הרב ארי דוד קאהן בשר ודג .1תלמוד בבלי מסכת פסחים דף עו עמוד ב אלא אימא :כעין שתי קדירות .והכי קאמר :אין צולין שני פסחים כאחד מפני תערובת .מאי תערובת תערובת טעמים .ואפילו כעין שתי קדירות דליכא תערובת טעמים -אסור משום תערובת גופין,ואפילו גדי וטלה … .תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא :פת שאפאה עם צלי של בשר בתנור -אסור נצלה עם בשר דג שיש בו חלב ,הואיל וקלטה הפת ריח מן הבשר .ההיא ביניתא דאיטווא בהדי בישרא לאכלה בכותחא אסר רבא לאכול דג זה עם כותח שיש בו חלב .מר בר רב אשי אמר: בתנור -אסרה רבא מפרזיקיא למיכליה בכותחא מסוכן מאחר שקלט הדג מריח הבשר במלח לאכול אותו דג שנצלה עם הבשר משום דקשיא נמי אסורה, במילחא אפילו לריחא ולדבר אחר. .2רש"י מסכת פסחים דף עו עמוד ב ביניתא -דג.דאיטוי בהדי בישרא -בתנור אחד.אסרה רבא מפרזיקא למיכלה בכותחא -שיש בו חלב, משום דקסבר ריחא מילתא היא.לדבר אחר -צרעת . .3שולחן ערוך יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קטז סעיף ב צריך ליזהר ג< שלא לאכול )ב( בשר ודג ביחד ,מפני שקשה לצרעת .הגה :א ב[ וכן אין לצלות בשר עם דג ,משום ריחא .ג[ >ב< ד< מיהו )ג( בדיעבד אינו אוסר )ארוך כלל ל"ט דין כ"ה( . .4דברי חמודות חולין פרק ח ובטי"ד סי' קט"ז כתב דיש מחמירין בדבר ליחד לדגים כלים לבדן וא"א הרא"ש ז"ל היה רגיל לרחוץ ידיו בין בשר לדג והיה שורה פת ביין ואוכלו בינתיים כדי לרחוץ פיו עכ"ל ובשערי דורא בהג"ה כתב מהרא"י אדברי הרא"ש דלא ראה אפי' רבנן קשישי דנהגו הכי רק עשו קנוח הפה בינתיים והדחה ע"י שתייה וכן הוא בהגהת מרדכי דאין סכנה לאכול זה אחר זה אם אינו מבשלם ביחד וכתב רמ"א בהגהות שנוהגים שלא לרחוץ הפה ולא הידים בינתים מ"מ יש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קינוח והדחה ע"כ וכתב בא"ו הארוך דלכתחלה אין לצלותן ביחד משום ריחא מלתא אבל בדיעבד שרי אם לא שהשומן זב מהא' על חבירו שאז אסור דהוי כבישול ע"כ ועיין לקמן סעיף קצ"א שם פירשתי להא דאפילו במלחא ע"ש: .5רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כג פת שאפאה עם הצלי ודגים שצלאן עם הבשר אסור לאכלן בחלב ,קערה שאכלו בה בשר ובשלו בה דגים אותן הדגים מותר לאכלן בכותח . .6ביאור הגר"א יורה דעה סימן קטז ס"ק ג )ג( מיהו כו' .כמ"ש בסי' ק"ח דבדיעבד ריחא לאו מילתא היא: .7ספר ים של שלמה -חולין פרק ז אות טו ובסמ"ק )סוס"י רי"ג( כתב ,וז"ל ,יש אומרים אפילו צלאו דג עם בשר אסור לאכלו ,משום דקשה לדבר אחר ,ודוקא בתנור קטן ,אבל בתנור גדול אין להקפיד ,עכ"ל ,אין לדקדק מהא דסמ"ק ,שלכל הפחות לכתחילה אסור אפי' בתנורים גדולים ,כמו שאנו נוהגין להחמיר בבשר עם חלב אפי' בתנורים גדולים ,כל שכן במקום סכנה גדולה ,ואפשר להחמיר ולאסור אפי' בדיעבד ,מ"מ נראה לי דמותר לכתחילה ,כיון שכתב המרדכי )סימן תרס"ה( בשם מיימוני )רמב"ם המ"א פ"ט הכ"ג( צלאו דגים עם