‫על כן יאמרו המושלים ‪ -‬משל ונמשל‬ ‫פעם ישבו בני בית והסבו ליד השולחן לסעודה‪ .‬פרצה‬ ‫מריבה בין שני ילדים על עוד מנת אוכל‪ :‬אחד מהם‬ ‫טען‪ ,‬כי המנה‪ ,‬שקיבל השני‪ ,‬גדולה מזו שקיבל הוא‪.‬‬ ‫תוך כדי כך‪ ,‬בלי שהיות מרובות‪ ,‬קפץ ותפס את מנתו‬ ‫של אחיו והוציאה מידיו‪ .‬בא ההוא לפני אביו ובכה‪:‬‬ ‫"הביטה נא וראה‪ ,‬אבא‪ ,‬מנת האוכל‪ ,‬שנתנו לי‪ ,‬קם‬ ‫עלי אחי והוציאה מידי‪ .‬אומנם יכול אני להאבק עימו‬ ‫ולחזור ולהוציאה ממנו‪ ,‬ברם לא עשיתי כך משום‬ ‫שאני יודע‪ ,‬כי אינך רוצה שנתעסק בינינו ונבוא לידי‬ ‫"מנות יד"‪ ,‬לכן במטותא ממך‪ ,‬הב לי מנת אוכל אחרת!"‪.‬‬ ‫שיבח האב את מעשהו של בנו ואמר לו‪ ,‬שמאחר ונמנע‬ ‫מלבוא בקטטה עם אחיו‪ ,‬קבל יקבל מנה אחרת ואף‬ ‫גדולה בהרבה מזו‪ ,‬שתפס ממנו הלה‪ .‬ברם‪ ,‬אלולא‬ ‫היה בחור זה מעביר על מידותיו‪ ,‬ממשיך היה במריבה‬ ‫ומגיע אף לקטטה ומכות‪ ,‬היה האב שופך כעסו על‬ ‫שניהם‪ ,‬אם כי זה הנגזל לא היה אשם כלל‪ .‬משום שאין‬ ‫דעתו של האב נוחה מקטטות ומריבות בין בניו‪ .‬וכך‬ ‫הדבר גם בעניין הפרנסה‪ .‬נאמר בתנא דבי אליהו )פרק‬ ‫כח(‪" :‬אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל‪ :‬בני אהובי‪,‬‬ ‫כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם‬ ‫ אלא שתהיו אוהבים זה את זה וכו' ולא ימצא בכם‬‫עברה וגזל וכו' "‪ .‬יש‪ ,‬לדאבון לב‪ ,‬אדם בעל נפש רחבה‪,‬‬ ‫שאינו מסתפק במה שיש לו ונושא עינו לשל אחרים‪.‬‬ ‫הוא בא ומוציא מחבירו את בולעו מפיו‪ ,‬מתחרה בו‪.‬‬ ‫מוציא לעז על סחורתו כדי להטות את לב הלקוחות‬ ‫ממנו והלאה ‪ -‬וכל זאת כדי להגדיל את ריווחיו ואת‬ ‫פרנסתו על חשבון פרנסת חבירו‪ .‬בשעה זו אם נמנע‬ ‫הלה ממחלוקת‪ ,‬מקטטות וממריבות‪ ,‬אינו מדיין איתו‬ ‫בערכאות ואינו מגיע ללשון הרע‪ ,‬לרכילות ולחילול‬ ‫השם‪ ,‬אלא עומד ושוטח בקשתו לפניו יתברך‪ :‬ריבון‬ ‫העולמים! מנת מזונות זו שנתת לי ‪ -‬בא עלי אחי‬ ‫במרמה ובגזלנות והוציאה מידי! יודע אני יפה בעצמי‪,‬‬ ‫שאני הצדיק והוא הרשע‪ .‬אולם יודע אני אף זאת‪ ,‬שאין‬ ‫רצונך שנריב בנינו ונבוא לידי קטטה‪ .‬לכן מבקש אני‬ ‫ממך‪ :‬תן לי מנת מזונות אחרת‪ ,‬כדי שלא נגווע אני‬ ‫ובני ביתי ברעב‪ .‬ודאי וודאי שהוא יתברך יתן לו חלקו‬ ‫במזונות‪ ,‬אף יותר ממה שהיה לו בתחילה‪ .‬ברם אם הלה‬ ‫פותח בריב וקטטה עם הגזלן‪ ,‬מדיין איתו בערכאות‪,‬‬ ‫והדבר מגיע לידי חילול השם‪ ,‬אז הוא‪ ,‬כביכול‪ ,‬מתמלא‬ ‫חמה על שניהם‪ ,‬אפילו על הנגזל‪ ,‬שלכאורה‪ ,‬היה הוא‬ ‫הצדיק‪ .‬ודעת לנבון נקל‪ ,‬שאם הוא‪ ,‬כביכול‪ ,‬כועס‬ ‫עליהם‪ ,‬לא תצמח עוד טובה לשניהם גם יחד‪.‬‬ ‫)משלי המגיד מדובנא(‬ ‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬ ‫מנהג הספרדים לומר במנחה לפני‬ ‫"עלינו לשבח" את המזמור "למנצח בנגינות‬ ‫מזמור שיר" וגו‪ .‬וטוב לאומרו כשקוראו מתוך‬ ‫ציור המנורה‪ ,‬ואם אין ציור מונח לפניו די‬ ‫בציור השכל בלבד‪.‬‬ ‫בגמר התפילה אומרים "עלינו לשבח"‪.‬‬ ‫והוא שבח נורא מאוד מלא רזין עילאין‪ .‬ויש‬ ‫לאומרו באימה וביראה‪ ,‬כי כל צבא השמים‬ ‫שומעים‪ ,‬והקדוש ברוך הוא עם פמליה של‬ ‫מעלה עונים ואומרים‪" :‬אשרי העם שככה לו‬ ‫אשרי העם שה' אלוקיו"‪.‬‬ ‫כשאומר "אל אל לא יושיע"‪ ,‬יפסיק מעט‬ ‫לפני שיאמר "ואנחנו משתחווים"‪ .