עד הקצה - WordPress.com

‫עד הקצה‬
‫לדחוק את סף הגירוי‬
‫الوصول إلى احلافة‬
‫دفع اإلثارة إلى أقصى حدودها‬
TO THE EDGE
Pushing the Treshold of Sensitivity
‫נלי אגסי‬
Nelly Agassi
‫ורד אהרונוביץ‬
Vered Aharonovitch
Gilad Ophir
‫גלעד אופיר‬
Orna Oryan
‫אורנה אוריין‬
Eitan Buganim
‫איתן בוגנים‬
Raafat Hattab
‫ראפת חטאב‬
Manar Khalilia
‫מנאר חליליה‬
Ran Tenenbaum
‫רן טננבאום‬
Erez Israeli
‫ארז ישראלי‬
Assi Meshullam
‫אסי משולם‬
Danielle Tzadka
‫דניאל צדקה‬
Sara Kopelman-Stavisky
‫סטביסקי‬-‫שרה קופלמן‬
1
‫אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‬
Ben-Gurion University of the Negev
Ben-Gurion University of the Negev
Department of the Arts
Senate Gallery, George Shrut Visitor’s Center
The Samuel & Mileda Ayrton University Center
Gallery Curators
Students of the curatorial course
Rachel Avraham, Ortal Ayali, Aviya Bar-Hen,
Inbal Ben Itamar, Chen Dahan, Adi Horef,
Lobov Ivanov, Anat Keidar, Manar Khalilia,
Stav Koch, Orit Lev-Segev, Michal Mottes,
Tamar Raich, Michal Shalit-Kollender,
Karina Sobol, Irina Tkachov, Gali Wilhelm,
Noit Williger
Course Instructor
Dr. Nissan N. Perez
‫אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‬
‫המחלקה לאמנויות‬
‫גלריית הסנאט במרכז המבקרים ע”ש ג’ורג’ שרוט‬
‫המרכז האוניברסיטאי ע”ש סמואל ומילדה איירטון‬
‫אוצרות התערוכה‬
‫סטודנטיות בקורס אוצרות‬
,‫ אורטל איילי‬,‫ לובה איבנוב‬,‫רחל אברהם‬
,‫ חן דהאן‬,‫ אביה בר־חן‬,‫ענבל בן איתמר‬
,‫ עדי חורף‬,‫ נואית ויליגר‬,‫גלי וילהלם‬
,‫ אורית לב־שגב‬,‫ אירינה טקצ’וב‬,‫מנאר חליליה‬
,‫ ענת קידר‬,‫ סתו קוך‬,‫ קרינה סובול‬,‫מיכל מוטס‬
‫ מיכל שליט־קולנדר‬,‫תמר רייך‬
‫מנחה‬
‫ד”ר ניסן פרז‬
http://adhakatze.wordpress.com/
Catalogue
Editors: The exhibition’s Curators
Hebrew copy editing: Osnat Rabinovitch
English translation and copy editing: Aya Breuer
Design and production: Sefi Graphics Design
Print: BGU Print Unit
All measurements quoted in the catalogue
are in centimeters, height x width x depth
All Rights Reserved, June 2013
‫קטלוג‬
‫ אוצרות התערוכה‬:‫עריכה‬
‫ אסנת רבינוביץ‬:‫עריכת טקסט בעברית‬
‫ איה ברויר‬:‫תרגום לאנגלית‬
‫ ספי עיצוב גרפי‬:‫עיצוב גרפי והפקה‬
‫ יחידת הדפוס אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‬:‫דפוס‬
‫ עומק‬x ‫ גובה‬x ‫ רוחב‬,‫כל המידות בס”מ‬
2013 ‫ יוני‬,‫כל הזכויות שמורות‬
2
‫פתח דבר‬
‫אוצרות אינה מקצוע‪ .‬היא דרך חיים‪ ,‬המחייבת לימוד תמידי והתפתחות מתמדת‪ ,‬ובכלל‬
‫זה מעורבות בחיי האמנות והעשייה האמנותית‪ ,‬בארץ ובעולם‪ .‬לעומת האקדמיה‪ ,‬מצריכה‬
‫האוצרות יותר עשייה בשטח ופחות עיסוק בתיאוריה והיסטוריה‪ ,‬שעליהן להיות חלק‬
‫מהחשיבה האוצרותית הכוללת‪.‬‬
‫כשהתבקשתי להעביר קורס אוצרות לסטודנטים בשנה שלישית לתואר הראשון במחלקה‬
‫לאמנויות‪ ,‬הייתה זו הזדמנות נפלאה לחלוק עם סטודנטים מעט מהידע והניסיון שצברתי‬
‫בשטח בעשרות שנים של פעילות‪ .‬בה בעת היה זה אתגר גדול‪ ,‬כיוון שזו לי פעם ראשונה‬
‫כמנחה קורס שנתי בתחום‪ .‬בנוסף התלבטתי ארוכות‪ ,‬לגבי אופן העברת הקורס‪.‬‬
‫לבסוף התגבשה בלבי ההחלטה‪ ,‬לפיה אקיים את הקורס לסטודנטים בשנה שלישית כך‬
‫שיהיה מעל לכל מעשי וחוויתי‪ .‬כוונתי הייתה להקנות למשתתפים ניסיון אישי בכל אחד‬
‫מתחומי הפעילות השונים‪ ,‬תוך כדי חשיבה וביצוע כל המשימות הכרוכות בהקמת תערוכה‪,‬‬
‫מגיבוש הרעיון הראשוני‪ ,‬דרך בחירת האמנים והיצירות‪ ,‬שיתאימו לקונצפט‪ ,‬ועד ההצבה‬
‫הסופית של התערוכה כעבודת צוות‪.‬‬
‫אחד האתגרים המרכזיים היה הפעלת הקבוצה‪ ,‬שמנתה ‪ 18‬סטודנטיות‪/‬אוצרות‪ ,‬בעוד שבדרך‬
‫כלל עבודת האוצר מתבצעת בבדידות מסוימת‪ .‬להפתעתי ולשמחתי הרבה הסטודנטיות‬
‫בקורס עבדו כצוות‪ ,‬תוך קיום דיונים וויכוחים טבעיים‪ ,‬בתוך קבוצה כה גדולה‪ .‬במרבית‬
‫המקרים היו אלה חילופי דברים ענייניים מאוד‪ ,‬קולעים ולפעמים גם קולניים‪ .‬הסטודנטיות‬
‫חקרו וחשבו‪ ,‬דנו והתווכחו‪ ,‬שקלו מגוון רעיונות‪ ,‬שהועלו והובאו בפני הקבוצה‪ ,‬עד לגיבוש‬
‫קונצפט סופי לתערוכה‪ ,‬מתוך הסכמה כללית‪.‬‬
‫כמתבקש מאוצרים הסטודנטיות שקלו‪ ,‬בחנו‪ ,‬ובחרו עבודות בצורה מושכלת ובוגרת‪ ,‬מתוך‬
‫הבנה עמוקה‪ .‬הן בחרו יצירות שהתאימו לרעיון הכללי‪ ,‬מבלי לכפות עליהן משמעויות זרות‪ .‬הן‬
