים מערבי אמיד‪ ,‬לסחור בהם ולחלוק עימו ברווחים‪ .‬פעם‬ ‫אחת העניק לו הערבי סכום כסף גדול‪ .‬פחז עליו יצרו‪ ,‬החביא את הכסף בין‬ ‫כדי היין שבמרתפו והכחיש את קבלתו‪ .‬תבעו הערבי לדין לפני הדיין‪ ,‬והאיש‬ ‫עמד בהכחשתו‪ .‬הודיע הדיין שהוא חייב להישבע על כך‪ ,‬והערבי תבע שהוא‬ ‫ישבע בשמו של רבי יהודה בן עטר‪ .‬הורה היהודי "היתר" לעצמו לרמות את‬ ‫הנוכרי ולהישבע לשקר‪ .‬הערבי שב לביתו המום ודואב‪ ,‬והיהודי פנה לחגוג‬ ‫את הרווח הקל שלו‪ .‬הוא קרא לידידיו ומכריו למשתה יין‪ .‬נטל בידו נר וירד‬ ‫למרתף להכין את המשתה‪ .‬מזג את היין לקנקנים והעלה אותם אל הבית‪,‬‬ ‫בהשאירו בינתיים את הנר הדולק‪ .‬הלהבה אחזה במדף העץ‪ ,‬והגיעה למטען‬ ‫הגופרית שהיה מאוחסן במרתף‪ .‬הלהבה עלתה ופרצה אל הבית‪ ,‬והאיש ובני‬ ‫ביתו עם כל רכושם ניספו בשריפה שפרצה‪ .‬הערבי ראה בכך‪ ,‬במוחש‪ ,‬אצבע‬ ‫אלוקים‪ .‬הוא אומנם הפסיד את כספו‪ .‬אבל היהודי לא ניקה משבועת שקר!‬ ‫הוא עשה את דרכו לעיר פאס‪ ,‬כדי להודיע לרבי יהודה בן עטר מה עלה‬ ‫בגורלו של היהודי שנשבע בשמו לשקר‪ ,‬ולתת לו מתנת הערצה‪ .‬רבי יהודה‬ ‫מיאן להינות מן המתנה‪ ,‬שככלות הכל באה כתוצאה מאסונו של יהודי‪,‬‬ ‫וחילק את הכסף לעניים‪ .‬מעתה‪ ,‬הלא דברים קל וחומר‪ :‬ומה אם מי שנשבע‬ ‫בשמו של צדיק נענש כך‪ ,‬הנשבע לשקר בשמו של מלך מלכי המלכים ‪ -‬על‬ ‫אחת כמה וכמה!‬ ‫(מעיין השבוע)‬ ‫חז"ל אמרו‪ ,‬שהעולם הזדעזע כאשר הקדוש ברוך הוא אמר "לא תשא את‬ ‫והייתם לי סגולה‬ ‫ברכה ‪ -‬הרוצה לברך את בנו או אוהבו יברכנהו בעמוד השחר‪( .‬רבי סלמן מוצפי)‬ ‫ברכו ‪ -‬סגולה להאריך באמירת "ברכו את ה' המבורך" במוצאי שבת‪ ,‬להינצל מכל נזק כל השבוע ויצליח בכל מעשה‬ ‫ידיו (הגרב"צ מוצפי)‪ .‬ויש אומרים להאריך ב"ברכו" האחרון (הגר"מ מזוז)‪.‬‬ ‫(סגולות רבותינו)‬ ‫קדושת הגליון‬ ‫על קדושת‬ ‫לשמור על‬ ‫נא לשמור‬ ‫נא‬ ‫הגליון‬ ‫טעון גניזה‬ ‫העלון טעון‬ ‫העלון‬ ‫גניזה‬ ‫תבקרו את הביקורת‬ ‫בואו ונתכתב‬ ‫בספר "זכו" כתב עצה נפלאה וזו לשונו‪ :‬כאשר יש לי זוג עם‬ ‫בעיות בתקשורת לא נכונה‪ ,‬הם מטיחים האשמות‪ ,‬צועקים‬ ‫אחד על השני‪ ,‬עוקצים אחד את השני לא מצליחים להאזין‬ ‫ועוסקים רק בהבערת אש‪ ,‬אני מכריז על שבועיים הפסקת אש‪:‬‬ ‫"אני מבקש מכם מהיום שבועיים‪ ,‬אף הערה אחת לא‪ .