‬וכשאומר‬ ‫"ואנחנו משתחווים"‪ ,‬צריך לכרוע שלא יהיה‬ ‫נראה ככופר חלילה‪ .‬ויכרע הראש והגוף ביחד‬ ‫בכריעה אחת‪ ,‬ולא כמו שעושים בברכת אבות‬ ‫בשתי כריעות‪.‬‬ ‫הנמצא באמצע "עלינו לשבח"‪ ,‬וכשאומר‬ ‫"שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים‬ ‫אל אל לא יושיע"‪ ,‬שמע ברכה מחבירו או‬ ‫מהשליח ציבור‪ ,‬או שמע קדיש‪ ,‬צריך לענות‬ ‫אמן‪ ,‬ואין לבטל עניית אמן מפני החשש שמא‬ ‫ייראה הדבר כאומר לשם עבודה זרה חלילה‪,‬‬ ‫כיון שמכוין לשם שמים‪ ,‬ואין לבטל עניית אמן‬ ‫במקום שלא אמרו חכמינו ז"ל לבטלו‪ .‬ומכל‬ ‫מקום לכתחילה יזהר לא לבוא לידי כך‪ ,‬אלא‬ ‫יקדים או יאחר‪.‬‬ ‫מי שהאריך בתפילתו ולא הספיק לומר‬ ‫תחנון עד שהציבור אומר כבר "עלינו לשבח"‪,‬‬ ‫לא יאמר עמהם עלינו‪ ,‬אלא יתפלל כפי הסדר‪,‬‬ ‫קודם תחנון ואחר כך עלינו‪ .‬ועל על פנים‬ ‫יעמוד ויכרע מעט בשעה שהציבור‬ ‫כורעים‪.‬‬ ‫מי שנכנס לבית הכנסת ורואה ציבור‬ ‫מתפללים ואומרים עלינו לשבח‪ ,‬צריך לעמוד‬ ‫ולכרוע גם הוא עמהם כשאומרים "ואנחנו‬ ‫משתחווים"‪ ,‬שלא יהיה נראה ככופר במה‬ ‫שהציבור מודה בו‪ .‬ואם אמר עלינו לשבח עם‬ ‫הציבור‪ ,‬עם כל זה בסיום תפילתו יחזור שוב‬ ‫ויאמר עלינו לשבח כפי סדר התפילה כתקנת‬ ‫חכמינו ז"ל‪.‬‬ ‫לאחר סיום התפילה ישהה מעט לפני‬ ‫שיצא מבית הכנסת‪ ,‬כדי שלא תהא התפילה‬ ‫נראית עליו כמשא‪ .‬ומי שיכול להתעכב עד‬ ‫שלא ישארו שם עשרה ‪ -‬טוב לו‪.‬‬ ‫אסור לרוץ כשיוצא מבית הכנסת‪ .‬או‬ ‫לפסוע פסיעה גסה‪ ,‬מפני שמראה שישיבתו‬ ‫בבית הכנסת היא למשא עליו‪ ,‬וממהר להפטר‬ ‫ממנה‪ .‬במה דברים אמורים? ‪ -‬כשהולך‬ ‫לעסקיו‪ ,‬אבל אם יוצא על מנת לחזור‪ ,‬מצוה‬ ‫לרוץ‪ ,‬כדי לחזור מהר‪ .‬וכן אם יוצא מבית‬ ‫הכנסת לבית המדרש ללמוד תורה‪.‬‬ ‫בהליכתו לצאת מבית הכנסת‪ ,‬יצדד פניו‪.‬‬ ‫וכשיגיע לפתח‪ ,‬יחזיר פניו להיכל וישתחווה‬ ‫למולו ויצא‪ ,‬כתלמיד הנפטר מרבו‪.‬‬ ‫אף על פי שלכתחילה ראוי שלא להתפלל‬ ‫מנחה וערבית לאחר פלג המנחה‪ ,‬כדי שמעשיו‬ ‫לא יהיו סותרים אחד את השני‪ ,‬מכל מקום‬ ‫עתה נהגו להקל בציבור להתפלל מנחה‬ ‫וערבית יחד אחר פלג המנחה‪ ,‬ויש להם על‬ ‫מה שיסמוכו‪ ,‬כיון שאם ילכו הציבור לביתם‪,‬‬ ‫יהיה טורח לקבצם שנית לתפילת ערבית‪ .‬ומה‬ ‫שנהגו להקל הוא דוקא בציבור‪ ,‬אבל יחיד‬ ‫המתפלל בביתו )כגון שהוא אנוס או חולה(‪,‬‬ ‫והתפלל מנחה לאחר פלג המנחה‪ ,‬לא יתפלל‬ ‫ערבית אלא לאחר צאת הכוכבים‪.‬‬ ‫יחיד שהתפלל מנחה בביתו אחר פלג‬ ‫המנחה‪ ,‬וחושש שאם ימתין לתפילת ערבית‬ ‫עד שיהיה לילה ודאי‪ ,‬יטרד עם בני אדם‬ ‫הבאים אליו‪ ,‬או שיש לו סיבות אחרות‪ ,‬רשאי‬ ‫להתפלל תפילת ערבית לאחר פלג המנחה‪.‬‬ ‫מותר אפילו לאדם יחיד להתפלל מנחה‬ ‫בבית הכנסת שהתפללו הציבור תפילת‬ ‫ערבית‪ ,‬ורק בערב שבת החמירו הפוסקים‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫אם יש רוב מנין שעדיין לא התפללו מנחה‪,‬‬ ‫ורוצים לצרף מאלה שכבר התפללו ערבית‪,‬‬ ‫כדי לומר חזרה וקדושה‪ ,‬רשאים לעשות כן‪,‬‬ ‫ורק במנחה של ערב שבת‪ ,‬אין ראוי לצרף‬ ‫למנין מי שכבר קיבל שבת בברכו וכיוצא בזה‪,‬‬ ‫הואיל וכבר עשאו קודש‪.‬‬ ‫מי שעדיין לא התפלל מנחה ונכנס לבית‬ ‫הכנסת ורואה שהציבור מתפללים ערבית‬ ‫מוקדם‪ ,‬והם נמצאים לפני עמידה של ערבית‪,‬‬ ‫רשאי להתחיל להתפלל עמהם עמידה‪ ,‬הוא‬ ‫לתפילת מנחה והם לתפילת ערבית‪ ,‬ויש לו‬ ‫שכר כשמתפלל בשעה שהציבור מתפללים‪.