חדש: קונטרס המוסר והנועם - אסופת מאמרים שנאמרו ע"י הגה"

  
  
 
     
    
    







  
  


  

  
  
  
  



 
-–
‫מפתח‬
‫הקדמה ‪.............................................................................................................................‬‬
‫ג‬
‫שיחה ו"התעוררות" י"ז כסלו תשנ"ז‬
‫יסודו של הסבא זצוק"ל‪" :‬ביטול העוה"ז בתכלית" ‪.................................................‬‬
‫ז‬
‫ז' כסלו תש"ע'‬
‫"בירור המידות" ‪.............................................................................................................‬‬
‫כב‬
‫י"ז כסלו תשס"ט‬
‫"השגת האמת" ע"פ דרכו של הסבא זצוק"ל ‪...........................................................‬‬
‫כו‬
‫י"ז כסלו תשס"ט‪.‬‬
‫מהותו של הסבא זצוק"ל "השתוות הפקרות ובטחון"‪............................................‬‬
‫לג‬
‫י"ז כסלו תש"ע‬
‫"עבודת עצמו ועבודת הרבים" במשנתו של הסבא זצוק"ל ‪..................................‬‬
‫לט‬
‫סעודות ההילולא תשס"ט – תש"ע‬
‫"בירור המידות ובטחון בה'" במשנת הסבא זצוק"ל ‪...............................................‬‬
‫מה‬
‫ה' טבת תש"ע‬
‫יסודות העבודה "ביקוש ואמונה" ‪...............................................................................‬‬
‫מט‬
‫יום הזיכרון לרבנו זצוק"ל כ"ט אדר תשס"ח‬
‫"השתוות ובטחון" של רבינו זצוק"ל ‪...........................................................................‬‬
‫נה‬
‫יום הזיכרון לרבנו זצוק"ל כ"ט אדר תשס"ט‬
‫רבינו זצוק"ל הנו מ"מ של הסבא זצוק"ל ‪...................................................................‬‬
‫סג‬
‫"הלימודים בעבודת האדם מפרשת זכור" ‪.................................................................‬‬
‫ע‬
‫"השתוות" מהותה והשגתה במשנתה של "נובהרדוק" ‪.........................................‬‬
‫עד‬
‫ההכנה לחג הפסח ולהשגת האמונה רק ע"י סור מרע‪.............................................‬‬
‫עח‬
‫אדר תשס"ט‬
‫"בדידות מירון" ניסן תשס"ט‬
‫"בדידות מירון" ניסן תשס"ט‬
‫"בדידות מירון" ניסן תשס"ט‬
‫"תיקון המידות" ייתכן רק ע"י שבירת המידות" ‪.......................................................‬‬
‫פב‬
‫"בדידות מירון" ניסן תשס"ט‬
‫"בטחון בה'" ‪....................................................................................................................‬‬
‫צא‬
‫כ"ח ניסן תשס"ט‬
‫"מילת ערלת הלב רק ע"י לימוד המוסר" ‪...................................................................‬‬
‫קא‬
‫י"ג אייר תשס"ט‬
‫"אין בדיעבד ברוחניות"‪.................................................................................................‬‬
‫קח‬
‫ער"ח סיון תשס"ט‬
‫מעלת "ההכנה ברוחניות" ‪.............................................................................................‬‬
‫קטו‬
‫כ"ד סיון תשס"ט‬
‫תחילת העבודה "שפלות עצמו" ‪..................................................................................‬‬
‫קיט‬
‫ו' אב תשס"ט‬
‫"תרמית הכבוד וכזביו מונעת את האבלות על חורבן ביהמ"ק" ‪.............................‬‬
‫קכב‬
‫כ"ב אב תשס"ט‬
‫"ובכל מאודך" בזה נבחנת מהות האדם ‪.....................................................................‬‬
‫קכז‬
‫כ"ז אב תשס"ט‬
‫ההכנה הראויה לחודש אלול ‪.........................................................................................‬‬
‫קלא‬
‫ער"ח אלול תשס"ט‬
‫אושר התשובה ודרכי השגת התשובה ‪.......................................................................‬‬
‫קלח‬
‫כ"ה אלול תשס"ט‬
‫מהותם של ימי ר"ה יוה"כ ושמח"ת ‪............................................................................‬‬
‫‪‬‬
‫בכל מקום שנכתב בקונטרס זה‪" :‬הסבא זצוק"ל" ‪ -‬הכוונה היא למרן הסבא מנובהרדוק זצוק"ל‬
‫ובכל מקום שניכתב בקונטרס זה‪" :‬רבינו זצוק"ל" ‪ -‬הכוונה לגה"צ ר' גרשון ליבמן זצוק"ל‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫קמד‬
‫והנועם‬
‫הקדמה‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫ג‬
‫‪ 4‬הקדמה‬
‫‪3‬‬
‫" ‪ - - -‬המוסר והנועם"? האם זה ייתכן בכלל?!‬
‫לכאורה הם ב' דברים נפרדים לחלוטין‪" ...‬המוסר" שאמור "לאסור" את האדם‪,‬‬
‫ומתפקידו הוא גם "לייסר" את האדם‪ .‬הייתכן ש"המוסר" יגרום לאדם להתענג‪ ,‬או‬
‫אפילו להיות "מדושן עונג"?‬
‫ופה ניצבת ומאירה דמותו הנפלאה ואישיותו המקסימה של )‪...‬קשה להגדיר את‬
‫"התואר" שלו היות וכמעט שאין תפקיד ומשרה רוחנית שלא שימש בהם ברוב ימי‬
‫חייו! תפקידיו הרבים ומסי"נ למען הכלל חצו ארצות ויבשות‪ ,‬וכמו"כ סוגי אנשים‬
‫ממגזרים שונים – וזה אחד מסודותיו הגדולים ביותר‪ ,‬ההתאמה באמת ובתמים לכל‬
‫שיטה ועדה‪ ,‬לכלל ולפרט‪ (...‬הרה"ג ר' ישראל דוד נייוונר זצ"ל‪ .‬שמדיברי תורתו נכתבו‬
‫בקונטרס זה‪.‬‬
‫הוא זצ"ל‪ ,‬שגדל בתור ילד באווירה חסידית‪ ,‬בעיר "חוסט" שבהונגריה‪ ,‬שהייתה‬
‫כפופה להשפעתו הרוחנית של האדמו"ר מסאטמר זצ"ל‪ ,‬ורי"ד זצ"ל דבק בו קודם‬
‫המלחמה‪ ,‬ועד לפטירתו‪ .‬וכמו"כ הכיר שם עוד צדיקים קדושי עליון שהיו בהונגריה‪.‬‬
‫ולאחמ"כ עבר עם אביו את מאורעות השואה הנוראה‪ .‬לאחר המלחמה הכיר ודבק‬
‫באדמו"ר "האמרי חיים" מויז'ניץ זצ"ל בעת שפתח את ישיבתו לאחר המלחמה‪ .‬ורי"ד‬
‫זצ"ל שאב מהם מלוא חופניים‪ :‬תורה‪ ,‬חסד‪ ,‬עבודה‪ ,‬עבודת התפילה‪ ,‬קנאות‪ ,‬קדושה‬
‫וטהרה‪ ,‬וכל מידה טובה ונכונה‪.‬‬
‫ולאחר המלחמה הנוראה הוא התוודע ל"דרך" ושיטה חדשה בעבודת ה'‪" .‬דרך"‬
‫קיצונית ונפלאה מאוד‪ ,‬שהייתה מפורסמת ליפני השואה ברחבי רוסיה פולין ובליטא‪.‬‬
‫"דרך" שרחוקה מדרכי החסידות והחסידים‪ .‬לאחר שרוב יהדות אירופה עלתה על‬
‫המוקד‪ ,‬גם רוב גדולי ותלמידי אותה "השיטה" עלו על המוקד‪.‬‬
‫והנועם‬
‫הקדמה‬
‫המוסר‬
‫ד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫אולם הקב"ה לא השבית גואל ל"שיטה" נפלאה זו‪ .‬הגה"צ ר' גרשון ליבמן זצ"ל‬
‫המכונה "רבינו"‪ ,‬הוא האיש שנשלח ממרום לאחר המלחמה הנוראה הזו‪ ,‬להמשיך את‬
‫השיטה הנפלאה הלזו ‪" - - -‬נובהרדוק"‪ .‬ואיתו נפגש רי"ד זצ"ל‪.‬‬
‫ועם "ביקוש" אדיר ברוחניות‪ ,‬סקרנות אדירה לכל דבר שבקדושה‪ ,‬ורצון עז להגיע‬
‫לשלמות רוחנית‪ ,‬החליט רי"ד זצ"ל שהוא קושר את נפשו וגורלו ברבינו זצוק"ל – ועל‬
‫כל המשתמע בכך! ‪ -‬כידוע‪.‬‬
‫וברי"ד זצ"ל אפשר לראות את הנועם האדיר שיש "בתורת המוסר"‪ .‬כל מי שזכה‬
‫להכירו יאמר כך‪" .‬האמת" הנוקבת של "נובהרדוק" נאמרה על ידו מבלי לחשוש‪.‬‬
‫"התביעות הנובהרדוקאיות" נשמעו ממנו בכל עת‪ .‬אם זה בשיחות הרבות שמסר‪,‬‬
‫בוועדים‪ ,‬בשיחות אישיות לכל דורש ו"מבקש"‪ ,‬ובכל הזדמנות אפשרית‪.‬‬
‫ומנגד‪ ...‬לשמו ולזכרו תאוות נפש‪ ...‬הכל חפצו לשמוע אותו‪ ,‬הכל אהבו להיות‬
‫בקרבתו‪ ,‬הכל דרשו בעצתו ברוחניות ובגשמיות‪ .‬כולם‪ ,‬כידידים וכבנים נחשבו לו‪.‬‬
‫בכל מקום שהופיע‪ ,‬הורגשה שמחה עצומה‪ ,‬התרוממות עליה והתעלות‪ .‬בעת שירתו‬
‫מעשרות ניגוני שמחה והתעוררות שהולחנו ע"י‪ ,‬לבבות רבים התעוררו לעבודת ה'‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬שבתחילה המחשבה הייתה לקרוא לקונטרס זה בשם‪" :‬עבודת ישראל"‪,‬‬
‫היות‪ ,‬שכל מה שנשמע ממנו בשיחותיו וועדיו עצותיו ואמרותיו‪ ,‬הכל היה לאחר השגת‬
‫אותם מעלות עליהם דיבר למושפעיו הרבים ולשומעי לקחו‪ .‬שזהו תמציתה של "תורת‬
‫המוסר"‪ .‬הדברים לא היו חוץ ממנו‪ .‬הדברים שנאמרו ע"י היו יוצאים מליבו‪ ,‬לאחר‬
‫שהיו אצלו בקניין עצמי גמור‪ .‬אם זה בענווה הכנעה‪ ,‬ובוויתור‪ .‬בריחתו מכל מקום‬
‫שיש רק הו"א של מחלוקת‪ ,‬היא מהמפורסמות ביותר‪ .‬ולא רק‪ ,‬אלא גם ממקום שיש‬
‫רק חשש רחוק ביותר‪ ,‬שמי שהוא יצטער ע"י ‪ -‬מיד היה מסלק עצמו משם‪ ,‬על אף‬
‫הפסדים גדולים של כבוד וממון – כידוע מכמה וכמה מקרים‪ .‬ואם זה ב"אמונה וביטחון"‪.‬‬
‫עמל וידיעת התורה‪ .‬קדושה וטהרה‪ .‬חסד וזיכוי הרבים לרוב וכו' – בני משפחתו‪ ,‬מקורביו‬
‫ותלמידיו יעידו שאין שום גוזמה כלל בדברים הללו‪.‬‬
‫אבל הייחודיות הזאת‪ ,‬להראות את הנועם של "תנועת המוסר" בצורה חושית‪,‬‬
‫כפי שבאמת זו הייתה דרכם והנהגתם של בעלי המוסר‪ ,‬הגרי"ס‪ ,‬הסבא מנובהרדוק‬
‫והנועם‬
‫הקדמה‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫ה‬
‫ותלמידיו‪ ,‬ומורו ורבו המובהק הגה"צ ר' גרשון ליבמן ‪" -‬רבינו" זצ"ל‪ .‬זו הייתה גם‬
‫נחלתו האישית‪.‬‬
‫הוא שילב את כל הניגודים ‪ -‬שלכאורה קיימים ‪ -‬בשיטות הרבות בעבודת ה'‪,‬‬
‫והראה שכולם ברורים וכולם אהובים‪ .‬וזוהי הייתה עבודתו ומהותו ‪" -‬עבודת המוסר"‬
‫על כל המשתמע מכך‪ ,‬עם שמחה ו"נועם"‪ .‬וזוהי באמת דרגה נעלית ביותר‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫וכאן המקום להסביר על עריכת דבריו בקונטרס זה‪ .‬לא הייתה שום מטרה לעבד‬
‫ולערוך את השיחות של רי"ד זצ"ל‪ .‬המטרה היא להביא ככל האפשר את דבריו כמה‬
‫שיותר בצורה שקרובה לאופן שהוא אמרם‪.‬‬
‫בתחילה הדברים הועלו על הכתב מההקלטה‪ .‬ואח"כ‪ ,‬העריכה הייתה לכתוב את‬
‫הדברים ללא כפל לשון‪ ,‬להביא את המקורות במלואם‪ ,‬לחלק לקטעים‪ ,‬להוסיף מילות‬
‫קישור וכדו'‬
‫קונטרס זה הוא חלק מספר שעתיד לצאת לאור בעזה"י‪ .‬הספר אמור לכלול שיחות‬
‫וועדים של רי"ד זצ"ל‪ ,‬על פרשיות השבוע‪ ,‬על המועדים וכדו'‪ .‬וכמו"כ מעט מתולדות‬
‫חייו‪ .‬מי שיש בידו חומר כזה או אחר מוזמן לפנות אלינו כדי שנוכל לזכות את הרבים‪.‬‬
‫ובעזה"י לאחר מכן החומר ישוב לבעליו‪.‬‬
‫ראוי לציין שהרבה גוונים היו בשיחותיו של רי"ד זצ"ל‪ .‬תורת המוסר‪ ,‬תורת‬
‫החסידות‪ ,‬לומדות ולמדנות וכדו'‪ .‬קונטרס זה והספר שי"ל בעזה"י‪ ,‬הם ברובם הסבר‬
‫על "תורת נובהרדוק" הליכותיה‪ ,‬שיטתה‪ ,‬דרכי העבודה‪ ,‬ועבודתם ופועלם של הסבא‬
‫זצוק"ל תלמידיו ובמיוחד של רבינו זצוק"ל‪ .‬ובהם גם הסבר נפלא על הכרת המידות‬
‫שבאדם "בירור המידות"‪ ,‬הדרך להגיע "לתיקון המידות" ע"י "הפעולות והפרטים" שהיו‬
‫נהוגים בקרב בעלי המוסר דנובהרדוק‪ ,‬וע"י "לימוד המוסר" בהתפעלות כפי שהיה נהוג‬
‫בישיבות נובהרדוק‪ .‬ענווה ושפלות קיצונית‪ ,‬ואמונה ובטחון בתכלית וללא השתדלות‬
‫כלל‪ .‬כפי דרכו והשקפתו הסבא מנובהרדוק זצוק"ל‪ .‬וכ"ז כפי ששמע ממורו ורבו ‪-‬‬
‫"רבינו" זצוק"ל‪.‬‬
‫והנועם‬
‫הקדמה‬
‫המוסר‬
‫ו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫ח"ו לחשוב שעקב כך הושמטו ד"ת מגדולים וצדיקים שלא נמנים על השיטה‬
‫הנ"ל‪ .‬כל מה שאמר בשיחות ובוועדים הנ"ל נכתבו בקונטרס זה‪ .‬אלא שהרקע של‬
‫ציבור השומעים הגיע מרקע זה‪ .‬וע"כ רוב דבריו היו על "דרך" זו‪.‬‬
‫אודה לה' ית"ש‪ ,‬על כל חסדיו עמי ואע"פ שאין אני ראוי כלל וכלל‪ .‬ואבקש ממנו‬
‫בתחנונים רבים על העתיד‪.‬‬
‫המלבה"ד‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫ז‬
‫שיחה ו"התעוררות" מרי"ד זצ"ל‬
‫י"ז כסלו התשנ"ז ארמונטייר‪ ,‬צרפת‪.‬‬
‫"ל‪ :‬ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫‪ 4‬יסודו של הסבא זצוק"ל‬
‫‪3‬‬
‫"ויצב יעקב מצבה על קבורתה‪ ,‬היא מצבת קבורת רחל עד היום" )בראשית לה' כ'( והובא‬
‫בב"ר‪" :‬ויצב יעקב מצבה וכו' תני רשב"ג‪ ,‬אין עושים נפשות לצדיקים דבריהם הן‬
‫זכרונהם" עכ"ל‪.‬‬
‫ז"א שקשה למדרש למה בנה יעקב לרחל מצבה‪ ,‬הרי אין עושים נפשות‪ ,‬דבריהם הן הן‬
‫זיכרונם? ומתרץ המדרש‪ ,‬שישראל נקראו על שם רחל אמנו‪ ,‬שנאמר "הבן יקיר לי‬
‫אפרים"‪ .‬והמפרשים כתבו שאין ישראל חשובים לשם מצבה לכבוד ולתפארת מלבד מעשיה‬
‫הטובים המזכירים את שמה )יפ"ת(‪ .‬ועוד תירוץ מביא המדרש שצפה יעקב אבינו שהגלויות‬
‫עתידות לעבור שם וכו' וכדי שתהא מבקשת עליהם רחמים‪.‬‬
‫ואולי אפשר להסביר את התירוץ הראשון על קושי המדרש‪ ,‬אין עושים נפשות לצדיקים‪,‬‬
‫שלצדיקים אין עניין בהקמת מצבה‪ ,‬ואע"פ שאנו רואים שדווקא לצדיקים עושים יותר‬
‫מצבות גדולות ואוהלים מפוארים‪ ,‬אלא זה עבור הכלל ישראל‪ ,‬שיזכו וידעו ע"י המקום של‬
‫הצדיק‪ ,‬ויבואו להתפלל על קברו‪ ,‬ובעיקר לזכור את מעשיו הטובים‪.‬‬
‫ובס"ד אנחנו זוכים להתאסף בהילולא של הסבא זצוק"ל‪ ,‬וזה לא רק עבור ההילולא סתם‪,‬‬
‫אלא כדי לזכור את מעשיו הטובים ולנסות ללמוד מדרכיו‪ .‬זכיתי כמה פעמים ללכת‬
‫על קברו של הסבא זצוק"ל ביום הזה‪ ,‬והגיעו עוד כמה וכמה כוללים‪ ,‬ובני תורה‪ ,‬ודברו שם‬
‫דברי התעוררות וחיזוק‪ .‬והרגשתי שם שזה אחרת מכל המקומות‪ .‬שבכל המקומות הולכים‬
‫להילולא על קברו‪ ,‬ומסתפקים באמירת זכותו יגן עלינו ועל כ"י‪ .‬אבל על קברו של הסבא‬
‫זצוק"ל הרגשנו אז שזה לא רק עניין של כבוד וזהו‪ .‬אלא יש בזה עניין של תביעה על מעשינו‬
‫ועל מצבינו ברוחניות‪.‬‬
‫ובגלל זה רואים שבאמת קשה לבוא לי"ז כסליו להתאספות‪ ,‬שזה תובע את האדם להשתנות‬
‫ולהתחלף‪ .‬ועבור זה רק יחידים באים‪ ,‬אלו שמרגישים את ההתקשרות לעבודה‪ ,‬ויש‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫ח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫להם עוד את הלחלוחית מהעבר‪ ,‬ומרגישים חובה לעצמם לבא‪ ,‬והם לא נצרכים לתזכורות‬
‫וזירוזים‪ ,‬אלא זה בא מעצמם‪ ,‬הם יודעים שביום הזה צריך לבא ולהתעורר ולהתחזק‪ ,‬שזה‬
‫התכלית של כל ההילולא של הסבא זצוק"ל לזכור את מעשיו הטובים‪.‬‬
‫ודאי שאם נלך לפרוט את כל מעשיו הטובים של הסבא זצוק"ל לא נוכל לכך‪ ,‬וכ"ש כדי‬
‫ללמוד למעשה‪ ,‬אבל אנחנו צריכים לינגוע בדברים שאפשר לנו ע"י קצת להתבונן ולזכור‬
‫מה צדיק פעל‪.‬‬
‫בדרך כלל בשיחות שנאמרו בי"ז כסליו‪ ,‬אם זה בארץ ישראל‪ ,‬או בניו יורק אצל הר"י ר"א‬
‫יפה'ן זצ"ל‪ ,‬תמיד הזכירו את מאמר חז"ל בגמרא‪" :‬כמה גדולים מעשי חייא" וז"ל הגמ'‪:‬‬
‫"ר"ל הוה מציין מערתא דרבנן‪ .‬כי מטא למערתא דרבי חייא איעלמא מיניה‪ .‬חלש דעתיה‪.‬‬
‫אמר‪ ,‬רבש"ע לא פלפלתי תורה כמותו? יצתה בת קול ואמרה לו‪ :‬תורה כמותו פלפלת‪ ,‬תורה‬
‫כמותו לא ריבצת‪ .‬כי הוו מנצו ר' חנינא ור' חייא וכו' א"ל ר' חייא לר"ח‪ :‬בהדי דידי קא מיניצת‬
‫דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא וכו‪ ...‬ועבדי לה לתורה דלא תשכח מישראל‪.‬‬
‫היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשי חייא" עכ"ל )בב"מ פה‪(:‬‬
‫לפני שנתחיל לדבר על הנקודה עצמה‪ ,‬אולי כדאי להזכיר מעט מדברי חז"ל בשבחם של‬
‫רבי הק' ורבי חייא‪ ,‬בדברים גדולים כאלו אין לנו השגה‪ ,‬אבל בכל אופן כדאי לראות‬
‫את המציאות על ב' קדושי עליון הללו‪ ,‬ואולי ללמוד משהו לפי השגותינו‪.‬‬
‫"אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי‪ .‬יומא חד ריש ירחא הוה‪ ,‬נגה ליה ולא אתא‪ .‬א"ל מ"ט‬
‫נגה ליה למר? א"ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה‪ ,‬וכן ליצחק‬
‫וכן ליעקב‪ .‬ולוקמינהו בהדי הדדי? סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה‪ .‬א"ל ויש‬
‫דוגמתן בעוה"ז? א"ל איכא ר' חייא ובניו‪ .‬גזר רבי תעניתא אחתינהו לר"ח ובניו‪ ,‬אמר משיב‬
‫הרוח ונשבה זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא‪ .‬אמר מחייה המתים רגש עלמא‪ "...‬עכ"ל‬
‫הגמרא )ב"מ פה‪ (:‬וברש"י שם בד"ה "יש דוגמתן" וז"ל‪" :‬שתהא תפילתן נשמעת" עכ"ל‪ .‬אליהו‬
‫ענה על שאלת רבי האם יש דוגמתן בעולם כדוגמת האבות הקדושים‪ ,‬ואמר לו שיש רק את‬
‫ר"ח ובניו! רואים מכאן דברים נוראים על ר"ח‪.‬‬
‫כמו"כ בב"ר )פל"ג ג'( מסופר על רבי ור' חייא‪" :‬רבינו הוה יתיב לעי באורייתא קמי כנישתא‬
‫דבבלאי בציפורין‪ .‬עבר חד עגל קודמוי‪ ,‬אזל למתנכסה‪ ,‬ושרי געי כמימר שזבני‪ .‬אמר‬
‫ליה ומה אני יכול למעבד לך? לכך נוצרת‪ .‬וחשש רבי את שיניו י"ג שנה" עכ"ל‪ .‬ובגמ' )בב"מ‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫ט‬
‫פה‪ (.‬מסופר שהוא קיבל ע"ע יסורין כמו רבי אלעזר ברבי שמעון‪ ,‬אלא שזה היה אמור לבא‬
‫ע"י מעשה‪.‬‬
‫מעניין להוסיף כאן את פירוש השל"ה הק' למעשה עם רבי‪ .‬שואל השל"ה הק' )דרוש‬
‫"להספיד מיתת הצדיקים"( מהי הסיבה שרבינו הק' נענש הרי זה התכלית של הבהמה‬
‫להישחט‪ ,‬ועי"כ היא עולה במעלה במדרגתה מדרגת בהמה לאדם הניזון ממנה‪ .‬אלא מתרץ‬
‫שכ"ז מדובר‪ ,‬שלאדם החי יש יתרון‪ ,‬אבל אם הוא בור ועם הארץ‪ ,‬ואין בור ירא חטא ולא‬
‫עמה"א חסיד‪ ,‬אז נמשל כבהמות נדמה‪ ,‬ומכ"ש שהוא רשע וחוטא‪ ,‬אז הבע"ח אומר במה‬
‫אתה עדיף ממני? אדרבה אני עדיף! וזה המעשה של העגל‪ ,‬שזה בא לשוחטו היה ע"ה‪ ,‬ולכן‬
‫ברח העגל מהשחיטה‪ ,‬ורבינו הק' לא הרגיש בזה‪ .‬עי"ש‪) .‬וכמו"כ הובא במסורת המדרש(‪.‬‬
‫השל"ה הק' אומר דבר נורא‪ ,‬ורק הוא יכול להגיד זאת‪.‬‬
‫וכי אם רבי הק' סובל י"ג שנה זה בחינם? אלא כך מובא בהמשך המדרש הנ"ל‪" :‬אמר ר'‬
‫יוסי בר אבין כל אותן י"ג שנה שהיה חושש רבי את שיניו‪ ,‬לא הפילה עוברה בא"י‪ ,‬ולא‬
‫נצטערו היולדות" עכ"ל‪ .‬ובגמ' מובא שלא היו צריכים למטר‪ ,‬וכשהם מוציאים צנון מין הארץ‬
‫היו רואים שהערוגה מלאה מים‪ .‬והמדרש ממשיך לספר איך התרפא רבי‪" :‬בתר יומין עבר‬
‫חד שרץ קמי ברתיה‪ ,‬ובעה למיקטלא‪ .‬אמר לה ברתי שבקיה‪ ,‬דכתיב ורחמיו על כל מעשיו"‬
‫שוב פעם נגזר עליו שיפסקו היסורין רק שזה אמור להיות ע"י מעשה‪.‬‬
‫וממשיך המדרש‪" :‬רבינו הוה ענוותן סגי‪ ,‬והוה אמר כל מה דיאמר לי בר נש אנא עביד‪,‬‬
‫חוץ ממה שעשו בני בתירא לזקני‪ ,‬שירדו מגדולתן והעלו אותו‪ .‬עכ"ל‪ .‬ז"א שרבי‬
‫אמר על עצמו‪ ,‬אני מוכן לעשות כל מה שיגידו לי‪ ,‬ולהכניע את עצמי לכאו"א‪ ,‬חוץ מדבר‬
‫שהוא הכנעה גדולה מאד‪ ,‬לרדת מ"הראש" ולתת למישהו אחר‪ .‬שזה באמת הדבר הכי‬
‫קשה שיש‪ .‬כמו שפי' ע"כ בעץ יוסף בד"ה כל מה וכו'‪" :‬כל מה שיאמר לי אדם לעשות‬
‫דבר הכנעה ושפלות רוח אני עושה‪ ,‬חוץ ממה שעשו בני בתירא‪ ,‬כי זה ענווה גדולה מאד‬
‫להוריד עצמו מהנשיאות לתתו לאחרים"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ובהמשך המדרש‪" :‬ואם סליק רב הונא‬
‫ריש גלותא להכא‪ ,‬אנא קאים לי מין קודמוהי וכו' א"ל ר' חייא רבה והרי הוא עומד בחוץ‪.‬‬
‫נתכרכמו פניו של רבי‪ ,‬וכיון שראה שנתכרכמו פניו א"ל ארונו הוא‪ .‬א"ל פוק חזי מאן בעי‬
‫לך לברא נפק ולא אשכח בר נש‪ ,‬וידע דהוא נזוף‪ ,‬ואין נזיפה פחות משלושים יום‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫וברשי בד"ה מאן בעי לך לברא וז"ל‪" :‬לא רצה להסירו מעל פניו בנזיפה‪ ,‬לפי שאדם קדוש‬
‫היה‪ ,‬אלא בלשון הגון"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ובהמשך המדרש‪" :‬לסוף תלתין יומין אתא אליהו ז"ל בדמותיה‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫י‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫דרבי חייא רבה אצל רבינו‪ ,‬ויהב ידיה על שיניה ואיתסי‪ .‬כיין דאתא ר' חייא רבה לגבי‬
‫רבינו‪ ,‬א"ל מה עבדת בשינך? א"ל מן עונתא דיהבת ידך עלוהי איתנשמת‪ .‬א"ל לית אנא‬
‫הוה ידע מה הוא‪ .‬כיון דשמע כך שרי‪ ,‬נהיג ביה יקרא וכו' רבינו הוה מתניה שבחיה דר'‬
‫חייא רבה קמיה דריבר"י א"ל אדם גדול אדם קדוש"‪ .‬עכ"ל‪ .‬כמו"כ מכאן רואים את גדלותם‬
‫ומעלתם‪.‬‬
‫כמו"כ מובא בויק"ר )טו' ד'(‪" :‬רבי ור"י בר"י היו יושבים ועוסקים במגילת קינות ערב ט'‬
‫באב שחל להיות בשבת‪ .‬וכו' כשעלה רבי נכשל באצבעו הקטנה‪ .‬קרא על עצמו "רבים‬
‫מכאובים לרשע"‪ .‬אמר לו ר' ישמעאל אילו לא היינו עסוקים בעניין רוח אפינו משיח ה'‪ ,‬הייתי‬
‫אומר‪ ,‬עכשיו שאנו עסוקין על אחת כמה וכמה"‪ .‬עכ"ל‪ .‬אצלינו שמקבלים מכה לא מתבוננים‪,‬‬
‫רק מחפשים מהי הסיבה הגשמית הפשוטה‪ ,‬איך נגרם ע"י הסיבות‪ .‬אבל אצלם מיד היו‬
‫חושדים א"ע‪ ,‬במה נפלתי ממדרגתי‪ ,‬ומהו עווני? וקורא על עצמו "רבים מכאובים לרשע" ומיד‬
‫ניחמו ר"י בר"י שזה מעוונות הדור‪ .‬כ"כ רואים הענווה והגדלות שלהם‪ .‬כל זה הובא כדי‬
‫להתפעל מגדלותם‪ .‬אולם את הנקודה העיקרית במה שנוגע להילולא של הסבא זצוק"ל‪ ,‬זה‬
‫ממעשה אחר של רבי ור"ח שזה נפלא מאד‪.‬‬
‫לדאבוננו הגדול‪ ,‬מי יכול לחשוב אפילו על "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק‬
‫ויעקב" )תנדב"א(‪ ,‬וכמו"כ למעשיו של הסבא זצוק"ל‪ .‬ז"א על כל המעלות וההשגות‬
‫הגדולות שלו‪ .‬שכידוע הוא לקח לעצמו דרך של ראשונים‪ .‬שנראה מיד לכל מי שלומד בספרו‬
‫"מדרגת האדם"‪ .‬ובוודאי שאנחנו מאד רחוקים לקחת דרך כזה‪ .‬אבל לכה"פ מה שכן אפשר‬
‫לנו לקחת "ממתי יגיעו מעשי" שלכה"פ יהיה מלשון "נגיעה"‪ .‬אולי נוכל בתור נגיעה קטנה‬
‫לכה"פ במעשי אבותינו‪ .‬ואולי נוכל ליגוע בנקודה קטנה שנוכל לקחת לעצמנו חיזוק והתעלות‬
‫מההילולא של הסבא זצוק"ל ע"פ שיטתו ודרכו‪.‬‬
‫הדבר הראשון שנראה מיד לכאו"א שמגיע ל"נובהרדוק" מכל מקום שיהיה ‪ -‬זה ביטול העולם‬
‫הזה! בביטול גמור‪ ,‬אבל איזה ביטולים‪ ...‬עד שבאנו ל"נובהרדוק" היה דרך ארץ כלפי‬
‫העולם‪ ,‬והכל היה חשוב שם בעינינו‪ .‬רק המחשבה ע"כ שנמצאים בעולם‪ ,‬ופתאום מתחילים‬
‫לשמוע שיחות בגנות העולם‪ ...‬עוד זכורים לי היטב השיחות של רבינו )שליט"א( ]זצוק"ל[‬
‫בביטול גמור על כל דבר קטן מהעולם‪ .‬וזה ידעו בכל מקום‪" :‬נובהרדוק" ‪ -‬זה ביטול העולם‬
‫בתכלית‪ .‬רק ליצחוק מהעולם‪.‬‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫יא‬
‫וכמו שאמר החפץ חיים‪" :‬זה דבר מעניין‪ ,‬שאחד שצוחק מהעולם‪ ,‬הוא יכול להצליח כ"כ"‪.‬‬
‫הוא אמר זאת על הסבא זצוק"ל‪ ,‬שדווקא בגלל שהוא צחק מהעולם‪ ,‬בגלל זה ההצלחה‬
‫שלו הייתה מאד גדולה‪ .‬טוב‪ ,‬אנחנו חושבים שזה מתאים דווקא ל"נובהרדוק" לצחוק מהעולם‬
‫בביטולים קיצוניים‪ .‬אבל אם נתבונן במה שמסופר במדרש על אותם הקדושים שהזכרנו מקודם‬
‫רבי הק' ורבי חייא‪ ,‬נדע ונבין שזה יסוד חשוב בעבודת האדם‪ ,‬וגם אצל קדושים כמוהם‪:‬‬
‫"מעשה באנטונינוס שבא לקיסרין‪ ,‬ושלח אחר רבינו הק'‪ .‬והלך עימו ר"ש בנו ורבי חייא‬
‫הגדול‪ .‬ראה ר"ש שם לגיון אחד נאה ומשובח‪ ,‬ראשו מגיע לקפאלירס של עמודים‪.‬‬
‫א"ל לר"ח‪ :‬ראה כמה פטומין עגלים של עשיו‪ .‬נטלו ר"ח והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים‬
‫ושל תאנים והזבובין עליהן‪ .‬א"ל ר"ח זבובין אלו ואותו לגיון שווין‪ .‬כשעלה ר"ש אצל אביו‪,‬‬
‫א"ל‪ ,‬כך אמרתי לר"ח וכך השיב לי‪ .‬א"ל כל כך נתן ר"ח הבבלי ממש‪ ,‬שהשווה אותן לזבובין?‬
‫לפי שליגיונים אילו אינם ספונים לכלום"! עכ"ל‪) .‬תנחומא וישב ג'(‬
‫נתאר לעצמינו את הגדול והקדוש הזה רבי חייא מסדר הברייתות‪ ,‬ומהמקצת שראינו לעיל‬
‫ממעלתו ושבחו‪ ,‬וכמו"כ מגדולתו של רבי הקדוש‪ .‬ולכאורה‪ ,‬הם היו צריכים להתעסק‬
‫בביטול העולם? וכ"כ לעשות מזה עסק? זה מספיק הביטול ‪ -‬עגלים‪ .‬וכ"כ חמור אפי' –‬
‫זבובים‪ .‬אבל עד כדי כך – כלום?! שאפי' זבובים‪ ,‬לא! ‪ -‬אלא ‪ -‬כלום! ועוד ר"ח נצרך ללכת‬
‫לשוק במיוחד להראות לר"ש?‬
‫מספרים ש"בנובהרדוק" שקודם המלחמה‪ ,‬היה עובד גדול שקראו לו ר' מנחם "ישנובקער"‪.‬‬
‫וידוע שהוא היה מהעובדים החזקים והגדולים שהיו בישיבות נובהרדוק‪ .‬וקיימו פעם‬
‫וועד‪ ,‬ודיברו על ביטול העולם‪ .‬ור' מנחם היה צריך לומר הרגשה בזה‪ ,‬על פחיתות העולם‪.‬‬
‫והגיעו לר"מ‪ ,‬ואמרו לו שיאמר איזה הרגשה ע"כ‪ .‬ועשה תנועה שאין לו מה לומר‪ .‬ואעפ"כ‬
‫כולם חיכו לו‪ ,‬והפצירו בו שיאמר משהו‪ .‬ואמר להם מדוע אתם לא שואלים אותי על פחיתות‬
‫של בית הכסא? נו‪ ,‬אולי נעשה וועד על זה? אלא שלא שייך בכלל לדבר על כך! אצלו ההרגשה‬
‫הייתה שאפי' אין על מה לדבר ע"כ‪ ,‬נורא!‬
‫אבל זה מסופר על עובדים שהיו בנובהרדוק‪ .‬אבל במדרש זה מסופר על תנאים קדושים‬
‫שנטפלו לדבר על פחיתות העולם‪ ,‬ולא הסתפקו בביטולים כמו עגלים וזבובים‪ ,‬אלא ‪-‬‬
‫כלום! ולא הסתפקו באמירה בלבד‪ ,‬אלא ר"ח הלך במיוחד לשוק כדי להראות לר"ש באופן‬
‫מוחשי וחי‪ ,‬כדי להראות לו שזה רק זבובים‪.‬‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫יב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫משמע מזה‪ ,‬שאפילו גדולי עולם הרגישו שהדבר הזה ‪ -‬הקשר וההערכה לעוה"ז ‪ -‬זה המפריע‬
‫העיקרי של האדם! ועלינו לדעת שאפילו באיזה מצב ומדרגה שנמצאים‪ ,‬ואפילו לגדולים‬
‫ביותר‪ ,‬אבל אם מחשיבים את העוה"ז ‪ -‬שכל זמן שיש מחשבה והרגשה לייקר ולכבד את‬
‫העוה"ז‪ ,‬ולהרגיש חשיבות והתפעלות לעוה"ז ‪ -‬אז זה מפריע להכל! ואפילו שנמצאים במדרגה‬
‫גבוהה צריכים לדעת שיכולים ח"ו ברגע האחרון ללא שמירה טובה ח"ו להפסיד הכל‪.‬‬
‫צריך להתחזק תמיד ביסוד הזה של "פחיתות העולם" ועלינו לדעת‪ ,‬כי האדם עם עצמו‪ ,‬כל‬
‫זמן שלא לוקח בכל כוחו ומסיר את הפחיתות הזה מעצמו‪ ,‬זה מלווה אותו לכל החיים‬
‫לאן שילך ויפנה‪ .‬כמו שידוע המשל שתמיד רבינו )שליט"א( ]זצוק"ל[ מספר‪ ,‬על אדם אחד‬
‫שבנה ארמון גדול לתפארת בית המלך‪ ,‬והיה שם אולמות גדולים‪ ,‬וחדרים יפים מאד‪.‬‬
‫וכשהסתיימה מלאכת הבנייה הזמין המלך אנשים חשובים שיבואו ויראו את הבית ויביעו את‬
‫התפעלותם ממנו‪ .‬וכשהגיע המועד נכנסו לארמון המלך וממש התפעלו מהיופי ומהתכנון וכו'‬
‫וכשנכנסו לחדר הראשון יותר התפעלו‪ .‬ופתאום אחד מהנאספים שם אמר שהכל יפה מאוד‪,‬‬
‫אבל יש כאן בחדר מעט ריח רע‪ ,‬ואז כולם התחילו לשים לב לכך‪ .‬המלך התבייש מעט‪ ,‬ואז‬
‫הציע לעבור לחדר הבא‪ ,‬אולי יש תקלה בחדר הזה‪ .‬וכולם עוברים לחדר השני שהיה עוד‬
‫יותר יפה מקודמו‪ ,‬וכולם הביעו את התפעלותם‪.‬‬
‫ובאמצע הביקור שוב פעם אותו אדם אומר‪ ,‬נכון שזה באמת יפה מאוד‪ ,‬אבל גם כאן יש‬
‫מעט ריח לא טוב‪ .‬ושוב פעם המלך נעלב‪ ,‬ומציע לעבור לחדר הבא‪ .‬ושוב פעם‬
‫זה חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים‪ .‬עד שפקעה סבלנותם של האנשים‪ ,‬ואמרו לו בבקשה‬
‫ממך‪ ,‬אולי תבדוק את עצמך‪ ,‬אולי נדבק בך משהו רע בנעליים שלך? וראה שבאמת אצלו‬
‫הבעיה‪...‬‬
‫והמשל הזה מלמד לנו מוסר השכל עצום‪ .‬שאפילו אם האדם ילך בחדרים הכי יפים והכי‬
‫מפוארים‪ ,‬אז תמיד הוא יריח ריח רע‪ ,‬ממה שדבוק אצלו שלא עבד על עצמו‪ .‬רק‬
‫אם תסיר את מה שנדבק בך‪ ,‬אז הכל יהיה נחמד וטוב‪ .‬לא! אלא הוא מרגיש שבכל מקום‬
‫חסר משהו ויש ריח רע‪ .‬אבל האמת שהריח הוא מאצלך!!!‬
‫וזה יכול ללוות את האדם למקומות הכי חשובים שהוא מגיע‪ .‬על האדם תמיד לעבוד על‬
‫עצמו‪ ,‬ולהסיר כל מה שנדבק אצלו‪ ,‬ולחשוד את עצמו בכל עת‪ .‬כמו שחז"ל תקנו לקרוא‬
‫ביוה"כ במנחה את "פרשת העריות" כידוע‪ .‬והאדם צריך לזכור תמיד שהוא בנ"א ועליו לעבוד‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫יג‬
‫על עצמו‪ .‬ועבור זה תנאים קדושים לקחו את זמנם כדי להתעסק בביטול ופחיתות העולם‬
‫הזה‪ .‬ר"ח הקדוש הזה‪ ,‬לוקח את ר"ש בשוק להראות לו את הזבובים‪ .‬וכי לא יכול לומר לו‬
‫בפה‪ :‬תדע לך שהלגיון הזה הוא לא עגלים כמו שאמרת‪ ,‬אלא זבובים‪ .‬לא! אלא הוא עשה‬
‫לו ציור חושי ודרמטי‪ ,‬ולוקח אותו לשוק ומראה לו את הכל עם הענבים והתאנים ומעליהם‬
‫הזבובים‪ ,‬ואומר לו‪ :‬כאלו בדיוק זה הליגיון הזה‪ .‬ורבי לא מסתפק אלא מבטל עוד יותר‪" ,‬א"ל‬
‫כל כך נתן ר"ח הבבלי ממש‪ ,‬שהשווה אותם לזבובים? לפי שלגיונים אילו אינם ספונים‬
‫לכלום"! בשביל שזה היסוד‪ ,‬שזה הדבר הראשון שנצרך למי שרוצה לעבוד על עצמו‪ ,‬ולעלות‬
‫ולהתעלות ברוחניות‪.‬‬
‫לכה"פ זה מה שאנחנו יכולים ללמוד במה שנוגע לעצמנו‪ .‬להגיע לכל המדרגות של הסבא‬
‫זצוק"ל כמו "השתוות ובטחון" ולמעלות העליונות‪ ,‬שד' יעזור לנו‪ ,‬והמשיח יבוא‬
‫קודם‪ ...‬אבל לכה"פ את ההרגשה הזאת של "ביטול העולם" לקחת וליישם במה שאפשר‪.‬‬
‫ואע"פ שבמציאות כבר רואים שלא צריך כ"כ לבטל את העולם‪ ,‬שכבר יודעים שהכל שם זה‬
‫מוקצה מחמת מיאוס‪ ...‬אבל בכל זאת צריכים לעבוד כמה שאפשר‪ ,‬כי למעשה האדם מייצר‬
‫לעצמו את המחשבות וההרגשות האלו של התשוקה והאהבה לעוה"ז‪ .‬וע"כ צריכים כ"כ לעבוד‪.‬‬
‫ז"א להרגיש את ההבל של העולם הזה‪ .‬וזה החיזוק שניקח מהיום הזה‪ ,‬להרגיש את "ביטול‬
‫העולם" מדברי חז"ל הק'‪ ,‬שאפי' קדושים כמותם עבדו על כך‪.‬‬
‫וכדאי לצטט כאן מעשה נורא מהזוהר הקדוש‪" :‬פתח ר' שמעון וכו'‪ .‬תא חזי שמענא דעובדא‬
‫הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין )‪--‬שמעתי מעשה שהיה באדם אחד שהיה נראה‬
‫כחיגר ברגלו והלך עם קביים( דהוה אזיל באורחא אערע בתרין חכימין מארי דדרא מארי‬
‫דחכמתא דאורייתא )‪--‬שהיה הולך בדרך פגע בשני ת"ח שהיו מחכמי הדור בנגלות התורה‬
‫וגם היו חכמים בחכמות וסודות התורה( אמר לון שלמא עלייכו רבנן‪ ,‬שמענא עלייכו דאתון‬
‫חכימי דרא לאן אתר אזילתון אמרו ליה לדוך פלן וערב שבת הוה‪ ,‬אמר לון אנא אזילנא‬
‫תמן‪ ,‬ואתקין לכו אתר בי מותביכו‪ ,‬אי אתון בעיתון‪ .‬אמרו ליה והא אנן בסוסוון ואנת בלא‬
‫רגלין‪ ,‬איך יתכן למהוי האי‪ ,‬אמר לון אף על גב דאתון רכיבין בבעירי דרהיטי סגי‪ ,‬ואנא חיגר‬
‫בלא רגלין‪ ,‬אי אתון בעיתו אנא אקדם לתקנא לכו שבתא‪ ,‬תווהו‪ ,‬אדבכי אחזרו רישייהו‬
‫לגביה וחמו ליה דהוה רהיט כשרביטא דכוכבא‪ ,‬עבד לון קפיצה ואשכחו גרמייהו לפום‬
‫מערתא כהרף עין )ס"א אמר לון שמא דמ"ב אתוון‪ ,‬דליג לון חמש מאה פרסי ברגעא חדא‪,‬‬
‫אשכחו וכולי(‪--) .‬אמר להם אותו בעלי הקביים שלום עליכם רבנים‪ ,‬שמעתי עליכם שאתם‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫יד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫מחכמי הדור‪ ,‬לאיזה מקום אתם הולכים‪ ,‬אמרו לו למקום פלוני אנו הולכים‪ ,‬והיה ערב שבת‬
‫ורצו לשבות שם‪ ,‬אמר להם אותו בעל הקביים אני אלך לשם‪ ,‬דהיינו אקדים לפניכם‪ ,‬ואכין‬
‫לכם מקום בית מושבותיכם לשבות שם‪ ,‬אם אתם רוצים‪ .‬אמרו לו השני חכמים‪ ,‬והרי אנו‬
‫רוכבים על סוסים ואתה הולך בלא רגלים עם קביים‪ ,‬איך אפשר להיות דבר זה שתקדים‬
‫לפנינו אמר להם בעל הקביים‪ ,‬אף על פי שאתם רוכבים על בהמות דהיינו על סוסים שרצים‬
‫מהר‪ ,‬ואני חגר בלא רגליים‪ ,‬עם כל זה אם אתם רוצים אני אקדים להכין לכם בית מושב‬
‫לשבת‪ ,‬השני חכמים תמהו על דבריו‪ ,‬עד שהחזירו ראשם אליו לראותו‪ ,‬ראו אותו שהיה רץ‬
‫במהירות ככוכב הנקרא שרביט שרץ מהר‪ ,‬ועשה להם קפיצת הדרך על ידי שם של מ"ב‬
‫אותיות שהוא השם של קפיצת הדרך‪ ,‬ומצאו את עצמם כהרף עין על יד פתח של מערה‬
‫אחת( )מפרשים(‬
‫אמר לון רבנן עולו‪ ,‬עאלו אבתריה מערתא גו מערתא‪ ,‬עד דעאלו לחד פרדסא‪ ,‬והוה תמן‬
‫ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא‪ ,‬והוה מתלבש בגופא אחרא דאנפוי הוו נהרין‬
‫כשמשא‪ ,‬והוה יתיב על כרסייא דמלכותא‪ ,‬ותלת מאה תלמידוי תחות כרסייא לרגלוי‪ ,‬והוו‬
‫קראן )קהלת א' ב'( "הבל הבלים אמר קהלת" והוו קראן האי קרא זמנין בלא חושבנא‪--) .‬אמר‬
‫להם בעל הקביים רבנים תכנסו במערה‪ ,‬נכנסו אחריו מערה לפנים ממערה‪ ,‬עד שנכנסו לפרדס‬
‫אחד‪ ,‬שזה הצדיק בראו בכח מצוותיו ומעשיו הטובים סמוך לגן עדן התחתון‪ ,‬והוא נכלל עם‬
‫גן עדן התחתון‪ ,‬ושם נתפשט אותו בעל הקבים מאותו הגוף שהיה נראה בו כבעל קביים‪,‬‬
‫ונתלבש בגוף אחר דהיינו בחלוקא דרבנן‪ ,‬שפניו היו מאירות באותו הלבוש כאור השמש‪ ,‬והיה‬
‫יושב על כסא מלוכה‪ ,‬ושלוש מאות תלמידיו ישבו על הקרקע סביבות רגלי רבם‪ ,‬והיו קורין‬
‫פסוק זה‪" :‬הבל הבלים אמר קהלת" והיו קוראין פסוק זה פעמים אין מספר‪ ,‬ובכל פעם היו‬
‫מכוונים בפסוק זה פירוש אחר ומשמעות אחרת לפי הסוד(‬
‫אמרו לון אינון חכימין מארי דדרא‪ ,‬מאי האי‪ ,‬וכי לית קרא אחרא בספר קהלת‪ ,‬מיד קם‬
‫ההוא מארי קבין דהוה יתיב על כרסייא‪ ,‬ואחיד בידהון‪ ,‬ואעיל לון לשבעה היכלין‪ ,‬ובכל‬
‫היכלא והיכלא הוה כתיב הבל הבלים‪ ,‬ובהיכלא שביעאה הוה נשרא ועטרה בפומהא‪ ,‬ודמות‬
‫יונה בההיא עטרה‪ ,‬והוה כתיב בעטרה כל מאן דלא ידע באילן הבלי וברזא דלהון‪ ,‬עליה איתמר‬
‫)במדבר א' נ"א( והזר הקרב יומת‪ ,‬מיד אתחזרו אינון לאחורא‪ .‬אמר לון ההוא בעל קבין‪ ,‬אתון‬
‫חכימין מארי דדרא‪ ,‬דאזלית אבתרייכו עד כען למנדעית חכמתייכו‪ .‬ובודאי לאו אתון חכימין‪,‬‬
‫דודאי בהאי קרא עבידנא כל בנינא דא‪ ,‬וביה הוינא טס עלמא בטיסה חדא‪,‬וכו' )‪--‬אמרו לבעל‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫טו‬
‫הקבין ולתלמידיו אותם השני חכמים חכמי הדור‪ ,‬מה זה שאתם חוזרים רק פסוק זה‪ ,‬וכי אין‬
‫פסוק אחר בספר קהלת שתקראו אותו‪ ,‬מיד קם אותו בעל הקביים שהיה יושב על הכסא‪,‬‬
‫ואחז בידם והכניס אותם לשבעה היכלין שנבנו ע"י שבעה הבלים שבפסוק זה‪ ,‬ובכל היכל‬
‫והיכל היה כתוב הבל הבלים‪ ,‬ובהיכל השביעי היה נשר ועטרה הייתה בפיו‪ ,‬ודמות יונה הייתה‬
‫מצוירת באותה העטרה‪ ,‬והיה כתוב באותה העטרה‪ ,‬כל מי שאינו יודע באותם ההבלים ובסודות‬
‫שלהם‪ ,‬עליו נאמר והזר הקרב יומת‪ ,‬וכשראו זאת אותם השני חכמים נחרדו מזה‪ ,‬לכן מיד‬
‫חזרו להם לאחוריהם ונתרחקו משם‪ .‬אמר להם אותו בעל הקבים‪ ,‬אתם חכמים מחכמי הדור‬
‫שהלכתי אחריכם עד עתה לשמוע ולידע את חכמתכם‪ ,‬ור"ל כי עד עתה חשבתי שאתם‬
‫יודעים סודות התורה‪ ,‬והלכתי אחריכם לעולם הגשמי לשמוע מכם חידושי סודות התורה‪,‬‬
‫ומאחר שאין אתם יודעים סודות של ההבלים‪ ,‬אם כן ודאי אין אתם חכמים‪ ,‬כי תדעו כי ודאי‬
‫בפסוק זה של הבל הבלים שנרמז בו שם מ"ב של אנא בכח‪ ,‬הכלול משבעה שמות‪ ,‬עשיתי‬
‫ובראתי את כל הבניין הזה‪ ,‬כי יש כח לצדיקים לבנות בנינים ופרדסים אחר פטירתם סביבות‬
‫הגן עדן התחתון‪ ,‬ועל ידי שם הראשון של אנא בכוח‪ ,‬הייתי פורח את כל העולם בפריחה‬
‫אחת( עכ"ל הזוהר הקדוש‪) .‬תיקוני הזוהר ק"ג ע"פ "מתוק מדבש"( ומכאן האריך להם בסודות‬
‫של "הבל הבלים" זה סודי סודות‪ .‬אבל אנחנו רואים מדיברי הזוה"ק‪ ,‬שדבר ראשון זה היסוד‬
‫לההביל את העולם הזה‪.‬‬
‫זה היסוד שבו מונח כל היסודות‪ .‬והם חזרו על זה בלי חושבן‪ ...‬והפשט האמיתי בזה‪ ,‬שהם‬
‫פשוט למדו מוסר כל הזמן בזה בלי חשבון! ועד כדי כך‪ ,‬שראה שהם לא ידעו את הסוד‬
‫הזה של "הבל הבלים" הוא הוכיח אותם מדוע הם חושבים את עצמם חכמי הדור? לנו וודאי‬
‫שאין השגה בזה‪ ,‬אבל רואים מפורש שבזה הכח מונח הכל!‬
‫וזה הדבר שהסבא זצוק"ל נתן את כל הכח שלו על ביטול העולם‪ .‬וזה היה האל"ף שנכנסנו‬
‫לעבודה של "נובהרדוק"‪ .‬מה היה העניין הראשון של ההתחלפות ושל כל הדרך? קודם‬
‫כל לעזוב את כל הרצונות ואת כל השטויות והחיצוניות של העולם ‪ -‬זה היה הדבר הראשון!‬
‫ובזה עלינו קצת להתחזק‪ ,‬שזה לכה"פ מה שאפשר לנו לפי מצבינו לקחת מעט מהדרך הגבוהה‬
‫של הסבא זצוק"ל‪.‬‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫טז‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫"התעוררות"‬
‫"התעוררות‬
‫"ביקוש"‬
‫יסודו של הסבא זצוק"ל‪ :‬ההשגה ברוחניות רק ע"י "ביקוש‬
‫מורי ורבותי‪ ...‬אנו מוצאים במדרש על פרשתינו דבר נורא‪" :‬ויאמר יעקב אלוקי אבי אברהם‬
‫ואלוקי אבי יצחק‪ .‬הא לעשיו לא? )וברש"י ד"ה הא לעשיו לא וז"ל‪" :‬בתמיה‪ ,‬כלומר‬
‫עשיו היה בא מכח זכותם כמותו עכ"ל(‪ .‬אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים‬
‫עליו‪ ,‬מי שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני מתקיים עליו‪ .‬ר"ה בשם ר"א אמר‬
‫מי היה קרוב לדוד‪ ,‬לא אחז‪ ,‬הוא מניח לאחז ואומר לחזקיהו' כה אמר ד' אלוקי דוד אביך?‬
‫אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליו‪ ,‬שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה‬
‫כמעשיהם איני מתקיים עליו" עכ"ל )בר"ר עו' ד'(‬
‫ז"א שהקב"ה נקרא רק ע"ש מי שהולך בדרכי ומעשי האבות‪ .‬ומתי כאו"א יכול להתייחס‬
‫למקור ולשורש שלו? רק אם הולכים בדרך הגבוהה הזו‪ .‬ולפי"ז‪ ,‬לכאורה‪ ,‬איך מצאנו‬
‫ידינו ורגלינו? איך ביום גדול כזה‪ ,‬שמתחילים לזכור מי היה הסבא קדישא‪ ,‬ואת תלמידיו‬
‫הקדושים‪ .‬ואנחנו זכינו לראות עוד דוגמא כמוהם את רבינו שליט"א )זצוק"ל( וד' יאריך ימיו‬
‫ושנותיו עד ביאת משיח צדקנו‪ .‬אנחנו אין לנו את הזכות להתייחס ולהגיד שיש לנו שייכות‬
‫לדרך הגבוהה ע"פ מעשינו כמו דרכו של הסבא זצוק"ל ותלמידיו הק'‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אם נרצה לכה"פ לדעת ולהבין‪ ,‬מה היה הסוד והיסוד לכל גדלותם‪ ,‬ומדוע זכו להתייחס?‬
‫היות שהיו "מבקשים" כמו שאנחנו רואים ש"המדרגת האדם" כמה וכמה פעמים מדבר‬
‫כך רק ל"מבקש"‪ .‬כגון‪" :‬אם ישאל המבקש" "ואם יאמר המבקש" ובכל פעם ופעם רואים‬
‫שהסבא זצוק"ל דיבר ל"מבקש" שידע הסבא שרק ה"מבקש" יכול להצליח בכל התחומים‬
‫בעבודת ד'‪.‬‬
‫אבל מהי ההגדרה האמיתית של ה"מבקש"? כבר ענה לנו ע"כ שלמה המלך ע"ה‪" :‬אם‬
‫תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ד'"‪ .‬שרק אם מתאמצים לבקש‬
‫יראת ד' כמו כסף ומטמונים‪ ,‬וככה מבקשים ומחפשים עבודת ד' ויראת ד'‪ ,‬רק אז מוצאים!‬
‫ולכאורה הפסוק היה מובן באותה הבנה ברורה גם ללא המילה "אז" ומה בא שלמה ע"ה‬
‫להוסיף בזה? אלא שמשמע דווקא "אז" רק אז ברגע הזה שמבקשים "אז" מבינים יראת ד'‪,‬‬
‫אבל אם מפסיקים לבקש ולחפש‪ ,‬אי אפשר להבין כבר יראת ד'! וזה הייתה מעלתם וגדלותם‬
‫שהיו מבקשים בכל רגע ורגע‪ ,‬והיו מוצאים עי"כ השגות גדולות‪.‬‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫יז‬
‫אם כן‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אפשר להתנחם‪ ,‬מדוע הם זכו להתייחס‪ ,‬היות שלהם היה את כח ה"ביקוש"‪,‬‬
‫אבל מה נעשה אנחנו‪ ,‬שאנחנו קטנים‪ ,‬ואין לנו את ההשגות שלהם? אבל האמת שאי‬
‫אפשר לומר שאנחנו לא מבקשים‪ .‬אנחנו כן מבקשים גדולים‪ ,‬אבל לדאבונינו הגדול במקום‬
‫לבקש רוחניות "ככסף" אנחנו מבקשים כסף‪ ...‬ובמקום לחפש "כמטמונים" אנחנו מחפשים‬
‫מטמונים וכבוד וכל דברי העוה"ז ומי יודע עוד מה‪...‬‬
‫ובאמת הכח של "הביקוש" חזק אצלינו מאד‪ ,‬רק במקום ללמוד מוסר מהדוגמאות ששלמה‬
‫המלך הביא לנו כמו כסף וכמטמונים‪ ,‬ולהבין מזה איך משיגים יראת ד' ואת כל‬
‫המעלות‪ ,‬אנחנו נשארים רק עם הדוגמאות הללו‪ ,‬ורח"ל‪ ,‬אנו כ"כ מתרחקים מנקודת האמת‪,‬‬
‫שכל הדאגות שלנו במקום שיהיו על מצב הרוחניות שלנו‪ ,‬הם רק על מצב החיים שיהיה‬
‫מסודר וטוב‪ .‬ושוכחים לגמרי‪ ,‬ולא זוכרים ומדברים בכלל על העבודה המוסרית‪ ,‬והדרגות‬
‫הגבוהות שאפשר להשיג ע"י לימוד המוסר‪ .‬וא"כ רח"ל אפשר לרדת עד דיוטא תחתונה! ד'‬
‫ישמרנו ויצילנו‪.‬‬
‫דוד המלך ע"ה אומר בתהילים‪" :‬מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו‪ ,‬נקי כפיים ובר‬
‫לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה" )פכ"ד(‪ .‬דוד המלך שואל כאן ב'‬
‫שאלות‪ :‬א'‪ .‬מי יעלה בהר ד'? ב'‪ .‬ומי יקום במקום קדשו? והתירוץ לשאלה הראשונה מי יעלה‬
‫בהר ד'‪ - :‬נקי כפיים‪ .‬והתירוץ לשאלה השנייה‪ ,‬ומי יקום במקום קדשו‪ - :‬בר לבב‪.‬‬
‫הדבר הראשון שצריכים בשביל לעלות להר ד'‪ ,‬ראשית כל צריך להיות נקי כפיים! אבל בלי‬
‫זה א"א אפילו להתחיל לחשוב על עבודה ומדרגות ברוחניות‪ ,‬אם חסר בנקיות כפיים!‬
‫ואם האדם הוא נקי כפיים‪ ,‬אז הוא כבר יכול לעלות למדרגות הגבוהות‪ .‬רק עליו להיות "בר‬
‫לבב" שיהיה עם טהרה ונקיות הלב‪ .‬ואם האדם לא עולה בהר ד' ולא זוכה לקום במקום קדשו‪,‬‬
‫זה לא שהוא עומד על מקומו‪ ,‬אלא הוא יורד מטה מטה רח"ל‪...‬‬
‫וזה מה שממשיך דוד המלך‪" :‬אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה" זוהי מעלתו‬
‫של מי שקם בהר ד'‪ ,‬אולם מכלל הן אתה שומע לאו‪ .‬ואם האדם לא עובד על נקי‬
‫כפיים ובר לבב‪ ,‬ואפי' במשהו הוא כבר נקרא נושא לשווא את שמו של הקב"ה! וכמה‬
‫אנחנו רחוקים מכל הטהרה‪ .‬וכמה אנחנו צריכים לבקש ס"ד שנזכה קצת לטהרת הלב‪ .‬וע"ז‬
‫נעשה תפילה לאבינו שבשמיים‪:‬‬
‫לב טהור ברא לנו אלוקים ורוח נכון חדש בקרבינו‪...‬‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫יח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫הסבא זצוק"ל מביא ב"מדרגת האדם" )"בקשת השלמות" פי"א( את המעשה על נקדימון‬
‫בן גוריון‪" :‬פ"א עלו כל ישראל לרגל לירושלים‪ ,‬ולא היה להם מים לשתות‪ .‬הלך‬
‫נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד‪ ,‬אמר לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים‪ ,‬ואני אתן לך י"ב‬
‫מעיינות מים‪ .‬ואם לא הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף‪ ,‬וקבע לו זמן‪ .‬כיון שהגיע זמנו‬
‫ולא ירדו גשמים‪ ,‬בשחרית שיגר לו‪ :‬או מים‪ ,‬או מעות שיש לי בידך‪ .‬שלח לו‪ :‬עדיין יש לי‬
‫שהות‪ ,‬כל היום כולו שלי הוא‪ .‬במנחה שיגר לו‪ :‬או מים‪ ,‬או מעות שיש לי בידך‪ .‬שלח לו‪:‬‬
‫עדיין יש לי שהות ביום‪ .‬לגלג עליו אותו אדון‪ ,‬אמר‪ :‬כל השנה כולה לא ירדו גשמים‪ ,‬ועכשיו‬
‫ירדו גשמים? מיד נכנס לבית המרחץ בשמחה‪ .‬עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ‪,‬‬
‫נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב‪ .‬נתעטף ועמד בתפילה‪ .‬אמר לפניו‪ :‬רבש"ע גלוי וידוע‬
‫לפניך‪ ,‬שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי‪ ,‬אלא לכבודך עשיתי‪ ,‬שיהיו מים‬
‫מצויים לעולי רגלים‪ .‬מיד נתקשרו שמים בעבים‪ ,‬וירדו גשמים‪ .‬עד שנתמלאו שתים עשרה‬
‫מעיינות מים‪ ,‬והותירו‪.‬‬
‫עד שיצא האדון מבית המרחץ נקדימון יצא מבית המקדש‪ .‬כשפגעו זה בזה‪ ,‬אמר לו תן לי‬
‫דמים יותר שיש לי בידך‪ ,‬אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה עולמו אלא בשבילך‪,‬‬
‫אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותי‪ ,‬שכבר שקעה החמה‪ ,‬וגשמים‬
‫ברשותי ירדו‪ .‬חזר ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפילה ואמר לפניו‪ :‬רבש"ע הודע שיש‬
‫לך אהובים בעולמך! מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה‪ .‬באותה שעה אמר לו האדון אלמלא‬
‫לא נקדרה החמה‪ ,‬היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותי‪ .‬תנא לא נקדימון שמו אלא‬
‫בוני שמו‪ ,‬ולמה נקרא שמו נקדימון? שנקדרה חמה בעבורו"‪ .‬עכ"ל הגמ' )תענית יט‪(.‬‬
‫ומסביר הסבא זצוק"ל שם‪" :‬אם נפרט הדבר הזה נפלא מאד עד כמה הייתה הסכמתו‬
‫חזקה‪ ,‬כי מה שנאמר "ברוך הגבר אשר יבטח בד'" המציאות היא כמו שכתוב‪ .‬וזו‬
‫היא הטבע האמתית‪ .‬וכל מה שמראים חושי הטבע לבלתי אפשרי הוא שקר מוחלט‪ .‬עד‬
‫כמה היה חזק בדבר הזה נוכל לראות משלושה דברים‪ :‬א‪ .‬שסיכן שתים עשרה כיכר כסף‪.‬‬
‫ב‪ .‬עדיין יש לי שהות ג‪ .‬שנכנס להתפלל אחר שקיעת החמה וכו'‪ .‬כי באמת הוא מבהיל על‬
‫הרעיון איך שסיכן שתים עשרה כיכר כסף בבטחונו שוודאי ירדו גשמים וכו'"‪) .‬עי"ש שהרחיב‬
‫בדבר(‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫וזה באמת מבהיל איך שהוא ראה רק את המציאות‪ ,‬והעבר לא הפריע לו כלום‪ .‬כי אם נתבונן‬
‫אצלינו מה הם כל הנסיונות שלנו‪ ,‬וכל הדאגות שלנו? הם היות שאנו בונים על העבר‪,‬‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫יט‬
‫איך שהיה העבר עד עכשיו‪ ,‬וזה יתמיד להיות‪ .‬וכמו שהיה המצב אתמול כן יתמיד היום ג"כ‪.‬‬
‫וכל דבר אנחנו מחזיקים בחזקת כדמעיקרא‪ .‬אבל אנחנו צריכים לדעת שאין דבר בעולם‬
‫שמוכרח להיות שזה כמו חזקה‪ ,‬היות שכך היה כך ימשיך ‪ -‬לא! ‪ -‬אלא אין חזקה בשום דבר‬
‫בעולם! רק דבר אחד אנחנו יודעים שא"א להשתנות‪ ,‬וזהו אחד מי"ג עיקרים‪" :‬אני מאמין‬
‫באמונה שלימה שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהיה תורה אחרת מאת הבורא ית"ש"‪.‬‬
‫אבל חוץ מהתורה‪ ,‬הכל יכול להשתנות‪.‬‬
‫אין כזה דבר לומר על משהו שכך זה מוכרח להיות‪ ,‬וזהו‪ .‬וכמו"כ כתב החוה"ל‪" :‬כי מדרגת‬
‫הטבע אל התורה כמדרגת העבד אל אדוניו" הכל יכול להשתנות! כי באמת זה כל המפריע‬