‬אבל יחד‬ ‫עם הימנעות מוחלטת מהערות‪ ,‬שום הערה לא תשאר בבטן‬ ‫הכל על השולחן‪ ."...‬איך אפשר שני הדברים יחד? זו משימה‬ ‫קשה אבל אפשרית‪ .‬הכל בכתב‪ .‬יש לך מה להעיר לה‪ ,‬מה לדבר‬ ‫איתה ‪ -‬בכתב‪ .‬מרגע זה‪ ,‬אם האחד מעיר הערה‪ ,‬מתקיף או‬ ‫צועק‪ ,‬השני יאמר לו "דבר אל הקיר אינני שומע! אם תמשיך‬ ‫אצא מהבית לחצי שעה עד שרוחך תירגע‪ ,‬כי סיכמנו כל הערה‬ ‫בעל פה לא מקבלת תגובה"‪ .‬לעומת זאת הערה בכתב מחייבת‬ ‫תגובה‪ ,‬תוך עשרים וארבע שעות‪ .‬כאשר אני זורק את ההצעה‪,‬‬ ‫הם מביטים עלי בתמיהה‪ ,‬וכי אנו בגיל בית ספר להכין שיעורי‬ ‫בית בכתב?‪ ...‬אין לי ברירה אלא להסביר להם‪ :‬הבה נראה‪,‬‬ ‫כמה מעלות טובות למכתב עלינו‪ .‬המכתב אין לו טונים גבוהים‪,‬‬ ‫הוא לא יודע לצעוק‪ ,‬אין לו מימיקה בפנים‪ ,‬למכתב אין אף‬ ‫באדמה‪ ,‬או עיניים מזרות אימה‪ ,‬גם אין לו פליטות פה‪ .‬לאחר‬ ‫מכתב אין ויכוח ‪ -‬כן אמרת לא אמרת‪ .‬מכתב אינו חד פעמי‪,‬‬ ‫אפשר לקוראו גם שבע עשרה פעם‪ .‬והמעלה הגדולה של עט‬ ‫ונייר במקרה דנן‪ ,‬כי גם הערה חמורה ביותר אפשר בעט למרוח‬ ‫בשמן זית‪ ...‬מה הכוונה? אם הפתיח שלי במכתב‪" :‬לרעייתי‬ ‫היקרה לי מכל‪ ,‬את חשובה לי ואני חפץ בקירבתך‪ ,‬אבל דווקא‬ ‫בגלל כך מפריע לי ש‪ ,"...‬מכאן ואילך אני יכול לשרטט את‬ ‫הערה החמורה ביותר‪ ,‬כי הערה מרופדת‪ ,‬קלה יותר להתקבל‬ ‫על הלב‪ ,‬הרבה יותר מהערה ישירה פוגעת וכואבת‪ .‬תבינו כי‬ ‫אין צורך‪ ,‬בכתיבה ספרותית‪ ,‬ולא תתחמק בטענה ‪ -‬אני לא טוב‬ ‫בכתיבה‪ .‬אינני מבקש ממך תחביר‪ ,‬כתוב לה פתק‪ ,‬כל מכתב‬ ‫יקבל תגובה‪ .‬אומנם‪ ,‬מניסיוני הרב‪ ,‬מתי מעט עומדים בעיצה‬ ‫זו‪ ,‬להצליח ולהתאפק להביע עצמם רק בכתב‪ ,‬יחידים השתלבו‬ ‫עם הרעיון‪ ,‬אבל מי שביצע אותו ההצלחה היתה ‪ -‬מאה אחוז‪.‬‬ ‫הסוד שאינני מגלה להם‪ ,‬שעיקר ההצלחה של רעיון הכתיבה‪,‬‬ ‫הוא בתשעים וחמישה אחוז מהמכתבים שאינם נשלחים‪ ...‬כי‬ ‫ברגע שהוא מסיים לכתוב מתוך סערה וכאב‪ ,‬הוא קורא את מה‬ ‫שכתב‪ ,‬מביט ומתבייש מעצמו‪ .‬בזיון‪( .‬ממכתבים אלו אפשר רק‬ ‫ללמוד עד כמה לא שמים לב‪ ,‬איך שדברים פצפונים הורסים‬ ‫אותנו‪ ,‬רבים על קטנויות ומפספסים את החיים הטובים‪ .