הכלת - Sites - אוניברסיטת חיפה
9/22/2014 יולי31 2004 , הכלת" השכול האזרחי" בקונסנזוס של החברה הישראלית דר' אורית נוטמןשורץ המחלקה לעבודה סוציאלית – המכללה האקדמית ספיר . דר' רונית ליכטנטריט – ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל – מרכזת קרן השכול , אוניברסיטת תל אביב. פרופ' שמשון רובין – החוג לפסיכולוגיה ,אוניברסיטת חיפה. נייר העמדה הנוכחי בא להציע אלטרנטיבה ,המבוססת על עקרון האוניברסאליות ,להתייחסות החברה הישראלית לשכול באשר הוא .התייחסות אוניברסאלית לשכול תאפשר הכללת הצרכים ,דרכי התגובה וההתמודדות ,תוך יצירת מענים משותפים לכל סוגי השכול .אין בקריאה לאוניברסאליות משום התעלמות מהיבטים ייחודים של אובדן ,אלא הפניית זרקור לדומה ,במקום לשונה ,למשותף ,במקום למייחד וזאת מתוך הבנה כי היבטים אלו לעיתים נעלמים בהתייחסות החברה הישראלית לשכולים .להערכתנו ,הרחבה זו של אבלים ללא דיפרנציאציה בהתאם למקור האובדן ,תואמת את צרכי החברה הישראלית להגברת חוסן חברתי ואיכות החיים של כלל אזרחיה .נייר העמדה יכלול תיאור המצב הקיים ופריסת המענים החברתיים לאוכלוסיות שכולות שונות בחברה הישראלית .תינתן התייחסות לתופעת השכול החברתי וזיקתו לשכול אישי כמו גם לסוגיות של סולידאריות חברתית .תבחן השאלה מה מונע מן החברה הישראלית לפנות מקום לשכול האזרחי? או לחילופין מהם הגורמים בחברה הישראלית המאפשרים את התעלמות החברה ונטישת מחויבותה כלפי שכולים שאיבדו את יקיריהם בקונטקסט שאינו צבאי או לאומי? לבסוף ,תוצג אלטרנטיבה להכלה של השכול באשרהוא בחברה הישראלית. § רקע מדינת ישראל מאז היווסדה ראתה בשכול על רקע לאומי וזה הקשור במאבק הציוני – יהודי שכול הראוי לשיח הציבורי וכזה המשרת את יצירת הנרטיב הישראלי ואת תחושת הסולידאריות החברתית. למרות שינויים שחלו באידיאולוגיה ,בנורמות וערכים בחברה הישראלית ,עדיין קיימת בישראל חלוקה לסוגי שכול שזוכה לתשומת לב של המדינה ,וסוגי שכול שאינם זוכים להתעניינות .כתוצאה ,אירועים הקשורים בשואת יהודי אירופה ,מלחמות ישראל ופעילות צה"ל ,נפגעי יישובי ספר ,וכן בשנים האחרונות גם נפגעי אירועי טרור זוכים להכרת המדינה .ההכרה כוללת זכויות כספיות ,עזרה רפואית וסיוע פסיכוסוציאלי ,ובמקביל גם הכרה על ידי אזרחי המדינה על תרומת אוכלוסייה זו לקיום מדינת ישראל בכלל והקיום הישראלי יהודי בפרט. יתר על כן ,החברה הישראלית מצאה לנכון לקבוע אופנות התייחדות והנצחה עם השכולים" ,שמסרו נפשם למען המדינה וכחלק מן המאבק על עצמאותה" ובני משפחותיהם ,החל מקביעת חלקות קבורה ייחודיות בבתי העלמין וכלה בעיצוב ומיצוב ימי זיכרון כמו יום השואה והגבורה ,או יום הזיכרון. מאידך ,השכול האחר ,זה הפוקד את הפרט עקב היותו כזה כמו מות ממחלה ,או בשל היותו חי בחברה אלימה – מות כתוצאה מפעילות אלימה בתוך הבית או מחוצה לו) רצח ,תאונת דרכים ,או התאבדות( נראה כלא מקבל ביטוי בקונטקט החברתי ישראלי .החברה הישראלית מתעלמת מן השכול הפרטי בכל רמות ההתייחסות :החל מקביעת מדינות ,מתן שירותים וסיוע וכלה בקביעת אופנות הנצחה. 1/11 http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm 9/22/2014 יולי31 2004 , המטרה בנייר העמדה הנוכחי לשפוך אור על תופעה כאובה בחברה הישראלית – הדרת השכול האזרחי .