שאלה - CROIRE APRES LA SHOAH
הועתק והוכנס לאינטרנט www.hebrewbooks.or2 ע י חיים תשס ח 1 S U ש א ל ו ת ו ת ש ו ב ו ת ממעמקים מכיל כתוכו שאלות ותשובות וענינימ שעמדו על הפרי, כימי הרג ואכדן דח״ל של שנות תש״א־תש״ה בגיטו קובנה ע״י חיל המרצחים של היטלר ימ״ש ר ש מ ת י אז ב י מ י הזועה ראשי ד ב ר י ם א ל ה למען י ע מ ד ו לזכרון והי יראה בעני ע מ ו ולא נוסיף לדאבה עוד. נספח לו שמות מרנן ורבנן ראשי הישיבות ותלמידי הישיבות הקדושות, הקדושים והטהורים ,ממדינת ליטא ,שנהרגו על קידוש השם, ד׳ ינקום דמם. מ א ת אפרים בלא״א מוה״ר דוב ד ל אשרי רב ואב״ד בבית המדרש הגדול ,נוא יארק מח״ם ״דברי אפרים״ rrnaoע״ ש התזב״ט תל־אביב שנת תשי״מ לפי׳ק ,ניו־יורק » • © • • •• a * ® • • • • ft ft +•» • ® • • •• • • ® * • « בס״ד רק ונעבד ע״י0ספר זה נ .""יודאיקה אימג' אוצרות התורה בע״מ " " שע״י חיים רוזנברג0 ניתנת רשות ל״היברא ב ו ק .להכניסו לאתר ולהפיצו לצורך שימוש אישי בלבד וזאת למודעי אין רשות לאף אחד להדפיסו או להעתיקו בכל אופן שהוא או בכל אמצעי שהוא בין בחינם בין בשכר בין ליחיד בין לרבים ניתן להשיג עותק מספר זה ועוד ספרים המשולבתv v 1 (• אוצר הפוסק וכן התוכנה )בשלוב :אצל בית ספריית מורגנשסרן אשדוד3620 .ד. ת14 רחוב רבא 0 8 - 8 6 6 - 5 0 5 9 פקס08-866-0821 טלפון OTZROT HATORAH THE MORGENSTERN L I B R A R Y 14 R A V A H STREET P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEL Email- [email protected] This sefer has been provided by Judaica Image O T Z R O T H A T O R A H for individual use only. A l l rights reserved by Judaica Image O T Z R O T H A T O R A H . Permission is only granted to Hebrew Books O r g . No Permission is granted (in any form to distribute these books) to anyone else even if they don't sell them. Copyright 1959, by Rabbi Ephraim Oshry אסור להדפיס הספר הזה ,כמו שהוא או חלק ממנו, מבלי רשותי או של בא כחי. תודתי נתונה לנאמני קרן התרבות של הועד לשילומי תביעות היהודים מאת גרמנ מרדכי יובילר ולמר שלמה טרשנסקי על עזרתם הכספית לסדור חבור זה. סודר ונדפס ע״י 3גזגדרן ליעאב\־יי .sm$\2 Printed in the United States of America by M O D E R N LINOTYPE CO. 1527 St. Johns PL, Brooklyn 13, N . Y . ממעמסיפ... קראתיך ד ׳ ממעמקים )תהלים ק״ל( ב מ ס ת ר י ם ת ב כ ה נ פ ש י על ע ם ה ׳ א ש ר נ פ ל ב ח ר ב ה ש מ ד ו ה כ ל י ו ן שעה ש נ מ ס ר ב י ד צ ר ש פ ר ש ידו על מ ח מ ד י י ש ר א ל ,ה ר ג ו ל א ח מ ל על נ ע ר וזקן ,עוללי ט פ ו ה י ם ו י ו נ ק י ש ד י ם ע ם א מ ו ת ם י ח ד א ו מ ל ל ו , ש ל י ש מ ע מ נ ו נ ס פ ה ללא ע ת ו מ ב צ ר י ת ו ר ת ו הוסגרו ב י ד א ו י ב להרוג ו ל א ב ד ב כ ל מ י ת ה מ ש ו נ ה ב מ ש ר פ ו ת א ש ו ת א י גז כ א י ל ו ח ס ו ש ל ו ם א ב ד נצחוננו ותוחלתנו מה׳. מ ש ו ש לבי מאז ר א י ת י א ת עני ע מ י כשגאוניו וצדיקיו שבת ה ו צ א ו ל ה ו ר ג ו כ ע ו ל ו ת ת מ י מ ו ת ה ו ע ל ו על ה מ ו ק ד ו נ פ ש ם י צ א ה ב ״ א ח ד ״ ״ תוך דביקות נפלאה ,הם קיימו ב מ צ י א ו ת א ת דברי ח ז ל ש א מ ר ו : בכל נ פ ש ך — אפילו נוטל א ת נפשך ,ומאז לא אוכל ש כ ו ח א ת כל האימים אחרי ו ה ב ה ל ו ת ש ה ז ו עיני ,גש עכשיו כשסר מר המות מאתנו ש ד ה ש א י ר אותנו לפליטה ,עדיין יבעתוני מצרי שאול הגיטו ה צ ר ה והיגון ה ש ו ד ו ה ש ב ר . , .ו ב ה ת ע ט ף עלי נ פ ש י ב ש ם ה ׳ א ק ר א ואומר א ה ה ה׳ אלקים ע ד מ ת י קץ הפלאות ,ה ל א ע ב ר ה עלינו ע ת צ ר ה , א ש ר ל א נ ה י ת ה מ ה י ו ת גוי ע ד ה ע ת ה ה י א ו ע ד י י ן נ ם ת ם ח ז ו ן מ א ת ה ״ . ובעת ה ה י א ואני בגיא ה ה ר י ג ה בגיטו קובנו מלבד ש ה י י ת י א ח ל צ ר ת א ח י ב ע ב ו ד ת הכפיר .ש ע ב ד ת י א ת ם ב י ח ד ,ז כ י ת י ג ם ל ה י ו ת ממצדיקי הרבים ובתוך השרת החושך ואפילת הצרות המשכתי להרביץ ת ו ר ה ב ב י ת מ ד ר ש י ש ה י ה מפורסם וידוע ב ש ם ״ א ב א יחזקאל׳ם ק ל ו י ז ׳ /וגם א ח ר כ ך כ ש ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם נ ט ו ק ו על ב י ת ה מ ד ר ש ה ז ה ש ח ת ו והרסו אותו ועשו א ו ת ו ל ב י ת םוהר ,גם אז ב מ ק ה ל ו ת ב ר כ ת י את ה /ל מ ד ת י ת ו ר ה ב ת ו ך עם ו ע ד ה ״ ב ה ל ו י ת ה מ ת קלויז״ ב ב י ת גאפאנאוויץ שברחוב וויטענא ,ב ב י ת ה כ נ ס ת של חיים ש א פ י ר ש ב ר ח ו ב ווארענא ו ב י ח ו ד ה ת מ ס ר ת י מ ד י יום ב י ו ם ל ל מ ו ד ב ח ב ר ת ״ ת פ א ר ת ה ק ד מ ה בחורים״ ולחזק ב ר כ י ם כושלות ונכאי רוח של צעירי ישראל והמוני ע ם ל ל מ ד ם ב י נ ה ל ד ע ת ש כ ש ם ש מ ב ר כ י ם ע ל ה ט ו ב ה כ ך מ ב ר כ י ם על ה ר ע ה כ י ט ו ב ה ׳ לקוו ו ל מ י ח ל י ם ל ח ס ד ו ועל כ ן ג ם ע ל י נ ו ל ה ו ח י ל ד ו מ ם ה /להזדיין ב א מ ו נ ה לתשועת ובטחון ב ש מ ח ה כי ל ש א ת עול יש תקוה... אלקים טרם יכבה ונר ב ע ת ההיא ,הגאון ר , אברהם כהנא ש פ י ר א ר ב ה ש ל ק ו ב נ ו ע ד י י ן ב ח י י ם ה י ת ה ח י י ת ו ו א ם כי כ ב ר ה י ה ח ו ל ה א נ ו ש ו מ ו ט ל על ע ר ש דוי ,ר ב י ם ה י ו ה פ ו נ י ם א ל י ו ל ב ק ש ת ו ר ה מ פ י ה ו ש י ו ר ם כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת ,כי ל ר ג ל י פ ג ע י ה ז מ ן ה נ ו ר א צ פ ו עלו ש א ל ו ת ש ה ז מ ן ג ר מ ם ו ש ב ז מ נ י ם כ ת ק ו נ ם א י א פ ש ר ה י ה ל ה ע ל ו ת ם על ה ד ע ת , וכל ה ש א ל ו ת ה ל ל ו ש ל א א ח ת ס כ נ ת נ פ ש ה י ת ד ,כ ר ו כ ה ב ע ק ב ו ת י ה ן דרשו א ת פתרונן המידי ,ומכיון ש ה י י ת י מ ב א י ב י ת ו ת מ י ד ממש כבן בית ,ה י ה מ ב ק ש מ מ נ י לעיין ב ש א ל ו ת הללו ולחוות עליהן א ת דעתי. הצטברו וכך אצלי תשובות על שאלות משאלות שונות ה א ו פ י נ י ו ת ל ז מ ן ה מ י ו ח ד ש נ ש א ל ו ו ר ש מ ת י א ו ת ן א ז ל ה י ו ת לי ל מ ש מ ר ת , סבל ויםורים עוני ו ת ל א ה ל ה י ו ת א ו ת ו מ ו פ ת עולם לחרב למזכרת ה ח ד ה ש ה י ת ר ,מ ו נ ח ת על צ ו א ר ע ם ע ו ל ם ואןת על פ י כן ה ו א ח י א ת ח י י ו ב ק ד ו ש ה ו ט ה ר ה ו מ ק י י ם א ת ת ו ר ת ו ש נ מ ס ר ה לו ,ב כ ל נ פ ש ך — אפילו נוטל א ת נ פ ש ך . . . והנה הללו, עכשיו כעבור פדו ש נ ה מאז שרשמתי את התשובות ע ב ר ת י בין ה ב ת ר י ם ,ב ת ר י פ ם ו ת הניר ש ה ז מ ן נ ת ן ב ה ן א ת שניו והתחיל ל ע ש ו ת בהן שמות ,וראיתי שאצור בהן חומר היסטורי ר ב ע ר ך ו י ו צ א מ ן ה כ ל ל ,ח ו מ ר ה נ ו ת ן לנו ת מ ו נ ה מ ק י פ ה ע ל ה ח י י ם ה ר ו ח נ י י ם ש ל כ ל ו א י ה ג י ט ו על ר ק ע מ ל ח מ ת ק י ו ם יום יומי ,ו א מ ר ת י אל לבי מ א ת ה ׳ היתר ,ז א ת לרשום א ת ה ת ש ו ב ו ת הללו ו ל ה צ י ב ב ה ן יד ושם לישרים ו ה ת מ י מ י ם שקידשו ש ם שמים בחייהם ובמותם ולהיות זכר ו ש א ר י ת ליהדות מ ד י נ ת ליטא ,יהדות שהיתר ,מ ו ש ר ש ת ב ת ו ך ישיבותיה ה מ פ ו א ר ו ת רבניה וגדוליה. ה ק ד מ ה ה ל ״ א ת ש ו ב ו ת הללו ה נ י ת נ ו ת כאן הן רק מ ע ט מזעיר מ ה נ מ צ א ו ת ת ח ת י ד י ש נ ש א ל ת י ע ל י ה ן ו ש ר ש מ ת י אז ב י מ י ה ז ו ע ה ב ר א ש י פ ר ק י ם למען יעמדו ימים רבים. ע כ ש י ו ס ד ר ת י א ו ת ן ב ס ד ר נכון ולא ה ו ס פ ת י מחמת עליהן כלום א ל א ש ה ר ה ב ת י א ת ה ד ב ר י ם זעיר פ ה זעיר שם. ר ב ו י ה ו צ א ת ה ד פ ו ם א י א פ ש ר לי ל ע מ ו ד ב ע ו מ ס ה ד פ ס ת ה ח ו מ ר ה ר ב ה א צ ו ר א ת י ,א ב ל ב ר צ ו ת ה ׳ א ת ד ר כ י כ ש א ע ל ה על מ כ ב ש ה ד פ ו ם א ת ס פ ר י ״ א מ ר י א פ ר י ם ״ על מ ס ׳ ב ״ ק ,ב ״ מ ו ב ״ ב ו ש א ר מ ם ׳ ה מ ס ו ד ר ו מ ו כ ן אצלי לדפוס ,אני מ ק ו ה שאוכל ל ה ד פ י ס ש ם עוד חלק מ ה ת ש ו ב ו ת הללו נוםן! על א י ל ו ה נ י ת נ ו ת כ א ן . ו ל ב ס ו ף ע ל י ל ג מ ו ל ת ו ד ה ל ה ׳ על ח ס ד ו ה ג ד ו ל ש ה ש א י ר א ו ת י ל ה י ו ת אוד מוצל מ א ש כדי ל ה ו ד ו ת ולהלל א ת ש מ ו הגדול, לפליטה לאזור כ ח וחיל און ו ע צ מ ה ל ח ר ו ט ב ע ט ברזל ו ע ו פ ר ת א ת פ ג ע י ע מ ו וצרותיו מדינת א ת עוז ר ו ח ו ו ג ו ד ל נ פ ש ו ו ל ס פ ר ל ד ו ר יהדות א ח ר ו ן על ליטא חייה ומותה. ו ר א י ת י לראוי ל ה ק י ם כ א ן מ צ ב ת זכרון גל־עד ל י ש י ב ו ת ה ג ד ו ל ו ת של מדינת ישיבותיהן ליטא: טלז, םלבודקה, פאנעוועזש וקלם, ראשי על ותלמידיהן ,יזכרם אלקינו ל ט ו ב ה עם ש א ר צדיקי עולם וינקום נ ק מ ת דם עבדיו השפוך. ו ז א ת למודעי כי יתכן שנפלו פ ה ושם ט ע ו י ו ת ב ר ש י מ ת הקדושים ב נ ו ג ע לגיל ,ת א ר י ך ו כ ד ו מ ה ,ש ג י א ו ת מ י י ב י ן ו ה י ה ט ו ב י כ פ ר ב ע ד נ ו . ובהזדמנות וקברניטי זו הריני מוצא לנכון להביע למנהיגי הערכתי ב י ת ה מ ד ר ש הגדול א ש ר בניו־יורק ,א ש ר ש ם אני שוכן כבוד ומכהן פאר זה כ ש מ י ט ה שנים בתור רב ואב״ד. יהי נועם ה׳ מנת תמיד, עליהם ועל ישאו ברכה כל עדתם, מאת ה׳ אך ובכל טוב מעשי ואושר ידיהם יהיו חלקם י צ ל י ח ו .ירוו רוב נחת ועונג ויזכו ל ה מ ש י ך ל ע ב ו ד ב מ ס י ר ו ת ל ה ר מ ת קרן ה ת ו ר ה ו ה י ה ד ו ת וזכות ה ת ו ר ה יעמוד להם לעד למגן ו מ ח ס ה ב ע ד ם ובעד ביתם. המחבר ב״ה, שבט תשי״ט ב ר כ ת גז \ ד א n טרם אכלה את דברי הנני מת! הודאה לד׳ שברוב רחמיו שמדיו העבירני דרך אש התופת ,הציל את נפשי וזכני להקים בית בישראל. תהא רעיתי הרבנית ,העדינה וטובת הלב ,אוד מוצל מאש ברוכה אוישוויץ, מרת פ ר י י ד א תחיי בתו של א;ותו צדיק וגאון 1׳ ג ז ש \ ז ג ר י ב צ ו ו י י ג ה׳י״ד, הגאב״ד דליפשע .ואח כפי אני פורש השמימה בתפלת :אנא השם זעו לגדל את בנינו ובנותינו לחיים טובים ארוכים .אנא שלח ברכתך ממרום לבנינו ועוללינו: ואת בנותינו ,TWM W הילדות\X\T\ : a nי צ \ 2ב ב ת ך ^ ,ש י גג^ליג נ״י, גחיי׳ תחיי. יהי רצון שאזכה יחד עם רעיתי הרבנית תחי׳ להכניסם לתורה ,לחופה ולמעשים טובים ושוכן מעונה לא יעזוב את חסדו ואמיתו מאתנו כל הימים ,אמן. ׳11 ; י א ב סיטי א׳ ע בדין רוצחים שאנסו ישראל ,לסרוע ספר תורה בידים ולבזותו. שאלה: ב י ו ם ד ׳ א ל ו ל ת ש ״ א ע ש ו ה ג ר מ נ י ם צ י ד על ח י ו ת מ ש ו ט ט ו ת כ ג ו ן כ ל ב י ם ו ח ת ו ל י ם ו א ם פ ו א ו ת ם ל ב י ת ה מ ד ר ש ה ח ד ש )די נ י י ע קלויז ,ם ל ב ו ד ק ה ( ו ה מ י ת ו א ו ת ם ב מ י ת ת י ר י ה . הזדים אולם ד ע ת ם של הארורים י מ ״ ש לא נ ת ק ר ר ה בזה שחיללו א ת הקודש והפכו מקום תורה ותפלה לבית מ ט ב ח י ם של כלבים וחתולים ולמדמנה של סרוחות, נבלות אלא שכינסו המוני יהודים שיראו בחילול מקום מ ק ד ש ם ,ולא עוד א ל א ש ה כ ר י ח ו יהודים א ח ד י ם ש י ק ר ע ו ב מ ו י ד י ה ם ספר ת ו ר ה ובידיעותיו יכסו א ת נבלות ה ח י ו ת ההרוגות ,והנה א ל ה היהודים לגזרים, שהכריחו א ו ת ם לחזות בבזיון ספר התורה איך שנקרע ו ה מ כ ת ב מ כ ת ב אלקים מגואל בדם ט מ א של נבלות ומעופר בעפר הארץ .באו ב ש א ל ה לפני הגאב׳׳ד דקובנה זצ״ל ש י ת ק ן ת ש ו ב ה על כל ה א נ ש י ם ש ה י ו ב א ו ת ו מ ע מ ד איום ו ב פ ר ט על ה א נ ש י ם ש ה כ ר י ח ו ם ל ב ז ו ת ב מ ו י ד י ה ם א ת ה ת ו ר ה ,ל ק ו ר ע ה ולעולל ב ע פ ר ק ר נ ה ,ו כ ן ע ל כל ת ו ש ב י ה ג י ט ו ש ל א ז נ י ה ם ה ג י ע ה ה ש מ ו ע ה ל א ט ו ב ה ע ל ב ז י ו ן ת ו ר ת ד ת י ו מ י ם ,כ י ה ק ה ל ר א ה ב ז ה א ו ת מ ן ה ש מ י ם ש י צ א ה ק צ ף ע ל כל העדה ולכן מן ה ר א ו י ש כ ו ל ם יקבלו ע ל י ה ם ת ע נ י ת ו ת ש ו ב ה ויפילו ת ח י נ ת ם לפני שוכן מ ע ו נ ה ש י ר ח ם על עמו ,י א מ ר ל ש ט ן הרף ו ל מ ש ח י ת י א מ ר די, ו ה י ו ת ש א ז ת ק פ ה על ה ג א ב ״ ד ד ק ו ב נ ה מ ח ל ת ו ה ט י ל ע ל י לעיין ב ד ב ר ולאחר העיון ל ה ח ל י ט כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת בכל ה נ ו ג ע לתיקון התשובה והכרזת הנדכאים והמעונים יושבי הגיטו. תשובה: התענית לאמץ כדי ברכים כ ו ש ל ו ת ולאמץ לב במס׳ מועד קטן דף כ״ו ע״א גרםינן ,אמר ר׳ חלבו אמר רב הונא הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד ז שאלות ותשובות ממעמקים ט הדבר אלא ש מ ע מ פ י אחרים אינו ח י י ב לקרוע מאחר שהוא עצמו לא ראה את בזיון התורה אלא ש ש מ ע על כך מפי אחרים ,וכן מ ש מ ע מלשון פירוש רש״י על הרי״ף שם במס׳ מועד קטן שכתב שם וז״ל: לא אמרו לקרוע על ספר אלא בזרוע שרואה בעיניו ששורפין אותו ,ומשמע מלשון זה שעיקר החיוב אינו אלא היכא שהוא ״רואה בעיניו״ ,אבל היכא שהוא רק שמע מפי אחרים ולא ראה בעיניו אינו חייב לקרוע. ובחכם צבי סימן י״ז כתב בהדיא כן דכל עיקר חיוב של קריעה אינו אלא לעומד ורואה באותו פרק ובאותו מקום כמעשה שהיה במלך יהודה אבל שמיעה או ידיעה בלא ראיה לא ,וכן כתב באגודה במס׳ מועד קטן שאם, נשרף באונס או ששמע ולא ראה אינו קורע. וכל זה לענין קריעה אבל ב ת ע נ י ת ודאי נראה שיש לחייב את כל אלה שראו את המעשה הרע הזה דלא גרע מהיכא שהוא רואה ספר תורה שנפל שהוא חייב להתענות וכל שכן בנידון דידן שראו זלזול נורא ואיום כזה שנעשה על ידי הזדים הארורים ,וכבר נשאל בשו״ת חיים שאל ח״א סי׳ י׳יב מהו להתענות הרואה ספר תורה שנפל שכתב וזה לשונו :ע ד שאתה שואלני אם הרואה חייב להתענות ,אעיקרא דדינא הא ד פ ש י ט א לד ולכל המון ישראל שמי שהי׳ בידו ספר תורה ונפל שחייב להתענות ,אינו מפורש בש״ס ובראשונים ,אמנם מנהג ישראל שגם ,אשר יפלו מידו התפילין מתענה ,וכ״ש מ י שיפלו מ י ד ו ספר תורה ,ובשגם סברא היא שצריך כפרה מפני שבא זלזול לס״ת על ידו ,אבל בש״ס ופוסקים לא נתבאר הדבר ,ורק בספר מ ש פ ט י שמואל סי׳ י״ב ישנו בנ״ט למנהג התפילין ששייך בהם זלזול, וארז״ל מ״ק כ״ו שתפילין שנשרפו בזרוע צריך לקרוע כמו בס״ת ומכיון שהם כס״ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל ס״ת מידו לא יתענה. ובדברי חיים יו״ד סי׳ נ״ט כ ת ב בפשיטות ש ב ע י ק ר הדבר שנוהגין אנו בני אשכנז להתענות בנפל ס״ת או תפילין אין לו שוב רמז בש״ס ומסקנתו היא שאף על פי כן יש לגזור ת ע נ י ו ת בה״ב על הרואים בנפילת ס״ת עפמ״ש בתענית ט״ז שמוציאין התיבה לרחובה של עיר לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעונותינו ,וה״נ העונות גרמו לבזיון התורה עיי״ש בכל דבריו וכן כתב בתשובת ב י ת היוצר. ט שאלות ותשובות ממעמקים ה ד ב ר אלא ש מ ע מ פ י אחרים אינו ח י י ב לקרוע מאחר שהוא עצמו לא ראה א ת בזיון התורה אלא ש ש מ ע על כך מפי אחרים ,וכן מ ש מ ע מלשון פירוש רש״י על הרי״ף שם במם׳ מועד קטן שכתב שם וז״ל: לא אמרו לקרוע על ספר אלא בזרוע שרואה בעיניו ששורפין אותו ,ומשמע מלשון זה שעיקר החיוב אינו אלא היכא שהוא ״רואה בעיניו״ ,אבל היבא שהוא רק ש מ ע מפי אחרים ולא ראה בעיניו אינו חייב לקרוע. ובחכם צבי סימן י״ז כ ת ב בהדיא כן דכל עיקר חיוב של קריעה אינו אלא לעומד ורואה באותו פרק ובאותו מקום כמעשה שהיה במלר יהודה אבל שמיעה או ידיעה בלא ראיה לא ,וכן כתב באגודה במס׳ מועד קטן שאם, נשרף באונס או ש ש מ ע ולא ראה אינו קורע. וכל זה לענין קריעה אבל ב ת ע נ י ת ודאי נראה ש י ש לחייב את כל אלה שראו א ת המעשה הרע הזה דלא גרע מהיכא שהוא רואה ספר תורה שנפל שהוא חייב להתענות וכל שכן בנידון דידן שראו זלזול נורא ואיום כזה ש נ ע ש ה על ידי הזדים הארורים ,וכבר נשאל בשו״ת חיים שאל ח״א סי׳ י״ב מהו להתענות הרואה ספר תורה שנפל ש כ ת ב וזה לשונו :ע ד שאתה שואלני אם הרואה ח י י ב להתענות ,אעיקרא דדינא הא דפשיטא לך ולכל המון ישראל ש מ י שהי׳ בידו ספר תורה ונפל שחייב להתענות ,אינו מפורש בש״ס ובראשונים ,אמנם מ נ ה ג ישראל שגם ,אשר יפלו מידו התפילין מתענה ,וכ״ש מי שיפלו מ י ד ו ספר תורה ,ובשגם סברא היא שצריך כפרה מפני שבא זלזול לם״ת על ידו ,אבל בש״ם ופוסקים לא נתבאר הדבר ,ורק בספר מ ש פ ט י שמואל סי׳ י״ב ישנו בנ״ט למנהג התפילין ששייך בהם זלזול, וארז״ל מ״ק כ״ו שתפילין שנשרפו בזרוע צריך לקרוע כמו בס״ת ומכיון שהם כס״ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל ס״ת מידו לא יתענה, ובדברי חיים יו״ד סי׳ נ״ט כ ת ב בפשיטות שבעיקר ה ד ב ר שנוהגין אנו בני אשכנז להתענות בנפל ס״ת או תפילין אין לו שוב רמז בש״ס ומסקנתו היא שאף על פי כן יש לגזור ת ע נ י ו ת בה״ב על הרואים בנפילת ס״ת עפמ״ש ב ת ע נ י ת ט״ז שמוציאין ה ת י ב ה לרחובה של ע י ר לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעונותינו ,וה״נ העונות גרמו לבזיון התורה ע י י ״ ש בכל דבריו וכן כתב בתשובת ב י ת היוצר. י וגם שאלות ותשובות ממעמקים הכפות ת מ ר י ם בסוכה מ״א כתב רמז ל ת ע נ י ת מהא דסוכה ע י י ״ ש ד י ל י ף מש״ס שכשנופלים התפילין הוי זלזול ונהגו להתענות לכפר העון, ובדברי חיים דחה את דברי הכפות ת מ ר י ם וכתב שאכתי אין רמז בזה להתענות ,אמנם יש סמך לזה מירושלמי סוטה פ״ז ה״ד דאיתא שם׳ ארור אשר לא יקים א ת דברי התורה הזאת וכי יש תורה נופלת ,שמעון בן יקים אומר זה החזן שהוא עומד ופי׳ הרמב״ן על התורה )כי תבוא כ״ז ,כ״ו( דר״ל זה החזן שאינו מקים את ספרי התורה להעמידנן כתיקונן שלא יפלו עיי״ש. גם התום׳ בסוטה ל״ז הביאו את ד ב ר י הירושלמי הנ״ל עיי״ש ,ומכיון שהחזן הוא אחראי לדבר זה מן הראוי להתענות כדי שיצא מכלל ארור ויהיה בכלל ברוך ,ועיין עוד בשו״ת ד ב ר מ ש ה תאומים ,סי׳ צ״א ובשו״ת אמרי אש או״ח סי׳ י׳ ובשו״ת רב פעלים ח״ד או״ח סי׳ כ״ח ,וכל זה שייך רק למי שיצאה התקלה מ ת ח ת ידו ,אבל לקהל הרואים לא מצאנו סמך לזה ,ואף הרואה ס״ת שנשרף שחייב לקרוע לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה עיי״ש בגמרא מו״ק כ״ו וביו״ד סי׳ ש ״ מ סעי׳ ל״ז וכן הוא בשו״ת חכם צ ב י סי׳ י״ז ובשו״ת שבות יעקב ח״א סי׳ פ״ד עיי״ש. ובירושלמי פ״ג דמו״ק ה״ז איתא הרואה ת״ח ש מ ת כרואה ם״ת שנשרף, א״ר אבהו יבא עלי אם ט ע מ ת י כלום כל אותו היום ,ר׳ יונה הוד, בצור כד ש מ ע ד ד מ ק בדיה דר׳ אבוד .וכו׳ אםקיה צום לההוא יומא עיי״ש, אבל כל זה ב ש ר י פ ת ס״ת בזרוע וכמעשה שהיה ,אבל בנפילת ס״ת מנלן שצריכים להתענות ,ואפילו בכילוי ס״ת שלא בשריפה כגון שנמחק בזרוע פסק הב״י ביו״ד שא״צ לקרוע ועיי״ש בט״ז ,וכ״ש ב נ פ י ל ת ס״ת ובאונס הא ודאי לא מצינו חיוב לקרוע או להתענות ,ומהירושלמי הנ״ל מבואר ד ת ע נ י ת הויא חסידות אפילו בת״ח ש מ ת וס״ת שנשרף. ובש״ע או״ח סי׳ רפ״ח ס״ק ה׳ איתא שעל ג׳ חלומות מ ת ע נ י ן בשבת ואלו הן הרואה ס״ת שנשרף או יוהכ״פ ב ש ע ת נעילה או קורות ביתו או שניו שנפלו ,ובספר מ ג י ד מ ש ד י ם )פ׳ ויקהל( א״ל ה מ ג י ד למדן יפה הוריתא שלא להתענות בשבת על שחלם שנפל ס״ת ,ועיי׳ במטה יהודה סק״ו אלמא אין שום דמיון מ ש ר י פ ת ס״ת לרואה ס״ת שנפל ,ועיי׳ באגרות הרמ״ז סי׳ ל״ו ש מ י שנפל ס״ת מ י ד ו י ת ע נ ה ג׳ הפסקות וכר ,כל כי חני ד מ ר מילי דחסידותא וכו׳ ועכ״פ הרואים אין לחייבם בתענית ,שהרי גבי הרואה ס״ת ש נ ש ר ף לא שאלות ותשובות ממעמקים יא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה וכר ונהי ש מ י שנפל הם״ת מ י ד ו טוב ש י ת ע נ ה ומה גס .שהמנהג הוא להתענות אפילו נפלו תפילין מידו׳ אבל הרואה ם ׳ ת אין לחייבו ת ע נ י ת מן הדין וכר׳ ונראה עוד שמכיון שלא נזכר בש״ס ובפוסקים שמי שנפלו תפילין מ י ד ו שיתענה׳ יש להקל לתשושי כח שבמקום ת ע נ י ת יתנו צ ד ק ה לכפרתם ולא אכחד כי באיזה מקום נפל ם״ת מיד הנושאו וגזר הרב ת ע נ י ת בה״ב לכל הקהל ,ואיברא שרב המקום לפי ראות עיניו יגזור ויתקן כדי שיזהרו לעתיד והכל לפי מקומו ושעתו עכ״ד ספר חיים שאל. וגם בבברכי יוסף בשיורי ברכה סי׳ ד פ ״ ב םק״ד דפוס שאלוניקי כתב שמן הדין אין הרואה צריך להתענות עיי״ש ,הן אמת כי בספר נהר שלום סי׳ תקס״ו כתב ,מעשה בקהל א׳ שנפל הם״ת לארץ בשעת הוצאתו וגזרו החכמים ת ע נ י ת בה״ ב על אותם שנמצאו בבהכ״נ ,אפשר דהוראת שעה היתה. ובספר פרי השדה ח״ב סי׳ ע״ב הביא סמך שיתענו כל אלו שראו בנפילת ס״ת מהא דאיתא בברכות ל״ד המתפלל וטעה סימן רע לו ואם ש״ץ הוא סימן רע לשולחיו ולכן כולם מחוייבים להתענות ,עיי״ש בשו״ת כרם שלמה סי׳ ל״ה בשם גדול אחד שראה כן בחלום ,ואפשר שזהו רק בש״ץ שהוא שליח לכל הקהל אבל לא בשכל המעשה היה באונם. ל ע י ׳ במג״א סי׳ מ״ד סק״ה שהביא ג״כ בשם שו״ת משפטי שמואל סי׳ י״ב שמי שנפלו מידו תפילין שצריך להתענות וכמש״כ חז״ל שהרואה תפילין שנשרפו בזרוע ח י י ב לקרוע כדין ספר תורה שנשרף ומכיון שהם כס״ת וכי יסתפק אדם שמי שנפל מידו ס״ת לא יתענה ,וקצת ראיה מ מ י ש שהרואה בחלום ס״ת שנשרף חייב להתענות אפילו בשבת ע״כ. ובשו״ת שדה הארץ ח״ג או״ח סי׳ י״א כ ת ב על זה ,שמתוך ראיתו מ ש מ ע דה״ה לרואה ם״ת או תפילין שנפלו ש י ת ע נ ה שכיון שכ׳ ששניהם שוים לענין שריפתם בזרוע וכן ה״ה לרואה בחלום תפילין שנשרפו ש מ ת ע נ ה ת ע נ י ת חלום בשבת ,כדין רואה בחלום ם״ת שנשרף וכמ״ש המג״א סימן רפ״ח סק״ח עיי״ש .א״כ רואה ס״ת או תפילין שנפלו צריך להתענות מפני שראה בזלזול כתבי הקודש ,אולם בספר מ ר א י ת העין הובא בליקוטים להחיד״א םימז י״ח שאלות ותשובות ממעמקים יב אות ב׳ דחה את דברי ש ד ה הארץ בזה ,שהרי אפילו בס״ת אין הרואה חייב בתענית וכמ״ש בשו״ת חיים ,שאל. אבל ביד אליעזר סי׳ קכ״ו כתב ש נ ש ת ר ב המנהג שמתענין כל הצבור שראו ספר תורה שנפל לארץ דכל הקהל שייכו ביה ולכולם שהיו באותו מ ע מ ד ודאו את הדבר הראו מן השמים שצריכים תשובה. אמנם בתשובת זכר יהוסף או״ח סי׳ ל״א כתב דאין בכך כלום דבדבר דלא שכיח לא שייך מנהג עיי״ש. הווילה מכל המובא דבנידון דידן ודאי כל האנשים שהיו באותו מ ע מ ד אם הדבר אפשרי להם צריכים הם להתענות ,שהרי הנהי רבוותא שהבאתי סבירא להו שאפילו ראו ספר תורה שנפל צריכים כל הרואים להתענות וכל שכן בנידון ד י ה כשראו ספר תורה שנקרע ,אבל אם הדבר אינו אפשרי להם .