למאמר המלא - ד”ר נאוה סביליה שדה
Exhibitions | Nashville, Tennessee תערוכות | תל אביב C F ÌȇÈÊÂÓ ÌÈ˘„Á New Museums דיוניסוס בסנטר ˜ÚÂÏ שלוש תערוכות בהשראה קלאסית תל אביב ,מרץ—יוני 2013 ‡„¯˙ÂÏÎÈ BORDER LINE Exhibitions | Tel Aviv * CUS F ˜Â ‡„¯˙ÂÏÎÈ נאוה סביליה שדה זוהר גוטסמן , ,2013 ,Cheesy Sculptureגבינת פרמזן; תצלום :תום בוקשטיין Zohar Gotesman, Cheesy Sculpture, 2013, parmesan cheese; photo: Tome Bookshtein זוהר גוטסמן ,ללא כותרת ,2013 ,הדפס צבע; תצלום :תום בוקשטיין Zohar Gotesman, Untitled, 2013, color print; photo: Tome Bookshtein 26 TERMINAL Tel Aviv הבניין התעשייתי בדרום תל אביב שבו שוכנת גלריה רוזנפלד היה אפוף ריח מוזר ,שגבר ככל שטיפסתי במעלה המדרגות והתעצם עד לבלי נשוא עם הגיעי לפתח הגלריה .עד מהרה התברר כי הריח המוזר עולה מדימוי ,שנראה במבט ראשון כפסל שיש של שלוש הגרציות. אלות החן והיופי ,בנות לווייתה המיתולוגיות של האלה אפרודיטה, מתוארות בו כשהן מטות את ראשיהן לאחור ועוצמות בחושניות את עיניהן .הפאתוס ההבעתי ,שעשוי היה לזכות במבט רציני מצד הצופה, מתחלף עד מהרה במבט משועשע ,ואולי אף בניסיון לאטימת הנחיריים, שכן במקום שיש ,החומר הקלאסי האציל ,עוצב הפסל מגבינת פרמזן. בפתיחת תערוכתו של זוהר גוטסמן" ,סינדרום קררה" (מרץ ,2013 אוצרת :יעל פרנק) ,כובדו האורחים בגבינת פרמזן ,שגוררה ישירות מן הפסל על גבי פרוסות פוקאצ'ה ,וכך ,בנונשלנטיות ,נהרסו חלקים מן הפסל ,שגולף ,מן הסתם ,בעמל רב. שימוש בחומרים שונים ומשונים כבר אינו מפתיע איש בזירת האמנות העכשווית .עם זאת נדמה ,שבתערוכה הנוכחית שמורה משמעות מיוחדת להשפעת החומר על הצופה בשל הפעלת חושי הטעם ,הריח וכמובן הראייה ,הגוררת מעורבות קיצונית (אכילה ,אטימת נחיריים ,התבוננות משועשעת וכדומה) .העיסוק בכיליון ובבזות ()abject שב וחוזר באמנות העכשווית ,אולם עתה זוכות סוגיות אלו למעין "תחייה" באמצעות הלבשתן בלבוש מיתולוגי ובאסתטיקה פסוודו־ קלאסית .לעיסתו של פסל כמו־קלאסי והעובדה שהוא מדיף ריח עז, מהוות מטאפורה רטורית לתפישת הקלאסיקה כלעוסה וכעבשה. ובכל זאת ,האם ניתן למצוא משמעות חדשה ומרעננת לפסל בסגנון קלאסי בתערוכה המוצבת בחלל תצוגה עכשווי בעל אופי תעשייתי, ומבוססת ,רובה ככולה ,על קריצה אל הקלאסיקה? בהמשך התערוכה מזומנת לצופה חגיגה נוספת של ריח ושל מרקם בדמותו של נער אתלטי ,המניף את ידיו אל־על בגאווה באופן המאזכר את דמותו של אתלט יווני המוכתר בזר ניצחון אולימפי .אך בעוד הפסל הקלאסי עשוי ברונזה או שיש ,הרי פסלו של גוטסמן עשוי בחלקו משיש ובחלקו מכמויות אדירות של מסטיק בזוקה .עמידתו של האתלט מוגחכת לנוכח החומר הפיסולי .זאת ועוד ,בניגוד לפסל האתלט היווני הקלאסי מן המאה החמישית לפנה"ס ,המנמיך את ראשו על מנת להצטנע ולהימנע מחטא הגאווה היתרה ( ,(hubrisהרי האתלט הגוטסמני זוקף את חזהו ומניף בשחצנות את ראשו העשוי גידי מסטיק .רטוריקת הלעיסה פועלת שוב :חומר לעוס (גוטסמן השתמש ב־ 20ק"ג ,שהם כ־ 4,000מסטיקים ,שנתרמו לו לצורך העבודה) כמטאפורה לתרבות לעוסה .