‫טיב הקהילה‬
‫בס”ד‬
‫חג הפסח‬
‫י"ד ניסן תשע"ה‬
‫גליון ‪237‬‬
‫לפי אופק‬
‫ירושלים‬
‫זמ‪‬י הדלקת ה‪‬רות ומוצ”ש‬
‫הדה"נ שויו"ט ‪6:24‬‬
‫מוצשויו"ט ‪7:38‬‬
‫‪8:18‬‬
‫ר"ת‬
‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬
‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬
‫שבת מברכים אלול | ר"ח בימים שני ושלישי‬
‫המולד‪ :‬אור ליום שלישי | שעה ‪ 14 ,8:34‬חלקים‬
‫סוף זמן קריאת שמע ותפילה‬
‫ח‬
‫טיב הפרשה‬
‫‪8:47‬‬
‫סוזק"ש א'‬
‫סוזק"ש ב' ‪9:30‬‬
‫‪10:05‬‬
‫סוז"ת א'‬
‫‪10:34‬‬
‫של ב'‬
‫סוז"ת‬
‫שליט"א‬
‫מור‪‬ו ורב‪‬ו‬
‫משיחותיו‬
‫טיב המערכת‬
‫כוחו של יהודי‬
‫רבינו הבעל שם טוב הלך פעם עם נכדו הרה''ק‬
‫רבי ברוך ממעזבוז‪ ,‬ובדרכם פגשו בדוכס אחד‬
‫שהיה מדוכא בייסורים‪ ,‬הדוכס ששמעו של‬
‫הבעש''ט הגיע לאזניו‪ ,‬פנה אליו בבקשה שיראה‬
‫להמציא מזור לחליו‪ .‬נענה לו הבעש''ט‪ ,‬אך ביקש‬
‫ממנו שיתנזר מעט מתאותיו‪ ,‬כי רק אז יהיה‬
‫בכוחו להמציא מזור עבורו‪ ,‬אך הדוכס לא הסכים‬
‫לכך‪ ,‬באמרו כי אצלו הוא ממש דבר על טבעי‪,‬‬
‫ותמה באזני הבעש''ט‪ ,‬שאינו מבין איך הוא‬
‫בעצמו מסוגל לזה‪ ,‬ענה לו הבעש''ט שזה מפני‬
‫שנולד לזוג הורים זקנים‪ ,‬שכבר תשש מהם כוח‬
‫התאוה‪ ,‬ולכן אין הוא להוט אחריה כל כך‪ ,‬ובכוחו‬
‫להתנזר מרצונותיו‪.‬‬
‫כשנפרדו שאל הרה''ק רבי ברוך לזקינו‪ ,‬סבא‪,‬‬
‫למה לא ענית לו שהנך יהודי‪ ,‬ויהודי יש לו‬
‫כוחות מיוחדים להגביר הרוח על החומר‪ .‬ענה‬
‫לו הבעש''ט‪ ,‬שגוי הוא דבר כה מגושם‪ ,‬עד שאי‬
‫אפשר להסבירו כלל מהותו של יהודי‪.‬‬
‫המטבע שטבעו חכמים בברכה האמצעית של‬
‫תפילת הרגלים הוא הנוסח המופלא 'אתה‬
‫בחרתנו מכל העמים' בתפילה זו מתפארת כנסת‬
‫ישראל בזה שהקב''ה בחר בה מכל האומות‪,‬‬
‫וזיכה אותה לעבד לפניו‪ ,‬ולהיות שמו נקרא עליה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬לא לחינם קבעו חכמינו ז''ל מטבע של‬
‫ברכה זו דוקא בתפילת המועדים‪ ,‬שכן בהם‬
‫מגלים אנו את אלו הכוחות העל טבעיים‪ ,‬שאין‬
‫כל אומה ולשון מסוגלת בכך‪ ,‬ורק אנו בהיותינו‬
‫בנים למקום זכינו במתנה זו להגביר הרוח מעל‬
‫ההרגלים הטבעיים‪.‬‬
‫חג הפסח מתקרב ובא‪ ,‬ובו אנו מוזהרים 'כל‬
‫מחמצת לא תאכלו' ואכן כל יהודי באשר הוא‬
‫שם‪ ,‬מקיים בחפץ לב מצוות תשביתו ביום‬
‫ארבעה עשר בניסן‪ .‬יודע הוא כי כעת לפניו‬
‫שבוע שלימה בה הוא מוזהר להתנזר מהדבר‬
‫החיוני ביותר‪ ,‬מתנזר הוא כעת מהדבר שרגיל בו‬
‫ביותר‪ ,‬ואף על פי כן מקיים בשמחה רצון קונו‪,‬‬
‫בכך ניכר מעלת היהודי שהוא נבדל מכל האומות‪,‬‬
‫וביכולתו לדחות הטבע החומרי‪.‬‬
‫לכשתידוק תמצא גם בשאר כל המועדים ענינים‬
‫שבו מראה האיש הישראלי כוחו הגדול והמיוחד‬
‫להגביר הרוח על הטבע‪ ,‬ובאלו הימים ניכר ביותר‬
‫מעלת ישראל משאר אומות‪.‬‬
‫מ וג ל י ו ן‬
‫לכבוגדד ל‬
‫גה‬
‫פסח‬
‫טיב הפרשה‬
‫משיחותיו של מור‪‬ו ורב‪‬ו שליט"א‬
‫תיקון המידות‬
‫שריפה ולא ביטול‬
‫בשמחה וטוב לבב‪.‬‬
‫למה צריכים דוקא לשרוף את החמץ ולא סגי לבטלו?‬
‫רק ידוע שחמץ רומז אל המדות הרעות המושרשות באדם‪ ,‬ואלו הן‪:‬‬
‫התאוה‪ ,‬הגאוה והכבוד‪ .‬שהרי החמץ הוא דבר טוב המושך את הלב‬
‫ותאב לו‪ .‬ומה שהחמץ תופח ‪ -‬רמז לגאוה כנודע‪ .‬ומה שנעשה עיסה‬
‫יפה מרמז לכבוד וכדומה‪.‬‬
‫והנה הלכה בידוע‪ ,‬שכדי ללחום עם המדות רעות והתאוות‪ ,‬לא סגי‬
‫במחשבה לבד‪ ,‬כיון שקונות שביתה עמוק בנפש האדם‪ ,‬ולכן מוכרח‬
‫הוא בעצמו לעשות מעשה ולשרוף החמץ‪ ,‬כמו אצל עבודה זרה שלא‬
‫מתבטלת עבודה זרה עד שהגוי צריך לעשות מעשה לבטלו (ע"ז מט‪ ,‬ב)‪,‬‬
‫כך צריך כל אחד לעשות פעולה לבטל המדות רעות‪ ,‬ואחר הפעולות‬
‫נמשכים הלבבות (לשון החינוך מצוה טז)‪.‬‬
‫להעריך ולהוקיר‬
‫ביומי דניסן הזמן גרמא ודבר בעתו מה טוב להתבונן ולהתעמק בענין‬
‫של הכרת הטוב‪ ,‬מושג זה של הכרת הטוב למי שעושה עבורנו‪ ,‬מקבל‬
‫משנה משמעות בימים אלו‪ .‬שהרי ציוו אותנו חכמינו ז"ל להאריך‬
‫בשבח והודאה וסיפור יציאת מצרים בליל התקדש חג‪ ,‬ואפילו חכמים‬
‫ונבונים ויודעים את התורה‪ ,‬מצווים להאריך בזה והרי זה משובח‪,‬‬
‫להדגיש ולספר לדורות הבאים‪ ,‬מה רב טוב חסדו יתברך שמו‪ ,‬אשר‬
‫בהוציאנו ממצרים עלינו מעלה מעלה עד הגיענו הלום‪ ,‬ואילו לא‬
‫הוציא אותנו ממצרים‪ ,‬הרי אנו ובנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים‪,‬‬
‫כאשר האריך בעל ההגדה‪ ,‬ונאמר על ידי כל בני ישראל בליל חג הפסח‬
‫בדביקות והתרגשות גדולה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שנצטווינו ונתחייבנו כל אחד‬
‫ואחד לראות את טיב‬
‫עצמו כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים‪ ,‬כדי שהרגשת‬
‫ההודעות‬
‫ולהוקיר טובה‪ ,‬תהיה יותר מתקרבת אל הדעת‪.‬‬
‫ההתחייבות להכיר‬
‫בספרים הקדושים‪ ,‬כי החטא המרכזי במעשיו‬
‫שמודגש‬
‫וכבר ידוע מה‬
‫יו"ר הוועדה הרוחנית‬
‫וביץ שאמר (בראשית ג‪ ,‬יב)‪' :‬האשה אשר נתתה‬
‫רבינמה‬
‫עקבהיה‬
‫הראשון‪,‬‬
‫של אדם‬
‫ר' י‬
‫עורך‬
‫טייןואוכל'‪ .‬וברש"י שם‪ :‬כאן כפר בטובה‪.‬‬
‫לדשהעץ‬
‫עמדי היא נתנהש‪.‬ליגומן‬
‫ונקודת האור שאנו למידים מענין זה‪ ,‬שלמרות כי עברו כמה אלפי שנים‬
‫זאת שוב ושוב‪ ,‬כדי להשריש את‬
‫מאז‪ ,‬מכל מקום אנו מצווים לשנן‬
‫לפי אופק‬
‫ירושליםהמידות המוצקות של בן אנוש‪,‬‬
‫מושג 'הכרת הטוב'‪ ,‬שהיא מידה מן‬
‫להעריך ולהוקיר למי‬
‫לפי אופק‬
‫ירושלים‬
‫שהיטיב עמו‪.‬‬
‫ועל ידי ההתחזקות‬
‫בעבודת ה' ובעבודת‬
‫המידות בימים אלו‪,‬‬
‫זמני ערב פסח‬
‫נזכה לאור גדול‬
‫‪10:06‬‬
‫סו"ז אכילת חמץ‬
‫בגשמיות ורוחניות‪,‬‬
‫‪11:24‬‬
‫סו"ז ביעור חמץ‬
‫לצאת ממחשכים אל‬
‫חצות היום והלילה ‪12:42‬‬
‫המרחב המאיר וזורח‪,‬‬
‫ערב פסח‬
‫טיב‬
‫ההודעות‬
‫מצה רומזת לשפלות הרוח‬
‫כיון שבפסח אוכלים מצה הרומזת כאמור לשפלות רוח‪ ,‬זוכים לפה‪-‬סח‪,‬‬
‫היינו לדבר דיבורים להשי"ת‪ .‬דכיון שהאדם הוא בשפלות רוח‪ ,‬השי"ת‬
‫שוכן אתו‪ ,‬כדכתיב (ישעיה נז‪ ,‬טו)‪' :‬אשכון ואת דכא'‪ .‬וכיון שזכה שהשי"ת‬
‫שוכן אתו‪ ,‬ממילא יכול לדבר עם השי"ת‪ .‬ולכן נקרא חג המצות דייקא‬
‫פסח – פה סח‪.‬‬
‫ולא כן כאשר שקועים בגשמיות ואכילת חמץ התופח לארכו ולרחבו‬
‫כאיש גאה‪ ,‬שעליו אומר הקב"ה (סוטה ה‪ ,‬א)‪ :‬אין אני והוא יכולין לדור‬
‫בעולם‪ ,‬וכיון שהשי"ת הולך מאתו‪ ,‬בוודאי שאינו יכול לדבר אתו‪.‬‬
‫בין חמץ למצה‬
‫עוד נקודה חשובה יש לנו להתבונן בזה‪ ,‬שיש במצה שתי מדות טובות‬
‫שצריך האדם לידבק בהן‪ ,‬ולעומתן יש בחמץ שתי מדות רעות שצריך‬
‫האדם להרחיק את עצמו‪.‬‬
‫המדה הראשונה המשתקפת מן המצה היא‪ :‬שפלות רוח‪ .‬שהרי אם‬
‫המצה עולה ותופחת הרי היא אסורה באיסור חמץ‪ ,‬כך גם דרכו של יצר‬
‫הטוב לדבוק בשפל‪-‬רוח‪ .‬ואילו בחמץ מצינו את ההיפך‪ ,‬שהוא עולה‬
‫ותופח‪ ,‬שזהו רמז לגאות והתנשאות המביאה לכל החטאים‪ ,‬ומסמלת‬
‫את השאור שבעיסה הוא היצר הרע שבלבבנו המחמיצנו‪.‬‬
‫ומדה שניה הנראית במצה היא‪ :‬מיעוט התאוה והסתפקות במועט‪.‬‬
‫שהרי את המצה עושים אך ורק מקמח ומים ללא שום תוספת‪ ,‬כי אם‬
‫הדברים ההכרחיים לקיום האדם‪ .‬ואף גם זאת רמז להיצר טוב שלא‬
‫רוצה בתאוות זה העולם‪ ,‬ולא רוצה ליהנות מאומה‪ ,‬וכמו שאמר רבינו‬
‫הקדוש (כתובות קד‪ ,‬א)‪ :‬גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה‬
‫ולא נהניתי בעולם הזה אפילו באצבע קטנה‪ .‬והיפך ממנו זה החמץ‬
‫שתופח הרבה‪ ,‬וגם מוסיפים בו דברים כדי ליתן טעם טוב בלחם‪ ,‬וזה‬
‫מרמז להיצר הרע שרוצה בתאוות העולם הזה ומוסיף עוד הנאה על‬
‫הנאותיו‪.‬‬
‫גם נשכיל להבין מעתה‪ ,‬למה איסורו של חמץ חמור יותר משאר איסורי‬
‫תורה‪ ,‬שמלבד שהוא אסור במשהו עוד מוסיפים הרבה חומרות אפילו‬
‫דברים שלא נפסקו בשלחן ערוך‪ ,‬משא"כ בשאר איסורים לא מצינו‬
‫שיחמירו כל כך‪.‬‬
‫אלא שהחמץ התופח הרומז לגאוה‪ ,‬מלמדנו שצריך לברוח מפני הגאוה‬
‫גם אם היא בגודל של 'משהו' בלבד‪ ,‬ויש לבערה מאתנו לגמרי‪ .‬ועל זה‬
‫צריך לעשות כל מיני סייגים‪ ,‬משום שעל גאוה אומר הקב"ה (סוטה ה‪ ,‬א)‬
‫אין אני והוא יכולין לדור בעולם‪ ,‬ובחז"ל מבואר הרבה מאמרים בגנות‬
‫הגאוה שהוא ככופר בעיקר‪ ,‬וכאילו שבא על כל עריות כולם רח"ל (שם‬
‫ד‪ ,‬ב)‪ .‬וכיון שחמץ רומז לגאוה‪ ,‬עושים כל החומרות‪ ,‬להראות שצריכים‬
‫לעשות הכל כדי להתרחק מן הגאות ולחיות בשפלות רוח‪.‬‬
‫ניתן לשמוע את שיחותיו של עדכונים בזמני‬
‫שיחתו השבועית של מורנו הרב שליט"א בכל ליל‬
‫קבלת קהל‬
‫מורנו ורבנו שליט"א במספר‬