אין במטרה זו משום פגיעה במשמעות ובמרכזיותו של השכול על רקע לאומי או ביקורת על האופן בו החברה הישראלית מתייחסת למשפחות שכולות אלו.Rubin, Malkinson & (Witztum, 1999) המסמך הנוכחי עוסק ביתרונות ובחסרונות של אוטומיזצית השכול; כלומר ,לעובדה כי אוכלוסיית שכולים רחבה בישראל נעדרת זכאות לשירותים פסיכוסוציאליים ,וכן להשלכות הנובעים מן המסגור וההקבצה של השכולים השייכים לקטגוריות המוכרות על ידי החברה ,עבור השכולים עצמם והחברה הישראלית כולה .המאפיינים העדכניים של החברה הישראלית ,הם שמהווים קרקע פורייה לנייר עמדה זה ולבחינת יכולתה של החברה הישראלית להתמודד עם אובדן ושכול על גווניו השונים. החברה הישראלית העכשווית ,מאופיינת ברבתרבותית ומורכבת מאוסף של חברות מוצא בעלות דתות ותרבויות שונות ,מידת דתיות שונה ,לאומים שונים ואופנות ומנהגי אבלות שונים(Witztum, ) .Malkinson & Rubin, 2001מצבה הנוכחי של החברה הישראלית טומן בחובו אפשרות לפלורליזם, עם כמיהה לתשתית חברתיתסולידאריות התואמת את רוח הזמן .כמיהה זו באה לידי ביטוי במסגרות סיוע אזרחיות תופעה ההולכת וגדלה בשנים האחרונות ומכונה" החברה האזרחית" .אם זאת יש לציין כי עזרה לזולת והאחריות לחברה מעבר לאחריות אישית היא נושא שקיים במסורת היהודית ובחברה הישראלית מאז ומתמיד ועדויות לכך מוצאים עוד מתקופת התנ"ך) יפה ;1989 ,רקמן .(1988 ,תשתית אידיאולוגית זו המבקשת לקרום עור וגידים בחברה הישראלית מבוססת מחד על עקרונות אינדיווידואליסטיים ומאידך על סממנים קולקטיביסטיים(Gross, 1999) § תיאור המצב הקיים שכול ואובדן אדם יקר באשר הוא הינו מאורע כאוב באופן ייחודי המערער את האיזון הפנימי והחיצוני של הסביבה המשמעותית הקרובה של הנפטר ,במיוחד ,באותם המצבים בהם האובדן הינו מנוגד לדרך הטבע) מות לא צפוי שאינו תואם את תהליכי ההתפתחות של מעגל החיים( . במדינת ישראל נפטרים מידי שנה כ 38,000 אנשים מגורמי מוות שונים) ירחון סטטיסטי.(2004 , מרביתם נפטרים ממחלות ,תאונות דרכים ,אחרים עקב פעילות עוינת על רקע לאומי כמו פעולות טרור ואחרים במסגרת פעילותם הצבאיתביטחונית במסגרת השרות הצבאי ומקצתם שמים קץ לחייהם ומתאבדים. פילוח נושא הפטירה מצביע כי ניתן לאפיין את נושא האובדן על פי כמה מדדים :מוות טבעי התפתחותי כמו זקנה ,לעומת מוות פתאומי או כזה המנוגד לדרך הטבע; גיל הנפטר ילדים עד גיל,18 2/11 http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm 9/22/2014 יולי31 2004 , צעירים ,בוגרים ומזדקנים; סיבת המוות כמו מחלה ,רצח ,תאונה או התאבדות .בנוסף ,במדינת ישראל המדד השכיח ביותר הינו המסגרת בו אירוע הפטירה התרחש ,כשהדגש הינו על מוות במסגרת פרטית – אזרחית ,או מוות הקשור לביטחון המדינה ,כזה הקורה לאדם במסגרת השרות הצבאי או על רקע לאומי כתוצאה מאירועי טרור .חשוב להדגיש כי במקרים אלו ההקשר) הקונטקסט( הוא הקובע, וכמעט ולא נעשית אבחנה האם המוות נגרם כתוצאה מתאונה ,רשלנות ,או במסגרת פעילות צבאית כנגד האויב .אבחנה זו באה לידי ביטוי במידת המעורבות והאחריות של המדינה על סיבת המוות .