מ ח מ ת חולשת גופם מפני הרעב והצרות המתחדשות בגיטו כל יום אין לחייבם בתענית .אבל אותם האנשים שקרעו את ספר התורה בידיהם בודאי שהם צריכים להתענות אף שעשו את הדבר מ ח מ ת אונס של נפשות ,אבל יתר יושבי הגיטו שלא היו באותו מ ע מ ד איום ורק שמעו על הדבר הזה מפי אחרים ,על האנשים האלה אין להטיל ת ע נ י ת וכמו שהבאתי לעיל ,דמלשון הגמרא משמע דדין הקריעה הוא רק ברואה אבל לא בשומע מפי אחרים, ואפילו על הרואים אין להטיל עליהם חובת קריעה מכיון שלפי ד ע ת הירושלמי האלפס והרא״ש חיוב זה הוא רק ברואה ספר תורה שנשרף ולא ברואה ספר תורה שנקרע ,אבל בתענית ודאי דהרואים מחויבים. ואןש על פי כן הוריתי לכל אלה ששמעו על הדבר אף שאינם מחויבים ב ת ע נ י ת שיתנו צדקה כל אחד לפי יכלתו והשגת ידו ,ובש״ק שלאחר זה עוררתי את הקהל בדברי כיבושין שיפשפשו במעשיהם וישובו בתשובה, ושיהיו מאד זהירים בקדושת כבוד ס״ת ואחת כמה וכמה בכבודם של ת ל מ י ד י חכמים לומדי תורת ה /וה׳ הטוב יסלח לנו והוא רחום יכפר עוץ ,והגאון הגאב״ד דקובנה הסכים ע״ז. סימן ב׳ בדין פקוח נ פ ש לאחר זמן. שאלה: ביום כ״ז אלול ת ש ״ א ה ו ט ל על יהודי גיטו ק ו ב נ ה ל ע ב ו ד ב ב נ י ן ש ד ה ת ע ו פ ה על י ד ה ע י ר ,ו נ י ת ן ה צ ו ע ל י ד י ה ג ר מ נ י ם ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם י מ ״ ש ש ע ל י ה ו ד י ה ג י ט ו ל ש ל ו ח מ ד י יום ב י ו מ ו מ כ ס ה ש ל א ל ף א י ש ש י ע ב ד ו ב ש ד ה ה ת ע ו פ ה ,לכל א ח ד ו א ח ד מ ע ו ב ד י ה כ פ י ח נ י ת ן ב ת ו ר מזון צ ל ח ת של מרק פיגול ורבים מ ה ם לא רצו כ מ ו ב ן ל ט מ א א ת עצמם ,ל ה ת ג א ל ולטעום מ מ ר ק זה .אולם מכיון ש ה ם נחלשו מ ר ע ב מעוני ומרוב עבודה ,ב א ו אלי בין כ ס ה לעשור ש נ ת ת ש ״ ב מ ם פ ר א נ ש י ם ונפשם לשאול הגיעה ,אם מ ו ת ר להם לאכול א ת המרק ,ה י ו ת כי יש בזה משום ס כ נ ת נפשות באם ימשיכו ברעבונם. ותוכן שאלתם הוא : מכיון ש ע כ ש י ו אין כאן משום פקוח נפש ש י ד ח ה א ת ה א י ס ו ר אף ש ל א ח ר זמן יוחלשו ויבואו לידי ם כ נ ת נפשות מכל מקום ב ת ר ה ש ת א אזלינן ,ו ה ש ת א אין כאן פ ק ו ח נ פ ש שידחה א ת האיסור ,או דילמא אף ש ע כ ש י ו אין כאן מ ש ו ם ס כ נ ת נ פ ש ו ת אבל מכיון ש ב ו ד א י ל א ח ר זמן יבואו לכלל ס כ נ ת נ פ ש מ ח מ ת חולשה ,מ ו ת ר להם כבר עכשיו לטעום ולאכול מן ה מ ר ק כדי להנצל מ ס כ נ ת נ פ ש ו ת ש ת ב ו א א ל י ה ם ל א ח ר זמן. תשובה: במס׳ יומא פ״ג ע״א ג ר ס י נ ן :חולה מאכילין אותו על פי בקיאין, אמר ר ינאי חולה אומר צ ר י ד ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה מאי טעמא לב יודע מ ר ת נפשו .פ ש י ט א מהו ד ת י מ א רופא קים ליה טפי קמ״ל, רופא אומר צריד וחולה אומר אינו צריד שומעין לרופא מאי ט ע מ א תונבא הוא ד נ ק י ט ליה. וכתב הרא״ש ז״ל שם ,ויש ספרים שכתוב בהן מ י ל ת א דר׳ ינאי פשיטא ספק נפשות להקל מהוא ד ת י מ א האי דקאמר חולה צריך אני בעותי הוא דקא יג יד שאלות ותשובות ממעמקים מ ב ע י ת סבר אי לא אכילנא מ י ת נ א קמ״ל ,אלמא דוקא משום ספק מיתה מאכילין אותו ע״כ. ונראה לי דחומרה גדולה היא זאת בספק דאין לך רופא שיאמר אם לא יאכל שמא ימות ,אלא הרופא דרכו לומר אם לא יאכל אפשר ש י כ ב י ד הליו ויסתכן ,ואפילו לספרים שכתוב בהן אי לא אכילנא מיתנא אין ללמוד מזה דדוקא על ספק מ י ת ה מאכילין עיי״ש. ודיל הטור בסימן תרי״ח ,חולה שצריך לאכול אם יש שם רופא בקי שאומר אם לא יתנו לו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן מאכילין אותו על פיו ואין צריך שיאמר שמא ימות ,ולמדנו מדבריו שאין צריך שיאמר הרופא שאם לא יאכל ימות ,אלא אפילו אמר ש י כ ב ד עליו החולי ויסתכן ממילא עי״ז מאכילין אותו ,ואף שאינו אומר בהחלט שיסתכן אלא הוא אומר ״אפשר״ שיכבד עליו החולי גם כן מאכילין אותו דכלל גדול הוא בתורה ספק נפשות להקל. העולה לנו מהמובא ,שדין של פקוח נפש אינו נ מ ד ד עם אותה שעד .שהחולה עומד בה ,אלא אף שבאותה שעה אין עדיין משום פקוח נפש ,מכל מקום מכיון שלאחר זמן אפשר ש י כ ב ד עליו החולי ,אז מ י ד יש עליו דין של פקוח נפש ומאכילין אותו ביום הכפורים . ולפי״ז בנדון דידן יש להתיר להם לאכול את המרק משום פקוח נפש ,אף שבאותה השעה עדיין אין סכנת נפש ,מכל מקום מכיון שיוחלשו לאחר זמן ויבאו לכלל סכנה מותר להם לאכול ממרק הפיגולים ,ובפרט שלפי ד ע ת רופאים מומחים אי אפשר לו לאדם לחיות ולהתקיים בתנאים כאלה שחיו גהם היהודים אז ,בודאי יש בזה משום סכנת נפשות שהרי רעב קשה ממות וחרב כדילפינן במס׳ בבא בתרא ח׳ ע״ב מהא דכתיב והיה כי יאמרו אליך אנא נצא ואמרת אלהים כה אמר ד׳ אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב וגו׳ )ירמיה ט״ו( וא״ר יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו עיי״ש. אולם אפשר לדחות דכל האמור הוא דוקא בחולה אבל בנידון דידן מ נ י ו ן שכעת הם אינם חולים ,רק מדין של פקוח נפש אתינן עלה ,יש לומר שאלות ותשובות ממעמקים טו דמכיון שבשעה זו אין בה עדיין משום פקוח נפש אף שלאחר זמן יכולים עובדי הכפיר ,לבוא לכלל סכנה ,מכל מקום בתר השתא אזלינן ואסור להם לאכול את המרק שהרי אין כאן בשעת האכילה פקוח נפש שידחה את האיסור. אמנם עדיין יכולים אנו להביא ראיה לנידון דידן מהא דגרסינן במס׳ ש ב ת ס״ט ע״ב ,אמר רב הונא היה מהלך ב מ ד ב ר ואינו יודע א י מ ת י שבת מונה ששה ימים .ומשמר יום אחד וכו׳ אמר רבא בכל יום ויום עושה לו כדי פרנסתו בר מהמוא יומא ,ופרכינן וההוא יומא לימות ואסקינן שם ,אלא כל יום ויום עושה לו פרנסתו אפילו ההוא יומא ,וההוא יומא במאי מינכר ליה בקידושא ואבדלתא ,וכן פסק הרמב״ם בפ״ב מהל׳ ש ב ת הל׳ כ״ב. ובשו״ע סי׳ ש מ ״ ד סעי׳ א׳ פסק ,ההולך ב מ ד ב ר ואינו יודע מתי הוא ש ב ת מונה שבעה ימים וכו׳ ואם יש לו ממה להתפרנס אסור לו לעשות מלאכה כלל ע ד שיכלה מה שיש לו ואז יעשה מלאכה בכל יום אפילו ביום ש מ ק ד ש בו כדי פרנסתו ,ועי׳ בספר תו״ש שכתב דאם הוא יכול להתענות יום אחד בלי סכנה אסור לו לעשות מלאכה באותו יום דאין כאן פקוח נפש. אולם בספר בגדי ישע חלק עליו ,וכתב דאינו צריך לסגף עצמו בתענית, אף על פי שהוא אינו מסתכן עי״ז ,מכל מקום הרי עליו למהר לצאת מן המדבר עיי״ש ,ומבואר מדבריו שאף שכעת אין כאן חשש של פקוח נפש מכל מקום מכיון שעליו למהר לצאת מן ה מ ד ב ר כי אחרת הוא יסתכן ,אף שהסכנה ת ה י ׳ לאחר זמן אין עליו לסגף את עצמו כעת ,כי מאחר שאחר כך יסתכן בסכנת נפש ,כבר מעכשיו מותר לו לאכול ,ואם כן הוא הדין בנידון ד י ד ן מותר להם לאכול מ י ד כיון שלאחר זמן יבואו לכלל סכנת נפש. ויש להביא עוד ראיה לזה מהתוספתא ד ש ב ת פרק ט״ז הלכה י״ג וז״ל ר״א אומר מילה דוחין עליה ה ש ב ת מפני מ ה מפני שחייבין עליה כרת לאחר זמן והרי דברים ק״ו ומה אם על אבר אחד ממנו דוחה את ה ש ב ת דין הוא שידחה את ה ש ב ת על כולו וכו׳ וכן הוא ברש״י יומא פ״ה ע״ב בד״ה ומה מילה שהיא תיקון מאיבריו של אדם דוחה את ה ש ב ת לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן .הרי נראה מזה שאם החלול ש ב ת היום והסכנה הוא לאחר זמן נדחה מפני סכנת נפשות. שאלות ותשובות ממעמקים טז וגם הגאב״ד דקובנה הגאון ר׳ אברהם ,דובער כהנא שפירא זצ״ל הסכים על זה להיתר. אחרי השחרור מאפלה לאורה הראני ידידי ש״ב הרב הגאון ר׳ אשר באבד שליט״א את הריטב״א שבת דף ם״ט ע״ב ד״ה בהאי יומא לימות וא״ת וכי מפני שמתענה יום ימות וי״ל דמאן דאכל מאתמול טובא אין הכי נמי דמשום יום אחד לא מאית אבל האי כשעשה כל יום ויום כדי פרנסתו אינו עושה אותה אלא כדי שיוכל לחיות בה אותו יום בצמצום שלא הותר לו אלא מפני פקוח נפש בלבד בכל האי גונא אילו ע ב י ד בהאי יומי מאית ע״כ. נראה מזה ברור שגם עכשיו מותר לאכול מן המרק כי זה נקרא עכשיו פקוח נפש. סימן ג׳ דין בגדיהם של הסדושים שנהרגו הי״ד. שאלה: ב ע ר ב ר א ש ה ש נ ה ש נ ת ת ש ״ ב לרגל ה י ו ם ה ק ד ו ש ה מ מ ש מ ש ובא ,לא מילאו היהודים יושבי ה ג י ט ו מ י כ ס ת ה א נ ש י ם ש ה י ה עליהם ל ה מ צ י א ל ע ב ו ד ת הכפיה ,ש ה ג ר מ נ י ם הארורים הטילו על היהודים יושבי גיטו קובנה. כ י מ ד י יום ב י ו מ ו ה י ה מ ו ט ל ע ל ה י ה ו ד י ם ל ה מ צ י א כאלף איש לעבודת הכפיה ,בבנין ש ד ה ה ת ע ו פ ה שעל יד העיר. וכראות הזדים הארורים שהיהודים לא מילאו א ת ה מ י כ ם ה ש ה ו ט ל ה עליהם ,ב ע ר ה ב ה ם כ א ש ח מ ת ם ו פ ש ט ו על ה ג י ט ו ב ר א ש ו ת היעפרייטער שניתנה נוימאן ימ״ש ,לתפום יהודים לעבודת הכפיה ,ומכיון ה ר ש ו ת ל מ ש ח י ת החל הנגף בבני ישראל והרוצחים הרגו ולא ח מ ל ו י ה ו ד י ם ש ה ש כ י מ ו ל ח ל ו ת פני שוכן מ ע ו נ ה ש י ש כ ך מ ה ם כ ע ס וחיטה ,ובבכי ו ת ח נ ו נ י ם ל ב ק ש מלפניו ש י ח ו ס וירחם על ש ה פזורה י ש ר א ל ,ו י ש ת י ק קול מ ח ר פ י ם ו ד ו ב ר י נ ב ל ו ת על ע מ ו ש ה ו כ ר ע ל ט ב ח , ששופט ה א ר ץ י ש י ב גמול על גאים ,י א מ ר ל מ ש ח י ת ה ר ף וינקום ד ם עבדיו השפוך. ואז ב ש ע ה ט ר ו פ ה זו ב ע ר ב יום ה ק ד ו ש נ פ ל ו מ י ר י ו ת ה ר ו צ ח י ם ר ׳ י צ ח ק בוים בעל ח נ ו ת ברזל ב ר ח ו ב לינקעווע בםלבודקה ,כ ש ב י ד ו המחזור ל ר א ש ה ש נ ה ובערל מענדעלעוויץ והרוצחים הי״ה ל א ח ר שכילו א ת מ ע ש ה ה ר צ ח ש ל ה ם ציוו על ה י ה ו ד י ם ש י כ ר ו בור לקבור א ת החללים ו ש י פ ש י ט ו א ת ה ב ג ד י ם העליונים של ההרוגים לפני שיקברו א ו ת ם ויתנו א ו ת ם ליהודים הקוברים ,והבגדים הללו לא היו מלוכלכים בדם ,ו נ ש א ל ת י אם ה ב ג ד י ם ה א ל ה מ ו ת ר י ם ה ם ב ה נ א ה או לא ? י״ז יח שאלות ותשובות ממעמקים תשובה: בשו״ע יו״ד סי׳ שס״ד ד׳ פסק וז״ל אם מצאו ישראל הרוג יקברוהו כמו שמצאוהו בלא תכריכין ולא יחלצו בו אפילו מנעליו, והוסיף על זה הרמ״א ,וכן עושין ליולדת ש מ ת ה או למי שנפל ומת. ובש״ך ס״ק י״א כתב וז״ל ,במהרי״ל כתוב דאם דם יצא; ממנו אז אין לטהר כי הדם יסתלק ממנו אך יקברוהו במלבושיו ,וכתב הב״ח ונראה דהיינו דוקא ש מ ת במלבושיו ,אבל בנפל ולא מת אלא לאחר כמה ימים שכבר פשט מלבושיו וגם אין דם יוצא ממנו שכבר פסק ומת על מטתו מכח אותו נפילה אז ודאי מטהרין אותו ,ועושין לו תכריבין כשאר בני אדם שמתין על מ ט ת ם ובדבר הזה יש חילוק בין נפל מן הגג להרוג דאילו בהרוג בידי עכו״ם אע״פ ש ב ש ע ה שמצאוהו כבר פסק הדם ,קוברים אותו ,כשאר נמצא ,כדי להעלות חימה ולנקום נקם ,וזה אין שייך בנפל מן הגג וכן ביולדת ש מ ת ה ודם יוצא ממנה אין לטהרה אלא קוברים אותה בלבושיה אבל אם לא מתה אלא לאחר כמה ימים ושבועות וכבר פסק הדם נוהגין עמה כמו בשאר מתים לטהרה ולעשות לה תכריכין .שוב מצאתי כ ת ו ב ש מ ע ת י הטעם גבי הרוג דהרי כבר יצאו כל הדמים ממנו והם מובלעים בבגדיו ,וחיישינן שמא נבלע בתוכן ה ר ב י ע י ת דם שהנפש יוצאת בו ע״כ יקברוהו כמו שמצאוהו ולא יחלצו אפילו מנעליו דשמא הדמים שיצאו עם יציאת הנפש הם .בתוך המנעלים וע״כ נוהגין בהרוג לחפור ולחתור במרא וחצינא בקרקע במקום .שנמצא שם ההרוג, וכן כל דמו שיצא ממנו במקום קרוב לו וקוברין אותו עפר שנבלע בו דמו עם ההרוג ,ד ש מ א באותו הדם יצא דם הנפש .ומזה הטעם גם כן במי שנפל מן הגג ומת או נפל עליו ה ב י ת ומת ונעשה בגופו פצעים וחבורות שיוצא מהם דם ,וזה גם כן טעם היולדת דרובם אינן מתות אלא מ ח מ ת שנעשה באיברים הפנימיים שלה פצעים כשכורעת לילד ,ועל ידי זה יצא ממנה דם הרבה ונבלעו בכתונת שעל גופה ובשאר בגדים שעליה והדמים שיצאו עם ,י צ י א ת הנפש נבלעו בתוכם ,משא״כ כשאין שם פצעים ולא יצא מהם דם דאז אין קוברין אותם .בבגדיהם אלא בתכריכים כשאר מתים ומטהרין אותם .ולפי״ז מי ש מ ת בדרך בקור גדול ושלג נראה דפושטין מלבושיו ומטהרין ומלבישין אותו בתכריכין כיון שאין בו פצעים ולא יצא ממנו דם. וכן מי שנטבע במים בבגדיו דפושטין בגדיו ומטהרין אותו ומלבישין אותו תכריכין וכמ״ש בסוף ספר מהרי״ל ע״כ ואני ראיתי בהרבה קהלות נוהגין שאלות ותשובות ממעמקים יט לטהר כל יולדת ולהלבישה תכריכיו ולהלבישה ב ג ד י ה למעלה מ ה ת כ ר י כ ץ ולמעלה מהם הסדין ,ע״כ. ועי׳ בשמש צדקה סי׳ ס /בט״ז ובה״ט סי׳ ש ס ״ ד ובפתחי תשובה. ומכל זה נראה שבנידון דידן מאחר שאין על ה ב ג ד י ם העליונים שום דם ולא שייך לחוש שיש דם הנפש ב ה ב ג ד י ם הללו ,בודאי שמותר להשתמש ע ם הבגדים ואין צ ר י ו לקוברם עם החללים׳ אבל לפי הטעם שהובא שיש לקבור את ההרוג בידי עכו״ם עם הבגדים כדי להעלות חימה ,אם כן נם בנידון דידן יש לקבור א ת ההרוגים עם בגדיהם ,כדי להעלות חימה. והנה בתשובות הב״ח הישנות סימן קי״ב כתב על דבר בגד של מ ת שהפשיטו עכו״ם מגופו של מ ת ומכרו אותו ואח״כ פ ד ה היורש א ת ה ב ג ד אם מותר בהנאה? ומסיק דאסור בהנאה ,ועוד נראה ,לי ל ה ב י א ראיה מיו״ד סי׳ ש ס ״ ד סעיף ד׳ דאיתא שם החוצב קבר לאביו וקברו במקום אחר דלא יקבר בו עולמית משום כבוד אביו ,ויש שפוסקים כרשב״ג דאף החוצב אבנים לאביו דג׳יכ לא יבנה מהם קבר מפני כבוד אביו ,ובספר ש י ב ת ציון סי׳ גיןן פסק באחד שהזמין מ צ ב ת אבן ל ה ע מ י ד על קבר אביו ולא איסתייע מ י ל ת א להוליך המצבה לשם .ופסק דאסורה ה מ צ ב ה בהנאה משום כבוד אביו ומכש״כ בנידון זה בבגדים שלבשוהו לקוברו בהם אף שלא נקבר בהם שאסורים בהנאה מפני כבוד אביהם ,ובברכי יוסף יו״ד סי׳ שמ״ט ס״ק ה׳ כתב ,אם הלבישו תכריכין למת ומיראת העכו״ם הפשיטוהו מותר לתנם ל מ ת אחר, משמע דרק ל מ ת אחר מותר לתנם ,אבל לחיים אסור. ונראה דבנידון דידן לא שייכי הני ט ע מ י כלל ,דכל עיקר מה שנפסק ביו״ד סי׳ ש ס ״ ד סעיף ד׳ לענין החוצב קבר לאביו במקום אחר דלא יקבר בו עולמית מ ח מ ת כבוד אביו ,וכן מ ה ש כ ת ב בספר ש י ב ת ציון לענין אחד שהזמין מצבה ל ה ע מ י ד על קבר אביו ולא איםתייע מ י ל ת א להוליך ה מ צ ב ה לשם דאםורה המצבה בהנאה משום כבוד אביו ,כ ל זה לא שייך כאן כלל דכל עיקר הטעם שאסור משום כבוד נאמר רק בזמנים כתיקונם ,אבל בשעה קשה וטרופה זו של נידון שאלתנו שבחוץ תשכל חרב ובחדרים אימה׳ בודאי שאין לך נחת רוח גדול מזה לקדושים הללו אם בניהם שנשארו בחיים שאלות ותשובות ממעמקים כ יוכלו להשתמש עם בגדים הללו לחמם א ת בשרם ,או בשביל למכרם כדי לקנות אוכל להשיב את נפשם ,בודאי רצונו של ההרוג הוא וזהו כבודו שיתנו הבגדים לבניו כדי שיוכלו בהם לסעד את גופם ולהחזיק את נ ש מ ת ם בקרבם למען לא ימחק שמו ושם זרעו וישאר לו שם ושארית בקרב ישראל על אפם וחמתם של הרוצחים הארורים ,ימ״ש שרצחוהו כדי לקיים את זממם הרע להכחידו שלא יזכר שמו ושם ישראל עוד. וגם מ ט ע ם שכתב הברכי יוסף ביו״ד סי׳ שמ״ט סק״ה לא שייך לאסור כאן ,דכל עיקר האיסור ל ת ת את בגדי ה מ ת לחיים הוא משום שהוזמנו למת והזמנה מילתא היא ,ולכך אסורים בגדי ה מ ת לחיים ,אבל בנידון דידן הלא הבגדים ,לא הוזמנו לכתחילה כדי לקבור בהם א ת החללים ,אלא היו אלה בגדים שההרוגים לבשו אותם בהיות בחיים חייתם ולא היתד .כאן הזמנה כלל להשתמש עם הבגדים בשביל ההרוגים לאחר שנהרגו ,כי מ י ד שנהרגו על ידי הזדים הארורים אסור היה לישראל לעשות עם ,החללים כרצונם אלא היה עליהם מ י ד למלא את פקודת הרוצחים הארורים שציוום לכרות בור ולהשליך בתוכו רק את גופות החללים בלי בגדיהם העליונים ולכך בודאי אין לאסור כאן משום הזמנה כי לא היתה כאן אף פעם הזמנה למת, ודומה לזה ראיתי אחרי השחרור באפלה לאור שהעלה בספר שואל כענין )מהגאון רש״א יפה זצ״ל שהיה רב ואב״ד ב ב י ת ה מ ד ר ש הגדול בנוא יארק שכעת אני מכהן פאר ב ב י ת ה מ ד ר ש הגדול זה כרב ואב״ד( שנשאל ש ם אודות המנהג הרע בכפרים .ובעירות הקטנות שבאמריקה שבני ישראל בהם מעט ואין להם ב י ת קברות משלהם ולכן אם יקרה להם לפעמים מת הם שולחים אותו לאיזה כרך שיש בו בית קברות מיוחד לישראל כדי לקוברו שם ,ומחסרון ידיעה הם שמים את ה מ ת בארון כמו ארונות הגויים המחושקים בחשוקי ברזל ונחושת ומלבישים ,את המת בבגדים יקרים הראויים ללכת בהם למחול משחקים ,וכה הם שולחים אותו לערי ישראל ששם מטהרים את המת ומלבישים אותו תכריכים ושמים אותו בארון כפי מנהגי ישראל ,ונשאל כ ד ת מה לעשות עם הארון הקודם שנשלח בו ועם הבגדים ,היקרים שהלבישוהו אם מותרים הם בהנאה או לא. שאלות ותשובות ממעמקים עוד כא נשאל שם על היהודים הנמצאים בחבורה אחת עם ,גוים )לשכת אחים הנקראת לאדז׳( ומתנאים החברה לתת להמתים שהם חבריהם כל צרכי הקבורה ארון ותכריכים וכר ,ומכיון שרוב חברי החבורה הזאת גויס המה, הם עושים עם מ ת י ישראל כדרך שהם עושים עם מתי גוים׳ שמים אותו בארון שהגוים נוהגים לקבור בו את מתיהם ומלבישים אותו בגדים יקרים כנ״ל וכה שולחים אותו להקבר בקברי ישראל ,ונשאל כנ״ל מה ד י נ ם של הארון והבגדים הראשונים הללו אם מותרים בהנאה או לא כנ״ל, ועי׳ שם שהעלה להיתר על פי ד ב ר י הפמ״א שהובאו בפ״ת סי׳ ש ס ״ ד סק״ו שכתב ,שאם נתנו מ ת בארון שלא היה לפי מדתו מותר הארון בהנאה, כי הארון הזה מאחר שלא היה לפי מדתו אינו נאסר מכיון שאינו ראוי להקבר בו ,והכי נמי לא שנא מאחר שהארון והבגדים העשויים כמנהגי הגוים אינם ראויים ש ה מ ת יקבר בהם לפי ד י נ י ישראל ממילא לא נאסרו בהנאה כי מעולם לא הוזמנו לקבורת ה מ ת מכיון ש ה מ ת אינו ראוי להקבר בהם, ועי׳ שם עוד במה שהאריך בדיני הזמנה ,וכן הביא א ת ה ד ב ר בספר אח לצרה. והרי גם בנידון דידן לא היתה שום הזמנה לבגדים האלה בשביל ההרוגים וכמו שביארנו לעיל לכן בודאי נראה ש י ש להתיר להשתמש עם ה ב ג ד י ם הללו כדי להחיות בהם את בני ביתם ,ונראה דגם לפי הטעם של כדי להעלות חימה גם כן יש להתיר מטעם זה ,דבנידון דידן בודאי עדיפא להו לחללים הקדושים הללו ענין החיית נפשות בניהם להצילם מ ח ר פ ת רעב מענין העלאת חימה על הרוצחים הארורים וכמו שביארנו. ולכן ה ת ר ת י להשתמש עם הבגדים הללו לצורך בניהם של הקדושים הללו והי הטוב יראה א ת עניינו ואת לחצנו וינקום לעינינו נ ק מ ת דם עבדיו השפוך ככתוב בתורת משה איש האלהים ,הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו ינקום ונקם ישיב לצריו. j :.-־•:־1.*:: aל׳ • juiב סימן ד׳ בדין ס פ ס פסוח נ פ ש על ידי לפני עור. שאלה: ב י ו ם י׳׳ב ת ש ר י ת ש ״ ב ע ב ר ה ה ש מ ו ע ה ל א ט ו ב ה ב מ ח נ ח בלואי ה ג י ט ו ש ה ר ו צ ח י ם הגרמנים ,ה ח ל י ט ו ש מ א ח ר ש מ ם פ ר הנשים בגיטו עולה על מספר האנשים שהרי בפעולות הקודמות )אקציעם( הוצאו להורג והוברעו ל ט ב ת ראשי מ ש פ ח ה רבים ונשותיהם נשארו א ל מ נ ו ת ו ב נ י ה ם י ת ו מ י ם ,לכן י ש ל ה ו צ י א ל ה ו ר ג א ת כ ל א ל ו הנשים א ת אותן הנשים ה ש ו מ מ ו ת מבעליהן ולהשאיר בחיים רק ש י ש להן עדיין בעלים ו ח י ו ת חיי מ ש פ ח ה . כ ת ו צ א ה מקלא דלא פםיק זה ה ת א מ צ ו רבות מ ה נ ש י ם הפנויות להנשא כדי להנצל מ מ ר המות, הן מ צ א ו להן א נ ש י ם ש ה י ו מוכנים ל ק ח ת ן ופנו לרבנים ש י ס ד ר ו להם קידושין כ ד ת מ ש ה וישראל. אולם מ כ י ו ן ש ב ג י ט ו ל א היד .