‫שישי בין השעות ‪ 10:00 - 9:00‬בבית מדרשנו רח'‬
‫ואירועים בתא‬
‫מיוחד וישיר‬
‫ישעיהו ‪ 7‬י‪-‬ם‬
‫תפילת ליל שבת בזכרון משה בשטיבל "הדף היומי" לשיחות בלשון הקודש‪ 073-2951320 :‬קולי שמספרו‬
‫‪052-7168366‬‬
‫לשיחות באידיש‪073-2951321 :‬‬
‫שחרית של שבת בבית מדרשנו בשעה ‪9:00‬‬
‫יו"ר הוועדה הרוחנית‪ :‬ר' יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬
‫(עפ"י טיב המועדים ‪ -‬פסח)‬
‫לפי אופק‬
‫ירושלים‬
‫א‬
‫נכתב ע"י הר"ר מאיר רבינוביץ שליט"א‬
‫טיב ההלכה‬
‫מיוסד על לימוד היומי בספר קיצור שו"ע כפי תקנת הקהילה‬
‫ערוך ומסודר לפי פוסקי זמנינו‬
‫הלכות חול המועד‬
‫א‪ .‬חול המועד אסור בקצת מלאכות‪ ,‬ומותר במקצתן‪ .‬הגה‪:‬‬
‫לפי צורך הענין שהיה נראה לחכמים להתיר (סי' תק"ל ס"א)‪.‬‬
‫ב‪ .‬הנה בעיקר איסור מלאכת חוה"מ יש דיעות בין‬
‫הראשונים‪ ,‬יש שסוברים שהוא מדברי סופרים מפני‬
‫שמצינו בתורה שנקראו מקרא קודש והרי הוא זמן חגיגה‬
‫במקדש‪ ,‬לפיכך אסרום בעשיית מלאכה כדי שלא יהיה‬
‫כשאר ימות החול שאין בהן קדושה כלל‪ .‬ומ"מ לא החמירו‬
‫בו כיו"ט ממש והקילו בכמה דברים (מ"ב סק"א)‪.‬‬
‫ג‪ .‬והרבה פוסקים סוברין דהוא מן התורה‪ ,‬והא דהקילו‬
‫בכמה דברים הוא ע"פ הרשות שניתן לחכמים מן התורה‬
‫במלאכת חוה"מ לפי צורך הענין להתיר‪ ,‬וכדדרשינן לזה‬
‫מקרא בגמ' (חגיגה דף י"ח) וזהו שסיים הרמ"א לפי צורך הענין‬
‫וכו' (מ"ב סק"א)‪.‬‬
‫ד‪ .‬ומאוד יש ליזהר שלא להקל יותר ממה שהתירו חכמים‪,‬‬
‫דאחז"ל המבזה את המועדות [דהיינו שעושה בהן מלאכה‪ ,‬כפירש"י]‬
‫כאילו עובד עכו"ם (מ"ב סק"א)‪.‬‬
‫ה‪ .‬והמוצא דבר מכל דבר שיסתפק בחול המועד בענין‬
‫מלאכה‪ ,‬ילך אצל חכם ויעשה כהוראתו לכל יאבד עולמו‬
‫ויהיה כעע"ז ח"ו (החיד"א בספר שמחת הרגל לימוד ג' מ"ט‪.):‬‬
‫ו‪ .‬והנה לפי דעת הפוסקים האלו שסוברים שהאיסור‬
‫מדאורייתא‪ ,‬כשיזדמן איזה ספק במלאכת חוה"מ‬
‫צריך להחמיר‪ ,‬דהוא ספק בשל תורה‪ ,‬ועכ"פ אף לשאר‬
‫הפוסקים אין למהר להקל כ"א לצורך גדול (ביה"ל ד"ה ומותר‬
‫במקצתן)‪.‬‬
‫ז‪ .‬גם חייב לכבד חוה"מ במאכל ובמשתה וכסות נקיה‬
‫שלא ינהג בהן מנהג חול‪ .‬ומהרי"ל לבש הבגד של שבת‬
‫המועד היו סומכין עצמן לכתחילה ע"ז ויכנסו לרגל כשהן‬
‫מנוולין‪ ,‬ואפילו אם גילח קודם המועד‪ ,‬דאז אין בו חשש‬
‫זה שיכנס לרגל כשהוא מנוול‪ ,‬דהא גילח עצמו גם קודם‬
‫הרגל‪ ,‬אפ"ה אסור משום הרואין‪ ,‬דהרואה לא ידע שגילח‬
‫עצמו ויאמר שמותר לגלח בכל גווני (סי' תקל"א ס"א ב' ומ"ב‬
‫סק"א ג' ד')‪.‬‬
‫טו‪ .‬אפילו אם היה אנוס ומפני כך לא גילח בעי"ט‪ ,‬אינו‬
‫מגלח במועד‪ ,‬והוא הדין למי שהיה חולה ונתרפא במועד‪.‬‬
‫טז‪ .‬קטן מותר לגלח במועד‪ ,‬אפילו נולד קודם הרגל‪,‬‬
‫ואפילו בפרהסיא מותר‪ ,‬דהכל רואין שהוא קטן‪ ,‬ולא שייך‬
‫ביה טעמא שלא יכנס למועד כשהוא מנוול דלאו בר מצוה‬
‫הוא‪ ,‬ודוקא שיש לו שער רב דמצטער עי"ז (ס"ז ומ"ב סקט"ו‬
‫י"ז)‪.‬‬
‫יז‪ .‬ובפמ"ג מצדד דאפילו הוא בן כמה שנים כל שלא הגיע‬
‫לי"ג שנים מותר לגלחו במועד‪ ,‬וכן מוכח במ"א‪ ,‬אך המ"א‬
‫מסתפק דהיכי דהקטן נראה כגדול אפשר דאין להקל‬
‫בפרהסיא (מ"ב סקט"ז)‪.‬‬
‫יח‪ .‬כל אדם מותר ליטול שפה בחול המועד‪ .‬בין במספרים‬
‫ובין בתער ואפילו איננה מעכבת האכילה‪ ,‬ואפילו‬
‫בפרהסיא (ס"ח ומ"ב סקכ"א)‪.‬‬
‫יט‪ .‬ומותר לחוף ולסרוק ראש במועד‪ ,‬אף על פי שמסיר‬
‫שער‪ ,‬ואין בזה משום גילוח‪ ,‬וכן כל רחיצה מותר (ס"ח ומ"ב‬
‫סקכ"ב)‪.‬‬
‫כ‪ .‬מותר ליטול צפרנים בין דיד בין דרגל‪ ,‬אפילו במספרים‬
‫(סי' תקל"ב ס"א במחבר)‪ ,‬אבל יש מחמירין ואוסרים‪ ,‬וכן הוא‬
‫המנהג להחמיר שלא ליטלן‪ ,‬בין בסכין בין במספרים‪,‬‬
‫(מ"ב סק"א)‪.‬‬
‫(הרמ"א)‪.‬‬
‫ח‪ .‬מצות ושמחת בחגיך וגו' הוא גם על חוה"מ‪ ,‬ומבואר‬
‫(בסימן תקכ"ט ס"ב ובמ"ב שם) כיצד משמחן‪ ,‬האנשים בזמן‬
‫שבהמ"ק היה קיים היו אוכלין בשר השלמים לשמחה‪,‬‬
‫וכדכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו'‪ ,‬ועכשיו‬
‫שאין בהמ"ק קיים אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין‪,‬‬
‫שנאמר ויין ישמח לבב אנוש‪ ,‬אבל בשר אין חובה לאכול‬
‫עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים‪ ,‬ומ"מ מצוה יש גם‬
‫באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה‪ ,‬הקטנים נותן להם‬
‫קליות ואגוזים‪ ,‬והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי‬
‫ממונו (מ"ב סק"א)‪.‬‬
‫ט‪ .‬וי"א דגם כהיום מקיים מצות שמחת יו"ט או באכילת‬
‫בשר בהמה‪ ,‬או בשתיית יין‪ ,‬ואין צריך שניהם (הליכות אבן‬
‫כא‪ .‬והטעם‪ ,‬דסוברין דבזה שייך ג"כ הטעם כדי שלא יכנס‬
‫למועד כשהוא מנוול ויחתכם בערב הרגל (מ"ב סק"ב)‪.‬‬
‫כב‪ .‬אם נטלן מערב יום טוב מותר ליטלן בחוה"מ (מ"ב סק"ב)‪.‬‬
‫כג‪ .‬ליטול ציפורנו בידיו או בשיניו מותר (מ"ב סק"ג)‪.‬‬
‫כד‪ .‬מותר לצחצח המנעלים בחול המועד (הליכות אבן ישראל)‪.‬‬
‫כה‪ .‬כל רפואה מותר בחוה"מ‪ ,‬היינו שמותר לעשות אפילו‬
‫מלאכה גמורה לצורך רפואה ואפילו לחולה שאין בו סכנה‪,‬‬
‫אבל ביום טוב אסור אפילו לשתות דבר שהוא משום‬
‫רפואה גזירה אטו שחיקת סממנים (ס"ב ומ"ב סק"ה)‪.‬‬
‫כו‪ .‬אין מכבסין במועד‪ ,‬אפילו לצורך המועד‪ ,‬והטעם‪ ,‬כדי‬
‫שיכבס מעיו"ט לצורך יום טוב ולא יכנס למועד כשהוא‬
‫מנוול (סי' תקל"ד ס"א ומ"ב סק"א)‪.‬‬
‫כז‪ .‬ואלו שמכבסין‪ ,‬מטפחות הידים‪ ,‬והטעם‪ ,‬שדרכן להתלכלך‬
‫תיכף‪ ,‬וא"כ אפילו אם היה מכבסן מעיו"ט היו חוזרין ומתלכלכין‬
‫ולכן אפילו יש לו הרבה מטפחות מותר לכבסן דצריך לכל יום‬
‫מטפחת אחרת‪ ,‬אכן לפי מה שנהגו כעת שמחליפין רק משבת‬
‫לשבת ע"כ אפילו יש לו רק שנים אין לכבסן בחוה"מ‪ ,‬שדי‬
‫להם בכביסה שמעיו"ט (ס‪,‬א מ"ב סק"ד)‪.‬‬
‫כח‪ .‬מי שאין לו אלא חלוק אחד‪ ,‬דחלוק אחד מתלכלך‬
‫אפילו כיבסו קודם יום טוב (ס"א מ"ב סק"ט)‪.‬‬
‫כט‪ .‬ויש מן הפוסקים דס"ל דכל זה דוקא בזמן התלמוד‬
‫שהיה ניכר בעת שפשט חלוקו לכבסו שאין לו אלא חלוק‬
‫אחד (שמתחלה היה חוגר איזורו על החלוק וכשפושטו חוגר חגורו על בגד‬
‫העליון שלו) אבל לפי מנהג מלבושים שלנו שאין לנו חגור על‬
‫חלוק שלנו אין להקל בזה‪ ,‬ומ"מ נראה דאם היה החלוק‬
‫של פשתן אין להחמיר בזה (מ"ב סק"ט)‪.‬‬
‫ל‪ .‬מיהו לא יכבסו רק הצריך להן‪ ,‬דהיינו חלוק אחד (ס"א)‪.‬‬
‫לא‪ .‬בגדי קטנים מותר לכבס‪ ,‬כי דרך הקטנים להתלכלך‬
‫בטיט ובצואה תדיר (ס"א מ"ב סק"ז)‪.‬‬
‫לב‪ .‬ובגדי הקטנים ביותר‪ ,‬דהיינו אותן שמלפפים בהם‬
‫ומשתינים ומוציאין רעי בהם‪ ,‬מותר לכבס ד' וה' בפעם א'‪,‬‬
‫ישראל כשיטת החיי"א)‪.‬‬
‫י‪ .‬אין יוצאים ידי חובת שמחת יו"ט בבשר עוף (הליכות אבן ישראל)‪.‬‬
‫יא‪ .‬יוצאים לכתחילה מצות שמחת יו"ט על ידי שתיית מיץ‬
‫ענבים‪ ,‬ואין צריך דוקא יין (הליכות אבן ישראל)‪.‬‬
‫יב‪ .‬וכתבו האחרונים דאף דמוכח (בסימן קפ"ח ס"ז) דאינו‬
‫מחוייב לאכול פת דוקא בחוה"מ ורק דאסור להתענות‪,‬‬
‫מ"מ לכתחילה מצוה לקבוע סעודה על הפת אחת בלילה‬
‫ואחת ביום‪ ,‬דכיון דמצוה לכבדו באכילה ושתיה ועיקר‬
‫אכילה הוא לחם (מ"ב סק"א)‪.‬‬
‫יג‪ .‬איתא בירושלמי‪ ,‬אמר ר' אבא בר ממל אילו היה מי‬
‫שימנה עמי התרתי שיהיו עושין מלאכה בחוה"מ [והיינו מקח‬
‫וממכר וכה"ג דבר שאינו מלאכה גמורה]‪ ,‬כלום אסור לעשות מלאכה‬
‫אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגעין בתורה‪ ,‬ועכשיו אוכלין‬
‫ושותין ופוחזין עכ"ל‪ ,‬וכתב הכל בו‪ ,‬נראה מזה שאיסור‬
‫גדול בשחוק יותר ממלאכה‪ ,‬שכוונת השי"ת בנתינת‬
‫המועד היתה כדי להדבק ביראתו ואהבתו ולעסוק בתורתו‬
‫התמימה עכ"ל (מ"ב סק"ב)‪.‬‬
‫יד‪ .‬מצוה לגלח בערב יום טוב‪ ,‬כדי שלא יכנס לרגל כשהוא‬
‫מנוול‪ ,‬ואין מגלחין במועד‪ ,‬דאם היו מותרין לגלח בתוך‬
‫ב‬
‫כי צריך להרבה מהם כל רגע (ס"א)‪ .‬אבל לא יוסיף במכונה‬
‫בגדים שיצטרך להם רק לאחר המועד (הליכות אבן ישראל)‪.‬‬
‫לג‪ .‬סתם קטנים אין להתיר בכבוס רק חלוק אחד (מ"ב‬
‫סקי"א)‪.‬‬
‫לד‪ .‬לא יכבס רק בצנעה ולא בפרהסיא (ס"א)‪.‬‬
‫לה‪ .‬מותר לגהץ בגדים בחול המועד לצורך המועד‬
‫(הליכות‬
‫אבן ישראל ע"פ המ"ב סי' תקמ"א סק"ט)‪.‬‬
‫לו‪ .‬מותר להטביל כלים בחול המועד (הליכות אבן ישראל)‪.‬‬
‫לז‪ .‬כשיש לו כלים המיוחדים לפסח שכבר אינו צריך להם‪,‬‬
‫ורוצה לארזם לצורך שנה הבאה‪ ,‬אסור לעשות כן בחול‬
‫המועד‪ ,‬דהוא טירחא שלא לצורך המועד‪ ,‬דהא כוונתו רק‬
‫שלא יצטרך לטרוח בהם לאחר המועד (הליכות אבן ישראל)‪.‬‬
‫לח‪ .‬לענין שטיפת כלים‪ ,‬אין צריך לדקדק אם יצטרך להם‬