כך ששכול על רקע לאומי וזה הקשור במאבק הביטחוני זוכה לשיח ציבורי ולמענים ממשלתיים וחברתיים מגוונים ואילו סוגי השכול האחרים אינם זוכים להכרה ציבורית ממשלתית מקבילה ופעמים רבות אף לא להתעניינות חברתית ומקצועית מספקת . כיצד ניתן להגביר את המעורבות הממשלתית והחברתית בנושא השכול בכלל וזה הלא מטופל בפרט? כיצד ניתן לשנות את התפיסה כי השכול הוא עניין פרטי ולא מעיינם של רבים אחרים? שאלות אלו קריטיות לטיפול בנושא אובדן מתוך הבנה כי התחלקות בחווית האובדן הנו אחד הצרכים הראשוניים ובעל חשיבות רבה בהתמודדות האבל עם כאבו .(Silverman, 1988) חברה השואפת לסולידאריות ועזרה הדדית ראוי כי יימצאו מענים חברתיים בתוכה לאנשים החווים אובדן ללא אבחנה בין סוג האובדן והמסגרת בה התרחש . § פרישת המענים החברתיים : חקיקה ושירותים ארבעה מוסדות ציבורייםממשלתיים מרכזיים מספקים מענים פסיכוסוציאליים למשפחות הנפטרים במדינת ישראל :משרד הביטחון ,המוסד לבטוח לאומי ,משרד הבריאות ומשרד העבודה והרווחה. כאשר שני המוסדות הראשונים ,עובדים במסגרת חוקי מסגרת ומספקים מענים אוניברסאליים הכוללים עזרה כספית ופסיכוסוציאלית – שקומית בהתאם למצב האישי והמשפחתי של הפונה .שני המוסדות האחרים ,מספקים התערבות ומענים פסיכוסוציאליים רק במקרים קיצוניים ,על רקע תגובה נפשית חריפה כמו יגון פתולוגי או דיכאון ,או עקב מצב משפחתי קיצוני ,לדוגמא יתמות של ילדים צעירים משני הוריהם. ביתר פרוט המוסד לבטוח לאומי אחראי על השקום הפסיכוסוציאלי של משפחות נפגעי עבודה )אלמנות/ים ויתומים( ושל נפגעי פעולות איבה במסגרת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל . 1970משרד הביטחון אחראי על משפחות החיילים שנספו במסגרת שרותם הצבאי במסגרת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה) תגמולים ושקום( תש"י1950 3/11 http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm 9/22/2014 יולי31 2004 , וחוק התגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם) חבלה שלא בעת מילוי תפקיד( תשמ"ח. 1988 בניסיון לבחון את מערך השירותים הפסיכוסוציאליים הזמינים למשפחות שכולות על רקע לאומי ואזרחי בחרנו להתייחס לסיפורן של ארבע אמהות שכולות שאיבדו את בניהן .מוות של בן נחשב לאובדן קשה בחייו של הפרט) רובין .(Rubin & Malkinson, 2001;1995 ,יחד עם זאת ,חשוב לציין כי אין הכוונה להפחית ממרכזיותו של שכול של אדם אהוב אחר .לצורך הצגת הסוגיה פרטיהם המזהים של הנשים ומשפחותיהם שונו. ספורה של אהובה אהובה ,בת 50 נשואה 3 + ילדים .הבן האמצעי נהרג בלבנון במסגרת שרותו הצבאי .אהובה התודעה לעובדת השקום של משרד הביטחון עוד בימי השבעה ומייד לאחר מכן זומנה יחד עם בעלה לשיחה בלשכת השקום שם הוצע לה להשתתף בקבוצת תמיכה להורים שכולים .אהובה השתתפה בקבוצה למשך שנתיים והרגישה כי הקבוצה מהווה עבורה גורם תומך וחיובי למרות" שזה אף פעם לא מספיק". ספורה של נורית נורית ,בת 45 נשואה 2 + ילדים .הבת הבכורה נהרגה בפגוע איבה לפני 3 שנים .נורית עובדת כמזכירה במוסד פיננסי .מאז האירוע היא אינה מתפקדת לא כאם ולא כרעיה .היא נמנעת לצאת מהבית ולא מוכנה לחגוג את החגים .נורית הופנתה לטיפול לעובדת שיקום במוסד לביטוח לאומי וזו הפנתה אותה לפסיכולוגית פרטית" שלא מבינה כלום" .לאחרונה נשלחה לנורית" חברה שכולה" במסגרת קבוצות מתנדבים ונראה כי בעזרתה מצליחה נורית להחזיר לעצמה תפקודים חברתיים בסיסים. סיפורה של שרה שרה בת 56 נשואה 2 + ילדים .