‫גם כתבו טקסטים‪ ,‬שינו ותיקנו אותם לפי הצורך‪ ,‬תכננו קטלוג והיו מעורבות בתוכנו ובעיצובו‪.‬‬
‫כל ההיבטים הלוגיסטיים והבירוקרטיים טופלו כראוי‪ ,‬כל המשימות בוצעו באופן מושלם‪ .‬יתרה‬
‫מזאת‪ ,‬ראוי לציין כי כל העבודה המורכבת לפרטיה התבצעה באווירה דמוקרטית ושיתופית‪.‬‬
‫בהביטי בתערוכה ובקטלוג אני מסיים את השנה בתחושת סיפוק עמוקה‪ ,‬כיוון שהושגה‬
‫המטרה‪ .‬מעל לכל ביקשתי להקנות לסטודנטיות חוויה מעשית‪ ,‬בכל ההיבטים של אוצרות‬
‫והקמת תערוכה‪ .‬אין לי ספק שמקרב הסטודנטיות יהיו מי שיעסקו באוצרות‪ ,‬ועל כך אני מברכן‪.‬‬
‫יותר מכל אני גאה בסטודנטיות‪ ,‬מודה להן על החוויה שהקנו לי בשני הסמסטרים האלה‪,‬‬
‫שבמהלכם השכלתי גם אני‪.‬‬
‫ד”ר ניסן פרז‬
‫‪3‬‬
4
‫דבר האוצרות‬
‫התערוכה עד הקצה‪ ,‬לדחוק את סף הגירוי עוסקת ביחסי האמנות עם הקהל ומדגישה את‬
‫הצורך של האמנים להגביר את עוצמתם כדי ללכוד את תשומת לבו של הצופה‪.‬‬
‫החיים בעידן המודרני אינטנסיביים מאוד‪ ,‬השינויים הטכנולוגיים מתרחשים במהירות‬
‫מסחררת‪ ,‬מידע בלתי מצונזר עובר תוך שניות מקצה אחד של העולם לקצהו האחר‪ .‬המוח‬
‫האנושי הסתגל זה מכבר לקשב סימולטני‪ ,‬המתבטא בחלוקת עניין בין מספר אירועים‬
‫ומסכים‪ .‬התוצאה היא סוג של קהות חושים‪ ,‬הדורשת העלאה מתמדת של עוצמות הגירוי‪.‬‬
‫מצב זה הפך לאחד מסממניה של המאה ה־‪.21‬‬
‫בעולם האמנות מתבטא סממן זה בהגברת האמצעים‪ ,‬במטרה למשוך את תשומת לבו‬
‫של הצופה‪ .‬יצירת האמנות צריכה להיות גדולה יותר‪ ,‬מזעזעת יותר‪ ,‬בוטה יותר‪ ,‬בולטת‬
‫בצבעוניותה ופונה אל החושים ואל הרגש‪ .‬אנו הצופים מוצאים את עצמנו לעתים סולדים‬
‫מיצירת אמנות מסוימת‪ ,‬אך בו בזמן נמשכים אליה‪.‬‬
‫התערוכה בוחנת את השינויים שהתחוללו באמנות העכשווית ואת דרכי ההתמודדות של‬
‫האמנים עם הצורך לחדש ו”להגביר את הווליום” שוב ושוב‪.‬‬
‫בתערוכה מוצגות ‪ 24‬עבודות של ‪ 12‬אמנים עכשוויים‪ ,‬הפועלים בעיקר בישראל‪.‬‬
‫לעומתם מוצגות בתערוכה עבודות אמנות שנוצרו בעת המודרנית ובמאה ה־‪ ,20‬אשר עוררו‬
‫בזמנן הד ציבורי נרחב בשל הבוטות החדשנית שהתגלמה בהן אז‪.‬‬
‫פעולת האוצרות של התערוכה מבקשת למקד את המבט בהגברת האמצעים האמנותיים‪.‬‬
‫מוצגות בה יצירות בנות הזמן‪ ,‬עכשוויות וותיקות יותר‪ ,‬המעוררות תשומת לב באמצעים‬
‫חריפים‪ .‬כך מתגלה כי הפנייה הבוטה אל הצופה מצד יצירת האמנות‪ ,‬עשויה לחשוף בפניו‬
‫עומק מפתיע ומאתגר‪ .‬על ההיפותזה הזו מושתתת התערוכה‪.‬‬
‫אוצרות התערוכה‬
‫המחלקה לתולדות האמנות‬
‫אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‪ ,‬תשע"ג‬
‫‪5‬‬
‫עד הקצה‬
‫לדחוק את סף הגירוי‬
‫משחר ההיסטוריה האנושית ביקש האדם לעורר בעצמו רגש עז‪ .‬הרגש היה כרוך בזעזוע‬
‫ורתיעה‪ ,‬והתבטא בפחד או דחייה‪ .‬החברה האנושית יצרה תופעות תרבותיות שונות‪ ,‬שנועדו‬
‫לעורר את הרגש העז בקרב הציבור‪ .‬דוגמה לכך מהווים מופעי “פריק שואו” (‪,)Freak Show‬‬
‫שהיו נפוצים במהלך המאה ה־‪ .19‬במופעים אלה נחשף הקהל לדמויות מעוותות‪ ,‬יוצאות‬
‫דופן מבחינה פיזית‪ ,‬שעוררו בקהל תגובה רגשית של רתיעה ודחייה‪ .‬הנכים המעוותים נאלצו‬
‫להשתתף במופעים הללו לפרנסתם‪ .‬כדי לשרוד בעולם היה עליהם לחשוף את מומיהם בפני‬
‫הקהל הצמא לריגוש‪ ,‬ולעורר בהם זעזוע מהנה‪ .‬במסגרת זו הוצגו תאומים סיאמיים‪ ,‬אנשים‬
‫שכל גופם כוסה בקעקועים‪ ,‬דמויות אנדרוגיניות וכדומה‪ .‬מופעים אלה הפכו לצורת בילוי‬
‫נפוצה‪ ,‬מעין תרבות להמונים צמאי ריגוש‪ ,‬אך גם תאבי סקרנות‪ ,‬שהתאוו לחזות בתופעות‬
‫יוצאות דופן שהוצגו בפניהם‪.‬‬
‫במסגרת יצירת הריגושים לקהל הועלו מופעי אימה‪ ,‬שכללו הוצאות פומביות להורג‪ ,‬כמו‬
‫צליבה ושריפה של אנשים בעודם חיים‪ .‬אירועים כאלה היו קיימים לאורך ההיסטוריה‬
‫האנושית‪ ,‬והם העצימו את סף הגירוי האנושי‪“ .‬השחקנים” במופעים אלה היו אנשים‬
‫שהואשמו בכפירה‪ ,‬בכישוף או בסטייה אחרת מהנורמה‪ .‬טקסים של הוצאה להורג משכו‬
‫קהל רחב‪ ,‬שהתאסף לחזות במראות מעוררי רגשות‪ ,‬מעין בידור שסיפק לאוכלוסייה עירונית‬
‫משועממת חוויה מטלטלת שבסופה אמורה להתעורר תחושת קתרזיס‪.‬‬
‫במסגרת מופעים אלה היה גם ביצוע פומבי של עריפת ראשים‪ .‬כך היה נהוג בגרמניה‬
‫ובאנגליה במאות ה־‪ .17-16‬ג’וזף איגנס גיוטן (‪ )Joseph Ignace Guillotin‬פרופסור לאנטומיה‪,‬‬
‫הציע דרך “הומאנית” יותר כשהמציא את מכשיר הגיליוטינה‪ ,‬הקרוי על שמו (‪.)Guilliotine‬‬
‫בני העם הצרפתי היו נלהבים מההמצאה החדשה בסוף המאה ה־‪ .18‬עריפת ראשיהם של‬
