תוקף א השטר
תוקף השטר א .דין י חו ס ל אב ש ל א ב ד ר ך בי א ה א א .דין יחוס לאב שלא בדרך ביאה שבתי וראיתי שלכאורה נחלקו רבותינו הפוסקים אם ולד מזרע אדם מת דורות רבים אחרי שמת ,וייחשב שהוא מביא בן הנולד מזרע האב שבא לגוף האם שלא ע״י ביאה ,נחשב לעולם .ויוכל ליטול חלק מירושתו ,ולענין יבום ודאי שאינו פוטר כבנו .שהח״מ באה״ע א' ח' נסתפק אם נתעברה באמבטיה קיים מיבום ,שאינו דרכי נעם ,שאחרי שייבם תיהפך למפרע בעילתו א) פו״ ר ואם הוי בנו לכל דבר .ומסיים דבליקוטי מהרי״ל נמצא שבן בעילת איסור ובניו פגומים ,והרי לד' הנוב״ק א ה״ ע ס ט' גם סירא היה בנו של ירמיה וכי' .ויש שהבינו שבכך פושט הח״ מ הריון שנקלט אחרי מותו אינו פו טר מיבום (ו הקר״א יבמות פז. ספיקו .ובב״ש שם י' מביא ד' הגהות ס מ״ ק ישן בשם רבינו פרץ החולק ,ג״ כ כ' דסופו להיות זרע ,שהרי כבר הזרע במעי האם, (המובא בב״ח יו״ד קצו ובתוה״ש קצה) שכ' שהמתעברת ע״י וכן הסכים הגרשז״א בנעם ח״א ע מ' קנ' דהנולד מהזרעה אינו זרע שהיה על הסדין ,א פי' מזרע של אחר הולד כשר ,אלא שאסור פוטר מיבום .והעירוני דסברת דרכי נעם אינה יכולה להתיר לשאת אחותו מאביו .ולמד מזה הב״ש א' י' ״ מ ש מע דהוי בנו לכל איסור דאשת אח אלא רק לפטור מיבום ,אבל י״ל להמבואר להלן דבר״ ,ומעתיק דבריהם המ״ל פ ט ״ו מאישות ה״ד ,וכ״כ הטו״א דהורותו קלושה ובזה סברת התורה מכרעת למה נחשב בן) .ושם חגיגה טו .וערל״נ יבמות י .דולד הנוצר מעיבור באמבטיה נחשב אב ובן שייך על כל הדרך הטבעית של אב ובן ,וברגע שנעשה אח של בני בעל הזרע לענין יבום .וכן רי״א בבני אהובה אישות בדרך אחרת ,מנא לן שיהיה עליהם שם אב ובן. פ ט ״ו ה ״ו ובית יעקב סי' קכד (וכ״כ הר צבי בחי' לטור אה״ע). ואילו הט״ז כ' דאין ראי' מ ד' ו) ונראה דדרך חז״ל היה בכל דיני התורה ,שאם לדין מסויים הג' ס מ״ ק ,דלחומרא אמרינן יש צורה שכוללת כמה פרטים ,ונחסר פר ט אחד ,הרי יהיה לקולא לא אמרינן ,וכן באפי זוטרי אה״ ע שם ,והברכ״י אה״ ע דינו כמציאות קלושה וחסרה .כמו שיש חציו עבד וחציו בן חורין, שם( .וכ״כ בס' בר ליואי אה״ע א). ב) ודיניו בעניני איסורים אם הוא נכרי או ישראל יהיו בדרגת מחצה, פו״ר ,כמו שראיתי למי דהיינו שחייב לקיים המצוות האלו מפני מחציתו ,ואינו יכול להוציא שכתב .דהסוברים דקיים פו ״ ר כמו בשאלת יעב״ץ ב' צז' ,אין אחרים מפני מחציתו .וכנראה גם אינו יכול להיענש מפני מחצית ואין זה תלוי ממש בנדון קיום זה ראיה דנחשב בנו לכל דבר ,דהרי אפי' היו לו בנים בגיותו יכול זו .וכ״כ ה מנ״ח שיכול להיות גם חצי ישראל וחצי נכרי באותו להיחשב שקיים פו״ר ,דסו״ס הביא לקיום עוד אדם בעולם (ואינו אופן (וכבר ביארו אחרונים דח״ע וחב״ח אינו חצי בדין א' וחצי מועיל לו עכשיו מה שהתייחס אליו כשהיה נכרי) .ואין צריך בדין ב' ,אלא לכולו יש דין קלוש משניהם ,עי' חת״ס א ה״ע קנא' שיתייחס עליו במושלם .וכן הסוברים דלא קיים פ ד ר ,כגון בחסדי קובץ הערות סי' מו' ועוד) .והוא ענין אנדרוגינוס לסוברים בריה דוד יבמות פ״ ח דשמא לא קיים פו״ר ,אין זה ראי' שאינו בנו, בפני עצמה הוא ( עי' אות תרלב') .וכן מצינו בהפרת בעל וארוס, דאפשר שהמצוה היא לקיים כדרך כל הארץ .