חולים שעזבו על דעת עצמם - Hadassah Medical Center

‫בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים‬
‫עבודת גמר‬
‫למה חולים עוזבים את המחלקה לרפואה דחופה על דעת עצמם?‬
‫סקר עמדות בשני בתי החולים של הדסה‬
‫‪Why do patients leave the emergency department against‬‬
‫?‪medical advice‬‬
‫‪A survey conducted in both Hadassah hospitals‬‬
‫כמילוי חלק מהדרישות לשם קבלת תואר דוקטור לרפואה מטעם בית הספר לרפואה של‬
‫האוניברסיטה העברית והדסה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫מגישה‪ :‬מיטל סומך‬
‫כתובת‪ :‬עמוס ‪ 17‬רמת גן‬
‫שמות המדריכים‪:‬‬
‫פרופסור ברזיס מאיר‪ ,‬המרכז לאיכות ובטיחות קלינית‪ ,‬בי"ח הדסה‪ ,‬ירושלים‬
‫ד"ר אסף יעקב‪ ,‬מנהל המחלקה לרפואה דחופה‪ ,‬ביה"ח הדסה עין‪-‬כרם‪,‬‬
‫ירושלים‬
‫ד"ר רות סטנליקוביץ מנהלת המחלקה לרפואה דחופה‪ ,‬ביה"ח‬
‫הדסה הר‪-‬הצופים‬
‫ייעוץ סטטיסטי‪ :‬גב' טלי בדולח אברהם‬
‫מקום ביצוע העבודה‪ :‬המרכז לאיכות ובטיחות קלינית‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫מבוא ‪3 .................................................................................................................................‬‬
‫‪ .1‬רקע ‪4 ..............................................................................................................................‬‬
‫‪ 1.1‬תיאור הבעיה ‪4 ...........................................................................................................‬‬
‫‪ 1.2‬סקירת ספרות‪5 ...........................................................................................................‬‬
‫‪ .2‬יעדים ‪9 ............................................................................................................................‬‬
‫‪ .3‬שיטת המחקר ‪10 ................................................................................................................‬‬
‫‪ .4‬תוצאות ‪12 ........................................................................................................................‬‬
‫‪ 4.1‬היקף התופעה ‪12 .........................................................................................................‬‬
‫‪ 4.2‬נתונים דמוגרפים ‪13 ....................................................................................................‬‬
‫‪ 4.2.1‬השוואת נתונים דמוגרפיים בין הדסה עין כרם להדסה הר הצופים ‪16.............................‬‬
‫‪ 4.3‬סיבת עזיבת חדר המיון – זמני המתנה ויחס הצוות הרפואי ‪19 ...............................................‬‬
‫‪ 4.4‬סיבת הפנייה ודרך ההגעה למיון ‪21 .................................................................................‬‬
‫‪ 4.5‬זמני שהייה במיון ‪22 ....................................................................................................‬‬
‫‪ 4.6‬אזור הטיפול וסוג הרופא המטפל במיון ‪25 ........................................................................‬‬
‫‪ 4.6.1‬קשר בין משך זמן בחדר המיון כפי שנמסר על‪-‬ידי החולה לבין סוג הרופא המטפל ‪28.......‬‬
‫‪ 4.7‬השפעת גורמי עומס ‪28 .................................................................................................‬‬
‫‪ 4.7.1‬קשר בין מספר הפונים למספר העוזבים את המיון על דעת עצמם‪28..............................‬‬
‫‪ 4.7.2‬קשר בין ימות השבוע ומשמרות לבין עזיבת המיון‪29.................................................‬‬
‫‪ 4.8‬דרך עזיבת חדר המיון ‪29 ..............................................................................................‬‬
‫‪ 4.9‬ההתרחשות לאחר עזיבת חדר המיון ‪30 ............................................................................‬‬
‫‪ 4.10‬שביעות רצון של החולים מהמוסד הרפואי ‪32 ..................................................................‬‬
‫‪ 4.10.1‬קשר בין משך זמן ההמתנה לרמת כעס ‪34..............................................................‬‬
‫‪ .5‬דיון בתוצאות ‪37 ................................................................................................................‬‬
‫‪ 5.1‬היקף התופעה ‪37 .........................................................................................................‬‬
‫‪ 5.2‬השפעת משתנים דמוגרפיים ‪38 ......................................................................................‬‬
‫‪ 5.3‬סיבת הפנייה ודרך ההגעה למיון ‪39 .................................................................................‬‬
‫‪ 5.4‬סיבת העזיבה – זמני המתנה ויחס הצוות הרפואי ‪40 ............................................................‬‬
‫‪ 5.5‬קשר לגורמי עומס – מספר פונים‪ ,‬משמרות וימות השבוע ‪42 ................................................‬‬
‫‪ 5.6‬סוג הרופא המטפל ‪43 ...................................................................................................‬‬
‫‪ 5.7‬אופן העזיבה ‪ AMA -‬או ‪44 ..............................................................................LWBS‬‬
‫‪ 5.8‬דרך עזיבה – עם או ללא ידיעת המשרד ‪44 .......................................................................‬‬
‫‪ 5.9‬השלכות ‪46 ................................................................................................................‬‬
‫‪ 5.10‬שביעות רצון ‪47 ........................................................................................................‬‬
‫‪ 5.11‬סיכום ‪48 .................................................................................................................‬‬
‫‪ .6‬מגבלות ‪49 ........................................................................................................................‬‬
‫‪ .7‬מסקנות והמלצות ‪50 ...........................................................................................................‬‬
‫‪ .8‬תקציר ‪52 .........................................................................................................................‬‬
‫‪54 ................................................................................................................. Abstract .9‬‬
‫‪.10‬ביבליוגרפיה ‪56 ................................................................................................................‬‬
‫נספח ‪ – 1‬שאלון מלא ‪60 .........................................................................................................‬‬
‫נספח ‪ – 2‬שאלון קצר ‪63 .........................................................................................................‬‬
‫‪2‬‬
‫מבוא‬
‫התופעה של אנשים הפונים לחדרי המיון בבתי חולים ועוזבים ללא קבלת טיפול רפואי או ללא השלמת‬
‫הטיפול הרפואי היא תופעה נפוצה ומדאיגה‪ .‬כל בר‪-‬דעת יאמר‪ ,‬כי זמן המתנה במיון הינו גורם מפתח‬
‫להסבר תופעה זו‪ .‬בנוסף ניתן לומר כי חומרת הסיבה שגרמה לאדם לפנות למיון גם היא גורם חשוב‬
‫בשיעור העוזבים‪ ,‬שכן מי שפנה בשל מחלה קלה ירצה פחות להמתין במיון עד לקבלת טיפול ומי שנזקק‬
‫לטיפול דחוף ודאי לא יעזוב את המיון לפני קבלת הטיפול הנחוץ‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬קיימים גורמים נוספים העלולים להשפיע על עזיבת חדר המיון‪ ,‬ולעזיבת המיון יש לעתים‬
‫השלכות חמורות על מצב בריאותם של הפונים למיון לאחר עזיבתם‪.‬‬
‫משום כך נחקרה תופעה זו רבות ברחבי העולם‪ .‬עם זאת‪ ,‬בארץ התופעה כמעט שלא נחקרה‪ .‬לאור‬
‫המשתנים שזוהו כבעלי השפעה על שיעור העזיבה במחקרים על חדרי‪-‬מיון בבתי‪-‬חולים שונים בעולם‪,‬‬
‫ביקשנו לערוך מחקר שינסה לאתר גורמים דומים וחדשים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .1‬רקע‬
‫"רפואה דחופה הינה רפואה אשר נגזרת משמה ומנסה לספק פתרון לכל בעיה רפואית אשר‬
‫היא אכן דחופה ומצריכה פתרון מיידי" )ז'ק אשרוב‪.(1998 ,‬‬
‫‪ 1.1‬תיאור הבעיה‬
‫בכל יום פונים מאות אנשים לחדר מיון‪ .‬חלק הארי משתחרר לאחר שהושלם הבירור בעניינם‪ ,‬חלקם‬
‫מתאשפזים‪ ,‬אך חלקם עוזבים את חדר המיון לפני שהושלם הבירור בעניינם‪ .‬חולים אלו עוזבים את חדר‬
‫המיון על דעת עצמם‪ ,‬לעתים בטרם ראו גורם רפואי‪ ,‬לעתים תוך כדי טיפול‪ ,‬ולעתים בטרם שוחררו‬
‫סופית‪.‬‬
‫בקבוצה זו יש חולים שעוזבים את חדר המיון בניגוד לעצה רפואית ) – ‪Against Medical Advice‬‬
‫‪ .(AMA‬המונח‪ ,‬הן בשטח והן בספרות‪ ,‬משמש לתיאור מגוון נרחב של חולים‪ ,‬אשר בחרו לסטות‬
‫מהטיפול הרפואי שסופק להם‪ ,‬זאת בלי להתחשב בשאלה אם קיבלו ייעוץ רפואי כלשהו‪ ,‬ובלי להביא‬
‫בחשבון איזה מידע‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬הביאם לקבלת החלטה זו‪ .‬לכל אדם הזכות להסכמה מדעת לטיפול רפואי‬
‫והזכות לאוטונומיה לגבי גופו‪ .‬לכן כל אדם בר‪-‬דעת רשאי לסרב לטיפול רפואי‪ ,‬גם אם גורם רפואי‬
‫מאמין כי הטיפול‬
‫הוא לטובתו‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אנשים הפונים לחדר מיון ועוזבים אותו לעתים אינם ממתינים כלל לבדיקת רופא ) ‪Left‬‬
‫‪ .(Without Being Seen-LWBS‬לכן השתמשנו במושג "עוזבים על דעת עצמם" כדי לכלול את כל‬
‫הפונים‪ :‬גם כאלה שהמתינו לבדיקת רופא‪ ,‬קיבלו חוות דעת רפואית ועזבו בניגוד לחוות דעת זו‪ ,‬וגם‬
‫כאלה שלא ראו רופא או שלא השלימו את הטיפול ולא הגיעו לשלב של קבלת עצה רפואית‪.‬‬
‫בבתי חולים ברחבי העולם ובארץ מוכרת היטב התופעה של מטופלים העוזבים את חדר המיון על דעת‬
‫עצמם או בניגוד לעצה רפואית‪ .‬לפי הגדרות חוק זכויות החולה משנת תשנ"ו )‪" ,(1996‬מטופל" הוא‬
‫"חולה או המבקש או המקבל טיפול רפואי"‪" ,‬חדר מיון" הוא "מקום המיועד למתן טיפול רפואי דחוף‬
‫המאויש על‪-‬ידי רופא אחד לפחות‪ ,‬ושהמנהל הכללי הכיר בו כחדר מיון לעניין חוק זה"‪ ,‬ו"טיפול רפואי"‬
‫מוגדר ככזה הכולל טיפול‪" ,‬לרבות פעולות אבחון רפואי‪ ,‬טיפול רפואי מונע‪ ,‬טיפול פסיכולוגי או טיפול‬
‫סיעודי"‪.‬‬
‫מעצם היותם חולים העוזבים את המיון על דעת עצמם‪ ,‬מטופלים אלו מונעים מעצמם טיפול רפואי‪ .‬תופעה‬
‫זו היא בעייתית‪ ,‬כיוון שהיא עומדת בסתירה לאחד מהיעדים החשובים של חדר המיון‪ :‬להוות רשת ביטחון‬
‫לחולים שאין באפשרותם לקבל מענה אחר לבעיותיהם‪ .‬בנוסף‪ ,‬עזיבת מטופל את חדר המיון על דעת‬
‫עצמו עלולה לחשוף אותו לסיכון גובר של תמותה ותחלואה‪ .‬לפיכך‪ ,‬כשמדובר בעזיבת חדר המיון לפני‬
‫קבלת טיפול רפואי או השלמת הטיפול‪ ,‬לדבר עלולות להיות השלכות חמורות הן על בריאותם של‬
‫החולים שעזבו את המיון‪ ,‬והן על תדמית בית החולים‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ 1.2‬סקירת ספרות‬
‫עזיבת חולים את חדרי המיון בבתי חולים על דעת עצמם היא בעיה מהותית בבתי חולים בכל העולם‪.‬‬
‫שכיחות הבעיה בחדרי המיון בעולם היא ‪ .0.4-15%‬במקרים קיצוניים זהו נתח משמעותי מהפניות לחדר‬
‫המיון‪ ,‬ולכן נערכו מחקרים רבים שביקשו לבדוק את הנושא )‪,28 ,23 ,20 19 ,17 ,13 ,12 ,8 ,6 ,1-3‬‬
‫‪.(38 ,32 ,31‬‬
‫ממספר מחקרים עולה כי קיימים גורמים שונים הקשורים למקרים‪ ,‬שבהם אנשים הפונים לחדר מיון‬
‫עוזבים אותו על דעת עצמם‪ ,‬כגון‪ :‬מאפיינים דמוגרפיים‪ ,‬חומרת המחלה ודחיפותה‪ ,‬הפעילות והעומס‬
‫בחדר המיון ומועד ההגעה לחדר המיון )שעה‪ ,‬יום בשבוע‪ ,‬עונה( )‪.(7‬‬
‫ מאפיינים דמוגרפיים‪ :‬נמצא כי רוב העוזבים את חדר המיון על דעת עצמם הם‪ :‬זכרים‪ ,‬צעירים‬
‫)‪,(31 ,8 ,6‬כאשר במחקר האוסטרלי ‪ 47%‬היו בטווח הגילים ‪ 20-34‬שנים‪ .‬בנוסף עוזבים‬
‫חולים בעלי רקע סוציו‪-‬אקונומי נמוך ומבוטחים חסרי ביטוח רפואי או בעלי ביטוח רפואי שאינו‬
‫מספק‪ .‬מחקר שנערך באוסטרליה בשנת ‪ 2003‬הראה כי האוכלוסייה המועדת לעזיבה בנוסף‬
‫לצעירים הם הורים שפנו למיון עם ילדיהם בגילאי ‪ 0-4‬ואנשים ללא ביטוח רפואי )‪.(18‬‬
‫ מאפייניים רפואיים‪ :‬נמצא כי רוב החולים שעוזבים על דעת עצמם הינם כאלה שחומרת‬
‫מחלתם ודחיפותה נמוכות‪ .‬מחקר שנערך באוסטרליה בין השנים ‪ 2002-2003‬הראה כי ‪90%‬‬
‫מהמקרים של פונים שעזבו על דעת עצמם היו מוגדרים כמקרים לא דחופים או דחופים חלקית‬
‫)‪.(semi-urgent‬‬
‫בנוסף‪ ,‬חולים אמבולטוריים‪ ,‬חולים אשר פנו למיון על דעת עצמם )‪ ,(6‬וחולים הפונים מסיבות‬
‫הקשורות לסמים ואלכוהול )‪ (9-11‬נוטים יותר לעזוב את המיון על דעת עצמם )‪.(32 ,31 ,19‬‬
‫ מאפייני בית החולים‪ :‬מחקרים הראו כי עלייה במקרי העזיבה של פונים על דעת עצמם קשורה‬
‫לתורנויות לילה )‪ ,(16 ,7‬להגעה לחדר מיון בין חצות לארבע לפנות בוקר )‪ ,(28 ,8‬לעונת‬
‫החורף )‪ (17‬ולהגעה לאחר סיום יום עבודה או בסופי שבוע )‪.(31 ,24 ,8‬‬
‫ בנוסף נמצא כי חדרי מיון המאופיינים על‪-‬ידי תנועה רבה של אנשים )‪ (31‬תפוסה גבוהה )‪,(13‬‬
‫ וכאלו המשמשים כמרכז טראומה‪ ,‬בית חולים אוניברסיטאי או לימודי מעלים את הסבירות‬
‫לעזיבת חולים על דעת עצמם את חדר המיון‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬מספר מקרי הטראומה ומקרי‬
‫ההחייאה במיון נמצאו כמשפיעים )‪. (32 ,31 ,16 ,13‬‬
‫סיבות לעזיבת חולים על דעת עצמם‬
‫רוב המחקרים הראו כי הסיבה השכיחה ביותר לכך שפונים לחדר המיון עוזבים אותו על דעת עצמם היא‬
‫חוסר שביעות רצון ממשך זמן ההמתנה בחדר המיון )‪.(33 ,12-18‬‬
‫מחקרים שנערכו בחדרי מיון באוסטרליה ובחדר מיון ילדים בקנדה הראו כי בין ‪ 23%-58%‬מהעוזבים‬
‫טענו כי עזבו על דעת עצמם את המיון עקב משך המתנה ארוך )‪ .(30 ,29 ,28 ,23‬מחקר שנערך במספר‬
‫חדרי מיון בלוס אנג'לס מצא עלייה של פי חמישה במספר המקרים שעזבו את חדר המיון על דעת עצמם‬
‫‪5‬‬
‫כאשר זמן ההמתנה עלה משעה לשלוש שעות )‪ .(19‬במחקר האוסטרלי‪ 52% ,‬מאלו שעזבו על דעת‬
‫עצמם טענו כי היו נשארים אילו זמני ההמתנה היו קצרים יותר )‪ (29‬עובדה התואמת מחקר אשר נערך‬
‫בשנת ‪ 1991‬ב ארה"ב שמצא כי קצב העזיבה של פונים על דעת עצמם יורד כאשר יש ירידה בזמן‬
‫ההמתנה )‪.(20‬‬
‫סיבה עיקרית נוספת הייתה שיפור בסימפטומים או היעלמותם בזמן השהייה במיון בשיעור של ‪37%‬‬
‫במחקר במיון ילדים )‪ (28‬ו‪ 12%-15%-‬בחדרי מיון בקנדה ואוסטרליה )‪ .(30 ,23‬סיבה מדאיגה‬
‫שהתגלתה הייתה הטענה של מטופלים כי הם עזבו כיוון שחשו ברע ולא היו מסוגלים להמתין‪ ,‬כאשר‬
‫במחקר אחד‪ 53% ,‬ציינו זאת כסיבת עזיבתם )המחקר אִפשר לבחור מספר סיבות ‪ ,(6 -‬ובמחקרים‬
‫נוספים סיבה זו הייתה שכיחה פחות ‪.(30 ,29 ,23 ,18) 1%-13% -‬‬
‫אופן העזיבה ‪ AMA -‬או ‪LWBS‬‬
‫מחקר מעניין שנערך בחדר המיון של בית‪-‬החולים האוניברסיטאי ‪ John Hopkins‬במרילנד השווה בין‬
‫חולים שעזבו את המיון בניגוד לעצה רפואית )‪ (AMA‬לבין אלו שעזבו על דעת עצמם‪ ,‬לפני שנבדקו על‪-‬‬
‫ידי רופא )‪ .(LWBS‬בממצאי המחקר‪ ,‬בדומה למחקרים נוספים‪ ,‬אחוז החולים שעזבו בניגוד לעצה‬
‫רפואית היה נמוך יותר מאלו שעזבו לפני שנבדקו על‪-‬ידי רופא )‪ .(34,35‬מבחינת המאפיינים‬
‫הדמוגרפיים‪ ,‬שתי הקבוצות היו דומות ואופיינו בצעירים‪ ,‬רווקים‪ ,‬לא מבוטחים ובעלי דחיפות טיפול‬
‫נמוכה‪ .‬עם זאת‪ ,‬דחיפות הטיפול של חולים שעזבו בניגוד לעצה רפואית היתה גבוהה יותר מזו של אלה‬
‫שעזבו לפני שנבדקו על‪-‬ידי רופא‪ .‬להבדיל מממצאים במחקרים אחרים שגילו כי אחוז המטופלים שעזבו‬
‫לפני שנבדקו עלה עם עליית העומס במיון‪ ,‬רמת העומס במיון לא השפיעה על עזיבת חולים בניגוד לעצה‬
‫רפואית‪.‬‬
‫השלכות רפואיות של עזיבת חולים על דעת עצמם‬
‫נתון משמעותי שעולה מהמחקרים מתייחס להשלכות של דרך העזיבה‪ .‬עזיבת מטופל את חדר המיון על‬
‫דעת עצמו עלולה לחשוף אותו לעלייה בתמותה ובתחלואה )‪ .(3-5,33,44,45‬לפיכך נערכו מחקרים‬
‫רבים שניסו לבדוק את ההשלכות לעזיבת חדר המיון על דעת המטופל‪ ,‬במיוחד לאור זאת שחולים אשר‬
‫עזבו בניגוד לעצה רפואית )‪ (AMA‬היו בעלי סיכון גבוה יותר לחזור לחדר מיון‪ ,‬ואף להתאשפז‬
‫)‪.(35,44,45‬‬
‫מחקרים רבים הראו כי מעל ‪ 50%‬מהעוזבים על דעת עצמם את המיון פנו להמשך טיפול בזמן הסמוך‬
‫לעזיבה )‪.(38 ,28-30 ,20 ,14‬‬
‫ מחקר שנערך בארה"ב הראה כי ‪ 46%‬מתוך סך החולים אשר עזבו על דעת עצמם את חדר‬
‫המיון נזקקו לטיפול רפואי דחוף‪ 29% ,‬נזדקקו לטיפול תוך ‪ 24‬עד ‪ 48‬שעות לאחר עזיבתם ו‪-‬‬
‫‪11%‬אושפזו בבי"ח תוך שבוע )‪.(6‬‬
‫ באופן דומה‪ ,‬מחקר אמריקאי הראה ש‪ 60%-‬מהעוזבים על דעת עצמם פנו לקבלת טיפול רפואי‬
‫‪6‬‬
‫נוסף תוך שבוע‪ ,‬וחולים שנמצאו בסיכון מוגבר ועזבו על דעת עצמם סבלו מסיבוכים )‪.(33‬‬
‫ מחקר שנערך באוסטרליה בשנת ‪ 2003‬מצא כי ‪ 1‬מכל ‪ 8‬מקרים שעזבו על דעת עצמם את חדר‬
‫המיון חזרו תוך ‪ 7‬ימים‪ 2/3 ,‬מהאנשים פנו לשירותי בריאות נוספים תוך שבוע‪ ,‬ו‪5% -‬‬
‫מהמקרים אושפזו תוך שבוע ימים )‪.(18‬‬
‫ מחקר שנערך בקנדה במספר חדרי מיון העלה ממצא דומה‪ ,‬שלפיו שיעור החזרות למיון‬
‫ולרופאים בקהילה היה גבוה אצל חולים שעזבו את המיון על דעת עצמם‪ .‬אך בניגוד לממצאים‬
‫אחרים‪ ,‬לא נמצא קשר בעל חשיבות קלינית למוות ואשפוז )‪.(36‬‬
‫ מחקר שנערך במשך מספר שנים בחדרי מיון בקנדה הראה כי הסיכון לאירועים שליליים‬
‫)‪ ,(adverse events‬כגון מוות ואשפוז‪ ,‬בטווח הקרוב לאחר ששוחררו‪ ,‬עלה עם העלייה במשך‬
‫זמן השהייה בחדר המיון בחולים דומים שעזבו בניגוד לעצה רפואית )‪ (AMA‬בזמן משמרות‬
‫דומות‪ .‬המחקר הראה כי ככל שממוצע זמן ההמתנה בחדר המיון גדל‪ ,‬כן גדל גם הסיכון‬
‫לאירועים שליליים בהמשך‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בחולים שעזבו את המיון לפני שנבדקו על‪-‬ידי רופא‬
‫)‪ (LWBS‬לא נצפתה עלייה בסיכון לאירועים אלו בטווח זמן קצר )‪.(36‬‬
‫בנוסף ישנם מספר מחקרים אשר נערכו על חולים מאושפזים אשר עזבו בניגוד לעצה רפואית )‪:(AMA‬‬
‫ מחקר אשר עקב אחר חולי אסטמה אשר היו מאושפזים ועזבו בניגוד לעצה רפואית הראה כי הם‬
‫נמצאים בסיכון גבוה פי ‪ 4‬לחזור לחדר מיון תוך ‪ 30‬יום וכי הם נמצאים בסיכון גבוה פי ‪3‬‬
‫לאשפוז בבית חולים תוך ‪ 30‬יום )‪.(25‬‬
‫ מחקר שנערך בקנדה במחלקות אשפוז הראה כי חולים שעזבו בניגוד לעצה רפואית נמצאים‬
‫בסיכון של פי ‪ 7‬מקבוצת ביקורת לאשפוז חוזר תוך ‪ 15‬יום‪ ,‬כמעט תמיד עם אבחנה זהה לאשפוז‬
‫הראשון )‪.(26‬‬
‫ מחקר רטרוספקטיבי שנערך בקליפורניה בין השנים ‪ 1998-2000‬על חולים שאושפזו בשל‬
‫אוטם לבבי הראה כי אלו שעזבו בניגוד לעצה רפואית היו בעלי ‪ 40%‬סיכון מוגבר למוות‪,‬‬
‫אשפוז חוזר בשל ‪ MI‬או ‪ unstable angina‬כשנתיים לאחר שחרורם לעומת קבוצה ששחרורה‬
‫היה כמקובל )‪.(27‬‬
‫ספרות בארץ‬