‫שלנו ברוחניות וגשמיות‪ ,‬שעל כל דבר אנחנו חושבים‪ ,‬ח"ו‪ ,‬זה דבר אבוד‪ ,‬והראיה שעד עכשיו‬
‫זה היה ככה‪ .‬כמו"כ בעניין של רפואה‪ ,‬אם אנחנו רואים אחד שהוא חולה ד' ישמרנו‪ ,‬אנחנו‬
‫חושבים שזה אבוד ח"ו‪ ,‬וכך זה צריך להמשיך‪.‬‬
‫כמו"כ‪ ,‬אם אנחנו כבר כאן‪ ,‬יש עלינו חוב ותביעה‪ .‬עלינו לדעת ולהתבונן מה העונש שלנו‪,‬‬
‫שזה כבר כמה שנים שקבלנו את העונש הזה‪ ,‬שרבינו )שליט"א( ]זצוק"ל[ לא‬
‫מרגיש טוב‪ .‬אבל אנחנו כבר אחר הייאוש רח"ל‪ ,‬וחושבים שח"ו שזה ככה צריך להיות‪ ,‬ולא‬
‫יכול להיות אחרת‪ .‬אבל ע"פ האמת אין דבר כזה! הקב"ה כל יכול ואם היינו באמת מאמינים‬
‫במציאות הזה‪ ,‬כמו שנקדימון בן גוריון האמין‪ ,‬ואפי' אחרי השקיעה‪ .‬וליכאורה מה יכול‬
‫להיות יותר מזה? כבר אחר שקיעה! אבל לא אצל נקדימון‪ ,‬הוא אמר לעצמו‪ :‬מי עושה‬
‫את השקיעה? הקב"ה‪ ,‬ואם הוא עושה דבר עבור כלל ישראל זה מוכרח להשתנות! אם‬
‫האדם היה מאמין באמונה שלמה במציאות הבוית"ש‪ ,‬שהוא עשה ועושה ויעשה לכל‬
‫המעשים‪ ,‬אז בוודאי שאין יאוש! ייאוש‪ ,‬זה שלא מדעת! אין שייך בכלל להתייאש! וזוהי‬
‫הבעיה שכל דבר אדם מודד עם עצמו כמו שהיה מקודם‪ .‬אבל האדם צריך לדעת שבכל‬
‫רגע זה יכול להיות אחרת!‬
‫"החינוך" במצוה ג' "שלא לאכול גיד הנשה"‪ ,‬עושה מהפכה גדולה בהבנה שלנו במצווה זו‪.‬‬
‫וז"ל‪" :‬והיא אזהרת גיד הנשה וכו' והאי לא יאכלו לא נאמר על דרך סיפור‪ ,‬כלומר‬
‫מפני שאירע דבר זה באב נמנעים הבנים מלאכול אותו הגיד‪ .‬אלא אזהרת ד' ית' שלא יאכלוהו‪.‬‬
‫משרשי מצווה זו‪ ,‬כדי שתהיה רמז לישראל‪ ,‬שאע"פ שיסבלו צרות רבות בגלות מיד העמים‬
‫ומיד בני עשיו‪ ,‬יהיו בטוחים שלא יאבדו‪ ,‬אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם‪ ,‬ויבוא להם גואל‬
‫ויגאלם מיד צר‪ .‬ובזכרם תמיד עניין זה ע"י המצוה שתהיה לזכרון‪ ,‬יעמדו באמונתם ובצדקתם‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫כ‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫לעולם‪ .‬ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו שבא בקבלה שהיה שרו של‬
‫עשיו רצה לעוקרו ליעקב מן העולם הוא וזרעו‪ ,‬ולא יכול לו‪ ,‬וציערו בנגיעת הירך‪ .‬וכן זרע‬
‫עשיו מצער לזרע יעקב ולבסוף תהיה להם תשועה מהם‪ .‬וכמו שמצינו באב שזרחה לו השמש‬
‫לרפואתו‪ ,‬ונושע מן הצער‪ ,‬כן יזרח לו השמש של משיח‪ ,‬וירפאנו מצערינו ויגאלינו במהרה‬
‫בימינו‪ ,‬אמן"! עכ"ל‪.‬‬
‫"החינוך" מסביר לנו שהאיסור לאכול את גיד הנשה‪ ,‬זה לא בגלל הסיפור של "ותקע כף‬
‫ירך יעקב" בעת שנאבק עם המלאך‪ .‬אלא האמונה "בויזרח לו השמש"‪ .‬שאע"פ‬
‫שיש קשיים וניסיונות קשים‪ ,‬אעפ"כ לא להתייאש‪ ,‬יש תקוה! וזה בנ"י צריכים לדעת‪ .‬וזה‬
‫עלינו לחשוב ולהאמין ולהתבונן ‪ -‬יש תקווה! אין ייאוש! ועלינו להתפלל לרפו"ש על רבינו‬
‫)שליט"א( ]זצוק"ל[‪ .‬וכאו"א‪ ,‬וכל חולה צריך לדעת שאין ייאוש‪ ,‬ואין דבר כזה שאם עד עכשיו‬
‫היה כך זה מוכרח להיות גם על העתיד‪ .‬הכל יכול להשתנות‪ ,‬והכל רק בעזרת הבוי"ת! וע"ז‬
‫נעשה תפילה לאבינו שבשמיים‪:‬‬
‫"אבינו מלכינו שלח רפו"ש לכל חולי עמך"‬
‫כמו"כ אותו הדבר‪ ,‬זה באמונה בביאת משיח צידקנו‪ .‬מזה ג"כ אנחנו מתייאשים‪ ,‬ולא חושבים‬
‫אפילו לבקש ולהתפלל ע"ז‪ .‬וידוע שסוכ"ס שבאים ליום הדין שואלים כאו"א‪ :‬ציפית‬
‫לישועה? האם אנחנו חושבים באמת שנוכל לתת דין וחשבון על זה? כמה פעמים בכלל אנחנו‬
‫נזכרים בזה? לדאבוננו הגדול אנחנו משקרים שלוש פעמים ביום‪ ,‬כל פעם בתפילת שמו"ע‬
‫אנחנו אומרים "כי לישועתך קיוינו כל היום‪ "...‬אבל ע"פ האמת אנחנו רחוקים מלהרגיש זאת‪.‬‬
‫לדאבוננו הגדול אם אחד רוצה להגיד דבר רחוק הוא אומר הו‪ ,‬כשמשיח יבוא אז הוא יבוא‪...‬‬
‫וכ"ז היות שאנחנו רחוקים מלהרגיש את זה‪ .‬אבל לא! אנחנו מוכרחים לדעת שאין דבר כזה‪,‬‬
‫אלא בכל רגע ורגע אחכה לו בכל יום שיבוא!‬
‫כמו"כ רואים זאת מהגמ' במס' ר"ה )טז‪" :(:‬אמר ר"י למה תוקעים בר"ה? וכו'‪ .‬אלא למה‬
‫תוקעים ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן"‬
‫עכ"ל‪ .‬ובתו"ס )בדף טז‪ (:‬בד"ה "כדי לערבב את השטן" מביאים את דברי הירושלמי וז"ל‪:‬‬
‫"פירש בערוך בירושלמי בלע המוות לנצח וכתב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול‪ .‬כד שמע‬
‫קל שיפורא זימנא חדא‪ ,‬בהיל ולא בהיל‪ .‬וכד שמע תניין‪ ,‬אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר‬
‫גדול‪ ,‬ומטא זימניה למתבלע‪ ,‬ומתערבב‪ ,‬ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא" עכ"ל‪.‬‬
‫והנועם‬
‫ביטול העולם הזה בתכלית!‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫כא‬
‫וכולם שואלים ע"ז‪ :‬הלא זה כבר אלפי שנים שכל שנה ושנה הוא שומע את קול השופר‬
‫ובסוף הוא רואה שזה לא קולו של שופרו של "ויתקע בשופר גדול" אז מה פתאום‬
‫שכל פעם הוא מתבהל מחדש? אבל האמת שהבעיה היא אצלנו‪ .‬אנחנו שואלים את השאלה‬
‫הזאת בגלל שאצלנו הכל הולך ע"פ ההרגל שלנו‪ ,‬שחושבים שאם היה כך עד עכשיו‪ ,‬אז‬
‫מוכרח להמשיך כך‪ .‬אבל השטן יודע שבכל רגע ורגע זה יכול להיות ה"ויתקע בשופר גדול"‪.‬‬
‫וכמו"כ נמצא בדברי ר"י בלזר זצ"ל בספרו "כוכבי אור" )עמ' קסה(‪" :‬כידוע מתבלבל השטן‬
‫בשמעו בר"ה את קול השופר‪ ,‬והוא מתבהל עד למאוד וחושב‪ :‬השתא אתי משיחא‪.‬‬
‫אע"פ שכ"כ הרבה שנים תקעו והריעו ולא בא‪ ,‬שמא עתה עשו תשובה נמצא מזה שהאדם‬
‫הנאחז בעבותות הייאוש‪ ,‬וחושב הלא עברו עלי כ"כ שנים וימים נוראים ותקיעות שופר ולא‬
‫עשיתי תשובה וכבר אין לי תקוה‪ ...‬אדם החושב כגון זה גרוע הוא מן השטן‪ "...‬עכ"ל‪.‬‬
‫הסבא זצוק"ל אמר דבר נורא‪ ,‬שאם הוא היה עומד ביום האחרון של האלף השישי‪ ,‬היה לו‬
‫את אותה האמונה כמו ביום הראשון של האלף הראשון! ואין שום הבדל אצלו‪ ,‬מפני‬
‫שהוא יודע דבר אחד‪ ,‬שהוא מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח! היות שהוא לא בנה את‬
‫העתיד ועל העבר כלום‪ ,‬והוא יודע שבכל רגע ורגע זה יכול ממש להשתנות‪.‬‬
‫ואנחנו צריכים להאמין באמונה שלימה‪ ,‬ולחשוב ולהתבונן שסוכ"ס שהגאולה השלימה‬
‫תהיה בטוח‪ .‬ובעזה"י שתהיה במהרה‪ ,‬ועלינו לקוות ולחכות‪ .‬וע"ז נעשה תפילה‬
‫לאבינו שבשמים‪:‬‬
‫"אבינו מלכינו הרם קרן ישראל עמך והרם קרן משיחך"‬
‫)יישר כח לר' דוד הלפרין שליט"א על כך שהעביר את ההקלטה החשובה‬
‫והנדירה זו לזיכוי הרבים(‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫"בירור המידות"‬
‫המוסר‬
‫כב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וועד מרי"ד זצ"ל‬
‫ז' כסלו תש"ע‬
‫בירור המידות"‬
‫‪"" 4‬בירור‬
‫‪3‬‬
‫"נובהרדוק" שונה מכל הזרמים הקהילות והסוגים השונים‪ ,‬ומכל החסידויות ועולם הישיבות‪.‬‬
‫מי שלומד בסלבודקה נקרא סלבודקאי‪ ,‬וכן בקלם מיד הוא נהיה קלמאי‪ ,‬וכן‬
‫בחסידויות וישיבות אם אתה שם אתה כזה ונקרא מיד ע"ש‪.‬‬
‫אבל א"א לומר על מי שלמד בנובהרדוק שהוא "נובהרדוקאי" אלא הוא חניך נובהרדוק‪.‬‬
‫בנובהרדוק רק מי שהולך לפי "התלם" הנובהרדוקאי הוא כזה‪ .‬ואם לא‪ ,‬לא! כמו מי‬
‫שנכנס לחנות של בושם וכי יש לו כבר בושם? ודאי שמעט ריח נדבק‪ ,‬אבל זה מתאדה מהר‪.‬‬
‫אבל מי שיש לו בושם כל הזמן הריח נמצא אצלו‪ .‬כמו"כ אחד שהיה בישיבות נובהרדוק אבל‬
‫לא נכנס אף פעם ל"עבודה" הנובהרדוקאית‪ ,‬ל"כור המצרף" הנוברדוקאי הוא נשאר עם הריח‬
‫של נובהרדוק‪ ,‬אבל אין לו הבנה ושייכות‪ .‬בנובהרדוק האדם צריך להיות כזה‪ ,‬ללכת בדרכו‬
‫של הסבא זצוק"ל‪ ,‬לעבוד ולעמול בדרך הנובהרדוקאית!‬
‫ששואלים אותי ‪ -‬מה זה נובהרדוק? אני אומר ג' דברים‪ :‬קודם כל ב"מידות"‪ ,‬ומזה מגיעים‬
‫להכל‪ .‬כולם יודעים שיש "שבירת המידות" אבל מי יודע מה זה באמת? הפשט‬
‫הוא לשבור את הרצון של המידות הרעות עד הסוף‪ .‬אח"כ יש את "תיקון המידות" שגם את‬
‫זה כולם שמעו‪ ,‬אבל איך שוברים ומתקנים למעשה? מה הם דרכי העבודה? מעטים הם‬
‫היודעים זאת‪ .‬מפני שחסר הדבר השלישי שזה החידוש של הסבא זצוק"ל ‪" -‬בירור המידות"‬
‫ואמר הסבא זצוק"ל משפט שאיני יודע מי יכול לומר כזה משפט נורא‪" :‬מי שלא למד לברר‬
‫מידותיו ‪ -‬הרי הוא כסומא שלא ראה מאורות מימיו" אני הסתובבתי בהרבה מקומות של תורה‬
‫ויראה בעולם‪ ,‬ומעולם לא שמעתי אמת כזאת חוץ מנובהרדוק‪.‬‬
‫ולכאורה מה זה משנה אם ראה מאורות או לא ראה? אלא מי שראה הוא לכה"פ יודע ומבין‪,‬‬
‫ואם ידברו איתו ע"ז יש תקווה שיבין‪ .‬אבל עיוור שאף פעם לא ראה‪ ,‬א"א בשופ"א‬
‫להסביר לו על מאורות ודברים שיש בעולם! זוהי מציאות‪ .‬כמה וכמה פעמים דיברתי עם ת"ח‬
‫ואנשי מעשה ‪ -‬ושהגענו לחלק הזה של תיקון ושבירת המידות ובירור המידות‪ ,‬לא הבינו בכלל‬
‫והנועם‬
‫"בירור המידות"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫כג‬
‫במה מדובר! יכולים לדבר על מידות וע"כ שצריך כ"כ לעבוד ע"כ‪ ,‬וכמו"כ לדבר בחומר גנותם‬
‫והפסדם‪ ,‬אבל מה היא המידה‪ ,‬ואיך עובדים ע"כ למעשה? ‪ -‬אין להם הבנה ומושג!‬
‫ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל אמר שהחיבור של הסבא זצ"ל הוא "הפקרות וביטחון"‪ .‬בספר‬
‫"מדרגת האדם" מובא כמה פעמים הלשון הזה ‪" -‬התלמדות הביטחון" שהרי בעולם רובם‬
‫ככולם מחזיקים את עצמם לבעלי אמונה וביטחון‪ .‬שאם נשאל להם‪ :‬אתה מאמין באמונה‬
‫שלימה ובוטח באופן מוחלט בבוי"ת? יאמר בוודאי שכן‪ .‬אולם תיכף שעושים משהו כנגדו‪,‬‬
‫או מכעיסים אותו‪ ,‬מיד א"א להכירו‪ .‬והרי יש לך אמונה שהכל ממנו ית"ש והכל לטובה‪ ,‬ואין‬
‫אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה? ולא מבינים שזה החידוש של הסבא‬
‫שצריך בכל דבר ודבר "התלמדות"‪ .‬אלא שהאדם מרמה א"ע שכל הקניינים מונחים לו בכיסו‪,‬‬
‫והסבא זצ"ל עם "בירור המידות" ‪ -‬כמו שאמר רבינו זצוק"ל ‪" -‬בירור המידות פירושו ‪ -‬ניתוח‬
‫שאינו יודע רחם‪ "...‬גילה שהאדם תמיד מרמה את עצמו‪.‬‬
‫כמו שאמרו חז"ל במס' סוטה )מח‪" :(:‬מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבוא?‬
‫קטנות שהייתה בהם‪ ,‬שלא האמינו בהקב"ה" וכי כך אפשר לומר על "צדיקים"? ולא‬
‫סתם "צדיקים" אלא צדיקים של חז"ל! ואעפ"כ קטנות‪ !...‬שאפשר לרמות א"ע! גם הגרי"ס‬
‫זצוק"ל אמר "שהכיר צדיקים וגאונים ‪ -‬ובאותו זמן היו מינים ואפיקורסים"! וכי יש הו"א כזאת‬
‫ש"גאון וצדיק" ‪ -‬יהיה "מין ואפיקורס"? וא"א לומר שזה בדקות‪ ,‬כי אם לא מאמינים שהכל‬
‫ממנו ית"ש והכל לטובה בביטחון גמור אז כבר זה נכנס בגדרי מינים ואפיקורסים! כי הצדקות‬
‫מדוברת במעשים‪ ,‬והגאונות במוח ובידיעה‪ .‬אבל בלב הוא מין ואפיקורס!‬
‫וזהו החידוש של הסבא זצ"ל "בירור המידות" שלא לרמות א"ע‪ ,‬אלא לדעת שהלב צריך‬
‫עבודה ויגיעה רבה‪ .‬וכל פעם להכיר היטב מה קורה עם המידות‪ .‬ועי"כ שכל פעם הסבא‬
‫זצוק"ל בירר את עצמו‪ ,‬הגיע לנקיות בעבודת ד'‪ ,‬וטהרה ולכל הקניינים! כמו שהמס"י )פט"ז(‬
‫מביא מהגמ' "שלא עולה על המזבח של מטה אלא סולת נקייה מנופה בי"ג נפה" וכו' כך א"א‬
‫לעלות על רצון מזבחו העליון וכו' אלא המובחר שבמעשים הטהור מכל מיני סייג" וזאת הייתה‬
‫השקפתו דרכו ושיטתו ‪ -‬וכך עשה שהכל יהיה כ"כ מבורר בי"ג נפה‪ ,‬שלא לרמות א"ע‪ ,‬אלא‬
‫שהכל יהיה טהור!‬
‫אפשר לספר סיפורים מחיי הסבא או לומר פשט יפה שלו‪ ,‬וכל זה רק למי שלא זכה להיכנס‬
‫פנימה לתוך העבודה‪ .‬אבל לנו‪ ,‬למי שנכנס לבפנים‪ ,‬שכולו מבושם ממש‪ ,‬הידיעות‬
‫והנועם‬
‫"בירור המידות"‬
‫המוסר‬
‫כד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫זה רק מחייב אותנו יותר‪ .‬אנו צריכים חיזוק יותר‪ ,‬להתעורר למעשה‪ ,‬לעבוד על עצמינו כמו‬
‫ההשקפה הגבוהה‪.‬‬
‫המס"י בזהירות )פג'( מדבר על הצורך בחשבון ובדקדוק על המעשים‪ .‬פעם א' מובן ממנו‬
‫שלזה נצרך עיתים ושעות שצריך לקבוע לכך‪ .‬ואח"כ מובן שזה כל הזמן‪ .‬ובסוף הפרק‬
‫מביא את שניהם במשפט אחד "כללו של דבר ‪ -‬צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד‬
‫בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו" לכאורה זה סתירה‪ ,‬האם בכל הזמן או רק בעת התבודדו?‬
‫אלא שהאדם צריך תמיד להיות תחת "גדרי המוסר"‪ .‬בכל פעולה ומעשה לחשוב האם זה‬
‫ע"פ המוסר? האם זה מכוון? וצריך שיהיה זמן של עמקות ומחשבה בלי שטחיות! והשטחיות‬
‫זה ההפך מהדרך של הסבא זצוק"ל אלא עמקות הבנה ועבודה כבירה‪.‬‬
‫למשל "עבודת התקופות"‪ ,‬לקחת תקופה אחת רצינית ולעבוד על דבר בלי להסיח דעת‪ ,‬לא‬
‫שמענו על זה בשום מקום‪ .‬שמענו שאצל "האהבת ישראל" מויז'ניץ ‪ -‬הוא היה לוקח‬
‫כל שנה מידה אחת ועובד עליה‪ ,‬ואמרו שהמס"י היה נגד עיניו על כל פרט בחייו‪ .‬גם נכדו‬
‫האדמו"ר מויז'ניץ לקח את העניין של שער "חשבון הנפש" שבחוה"ל ברצינות ותיקן בתור‬
‫תקנה שכל יום ילמדו חשבון אחד‪ .‬ויש כאלו עד היום שלא עבר עליהם יום בלי החשבון‬
‫היומי! אבל לומר שזה בעמקות? שזה נכנס ללב כמו בלימוד המוסר בהתפעלות? לא! זה רק‬
‫ידיעות של מוסר‪ ,‬ואת זה הסבא רצה שהידיעות יהפכו לדברים מוחשים בתוך ליבו של האדם‪,‬‬
‫ושלא ירמה א"ע שידיעותיו הם הרגשותיו!‬
‫כמו שהחוה"ל מפרש את הפסוק )בחשבון הנפש החשבון הט"ז( "והחי יתן אל ליבו" רוצה‬
‫לומר בזה ב"חי" מי שליבו חי כלומר המבין המכיר" האדם יכול לחיות חיים חיים שלמים‬
‫אבל הלב שלו לא חי! ומי שיש לו לב חי ‪ -‬אז הוא יתן אל ליבו‪ .‬והגרי"ס כתב במכתביו שבס'‬
‫אור ישראל‪" :‬לומד מוסר ‪ -‬חי חי יקרא" וזה אחד מהדברים שמאד חסר ‪ -‬ההתבוננות הזאת‬
‫להשיב ללב ולהגיע לכך שהלב יהיה חי‪ .‬ומי שמתבונן ע"י ליהמו"ס בהתפעלות רואה שהכל‬
‫נמצא שם‪.‬‬
‫הגרי"ס אמר שיכול לחבר חיבור מקיף וכולל על כל הש"ס‪ ,‬אבל את הפרק הראשון של‬
‫מסילת ישרים אין בכוחו לחבר‪) .‬וכן בכתבי הסבא מקלם ותלמידיו ח"ב עמ' תשעו'(‬
‫ולכאורה זה נראה פשוט‪ ,‬אבל כבר המס"י כתב בהקדמתו שאין תועלת מלימוד הספר פ"א‬
‫אלא רק מהחזרה והשינון‪ ...‬ז"א שיש שפת הלב‪ .‬ומי לנו כמו הגר"א שאמר שהגיע רק לפרק‬
‫והנועם‬
‫"בירור המידות"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫כה‬
‫י' של המס"י‪ ,‬ולא היה יוצא לדרך עד ששינן את המס"י י"א פעם! ואמר שאם היה הרמח"ל‬
‫בחייו היה הולך רגלי אליו‪ .‬הם ידעו מה המעלה של לב חי שהוא מרגיש‪ .‬ומי הם? החוה"ל‪,‬‬
‫הגר"א‪ ,‬והגרי"ס‪ .‬עד שהאדם ירגיש שהתכלית זה רק הקב"ה ולא הבלי העולם‪ .‬שאם הכל רק‬
‫שטחי א"א להגיע לרבש"ע‪ .‬כי אם נראה מה היא התכלית היום בעולם ‪ -‬בלי לרמות את‬
‫עצמנו ‪ -‬זה רק כבוד וממון‪ .‬וזה הייתה השקפתו ורצונו של הסבא זצ"ל לשנות את התכלית‬
‫הפשוטה לתכלית נעלה של יר"ש וקדושה‪.‬‬
‫ועיקר העיקרים זה לא להיות סומא‪ .‬להכיר את המידות ואת דרכי העבודה‪ .‬שמי שהוא סומא‬
‫אין לו טעם באוכל‪ .‬לכן אם בעבודת ד' לא נהיה סומים‪ ,‬אלא‪ ,‬נרצה לעבוד על‬
‫החסרונות שלנו ושנדע אותם‪ ,‬ועי"כ נעבוד עליהם‪ ,‬כפי ההשקפה הגבוהה של הסבא זצוק"ל‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫"השגת האמת"‬
‫המוסר‬
‫כו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וועד מרי"ד זצ"ל‬
‫יז' כסלו התשס"ט‬
‫"ל‬
‫‪"" 4‬השגת‬
‫השגת האמת" ע"פ דרכו של הסבא זצוק"ל‬
‫‪3‬‬
‫בכל שנה‪ ,‬כבר מר"ח כסליו עד י"ז כסליו ‪ -‬שזהו יום פטירתו של הסבא זצוק"ל ‪ -‬זו הייתה‬
‫אחת מהתקופות החזקות בישיבות "נובהרדוק"‪ .‬כידוע שבנובהרדוק התחלקה השנה‬
‫לתקופות של עבודה כללית‪ .‬שבכל תקופה‪ ,‬חוץ מהעבודה הפרטית שכאו"א על עצמו‪ ,‬עבדו‬
‫כולם על נושא אחד‪ ,‬בוועדים בשיחות בהידברויות ובלימוד המוסר‪.‬‬
‫הסיסמה של התקופה הייתה‪" :‬מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב" )תנדב"א(‬
‫וקראו לתקופה "תקופת הסבא זצ"ל" והשאיפה לגדלות רוחנית‪ .‬בתקופה הזו למדו‬
‫את דרכו הרוחנית ואת מפעל חייו‪ ,‬כדי לקבל מושגים והבנה בדרכו הגבוהה בעבודת ד' יתברך‪,‬‬
‫וליישם זאת בפועל‪.‬‬
‫רבינו זצוק"ל דיבר כמה פעמים על מה שכתוב שיעקב אבינו הלך לחרן‪ ,‬וכשהגיע עד חרן‬
‫נזכר שעבר על מקום שהתפללו בו אבותיו ולא התפלל‪ ,‬ונתן דעתו לחזור לשם‪ ,‬וקפצה‬
‫לו הדרך‪ .‬שרואים שיש ס"ד במקום שהאבות התפללו ופעלו ברוחניות‪ .‬גם אנחנו הצאצאים‬
‫של הסבא זצוק"ל‪ ,‬ובשבועיים האלו יש בחינה על "מקום שהתפללו בו אבותי" הזמן שמדברים‬
‫ולומדים את שיטתו של הסבא‪ ,‬אפשר על ידי כך להתעלות הרבה‪ .‬ובזמן הזה מוטל עלינו‬
‫"יהיב דעתיה למיהדר‪ "...‬ולהבין מה רצה הסבא זצוק"ל ועל מה מסר נפשו כל חייו ולהשתדל‬
‫לחיות על כך‪.‬‬
‫בבואנו להרחיב על דרכו אפשר לראות הרבה מעלות שהסבא לחם עליהם‪ :‬השתוות‪ ,‬בטחון‪,‬‬
‫לשמה‪ ,‬רצון ד'‪ ,‬זיכוי הרבים‪ ,‬מסירות נפש על רוחניות וכו' רא"ז מלצר זצ"ל אמר‬
‫שהחיבור של הסבא זה "הפקרות ובטחון" אולם שנתבונן בנקודה העיקרית של הסבא אפשר‬
‫לומר שבקשתו אחר "האמת" הובילה אותו לכל המעלות הרוחניות שהשיג!‬
‫ע"י בקשתו את האמת המוחלטת בעבודת ד' הגיע לרום מעלותיו הנשגבות‪" .‬האמת" שבין‬
‫אמת לשקר יש בה הבדל כחוט השערה‪ .‬חושבים שההבדל בין אמת לשקר זה הבדל‬
‫והנועם‬
‫"השגת האמת"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫כז‬
‫גדול ורחוק מאד‪ .‬אבל זה טעות‪ ,‬מפני שאם זה מעט לא אמת‪ ,‬זה כבר שקר! תנועה קטנה‬
‫של אי אמת ‪ -‬פירושה שקר! אדם שעובד‪ ,‬ורצונו למצוא חן בעיני הברואים ‪ -‬כבר עבודתו‬
‫כולה שקר!‬
‫"נגיעה" אחת מה שבכוחה לעשות‪ ...‬וגם לאנשים גדולים‪ .‬אנו רואים במסכת כתובות )ק"ה(‬
‫דף שלם שהגמ' מספרת כמה שתנאים ואמוראים עבדו על שוחד ונגיעות‪ .‬שכ"כ‬
‫פסלו את עצמם לדון מפני נגיעה‪ ,‬ואפי' הנגיעה הקטנה ביותר‪ .‬כמו שכ' "כי השוחד יעוור עיני‬
‫חכמים ויסלף דברי הצדיקים"‪ .‬הסבא זצוק"ל אמר על הפסוק הזה‪ ,‬שלא כתוב כמה שוחד‪,‬‬
‫ולא כתוב כמה הוא חכם‪ ,‬ואפילו השוחד הכי קטן ‪ -‬וזה כבר יעוור את החכם הכי גדול‪!...‬‬
‫והגמ' מספרת שאחד רק הוציא נוצה לדיין ‪ -‬וכבר פסל את עצמו מחמת נגיעה‪ .‬וכי הדיינים‬
‫האלו היו כ"כ מצומצמים שזה פעל עליהם‪ ,‬ובשביל נגיעה קטנה הוא כבר מפחד? אלא שזה‬
‫נקרא אמת! נגיעה קטנה‪ ,‬מיד ‪ -‬פסילנא לך לדינא! אני פסול לך‪.‬‬
‫המנהג היה פעם שלקראת החגים היו מביאים לרבנים מתנות‪ .‬פעם אחת הביא יהודי אחד‬
‫לר"ח מבריסק פרה במתנה‪ .‬לאחר חצי שנה בא לדין תורה אצלו‪ ,‬מיד ר' חיים הבין‬
‫את כוונתו‪ ,‬וצעק ‪ -‬להוציא את הפרה מהרפת מיד! ואמר ליהודי‪ ,‬אני כבר יורה לך איפה‬
‫ללכת לדין תורה! אני כבר פסול לדון אותך! הם הרגישו מה הכח של נגיעות‪.‬‬
‫וזה היה בעיקר עבודתו של הסבא זצוק"ל‪" ,‬אמת"‪ ,‬נגד נגיעות‪ ,‬ולא להתפעל מבני אדם‬
‫ומכבודם‪ .‬וע"פ מה ששמענו שאחד מהעיקרים הגדולים של הסבא זצוק"ל ומה שדיבר‬
‫רוב הדברים זה היה על "עבודת הכבוד"‪ .‬ואמר הסבא זצוק"ל‪" :‬הכבוד מייגע את האדם עד‬
‫המוות" שזהו עיקר רצונו של האדם‪ ,‬ואצל זקנים עוד יותר‪ .‬כמו שאמר הסבא זצוק"ל‪" :‬מי‬
‫שרוצה כבוד במידה במשקל ובקצבה‪ ,‬שמגיע לימי זיקנותו‪ ,‬הוא רוצה כבוד בלא מידה וקצבה"!‬
‫מי שרוצה כבוד בנעוריו ורודף אחרי הכבוד ושמח מכך‪ ,‬לא יכול לחיות אח"כ בלי זה‪ .‬כמו‬
‫שהסבא זצוק"ל בס' "מדרגת האדם" כ"כ מרחיב בגנות הכבוד בכמה מקומות‪.‬‬
‫הגמ' לעיל מספרת על ר' ישמעאל בן רבי יוסי‪ ,‬שהאריס שלו היה רגיל להביא לו כל ער"ש‬
‫פירות מהשדה שלו‪ .‬יום אחד הקדים לו ליום חמישי‪ .‬א"ל ריב"י מפני מה הקדמת?‬
‫א"ל האריס היות שיש לי דין תורה אצלך‪ ,‬אמרתי שדרך אגב אביא לך את הפירות‪ .‬וא"ל‬
‫מיד‪ :‬אני פסול מלהיות לך לדיין! והושיב דיינים אחרים שידונו לאריס‪ .‬והיה עומד מחוץ לבי"ד‬
‫ובליבו חשב שכדאי לאריס לטעון כך וכך לטובתו‪ .‬ואם יתבעו אותו כך‪ ,‬שיאמר להם כך וכך‬
‫והנועם‬
‫"השגת האמת"‬
‫המוסר‬
‫כח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫לטובתו‪ .‬ואמר מיד בלשון קללה‪" :‬תפח נפשם של מקבלי שוחד‪ ,‬ומה אני שלא נטלתי‪ ,‬ואם‬
‫נטלתי שלי נטלתי‪ ,‬כך מקבלי שוחד עכו"כ"‪ .‬ריב"י "קילל" מרוב שהרגיש מה נגיעה קטנה‬
‫יכולה לעשות לאדם‪ .‬ולכן הסבא זצוק"ל לחם על כך עד למאוד‪.‬‬
‫מספרים על "האוהב ישראל" מאפטא שהגיעו אליו לדין תורה‪ ,‬וחשבו לשחד אותו‪ ,‬ושמעו‬
‫שא"א לשחדו בשופ"א‪ .‬והציעו להם לשחד אותו מבלי שידע‪ ,‬לשים לו כסף במעיל‬
‫שלו‪ ,‬וכך חשבו לעשות‪ .‬לאחר כמה דיונים שראו שדעתו היא לפסוק נגדם‪ ,‬שמו לו בכיס‬
‫מעילו סכום הגון‪ .‬לקראת הדיון הסופי של הפס"ד בעת שהתחיל לדון‪ ,‬הרגיש שדעתו לא‬
‫כמו קודם לכן‪ ,‬ובקש להפסיק כרגע‪ ,‬וביקש אורכה של כמה ימים‪ .‬ושלבש את מעילו פתאום‬
‫הרגיש בכסף‪ ,‬והבין מדוע דעתו נטתה מהאמת‪ .‬שוחד פועל אפילו שלא מרגישים! זה כ"כ‬
‫משפיע‪ .‬וכ"ש יראי שמיים שלכה"פ מרגישים בזה‪ .‬נורא!‬
‫ברצוני להציע לכם דבר שראיתי‪ ,‬והוא נורא ואיום מה זה שוחד‪ .‬בתורה )בראשית כ"ז א'(‬
‫על הפסוק "ותכהין עיניו מראות" בדעת זקנים מבעלי התוספות פירשו‪" :‬ותכהין עיניו‬
‫מראות"‪" :‬משום שאהב עשיו כי ציד בפיו וכתיב כי השוחד יעוור"‬
‫מבהיל! אצל יצחק אבינו מדוע ותכהין? כי ציד בפיו מעשיו‪ ,‬וכתוב בתורה כי השוחד יעוור‪,‬‬
‫וא"א שלא יתקיימו כל הכתובים בתורה במלואם! אנו מבינים ע"פ הפשט את הפסוק‬
‫"כי השוחד יעוור וכו' ויסלף" זה בהבנה רוחנית בשכל‪ .‬וכאן כפשוטו ‪ -‬ותכהין! מדוע? כי‬
‫השוחד של עשיו שציד בפיו‪ ...‬זה בא ללמדנו כמה חמור העניין של נגיעות‪.‬‬
‫רבינו זצוק"ל אמר לי פעם‪" :‬היה" שווה לך לבוא לנובהרדוק רק בשביל "בירור המידות"‪.‬‬
‫ובס"ד רוב חיי עסקתי בזיכוי הרבים‪ ,‬עברתי ב"ה כמעט את רוב התפקידים האפשריים‪:‬‬
‫בלימוד‪ ,‬בהשפעה‪ ,‬בהנהלה וכדו' בארץ ובחו"ל‪ .‬אבל בחסדי ד' עלי‪ ,‬שוויתרתי ברוב הפעמים‬
‫על הכל עבור אחרים! ואע"פ שהיה הפסד ממון גדול מאד‪ ,‬שהציעו לי שאשאר ‪ -‬לא! ג"כ‬
‫את כל הכבוד ‪ -‬לא! וזה הכל בזכות נובהרדוק‪ ,‬שמי שמבין שהכל זה נגיעות ומידות‪ ,‬ויודע‬
‫לברר את עצמו‪ ,‬הוא כבר יודע מה עליו לעשות‪...‬‬
‫בכלל איך שבאתי לנובהרדוק רואים בחוש ממש שזה השגחת ד'‪ .‬אחרי המלחמה הייתי‬
‫בדרך ליסוע לקלויזנבורג לישיבה של האדמו"ר שם‪ .‬ועל הדרך עצרנו כמה ימים אצל‬
‫הדוד שלנו שהיה גר בסלצהיים שבגרמניה‪ .‬ושם הייתה הישיבה של רבינו זצוק"ל והדוד אמר‬
‫והנועם‬
‫"השגת האמת"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫כט‬
‫שבינתיים אלך לישיבה שם רק בתור אורח‪ ...‬והאמת שמנובהרדוק נשארו הרבה גדולים וצדיקים‪,‬‬
‫אבל מי שהמשיך את הדרך של נובהרדוק באמת‪ ,‬זה היה רק רבינו זצ"ל‪ .‬עובדים "בקצה" כמו‬
‫רבינו לא היה! ועוד ידובר ויסופר ע"כ בעזה"י ‪.‬‬
‫ואז הכרתי שם את רבינו זצוק"ל‪ .‬והוא כ"כ נכנס בתוך ליבי‪ ...‬ביום השני שהגעתי לישיבה‬
‫כבר היה לי "הידברות" איתו חמש שעות‪ ...‬הוא שאל שאלות ואני גם שאלתי‪ ,‬והשבתי‬
‫לו‪ .‬כולנו חזרנו ממחנות הריכוז‪ ,‬וזה היה שנתיים לאחר המלחמה‪ .‬ואז הוא שאל אותי‪ :‬מה‬
‫היה שם? למה היינו שם? וכל מיני שאלות כאלו שלא שמעתי מאנשים אחרים קודם לכן‪.‬‬
‫והאמת שכן חשבתי עליהם‪ .‬כולם אמרו אז שזה היה עניין של "קורבנות" ו"קדושים" וכו' אבל‬
‫מדוע זה קרה? אף אחד לא שאל‪.‬‬
‫וסיפרתי לו על אחד חשוב מבני משפחתי )וד"ל( שתמיד למד תורה קודם המלחמה‪.‬‬
‫ובמלחמה‪ ,‬בתוך מחנות הריכוז‪ ,‬אע"פ שלא היה ספרים כלל הוא היה לומד בע"פ‬
‫חומש‪ ,‬משניות‪ ,‬גמ' וכדו' ואמר לי אותו בן משפחה אז במחנה‪ :‬הקב"ה יעזור שנצא מכאן‬
‫ואני רוצה רק‪ - ...‬וזה נס שלא אמר בנדר ‪ -‬לחם שלם‪ ,‬ערינג‪ ,‬וקצת בצל‪ ,‬ואז אלמד כל היום‬
‫וכל הלילה תורה‪ ,‬ולא אעשה שום דבר אחר‪ .‬וכך כולם אמרו‪ .‬ואז לאחר המלחמה התחילו‬
‫לטעום טעם של כסף‪ ...‬ועוד כסף‪ ...‬עד ששקעו בכסף כמו לפני כן‪ .‬כמו שאמרו חז"ל‪" :‬יש‬
‫לו מנה רוצה מאתיים" ואז רבינו זצוק"ל א"ל‪ :‬א"כ נמצאים עוד פעם קודם השואה! ומאיפה‬
‫נדע שלא יהיה עוד פעם שואה רח"ל? שהרי כל התכלית היה ללמוד מוסר מהשואה כדי‬
‫להתחזק ולהתעלות ולתקן את המעוות‪ .‬אבל אם ממשיכים באותה דרך אז מה התכלית?‬
‫אני זוכר שהוא עוד ביקש שאספר לו "רשימות"‪ .‬ז"א את ההתרשמויות שלי במידות‪ .‬ואז‬
‫סיפרתי לו שהייתי בפראג‪ ,‬ובישיבה הקודמת שלמדתי דברו איתנו הרבה לחשוב כל‬
‫הזמן "שויתי ד' לנגדי תמיד" ורבנו זצוק"ל הראה שהוא מתפעל כביכול‪ .‬ואז אמר לי‪ ,‬ומה‬
‫חשבת אח"כ? אמרתי לו שחשבתי האם יש עוד מישהו בכל פראג שחושב כך? ואמר לי‪ ,‬זה‬
‫שווה כל הזמן לחשוב "שויתי" בשביל הרשימה השנייה‪ ,‬ואז תרגיש שאתה הכי טוב‪ ...‬וכך‬
‫לאט לאט הוא הכניס בי את כל היסודות של "נובהרדוק"‪ .‬ואז הרגשתי "פה אשב כי אויתיה"‪.‬‬
‫והשאלה לאחר הנ"ל היא‪ :‬איך עובדים על הכבוד למעשה? איך לדעת ולהבחין שיש נגיעות‬
‫לאדם‪ ,‬ואיך לשרש אותם מהאדם? הגרי"ס זצ"ל כתב‪" :‬מים הרבה ישפוך על נפשו‬
‫הוא לימוד המוסר" )או"י מכתב י'( וזה מדובר במיוחד על הכבוד‪ ...‬אין עצה אחרת‪ ,‬ואין‬
‫והנועם‬
‫"השגת האמת"‬
‫המוסר‬
‫ל‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫תרופה לדבר חוץ מלימוד המוסר בהתפעלות! והגרי"ס זצ"ל אמר שזה גם ייתכן ע"י התבוננות‬
‫"בשכל" באפסיות הכבוד‪ .‬כמו שכתב המס"י )פכ"ב(‪" :‬והכבוד אינו אלא הבל הבלים המעביר‬
‫את האדם על דעתו ועל דעת קונו‪ ,‬ומשכחו כל חובתו‪ .‬ומי שמכירו וודאי שימאס בו וישנאהו"‪.‬‬
‫וכמו שאמר הגרי"ס פ"א על "עצמו" כי במידה זו יש לו דרך פילוסופית להיות דרכי הכבוד‬
‫נבזה בעיניו נמאס" )נתיבות אור עמ' ‪(114‬‬
‫אבל האדם מוכן לעשות ולקיים את כל המצוות וכל דברי התורה הק' במלואם‪ ,‬אבל בלי‬
‫כבוד זה א"א! בלי הסכמה מהברואים‪ ,‬והערכה מבנ"א ‪ -‬זה לא אפשרי!‬
‫חתנו של הסבא זצוק"ל ר' ישראל יעקב לובצ'נסקי זצ"ל הי"ד עבד על הכבוד בצורה קיצונית‬
‫ביותר‪ ,‬עד שאמרו עליו‪ ,‬מסכן זה‪ ,‬מה יהיה ממנו בעתיד‪ ,‬ועם מי ישתדך? ובסוף נהיה‬
‫חתנו של הסבא זצוק"ל‪ .‬והוא היה ת"ח מופלג‪ ,‬משגיח בישיבות נובהרדוק‪ ,‬ואח"כ משגיח אצל‬
‫ר' אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד בישיבת ברנוביץ'‪ .‬לאחר פטירת אביו‪ ,‬שהיה הרב של ברנובי'ץ‪,‬‬
‫מינוהו לרב עליהם‪ .‬אבל בהיותו בורח מן השררה והכבוד‪ ,‬לא היה יכול לסבול את עול הרבנות‬
‫והתפטר ממנה‪ .‬הוא היה מבטל את העולם כעפרא דארעא‪ .‬והוא אמר משל חריף מאד על‬
‫הכבוד‪ :‬שהחזיר אע"פ שיראה את האוכלים הכי טובים וערבים‪ ,‬לא ירגיש משיכה כלל אליהם‬
‫אבל‪ ...‬וכו‪ ...‬וזה המשל א"א לומר אותו בעולם )ועיין בס' "המאורות הגדולים" על ריי"ל זצ"ל‬
‫סי' י"ג( ואמר על המשל הזה ‪ -‬שאדם שיהיה בהשגות הכי גבוהות ברוחניות‪ ,‬ועם המעלות‬
‫הכי נעלות‪ ,‬אם זה לא עבר דרך בנ"א‪ ,‬ז"א שקיבל הסכמה והערכה על כך מהם‪ ,‬אין לזה‬
‫בעיניו שום ערך! אבל אם משיג את השלא לשמה אז זה ערב לחיכו!‬
‫והסבא זצוק"ל כתב )יראה ואהבה פ"ו( שאפי' שהחכמים הכי גדולים ‪ -‬האסטרונאוטים ‪-‬‬
‫שמגיעים לירח ורואים שם נפלאות ‪ -‬אם לא יהיה לו למי לספר אח"כ ושיכבדו אותו‬
‫ע"כ ‪ -‬אז הצער יהיה גדול מאד‪ ,‬מכיון שאין למי לספר‪ ...‬ז"א שכל התכלית של כל הלימודים‬
‫וההגעה לשם‪ ,‬והמציאה של הדברים ‪ -‬רק כדי לספר לבנ"א!‬
‫האדם שמורגל ברוח חיים של כבוד א"א ליהנות מהחיים כלל‪ ...‬אפי' אם ישיג את כל רצונו‪,‬‬
‫חוץ מטיפה קטנה‪ .‬רואים שאצל המן הרשע שכל העולם היו משתחווים לו‪ ...‬יש לנו‬
‫הבנה איזה כבוד זה? ומה הוא אומר‪" :‬כל זה איננו שווה לי"! מדוע? בכל פעם שהוא רואה‬
‫שמרדכי היהודי לא משתחווה לו‪ ...‬והאדם ממש כמו המן‪ ...‬אפילו אם רק משהו קטן לא‬
‫כפי רצונו‪ ,‬הוא ממש מתמלא חימה כמו המן‪ ...‬וחושב מחשבות בדיוק כמו המן‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"השגת האמת"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫לא‬
‫מספרים שפעם עשו בישיבת "נובהרדוק" הצגה בפורים על פרשת מרדכי ואסתר‪ .‬אחד‬
‫בתפקיד המן והשני בתפקיד מרדכי‪ .‬ואמר הסבא זצוק"ל שחזה בהצגה‪ ,‬מי שמציג‬
‫את המן תפקידו קל ביותר מאשר זה שמציג את מרדכי‪ .‬כי את הטבע והמידות של המן‬
‫הגאווה‪ ,‬העריצות והכבוד כולנו מכירים ויודעים מעצמינו‪ ...‬אבל את "מרדכי" אין אנו מכירים‪,‬‬
‫וצריך מאמץ מיוחד להבין ולהציג את מרדכי היהודי‪) ...‬כ"כ בס' "המאורות הגדולים" על הסבא‬
‫זצ"ל קצ"ד(‬
‫וזוהי מהות האדם‪ .‬שרוצה הסכמה מהברואים על כל פעולה ומעשה‪ .‬ואם לאו אין ערך לדבר‬
‫בעיניו‪ .‬אם כן מה העצה להיפטר מכל זה? חוץ ממה שאמרנו על למוד המוסר בהתפעלות‪,‬‬
‫שבלי זה א"א בשופו"א! לאחר לימוד המוסר‪ ,‬על האדם לעשות "פעולות" כדי לעשות למעשה‬
‫את המוסר שלמד‪ .‬הסבא זצוק"ל החשיב מאד את "הפעולות" בעבודת המידות‪ ,‬שרק עי"כ‬
‫האדם יכול לשנות את טבעו מרע לטוב‪.‬‬
‫"בנובהרדוק" לכל "עובד" היה פנקס שבו היה רושם את ה"רשימות" שלו‪ .‬וג"כ את ה"פעולות"‬
‫וה"מכשולים"‪ .‬אחד מסוגי הפעולות היה נקרא בשם "פרטים"‪ .‬ז"א שהאדם‬
‫חי ע"פ הכלל‪ ,‬וחושב על פי מה שהכלל חושב‪ ,‬ולעשות "פרט" שעי"כ יוצא מה"כלל"‪ ,‬היה‬
‫בזה משום עבודה על הכבוד‪ ,‬לעשות מעשה שאינו מוסכם על הכלל‪ ,‬ולא להתפעל ממה‬
‫שיאמרו או שיחשבו‪ .‬אמנם בהתחלה זה קשה מאוד‪ ,‬אולם אח"כ שכבר מתרגלים זה גורם‬
‫לאדם להתנתק מהמידות הרעות‪.‬‬
‫רבינו זצוק"ל היה מיוחד בשטח של "העבודה" למעשה‪ ,‬לא היה לו ערך לכבוד והוא פשוט‬
‫לגלג עליו‪ .‬פ"א שהייתי בחור שהישיבה הייתה בעיירה פובליין בצרפת‪ ,‬רבינו זצוק"ל‬
‫נסע מהישיבה באלול וחזר רק בחנוכה‪ .‬הוא נסע לאמריקה למען החזקת הישיבה‪ .‬וידענו שהוא‬
‫נמצא בניו יורק‪ .‬לאחר שנים שהייתי שכבר בלוס אנג'לס‪ ,‬ישבתי עם אבי ז"ל וחבירו שהיה‬
‫שו"ב במקום אחר באמריקה‪ ,‬בסייטל וושינגטון‪ ,‬זה רחוק מניו יורק‪ .‬וסיפר לי על הזיכרונות‬
‫שלו מהקהילה שם בסייטל‪ ,‬על "שמחת תורה" אחד‪ ,‬שהיה להם שם "משוגע" אחד‪ ,‬והוא‬
‫טען להם שהוא בא לאסוף כסף עבור ישיבה בצרפת‪ ,‬והוא רקד כ"כ הרבה בשמחה עצומה‪,‬‬
‫ובאמצע התחיל להשתגע ונפל על הרצפה‪ ...‬והתחיל לומר להם תביאו לי מים‪ ...‬אולי קצת‬
‫כבוד‪ ...‬וכו' ואנשים החזיקו אותו למשוגע‪ .‬ועשה "פרטים" אמיתיים‪ ,‬וזה היה במקום שאף‬
‫אחד לא הכיר אותו כלל וכלל‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"השגת האמת"‬
‫המוסר‬
‫לב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫אח"כ בעת ההקפות של מנחה הוא דפק על הבימה ודיבר איתם בדברי מוסר ותוכחות‪...‬‬
‫ואח"כ ריחמו עליו והביאו לו כמה פרוטות לאחר החג‪ .‬ואמרתי לו את תיאורו של‬
‫רבינו זצוק"ל‪ ,‬והתברר שזה היה רבינו זצוק"ל‪ ...‬ובדיוק באותה שנה הוא לא היה בישיבה‬
‫בשמח"ת‪ .‬הוא היה אז בערך בגיל חמישים שנה‪ ,‬ועוד מצא מקום לעבוד על עצמו!‬
‫שהישיבה הייתה עוד בגרמניה בפרנקפורט‪ ,‬רבינו זצוק"ל דיבר לנו ע"כ שקודם להכל צריך‬
‫"השתוות" מהגויים‪ ,‬ולא להתפעל מהם כלל! והיה תקופה שהלכנו ועשינו "פרטים"‬
‫אצל הגויים כדי לקנות את ההשתוות‪ .‬ורבינו זצוק"ל אמר‪ ,‬שיש סמך לזה מהפסוק‪" :‬כל הגויים‬
‫כאין נגדך"!‬
‫ופעם אחת נסעתי עם רבינו זצוק"ל מפרנקפורט למינכן ברכבת‪ .‬היום אי אפשר להבין ולתאר‬
‫מה זה ההרגשה שהייתה פעם ברכבת‪ ,‬וכ"ש במטוס‪ ...‬אנשים התכוננו לזה‪ ,‬והתלבשו‬
‫במיטב בגדיהם שהרי נוסעים ברכבת‪ ...‬ובנסיעה עצמה היה שקט מוחלט‪ ,‬א"א לשמוע כלום‪,‬‬
‫דממה מוחלטת בכל הקרונות‪ .‬ואז רבינו זצוק"ל התחיל לדבר איתי בקול רם ממש‪ ,‬כמעט‬
‫בצעקות והרגשתי בושה עצומה‪ ...‬התחלתי להסתכל לכיון הצדדים‪ ,‬וכולם הסתכלו על רבינו‬
‫זצוק"ל כמו על משוגע‪ ...‬אחד אפילו סימן על ראשו תנועה של שיגעון‪ ...‬וכולם מסתכלים‪...‬‬
‫וחלקם ממש ברחמנות‪ ...‬ורבינו היה נראה שלא אכפת לו בכלל‪ .‬ואז בדרך אמר לי רבינו‬
‫שמגויים לא צריך להתפעל כלל! שהרי "כל הגויים כאין נגדך" ואם אחד מתפעל מגוי אז יש‬
‫לו גויות בתוך ליבו‪ ...‬צריך להרגיש שזה למטה מהביקורת‪ .‬מתי נרגיש "אתה בחרתנו מכל‬
‫העמים"?! ואח"כ צריך לעבוד על כבוד גם מיהודים‪ ,‬אבל ה"אלף" אמר רבינו זצוק"ל שצריך‬
‫השתוות מגויים‪ .‬והדברים ארוכים ועמוקים‪.‬‬
‫בתקופה יקרה זו ‪ -‬תקופת הסבא זצוק"ל ‪ -‬שזה "מקום שהתפללו אבותי" כמו שאמר רבינו‬
‫זצוק"ל‪ .‬ועלינו לנצל את התקופה הזאת עד למאוד‪ ,‬להבין ולעשות למעשה‪ .‬והעיקר‬
‫זה‪" :‬השתוות וביטחון" שהם מיסודי הסבא זצוק"ל‪ ,‬שע"ז הוא מסר נפשו עד למאוד מאוד‪.‬‬
‫וזוהי גם כן צוואתו האחרונה של הסבא זצוק"ל‪" :‬ללחום כל החיים בעד האמת" ומה היא‬
‫האמת? העבודה נגד המידות הרעות ונגד הנגיעות כמו שדברנו לעיל‪ .‬וחז"ל אמרו )תנדב"א(‬
‫"חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב" ואמר ע"ז האדמו"ר‬
‫מקוצק ש"יגיעו" מלשון "נגיעה" שלכה"פ שניגע במעט שבמעט בדברים גבוהים אלו‪ ,‬ואז יש‬
‫תקווה להצלחה ברוחניות‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"השתוות הפקרות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫לג‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל י"ז כסליו התשס"ט‬
‫וממה שדיבר על הקבר של הסבא זצוק"ל י"ז כסליו ס"ט‬
‫"השתוות הפקרות ובטחון"‬
‫‪ 4‬מהותו של הסבא זצוק"ל "השתוות‬
‫‪3‬‬
‫אחד מהיסודות העיקריים שהיו "בנובהרדוק" היה "תקופת" ‪" -‬הסבא זצוק"ל ‪ -‬מתי יגיעו‬
‫מעשי למעשי אבותי" ‪ -‬שחל בי"ז כסלו‪ ,‬יום פטירת "הסבא זצוק"ל"‪ .‬ולא רק באותו‬
‫היום‪ ,‬אלא כבר מר"ח כסליו התחילה "תקופת הסבא זצוק"ל ‪ -‬י"ז כסליו"‪.‬‬
‫בישיבות "נובהרדוק" בתקופה הנ"ל דיברו כל הזמן על הסבא זצוק"ל‪ ,‬על דרכו‪ ,‬הנהגתו‪,‬‬
‫עבודתו הכבירה‪ ,‬ומסירות נפשו לתקן את "עצמו"‪ ,‬וגם על עבודתו האדירה בזיכוי‬
‫הרבים‪ .‬רבינו זצוק"ל תמיד היה מדבר בתקופה הזאת על מאמרי חז"ל ‪" -‬מתי יגיעו מעשי‬
‫למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב" )תנדב"א( ו"מקום שהתפללו בו אבותי" וכו' עד כדי כך‬
‫היה החיזוק גדול באותה תקופה‪ ,‬שאצל כל תלמידי ישיבות "נובהרדוק" זו הייתה תקופה‬
‫שהטביעה את חותמה עליהם למשך כל ימי חייהם!‬
‫אני זוכר משהו נפלא‪ .‬פעם אחת הגיע לידי לוח שנה של מדינת ברזיל‪ ,‬ואני מסתכל בלוח‪,‬‬
‫ואני מגיע לתאריך י"ז כסליו ‪ -‬וכתוב שם ‪ -‬יוארצייט של האלטער! ושאלתי את מי‬
‫שהביא את הלוח אם הוא יודע מי זה האלטער הזה? וא"ל שלא יודעים‪ .‬ואמרו לי שאיזה‬
‫אדמו"ר אחד מסדר את הלוחות של שם‪ .‬ואח"כ שמעתי שאותו אדמו"ר למד בישיבת‬
‫"נובהרדוק ‪ -‬בית יוסף" בעיר מזריטש אצל ר' דוד בלייכר זצוק"ל הי"ד‪ .‬כ"כ זה היה טבעי‬
‫אצלם התקופה הזאת‪ ,‬עד שאפילו שכבר עזב את הישיבה‪ ,‬וכשהוא סידר את הלוח‪ ,‬זה היה‬
‫פשוט אצלו שזה חלק מהשנה‪ ,‬כמו פסח שבועות וסוכות‪...‬‬
‫וכ"ש מי שזכה בעצמו להכיר את הסבא זצוק"ל‪ .‬למשל‪ ,‬תלמידו של הסבא ר' יצחק אורלנסקי‬
‫זצ"ל‪ ,‬שהוא זכה לשמש את הסבא בחמש שנותיו האחרונות‪ .‬והוא התגורר בסוף ימיו‬
‫בירושלים‪ .‬זמן מועט לפני פטירתו‪ ,‬רציתי לבקרו‪ ,‬ואמר לי בנו ר' ישראל‪ ,‬אבא לא מדבר עם‬
‫אף אחד‪ ,‬הוא רק מתפלל כל היום! אמרתי לו‪ ,‬בא תראה איך שהוא כן מדבר‪ .‬ואע"פ שבנו‬
‫פקפק בדבר‪ ,‬נגשנו לביתו‪ .‬נכנסתי‪ ,‬והוא באמת התפלל‪ .‬חיכיתי מעט‪ ,‬ואמרתי לו‪ :‬ר' יצחק‪,‬‬
‫האם הכרתם את הסבא זצוק"ל? מיד הוא קפץ ממקומו וזעק ‪ -‬מלאך אלוקים! מלאך אלוקים!‬
‫והנועם‬
‫"השתוות הפקרות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫לד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫כל מהלך מחשבותיו של הסבא זצוק"ל היה רק ברוחניות‪ .‬גשמיות לא תפס אצלו מקום‬
‫בכלל‪ .‬באותו זמן היה ברוסיה גביר גדול בשם ר"ד זלדוביץ'‪ ,‬שהוא תמך בעולם התורה‬
‫בכלל ובסבא בפרט‪ .‬ובפני הסבא הוא פתח את כל אוצרותיו‪ .‬ושמעתי מרבינו זצוק"ל וגם‬
‫מהר"י ר' אברהם יפה'ן זצ"ל‪ ,‬שאחד מגדולי ראשי הישיבות אמר לר"ד מדוע לי אתה נותן‬
‫תרומה‪ ,‬אמנם יפה‪ ,‬אבל במידה ובמשקל‪ ,‬ואילו לסבא מנובהרדוק זצוק"ל אתה נותן לו ללא‬
‫גבול ושיעור? א"ל הגביר‪ ,‬שאתה מגיע אלי אתה מתכונן היטב‪ ,‬בבית אתה דואג ללבוש בגדים‬
‫נאים‪ ,‬לראות במראה אם הכל כשורה‪ ,‬ואח"כ שאתם באים לכאן‪ ,‬אתם דופקים בדרך ארץ‬
‫ומחכים בפתח‪ ,‬ומדברים אלי בנימוס‪ ,‬אז אני רואה שהכסף עושה אותי חשוב‪ ,‬אז אני צריך‬
‫את הכסף‪ ...‬אבל כשהסבא מנובהרדוק בא אלי‪ ,‬זה בלי הכנות בכלל‪ ,‬הוא לא דופק ונכנס‪,‬‬
‫ומיד מדבר איתי על ה"רוחניות" שלי ותובע אותי מיד‪ :‬ר"ד‪ ,‬מה עם הרוחניות שלך? מה‬
‫הספקת בלימודך? האם אתה חושב שתישאר כאן לעולמים? וכי הכל זה רק גשמיות?! וככה‬
‫הוא משפיע עלי שהגשמיות זה לא העיקר ‪ -‬וכספי לא חשוב בכלל ללא מצוות ורוחניות ‪-‬‬
‫א"כ אני נותן לו כדי שאזכה לעוה"ב‪...‬‬
‫ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל אמר שהחיבור של הסבא זצוק"ל זה "הפקרות ובטחון" וזוהי הגדרה‬
‫כללית‪ .‬ואין בכלל אלא מה שבפרט‪" .‬הפקרות" זה נקרא‪ ,‬לעבוד על המידות של האדם‪,‬‬
‫הקנאה והתאווה והכבוד וכדו'‪ .‬ז"א להפקיר את המידות הרעות ולבטלם‪" .‬בטחון" נקרא‪,‬‬
‫להאמין בהשגחה כללית ופרטית‪ ,‬ואמונה ובטחון‪.‬‬
‫היום בזמננו ב"ה‪ ,‬שיטת המוסר כבר מיוסדת היטב‪ .‬אך בהתחלה זה היה ממש עם מסי"נ‬
‫של הגרי"ס זצ"ל וכל בעלי המוסר‪ .‬אבל אז היה תקופה קשה‪ ,‬והיו ברוסיה ובליטא‬
‫הרבה ניסיונות‪ .‬לא היה שידוכים לבני תורה‪ ,‬לא היה פרנסה‪ ,‬לא היה שום עתיד ותכלית‪ ,‬והיו‬
‫צריכים לעמוד בניסיונות קשים שמי שהיה עמל בתורה‪ ,‬לא היה לו כלום‪ .‬ואילו החיים בחוץ‬
‫היו מובטחים יותר בגשמיות‪ .‬והרבה בחורים יר"ש ולמדנים גדולים וטובים שהגיע להם ניסיון‪,‬‬
‫הם נפלו רח"ל‪ .‬והלכו ופקרו‪ ,‬ונהיו גנרלים בצבא‪ ,‬ורופאים וכדו' וזה התחיל מההשכלה הנוראה‬
‫והציונות הארורה‪ .‬ולכן קם הסבא זצוק"ל והרים את רוחם של בני התורה‪ ,‬ע"י הדרך שלו בלי‬
‫פשרות ‪ -‬רק עם רוחניות ‪" -‬הפקרות ובטחון"‪.‬‬
‫הר' מפוניבז' זצ"ל אמר לי פעם בעת שביקרתי אותו בישי' פוניבז'‪ ,‬והראה לי את הישיבה‬
‫ואז אמר לי "תדע לך ‪ -‬שכל זה בזכות הסבא מנובהרדוק" שהוא למד אצל הסבא תקופה‪,‬‬
‫והסבא אמר לו‪" :‬יושע ‪ -‬הכח והרוח שלך הוא בזיכוי הרבים" ובאמת‪ ,‬שהוא היה הגדול ביותר‬
‫והנועם‬
‫"השתוות הפקרות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫לה‬
‫ממזכי הרבים בדורנו! ואמר לי שהמשכילים כ"כ רצו שהוא יהיה איתם‪ ,‬והשפיעו עליו ימים‬
‫שלמים‪ ,‬והוא הרגיש ניסיון גדול‪ .‬גם רבינו זצוק"ל סיפר לי שהיה לו את הניסיון הזה‪ ,‬שהציונות‬
‫השפיעה עליו‪ .‬ופ"א הגיע לעירו הציוני זאב ז'‪ ,‬והוא היה ידוע בתור נואם מעולה לרע‪ ,‬ורבנו‬
‫זצוק"ל רצה ללכת לשמוע אותו‪ .‬ואז אביו אמר לו שלא ילך‪ .‬ואז היצר התעורר בו יותר‪ ,‬והלך‬
‫לשמוע אותו‪ .‬ואביו הלך לשם‪ ,‬וצעק לו באמצע הדרשה וזה היה ע"י כולם‪ ,‬וכשיצא הוא הביא‬
‫לו סטירת לחי חזקה‪ .‬ואמר לי רבינו זצוק"ל שעד עכשיו המכה מצלצלת אצלו‪ ...‬ולמחרת‬
‫הגיעו לעירו של רבינו זצוק"ל בחורים נובהרדוקאים לקחת בחורים לישיבות שלהם‪ ,‬ומיד אביו‬
‫נתן להם את רבינו‪ .‬ואמר להם‪ :‬תצילו את גרשון שלי‪ ...‬ומאז הוא לא ראה אותו‪...‬‬
‫זה היה אז תקופה קשה של ניסיונות‪ ,‬ורק ע"י הרוח של הסבא זצוק"ל וע"י דרכו ושיטתו‬
‫היה אפשר להינצל‪ .‬שהגעתי לארץ בשנת תשי"ד‪ ,‬היה לנו "חבורה" כל יום שישי‪ .‬למדנו‬
‫"מוסר בהתפעלות" שעתיים‪ ,‬ואח"כ היה לנו וועד מר' ישראל שפירא זצ"ל תלמיד של הסבא‬
‫זצוק"ל‪ .‬הוא היה ראש ישיבה וגאון עצום‪ ,‬וגם "בעל מוסר"‪ .‬הוא סיפר‪ ,‬שפעם הלך ברחוב‬
‫ברוסיה‪ ,‬והגיע מולו גדוד של חיילים‪ .‬היו שם מאה חיילים והמפקד שלהם בראשם‪ .‬כשראה‬
‫ר"י את פניו של המפקד‪ ,‬היה נדמה לו שהוא מכירו‪ .‬אך אמר לעצמו ‪ -‬מה השייכות בכלל?‬
‫והלך לצד הדרך‪ .‬ופתאום הוא שומע את המפקד פוקד ברוסית על החיילים לעצור‪ .‬ואז הוא‬
‫פונה לר"י ואומר לו‪ ,‬ישראל‪ ...‬וחיבק אותו‪ .‬א"ל אתה זוכר אותי מהישיבה? הם למדו ביחד‬
‫אצל הסבא זצ"ל‪ .‬ואמר לי ר"י שכך אמר לו המפקד‪ :‬תדע לך ישראל‪ ,‬עוה"ז אין לי! ירדתי‬
‫מהדרך‪ ,‬ועשו אותי מפקד‪ ,‬ונתנו לי הרבה ממון ויש לי כבוד לרוב‪ ,‬אבל אין לי שום הנאה‬
‫מזה! בכל פעם שאני בא ליהנות אני מיד נזכר בסבא זצוק"ל ואין לי מנוחה! כמו שאמרו‬
‫"בנובהרדוק" בשם הסבא זצוק"ל‪" :‬מי שנגע בידית של "בית המוסר" כבר לא יהיה לו טעם‬
‫בחיים"! וזוהי מציאות‪ .‬וזה קורה כשיש ניסיונות ולא עומדים ונופלים‪ ,‬ואח"כ מתחרטים ע"ז‬
‫כל החיים!‬
‫וזה היה כוחו של הסבא זצוק"ל שזכה להעמיד ולהציל רבים מבני התורה ע"י ‪" -‬הפקרות‬
‫ובטחון"! עי"כ שהאדם לא מקושר לעצמו ולמידותיו‪ ,‬אלא קשור רק עם הקב"ה!‬
‫בזמן המלחמה העולמית הראשונה‪ ,‬זה היה זמן של סכנה וכליה‪ ,‬היה פחד אפי' להסתובב‬
‫בחוץ‪ .‬ובאותו זמן הסבא זצוק"ל נסע ממקום למקום מבלי לפחד כלל‪ ,‬כדי לעודד ולחזק‬
‫את תלמידי ישיבותיו‪ .‬פ"א הוא הגיע לתחנת הרכבת‪ ,‬וא"א היה לעלות לרכבת‪ ,‬ועלה הסבא‬
‫על גג הרכבת‪ ,‬וכך נסע בקור המקפיא שעות ע"ג שעות! ואפי' החיילים הרוסים היו מתפעלים‬
‫והנועם‬
‫"השתוות הפקרות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫לו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫מהזקן הזה‪ ,‬שאפי' נערים לא עושים כמוהו‪ .‬הוא היה מופקר מעצמו ומכבודו‪ ,‬ובטח רק על‬
‫הקב"ה בלבד! הסבא זצוק"ל היה משולל מקנאה והתאווה והכבוד בהשגות גבוהות‪ .‬ובמיוחד‬
‫מהכבוד‪ ,‬כידוע‪.‬‬
‫אנחנו‪ ,‬זכינו לראות את רבינו זצוק"ל‪ ,‬את היותו מופשט מהכבוד לגמרי‪ .‬ואמר הסבא זצוק"ל‬
‫שהכבוד זהו המפריע הגדול ביותר לאדם‪ .‬כמו שאומר המס"י )פ"א(‪" :‬יתרה עליה‬
‫חמדת הכבוד‪ ,‬כי כבר היה אפשר שיכבוש האדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות‪ ,‬אך‬
‫הכבוד הוא הדוחק‪ ,‬כי אי אפשר לו לסבול ולראות את עצמו פחות מחבריו" וכו' "כללו של‬
‫דבר הכבוד הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם" עכ"ל‪ .‬והסבא‬
‫זצוק"ל מסר נפשו על דבר זה עד הקצה האחרון‪ .‬ומשם שאב רבינו זצוק"ל את כוחו‪ .‬ואמר‬
‫עוד הסבא זצוק"ל‪" :‬ההשתוות מוציא את האדם מהעולם התחתון‪ ,‬והבטחון מעלה אותו לעולם‬
‫העליון"!‬
‫וביותר‪ ,‬הסבא זצוק"ל מסר נפשו עד הקצה האחרון על ביטחון בלי השתדלות! גם אצל‬
‫רבינו זצוק"ל היה ה"ביטחון" עד הסוף ממש‪ .‬כשהישיבה הייתה עוד בפובליין‪ ,‬היינו‬
‫נתמכים ע"י אירגון הג'וינט‪ .‬אבל היה להם תנאי שלא יעברו בקבלת תלמידים אלא רק עד‬
‫ארבעים תלמידים‪ .‬אז רבינו זצוק"ל אמר להם שהם יתמכו בארבעים‪ ,‬והשאר ממקום אחר‪.‬‬
‫והם לא הסכימו‪ .‬וכל פעם שהיו באים לביקורת חלק מהבחורים היו נעלמים‪ .‬עד שכבר זה‬
‫לא היה אפשרי שכבר היו למעלה ממאה תלמידים‪ .‬ואני זוכר את היום הזה שהג'וינט הפסיקו‬
‫את התמיכה בישיבה‪ .‬ונסענו עם רבינו לפריז "לפלעצל"‪ -‬האזור היהודי‪ -‬לאדמו"ר ר' איציקל‬
‫מפשעוורסק זצ"ל‪ .‬וסיפרתי לו את העניין‪ .‬ואז הוא אמר בחשש‪ :‬אוי ואבוי‪ ,‬מה תעשו עכשיו?‬
‫איך יהיה קיום? אז צריכים לסגור או לחלק את הבחורים‪ .‬ורבינו זצוק"ל היה צוחק‪ ...‬האדמו"ר‬
‫אמר לי‪ ,‬מעולם לא ראיתי איש כזה‪ ...‬אני לא יכול לישון שאני צריך כסף‪ ,‬והוא כל כך לא‬
‫אכפת לו משום דבר‪ ...‬אמרתי בליבי אז‪ ,‬איך אפשר להסביר לאדמו"ר‪ ,‬שהוא כ"כ עבד על‬
‫"בטחון" עד שזה המהות וההרגל שלו! וודאי שזה לא בא בקלות‪ ,‬זה עבודה מאומצת של‬
‫לימוד המוסר ופעולות!‬
‫היה תקופה של חודש ימים שהייתי ב"אקסלבן" אצל הר' חייקין זצ"ל תלמידו של הח"ח‬
‫זצ"ל‪ .‬ואמר לי‪ ,‬אתה יודע מה ההבדל ביני לבין רבינו זצוק"ל? אני ‪ -‬אמר לי הר' חייקין‬
‫ צריך לדעת שלושה חודשים מראש שיש לי את התקציב לשלושת חודשים הבאים‪ .‬לכל‬‫ההוצאות של הישיבה והמוסדות‪ .‬ואם אין לי מראש את הכל‪ ,‬אני לא יכול לישון‪ .‬רבינו לא‬
‫והנועם‬
‫"השתוות הפקרות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫לז‬
‫דואג בכלל על העתיד‪ ,‬הוא רק שואל ‪ -‬איך היה אתמול? וא"כ גם היום יהיה! הוא לא חושב‬
‫אפילו יום אחד קדימה!‬
‫אני עוד זוכר את העבודה העצומה על ה"ביטחון"‪ .‬היה פעם‪ ,‬ביום שישי אחד‪ ,‬בימי הקיץ‬
‫הארוכים של צרפת‪ ,‬ולא היה כלום בישיבה‪ ,‬חוץ מלחם ותפוזים‪ .‬החנויות לא הסכימו‬
‫יותר לתת כלום בהקפה‪ .‬שלא לדבר על בשר ודגים וכדו'‪ ,‬הישיבה הייתה חייבת הרבה כסף‬
‫לכל המקומות והחנויות‪ .‬לא ידענו מה לעשות‪ .‬גם אנחנו שהיינו כבר אברכים הייתה אותה‬
‫בעיה‪ .‬בסוף הגיעו כמה בחורים מפריז לקראת הערב עם כל טוב‪ ,‬בשר ודגים וכדו'‪ .‬ועד כניסת‬
‫השבת היה הכל מוכן‪ .‬ואז רבינו זצוק"ל אמר‪" :‬אני חשבתי שיהיה לנו שבת מרומת‪ ,‬ולבסוף‬
‫נהיה לנו רק עונג שבת‪ "...‬הוא הכין את עצמו לשבת כזאת שיהיה שיחות על "ביטחון" ולימוד‬
‫המוסר ארוך על ביטחון‪ ,‬ולהתחזק ברוחניות וממילא לא נצטרך את כל הגשמיות הזאת‪ .‬ובסוף‬
‫היה עונג שבת‪ .‬טוב‪ ,‬כך הקב"ה רצה! שלא לדבר על התקופה של גרמניה‪ ,‬ואח"כ בצרפת‪,‬‬
‫על העניות הגדולה שהייתה בישיבה‪ .‬היה פעם ששבוע שלם אכלו כל היום לחם ובצל‪ ...‬אבל‬
‫כולם היו שמחים ומאושרים‪ ...‬היה כ"כ רוח של "בטחון"!‬
‫אני עוד זוכר שיחה נפלאה של רבינו זצוק"ל בער"ש של "שבת תשובה"‪ .‬הוא דיבר שיחה‬
‫במשך שלוש שעות! ואח"כ עוד התפללו ערבית שעה ארוכה‪ ,‬ואח"כ עשו "סדר הידברויות"‬
‫עד חצות‪ ,‬שאז "ניזכרו" שצריך לאכול סעודת ש"ק! והוא דיבר בשיחה על מאמר חז"ל‪" :‬יחיד‬
‫שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו" ושאל‪ ,‬איך זה יכול להיות? ואמר שזה הדבר‬
‫הכי קשה‪ ,‬להיות "יחיד"! שהאדם בד"כ מושפע מאוד מסביבתו‪ .‬אבל אם הוא לא מתפעל‬
‫והוא באמת "יחיד" שעושה תשובה ‪ -‬אז מוחלים לו ולכל העולם כולו! כמו שאומר הגר"א‬
‫ב"אבן שלמה"‪" :‬הכל תלוי ברוח" וזה היה היחודיות של הסבא זצוק"ל‪ ,‬והוא השפיע מכוחו‬
‫לדורות! שהוא הרים ורומם מאוד את "הרוח" של "הפקרות המידות" ושל "ביטחון בד'" באופן‬
‫מוחלט ובלי פקפוקים‪ ,‬עד שכל מהותו של האדם תהיה תפוסה רק ברוחניות!‬
‫ועל מה שהסבא זצוק"ל נקרא "יחיד בדורו" לא מדובר על דור כמו שלנו‪ ,‬אלא בדורו שהיה‬
‫דור של גדולים וצדיקים‪ ,‬מכל המינים והסוגים‪ .‬ואעפ"כ הוא נקרא "יחיד"! הוא לא‬
‫התפעל "ממה יאמרו" בכלל‪ ,‬הוא לא הלך אחרי הזרם‪ ,‬אלא רק ע"פ התוה"ק ודיברי חז"ל‬
‫הקדושים‪ .‬כמו שרואים בספרו "מדרגת האדם" את הראיות שלו מדברי חז"ל‪ ,‬שאף אחד‬
‫כמעט לא יודע אותם‪ ,‬וגם מי שיודע‪ ,‬לומד זאת במהירות‪ .‬אבל הוא התבונן בכל חז"ל וחז"ל‪,‬‬
‫והכניס טוב טוב לראש וללב‪ ,‬וקיים זאת למעשה! ומזה זכה כ"כ להשפיע לאחרים‪ .‬וכל כך‬
‫והנועם‬
‫"השתוות הפקרות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫לח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫ראו אצלו את האמת ועבור זה באו רבים ו"ביקשו אצלו" דרך למידותיהם‪ .‬אפי' הרש"ב מחב"ד‪,‬‬
‫ששמע שהסבא זצוק"ל הגיע לעירו‪ ,‬רוסטוב שברוסיה‪ ,‬שלח את בנו הריי"צ שלימים מילא‬
‫את מקום אביו‪ ,‬שילך לסבא וישמשו‪.‬‬
‫החפץ חיים אמר על הסבא זצוק"ל‪ ,‬שמי היה יכול להאמין‪ ,‬שמי שהעולם כ"כ צחקו עליו‪,‬‬
‫בסוף הוא כ"כ הצליח! וכ"ז מפני שהסבא הלך בדרך קיצונית‪ ,‬עם "הפעולות והפרטים"‬
‫ולימוד המוסר בהתפעלות עצומה‪ .‬כמו שכתב ב"מדרגת האדם"‪" :‬ולא תתקרר דעתו‪ ,‬עד‬
‫שימצא דרך למידותיו" ורואים שזה עד היום ממשיך כל דרכו ושיטתו‪ .‬ואע"פ שלא האמינו‬
‫לזה‪ ,‬ואמרו שזה כבר לא יתכן בעולם הדרך הזאת ‪ -‬ואע"פ שבוודאי אנו רחוקים ממדרגתו‬
‫והשקפתו ‪ -‬אבל לכהפ"ח לינגוע במשהו זה כאו"א יכול כפי מדרגתו‪.‬‬
‫וכמו שהייתה הסיסמה בתקופה הזאת‪" :‬חייב אדם לומר‪ ,‬מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‬
‫אברהם יצחק ויעקב" )תנדב"א( ונראה שהפרוש של "יגיעו מעשי" זה מלשון "נגיעה"‬
‫שלכהפ"ח לנגוע קצת‪ .‬וד' יעזור שנוכל ללכת בדרכו "ולנגוע" מעט בשיטתו‪ .‬ועי"כ נזכב לעלות‬
‫ולהתעלות‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫"עבודת עצמו ועבודת הרבים"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫לט‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל‬
‫ליל י"ז כסלו תש"ע‬
‫"ל‬
‫‪"" 4‬עבודת‬
‫עבודת עצמו ועבודת הרבים" של הסבא זצוק"ל‬
‫‪3‬‬
‫"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו עד עלות השחר" )בראשית לב' כה'(‬
‫הובא בילקוט שמעוני )רמז קלב(‪" :‬ויותר יעקב לבדו אין כאל ישורון רוכב שמיים בעזרך"‬
‫"אין כאל" ומי כאל? ‪-‬ישורון‪-‬ישורון סבא‪ .‬מה הקב"ה כתיב ביה‪" :‬ונשגב ד' לבדו" אף‬
‫הכא ויותר יעקב לבדו"‪ .‬עכ"ל‬
‫מבהיל! כביכול המדרש מדמה את יעקב להקב"ה‪ .‬אצל יעקב כתוב "לבדו" וגם אצל הקב"ה‬
‫"לבדו"‪" .‬אין כאל ישורון" אבל מי "כאל"? ‪ -‬ישורון! זהו יעקב אבינו‪ ,‬ישורון סבא‪.‬‬
‫והאמת היא‪ ,‬שזה פסוק מפורש בהמשך הפרשה‪" :‬וידר שם מזבח ויקרא לו אל אלוקי ישראל"‬
‫)בראשית לג' כ'( והרש"י מביא את דרשת חז"ל‪" :‬ורבותינו דרשוהו שהקב"ה קרא ליעקב אל"‬
‫וכן הרמב"ן מסביר כך בד"ה‪" :‬ועל דרך האמת" וכו'‬
‫וצריך להבין מהי המידה של "אל"? ואמרו חז"ל בגמ' ר"ה )יז'‪" :(:‬אמר ר"י‪ ,‬מלמד שנתעטף‬
‫הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה‪ .‬אמר לו כל זמן שישראל חוטאין‪,‬‬
‫יעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם" וזה מדובר על יג' מידות של רחמים‪ .‬וכידוע‪ ,‬שנחלקו‬
‫רבותינו בהסבר הדברים‪ .‬י"א שמדובר כאן מתי "שיעשו" ז"א‪ ,‬בפועל לעשות את הסדר הזה‪.‬‬
‫כמו שכ' בגמ' שבת )קלג'‪" :(:‬הוי דומה לו‪ ,‬מה הוא חנון ורחום‪ ,‬אף אתה היה רחום וחנון"‬
‫וכך פסק הרמב"ם )דעות א' ו'( שאדם מחויב להידמות לבוראו‪ .‬וי"א שאי אפשר לומר לעשות‬
‫בפועל‪ ,‬אלא רק לומר את "הי"ג מידות" וזה כבר יועיל‪ .‬כמו שאומרים בסליחות "אל הוראתנו‬
‫לומר מידות שלוש עשרה" ולפי מי שסובר שצריך לעשות בפועל‪ ,‬לא מובן מה הפשט במידה‬
‫"אל"? וכי אפשר להיות "אל"? ולפי המדרש בילקוט‪ ,‬משמע שכן אפשר‪ ,‬שיעקב אבינו כן‬
‫הגיע לזה!‬
‫כתוב בתהלים‪" :‬חסד אל כל היום" ומה הפרוש כל היום? ‪-‬ז"א בלי הפסקה כלל‪" .‬בנובהרדוק"‬
‫תמיד דיברו על "הלמעשה" בעבודת ד'‪ .‬לא להסתפק רק בדיבורים‪ ,‬והשתדלו על תמיד‬
‫"פעולות" הן "בסור מרע" והן "בעשה טוב"‪ .‬כאו"א ע"פ מצבו מידותיו ותכונותיו‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"עבודת עצמו ועבודת הרבים"‬
‫המוסר‬
‫מ‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫אני עוד זוכר ש"בפובליין" היה עובד אחד שעשה חמש מאות "פעולות" ביום! זה היה בתקופת‬
‫"ההטבה – חסד"‪ .‬וכ"כ חפשו לעשות "פעולות" כדי לשנות את הטבע‪ .‬כמו שכתב בספר‬
‫החינוך‪" :‬אחרי הפעולות נמשכות הלבבות" תכלית "החסד וההטבה" היא לא רק כדי שיהיה‬
‫לשני טוב‪ ,‬העיקר בחסד שהאדם יתרגל להיות מטיב‪.‬‬
‫פעם בישיבת "נובהרדוק" בביאליסטוק שאלו את הסטייפלר זצ"ל "בתקופת ההטבה" על‬
‫היסוד הנ"ל‪ .‬וקודם להמשך דבריו‪ ,‬טוב שתדעו שבישיבות "נובהרדוק" חילקו את השנה‬
‫לתקופות של עבודה‪ .‬כל פרק זמן מסוים עבדו כל עשרות הישיבות שבנו הסבא זצוק"ל ותלמידיו‬
‫זצ"ל על עניין אחד‪ .‬ומאחרי חג הסוכות ועד ר"ח כסליו‪ ,‬עבדו על "הטבה וחסד" ושאלו את‬
‫הסטייפלר זצ"ל כשלמד בישי' שם כך‪ :‬האם "בתקופת ההטבה" צריכים לבטל מעט מהלימוד‬
‫כדי לעשות חסד‪ ,‬או לא‪ ,‬שהרי יש דין מצווה שאפשר לעשותה ע"י אחרים‪ ,‬ואסור לבטל‬
‫מהלימוד? )שו"ע או"ח סי' ר"נ‪ .‬ובמשנ"ב סי"ג וכן בשע"צ והשע"ת ובבירור הלכה(‪.‬‬
‫ואמר להם הסטייפלר זצ"ל בגאונותו‪ ,‬שהתכלית של "חסד" בכל ימות השנה זה לטובת‬
‫הזולת‪ .‬שאם אדם צריך שיעשו עמו חסד‪ ,‬אז אני עוזר לו‪ .‬ואין העיקר בזה כדי שאהיה‬
‫מטיב‪ .‬וא"כ אני פטור‪ .‬משא"כ "בתקופת ההטבה" שכל הסיבה למעשי ההטבה והחסד היא‬
‫להשתלמות עצמית של חסד והטבה‪ ,‬א"כ אי אפשר לי לשלוח שליח‪ ,‬אלא אני בעצמי חייב‬
‫וא"כ א"א לי לעשות ע"י אחרים "בתקופת ההטבה"!‬
‫"נובהרדוק" זה היה "עולם" עצום של עבודת המידות בצורה נפלאה ועמוקה‪ .‬ומי שלא למד‬
‫ונכנס לתוך הדבר העצום הזה‪ ,‬לא יבין זאת לעולם! והכל נמצא וכתוב בספר‬
‫הק' "מדרגת האדם"‪ .‬ראש ישיבה אחד‪ ,‬דווקא שקרוב למוסר‪ ,‬שזכה לשמוע שיחות מהמשגיח‬
‫של פוניבז' ר"י לוינשטיין זצ"ל אמר לי שאת כל ספרי המוסר הוא מבין‪ ,‬אבל את "מדרגת‬
‫האדם" הוא לא מבין‪ ,‬שזה לא כ"כ ספר מובן‪ .‬אמרתי לו בוודאי שלא תבין את ה"מדרגת‬
‫האדם"‪ ,‬שזה לא נועד רק כדי להבין סתם‪ .‬ה"מדרגת האדם" נועד כדי לעשות ולעבוד למעשה!‬
‫האדם אוהב בלימודו לחדש חידושים ושיהיה לו רעיונות חדשים‪ ,‬ועי"כ יוכל ג"כ לדבר שיחות‬
‫וכדו'‪ .‬ובספר "מדרגת האדם" הוא כל הזמן מדבר על "עבודה" כזאת‪ ,‬ועבודה אחרת‪ .‬ומתי‬
‫נזכה להגיע ל"דרך הראשונים" ואיך נעשה כמעשיהם‪ .‬כמו"כ אחד שלמד תשע שנים אצל ר'‬
‫חיים שמואלביץ זצ"ל בישיבת מיר וזכה גם לשמוע שיחות ממנו‪ .‬אמר לי פעם‪ :‬אתה יודע‬
‫מה זה "נובהרדוק"? ‪" -‬מסמרים בבית מרקחת‪ "...‬זה רק מה שנשאר‪ ...‬אבל להבין את עמקות‬
‫הדרך של הסבא זצוק"ל ואת שאיפותיו ומעשיו‪ ,‬אין הם מצליחים להשיג כלל‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"עבודת עצמו ועבודת הרבים"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫מא‬
‫ולכל הפחות אנו שיודעים‪ ,‬נשתדל ללכת בדרך גבוהה זו‪ .‬ואע"פ שזה קשה‪ ,‬אבל לכה"פ‬
‫שיהיה בגדר "לנגוע"‪ .‬כמו שפירשנו את מאמר חז"ל‪" :‬חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי‬
‫למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב" )תנדב"א( ש"יגיעו" זה מלשון "נגיעה"‪ .‬שלכהפ"ח נזכה‬
‫רק לנגוע מעט בקצה מדרגותם של האבות הק'‪ ,‬ורבותינו ז"ל‪ .‬ואמר הגר"א‪ :‬כל מקום שכתוב‬
‫"חייב" זה עד כדי מסירת נפש! ולא כתוב עד איפה צריך להגיע‪ ,‬משמע "עד ועד בכלל" ואפי'‬
‫כמו האבות הקדושים! אבל הלוואי ונגיע למדרגתו של הסבא זצוק"ל והגרי"ס זצ"ל‪ ,‬וכן למעלה‬
‫בקודש‪ .‬ועלינו להבין את דרכם ולנסות "לנגוע" ככל האפשר‪ .‬וזאת הייתה דרכו של הסבא‬
‫זצוק"ל להגיע ל"דרך הראשונים"‪ .‬כמו שרואים בספרו "מדרגת האדם" והדרך להגיע לכך היא‬
‫לעבוד על עצמינו‪ ,‬לבטל את העולם‪ ,‬ואת הקנאה והתאווה והכבוד‪ ,‬ואז מגיעים למשהו ברוחניות‪.‬‬
‫ונראה שאולי יש אפשרות להבין את דיברי המדרש הנ"ל‪ .‬אנחנו יודעים שיש אנשים שהם‬
‫מזכים את הרבים בכל כוחם ויכולתם‪ .‬וזה ע"פ טבעם ותכונתם‪ .‬וכך מצעירותם הם‬
‫הרגילו את עצמם בזה‪ ,‬ומימלא הם משפיעים גדולים‪ .‬ויש סוג אחר של אנשים‪ ,‬שאוהבים רק‬
‫את הבדידות‪ ,‬לעבוד את הקב"ה בסתר‪ .‬אבל שניהם ביחד ‪ -‬אין בנמצא!‬
‫וכשאנו מתבוננים בחייו של הסבא זצוק"ל אנו מבחינים בדבר פלא‪ .‬בעת שהסבא זצוק"ל‬
‫"התחלף" ע"י הגרי"ס זצ"ל‪ ,‬הוא החליט מיד על "בדידות ופרישות" עד הקצה‬
‫האחרון‪ .‬ואח"כ כשיצא לעבודת הרבים‪ ,‬הוא הגיע עד לשיא של "זיכוי הרבים"‪ .‬בהתחלה הוא‬
‫עזב את המסחר‪ ,‬והלך לכולל של הגרי"ס זצ"ל בקובנה‪ ,‬יחד עם הר"י בלזר ור"נ אמסטרדם‬
‫והר"א שנקר זצ"ל‪ .‬ואח"כ בעת שנפטרה אשתו נכנס לחדר בקצה העיר‪ ,‬והתבודד להשלים‬
‫את עצמו‪ .‬וזה היה באופן מבודד לגמרי‪ .‬וקראו לו "בעל החוריים"‪ .‬ושם למד תורה יומם‬
‫ולילה‪ ,‬ועבד על מידותיו באופן מופלג‪ .‬השקפתו הייתה להישאר שם לזמן בלתי קבוע‪ ,‬ולכהפ"ח‬
‫במשך שבע שנים! ואח"כ שהוכרח לצאת משם עקב הלשנת המשכילים‪ ,‬הלך שוב פעם‬
‫והתגורר ביער לבדו שנים ארוכות‪ .‬ושם התעלה בלימוד התורה עד למאוד‪ ,‬וחישל ותיקן את‬
‫מידותיו‪ .‬ובמיוחד על "השלילה" ‪ -‬על "הקנאה והתאווה והכבוד"‪ .‬והוא חייב את "הביטחון‬
‫בד'" בלי השתדלות כלל‪.‬‬
‫וכמו הסיפור הידוע‪ ,‬שפעם אחת באישון ליל‪ ,‬הנרות הסתיימו לו‪ ,‬ולא יכל להמשיך בלימודו‪.‬‬
‫ופתאום הגיע איליו מישהו ונר בידו‪ .‬וכך למד כל הלילה‪ .‬ובבוקר הצניע את הנר הזה‬
‫אצלו במשך עשרות שנים‪ .‬כמו שכתוב במן שהקב"ה אמר למשה רבינו להניח צנצנת מן‪:‬‬
‫"למען ידעו דורותיכם" כמו שכתוב שאח"כ ירמיה הוציא לבני דורו את הצנצנת‪ ,‬וכו'‪ .‬ואח"כ‪,‬‬
‫והנועם‬
‫"עבודת עצמו ועבודת הרבים"‬
‫המוסר‬
‫מב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫בעת שפרצה שריפה "בנובהרדוק" נשרף ביתו‪ ,‬וגם הנר נשרף‪ .‬והצטערו כולם על אבידת הנר‬
‫המופלא הזה‪ .‬ורק הוא לא הצטער כלל‪ ,‬ואמר "שבטחון בד'" לא צריך הוכחות!‬
‫וכך הוא עלה והתעלה עד למאוד רק בעבודה עצמית‪ .‬כמו שרואים בספרו "מדרגת האדם"‬
‫במאמר "בתקופות העולם" שקודם צריכים לדעת את הדרך הגבוהה‪ .‬ואח"כ במאמר‬
‫"תיקון המידות" וזה ע"י מאמר "בירור המידות"‪ .‬ואח"כ להגיע לתשובה שלימה במאמר "דרכי‬
‫התשובה" ואח"כ להגיע לביטחון בה' "בקצה" במאמר "דרכי הביטחון" וכו' וכו' ועד למדרגות‬
‫גבוהות מאוד במאמר "יראה ואהבה" שזה המדרגה הגדולה ביותר‪ .‬ושם הוא מסביר איזה‬
‫אהבה היא "חושית" ולא "דמיונית" ולא "שכלית"‪.‬‬
‫ומה זה באמת אהבת ה' "חושית"? "שלא יתקרר דעתו עד שימצא דרך למידותיו‪ ,‬ע"י‬
‫ליהמו"ס בהתפעלות‪ ,‬שזהו העיקר‪ ,‬שהכל תלוי במידות האדם‪ .‬וכמו שאמר הגר"א‪:‬‬
‫"שעיקר חיות האדם הוא שבירת המידות" וכו'‬
‫ואח"כ שהבין שאי אפשר לשבת "בבדידות" בעת ההיא‪ ,‬וזה היה ע"פ עצתם של ר"י בלזר‬
‫והסבא מקלם זצ"ל‪ ,‬ועוד‪ .‬הוא עם כוחו העצום בהשפעה‪ ,‬יצא ל"זיכוי הרבים" בצורה‬
‫שא"א לתאר כלל‪ .‬עשרות ואפילו מאות ישיבות הוקמו בכל רחבי רוסיה‪ ,‬עם איכות גדולה‪,‬‬
‫ויצאו משם תלמידי חכמים מופלגים‪ ,‬ועובדי ד' עצומים‪.‬‬
‫ואיך השילוב הזה יכול להיות? ע"י שהסבא זצוק"ל כ"כ עבד על עצמו‪ ,‬בבחינת‪" :‬לבדו"‪ ,‬רק‬
‫עם הבורא יתברך‪ .‬כמו שכתוב החוה"ל‪" :‬להגיע לרצונו בלבד מבלתי רצון הברואים"‬
‫וכ"כ עבד על עצמו‪ ,‬עד שהשיג את המדרגות הכי נפלאות והנשגבות‪ .‬ובמיוחד "השתוות‬
‫ובטחון" ומזה הגיע לזיכוי הרבים הגדול‪ ,‬בבחינת "לשמה" שיהיה רק לשם ד' ית'‪.‬‬
‫וזה הפשט בדיברי המדרש‪ ,‬שמי שעובד רק את הקב"ה הוא בבחינת "לבדו" ‪ -‬שאין לו‬
‫בעולמו אלא את הקב"ה‪ .‬וא"כ גם הוא דומה להקב"ה‪ ,‬שהוא "לבדו" בעולם‪" .‬ויותר יעקב‬
‫לבדו" ‪" -‬ונשגב ד' לבדו" ומי שמגיע למדרגה זו "לבדו" ‪ -‬המדרש אומר שמכך הוא עולה‬
‫ל"אין כאל ישורון" ומי כאל? ‪" -‬ישורון"‪ .‬ומה היא המידה של "אל"? כמו שכתוב‪" :‬חסד אל‬
‫כל היום" כל הזמן רק חסד‪ ,‬חסד גשמי‪ ,‬וחסד רוחני‪ .‬השפעה גשמית ורוחנית כל היום בלי‬
‫הפסקה‪ .‬וע"י שהיה כ"כ קשור עם הקב"ה בבחינת "לבדו" הגיע למדרגה של הקב"ה "חסד‬
‫אל כל היום" שזה בלי הפסקה של חסד רוחני‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"עבודת עצמו ועבודת הרבים"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫מג‬
‫וזה בדיוק כמו שהיה אצל הסבא זצוק"ל‪ ,‬שהוא עבד כ"כ לתקן את המידות שלו‪ ,‬את‬
‫הנגיעות והפניות‪ ,‬עד שכולו היה רק לשם שמים‪ .‬ועי"כ הגיע להשפעה עצומה כזאת‬
‫לרבים‪ ,‬ועם "דרך" בעבודת ה' כ"כ גבוהה ‪ .‬ובמיוחד בתקופה זו‪ ,‬וכן במשך השנה כולה‪,‬‬
‫עלינו לזכור את דרכו ועבודתו‪ ,‬ולנסות "לנגוע" כאו"א כפי יכולתו‪ ,‬ב"לבדו"‪ ,‬ואח"כ ב"ובחסד‬
‫אל כל היום"‪.‬‬
‫בי"ז כסליו‪ ,‬בישיבות נובהרדוק‪ ,‬זה היה יום של התעוררות גדולה‪ .‬היו אומרים שיחה‬
‫ו"התעוררות"‪ .‬והיו מקבלים על עצמם "קבלות" ממש כמו ב"ימים הנוראים"‪" .‬ההרגש"‬
‫הזה של‪" :‬חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" וכו' )תנדב"א( שהסבא זצוק"ל‬
‫אמר זאת ועשה בעצמו‪ ,‬זה אמור לחייב אותנו‪.‬‬
‫ועלינו להכיר טובה לבורא ית'‪ ,‬שיש לנו את הזכות הזו‪ ,‬לכה"פ לדעת‪ ,‬וביותר לשאוף לדרך‬
‫גבוהה זו‪ .‬אולם עלינו לדעת מהו סוד הדבר‪ ,‬איך מגיעים "למעשי אבותי" כמו שהסבא‬
‫זצוק"ל רצה מתלמידיו ומקודם עשה זאת בעצמו? וכולם יודעים את מה שהסבא זצוק"ל כתב‬
‫ב"מדרגת האדם"‪" :‬מי שלא למד לברר מידותיו‪ ,‬הרי הוא כסומא שלא ראה מאורות מימיו"‬
‫ז"א‪ ,‬שמי שלא התלמד להכיר מה הם "מידות" ומה ההרגשה בכל מידה ומידה‪ ,‬הוא פשוט‬
‫כמו סומא ‪ -‬עיוור‪ .‬וזה לא דבר של מה בכך להגיע ל"הכרת עצמו"‪ .‬והחוה"ל )בהקדמה( כתב‪,‬‬
‫שהיה אחד שלמד לברר את מידותיו כ"ה שנה‪.‬‬
‫פעם אחת שאלתי צדיק גדול‪ :‬מה הפשט ב"בירור המידות"? אמר לי שזה האיסור של בורר‬
‫בשבת‪ ...‬וע"כ אמר הסבא זצוק"ל‪ :‬מי שלא "למד" לברר מידותיו‪ ,‬שזה צריך לימוד‬
‫מעמיק‪ .‬ועוד מזמו הנערות נצרך הלימוד הזה‪ .‬ואם לאו‪ ,‬אין הבנה והשגה בזה כלל‪ .‬כמו שאמר‬
‫הסבא זצוק"ל ב"מדרגת האדם" )מאמר "בקשת השלמות" פ"י(‬
‫אבל יש עוד אמרה מהסבא זצוק"ל ב"מדרגת האדם" מאמר "ובחרת בחיים" פי"ב‪ .‬ובכלל‬
‫זהו פרק נפלא וחזק מאוד‪ ,‬ומלא ב"הרגשים" של הסבא‪ .‬ואומר שם הסבא בתוה"ד‪:‬‬
‫"מי שאינו בגדר "מבקש" והוא כסומא שלא ראה אורות מימיו"! זהו הסוד של הכל רק –‬
‫"ביקוש"! וכמו שאמר הסבא זצוק"ל‪" :‬כל ימי יגעתי לחנך את האדם להיות מבקש"! והכל‬
‫תלוי ב"ביקוש" שאם האדם "מבקש" הוא יוכל להשיג הכל ברוחניות! וכמו שאמר הסבא‬
‫זצוק"ל‪" :‬אילו ידעתי שיש במדינת הים איש אשר בידו לברר לי את האמת‪ ,‬הייתי עוזב את‬
‫כל אשר לי‪ ,‬והולך איליו ללמוד ממנו"‬
‫והנועם‬
‫"עבודת עצמו ועבודת הרבים"‬
‫המוסר‬
‫מד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וכמו שידוע שהסבא זצוק"ל הסתובב בכל המקומות האפשריים‪ ,‬כדי לבדוק את שיטתו‪,‬‬
‫ולקבל מאחרים עוד ועוד ברוחניות‪ .‬הוא היה אצל הישיבות‪ ,‬ואפי' אצל החסידויות‬
‫השונות‪ .‬כמו שאמר לי פעם אחד מזקני חסידי ברסלב‪ ,‬עוד שהייתי צעיר‪ ,‬שההתפעלות‬
‫בתפילה בנובהרדוק הסבא זצוק"ל לקח מברסלב‪.‬‬
‫כמו כן ידוע שהסבא זצוק"ל הלך "לבקש" אצל ר"א שולביץ זצ"ל תלמיד הגרי"ס זצ"ל ור"י‬
‫לומז'ה‪ ,‬איך להנהיג את הישיבות‪ ,‬בעת שהתחיל ב"עבודת הרבים" וישב שם זמן מה‪.‬‬
‫כמו כן מסופר על הסבא זצוק"ל סיפור מבהיל על כח "הביקוש" שהיה בו‪ .‬פעם שמע הסבא‬
‫זצוק"ל היכן המקום שהגרי"ס זצ"ל עבד שם בנגרות‪ ,‬עקב פקודת הרופאים‪ ,‬לרפואתו‪ .‬והסבא‬
‫רצה לשמוע מה דיבר אתם הגרי"ס‪ ,‬ולשמוע על הנהגתו שם‪ .‬המרחק לשם היה שבעה קילומטר‬
‫ממקום שהיה שם‪ .‬והלך הסבא את כל הדרך הזו רגלי לשמוע מהם‪ .‬והסיפור הזה הוא מבהיל‪,‬‬
‫אבל ההמשך מבהיל עוד יותר‪ .‬מהו כח הביקוש שהיה לו‪ ,‬זצוק"ל‪ .‬בין הדברים שאמרו לו‬
‫אותם אנשים שהגרי"ס זצוק"ל דיבר איתם על "לימוד המוסר" חשיבותו ומעלתו‪ .‬בדרך שחזר‬
‫הסבא משם‪ ,‬חשב מה הם המילים שאמר להם הגרי"ס בדיוק‪ ,‬שצריך האדם ללמוד מוסר‪,‬‬
‫או שאדם מוכרח ללמוד מוסר? וחזר כל הדרך הזו שוב פעם‪ ,‬לברר את ספקו‪...‬‬
‫ומכאן זה לא פלא איך אדם מגיע ל"לבדו" ואח"כ "לחסד אל כל היום" בעבודת הרבים‪.‬‬
‫שהוא ידע את הסוד הגדול של "ביקוש" שע"י אפשר להגיע להכל‪ .‬כמו שהסבא‬
‫זצוק"ל מאריך בעניין ב"מדרגת האדם" במאמר "בתקופות העולם" )פ"ד( ב"תקופת מעמד‬
‫הר סיני"‪.‬‬
‫עלינו לקבל על עצמינו "קבלות" בזמן הזה‪ ,‬וכדי לשמר את הרוח של הסבא זצוק"ל‪ .‬והעיקר‬
‫הגדול זהו "לימוד המוסר בהתפעלות" בכל יום ויום‪ .‬לשמור את "ההרגשים" מלימוד‬
‫המוסר‪ ,‬ו"לחיות" על פיהם‪.‬‬
‫ויהר"צ שנזכה להגיע למעשה אבותינו אברהם יצחק ויעקב‪ .‬ולכהפ"ח "לנגוע" במעשיהם‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫"בירור המידות ‪ -‬ובטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫מה‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל‬
‫י"ז כסלו בסעודות ההילולא תשס"ט ‪ -‬תש"ע‬
‫"ל‬
‫‪"" 4‬בירור‬
‫בה'" במשנת הסבא זצוק"ל‬
‫בירור המידות ‪ -‬ובטחון בה'"‬
‫‪3‬‬
‫היסוד של "בירור המידות" היה אחד מהנקודות העיקריות בדרכו המוסרית של הסבא זצוק"ל‪.‬‬
‫שזה דבר שמלווה את האדם כל ימי חייו‪ ,‬ובפרט לאנשים גדולים‪ .‬ומי שלא מבין‬
‫ב"בירור המידות" הוא כמו סומא בדבר‪ .‬כמו שאמר הסבא זצוק"ל‪" :‬מי שלא למד לברר‬
‫מידותיו‪ ,‬הרי הוא כסומא שלא ראה מאורות מימיו" ולסבא זצוק"ל בספרו "מדרגת האדם"‬
‫יש מאמר שלם רק על היסוד הזה‪ ,‬מאמר "בירור המידות"‪ .‬ועוד הרבה פרקים שלמים בשאר‬
‫המקומות ב"מדרגת האדם" שמתוכם מדובר על "בירור המידות"‪.‬‬
‫על האדם לדעת "לחשוד את עצמו" לדעת ולהכיר את מידותיו‪ .‬שזהו היסוד של "בירור‬
‫המידות"‪ .‬והעיקר בזה‪ ,‬שזה יהיה על האדם עצמו ולא על זולתו‪ .‬ומי שלא מכיר ויודע‬
‫את היסוד הזה‪ ,‬הוא חושב שכל מעשיו הם רק לש"ש! הוא יכול לעקור את חברו‪ ,‬והכל זה‬
‫עם חשבונות של לש"ש! יש עוד דבר שכתב הסבא זצוק"ל "במדרגת האדם" שהאדם הוא‬
‫בעל דמיון וזה מה שמעורר את המידות הרעות‪ .‬ולכן צריך לדעת לברר את המידות שלו‪,‬‬
‫ולדעת שברוב המקרים‪ ,‬זה רק תולדה של הדמיון‪ ,‬וכך האדם יכול לדעת ולהכיר את עצמו‪,‬‬
‫ולעבוד על כך‪.‬‬
‫אחד סיפר לי על ב' אחים‪ ,‬שהם ת"ח מופלגים ומוכרים בציבור‪ ,‬שאביהם נפטר בפתע‬
‫פתאום‪ ,‬ולא הניח אחריו צוואה מה לעשות‪ .‬ואז התחילו בניהם המריבות והקטטות‪,‬‬
‫רח"ל‪ .‬כל אחד מהם טוען שהכל שייך לו‪ .‬ולא היה אף רב ובי"ד שיפסקו להם‪ .‬על כל‬
‫אחד שהציעו להם שיעשה דין או פשרה‪ ,‬הם אמרו‪ ,‬שהוא יבא אצלי‪ ....‬אני יותר גדול‬
‫ממנו‪ .‬ועי"ז לאט לאט נחרבה הישיבה שם‪ ,‬ולבסוף שניהם נחלו‪ ,‬רח"ל‪ .‬אני הלכתי לאחד‬
‫מהם‪ ,‬ושאלתי אותו מה סברתו בזה? וא"ל שכל מטרתו היא לש"ש‪ ,‬ועוד שיש לו אומדנא‪,‬‬
‫שהאבא רצה אותו‪ .‬וגם השני אמר לי כך‪ ,‬ועוד שהאבא אמר לו בפירוש‪ .‬וא"א להם להגיע‬
‫לעמק השווה‪] .‬פ"א הייתי בהלוויה של חרדים בירושלים‪ ,‬והיו צריכים שם משטרה‪ ....‬רח"ל[‬
‫והאדם יכול ללמוד היטב‪ ,‬ולהתפלל היטב‪ ,‬אבל במה שנוגע למידות הוא יכול להיות ממש‬
‫כסומא!‬
‫והנועם‬
‫"בירור המידות ‪ -‬ובטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫מו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫הסבא זצוק"ל שמע על אדם עם הדרת פנים‪ ,‬זקן ארוך‪ ,‬שנכנס לישיבה ומדבר עם התלמידים‪.‬‬
‫ולשאלתו של הסבא זצוק"ל‪ ,‬סיפרו לו שהוא משפיע על ציונות והשכלה‪ .‬הסבא‬
‫זצוק"ל הלך תיכף לישיבה וצעק עליו "מגולח" צא מכאן! מה הפשט להגיד "מגולח" הרי יש‬
‫לו זקן ארוך? אלא הסבא זצוק"ל הבין שהזקן שלו נועד רק בתור הצגה עבורו‪ ,‬אבל במהותו‬
‫הוא "מגולח"! אנשים רואים ומתפעלים מחיצוניות‪ ,‬ולא יודעים להיכנס לעומקם של דברים‪.‬‬
‫וזאת הייתה השקפתו על הפנימיות‪ :‬לדעת ולקיים את האמת‪ ,‬ע"פ "בירור המידות"‪.‬‬
‫פעם אחת‪ ,‬היה הסבא זצוק"ל באיזה אסיפה שהיו שם הרבה רבנים‪ .‬ואחד מהרבנים בכניסתו‬
‫לאולם‪ ,‬עשו לו כבוד‪ ,‬והתישב ע"י הסבא זצוק"ל‪ .‬ואז הבין אותו רב שהסבא זצוק"ל‬
‫מבקר את הכבוד ועובד ע"כ בקיצוניות חריפה‪ .‬ופנה ואמר לסבא‪ :‬ר' יוזל‪ ,‬תאמינו לי‪ ,‬שהכבוד‬
‫הזה דוקר לי כמו מחטים‪ .‬א"ל הסבא זצוק"ל‪ ,‬ואם לא היו נותנים לך את הכבוד הזה‪ ,‬היה‬
‫דוקר לך כמו מסמרים‪ .‬הסבא זצוק"ל הבין‪ ,‬שהוא רוצה לכבד א"ע במה שהוא בורח מהכבוד‪.‬‬
‫אבל הסבא זצוק"ל ידע שאוי ואבוי היה‪ ,‬אם לא היו נותנים לו את הכבוד‪ .‬ודבר זה רואים יום‬
‫יום ושעה שעה‪.‬‬
‫הסבא זצוק"ל לחם נגד "המוסכמות" ונגד הרוח‪ ,‬ובכל מה שהפריע לרוח של תורה ועבודה‪.‬‬
‫ועם בטחון בד' בקיצוניות‪ .‬בזמן מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬שכולם פחדו‪ ,‬ולא הייתה‬
‫האפשרות להחזיק ישיבות‪ ,‬גם מהבחינה שא"א היה להחזיק את הישיבה בגשמיות‪ ,‬וג"כ מבחינה‬
‫רוחנית‪ ,‬שהרוסים סגרו את הישיבות‪ .‬הסבא זצוק"ל היה היחיד שפרסם בעולם‪ ,‬שהוא מוכן‬
‫לקבל לישיבה את כל מי שרוצה ללמוד תורה‪ .‬ויקבל אכילה ושתיה ולינה‪ ,‬וג"כ הבטיח פטור‬
‫מהצבא‪ .‬כל רצונותיו ומחשבותיו היו על "רוחניות" בלבד‪.‬‬
‫באותו זמן‪ ,‬היה גביר גדול שתמך בעולם הישיבות בסכומים גדולים‪ ,‬ובמיוחד בסבא זצוק"ל‪.‬‬
‫קראו לו ר' דוב זלדוביץ'‪ .‬הוא היה פותח את אוצרותיו בפני הסבא זצוק"ל‪ ,‬ואומר לו‬
‫שייקח משם כפי רצונו‪ .‬כשהסבא זצוק"ל התחיל ב"עבודת הרבים" הוזמן לאכול בשב"ק אצל‬
‫ר"ד זלדוביץ'‪ .‬ואז פנה אליו וא"ל‪ :‬אתה הוא בעל "החוריים"? ענה לו הסבא זצוק"ל‪" :‬אורח‬
‫שבא לעיר‪ ,‬על עסקי אכילה ושתייה שואלים אותו‪ ,‬או על עסקי אשתו שואלים אותו"? ושראה‬
‫ר"ד את עוז רוחו של הסבא זצוק"ל תמך בו במאוד מאוד‪.‬‬
‫פעם אחת‪ ,‬אחד מגדולי ראשי הישיבות שבדור )חמיהם של רח"ע ושל ר"א וסרמן( אמר‬
‫לר' דוב זלדוביץ‪ :‬מדוע לי ולחברי אתה נותן במשקל ובמידה‪ ,‬ואילו ל"סבא מנובהרדוק"‬
‫והנועם‬
‫"בירור המידות ‪ -‬ובטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫מז‬
‫אתה נותן בלי גבול ושיעור? בפרט שהיו אז על הסבא זצוק"ל הרבה התנגדויות לדרכו ושיטתו‪.‬‬
‫ור"ד ענה לו כך‪ :‬אני אתאר לך את מהלך הדברים‪ :‬שאתה מגיע אלי‪ ,‬אתה קודם כל מתארגן‬
‫היטב בבית‪ ,‬שהבגדים יהיו מסודרים‪ ,‬וכדו'‪ ,‬ובני הבית שלך אומרים לך שהכל נראה בסדר‪.‬‬
‫בדרך שאתה הולך אלי‪ ,‬אתה חושב איך לעשות עלי רושם‪ .‬ובדלת‪ ,‬אתה עומד בהכנעה גדולה‪,‬‬
‫נכנס וממתין בנחת‪ ,‬ומדבר איתי בכל הכבוד האפשרי‪ .‬וכ"ז למה? מפני שיש לי כסף‪ .‬א"כ‬
‫הכסף מחשיב אותי‪ ,‬והוא נהיה חשוב בפני עצמו‪ ,‬אז מדוע אתן הרבה ממנו? אני צריך את‬
‫זה עבורי‪ .‬אבל שהסבא מנובהרדוק נכנס אלי‪ ,‬זה בלי שהיות והתכוננות בכלל‪ .‬ומיד הוא פונה‬
‫אלי‪ :‬נו‪ ,‬ר"ד מה למדת היום? כמה למדת היום? ואיך בכלל התפילה שלך? ועוד תביעות‬
‫ברוחניות‪ .‬הוא בכלל לא מדבר איתי על כסף‪ .‬ורק תובע אותי על רוחניות‪ .‬ואני א"ל‪ :‬רבש"ע‪,‬‬
‫ר' יוזל‪ ,‬אתה בא על כסף‪ ,‬ואתה בכלל מוכיח אותי? ואז הסבא מנובהרדוק אומר לי‪ :‬כסף?!‬
‫וכי זה מה שהכי חשוב אצלך? האם אתה תיקח את הכסף איתך לקבר? וככה הוא מבטל את‬
‫הכסף שלי‪ ,‬ומעלה את הערך של הרוחניות בעיני‪ ,‬וא"כ שהכסף לא חשוב בכלל אז אני לא‬
‫צריך את זה בכלל‪...‬‬
‫ובכלל חוץ מביטול העולם‪ ,‬את מדרגת ה"בטחון" של הסבא זצוק"ל זה אי אפשר לנו‬
‫לתאר בכלל‪ .‬ר'איסר זלמן מלצר זצ"ל אמר‪" :‬שהחיבור של הסבא מנובהרדוק‪ ,‬זה‬
‫הפקרות ובטחון"‪.‬‬
‫זכיתי להכיר את ר' ישראל שפירא זצ"ל תלמיד של הסבא מנובהרדוק זצוק"ל‪ .‬והוא היה‬
‫ראש ישיבת "נובהרדוק" בבלגריי‪ ,‬הוא היה גאון צדיק ובעל מוסר‪ .‬ובזקנותו הוא התגורר‬
‫בבני ברק‪ .‬ובצעירותי כשגרתי בב"ב‪ ,‬היה לנו "חבורה" איתו כל יום שישי‪ .‬הסדר היה שלמדנו‬
‫מוסר בהתפעלות‪ ,‬ואח"כ שמענו "וועד" ממנו‪ .‬והוא פעם אחת סיפר לנו‪ ,‬על הסבא זצוק"ל‪,‬‬
‫במשהו נורא‪ ,‬שהוא ראה במו עיניו‪ .‬שבישיבות "נובהרדוק" היו מדברים שיחות במוצש"ק‬
‫ליפני תפילת מעריב‪ ,‬על "בטחון"‪" ,‬ביטול העולם"‪ ,‬וכדו'‪ .‬ברוח חזק וברגש עז‪ .‬ופעם אחת‪,‬‬
‫לאחר השיחה של הסבא זצוק"ל הגיעו הבחורים לעשות הבדלה יחד עם הסבא זצוק"ל‪ ,‬והסבא‬
‫החזיק את הכוס בידו ואמר את נוסח ההבדלה בנעימה עצומה‪ .‬ופתאום באמצע ההבדלה ‪-‬‬
‫והוא‪ ,‬ר"י שפירא עד ראיה לכך ‪ -‬נכנסו שישה חיילים רוסיים לבית של הסבא זצוק"ל‪ ,‬עם‬
‫רובים מכוונים אליהם‪ ,‬ומצאו ממש מציאה‪ ...‬ישיבה שלמה עם ראש ישיבה! וכולם פחדו‬
‫ונצמדו לקירות מרוב אימה ופחד‪ .‬והסבא זצוק"ל המשיך בהבדלה כרגיל‪ ,‬באותה נעימה‪ .‬ואמר‬
‫לנו ר"י שפירא‪ ,‬שאפילו טיפה אחת מהיין לא נפלה מהכוס! והרוסים לא מבינים‪ ...‬שבדרך‬
‫והנועם‬
‫"בירור המידות ‪ -‬ובטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫מח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫כלל‪ ,‬כל מקום שהם מגיעים‪ ,‬כולם פוחדים מפניהם ובוכים‪ ,‬וכאן עומד לו יהודי שלא מתפעל‬
‫מהם בכלל! וסיים הסבא זצוק"ל את ההבדלה ושתה את היין‪ ,‬ברך על הגפן‪ ,‬ואז פנה אליהם‪:‬‬
‫מה אתם עושים כאן? מי קרא לכם לכאן? ואז צעק עליהם ברוסית‪ :‬אין לכם מקום כאן‪ ,‬לכו‬
‫מכאן! לא עשינו שום דבר נגד המלכות! והסתובבו החיילים ויצאו משם‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬סיפר לנו ר"י שפירא זצ"ל שהיה לו חבר בישיבת "נובהרדוק"‪ ,‬שקראו לו‪ ,‬ר' יצחק‬
‫סטולמן‪ .‬ופעם אחת איזה חייל רוסי דיבר דיבורי כפירה‪ ,‬והוא מחה בו‪ .‬וא"ל הרוסי ‪-‬‬
‫עוד מילה אחת‪ ,‬ואני יורה בך! וא"ל ר' יצחק‪ ,‬נו‪ ,‬נראה‪ ...‬וכעס ע"ז הרוסי מאוד‪ ,‬וא"ל‪ :‬אני‬
‫לא צוחק ‪ -‬אני יהרוג אותך! ושוב פעם עונה לו ר' יצחק‪ :‬אם זה גזור מה' יתברך‪ ,‬אז תוכל‪,‬‬
‫ואם לא גזור‪ ,‬אז לא תוכל! ובסופו של דבר הוא ניצל‪.‬‬
‫זה "הבטחון" העצום שהיה אז אצלם‪ ,‬וא"א לנו לתאר ולשער בכלל‪ .‬וע"ז אמר הסבא זצוק"ל‬
‫בשם הגר"א‪" :‬אם אין אתה עולה מעלה‪ ,‬מעלה על כורחך אתה יורד מטה מטה" אצל‬
‫יהודי אין כזה דבר לעמוד באמצע! וחייבים לשאוף ולעלות‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫יסודות העבודה‪" :‬ביקוש ואמונה"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫מט‬
‫וועד מר' ישראל דוד זצוק"ל‪,‬‬
‫ה' טבת תש"ע‪ .‬הוועד האחרון מרי"ד!‬
‫"ביקוש ואמונה"‬
‫‪ 4‬יסודות העבודה‪" :‬ביקוש‬
‫‪3‬‬
‫"ביקוש"‬
‫"ביקוש‬
‫כתוב בפסוק )משלי ב'(‪" :‬אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'" לכאורה‬
‫הפסוק היה מובן גם ללא המילה "אז"? ואם נכתב בפסוק‪ ,‬בוודאי שזה למטרה להבהיר‬
‫לנו נקודה חשובה בכוונת הפסוק‪.‬‬
‫אלא נראה שזה דווקא "אז" ז"א רק שהאדם "מבקש" ממש כמו חיפוש מטמונים וכסף רק‬
‫"אז" בזמן "הביקוש" הוא מבין‪ .‬ואם לרגע מפסיק מהביקוש אז כבר א"א להבין!‬
‫"הביקוש" זה לא עניין של פעם אחת שמבקשים ואז מבינים‪ .‬אלא אם האדם "מבקש" הוא‬
‫מבין את יראת ד'! ואם מפסיקים‪ ,‬ואפילו לרגע‪ ,‬כבר שוכחים הכל!‬
‫הסבא מנובהרדוק זצ"ל אמר "שאין חזקה ברוחניות" שבשאר דברים יש חזקה‪ .‬חזקת ג' שנים‬
‫וכדו' אבל ברוחניות אי אפשר לומר‪ :‬ברוך ה' כבר ג' שנים המצב הרוחני בסדר‪ ,‬אז‬
‫זה כבר חזקה על כל החיים‪ ,‬ואפשר להיות בטוח‪ .‬לא! כבר כתוב "הן בקדושיו לא יאמין"‪,‬‬
‫"ואל תאמין בעצמך עד יום מותך" אלא עד ועד בכלל צריך לבקש ולחפש כמו מטמונים ואז‬
‫"כולי האי‪ ,‬ואולי"!‬
‫ובציור חושי מה זה "ביקוש"‪ :‬בשנות השואה‪ ,‬שכבר ידענו שעומדים לשלוח אותנו מהעיר‬
‫שלנו‪ ,‬מחוסט‪ ,‬אבי ז"ל שהיה עשיר גדול התחיל להטמין בקרקע את כל כספו‪ .‬היה‬
‫שם כסף וזהב‪ ,‬אבנים טובות ומרגליות וכו' ולילות שלמים חפרו בקרקע לעומק‪ ,‬חפירות‬
‫מיוחדות‪ ,‬ואח"כ כיסו את זה בצורה מיוחדת שלא יורגש בכלל‪ .‬זה היה מוטמן בכמה מקומות‬
‫שונים‪ ,‬ועבדו על זה קשה מאוד‪ .‬היה שם מליונים‪ ...‬לאחר המלחמה חזרנו לכיוון העיר שלנו‬
‫ואבא ז"ל אמר לי‪ :‬בעזה"י נמצא את מה שהטמנו שם ונוכל להמשיך ולהתקיים‪ .‬אבל שהגענו‬
‫לא מצאנו כלום‪ ...‬כ"כ חפרו וחפרו עד שמצאו הכל! זה נקרא "ביקוש" אע"פ שזה כ"כ מוטמן‬
‫ומוסתר אבל שמחפשים באמת ‪ -‬משיגים!‬
‫והנועם‬
‫יסודות העבודה‪" :‬ביקוש ואמונה"‬
‫המוסר‬
‫נ‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫הביקוש נועד להיות על האדם ‪ -‬מהאדם עצמו! שהאדם יתבונן על עצמו‪ ,‬ויחפש את המומים‬
‫והחסרונות שלו – וזה כדי לתקנם! ואח"כ לבקש "דרך" איך לעבוד ולתקן‪ .‬או‬
‫מעצמו‪ ,‬או מאחרים שיש להם כבר עצות ודרכים מעבודת ה'‪ .‬הסבא זצוק"ל דיבר הרבה על‬
‫"הכרת עצמו" שזהו "בירור המידות"‪ .‬ואמר הסבא זצוק"ל‪" :‬שמי שלא למד לברר מידותיו הרי‬
‫הוא כסומא שלא ראה מאורות מימיו"! וידועים דברי החובת הלבבות )בהקדמה(‪" :‬וחכם אחד‬
‫אמר למדתי לברר מעשי חמש ועשרים שנה"! עשרים וחמש שנה הוא עמל ללא הפסק על‬
‫"בירור מעשיו" ‪" -‬הכרת עצמו" כדי להבין את עצמו ולעבוד על עצמו‪.‬‬
‫גם המסילת ישרים )פ"ג( כתב‪ ,‬שהאדם צריך לדקדק על דרכיו ומעשיו כל יום כמו סוחר‬
‫שמתעסק עם חשבונותיו יום ביומו‪ ,‬שעות ע"ג שעות! כה' שנה זה חיים שלמים‪ ,‬וזה הזמן‬
‫שבשביל בעל החוה"ל נצרך לברר את מידותיו מה נענה אנן?!‬
‫המחשבה אצלנו צריכה להיות כך‪ :‬האם עשיתי טוב? האם חשבתי טוב? וכן הלאה והלאה‪.‬‬
‫אולם מי חושב ע"כ? אם היה כתוב כה' שנה למדתי לברר את מקחי זה מובן‪.‬‬
‫אבל את מידותי? והשאלה של העובד ‪ -‬איך "מבררים" את עצמו? האדם צריך לשים לב‬
‫למה שיש לו הנאה ושמחה‪ ,‬ולשאול א"ע ‪ -‬מדוע אני שמח מכך? מדוע בדבר שאני מרוצה‬
‫ושמח אני רוצה עוד ועוד? ולהפך‪ ,‬בדבר שקשה לאדם ומרגיש צער‪ ,‬ג"כ צריך לשאול את‬
‫עצמו מדוע קשה לי מכך? מדוע אין לי רצון לזה? בוודאי שלכל דבר יש סיבה והסבר‪ .‬אבל‬
‫מי שלא שם לב לכך‪ ,‬ולא מתבונן בזה‪ ,‬איך אפשר לו להבין את "בירור המידות"? "מי שלא‬
‫למד לברר מידותיו ‪ -‬הרי הוא כסומא שלא ראה מאורות מימיו" כך אמר הסבא זצוק"ל‪ .‬הפוך‬
‫בה והפוך בה ‪ -‬דכולא בה!‬
‫שלמה המלך כתב במשלי "החזק במוסר אל תרף נצריה כי היא חייך" ובמדרש תנחומא‬
‫)סוף פר' שלח( מביא המדרש משל נפלא על כך‪" :‬משל לאחד שהיה מושלך‬
‫לתוך המים‪ ,‬הושיט לו הקברניט את החבל‪ ,‬אמר לו תפוש החבל הזה בידך ואל תניחהו‬
‫ שאם תניחהו אין לך חיים" וכו' וכן הוא אומר "החזק במוסר אל תרף נצריה כי היא‬‫חייך" עכ"ל‪.‬‬
‫לכאורה מה המדרש הוסיף לנו ממה שכתוב בפסוק? אלא שהיה הו"א מהמילה "החזק"‬
‫שצריך "חזקה" ברוחניות כמו חזקת ג' שנים וכדו' כדלעיל‪ .‬בא המדרש ומגלה לנו‪:‬‬
‫אין חזקה! אם אתה מחזיק אתה ניצול! אדם שעומד לטבוע בים ויאמר כבר החזקתי כמה‬
‫והנועם‬
‫יסודות העבודה‪" :‬ביקוש ואמונה"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫נא‬
‫שעות‪ ,‬זה כבר חזקה שלא יקרה לי כלום‪ ...‬אין לך שוטה גדול מזה! אבל כל זמן שאתה‬
‫מחזיק מתאמץ ו"מבקש" ‪ -‬אתה ניצול! על האדם תמיד ללכת עם ההרגשה הזאת "מחזיק‬
‫ו"מבקש" ‪ -‬ניצול"!‬
‫והגר"א הרחיב בפירושו על הפסוק הנ"ל‪" :‬החזק במוסר"‪ :‬אחוז את המוסר שהתחלת בו‬
‫ותחזק את עצמך במוסר‪" .‬אל תרף"‪ :‬אפילו לפי שעה ‪ -‬לשעה אחת אל תרף את‬
‫עצמך מן המוסר‪" .‬נצרה"‪ :‬כלומר‪ ,‬אלא אדרבא תוסיף תמיד גדרים ומצוות על המוסר שלא‬
‫תבוא לידי רפיון‪" .‬כי היא חייך"‪ :‬כי מה שהאדם חי הוא כדי לשבור המידה שלא שבר עד‬
‫הנה‪ ,‬לכן צריך תמיד להתחזק‪ ,‬ואם לא יתחזק ‪ -‬למה לו חיים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫"החזק במוסר" אחוז את המוסר ‪ -‬פי' כל זמן שאתה אוחז אתה ניצול ‪ -‬אין חזקה! והפי'‬
‫של המילה "מוסר" זה לייסר את עצמו להתבונן ולחשוב על עצמו‪ .‬ובזה צריך לאחוז‬
‫כל הזמן ‪ -‬וכל זמן שאתה מחזיק אתה ניצול! ואפי' לפי שעה אומר הגר"א שאסור להפסיק‬
‫ובסוף דבריו בד"ה‪" :‬כי היא חייך" והדברים מבהילים עד למאוד‪" :‬כי מה שהאדם חי הוא כדי‬
‫לשבור המידה שלא שבר עד הנה" ואם לאו‪ ...‬למה לו חיים!? להרגיש שזה התכלית של האדם‪,‬‬
‫וע"כ צריך תמיד להתחזק‪ ...‬רק להתבונן איך הגר"א פירש את המילים למה לו חיים? עלינו‬
‫להרגיש שזה ממש חיים! ואם לאו למה לו חיים?!‬
‫בברכת החודש מבקשים הרבה "חיים" חיים ארוכים‪ ,‬חיים של שלום וכו' על כל בקשה‬
‫יש בקשת "חיים" פעם אחת‪ .‬אבל על יראת שמיים מבקשים פעמיים "חיים" ‪-‬‬
‫"חיים שיש בהם יר"ש ויראת חטא וכו' חיים שתהא בנו אהבת תורה ויר"ש" מדוע פעמיים?‬
‫אלא "אהבת תורה" לבד‪ ,‬לא מספיק‪ .‬אם אין ביחד עם זה יר"ש זה לא הולך! וכ"ש שזה‬
‫צריך שיהיה עם "אהבת"‪ .‬חיים שיש בהם יר"ש ויראת חטא לבד לא מספיק אלא צריך‬
‫שיהיה עם "אהבת תורה ויר"ש" וזהו החיים האמיתי! שיהיה יר"ש ושיהיה גם "אהבה"‬
‫ליר"ש!‬
‫כשמבררים על שידוכים‪ ,‬לפעמים אומרים על בחור שבחים שהכל בסדר‪ ,‬אבל הוא "צו‬
‫פרום‪ "...‬מה הפשט? ‪ -‬שהוא אוהב יותר מדי יר"ש‪ ...‬וזו הבעיה היום‪ ,‬שבמקום‬
‫להרגיש שזה ה"חיים" ועוד שצריך "אהבה" לכך מרגישים בזה להפך‪ ,‬רח"ל‪.‬‬
‫והנועם‬
‫יסודות העבודה‪" :‬ביקוש ואמונה"‬
‫המוסר‬
‫נב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫"אמונה"‬
‫"אמונה‬
‫כידוע "יוסף הצדיק" קיבל את התואר שאף אחד לא קיבל ‪" -‬צדיק"‪ .‬זוהי הערכה על‬
‫כבישת היצר‪ .‬הוא היה בניסיון מתמשך ולא קל‪ .‬בחור בן שבע עשרה שנה והתורה‬
‫אומרת עליו‪" :‬יפה תואר ויפה מראה" וידוע מה שאמרו חז"ל עה"פ "בנות צעדה עלי שור"‬
‫שהיו עומדות המצריות וקוראות בשמו‪ ,‬וזורקות זהב וכסף רק שייתן עיניו בהן‪ .‬ויוסף לא‬
‫הרים את העיניים שלו‪ ...‬כמו שאמר הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל שאם היה רואה אפי' ראיה‬
‫אחת ‪ -‬הוא כבר לא היה "יוסף הצדיק"‪ .‬וסוף כל סוף הוא היה לבד במצריים ואין לו לא‬
‫רב וחבר‪ ,‬ולא משפחה‪.‬‬
‫וע"פ הטבע צריך שיהיה לו כ"כ שנאה וכעס על אחיו על מה שעשו לו בזריקתו לבור‬
‫ובמכירתו‪ ,‬ואח"כ בבית האסורים‪ .‬זהו המצב ע"פ הטבע‪ ,‬שכל אחד שיש לו בעיות‬
‫וטענות מאשים את כולם‪ ,‬ורק לא את עצמו‪ .‬כמו שאמר רבינו זצוק"ל על הפסוק )תהילים‬
‫ב' ב'(‪" :‬נוסדו יחד על ד' ועל משיחו ננתקה את מוסרותמו" ‪ -‬קודם כל מדברים על ד' ועל‬
‫משיחו‪ ,‬טענות ובעיות‪ .‬ומה ההשקפה והמטרה באמת היא‪" :‬ננתקה את מוסרותמו"‪ ,‬רק לפרוק‬
‫עול תורה ומצוות‪.‬‬
‫אבל כאן אצל יוסף הצדיק הפוך‪ .‬האם יש לנו מושג מה זה לזרוק אדם לבור‪ ,‬שמים אין בו‪,‬‬
‫אבל נחשים ועקרבים יש בו?! ואח"כ למכור אותו‪ ,‬והמוכרים מוכרים אותו לאחרים עד‬
‫שהגיע למצריים‪ .‬ואח"כ היה שם בבית האסורים י"ב שנה! וכ"כ ניסיונות ע"ג ניסיונות והוא‬
‫לבד‪ ...‬מהו הסוד שהצליח לעמוד בניסיונות הללו שלא להקפיד על אחיו ולא לרדת ממדרגתו?‬
‫ואלא הפוך ממש‪ .‬ועי"כ הצליח להתעלות למדרגה הכי נישאת ברוחניות‪ ,‬עד שקראו שמו‬
‫יוסף "הצדיק"! לכאורה מה היה סודו?‬
‫"האמונה" השלמה של יוסף הצדיק בבורא עולם‪ ,‬היא זאת שנתנה לו כח לעמוד בכל‬
‫הנסיונות הקשים האלו‪ .‬כמובא בפר' וישב )פל"ט ב'‪-‬ג'(‪" :‬ויהי ד' את יוסף ויהי‬
‫איש מצליח וכו' וירא אדוניו כי ה' איתו וכל אשר הוא עושה ד' מצליח בידו" וברש"י ד"ה‬
‫"כי ד' איתו"‪" :‬שם שמיים שגור בפיו" ועד כדי כך שהרגיש את הקב"ה בחוש‪ ,‬עד שכבר‬
‫פוטיפר ראה את השכינה עימו! )בר"ר פו' ה'(‪.‬‬
‫יש מעטים בכל הדורות בעלי אמונה אמיתית עד ועד בכלל‪ .‬אדם יכול לדבר "אמונה" לחשוב‬
‫על "אמונה" לספר סיפורי "אמונה" אבל לחיות ע"ז בהרגשה חושית עד ועד בכלל‪ ,‬זה‬
‫והנועם‬
‫יסודות העבודה‪" :‬ביקוש ואמונה"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫נג‬
‫קשה מאוד‪ .‬האדם עם האמונה‪ ,‬הוא "עד ולא עד בכלל"‪ .‬ז"א שכשמגיע ניסיון קטן‪ ,‬וכ"ש‬
‫ניסיון גדול‪ ,‬כבר אי אפשר לאדם לחיות על ההרגשות והדיבורים של אמונה‪ .‬אבל יוסף הצדיק‬
‫היה עד ועד בכלל ‪" -‬שם שמיים שגור בפיו" בדיבור ברעיון במחשבה ובמעשה‪ ,‬כל הזמן שם‬
‫שמיים שגור בפיו עד שזה כבר בחוש אצלו‪ .‬ואם הכל מד' והכל לטובה א"כ איך אפשר לרדת‬
‫מהרוחניות? הרי אם הקב"ה עושה‪ ,‬ז"א שאפשר לעמוד בזה‪ .‬ולא עוד אלא להתעלות מזה‪!...‬‬
‫ואיך אפשר לשנוא ולהקפיד על האחים? שהרי הם רק שלוחים של הבו"ע! והרגיש בחוש‬
‫שאין שום טבע בעולם אלא הכל מן השמיים!‬
‫וכן בעת שהריצוהו מהבור לפתור לפרעה את החלומות‪ .‬היה צריך כ"כ לשמוח מכך אחרי‬
‫שנים של סבל בבית האסורים לבוא לפתור חלום לפרעה‪ ,‬זה כבוד כ"כ גדול‪ .‬אבל כשפרעה‬
‫אומר ליוסף )בראשית מ"א ט"ו‪-‬ט"ז( "חלום חלמתי ופותר אין אותו ואני שמעתי עליך לאמור‬
‫תשמע חלום לפתור אותו" עונה לו יוסף מיד‪" :‬בלעדי ‪ -‬אלוקים יענה את שלום פרעה"! אומר‬
‫רש"י על המקום בד"ה בלעדי‪" :‬אין החכמה משלי‪ ,‬אלא אלוקים יענה‪ ,‬יתן ענייה בפי לשלום‬
‫פרעה" וכן התרגום מפרש ‪-‬בלעדי‪" -‬בר מן חכמתי" וכן בתרגום יוב"ע הוא הרגיש בחוש את‬
‫ההשגחה פרטית‪.‬‬
‫האדם רוצה לתלות הכל בעצמו ובחכמתו שלו‪ ,‬שהוא היודע והמבין מעצמו‪ .‬אבל יוסף ‪-‬‬
‫לא! הכל מד' ית"ש‪ .‬וכן בסוף פתרון החלומות אומר יוסף‪" :‬הוא הדבר אשר דיברתי‬
‫לפרעה אשר האלוקים עושה הראה את פרעה" )פמ"א כח'( וכן בהמשך "כי נכון הדבר מעם‬
‫האלוקים וממהר האלוקים לעשותו )פמ"א לב'( אצל יוסף הכל זה מהאלוקים‪...‬‬
‫וכן כשהשבטים הגיעו למצריים והשתחוו לו בפעם הראשונה )פמ"ב ו'( ע"פ הטבע היה אמור‬
‫מיד לומר להם – נו‪ ...‬הנה החלומות שלי התגשמו‪ ,‬תראו שצדקתי! לנקום מהם‪ .‬סוכ"ס‬
‫לראות את המוכרים שלך‪ ,‬שע"פ דעתם אתה נידון למוות‪ ,‬פתאום משתחווים לך‪ ...‬אבל הוא‬
‫לא עשה דבר‪ ,‬הוא ידע שהתכלית היא שיעקב אע"ה יבוא למצריים‪ ,‬וג"כ רצה שיחזרו בתשובה‪.‬‬
‫ויוסף רק רימז להם ע"כ‪ .‬ובאמת‪ ,‬שחזרו ממנו מיד התחילו להרהר בתשובה )פמ"ב כא'(‬
‫"ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו" וכו' הם הרגישו שחטאו איתו‪ .‬שמדוע‬
‫אדון הארץ מתאכזר עלינו? כי גם אנו התאכזרנו על אחינו‪ .‬ורצונו של יוסף היה אך ורק כדי‬
‫שיחזרו בתשובה‪ .‬וכשהתגלה להם ואמר )פמ"ה ג'( "אני יוסף העוד אבי חי" אמר להם כל‬
‫הזמן אתם מדברים על האבא שקשה לו אם בנימין לא יחזור ועל שמעון שיישאר כאן ‪ -‬ומתי‬
‫שמכרתם אותי מדוע לא חשבתם על אבא?! והאם אבא לא יצטער מזה שלקחתם אותי‬
‫והנועם‬
‫יסודות העבודה‪" :‬ביקוש ואמונה"‬
‫המוסר‬
‫נד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫ממנו?! אני יוסף העוד אבי חי?! האבא שלנו עוד יכול לחיות מזה?! "ולא יכלו אחיו לענות‬
‫אותו כי נבהלו מפניו" אמר רש"י על המקום ‪" -‬מפני הבושה" ע"י כל מה שעשה להם הגיעו‬
‫להרהור תשובה אמיתי‪.‬‬
‫וזה כבר הספיק ‪ -‬ותיכף אח"כ שהגיעו "לתשובה" ‪ -‬דיבר איתם כ"כ יפה ופייס אותם "ועתה‬
‫אל תעצבו ואל ייחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם" וכו'‬
‫וישלחני אלוהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ וכו' ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי‬
‫האלוהים וכו' )פמ"ה ה'‪-‬ח'( הוא הרגיש בחוש את הדברים‪...‬‬
‫שמעתי פעם מהאמרי חיים זצ"ל מויז'ניץ שאמר בשם צדיקים גדולים על הפסוק שאמר‬
‫יוסף לאחיו )פמ"ה ט'(‪" :‬מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני‬
‫אלוהים לאדון לכל מצריים" וכו' שיוסף התכוון להגיד לאביו שעשה את התכלית ‪ -‬שמתי את‬
‫הקב"ה אדון לכל מצריים! ומי שיודע שהקב"ה הוא האדון‪ ,‬וממליך אותו עליו א"א לו בשופ"א‬
‫להקפיד על בנ"א! "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים" הוא מביא להם ראיה אפי' לכך‪:‬‬
‫"כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" והוא כ"כ משפיע ומפייס אותם כדי שיבינו שהוא לא‬
‫מקפיד עליהם כלל‪ .‬כי מי שיודע שהכל מהבו"ע ‪ -‬אז אין מה להקפיד! כמו שכתב החוה"ל‬
‫)שער הביטחון(‪" :‬אין התועלת והנזק ביד נברא כי אם ברשות הבורא" רואים שמי שמקפיד‪,‬‬
‫סימן שחסר לו באמונה‪.‬‬
‫חושבים שאמונה זה דבר פשוט‪ .‬אבל שמגיעים להקפדה‪ ,‬ומרגישים שפלוני עשה לי‪ ,‬ופלוני‬
‫אמר וכו' מבינים שבתוכינו אנו רחוקים מהרגשת ההשגחה בחוש‪ .‬שהרי ע"פ האמת‬
‫האדם לא יכול לעשות כלום‪ .‬כמו שכ' בתהילים‪" :‬ד' לי לא אירא – מה יעשה לי אדם"‬
‫וממילא אם יש אמונה אז יש הכל‪ ,‬וע"י האמונה יוסף הצדיק הצליח לעמוד בכל הנסיונות עד‬
‫שהגיע לדרגת "יוסף הצדיק"‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫"השתוות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫נה‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל‬
‫ביום הזיכרון לרבנו זצוק"ל כט' אדר התשס"ח‬
‫"ל‬
‫‪"" 4‬השתוות‬
‫השתוות ובטחון" של רבינו זצוק"ל‬
‫‪3‬‬
‫מורי ורבותי! לדבר בכלל על רבינו זצוק"ל‪ ,‬ולהקיף את עבודתו ופעולותיו‪ ,‬זה דבר בלתי‬
‫אפשרי‪ .‬במיוחד‪ ,‬שכל מה שאנו יודעים עליו זה רק מעט על שנותיו שעסק בזיכוי‬
‫הרבים מאחרי השואה‪ ,‬והלאה‪ .‬אבל על עבודתו הגדולה על "עצמו" כמעט ואין אנו יודעים‬
‫מאומה‪ .‬אצלי‪ ,‬ישנם מעט זכרונות על "ההתחלה" של הישיבה לאחר השואה עם רבינו זצוק"ל‪.‬‬
‫אומרים שר' איסר זלמן מלצר זצ"ל אמר על הסבא זצוק"ל שהחיבור שלו זה "הפקרות‬
‫וביטחון"‪ .‬וצריך להבין‪ ,‬שבנובהרדוק הייתה להם שפה מיוחדת‪ .‬המושג של "הפקרות"‪,‬‬
‫זה לא כמו שמקובל בעולם‪ ,‬רח"ל‪ .‬ב"נובהרדוק" "הפקרות" הייתה מעלה גדולה מאוד‪ ,‬להפקיר‬