מנהלת משאבי אנוש בחברה גדולה במרכז הארץ .לפני שלוש שנים נהרג בנה הצעיר בתאונה .שרה מספרת כי הבן הצעיר שרת שלוש שנים ביחידה קרבית ,שרות שהיה מלווה בדאגה רבה לחייו או כפי שהיא נוהגת לומר" לילות ללא שינה ודאגה" .לבסוף השתחרר בשלום ,ויצא לטיול הגדול כי" אמהות תפקידן לדאוג" .כשחזר ארצה החל ללמוד באוניברסיטה ובחופשת הסמסטר יצא לטיול להתאוורר" .בשעה 05:00 בבקר קבלנו טלפון ,יצאנו מייד לבית החולים ושם עוד ראינו אותו בנשימותיו האחרונות"...כל התהליך של המכון הפתולוגי ...קשה לתאר עד מאוד". לאחר השבעה שרה חזרה לעבודה אבל ישבה שעות במשרד ובכתה .היה לה חשוב שכל העולם יעצור מלכת ויתאבל יחד איתה כך שכל מי שנכנס למשרד שמע את הסיפור .הממונה הישיר הציע לשרה 4/11 http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm 9/22/2014 יולי31 2004 , חופש אך" בבית אני לא מוצאת את עצמי" והיא העדיפה להמשיך לבוא לעבודה .כל בוקר שרה נוסעת לבית הקברות" כי יש לי מה לומר לו" .בני משפחה וחברות הפנו אותה לרופא המשפחה אך לדבריה, הוא לא עזר לה .חברות הציעו לה להשתתף בקבוצה לעזרה עצמית של" כל מיני" הורים שכולים ושרה ובעלה חברים בה בשלוש השנים האחרונות" .הקבוצה היא טובה ,שם מותר לדבר על השכול ללא הגבלה וללא המבטים של הלא נורמאלית" .לאחרונה בתמיכת בעלה ובנה השני פנתה לטיפול . סיפורה של תמר תמר בת 60 לחייה ,גרושה ואם לשלושה ילדים ו 2 נכדים .תמר שכלה את בנה הצעיר כשהיה בן10 ממחלת סרטן" .המשכתי כאילו כלום" מספרת תמר" .האמת שלאחר החודש הראשון גם הסביבה צפתה שאני אחזור לעבודה ,אטפל בילדי האחרים והכל יתנהל כשורה .אבל אצלי הכל התפרק. באותה תקופה שמשתי כמורה בבית ספר .לא יכולתי לסבול את הילדים .למה הם חיים ושלי לא?! לאחר תקופה קצרה החלטתי לפרוש .זה היה מאבק קשה .אובדן ילד זו לא סיבה לצאת לפרישה מוקדמת במשרד החינוך .כאילו שכול זו" לא סיבה רפואית מוצדקת" .תמר הצליחה כעבור שנתיים לצאת לגמלאות ובמקביל גם התגרשה מבעלה ועברה דירה" .רציתי לשנות את כל העולם הישן... שכול מפרק הכל" .תמר הגיעה לטיפול לאחר שהמעסיק הנוכחי המליץ בפניה לפרוש מהעבודה כחלק מהסדרי" פרישת ביבי" ותמר הרגישה כי היא מאבדת עוגן חשוב בחייה והיא לא תעמוד בכך. בחינת ההבדלים בין ארבעת האמהות מצביע על המצב הבא: שם מצב משפחתי סוג זכאות וגורם מטפל מענים אהובה בת 50 נשואה3 + הבן נהרג במסגרת התערבות פסיכוסוציאלית – מענים ילדים שרותו הצבאי – משרד לפי מיפוי צרכים אינדיווידואליים. הביטחון המענה השכיח קבוצת תמיכה להורים בשנתיים הראשונות .בהמשך ליווי בהתאם להערכת המצב באמצעות טיפול אישי ,מתנדבחבר, קבוצה להורים מבוגרים ,שקום תעסוקתי . נורית בת 45 נשואה2 + פגוע איבה התערבות פסיכוסוציאלי על ידי עובד ילדים המוסד לבטוח לאומי שיקום ,טיפול פסיכולוגי חיצוני ותמיכה על ידי מתנדב בחסות ב"ל 5/11 http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm יולי31 2004 , שרה 9/22/2014 בת 56 נשואה2 + תאונה – אין גורם קבוצה לעזרה עצמית של הורים ילדים טיפולי ממוסד שכולים שנוצרה ביוזמתם בשיטת בת 60 גרושה3 + בן צעיר נפטר מסרטן– בעקבות הפרישה מהעבודה פנתה ילדים אין התערבות ממוסדת לטיפול פסיכוסוציאלי פרטי. "חבר מביא חבר". תמר השונות בהגדרת השכול באה לידי ביטוי באחריות המדינה על שכוליה ,אחריות זו מקבלת ביטוי אופרטיבי באמצעות מערך השירותים אותם מציעה המדינה לאזרחים החווים אובדן גם אם המאפיינים הדמוגרפים ,התגובתייםרגשיים והתפקודיים דומים .