‫בניגוד למספר המחקרים הרב שבוצעו בחו"ל בנושא הנידון‪ ,‬בארץ הידע המחקרי עדיין מוגבל‪ .‬מחקר‬
‫שנערך בחדר המיון של המרכז הרפואי שיבא בין השנים ‪ 1992-1993‬מצא כי ‪ 0.5%‬מהפונים לחדר‬
‫המיון עזבו בניגוד לעצה רפואית טרם השלמת הבירור‪ .‬נמצא גם כי אוכלוסייה זו כוללת בעיקר גברים‪,‬‬
‫צעירים ורווקים‪ ,‬וכי רובם סבלו מבעיות הקשורות לסמים ואלכוהול‪ .‬עוד נמצא כי ‪ 10%‬מהעוזבים על‬
‫דעת עצמם את חדר המיון נזקקו לאשפוז מחדש‪ ,‬זאת לעומת ‪ 4%‬מקבוצת הביקורת‪ .‬סקר טלפוני שנערך‬
‫כחלק מהמחקר מצא‪ ,‬כי הסיבה השכיחה לעזיבתם של חולים בניגוד לעצה רפואית הייתה משך המתנה‬
‫ארוך מדי )‪.(21‬‬
‫‪7‬‬
‫סקר נוסף שנערך במיון הר הצופים זמן קצר טרם ביצוע מחקרינו דגם מספר מצומצם של כ‪ 50-‬חולים‬
‫אשר עזבו את חדר המיון על דעת עצמם‪ ,‬וביקש לבדוק את הסיבות לעזיבת המיון‪ .‬בסקר טלפוני זה נמצא‬
‫גם כאן‪ ,‬כי המתנה ארוכה הייתה הסיבה השכיחה לעזיבה‪ ,‬וכ‪ 35%-‬עזבו בעטיה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ .2‬יעדים‬
‫לאור חשיבות הבעיה וחוסר במחקרים שנערכו בארץ‪ ,‬החלטנו לבצע מחקר שיבדוק את הגורמים הבאים‪:‬‬
‫•‬
‫מה היקף התופעה‬
‫•‬
‫אפיון החולים העוזבים על דעת עצמם‬
‫•‬
‫מה הסיבות לעזיבת חולים את חדר המיון ואילו גורמים משפיעים על כך‬
‫•‬
‫מה ההשלכות של עזיבת חולים את חדר המיון‪.‬‬
‫במחקרנו ביקשנו לנסות לאפיין את המטופלים והסיבות שהובילו לכך שעזבו את חדר המיון על דעת‬
‫עצמם‪ ,‬וכן לנסות ולזהות מאפיינים הקשורים לחדר המיון עצמו שהובילו לעזיבתם‪.‬‬
‫כמו כן ביקשנו לבדוק מהו שיעור ההזדקקות להמשך טיפול בקרב העוזבים את חדר המיון‪ ,‬וכיצד הביקור‬
‫במיון השפיע על מידת שביעות הרצון של המטופלים מביקורם במיון‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ .3‬שיטת המחקר‬
‫המחקר התבסס על נתוני משרד הקבלה של חדרי המיון במהלך שלושה חודשים )חודשים מאי‪ ,‬יוני ויולי‬
‫‪ (2010‬בבית החולים הדסה עין כרם והדסה הר הצופים בירושלים ועל סקר טלפוני שנערך עם חלק‬
‫מהמטופלים שעזבו את המיון על דעת עצמם בתקופה זו‪.‬‬
‫לפני ביצוע המחקר נערך בבי"ח הדסה עין כרם סקר מקדים מטעם חדר המיון‪ ,‬אשר מצא כי ניתן לחלק‬
‫את החולים שעזבו את המיון על דעת עצמם למספר קבוצות‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫חולים שהחליטו לעזוב על דעת עצמם או בניגוד לעצה רפואית‬
‫‪.2‬‬
‫חולים שהשלימו את הטיפול הרפואי אך עזבו ללא אישור רשמי‬
‫‪.3‬‬
‫חולים המשתייכים לצוות הרפואי או לעובדי ביה"ח‪.‬‬
‫החולים בקבוצה השלישית פנו למיון לצורך בירור רפואי או לביצוע בדיקות ועזבו את חדר המיון בלי‬
‫לחכות להשלמת תהליך השחרור הרשמי‪.‬‬
‫השתמשנו בנתונים אלה כדי לאתר את אוכלוסיית היעד במחקר מ‪ 2-‬קבוצות עיקריות‪ :‬חולים שעזבו על‬
‫דעת עצמם וחולים שעזבו ללא אישור המשרד‪ .‬החולים אשר היו רשומים כעזבו על דעת עצמם חתמו על‬
‫טופס בו הצהירו כי הם עוזבים על דעת עצמם או יידעו את הצוות הרפואי כי זוהי כוונתם‪ .‬לעומתם חולים‬
‫שלא השלימו את תהליך השחרור במשרד קבלת החולים‪ ,‬בין אם עזבו טרם הושלם בירורם או לאחר‬
‫ששוחררו ע"י גורם רפואי‪ ,‬אך לא משרדי‪ ,‬נרשמו כעזבו ללא ידיעת המשרד‪.‬‬
‫למטרת בחירת המדגם אותרו‪ ,‬מתוך שתי הקבוצות שזוהו‪ 268 ,‬חולים מהקבוצה הראשונה )חולים שעזבו‬
‫על דעת עצמם( ו‪ 1141 -‬חולים מהקבוצה השנייה )חולים שעזבו ללא ידיעת המשרד(‪.‬‬
‫הצלחנו לאתר ‪ 108‬חולים מתוך ‪ 268‬החולים בקבוצה הראשונה‪ .‬חולים אלה אישרו כי הם עזבו את‬
‫המיון על דעת עצמם והסכימו לענות על הסקר‪.‬‬
‫בנוסף הצלחנו לאתר ‪ 335‬איש )כ‪ (30% -‬מהקבוצה השנייה שמנתה ‪ 1141‬חולים‪ ,‬שרק ‪ 50‬מתוכם‬
‫)‪ (15%‬אישרו כי עזבו את המיון על דעת עצמם והשאר טענו כי שוחררו כמקובל‪ .‬לפיכך‪ ,‬סה"כ מנו‬
‫משתתפי הסקר ‪ 443‬חולים שמתוכם ‪ 158‬עזבו על דעת עצמם את חדרי המיון‪.‬‬
‫נבנה סקר שיצא מתוך נקודת הנחה‪ ,‬כי ייתכנו מיתאמים בין מספרי החולים העוזבים את חדר המיון לבין‬
‫מספר משתנים‪ ,‬בהתאם למשתנים שזוהו במחקרים הקיימים )ראה להלן לפירוט המשתנים‪ ,‬וכן "סקירת‬
‫ספרות" לעיל(‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫בבניית הסקר הטלפוני התבססנו על שאלונים מהספרות וכן על סקר טלפוני שנערך לפני ביצוע המחקר‬
‫בבי"ח הר הצופים‪ .‬הסקר תוקן לאחר הרצת שאלון מקדים )‪ (pre-testing‬תוך שמירה על אורך שאלון‬
‫שיתאים לראיון טלפוני‪ .‬הסקר כלל שלושה חלקים‪ :‬הראשון ביקש לבדוק האם החולה אכן עזב את המיון‬
‫על דעת עצמו‪ .‬השני הכיל שאלות בניסיון לברר פרטים על השהות במיון וסיבת העזיבה‪ ,‬והאחרון נועד‬
‫לקבל פרטים דמוגרפים על החולים ולהעריך את מידת כעסם‪ .‬סקר זה יקרא להלן השאלון המלא )נספח‬
‫‪.(1‬‬
‫לסקר נוסף שאלון טלפוני קצר )נספח‪ (2‬לאחר שהתגלו ממדיה של האוכלוסייה המשוחררת מבחינה‬
‫רפואית אך אינה משתחררת כמקובל מהמיון‪ .‬השאלון הקצר נועד לברר מדוע הנשאל לא שוחרר באופן‬
‫מלא מחדר המיון ומידת רצונו לעשות זאת‪ .‬השאלון הקצר כלל את החלק הראשון והשלישי של השאלון‬
‫המלא‪ ,‬וחלק נוסף בנוגע לתהליך השחרור‪.‬‬
‫הראיון הטלפוני נערך תוך שבועיים מיום הפנייה למיון על מנת לצמצם ככל האפשר את ה‪recall bias-‬‬
‫תוך הדגשת העובדה שהראיון הוא אנונימי כדי להפחית את האפשרות ל‪ .obsequiousness bias -‬נעשו‬
‫לפחות ‪ 3‬נסיונות התקשרות כדי להשיג את החולים טלפונית בימים או בשעות שונות‪ .‬השאלון הועבר‬
‫בעברית‪ ,‬בערבית ובאנגלית וארך כ‪ 10-5-‬דקות עד להשלמתו‪ .‬על הסקר השיבו החולים אשר פנו לחדר‬
‫המיון‪ ,‬ואם היו קטינים‪ ,‬לא דיברו את אחת השפות שבהן הועבר השאלון או שלא ניתן היה להשיגם‪,‬‬
‫השיבו בני משפחה או מלווים אשר היו איתם בזמן שהותם בחדר המיון‪.‬‬
‫בהתאם להנחה שלמשתנים דמוגרפיים יכולה להיות השפעה על עזיבת המיון‪ ,‬הסקר בדק משתנים‬
‫דמוגרפיים של החולים )גיל‪ ,‬מגדר‪ ,‬ארץ מוצא‪ ,‬מצב משפחתי‪ ,‬דת‪ ,‬התפלגות דתית‪ ,‬שנות השכלה(‪ .‬בנוסף‬
‫נבדקה רמת הידע הרפואי של החולים – שאלה שנוספה לסקר לאחר שזוהתה מגמה במהלך ביצוע הסקר‪.‬‬
‫יש לציין כי במחקרים קיימים אין התייחסות למאפיין זה‪ .‬ההשערה הייתה כי אחוז אנשי הצוות הרפואי‬
‫ועובדי בית החולים בקרב העוזבים את המיון יהיה גבוה מזה של האוכלוסייה הכללית‪.‬‬
‫בנוסף בדק הסקר את סיבת ההפניה ודרך ההגעה למיון‪ ,‬זמני השהייה במיון‪ ,‬הטיפול במיון )סוג הרופא‬
‫המטפל‪ ,‬זמני המתנה ויחס הצוות הרפואי( והקשר שלהם לסיבת העזיבה‪ .‬כמו כן נבדק הקשר בין מספר‬
‫הפונים למיון למספר העוזבים את חדר המיון ובין מספר העוזבים למשמרות וימות השבוע‪ .‬נבדקה‬
‫ההתרחשות לאחר עזיבת המיון‪ ,‬ומידת שביעות הרצון של החולים )ראה שאלון בנספח(‪.‬‬
‫בסיום הראיון הטלפוני נערכה הערכה של הסוקר בהתאם לשיחה עם הנשאלים על רמת הכעס של החולה‬
‫ונבדק הקשר בין רמת הכעס לבין סיבת עזיבת המיון‪.‬‬
‫מאחר שהסקר הועבר לחולים שעזבו את חדר המיון בשני בתי חולים‪ ,‬נערכו בנוסף השוואות בין שני‬
‫חדרי המיון הדסה ועין כרם בכל הפרמטרים שנבדקו כדי לגלות אם קיימים הבדלים בין שני חדרי המיון‬
‫ואם כן‪ ,‬מהם‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪ .4‬תוצאות‬
‫‪ 4.1‬היקף התופעה‬
‫במהלך החודשים מאי‪ ,‬יוני ויולי ‪ 2010‬פנו למיון הדסה עין כרם והדסה הר הצופים ‪ 33,833‬חולים‪.‬‬
‫מתוכם ‪ 268‬פונים‪ ,‬המהווים כ‪ ,0.79%-‬הוגדרו כחולים אשר עזבו את חדר המיון על דעת עצמם‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫‪ 1141‬מהפונים‪ ,‬המהווים כ‪ ,3.37%-‬הוגדרו כחולים אשר עזבו את המיון ללא ידיעת המשרד‪.‬‬
‫מתוך אלו אשר היו רשומים כי עזבו על דעת עצמם את חדר המיון אותרו ‪ 108‬חולים אשר אישרו כי‬
‫עזבו את חדר המיון על דעת עצמם והסכימו להשיב על הסקר הטלפוני‪ .‬אלה מהווים ‪ 39%‬מכלל הקבוצה‪.‬‬
‫‪ 20%‬נוספים מקבוצה זו הושגו טלפונית אך סרבו לענות על הסקר‪ .‬בנוסף אותרו ‪ 335‬איש מתוך ‪1141‬‬
‫מהפונים למיון אשר הוגדרו כי עזבו את המיון ללא ידיעת המשרד‪.‬‬
‫התברר כי ‪ 50‬פונים מהקבוצה שעזבו את המיון ללא ידיעת המשרד‪ ,‬למעשה עזבו את חדר המיון על דעת‬
‫עצמם ולכן ענו על הסקר המלא )נספח ‪ .(1‬שאר הפונים ענו על השאלון הקצר בלבד )נספח ‪ ,(2‬כיוון‬
‫שלטענתם שוחררו מבחינה רפואית מהמיון‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬ניתן להניח כי לפחות ‪ 318‬חולים אשר פנו לחדרי המיון בעין כרם ובהר הצופים במהלך‬
‫התקופה הנסקרת ‪ -‬כפי שמשתקף בתרשים ‪ - 1‬עזבו את חדר המיון על דעת עצמם והם מהווים לפחות כ‪-‬‬
‫‪ 0.94%‬מהאוכלוסייה הפונה למיון‪.‬‬
‫נתון זה גבוה בכ‪ 19%-‬מהנתון הרשמי המופיע ברישומי המשרד )‪ 268‬פונים‪ ,‬המהווים ‪ 0.79%‬מסך‬
‫החולים שפנו למיון(‪.‬‬
‫תרשים ‪ :1‬התפלגות החולים שפנו לחדר המיון בעין כרם ובהר הצופים ועזבו על דעת עצמם‬
‫סך הפונים לחדרי‬
‫המיון‬
‫‪33,833‬‬
‫פונים שהוגדרו כי עזבו על דעת‬
‫עצמם ‪268‬‬
‫פונים שהוגדרו כי עזבו ללא ידיעת‬
‫המשרד ‪1,141‬‬
‫פונים שהתברר‬
‫כי עזבו על דעת‬
‫עצמם ‪50‬‬
‫סך כל הפונים‬
‫אשר עזבו על‬
‫דעת עצמם ‪318‬‬
‫‪12‬‬
‫בטבלה ‪ 1‬מודגמים ההבדלים במספר הפונים והעוזבים את חדרי המיון עין כרם והר הצופים‪ .‬מספר‬
‫הפונים שעזבו על דעת עצמם את חדר המיון בהר הצופים היה גדול פי ‪ 1.67‬ממספר הפונים שעזבו במיון‬
‫עין כרם‪ .‬גם מספר החולים הרשומים כמי שעזבו ללא ידיעת המשרד גדול באופן מובהק במיון הר‬
‫הצופים‪ .‬עם זאת‪ ,‬מספר החולים שזוהו בסקר כמי שעזבו על דעת עצמם והיו רשומים כמי שעזבו ללא‬
‫ידיעת המשרד היה גבוה יותר במיון עין כרם‪ .‬חולים אילו בעצם עזבו את המיון בלי שהדבר היה ידוע‬
‫לאף גורם רפואי‪.‬‬
‫טבלה ‪ :1‬סיכום נתוני הפונים לחדר המיון בהדסה עין כרם והר הצופים‬
‫מיון עין כרם‬
‫‪18738‬‬
‫מספר פונים‬
‫**‬
‫‪515‬‬
‫רשומים כמי שעזבו ללא ידיעת המשרד‬
‫*‬
‫‪61‬‬
‫רשומים כמי שעזבו על דעת עצמם‬
‫‪^#‬‬
‫‪103‬‬
‫סה"כ חולים שעזבו על דעת עצמם‬
‫*‬
‫אחוז העוזבים את המיון על דעת עצמם לפי הנתון הרשום ‪0.33%‬‬
‫*‬
‫‪0.5%‬‬
‫אחוז העוזבים את המיון על דעת עצמם שהתגלה בסקר‬
‫מיון הר הצופים סה"כ‬
‫‪33833‬‬
‫‪15095‬‬
‫**‬
‫‪1141‬‬
‫‪626‬‬
‫*‬
‫‪268‬‬
‫‪207‬‬
‫‪^#‬‬
‫‪318‬‬
‫‪215‬‬
‫*‬
‫‪0.79%‬‬
‫‪1.37%‬‬
‫‪0.94%‬‬
‫*‪1.42%‬‬
‫* קיים הבדל מובהק ‪ p<0.0001‬במספר ובאחוז החולים העוזבים על דעת עצמם בין שני חדרי המיון‪ ,‬כאשר יותר חולים עזבו‬
‫את מיון הר הצופים‪.‬‬
‫** קיים הבדל מובהק ‪ p<0.0001‬בכמות החולים העוזבים ללא ידיעת המשרד‪ ,‬כאשר במיון הר הצופים עזבו יותר חולים‪.‬‬
‫‪ #‬קיים הבדל מובהק ‪ p<0.0001‬בכמות האנשים אשר עזבו על דעת עצמם את חדרי המיון אך היו רשומים כעזבו ללא ידיעת‬
‫המשרד‪ ,‬כאשר במיון עין כרם כמות החולים הייתה גדולה יותר‪.‬‬
‫^ במהלך ביצוע הסקר‪ 5 ,‬פונים אשר הוגדרו על‪-‬ידי המשרד כמי שעזבו על דעת עצמם טענו כי שוחררו ולא עזבו על דעת‬
‫עצמם‪.‬‬
‫‪ 4.2‬נתונים דמוגרפים‬
‫טבלאות ‪ 2‬ו‪ 3-‬משוות בין הנתונים הדמוגרפים של חולים שעזבו על דעת עצמם את חדרי המיון ולכן‬
‫השיבו על השאלון המלא‪ ,‬לבין חולים ששוחררו מבחינה רפואית אך עזבו ללא ידיעת המשרד ולכן השיבו‬
‫על השאלון הקצר‪ .‬השוואת שתי הקבוצות מתבססת על ההנחה‪ ,‬כי הקבוצה שענתה על השאלון הקצר‬
‫שוחררה מהמיון מבחינה רפואית ולכן יכולה לשמש כקבוצת ביקורת‪ .‬יש להדגיש כי גם קבוצה זו‬
‫"בעייתית" כיוון שלא שוחררה כהלכה‪ ,‬אך אנו מניחים כי נתוני הקבוצה דומים לאלו של חולים‬
‫המשתחררים כמקובל‪ .‬הנתונים של שתי הקבוצות הושוו באמצעות מבחן ‪ Chi-Square Pearson‬וכן‬
‫באמצעות אנליזת ‪.Anova‬‬
‫‪13‬‬
‫טבלה ‪ :2‬מאפיינים דמוגרפיים של הפונים למיון שהשתתפו בסקר‬
‫מאפיינים דמוגרפים‬
‫מין‬
‫זכר‬
‫נקבה‬
‫מצב משפחתי‬
‫רווק‬
‫נשוי‬
‫גרוש‬
‫אלמן‬
‫ארץ מוצא‬
‫ישראל‬
‫מערב אירופה‬
‫מזרח אירופה‬
‫צפון אפריקה‬
‫ארה"ב‬
‫אחר‬
‫דת‬
‫יהודי‬
‫מוסלמי‬
‫נוצרי‬
‫דרוזי‬
‫אחר‬
‫התפלגות דתית‬
‫חילוני‬
‫שומר מסורת‬
‫דתי‬
‫חרדי‬
‫שנות השכלה‬
‫‪0-8‬‬
‫‪9-12‬‬
‫‪13+‬‬
‫***‬
‫ידע רפואי‬
‫יש‬
‫אין‬
‫איש צוות‬
‫איש צוות בעל ידע רפואי‬
‫*‬
‫שאלון מלא‬
‫שכיחות אחוז‬
‫**‬
‫שאלון קצר‬
‫שכיחות אחוז‬
‫סה"כ‬
‫‪65‬‬
‫‪89‬‬
‫‪42%‬‬
‫‪58%‬‬
‫‪126‬‬
‫‪149‬‬
‫‪46%‬‬
‫‪54%‬‬
‫‪191‬‬
‫‪238‬‬
‫‪31‬‬
‫‪103‬‬
‫‪13‬‬
‫‪7‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪67%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪76‬‬
‫‪176‬‬
‫‪17‬‬
‫‪8‬‬
‫‪27%‬‬
‫‪64%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪107‬‬
‫‪279‬‬
‫‪30‬‬
‫‪15‬‬
‫‪115‬‬
‫‪5‬‬
‫‪10‬‬
‫‪12‬‬
‫‪4‬‬
‫‪8‬‬
‫‪75%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪195‬‬
‫‪16‬‬
‫‪27‬‬
‫‪19‬‬
‫‪9‬‬
‫‪12‬‬
‫‪70%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪310‬‬
‫‪21‬‬
‫‪37‬‬
‫‪31‬‬
‫‪13‬‬
‫‪20‬‬
‫‪117‬‬
‫‪36‬‬
‫‪3‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪75%‬‬
‫‪23%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪208‬‬
‫‪56‬‬
‫‪11‬‬
‫‪0‬‬
‫‪3‬‬
‫‪75%‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪325‬‬
‫‪92‬‬
‫‪14‬‬
‫‪0‬‬
‫‪3‬‬
‫‪53‬‬
‫‪51‬‬
‫‪35‬‬
‫‪11‬‬
‫‪35%‬‬
‫‪34%‬‬
‫‪23%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪87‬‬
‫‪86‬‬
‫‪58‬‬
‫‪38‬‬
‫‪32%‬‬
‫‪32%‬‬
‫‪22%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪140‬‬
‫‪137‬‬
‫‪93‬‬
‫‪49‬‬
‫‪13‬‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪45%‬‬
‫‪46%‬‬
‫‪23‬‬
‫‪120‬‬
‫‪131‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪44%‬‬
‫‪48%‬‬
‫‪36‬‬
‫‪188‬‬
‫‪200‬‬
‫‪24%‬‬
‫‪60%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪10%‬‬
‫^‬
‫‪13%‬‬
‫‪84%‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪42‬‬
‫‪196‬‬
‫‪7‬‬
‫‪13‬‬
‫^‬
‫‪20‬‬
‫‪49‬‬
‫~‬
‫‪5‬‬
‫^~‬
‫‪8‬‬
‫‪22‬‬
‫‪147‬‬
‫~‬
‫‪2‬‬
‫^~‬
‫‪5‬‬
‫* שאלון מלא – השאלון שעליו השיבו החולים שעזבו את המיון על דעת עצמם )נספח ‪.(1‬‬
‫** שאלון קצר – השאלון שעליו ענו החולים ששוחררו מבחינה רפואית מהמיון אך לא שוחררו במשרד )נספח ‪.(2‬‬
‫*** כל אדם אשר הגדיר את עצמו כבעל ידע רפואי‪ ,‬גם אם לא למד מקצוע רפואי‪.‬‬
‫^ נמצא הבדל מובהק של ‪ p=0.002‬ברמת הידע הרפואי של שתי הקבוצות‪ ,‬כאשר רמת הידע הרפואי בקבוצה אשר השיבה‬
‫על השאלון המלא‪ ,‬החולים שעזבו על דעת עצמם‪ ,‬היתה גבוהה מזו של השאלון הקצר‪ ,‬אלו ששוחררו רפואית‪.‬‬
‫~ נמצא הבדל מובהק של ‪ p=0.019‬בין השאלון המלא לקצר ביחס כמות אנשי הצוות הרפואי‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫טבלה ‪ :3‬הגיל הממוצע של הפונים למיון שהשתתפו בסקר‬
‫סוג השאלון‬
‫מלא‬
‫קצר‬
‫גיל ממוצע‬
‫‪35.53‬‬
‫‪35.5‬‬
‫חציון‬
‫‪32.5‬‬
‫‪28‬‬
‫טווח‬
‫‪0-94‬‬
‫‪0-96‬‬
‫סטיית תקן‬
‫‪23.15‬‬
‫‪23.62‬‬
‫בכל הפרמטרים לא נמצא הבדל מובהק בין שתי הקבוצות מבחינה סטטיסטית‪ ,‬למעט בסעיף המתייחס‬
‫לידע רפואי ואנשי צוות רפואי‪ ,‬שם נצפה הבדל של ‪.p=0.002‬‬
‫‪ 82‬איש מהקבוצה של אנשים שעזבו על דעת עצמם את חדר המיון נשאלו לגבי הידע הרפואי שלהם‪,‬‬
‫מתוכם כ‪ 134%-‬הגדירו את עצמם כבעלי ידע רפואי )בניגוד ל‪ 15% -‬מתוך ‪ 176‬האנשים שהשיבו על‬
‫השאלה בשאלון הקצר(‪ .‬בהשוואה בין שתי הקבוצות התברר כי רמת הידע הרפואי בקבוצת החולים אשר‬
‫עזבה על דעת עצמה את חדרי המיון )השיבו על השאלון המלא( היתה באופן מובהק גבוהה‬
‫יותר )‪ (p=0.001‬מזו ששוחררה )השיבו על השאלון הקצר(‪.‬‬
‫בנוסף נמצא הבדל מובהק ביחס כמות אנשי הצוות אשר עזבו את המיון על דעת עצמם לבין אלו‬
‫ששוחררו‪ ,‬כאשר כמות אנשי הצוות הייתה גבוהה יותר בקרב החולים שעזבו על דעת עצמם‪.‬‬
‫יש לציין כי שאלת הידע הרפואי ואנשי הצוות נוספה לסקר הטלפוני בשלב מאוחר לאחר שזוהתה מגמה‬
‫של רמת ידע רפואי גבוהה יותר באוכלוסייה שעזבה את המיון על דעת עצמה‪.‬‬
‫‪ 1‬הנתון מאחד שני קבוצות‪ ,‬אילו בעלי ידע רפואי ואנשי צוות בעלי ידע רפואי‬
‫‪15‬‬
‫‪ 4.2.1‬השוואת נתונים דמוגרפיים בין הדסה עין כרם להדסה הר הצופים‬
‫טבלאות ‪ 4‬ו‪ 5-‬משוות בין המשתתפים בסקר בשני חדרי המיון‪ ,‬ותרשים ‪ 3‬מציג את ההתפלגות האתנית‬
‫של הפונים לכל אחד מחדרי המיון‪.‬‬
‫ניתן לראות כי יש מספר הבדלים מובהקים בין האוכלוסיות שפנו לשני חדרי המיון‪ .‬נצפה הבדל מובהק‬
‫במגדר הפונים )‪ ,(p=0.002‬כאשר בהר הצופים פנו יותר נשים אשר עזבו על דעת עצמן‪.‬‬
‫בנוסף היה הבדל גדול מאוד בשיוך האתני של הפונים לשני בתי החולים )‪ ,(p<0.0001‬כאשר בהר‬
‫הצופים‪ 43% ,‬מאלו שעזבו על דעת עצמם את המיון היו מוסלמים‪ ,‬בעוד שבעין כרם רק ‪ 4%‬מאלו‬
‫שעזבו על דעת עצמם היו מוסלמים‪ .‬השוואת שיעור המוסלמים מתוך כלל הפונים שעזבו את המיון על‬
‫דעת עצמם ‪ -‬העומד על ‪ 23%‬מסך הפונים ‪ -‬לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‪ 2‬שלפיהם שיעור‬
‫המוסלמים במחוז ירושלים עומד על כ‪ ,30% -‬מצביעה על התאמה גבוהה של נתוני כלל המדגם לנתוני‬
‫הלשכה למרות ההבדלים המשמעותיים בין חדרי המיון‪ .‬גם כאשר השווינו בשאלון הקצר )חולים‬
‫ששוחררו אך ללא ידיעת המשרד( בין שני חדרי המיון התגלה הבדל מובהק )‪ (p<0.0001‬בנוגע לרקע‬
‫האתני כאשר במיון הר הצופים כ‪ 30%-‬מהפונים היו מוסלמים בעוד שבמיון עין כרם רק ‪.14%‬‬
‫לאור ההבדל ברקע האתני בין שני חדרי המיון עולה השאלה האם לרקע האתני השפעה על אחוז עזיבת‬
‫החולים על דעת עצמם‪ .‬על מנת לברר זאת נעשה תיקון לכמות העוזבים בהתאם לרקע האתני בעזרת‬
‫רגרסיה לוגיסטית‪ .‬לאחר תיקון זה עדיין נצפה הבדל מובהק בין שני חדרי המיון‪ ,‬ולא הודגמה השפעה של‬
‫הרקע האתני על אחוז עזיבת החולים על דעת עצמם )‪.(p=0.56‬‬
‫בשל ההבדל המובהק בגיל החולים בין מיון עין כרם למיון הר הצופים עלתה השאלה‪ ,‬האם ההבדל באחוז‬
‫העוזבים את המיון על דעת עצמם נובע מההבדל בגיל? בעזרת רגרסיה לוגיסטית נעשה תיקון לכמות‬
‫העוזבים בהתאם לגיל‪ .‬למרות תיקון זה‪ ,‬ההבדל בין בתי החולים עדיין נשאר מובהק‪ ,‬ולא התגלתה תלות‬
‫בגיל‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬התגלה הבדל מובהק סטטיסטית )‪ (p=0.020‬בהתפלגות הדתית של החולים שעזבו על דעת עצמם‪.‬‬
‫ניתן לראות את ההבדלים בין חדרי המיון בטבלה‪.‬‬
‫‪ 2‬על בסיס מפקד שנערך בשנת ‪ ,2010‬בשנת ‪ 2008‬היו כ‪ 934,500-‬תושבים במחוז ירושלים‪ ,‬מתוכם ‪ 628,900‬יהודים‬
‫)‪ 277,900 ,(67%‬מוסלמים )‪ (1%) 11,600 ,(30%‬נוצרים ערבים ו‪ (1%) 12,500-‬ללא סיווג דתי‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫טבלה ‪ :4‬השוואת המאפיינים הדמוגרפיים של המשתתפים בסקר בשני חדרי המיון‬
‫מאפיינים דמוגרפים‬
‫מין‬
‫זכר‬
‫נקבה‬
‫מצב משפחתי‬
‫רווק‬
‫נשוי‬
‫גרוש‬
‫אלמן‬
‫ארץ מוצא‬
‫ישראל‬
‫מערב אירופה‬
‫מזרח אירופה‬
‫צפון אפריקה‬
‫ארה"ב‬
‫אחר‬
‫דת‬
‫יהודי‬
‫מוסלמי‬
‫נוצרי‬
‫דרוזי‬
‫אחר‬
‫התפלגות דתית‬
‫חילוני‬
‫שומר מסורת‬
‫דתי‬
‫חרדי‬
‫שנות השכלה‬
‫‪0-8‬‬
‫‪9-12‬‬
‫‪13+‬‬