‫את "העצמו" הגשמי‪ ,‬ובמיוחד את הקנאה התאווה והכבוד‪ .‬והאמת שאפשר לדבר על מעלותיו‬
‫של רבינו זצוק"ל ע"פ א' ב'‪ .‬אבל נתמקד בהפקרות וביטחון בבורא עולם כפשוטו‪ ,‬כמו שאמר‬
‫ראז"מ על הסבא זצוק"ל‪.‬‬
‫בפרשת השבוע‪ ,‬פר' פקודי‪ ,‬כתוב בפרשה י"ח פעם "כאשר צוה ד' את משה"‪ .‬וחז"ל אומרים‬
‫בירושלמי )ברכות פ"ד ה"ג( שזה ג"כ הכוונה בי"ח ברכות של שמו"ע‪ ,‬כנגד הי"ח‬
‫ציווים של הקב"ה למשה‪ .‬אבל כשסופרים בחומש רואים שיש שם י"ט פעם‪ .‬ואומר הירושלמי‬
‫שהספירה היא רק מאחרי הפסוק "ואיתו אהליאב"‪ .‬בוודאי שזהו ירושלמי "נובהרדוקאי"‪ .‬שאם‬
‫רוצים לבדוק אם האדם עושה באמת "כאשר ציוה ד' את משה" אם יש ג"כ "ואיתו אהליאב"!‬
‫שהמבחן של האדם הוא‪ ,‬אם הוא יכול להשתתף ולשתף עוד אחד איתו‪ .‬האדם יכול לעשות‬
‫מעשים גדולים ונשגבים עד למאוד בעבור התורה‪ .‬אבל האמת שזה עבור כבודו ומעלתו‪" .‬הוא"‬
‫עשה‪ ...‬והכל נעשה עבור כבודו‪ .‬ואז הוא מוכן לעשות הכל‪ .‬אבל עם עוד אחד איתו ביחד זה‬
‫בשופו"א‪ !...‬האדם מעדיף לעשות הכל לבד‪ ,‬שיהיה עבור שמו וכבודו‪.‬‬
‫אבל התורה מגלה לנו‪ ,‬שמתי סופרים כאשר צוה ד' את משה? רק מ"ואיתו אהליאב" שאם‬
‫האדם משתף איתו אנשים‪ ,‬ולא אכפת לו מכבודו ומעלתו‪ ,‬אז אפשר לומר שהוא עושה‬
‫"כאשר ציווה ד' את משה"! זהו הסימן! ויש הרבה להאריך בזה למי שמבין‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"השתוות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫נו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫ור' אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד שואל‪ ,‬מדוע בכל הי"ח ציווים כתוב "כאשר ציוה ד' את משה"‬
‫ופעם אחת כתוב "כאשר ציוה ד' אותו"? מסביר ר' אלחנן‪ ,‬שכביכול יש כאן עוד יהודי‬
‫נוסף בשם משה רבינו‪ ,‬שהקב"ה משתמש בו להוציא לפועל שליחויות‪ ,‬ומשה רבנו עומד‬
‫כביכול מהצד כמי שאין הדבר נוגע אליו כלל!‬
‫ע"פ היסוד הנורא הזה‪ ,‬אפשר להגדיר את רבינו זצוק"ל‪ .‬אני ראיתי אותו בתור ב' אנשים‪.‬‬
‫הוא היה כ"כ מופקר מהאנוכיות שלו‪ ,‬ובכלל מהמידות הרעות ‪ -‬עד שהוא לא היה‬
‫נוגע עם עצמו כלל! לא היה אכפת לו מעצמו משום דבר ‪ -‬אני לא מדבר על המסי"נ שלו‬
‫ועל העבודה העצמית שלו‪ ...‬שנזכרים ברבנו זצוק"ל‪ ,‬כל הזכרונות הנעימים האלו עולים‬
‫ונזכרים היטב‪...‬‬
‫שמעתי מעשה נורא מר' מנדל יוסקוביץ'‪ ,‬שהוא היה תלמיד של רבינו זצוק"ל עוד בגטו‬
‫וילנה‪ ,‬וגם באושביץ במחנה ריכוז‪ .‬פעם אחת‪ ,‬לקחו את הטלית של רבינו באושביץ‪,‬‬
‫והבלוק אלסטער ‪ -‬הראש של הצריף‪ ,‬פרס את הטלית כמו מפה על השולחן כדי שיאכלו‬
‫עליו הנאצים‪ .‬וכפי הידוע לכולם שרבינו זצוק"ל היה קנאי גדול‪ ...‬ורבינו הלך והוריד את "המפה"‬
‫מהשולחן‪ ...‬אפי' אם אספר לכם כל הלילה‪ ,‬לא תוכלו לתאר מה זה מחנה ריכוז ‪ -‬פשוט לא‬
‫תבינו! אף אחד לא היה מעיז לעמוד בתוך הד' אמות של ראש הצריף! זה מיד מוות בטוח!‬
‫ורבינו זצוק"ל לוקח להם את "המפה"‪ ...‬והוא ימ"ש מיד לוקח את רבינו ושובר לו את היד‪,‬‬
‫וזה היה נס גמור! ורבינו זצוק"ל התחיל לרקוד שם‪ :‬ב"ה‪ ,‬נשבר לי היד בגלל הטלית! והגוי‬
‫הזה ימ"ש שוב פעם החזיר את ה"מפה"‪ ,‬ורבינו זצוק"ל שוב פעם הוריד את הטלית‪ .‬ורבינו‬
‫אז קיבל שם מכות רצח‪ ,‬עד שלא נשם בכלל‪ ,‬ולקחו אותו והניחן אותו בין המתים‪ .‬פתאום‬
‫ראו שהוא חזר‪" ,‬בא ההרוג ברגליו"‪ ...‬כמה פעמים שאלו אותו על הסיפור הזה והוא לא הגיב‬
‫כלום‪ ...‬מסי"נ‪ ...‬אצלו לא היה שייך עניין כזה של פחד‪ ,‬הוא היה מוכן ומזומן למות על כל‬
‫דבר של קדושה!‬
‫רבנו זצוק"ל היה היחיד בעולם ‪ -‬ולא שמענו על דבר כזה ‪ -‬שהיה לו ישיבה בתוך הגטו‪,‬‬
‫ועוד קיבל ע"כ אישור מיוחד "מהיודנראט" להקים ישיבה בגטו וילנה‪) .‬המסמך נמצא‬
‫בסוף ספר "בן פורת יוסף"(‬
‫לרבינו זצוק"ל היה "גדר בעבודה" עוד מבחרותו בישיבת "ביאליסטוק"‪ ,‬אף פעם לא לסיים‬
‫את כל הארוחה שלו‪ ,‬תמיד להשאיר משהו מהאוכל‪ .‬והאמת שזה כתוב בהלכות‬
‫והנועם‬
‫"השתוות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫נז‬
‫"דרך ארץ"‪ .‬וכמו שכתב הראב"ד‪ ,‬ומובא "ביסוד התשובה" לר' יונה‪ .‬שזה ממש "שבירת‬
‫המידות" זה לא דבר קל בכלל‪ .‬אבל רבינו זצוק"ל המשיך את הגדר שלו גם במחנה הריכוז‪...‬‬
‫אני עוד זוכר איך שהיו מלקקים את הקערות עד שהתייבשו‪ ...‬וא"א לתאר את הרעב שהיה‬
‫שם‪ .‬ואעפ"כ הוא תמיד השאיר משהו‪ .‬כך סיפר לי ר' דוד אסטריק ז"ל‪.‬‬
‫וברצוני להוסיף משהו יותר מזה‪ ...‬פעם נכנסתי בהפתעה לחדר של רבינו זצוק"ל‪ ,‬עוד כשהיינו‬
‫בגרמניה‪ .‬וראיתי את הצלחת שלו לפני שאכל‪ ,‬והיה מעורבב שם כל מיני סוגים‬
‫ומינים שונים מעורבבים יחד‪ ...‬וכוונתו הייתה בזה‪ ,‬שלא יהיה לו שום טעם באוכל‪ ,‬רק למלא‬
‫את הנצרך‪ ,‬אבל בלי טעם והנאה‪" ...‬העבודה" שלו הקיפה הכל‪ ...‬הן בסור מרע‪ ,‬והן בעשה‬
‫טוב‪ .‬תקופות שלמות וארוכות עבד על דבר אחד עד ששירש אותו‪ ,‬והמשיך הלאה‪ .‬הוא היה‬
‫כל הזמן עסוק בעשיית "פעולות" נגד הטבע‪ ,‬ונגד רצונו‪.‬‬
‫רק להבין יותר את מה שאמרנו‪ ,‬שהוא היה כמו ב' אנשים ‪ -‬אני עוד זוכר ‪ -‬שהוא היה אמור‬
‫לעבור ניתוח בעיר ליון בצרפת‪ .‬אז הרפואה לא הייתה כ"כ מפותחת‪ ,‬והוא היה אמור‬
‫להיות שם שבוע שלם‪ .‬ונכנסתי איתו יחד לביה"ח‪ ,‬ושמשתי אותו שם עד שיצא‪ .‬והיו לו‬
‫ייסורים נוראיים‪ ,‬עד שג"כ התרופות לא היו כ"כ טובות ולא הקלו עליו‪ .‬ומעולם הוא לא דיבר‬
‫על כאביו‪ ,‬ואפילו לא נאנח עליהם‪ .‬שהיה בשיא כאביו‪ ,‬הוא רק סגר את העיניים! ובאותו זמן‬
‫של יסורים נוראים אלו הוא היה יכול לדבר כרגיל בד"ת ויר"ש‪ ...‬אבל הגוף שלו סבל באותו‬
‫זמן עד למאוד‪ .‬רבינו זצוק"ל הרגיש שהגוף שלו הוא לא העיקר בכלל‪ ,‬העיקר אצלו היה רק‬
‫"הרוח חיים" הרוחני והנשמה שלו!‬
‫ועוד דבר שידוע לכל‪ ,‬שרבינו זצוק"ל מסר נפשו על העניין של ה"בדידות"‪ ,‬שהיו מקיימים‬
‫בין פורים לפסח‪ .‬הוא היה מטלפן לכולם‪ ,‬ומזרז‪ ,‬ושולח כרטיסי טיסה שיבואו ויתחזקו‪.‬‬
‫פעם אחת‪ ,‬רבינו זצוק"ל שמע בתקופת "העלייה" שהביאו ילדים ממרוקו ושלחו אותם לעיר‬
‫מרסיי‪ ,‬ומשם לוקחים אותם לא"י ישר לקיבוצים‪ ,‬רח"ל‪ .‬ורבינו זצוק"ל שמע מזה ‪ -‬האמת‬
‫שכולם שמעו ‪ -‬אבל לרבינו הייתה שמיעה אחרת‪ .‬כמו שכ'‪" :‬שמעו עמים ירגזון" וגם יתרו‬
‫שמע כמו כולם‪ .‬ומדוע רק יתרו בא? אלא שליתרו הייתה "שמיעה" אחרת! ומיד רבינו זצוק"ל‬
‫נסע למרסיי‪ ,‬והיו שם שומרים שלא נתנו להיכנס לרבנים וכד' ורבינו זצוק"ל נכנס לשם בלי‬
‫רשות‪ ,‬ותפסו אותו השומרים‪ ,‬ורבינו זצוק"ל קיבל מהם מכות רצח! ומיד שחזר שאלו אותו‬
‫מה איכפת לך? וכי הקרוב שלך נמצא שם? מיד רבינו זצוק"ל הזדעק‪" :‬כי עבדך ערב את‬
‫הנער"! וכי זה רק שלי? זה של כולם! כל הכלל ישראל ערבים אחד לשני! הוא היה מוכן‬
‫והנועם‬
‫"השתוות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫נח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫לקבל מכות רצח רק כדי להציל‪ .‬ופעם אחת שזירז על "הבדידות" ובאתי‪ ,‬אמר לי‪ :‬בא ניסע‬
‫למרסיי‪ ,‬נקבל קצת נחת! והלכנו לישיבה של רבינו זצוק"ל במרסיי‪ ,‬וזה היה הנחת שלו‪ ,‬לראות‬
‫תלמידים יושבים ולומדים תורה‪ .‬עבור התלמידים הוא היה מוכן לקבל מכות רצח!‬
‫ומעל הכל‪ ,‬בכלל ה"הפקרות" שלו‪ ,‬והוא היה מיוחד מאוד בפרט ב"הפקרות הכבוד"‪ .‬לא‬
‫היה שייך אצלו עניין של כבוד‪ ,‬הערכה‪ ,‬והתפעלות מהדברים הללו‪ .‬הוא לא חשב מה‬
‫יחשבו או מה יאמרו עליו הברואים בכלל‪ .‬אני זוכר‪ ,‬שפעם‪ ,‬בתקופה שלאחר השואה‪ ,‬נסענו‬
‫יחד ברכבת בגרמניה‪ .‬היום א"א להבין את זה‪ ,‬אבל אז היה כ"כ דרך ארץ ונימוס‪ ,‬והיה אסור‬
‫לדבר בקול רם ברכבת‪ ,‬רק בלחש ממש‪ .‬ובשעת הנסיעה ברכבת‪ ,‬פתאום רבינו זצוק"ל התחיל‬
‫לדבר איתי בקול רם‪ ,‬כמעט בצעקות ממש‪ ,‬וכולם הסתכלו עליו בתור משוגע‪ ,‬והוא בכלל לא‬
‫היה אכפת לו שום דבר‪ .‬זה לא תפס אצלו מקום במחשבה העניין של כבוד‪ ,‬ובמיוחד מה‬
‫יאמרו עליו הברואים‪.‬‬
‫אני עוד זוכר שהישיבה הייתה בגרמניה‪ ,‬וכ"כ היה שם רע על הישיבה בכלל‪ ,‬ועל רבינו זצוק"ל‬
‫בפרט‪ ...‬חשבו שרבינו זצוק"ל הוא משוגע ממש‪ .‬הוא רצה להעביר את הישיבה למרוקו‪,‬‬
‫כי הוא שמע שיש שם אלפי יהודים עזובים‪ ,‬והוא רצה לקרבם‪ .‬והבעה"ב בגרמניה החזיקו את‬
‫רבינו זצוק"ל בתור משוגע‪ .‬ואז סבוף רבינו זצוק"ל הלך לצרפת‪ ,‬שאם בסוף הוא יצטרך‪ ,‬אז‬
‫משם הוא ימשיך למרוקו‪.‬‬
‫שנזכרים בתקופה הנפלאה ההיא‪ ,‬נזכרים גם "בניסיונות" הגדולים שהיו אז‪ ...‬זה טוב לקחת‬
‫ציור ודוגמא‪ .‬אבא שלי‪ ,‬לא דיבר איתי במשך שנתיים! יצא שם רע על הישיבה‬
‫בכלל‪ ,‬ועל רבינו זצוק"ל בפרט‪ .‬והוא לא רצה בשופו"א שאשאר שם‪ ,‬וכל מה שדברו ואמרו‬
‫לי לא הקשבתי בכלל רק החלטתי ‪" -‬פה אשב כי איויתיה"! יצא שם על רבינו זצוק"ל שבישיבה‬
‫שלו יש עניין של "קבלות"‪ .‬כידוע לנו שזה קבלות על עבודה עצמית "שבתי"‪ ,‬בלימוד התוה"ק‪,‬‬
‫לימוד המוסר‪ ,‬וכדו' ויצא קול שרבינו מבקש "קבלה" מהתלמידים ועם תקיעת כף שלא להתחתן‬
‫לפני גיל ארבעים! ואפשר לתאר מה קרה אז‪ ,‬ובפרט אצל החסידים‪ ...‬כל הרבנים‪ ,‬ובמיחד‬
‫האדמו"ר מקלויזנבורג שהיו בגרמניה‪ ,‬התעסקו בזה‪ .‬ולכה"פ חשבו להציל אותי‪ ,‬שהייתי הבחור‬
‫"החסידי" היחיד שם‪ ...‬והיה צדיק אחד "הקרסנע רב" שהגיע במיוחד לשבת‪ ,‬להיות ע"י הישיבה‪.‬‬
‫והתחילו כל הבעה"ב להשפיע עלי שאלך אליו‪ ,‬ולא הסכמתי‪ .‬ואז הם פנו לרבינו זצוק"ל‬
‫והם צעקו עליו מדוע הוא לא מסכים שאלך‪ .‬ורבינו זצוק"ל לא התפעל בכלל‪,‬‬
‫והנועם‬
‫"השתוות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫נט‬
‫ואמר להם‪ :‬הוא יכול ללכת ולעשות מה שהוא רוצה! ובשב"ק "הקרסנע רב" עשה טיש‪.‬‬
‫ובשב"ק בבוקר בטיש הלכתי לשם‪ .‬רק נכנסתי וכולם אומרים‪ ,‬הו‪" ...‬הוא הגיע"‪ .‬ואבא שלי‬
‫וכל הבעה"ב היו שם‪ .‬ו"הקרסנע רב" ראה שהגעתי לשם‪ ,‬הוא מיד התחיל לדבר בהתעוררות‬
‫עצומה ובבכיות ממש‪ ,‬איך שהיצה"ר יכול להפוך ולעשות מקדושה טומאה‪ ,‬ולעזוב את התורה‬
‫הקדושה עבור "המסילת ישרים"‪ ,‬רח"ל‪ .‬ודיבר דברים חריפים עד למאוד‪ ,‬ובבכיות נוראות‪.‬‬
‫בליבי צחקתי‪ ,‬וידעתי שהכל שקר‪ ,‬וזה רק לשה"ר‪ .‬אחרי שסיים את הטיש‪ ,‬שלח אלי‪ ,‬אם‬
‫אני מוכן לדבר איתו ביחידות‪ ,‬והסכמתי‪ .‬ונשארנו לבד‪ ,‬ואז הוא אמר לי‪ :‬הגענתי לכאן במיוחד‬
‫בשבילך‪ ,‬ומחר יבואו עוד רבנים‪ ,‬ונעשה ביחד התרה לכל הקבלות והשבועות והנדרים‪ ,‬היות‬
‫שזה מתנה ע"מ שכתוב בתורה‪ ...‬אמרתי לו‪ ,‬רבי‪ ,‬אני עשיתי מסירת מודעה‪ ,‬שאם יבואו‬
‫ויבטלו‪ ,‬ומה שיהיה‪ ,‬אני לא מבטל! א"ל‪ ,‬מדוע עשית כך?! אבל אל תדאג‪ ,‬אנחנו בעזה"י‬
‫נמצא פתרון לכך‪ .‬א"ל‪ ,‬רבי‪ ,‬הם חושבים שזה עד גיל ארבעים‪ ,‬אבל קיבלנו את זה עד גיל‬
‫חמישים שנה! והיה לי ס"ד ואומץ מיוחד‪ .‬והייתי ברוגז גדול‪ ,‬איך אפשר לדבר לשה"ר על‬
‫ישיבה שלימה בלי לברר בכלל?‬
‫למחרת הגעתי לבי"ד שהם עשו שם‪ .‬והתחילו לדבר שם ע"כ שבחורים לא מתחתנים עד‬
‫גיל ‪ ,40‬וזה נורא ואיום! ואצל חסידים זה ממש נורא ואיום! והאמת היא שהמצב‬
‫היה שלא היה שידוכים בכלל לבני תורה‪ .‬בני תורה לא היו חשובים אז‪ .‬ואז קמתי וצעקתי‬
‫עליהם‪ :‬רבותי! איך אתם יכולים לקבל לשוה"ר בלי לברר ולבדוק? הרי כל חטאו של דוד‬
‫המלך היה ע"כ שקיבל לשה"ר! )שבת נו( האם אתם באמת בררתם את האמת? לא! כי כל‬
‫זה רק שקר וכזב! ומיד שמעו ממני וקבלו‪.‬‬
‫כל זה רק כדי לדעת מה זה "נסיונות" שהיו אז‪ .‬וכל זה לא השפיע במאומה על רבינו זצוק"ל‪.‬‬
‫כל חייו הוא עמד בניסיונות קשים עד למאוד‪ ,‬אך עמד בהם בגבורה עצומה!‬
‫"השתוות" השבח והגנאי של רבינו זצוק"ל‪ ,‬זה בכלל לא ניתפס אצלנו‪ .‬פעם אחת‪ ,‬רבינו‬
‫זצוק"ל נסע לאמריקה‪ ,‬והיה שם גם בימים הנוראים ובסוכות‪ .‬בשמחת תורה הוא‬
‫הגיע לסייטל וושינגטון‪ ,‬והרב שהיה שם‪ ,‬שהיה ידיד של אבא שלי‪ ,‬הוא סיפר לי שכזה דבר‬
‫לא ראה מעולם‪ .‬איזה שמחת תורה שרבינו עשה להם שם‪ ...‬זה היה בבית כנסת הגדול שם‪,‬‬
‫והיו שם מאות אנשים‪ .‬ואח"כ רבינו עשה שם "פרטים" ונפל על הרצפה‪ ,‬והתחיל לצעוק‪ .‬וכ"ז‬
‫אע"פ שהוא היה אז כבר ראש ישיבה‪ .‬אבל אעפ"כ‪ ,‬הוא תמיד המשיך לעבוד על עצמו‪ .‬ואפי'‬
‫בזיקנותו הוא עשה "עבודה" על עצמו‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"השתוות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫ס‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫כמו כן הביטול שלו לממון וכסף‪ ,‬היה קיצוני מאוד‪ .‬בתקופה מסוימת‪ ,‬רבינו זצוק"ל מינה‬
‫אותי להיות מזכיר בישיבה‪ ,‬וזה היה מטעמי חינוך‪ .‬והייתי משלם לספקים‪ ,‬ומטפל‬
‫בענייני הבנק וכדו' ורבינו זצוק"ל אף פעם לא נגע בכלל בכסף של הישיבה‪ ...‬באותו זמן‬
‫קיבלנו תרומה גדולה מאד לישיבה בסכום של מליון פרנק‪ ,‬מהנדיב יצחק שלום‪ .‬ורבינו זצוק"ל‬
‫לא התייחס לכך אפילו‪ .‬הוא בכלל לא ייחס ערך לכסף בכלל‪ .‬הכסף שהוא קיבל מהגרמנים‪,‬‬
‫עבר מיד לחשבון של הישיבה‪ .‬לעצמו ‪ -‬כלום! וחוץ מרבינו זצוק"ל לא שמעתי על שום רב‬
‫ור"י שאין לו ארנק‪ ,‬חשבון בנק וצ'קים וכדו' אני זוכר עוד שרבינו זצוק"ל היה מגיע לארץ‬
‫בתקופה של העשירות‪ ,‬והיה לו מליונים בכיסים‪ ,‬והיה מחלק הכל לישיבות וכוללים בלי‬
‫לספור אפילו‪.‬‬
‫קרה פעם משהו מאוד מעניין בזה‪ .‬פעם‪ ,‬ניגש אליו איזה בן תורה "פרומער" בבני ברק‪ ,‬אני‬
‫עד שמיעה לכך‪ .‬ואמר לו‪ ,‬רב גרשון‪ ,‬שמעתי שיש אצלכם עכשיו הרבה כסף‪ ,‬אתם‬
‫צריכים לתת גם לאחרים‪ ...‬ולא רק לשמור לכם לבד‪ ...‬ואז רבינו זצוק"ל אומר לו‪ :‬יישר כח‬
‫שאמרת לי‪ ,‬עכשיו אני יחזור בתשובה על זה‪ .‬והאמת היא‪ ,‬שרבינו זצוק"ל עשה בדיוק הפוך‪,‬‬
‫את הכל הוא חילק לכולם‪ ,‬ולא השאיר לעצמו כלום! "ההפקרות" של רבינו זצוק"ל מעצמו‪,‬‬
‫והבריחה מהכבוד שלו‪ ,‬ובכלל משאר המידות‪ ,‬זה ממש פלא עצום‪.‬‬
‫ובכלל אי אפשר לתאר את מדרגת "הביטחון" שלו‪ ...‬אני אף פעם לא ראיתי אותו שהוא‬
‫דואג‪ .‬אמר לי הרב חייקין זצ"ל מאקסלבן‪ ,‬שהוא היה תלמיד של הח"ח‪ .‬אתה יודע‬
‫מה ההבדל ביני לבין רבינו? אני צריך לדעת שלושה חודשים מראש‪ ,‬אם יש לי את כל התקציב‬
‫שאני צריך למוסדות שלי‪ .‬ואם אין לי מראש‪ ,‬אני לא יכול לישון‪ .‬אבל רבינו‪ ,‬כל פעם רוצה‬
‫לדעת איך הסתדרנו אתמול‪ ,‬הוא לא חושב איך נעשה היום ומחר‪ ,‬הוא רק מתבונן איך‬
‫הסתדרנו אתמול! הוא בכלל לא דואג!‬
‫אני עוד זוכר את היום שבו הג'וינט הפסיקו את התמיכה בישיבה‪ .‬הם התנו עם רבנו זצוק"ל‪,‬‬
‫שלא יהיו בישיבה למעלה מארבעים תלמידים‪ .‬ואם יהיו יותר תלמידים הם יפסיקו את‬
‫התמיכה בישיבה‪ .‬והיו באים מידי פעם ועורכים בדיקות‪ .‬וכל פעם היו מצליחים להתחמק‬
‫מהם‪ ,‬אע"פ שהיו הרבה יותר מארבעים תלמידים בישיבה‪ .‬רבינו זצוק"ל אף לא הגביל את‬
‫מספר הבחורים בישיבה‪ .‬עד שפעם אחת הם גילו את האמת‪ ,‬שרבינו זצוק"ל כן מוסיף ומוסיף‪,‬‬
‫וא"א היה כבר להסתיר מהם‪ ,‬והם הפסיקו את התמיכה‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"השתוות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫סא‬
‫ובאותו היום‪ ,‬רבינו זצוק"ל היה במצב רוח מרומם! ב"ה ‪ -‬הוא אמר לכולם ‪ -‬הם הפסיקו‪,‬‬
‫ב"ה הם הפסיקו! וכך חזר ואמר כל הזמן‪ .‬ואח"כ הלכנו להאדמו"ר מפשעוורסק‪ ,‬ר'‬
‫איציקל זצ"ל שהיה אז גר בפריז‪ .‬ומיד שהוא שמע את ההפסקה של הג'וינט‪ ,‬הוא החוויר‪,‬‬
‫ואמר מה תעשו עכשיו? הוא שאל‪ .‬ואז הוא אמר‪ ,‬שהוא מקבל על עצמו לעבור בין החנויות‬
‫ולדאוג ללחם כל שבת לישיבה‪ .‬אבל מה תעשו כל הזמן? כך הוא שאל‪ .‬והוא רואה שרבינו‬
‫זצוק"ל לא מתרגש בכלל‪ ...‬ואז הוא אומר לי‪ :‬האדם הזה נורמלי בכלל? ככה הוא שואל אותי‬
‫על רבינו זצוק"ל וידוע שהוא לא היה סתם‪ ,‬הוא היה אדמו"ר צדיק וחשוב מאוד! ורבינו זצוק"ל‬
‫היה נראה ממש כרגיל‪ ,‬כמו ששום דבר לא מטריד אותו בכלל‪ ...‬והוא בכלל היה נראה אפי'‬
‫שמח מהמצב‪ .‬הביטחון של רבינו זצוק"ל היה חלק ממנו‪ ,‬חלק מאישיותו‪.‬‬
‫ובסופו של דבר‪ ,‬בזכות "הביטחון" האדיר של רבינו זצוק"ל‪ ,‬הוא הצליח להקים ישיבות‬
‫וכוללים ומוסדות חינוך בכל רחבי צרפת וא"י‪ .‬וזכה להעמיד אלפי תלמידים ומשפחות‪.‬‬
‫וההתפתחות הרוחנית הייתה כ"כ גדולה‪ ,‬בלי שהאמנו בכלל שכך יהיה‪.‬‬
‫וידוע שרבינו זצוק"ל תמיד היה אומר בהילולא של הסבא זצוק"ל העיקר זה לא "ההילולא"‬
‫ אלא החיזוק והלמידה מדרכיו של בעל ההילולא! לכן‪ ,‬גם כן עלינו ללמוד מדרכיו‬‫ודרכו‪ .‬ולכהפ"ח רק "לנגוע" מעט‪ .‬כמו שכתוב‪" :‬מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" וכו' )תנדב"א(‬
‫ומסבירים ש"יגיעו" זה מלשון נגיעה‪ .‬ו"הנגיעה" בדרכו של רבנו זצוק"ל זה רק "לימוד מוסר"‬
‫שמזה נובע כל ההצלחות‪ .‬אני עוד זוכר‪ ,‬שפעם אחת בתקופת "פובליין" לאחר סדר א'‪ ,‬כולם‬
‫הלכו לשיעורים‪ ,‬ויצאתי מבית המדרש‪ ,‬ואני שומע את רבינו זצוק"ל צועק באידיש‪ :‬מושחת!‬
‫מושחת! בצעקות וגערות נוראיות‪ .‬לא ידעתי על מי הוא צועק‪ ,‬חשבתי אולי על בחור שעשה‬
‫מעשה גרוע ביותר‪ .‬וחיכיתי ע"י "בית המוסר"‪ ,‬לראות על מי הוא צועק‪ .‬ואחרי חצי שעה‬
‫של צעקות‪ ,‬ראיתי אותו יוצא משם‪ ,‬וחיכיתי לראות עם מי הוא יוצא‪ .‬ואז להפתעתי ראיתי‬
‫שרבינו יצא משם לבד! הוא צעק על עצמו‪ ,‬ותבע את עצמו שהוא מושחת! זה מה שהוא‬
‫עשה כל חייו‪ ,‬הוא עבד על עצמו להגיע לשלמות‪ ,‬והפקיר כל מפריע‪ ,‬ואימץ לעצמו כל מידה‬
‫טובה‪.‬‬
‫אני זוכר שעוד בזיקנותו‪ ,‬שאלו אותו האם הוא עוד לומד מוסר בהתפעלות‪ .‬ואמר "הלב שלי‬
‫מלא כבר בצעקות ותביעות והרגשים‪ ,‬וזה כבר עובד לבד מעצמו"! אני זוכר שרבנו זצוק"ל‬
‫נהייה בן שישים‪ ,‬הוא התחיל ללמוד מוסר על "יום המוות" כמו שכתוב בשע"ת לר' יונה‪.‬‬
‫ובגיל שבעים הוא רצה לנסוע לארץ ישראל‪ ,‬להתכונן לפטירתו ולהתבודד‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬שיש‬
‫והנועם‬
‫"השתוות ובטחון"‬
‫המוסר‬
‫סב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫עדויות‪ ,‬שבכל יום שישי הוא היה לומד מוסר בחדר שלו‪ ,‬כשהוא שוכב על הארץ‪ ,‬מכוסה‬
‫בתכריכים‪ ,‬ונרות דולקים על יד ראשו‪ ,‬וכ"ז כדי להמחיש לעצמו בחוש את יום המוות‪ .‬ופעם‬
‫אחת הוא שכח לסגור את הדלת‪ ,‬ותלמיד אחד נכנס‪ ,‬וראה אותו כך והשתומם!‬
‫עלינו לקחת מזה מוסר השכל ‪ -‬איך רבינו זצוק"ל הגיע לכל המעלות העליונות? רק‬
‫ע"י לימוד המוסר‪ ,‬עבודה עצמית עקבית‪ ,‬וללא הפסקה! ונזכה בעזה"י להמשיך‬
‫בדרכו הגבוהה‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫ממשיך דרכו הרוחנית של הסבא‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫סג‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל‬
‫ביום הזיכרון של רבנו זצ"ל כט' אדר התשס"ט‬
‫"ל הנו ממשיך דרכו הרוחנית של הסבא‬
‫‪ 4‬רבינו זצוק"ל‬
‫זצוק"ל‬
‫"ל ‪3‬‬
‫אצלנו "יום הזכרון" זה לא יום של מה בכך‪ .‬זהו יום שבו אנו נזכרים במעשיו ובדרכיו הגדולים‪,‬‬
‫בפעולותיו למען הרבים‪ ,‬ובפרט במה שעבד על עצמו ועל מידותיו‪ .‬ב"ה‪ ,‬זכיתי להיות‬
‫עוד מהתלמידים הראשונים בישיבה בגרמניה מיד לאחר המלחמה‪ .‬והייתי אז בישיבה עם רבינו‬
‫זצוק"ל שבע שנים ברציפות עד החתונה‪ .‬ואח"כ הוא שלח אותי לארץ ישראל להקים שם את‬
‫הישיבה בחדרה‪ .‬אבל זה לא יצא לפועל‪ ,‬ואז חזרתי לישיבה לעוד חמש שנים‪ ,‬בתור משגיח‬
‫בישיבה‪ .‬ולאחמ"כ כל הזמן הייתי קשור איתו‪.‬‬
‫כח השפעתו של רבינו זצ"ל היה עצום‪ .‬וזה היה בלי שום אמצעים חומריים‪ ,‬רק רוחניים‪.‬‬
‫בדיוק כמו שכתב הסבא זצוק"ל ב"מדרגת האדם" במאמר "מזכה את הרבים"‪" .‬הציור"‬
‫החושי שראינו ממנו‪ ,‬השפיע עלינו מההתחלה שם‪ ,‬ולכל החיים‪.‬‬
‫ומתוך כך‪ ,‬היינו כ"כ מסורים לרבינו זצוק"ל ולא עשינו שום דבר מבלעדיו‪ .‬ולכאורה‪ ,‬איך‬
‫בחור חסידי כמוני‪ ,‬עם פאות ארוכות ומסולסלות‪ ,‬מגיע לישיבה של רבינו זצוק"ל ‪-‬‬
‫שהייתה אז בעיר סלצהיים ‪ -‬שהיא ישיבה ליטאית? והייתי מאוד מקושר לאדמו"ר ה"אמרי‬
‫חיים" מויז'ניץ וכן לאדמו"ר מסאטמר זצ"ל‪ ,‬ובכללית הייתי בהשקפה חסידית‪.‬‬
‫אחרי המלחמה למדתי כמה חודשים בישיבה של "האמרי חיים" זצ"ל‪ .‬ולאחמ"כ נסענו משם‪,‬‬
‫והייתי אמור ללכת לישיבה של האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל‪ .‬עברנו כמה גבולות‪ ,‬והיינו‬
‫מאוד עייפים מהדרך‪ .‬והגענו באמצע הדרך לעיר סלצהיים בגרמניה‪ .‬ושם היה גר הדוד שלי‪.‬‬
‫ואבא שלי רצה לנוח שם מחמת הדרך עד לאחר ש"ק‪ ,‬וביום ראשון היינו‪ ,‬בעזה"י‪ ,‬אמורים‬
‫להמשיך בדרכנו‪.‬‬
‫הדוד שלי‪ ,‬שהוא היה איש צדיק‪ ,‬אמר לי‪ ,‬שיש כאן בעיר ישיבה ליטאית‪ ,‬תכנס לבינתיים‬
‫ללמוד שם‪ .‬והאמת שידעתי ללמוד‪.‬‬
‫ורק כדי לדעת את ירידת הדורות‪ ,‬ולרומם את ההשקפה‪ ,‬אני אספר לכם מה שידענו בתור‬
‫ילדים‪ .‬ידענו בע"פ את מסכתות בב"מ חולין ופסחים‪ .‬וכ"ז עד גיל שתים עשרה‪ .‬וזה‬
‫והנועם‬
‫ממשיך דרכו הרוחנית של הסבא‬
‫המוסר‬
‫סד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫היה עם בחינות קשות מאד‪ .‬למדנו כבר מגיל תשע‪ ,‬משעה חמש בבוקר עד עשר בלילה!‬
‫והיה קור של עשרים מעלות מתחת לאפס בחוץ!‬
‫במשך הימים שהייתי בישיבה דיברתי מעט עם רבינו זצוק"ל‪ .‬ובשב"ק נשארתי בישיבה‪.‬‬
‫ובליל ש"ק רבינו זצ"ל דיבר שיחה שמאד הוקסמתי ממנה‪ ,‬עד שאמרתי בליבי‪" :‬פה‬
‫אשב כי איויתיה"! ומפני שעברתי את "השואה"‪ ,‬והייתי במחנות הריכוז‪ ,‬והרגשתי את מה‬
‫שאמר בשיחה ממש "בחוש"‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬שתמיד עבר לי השאלה הזאת בתוך ליבי‪ :‬מדוע הייתה "שואה"? מה הקב"ה כיוון‬
‫בדבר? ובאותה שיחה רבינו זצוק"ל ענה לי על כל השאלות הללו‪ .‬רבינו זצוק"ל היה‬
‫היחיד שלקח לקח מהשואה‪ .‬והוא למד מהשואה‪ ,‬וחי ע"ז‪ ,‬ודיבר ע"כ כל הזמן‪ .‬והוא אמר‬
‫באותה שיחה כך‪ :‬איך יכול להיות שלא לומדים ממה שקרה בשואה? איך יכול להיות שהכל‬
‫ממשיך כרגיל? ומדוע הקב"ה עשה זאת? ואמר שמי שלא מקבל על עצמו להיות עבד להקב"ה‪,‬‬
‫בסוף נהיה עבד לעבדים‪ ...‬אצל הגויים ימ"ש! ומי שלא מתמסר כולו לחיי התורה יש עליו‬
‫עונש על כך! וזה כ"כ נכנס לליבי‪.‬‬
‫אני עוד זוכר יהודי צדיק ממשפחתנו )וד"ל( שהיה עמנו בשואה‪ .‬והוא היה ת"ח ועשיר‪.‬‬
‫ובשואה הוא אמר‪ :‬רבש"ע‪ ,‬אם אשאר בחיים‪ ,‬אני רוצה ממך רק קצת לחם כל יום וקצת‬
‫בצל וערינג‪ ,‬ואני לא רוצה יותר שום דבר‪ .‬וכל היום אשב ואלמד תורה יומם ולילה! ושבאו‬
‫אחרי השואה‪ ,‬והתחילו שוב פעם להתעסק בכסף אז‪ ...‬אבל רבינו זצוק"ל למד מהשואה גם‬
‫לאחר ימי השואה את המסקנה‪ ,‬ומסר נפשו ע"כ‪.‬‬
‫ביום ראשון שלאחמ"כ‪ ,‬הגיע אבא שלי לקחת אותי‪ ,‬ואמרתי לו שאני נשאר בישיבה‪ .‬הוא‬
‫לא הסכים לכך בשופ"א‪ .‬וקרא לכל מי שיכל שישפיעו עלי שאעזוב‪ .‬והאדמו"ר‬
‫מקלויזנבורג זצ"ל היה שולח שליחים כל שבוע כדי שישפיעו עלי‪ .‬והוציאו שם רע על הישיבה‬
‫וגם על רבינו זצוק"ל‪.‬‬
‫ורק כדי שתדעו שצריך למסור נפש על עמידה בניסיונות‪ ,‬אז אספר לכם שבאו ואמרו לי‬
‫ששמעו שבישיבה של רבנו זצוק"ל נותנים תקיעת כף שלא יתחתנו הבחורים עד גיל‬
‫ארבעים‪ .‬ובאו אלי כדי להתיר את הנדר‪ ,‬שבאמת לא היה ולא נברא‪ .‬ומחמת שלא ביררו כלל‪,‬‬
‫הייתי ברוגז מזה‪ .‬ואמרתי להם בהיתול שאני נדרתי עד גיל חמישים! ואמרו לי אל תדאג‪,‬‬
‫והנועם‬
‫ממשיך דרכו הרוחנית של הסבא‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫סה‬
‫אנחנו נתיר לך‪ .‬אמרתי להם שיש לי בעיה‪ ,‬שעשיתי נדר עם מסירת מודעה‪ ,‬שא"א להתיר‬
‫את הנדר בשופ"א! וכ"כ היה לנו השפעה חזקה מרבינו זצוק"ל‪ ,‬שהיינו מוכנים להכל! אז עבדו‬
‫על "אמיצות" ועשינו "פרטים" לא פשוטים בכלל‪ ...‬לא רק "מסמרים בבית מרקחת"‪ ,‬עשינו‬
‫ב"ה דברים קשים‪ .‬ולזה צריך עבודה חזקה‪ .‬והכל מחמת השפעתו של רבינו זצוק"ל עלינו‪.‬‬
‫וידוע שר' איסר זלמן מלצר זצ"ל אמר שהחיבור של הסבא זצוק"ל זה "הפקרות וביטחון"‬
‫ואנו שהיינו קרובים לרבינו זצוק"ל ראינו שהוא המשיך את "החיבור" הזה למעשה‬
‫ממש‪ .‬וגם אנחנו הושפענו מכך מאוד‪.‬‬
‫בתקופה שכבר הייתי בחור מבוגר בישיבה‪ ,‬הגיע לישיבה ר' זושא ולטנר זצ"ל תלמידו של‬
‫הרא"א דסלר זצ"ל‪ .‬הוא בא כדי לדבר עם רבינו‪ .‬היות שהוא רצה להקים מקום‬
‫של תורה בטנג'יר‪ ,‬והוא היה צריך כוחות של השפעה ולימוד‪ ,‬וידע שאין איפה למצוא‪ .‬ואפי'‬
‫אם ימצא‪ ,‬מי יתן לו? וידע שזה יהיה רק ב"נובהרדוק" אצל רבינו זצוק"ל‪ .‬וסיפר ר"ז לרבינו‬
‫את התוכניות שלו‪ ,‬וביקש שיבוא איתו בחור לעזור לו שם‪ .‬ורבינו אמר לו אני לא יכול להחליט‪,‬‬
‫תכנס לישיבה‪ ,‬תהיה כאן יומיים שלוש‪ ,‬ומי שימצא חן בעיניך תדבר איתו‪ ,‬ואם הוא יסכים‪,‬‬
‫אז זה בסדר‪ .‬שנינו היינו ממוצא הונגרי‪ ,‬ודיברנו בשפה הזאת‪ ,‬ואז מיד הוא דיבר איתי בלימוד‬
‫ובמוסר‪ ,‬ואז הוא א"ל שהוא רוצה אותי לישיבה שלו‪ .‬ואמרתי לו שא"א בלי רשות של רבינו‪.‬‬
‫לא היה לנו הו"א אפילו להחליט‪ ,‬הכל היה ע"פ רבינו זצוק"ל‪ .‬הייתה לנו מסירות מוחלטת‬
‫לרבנו! ואמר לי שרבינו שלח אותו‪ .‬ורבינו זצ"ל אמר לי מתי שדיברתי איתו על כך‪ ,‬שצריך‬
‫לצאת לזכות את הרבים‪ .‬ואח"כ נשלחו עוד בחורים מהישיבה להמון מקומות בטוניס מרוקו‬
‫אלג'יר ובכל רחבי צרפת‪ ,‬וגם בא"י‪.‬‬
‫ובס"ד הגעתי לטנג'יר‪ .‬ור' זושא קיבל אותי שם‪ .‬ודיברנו במשרד שלו איך לעשות בלימוד‪,‬‬
‫ואיך לעשות בהשפעה‪ .‬ואז הוא אמר לי‪ ,‬נו‪ ?...‬ואמרתי לו שב"ה אני מבין‪ ,‬והכל בסדר‪.‬‬
‫ואז שוב פעם אמר לי נו‪ !?...‬ואמרתי לו שאיני מבין את השאלה‪ ,‬אמרתי לכם כבר שהכל מובן‪,‬‬
‫והכל בסדר‪ ,‬ובס"ד אתחיל מיד בלימוד והשפעה בישיבה‪ .‬וא"ל ר' זושא‪ ,‬אבל מה עם העניין‬
‫של הכסף‪ ,‬כמה אתה רוצה? ואמרתי לו שאני לא באתי בשביל כסף‪ ,‬באתי כדי להשפיע תורה‬
‫ומוסר‪ ,‬וזה מה שרבינו א"ל לעשות רק זיכוי הרבים! והוא פשוט לא יכל להאמין‪...‬‬
‫לאחר שנים ארוכות הגעתי לחתונה בירושלים‪ ,‬שהיו שם הרבה מגדולי ישראל‪ ,‬וראשי ישיבות‬
‫חשובים‪ .‬ור' זושא גם הזדמן לשם‪ .‬ונתתי לו "שלום עליכם" ואז הוא אמר לי בהפתעה‪,‬‬
‫והנועם‬
‫ממשיך דרכו הרוחנית של הסבא‬
‫המוסר‬
‫סו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫רק רגע אחד! ואז הוא השתיק את כל הרבנים שהיו ע"י בשולחן המזרח‪ ,‬ואמר להם‪ ,‬רבותי‪,‬‬
‫אני מוכרח לספר לכם משהו‪ ,‬אתם רואים אותו? ‪ -‬כשהוא מצביע עלי ‪ -‬הוא היחיד ממה‬
‫שראיתי בחיים‪ ,‬ולא זכיתי למצוא עוד אחד כמוהו! שדיברתי איתו על השפעה בישיבה של‬
‫תורה ומוסר‪ ,‬ולא דיבר מילה על כסף‪ ,‬ועוד כשהצעתי לו‪ ,‬הוא סירב לקחת כסף ‪ -‬זה‬
‫"נובהרדוק"! כך הוא אמר להם‪...‬‬
‫וכל זה מהכח שקיבלנו מרבינו זצוק"ל ע"י "האמת" שלו‪ .‬את רבינו זצוק"ל‪ ,‬כסף לא עניין‬
‫בכלל‪ .‬מעולם לא היה לו אפילו ארנק‪ .‬הכרתי המון "גדולים" לכולם היה ארנק‪ ,‬ומקום‬
‫מסודר לכסף ולמסמכים‪.‬‬
‫רבינו לא אמר מעולם על שום דבר את המילה "שלי"‪ .‬פעם אחת שנאבדו לו התפילין שלו‪.‬‬
‫ואז הוא אמר‪ ,‬אוי‪ ,‬התפילין שלי! ומיד הרגיש חרטה בעצמו שאמר "שלי" על התפילין‪.‬‬
‫ואמר אח"כ שעל תפילין כן אפשר לומר שלי‪...‬‬
‫וכמו כן היר"ש והקפדה שלו עד מסי"נ על כל המצוות‪ .‬הוא הקפיד כל שלש שנים לקנות‬
‫תפילין חדשות ומהודרות‪ .‬והיה נותן את הישנות לתלמידים‪ .‬כולם זוכרים כמה היה‬
‫מקפיד על אכילה ושינה בסוכה עד מסי"נ‪ .‬ואפילו כשהיה קור איום ונורא‪ .‬פ"א א"ל‪ ,‬רבינו‬
‫הרופאים אוסרים שרבינו ישן בסוכה‪ .‬ואעפ"כ הוא ישן כאילו לא קרה דבר!‬
‫ועל כולם בעיקר "הביטחון" שלו בה' ית'‪ .‬החוה"ל כתב ב"שער הביטחון" )פ"א( מהו הסימן‬
‫הראשון של בעל הביטחון? זהו מנוחת נפש הבוטח! ואני מעיד‪ ,‬שמעולם לא ראיתי על‬
‫רבינו שהוא טרוד בדאגות! השאלה של מה יהיה? ואיך יהיה? אף פעם לא הייתה אצלו!‬
‫הייתה לו מנוחה של ביטחון‪.‬‬
‫בהתחלת הישיבה‪ ,‬קיבלנו עזרה מהגו'ינט‪ .‬אבל הם התנו עם רבינו זצוק"ל תנאי שיהיו בישיבה‬
‫עד ארבעים תלמידים‪ ,‬ולא יותר‪ .‬ואח"כ ששמעו שרבינו קיבל יותר תלמידים‪ ,‬הם‬
‫איימו שיפסיקו את התקציב‪ .‬ואעפ"כ רבינו הוסיף ספסלים בביהמ"ד‪ ...‬ופ"א הם הגיעו בפתע‬
‫לישיבה והיו הרבה יותר מארבעים תלמידים‪ ...‬והפסיקו את התמיכה לישיבה לאלתר‪ .‬ובאותו‬
‫יום הייתי עם רבינו בפריז אצל ר' איציקל זצ"ל מפשעוורסק‪ ,‬ואמר לי הרבי ששמע על הפסקת‬
‫התמיכה מהג'וינט ‪ -‬מה יהיה עכשיו? מה נעשה? וא"ל מסתמא רב גרשון בצער גדול מזה‪.‬‬
‫אמרתי לו שרבינו לא מצטער בכלל! והוא רואה שרבינו לא מגיב לדברים‪ .‬ואמר לרבינו‪ ,‬אתה‬
‫בכלל עכשיו יכול לאכול ולישון במצב כזה? רבינו אמר לו שלהיפך ‪ -‬עכשיו אני יותר רגוע‪.‬‬
‫והנועם‬
‫ממשיך דרכו הרוחנית של הסבא‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫סז‬
‫עד עכשיו היינו על חשבונם‪ ,‬אבל מכאן ואילך אנחנו על חשבון הקב"ה! עד עכשיו הם היו‬
‫נותנים בקימוץ‪ ,‬רק לארבעים תלמידים‪ ,‬וחשבנו שהם הנותנים‪ .‬אבל עכשיו הכל יהיה ברווח‪,‬‬
‫ולא יחסר לנו שום דבר! ובאמת‪ ,‬מאז הכל התחיל להתפתח עד למאוד והגיעו יותר ויותר‬
‫תלמידים‪ .‬וכמו"כ בגשמיות‪ ,‬כידוע‪ .‬בדיוק כמו המעשה עם הסבא זצוק"ל עם ר"ד זלדוביץ!‬
‫)"תנועת המוסר" ח"ד פכ"ג "בעל ביטחון"(‬
‫ולמי שלא הכיר את רבינו מקרוב‪ ,‬קשה לתאר את מנוחת הנפש שלו! ולא רק בהחזקת‬
‫הישיבה ברוחניות ובגשמיות‪ .‬אלא בכל דבר ודבר‪ .‬סיפר לי קרוב שלי‪ ,‬שפעם הוא היה‬
‫בישיבה תקופה‪ ,‬וסיפר שכל פעם שהיה לו ויכוח עם רבינו‪ ,‬הוא ממש שמח‪ ,‬שידע שכל מי‬
‫שהתווכח עם רבינו רק הרוויח מזה‪ .‬שאח"כ רבינו היה מגיע ונותן לו סכום הגון של כסף‪...‬‬
‫ולא רק שלא הקפיד אלא עשה "הטבה במקום הקפדה"‪ .‬ואמר לי אני חיכיתי תמיד שרבינו‬
‫יקפיד עלי‪...‬‬
‫והוא סיפר לי‪ ,‬על מנוחת הנפש של רבינו‪ .‬שפעם אחת רבינו הגיע לארץ‪ ,‬והביע בפניו את‬
‫רצונו ללכת לקבר של יהושע בן‪-‬נון‪ .‬ואמר לו שזה בתוך כפר ערבי וזה מסוכן‪ .‬ורבינו‬
‫א"ל אעפ"כ אין דבר‪ ,‬וד' יעזור‪ .‬לקחו מונית לשם‪ ,‬ובדיוק שהגיעו לשם זה היה בשעת הצהריים‪,‬‬
‫בשעה שכל הילדים יוצאים מביה"ס‪ .‬ומיד שראו את המונית התחילו לצעוק צעקות‪ ,‬עד שבאו‬
‫למונית ופתחו את הדלת ולקחו לרבינו את הכובע וברחו עם הכובע‪ .‬ואמר לי הקרוב שלי‪:‬‬
‫הבטתי אז על רבינו‪ ,‬ולא הכרתי שום שנוי עליו‪ .‬עם הכובע ובלי הכובע‪ ,‬אותו הדבר‪ .‬ורבינו‬
‫הלך רגלית לקבר כרגיל‪ ,‬והם התחילו לזרוק אבנים‪ ,‬וצעקנו לרבינו שיזהר מהם‪ .‬ורבינו במנוחת‬
‫הנפש שלימה אומר לנו‪ :‬ד' יעזור! אם גזור יבוא‪ ,‬ואם לא גזור לא יבוא‪ .‬וכמו שלא קורה כלום!‬
‫אח"כ שחזרו לירושלים‪ ,‬רצה הקרוב שלי לראות אם מפריע לרבינו שראש ישיבה כמוהו‬
‫ילך בלי כובע‪ .‬וחיכה שרבינו יציע לקנות כובע‪ .‬אבל רבינו לא התייחס לכך אפילו‪,‬‬
‫ולא התפעל בכלל‪ ...‬עד שהוא א"ל‪ :‬רבינו‪ ,‬אולי נקנה כובע? וא"ל רבינו נו‪ ,‬נו‪ ,‬אפשר‪ ...‬ובחנות‬
‫שאל אותו המוכר באיזה כובע הוא חפץ? בכובע של רבנים או רגיל? ורבינו לא הבין אפי' את‬
‫השאלה‪ ...‬בסיפור הזה טמון "ההשתוות" של רבינו וכמו"כ "הביטחון" שלו‪.‬‬
‫והענווה שלו‪ ...‬בזמן שעשו כביסה בישיבה‪ ,‬רבינו ביקש להיות כמו התלמידים‪ ,‬ולשלוח כביסה‬
‫ביחד עם כולם‪ .‬וא"ל האחראי שכל בחור יש לו מספר שכותב על הבגד‪ ,‬וככה‬
‫יודעים למיין אח"כ‪ .‬ורבינו יבחר מספר‪ .‬וא"ל רבינו המספר הכי טוב עבורי הוא מספר "אפס"‬
‫והנועם‬
‫ממשיך דרכו הרוחנית של הסבא‬
‫המוסר‬
‫סח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫שזה מה שאני‪ ...‬ומרוב שהוא כ"כ עבד על עצמו‪ ,‬הוא לא הרגיש מזה התפעלות‪ ,‬או שזה‬
‫מדרגה‪ ,‬זה היה במציאות אצלו‪ ,‬כל המעלות והמדרגות האלו‪.‬‬
‫אני עוד זוכר שרבינו זצוק"ל נכנס לביה"ח לעבור איזה ניתוח מסובך‪ .‬וזה היה מתי שהישיבה‬
‫הייתה בעיר "ליון" בצרפת‪ .‬היינו שם בביה"ח שמונה ימים‪ .‬והרופא אמר לי‪ ,‬שיש לרבינו‬
‫כאבים נוראים‪ .‬אבל זה לא היה ניכר עליו כלל‪ .‬הוא לא דיבר ע"כ מילה‪ ,‬ואפי' לא נאנח אפילו‪.‬‬
‫הוא רק דיבר בדיברי תורה ומוסר‪ ,‬ושמענו ממנו אז רק ד"ת‪ .‬זוהי "מנוחת הנפש" של הבוטח‪...‬‬
‫אבל הסוד לכל מה שהגיע רבינו נעוץ ביסוד הזה‪ ,‬כמו בסיפור האחרון‪ ,‬שרבינו והגוף שלו‪,‬‬
‫היה שני דברים נפרדים! הוא היה אכפת לו רק מהנשמה שלו‪ ,‬ומהרוחניות שלו! פ"א‬
‫נסעתי איתו ברכבת מפריז למרסיי‪ .‬זו נסיעה ארוכה‪ ,‬ורבינו הקיא במשך הדרך כמה וכמה‬
‫פעמים‪ .‬ובכל אופן כל הדרך הוא דיבר איתי בד"ת ומוסר בצורה רגילה‪ ,‬שכאילו אין לו‬
‫כלום‪ .‬כמו שכ' בפר' פקודי שכל כמה פסוקים כתוב‪" :‬כאשר ציוה ד' את משה" ובאמצע‬
‫הפרשה כתוב )מ' ט"ז( "ויעש משה ככל אשר ציוה ד' אותו כן עשה" ואח"כ כתוב )פי"ח(‬
‫"ויקם משה את המשכן" לכאורה היה צ"ל כמו תמיד כאשר ציוה ד' את משה? אלא שלמשה‬
‫רבינו‪ ,‬לא היה שום דבר אחר חוץ מצווי ד'‪ ,‬אז לא משנה אם זה"למשה" או "אותו" הכל‬
‫זהו צווי ד'‪ .‬ומשה הרגיש את עצמו כמו חוץ לעצמו‪ ,‬כמו שמצווים למישהו אחר שנמצא‬
‫ע"י‪ .‬העיקר שרצון ה' ייצא לפועל‪ .‬וזה היה רבינו זצוק"ל לא חשב על כלום‪ ,‬חוץ מלעשות‬
‫רצון ד'!‬
‫רבינו זצוק"ל שהיה בן שישים שנה כבר התחיל ללמוד מוסר על יום המוות‪ .‬כמו שכתוב‬
‫בשע"ת לר"י‪ .‬ושהיה בגיל שבעים כבר רצה שימלאו את מקומו‪ .‬והוא ילך לארץ הקודש‬
‫ןיתכונן ליום המוות‪ ...‬ספרו לי שבכל יום שישי הוא היה נועל את חדרו ומסתגר שם‪ .‬פ"א‬
‫שכח לסגור את הדלת‪ ,‬ונכנס תלמיד וראה שרבינו שוכב על הרצפה עם סדין לבן‪ ,‬וסביבו היו‬
‫נרות דולקים‪ ,‬ולמד מוסר על יום המוות עם ציור מוחשי‪ ...‬הוא תמיד רצה להיות מוכן ומזומן‬
‫ליום המוות‪ .‬המחשבות שלו‪ ,‬וכל הרצונות שלו היו נמצאים רק על העוה"ב והקב"ה‪.‬‬
‫וכמו שאמרנו בהתחלה‪ ,‬שהחיים שלו היו המשך ישיר לדרכו ושיטתו של הסבא זצוק"ל‬
‫במדוייק‪ .‬וכפי שהגדירו רא"ז מלצר זצ"ל שהחיבור של הסבא מנובהרדוק זה "הפקרות‬
‫וביטחון" ורבינו פיתח את "החיבורים" הללו‪ .‬אפי' על הפראק שלו‪ ,‬לא היה מורגש שזה שלו‪.‬‬
‫כל פעם שהגעתי לבקר את רבינו הבאתי לו ספר במתנה‪ ,‬וכתלמיד כתבתי הקדשה‪ .‬ולמחרת‬
‫והנועם‬
‫ממשיך דרכו הרוחנית של הסבא‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫סט‬
‫כבר הספר לא היה בחדרו‪ ,‬אלא בבית המדרש‪ .‬והדף הראשון עם ההקדשה היה קרוע‪ ...‬בכלל‬
‫לא כתב אף פעם לאף אחד "תלמידי" אלא רק "ידידי" רואים את מעלותיו והשגותיו שמסר‬
‫נפשו ע"כ כל חייו‪.‬‬
‫וכאו"א צריך לקחת מזה דוגמא לעצמו מהעבודה של רבינו זצוק"ל על עצמו‪ .‬ולזכות בבחינת‬
‫"מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב" )תנדב"א(‪.‬‬
‫ויהר"צ שנזכה להמשיך בדרכו הגבוהה‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫המוסר הלימודים בעבודת האדם מפרשת "זכור" והנועם‬
‫ע‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וועד מרי"ד זצ"ל‬
‫אדר תשס"ט‬
‫"זכור"‬
‫‪ 4‬הלימודים בעבודת האדם מפרשת "זכור‬
‫‪3‬‬
‫בשב"ק שלפני פורים קוראים בתורה את פרשת "זכור"‪ .‬זוהי הפרשה היחידה שכל עמ"י‬
‫צריכים לקרוא אותה מדאורייתא‪ .‬פעם בשנה אנו מחויבים למחות בה את זכר עמלק‪.‬‬
‫החת"ס היה נוהג בשנה מעוברת לכוון לצאת ידי חובה גם בפר' "כי תצא" שלא יעברו י"ב‬
‫חודש מבלי מחיית עמלק‪ .‬אנו צריכים לדעת שמצוות צריכות כוונה‪ ,‬ולא רק להבין‬
‫את פירוש המילות ולקיים את ההלכות‪ ,‬אלא גם את המכוון בדבר‪ ,‬מדוע קוראים ומדוע עושים‬
‫זאת? ולמה צריך לזכור? ואת מה בדיוק זוכרים?!‬
‫באמת‪ ,‬מאד קשה להבין את כוונת מצוות פרשת זכור‪ ,‬שבה אנו אמורים "לזכור" את מעשה‬
‫עמלק כל שנה ושנה מדאורייתא‪ .‬ואח"כ המצווה היא "למחות" את זכר עמלק‪ .‬ואם‬
‫צריך למחות‪ ,‬מדוע זוכרים כל פעם מחדש? ואם צריך לזכור מדוע למחות? לכאורה מה‬
‫הפשט‪ ,‬אם מחויבים למחות אז מדוע כל פעם לדבר ע"כ מחדש‪ .‬אם מדברים לא מוחים!‬
‫האם לזכור או למחות?‬
‫ממילא כל הזכירות האחרות שחייבים לזכור בכל יום ויום‪ ,‬השבת‪ ,‬מרים ‪ -‬להיזהר מלשוה"ר‪,‬‬
‫שאפי' שהיא לא התכוונה וכו'‪ ...‬ואעפ"כ‪ .‬או לזכור חסדי ד' כמו שכ' "וזכרת את כל‬
‫הדרך אשר הוליכך" לזכור את חסדי ד' שעשה עם כאו"א בפרטות ובכללות‪ .‬אבל זכירת‬
‫מחיית עמלק ‪ -‬לא מובן?!‬
‫מובא בילקו"ש )רמז רס"ב(‪" :‬משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב‬
‫נושך‪ ,‬אמר המלך כל מי שיבוא ויפרוץ הגדר ינשכנו הכלב‪ .‬ובא בנו של מלך ופרץ‬
‫הגדר ונשכו הכלב‪ ,‬כל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטא של בנו שעשה הוא אומר לו זכור‬
‫את שנשכך הכלב‪ ...‬כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטא של ישראל מה שעשו ברפידים‬
‫שאמרו‪ :‬היש ד' בקרבנו? הוא אומר להם "זכור את אשר עשה לך עמלק" עכ"ל‪ .‬המלך שרצה‬
‫להוכיח את בנו על מעשהו לא הוכיח אותו ‪ -‬אלא אמר לו‪ :‬איזה כלב רשע‪ ...‬תראה מה הוא‬
‫עשה לך‪ ...‬והכוונה שים לב מה "אתה" הבאת עליך!‬
‫המוסר הלימודים בעבודת האדם מפרשת "זכור" והנועם‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫עא‬
‫כמו שכ' בילק"ש )שם(‪" :‬בשעה שבא עמלק להילחם עם ישראל מה כתיב? "ויבא עמלק‬
‫וילחם עם ישראל ברפידים על ידי שרפו ידיהם מן התורה ומן המצוות וכו' כיון שנתן‬
‫להם כל צרכיהם התחילו מהרהרים ואומרים‪" :‬היש ד' בקרבנו"? א"ל הקב"ה‪ :‬הרהרתם עלי‪,‬‬
‫חייכם שאני מודיע לכם‪ ,‬הרי הכלב בא ונושך אתכם‪ ,‬ואי זה? זה עמלק שנאמר‪" :‬ויבא‬
‫עמלק" עכ"ל‪.‬‬
‫כל הכוונה בזכירת "עמלק" היא לא נגד עמלק‪ ,‬אלא זה להזכיר לנו מדוע הגיע עמלק‪ ,‬היות‬
‫שרפו ידיהם מן התורה‪ ,‬והיות שהיה חיסרון באמונה בהקב"ה‪ ,‬מיד ויבא עמלק‪ ,‬הוא הכלב‬
‫ששומר על הכרם‪ ...‬ואז הקב"ה אומר ‪ -‬הכלב הרשע הזה‪ ...‬צריך למחות אותו‪ ...‬מדוע‪ ,‬היות‬
‫שאתם הבאתם אותו עליכם‪ .‬ועבורנו זה נקרא "זכור את אשר עשה לך עמלק" על האדם‬
‫לזכור את הסיבה מדוע הגיע עמלק‪ ,‬ולמחות את העבירות שבידו‪ ,‬שח"ו לא יהיה רפיון בתורה‬
‫ולא באמונה‪ ,‬ואז הקב"ה לא צריך אף פעם להזכיר את עמלק‪ .‬וזוהי העבודה בסור מרע ועשה‬
‫טוב כדי שלא נצטרך תזכורת‪.‬‬
‫ומה המעשה החמור ביותר שעשה עמלק? "אשר קרך בדרך" )דברים כ"ח יח'( הוא קירר‬
‫את בנ"י ברוחניות‪ .‬כמו שאומר רש"י‪" :‬לשון קור וחום‪ ,‬ציננך והפשירך מרתיחתך‪ ,‬שהיו‬
‫כל האומות יראים להילחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים‪ ,‬משל לאמבטיה‬
‫רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה‪ ,‬בא בן בליעל אחד קפץ וירד בתוכה‪ ,‬אע"פ שנכווה‬
‫הקרה אותה בפני אחרים" עכ"ל‪ .‬וזה הכי גרוע שכל מי שנכנס מעט לעבודת ד' וכש"כ מי‬
‫שלומד מוסר יודע שהבעיה הכי גדולה זה הקרירות‪ ,‬שחסר בהתלהבות‪ ,‬וזה מה שעשה עמלק‪.‬‬
‫וכנראה שזוהי הסיבה מדוע נכתב מפורש בפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך‬
‫בצאתכם ממצרים"‬
‫כמו"כ מדוע לומר את הפרט הזה שזה היה בדרך כשיצאו ממצרים? הרי זה ידוע שמיד‬
‫אחרי רפידים הגיע עמלק? אלא להראות את גודל התביעה‪ ,‬שאע"פ שהיה כ"כ במצב‬
‫רוחני גבוה שכולם פחדו מהם‪ ,‬כמו שכתוב "אז נבהלו אלופי אדום אלי מואב יאחזמו רעד‬
‫נמוגו כל יושבי כנען תיפול עליהם אימתה ופחד"‪ ,‬ואעפ"כ הוא נכווה העיקר לקרר‪.‬‬
‫וזוהי התביעה בזמנים נעלים כמו אלול ועשי"ת וכדו' שאם יש קרירות זוהי תביעה גדולה‬
‫מאד! וצריך לדעת שקרירות ברוחניות זה נורא! א"א לומר על רוחניות ‪-‬לא נורא‪ .‬ח"ו!‬
‫הסבא מנובהרדוק זצוק"ל אמר ‪" -‬אין בדיעבד ברוחניות – רק לכתחילה"!‬
‫המוסר הלימודים בעבודת האדם מפרשת "זכור" והנועם‬
‫עב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וכ"ז להראות לנו כמה שזה גרוע וחמור קרירות ברוחניות‪ .‬אנו לא מוצאים בשום מקום בתורה‬
‫שהקב"ה לא מוכן לסלוח‪ .‬בתפילה אנו מברכים ג' פעמים ביום‪" :‬חנון המרבה לסלוח"‪.‬‬
‫לא רק לסלוח ‪ -‬אלא הוא "מרבה" לסלוח‪ ...‬וכן ידוע בדיני התשובה שאפשר שמה שעבר‬
‫ופשע יהיו לו לאחר התשובה לזכויות‪ .‬אבל על דבר אחד הקב"ה לא מוכן לסלוח‪.‬‬
‫כתוב בפר' ניצבים )כט יז‪-‬כ(‪" :‬פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט אשר לבבו‬
‫פונה היום מעם ד' וכו'‪ ...‬והיה בשומעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמור‬
‫שלום יהיה לי‪ ...‬כי בשרירות ליבי אלך‪ .‬לא יאבה ד' סלוח לו כי אז יעשן אף ד' וקנאתו באיש‬
‫ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ד' את שמו מתחת השמים והבדילו ד'‬
‫לרעה" וכו'‬
‫מבהיל! מי שחושב "ששלום יהיה לי‪ "...‬ע"ז אין סליחה מהקב"ה אע"פ שהוא חנון המרבה‬
‫לסלוח! ואיזה קללות ועונשים רח"ל‪ ...‬וזה היה האסון הגדול של ההשכלה הארורה‬
‫ושל הציונות‪ ,‬הם קיררו את כל היר"ש ואת כל הפחד והיראה כמו שכ' בתהלים‪" :‬אשר אמרו‬
‫ללשוננו נגביר שפתינו איתנו מי אדון לנו" כ"כ הקפידו על "העברית" ויותר מזה מי אדון לנו!‬
‫הם רק קיררו את היר"ש של כלל ישראל‪.‬‬
‫והאמת שהנגע הזה גם אצלנו‪ ,‬הקרירות‪ .‬וצריך כ"כ לעבוד ע"כ‪ .‬בבחירות למשל‪ ,‬כולם‬
‫מרגישים שזה גופי תורה‪ ...‬והאמת שזה הוראת גדולי ישראל רק להציל מעט‬
‫ככל האפשר‪ .‬אבל ההערכה שלנו למפלגות זה בעיה! שעצם הערכה "למפלגות" שזה חוץ‬
‫לתורה ויר"ש ‪ -‬זה שקר!!! אמרו בשם רב"צ מבובוב זצ"ל שבאותה תקופה התחילו מפלגות‬
‫חרדיות ויהודיות להתמודד בחו"ל ואמר "מפלגה זה שקר" והרי אמרו חז"ל שקר אין לו‬
‫רגליים? א"כ איך הם מחזיקים כ"כ מעמד? אלא שכל מפלגה כל הזמן מסבירה למה היא‬
‫יותר טובה מהמפלגה השנייה שהיא כולה שקר וזה אמת ועל האמת הזאת המפלגה‬
‫עומדת‪...‬‬
‫עלינו לזכור את הסיבה מדוע הגיע עמלק‪ ,‬המשל של הכלב וכו' וכן להיזהר מהגריעות של‬
‫עמלק שזוהי הקרירות שצריך כ"כ להלחם בזה‪ .‬ואם קוראים את פרשת עמלק ולא‬
‫מבינים את התוכן האמיתי ואת הכוונה‪ ,‬שזה רק כדי להזכיר לנו מדוע מגיע עמלק‪ ...‬ומוטל‬
‫עלינו למחות את "העמלק" הפנימי שלנו‪ ,‬כדי שלא יגיע עמלק חיצוני ומה הוא יגרום ‪ -‬קרירות‬
‫שאז מאבדים הכל רח"ל‪.‬‬
‫המוסר הלימודים בעבודת האדם מפרשת "זכור" והנועם‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫עג‬
‫בסוף פר' "זכור" כתוב דבר פלא‪ .‬התורה מוכיחה ותובעת את עמלק "ולא ירא אלוקים" שאין‬
‫לו יר"ש‪ .‬מדברים על שיא הטומאה‪ ,‬שאין "הכסא שלם" עד שהוא ימחק כליל‪ .‬ואיך‬
‫אפשר בכלל לחשוב ע"כ שיהיה לו יר"ש? ומצד שני אברהם אע"ה אחרי כל העשרה ניסיונות‬
‫הקשים שעבר מה התואר והכבוד שהקב"ה מכבדו "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" וכי זה‬
‫הכל? אלא שזוהי המעלה שכאמור נתבע עליה אפי' עמלק! אבל ללמדנו שזה לא דבר פשוט‪,‬‬
‫זה דורש עבודה רבה עד למאוד שרק אחרי עשרה ניסיונות קשים זכה אאע"ה לתואר הנכבד‬
‫הזה "ירא אלוקים"! אבל אצלינו יר"ש?! יראת חטא?! זה לא משהו חשוב‪ .‬וכנראה שזה‬
‫התוצאה מהקרירות שיש בנו רח"ל‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫"השתוות" מהותה והשגתה‬
‫המוסר‬
‫עד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וועד מרי"ד זצ"ל‬
‫ניסן התשס"ט "בבדידות מירון"‬
‫"נובהרדוק"‬
‫"השתוות" מהותה והשגתה במשנתה של "נובהרדוק‬
‫‪" 4‬השתוות‬
‫‪3‬‬
‫"בנובהרדוק" עבדו הרבה לשרש את הרצון של האדם למצוא חן בעיני הברואים‪ ,‬וכן את‬
‫הפחד "ממה יאמרו" הברואים‪ .‬לשם כך היה את עבודת "הפרטים" להתרגל‬
‫למעשה בפעולות‪ ,‬כדי להתרגל לא להתפעל מהברואים‪ .‬הזיכרונות שלי מרבינו זצוק"ל שהוא‬
‫לא התפעל בכלל "ממה יאמרו" ולא חשב אפילו מה יאמרו ומה יחשבו הברואים‪ ,‬והוא חינך‬
‫בזה את תלמידיו‪.‬‬
‫עד היום בכל פעם שאנשים שואלים על "נובהרדוק" אם היא עוד קיימת הם מיד שואלים‪:‬‬
‫האם יש עוד כאלו שקונים מסמרים בבית מרקחת? האמת‪ ,‬שאיני יודע אם זה היה‬
