‫מאת‬
‫מיכאל‬
‫אייזנשטדט‬
‫מימים ימימה התקנא האמו ביציר‬
‫‪.........‬‬
‫‪ ..........‬כפיו ‪ -‬פיגמליוו לא היה מסוגל‬
‫הצייר נאלץ להסתפק בציור התלוי על הקיר‪,‬‬
‫משכיל שהתפרסם בעיקר בשל כתיבתו‬
‫הפסל בפסל העומד לו במקומו והסופר בדפים‬
‫הספרותית‪ ,‬אך גם הלחיו אופרות חשובות‬
‫עליהם רשומות המלים שחיבר‪ ,‬ורק המחזאי‬
‫)שהיום כמעט ואינו מבוצעןת(‪ .‬לאלמןתיות‬
‫זוכה לראות את יציר כפיו חי ונושם‪ .‬אמנם לא‬
‫זכה הופמו דווקא לא ישירות בזכות יצירותיו‬
‫להסתפק בגלתאה שעיצב להפליא ורצה כי‬
‫כישות עצמאית‪ ,‬אבל‬
‫תקום לתחיה‪ ,‬וכך היה; ג'פטו ביקש כי פינוקיו‬
‫בו יש פיגמליוניות מסוימת‬
‫שלו יקום לתחיה וכך קרה‪ ,‬וקופליוס שאף כי‬
‫חיה‪ .‬והברית הזו ביו האמו היוצר לאמו‬
‫קופליה שלו תרקוד לפניו‪ .‬האמו תמיד רצה‬
‫‪-‬‬
‫בזכות אמו אחר ‪,‬שגם‬
‫‪-‬‬
‫בכל זאת כישות‬
‫אלא הודות למלחיו היהודי ז'אק אופנבך‬
‫והאופרה שכתב סביב דמותו ויצירתו‬
‫‪-‬‬
‫ייסיפורי הופמו"‪.‬‬
‫המבצע היא במובנים רבים עיקרו של הבאלט‬
‫ב ‪.1870-‬‬
‫ייאיש החול" הפך גם לאופרה וההשוואה ביו‬
‫לחקות את מלאכת הבריאה וכך אנו פוגשים‬
‫ייקופליה"‪ ,‬אשר בוצע לראשונה בפריס‬
‫לפי ראות עיניהם‪ ,‬במיתולוגיות רבות וביצירות‬
‫הסיפור לכאורה פשוט ביותר‪ :‬בחור צעיר אוהב‬
‫הבאלט מאלפת‪ ,‬ומלמדת הרבה על ההבדל ביו‬
‫אמנות‪ .‬מענייו לצייו שברוב המקרים האמו‬
‫בחורה צעירה ויפה עד שהוא רואה בחורה יפה‬
‫אופנבך לביו מחבר המוסיקה לייקופליה"‪ ,‬דליב‬
‫הוא גבר והיצירה אשה‪ .‬כלומר‪ ,‬יש כאו מעיו‬
‫עוד יותר וכהרף עיו שוכח את אהובתו‪.‬‬
‫וביו האופרה ייסיפורי הופמו" לבאלט‬
‫הבובה על במת האופרה לבובה על במת‬
‫אינספור אמנים המנסים לעצב דמויות חיות‬
‫חזרה על מעשה הבריאה‪ ,‬אבל במקום שהאל‬
‫האהובה אינה מוותרת ומשיבה מלחמה שערה‪.‬‬
‫ייקופליה"‪ .‬אופנבך קרוב הרבה יותר להופמו‬
‫יפיל תרדמה על אדם ויקח ממנו צלע שתהפוך‬
‫בסיומו של דבר היא הודפת מדרכה את‬
‫והוא יצר סיפור שופע סרקזם ומקבריות ‪ .‬דליב‬
‫לבת זוגו‪ ,‬יוצר האדם‪-‬האמו את אשת‬
‫היריבה וזוכה מחדש באהובה‪ .‬אלא שהיריבה‬
‫חיבר מוסיקה לבאלט עם לא מעט רגעי חרדה‬
‫חלומותיו בלי לאבד שערה משערות ראשו‪.‬‬
‫במקרה זה אינה בשר ודם אלא בובה‪ ,‬יצירת‬
‫אך עם סוף טוב מובהק ובעיקרו של דבר עליז‪,‬‬