‫ידע רפואי‬
‫יש‬
‫אין‬
‫איש צוות‬
‫איש צוות בעל ידע רפואי‬
‫*‬
‫**‬
‫***‬
‫עין כרם‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫הר הצופים‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫*‬
‫‪54%‬‬
‫‪24‬‬
‫‪31%‬‬
‫*‬
‫‪46%‬‬
‫‪54‬‬
‫‪69%‬‬
‫‪15‬‬
‫‪47‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪63%‬‬
‫‪15‬‬
‫‪55‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪71%‬‬
‫‪9‬‬
‫‪4‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪4‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪51‬‬
‫‪3‬‬
‫‪6‬‬
‫‪9‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫‪68%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪64‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4‬‬
‫‪83%‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪5%‬‬
‫**‬
‫‪96%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪41‬‬
‫‪33‬‬
‫‪3‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪53%‬‬
‫‪43%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪0%‬‬
‫***‬
‫‪42%‬‬
‫‪26%‬‬
‫‪19%‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪22‬‬
‫‪31‬‬
‫‪21‬‬
‫‪2‬‬
‫‪29%‬‬
‫‪41%‬‬
‫‪28%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪4‬‬
‫‪30‬‬
‫‪40‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪41%‬‬
‫‪54%‬‬
‫‪9‬‬
‫‪37‬‬
‫‪28‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪50%‬‬
‫‪38%‬‬
‫‪10‬‬
‫‪32‬‬
‫‪4‬‬
‫‪7‬‬
‫‪19%‬‬
‫‪60%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪10‬‬
‫‪17‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪35%‬‬
‫‪59%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪41‬‬
‫‪35‬‬
‫‪73‬‬
‫‪3‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫**‬
‫‪30‬‬
‫‪19‬‬
‫***‬
‫‪14‬‬
‫***‬
‫‪9‬‬
‫***‬
‫נמצא הבדל מובהק של ‪ p=0.002‬במגדר הפונים לשני חדרי המיון‪.‬‬
‫נמצא הבדל מובהק של ‪ p<0.0001‬במוצא האתני בין שני חדרי המיון‪.‬‬
‫נמצא הבדל מובהק של ‪ p=0.020‬בהתפלגות הדתית של הפונים לשני חדרי המיון‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫תרשים ‪ :2‬התפלגות הרקע האתני של הפונים שעזבו‬
‫על דעת עצמם במיון הר הצופים‬
‫תרשים ‪ :3‬התפלגות הרקע האתני של הפונים שעזבו‬
‫על דעת עצמם במיון עין כרם‬
‫התפלגות הדת של הפונים למיון הר‬
‫התפלגות הדת של הפונים למיון עין כרם‬
‫הפונים‬
‫התפלגות הרקע האתני של‬
‫באחוזים באחוזים‬
‫למיון עין כרם‬
‫התפלגות הרקע האתני של הפונים‬
‫הצופים באחוזים‬
‫למיון הר הצופים באחוזים‬
‫יהודי‪,‬‬
‫‪53%‬‬
‫יהודי‪,‬‬
‫‪96%‬‬
‫מוסלמי‬
‫‪43% ,‬‬
‫נוצרי‪,‬‬
‫‪0%‬‬
‫מוסלמי‬
‫‪4% ,‬‬
‫נוצרי‪,‬‬
‫‪4%‬‬
‫טבלה ‪ 5‬מתארת הבדל מובהק נוסף )‪ (p=0.003‬שהתגלה בממוצע הגילאים של החולים שפנו למיון ועזבו‬
‫על דעת עצמם ‪ -‬גיל הפונים הממוצע בהר הצופים היה נמוך בכעשור מגיל הפונים הממוצע בעין כרם‪.‬‬
‫הבדל זה אינו נובע ממספר הילדים אשר פנו למיון‪ ,‬כיוון שנתון זה היה דומה בשני בתי החולים‪ .‬כאשר‬
‫חושב הגיל הממוצע לכל בית חולים בשאלון הקצר )חולים שטענו כי שוחררו מבחינה רפואית( ‪ -‬עדיין‬
‫היה הבדל משמעותי אך לא מובהק‪ ,‬כאשר הגיל הממוצע בעין כרם היה ‪ 38‬לעומת ‪ 33‬בהר הצופים‪.‬‬
‫בשל ההבדל המובהק בגיל החולים בין מיון עין כרם למיון הר הצופים עלתה השאלה‪ ,‬האם ההבדל באחוז‬
‫העוזבים את המיון על דעת עצמם נובע מההבדל בגיל? בעזרת רגרסיה לוגיסטית נעשה תיקון לכמות‬
‫העוזבים בהתאם לגיל‪ .‬למרות תיקון זה‪ ,‬ההבדל בין בתי החולים עדיין נשאר מובהק‪ ,‬ולא התגלתה תלות‬
‫בגיל‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם כאשר בדקנו בעזרת רגרסיה לוגיסטית‪ ,‬האם ישנה השפעה משולבת של גיל ורקע אתני‬
‫על ההבדל באחוז העזיבה בין שני בתי החולים‪ ,‬לא נמצאה השפעה‪.‬‬
‫טבלה ‪ :5‬גיל הפונים למיון שעזבו על דעת עצמם ב‪ 2-‬בתי החולים‬
‫בית החולים‬
‫עין כרם‬
‫הר הצופים‬
‫גיל ממוצע‬
‫*‬
‫‪41.4‬‬
‫*‬
‫‪30.3‬‬
‫חציון‬
‫‪39.5‬‬
‫‪26‬‬
‫טווח‬
‫‪0-94‬‬
‫‪0-83‬‬
‫סטיית תקן‬
‫‪23.6‬‬
‫‪21.7‬‬
‫* נמצא הבדל מובהק של ‪ p=0.003‬בממוצע הגילאים בשני חדרי המיון‬
‫‪18‬‬
‫‪ 4.3‬סיבת עזיבת חדר המיון – זמני המתנה ויחס הצוות הרפואי‬
‫ניתן לראות מטבלה ‪ 6‬ובתרשים ‪ 4‬כי רוב החולים )‪ (46%‬שעזבו על דעת עצמם את חדר המיון עשו זאת‬
‫מפאת זמן המתנה ארוך מדי )בסעיפים שונים‪ :‬עד לבדיקת רופא ראשון‪ ,‬עד לבדיקה חוזרת‪/‬מעקב‪/‬שחרור‪,‬‬
‫עד לבדיקת רופא נוסף‪ ,‬עד לבדיקת אחות(‪ .‬יש לציין כי בחלק מהשיחות שהתנהלו עם החולים הם ציינו‪,‬‬
‫כי אילו היה נאמר להם מראש או אילו היו מעדכנים אותם כמה זמן יהיה עליהם לחכות‪ ,‬הדבר היה עוזר‬
‫להם להמתין לטיפול בחדר המיון‪ ,‬ומקטין את הסיכוי שיעזבו בניגוד לעצה רפואית‪.‬‬
‫נתון מעניין שעולה מהשאלון הוא ש‪ 21%-‬מסה"כ החולים אשר עזבו על דעת עצמם את חדר המיון עשו‬
‫זאת עקב יחס הצוות הרפואי‪.‬‬
‫טבלה ‪ :6‬סיבת עזיבת חדר המיון‬
‫סיבת עזיבה‬
‫יחס הצוות הרפואי‬
‫המתנה ארוכה מדי עד לבדיקת רופא ראשון‬
‫המתנה ארוכה מדי לצורך בדיקה חוזרת על‪-‬ידי‬
‫רופא‪/‬המשך מעקב רפואי‪/‬שחרור על‪-‬ידי רופא‬
‫המתנה ארוכה מדי עד לבדיקת רופא נוסף‬
‫כאב או מחלה שהשתפרו תוך כדי שהייה במיון‬
‫צורך לשוב ולטפל בבני משפחה‪/‬עבודה‬
‫החשש הופג על‪-‬ידי הצוות הרפואי‬
‫המתנה ארוכה מדי עד לבדיקת אחות‬
‫חש ברע כדי להמתין‬
‫אחר‬
‫שכיחות‬
‫‪32‬‬
‫‪29‬‬
‫אחוז‬
‫‪21%‬‬
‫‪19%‬‬
‫‪24‬‬
‫‪16%‬‬
‫‪13‬‬
‫‪11‬‬
‫‪11‬‬
‫‪10‬‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪19‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪12%‬‬
‫התרשים הבא מציג את אחוז המטופלים לפי סיבת עזיבה‪ ,‬כאשר כל סוגי ההמתנה חוברו יחד‪.‬‬
‫תרשים ‪ :4‬אחוז מטופלים לפי סיבת עזיבה‬
‫עצמם‬
‫דעתדעת‬
‫עזבו על‬
‫חולים אשר‬
‫עזיבה של‬
‫סיבותסיבות‬
‫עצמם‬
‫שעזבו על‬
‫החולים‬
‫עזיבה של‬
‫אחוז החולים‬
‫זמן המתנה‬
‫יחס הצוות‬
‫הרפואי‬
‫שיפור תוך כדי‬
‫שהייה במיון‬
‫צורך לשוב‬
‫ולטפל בבני‬
‫משפחה‪/‬עבודה‬
‫החשש הופג‬
‫על‪-‬ידי הצוות‬
‫הרפואי‬
‫חש ברע כדי‬
‫להמתין‬
‫אחר‬
‫‪50‬‬
‫‪40‬‬
‫‪30‬‬
‫‪20‬‬
‫‪10‬‬
‫‪0‬‬
‫סי בת עזי בה‬
‫‪19‬‬
‫כאשר משווים בין שני חדרי המיון‪ ,‬כפי שמודגם בתרשים ‪ ,5‬מעניין לראות כי סיבת עזיבתם של הפונים‬
‫למיון עין כרם הייתה המתנה ארוכה מדי לצוות הרפואי ואילו במיון הר הצופים הסיבה העיקרית הייתה כי‬
‫לא היו מעוניינים בהמשך טיפול עקב יחס הצוות‪ .‬הבדל זה היה מובהק אך אם זאת יש לסייג מובהקות‬
‫זאת בכך שבעבודה נבדקו קשרים בין משתנים רבים ולכן יתכן שחלקם מקריים ולא משקפים קשר של‬
‫ממש‪.‬‬
‫תרשים ‪ :5‬סיבות עיקריות לעזיבת חדר המיון בעין כרם ובהר הצופים‬
‫סיבות עיקריות לעזיבת חדרי מיון עין כרם והר הצופים באחוזים‬
‫‪30‬‬
‫‪25‬‬
‫‪27‬‬
‫‪23‬‬
‫‪21‬‬
‫‪18‬‬
‫‪20‬‬
‫אחוז‬
‫‪15‬‬
‫‪14‬‬
‫‪12‬‬
‫עין כרם‬
‫‪14‬‬
‫‪12‬‬
‫הר הצופים‬
‫‪10‬‬
‫‪10‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪5‬‬
‫‪0‬‬
‫המתנה ארוכה יחס הצוות הרפואי המתנה ארוכה צורך לשוב ולטפל כאב או מחלה‬
‫המתנה ארוכה‬
‫שהשתפרו תוך‬
‫בבני‬
‫מדי עד לבדיקת‬
‫מדי עד לבדיקת מדי לצורך בדיקה‬
‫משפחה‪/‬עבודה כדי שהייה במיון‬
‫רופא נוסף‬
‫חוזרת על‪-‬ידי‬
‫רופא ראשון‬
‫רופא‪/‬המשך‬
‫מעקב‬
‫רפואי‪/‬שחרור על‪-‬‬
‫ידי רופא‬
‫החשש הופג ע"י‬
‫הצוות הרפואי‬
‫אחר‬
‫* בהשוואת שני חדרי המיון התגלה הבדל מובהק בסיבת העזיבה של חדרי המיון )‪(p=0.052‬‬
‫תלונות על יחס הצוות הרפואי )משיחות הטלפון עם הנשאלים( כללו תחושה של חוסר התייחסות‬
‫לתלונותיהם ולכן‪ :‬חשבו כי הטיפול הרפואי שניתן להם היה לקוי‪ ,‬לא הסכימו עם האבחנה או עם דרך‬
‫הטיפול המומלצת‪ .‬חלק נוסף מהנשאלים חשו כי היחס של הצוות הסיעודי והרפואי העיד על זלזול ועל‬
‫חוסר סבלנות‪ .‬יש לציין כי במספר שיחות הדגישו החולים כי לא היה מדובר ביחס מפלה כלפי מגזר‬
‫אוכלוסייה מסוים‪ ,‬אלא לדעתם‪ ,‬היחס היה דומה לכל הממתינים בחדר המיון‪ .‬גם כאשר בדקנו במיון הר‬
‫הצופים אם קיים קשר בין המוצא האתני של החולים )יהודים לעומת לא יהודים( לבין סיבת עזיבת המיון‬
‫באמצעות מבחן ‪ ,chi-square‬לא התגלה מיתאם מובהק‪.‬‬
‫בטבלה ‪ 7‬מוצגים סיבות העזיבה של החולים אשר עזבו על דעת עצמם את חדרי המיון לפני שנבדקו ע"י‬
‫רופא‪ .‬מבין ‪ 18‬החולים שלא חיכו לבדיקת רופא‪ ,‬שישית ציינו כי עזבו בשל המתנה ארוכה מדי לאחות‬
‫ועוד שישית בשל המתנה ארוכה מדי לרופא‪.‬‬
‫מעניין לראות ששליש עזבו כיוון שלא היו מעוניינים בהמשך טיפול רפואי בשל יחס הצוות‪.‬‬
‫בהסברים שניתנו על‪-‬ידי החולים לגבי סיבת עזיבתם במהלך הראיון‪ ,‬חלק סיפרו שאכן נפגעו או התרגזו‬
‫לאור היחס שקיבלו במהלך קליטתם למיון או בטיפול הראשוני שניתן להם‪ .‬חלק ציינו כי קיבלו מענה‬
‫לבעיותיהם מהאחיות‪ ,‬ולכן לא חשו צורך להמתין לרופא‪ ,‬במיוחד לאור זמני ההמתנה הארוכים‪ .‬אחרים‬
‫התייאשו מזמני ההמתנה הארוכים ולא היתה להם סבלנות להמתין‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫טבלה ‪ :7‬סיבת עזיבה של חולים שעזבו לפני בדיקת רופא‬
‫שכיחות‬
‫‪6‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪18‬‬
‫לא המתינו לבדיקת רופא‬
‫לא מעוניינים בשל יחס הצוות‬
‫המתנה לבדיקת אחות‬
‫המתנה לבדיקת רופא‬
‫המצב השתפר‬
‫אחר‬
‫סה"כ‬
‫אחוז‬
‫‪33%‬‬
‫‪17%‬‬
‫‪17%‬‬
‫‪17%‬‬
‫‪17%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪ 4.4‬סיבת הפנייה ודרך ההגעה למיון‬
‫ניתן לראות בטבלה ‪ 8‬כי רוב החולים שעזבו את חדרי המיון על דעת עצמם פנו למיון בשל תחושת חולי‪,‬‬
‫לדוגמה חום‪ ,‬חולשה‪ ,‬הקאות ושלשולים‪ ,‬כלומר דרגת חולי בחומרה נמוכה‪.‬‬
‫במבחן ‪ Fisher's Exact Test‬התגלה הבדל מובהק של ‪ p=0.034‬בסיבת הפנייה לשני חדרי המיון‪ .‬בהר‬
‫הצופים רוב החולים אשר עזבו על דעת עצמם פנו בשל תחושת חולי‪ ,‬בעוד שבעין כרם אחוז החולים‬
‫אשר הגיעו בשל טראומה היה גבוה יותר‪ .‬יש לסייג את הממצא בכך שנעשו השוואות מרובות במהלך‬
‫העבודה‪ ,‬וייתכן שחלקן אינן משקפות ממצא ממשי‪ .‬עם זאת‪ ,‬לאור העובדה שמיון עין כרם משמש כמרכז‬
‫טראומה‪ ,‬הגיוני כי חולים רבים מופנים למיון זה ולא למיון הר הצופים‪ ,‬דבר המסביר את ההבדל‪.‬‬
‫טבלה ‪ :8‬סיבת הפנייה למיון‬
‫סיבת ההפניה‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫סה"כ‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫בעין כרם‬
‫תחושת חולי‬
‫טראומה‬
‫בעיה כירורגית‬
‫בעיה גיניקולוגית‪/‬לידה‬
‫כאבים בחזה‬
‫פסיכיאטרי‬
‫תאונת דרכים‬
‫פה ולסת‬
‫עיניים‬
‫אחר‬
‫סה"כ‬
‫‪75‬‬
‫‪31‬‬
‫‪7‬‬
‫‪7‬‬
‫‪6‬‬
‫‪5‬‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪2‬‬
‫‪14‬‬
‫‪155‬‬
‫‪48%‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪28‬‬
‫‪18‬‬
‫‪5‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪10‬‬
‫‪75‬‬
‫*‬
‫שכיחות‬
‫אחוז בעין‬
‫בהר‬
‫כרם‬
‫*‬
‫הצופים‬
‫‪47‬‬
‫‪37%‬‬
‫‪12‬‬
‫‪24%‬‬
‫‪2‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪5‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪4‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪2‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪0‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪4‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪78‬‬
‫‪100%‬‬
‫אחוז בהר‬
‫הצופים‬
‫‪60%‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪100%‬‬
‫*בהשוואת שני חדרי המיון התגלה הבדל מובהק ‪ p=0.034‬בהתפלגות סיבת הפנייה לחדרי המיון‪.‬‬
‫טבלה ‪ 9‬מציגה את דרך ההגעה למיון של החולים אשר עזבו על דעת עצמם‪ .‬בטבלה זו ניתן לראות ניתן‬
‫לראות‪ ,‬כצפוי‪ ,‬כי מרבית החולים אשר עזבו את המיון על דעת עצמם )‪ (47%‬פנו למיון על דעת עצמם‪.‬‬
‫בשל הפרשי הגיל בין מיון הר הצופים למיון עין כרם בדקנו בעזרת רגרסיה לוגיסטית האם להפרש הגיל‬
‫השפעה על דרך ההגעה למיון ולא נמצא קשר‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫טבלה ‪ :9‬דרך ההגעה למיון‬
‫דרך ההגעה למיון‬
‫פנה על דעת עצמו‬
‫הופנה על‪-‬ידי רופא‬
‫קופ"ח‬
‫פונה על‪-‬ידי מד"א‬
‫הופנה על‪-‬ידי טר"ם‬
‫הופנה על‪-‬ידי גורם צבאי‬
‫אחר‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫בהר‬
‫הצופים‬
‫‪39‬‬
‫‪52%‬‬
‫‪49‬‬
‫‪32%‬‬
‫‪27‬‬
‫‪35%‬‬
‫‪22‬‬
‫‪29%‬‬
‫‪11‬‬
‫‪6‬‬
‫‪5‬‬
‫‪10‬‬
‫‪153‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪3.9%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪9‬‬
‫‪4‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪76‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪7‬‬
‫‪75‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪100%‬‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫סה"כ‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫בעין כרם‬
‫אחוז בעין‬
‫כרם‬
‫‪72‬‬
‫‪47%‬‬
‫‪31‬‬
‫‪41%‬‬
‫אחוז בהר‬
‫הצופים‬
‫* במבחן ‪ Fisher's Exact Test‬לא נצפה הבדל מובהק בהשוואת שני חדרי המיון בדרך ההגעה לחדרי המיון של החולים‬
‫אשר עזבו על דעת עצמם‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בדקנו האם לרקע האתני יש השפעה על דרך ההגעה למיון‪ ,‬כשחילקנו את האוכלוסייה ליהודים‬
‫ולא יהודים‪ .‬בעזרת מבחן ‪ chi square‬נמצא הבדל מובהק של ‪ .p=0.036‬ההבדל נבע מהתפלגות שונה‬
‫של דרכי ההגעה‪ ,‬כאשר ‪ 55%‬מהאוכלוסייה הלא יהודית פנתה למיון על דעת עצמה לעומת ‪44%‬‬
‫מהאוכלוסייה היהודית‪ .‬אחוזים גבוהים יותר מהאוכלוסייה היהודית הופנו על‪-‬ידי גורם רפואי‪ ,‬כגון רופא‬
‫קופ"ח‪ ,‬מד"א‪ ,‬טר"ם או צה"ל‪ .‬אך כאשר משווים בין הדתות בבית חולים הר הצופים בלבד‪ ,‬הבדל זה‬
‫אינו משמעותי )‪ .(p=0.153‬לאור זאת‪ ,‬יש לסייג ממצא זה ולומר‪ ,‬כי ייתכן שהוא מקרי בשל השוואות‬
‫מרובות שנעשו בסקר‪.‬‬
‫‪ 4.5‬זמני שהייה במיון‬
‫טבלה ‪ 10‬מציגה את זמני השהייה בחדרי המיון של החולים אשר עזבו על דעת עצמם את המיונים‪ .‬ניתן‬
‫לראות כי כאשר משווים בין זמן ההמתנה שחושב מנתוני הרישום משני חדרי המיון לבין משך זמן‬
‫ההמתנה שנמסר על‪-‬ידי החולים‪ ,‬אין הבדל מובהק‪ .‬אך כאשר משווים את מיון עין כרם למיון הר הצופים‬
‫הן במבחני ‪ T‬והן במבחן ‪ - Mann-Whitney‬יש הבדלים מובהקים בזמני ההמתנה‪ .‬במיון עין כרם זמני‬
‫ההמתנה שחושבו )הן מנתוני הרישום והן מאלה שנמסרו על‪-‬ידי החולה( היו ארוכים מהזמנים במיון הר‬
‫הצופים‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לציין כי במיון עין כרם‪ ,‬למספר קטן יותר מהחולים ניתן היה לחשב את זמן ההמתנה‬
‫מנתוני הרישום וכי יש הבדל משמעותי בערכי החציון בקבוצה זו‪.‬‬
‫גם כאן עלתה השאלה האם ההבדל בזמן ההמתנה נבע מסיבות בחדר המיון או עקב ההבדל בממוצע‬
‫הגילאים בין שני חדרי המיון‪ .‬הדבר נבדק בעזרת ‪ analysis of covariance‬כאשר המשתנים הבלתי‬
‫תלויים היו גיל החולים וחדר המיון שפנו אליו‪ .‬גם לאחר התיקון לפי גיל ההבדל בזמן ההמתנה עדיין‬
‫נשאר מובהק ולא הושפע מהגיל‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫טבלה ‪ :10‬זמני שהייה במיון בשעות לחולים שעזבו על דעת עצמם‬
‫מספר‬
‫חולים‬
‫משך זמן שהייה בחדר‬
‫מיון המחשוב לפי נתוני‬
‫הרישום לכלל החולים‬
‫שעזבו על דעת עצמם‬
‫משך זמן שהייה בחדר‬
‫המיון שנמסר על‪-‬ידי‬
‫החולים לכלל החולים‬
‫שעזבו על דעת עצמם‬
‫משך זמן שהייה בחדר‬
‫מיון עין כרם המחשוב‬
‫לפי נתוני הרישום‬
‫משך זמן שהייה בחדר‬
‫מיון הר הצופים‬
‫המחשוב לפי נתוני‬
‫הרישום‬
‫משך זמן שהייה בחדר‬
‫המיון עין כרם כפי‬
‫שנמסר על‪-‬ידי החולה‬
‫משך זמן שהייה בחדר‬
‫מיון הר הצופים כפי‬
‫שנמסר על‪-‬ידי החולה‬
‫ממוצע‬
‫בשעות‬
‫חציון‬
‫בשעות‬
‫טווח‬
‫בשעות‬
‫סטיית תקן‬
‫בשעות‬
‫‪115‬‬
‫‪3.680‬‬
‫‪2.883‬‬
‫‪0.02‬‬‫‪23.22‬‬
‫‪3.373‬‬
‫‪149‬‬
‫‪3.766‬‬
‫‪3.000‬‬
‫‪0.0-11.0‬‬
‫‪2.647‬‬
‫‪36‬‬
‫‪5.353‬‬
‫‪4.333‬‬
‫‪0.18‬‬‫‪23.22‬‬
‫‪4.559‬‬
‫‪77‬‬
‫‪2.881‬‬
‫‪1.783‬‬
‫‪0.02-8.7‬‬
‫‪2.302‬‬
‫‪74‬‬
‫‪4.290‬‬
‫‪4.000‬‬
‫‪0.2-11.0‬‬
‫‪73‬‬
‫‪3.229‬‬
‫‪3.000‬‬
‫‪0.0-11.0‬‬
‫‪P-value‬‬
‫‪0.82‬‬
‫‪0.003‬‬
‫‪2.787‬‬
‫‪0.017‬‬
‫‪2.435‬‬
‫כאשר משווים במיון הר הצופים בעזרת מבחן ‪ T‬בין חולים שעזבו על דעת עצמם המשתייכים לדת‬
‫היהודית לבין אלה שאינם משתייכים לדת היהודית )טבלה ‪ ,(11‬ניתן לראות כי משך השהות במיון‪,‬‬
‫שחושב מנתוני הרישום‪ ,‬היה ארוך יותר בקרב האוכלוסייה הלא יהודית‪ ,‬אך הבדל זה אינו מובהק‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬קיים הבדל מובהק בזמני ההמתנה שנמסרו על‪-‬ידי החולים‪ .‬כלומר בני האוכלוסייה הלא יהודית‪,‬‬
‫שכוללת ברובה מוסלמים‪ ,‬חשו כי המתינו במיון זמן רב יותר לפני שעזבו על דעת עצמם‪ .‬שוב יש לסייג‬
‫ממצא זה כיוון שנעשו השוואות מרובות במהלך העבודה‪ ,‬וייתכן שחלקן אינן משקפות ממצא ממשי‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫טבלה ‪ :11‬זמני השהייה במיון בשעות לפי רקע אתני במיון הר הצופים לחולים שעזבו על דעת עצמם‬
‫דת‬
‫יהודים‬
‫לא‬
‫יהודים*‬
‫מספר‬
‫חולים‬
‫תיאור‬
‫משך זמן שהייה בחדר‬
‫המיון המחושב לפי נתוני‬
‫הרישום‬
‫משך זמן שהייה בחדר‬
‫המיון כפי שנמסר על‪-‬ידי‬
‫^‬
‫החולה‬
‫משך זמן שהייה בחדר מיון‬
‫המחושב לפי נתוני‬
‫הרישום‬
‫משך זמן שהייה בחדר‬
‫המיון כפי שנמסר על‪-‬ידי‬
‫^‬
‫החולה‬
‫‪40‬‬
‫ממוצע‬
‫בשעות‬
‫‪2.533‬‬
‫חציון בשעות‬
‫‪1.667‬‬
‫סטיית תקן‬
‫בשעות‬
‫טווח‬
‫בשעות‬
‫‪0.02-8.70‬‬
‫‪2.175‬‬
‫‪38‬‬
‫‪2.665‬‬
‫‪2.250‬‬
‫‪0.1-8.0‬‬
‫‪1.922‬‬
‫‪35‬‬
‫‪3.246‬‬
‫‪2.417‬‬
‫‪0.63-8.42‬‬
‫‪2.405‬‬
‫‪35‬‬
‫‪3.841‬‬
‫‪3.000‬‬
‫‪0.0-11.0‬‬
‫‪2.792‬‬
‫* כולל מוסלמים‪ ,‬נוצרים ובני דתות אחרות פרט ליהודים‪.‬‬
‫^ קיים הבדל מובהק של ‪ p=0.042‬בזמני ההמתנה כתלות ברקע האתני של העוזבים על דעת עצמם‪.‬‬
‫בטבלאות שלעיל ניתן לראות בעזרת אנליזת ‪ anova‬כי אין הבדל מובהק בין משך השהייה במיון שנמסר‬
‫על‪-‬ידי החולים לבין זה שחושב על‪-‬פי נתוני הרישום במשרד‪ .‬אך כשמחלקים את הנשאלים לשתי קבוצות‬
‫שסיבת עזיבתם הייתה משך המתנה ארוך לעומת שאר הסיבות )טבלה ‪ ,(12‬נמצא הבדל מובהק בין זמני‬
‫ההמתנה שמסרו החולים שעזבו על דעת עצמם‪ .‬בניתוח ‪ Post hoc‬של הנתונים ניתן לראות‪ ,‬כי ההבדל‬
‫נובע מפער בין הקבוצות‪ :‬זו שהמתינה להמשך טיפול רפואי‪/‬מעקב וזו שלא הייתה מעוניינת בהמשך‬
‫טיפול עקב היחס של הצוות הרפואי‪ .‬ההבדל מוצג בתרשים ‪.6‬‬
‫בבדיקות נוספות בניתוח ‪ Post hoc‬וכן במבחן פרמטרי לא נמצא קשר מובהק בין הזמנים שחושבו מנתוני‬
‫הרישום‪ ,‬למרות שהתגלה קשר בנתונים שנמסרו על‪-‬ידי החולים‪.‬‬
‫טבלה ‪ :12‬משך זמן שהייה במיון וסיבת עזיבת המיון‬
‫סיבת עזיבת חדר מיון‬
‫המתנה לצוות רפואי‬
‫משך זמן בחדר מיון‬