‫האצילים באמצעות הגיליוטינה הפכה למופע ראווה מבוקש‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫קרבות גלדיאטורים שימשו כמופעי בידור עבור הקהל הרחב ברומי העתיקה‪ .‬הגלדיאטורים‬
‫עצמם היו עבדים‪ ,‬שנידונו לעונש ושיעבוד‪ .‬בקרבות נאלצו הגלדיאטורים להילחם זה בזה‪,‬‬
‫או להתמודד עם חיות טרף מסוכנות‪ ,‬כגון אריות ונמרים‪ .‬ברוב המקרים היו הגלדיאטורים‬
‫מקפחים את חייהם בקרבות הללו לקול תרועות הקהל‪.‬‬
‫הנורמות המוסריות השתנו לאורך ההיסטוריה ומופעי האימה הללו חדלו להתקיים במתכונתם‬
‫העתיקה‪ .‬מומים פיזיולוגיים נתפסים כיום בעיני החברה כראויים לחמלה ולטיפול‪ .‬גילויים של‬
‫יחס בלתי הולם כלפי בעלי מום זוכים לביקורת חברתית חמורה‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬איזה אופציות נותרו בפני בן המאה ה־‪ 21‬המבקש לאתגר את חושיו?‬
‫נראה כי המערכת הבדיונית החלה לספק ריגושים מקבילים‪ ,‬מבלי לבצע שפיכות דמים‬
‫אמיתיות‪ .‬סדרות ריאליטי‪ ,‬סרטי אימה ומתח למיניהם התחילו למלא את הפונקציה הזו‪.‬‬
‫הרצון להזדעזע ולפחד קיים בתוך הנפש האנושית‪ .‬יש להודות ביושר לב כי הרגש הנורא‬
‫גורם בדרכו תחושות תענוג‪ .‬ואכן‪ ,‬מפלצות‪ ,‬חרקים‪ ,‬דם‪ ,‬עינויים‪ ,‬פורנוגרפיה‪ ,‬סדיזם ואלימות‬
‫הולכים ומתעצמים מסרט לסרט‪ .‬האלמנטים המזעזעים מצויים בסרטים רבים‪ ,‬וחוזרים‬
‫על עצמם בסגנונות שונים בכל פעם מחדש‪ .‬אי לכך נוצרת שחיקה ברמת הפחד ובזרימת‬
‫האדרנלין‪ ,‬שהרי ההרגל לצפות בסצנות אלימות משכך את רמת הזעזוע‪ .‬הקושי לעורר את‬
‫הגירוי הקיצוני גובר‪ ,‬אנו נעשים עמידים יותר בפני מראות מזעזעים‪ .‬אין זה פשוט להעלות‬
‫את סף הגירוי ואת עוצמת הפחד‪ ,‬כדי לייצר אדרנלין ברמה הרצויה‪.‬‬
‫האמנות מציעה דרכי פעולה מקוריות לשם העלאת סף הגירוי האנושי‪ .‬היא משתמשת‬
‫בדימויים מזעזעים‪ ,‬המעוררים תחושות כמו דחייה וסבל בצופה‪.‬‬
‫התערוכה הקבוצתית הנוכחית מתמקדת ביצירות לא שגרתיות של אמנים ישראלים‪ ,‬חלקן‬
‫קשות לצפייה וקשה לקבלן במבט ראשון‪ .‬אנו מבקשים להביא את הצופה לסף גירוי גבוה‬
‫באמצעות מבחר יצירות זה‪ .‬חלק מהצופים יגיב בוודאי מתוך עמדה שיפוטית ויתקומם לנוכח‬
‫המראות הקשים‪ ,‬המזעזעים‪ ,‬הבלתי מוסריים‪ ,‬המעוררים רגשות לא נעימים ומטרידים‪.‬‬
‫מן הסתם יהיו צופים שתפיסת עולמם שמרנית יותר‪ ,‬והם עשויים לפקפק באשר לערכן‬
‫האמנותי של יצירות אלה‪.‬‬
‫אולי‪ ,‬אם נקדיש ליצירות אלה קצת יותר זמן‪ ,‬ננהג בסובלנות ונעמיק במחשבה נוספת‪ ,‬נוכל‬
‫לזהות בהן משמעות נסתרת‪ ,‬שייתכן כי היתה סמויה מאתנו בתחילה‪ ,‬מפאת המראות‬
‫הקשים והמזעזעים‪ .‬מדי יום אנו “מחסנים” את רגשותינו‪ ,‬על מנת להפוך לבלתי פגיעים‪ .‬כדי‬
‫“להתעורר” עלינו להיחשף ל”מזעזע”‪ ,‬שידחוק אותנו לסף הגירוי‪ .‬באמצעות תערוכה זו אנו‬
‫שואפים להתבונן בסף הגירוי‪ ,‬שהוא צורך אנושי מודע או תת מודע‪ ,‬שכמעט הפך לבלתי‬
‫ניתן להשגה‪.‬‬
‫כיצד מתבונן הצופה ביצירה? זו נחלתו הבלעדית של האדם‪ ,‬לכל אחד סף גירוי ברמה אחרת‪,‬‬
‫בהתאם לסבילותו האישית‪ .‬התערוכה מזמינה את הצופים להביט פנימה‪ ,‬אל תוך חושיהם‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬כל אחד מאתנו יתפוס את היצירות באופן המתאים לו‪ ,‬לחיוב או לשלילה‪,‬‬
‫בהתאם להשקפת עולמו‪ ,‬ליכולתו להיפתח לרעיונות בלתי שגרתיים‪ ,‬לטוב ולרע‪ .‬התערוכה‬
‫מבקשת להתבונן בסף הגירוי של הצופה מול יצירותיהם של האמנים‪ ,‬המבקשים לבדוק אותו‪.‬‬
‫‪7‬‬
Assi Meshullam, b. 1975
Moloch, 2012-2013
Mixed Media, 180x50x50
Courtesy of the artist
Assi Meshullam, Moloch
Many of the works of Assi Meshullam
have an iconoclastic sacrilegious flair to
them. Albeit a self-confessed atheist,
a rational person and a skeptic, the
artist, nevertheless, is attracted to and
intrigued by religion. In a book he wrote,
Ro’achem (Hebrew: Your Shepherd/
Your Wickedness), he unfolded the story
of a self-proclaimed messiah – a hybrid
creature, half-man and half-dog. In the
book, which was written in a pseudo
biblical language, the character of Moloch
epitomizes the artist’s thoughts about
the genesis of a new god. As the artist
himself explains, Moloch is not a god, but
rather the nearest thing to a god a skeptic
can create for himself. Assi Meshullam’s
pagan work broadens the scope of the
ongoing discussion about religion and
Judaism in Israeli society.