‫היצירה היא פרי דמיוו שהופך במהרה‬
‫אמנות שבמקרה זה אינה זוכה להפוך לבשר‬
‫וכך הרחיק עצמו פירואטים רבים מהופמו‬
‫למציאות אלא שלא תמיד קל להתמודד עימה‬
‫ודם ‪.‬‬
‫)שהגיע לבמת הבאלט הקלאסי גם בזכות‬
‫סיפור אחר משלו‬
‫ולעיתים היא מפחידה למדי‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫יימפצח האגוזים"(‪.‬‬
‫העלילה של ייקופליה" מבוססת על ייאיש‬
‫כל אמו באשר הוא הוא פיגמליוו השואף‬
‫החול" מאת א‪.‬ת‪.‬א‪ .‬הופמו ‪,‬אחת הדמויות‬
‫לראות את יציר כפיו קורם עור וגידים‪ ,‬אולם‬
‫המרתקות ביותר של הרומנטיקה הגרמנית‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫ייקופל‪,‬ה"‪ ,‬בור'‪ ,‬מאגי מאר)‪ ,‬בלט האופרה של ל‪,‬או)‬
‫‪"COPELfA". CHOR.: MAGUY MARfN, LYON OPERA BALLET‬‬
‫יי ס'פור' הופמן " ‪ ,‬מאת ז ' אק‬
‫אופנבא‪7‬‬
‫במוי‪ ,‬ד י ויד או ?דו ‪ ,‬האופרה הישרא?ית החדשה ‪1994 ,‬‬
‫‪::I‬ו?' ‪ , O‬הרמתי‬
‫‪ JAOUES OFFENBACH‬ץ ‪"LES CONTES D'HOFFMANN", B‬‬
‫‪DIRECTOR: DAVID ALDEN, THE NEW ISRAELI OPERA , 1994‬‬
‫‪PHOTO: HARMATY‬‬
‫באופרה אנו פוגשים ממציא בשם ספלנצני‬
‫שיצר בובה מכנית מופלאה העונה לשם‬
‫אולימפיה ‪ .‬הבובה יודעת לרקוד ולשיר והיא‬
‫מדהימה את כל אורחי הממציא‪ ,‬רק דבר אחד‬
‫לא הצליח ספלנצני להעניק לייבתו"‪ ,‬כפי שהוא‬
‫מכנה את אולימפיה‪ ,‬וזה עיניים‪ ,‬את אלה היא‬
‫קיבלה מקופליוס שמאוחר יותר עוקר אותן‬
‫וקורע אותה לגזרים ‪ .‬ידידו המפוקפק של‬
‫הממציא ‪ ,‬קופליוס‪ ,‬מוכר לבן דמותו‬
‫האופראית של הופמן משקפיים שהופכים‬
‫בעיניו את הבובה ליצור חי )היום אנחנו‬
‫מכירים את הפעלול‬
‫‪-‬‬
‫הרבה סרטים תלת‬
‫ממדיים אפשר לחוות בעוצמתם האמיתית רק‬
‫אחרי שמרכיבים משקפיים מיוחדים( ‪ .‬כ‪,‬ן‬
‫במסיבה אצל ספלנצני כל האורחים רואים‬
‫באולימפיה בובה מופלאה ותו לא‪ ,‬אד הופמן‪,‬‬
‫משקפי הפלא לעיניו ‪ ,‬רואה בה אשה בשר ודם‪,‬‬
‫הטרגדיה שלו היא אי יכולתו להבחין בין‬
‫מציאות לדמיון‪ ,‬הוא אינו מסוגל להכיר‬
‫באשליה ולהתעורר ממנה‪ ,‬וכד הוא חווה את‬
‫ה " רצח הברברי " של אולימפיה כאילו היה‬
‫אמת ונדון לנדוד מאהובה לאהובה ללא קץ‬
‫ןתכלית‪ ,‬הופמן הוא אמן מיוסר המחפש את‬
‫המןזה שלן‪ ,‬את האשה שהוא יןכל להחיןת‬
‫ןלהפןד לבת לןןיה שתפרה את האמן שבו ‪,‬‬
‫אצל דליב אין גיבןר דרמטי ןהעלילה מתרכזת‬