‫המחושב לפי נתוני‬
‫אחר‬
‫הרישום‬
‫משך זמן בחדר המיון המתנה לצוות רפואי‬
‫כפי שנמסר על‪-‬ידי‬
‫אחר‬
‫החול‬
‫שכיחות ממוצע‬
‫‪4.0587‬‬
‫‪48‬‬
‫סטיית תקן‬
‫‪3.73259‬‬
‫‪62‬‬
‫‪3.1715‬‬
‫‪2.95411‬‬
‫‪68‬‬
‫‪4.389‬‬
‫‪2.6867‬‬
‫‪78‬‬
‫‪3.144‬‬
‫‪2.4822‬‬
‫‪P-value‬‬
‫‪0.167‬‬
‫‪0.004‬‬
‫‪24‬‬
‫תרשים ‪ :6‬זמני שהייה במיון כפי שנמסרו על‪-‬ידי החולה על‪-‬פי סיבת עזיבת המיון‬
‫זמני שהייה במיון כפי שנמסרו על‪-‬ידי החולה על‪-‬פי‬
‫סיבת עזיבת המיון‬
‫גרף זה נבנה ב‪ .SPSS-‬הגרף הינו מסוג ‪ .Box & Whisker plot‬הקו האופקי בתוך הקופסה הסגולה מייצג את ערך‬
‫החציון‪ .‬הקופסה הסגולה מייצגת את שני ה‪ – quartiles-‬מתחת ומעל לערך החציון‪ .‬כלומר הקופסה הסגולה מכילה ‪50%‬‬
‫מסך הנתונים‪ .‬הקווים האנכיים עם קו משיק בקצותיהם מייצגים את הערך הגבוה והנמוך של התפלגות זמן ההמתנה‪ ,‬להוציא‬
‫ה‪ (º) outliers-‬וה‪ .(*) extremes-‬ה‪ outliers-‬הם הנקודות החורגות מעבר ל‪ 1.5-‬מרוחב הקופסה‪ .‬ה‪ extremes-‬הם‬
‫הנקודות החורגות מעבר ל–‪ 3‬מרוחב הקופסה‪.‬‬
‫ניתן לראות בתרשים זה כי מרבית החולים שעזבו בשל יחס הצוות הרפואי חיכו זמן יותר קצר מהקבוצות האחרות ובעיקר‬
‫מהקבוצה שחיכתה לצורך בדיקה חוזרת‪/‬שחרור‪/‬השהייה‪.‬‬
‫‪ 4.6‬אזור הטיפול וסוג הרופא המטפל במיון‬
‫טבלה ‪ 13‬מציגה את האזורים בהם טופלו החולים אשר עזבו את המיונים על דעת עצמם‪ .‬ניתן לראות כי‬
‫‪ 85%‬מהמבוגרים שפנו למיון עין כרם הופנו למיון האמבולטורי‪ ,‬מה שמלמד על חומרת מחלה קלה‬
‫יחסית‪.‬‬
‫טבלה ‪ :13‬אזור הטיפול בחדרי המיון‬
‫הר הצופים מיון‬
‫הר הצופים מיון ילדים‬
‫עין כרם מיון אמבולטורי‬
‫עין כרם מיון שוכבים‬
‫עין כרם מיון ילדים‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫‪69‬‬
‫‪10‬‬
‫‪57‬‬
‫‪10‬‬
‫‪9‬‬
‫‪155‬‬
‫אחוז‬
‫‪44%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪37%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪25‬‬
‫סוגי הרופאים העיקריים אשר טיפלו בחולים אשר עזבו את חדרי המיון על דעת עצמם מוצגים בטבלה‬
‫‪ .14‬ניתן ללמוד מטבלה זו כי כ‪ 11% -‬מהחולים שעזבו על דעת עצמם כלל לא המתינו לבדיקת רופא‬
‫)‪ .(LWBS‬מכאן‪ 89% ,‬מהחולים עזבו בניגוד לעצה רפואית )‪.(AMA‬‬
‫מרבית החולים‪ ,‬כ‪ ,20%-‬שכן ראו רופא חיכו לטיפול על‪-‬ידי רופא פנימאי‪.‬‬
‫כאשר משווים בין סוגי הרופאים העיקריים שטיפלו בחולים שעזבו על דעת עצמם את המיון‪ ,‬אין הבדל‬
‫מובהק ביניהם כאשר מתייחסים לכל העונים על השאלון‪ .‬אך אם משווים בין מיון עין כרם למיון הר‬
‫הצופים‪ ,‬מתגלה הבדל מובהק שמבטא התפלגות שונה בין שני חדרי המיון‪ ,‬כפי שניתן לראות בטבלה‪.‬‬
‫טבלה ‪ :14‬התפלגות העוזבים את המיון על דעת עצמם לפי הרופא העיקרי שטיפל בהם‬
‫פנימאי‬
‫אורטופד‬
‫לא ראה רופא‬
‫כירורג‬
‫ילדים‬
‫תת‪ -‬כירורגיה*‬
‫גינקולוג‬
‫נוירולוג‬
‫אחר‬
‫לא ידוע‬
‫סה"כ‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫‪32‬‬
‫‪20‬‬
‫‪18‬‬
‫‪16‬‬
‫‪13‬‬
‫‪13‬‬
‫‪10‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪21‬‬
‫‪158‬‬
‫סה"כ אחוז‬
‫שכיחות‬
‫בעין כרם‬
‫‪12‬‬
‫‪14‬‬
‫‪6‬‬
‫‪10‬‬
‫‪6‬‬
‫‪10‬‬
‫‪1‬‬
‫‪7‬‬
‫‪6‬‬
‫‪4‬‬
‫‪76‬‬
‫^‬
‫‪20%‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪11%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪100%‬‬
‫אחוז בעין שכיחות בהר אחוז‬
‫^‬
‫הצופים‬
‫הצופים‬
‫כרם‬
‫‪25%‬‬
‫‪20‬‬
‫‪16%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6‬‬
‫‪18%‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪16‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪6‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪2‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪0‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪2‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪12‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪79‬‬
‫‪100%‬‬
‫בהר‬
‫*תת‪-‬כירורגיה כוללת אורולוג‪ ,‬מנתח פלסטי ורופא אף אוזן גרון‪.‬‬
‫^ קיים הבדל מובהק בהתפלגות סוג הרופא המטפל במבחן ‪ Fisher's Exact Test‬של ‪ p=0.0001‬בין שני חדרי המיון‪.‬‬
‫מבין ‪ 75‬החולים שענו כי חיכו במיון בשל המתנה לבדיקת רופא‪ ,‬רק ‪ 64‬מתוכם ידעו להגדיר את סוג‬
‫הרופא שהמתינו לו‪ .‬התפלגות סוג הרופא מוצגת בטבלה ‪ .15‬ניתן לראות בטבלה כי רק ‪ 7.8%‬חיכו‬
‫לרופא פנימאי‪ 32.8% ,‬חיכו לרופא מתחום הכירורגיה והתת‪-‬כירורגיה‪ ,‬ו‪ 26.5% -‬חיכו לרופא מתחום‬
‫האורטופדיה‪ .‬כלומר‪ ,‬למרות שרוב החולים שהשתתפו בסקר לא טופלו על‪-‬ידי רופא מתחומים אלו‪,‬‬
‫כאשר נשאלו מה הייתה סיבת ההמתנה הארוכה‪ ,‬תשובתם הייתה כי המתינו לאורטופד‪ ,‬כירורג או רופא‬
‫מתחום התת‪-‬כירורגיה‪.‬‬
‫כאשר השווינו את שני חדרי המיון‪ ,‬התגלה הבדל מובהק בין סוגי הרופאים שביחס אליהם התלוננו‬
‫החולים על המתנה ארוכה‪ .‬יש לציין כי אין רישום משרדי של התפלגות סוג ההתמחות של הרופא‬
‫שממתינים לו בדרך‪-‬כלל הפונים למיון‪ ,‬ולכן לא היה ביכולתנו לבצע תקנון עבור חדרי המיון ובכך לדעת‬
‫אם ההבדל נובע מהתפלגות שונה של התמחויות בשני המיונים או שאכן קיים הבדל‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫טבלה ‪ :15‬התפלגות תלונות על המתנה לרופא לפי סוגי רופאים‬
‫אורטופד‬
‫כירורג‬
‫ילדים‬
‫אף אוזן גרון‬
‫פנימאי‬
‫נוירולוג‬
‫מנתי פלסטי‬
‫גינקולוג‬
‫אורולוג‬
‫אחר‬
‫לא ידוע‬
‫סה"כ‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫‪17‬‬
‫‪11‬‬
‫‪7‬‬
‫‪6‬‬
‫‪5‬‬
‫‪5‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪7‬‬
‫‪11‬‬
‫‪75‬‬
‫סה"כ אחוז‬
‫שכיחות‬
‫בעין כרם‬
‫‪12‬‬
‫‪6‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪6‬‬
‫‪2‬‬
‫‪43‬‬
‫^‬
‫‪23%‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪100%‬‬
‫אחוז בעין שכיחות בהר אחוז‬
‫^‬
‫הצופים‬
‫הצופים‬
‫כרם‬
‫‪17%‬‬
‫‪5‬‬
‫‪28%‬‬
‫‪17%‬‬
‫‪5‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪4‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪1‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪4‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪0‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪0‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪0‬‬
‫‪2%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪1‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪30%‬‬
‫‪9‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪30‬‬
‫‪100%‬‬
‫בהר‬
‫* התגלה הבדל מובהק של ‪ p=0.013‬בין שני חדרי המיון בהתפלגות סוג התמחות הרופא‪.‬‬
‫בטבלה ‪ 16‬מציגה את מספר הרופאים אשר טיפלו בחולים אשר עזבו את המיון על דעת עצמם‪ .‬ניתן‬
‫לראות כי מרבית החולים טופלו על‪-‬ידי רופא אחד בלבד בזמן שהותם בחדר המיון‪ .‬בהשוואה של שני‬
‫חדרי המיון לא נמצא הבדל מובהק‪.‬‬
‫טבלה ‪ :16‬מספר הרופאים שטיפלו בחולים‬
‫‪0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫‪20‬‬
‫‪118‬‬
‫‪20‬‬
‫‪158‬‬
‫אחוז‬
‫‪13%‬‬
‫‪75%‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪100%‬‬
‫כאשר נשאלו מדוע חיכו במיון )טבלה ‪ ,(17‬יותר מ‪ 40% -‬מהחולים ציינו כי המתינו לבדיקה ראשונית‬
‫על‪-‬ידי רופא‪ ,‬בין אם היה זה הרופא הראשון או מומחה מתחום נוסף‪ .‬רק ‪ 11%‬מהחולים ענו כי לא חיכו‬
‫לטיפול או כי הטיפול שקיבלו ארך זמן‪ .‬דוגמאות לטיפולים שדרשו זמן היו קבלת נוזלים‪ ,‬המתנה עד‬
‫שהצליחו לתת דגימת שתן וחיטוי פצעים‪ .‬בהשוואה של שני חדרי המיון לא נמצא הבדל מובהק‪.‬‬
‫טבלה ‪ :17‬סיבת ההמתנה הארוכה לטענת חולים שעזבו את המיון על דעת עצמם‬
‫המתנה לבדיקה ראשונית על‪-‬ידי רופא‬
‫המתנה ארוכה מדי לצורך בדיקה חוזרת על‪-‬ידי רופא‪/‬המשך מעקב‬
‫רופאי‪/‬שחרור על‪-‬ידי רופא‬
‫לא המתנתי‬
‫המתנה לבדיקה על‪-‬ידי רופא נוסף‬
‫המתנה לתשובה של בדיקות‬
‫המתנה ארוכה מדי עד לבדיקת אחות‬
‫אחר‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫‪62‬‬
‫‪20‬‬
‫אחוז‬
‫‪43%‬‬
‫‪14%‬‬
‫‪16‬‬
‫‪13‬‬
‫‪12‬‬
‫‪11‬‬
‫‪10‬‬
‫‪144‬‬
‫‪11%‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪27‬‬
‫‪ 4.6.1‬קשר בין משך זמן בחדר המיון כפי שנמסר על‪-‬ידי החולה לבין סוג הרופא‬
‫המטפל‬
‫כשבדקנו אם קיימת תלות בין משך זמן השהייה בחדר המיון לבין סוג הרופא המטפל‪ ,‬השתמשנו במבחנים‬
‫‪ nonparametric‬שמצאו כי קיים הבדל מובהק של ‪ p<0.0001‬בזמני ההמתנה‪ .‬על מנת לבחון ממה נבע‬
‫ההבדל השתמשנו במבחני ‪ ,anova‬שהראו כי ההבדל נובע מממוצע הזמנים הקצר של החולים שלא‬
‫המתינו לרופא לבין הממוצעים של שאר הקבוצות שטופלו על‪-‬ידי רופאים וחיכו זמן רב יותר באופן‬
‫מובהק‪ .‬בנוסף‪ ,‬כאשר השווינו את זמני השהייה של החולים שטופלו על‪-‬ידי רופא פנימאי לאילו שטופלו‬
‫על‪-‬ידי רופא מתחום הכירורגיה‪ ,‬האורטופדיה או התת‪-‬כירורגיה‪ ,‬התגלה הבדל מובהק‪ .‬משך ההמתנה‬
‫הממוצע לרופא פנימאי כפי שנמסר על‪-‬ידי החולה היה ‪ 4.9‬שעות‪ ,‬בעוד שלכירורגים‪ ,‬אורטופדים‬
‫ורופאים מתחום של תת‪ -‬כירורגיה משך ההמתנה היה ‪ 3.4‬שעות‪.‬‬
‫‪ 4.7‬השפעת גורמי עומס‬
‫סביר להניח כי עומס בחדר המיון מגדיל את הסיכוי לעזיבת המיון עקב זמני המתנה ממושכים יותר‪ ,‬יחס‬
‫גרוע יותר מצד הצוות הרפואי ועוד‪ .‬עומס נוצר בהתאם למספר הפונים והמשאבים אותם הם דורשים‪,‬‬
‫והוא משתנה על פני שעות מסוימות של היום וימים מסוימים בשבוע‪.‬‬
‫‪ 4.7.1‬קשר בין מספר הפונים למספר העוזבים את המיון על דעת עצמם‬
‫תרשים ‪ 7‬מתאר את הקשר בין מספר הפונים למספר העוזבים את המיון על דעת עצמם בעזרת מבחן‬
‫‪ .Pearson correlation‬התגלה מתאם מובהק )‪ (p=0.01‬בין מספר הפונים למיון בכל יום למספר‬
‫העוזבים את המיון על דעת עצמם כל יום במשך חודשי המחקר‪ .‬ככל שמספר הפונים עלה‪ ,‬גם מספר‬
‫העוזבים את המיון על דעת עצמם עלה‪.‬‬
‫תרשים ‪ :7‬קשר בין מספר הפונים ביום למיון למספר העוזבים את המיון על דעת עצמם‬
‫*‬
‫קיים קשר מובהק )‪ (p=0.01‬בין מספר הפונים למיון בכל יום למספר העוזבים את המיון על דעת עצמם בכל יום‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪ 4.7.2‬קשר בין ימות השבוע ומשמרות לבין עזיבת המיון‬
‫גם כאשר בדקנו את כמות האנשים שעזבו את המיון על דעת עצמם לעומת אלו שלא עזבו את המיון על‬
‫דעת עצמם ביום מסוים בשבוע לעומת יום אחר בשבוע‪ ,‬לא התגלה הבדל מובהק )‪ P-value‬של ‪,(0.56‬‬
‫אך יחס העוזבים‪/‬פונים היה הגבוה ביותר בימי ראשון‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬התגלה כי רוב החולים‪ ,‬כ‪ ,60%-‬שעזבו את המיון על דעת עצמם עשו זאת בזמן משמרת הערב או‬
‫בסופ"ש‪.‬‬
‫‪ 4.8‬דרך עזיבת חדר המיון‬
‫הדרך בה עזבו החולים את חדר המיון מוצגת בטבלה ‪ .18‬ניתן לראות כי מתוך ‪ 33,833‬איש שפנו לחדר‬
‫המיון במשך חודשי המחקר‪ ,‬לפחות ‪ 50‬עזבו את חדר המיון בניגוד לעצה רפואית וללא ידיעת גורם רשמי‬
‫בבית החולים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בקרב אלו שהשתתפו בסקר התגלה כי שיעור העוזבים את חדר המיון על דעת עצמם היה גבוה‬
‫לפחות בכ‪ 50%-‬מהאחוז הרשמי המופיע ברישומי בית החולים )‪ 50‬מהחולים עזבו ללא ידיעת המשרד‪,‬‬
‫ובדיעבד הוגדרו כמי שעזבו על דעת עצמם(‪.‬‬
‫כאשר משווים בין שני חדרי המיון ניתן לראות הבדל מובהק‪ .‬בעוד שבעין כרם אחוז העוזבים את המיון‬
‫על דעת עצמם שהצוות הרפואי היה מודע לכוונותיהם היה שווה לאלו שעזבו ללא ידיעת המשרד‪ ,‬רוב‬
‫החולים בהר הצופים עזבו לאחר שחתמו על כך כי הם עוזבים על דעת עצמם או יידעו את הצוות הרפואי‬
‫כי זוהי כוונתם‪ ,‬ולכן היו רשומים כמי שעזבו על דעת עצמם ולא כמי שעזבו ללא ידיעת המשרד‪.‬‬
‫טבלה ‪ :18‬התפלגות העוזבים על דעת עצמם את המיון לפי דרך עזיבת המיון‬
‫עזבו על דעת‬
‫עצמם‬
‫עזבו ללא‬
‫ידיעת המשרד‬
‫סה"כ‬
‫*‬
‫סה"כ אחוז‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫‪108‬‬
‫‪68%‬‬
‫‪50‬‬
‫‪32%‬‬
‫‪39‬‬
‫‪158‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪76‬‬
‫שכיחות בהר‬
‫^‬
‫הצופים‬
‫‪69‬‬
‫אחוז בהר‬
‫הצופים‬
‫‪87%‬‬
‫שכיחות בעין אחוז בעין‬
‫^‬
‫כרם‬
‫כרם‬
‫‪49%‬‬
‫‪37‬‬
‫‪51%‬‬
‫‪10‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪79‬‬
‫‪100%‬‬
‫קיים הבדל מובהק של ‪ p<0.0001‬בדרך עזיבת המיון בהשוואת שני חדרי המיון‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫הקשר בין דרך עזיבת החולים‪ ,‬על דעת עצמם או ללא ידיעת המשרד‪ ,‬לבין מגדרם מוצג בטבלה ‪.19‬‬
‫בטבלה זו ניתן לראות כי נשים נטו יותר להודיע על כוונותיהן לעזוב‪ ,‬ולכן נרשמו כמי שעזבו על דעת‬
‫עצמן‪ ,‬בעוד שמרבית הגברים עזבו ללא ידיעת המשרד ‪ -‬כלומר פשוט עזבו בלי להודיע על כוונותיהם‪.‬‬
‫התגלה מיתאם מובהק בין מגדר לדרך העזיבה של החולה‪.‬‬
‫טבלה ‪ :19‬דרך עזיבת חדר המיון כתלות במין החולה‬
‫זכר‬
‫מין החולה‬
‫נקבה‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫רישום משרדי על דרך עזיבת המיון‬
‫עזב ללא ידיעת‬
‫על דעת‬
‫סה"כ‬
‫המשרד‬
‫עצמו‬
‫‪29‬‬
‫‪29‬‬
‫‪40‬‬
‫‪58%‬‬
‫‪58%‬‬
‫‪38%‬‬
‫‪21‬‬
‫‪21‬‬
‫‪65‬‬
‫‪42%‬‬
‫‪42%‬‬
‫‪62%‬‬
‫‪155‬‬
‫‪50‬‬
‫‪105‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪Pearson‬‬
‫‪Chi-Square‬‬
‫‪0.020‬‬
‫‪ 4.9‬ההתרחשות לאחר עזיבת חדר המיון‬
‫טבלה ‪ 20‬מציגה את אשר התרחש לחולים לאחר שעזבו את המיון על דעת עצמם‪ .‬אחוז ניכר מהחולים‬
‫אשר עזבו את המיון על דעת עצמם נזקקו להמשך טיפול‪ 40% :‬פנו לרופא אחר‪ 13% ,‬פנו למיון אחר או‬
‫אושפזו בבית חולים אחר‪ ,‬ו‪ 4% -‬חזרו למיון או אושפזו במוסד שלנו – סה"כ ‪.57%‬‬
‫כאשר השווינו את שני חדרי המיון‪ ,‬התגלה הבדל מובהק במה שהתרחש לאחר עזיבת החולים‪ .‬הבדל זה‬
‫נובע ככל הנראה מכך‪ ,‬שבמיון הר הצופים‪ 20% ,‬מהעוזבים פנו למיון בבית חולים אחר או אושפזו בבית‬
‫חולים אחר‪ .‬זאת בעוד שאחוז החזרה למיון או אשפוז בבית חולים היה יותר נמוך במיון עין כרם ורובם‬
‫שבו לאותו המיון‪ .‬שוב‪ ,‬בשל ההשוואות המרובות שבוצעו בעבודה זו יש לסייג ממצא זה‪.‬‬
‫טבלה ‪ :20‬מה התרחש לאחר עזיבת חדר המיון לפי עדותם של חולים שעזבו את המיון על דעת עצמם‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫**‬
‫‪61‬‬
‫פנו לרופא אחר‬
‫‪61‬‬
‫חל שיפור במצב‬
‫פנו למיון אחר או ‪19‬‬
‫אושפזו בבי"ח אחר‬
‫חזרו למיון או ‪6‬‬
‫אושפזו‬
‫‪5‬‬
‫אחר‬
‫‪152‬‬
‫סה"כ‬
‫סה"כ‬
‫אחוז‬
‫‪40%‬‬
‫‪40%‬‬
‫‪13%‬‬
‫שכיחות‬
‫בעין כרם‬
‫‪28‬‬
‫‪35‬‬
‫‪4‬‬
‫^‬
‫אחוז בעין שכיחות בהר אחוז‬
‫^‬
‫הצופים‬
‫הצופים‬
‫כרם‬
‫‪41%‬‬
‫‪31‬‬
‫‪37%‬‬
‫‪35%‬‬
‫‪26‬‬
‫‪47%‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪15‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪5‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1%‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪3‬‬
‫‪75‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2‬‬
‫‪75‬‬
‫‪3%‬‬
‫‪100%‬‬
‫בהר‬
‫* בהשוואה בין חדר המיון עין כרם לחדר המיון הר הצופים התגלה הבדל מובהק )‪ (p=0.024‬בהתרחשות לאחר עזיבת המיון‪.‬‬
‫** רופא בקהילה‪ ,‬לדוגמה רופא משפחה או רופא כללי בקופ"ח‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫הקשר בין מה שהתרחש לאחר עזיבת חדר המיון לבין משך השהייה בחדר המיון מוצג בטבלה ‪21‬‬
‫ובתרשים ‪ .8‬מתגלה כאן מיתאם מובהק במבחני ‪ chi-square‬בין זמן ההמתנה שחושב מנתוני הרישום‬
‫וגם בין זמן ההמתנה שנמסר על‪-‬ידי החולים לבין ההתרחשות לאחר עזיבת המיון‪ .‬במבחנים פרמטרים‬
‫מסוג ‪ Mann-Whitney Test‬שנערכו על שתי הקבוצות נצפה כי ההבדל נובע בעיקר מכך‪ ,‬שחולים‬
‫ששבו למיון או אושפזו לאחר מכן נאלצו להמתין זמן רב יותר במיון לעומת שאר החולים‪ .‬זאת בעוד‬
‫שדווקא חולים שפנו למיון אחר או אושפזו בבית חולים אחר חיכו בחדרי המיון במוסדנו הכי פחות זמן‪.‬‬
‫טבלה ‪ :21‬הקשר בין ההתרחשות לאחר עזיבת המיון לבין זמן ההמתנה במיון‬
‫מה קרה לאחר עזיבת‬
‫חדר המיון‬
‫חזרו למיון או אושפזו‬
‫פנו למיון אחר או‬
‫משך זמן שהייה אושפזו בבי"ח אחר‬
‫בחדר מיון‬
‫פנו לרופא אחר*‬
‫המחשוב לפי‬
‫חל שיפור במצב‬
‫נתוני הרישום‬
‫אחר‬
‫סה"כ משיבים‬
‫חזרו למיון או אושפזו‬
‫פנו למיון אחר או‬
‫משך זמן שהייה אושפזו בבי"ח אחר‬
‫בחדר המיון‬
‫פנו לרופא אחר*‬
‫כפי שנמסר על‪-‬‬
‫חל שיפור במצב‬
‫ידי החולה‬
‫אחר‬
‫סה"כ משיבים‬
‫זמן המתנה‬
‫ממוצע‬
‫‪6.93‬‬
‫חציון של זמן‬
‫המתנה‬
‫‪.‬‬
‫‪6.93‬‬
‫סטיית תקן‬
‫‪2.13‬‬
‫‪1.00‬‬
‫‪2.67‬‬
‫‪3.27‬‬
‫‪4.91‬‬
‫‪2.32‬‬
‫‪110‬‬
‫‪7.92‬‬
‫‪1.93‬‬
‫‪4.12‬‬
‫‪1.73‬‬
‫‪2.81‬‬
‫‪3.97‬‬
‫‪2.34‬‬
‫‪7.50‬‬
‫‪2.245‬‬
‫‪2.45‬‬
‫‪1.75‬‬
‫‪2.61‬‬
‫‪4.01‬‬
‫‪3.61‬‬
‫‪3.23‬‬
‫‪147‬‬
‫‪3.00‬‬
‫‪3.00‬‬
‫‪5.00‬‬
‫‪2.589‬‬
‫‪2.39‬‬
‫‪2.91‬‬
‫‪Asymp. Sig‬‬
‫‪0.002‬‬
‫‪0.002‬‬
‫* לדוגמה‪ ,‬רופא משפחה או רופא בקופ"ח‪.‬‬
‫תרשים ‪ :8‬הקשר בין ההתרחשות לאחר עזיבת המיון לבין ממוצע זמני המתנה בהתאם לנתוני הרישום ונתונים‬
‫שמסרו החולים‬
‫הקשר בין ההתרחשות לאחר עזי בת המיון לבין ממו צע זמני המתנה‬
‫זמן המתנה בשעות‬
‫‪9‬‬
‫‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫‪6‬‬
‫‪5‬‬
‫‪4‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪0‬‬
‫חזרו למיון או‬
‫אושפזו‬
‫פנו למיו אחר‬
‫או אושפזו‬
‫בבי"ח אחר‬
‫פנו לרופא‬
‫אחר‬
‫התרחשו ת‬
‫חל שיפור‬
‫במצב‬
‫אחר‬
‫משך זמן שהייה בחדר מיון‬
‫המחשוב לפי נתוני הרישום‬
‫משך זמן שהייה בחדר המיון‬
‫כפי שנמסר על‪-‬ידי החולה‬
‫‪31‬‬
‫‪ 4.10‬שביעות רצון של החולים מהמוסד הרפואי‬
‫טבלה ‪ 22‬מציגה את התפלגות התשובה לשאלה האם החולים אשר עזבו על דעת עצמם את חדר המיון‬
‫ישובו לאותו המיון במידת הצורך? ניתן לראות כי יותר מ‪ 43% -‬מהנשאלים ענו כי לא ישובו לחדר‬
‫המיון במוסדנו‪.‬‬
‫בביצוע השוואה בין שני חדרי המיון‪ ,‬לא נמצא הבדל מובהק‪.‬‬
‫טבלה ‪ :22‬האם תשוב למיון במוסדנו במקרה הצורך‬
‫שכיחות‬
‫‪74‬‬
‫‪65‬‬
‫‪11‬‬
‫‪150‬‬
‫כן‬
‫לא‬
‫לא יודע‬
‫סה"כ‬
‫אחוז‬
‫‪49%‬‬
‫‪43%‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪100%‬‬
‫טבלה ‪ 23‬מציגה את ההתפלגות התשובה לשאלה האם ימליצו על חדר המיון לאחרים? ניתן לראות כי‬
‫‪ 44%‬מהנשאלים ענו כי לא ימליצו על חדר המיון לאחרים‪.‬‬
‫בביצוע השוואה בין שני חדרי המיון‪ ,‬לא נמצא הבדל מובהק‪.‬‬
‫טבלה ‪ :23‬האם תמליץ על חדר המיון לאחרים‬
‫כן‬
‫לא‬
‫לא יודע‬
‫סה"כ‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫‪72‬‬
‫‪66‬‬
‫‪12‬‬
‫‪150‬‬
‫סה"כ אחוז‬
‫‪48%‬‬
‫‪44%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪100%‬‬
‫שכיחות בעין‬
‫כרם‬
‫‪33‬‬
‫‪33‬‬
‫‪9‬‬
‫‪75‬‬
‫אחוז בעין‬
‫כרם‬
‫‪44%‬‬
‫‪44%‬‬
‫‪12%‬‬
‫‪100%‬‬
‫שכיחות בהר‬
‫הצופים‬
‫‪33‬‬
‫‪37‬‬
‫‪3‬‬
‫‪73‬‬
‫אחוז בהר‬