1975 .‫ נ‬,‫אסי משולם‬
2013-2012 ,‫המולך‬
180x50x50 ,‫טכניקה מעורבת‬
‫באדיבות האמן‬
‫ המולך‬,‫אסי משולם‬
‫רבות מעבודותיו של אסי משולם עוסקות‬
‫ האמן מעיד‬.‫באיקונוקלזם וחילול הקודש‬
,‫ רציונלי וספקן‬,‫על עצמו כי הוא אדם חילוני‬
.‫אך הדת מושכת אותו ומסקרנת אותו‬
‫בספר שכתב הוא מגולל את עלילות חייו‬
‫ יצור היברידי שנולד כתוצאה‬,”‫של “הרועכם‬
‫ ורואה את עצמו‬,‫מיחסים בין אדם לכלבה‬
‫ מהווה‬,‫ שמוצג כמעין תנ”ך‬,‫ בספר‬.‫כמשיח‬
‫"המולך" התגלמות של מחשבות על‬
,‫ "המולך" אינו אל‬.‫היווצרותו של אל חדש‬
‫אלא הדבר הכי קרוב שיכול אדם ספקן‬
‫ יצירתו הפגאנית‬.‫ מסביר האמן‬,‫ליצור לעצמו‬
‫של אסי משולם מרחיבה את גבולות הדיון‬
‫בחברה הישראלית ומעוררת ויכוח בנושאי‬
.‫דת ויהדות‬
8
9
Manar Khalilia, b. 1991
Untitled, 2013
Mixed media, 32x18
Untitled, 2013
Pencil on paper, 29.7x21
Courtesy of the artist
1991 ,‫منار خليلية‬
2013 ,‫بدون عنوان‬
32x18 ،‫تقنيات مختلفة‬
2013 ,‫بدون عنوان‬
29.7x21 ،‫رصاص على ورق‬
Manar Khalilia, Untitled
The sculptural work of Manar Khalilia deals
with the hijab as a symbol as well as with its
meaning within the socio-political context
in which she lives. This modest covering
of a woman’s head and body is meant
to protect her and keep her from harm’s
way. However, in Khalilia’s interpretation,
the hijab creates a social barrier between
herself and her non-Muslim “other,” who
conceives it as a threat and an estranging
factor. The sculpture expresses the
artist’s harsh experience concerning the
attitude toward the hijab, which, so it
seems, is a symbol amenable to various
interpretations. In her work she tries to
break conventions and challenge the
viewer’s preconceived notions.
‫بإذن من الفنانة‬
1991 .‫ נ‬,‫מנאר חליליה‬
2013 ,‫ללא כותרת‬
32x18 ,‫טכניקה מעורבת‬
2013 ,‫ללא כותרת‬
29.7x21 ,‫עיפרון על נייר‬
‫באדיבות האמנית‬
‫ ללא כותרת‬,‫מנאר חליליה‬
‫עבודת הפיסול של חליליה עוסקת בחיג'אב‬
‫כסמל ובמשמעותו בקונטקסט החברתי‬
‫ הכוונה לכיסוי הראש‬.‫והפוליטי שבו היא חיה‬
‫והגוף שנועד להגן על האישה ולשמור עליה‬
‫ לפי פרשנותה של חליליה יוצר‬.‫מכל סכנה‬
,"‫החיג'אב מחסום חברתי בינה לבין ה"אחר‬
‫ שתופס את החיג'אב כאיום‬,‫הלא מוסלמי‬
‫ הפסל מבטא את החוויה‬.‫וגורם להתרחקות‬
,‫הקשה של האמנית לנוכח היחס לחיג'אב‬
.‫שנראה כסמל שניתן למגוון פרשנויות‬
‫בעבודתה מנסה האמנית לשבור את‬
‫המוסכמות ולאתגר את מחשבתם של‬
.‫הצופים‬
10
‫منار خليلية‬
‫عمل منار يتناول احلجاب كرمز ومعنى متداول في السياق اإلجتماعي والسياسي املوجوده فيه (عيش‪/‬عمل)‪.‬‬
‫واق للمرأة‪ ،‬يحميها من أي‬
‫احلجاب يعني الغطاء‪ ،‬واملقصود به غطاء الرأس واجلسد‪ُ ،‬ي ْعتَب ُر احلجاب مبثابة ٍ‬
‫مخاطر من املمكن أن حتدق بها‪.‬‬
‫حسب تفسير منار إن احلجاب يقوم ببناء حاجز إجتماعي بينها وبني “اآلخر” الغير مسلم‪ ،‬الذي ينظر‬
‫حلجابها على أن ُه شيء ُمخيف‪ ،‬حيث تكون ردة الفعل اإلبتعاد‪ .‬هذا التمثال يعبر عن التجربة الصعبة التي‬
‫عاشتها الفنانة‪ ،‬والتي فيها يرى اجلانب ؤاآلخر في احلجاب كرمز يحوي بداخله معاني عدة‪ .‬من خالل عمل‬
‫وحتد لعقلية املشاهد‪.‬‬
‫الفنانة نرى محاوالت لكسر هذه املفاهيم ٍ‬
‫‪11‬‬
Raafat Hattab, b. 1981
The Bride of Palestine, 2012
Photograph, 100x70
Courtesy of the artist
1981 ،‫رأفت حطاب‬
2012 ،‫عروس فلسطني‬
100x70 ،‫تصوير‬
‫بإذن من الفنان‬
1981 .‫ נ‬,‫ראפת חטאב‬
2012 ,‫כלת פלסטין‬
100x70 ,‫צילום‬
‫באדיבות האמן‬
Raafat Hattab, The Bride of Palestine
‫ כלת פלסטין‬,‫ראפת חטאב‬
Art serves Raafat Hattab as an analytic
tool to examine reality. His works reflect
conflicts surrounding issues of gender,
sex, language and belonging. They
undermine existing boundaries and
societal conventions. As an Arab living
in Israel, Hattab expresses in his works
a sense of dissonance concerning his
national identity: ambivalence is a close
companion of someone who feels as a
part of both Israeli and Palestinian societies
without actually being a part of either.
