למאמר המלא - ד”ר נאוה סביליה שדה

‫‪Exhibitions | Nashville, Tennessee‬‬
‫תערוכות | תל אביב‬
‫‪C‬‬
‫‪F‬‬
‫‪ÌÈ‡ÈÊÂÓ‬‬
‫‪ÌÈ˘„Á‬‬
‫‪New‬‬
‫‪Museums‬‬
‫דיוניסוס בסנטר‬
‫˜‪ÚÂÏÂ‬‬
‫שלוש תערוכות בהשראה קלאסית‬
‫תל אביב‪ ,‬מרץ—יוני ‪2013‬‬
‫‡„¯‪˙ÂÏÎÈ‬‬
‫‪BORDER LINE‬‬
‫‪Exhibitions | Tel Aviv‬‬
‫* ‪CUS‬‬
‫‪F‬‬
‫˜‪Â‬‬
‫‡„¯‪˙ÂÏÎÈ‬‬
‫נאוה סביליה שדה‬
‫זוהר גוטסמן‪ ,‬‏‏‪ ,2013 ,Cheesy Sculpture‬גבינת פרמזן; תצלום‪ :‬תום בוקשטיין‬
‫‪Zohar Gotesman, Cheesy Sculpture, 2013, parmesan cheese; photo: Tome Bookshtein‬‬
‫זוהר גוטסמן‪ ,‬ללא כותרת‪ ,2013 ,‬הדפס צבע; תצלום‪ :‬תום בוקשטיין‬
‫‪Zohar Gotesman, Untitled, 2013, color print; photo: Tome Bookshtein‬‬
‫‪26‬‬
‫‪TERMINAL‬‬
‫‪Tel Aviv‬‬
‫הבניין התעשייתי בדרום תל אביב שבו שוכנת גלריה רוזנפלד היה‬
‫אפוף ריח מוזר‪ ,‬שגבר ככל שטיפסתי במעלה המדרגות והתעצם עד‬
‫לבלי נשוא עם הגיעי לפתח הגלריה‪ .‬עד מהרה התברר כי הריח המוזר‬
‫עולה מדימוי‪ ,‬שנראה במבט ראשון כפסל שיש של שלוש הגרציות‪.‬‬
‫אלות החן והיופי‪ ,‬בנות לווייתה המיתולוגיות של האלה אפרודיטה‪,‬‬
‫מתוארות בו כשהן מטות את ראשיהן לאחור ועוצמות בחושניות את‬
‫עיניהן‪ .‬הפאתוס ההבעתי‪ ,‬שעשוי היה לזכות במבט רציני מצד הצופה‪,‬‬
‫מתחלף עד מהרה במבט משועשע‪ ,‬ואולי אף בניסיון לאטימת הנחיריים‪,‬‬
‫שכן במקום שיש‪ ,‬החומר הקלאסי האציל‪ ,‬עוצב הפסל מגבינת פרמזן‪.‬‬
‫בפתיחת תערוכתו של זוהר גוטסמן‪" ,‬סינדרום קררה" (מרץ ‪,2013‬‬
‫אוצרת‪ :‬יעל פרנק)‪ ,‬כובדו האורחים בגבינת פרמזן‪ ,‬שגוררה ישירות‬
‫מן הפסל על גבי פרוסות פוקאצ'ה‪ ,‬וכך‪ ,‬בנונשלנטיות‪ ,‬נהרסו חלקים‬
‫מן הפסל‪ ,‬שגולף‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬בעמל רב‪.‬‬
‫שימוש בחומרים שונים ומשונים כבר אינו מפתיע איש בזירת‬
‫האמנות העכשווית‪ .‬עם זאת נדמה‪ ,‬שבתערוכה הנוכחית שמורה‬
‫משמעות מיוחדת להשפעת החומר על הצופה בשל הפעלת חושי‬
‫הטעם‪ ,‬הריח וכמובן הראייה‪ ,‬הגוררת מעורבות קיצונית (אכילה‪ ,‬אטימת‬
‫נחיריים‪ ,‬התבוננות משועשעת וכדומה)‪ .‬העיסוק בכיליון ובבזות (‪)abject‬‬
‫שב וחוזר באמנות העכשווית‪ ,‬אולם עתה זוכות סוגיות אלו למעין‬
‫"תחייה" באמצעות הלבשתן בלבוש מיתולוגי ובאסתטיקה פסוודו־‬