מ ק ו ה ט ה ר ה ,צ פ ת ה ע ל ת ה ל פ נ י ה ר ב נ י ם ה ש א ל ה אם מותר להם להזקק ל ב ק ש ת ן של נשים אומללות, א ל ו ה נ מ צ א ו ת ב צ ל ה מ ו ת ו א ם ל א י ע ב ר ו על ה ל א ו ש ל ל פ נ י ע ו ר ל א ת ת ן מכשול ,ש ה ר י על ידי זה ש י ס ד ר ו ל ה ם קידושין ישימו ל ה ם מ כ ש ו ל ל ע ב ו ר ע ל א י ס ו ר נ ד ה ה ח מ ו ר ו י ג ר מ ו ל נ ש י ם א ו מ ל ל ו ת א ל ו ליפול מ ן הבור אל ה פ ח ת ,ש א ף ש י ת כ ן ש ת נ צ ל נ ה מ ה ח ר ב ה מ ת ה פ כ ת ש ה צ ר ה צ ו ר ר ה נ י ף מ ע ל ל ר א ש ן על י ד י נ י ש ו א י ן אלו ,מ כ ל מ ק ו ם ה ר י י ל כ ד ו ב ר ש ת איסור כ ר ת של ע ר י ו ת ולא הן ב ל ב ד א ל א ש ג ם בעליהן ש י ק ח ו ל ע צ מ ן ה ר י י ע ב ר ו ע ל א י ס ו ר ח מ ו ר זה ,ו ב פ ר ט ש כ ל ע י ק ר ו ש ל ק ל א דלא פסיק זה מוצאו לא ידוע ואין א ף א ח ד שיוכל ל ה ע י ד ולומר ב פ ח מ ל א ש א מ נ ם כן ה ו א ,ש א ם ה נ ש י ם ה א ל ו ת נ ש א י נ ה ל א נ ש י ם ה ן ת נ צ ל נ ח מ מ ו ת וכליון ,ו מ י י ת ן לנו ע ר ו ב ה ש א כ ן כ ן ה ו א ה ד ב ר ,ו א ף א ם מיי שהוא ש מ ע כן מ פ ו ר ש מ פ י ה ר ו צ ח י ם ה א ר ו ר י ם א י ן ב כ ך כ ל ו ם ש ה ר י אנו מסורים בידם כצאן ט ב ח ה ,ואין מי ש י א מ ר להם מ ה ת ע ש ו ובכל יום ת מ י ד ה ם מ ח ד ש י ם א ת נ ז י ר ו ת י ה ם ח ד ש י ם ל ב ק ר י ם ,ו ל כ ן גם ב נ י ד ו ן כב שאלות ותשובות ממעמקים כג זה אין שום ב ט ח ו ן ו י ת כ ן ש א ף א ם נ ש י ם אלו ת נ ש א י נ ה לאנשים ,בכל ז א ת יוכרעו ל ט ב ח הן ו ב ע ל י ה ן א ש ר לקחו להן גם יחד. הן א מ ת ש נ ש י ם אלו ב ר ו ב ב ה י ל ו ת ן עלולות ל ל כ ת אל ל ש כ ת אכן ה מ ש ט ר ה היהודית שבגיטו ולהתחתן בנישואין אזרחיים ,והמשטרה ׳ ה י ת ה ר ו ש מ ת בפספורטים ש ה י ת ה מוציאה ליושבי הגיטו לאחר נישואין כ א ל ה ש ה ז ו ג ה ו א בעל ו א ש ה ,ו מ מ י ל א היו גם ה ג ר מ נ י ם מ כ י ר י ם בנישואין כ א ל ו ,ו א ז עלול ל צ א ת מ ז ה מ כ ש ו ל גדול מ כ י ו ן ש ה מ ש ט ר ה ה ז א ת ל א מ ר ב ה ב ח ק י ר ו ת ו ד ר י ש ו ת ,ו כ ל זוג ש ה י ה ב א ל ה ת ח ת ן א צ ל ם היתה בנישואין אזרחיים היו מיד רושמים א ו ת ם כבעל ואשה ,מבלי לבדוק א ו ל י ה א ש ה ה י א א ש ת א י ש ש ב ע ל ה ל ו ק ח מ מ נ ה ו ע ו ד נ ו חי ,א ו ש ב ר ח נ פ ש ו ת להציל מחמת כאשתו א ת נפשו ,ו מ ת ו ך שאשה זאת ת ה א רשומה של א י ש א ח ר עלולה ה י א ל ה ת ק ר ב עם ה א י ש ולחיות א ת ו ח י י א י ש ו ת ,א ו א ו ל י א ש ה זו ז ק ו ק ה ה י א ל י ב ו ם ו כ ד ו מ ה ,ו א ם כ ן ל פ י זה א ם ה ר ב נ י ם לא יםדרו קידושין לנשים אומללות אלו ת ה א ה מ כ ש ל ה ה ג ד ו ל ה ת ח ת ידם ש ה ר י א ם ילכו ל מ ש ט ר ה ל ה נ ש א ב נ ש ו א י ן א ז ר ח י י ם י ת ר ב ו ע ו ב ר י א י ס ו ר י ע ר י ו ת ב י ש ר א ל ויולידו מ מ ז ר י ם ופגומים ,ולכן אולי יותר כ ד א י שיענו ל ב ק ש ת ה נ ש י ם האלו ויסדרו להן קידושין ואז ה ל א ב ו ד א י יחקרו ה ר ב נ י ם א ח ר י ה נ ש י ם ה מ ב ק ש ו ת ל ה נ ש א ש ל א י ה י ו נ ש ו א י ן א ל ו נ ש ו א י ע ר י ו ת ,ז ה ו ת ו כ ן ה ש א ל ה ש ע ל ת ה אז ,ה א ם י ש ל ה מ נ ע מ ל ם ד ר קידושין לנשים אלו בגלל ה ח ש ש ש ה ר ב ה מ ס ד ר יעבור על הלאו של לפני עור לא ת ת ן מכשול ,או ש א י ן למנוע מ ה ן א ת סידור הקידושין ש ה ר י א ד ר ב ה מ ת ו ך שיסדרו להן קידושין י ת ח ת נ ו כ ד ת מ ש ה ו י ש ר א ל ו ל א על י ד י נ ש ו א י ן א ז ר ח י י ם ש ע ל ו ל י ם ל צ א ת מ ה ן מ כ ש ו ל י ם נ ד ו ל י ם ו ע צ ו מ י ם ,ו נ ת ב ק ש ת י א ז על י ד י מ ר ן ה ג א ו ן ר ׳ א ב ר ה ם ד ו ב ע ר כהנא ש א פ י ר א זצ״ל ה ג א ב ״ ד דקובנה לעיין ב ש א ל ה ז ג תשובה ן בריש מס׳ עבודה זרה תנן לפני אידיהן של עכו״ם שלשה ימים אסור לשאת ו ל ת ת עמהם ,ובגמרא ד ף ו׳ ע״א גרסינן ,איבעיא להו משום הרווחה או דילמא משום ולפני עור לא תתן מכשול למאי נפקא מינה ד א י ת שאלות ותשובות ממעמקים כד ליה בהמה לדידיה אי א מ ר ת משום הרווחה הא קא מרווח ליה אי אמרת משום לפני עור לא תתן מכשול הא אית ליה לדידיה ,וכי אית ליה לא עבר משום לפני עור לא תתן מכשול והתניא אמר רבי נתן מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת״ל ולפני עור לא תתן מכשול והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו וקעבר משום ,לפני עור לא תתן מכשול הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי נהרא דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש״מ. ובתוס׳ ד״ה מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר כ ת ב ו :נראה דה״ה בכל שאר איסורין אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום ד מ ס ת מ א למישתי קא בעי ליה כיון דכ״ע חמרא שתו ושמא שכח נזירותו ,אבל ישראל שאמר הושיט לי נבלה או חזיר או שום איסור אין לחושדו מלהושיט לו אבל אם ידוע לו שרוצה לאכלו אסור להושיט לו ואפילו היא שלו מדקאמר אי לא יהיב ליה שקיל ליה איהו ,ולפי זה אסור להושיט למומרים דבר איסור אע״פ שהוא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר להם דכישראל גמור חשבינן ליה ומיידי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה וכדמסיק דקאי בתרי עברי נהרא ,עכ״ל וכ״כ הרא״ש ,המרדכי והאור זרוע, ומשמע מדבריהם דהיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא איסורא כלל של לפני עור לא תתן מכשול ואפילו איסורא דרבנן ליכא שהרי כ ת ב ו : ״ומיידי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה וכדמסיק דקאי בתרי עברי דנהרא״ ,ואי נימא דאפילו היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא אף דליכא איםורא דאורייתא מכל מקום איסורא דרבנן איכא ,אמאי כתבו שאסור להושיט למומרים דבר איסור רק היכא דקאי בתרי עברי דנהרא. הרי אפילו היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא דליכא לאו של לפני עור לא תתן מכשול אבל איםורא דרבנן הרי איכא ואם כן אמאי מותר להושיט למומרים היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ,אלא ודאי התום׳ ,הרא״ש, המרדכי והאור זרוע כולהו סבירא להו דהיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא אפילו איסורא דרבנן ליכא. שאלות ותשובות ממעמקים וכן כה ראיתי למאירי שכתב שם ב ז ה ״ ל :כל מה שנאסר לנו משום לפני עור לא תתן מכשול אם הוא רשאי ליקה מאותו דבר מזולתינו מותר לנו למכור לו שהרי אין המכשול בא בשלנו ,מ ע ת ה מותר לנו למכור דבר האסור לו אע״פ שלוקחו לאכילה הואיל והוא מוצא לקנות מזולתינו ,ומ״מ אסור ליתן לו ,ואם הוא מוצא במזומן בלא קנין אף נתינתו מותרת ,וכ״ש אם היה מאותו דבר בידו ,ואף על פי שמ״מ גורם להרבות באיסור אין בזו נתינת מכשול, ומ״מ ראוי להמנע מסרך מסייע ידי עוברי עבירה ,וכן מ״מ אם אינו מוצא אלא בטורח אסור להמציא לו בהזמנה ,עכ״ד. ומשמע בהדיא שגם הוא סובר דליכא איסורא דרבנן כלל להיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא שהרי כ ת ב : ״ומ״מ ראוי להמנע מסרך מסייע י ד י עוברי עבירה״ ולמה לא כתב דאיכא איסורא דרבנן ,אלא מ ש מ ע דליכא בזה איסורא דרבנן כלל מאחר דלא קאי בתרי עברי דנהרא והוא יכול ליקח בעצמו. ומעתה בנידון דידן מאחר שהנשים הללו יכולות ללכת למשטרה היהודית ולהנשא על ידי נישואין אזרחיים ,הרי זה דומה מ מ ש להיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא דליכא על המושיט לא רק לאו של לפני עור אלא אפילו איסורא דרבנן נמי ליכא וכמו ש מ ש מ ע מהני רבוותא ה ת ו ם /הרא״ש, המרדכי ואור זרוע אשר מ מ י מ י ה ם אנו שותים ,ואם כן לכאורה לפי זה מותר לרבנים לסדר להן קידושין דלא קעברי אלפני עור כלל וגם מדרבנן מותר וכמו שביררנו מאחר שזה דומה ממש להיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא שהרי יכולות הן להנשא על ידי נישואין אזרחיים במשטרה היהודית. אולם לכאורה יש לשדות נרגא בהאי התירא שהרי ה מ ש נ ה למלך בפרק ד׳ מהלכות מלוה ולוה הלכה ב׳ כתב וזה לשונו :כתב הר״ב פ״מ ח״ב סי׳ ק״ה דהיכא דהלוה הוה חזי דהמלוה הוה מוזיף ב ר ב י ת הני ד מ י ם גופייהו לאינש אחרינא ליכא משום ולפני עור כההיא דאמרינן בפ״ק דע״ז ד מ ו ש י ט כוס יין לנזיר דלא מיחייב משום ולפני עור אלא אי קאי בתרי עברי דנהרא אבל אי לא קאי בתרי עברי דנהרא לא ע ב ר ה מ ו ש י ט אלפני עור ע״כ .ותימה דל״ד לנזיר דשאני התם דהאיסור דלפני עור לא היה נעשה אם לא היה מושיט זה הכוס ולפי זה אף אם הושיט אינו עובר אבל גבי ר ב י ת דאם לא הי׳ לוה זה הי׳ הלוה האחר עובר אלפני עור בשביל שלוה זה לא נפטר מלפני שאלות ותשובות ממעמקים כו עור ודכוותיה גבי נזיר נמי אם הי׳ מושיט לו אחר כוס יין בתרי עברי ובא אחר והושיט לו ׳פשיטא דעובר עכ״ל עיי״ש שהאריך בזה. ולפי זה הרי לא הועלנו כלום במה שהנשים הללו יכולות ללכת למשטרה היהודית להנשא בנשואין אזרחיים ,שהרי אם .המשטרה היהודית ת ס ד ר בשבילן נישואין אזרחיים ,הרי השוטרים והפקידים היהודים שיעשו את הדבר יעברו אז אלפני עור לא תתן מכשול׳ ואם כן הרי גם הרבנים שיסדרו להן קידושין לא ינצלו מאיסור זה שהרי זה דומה ממש לנידון שהובא במשנה למלך היכא שהמלוה יכול להוזיף הני דמים ,גופייהו לאינש אחרינא שהעלה המשנה למלך שאין בזה כלום והלוה ממנו יעבור על לפגי עור לא תתן מכשול דבזה שהוא יכול להוזיף א ת מעותיו לאינש אחרינא לא ינצל הלוה מהאיסור של לפני עור ולא דמי להיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא שהרי בכאן יעבור אינש אחרינא על איסור זה ,ואם כן הבא נמי לא שנא ,ואין לרבנים מסדרי הקידושין ארוכה כלל בזה שהנשים האומללות הללו יכולות ללכת למשטרה היהודית ,שהרי אם ילכו יעברו השוטרים והפקידים היהודים שיסדרו להם את הדבר על הלאו של לפני עור. ואפילו אם נתפוס דלא כ ד ע ת המשנה למלך אלא כדעת הר״ב פ״מ דאפילו היכא שאם לא יושיט לו ואינש אחרינא יעבור אלפני עור לא תתן מכשול מכל מקום אין המושיט עובר אלפני עור דמאחר שסוף כל סוף איש אחר יושט לו הוי כדלא קאי בתרי עברי דנהרא ,ואם כן גם ,בנידון דידן אין הרבנים המסדרים להן את הקידושין עוברין על לאו של לפני עור לא ת ת ן מכשול מאחר שהן יכולות ללכת למשטרה היהודית ולהנשא בנישואין אזרחיים, מכל מקום לכאורה נראה שאסור להם לרבנים לסדר להן קידושין. שהרי בריש מס׳ שבת תנן פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל ה ב י ת או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעל ה ב י ת פטור וכתבו בתוס׳ שם דף ג׳ ע״א ד״ה בבא דרישא פטור ומותר: וא״ת והא קא עבר אלפני עור לא תתן מכשול ואפילו מיידי שהיה יכול ליטלו אפילו לא היה בידו דלא עבר משום לפני עור דמושיט כוס יין לנזיר מוקי לה בפ״ק דמס׳ עבודת כוכבים דקאי בתרי עברי דנהרא מ״מ איסור דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסור וכו׳ עיי״ש ,הרי שהתוס׳ כתבו בהדיא שאף היכא דלא קאי שאלות ותשובות ממעמקים כז בתרי עברי דנהרא דלא קא עבר אלפני עור לא תתן מכשול מכל מקום איסורא דרבנן מיהא איכא ,וכן כ ת ב שם הרא״ש ,ואם .כן לפי זד .אף אם נתפוס כסברת הר״ב פ״מ מכל מקום בנידון דידן אסור לסדר להן קידושין שאף הן יכולות ללכת למשטרה היהודית והוי כדלא קאי בתרי עברי דנהרא שאין על הרבנים המסדרים הלאו של לפני עור ,מכל מקום אסור להם ,לעשות כן שהרי איסורא דרבנן מיהא איכא דחייבים הם להפרישן מאיםורין וכמו שכתבו התום׳ והרא״ש בשבת. הן אמת שיש לתמוה טובא על דברי התוס׳ והרא״ש שהרי דבריהם סותרים אלו את אלו ,דמה שהעלו במם׳ ש ב ת דאיםורא דרבנן מיהא איכא אף בדלא קאי בתרי עברי דנהרא סותר למה שנראה מדבריהם שכתבו בעבודה זרה דף ו׳ שהיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא איסורא כלל אפילו מדרבנן ,ועי׳ בר״ן בע״ז שם שגם .הוא םבירא ליה שאף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא איסורא דרבנן מיהא איכא שהרי מחויב הוא להפרישו מאיסור והאיר יסייע ידי עוברי עבירה. והנה הרמ״א ביו״ד סימן קנ״א ס״ה כתב : י״א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודת ע״ז היינו דוקא אם אין להם אחרים כיו״ב או שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור כל דבר ויש מחמירין )ר״ן שם ותום׳ והרא״ש פ״ק דשבת( ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו ,ע״כ. שם .כ ת ב : אולם הש״ך בם״ק ו׳ שנ״ל דלא פליגי הפוסקים וכ״ע מודים להמרדכי דבעכו״ס או מומר שרי היכא דלא קאי בתע״ד ,ומ״ש התום׳ והרא״ש בפ״ק ד ש ב ת לאסור מדרבנן בזה ,מיירי בישראל שחייבים להפרישו מאיסור משא״כ בעכו״ם וישראל מומר שאינו חייב להפרישו ,תדע דאל״כ יהיו דברי הרא״ש בע״ז ושבת סותרים זה את זה ,וכן ר׳ ירוחם נתיב י״ז כתב כדברי התוס׳ פ״ק דע״ז והוא עצמו ב נ ת י ב י״ב כתב כדברי התום׳ פ״ק דשבת ,אלא ודאי כ ד פ י ר י ש י ת ע״כ. וממה שהרמ״א כ ת ב :ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש י ח מ י ר לעצמו ,נראה ברור שהרמ״א תופס שאמנם ש י ט ו ת חלוקות הן ה י כ א דלא קאי בתרי עברי דנהרא אי מותר לגמרי או דאיסורא דרבנן מיהא איכא. שאלות ותשובות ממעמקים כח וכתב שנהגו להקל היינו כאותה שיטה שליכא איסורא דרבנן אלא שבעל נפש יחמיר לעצמו ויחוש לשיטה הסוברת דאיסורא דרבנן מיהא איכא ,אולם בשו״ת הרדב״ז ח״ג סי׳ תקל״ה פסק בפשיטות להקל ,אבל הב״י בשו״ע או״ח סימן שמ״ז פ ס ק : פשט ידו לפנים וחפץ בידו והניחו לתוך יד חבירו העומד בפנים וכו׳ הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור ,וכתבו ע״ז הט״ז והמג״א בס״ק ד׳ שם ,דהיינו מדרבנן משום שמסייעו בעבירה ,אע״ג דלא קעבר משום לפני עור דלא קאי בתרי עברי דנהרא ,ועי׳ בביאורי הגר״א יו״ד סי׳ קנ״א םק״ה שכתב בישראל אסור לסייעו עיי״ש. ועל כל פנים לכאורה העולה מהמובא הוא דבנידון דידן ודאי שעל הרבנים להמנע מלסדר קידושין לנשים אומללות אלו מ ט ע מ י ם א ל ו :א( עליהם לחוש לסברת המשנה למלד שהבאנו לעיל, ב( ואפילו אם נתפוס כסברת הר״ב פ״מ מכל מקום יש לחוש ל ש י ט ת התום׳ והרא״ש במם׳ שבת שהעלו דאיםורא דרבנן מיהא איכא אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא. ג( יש לחוש לדעת הש״ך דס״ל דבישראל כולי עלמא לא פליגי דאיסורא דרבנן מיהא איכא ואפילו ש י ט ת התוס׳ והרא״ש מודו בזה. ד( אפילו הרמ״א דס״ל דשיטות חלוקות יש בזה מכל מקום הרי העלה שכל בעל נפש יחמיר לעצמו. אולם עדיין יש לתהות בזד ,טובא ,שהרי בקידושין דף נ״ה ע״ב גרסינן ת״ר אין לוקחין בהמה במעות מעשר שני ואם לקח בשוגג יחזרו דמים למקומם במזיד תעלה ותאכל במקום אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במתכוין ולקח תחילה לשם לשמים אבל במתכוין להוציא מעות מעשר שני לחולין בין שוגג בין מזיד יחזרו דמים למקומם והאנן תנן רבי יהודה אומר במזיד קידש אמר רבי אלעזר אשה יודעת שאין מעות מעשר שני מתחללין על ידה ועולה ואוכלתו בירושלים ופירש רש״י ז״ל ,אמר ר׳ אלעזר מ ת נ י ת י ן ליכא למיקנםיה כלל דאשה יודעת כו׳ ולא נתכוונה להוציאו לחולין אבל מוכר זה יודע שהמעות מתחללות על הבהמה וחולין הן בידו ועבר על לפני עור לא תתן מכשול דיודע שהלוקח מתכוין לאוכלה בעירו. ובתוס׳ ד״ה אבל הקשו על פרש״י וז״ל קשה מאי לפני עור לא תתן מכשול איכא הכא הלא אם לא יקח ממנו יקח מאדם אחר ולא שייך לפני עור אלא דוקא דקאי בתרי עברי נהרא כגון מושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי שאלות ותשובות ממעמקים כט לבני נח כדאמרינן פ״ק ד מ ס כ ת ע״ז ,ע״כ ,ודברי התום׳ קשים מאד במה שהקשו על רש״י שהרי התום׳ והרא״ש במס׳ ש ב ת והר״ן במס׳ ע״ז העלו דאף היכא דליכא איםורא דאוריתא של לפני עור כגון היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא מכל מקום איסורא דרבנן מיהא איכא ,אם כן מה הקשו על רש״י, ואין לומר שכונת התום׳ בקושיתם היא דמאחר ש א י נ ו אסור אלא מדרבנן לא הוי לן למיקנסיה למוכר ולומר שיחזרו דמים למקומם ,דרק היכא שהמוכר קא עבר אדאורייתא אז שייך למקנסיה מ ה שאין היכא דלא קא עבר אלא אדרבנן ,זה אינו שהרי בגיטין דף נ״ג ע״ב גרסינן המטמא והמדמע והמנסך אחד שוגג ואחד מזיד חייב דברי רבי מאיר ר׳ יהודה אומר בשוגג פטור במזיד חייב ,ומוקמינן לה בגמרא דבקנסו שוגג אטו מזיד קאמיפלגי דר׳ מאיר קנים שוגג אטו מזיד ור׳ יהודה לא קניס שוגג אטו מזיד. ורמי דר׳ מאיר אדר׳ מאיר ורמי דר׳ יהודה אדר׳ יהודה ד ת נ י א המבשל ב ש ב ת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי ש ב ת במזיד לא יאכל עולמית וכו׳ ,קשיא דר׳ מאיר אדר׳ מאיר קשיא דר׳ יהודה אדר׳ יהודה ,דר׳ מאיר אדר׳ מאיר לא קשיא כי קניס בדרבנן בדאורייתא לא קנים ,וכו׳ ,דר׳ יהודה אדר׳ יהודה לא קשיא כי לא קניס בדרבנן בדאורייתא קניס ,הרי חזינן בהדיא דר׳ יהודה הא דלא קנים בדרבנן זהו דוקא שוגג אטו מזיד ,אבל מזיד עצמו קנים אף בדרבנן ,אם גם הכא מאחר שאיסורא דרבנן מיהא איכא אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ש פ י ר קאמר ר׳ יהודה דבמזיד יחזרו דמים למקומם. ואם בן מה הקשו על רש״י ,ובשלמא ל ד ע ת הרמ״א ד ש י ט ו ת חלוקות הן בזה אי איכא איסורא דרבנן אי לא אתי שפיר דנוכל לומר דהתוס׳ בקידושין אזלי ב ש י ט ת התום׳ והרא״ש בפ״ק דע״ז ,המרדכי והאור זרוע דס״ל דהיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא אף איסורא דרבנן ליכא ,ולכך הקשו על רש״י ,אבל לדעת הש״ך דס״ל דלא פליגי הפוסקים בזה וכולי עלמא מודים .דבישראל איכא איסורא דרבנן ,והרי שם בקידושין בישראל מיירי ואם כן מה הקשו על רש״י. ןעי׳ בשו״ת לבושי מרדכי ח״א סי׳ מ״ג וכן בשו״ת יהודה יעלה למהר״י אסאד חיו״ד סי׳ קע״ז ש ע מ ד ג״כ ע״ז ,וכתב לישב דהתוס׳ בקידושין ס״ל לחלק בין היכא דאמר ליה לסתמא להיכא ד א מ ר ליה מפורש ,דרק היכא דאומר לו מפורש הוא דאיכא איסורא דרבנן אף היכא דלא קאי בתרי עברי ל שאלות ותשובות ממעמקים דנהרא כגון נזיר שאומר לו מפורש הושיט לי כוס יין כדי שאשתה ורק באופן זח הוא דאיכא איסורא דרבנן ,ומשום שם בשבת שהעני עומד ברשות הרבים ופושט את ידו לפנים וברור לבעל ה ב י ת שכשיתן לידו יוציאו לרשות הרבים הרי זה כאילו העני אמר לו מפורש שכונתו הוא להוציא ולכך שפיר כתבו התוס׳ שם בשבת דאפילו אם מיידי שהיה יכול ליטלו אפילו לא היה בידו דלא עבר משום לפני עור דמושיט כוס יין לנזיר מוקי לה בפ״ק דע״ז דקאי בתרי עברי דנהרא מ״מ איסור דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסור, מה שאין כן בההיא ד מ ס ׳ קידושין שאף שהמוכר יודע שהלוקח מתכוין לאכול את הבהמה בעירו כמו שכתב רש״י שם בקידושין ,מכל מקום מאחר שהלוקח לא אמר לו מפורש בשעת המכירה שכונתו לאכול חוץ לירושלים, מאחר שאם לא יקח ממנו מאדם אחר ,דהוי דומיא היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא וליכא משום לפני עור לא תתן מכשול גם איסורא דרבנן ליכא. דאף שהמוכר יודע שהוא מתכוין לאוכלה בעירו מכל מקום מי יימא לן שאמנם יוציא א ת זממו לפועל אולי בכל זאת הוא יאכל אותה דוקא בירושלים, ולכד מכיון דליכא משום לפני עור גם איםורא דרבנן ליכא בכהאי גונא ולכך הקשו שפיר על רש״י. ולפי זה בנידון דידן מאחר שהנשים האומללות הללו כשהן באות לפני הרב שיסדר להן קידשין הן אינן אומרות מפורש שלא ילכו לטבול את עצמן במקוה טהרה מותר לרב לסדר להן קידושין ,שהרי אין כאן איסור דאורייתא של לפני עור לא תתן מכשול מכיון שהן יכולות ללכת למשטרה היהודית להנשא בנשואין אזרחיים ,לפיכך גם איסורא דרבנן נמי ליכא מאחר שאינן אומרות מפורש שאין בדעתן לטבול את עצמן במקוה טהרה ,ואף שהרב מסדר הקידושין יודע שאין בגיטו מקוד ,טהרה ,מכל מקום אינו דומה לההיא דריש מסכת שבת ,ששם מאחר שהעני עומד בחוץ ברשות הרבים ומושיט את ידו הרי ברור לו לבעל הבית שהושיט את ידו לשם הוצאה ושהוא יוציא לרשות הרבים ,מה שאין כן בנידון דידן מאחר שהן אינן אומרות מפורש שלא יטבלו את עצמן הלא יתכן מאוד שהן ילכו לטבול את עצמן במי הנהר ולכך שפיר יש להתיר בנידון דידן בפרט ש י ש כאן סכנה וספק פיקוח נפש וקימ״ל שגם על ספק פיקוח נפש מיפקחין א ת הגל בשבת. שאלות ותשובות ממעמקים ואן8 לא שיש פלוגתא ומחלוקות בין הפוסקים אי מותר לטבול בנהר ואם נתפוס שאסור לטבול בנהר הרי אין ל ה ת י ר בנידון דידן דמאחר שאין מקוה טהרה בגיטו ובנהר אסור לטבול הרי זה דומה כאילו אמרו מפורש שאין בדעתן לטבול דאז איכא איסורא דרבנן אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא, מכל מקום נראה דבנידון דידן ודאי יש לנו להקל ולסמוך על הפוסקים במקילים בזה. ומל(1דו טהור של ענין זה אי מותר לטבול בנהרות אי לא הוא במס׳ שבת דף ס״ה ע״א דגרסינן שם ,אבוה דשמואל לא שביק להר לבנתיה דנפקו בחוטין ולא שביק להר גניאן גבי ה ד ד י ועביד להוי מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי ו כ ו /ושם בע״ב איתא ועביד להו מקוד! ביומי ניסן מסייע ליה לרב דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת סבר שלא ירבו לנוטפין על הזוחלין ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיברד ופליגא ד י ד י ה א ד י ד י ד ה דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי ת ש ר י בלבד. ובת1ס׳ ד״ה דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיברך כתבו לפרש וז״ל ממקומו ומסלעו סלע מתרגם כיפיה מנביעתו מתבריך ולא ממי גשמים וא״ת והא קא חזינן ש מ ח מ ת הגשמים הם גדילים וי״ל כדאמר במסכת ת ע נ י ת דף כ״ה ע״ב שאין לך טפח יורד מלמעלה שאין טפחיים עולים כנגדו מלמטה ואור״ת דהילכתא כוותיה דשמואל ומייתי ראיה מפ׳ בתרא דבכורות דף כ״ה ע״ב דתניא ר׳ מאיר אומר לא פרת שמו אלא יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת ש מ י מ י ו פרין ורבין ולאו דוקא נקט פרת דה״ה לכל נהרות והא ד נ ק ט פ ר ת משום ,שהוא גדול מכל נהרות ולפי שהוא מא״י וקאמר התם מסייע ליה דשמואל דאמר נהרא מכיפיה מ ת ב ר י ד ועל זה אנו סומכין לטבול בנהרות אפילו אם גדלו מאוד ,עכ״ל. ועי׳ בר״ן נדרים ד ף מ ׳ ע״ב ש כ ת ב וז״ל :ולענין הלכה פסק ר״ת כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מ ב ר י ד דאע״ג דרב פליג עליה ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי ועוד דאבוה דשמואל נמי סבירא ליה כרב ואידך דשמואל נמי פליגא א ד י ד י ה אפ״ה קי״ל כשמואל וכוי ,ומ״מ נ״ל שאף הוא ז״ל לא אמרה אלא בנהרות שאין מכזבין אבל מכזבין ליכא למימר בהו ד»ברכי לב שאלות ותשובות ממעמקים מכיפייהו אבל ר״ח והרב אלפסי ז״ל פסקו כרב ובאבוד ,דשמואל דאין המים מטהרין בזוחלין אלא פ ר ת ביומא תשרי בלבד וקא יהיב הרמב״ן טעמא למילתייהו דאע״ג דאמר שמואל נהרא מיכיפה מבריך לא דחינן מימרא דאיפורא דהוו נהיגין בה הלכה למעשה כאבוה דשמואל ד ע ב ד לבנתיה מקוואות משום מימרא דאגדתא וכו׳ עיי״ש היטב כל ד ב ר י הר״ן. ולדעת רבנו ת ם הסכימו הר״ש וספר התרומה והסמ״ג ,אבל רבנו חננאל מחלק בין דבזמן ריבוי הגשמים אין לטבול בנהרות ,והטור בסי׳ ר״א הביא פלוגתא זו ונראה שדעתו נוטה להחמיר׳ וכן פסק הב״י בםעי׳ שם בשו״ע ,אולם הרמ״א כתב להקל כדעת המקילים וז״ל: ונכון להורות להחמיר כלומר כהאוסרים לטבול בנהרות כל השנה אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים וריבוי הנוטפים על הזוחלין משום .