‬‬ ‫מי שעדיין לא התפלל מנחה‪ ,‬וענה "ברכו"‬ ‫של ערבית עם הציבור‪ ,‬רשאי עדיין להתפלל‬ ‫מנחה‪ ,‬ורק בערב שבת אם ענה ברכו אינו‬ ‫רשאי להתפלל מנחה‪ ,‬כי אחר שעשאו קודש‪,‬‬ ‫אין לא לחזור ולעשותו חול בתפילת מנחה‪.‬‬ ‫מי שהתפלל ערבית מבעוד יום‪ ,‬ונזכר‬ ‫שעדיין לא התפלל מנחה‪ ,‬יתפלל מיד תפילת‬ ‫מנחה‪ ,‬אם עדיין יום הוא‪ ,‬ויסמיך תפילת‬ ‫המנחה לתפילת ערבית‪ ,‬שהיה נראית כאילו‬ ‫היא לתשלומין‪.‬‬ ‫)התפילה והלכותיה(‬ ‫הודעה משמחת‪ :‬ניתן לקבל את העלונים בדואר‪ .‬לפרטים יש להתקשר לטלפון‪03-5590992 :‬‬ ‫חדש!‬ ‫)נא להשאיר הודעה בתא הקולי(‬ ‫חדש!‬ ‫ערש“ק פרשת ”כי תשא“‪ ,‬ט"ו אדר תשע“ה‬ ‫מ עש ה שט‬ ‫ן‪...‬‬ ‫פעמים שאנו חפצים לעשות דבר מצוה אך‬ ‫נתקלים בחומה בצורה‪ ,‬הכל הולך קשה‬ ‫והמניעות הם לרוב‪ ,‬צריכים אנו לדעת‬ ‫שאלו הם ניסיונות‪ ,‬נסיונות משמים לבדוק‬ ‫את כנות ליבנו‪ ,‬האם באמת רוצים אנו‬ ‫לעשות המצוה‪ ,‬האם כל חשקינו לעשות‬ ‫נחת רוח לאבינו שבשמים? אם כן‪ ,‬לא‬ ‫נרפה‪ ,‬נדבוק במטרה‪ .‬ופתגם שגור הוא‬ ‫שדבר טוב מתעכב‪ .‬אם הכל הולך במרוצה‬ ‫ללא מפריע‪ ,‬אם הכל רץ חלק ללא מניעות‬ ‫אז צריך להיזהר ולהתבונן האם זאת בכלל‬ ‫מצוה‪ ,‬האם זה רצון ה' או מעשה שטן?‬ ‫ואם תשאלו מהיכן לנו כל "התורה" הזאת‪,‬‬ ‫נגלה לכם שזה רש"י מפורש בפרשתינו‪.‬‬ ‫בפרשתינו אנו קוראים על החטא הנורא‬ ‫חטא העגל‪ ,‬החטא שהשאיר רושם עד עצם‬ ‫היום הזה! משה רבינו מתמהמה מלהגיע‪,‬‬ ‫העם נכנס למבוכה‪ .‬הערב רב התריס‬ ‫והמריד‪ ,‬ויקהל העם על אהרון‪ .‬אהרון‬ ‫הכהן בצר לו רצה להרויח זמן‪ ,‬למנוע‬ ‫אותם מהחמור מכל ודחה אותם למחר לכן‬ ‫הכריז "חג לה' מחר"‪ .‬אך ליבו הטהור של‬ ‫אהרון הכהן היה לשמים‪ ,‬בטוח היה שמשה‬ ‫רבינו יבוא עד אז ויעבדו את הקב"ה לבדו‪.‬‬ ‫לבטח יקומו העם בשעה מאוחרת‪ ,‬הרי אף‬ ‫אחד לא רודף אחריהם‪ .‬אך הדברים לא היו‬ ‫כמצופה‪ .‬משה רבינו עדיין לא בא ועל העם‬ ‫מעידה התורה הקדושה "וישכימו ממחרת‬ ‫ויעלו עולות ויגישו שלמים" וכו'‪ ,‬מדוע קמו‬ ‫כל כך מוקדם‪ ,‬מי בא לעירם? ובכן רש"י‬ ‫הקדוש זיע"א )ד"ה וישכימו( כותב שהשטן‬ ‫בכבודו ובעצמו בא להעירם ולזרזם כדי‬ ‫שיחטאו‪ .‬אחים ואחיות יקרים‪ ,‬לא נרתע‬ ‫מנסיונות וקשיים‪ ,‬לא נסוג ממניעות‬ ‫ועיכובים‪ ,‬רצוננו ומגמתנו לעשות רצון‬ ‫מלכנו מלך מלכי המלכים הקב"ה! נשתדל‪,‬‬ ‫נתפלל ונשתדל ובעזרת השם גם נצליח!!!‬ ‫‪17:20‬‬ ‫‪17:05‬‬ ‫‪17:11‬‬ ‫‪17:25‬‬ ‫‪18:19‬‬ ‫‪18:17‬‬ ‫‪18:18‬‬ ‫‪18:19‬‬ ‫‪18:54‬‬ ‫‪18:58‬‬ ‫‪18:57‬‬ ‫‪18:58‬‬ ‫הפטרה‪ :‬ויהי ימים וכו' וישלח אחאב‬ ‫גליון מס‘ ‪460‬‬ ‫שבירת הלוחות‬ ‫לאחר מעמד הר סיני וקבלת התורה‪ ,‬משה רבינו אדון‬ ‫הנביאים נשאר בהר ללמוד את כל חוקי ומצוות התורה‪,‬‬ ‫התורה שבכתב והתורה שבעל פה‪ .‬ארבעים יום תמימים‬ ‫למד מפי הקב"ה‪ ,‬בלי אכילה ושתיה‪ ,‬מבלי מנעמי העולם!‬ ‫והנה ביום המיוחל‪ ,‬היום שבו יורד משה רבינו ממרום ושני‬ ‫לוחות הברית‪ ,‬מכתב האלוקים בידו‪ ,‬לפתע שומע משה "קול"‬ ‫שאינו מבשר טובות‪" ,‬קול ענות אנכי שומע" קולות המענים נפש‬ ‫שומעם! והנה כאשר קרב משה אל המחנה ורואה את העגל ואת המחולות‪,‬‬ ‫מיד השליך מידו את הלוחות "וישבר אותם תחת ההר!"