ועי' בזה להלן פ״ב. ג) דחשבי' להפרה אחת דמיגז גייז או דקליש ,דהיינו שצריכים הפרת והנה ממעשה דבן סירא אין שום ראיה ,ואין באגדה זו גם שניהם ,ואם לא הופר הכל נשאר האיסור ,אלא שהוא קלוש .ולכן אם נקבלה שום רמז אם הוא בנו לכל דבר ואם קיים פו״ר, אסור מן התורה אבל אין לוקין. ולא ברור שהח״מ הביא הדבר כראיה ,וכן ראיתי במנ״ח א' כו' שהבין דהח״ מ קאי בספיקא( .ו עי' גם בתשב״ץ ח״ג רסג' שמטיל ספק במעשה זה שיסודו בספרים חיצונים ,וליקוטי מהרי״ל עצמו ז) וזה ענין כמה דברים שמצאנו שאסורים מן התורה ואין לוקין, משום האיסור, דמציאותן כמו אבר אינה שלמה המדולדל ואינם שאינו ניתר דומים ממש בשחיטה, גם לעיקר אינו נודע דלאו דסמכא כמ״ש מוהר״ח וולז'ין בהקדמה למע״ר) ,והוא אבמה״ח ג מור ו״אין בו אלא מצות פרו ש״ (חולין עד ,).דלהר״מ ואסור לשאת אחותו מאביו. מן התורה צריכים לפרוש כיון שדומה בחד צד לאבמה״ח ,אבל ד' הט״ז ודעמיה ,מהיכי תיתי שייחשב כבנו רק אינו מציאות מושלמת כדי להיענש .וכן הוא בזבחים קי דהקומץ לחומרא ,ולא משמע שהכוונה שרבינו פרץ מספקא ליה הדבר ולכן והלבונה שניהם נצרכים להתרת המנחה ,ולכן אם עשה א' מהם החמיר ,כי בלשונו נראה שהוא דין ודאי שאסור לשאת אחותו הרי הותר חצי ,או חצי מעורב ,או באופן דמיקלש קליש .וכן אבות סברא דרבינו פרץ שנחשב כבנו, ובאמת צ״ב מאביו. נזיקין מוגדרים ע״י חז״ל בתכונותיהם ,כגון קרן שכוונתו להזיק והנה הברכ״י לאה״ע שם מבאר דלא כ' כלל רבינו פרץ שיש ושמשונה ,ואם חסרה תכונה אחת ,אפשר ללמוד אותו מדינים איסור לשאת אחותו מאביו שע״י אמבטיה ,אלא רק הביא דין אחרים ,אבל אז לא יהיו בו הדינים המיוחדים של קרן (ונראה דזה הבחנה כלשונו ששם אמרו שמא ישא אחותו מאביו ,אבל פשיטא ענין צרורות חצי נזק ,דדומה בחד צד לרגל וכן צרורות דשן ,אבל ליה שאינו נחשב כבנו ,וכ' שכן נראה במקור הדברים בכתב יד אינו דומה לכל תכונות שן ורגל דלאו אורחיה ,ולכן משלם מחצה). ד) בשם רבינו פרץ .ולדבריו אין ראיה כלל שייחשב כבנו .אמנם כיון וכעי״ז בתיש הבא על הצביה החשיבוהו בחולין פ .ל״מקצת שה״. שרוב אחרונים לא הבינו כן ,איכא עכ״פ הכרעת רוב פוסקים, ודנו אם מתרבה מן הפסוק ״שה ואפי' מקצת שה״ .וכן בן שבדבר כזה לא שייך לסמוך על המיעוט גם אם דבריהם יהיו פקועה הבא על בהמה מעלייתא ,הולד אין לו תקנה ,שנחשב מחוורים יותר .ואמנם חלק מהראיות שהביאו אחרונים לזה מכל מעורב משניהם .ובמנחות מז :סובר רבא אליבא דרבי דשחט לשמן מיני סוגיות דלא אוקמו הדין בעיברה באמבטיה ,א״א לבנות ולא זרק הדם קדוש ואינו קדוש ,הכוונה קדוש ואינו ניתר ,ואמרי' עליהן יסוד ,דכיון שהוא דבר תמוה וזר לא היו צריכים להעמיד דתופס פדיונו ,ומפרשי תו' פסחים יג :דלחמי תודה ששחט עליהן בו .אבל הסכמת כולן דלחומרא אסור לשאת קרובותיו מבעל לשמן וזרק שלא לשמן קדוש ואינו קדוש היינו דאי פדה חייל הזרע. אדמים אבל אינו יוצא לחולין ,והרי ק דו ה״ג אין לו פדיון ,וקדו״ד ובאמת מסברא לכאורה תמוה שייחשב כבנו ,והרי להרות נפדה ,ודין זה אמצעי .ועי' רמב״ן יבמות ק ד :דמבאר הס״ד מזרע של אדם אפשר גם אחרי שמת אותו אדם ,ובזמננו דחליצה בלא רקיקה היא ג״כ מצב אמצעי דב' דברים מתירים אפשר גם שנים רבות אחרי שמת ,והוא נגד השכל שיתחיל הריון שנעשה א' מהם והוא פלוג' תנאי הנ״ל (והגרי״ז בחי' מנחות ה) תוקף ב השטר א .