עולה אם כן השאלה מהי הסיבה החברתית לשמירת אבחנה זו? במקביל עולה שאלה ברמה פסיכוסוציאלית :האם ההבחנה בין סוגי השכול ובמערך ההתערבויות המוצעות למשפחות השכולות הינו בשרות האזרח הנפגע? על מנת לנסות ולהשיב על שאלות אלו יש לתת את הדעת לזיקה שבין האבל האישי של הפרט ואבל חברתי. הזיקה בין החברה לבין נושא האובדן הינה שאלה המעסיקה חוקרים ותיאורטיקנים שונים והביאה למחשבה כי גם החברה אבלה ותהליך האבל החברתי דומה ומקביל לתהליך האבל של הפרט ) .(Hopper, 1997; Malkinson & Witztum, 2000; Volkan,1997; 2001אבל חברתי מושפע מההיסטוריה של אובדנים חברתיים; מהאובדנים הנלווים לאובדן הנוכחי; מתפיסת האובדן; מהיכולת לראות את הפתרון; מהאופן בו החברה מנרמלת את האובדן; מהשפעותיו על החברה והתרבות ,כמו גם מריטואליים ואמונות של החברה .האבל החברתי בא לידי ביטוי בהסדרים חברתיים ותרבותיים כמו: מיתוסים ,ריטואלים ,מנהגים וטקסים.(Hopper, 1997) בישראל בשנים האחרונות ,לאור תהליכי חילון ,מעורער הקשר בין החברה לבין תופעת האובדן כפי שבאה לידי ביטוי בהיבטים פומביים כדוגמת ריטואלים ,מנהגים וטקסים .תהליכים של חילון והתרחקות מהמסורת היהודית הביאו לכך שציבור גדול נותר מחוץ למעגל של מערכות אמונתיות וחברתיות תומכות) ליכטנטריט ואחרים ,בפרסום( .הבסיס האמונתי ,הפולחני והחברתי שתרם להתמודדות שכולים בתוך קהילותיהם הולך ופוחת .עובדה המחזקת את הצורך בהכלת השכול האזרחי בקונסנזוס החברתי והפניית משאבים ראויים למשפחות שכולות אלו. מתוך הבנות תיאורטיות ואינדוקטיביות אלו ובתשובה לשתי שאלות מרכזיות העומדות בבסיס נייר עמדה זה) :א( הסיבות לשמירת הדיפרנציאציה של השכול) ,ב( מועילות אבחנה זו בחווית ההורים 6/11 http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm 9/22/2014 יולי31 2004 , השכולים ,ניתן לומר כי: · ההתייחסות החברתית לנושא השכול הינה גם פועל יוצא של תמות המודגשות בנרטיב הישראלי כמו" החברה לוחמת" או" הצבר הישראלי" .למרות השינוי שחל בערכים ובזהות הישראלית בשנים האחרונות תמות אלו עדין צובעות את התייחסות החברתית ,הציבורית והפרטית לאובדן כך שהחברה נוטה לייחס מקום נפרד לשכול בטחוני ולאומי . · המצב הביטחוני והכלכלי העכשווי ,או באופן מובחן יותר ,החרדה הקיומית הן ברמה הביטחונית והן ברמה הכלכלית ,מצמצמים את יכולת ההתמודדות של פרטים בחברה עם אירועי לחץ ואובדן. כמויות משמעותיות של אנרגיה הן של הפרט והן של החברה מופנים לכוון של הישרדות .יש קושי, לפיכך ,להרחיב את מגוון ההתנהגויות בהווה להתנהגות סולידארית ולמעורבות חברתית גדולה יותר וארוכת טווח. · הנטייה להתכנס לקבוצות הומוגניות ,תהליך שניתן לכנותו ה"שבטיות" בחברה הישראלית ,באה לידי ביטוי ,לדוגמה ,באבחנה על פי מוצא אתני ,מידת דתיות ואידיאולוגיה פוליטית פולש גם לתחום השכול .תהליך זה מקשה על היכולת לוותר על הספציפי והמייחד ,על מנת לזהות גם את האוניברסאלי והמשותף ,בחווית האובדן .לשיבטיות בחברה הישראלית גם יתרונות בכך שהיא מחזקת את קולה של תתקבוצה שכולה ומסייעת במיצוי זכויות ייחודיות .