‬כאשר‬ ‫בשינוי קל‪ ,‬בתיקון מועט של מידות‪ ,‬נעלמים רוב המקרים‬ ‫המבישים הללו)‪ .‬עכ"ל‪ .‬ואם ניסינו הכל ואת זה עדיין לא‪ ,‬שמא‬ ‫כדאי לנסות? אז בכבוד‪ ,‬לקנות דפדפות‪ ,‬עטים‪ ,‬טושים זוהרים‬ ‫לצורך כותרות וכותרות משנה‪ ,‬והלואי שישארו הדפים ריקים‪...‬‬ ‫הביקורת‪ ,‬כלי חיוני היא בחינוך הילדים‪ .‬אי אפשר להטות‬ ‫אדם ‪ -‬צעיר כמבוגר ‪ -‬לדרך הישר‪ ,‬אם לא נבקר את מעשיו‬ ‫ולא נעיר לו על חריגות ומעידות‪ .‬אך צורת הביקורת והדרך‬ ‫שבה היא נאמרת‪ ,‬עשויות להפוך מדבר בונה וחינוכי לגורם‬ ‫הורס ומדכא‪ .‬מי שמודע לחיוניות הביקורת ומבקש להשתמש‬ ‫בה כדבר חיובי‪ ,‬מבקר את מי שצריך מתוך רצון וכוונה‬ ‫להפנות את תשומת ליבו לדברים הטעונים שיפור‪ .‬בניגוד‬ ‫לו‪ ,‬מי שמבקר מתוך כעס וחוסר הבנה‪ ,‬משתמש בביקורת‬ ‫ככלי הניתן בידיו להשפיל ולדכא את המבוקר‪ .‬הורים‬ ‫המבינים לנפש הילד‪ ,‬יודעים כי הביקורת אסור שתיאמר‬ ‫בנימה ובצורה שתביא לידי ביזוי הילד‪ ,‬השפלתו ודחייתו‪,‬‬ ‫מה שעלול להביא לרגשות פגועים‪ ,‬לכעסים ומאבקים‬ ‫מיותרים‪ ,‬דבר שיכול לגרום רק לתוצאות הרסניות‪ .‬אחד‬ ‫המבחנים הבולטים לביקורת ראויה הנאמרת בפי הורים‪,‬‬ ‫נתון דוקא בידיו של הילד‪ .‬הילד בוחן את הוריו בדרך‬ ‫פשוטה מאוד‪ ,‬האם הם מתכוונים אכן לטובתו ולשיפור‬ ‫דרכיו‪ ,‬או שמא להשקיט את כעסם ועצביהם‪ ,‬לאחר שהוא‬ ‫לא הלך בתלם שהם חרשו במחרשה בעלת שיני ענק‪ ...‬כאשר‬ ‫הילד מבחין שהביקורת המוטחת בו מבליטה את החלק‬ ‫הרע שבו ואת יחסו השלילי לכל דבר נכון והגון‪ ,‬הרי הוא‬ ‫למד שהוריו פשוט מעירם לו מתוך כעס ותסכול‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬כאשר ההורים משלבים עם תוכחתם וביקורתם‪,‬‬ ‫גם מילים המביעות בו אמון ומחמיאות על מעשיו‪ ,‬הוא‬ ‫משתכנע בתוככי תוכו‪ ,‬כי הם מתכוונים לטובתו ורוצים בה‪.‬‬ ‫הבלטת הצד השלילי שבהתנהגות הילד‪ ,‬יש בה משום דיכוי‬ ‫והשפלה‪ .‬עדיף שנדגיש ‪ -‬יחד עם הנזיפה על המעידה ‪ -‬את‬ ‫הצדדים היפים של העשיה החיובית‪ .‬גם כשילד מתקוטט‬ ‫עם ילדים אחרים בבית ומנסה "לסחוב" להם משחקים או‬ ‫ממתקים ‪ -‬למרות שהסבירו לו שאסור לעשות כן ‪ -‬צריך‬ ‫לזכור שיש לו רגשות‪ ,‬ולהימנע מביטויי כעס שיכולים לפגוע‬ ‫ברגשות אלו‪ .