דין י חו ס ל אב ש ל א ב ד ר ך בי א ה לא עושה כלום למתירים שעורים ב׳ יא׳ ,ובפרט באמרי משה ס״ ס לח׳) ,אבל לא לענין שעושים חצי ,אבל הדימוי הוא כללי) .ועפ״ז יש לדון דגם דין חיוב שבת וחיוב מיתה .ובגד״ש כתו׳ לא׳ כ׳ לא כן ,ולדבריו גם תמה דיש לחלק בין ב׳ מתירים שאף א׳ מגורשת ואינה מגורשת שהזכירו חז״ל כמה פעמים ,אין הכוונה זרק בשבת ופגע אחר השבת יתחייב משום איסור שבת ,ואין לזה לספק גרושין אלא שקבעוהו כמצב אמצעי ,בדומה לדין קדוש טעם ,ועי׳ אות תטז׳ ואילך). י ב) ואינו קדוש ,שהוא מצב ספקי ,ועמ״ש ביו״ד ס״ס רפד׳. ח) ורק אם בא על אשה כדרך כל הארץ ,לא אכפת לן אם ו ה״נ לגבי שם אב ושם בן ,פשיטא לרבינו פרץ (ועכ״פ לפו׳ נקלט או לא ,שהוא עשה את הפעולה שעושה אותו לאב. הנ״ל) מסברא ,שאף שלא נעשה כדרך כל הארץ ,אין מתבטל משא״כ כשלא היתה ביאה ,אין התחלה להורותו .ובאמת גם באב ממנו שם אב לגמרי ,שיותר קרוב שיהיה עליו שם מקצת אב, שמת קודם לידת בנו ,יש משהו קלוש בהורותו ,דרק ע״י שנולד מלקבוע על ולד שם שאין לו אב .ולכן אין לו היתר באחותו בנו נעשה אב ,וגם עצם זה שלענין יבום אינו כאביו (אם נקלט מאביו ,אבל אין הכוונה שהוא בנו לכל דבר ,ונראה דלרבינו פרץ אח״כ להנו״ב לעיל אות ה׳) ,כבר פוגם בהורות .דבדיני התורה אסור מן התורה להכות אביו ,אבל אינו לוקה ,משום שאינו בן בפועל, ע״פ נקבע היחס לא הרעיון המופשט ,אלא ביטויו גמור לעונשין .וממילא ה״ ה לענין יבום נופלת לפניו כדין אח ,ולא כדאמרי׳ בכל דוכתא מה לדין פלוני שכן וכו׳ ,וכל שנגרע מדיני אכפ״ל שאינו אח גמור ,דעד כמה שהוא חייב ביבום הוא ג״כ אב שלו ,גם עצם דין אב קלוש. מותר ואותו חצי שהוא אח הוא מותר לאשת אח הזו (ועי׳ רשב״א ולענין יחוס אחריו ,אם האב כהן ,לכאורה לא אכפת לן שאין יג) גיטין פ ג :ולדבריו שמא יצטרך לחלוץ) .ועל משקל סוג׳ דריש הקשר לאב גמור ,ד ס״ ס אין מעורב כאן אב אחר ,והרי זה ב״ק ניתן לומר דאב כזה אתיא מבינייהו דאב רגיל ודאפוטרופוס, נולד מהורות קלושה ,אבל כולו בא מהורות זו ,ולכן אין זה פוגם ואין לו הדינים המובהקים של שניהם. ט) בכהונתו .ואפי׳ הנולדת מעיבור באמבטי׳ מזרע של אחר ,בלא ולפעמים יש סיבה רפואית שמזריעים אשה מזרע של ב׳ ביאת איסור לא נפסלה לכהונה כדאי׳ בחגיגה יד .דהפסול ע״י אנשים ,שמתערבים במבנה הגנטי של זרע הבעל שיש בו ביאת איסור ולא ע״י הורות (ותמוה מש״כ בחלקת יעקב אה״ע איזה פגם ומשלימים מזרע של אחר ,ובזה גם אם נאמר ששניהם יב לשיטתו שאסור בהזרעה מלאכותית ,שג״כ פוסל הולד דלא גרע נחשבים הורים ,ברור שאין כאן אלא הורות קלושה .שדין אב של איסור זה מביאת איסור) .אמנם אין הכרח לכהונה חיובית. התורה הוא כצורתו ,שיש בו גם את הענין של חיבור האב והאם, י ד) וכל שפוגם בצורת האב הרי נחשב אב קלוש ,ואין לשניהם את והעתיקו בליקוטי מהרי״ל ובב״ש שם וכן פשוט למ״ל שם. אותו הדבר ,דהיינו ששניהם ׳אב׳ אלא שכל אחד חצי ׳אב׳ ויש לו איך יתכן שיהיה לאשה בן ומיוחס אחר אדם זר ולא אחר בעלה, רק חלק מן ההורות. י) אבל לענין שהרי זה ענין הממזרות ,שנעשית הארץ תבל ואין הבחנה ביניהם. ואף שיש הבדל בין החומר שלוקחים מב׳ האנשים ,שא׳ הוא רוצה להיות האב ,ומהב׳ לוקחים רק ממזרות, שכ׳ רבינו פרץ שם שהולד כשר, מה שנצרך לתיקון. (ועי׳ תו׳ יבמות טז: שהביאו צד דאפי׳ בביאת היתר שייך ממזרות) .