‫הצופים‬
‫‪45%‬‬
‫‪51%‬‬
‫‪4%‬‬
‫‪100%‬‬
‫במהלך הסקר הטלפוני דורגה רמת הכעס שהחולים ביטאו במהלך השיחה‪ .‬דירוג זה מוצג בטבלה ‪.24‬‬
‫ניתן לראות כי ‪ 28%‬הנשאלים הביעו רמת כעס גבוהה ו‪ 28%-‬נוספים רמת כעס בינונית‪.‬‬
‫בביצוע השוואה בין שני חדרי המיון‪ ,‬לא נמצא הבדל מובהק‪.‬‬
‫טבלה ‪ :24‬מידת הכעס של הנשאל‬
‫רמת כעס‬
‫לא כועס‬
‫כועס‬
‫כועס מאוד‬
‫סה"כ‬
‫סה"כ שכיחות‬
‫‪62‬‬
‫‪39‬‬
‫‪39‬‬
‫‪140‬‬
‫סה"כ אחוז‬
‫‪44%‬‬
‫‪28%‬‬
‫‪28%‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪32‬‬
‫כפי שמוצג לעיל‪ ,‬ניתן לראות כי רמת שביעות הרצון של רוב החולים אשר עזבו על דעת עצמם את המיון‬
‫לא הייתה גבוהה‪ ,‬כמחציתם כעסו‪ ,‬ציינו כי לא היו חוזרים למיון במוסדנו ולא היו ממליצים עליו‪ .‬כאשר‬
‫בוחנים זאת ניתן לראות בטבלאות ‪ 25‬ו‪ 26-‬ובתרשים ‪ 9‬כי מרבית החולים שכעסו עזבו בשל יחס הצוות‬
‫הרפואי‪ ,‬וכמעט כולם ציינו כי לא ישובו לחדר המיון שעזבו‪ .‬מעניין לראות כי הסיבה העיקרית לעזיבת‬
‫החולים שלא כעסו הייתה יחס הצוות‪ ,‬אך מרבית האנשים בקבוצה זו השיבו כי כן ישובו לאותו מיון‬
‫במקרה הצורך‪.‬‬
‫טבלה ‪ :25‬הקשר בין סיבת עזיבה לבין רמת הכעס של החולה‬
‫שכיחות‬
‫לא כועס‬
‫‪11‬‬
‫רמת כעס‬
‫כועס‬
‫‪15‬‬
‫סיבת עזיבת חדר המיון‬
‫המתנה ארוכה מדי לבדיקת‬
‫רופא ראשון‪/‬נוסף‪/‬אחות‬
‫יחס הצוות הרפואי‬
‫המתנה ארוכה מדי לצורך‬
‫בדיקה חוזרת על‪-‬ידי‬
‫רופא‪/‬המשך מעקב‬
‫רופאי‪/‬שחרור על‪-‬ידי רופא‬
‫אחר‬
‫סה"כ‬
‫סה"כ‬
‫כועס מאוד‬
‫‪40‬‬
‫‪14‬‬
‫אחוז‬
‫‪18%‬‬
‫‪40%‬‬
‫‪36%‬‬
‫‪29%‬‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫‪24‬‬
‫‪40%‬‬
‫‪13‬‬
‫‪34%‬‬
‫‪19‬‬
‫‪49%‬‬
‫‪56‬‬
‫‪41%‬‬
‫שכיחות‬
‫‪10‬‬
‫‪8‬‬
‫‪3‬‬
‫‪21‬‬
‫אחוז‬
‫‪17%‬‬
‫‪21%‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪15%‬‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫‪15‬‬
‫‪25%‬‬
‫‪60‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪2‬‬
‫‪5%‬‬
‫‪38‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪3‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪39‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪20‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪137‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪Pearson‬‬
‫‪Chi-Square‬‬
‫‪0.015‬‬
‫תרשים ‪ :9‬הקשר בין סיבת עזיבה לרמת כעס‬
‫הקשר בין סי בת עזי בה לרמת כעס‬
‫‪60%‬‬
‫‪50%‬‬
‫‪40%‬‬
‫‪30%‬‬
‫‪20%‬‬
‫‪10%‬‬
‫‪0%‬‬
‫המתנ ה ארוכה מדי עד‬
‫לבדיקת רופא‬
‫ראש ון‪/‬נ וסף‪/‬אחות‬
‫יחס הצ וות הרפואי‬
‫המתנ ה ארוכה מדי לצ ורך‬
‫בדיקה חוזרת על‪-‬ידי‬
‫רופא‪/‬המש ך מעקב‬
‫רופאי‪/‬ש חרור על‪-‬ידי רופא‬
‫אחר‬
‫לא כועס‬
‫כועס‬
‫כועס מאוד‬
‫‪33‬‬
‫טבלה ‪ :26‬האם החולה ישוב לחדר המיון כתלות ברמת כעס‬
‫האם תשוב לחדר המיון‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫כן‬
‫לא‬
‫לא יודע‬
‫סה"כ‬
‫לא כועס‬
‫‪50‬‬
‫‪83%‬‬
‫‪5‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪5‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪60‬‬
‫‪44%‬‬
‫רמת כעס‬
‫כועס‬
‫‪14‬‬
‫‪36%‬‬
‫‪20‬‬
‫‪51%‬‬
‫‪5‬‬
‫‪13%‬‬
‫‪39‬‬
‫‪28%‬‬
‫סה"כ‬
‫כועס מאוד‬
‫‪4‬‬
‫‪11%‬‬
‫‪33‬‬
‫‪89%‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0%‬‬
‫‪37‬‬
‫‪28%‬‬
‫‪68‬‬
‫‪50%‬‬
‫‪58‬‬
‫‪43%‬‬
‫‪10‬‬
‫‪7%‬‬
‫‪136‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪Fisher's‬‬
‫‪Exact Test‬‬
‫‪p<0.0001‬‬
‫ניתן לראות בטבלאות לעיל‪ ,‬כי כמעט מחצית מהחולים טענו כי לא ישובו למיון במוסדנו במקרה שיהיה‬
‫בכך צורך בעתיד‪ .‬טבלה ‪ 27‬מדגימה את הקשר בין חזרה לחדר המיון לבין סיבת העזיבה‪ .‬בולט בה כי‬
‫מרבית החולים אשר טענו כי לא ישובו למיון עזבו עקב היחס של הצוות הרפואי‪ .‬מחצית מהחולים‬
‫בקבוצות שעזבו בשל יחס הצוות הרפואי והמתנה לצוות הרפואי ענו כי לא ישובו למיון בעתיד‪ ,‬בעוד שכ‪-‬‬
‫‪ 60%‬מאלו אשר המתינו להמשך טיפול או מעקב ציינו כי ישובו למיון בעתיד‪ .‬גם כאן יש לסייג ממצא זה‬
‫לאור מספר הבדיקות שבוצעו‪.‬‬
‫בביצוע השוואה בין שני חדרי המיון‪ ,‬לא נמצא הבדל מובהק‪.‬‬
‫טבלה ‪ :27‬האם חולים שעזבו ישובו למיון במקרה הצורך כתלות בסיבת העזיבה‬
‫האם‬
‫תשוב‬
‫לחדר‬
‫המיון‬
‫כן‬
‫לא‬
‫לא‬
‫יודע‬
‫סה"כ‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫שכיחות‬
‫אחוז‬
‫סיבת עזיבת חדר המיון‬
‫המתנה‬
‫המתנה‬
‫להמשך‬
‫לצוות‬
‫טיפול‬
‫הרפואי‬
‫רפואי‪/‬מעקב‬
‫‪15‬‬
‫‪18‬‬
‫‪21%‬‬
‫‪25%‬‬
‫‪6‬‬
‫‪23‬‬
‫‪9%‬‬
‫‪36%‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪27%‬‬
‫‪18%‬‬
‫‪24‬‬
‫‪43‬‬
‫‪16%‬‬
‫‪29%‬‬
‫לא מעוניין‬
‫בהמשך‬
‫טיפול עקב‬
‫היחס הרפואי‬
‫‪28‬‬
‫‪39%‬‬
‫‪30‬‬
‫‪47%‬‬
‫‪2‬‬
‫‪18%‬‬
‫‪60‬‬
‫‪41%‬‬
‫אחר‬
‫‪11‬‬
‫‪15%‬‬
‫‪5‬‬
‫‪8%‬‬
‫‪4‬‬
‫‪36%‬‬
‫‪20‬‬
‫‪14%‬‬
‫סה"כ‬
‫‪72‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪64‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪11‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪147‬‬
‫‪100%‬‬
‫‪Fisher's‬‬
‫‪Exact‬‬
‫‪Test‬‬
‫‪0.033‬‬
‫‪ 4.10.1‬קשר בין משך זמן ההמתנה לרמת כעס‬
‫כאשר בדקנו האם למשך השהייה בחדר המיון השפעה על מידת הכעס של החולים אשר עזבו על דעת‬
‫עצמם את המיון לא נמצא קשר‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫לסיכום‪,‬‬
‫ כ‪ 0.94% -‬מהפונים למיון בחודשים שנבדקו בסקר עזבו את חדר המיון על דעת עצמם או ללא‬
‫ידיעת המשרד‪ .‬נתון זה גבוה בכ‪ 19%-‬מהנתון הרשמי המופיע ברישומי המשרד )‪ 0.79%‬מסך‬
‫החולים שפנו למיון(‪.‬‬
‫ לא נמצא מיתאם בין גורמים דמוגרפיים לבין עזיבת חדר המיון‪ ,‬פרט לידע רפואי של המטופלים‪.‬‬
‫ רוב החולים שעזבו את חדר מיון עין כרם על דעת עצמם טופלו במיון האמבולטורי ולכן היו‬
‫בעלי דחיפות מחלה נמוכה יחסית‪ .‬בנוסף רוב הפונים לחדרי המיון פנו למיון ביוזמתם‪.‬‬
‫ כ‪ 46%-‬מהחולים אשר עזבו על דעת עצמם את חדר המיון עשו זאת מפאת זמן המתנה ממושך‪.‬‬
‫ כ‪ 21%-‬מהחולים אשר עזבו על דעת עצמם את חדר המיון עשו זאת עקב היחס שקיבלו מהצוות‬
‫הרפואי‪.‬‬
‫ ‪ 89%‬מהחולים עזבו את חדר המיון בניגוד לעצה רפואית )‪ (AMA‬ורק ‪ 11%‬מהחולים עזבו‬
‫מבלי שראו רופא )‪.(LWBS‬‬
‫ מרבית החולים אשר עזבו והתלוננו כי חיכו זמן רב לרופא המתינו לרופא מתחום הכירורגיה‪,‬‬
‫האורטופדיה או התת‪-‬כירורגיה‪ .‬עם זאת‪ ,‬ממוצע משך ההמתנה במיון לחולים שטופלו על‪-‬ידי‬
‫רופא פנימאי היה ארוך מאילו שטופלו על‪-‬ידי רופא מתחום הכירורגיה‪ ,‬האורטופדיה או התת‪-‬‬
‫כירורגיה‪.‬‬
‫ רוב הפונים אשר עזבו את המיון על דעת עצמם התקבלו למיון במהלך משמרת הערב או הלילה‪.‬‬
‫ התגלה מיתאם מובהק בין עומס בחדר המיון )בהתאם למספר הפונים( לבין מספר העוזבים את‬
‫המיון על דעת עצמם‪.‬‬
‫ התגלה אחוז גבוה של פונים שעזבו את המיון על דעת עצמם שנזקקו להמשך טיפול‪ 40% :‬פנו‬
‫לרופא אחר‪ 13% ,‬פנו למיון אחר או אושפזו בבית חולים אחר‪ ,‬ו‪ 4% -‬חזרו למיון או אושפזו‬
‫במוסדנו – סה"כ ‪.57%‬‬
‫ בבדיקת שביעות הרצון של הפונים למיון התגלה כי יותר מ‪ 43% -‬מהנשאלים ענו כי לא ישובו‬
‫לחדר המיון במוסדנו‪ 44% .‬מהנשאלים ענו כי לא ימליצו על חדר המיון לאחרים‪28% .‬‬
‫מהנשאלים הביעו רמת כעס גבוהה ו‪ 28% -‬נוספים רמת כעס בינונית‪.‬‬
‫ההבדלים הבאים התגלו בין שני בתי החולים‪:‬‬
‫‬
‫מספר חולים שעזבו על דעת עצמם‪ :‬אחוז החולים אשר עזבו על דעת עצמם היה גבוה יותר‬
‫במיון הר הצופים‪.‬‬
‫‬
‫מאפיינים דמוגרפים‪ :‬ממוצע הגילאים של החולים אשר עזבו על דעת עצמם היה נמוך בכעשור‬
‫במיון הר הצופים‪ 43% .‬במיון הר הצופים לעומת ‪ 4%‬בלבד במיון עין כרם מהעוזבים השתייכו‬
‫לדת המוסלמית‪ .‬בנוסף יותר נשים עזבו את מיון הר הצופים‪.‬‬
‫‬
‫דרך הפנייה‪ :‬בהר הצופים רוב החולים אשר עזבו על דעת עצמם פנו למיון ביוזמתם‪ .‬בעוד בעין‬
‫כרם נצפו אחוזים דומים לחולים שפנו על דעת עצמם וכאלו שהופנו על‪-‬ידי רופא‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫‬
‫סיבת הפנייה‪ :‬בהר הצופים רוב החולים פנו בשל תחושת חולי בעוד שלמיון עין כרם נצפו גם‬
‫אחוזים גבוהים של פונים בשל טראומה‪.‬‬
‫‬
‫זמני המתנה‪ :‬במיון עין כרם זמני ההמתנה שחושבו מנתוני הרישום והן אלה שנמסרו על‪-‬ידי‬
‫החולה היו ארוכים מהזמנים במיון הר הצופים‪.‬‬
‫‬
‫סיבת עזיבה‪ :‬סיבת העזיבה של הפונים למיון עין כרם הייתה המתנה ארוכה מדי לצוות הרפואי‪,‬‬
‫ואילו במיון הר הצופים הסיבה העיקרית הייתה יחס הצוות הרפואי‪.‬‬
‫‬
‫השלכות עזיבה‪ :‬אחוז דומה של החולים בשני חדרי המיון פנו בשנית למיון ואף אושפזו‪ ,‬אך‬
‫במיון הר הצופים רוב החולים אשר שבו למיון פנו למיון אחר‪.‬‬
‫‬
‫דרך עזיבה‪ :‬בעין כרם אחוז העוזבים את המיון על דעת עצמם שהצוות הרפואי או המשרדי היה‬
‫מודע לכוונותיהם היה שווה לאלו שעזבו ללא ידיעת המשרד ושהצוות לא היה מודע‬
‫לכוונותיהם‪ .‬בהר הצופים‪ ,‬רוב החולים עזבו לאחר שחתמו על טופס כי הם עוזבים על דעת‬
‫עצמם או יידעו את הצוות הרפואי כי זוהי כוונתם‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫‪ .5‬דיון בתוצאות‬
‫‪ 5.1‬היקף התופעה‬
‫במחקר שערכנו התברר‪ ,‬כי יש פער בין מספר העוזבים את חדר המיון לפי נתוני הרישום במשרד לבין‬
‫המספר בפועל‪ .‬במהלך חודשי המחקר פנו לחדר המיון בבית החולים הדסה בעין כרם ובהר הצופים כ‪-‬‬
‫‪ 33,833‬איש‪ ,‬כאשר ‪ 0.79%‬מהמטופלים הוגדרו על‪-‬פי רישומי המשרד כחולים אשר עזבו על דעת‬
‫עצמם את חדר המיון‪ .‬תוך כדי ביצוע הסקר הטלפוני‪ ,‬בעת סקירת קבוצה אחרת שהוגדרה ברישומים‬
‫כ"חולים אשר עזבו ללא ידיעת המשרד"‪ ,‬התברר כי ‪ 50‬מהמטופלים ששויכו לקבוצה זו‪ ,‬המהווים כ‪-‬‬
‫‪ 15%‬מקבוצה זו אשר סוקרה טלפונית )ראה גם שיטת המחקר(‪ ,‬עזבו גם הם לטענתם את חדר המיון על‬
‫דעת עצמם‪ .‬הדבר מעיד על כך שאחוז המטופלים העוזב את חדרי המיון על דעת עצמו גדול בפועל הרבה‬
‫יותר מהנתון הידוע‪ ,‬ובמיוחד בולט במיון עין כרם‪.‬‬
‫בהנחה שזיהינו את כל המטופלים אשר עזבו על דעת עצמם את חדרי המיון מקבוצה זו‪ ,‬מדובר בתוספת‬
‫של כ‪ 19%-‬במטופלים אשר עוזבים את חדר המיון על דעת עצמם בהשוואה לנתון העולה על‪-‬פי הרישום‬
‫המשרדי ומעמיד את שיעור העזיבה על ‪ .0.94%‬אך אם נשליך את ממצאינו על כלל קבוצת החולים אשר‬
‫"עזבו ללא ידיעת המשרד" ונחסיר שגיאות רישום )כפי שמפורט בהמשך( ניתן יהיה להניח כי לפחות‬
‫‪ 426‬מהפונים למיון‪ ,‬כ‪ ,1.3%-‬עוזבים אותו על דעת עצמם‪ ,‬כלומר פי ‪ 1.6‬מהאחוז שהוגדר לפי נתוני‬
‫הרישום‪.‬‬
‫למרות שאחוז המטופלים אשר עוזבים את חדרי המיון במוסדות שנסקרו במחקר זה )הדסה עין כרם‬
‫והדסה הר הצופים( דומה לחדרי מיון אחרים בעולם ‪ -‬שבהם אחוז העזיבה נמצא בטווח של ‪0.4-15%‬‬
‫)ראה הפרק "סקירת ספרות"( ‪ -‬עדיין עלינו לשאוף לצמצום התופעה‪.‬‬
‫יש לציין כי חמישה מתוך ‪ 108‬המטופלים אשר רואיינו והיו שייכים לקבוצה שהוגדרה במחשב כמי‬
‫שעזבו על דעת עצמם את חדרי המיון‪ ,‬שללו זאת והעידו על עצמם ששוחררו רפואית כאשר נשאלו האם‬
‫עזבו על דעת עצמם‪ .‬פרט לשגיאת רישום‪ ,‬ייתכנו סיבות נוספות לנתון זה‪ .‬במהלך ביצוע הראיון הטלפוני‬
‫נמצאו אנשים נוספים אשר תחילה שללו כי עזבו את המיון בניגוד לעצה רפואית‪ ,‬אך לאחר וידוא התאריך‬
‫שבו פנו ותזכורת לגבי סיבת פנייתם‪ ,‬או לאחר הדגשת העובדה כי השאלון מועבר באופן אנונימי וכי‬
‫הדבר לא ישפיע על המשך טיפול רפואי בעתיד‪ ,‬הם אישרו כי אכן עזבו את המיון על דעת עצמם‪ .‬ייתכן‬
‫כי למרות ההסברים שצוינו‪ ,‬חלק מהאנשים ששללו כי עזבו את המיון על דעת עצמם עדיין חששו לענות‬
‫על השאלון‪ ,‬ולכן שללו זאת‪ .‬בנוסף‪ ,‬חלק מהאנשים אשר עזבו על דעת עצמם את חדר המיון קיבלו מכתב‬
‫שחרור לאחר חתימה על טופס שמכתב זה נמסר להם ולאחר שנרשם בגיליונם כי הם עזבו בניגוד לעצה‬
‫רפואית או על דעת עצמם‪ .‬ייתכן שחולים אלו פירשו את קבלת מכתב השחרור כשחרור רפואי ולא‬
‫כעזיבה על דעת עצמם‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אחוז החולים שעזבו על דעת עצמם את חדר המיון הר הצופים היה גבוה באופן מובהק מהאחוז‬
‫במיון עין כרם‪ .‬כך גם אחוז החולים שעזבו ללא ידיעת המשרד היה גבוה יותר במיון הר הצופים‪ .‬במסגרת‬
‫השאלון לא הצלחנו לאתר סיבה להבדל בין חדרי המיון‪ ,‬גם לאחר שבוצעו תיקונים סטטיסטים ובדיקות‬
‫נוספות על מאפיינים שבהם נצפה הבדל מובהק בין שני חדרי המיון‪ .‬לאור זאת‪ ,‬השערתנו היא כי רוב‬
‫ההבדלים נובעים מהשוני בין חדרי המיון עצמם‪ ,‬כגון גודלם‪ ,‬מספר מיטות במיון ובמחלקות‪ ,‬צוות רפואי‬
‫ופרה‪-‬רפואי וכדומה‪ ,‬ולא עקב הבדל באוכלוסייה‪.‬‬
‫‪ 5.2‬השפעת משתנים דמוגרפיים‬
‫אחת מהשאלות החשובות שהצגנו במחקר היתה‪ ,‬האם ניתן לאתר מבעוד מועד דפוס דמוגרפי של מטופל‬
‫שצפוי שיעזוב על דעת עצמו את חדר המיון? להבדיל ממחקרים שנערכו בארצות אחרות‪ ,‬לא מצאנו‬
‫במחקרנו גורם דמוגרפי אופייני משמעותי‪ ,‬ואפילו להפך‪.‬‬
‫מגדר וגיל ‪ -‬מהנתונים במחקרנו ניתן לראות כי אחוז גבוה יותר של נשים עזבו על דעת עצמן את חדרי‬
‫המיון‪ ,‬וכי הגיל הממוצע של כלל העוזבים היה ‪ .35.5‬בנוסף נמצא באופן מובהק שהגיל הממוצע במיון‬
‫הר הצופים היה נמוך בכעשור מהגיל הממוצע במיון כרם‪ .‬כיוון שהפרשי הגילאים בין שני המיונים יכול‬
‫לגרום להבדל באחוז עזיבת החולים על דעת עצמם את המיון‪ ,‬בוצע תיקון סטטיסטי שהראה כי הפרש‬
‫הגיל אינו הסיבה לאחוז העזיבה השונה‪.‬‬
‫סמים ואלכוהול ‪ -‬לא נצפתה עדות לאחוז משמעותי של פונים בשל סמים ואלכוהול‪ .‬עם זאת‪ ,‬כאשר‬
‫הסתכלנו על סיבת הפנייה שנרשמה במשרד הקבלה‪ ,‬ניתן היה לראות שלעתים רשומות תלונות על‬
‫אלכוהול‪ ,‬מה שמרמז אך לא בהכרח מעיד על כך‪ ,‬שסיבת הפנייה אכן הייתה עקב שתייה מרובה או סמים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ייתכן שאצל חלק מהמשיבים על הסקר היה גורם של ‪ social desirability‬שמילא תפקיד‪ ,‬ולכן‬
‫הם ענו כי פנו בשל סיבות מקובלות יותר חברתית‪ ,‬כגון תחושת חולי או הקאות‪ ,‬ולא בשל סמים או‬
‫אלכוהול‪.‬‬
‫רקע אתני – קשר אפשרי נוסף שחקרנו לצורך זיהוי דפוס המטופל העוזב את חדר המיון היה הרקע‬
‫האתני שלו‪ .‬על‪-‬פי נתוני משרד הרישום והאוכלוסין‪ ,‬אוכלוסיית מחוז ירושלים כללה בשנת ‪ 2008‬כ‪-‬‬
‫‪ 67%‬יהודים ו‪ 30%‬מוסלמים‪ .‬נתון זה מתיישב בהתאמה גבוהה עם תוצאות הסקר‪ ,‬שבו ‪23%‬‬
‫מהנשאלים השתייכו לדת המוסלמית ו‪ 75%-‬ציינו כי הם יהודים‪ .‬לכן‪ ,‬גם אם היה תת‪-‬ייצוג של המגזר‬
‫הערבי בסקר‪ ,‬עדיין ניתן להניח‪ ,‬כי שיעור עזיבת המיון של אוכלוסייה זו הוא דומה או נמוך מהשיעור‬
‫בקרב האוכלוסייה היהודית ותואם את חלקה בכלל האוכלוסייה‪ .‬בטבלה ‪ 4‬ניתן לראות כי רק כ‪4%-‬‬
‫מהמשיבים על הסקר במיון עין כרם השתייכו לדת המוסלמית‪ ,‬בעוד שבמיון הר הצופים הם היוו כ‪43% -‬‬
‫מהמשיבים‪ .‬יש בכך היגיון‪ ,‬שכן בית חולים הר הצופים ממוקם קרוב יותר לשכונות המזרחיות של העיר‬
‫ירושלים וסביבו יישובים וכפרים ערביים‪ ,‬כך שהוא קרוב ונגיש יותר לאוכלוסייה זו בהשוואה לבתי‬
‫חולים אחרים בעיר‪ .‬בסיכומו של דבר‪ ,‬לא איתרנו מגזר או פלח דתי מסוים שהיו מועדים יותר לעזוב את‬
‫חדר המיון על דעת עצמם‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫רמת ידע רפואי ואנשי סגל רפואי ‪ -‬דבר נוסף שבלט כאשר ניסינו להתחקות אחר דפוס המטופל העוזב‬
‫את חדר המיון‪ ,‬היה רמת הידע הרפואי של האוכלוסייה העוזבת את חדר המיון‪ .‬למרות שבסקירת הספרות‬
‫שערכנו )ראה הפרק "סקירת ספרות"( לא נמצא אזכור לתופעה‪ ,‬התגלה במחקרנו כי אנשים בעלי ידע‬
‫רפואי נוטים יותר לעזוב את המיון על דעת עצמם‪ .‬מתוך כלל הנשאלים‪ 34% ,‬אחוז הגדירו את עצמם‬
‫כבעלי ידע רפואי לעומת ‪ 12%‬בלבד בסקר הקצר‪ .‬ממצא זה עדיין תקף גם לאחר שמחסירים מהם את‬
‫אנשי הצוות הרפואי‪ .‬ההגדרה שנתנו במחקר לאדם בעל ידע רפואי הייתה כל אדם שהגדיר את עצמו‬
‫כבעל ידע כזה‪ .‬קבוצה זו כוללת רופאים‪ ,‬אחיות‪ ,‬מטפלים אלטרנטיביים‪ ,‬אנשים העוסקים במחקרים‬
‫רפואיים ועוד‪ .‬ההנחה היתה‪ ,‬שאדם המגדיר את עצמו כבעל ידע רפואי‪ ,‬ללא קשר ללימוד אקדמי של‬
‫מקצועות הרפואה‪ ,‬גם יפעל בהתאם לדרך שבה הוא מגדיר את עצמו‪ .‬כלומר‪ ,‬ייתכן שלאור העובדה‬
‫שאדם מגדיר את עצמו כבעל ידע רפואי‪ ,‬הוא ירגיש בטוח יותר להחליט החלטות לגבי טיפולו הרפואי‪,‬‬
‫כולל החלטות לגבי הצורך בהמשך טיפול רפואי‪ .‬הנחה זו הוכחה כנכונה‪ ,‬שכן לפי המחקר שלנו‪ ,‬בקרב‬
‫האוכלוסייה העוזבת על דעת עצמה את חדרי המיון‪ ,‬מספר האנשים בעלי הידע הרפואי שעזבו את חדר‬
‫המיון על דעת עצמם היה גבוה פי ‪ 2.5‬לעומת אנשים באוכלוסייה הרגילה )ראה טבלה ‪.(2‬‬
‫השערה נוספת היתה כי אחוז אנשי הצוות הרפואי בקרב העוזבים את המיון יהיה גבוה מאשר באוכלוסייה‬
‫הכללית‪ .‬זאת מכיוון שאוכלוסייה זו אינה משלמת על הפנייה למיון והשירות נגיש לה‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנשי‬
‫הצוות הרפואי נמצאים במגע עם צוות רפואי לא רק במסגרת חדר המיון‪ ,‬כך שבמידה שנפתרה בעייתם‬
‫לפני ששוחררו‪ ,‬הם מרגישים בטוחים יותר לעזוב את המיון‪ .‬השערה זו אכן הוכחה כנכונה ומובהקת‬
‫)טבלה ‪.(2‬‬
‫‪ 5.3‬סיבת הפנייה ודרך ההגעה למיון‬
‫כשהתבוננו בסיבת הפנייה של חולים שעזבו על דעת עצמם את חדרי המיון‪ ,‬התברר כי רוב החולים פנו‬
‫בשל תחושת חולי‪ ,‬כדוגמת כאבי בטן‪ ,‬ראש הקאות וכולי – כלומר דרגת דחיפות טיפול נמוכה‪ .‬חדר המיון‬
‫בבית חולים עין כרם מורכב ממספר אגפים‪ :‬מיון שוכבים‪ ,‬מיון אמבולטורי ומיון ילדים‪ ,‬כאשר מבוגרים‬
‫בעלי תלונות עם מידת דחיפות טיפול )‪ (emergency severity index‬נמוכה מופנים למיון האמבולטורי‪.‬‬
‫כשבוחנים את אזור הטיפול במיון עין כרם מגלים שרוב החולים אכן טופלו במיון האמבולטורי‪ ,‬מה‬
‫שמעיד על רמת דחיפות טיפול נמוכה‪ ,‬בדומה לממצאים במחקרים נוספים )‪ .(24‬בנוסף‪ ,‬בדומה למה‬
‫שנסקר בספרות‪ ,‬מרבית החולים שעזבו על דעת עצמם את המיון‪ ,‬פנו למיון על דעת עצמם ולא הופנו על‪-‬‬
‫ידי גורם אחר‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪ 5.4‬סיבת העזיבה – זמני המתנה ויחס הצוות הרפואי‬
‫נושא נוסף שעמד במרכז נושאי המחקר שלנו היה סיבת העזיבה של חולים‪ .‬תוצאות הסקר מראות כי רוב‬
‫החולים עוזבים בשל משך המתנה ארוך מדי‪ ,‬בין אם המתנה לאחות‪ ,‬לרופא או להמשך טיפול ושחרור ‪-‬‬
‫דבר העולה בקנה אחד עם מרבית המחקרים שנערכו בתחום בעבר‪.‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬העמקנו את החקירה בסיבת העזיבה המוגדרת כזמן המתנה‪ ,‬בניסיון לנתח ולחקור את סוגי‬
‫ההמתנות השונים‪ ,‬היקפי ההמתנה והשפעותיה על עזיבת החולים את חדרי המיון‪ .‬הצגנו את השאלה כמה‬
‫זמן היה החולה מוכן לחכות לפני שיעזוב את המיון על דעת עצמו‪.‬‬
‫זמן ההמתנה הממוצע עד לעזיבה במחקרנו‪ ,‬בדומה למחקרים נוספים שנערכו בנושא‪ ,‬היה כשלוש וחצי‬