“The Bride of Palestine,” a character
Hattab has created and portrays in his
performances, refers to the informal name
of pre-1948 Jaffa.
‫עבור ראפת חטאב מהווה האמנות כלי‬
‫ עבודותיו‬.‫לניתוח ובחינה של המציאות‬
‫ שפה‬,‫ מין‬,‫מגלמות מאבקים בנושאי מגדר‬
‫ הן מערערות את הגבולות הקיימים‬.‫ושייכות‬
‫ כאדם ערבי‬.‫ואת המוסכמות החברתיות‬
‫שחי בישראל מבטא חטאב בעבודותיו‬
.‫תחושה של דיסוננס לגבי הזהות הלאומית‬
‫ כאדם המרגיש‬,‫האמביוולנטיות מלווה אותו‬
‫שייך לשתי החברות אף שאינו שייך באמת‬
.‫לאף אחת מהן‬
‫“כלת פלסטין” היא דמות שיצר חטאב‬
”‫ “כלת פלסטין‬.‫במיצגיו והוא אף מגלם אותה‬
.1948 ‫ שהיה נהוג עד‬,‫היא כינוי ליפו‬
12
‫رأفت حطاب‬
‫جتسد أعماله الصراعات التي تنطوي على مواضيع‬
‫ُيع ّد الفن لدى رأفت حطاب أداة للتحليل واختبار للواقع‪ّ .‬‬
‫شتّى كاجلنس واللغة واإلنتماء وتزعزع احلدود القائمة واملسلّمات االجتماعية‪ .‬كشخص عربي يعيش في‬
‫إسرائيل يع ّبر حطاب في أعماله عن اإلحساس بالتنافر جتاه الهوية القومية‪ .‬كما أن اإلزدواجية ترافقه‬
‫ألي منهما‪.‬‬
‫وتالزمه كشخص يشعر باالنتماء للمجتمعني رغم أنه ال ينتمي بالواقع ٍ‬
‫"عروس فلسطني" هي شخصية ابتدعها حطاب في أفكاره وآرائه كما أنه يجسدها بنفسه‪" .‬عروس فلسطني"‬
‫كان لقب ليافا كما كان متّب ًعا حتى عام ‪.1948‬‬
‫‪13‬‬
Gilad Ophir, b. 1957
Untitled, 2010
Black & white photograph, inkjet print,
78x103
Courtesy of the artist
Gilad Ophir, Untitled
The work of Gilad Ophir is marked by
curiosity, a will to know more and to
research and examine possible boundaries.
“...photography is an awareness of things
in another way, it is paying attention,
photography is like a magnifying glass that
enhances the encounter with the real, it
is a complex work... photography should
be seen as a language and as thinking
processes. The picture is a concrete
reality,” explains the artist.
In the photograph, a leaf is seen in a fragile
state between existence and evanescence,
a moment before its disintegration. Its
delicate condition makes us fear that if we
touch the image it might disappear.
1957 .‫ נ‬,‫גלעד אופיר‬
2010 ,)‫ללא כותרת (עלה‬
,‫ הדפסת הזרקת דיו‬,‫צילום שחר לבן‬
78x103
‫באדיבות האמן‬
‫ ללא כותרת‬,‫גלעד אופיר‬
‫עבודתו של גלעד אופיר מתאפיינת‬
,‫ מבטאת שאיפה לדעת יותר‬,‫בסקרנות‬
.‫לחקור ולבחון את הגבולות האפשריים‬
,‫צילום זוהי מודעות לדברים בדרך אחרת‬...“
‫ צילום הוא כמו זכוכית‬,‫זאת תשומת לב‬
‫ שמעצימה את המפגש עם‬,‫מגדלת‬
‫ לראות את‬...‫ זוהי עשייה מורכבת‬,‫הממשות‬
,‫הצילום כשפה וכתהליכים של מחשבה‬
‫ מסביר‬,”‫שהתמונה זו מציאות קונקרטית‬
.‫האמן‬
‫בצילום רואים את הרגע לפני התפוררתו של‬
‫ בגבול הדק‬,‫ שימורו במצב השברירי‬,‫העלה‬
‫ מצבו העדין מותיר‬.‫שבין קיימות להיעלמות‬
.‫ פן ייעלם הדימוי אם ניגע בו‬,‫בנו פחד‬
14
15
Orna Oryan, b. 1956
Hair-Dressing, 2007
Installation, hair
Courtesy of the artist
Orna Oryan, Hair-Dressing
In 2007, during the Kassam attacks on
the city of Sderot, the artist set out to
interview local women in the city’s hair
salons. She asked them about their hair
treatment process and they told her that
they were suffering from untimely grey hair
and hair loss. Oryan decided to create an
installation from the women’s shedded
graying hair and to demonstrate with it the
horror, anxiety and fear of wartime. The
installation illustrates the impacts of war
on the individual’s mental and physical life
as discernible in the loss of hair. The work
presents the heavy price exacted from
women in times of terror and war as the
price of lost beauty.
1956 .‫ נ‬,‫אורנה אוריין‬
2007 ,‫משערה‬
‫מיצב שערות‬
‫באדיבות האמנית‬
‫ משערה‬,‫אורנה אוריין‬
‫ כאשר העיר שדרות סבלה‬,2007 ‫בשנת‬
‫ החליטה האמנית‬,‫ממתקפות הקסאמים‬
‫ היא‬.‫לראיין נשים מקומיות במספרות העיר‬
‫שאלה אותן על הטיפול בשיערן ושמעה‬
‫על סבלן מנשירה ומהלבנת השיער בטרם‬
‫ אוריין החליטה ליצור מיצב משיערן‬.‫עת‬
‫ ולהמחיש‬,‫הנושר והמלבין של נשות שדרות‬
‫ החרדה והפחד‬,‫באמצעותו את האימה‬
‫ המיצב מראה‬.‫המשתררים בזמן מלחמה‬
‫ על‬,‫כיצד משפיעה המלחמה על חיי היחיד‬
.‫ הניכר בשיער הנושר‬,‫מצבו הנפשי והפיזי‬
‫המחיר הכבד שמשלמת האישה בזמן טרור‬
.‫ומלחמה מוצג בעבודה כמחיר היופי האבוד‬
16
17
Erez Israeli, b. 1974
Untitled, 2006
Video projection, 4:20 min., sound
Courtesy of the artist
Erez Israeli, Untitled
Erez Israeli’s works reverberate with
charged themes from Israeli culture:
death and kitsch, commemoration, pain,
passion and national memory. Israeli
awakens in the viewer dormant feelings
and rethinking of familiar things. His is a
subversive stance, since he doesn’t shy
from the pathos inherent in these themes,
but rather overemphasizes it.
In this work, the mother cradles her son
in a pieta-like position while plucking the
feathers glued to his body with wax. The
plucking represents, on the one hand, the
mother’s acquiescence with the death of
her son and, on the other hand, her inability
to let go of him. According to the artist,
the plucking alludes to making chicken
soup for the Sabbath eve meal, which is
associated with familial domesticity and
expresses the mother’s will to revive her
son by feeding him.