‫קלאסית‪ .‬לעיסתו של פסל כמו־קלאסי והעובדה שהוא מדיף ריח עז‪,‬‬
‫מהוות מטאפורה רטורית לתפישת הקלאסיקה כלעוסה וכעבשה‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬האם ניתן למצוא משמעות חדשה ומרעננת לפסל בסגנון‬
‫קלאסי בתערוכה המוצבת בחלל תצוגה עכשווי בעל אופי תעשייתי‪,‬‬
‫ומבוססת‪ ,‬רובה ככולה‪ ,‬על קריצה אל הקלאסיקה?‬
‫בהמשך התערוכה מזומנת לצופה חגיגה נוספת של ריח ושל‬
‫מרקם בדמותו של נער אתלטי‪ ,‬המניף את ידיו אל־על בגאווה באופן‬
‫המאזכר את דמותו של אתלט יווני המוכתר בזר ניצחון אולימפי‪ .‬אך‬
‫בעוד הפסל הקלאסי עשוי ברונזה או שיש‪ ,‬הרי פסלו של גוטסמן עשוי‬
‫בחלקו משיש ובחלקו מכמויות אדירות של מסטיק בזוקה‪ .‬עמידתו‬
‫של האתלט מוגחכת לנוכח החומר הפיסולי‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בניגוד לפסל‬
‫האתלט היווני הקלאסי מן המאה החמישית לפנה"ס‪ ,‬המנמיך את‬
‫ראשו על מנת להצטנע ולהימנע מחטא הגאווה היתרה (‪ ,(hubris‬הרי‬
‫האתלט הגוטסמני זוקף את חזהו ומניף בשחצנות את ראשו העשוי‬
‫גידי מסטיק‪ .‬רטוריקת הלעיסה פועלת שוב‪ :‬חומר לעוס (גוטסמן‬
‫השתמש ב־‪ 20‬ק"ג‪ ,‬שהם כ־‪ 4,000‬מסטיקים‪ ,‬שנתרמו לו לצורך‬
‫העבודה) כמטאפורה לתרבות לעוסה‪ .‬אולם לרטוריקה זו מתוספת גם‬
‫אסתטיקה הרת משמעות‪ :‬המראה החלק דמוי־השיש של הגרציות‬
‫מתחלף עתה במראה ובמרקם בלתי נעימים המאזכרים בשר חשוף‪,‬‬
‫נטול עור‪ ,‬בתיאור הגפיים‪ ,‬איבר המין והראש העולים מן הטורסו העשוי‬
‫שיש של ממש‪ ,‬שמקורו בקררה שבאיטליה‪ ,‬מעוז ַּפסלי הרנסנס‪ .‬ואכן‬
‫שאיבתו המוצהרת של גוטסמן מן הקלאסיקה מושתתת על קרקע‬
‫יציבה‪ :‬גוטסמן בילה חודשים רבים באיטליה‪ ,‬שם למד גילוף בשיש‬
‫בשיטות מסורתיות‪ .‬כיצד ניתן להסביר דיכוטומיה זו ביצירתו של אמן?‬
‫מחד גיסא‪ ,‬זיקה מובהקת וברורה לקלאסיקה‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬טרחה‬
‫גדולה‪ ,‬עבודה קשה עם חומר דביק ובלתי ממושמע (מסטיקים)‪,‬‬
‫חיסול אדיש המתרחש לנגד עיניו של חומר גלם‪ ,‬שטעמו ערב לחך‬
‫(פרמזן) ‪ -‬על מנת להצהיר באורח בוטה למדיי הצהרות נגד‪.‬‬
‫דומה שניתן להסביר זאת באמצעות פנייה אל הקלאסיקה עצמה‪,‬‬
‫שבדרך מסוימת עשויה לתרום דווקא להבנת רוח הזמן העכשווית‪.‬‬
‫הכיליון‪ ,‬השמדת הגוף והלידה מחדש נקשרים עם סיפורו המיתולוגי‬