‫עוד בחול המועד זה או לא‪ ,‬אלא כל הכלים שמשתמש‬
‫בהם בחול המועד אפשר לנקותם כדרכם‪ ,‬אף אם לא‬
‫יצטרכם עוד בחול המועד (הליכות אבן ישראל)‪.‬‬
‫לט‪ .‬מותר לקשור הציצית בטלית בחול המועד (תקמ"ה ס"ג‬
‫ומ"ב סקי"ב)‪.‬‬
‫מ‪ .‬דבר האבד‪ ,‬מותר לעשותו בחול המועד בלא שינוי‪ ,‬ר"ל‬
‫שאם לא יעשהו עכשיו יבא לידי הפסד‪ ,‬מיהו בכל מה‬
‫דאפשר להקל בטרחה יעשה (תקל"ז ס"א מ"ב סק"א)‪.‬‬
‫מא‪ .‬כל סחורה‪ ,‬אסורה‪ ,‬אפילו כל שהוא‪ ,‬בין לקנות בין‬
‫למכור (תקל"ט ס"א)‪.‬‬
‫מב‪ .‬מיהו אם מזדמן לו ריוח מרובה במועד‪ ,‬יכול למכור‬
‫בצינעה‪ ,‬ויוציא לשמחת יום טוב יותר ממה שהיה דעתו‬
‫להוציא (ס"א)‪.‬‬
‫מג‪ .‬בגד שנקרע וצריך ללבשו במועד‪ ,‬אם הוא אומן צריך‬
‫לעשותו ע"י שינוי‪ ,‬ואם הוא הדיוט מתקנו כדרכו (תקמ"א‬
‫ס"ה)‪.‬‬
‫מד‪ .‬וכל אדם יחמיר ע"ע לתפור בשינוי זה‪ ,‬כי רוב בני אדם‬
‫יכולים להוציא מלא מחט בבת אחת‪ ,‬והם בכלל אומן (מ"ב‬
‫סקט"ו)‪.‬‬
‫מה‪ .‬אפילו מלאכות המותרות אינם מותרות לעשותן אלא‬
‫לעצמו או לאחרים בחנם (תקמ"ב ס"א)‪.‬‬
‫מו‪ .‬אסור לכתוב בחול המועד (תקמ"ה ס"א)‪.‬‬
‫מז‪ .‬לצורך רבים יש אוסרים כל שאינו לצורך המועד‪ ,‬ויש‬
‫מתירין‪ ,‬ונהגו להקל בכתב שלנו שאינו מעשה אומן (ס"א)‪.‬‬
‫מח‪ .‬אם שמע דבר חידוש‪ ,‬מותר לכתבו כדי שלא ישכח;‬
‫וכן אם ראה ספר מחודש‪ ,‬מותר להעתיקו אם לא ימצא‬
‫להעתיקו לאחר המועד (ס"ט)‪.‬‬
‫מט‪ .‬ה"ה דמותר לשמוע לכתחילה כדי לכותבו‪.‬‬
‫גם אין חלוק בין אם שמע החדוש מאחר או חידשו הוא‬
‫עצמו‪ ,‬דהרבה פעמים מצוי שאדם שוכח מה שחידש כבר‬
‫ואינו יכול לחדשו אח"כ‪.‬‬
‫ואפילו בלא טעם שכחה כיון שבכל עת ורגע מוטל על האדם‬
‫לעמול בתורה ולחדש בה כפי יכולתו אין שייך לומר ימתין‬
‫עד אחר יום טוב ואז יכתוב החידוש‪ ,‬דאותו זמן יהיה עליו‬
‫חיוב אחר דהיינו שיחדש אח"כ חידושים אחרים‪ ,‬ואם יתעכב‬
‫בכתיבת החידושים שלמד בתוך המועד יצטרך ללמוד שנית‬
‫מה שלמד כבר ולהזכיר מה שחידש מכבר וזה יבטלנו‬
‫מלימוד חידושים אחרים באותה שעה ואין לך דבר האבד‬
‫גדול מזה‪ ,‬והעידו על הב"ח ז"ל שכתב חיבוריו בחוה"מ‪,‬‬
‫ומ"מ יזהר בכתיבת חידושיו שיכתוב כתיב שלנו‪ ,‬ואם‬
‫יצטרך לכתוב איזה אות מרובע יכתוב אות שבור (מ"ב סקמ"ז)‪.‬‬
‫נ‪ .‬כמה אחרונים כתבו דבמדינתינו נהגו להקל בכתב שלנו‬
‫דאינו מעשה אומן‪ ,‬ויש להם על מה שיסמוכו‪ ,‬והמחמיר‬
‫יחמיר לעצמו‪ ,‬ונוהגין לשנות קצת לעשות שורה עליונה‬
‫עקומה (מ"ב סקל"ה)‪.‬‬
‫טיב הקהילה‬
‫בס”ד‬
‫לפי אופק‬
‫ירושלים‬
‫זמ‪‬י הדלקת ה‪‬רות ומוצ”ש‬
‫טיב השיחות‬
‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬
‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬
‫הפסח נאכל בחבורה‬
‫במצותקריאת‬
‫הנה‪,‬סוף זמן‬
‫ותפילה רואים אנו שצריך להיות בחבורה‪ ,‬כמאמר הכתוב (שמות‬
‫שמעהפסח‬
‫הקרבת‬
‫יב‪ ,‬ג) ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית‪ .‬ובהמשך (שם ד) מזהיר הכתוב שאם‬
‫ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי‬
‫אכלו תכוסו על השה‪ .‬ומן הראוי לעמוד על ענין זה‪ ,‬מהו הטעם שהפסח נאכל באסיפה‬
‫דוקא‪ .‬וכן מהי כוונת הכתוב באמרו שכנו הקרוב‪.‬‬
‫ובדרך אפשר יש לומר‪ ,‬כי בני ישראל קודם שיצאו ממצרים‪ ,‬היו שקועים במ''ט שערי‬
‫טומאה‪ ,‬והיו בקטנות הדעת מאוד‪ ,‬ואז מחמת מדרגתם השפילה לא היה כלל ברצונם‬
‫משם‪ ,‬והוצרך הקב''ה לעוררם באתערותא דלעילא‪ ,‬ולהעלותם על ידה מחלאת‬
‫לצאתטיב‬
‫עותאז אחר שזכו לאורו ית' נתעורר בהם הרצון לצאת ממצרים‪ ,‬ולהיהפך‬
‫הודורק‬
‫מצרים‪,‬‬
‫ה‬
‫פרעהחניתלעבדי השי''ת‪.‬‬
‫מעבדיועדה הרו‬
‫יו"ר הו‬
‫ר' יעקב רבינ‬
‫וביץ הנהגה לפי שעה‪ ,‬כי מאחר שבשעבוד מצרים היה הדעת בגלות‪ ,‬לא היה‬
‫היתה‬
‫אך כל זה‬
‫עורך‬
‫ש‪ .‬גולדשטיין‬
‫ביכולת עם ישראל לעורר עצמן באתערותא דלתתא‪ ,‬לכן היטיב הקב''ה עמהם‪ ,‬והקדים‬
‫אתערותא דלעילא מבלי שיהיה מקודם אתערותא דלתתא‪ .‬אך ההנהגה לדורות אינו‬
‫כן‪ ,‬כי אם יהיה תמיד הנהגה של אתערותא דלעילא‪ ,‬הרי יבטל כוח הבחירה מן האדם‪,‬‬
‫כי ודאי שבאופן זה לא יהיה לו כלל נסיון להמרות רצון השי''ת‪ .‬וחפצו יתברך הוא‬
‫שהאדם יעבוד אותו מתחילה מתוך עול מלכות שמים‪ ,‬ויעורר בזה אתערותא דלתתא‬
‫להמשיך אתערותא דלעילא‪ ,‬ואז משפיע הקב''ה הארה דקדושה מן השמים‪ ,‬ואז זוכים‬
‫אנו להתענג בעבודת השי''ת‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בכדי שאכן יהיה ביכולת האדם לעורר עצמו באתערותא דלתתא‪ ,‬מוטל עליו‬
‫להיות בחבורה עם יראי השי''ת‪ ,‬כי אף שעיקר מעלת האדם הוא הנשמה שבו‪ ,‬מכל‬
‫מקום הרי מלובש הוא בגוף חומרי‪ ,‬ונטיית הגוף הוא לדברים חומריים‪ ,‬וזקוק הוא‬
‫להרבה חיזוק כדי שלא יטה עצמו לרצונותיו‪ ,‬ובאם חלילה לא יזכה לחיזוק להתגבר‬
‫על יצריו‪ ,‬אז במהרה יפילו היצר לענינים חומריים של קליפת מצרים ח''ו‪ .‬אבל אם‬
‫יחבר עצמו עם בני חבורה החפצים לבטל רצונם לרצון השי''ת‪ ,‬אז איש את רעהו יעזורו‬
‫לעבוד את בוראם מתוך עול מלכות שמים‪ ,‬ואז יזכו להתעלות במעלות הדבקות מתוך‬
‫הארה דקדושה‪.‬‬
‫ולכן בזו השעה שזכו ישראל להארה מן השמים‪ ,‬הבינו כי אין זו הנהגה לדורות‪ ,‬כיון‬
‫שהם בעצמם לא זכו בה עדיין מעולם‪ ,‬ורק לעת עתה זיכו אותם בה בהכרח כדי‬
‫להוציאם ממצרים‪ ,‬וכיון שחפצים היו לזכת להארה זו תמיד‪ ,‬רמז להם הקב''ה העצה‬
‫לזה‪ ,‬שיהיו תמיד אגודים וקשורים זה לזה‪ ,‬כי זהו הכלי לזכות בה לדורות כאמור‪ .‬ולכך‬
‫נצטוו לאכול את הפסח בחבורה‪.‬‬
‫וכעין מאמר קודש של הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע‪ ,‬בפקודתו של פרעה (שמות ה‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫לא תאספון‪ ,‬דלכאורה על פי כללי הדקדוק היה מן הצורך לכתוב 'לא תוסיפון'‪ ,‬אלא‬
‫שלשון תיבת 'תאספון' משמעותה מלשון 'אסיפה'‪ ,‬כי פקד פרעה לבל יתנו לישראל‬
‫להתאסף וליעשות אגודה אחת‪ ,‬כי אף גם הוא הכיר מה גדול כוחה של 'אהבת חברים'‪.‬‬
‫ובמיוחד מועיל ענין זה בימינו אנו‪ ,‬שנמצאים אנו בעקבתא דמשיחא‪ ,‬והקשיים מבית‬
‫ומחוץ מתרבים למאוד‪ ,‬במצב זה קשה מאוד לאדם לשרוד כשהוא בגפו‪ ,‬בלא חברים‬
‫המסייעים בעדו‪ ,‬וכמאמר הרה''ק מרוז'ין זי''ע‪ ,‬על מאמר הכתוב (בראשית מט‪ ,‬א)‬
‫האספו והגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים‪ ,‬וכה פירש‪' :‬האספו ואגידה‬
‫לכם' תתאספו ותהיו באגודה אחת‪' ,‬את אשר יקרא אתכם' זה הדבר יהיה יקר עבורכם‬
‫'באחרית הימים' היינו בימי עקבתא דמשיחא‪ ,‬שהחושך יכסה ארץ‪ ,‬וצריכים אנו להרבה‬
‫חיזוק‪ ,‬ולכן היא העצה היעוצה ביותר‪.‬‬
‫ולאור האמור קילורין הם לעיניים מאמרו של הרה''ק הרבי ר' זושא מאניפולי זי''ע‪,‬‬
‫שהמליץ בלשון התנא (אבות ג‪ ,‬ב)‪ :‬שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה‪ ,‬וכה ביאר‪:‬‬
‫'שנים שיושבים' יחד בחבורה אחת‪' ,‬ואין ביניהם' היינו שאין ביניהם דבר הגורם פירוד‬
‫לבבות ביניהם‪ ,‬אלא הם באחדות גמורה‪ ,‬הרי זה לבד בבחינת 'דברי תורה'‪ .‬כי עצם‬
‫האחדות מביא לידי קיום התורה כאמור‪ .‬ועל פי זה מובן מה שאמר רבי עקיבא על‬
‫מאמר הכתוב ואהבת לרעך כמוך אני ה' שזה כלל גדול בתורה‪ ,‬כי היא המביא לידי‬
‫קיום התורה‪.‬‬
‫ענין זה של 'אהבת חברים' היה יסוד היסודות של תורת החסידות‪ ,‬וכנודע הסיפור הידוע‬
‫מהחסיד רבי מאיר מחסידיו הנודעים של מרן הרה"ק מלעכוויטש זי"ע‪ ,‬שנסע פעם‬
‫בדרך ארוכה ומתישה מאד כבימיהם אז‪ ,‬ובהיותו בדרך תקף עליו יצרו רח"ל‪ ,‬ומחשבת‬
‫העבירה ניקרה במוחו כיתושו של טיטוס‪ ,‬ולא הרגיש בעצמו שום כוח להתגבר על יצרו‪,‬‬
‫גם במחיר ריחוקו מחצר הקודש‪ .‬עד שהתבונן בלבו‪ ,‬כי אף אם יפסיק להגיע אל הרבי‪,‬‬
‫הלא בעקבות מעשיו עלול הוא להיפלט מחברת החסידים שהם חבריו וריעיו משכבר‬
‫הימים‪ ,‬ורק מחשבה זו מנעה בעדו מחטוא לאלקים‪ .‬ומיד שם פעמיו אל רבו הרה"ק‬
‫מלעכוויטש‪ ,‬וכאשר הגיע אמר לו רבו שכוח החברים הם יותר מכוח הצדיק‪ ,‬כי לפעמים‬
‫מה שאי אפשר ע''י הצדיק אפשר ע''י חברים‪...‬‬
‫סיפור כיוצא בזה מספרים על הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ,‬שנכנס פעם לקלויז וראה קבוצת‬
‫חסידים יושבים בצוותא‪ ,‬פנה אליהם בשאלתו‪ :‬מי גדול יותר? הרבי‪ ,‬או חברים‪ .‬השיב‬
‫אחד מהחבורה‪ :‬בוודאי חברים! והרבי חזר לחדרו‪ .‬כאשר שאלוהו חבריו פשר דבר‪,‬‬
‫השיב להם מעשה שארע עמו בדרך לכאן‪ ,‬כי בדרך נתקף ברוח תעתועים וכמעט‬