בשר אסור לאוכלו בחלב) ,אלא( ]אלמא[ אע"ג דקים ליה דבלע ריחא מן הבשר ,מ"מ )ריחא( מתיר הדג לבדו ,אלמא ,בריחא אין שום סכנה ,אם לא בממשות ,והוא היא אב לכל הרופאים והטבעיים ,וממילא שרי אפילו לכתחילה ,וליכא למיגזר שמא יאכלנו עם החלב ,דלא מצינו חומרא זו אלא בפת ,הראוי לאכול עם כל דבר ,ומשום הכי היה צריך לעשות כעינא דתורא ,מה שאין בדג והדומה לו ,ומה שאיתא להדיא בפ' כיצד צולין )פסחים ע"ו ע"ב( דאסור אפי' במילחא ,וז"ל ,דמסקינן 1 לשם ,האי ביניתא דאטוויה בהדי בישרא ,אסרה רבא מפרזיקיא מלאכול בכותחא ,מר בר רב אשי אמר ,אפי' במילחא נמי אסור ,משום דקשיה לריחא ודבר אחר ,והלכתא בוודאי כמר בר רב אשי, דהוה בתראי ,וחלילה לומר שסמך על חכמתו נגד סוגיא הלכה ,צ"ל דהוא סובר דהאי עובדא לא איירי בצלאו בתנור אחד ,כפרש"י )שם ,ד"ה דאיטוי( דס"ל כהאי גוונא אין בו חשש סכנה ,ולא היה אוסרו מר בר רב אשי ,אלא צלאו עם בשר ממש ,ואעפ"כ לא אסרו רבא במילחא ,ומר בר ר"א אסרו אפילו במילחא ,והכי הלכתא ,אם נתבשל עם בשר ממש שאסורים משום סכנה, .8תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יא עמוד א אמר רב :אמר לי אדא ציידא ,כוורא סמוך למיסרחיה מעלי. .9תוספות מסכת מועד קטן דף יא עמוד א כוורא סמוך למסרחיה מעלי -ובזמן הזה תופסים סכנה למיכל סמוך לסירחון וגם משתי עלה אבוה דאמר בסמוך דמעלי ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלו לו טפי ויש מפרשים דכוורא לא בכלל דגים מיירי ושם דג ששמו כוורא ומשונה בדברים האלו משאר דגים כדאמרינן פ' כל הבשר )חולין דף קט (:אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא ואין נראה שיהא בכל הלשונות של דגים טעם אחד. .10ש"ך יורה דעה סימן קטז ס"ק א א וכן כו' .ז"ל ד"מ באו"ה כלל ל"ט כתב דלכתחלה אסור לצלות בשר עם דגים משום ריחא מילתא אבל בדיעבד שרי דלא הוי סכנה רק דרך בישול ואם הם סמוכים שהשומן זב מאחד לחבירו אסורים ואף דיעבד כדאיתא פכ"צ עכ"ל ומהרש"ל באו"ש סימן ל"ה ובספרו פג"ה סי' ט"ו כתב דמותר לצלות דגים עם בשר בתנור אחד אפילו לכתחלה ואין בו משום ריחא מילתא לענין סכנה דדוקא כשצולין אותן מחוברים זה אצל זה אסור וע"ש ובספר באר שבע דף ק"א האריך בזה וחלק עליו ופסק דאפילו בדיעבד אסורים משום ריחא מילתא אפי' נצלו נפרדים זה מזה בתנור אחד כתב דאפילו במקום דנוהגים להתיר לענין איסור בדיעבד ריחא מילתא ולאסור לכתחלה כדלעיל בסימן ק"ח לענין סכנתא אסור אפי' דיעבד וע"ש: .11פרי חדש יורה דעה סימן קטז ס"ק ד ]ד[ מיהו בדיעבד אינו אסור .באיסור והיתר הארוך כלל ל"ט ]דין כה[ כתב דלכתחילה אסור לצלות בשר עם דגים משום ריחא מילתא אבל בדיעבד שרי דלא הוי סכנה רק דרך בישול ,ואם הם סמוכים שהשומן זב מאחד לחבירו אסורין אף בדיעבד כדאיתא בפרק כיצד צולין ]פסחים עו ,ב[ .