‫של האל דיוניסוס‪ ,‬אשר הטיטאנים‪ ,‬יצורים קדמונים‪ ,‬ביתרו את גופו‬
‫וקרעוהו לגזרים‪ .‬אולם‪ ,‬האל קם לתחייה והפך לעצום ולאדיר כוח‪,‬‬
‫אל היין‪ ,‬שהפראיות נקשרת עם דמותו‪ .‬הקריעה לגזרים והלידה‬
‫מחדש הנם סמל לתהליך של קתרזיס‪ ,‬של היטהרות וזיכוך‪ .‬מנקודת‬
‫מבט זו ניתן להסביר הן את הבשר החשוף בפסל האתלט של‬
‫גוטסמן והן את כילוי פסל הפרמזן כמטאפורות להתחדשות‪ .‬גם את‬
‫המטמורפוזה עצמה ‪ -‬משיש לגבינה או משיש למסטיקים ‪ -‬ניתן‬
‫לפרש על דרך זו‪ ,‬כתהליך של שינוי המוביל ללידה מחדש‪ .‬נשאלת‬
‫השאלה‪ :‬מה בעצם נולד מחדש? הנולד הוא‪ ,‬למעשה‪ ,‬ייצוג של חומר‬
‫באמצעות חומר אחר‪ :‬גבינה ומסטיקים כשיש‪ .‬זהו סוג של דקדנס‬
‫בנוסח ה"סאטיריקון" של פטרוניוס מן המאה הראשונה לספירה‪,‬‬
‫המתאר סעודה רומית פרועה‪ ,‬שבה מוגשים דברי מזון המחקים‬
‫דבר־מה אחר‪ :‬חבושים בצורת קיפודי ים‪ ,‬שזיפים ורימונים כלהבות‬
‫ועוד‪ .‬אף דבר מזון אינו מוצג בצורתו המקורית‪ .‬המקור אבד‪ ,‬הכול‬
‫חיקוי‪ ,‬סימולאקרה‪.‬‬
‫לגוטסמן מערכת יחסים דו־קוטבית עם הקלאסיקה‪ :‬הוא מעריץ‬
‫אותה ושואב ממנה השראה‪ ,‬ובד בבד מבקש להשמידה‪ .‬מערך יחסים‬
‫זה מגיע לשיאו בתצלום שבו נראה האמן שכוב‪ ,‬חובק במעין חיבוק‬
‫"כפיות" דימוי פיסולי נשי‪ ,‬שאותו יצר משיש‪ .‬הפסל המקורי לא הוצג‬
‫בתערוכה אלא כתצלום אור שהונח על הרצפה‪ .‬הצבת התצלום‪ ,‬ולא‬
‫הפסל המקורי‪ ,‬מהווה ביטוי לעיקרון אפלטוני בסיסי בדבר היות עולם‬
‫* כותרת המאמר שאולה משם ספרה של תמר ברגר (תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.)1998 ,‬‬
‫‪TERMINAL‬‬
‫‪27‬‬
‫‪ÌÈ‡ÈÊÂÓ‬‬
‫‪ÌÈ˘„Á‬‬
‫תערוכות | תל אביב‬
‫‪C‬‬
‫‪F‬‬
‫‪New‬‬
‫‪Museums‬‬
‫‪Exhibitions | Tel Aviv‬‬
‫‪CUS‬‬
‫˜‪ÚÂÏÂ‬‬
‫‡„¯‪˙ÂÏÎÈ‬‬
‫‪BORDER LINE‬‬
‫‪F‬‬
‫˜‪Â‬‬
‫‡„¯‪˙ÂÏÎÈ‬‬
‫יוסף קריספל‪ ,‬ללא כותרת )‏‏‏‪ ,2013 ,)Dionysus' Travel Back from Asia‬שמן על בד; תצלום‪ :‬אלעד שריג‬
‫‪Jossef Krispel, Untitled (Dionysus' Travel Back from Asia), 2013, oil on canvas; photo: Elad Sarig‬‬
‫התופעות העתק בלבד לעולם האידיאות‪ .‬ההתכחשות לקלאסיקה‬
‫תזכה להעצמה נוספת לאור כוונתו של גוטסמן להשליך את הפסל‬
‫לים‪ ,‬חזרה אל אדוות הגלים של אפרודיטה‪ ,‬בטקס ראוותני‪ .‬פעולה‬