‫נכשל בעבירה חמורה‪ ,‬וחשב בלבו כי יחפש לעצמו אחר כך 'רבי' אחר שאין לו תפיסת‬
‫מחשבה‪ ,‬אך למרות זאת נמנע מלעשות העבירה כי עשה חשבון שלא שוה לו להפסיד‬
‫את החבורה הקדושה שיש לו ברוז'ין‪ .‬וסיים אותו חסיד‪ ,‬הנה לפניכם שהרבי תפס‬
‫במחשבתו את כל הענין‪ ,‬אך ראו והביטו כמה באמת גדול כוחם של חברים‪.‬‬
‫ואם כבר בכוחם של חברים עסקינן‪ ,‬ראוי להזכיר מה שמובא בספה"ק והיה ידוע‬
‫בחצרות הקודש‪ ,‬שחסידים ביניהם היו מברכים ומשפיעים ישועות זה לזה‪ .‬והיו‬
‫חסידים מספרים‪ ,‬מעשה בחסיד שנסע לקראת ראש השנה לשהות בצל קדשו של‬
‫מרן הרה"ק ה'חוזה מלובלין' זי"ע‪ ,‬וכשבא לקבל ברכת שלום מה'חוזה'‪ ,‬ציוה עליו באין‬
‫אומר ודברים‪ ,‬לשוב מיד לביתו‪ ,‬עוד קודם ראש השנה‪ .‬כשבא לעירו וסיפר לחבריו מה‬
‫שארע לו‪ ,‬הסבו יחד לשתיית 'לחיים' וברכוהו שיזכה לאריכות ימים ושנים‪ .‬ושם שוב‬
‫פעמיו לרבו מלובלין‪ .‬כשבא שוב לקבל את ברכת שלומו‪ ,‬קיבלו הרבי בסבר פנים יפות‪,‬‬
‫והסביר לו כי מעיקרא ראה עליו שימיו ספורים רחמנא ליצלן‪ ,‬ולכן רצה שיארע הדבר‬
‫בחברת רעיו ובני ביתו‪ .‬אבל עתה אחרי שחבריו פעלו לו ישועה גדולה בברכתם‪ ,‬בוודאי‬
‫יקבל אותו בסבר פנים יפות‪ .‬ויש כאן מוסר גדול כמה גדול כוחם של חברים טובים!‬
‫אך גם זאת צריך לדעת כי על אף שדבר זה היא העצה להתחיזק בימינו‪ ,‬מכל מקום‬
‫מוטל על האדם החפץ להיות נמנה בין חברים מקשיבים‪ ,‬מקודם לבדוק אם אכן‬
‫חבורה זו שהוא חפץ להימנות עמהם היא אכן עבורו‪ ,‬ואם אלו הנמנים עליה אכן יסייעו‬
‫בידו לעבודת השי''ת‪ ,‬או ח''ו להיפך‪ ,‬כי לפעמים מצויים גם אינשי דלא מעלו שבאים‬
‫להיטפל עם בני חבורה‪ ,‬ואף שיתכל שלאלו הפחותים היא טובה‪ ,‬מכל מקום יתכן‬
‫שלאדם הגון השוהה במחיצתם הוא היזק גדול‪ ,‬וכעין שמובא בחז''ל (סנהדרין כג‪).‬‬
‫שנקיי הדעת שבירושלים לא היו נכנסים לאכול בסעודה‪ ,‬אלא אם כן ידעו קודם מי‬
‫מיסב עמהם על השולחן‪ ,‬וזאת כדי שלא תהא להם קירבה עם אנשים דלא מעלו‪ ,‬ויהיה‬
‫להם היזק לנפשם ולנשמתם‪.‬‬
‫כי כוח החבר כמו שהוא מועיל לקרב להשי''ת‪ ,‬כך הוא להיפך אם אינו הגון הוא‪ ,‬ולכן‬
‫המשיך הכתוב ואמר‪' :‬ואם ימעט הבית מהיות משה'‪ ,‬והוא רמז לאדם שעדיין אין לו‬
‫חבורה כראוי להתחזק בעבודת השי''ת‪ ,‬ומוטל עליו עדיין לתור אחר חברים נוספים‪,‬‬
‫אז 'ולקח הוא ושכינו הקרוב אליו' היינו שיראה להתחבר לאנשים כאלו שהם בחינת‬
‫שכן קרוב‪ ,‬שיהיה חביריו קרובים לדיעותיו ולהשקפתו‪ .‬כי רק אז יפיק מהם התועלת‬
‫הרצויה‪ ,‬אך אם יהיו אלו אנשים הרחוקים מדעות ישרות‪ ,‬אז לא די שלא יפיק מהם‬
‫מאומא‪ ,‬אלא עוד יטה עצמו לדעתם‪ ,‬ועלול להתדרדר מחמתם ח''ו‪.‬‬
‫ובדרך אפשר יש לומר שענין זה נרמז במאמר הכתוב (ויקרא יט‪ ,‬יח) ואהבת לרעך כמוך‬
‫אני ה'‪ ,‬שבאה התורה להורות לנו‪ ,‬שכל תכלית 'אהבת חברים' צריכה להיות למען נגיע‬
‫להכרה כי 'אני ה''‪ ,‬ונקיים את מצוות התורה כדת וכראוי‪ .‬ולא ח''ו להיפך‪.‬‬
‫יעזור השי''ת שנזכה להתאחד עם חבורה של יראים ושלימים‪ ,‬ונזכה על ידי זה להיות‬
‫קשורים ודבוקים בהשי''ת ובתורתו‪ ,‬עד שנזכה שוב לאכול מן הזבחי ומן הפסחים‬
‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫ג‬
‫ספר טיב המעשיות לרבינו‬
‫טיב המעשיות‬
‫סיפור לחג‬
‫מורנו הגאון הצדיק רבי לוי הכהן רבינוביץ זצוק"ל‬
‫במלאות ימי השלושים להסתלקות אבי מורנו ורבינו יבחלט"א‪ ,‬ה"ה פאר קהילתנו הגה"צ רבי לוי הכהן רבינוביץ‬
‫[רפפורט] זצוק"ל‪ ,‬שריד לדור דעה‪ ,‬מנקיי הדעת שבירושלים‪ ,‬בעל מחבר ספרי "מעדני השולחן"‪.‬הננו בזה להתדבק‬
‫בשולי אדרתו הזכה והטהורה‪ ,‬בליקוט 'טיב המעשיות' מעט מזעיר ממעדני דרכי קדשו‪ ,‬ואורחות חייו המופלאים‪– .‬‬
‫נקבצים מתוך ספרי ושיעורי רבינו שליט"א‪ ,‬אשר רגיל תדיר על פי קדשו מתורתו הגדולה של אביו‪ ,‬ושמעתתיה מבדרן‬
‫בבית מדרשו תמיד‪ .‬הבאנו כאן כטיפה מן הים‪ ,‬למען נלך בדרך טובים ואורחות צדיקים נשמור‪.‬‬
‫זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל‬
‫שנות ילדותו‬
‫סיפר לי כ"ק אאמו"ר זצ"ל הכ"מ‪ ,‬כי בתקופת לידתו‬
‫בעיה"ק צפת ת"ו שרר רעב כבד בעיר‪ ,‬ואמו הצדקנית‬
‫ע"ה הצטערה מאוד שלא נשאר בידה שום דבר‬
‫להאכיל את תינוקה הרך‪ .‬באחד הימים כשתקף הרעב‬
‫בחוזק‪ ,‬אמרה לבעלה הגדול הרה"ק רבי גמליאל‬
‫זצוק"ל‪ :‬וכי מה נעשה כעת עם התינוק הקטן הזה?‬
‫כאשר אפילו אנשים גדולים גוועים כאן בעיר ברעב‬
‫רח"ל‪ ,‬מכל שכן תינוק קטן‪ ,‬וכי אזרוק אותו כאן תחת‬
‫המיטה?! [הם דרו במחסן קטנטן וצפוף]‪.‬‬
‫הרגיע אותה הצדיק‪ ,‬ואמר שראוי הוא תינוק זה‬
‫להתאמץ עליו ביותר‪ ,‬ועוד תראי שדווקא מזה הילד‬
‫תראי דורות ישרים‪ ,‬ולאילנא רברבי יתעביד!‬
‫ואכן כך הוה‪ ,‬כאשר אבי ע"ה היה נצר יחיד לאימו‬
‫להמשך אותה שושילתא דדהבא‪ ,‬שלשלת היוחסין‬
‫המפוארת של הדורות הקודמים‪ .‬והוא ממשיך יחיד‬
‫לאימו ע"ה‪ ,‬כי רוב בני המשפחה נהרגו בשנות הזעם‬
‫על קידוש ה'‪ ,‬ויחידים שניצלו סרו מדרך ה'‪ .‬ודוקא‬
‫מאבי ע"ה שאמו כמעט התייאשה ממנו‪ ,‬זכתה‬
‫לדורות מפוארים יראים ושלמים‪ ,‬וגם חיבר ספרים‬
‫חשובים בישראל!‬
‫ללמדך‪ ,‬שלעולם אין להתייאש משום ילד או בחור‪,‬‬
‫ואי אפשר לדעת מה ייצא ממנו בעתיד!‬
‫[קובץ "פרטיות"‪,‬קלטת ט"ו צד ב']‬
‫•~•~•‬
‫‬
‫אבי מורי זצ"ל התייתם ל"ע בגיל תשע מאב ומאם‪,‬‬
‫כמעט ללא קרובי משפחה בארץ הקודש‪.‬בימים ההם‬
‫לא היו לא 'קרנות' ולא 'וועדות' למיניהם‪ ,‬והיתומים‬
‫היו עזובים ומוזנחים רחמנא ליצלן‪ .‬הוא גדל בבית‬
‫היתומים דיסקין בתקופה קשה מאוד גם ברוחניות‪,‬‬
‫כאשר רבים וטובים פרקו בהמוניהם עול תורה‬
‫ומצוות‪ .‬אך הוא נשאר בחסדי ה' חזק ואיתן ברוחו‬
‫ובנפשו‪ ,‬אף שעברו עליו שנות יתמות קשות ביותר‪.‬‬
‫אמונתו התמימה והשלמה היא שעמדה לו להתנהג‬
‫בתמימות בדרך ישראל סבא‪ ,‬בזכרו תמיד את אביו‬
‫הגדול והקדוש‪[ .‬בימי הקיץ היה מפנה את חדרו‪ ,‬עבור הגה"צ רבי יוסף‬
‫חיים זוננפלד זצוק"ל‪ ,‬כשהיה בא לפוש שם‪ ,‬וקבע מקומו בחדרו של אבי‬
‫זצ"ל]‪.‬‬
‫לאחר שנים רבות בעת שהוציא לאור את ספרו הנודע‬
‫"מעדני השלחן"‪ ,‬נכנס לבית מרן הגאון רבי שלמה‬
‫זלמן אויערבך זצ"ל שבשכונת 'שערי חסד'‪ ,‬לבקש‬
‫ד‬
‫הסכמה על ספרו‪.‬בין הדברים הזכיר אבי את שם אביו‬
‫רבי גמליאל זצ"ל‪ ,‬והנה לפתע פתאום פרץ רבי שלמה‬
‫זלמן בבכי‪ ,‬לתדהמת אבי זצ"ל וכל הנוכחים‪.‬‬
‫כשנרגע מבכיו סיפר‪ ,‬שזוכר הוא היטב את הסבא‬
‫הצדיק רבי גמליאל מלפני ששים שנה! שהיה כאן‬
‫בשערי חסד בסוף ימיו‪[ ,‬לאחר עלייתו מקישענובדר בצפת‪ ,‬ובסוף‬
‫בני אדם‪...‬‬
‫והעידו בחורים יקרים אלו‪ ,‬שאותה שיחה שנמסרה‬
‫באותו מוצ"ש‪ ,‬השפיעה עליהם עד מאד! ונשארה‬
‫חקוקה בלוח ליבם‪ ,‬וייחסו אליה חשיבות מרובה‪.‬‬
‫בראותם עד כמה מחשיבם הרב הגדול‪ ,‬שנסע במיוחד‬
‫מירושלים כדי לדבר עם ארבעתם בלבד דברי חיזוק‪,‬‬
‫לקרבם באהבה אל אביהם שבשמים!‬
‫בטלמן זצ"ל שבשכונת שערי חסד]‪ .‬כשנפטר ידעתי שהשאיר‬
‫אחריו יתום קטן [אבי היה יתוםבגיל ‪ ]9‬שנשאר בלא משען‬
‫ומשעה‪ ,‬בהעדר משפחה אומנת וכו'‪ .‬ובימים הקשים‬
‫ההם גורלו של יתום בירושלים היה קשה מאד‪ ,‬הן‬
‫בגשמיות והן ברוחניות כנודע‪ .‬ובכל השנים היה לבי‬
‫נוקפי מה נעשה עם אותו יתום? ולא עלתה בידי‬
‫לפגוש בו‪ ,‬ומי יודע מי טיפל בו? –והנה ברוך השם‬
‫רואה אני אותך כעת בטובתך ברוחניות ובגשמיות‪,‬‬
‫ובחיבור ספר חשוב כזה!‬
‫[ספר 'טיב הקהילה תשע"א'‪ ,‬פרשת במדבר]‬
‫ימיו עלה הרבה לירושלים עיה"ק‪ ,‬בבית בתו וחתנו מוהר"ר אשר לעמיל‬
‫[קונטרס 'טיב המעשה' ח"ד דף ו]‬
‫•~•~•‬
‫אחד מרבני ירושלים‪ ,‬נוהג היה לדרוש בכל שבוע‬
‫במוצאי שבת קודש בישיבה אחת שבעיר בית שמש‬
‫יצ"ו‪.‬‬
‫שבוע אחד התקשרו אליו מן הישיבה‪ ,‬שבעקבות‬
‫שבת חופשה שהיתה בישיבה‪ ,‬אין בסעודת מלווה‬
‫מלכה השבוע כי אם ארבעה בחורים בלבד! וחבל‬
‫שיטריח הרב את עצמו בנסיעה קשה מירושלים עד‬
‫בית שמש‪ ,‬כאשר הישיבה כמעט ריקה‪.‬‬
‫אך הרב התעקש‪ ,‬והשפיל את עצמו הפקר כמדבר‪,‬‬
‫ונסע לשם למסור את השיחה השבועית‪ ,‬אף שקשתה‬
‫עליו הנסיעה במאוד‪.‬‬
‫בהגיעו אל הישיבה התיישב עם ארבעת הבחורים‬
‫היחידים שנכחו‪ ,‬והם מאד תמהו והתפלאו‪ ,‬למה זה‬
‫הטריח הרב את עצמו כל כך בשביל ארבע בחורים‬
‫בלבד?‬
‫אמר להם הרב‪ ,‬הטו נא אוזנכם ושמעו! הנה מכיר‬
‫אני בירושלים צדיק זקן אחד‪ ,‬ה"ה הגאון המפורסם‬
‫רבי לוי רבינוביץ‪ ,‬בגיל תשע התייתם מאביו ומאימו‪,‬‬
‫וכיום בהגיעו לגבורות יש לו כאלף יוצאי חלצים נכדים‬