‫שעות‪ .‬אם אנו משליכים מתיאוריות תורים )‪ (queueing theories‬מתחומים אחרים שבהם אדם חייב‬
‫להמתין עד לקבלת שירות‪ ,‬ניתן להעריך את משך הזמן שאדם יהיה מוכן לחכות‪ .‬בהינתן שאחוז הנטישה‬
‫שנצפה במוסדנו קטן מאחוז אחד וכי משך זמן ההמתנה הממוצע היה כשלוש וחצי שעות‪ ,‬באמצעות‬
‫נוסחאות מהתיאוריה‪ 3‬מתקבל כי פונה למיון מוכן לחכות זמן רב עד לקבלת שירות‪ .‬אך דבר זה אינו תואם‬
‫את ממצאי הסקר שביצענו וממצאי סקרים נוספים הרואים בזמן ההמתנה גורם עיקרי לעזיבת חדר המיון‪.‬‬
‫מחקר שנערך בחדרי מיון בלוס אנג'לס הראה‪ ,‬כי כאשר זמן ההמתנה של חולה עלה משעה לשלוש שעות‪,‬‬
‫שיעור עזיבת המיון על דעת החולים עלה פי חמישה )‪ .(19‬בשל העובדה שזמני היציאה של המטופל‬
‫מחדר המיון אינם תמיד מתועדים ‪ -‬בדומה לחלק ניכר מהפונים במחקרנו ובמחקרים רבים דומים שנערכו‬
‫בעבר‪ -‬ולכן מתבססים על סקרים בהם המטופלים נשאלים לגבי זמן ההמתנה‪ ,‬ייתכן שקיים כאן גורם של‬
‫‪ recall bias‬המושפע גם בשל חוסר יכולת לאומדן זמן מדויק וגם לאור התחושות והרגשות שהובילו את‬
‫החולה לעזוב את המיון מלכתחילה‪ .‬במחקרנו התגלה כי לחולים שעזבו ללא ידיעת המשרד לא ניתן היה‬
‫לחשב את זמן ההמתנה מנתוני הרישום ‪ -‬אך כיוון שיותר ממחצית החולים עזבו לאחר שהצהירו כי הם‬
‫עוזבים על דעת עצמם ‪ -‬זמן היציאה למטופלים אלו נרשם וניתן היה לחשבו‪ .‬באופן מפתיע לא היה הבדל‬
‫משמעותי בין זמני השהייה במיון שחושבו באמצעות נתוני הרישום לאלו שנמסרו על‪-‬ידי החולים‪ ,‬מה‬
‫שמעיד על כך שאפקט ‪ recall bias‬לא היה משמעותי‪ ,‬בניגוד למצופה‪ .‬הדבר מודגם בטבלה ‪.10‬‬
‫באשר למשך השהות במיון‪ ,‬נצפה הבדל מובהק בין שני חדרי המיון הן בנתון שנמסר על‪-‬ידי החולים והן‬
‫בזה שחושב מנתוני הרישום‪ .‬משך זמן ההמתנה במיון עין כרם היה ארוך מזה שבמיון הר הצופים‪ .‬בשל‬
‫הסברה שייתכן כי הבדל זה נובע מחוסר סבלנותם של צעירים להמתין לטיפול‪ ,‬בוצע תיקון סטטיסטי‬
‫למשך זמן ההמתנה כתלות בגיל החולים‪ .‬תיקון זה שלל את הסברה שממוצע הגילאים הנמוך יותר במיון‬
‫הר הצופים הוא הגורם להבדל במשך זמן ההמתנה‪ .‬לאור זאת ולאור העובדה שלא נמצא הבדל מובהק בין‬
‫שני חדרי המיון בזמני ההמתנה של העוזבים כתלות ברקע האתני שלהם‪ ,‬ניתן להניח כי ההבדלים במשך‬
‫ההמתנה בין שני חדרי המיון נובעים מהבדלים בחדרי המיון ובתי החולים עצמם ולא מסוג האוכלוסייה‬
‫‪) 3‬ממוצע זמן המתנה של העוזבים( ‪) +‬ממוצע זמן המתנה של מקבלי השירות * ‪%‬עוזבים ‪% /‬מקבלי שירות( = זמן ממוצע‬
‫שמוכנים לחכות )‪.(42‬‬
‫‪40‬‬
‫הפונה‪ .‬הבדלים אלו כוללים שוני במספר המיטות במיון ובמחלקות‪ ,‬בכוח האדם וסוגי הרופאים וגודל שני‬
‫חדרי המיון ובתי החולים‪.‬‬
‫כאשר מסתכלים על משך השהות במיון שנמסר על‪-‬ידי החולים כתלות בסיבת העזיבה של המיון )טבלה‬
‫‪ ,(12‬ניתן לראות כי יש הבדל מובהק בין החולים שעזבו בשל המתנה לבין אלו שעזבו בשל סיבה אחרת‪.‬‬
‫לחולים שסיבת עזיבתם הייתה המתנה ארוכה‪ ,‬ממוצע זמן ההמתנה שנמסר היה ארוך יותר משל אלו‬
‫שעזבו בשל סיבה אחרת‪ .‬גם בזמנים שחושבו מנתוני המחשב ניתן לראות כי אכן משך ההמתנה של‬
‫החולים שעזבו בשל המתנה ארוכה היה ארוך יותר ממשך ההמתנה של חולים אחרים‪ ,‬אך הדבר לא היה‬
‫מובהק סטטיסטית‪ .‬ייתכן שקיים כאן מרכיב של ‪ recall bias‬שיכול לנבוע מכך‪ ,‬שחולים אלו הצהירו כי‬
‫עזבו בשל משך המתנה ארוך מדי‪ ,‬ולכן כאשר נשאלו לאחר תקופה על משך ההמתנה‪ ,‬הם הפריזו מעט‬
‫בהערכת זמן ההמתנה בשל הרושם שנותר אצלם‪ .‬השערה זו אף מודגמת בסקר שנערך על זמני המתנה‬
‫של לקוחות בבנק‪ .‬הסקר הדגים כי מטופלים שהתלוננו כי חיכו זמן רב מדי עד לקבלת שירות העריכו את‬
‫זמן ההמתנה בערך פי שניים יותר מזמן ההמתנה האמיתי )‪.(42‬‬
‫בחתך אחר של משך זמן השהייה במיון כתלות בסיבת העזיבה )תרשים ‪ ,(6‬ניתן לראות כי אלו שטענו כי‬
‫עזבו בשל יחס הצוות חיכו למעשה פחות זמן‪ ,‬ואילו אלו שחיכו במיון יותר זמן עזבו בשל המתנה ארוכה‬
‫עד להמשך מעקב‪ ,‬שחרור וכולי‪ .‬כלומר‪ ,‬כל עוד אנשים לא חשו שהם מקבלים יחס גרוע מצד הצוות‬
‫הרפואי‪ ,‬הם היו מוכנים לחכות יותר‪ .‬דבר נוסף המחזק סברה זו הוא העובדה‪ ,‬שמרבית הפונים שעזבו על‬
‫דעת עצמם לפני שנבדקו על‪-‬ידי רופא‪ ,‬ציינו כי עזבו כיוון שלא היו מעוניינים בהמשך טיפול בשל יחס‬
‫הצוות‪ .‬הגיוני כי יחס גרוע או מפלה כלפי אדם מוריד את סף סבלנותו ומעלה את סף תסכולו – דבר‬
‫היכול לעודד אנשים לעזוב את חדר המיון על דעת עצמם ביתר קלות‪ ,‬בוודאי אם נתקלו בבעיות או‬
‫בעיכובים נוספים‪ .‬לכן‪ ,‬סביר שאם היו משפרים את יחס הצוות היו יכולים למנוע את עזיבתם של חלק‬
‫מהפונים‪.‬‬
‫יש להדגיש כי יחס הצוות הרפואי כסיבת עזיבה אמנם מתואר בספרות‪ ,‬אך ממדיו קטנים בהרבה מכפי‬
‫שהתגלה במחקרנו‪ ,‬ולא היה סיבה מובילה לעזיבה ברוב המחקרים )‪.(18 ,12‬‬
‫ניתוח מעמיק יותר של סיבות העזיבה במיון הדסה מראה כי כ‪ 28%-‬מהחולים עזבו בשל המתנה לרופא‬
‫או רופא מייעץ )רופא נוסף(‪ ,‬וחלק ניכר נוסף עזב בשל הצורך להישאר למטרת מעקב‪ ,‬המשך טיפול או‬
‫המתנה לשחרור על‪-‬ידי רופא‪ .‬בנוסף‪ ,‬כ‪ 7%-‬מהחולים עזבו לאחר שהחשש הופג על‪-‬ידי הצוות הרפואי‪.‬‬
‫ניתן לשער כי השילוב של הפגת החשש על‪-‬ידי הצוות הרפואי יחד עם זמני המתנה ארוכים יוצר מצב‬
‫המעודד אנשים לעזוב‪ ,‬סוג של פתרון המקל על שני הצדדים‪ :‬אלו שמחכים ואלו הנמצאים תחת עומס‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬עולה הסברה שבשל היותם חולים אמבולטוריים משודר מסר סמוי מהצוות הסיעודי‪ ,‬הרפואי‬
‫או מצוות הקבלה כי צפויה המתנה ארוכה‪ ,‬וכי ספק אם המטופלים יוכלו לקבל מענה לבעיותיהם במסגרת‬
‫חדר המיון תוך זמן סביר‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫אם ברצוננו לנסות ולמנוע את עזיבתה של קבוצה זו‪ ,‬יש מקום לנסות ולהגדיל את מספר ההתערבויות‬
‫בחדר המיון מצד הצוות הרפואי והפרה‪-‬רפואי בהדגשת חשיבות ההמתנה וההשלכות הכרוכות בעזיבה על‬
‫דעת עצמו של המטופל‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬רצינו לבדוק האם קיים קשר במשך זמן השהייה במיון שנמסר על‪-‬ידי החולים כתלות בסוג הרופא‬
‫המטפל‪ ,‬כיוון שמרבית החולים אשר עזבו והתלוננו כי חיכו זמן רב לרופא המתינו לרופא מתחום‬
‫הכירורגיה‪ ,‬האורטופדיה או התת‪-‬כירורגיה )טבלה ‪ .(15‬בניגוד למצופה‪ ,‬משך זמן ההמתנה לרופא פנימאי‬
‫היה ארוך יותר ממשך זמן ההמתנה לרופא מתחום הכירורגיה‪ ,‬האורטופדיה או התת‪-‬כירורגיה באופן‬
‫מובהק‪ .‬ממוצע משך ההמתנה הארוך לרופא פנימאי יכול לנבוע מכך שחולים רבים זקוקים להמשך‬
‫מעקב‪ ,‬ניטור או טיפול מתמשך‪ ,‬דבר המאריך את שהותם במיון‪ .‬כיוון שחולים אלו בעצם היו תחת טיפול‬
‫או המתינו להמשך טיפול ולא לרופא‪ ,‬הם לא התלוננו על משך ההמתנה לרופא‪.‬‬
‫כאשר בוחנים את משך זמן השהייה במיון שנמסר על‪-‬ידי החולים כתלות במוצאם האתני )טבלה ‪ (11‬ניתן‬
‫לראות כי האוכלוסייה הלא יהודית שעזבה על דעת עצמה את חדר המיון דיווחה על משך המתנה ארוך‬
‫יותר במיון מאשר האוכלוסייה היהודית‪ .‬נתון זה היה מובהק סטטיסטית‪ ,‬אך בעת שמשווים בין זמני‬
‫ההמתנה שחושבו באמצעות נתוני הרישום‪ ,‬לא מתגלה הבדל זה בין האוכלוסיות‪ .‬ייתכן שתחושה זו נובעת‬
‫מתחושת אפליה וקיפוח שחשים חלק מהאנשים המשתייכים למגזר הלא יהודי‪ ,‬או לחלופין‪ ,‬שהדבר נובע‬
‫מחוסר הבנה של התהליכים המתרחשים במיון בשל הבדלי שפה‪ ,‬דבר העלול להעצים את ההפרזה‬
‫באומדן משך ההמתנה במיון‪ .‬אולם‪ ,‬העובדה שאחוז העוזבים בקרב האוכלוסייה הערבית את חדרי המיון‬
‫אינו עולה על שיעורי אוכלוסייה זו לפי רישומי מחוז ירושלים‪ ,‬ובהתאם למחקר שנערך באוסטרליה )‪(18‬‬
‫שבו התגלה כי מטופלים דוברי שפת המקום ברמת שפת אם נוטים יותר לעזוב את המיון על דעת עצמם‬
‫לעומת מטופלים אחרים ‪ -‬מתחזקת הטענה כי לא סביר שהבדלי תקשורת וחוסר הבנה הם אלו שגרמו‬
‫לחולים לעזוב את המיון‪ .‬יש להוסיף כי למרות שנתון זה היה מובהק סטטיסטית‪ ,‬ייתכן שמדובר ב‪data -‬‬
‫‪ -dredging‬שכן בשל הנתונים הרבים שעלו מהסקר בוצעו השוואות רבות בניתוח הנתונים‪.‬‬
‫‪ 5.5‬קשר לגורמי עומס – מספר פונים‪ ,‬משמרות וימות השבוע‬
‫חלק ממטרות המחקר היו גם לנסות ולאפיין גורמים בחדר המיון אשר מעודדים עזיבת חולים על דעת‬
‫עצמם‪ .‬חלק מתנאים אלה משפיעים על זמן ההמתנה של חולים‪ ,‬כך שההחלטה של המטופלים לעזוב את‬
‫חדר המיון אינה תלויה רק בבעיה שבעקבותיה הגיעו למיון‪ ,‬אלא גם בגורמי עומס ששררו במיון בזמן‬
‫פנייתם‪ ,‬המשפיעים גם על הלך הרוח של הצוות ומקצועיותו‪.‬‬
‫גורם העומס הראשון המשפיע על מספר העוזבים את חדר המיון הוא כמות האנשים הפונים למיון‪ .‬קשר‬
‫זה הודגם במחקרים נוספים )‪ (19 ,13‬ובמחקרנו בתרשים ‪ .9‬הוא מתאר‪ ,‬למעשה‪ ,‬את העובדה שככל‬
‫שכמות הפונים לחדרי המיון גדלה‪ ,‬כן גדלה בהתאמה גם כמות העוזבים‪ .‬חדר המיון הוא סביבה דינאמית‬
‫‪42‬‬
‫שיש בה תנועה רבה של פונים שצורכיהם והמשאבים שהם דורשים משתנה מרגע לרגע‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫צוות המיון בכל משמרת לרוב קבוע ואינו תלוי במתרחש במיון‪ .‬לכן‪ ,‬ככל שכמות הפונים למיון גדלה‬
‫היחס צוות‪/‬מטופל קטן וגורם לעומס‪ ,‬המשפיע על מספר האנשים העוזבים את חדר המיון על דעת עצמם‪.‬‬
‫גורמי עומס נוספים הם משמרות וימות השבוע‪ .‬בדומה לעבודתם של ‪ Gibsom, Pickersgil‬ו‪-‬‬
‫‪ ,(24 ,16 ,7) Kennedy‬גם אנו מצאנו כי מרבית העוזבים על דעת עצמם מתקבלים בזמן משמרות הערב‬
‫או בסופ"ש‪ .‬שעות אלו הן השעות שבהן הצוות מורכב בעיקר ממתמחים ורופאים צעירים ולא מהסגל‬
‫המומחה של חדר המיון‪ .‬ממצא זה תואם לממצא של ‪ Polevoi‬שהראה‪ ,‬כי כאשר הרופא האחראי במיון‬
‫השלים התמחות ברפואת חירום‪ ,‬היתה ירידה באחוז החולים העוזבים על דעת עצמם‪ ,‬ללא קשר למצב‬
‫העומס בחדר המיון )‪ .(39‬לפיכך‪ ,‬הרכב הצוות עלול לגרום לזמני המתנה ארוכים יותר ובכך לעלייה‬
‫באחוז העזיבה‪.‬‬
‫בניגוד לצפיותינו כי בימי שישי תהיה עלייה בכמות האנשים העוזבים על דעת עצמם בשל חשש מכניסת‬
‫השבת‪ ,‬הדבר לא אושש‪ ,‬ואף נוצר רושם כי בימי ראשון יש עלייה בכמות האנשים הפונים למיון ועוזבים‬
‫אותו‪ .‬ייתכן שהדבר נובע ממחסור בשירותים בקהילה במשך סוף השבוע‪ ,‬בנוסף ללחץ של אנשים לחזור‬
‫לעבודה בתחילת השבוע‪.‬‬
‫‪ 5.6‬סוג הרופא המטפל‬
‫גורם חשוב נוסף המשפיע על התנאים בחדר המיון הוא הרופא המטפל‪ .‬מהסקר ניתן לראות כי מרבית‬
‫החולים אשר עזבו והתלוננו כי חיכו זמן רב לרופא המתינו לרופא מתחום הכירורגיה‪ ,‬האורטופדיה או‬
‫התת‪-‬כירורגיה‪ .‬רופאים אלה אחראים לא רק על המיון‪ ,‬אלא גם על חדרי הניתוח ולפעמים אף על‬
‫מחלקותיהם‪ .‬בזמן שהותם במיון‪ ,‬במידה שיש מקרים דחופים עליהם לקבוע סדרי עדיפויות‪ .‬לכן חולים‬
‫אמבולטוריים או פונים בדרגת חומרת מחלה קלה יותר נאלצים לחכות זמן רב יותר לרופאים אלו‪ .‬הדבר‬
‫בלט יותר במיון בעין כרם‪ ,‬משום שהוא מרכז טראומה‪ ,‬כך שבכל אירוע טראומה נדרשים רופאים‬
‫ממקצועות שונים כדי לתת מענה מיידי לאירוע‪ .‬אמנם‪ ,‬לא נמצא בידנו מספר אירועי הטראומה שהגיעו‬
‫כל יום למיון‪ ,‬אך מחקרים שונים הוכיחו כי אירועי טראומה‪ ,‬וכן החייאות‪ ,‬מגדילים את מקרי העזיבה‬
‫)‪ .(21 ,16 ,13‬ככל הנראה‪ ,‬הדבר נובע בין היתר מכך‪ ,‬שזמני ההמתנה של שאר המטופלים מתארכים‪.‬‬
‫כאשר השווינו בין שני חדרי המיון‪ ,‬התגלה הבדל מובהק המודגם בטבלה ‪ 14‬בסוג הרופא העיקרי שטיפל‬
‫בחולים‪ .‬הבדל זה נובע ככל הנראה מכך שבמיון הר הצופים‪ ,‬כ‪ 20%-‬מהחולים כלל לא המתינו לרופא‪,‬‬
‫בעוד שבמיון בעין כרם רק ‪ 8%‬לא ראו רופא‪ .‬בנוסף‪ ,‬בעין כרם נצפה אחוז גבוה יותר של אנשים שחיכו‬
‫לטיפול של רופאים ממקצועות תת‪-‬כירורגיים‪ ,‬כגון אורולוגיה‪ ,‬פלסטיקה ואא"ג‪ ,‬וכן נוירולוגיה‪ .‬כפי‬
‫שצוין לעיל‪ ,‬רופאים במקצועות אלו מתאפיינים בכך שהם אינם נמצאים במיון באופן קבוע‪ ,‬והם אחראים‬
‫על מספר אזורים בבית החולים במהלך תורנותם‪ ,‬ולכן אינם מסוגלים תמיד לתת מענה מיידי לחולים‬
‫הממתינים במיון‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫בנוסף ניתן לראות בטבלה ‪ 16‬כי מרבית החולים טופלו על‪-‬ידי רופא אחד בלבד‪ .‬מכאן ניתן להסיק כי‬
‫ניתוב החולים שנעשה על‪-‬ידי אחות הטריאז הוא נכון ויעיל‪ .‬כאשר חולה מופנה לרופא בחדר המיון‬
‫המוסמך ביותר לטפל בתלונותיו‪ ,‬הטיפול בו יעיל וממוקד יותר‪ ,‬ולרוב אין צורך בהפנייתו לרופא נוסף‪,‬‬
‫דבר המאריך את משך השהייה במיון‪.‬‬
‫‪ 5.7‬אופן העזיבה ‪ AMA -‬או ‪LWBS‬‬
‫להבדיל ממחקרים שנערכו בחו"ל‪ ,‬שבהם שיעור החולים שעזבו בניגוד לעצה רפואית ונבדקו על‪-‬ידי‬
‫רופא היה נמוך מאחוז החולים שעזבו לפני שנבדקו על‪-‬ידי רופא )‪ ,(35 ,34‬במחקרנו מצאנו כי כ‪89%-‬‬
‫מהחולים עזבו על דעת עצמם לאחר שראו רופא‪ .‬כלומר‪ ,‬מרבית החולים עזבו בניגוד לעצה רפואית‪.‬‬
‫ממצא זה מטריד כיוון שלפי הספרות‪ ,‬חולים אשר עוזבים בניגוד לעצה רפואית דורגו כבעלי דחיפות‬
‫טיפול גבוהה יותר מאלו שעזבו לפני שנבדקו‪ ,‬ושיעור חזרתם למיון ולאשפוז היה גבוה מזה של הקבוצה‬
‫השנייה ומכלל הפונים למיון‪ .‬דבר זה אולי מלמד על כך‪ ,‬שחולים אלה עוזבים בטרם עת את הטיפול‬
‫במיון‪ .‬במחקר שנערך ב‪ John Hopkins University hospital-‬במרילנד נמצא‪ ,‬כמו גם במחקרים‬
‫נוספים‪ ,‬שעומס במיון משפיע על כמות החולים שעזבו לפני שנבדקו ע"י רופא )‪ .(LWBS‬גורם העומס‬
‫היה הרבה פחות משמעותי לגבי חולים שעזבו בניגוד לעצה רפואית )‪ .(35) (AMA‬במחקרנו ניתן לראות‬
‫כי עומס אכן מהווה סיבה עיקרית ומרכזית לעזיבת החולים‪ ,‬כיוון שמרבית החולים ציינו את סיבת‬
‫עזיבתם כהמתנה ארוכה‪ ,‬שלדעתנו מהווה מדד עקיף לעומס בין אם בחדר המיון או מחוץ לו‪.‬‬
‫‪ 5.8‬דרך עזיבה – עם או ללא ידיעת המשרד‬
‫כאשר בחנו את דרך העזיבה של חולים את המיון‪ ,‬מצאנו כי כשליש מהחולים עזבו את המיון ללא ידיעת‬
‫המשרד‪ .‬נתון זה הוא בעייתי‪ ,‬כיוון שחלק ניכר מחולים אלה עזבו עם תיקם הרפואי‪ ,‬ולכן לא ידוע לנו מה‬
‫היה הטיפול שקיבלו בחדר המיון‪ .‬חוסר מידע זה פוגע ביכולתו של הצוות להפנות את המטופל להמשך‬
‫טיפול ומעקב במקרה הצורך‪ ,‬ובכך מעמיד את המטופל בסיכון מוגבר לתחלואה‪ ,‬ואף לתמותה‪ .‬מנקודת‬
‫המבט של בית‪-‬החולים‪ ,‬הדבר מעמיד את בית החולים מול בעיה רפואית‪-‬משפטית‪ ,‬משום שאין ביכולתו‬
‫להגן על אופן ההתנהלות של עובדיו כאשר התיק הרפואי חסר‪.‬‬
‫במיון עין כרם‪ ,‬כמחצית מהמטופלים )‪ (51%‬עזבו את המיון ללא ידיעת המשרד‪ .‬משמעות הדבר כי לא‬
‫יידעו את הצוות הרפואי כי זוהי כוונתם‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬במיון הר הצופים‪ ,‬הרוב המכריע של החולים עזבו‬
‫לאחר שאמרו כי בכוונתם לעזוב או חתמו על טופס כי הם עוזבים את המיון על דעת עצמם‪ .‬הבדל זה הוא‬
‫משמעותי כיוון שכאשר אדם פונה למיון‪ ,‬באחריות בית‪-‬החולים לאבחן אותו ולטפל בו‪ .‬אם אנשי הצוות‬
‫אינם עושים זאת ונגרם לאדם נזק‪ ,‬האחריות עלולה ליפול על בית החולים‪ .‬כאשר אדם חותם כי הוא עוזב‬
‫על דעת עצמו את חדר המיון‪ ,‬זאת לאחר שהוסבר לו כי הדבר הוא בניגוד לעצה רפואית וכי כרוכים בכך‬
‫‪44‬‬
‫סיכונים ‪ -‬אחריות בית החולים כלפיו אינה נעלמת לגמרי‪ ,‬אך היא בהחלט קטנה )‪ .(40‬נושא זה הוא‬
‫מהותי‪ ,‬כיוון שסקירת מאמרים ופסקי דין בנושא בארה"ב הראתה‪ ,‬כי חולים העוזבים בניגוד לעצה‬
‫רפואית תובעים את רופאי המיון ובתי החולים כמעט פי עשרה יותר משאר הפונים למיון )‪.(41‬‬
‫ההבדל שזוהה בדרך עזיבת חדר המיון‪ ,‬על דעת עצמם או ללא ידיעת המשרד‪ ,‬בין שני חדרי המיון הוא‬
‫מובהק )טבלה ‪ .(18‬ייתכן שההבדל נובע מכך שמיון עין כרם ומיון הר הצופים שונים בגודלם‪ ,‬בצורתם‬
‫ובדרך הפעלתם‪ .‬מיון הר הצופים הוא קטן ואינטימי‪ .‬מרבית החולים ממתינים בתוך אזור חדר המיון‬
‫ומוקפים בצוות רפואי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬המיון בעין כרם מורכב ממיון שוכבים ומיון אמבולטורי‪ .‬כאשר המיון‬
‫האמבולטורי מורכב ממספר מיטות וכורסאות שבהן מבצעים את הבדיקות והטיפול‪ ,‬והחולים מחכים‬
‫לתורם במסדרון מחוץ למיון‪ .‬ייתכן שאחת הסיבות לכך שמספר רב יותר של חולים עוזבים את המיון ללא‬
‫ידיעת המשרד במיון עין כרם נובעת מהבדל זה‪ .‬ייתכן גם שבהר הצופים‪ ,‬בשל הצפיפות והאינטימיות של‬
‫המיון‪ ,‬הצוות נגיש יותר ועוקב יותר אחר המתרחש במיון‪ ,‬ולכן קל יותר לחולה לבוא להצהיר על כוונותיו‬
‫ללכת‪ ,‬וגם אם לא הצהיר על כך‪ ,‬קל יותר לצוות לזהות אנשים שעלולים לעזוב ולפנות אליהם מבעוד‬
‫מועד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במיון עין כרם הגדול יותר‪ ,‬קל לחולים "לחמוק" מפיקוח רפואי ולעזוב ביתר קלות את‬
‫המיון בלי להודיע מראש על כוונותיהם‪.‬‬
‫מעניין לראות שמצאנו הבדלי מגדר כשמדובר בדרך עזיבת המיון )טבלה ‪ .(19‬בעוד שמרבית הנשים‬
‫שעזבו על דעת עצמן היו רשומות ברישומי המיון כמי שעזבו על דעת עצמן‪ ,‬מרבית הגברים עזבו ללא‬
‫ידיעת המשרד‪ .‬כלומר‪ ,‬נשים הצהירו יותר מגברים על כוונתן לעזוב את חדר המיון‪ .‬הדבר חשוב אם‬
‫ברצוננו למנוע עזיבה של חולים ללא ידיעת המשרד‪ ,‬ולא רק לצמצם את התופעה של עזיבת חדר המיון‬
‫של מטופלים על דעת עצמם‪.‬‬
‫על מנת לבחון מדוע אנשים עוזבים את המיון ללא ידיעת המשרד‪ ,‬שאלנו את המטופלים אשר שוחררו‬
‫מבחינה רפואית אך עזבו ללא ידיעת המשרד מדוע עשו זאת‪ .‬כ‪ 60%-‬מהמשיבים ענו כי לא ידעו שיש‬
‫לעבור במשרד לקבלת החולים כדי להשתחרר‪ ,‬ואילו היו יודעים זאת‪ 90% ,‬טענו שהיו ניגשים למשרד‪.‬‬
‫מבין ‪ 30%‬שענו כי ידעו שיש לעשות זאת‪ ,‬כ‪ 66) 75% -‬מטופלים( טענו שאכן שוחררו‪ .‬ייתכן שיש‬
‫מרכיב של טעות משרדית ברישום החולים‪ ,‬אך לא הגיוני שזה ההסבר היחיד לממצאים‪.‬‬
‫בשנים האחרונות מתפתח ענף מחקר הנקרא ‪) Health Literacy‬אוריינות בנושא בריאות( העוסק בקושי‬
‫הקיים בקרב חלק מן האוכלוסייה להשיג‪ ,‬לעבד ולהבין מידע בסיסי ולהכיר את השירותים המתאימים על‬
‫מנת לקבל החלטות נאותות בנושאי בריאות‪ .‬קושי זה כולל גם את היכולת להבין הוראות על‪-‬גבי תרופות‪,‬‬
‫עלונים רפואיים‪ ,‬הוראות רופא‪ ,‬טופסי הסכמה ויכולת לנווט במערכות בריאות מורכבות )‪ .(37‬על‪-‬פי‬
‫הסוכנות למחקר ואיכות של מערכות בריאות‪ ,4‬אוריינות בריאות נמוכה קשורה לעלייה בכמות האשפוזים‬
‫ושימוש מוגבר בשרותי רפואה דחופה‪ .‬ייתכן כי פער ההבנה שנוצר בין הוראות הרופאים והאחיות לגבי‬
‫תהליך השחרור לבין מה שנקלט אצל המטופלים נובע מתופעה זו‪ .‬הפתרונות המוצעים לשיפור הבעיה הם‬
‫טיפוח מודעות וידע במסגרת מערכת החינוך‪ ,‬ובאופן מיידי יותר‪ ,‬טיפוח ושיפור יכולות התקשורת של כל‬
‫"נותני השירותים" בתחומי הרפואה‪ ,‬כולל כמובן הרופאים‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Agency for Health Care Research and Quality Report, Literacy and Health Outcomes, January 2004‬‬
‫‪45‬‬
‫‪ 5.9‬השלכות‬
‫לאור העובדה שחלק מהמחקרים מראים כי עזיבה של פונים לחדר המיון על דעת עצמם היא גורם סיכון‬