‪ .‬והדברים מבהילי‬ ‫הרעיון ולכאורה תמוהים מאוד‪ ,‬שאם נצייר לעצמנו רב שמגיע לבית הכנסת‬ ‫בשבת קודש‪ ,‬ורואה לנגד עיניו‪ ,‬חבורה של פוחזים‪ ,‬המחללים שבת בריש‬ ‫גלי‪ ,‬היעלה על הדעת שיפתח את ההיכל וישליך ארצה את ספר התורה?!‬ ‫אולם חז"ל מגלים להפתעתנו שה' יתברך לא בלבד שהסכים עם דרכו‬ ‫והנהגתו זאת של משה רבינו אלא אף שיבח אותו באמרו "אשר שיברת"‬ ‫ אשריך ששברת! אחים יקרים‪ ,‬במה דברים אמורים‪ ,‬תורתנו תורת חיים‬‫המה והוראותיה ולקחיה נצחיים‪ ,‬אכן להנהגה מאין זאת ולהכרעה כזאת‬ ‫צריך להיות מנהיג הנושא את כל התורה על ליבו כדי לעשות מעשה כאין‬ ‫זה‪ ,‬אולם מאתנו נדרש לפי דרגתינו לעיתים "לשבר את הלוחות" כדי להביא‬ ‫לקיים שמירת הלוחות‪ .‬פעמים שצריך לעצור ולחשוב גם על חשבון לימוד‬ ‫תורתינו הקדושה‪ ,‬כיצד אוכל לעבוד את ה' יתברך באופן נעלה יותר‪ ,‬היאך‬ ‫אוכל להתעלות ביראת שמים ובמידות‪ ,‬כיצד אשפר את הברכות "מאה‬ ‫ברכות" שתיקן דוד המלך לברך בכל יום‪ ,‬שלא יהיו מהשפה אל החוץ?! אכן‬ ‫יש הרבה על מה לחשוב‪ ,‬ויש מה לתקן ולשפר‪ .‬וכל בעל עסק יודע שעל‬ ‫מנת להפיק ריווחים ולמנוע הפסדים עליו לערוך בכל יום מאזן ההוצאות‬ ‫לעומת ההכנסות‪ ,‬וככל שהחשבון יהיה מדויק‪ ,‬וביותר תשומת לב‪ ,‬מסתבר‬ ‫הדבר שהצלחתו תגדל יותר‪ ,‬ואם כך בעולם הגשמי שההכנסות וההצלחות‬ ‫ומאידך גיסא ההפסדים וההוצאות נקבעו כבר מראש השנה‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫אין בעל העסק מוותר על חובת ההשתדלות ואף מהדר‪ ...‬אם כן על אחת‬ ‫כמה וכמה יתן האדם מזור לנפשו‪ ,‬בעצירה יום יומית‪ ,‬והפסקה מהמירוץ‬ ‫גם אחרי התורה והמצוות‪ ,‬מכיון שההפסקה וההתבוננות היינו בבחינת‬ ‫של "שבירת הלוחות" יביאו אותו בעז"ה וישועתו להישגים גדולים ומידות‬ ‫ישרות ומבורכות‪ ,‬וכבר מובטחים אנו מחז"ל הקדושים‪ ,‬כל השם אורחותיו‬ ‫בעולם הזה ‪ -‬זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה! בהצלחה!‬ ‫"העשיר לא ירבה והדל לא‬ ‫ימעיט ממחצית השקל" )ל‪,‬טו(‬ ‫יש לפרש בדרך רמז‪ ,‬אם אדם עשיר בתורה‬ ‫ובמצוות לא ירבה בדעתו‪ ,‬כלומר לא יתגאה‬ ‫במעשיו ובתורתו‪ ,‬כי על ידי הגאוה יאבד את כל‬ ‫עושרו הרוחני‪" ,‬והדל לא ימעיט" ‪ -‬הדל שהוא‬ ‫דל בתורה ובמצוות‪ ,‬לא ימעיט בעיניו את כוחו‬ ‫ויכולתו‪ ,‬כיון שזה מתחבולות יצר הרע כדי לייאשו‬ ‫לגמרי‪ ,‬אלא צריך להאמין שיש לו אפשרות להיות‬ ‫צדיק גמור )בן איש חי דרשות(‪.‬‬ ‫)תורת הפרשה(‬ ‫"ושמרו בני ישראל את השבת‬ ‫לעשות את השבת לדורותם ברית‬ ‫עולם" )לא‪,‬טז(‬ ‫הרב "שפתי כהן" זצ"ל ציין‪ ,‬שלעיל נכתב "ושמרתם‬ ‫את השבת"‪ ,‬בלשון נוכח‪ ,‬וכאן כתוב "ושמרו"‪,‬‬ ‫בלשון נסתר‪ .‬כך אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬גם בגלות‪,‬‬ ‫כשיהיה הסתר פנים‪ ,‬תמשיכו ותשמרו את השבת‬ ‫"לדורותם ברית עולם"‪ .‬ובזוהר הקדוש דרשו‬ ‫"לדורותם ‪ -‬דירה תמה"‪ ,‬והיינו שבזכות שמירת‬ ‫השבת ייגאלו‪ ,‬ונזכה לנחול את הארץ לנצח‪" ,‬ברית‬ ‫עולם"!‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫"ביני ובין בני ישראל אות היא‬ ‫לעולם" )לא‪,‬יז(‬ ‫רבינו שלמה אלקבץ זצ"ל כתב בספרו "איילת‬ ‫אהבים" כי התורה מנמקת את דרישת שמירת‬ ‫השבת‪ ,‬שהרי "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם‬ ‫כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ"‪.