‫למעשה‪ ,‬אבל מה ששמעתי מעדות אמינה מאחד שלמד בנובהרדוק שלפני המלחמה‪ ,‬שבתקופת‬
‫"האמיצות" היו מרבים בעשיית "פרטים"‪ .‬ופ"א נכנסו כמה תלמידים לבית מרקחת‪ ,‬וצריך‬
‫לדעת שפעם היה המון דרך ארץ ובמיוחד במקומות חשובים‪ ,‬למשל בבית מרקחת היו מדברים‬
‫מאד מאד בלחש‪ ,‬ואלו התלמידים נכנסו וצעקו בקול‪ :‬אפשר מים? מים‪ ...‬הרוקח שהיה יהודי‬
‫"משכיל" חשב שמישהו עומד להתעלף‪ ...‬והביא קצת מים בכוס‪ .‬לא‪ ,‬סליחה‪ ,‬אפשר ספל‬
‫מים? ושהביא להם הם נטלו ידיים‪ ...‬ואז אמרו לו אנחנו צריכים לברך "אשר יצר" ואז אמרו‬
‫את הברכה בהתפעלות באמצע הבית מרקחת‪ ...‬זה היה "פרט"!‬
‫כמה פעמים זכיתי לקבל את פניו של רבינו זצוק"ל שהגיע לאה"ק בשדה התעופה‪ .‬ואז‪,‬‬
‫באולם ההמתנה שהיו ממתינים המקבלי פנים לנוסעים שבאו מחו"ל‪ ,‬הייתה זכוכית‬
‫גדולה שהיו רואים את הנוסעים מתקרבים לכיון היציאה‪.‬‬
‫בהזדמנות אחת‪ ,‬היו איתי עוד כמה שבאו לקבל את פניו של רבינו זצוק"ל‪ .‬וכל הזמן הם‬
‫חיפשו לראות מתי רבינו יוצא‪ .‬ואז אמרתי להם‪ ,‬שגם מרחוק אני יכול לזהות אם‬
‫זה רבינו או לא‪ .‬מפני שכמה פעמים ראיתי שנהג אותו דבר לפני היציאה שלו אלינו‪ .‬אמרתי‬
‫להם אם תראו מישהו עומד באמצע האולם של הנוסעים לפני שהם יוצאים‪ ,‬ומתנועע בחזקה‪,‬‬
‫תדעו שזה רבינו‪ .‬רבינו מיד שהיה עובר את הביקורת של הדרכונים היה הולך לבה"כ‪ ,‬ואח"כ‬
‫והנועם‬
‫"השתוות" מהותה והשגתה‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫עה‬
‫עומד באמצע האולם ואומר "אשר יצר" בהתפעלות עצומה ואז היה יוצא לבחוץ‪ .‬ואכן אחרי‬
‫כמה רגעים ראינו את רבינו מבעד לזכוכית הגדולה מתנועע בחזקה!‬
‫רבינו זצוק"ל כ"כ עבד על עצמו כל חייו! אצל רבינו לא היה שייך התפעלות מהברואים‪ ,‬מה‬
‫יאמרו ומה יחשבו‪ .‬הוא כ"כ חישל את עצמו בזה עד למאד מאוד!‬
‫האמת שבקשר לזה יש סיפור מאד מעניין שקרה עם רבינו זצוק"ל בשדה התעופה‪ ,‬איך‬
‫שהוא לא הקפיד על כבודו בכלל‪ ,‬ולא היה אכפת לו אם מכבדים או מגנים אותו –‬
‫"השתוות השבח והגנאי"‪ .‬וכמו"כ אפשר לראות מה הם המחשבות והרעיונות של אדם שעובד‬
‫על עצמו והגיע להשגות גדולות מאוד‪.‬‬
‫זה היה בתקופה בהתחלת הישיבה‪ ,‬שרבינו היה נוסע לארץ ישראל המון פעמים ובתדירות‬
‫גבוהה‪ ,‬וכמעט כל שבועיים היה הולך לארץ וחוזר‪ .‬רבינו היה לוקח איתו רק תיק קטן‬
‫עם טו"ת‪ .‬והדרכון שלו היה עם הרבה חתימות‪ .‬ובמכס שראו זאת חשדו בו‪ ...‬בן אדם נוסע‬
‫כל שבועיים הולך וחוזר‪ ,‬ולא מצהיר כלום?! פ"א קראו לו שני מוכסים‪ ,‬א"ל‪ :‬יש לך על מה‬
‫להצהיר? לא‪ ,‬ענה להם רבינו‪ .‬אתה בטוח? כן‪ .‬ואז הכניסו את רבינו לחדר פנימי לעשות לו‬
‫בדיקה‪ ,‬עד כדי כך שהסירו מעליו את בגדיו ובדקו ביסודיות עליו ובבגדיו ובחפציו‪ .‬ובסוף לא‬
‫מצאו כלום‪ .‬אחרי בדיקה ארוכה ומשפילה‪ ,‬הם התנצלו ואמרו לו שיכול ללכת‪ .‬ורבינו אמר‬
‫להם ‪ -‬אין לכם ע"מ להתנצל ‪ -‬אתם צודקים במאה אחוז!‬
‫אח"כ שיצא הוא אמר לנו כך‪ :‬באמת הם צודקים‪ ,‬אין להם הו"א אפילו שבנ"א יבוא אלפי‬
‫ק"מ מחו"ל סתם‪ .‬וכי באים ולא מביאים שום דבר? מכשירים‪ ,‬כספים‪ ,‬דברים יקרי‬
‫ערך וכדו' זה לא נורמלי ועוד בתדירות כ"כ גדולה‪ .‬וע"פ האמת צריכים לחשוב‪ ,‬שנגיע לעוה"ב‬
‫וישאלו שם ‪ -‬מה הבאתה? מה רכשת שם? ואם נאמר שלא הבאנו שום דבר‪ ,‬הם לא יבינו‬
‫איך אדם מגיע לעוה"ז שכ"כ אפשר להשיג ולקנות כאן ברוחניות וכ"כ עשרות שנים‪ ...‬והוא לא‬
‫מביא כלום?! וזה מה שרבינו חשב‪ .‬כנראה שרבינו הודה להם באמת‪ ,‬שהזכירו לו את העוה"ב‬
‫ואת יום המוות‪ ...‬שהאדם צריך להכין את עצמו‪ .‬אלו היו המחשבות של רבינו‪.‬‬
‫האמת שכבר שהיה בן שישים שנה הוא התחיל ללמוד מוסר כל יום על יום המוות‪ .‬כמו‬
‫שכתוב בשע"ת לר"י‪ .‬פ"א מצאו אותו בטעות ששכח לסגור את הדלת בחדרו‪ ,‬שהוא‬
‫שוכב על הרצפה עם סדין לבן מסביבו‪ ,‬ושתי נרות ליד ראשו והוא לומד מוסר בהתפעלות‬
‫והנועם‬
‫"השתוות" מהותה והשגתה‬
‫המוסר‬
‫עו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫על יום המוות‪ .‬רבינו זצוק"ל היה בגדר מאמר החכם‪" :‬איזהו בן העוה"ב? מי שהוא בעוה"ב‬
‫בעוה"ז" שגם בעוה"ז כל כולו היה נתון בענייני העוה"ב‪.‬‬
‫כל כך צריך האדם לעבוד על עצמו בנוגע לזה שלא יתפעל מהברואים‪ .‬שאל"כ שיגיע ניסיון‬
‫הוא יכול לאבד את "העצמו" הרוחני שלו אפילו בלי מלחמה עם היצר! מספרים שאחד‬
‫מן הגדולים שאל את הסבא זצ"ל מה העניין שאתם כ"כ עובדים על "פרטים"?‬
‫"פרטים" זה נקרא לבזות את עצמו בכוונה כדי להכניע את תאוות הכבוד‪ ,‬ולהתרגל שלא‬
‫להתפעל ממה שיאמרו הבריות‪ ,‬שיהיה אכפת לאדם רק מה רצון הבוי"ת‪ .‬המון‬
‫פעמים מסופר על אנשים וקבוצות בנובהרדוק שביזו א"ע‪ ,‬והמטרה הייתה לכפרת עוונות ברוב‬
‫המקרים‪ ,‬אבל ההשקפה בזה למען "תיקון המידות" זה יותר נעלה‪.‬‬
‫אמר לו הסבא אשאל אותך שאלה‪ ,‬אבל תענה לי בכנות‪ .‬אמר לו הסבא כתוב במסכת‬
‫ברכות )יט‪" (:‬המוצא כלאיים בבגדו פושטן אפי' בשוק‪ .‬מ"ט? אין חכמה ואין תבונה‬
‫ואין עצה נגד ד'"‪ .‬תגידו לי‪ ,‬שאל הסבא את הגדול הזה‪ ,‬אם היו אומרים לכם באמצע הרחוב‬
‫שבמכנסיים שלכם יש שעטנז באופן וודאי ‪ -‬הייתם מוכנים להוריד אותם באמצע הרחוב?‬
‫אמר לו‪ ,‬האמת שאני לא יודע בוודאות‪ ,‬זה קשה‪ ...‬ואז הוא אמר לסבא‪ :‬ואתם מוכנים לכך?‬
‫אמר לו אפילו עכשיו אני מוכן והתחיל כמעט להתפשט‪ .‬מיד אמר לו‪ ,‬ר' יוזל‪ ,‬זה בסדר אני‬
‫מאמין לכם‪...‬‬
‫כ"כ עבדו על עצמם להיות מוכנים לעמוד בניסיונות ואפי' "בציור הניסיון" כבר היו מוכנים‪.‬‬
‫וזוהי הסיבה שכ"כ עבדו ומסרו נפשם ע"כ להיות מוכנים לשעת הניסיון‪ ,‬לעמוד בניסיון‬
‫ולא להתפעל‪ .‬וכדאי לעבוד כל החיים כדי שח"ו פעם אחת אפי' לא נכשל בעת הניסיון‪ .‬כמו‬
‫שאמר הגרי"ס זצוק"ל‪ ,‬שכדאי לאדם ללמוד כל חייו מוסר כדי שפ"א ינצל מלשוה"ר‪.‬‬
‫והאמת שהיסוד הנ"ל זהו חז"ל מפורש‪ .‬שאלתי להרבה אנשים‪ ,‬ואפי' גדולים‪ ,‬ולא ידעו לומר‬
‫לי את החז"ל הזה‪ ,‬איפה הוא כתוב‪ .‬חלקם אמרו לי אולי מדרש‪ ,‬אולי "מאמר החכם"‬
‫וכדו'‪ ...‬אבל האמת שזוהי משנה מפורשת‪" :‬מוטב שיקרא אדם שוטה כל ימיו‪ ,‬ואל יהיה רשע‬
‫שעה אחת לפני המקום" )עדויות פ"ה ו'( כדאי לאדם שיקראו לו כל חייו שוטה בפי כולם‬
‫ורק ח"ו לא להיקרא ‪ -‬אפי' שעה ‪ -‬רשע לפני הבוי"ת! רק לחשוב על כך זה קשה‪ ,‬שכולם‬
‫יבזו אותו ויאמרו עליו שוטה! ואעפ"כ הוא לא יתפעל‪ .‬אבל האדם מקיים הפוך‪ :‬הוא מפחד‬
‫והנועם‬
‫"השתוות" מהותה והשגתה‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫עז‬
‫שלא יהיה שוטה שעה אחת בפני כולם אבל מוכן להיות רשע כל החיים שלו רח"ל‪ ,‬רק שח"ו‬
‫לא ידברו עליו‪ .‬מכאן רואים כמה שחז"ל החשיבו את הדבר הזה‪ ,‬וזוהי כל העבודה‪ ,‬לא לשים‬
‫לב על כבודו מה יאמרו ואיך יחשבו הברואים‪ .‬להשתדל שאע"פ שאין הסכמה מהברואים לא‬
‫להתפעל‪ ,‬וכשיגיע ניסיון אז הוא יהיה מורגל‪.‬‬
‫רבינו זצוק"ל היה מורגל מאוד בעבודה הזאת‪ .‬וגם כך חינך את תלמידיו הקרובים‪ .‬סיפר לי‬
‫חבר של אבא שלי שהיה שו"ב של סייטל וואשינגטון באמריקה‪ ,‬שפ"א רבינו זצוק"ל‬
‫הגיע אליהם בשמחת תורה והוא עשה להם שם שמח‪ ...‬ואח"כ בבוקר הוא עשה "פרטים"‬
‫הוא נשכב על הארץ והתחיל לצעוק מים! מים! ולא התפעל מאף אחד‪...‬‬
‫מספרים שלפני השואה פ"א רבינו זצוק"ל הלך למקום של הצגות "תאטרון" ועלה לבמה‬
‫שהיה חשכה על הבמה‪ ,‬ושבאו להתחיל את ההצגה הוא התחיל לצעוק מים! סבון!‬
‫וכמו שהוא עומד להוריד את בגדיו להראות שזה כמו בית המרחץ‪...‬‬
‫האמת שהחינוך של רבינו זצוק"ל בנו תלמידיו ליווה אותנו כל החיים‪ .‬בתקופה שהייתי בלוס‬
‫אנג'לס באחד מימי ר"ה הרגל שלי הייתה מאד נפוחה‪ ,‬ונשיא הקהילה לקח אותי‬
‫לבית מרקחת כדי שיתנו לי משהו ואפי' רק להרגעה‪ .‬הוא נכנס לבית המרקחת בכ"כ דרך‬
‫ארץ והוריד מיד את הכובע שלו שהרי הוא נכנס לבית מרקחת‪ ...‬ואז דיברתי איתו משהו‬
‫ומיד סימן לי שכאן צריכים לדבר בלחש ולא להרים את הקול‪ ...‬והרוקח היה גוי‪ .‬האמת שלפני‬
‫המלחמה היו מאד מקפידים על נימוס‪ ,‬ובכל מקום מסירים את הכובע ומתנהגים בד"א ואז‬
‫ראיתי שזה ממשיך ואז אמרתי לו מה קרה שהורדת את הכובע מה חם פה? לא הצלחתי‬
‫להבין איך הוא מתפעל וכ"כ אכפת לו‪ ...‬להסיר את הכובע בפני גוי?‬
‫פ"א שמעתי מתלמיד מביאלסטוק שיהודי "משכיל" הלך ברחובות העיר עם אשתו וכמובן‬
‫הסיר את הכובע וידיו היו מאחורי גבו והוא מחזיק כך את הכובע‪ .‬ואז רבינו זצוק"ל רץ‬
‫אליו מאחוריו וזרק לו מטבעות לתוך הכובע‪ ,‬לתמיהתו של המשכיל‪ ,‬אמר לו רבינו זצוק"ל‪,‬‬
‫חשבתי שאתה כמו עני שמחזר על הפתחים‪...‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫השגת "האמונה"‬
‫המוסר‬
‫עח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל ב"יער" ב"בדידות מירון"‬
‫ניסן תשס"ט‬
‫"י עבודה על‬
‫"האמונה" רק ע"י‬
‫‪ 4‬ההכנה לחג הפסח ולהשגת "האמונה‬
‫"סור‬
‫"סור מרע" ‪3‬‬
‫על כאו"א מאיתנו מוטלת חובה גדולה‪ ,‬להכין את עצמו לחג הפסח‪ ,‬ובמיוחד לקראת ליל‬
‫הסדר שזהו ‪" -‬ליל האמונה"‪ .‬ומובא בספרים הקדושים על מה שכתוב בפסוק‪" :‬מצות‬
‫תאכל במקום קדוש" שהפה צריך להיות מוכן ומוכשר מדיבורים אסורים ודברים בטלים ולדבר‬
‫בו דברי תורה וקדושה שיהיה "מקום קדוש" כדי שיהיה אפשר לאכול בו את המצות‪.‬‬
‫ז"א שעבודת הפסח היא קודם כל "סור מרע"‪ ,‬לבער את החמץ‪ ,‬ואח"כ "עשה טוב"‪ ,‬שזהו‬
‫קיום המצוות המעשיות של פסח וחיזוק האמונה‪ .‬העבודה של "סור מרע" היא‪ ,‬שלא‬
‫יישאר בכלל חמץ שבלב‪ ,‬היא עבודה עצומה וגדולה‪ .‬ואם הרדב"ז אמר שלא מצא שום טעם‬
‫והסבר‪ ,‬איך זה שהתוה"ק החמירה בחמץ בפסח בכל שהוא‪ ,‬מה שא"כ בכל התורה כולה שיש‬
‫שיעורים לכל דבר‪ .‬אולם חמץ "בל יראה ובל ימצא" ‪ -‬ואפילו במשהו! שזה מורה על החמץ‬
‫שבלב בכלל‪ ,‬ועל הגאווה בפרט‪ .‬והגר"א מצא רמז לכך‪ ,‬שההבדל בין חמץ למצה זה במשהו‪,‬‬
‫שהם אותם אותיות‪ ,‬ורק ההבדל בין האות ה' לאות ח' הוא משהו‪ ...‬וע"כ שאם זה כ"כ דק‬
‫ובמשהו‪ ,‬אז איך מבערים את החמץ‪ ,‬ומהו החמץ שעליו החמירה התורה כ"כ ?‬
‫החת"ס אומר‪ ,‬שבגימטריה‪ ,‬ההבדל בין חמץ למצה זה שלוש – והם "הקנאה והתאווה‬
‫והכבוד" זה ההבדל שבין חמץ למצה‪ .‬אלו הדברים שעל האדם מוטל לבער אותם‬
‫מליבו‪ .‬ובזה אין שיעורים אלא כל שהוא מהם ‪ -‬כבר אסור! ועולה על כולם‪ ,‬מה שכל הספה"ק‬
‫מדברים‪ ,‬על החמץ שבלב‪ ,‬שזה הגאווה הארורה‪ .‬שאם האדם מעט מחמיץ ומתנפח מזה‪ ,‬כבר‬
‫עבר על לאוו דאורייתא‪.‬‬
‫וכמו שכ' הרמב"ן על הפסוק "לבלתי רום לבבו מאחיו"‪ .‬וכ"כ מקפידים בעת אפיית המצות‬
‫על כך שלא יהיה חימוץ כלל‪ .‬וח"ו אם יוצא מעט כפול או קצת עם חשש‪ ,‬מיד זורקים‪.‬‬
‫כמו"כ בטהרת הלב‪ ,‬ובמיוחד בג' המידות האלו‪ ,‬האדם צריך לשים לב על דרכיו במשך כל‬
‫והנועם‬
‫השגת "האמונה"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫עט‬
‫הזמן‪ ,‬ולעבוד על עצמו לבער את ההרגשות האלו מליבו‪ .‬בעולם אומרים שכאו"א רוצה לקיים‬
‫בעצמו ובכל יכולתו את ב' הדברות הראשונות שבעשרת הדברות‪" :‬אנוכי" "ולא יהיה לך"‪...‬‬
‫ועל כולם בעניין הכבוד‪.‬‬
‫האדם רוצה שיהיה לו‪ ,‬ואך ורק לו הכבוד‪ .‬וחס ושלום שאף אחד לא יקבל כבוד‪ .‬ואם רואה‬
‫שמישהו מקבל מעט כבוד‪ ,‬מיד הוא בצער ובעוגמ"נ עד למאוד‪ .‬ומי שלא עובד על‬
‫עצמו בזה יכול להגיע עד לדיוטא תחתונה‪ ,‬רח"ל‪ .‬וכמו שהרחיב בזה המס"י )פי"א(‪" :‬יתרה‬
‫עליה חמדת הכבוד‪ ,‬כי כבר היה אפשר שיכבוש האדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות‪,‬‬
‫אך הכבוד הוא הדוחק‪ .‬כי א"א לו לסבול ולראות א"ע פחות מחבירו‪ .‬ועל דרך זה נכשלו רבים‬
‫ונאבדו" עכ"ל‪ .‬והאריך שם בדוגמאות ע"כ‪.‬‬
‫וזהו החמץ שכ"כ צריך לעבוד על כך‪ .‬שמי שלא עובד על מידותיו‪ ,‬ובמיוחד על השלושה‬
‫העיקרים האלו‪ ,‬א"א לו להשיג שום מעלה ברוחניות‪ .‬כמו שהאריכו המפרשים בזה על‬
‫המשנה באבות )ד' כא'(‪" :‬הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם"‪ .‬וכמו שרואים‬
‫שלפני הקרבת קרבן פסח היו מקדימים ד' ימי "ביקור"‪ ,‬ובודקים את הקרבן שלא יהיה מום‪.‬‬
‫וכך מוטל עכאו"א לבקר א"ע קודם ימי הפסח‪ .‬ובנובהרדוק עבדו מאוד ע"כ עד למאוד‪ ,‬לבדוק‬
‫ולבקר א"ע‪ ,‬שלא יבא ח"ו לידי חימוץ‪ ,‬ואפי' במשהו‪.‬‬
‫כמו כן הרבו ב"בירור המידות" ו"בלימוד המוסר בהתפעלות" ‪ -‬כדי להגיע לביטול העולם!‬
‫וע"י "ביטול העולם" ‪ -‬ביטול החמץ שבלב שזה ‪" -‬הקנאה והתאווה והכבוד" ‪ -‬אפשר‬
‫להגיע למעלות רוחניות עצומות‪ .‬שמעתי מרבינו זצוק"ל שאמר שמתי שדברו בשיחות בישיבה‬
‫בנובהרדוק על ביטול העולם‪ ,‬אז היו התפילות הכי חזקות בישיבה‪ .‬שזהו המפריע הכי גדול‬
‫לאדם‪ ,‬שהוא מקושר לעוה"ז ולמידות הרעות‪ .‬ומתי שהאדם יכול לצחוק ולבטל את העולם‬
‫הזה‪ ,‬רק אז הוא יכול להתקרב לבוי"ת‪ .‬וכל זמן שהאדם חושב שהעוה"ז יתן לו משהו וישמח‬
‫אותו‪ ,‬הוא לא יכול להרגיש כלום ברוחניות‪ ,‬ולהשיג התקרבות לבו"ע! מי שמעיין בשיטתו‬
‫ובדרכו של הסבא זצוק"ל יראה‪ ,‬שכ"כ הקפיד על השלילה ועל הסור מרע‪ ,‬שאז מימלא ישיג‬
‫את המעלות העליונות‪.‬‬
‫לכאורה לא מובן א"כ מה הקשר בין החמץ שהוא במשהו‪ ,‬וכ"כ צריך את ההרחקה עד‬
‫למאוד‪ ,‬שזהו המהות של "מצה"‪ ,‬לבין חג הפסח‪ ,‬ובמיוחד ליל הסדר‪ ,‬שזהו חג‬
‫האמונה? פסח זה מלשון "פה‪-‬סח" שכל הזמן צריך לדבר על אמונה והשגחה בחג הזה‪ ,‬כדי‬
‫והנועם‬
‫השגת "האמונה"‬
‫המוסר‬
‫פ‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫להשריש את האמונה בתוך ליבנו‪ .‬כמוש"כ‪" :‬האמנתי כי אדבר"‪ .‬שע"י הדיבור על זה כל הזמן‪,‬‬
‫משיגים אמונה‪ .‬וזה העניין של ההגדה ‪ -‬להגיד ולדבר כל הזמן בענייני האמונה ויציאת מצריים‪.‬‬
‫כמוש"כ בתורה‪" :‬ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצריים" ואפשר להגיע‬
‫לאמונה רק ע"י הביעור של החמץ‪ ,‬שבלי זה א"א להאמין באמת‪ .‬שהדרך היא להיזהר מחמץ‬
‫ואפי' במשהו‪ ,‬ז"א לבער את המידות הרעות שהם החמץ שבלב עד הסוף‪ ,‬ואז שהלב פנוי‬
‫מהם אפשר להתחיל להאמין בהקב"ה בחג הפסח שזהו ‪ -‬חג האמונה‪.‬‬
‫ודוד המלך ע"ה אמר‪" :‬כל מצוותיך אמונה" שכל המצוות תלויות באמונה‪ .‬שאם יש אמונה‬
‫אז יש הכל! שאם אין אמונה אז הכל זה רק מצוות אנשים מלומדה‪ ,‬רק חיצוניות‪ .‬וזוהי‬
‫העבודה הגדולה שמוטלת עלינו‪ ,‬שהאמונה תהיה אצל האדם בתוך ליבו‪ ,‬ואמונה שלימה‪ .‬וזוהי‬
‫עבודה יום יומית‪ ,‬בכל רגע ורגע‪ ,‬וכל התפילות מיוסדות על אמונה‪ .‬ויש לנו ג"כ י"ג עיקרים‬
‫שצריך לאומרם בכל יום‪ .‬מספרים על ר' חיים מצאנז זצ"ל שהיה לוקח לו בכל יום לומר את‬
‫הי"ג עיקרים חצי שעה‪ .‬הוא היה נכנס לחדרו לבד‪ ,‬ואומר בהתפעלות עצומה "אני מאמין‬
‫באמונה שלימה" וכו' ואז היה אומר לעצמו בקול‪ :‬חיים‪ ,‬אתה באמת מאמין? והיה עונה בוודאי‬
‫שאני מאמין‪ ...‬ושוב פעם‪ :‬חיים‪ ,‬אל תרמה את עצמך ‪ -‬אתה מאמין? בוודאי שאני מאמין‬
‫באמונה שלימה! כך בכל יום ויום‪ .‬כ"כ עבדו על עצמם וחשדו א"ע‪.‬‬
‫שהאדם עלול ויכול לרמות את עצמו בקלות בענייני אמונה‪ ,‬וכביכול הוא מאמין באמונה‬
‫שלמה‪ .‬אבל האמת היא‪ ...‬שאם האדם מעט כועס‪ ,‬מקנא‪ ,‬מקפיד‪ ,‬שונא‪ ,‬ונוקם‬
‫ונוטר וכדו' בכל המידות הרעות‪ ,‬זה מגלה שהוא עם חיסרון באמונה! ובמיוחד מה שהאדם‬
‫תולה כל דבר בסיבות ובמקרה ולא בד' יתב"ש‪ ,‬זהו החיסרון הגדול! כמו שכתב הרמב"ן בסוף‬
‫פרשת בא "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים‪,‬‬
‫אין בהם טבע ומנהגו של עולם"! אדם שאין לו אמונה שלימה שהכל מד' ית"ש ואין מקרה‬
‫ אומר הרמב"ן ‪ -‬שאין לו חלק בתורת משה רבינו! וכמו שכתב החוה"ל‪ ,‬שהאדם צריך‬‫להרגיש שאין התועלת והנזק ביד נברא אלא ברשות הבוי"ת! וזה מוטל על כאו"א לעבוד‬
‫ולהשיג קניינים בזה‪.‬‬
‫ושמעתי מהמשגיח של פוניבז'‪ ,‬ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל‪ ,‬שכדאי לו למסור שיחות כל‬
‫החיים בשביל שתלמיד אחד יאמין ביציאת מצרים באמת! ובימי הפסח יש ס"ד‬
‫מיוחדת להפנים את האמונה ע"י ההגדה והסיפור של יצי"מ‪ .‬אבל א"א להגיע לזה מבלי שננקה‬
‫את הלב מכל החמץ שיש לנו בתוך ליבנו‪ .‬וע"כ אמר התנא באבות )ד' כא'(‪" :‬הקנאה והתאווה‬
‫והנועם‬
‫השגת "האמונה"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫פא‬
‫והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" ופירשו המפרשים כפשוטו‪ ,‬שזה מוציא את האדם‬
‫מהעוה"ז ומהעוה"ב!‬
‫ברש"י על הפסוק "והייתם לי סגולה מכל העמים" פירש רש"י‪" :‬סגולה ‪ -‬אוצר חביב" אבל‬
‫עוד לא פירש מה היא הסגולה‪ .‬ובאור"ח להרא"ש )כו'( כתב‪" :‬לבטוח בד' בכל לבבך‪,‬‬
‫ולהאמין בהשגחתו הפרטית וכו' כי זה הוא סגולת ישראל על כל העמים‪ ,‬וזה יסוד כל התורה‬
‫כולה" עכ"ל‪ .‬מדברי הרא"ש הבנו ב' דברים חשובים‪ :‬שהסגולה של ישראל היא האמונה‬
‫והביטחון‪ .‬וזה היסוד של כל התורה‪ ,‬שמי שאין לו את האמונה והביטחון בה'‪ ,‬אז אצלו העיקר‬
‫חסר מן הספר‪ ,‬כמו שאמרנו לעיל "כל מצוותיך אמונה"! שכל המצוות תלויות באמונה!‬
‫ר' אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד כתב בסוף ספרו "קובץ הערות" ב"מאמר על האמונה" על מה‬
‫שאמרו חז"ל "ולא תתורו אחרי לבבכם" ‪ -‬זו מינות )ברכות יב(‪ .‬ולכאורה‪ ,‬סיבת המינות‬
‫היא מקלקול הדעת והשכל‪ ,‬ומקום משכן הדעת באדם הוא בראש ולא בלב‪ ,‬וא"כ היה ראוי‬
‫להזהיר ולא תתורו אחרי דעתכם וראשכם וכו' וצריך ביאור איזה שייכות יש להחכמה אל‬
‫הלב? עכ"ל‪.‬‬
‫ובהמשך המאמר מסביר ר' אלחנן‪ ,‬שאמונה היא דבר שכאו"א יכול להבינה מיד‪ ,‬ואפי' גוי‪.‬‬
‫במעט התבוננות על מהלך האדם והעולם וכו' וא"כ איך אדם הוא לא מאמין‪ ,‬ואפי'‬
‫יכול לכפור ח"ו? אלא שהאדם משוחד מתאוות העוה"ז‪ ,‬כמו שוחד שיתנו לדיין והוא כבר‬
‫משוחד מכך‪ ,‬ואפי' במעט ממון‪ .‬וכך ג"כ האדם נעשה משוחד מהנאות העוה"ז‪ ,‬ואם יאמין‬
‫הוא מוכרח לפרוש מכל הנאות ותאוות העוה"ז‪ ,‬ולכן הוא לא מאמין! ממש כדברינו לעיל‪.‬‬
‫וכדאי לעיין שם במאמרו באורך‪.‬‬
‫כדאי כל החיים להתחזק בקנייני ה"השגחה והביטחון"‪ ,‬שבלי זה האדם נכלל ח"ו בכלל‬
‫מינים ואפיקורסים‪ .‬כמו שאמר הרמב"ן הנ"ל ‪" -‬אין מקרה ומנהגו של עולם אלא‬
‫הכל בגזירת עליון"!‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫"תיקון המידות"‬
‫המוסר‬
‫פב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫שיחת ר' ישראל דוד נייוונר זצ"ל "בדידות מירון"‬
‫ניסן תשס"ט‬
‫"שבירת המידות"‬
‫‪"" 4‬תיקון‬
‫"י "שבירת‬
‫תיקון המידות" ייתכן רק ע"י‬
‫‪3‬‬
‫כידוע‪ ,‬בכל יום מימי ה"בדידות" יש את ה"הרגש" היומי שלו‪ .‬ה"הרגש" של היום זה "שבירת‬
‫המידות"‪ .‬וצריך להבין מה זה "שבירת המידות"? ואיך מקיימים זאת למעשה?‬
‫לפעמים‪ ,‬העבודה של "שבירת המידות" זה נראה כמו איזה המצאה "נובהרדוקאית"‪ .‬אבל‬
‫כשנתבונן היטב נראה‪ ,‬שזה עוד מזמן אבות העולם‪ ,‬ובכלל בכל התורה כולה!‬
‫כמו שכתב הסבא זצוק"ל "במדרגת האדם"‪" :‬שתכלית התורה זה תיקון המידות" )חשבון‬
‫הצדק פ"ז(‪.‬‬
‫ואנו רואים ע"כ פרשה שלימה בתורה‪ .‬והעניין הזה הובא בהרחבה במדרש רבה‪" :‬יפה שיחתם‬
‫של עבדי אבות מתורתם של בנים"‪ .‬הפרשה של אליעזר עבד אברהם אע"ה‪ ,‬כ"כ‬
‫מפורשת בתורה‪ ,‬ואפי' נכפלה בתורה‪ .‬משא"כ גופי תורה נלמדים מק"ו ומלימודים שונים‪ .‬ר"ע‬
‫היה דורש תילי תילים של הלכות מכל תג ותג שבתורה‪ ,‬ופה בפרשת אליעזר זה כ"כ נכתב‬
‫באריכות‪ ,‬ואח"כ נכפל שוב פעם! לכאורה מה מצאה התורה‪ ,‬ועוד יותר חז"ל הק' מהשיחה‬
‫של עבדי אבות יותר מתורתם של בנים?‬
‫האמת‪ ,‬שהרבה מסבירים ומפרשים את הפרשה של אליעזר עבד אברהם‪ .‬אבל מי שמתבונן‬
‫על ההסבר של הסבא זצוק"ל ב"מדרגת האדם" )"דרכי התשובה" פ"ט( יראה בזה‬
‫הסבר נפלא‪ ,‬ובמיוחד בסוף הדבר‪ .‬היות שכשביקש אברהם להביא ליצחק אשה‪ ,‬מיד אליעזר‬
‫הציע את בתו‪ .‬שע"פ האמת היא כן יכלה להיות אשה ליצחק‪ .‬אולם אברהם אע"ה גער בו‬
‫"אתה ארור ובני ברוך ‪ -‬אין ארור מדבק בברוך! "והייתה לו נגיעה גדולה מאד בעניין‪ .‬ואח"כ‬
‫שהבין את הנגיעה התאמץ כ"כ לעבוד על עצמו‪ ,‬ושבר את מידותיו עד הקצה האחרון‪ .‬ויכל‬
‫ללכת ולא למצוא‪ ...‬ובינתיים היחידה שיכולה להיות אשה ליצחק‪ ,‬תהיה רק ביתו‪ .‬אבל הוא‬
‫כ"כ התאמץ‪ ,‬ואע"פ שהיה לו כ"כ חשבונות‪ .‬וכי לבן ובתואל מחותנים יותר טובים ממני?ויכל‬
‫למצוא אמתלאות ותירוצים‪ .‬וגם ברבקה יכל למצוא חסרונות‪ ,‬ולא לקיים השליחות‪ .‬ורק שראה‬
‫אותה כבר נתן לה מתנות‪ ,‬ולא אכל עד שדיבר‪ .‬ולא התעכב בשופו"א‪ ,‬ולקח עשרה גמלים‬
‫מגמלי אדוניו‪ ,‬וכ"ז רק כדי לגמור את השידוך כמה שיותר מהר‪ ,‬הפך מהנגיעה שלו!‬
‫והנועם‬
‫"תיקון המידות"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫פג‬
‫וזו היא ההתפעלות של התורה מ"שבירת המידות"‪ ,‬שזה הפך הנגיעות‪ .‬ולכן בפעם השנייה‬
‫שאמר אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי‪ ,‬כתוב "אלי" בכתיב חסר‪ ,‬שהרגיש את הנגיעה‬
‫שלו שרצה "אלי" את השידוך‪ .‬אדם שיש לו נגיעות ‪,‬לא יכול לראות כלום הוא רואה רק את‬
‫הנגיעה שלו‪ .‬והתורה כ"כ מתפעלת ממי שמרגיש את הנגיעה שלו‪ ,‬אבל מצליח לכבוש!‬
‫הסבא זצוק"ל כתב "במדרגת האדם" )"יראה ואהבה" פי"ד( "תכלית התורה שיעבור על‬
‫מידותיו‪ ,‬כמו שכ' הגר"א עה"פ "החזק במוסר ואל תרף" וכו' וז"ל‪" :‬אחוז את המוסר‬
‫שהתחלת בו ותחזק את עצמך‪ .‬אפילו לפי שעה אל תרף את עצמך מן המוסר‪ .‬אלא אדרבה‪,‬‬
‫תוסיף תמיד גדרים ומצוות על המוסר שלא יבוא לידי רפיון‪ .‬כי מה שהאדם חי‪ ,‬הוא כדי‬
‫לשבור את מה שלא שבר עד הנה אותה המידה‪ .‬לכן צריך תמיד להתחזק‪ ,‬ואם לא יתחזק‬
‫למה לו חיים"! וגם ר' אלימלך מליז'נסק ב"צעטיל קטן" )סי' טז'( כתב‪" :‬האדם לא נברא‬
‫בעולם רק לשבר את הטבע" רואים שאדירי עולם אמרו שהעיקר זה רק שבירת הטבע!‬
‫הגר"א בא לפרש לנו‪ ,‬שבד"כ עניין של "חזקה" זה בשלש פעמים‪ ,‬או שלש שנים‪ ,‬וכדו'‪.‬‬
‫אבל כאן ‪ -‬אומר הגר"א ‪" -‬אפי' לפי שעה אל תרף את עצמך מן המוסר" שאין חזקה‬
‫ברוחניות! ומהמוסר לא מרפים אפי' לשעה!‬
‫ולפי כל הנ"ל תורה מה תהא עליה? אלא שהאדם צריך להיות כל הזמן תחת גדרי המוסר‪.‬‬
‫וכך אמר הגר"ח מוולז'ין‪ ,‬ברגע שרק האדם מרגיש משהו ממידות נגיעות ורשימות רעות‪,‬‬
‫מיד הוא אמור להלחם בהם‪ .‬ואין לנו מושג כמה שבדורות קודמים היו נתונים תחת גדרים‬
‫כאלו‪ .‬רק אם הרגישו מחשבה נגד התורה מיד הם לחמו בזה עד חרמה!‬
‫האדם צריך שיהיה לו תמיד מאמרים של מוסר ששגורים על לשונו‪ .‬כמו אדם חולה‪ ,‬ויש‬
‫אצלו תמיד תרופות לעת הצורך‪ ,‬ויודע במה להשתמש ומתי בדיוק להשתמש בהם‪.‬‬
‫ואוי ואבוי אם זה יהיה מעט אחרי שהאדם צריך את התרופה‪ ...‬כך גם בעבודת האדם עם‬
‫עצמו‪ ,‬צריך שיהיו מוכנים לו מאמרים לכל מידה נגיעה ורשימה‪ .‬כמו על הקפדה‪ ,‬קנאה‪ ,‬תאווה‬
‫וכבוד וכו' ובפרט בטחון‪ ,‬אמונה והשגחה‪ .‬שהאדם כ"כ דואג‪ ,‬והתרופה לכך מאמרים על‬
‫השגחה וביטחון‪.‬‬
‫שאלו פעם את הסבא זצוק"ל אם אדם מדבר עם מישהו‪ ,‬ולפתע מרגיש איזה "רשימה" של‬
‫מידות רעות‪ .‬איך יכול להפסיק ולהשתמש עם מאמר חז"ל כמו המשל דלעיל של‬
‫והנועם‬
‫"תיקון המידות"‬
‫המוסר‬
‫פד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫התרופה? ואמר הסבא‪ ,‬שלכה"פ יעשה תנועה חיצונית של תביעה על זה! כמו שאומר ליצה"ר‪:‬‬
‫לך מכאן!‬
‫וזה לא דבר חדש‪ .‬עוד בבחרותי קראתי על החבורה הק' של חידושי הרי"ם שהיה להם "גדר"‬
‫כזה‪ ,‬שאם אחד היה לו מחשבה לא טובה במידות רעות או תאוות וכדו' אז הוא צריך‬
‫לומר זאת על המקום ולגרשה מעצמו‪ .‬והיו פעמים שהם היו לומדים או מדברים בדברי תורה‬
‫ויר"ש‪ ,‬ופתאום שמעו אחד צועק על עצמו‪" :‬החוצה"! "מה אתה עושה פה"! "לך מכאן"!וכדו'‬
‫על היצה"ר שלהם‪ .‬ככה הם היו מגרשים את היצה"ר! זה נקרא לעמוד תמיד תחת גדרי המוסר‪.‬‬
‫כמו שאמר הגר"א "אפי' לפי שעה אל תרף א"ע מהמוסר"! )וכן בספר "בית קלם" ח"א עמ'‬
‫שנא‪ ,‬שבעלי המוסר נהגו כך(‬
‫על האדם להיות ער בכל רגע ובכל שעה וללחום עם היצה"ר שלו‪ .‬ואי אפשר לומר שזה‬
‫שייך רק בזמנים מסוימים‪ .‬כמו שאמרו משל על כך‪ ,‬שבגרמניה מאד הקפידו על הסדר‬
‫והנימוס‪ ,‬כידוע‪ .‬ופ"א דיברו בניהם אנשי גרמניה שזה לא מנומס‪ ,‬שבכל פעם שיש שריפה‬
‫קוראים למכבי אש‪ ,‬ומיד הם מגיעים ועושים רעש עם הצופרים שלהם‪ ,‬ואפי' באמצע הלילה‪...‬‬
‫אלא צריך לתקן זאת‪ ,‬ושיהיה רק זמנים מסויימים ביום‪ ,‬שבו המכבי אש פועל‪ ,‬ואח"כ לסגור‬
‫אותו‪ .‬ומי שצריך בזמן מסוים שאינו מהשעות הרגילות‪ ,‬שיחכה עד לשעת הפתיחה‪ ...‬אבל‬
‫האמת היא שעד אז כל העיר יכולה להישרף‪...‬‬
‫וזה נוגע לכאו"א‪ ,‬וג"כ לאדם שמוכן ללימוד מוסר בכל יום‪ ,‬ולעבוד על עצמו‪ ,‬אבל רק ב"סדר‬
‫מוסר" או בזמן מסוים‪ .‬אבל אם יש בעיה אז נחכה לקביעות‪ ...‬ואם יש לו מידות ורשימות‬
‫זה יכול לשרוף ולאבד לו את הכל! אלא‪ ,‬כל פעם שהאדם מרגיש משהו‪ ,‬ואפי' משהו קטן‪,‬‬
‫הוא צריך על המקום ללמוד מוסר‪ ,‬ולעשות "פעולות"‪.‬‬
‫כמו שאומר הגר"א שם "אל תרף" וכו'‪" :‬אלא אדרבה תוסיף תמיד גדרים וסייגים על המוסר‪,‬‬
‫שלא יבוא לידי רפיון‪ .‬כי מה שהאדם חי ‪ -‬אומר הגר"א ‪ -‬הוא כדי לשבור מה שלא‬
‫שבר עד הנה אותה המדה" הגר"א פירש את הפסוק כפשוטו‪ ,‬שצריך תמיד להתחזק בעבודת‬
‫המוסר ולהוסיף תמיד גדרים וסייגים "ואם לאו ‪ -‬למה לו חיים" כפשוטו! זה מהגר"א‪ ,‬שזה‬
‫החיים של האדם‪ .‬האדם לא מבין‪ ,‬שאם הוא לא עובד על עצמו בשבירת המידות ובלימוד‬
‫המוסר‪ ,‬זה נוגע לחייו ממש!!!‬
‫והנועם‬
‫"תיקון המידות"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫פה‬
‫כמו שכתוב בפסוק בפירוש‪" :‬החזק במוסר ואל תרף נצריה כי היא חייך" כמו שחז"ל במדרש‬
‫הביאו ע"כ משל )תנחומא פר' שלח ט"ו(‪" :‬משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים‪.‬‬
‫הושיט לו הקברניט את החבל‪ ,‬אמר לו‪ :‬תפוש החבל הזה בידיך ואל תניחהו‪ ,‬שאם תניחהו‬
‫אין לך חיים" וכו' וכן הוא אומר‪ :‬החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך" עכ"ל‪ .‬ולכאורה‬
‫מה המדרש מוסיף ממה שכתוב בפסוק? אלא מהמילה "החזק" אנו מבינים שצריך "חזקה"‬
‫במוסר כמו שיש חזקה ג' שנים‪ ,‬ג' פעמים וכו' ואז יש מעשה קניין‪ .‬והמדרש מגלה לנו‬
‫ש"ברוחניות אין חזקה" אף פעם! וכ"ש שאין קניין‪ .‬אלא ע"י שהאדם מחזיק‪ ,‬הוא ניצול! ולהפך‬
‫רגע אחד שאתה לא מחזיק‪ ,‬אתה נופל מיד! ועל האדם להחזיק כל ימי חייו!‬
‫הזיכרונות שלי מהעבודה האדירה של רבינו זצוק"ל‪ ,‬שהייתה בלי הפסק כל חייו! "ההשתוות‬
‫והביטחון" שלו‪ ,‬שהוא היה יחיד בדור באלו הדברים! כמו"כ לימוד המוסר שלו‪,‬‬
‫ההתפעלות‪ ,‬רגשת הנפש וסערת הרוח‪ ...‬מי שלא ראה אותו‪ ,‬אי אפשר לתאר זאת! איך שהוא‬
‫היה גוער וצועק על היצה"ר‪ ,‬בשאגות עצומות עד כלות הנפש! גם התפילה שלו‪...‬‬
‫אבל בזמן האחרון לחייו‪ ,‬ה"לימוד המוסר" שלו היה בשקט ובקול נמוך‪ .‬ואז שאלנו אותו‬
‫"רבינו‪ ,‬איך הולך לימוד המוסר בהתפעלות"? ואמר לנו מילים עצומות באידיש‪:‬‬
‫"אויסגעשריגענע הארץ"‪ .‬אני לא יודע בדיוק איך להסביר בעברית‪ .‬ובערך‪ ,‬שמרוב שהוא צעק‬
‫כל חייו‪ ,‬והתפעל והתרגש‪ ,‬אז כבר ליבו מלא בצעקות וברגש של התפעלות‪ ,‬שעכשיו הוא‬
‫כבר לא צריך להתאמץ‪ ,‬אלא זה הולך מאיליו‪ ...‬וזה אמת‪ ,‬שמי שכבר מורגל להתפעל ולהתרגש‬
‫בליהמו"ס בהתפעלות‪ ,‬אז רק צריכים לנגוע במשהו‪ ,‬ואז מתפעלים בקלות‪.‬‬
‫ז"א שמי שלומד מוסר הרבה שנים בקביעות מתפעל מיד‪ .‬ואעפ"כ אין חזקה!!! וגם לעת‬
‫זיקנותו של רבנו זצוק"ל‪ ,‬ועם כ"כ מדרגות גבוהות בעבודה‪ ,‬הוא המשיך בליהמו"ס‬
‫בהתפעלות‪ .‬כמו שכתב הגרי"ס זצ"ל באיגרותיו‪" :‬מים הרבה ישפוך על נפשו הוא לימוד‬
‫המוסרי" וכו' )או"י י'(‬
‫וכדי לקבל תועלת מלימוד המוסר‪ ,‬ולהתחלף מרע לטוב‪ ,‬צריך לעבוד עם עצמו שנים ע"ג‬
‫שנים‪ ,‬ולדעת להתלמד קודם איך מתרגשים בלימוה"ס‪ ,‬ואיך לומדים מוסר‪ .‬כמו שמסופר‬
‫על הסבא מקלם זצ"ל‪ ,‬שדיבר שיחות ב"קלם" במשך שבע שנים על הצורך בלימוד המוסר‪,‬‬
‫ואח"כ דיבר עוד שבע שנים איך ללמוד מוסר! וכן הסבא זצוק"ל האריך בזה בספרו "מדרגת‬
‫האדם" במאמר "יראה ואהבה"‪ .‬ואח"כ כמו"כ בעצם הלימוד עצמו‪ ,‬אף פעם לא להרפות‬
‫והנועם‬
‫"תיקון המידות"‬
‫המוסר‬
‫פו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫ולהפסיק‪ .‬וזה הפשט בפסוק "החזק במוסר ‪ -‬אל תרף" החזקה במוסר היא לא מובטחת ‪-‬‬
‫אלא ‪" -‬אל תרף"‪ ,‬רק ע"י רציפות "נצרה ‪ -‬כי היא חייך" "רק להוסיף גדרים וסייגים על‬
‫המוסר" וכל זה "כדי שלא תבוא לידי רפיון" כי כך זה החיים שבלי מוסר א"א לחיות בשופ"א!‬
‫כמו שכתב הגרי"ס זצ"ל "לומד מוסר חי חי יקרא" )או"י י'(‬
‫הגמרא במס' ע"ז )י"ח( מספרת על ר' חנינה בן תרדיון‪ ,‬שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות‪,‬‬
‫שהיה עוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים בשעת הגזירה‪ ,‬שזה מסירות נפש ממש‪.‬‬
‫ושאל רחב"ת את ר' יוסי בן קסמא "מה אני לחיי העוה"ב"?ולכאורה השאלה לא מובנת כלל‪.‬‬
‫אדם כ"כ גדול‪ ,‬שזכה להיות מעשרה הרוגי מלכות‪ ,‬ולהקהיל קהילות ברבים בשעת השמד‪,‬‬
‫עם מסיר"נ בזיכוי הרבים‪ .‬וכי אפשר לחשוב אפילו בהו"א שאין לו חיי העוה"ב? אולם ר' יוסי‬
‫בן קסמא לא התפעל מכך‪ .‬ושאל אותו "כלום מעשה בא לידך"?‬
‫ר' יוסי בן קסמא אומר לר' חנינה בן תרדיון‪ ,‬תספר לי איזה "פעולה" שלך באיכות‪" ,‬ונברר"‬
‫אותה‪ ,‬אולי ע"י הפעולה הזאת יהיה לך חלק בעוה"ב‪ .‬רחב"ת היה יכול לספר לו על‬
‫מסירות נפשו לתורה בשעת הגזירה של שמד רח"ל‪ ,‬או על זיכוי הרבים העצום שלו‪ .‬וא"ל‪:‬‬
‫"מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה‪ ,‬וחילקתים לעניים‪ .‬א"ל‪ :‬א"כ מחלקך יהיה‬
‫חלקי"! ריב"ק ששמע פעולה כזו איכותית של "שבירת המידות" שכולה לש"ש‪ ,‬שאף אחד‬
‫לא רואה‪ ,‬ואף אין בזה צד של כבוד וממון ואע"פ שיש כ"כ הרבה חשבונות להתר‪ ,‬זה יותר‬
‫שווה ממזכה הרבים ומהכל! "פעולה" אחת איכותית נגד הטבע‪ ,‬ובפרט בכסף‪ ...‬כסף! ז"א‬
‫לוותר על הכסף שלו‪ ,‬ולתת לאחרים‪ ,‬זה יותר מכל דבר!‬
‫וידוע שהגרי"ס זצ"ל שאל את הגר"י בלזר זצ"ל‪" :‬כלום מעשה בא לידך"? א"ל הגרי"ב‪:‬‬
‫"מעשה פטרבורג"‪ .‬שעזב את הרבנות דפטרבורג‪ .‬ושאלו הגרי"ב אם מעשה טוב הוא‪.‬‬
‫א"ל הגרי"ס‪" :‬כבוד הרי אין כאן‪ ,‬הרווחת ממון אין כאן‪ ,‬הן מעשה טוב הוא! ובירך הגרי"ס‬
‫"שהחיינו" על פעולתו האיכותית הזאת! )ע"פ תנה"מ ח"ב‪ .‬דחו"מ לרי"ל ממיר ח"ב מאמר‬
‫עו'‪ .‬ובכתבי הסבא מקלם‪ ,‬תלמידיו‪ ,‬ח"ב עמ' תשצ(‬
‫והרמב"ם בפירושו למשניות על מס' מכות )פ"ג ט"ז( מסביר את המשנה "רבי חנניה בן‬
‫עקשיא אומר‪ ,‬רצה הקב"ה לזכות את ישראל‪ ,‬לפיכך הרבה להם תורה ומצוות"‬
‫וכו'‪ .‬וז"ל‪" :‬מעיקרי האמונה בתורה‪ ,‬כי כשיקיים האדם מצווה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן‪ ,‬ולא‬
‫ישתף עמה כוונה מכוונות העולם בשום פנים‪ .‬אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה וכו' הנה‬
‫והנועם‬
‫"תיקון המידות"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫פז‬
‫זכה בה לחיי העוה"ב‪ .‬וע"ז אמר ר"ח כי המצוות בהיותם הרבה‪ ,‬א"א שלא יעשה אדם בחייו‬
‫אחת מהם על מתכונתה ושלמותה‪ .‬ובעשותו אותה המצווה תחיה נפשו באותו מעשה" עכ"‪.‬ל‬
‫לכן הקב"ה כ"כ הרבה מצוות כדי שבמשך חייו של האדם יעשה מצווה אחת שלימה בלי‬
‫נגיעות ופניות‪ ,‬אלא רק לש"ש‪ .‬ועי"כ בלבד יזכה לעוה"ב‪ .‬והרמב"ם מביא ראיה לדבריו מהגמ'‬
‫הנ"ל‪" :‬וממה שיורה על העיקר הזה‪ ,‬ממה ששאל ר' חנינה בן תרדיון מה אני לחיי העוה"ב?‬
‫והשיבו המשיב‪ ,‬כלום בא מעשה לידך? כלומר‪ :‬נזדמן לך לעשות מצווה כהוגן? השיבו כי‬
‫ניזדמנה לו מצות צדקה ע"ד שלימות ככל מה שאפשר‪ ,‬וזכה לחיי העוה"ב"!‬
‫זה מבהיל! כל החיים לקיים את התורה ולעשות מצוות‪ ,‬ולא עוד אלא שהקב"ה "הרבה"‬
‫תומ"צ שאולי תהיה אחת מושלמת! ההבנה מהנ"ל היא את הערך הרב של "שבירת‬
‫המידות"‪ ,‬ואיך השבירה נעשית למעשה‪ ,‬ושזה עולה על הכל‪ .‬שאל"כ א"א להגיע לחיי העוה"ב!‬
‫וכנראה שבסיפור של ר' חנינה בן תרדיון‪ ,‬יש עוד עניין‪ .‬שהיה לו היתר לכולי עלמא‪ ,‬שלכהפ"ח‬
‫ייקח מעט מהכסף‪ ,‬שזה בטוח‪ .‬ומשום שהוא גבאי צדקה יפסיד הכל? ועוד חשבונות‪...‬‬
‫ואעפ"כ הוא הפקיר את כל המעות‪ .‬כמו שכתב בחוה"ל )ש' "הפרישות" פ"א(‪" :‬הפרוש ‪ -‬מי‬
‫שיכול והניח" אע"פ שיש כ"כ היתרים וחשבונות להיתר‪ ,‬ואע"פ שמותר ‪ -‬לשבור‪ ,‬זה המשובח‬
‫ביותר שיביא את האדם לחיי העוה"ב!‬
‫כמו שמובא בספה"ק על הפסוק‪" :‬אדם כי יקריב מכם קרבן לד'" מה זה "מכם"? רק מי‬
‫שעובד על עצמו‪ ,‬ומוכן לתת "מעצמו" אע"פ שקשה לו‪ ,‬ויש לו חשבונות והיתרים‬
‫ואעפ"כ מתגבר ושובר ‪ -‬זה "קרבן לה"!‬
‫כמו שאמר הנביא מיכה )פ"ו ו'‪-‬ז'(‪" :‬במה אקדם ד' אכף לאלוקי מרום? האקדמנו בעולות‪,‬‬
‫בעגלים בני שנה‪ .‬הירצה ה' באלפי אלים" וכו' הנביא אומר שהקב"ה לא צריך את כל‬
‫הקרבנות‪ ,‬זה לא העיקר אצלו‪ .‬וידוע בשם הספה"ק על הפסוק‪" :‬מן הבקר ומן הצאן תקריבו‬
‫את קרבנכם" שאם האדם רוצה להקריב רק קרבן‪ ,‬זה רק "קרבנכם"‪ ,‬שאין לה' מזה כלום!‬
‫שהרי אם האדם חטא בהמה מה חטאה ששוחטים אותה? אלא שכל התכלית זה שהאדם‬
‫יחזור בתשובה‪ ,‬וייתן את עצמו להקב"ה ע"י תשובה שלימה‪ .‬וכמו שהיו אמורים לעשות לאדם‬
‫החוטא עושים לבהמה‪ ,‬ועליו להרהר בתשובה‪ .‬ועי"כ להתקרב לבוי"ת שזה התכלית‪ .‬כמו‬
‫שאומר המס"י )פ"א(‪" :‬שלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה‪ ,‬אם קטן ואם‬
‫גדול‪ ,‬אלא להתקרב אליו יתברך" וזה התכלית של הכל!‬
‫והנועם‬
‫"תיקון המידות"‬
‫המוסר‬
‫פח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫והסוד של הדברים‪ ,‬שע"י אפשר להגיע ל"תכלית" ‪ -‬שזה קרבת ד' ‪ -‬זה רק ע"י "שבירת‬
‫המידות"! והאמת היא‪ ,‬שבלי שבירת המידות אי אפשר להגיע לקרבת ד'‪ .‬שאילולי זה‬
‫רק רמאות בעבודת ד'!‬
‫האדם כ"כ מורגל לרמות את עצמו‪ ,‬והוא מוכן לעשות הכל בעבודת ה'‪ ,‬אבל חוץ מ"תיקון‬
‫המידות" שזה ע"י "שבירת המידות" שזה העיקר! ולכן היצה"ר מוכן לתת הכל לאדם‪,‬‬
‫חוץ מזה‪ .‬שהיצר יודע שבלי "שבירת המידות" אין ערך לכלום!‬
‫וזה לא נוגע רק לקטנים כמונו‪ ,‬אלא אפ"י ל"גדולים"‪ .‬ראיתי "גדולים" שגדלו הרבה בתורה‪,‬‬
‫ובאותה מידה גם ה"מידות" גדלו איתם‪ .‬שאם הוא במדרגה גבוהה כ"כ‪ ,‬אז מגיע לו יותר‬
‫כבוד וממון וכל מה שיחפוץ‪...‬‬
‫הייתי פעם באיזה חופה שהיו שם הרבה "גדולים" וכיבדו אחד לברכה ראשונה בתור "הגאון‬
‫הגדול"‪ ,‬ואח"כ כיבדו את השני בתור "הגאון"‪ ,‬ולא זז ממקומו‪ ...‬שאלתי אותו אח"כ‬
‫מדוע לא ניגש לברך? א"ל הוא "הגאון הגדול" ואני לא‪ ,‬רק הגאון‪ ?...‬א"כ חזרנו לתקופת‬
‫הגאונים‪...‬‬
‫רבינו זצוק"ל היה אומר "הכל נידונים בהרג" ר"ת הרה"ג‪ ...‬רק אם היינו יודעים‪ ,‬כמה שהגדולים‬
‫האמיתיים ברחו מכבוד‪ ,‬ועוד הם הצטערו על כך שקיבלו כבוד! כ"כ הרבה סיפורים‬
‫מסופרים על הביקורים של ר' עקיבא איגר זצ"ל בוורשה‪ .‬ושם גילו את הענווה שלו‪ ,‬ואת‬
‫סלידתו מהכבוד‪ .‬ושכתבו לו במכתב "הגאון" הוא כ"כ היה מצטער ע"כ‪ .‬ופ"א שדיבר עם‬
‫אחד מגאוני זמנו‪ ,‬וסיפר לר' עקיבא איגר זצ"ל שכותבים עליו "הגאון" והוא בצער מזה‪ .‬א"ל‬
‫ר' עקיבא איגר‪ :‬ניחמתני‪ ,‬גם עלי כותבים‪ ...‬וכך היו כל הגדולים האמיתיים‪ .‬ובמיוחד מה‬
‫ששמענו על הגרי"ס זצ"ל שהלך בלבוש של בעה"ב‪ ,‬ולא הסכים ללבוש איצטלא דרבנן‪ ,‬ולא‬
‫פרסם את עצמו בשום מקום שהגיע‪ ,‬ורק אח"כ היו מתוודעים שהוא היה במקומם‪ .‬ושהיה‬
‫שם אפילו לא חשבו שהוא גאון ישראל נמצא איתם‪.‬‬
‫ואצל הסבא זצוק"ל בכלל‪ ...‬לא רק הבריחה מהכבוד‪ ,‬אלא ביטול הכבוד בכ"כ קיצוניות‪...‬‬
‫פעם אחת היה באסיפה של גדולי הדור‪ ,‬והיו שם עוד אלפי איש‪ .‬ובכניסתו נהייה‬
‫רושם כביר‪ .‬ומיד צעק בקול גדול‪ :‬איפה המפתח? איפה המפתח? בזמנם הבית הכיסא היה‬
‫נעול‪ ...‬וכך ע"י כולם הוא ביקש את המפתח‪ ,‬כדי לבטל את כבודו‪ .‬הם חשבו רק איך לברוח‬
‫והנועם‬
‫"תיקון המידות"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫פט‬
‫מהכבוד‪ ,‬והיום חושבים איך להרבות את הכבוד‪ ...‬והכל עם חשבונות של "לשם שמיים"‪.‬‬
‫רח"ל‪.‬‬
‫ואין לנו תקווה להינצל מכל המידות והרצונות‪ ,‬אלא רק ע"י לימוד המוסר בהתפעלות‪ ,‬על ידי‬
‫פעולות של "שבירת המידות" ועי"כ להגיע ל"תיקון המידות" ולקדושת ד'! ועלינו להתפלל‬
‫ע"כ להקב"ה שנזכה לעבוד ולהצליח בפעולות של "שבירת המידות"‪ .‬ויש הרבה דברים‪ ,‬במיוחד‬
‫זה "ויתור" כמו שהזכרנו את המעשה של אליעזר עבד אאע"ה שהפקיר את הנגיעה שלו‪.‬‬
‫וכמו"כ המעשה של ר' חנינה ב"ת‪ ,‬שעם כל החשבונות שהיו לו הוא ויתר על כספו‪ .‬ועלינו‬
‫לדעת שכאו"א‪ ,‬בניסיון שלו‪ ,‬ובמידות שלו‪ ,‬הוא אמור לעבוד על עצמו‪ ,‬עד שיזכה להגיע‬
‫לתכלית המיתית שזהו ‪ -‬קרבת ה'!‬
‫אני שמעתי סיפור מיוחד מאוד על רבינו זצוק"ל במה שנוגע לדברים הנ"ל‪ ,‬ששמעתי מפי‬
‫בעל המעשה בעצמו‪.‬‬
‫בסביבות שנת תשי"ד‪ ,‬רבינו זצוק"ל חשב להעביר את הישיבה מצרפת לא"י‪ .‬ועל פי עצת‬
‫החזו"א זצ"ל נבחרה העיר חדרה להקים בה את הישיבה‪ .‬ורבינו זצוק"ל הפקיד‬
‫בעצמו בבנק פאג"י ארבעים אלף דולר‪ ,‬שהיה סכום עצום בימים ההם‪ .‬וזה כדי שהם יבנו את‬
‫הישיבה‪ .‬ובסוף‪ ,‬הם פשטו את הרגל‪ ,‬והכסף הלך לטמיון‪ .‬הם לא היו מוכנים להשיב כלום‪.‬‬
‫כמה שנים לאחר פטירת רבינו זצוק"ל‪ ,‬פגש אותי מי שהיה הבעלים של פאג"י‪ ,‬אברהם ט'‪,‬‬
‫ואומר לי‪ :‬אתה תלמיד של ר' גרשון? א"ל כן! והוא א"ל‪ :‬אתה חושב שאתה מכיר‬
‫אותו? והוא ממשיך ואומר לי‪ :‬אני עוד לא מצאתי אחד כמוהו בעולם! בא ואספר לך ‪ -‬אע"פ‬
‫שאתה תלמידו ‪ -‬שאתה לא מכיר אותו בכלל! וסיפר לי שהוא היה באיזה שבת אחת במלון‬
‫גלי צאנז בנתניה‪ ,‬ולפני כניסת שבת הוא רואה שרבינו זצוק"ל נמצא ג"כ שם‪ .‬והוא הבין שיהיה‬
‫לו שבת שחורה‪ ...‬ורצה לחזור מיד לירושלים‪ .‬והבין שאין לו זמן‪ ,‬ורצה לצאת מהמלון למקום‬
‫אחר לכה"פ‪ .‬בסופו של דבר כבר נכנס שבת‪ ,‬והוא בא להיכנס לביהמ"ד בחשש עצום‪ ,‬מה‬
‫רבינו זצוק"ל יעשה לו‪ .‬וכשרבינו זצוק"ל ראה אותו מיד רץ לעברו‪ ,‬וחיבק ונישק אותו‪ ,‬וביקש‬
‫ממנו מחילה! תסלח לי ר' אברום על הצער שגרמתי לך‪ ...‬שמסתמא כל הזמן היה לך עוגמת‬
‫נפש ממני‪ ,‬שלא הייתה לך אפשרות לשלם לי את הכסף‪ .‬ואני ממש מוחל לך‪ ,‬שהכל מן‬
‫השמיים‪ ,‬וזה נגרם רק ע"י עוונותי! )א‪.‬ה‪ .‬סיפור זה הובא בלשונו של רבינו זצוק"ל‪ ,‬בגליון "אל‬
‫המבקש" מחודש אדר א' תשע"ו‪ .‬כדאי לעיי"ש(‬
‫והנועם‬
‫"תיקון המידות"‬
‫המוסר‬
‫צ‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫לכה"פ לא להקפיד‪ ,‬לא לדבר על זה‪ .‬אבל כך ללכת כמו שלא היה כלום‪ ,‬ועוד לתבוע את‬
‫עצמו? זה היה רבינו זצוק"ל ששאף תמיד להגיע למדרגות הכי גבוהות בעבודה‪ .‬וזה‬
‫ע"י "שבירת המידות"‪ ,‬שכל חייו רבינו זצוק"ל עבד ועבד בלי הפסק! ויהר"צ שנזכה ללכת‬
‫ולהתעלות בדרגות גבוהות אלו‪ ,‬עד שנזכה להגיע לתכלית!‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫"בטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫צא‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל בבדידות מירון‬
‫ניסן תשס"ט‬
‫בטחון בה'"‬
‫‪"" 4‬בטחון‬
‫‪3‬‬
‫אחד מהיסודות "בנובהרדוק" היה "בדידות" הסבא זצוק"ל ייחס לזה חשיבות רבה מאוד‪,‬‬
‫ובמשך ימי חייו היו לו "בתי בדידות" במקומות שונים‪ ,‬וביערות‪ .‬מהם מקומות שהיו‬
‫גלויים‪ ,‬ומהם שלא היו ידועים כלל‪.‬‬
‫המטרה של "הבדידות" היא לערוך "חשבון הנפש" ע"י לימוד המוסר‪ ,‬עבודת המידות וכו'‬
‫"הבדידות" נוהגת בכל ימות השנה לפי הצורך‪ .‬אולם במסגרת של "עבודת התקופות"‬
‫"בנובהרדוק" הקדישו תקופה מסויימת "לתקופת הבדידות" שהחלה מלמחרת יום הפורים‪,‬‬
‫וכמעט עד ערב פסח‪.‬‬
‫בשעות הבוקר בבדידות הרבו בלימוד המוסר‪ ,‬ולאחמ"כ קיימו החבורות השונות "וועדים"‬
‫וכדו'‪ .‬בשעות הערב התקיים ה"בירור המצב" המפורסם "בנובהרדוק"‪ .‬גם העבודה‬
‫בבדידות עצמה התחלקה לפי ימי השבוע‪ ,‬כך שכל יום מימי השבוע‪ ,‬הוקדש לעבודה על פרט‬
‫מסוים‪ .‬ועל אותו נושא דברו הרבה הרגשות‪ ,‬וכולם למדו מוסר ע"ז‪ ,‬על הקירות תלו פתקים‬
‫עם "ההרגשים" של עבודת אותו היום וכך "חיו" בחוש את אותו "ההרגש" היומי‪.‬‬
‫שנזכרים בימי "הבדידות" בשנים עברו‪ ,‬מלפנים בישראל‪ ...‬א"א שלא להזכיר את מה שאמר‬
‫הגרי"ס זצ"ל‪ .‬שפ"א הגרי"ס דיבר שמוע'ס בפני הציבור בוילנא‪ .‬והתחיל לומר‬
‫מלפנים בישראל‪) ...‬כמו בס' או"י מכ' יד'( הוא עצר ושאל את השומעים‪ :‬רבותי‪ ,‬שאני אומר‬
‫"מלפנים בישראל"‪ ,‬מה הכוונה שלי? מתי זה מלפנים בישראל? ואמר שלא תחשבו שזה‬
‫מדובר על ליפני מאה שנים‪ .‬הכוונה שלי היא על לפני עשר שנים! זה כבר "מלפנים בישראל"‪,‬‬
‫מרוב ירידת הדורות‪ ,‬רואים כבר כל עשר שנים את ההבדל בין הדורות‪.‬‬
‫ושנזכרים בימי "הבדידות" הנפלאים‪ ,‬לא מדובר על הבדידויות הראשונות לאחר המלחמה‬
‫בגרמניה עם רבינו זצוק"ל‪ ,‬או אח"כ בצרפת בליון‪ .‬שם "הרוח היה מאד גבוה"‪.‬‬
‫הבדידות בליון הייתה במקום מנותק מכל העולם‪ ...‬ובתוך הבדידות הנפלאה הזאת‪ ,‬אחד‬
‫"מהעובדים החזקים" היה מבודד בבדידות משלו‪ ...‬הוא היה בעליית הגג של הבניין שהיינו בו‪,‬‬
‫והנועם‬
‫"בטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫צב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וכל היום עסק בתיקון נפשו‪ .‬יחיד! כמו מאמר החוה"ל‪" :‬כיחיד הבודד‪ ,‬אשר אין לו צוות כי‬
‫אם אדוניו‪ ,‬ולא חומל עליו כי אם בוראו" כמו כן הבדידות בזמן שהישיבה הייתה בעיר באיי‪,‬‬
‫כמו"כ זה היה נפלא‪ .‬הזיכרון שלי כמו"כ מהבדידות שהישיבה הייתה כבר בפובליין‪ .‬בישיבה‬
‫בפובליין היה יער‪ ,‬והיה כ"כ תועלת מההליכה לבית הבדידות בכל השנה‪ .‬יומם ולילה הלכו‬
‫לשם קבוצות‪ ,‬לבית הבדידות‪ .‬ועל כולם בתקופת הבדידות עצמה‪.‬‬
‫במשך ימי הבדידות עסקו המון בתיקון הנפש‪ ,‬ע"י "בירור המידות" וכמו"כ ה"בירור המצב"‪...‬‬
‫היה "לימוד המוסר" באריכות‪ ,‬עם "שפתיים דולקות‪ ,‬בריגשת הנפש וסערת הרוח"‬
‫כתקנת הגרי"ס זצ"ל‪ .‬כולם הושפעו המון מהוועדים ומהשיחות‪ .‬בסוף הבדידות שהרוח היה‬
‫גבוה מאד‪ ,‬התקיים "וועד הקבלות"‪ .‬כאו"א קיבל על עצמו "קבלות"‪ ,‬כדי שהרוח שהשיג אז‬
‫בבדידות ישמר אצלו לאורך זמן‪.‬‬
‫"ההרגש" של היום הוא "בטחון בה'"‪ .‬הסבא זצוק"ל עשה רעש גדול על הצורך "בבטחון"‬
‫בלי השתדלות בכלל‪ ,‬בטחון בלי פשרות‪ .‬כהגדרת החוה"ל‪" :‬שישליך את נפשו‬
‫בהם להליכות הגוזר‪ ,‬אשר גזר לו הבורא מהם" )בטחון פ"ד( כפי שרואים במפורש "במדרגת‬
‫האדם" מאמר "דרכי הביטחון"‪ .‬ההשגות שהסבא זצוק"ל הגיע אליהם בבטחון‪ ,‬הם גבוהות מאד‪.‬‬
‫ומה שמוטל עלינו‪ ,‬זה להיות בגדר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב"‬
‫)תנדב"א( והפי' של "יגיעו" ‪ -‬מהבחינה שלנו ‪ -‬הוא מלשון "נגיעה" שלכה"פ תהיה לנו‬
‫מעט "נגיעה" ושייכות לדברים הללו‪ .‬ועלינו מוטל שלא ישכחו הדברים הגבוהים האלה מאיתנו‪.‬‬
‫כמו שמובא דין בשו"ע‪ ,‬בהלכות לולב‪ ,‬שאם אין למצוא לולב‪ ,‬אלא לולב יבש לוקחים אפי'‬
‫לולב יבש‪ .‬והטעם שלא תשתכח תורת לולב מישראל‪) .‬שו"ע סי' תשמט" ס"ו‪ .‬ובהגה"ה‪.‬‬
‫ובמשנ"ב‪ ,‬נד'( וכמו"כ אצלנו‪ ,‬לעשות מה שאפשר "לנגוע" כדי שלא תשתכח תורת "בדידות"‬
‫מאיתנו‪ ...‬ולדאבוננו הגדול‪ ,‬אין הבנה והשגה בדבר הנפלא הזה בכל העולם כולו‪ .‬ואם מישהו‬
‫יאמר שיש "בדידות" ויש אנשים שעוזבים את ענייני החולין‪ ,‬ונוסעים למקום מיוחד כדי‬
‫להתבודד עם נפשם‪ ,‬וכדי להתקרב לבוי"ת‪ ,‬אף אחד לא יאמין לזה! המושכל הראשון הוא‪,‬‬