‫ונינים! כן ירבו‪– .‬מילד אחד בודד נטוש ועזוב נעשה‬
‫שבט של כאלף אנשים! – כך מתייחס אני לכל אחד‬
‫מכם כאלף אנשים! נמצאתי אם כן מדבר עתה בפני‬
‫ארבע אלף איש! שהרי האחריות המוטלת על כתפי‬
‫כל אחד מכם‪ ,‬תוצאותיה עלולים להשפיע על כאלף‬
‫•~•~•‬
‫הרבצת תורה לתלמידים‬
‫במשך שלשים ושתים שנים היה אבי מורי הגה"צ‬
‫זצ"ל ריש מתיבתא‪ ,‬ומרביץ תורה לתלמידים‪ .‬הוא נחל‬
‫הצלחה גדולה בתפקידו‪ ,‬והיתה לו סייעתא דשמיא‬
‫מיוחדת במלאכתו‪ ,‬עד שנחשב לאחד המומחים‬
‫בדורו בחינוך‪ ,‬והיו עולים להתייעץ עמו ממוסדות‬
‫וקהלים שונים‪.‬‬
‫הוא היה 'אמן החינוך'‪ ,‬אף שמעולם לא עבר שום‬
‫'קורס' למלמדים‪ ...‬ולא קיבל שום 'סדנא' לחינוך‪–...‬‬
‫מעולם הוא לא היכה שום תלמיד‪ ,‬ואף לא נצרך‬
‫להכות בתלמידיו‪.‬‬
‫רבים תמהו והתפלאו בשעתו‪ ,‬מה הוא סוד הצלחתו‬
‫הגדולה? כיצד הוא מעמיד עדרים עדרים של‬
‫תלמידים מופלגים בתורה וביראה?‬
‫אך כיום ניתן לגלות‪ ,‬שהיה שופך תפילות רבות‬
‫בדמעות רותחות להצלחת תלמידיו!‬
‫פעמים רבות בזמן ההפסקה‪ ,‬כאשר נוהגים המלמדים‬
‫לפוש קמעא‪ ,‬להתכנס יחדיו 'בחדר מלמדים'‪,‬לשתות‬
‫תה ולשוחח‪ ...‬היה הוא נשאר בכיתתו‪ ,‬נועל את‬
‫הדלת‪ ,‬ונוטל ספר תהלים לידו ובוכה בדמעות שליש‬
‫על הצלחת התלמידים‪ ,‬שיהיה הקב"ה בעזרו לעשות‬
‫מלאכתו נאמנה‪.‬‬
‫ואכן העיד בפני בהזדמנות אחת‪ ,‬שברוך השם מתוך‬
‫שלושים ושתים מחזורים שלימד‪ ,‬אף תלמיד לא‬
‫החמיץ ולא התקלקל! – זה עלה לו בדמעות רבות!‬
‫[שיחה למלמדים בת"ת 'טיב ירושלים' בית שמש‪ ,‬א' דחוהמ"ס תשס"ב]‬
‫•~•~•‬
‫בצעירותו כשהיה אבי מורי הגה"צ זצ"ל ריש מתיבתא‬
‫לבחורים צעירים‪ ,‬קבעה הישיבה סדר של שיעור קצר‬
‫בספרי נ"ך‪ ,‬הרמי"ם היו מחליטים בדעתם איזה ספר‬
‫בנביאים חשוב יותר‪ ,‬כדי להרחיב ידיעות התלמידים‬
‫בקורות ימי השופטים והמלכים‪ ,‬ומלחמותיהם של‬
‫טיב הקהילה‬
‫בס”ד‬
‫פנים‪ ,‬סיפר אבי‪ ,‬והציג את עצמו בתור 'כהן מיוחס'‬
‫ישראל וכיוצא‪.‬‬
‫ממשפחות המיוחסות שבכהונה‪ ,‬ואמר שבניו‬
‫אך אבי זצ"ל רוח אחרת היתה עמו‪ ,‬ולפליאת הכל היה‬
‫בילדותנו היה אבי זצ"ל נזהר מאוד שלא להכשילנו‬
‫הצעירים 'פרחי כהונה' הנוסעים גם כן לראש השנה‬
‫תהלים'! וטעמו ונימוקו עמו‪,‬‬
‫בוחר תמיד ללמד 'ספר לפי אופק‬
‫ח"ו במצות כיבוד אב ואם החמורה‪ ,‬ולכן היה שוקל‬
‫ירושלים‬
‫למירון‪ ,‬נכנסים אל תוככי המערה‪ ,‬מקום קבורת‬
‫ומוצ”ש היה מסיים עם התלמידים‬
‫ה‪‬רותשלמה‬
‫הדלקתשנה‬
‫כאשרזמ‪‬יבמשך‬
‫רבי‪‬וביץאותו‬
‫אם אנו נקיים‬
‫ר' שציוונו‪,‬‬
‫ציווי‬
‫מור‪‬ולפני כל‬
‫ב‪‬שיאותהיטב‬
‫שליט"א‬
‫גמליאל‬
‫הרה"צ‬
‫הצדיקים הקדושים רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי‬
‫את כל ספר התהלים עם פירוש רש"י‪ .‬ובהיות רוב‬
‫למעשה או לא‪.‬‬
‫אלעזר ברבי שמעון זי"ע‪ .‬כששאל אותם כיצד‬
‫התפילות שאנו מתפללים מקורם בספר תהלים‪,‬‬
‫לפעמים היה פונה אלינו בלשון מחוכמת‪ :‬אינני רוצה‬
‫מתירים הם לעצמם להיכנס בפנים המערה‪ ,‬כאשר‬
‫וכן בהזדמנויות שונות בחיים מתפללים בני ישראל‬
‫לומר לך ולצוות עליך לעשות כך‪ ,‬כדי שלא להכשילך‬
‫הוא היה מקפיד שלא להיכנס פנימה‪ ,‬רק להישאר על‬
‫ותפילה מן הראוי שיידעו ויבינו‬
‫התהלים‪– .‬‬
‫בספר‬
‫תמיד‬
‫קריאת שמע‬
‫סוף זמן‬
‫חלילה במצות (שמות כ‪ ,‬יב) 'כבד את אביך' אם לא תעשה‬
‫'מרפסת הכהנים' שבחוץ‪ – .‬ענו לו הם שאם הגה"צ‬
‫פירוש התפילות בהבנה עמוקה יותר‪ ,‬שבזה רוכשים‬
‫זאת‪– ...‬לכן איני גוזר זאת בגזירת אב‪ ,‬רק מציע לפניך‪,‬‬
‫רבי לוי הכהן רבינוביץ נוסע מדי שנה בר"ה למירון‬
‫קנין רוחני עצום‪ ,‬ומקרבים לב הבחורים להתפלל‬
‫שאם תרצה תעשה נא בבקשה כך וכך‪ ,‬אבל אין אתה‬
‫ונכנס בשופי אל המערה‪ ,‬הרי הדבר פשוט וברור‬
‫בהתלהבות‪ ,‬ולאהוב את התפילה‪ ,‬מאחר שיודעים‬
‫מחויב בדבר‪...‬‬
‫שניתן לכהנים להיכנס פנימה!‪...‬‬
‫ומבינים מה שמוציאים בפיהם‪.‬‬
‫ומה חושבים הנכם‪ ,‬זה עבד או לא? – זה עבד נפלא!‬
‫האיש תבע נחרצות מאבי הגאון לדעת ולברר‪ ,‬מנין‬
‫והדבר הוכיח את עצמו‪ ,‬שלימוד זה הוסיף הרבה 'יראת‬
‫אחרי פנייה שכזו פשוט לא היה שייך לסרב! המילים‬
‫לקח לו ההיתר להיכנס אל תוך המערה‪.‬‬
‫שמים' בלב התלמידים‪ ,‬ומתוך כך היו מתחברים יותר‬
‫החמות והמחוכמות הללו‪ ,‬ביחד עם החיוך הפיקח‬
‫ענה לו אבי‪ :‬מחמת שכן ראיתי את אבי הגאון הצדיק‬
‫בתפילה‪ ,‬ומתקשרים בדבקות הבורא ברוך הוא!‬
‫שנלווה אליהם‪ ...‬הצליחו פי כמה יותר מגישה של‬
‫המקובל רבי גמליאל הכהן רפופורט – רבינוביץ‬
‫זו היא דוגמא טובה של מלמד דרדקי המחשב תועלת‬
‫ציווי פקודת המושל והרודן!‬
‫זצוק"ל גאב"ד קישענוב‪ ,‬שנכנס אל המערה פנימה‪,‬‬
‫התלמידים למרחק של שנים‪ .‬לא רק בהצלחת תורתם‬
‫[טיב השידוכים שער חינוך ילדים‪ ,‬מתוך שיחה בכולל הרה"גר' משה‬
‫וכנראה היה כן בקבלה אצלו‪ ,‬שהכהנים נכנסים בתוך‬
‫בידיעת החומר הנלמד‪ ,‬אלא בכל עלייתם הרוחנית‬
‫סובל‪,‬ד' סיון תש"ס]‬
‫המערה‪.‬‬
‫בכללות‪ ,‬וחיזוק 'יראת שמים' בלב התלמידים!‬
‫•~•~•‬
‫אך האיש לא נחה דעתו‪ ,‬והפטיר‪" :‬עם איסורים‬
‫[קונטרס 'טיב המעשה' ח"ג דף קג]‬
‫כבוד אאמו"ר זצ"ל הכ"מ היה מקפיד בהכנות השבת‬
‫דאורייתא לא משחקים!"‪...‬‬
‫•~•~•‬
‫קודש על כמה דברים ועניינים שיכין אותם בעצמו‪,‬‬
‫ומאז החלטתי‪ ,‬אמר אבא‪ ,‬שאם מנסיעתי נגרם צער‬
‫שמעתי מאבי מורי זצ"ל‪ ,‬שלפני רבות בשנים עוד‬
‫כדקיימא לן בריש פ"ב דקידושין (מא‪ ).‬דמצוה בו יותר‬
‫לאיש ישראל אינני נוסע עוד כך בפרהסיא ובפומבי‪,‬‬
‫בטרם קום המדינה‪ ,‬היה מוסר שיעור קבוע בחומש‬
‫מבשלוחו (או"ח סי' ר"ן ס"א)‪.‬‬
‫כדי שלא יעתיקו כהנים אחרים מהנהגתי‪ ,‬אלא ימשיך‬
‫רש"י באחד מבתי הכנסת שבירושלים‪ ,‬בפני אנשים‬
‫כגון את נרות השבת (משנ"בסי' רס"ג ס"קיב‪ ,‬עפ"י כתבי האריז"ל)‪,‬‬
‫כל אחד כמנהג בית אבותיו בזה‪ .‬ועל כיוצא בזה כתבו‬
‫פשוטים ותמימים מבני עדות המזרח‪ – .‬כאשר בכל‬
‫ואת תבשיל החמין [טשאלנט]‪ ,‬שהיה עומד ומכין הכל‬
‫הפוסקים שלא לעזוב מנהג אבות‪ ,‬כמד"א (משליא‪,‬‬
‫מקום שנקרא להרביץ תורה ולהאדירה‪ ,‬היה נענה‬
‫בגופו לכבוד שבת קודש‪ ,‬על פי מנהגיו וכוונותיו‬
‫ח)"אל תיטוש תורת אמך"‪.‬‬
‫בחפץ לב‪ ,‬כדי להרבות כבוד שמים ולקדש שמו‬
‫הנעלמות‪.‬‬
‫[קובץ 'פרטיות'‪ ,‬קלטת ‪]85‬‬
‫יתברך‪.‬‬
‫פעמים רבות בעת הכנת הטשאלנט היה מפזם‬
‫•~•~•‬
‫באותו שיעור היה צריך לפרש כל דבר שבתורה‬
‫לעצמו ניגונים מרטיטים‪ ,‬שמתוכם היה ניתן להבין‬
‫אציין הנהגה אחת שראיתי אצל אבי מורי זצ"ל‪ ,‬שגם‬
‫בפשיטות‪ ,‬ולא היה ניתן לדבר לפניהם בדברים‬
‫על מה נסקו מחשבות קדשו‪ .‬כגון כשהיה שר את‬
‫לשדכנים אחרים שלא יצאה הצעתם אל הפועל‪,‬‬
‫גבוהים וסתומים‪.‬‬
‫הזמר הידוע בסליחה דעשרה הרוגי מלכות‪" :‬טיהר‬
‫שילם קצת דמי שדכנות‪ .‬כי כן מקובל אצלו לשלם‬
‫בהגיעו בפרשת וייצא לפסוק (בראשית כט‪ ,‬יא) "וישק‬
‫רבי ישמעאל את עצמו‪ ,‬והזכיר את השם בסילודין‪,‬‬
‫שכ"ט 'שדכנות געלט' לכל הצעת שידוך‪ ,‬גם אם לא‬
‫יעקב לרחל וגו'"‪,‬שאלוהו בתמימות שלכאורה מפסוק‬
‫ועלה למרום וכו'"‪.‬כשכוונתו היתה מובנת לנו היטב‪,‬‬
‫יצאה אל הפועל‪[ .‬ואיכא דמטו בה משמו שלהדברי חיים זצוק"ל]‪.‬‬
‫זה למדנו שמותר לנשק הנערה עוד לפני השידוך‪,‬‬
‫ללמד שיש בחיים ניסיונות רבים והסתר פנים‪ ,‬וצריך‬
‫['טיב השידוכים' חלק הבחורים‪ ,‬שער השידוכין פ"ד ס"ק ב]‬
‫אתמהא?! –ולא היתה לו תשובה מן המוכן על אתר‪.‬‬
‫להתגבר על הכל‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪.‬‬
‫•~•~•‬
‫[אצלנו כמובן‪ ,‬אין כאן שום קושיא‪ ,‬שאנו יודעים שהתורה הק' מלאה צפונות‬
‫[מתוך שיחה בדרך נסיעה למקומות הקדושים]‬
‫בעת שישבנו "שבעה" אחר פטירת אמי מורתי עליה‬
‫וסודות גבוה מעל גבוה]‪.‬‬
‫•~•~•‬
‫השלום‪ ,‬היתה אחותי תבלחט"א בוכה ומבכה מאוד‪,‬‬
‫וניגש לשאול בזה את הגאון המפורסם רבי הלל‬
‫זכורני שבת אחת שלא שרנו 'זמירות שבת קודש'‬
‫והנה אחר שעבר יום השלישי לפטירתה‪ ,‬וראה אבא‬
‫שלזינגער זצ"ל‪ ,‬שיתן לו תירוץ יפה מה לענות להם‪.‬‬
‫בקול‪ ,‬כי אם בלחש‪ .‬היה זה כשבבית אחד השכנים‬
‫זצ"ל שעדיין מררת היא בבכיותיה‪ ,‬ניגש אליה וביקשה‬
‫ואמר לו הגאון תשובה בדבר‪ ,‬בהקדם דקדוק לשון‬
‫קרה אסון ל"ע באותו שבוע כשנפטר להם ילד‪ ,‬באותה‬
‫להפסיק לבכות‪ ,‬כי אנו צריכים לשעבד רגשותינו לפי‬
‫הכתוב "וישק יעקב לרחל" ולא אמר 'את רחל'‪ ,‬כאשר‬
‫שבת החליטו אבי ואמי ע"ה שאין זה ראוי שנשיר‬
‫דת תורתנו הקדושה‪ ,‬ומכיון שנפסק בהלכה (יו"ד סי'‬