‫לתחלואה ותמותה )‪ ,(3-5,44,45‬היה חשוב לנו ללמוד מה היו ההשלכות של עזיבת המיון‪ .‬ניתן לראות‬
‫בטבלה ‪ 20‬כי מרבית החולים‪ ,‬כ‪ 80% -‬פנו להמשך טיפול אצל רופא אחר בקהילה או חשו כי מצבם‬
‫השתפר ולא נזקקו להמשך טיפול‪ .‬ממצא זה מתאים לתוצאות של מחקרים נוספים בנושא )‪,31 ,18 ,6‬‬
‫‪ ,(33‬ומתיישב עם העובדה שרוב החולים שעוזבים על דעת עצמם את חדרי המיון סובלים מחומרת מחלה‬
‫קלה ולא דחופה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬בסקר שביצענו‪ ,‬אחוז גבוה למדי )כ‪ (17%-‬מהחולים פנו שוב לחדר מיון וחלקם אף אושפזו‬
‫לאחר שעזבו את חדרי המיון‪ .‬רוב החולים חזרו לחדרי מיון אחרים‪ ,‬דבר המלמד שקבוצה זו‪ ,‬ככל הנראה‪,‬‬
‫לא הייתה מרוצה מהטיפול שקיבלה‪ .‬יש לציין שחלק מהחולים אשר עזבו ופנו למיון אחר עשו זאת בשל‬
‫מיקום חדרי המיון‪ .‬חולים שהוסבר להם כי הם אמורים להתאשפז מסיבות כגון דלקת תוספתן‪ ,‬דלקת‬
‫ריאות ומחלות נוספות‪ ,‬העדיפו לעבור לחדר מיון קרוב יותר למקום מגוריהם או למקום מגורים של‬
‫קרוביהם‪ ,‬ולכן עזבו את המיון‪ .‬בנוסף‪ ,‬חלק מהחולים שפונו או הופנו לבית החולים על‪-‬ידי מד"א או גורם‬
‫צבאי העדיפו לפנות לבית חולים שבו אושפזו בעבר‪ .‬יש לציין כי מעבר מבית החולים הדסה עין כרם‬
‫להדסה הר הצופים ולהפך נחשב כמעבר בית חולים‪.‬‬
‫במהלך ביצוע הסקר התברר קושי להסביר לנשאלים מה ההבדל בין אשפוז בבית חולים לבין אשפוז‬
‫במיון‪ ,‬ולכן שני אלה אוחדו לסעיף אחד‪ .‬מאחר שלא היו בידנו הנתונים או התיקים הרפואיים מפנייתם‬
‫החוזרת של החולים למיון‪ ,‬לא ניתן היה לברר באופן אובייקטיבי אם אושפזו או פשוט פנו שנית למיון‪.‬‬
‫כאשר השווינו בין שני חדרי המיון נצפה הבדל מובהק )‪ (p=0.024‬באשר להתרחשות לאחר עזיבת חדר‬
‫המיון‪ .‬הבדל זה נובע ככל הנראה מכך‪ ,‬שבמיון הר הצופים כ‪ 20%-‬מהחולים פנו למיון אחר או שאושפזו‬
‫בבית חולים אחר‪ ,‬בעוד שבמיון עין כרם תוצאה זו הייתה נמוכה בהרבה‪ .‬במיון עין כרם‪ ,‬מרבית החולים‬
‫אשר חזרו למיון או לאשפוז‪ ,‬שבו למיון עין כרם‪ ,‬דבר שכמעט לא נצפה במיון הר הצופים‪ .‬הסיבה‬
‫להבדלים אלו יכולה לנבוע מהבדלים בחדרי המיון ובתי החולים עצמם‪ .‬בית חולים עין כרם מתמחה‬
‫ברפואה שלישונית )רפואת מומחים( ומהווה גם מרכז טראומה‪ ,‬ומספר רופאים מתחומי התמחות שונים‬
‫ומגוונים נמצאים בכוננות או בתורנות במשך כל שעות היום‪ .‬לכן‪ ,‬חלק מהחולים אשר פנו למיון הר‬
‫הצופים ולא מצאו שם מענה לבעיותיהם‪ ,‬פנו לאחר מכן לעין כרם או למרכז רפואי גדול אחר‪ ,‬במחשבה‬
‫על הגדלת האופציות הטיפוליות‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ייתכן כי לסיבת העזיבה היתה השפעה על רצון החולים לחזור למיון שבו טופלו או למיון אחר‪.‬‬
‫במיון עין כרם‪ ,‬הסיבה העיקרית לעזיבת חולים על דעת עצמם הייתה זמני המתנה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במיון הר‬
‫הצופים בלט כי מרבית המטופלים עזבו בשל תחושה של יחס שלילי מצד הצוות הרפואי‪ .‬לכן‪ ,‬סביר‬
‫‪46‬‬
‫להניח שמטופל ירצה לחזור למיון שבו היה מרוצה מהטיפול שקיבל למרות זמני ההמתנה‪ ,‬ולא ירצה‬
‫לחזור למיון שבו לא היה מרוצה‪.‬‬
‫להבדיל מהמחקר של גוטמן )‪ ,(36‬במחקר הנוכחי חולים שעזבו על דעת עצמם ושבו למיון או אושפזו‬
‫המתינו זמן ארוך יותר במיון לעומת שאר הקבוצות )טבלה ‪ .(21‬ייתכן שהסיבה לכך היא שהחולים שעזבו‬
‫על דעת עצמם במחקרנו היו יותר דומים לחולים אשר המתינו במיון במחקר של גוטמן‪ ,‬כיוון שהוחל‬
‫תהליך אבחון וטיפול בהם‪ ,‬בעוד שבמחקר של גוטמן‪ ,‬העוזבים עזבו לפני שנבדקו על‪-‬ידי רופא‪.‬‬
‫תוצאה קיצונית של עזיבת חדר המיון על דעת עצמך היא מוות‪ .‬במהלך ביצוע הסקר לא קיבלנו דיווח על‬
‫מקרי מוות של חולים אשר עזבו את המיון על דעת עצמם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בקבוצת המטופלים אשר שוחררו‬
‫אך עזבו ללא ידיעת המשרד את בית החולים דווח על מקרה מוות אחד במהלך ביצוע הסקר‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬
‫כאשר ביצענו את הסקר‪ ,‬לא דווח על חולה שעדיין היה באשפוז כאשר ענה על הסקר‪ ,‬בעוד שבקבוצה‬
‫ששוחררה היו מספר אנשים בודדים שהיו מאושפזים‪ .‬מכאן‪ ,‬שגם אם החולים אושפזו לאחר שעזבו את‬
‫חדר המיון‪ ,‬האשפוז לא היה לזמן ממושך‪.‬‬
‫‪ 5.10‬שביעות רצון‬
‫לרמת שביעות הרצון יש קשר הדוק לציפיות‪ .‬שביעות רצון יכולה להיות מוגדרת כפונקציה של ההבדל‬
‫בין שירות שהמטופל מצפה לקבל לבין השירות שניתן לו בפועל )‪ .(37 ,30 ,16‬וכך‪ ,‬במחקר של‬
‫‪ (37) Thompson‬דווח כי השערות לגבי משך ההמתנה‪ ,‬קבלת מידע ויכולת ביטוי של הצוות מנבאים את‬
‫שביעות הרצון של המטופל ולא את זמני ההמתנה בפועל‪ .‬לפיכך‪ ,‬חולים הממתינים מעבר לזמן הצפוי יהיו‬
‫פחות שבעי רצון‪ ,‬ואילו אלו הממתינים פחות מהזמן הצפוי יהיו שבעי רצון מאד‪ .‬מחקר אמריקאי הדגים‬
‫כי פחות מ‪ 10%-‬מהחולים שעזבו את המיון על דעת עצמם הביעו חוסר שביעות רצון מהטיפול שקיבלו‪,‬‬
‫בעוד במחקר שנערך בטייוואן‪ ,‬כ‪ (66%) 2/3-‬מהחולים הביעו חוסר שביעות רצון‪ ,‬במיוחד אלו שנרשמו‬
‫לגביהם זמני המתנה ארוכים )‪.(38 ,16‬‬
‫על מנת להעריך את מידת שביעות הרצון של הפונים למיון אשר עזבו על דעת עצמם‪ ,‬שאלנו שתי‬
‫שאלות‪ :‬האם ישובו למיון במוסדנו במקרה הצורך‪ ,‬והאם ימליצו על חדר המיון לאחרים? בנוסף הערכנו‬
‫את רמת הכעס במהלך השיחה בזמן ביצוע הסקר‪ .‬במחקר נראה כי חלק ניכר מהחולים לא היו שבעי רצון‬
‫מהטיפול שקיבלו‪ ,‬כיוון ש‪ 56%-‬כעסו במידה זו או אחרת לאחר פנייתם למיון‪ .‬בנוסף‪ ,‬כמעט מחצית‬
‫מהפונים השיבו כי לא ישובו במקרה הצורך למיון וכי לא ימליצו לפנות אליו )טבלאות ‪ .(17-29‬חוסר‬
‫שביעות הרצון בלט בקבוצה שעזבה כיוון שהמטופלים בה לא היו מעוניינים בהמשך טיפול רפואי עקב‬
‫יחס מהצוות הרפואי‪ ,‬והתבטא בכך שחלק גדול מהקבוצה שידר רגשות כעס במהלך השיחה והשיב כי לא‬
‫ישוב למיון במקרה הצורך )טבלאות ‪ 30‬ו‪.(33-‬‬
‫‪47‬‬
‫בבדיקה נוספת שערכנו‪ ,‬לא התגלה הבדל ברמת הכעס כתלות במשך ההמתנה בחדרי המיון‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬
‫הקבוצה שבה המספר הגדול ביותר של אנשים ציינו כי ישובו למיון‪ ,‬הייתה זו שסיבת המתנתם הייתה‬
‫המתנה ארוכה להמשך טיפול‪ ,‬מעקב או שחרור‪ ,‬ושזמן שהותם במיון היה ארוך יותר מכל שאר הקבוצות‬
‫)תרשים ‪ .(6‬ניתן להסביר זאת בכך שקבוצה זו אכן ציפתה למשך המתנה ארוך בשל המהלך במיון‬
‫וקיבלה הסברים ומידע לגבי סיבת ההמתנה ומהו המסלול הצפוי בהמשך‪ .‬דוגמה לכך היא הצורך להשאיר‬
‫בהשגחה נפגעי ראש או חולים עם כאבים בחזה למשך כ‪ 8-‬שעות במיון לצורך השגחה‪ ,‬כך שאם מידע זה‬
‫ניתן לחולה בתחילת דרכו במיון‪ ,‬הוא יודע מה צפוי לו ולכן סף תסכולו לאור זמני המתנה ממושכים הוא‬
‫נמוך יותר‪.‬‬
‫‪ 5.11‬סיכום‬
‫שיעור עזיבת חולים על דעת עצמם בחדרי המיון הדסה עין כרם והדסה הר הצופים גבוה מהאחוז הרשמי‪,‬‬
‫במיוחד במיון הדסה עין כרם‪.‬‬
‫בנוסף לגורמים שזוהו במחקרים קודמים )ראה הפרק "סקירת ספרות" וסיכום לפרק "תוצאות"(‬
‫כמשפיעים על עזיבת המיון‪ ,‬זיהינו במחקר שלנו מספר גורמים ייחודיים ומהותיים‪:‬‬
‫ ידע רפואי של הפונים למיון כגורם המעודד עזיבת המיון על דעת עצמם‬
‫ מידת החשיבות של יחס הצוות הרפואי בחדר המיון כגורם לעזיבת המיון‬
‫ משך ההמתנה היה ארוך יותר לרופא פנימאי לעומת רופא מתחום הכירורוגיה‪ ,‬אורטופדיה או‬
‫תת‪-‬כירורגיה‪ ,‬ולמרות זאת רוב התלונות על המתנה ארוכה לרופא היו עקב המתנה לרופאים‬
‫הכירורגים‪ ,‬האורטופדים והתת‪-‬כירורגים‪.‬‬
‫ מרבית החולים עזבו את המיון על דעת עצמם לאחר שנבדקו על‪-‬ידי רופא ולא טרם בדיקה על‪-‬‬
‫ידי רופא‪.‬‬
‫הסתבר כי יחס גרוע של הצוות הרפואי היה גורם חשוב יותר מזמני המתנה ממושכים‪ ,‬במיוחד בבית‬
‫החולים בהר הצופים‪ .‬נתון זה מדאיג במיוחד לאור כך שחולים רבים פונים להמשיך טיפול רפואי לאחר‬
‫ששוחררו ואף אחוז ניכר מהם פונה בשנית לחדר המיון ואף מאושפז‪ ,‬כאשר רובם חזרו לבית חולים‬
‫אחר‪.‬‬
‫שאר ההבדלים שזוהו בין בתי החולים נובעים לדעתנו ברובם מאופיים השונה של שני בתי חולים אלה‪,‬‬
‫זאת בשל שוני בגודלם‪ ,‬בצורתם‪ ,‬בדרך הפעלתם ובצוות המפעיל אותם‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪ .6‬מגבלות‬
‫תקופת המחקר ‪ -‬המחקר מציג את שהתרחש במיון במשך שלושה חודשים במהלך הקיץ‪ .‬כיוון שהמיון‬
‫הוא סביבה דינאמית‪ ,‬אין זה בטוח שזו התמונה שהיינו מקבלים בכל השנה‪ ,‬ובמיוחד בחורף‪ .‬חודשי‬
‫החורף הם תקופה שבה כמות הפונים למיון עולה ומחלקות האשפוז הן בשיא התפוסה‪ ,‬ולכן העומס הנוצר‬
‫בחדר מיון גדל‪ .‬ייתכן גם שצווארי הבקבוק בחדרי המיון בקיץ אינם זהים לאלו שבחורף‪ ,‬וייתכן‬
‫שהתנאים השונים משפיעים בצורה שונה על חולים העוזבים על דעת עצמם את המיון‪.‬‬
‫העדר קבוצת ביקורת – עקב היקפו המצומצם של המחקר‪ ,‬לא נבדקו הממצאים מול קבוצת ביקורת של‬
‫חולים שפנו למיון ושוחררו כמקובל‪ .‬משום כך לא היה ביכולתנו להשוות ולזהות את ההבדלים בין‬
‫האוכלוסייה הכללית של המטופלים המגיעים לחדר המיון לבין חולים שעזבו על דעת עצמם‪ .‬כמו כן לא‬
‫היה ניתן להשוות גורמים ותנאים ששרו במיון כגון יום בשבוע‪ ,‬משמרת‪ ,‬רופא מטפל‪ ,‬זמני המתנה ועוד‪.‬‬
‫חוסר מידע ‪ -‬נתקלנו בחוסר במידע רפואי לגבי חולים שעזבו על דעת עצמם לאחר העזיבה‪ ,‬נתון שהיה‬
‫יכול לזרות אור על ניתוח הסיכונים לטווח ארוך הכרוכים בתופעה‪.‬‬
‫גודל המדגם ‪ -‬מגבלה נוספת היתה גודלו המצומצם של המדגם‪ .‬הסיבה העיקרית לנגישות הנמוכה יחסית‬
‫לסקר הייתה שלא היה ניתן לאתר טלפונית כ‪ 45%-‬מהפונים – זאת מכיוון שבמהלך הקבלה למיון לא‬
‫מסרו מספר טלפון או שמסרו מספר טלפון שגוי‪ ,‬מנותק‪ ,‬חסום לשיחות נכנסות או מספר שבו לא ניתן‬
‫היה להשיגם‪ .‬סיבות שכיחות נוספות היו הימצאותם של חלק מהפונים בחו"ל‪ ,‬קושי בלקיחת אנמנזה‬
‫מהפונים והבדלי שפה‪.‬‬
‫מתוך אוכלוסיית היעד של המחקר הצלחנו להשיג טלפונית ‪ 51%‬מהפונים למיון‪ ,‬אך בשל סירוב של חלק‬
‫מהפונים לענות על השאלון‪ ,‬ההיענות למחקר היתה בשיעור של ‪ 39%‬מהפונים‪ .‬דבר זה מעלה את‬
‫האפשרות לתת‪-‬ייצוג או ייצוג יתר של מגזרים מסוימים באוכלוסייה ולאפשרות של הטיה טלפונית של‬
‫המדגם )‪ (telephone sampling bias‬באוכלוסיית המדגם‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫‪ .7‬מסקנות והמלצות‬
‫במחקר שערכנו לא עסקנו בשאלה מה ימנע מהחולים לעזוב את חדר המיון על דעת עצמם‪ ,‬אך מתוך‬
‫המחקר עולות מספר דרכים אפשריות לנסות לצמצם את התופעה‪ .‬דרכים אילו פשוטות ליישום ובעלות‬
‫יחסית נמוכה‪ .‬דרכים אלו כוללות‪:‬‬
‫ שיפור התקשורת בין הצוות הרפואי והפרה‪-‬רפואי למטופל ע"י הדרכה והסברת חשיבות הנושא‬
‫לצוות המטפל‪.‬‬
‫ הסבר מפורט לחולה על ההשלכות השליליות הכרוכות בעזיבת המיון טרם השלמת הבירור‬
‫הרפואי‪.‬‬
‫ עירוב בני משפחה ו\או מלווים על ידי הצוות המטפל בתהליך קבלת ההחלטות‬
‫ יש צורך ליידע את המטופלים על הליכי השחרור המקובלים‪ .‬זאת מאחר שהתברר כי חלק ניכר‬
‫מהמטופלים לא היו מודעים לתהליכי השחרור מחדר המיון‪.‬‬
‫ישנם המלצות נוספות שניתן ליישם בכדי לצמצם את תופעת העזיבה של חולים על דעת עצמם‪ .‬המלצות‬
‫אלו פורסמו במחקרים שונים‪ ,‬וניתן להשתמש במסקנותיהם כדי לנסות לצמצם בבתי החולים את התופעה‬
‫המסוכנת‪:.‬‬
‫ שיפור חווית ההמתנה על‪-‬ידי מקומות ישיבה נוחים‪ ,‬גישה לטלוויזיה‪ ,‬אינטרנט ואזורי תעסוקה‬
‫לילדים )‪.(30‬‬
‫ מתן טיפול מיידי לפגיעות קלות וטיפול סימפטומטי בפונים באמצעות מתן משככי כאבים‪ ,‬קרח‬
‫וחבישות טרם בדיקת רופא‪ ,‬זאת על מנת לאפשר טיפול מהיר ויעיל בחולים קלים )‪(30‬‬
‫ עדכון חולים לגבי משך ההמתנה המשוער )‪ ,(30 ,16 ,12‬תאום ציפיות ויכולת ההערכה לגבי‬
‫זמן ההמתנה )‪ .(37) (waiting time perceptions‬יש לציין כי מחקרים אלו הראו כי ייתכן‬
‫שצעדים אלו אף יעילים יותר מקיצור משך ההמתנה עצמה‪.‬‬
‫כבר כיום נעשו מחקרים התערבותיים שהצליחו להפחית את כמות החולים שעזבו לפני בדיקת רופא‪.‬‬
‫מסקנותיהם כללו‪:‬‬
‫ פתיחת מסלול מהיר לחולים קלים‪ .‬במחקר מסלול זה הקטין את משך השהייה בחדר המיון‬
‫והוריד את אחוז החולים שעזבו לפני שנבדקו על‪-‬ידי רופא מ‪ 5%-‬ל‪.(39) 2%-‬‬
‫ יצירת צוותי טיפול שיהיו אחראים על הטיפול בחולה לאורך כל הבירור הרפואי‪ .‬שיטה זו גרמה‬
‫להפחתה בכמות החולים שעזבו טרם נבדקו על‪-‬ידי רופא‪ ,‬וגרמה לשיפור בשביעות הרצון של‬
‫המטופלים )‪.(40‬‬
‫‪50‬‬
‫לאור המסקנה שבכלים נכונים ניתן לצמצם את כמות החולים העוזבים על דעת עצמם‪ ,‬יש לנסות ולשלב‬
‫חלק מההמלצות שטרם יושמו בחדרי המיון במוסדנו‪ .‬המלצות אלו יש לבחון בעזרת מחקרים‬
‫התערבותיים חדשים לאורך זמן על מנת להעריך את מידת יעילותן במניעת התופעה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬לאור היקפו המצומצם של המחקר שלנו ומגבלותיו‪ ,‬מומלץ לבצע מחקרי המשך בניסיון להמשיך‬
‫לאפיין את המתרחש במיון ואת הגורמים המשפיעים על עזיבת החולים על דעת עצמם‪ ,‬הן בבתי החולים‬
‫שבהם נערך הסקר‪ ,‬הן בבתי חולים אחרים בירושלים‪ ,‬והן בבתי חולים אחרים בארץ‪.‬‬
‫מספר דוגמאות למחקרי המשך רצויים‪:‬‬
‫ השוואה בין האוכלוסייה הכללית של הפונים למיון לבין חולים שעזבו על דעת עצמם את המיון‪.‬‬
‫ מעקב ארוך טווח אחר חולים שעזבו על דעת עצמם על‪-‬מנת להעריך את הסיכונים הכרוכים‬
‫בכך‪.‬‬
‫ ביצוע חוזר של הסקר בתקופות שונות של השנה‪.‬‬
‫ השוואה בין בתי חולים שונים בירושלים ובמקומות אחרים בארץ‪.‬‬
‫מקובל לחשוב כי עזיבת חולים את המיון על דעת עצמם מהווה מדד לחוסר שביעות רצון מהטיפול‬
‫שקיבלו‪ .‬בעזרת המידע שניתן לקבל ממעקב ומחקר אחרי החולים ניתן אולי לזהות נקודות תורפה‬
‫בשירות שלנו ולתקן כשלים אלו‪ .‬חדר המיון נותן שירות ללקוחותיו – שהם אנשים חולים‪ .‬כמו כל גוף‬
‫אחר שיש לו מערכת שירות ושימור לקוחות‪ ,‬עלינו לעקוב אחר העוזבים ולזהות כשלים ברי תיקון‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬ניתוח הנתונים מדגש כי ייעול המערכת לרפואה דחופה תלוי בגורמים הבאים‪:‬‬
‫ שיפור היחס לחולה‪ ,‬כולל התקשורת עם החולים‪ ,‬בין היתר על‪-‬ידי עדכון זמני המתנה והסברים‬
‫על המהלך הצפוי במיון ותהליכי השחרור מהמיון‬
‫ קיצור משך ההמתנה בחדר המיון‬
‫ ניסיון לזהות את החולים המועדים לעזיבה על דעת עצמם ולמנוע את עזיבתם בעוד מועד‪.‬‬
‫כל אלה עשויים להקטין את ממדי התופעה ובכך אולי להציל חיים‪.‬‬
‫" כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו "‬
‫‪51‬‬
‫‪ .8‬תקציר‬
‫רקע‪ :‬אנשים הפונים לחדרי המיון בבתי חולים ועוזבים ללא קבלת טיפול רפואי או ללא השלמת הטיפול‬
‫הרפואי הינה תופעה נפוצה ומדאיגה‪ .‬קיימים גורמים רבים העלולים להשפיע על עזיבת חדר המיון‪,‬‬
‫ולעזיבת המיון יש לעתים השלכות חמורות ועתידיות על מצב בריאותם של הפונים למיון לאחר עזיבתם‪.‬‬
‫משום כך נחקרה תופעה זו רבות ברחבי העולם‪ .‬עם זאת‪ ,‬בארץ התופעה כמעט שלא נחקרה‪.‬‬
‫לאור המשתנים שזוהו כבעלי השפעה על שיעור העזיבה במחקרים על חדרי‪-‬מיון בבתי‪-‬חולים שונים‬
‫בעולם‪ ,‬ערכנו מחקר שניסה לאתר גורמים דומים במטרה לבדוק מה היקף התופעה‪ ,‬מהו האפיון של‬
‫חולים העוזבים את המיון על דעת עצמם‪ ,‬מהן הסיבות לעזיבה ואילו גורמים משפיעים על כך‪.‬‬
‫שיטות‪ :‬המחקר התבסס על נתוני משרד הקבלה של חדרי המיון במהלך שלושה חודשים בשנת ‪,2010‬‬
‫בבתי החולים הדסה עין כרם והדסה הר הצופים בירושלים ועל סקר טלפוני שנערך עם מדגם של ‪443‬‬
‫מהמטופלים שעזבו את המיון מבלי להשלים במלואו את תהליך השחרור‪.‬‬
‫תוצאות‪ :‬במחקר התגלה כי מספר העוזבים על דעת עצמם את חדרי המיון של הדסה עין כרם והדסה הר‬
‫הצופים‪ ,‬דומה לאחוז המקובל בעולם‪ ,‬אך גבוה יותר מהנתון הרשמי של בתי חולים אלו‪ .‬המחקר לא גילה‬
‫קשר בין גורמים דמוגרפיים לבין עזיבת חדר המיון‪ ,‬פרט לידע רפואי של המטופלים‪ ,‬ממצא ייחודי‬
‫למחקרינו‪ .‬רוב החולים שעזבו היו בעלי דחיפות מחלה נמוכה יחסית‪ ,‬אך עם זאת‪ 57% ,‬פנו להמשך‬
‫טיפול רפואי לאחר שעזבו את המיון‪ .‬התברר כי מרבית העוזבים על דעת עצמם עזבו עקב זמן המתנה‬
‫ממושך לטיפול‪ ,‬אך אחוזים לא מעטים עשו זאת עקב יחס הצוות הרפואי‪ .‬למרות שרוב החולים אשר‬
‫התלוננו על משך המתנה ארוך לרופא המתינו לרופא מתחום התת כירורגיה‪ ,‬משך ההמתנה הממוצע‬
‫לרופא פנימאי היה ארוך יותר‪ .‬בנוסף‪ ,‬נצפה מתאם בין עומס בחדר המיון לבין שיעור העזיבה‪ ,‬כ"כ‬
‫שמספר הפונים גדל כך גם מספר העוזבים‪ .‬בניגוד לרוב המחקרים בעולם‪ ,‬במחקרינו רוב החולים עזבו‬
‫את המיון לאחר שנבדקו ע"י רופא ולא טרם הבדיקה‪ .‬עוד התגלה כי רוב החולים אשר עזבו את חדרי‬
‫המיון לא היו שבעי רצון מהביקור במיון‪.‬‬
‫במחקרינו התגלו הבדלים בין שני חדרי המיון‪ ,‬הדסה עין כרם והדסה הר הצופים‪ .‬שיעור העזיבה במיון‬
‫הר הצופים היה גבוה מזה של מיון עין כרם למרות זמני ההמתנה הארוכים יותר במיון עין כרם‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬יותר חולים עזבו את מיון עין כרם מבלי ליידע גורם רפואי או משרדי מאשר במיון הר הצופים‪.‬‬
‫בנוסף התגלה שוני במאפיינים הדמוגרפים של הפונים לשני חדרי המיון כאשר אחוז החולים המוסלמים‬
‫היה גבוה בהרבה במיון הר הצופים והגיל הממוצע של החולים היה קטן בכעשור במיון הר הצופים‪ .‬אחוז‬
‫החולים אשר עזבו בשל יחס הצוות הרפואי היה משמעותי בשני חדרי המיון אך במיון הר הצופים הייתה‬
‫זו הסיבה העיקרית לעזיבת החולים‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫דיון ומסקנות‪ :‬קיים פער משמעותי בין מספר העוזבים את חדר המיון על דעת עצמם לפי נתוני הרישום‬
‫המשרדי לבין המספר בפועל‪ .‬פער זה גורם לעיוות בתפיסה שלנו לגבי חומרת הבעיה‪ .‬בנוסף כיוון‬
‫שמקובל לחשוב כי אחוז עזיבת חולים על דעת עצמם מהווה מדד לשביעות רצון אנו מקבלים רושם‬
‫מוטעה לגבי רמת שביעות הרצון של הפונים‪ .‬מהמחקר עולה כי יחס הצוות הרפואי כלפי המטופל הינו‬
‫גורם מהותי ועיקרי בהחלטה על עזיבת חדר המיון‪ .‬לדעתנו‪ ,‬ההבדלים באחוזי העזיבה של בתי החולים‬
‫נובעים בעיקר מאופיים השונה של חדרי המיון ולא רק עקב השוני הדמוגרפי של אוכלוסיית הפונים‪.‬‬
‫אנו סבורים כי מתן הסברים על הסכנות הכרוכות בעזיבת חדר המיון על דעת עצמם‪ ,‬עירוב בני משפחה‬
‫או מלווים בתהליך ההחלטה‪ ,‬שיפור התקשורת בין הצוות למטופל ושיפור ניסיונות מצד הצוות למציאת‬
‫פתרונות המקובלים על שני הצדדים עלולים לצמצם את התופעה‪.‬‬
‫‪53‬‬
9. Abstract
Background and objectives: Patients who present to the emergency department (ED)
for care and leave without being seen (LWBS) or patients who leave after they started
their evaluation, and therefore are leaving against medical advice (AMA), represent a
significant problem. Since leaving the ED in such manners may have serious adverse
effects, much research has been conducted on the subject throughout the world.