‫שהם נוסעים לחופש‪ ,‬כדי להתאוורר‪ .‬אבל ל"בדידות"? בעולם לא יודעים בכלל איך לאכול‬
‫את זה!‬
‫והיסוד החשוב בענייני "אמונה ובטחון"‪ ,‬שזה צריך חיזוק תמידי כל הזמן‪ .‬וזה אפשרי רק‬
‫ע"י שמדברים על כך‪ ,‬ועי"כ מעוררים את עצמנו לכך‪ .‬כמו שאמר דוד המלך ע"ה‬
‫והנועם‬
‫"בטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫צג‬
‫בתהלים‪" :‬האמנתי כי אדבר" ‪ -‬על "אמונה ובטחון" צריך הרבה לדבר‪ .‬וזה מדובר על כל‬
‫הזמנים‪ ,‬וכ"ש בזמננו אנו‪ .‬מפעם להיום‪ ,‬יש כ"כ שנוי עצום‪ .‬פעם‪ ,‬אע"פ שהיו "ניסיונות"‬
‫באמונה ובטחון‪ ,‬אבל היו מרגישים מעט את "האמונה ובטחון"‪.‬‬
‫היום‪ ,‬בעוה"ר‪ ,‬כולם עסוקים רק "בטבע" ובמקרה‪ ,‬רח"ל‪ .‬ההשתנויות הרבות בעולם‪ ,‬גורמות‬
‫לכולם לחשוב רק על "מקרה וטבע" רק לא על "אמונה ובטחון"‪ .‬וזה בכל העולם‬
‫בכלל‪ ,‬ובפרט בארץ ישראל‪ .‬כולם מהקטן לגדול ‪" -‬על הצדיקים ועל החסידים‪ ,‬ועל זקני‬
‫שארית עמך בית ישראל‪ ,‬ועל גרי הצדק ועלינו‪ - "...‬כולם עסוקים בשאלה‪ :‬מי בראש? מה‬
‫קורה בכנסת‪ ,‬מי בקואליציה ומי באופוזיציה וכו' רח"ל‪ .‬במקום שכולם ירגישו מפורש ובחוש‪,‬‬
‫את מה שאנו אומרים כל פעם בר"ה וביו"כ‪" :‬בר"ה יכתבון וביו"כ יחתמון‪ "...‬ואת כל האריכות‬
‫שם‪" :‬מי בעתו ומי לא בעתו" וכו'‪ .‬כל "המי ומי" שכתוב שם‪ .‬והבנ"א חושבים הפוך‪ .‬חושבים‬
‫רק "מי" בכנסת ומי לא‪" ,‬מי בראש" ומי בזנב‪ ...‬ועסוקים רק "במקרה ובטבע" יומם ולילה‬
‫ובמה שנכתב בעיתונים שהכל שם רק "טבע ומקרה"‪ .‬לדוגמא‪ ,‬האם אחד מהעיתונים החרדים‪,‬‬
‫התעורר לכתוב לקוראים שלו על "הבדידות"? או את המעלות הרבות שאפשר להשיג‬
‫בבדידות? ולכה"פ רק לספר על קבוצה איכותית שנסעה לכמה ימים כדי לעבוד על עצמם?‬
‫ לא! לא נזכר שום דבר! הכל אפשר להכתב שם‪ ,‬אבל א"א להם לעולם להבין מציאות‬‫כזאת! וכמה עלינו להודות להקב"ה‪ ,‬שזכינו לטעום מעט מהדבר הנפלא הזה‪ ,‬של "בדידות"‬
‫ועוד לזכות לגעת מעט "בעבודת הבטחון"‪ ,‬ואע"פ שאנו כ"כ רחוקים מזה‪ ,‬אבל לגעת בבחי'‬
‫ "מתי יגיעו מעשי" והלוואי שרק ניגע מעט בעזה"י‪ .‬ועלינו לכה"פ לדבר ע"כ מעט‪ ,‬ועי"כ‬‫אולי נזכה למשהו‪.‬‬
‫והאמת‪ ,‬שרק הידיעה‪ ,‬שבדורנו אנו‪ ,‬עוד היו "בעלי בטחון" בד' ית"ש‪ ,‬זה כבר מחזק מאוד‪.‬‬
‫זכינו ב"ה והכרנו את רבינו זצוק"ל‪ ,‬הוא היה "איש בטחון"‪ ,‬הוא היה חי על בטחון‬
‫בד' ית"ש! בבואינו להגדיר את רבינו זצוק"ל‪ ,‬במעט שלפי השגתנו‪ ,‬אפשר לומר שהיו לו את‬
‫ב' היסודות של "נובהרדוק"‪ ,‬ששניהם משלימים אחד את השני‪" :‬הפקרות והסתפקות ‪ -‬ובטחון‬
‫בד'"‪ .‬רבינו זצוק"ל היה מופשט מכל ענייני העוה"ז לחלוטין‪ ,‬והוא לא היה צריך מהעוה"ז שום‬
‫דבר‪ ,‬הוא הסתפק במועט‪ .‬ו"בביטחון" הוא היה מאוד מיוחד‪ .‬והסבא זצוק"ל הסביר זאת ע"פ‬
‫דרכו בקודש‪ .‬נאמר‪" :‬השלך על ד' יהבך‪ ,‬והוא יכלכלך" ומסביר הסבא זצוק"ל ש"ההשלך"‬
‫תלוי ב"יהבך"‪ .‬שאם אחד יש לו "יהבך" גדול‪ ,‬אז יותר קשה לו להשליך זאת על הבוי"ת‪ ,‬היות‬
‫שצריך לכך בטחון חזק מאד‪ .‬אבל אם ה"יהבך" שלו קטן ומועט‪ ,‬אז הוא יכול להשליך בקלות‬
‫והנועם‬
‫"בטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫צד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫יותר‪ .‬ז"א שאם ה"יהבך" קטן‪ ,‬שההשגות של האדם בענייני העוה"ז מועטות‪ ,‬אז בנקל הוא‬
‫יכול להשליך את "יהבו" על הבוי"ת‪ .‬אבל אם האדם מקושר לענייני העוה"ז‪ ,‬מכאן ומשם‪,‬‬
‫במידות‪ ,‬בממון‪ ,‬ותאוות‪ ,‬רח"ל‪ ,‬אז איך הוא יכול להשליך על הבורא את יהבו?! הרי הוא‬
‫מקושר לדברים אחרים!‬
‫ואת היסוד הנ"ל‪ ,‬שעבודת "הבטחון בד'" קשור עם "עבודת הכבוד"‪ .‬שהאמת‪ ,‬מה שלאדם‬
‫חסר לו "בטחון" זה בגלל "הכבוד"! ואפשר למצוא יסוד זה בספר חוה"ל בשער "הבטחון"‪.‬‬
‫]וכדאי להוסיף במאמר המוסגר‪ ,‬שכל המתבונן בספה"ק חוה"ל ובמיוחד בשער "הבטחון" שבו‬
‫מתפלא מעוצם גאונותו‪ .‬רק לראות‪ ,‬איך שהוא מחלק את שער ה"בטחון" לפרקים‪ ,‬וכל פרק‬
‫מתחלק לכמה חלקים‪ ,‬ולפעמים גם אלו החלקים מחולקים לחלקים‪ .‬וכך כל עניין ה"ביטחון"‪,‬‬
‫מבואר ומוסבר שם באופן ברור מאוד‪ .‬נורא ואיום![‬
‫וכדאי לצטט את דיברי החוה"ל שם על היסוד הזה‪ ,‬בפ"ד בשער ה"ביטחון" בד"ה‪" :‬פרוש‬
‫החלק השני"‪ .‬וז"ל‪" :‬ויש מבנ"א כיתות שאינם משתדלים לקנות הממון ממנו‪ ,‬אלא‬
‫לאהבת הכבוד מבני אדם‪ ,‬ולעשות להם שם‪ .‬ואין מספיק להם ממנו שום דבר‪ .‬וזה סכלות‬
‫מהם בסיבת הכבוד בעוה"ז ובעוה"ב‪ .‬וגורם להם זה‪ ,‬מה שרואים מכבוד עמי הארץ לאנשי‬
‫הממון‪ .‬וכבודם להם לתקוותם מה שיש אצלם‪ ,‬ולמשוך מאשר בידם‪ .‬ואילו השכילו והבינו‪,‬‬
‫כי אין ביכולתם ולא בכוחם לא לתת ולא למנוע‪ ,‬אלא למי שגזר לו הבורא אצלם‪ ,‬לא היו‬
‫מקוים לזולתו‪ ,‬ולא היה ראוי אצלם לכבוד‪ ,‬אלא מי שייחדהו הבורא במעלות משובחות‪ ,‬ראוי‬
‫בעבורן לכבוד הבורא יתעלה‪ .‬כמו שנא' "כי מכבדי אכבד"‪ .‬עכ"ל‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שמי שיש לו‬
‫שכל היה צריך להבין שכבוד מיועד רק למי שיש לו מעלות של תורה ויר"ש‪ ,‬ורק הוא ראוי‬
‫לכבוד מבנ"א וכבוד מהבוי"ת‪ .‬אבל‪ ,‬ח"ו מלכבד אדם על ממונו וכספו?! ובימינו זה קורה‪,‬‬
‫שכ"כ מכבדים את העשירים‪ ,‬וכ"ז רק על כספם‪ .‬והאמת שזה רק המשענת של הבנ"א‪ :‬כבוד‬
‫וכסף! אבל דוד המלך ע"ה אמר‪" :‬אל תבטחו בנדיבים בבנ"א שאין לו תשועה" שא"א לבטוח‬
‫עליהם בכלל‪ ,‬וגם העשיר בעצמו לא יכול לסמוך על כבודו וממונו‪ ,‬כי ברוב הפעמים יום אחד‬
‫הכל נעלם לו!‬
‫הכרתי טוב אדם אחד‪ ,‬שהוא היה מהסוחרים הגדולים ביותר בעולם בעסקי היהלומים‪ .‬הוא‬
‫היה נוסע בכל העולם לצורך המסחר שלו‪ ,‬והיה רואה הרבה ברכה ממסחרו‪ .‬בעת‬
‫שמחה אצלו הוא לא הסתפק בממונו‪ ,‬אלא עשה אירוע מאד גדול‪ ,‬והגיעו סוחרים גדולים‬
‫מכל העולם כולו‪ .‬ואפילו הגיעו מאוסטרליה! והוא קיבל שם המון כבוד‪ .‬ולא עבר הרבה זמן‪,‬‬
‫והנועם‬
‫"בטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫צה‬
‫ויום אחד הוא נשאר נקי מנכסיו‪ .‬ונהיה בעל חוב עצום של מליוני דולרים! וזה חוץ ממה‬
‫שהפסיד כספים שלו‪ ,‬וגם של המשפחה שלו‪ ,‬שהשקיעו אצלו את כספם‪ .‬במשך תקופה‬
‫ארוכה הוא היה במיטה‪ ,‬רק בוכה‪ ,‬ולא הסכים לדבר עם אף אחד בעולם‪ .‬בקושי היו מניחים‬
‫לו תפילין‪...‬‬
‫פעם אחת התקשרתי אליו‪ ,‬כדי לחזק אותו "באמונה ובטחון" ולא הסכים לדבר איתי‪ .‬אמא‬
‫שלו סיפרה לי‪ ,‬שהיא השקיע אצלו את כל כספה‪ ,‬שלוש מאות אלף דולר! והכל הלך‬
‫לאיבוד‪ .‬עכשיו‪ ,‬יש לו ממון? לא! כבוד? כל שכן שלא! רק ביזיונות ורדיפות מהבע"ח‪ .‬ועל‬
‫הכל השם רע שיצא עליו‪ .‬ואפי' היה הו"א שהוא רוצה לאבד עצמו‪ ,‬רח"ל‪ .‬זה נס שהוא עוד‬
‫חי! עלינו להתבונן‪ ,‬האם הכבוד מגיע לבעלי הממון? לא!‬
‫כמו"כ זה דבר מפורסם‪ ,‬שלפני למעלה משבעים שנה‪ ,‬בשנות תרס"ט‪-‬תר"פ באמריקה היה‬
‫את מה שכינו שם‪" :‬המשבר הגדול"‪ .‬שהמון אנשים הפסידו את כספם‪ ,‬ומתוך זה‬
‫המון אנשים היו מאבדים את עצמם‪ ,‬רח"ל‪ .‬למה? הרי לפני כן היה להם הרבה ממון וכבוד?‬
‫הם "פשטו רגל" ואז כלום לא שווה להם‪ ,‬רק לאבד עצמם‪ .‬נורא! רואים מזה בחוש‪ ,‬שאין‬
‫על מי לסמוך ואין על מי להישען‪ ,‬אלא אך ורק על אבינו שבשמיים! אבל אעפ"כ‪ ,‬יש אנשים‬
‫שבשביל כבוד‪ ,‬כדאי להם כל העשירות! רח"ל‪.‬‬
‫אני מוכרח לספר לכם דבר נורא‪ .‬כבר עברו מאז כמה וכמה שנים טובות‪ ,‬אבל אני עוד חי‬
‫בזה עד עכשיו! מה זה "השיגעון" של הכבוד יחד עם עשירות‪ .‬זה ממש נורא ואיום!‬
‫בכוחו של "הכבוד" לשגע את האדם באופן מוחלט‪ ,‬עד שא"א לתאר אפילו‪ .‬יש לי ידיד שגר‬
‫בחו"ל‪ .‬ואנחנו מכירים עוד מלפני המלחמה‪ .‬וכיום הוא מופלג בעשירות‪ .‬מיד אחרי המלחמה‬
‫הוא עשה עסקים גדולים בכל אירופה וברוסיה ונהיה עשיר גדול‪.‬‬
‫אחרי שהגעתי לישיבת "נובהרדוק" של רבינו זצוק"ל בגרמניה בסלצהיים‪ ,‬אחרי תקופה‪ ,‬הוא‬
‫הגיע לבקר אותי‪ ,‬ובא להשפיע עלי שאעזוב את הישיבה‪ .‬הוא הבטיח לי הבטחות‬
‫גדולות‪ ,‬והביא לי באותו מעמד כמה שעונים יקרים מאד‪ ,‬כדי שאעזוב את הישיבה‪ .‬וזה היה‬
‫בחודש אלול‪ ,‬ו"הרוח" היה כ"כ גבוה שם‪ ,‬שפשוט א"א לתאר‪ .‬וכידוע ש"בנובהרדוק" ב"אלול"‬
‫כולם עשו שמירת הדיבור‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ .‬ולא עניתי לו כשדיבר איתי‪ ,‬והוא היה בטוח‬
‫שהשתגעתי‪ ...‬ויצא קול כזה שישראל דוד השתגע‪ ,‬הוא לא מדבר‪) ...‬א‪.‬ה‪ .‬המשך הסיפור‬
‫הושמט מטעמים מובנים(‬
‫והנועם‬
‫"בטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫צו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫רואים מזה מה יכול לעשות ה"שיגעון" של הכבוד‪ .‬שכ"כ רוצים להתעשר עבור הכבוד! ובתוך‬
‫דברי "החוה"ל" זה מוסבר נפלא‪ .‬ההבנה של החוה"ל בכוחות הנפש‪ ...‬שבמושכל‬
‫ראשון לא מובן מה השייכות בין עבודת הביטחון עם עבודת הכבוד‪ .‬אדם שדואג על כספו‪,‬‬
‫שיבטח בד'! אך אם הוא כ"כ רוצה ממון כדי להיות עשיר ‪" -‬ככל העמי הארץ הסכלים"‬
‫כלשון החוה"ל הוא חייב את עבודת הכבוד‪ ,‬כדי להינצל מכל המידות הרעות‪ .‬והמעשה הנורא‬
‫הנ"ל יוכיח‪ ,‬רח"ל! כ"כ הפסד גדול ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬הכל רק עבור הרדיפה אחר הכבוד‬
‫הגאווה‪ ,‬ועם עקשנות!‬
‫יש כאלה רבים שטוענים‪ :‬אצליכם "בנובהרדוק" הכל רק "כבוד‪ ,‬כבוד‪ ,‬וכבוד‪ "...‬וממה שנראה‬
‫שהחוה"ל בתוך שער "הבטחון"‪ ,‬הקדיש לכך קטע שלם‪ ,‬על הקשר שבין הצורך בעבודת‬
‫הכבוד לביטחון‪ .‬אולי הם יאמרו שגם החוה"ל היה "נובהרדוקאי"‪ ...‬ואיך שיהיה‪ ,‬אנו צריכים‬
‫לעבוד על כל העניינים בכלל‪ ,‬על כל דבר ודבר‪ .‬ובפרט‪ ,‬כדאי לעיין בדיברי החוה"ל שם בפנים‪.‬‬
‫הדברים ברורים מאוד שם‪.‬‬
‫וע"פ האמור לעיל‪ ,‬צריך להוסיף עוד יסוד חשוב מאוד‪ .‬האמת‪ ,‬שאין לנו שום "השגה"‬
‫בביטחון‪ .‬אנחנו זכינו ‪ -‬כפי שהזכרתי לעיל ‪ -‬לראות אצל רבינו זצוק"ל מה זה "בטחון"‪,‬‬
‫איך שהאיש הזה בטח בד' בצורה חזקה והחלטית מאד‪ ,‬עד שאפי' צדיקים וגדולים לא הבינו‬
‫אותו!‬
‫כל ה"בטחון" שלו מתחילת השואה הנוראה‪ ,‬והקמת ישיבה בתוך הגטו )!(‪ ,‬ואחרי המלחמה‬
‫מיד במחנה הניצולים‪ ,‬ואח"כ בגרמניה ובצרפת‪ ,‬ותמיד הוא הוסיף תלמידים בלי חשבון‬
‫והגבלה‪ ,‬ולקח על עצמו את העול הגדול הרוחני והגשמי‪ ,‬ואח"כ חיתן את התלמידים וכו' בלי‬
‫לדאוג כלל! ואתן דוגמא אחת‪ ,‬כדי שיהיה ניתן להבין את הדברים‪:‬‬
‫היה יהודי צדיק וקדוש‪ ,‬ר' איציקל זצוק"ל האדמו"ר מפשעוורסק‪ .‬לאחר המלחמה הוא גר‬
‫בפריז‪ ,‬ואח"כ עבר לעיר אנטוורפן שבבלגיה‪ .‬והוא היה צדיק מאד‪ ,‬ובמיוחד במה שנוגע‬
‫לצדקה‪ .‬הוא אסף כספים וחילק לנצרכים‪ .‬אני מכיר אישית כמה וכמה אנשים‪ ,‬שהוא העמיד‬
‫אותם על עושרם בחזרה‪ ,‬לאחר שנפלו ואיבדו את כספם‪ .‬והוא הלך ממקום למקום‪ ,‬עד שאסף‬
‫את הנצרך להם‪ ,‬ועי"כ חזרו למצבם כבראשונה‪ .‬זה היה יסוד בנשמה שלו ‪ -‬צדקות‪ .‬כמו"כ‬
‫הוא עזר לישיבה של רבינו זצוק"ל‪ .‬בהתחלת הישיבה‪ ,‬רבינו זצוק"ל קיבל עזרה מארגונים‬
‫ידועים שעזרו לפליטי השואה‪ ,‬כמו הג'וינט וכדו'‪ .‬עם הזמן הם התחילו להתנות עם רבינו‬
‫והנועם‬
‫"בטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫צז‬
‫זצוק"ל‪ ,‬שמניין הבחורים בישיבה לא יעמוד על יותר מארבעים בחורים‪ .‬לרבינו לא היתה אפי'‬
‫הו"א אפילו לשמוע להם‪ .‬כל מי שהביע חפצו ורצונו‪ ,‬התקבל לישיבה‪ .‬לא לדבר על כך‪,‬‬
‫שאפילו השפיעו ושכנעו אחרים להיכנס לישיבה‪ ...‬ומידי פעם שהיה ביקורת בישיבה מטעם‬
‫הארגונים הנ"ל‪ ,‬חלק מהבחורים היו בורחים ליער הסמוך לישיבה‪ ,‬וככה הם היו ממשיכים‬
‫לעזור לישיבה‪ .‬לאחמ"כ שכבר היו בישיבה פי כמה מהמכסה שהיה מותר לרבינו ע"פ התקנות‬
‫שלהם‪ ,‬וא"א היה כבר להעלים זאת‪ ,‬הם הזהירו שאם לא יהיו "קיצוצים" ממספר הבחורים‪,‬‬
‫הם לא יעזרו יותר‪ .‬רבינו זצוק"ל אפילו לא התייחס לכך‪ ,‬והמשיך כרגיל‪...‬‬
‫פ"א שהם הגיעו לביקורת‪ ,‬ומצאו שבמקום לקצץ במספר התלמידים עוד הוסיפו תלמידים‪,‬‬
‫מיד הודיעו לרבינו זצוק"ל שמעכשיו הם מפסיקים את התמיכה בישיבה‪ ,‬או שרבינו‬
‫מוכן לחזור בו‪ .‬רבינו אמר להם שהיה להם זכות לעזור לישיבה‪ ,‬ומעכשיו אין להם את הזכות‬
‫הזאת‪ ,‬והוא בטוח שהקב"ה יעזור לו ממקום אחר‪ .‬באותו יום אני הלכתי לפריז‪ ,‬וסיפרתי לר'‬
‫איציקל שכבר אין תמיכה לישיבה מהארגונים הנ"ל‪ ,‬ואת כל הסיפור הנ"ל‪ .‬ר' איציקל נכנס‬
‫ללחץ‪ ,‬ואמר לי איך הישיבה תתקיים עכשיו? מה אפשר לעשות? ואז הוא אמר שהוא ישתדל‬
‫לאסוף לחם ממאפיות של יהודים בפריז‪ ,‬וכמו"כ הוא ישפיע על בעלי החנויות שיתנו בשר‬
‫וכדו' לישיבה‪ .‬אבל הוא לא היה רגוע‪ ,‬מה יהיה עכשיו? ואז הוא פונה אלי ואומר לי‪ :‬מסתמא‬
‫שרב גרשון עצוב עכשיו‪ ...‬איך נעשה? ואני אמרתי לו שרבינו זצוק"ל שמח! והוא ביקש ממני‬
‫שאקרא לרבינו‪ .‬רבינו בדיוק היה בפריז ונכנס אצלו‪ .‬והוא התחיל לנחם את רבינו‪ ...‬ורבינו היה‬
‫צוחק ושמח‪ ...‬והוא אמר לר"א עד עכשיו היינו על חשבון הג'וינט‪ ,‬וזה עם הגבלה‪ ,‬עכשיו‬
‫אנחנו על חשבון הקב"ה‪ ,‬וזה חשבון בלי הגבלה‪ ...‬אח"כ שיצא רבינו‪ ,‬ר' איציקל אומר לי‪ :‬הוא‬
‫משונה‪ ...‬הוא בכלל נורמלי? אפילו צדיקים לא הבינו אותו!‬
‫ראוי להוסיף‪ ,‬שגם הרבי מסאטמר זצ"ל מאד העריך את רבינו זצוק"ל על המסירות נפש‬
‫שלו עבור הבחורים‪ ,‬ובמיוחד עבור הספרדים‪ .‬ר' איציקל היה מאד מקושר לרבי מסאטמר‬
‫עוד לפני השואה‪ .‬שהוא היה אוסף כל הזמן צדקות‪ ,‬ופ"א הגיע לחמיו של הרבי מסאטמר‬
‫בזו"ר‪ .‬הוא היה רב בעיירה פלונץ'‪ .‬ואמר לו הרב מפלונץ'‪ ,‬ר' איציקל‪ ,‬כאן היהודים עניים‪,‬‬
‫אצלי פה אפשר לקבל רק כבוד‪ .‬אבל אם אתה רוצה כסף‪ ,‬אתה מוכרח ליסוע לחתן שלי‬
‫בהונגריה‪ ,‬הוא בעל צדקה גדול‪ ,‬והוא בוודאי יעזור לך‪ .‬ואז ר' איציקל נסע להונגריה והגיע לר'‬
‫מסאטמר‪ .‬ומיד שראה אותו ‪ -‬אע"פ שהיה יותר מבוגר מהרבי מסאטמר ‪ -‬הוא מיד התקשר‬
‫אליו‪ ,‬ואמר לי עליו שלא ראה עוד כזאת גדלות‪ .‬ואמר לי פעם‪ ,‬שהרבי מסאטמר גאון בג'‬
‫והנועם‬
‫"בטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫צח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫דברים‪ :‬גאון בתורה‪ ,‬גאון ביראה‪ ,‬וגאון בגמ"ח ובצדקות‪ .‬שהוא כ"כ עזר לאחרים‪ ,‬וזה היה עם‬
‫כ"כ גאונות‪.‬‬
‫האדמו"ר מסאטמר כבר מצעירותו היה מרבה בצדקות‪ .‬לפי דעתי‪ ,‬הוא היה הבעל צדקה‬
‫הכי גדול שהיה בדורו‪ .‬ובמיוחד הרבה לעזור לרבינו זצוק"ל‪ .‬אני בעצמי קבלתי‬
‫ממנו כמה פעמים כסף לישיבה‪ ,‬וזה עוד חוץ מהרבה הזדמנויות שנתן לישיבה‪ .‬כמו"כ לפני‬
‫ארבעים שנה‪) ,‬תשכ"ט( בשבת "שובה" עשו מגבית לישיבה אצל הרבי מסאטמר‪ .‬והרבי בעצמו‬
‫היה הראשון‪ :‬אלפיים דולר! הוא הכריז‪ .‬אז זה היה סכום עצום‪ .‬כמו היום זה כמו מאה אלף‬
‫דולר! באותה שנה ביום "הושענא רבא" אני הייתי שם‪ ,‬קודם התפילה הרבי קורא לי‪ ,‬וביקש‬
‫ממני שאמחל לו ושאגש אליו לאחר ההושענות‪ .‬מיד אחרי ההושענות הגעתי אליו‪ ,‬והוא חיפש‬
‫בווסט שלו‪ ,‬והוציא את הכספים שהיו לו‪ ,‬ואמר לי שזה לישיבה‪ .‬ז"א ש"בהושענא רבא" הוא‬
‫עוד חשב על הישיבה‪ ...‬אמרתי לו‪ ,‬רבי‪ ,‬הרבי נתן כבר כ"כ הרבה לישיבה! ואז הוא אמר לי‪:‬‬
‫"אני נותן במקומות שאני לא רוצה לתת‪ ,‬אז לא אתן במקום שאני רוצה"?! הוא מאד העריך‬
‫את רבינו זצוק"ל‪ .‬ובמיוחד על ההצלה של הספרדים‪ .‬לרבי מסאטמר היה איכפת מאד‬
‫מהספרדים‪.‬‬
‫וזה דבר ידוע שבזמן מלחמת "ששת הימים" הרבי מסאטמר זצ"ל לא הסכים לאף אחד‬
‫לנסוע לארץ ישראל‪ .‬אני הייתי בדיוק בניו‪-‬יורק‪ ,‬ורבינו זצוק"ל שלח אותי בזמן הזה להקים‬
‫את המוסדות במגדל העמק‪ ,‬עבור הספרדים‪ .‬אמרתי לגבאי שאני רוצה לנסוע לארץ ולקבל‬
‫ברכה מהרבי‪ .‬אמר לי הגבאי‪ ,‬אל תאמר לרבי שאתה נוסע לארץ‪ ,‬הוא לא מרשה לאף אחד‪.‬‬
‫אמרתי לו‪ ,‬תראה‪ ,‬שלי הוא כן יתן לנסוע! נכנסתי לרבי‪ ,‬ואמרתי לו שאני מוכרח לנסוע לארץ‪,‬‬
‫וזה עבור הישיבה במגדל העמק והספרדים וכו' ואז הוא א"ל‪ :‬כן‪ ,‬אתה מוכרח מיד לנסוע‪,‬‬
‫בשביל הספרדים מוכרחים לעשות הכל! הוא היה כ"כ מסור לרבינו זצוק"ל ולישיבה‪ .‬וכל זה‬
‫הפירות של הבטחון של רבינו זצוק"ל‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬שהיה באותה תקופה כ"כ רוח וחיזוק‬
‫של "בטחון" בישיבה‪ ,‬והוסיפו עוד ועוד תלמידים‪ ,‬וכ"כ למדו טוב‪ ,‬והיה רוח של "עבודה"‬
‫גבוה מאד ואח"כ היה ג"כ "תקופת העושר" בישיבה‪.‬‬
‫ויוצא שהכל תלוי רק בדבר אחד‪ .‬אם יש אמונה שלימה ובטחון גמור‪ ,‬אז יש הכל! הכל תלוי‬
‫ביסודות הללו‪ .‬כפי דברי החוה"ל הנ"ל‪ .‬וכמו"כ דיברי הסבא מנובהרדוק זצוק"ל ב"מדרגת‬
‫האדם" במאמר "דרכי הבטחון" וע"פ מה שסיפרנו על רבינו זצוק"ל‪ .‬והקב"ה יעזור שנזכה‬
‫מעט "לגעת" בהשגות הגבוהות הללו של "בטחון" ביחד עם "עבודת המדות"‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"בטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫צט‬
‫וכמו"כ‪ ,‬ימי הפסח הבעל"ט‪ ,‬זה הזמן הנבחר ביותר להתחזקות ביסודות הנ"ל של "אמונה‬
‫ובטחון" המתבונן ב"הגדה של פסח" יראה כ"כ הרגשים נפלאים ונוראים על "אמונה‬
‫ובטחון" וזוהי המצווה של פסח "והגדת לבנך" מה כ"כ מספרים באותו הלילה? "ולמען תספר‬
‫באוזני בנך ובן בנך‪ ,‬את אשר התעללתי במצריים ואת אותותי אשר שמתי בם‪ ,‬וידעתם כי אני‬
‫ד'" )שמות י' ב'( המטרה בסיפור יצי"מ והניסים והאותות והמכות וכו'‪ .‬זה רק להגיע ל"ידיעה"‬
‫ברורה של "אמונה ובטחון" בבורא ית'‪ .‬ונזכה בעזה"י ע"י "האמונה והבטחון" להבטחת התורה‬
‫"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"‬
‫בישיבות "נובהרדוק"‪ ,‬בסוף ימי "הבדידות"‪ ,‬היו מקיימים "וועד הקבלות"‪ .‬אחרי שכ"כ התעלו‬
‫והתחזקו‪ ,‬קבלו קבלות על עצמם‪ ,‬כדי לשמור על "הרוח" והקניינים שהשיגו בבדידות‪.‬‬
‫כדי להמשיך עם הרוח הגבוה הזה בימים שלאחמ"כ‪.‬‬
‫"הקבלות" צריכים להיות באופן כזה שיהיה לזה קיום למעשה‪ .‬במשך ימי "הבדידות" ראיתי‬
‫על הקירות בביהמ"ד שלטים שמכריזים שיהיה "שמירת הדיבור" במהלך הבדידות‪.‬‬
‫אבל למעשה‪ ,‬זה נשמר רק על הקירות‪" ...‬העובד" צריך לראות בעצמו מה נכנס ללב שלו‪,‬‬
‫ומה נשאר בלב‪ .‬בימי "הבדידות" ובחודש "אלול" בישיבות "נובהרדוק" כולם היו בשמיה"ד!‬
‫הם לא דברו כלום‪ .‬אפילו בחדר האוכל היה דממה‪ .‬ואם היה משהו דחוף כתבו על דף‪.‬‬
‫והשמיה"ד "בנובהרדוק" היה אחד מהיסודות!‬
‫ואולי אפשר להציע קבלה אחת ליפני "וועד הקבלות" שלכה"פ לעשות "שמיה"ד" קודם‬
‫התפילה‪ .‬ז"א שמהקימה בבוקר‪ ,‬ועד לאחר תפילת שחרית‪ ,‬לא לדבר בכלל‪ .‬לפעמים‬
‫אדם מגיע ב"רוח" לתפילה‪ ,‬עם יישוב דעת וכו'‪ .‬ומדברים איתו מעט‪ ,‬ואז כל הרוח נעלם‪...‬‬
‫כמו שכתוב "נפשי יצאה בדברו‪ "...‬וצריך כ"כ להיזהר בכלל בדיבור‪ ,‬שזה יכול להזיק המון‪.‬‬
‫ולכה"פ קודם התפילה‪ .‬וזה דבר מאד נחוץ‪ .‬וכמו"כ בעל ה"נועם אלימלך" כתב על הצורך‬
‫בשמיה"ד תמיד‪" ,‬בצעטיל קטן" שלו )סי' ח'(‪ .‬וכמו"כ על שמיה"ד קודם התפילה )סי' יא'‬
‫בסופו( "ובהנהגת האדם" שלו )סי' ט'( כתב‪ ,‬וז"ל‪" :‬וישמור עצמו מלדבר שום דיבור קודם‬
‫התפילה‪ ,‬ואפי' דבר אחד‪ ,‬כי זה מבטל כוונת התפילה" עכ"ל‪ .‬והדבר ברור‪ ,‬כמו שהזכרנו‪.‬‬
‫עוד דבר שאפשר להציע ל"קבלות" במה שנוגע לתפילה‪ .‬כדאי לקבל להתפלל לכה"פ תפילה‬
‫אחת בשבוע "באריכות"‪ .‬מי שיכול כל יום אשריו ואשרי חלקו‪ .‬ואפשר פעם בשבת‬
‫אפילו‪ ,‬ללכת לאיזה מקום ולהתפלל באריכות‪ ,‬שזה יתן חיזוק וכח‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"בטחון בה'"‬
‫המוסר‬
‫ק‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וכמו"כ היסוד החשוב לכל הקבלות‪ ,‬זה לקבל על עצמנו‪ ,‬ללמוד בכל יום ויום מוסר‪ ,‬כאו"א‬
‫כפי יכולתו‪ ,‬ולכה"פ חצי שעה כל יום!‬
‫העבודה שלנו זה לקבל "קבלות" לפי מצבינו‪ .‬והקב"ה יעזור שזה יחזיק מעמד‪ ,‬וילך ויוסיף‪.‬‬
‫שע"י קבלת "קבלות" אפשר להשיג המון ברוחניות‪ .‬כמו שאמרו חז"ל על הפסוק‪:‬‬
‫"וילכו ויעשו בנ"י" )שמות יב' כח'( ‪" -‬וכי מיד עשו? והלוא לא עשו עד ארבע עשר לחודש?‬
‫אלא כיון שקיבלו עליהם לעשות‪ ,‬מעלה עליהם כאילו עשו מיד" )מכילתא פר' בא יב'(‬
‫ממילא‪ ,‬נקבל קבלות‪ .‬והעיקר לא לצאת ריקם מהבדידות! כמו"כ ידוע שאומרים "אבינו‬
‫מלכינו" בעשי"ת לאחר חזרת הש"ץ‪ ,‬אומרים כ"כ אבינו מלכינו וכו'‪ .‬ואצל הספרדים‬
‫ה"אבינו מלכינו" האחרון הוא‪" :‬אבינו מלכינו אל תשיבנו ריקם מלפניך" וזה היסוד‪ ,‬שאע"פ‬
‫שכ"כ מבקשים‪ ,‬וכ"כ מתחננים‪ ,‬אבל העיקר הוא לא לצאת ריקם! וכמו"כ כעת ביציאה‬
‫"מהבדידות" ובכל פעם ופעם שיוצאים מבית המדרש וכדו' – "נא‪ ,‬אל תשיבנו ריקם"! אני‬
‫עוד זוכר‪ ,‬ש"בהושענא רבה" אצל האדמו"ר מסאטמר זצ"ל‪ ,‬כל פעם בסוף ה"הושענות" הוא‬
‫היה צועק ובוכה בכל הכח במילים "שלא נצא ריקם‪ "...‬והנשמע מהצעקות שלו הוא‪ :‬יש לנו‬
‫עוד רגעים אחדים‪ ,‬וכדאי לחטוף ולחטוף ברוחניות שלא נשוב ריקם‪...‬‬
‫ובעזה"י שזכה ע"י "הקבלות" שנקבל על עצמינו‪ ,‬לקיים ולהתעלות כמאמר חז"ל הנ"ל‬
‫במכילתא‪ ,‬וע"יז נזכה להתחזקות בכל הדברים‪ ,‬ובפרט ב"אמונה ובטחון" שזה יסוד‬
‫כל התורה כולה כמו שכתב הרא"ש ב"אורחות חיים" שלו‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫מילת ערלת הלב‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קא‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל‬
‫כח' ניסן ס"ט בק"ס‬
‫"לימוד המוסר"‬
‫"י "לימוד‬
‫‪ 4‬מילת ערלת הלב רק ע"י‬
‫‪3‬‬
‫"ויאמר משה זה הדבר אשר ציווה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד'" )ויקרא ט' ו'(‬
‫"האור החיים" הק' שואל מיד על המקום‪ :‬מה הוא הדבר שיעשו ועי"כ יראה אליכם כבוד‬
‫ד'? ושולל את פי' של רש"י הק' שמדובר על הקרבת אהרון‪ .‬דרך אגב‪ ,‬אפשר להעיר‬
‫מהפסוק הזה‪ ,‬שאפשר לדבר הרבה בתורה ויר"ש וכדו' אבל הפסוק כאן מלמד אותנו יסוד‬
‫לכל החיים‪ ,‬לא לדבר! אלא ‪" -‬זה הדבר אשר ציוה ד' ‪ -‬תעשו"! לעשות‪ ,‬זה הדבר המבוקש‪,‬‬
‫ואם כן אז ‪" -‬וירא אליכם כבוד ד'"‪ .‬מדיבורים לבד לא יוצא כלום‪ .‬כמו שהחוה"ל אומר על‬
‫עניני התשובה‪" :‬כי התשובה לא תצא מדיבורינו כי אם ממעשינו"‪.‬‬
‫"האור החיים" הק' מציע פירוש אחד‪ ,‬שהקב"ה ציווה לעשות את מה שאמר בסמוך‪" ,‬דכתב‬
‫"ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ד'" דקדק הכתוב לומר "לפני ד'" וכו' רצה לומר‪,‬‬
‫שהכינו את עצמם בערך השלימות והמושכל‪ ,‬והערכת עמידתם שהוא לפני ד'‪ .‬ובחינה זו היא‬
‫השגת תכלית השלמות‪ .‬כמאמר דוד "שיויתי ד' לנגדי תמיד" וכו' וכשהשכיל משה במעשה‬
‫זה‪ ,‬אמר לו "זה הדבר אשר ציוה ד' תעשו" פירוש ‪ -‬ציוה ד' שתעשו ‪ -‬שתעשו אותו‪ ,‬שתהיו‬
‫תמיד מעריכים בדעתכם כי אתם עומדים לפני ד'‪ ,‬וירא אליכם כבוד ד'" עכ"ל‪.‬‬
‫אני עוד זוכר את הצדיק בעל "השבט מיהודה" ר' יהודה גרינוולד זצ"ל‪ .‬הוא היה הרב של‬
‫העיר "סאטמר" לפני האדמו"ר מסאטמר זצ"ל‪ .‬לעת זיקנותו שהיה בן קרוב לתשעים‬
‫שנה‪ ,‬הוא ישב בחצר ביתו‪ ,‬וזה היה ביום קיץ חזק במיוחד‪ ,‬והיה לבוש עם המעיל העליון ועם‬
‫הכובע שלו‪ .‬והגיעו ב"ב ואמרו לו שאולי יוריד את החליפה והכובע‪ ,‬שראו שהיה מאד מזיע‪,‬‬
‫וסובל מהחום הכבד‪ .‬וששמע זאת התחיל לבכות‪ ,‬ואמר להם‪ :‬כבר אין באפשרותי ללמוד כמו‬
‫שלמדתי פעם‪ ,‬וגם להתפלל אין באפשרותי להתפלל כמו שהתפללתי פעם‪ ,‬לכה"פ עלי לשבת‬
‫בדרך ארץ לפני הקב"ה! הוא הרגיש את "הלפני ד'" וה"שיויתי" ממש בחוש‪.‬‬
‫ו"האור החיים" הק' מביא פירוש נוסף‪ ,‬וז"ל‪" :‬אחר שכתבתי זה‪ ,‬בא לידי מדרש חז"ל וז"ל‪:‬‬
‫"זה הדבר מה הוא זה הדבר ‪ -‬על "המילה"‪ .‬כמה דתימא "זה הדבר אשר מל יהושע"‪.‬‬
‫והאוהח"ק מקשה ע"כ‪" :‬ודברי המדרש סתומים וחתומים‪ ,‬וכי באותו יום מל אותם משה‪ ,‬או‬
‫והנועם‬
‫מילת ערלת הלב‬
‫המוסר‬
‫קב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫באותו יום ציווה על המילה? אלא מסביר את דברי המדרש "אכן הכוונה היא על ערלת הלב‪,‬‬
‫שהוא דבר המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמיים‪ ,‬גם מרחיק אימתו מליבם וציווה למול‬
‫ערלת לבבם‪ ,‬ובזה‪" :‬יראה להם כבוד ד'" והם דברנו עצמם" עכ"ל‪ .‬זה הדבר אשר ציוה ד' ‪-‬‬
‫למול את ערלת הלב‪ ,‬ועי"כ וירא אליכם כבוד ד'! כך פי' של "האור החיים" הק'‪ ,‬על הפסוק‪.‬‬
‫מסופד שאחד שאל את בעל "חידושי הרי"ם"‪ ,‬איך מותר לעשות תשובה בשבת קודש? הרי‬
‫תשובה זה גורם לצער ולדמעות! וא"ל החידושי הרי"ם‪ :‬מה העניין של "תשובה"?‬
‫זוהי "מילת ערלת הלב"‪ ,‬ונפסק להלכה שמילה דוחה שבת‪...‬‬
‫שמעתי מיהודי אחד שלפני עשרות שנים הוא כיבד את האדמו"ר ה"בית ישראל" בסנדקאות‬
‫לבנו‪ .‬ובעת הברית‪ ,‬כששם את התינוק על ברכיו של האדמו"ר‪ ,‬א"ל ה"בית ישראל"‪:‬‬
‫תעשה בשכל‪ ,‬ותתפוס "טרמפ" על הברית של הבן שלך‪ ,‬ותמול גם את עצמך‪ ...‬שהאמת היא‬
‫שמה נשאר לנו למול בעצמנו חוץ מערלת הלב‪...‬‬
‫ממשיך "האור החיים" הק' ואומר‪" :‬שוב בא לידי מדרש אחר בילקוט וז"ל‪" :‬זה הדבר אמר‬
‫להם משה לישראל‪ ,‬אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם‪ ,‬ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה‬
‫אחת לשרת לפני המקום‪ .‬וכו' ותהיה עבודתכם מיוחדת לפניו‪ .‬דכתיב "ומלתם את ערלת‬
‫לבבכם וגו' ואם עשיתם זה‪ ,‬וירא אליכם כבוד ד'" ע"כ‪ .‬והם דברנו עצמם"‪ .‬עכ"ל של האוהח"ק‪.‬‬
‫ל"אור החיים" הק' היה מספיק את העצה של להסיר את "ערלת הלב"‪ .‬אבל אנו זקוקים עצה‬
‫לעצה‪ ,‬איך להסיר את "ערלת הלב"‪ .‬אין שום חנות או בית מרקחת שמוכרים תרופה‬
‫להסיר את ערלת הלב‪ .‬והמדרש אומר‪" :‬אותו יצה"ר העבירו מלבבכם"‪ .‬והאהחה"ק מפרש שזה‬
‫מכוון על "ערלת הלב" אבל איך עושים זאת למעשה‪ ,‬ועי"כ "וירא עלינו כבוד ד'"?‬
‫רבותינו "בעלי המוסר"‪ ,‬ובייחוד הגר"י סלנטר זצ"ל‪ ,‬האריכו לבאר‪ ,‬שהעצה היחידה להסיר‬
‫את "ערלת הלב" ולההפך מרע לטוב הוא רק ע"י ליהמו"ס בהתפעלות מידי יום ביומו‬
‫ללא הפסק! והגרי"ס זצ"ל מבאר זאת באריכות באגרותיו בספר "אור ישראל" וכן באגרתו‬
‫המפורסמת "אגרת המוסר"‪.‬‬
‫עד כאן הבנו שצריך להסיר את "ערלת הלב" ואת הדרך להסירה מליבנו‪ .‬אולם עלינו להבין‬
‫מהי "ערלת הלב" עצמה? ומה היא ה"ערלה שבלב" החזקה ביותר‪ ,‬שעלינו להסירה‬
‫מעצמנו‪ .‬ממה שמדויק במדרש‪" :‬אותו יצה"ר העבירו מלבבכם ‪ -‬ואם תעשו כן אז ‪ -‬ותהיו‬
‫והנועם‬
‫מילת ערלת הלב‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קג‬
‫כולכם בעצה אחת וביראה אחת לשבת לפני המקום" מובן שמדובר על היצה"ר של פירוד‬
‫ומחלוקת‪ ,‬רח"ל‪ .‬ואם אותו יצה"ר יעבירו מלבבם‪ ,‬אז יהיו כולם בעצה אחת ‪-‬ז"א שאין פירוד‬
‫ומחלוקת‪ ,‬ואז כולם יהיו באותה עצה‪.‬‬
‫וכידוע שיש ג' סוגי "אחים"‪ .‬אחים מלידה‪ ,‬אחים לדעה‪ ,‬ואחים לצרה‪ .‬מי שלא חוה מה זה‬
‫"אח לצרה" לא יבין זאת לעולם‪ .‬שאני נפגש עם חברים מ"מחנות הריכוז"‪ ,‬א"א לתאר‬
‫את האהבה ואחווה שיש בנינו‪ ,‬אפילו בלי לדבר כלום‪ .‬כמו שכ' בתהילים‪" :‬אין מילה בלשוני‪,‬‬
‫אתה ד' ידעת כולה‪ "...‬אני עוד זוכר שהגיעו חסידי חב"ד מרוסיה וסיביר לאחר המלחמה‪,‬‬
‫ונפגשו יחד‪ ,‬איזה אחווה הייתה בניהם‪ ,‬מכ"כ השנים שסבלו בסיביר ובעבודת פרך‪ .‬שהיצה"ר‬
‫של "פירוד" יורד מהלב‪ ,‬א"א לתאר לאיזה אהבה אפשר להגיע‪.‬‬
‫הדבר הזה נוגע ל"עבודת התקופה" שלנו ‪ -‬כנהוג "בנובהרדוק" ‪ -‬בעבודת "זהירות בכבוד‬
‫חברו"‪ .‬שעלינו להבין‪ ,‬מדוע באמת האדם לא נזהר בכבוד חבריו? אלא בשביל שהאדם‬
‫שומר את ה"כבוד" לעצמו‪ ,‬ומפחד לתת לשני כבוד‪ ,‬ושיהיה לשני כבוד‪ .‬כמו שאומר המס"י‬
‫)בסוף פי"א(‪" :‬וא"א לו להיות עבד נאמן לקונו‪ ,‬כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו‪ ,‬כי עכ"פ‬
‫ימעט בכבוד שמיים מפני סכלותו" עכ"ל‪ .‬האדם "חס" על הכבוד שלו‪ .‬האדם מרחם על הכבוד‬
‫שלו‪ ,‬ומפחד וחושש שמא ח"ו יפגעו לו מעט בכבודו‪ .‬והמס"י אומר שזה "סכלות" טפשות!‬
‫והיות שהוא סכל וטיפש‪ ,‬הוא ימעט בכבוד שמיים! רח"ל‪ .‬וכ"ז עבור כבודו‪.‬‬
‫לאחר הדברים הללו‪ ,‬אם נתבונן מה הקב"ה מבקש מאיתנו? עלינו לדעת‪ ,‬שלכל אנשי העולם‪,‬‬
‫יש מכנה משותף אחד‪ .‬לכולנו יש יצה"ר‪ ,‬ועלינו למול את "ערלת לבבנו"‪ ,‬ומי שלא‬
‫עובד על יצרו הרע ידע‪ ,‬שהיצר מתבגר איתו ביחד‪ ,‬וזה כפשוטו ממש‪ ,‬והוא רוצה יותר‪,‬‬
‫ומתאווה יותר ויותר מיום ליום אם לא מגבילים אותו‪ .‬וזה לא רק ברצונות ובתאוות‪ ,‬אלא גם‬
‫ב"חכמה" היצר מזדקן ומתגבר‪ ,‬עד שהוא מרמה את האדם מבלי יכולת להבחין שהאדם‬
‫מרומה‪ .‬ה"חפץ חיים" היה קורא ליצה"ר "קלוגער" ‪ -‬פקח! שהוא יודע לרמות את כולם‪.‬‬
‫בפרט היום‪ ,‬שיש חוברת בשם "כל העולם כולו"‪ ,‬אז הוא יכול לרמות את כל העולם כולו‪.‬‬
‫הוא מכניס את כולם בתוך החוברת הזאת‪ ,‬וא"א להימלט מזה‪ ,‬וא"א להבין ולתאר מה זה‬
‫יצה"ר של "כבוד"‪) ...‬וד"ל ואכמ"ל( ‪.‬‬
‫ואם כל אחד ואחד היה חושב ע"כ‪ ,‬שהדבר היחיד שעליו לעשות ‪" -‬אותו יצה"ר העבירו‬
‫מלבבכם" ‪ -‬ז"א למול את "ערלת ליבו" כמו שמבואר בחוה"ל בשער "יחוד המעשה"‪,‬‬
‫והנועם‬
‫מילת ערלת הלב‬
‫המוסר‬
‫קד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫שכ"כ מרבה לתאר באריכות את פתויי היצר‪ .‬ואחרי שמסביר את רשעותו של היצה"ר‪ ,‬אומר‬
‫כך‪" :‬על‪-‬כן אל תטרידך מלחמת זולתו ‪ -‬ממלחמתו‪ .‬וקרב בלתי קרבו" וכו' ואח"כ מספר‬
‫החוה"ל על חסיד שפגע באנשים ששבו ממלחמה חזקה עם אויביהם‪ ,‬ואמר להם‪ :‬שבתם‬
‫ממלחמה קטנה‪ ,‬תתכוננו למלחמה הגדולה והחזקה באמת‪ .‬ואמרו לו לאיזה מלחמה הוא‬
‫מתכוון? אמר להם מלחמת היצר וחייליו! ובכל דור ודור יש ליצה"ר את הפיתויים שלו‪ ,‬ואת‬
‫החיילים שלו‪ ,‬וזה דבר משותף לכל אדם ואדם ‪ -‬מלחמת היצר! והרצון של כל עובד ד' צריך‬
‫להיות‪" :‬אותו יצה"ר העבירו מלבבכם"! עלינו לדבר ע"כ‪ ,‬ולעבוד ע"כ‪.‬‬
‫אני עוד זוכר את "העובדים" הקודמים‪ ,‬שזה היה כל דיבורם ועיסוקם‪ :‬מלחמת היצר! הרצינות‬
‫שלהם בעבודת ה'‪ ,‬והעבודה החזקה שלהם הייתה רק כנגד היצר‪ .‬הם היו מדברים אחד‬
‫עם השני‪ :‬אולי תסביר לי איך עוברים "ניסיון" כזה? על מה לומדים מוסר על ניסיון כזה‬
‫וכזה?‬
‫כמו שמספר החוה"ל בשער "יחוד המעשה"‪ ,‬על ב' עובדי ד' שנפגשו‪ .‬ושאל אחד לחברו‪:‬‬
‫הנישתוית? האם אתה שווה? אצלנו אנו‪ ,‬על שאלה כזאת‪ ,‬מה היינו עונים? רק על עניין‬
‫גשמי‪ ,‬כגון ממון וכדו' אבל הוא ענה לו על שאלתו‪ :‬באיזה עניין? א"ל האם נשתווה בעיניך‬
‫השבח והגנאי? ז"א ששאלתו היא‪ ,‬האם הוא כ"כ עבד על עצמו‪ ,‬עד שהגיע להיות שווה בעיניו‬
‫שמקבל כבוד או בזיון‪ ,‬ואין לו שום הבדל בניהם‪ .‬א"ל חברו‪ ,‬שלא הגיע למדרגה הזאת‪ .‬א"ל‪,‬‬
‫כדאי לך להשתדל להגיע למדרגה הזאת‪ ,‬כי היא העליונה במדרגות החסידים ותכלית החמודות!‬
‫זה דיבור אמיתי של עובדי ד'‪ ,‬זוהי שפתם‪.‬‬
‫אנחנו חושבים שאולי זוהי שפה שחידשו "בנובהרדוק"‪ .‬והאמת שזוהי שפתם של עובדי ד'‬
‫בכל הדורות! כמו דיברי החוה"ל לעיל‪ .‬ועוד אני זוכר‪ ,‬שפעם קראתי ספר על חבורת‬
‫עובדי ד' של ה"חידושי הרי"ם"‪ .‬נורא נוראות מה שמסופר שם‪ ,‬על אופני עבודתם‪ .‬אחד‬
‫מהתקנות שהיו להם‪ ,‬שכל אחד צריך לספר לחביריו את מחשבותיו‪ .‬ומיד שמגיע לו מחשבה‬
‫לא טובה‪ ,‬הוא צריך להוציא אותה מליבו מיד‪ ,‬ולגעור בעצמו‪.‬‬
‫פעם אחת‪ ,‬באמצע שישבו ועסקו בתורה‪ ,‬שמעו אחד צועק בקול‪" :‬ארויס‪ - "...‬החוצה! צא‬
‫החוצה! הם בכלל לא התפלאו‪ ,‬הם מיד הבינו שמדובר על היצה"ר‪ .‬היום מסתמא ‪-‬‬
‫ד' ירחם ‪ -‬היו חושבים שהוא לכה"פ משוגע‪ ...‬וזה היה המהות והמציאות שלהם‪ .‬ומסופר על‬
‫חסיד קוצק זקן‪ ,‬שממש קודם פטירתו‪ ,‬שכמעט והחל לגסוס‪ ,‬באו חבריו לבקרו‪ ,‬ושאלו אותו‪,‬‬
‫והנועם‬
‫מילת ערלת הלב‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קה‬
‫נו‪ ,‬יענקל‪ ,‬מה "הוא" אומר לך עכשיו‪ ?...‬כך הייתה השפה שלהם‪ .‬אצלנו‪ ,‬אם אדם נוטה למות‪,‬‬
‫לא היינו מבינים מה השאלה הזאת‪ .‬אבל הם הבינו מיד מי זה "ההוא"‪ :‬מה "הוא" אומר לך‬
‫עכשיו? ה"הוא" ‪ -‬זה רק היצה"ר שלו! והיה מאד קשה לו לענות‪ ,‬ואעפ"כ התאמץ וענה להם‪:‬‬
‫"הוא" אומר לי עכשיו‪ ,‬שאומר ק"ש בקול רם ובהתלהבות‪ ...‬שאח"כ יאמרו איך הצדיק הזה‬
‫נפטר‪ ,‬איזה ק"ש בכל כוחו‪ ...‬כמו שאמרו חז"ל‪ ,‬עד שיצאה נשמתו באחד‪ ...‬זהו היסוד של‬
‫"בירור המידות"‪ ,‬לדעת מה רוצה היצה"ר מאיתנו‪ ,‬ולא להתפתות ממנו כלל‪ .‬וע"ז אומר המדרש‬
‫ אותו יצה"ר העבירו מלבבכם‪...‬‬‫והיצה"ר של מחלוקת ופירוד‪ ,‬גאווה וכבוד הוא כ"כ קשה‪ ...‬קשה מאד למול את "ערלת‬
‫הלב הזו"‪ .‬והרדב"ז כתב בהלכה‪ ,‬שלא מצא שום טעם‪ ,‬מדוע חמץ איסורו במשהו‬
‫בפסח‪ ,‬שכל האיסורים זה בכזית‪ ,‬וחמץ זה אפי' במשהו‪ .‬ואומר שהטעם היחיד‪ ,‬שזה מרמז‬
‫על היצה"ר‪ ,‬שאסור אפי' במשהו‪.‬‬
‫ויצה"ר אפילו במשהו אסור‪ ...‬ואת זה צריך לבער לגמרי מאיתנו‪ .‬המחשבה אצלנו היא‪,‬‬
‫שכביכול‪ ,‬אחרי חג הפסח כבר ביערנו את החמץ ממנו‪ .‬אבל זה לא נכון בכלל! זוהי‬
‫מלחמה על כל ימי החיים שלנו‪.‬‬
‫ועפ"ז נוכל להבין‪ ,‬מדוע כ"ד אלף תלמידיו של ר"ע נפטרו בפרק זמן אחד? שאם הם היו‬
‫נשארים בחיים‪ ,‬איזה תורה גדולה ורחבה הייתה לנו עכשיו‪ .‬כל התורה של היום זה‬
‫רק מחמשת תלמידיו שאחרי פטירת הכ"ד אלף‪ .‬וכולם נפטרו רק בגלל שלא נהגו כבוד זה‬
‫בזה‪ ,‬הייתכן?‬
‫אנחנו חושבים שזה סתם מעשה פשוט‪ ,‬שעי"ז הם נפטרו‪ .‬אבל האמת שזה רק תוצאה‪,‬‬
‫זה לא השורש של הדבר‪ .‬ואפשר להבין את שורש הבעיה הזאת‪ ,‬ע"י מה שכתוב‬
‫בחז"ל‪" :‬שניים שיושבים‪ ,‬ואין בניהם דברי תורה‪ ,‬הרי זה מושב לצים" ולכאורה מדוע זה‬
‫מושב לצים? אפשר לומר‪ ,‬שהם בטלנים‪ .‬אבל איזה ליצנות יש כאן? והאמת היא שלא‬
‫מדברים כאן על סתם אנשים‪ ,‬מדובר כאן על אנשים שהם ת"ח‪ .‬וכתוב ב' שיושבים ואין‬
‫"בניהם" ד"ת‪ .‬והפי' הוא‪ ,‬שלא כתוב שכל אחד מהם לא לומד ד"ת‪ .‬אלא ש"בניהם" – בינם‬
‫לבין עצמם‪ ,‬אין ד"ת‪ .‬ומה היא הסיבה ששניהם לא מוכנים שיהיה בניהם ד"ת‪ ,‬והם לא‬
‫יכולים לדבר יחד בד"ת? כי כל אחד חושב‪ ,‬מדוע שאדבר עמו בד"ת‪ ,‬וכי הוא יבין אותי‬
‫בכלל? אני יותר גדול ממנו! וכ"א חושב כך על השני‪ ,‬וזהו הפשט‪ ,‬שאין "בניהם" ד"ת‪ ,‬שכ"א‬
‫והנועם‬
‫מילת ערלת הלב‬
‫המוסר‬
‫קו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫מבטל את מהות השני‪ .‬והפשט במבטל את השני זה ‪ -‬מתלוצץ עליו‪ ,‬ועושה ליצנות על‬
‫חבירו‪ .‬מי הוא בכלל‪ ,‬וכו'‬
‫דרך אגב‪ ,‬יש עוד פירוש למשנה הזאת‪" ,‬שנים שיושבים ואין בניהם ד"ת הרי זה מושב‬
‫ליצים"‪ .‬שמעתי מרבינו זצוק"ל שפעם אחת ר"ש וינטרוב זצ"ל שהיה תלמידו של הסבא‬
‫זצוק"ל‪ ,‬והוא היה כמו"כ ר"י "נובהרדוק" בפינסק קרלין‪ ,‬והראב"ד שם‪ .‬פ"א ר"ש הגיע לעיר‬
‫וילנא‪ ,‬ונכנס לאחד מבתי המדרשות להתפלל מנחה‪ .‬ומצא שהציבור התחילו כבר תפילת לחש‪,‬‬
‫ולא יכל להיכנס לביהמ"ד ועלה לעז"נ‪ ,‬ומצא שם פינה‪ ,‬והתחיל להתפלל‪ .‬ופתאום הוא הרגיש‬
‫כ"כ ערבות ונעימות בתפילה עד למאוד‪ ,‬כ"כ רגש עז הציף את ליבו‪ .‬וכולנו יודעים מה זה‬
‫תפילה "נובהרדוקאית" וכ"ש בזמנם‪ ...‬ואעפ"כ לא הרגיש טעם‪ ,‬כמו בתפילה בעז"נ בוילנא‪.‬‬
‫וכ"כ האריך בתפילתו‪ ,‬עד שסיימו הקהל שם כבר תפילת ערבית‪ ,‬והוא עוד בשמו"ע של‬
‫מנחה‪ ...‬ולאחר התפילה התפלא מאוד על כך‪ .‬והלך לשמש ביהמ"ד שהיה זקן מאד‪ ,‬ושאל‬
‫אותו ע"כ‪ .‬ואמר לו‪ ,‬שזה המקום בדיוק שבו היה לומד הגר"א זצ"ל‪ .‬ז"א שהמקום גורם‪ ,‬זכותו‬
‫של הגר"א‪ .‬ועל זה מפרשים‪ :‬ב' שיושבים ואין בניהם ד"ת‪ ,‬זה סימן שקודם לכן היה שם‬
‫מושב ליצים‪ ,‬ולכן א"א שם לדבר בד"ת‪ ,‬שהרושם שהשאירו אלו שהיו לפניהם שם‪ ,‬גורם‬
‫לכך שלא יהיה בניהם ד"ת‪ .‬עכ"פ הפשט הקודם נוגע יותר לענינינו הנ"ל‪.‬‬
‫וזה הוא אותו ר"ע שאמר על "ואהבת לרעך כמוך" ‪ -‬זה כלל גדול בתורה! כי זהו הסוד שלו‪.‬‬
‫ותלמידים כאלו‪ ,‬שלא נזהרו בכבוד חבריהם‪ ,‬עקב היצה"ר של מחלוקת ופירוד‪ ,‬והתלוצצו‬
‫אחד מחברו‪ ,‬ולא נזהרו בכבודו של הזולת עקב היצה"ר הגדול הזה – שזהו השורש לכל הרע‬
‫ אין מה לעשות איתם‪ ...‬ואם היו נשארים בעולם‪ ,‬הם היו חושבים‪ ,‬שיש תורה כזו של לימוד‬‫וגאונות‪ ,‬ובלי להיזהר בכבודו של הזולת‪ .‬לא ולא! עדיף שימותו‪ ,‬ולא להגיע ח"ו למדרגה כזאת‪.‬‬
‫כמה עלינו "למול את ערלת לבבנו" ע"י לימוד המוסר בהתפעלות‪ ,‬ובייחוד על היצה"ר הרע‬
‫הזה של מחלוקת ופירוד‪ .‬על כאו"א לכבד את חבירו‪ ,‬ולהכניע את עצמו‪ ,‬ואז עי"כ‬
‫להגיע למדרגה של "להיות כולכם בעצה אחת וביראה אחת לשרת לפני המקום" ‪ -‬ואז ‪-‬‬
‫"וירא אליכם כבוד ד'"‬
‫ב"ה‪ ,‬התאספנו כאן היום‪ ,‬זה רק בחסד ד' עלינו‪ ,‬שיש את החבורה הזאת‪ ,‬שכל "ההשקפה"‬
‫שלה היא "רוחניות"‪ .‬יש לנו את הזכות של רבינו זצוק"ל‪ .‬שמי פילל ומי מילל‪ ,‬שאחרי‬
‫שנים יהיה גרעין של "נובהרדוק" פה‪ ...‬וזה זכות גדולה‪ ,‬וכדאי לכאו"א לקחת התעוררות מכאן‬
‫והנועם‬
‫מילת ערלת הלב‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קז‬
‫לכל זמן הקיץ הבעל"ט‪ .‬וכאו"א זכה לאכול בפסח "מצה שמורה" אבל צריכים שיהיה גם‬
‫"עיניים שמורות‪ ,‬אוזניים שמורות‪ ,‬ופה שמור" עלינו לשמור את החושים שלנו בכלל‪ ,‬ובקיץ‬
‫בפרט‪ ...‬וד' יעזור שנזכה להמשיך ולהתעלות בתורה ויר"ש טהורה‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫"אין בדיעבד ברוחניות"‬
‫המוסר‬
‫קח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וועד מרי"ד זצ"ל‬
‫יג' אייר תשס"ט‬
‫אין בדיעבד ברוחניות"‬
‫‪"" 4‬אין‬
‫‪3‬‬
‫בנובהרדוק אמרו בשם הסבא זצוק"ל‪" :‬אין בדיעבד ברוחניות" אין כזה דבר לומר על דבר‬
‫רוחני‪ ,‬נו‪ ,‬זה עבר ואין מה לעשות‪ ,‬לא! תמיד אפשר לתקן ולעבוד‪ .‬וכמו"כ‬
‫בברסלב אמרו "אין יאוש בעולם כלל" ובחב"ד אמרו )בתרגום מאידיש(‪ :‬אין אנשים "מוחלטים"‬
‫שאין מה לעשות‪ .‬זה אומרת שנחליט בהחלטה גמורה שאין מה לעשות‪ .‬אין כזה דבר ברוחניות‪.‬‬
‫ג' המאמרים הללו הם מכוונים לדבר אחד ‪ -‬ברוחניות אף פעם לא מתייאשים ומפסיקים‪.‬‬
‫וזה רואים במצוות פסח שני‪ ,‬היו אנשים שלא הספיקו לעשות פסח ראשון‪ ,‬וזה לא היה‬
‫באשמתם‪ .‬הם היו טמאים והם פטורים‪ .‬אבל הם לא מוכנים‪ ,‬למה נגרע? שאלו את משה‬
‫ואהרן‪ .‬וכי מפני שהיינו טמאים אנחנו כבר בדיעבד‪ ,‬בייאוש‪ ,‬ומוחלטים ברוחניות? וכי אין עצה‬
‫עבורנו כיצד לתקן את הדבר?‬
‫וע"ז נאמר מיד ‪" -‬איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה וכו' בחודש השני בארבעה‬
‫עשר יום בין הערביים יעשו אותו" )במדבר פ"ט י' יא'( דין פסח שני‪ ,‬הוא כדי להראות‬
‫לנו שמי שבאמת רוצה‪ ,‬אין בדיעבד! אין ייאוש לעולם‪ ,‬ברוחניות אפשר להשיג הכל! ובכל‬
‫מצב ותקופה שהאדם נמצא צריך לדעת ולהתחזק שאפשר ויש תקווה! וזוהי העצה של "חיזוק"‪.‬‬
‫וחז"ל במס' ברכות אמרו‪ :‬ד' דברים צריכים "חיזוק" בכל יום ‪ -‬בכל יום ובכל רגע‪.‬‬
‫כתוב "ועתה ישראל מה ד' אלוקיך שואל מעמך" וכו' וכתוב בחז"ל‪" :‬אין ועתה אלא תשובה"‬
‫לכאורה‪ ,‬למה דווקא מהמילה "ועתה" שפרושה עכשיו לומדים תשובה? אלא תשובה‬
‫זה חיזוק והתעוררות על הייאוש ברוחניות‪ ,‬והתשובה היא אם זה דווקא מיד עכשיו! לא להניח‬
‫לאח"כ‪ .‬חיזוק זה מיד! כמו באדם שצריך לעשות דיאטה‪ ,‬הוא אמור להתחיל‪ ,‬וכל פעם הוא‬
‫אומר אח"כ‪ ...‬אחרי שבת‪ ...‬מאחרי החג‪ ...‬וכו' והוא אף פעם לא עושה בסוף‪ .‬ואע"פ שהוא‬
‫כ"כ סובל‪ ,‬אלא שאין לו "ועתה"! עכשיו‪.‬‬
‫מספרים שאחד הגיע לסבא זצוק"ל‪ ,‬והסבא כדרכו בקודש עורר אותו בדברי חיזוק‪ .‬ואח"כ‬
‫יצא למסקנה קבלות ועבודה‪ .‬ואמר לסבא ממתי להתחיל? אמר לו מעכשיו! מיד‬
‫והנועם‬
‫"אין בדיעבד ברוחניות"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קט‬
‫להתחיל! ובספר "מדרגת האדם" המאמר הראשון "בתקופות העולם" הוא נאמר באסיפה‬
‫המרכזית של כל ישיבות נובהרדוק עם הסבא זצוק"ל בשנת התרע"ח‪ .‬ושם הוא מסביר את‬
‫דרכו ושיטתו‪ .‬ובאחד מהקטעים לאחר שהסבא מסביר את הבעיה של העולם ומצב התורה‬
‫הוא אומר "ועכשיו‪ ,‬מה לעשות"?! כל רגע ורגע אדם צריך לדעת במה עליו להתחזק ויפה‬
‫שעה אחת קודם‪ ...‬כל דבר שעושים על המקום ולא מחכים ומתמהמהים זה רווח! וזה הסוד‬
‫של פסח שני‪.‬‬
‫העבודה ברוחניות היא רק לכתחילה‪ .‬וזה אפשר להשיג ע"י ב' דברים עיקרים‪ :‬בירור המידות‬
‫וחיזוק תמידי‪.‬‬
‫בגמ' מס' גיטין כתוב‪" :‬הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה‬
‫ושמחים ביסורין ‪ -‬עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" ע"כ‪ .‬המשילו‬
‫את שכרו של זה שמעביר על המידות וסובל עלבונות‪ ,‬כמו השמש ביציאתה‪ .‬מדוע דווקא‬
‫ביציאתה "כצאת השמש" מדוע לא כהליכת השמש או זריחת השמש? אלא שהיציאה זה זמן‬
‫מועט בבוקר‪ .‬משא"כ הליכת השמש זה כל היום‪ .‬כשהשמש יוצאת בבוקר בהתחלה זה נראה‬
‫אדום ואח"כ לבן‪ ,‬זה אומר מתי אנו אומרים על האדם ‪ -‬ואוהביו? שכצאת השמש ‪ -‬מתי‬
‫שהוא נהיה אדום מהעלבון ואח"כ לבן‪ .‬ז"א שבאמת כואב לו מאד ואעפ"כ הוא שותק‪ .‬ולא‬
‫אחד שמקבל בזיון והוא נשאר אותו דבר שזה לא משפיע עליו בכלל כמו שכתוב בגמ' )בב"מ‬
‫נח(‪" :‬כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים וכו' דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי‬
‫חיורא" ע"כ‪.‬‬
‫ואמרו התוס' שם )ד"ה דאזיל(‪" :‬ומה שמאדים בתחילה לפי שהדמים מתאספים לברוח"‬
‫עכ"ל‪ .‬זה מראה שאע"פ שכ"כ קשה לו והוא שותק ‪ -‬שהוא מקבל באהבה לכבוד‬
‫הקב"ה‪ .‬אבל יש אדם אחר עם חוצפה ועזות‪ ,‬ולא אכפת לו בכלל אם מבזים אותו‪ ,‬והוא לא‬
‫מסמיק ולא מתפעל ‪ -‬עליו לא נאמר "ואוהביו" ומה זה נקרא "ואוהביו" שזה לש"ש‪ ,‬שאע"פ‬
‫שכ"כ קשה לו והוא מתאמץ לכ' ה' יתברך‪ .‬כי בלעדי הקושי זה לא ראיה על יר"ש‪.‬‬
‫אבל צריך לדעת ‪ -‬שאדם שכ"כ עבד על עצמו והגיע לקניינים של "השתוות השבח והגנאי"‬
‫והוא לא מתפעל מביזיונות ודאי שיקבל שכר שלם כמו אותו אחד שקשה לו‪ ,‬שהרי‬
‫עבד ע"כ‪ .‬כמו שכתוב בס' מדרגת האדם מאמר "ובחרת בחיים" פ"ב עי"ש‪ .‬וכאותו חסיד‬
‫שהביא הרמב"ם )אבות פ"ד ד'( שאמר שזהו היום המאושר בחייו שקיבל עלבון גדול ולא‬
‫והנועם‬
‫"אין בדיעבד ברוחניות"‬
‫המוסר‬
‫קי‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫התפעל‪ .‬הוא מקבל שכר כמו טבעו הרגיל שהוא הבליג עליו‪ .‬סוף סוף הכל תלוי ע"פ עבודתו‬
‫של האדם‪ .‬וזה רק האדם יודע מה הם המניעים שלו‪ .‬יש אנשים שלא מתפעלים מעלבון‪,‬‬
‫אחד מתוך עבודה ויר"ש‪ ,‬ואחד מתוך חוצפה ועזות‪.‬‬
‫כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" אמר‬
‫רבא בר בר חנה אמרי' משל לשני בנ"א שצלו פסחיהם אחד אכלו לשם מצווה ואחד‬
‫אכלו לשם אכילה גסה‪ ,‬זה שאכל לשם מצווה "וצדיקים ילכו בם" וזה שאכלו לשם אכילה‬
‫גסה "ופושעים יכשלו בם" )נזיר כג(‪.‬‬
‫כמו"כ אצלנו אחד נעלב לש"ש ואחד לא לש"ש‪ .‬וא"א להכיר זה על האדם כי זה במחשבתו‬
‫של האדם‪ .‬ורק הקב"ה יודע! וצריך שהאדם יכיר את עצמו וידע מה הם הרצונות‬
‫שלו ויעבוד על עצמו עד שיגיע ללשמה‪.‬‬
‫מספרים שאיזה אדמו"ר שכר חדר בבית מלון והיה מתבודד עם עצמו‪ ,‬והיה מסתובב בחדר‬
‫ומפזם לעצמו בם‪ ...‬בם‪ ...‬בם‪ ...‬והיה שם איזה רב אחד מתנגד‪ ,‬ופגש את האדמו"ר‬
‫לאחמ"כ א"ל מה הפירוש של הבם‪ ...‬בם‪ ?...‬א"ל כתוב "ודיברת בם" א"ל הרב‪ ,‬נו‪ ,‬אז כל‬
‫היום נחזור על בם‪ ...‬בם‪ ?...‬א"ל תלוי מי אומר ‪ -‬צדיקים ילכו בם‪ .‬ופושעים יכשלו בם‪...‬‬
‫כאו"א לפי העבודה שלו‪.‬‬
‫יכול להיות ב' אנשים שעושים בדיוק אותו דבר‪ ,‬אצל אחד זה עבודה שלימה‪ ,‬ואצל השני זהו‬
‫חיסרון‪ .‬יש אחד שעובד על כבוד ועושה "פרט" נגד כבודו‪ ,‬וזוהי פעולה עצומה‪ .‬ויש אחד‬