1974 .‫ נ‬,‫ארז ישראלי‬
2006 ,‫ללא כותרת‬
‫ פסקול‬,‫ דקות‬4:20 ,‫הקרנת מסך‬
‫באדיבות האמן‬
‫ ללא כותרת‬,‫ארז ישראלי‬
‫בעבודותיו של ארז ישראלי משתקפים‬
:‫נושאים מרגשים מן התרבות הישראלית‬
‫ תשוקה וזיכרון‬,‫ כאב‬,‫ הנצחה‬,‫מוות וקיטש‬
‫ האמן מעיר בצופה תחושות רדומות‬.‫לאומי‬
‫ומעורר חשיבה מחודשת על הדברים‬
‫ ישראלי מבטא עמדה חתרנית‬.‫המוכרים‬
‫בכך שאינו בורח מהפתוס הטמון בנושאים‬
.‫ אלא מעצים אותו עד כדי הגזמה‬,‫הללו‬
‫בעבודתו “ללא כותרת” אוחזת האם בבנה‬
‫ תוך שהיא מורטת נוצות‬,”‫בתנוחת “פייטה‬
‫ המריטה מייצגת‬.‫הדבוקות בשעווה אל גופו‬
‫את ההשלמה של האם עם מות הבן ואת‬
‫ לדברי‬.‫חוסר היכולת שלה להיפרד ממנו‬
‫האמן מרמזת מריטת הנוצות על הכנת מרק‬
‫ פעולה הקשורה אסוציאטיבית‬,‫עוף בשבת‬
‫לביתיות ומשפחתיות וכן ביטוי לבקשת‬
.‫האם להשיב את הבן לגופו באמצעות הזנתו‬
18
19
Nelly Agassi, b. 1973
Sand it Better, 2002
Video, 4 min.
Courtesy of the artist
Nelly Agassi, Sand it Better
Nelly Agassi creates an intimate rapport
with the viewer by using her own body
in her artistic work. The body symbolizes
physical pain and psychic and feminine
experiences. The transformation her work
undergoes over time is discernible in the
details which become progressively more
minimalist. On first sight it seems that the
artist is documenting a simple daily act,
however the repetition of the same action
turns it into a meditative, emotional and
powerful act.
1973 .‫ נ‬,‫נלי אגסי‬
2002 ,Sand it Better
‫ דקות‬4 ,‫וידאו‬
‫באדיבות האמנית‬
Sand it Better ,‫נלי אגסי‬
‫נלי אגסי מייצרת אינטימיות עם הצופה‬
‫באמצעות השימוש בגופה בעבודתה‬
‫ הגוף הוא סמל לכאב פיזי וחוויות‬.‫האמנותית‬
‫ השינוי המתחולל בעבודתה‬.‫נפשיות ונשיות‬
‫לאורך הזמן ניכר כשהפרטים הופכים‬
‫ במבט ראשון דומה‬.‫למינימליסטיים יותר‬
‫ אך‬,‫שהאמנית מתעדת אקט יומיומי פשוט‬
‫החזרה על אותה פעולה הופכת את האקט‬
.‫ רגשי ועוצמתי‬,‫למדיטטיבי‬
20
21
Sara Kopelman-Stavisky, b. 1987
Idols #5, 2012
Photograph, 145x90
Courtesy of the artist
Sarah Kopelman-Stavisky, Idols
Sarah Kopelman-Stavisky deals with the
amputated body as opposed to the ideal,
perfect one. She wants to understand
why people flinch from an amputated and
imperfect body and wonders whether
human perception can be changed.
“Why, while watching a limbless classical
Greek sculpture, are we amazed at its
beauty, whereas when we encounter an
amputee we are shocked?” she asks.
With her works, she examines our notions
of the “whole,” the “defective,” and the
“flawed.” Her work process begins with
photographing whole-bodied healthy men
at her studio. Later on, she retouches
the photographs and “amputates” the
limbs of the photographed men. Thus,
seemingly healthy men suddenly become
handicapped. The retouching is meant
to highlight the question of mutilating a
perfect body.
1987 .‫ נ‬,‫סטביסקי‬-‫שרה קופלמן‬
2012 ,#5 ‫פסילים‬
145x90 ,‫צילום‬
‫באדיבות האמנית‬
‫ פסילים‬,‫סטביסקי‬-‫שרה קופלמן‬
‫סטביסקי עוסקת בגוף‬-‫שרה קופלמן‬
.‫האידיאלי המושלם לעומת הגוף הקטוע‬
‫היא מבקשת להבין את רתיעתם של‬
‫ ותוהה האם‬,‫אנשים מגוף קטוע ולא מושלם‬
‫ “מדוע‬.‫ניתן לשנות את התפיסה האנושית‬
‫כאשר אנחנו מתבוננים בפסל יווני קלאסי‬
‫ ומנגד‬,‫קטוע איברים אנו מתפעלים מיופיו‬
‫כאשר אנו פוגשים באדם קטוע איברים אנו‬
‫ באמצעות‬.‫ שואלת האמנית‬,”?‫מזדעזעים‬
‫יצירותיה היא מבקשת לדון בדעותינו אודות‬
‫ תהליך עבודתה‬.”‫ “החסר” ו”הפגום‬,”‫“השלם‬
‫ שם היא מצלמת גברים‬,‫מתחיל בסטודיו‬
‫ לאחר מכן היא מעבדת‬.‫בריאים ושלמים‬
.‫את הצילום וגודעת את גפי המצולמים‬
.‫מי שנראה כאדם בריא הופך לפתע לנכה‬
‫השימוש בעיבוד הצילום נועד לחדד את‬
.‫שאלת החבלה בשלמות הגוף‬
22
23
Danielle Tzadka, b. 1987
Untitled, 2012
Digital inkjet print, 40x60
Courtesy of the artist
Danielle Tzadka, Untitled
This photograph is premised on the
idea of taking the image (in this case,
the female body) out of its conventional
context. Through her photograph,
Danielle Tzadka sets up an alternative
perspective on the female body. She
challenges the treatment of the female
body as a sex object by cropping and
blowing up the picture. The artist focuses
on female sexual characteristics, but
transforms their shapes into an abstract,
barely identifiable image.