‫דןןקא בגיבןרה‪ ,‬סןןנילדה שמה‪ .‬סןןנילדה‬
‫אןהבת את פרנץ אד הןא מסתנןןר מיןפיה של‬
‫קןפליה‪ ,‬בתן של קופליןס‪ ,‬בבאלט קופליןס‬
‫הןא ממציא דןמה לספלנצני אד אדם הרבה‬
‫יןתר נינוח ןפחות סרקסטי ‪ .‬קןפליןס של‬
‫הבאלט יצר הרבה בןבןת המסוגלןת לרקוד ‪.‬‬
‫פרנץ לא רןאה את קןפליה מקרןב כמן שהןפמן‬
‫ראה את אולימפיה ןגם אין לן משקפי פלא ‪.‬‬
‫הןא מביט בה מבעד לחלןן ןמתאהב בהרף‬
‫מבט ‪ ,‬סוןנילדה רןתחת מזעם ןמתגנבת לראןת‬
‫מי היא יריבתה המןזרה‪ ,‬ןכאשר היא רןאה שזן‬
‫בןבה היא נרגעת אד אינה מסתלקת‪ ,‬נהפןד‬
‫הוא‬
‫‪-‬‬
‫סןןנילדה תןפסת את מקןמה של‬
‫קןפליה ןכמן מממשת עבןר קןפליוס את חלןמן‬
‫של כל אמן‬
‫‪-‬‬
‫לראןת את יציר כפין קם לתחיה‪,‬‬
‫אבל קןפליןס‪ ,‬הנדהם ןהמןקסם כאח‪,‬ד אינן‬
‫האם סוונילוה הווקות את קופליה היא עויין סוונילוה‪ ,‬או שהיא הופנת‬
‫באותו וגע ל~ופליה? האם היא אמן מ ב צע או גם יוצות משהו חוש‬
‫משלח? לשאלות אלח אי! תשונות נוווות וכל צופח‪ ,‬כמו גם כל וקרנית וכל‬
‫נוויאוגוף‪ ,‬יתן להן תשובות משלו‪ .‬נאן טמון היופי האמיתי של ייקופליה"‬
‫נהנה מהעצמאןת היתרה שקןפליה לןקחת‬
‫לעצמה ‪ ,‬הןא נבהל מהרעיןן שלרגע נראה‬
‫מפתה כל כד ‪ .‬הוא מעדיף את קןפליה שלן‬
‫אבל סןפן של הבאלט טןב‬
‫כשהיא בשליטתן‪ ,‬הןא אינן רןצה לראןת את‬
‫הגןלם קם על יןצרן ‪ ,‬ןלא מבין שהתחלפן‬
‫היןצרןת‬
‫‪-‬‬
‫שהןא הגולם וסוונילדה היןצרת ‪.‬‬
‫כמו פרופסןר היגינס של ג'ורג ' ברנרד שאו‪ ,‬גם‬
‫‪-‬‬
‫פרנץ שב‬
‫י כןלה להיראןת כבת תמןתה? ןמה לגבי‬
‫לזרועותיה של סןונילדה וקופליוס מבין כ י‬
‫סןןנילדה? מצד אחד זן עלמה נחןשה ביןתר‬
‫הצעירים פשןט סידרו אותו ‪ .‬סוף טוב ? בהחלט ‪,‬‬
‫ש א ינה מןכנה לןןתר על הגבר שהיא אןהבת‪,‬‬
‫אם נקשיב למוסיקה ןנקבל את הסיפןר‬
‫גם כאשר הוא רועה בשדות זרים‪ ,‬אבל היא‬
‫כפשוטו ‪ .‬אבל עיון מעמיק יותר בדמןיות‬
‫מענ יי נת י ותר כשהיא מגלמת את דמןתה של‬
‫קןפליוס מעדיף אשה שהוא יכןל למשוד‬
‫ןבמערכת היחסים ב י ניהן יכןל לגלןת גם ס י פ ו ר‬
‫קןפליה ‪ ,‬ןכאן נשאלת השאלה המרכזית‬
‫בחוטים המניעים אןתה ןלעצבה כראןת עינין‪,‬‬
‫שןנה לגמרי ‪ ,‬מיהן הגבר המןכן בן רגע לןןתר‬
‫סןןנילדה הרןקדת את קןפליה ה י א עדיין‬
‫‪-‬‬
‫האם‬
‫כאשר הגולם מנסה לקום על יןצרן האיום רב‬
‫על אהןבתן ןלהחליפה באחרת? ןבמי ‪ ,‬בבןבה !‬