דעיקר גידול הנהר הוא ממקום מקורו וכן נהגו ברוב המקומות שאין מקוד., וכתב בערוך השולחן ע״ז בסי׳ ר״א סעי׳ מ״ב ,וז״ל :ועל זה סומכוס בנות ישראל שבכפרים או במקומות שאין מקוד ,וטובלות בקיץ בנהרות ובימי הגשמים בלא״ה אי אפשר לטבול בנהרות מפני הקור ,ל ב ד מה שאסור לדעת המחמירין ,אמנם הנשים שיש להן כח לשאת הקור מותר להן לטבול ת מ י ד במקום שאין מקוד ,ולסמוך על ד ע ת המקילין כפסקו שלהרמ״א. ולפי זה בשעת חירום כזו שעברה על יושבי הגיטו בודאי שיש להקל לענין טבילה בנהרות ולסמוך על המקילין בזה ולהורות שמותר לטבול בנהר הניעמאן הגדול שמימיו אין מכזבין ,ולכן בנידון דידן מאחר שאינן אומרות מפורש שאין דעתן לטבול אף שאין בגיטו מקוה טהרה יכולין אנו לסמור שיטבלו בנהר הניעמאן ,בפרט שהגרמנים ימ״ש היו מרשים לעובדי הבפיה להתרחץ בנהר הניעמאן אחרי העבודה ,לזאת ליכא איםורא דרבנן ומותר לסדר להן קידושין. וראיתי עוד בס׳ בנין ציון סי׳ ט״ו שכתב בנידון הנותן ספר להדפיסו אצל בעל ב י ת דפוס גוי שיש לו פועלים ישראלים שיש לחוש שהפועלים הישראלים ידפיםוהו בשבת אם הוא עובר על לפני עוד לא ת ת ן מכשול, והביא סתירת דברי התוס׳ והרא״ש מע״ז לשבת ,וכתב ליישב דהא דכתבו שאלות ותשובות ממעמקים לג התוס׳ בע״ז דף ו׳ להתיר היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא הוא רק באופן שמושים את האיסור להעובר עליו טרם עשיית האיסור בזה הוא דכתבו להתיר ,אבל אם בשעת עשיית האיסור הוא יכול להפרישו על ידי שלא יושיט לו את האיסור ,באופן זה ודאי שאסור הוא מדרבנן הואיל ואסור לסייע לידי עוברי עבירה כדתנן בע״ז דף נ״ה ע״ב ישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכין ולא בוצרין עמו אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת ,נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכים עמו פת לפלטר עיי״ש ,הרי לנו בהדיא ד ב ש ע ת העבירה ממש אסור לסייעו, ולכן ב ש ב ת דמיירי בשעת העבירה ממש העלו התוס׳ לאסור מדרבנן אף היכא דלא קאי עברי דנהרא ,אבל בפ״ק דע״ז מיירי רק שהוא מושיט לו את האיסור ד ב ה ו ש ט ת האיסור אין איסור ,שהרי הוא מושיט לו לפני עשיית העבירה היינו לפני האכילה לכן כתבו שהדבר מותר לגמרי ליכא אפילו איםורא דרבנן ,אבל אין הכי נמי אם היה מושיט לו לפיו ממש היינו שהוא מסייעו בשעת העבירה ממש בזה ודאי שהיה אסור מדרבנן וגם התוס׳ בע״ז היו מודין בזה ,ועי׳ ג״כ בשו״ת כתב סופר חיו״ד סי׳ פ״ג ,שכתב ג״כ כך ובמהר״ם שיק בספר המצוות מצוד׳ רל״ג שכ״כ בשם האחרונים ,ועי׳ ג״כ בשו״ת משיב דבר ח״ב סי׳ ל״א — ל״ב שכתב להתיר לסדר קידושין לנשים שאין הולכות למקוה מטעם זה שהקידושין הם לפני עשיית העבירה שעל איסור נדה יעברו רק בשעת הביאה ובפרט שאין אומרין בפירוש שיבעלו כשהן נדות יש להתיר היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא. ומעתה יש לפי זה ליישב גם .כן את התום׳ בקידושין דף נ״ו ע״א במה שכתבו להקשות על רש״י שכתב שהמוכר עובר על לפני עוד והקשו מאי לפני עור לא תתן מכשול איכא הכא הלא אם לא יקח ממנו יקח מאדם אחר ולא שייך לפני עור אלא דוקא בתרי עברי נהרא ,ותמהני לעיל על דבריהם הרי התום׳ בשבת העלו דאיסורא דרבנן מיהא איכא אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ואם כן מה הקשו על רש״י ,ולפי האמור אתי שפיר שהרי בכאן הסיוע הוא שלא בשעת עשיית העבירה דהסיוע הוא עכשיו בשעת המכירה והעבירה תהיה רק אחר כשיאכל את הבהמה בעירו. וגם המהרש״ם בח״ב סי״ צ״ז כ ת ב סברה זו שהתיר למנהל בית חולים יר״ש להניח את פנקס החולים מ ע ״ ש לפני רופא ישראל שכותב בו לד שאלות ותשובות ממעמקים בשבת שמות החולים ורפואתם מטעם הנ״ל הואיל ואין הסיוע בשעת העבירה לכן אין בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה ,ועי׳ ג״כ ביד מלאכי כלל שס״ה ובספר לב שומע אות מ״א ,ובספר שו״ת מנחת שמואל חלק או״ח סי׳ כיד. וראה באו״ח סי׳ קס״ט שפסק הב״י לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך ויש מקילין אם נותן בתורת צדקה ,וכתב ע״ז הב״ח דוקא ב נ ט י ל ת ידים אסור דתיכף בשעה שנותן לידו כדי לאכול עובר משום לפני עור ,אבל בברכה בשעה שנותן לידו אינו עובר ואם אח״כ לא יברד עלינו מה לעשות, ובזה מתורץ קושית הב״י שהקשה והא לשמש נמי מצוד׳ היא ואפילו הכי אין ליתן לו אלא אם כן נטל ידיו ,ולפי דברי הב״ח אתי שפיר דגבי שמש נותן לו לאכול תיכף ולכך שייד לפני עור אבל לגבי אורח שהוא יכול לאכול אח״כ לא שייך לפני עור ,ומבואר שגם הב׳׳ח נחית להאי סברא לחלק בין אם הוא נותן לו בשעת עשיית העבירה או לפני עשיית העבירה ,אלא שהוא מוסיף סברה זו לא רק לענין איםורא דרבנן אלא אפילו לענין הלאו של לפני עור, דכל עיקר הלאו אינו אלא כשהוא שם לפניו את המכשול תיכף בשעת עשיית העבירה אבל אם הוא שם לפניו את המכשול לפני עשיית העבירה אינו עובר על לפני עור לא תתן מכשול. ולכאורה יש להביא ראיה לסברת הב״ח דאפילו בנוגע הלאו של לפני עור שייכת סברא זו ,דאימתי הוא עובר על לפני עור זהו דוקא כשהוא שם לפניו את המכשול מ י ד בשעת עשיית העבירה ,אבל אם שם לפניו את המכשול לפני ש ע ת עשיית העבירה אינו עובר משום לפני עור ,ד ב מ פ ׳ שבועות דף מ י ז ע״ב ג ר ס י נ ן : שמעון בן טרפון אומר אזהרה לעוקב אחר נואף מנין ת ״ ל לא תנאף לא תנאיף ,ופירש רש״י ז ל : אפוטרופוס להרגיל לו נשים לניאוף ע״כ. לעוקב אחר המנאף ,נעשה לו ולכאורה קשה למה לי קרא דלא תנאף על זה תיפוק ליה שאסור להרגיל לו נשים לניאוף משום לפני עור לא תתן מכשול ,אלא ע״כ דלא שייך כאן לפני עור משום ד ב ש ע ה שהוא מוסר לו את הנשים לניאוף אז עדיין הנואף אינו עושה את מעשה נאפופיו לכן לא שייך שהאיש המרגיל לו נשים יעבור משום לפני עור ועל מעשה הניאוף של אחר כך מה עלינו לעשות כמו שכתב הב״ח לענין ברכה ,אולם ראיה זו אפשר לדחות דנוכל לומר דמיירי כאן שהנואף עצמו יכול להשיג את הנשים לניאוף שאלות ותשובות ממעמקים לה ולכך לא שייך על המרגיל הלאו של לפני עור דהוי כדלא קאי בתרי עברי דנהרא דלא שייך לפני עור ולכך איצטריך קרא דלא תנאף. תבנא לדינא דמכל האמור יש להתיר לסדר קידושין לנשים אומללות אלו כדי להציל א ת נפשן מ ח מ ת ה מ ש ח י ת י ם הארורים אשר ישיתו עצות בנפשם לשפוך דם נקי ולהרבות חללי עם קדוש ,ואף שאין מקוה ט ה ר ה בגיטו. ושמעתי בשם רבנו החפץ חיים ,זצ״ל שאסור לשדך זוג שאינו נזהר במצות טבילה נדה משום לאו דלא תנאף דאיסור נדה גם כן כלול הוא בלאו של כל העריות כגון איסור אשת איש וכדומה ,ואם כן אילולי הרב המסדר יתכן שלא יעברו על איסור נדה ועי׳ בספר שלחן העזר ח״ב סימן ח׳ אות ז׳ ובחכמת ש ל מ ה אהע״ז סימן כ״א סעאף א׳ ש כ ת ב דאסור להיות סרסור ,מכל מקום נראה דבנידון דידן אינו עובר הרב המסדר שום איסור כלל ,מ ט ע מ י ם דלהלן ז א( משום שבנידון דידן הוי כדלא קאי בתרי עברי דנהרא שהרי הן יכולות ללכת למשטרה היהודית ולהנשא בנשואין אזרחיים ולכן אין ה ר ב המסדר הקידושין עובר על לפני עור לא תתן מכשול ,וגם איסורא דרבנן ליכא ל ש י ט ת התוס׳ והרא״ש בע״ז ,ה מ ר ד כ י והאור זרוע וכדעת הרמ״א ש ש י ט ו ת חלוקות הן בדבר זה ,וכדאי לנו בנידון זה לסמוך על ה ש י ט ו ת של המקילים. ב( אפילו אם נתפוס כ ד ע ת הש״ך דבזה כולי עלמא מודו דבישראל איכא מיהא איסורא דרבנן אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ,מכל מקום יש להתיר בנידון דידן וכמו שהעליתי לעיל לחלק בין היכא שאמר מפורש שהוא הולך לעבור את האיסור לבין היכא שלא אמר בפירוש ,דרק היכא שהוא אומר מפורש איכא איסורא דרבנן אף היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא מה שאין כן בנידון דידן שלא אמרו מפורש שאין בדעתן לטבול ולהטהר מ ט ו מ א ת נדתן ,ליכא אפילו איסורא דרבנן שהרי יתכן שהן ילכו לטבול א ת עצמן בנהר ניעמאן ש מ י מ י ו לא יכזבו ולכן אף שידוע לרב ה מ ס ד ר שאין בגיטו מקוד ,טהרה אין זה כאילו אמרו מפורש שאין בדעתן לטבול ולהטהר לבעליהן וכההיא ד ר י ש מס׳ שבת לענין עני ,ובשעת הדחק כזה בודאי שיש לנו לסמוך על אלו הפוסקים ,המתירין לטבול בנהרות וכמו שביררנו. ג( ואף אם נימא שכל עיקרה של סברה זו אינו אלא היכא דליכא לאו של לפני עור כגון היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ,ודק איסורא דרבנן שאלות ותשובות ממעמקים לו הוא דאיכא בזה יש לומר דאינו אסור מדרבנן אלא היכא שהוא אומר מפורש שהוא מתכוין לעשות את האיסור ,אבל היכא דקאי בתרי עברי דנהרא דאיכא לאו דאוריתא של לפני עור הרי בודאי איכא איסורא עליה אפילו אם לא יאמר מפורש שהוא מתכוין לעבור את האיסור ,ולפי זה הניחא אם נתפוס כדעת הר״ב פ״מ שהביא המשנה למלך לכן בנידון דידן מאחר שהן יכולות ללכת למשטרה היהודית ולהנשא בנישואין אזרחיים וליכא על הרב המסדר איםורא דאוריתא אלא איסורא דרבנן לכן אפשר להתיר מטעם סברה זו שהבאנו דמאחר שאינן אומרות מפורש שאין בדעתן להטהר לבעליהן אין כאן אפי׳ איסורא דרבנן. אבל אם נתפוס כדעת המשנה למלך דאף היכא שהוא יכול לעשות את העבירה לא על ידי האיש הזה אלא על ידי איש אחר כגון במלוה שיכול להלוות את מעותיו לאחרים אף אם הלוה הזה לא ילדה אצלו מכל מקום לא הוי זה כדלא קאי בתרי עברי דנהרא מאחר שאפילו אם הלוה הזה לא יעבור על לפני עור ,יעבור על איסור זה יהודי אחר ,ולכך גם זה לוה זה אינו ניצל מהלאו הזה ויש עליו לאו דאוריתא אם הוא לוה אצלו ברבית ,אם כן מה יועיל לנו שהן יכולות ללכת למשטרה היהודית ולהנשא בנשואין אזרחיים ,,מכל מקום הרי אז יעברו השוטרים והפקידים היהודים על לאו של לפני עור, וממילא לא הוי כדלא קאי בתרי עברי דנהרא וגם הרב המסדר להן קידושין לא ינצל מלאו זה ,ומאחר שיש על הרב המסדר הלאו של לפני עור לא תתן מכשול מה יועיל ומה יתן לנו מה שהן אינן אומרות מפורש שאין בדעתן להטהר לבעליהן. מכל מקום ,נראה דאף על פי כן יש להתיר להן קידושין ,שהרי אפילו אם נתפוס כדעת המשנה למלך בכל זאת נוכל לצרף בתורת סניף להיתר את סברת הב״ח שאפילו את הלאו של לפני עור דאוריתא אינו עובר כשהוא שם לפניו את המכשול בשעת עשיית העבירה ממש ,אבל בנידון דידן ש ב ש ע ת סידור הקידושין עדיין לא נעשית העבירה כלל בודאי אפשר להתיר לסדר להן קידושין ,ואם אחר כך יעברו על איסור נדה עלינו מה לעשות ,וכמו שכתב הב״ח לענין ברכה. ומכל הלין טעמין פסקתי להתיר לסדר להן קידושין ,דרק לאלו הנשים המבזות את המצות בשאט נפש ואינן טובלות אף שיש במקומן מקוה טהרה שאלות ותשובות ממעמקים לז רק לאלו אסור לסדר קידושין וכמו שהבאתי לעיל בשם רבנו בעל החפץ חיים והחכמת שלמה ,אבל בנידון דידן של הנשים האומללות הללו הנתונות בצל המות ורוצות להציל את נפשן על ידי שתנשאינה לאנשים ,בודאי נשים אלו יש להעמידן על חזקתן שרוצות הן לשמור על דיני הטהרה ומוכנות הן לטבול את עצמן במי טהרה ,אלא שאנו חוששים הואיל ולא נמצא בגיטו מקוד .טהרה אולי לא ילכו להטבל בנהר והרב ה מ ס ד ר יעבור על ידי כך על הלאו של לפני עור לא תתן מכשול ,לזאת נראה מכיון ש י ש כאן חשש של סכנת נפשות אם הרב לא יסדר להן את הקידושין ובפרט שאולי ילכו לטבול את עצמן בנהר לכן יש להתיר לסדר להן קידושין מכל הלין ט ע מ י ן שהזכרתי ,כי אחרת הן עלולות באמת ללכת ולהנשא במשטרה היהודית על ידי נישואין אזרחיים ועלולים לצאת מזה מכשולים גדולים ועצומים בעניני עריות החמורים. אלא! שעל הרב להזהירם שאסור להם לחיות ב י ח ד חיי איש ואשד .בגלל איסור נדה החמור אם הן לא תלכנה לטבול את עצמן בנהר כ ד ת וכדין ואז מותר לו לרב לסדר קידושין כי נחזיק אותם בחזקתם ,חזקת כשרות ויהדות שהם ישמרו את הדין שאסור לבעול לפני שהאשה ת ט ה ר מנדתה ,ולפסק זה הסכים אתי הגאב״ד דקובנה זצ״ל. כשסדרתי את הספר לדפוס הראה לי ידידי הנכבד הרב המופלג ומושלם החכם הכולל מוה״ר שלמה טרשנסקי שליט״א מש״כ הר״מ בפירושו בפ״ו של מם׳ תרומות מ״ג בענין לפני עור וז״ל שם :והעושה עבירה בעצמו מלקין אותו והמתעה אותו או מכשילו או מצווה עליו או המםייעו לדבר עבירה בשום פנים ממיני הסיוע ואפילו בדבורו הקל הוא נענש מהשם יתברך כפי שעשה באותו הסיוע או ההכנה אבל אינו חייב משום מלקות מן הנזכרים בתורה אבל הוא עובר על הכתוב שאמר ולפני עור לא תתן מכשול אם היה הוא סבה לעבור העבירה או עובר על הכתוב שאמר אל תשת ידך עם רשע אם סייע לאותו עובר ,ע״כ. והקשה הרב הנ״ל מאין זה המציא הרמב״ם לומר שהקרא של ״אל תשת ידך עם רשע בא להזהיר שלא יסייע את חבית לאיסור י והנה אף שהרב הנ״ל פיו פתח בחכמה להעיר על פירוש הר״מ במם׳ תרומות אבל האמת הוא שרבינו הרמב״ם ז״ל תנא ושנה דין זה גם בידו החזקה דזה לשונו בפ׳׳י מהלכות עדות הלכה א׳ :הרשעים פסולים לעדות מן התורה שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות שאלות ותשובות ממעמקים לח עד חמס מפי השמועה למדו אל תשת רשע עד ואפילו עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הדייגין מכירין רשעו אסור לו להעיד עמו אף על פי שהיא עדות אמת מפני שמצטי־ף עמו ונמצא זה הכשר השית ידו עם הרשע עד שנתקבלה עדותו ואין צריך לומר עד כשר שהוא יודע בעדות לחבירו וידע שהעד השני עמו עד שקר שאסור לו להעיד שנאמר אל תשת ידך עם רשע ,עכ״ל. הן אמת שמקרא זה דאל תשת ידך עם רשע הובא בש״ס רק כאזהרה לבי״ד שלא יקבלו עדתו של רשע כדאיתא במם׳ סנהדרין דף כ״ז ע״א ,עד זומם וכוי אביי אמר למפרע הוא נפסל מעידנא דאםהיד רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע אל תשת רשע עד ,וכן הוא במס׳ ב״ק דף ע״ב עיי״ש ,ופשוט דהרמב״ם למד את דינו מכאן וסבירא ליה דכמו שמקרא זה אזהרה הוא על הבי״ד שלא ישיתו רשע עד דאם לא כן הם יעברו על הלאו של אל תשת ידך עם רשע ,הוא הדין שהוא אזהרה לכל אדם שלא ישית ידו עם רשע. ונמצא שמקורו של הרמב״ם טהור הוא ,ודבריו בפירושו על מם׳ תרומות ובידו החזקה עולים בקנה אחד. ואף שהכסף משנה שם על הרמב״ם וז״ל :ואפילו וכו׳ בפי שבועות העדות מנין לעד שיודע בחבירו שהוא גזלן שלא יצטרף עמו ת״ל מדבר שקר תרחק וכו׳ וצריך עיון אמאי לא מייתי רבינו הא דיודע בחבירו שהוא גזלן שלא יצטרף עמו מהיכא דמייתי לי׳ בגמרא דהיינו מדבר שקר תרחק ,ע״כ .מ״מ עיין בלחם משנה שמיישב זאת ועי׳ ג״כ במלבי״ם שכתב דפשט הפסוק משמע כן .וכן כתב לי ידידי מנעורי הגאון ר׳ אליעזר פלצינסקי שליט״א ,ר״מ בירושלים. •«ךי ע״ט הרמטמ ח ז7ד*כיב סימן ה׳ דין בישול בשבת בתוך הגיטו. שאלה: א ל ה א ז כ ר ה ונפשי עלי א ש פ כ ה כי ב י מ י ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם לא היתה מאלף למעלה לנו איש ת ק ו מ ה ו מ ד י יום ב י ו מ ו ה י ו כדי להעבידם בפרך בשדה מוציאים התעופה מהגיטו ולענותם בםבלותם ,והנה ב א לפני ת ל מ י ד י מר י ע ק ב ה י ״ ד ונפשו ב ש א ל ת ו ה י ו ת שיש ה א פ ש ר ו ת להכנם לו לעבודה במטבח במקום בישול ״המרק ה ש ח ו ר ״ ש ה י ה עשוי מ ש ע ו ע י ת ש ה ג ר מ נ י ם היו מחלקים ליהודים ב י ח ד ע ם מ א ה ג ר ם ש ל ל ח ם ליום ,א ו ל ם ד א ע ק א ש ש ם י ה י ה נ א ל ץ ו מ ו כ ר ח ל ע ב ו ד ב מ ל א כ ת ה ב י ש ו ל גם ב ש ב ת אולם מ א ח ר ש ע ל ידי כ ך ה ו א ינצל מעבודת הכפיה הקשה שבשדה התעופה המכלה א ת הנפש ושוברת א ת הגוף אולי יש ב ז ה גם מ ש ו ם פ י ק ו ח נ פ ש כי מ א ח ר ש י נ צ ל מ ע ב ו ד ה ק ש ה ו מ פ ר כ ת ויוכל ל א כ ו ל ו ל ה ש ב י ע א ת נ פ ש ו ה ר ע ב ה ״ ב מ ר ק ה ש ח ו ר ״ ככל א ו ת נ פ ש ו וגופו י ע ש ה על י ד י כ ך י ו ת ר מ ח ו ס ן ויוכל ל ה ח ז י ק מ ע מ ד ל ב ל י ב ו ל ע לו מ ה ר ע ב ה כ ל ל י ה ש ו ר ר ב ג י ט ו ,ו ע ו ד ה ו א ש ו א ל א ם מ ו ת ר לו ל א כ ו ל ב ע צ מ ו ב י ו ם ה ש ב ת ״ מ ה מ ר ק ה ש ח ו ר ״ ש ה ו א מ ב ש ל בשבת. תשובה: בחולין דף ט״ו ע״א גרסינן ,תנץ המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי ש ב ת במזיד לא יאכל עולמית רבי יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי ש ב ת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים. והרמב״ם בפ״ו מהלכות ש ב ת הל׳ כ״ג פסק ,י ש ר א ל ש ע ש ה מלאכה בשבת אם עבר ועשאה בזדון אסור לו ליהנות באותה מלאכה לעולם ושאר ישראל מותר להם ליהנות בה במו״ש מ י ד שנאמר ושמרתם את ה ש ב ת כי קדש היא לכם היא קדש ואין מעשיה קדש כיצד ישראל שבשל בשבת במזיד לט מ שאלות ותשובות ממעמקים כמו״ש יאכל לאחרים אבל לו לא יאכל עולמית ואם בשל בשגגה למו״ש יאכל בין הוא בין לאחרים מיד ,דהרמב״ם פסק כר״י. אבל הטור בסימן שי״ח פסק בשם ד״י בעל התוס׳ דבשוגג מותר אפילו לו לבו ביום ובמזיד אסור בו ביום .אפילו לאחרים ולערב מותר גם לו והיינו שהוא פסק כר״מ ,והרמב״ן הכריע כדברי הרמב״ם וכן פסקו הגאונים. וגם בשו״ע פסק כן עיי״ש בסי׳ שי״ח שכתב המבשל בשבת במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר מ י ד למו״ש ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים. והנה כל הני רבבתא אינם מזכירים אפילו לאסור בכדי שיעשה וזהו דלא כ ש י ט ת רש״י ז״ל שהוא אוסר בכדי שיעשה כמו שכתב שם בד״ה רבי יהודה אומר בשוגג יאכל במוצאי שבת ולא בשבת וה״ה לאחריני דאע״ג דבשוגג חיוב סקילה ליכא עבירה מיהא איכא ובעינן בכדי שיעשה דלא נ י מ ט י ה הנאה מ ע ב י ר ה עיי״ש. ובבא קמא דף ע״א ע״א איתא ,מאי טעמא דר׳ יוחנן הסנדלר כדריש רבי חייא אפיתחא דבי נשיאה ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם .מה קדש אסור באכילה אף מעשה ש ב ת אסורין באכילה אי מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת״ל לכם שלכם יהא יכול אפילו בשוגג ת״ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג פליגי בה רב אחא ורבינא ח ד אמר מעשה ש ב ת דאורייתא וחד אמר מעשה שבת דרבנן מ״ד דאורייתא כדאמרן ומ״ד דרבנן אמר קרא קדש הוא קדש ואין מעשיו קדש עיי״ש. והנה הריטב״א במס׳ כתובות דף ל״ד ע״א כתב וז״ל: והא דאמר ר׳ יהודה במזיד לא יאכל עולמית היינו שלא יאכל הוא דליכא מאן דאםר מעשה ש ב ת לכל העולם אלא ר׳יוחנן הסנדלר בלחוד כדאיתא בשמעתין נמצאת אתה לומר שוגג דר׳ יהודה כמזיד דר״מ ושוגג דר׳ יוחנן הסנדלר כמזיד דר׳ יהודה ואמרינן מעשה ש ב ת פליגי בה רב אחא ורבינא וכן םוגיין מוכחא בהדיא דאליבא דר׳ יוחנן הסנדלר פליגי דאיהו הוא דאמר מעשה שבת ,ומיהו אין להביא ראיה מכאן שיהא הלכה כמותו דהא אמרינן בפ״ק דחולין דרב הוא מורה לתלמידו כר״מ ודריש בפירקא כר׳ יהודה ומי לנו גדול רב לפסוק הלכה ואי משום דסוגיין דהכא אליבא דרבי יוחנן אפליגו ולדידייהו לא סבירא שאלות ותשובות ממעמקים מא לה ומשום דאוקי לברייתא לעיל כר׳ יוחנן אצטריכא לאפושי טעמא ד י ד י ה ואתא נמי דפליגי עלה דרב אחא ורבינא משום הא דבאי למפרך על אוקימתא דלמ״ד מ ע ש ה ש ב ת דרבנן נמי מ׳ט דרבנן דפרי׳ והוא הנכון עכ״ל עיי״ש, ומבואר בהדיא מדברי הריטב״א דס״ל דר׳ מאיר ור׳ יהודה תרוייהו סבירא להו שאין איסור עולם על מעשה ש ב ת וגם רב אחא ורבינא רק אליבא ר׳ יוחנן הסנדלר הוא דפליגי אבל לדידהו לא סבירה להם כוותיה לאסור מעשה שבת לעולם. אמנם במג״א סי׳ שי״ח סק״ב ראיתי שכתב וז״ל דלמי ש נ ת ב ש ל בשבילו הוי ג״כ דינו כמו הוא עצמו כמ״ש ביור״ד סי׳ צ״ט ס״ה לענין עבר וביטל איסור לכתחילה אסור לו ולמי ש נ ת ב ט ל בשבילו הכא נמי ט ע מ א משום קנסא ,ומיהו מדברי הב״י שם מ ש מ ע דדוקא התם .חיישינן שיאמר לעכו״ם לבטלו אבל הכא הא בלא״ה צריך להמתין בכדי שיעשה כשבישלו עכו״ם ולישראל לא חיישינן דאין אדם חוטא ולא לו ,ועל כל פנים מתבאר מזה ד י ש לאסור לבשל ב ש ב ת בשביל ישראל דמי ש נ ת ב ש ל בשבילו הוי ג״כ דינו כמו הוא עצמו כמ״ש המג״א ,וא״כ בנידון דידן לכאורה יש לאסור לו לבשל ואם יעבור ויבשל יהא המרק אסור לישראל מכיון שכל עבודת הבישול במטבח זה הוא בשביל היהודים הנתונים בצרה ובשביה במכלאת הגיטו. אולם בספר ראש יוסף במס׳ ש ב ת דף ע״ב כתב במי שאונסין אותו שיבחור לו ד ב ר אחד או לחלל ש ב ת או לאכול מאכל של איסור נבלה יבחר לו חילול שבת דחילול שבת הוא באונם והווה מלאכה שאינה צריכה לגופא והוא רק מדרבנן מה שאין כן אם יאכל נבילה הרי יעבור איסור דאורייתא שהרי הוא נהנה מאכילה זו ,ועוד מביא שם בראש יוסף שהפ״י חולק על דברי התום׳ שם שכתבו דהעובד בשבת מ ח מ ת יסורים חייב וס״ל להפ״י ד מ ח מ ת יסורים .וכדומה הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכן הביא מש״כ המהרש״א בב״ב קי״ט גבי מקושש דלשם שמים נתכוון דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. ומכח ד ב ר י הראש יוסף הנ״ל כתב המהרש״ם באורחות חיים בהל׳ ש ב ת סי׳ רע״ח ד י ש למצוא זכות להיהודים אנשי הצבא דמלאכתם היא שאלות ותשובות ממעמקים מב מדרבנן כיון שהם עושים מחמת אונס ,והביא כן מדברי המהרי״ק שכתב בשורש קל״ז בהאי ד י ב מ ו ת דף קכ״ב ע״ב דא״ל נכרי לא ליקטלי לך כדקלי לפלניא דא״ל בשל קדירה בשבת דל״ה רק איסור דרבנן בבישול הלז כיון דעשה כן בשביל שלא ימיתנו העכו״ם הוי ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה וכן כתב שם מהא דאמר הש״ס בסנהדרין ע״ד דקטל אספסתא ושדי לחיותא דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ,ועי׳ בשו״ת בית יצחק חלק או״ח סי׳ ל״ד שכתב לבאר אמאי הוי כאן מלאכה שאינה צריכה לגופה. אמנם לכאורה יש לדקדק על זה מהא דאיתא בירושלמי פ״ב דחגיגה הלכה א׳ ד ב ש ע ת הגזירה שגזרו על היהודים לחלל שבת כשהיו האויבים מטעינים עליהם משאות בשבת ,היו היהודים מכוונים ,שיהיו שנים נושאין משא אחד כדי שלא יעברו על איסור שבת דשנים שעשו מלאכה בשבת פטורין ,ואע״ג דהא דשנים שעשו מלאכה פטורין זהו מדאורייתא אבל מכל מקום אסור מדרבנן לעשות כן כמבואר במס׳ שבת דף ג׳ ודף ד׳ ואם כן מה הועילו היהודים בזה שהיו נושאין משא אחד בשנים ,מכל מקום עשו כן כדי להנצל מאיסור דאורייתא כמ״ש הפ״מ והק״ע שם, והשתא אם איתא להך דינא דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כשהעכו״ם מכריחים אותו לחלל שבת ,אם .