‬אם שתצעק על ילדה שהוא "פרא אדם" או‬ ‫"גנב"‪ ,‬לא תשיג בכך את מטרתה ומלחמות האחים בביתה‬ ‫לא ישקטו‪ .‬יתכן שאף יגברו‪ ,‬כדי להראות לה מה רב כוחו‬ ‫של פרא אדם‪ .‬תחת זאת‪ ,‬תמחיש האם לילדיה פעם אחר‬ ‫פעם את הגבולות שברא הבורא בין אדם לרעהו‪ ,‬והחובה‬ ‫לשמור עליהם מגיל קטן ואף בדברים קטנים‪ .‬נלמד את כל‬ ‫הילדים‪ ,‬שעלינו להתאפק מלקחת ‪ -‬גם כשאנו מאוד רוצים‬ ‫וחושקים ‪ -‬דבר הנמצא ברשותו של מישהו אחר‪ .‬במעקב‬ ‫סבלני לאורך תקופה ארוכה‪ ,‬ניתן יהיה לראות תוצאות‬ ‫מבורכות‪ ,‬כשהילדים יאמצו את הנחיות האם ויעשו זאת‬ ‫אמרי שפר‬ ‫הרה"ק רבי יוזל מנוברדוק אומר‪ :‬האדם צריך לתת כל ימי "המחר" בשביל ה"היום"‪ ,‬כדי שלא יצטרך ליתן כל ימי ה"היום" עבור מחר אחד‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי ישראל סלנטר אומר‪ :‬המהר"ל מפרג ברא גולם‪ ,‬והוא פלא גדול‪ .‬אך פלא גדול יותר להפוך טבע חומר הגשמי של האדם ‪ -‬וליצור ממנו אדם המעלה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק אומר‪ :‬כגודל מעלת נשמתו של האדם כן גודל הקליפות החיצוניות המקיפות אותו‪ .‬משל למה הדבר דומה‪ :‬לאבן יקרה‪ ,‬למרגלית‪ ,‬ככל‬ ‫שיקרה האבן‪ ,‬כן תגדל המסגרת ובית האבן בה היא שוכנת‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אורי מסטרליסק אומר‪ :‬אין אדם עוזר לדורו בלבד‪ .‬דוד ממשיך התלהבות לנפשות עצובות דור אחר דור‪ ,‬ושמשון ממשיך גבורה לנפשות חלשות דור אחר דור‪.‬‬ ‫(פתגמים נבחרים)‬ ‫‪www.tiferetbanim.co.il ∫Ë¯ËÈ‡· ‰˘„Á‰ ÂÈ˙·Â˙Î ÌÈÈÈÂÚÓÏ‬‬ ‫ועל כן יאמרו המושלים‪-‬משל ונמשל‬ ‫גם בשנים כתיקונן‪ ,‬כשהשלום שורר בארץ‪ ,‬מחזיקה כל מדינה בצבא‬ ‫סדיר‪ ,‬ובו משרתים חיילים שנמצאו ראויים לצבא‪ ,‬שהם בריאים‬ ‫וללא מום‪ .‬הם משרתים משך זמן כפי שנקבע‪ ,‬ובתום השרות חוזרים‬ ‫לעשות לביתם‪ .‬אולם בשעת סכנה‪ ,‬כשאויב עומד בשערי העיר ומאיים‬ ‫לכובשה‪ ,‬וחיי כל האנשים עומדים להם מנגד‪ ,‬מגייסים את כולם‪ ,‬אף‬ ‫כאלה שבשעת שלום פטורים משירות צבאי‪ ,‬וכל אחד משרת לפי‬ ‫יכולתו ולמעלה ממנה‪ .‬מי שיודע להחזיק בנשק‪ ,‬יוצא לשדה הקרב‪,‬‬ ‫ומי שאינו יודע‪ ,‬עובד בשירותים אחרים‪ ,‬ויש כאלה המתגייסים כדי‬ ‫ללמד את אחרים תכסיסי מלחמה‪ ,‬וזה אחד השירותים החשובים‬ ‫ביותר‪ .