אולם לרטוריקה זו מתוספת גם אסתטיקה הרת משמעות :המראה החלק דמוי־השיש של הגרציות מתחלף עתה במראה ובמרקם בלתי נעימים המאזכרים בשר חשוף, נטול עור ,בתיאור הגפיים ,איבר המין והראש העולים מן הטורסו העשוי שיש של ממש ,שמקורו בקררה שבאיטליה ,מעוז ַּפסלי הרנסנס .ואכן שאיבתו המוצהרת של גוטסמן מן הקלאסיקה מושתתת על קרקע יציבה :גוטסמן בילה חודשים רבים באיטליה ,שם למד גילוף בשיש בשיטות מסורתיות .כיצד ניתן להסביר דיכוטומיה זו ביצירתו של אמן? מחד גיסא ,זיקה מובהקת וברורה לקלאסיקה ,ומאידך גיסא ,טרחה גדולה ,עבודה קשה עם חומר דביק ובלתי ממושמע (מסטיקים), חיסול אדיש המתרחש לנגד עיניו של חומר גלם ,שטעמו ערב לחך (פרמזן) -על מנת להצהיר באורח בוטה למדיי הצהרות נגד. דומה שניתן להסביר זאת באמצעות פנייה אל הקלאסיקה עצמה, שבדרך מסוימת עשויה לתרום דווקא להבנת רוח הזמן העכשווית. הכיליון ,השמדת הגוף והלידה מחדש נקשרים עם סיפורו המיתולוגי של האל דיוניסוס ,אשר הטיטאנים ,יצורים קדמונים ,ביתרו את גופו וקרעוהו לגזרים .אולם ,האל קם לתחייה והפך לעצום ולאדיר כוח, אל היין ,שהפראיות נקשרת עם דמותו .הקריעה לגזרים והלידה מחדש הנם סמל לתהליך של קתרזיס ,של היטהרות וזיכוך .מנקודת מבט זו ניתן להסביר הן את הבשר החשוף בפסל האתלט של גוטסמן והן את כילוי פסל הפרמזן כמטאפורות להתחדשות .גם את המטמורפוזה עצמה -משיש לגבינה או משיש למסטיקים -ניתן לפרש על דרך זו ,כתהליך של שינוי המוביל ללידה מחדש .נשאלת השאלה :מה בעצם נולד מחדש? הנולד הוא ,למעשה ,ייצוג של חומר באמצעות חומר אחר :גבינה ומסטיקים כשיש .זהו סוג של דקדנס בנוסח ה"סאטיריקון" של פטרוניוס מן המאה הראשונה לספירה, המתאר סעודה רומית פרועה ,שבה מוגשים דברי מזון המחקים דבר־מה אחר :חבושים בצורת קיפודי ים ,שזיפים ורימונים כלהבות ועוד .אף דבר מזון אינו מוצג בצורתו המקורית .המקור אבד ,הכול חיקוי ,סימולאקרה. לגוטסמן מערכת יחסים דו־קוטבית עם הקלאסיקה :הוא מעריץ אותה ושואב ממנה השראה ,ובד בבד מבקש להשמידה .מערך יחסים זה מגיע לשיאו בתצלום שבו נראה האמן שכוב ,חובק במעין חיבוק "כפיות" דימוי פיסולי נשי ,שאותו יצר משיש .הפסל המקורי לא הוצג בתערוכה אלא כתצלום אור שהונח על הרצפה .הצבת התצלום ,ולא הפסל המקורי ,מהווה ביטוי לעיקרון אפלטוני בסיסי בדבר היות עולם * כותרת המאמר שאולה משם ספרה של תמר ברגר (תל אביב :הקיבוץ המאוחד.)1998 , TERMINAL 27 ÌȇÈÊÂÓ ÌÈ˘„Á תערוכות | תל אביב C F New Museums Exhibitions | Tel Aviv CUS ˜ÚÂÏ ‡„¯˙ÂÏÎÈ BORDER LINE F ˜Â ‡„¯˙ÂÏÎÈ יוסף קריספל ,ללא כותרת ) ,2013 ,)Dionysus' Travel Back from Asiaשמן על בד; תצלום :אלעד שריג Jossef Krispel, Untitled (Dionysus' Travel Back from Asia), 2013, oil on canvas; photo: Elad Sarig התופעות העתק בלבד לעולם האידיאות .ההתכחשות לקלאסיקה תזכה להעצמה נוספת לאור כוונתו של גוטסמן להשליך את הפסל לים ,חזרה אל אדוות הגלים של אפרודיטה ,בטקס ראוותני .פעולה זו טרם מומשה ,ונדמה שלא בכדי .