ומהרש"ל באיסור והיתר שלו סימן ל"ה ]מכונות אות ט[ ובספרו פרק גיד הנשה ]ים של שלמה חולין פרק ז[ סימן ט"ו כתב דמותר לצלות דגים עם בשר בתנור אחד ואפילו לכתחילה ואין בו משום ריחא מילתא לענין סכנה ,דדוקא כשצולין אותן מחוברין זה אצל זה אסור .ובספר באר שבע דף ק"א ]שו"ת סימן לה[ האריך הרבה בענין זה ופסק דאפילו בדיעבד אסורים משום ריחא מילתא אפילו נצלו נפרדים זה מזה בתנור אחד ,ואף למי שנוהג להתיר לענין איסור בדיעבד הכא מודה משום דחמירא סכנתא מאיסורא ע"ש .וכן נ"ל עיקר להחמיר בזה … ,ומדברי שאר הפוסקים דהך עובדא לא מיירי שנצלו ביחד אלא שנצלו נפרדים זה מזה דאין כאן אלא משום ריחא ,ואף על פי כן מסיק מר בר רב אשי דאפילו במילחא אסירא והדבר ברור דהלכה כמר בר רב אשי ,ואם כן אף למאי דקיימא לן ]סימן קח סעיף א[ כפסק הרי"ף ]שם[ להתיר בדיעבד ריחא ,אינו אלא לענין איסור ,אבל לענין סכנה כיון דחמירא סכנתא מאיסורא אף בדיעבד אסיר לכולי עלמא כמבואר בדברי מר בר אשי ,אבל בתנור גדול דנהגינן להתיר לכתחילה וכמו שכתוב בסימן ק"ח ]שם[ גם לענין דג ובשר שרי אף לכתחילה ,דהא טעמא מאי שרינן אפילו לכתחילה משום דאין כאן ריחא אם כן מה טעם יש לאסור משום סכנה כיון דאין כאן ריחא כלל ,ולפיכך הדבר פשוט דאף דבר של סכנה שרי 2 לכתחילה בתנור גדול ,אבל בתנור קטן דאיכא ריחא אף בדיעבד אסור ואין בזה שום ספק והחולק בזה אינו אלא מן המתמיהין : .12פתחי תשובה יורה דעה סימן קטז ס"ק ג …איברא מאחר דחזינן להרמב"ם דרב גובריה ברפואות וטבעיות שהשמיט הא דביניתא דאטוי בהדי בישרא מסתמא לפי עוצם חכמתו ידע והבין שנשתנו הטבעים בענין זה ונהי שלא נסמוך ע"ז לעשות מעשה לאכלם זע"ז דאפשר דה"ל כמו דבר הנאסר במנין מ"מ הרווחנו שיצאנו מחמירת סכנתא דהשתא מיהת ליכא סכנתא .ואפשר שגם בזמנם לא היה הסכנה אלא במין ביניתא ולא במינים המצויים בינינו כלל וליכא אלא איסור קל דרבנן דנהי דדבר שבמנין דאורייתא היא היינו הנאסר משום סייג וגדר איסור אבל בכה"ג קילא טובא .ואפילו באיסור דאורייתא ס"ל להראב"ד דסגי לשער באומד יפה כו' ועוד דאפשר דע"י עירוי דאינו אלא מבליע ומפליט לא גזרו בזה אפילו בזמניהם והרי אנו נוהגים להקל לאכול בשר בכלי דגים ב"י אפילו באותה הסעודה ע"י הדחה בעלמא אלמא קים לן דליכא סכנתא בבלבול טעמי בעלמא .ומ"מ על השומן שנקרש יש לעיין בו קצת אולי אם ישבר חתיכת שומן קרוש ההוא ימצא קצת ממי המרק ביני אטפי ואז יש לאסור בודאי אבל אם א"א לעמוד עליו נראה דאין להחמיר כ"כ עכ"ד ע"ש[ .ועיין בספר תפארת למשה שכתב בשם זקינו הגאון מהר"ר יעקב ז"ל דבנפל דג לקדרה עם בשר או איפכא היה אוסר הכלי בלא הגעלה דאף דמבשלים דגים בכלי בשר או איפכא היינו שאין כח בנ"ט היוצא מקדרה לעשות ארס אבל כשנתבשל בקדרה בשר ודגים ביחד הרי נתבשל ארס בתוכו ונבלע ארס בהקדרה ואסור ע"ש] .ועיין בספר תכ"א שכתב דאם נפל שממית שקורין שפי"ן לתוך אוכל או משקה כ' הבית ל"י דאינו מועיל ס' דהטעם משום ארס ועיין במג"א סי' שט"ז ס"ק כ"ג שכתב שאחד מאלף שהיא מסוכנת במאכל אפשר יש לסמוך ולהתיר עכ"פ בס' וגם מצאתי בספר הברית דאין להם ארס כלל ע"ש[: .13כנסת הגדולה הגהות בית יוסף יורה דעה סימן קטז אבל הדרישה כתב שיש כאן חיסור לשון ע"ש .