‫זו טרם מומשה‪ ,‬ונדמה שלא בכדי‪ .‬האם באמת ניתן להשליך את‬
‫הקלאסיקה? הייתכן כי ערכה רב מכפי ששיערנו?‬
‫תערוכה נוספת‪ ,‬שהוצגה לאחרונה בגלריה נֹגא‪" ,‬נמרים" של האמן‬
‫יוסף קריספל (אפריל ‪ ,)2013‬אפופה אף היא ברוחו של עולם עתיק‪.‬‬
‫במרכזה שלוש דמויות תרבותיות איקוניות ויצריות‪ :‬דיוויד בואי‪ ,‬פיקאסו‬
‫ודיוניסוס‪ .‬ממד המטמורפוזה הוא מרכיב מרכזי‪ ,‬כפי שמיטיב להסביר‬
‫יצחק ליבנה במאמרו המלווה את התערוכה‪ :‬החרות לפשוט צורה‪,‬‬
‫ללבוש צורה ולשנות זהויות‪ ,‬היא אמצעי לתעתע בעוקבים אחריך‪.‬‬
‫מהלכים אלו אופייניים לאלים במיתוס הקלאסי‪ ,‬המבקשים באמצעות‬
‫שינויי הצורה לבוא במגע עם העולם הארצי ולהשפיע עליו‪ .‬בלבוש‬
‫אנושי הם מתקשרים עם בני האדם‪ ,‬ולעתים אף משנים את צורתם‪,‬‬
‫בהתאם לצורכיהם‪ .‬יצוין כי רוב‪ ,‬ואולי כל‪ ,‬הגיבורים המיתולוגיים נולדו‬
‫כתוצאה מזיווג בין אל לבת תמותה‪ ,‬שאליה התגלו בתחפושת‪ .‬כותרת‬
‫התערוכה‪" ,‬נמרים"‪ ,‬רומזת לממד האסתטי הבולט ביותר המאפיין‬
‫אותה‪ :‬הדימוי הססגוני והמנומר המופיע על פני הדמויות ובדימויים‬
‫דקורטיביים החוזרים ונשנים בתערוכה‪ .‬בספרו האוטוביוגרפי‪ ,‬ע ק ו ר ‪:‬‬
‫ל א מ ז ר ח ו ל א מ ע ר ב ‪ ,‬תיאר אדוארד סעיד‪ ,‬מאבות הפוסט־‬
‫קולוניאליזם‪ ,‬כיתה שבה למד‪ ,‬אחת מיני רבות במסכת חייו הפתלתלה‪,‬‬
‫ככיתה "מנומרת"‪ .‬בכיתה זו למדו תלמידים מלאומים שונים‪ ,‬ואופיה‬
‫הרב־תרבותי המרתק היווה עבורו מקור לתסכול‪ ,‬ובד בבד מקור‬
‫‪28‬‬
‫‪TERMINAL‬‬
‫להשראה‪ .‬הרב־תרבותיות‪ ,‬או לחילופין‪ ,‬הכלאיים‪ ,‬הוא מאפיין בעל‬
‫עוצמה רבה‪ .‬דיוויד בואי מתואר באחת מעבודותיו של קריספל כיצור‬
‫כלאיים היברידי‪ ,‬שפלג גופו העליון אנושי‪ ,‬ואילו פלג גופו התחתון‬
‫חייתי‪ ,‬כמעין קנטאור‪ .‬היברידיות זו מדגישה‪ ,‬אולי‪ ,‬את הצד הדיוניסי‪,‬‬
‫היצרי והפראי‪ ,‬המתאזן עם הצד האפוליני המחושב באישיותו‪ .‬חוקרי‬
‫העת העתיקה ראו בהרמוניה זו את המפתח ליצירתיות הפורה‬
‫ביותר‪ ,‬שכן החוש המתמטי האפוליני לחוקיות ולסדר נדרש תמיד‬
‫ליצריות פראית דיוניסית ולהיפך‪ .‬בתערוכה מוצג גם ציור שמן על‬
‫בד‪ ,‬שבו מתוארת בצבעוניות מונוכרומטית ‪ -‬שחור על לבן ‪ -‬תהלוכה‬
‫דיוניסית‪ .‬תהלוכה כזו הופיעה לרוב בפסיפסים ברחבי העולם הרומי‪,‬‬