‬‬ ‫שהרי אמרו חז"ל שישראל עלו במחשבה לפני‬ ‫בריאת העולם‪ ,‬נשמותיהם נבראו לפני בריאתו‪ ,‬ועל‬ ‫כן היו עדים לבריאתו ונדרשים להעיד על כך!‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫"עשה לנו אלוקים אשר ילכו‬ ‫לפנינו" )לב‪,‬א(‬ ‫בוא וראה מה כוחם של קברי צדיקים וקדושים‪.‬‬ ‫שכן כך פירש רבינו האר"י הקדוש זצ"ל את הכתוב‪:‬‬ ‫עד כה היה משה רבינו עליו השלום הולך לפני‬ ‫המחנה‪ ,‬ואיתו ארונו של יוסף‪ .‬עתה עלה משה להר‪,‬‬ ‫ולא ירד‪ .‬וטענו הטוענים‪ :‬אילו היה משה רבינו מת‪,‬‬ ‫וארונו הולך לפניו ‪ -‬היינו הולכים לבטח‪ ,‬תוך ידיעה‬ ‫שזכותו מגינה עלינו! אבל מאחר ומשה רבינו "לא‬ ‫ידענו מה היה לו" ואף ארונו אינו "הולך לפנינו" ‪-‬‬ ‫דרשו שיעשה להם עגל מסכה‪...‬‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫"אלה פיקודי המשכן משכן העדות"‪ ,‬שנתמשכן פעמיים על עוונותיהם של‬ ‫ישראל‪ .‬וטרם תוקנו סיבות החורבן‪ ,‬ולכן לא נבנה לנו עדיין בית המקדש‪ .‬כמה‬ ‫סבל מכך עם ישראל‪ ,‬ומה רב צער השכינה הקדושה! ביום רביעי‪ ,‬כ"ז אדר‪ ,‬יחול‬ ‫יום הזיכרון של הצדיק הקדוש‪ ,‬הגאון רבי חיים סינוואני זצ"ל‪ ,‬מגדולי יהדות‬ ‫תימן המעטירה בדור האחרון‪ .‬כל ימיו היה הצדיק מצטער על גלות השכינה‬ ‫ועל צערם של ישראל‪ .‬פעם בא אליו יהודי ירושלמי‪ ,‬ומצאו מתייפח בבכי מר‪.‬‬ ‫נחרד ושאל לסיבת הבכי‪ ,‬ונענה‪" :‬איך לא אבכה‪ ,‬והשכינה בגלות‪ ,‬וצרות ישראל‬ ‫גורמות צער רב במרום!"‪ .‬בעיקר דוה ליבו על ההדרדרות הרוחנית בארץ‬ ‫הקודש‪" .‬אילו הייתם יודעים כמה צער נגרם במרומים מכל עבירה הנעשית‪,‬‬ ‫הייתם בורחים מעבירות כמו מפני אש!"‪ ,‬היה אומר‪ .‬שלושים שנה חי הצדיק‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ביהוד‪ ,‬ורק פעם אחת ויחידה ביקר בירושלים‪ .‬ככל שתלמידיו‬ ‫ומוקיריו הפצירו בו לעלות לירושלים‪ ,‬שער השמים‪ ,‬ולפקוד את הכותל‬ ‫המערבי שריד בית מקדשנו‪ ,‬לא נענה‪ .‬פעם העז אחד מתלמידיו ושכר מונית‬ ‫לנסיעה לירושלים‪ .‬נכנס בהכנעה ואמר לצדיק‪" :‬מארי‪ ,‬המונית ממתינה‪ ,‬ושכרה‬ ‫שולם‪ .‬ניסע נא אל הכותל המערבי‪ ,‬ונשוב!"‪ .‬נענה הצדיק במרירות ואמר‪" :‬הן‬ ‫בעוונותינו בית המקדש חרב‪ ,‬הכהנים אינם בעבודתם‪ ,‬הלוויים אינם בדוכנם‬ ‫וישראל אינם במעמדם ‪ -‬אם כן‪ ,‬לשם מה הנסיעה?"‪ .‬והוסיף‪ :‬כלום לא די בכך‬ ‫שאנו בוכים בכל לילה ולילה‪ ,‬בעריכת תיקון חצות‪ ,‬ומבכים על גלות השכינה‬ ‫הקדושה וצערה‪ ,‬ומזילים דמעה כנחל על החורבן ‪ -‬האם רצונך שגם עתה‪,‬‬ ‫בצהרי היום‪ ,‬אסע לירושלים ואראה את הר ציון ששמם‪ ,‬ושועלים הילכו בו‪,‬‬ ‫וארים קולי בבכי?!"‪ .‬וגילה‪ ,‬שפעם אחת ויחידה ביקר בירושלים‪ ,‬והזדעזע כל כך‬ ‫מן החורבן‪ ,‬עד שזו סכנת נפשות עבורו לנסוע שוב! נרעש התלמיד‪ ,‬יצא החוצה‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫ושילם לנהג דמי ביטול הנסיעה‪...‬‬ ‫את ביתו של מרן )פאר הדור והדרו מרן הגר"ע יוסף זצ"ל( פקדו מדי יום עשרות‬ ‫ומאות אנשים‪ .‬ביניהם היו גם עסקנים ואישי ציבור שבאו להתייעץ במרן‪ ,‬לזכות‬ ‫בברכתו ובהדרכתו‪ ,‬ולקבל את חתימתו על קריאות קודש שונות‪ .