וז"ל ,בכלל ט"ל אות כ"ה לענין סכנה שאפה פאשטידה של בשר עם של דגים בתנור אחד ושניהם מגולין ,אפילו בתנורים שלנו המכוסים למעלה ואף בתנור קטן ואפילו הוא סגור כולו ולא נגעו כלל יחד מותר בדיעבד ,ואפילו אם שניהם בלתי מחבת רק שמרחקים קצת זו מזו ,דאפילו יוצא השמנונית לתוך התנור אין בכך כלום ,דבבליעת תנור וכלי אין בו סכנה כדאיתא לקמן ,אך לכתחילה מיהא יזהר .ובאו' כ"ז כתב ודאי אם נצלו או נאפו יחד אפילו לא נגעו זב"ז אסורים ,אם לא שהיה בא' מהם לבטל טעם חבירו כדאיתא בגמ' פ' כיצד צולין דג שנצלה עם בשר אסור כו' והיינו אפילו נגעו זה בזה ,וכ"ש אם נאפו יחד בלתי מחבת תחת כלי א' או אף בתנור סמוכין זל"ז דברוב הפעמים יוצא שמנונית בעין מזו לזו שיש בו סכנה דהא אפילו באיסור חיישי' לזה אפילו בדיעבד ע"כ. .14שו"ת חתם סופר חלק ב )יורה דעה( סימן קא אברא המהרש"ל פג"ה ס"סי ט"ו כתב דמדלא הביא הרמב"ם הך דמר בר רב אשי דפסחי' דביניתא דאטוי בהדי בשרא אסור למכלי אפי' במילחא משום סכנתא ש"מ דהוא ברוב בקיאתו בטבעיות וברפואות ידע דבריחא אינו מזיק והש"ס מיירי שנטוה עם בשר ממש ע"ש ודחוקו מפורסם דמ"מ ה"ל להרמב"ם להביא עכ"פ דאסור לצלות דגי' עם בשר ממש והרי הוא השמיט הכל ועלה ברעיוני תחלה דס"ל לרמב"ם דביניתא הוא דג ידוע שנקרא כן והוא שאסור לאכול עם בשר משום סכנתא ולא דגים אחרים וכה"ג כ' תוס' ספ"ק דמ"ק גבי כוורי ואותו ביניתא אינו מצוי בינינו ומשו"ה השמיטו הרמב"ם ומ"מ נ"ל דוחק דעכ"פ לא יסף זכר המין ההוא ממקומו במדינתו והי' לו לרמב"ם להביאו לאנשי מדינתו ויותר נראה דלפי עוצם חכמתו ידע והבין שנשתנו הטבעיי' בענין זה וכמ"ש תוס' ספ"ק דמ"ק הנ"ל ועוד להם כיוצא בזה ביומא ע"ז ע"ב ד"ה משום שיבתי' ובפ' א"ט מ"ז ע"א ד"ה 3 כל הני ובע"ז כ"ד ע"ב ד"ה פרה וע"ש מ"ש תוס' בבכורו' ר"פ הלוקח וז"ל ובמג"א סי' קע"ג סק"א כ' ג"כ דאפשר דנשתנו הטבעיי' ומייתי ראיות אחרות ומ"מ כל הראיות יש לדחות דהתם ניברר לנו שנשתנה המקום או הזמן דוק ותשכח ואפי' הך דשיבתי' י"ל אותם הבקיאים בהם ובשמותיהם וכותבי' קמיעות יודעי' רוחות ושידון דשכיחי ודלא שכיחי וע"פ ע"פ גבי זרדא דמתא ודדברי ועמ"ש תוס' במעילה י"ז ע"ב ד"ה יצא לקראתו וכו' ועיין ס' חסידים אבל הכא מי הגיד לנו שבטל אותה החששא דישראלים נזהרים באמת ומשארי אומות אין ראי' דאכלי שקצים ורמשי' וחביל גופי' כדאי' בע"ז ל"א ע"ב גבי ארמאי דוקאני דשתי גילוי ולא מתו מהם ע"ש אלא משום דחזינן לרמב"ם דרב גוברי' ברפואות וטבעיות שהשמיט הנ"ל ע"כ ניסה בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעיי' בזה ובשכנה"ג בא"ח ראיתי שכ' מ"ש הר"בי בי"ד לאסור דגים עם חלב כמבוא' בא"ח שצווחו עליו הא בחלב ליכא קפידא כלל וכ' שכונתו כך