‫ובמיוחד בפסיפסים מצפון אפריקה‪ .‬התהלוכה מובלת על ידי האל‬
‫דיוניסוס בכבודו ובעצמו‪ ,‬רכוב על חיה פראית‪ ,‬כגון נמר או אריה‪,‬‬
‫מלּווה בפמלייתו הכוללת את המאינדות ואת הסאטירים‪ .‬התהלוכה‬
‫הצוהלת סימלה בעת העתיקה את ניצחונו של דיוניסוס ואת הצלחתו‬
‫להשליט את פולחנו ברחבי היקום‪ .‬נדמה שבתערוכתו של קריספל‬
‫מסמלת התהלוכה את נצחונו של ההיבריד‪ ,‬סמלו המשמעותי ביותר‬
‫של דיוניסוס‪ .‬אל זה נחשב בעת העתיקה לזר ולשונה במדינה היוונית‪,‬‬
‫שהעמידה במרכזה את עיקרון הגזע כבסיס‪ .‬למעמד אזרח זכה רק‬
‫מי שהיה אוטוכטוני‪ ,‬כלומר בן לאב ולאם ילידי אתונה‪ ,‬בעוד זרים‪,‬‬
‫עבדים‪ ,‬נשים וילדים לא היו זכאים לאזרחות‪ .‬כאל נכרי‪ ,‬בניגוד לאלים‬
‫כאתנה‪ ,‬אפולו או זאוס‪ ,‬למשל‪ ,‬דיוניסוס ייצג את המגזרים החריגים‪.‬‬
‫שיבתו אל זירת האמנות העכשווית עולה בקנה אחד עם הגדרתם‬
‫של פילוסופים כג'יל דלז ופליקס גואטרי (‪)Deleuze and Guattari‬‬
‫את העידן הנוכחי כעידן המיעוטים‪.‬‬
‫אסד עזי‪ ,‬ללא כותרת‪ ,2012 ,‬שמן על בד; תצלום‪ :‬רן ארדה‬
‫‪Asad Azi, Untitled, 2012, oil on canvas; photo: Ran Erde‬‬
‫‪TERMINAL‬‬
‫‪29‬‬
‫תערוכות | תל אביב‬
‫‪C‬‬
‫‪F‬‬
‫˜‪ÚÂÏÂ‬‬
‫‡„¯‪˙ÂÏÎÈ‬‬
‫אסד עזי‪ ,‬ללא כותרת‪ ,2013 ,‬שמן על דיקט; תצלום‪ :‬רן ארדה‬
‫‪Asad Azi, Untitled, 2013, oil on plywood; photo: Ran Erde‬‬
‫דמות ההיבריד עומדת גם במרכז התערוכה "בכחנליה" של הצייר‬
‫אסד עזי בגלריה נ & נ אמן (אוצרת‪ :‬ד"ר נאוה סביליה שדה)‪ .‬עזי‪,‬‬
‫אמן חברתי־פוליטי‪ ,‬יצר לאחרונה גוף עבודות שבמרכזו דמות הנראית‬
‫כלקוחה ישירות מן העולם הדיוניסי‪ ,‬מעין סאטיר (בעל פלג גוף‬
‫אנושי‪ ,‬זנב ורגלי סוס מפורסות) או פאן (בעל גוף אנושי‪ ,‬זנב‪ ,‬זקן‬
‫ורגלי עז)‪ .‬דמות זו חבויה ומאחורי עצים מציצה לעבר גנים קסומים‪,‬‬
‫שבהם הוללים זוגות הדוניסטיים‪ .‬לעתים ההיברידים עצמם שותפים‬
‫בהוללות‪ ,‬רוחצים את רגלי הזוגות‪ ,‬מתעלסים עם הנשים ורוקדים‬
‫עמהן בשיכרון חושים‪ .‬בעולם הקלאסי הופיעו דימויים היברידיים לרוב‪,‬‬
‫בדמות סאטירים‪ ,‬קנטאורים ופאנים‪ ,‬בציורי כדים‪ ,‬כשהם שותים יין‬
‫טהור בלתי מהול במים‪ ,‬רוקדים באקסטזה בעת הילולה דיוניסית‬
‫ורודפים בתשוקה בלתי נשלטת אחר המאינדות‪ .‬התנהגותם של יצורים‬