‫חוצפן שעושה "פרט" והוא נהיה יותר חוצפן ויותר רשע‪.‬‬
‫נזכרתי בסיפור מבהיל וחשוב מאד‪ .‬זה היה בתקופה שהישיבה הייתה בליאון והיו שם "עובדים‬
‫חזקים" שנשארו מהשואה בגרמניה‪ ,‬בחורים רציניים‪ ,‬קראו אותם "הקדושים" היה‬
‫מהם אחד שהיה לומד מוסר בקולות וברקים והיה עושה "פרטים" גדולים ועצומים מאד ובלי‬
‫שום התפעלות‪ .‬רבינו זצוק"ל אמר עליו ‪ -‬שאפי' בישיבת נובהרדוק בביאליסטוק לא היה כזה‬
‫עובד! עד כדי כך‪ .‬אני שמעתי שרבינו אמר את זה למחנך שלנו ר' יעקב ס' שהיה עוד מתקופת‬
‫ביאליסטוק‪ .‬רי"ס הוא היה עובד גדול בעל רוח‪ ,‬והיה עוד עם רבינו לפני השואה‪ .‬ורבינו ורי"ס‬
‫דברו כמעט כל יום מהעבר ואז רבינו פנה לרי"ס ‪ -‬אתה זוכר עוד עובד כזה בביאליסטוק?‬
‫ורי"ס א"ל שהוא לא זוכר עוד עובד כזה! הוא עבד כ"כ בקצה וברוח‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"אין בדיעבד ברוחניות"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קיא‬
‫בעיניי הדבר לא כ"כ הסתדר‪ .‬לפני כן "ביררתי" את עצמי‪ ,‬שאולי מה שאני חושב עליו זה‬
‫ממידות רעות‪ .‬אח"כ ראיתי דברים שלא כ"כ הסתדרו‪ ,‬ואמרתי לעצמי שהוא לא יחזיק‬
‫מעמד‪ ,‬זה היה כבר יותר מדי‪ .‬יום אחד רבינו עומד במזרח של ביהמ"ד והוא עמד בצד השני‬
‫ועשה "פרט" נגד רבינו‪ ,‬וכולם התפעלו שהוא לא מתפעל אפילו מרבינו‪ ...‬וזאת הייתה כוונתו‬
‫שהוא לא מתפעל מאף אחד ואפילו לא מרבינו זצוק"ל‪ .‬ההתפעלות של כולם ממנו הייתה‬
‫מכך שהוא בעל השתוות מכולם‪ ,‬לא מתפעל מאף אחד ואפי' לא מרבינו‪ ...‬וכאילו שרק זה‬
‫מה שהיה חסר לו‪...‬‬
‫כשראיתי את זה אמרתי לעצמי ‪ -‬כנראה שעד כאן! מכאן הוא יפול‪ .‬ובאמת שלמחרת הוא‬
‫עזב את הישיבה! והאמת כפי שהתברר שהוא עוד קודם לזה רצה לעזוב את‬
‫הישיבה‪ ,‬ועשה את "העבודה" רק כדי שלא יתפעל ממה שיאמרו ע"כ שהוא עזב את הישיבה‪.‬‬
‫היות שהיה כ"כ מכובד ומוערך אצל רבינו ורי"ס ובכלל בישיבה‪.‬‬
‫לכאורה מה הפשט בזה? אלא כמו שדיברנו ואוהביו "כצאת" השמש מתי שייך עבודת‬
‫"הפרטים" ומידת ה"השתוות" רק שזה קשה לאדם‪ ,‬והוא מתגבר על טבעו‪ .‬אבל כאן‬
‫לא היה אכפת לו בכלל‪ ,‬והוא לא התחשב עם אף אחד‪ .‬וזה נבע מגאווה כזאת‪ ,‬מה אתם‬
‫יודעים?! והיה מבטל את כולם עד שהגיע לרבינו זצוק"ל‪ .‬ושמעתי שבסוף הוא עבר לאמריקה‬
‫והיה מוכר חלב מבית לבית‪...‬‬
‫עבודה שלימה ואמתית זה עבודה שהקב"ה מכיר‪ ,‬מה שקשה מאד לאדם‪ .‬המעלה בעבודה‬
‫לא שאחד לא מתפעל‪ ,‬המעלה היא שהאדם מתפעל "מהעליבה הבאה עליהם" והכל‬
‫בגלל אהבת הבוי"ת – "ואוהביו"‪ .‬וזה מדובר אפי' על בני תורה‪ ,‬רח"ל‪ ,‬והשיקול הוא דק מאד‪...‬‬
‫היה אחד בן תורה שהלך לתיאטרון והיה יר"ש ושאלו אותו מדוע עשית זאת? וא"ל כדי להכיר‬
‫פחיתות העולם‪ ,‬לא שנמשכתי לזה ח"ו‪ ...‬אבל אני רואה שכ"כ מדברים ומבטלים את העולם‪,‬‬
‫ועכשיו ראיתי את זה בחוש! ג"כ הסבא זצוק"ל מביא באריכות בכגון זה במאמר "חשבון‬
‫הצדק" שבספר "מדרגת האדם"‪.‬‬
‫ורבינו זצוק"ל סיפר לי סיפור מבהיל‪ ,‬על בחור למדן עצום שלמד בישיבה מפורסמת לפני‬
‫השואה והגיע לגיל ארבעים ועם חשבונות עקומים‪) ...‬ואכמ"ל( רח"ל‪ ...‬אדם יכול להגיע‬
‫לכל ההיתרים עבור רצונותיו ועוד להכשיר את זה ביר"ש‪ .‬אנו לא מדברים על פורקי עול‪,‬‬
‫אלא בשבילנו‪ .‬ועלינו להרגיש כל דבר קטן‪ ,‬ולהבין לאן הלב נוטה‪ ,‬ומה היא העבודה האמתית‬
‫שהקב"ה שמח מכך‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"אין בדיעבד ברוחניות"‬
‫המוסר‬
‫קיב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וזה בירור המידות ‪ -‬להרגיש מה אני רוצה? למה אני רוצה את זה? למה אני תופס דווקא‬
‫את זה? האדם יכול להקפיד ולהתרגז על דברים שזה ממש נוגע לו ברוחניות‪ .‬ואם נברר‬
‫את הדבר נראה שזה פשוט רק נגיעה קטנה‪ .‬ובשביל הנגיעה הזאת הוא כ"כ מתכעס‪ ,‬ויוצר‬
‫לעצמו חשבונות גדולים‪ ,‬והוא חושב שהכל זה רוחניות‪ ...‬וזה הסוד שע"י אפשר להיות‬
‫"לכתחילה" בכל העבודה‪.‬‬
‫והדבר השני הוא חיזוק תמידי‪ .‬שהאמת שכאו"א יש לו תקופות של עלייה‪ ,‬ותקופות פחות‬
‫טובות‪ .‬ולפעמים אפי' במצב של נפילה מהעבודה‪ .‬שאי אפשר שכל התקופות יהיו‬
‫שוות לטובה‪ .‬כמו שכתב ר"ת בס' הישר על ימי השנאה וימי האהבה וזהו המציאות של הצדיק‬
‫ "ז' יפול צדיק וקם"! אפי' צדיק לא יכול לעולם בלי ליפול!‬‫העיקר הוא ‪" -‬חיזוק תמידי" אני אמור להתגבר ולעבוד על עצמי‪ ,‬ולעלות מהנפילה הזאת‪,‬‬
‫ועוד הפעם לעורר את עצמו‪ .‬וכתוב שבריאות שאחרי חולי‪ ,‬היא בריאות יותר חזקה‪.‬‬
‫האדם שנכשל ועולה אח"כ הוא נהיה יותר חזק‪ .‬כמו שידוע מאמר החכם‪" :‬המכשול ‪ -‬אור‬
‫בהיר"! שעכשיו הוא מודע לחומרת הדבר יותר‪ ,‬וגם שומר את עצמו יותר‪ .‬הבעיה היא שלא‬
‫הולכים עם ההרגשות הללו‪ ,‬ולא מתבוננים בזה‪.‬‬
‫כמו שכתוב במס"י )פ"ב(‪" :‬הנה עניין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו הטובים הם אם לא‪ ,‬לבלתי עזוב נפשו‬
‫לסכנת האבדון חס וחלילה‪ .‬ולא ילך במהלך הרגלו כעיור באפלה‪ .‬והנה זה דבר שהשכל‬
‫יחייבהו ודאי‪ .‬כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברוח מאבדון נשמתו‪,‬‬
‫איך יתכן שירצה להעלים עיניו מהצלתו? אין לך פחיתות והוללות רע מזה ודאי! והעושה‬
‫כן הנה הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמור את עצמם‪ ,‬ועל כן יברחו וינוסו‬
‫מכל מה שיראה להם היותו מזיק להם‪ .‬וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו אם‬
‫רעה‪ ,‬הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר‪ ,‬אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה‬
‫מהצלתו" עכ"ל‪.‬‬
‫בע"ח שומר א"ע ואילו האדם לא! ואע"פ שיש נפילות‪ ,‬אבל להתבונן‪ ,‬ולחזור לעצמו שוב‬
‫פעם‪ ,‬ועוד יותר גבוה מקודם! כמו שאמר הסבא זצוק"ל‪ ,‬שצריכים בעבודה להיות כמו‬
‫"הקוזק" שאע"פ שנופל מהסוס‪ ,‬בכ"א תמיד הוא מצליח לעלות חזרה בכל המצבים והקשיים!‬
‫וכך כל פעם ופעם‪ .‬וכמו"כ ברוחניות ‪" -‬ז' יפול צדיק וקם"‪ .‬וזה הכוונה של הסבא זצוק"ל‬
‫והנועם‬
‫"אין בדיעבד ברוחניות"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קיג‬
‫אע"פ שנופלים‪ ,‬אבל אף פעם לא להישאר על הארץ‪ ,‬אלא מיד לרומם את עצמו חזרה ועוד‬
‫הפעם ועוד הפעם‪ .‬וזוהי עבודה קשה ורק עי"כ אפשר לאדם להיות לכתחילה בעבודה‪.‬‬
‫ואדם שעובד "לכתחילה" ברוחניות‪ ,‬כל דבר רק מעלה אותו כמו שאמר בעל "התניא" על‬
‫מילות התפילה‪" :‬מלאה הארץ קנייניך" שכל העולם מלא מקומות שאפשר לקנות את‬
‫הקב"ה! כל מקום שאתה רואה ‪ -‬אם יש לך עיניים רוחניות ‪ -‬אז קנייניך! האדם יכול לקנות‬
‫את ד'‪.‬‬
‫אדם עם גשמיותו‪ ,‬הכל חוצץ לו‪ ,‬והוא רואה רק גשמיות‪ .‬אבל מי שיש לו עיניים שרואות‬
‫רוחניות כמו שכתוב בחוה"ל "ליבות החכמים יש להם עיניים רואות לראות מה שאינם‬
‫רואים הפתאים" וכי לחכמים יש עיניים אחרות? יכול להיות שהפתאים דווקא רואים טוב‬
‫יותר? אלא מדברים כאן על עיניים רוחניות‪ ,‬ולא מבט רגיל מהעיניים‪ .‬כמו שכתוב בתורה‪:‬‬
‫"ולא נתן לכם ד' אלוקיכם דעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד עצם היום הזה" וכי עד‬
‫היום לא היה להם עיניים? ולא היה להם גם אוזניים? אלא עד קבלת התורה לא היה להם‬
‫עיניים לראות בהם ברוחניות ולא אוזניים לשמוע ברוחניות‪ .‬ללמד לנו כמה אפשר לאדם‬
‫להגיע ברוחניות‪ .‬והגורם לעיוורון הזה‪ ,‬זה ההתפעלות מהעולם הזה‪ ,‬הוא זה שעושה אותנו‬
‫יותר ויותר מגושמים‪.‬‬
‫אומרים בשם ר"ח מבריסק זצ"ל ששאל פעם מה רוב העולם‪ ,‬חכמים או לא חכמים? לא‬
‫חכמים‪ .‬רוב העולם בריאים או לא בריאים? לא בריאים‪ .‬רוב העולם חולים במחלות‬
‫ובעיות‪ ,‬בקופ"ח תמיד יש תור‪ ...‬רוב העולם עשירים או לא עשירים? לא עשירים‪ .‬ואמר ר"ח‬
‫מבריסק וכי אני צריך להתפעל מעולם של עניים טיפשים וחולים? ועלינו לכה"פ לדעת את‬
‫האמת ולא להתפעל‪.‬‬
‫ואם לא מתפעלים מהעולם‪ ,‬ממילא מתקרבים עי"כ לבוי"ת שזוהי התכלית‪ .‬כמו שאומר‬
‫המס"י )פ"א(‪" :‬ואומנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבוי"ת‪ .‬ושלא יהיה לו שום תכלית‬
‫אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול‪ ,‬אלא להתקרב אליו ית'" עכ"ל‪ .‬וזוהי השאיפה‬
‫וההסתכלות בכל דבר ‪ -‬האם זה מביא להתקרבות להקב"ה? אם לא‪ ,‬אז אין צורך בדבר!‬
‫ומסופר על הסבא זצוק"ל שאחרי שדיבר עם אחד‪ ,‬שאל את הסבא אם לעשות דבר כלשהו‪,‬‬
‫וא"ל הסבא‪ :‬אם זה יביא לך התקרבות‪ ,‬אז לעשות! וזהו השיקול בכל פעולה ומעשה‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"אין בדיעבד ברוחניות"‬
‫המוסר‬
‫קיד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫בנובהרדוק אמרו‪ :‬אם מעירים אחד באמצע הלילה משנתו ושואלים אותו ‪ -‬מה אתה רוצה?‬
‫מה אנחנו היינו אומרים‪ :‬אני עייף ורוצה עוד לישון וכדו'‪ .‬אבל האמת שצריך שהאדם יאמר‪:‬‬
‫אני רוצה רצון ד'! ואפי' מתוך שינה‪ ,‬זה צריך להיות בתוך הדם של האדם‪ ...‬ואם אדם רוצה‬
‫רצון ד' אז זה התכלית‪.‬‬
‫ויש לזה תנאי‪ .‬החוה"ל ייחד לזה פרק שלם בספרו )ש' יחוד המעשה פ"א( ושהוא הפרק‬
‫הכי קצר‪ .‬ממש בכמה מילים‪" :‬להגיע לרצונו בלבד‪ ,‬מבלתי רצון הברואים" להגיע לרצונו‪,‬‬
‫אבל זה תלוי בתנאי חשוב‪ ,‬שיהיה "מבלתי" רצון הברואים כלל וכלל!‬
‫שבאתי לישיבה אחרי המלחמה למדתי מוסר על המאמר הזה "בהתפעלות" שעות ע"ג שעות‬
‫כל יום במשך שנה שלמה! אם חושבים על רצון הברואים ממילא לא רוצים את‬
‫רצון ד'! הבנ"א רוצים את שניהם וזה א"א! כמו שאומר המס"י )סוף פ"א(‪" :‬וא"א לו להיות‬
‫עבד נאמן לקונו ‪ -‬כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו" ממילא זה תנאי הכרחי בעבודה‪ ,‬קודם‬
‫לבטל את רצון הברואים‪ ,‬ואז מגיעים לרצון ד'‪ .‬כמו שאמר החוה"ל ב"שער הכניעה" )פ"ח(‬
‫האם הכניעה לבוי"ת סמוכה למידות הטובות‪ ,‬או המידות הטובות סמוכות לה? וכתב שאם‬
‫אין הכנעה לבוי"ת אז אין כלום!‬
‫וזה התנאים להגיע לתכלית שזהו רצון ד' לכתחילה ברוחנית‪ ,‬וזה ע"י בירור המידות וחיזוק‬
‫תמידי ועי"כ זכו אלו שתאמר פרשה שלימה בתורה ע"י!‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫מעלת "ההכנה" ברוחניות‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קטו‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל‬
‫ער"ח סיון התשס"ט‬
‫"ההכנה" ברוחניות‬
‫‪ 4‬מעלת "ההכנה‬
‫‪3‬‬
‫אנו עומדים סמוך ונראה קודם "חג השבועות"‪ ,‬זמן "קבלת התורה"‪ .‬ששה שבועות של הכנה‬
‫כבר עברו עלינו‪ ,‬ונשאר לנו עוד שבוע אחד עד ליום קבלת התורה‪.‬‬
‫בפר' יתרו כתוב בתורה את המהלך של קבלת התורה‪" .‬בחודש השלישי לצאת בנ"י מארץ‬
‫מצרים‪ ,‬ביום הזה באו מדבר סיני" )שמות י"ט א( וברש"י שם ביום הזה‪" :‬בראש חדש‪.‬‬
‫לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא‪ .‬מהו ביום הזה? "שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו‬
‫היום ניתנו" ]במאמר מוסגר‪ ,‬כדאי מאד ללמוד היטב את דיברי האוח"ק על הפסוקים שם‪,‬‬
‫על קבלת התורה והמהלך של הקב"ה ובנ"י בקבלת התורה‪ .‬זה ממש נפלא‪ ,‬הוא מבאר את‬
‫העניין בפנימיות הדברים[‬
‫על מה שכתב הרש"י מדוע נכתב ביום הזה‪ ,‬אלא שכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים‪ ,‬מובן‪.‬‬
‫עלינו כל פעם ופעם להתחדש בלימוד התוה"ק‪ .‬וכמו"כ שואל הכלי יקר )ןיקרא כג' טז'(‬
‫שהרי יש לנו ב' עיקרים הכי חשובים‪" ,‬מתן תורה ‪ -‬ויום הדין" ושניהם לא מוזכרים בתורה‬
‫בפירוש‪ .‬ש"שבועות" ‪ -‬זה יום מתן תורה‪ .‬ו"ראש השנה" ‪ -‬זהו יום הדין‪ .‬ובנ"י כ"כ הרבו‬
‫בהכנות לקראת מתן תורה‪ :‬ג' ימי הגבלה‪" ,‬הגבל את ההר וקידשתו" וכו' וליום הדין עושים‬
‫כ"כ הכנה‪ ...‬עוד מר"ח אלול כל העולם מתכוננים‪ ,‬ו"הבעלי מוסר" בכלל‪ ...‬ו"בנובהרדוק בפרט"‪.‬‬
‫מסופר על ר' ישראל סלנטר זצ"ל‪ ,‬שכבר מ"ליל הסדר" השני של פסח ‪ -‬כמנהג בני חו"ל‬
‫ הוא היה לומד מוסר על יום הדין‪ ,‬וחזר כל אותו הלילה על מאמר חז"ל‪" :‬וכל באי‬‫עולם‪ ,‬עוברים לפניו כבני מרון"‪ .‬ואילו ר' יצחק בלזר זצ"ל אמר‪ ,‬שצריכים הכנה ליוה"ד כבר‬
‫מר"ח שבט‪ ...‬ומי לנו גדול מרבינו יונה שעשה את ה"שערי תשובה"‪ ,‬ספר שלם על ענייני‬
‫התשובה‪ ...‬וכל זה לא נזכר בתורה! ומסביר הכל"י‪ ,‬שהקב"ה לא רצה להגביל יום מיוחד למתן‬
‫תורה ויוה"ד‪ .‬אלא שבכל יום ויום ירגיש האדם שזהו "מתן תורה"‪ ,‬וכל יום ויום זהו "יום הדין"‬
‫‪" -‬שיהיו בעיניו כחדשים"‪.‬‬
‫והנועם‬
‫מעלת "ההכנה" ברוחניות‬
‫המוסר‬
‫קטז‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫אולם‪ ,‬לכאורה לא מובן‪ ,‬מדוע מדגיש לנו רש"י הק' שהיום הזה זהו ר"ח‪ .‬זה מובן לנו שזה‬
‫מורה על התחדשות כל יום ויום "כחדשים"‪ ,‬אולם מה בא ללמדנו שזה היה ר"ח?‬
‫אלא שרש"י בא ללמדנו‪ ,‬שאי אפשר להגיע ל"קבלת התורה" סתם ככה‪ .‬אלא שצריך כבר‬
‫מר"ח שיהיה הכנה ראויה‪ .‬שעלינו להכין את עצמנו קודם "מתן תורה"‪ ,‬ואז נוכל לקבל את‬
‫התורה כראוי‪.‬‬
‫כמו שמסביר "ספר החינוך" במצות "ספירת העומר" שכל מטרת ספירת העומר‪ ,‬זה רק עבור‬
‫הכנה והתכוננות כראוי לקראת "קבלת התורה"‪ .‬וז"ל‪" :‬נצטוינו למנות ממחרת יו"ט של‬
‫פסח עד יום נתינת התורה‪ ,‬להראות בנפשינו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף לליבנו וכו'‬
‫וזהו שאנו מונים לעומר‪ ,‬כלומר כך וכך ימים עברו מן המניין‪ ,‬ואין אנו מונין כך וכך ימים יש‬
‫לנו לזמן‪ ,‬כי כל זה מראה לנו הרצון החזק להגיע אל הזמן" עכ"ל‪ .‬וההכנה נצרכת לקבלת‬
‫התורה בפרט‪ ,‬ולכל התורה והמצוות והמדרגות בכלל צריך הכנה‪ .‬וכמה שהאדם מכין את‬
‫עצמו הוא משיג יותר‪.‬‬
‫כמו"כ הקב"ה אמר דבר זה של ג' ימי הגבלה‪" :‬הגבל את ההר וקדשתו"‪ ,‬וח"ו מי שמתקרב‪,‬‬
‫הוא מתחייב בנפשו‪ .‬וליכאורה מה העניין בזה? אלא שכל דבר צריך "הכנה"‪ .‬ובספרים‬
‫הקדושים מובא‪ ,‬ש"ההכנה" היא יותר מהמצווה עצמה! וזה ידוע ומסופר אצל הצדיקים הגדולים‬
‫והבעלי מוסר‪ ,‬על ההכנות הרבות שלהם קודם קיום המצוות‪ ,‬ואז המצווה נעשית בשיא‬
‫השלימות האפשרית‪ .‬ודבר זה נכתב כמו"כ כמה פעמים בסה"ק "מסילת ישרים" לרמח"ל‪.‬‬
‫הובא בגמ' מס' סוכה‪ ,‬על הפסוק )ויקרא כ"ג מ'( "ולקחתם לכם ביום הראשון" וכו' ואמרו‬
‫חז"ל ע"ז‪) :‬ויקר"ר ל"ז( "ראשון לחשבון עוונות"‪ .‬לכאורה ביום שלמחרת יוה"כ זהו‬
‫ראשון לחשבון עוונות? ופה במדרש מובא‪ ,‬שזה רק לאחר ארבע ימים‪ ,‬זהו "הראשון לחשבון‬
‫עוונות"? אלא‪ ,‬שממוצאי יוה"כ עד ער"ח סוכות כולם עסוקים "בהכנות" לקיים את כל המצוות‪,‬‬
‫וכשעסוקים בהכנות אי אפשר לחטוא! כשיש זמן בנחת לקיים מצוות‪ ,‬אז יש אפשרות לחטוא‪,‬‬
‫וכבר זה ראשון לחשבון עוונות‪ ...‬אבל שעסוקים בהכנות למצוות זה כ"כ מרומם את האדם‬
‫לגבהים רוחניים‪ ,‬עד שא"א לו לחטוא!‬
‫ממילא‪ ,‬בימים כאלו קדושים‪ ,‬מה ההכנה נדרשת מאיתנו? ללמוד מוסר ב"אור החיים" הק'‬
‫על מתן תורה בפסוקים הנ"ל‪ ,‬ולהבין מה זה מתן תורה‪ ,‬ומה ההרגשה שצריכה‬
‫להיות לנו ביום מתן תורה‪ .‬וכמו שאומר שם האוהח"ק )בד"ה "ויבואו מדבר סיני"( שיש ג'‬
‫והנועם‬
‫מעלת "ההכנה" ברוחניות‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קיז‬
‫עניינים שהם עיקרי ההכנה לקבלת התורה‪ .‬וכמו"כ הוא מסביר שם באריכות‪ ,‬שהקב"ה וישראל‬
‫זה משל לחתן וכלה וכו' ומסביר במילים "חושק ונחשק" וכו' כדאי מאד ללמוד את לשונו‬
‫שם‪ .‬וכתוב בגמ' במס' ע"ז )דף ג( שכל הבריאה כולה חיכתה וציפתה ליום הזה‪ ,‬וכל קיום‬
‫העולם היה תלוי רק ביום הזה "ויהי ערב ויהי בוקר יום שישי" מלמד שהתנה הקב"ה עם‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬ואמר‪ ,‬אם ישראל מקבלים את תורתי מוטב‪ ,‬ואם לאו אני אחזיר אותם לתוהו‬
‫ובוהו" עכ"ל הגמ'‪ .‬עד כדי כך!‬
‫ואפשר ע"י דיברי הגמרא להבין יותר את עניין ה"הכנה"‪ .‬שהגמרא שם ממשיכה ואומרת‪,‬‬
‫שאע"פ שכל כך בנ"י התכוננו לקראת קבלת התורה‪ ,‬בא משה רבנו והוסיף עוד יום‬
‫אחד מדעתו‪ .‬ולכאורה‪ ,‬הרי כולם מחכים כבר מששת ימי בראשית לרגע הנכסף והמיוחל הזה?‬
‫כמו כן אחרי ההסבר הנפלא של האוהח"ק על החושק והנחשק‪ ,‬א"כ איך אפשר לעכב בעוד‬
‫יום את קבלת התורה? אלא‪ ,‬שעוד "הכנה" זה כ"כ מעלה עצומה‪ ,‬ששווה לעכב אפילו את‬
‫"קבלת התורה"‪ .‬וזה בכל דבר ודבר ברוחניות‪ ,‬שאם קודמת לו "הכנה" זה דבר אחר לגמרי‪...‬‬
‫וכדאי להוסיף על דיברי הגמרא הנ"ל יסוד נורא מדיברי המהרש"א על הגמ' הנ"ל במס' ע"ז‪.‬‬
‫ומסביר דבר פלא‪ ,‬על מה שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו‪ ,‬בכדי לומר לנו ש"יראת‬
‫חטא" קודמת במעלה ובזמן לתורה!‪ .‬כמו שכתבו חז"ל במס' אבות‪" :‬כל שיראת חטא קודמת‬
‫לחכמתו חכמתו מתקיימת‪ ,‬ואם לאו אין חכמתו מתקיימת"‪ .‬ואע"פ שזה דבר ידוע‪ ,‬שאם "אין‬
‫תורה אין יראה"‪ ,‬אבל כאן החידוש שמחדש המהרש"א בדיברי הגמ' שאם אין יראה אין תורה!‬
‫כדאי לעי"ש בפנים‪.‬‬
‫לכל עסק התורה‪ ,‬לימודה הבנתה וקיומה‪ ,‬צריך "הכנה" ראויה‪ ,‬וזוהי יראת חטא‪ .‬שאם נכנסים‬
‫לימי "מתן תורה" כמו "יון בסוכה" ז"א שנכנסים ללא הכנה לדברי המצוות‪ ,‬אי אפשר‬
‫להרגיש כלום! ואם לוקחים את התורה בצורה "יבשה"‪ ,‬בלי שום הרגשות של יר"ש ויראת‬
‫חטא וכדו' אלא רק ע"פ שכל האדם‪ ,‬בצורה קרה ויבשה‪ ,‬זה כבר לא שווה כלום! כמו שאמרו‬
‫חז"ל‪" :‬זכה נעשית לו סם חיים‪ ,‬לא זכה נעשית לו סם המוות" בתורה אפשר להשיג הכל‪...‬‬
‫איך שאומרים בדרך צחות‪" :‬מרדכי מן התורה מניין‪ ,‬והמן מן התורה מניין‪ "...‬את שניהם‬
‫אפשר למצוא בתורה‪ .‬אפשר לגדול כמו מרדכי מהתורה‪ ,‬ואפשר גם להפך רח"ל‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬היום בזמננו כאן בא"י‪ ,‬חוגגים את "יום ירושלים"‪ ,‬רח"ל‪ .‬וודאי שאי אפשר להתכחש‬
‫לכך שהיו ניסים גדולים‪ .‬אבל עלינו לדעת מדוע זכינו? ולדעת מה קרה עד עכשיו‬
‫והנועם‬
‫מעלת "ההכנה" ברוחניות‬
‫המוסר‬
‫קיח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫שלא זכינו?! ובאמת מניין לקוח המושג הזה? בתהילים כתוב‪" :‬זכור ד' לבני אדום את יום‬
‫ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה" ובזמן שאנו צריכים להתבונן על חסדי ד' שעושה‬
‫עימנו כאן רגע רגע‪ ,‬וע"ז להתבונן ולחשוב‪ ,‬כאן הם חושבים רק על הכפירה של "כוחי ועוצם‬
‫ידי" רח"ל! ומי יודע מה עוד מחכה לנו‪...‬‬
‫יש בנ"ך כ"כ נבואות על ימי ביאת המשיח‪ .‬שיבואו לכאן כל העמים וירצו לכבוש את ירושלים‬
‫עיה"ק‪ .‬ועלינו לבקש רחמים עד ועד בכלל‪ .‬ועל כולם מוטל עלינו לבטוח בהקב"ה בלבד‪.‬‬
‫מסופר שהגיע אחד לחת"ס וביקש ממנו ברכה‪ .‬וא"ל החת"ס‪ :‬ד' יעזור לך‪ .‬וא"ל היהודי‪ ,‬רבי‪,‬‬
‫מה יהיה עד שד' יעזור? א"ל החת"ס‪ :‬כתוב בנביא "בטחו בד' עדי עד" שגם עד שד' יעזור‪,‬‬
‫צריכים לבטוח בד'‪ .‬עלינו לדעת שהאל"ף שלנו ‪ -‬זה "אמונה" והבי"ת שלנו זה – "בטחון"‪.‬‬
‫ודוד המלך אומר בתהילים‪" :‬כל מצוותך אמונה"‪ .‬ובמק"א‪" :‬האמנתי כי אדבר" שעלינו תמיד‬
‫לדבר ולהשפיע "אמונה" על עצמינו‪ ,‬וגם על אחרים‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫תחילת העבודה – "שפלות עצמו"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קיט‬
‫וועד מרי"ד זצוק"ל‬
‫כ"ד סיון התשס"ט‬
‫"שפלות עצמו"‬
‫‪ 4‬תחילת העבודה – "שפלות‬
‫‪3‬‬
‫אחד הנקודות החשובות בפרשת "קורח" זה העניין הנורא של המחלוקת‪ .‬חז"ל הק' ובכל‬
‫הספרים הק' האריכו בגודל מעלת השלום והוויתור‪ ,‬ובגנות המחלוקת‪ .‬די לציין שרבינו‬
‫הרמב"ם ועוד מהראשונים כתבו‪ ,‬שהמחלוקת זה מכלה הכל ‪" -‬מנפש ועד בשר" ברוחניות‬
‫וגשמיות ‪ -‬הכל בכל כל!‬
‫ולכאורה עניין זה בתורה הוא לא מובן‪ .‬והרש"י בפר' קרח )ט"ז ז'( הביא את דיברי המדרש‬
‫תנחומא ע"כ‪" :‬וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה? עינו הטעתו‪ ,‬ראה שלשלת‬
‫גדולה יוצאה ממנו‪ ,‬שמואל ששקול כנגד משה ואהרון‪ ,‬אמר בשבילו אני נמלט‪ .‬וכ"ד משמרות‬
‫עומדות מבני בניו‪ ,‬כולם מתנבאים ברוח הקודש וכו' אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה‬
‫לעמוד ממני ואני אדום? לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה‪ .‬ששמע מפי משה שכולם אובדים‬
‫ואחד נמלט "אשר יבחר ה' הוא הקדוש" טעה ותלה בעצמו‪ .‬ולא ראה יפה‪ ,‬לפי שבניו אשו‬
‫תשובה‪ .‬ומשה היה רואה" עכ"ל‪.‬‬
‫ובאמת איך אפשר להבין זאת‪ ,‬שקרח שהיה "פיקח" וראה ברוח הקודש ששמואל ששקול‬
‫כנגד משה ואהרון יוצא ממנו‪ .‬וזה אומר שהיה בעל רוה"ק בוודאי‪ .‬וא"כ אדרבה‪ ,‬זה‬
‫מה שהיה אמור לעורר אותו שלא לחלוק! וגם לפי דיברי המדרש‪ ,‬איך הגיע למצב כזה שעינו‬
‫הטעתו‪ ,‬ועמד וחלק על משה רבינו!? אלא שע"פ החשבון שלו ‪ -‬שהיה "פיקח" ‪ -‬שאם ראה‬
‫ברוה"ק ששמואל יוצא ממנו‪ ,‬ושקול כנגד משה ואהרון‪ ,‬זה גרם לו להרגיש שהוא צודק בדעתו‪.‬‬
‫וזה דבר שצריך להבין‪.‬‬
‫ואולי אפשר להבין זאת‪ ,‬ע"י שנבין קודם לכן‪ ,‬מה הפשט בדיברי המדרש‪" ,‬עינו הטעתו"‬
‫בלשון יחיד‪ .‬לכאורה היה צריך לכתוב "עיניו" בלשון רבים ומדוע במדרש נכתב "עינו"‬
‫בלשון יחיד?‬
‫כתוב "בספרים הקדושים" שהאדם נברא עם ב' עיניים‪ .‬והיה אפשר לאדם עם עין אחת?‬
‫אלא‪ ,‬שצריך האדם בעין אחת לראות "גדלות הבורא" ובעין אחת "שפלות עצמו" וזוהי‬
‫"העבודה" של האדם‪ .‬והשאלה של האדם היא מה קודם למה? ומה מביא למה?‬
‫והנועם‬
‫תחילת העבודה – "שפלות עצמו"‬
‫המוסר‬
‫קכ‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫מסופר שבעל "ההפלאה" ר' פנחס הלוי הורביץ זצ"ל ואחיו ר' שמעלקא מניקלשבורג זצ"ל‬
‫דיברו בניהם בענייני עבודת ה'‪ ,‬והגיעו לשאלה הזאת‪ .‬מה קודם למה? האם ההתבוננות‬
‫בגדלות ד' או שפלות עצמו? משה רבינו שכתוב בתורה שהוא הגיע לתכלית הענווה‪" .‬עניו‬
‫מכל אדם" וכו' ו"בכל ביתי נאמן הוא" אבל לא ידוע איך הוא הגיע לזה‪ .‬י"א שמיד להתבונן‬
‫ב"גדלות ד'" וע"י שהאדם דבוק בד' כ"כ‪ ,‬אז ממילא הוא רואה שפלות עצמו‪ .‬וי"א שע"י‬
‫שיראה "שפלות עצמו" ויעבוד ע"כ‪ ,‬ממילא יראה את "גדלות ד'"‪ .‬והחליטו לישאול את רבם‬
‫המגיד ממזריטש‪.‬‬
‫וענה להם ע"כ ר' בער זצ"ל – ששני הדרכים טובים‪ .‬אבל העיקר והכי קשה זה שפלות עצמו!‬
‫ו"שפלות עצמו" נקרא לעבוד על עצמו ולהשפיל א"ע‪ .‬ז"א שהאדם לא ירצה כבוד‬
‫מהבנ"א בכלל‪ .‬וזוהי הבעיה הגדולה‪ ,‬שיש לאדם את הרצון לכבוד מהברואים‪ .‬וכשהאדם רוצה‬
‫כבוד‪ ,‬הוא מתרחק ממילא "משפלות עצמו"‪ .‬כמוש"כ‪" :‬אל תחמוד כבוד"‪.‬‬
‫וזאת הייתה הבעיה של קרח‪ .‬הוא השתמש רק בעין אחת לראות את "גדלות הבורא" ‪ -‬את‬
‫זה הוא ראה טוב‪ .‬אבל "עינו הטעתו" בעין השנייה שלו‪ .‬שבמקום לראות את "שפלות‬
‫עצמו" ‪ -‬זה גופא מה שהטעה אותו‪ .‬שראה את עצמו כ"כ ראוי "ראה שלשלת גדולה יוצאת‬
‫ממנו‪ "...‬וכו' כנ"ל‪ .‬כ"כ "פיקח" בעל כשרון גדול ובעל רוה"ק‪ .‬ובמקום לקחת זאת כדי להתעלות‪,‬‬
‫הגיע למצב ש"עינו הטעתו" וזה הפוך ממה שכתוב אצל אהרון הכהן ע"פ דיברי הרמב"ן‪:‬‬
‫"וישמע משה ויפול על פניו" )במדבר ט"ז ד'( ואומר ע"כ הרמב"ן‪" :‬ולא ויפלו‪ ,‬כי אהרון במוסרו‬
‫ובקדושתו לא ענה דבר בכל המחלוקת הזו‪ ,‬ויהי כמחריש‪ ,‬וכמודה שמעלת קרח גדולה‬
‫ממעלתו‪ ...‬אבל הוא עושה כדבר משה ומקיים גזירת מלך" וזה הפי' ב"עינו הטעתו" ‪ -‬שלא‬
‫הסתכל בעין האחת שנועדה להסתכל תמיד "בשפלות עצמו"‪.‬‬
‫ועל גנות אהבת ורדיפת "הכבוד" כתב המסילת ישרים בסוף פי"א‪" :‬ועל דבר זה נכשלו‬
‫רבים ונאבדו" ומביא שם כמה וכמה דוגמאות‪ ,‬כדאי לעיי"ש‪ .‬וכדאי לנו להתבונן‬
‫לעצמנו בזה‪ .‬אדם שכבר יש לו מעלה‪ ,‬כמו "ראש ישיבה" או "משגיח" וכדו' הוא צריך‬
‫להסתכל על "שפלות עצמו" קודם‪ :‬שאע"פ שאינני ראוי לכך‪ ,‬הקב"ה זיכה אותי בתפקיד‬
‫חשוב של זיכוי הרבים‪ .‬או בלימוד או בהשפעה‪ .‬אבל שמתוך זה ידרוש כבוד ומעמד‬
‫לעצמו?! וזוהי הסיבה האמתית שמגיע "מחלוקת" או מצב של "מידות" קשה לוותר‪ .‬שהאדם‬
‫חושב‪ ,‬אני‪ ,‬עם כ"כ ייחוס ומעלות‪ ,‬אני יוותר? האם פעם ראינו "ראש ישיבה" מוותר על‬
‫מעמדו וכבודו שיהיה פחות מחברו‪ ,‬וחברו יהיה יותר מכובד ממנו!? וכ"ש לעשות זאת‬
‫והנועם‬
‫תחילת העבודה – "שפלות עצמו"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קכא‬
‫בידיים‪ ,‬שהוא המכובד במקום הראשון והוא יוותר על כבודו‪ ,‬שיתן לחבירו שיהיה יותר‬
‫מכובד ממנו?!‬
‫ועל פי זה מובן מה שאמר "המגיד" רבי בער ממזריטש זצ"ל ששניהם טובים‪ .‬אבל מה‬
‫שהעיקר‪ ,‬ומה שהכי קשה‪ ,‬זה שפלות עצמו‪ !...‬וזה ייתכן רק ע"י עבודת המידות בקביעות‬
‫בלי הפסק‪ .‬ועם לימוד המוסר בהתפעלות ו"להרגיז על חסרונו" כמו שכתוב בגמרא במסכת‬
‫ברכות‪" :‬לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"‪.‬‬
‫"חמדת הכבוד" של קרח הייתה שקינא באליצפן בין עוזיאל‪ .‬והובא ברש"י )ט"ז א'( בד"ה‬
‫"ודתן ואבירם"‪" :‬ומה ראה קרח לחלוק על משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן"‪.‬‬
‫ו"חמדת הממון ‪ -‬והכבוד" דבר אחד כמו שהמס"י שם‪ ,‬חיבר את שניהם יחד‪ .‬כמו ההגדרה‬
‫המפורסמת "עשיר כקרח" וחז"ל אומרים‪ ,‬שהיו לו חמורים מלאים מפתחות רק של האוצרות‪.‬‬
‫האם יש לנו מושג בזה? כמו שאמר "האימרי חיים" מויז'ניץ‪ :‬ש"עינו הטעתו" ‪" -‬עינו" בגימטריה‬
‫"ממון"‪ .‬ש"הממון" שלו הוא זה שהטעה אותו‪ .‬והכל ‪ -‬הרוה"ק הפיקחות והממונות שלו ‪-‬‬
‫הלך לטמיון‪ .‬מה קשה היא המחלוקת‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫המוסר "תרמית הכבוד וכזביו" – מונעת האבלות והנועם‬
‫קכב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל‬
‫ו' אב התשס"ט "בדידות" בקריית ספר‬
‫תרמית הכבוד וכזביו" – מונעתולבהאת את האבלות האמתית על‬
‫‪"" 4‬תרמית‬
‫חורבן ביהמ"ק‬
‫"ק ‪3‬‬
‫בשו"ע בסימן א' ה"ג נפסק‪" :‬ראוי לכל ירא שמיים שיהיה מיצר ודואג על חרבן ביהמ"ק"‪.‬‬
‫צריך להתבונן בסעיף הזה‪ ,‬שלא נפסק בהלכות ימי בין המצרים‪ ,‬או על ט' באב‪ .‬אלא‬
‫נכתב בשו"ע לכל השנה‪ ,‬יום יום! והבה"ט והמשנ"ב על המקום כתבו "אבל התורה והתפילה‬
‫יהיה בשמחה" ז"א שפחדו שמתוך קיום ההלכה הזאת בכל הזמן‪ ,‬יתעצבו גם בלימוד התורה‬
‫ובתפילה‪ .‬הפירוש של "מיצר" זה על העבר‪ ,‬על חרבן ביהמ"ק וגלות ישראל‪" .‬ודואג" זה על‬
‫העתיד‪ ,‬מתי יבנה המקדש ויכונסו הגלויות‪.‬‬
‫לכאורה היינו יכולים לפתור את עצמנו מההלכה הזאת‪ ,‬שהרי כתב השו"ע שראוי לכל "ירא‬
‫שמיים" אז קודם צריכים להגיע למדרגה של יר"ש‪ .‬ובשביל להגיע ליר"ש אמיתית‬
‫צריך לעבוד על כך כל החיים‪ .‬וזה לא עבודה קלה אלא בעמל וטורח אבל סופה אושר ונעימות‪.‬‬
‫אם האדם היה טועם טעם אמיתי בעבודה‪ ,‬טעם של יר"ש‪ ,‬הוא היה מבין שזה עבודה על כל‬
‫החיים‪ ,‬ממש כך! סתם בנ"א לא יכול ולא יודע איך להיות "מיצר ודואג על חרבן ביהמ"ק"‬
‫צריך לזה יר"ש‪ ,‬ומי שכבר יש לו יר"ש זה בא מעצמו‪ ,‬וזאת ההנהגה שלו‪ ,‬להיות מיצר ודואג‬
‫על חרבן ביהמ"ק‪.‬‬
‫המס"י )פי"ט( מביא את התנדב"א‪" :‬אמרו‪ ,‬כל חכם מישראל שיש בו דבר תורה לאמיתו‪,‬‬
‫ומתאנח על כבודו של הקב"ה‪ ,‬ועל כבודן של ישראל כל ימיו‪ ,‬ומתאווה ומיצר לכבוד‬
‫ירושלים ולכבוד ביהמ"ק‪ ,‬ולישועה שתצמח בקרוב‪ ,‬ולכינוס הגלויות‪ ,‬זוכה לרה"ק בדבריו‪.‬‬
‫נמצאת למד שזאת היא הכוונה המעולה שהיא רחוקה לגמרי מכל הנאת עצמו‪ ,‬ואינה אלא‬
‫לכבודו של מקום‪ ,‬ולקידוש שמו ית' המתקדש בבריותיו בשעה שעושים רצונו" וכו' "הנה ודאי‬
‫שיצטער תמיד צער ממש על ירושלים ועל החורבן‪ ,‬מצד מה שזה גורם מיעוט כביכול לכבודו‬
‫ית'‪ .‬ויתאווה לגאולה‪ ,‬לפי שבה יהיה עילוי לכ' השי"ת" וכו' "ויתפלל תמיד על גאולת בית‬
‫ישראל‪ ,‬והשבת כבוד ירושלים לעילוי" עכ"ל‪.‬‬
‫המוסר "תרמית הכבוד וכזביו" – מונעת האבלות והנועם‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קכג‬
‫זה מה שדורשים מהאדם‪ ,‬שכל חייו יתאנח על כבודו של הקב"ה‪ .‬ורואים שהיום יש כ"כ‬
‫מיעוט כבוד ד'‪ .‬וכמה שרחוקים מקידוש ד'‪ .‬ואם האדם עובד ע"כ‪ ,‬הוא זוכה לרוה"ק!‬
‫וכמו שאמר לעיל‪" :‬נמצאת למד‪ ,‬שזאת היא הכוונה המעולה שהיא רחוקה לגמרי מכל הנאת‬
‫עצמו" המס"י מגלה לנו‪ ,‬שהחיוב על האדם שלא יהיה לו שום דבר להנאת עצמו‪ .‬אם מעורב‬
‫הנאת עצמו אז כבר רחוקים מהתכלית‪...‬‬
‫וממשיך המס"י‪" :‬והנה החסיד הזה וכו' הנה ודאי צריך שיצטער תמיד צער ממש על הגלות‬
‫ועל החורבן‪ ,‬מצד מה שזה גורם מיעוט כביכול לכבודו יתברך" משמע "תמיד צער‬
‫ממש" שזה כל השנה ולא רק בימים הללו‪ .‬לכה"פ על האדם בתפילה ובברכת המזון‪ ,‬ובכל‬
‫פעם שמזכיר את ירושלים עיה"ק‪ ,‬ואת ביהמ"ק והגאולה‪ ,‬להרגיש בליבו צער‪.‬‬
‫המס"י בהמשך מבאר באריכות יתירה שעל כאו"א להתפלל על הגאולה‪ ,‬ולבקש מהקב"ה‬
‫ע"כ‪ ,‬שזהו העיקר הגדול שבכך יהיה עילוי לשכינה הק'‪ .‬כדאי מאד באלו הימים‬
‫לעבור על דברי המס"י הללו‪ ,‬ולהגיע להרגשה בדבר‪ .‬אומנם זה נמצא במס"י בפי"ט "בביאור‬
‫חלקי החסידות" ובאמת זה חסידות‪ ,‬אבל סוף כל סוף אצלנו בנובהרדוק לא התפעלו‪ ,‬והשקפת‬
‫הסבא זצוק"ל הייתה "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" שעל האדם למדוד ולהעריך א"ע עם‬
‫הראשונים והגדולים‪ .‬שזהו התכלית להגיע למדרגות עליונות‪ .‬ובמיוחד בצער על החורבן‪ .‬שלפי‬
‫דברי המס"י שאם האדם לא מתאנח ומבקש ע"כ‪ ,‬הוא חושב על עצמו ולא על הבוי"ת! וזה‬
‫דבר שא"א לאדם להיות במדרגה אמצעית‪ ,‬אלא או כבוד ד' או כבוד עצמו! כמו שאומר‬
‫המס"י )פי"א(‪" :‬וא"א לו להיות עבד נאמן לקונו‪ ,‬כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו‪ ,‬כי עכ"פ‬
‫יצטרך למעט בכבוד שמים מפני סכלותו"!‬
‫כנראה שאנחנו צריכים להעמיק מעט בעניין הזה‪ ,‬ולהבין את הנקודה‪ ,‬מהו השורש של‬
‫החורבן‪ .‬פעם הזכרנו את המשנה בסוף מס' תענית )כו‪" (:‬משנכנס אב ממעטים‬
‫בשמחה" ובגמ' )כט‪ (.‬אמרו חז"ל‪" :‬כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה‪ ,‬כך משנכנס אדר‬
‫מרבים בשמחה" אדם יכול לעשות מעשים מה שהקב"ה מצווה‪ :‬תפילין‪ ,‬מזוזה‪ ,‬סוכה וכו' אבל‬
‫איך אפשר לבקש מאדם תוצאות‪ :‬שמחה ועצבות? איך שייך לומר לאדם עכשיו תשמח‪,‬‬
‫ואח"כ תמעט בשמחה? אם יש לאדם הנאה מחייו אז הוא שמח‪ ,‬ואם לא אז הוא לא שמח‪.‬‬
‫ואם יש לו שמחה או עצבות מה יעשה?‬
‫כבר סיפרתי מה ששמעתי מהר' וינברג זצ"ל בעל שו"ת "שרידי אש"‪ ,‬הוא היה מתלמידיו‬
‫של הסבא מסלבודקא זצ"ל‪ ,‬וסיפר שבקיץ‪ ,‬בימי בין הזמנים‪ ,‬הלכו גדולי הדור לנפוש‬
‫המוסר "תרמית הכבוד וכזביו" – מונעת האבלות והנועם‬
‫קכד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫מעט ביערות ע"י וילנה‪ .‬היו שם רח"ע גרודז'ינסקי‪ ,‬ור"ש שקופ זצ"ל‪ .‬וגם הסבא מסלבודקא‬
‫הלך לנפוש ביערות‪ .‬וחשב בעצמו הרב וינברג‪ ,‬שאין זמן יותר טוב מהזמן הזה כדי לשמוע‬
‫שיחות חולין של ת"ח‪ .‬ובדרך‪ ,‬הסבא התחיל לדבר על הימים הללו של ט' באב‪ .‬הסבא התחיל‬
‫להתאונן‪ ,‬איך פעם היו מרגישים האבלות והצער‪ ,‬ועכשיו יש ירידת הדורות‪ ,‬במיוחד בעניין‬
‫של שנאת חינם‪ .‬וכך סיפר לי הר' וינברג‪ ,‬שהוא היה לו את החזקה בישיבה לומר את קינת‬
‫"עשרה הרוגי מלכות" שבה אנו מקוננים איך עלה בגורלם למות כאו"א עם ייסורים נוראים‬
‫רח"ל‪ .‬ובתוך כדי הטיול פנה אליו הסבא ושאלו‪ :‬תאמר לי‪ ,‬אם אקח ממך את חזקתך‪ ,‬ואתן‬
‫למישהו אחר לומר את עשרה הרוגי מלכות‪ ,‬נו‪ ,‬איך יעבור עליך ט' באב? האם תתאנח על‬
‫חורבן ביהמ"ק והגלות? לא! אתה תתאנח על כבודך!‬
‫והאמת‪ ,‬שיכול להיות אותו דבר בשמחת תורה‪ ,‬ואפילו באמצע פורים‪ ,‬שאם ייקחו לאדם‬
‫מעט מכבודו‪ ,‬הוא לא יוכל לשמוח‪ .‬ובט' באב עצמו‪ ,‬אם נותנים למישהו מעט כבוד‪,‬‬
‫כבר שמחים‪ ,‬כביכול שהמשיח בא! למה? מפני שאנו רחוקים להרגיש את כבודו של הקב"ה‬
‫וישראל‪ .‬כמו שאמר המס"י‪ .‬שבמקום לחשוב על הקב"ה‪ ,‬וחורבן ביהמ"ק‪ ,‬ולהיות מיצר ודואג‬
‫על חורבן ביהמ"ק‪ ,‬בשביל שהאדם עסוק רק עם עצמו‪ ,‬וקשה לו לעבוד על עצמו‪ ,‬ולעקור‬
‫את הרצון שלו‪ .‬האדם צריך לברר את עצמו ולא לרמות את עצמו‪ .‬ועלינו לדעת מהם רצונותיו‬
‫של האדם‪ ,‬ולעבוד ע"כ‪ .‬ולאט לאט יתחיל לחשוב על הקב"ה‪ .‬כמו שאומר המס"י‪" :‬ואמנם‬
‫ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא ית'‪ ,‬ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה‪,‬‬
‫אם קטן ואם גדול‪ ,‬אלא להתקרב אליו יתברך"! )פ"א(‪ .‬והעיקר בכל הפניות של האדם שלא‬
‫לחוס על כבוד עצמו‪ ,‬רק על כבוד ד'‪ ,‬כמו שראינו לעיל‪.‬‬
‫ורק האדם שבורח מהכבוד המדומה‪ ,‬הוא יכול להגיע לקרבת ד'‪ .‬כמו שהזכרנו את המס"י‬
‫לעיל‪" :‬א"א לו להיות עבד נאמן לקונו‪ ,‬כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו" ההגדרה של‬
‫"חס" זה נקרא שהוא מרחם על כבוד עצמו‪ .‬ומדוע "א"א לו להיות עבד נאמן לקונו אם הוא‬
‫חס על כבוד עצמו"? ‪" -‬כי על כל פנים יצטרך למעט בכבוד שמים מפני סכלותו"! הפירוש‬
‫של סכלותו זה ‪ -‬טיפשותו! הכבוד עושה את האדם טיפש!!! שעבור מעט כבוד עצמו‪ ,‬יכול‬
‫לשכוח מהקב"ה ומכל המעלות העליונות‪ -‬וזה לא טפשות?! וממה שהמס"י כ"כ האריך בדברי‬
‫התנדב"א‪ ,‬שהאדם צריך להניח את כבוד עצמו ולהרבות כבוד שמים‪ ,‬שהיות שצריך לעבוד‬
‫ע"כ וללמוד מוסר על זה‪ .‬ועלינו להבין שהכל תלוי בזה‪ .‬ולדעת שכל מה שהאדם בפנימיותו‬
‫לא עסוק ברוחניות‪ ,‬ולא עסוק בלהרבות כבוד שמים‪ ,‬זה בגלל שחסים על כבוד עצמו‪ ,‬ורוצים‬
‫המוסר "תרמית הכבוד וכזביו" – מונעת האבלות והנועם‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קכה‬
‫להרבות את כבודם! וזה טמון בתוך ליבו של האדם‪ ,‬ומי שלא עסוק להרגיש את הדברים‪,‬‬
‫ולמאוס בכבוד‪ ,‬ולעבוד ע"כ ע"י לימוד המוסר בהתפעלות‪ ,‬לא יוכל להבין ולהרגיש את‬
‫ההרגשות הרוחניות הנעלות!!!‬
‫וזהו סיבת החורבן‪ ,‬שבמעשה של קמצא ובר קמצא שבמס' גיטין‪ ,‬שמזה חרבה ירושלים‪.‬‬
‫האם כל זה היה לא רק עבור מעט כבוד? הוא כ"כ התחנן על כבודו שלא יבזה אותו‪,‬‬
‫ושלא יוציא אותו ע"י כולם‪ ,‬והיה מוכן לשלם לו את כל דמי הסעודה‪ ,‬כ"כ חס על כבודו‪.‬‬
‫לא! הוא שונא שלו‪ ,‬ולא מוכן לוותר על מה שעשה לו‪ ,‬והוציא אותו לחוץ‪ .‬עד שהלך לקיסר‬
‫והעליל על עמ"י‪ .‬מדוע? כי ביזו אותו‪ ,‬ופגעו בכבודו‪ .‬ג"כ בעל הסעודה לא ויתר על כבודו‪.‬‬
‫לא הסכים לוותר בשופו"א‪ .‬האדם בשביל כבודו מוכן ללחום עד הסוף!‬
‫ובזה מונח הכל‪ .‬שבשביל להתאנח על כבודו של הקב"ה וישראל וביהמ"ק‪ ,‬צריך להסיר את‬
‫הכבוד ולבטלו‪ .‬וכל זמן שיש לאדם רצון לכבוד א"א בשופו"א לחשוב על רוחניות‪ .‬שאיך‬
‫יכול לחשוב על גלות השכינה‪ ,‬שכל הזמן חושב על גלות עצמו?! שמא במקום פלוני לא‬
‫כיבדוהו כמו שצריך‪ ...‬וכ"ש מי שהתרגל לכבוד‪ ,‬ופתאום הפסיקו לכבדו‪ ,‬הוא לא יכול להירגע‬
‫מזה‪ ,‬עד שימצא מקום של כבוד‪ .‬אבל אף פעם א"א לו להרגיש אושר‪ ,‬שהרי‪" :‬יש לו מנה‬
‫רוצה מאתיים" "והעוה"ז דומה לשותה מים מלוחים‪ ,‬כל אשר ישתה יותר צמא יותר‪ "...‬כמו‬
‫שאמר רבינו זצוק"ל‪" :‬מי שמחפש "מקום" ‪ -‬זה אומר מקום של כבוד‪ ,‬אינו מוצא "מקום"‬
‫בשום מקום‪ .‬ומי שלא מחפש "מקום"‪ ,‬ימצא מקום בכל מקום" זה מציאות‪.‬‬
‫אבל מה שמוטל עלינו במה שנוגע לימים האלו‪ ,‬זה להפקיר קצת "ממקומו" ומרצונותיו‪.‬‬
‫לחשוב שאם זה הסעיף השלישי בשו"ע "שראוי לכל ירא שמים להיות מיצר ודואג על‬
‫חורבן ביהמ"ק"‪ ,‬זה מהיסודות!‬
‫במיוחד ביום ט' באב שאומרים את הקינות ומגילת איכה‪ ,‬להתבונן במה שאומרים‪ .‬אני ראיתי‬
‫אנשים שכ"כ בכו ביום הזה כמי שמתו מוטל לפניו ממש! שנה אחת ראיתי את‬
‫הרבי מריבניץ זצ"ל בלוס אנג'לס‪ ,‬הוא ישב על הרצפה ממש‪ ,‬יחף ובוכה בדמעות שליש שא"א‬
‫לתאר! מפני שהיה לו רגש‪ .‬וכתוב‪ ,‬שכל מי שמתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה‪.‬‬
‫לכאורה מדוע זוכה ורואה בלשון הווה‪ ,‬היה צריך לכתוב יזכה ויראה?! אלא שכל מי שמרגיש‬
‫את האבלות באמת‪ ,‬זהו כבר הזכות שלו שרואה שיש לו קשר עם הקב"ה‪ ,‬שכואב לו על‬
‫הקב"ה ועל הגלות‪.‬‬
‫המוסר "תרמית הכבוד וכזביו" – מונעת האבלות והנועם‬
‫קכו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫והעיקר זהו התיקון‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל‪ ,‬לא המדרש עיקר אלא המעשה‪ .‬וחז"ל במס' יומא‬
‫אמרו‪ ,‬שאע"פ שבבית שני ‪ -‬שהיה תורה ומצוות וגמ"ח‪ ,‬מה שאין כן בבית ראשון‬
‫שעברו ג' עברות חמורות ‪ -‬ומפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם! וכבר אמרנו פעם‪,‬‬
‫איך שנאת חנם מסתדר ביחד עם גמ"ח של בית שני?‬
‫אלא שזה לא סתירה! וכבר סיפרתי ע"ז סיפור מזעזע! פ"א הגיע הרבי מריבניץ זצ"ל ללוס‬
‫אנג'לס לתקופה ארוכה‪ ,‬ואחד העשירים שם‪ ,‬שהיה ידוע בתור בעל חסד עצום היה‬
‫נותן לו חצי מביתו כדי שיוכלו להתפלל שם ולקבל קהל‪ ,‬וכמו"כ לסעודות‪ .‬ודרכו הייתה‬
‫לעשות סעודת מלווה מלכה עם הציבור‪ .‬והיות שהרבי לא היה אוכל בשר‪ ,‬הכינו לו משפחת‬
‫העשיר דג גדול שאכל ממנו מעט‪ ,‬והשאר חילקו שיריים לציבור‪ .‬פ"א אחד מהבעה"ב שהיה‬
‫מגיע לסעודה רביעית‪ ,‬רצה גם הוא לזכות במצווה‪ ,‬כדי שיהיה יותר בשפע‪ ,‬והביא ג"כ דג גדול‬
‫מביתו והניח במקום של האדמו"ר‪ .‬כשנכנס האדמו"ר לסעודה‪ ,‬והעשיר מאחריו ובידו הדג‪,‬‬
‫וראה את הדג שמונח כבר על השולחן‪ ,‬ושאל מה זה? ואמרו לו שפלוני הביא‪ ,‬ולקח את הדג‬
‫שהבעה"ב הביא‪ ,‬והלך ושפך על ראשו! וגירשו מביתו! וחשבתי שהוא בעל חסד עצום ובעל‬
‫צדקה גדול‪ .‬וזה לא סתירה‪ ,‬יכולים להיות בעל חסד עצום אבל במה שנוגע למידות צריכים‬
‫עבודה מיוחדת! ואם לא עובדים אז זה הולך ומתרבה עד שהאדם נהיה בעל מידות!‬
‫וממילא זה העבודה שלנו לתקן את מידותינו‪ .‬וכמו שאמרנו לעיל שעי"כ אפשר להרגיש‬
‫את הקב"ה‪ ,‬ואם לא‪ ,‬האדם מתרחק ממנו‪ ,‬ומידותיו מתגברות‪ .‬כמו המשל של‬
‫הסבא זצוק"ל )במד"א "נקודת האמת" פ"ג( כמו אחד שלאחר המקלחת רוצה לנגב את גופו‪,‬‬
‫ולא מספיק לו כל המגבות שמביאים לו‪ ,‬ונשאר כל הזמן רטוב‪ .‬ולאחמ"כ ראו שהוא מנגב‬
‫א"ע‪ ,‬והמים ממשיכים לזרום על גופו‪ .‬א"ל שוטה! כל זמן שלא תסגור את המים לא תוכל‬
‫להתנגב אף פעם‪ .‬כמו"כ אם אדם לא יעבוד על מידותיו ולא ירצה לתקן אותם‪ ,‬מעולם הם‬
‫לא יפסיקו! האדם רוצה להישאר עם הקנאה והתאווה והכבוד שלו‪ ,‬וגם לעשות רצון ד'‪ ,‬ולהיות‬
‫מאושר בחייו‪ ,‬וזה אי אפשר בשופו"א! וזה התיקון‪ ,‬לעבוד על המידות‪ ,‬ועי"כ אפשר לעשות‬
‫את רצון ד' באמת‪ .‬שנזכה באמת לתקן את מידותינו‪ ,‬ועי"ז בעזה"י נזכה לבניין ביהמ"ק במהרה‪,‬‬
‫אמן ואמן!‬
‫‪1#2‬‬
‫המוסר "ובכל מאודך" – בזה נבחנת מהות האדם והנועם‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קכז‬
‫וועד מרי"ד זצ"ל‬
‫כ"ב אב התשס"ט‬
‫ובכל מאודך" – בזה נבחנת מהות האדם‬
‫‪"" 4‬ובכל‬
‫‪3‬‬
‫"השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' וחרה אף ד' בכם וכו' ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה‬
‫אשר ד' נותן לכם" )דברים ו' טז יז( וברש"י בד"ה "מהרה"‪ :‬איני נותן לכם ארכא‪.‬‬
‫וא"ת והלא נתנה ארכא לדור המבול שנא' והיו ימיו מאה ועשרים שנה? דור המבול לא היה‬
‫להם ממי ללמוד‪ .‬ואתם יש לכם ממי ללמוד" ע"כ‪.‬‬
‫הקב"ה אומר להם‪ :‬יותר אין אזהרות! ז"א שאם לא מתבוננים כל הזמן על מה מקבלים‬
‫עונש ועל מה מקבלים שכר‪ ,‬מהו עונשם של מידות ועבירות ‪ -‬אז אין יותר אזהרות!‬
‫ז"א‪ ,‬מי שלא לומד מוסר דבר יום ביומו בקביעות על מעשיו ‪ -‬אין לו שום עצה – ח"ו ‪ -‬רק‬
‫ואבדתם! רח"ל‪.‬‬
‫בגמ' ברכות )לה‪ (:‬מובא קושיית הגמ' שפ"א כתוב "ולקחתי דגני" וכו' ופ"א כתוב "ואספת‬
‫דגניך"? ל"ק‪ ,‬כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום‪ ,‬וכאן בזמן שאין ישראל עושים‬
‫רצונו של מקום‪ .‬בהמשך‪ ,‬הגמ' מביאה את מחלוקתם של ר"י ורשב"י‪ .‬ר"י אומר שאדם צריך‬
‫להתנהג בדרך ארץ‪ .‬לחרוש בשעת חרישה וכו' ובשאר הזמן ללמוד תורה שנא' "לא ימוש‬
‫ס"ת הזה מפיך" ונאמר "ואספת דגנך"‪ .‬רשב"י חולק ואומר אם אדם חורש בשעת חרישה‬
‫וזורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום‬
‫מלאכתן נעשית ע"י אחרים וכו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית‬
‫ע"י עצמם שנא' "ואספת דגנך" ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית ע"י‪ ,‬שנא' "ועבדת את‬
‫אויביך" ע"כ‪.‬‬
‫התו"ס בד"ה "כאן" מעמידים את "ואספת דגנך" שעושים רצונו של מקום כך‪ ,‬שרק לא‬
‫"כל‪-‬כך"‪ ,‬שהם לא צדיקים גמורים‪ .‬וגם המהרש"א בדה' "שנאמר" מבחין בזה כמו‬
‫התו"ס‪ ,‬ולא מבין איך אפשר להעמיד באין עושים רצונו של מקום‪ ,‬הרי כתוב "ואספת דגנך"‬
‫זה נאמר בקטע של והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי‪ ,‬וכו' לאהבה את ד' וכו' וע"ז כתוב‬
‫"ואספת דגנך"?! ומתרץ כמו התוס'‪ .‬שבוודאי מדובר בעושים רצונו‪ ,‬אך לא כ"כ‪ ,‬שאינם צדיקים‬
‫המוסר "ובכל מאודך" – בזה נבחנת מהות האדם והנועם‬
‫קכח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫גמורים‪ .‬היות שבפרשת "ואהבת" כתוב "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" ובפרשת "והיה"‬
‫כתוב "בכל לבבכם ובכל נפשכם" וחסר "בכל מאודכם" משמע שאינם צדיקים גמורים‪ ,‬שחסר‬
‫להם "במאוד"‪ .‬והמהרש"א מסביר את ההבדל מתי שכתוב מאודך ומתי שלא‪ ,‬שכאן הפקירו‬
‫את ממונם‪ ,‬ובפרשה השנייה לא‪ .‬וע"כ נענשו בדבר שבממון עי"ש‪.‬‬
‫ברצוני להסביר כאן פשט ‪ -‬שא"א לי לאומרו בכל מקום אחר‪ ,‬ואיני יודע אם יבינוהו כראוי‬
‫ כמו שהסבירו בנובהרדוק‪ .‬שכל ההסבר של המהרש"א הוא ע"פ דברי הרש"י מהגמ'‬‫שבכל "מאודך" זהו עניין של הממון‪ .‬אולם לפי הרמב"ן וראב"ע "מאודך" פירושו מאד מאד‪.‬‬
‫שצריך לאהוב את הקב"ה בהפלגה יתירה‪ ,‬אולם האדם מחליף את האמת‪ ,‬ו"המאודך" אצלו‬
‫זה "כבודו"‪ ,‬שהאמת היא שהאדם מוכן לוותר על גופו וממונו וכל אשר יש לו‪ ,‬רק לא על‬
‫כבודו! כמו שמצינו בהמן הרשע שאמר עם כל עושרו וכבודו )אסתר ה' יג'(‪" :‬וכל זה איננו‬
‫שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי" וכדאי להתבונן בזה‪ .‬משנה למלך ועשיר‬
‫מופלג‪ ,‬כולם משתחווים לו‪ ...‬ואעפ"כ‪ :‬וכ"ז איננו שווה לי‪...‬‬
‫ואם חסר ב"מאודך" להקב"ה‪ ,‬שהוא במקום אחר‪ ,‬שרוצים כבוד ‪ -‬כבר נקרא שאין עושים‬
‫רצונו‪ .‬כמו שכת' במשנה )אבות פ"ד ד'( "מאד מאד הוי שפל רוח" ולא סתם כפלה‬
‫המשנה את המילה "מאד מאד"‪ ,‬אלא שעל כבוד וגאווה צריך לעבוד מאד מאד‪ .‬ומה הפשט‬
‫בכפל הלשון? שלא מספיק פעם אחת‪ ,‬אלא שוב ושוב לחזור ע"כ‪ ,‬וזהו ליהמו"ס בהתפעלות‪,‬‬
‫שזה לא רק להבין‪ ,‬אלא צריך להשיב אל הלב‪ ,‬עד שהלב יבין את הדבר! וזה כל העניין שמסר‬
‫הגרי"ס זצ"ל את נפשו ע"כ‪ ,‬ואמר "שמקום הניחו לו מהשמים להתגדר" על לימוד המוסר‬
‫בהתפעלות‪.‬‬
‫וכתב הגרי"ס זצ"ל במכתביו שאפשר להגיע למדרגות גבוהות ונישאות מאוד בעבודת ד'‪ ,‬גם‬
‫בלי ליהמו"ס‪ .‬אבל להתחלף מרע לטוב‪ ,‬אי אפשר אלא רק ע"י ליהמו"ס בהתפעלות!‬
‫ופירושו‪ :‬להבין את הדבר הנלמד‪ ,‬ולחזור ולשנן‪ ,‬להתרגש ולתבוע את עצמו‪ ,‬עד שהלב יבין‬
‫את הדברים – והאדם ישתנה לטובה!‬
‫האדם הוא חולה בנפשו עד למאוד במחלות הנפש‪ ,‬שהם המידות והתאוות‪ .‬ורק "עבודת‬
‫המידות" עם "לימוד המוסר בהתפעלות" הם התרופות היחידות לכך‪ .‬מי שיודע ללמוד‬
‫מוסר ולעמוד בניסיונות ולנצחם‪ ,‬הוא מרגיש שיש בידו תרופה ופתרון לכל בעיה‪ .‬ולכן לחולה‬
‫בכבוד לא מספיק פעם אחת להתרפאות‪ ,‬ודי‪ .‬אלא "מאד מאד הוי שפל רוח" וזה ה"בכל‬
‫המוסר "ובכל מאודך" – בזה נבחנת מהות האדם והנועם‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קכט‬
‫מאודך" שלהיות שפל רוח‪ ,‬וה"מאודך" יהיה רק להקב"ה‪ ,‬ז"א לשבחו לפארו ולעבוד רק אליו‪.‬‬
‫ואילו לאדם עצמו ‪ -‬כלום! כמו שכת' במס"י )פי"א(‪" :‬וא"א לו להיות עבד נאמן לקונו‪ ,‬כל‬