‫כבר דקדק בזה האבן עזרא ז"ל (שה"ש א‪ ,‬ב)‪ ,‬הביאו‬
‫ונזמר הזמירות בקול כדרכנו‪ .‬משום שזה ייראה בעיני‬
‫שצ"ד ס"א) שנתנו שלשה ימים לבכי‪ ,‬אין להוסיף יותר‬
‫הרמב"ן על אתר (סוף פסוק ט)‪.‬‬
‫השכנים כמי שאין משתתפים ואין מרגישים בצערם‪,‬‬
‫בבכיה!‬
‫אך יש לפרש שהיה נושק ידי עצמו אל מול רחל‪,‬‬
‫ועולם כמנהגו נוהג בשירים ובזמירות‪ ,‬וכדי שלא‬
‫והוכיח דברתו מפטירת שרה אימנו ע"ה‪ ,‬שנאמר בה‬
‫ושולח נשיקתו ממרחק‪ .‬ולכן לא נאמר "את‬
‫לגרום להם צער מחשבה כזו‪ ,‬נמנענו באותה שבת‬
‫(בראשיתכג‪ ,‬ב) "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה"‪,‬‬
‫רחל"‪,‬שהיה משמע שנישק את רחל עצמה‪ ,‬אלא‬
‫משירת הזמירות בקול‪.‬‬
‫תיבת 'ולבכותה' כתובה באות כ' קטנה‪ ,‬ללמדך שיש‬
‫נישק ידי עצמו אל מול רחל ושלח נשיקתו באוויר‪.‬‬
‫[קובץ 'פרטיות'‪ ,‬מימי השבעה על אם רבינו]‬
‫שיעור לבכיה‪ ,‬ואין להוסיף בכיה יותר משיעור שנתנה‬
‫כדרך שנוהגים אחינו הספרדים אל מול פני הספר‬
‫•~•~•‬
‫תורה‪ ,‬כמ"ש שם בפירוש בעלי התוספות‪ .‬ועיין בספר‬
‫תורה בעת הגבהת הספר‪ ,‬או בעת הוצאה והכנסה‬
‫אבי מורי הגה"צ זצ"ל בעל 'מעדני השולחן'‪ ,‬היה נוהג‬
‫חסידים(סימן רל"ו) מעשה נורא באחד שהיה מצטער‬
‫כשעובר לפניהם‪ ,‬שמנשקים ידי עצמם אל מול הספר‬
‫לנסוע לראש השנה אל הציון הקדוש במירון‪ .‬בתקופה‬
‫למת יותר מדי‪.‬‬
‫ומנשקים באוויר עי"ש‪.‬‬
‫מסוימת חדל ממנהג זה‪ ,‬ולא היה נוסע בקביעות‬
‫כך חיו אנשי ירושלים של מעלה יראים ושלמים‪,‬‬
‫ובכך היה לו תירוץ מספיק להניח את דעתם‪ ,‬כאשר‬
‫לשם‪ .‬לשאלתי מדוע הפסיק מנהג יפה זה‪ ,‬גילה לי‬
‫כל עצם רגשותיהם הבכייה וגם השמחה‪ ,‬וכל‬
‫יישב להם לפי מנהגם שנוהגים בעצמם‪.‬‬
‫טעמא דמילתא‪.‬‬
‫תחושותיהם‪ ,‬כולם מכוונים עלפי האמור בדת תורה‬
‫[ספר 'טיב השידוכים'‪ ,‬שער התורה פרשת ויצא]‬
‫ניגש אלי במירון יהודי מבוגר‪ ,‬חסיד חשוב ונשוא‬
‫הקדושה‪ .‬ואין להם בכל עצם חייהם עלי אדמות כי‬
‫•~•~•‬
‫לימוד אורחות חיים‬
‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬
‫ה‬
‫אם רצון התורה‪ ,‬ורצון הבורא ברוך הוא!‬
‫[קונטרס 'טיב המעשה' ח"ה דף מה]‬
‫וכן כתב בצוואתו המופלאה שהתפרסמה אחר‬
‫פטירתו‪[ ,‬חלקה נדפס בגיליון 'טיב הקהילה' פר'תצוה שנה זו] וזל"ק‬
‫(אות א ס"ק ט)‪" :‬אבקש לא להצטער יותר מדאי‪ ,‬אלא‬
‫כמו שכתוב בגמרא (מוע"קכז‪ ):‬ג' ימים לבכי‪ ,‬ד' ימים‬
‫לאבל‪ ,‬היינו להצטער בלב‪ .‬ואחר כך מה שאפשר‬
‫לעשות לתיקון נשמתי יהיה לרצון"‪ .‬ועוד שם (אות ב‬
‫ס"ק א)‪" :‬אבקשכם לא להצטער הרבה‪ ,‬ולדעת כי אני‬
‫עובר ממקום למקום‪ ,‬עד ביאת הגואל צדק במהרה"‬
‫עכל"ק‪.‬‬
‫•~•~•‬
‫באחת השבתות כשהתפללתי עם אבי זצ"ל בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬אמר שם 'קדיש יתום'‪ .‬לאחר התפילה‬
‫שאלתי ממנו לקדיש מה זה עושה‪ ,‬שלא היה לו אז‬
‫יארצייט של אביו או אמו‪.‬‬
‫ואמר לי‪" :‬לפני יותר מארבעים שנה נפטר כאן‬
‫בירושלים 'בחור' ערירי אחד‪ ,‬שלא הניח אחריו‬
‫שום זכר‪ ,‬התעניינתי אז בשמו של הבחור הגלמוד‪,‬‬
‫ומאז שומר אני בכל שנה ביום היארצייט שלו לומר‬
‫קדיש!"‪– .‬וכל זאת עשה בהצנע‪ ,‬הגם שאף אחד לא‬
‫ביקש ממנו‪.‬‬
‫זו היא דוגמא של אדם שחי עם אמונה‪ ,‬וחושב על‬
‫נשמה גלמודה לעשות עמה חסד גם בעולם האמת‪,‬‬
‫לאחר מאה ועשרים!‬
‫[פרטית‪ ,‬ח"י אדר תשע"ב]‬
‫•~•~•‬
‫מידות טובות‬
‫בהזדמנות אחת‪ ,‬כשהיה אבי מורי הגאון זצ"ל לפני‬
‫ניתוח לב‪ ,‬בשכבו בבית חולים על מיטת ההכנה‬
‫לניתוח‪ ,‬ערך עם עצמו 'חשבון הנפש'‪ .‬ובעומדי‬
‫מראשותיו ולא הבחין בי‪ ,‬חשב שאין איש עמו‪ .‬ולפתע‬
‫נפלט מפיו‪ :‬ברוך השם‪ ,‬בדברים שבין אדם לחבירו‬
‫ערכתי חשבון נפשי‪ ,‬ואין בי שום דופי! אבל בעניינים‬
‫שבין אדם למקום יש צורך להוסיף ולתקן!‬
‫אחד הגדולים שבדור הקודם היה נוהג לשלוח אל אבי‬
‫ע"ה שם כל חולה שהיה במשפחתו להזכרה‪ ,‬וכן את‬
‫היולדות לפני לידתם‪ ,‬כדי שאבי יתפלל עבורם‪.‬‬
‫כשהחל במנהג זה גיחך אבי וצחק‪ ,‬הוא הרגיש כאילו‬
‫עושה עמו ליצנות‪ ...‬אך אותו צדיק אמר לו‪ :‬הפה שלך‬
‫נקי ביותר‪ ,‬ואני צריך תפילות מפה שכזה!‬
‫[מתוך שיחה לבחורי מיר ובריסק‪ ,‬ג' תמוז תש"ס]‬
‫•~•~•‬
‫מידותיו היפות והנאצלות של כבוד אאמו"ר זצוק"ל‬
‫הכ"מ היו לשם דבר‪ ,‬כל מי שהכירו הבחין מיד‬
‫בתכונות נפשו העדינה ובמידותיו המתוקנות‪.‬‬
‫בילדותנו כאשר לפעמים נפלו מריבות בין הילדים‪,‬‬
‫כפי שמצוי בכל בית‪ ,‬היתה לו מכך עגמת נפש מרובה‪,‬‬
‫ולא היה יכול להירדם בלילה‪ ,‬עד שהיינו מתפייסים‪...‬‬
‫באומרו שכל עוד שיש איזה שהיא 'קפידא' בבית אי‬
‫אפשר לישון!‬
‫[וכן כתב בסעיף הראשון הפותח את צוואתו הנפלאה‪:‬‬
‫"אבקש שיהיה אצלכם שלום ואהבה אחד להשני‪,‬‬
‫ולוותר כשיש סכסוך‪ ,‬כי השלום הוא דבר גדול מאוד‪.‬‬
‫כמ"ש (ויקרא יט‪ ,‬יח) 'ואהבת לרעך כמוך'‪ ,‬ואהבה מביאה‬
‫השלום"‪ .‬ועוד שם(אות ב ס"ק ד)‪" :‬בני האהוב המקובל‬
‫רבי גמליאל‪ ,‬אבקש שישתדל שלא יהיה שום‬
‫ו‬
‫מחלוקת במשפחה וכו'" עכל"ק (ועי"ש אות ד ס"ק טו) ודו"ק]‪.‬‬
‫התלוויתי עמו פעם בדרכו‪ ,‬והנה באמצע הדרך פגש‬
‫באדם זקן בן גילו‪ ,‬התקרב אליו ורכן לו משהו באוזנו‪.‬‬
‫הבנתי שהוא רוצה לדבר עמו בסודיות‪ ,‬וממידת דרך‬
‫ארץ התרחקתי לאחור‪ ,‬ולא שמעתי מה אמר לו‪ – .‬אך‬
‫לפתע שומע אני את תשובת אותו זקן שענה לו בקול‪:‬‬
‫"הלא כבר לפני שבעים ושמונה שנים מחלתי לך על‬
‫כך!"‪...‬‬
‫התברר‪ ,‬שהלה היה שכנו לחדר בילדותם בבית‬
‫היתומים 'דיסקין' שבגבעת שאול‪ ,‬וכנראה חשש‬
‫מאיזו פגיעה שנעלב אותו חבר‪ .‬ועל אף שפייסו תיכף‬
‫על אתר וביקש את מחילתו‪ ,‬לא היתה דעתו נוחה עד‬
‫קרוב לשמונים שנה לאחר מכן‪ ...‬ושוב דאג שתהיה‬
‫מחילה בכל לב!‬
‫לאורו‪ ,‬כאשר פעם אחת שלטה שריפת ענק בביתו‪,‬‬
‫וכלתה האש את כל החיבור כולו!‬
‫סיפר אבי זצ"ל‪ ,‬שהיה לאביו אז צער גדול מאוד‪,‬‬
‫על שהלך הכל לאיבוד‪ ,‬אבל לאחר מכן חיזק עצמו‬
‫בדבר‪ ,‬שאם כך הוא רצון השם הרי הוא מקבל זאת‬
‫באהבה‪ ,‬שהרי כל תכליתו בחיבור הספר לא היתה‬
‫אלא "לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו"‪ ,‬ומאז לא‬
‫דיבר ולא חשב יותר מאותו הספר‪[ .‬כנראה אותה שתיקה‬
‫וקבלת הגזירה באהבה‪ ,‬עשתה נחת רוח למעלה יותר מכל הספר כולו‪.]...‬‬
‫ואבי הגאון זצ"ל היה תולה את הצלחתו הגדולה של‬
‫ספרו 'מעדני השולחן'‪ ,‬באותה זכות שאביו ע"ה קיבל‬
‫אותה גזירה באהבה‪.‬‬
‫[פרטית‪ ,‬כ"ח אדר תשע"א]‬
‫•~•~•‬
‫תפילה‬
‫[מתוך ההספד שנשא רבינו בעת מסע הלוויה]‬
‫•~•~•‬
‫ספרו הגדול מעדני השולחן‬
‫בעת שהיה אבי מורי הגאון זצ"ל כותב את ספרו‬
‫"מעדני השולחן"‪ ,‬נודע הדבר להגה"צ רבי יצחק‬
‫דוד גוטפארב זצ"ל מזקני נקיי הדעת שבירושלים‪.‬‬
‫והחל לעודדו מאוד בכתיבה זו [כי היה חוכך בדעתו אם‬
‫ראוי הוא להדפיסו]‪ ,‬וכך כל העת ללא הרף עודד והמריץ‬
‫אותו להמשיך במלאכתו מלאכת הקודש עד גמירא‪,‬‬
‫באומרו שהדור זקוק מאוד לספר זה‪.‬‬
‫לאחר שנמסר הספר לעורך‪ ,‬הלך בעצמו אל אותו‬
‫עורך והמריצו להזדרז במלאכתו‪[ .‬בדרך אגב‪ ,‬מן הענין לציין‬
‫נקודה מתרומת מידותיו‪ ,‬שביקש אז מאבי ע"ה לקחת 'הסכמה' לספר מרב‬
‫אחד שהיה חשוך בנים ל"ע‪ ,‬כדי לעודד את רוחו‪ ,‬למרות שלא היה לו כל‬
‫קשר עמו]‪.‬‬
‫וכשיצא הספר לאור עולם‪ ,‬לקח הוא בעצמו כמה‬
‫ספרים למכירה‪ .‬וברוך ה' היתה הצלחה כבירה לספר‪,‬‬
‫והמהדורה הראשונה אזלה מן השוק זמן קצר לאחר‬
‫שיצאה לאור עולם! –ורק אז התיישבה דעתו של רבי‬
‫יצחק דוד ע"ה‪.‬‬
‫[טיב הזכרונות–רבי יצחק דוד גוטפרב]‬
‫•~•~•‬
‫בשנות צעירותו היה כבוד אאמו"ר זצ"ל מבקש ממני‬
‫פעמים רבות‪ :‬הנה אני כותב כתבים‪ ,‬ואתה תדאג נא‬
‫לאחר מאה ועשרים להדפיס אותם! – אך אני לא‬
‫רציתי שיתאחר הדבר‪ ,‬וגם חששתי שמא לא ייצא‬
‫מזה כלום‪ .‬ואמרתי לו פעם בחריפות בדרך צחות‪:‬‬
‫אבקשך שלא תכתוב בצוואה שנדפיס את הכתבים!‬
‫[כמו שכתב שם באמת באות ג' עיי"ש]‪ .‬אבי נחרד מאוד לשמוע‬
‫הדבר‪ ,‬אך הסברתי לו שאין אדם יודע העתיד‪ ,‬והרי‬
‫כל אחד עסוק בטרדות החיים‪ ,‬ומי יודע אם יתפנו‬
‫להתעסק בהדפסת הספר‪ ,‬וחבל על הכתבים שלא‬
‫יצאו לאור וכו'‪ ,‬וכן הארכתי עמו בדברים שמן הראוי‬
‫להתעסק גם בהדפסת הספרים והוצאתם לאור עולם‪.‬‬
‫ואכן החליט אבי ע"ה לקחת את העניין על עצמו‪ ,‬וזכה‬
‫ב"ה להדפיס את ספריו‪ .‬לאחר תקופה אמר לי‪ :‬מדוע‬
‫לא אמרת לי את אותם דברים לפני חמש עשרה שנה?‬