כן הדרא קושיא לדוכתא אמאי הוצרכו היהודים לכוון שיהיו שנים נושאין משא א ח ד כדי להנצל מאיסור דאורייתא הלא אפילו אם כל אחד ואחד יטעון לבדו את המשא גם כן לא יעבור על איסור דאורייתא דמאחר שהעכו״ם מכריחים אותו לעשות כן אם כן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דאינה אסורה מדאורייתא ,ואמאי כתב בירושלמי הנ״ל שהיהודים היו מכוונים שיהיו שנים נושאין משא אחד כדי להנצל מאיסור דאורייתא ,והרי דין של מלאכה שאינה צריכה לגופה ישנו גם במלאכת הוצאה כמבואר בשבת דף ד׳ עיי״ש ואם כן לכאורה קשה מהירושלמי הנ״ל על סברא זו. אמנם זה אינו דאפשר לומר דהיהודים האלה שיכלו א ת מעשיהם כדי שלא יעברו על איסור דאורייתא אליבא דכולי עלמא שהרי במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי בה ר״י ור״ש דר״ש אומר מלאכה שאינה צריכה לגופה שאלות ותשובות ממעמקים מג פטור ור״י אומר חייב ,וכן יש פלוגתא בין ר״מ ור׳ יהודה בשנים שעשו מלאכה בשבת דר״מ ס״ל דחייבין ור״י ס״ל דפטורין. כן לפי זה ש פ י ר עולים דברי הירושלמי במה ש כ ת ב שהיהודים היו DM מכוונים שיהיו שנים נושאין משא אחד ,ד מ מ ״ נ הם ינצלו בזה מאיסור דאורייתא אליבא דכולי עלמא ,דאפילו לר׳ מאיר דםבירא ליה דשנים שעשו מלאכה בשבת חייבין מכל מקום יהיו פטורין שהרי ר׳ מאיר סבירא ליה כר״ש דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ואם כן מאחר שהעכו״ם מכריחים ,אותם לעשות את המלאכה בשבת הם פטורין מטעם מלאכה שאינה צריכה לגופה כסברה הנ״ל ,ואפילו לר״י דםבירא ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב מכל מקום מצאו עצה שיהיו פטורין שהרי ר״י סבירא ליה דשנים שעשו מלאכה בשבת פטורין הם ,ולכן בכוונה כיוונו שיהיו שנים נושאין משא אחד כדי שיהיו פטורין אליבא דכולי עלמא בין למ״ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פ ט ו ר ובין למ״ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ודו״ק. וגם במהרי״ק סי׳ קצ״ג ובפמ״ג סי׳ שכ״ח סק״ד מ״ז ובשו״ת חוות יאיר סי׳ קפ״ג ראיתי שהעלו דמחלל שבת באונם הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואינו אסור אלא מדרבנן עיי״ש ,ואונס זה שהני רבבתא מיירו בו הוי רק אונס הגוף שהיו מכריחים אותם לעבוד ע ב ו ד ת המלך ואף על פי כן הם העלו דאינו אסור אלא מדרבנן משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואם לפי זה בנידון דידן שהזדים ,הארורים היו מכריחים א ת היהודים לעבוד בכל מיני עבודת פרך בשבת ואם לא היו נשמעים .להם היו מ מ י ת י ם אותם בכל מיני מ י ת ו ת ועינויים הרי בודאי אונס זה הוא אונס של מ י ת ה ובודאי שיש להתיר לאומללים הללו לחלל א ת ה ש ב ת כ י אונס רחמנא פטריה ועל אחת כמה וכמה שיש כאן אנוס של נפשות ממש ,וגדולה מזו ראיתי בשו״ת י ד שלום סי׳ נ״ז ש כ ת ב דמי שהוא אנוס מטעם הממשלה לחלל את השבת באיסור דאורייתא יש ל צ ד ד להתיר לו א ת ה ד ב ר מכח מש״כ המרי״ק בסי׳ קל״ז ואם כן קל וחומר בן בנו של קל וחומר שבנידון דידן שהאונס הוא אונס של נפשות שיש להתיר להם לחלל א ת השבת. שאלות ותשובות ממעמקים מד תבנא לדינא ,דמכל הנ״ל נראה לי שיש להתיר לנשאל לעבוד במלאכת הבישול בשבת במטבח ,שהרי בין כך ובין כך הזדים הארורים יכריחו אותו לעבוד בעבודת הכפיה בשדה התעופה בשבת ,ואם כן מאי נפקא לן באיזה עבודה הוא יהא מוכרח לחלל את השבת אם בעבודה אחרת אם במלאכת הבישול ,והלא בין כך ובין כך לא יעבור על איסור דאורייתא דמאחר שהוא מחלל את ה ש ב ת מ ח מ ת אנוס הוי מלאכה שאינה צריכה לגופא דאינה אסורה אלא מדרבנן ,ובנידון דידן גם מדרבנן אינו אסור בגלל סכנת הנפשות הכרוכה בדבר. ולכן בודאי נראה שמותר לו לעבוד במלאכת הבישול בשבת שהרי על ידי כד יהיה לו גם מעט אוכל להשיב את נפשו ,וכן אין כאן שום איסור עליו מלאכול את ״המרק השחור״ שהוא מבשל בשבת דבכהאי גוונא לכולי עלמא אינו אסור מעשה שבת שהרי יש באכילה זו משום פיקוח נפש ועל אחת כמה וכמה שמותר ליהודים אחרים לאכול את המרק הזה שהוא מבשל בשבת מטעם הנ״ל כי גדול פיקוח נפש שהוא דוחה את השבת ,כי כח הסבל של המסכנים הללו כבר כשל לגמרי והם נמקים ממש מרעב ומחסור לכן בודאי שמותר להם להשיב את נפשם הרעבה במרק הזה אף שנתבשל בשבת. וה׳ הטוב יצילנו משגיאות ויאמר למשחית די ויוציאנו מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה במהרה בימינו אמן. סימן ף דין המאבד עצמו לדעת כדי שיבא לסבר ישראל. שאלה: ב י ו ם ו׳ מ ר ח ש ו ן ש נ ת ת ש ״ ב י ו מ י ם ל פ נ י ה ח ו ר ב ן ה נ ו ר א של ניטו קובנה ,ש ע ה שלעינינו הובלו כ ע ש ר ת אלפים איש, א נ ש י ם נ ש י ם ו ט ף ל ה כ ר י ע ם ל ט ב ח וכל א ח ד מ י ו ש ב י ה ג י ט ו צ י פ ה ל ק ץ המר ע ת שזרוע ה ר ש ע של ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם ת ו נ ף עליו ב א כ ז ר י ו ת ותכריתו מ א ר ץ ה ח י י ם ,א ז ב ש ע ה ט ר ו פ ה זו ב א א ל י ב ע ה י ׳ ב א ח ד מנכבדי ה ע י ר ינוע ב א נ ח ת ו ו ד מ ע ת ו על לחיו וברוב ש י ח ו א מ ר לי בי נ פ ש ו ה י א ב ש א ל ת ו ,כ י א י כ כ ה יוכל ל ר א ו ת ב ר ע ה א ש ר י מ צ א א ת משפחתו, א ש ת ו ו ב נ י ו ו ב נ י בניו ,ש י ת כ ן מ א ד ש י ו ט ב ח ו ל נ ג ד ע י נ י ו כ ד י ל ה ג ד י ל א ת צ ע ר ו ויםוריו ,ש ה ר י ה ר ו צ ח י ם ה ג ר מ נ י ם מ נ ה ג ם ה י ה ל ה ת ע נ ג על ה י ם ו ר י ם ו ה צ ע ר ש ל ק ר ב נ ו ת י ה ם ו ל כ ן ה י ו נ ו ה ג י ם ל ה ר ו ג א ת ה ב נ י ם לעיני א ב ו ת י ה ם ו א ת ה נ ש י ם לעיני ב ע ל י ה ם ורק א ח ר י ש ה י ו משביעים א ת זעפת ח מ ת הרצח שבתוכם ש ר ת ח ה בקרבם ונפשם ה ת ע נ ג ה על ז ע ק ת ה מ ע ו נ י ם ו ה מ ו מ ת י ם ,רק אז היו שולחים י ד ב ר א ש י ה מ ש פ ח ה ,ולכן מ כ י ו ן ש א י ן ב כ ח ו ל ע מ ו ד ב פ נ י י ס ו ר י ה נ פ ש ו ת ה א ה ו ב ו ת ו ה י ק ר ו ת לו מ כ ל יקר ,ו ב ל י ס פ ק ש ל ב ו י ת פ ל ץ ב ק ר ב ו ו נ פ ש ו ת צ א מ מ נ ו ב ר א ו ת ו ז א ת ,ל ז א ת ש א ל ת ו ה י א א ם מ ו ת ר לו ל ק ר ב א ת ק צ ו ו ל ש ל ו ח יד בנפשו א ש ר לא כ ד ת ובלבד ש ל א יראה בעיניו באבדן בני ביתו. ונוםף ל ז ה ה ו א ע צ מ ו ל א י ו מ ת ב מ י ת ה מ ש ו נ ה ת ו ך י ס ו ר י ם ג ד ו ל י ם ע ל י ד י ה ר ו צ ח י ם ה א ר ו ר י ם י מ ח ש מ ם וגם י ז כ ה ל ב ו א ל ק ב ר י ש ר א ל ב ב י ת הקברות שבגיטו קובנה. תשובה.׳ ההורג את עצמו בשעה שדעתו מ י ו ש ב ת עליו ד ב ר זה אסור הוא מדאורייתא כ ד כ ת י ב ואך א ת דמכם לנפשותיכם אדרוש ,ועי׳ ב ב ״ ד מה מו שאלות ותשובות ממעמקים פל״ד דקרא זה קאי לא דק על השופך דם עצמו אלא א ף על החונק א ת עצמו אע״פ שאין יוצא ממנו דם, וכן מוכח מ מ ה דאיתא בב״ק צ״א ע״ב ,אלא תנאי היא דאיכא למ״ד אין אדם רשאי לחבל בעצמו ואיכא כ ד ד א ד ם רשאי לחבל בעצמו מאן ת נ א ד ש מ ע י ת ליה ד א מ ר אין אדם רשאי לחבל בעצמו אילימא האי ת נ א הוא ד ת נ י א ואד א ת דמכם .לנפשותיכם אדרוש ר ב י אלעזר אומר מ י ד נפשותיכם אדרוש א ת דמכם דילמא קטלא שאני ע״כ ,הרי מוכח מ ה ד י א שאסור לאדם להרוג א ת עצמו וכן פסק הרמב״ם בפ״ה מהל׳ חובל ומזיק ה״א, ובמהרי״ט הביא ראיה מהא דאיתא בכתובות ד ף ק״ג ע״ב ,ההוא יומא דאשכתביה דרבי גפקא ב ת קלא ואמרה כל דחוה באכבתיה ד ר ב י מזומן הוא לחיי העולם ה ב א ההוא כובס כל יומא הוה א ת י ק מ י ה ההוא יומא לא אתא כיון ד ש מ ע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית יצתה בת קול ו א מ ד ה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא ,ומשמע מזה שאם לא ה י ת ה יוצאת ה ב ת קול היינו אומרים שאין לו חלק לעולם הבא וטעמא מ א י משום ש א י ב ד עצמו לדעת. ובל״מ פ י ׳ ש מ ״ ה הביא ד ע ת המורי״ל ד ל א הוי מ א ב ד עצמו לדעת אלא היכא שהתרו בו וקיבל התראה ,אז יש עליו חיוב דין של מ א ב ד ע צ מ ו לדעת מכיון ש י ד ע שזוהי עבירה חמורה ואמר א ף על פ י כן ,אבל בלי ה ת ר א ה אין עליו דין של מ א ב ד עצמו לדעת ,ועי׳ בשד״ח סי׳ י״ז שהעיר ע״ז ,ואפי׳ ת ״ ח אסור לו למסדר עצמו למות אפילו ע ל ד ב ר י תורה כמבואר בב״ק ס״א ע״א ,ד א י ת א שם ,מאי לא א ב ה ד ו ד לשתותם ד ל א אמרינהו משמייהו א מ ר בך מקובלני מ ב י ת דינו ש ל שמואל ה ר מ ת י כל המוסר עצמו למות על ד ב ר י תורה אין אומרים ד ב ר הלכה משמו. ובטור יו״ד סי׳ שמ״ח הובא ש כ מ ה פוסקים םבירא להו ,ש ה מ א ב ד עצמו ל ד ע ת אפילו ע ש ה תשובה לפני מותו אין ת ש ו ב ת ו מועלת לו ,שהרי הוא הרג א ת עצמו לאחר ש ע ש ה תשובה והוא דומה לטובל ושרץ ביד, שאלות ותשובות ממעמקים והמאבד מז עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא כדמוכח מהא דתנן בסנהדרין צ׳ ע״א ,ארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא ואחד מהם הוא אחיתופל שחנק את עצמו ,והחיד״א ז״ל בספרו נחל קדומים מצא רמז לזה בתורה מהא דכתיב ,ונפש כי ת ח ט א ומעלה מעל )ויקרא ד׳( ״ מ ע ל ״ ר ״ ת ע צ מ ו ל ד ע ת ,וגם ה מ ר י ״ ט הביא שאין לו חלק לעולם הבא מהאי מאבד עובדא דכובס הנ״ל. ולענין דינא פסק הרמב״ם בפ״א מהלכות אבל הלכה י״א ,המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל ד ב ר ואין מתאבלין עליו ,ואין מ ס פ י ד י ם אותו אבל עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים ,וכן פסק בשו״ע יו״ד סי׳ שמ״ה ס״א ,וכתב הכ״מ שמקור דברי הרמב״ם הוא באבל ר ב ת י סובר רבנו שאבילות אינו מ ד ב ר י ם של כבוד החיים ולכן כתב ג״כ שאין מתאבלין עליו והרמב״ן חולק בדבר ,וכ״כ בספר האשכול ח״ב עמוד ק״ע שאין מתאבלין. ועי׳ בשו״ת חת״ם סי׳ שכ״ו אות ב׳ שכתב ליישב ד ב ר י הרמב״ן ומ״מ סיים שם בתשובה הנ״ל שלהלכה ולמעשה מי ירים ראש להורות נ ג ד הוראות הב״י עיי״ש ,וכן הוא בשו״ת האלף לך שלמה סי׳ ש״א. והנה תכריכין וקבורה לא מנעו מ מ א ב ד עצמו ל ד ע ת כמבואר בתשובת הרשב״א סי׳ ת ש ס ״ ג עיי״ש ,אבל נהגו שלא לקברו בשורת קברים של אלו שמתו על מ ט ת ם אלא קוברים אותו רחוק מהם ומן ה צ ד במקום מיוחד דומיא דנהרגין ע״פ בי״ד כדתנן בסנהדרין מ״ו ע״א עיי״ש ,וכן היו נוהגים בליטא ובאשכנז. אולם על קידוש השם יש לו לאדם למסור עצמו למות כמבואר בסנהדרין ט״ו ע״א ,א״ר יוחנן משום ר״ש בן יהוצדק נימנו וגמרו בעליית ב י ת נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרנ חוץ מעכו״ם וגילוי עריות ושפיכות דמים ,ובפ״א דע״ז כ ת ב הריטב״א בשם ר״ת וז״ל! ובן ישראל הירא שמא יכריחוהו לעבור על ד ת וחובל בעצמו אין מונעין ממנו שם דבר ,ומטעם זה בשעת הגזירות שחטו אבות את ילדיהם בידיהם .ובשבות יעקב ח״ב סי׳ קי״א כ ת ב שכך הוא הדין גם מי שמקבל על שאלות ותשובות ממעמקים מח עצמו מ י ת ה בידי אדם על איזה איסור חמור שעבר עליו שאין מונעין ממנו שום .דבר. וראיתי בספר בשמים ראש המיוחס להרא״ש בסי׳ שמ״ה שנשאל ,באדם אחד חסר לחם וחשוף שת ,שאמר בפני שנים שמאס בחייו ואיבד עצמו לדעת ,אם רשאים קרוביו להתאבל עליו ,והשיב שחלילה לדון את האיש הזה לרעה ,וכבר אמרו במד״ר אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ,יכול כשאול בן קיש ת״ל אד ,ושאול היה רק מתירא פן יתעללו בו הפלשתים ,ולא ת א מ ר דוקא התם שהיה ירא שישלחוהו ב מ י ו ן גדול להתקלס בישראל ויהיה חילול ה׳ בדבר ,לא כי אלא כל שעשה מריבוי צרותיו דאגות ויסורין או עוני גמור, אין כאן מיחוש ,אדרבה גינו חז״ל את צדקיהו מלך יהודה ואמרו שהיה לו להטיח עצמו בכותל וימות ולא יראה בשחיטת בניו לעינו וגם מנו חז״ל אחיתופל בכלל ג׳ הדיוטות לפי ש מ ר ד במלכות דוד לא היה אחיתופל מאבד עצמו לדעת ,וענין המאע״ל הוא שבועט בטובה ושונא את העולם כמקצת פילוסופים .שעושים כן להמרות פני עליון וכו׳ אבל בצרת נפשו כי לא יוכל שאת ,ואף כי זה שעשה לשמור עצמן מן החטא ,שכל הצרות והעוני מעבירים את האדם על דעתו ועל ד ע ת קונו אין בזה איסור ע״כ. וראיתי בבדק ה ב י ת סימן קנ״ז שהביא דברי המדרש הנ״ל ופי׳ יכול אפילו כשאול בן קיש ,שאם ירא שמא יעשו לו יםורים קשים שלא יוכל לעמוד בנםיון שיוכל למסור א״ע למיתה ת״ל אך ,ומכאן מביאים ראיה השוחטים התינוקות בשעת ה ש מ ד ויש אוסרים ומפרשים ת״ל אך ,שאינו יכול להרוג עצמו. וחנניה מישאל ועזריה מסרו ביד אחרים אבל הם לא פגעו בעצמן ושאול בן קיש שלא ברצון חכמים עשה ע״כ. ונראה מזה שיש מפרשים המדרש לאסור ושאול עשה שלא כדין ,ופירש זה תמוה שהרי ״אך מיעוטא״ הוא והמדרש מ מ ע ט כגון שאול בין קיש דלא הוי בכלל מאע״ל ,וגם .יש להביא ראיה ע״ז מיבמות ע״ח ע״ב שנעשו על שאול שלא נספד כהלכה ,אלמא דלא הוי בכלל מאע״ל. )ועיין בפי׳ בעלי התוספות על התורה פרשת נח שהביא ג״כ דברי הי״מ(. וכ״כ הרמב״ן בתורת האדם ,ז״ל ,וכן מצינו בגדול שאע״ל מפני האונס כדון שאול מלד ישדאל שהיה האיבוד מותר לו וכדאמרינן בב״ר אך את דמכם וכו׳ יכול שאלות ותשובות ממעמקים מט אפילו נרדף כשאול ת״ל אך ,לפיכך לא היה בכלל מאבד עצמו לדעת ,ונענשו עליו כשלא הספידוהו כראוי ע״כ ,ועיי׳ ברא״ש פ״ג דמם׳ מועד קטן סי׳ צ״ד, וכן פסק בשו״י סימן שמ״ה סכ״ג גדול המאע״ל והוא אנוס כשאול המלך אין מונעים ממנו כל דבר. ל ב י ם של שלמה פרק החובל סי׳ נ״ט ראיתי שהביא בשם הריטב״א וז״ל{ מצאתי כתוב בשם .ה ד י ט ב ״ א הא דאמרינן ע״ז י״ח דר׳ יוחנן בן תרדיון ,מוטב שיטלנה מי שנתנה ולא יחבול בעצמו ,כתוב בגליוני התוס׳ שהיה אומר ר״ת ,דהיכא ש מ ת י ר א שלא יכריחוהו לעבור על ד ת מותר לחבל בעצמו ,והכי איתא במדרש אך את דמכם אדרוש יכול אפילו כשאול ת״ל אך פי׳ שחיבל בעצמו מפני שהיה מ ת י י ר א שמא יעבידוהו על ד ת דבכה״ג שרי ומכאן לומדים לשחוט התינוקות בגזרות מפני העברת ד ת ע״כ מצאתי בגליוני התוס׳ והם דברים שצריכים ת ל מ ו ד ועיון ,אלא שכבר הודה זקן ושמענו בשם גדולי צרפת שהתירו הלכה למעשה עכ״ל הריטב״א והים של שלמה מסיק ש ם : אבל כבר מוכח מ ד ע ת ר״י שאינו ,שכתב אסור להרוג את עצמו מפני שירא ,ומדכתב סתם שירא משמע אפילו מיראת שמים שלא יעבידוהו על דת ,וכן הרא״ש לא ה ת י ר אלא להניח עצמו ליהרג וזה אינו קרוי חובל בעצמו ,אבל לא שיחבול בעצמו ,וגם דעת שאול לא היה כן כמו שכתב ,דא״כ לא היה רוצה לקיים המקרא בכל לבבך ובכל נפשך כמו ר׳ עקיבא שהיה מ צ ט ע ר על זה וגם לישנא דקרא לא מ ש מ ע כלל משום שיעבירוהו על דת ,אלא שלא יתעללו בו לצערו ולענות אותו כמו שנאמר פן יבואו הערלים ויתעללו בי ,ואפשר שהוא מפרש יתעלל בי על עבירת ועל זה היה מתיירא ,הלא אמר ודקרוני וזה ענין מיתה וכן תךגום יהונתן וקטלוני אלא הוא מ ט ע מ א שכתבתי ע״כ ,אולם בב״ח סימן קנ״ז הובאה הגהת סמ״ק שפי׳ שהיה ירא שלא יעבידוהו על ד ת כמ״ש הריטב״א בשם ר״ת ועי׳ בתשובת חיים שאל סימן מ״ו מש״כ ע״ז. והנה מהאמור נראה שלא עשה כן שאול אלא מיראה פן יענוהו להעבירו על דת ,ולכן אין ראיה משאול שיהי׳ מותר לאדם לאבד את עצמו מ ח מ ת עוני ויסורין ,ואף על פ י שהעניות מעבירה את האדם ,על דעתו ועל דעת קונו כמ״ש בגמרא עירובין מ״א ,מ״מ איבעי ליה לכוין דעתו ולא לבעט ביסורין נ שאלות ותשובות ממעמקים זדו ,ונידון דידן לא דמי להכא כי עינוי הבא בידי אדנו שאני כדמוכח בגמרא בכתובות ל״ג דאלמלי נגדוה לחנניא מישאל ועזריה הוו פלחו לצלמא ,והנה התום׳ שם כתבו דהצלם לא הי׳ ע״ז מ מ ש אבל במדרש רבה שיר השירים פרשה ז׳ פירש דהצלם היה ע״ז ממש. ל ע י ׳ בתום׳ גיטין נ״ז גבי ת׳ הילדים שנשבו לקלון שקפצו כולם ונפלו אל הים ,וראי׳ מצדקיהו שהרי כשנשבה היה ידוע לו כבר ש י ת ע ל ל בו נבוכדנצר והוא קרוב ל מ י ת ה מן החיים כדמוכח מבבא בתרא דף ח׳ דבםתם שבוי כולהו מות ,חרב ורעב איתניהו ביה ,וכן נראה מילקוט מלכים ,שא״ל צדקיהו לנבוכדנצר הרגני ראשון שלא אראה בדם עשרה בני ובניו אומרים הרגנו תחילה שלא נראה דם ,אבינו שפוך על הארץ וכן עשה להם עיי״ש ,ולכן נראה מכל האמור דבנידון דידן שהוא מ מ ש כמו שהיה אצל צדקיהו כמבואר בילקוט הנ״ל שלא רצה לראות בדם בניו נראה לי דמותר. והנה על מה שהעלה בספר בשמים ראש המיוחם להרא״ש ,דאינו נקרא מ א ב ד עצמו ל ד ע ת בל שעשה כן מרבוי צרותיו ודאגת יסורים .או עוני ,ראיתי שבספר נהר אבל פי׳ י״ח כ ת ב ע״ז וז״ל s והריני נשבע חי ה׳ צבאות כי לא יצאו דברים כאלו מפה קדוש ,והאחרונים כתבו כי המו״ל כתב את כל הספר הזה בעצמו כידוע ,ועי׳ ביד דוד ובפ״ת סי׳ שמ״ה סק״ב ובטוב טעם ודעת מ ה ד ר ״ ג סי׳ כ״ב ,וגם החת״ס בתשובה הנ״ל סי׳ שכ״ו כינה את התשובה הזאת בשם ״כזבי הרא״ש״. אולם הגאון חיד״א בספרו שם הגדולים כתב וז״ל :ואהני׳ לספר בשמים ראש סהדותא דפוס ברתא דליקו בבחירתא ,וגם ,הגאון מוה״ר צבי אב״ד בערלין העיר בעדות ברורה שראה הכתב יד של בנו וגם ,מתוך התשובות עצמן מוכח שאחד מן הראשונים כ ת ב ם :א( ש מ ב י א ד ב ר בשם מורי רבנו מאיר ב( מ ב י א פירוש בשם הגאון כנראה הוא רב האי גאון למתני׳ דפ״ב דנגעים .ג( מ ב י א פירוש בשם רבנו יצחק בתום׳ נזיר שלא נמצא בתום׳ שלפנינו כמו שהעיר עליו ר׳ יצחק די מולינאן שהי׳ חי בימי ב״י ובידו היה הכ״י של בשמים ראש. ד( מה שכתבו תום׳ בשבועות דף ג׳ ע״א בסתם מובא בתשובה זאת בשם ריב״ן ובאריכות יותר באופן שמתורץ מ ה שהקשו כמה אחרונים על תום׳ הנ״ל׳ ה י א ד כתבו דהמצורע יגלח ע״י נכרי שאלות ותשובות ממעמקים הא מפורש בת״כ דבעי גלוח ע״י כהן. נא וקשה להאמין שכל הנ״ל נעשה ע״י זיוף וכיון שגם הב״י הביא יש שהיו מתירין ע״י נכרי אין לנו טעם להחזיק בשקר אם נמצא כתוב ד י ע ה זו עוד ב ש ם קדמון ,ועי׳ בס׳ מ ל מ ד להועיל סי ס ״ ה ועי׳ בשו״ת כרך של רומי סימן י״ד שהאריך ל ה ע מ י ד א ת ה ב ש מ י ם ראש ,בסימן ו׳ חתם את עצמו ״אשר ב״ר יחיאל״. ועי׳ עוד בשו״ת מהרש״ם חלק ו׳ סי׳ מ ״ ט שנשאל אודות אנשים רמי מעלת שאיבדו א״ע ל ד ע ת בכדי להפטר מ צ ע ר ויסורין עוני ובזיון והשיב שכל שעושה כן מחמת יסורין אינו בכלל מאע״ל וכמ״ש הבשמים ראש ,וכ״כ בשו״ת רב פעלים ח״ג מיו״ד סי׳ כ״ט עיי״ש שהביא בשם ״ ת ש ו ב ת כרך של רומי״ ,ומסיק כדברי הבשמים ראש שאם עשה כן מתוך צרות ויסורין אינו נידון כמאע״ל. ובראה מכל הנ״ל שאם איבד את עצמו מ ח מ ת יסורין וצער מותר להתאבל עליו ברם ד ב ר אם היה האיש ש א י ב ד עצמו לדעת יר״ש וחרד לדבר ד׳ בזה דוקא יש מקום לדונו לכף זכות שעשה כן בשגגה אבל לא לאלו שלמדו מן הגוים שעל כל ד ב ר קטן מאע״ל ,בהיות שאין להם אמונה בהשי״ת שהוא זן ומפרנס לכל ואינם מודים בהשארת הנפש. וביריד סי׳ שמ״ה נפסק הדין ש מ י שהוא אנוס כשאול המלך אין מונעין ממנו דבר ,ועי׳ בח״ס יו״ד סי׳ שכ״ו ,ועי׳ ג״כ בפרשת מרדכי סי׳ כ״ה — כ״ו במי שנמצא חנוק בבית הסוהר שיש לתלות שלא שעה כן מ ח מ ת רשעות אלא מ ח מ ת פחדו מעונש ערכאות או מיסורי הכאות או מעונש מ י ת ה שיוטל עליו, או מ ח מ ת שחשש שידונו אותו להיות חבש במבצר ,וחשב שכדי להציל עצמו מכל אלו מותר לו להמית את עצמו ,צריכים להתאבל עליו ולומר ק ד י ש עיי״ש ,ועי׳ בלחם יהודה ש כ ת ב שאם מ מ י ת עצמו בפני ש מ ת י ר א שלא יבוא לידי ענויים קשים לא מיקרי מאבד עצמו לדעת. ומכל הנ״ל למדנו שכ״ש בנידון דידן שבודאי יתעללו בו כמו אצל שאול המלך והצוררים ימ״ש יעשו לו יסורים נוראים נראה שמותר לו לאבד עצמו לדעת ,אולם בספר חיים שאל סי׳ מ״ו כתב שדוקא מפחד ש מ א יעבידוהו על ד ת מותר לו לאבד ע צ מ ו ל ד ע ת אבל מ פ ח ד יסורים אחרים אסור והביא שאלות ותשובות ממעמקים נב ראיה מדברי הריטב״א הנ״ל ש מ ש מ ע מדבריו דהא דאין מונעין ממנו שום דבר זהו דוקא בפני שהוא ירא שמא יכריחוהו לעבור על דת ,ועי׳ בספר זכור לאברהם אות מ׳ אם מותר להמית עצמו לכפרת עונותיו עיי״ש היטב׳ ורוב הפוסקים פסקו לאסור ,ולפי״ז בנידון דידן אף שטעמו הוא מפני שהוא רוצה להקבר בקבר ישראל מ״מ אסור לו לאבד את עצמו. והחתי׳ם סי׳ שכ״ו כתב להביא ראי׳ שאסור לאבד עצמו בגלל שינצל מיסורים מהא דאיתא בע״ז י״ח ע״א ,מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה מקהיל קהילות ברבים וס״ת מונח לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בם״ת והקיפוה בחבילי זמורות והציתו בהן את האור וכו׳ אמרו לו תלמידיו אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו ,ואין לך מיצר יותר ממי שנשרף חיים ואף על פי כן לא רצה רחב״ת לפתוח את פיו ולקרב את מיתתו אלמא שאסור לאבד את עצמו כדי להנצל מיסורים. אולם אפשר לומר שרחב״ת החמיר על עצמו ביותר ע״פ מ ד ת חסידות ,אבל באמת בכהאי גוונא לא מיקרי מאבד עצמו לדעת ,ושאול המלך יוכיח שנפל על חניתו לקרב את מיתתו בטרם שהפלשתים הישגוהו ,ולכן יתכן שבנידון דידן מותר לו לאבד את עצמו ואין מונעין ממנו שום דבר. ובכל זאת נראה לי שלפרסם ברבים כפסק הלכה שבנידון דידן מותר לו לאדם לאבד עצמו לדעת ,בודאי אסור ,כי בזה היינו נותנים יד לפושעים הצוררים ימ״ש ,כי כמה פעמים טענו כלפי היהודים על שאינם מאבדים עצמם .לדעת כמו שעשו יהודי ברלין ,ודבר זה יש בו משום חילול השם, מפני שזה היה מראה כאילו אין ליהודים בטחון בחסדי ה׳ שיצילם מידיהם הטמאות והארורות של הצוררים ימ״ש ,וכל רצונם של הרוצחים היה להכניס בקרב היהודים אדרלמוסיא של יאוש כדי לעקור מלבם כל תקוה ותוחלת לישועת ה׳. ואמנם יש לציין כאן בגאון כי לא היו בגיטו קובנה מקרי איבד ולדעת זולת שלושה אנשים שרוחם נפלה בקרבם ,אבל יתר יושבי הגיטו האמינו באמונה שלימה כי לא יטוש ה׳ את עמו ויאמר למשחית די ,כולם האמינו בביאת המשיח ובכל יום חיכו לו שיבוא. סימן ז׳ בדין ברכת הגומל לשארית פליטת הרג רב )״אסציע״ ר״ל> שאלה: שנת ביום מר ונמהר ע ב ר ה וזעם ו מ ש ל ח ת מ ל א כ י ם ר ע י ם של הצורר ה ג ר מ נ י י מ ״ ש ,ה ל א ה ו א יום י ״ ג ל ח ו ד ש מ ר ח ש ו ן ש ל תש״ב, ״ א ק צ י ע ״ בלע״ז ,של בעת העברת הפעולה הגדולה הובלת למעלה מ ע ש ר ת אלפים איש כצאן ט ב ח ה ל ש ח י ט ה ובהם נער וזקן ט ף ו נ ש י ם ע ו ל ל י ם ו י ו נ ק י ם ,ו כ ו ל ם ה ו ש מ ד ו ו נ ה ר ג ו ב כ ל מ י נ י מ י ת ו ת , ל א ח ר ש ע ו נ ו ע נ ו י י גוף ו י ם ו ר י נ פ ש ע ל י ד י ר ב י משונות הטבחים האכזרים ש ל א ידעו רחם ,ובכל ז א ת לא הורווה עדיין צ מ א ם של הרוצחים ה ש פ ל י ם לדם נקיים וחפים מ פ ש ע ,דם אחינו ואחיותינו הקדושים שנמסרו בידם ל ע ש ו ת ב ה ם כ ט ו ב בעיניהם ,ועוד ידם של הרוצחים ה י ת ה נטויה ו ח מ ת ם לא ש כ כ ה א ל א רצו ל ע ש ו ת כליה ע ם ש א ר י ת י ע ק ב ל ה כ ח י ד ו מגוי כדי ש ל א יזכר ש ם י ש ר א ל עוד. נשאלתי אז בזמן ההוא מהשרידים האומללים שנשארו בחיים כ א ו ד י ם מוצלים מ א ש וניצלו מ פ ע ו ל ת ה ה ש מ ד ה ה ג ד ו ל ה ה ז א ת של ה ״ א ק צ י ע ״ הנ״ל ,ה א ם מ ו ט ל ת עליהם ה ח ו ב ה לברך ב ר כ ת הנומל על ה ח ס ד י ם ה ט ו ב י ם ש ג מ ל א ת ם ה א ל ,ל ה צ י ל ם מ פ ע ו ל ת ה ש מ ד ה זו ,א ו מכיון שעדיין לא ח ל פ ה מעליהם ה ס כ נ ה ונפשם תלויה להם מנגד מ א ח ר שעדיין לא נ ח ל צ ה מ צ ר ה נ פ ש ם ויושבים ה ם כ א ס י ר י עני וברזל סגורים ומסוגרים ב ת ו ך ח ו מ ו ת הגיטו המוקף מלבד ז א ת בגדר של תיל מ ח ו ש מ ל ,ואין יוצא ואין בא ,כי מ ל ב ד כל ז א ת ה ש כ י ן ה א ו י ב בכל ש ע ר י ומבואי הגיטו שומרים מזוינים במכונות יריח לשמור א ת דרך הגיטי וכל ה ק ר ב א ל ג ד ר ה ת י ל מ י ד ה י ה מ ו מ ת ב י ד י ה ש ו מ ר י ם ,ו א ם כ ן ל פ י זה דינם של ה ש ר י ד י ם ה א ו מ ל ל י ם הללו ה ו א כדין יושבי ב י ת ה א ס ו ר י ם ש ע ד י י ן לא נושעו מ מ צ ו ק ת ם ולא נפדו מ ר ד ת ש ח ת . נג שאלות ותשובות ממעמקים נד ולפי זה בודאי שאין מוטלת על הניצולים שום חובה לברך ברכת .