1987 .‫ נ‬,‫דניאל צדקה‬
2012 ,‫ללא כותרת‬
40x60 ,‫צילום דיגיטלי והדפסת הזרקת דיו‬
‫באדיבות האמנית‬
‫ ללא כותרת‬,‫דניאל צדקה‬
‫הרעיון שמהווה בסיס לצילום הוא הוצאת‬
‫הדימוי (הגוף הנשי במקרה זה) מהקונטקסט‬
.‫שלו‬
‫דרך הצילום מציבה דניאל צדקה נקודת‬
‫ היא יוצאת נגד‬.‫תצפית שונה על גוף האישה‬
‫ההתייחסות לגוף הנשי כאל אובייקט מיני‬
‫ולשם כך היא קוטעת את התמונה ומגדילה‬
,‫ האמנית מתמקדת באיברים המיניים‬.‫אותה‬
‫אך היא הופכת את התמונה למופשטת וכך‬
.‫מקשה על זיהוי הדימוי‬
24
25
Ran Tenenbaum, b. 1976
7 Eyes, 2012
Oil on Canvas, 150x100
Private collection
Ran Tenenbaum, 7 Eyes
In the course of Ran Tenenbaum’s very
dynamic work process, his expressive
works
may
undergo
numerous
transformations.
7 Eyes is part of a cycle of works inspired
by the birth of his son and his introduction
to his new role as a parent. The artist
borrows the familiar Christian iconography
of the Madonna and Child and applies it
to a hidden image.
1976 .‫ נ‬,‫רן טננבאום‬
2012 ,‫ עיניים‬7
150x100 ,‫שמן על בד‬
‫אוסף פרטי‬
‫ עיניים‬7 ,‫רן טננבאום‬
.‫תהליך יצירתו של רן טננבאום דינמי מאוד‬
‫עבודותיו יכולות לשנות פנים פעמים‬
‫ והתוצרים הסופיים‬,‫רבות במהלך יצירתן‬
.‫אקספרסיביים‬
‫ עיניים” היא חלק ממכלול יצירות‬7“ ‫היצירה‬
‫ והמעבר‬,‫שהשראתן נובעת מהולדת בנו‬
‫ האמן משאיל‬.‫האישי לתפקיד ההורה‬
‫ דימוי‬,‫איקונוגרפיה מוכרת מהעולם הנוצרי‬
.‫נסתר המזכיר את מריה והילד‬
26
27
Eitan Buganim, b. 1974
The Liberated #7, 2012
Graphite and ink on paper, 70x50
Courtesy of the artist
Eitan Buganim, The Liberated #7
The works of Eitan Buganim are strewn
with social and artistic criticism. They
construct an attractive and mesmerizing
surreal world. The actual world disappears
and the color swallows up the spectator.
Different elements are revealed from
different points of view. It seems that the
artist is creating a chimeric visual game.
The woman’s face hides within an image
of a red sun whereas the silvery touches
induce the viewer to keep on exploring.
1974 .‫ נ‬,‫איתן בוגנים‬
2012 ,#7 ‫המשוחררת‬
70x50 ,‫גרפיט וצבע דפוס על נייר‬
‫באדיבות האמן‬
#7 ‫ המשוחררת‬,‫איתן בוגנים‬
‫עבודותיו של איתן בוגנים זרועות בביקורת‬
.‫חברתית ואמנותית‬
‫ מושך‬,‫עבודותיו בונות עולם סוריאליסטי‬
‫ העולם מסביב נעלם והצבע בולע‬.‫ומהפנט‬
‫ מכמה מנקודות מבט מתגלים‬.‫את הצופה‬
‫אלמנטים שונים ונראה כי האמן יוצר משחק‬
‫ פני אישה‬.‫ מתעתע בעיני הצופה‬,‫ויזואלי‬
,‫מסתתרות בתוך דימוי של שמש אדומה‬
‫נגיעות כסף מגרות את הצופה להמשיך‬
.‫ולחקור‬
28
29
Vered Aharonovich, b. 1980
Fountain, 2009
Fiberglass, 240x150x140
Courtesy of the artist
Vered Aharonovich, Fountain
The sculptures of Vered Aharonovich refer
to the world of adults from a child’s point
of view. They are expressive and deal with
self-destruction, exploitation, abuse and
loneliness. The child’s authentic emotion,
which dons a “furious” form, is expressed
in her work in a natural and free manner.
The child is engaged in an act of “revenge”
against someone who had harmed him.
Fountain arouses an ambivalent feeling.
On first sight, it seems to be an act of
disparagement, contempt and retribution
against the person buried in the grave.
However, it can also be conceived as
ceremonial act, as a sort of a visit to a
burial place in order to pay tribute to the
memory of the deceased.
1980 .‫ נ‬,‫ורד אהרונוביץ‬
2009 ,‫המזרקה‬
240x150x140 ,‫פיברגלס‬
‫באדיבות האמנית‬
‫ המזרקה‬,‫ורד אהרונוביץ‬
‫פסליה של ורד אהרונוביץ מתייחסים‬
‫לתכנים של עולם המבוגרים מנקודת מבט‬
‫ עוסקים בהרס‬,‫ הם אקספרסיביים‬.‫של ילד‬
‫ הרגש האותנטי‬.‫ פגיעה ובדידות‬,‫ ניצול‬,‫עצמי‬
‫ המתבטא‬,‫של הילד פורץ בצורת כעס‬
‫ זהו אקט‬.‫בפסלים בצורה טבעית וחופשית‬
.‫של נקמה בכל מי שפגע בילד אי פעם‬
.‫הפסל “המזרקה” מעורר רגש אמביוולנטי‬
‫במבט ראשון הוא נראה כאקט המעיד על‬
‫ השפלה ואף נקמה באדם הטמון‬,‫זלזול‬
‫ במבט שני ניתן לראות בו פעולה‬.‫בתוך קבר‬
‫ מעין ביקור אצל המת ושמירה על‬,‫טקסית‬
.‫זכרו‬
30
31
This being the case, what options remain for those of us who wish nowadays to challenge
their senses?
It seems that the fictional system manages to supply parallel thrills without showing
actual blood-shedding. A plethora of reality TV shows, horror films and thrillers can do
the work just as efficiently. The will to be shocked and frightened is embedded in the
human soul. Frankly, it must be admitted that, in their way, horrible emotions may induce
pleasurable feelings. And indeed the presence of monsters, insects, blood letting, torture,
pornography, sadism and violence gets increasingly more pronounced from one movie to
the next. The gory components reappear in many films, each time with a new twist. This
overflow leads to a corrosion of the intensity of fear and adrenaline rush. The more one
watches violent scenes, the blunter one’s capacity to be shocked becomes. Eliciting an
extreme response becomes increasingly harder as we become more and more immune
to horrid sights. It isn’t simple to raise the threshold of sensitivity, the intensity of fear and
the level of adrenaline produced in the process.
Art offers original modi operandi for honing human sensitivity. It uses shocking images,
which evoke in the viewer feelings of rejection and agony.
This group exhibition focuses on uncanny artworks of Israeli artists, some of which are
hard to watch and difficult to digest on first sight. With this selection of works, we would
like to raise the viewer’s threshold of sensitivity. Some viewers would surely adopt a
judgmental attitude and rebel against the harsh, shocking and immoral sights that are
bound to produce unpleasant, disturbing feelings. More conservative viewers might even
question the artistic value of these works.