וזה חלק מהטעם שאסרה התורה ביאת איסור זו דא״א, אפשר לומר ע״פ מה שראיתי בזית רענן ב׳ טז׳ שדן על הכסף וא״כ מה הטעם להתירו מחמת שלא היה האיסור ,הרי היתה המורווח מעיסקא ,שנולד מפקדון דחד ומהתעסקות דחד ,דהדין סיבת האיסור. הוא דחולקין ,דכיון שע״י שניהם נסתעף ונתהווה חולקים מחצה טו) על מחצה ,והביא ראי׳ מב״ק צו :ה ה״ג דגזל פדנא דתורא וחרש, לבעל הזרע ,ולכן אוסרים בקרובותיו ,אין בהורות זו תבל, וחייבוהו לשלם חצי מהשבח משום דתורא וארעא אשבחו ,״ א ע״ג ודברי התורה על תבל שהם חלק מטעם הממזרות ,מתייחסים דאינם כחות שוים״ ,וכן שטף נהר זיתיו והניחו בשדה ומזה נראה ,דאף דאמרי׳ שיש כאן הורות קלושה ומתייחס אחר להורות שלמה ,שבאה ע״י ביאה ,אבל בנדון דידן גם הקורבא היא דחולקין בפירות (עי׳ אות רעו׳) .וביאור הדבר דוקא משום שאין קלושה ,ואף שאסורה מן התורה ,אין היא עיקר טעם הממזרות, הכחות שוים וכל אחד נותן סוג אחר ואין דרך להשוות ביניהם ולכן אינה עושה ממזרות .ויל״פ דלעשות ממזרות צריכים הורות (עי׳ אות רפו׳ ,ועי׳ רש״י כתו׳ צג ,):חשבי׳ להו מחצה על מחצה גמורה של הנואף ,דעצם זה שאשת איש ילדה בן (ונקבע לפי זמן שהם שני הסוגים הנצרכים .ואף דהתם הנדון בממונות ,הרי אין ההריון כמובן ולא זמן הלידה) ואביו הגמור הוא אדם אחר ,קובע הסברא הזו תלויה בממון ,אלא רק איך להתייחס לדבר .אמנם ממזרות .שהוא התנגשות של שני הכחות החזקים בין נישואין של ראי׳ ממש ליכא מההוא דב״ק כיון דהוא קנסא בעלמא דקנסוהו האשה ובין אביו של הבן .אבל כשא׳ הכחות נקלש ,כח הנישואין שם ולא דינא. גובר ,ואינו מקלקל הולד לעשותו ממזר ולבטלו מחיבורו לאומה י א ) אבל כל זה כשהיה האב בחיים בתחילת יצירתו ,ואף שדרך ולישראל .וגודל חומרת הממזר והוצאתו מהזכות לבא בקהל ,הוא שהזרע רק משום הערוב הגמור של יחוסו .ולסברא זו בודאי הוא מעשה השתהה באיזה מקום ונכנס מאליו לגוף האם .ואין זה מפקיע חמור ששם כלל ,דלא על זה דברה תורה ואין זה מקרי אב .דבשביל שם אב טז) צריכים קודם כל את הגברא ,ואח״ז דנים איך פעל הגברא הזה נכרי אוסרת הולד ,משום דרחמנא אפקריה לזרעיה וביאתו ליצירת הבן ,והזרע הוא כמו אש שכח אחר מעורב בו ,ויצא ממנו כביאת בהמה ,מבואר דדין ההורות הוא בביאה ,ואם מפקירים ונקלט באם וזה נותן לו שם אב .אבל אם אין אב ,הרי הזרע הזה הביאה אין הורות ,ו ק״ו בהזרעה או באמבטיה אין יחוס לאביו. הטבע הוא ע״י העראה, מ״ מ הרי אירע כך ומכוער מאין כמוהו ודבר טומאה ונבלה, אלא ממזרות אין עליו. ממנו סרך הורות .אבל כשהאב אינו בחיים ,י״ל דאין עליו שם אב ובס׳ ארץ הצבי סי׳ טז׳ כ׳ ד מד׳ ר״ת בכתו׳ ג :דאין ביאת כחומר בעלמא ,ואי אפשר לתת שם בן למפרע למי שאינו בעולם אבל אין שום ראי׳ מזה ,דרחמנא לא אפקריה רק לביאתו ,אלא גם (וגם בזורק חץ ומת קודם שפגע לא חל עליו למפרע הדין ,דאינו לזרעו ,ואין זה משום שרק הביאה קובעת ,אלא אפשר שאף הזרע חל אלא אחר שפגע למפרע ,דמצד הזורק אינו ברור שיפגע קובע ,וגם זה רחמנא אפקריה .ומ״ש כביאת בהמה כלול בזה גם ועכ״פ כל שלא פגע ,בזמן שחי לא היה שייך חיוב וממילא גם כזרע בהמה .ועוד ,שהרי הלכה כר״ת ואעפ״כ הב״ח והב״ש אחר מיתה אין חיוב למפרע .