‫אסד עזי‪ ,‬ללא כותרת‪ ,2011 ,‬שמן על בד; תצלום‪ :‬רן ארדה‬
‫‪Asad Azi, Untitled, 2011, oil on canvas; photo: Ran Erde‬‬
‫‪30‬‬
‫‪TERMINAL‬‬
‫פראיים אלו עמדה בניגוד גמור לעיקרון המתינות (‪ ,)Aidos‬שלו היה‬
‫האזרח היווני מחויב‪ .‬ככזה מתקשר הסאטיר לדמות "האחר"‪ ,‬ומשקף‬
‫את החריג ואת השונה בעולם שבו לעיקרון המוצא והגזע חשיבות‬
‫מהותית‪ .‬הסאטיר והפאן הופכים‪ ,‬ביצירתו של עזי‪ ,‬לדימויים המסמלים‬
‫את החריג ואת הזר בעידן העכשווי‪" .‬עקירתם" מן העולם התרבותי‬
‫שאליו הם משתייכים‪ ,‬ושתילתם בציור עכשווי‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬מאפיינת‬
‫את הגבולות הלא ברורים בעידן הפוסט מודרני‪ .‬דיון זה הופך נוקב עוד‬
‫יותר במקבץ עבודות נוסף בתערוכה‪ ,‬שבמרכזו דימויים אוריינטליים‪:‬‬
‫גבר ערבי‪ ,‬לעתים מלּווה בגמל‪ ,‬הפונה לעבר נערה בלבוש חושפני‬
‫הנראית כרקדנית בטן‪ .‬דימויים אלו מאזכרים את ציוריו של נחום‬
‫גוטמן משנות ה־‪ 20‬של המאה ה־‪ ,20‬שבהם מופיע הערבי כדמות‬
‫שורשית הנקשרת בעבותות אל הקרקע ואל נופי ארץ ישראל‪ .‬ביצירתו‬
‫של עזי‪ ,‬מרחק שנות דור מיצירתו של גוטמן‪ ,‬מזדקרת הופעתו של‬
‫הערבי כדמות שורשית הקשורה לאדמת הארץ‪ ,‬אולם מאחר שהפך‬
‫למיעוט‪ ,‬הוא בבחינת זר על אדמתו שלו‪ .‬הזוג האוריינטלי חוזר ונשנה‬
‫בציוריו של עזי‪ :‬הערבי ורקדנית הבטן‪ ,‬או דמותו של האמן עצמו‬
‫כמעין סאטיר מזוקן‪ ,‬המחולל בהתלהבות בכחנלית מסביב למדורה‪,‬‬
‫בלוויית בת זוג מסתורית העטויה שמלה כחולה‪ .‬כיצד ניתן לפרש את‬
‫דמותו של סאטיר זה? עזי‪ ,‬דרוזי יליד שפרעם‪ ,‬החי ויוצר בתל אביב‪,‬‬
‫יתום צה"ל המזדהה עם החברה הערבית והפלסטינית ותלמידם של‬
‫אמנים ישראליים‪ ,‬חוגג‪ ,‬למעשה‪ ,‬את חריגּותו שלו מתוך תחושה כי‬
‫החריגּות הפכה לחוויה קיומית קבועה‪ .‬הסאטיר‪ ,‬בן דמותו של עזי‪,‬‬
‫ממלא תפקיד משמעותי בחוויה זו‪ :‬הבכחנליה בעולם העתיק נועדה‬
‫ליצור חוויה של איחוד עם האלוהות באמצעות התלהבות ושיכרון‬
‫אקסטטי‪ ,‬שאותם יוצר הסאטיר‪ ,‬המתווך בין האדם לאלוהות (על כך‬
‫עמד פרידריך ניטשה במסתו ה ו ל ד ת ה ט ר ג ד י ה )‪.‬‬
‫החוויה הדיוניסית היא‪ ,‬אם כן‪ ,‬ביטוי תרבותי עתיר משמעות‪ ,‬ופרשנותה‬
‫לאור תערוכות המעמידות במרכזן דימויים דיוניסיים‪ ,‬נדרשת עתה‪,‬‬
‫ואולי אף ביתר שאת‪.‬‬