‫סןןנילדה ‪ ,‬אן שהיא הןפכת באןתן רגע‬
‫מדי ןאולי ‪ ,‬מבחינת קופליןס ‪ ,‬לא כל כד שןוה‬
‫האם הןא כל כד מסןנןןר מהיןפי המלאכןת י‬
‫לקןפליה? האם היא אמן מבצע אן גם י ןצרת‬
‫את הסיכןן‪,‬‬
‫עד שאינן מסןגל לראןת את האמת ‪ ,‬אן האם‬
‫משהן חדש משלה? לשאלןת אלה א י ן תשןבןת‬
‫יצירתן של קןפליןס מציאותית כל כד שהיא‬
‫ברורות ןכל צןפה‪ ,‬כמן גם כל רקדנית ןכל‬
‫‪7‬‬
‫כוריאוגרף‪ ,‬יתן להן תשובות משלו‪ .‬כאן טמון‬
‫היופי האמיתי של‬
‫חוזים ביצירת אמנות גדולה‪ ,‬ו ‪ II‬קופליה‬
‫של‬
‫‪II‬‬
‫מארן ו ‪ II‬סיפורי הופמן" של אולדן הן יצירות‬
‫‪ II‬קופליה ‪. II‬‬
‫מופת וישויות עצמאיות הרבה יותר‬
‫במובנים רבים סוונילדה ‪ /‬קופליה דומה‬
‫מיצירותיהם של דליב ואופנבך‪.‬‬
‫לאודט‪/‬אודיל מ ‪ II‬אגם הברבורים ‪ ".‬בשני‬
‫המקרים מדובר בשתי פניה של חווה‪ ,‬באשה‬
‫ם‬
‫אוהבת מצד אחד וביצור דמיוני המונע על ידי‬
‫כוחות נסתרים מצד שני‪ .‬סוונילדה עצמה היא‬
‫שילוב של אודט האוהבת ואודיל ההורסת וגם‬
‫בקופליה ניתן למצוא אולי מעט משתי‬
‫הדמויות‪.‬‬
‫וינה של מאני מאיז לנאלט‬
‫שהיה אז חדשני‪ ,‬של תיאטרון‪-‬מחול טיפוסי‬
‫‪-‬‬
‫צירוף של מחול‪ ,‬משחק ומוסיקה‪ ,‬קצת‬
‫סוריאליסטי ומנוסח במטפורות פיוטיות ‪.‬‬
‫הדמיון בין ‪ II‬קופליה‬
‫‪II‬‬
‫לבאלטים הרוסיים‬
‫בראשית שנות השמונים‪ ,‬ביום חורף גשום ‪,‬‬
‫הקלאסיים אינו רב במיוחד‪ .‬זה תוצר של פריס‬
‫שהיתי בבריסל בירת בלגיה ‪ ,‬על מנת לחזות‬
‫באלט קליל וחביב‬
‫בהצגת בכורה של ‪ II‬באלט המאה העשרים" ‪,‬‬
‫מולדתה של מאגי מארן‪ ,‬וזכתה למוניטין ‪.‬‬
‫שחסר מעט מהדרמה שאנו פוגשים אצל‬
‫שניהל מוריס בז'אר‪ .‬באירוע החגיגי ניגש אלי‬
‫בייחוד הצליחה מארן ביצירה‬
‫צ'ייקובסקי ופרוקופייב‪ .‬מבחינה מוסיקלית‬
‫דניאל אמבש‪ ,‬רקדן ישראלי שהופיע שנים‬
‫על פליטים ברוח מחזות האבסורד של סמואל‬
‫אין ספק כי דליב‪ ,‬שנחשב למלחין מוכשר‬
‫רבות בלהקת בת‪-‬דור ומשם הגיע ללהקתו של‬
‫בקט‪ ,‬שאיתו הופיעה גם במסגרת פסטיבל‬
‫ביותר והיה אהוב בזמנו‪ ,‬אינו גדול הכותבים‬
‫בז'אר ‪ ,‬ישאל אותי אם יהיה לי למחרת פנאי‬
‫ישראל‪.‬‬
‫בחצי השני של המאה‬
‫ה ‪,19-‬‬
‫לבמה‪ ,‬והאזנה למוסיקה של ‪ II‬קופליה‬
‫‪II‬‬
‫כשלעצמה זו חוויה משעממת למדי ‪ .‬היא חסרה‬
‫צ'ייקובסקי למשל‪ .‬יש ב ‪ II‬קופליה‬
‫‪II‬‬