והנמוק״י ב״ק י :דמחייב בזרק והט״ז הביאו דברי הגהת ס מ״ ק להלכה דמתיחס אליו עכ״פ ומת ,נלע״ד פשוט דלא קאמר אלא לדיני נזיקין ,שחל עליו שעבוד לחומרא ,והרי לר״ת אף לחומרא אינו מתייחס לנכרי .גם אין ראי׳ נכסים משעת זריקה (עי׳ חי׳ ר׳ שמעון לב״ק סי׳ א׳ וקובץ מ מ״ ד עכו״ם ועבד עושה ממזר ,דהרי אין הלכה כמותו בזה, תוקף השטר ב .י תו ם ב הז ר ע ה מ ל א כו תי ת ג ואולי בהא תליא .ועוד דבביאת עכו״ם הממזרות ע״י טומאת דבר .וגם אין הכוונה ברורה מה הוא לכל דבר ,דברי הח״מ ע״י בודאי אינם ברורים ,ודברי הב״ש אפשר שכוונתו לקיום פו״ר, עכו״ם, בא״א ואילו ישראל והממזרות הרי הבועל הוא דאם טומאת העברה. יז) עכ״פ היוצא דאסור ,אלא חלים מספיק ה פו' והמחשיבים אותו כאח לבני אביו לענין יבום ,ג״כ אין ראיה שיהיה פו' כתבו שאינו אלא לחומרא ,ויש ה פו' אלא לענין מזה ,דלאסור בקרובותיו הסכמת כל דכמה איסורי עריות בודאי גם לענין פו״ר. לכל דבר, כמבואר לעיל, שכתבו שהוא בנו לכל דבר ,אבל על זה אין ראיה שיהיה בנו לכל הסכמת א״כ אין איסורים .ויל״פ כמו שנת'. ב .יחוס בהזרעה מלאכותית י ח) והנה מה שהיה פשוט לרבינו פרץ וכל הפוסקים דבעיברה בעל ,אין מקום לשם של הורות אחרת בגופה ,שהרי הורות היא באמבטיה הולד כשר (ובבני אהובה שם אין הדבר ברור גם זכות ולא רק חובה ,ואין זכות לאחר להיקרא אב לבנה .ולו לא לו) ,למד מזה באגרות משה ח״א סי' י' וסי' ע ה /דהוא הדין יהיה הזרע .וגם אם לא נימא הכי ,ל״ק מש״כ דאיך אפשר לומר עליו שטעם האיסור מחמת הזרע ,אבל הכנסת הזרע עצמה אינה (התפרסם מאמרו בקובץ ' ה מ אור' אב תשכ״ד) ,ועיקר טענתו אסורה .דהזרע דמיירי ביה האיסור הוא בדרך ביאה שיש הורות מלאכותית. בהזרעה ר' אמנם מסאטמר יואל נחלק דלא שמענו להתיר אלא כשנעשה מאליו ,וא״א לקבוע ממזרות על גמורה( .וכן מה דתמה בחלקת יעקב אה״ ע טז ,מהלשונות כגון דבר שאין בו מעשה ,אבל כשעושה מעשה בידיים ומכנסת לגופה ״איזהו ממזר הנולד מחייבי כריתות״ ,שלא הודגשה הביאה ,כמו זרע של אחר ,הולד פסול( .וכעי״ז בצי״א ח״ג כז ב ,דבעיברה במשנה ״איזהו ממזר הבא על א״ א״ ,ג״ כ ל״ק מטעם זה ,דע״י באמבטיה לא נחשב אביו גמור ,כי לא התכוין ,ובתורם זרע נחשב הזרעה אינו באמת ״בא מחייבי כריתות״ ,והקשר הוא קלוש ואינו אביו גמור כי התכוין .ובתשוה״נ ח״ד תו' כ' להיפך ,דבאמבטי' הורות גמורה). דומה לדרך הטבע שקרה מאליו ,משא״כ כשעושה בידיים בודאי כ ב) אין יחס לאב). י ט) ונראה דבזרע של אדם אחר שמת ,לא שייך לומר דיהיה הולד ממזר ,עמ״ש לעיל אות יא' ,והגם שאפשר להתווכח אבל דבריו קשים ,דבממזרות לעולם אין חילוק בין אונס מסברא ,מ ״ מ לענין ממזרות ,לא שייך שיהיה ממזרות בלי נואף ורצון שוגג ומזיד ,שזה כל מהותו ,שהוא משום שיבוש הזרע ונואפת ,וממזרות הוא אף באונס אבל כשיש איש ואשה שמנאפים, וטהרתו .וגם אם רוחו של אליהו הפילתו ונתקע באשת איש ,או ובלא זה לא יצוייר ממזרות .וזה מחזק סברת הגר מ״פ ודעמיה, שאנסוהו אחרים ,עדיין איכא ממזרות .וא״כ איך אפשר לתלות דכיון שע״י הזרעה אין צריכים כלל להאיש ,וכך לי שהוא חי או ממזרות במחשבתה של האשה ,דהרי גם שנכנסת לאמבטיה הוא שהוא מת ,אין חיותו מוסיפה כלום לתת שם ממזרות ושם נואף. מעשה, שאינה אלא מתכוונת, כשנכנסת וכאן לבית חולים כג) ועכ״פ לענין תמיהת ר' יואל ,לאחרונים דסברי שהלכה גם כשמואל יבמות מ ג :דטעם הבחנה דאין השכינה שורה אלא ומתכוונת שרופא יכניס בה ,א״א מחמת זה לקבוע שם ממזר. ובודאי נכון הדבר שטעם האיסור דא״א קשור ג״ כ לתבל דהזרע, על הודאים ( ה ט״ז מביא הטעם ,אף שהב״ש כ' שאין הלכה כן), דברי איך יותר בהזרעה מלאכותית .