‬באחד מן‬ ‫"וירא העם כי בושש משה לרדת"‬ ‫)לב‪,‬א(‬ ‫מה ראה העם? שנינו בגמרא‪ ,‬שהשטן ערבב את‬ ‫העולם והביא חושך ואפילה‪ ,‬והיו הכל נבוכים‪.‬‬ ‫ואז הראה להם דמות מיטתו של משה פורחת‬ ‫באויר‪ ,‬והם "ראו" שמשה רבינו מת ומה יהיה‬ ‫עליהם? מיהרו לעשות את העגל‪ ...‬הסביר הסבא‬ ‫מנובהרדוק זצ"ל בספרו "מדריגת האדם" שזהו‬ ‫כוחו של השטן‪ :‬להביא חושך ואפילה‪ ,‬עירפול‬ ‫המוחות‪ ,‬ולצייר דמיונות כוזבים ברגע של ריפיון‬ ‫האדם מחליט החלטה פזיזה ‪ -‬וכבר עשה עגל!‬ ‫אילו היו בני ישראל אומרים‪ :‬אין מה למהר‪ ,‬נמתין‬ ‫עוד יום אחד ונראה ‪ -‬היו ניצולים מן החטא האיום‪.‬‬ ‫לא לחינם אמרו‪" :‬הפזיזות ‪ -‬מן השטן"‪ .‬המתינות‬ ‫מצילה מן החטא‪ .‬כמאמר הכתוב‪" :‬ועוד מעט ‪ -‬ואין‬ ‫רשע"‪ .‬חכה רגע ‪ -‬ותינצל מן העבירה!‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫"אך את שבתותי תשמורו" )לא‪,‬ג(‬ ‫ביאר רבינו האר"י הקדוש זצ"ל ב"ליקוטי תורה"‪:‬‬ ‫חז"ל אמרו שהמילה "אך" מורה על מיעוט‪ .‬וזהו‬ ‫שאמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬אל תראו בשבת קודש‬ ‫יום שבתון ומנוחת הגוף בלבד‪" .‬אך"‪ ,‬תמקדו את‬ ‫המבט במובן הרוחני של השבת‪" ,‬את שבתותי‬ ‫תשמורו‪ ,‬לדעת שזה יום מקודש לה'‪ ,‬להתעלות‬ ‫רוחנית‪" ,‬לדעת כי אני ה' מקדשכם!"‪.‬‬ ‫)מעיין השבוע(‬ ‫הימים עלה אל ביתו של מרן איש ציבור מחוגי האשכנזים‪ .‬הוא בא במטרה‬ ‫לקבל את חתימתו של מרן בעניין מסוים‪ ,‬ובביקורו נלוותה אליו רעייתו‪ .‬כאשר‬ ‫נכנס העסקן אל חדרו של מרן וניגש אל שולחנו‪ ,‬נותרה אשתו בפתח החדר‪,‬‬ ‫מתבוננת מרחוק בזיו פניו הקדושות של מרן‪ .‬והנה‪ ,‬לפתע פתאום היסב מרן‬ ‫את פניו מן העסקן ופנה אל האישה‪ ,‬שחבשה לראשה פאה נכרית‪" :‬תחליפי‬ ‫את הפאה בכיסוי ראש‪ ,‬ובעזרת ה' יהיו לך בנים צדיקים!"‪ .‬האישה הוצמתה‬ ‫למקומה כהלומת רעם‪ .‬מרן נגע בנקודה כואבת במיוחד‪ .‬היא ובעלה היו חשוכי‬ ‫בנים‪ ,‬ועל פי תוצאות בדיקות בסיסיות ביותר‪ ,‬היא הוגדרה כאישה עקרה‪ ,‬שאין‬ ‫לה כל סיכוי להביא ילדים לעולם‪" .‬כבוד הרב‪ ,‬זה לא אפשרי"‪ ,‬הצליחה לגמגם‬ ‫בקושי‪ ,‬אבל מרן התעלם מדבריה‪" .‬תחליפי את פאה בכיסוי ראש‪ ,‬ובעזרת ה'‬ ‫יהיו לך בנים צדיקים!"‪ ,‬חזר ואמר‪ .‬שוב ניסתה האישה להסביר בעדינות‪ ,‬כי‬ ‫הדבר פשוט אינו מציאותי‪ ,‬וגם בעלה השחיל כמה מילים לצורך הבהרת העניין‪,‬‬ ‫אולם מרן‪ ,‬כאילו לא שומע‪" .‬תחליפי את הפאה בכיסוי ראש‪ ,‬ובעזרת ה' יהיו לך‬ ‫בנים צדיקים!" שב ואמר בשלישית‪ .‬ולאחר שבני הזוג עזבו את ביתו של מרן‬ ‫כשליבם כבד עליהם‪ .‬שתיקה שררה בניהם‪ .‬וכי מה ניתן לומר? הלא היא אישה‬ ‫עקרה‪ ,‬ואין לה סיכוי ללדת‪ .‬כמה כואב‪ ,‬שברכתו של מרן אינה יכולה לחול‪...‬‬ ‫כל אותו הלילה לא עצמה האישה את עיניה‪ .‬היא בכתה בכי נורא במשך שעות‬ ‫ארוכות‪ .‬כאב חריף של שנות עקרות צף ועלה בבת אחת‪ .‬ובבוקר פנה אליה‬ ‫בעלה ואמר‪" :‬מה אכפת לך לנסות? החליפי את הפאה בכיסוי ראש‪ ,‬ואולי נראה‬ ‫ישועות"‪ .‬בתחילה סירבה האישה‪ .‬היא חששה לבצע מהפך בחייה‪ ,‬ולהתאכזב‬ ‫מרה‪ ...‬אולם לבסוף השתכנעה‪ .‬היא אזרה אומץ והסירה את הפאה‪ .‬תחתיה‬ ‫חבשה לראשה כיסוי ראש‪ ,‬כדרך אמותינו הקדושות‪ .‬והנס התרחש‪ .‬טבעו של‬ ‫עולם השתנה‪ ,‬לפי הבטחתו של מרן‪ .