אם זאת ,שיבטיות זו גובה מחיר הן מהחברה והן מהמשפחות השכולות לאור חוסר במרחב ציבורי קולקטיבי וסולידרי אשר בהעדרו ,נמנע סיוע לאוכלוסייה רחבה החווה כאב . הדרך בה משמרת החברה הישראלית את שכולייה על רקע צבאי ולאומי מהווה ביטוי לזהות חברתית חיונית לצורך קיום .הדבר נכון שבעתיים כל עוד יש מצב מלחמה .עם זאת ,החברה הישראלית נוטה, במסגרת תהליך הישרדותי זה ,לקטלג ולהבחין בין סוגי שכול שונים ,לתהליך זה השלכות ביחס לפתיחות החברה ומידת הסולידאריות החברתית למשפחות שכולות באשר הן שכולות .תהליך דומה של הפרדה ומידור מתרחש בקרב המשפחות השכולות .במקרה זה ,הצורך בדיפרנציאציה מקורו בתחרות על משאבים מוגבלים ,כאשר הדגשת הייחודי בקרב קבוצות שונות מחזקות את תחושת התחרות וההסתגרות בתתקבוצה .אנו טוענים כי יש צורך בהסתכלות מורחבת ומכילה של השכולים. במקביל אנו תומכים בפה מלא בהמשך ההכרה בשכול הלאומי כראוי להתייחסות מיוחדת בישראל. הבעיה היא שיש עדויות רבות מדי שהשכול הלאומי בישראל היא השכול הכמעט בלעדי שזוכה לסיקור וייחס של החברה והתקשורת ומצב זה רע לכולנו. למול דפוסי ההתמודדות המאופיינים בדיפרנציאציה של השכול קיימת אלטרנטיבה אחרת ,אשר 7/11 http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm 9/22/2014 יולי31 2004 , עשויה לשרת הן את החברה הישראלית כקולקטיב והן את השכולים כפרטים .האלטרנטיבה האחרת מבוססת על מספר הנחות יסוד: · חיים מתמשכים בצל איום בטחוני ובעיתוי של קשיים כלכליים מגבירים את הצורך ההישרדותי .חווית המתח הקיומי מצמצמת את האפשרות להתמודדות עם אובדן וכן את אפשרויות העזרה ההדדית והקהילתית .התגייסות סביב האובדן בהקשר ביטחוני חשובה אבל לא בלעדית. · ניכוס יתר של האבל הלאומי לצרכי החברה ממדר את הנפגעים ומצמצם את היכולת שלהם לשוב ולהיות חלק מהמרקם החברתי .המתח והתחרות הקיימים בין תת קבוצות שונות גורם להעדפת התייחסות פרטנית על פני התייחסות ציבורית כוללנית .אוכלוסיית השכולים המוכרת ,לפיכך ,לא לוקחת על עצמה תפקיד חברתי לייצג את השכול בחברה הישראלית ,לתרום מניסיונה הקשה למען אחרים ובכך תורמת ליצירת מרחב ייחודי לשכול המאפיין אותה .לאבלים היכולת לסייע לשכולים אחרים ובה בעת להעשיר את החברה כולה .המודל של" החזקים עוזרים לחלשים" נכון בכל הרמות ,גם בסביבה של השכול" החזק") הלאומי( כעוזר לשכול" החלש") האזרחי(. · לאור חשיבות נושא האובדן בחברה הישראלית ,הרחבת ההתייחסות בנושא זה עשויה להוות מנוף בביסוס חברה פלורליסטית התואמת ערכים הומנים אוניברסאליים וערכים דתיים ספציפיים. אוניברסאליזציה של האבל יכולה להיות תהליך מכונן ליצירת חברה שוויונית יותר . · יתר קטגוריזציה של השכול מולידה חלוקת משאבים לא יעילה והתערבויות טיפוליות שפעמים לא תואמות את הפרט השכול אלא מוכללות לתת הקבוצה ,בנוסף ,התערבויות אלו אינן מעודדות שילוב השכולים בחברה הרחבה .פתיחת שעריהן של מסגרות טיפוליות לפרטים שחוו אובדן יש בו כדי להעשיר את החוויה הטיפולית של היחיד ולקרב את השכול לחברה .ממצאים אמפיריים Giron,מראים כי יש יתרונות לשכולים להיות משולבים בהתערבויות הפתוחות לקהלים רחבים) .(Ginzberg & Solomon, 2003 · לתהליכי הפיצול באוכלוסיית השכול יש מחיר חברתי .ישנן אוכלוסיות שכולות רבות הנשארות מבודדות .