‫אבל לא הרבה מעבר לכ‪,‬ך ולבאלט הפריסאי‬
‫‪", May BII‬‬
‫מופע‬
‫לבוא לחזרה של מופע שהוא וחברתו )היום‬
‫אשתו ואם בנו( מאגי מארן מכינים‪.‬‬
‫את הכוח שיש לבאלטים הגדולים של‬
‫חן ותום‬
‫מקץ שנים מעטות עברה הלהקה לצרפת‪,‬‬
‫מפנה מפתיע חל בקריירה של מאגי מארן‬
‫כשהסכימה ליצור עבור באלט האופרה של ליון‬
‫כמובן הסכמתי ברצון‪ ,‬כי הסקרנות לראות‬
‫גרסה משלה ל ‪ II‬סינדרלה‬
‫עבודה של יוצרים צעירים ובלתי מוכרים היא‬
‫בישראל(‪ .‬הנושא המסורתי עוצב כאילו‬
‫‪II‬‬
‫)גם יצירה זו בוצעה‬
‫זה בדיוק מה שהיה נחוץ וזה מה שהביא‬
‫בעיני מהתענוגות האמיתיים של מבקר מחול ‪.‬‬
‫הדמויות הן בובות חמודות‪ ,‬והבימה נצנצה‬
‫להצלחה המסחררת של הבאלט‪ .‬לא עוד באלט‬
‫אולי אגלה משהו שאיש עוד לא התייחס אליו‪,‬‬
‫בשלל נוריות חשמל זעירות‪ ,‬שתחמו את חלקי‬
‫איזה כשרון מלבלב שאיש לא הבחין בו לפני ‪.‬‬
‫התפאורה ‪ .‬אחרי הפקה זו היא הפכה‬
‫טרגי כמו ‪ II‬ג'יזל‬
‫‪II‬‬
‫)שהולחן על ידי מורו של‬
‫דליב‪ ,‬אדולף אדם( אלא משהו קליל‪ ,‬שעשוע‬
‫לכוריאוגרפית ידועה באירופה‪.‬‬
‫לא מזיק לערב קיץ בהיר‪ ,‬דיברטימנטו שיש בו‬
‫נסענו ברחובות מושלגים באזור ישן של בריסל‪,‬‬
‫חן משלו‪.‬‬
‫טיפסנו חמש קומות במדרגות תלולות והגענו‬
‫לדירה מוזנחת‪ .‬זה היה חדר החזרות ועבדו בו‬
‫יוצרים בני הזמן מבקשים להאיר את קופליה‬
‫חמישה אמנים‪ ,‬רובם בוגרי בית‪-‬הספר‬
‫שבז'אר ניהל אז‪ .‬מארן ניהלה את‬
‫באור חדש‪ ,‬עכשווי יותר‪ .‬מאגי מארן‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫‪,Mudra‬‬
‫אחת היוצרות המרתקות בעולם הבאלט של‬
‫החזרה וגם שרה ורקדה להפליא ‪ .‬היא היתה‬
‫היום ‪ ,‬יצרה ‪ II‬קופליה‬
‫‪II‬‬
‫משלה עבור באלט‬
‫האופרה של ליון )בית אופרה הידוע בהפקות‬
‫אז כבת‬
‫‪, 21‬‬
‫שנה קודם לכן הצטרפה לבאלט‬
‫יצירה לא פחות מוכרת של מארן היא ‪ II‬באלט‬
‫האנשים השמנים‬
‫‪II‬‬
‫שיצרה עבור הבאלט‬
‫הלאומי ההולנדי‪ .‬זה מחול משעשע שבו כל‬
‫הרקדנים רוקדים כשהם עטויים חומר ספוגי‬
‫ונוצר ניגוד משעשע מאוד בין תנועתם הקלילה‬
‫לבין מראם‬
‫ה ‪ II‬שמן ‪• II‬‬
‫המאה העשרים והכל ניבאו לה עתיד מזהיר על‬
‫מארן המשיכה את הקשר עם באלט האופרה‬
‫המודרניות המרתקות שהוא מעלה(‪ ,‬רחוקה‬
‫הבימה‪ .‬היא פנתה לבסוף לכוריאוגרפיה‪ ,‬אם‬
‫שנות אור מהיצירה המקורית‪ .‬מארן קרובה‬