‫זמן שהוא חס על כבוד עצמו‪ ,‬כי על כל פנים יצטרך למעט בכבוד שמיים מפני סכלותו" וזה‬
‫נקרא שלא לרצות כבוד לעצמו‪.‬‬
‫שמעתי שבסוף ימיו של הר' ש"ך זצ"ל שהיה בגיל למעלה ממאה שנה ואמר שצריך להכין‬
‫את עצמו לקראת יום פטירתו‪ ,‬שלא יודע מה יהיה איתו שם‪ .‬וכמו שראינו בחז"ל‬
‫הקדושים שפחדו מיום המוות כריב"ז )ברכות כח‪ (:‬שפחד מאד מהדין‪ .‬והרא"ש כתב )באור"ח‬
‫סי' לב'( לזכור את חרדת ריב"ז תמיד‪ ...‬וכשאמר הרב שך זצ"ל זאת‪ ,‬אמרו לו תלמידיו‪ ,‬רבינו‪,‬‬
‫הרי הייתם ר"י עשרות שנים‪ ,‬ולמדת ולימדת‪ ,‬וזיכית את הרבים וכו' אמר להם זה עם פרסום‪,‬‬
‫יש בזה כבוד‪ ,‬וזה לא שווה‪ .‬דברים שהם מפורסמים‪ ,‬ואנשים מדברים ע"ז ‪ -‬אין בזה בחינה‬
‫של "מאודך" להקב"ה‪ .‬דברים שעושים לשמה‪ ,‬זה הדבר היחיד שנכתב בשמיים‪.‬‬
‫כמו שמסופר בגמ'‪ ,‬שר' יוסף בנו של ר"י עמד לפני פטירתו‪ ,‬והבריא‪ ,‬א"ל מה ראית? א"ל‬
‫בעוה"ב עליונים למטה ותחתונים למעלה‪ .‬אלו שפה הם עליונים מכובדים ומפורסמים‪,‬‬
‫שם הם למטה‪ .‬שלא עבדו לשמה וקבלו את שכרם בעוה"ז‪ .‬ואלו שהם כאן תחתונים לא‬
‫מכובדים ומפורסמים ועובדים לשמה‪ ,‬שמה הם למעלה‪.‬‬
‫כנראה שזוהי הערה נכונה‪ ,‬מה "המאודך" אצל האדם‪ ,‬שזה מה שחסר מפרשה ראשונה‬
‫בק"ש‪ ,‬שע"כ הם כבר לא צדיקים גמורים‪ ,‬זה הכבוד שהאדם כ"כ חס עליו‪ ,‬וא"כ‬
‫עבודתו לבוי"ת היא לא עבור הבורא‪ ,‬אלא עבור "מאודך" אחר‪ .‬וההשקפה האמיתית והיחידה‬
‫שצריך להשיב אל הלב היא ‪" -‬להגיע לרצונו בלבד ‪ -‬מבלתי רצון הברואים" כמו שכ' החוה"ל‬
‫)ש' יחוד המעשה פ"א(‪ .‬וזכורני שהגעתי לישיבה של רבינו זצוק"ל מעט לאחר המלחמה‪,‬‬
‫והבנתי את הטעות של בנ"א‪ ,‬למה נמשכים לכבוד ‪ -‬במקום להגיע לרצון ד'‪ ,‬למדתי מוסר‬
‫בהתפעלות במשך שנה שלימה‪ ,‬שעות ע"ג שעות על המאמר הזה של החוה"ל ברגש אדיר‬
‫ובתביעה עצומה‪.‬‬
‫האדם כ"כ עמל להשיג קניינים ברוחניות‪ .‬במיוחד עכשיו לפני חודש אלול הבעל"ט‪ ,‬כ"כ‬
‫הכנות והשגות‪ .‬אבל צריך לדעת שצריך שהאדם יהיה עם כלי קיבול‪ ,‬שיהיה מוכן‬
‫לקבל את הרוחניות‪ .‬כלי שהוא נקוב עם חורים לא יוכל להכיל בקרבו כלום‪ .‬חוץ מהקניינים‬
‫האדם צריך להיות מוכן לקבל את הטהרה של אלול‪ .‬להיות כלי שלם‪ .‬כמוש"כ )עוקצין פג'‬
‫המוסר "ובכל מאודך" – בזה נבחנת מהות האדם והנועם‬
‫קל‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫יב'(‪" :‬לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" ועלינו להכניס את הטהרה‬
‫של האלול והימים הנוראים לתוך הכלים השלימים‪.‬‬
‫לכך צריך ללמוד את כל הספר "שערי תשובה" לר"י ברצינות‪ .‬במיוחד את השער הראשון‬
‫והשני‪ .‬והשער השלישי אפשר ללמוד במשך כל ימות השנה‪ .‬יש שם הלכות שצריכים‬
‫לדעת‪ .‬יש בספר הק' הזה קטעים נוראים‪ ,‬דברי מוסר כאלה שיורדים חדרי בטן‪ .‬מסופר‬
‫שהסבא מקלם זצ"ל שינן את השער השלישי בשע"ת במשך שש שנים רצופות! את השערים‬
‫הראשונים צריך ללמוד בהתפעלות‪ ,‬שזה יישאר בתוך הלב לאורך זמן‪.‬‬
‫אין די להודות להקב"ה על לימוד המוסר ועבודת המוסר שזיכנו ה' ית"ש לזה! שעי"כ אפשר‬
‫להעשות "כלי" לקבל טהרה‪ .‬אבי ז"ל סיפר לי שרבו היה מברך את הפונים אליו‪" :‬שתהיה‬
‫כלי מוכן לקבל טהרה" זה כמו שאחד יבוא לבאר לשאוב מים בדלי עם חורים‪ ,‬כל מה שישים‬
‫בדלי‪ ,‬יישפך החוצה דרך החורים והסדקים‪" .‬תיקון המידות" הנו הכלי שמכין את האדם להיות‬
‫כלי שלם ולקבל טהרה מהקב"ה‪.‬‬
‫ד' יעזרנו שנזכה לטהר את עצמנו לקראת יום הדין הקרב ובא‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫ההכנה הראויה ל"חודש אלול"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קלא‬
‫וועד מרי"ד זצ"ל‬
‫כ"ז אב התשס"ט‬
‫"חודש אלול"‬
‫‪ 4‬ההכנה הראויה ל"חודש‬
‫‪3‬‬
‫המהות של חודש אלול‪ ,‬שהוא חודש שלם של הכנה לקראת ר"ה – יום הדין‪ .‬ויוה"ד זה‬
‫הכנה ליום הכיפורים‪ .‬ויוה"כ זה הכנה לחג הסוכות‪ .‬וכל זה הכנה עבור יום שמחת‬
‫תורה ‪ -‬שזה התכלית של הכל‪ .‬וחודש תשרי נקרא "ירח האיתנים" ע"ש שאנו איתנים במצוות‪.‬‬
‫)ר"ה י"א‪ .‬מלכים א פ"ח פ"א ברלב"ג( ונתנו לנו במתנה את חודש אלול‪ ,‬שהוא חודש הרחמים‪,‬‬
‫שזהו הזמן שמשה רבינו היה מ' יום בשמים‪ ,‬וקיבל את הלוחות‪ ,‬וזהו הזמן הכי מסוגל לעלייה‬
‫רוחנית‪.‬‬
‫והגרי"ס זצ"ל אמר שכמו "שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו" )סוכה נ"ב‪ (.‬כך ג"כ הדבר‬
‫בעניין הזמן‪ ,‬שזמן שהוא מסוגל ביותר‪ ,‬כך גם היצה"ר חזק יותר‪ .‬והנשק החזק של‬
‫היצה"ר‪ ,‬זה "הקרירות" כמו שהתורה אומרת על עמלק "אשר קרך בדרך" )דברים כ"ה י"ח(‬
‫וברש"י שם‪ :‬ד"א לשון קור וחום צננך והפשירך מרתיחתך‪ .‬וע"כ התורה מצווה אותנו "זכור‬
‫את אשר עשה לך עמלק" )דברים כ"ה יז'( שבנ"י היו כל כך "ברוח" גבוה של רוחניות‪ ,‬וראו‬
‫ניסים ונפלאות בעשרת המכות‪ ,‬יציאת מצרים וקריעת הים‪ ,‬ואז הוא קירר אותם‪ .‬ואיך קירר?‬
‫הוא רק אמר "לא נורא"‪ ...‬זה לא כ"כ נורא רוחניות‪.‬‬
‫יש כאלו‪ ,‬רח"ל‪ ,‬שקיררו את כל עבודת המוסר‪ ,‬ובמיוחד את עבודת "האלול" וצחקו מהבעלי‬
‫מוסר‪ ,‬וקיררו את כל עמלם של הגרי"ס והסבא זצוק"ל כל חייהם‪ .‬והיום בדורנו מאן דכר‬
‫שמיה "אלול"? "יום הדין"? ואפילו מי שכן מדבר ע"ז‪ ,‬אבל להרגיש בחוש? או ללמוד מוסר‬
‫בהתפעלות ולעבוד ע"ז?‬
‫אני זוכר בילדותי שאפילו עמי הארץ היו מפחדים בימים אלו מיום הדין הקרב! כ"ש הבני‬
‫תורה והת"ח‪ .‬ואם לא מתעוררים בימים אלו‪ ,‬סימן שחסר בנשמת האדם‪ .‬והאדם צריך‬
‫לחמם ולעורר את עצמו ברוחניות!‬
‫אצל הגרי"ס זצ"ל ותלמידיו "אלול" זה היה חודש מיוחד‪ ,‬וכל יום באלול היו מרגישים על‬
‫הגרי"ס זצ"ל את הפחד יותר ויותר‪ .‬ושאלוהו מדוע הוא כ"כ מפוחד‪ ,‬וכי אלול זה חיה‬
‫והנועם‬
‫ההכנה הראויה ל"חודש אלול"‬
‫המוסר‬
‫קלב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫רעה או מזיק? א"ל וכי טובים אנו מדוד המלך שהעיד על עצמו )שמואל א יז לו( "גם את‬
‫הארי גם הדב הכה עבדך"? ואעפ"כ שהגיע עת יום הדין העיד על עצמו‪" :‬סמר מפחדך בשרי‬
‫וממשפטך יראתי"!‬
‫וזה בכלל לא סתירה לשמחה בעבודת ה'‪ .‬כמו שנאמר "וגילו ברעדה" והבעל מוסר האמיתי‬
‫יודע לחבר את שני הקצוות האלו‪ .‬כמו שהזכרנו כבר כמה פעמים את ההלכה השלישית‬
‫בשו"ע‪" :‬ראוי לכל יר"ש שיהיה מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק"‪ .‬ןהמשנ"ב והבה"ט על המקום‬
‫מוסיפים‪" :‬אבל התורה והתפילה יהיה בשמחה" ז"א שאע"פ שמתאבלים‪ ,‬אעפ"כ שמחים‪.‬‬
‫והטעות הנפוצה בעולם שמי שהוא לומד מוסר‪ ,‬הוא בעצבות‪ ,‬וכ"ש עם עבודת "האלול"‪.‬‬
‫כמו שאמר לי אחד בשבת מברכין של אלול‪ ,‬אתם מנובהרדוק עכשיו מתחילים‬
‫להיות בעצבות‪ ...‬א"ל ח"ו‪ ,‬עכשיו זה הזמן לשמוח! והאמת שעם כל הרוח העצום והמוסר‬
‫בהתפעלות שהיה בישיבה בנובהרדוק באלול‪ ,‬אעפ"כ הייתה שמחה עצומה‪ .‬אני עוד זוכר את‬
‫רבינו זצוק"ל לומד מוסר שעות ע"ג שעות בקול גדול ובצעקות נוראות‪ ,‬ואעפ"כ מעולם לא‬
‫ראיתי אותו עצוב ודואג ‪...‬‬
‫והאמת היא‪ ,‬שאם לא צועקים בקול גדול על עצמו‪ ,‬אז היצה"ר צועק בתוך ליבו של אדם‪.‬‬
‫וכל אחד צריך לצעוק על עצמו‪ ,‬כמו שכתוב באורחות חיים להרא"ש‪" :‬וגער ביצה"ר‬
‫המשיאך ללכת בדרכי לבך" הרא"ש אומר שצריך לגעור! וכן בגמ' בברכות )ה‪" :(.‬לעולם ירגיז‬
‫אדם יצר טוב על יצה"ר שנא' "רגזו ואל תחטאו"‪ .‬והפי' הוא שלא מספיק בלימוד רגיל‪ ,‬בעיון‬
‫או ברעיון – אלא צריך לצעוק על עצמו! אני עוד זוכר איך ר' אליהו לופיאן זצוק"ל היה‬
‫לומד מוסר בהתפעלות‪ .‬ג"כ היה לנו חבורה "עשירי קודש" עם ר"ח זייצ'יק‪ ,‬רב"צ ברוק‪ ,‬ר"ב‬
‫זילבר‪ ,‬ור"ל פרידמן זצוק"ל ועוד אחרים‪ .‬והם היו לומדים מוסר בהתפעלות עצומה‪ ,‬בלי זה‬
‫אי אפשר!‬
‫ואי אפשר ל"עבודת האלול" מבלי לימוד המוסר בהתפעלות‪ ,‬זה "האלף" של אלול! והאמת‬
‫היא‪ ,‬שכל יום צריכים ללמוד מוסר בהתפעלות‪ .‬אבל באלול צריך עם יותר רצינות וביותר‬
‫קביעות‪ .‬עלינו ללמוד את השערי תשובה לר' יונה במתינות‪ ,‬ובמקום שמרגישים "הרגש" בלימוד‪,‬‬
‫שם להתפעל ולצעוק על עצמו‪ .‬ובמיוחד בעיקר הראשון "החרטה"‪ ,‬יש שם כ"כ תביעות‬
‫עצומות ‪ -‬מה עשיתי? איך לא היה פחד אלוקים לנגד עיני? איך הייתי על הנפש היקרה‬
‫אכזרי? וכו' יש שם פנינים נפלאים‪.‬‬
‫והנועם‬
‫ההכנה הראויה ל"חודש אלול"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קלג‬
‫יש עוד דבר יסודי שעלינו להקפיד עליו היטב‪ ,‬בימים אלו בפרט‪ ,‬ובכל השנה בכלל‪ .‬בפרשת‬
‫בחוקותי יש מצוות "מעשר בהמה טהורה" שהעשירי קודש ומעלים אותו לירושלים‪.‬‬
‫ובספר החינוך הסביר מצווה זו )מצווה שס(‪" :‬משרשי המצווה שהאל ברוך הוא בחר בעם‬
‫ישראל וחפץ למען צדקו להיות כולם עוסקי תורתו ויודעי שמו‪ .‬ובחכמתו משכם במצווה זו‬
‫למען ילמדו יקחו מוסר‪ ,‬כי יודע אלוהים שרוב בני אדם נמשכים אחר החומר הפחות‪ ,‬בשגם‬
‫הוא בשר‪ ,‬ולא יתנו נפשם בעמל התורה ובעסקה תמיד‪ .‬על כן סבב בתבונתו‪ ,‬ונתן להם מקום‬
‫שידעו הכל דברי תורתו על כל פנים‪ ,‬שאין ספק כי כל אדם נמשך לקבוע דירתו במקום‬
‫שממונו שם‪ .‬ולכן בהעלות כל איש מעשר כל בקר וצאן שלו שנה שנה במקום שעסק החכמה‬
‫והתורה שם‪ ,‬והיא ירושלים‪ ,‬ששם הסנהדרין יודעי דעת ומביני מדע‪ ,‬וכמו כן נעלה לשם מעשר‬
‫תבואתנו בארבע שני השמיטה‪ ,‬כמו שידוע שמעשר שני נאכל שם וכן נטע רבעי שנאכל שם‬
‫על כל פנים‪ ,‬או ילך שם בעל הממון עצמו ללמוד תורה‪ ,‬או ישלח שם אחד מבניו שילמד‬
‫שם‪ ,‬ויהיה ניזון באותן פירות‪.‬‬
‫ומתוך כך יהיה בכל בית ובית מכל ישראל איש חכם יודע התורה‪ ,‬אשר ילמד בחכמתו כל‬
‫בית אביו‪ ,‬ובכן תמלא הארץ דעה את ה'‪ ,‬כי אם חכם אחד לבד יהיה בעיר או אפילו‬
‫עשרה יהיו הרבה מבני אדם שבעיר‪ ,‬וכל שכן הנשים והילדים שלא יבואו לפניהם כי אם פעם‬
‫אחת בשנה‪ ,‬או אפילו ישמעו דבריהם פעם אחת בשבוע‪ ,‬ילכו לביתם וישליכו כל דברי החכם‬
‫אחרי גום‪.‬‬
‫אבל בהיות המלמד בכל בית ובית שוכן שם ערב ובוקר וצהרים ויזהירם תמיד‪ ,‬אז יהיו כולם‬
‫אנשים ונשים וילדים מוזהרין ועומדים‪ ,‬ולא ימצא ביניהם שום דבר חטא ועוון‪ ,‬ועל ידי‬
‫זה יזכו למה שכתוב )ויקרא פכ"ו יא‪-‬יב( "ונתתי משכני בתוככם" )ירמיה י"א ד( "והייתם לי‬
‫לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים"‪ .‬עכ"ל החינוך‪.‬‬
‫ובגמרא מסכת ב"ב )כא‪ (.‬כתבו‪ ,‬שמי שלא לימדו אביו ולא למד תורה‪ ,‬התקינו שישבו מלמדי‬
‫תינוקות בירושלים‪ ,‬והילדים יבואו לשם מדכתיב "כי מציון תצא תורה"‪ .‬ובתו"ס שם‬
‫ד"ה כי מציון‪" :‬לפי שהיה רואה קדושה גדולה‪ ,‬וכוהנים עוסקים בעבודה‪ ,‬היה מכוון ליבו יותר‬
‫ליר"ש וללימוד התורה וכו' וכשהיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה‪ ,‬היה גם‬
‫הוא מכוון ליר"ש ועוסק בתורה" וזה ג"כ נקודה שצריכה שימת לב‪ ,‬של עמל התורה ולימוד‬
‫התורה באלול בפרט‪ ,‬ובכל השנה בכלל‪ .‬כמו שכתוב במדרש )ויקרא כה א( "ר"ה אמר אם‬
‫נכשל אדם בעבירה‪ ,‬חייב מיתה בידי שמים‪ .‬מה יעשה ויחיה? "אם היה למוד לקרות דף אחד‬
‫והנועם‬
‫ההכנה הראויה ל"חודש אלול"‬
‫המוסר‬
‫קלד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קורא שני דפים" וכו' גם אנו צריכים לחזור בתשובה בזמן הזה על ביטול תורה‪ .‬תורה ומוסר‬
‫זה הולך ביחד ‪ -‬א"א שיהיה זה בלי זה‪.‬‬
‫וכמו שמובא בהקדמת הספר "שב שמעתתא" שאע"פ שהאדם עוסק בתורה ובמצוות וגמ"ח‪,‬‬
‫האדם חייב שיהיה לו שמירה שהיא היראה ‪ -‬כמו שמובא בגמרא )שבת לא( שהחיטים‬
‫צריכים לקב חומטין‪ ,‬ואם לא הביא קב חומטין אמרו חז"ל )שם( מוטב שלא העלתה! ואומר‬
‫הש"ש שמי שהוא במדרגה כזאת של תורה ויראה רק עי"כ יתייחדו מעשיו לשמו ית" ולולא‬
‫היראה אין קיום לתורה ולמצוות! וממשיך בעל הש"ש – שבזוהר הק' כינו את היראה מלשון‬
‫בת‪ ,‬ולתורה מלשון בן‪ .‬ובמס' ב"ב )קמא‪ (.‬אמרו חז"ל "בת תחילה סימן יפה לבנים" כמש'‬
‫באבות )פ"ג מ"ז(‪" :‬כל שיראתו קודמת לחכמתו וכו' וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו" וכו'‬
‫וזהו פי'‪ :‬בת תחילה שזהו – היראה‪ ,‬סימן יפה לבנים שזהו – התורה‪ .‬וע"פ זה מובן שירת‬
‫האזינו )דברים ל"ב י"ט( "וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו‪ ,‬היינו מה שמקדימין בן לבת‪,‬‬
‫פירוש תורה ליראה‪ .‬ויאמר אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה ‪ -‬שמהפכים את הסדר‪.‬‬
‫ועי"כ "בנים לא אמון בם" – פירוש גם התורה לא תתגדל ותתקיים בהם" עכ"ל הש"ש ‪-‬‬
‫מבהיל!‬
‫אדם שלא תופס את ב' הדברים הללו ‪ -‬יראה ותורה ‪ -‬יחד‪ ,‬לא יכול להתעלות ברוחניות‪.‬‬
‫תורה ומוסר‪ ,‬מוסר ותורה‪ .‬ואחרי דיברי הש"ש צריך להוסיף שמצד שני אמרו חז"ל‬
‫)אבות פב מה(‪" :‬לא עם הארץ חסיד"‪ ,‬שבלי ללמוד תורה ולדעת את התורה‪ ,‬אפשר לעשות‬
‫עברות גדולות‪.‬‬
‫פעם אחת התארחתי בשב"ק אצל אחד שמקפיד מאוד במה שיודע‪ ,‬אבל הוא היה עם הארץ‪.‬‬
‫ביררתי שמבחינת הכשרות הכל שם מצויין‪ .‬ובערש"ק לאחר ברכת המוציא הוא אכל‬
‫את הדג‪ ,‬ואומר בכוונה‪ :‬לכבוד ש"ק ‪" -‬ברוך אתה ה'‪...‬שהכל נהיה בדברו" וכן בירך על כל‬
‫המאכלים‪ ,‬רח"ל‪ .‬אח"כ אמרתי לו בשקט שלא ישמעו ‪ -‬הלא ברכת המוציא פוטר הכל?!‬
‫אמר לי שזה ביום חול‪ ,‬אבל בשבת יש עניין להוסיף ברכות‪ ...‬זה נקרא יר"ש‪ ,‬אבל בלי תורה‪...‬‬
‫ובימי האלול צריכים להרבות בלימוד כמה שיותר‪ .‬וכמה שלומדים יותר תורה ומוסר‪ ,‬זה‬
‫מטהר את הנפש מכל המידות והתאוות‪ .‬ועי"כ אפשר להגיע למדרגת בן תורה אמיתי‪.‬‬
‫ולכן בתורה אנו נקראים תמיד בנים‪ .‬ובנוגע לעברות נקראים בעל עברה‪ ,‬שבן לא יכול להיפרד‬
‫מהוריו בשו"א שבעולם שלא להיקרות בנם‪ .‬משא"כ בעל תמיד יכול לגרש את אשתו‪.‬‬
‫והנועם‬
‫ההכנה הראויה ל"חודש אלול"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קלה‬
‫וזה מה שנלמד ממצוות מעשר בהמה הנ"ל‪ .‬שכתוב שם כמה פעמים שיראו את עוסקי‬
‫התורה ועי"כ ילמדו ויעסקו בתורה‪ .‬ומהתוס' בב"ב הנ"ל רואים את היר"ש שמקבלים‬
‫שם‪ ,‬כמ"ש "מלאכת שמים" מלאכת שמים זה נקרא שעושים כל דבר להקב"ה לבדו‪ ,‬שהמלאכה‬
‫שהאדם עושה היא לש"ש‪ ,‬וזה אפשר רק ע"י לימוד התורה ולימוד המוסר‪ .‬כמו שהביא הש"ש‬
‫בהקדמתו לספרו‪.‬‬
‫ומי שמגיע למדרגה הזאת‪ ,‬זה נקרא שהגיע למדרגת רוח הקודש! כמו שמובא בשם התנדב"א‬
‫)רבה פ"ט(‪" :‬הכל לפי מעשיו רוה"ק שורה עליו" שהכל יהיה לכבוד ה'‪ .‬וגם ברוה"ק יש‬
‫דרגות‪ ,‬והאדם מתעלה בזה ע"פ מעשיו‪ .‬כמו שמובא ברש"י שא"ל משה רבינו )שמות פל"ט‬
‫פמ"ג(‪" :‬יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם" וזוהי הברכה האמיתית‪.‬‬
‫הבעיה היא שהאדם רוצה רוה"ק כדי לדעת את מעשי השני‪ ...‬אבל האדם צריך לרוה"ק כדי‬
‫לדעת את מעשיו שלו‪ ...‬וזהו היסוד של "בירור המידות" שזה אחד מז' דברים‬
‫שמכוסים מבני אדם )פסחים נד'( "עומק הדין"‪ .‬ולדעת את זה צריך את תורת המוסר‪ ,‬להכיר‬
‫את המידות ואת הנגיעות שיש לאדם בכל דבר‪.‬‬
‫אני עוד זוכר את "ההידברות" הראשונה שלי עם רבינו זצוק"ל בגרמניה אחרי המלחמה‪.‬‬
‫הוא דיבר איתי ע"ז‪ .‬והוא ביקש שאספר לו את "הרשימות" שלי‪ .‬וזה היה בדיוק‬
‫שהגעתי מפראג‪ ,‬ותיכף הבנתי מה כוונתו של רבינו זצוק"ל‪ .‬אף פעם לא שמעתי על המושג‬
‫של "בירור המידות"‪ .‬וסיפרתי לו שעברתי ברחוב‪ ,‬וכל הזמן חשבתי "שיויתי ד' לנגדי תמיד"‪.‬‬
‫ואז הוא אמר לי ומה חשבת אח"כ? א"ל חשבתי שאני היחיד בכל פראג שחושב כך‪,‬‬
‫והאם יש עוד אחד כמוני? וא"ל זה היה כדאי לך לחשוב כך רק בשביל הכבוד מהרשימה‬
‫הזאת‪ ...‬רבינו זצוק"ל אהב שיודעים לספר "רשימות" ולתפוס את הבירור המידות על‬
‫עצמו‪...‬‬
‫וזוהי המעלה – שזה על עצמו‪ .‬ולפעמים אנשים טועים בדרכי החיים ולא יודעים אף פעם‬
‫שטועים‪ .‬האדם יכול לעשות בשביל כבוד הכל‪ ,‬ולחשוב שזה עבור רוחניות וכדו' ומה‬
‫זה כח של נגיעה אחת‪ ...‬אני זוכר שהייתי בגרמניה בפרנקפורט עם רב"צ אפטר מגדולי חסידי‬
‫ברסלב ובדיוק עבר שם ה"טראם" ‪ -‬רכבת על הכביש‪ .‬ואמר לי‪ ,‬איך הטראם הזה נוסע עם‬
‫כמה קרונות והרבה אנשים בתוכו‪ ,‬הרי אין לו סוסים ולא חמורים? אלא שיש בגובה מעל‬
‫המסילה חוטי חשמל‪ ,‬והטראם נוגע בזה ועי"ז הטראם נוסע‪ .‬א"ל תראה מה נגיעה אחת יכולה‬
‫והנועם‬
‫ההכנה הראויה ל"חודש אלול"‬
‫המוסר‬
‫קלו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫לעשות‪ ...‬וזה גם כן להיפך‪ ,‬אם האדם יש לו "נגיעות" ברוחניות זה יכול לרומם אותו מעלה‬
‫מעלה‪ ,‬תלוי לאיפה הנגיעות שלו הולכות‪.‬‬
‫למשל נגיעות של כבוד לטוב ולרע‪ .‬אני זוכר שבער"ח היו עושים וועד הכללי בישיבה והיו‬
‫מהמדברים בוועד גם בחורים‪ .‬וכמעט כל פעם רבינו זצוק"ל היה מכבד אותי לדבר‪.‬‬
‫ואז דיברתי על הפסוק )דברים פ"י פכ"א(‪" :‬הוא תהלתך והוא אלוקיך" והרמב"ן מפרש כאן‬
‫ב' פירושים ]ובס"ד זכיתי לכוין לפירושו השני‪ .‬ורבינו זצוק"ל מאד התפעל מכך[ וז"ל הרמב"ן‪:‬‬
‫"או יאמר הוא תהילתך שבו אתה מהולל" וכו' ז"א שהאדם יכול להיות מכובד ע"י השי"ת!‬
‫וזוהי הנגיעה שלו‪ .‬וכמו"כ המס"י מסביר כך בפי"ז שהאדם מטהר את מחשבתו מתרמית‬
‫הכבוד וכזביו‪ .‬וז"ל‪" :‬ותהיה מחשבתו פונה בייחוד אל אדוננו‪ ,‬אשר הוא תהילתנו וכו' וכן הוא‬
‫אומר "הוא תהילתך והוא אלוקיך" עכ"ל‪.‬‬
‫ז"א שהאדם יגיע למדרגה כ"כ גבוהה שכל התהילות שהבנ"א מכבדים הוא לא יתפעל מהם‬
‫ אלא ‪ -‬רק מתהלות של הקב"ה! ולהפך‪ ,‬אם חסר ב"הוא תהילתך" ‪ -‬חסר ב"הוא‬‫אלוקיך"‪ .‬ז"א לצד השני‪ ,‬שהנגיעה לכבוד זה ממש ע"ז! כמו שאומר החוה"ל )ש' יחוד המעשה‬
‫פ"ד( "החונף אין תכלית לנעבדיו" שהחונף יותר גרוע ממי שעובד ע"ז‪ .‬שמי שעובד ע"ז‪ ,‬עובד‬
‫לע"ז אחת‪ .‬אבל החונף עובד לכל מי שיכול לקבל ממנו כבוד‪ .‬וזהו הכח של נגיעה לצד השני‪,‬‬
‫ז"א לצד הרע‪ ,‬רח"ל‪.‬‬
‫לכן עלינו להתחזק באלול בפרט‪ ,‬ובכל השנה בכלל‪ ,‬להתחזק יותר ויותר בלימוד המוסר‬
‫ובלימוד התורה‪ .‬שא"א להתעלות אלא רק ע"י שניהם יחד‪ .‬והאמת שבלימוד התורה יש‬
‫הרבה חיזוק בעולם‪ .‬אבל במה שנוגע למוסר חסר מאד‪ ...‬וכמו שיראה בלי תורה זה חסרון ‪-‬‬
‫"לא עם הארץ חסיד" ‪ -‬כמו"כ א"א להיות עם הארץ במוסר‪...‬‬
‫כמו המעשה שהיה עם ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל‪ ,‬שעשו בישיבת פוניבז' עצרת חיזוק ביום‬
‫הזיכרון לגרי"ס זצ"ל‪ ,‬ועשו את העצרת ברחבה של הישיבה‪ .‬והתאסף שם ציבור גדול‪.‬‬
‫ובשולחן הכבוד ישבו כל ראשי הישיבה דאז‪ .‬וכמו"כ עוד כמה מהגדולים‪ .‬וכיבדו את ר' יחזקאל‬
‫בתור המשגיח ובעל מוסר לשאת את הנאום המרכזי‪.‬‬
‫הוא פתח ושאל‪ :‬רבותי‪ ,‬האיך נעשים גאון? והתחיל להסביר באריכות‪ ,‬איך שהילד הולך‬
‫ולומד אותיות‪ .‬ואח"כ לומד לקרוא‪ .‬ואיך כל זה עולה לו במאמץ כביר‪ .‬ואח"כ לומד‬
‫מעט חומש‪ ,‬ואח"כ לומד משנה‪ .‬ואח"כ לומד גמרא‪ .‬ולאט טאט הוא גודל ולומד ראשונים‬
‫והנועם‬
‫ההכנה הראויה ל"חודש אלול"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קלז‬
‫ואחרונים‪ .‬ואח"כ הוא לומד רמב"ם‪ .‬ואח"כ הוא יכול לשאול שאלה‪ ,‬לתרץ וכו' וכו' ולאט לאט‬
‫נעשה גאון‪ .‬וכאן דפק ר"י ואמר‪ :‬רבותי! חידושו של הגרי"ס זצ"ל הוא‪ ,‬שכמו ששייך גאונות‬
‫בלימוד‪ ,‬כך יש מהלך שלם של גאונות במוסר‪ ,‬ע"פ סדר איטי וארוך שכל אחד ואחד חייב בו‪.‬‬
‫ויכול להיות אדם גאון עצום בלימוד‪ ,‬והוא עם הארץ במוסר! עכ"ל‪ .‬וזה וודאי שמי שלא לומד‬
‫מוסר הוא עם הארץ במוסר‪ ...‬וכ"ש על "שבירת המידות ובירור המידות"!‬
‫וכבר ידוע מה שאמר הסבא זצוק"ל‪" :‬מי שלא למד לברר מידותיו ‪ -‬הרי הוא כסומא שלא‬
‫ראה מאורות מימיו"! ממש האדם נהיה כמו עיוור במה שנוגע להכרת עצמו וידיעת‬
‫מידותיו‪ .‬ובחוה"ל מובא )בהקדמה(‪" :‬וחכם אחד אמר למדתי לברר מעשי כה' שנה"! וכמו‬
‫שאמר הגרי"ס זצ"ל ‪" -‬מי שמכיר את הטפח על טפח שלו ‪ -‬ז"א את ליבו ‪ -‬הוא מכיר את‬
‫כל העולם כולו" וזה העיקר להכיר את עצמו‪ ,‬וזהו העניין של "בירור המידות" ואח"כ עלינו‬
‫לעבוד על עצמנו ב"שבירת המידות" ויהר"צ שנזכה עי"כ להגיע "לתיקון המידות"‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫והנועם‬
‫"אושר התשובה"‬
‫המוסר‬
‫קלח‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫שיחת רי"ד זצ"ל‬
‫ער"ח "אלול" תשס"ט‬
‫אושר התשובה" ‪ -‬ודרכי השגת התשובה‬
‫‪"" 4‬אושר‬
‫‪3‬‬
‫בבואנו להיכנס "לעבודת התשובה" בחודש "אלול" אנו מוצאים את כל ספרי המוסר והיראה‪,‬‬
‫שפותחים מיד בדרכי התשובה‪ ,‬על מה עלינו לחזור בתשובה‪ ,‬ואיך נחזור בתשובה‬
‫למעשה‪ .‬אולם "רבנו יונה" בספרו "שערי תשובה" התחיל בהקדמתו בדבר נפלא‪ ,‬הוא חידש‬
‫לנו את "הרגש" היכולת‪ ,‬והאושר של ה"תשובה"‪.‬‬
‫"מן הטובות אשר הטיב ה' יתברך עם ברואיו‪ ,‬כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם‪,‬‬
‫ולנוס מפח פשעיהם‪ .‬לחשוך נפשם מיני שחת‪ ,‬ולהשיב מעליהם אפו‪ ,‬ולימדם והזהירם‬
‫לשוב אליו כי יחטאו לו‪ ,‬לרוב טובו וישרו‪ ,‬כי הוא ידע יצרם‪ .‬שנא'‪" :‬טוב וישר ד' על כן יורה‬
‫חטאים בדרך" מלשונו של רבנו יונה בשע"ת )שע' א'‪ ,‬א'(‬
‫התשובה‪ ,‬זו אחת מטובות הבורא ית' עם ברואיו‪ .‬האדם נמצא במעשיו במצב של פחת‪.‬‬
‫ועבודתו היא לעלות מפחת מעשיו‪ ,‬כדי שיזכה לעוה"ז ולעוה"ב ולזכות בדינו‪ .‬אם‬
‫היו מתחילים את עבודת האלול "ברגש" כזה‪ ,‬שאלול זהו טובת ד' עלינו‪ ,‬כל האלול היה אחרת!‬
‫ולדאבוננו‪ ,‬מרגישים שהאלול זה עול כבד‪ ,‬מתי יעברו כבר ימי האלול‪ ,‬ר"ה ויו"כ‪ .‬לא מדברים‬
‫מפחד הדין של הגרי"ס זצ"ל ועבודתו הגדולה באלול‪ .‬כמו שידוע‪ ,‬ששאלו את הגרי"ס זצ"ל‬
‫מדוע הוא כ"כ מפוחד באלול‪ ,‬וכי אלול זה חיה רעה או מזיק? אמר להם‪ :‬וכי טובים אנו מדוד‬
‫המלך‪ ,‬שהעיד על עצמו )שמואל א' יז' לו'(‪" :‬גם את הארי גם הדב הכה עבדך"‪ ,‬ואעפ"כ‬
‫שהגיע עת יום הדין העיד על עצמו בתהילים‪" :‬סמר מפחדך בשרי וממשפטך יראתי"‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬שראשית "האלול" שלנו‪ ,‬זה להרגיש את "הטובת ה'" שבעבודת התשובה‪ .‬כמו‬
‫שכתוב ב"ילקוט שמעוני" )תהלים רמז תש"ב (‪" :‬שאלו לחכמה‪ ,‬חוטא מה עונשו? א"ל‬
‫"חטאים תרדוף רעה"‪ .‬שאלו לנבואה‪ ,‬חוטא מה עונשו? א"ל "הנפש החוטאת היא תמות"‪.‬‬
‫שאלו לתורה‪ ,‬חוטא מה עונשו? א"ל "יביא אשם ויתכפר לו"‪ .‬שאלו להקב"ה‪ ,‬חוטא מה‬
‫עונשו? א"ל "יעשה תשובה ויתכפר לו"‪ .‬הדא הוא דכתיב "טוב וישר ד' ע"כ יורה חטאים‬
‫בדרך" עכ"ל‪ .‬שהקב"ה מורה לחוטאים "דרך" שיעשו תשובה‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"אושר התשובה"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קלט‬
‫ואפילו לפי התורה שיביא קרבן‪ ,‬זה רק שביהמ"ק קיים‪ .‬ושאין ביהמ"ק‪ ,‬אפי' לתורה אין‬
‫תקנה לחוטא‪ .‬אבל חסדו של הקב"ה‪ ,‬ע"י "התשובה" הוא לעולם‪ .‬וכמו שהסבירו‬
‫את הפסוק )דברים י'ז ו'(‪" :‬ע"פ שנים עדים או שלושה עדים יומת המת‪ ,‬לא יומת ע"פ עד‬
‫אחד" וידוע שחז"ל אומרים )ברכות יח‪" :(:‬רשעים בחייהם קרואים מתים" ז"א "שע"פ שני‬
‫העדים" שהם ‪ -‬החכמה והנבואה ‪ -‬החוטאים נקראים מתים‪ .‬או "שלושה עדים" ‪ -‬זה ע"פ‬
‫התורה‪ ,‬ובזמן שאין בהמ"ק קיים ‪" -‬יומת המת" ‪ -‬שהם לא נותנים זכות קיום לרשע ‪ -‬אלא‬
‫מיתה‪ .‬אבל ‪" -‬לא יומת ע"פ עד אחד" ‪ -‬זה הקב"ה שנתן את החסד של התשובה‪ ,‬ולכן לא‬
‫יומת‪ ,‬אלא יחזור בתשובה!‬
‫וצריך להבין‪ ,‬מדוע הקב"ה הסכים לעצה הזאת של התשובה במקום הקרבן והמיתה? לכאורה‬
‫חוטא שעבר על דברי הקב"ה ומצוותיו‪ ,‬ראוי לו להענש על מעשיו‪ .‬ולכאורה איך‬
‫התשובה דומה לחטא ולמיתה? אני עוד זוכר שיחה של רבינו זצוק"ל עוד מהתקופה שהישיבה‬
‫הייתה בגרמניה‪ .‬שבפר' "לך לך" אומר אברהם אבינו להקב"ה‪" :‬במה אדע כי אירשנה" )בראשית‬
‫ט"ו ח'(‪ .‬ורש"י הק' מסביר‪" :‬לא שאל לו אות‪ ,‬אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו‬
‫בה? אמר לו הקב"ה‪ :‬בזכות הקרבנות" ושאל רבינו זצוק"ל‪ :‬וכי חסר זכויות לבנ"י? זכות התורה‬
‫המצוות‪ ,‬והמסירות נפש בכל הדורות‪ .‬וכי רק הקרבנות זוהי הזכות שע"י א"ל הקב"ה שיתקיימו‬
‫בנ"י בארץ? ורבינו זצ"ל הסביר שהזכות של "הקרבנות" זה "לימוד המוסר"! שהזכות של‬
‫"לימוד המוסר" זה זכות מספיקה לכך שההבטחה של הקב"ה תעמוד להם‪.‬‬
‫וצריך להתבונן‪ ,‬כדי להבין את החידוש של רבינו זצוק"ל‪ .‬שלכאורה‪ ,‬מה העניין בקרבנות?‬
‫וכי הקב"ה צריך את הקרבן? הרי כתוב בנביא )מיכה ו'(‪" :‬במה אקדם ה' אכף לאלוהי‬
‫מרום‪ .‬האקדמנו בעולות‪ ,‬בעגלים בני שנה‪ .‬הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן" וכו'‬
‫ז"א‪ ,‬שהנביא אומר לנו מפורש‪ ,‬שהקב"ה לא חפץ באלפי אילים‪ ,‬ולא במובחרים שבעגלים‬
‫בני שנה‪.‬‬
‫אלא התירוץ הוא‪ ,‬שהמהות של הקרבן זה התקרבות לקב"ה ע"י "לימוד המוסר" שבזה‪,‬‬
‫ועי"כ האדם חוזר בתשובה שלימה‪ .‬כמו שמובא ברמב"ן )ויקרא פ"א ט'( הטעם של‬
‫הקורבנות‪" :‬בעבור שמעשי בנ"א נגמרים במחשבה דיבור ובמעשה‪ ,‬ציווה ה'‪ ,‬כי כאשר יחטא‬
‫יביא קרבן‪ ,‬יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה‪ .‬ויתוודה בפיו כנגד הדיבור‪ .‬וישרוף באש הקרב‬
‫והכליות שהם כלי המחשבה והתאווה‪ ,‬והכרעיים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו‪.‬‬
‫ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו‪ ,‬כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה‪ ,‬כי חטא לאלוהיו‬
‫והנועם‬
‫"אושר התשובה"‬
‫המוסר‬
‫קמ‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫בגופו ובנפשו‪ .‬וראוי לו שישפך דמו‪ ,‬וישרף גופו‪ ,‬לולי חסד הבורא שלקח ממנו תמורה‪ .‬וכי‬
‫פר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו נפש תחת נפש" וכו' עכ"ל‪.‬‬
‫זהו "לימוד המוסר בהתפעלות" ממש! כ"כ בצורה חושית עד שהאדם חוזר בתשובה ומתקרב‬
‫להקב"ה‪ .‬רק ההרהור בדבר‪ ,‬שכך היה אמור לעשות לאדם בעצמו‪ ,‬את השחיטה והשרפה‪,‬‬
‫וזריקת הדם וכו' זה ממש גורם לו שיתחרט על מעשיו‪ .‬וכן החינוך )כה'( הביא את דברי‬
‫הרמב"ן הנ"ל‪ ,‬והוסיף עוד טעם משלו על אותו הדרך של "לימוד המוסר" כדי שיחזור בתשובה‪.‬‬
‫ולפי"ז מובן היטב מדוע הזכות של הקרבנות היא שתעמוד לנו בהבטחת הקב"ה לאברהם‬
‫אבינו‪ ,‬שזהו "לימוד המוסר"‪.‬‬
‫ולימוד המוסר זהו הדבר שמקרב אותנו להקב"ה‪ ,‬שעי"כ חוזרים בתשובה שלימה‪ .‬ועבור כך‪,‬‬
‫ששאלו את הקב"ה מה דינו של החוטא? א"ל "יעשה תשובה ויתכפר לו" שהקב"ה‬
‫הראה את הדרך שבה נכלל גם מיתה וגם קרבן – בתשובה‪.‬‬
‫וזהו ה"הרגש" הראשון של ה"אלול"‪ ,‬שהקב"ה כ"כ הטיב לנו שבמקום מוות ‪ -‬ואע"פ שאין‬
‫ביהמ"ק קיים ‪ -‬יש אפשרות תמיד לחזור אליו‪" :‬טוב וישר ד'‪ ,‬ע"כ יורה חטאים בדרך"‬
‫שהוא מורה דרך לחוטאים שיעשו תשובה‪ .‬וזה ע"י ליהמו"ס! כמה צריך להחשיב ולהעריך את‬
‫"לימוד המוסר" הנפלא הזה‪ ,‬שעל ידו אפשר להגיע למחילת עוונות‪ ,‬ולתכלית ‪" -‬התקרבות‬
‫להקב"ה"! כמו שכתב הרמב"ם בהלכות "תשובה" )פ"ז ו'(‪" :‬גדולה תשובה שמקרבת את האדם‬
‫לשכינה וכו' כלומר‪ ,‬אם תחזור בתשובה בי תדבק"‬
‫ואעפ"י שהזמן הזה הוא עם רגש אצל הבנ"א‪ ,‬שזהו זמן של חזרה בתשובה‪ ,‬שאומרים‬
‫סליחות בכל לילה‪ ,‬וכל אחד ואחד משתדל להתעורר לקראת הימים הנוראים‪ ,‬כ"א‬
‫כפי מדרגתו‪ .‬אבל כל זה עוד לא ראייה על "הפנימיות" של האדם‪ .‬בנובהרדוק דיברו ש"התשובה"‬
‫האמתית היא‪ ,‬להחליף את הפנימיות של האדם ‪ -‬להיכנס לתוך נבכי נפשו של האדם ולדעת‬
‫במה הוא לקוי במידותיו‪ ,‬ולתקן את הנצרך תיקון אצלו‪ .‬עד כדי כך שיהיה כמו אדם אחר‬
‫ממש! כמו שאומר הרמב"ם )תשובה פ"ז ו'(‪" :‬גדולה תשובה וכו' אמש היה זה שנאוי לפני‬
‫המקום‪ ,‬משוקץ ומרוחק ותועבה‪ .‬והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד" כמו שאדם אחר לפנינו‪.‬‬
‫כמו קטן שנולד‪.‬‬
‫ובל נשלה את עצמנו ונחשוב‪ ,‬ש"עבודת המידות" עבודה קלה היא‪ .‬המידות מתרוצצות בתוך‬
‫האדם‪ ,‬ושובתות שם‪ .‬וקשה מאד לעבוד עליהם כולם ביחד‪ .‬והעצה היא‪ ,‬שלכהפ"ח‬
‫והנועם‬
‫"אושר התשובה"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קמא‬
‫צריך לקחת מידה אחת ‪" -‬ולב יודע מרת נפשו" )משלי יד' י'( ‪ -‬וכאו"א יודע מהי המידה‬
‫שצריכה תיקון ביותר אצלו‪ .‬אחד "בקנאה" אחד "בתאווה" או "בכעס" ועל כולם "הכבוד"‪.‬‬
‫לקחת מידה אחת ברצינות‪ ,‬ולעבוד עליה ברצינות‪ .‬ואם לוקחים הכל בלי סדר‪ ,‬בסוף נשארים‬
‫בלי כלום! כמאמר חז"ל‪" :‬תפסת מרובה לא תפסת"! שמעתי על "עובדים" וצדיקים גדולים‪,‬‬
‫שעבדו כל שנה על מידה אחת ברצינות‪ .‬גם "בנובהרדוק" התקינו את "עבודת התקופות" ואז‬
‫בזמן הזה "הרוח" היה גדול מאד על עבודת ה"התקופה" במה שעבדו באותו עניין כולם יחד‪.‬‬
‫וזוהי "העבודה הפנימית"‪ .‬שרק על ידי "עבודת המידות" מתקנים את הפנימיות של האדם ‪-‬‬
‫וזוהי התשובה האמיתית!‬
‫ואעפ"י ש"התשובה" היא לחפש בחורים ובסדקים הפנימיים‪ ,‬וכמו שאמרנו לעיל‪ ,‬שצריך‬
‫לקחת מידה אחת‪ ,‬וכו'‪ .‬אעפ"כ אדם שמרגיש פתאום התעוררות לצד הטוב‪ ,‬ולעשות‬
‫משהו‪ ,‬אסור לו להניח את זה‪ .‬כי היות שאני עכשיו עוסק במידה אחת‪ ,‬אז רק בזה אעסוק‬
‫עד הסוף‪ .‬האדם צריך לחטוף כל דבר ברוחניות שמזדמן לו‪ .‬בין "בסור מרע" ובין "בעשה‬
‫טוב"‪ .‬הגרי"ס זצ"ל אמר שבזמנינו אנחנו‪ ,‬מצבנו ברוחניות הוא כמו עני שמבקש אוכל על‬
‫הפתחים‪ .‬ואע"פ שבתוך הבית אוכלים את האוכל על פי הסדר‪ ,‬מנה ראשונה ואח"כ מנה‬
‫שנייה וכו' א"א לעני בפתח לבקש לאכול ע"פ הסדר‪ ...‬אלא מה שנותנים לו הוא חוטף מיד‪.‬‬
‫גם אנו בזמן הזה "עניים ברוחניות"‪ ,‬מה שנותנים לנו‪ ,‬אנחנו צריכים לחטוף מיד‪ .‬וזה הגרי"ס‬
‫זצ"ל אמר עוד בימיו‪ ...‬וג"כ ב"עבודה"‪ ,‬מה שאפשר לעשות‪ ,‬בין בסור מרע ובין בעשה טוב‪,‬‬
‫ובמה שיש לאדם הרגשה הוא צריך לפעול על עצמו מיד‪ .‬וממלא ע"י דבר זה שיש לאדם‬
‫הרגשה‪ ,‬הוא יבא לדברים אחרים‪.‬‬
‫כמו שכתוב ב"ילקוט שמעוני" )תהלים פכ"ז רמז תש"ו(‪" :‬אחת שאלתי" א"ל הקב"ה לדוד‪,‬‬
‫בתחילה אתה אומר "אחת שאלתי" ואח"כ אתה שואל כמה שאלות‪ .‬שנא' "שבתי בבית‬
‫ה' כל ימי חיי‪ ,‬לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו‪ .‬א"ל‪ ,‬רבש"ע ממך למדתי‪ .‬לא יהא העבד שווה‬
‫לרבו? בהתחלה אמרת "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך‪ ,‬כי אם ליראה‪ .‬ואח"כ פתחת להם‬
‫מצוות הרבה‪ .‬שנאמר "ללכת בכל דרכיו" וכו' הוי דיו לעבד שיהא כרבו" עכ"ל‬
‫ושמעתי מר' חיים זייצ'יק זצ"ל הסבר נפלא ע"כ‪ .‬ששאלתו של הקב"ה לדוד היא‪ :‬איך גילתה‬
‫את הסוד הזה? שברוחניות צריכים להתחיל רק מדבר אחד‪ ,‬וזה מביא אח"כ לכל‬
‫הדברים‪ .‬שע"פ האמת‪ ,‬זאת רק עצת היצר הרע‪ ,‬לעבוד על הכל ביחד‪ .‬אלא לעבוד על דבר‬
‫אחד עם סדר וברצינות‪ ,‬וזה יביא לכל הדברים‪ .‬בגדר "מצווה גוררת מצווה" )אבות פ"ד ב'(‬
‫והנועם‬
‫"אושר התשובה"‬
‫המוסר‬
‫קמב‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫אלא ‪ -‬אחת שאלתי! רק "שיבתי בבית ה'" ‪ -‬וזה יביא לכל ההמשך‪ .‬וזוהי דרכה של ה"תשובה"‪,‬‬
‫לקחת דבר אחד ברצינות‪ ,‬וזה כבר יביא לכל הדברים‪.‬‬
‫והשאלה הנשאלת מיד לאחר היסוד הנ"ל היא‪ :‬א"כ‪ ,‬מהו הדבר הראשון שכדאי להשקיע‬
‫בזה‪ ,‬שזה יביא לכל הדברים? ראשית‪ ,‬כל דבר שאדם מתעורר מעצמו‪ ,‬ע"ז כדאי‬
‫לעבוד ולהשקיע‪ .‬אבל יש סוד גדול מאד ב"עבודת האדם" שאם יתחיל בזה‪ ,‬יגיע לכל ההצלחות‪.‬‬
‫על האדם להיות "מבקש" כמו שכתוב במשלי )פ"ב ד'‪-‬ה'(‪" :‬אם תבקשנה ככסף וכמטמונים‬
‫תחפשנה‪ ,‬אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא"‪ .‬לכאורה אפשר לומר פסוק זה‪ ,‬גם בלי‬
‫המילה "אז"? "אם תבקשנה ככסף וכו' תבין יראת ה'"? אלא שה"אז" בא לומר לנו‪ ,‬שרק "אז"‬
‫תבין יראת ה'‪ .‬שאין שום דרך אחרת‪ ,‬אלא רק "לבקש" ככסף ולחפש כמטמונים‪ .‬וזהו "הביקוש"‬
‫שחייב שיהיה גם ברוחניות‪ ,‬כמו כסף ומטמונים!‬
‫ועוד דבר חשוב שכדאי לדעת בעבודת ה' "שאין חזקה ברוחניות" שאם אתה כבר לא "מבקש"‬
‫ועובד מספיק‪ ,‬אז א"א להתעלות! כמו שכתוב )משלי ד' י"ג (‪" :‬החזק במוסר ואל תרף‬
‫נצרה כי היא חייך" ו"במדרש תנחומא" )פר' שלח ט"ו( דרשו ע"כ‪" :‬משל לאחד שהיה מושלך‬
‫לתוך המים‪ ,‬הושיט לו הקברניט את החבל‪ ,‬א"ל תפוס החבל הזה בידיך ואל תניחהו‪ ,‬שאם‬
‫תניחהו אין לך חיים וכו' וכן הוא אומר‪" :‬החזק במוסר אל תרף ניצרה כי היא חייך" עכ"ל‪.‬‬
‫ולכאורה‪ ,‬מה המשל מסביר יותר ממה שנכתב בפסוק? אלא שיש כל מני חזקות ‪ ,‬יש חזקת‬
‫ג' שנים‪ ,‬יש חזקה כדמעיקרא וכדו'‪ .‬ואולי גם אותו המושלך למים יאמר תפסתי וזהו? לא!‬
‫אלא "אל תניחהו ‪ -‬שאם תניחהו ‪ -‬אין לך חיים"! אין חזקה ‪ -‬אלא ‪ -‬כל הזמן צריך להחזיק!‬
‫כל החיים ממש‪ .‬וזוהי הייתה צואתו של הסבא זצוק"ל‪" :‬להילחם כל החיים בעד האמת"!‬
‫ועלינו לדעת ש"הטעם" ברוחנית מגיע עם "העבודה"‪ ,‬שזה נותן לאדם לאחמ"כ שמחה גדולה‪.‬‬
‫כמו שכ'‪" :‬טעמו וראו כי טוב ה'" )תהלים ל"ד ט'( צריכים רק לטעום‪ ,‬ואח"כ מיד רואים ‪-‬‬
‫"כי טוב ה"!‬
‫לכן שכאו"א יקבל על עצמו בחודש "אלול" ללמוד מוסר בס' "שערי תשובה" כפי יכולתו‪.‬‬
‫ולא ליפחות‪ ,‬חוץ משאר הלימודים‪ ,‬מחצי שעה מוסר בשע"ת בהתפעלות‪ ,‬בגערות‬
‫ובצעקות על עצמו! ומסופר על הסבא מקלם זצ"ל‪ ,‬שפ"א נכנס לת"ת ב"קלם" ‪ -‬שלמדו שם‬
‫גאוני וגדולי עולם ‪ -‬בשעת לימוד המוסר‪ .‬ואמר להם כך מדברים עם גזלן?! על גזלן צועקים‬
‫ורוגזים! וזוהי ההשקפה שצריך להתייחס ליצה"ר ולמידות הרעות‪.‬‬
‫והנועם‬
‫"אושר התשובה"‬
‫המוסר‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קמג‬
‫אולם‪ ,‬עלינו לדעת‪ ,‬שגם היצה"ר עושה את שלו‪ .‬כמו שאמר הגרי"ס זצוק"ל ‪ :‬כמו ש"כל‬
‫הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" כך גם "בזמן"‪ .‬זמן שמסוגל יותר לעליה רוחנית ‪ -‬כמו‬
‫בחודש "אלול" ‪ -‬היצר גם מתגבר יותר‪ .‬והאדם מרגיש שלכאורה א"א לעשות תשובה אמיתית‪.‬‬
‫וע"פ מה שביארנו זה כן ייתכן‪ ,‬רק ע"י "עבודת המידות" ברצינות‪ .‬וכן ע"י "לימוד המוסר‬
‫בהתפעלות" עד שישוב בתשובה שלימה‪ .‬אולם האמת היא‪ ,‬שהיכן שרצונו של אדם מוליכו‬
‫לשם הוא נוטה‪ .‬ואם האדם ירצה בהסכמה חזקה להשיג את האמת‪ ,‬בוודאי שיצליח!‬
‫כמו שמובא בתנדב"א )זוטא פי"ד(‪" :‬פ"א הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחד וכו'‬
‫ואמרתי לו בני‪ ,‬מה אתה משיב לאביך שבשמיים ליום המשפט? א"ל רבי‪ ,‬יש לי דברים‬
‫שאני משיב לאבי שבשמיים ליום המשפט‪ .‬אומר אני לו‪ :‬בינה ודעה לא נתנו לי מין השמיים‪.‬‬
‫א"ל בני‪ ,‬מה מלאכתך? א"ל‪ ,‬צייד אני‪ .‬א"ל בני‪ ,‬מי אמר לך שתביא פשתן ותאגידנו מצודות‪,‬‬
‫ותשליכנו לים‪ ,‬ותעלה דגים מין הים? א"ל רבי‪ ,‬בזה בינה ודעת נתנו בי מין השמיים‪ .‬א"ל בני‪,‬‬
‫ומה להשליך מצודות ולהעלות דגים מין הים נתנו בך בינה ודעה‪ ,‬דברי תורה שכתוב בה "כי‬
‫קרוב אליך הדבר מאד" לא ניתנו בך בינה ודעה"? מבהיל! שבמה שהאדם באמת רוצה יש‬
‫לו בינה ודעת ‪ -‬והכל! ג"כ בעניין "התשובה" צריך שהאדם ירצה "ויבקש"‪ ,‬וזה ייתכן ע"י‬
‫"ההרגש" הזה‪ ,‬שזה טובת ה' עלינו‪ ,‬כל העניין של התשובה‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫‪1#2‬‬
‫המוסר "ראש השנה ויום הכיפורים ‪ -‬ושמח"ת" והנועם‬
‫קמד‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫וועד מרי"ד זצוק"ל‬
‫כה' אלול תשס"ט‬
‫"ראש השנה ויום הכיפורים ‪ -‬ושמח"ת"‬
‫‪ 4‬מהותם של ימי "ראש‬
‫‪3‬‬
‫"ראש השנה"‬
‫"ראש‬
‫המהות של היום הוא‪" :‬אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם" )ר"ה טז'( בר"ה לא‬
‫צריך לחשוב על עוונות וחטאים‪ ,‬או על בקשות וצרכים‪ .‬מהות היום היא המלכת‬
‫המלך‪ .‬זוהי עבודת היום בלבד‪ ,‬להמליך את הקב"ה‪ .‬ואע"פ שהגרי"ס זצ"ל אמר שבדורנו צריך‬
‫וחייב לבקש גם בר"ה‪ ,‬אעפ"כ העיקר של היום זהו המלכת המלך‪.‬‬
‫אמרתי פעם לאחד "בריסקע'ר" שהיה מדקדק לשמוע בימי ר"ה כל היום כל מיני סוגי‬
‫תקיעות בכל מיני מקומות עד שקיעת החמה ‪ -‬יפה מאד מה שאתה רוצה לצאת‬
‫ידי חובה בתקיעות‪ ,‬אבל האם גם בהמלכת הקב"ה ‪ -‬שזהו עיקר היום ‪ -‬גם אתה כ"כ‬
‫מהדר? האם אתה מרגיש בחוש שהקב"ה הוא המלך שלנו? האמת‪ ,‬שכבר אמר הגרי"ס‬
‫זצ"ל שבשעת ק"ש האדם יכול להמליך את הקב"ה על כל היקום והעולמות ועל כל האנשים‪,‬‬
‫חוץ מהאדם עצמו‪.‬‬
‫רואים זאת בפרשה ראשונה של ק"ש‪ .‬שאומרים "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד" )דברים‬
‫ו' ה'( ובפסוק הבא "ואהבת את ד' אלוקך" לכאורה היה צ"ל ואהבת את ד' אלוקינו?‬
‫אלא בהתחלה להמליך את הקב"ה על כל העולם ‪" -‬ד' אלוקנו" ‪ -‬על כולם‪ .‬ואח"כ אסור‬
‫לשכוח את עצמו ‪" -‬ואהבת את ד' אלוקך"! וזה הבעיה שאנו אומרים כל השנה ובמיוחד‬
‫בימים אלו את המלכויות ‪ -‬ולא שמים לב‪ ,‬ולא מרגישים את הדבר בחוש‪ .‬צריך שהאדם‬
‫ירגיש בחוש בעצמו‪ ,‬שהקב"ה הוא המלך שלנו ואנו עבדיו‪ .‬ושהכל בהשגחה פרטית ממנו‪.‬‬
‫כמוש"כ "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‬
‫אין עוד" )דברים ד' לט'( וזה התכלית בהמלכה ‪ -‬שאין עוד! וע"ז צריך לבקש רחמים‪" :‬והיה‬
‫ד' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד"! )זכריה יד' ט'(‪.‬‬
‫ומפורסם‪ ,‬שיש מחלוקת גדולה האם לבכות בר"ה או לא‪ .‬והגרי"ס זצ"ל אמר שכל אחד‬
‫יעשה הפך מטבעו‪ .‬אבל לפי זה מה שכן אפשר‪ ,‬זה לבכות בכי של שמחה‪ ,‬ע"כ‬
‫המוסר "ראש השנה ויום הכיפורים ‪ -‬ושמח"ת" והנועם‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קמה‬
‫שיש לנו הזכות הגדולה להמליך את הקב"ה למלך עלינו‪ .‬כמו אדם שלא ראה את קרובו המון‬
‫זמן ‪ -‬וכשרואהו וודאי שיבכה‪ .‬אבל ממה הבכי? בכי של שמחה שזכה לראותו‪ .‬כך אנו בר"ה‪.‬‬
‫אנו רואים שחז"ל תיקנו לנו כל היום הקדוש להתפלל על מלכות ד'‪ .‬ואם היו נותנים לנו‬
‫לסדר את תפילת ר"ה היינו מבקשים רק בני‪ ,‬חיי‪ ,‬ומזוני‪ .‬מסופר על האדמו"ר ר"נ‬
‫מרופשיץ שאמר לתלמידיו ‪ -‬אני נותן לכם היתר פעם אחת להתפלל על ממון בתפילה של‬
‫ר"ה‪ .‬שאומרים ובכן תן "פחדך" תכוונו על הממון‪ .‬שפחדך בגמ' "געלט" )כסף באידיש( אבל‬
‫פעם אחת מספיק! לא כל הזמן! שזוהי הנטייה של האדם רק ממון‪.‬‬
‫אבל חז"ל שהבינו את עומק הדברים תיקנו את התפילה רק על מלכות ד' ועל כבוד ד'! כמו‬
‫שאומרים בתפילה "ובכן תן כבוד לעמך‪ ,‬תהילה ליראך וכו' ופתחון פה למייחלים לך"‬
‫ אלו בני אדם שבוטחים בד' ומאמינים בהשגחתו הפרטית‪ .‬והם מפחדים לומר זאת‪ .‬שאם‬‫ישאלו להם שהם מאמינים ובוטחים‪ ,‬מיד יאמרו להם ‪ -‬אתם נורמלים? ודאי אמונה ובטחון‬
‫אבל מה אתם עושים למעשה? ומי שהולך בכוחי ועוצם ידי הוא נורמלי! רח"ל‪ .‬וע"ז אנו‬
‫מתפללים בר"ה ‪" -‬פתחון פה למייחלים לך"! שמי שבוטח ומאמין בה' ית' יוכל לומר זאת‬
‫מבלי להתבייש" זאת השקפה הנכונה על ר"ה‪ .‬רק להמליך את הקב"ה‪ .‬ולהתפלל על כבוד ד'‪,‬‬
‫ובמיוחד בקטעים בתפילה המדברים ע"כ ולהתבונן בזה‪.‬‬
‫"יום הכיפורים – ושמחת תורה"‬
‫"יום‬
‫המהות של היום הוא‪ :‬מחילת וכפרת עוונות‪ .‬וע"ז צריך להתאמץ בתפילות לבקש ע"ז‪,‬‬
‫ולהאמין בזה ‪ -‬ושוב פעם כנ"ל צריך שיהיה בעומק הלב‪ .‬שאומרים את הווידוי‪,‬‬
‫עלינו להבין את מה שאומרים‪ ,‬ולהתחרט באמת‪ .‬וכדאי לכל אחד לומר לכהפ"ח פעם או‬
‫פעמיים ביו"כ את הווידוי הארוך‪ .‬יש עוד כמה סוגי וידויים‪ ,‬הווידוי של רבינו ניסים‪ ,‬ושל החיי‬
‫אדם‪ ,‬וכו' אבל טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה‪.‬‬
‫מסופר שאחד בא לבעל חידושי הרי"ם זצ"ל ואמר לו ‪ -‬רבי‪ ,‬הנני רוצה להיות עובד ד'‬
‫בתכלית‪ ,‬מה עלי ללמוד? איזה ידיעות הוא צריך? א"ל ידיעות לא חסר לך‪ ,‬אלא רק‬
‫כמו שכתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך" )דברים ד' לט'( הידיעות מה שאתה יודע עד‬
‫היום‪ ,‬זה כבר מספיק‪ .‬העיקר הוא‪" :‬והשבות אל לבבך" זה התכלית! ידיעות לא חסר לאדם‪,‬‬
‫חסר רק בהשבה אל הלב‪.‬‬
‫המוסר "ראש השנה ויום הכיפורים ‪ -‬ושמח"ת" והנועם‬
‫קמו‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫הגרי"ס זצ"ל אמר שהלוואי שאדם גדול יעשה רק ממה שכתוב בסידור "קרבן מנחה" של‬
‫הנשים‪ .‬ואמר עוד הגרי"ס זצ"ל שהמרחק מידיעה למעשה רחוק יותר מאי ידיעה‬
‫לידיעה! מי שלא יודע כלום‪ ,‬זה לא פשוט לו ללמוד את הכל‪ .‬ואעפ"כ מי שיודע הכל‪ ,‬המרחק‬
‫למעשה עוד יותר גדול מאי הידיעה כולה!‬
‫בתפילת יו"כ בסדר העבודה אומרים את וידויו של הכה"ג‪ .‬ואח"כ אומרים איך שהיה מונה‬
‫ומונה‪ .‬ואמרו בדרך צחות ‪ -‬אבל זה אמת‪ .‬ש"מוכך היה אומר ‪ -‬ז"א בפיו ‪ -‬עד‬
‫וכך היה מונה ‪ -‬זה אומר למעשה ‪ -‬נופלים וכורעים כמה וכמה פעמים! הל"מעשה" זה‬
‫קשה מאוד‪...‬‬
‫וזה התכלית של העבודה‪ ,‬קודם להמליך בר"ה את הקב"ה עלינו‪ ,‬ונצרך לזה עשרה ימים‪.‬‬
‫כל תפילה אנו אומרים המלך הקדוש‪ ,‬המלך המשפט‪ ,‬אבינו מלכנו‪ ...‬לאחר חזרת הש"ץ‪.‬‬
‫עד שאח"כ שבאים ביוה"כ ואומרים חטאנו לפניך אז יודעים לפני מי חטאנו‪ ...‬והתכלית‬
‫שאח"כ זה חג הסוכות‪ .‬והכל עבור שמיני עצרת ושמחת תורה ‪ -‬והעיקר זה להגיע למעמד‬
‫שאומרים את "אתה הראת לדעת כי ד' הוא האלוקים אין עוד מלבדו" )דברים ד' לה'(‬
‫ולהרגיש זאת בחוש! שהאלול זה הכנה עבור יוה"כ‪ ,‬ויוה"כ זה הכנה עבור סוכות‪ ,‬וסוכות‬
‫עבור שמיני עצרת ושמחת תורה‪ ,‬וכל זה עבור ‪ -‬אין עוד מלבדו! "אתה הראת לדעת" ‪-‬‬
‫שכביכול להגיע בהרגשה שאנו רואים ממש כמו אז ‪ -‬שד' הוא האלוקים ‪ -‬שיהיה בלי‬
‫פקפוקים ובלי הרהורים ‪ -‬אלא ודאי!‬
‫מסופר על יהודי אחד אחד שבעריו"כ ראה שהפריץ רוצה לשים יהודי ומשפחתו בבית הכלא‬
‫על אי תשלום שכירות במועדו‪ .‬ולרש אין כל‪ .‬וצריך להבין שזה היה כלא נורא ואיום‬
‫אז‪ ,‬עד מוות‪ .‬והיהודי רצה לעשות מצוות פדיון שבויים‪ .‬והתחיל להסתובב להשיג ממון עבור‬
‫כך‪ ,‬ואי אפשר לו היה להגיע לסכום גדול הנצרך לכך‪ .‬ובדרך עבר ע"י הבית מרזח‪ ,‬וראה שם‬
‫כמה יהודים רח"ל‪ ,‬וניסה להשפיע עליהם שיעזרו למצווה חשובה זו‪ .‬ואז קם אחד מהיושבים‬
‫שם ואמר שמוכן לתת את כל הסכום‪ ,‬באם ישתה היהודי בקבוק שלם מלא וודקה! אמר‬
‫היהודי בליבו עריו"כ היום‪ ,‬ויש כ"כ הכנות‪ ,‬ומצוות אכילה וכדו' ואיך אעשה הכל אם אשתה‬
‫ואשתכר? כמעט ויצא ‪ -‬ואז אמר לעצמו ממילא לא אספיק להשיג את הסכום אפילו אם‬
‫אסתובב כל היום כולו‪ ,‬והיהודי ומשפ' ינמקו בכלא‪ .‬חזר לאחוריו ואמר להם שמוכן לשתות‪.‬‬
‫ואמר רבש"ע! ‪ -‬אני מפקיר את עצמי ואת נפשי ונשמתי עבור המצווה! ושתה הכל קיבל את‬
‫הסכום ורץ ופדה את היהודי ומשפ'‪.‬‬
‫המוסר "ראש השנה ויום הכיפורים ‪ -‬ושמח"ת" והנועם‬
‫‪2].‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.]1‬‬
‫קמז‬
‫המשקה כבר הספיק לתת את אותותיו בו‪ ,‬והגיע לביהכנ"ס ונפל על אחד הספסלים ונרדם‬
‫בשכרותו‪ .‬ובערב הגיע הקהל לביכנ"ס עטופים בטליתות‪ ,‬והוא שוכב שם כך‪ .‬והגיע‬
‫עת "כל נדרי" והוציאו את הס"ת מההיכל‪ ,‬והקהל אמרו ברתת ובזיע "אור זרוע" וכו' ופתאום‬
‫מתעורר היהודי‪ ,‬ורואה את הס"ת בחוץ‪ ,‬וכל הקהל מעוטפים בטליתות‪ ,‬ומשכרותו היה בטוח‬
‫שעכשיו זה שמחת תורה‪ ,‬והתחיל לצעוק ולשיר בקול גדול "אתה הראת לדעת" וכו' מהקהל‬
‫קמו להשתיקו‪ ,‬והיה שם הרש"ב זצ"ל וא"ל שיניחו לו‪ .‬אח"כ לקחו אותו והשכיבו אותו על‬
‫אחד הספסלים‪ ,‬והרגיעו אותו ונרדם שוב‪ .‬סיפר להם הרבי הרש"ב את המעשה‪ ,‬וא"ל שבזכות‬
‫מעשה נשגב זה‪ ,‬זכה היהודי הזה להגיע בבת אחת לתכלית שזהו "אתה הראת לדעת"! מאלול‬
‫עד שמחת תורה הוא קיצר את הדרך ע"י מסירות נפשו!‬
‫זוהי השאיפה שצריכה לקנן כל הזמן אצל האדם ‪ -‬ולחשוב בזה תמיד ‪ -‬להרגיש בחוש את‬
‫האין עוד מלבדו! ואם יודעים ומרגישים את זה ‪ -‬אז יודעים הכל‪ .‬והפוך בה והפוך בה‬
‫דכולא בה! ועי"ז נזכה לצאת מאפילה לאור גדול!‬
‫‪1#2‬‬