הגומל כל זמן שהם מסורים עדיין בידי אויבים לעשות בהם כטוב בעיניהם ובכל עת ובכל שעה הם יכולים להתפם ולהמסר למיתה, או דילמא מכיון שסוף כל סוף ניצלו עכשיו ממיתה בעוד שאלפים הוצאו להורג חייבים הם בברכת הגומל אף שעדיין ישועתם האמיתית והצלתם הממשית היא מהם והלאה. תשובה: במס׳ ברכות דף נ״ד ע״ב גרסינן ,אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפה ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא עיי״ש בכל הסוגיא .ולכאורה יש לדקדק בזה דמאי שנא חולה ונתרפה ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא שחייבין להודות רק לאחר שניצלו מהסכנה שהיתר ,מ ר ח פ ת עליהם ,היינו חולה צריך להודות רק לאחר ״שנתרפא״ וכן מי ש ה י ה חבוש בבית האסורים חייב להודות רק לאחר ״שיצא״ ,ואילו בחיוב המוטלת על יורדי הים והולכי מדברות לא הוזכר כלל שכל עיקרו של חיוב זה אינו אלא לאחר שחלפה הסכנה מעליהם ,היינו יורדי הים לאחר שעלו ליבשה והולכי מדברות לאחר שהגיעו לישוב אבל כל זמן שיורדי הים לא עלו ליבשה והולכי מדברות לא הגיעו לישוב אין מוטל עליהם חיוב הודאה ,ומאי שנא חולה וחבוש ב ב י ת האסורים שצריכים להודות רק כשניצלו מהסכנה מיורדי הים והולכי מדברות שחייבים להודות אפילו אם הם לא ניצלו לגמרי מהסכנה. הן אמת שהרמב״ם בפ״י מהלכות ברכות הלכה ח׳ פסק וז״ל :ארבעה צריכים להודות חולה שנתרפא ,וחבוש שיצא מ ב י ת האסורים ,ויורדי הים כשעלו ליבשה והולכי דרכים ,כשיגיעו לישוב .וכן פסק המחבר בשו״ע או״ח סי׳ רי״ט סעי׳ א׳ כמו שפסק הרמב״ם דיורדי הים חייבים להודות כשעלו ממנו והולכי מדברות כשיגיעו לישוב .ולפי זה אין הבדל כלל בין מי שהיה חולה ומי שהיה חבוש בבית האסורים לבין יורדי הים והולכי מדברות דבכולם כל עיקר חיוב ההודאה חל רק לאחר שניצלו מהסכנה ,אבל מלשון םוגית הגמרא הרי לא משמע כן וכמו שכתבנו ,אלא רק בחולה וחבוש בבית האסורים מוטל החיוב לאחר ההצלה לגמרי מה שאין כן ביורדי הים והולכי מדברות ,שאם אירע להם איזו סכנה כ ל זמן שהם נמצאים בתוך הים ובמדבר שאלות ותשובות ממעמקים נה צריכים להודות כשניצלו ממנה אף שהם נמצאים עדיין בתוך הים ובתוך המדבר ולא חלפה מהם הסכנה לגמרי ,ולכן מדויק מאד מה שלא הוזכר בלשון סוגית הגמרא יורדי הים ״שעלו ממנו״ והולכי מדברות ״ ש ה ג י ע ו לישוב״ דיורדי הים חייבים להודות אפילו לפני שעלו מן הים אם .רק היו בסכנה וניצלו מ מ נ ה והוא הדין בהולכי מדברות שצריכים להודות אפילו לפני שהגיעו לישוב אם רק ניצלו מסכנה בהיותם במדבר ,אבל אם לא אירע שום סכנה אחרת בהיותם בתוך הים ובתוך ה מ ד ב ר הם גם כן חייבים להודות לאחר שעלו ליבשה והגיעו לישוב. אמנם בספר י ד המלך על הרמב״ם ראיתי שהעלה דיורדי הים והולכי מדברות אין צריכין להודות רק אם א י ר ע בדרכם איזו סכנה וניצלו ממנה ,ואז הם מחוייבים בהודאה מ י ד אף שהם עדיין בים או במדבר ,אבל אם לא אירע בדרכם שום סכנה אין חייבים להודות אף כשעלו ליבשה והגיעו לישוב כן מ ש מ ע מדבריו ,וזה הוא לא כמו שכתבנו ,אולם באלי׳ רבה סימן ר י ״ ט סק״א ראיתי שהוא חולק בזה על הספר י ד המלך וכתב שאפילו איתרחיש ליה ניסא במקום אחד ב י ם אין צריך לברך מ י ד אלא ימתין ע ד שיעלה מן הים ליבשה, והוא הדין להולכי מדברות שאיתרחיש להם נס ב מ ד ב ר אין צריכין לברך מ י ד אלא ימתינו ע ד ש י ג י ע ו לישוב. ולפי דברי הספר י ד המלך מדוקדק מ א ד לשון םוגית ה ג מ ר א במה דנקטינן ביורדי הים והולכי מ ד ב ר ו ת לשון הוה וכדאמרינן ,ארבעה צריכין להודות יורדי הים ,הולכי מדברות ,ולא נקטינן לשון עבר היינו מ י ש ח י ה יורד בים ,מי שהיה הולד במדבר ,כדנקטינן בסיפא דהך מ י מ ר א ״ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש ב ב י ת האסורים ויצא״ דהיינו לשון עבר, דסוגית הגמרא שכלה את לשונה בזה שנקטה ברישא דהר מימרא לשון הוה, כ י באה בזה להשמיענו דיורדי מדברות צריכים להודות אפילו בהיותם ב מ ד ב ר אם א י ת ר ח י ש להם נס וניצלו מן ה ס כ נ ה שאירע להם בהיותם בים ובמדבר ,כי ברכת ההודאה באה על ה צ ל ת ם מן הסכנה ש ר י ח פ ה עליהם ולא על עברם בים ו ב מ ד ב ר בלי פגע. ועי׳ בספר ש ד י ח מ ד א ס י פ ״ ד מערכת ה״ה סי׳ ל״ח ובספר ארחות חיים סי׳ רי״ט שהם חולקים על ספר י ד ה מ ל ך בזה .ובמשנה ברורה בסי׳ רי״ט שאלות ותשובות ממעמקים נו ראיתי שכתב שם בביאור הלכה ש כ ת ב וז״לו ודע עוד דפשוט דלכולי עלמא בין בים ובין במדבר מברכין אפילו לא קרה לו שום סכנה עיי״ש ,וא״כ הא ד נ ק ט .״ י ו ר ד י הים״ ולא נקט מי ש י ר ד בים לשון עבר וכן ״הולכי מדברות׳/ ע״כ להורות דגם יורדי הים להפליג ת ד י ר צריכים לברך ,ומהאי טעמא גופא לא יורדי קאמר הים ״שעלו״, דאז היינו מפרשים דמיירי במי שנזדמן להם ל ר ד ת פעם בים שצריכים לברך כשעלו ,אחרי שאין בדעתם ואינם עומדים לחזור ולהפליג היום או מחר ,משא״כ יורדי הים המפליגים ת מ י ד לא יצטרכו לברך אף אם עלו מן הים לפי שעה ,כיון ש ד ע ת ם לחזור ולהפליג היום או מחר ע״כ נקט יורדי הים והשמיט ״עלו״ להורות דגם אם עדיין שם יורדי הים והולכי מדברות עליהם שעדיין עומדים להפליג מ״מ צריכים לברך. והא״ר סי׳ ר י ״ ט כתב ההולך בספינה ופעמים שמתעכבים באיזה נמל יום או יומים א״צ לברך ע ד שיצא מן הצרה לגמרי ,וכן כתב בספר ארחות חיים סי׳ רי״ט ,ועי׳ ג״כ בספר עטרת זקנים סי׳ רי״ט שכתב דאין לברך רק ע ד לאחר שנגמרה הטובה והיא שלימה ומה״ט תיקנו לומר ״גמלנו כל טוב״, ובספר לב ח״ג סי׳ נ״ד כ ת ב במי שנוסע שספינה ובאיזה עיירות עומדת אצל הנמל ויוצאים לתוך העיר ואח״כ נוסעים הלאה דאין מברכים ע ד שיגיעו למחוז חפצם .וכן כתב בספר ברכי יוסף או״ח סי׳ רי״ט אות ג /דההולך ממקום למקום ודרך הילוכו עובר בעיירות גדולות לא יברך שם הגומל עד שילך למחוז חפצו ,וכן הוא ג״כ ספר מאור ושמש פ׳ ויצא עיי״ש ,במש״כ על הפסוק הפעם אודה את ה׳ שהביא בשם הה״ק מלובלין זצ״ל דארבעה הצריכין להודות הוא דוקא לאחר שיצאו מן הצער לגמרי. ועי׳ עוד שם בביאור הלכה הנ״ל שכתב בשם המג״א דמי שהיה חבוש בבית האסורים ,מיירי שהיה חבוש על עסקי נפשות ,ונראה מדבריו בזה דגם חבוש אינו מחויב להודות אלא מ ח מ ת שהוא בסכנה מ ח מ ת חיבושו וכו׳ אם לא ש ה י ש י ב ה גופא היא סכנה כמו שידוע עיי״ש. ועי׳ בשדי ח מ ד מערכת ברכות אסיפת דינים סימן ל״ח שהביא בשם פתח ה ד ב י ר ח״ב סי׳ רי״ט אות ג׳ אם יברך הגומל כיון שניצול מהחולי או לא נתחייב להודות כיון שעדיין מסוכן הוא והוי כלא נתרפא ,עיי״ש דמםיק וז״ל ומידי םפיקא לא נפיק דעל כל דבר מהנ״ל יש מחלוקת בין הפוסקים שאלות ותשובות ממעמקים גז הדרינן לכללין שם ואל ת ע ש ה עדיף ואין להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה, עיי״ש. תבנא. לדינא מכל הנ׳יל דבנידון דידן אין צריכין לברך ברכת הגומל כל אלה שנשארו בחיים מפעולת ההשמדה הגדולה הנ״ל ,מאחר שהסכנה לא חלפה מהם עדיין והכורת עדיין מונף על ראשם כי נתונים הם עדיין בידי שונאיהם ומנדיהם הארורים להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה וגם ע צ ם הישיבה בתוך חומות הגיטו סכנה כרוכה בה כי מי יודע מה שמתרחש בלבם הרע המלא תועבות ומזימות רצח ,כי יתכן מאד שהרוצחים האכזרים כבר חרצו את דינם של כל הנשארים מפעולת ההשמדה הגדולה הנ״ל גם הם ל מ י ת ה ואבדון ומה שהשאירו אותם לעת ע ת ה לפליטה הוא משום שכך הוא דרכם של הרוצחים המתועבים הללו לעשות את מעשיהם קמעה קמעה כדי לבלבל את היהודים להומם ולאבדם על ידי תקוות שוא ומדוחים להדאיב עוד יותר את נפשם. כי מדי פעם בפעם היו מוליכים שולל א ת יושבי הגיטו בכל מיני שמועות של ישועה והצלה כדי להכניס בלבם תקוה ובטחון שנאמר למשחית די, וכשהיו מובילים את הכלואים להוציאם להורג היו מפיחים בהם תקוה כי רק מעבירים אותם ממקום למקום כדי שלא יתאמצו למלט את עצמם ולעמוד על נפשם. לכן בודאי אין להורות להם שיברכו ברכת הגומל לאחר פעולת ה ה ש מ ד ה הגדולה הנ״ל ,כי על ידי זה שיברכו ברכת הגומל יתחילו השרידים האומללים הללו לדמות בנפשם כי אכן סר מר המות וקרובה היא ישועתם לבוא ,ובזה נסייע לרוצחים הארורים במזימתם השפלה ונקל עליהם את המלאכה הנמבזה של ה ש מ ד ת אחינו ואחיותינו ח״ו. לכן פסקתי למעשה שלא לברך ברכת הגומל אפילו בלי שם ומלכות ,ואפילו אלה שניצלו מכמה וכמה פעולות השמדה כאלו ,מכל מקום כ ל זמן שעדיין לא נחלצו מן המיצר והם כלואים בתוך חומות הגיטו אף שיש כאן מעין הצלה פורתא מאחר שנשארו בחיים לאחר פעולות ״ ה א ק צ י ו ך מכל מקום אין זו עדיין הצלה מ מ ש י ת שיהא מוטל לברך על זה ברכת הגומל כמו שביארנו, נח שאלות ותשובות ממעמקים כי כל זמן שבחוץ מ ש כ ל ת עדיין חרב ובחדרים שוררת אימה הרי נתונים הם עדיין בסכנת מות ואבדון עד אשר קדוש ישראל ירעים קולו ויאמר ל מ ש ח י ת הרף ,י ח י ש פדות לעמו הנתון בצרה ובשביה להוציאם מ ש ע ב ו ד לגאולה ומאפלה לאור גדול. סימן ח׳ בדין ברית טילה על ידי עברין. שאלה: מ ש פ ח ה א ח ת ה י ת ה ב ק ו ב נ ה ש נ ט מ ע ה ב י ן הגויים ולא היה ב י נ ם ל ב י ן ה ע כ ו ״ ם ו ל א כלום ,כ י ל מ ד ו ב ד ר כ י ה ם ו ה ת נ ה ג ו כ מ נ ה ג ם ו ל א ע ו ד א ל א א פ י ל ו א ת מ צ ו ת ב ר י ת ו ש ל א ב ר ה ם א ב י נ ו ,ח ו ת ם זרע קודש ה פ ר ו ו ל א מ ל ו א ת בנם שנולד להם ,כי בכל מאמץ התאמצו ל נ ת ק כ ל ח ו ט ו ק ש ר ו כ ל י ח ם ע ם צור מ ח צ ב ת ם ,ו ל כ ן ה ת כ ח ש ו לעמם ו ה פ כ ו לו ע ו ר ף ו כ ל מ ג מ ת ם ה י ת ה ל ה ד מ ו ת אל הגויים ש כ נ י ה ם ,אולם ע ם ג ב ו ר ה צ ר ו ת ב ש נ ת ת ש ״ א ע ת י ד ו פ ר ש צ ר ל ה כ ר י ת זרע יעקב ו ל ה ש מ י ד ם מ ת ח ת ש מ י ה /כ ש י צ א ה ה ג ז י ר ה מ ל פ נ י ה צ ו ר ר י ם האכזרים ש ע ל כ ל ה י ה ו ד י ם ש נ ש א ר ו ע ד י י ן ב ח י י ם מ ו ט ל ל ע ז ו ב א ת העיר קובנה ו ל ה ת כ נ ס ,ל ה ס ת ג ר ב ג י ט ו ש ה ק צ ו ל ש ם ז ה ב ש ט ח ע י ר ם ל ב ו ד ק ה ,אז נם ע ל מ ש פ ח ה זו ע ב ר כ ו ס ה י מ נ י ם ו נ ו ר ל ם נ ק ב ע ל ה י ו ת כ ג ו ר ל אחיהם ה א ו מ ל ל י ם ,ג ם מ ש פ ח ה זו נ ח ש ב ה כ צ א ן ל ט ב ח יובל ל ה ר ו ג ו ל א ב ד ו ל מ כ ה ו ל ח ר פ ה ,ו ל א ה ו ע י ל ו ל ה ם ר ש ע ,ט מ י ע ה ו ה ת כ ח ש ו ת ביום עברה, ראש ה מ ש פ ח ה נ ה ר ג ב א כ ז ר י ו ת ע ל י ד י ה ר ו צ ח י ם ה א ר ו ר י ם ,ואשתו ו י ו צ א י ח ל צ י ו ה ו כ ר ח ו ל ש ב ו ע ל ע נ ה ו מ ר ו ר י ם ב ת ו ך ח ו מ ו ת ה ג י ט ו כמו י ת ר היהודים שהיו כלואים ,סגורים ומסוגרים בלי יוצא ובא. גורל ה מ ש פ ח ה ה ז א ת ש ל ק ת ה בכפלים על אף עזבם א ת ע מ ם ונאצם א ת ק ד ו ש י ש ר א ל ה י ה נורא כי ש א ל ו א ת ע צ מ ם — על מ ה ת ו כ ו ? ה ר י כ כ ל ה ג ו י י ם ה נ נ ו ,ה ם ל א יכלו ל ה ב י ן ש ב ע י נ י ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם כ ל א ש ר ב ש ם י ש ר א ל י כ ו נ ה ,כ ל ש ה ו ר ת ו ו ל י ד ת ו ב ק ו ד ש מ ז ר ע ישראל א ח ת ד ת ו ה ו א ל ה ש מ ד ו ל ה ר ג .גורל ז ה ג ר ם ש ב נ ם ה ע ר ל ת ת ע ט ף ע ל י ו נ פ ש ו , יתגברו בלבו רגשי א ה ב ה וחיבה לעמו האומלל ,ויגבר בו הרצון להיות כ א ח ד מבני עמו ,ב מ ח ו נקרה ה ש א ל ה : א ם ב מ ו ת י א י נ י נ פ ר ד מעטי וגורלי עלול ל ה י ו ת כ ג ו ר ל כולם ,ל מ ה א ה י ה נ פ ר ד מ ה ם בחיים ולא נט שאלות ותשובות ממעמקים ם י ה י ה על ב ש ר י ח ו ת ם א ו ת ב ר י ת ק ו ד ש ? ל מ ה א ה י ה כ א ח ד ה ע ר ל י ם ה ט מ א י ם האלה האוכלים א ת עמי ועושים ל ש מ ה א ת נויהם נאות יעקב ? ה ר ה ו ר י ם א ל ה גרמו ש ג מ ל אצלו הרצון למול כ ד ת וכדין ולהיות בכל כ א ח ד מהמון ב י ת ישראל. אולם מ כ י ו ן ש ב נ י ט ו ל א ה י ה נ מ צ א מ ו ה ל י ר א ש מ י ם ש י ה א יכול ל מ ו ל את מחלל ה ב ח ו ר ה ז ה ש ה י ה כ ב ן כי׳ז ,א ל א ש נ מ צ א ר ו פ א י ה ו ד י ש ב ת ב פ ר ה ס י א ולזאת נ ש א ל ת י אם א פ ש ר ל ה ת י ר שרופא זה ימול א ת ה ב ח ו ר הנ׳׳ל מכיון ש ה ש ע ה ה י א ד ח ו ק ה ב י ו ת ר ש א י ן מוהל א ח ר והבחור מ א י ץ ב ת ו ק ף ש י מ ה ר ו להכניסו ב ב ר י ת ו של א ב ר ה ם אבינו. תשובה: הרמב״ם מהל׳ מילה פ״ב הל׳ א׳ כתב אבל עכו״ם לא ימול כלל ואם מל אינו צ ר י ד לחזור ולמול שנייה. וכן פסק הב״י ביו״ד סימן רס״ד סעיף א׳ אבל עכו״ם אפילו הוא מהול לא ימול כלל ואם מל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית. נראה מזה דאין צריך להטפת דם ברית ,דאי אפשר לומר דאין צריך לחתוך עוד הפעם כי אין שום סברה שיחתוך עצם הגיד ולעשות כרות וכן כתב הב״ח דמלשון זה מ ש מ ע דהרמב״ם סבירא ליה דאין צריך שפחה. הטפת דם ברית. אבל הטור והסמ״ג פסקו דצריך ל ה ט פ ת דם ברית .והרמ״א ש ם וי״א דחייבים לחזור ולהטיף דם ברית. ומשמע מזה דהרמ״א סובר ד ל ד ע ת הרמב״ם אין צריד הטפת דם ברית מדכתב זה בשם יש אומרים משמע שהוא אינו סובר כן. הש״ך בס״ק ג׳ שם כתב ד ד ע ת הב״י דגם הרמב״ם סבר דצריך ה ט פ ת דם בדית. ולפי״ז צריכים להבין כוונת הב״י בש״ע מה שכתב דאין צריד לחזור ולמול. ונראה לי דמשמע מזה דהב״י בש״ע חזר מ מ ה שכתב בכוונת הרמב״ם בב״י דצריך ה ט פ ת דם ברית מדלא כתב כן בש״ע ,נראה מזה דלדעת הרמב״ם אין צריך ה ט פ ת דם ברית. שאלות ותשובות ממעמקים ובספר סא גט פשוט סימן קכ״ג כתב בכוונת הרמב״ם דצריך ה ט פ ת דם ברית, ומה שכתב הרמב״ם דאין צריך לחזור ולמול היינו שאין צריך לחזור ולחתוך מעט כי אם להטיף דם .ב ר י ת םגי עיי״ש. ומכל הנ״ל נראה שיש פלוגתא בכוונת הרמב״ם אם מילה כשרה בעכו״ם. ודעת הגר״א כ ש י ט ת הטור והסמ״ג. ולענין דינו אם מומר כשר למול .הרמ״א ביו״ד סימן רס״ד ס״ק א׳ פסק, מומר לכל התורה או שהוא מומר לערלות דינו כעובד כוכבים ,וכ״מ בש״ס פ״ב דע״ז ובטור וב״י ,וא״כ אם מל מומר כזה חייב לחזור ולהטיף ממנו דם ברית ,ובספר אבן העוזר כתב וז״ל ,ובא״ח סימן קפ״ט בררתי דמומר שהוא נימול כשר למול לדעת הש״ע וכו׳ ומסקנתו דמומר ע ד י ף מאשה עיי״ש, ועיין בפתחי תשובה שם. ובחידושי רע״א על יו״ד שם האריך בזה ומבאר בדברי הרמ״א דמומר לכל התורה דינו כעכו״ם ,ומביא ש י ט ת התוס׳ דכשר ומסיק בזה״ל. א״כ עכ״פ ב ד י ע ב ד יש לסמוך ע״ז במומר ,ואפשר דגם הרמ״א )מודה דלא צריך ד״ב( מדלא כתב תחילה מומר לכה״ת דינו כעובד כוכבים .ואח״כ וי״א דחייבין לחזור ולהטיף דם ברית דלא מכרעת להרמ״א כן במומר ,ומ״ש דינו כעובד כוכבים היינו במה דעובד כוכבים לכ״ע פסול אבל לענין עבר ומל לא נראה מזה דלא מ י ב ע י במומר שמל דא״צ להטיף דם ברית אלא וצ״ע, ד ב ש ע ת הדחק מותר למול על ידי מומר לכתחילה. וגס נראה מ ש י ט ת התום׳ שמבאר הגרע״א מומר לכל התורה כולה מילתו כשרה דלא צריך ה ט פ ת דם ברית. וכן כתב בתשובות חתם סופר ביריד סימן א׳ וז״ל נ״ל דמומר לע׳יז הוה שפיר בעל ב ר י ת מילה עכ״פ שהרי הוא נימול עכ״פ ונהי כ ב ר י ת תורה ליתא מ״מ בברית מילה איתא ולא אימעט מואתם את בריתי תשמור ולכן הן בכלל ברית מ י ל ה וכשר למול ועיי״ש בתשובות ח״ם חו״מ סי׳ ק ל ״ ד שהסכים ל ד ע ת אבן העזר הנ״ל. כשר למול. והרופא הנ״ל אינו מומר לערלות ולכן הוא שאלות ותשובות ממעמקים םב אולם בספר ארחות ח י י ם סי׳ של״א אות י׳ ראיתי שהוא חולק על זד״״ וכן ראיתי בעוד אחרונים המחמירים בדבר ,ובכל זאת לענין הלכה ל מ ע ש ה נראה דלא שייר בזה לומר דניזיל לחומרא וניחוש לדעת האחרונים המחמירים ,שהרי האי חומרא אתי לידי קולא ,שאם נחמיר כדעתם נבא ל י ד י קולא ונבטל את מצות עשה של ביום השמיני ימול דדוחה אפילו ש ב ת היכא שלא יהיה מוהל אחר אלא מומר ,אלא ודאי שאם אין מוהל אחר אין לאחר את ה מ י ל ה ולבטל את מצות העשה של ביום השמיני ימול כיון ד ל ד ע ת אבן העוזר ולדעת הרגע״א יכול מומר למול ב ש ע ת הדחק. ובתשובות רע״א סי׳ ר ם ״ ד כתב ,ראיתי בם׳ זכרון ברית לראשונים צ ד נ״ב ,ע״ד מוהל מ ו מ ח ה שמפורסם לחלל ש ב ת בפרהסיא אם הוא כשר למול ,וכתב שם במה שמפורסם שמחלל ש ב ת בפרהסיא אפשר ע״י שיש א חנות פתוחה ונוסע לדרך ובאלו דהוי רק איסורי מדרבנן לא הוי מומר לכל התורה כולה ,ואף דאפשר דכותב גם כן ושותה טיטון )מעשן( מכל מקום מאן יימר דעושה כן בפני עשרה מישראל כשרים ,דנראה דבפני י׳ מ ו מ ר י ם אין זה בכלל בפרהסיא ,וסיים דראוי לירא ד׳ שלא לכבד לאיש כזה למול בנו, אבל למחות דלא ימול אם אין מוהל אחר בעיר או באיזה ענין דחק לא ,ואפשר דלענין מחללי ש ב ת בפרהסיא מקרי דחק שלא לעשות ריבות וקטטות ,ועכ״פ אין מהחיוב לחקור ולברר אם חילל ש ב ת במלאכה דאורייתא בפני י׳ מישראל ואת צנועים חכמה עכ״ל. והנה בשו״ת מחנה חיים ח״ב סי׳ כ׳ כתב לדחות את דברי אבן העוזר והעלה דמחלל ש ב ת בפרהסיא פסול למול עיי״ש ומסיים בכל זאת אם אירע שלא ימצא מוהל רק מחלל ש ב ת בפרהסיא לא אקבל הערבות לבטל מצות מילה ,וכנראה לא ראה את דברי הגרע״א הנ״ל. העולה מכל זאת שבנידון שאלתנו בודאי יש להתיר שהרופא ימול א ת הבחור הנ״ל ,כי אין לך ש ע ת הדחק גדול מזה ,שהרי מ ד י יום ביומו מוצאים להורג על ידי הרוצחים הארורים ימ״ש מאות מאחינו בני ישראל ,והבחור הזה בוכה ב ד מ ע ו ת ש ל י ש וצועק ככרוכיא כי אם נגזר עליו למות בידי האכזרים הוא רוצה למות מות ישרים כיתר אחיו הקדושים והטהורים המוסרים נפשם על קידוש השם ,ולהיות כאחד מהם ש ב ח י י ה ם שאלות ותשובות ממעמקים סג ובמותם לא נפרדו ,ולכך התרתי שתינוק זה שהיד! שבוי בין העכו״מ ושב לעמו בכל לבו ימול על ידי הרופא מפיון שאין מוהל אחר ,ולאתי למיסדך ליכא למיחש בשעת הדחק שהכל יודעים לו הי׳ מוהל ירא ד׳ הי׳ הוא המוהל, ולא עוד אלא ש ה ת ר ת י לפרוע על ידי זוג כי קשה ה י ה לפרוע בצפורן ,וכמו ש כ ת ב ה מ י ן ציון סי׳ פ״ח ש ב ג ר גדול שהערלה קשה מותר לחתוך בזוג. סימן ט׳ בדין זכין לאדם ש ל א בפניו בפדיון הבן. שאלה: כשהיינו נתונים בצרה ובשביה בגיטו קובנה כשבחוץ ש י כ ל ה ח ר ב ובחדרים אימה ,ב א אלי ביום ב ״ ה ט ב ת תש׳׳ב, אחד מ נ כ ב ד י ויקירי ה ע י ר ונפשו מ ר ה עליו ב ש א ל ת ו ,ה י ו ת ש ב ת ו ה י ח י ד ה ה ר ת ה לזנונים וילדה בן ו ה מ פ ת ה ח מ ק ע ב ר ומקומו לא ידוע א י ה ו ,ו י ת כ ן גם י ת כ ן ש נ ת פ ס ו נ ה ר ג ב י ד י ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם י מ ״ ש ולכן נפשו י ו צ א ה ל ד ע ת כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת ב נ ו ג ע ל מ צ ו ת פדיון הבן ,א ם מ צ ו ה ה י א על א ח ר י ם ל פ ד ו ת א ו ת ו ,א ו עב׳יפ נ ת ו נ ה ה י א על כ ך לכל מ א ן ד ב ע י מטעם שלא דזכין לאדם ש ל א בפניו ,ואף שאפילו ה י ה ה א ב לפנינו יתכן היה פודה א ת בנו. כי היה בוש לגלות את רוב נ ב ל ן ת ו ב ר ב י ם ו ה י ה מ כ ח י ש א ת ד ב ר י ה נ ע ר ה ה א ו מ ר ת ש ה ו א אביו, מ כ ל מ ק ו ם ב ו ד א י נ י ח א ל י ה ש י ה א ב נ ו פ ד ו י ב א ו פ ן ש ל א י ג ל ה קלונו ב ר ב י ם ו ל א י ו ו ד ע ש ה ו א א ב י ו ,ולכן ב ו ד א י נ י ח א לו ש י פ ד ו ה ו א ח ר י ם , כ מ ו כן י ש ל ב ר ר ב נ ו ג ע ה ב ר כ ה א ם ה א ח ר י ם ה פ ו ד י ם י כ ו ל י ם ל ב ר ך ב ר כ ת שהחיינו. תשובה: המחבר ביורה ד ע ה סי׳ ש״ה ס״ק ט״ו כתב ,עבר האב ולא פדה את בנו כשיגדיל חייב לפדות את עצמו ,והרמ״א כתב ,ויש מי שכתב דכותבין לו על טס של כסף שאינו נפדה ותולין לו בצוארו כדי ש י ד ע לפדות עצמו כשיגדיל ,וכתב על זה הש״ך בס״ק כ׳ דלפי מ״ש לעיל ד ה ב י ״ ד יכולים לפדותו א׳-׳צ לטס של כסף וגם רוב פעמים שהטם של כסף ילך לאיבוד על כן יותר טוב שהבי״ד יפדוהו כשהוא קטן. והנה הרמ״א הביא בשם הריב״ש שאין האב יכול לפדות על ידי שליח ,אמנם הש״ך כתב בשם כמה גדולי הפוסקים שהעלו להלכה שהאב יכול לפדות על ידי שליח ,ואם עבר האב ולא פדאו או אם מ ת קודם שנפדה יכולים סד שאלות ותשובות ממעמקים םה בית דין לפדותו ,אולם הט״ז שם כתב דכל זמן שהאב חי הוא יכול לעשות שליח לפדותו משלו במקומו ,ומטעם זה אבי אביו הרי הוא כאביו ,וכן אחר יכול לתת משלו במקום האב ולפדות את הבכור דהוה כשלוחו ,אבל אם מ ת האב לא י פ ד ה ע ד ש י ג ד י ל וכן איתא במהרי׳׳ל ,ובנקודות הכסף האריך להשיג על דברי הט״ז ולבסוף הסיק כמו ש כ ת ב בש״ך דאם מת יכולים ב י ת דין לפדותו ,וכן כתב בשער המלך בפ״ו בהלכות אישות והביא ראיה מסוגיא דפ״ק דקדושין עיי״ש בכל דבריו ובחדושי רע״א יו״ד ש״ה םק״י עיי״ש מה שמתרץ קושית השער המלך וראה גם כן בגליון מהרש״א שדחה ראיה זו, וראה גם כן מ ה ש ה ב י א הש״ך בס״ק י״א בשם הר״ן בפ׳ כל שעה דיכול לפדות ע׳י שליח ,וכן בספר צדה לדרך העלה שיכול לפדות על י ד י שליח ועי׳ ג״כ בפתחי תשובה. ובמחני אפרים הל׳ זכייה ומתנה סי׳ ז׳ כתב דהפודה בנו של חבירו בנו פדוי דהוי כמו פורע חובו של חבירו דלא צריך לשליחות כלל. ומכל האמור מבואר ד ל ד ע ת הש״ך יכולים בית דין לפדותו אף אם האב לא עשה שליח ,ולדעת הט״ז יכולים לפדותו כל אדם לא רק ב י ת דין כל זמן שהאב חי ,ולכאורה טעמא בעי איך אפשר לפדותו בעל כרחו של אב הרי קיימא לן ששליחות צריכה להיות מ ד ע ת המשלח ,ואם כן איך אחרים יכולים. לפדותו אולי האב אינו רוצה שיפדוהו ואיך אפשר להעשות שלוחו בעל בדחו, וצריך לומר דמכיון שהאחרים נותנים א ת דמי הפדיון משלהם אף שיתכן שהאב אינו רוצה לפדותו מפני שאינו רוצה לתת דמי הפדיון או שאינו רוצה ש י ת ג ל ה קלונו ברבים כשפנויה נתעברה ממנו וילדה ,מכל מקום מכיון שאחרים נותנים א ת דמי הפדיון משלהם ואין מודיעים ברבים שבן הפנויה הוא בנו, אמרינן בודאי שניחא ליה שיהא בנו פדוי וזכות הוא לו,ולכך ש פ י ר העלה הש״ד ש ה ב י ת דין יכולים לפדותו ,והט״ז שאפילו כל אדם יכול לפדותו ,שהרי זכין לו לאדם שלא בפניו. והנה מ ה שהעלה הש״ך דרק בית דין יכולים לפדותו ולא איש אחר ,בתשובות יד אליהו סי׳ ע״ח השיג עליו והעלה דאין חילוק דכמו ש ב י ת דין יכולים לפדותו הוא הדין אחרים שאינם ב י ת דין ,דמכיון דהדין הוא שהוא יכול לפדות על ידי שליח בודאי שהדין הוא דאחרים גם כן יכולים לפדותו, שהרי זכין לאדם שלא בפניו ובנידון זה דומה פדיון הבן לפדיון פטר חמור, דקיימא לן שהפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי ,ומתוד זה כתב ה י ד אליהו להקשות על כל הני פוסקים דסבירא להו דיכולים לפדות את הבכור שאלות ותשובות ממעמקים סו על ידי שליח ,ולדבריהם למה לא פסקו בהדיא שהפודה בנו של חבירו פדיונו פדוי ,שהרי הא בהא תליא כדאיתא בנדרים דף ל״ו ,דמטעם זה אמרינן דהתורם משלו על חבירו תרומתו תרומה משום דהוי כמו שלוחו דכמו שהוא יכול לתרום על ידי שליחות כשבעל הכרי עשה אותו שליח לתרום כמו כן יכול לתרום משלו על של חבירו מטעם זכין לאדם שלא בפניו ,ואם כן למה פסקו כל הני פוסקים כמו שנפסק הדין בסימן שכ״א סק״ז דהפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי ,והלבוש כתב שם דלא דמי לבכור אדם משום דבפטר חמור לא כתיב פטר חמורך עיי״ש ,והרי אדרבה גם בפודה בכור אדם של אחרים פדיונו פדוי להגי פוסקים דסבירה להר דמצי לפדות על ידי שליח, ואם כן קשה באמת למה סתמו הני פוסקים ולא פסוק מפורש דהפודה בנו של חבירו פדיונו פדוי ועיי״ש היטב ביד אליהו. והנה בספר מהר״י אסאד סי׳ רם״ד הביא בשם הגאון ר׳ מרדכי בנעט דבבן פנויה אין אבי הבן חייב לפדותו אלא שבית דין דמתא מחוייבין לפדותו ,ובסי׳ רס״ה הסיק ל ד ^ ^ ל ^ ״ ^ ־ י ו מ ו ת הם בי״ד לענין זה ,ולא עוד אלא דחד נמי כשר ,עיי״ש .