‬האישה הרתה כעבור זמן קצר‪ ,‬והביא ילד‬ ‫לעולם‪ ,‬כנגד כל היגיון‪ .‬ולא היה זה בנן היחיד של הזוג המאושר‪ .‬שמונה ילדים‬ ‫נולדו להם! שמונה ילדים‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬בריאים ושלמים! "אלו אינם הילדים‬ ‫שלנו"‪ ,‬בכו ההורים בכל פעם מחדש‪" ,‬אלו הילדים של מרן"‪...‬‬ ‫)סיפורים מבית אבא(‬ ‫שמחה ‪ -‬סגולה שלא תהיה לאדם עצבות ויהיה תמיד שש ושמח‪ ,‬שיאכל סעודה רביעית במוצאי שבת‪.‬‬ ‫וטוב שיאמר גם כן בפיו "חמין במוצאי שבת מלוגמא"‪.‬‬ ‫שמחה ‪ -‬שמחה היא סגולה להתקדמות ועליה בעבודת ה'‪.‬‬ ‫)סגולות רבותינו(‬ ‫תלוי מה המנגינה?‬ ‫פעמים רבות בני הזוג כועסים זה על זו וזו על זה שלא‬ ‫בצדק‪ ,‬היא טוענת שהוא מדבר עימה תמיד בעצבים והוא‬ ‫טוען שהיא מרגיזה אותו בצורת הדיבור התובענית בה היא‬ ‫מבקשת‪ ,‬ולפני שנדון מי הצודק נספר סיפור ידוע ומפורסם‪.‬‬ ‫מספרים על אדם אחד זקן ונשוא פנים שהיה שולח ידו במסחר‬ ‫וההצלחה האירה לו פנים‪ .‬לסוחר זה היה בן שנטה מהדרך הטובה‬ ‫והתחבר לחברים רעים‪ ,‬ניסה אביו להכניסו לענינים ולהעסיקו‬ ‫במסחרו‪ ,‬אולם הבן העדיף את חבריו הרעים ובזבז כספו להבל‬ ‫ולריק‪ .‬כשנוכח אביו לראות שבנו לא מסוגל לעבוד ולהצליח בעיר‬ ‫זו עקב השפעת הסובבים אותו‪ ,‬הציע לו לנסוע למדינה אחרת‬ ‫כדי לנסות את מזלו במקום אחר‪ ,‬ואף הציע לו סכום כסף מכובד‬ ‫כדי שיוכל להתחיל באיזה עסק ומסחר‪ .‬הסכים הבן להצעה ונפרד‬ ‫ממנו בתקוה שיצליח במקום החדש‪ .‬אומנם בימים הראשונים שינה‬ ‫הבן במקצת את דרכו ושלח ידו במסחר‪ ,‬אבל לאחר זמן מסויים‬ ‫נשבר הוא ונתחבר עם חבר מריעים והוציא כספו בבתי קפה ובבתי‬ ‫משתאות‪ .‬כשראה הבן שלא נשארה לו אף פרוטה‪ ,‬החליט לשלוח‬ ‫מכתב לאביו ובו יתנצל על העבר‪ ,‬ויבקש ממנו לשלוח שוב סכום‬ ‫נכבד כדי לנסות את מזלו‪ ,‬וכך היה‪ ,‬והבן שלח את המכתב לאביו‪.‬‬ ‫כשקיבל אביו את המכתב שמח מאוד ותיאר לעצמו שבנו כותב‬ ‫שהצליח במסחרו‪ ,‬אולם אביו שלא ידע קרוא וכתוב המתין בקוצר‬ ‫רוח בחנותו שיעבור איזה אדם ויקריא לו את המכתב‪ .‬לאחר זמן מה‬ ‫נכנס אדם לחנותו‪ ,‬ואז ביקש האבא מהאדם שיקרא לו את המכתב‪.‬‬ ‫אדם זה היה כועס מאוד באותה שעה מחמת איזה הפסד שנגרם‬ ‫לו‪ ,‬והתחיל לקרוא את המכתב בצעקות‪ :‬שלום אבא‪ ,‬מה שלומך‪,‬‬ ‫הריני מצטער להודיעך שכספי הלך לאיבוד וכו'‪ ,‬ואבקשך לשלוח‬ ‫לי עוד סכום כסף כדי שאוכל לנסות שוב את מזלי במסחר‪ .‬ואדם‬ ‫זה צועק יותר ויותר‪ .‬כששמע האבא שהבן כותב לו‪ ...‬בצעקות‪ ,‬כעס‬ ‫מאוד ואמר בליבו‪ ,‬בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי‪ ,‬לא אתן לבני‬ ‫פרוטה אחת‪ ,‬וכי לא יכול לבקש את הכסף בשקט ובעדינות‪ ..?.‬לאחר‬ ‫שנסתיימה קריאת המכתב‪ ,‬קיפל האב בכעס את המכתב ושמרו‬ ‫בכיסו כשהוא סר וזועף‪ .‬לאחר זמן מה נכנס לחנותו אדם אחר שקט‬ ‫ושלו‪ ,‬כשראה האדם את בעל החנות כשהוא סר וזועף‪ ,‬שאלו מדוע‬ ‫פניך כועסות? השיב לו בעל החנות שכועס הוא על בנו שכתב לו‬ ‫מכתב בצעקות‪ ...‬חייך האיש ואמר לבעל החנות שהוא רוצה לקרוא‬ ‫את המכתב‪ ,‬והתחיל לקרוא את המכתב בנועם וסבלנות ולשון רכה‪,‬‬ ‫שלום אבא‪ ,‬מה שלומך‪ ,‬הריני מצטער להודיעך שכספי הלך לאיבוד‬ ‫וכו'‪ ,‬ואבקשך לשלוח לי עוד סכום כסף כדי שאוכל לנסות שוב‬ ‫את מזלי במסחר וכו'‪ ,‬כששמע האב שבנו כותב את המכתב בנועם‬ ‫וסבלנות‪ ,‬החל לבכות מרוב התרגשות ואמר בליבו‪ ,‬בודאי שאשלח‬ ‫לבני כפל כפליים ממה שביקש‪ ,‬כיון שביקש את הכסף בדרך ארץ‬ ‫ונעימות‪ .