י״ל כעין הנ״ל ,דלא אמר שמואל הצי״א ,ששם אב יהיה תלוי בכוונתו) .ואכן בהמעיין תמוז תשע״א אלא כשהוא ספק מבעל ראשון ספק מבעל שני ,וכולהו דרך ביאה אבל טעם הממזרות הוא משום (וכן האיסור. תמוהין התפרסם כת״י אחר של ד' ר' פרץ ובו נאמר במפורש ״ א פי' והורות גמורה ,וצריך הוא לידע אם הראשון אביו או השני .אבל תקלוט הזרע מן הסדינים לתוך מעיה ,דהא לא אתא עליה״ ,הרי דין זה שאין לבעל הזרע הורות גמורה ,אלא רק לענין הרחקה מעריות ,לא אסרו חכמים לעשות גם בזה שרי לדעת בעל הכת״י הנ״ל. כ) ו מ״ מ מסברתו למדתי דבר חדש ,דאפשר דכל מאי דפשיטא לרבינו אחריו, פרץ והפוסקים דבעיברה היינו בעיברה באמבטיה או באמבטיה הולד מתיחס שהוא מילתא ע״י סדין, מעשה משום דין הודאים. דבלא״ה אין לו אב שני ,אלא רק שאינו יודע למי יש הורות קלושה עליו. כ ד) ומה שטען עוד ר' יואל ,דאף אי ליכא למיחש לשמא ישא דממילא ,שהוא בכלל טבע העולם ,שהמתקרבת לגופו של אדם אחותו מאביו ,עדיין איכא למיחש שייבם אשת אחיו מאמו קולטת זרעו ,וככל שקרובה יותר לדברים הקרובים לגופו ,יש צד ויוציא אמו לשוק ויפטור יבמתו לשוק .הלא אין זה אלא כשלא רחוק שתיקלט ממנו .ולית לן לחלק בין העראה ובין חיבור גופה שמרו הבחנה ויחשבו שהוא בן של השני ,אבל בנ״ד שידוע שאינו למקום שנגע גופו .אבל כשהקשר הוא מלאכותי ,בטל שם הורות בנו של השני ואין לו שום שייכות אליו ,הלא אין לחוש .וכי יאסור מצאו לאמץ ילדים וכדו' מטעם זה .וכל שהדבר ידוע להורים חזקה על דברו על הרעיון ישראל שיודיעו לפני נישואין ולפני כל דבר את אמת יחוסם אם מזה. וכס' התשוה״נ הקדמונים אלא לעיל. וקצת עיבור באמבטיה, יש לדקדק ולמה לא מדלא יהיה נ פ״ מ בדבר. הפשוט ליטול זרע של אדם ולהכניסו בשפופרת (ובתשו' רב האי ליק סי' כה' פי' דכשאדה״ר פירש מן האשה ,לקחה מזרעו ונתנה ברחמה ונתעברה) .ובע״כ שהתייחסו למציאות כזו בצורה אחרת, כ ה) ועי' לשרידי אש במאמרו שנדפס בהפרדס תשי״א ,שמביא ראי' שאין הולד ממזר ,מהא דיבמות מא דאמרי' לר' יוסי ולא מסתבר שהתייחסו לזה כבלתי אפשרי טכנית ,שהרי מה בין זה ל״ל איסור הבחנה לענין אירוסין ,והנשואות יתארסו תיכף .ולמה לבין זרע הנמצא באמבטיה .אלא שחשבו הדבר כמלאכותי וכלא לא חוששים שבעל וגירש ונתארסה מיד ,וכיון שדינה כאשת איש, מתאים לרעיון של הורות שנמשכת בדרך טבעית ומאליה. כ א) והזרע מהראשון נקלט רק אחרי שהיתה אשת איש לאחר ,הרי ולפ״ז היה אפשר לחדש כעין סברתו אבל להיפך ,דכשאשה שהולד בכה״ג כשר .ולא אכפת לן שנקלט זרע של א' במעי א״א. עושה הזרעה מלאכותית מזרע של אחר ,אין בכלל דין אמנם יש לדחות ,דלא אמרו שיהיה הולד ממזר אלא כשמעשה הורות ,דלא דברו הקדמונים אלא באמבטיה שנעשה ממילא ובתום ההכנסה היה בניגוד לאישות ,גם אם אינו איסור או שנעשה בלא לב ,א״א להתעלם מהמציאות שאותו אדם הכניסה להריון בדרך מה היתר .אבל כשהיא מערבבת את המציאות ואת הטבע ,והיא בעולת ידיעתה ,אבל כשהביאה היתה כשהיתה נשואה לו, שמכוסה מן העין לא אכפת לן לענין ממזרות. הרי תוקף ד כו) ג .