והמהר״ם שי״ק בסי׳ ש״ד העלה דאפילו למ״ד שהוא יכול לפדות ע״י שליח בכל זאת אינו יכול לפדות אותו שלא מדעתו, דבודאי ניחא ליה לאב לפדות את בנו בעצמו אם לא בגוונא שאחרים פוטרים אותו מזה כדי שלא יתבייש ברבים כגון בנידון דידן .ובסי׳ ש״ט כתב דהאחר יזכה את החמשת שקלים לאב דאז נחשב הדבר כאילו האב פודה אותו ,ובאופן זה ודאי זכות הוא לו לאב אבל אם לא זיכה חמשת השקלים לאב וגם האב לא עשאו שליח לפדות את בנו אין מועיל הפדיון ,אולם בתשובות משיב דבר ח״ב סי׳ פ״ז העלה שלא כדבריו אלא פדיונו פדוי אפילו אם האחר נותן משלו ופודה מבלי שיזכה את הכסף לאב. ללענין הברכה ראיתי בח״ס סי׳ רצ״ח שכתב דאם הוא פודה את בנו על ידי שליח יכול השליח לברך גם את ברכת שהחיינו וכן הביא בשם הגהת פרישה ,אולם האחרונים חלקו עליו וכתבו דהשליח אינו יכול לברך ברכת שהחיינו אלא רק אקב״ו על פדיון הבכור ,ומכל מקום מסקנת הח״ס שם שיותר טוב הוא שיקח השליח פרי חדש ויברך עליו ברכת שהחיינו ויכוון גם על הפדיון. שאלות ותשובות ממעמקים והנה םז בנוגע לנידון שאלתנו נראה לי ,דמכיון שרוב האנשים שהצליחו להמלט מתוך הגיטו שהיה סגור ומסוגר על ידי הזדים הארורים ,רובם נתפסו ונהרגו על ידי הרוצחים ,והיכא דאיכא רוב גמור אפילו בממון אזלינן בתריה כדמוכח מ מ ה שכתבו התום׳ בסנהדרין דף ג׳ ,והכי נמי לענין פדיון ,ה ד ב ר ברור הוא דאזלינן בתר רובא ,דאי לא ת י מ א הכי ניחוש שמא טריפה הוא ופטור הוא מפדיון ,אלא ודאי דאזלינן לענין פדיון בתר רוב ואפילו לאפוקי ממונא מאבי הבן ולכד כל אחד חייב לפדות את בנו ולא חיישינן דילמא טריפה הוא ,ומכיון דלענין פדיון אזלינן בתר רוב בודאי שיש לנו למיזל בתר רוב ולהניח שבודאי המפתה אבי הבן נהרג ,והיכא שהאב מת הרי העלה הש״ך להלכה ש ה ב י ת דין יכולים לפדותו ,ואין ספק שלענין זה כל ת ל מ י ד חכם ד ר מ י א עליה מילי ד מ ת א דינו כבית דין והוא יכול לצרף אליו עוד שנים אפילו הדיוטות שאפילו ג׳ הדיוטות הם בי״ד לענין זה וכמו שכתב מהר״י אסאד כמו ש ה ב א ת י לעיל. ואפילו אם נאמר שמא חי הוא מכל מקום יכולים אחרים לפדותו היכא שהם נותנים את דמי הפדיון מ ש ל ה ם וכמו שביארנו דכאן בודאי ניחא ליה לאב שיפדוהו אחרים ואף שאם היה לפנינו בודאי ש ה י ה מכחיש שהוא בנו ולא היה מסכים לפדותו כדי שלא יתגלה קלונו ברבים ,שהרי הוא בודאי יתבייש להודות שבנו הוא ,מכל מקום כשאחרים יפדוהו בודאי ניחא ליה יהא בנו פדוי ,ולכן מ מ ה נפשך יכולים לפדותו בין אם הוא חי או אם הוא מת ,ולענין הברכה ,מכיון שבגיטו אי אפשר היה להשיג שום פרי ח ד ש או בגד חדש כדי לעשות ברכת שהחיינו ולכוון גם על הפדיון ,לכן ה פ ו ד י ם אותו צריכים לברך רק ברכת אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן בלי ברכת שהחיינו כדי לחוש ל ד ע ת האחרונים החולקים על החתם סופר וסוברים שהיכא שהשליח פודה את הבן אין לברך ברכת שהחיינו. סימן י׳ בדין בשר ש ל א נמלח ובשר של נבלה בתוך הגיטו. שאלה: ב ש נ ת ת ש ״ ב הצליחו בלואי ה ג י ט ו להשיג ב ה מ ה ו ל ש ח ו ט א ו ת ה כ ד ת וכדין ,ה ש ו ח ט ה י ה ה ר ״ ר צ ב י ג א ל ד ב ע ר ג הי׳יד ש ה י ה בזמנו שו״ב בקובנה ,וקשה ה י ה ל ד ע ת אם דבר ה כ נ ס ת ה ב ה מ ה לגיטו היה ב א מ ת ש ל א ל ד ע ת הגרמנים הארורים ימ״ש שלא הצליחו לגלות א ת ה ד ב ר ,או ש ה ם ה ע ל י מ ו עין ב כ ו נ ה מ ה ד ב ר ה ז ה כדי ל ה ש ל ו ת א ת היהודים ה כ ל ו א י ם ב ג י ט ו ולהכניס ב ל ב ם על ידי זה את המחשבה שעדיין לא א פ ס ה תקוה ,ויתכן ל ה מ ש י ך א ת ה ח י י ם העלובים גם בגיטו, כפי שנהגו במקומות אחרים לרמות את היהודים שוא בתקוות ומדוחים ,ולעודד א ת רוחם על ידי ע ו ב ד ו ת ש ו נ ו ת של ה ס ב ר ת פנים, כונה שהיהודים לא ידעו להזהר מתוך מ ה ם ולגלות את התועבה ה ג ד ו ל ה ה מ ק נ נ ת ב ל ב ם ל ה ש מ י ד ו ל ה ר ו ג א ת כל ה י ה ו ד י ם ל מ ע ן ל א י ו כ ל ו ב ע ו ד מ ו ע ד ל ח פ ש מ פ ל ט לנפשם ,כמו כן י ת כ ן ש ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם נ ה ג ו ב ז ה כ ה נ י לודאי שחז׳יל א מ ר ו ע ל י ה ם ב ג י ט י ן מ״ז ע׳׳ב ״גמירי ד י ו מ א כל ד ב ע י מ י נ י י ה ו ע ב ד י ליה כי ח י כ י דליחול א ד מ י ה ״ . בתרא מ כ י ו ן ש ה מ ל ח ה י ה ב י ו ק ר גדול ע ד ש כ מ ע ט ה י ה מ ן ה נ מ נ ע ל ה ש י ג אבל מ ל ח כ ד י ל מ ל ו ח א ת ה ב ש ר כ פ י ד י ן ת ו ר ת נ ו ,נ ש א ל ת י על י ד י רבים מכלואי הגיטו ה א ם אין למצוא איזה ה י ת ר שיוכלו לבשל א ת הבשר בלי מ ל י ח ה כי א ח ר ת לא ידעו א י ך ל ש י ת ע צ ה ב נ פ ש ם כדי שיובלו ל י ה נ ו ת מן הבשר ,כי מ ז מ ן ש נ כ ל א ו ב ג י ט ו נ פ ש ם י ב ש ה ואין כל ,ב ל ת י מ נ ו ת ה מ ז ו ן ה ע ל ו ב ו ת ש ה ג ר מ נ י ם ה י ו מ ח ל ק י ם מ ז מ ן לזמן, ומכיון שהרבה מכלואי הגיטו ה ם חולים וזקנים מ ר ו ב יגון אנחה וסבל ,ח ו ש ב י ם ה ם ש כ ע ת ל א ח ר ש נ ש ח ט ה ה ב ה מ ה י מ צ א ו ב מ ה ל ה ש י ב א ת נ פ ש ם ה י ב ש ה ,כי יאכלו א ת מרק ה ב ש ר ש י ב ר י א א ת גופם ויחזק את רוחם וכך ת ה א ל ה ם ר פ ו א ה לכל תחלואיהם, ולזאת הם לא ה ס ת פ ק ו ב מ ה ש נ י ת נ ה להם ה א פ ש ר ו ת לאכול ב ש ר כ א ו ת נ פ ש ם ב ת נ א י סח שאלות ותשובות ממעמקים םט שיצלו א ו ת ו על ה א ש ,כי ה ם ח ש ב ו ש א ם ה ב ש ר לא י ה א ב ש ל מ ב ו ש ל ב מ י ם כ י א ם צ ל י א ש ,ל א יוכלו ב ו ל ה ש י ב א ת נ פ ש ם כ א מ ו ר ,ו ל ז א ת גם א י ו ת ה נ פ ש ם ש א מ צ א ל ה ם ה י ת ר כדי שיוכלו לבשל א ת כלתה ה ב ש ר כ ב ש נ י ם ק ד מ ו נ י ו ת ט ר ם ש ב א ה ע ל י ה ם ה ש ו א ה על י ד י ה ג ר מ נ י ם ה א ר ו ר י ם ,ה י י נ ו ש י ו כ ל ו ייבשל א ת ה ב ש ר כ ד ר כ ו ל מ ע ן יוכלו ל י ה נ ו ת ל א ר ק מ ן ה ב ש ר א ל א גם מ ן ה מ ר ק ש ה ב ש ר נ ת ב ש ל בו. עוד נשאלתי: בדבר מנות ב ש ר הנבלה שהגרמנים חילקו ליושבי הגיטו ,ר ב ע פ ו נ ט לגולגולת ,ואם כי ש א י א פ ש ר הי׳ ש ל א ל ה ת ג א ל ב ב ש ר פיגול זה מ ט ע ם של פיקוח נ פ ש ש ה י ה קשור בזה ,כי בלעדי ז א ת לא ה י ה א פ ש ר לכלואי ה ג י ט ו ל ה ח י ו ת א ת נ פ ש ם וגופם ,א ב ל מכיון שמלבד הרי ה א י ס ו ר של נבלה ש י ש נ ו על ה ב ש ר ה ז ה ש ה ג ר מ נ י ם חילקו, י ש ב ב ש ר ז ה ג ס א י ס ו ר ש ם דם ,ש ה ר י א י ס ו ר ד ם ה ו א א י ס ו ר ו א י ס ו ר מ ו ס י ף ח ל על נ ב ל ה , מוסיף מהלכות כמבואר ב ר מ ב ״ ם פ״ו הל׳ א׳ מ א כ ל ו ת אסורות .ומכיון ש מ ן ה נ מ נ ע הוא להשיג מלח כדי למלוח א ת ב ש ר ה נ ב ל ה כאמור ,ה א ם אין ע צ ה וצד ה י ת ר ב ד ב ר ש ל א י ע ב ר ו ב א כ י ל ת ו על א י ס ו ר דם. תשובה: בשו״ע יו״ד סימן ס״ט סעיף י״א א י ת א : בשר שנתבשל בלי מליחה צריך שיהיה בהתבשיל ששים כנגד כל אותו הבשר ואז מותר הכל. והרמ״א כתב שם בהג״ה על ז ה : ויש אוסרין אותה חתיכה אפילו בדאיכא ס׳ נגד החתיכה )טור בשם י״א והגהות מיימוני בשם סמ״ג( והכי נהגו אם לא לצורך כגון לכבוד שבת או לכבוד אורחים דאז יש לסמוך על דברי המקילין )ב״י בשם או״ח וד״ע ע״ב עיי״ש( ובש״ך בסי׳ מ״ז הוסיף על דברי הרמ״א שכתב דלצורך כגון לכבוד ש ב ת או לכבוד אורחים דיש לסמוך על המקילין דגם במקום הפסד מרובה כמו בעני דיש לסמוך על המקילין ,עיי״ש. והנה מה שהמחבר כתב שאם יש כאן ששים דגם הבשר מותר ,לא שייך בזה לומר חתיכה עצמה נ ע ש י ת נבילה ,דהא הבשר עדיין לא נאסר מעולם ,ואין לומר הרי הבשר נ ת ב ש ל בדמו ,דאינו כן דהדם ש נ פ ל ט מ ה ב ש ר שאלות ותשובות ממעמקים ע לתוך ה מ י ם נ ת ב ט ל בהמים והדם שלא יצא מהבשר הוה דם האברים שלא פירש ,ואין לומר דאולי הדם התעורר לצאת ממקומו ולא נפלט להמים והוד. פירש ממקום ,למקום ואסור ,דאינו כן ד מ ס ת מ א הדם שנתעורר על ידי הבישול לצאת מסתמא יצא לחוץ דמי יעכבהו ואותו שלא יצא בודאי גם לא נתעורר לצאת. ולדבר הזה נתכוון הט״ז שכתב בס״ק כ״ז! דמה שיצא נ ת ב ט ל בס׳ ומה שנשאר בו הוי דם האיברים שלא פירש וכו׳ ולק״מ דהכא בבישול כל מה שפירש יוצא לחוץ וכל מה שלא יצא לחוץ אינו פורש כלל עיי״ש, וגם מה שכתב הש״ך בס״ק מ״ז דהוא הדין בהפסד מרובה כמו בעני יש לסמוך על המקילין ,הטעם הוא גם כן ,משום דאמרינן דמה שהתחיל לפרוש יצא לחוץ ונתבטל בששים ומה שלא יצא ונשאר הוי דם האברים שלא פירש ,דעיקר הטעם דאגו קייל״ן להתיר גם אותה חתיכה במקום ,הפסד מרובה הוא משום דאנו תולין דמה שהתחיל לפרוש יצא לקדירה ונתבטל דבודאי אם היינו חוששין שמה שנפרש בתוכו לא יצא לקדירה ולא נתבטל בודאי היה אסור ,אך עיקר ההיתר הוא משום דאמרינן דמה שנפרש יצא הכל לקדירה ונתבטל ומה שלא יצא לא נתעורר לצאת כנ״ל. ומכל המובא נראה דבנידון דידן הרי הוי גם כן לצורך גדול ולא גרע ממה שכתב הרמ״א והש״ך דבצורך גדול יש לסמוך על המקילין דגם הבשר מותר כגון לכבוד ש ב ת או לכבוד אורחים או במקום הפסד מרובה כמו בעני ,שהרי בודאי אין לך צורך יותר גדול מלהחיות המוני נפשות אומללות של כלואי הגיטו הנתונים בצרה ובשביה ,וכבר אמרו חז״ל בבבא בתרא דף ח׳ ע״ב ״ ש ב י קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה״. ולכן נראה דבנידון דידן יש לחתוך את הבשר לחתיכות קטנות כדי שיהיה ששים בתבשיל נגד הבשר ואז יהיה מותר הכל ,ובאם יבשל חתיכה בשר יותר גדולה יש לדייק להרבות במים שהבשר יתבשל בו כדי שיהיה בודאי ששים ,ובאופן זה נוכל לסמוך על ש י ט ת המחבר דלצורך גדול נוכל לסמוך על ש י ט ה זו וכמו שפסק הרמ״א והש״ך שהבאנו לעיל. שאלות ותשובות ממעמקים אולם עא עדיין אין נידון שאלתנו דומה לפסק הרמ״א ,דהרמ״א הרי פסק דהיכא שהוא צורך גדול ש י ש לסמור על ש י ט ת המקילין רק ב ד י ע ב ד וכמו שהובא שם בשו״ע יו״ד סי׳ ס״ט סעיף י״א ״ ב ש ר ש נ ת ב ש ל בלא מליחה׳•׳ דהיינו בדיעבד ,מה שאין כן בנידון שאלתנו מנא ת י ת י לן להתיר ,הרי קיימא לן דאין מבטלין איסור לכתחילה ,ואם כן הרי בודאי לכאורה אין להורות לכתחילה ה י ת ר לבשל בשר בלי מליחה ,יהיה הצורך מה שיהיה ,כי אין מבטלין איסור לכתחילה. ה ן אמת שהפרי מגדים בפתיחתו להלכות מליחה רצה להעלות סברה חדשה בהד דאין מבטלין איסור לכתחילה ,דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה אינו אלא היכא ד י ש לפנינו דבר האסור לפני הביטול מה שאין כן בחתיכה של בשר דלפני הרי אין כאן איסור כלל וכל החתיכה מותרת דכל זמן שלא פירש עדיין הדם ,הרי כל החתיכה ה י ת ר הוא לכן לא שייך כאן הכלל של אין מבטלין איסור לכתחילה ,ולפי סברה זו בודאי שבנידון דין נוכל להורות לבשל הבשר לכתחילה ולסמוך על ש י ט ת המחבר וכמו שפסק הרמ״א דצורך גדול יש לסמוך על שיטה זו, אבל סברה זו אינה והפרי מ ג ד י ם עצמו חזר ממנה שם והורה דגם בכהאי גוונא אסור לעשות כן לכתחילה והביא ראיה לזה ממה שאין אנו מבטלין חמץ לפני שעת איסורו מטעם שאין מבטלין איסור לכתחילה אף שלפני ש ע ת איסורו החמץ היתר היה ,אלא מוכרח מזה דגם בכהאי גוונא אין מבטלין איסור לכתחילה הואיל ובשעת האיסור יהא הדבר אסור בלי הטעם של ביטול ברוב כגון חמץ לאחר ש ע ת איסורו לא איכפת לן כלל מה ש ב ש ע ת הביטול ה י ת ר היה ,ואם כן גם בחתיכה של בשר גם כן לא שנא ,דמכיון שסוף כל סוף לכשיתחיל הבשר להתבשל והדם יתעורר לצאת מכלי ט ע מ א דביטול יהא כאן איסור ,לא איכפת לן כלל מה שבשעה שהוא זורק את הבשר לתוך המים אין בבשר שום איסור כלל ,דמכל מקום מאחר דלכשיתחיל להתבשל יהא כאן איסור אי לאו טעמא דביטול ברוב ,גם על זה שייך אין מבטלין איסור לכתחילה ,ואסור לכתחילה לשים את הבשר שלא נמלח במים ולסמוך על הביטול דגם על זה יש הכלל של אין מבטלין איסור לכתחילה. שאלות ותשובות ממעמקים עב אולם נראה דבנידון דידן יש למצוא צ ד ה י ת ר מ ט ע ם אחר ,דהנה מ ד י נ א ד ה ג מ ר א בחולין קי״א ע״א יוצא דמותר לחלוט ברותחין להצמית הדם אלא שהגאונים גזרו על זה לומר שאין אנו בקיאין בחליטה כמ״ש הרי״ף בפרק כל הבשר ,והנה בערוך השולחן על יו״ד סימן ס״ט ס״ק ם״ח כ ת ב לבאר א ת הדבר וז״ל: ויש להבין למה החמירו הגאונים מפני העדר בקיאות איזה חשש יש בזה דמ״מ הדם שיתעורר לצאת י ת ב ט ל בהמים ומה שלא יתעורר לצאת הוה דם אברים שלא פירש ,ונהי דלעגין המים שפיר יש לאסור דהוה כ מ ב ט ל איסור לכתחילה אף כשיש ששים נגד הבשר אבל אם ירצה דק לאכול הבשר ולהשליך ה מ י ם חוצה למה אסרו אלא ודאי ד י ש חשש ג״כ ש מ א יפליט הדם ויחזור ויבלענו ומ״מ ד ע ה ראשונה עיקר להלכה ולכן לצורך מותר עיי״ש. הרי שהערוך השולחן התיר לצורך גדול לחלוט בשר שלא נמלח אם כן בנידון דידן שהצורך והדוחק הוא גדול ע ד מאד ויש בזה משום פיקוח נפש ממש בודאי ש י ש להתיר את הבשר הזה על ידי חליטה ,ועי׳ במה ש כ ת ב הב״י בטור סימן ס״ט וז״ל ובאו״ח כתוב על בשר שנתנוהו בקדירה בלא מליחה וע״ש היה והתירוהו משום דוחק מתרי טעמי חדא שהיו המים רותחים וה״ל כחליטה ועוד שכתב הראב״ד דבשר שלא נמלח במאי דנפק מיניה משערין אפילו אין ה מ י ם רותחים ד ד ב ר מועט הוא ובטל בס׳ ע״כ. ומזה נראה גם כן דבכל מקום ש י ש דוחק מותר לסמוך על חליטה לכן בנידון דידן גם כן יש להורות לעשות חליטה בבשר זה ,ואף דכל זה אינו אלא ב ד י ע ב ד שהבשר כבר נתבשל ולכן התירו לסמוך על חליטה כגון התם ד ע ר ב שבת היה והדוחק היה גדול ,אבל מהיכא ת י ת י לן להתיר לסמוך על חליטה לכתחילה כגון בנידון שאלתנו ,מכל מקום נראה דגם בנידון ד י ד ן יש להתיר על ידי חליטה ,דגידון דידן יש לו כמו בדיעבד. שהרי השבו״י בח״ג סי׳ ק״י כתב וז״ל: שהיה נראה מ מ ״ ש המפוסקים ש ע ת הדחק בדיעבד דמי בכ״ף הדמיון ואינו השוואה גמורה אך אינו כן אלא אדרבה ש ע ת הדחק ע ד י ף מ ד י ע ב ד עיי״ש. ומעתה הרי ג ם נידון דידן עדיף אפילו מ ד י ע ב ד מכיון שהוא שעת הדחק שאי אפשר בשום אופן להשיג מלח כדי למלוח את הבשר כדת שאלות ותשובות ממעמקים עג וכדין והצורך הוא מרובה וגדול מאוד להחיות נפשות אומללות הנמקות ברעב בשבי האויב האכזרי ,לכן בודאי שיש להתיר לסמוך על חליטה בשר זה. ואפילו ל ד ע ת רש״י ד ס ב י ר א ליה דדם שבישלו אסור הוא מ ן התורה ובכל דבר שאיסורו הוא מן התורה אסור להוסיף ולבטל לכתחילה אפילו בשעת הדחק וכמו ש כ ת ב הרשב״א ,מכל מקום נראה דבנידון דידן כולי עלמא מודים שמותר מ ח מ ת הדוחק לבטל מכיון שהרמ״א שהבאנו דבריו לעיל פוסק ד ב ש ע ת הדחק יש לנו לסמוך על ד ע ת המחבר דבדאיכא ס׳ אותה חתיכה ג ם כן מותרת ,ואין לך ש ע ת הדחק גדול מזה וכמו שביארנו. וגם התבשיל מותר הוא דהנה בדת תורה סימן ס״ט אות קפ״ה כתב בשם האחרונים שהסכימו לסמוך על ד ע ת הראב״ד ד ב ש ע ת הדחק גדל ש י ש בידינו לשער כמה ד מ א נפיק עיי״ש ,וביחד עם החליטה ברותחים בודאי שיש להתיר. ומכל זאת הוריתי למעשה לעשות כן להרתיח מקודם את הקדירה ה י ט ב עד דסליק עמודא ממש ואחר כך לשים בתוכה את הבשר בשיעור כזה ע ד שיהיה על כל פנים ששים נגד הפליטה ,היינו לחתוך את הבשר לחתיכות קטנות ולדייק שעל כל חצי פונט בשר יהיו ששה כוסות מים דבשיעור זה בודאי יש ששים כנגד כל החתיכה. ודבר זה לא ה ת ר ת י אלא לאלו שאי אפשר להם בשום אופן להשיג מלח כדי למלוח בו את הבשר לפני הבישול ,אבל א ו ת ם האנשים שיש באפשרותם להשיג מלח אין להם שום ה י ת ר לעשות כן ,אלא מוטלת עליהם החובה למלוח את הבשר כדין תורה המוחזק אצלנו מדור דור ורק אחר כך יוכלו לבשלו וליהנות ממנו ומתבשילו. והוא! הדין לאלו המנות של בשר הנבילה שהגרמנים הארורים היו מחלקים לכלואי הגיטו ,גם בזה הוריתי שמי שיש לו אפשרות להשיג מלח אין שום ה י ת ר להשתמש בבשר הנבילה מבלי שימלח אותו תחילה ,שאף ש מ ח מ ת פיקוח נפש הותר לאכול בשר נבלה זה מכל מקום מה דמצינן ל מ י ע ב ד כדי לצאת מ י ד י איסור החובה עלינו לעשות כן ,ואיסור דם איסור מוסיף הוא שאלות ותשובות ממעמקים עד שחל על איסור נבילה וכמו שהבאנו לעיל ,לכן בודאי כל ש ב י ד ו לתקן איסור זה של דם החובה עליו לתקן לבלי שיעבור על איסור דם החמור ולזאת אם יש באפשרותו להשיג מלח החובה עליו למלוח את בשר נבילה לפני שיבשל אותו כדי להנצל מאיסור דם. ואין לחשוש על ידי זה שתצא הוראה למלוח בשר נבילה יבואו תועים לטעות כאילו יש חס ושלום היתר לאכול בשר פיגול נבילות וטריפות, אין לחוש לזה כי הכל יודעים ש ט ע ם היתר זה הוא מ ח מ ת שאנו סגורים ומסוגרים בין חומות הגיטו ששונאינו ומנדינו סגרו אותנו כדי לכלותינו, ורק בכלל זה הותר הדבר להשתמש לאכול בשר נבילה וטריפה כדי שיהיה במה להחיות נפשות אומללות אלו שהאויב האכזרי אומר לכלותם ,אבל בזמנים כתיקונם בודאי אף אחד לא יטעה שיש להתיר נבילות וטריפות בגלל זה שהתירו מכללם באותו הזמן שהיינו נתונים בצרה ובשביה ,ועם .ישראל קדושים הם וקא פרשי מאיסורא. ה׳ הטוב יצילנו משגיאות ולא נוסיף לדאבה עוד. סימן י״א בדין נר של שבת על ידי ח ש מ ל בשעת הגזירה. שאלה: בשנת ת ש ב נשאלתי מאנשים בניטו קובנה א ם יכולים ה ם ״ לקיים מצות הדלקת נרות של ש ב ת ע ל חשמל )עלעקטרי( ולברך על ז ה ברכת להדליק נ ר ש ל שבת ,כי כ ל ימיהם היו נזהרים במצוה זו ועכשיו מלבד שאין להם כסף כדי לקנות נרות לכבוד שבת, מן הנמנע הוא להשיגם מ פ א ת היותם סגורים ומסוגרים בתוך עמק הבכא ש ל הגיטו ,בעוד שאור חשמל נתנו הרשעים ימ״ש בחנם. תשובה: בשו״ת בית יצחק יו״ד סי׳ ק״כ אות ד׳—ה׳ כתב ש מ ו ת ר להדליק ח ש מ ל לנר ש ב ת ולברך עליו ,וכן פסק אורחות חיים סי׳ ר ס ״ ד סעיף ג׳ ,ולכן בנידון דידן שאי אפשר בשום אופן להשיג נרות לכבוד שבת בודאי מותר לברך על אור חשמל ,וכן מותר לברך במוצאי ש ב ת בהבדלה ברכת בורא מאורי האש על חשמל. ועי׳ בספר אור חדש מהגראז״ה זצ״ל מווילנא שפסק גם כן שמותר לברך, וכן כתב בספר שו״ת מחזה אברהם סי׳ מ״א ,אולם בספר מאורי האש פ״ה העלה לחלק ד א י מ ת י מותר לברך על חשמל זהו רק אם המנורות הן שקופות ואור ש ל ה ב ת החשמל נראה מתוכן אבל מנורות חשמל העשויות מזכוכית כהה שאין אור השלהבת נראה ומשתקף מהן אין לברך עליהן .והנה מנורות החשמל בגיטו לא היו כהות אלא שקופות והשלהבת ה י ת ה נראית מהן לזאת נראה דיש להתיר לברך עליהן בין ברכת להדליק נר של ש ב ת בין ברכת מאורי האש בהבדלה במוצאי שבת. אחרי השחרור מאפלה לאור ראיתי בשו״ת מ ש פ ט י עוזיאל ח ׳ או״ח סימן ז / נשאל בנ״ד וכתב לתלות ד ב ר זה במחלוקת הרמב״ם פ״ה מהל׳ ש ב ת אחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק עיי״ש ,והר״ת )בתום׳ עה שאלות ותשובות ממעמקים עו ש ב ת כ״ה ע״ב( לפי ד ב ר י הרמב״ם ש כ ת ב חייבים להיות בבתיהם נר דלוק, דמוכח שאין חובה מיוחדת בהדלקת נר לשבת אלא חובת המצוד ,היא שיהיה נר דולק ב ב י ת ואף היה הנר דלוק מאתמול או שהדליקו עכו״ם וחש״ו מתקיימת חובה זו ולפי״ז יוצאים י״ח אף בהדלקת נר החשמל שהרי הנר מצוי בבית מלא אורה. אבל לדברי הר״ת שסובר שמצות שבת היא ההדלקה ולכן אם היה הנר דלוק ועומד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו אינו יוצא בנר חשמל י״ח הדלקה הואיל ואין ה נ ע ת הכפתור עושה הדלקה שהרי אש החשמלי עצור ואצור הוא בחוטי החשמלי ,והנעת הכפתור אינה אלא להמשיך את הזרם או לעצור אותו ועד שהפתילה אינה נדלקת אלא מ ת ח מ מ ת ונעשית גחלת ומאירה בגחלתה ואין באן הדלקה ומש״ה אין לברך על הדלקה זו .