‫הרי הייתי מספיק להדפיס עוד כמה וכמה ספרים!‬
‫[קובץ 'פרטיות'‪ ,‬קלטת ‪]12‬‬
‫•~•~•‬
‫זקני הגה"צ המקובל רבי גמליאל רבינוביץ זצוק"ל‪,‬‬
‫ראש ישיבת קישענוב‪ ,‬חיבר ספר ענק על כל הפרי‬
‫מגדים‪ ,‬היה זה חיבור אדיר מימדים‪ .‬אך לא זכינו‬
‫בשנות זקנותו של כבוד אאמו"ר זצ"ל הכ"מ התלוויתי‬
‫עמו מפעם לפעם לתפילה בבית הכנסת 'שומרי‬
‫החומות' שבבתי אונגארין‪ ,‬שם קבע מקום תפילתו‬
‫יותר משישים שנה‪ .‬והיה זה מחזה מרגש בכל פעם‬
‫מחדש לראות את גודל שמחתו בכל עניית 'אמן'‪,‬‬
‫שהיה שמח על כך כמוצא שלל רב! ועל אף זקנותו‬
‫וחולשתו היה עונה תמיד 'אמן' בקול רם שנשמע יותר‬
‫מכל המתפללים הצעירים‪...‬‬
‫[וכן כתב בצוואתו הקדושה (אות ד‪ ,‬הנהגות‪ ,‬ס"ק ח)‪" :‬להגיד ברכה בקול‪,‬‬
‫ולענות אמן בקול" עכל"ק‪ .‬וכן הוא שם (אות א ס"ק ד) כלפי חינוך בנים‬
‫הקטנים עי"ש]‪.‬‬
‫בעמדו פעם לפני ניתוח קשה ומסובך‪ ,‬פנה אל‬
‫הפרופסור המנתח ואמר‪ :‬אבקשך נא להתאמץ מאוד‪,‬‬
‫שלאחר הניתוח אוכל להמשיך ללכת לבית הכנסת‪,‬‬
‫ולענות 'אמן יהא שמיה רבא'‪ ,‬שאם לא זה למה לי‬
‫חיים!"‪.‬‬
‫[טיב העבודה –אלול‪ ,‬ועוד]‬
‫•~•~•‬
‫פעמים רבות אמרתי‪ ,‬שמי שרוצה לראות דוגמא‬
‫ומופת של יהודי ירא שמים‪ ,‬יבוא לבית הכנסת‬
‫ויסתכל בתפילתו של אבי מורי ע"ה‪ ,‬זו היא דוגמא‬
‫מוחשית של תפילה מתוך יראת שמים!‬
‫הוא מעולם לא החסיר את אמירת הקרבנות לפני‬
‫התפילה‪ ,‬והקפיד שלא לברך שום ברכות בעל פה כי‬
‫אם מתוך הסידור‪ ,‬וכן בקריאת שמע שעל המיטה‪,‬‬
‫והקפיד מאוד על עניית אמן בקול‪.‬כמו שהיה מרגלא‬
‫בפומיה‪" :‬אמן" ראשי תיבות‪ :‬א'ני מ'וסר נ'פשי‪,‬‬
‫שצריך מסירות נפש בעניית אמן בקול ובכוונה‪.‬‬
‫מי שהתבונן בכל הליכותיו בתפילה‪ ,‬בצורת עמידתו‬
‫לפני קונו בהכנעה עצומה‪ ,‬ובהתלהבות אמונה יוקדת‪,‬‬
‫קיבל שיעור מוסר חי בסדר התפילה!‬
‫[מתוך ההספד שנשא רבינו בעת מסע הלוויה‪ ,‬ועוד]‬
‫•~•~•‬
‫בהיותי פעם בפתח 'חדר ניתוח'‪ ,‬כשהייתי צריך לעבור‬
‫טיפול מסוים‪ ,‬פנה אלי אבי האהוב הגה"צ זצ"ל‪ ,‬ואמר‬
‫לי בזה"ל‪" :‬גמליאל! תתפלל על עצמך! כי תפילת‬
‫החולה מקובלת ביותר‪.‬‬
‫כדאיתא במדרשים שיפה תפלת החולה (ב"רנג יד‪,‬‬
‫ילקוט בראשית כא רמז צד)‪ .‬והטעם הפשוט כנראה‪ ,‬משום‬
‫שתפילת החולה היא מעומק הלב ובכוונה יתירה‪.‬‬
‫[מתוך שיחה בדרך נסיעה למקומות הקדושים]‬
‫משיחותיו של מור‪‬ו ורב‪‬ו שליט"א‬
‫טיב הקהילה‬
‫בס”ד‬
‫טיב ההשגחה‬
‫טיב המועדים‬
‫לפי אופק‬
‫ירושלים‬
‫זמ‪‬י הדלקת ה‪‬רות ומוצ”ש‬
‫שביעי של פסח‬
‫אתה שפחה על הים‬
‫ותפילה פר' בשלח‬
‫(מכילתא‬
‫ידועים דברי חז"ל‬
‫סוף זמן קריאת שמע‬
‫טו‪ ,‬ב)‪ ,‬שבקריעת ים סוף‪ ,‬התגלות הקב"ה‬
‫לכלל ישראל היתה באופן ברור כל כך‪ ,‬עד‬
‫שראתה שפחה על הים מה שלא ראה‬
‫יחזקאל בן בוזי במעשה מרכבה‪ .‬ובמדרש‬
‫אחר (ילקוט בשלח‪ ,‬רמד) איתא‪ :‬ראתה‬
‫שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל‬
‫וישעיה‪.‬‬
‫ומובא בזוהר הק' (ח"ג כב‪ ,‬ב)‪ ,‬שאם‬
‫השפחות זכו לדרגה גבוהה כל כך‪ ,‬קל‬
‫וחומר הנשים של כלל ישראל שהשיגו‬
‫יותר מהם‪ ,‬והבנים הזכרים השיגו עוד‬
‫יותר מהם‪ ,‬והאנשים השיגו השגות‬
‫גבוהות יותר‪ ,‬והסנהדרין ‪ -‬למעלה מהם‪,‬‬
‫והנשיאים ‪ -‬למעלה מהם‪ ,‬כל שכן הנביא‬
‫הגדול הנאמן משה רבינו שהוא למעלה‬
‫מכולם‪ ,‬ודאי שאת השגתו הגדולה אי‬
‫אפשר לשער‪.‬‬
‫למדנו מכאן‪ ,‬שבקריעת ים סוף היתה‬
‫התגלות השכינה בבהירות האמונה‬
‫בדרגה גבוהה כל כך‪ ,‬שאפילו הדרגה‬
‫הנמוכה ביותר באותה שעה שזו דרגת‬
‫השפחה‪ ,‬היתה גבוהה יותר ממדרגת‬
‫יחזקאל בן בוזי וישעיה נביאי ה'‪.‬‬
‫ונשאלת השאלה‪ ,‬הלא הנביא מגיע‬
‫למדרגת נבואה רק אחרי שהוא מתעלה‬
‫מגופו הגשמי והופך לרוחני בקדושה‬
‫וטהרה כמעט לחלוטין‪ ,‬והוא נקי מכל‬
‫חטא אפילו קל שבקלים‪ ,‬ואע"פ כן אין‬
‫הוא זוכה להגיע אפילו למדרגה הקטנה‬
‫ביותר של גילוי שכינה שהיה בקריעת ים‬
‫סוף‪ ,‬כאשר הראו באצבע ואמרו‪' :‬זה א'לי‬
‫ואנוהו' (מכילתא שם)‪ .‬ואילו לעומתו‬
‫זכתה השפחה לגילוי שכינה מופלא זה‬
‫שהיה בקריעת ים סוף‪ ,‬ואיך ייתכן דבר‬
‫כזה‪ ,‬אתמהה‪.‬‬
‫כל יהודי מסוגל להתעלות‬
‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד'‬
‫אלא שכאן גנוז יסוד גדול במעלות‬
‫החכמה ועבודת ה'‪ .‬שכן היצר הרע נותן‬
‫לאדם הרגשה של 'שמח בחלקו' במובן‬
‫הרוחני דוקא‪ ,‬והוא רוצה להוריד ממנו‬
‫את השאיפות להעפיל למדרגות גבוהות‬
‫יותר‪ ,‬בתואנה שמדרגות אלו שייכות רק‬
‫לאנשים גדולים ומיוחדים במינם‪ ,‬ולא‬
‫לסתם אנשים מן השורה‪.‬‬
‫זהו בעצם בסיס טעותם של אנשי דור‬
‫אנוש שהתחילו לעבוד עבודה זרה‪,‬‬
‫כמבואר בארוכה ב'נפש החיים' (ש"ג‬
‫פ"ט)‪ .‬כי הם טענו שהקב"ה הוא מדאי‬
‫גבוה‪ ,‬כדי שאנשים קרוצי חומר יוכלו‬
‫לעבדו עבודה תמה‪ ,‬ולכן פנו לחצוב להם‬
‫בורות בורות נשברים וביקשו לעצמם‬
‫דרך עקלתון‪ ,‬והחלו לעבוד את הבורא‬
‫ב‪‬שיאות מור‪‬ו הרה"צ ר' גמליאל רבי‪‬וביץ שליט"א‬
‫ע"י סגידה לכוכבים ומזלות‪ .‬אלא שעם‬
‫הזמן התחילו לעבוד את האמצעים‬
‫בלבד‪ ,‬ואח"כ עבדו גם לתבנית ותמונה‬
‫של הכוכבים ומזלות‪ ,‬עד שהגיעו למצב‬
‫שעבדו לכל פסל ותמונה‪.‬‬
‫אבל היתה זו טעות יסודית‪ ,‬והאמת היא‬
‫שהקב"ה ברא את האדם והטיל דוקא‬
‫עליו את החובה לעבדו‪ .‬ואף שיש לו כתות‬
‫כתות של מלאכים ושרפים לאלפים‬
‫ולרבבות‪ ,‬חפץ הקב"ה בעבודת האדם‬
‫השפל בדוקא ומשגיח עליו בפרטיות‪,‬‬
‫ועוזר ומסייע לו להגיע למדרגות הגבוהות‬
‫ביותר‪ .‬כמו שאנו אומרים בחזרת הש"ץ‬
‫במוסף יו"כ (בפיוט אשר אימתך באראלי‬
‫אומן וכו')‪' :‬ואביתה טיב‬
‫תהילה מגלומי גוש'‪,‬‬
‫דוקאעות‬
‫היינו שהקב"ה חפץההוד‬
‫בתהלתם של‬
‫חומר‪ ,‬אפילו‬
‫וקרוצי‬
‫בשר ודם 'גלומי גוש'‬
‫הרוחנית‬
‫יו"ר הוועדה‬
‫ר' יעקב רבינוביץ‬
‫לרוב‪.‬‬
‫מלאכים‬
‫שיש לו למעלה‬
‫עורך‬
‫ש‪ .‬גולדשטיין‬
‫טענה אם כי‬
‫גם פרעה טען את אותה‬
‫באופן אחר‪ .‬כשמשה רבינו אמר לו‬
‫שישלח את כלל ישראל מארצו‪ ,‬הוא‬
‫אמר (שמות י‪ ,‬יא)‪' :‬לא כן לכו נא הגברים‬
‫ועבדו את ה''‪ ,‬אבל את הטף פקד פרעה‬
‫להותיר במצרים‪ .‬וכוונתו העמוקה היתה‪,‬‬
‫כי רק המבוגרים צריכים לעבוד את ה'‪,‬‬
‫אבל לצעירים זה מדי גבוה‪ .‬אך משה רבינו‬
‫לעומתו דרש (שם פסוק ט)‪' :‬בנערינו‬
‫ובזקננו נלך'‪ ,‬כולם חייבים ויכולים להגיע‬
‫למדרגות גבוהות בעבודת ה'‪.‬‬
‫וזה מה שרצה הקב"ה להראות בקריעת‬
‫ים סוף‪ ,‬שאין מצב שבו אדם אינו יכול‬
‫להגיע לדרגות גבוהות‪ ,‬אלא אפילו שפחה‬
‫פחותה יכולה להגיע למדרגה גבוהה של‬
‫התגלות השכינה‪ .‬ממילא לא שייך תירוץ‬
‫שעבודת ה' היא גבוהה מהשגותי‪ ,‬וכמו‬
‫שכותב הרמב"ם (תשובה ה‪ ,‬ב) שכל אדם‬
‫מישראל יכול להגיע לדרגת משה רבינו‪.‬‬
‫וגם הרי אמרו חז"ל (תנד"א רבה כה‪ ,‬ב)‬
‫חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי‬
‫אבותי אברהם יצחק ויעקב‪ .‬היינו‪ ,‬שכל‬
‫אדם יכול‪ ,‬וממילא חייב‪ ,‬להגיע לדרגת‬
‫אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ואין לו שום תירוץ‬
‫שהוא לא מסוגל לזה‪.‬‬
‫המטרה בעשר המכות‬
‫ובאמת‪ ,‬מטרת כל המכות שהביא הקב"ה‬
‫על המצרים היתה (שמות ז‪ ,‬ה)‪' :‬וידעו‬
‫מצרים כי אני ה''‪ ,‬היינו שיכירו בה'‬
‫שהוא מידת הרחמים‪ ,‬שרק אז הכירו‬
‫פרעה וכל עמו שישנה בעולם גם הנהגת‬
‫רחמים שהיא למעלה מן הטבע‪ ,‬וכך‬
‫התנהג הקב"ה עם כלל ישראל ביציאת‬
‫מצרים‪ ,‬שגאל אותם באתערותא דלעילא‬
‫בלבד‪ ,‬אפילו שהיו שקועים במ"ט שערי‬
‫טומאה‪ ,‬ואף שבקריעת ים סוף צעקו‬
‫המלאכים‪ :‬הללו עובדי עבודה זרה והללו‬
‫עובדי עבודה זרה (זוהר חלק ב קע‪ ,‬ב)‪,‬‬
‫עם כל זאת הסיר הקב"ה ברחמיו את כל‬
‫המסכים המבדילים ונגלה עליהם‪ ,‬עד‬
‫שראתה שפחה על הים מה שלא ראה‬
‫יחזקאל במרכבה‪ ,‬והראו כולם באצבע‬
‫ואמרו‪' :‬זה א'לי ואנוהו' (שמות טו‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫ואמרתי להגה"צ רבי יצחק טוביה ווייס‬
‫שליט"א גאב"ד ירושלים‪ ,‬שהטענה של‬
‫'הללו והללו' ירדה בכח השירה‪ ,‬שהרי‬
‫אמרו חז"ל (מדרש תהלים‪ ,‬יח) שכל‬
‫האומר שירה מוחלין לו על כל עוונותיו‪,‬‬
‫וממילא שוב לא היו הללו כמו הללו‪.‬‬
‫ונמצא שבליל שביעי של פסח זכו‬
‫למחילת עוונות‪ .‬ואולי מכאן נובע מנהגם‬
‫של אלו שלובשים את הקאפטן הלבן של‬
‫יום הכיפורים ‪ -‬בליל שביעי של פסח‬
‫בעת ה'שירה'‪ .‬והסכים עמי‪.‬‬
‫וכל זה בא ללמדנו‪ ,‬את אהבת הקב"ה‬
‫לעמו ישראל‪ ,‬שהקב"ה מתנהג עמנו‬
‫במדת הרחמים‪ ,‬ומעניק לנו את‬
‫האפשרות לגדול ולהתעלות בניגוד‬