בדין הו צ א ת זרע ל ש ם הזר ע ה מ ל א כו תי ת ובהפרדס סיון תשי״ג נדפס מאמר של הרא״מ בלאך דאין ראיה ביאה שבלא אין השטר ממזרות, וטוען שאפשרי ל) וראיתי לחלקת יעקב אה״ ע סי' יד' ,שהשיג על ה אג״ מ דיש כאן דין קבוע דרבנן ממש ,שהרי הזרע הנאגר בבנק הזרע הדבר שתהיה ממזרות מחמת עצם הזרע הבא במעיה גם בלא ביאה. נחשב לדבר חשוב ,ובזה כ' הש״ך קי' לו' להחמיר שאין ליטול מן אבל כבר כ' בראשית דבריו שאין לפניו אוצר הפוסקים ,ואם היה התערובת .והנה מלבד הא שאין הדין ברור ,והת״ח כ' רק דטוב לפניו היה רואה עכ״פ דברי רבינו פרץ ומהרי״ל המובאים בב״ח מיקל להחמיר, ועי' רעק״א לשו״ע שם מ ג' שהמנח״י ג' ובב״ש דסברי שהולד כשר ,והרי לדבריו אין הדבר תלוי במעשה בהפ״מ ,וכן מיקל ביד יהודה שם פי' הארוך ס״ ק טו ,וכן מצדד הכנסה אלא בעצם יצירת הולד מזרע של אחר ,וזה נסתר בהחלט ה פ מ״ג והחכמ״א סג' ה' .והרי הנדון כאן הוא נדון חמור ואינו מדברי הראשונים והפוסקים. כז) מילתא בעלמא אלא צורך גדול .הרי נראה דהרכיב החלק״י ב' ומש״כ בתשוה״נ ב' ת ר פ ט' ״שבן נקבע ביחסי אישות דוקא דינים זה עם זה .דדברי הש״ך שאין ליטול מן התערובת ,הוא אבל בזרע לבד אינו קובע לו ייחוס ,וי״ל מש״כ בגמרא בידוע לנו שיש איסור בתערובת ,ובזה נידון כקבוע מדרבנן .והרי ״אין חוששין לזרע האב״ אף לענין זה כן -ד ע״י זרע האב לבד כאן אין הדבר ידוע לנו ,ולא נעשה קבוע מחמת שיש בעולם אינו נעשה בנו מדין תורה״ ,מליצה בעלמא קאמר ,שהרי הדין של מיעוטא דישראל ואפשר שא' מהם נתן לבנק הזרע .דהרי אין זה אין חוששין לזרע האב הוא משום דזרמת סוסים אינו חשוב ליחוס ברור שנתן ולא גזרו חכמים אלא בידוע( .ואינו דומה כלל להש״ך ואין שם 'אב' אצל בע״ח ולכן רק מין האם קובע .הגם שלהלכה קיד' כא' לענין כרכום להתירא ,ביש אחד שאינו מערב ,ששם הוא אין הדבר ברור כן כמבואר ביו״ד טז .וכבר חזר בו התשוה״נ ועי' מיוחד בהגר״א שם כמובא להלן אות קלב'. כ ח) דין שהקלו רבנן כו' בתקנתם ובחכמ״א סו' כמבואר שם בנקוה״כ יח' ,אבל לא ליצור איסורים ולענין הלכה הסכימו הפוסקים גם בהזרעה כדעת האגרות מחמת זה) .ועוד דהרי גם בנדון זה דגזרת קבוע דרבנן ,אם משה (אשר השיב על דברי המשיגים עליו במכתבו המובא נאבד אחד מהם מותרין כדאי' שם ס״ז ,ועי' תפאל״מ דה״ה ניתן לנכרי. בחלקת יעקב שם כב' ,וכל דבריו נכוחים לרואה ,ולא ידעתי למה לא נדפסה התשובה הזו גם באגר״מ) ,וכבר כ' כן השרידי אש ל א) במכתבו שם ,שכ״מ מ ד' רבינו פרץ ,וכן הורה הגרי״ש והגרי״ב ובכלל דין זרע שאינו בקדושה ,שיש אחרונים המחמירים שצריך ג״כ גירות ( עי' חמדת סי' ב' שלמה וטוטו״ד ז׳ולטי ועוד מרבני זמננו .אבל מרן הגרשז״א במנח״ש תנינא קכד ר כ ט /ופ״ ת א ה״ ע ד' ב' שאין העיקר כדבריהם) ,נראה ג״כ חושש שמד' ה תו' יבמות טז :מוכח דפליגי ארבינו פרץ ,והוא שהוא משום הביאה ,שנוצר ע״י דיבוק בבן נכר .אבל עצם זה משום שכ' שם אף דביאת היתר היא מ״ מ כיון דלא תפסי קידושין שהחומר נוצר בגופו ,אינו חשוב כ״כ שלא בקדושה ,שהרי אם הוי ממזר .ולכאו' אינו מוכרח כלל ,ד ס״ ס איכא ביאה. כ ט) התגייר ומיד אח״כ בא על בת ישראל דינו כישראל ,ולא אמרי' ועוד נחלק שם ר' יואל על האג״מ ,שאין לסמוך בזרע הנלקח מן השוק שיהיה מרובא דעלמא, שהרי שהחומר נוצר בגופו כשהיה נכרי .