בדידות זו והעדר התייחסות חברתית מגבירה את תחושת הלחץ והעדר הביטחון במבנה החברתי ,עלולה להגביר תחלואה ,הפחתה באיכות החיים וכפועל יוצא מכך פגיעה בחוסן החברתי. · השכול כאמור מתאפיין בתחושת בדידות ופעמים בהסתגרות .עזרה חיצונית מהווה ביטוי לצורך בתמיכה ובתחושת שייכות והוכחה לשותפות של האחרים ושל החברה .במצב הנוכחי ,אוכלוסיות שכול לא מאורגנות לא זוכות להתעניינות ולמפגש תמיכתי של החברה ולא של שכולים אחרים . § המלצות והשלכות נייר עמדה זה מציב לדיון סוגיות הנובעות מ"הדרת השכול" האזרחי והאנושי מהשיח הישראלי הכללי. תופעת ההדרה באה לידי ביטוי מחד בסילום השכול באופן דיפרנציאלי מדי ,בצמצום מערך השירותים, 8/11 http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm 9/22/2014 יולי31 2004 , בהפחתת הסולידאריות והחוסן החברתי ומאידך בשימורן של תתקבוצות למען מיצוי זכויות ויצירת תחושת זהות חברתית וישראלית. כדי לצמצם את תופעת ההדרה הנלווית לסוגיות של אובדן ,יש צורך בשינוי במערכות החברתיות ובקרב הציבור הרחב במטרה לבסס התייחסות חברתית מכוונת ומכוננת לטיפול בסוגיות השכול .שינוי זה יאפשר מקום חברתי מותאם לשכולים באשר הם ויצירת דיאלוג בין קבוצות שונות המרכיבות את אוכלוסיית השכול לבין החברה בכלל .התייחסות מכוונת ומכוננת יכולה לקבל ביטויים אופרטיביים בשילוב נושא האובדן במערכת הלימודים ,יצירת מנגנון הנצחה כללי ,עיגום משאבים בין גורמי טיפול שונים ופתיחת מערך ההתערבות הפסיכוסוציאלית לכל שכול באשר הוא .פלורליזם מעין זה יאפשר הכלת השכול ,דיבור על השכול וקיומו של דיאלוג חברתי אזרחי בנושא האובדן ,אלו מהווים תנאים מקדמיים לכך שהחברה והמשפחות השכולות יצליחו לזהות אלמנטים אוניברסאליים בחוויה הסובייקטיבית והייחודית להם. יש חשיבות בקיומה של רמה אחרת של חשיבה והתארגנות של גופי השכול ושל שכולים עצמם ,כפי שניתן למצוא במדינות שונות בעולם המערבי .בעולם המודרני אנו עדים למיסוד גופים כלל ארציים בהם אנשים יכולים לעזור לעמיתיהם השכולים החשים מבודדים באמצעות קבוצות תמיכה .קבוצות אלו ,מעבר להיותן מודל תמיכתי של טיפולי עצמי ,המאופיינות בחיסכון כלכלי והעצמה אישית ,יוצרות מרחב לסיוע הדדי ולתרומה רבה הן למסיעים והן למסתייעים .במדינת ישראל קבוצות אלו לא מצליחות לקבל ביטוי ארצי ולהפוך להיות חלק מהמרחב הטיפולי המוכר ולכן אינן מהוות כלי טיפולי יעיל .העדר האהדה לסוג זה של ארגונים כלל ארציים מונעת ממי שחווה שכול באשר הוא לפנות לקבלת תמיכה. לסכום ,שכול מהווה חווית חיים קשה וכואבת המעצימה ,ברבים מן המקרים ,את חווית הבדידות והקושי להמשיך עם שגרת החיים ,עם זאת ,התמודדות עם השכול מהווה גם הזדמנות להתארגנות ושינוי בכוונים לא צפויים .לכאורה ,מצב זה מהווה נקודת מפנה קריטית עבור החברה למתן תמיכה כדי לסייע לאנשים להתמודד עם אסונם .אך המציאות הישראלית שונה .במקום הכלה של השכול ומתן מרחב לשכול באשר הוא ,עסוקה החברה הישראלית השורדת בפיצול השכול תוך נטישת השכול לכאבו ובדידותו ובכך מצמצמת החברה את יכולת השכולים האחרים לעזור לחבריהם ובנוסף מפחיתה את החוסן החברתי שלה בהמשך ההתמודדות עם סוגיות של אובדן המלווים את כולנו מעצם היותנו בני אדם. 9/11 http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm 9/22/2014 31 2004 ,יולי השכול על הנמנות שכולות למשפחות מקום ומתן זה בנושא חברתי שיח של לקיומו רבה חשיבות ישנה והזיקה הקשר אודות לשיח ראשון צעד בכך לראות רצון מתוך קולם את להשמיע והאזרחי הביטחוני אזרחית אמנה ליצירת בסיס יהווה כי ראוי זה שיח .