‫לחשבון מעשינו‪ ,‬וכפי שאמרו חז"ל‬
‫(שה"ש רבה‪ ,‬ה)‪ :‬פתחו לי פתח כחודו‬
‫של מחט ואני אפתח לכם פתח שעגלות‬
‫וקרוניות יכולים להיכנס שם‪ .‬היינו‪,‬‬
‫שבמדת הרחמים אין חשבונות מדויקים‬
‫של נתינה תמורת נתינה שוה בשוה‪ ,‬וגם‬
‫אם האדם נתן מעצמו רק פתח כחודו של‬
‫מחט‪ ,‬ומצד מדת הדין היה ראוי להשיב‬
‫לו כגמולו‪ ,‬רק פתח של מחט ותו לא‪,‬‬
‫מכל מקום הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו‬
‫נוהג במדת הרחמים‪ ,‬ומשפיע עליו הרבה‬
‫סייעתא דשמיא‪ ,‬יותר ממה שמגיע לו‪.‬‬
‫לאור כל זאת אין מקום למחשבה שאין‬
‫בכוחנו להגיע להישגים יותר גדולים‬
‫ברוחניות‪ ,‬שכן כל אחד ואפילו שפחה‬
‫פחותה‪ ,‬יכול גם להגיע לגילוי שכינה‪ .‬רק‬
‫שה' הטוב עומד כביכול ומצפה לראות‬
‫את ההשתדלות שהיא כפי כוחנו‪ ,‬היינו‬
‫אתערותא דלתתא‪ ,‬כל זאת כדי להשפיע‬
‫עלינו ממרום סייעתא דשמיא‪ ,‬בבחינת‬
‫אתערותא דלעילא‪.‬‬
‫גדולת יום שביעי של פסח‬
‫שביעי של פסח הוא הזמן בו הסיר‬
‫הקב"ה את כל המסכים המבדילים‪ ,‬ונגלה‬
‫לעיני כלל ישראל‪ ,‬והשפעה זו היא נצחית‬
‫ומתחדשת בכל שנה בליל שביעי של‬
‫פסח‪.‬‬
‫וכשם שבכל דור חייב אדם לראות את‬
‫עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (פסחים‬
‫קטז‪ ,‬ב)‪ ,‬כך בליל שביעי של פסח חייב‬
‫הוא לראות את עצמו כאילו כעת הוא‬
‫נמצא במעמד המופלא של קריעת ים‬
‫סוף‪ ,‬וחוצה את הים בחרבה‪ .‬ואף אם‬
‫מרגיש שהינו בדרגה פחותה בבחינת‬
‫| המשך בעמוד ח' |‬
‫סיפורי השגחה פרטית‬
‫שנשלחו למערכת ע"י הקוראים‬
‫'מאין בא עזרי'‬
‫טיול רציני הבטחתי לנכדיי לכבוד בין הזמנים באם‬
‫יתמידו בלימודם בזמן חורף כל אחד לפי אופיו‬
‫ויכולתו‪.‬‬
‫בין הזמנים הגיע והנכדים כבר דחקו מתי נצא‬
‫לטיול המובטח‪ .‬ארגנתי מיניבוס מפואר לכבוד‬
‫הנכדים המתמידים ולדרך יצאנו למסלול תלול‬
‫ומייגע‪.‬‬
‫מכיוון שאני נמנה על שומעי לקחו של הרב‬
‫גמליאל שליט''א והוא מרבה לדבר על נושא‬
‫הטיולים למקומות ראויים‪ ,‬בחרנו מסלול מרוחק‬
‫שם אין אנשים נוהגים לטייל‪.‬‬
‫עם מקל ותרמיל צעדתי בעקבות המדריך לעבר‬
‫ציון של תנא המצפה לנו בסוף המסלול‪.‬‬
‫שעתיים חלפו עד הגיענו למחוז חפצנו כאשר‬
‫הנכדים ששים ושמחים ואת מרצם מוציאים‬
‫בתרועות צהלה‪ .‬שמחתי מאוד שהמטרה מושגת‬
‫אך גופי כבר לא יכל לצעוד אפילו עוד פסיעה‬
‫אחת‪ .‬חשתי את עצמותיי מתפרקות מגופי‪.‬‬
‫המחשבה כי שעתיים נוספות של צעידה חזרה‬
‫לתחנת היציאה עודן לפנינו‪ ,‬השביתה אותי‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫כדי לא לצער את נכדיי לא אמרתי מילה‪ ,‬אך בציון‬
‫התנא הקדוש שפכתי ליבי בתפילה לישועה ''מאין‬
‫יבוא עזרי!''‬
‫התחלנו לחזור‪ ,‬והנה בדרך ניתר אחד הבחורים‬
‫לעבר נקיק סלע צר ובבת אחת נשמטה אבן גדולה‬
‫מתחת רגלו והתגלגלה לעבר הבחורים שעלו‬
‫בעקבותיו‪ .‬בדרך נס לא נפגע אף אחד והצליח‬
‫לחלץ עצמו מהסבך ולשוב בשלום אל הקבוצה לא‬
‫לפני שכל אחד קיבל על עצמו מספר דפי גמרא‬
‫רצופים כהודיה על הנס‪.‬‬
‫כעבור זמן לא רב הופיע ג'יפ של שמורות הטבע‬
‫ואדם נסער ביקש לשוחח עם ראש הקבוצה‪,‬‬
‫ניגשתי לראות מה העניין והוא בחמת זעם הורה לי‬
‫להצטרף אליו לג'יפ‪ .‬לשאלתי על מה ולמה השיב‬
‫כי הוא עקב אחרינו בתצפית כל הזמן ואנו עלינו‬
‫לאזור קינון נשרים מוגן ועתה אקבל קנס כספי‬
‫גבוה על העבירה‪ .‬הסברתי לו כי נסענו עם מדריך‬
‫מוכר וחלילה לא התכוונו לעבור על החוק‪.‬‬
‫הוא התרכך מעט ושאל מדוע הגענו דווקא לכאן‪.‬‬
‫הסברתי לו שכיום קשה מאוד לטייל במקומות‬
‫הומי אדם מחמת הפריצות ועמלנו לחפש מקום‬
‫ראוי שבסוף ההליכה ישנה מטרה להגיע למקום‬
‫תפילה מקודש‪ .‬הוא שאל והאזין בקשב רב‬
‫לנימוקים ולסיבות ובינתיים אני יושב בג'יפ הנוסע‬
‫בדרכי העפר המסולעים במסלולים סבוכים ומודה‬
‫לה' כי שלח עבורי ישועה ברחמים‪ .‬עד שהגענו‬
‫לחניית המשרדים כבר התיידדנו והוא שיחרר אותי‬
‫למיניבוס שהמתין בחנייה בשלום בלא קנס‪.‬‬
‫בעל המעשה‪ :‬ס‪ .‬ק‪.‬‬
‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה פרטית‬
‫מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬
‫בפקס‪15326517922 :‬‬
‫או ל‪[email protected] :‬‬
‫ז‬
‫| טיב המעשיות | המשך מעמוד ז' |‬
‫'שפחה'‪ ,‬ידע נאמנה שבאפשרותו להגיע למדרגה גבוהה‬
‫של גילוי שכינה‪ ,‬עד שיוכל להראות באצבע ולומר 'זה‬
‫א'לי ואנוהו'‪.‬‬
‫השפע של שביעי של פסח‬
‫בעת קריעת ים סוף שעשה הקב"ה לישראל בצאתם‬
‫ממצרים‪ ,‬היתה ירידת השפע משני סוגים הפכיים‪ :‬גשמי‬
‫ורוחני‪ .‬מחד – היתה ביזת הים לרוב‪ .‬ומאידך – הארה‬
‫שמיימית‪ ,‬עד שגם שפחה ראתה על הים מה שלא ראה‬
‫יחזקאל בן בוזי במעשה מרכבה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל‬
‫(מכילתא מס' דשירה‪ ,‬ג)‪ ,‬והובא ברש"י (שמות טו‪ ,‬ב) על‬
‫הפסוק‪' :‬זה א'לי ואנוהו'‪ ,‬וכלשון קדשו שם‪ :‬בכבודו נגלה‬
‫עליהם והיו מראין אותו באצבע‪ ,‬ראתה שפחה על הים‬
‫מה שלא ראו נביאים‪.‬‬
‫וביום מסוגל וגדול זה‪ ,‬יש אנשים שמכוונים בתפילתם‬
‫ובעבודתם‪ ,‬לזכות ל'ביזת הים' כבימים ההם‪ .‬ואילו‬
‫אנשים בעלי השגה‪ ,‬מבקשים להתרפק אל הקב"ה‬
‫ולזכות לאור הגדול שזרח אז‪ ,‬עד שגם שפחה פשוטה‬
‫שאין לה שום השגות ראתה מראות אלקים‪.‬‬
‫בדידי הוי עובדא‪ ,‬כאשר פנה אלי יהודי המוקף בחבילי‬
‫טרדין וסובל מעניות קשה‪ ,‬וביקש ברכה לזכות ל'ביזת‬
‫הים' בזה היום‪ .‬השבתי לו‪ :‬ולמה לא תבקש לזכות‬
‫ל'ראתה שפחה'?! הרהר פורתא והשיב‪ :‬צודק אתה‪,‬‬
‫כשיהיה לי זאת‪ ,‬לא יחסר לי מאומה!‬
‫והבנה זו ראויה לכל שבח‪ ,‬ומצוה לפרסמה‪ ,‬כי השיג זה‬
‫האיש הגם שהוא שבור ורצוץ‪ ,‬כי 'טובים דודיך מיין'‬
‫(שיר השירים א‪ ,‬ב)‪ ,‬שאהבת ה' והדביקות בו ית"ש‪,‬‬
‫טובה מכל תענוגי החיים‪.‬‬
‫ניתן להנציח את העלון לשמחות‪ ,‬לברכה והצלחה או ליארצייט‬
‫וצריך לזכור שענין 'לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'‬
‫היה מליל פסח בעת היציאה ועד שלשה ימים לאחר‬
‫שביעי של פסח‪ .‬נמצא שעכשיו אנחנו בעיצומו של זמן‬
‫נשגב ומרומם‪ ,‬שאפשר לזכות בו להתקרבות ודבקות‬
‫עצומה בהשי"ת‪.‬‬
‫ובשביעי של פסח באים למדרגה יותר נעלה מליל פסח‪,‬‬
‫שאז זכינו לתואר 'בן'‪ ,‬כמו שנאמר‪' :‬וראו בניו גבורתו'‪,‬‬
‫'המעביר בניו בין גזרי ים סוף' ועוד‪ ,‬שזו מתנה מיוחדת‬
‫שנעשו בנים למקום‪ .‬זו מהותו של החג ולכן אין בחג זה‬
‫שום מצוה מיוחדת‪ ,‬כי 'עבד' נעשים על ידי עשייה עבור‬
‫האדון‪ ,‬אבל כדי להיות 'בן' אין צריך לעשות שום מעשה‬
‫לאב‪ ,‬כי בן זו מציאות קיימת‪.‬‬
‫טיב השמחות‬
‫ברכת מזל טוב‬
‫לר' בנימין ברגשטיין הי"ו‬
‫לרגל הבר מצוה לבנו‬
‫הב' נתן יצחק נ"י‬
‫ולר' מרדכי בוקצ'ין הי"ו‬
‫כי אליך עינינו‬
‫להבהיר‪ ,‬כי כאשר נדקדק נראה שכתוב‬
‫אך זאת ישטיב‬
‫הודעות‬
‫שחייבים לרצות לראות‪ ,‬כי מי שעוצם‬
‫'ראתה'‪ ,‬ההיינו‬
‫לראות ‪ -‬לא יראה כלום‪ ,‬וכך באמת כתוב‬
‫רוצה‬
‫ועדה הרוחנית‬
‫עיניו ולאיו"ר הו‬
‫ר' יעקב רבינוביץ‬
‫השירה‪' :‬וירא ישראל‪ ...‬וייראו העם את ה''‪,‬‬
‫כאן בפרשת עורך‬
‫גולדשטיין‬
‫ואח"כ היהש‪' –.‬ויאמינו'‪.‬‬
‫בשביעי של פסח אפשר לראות דברים רמים‪ ,‬אבל בתנאי‬
‫שבאמת רוצים לראותם‪ .‬ועל כיוצא בזה אנו מבקשים‬
‫(בתפלת 'יעלה ויבא')‪ :‬ובדבר ישועה ורחמים‪ ...‬כי אליך‬
‫'עינינו'‪ .‬ועוד מצינו כיוצא בזה בדברי חז"ל (סוכה נא‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫ואנו לי'ה עינינו‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬היו שונין ואומרין אנו‬
‫לי'ה ולי'ה עינינו‪ .‬ומכאן מקור הקטע שאומרים בסליחת‬
‫'מדת הרחמים'‪ :‬אנו לי'ה ועינינו לי'ה‪ .‬וכך אנו מתפללין‬
‫בכל יום שנזכה ויקויים בנו‪ :‬והאר עינינו בתורתך‪.‬‬
‫לרגל הבר מצוה לבנו‬
‫הב' איתמר יחיאל נ"י‬
‫לר' נתן חנוך שטרנגר הי"ו‬
‫להולדת הבת‬
‫ולר' יוסף קורן הי"ו‬
‫להולדת הבן‬
‫שיזכו לגדלם לתורה לחופה ומעש"ט‬
‫ולרוב נחת מכל יוצ"ח‬
‫על הברכה יעמדו‬
‫התורמים להפצת העלון‬
‫לקבלת העלון במייל )דוא"ל( נא לשלוח למייל המצו"ב‬
‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד' | רח' ישעיהו ‪ 7‬ירושלים טל‪05276-10455 078-3331109 :‬‬
‫|‬
‫‪[email protected]‬‬
‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל (אפשר גם ישירות לדפוס) בקובץ להדפסה‪.‬‬
‫ח‬
‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should‬‬
‫‪Email - [email protected] Or | [email protected] or text 718-249-7173‬‬