דכיון שהחיבור היה בין בני ישראל ,אין כאן דיבוק בבן נכר. גזירת הבחנה עצמה חוששת למיעוטא דמיעוטא ,דמהיכי תיתי ישא אחות ל ב) אביו ,ובפרט מה דחושש רבינו פרץ בסדין עצמו הוא חשש רחוק. כידוע יש שהחמירו בזה מאד ,ויש שהתירו לפי הצורך. כ״ז כמובן לנדון ההלכתי אחר שנעשה ,ולענין לכתחלה אבל אינו מוכרח ,דודאי הגזרה עצמה היא לחוש למה שאינו מן ובעטרת שלמה תש״ס ע מ' קנ א' כ' שנעשה כבנו ע״י שמלמדו התורה ,כמו גזירת דמאי ,ושאר גזרות חכמים ( עי' אות תקסב'), תורה וכו' ,ואין בזה ממש ,ומש״כ שם לגבי תרומת שחלות דהולד שאם היה אסור מצד רוב וכדו' לא היה צריך לגזרה .והנדון אם מתייחס לאם הביולוגית ,דהוא כמו השתלת לב שאין הלב מתייחס הוא בכלל הגזרה ,וזה באמת תלוי בסברא ,אם בזרע שהוא עצמו למושתל ,לא נלע״ד וכמו שנבאר פי״ב באורך .ולענין דין שתוקי, נלקח מן השוק ,גזרו ג״כ ,כמו שגזרו בזרע של איש אחר .וע״ז לא לסוברים הביא ראיה .ומש״כ לדמותו לקבוע אינו מחוור ,ולא ביאר דבריו באחרונים דאינו אלא משום קבוע דאזלא איהי לגביה ,אבל כאן אין דמתייחס לאביו, לחשוש לישראל פסול, כבר נת' בזה .עי' בסמוך לגבי דברי החלק״י( .אגב תמה שם על האג״מ כך המציאות בתרומת זרע( .וכן י״ל דאין דין קבוע אלא באיסור, שכ' שיוכל ליקח גיורת ,הלא אם יגיירה לשם נישואין הם גרי או שנוצר איסור ע״י הלקיחה מן הקבוע כגון באזיל איהו גבה אריות שלא חלה הגרות .ותמיהני שהרי קי״ל דחלה הגרות בזה). ומטמאה ,אבל הזרע אינו איסור ול״ש בו דין קבוע). ג .בדין הוצאת זרע לשם הזרעה מלאכותית הדברי מלכיאל ח״ד קז כ' שהצד לדון את הוצאת הזרע שלא שבמקומו ושעתו הוא מחוייב לבדוק כדי לאכול ,וא״כ אין מצוותו שכ' עתה לברך אלא קודם כל לבדוק .ואילו בנ״ד הוא להיפך ,שעושה ל ג) הקדמונים שאין מברכים על מצוה התלויה באחר שמא הלה לא יעשה כל מה שיכול כדי להביא זרע לעולם ,ואין כאן כלל בטלה .וכסברת לבטלה, הוא ע״י שסומך על הרופא, והרי ידוע חלקו ,וכן באו״ח רב דפירות שדרכן להתליע לא יברך עד שיבדוק. מהרש״ם ח״ג רסח (וזקן אהרן תנינא צז') דכיון שאפשר שיבא נראה שדורש תיבת ״לבטלה״ כמו בברכה לבטלה .אמנם נראה שאינו ח״ג ה' .וכן לידי הולדה אינו נחשב לבטלה וכ״כ שרידי אש דומה כלל ,והרי לענין ברכת נטילת ידיים ,כ' הריטב״א בחולין קו הסכימו באג״מ א ה״ ע ב' יח' והגרשז״א (נעם ח״א ע מ' קנז), שאם נוטל ומברך ואח״כ נמלך ואינו אוכל לא נחשב לבטלה ,כי אין לו וכן מצדד בשבה״ל ח״ח רנא'. אלא מקומו ושעתו ,ובזמן הנטילה רצה לאכול והיתה עליו מצוה ל ה) ליטול ולברך כדי לאכול ,והשתא אינו חייב לאכול .ובתשו' חת״ס יו״ד רק בטיפה (וכן בצי״א ח ט״ו מ ה) ,הלא גם בזרע שברחם רנג' לענין ברכה על טבילת גר קטן אף דיכול למחות אח״כ ,והביא האשה כן הוא שרק טיפה אחת נקלטת ,ואחרי שהיא נקלטת הלא שם מהפרשת תרומה דמברך אע״ג דיכול לישאל. ל ד) ומה שכתבו כמה מחברים שאין משתמשים בכל הזרע אלא מותר לשטוף ולהוציא כל שאר הזרע כדאי' בטוש״ע יו״ד קצו', ואין זה שייך למצוה התלויה באחר ,דהברכה נתקנה על דתכליתו הוא להיקלט ותו לא ( .עי' דברי מלכיאל ח״ג צא' שביאר משום דאחר שנקלט לכו״ע שרי לשטוף .ובחזו״א אה״ ע לו' ב' כתב: מעשה שלו, והא דפירות שדרכן להתליע, הוא
© Copyright 2024