החברה לבין השכולים ובין עצמם לבין השכולים בין והפועלת סולידארית המאפשרת פלורליסטית ,אנושית חברה למען לפעול הרצון שעיקרה כוללת .אזרחיה כלל של והאישי החברתי החוסן וחיזוק שימור למען ביבליוגרפיה § .העברית האוניברסיטה ,סוציאלית לעבודה ביה"ס :ירושלים .גמ"חים סקר .(1989) .א ,יפה .ש ,רובין ,.ר ,מלקינסון ,.ע ,שץ ,.י ,בנימיני ,.א ,שורץ נוטמן ,.ע ,לאואר קרניאל ,.ר ,ליכטנטריט .ורווחה חברה .אפשרי ומענה גישוש מחקר :תינוקות של פתע מוות .()בפרסום הדו המודל עם ומחקר רקע :ישראל במלחמות בנים אובדן לאחר החיים על .(1995) .ש ,רובין .7083 ,(1)'ה פסיכולוגיה .השכול של מסלולי .910 , 2 ,השלישי המגזר .היהודיים המקורות בראי ההתנדבות .(1988) .ע ,רקמן Hopper, E. (1997). Traumatic experience in the unconscious life of groups: A fourth basic assumption, Group Analysis, 30, 439470. Giron, Y., Ginzberg, K., & Solomon, Z. (2003). Predictors of bereaved parents’ satisfaction with group support: An Israeli perspective, Death Studies, 27(5), 405426. Gross, M.L. (1999). Autonomy and paternalism in communitarian society: Patient rights in Israel. Hastings Center Report, 29(4), 1320. Malkinson, R. & Witztum, E. (2000). Collective bereavement and commemoration: Cultural aspects of collective myth and the creation of national identity in Israel. In R. Malkinson, S.S. Rubin & E. Witztum, (Eds.) Traumatic and nontraumatic loss and bereavement: Clinical theory and practice (pp 295 320). Madison: Psychological Press. Rubin, S. & Malkinson, R. (2001) Parental response to child loss across the lifecycle: Clinical and research perspectives. In M. Stroebe, R. Hansson, W. Stroebe & H. Schut (Eds.) Handbook of bereavement research: Consequences, coping and care (pp. 219240). Washington, DC: American Psychological Association Press. Rubin, S., Malkinson, R. & Witztum, E. (1999). The pervasive impact of warrelated loss and bereavement in Israel. International Journal of Group Tensions, 28(1/2), 137153. Silverman, P.R. (1988). Widowtowidow. New York: Springer Press. Volkan, V. (2001). Transgenerational transmissions and chosen traumas: An aspect of largegroup identity. GroupAnalysis, 34, 7997. http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm 10/11 9/22/2014 31 2004 ,יולי Volkan, V.D. (1997). Bloodlines from ethnic pride to ethnic terrorism. New York: Farrar Straus & Giroux. Witztum, E., Malkinson, R. & Rubin, S. (2001). Death, bereavement and traumatic loss in Israel. In Special Issue: Contemporary aspects of loss. Journal of Psychiatry, 38 (3/4), 157170. http://blue.hevra.haifa.ac.il/rubin/files/Shderot%202004.htm 11/11
© Copyright 2024