‬כשראה כך האיש חייך ואמר לבעל החנות‪ ,‬דע לך שבחינם‬ ‫כעסת על בנך‪ ,‬כיון שהוא כתב את המכתב באופן נורמלי ובדרך‬ ‫ארץ‪ ,‬אלא שהאדם הראשון היה כעסן ולכן היה נראה לך שהבן כתב‬ ‫זאת בכעס‪ ...‬זוהי התשובה! נראה לך שאשתך "תובענית" כי זה טון‬ ‫הדיבור שלה ולכן נראה לך שבעלך "צועק" כי יתכן וזה קולו או‬ ‫שהיה עייף ורגוז‪ .‬עכ"פ אם נעדן את דיבורינו ונדבר כל דבר בעיתו‬ ‫ובזמנו ובטון הראוי לו בודאי שנשיג את מטרתינו מהר יותר‪ ,‬ומי‬ ‫שלא מאמין שינסה ויפרסם לאחרים את הצלחתו‪.‬‬ ‫מותר לפגוע בו? אין לו רגשות?‬ ‫מסופר על הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שנכנס לפתע לשמחת בר מצוה של אחד‬ ‫מילדי העיר בני ברק‪ .‬עם הכנסו לאולם ביקש‬ ‫לשוחח ביחידות עם חתן הבר מצוה‪ ,‬ובתום השיחה‬ ‫עזב האורח הנכבד את המקום‪ .‬מיד הקיפו הנוכחים‬ ‫את הנער ושאלוהו בסקרנות‪ :‬מה אמר לך הרב?‬ ‫הנער התרגש מאוד ואמר‪ :‬הוא בא לבקש ממני‬ ‫מחילה‪ ...‬הסתבר כי אביו של חתן השמחה נוהג‬ ‫להתפלל בבית המדרש "לדרמן" – בו התפלל הרב‬ ‫זצ"ל‪ .‬והנה בעת שהיה הילד כבן שבע שנים‪ ,‬נדמה‬ ‫היה לרב‪ ,‬כי הילד לומד בזמן התפילה‪ ,‬הוא גער‬ ‫בו על כך‪ ,‬ואחר כך התברר לו כי סידורו של הילד‬ ‫דומה היה לגמרא‪ ,‬והילד אומנם התפלל ולא למד‪.‬‬ ‫כיון שכך‪ ,‬חפץ הצדיק לבקש את מחילתו של הילד‪,‬‬ ‫אך לפי שקטנים )טרם בר מצוה( אינם בני מחילה‪,‬‬ ‫לא יכל לבקש את מחילתו‪ ,‬ולפיכך בירר הרב את‬ ‫שם הילד ואת גילו‪ .‬שש שנים שמר את הדבר בליבו‪,‬‬ ‫ובהתקרב מועד בר המצוה של הנער‪ ,‬ביקש לדעת‬ ‫היכן תערך שמחת המצוה‪ ,‬ומיד עם צאת הכוכבים‪,‬‬ ‫ביום בו מלאו לנער י"ג שנים והוא יצא מגדר "קטן" –‬ ‫מיהר הצדיק לבקש את מחילתו‪ ...‬צא וראה ממעשה‬ ‫נפלא זה‪ ,‬עד כמה יש להמנע מלזלזל בילדים‪) ,‬אלא‬ ‫אם כן יש צורך מיוחד לצורך חינוך( ולפגוע בהם ליד‬ ‫אנשים אחרים‪ ,‬אלא יש לעודדם לחבבם ולייקרם‪,‬‬ ‫כשם שיש מצוה לעשות זאת לכל יהודי ויהודי‪.‬‬ ‫ישנם הורים שחושבים שלילדיהם אין רגשות ומותר‬ ‫להעליבם או לגעור בהם ליד כל המתפללים או בני‬ ‫המשפחה‪ .‬טעות חמורה בידם ועוונם גדול מנשוא‬ ‫משום שקטנים אינם בני מחילה וצריכים מאוד חיזוק‬ ‫בדבר זה‪ ,‬וה' יעזרנו לשמור ולהשמר מעוון זה גם עם‬ ‫בנינו וגם עם אחרים‪.‬‬ ‫החזון איש הקדוש אומר‪ :‬המידות המושחתות רבות הנה והן עצמו ובשרו של האדם‪ .‬והממית אחת מהן‪ ,‬המית חלק ממנו‪,‬‬ ‫ומקצת עצמו ככל עצמו‪ ,‬ואומנם מיתה זו תחיה בעליה‪ ,‬ודברי תורה מתקימין בידו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי משה חיים לוצטו אומר‪ :‬שלושה מפסידי הזהירות‪ :‬א‪ .‬הטיפול והטרדה העולמית ב‪ .‬השחוק והלצון ג‪ .‬החברה הרעה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מסלנט אומר‪ :‬מובא בשולחן ערוך‪ :‬לפניו שתי חלות‪ ,‬אחת שלמה‪ ,‬ואחת גדולה ולא שלמה ‪ -‬צריך‬ ‫לבצוע השלמה‪ .‬ראיה מכאן‪ :‬ששלמות מוסרית חשובה יותר וקודמת להתרברבות וגדלות תורנית סתם‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי שלמה אבן גבירול אומר‪ :‬המוסר מסיר סיכלות הסכל‪.‬‬ ‫)פתגמים נבחרים(‬