‬מלבד זה‪ ,‬מתכנסים ראשי המדינה והצבא כדי לטכס עצה‬ ‫כיצד להגביר את הכוננות הצבאית‪ ,‬לבדוק אם כמויות הנשק והמזון‬ ‫מספיקים כדי לנהל מלחמה העלולה להימשך זמן רב‪ .‬הזמנים שלנו‪,‬‬ ‫בעוונותינו הרבים‪ ,‬הם בבחינת זמני מלחמה‪ ,‬המלחמה העומדת‬ ‫בשערינו היא קשה ומאיימת על קיומנו‪ .‬שלטון היצר הרע התגבר‬ ‫בצורה איומה‪ ,‬והוא הולך וממריד יותר ויותר אנשים נגד מלך מלכי‬ ‫המלכים הקדוש ברוך הוא ותורתו הקדושה‪ .‬לכן מוטלת החובה‬ ‫על כל אחד מישראל‪ ,‬כגדול בתורה כאחד התלמידים הקטנים‬ ‫בישיבות‪ ,‬להתגייס לכבוד השם‪ ,‬לצאת למלחמה נגד האויב הקם‬ ‫עלינו לכלותינו‪ .‬אם לא נעשה כל אשר לאל ידינו לנצחו‪ ,‬מאיימת‬ ‫עלינו הסכנה‪ ,‬שהאוייב יכבוש את עמדותינו האחרונות‪ ,‬ואז כולי האי‬ ‫ואולי‪ ,‬מי יודע אם יעלה בידינו לכבוש אותן שוב‪ .‬שומה‪ ,‬איפוא‪,‬‬ ‫על הרבנים וגדולי התורה להתאסף ולטכס עצות כיצד לנהל את‬ ‫המלחמה הזאת‪ ,‬לבדוק אם אומנם הנשק אשר בידינו מספיק‬ ‫למלחמה זו‪ ,‬ואם יש צורך לגייס עוד חיילים מצאן הקדושים שלנו‪,‬‬ ‫וכל מי שריח תורה בו‪ ,‬עליו להתגייס מיד‪ .‬היודע מקרא ‪ -‬ילמד‬ ‫מקרא בחבורות‪ ,‬היודע משנה ‪ -‬ילמד משנה‪ ,‬והיודע הלכות‪ ,‬ילמד‬ ‫הלכות כל יום עם חבורת אנשים‪ ,‬ובכך יתרבו כלי הזין השונים בהם‬ ‫נצא למלחמה‪ .‬כל הגדול מחבירו ‪ -‬חובתו גדולה כלפי עמו‪ ,‬והוא‬ ‫מחוייב להקהיל קהילות ברבים ולהוכיח אותם ולהחזירם בתשובה‬ ‫שלמה‪ ,‬להורות להם דרך התשובה אשר ילכו בה‪ ,‬והעיקר ‪ -‬לשים‬ ‫עין פקוחה על העמדה החיונית ביותר שלנו ‪ -‬תינוקות של בית רבן‬ ‫שיתחנכו על ברכי התורה והקדושה‪ .‬זוהי הדרך היחידה לנצח את‬ ‫האויב הגדול במלחמה קשה זו‪.‬‬ ‫(משלי ה"חפץ חיים")‬ ‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬ ‫א שמונה שרצים האמורים תורה (בפרשת שמיני) הצדן חייב‪ ,‬והחובל בהם אף על פי שלא יצא מהם דם אלא נצרר תחת העור ‪ -‬חייב‪ ,‬ושאר‬ ‫שרצים אינו חייב החובל אלא אם כן יצא מהם דם‪.‬‬ ‫א אסור להרוג צרעה‪ ,‬זבובים ויתושים‪ ,‬וכל ההורג פרעוש או יתוש כהורג גמל‪ ,‬ולכן צריך להזהיר בזה את העם‪ ,‬ובפרט ביתושים המצויים בקיץ‬ ‫במרתף‪ ,‬וכיון שהם מכאיבים‪ ,‬אזי האדם כועס והורג אותם כיון שרגיל בכך בימות החול‪ ,‬ולכן צריך ליזהר בזה בשבת‪.