However, in Israel the amount of research on the subject is limited. Therefore, we
initiated a study with the objectives of estimating the rate of departures (both AMA
and LWBS), identifying the demographics of the departing patients, and examining
other factors associated with the AMA and LWBS phenomena.
Methods: The study was conducted in two emergency departments: Hadassah EinKerem and Hadassah Mount Scopus. The study was based on data accumulated from
the admittance office of both emergency departments during a three month period in
2010. In addition, a telephone survey was conducted with 443 patients who left the
emergency department without having fully completed the release process.
Results: The rate of AMA and LWBS departures in Ein Kerem and Mount Scopus
was similar to the rate reported throughout the world; however it was significantly
higher than the official data published by the aforementioned hospitals. This leads to
an underestimation of the problem and its severity.
The study did not show any significant demographic trends defining these patients,
other than their claim to have medical knowledge. This significant trend is unique to
our study. Most of the departing patients were of low acuity, although 57% of these
patients proceeded to seek further medical care shortly after leaving the emergency
department. The main reason given for leaving the ED was prolonged wait time, but a
significant number of patients cited negative interaction with the medical staff. Most
patients who complained about prolonged wait times had been waiting for surgeons,
either general, orthopedic, ENT or plastic. Of note, comparison of wait times revealed
that the wait for an internist was longer than the wait for a surgeon. In contrast to most
of the studies conducted throughout the world, most of our patients were AMA, not
LWBS cases. We also discovered a correlation between emergency department
crowding and a rise in the number of patients who left before the completion of their
medical evaluation. Most of the patients who left either AMA or LWBS were
unsatisfied with their experience in the emergency department.
We found a number of differences between the emergency departments of Hadassah
Ein-Kerem and Mt. Scopus. The rate of patients who left before the completion of
their medical evaluation (AMA and LWBS) was higher in Mt. Scopus than in EinKerem, even though the average wait time in Ein-Kerem was longer. On the other
hand, more patients left the Ein-Kerem emergency department without informing the
medical staff of their intent to do so then in Mt. Scopus. Demographically, the Mt.
Scopus emergency department had more Muslim patients and its average patient age
was 10 years younger than that of Ein-Kerem. Leaving due to a negative interaction
with the medical staff was a significant reason for leaving in both emergency
departments, but in Mt. Scopus it was the main reason stated as opposed to EinKerem where prolonged wait time was the main reason..
54
Discussion and conclusions: The actual rate of the patients who left the department
before the completion of their medical evaluation was significantly higher than the
reported rate in both emergency departments. Since the rate of LWBS can be used as
an indicator of emergency department quality and patient satisfaction we may be
getting a false picture of our patient satisfaction rates. Our study found that negative
patient interaction with the medical staff is a significant factor influencing a patient's
decision to leave before completion of his or her medical evaluation. In our opinion
the differences in the departure rate between the two emergency departments is is
influenced by the different characteristics of these hospitals and not solely due to the
different demographic characteristics.
Future studies may wish to explore how the scope of the problem can be decreased.
Perhaps explaining to the patients the risks involved in leaving the emergency
department before completion of the medical evaluation, involving family members
and escorts in the decision process, and improving communication between the staff
and patient would be beneficial.
55
10. ‫ביבליוגרפיה‬
1. Taqueti VR. "Leaving against medical advice". N Engl J Med. 2007;
357(3):213-215.
2. Carrese JA. "Refusal of Care: Patients’ Well-being and Physicians’ Ethical
Obligations: 'but doctor, I want to go home'". JAMA. 2006;296(6):691-695.
3. Ibrahim SA, Kwoh CK, Krishnan E. "Factors Associated with Patients Who
Leave Acute-care Hospitals Against Medical Advice". Am J Public Health.
2007 Dec;97(12):2204-2208. Epub 2007 Oct 30.
4. Saitz R, Ghali WA, Moskowitz MA. "The Impact of Leaving Against Medical
Advice on Hospital Resource Utilization". J Gen Intern Med. 2000;15(2):103107.
5. Wylie CM, Michelson RB. "Age Contrasts in Self-discharge from General
Hospitals". Hosp Formul. 1980;15(4):273, 276-277.
6. DW Baker, CD Stevens and RH Brook, "Patients Who Leave a Public
Hospital Emergency Department without Being Seen by a Physician: Causes
and Consequences". JAMA 299 (1991), pp. 1085–1090.
7. Kennedy M, MacBean CE, Brand C, Sundararajan V, McD Taylor D.
"Review Article: Leaving the Emergency Department without Being Seen."
Emerg Med Australas. 2008 Aug;20(4):306-13.
8. Mohsin M, Bauman A, Ieraci S. "Is There Equity in Emergency Medical
Care? Waiting Times and Walk-outs in South Western Sydney Hospital
Emergency Departments". Aust. Health Rev. 1998; 21: 133–49.
9. Phillips DP, Christenfeld N, Ryan NM. "An Increase in the Number of Deaths
in the United States in the First Week of the Month – an Association with
Substance Abuse and Other Causes of Death". N Engl J Med. 1999;341(2):9398.
10. Halpern SD, Mechem CC. "Declining Rate of Substance Abuse throughout the
Month". Am J Med. 2001;110(5):347-351.
11. Saitz R. "Discharges against Medical Advice: Time to Address the Causes".
CMAJ. 2002;167(6):647-648.
12. Arendt KW, Sadosty AT, Weaver AL, et al. "The Left-without-being-seen
Patients: What Would Keep Them from Leaving?" Ann Emerg Med.
56
2003;42:317–23.
13. Hobbs D, Kunzman SC, Tandberg D, et al. "Hospital Factors Associated with
Emergency Center Patients Leaving without Being Seen". Am J Emerg Med.
2000;18:767–72.
14. Fernandes CM, Daya MR, Barry S, et al. "Emergency Department Patients
Who Leave without Seeing a Physician: The Toronto Hospital Experience".
Ann Emerg Med. 1994;24:1092–6.
15. Bullard MJ, Holroyd B, Craig W, et al. "Patients Who Leave without Being
Seen in the Emergency Department". Acad Emerg Med. 2001;8:576–7.
16. Gibson G, Maiman LA, Chase AM. "Walk-out Patients in the Hospital
Emergency Department". J. Am. Coll Emerg Phys. 1978;7:47–50.
17. Hanson R, Clifton-Smith B, Fasher B. "Patient Dissatisfaction in a Paediatric
Accident and Emergency Department". J. Qual. Clin. Pract. 1994;14:137–43.
18. Mohsin M, Forero R, Ieraci S, Bauman AE, Young L, Santiano N. "A
Population Follow-up Study of Patients Who Left an Emergency Department
without Being Seen by a Medical Officer". Emerg Med J. 2007;
Mar;24(3):175-9.
19. Stock LM, Bradley GE, Lewis RJ, et al: "Patients Who Leave Emergency
Departments without Being Seen by a Physician: Magnitude of Problem in
Los Angeles County". Ann Emerg Med. 1994;23:294- 298.
20. AB Bindman, K Grumbach, D Keane et al., "Consequences of Queuing for
Care at a Public Hospital Emergency Department". JAMA 266 (1991), pp.
1091–1096.
21. Carmel A, Amital H, Shemer Y, Sahar A. Why Do They Leave? Clinical
Characteristics of Patients Who Leave the Emergency Room against Medical
Advice". Harefuah. 1998 Mar 15;134(6):445-9, 503. Hebrew.
22. D. J. Alfandre. "'I’m Going Home': Discharges against Medical Advice".
Mayo Clin Proc. 2009;84(3):255-260.
23. Lee G, Endacott R, Flett K, Bushnell R. "Characteristics of Patients Who Did
Not Wait for Treatment in the Emergency Department: A Follow up Survey".
Accid Emerg Nurs. 2006 Jan;14(1):56-62. PubMed PMID: 16377190.
24. Pickersgill D, 2003. "Preliminary Study on 'did not wait' Patients". Alfred
Emergency and Truama Centre. 2002/2003. Unpublished data.
25. Baptist AP, Warrier I, Arora R, Ager J, Massanari RM. "Hospitalized Patients
57
with Asthma Who Leave against Medical Advice: Characteristics, Reasons,
and Outcomes". J. Allergy Clin. Immunol. 2007 Apr;119(4):924-9. Epub 2007
Jan 18.
26. Hwang SW, Li J, Gupta R, Chien V, Martin RE. "What Happens to Patients
Who Leave Hospital against Medical Advice?" CMAJ 2003 Feb 18;
168(4):417-20.
27. Fiscella K, Meldrum S, Barnett S. "Hospital Discharge against Advice
Aftermyocardial Infarction: Deaths and Readmissions". Am J Med. 2007
Dec;120(12):1047-53.
28. Goldman RD, Macpherson A, Schuh S, Mulligan C, Pirie J. "Patients Who
Leave the Pediatric Emergency Department without Being Seen: A Casecontrol Study". CMAJ 2005 Jan 4;172(1):39-43. PubMed PMID: 15632403;
PubMed Central PMCID: PMC543943.
29. Fry M, Thompson J, Chan A. "Patients Regularly Leave Emergency
Departments before Medical Assessment: A Study of Did-not-wait Patients,
Medical Profile and Outcome Characteristics". AENJ 2003; 6 (2): 21–6.
30. Monzon J, Friedman SM, Clarke C, Arenovich T. "Patients Who Leave the
Emergency Department without Being Seen by a Physician: A Controlmatched Study". CJEM 2005 Mar;7(2):107-13.
31. Mohsin M, Young L, Ieraci S, Bauman AE. "Factors Associated with Walkout
of Patients from New South Wales Hospital Emergency Departments".
Australia. Emerg Med Australas. 2005 Oct-Dec;17(5-6):434-42.
32. Hsia R.Y., Asch S.M., Weiss R.E., Zingmond D., Liang L.-J., Han W.,
McCreath H., Sun B.C. "Hospital Determinants of Emergency Department
Left without Being Seen Rates". (2011) Annals of Emergency Medicine, 58
(1), pp. 24-32.
33. Rowe BH, Channan P, Bullard M, Blitz S, Saunders LD, Rosychuk RJ, Lari H
Craig WR, Holroyd BR. "Characteristics of Patients Who Leave Emergency
Departments without Being Seen". Acad Emerg Med. 2006 Aug;13(8):848-52.
34. National Center for Health Statistics. National Hospital Ambulatory Care
Survey 2005. Atlanta, GA: Center for Disease Control and Prevention, 2007.
35. Ding R, Jung JJ, Kirsch TD, Levy F, McCarthy ML. "Uncompleted
Emergency Department Care: Patients Who Leave against Medical Advice".
Acad Emerg Med. 2007 Oct;14(10):870-6. Epub 2007 Aug 31.
58
36. A. Guttman, M. J. Schull, M. J. Vermeulen et al., "Association Between
Waiting Times and Short Term Mortality and Hospital Admission after
Departure from Emergency Department: Population Based Cohort Study from
Ontario, Canada," BMJ, published online, June 1, 2011.
37. Thompson DA, Yarnold PR, Williams DR, Adams SL. "Effects of Actual
Waiting Time, Perceived Waiting Time, Information Delivery, and Expressive
Quality on Patient Satisfaction in the Emergency Department". Ann Emerg
Med. 1996 Dec;28(6):657-65.
38. Liao HC, Liaw SJ, Hu PM, Lee KT, Chen CM, Wang FL. "Emergency
Department Patients Who Leave without Being Seen by a Doctor: The
Experience of a Medical Center in Northern Taiwan". Chang Gung Med J.
2002 Jun;25(6):367-73.
39. Polevoi SK. Quinn JV. Kramer NR. "Factors Associated with Patients Who
Leave without Being Seen". Acad Emerg Med. 2005 Mar; 12(3): 232-6.
40. Devitt PJ, Devitt AC, Dewan M. "Does Identifying a Discharge as "against
medical advice" Confer Legal Protection?" J Fam Pract. 2000 Mar;49(3):
224-7.
41. Monico EP, Schwartz I. "Leaving against Medical Advice: Facing the Issue in
the Emergency Department". J Healthc Risk Manag. 2009;29(2):6-9, 13, 15.
42. Brown, L., Gans, N., Mandelbaum, A., Sakov, A., Zeltyn, S., Zhao, L. and
Shen, H. (2005). "Statistical Analysis of a Telephone Call Center: A
Queueing-science
Perspective".
Journal
of
the
American
Statistical
Association 100, 36–50.
43. Lee TH, Short LW, Brand DA, Jean-Claude YD, Weisberg MC, Rouan GW,
Goldman L. Patients with acute chest pain who leave emergency departments
against medical advice: prevalence, clinical characteristics, and natural
history. J Gen Intern Med. 1988 Jan-Feb;3(1):21-4.
44. Jerrard DA, Chasm RM. Patients leaving against medical advice (AMA) from
the emergency department--disease prevalence and willingness to return. J
Emerg Med. 2011 Oct;41(4):412-7. Epub 2010 Jan 25.
59
‫מרכז הדסה לאיכות ובטיחות קלינית‬
‫‪Hadassah Center for Clinical Quality & Safety‬‬
‫נספח ‪ – 1‬שאלון מלא‬
‫למה חולים עוזבים את המחלקה לרפואה דחופה על דעת עצמם?‬
‫לשימוש הסוקר‪:‬‬
‫שאלון‬
‫מספר‬
‫כניסה למיון‬
‫תאריך‬
‫למיון‬
‫שעת כניסה‬
‫מהמיון‬
‫שעת יציאה‬
‫רישום משרד קבלה‬
‫עזב על דעת עצמו‪/‬‬
‫ללא ידיעת המשרד‬
‫שלום‪ ,‬שמי מיטל‪ ,‬מהמרכז לאיכות ובטיחות קלינית בבית חולים הדסה‪ .‬אני מבינה‬
‫שלאחרונה פנית לבי"ח ועזבת לפני שקיבלת מכתב שחרור‪.‬‬
‫‪ .2‬לא‬
‫‪ .1‬כן‬
‫‪ .1‬האם זה נכון שעזבת בניגוד לעצה רפואית?‬
‫‪ .2‬אם כן‪ :‬האם תסכים‪/‬י לענות על כמה שאלות על מנת להבין מדוע הדבר קרה‪ ,‬כדי שנוכל לשפר את איכות‬
‫השירות? המידע שתספק‪/‬י לנו יישאר אנונימי וישמש אותנו בלבד לשיפור איכות השירות‪.‬‬
‫‪ .2‬לא מסכים‬
‫‪ .1‬מסכים‬
‫‪.3‬‬
‫מהי הסיבה לכך שעזבת את המיון )ללא קבלת מכתב שחרור(? )לא להקריא אפשריות(‬
‫‪ .1‬המתנה ארוכה מדי עד לבדיקת אחות‬
‫‪ .2‬המתנה ארוכה מדי עד לבדיקת רופא ראשון‬
‫‪ .3‬המתנה ארוכה מדי עד לבדיקת רופא נוסף‬
‫‪ .4‬כאב או מחלה שהשתפרו תוך כדי שהייה במיון‬
‫‪ .5‬צורך לשוב ולטפל בבני משפחה‪ /‬עבודה‬
‫‪ .6‬החשש הופג ע"י הצוות הרפואי‬
‫‪ .7‬חשת ברע ולא יכולת להמתין‬
‫‪ .8‬לא היית מעוניין‪/‬נת בהמשך טיפול עקב יחס הצוות הרפואי‬
‫‪ .9‬המתנה ארוכה מדי לבדיקה חוזרת ע"י רופא ‪ /‬שחרור ע"י רופא‬
‫‪ .10‬אחר _______________________________________‬
‫הערות נוספות ____________________________________________________‬
‫‪.4‬‬
‫מה היתה סיבת פנייתך למיון? _______________________________________________‬
‫_______________________________________________________________________‬
‫‪60‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫מי הפנה אותך למיון?‬
‫‪.1‬‬
‫על דעת עצמך‬
‫‪.5‬‬
‫טר"ם‬
‫‪.2‬‬
‫רופא קופת חולים‬
‫‪.6‬‬
‫גורם צבאי‬
‫‪.3‬‬
‫מד"א‬
‫‪.7‬‬
‫אחר‬
‫‪.4‬‬
‫עצה מגורם חוץ )לדוגמה‪ ,‬רב(‬
‫באיזה אזור של המיון המתנת לקבלת טיפול? ‪ .1‬שוכבים ע"כ‬
‫‪ .4‬ילדים ע"כ‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪ .3‬הר הצופים‬
‫‪ .2‬עומדים ע"כ‬
‫‪ .5‬ה"צ ילדים‬
‫מי הרופא שטיפל בך? )לא להקריא אפשרויות(‬
‫‪.1‬‬
‫פנימאי‬
‫‪.5‬‬
‫כירורג‬
‫‪.9‬‬
‫ילדים‬
‫‪.2‬‬
‫אורטופד‬
‫‪.6‬‬
‫אא"ג‬
‫‪.10‬‬
‫אחר‬
‫‪.3‬‬
‫אורולוג‬
‫‪.7‬‬
‫ניורולוג ‪ /‬נוירוכירורג‬
‫‪.11‬‬
‫לא יודע‬
‫‪.4‬‬
‫פלסטיקאי‬
‫‪.8‬‬
‫גיניקולוג‬
‫האם המתנת למומחה רפואי נוסף? אם כן‪ ,‬למי? )לא להקריא אפשרויות(‬
‫‪.1‬‬
‫פנימאי‬
‫‪.5‬‬
‫כירורג‬
‫‪.9‬‬
‫ילדים‬
‫‪.2‬‬
‫אורטופד‬
‫‪.6‬‬
‫אא"ג‬
‫‪.10‬‬
‫אחר‬
‫‪.3‬‬
‫אורולוג‬
‫‪.7‬‬
‫ניורולוג ‪ /‬נוירוכירורג‬
‫‪.11‬‬
‫לא יודע‬
‫‪.4‬‬
‫פלסטיקאי‬
‫‪.8‬‬
‫גיניקולוג‬
‫כמה זמן להערכתך המתנת לפני שעזבת את המיון? _______________________ ‪.‬‬
‫‪ .10‬מדוע חיכית כל כך הרבה זמן? )ניתן לסמן מספר אפשרויות( )לא להקריא אפשרויות(‬
‫‪.1‬‬
‫המתנה לבדיקה ראשונית ע"י אחות‬
‫‪.2‬‬
‫המתנה לבדיקה ראשונית ע"י רופא‬
‫‪.3‬‬
‫‪.1‬‬
‫פנימאי‬
‫‪.2‬‬
‫אורטופד‬
‫‪.3‬‬
‫אורולוג‬
‫‪.4‬‬
‫פלסטיקאי‬
‫‪.5‬‬
‫כירורג‬
‫‪.6‬‬
‫אא"ג‬
‫‪.7‬‬
‫גניקולוג‬
‫‪.8‬‬
‫ניורולוג‪/‬‬
‫‪.9‬‬
‫ילדים‬
‫‪.10‬‬
‫אחר‬
‫‪.11‬‬
‫לא יודע‬
‫ניורוכירורכג‬
‫המתנה לבדיקה ע"י רופא נוסף‬
‫‪.1‬‬
‫פנימאי‬
‫‪.2‬‬
‫אורטופד‬
‫‪.3‬‬
‫אורולוג‬
‫‪.4‬‬
‫פלסטיקאי‬
‫‪.5‬‬
‫כירורג‬
‫‪.6‬‬
‫אא"ג‬
‫‪.7‬‬
‫גניקולוג‬
‫‪.8‬‬
‫ניורולוג‪/‬‬
‫‪.9‬‬
‫ילדים‬
‫‪.10‬‬
‫אחר‬
‫‪.11‬‬
‫לא יודע‬
‫ניורוכירורכג‬
‫‪61‬‬
‫‪.11‬‬
‫‪.4‬‬
‫המתנה לתשובה של בדיקות‬
‫‪.5‬‬
‫המתנה לשחרור ע"י הרופא ‪ /‬לבדיקה חוזרת ע"י רופא ‪ /‬השגחה‬
‫‪.6‬‬
‫לא המתנתי ‪ /‬משך הטיפול‬
‫‪.7‬‬
‫אחר )נא לפרט(‬
‫מה קרה לאחר עזיבת חדר המיון?‬
‫‪.1‬‬
‫חזרת למיון ואושפז‬
‫‪.3‬‬
‫פנית לרופא אחר )משפחה‪ ,‬וכו'(‬
‫‪.2‬‬
‫פנית למיון אחר ואושפזת‬
‫‪.4‬‬
‫חל שיפור במצב‬
‫‪.12‬‬
‫אם חלילה יהיה צורך בעתיד‪ ,‬האם תחזור לחדר המיון שלנו?‬
‫‪ .1‬כן‬
‫‪ .2‬לא‬
‫‪ .3‬לא יודע‬
‫‪.13‬‬
‫האם תמליץ לאחרים לפנות לחדר המיון שלנו?‬
‫‪ .1‬כן‬
‫‪ .2‬לא‬
‫‪ .3‬לא יודע‬
‫‪.14‬‬
‫מה מצבך המשפחתי‪:‬‬
‫‪ .1‬רווק‬
‫‪.15‬‬
‫‪ .2‬נשוי‬
‫‪ .2‬מערב אירופה‬
‫‪ .2‬מוסלמי‬
‫‪ .4‬דרוזי‬
‫‪ .3‬דתי‬
‫‪ .2‬שומר מסורת‬
‫‪ .4‬חרדי‬
‫שנות השכלה‪:‬‬
‫‪0-8 .1‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪ .3‬נוצרי‬
‫‪ .5‬אחר‬
‫האם אתה‪:‬‬
‫‪ .1‬חילוני‬
‫‪.18‬‬
‫‪ .3‬מזרח אירופה‬
‫‪ .4‬צפון אפריקה‬
‫‪ .5‬ארה"ב‬
‫‪ .6‬אחר‬
‫האם אתה‪:‬‬
‫‪ .1‬יהודי‬
‫‪.17‬‬
‫‪ .3‬גרוש‬
‫מהי ארץ המוצא שלך‪:‬‬
‫‪ .1‬ישראל‬
‫‪.16‬‬
‫‪ .4‬אלמן‬
‫‪12 – 9 .2‬‬
‫האם יש לך רקע רפואי‪:‬‬
‫‪+13 .3‬‬
‫‪ .1‬כן‬
‫‪ .2‬לא‬
‫‪ .3‬פרסונל‬
‫במידה שחסר רישום משרדי‪:‬‬
‫‪.20‬‬
‫‪.21‬‬
‫מהי שנת לידתך‪_______________ :‬‬
‫מין‪:‬‬
‫‪ .1‬זכר‬
‫‪ .2‬נקבה‬
‫תודה על שיתוף הפעולה ותהיה‪/‬תהיי בריא‪/‬ה!‬
‫לסוקר‪:‬‬
‫מה מידת הכעס של החולה?‬
‫‪ .1‬לא כועס‬
‫‪ .2‬כועס‬
‫‪ .3‬כועס מאד‬
‫‪62‬‬
‫מרכז הדסה לאיכות ובטיחות קלינית‬
‫‪Hadassah Center for Clinical Quality & Safety‬‬
‫נספח ‪ – 2‬שאלון קצר‬
‫למה חולים עוזבים את המחלקה לרפואה דחופה מבלי שחרור משרדי?‬
‫לשימוש הסוקר‪:‬‬
‫שאלון‬
‫מספר‬
‫כניסה למיון‬
‫תאריך‬
‫למיון‬
‫שעת כניסה‬
‫מהמיון‬
‫שעת יציאה‬
‫רישום משרד קבלה‬
‫עזב על דעת עצמו‪/‬‬
‫ללא ידיעת המשרד‬
‫שלום‪ ,‬שמי מיטל‪ ,‬מהמרכז לאיכות ובטיחות קלינית בבית חולים הדסה‪ .‬אני מבינה‬
‫שלאחרונה פנית לבי"ח ועזבת לפני שקיבלת מכתב שחרור‪.‬‬
‫‪ .2‬לא‬
‫‪ .1‬כן‬
‫‪ .1‬האם זה נכון שעזבת בניגוד לעצה רפואית?‬
‫‪ .2‬האם תסכים‪/‬י לענות על כמה שאלות על מנת שנוכל לשפר את איכות השירות? המידע שתספק‪/‬י לנו‬
‫יישאר אנונימי וישמש אותנו בלבד לשיפור איכות השירות‪.‬‬
‫‪ .2‬לא מסכים‬
‫‪ .1‬מסכים‬
‫‪ .3‬אם לא עזבת בניגוד לעצה רפואית‪:‬‬
‫‪ .2‬לא‬
‫‪ .1‬האם האחות או הרופא אמרו לך שאתה יכול ללכת הביתה? ‪ .1‬כן‬
‫‪ .3‬לא יודע‬
‫‪ .2‬לא‬
‫‪ .1‬כן‬
‫‪ .2‬האם יש בידך מכתב שחרור?‬
‫‪ .2‬אחר‬
‫‪ .1‬אושפזתי‬
‫‪ 2.1‬במידה שלא‪:‬‬
‫‪ .3‬האם ידעת שעליך לגשת לדלפק קבלת חולים על‪-‬מנת להשתחרר מהמיון?‬
‫‪ .3‬לא יודע‬
‫‪ .2‬לא‬
‫‪ .1‬כן‬
‫‪ .3.1‬אם כן‪ :‬מדוע לא ניגשת לחלון קבלת החולים?‬
‫‪ .1‬תור ארוך מדי בדלפק‬
‫‪ .2‬חוסר הבנה לאן צריך לגשת או קושי במציאת הדלפק‬
‫‪ .3‬תהליך השחרור לא נראה לך חשוב‬
‫‪ .4‬שוחררתי‬
‫‪ .5‬אחר‬
‫‪ .3.2‬אם לא‪ :‬האם היית ניגש לדלפק קבלת החולים אילו היו מסבירים לך כי יש לעשות זאת?‬
‫‪ .3‬לא יודע‬
‫‪ .2‬לא‬
‫‪ .1‬כן‬
‫‪.4‬‬
‫מה מצבך המשפחתי‪:‬‬
‫‪ .1‬רווק‬
‫‪.5‬‬
‫מהי ארץ המוצא שלך‪:‬‬
‫‪ .1‬ישראל‬
‫‪.6‬‬
‫‪ .2‬נשוי‬
‫‪ .3‬גרוש‬
‫‪ .4‬אלמן‬
‫‪ .2‬מערב אירופה‬
‫‪ .3‬מזרח אירופה‬
‫‪ .4‬צפון אפריקה‬
‫‪ .5‬ארה"ב‬
‫‪ .6‬אחר‬
‫האם אתה‪:‬‬
‫‪ .1‬יהודי‬
‫‪ .2‬מוסלמי‬
‫‪ .3‬נוצרי‬
‫‪ .4‬דרוזי‬
‫‪ .5‬אחר‬
‫‪63‬‬
‫‪.7‬‬
‫האם אתה‪:‬‬
‫‪ .1‬חילוני‬
‫‪.8‬‬
‫שנות השכלה‪:‬‬
‫‪0-8 .1‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪ .2‬שומר מסורת‬
‫‪ .3‬דתי‬
‫‪ .4‬חרדי‬
‫‪12 – 9 .2‬‬
‫האם יש לך רקע רפואי‪:‬‬
‫‪+13 .3‬‬
‫‪ .1‬כן‬
‫‪ .2‬לא‬
‫‪ .3‬פרסונל‬
‫במידה שחסר רישום משרדי‪:‬‬
‫‪.10‬‬
‫מהי שנת לידתך‪_______________ :‬‬
‫‪ .11‬מין‪:‬‬
‫‪ .1‬זכר‬
‫‪ .2‬נקבה‬
‫תודה על שיתוף הפעולה ותהיה‪/‬תהיי בריא‪/‬ה!‬
‫‪64‬‬