כמ"ש בא"ח שבשר עם דגים מסוכן על פי רופאים הכא נמי עם חלב מסוכן על פי רופאים שאמרו כן ולפע"נד זה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים. והשתא נהי שלא נסמוך על זה לעשות מעשה לאכלם זע"ז דאפשר דה"ל כמו דבר הנאסר במנין ואפשר דלא שייך בזה כל הני תירוצי' הנאמרי' בגילוי ומש"וה אנו נזהרים ומנהג אבותינו תורה מ"מ הרווחנו שיצאנו מחמירת סכנתא דהשתא מיהת ליכא סכנתא ואפשר שגם בזמנם לא הי' הסכנה אלא במין ביניתא ולא במינים המצוים בינינו כלל וליכא אלא אי' קל דרבנן דנהי דדבר שבמנין דאורייתא הוא היינו הנאסר משום סייג וגדר איסור אבל בכה"ג קילא טובא וא"כ הא אפילו באיסורא דאורייתא הוי ס"ל לראב"ד ז"ל בב"ח דטעם כעיקר לכ"ע אפ"ה סגי לשער באומד יפה ועמ"ש חי' רשב"א בחולין צ"ו ע"א ד"ה הא דאבעי' להו מכ"ש דיש להקל הכא ועוד מאן לימא לן דאיכא סכנה בכה"ג דוקא במטווי או מבשל להו ממש או אכול להו בעיני' אבל ע"י עירוי דאפשר אינו מבשל כלל אלא מבליע ומפליט ומבלבל הטעמים מאן לימא לן דגזרו בזה ואפי' בזמניהם והרי אנו נוהגים להקל להדי' לאכול בשר בכלי דגים בני יומן אפי' באותה הסעודה ע"י הדחה בעלמא אלמא קים לן דליכא סכנתא בבלבול טעמי בעלמא ובאמת ראיתי נוהגין כן להקל מגדולי הוראה ולהקל שומעין ומ"מ אם בא ושואל גם על השומן הנקרש יש לעיי' בו קצת עכ"פ אולי אם ישבר חתיכת שומן קרוש ההוא ימצא קצת ממי המרק ביני אטפי ואז יש לאסור בוודאי אבל אם א"א לעמוד עליו נראה דאין להחמיר כ"כ הנה הארכתי קצת לכבודו הכ"ד א"נ .מ"ד יום א' דר"ח כסליו תקצ"ב לפ"ק .משה"ק סופר מפפד"מ. .15ערוך השולחן יורה דעה סימן קטז …ואנו אין לנו רק דברי רבינו הרמ"א שפסק דמותר בדיעבד וירחץ ידיו בין אכילת דגים לבשר ויאכל פת שרוי בינתים כדי לרחוץ פיו וי"א דאין לחוש לזה רק כשמבשלן יחד ואכלן או נצלו יחד דאז יש סכנה אבל לאכלן זה אחר זה אין לחוש וכתב רבינו הרמ"א דכן נוהגין שלא לרחוץ הפה והידים ביניהם ומ"מ יש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קינוח והדחה עכ"ל וי"א דעכשיו נשתנו הטבעים וכמה דברים שאמרו בגמ' משום רוח רעה ואנו אין נזהרין בזה ואין המדינות שוות זל"ז ]מג"א סי' רע"ג סק"א[ וגם רבותינו בעלי התוס' במועד קטן ]י"א א ד"ה כוורא[ כתבו על מה שאמרו בגמ' שם דכוורא סמוך למיסרחא מעלי וז"ל ובזמה"ז תופסים סכנה למיכל סמוך לסירחון וגם בשתיית מים אחר דג דאיתא שם דמעלי ועכשיו אינו כן ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן טובות בזמה"ז עכ"ל ודע שיש מי שאומר דדבר של סכנה בישול דגים בבשר אינו בטל אפילו בששים ]ט"ז סק"ב[ וחלקו עליו כמה מהגדולים דרק בארס נחש אין לו ביטול אבל בשארי דברים בטל בס' כבאיסור דכיון שיש ס' שוב אין כאן טעם ואין בזה סכנה ]נקה"כ שבו"י חה"ש ופר"ח סק"ה[ ובמליחת בשר ודג ליכא סכנה ]שם[ וראיה ברורה דדג בבשר בטל בס' מחולין צ"ז כלכיס באילפס ע"ש ברש"י: 4
© Copyright 2024