‬‬ ‫א מותר לרסס בשבת בתכשיר קוטל יתושים בחלל חדר שמצויים בו יתושים או זבובים וגורמים לצער ליושבים שם‪ ,‬ובלבד שלא ירסס על‬ ‫היתושים ממש אלא באויר‪ ,‬וצריך שיהיה החלון פתוח שיוכלו היתושים לצאת משם‪ .‬ומכל מקום אם אפשר להבריחם החוצה בדרך אחרת או‬ ‫אם אין צער גדול ליושבי החדר‪ ,‬נכון להימנע מלרסס גם בתנאים הנ"ל‪.‬‬ ‫א מותר למרוח על הגוף נוזל שדוחה יתושים‪ ,‬שמחמת ריחו הרע היתושים לא מתקרבים אליו‪ .‬וההיתר הוא רק בנוזל ולא במשחה כי במשחה‬ ‫אסור משום ממרח‪.‬‬ ‫א מותר להוריד את המים בשירותים לאחר השימוש בהם‪ ,‬אף על פי שיש זבובים ופרפרים וכיוצא בזה על האסלה‪ ,‬ועל ידי הורדת המים גורם‬ ‫להם שיפלו למים וימותו שם‪ .‬ונכון שלא יפתח את המים בזרם חזק מאוד אם אפשר‪.‬‬ ‫א מותר להרוג כל חיה ורמש שנשיכתם מסכנת חיי אדם‪ ,‬כגון נחש ארסי וכלב שוטה‪ ,‬אף אם הם רחוקים ממנו ואינם רודפים אחריו או אחר‬ ‫שאר בני אדם‪ ,‬כיון שיש לחוש שיפגעו בבני אדם ויסכנו את חייהם‪ .‬וכן מותר להרוג צרעה כשהיא נמצאת בקירבתו של תינוק‪ ,‬והוא הדין לגבי‬ ‫כל בעלי חיים הממיתים‪ ,‬לפי המקום והזמן‪.‬‬ ‫א מי שהיכה את בנו בשבת לייסרו‪ ,‬ומחמת הכאה עשה בו חבורה והוציא ממנו דם ‪ -‬חייב‪ ,‬ואין זה דרך יסור לתוכחה אלא דרך פסולה היא‪.‬‬ ‫ויש הרבה אנשים שנכשלים שתופסים את בשר חבריהם בראשי אצבעותיהם (צביטה) בכל כוחם בחוזק כדי לצערם‪ ,‬ובזה נצרר הדם תחת‬ ‫העור‪ ,‬ולדעת הרמב"ם זצ"ל החובל באדם או בהמה דרך נקמה חייב מן התורה‪ ,‬ואף על פי שהעושה זאת דרך שחוק פטור מן התורה‪ ,‬אבל על‬ ‫כל פנים חייב מדרבנן‪.‬‬ ‫א טוב ליזהר מלחצוץ שיניו במחט‪ ,‬כי יש חשש שיוציא דם‪ ,‬וכן אם מחכך בשרו בשבת‪ ,‬יזהר לחכך בנחת ולא בחוזק‪ ,‬כי לפעמים נסרך העור‬ ‫ויוצא דם ואינו מרגיש‪.‬‬ ‫א קוץ שחדר לגופו של אדם ‪ -‬מותר להוציאו בין ביד ובין במחט‪ ,‬ובלבד שיזהר שלא יוציא דם‪ .‬ומכל מקום אם נזהר ולא הצליח ויצא דם‪,‬‬ ‫אין בכך כלום‪.‬‬ ‫(השבת והלכותיה)‬ ‫הודעה משמחת‬ ‫נפתח אתר חדש של מוסדותינו לזיכוי הרבים‬ ‫המיועד לאלו שעדיין בתחילת דרכם בתשובה‬ ‫‪www.tiferetbanim.co.il‬‬ ‫זכות העלון לעילוי נשמת מונתהה בת נזימה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