האם באמת ניתן להשליך את הקלאסיקה? הייתכן כי ערכה רב מכפי ששיערנו? תערוכה נוספת ,שהוצגה לאחרונה בגלריה נֹגא" ,נמרים" של האמן יוסף קריספל (אפריל ,)2013אפופה אף היא ברוחו של עולם עתיק. במרכזה שלוש דמויות תרבותיות איקוניות ויצריות :דיוויד בואי ,פיקאסו ודיוניסוס .ממד המטמורפוזה הוא מרכיב מרכזי ,כפי שמיטיב להסביר יצחק ליבנה במאמרו המלווה את התערוכה :החרות לפשוט צורה, ללבוש צורה ולשנות זהויות ,היא אמצעי לתעתע בעוקבים אחריך. מהלכים אלו אופייניים לאלים במיתוס הקלאסי ,המבקשים באמצעות שינויי הצורה לבוא במגע עם העולם הארצי ולהשפיע עליו .בלבוש אנושי הם מתקשרים עם בני האדם ,ולעתים אף משנים את צורתם, בהתאם לצורכיהם .יצוין כי רוב ,ואולי כל ,הגיבורים המיתולוגיים נולדו כתוצאה מזיווג בין אל לבת תמותה ,שאליה התגלו בתחפושת .כותרת התערוכה" ,נמרים" ,רומזת לממד האסתטי הבולט ביותר המאפיין אותה :הדימוי הססגוני והמנומר המופיע על פני הדמויות ובדימויים דקורטיביים החוזרים ונשנים בתערוכה .בספרו האוטוביוגרפי ,ע ק ו ר : ל א מ ז ר ח ו ל א מ ע ר ב ,תיאר אדוארד סעיד ,מאבות הפוסט־ קולוניאליזם ,כיתה שבה למד ,אחת מיני רבות במסכת חייו הפתלתלה, ככיתה "מנומרת" .בכיתה זו למדו תלמידים מלאומים שונים ,ואופיה הרב־תרבותי המרתק היווה עבורו מקור לתסכול ,ובד בבד מקור 28 TERMINAL להשראה .הרב־תרבותיות ,או לחילופין ,הכלאיים ,הוא מאפיין בעל עוצמה רבה .דיוויד בואי מתואר באחת מעבודותיו של קריספל כיצור כלאיים היברידי ,שפלג גופו העליון אנושי ,ואילו פלג גופו התחתון חייתי ,כמעין קנטאור .היברידיות זו מדגישה ,אולי ,את הצד הדיוניסי, היצרי והפראי ,המתאזן עם הצד האפוליני המחושב באישיותו .חוקרי העת העתיקה ראו בהרמוניה זו את המפתח ליצירתיות הפורה ביותר ,שכן החוש המתמטי האפוליני לחוקיות ולסדר נדרש תמיד ליצריות פראית דיוניסית ולהיפך .בתערוכה מוצג גם ציור שמן על בד ,שבו מתוארת בצבעוניות מונוכרומטית -שחור על לבן -תהלוכה דיוניסית .תהלוכה כזו הופיעה לרוב בפסיפסים ברחבי העולם הרומי, ובמיוחד בפסיפסים מצפון אפריקה .התהלוכה מובלת על ידי האל דיוניסוס בכבודו ובעצמו ,רכוב על חיה פראית ,כגון נמר או אריה, מלּווה בפמלייתו הכוללת את המאינדות ואת הסאטירים .התהלוכה הצוהלת סימלה בעת העתיקה את ניצחונו של דיוניסוס ואת הצלחתו להשליט את פולחנו ברחבי היקום .נדמה שבתערוכתו של קריספל מסמלת התהלוכה את נצחונו של ההיבריד ,סמלו המשמעותי ביותר של דיוניסוס .אל זה נחשב בעת העתיקה לזר ולשונה במדינה היוונית, שהעמידה במרכזה את עיקרון הגזע כבסיס .למעמד אזרח זכה רק מי שהיה אוטוכטוני ,כלומר בן לאב ולאם ילידי אתונה ,בעוד זרים, עבדים ,נשים וילדים לא היו זכאים לאזרחות .כאל נכרי ,בניגוד לאלים כאתנה ,אפולו או זאוס ,למשל ,דיוניסוס ייצג את המגזרים החריגים. שיבתו אל זירת האמנות העכשווית עולה בקנה אחד עם הגדרתם של פילוסופים כג'יל דלז ופליקס גואטרי ()Deleuze and Guattari את העידן הנוכחי כעידן המיעוטים. אסד עזי ,ללא כותרת ,2012 ,שמן על בד; תצלום :רן ארדה Asad Azi, Untitled, 2012, oil on canvas; photo: Ran Erde TERMINAL 29 תערוכות | תל אביב C F ˜ÚÂÏ ‡„¯˙ÂÏÎÈ אסד עזי ,ללא כותרת ,2013 ,שמן על דיקט; תצלום :רן ארדה Asad Azi, Untitled, 2013, oil on plywood; photo: Ran Erde דמות ההיבריד עומדת גם במרכז התערוכה "בכחנליה" של הצייר אסד עזי בגלריה נ & נ אמן (אוצרת :ד"ר נאוה סביליה שדה) .