‫כי במסגרת הלהקה העצמאית שלה ושל דניאל‬
‫של ליון ‪,‬ועיסוקה ב ‪ II‬קופליה‬
‫‪II‬‬
‫הוא המשך הקו‬
‫הרבה יותר באופיה להופמן מאשר לדליב ‪ .‬היא‬
‫היא גם רקדה‪ .‬כל זה התרחש לפני שגל המחול‬
‫היצירתי שלה ב"לכלוכית"‪ .‬גם הפעם מדובר‬
‫אינה מעלה סיפור מתקתק נוטף סכרין‪ ,‬אלא‬
‫המודרני פרץ והציף את בלגיה השמרנית ‪ ,‬שעד‬
‫בבובות מכניות‪ ,‬האמצעי שבעזרתו עיצבה את‬
‫אז ידעה למעשה רק באלט‪ ,‬בעיקר בסגנון‬
‫גרסתה לסיפור המוכר על סינדרלה‪ ,‬אחיותיה‬
‫לשאול את כל השאלות שמעסיקות אמנים על‬
‫מוריס בז'אר ולהקות באלט של אזור פלנדריה‬
‫החורגות והנסיך יפה התואר‪.‬‬
‫אודות הקשר בין מציאות ואשליה ‪ ,‬בין האמן‬
‫וואלוני‪.‬‬
‫ההיפך‬
‫‪-‬‬
‫היא משתמשת בסיפור קופליה כדי‬
‫גיורא מנור‬
‫ויצירתו‪ .‬היא יוצרת מעין ‪ II‬סיפורי הופמן"‬
‫בתוך המסגרת של‬
‫‪ II‬קופליה ‪,II‬‬
‫ובכך ייחודה ‪.‬‬
‫המופע שבחזרתו צפיתי אז היה הראשון של‬
‫הבמה שלה מלאה‪ ,‬לעיתים גדושה מדי‪ ,‬אבל‬
‫להקה שלימים הפכה‬
‫הכוריאוגרפית אינה מרפה מאיתנו לרגע‪ .‬היא‬
‫)תיאטרון תיבת‪-‬נוח(‪ ,‬והוא היה בנוי בסגנון‪,‬‬
‫דורשת מאיתנו ללכת בעקבותיה אל מעבר‬
‫לגודש הוויזואלי ולצאת למסע על כנפי הדמיון‬
‫אל נבכי נפשו של האמן ‪,‬למסע לגלות איך‬
‫נוצרת יצי‪ .‬רת אמנות ואם יכולה להיות ליצירה‬
‫ישות משלה‪ .‬מארן בוחנת מחדש את הגבולות‬
‫בין מציאות לאשליה‪ ,‬בין הדמיון לאמת‪,‬‬
‫ביצירה מה!)נטת ביותר‪ .‬בנובמבר ש‪.‬ז‪ .‬נוכל‬
‫כולנו לבחון איך בדיוק היא עושה זאת במשכן‬
‫לאמנויות הבמה בתל אביב‪.‬‬
‫על אותה במה חודש אחר כך ניתן יהיה לחזות‬
‫בקופליה האופראית‪ ,‬באולימפיה של אופנבך‬
‫והופמן‪ ,‬בהפקת האופרה הישראלית החדשה‪,‬‬
‫בבימויו המבריק של דייוויד אולדן‪ .‬הדמיון בין‬
‫עבודתו של אולדן לעבודתה של מארן מדהים ‪.‬‬
‫שניהם יוצרים בני זמננו המתעניינים בכאן‬
‫ובעכשיו ומצליחים להביא את אמנותם לכלל‬
‫שלמות באמצעות יצירה שהיא מעבר למקור ‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬גם הם הופכים לפיגמליון‪ .‬האמן היוצר‬
‫הוא גם פיגמליון וגם גלתאה‪ ,‬והחוט הדק בין‬
‫דמיון למציאות נעלם כלא היה כאשר אנו‬
‫‪8‬‬
‫ל‪Theatre d'Arche -‬‬
‫יי קופליה ‪ ",‬כור ‪ ',‬מאגי מאר)‪ ,‬בלט האופרה של ליאו)‬
‫‪BALLET‬‬
‫‪PERA‬ס‬
‫‪N‬ס‪R.: MAGUY MARIN, LY‬ס‪ PELIA ". CH‬ס‪"C‬‬