However, if we’ll take the time to reconsider these works more tolerantly, we may find in
them a hidden meaning which, due to the harsh and shocking sights, escaped us on first
sight. To become invulnerable, we “immunize” our feelings daily. In order to “wake up,” we
must expose ourselves to “the shocking” that might push us towards the threshold of our
sensitivity. Through this exhibition, we aspire to reflect on the human need for a threshold
of sensitivity, which has become ever more elusive.
How does one look at a work of art? Each of us has his or her own idiosyncratic way
of doing so, as well as a different threshold of sensitivity, commensurate with his or her
personal tolerance. The exhibition invites the viewers to introspect their sensations.
Ultimately, each of us will conceive the works, sympathetically or unsympathetically, in his
or her own way, according to his or her world-view and openness to unusual ideas. The
exhibition wishes to contemplate the viewer’s threshold of sensitivity vis-à-vis works of
artists seeking to examine this same threshold.
v
To the Edge: Pushing the Threshold of Sensitivity
Since the dawn of human history, man has always sought to experience an intense
emotion stirred up within him. This particular emotion involves shock and recoiling,
and produces fear or repulsion. And indeed human society has created various cultural
phenomena designed to evoke intense emotion in the public. The popular freak shows
of the 19th century are but one such example. The disfigured, physically abnormal human
beings that were paraded in these shows made the audience flinch with delightful
horror. Performing in these shows was the only way these deformed persons could earn
their living. To survive in the world, they had to exhibit their aberrations to thrill-seeking
audiences and give them a pleasurable tremor. Siamese twins, heavily tattooed people,
hermaphrodites, etc. featured in these spectacles. These shows became a popular
pastime, a kind of a culture for thrill-thirsty and curious masses enthralled by the bizarre
phenomena presented to them.
Within the framework of thrill-producing horror shows, there were also the public
executions by, for example, crucifixion or burning people alive at the stake. Having
existed throughout human history, such events have gradually heightened the human
threshold of sensitivity. The “protagonists” of these shows were alleged heretics, witches
and other “deviants.” Ceremonial executions attracted large crowds that gathered to
watch the emotion-provoking sights. Watching the executions became a leisure activity
that provided a sweeping, cathartic experience for the blasé urban population. Public
beheadings were part of these spectacles in 16th and 17th century Germany and England.
Towards the end of the 18th century, French physician Joseph-Ignace Guillotin proposed a
more “humane” method of decapitation by a beheading machine, which was later named
“guillotine” after its inventor. The French masses were enthused by the new invention, and
watching nobles being guillotined became a sought after spectacle.
Even earlier, in Ancient Rome, gladiatorial contests had become a public entertainment.
The enslaved gladiators were forced to fight each other or dangerous wild animals such
as lions and tigers. In most cases, the gladiators met their death in the arena to the roar
of the cheering crowd.
iv
Moral norms have changed in the course of history, and these horror shows no longer
exist in their ancient form. Today’s society conceives physiological defects as worthy of
compassion and as meriting treatment. Nowadays, inappropriate attitudes towards the
disabled are subject to severe social criticism.
Curators’ Statement
Dealing with the relationship between art and the public, the exhibition To the Edge:
Pushing the Threshold of Sensitivity emphasizes the need of artists to be more and
more provocative in order to capture the viewer’s attention.
Life in the modern era is extremely intense, technological changes occur at a dizzying
speed, and uncensored information freely flows from one end of the world to the other
in a matter of seconds. The human mind has long gotten accustomed to the effects of
split-attention and of dividing one’s interest between several events and screens. The
result is a sort of numbness of the senses, which encourages a continuous enhancement
of attentional stimuli. This state of affairs has become a hallmark of the 21st century.
In the world of art, this state is manifested in a clear tendency to capture the viewer’s
attention at any cost and by any means. As a consequence, the viewer is overwhelmed
with increasingly bigger, more shocking, more blatant and extraordinarily colorful
artworks, which appeal to one’s senses and emotions. Our senses thus provoked, we,
the audience, find ourselves sometimes repelled and simultaneously attracted by the
same work of art.
To the Edge exhibition explores the changes that have occurred in contemporary art and
the ways in which today’s artists deal with the need to reinvent themselves and “raise the
volume” over and over again. Twenty-four artworks by 12 contemporary artists, active
mainly in Israel, are displayed in the exhibition, alongside 19th-20th centuries works of art
that had provoked intense public reactions due to, what was considered at the time,
their innovative brazenness.
Our curation focuses on the ever growing enhancement of artistic means. Its underlying
hypothesis is that venturing into contemporary – and older – blatantly outspoken artworks
that utilize various methods to attract attention may indeed reveal an unexpected and
challenging depth.
The Exhibition’s Curators
The Department of Art History
Ben-Gurion University of the Negev, 2013
iii
bureaucratic aspects were dealt with appropriately, and all the tasks were performed to
the tee. Moreover, it should be mentioned that the detailed and complex work was done
in a democratic and collaborative spirit.
Looking at the exhibition and the catalogue, I end this year with a deep sense of
satisfaction – the aim was achieved. Above all, I wanted to provide the students with
practical experience of all the aspects of curation and setting up an exhibition. No doubt,
some of these students will engage in curatorial work after graduating, and for this I
commend them.
Most of all I am proud of the students and thank them for these two semesters, in the
course of which I myself learned quite a lot.
Dr. Nissan N. Perez
ii
Introduction
Art curation is not a trade. It is rather a way of life that requires constant learning and
continuous evolution, including an involvement in both local and international life of
art and artistic creation. In contrast to the academic scene, art curation necessitates
working on the ground more than dealing with theories and history, which obviously
enter into the overall curatorial thinking.
When I was approached and asked to deliver a curatorial course for third year BA
students in the Department of the Arts, I saw it as a wonderful opportunity to share with
them some of the knowledge and experience I have acquired during my decades-long
practical work as a curator. Simultaneously, it also presented me with a great challenge,
since it was my first year as an annual course instructor in this field. In addition, I
deliberated long over the way in which this course should be taught.
Finally, I decided to make this course for third-year students first and foremost practical
and experiential. My aim was to provide participants with an opportunity to gain personal
experience in each of the different spheres of activities, including thinking about and
performing all the tasks involved in putting together an exhibition: from forming the initial
concept, through choosing artists and works commensurate with that concept, to the
final collective setting up of the exhibition.
One of the major challenges was overseeing a group of female students/curators
performing a work, which is normally and essentially a solitary one. To my surprise
and delight, many of the course’s 18 students worked as a team, while conducting
discussions that are a natural part of any such collaborative project. In most cases,
these exchanges were relevant and to the point, albeit sometimes quite boisterous. The
students researched, debated and considered the various ideas that were presented to
the group before consensually forming the final concept of the exhibition.
Like seasoned curators, the students considered, examined and selected works in an
educated, mature and profoundly knowledgeable manner. They chose works compatible
with the general concept, without imposing upon them alien interpretations. They also
wrote texts for the exhibition and whenever necessary rewrote and revised them, planned
the catalogue and were involved in designing its layout and contents. All the logistic and
i