עזי, אמן חברתי־פוליטי ,יצר לאחרונה גוף עבודות שבמרכזו דמות הנראית כלקוחה ישירות מן העולם הדיוניסי ,מעין סאטיר (בעל פלג גוף אנושי ,זנב ורגלי סוס מפורסות) או פאן (בעל גוף אנושי ,זנב ,זקן ורגלי עז) .דמות זו חבויה ומאחורי עצים מציצה לעבר גנים קסומים, שבהם הוללים זוגות הדוניסטיים .לעתים ההיברידים עצמם שותפים בהוללות ,רוחצים את רגלי הזוגות ,מתעלסים עם הנשים ורוקדים עמהן בשיכרון חושים .בעולם הקלאסי הופיעו דימויים היברידיים לרוב, בדמות סאטירים ,קנטאורים ופאנים ,בציורי כדים ,כשהם שותים יין טהור בלתי מהול במים ,רוקדים באקסטזה בעת הילולה דיוניסית ורודפים בתשוקה בלתי נשלטת אחר המאינדות .התנהגותם של יצורים אסד עזי ,ללא כותרת ,2011 ,שמן על בד; תצלום :רן ארדה Asad Azi, Untitled, 2011, oil on canvas; photo: Ran Erde 30 TERMINAL פראיים אלו עמדה בניגוד גמור לעיקרון המתינות ( ,)Aidosשלו היה האזרח היווני מחויב .ככזה מתקשר הסאטיר לדמות "האחר" ,ומשקף את החריג ואת השונה בעולם שבו לעיקרון המוצא והגזע חשיבות מהותית .הסאטיר והפאן הופכים ,ביצירתו של עזי ,לדימויים המסמלים את החריג ואת הזר בעידן העכשווי" .עקירתם" מן העולם התרבותי שאליו הם משתייכים ,ושתילתם בציור עכשווי ,כשלעצמה ,מאפיינת את הגבולות הלא ברורים בעידן הפוסט מודרני .דיון זה הופך נוקב עוד יותר במקבץ עבודות נוסף בתערוכה ,שבמרכזו דימויים אוריינטליים: גבר ערבי ,לעתים מלּווה בגמל ,הפונה לעבר נערה בלבוש חושפני הנראית כרקדנית בטן .דימויים אלו מאזכרים את ציוריו של נחום גוטמן משנות ה־ 20של המאה ה־ ,20שבהם מופיע הערבי כדמות שורשית הנקשרת בעבותות אל הקרקע ואל נופי ארץ ישראל .ביצירתו של עזי ,מרחק שנות דור מיצירתו של גוטמן ,מזדקרת הופעתו של הערבי כדמות שורשית הקשורה לאדמת הארץ ,אולם מאחר שהפך למיעוט ,הוא בבחינת זר על אדמתו שלו .הזוג האוריינטלי חוזר ונשנה בציוריו של עזי :הערבי ורקדנית הבטן ,או דמותו של האמן עצמו כמעין סאטיר מזוקן ,המחולל בהתלהבות בכחנלית מסביב למדורה, בלוויית בת זוג מסתורית העטויה שמלה כחולה .כיצד ניתן לפרש את דמותו של סאטיר זה? עזי ,דרוזי יליד שפרעם ,החי ויוצר בתל אביב, יתום צה"ל המזדהה עם החברה הערבית והפלסטינית ותלמידם של אמנים ישראליים ,חוגג ,למעשה ,את חריגּותו שלו מתוך תחושה כי החריגּות הפכה לחוויה קיומית קבועה .הסאטיר ,בן דמותו של עזי, ממלא תפקיד משמעותי בחוויה זו :הבכחנליה בעולם העתיק נועדה ליצור חוויה של איחוד עם האלוהות באמצעות התלהבות ושיכרון אקסטטי ,שאותם יוצר הסאטיר ,המתווך בין האדם לאלוהות (על כך עמד פרידריך ניטשה במסתו ה ו ל ד ת ה ט ר ג ד י ה ). החוויה הדיוניסית היא ,אם כן ,ביטוי תרבותי עתיר משמעות ,ופרשנותה לאור תערוכות המעמידות במרכזן דימויים דיוניסיים ,נדרשת עתה, ואולי אף ביתר שאת.
© Copyright 2024