והכי מסתברא כד׳ ר״ת ועייי׳יש. גם ראיתי בשו״ת ציץ אלעזר ח״א בסימן כ׳ פרק י״א שכותב ג״כ בדברי הרמב״ם הנ״ל שאין עצם ,ההדלקה מן המצוה אלא עיקר המצוד ,שיהיה לו נר דלוק בביתו עיי״ש ,ומסיק ד ח ש י ב ש פ י ר הדלקה ,ואפילו לר״ת ש פ י ר יוצא בו י״ח בנר חשמל עיי״ש. אם יוצאים י״ח נר חנוכה ע״י אור העלקטריק ראיתי בשו״ת לבושי מרדכי ת ל י א ת ה חלק או״ח סימן נ״ט. עלקטריק לענ״ד דבר פשוט שאינו יוצא. אם יוצאים י״ח נר חנוכה ע״י אור שאם כי יוצא בכל השמנים בין בנר שבת בין בנר חנוכה מ״מ צ״ל דומיא דשמן. אבל דבר שדולק יפה מבלי שמנונית ,וכי ס״ד שהמדליק עצים דקים וקסמין שיוצא י״ח נר ש ב ת ונר חנוכה? וה״נ אור החשמל שאין בו ש מ נ ו נ י ת ועיי״ש בשבת כ׳ ע״ב שוכא דארזא עץ בעלמא הוא ופרש״י ופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה ,וה״נ כיריב ואינו יוצא בו י״ח הדלקה עיי״ש. וכן ראיתי בשרית בית יצחק יו״ד סימן ק״כ דאינו יוצא לא בנר עלקטריק ולא בנר גאזי וכן הוא בשו״ת פקודת אלעזר סימן כ״ג שאין יוצאין מצות נר חנוכה בנר עלקטריק משום ד ב ש ע ת ההדלקה בעי שיעור כמש״כ בש״ע סימן תרע״ח סעיף ב׳ והשיעור אין כאן לפניו דאפשר שיסגרו הכלי מכונה ועיי״ש בספר מאורי האש פייה שהאריך בזה וסיים בצ״ע. סימן י״ב בדין מצות ציצית בצמר שנגנב מהרוצחים ימ״ש. בימי הזועה והמגור כשהיינו כלואים ב מ כ ל א ת הגיטו ,כשבחוץ שיכלה ח ר ב ו ב ח ד ר י ם א י מ ה ,ב כ ל ז א ת ג ם א ז ל א נ ד ם קול ה ת ו ר ה וקולו ש ל י ע ק ב נ ש מ ע ג ם א ז ,א ם כ י ב ם ת ר ה מ ד ר ג ה ל ב ל י ב ו ל ע ל ל ו מ ד י ם מידיו של עשו ה מ ל א ו ת דמים ש א ח ת גמר אומר לעשות כליה בשונאיהן של ישראל ,וגם חברת ״תפארת בחורים״ הגבירה חילים ללמוד ת ו ר ה ב ח ב ו ר ה ו ל ה ש ת ע ש ע ב ד ת יומים. ןאז ב א ל פ נ י א ה ד מ ת ל מ י ד י ח ב ר ה זו מ ר מ א י ר א ב ע ל א ו ו ה י ״ ד ו ש א ל ממני כ ד ת מה לעשות ,כדי לאפשר לתלמידי ח ב ר ת ״ ת פ א ר ת בחורים״ לקיים מ צ ו ת צ י צ י ת ו ל ה ת כ ס ו ת ב ט ל י ת בעולם ה ז ה כדי שיזכו ל ט ל י ת נ א ה ל ע ו ל ם ה ב א ב ג ן עדן ,כ י א ו ל י על י ד י מ צ ו ת צ י צ י ת ת נ צ ל נ פ ש ם ורוחם ,ו ה ט ל י ת יפרוש כנפיו עליהם ויצילם כ נ ש ר יעיר קנו על גוזליו י ר ח ף ,מ י ד ם ש ל ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם י מ ״ ש ה מ כ ל י ם א ת כ ר ם ה ׳ צבאות. אולם ד א ע ק א כי א פ ס ו א ז ל ו ת ש מ י ש י ה ק ד ו ש ה ב ג י ט ו ו א ל ה ש ה י ו ב ל ו מ ר ו ב ש י מ ו ש ויושן ,ו מ פ א ת ה י ו ת נ ו ס ג ו ר י ם ו מ ס ו ג ר י ם ב מ כ ל א ת ה ג י ט ו אין שום א פ ש ר ו ת ל ה ש י ג צ י צ י ת מ מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם ש ה ר י נ ו ת ק כל ק ש ר ב י ן י ו ש ב י ה ג י ט ו ל י ה ו ד י ם ה י ו ש ב י ם ב מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם וכל מ י שנתפס ש י ש לו א י ז ה ק ש ר כ ל ש ה ו א ע ם י ה ו ד י ם מ מ ק ו מ ו ת א ח ר י ם אחת דתו להמית. אבל ה ו א מ צ א ע צ ה ו ת ח ב ו ל ה א י ך ל ה ש י ג צ י צ י ת לכל ה פ ח ו ת ב ש ב י ל ח ב ר י ו א נ ש י ח ב ר ת ״ ת פ א ר ת ב ח ו ר י ם ״ ו א ז יוכלו ל ק י י ם מ צ ו ת צ י צ י ת ו ל א ל ה י ו ת ע ר ו מ י ם מ ק י ו ם מצוד .ר ב ה זו ,ו ה ע צ ה ה י ע ו צ ה ה י א , ש ה י ו ת ש ה ו א עובד במקום שעובדי ה כ פ י ה של הגרמנים עובדים ש ם עז עח שאלות ותשובות ממעמקים בפרך ,ובמקום הזה נמצא צמר למכביר ,אם כי הדבר כרוך בסכנת נפש בכל זאת באפשרתו לשלוח יד בקצת מהצמר הזה ולהעבירו בחשאי לגיטו כדי לטוות ממנו חוטים שיהיו כשרים לציצית ולכן נפשו בשאלתו: א( אם אפשר יהיה לקיים מצות ציצית בציצית שייעשו מהצמד הזה מאחר שגנוב וגזול הוא אתו הצמר הזה וגם מצד החשש של מצוה הבאה בעבירה ,או שאין לחוש לזה ומותר לטוות ציצית מצמר זה וגם עוטפי טלית מצויצית בציצית אלו ,גם בשבילם ת ה א חשובח מצות ציצית לפני הקב״ה כאילו קיםוה בכל פרטיה ודקדוקיה וכונותיה ותרי״ג מצות התלוים בה. ב( מאחר שאי אפשר להשיג איזה אריג שהוא כדי לתפור ממנו טליתות קטנים אם כן מה יועילו ומה יתנו להם הציצית האלו שיטוו מן הצמר אם אין להם טליתות קטנים במה להטילם ,לכן שאלתו היא אם מותר להשתמש לשם זה בטלית גדול ,לחותכו לשנים ולעשות ממנו שני טליתות קטנים ,אם יש כאן משום הורדת קדושה והרי קיימא לן מעלין בקודש ולא מורידין ,או שאין לחוש לזה ומותר לעשות כן בלי שום חשש ופקפוק. ומכירן שצעירי ״תפארת בחורים״ לא רק שנפשם לוהטת ויוקדת באש קודש לקיים מצות ציצית כתיקונה בדומה ליתר מצות התורה ,חביבה עליהם מצוה זו ביותר כי הס אינם יודעים א ת עתם, מאחר שהגרמנים הארורים ימי׳ש מכריעים לטבח מדי יום ביום נקיים ותמימים ושופכים דמם כמים ,ומי יודע אם לא יעלה עליהם הגורל ביום מן הימים לקדש א ת שמו הגדול יתברך שמו ולהיות מובלים כצאן לטבח להרוג ולאבד ,לכן כלתה ואיוותה נפשם להיות גופם עטוף ציצית בכל ע ת ובכל שעה ,כדי שאם חס ושלום יוצאו להורג שיזכו להקבר כשהם עטופים ציצית כמנהג ישראל מדור דור. וזהו מ ה ש ה ע ל ת ה מצודתי על שאלה א :ב מ ס כ ת סוכה דף ט ׳ ע״א תנן, סוכה ישנה ב י ת שמאי פוסלין ו ב י ת הלל מכשירין ,ומפרשין בגמרא שאלות ותשובות ממעמקים עט ד ט ע מ ה ד ב י ת שמאי הוא משום דםוכה העשויה לשם חג בעינן ,ופרכינן בגמרא, ובית הלל לית לחו דרב יהודה אמר רב ד א מ ר רב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן הסיסין כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אף מן הסיסין נמי פסולה דבעינן טוייה לשמה ה״נ ניבעי סוכה עשויה לשמה ,שאני ה ת ם דאמר קרא גדילים ת ע ש ה לך לך לשם חובך, הכא נמי חג הסוכות תעשה לך לך לשם חובך ,ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה, התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולה ,התם כתיב קרא אחרינא ועשו להם משלהם ,ע׳יכ. והרמב״ם בפ״א מהלכות צ י צ י ת הלכה י״א פסק וז״ל :ואין עושין אותן מ צ מ ר הגזול ,וכתב על זה הכסף משנה וז״ל בפ״ק דסוכה דף ט ׳ מ מ ע ט גזול מ ד כ ת י ב ועשו להם משלהם ,וכתב נמוקי יוסף דלא מפסיל אלא בשגזל חוטין ממש אבל אם גזל צמר ועשאה חוטין כשרה דקניוה ביאוש ושינוי הגוף אבל לכתחילה אסור משום שונא גזל בעולה ,ורבינו שכתב מ צ מ ר הגזול פסול, נראה דמיירי קודם יאוש אי נמי אפילו אחר יאוש לא קני דהוי שנוי החוזר לברייתו ,וכן כתב בב״י על מ ה שכתב הטור באו״ח סי׳ י״א׳ עשאה מצמר גזול פסולה כמו שכתב בכסף משנה עיי״ש. ובשר׳ע או״ח סי׳ י״א סעי׳ ו׳ כתב ה מ ח ב ר אם עשאם מ צ מ ר גזול פסולים ד כ ת י ב ועשו להם משלהם ,וכתב עליו הרמ״א ,ודוקא שגזל החוטין אבל גזל צמר ועשאן חוטין כשרים מיהו לכתחילה אסור לעשותן, ובמגן אברהם ס״ק י׳ כתב על מה שכתב הרמ״א אבל גזל צ מ ר ועשאן חוטין כשרים ,וז״ל :מ ש מ ע דקנאן בשינוי מ ע ש ה ומדסתם רמ״א מ ש מ ע דס״ל דאפילו קודם יאוש כשר וכ״ה ר״ם תרמ״ט ,אבל בנ״י דקניא ביאוש ושינוי הגוף ואפשר דס״ל דהוי שינוי החוזר לברייתו וכמ״ש ב״י ולהכי לא קנה אלא עם יאוש וכמ״ש בח״מ סי׳ שנ״ג ס״ב דקני בכה״ג וע״ש סי׳ ש״ם דהוי שינוי גמור. א ו ל ם בט״ז ס״ק ה׳ כתב על מה שכתב הרמ״א ודוקא אם גזל צמר ועשאן חוטין כשרים ,וז״ל: זהו ד ע ת נ״י דמביא ב״י דס״ל דקניא ביאוש ושינוי הגוף ונ״ל דהך שינוי הגוף ר״ל שינוי השם דמעיקרא צמר והשתא פ שאלות ותשובות ממעמקים חוטין ובזה מתורץ מ ה שקשה הא קי״ל בח״מ סי׳ שס״א דיאוש בלא שינוי רשות לא קנה אלא ע״כ הכא משום .שינוי השם קנה וכתב ב״י ע״ז והרמב״ם ש כ ת ב פסול בצמר גזול אפשר דמיירי קודם יאוש אי נמי אפילו אחר יאוש לא קנה משום דהוי שינוי החוזר לברייתו עכ״ל ותמהתי על פ ה קדוש ד ש נ י התירוצים הם תמוהים ד ה ת י ׳ הא׳ שמיירי קרא דעשו להם משלהם לאפוקי גזל בלפני יאוש פשיטא ל״ל קרא דה״פ בב״ק דף ס״ז קרבנו ולא הגזול א י מ ת אי לימא לפני יאוש פשיטא ועל תי׳ הב׳ קשה מ ת ל מ ו ד ערוך ריש הגוזל קמא דאמרינן גזל צמר ועשאן בגדים היינו שגזל צמר ועשה מהם מטוה דאז לא ליבנם מקודם אבל אם עשה מהם בגד ע״כ ליבנם מקודם וקנאם כבר בשינוי דליבון ואביי אמר שם דמיירי שגזל צמר טווי ועשה ממנו בגד דהיינו גם בזה לא עשה הגזלן שינוי דליבון אלא היה קודם הגזילה קודם שטוה אותם .הנגזל וליבון הוי שינוי שאינו חוזר כדאיתא התם ואם כן זה שגזל צמר ועשה מהם צ י צ י ת ע״כ כבר ליבנם דבלא ליבן השייך לו תחלה אי אפשר לעשות ממנו חוטין כדמוכח התם .ע״ש א״כ ודאי לא הוי שינוי החוזר לברייתו מ ח מ ת הליבון ובודאי א י ש ת מ י ט ת י ה אז להרב״י סוגיא זאת ע״כ נ״ל ד ה ר מ ב ״ ם ס״ל כמ״ש התוס׳ בב״ק דף ם״ז ד״ה אמר עולא בשם ר״ת לעולם דיאוש בכ״מ קני לבד מהקרבה משום דמצוה הבאה בעבירה היא וכתבו התוספות ר״פ לולב הגזול דכל מצוה דאורייתא הווין כקרבן לענין זה מ״ה לענין צ י צ י ת נמי לא מהני יאוש ושינוי השם מ ט ע ם זה ומלבד זה היא עכ״פ מאיס ט פ י הך מצוה הבאה בעבירה מהך מלתא ש כ ת ב הש״ע לפני זה לפסולה מ ט ע ם ביזוי מצוה וכבר הוכחנו שם לאפילו ב ד י ע ב ל פסולה ק״ו בהנך ע״כ נלע״ל לאין לסמוך על פסק זה של נ״י להכשיר בעשאן חוטין אלא גזול בכל גווני פסול כמשמעות ל ב ר י הרמב״ם ותמהתי על רמ״א שפוסק כנ״י כאן נגל לברי הרמב״ם באיסור לאורייתא ובפרט שהנ״י לא הביא ל ב ר י רמב״ם כלל. והנה מה ש כ ת ב הט״ז על הב״י וז״ל ״ ו ת מ ה ת י על פה קלוש״ ,יש אלרבה לתמוה על פה קלוש של הט״ז ש ה ש י ג בזה על הב״י ,שהרי מ ה ש ת מ ה על תירוצו הראשון של הב״י שכתב רמה שהרמב״ם כתב לאם עשה צ י צ י ת מ צ מ ר הגזול פסול מיירי קודם יאוש ,ותמה ע״ז הט״ז דאי מיירי קודם יאוש פשיטא כדפרכינן בב״ק דף ס״ז על הא דאמרינן שם קרבנו ולא הגזול ,אימת אי לימא לפני יאוש פשיטא ,ו ת מ י ה ת הט״ז על הב״י היא תמוהה מאל. שאלות ותשובות ממעמקים שהרי פא ב מ ס ׳ סוכה דף כ״ט ע״ב תנן ,לולב הגזול והיבש פסול ,וקאמרינן בגמרא קא פסיק ותני לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני בשלמא יבש הדר בעינן וליכא אלא גזול בשלמא יום טוב ראשון ד כ ת י ב לכם משלכם אלא ביום טוב שני אמאי לא אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי משום דהוה ליה מצוד׳ הבאה בעבירה שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולד׳ גזול דומיא דפסח מה פסח לית ליה ת ק נ ת א אף גזול לית ליה ת ק נ ת א לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש בשלמא לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא ולאו ד י ד י ה הוא אלא לאחר יאוש הא קנייה ביאוש אלא לאו משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. ובתו׳ שם ד״ף ל׳ ע״א ד״ה כי יקריב הקשו וז״ל ,ת י מ א ד ב מ ר ו ב ה מ מ ע ט גזול מ ד כ ת י ב קרבנו והכא מ מ ע ט ליה מ ד כ י ב מכם וכו׳ ועוד קשה ד ה ת ם מ ש מ ע דלפני יאוש לא צ ר י ד קרא ד ד ר י ש קרבנו ולא הגזול וקאמר ה״ד אילימא לפני יאוש למה לי קרא ,ועוד קשה דהא מכם דרשינן פ״ק דחולין מכם ולא כולכם להוציא את המומר מכם בכם חלקתי ולא באומות וכוי ,וי״ל דהא ד ק א מ ר במרובה לפני יאוש למה לי קרא משום דלפני יאוש אין יכול להקדיש והרי הוא חולין כדאמרינן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדיש דאיש כי י ק ד י ש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו כ ד א י ת א במרובה ואפילו מאן דפליג לא פליג אלא בבעלים אבל בגזלן גופיה מודה דאין יכול להקדיש והא ד מ י ת י קרא דמכם אע״ג ד מ ב י ת ו נפקא אורחא דגמרא בהכי דמייתי מכם משום דאי לא כתיב ביתו הוד׳ מוקמינן מ כ ם להך דרשא אבל השתא ד כ ת י ב י הני קראי אייתר ליה מכם להוציא את המומר ולבכם חלקתי ,ע״כ. ואם כן הרי מבואר בתוס׳ דכל עיקר מה דפרכינן בב״ק דף ס״ז א י מ ת אי לימא לפני יאוש פשיטא ,כל עיקרה של קושיא זו אינה מכח סברה בעלמא אלא מכח הקרא של איש כי י ק ד י ש את ביתו ,ואם כן ה ד ב ר פשוט שקושיא זו מה דפרכינן שם אי לימא לפני יאוש פשיטא היא רק בנוגע קרבן דדרשינן קרבנו ולא הגזול ועל זד׳ הוא דפרכינן אי לימא לפני יאוש פשיטא. כלומר למה לי הך דרשא של קרבנו ולא הגזול הרי מאיש כי י ק ד י ש את ביתו נפקא לן דין זה דקרבן הגזול פסול ,אבל בנוגע מצות צ י צ י ת ש פ י ר הוא ד א י צ ט ר י ד בסוכה דף ט ׳ הך קרא של ועשו להם משלהם למילף מ י נ י ה דאם שאלות ותשובות ממעמקים פב גזל צמר ועשה ממנו צ י צ י ת דהוא פסול לפני יאוש ,דבלי הך קרא הוי אמינא דלעולם צמר הגזול כשר הוא לעשות ממנו צ י צ י ת דמהיכי ת י ת י לן למיפסל, ומכח סברא לא שייך למיפרך כלל אי לימא לפני יאוש פשיטא לפי ש י ט ת התום׳ שהבאתי׳ ואם כן לפי זה שפיר כתב הב״י דהרמב״ם ש כ ת ב ואין עושין אותן מצמר הגזול מיידי קודם יאוש בכדי להתאים ,ש י ט ת הרמב״ם עם ש י ט ת הנמוקי יוסף דכל היכא דאפשר למעט במחלוקת ממעטינן׳ ותמיהתו של הט״ז על הב״י בזה צע״ג דלפי מה שביארנו אין כאן ת מ י ה א כלל ודבריו בזה הם פשוטים וברורים. וכן יש להעיר ב מ ה שהעלה הט״ז דהרמב״ם ס״ל כמ״ש התום׳ בב״ק ד ף ס״ז בשם ר״ת דיאוש לעולם בכ״מ ק נ י לבר מהקרבה משום דמצוה הבאה בעבירה היא והתום׳ בר״פ לולב הגזול כתבו דכל מצוה דאורייתא הווין כקרבן לענין זה דמשום הכי העלה הט״ז דגם לענין צ י צ י ת נ מ י לא מהני יאוש ושינוי השם מטעם ,זה ,הנה ד ע ת ה מ ג י ד משנה אינו כן. שהרי הרמב״ם בפ״ו מהלכות חמץ ומצה ה״ז כ ת ב :אין אדם יוצא ידי חובות באכילת מצה ש ה י א אסורה לו כגון שאכל טבל או מ ע ש ר ראשון שלא נ ט ל ה תרומות או שגזלה ,וכתב על זה ה מ ג י ד משנה וז״ל: מ״ש או שגזלה הוא בירושלמי דתני מצה גזולה אסור לברך ע ל י ה א״ר אושעי׳ על שם ובוצע ברך נאץ ה׳ הדא ד ת י מ א בתחלה אבל בסוף ד מ י ם הוא ח י ב לו ר״י אמר אין ע ב י ר ה מצוה רבי יוסי אמר אין מצוה ע ב י ר ה א״ר אילא אלה המצות אם עשיתן כמצותן הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות ע״כ אבל ראיתי מי שכתב מ מ ה שאמרו אבל בסוף ד מ י ם הוא חייב לו ש״מ גזולה יוצא בה ב ד י ע ב ד דהא לא כתיב מצתכם ע ד כאן סוף הירושלמי אינו נראה כן אלא לא יוצא והוא שגזל מצה אבל גזל חטים או קמח ועשאו פת ודאי יוצא שקנאן בשנוי ודמים ל ב ד הוא ח י י ב לו כך נ״ל ,הרי דברי הרב ה מ ג י ד ברור מללו דגם לענין מצוה מהני שינוי ,והוא להפך מ מ ה ש ה ע ל ה הט״ז בשם התום׳ ,ועי׳ בערוך השולחן סי׳ י״א סעי׳ כ״ד. הן א מ ת שעל מה שכתב הב״י בתירוצו השני על הרמב״ם ש כ ת ב : ואין עושין אותן מ צ מ ר הגזול ,שהרמב״ם ס״ל דאפילו אחר יאוש לא קני דהוי שנוי החוזר לברייתו ,יש להעיר על זה ממה שפסק המחבר בשו״ע חו״מ סי׳ שס״א שאלות ותשובות ממעמקים פג סעי׳ ב׳ ו ז ״ ל :יאוש עם שינוי השם גרוע שחוזר ל ב ר י י ת ו י״א שקונה ואינו צריך להחזיר אלא דמיה ,והוא דלא כדברי הב״י הנ״ל ,ועי׳ שם בט״ז ובדרישה. אמנם לכאורה י ש להעיר גם על ש י ט ת הנמוקי יוסף הנ״ל שכתב ,שאש גזל צמר ועשאה חוטין כשרה דקניוה ביאוש ושינוי הגוף ,הרי צ י צ י ת בעינן טוויה לשמן ומאחר ש ה צ מ ר אינו שלו איך אפשר לו לטוות את ה צ י צ י ת לשמן ,אבל ב א מ ת לא קשה מידי שהרי בב״ק ם״ז ע״א איתא הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ותרומתן ת ר ו מ ה ומעשדותן מעשר ,ומפרשינן לה ,משום דהתם איכא שינוי השם דמעיקרא ט י ב ל א והשתא ת ר ו מ ה ה ק ד ש מעיקרא חולין והשתא הקדש ,ועי׳ שם בשמ״ק שמבואר דהטעם הוא משום ד ה ת ר ו מ ה או ההקדש והקנין באין כאחד ,ולפי זה גם בנוגע צ י צ י ת איכא למימר כן שהטוויה לשמן של ה צ י צ י ת והקנין באין כאחד ופשוט. והנה בנידון דידן לא מ י ב ע י ל ד ע ת הנמוקי יוסף ודאי ד מ ש ר י שרי ,אלא אפילו לתירוץ ב׳ ש ל הכ״מ והב״י ש כ ת ב ד ה ר מ ב ״ ם ס״ל דאפילו אחר יאוש לא קני דהוי שנוי החוזר לברייתו ,מכל מקום בנידון דידן נראה ד ש ר י אליבא דכולי עלמא. שהרי בסוכה דף ל׳ ע״א איתא» אמר להו רב הונא להנהו אונכדי כי זבניתו אםא מעכו״ם לא תגזזו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו מאי ט ע מ א סתם עכו״ם גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת הלכך לגזזוה אינהו כי היכי דליהוי יאוש בעלים בידייהו דידהו ושינוי הרשות בידייכו וכוי ,ופירש׳׳י ז״ל ז מ ״ ט סתם עכו״ם גזלי ארעתא מישראל נינהו ושמא אותו קרקע מישראל הוה׳ וקרקע אינה נגזלת כלומד אינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם בחזקת בעליה היא דמקראי נפקה לן בהגוזל ב ת ר א )קי״ז ע״ב( בניזקין ,אבל מ ש נ ת ל ש הפרי הוי גזל והתולשו הוא גוזלו הלכך לגזזוה הן מן המחובר ו י ת מ ה לכם שיהיו הן הגזלנין ואתם לוקחין אותה מהם והבעלים נתייאשו כבר מכל חפירות והוי יאוש אצלם ואחר כך הוא מ ש ת נ ה מרשותן לרשותכם וקםבר יאוש גרידא לא קני אבל יאוש ושינוי רשות קני ואי נמי קני מצוה הבאה בעבירה הוי אם אתם תחתכוה מן המחובר תהיו אתם גוזלים ע״כ. שאלות ותשובות ממעמקים פד ו א ם כן בנידון דידן שהצמר הזה לא היה ממה שהזדים הארורים הביאו מגרמניה אלא היה ממה שגזלו מן היהודים או מן העכו״ם ושמוהו באוצרם שהיה במקום שעובדי הכפיה עבדו שם ,והרי בודאי מ י ד שהגרמנים גזלו את הצמר הזה מיד בעליהם ,הם התיאשו ממנו כי מי יאמר לגרמנים הארורים מה יעשו ,הם גזלו גנבו וחמסו באין מפריע והנגזלים אף פעם לא קוו להציל ולהוציא את הגזלה מ ת ח ת י ד ם הקשה ,כי כל רצונם של אחינו בני ישראל שהיו נתונים בצרה ובשביה היה רק שישאירו אותם הצוררים בחיים ואפילו העכו״ם שהיו כבושים תחת י ד ם גם הם היתה נפשם תלויה להם מנגד וכשהגרמנים גזלו מהם איזה דבר בודאי שהתיאשו ,ונמצא שאם מישהו ישלח ידו בצמר הזה בודאי שיהיה כאן יאוש ושינוי רשות וגם שם הבעלים נשכח מהצמר מזמן ,אם כן הרי זה דומה ממש להא דאמר רב הונא להנהו אוונכרי. ואפילו אם נימא שהגרמנים הביאו את הצמר הזה מגרמניה נראה גם כן שאין לחוש כאן מלעשות צ י צ י ת מהצמד הזה ,שהרי הגרמנים הארורים בודאי שדין רודפים היה להם שהרי הם רדפו להרוג והרגו את כל אחד ואחד אשר בשם ישראל יכונה ואין כל ספק שבכל רגע ורגע היה עליהם דין של רודפים שעל כל דבר קטן היו ממהרים לרצוח רצח ולשפוך דם נקיים ותמימים כמים ,ובסנהדרין ע״ג ע״א תנן ,ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להורגו ,וכן פסק הרמב״ם להלכה בפ״א מהלכות רוצח ושמירת נפש וכן בשו״ע חו״מ סי׳ תכ״א סעי׳ א /ועל אחת כמה וכמה שעכו״מ הרודף אחר ישראל שמותר להורגו ,וכל היכא שמותר להורגו הרי גם ממונו מותר, לכן אין על הצמר הזה בכלל דין של גזל שהרי הותר ממונם של הגרמנים הארורים מדינא דרודף ,וממילא דלא שייך כאן גם כן מה שהעלה הט״ז דלא מהני משום מצוה הבאה בעבירה ,וגם לברך מותר על ה צ י צ י ת הללו שעשאו מ ה צ מ ד הזה ,ועי׳ במג״א סי׳ רמ״ט שהוכיח מההיא דאוונכרי שמותר לברך, ועי׳ ג״כ מש״כ בביאור הלכה בסי׳ י״א סעי׳ ו׳ ומה שהביא בשם הגר״א לענין ברכה על צ י צ י ת שעשאן מצמר הגזול ואינו ענין לנידון שלנו ,כי בנידון דידן נראה שבודאי מותר לברך על הצצית הללו. ומכל הנ״ל הוריתי למעשה שמותר להם להני בחורי ח מ ד מחברת ׳תפארת בחורים״ להשתמש עם הצמר הזה לשם עשיית צ י צ י ת וכן עשו ,ואמו שאלות ותשובות ממעמקים פה ה ר ב נ י ת של מר מאיר אבעלאוו הי״ד טוותה ועשתה צ י צ י ת מ צ מ ר זה ב ש ב י ל כל חברה ״ ת פ א ר ת בחורים״ ועוד יהודים. ועל שאלה ב׳ ראיתי ל ה ש י ב על פי מ ה דגרסינן במס׳ ערכין דף ו׳ ע״ב תנו רבנן ישראל ש ה ת נ ד ב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה סבר ר׳ חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה א״ל רב אמי הכי א״ר יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה מדא״ר אםי א״ר עכו״ם ש ה ת נ ד ב מנורה או נר ל ב י ת הכנסת ע ד שלא נ ש ת ק ע שם בעליה אסור לשנותה מ ש נ ש ת ק ע שם בעליה מותר לשנותה למאי אילימא לדבר הרשות מאי איריא עכו״ם אפילו ישראל נמי אלא לדבר מצוד .וטעמא דעכו״ם הוא דפעי אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי. וכתב המרדכי בפ״ק ד ב ב א בתרא אות תצ״ב וז״ל ,ת״ר ישראל ש ה ת נ ד ב מנורה או נר לביהכ״נ אסור לשנותה פ׳ רבנו מאיר דצ״ל שכבר נשתמש בהן והדליקו בבהכ״נ דאי לא הדליקו בהן אפילו לדבר הרשות מותר לשנות דקי״ל כרבא דאמר פ׳ נגמר הדין הזמנה לאו מילתא היא וכו׳ ומשנתנו לביהכ״נ רשאין הציבור לשנות אפילו לדבר הדשות אבל מ ש נ ש ת מ ש בה ,ד ב ר מצוד .אסור לשנותה לדבר הרשות ,אבל לדבר מצוה מותר לשנותה אפילו לדבר מצוד .דפחיתה מיניה ודוקא גבי ת ש מ י ש קדושה אמרינן מעלין בקודש ולא מורידין ולא לגבי ת ש מ י ש י מצוה. ומכי1ץ ד צ י צ י ת ת ש מ י ש י מצוד .נינהו כדאמרינן במס׳ מגילה דף כ״ו ע״ב תנו רבנן ת ש מ י ש י מצוד .נזרקין ת ש מ י ש י קדושה נגנזין ואלו הן ת ש מ י ש י מצוד .סוכה לולב שופר צ י צ י ת ואלו הן ת ש מ י ש י קדושה דלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ס״ת ונרתיק של תפילין ורצועותיהן ,ובמנחות דף ל״ה ע״ב נמי אמרינן גרדומי תכלת וגרדומי אזוב בשירית ד ת ש מ י ש י מצוד. נינהו ,ואם כן לפי זה ודאי אף דחשיבא הורדה במה שהוא משנה ועושה מ ט ל י ת גדול וטלית קטן מכל מקום מישרא שרי הואיל וציצית רק ת ש מ י ש י מצוד .הן ולא ת ש מ י ש י קדושה ו ב ת ש מ י ש י מצוד .מותר לשנותה אפילו לדבר ד פ ח י ת ה מיניה כמו שכתב המרדכי,. שאלות ותשובות ממעמקים פו וראיתי במהרי״ק סי׳ קכ״ח אות ד׳ שכתב שלא יוכל שום פוסק לחלוק ע״ז וכדמובח בערכין ו׳ ע״ב דת״ר ישראל ש ה ת נ ד ב מנורה לבהכ״נ אסור לשנותה ואמר ר׳ יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה ,מ ש מ ע בהדיא דכל לדבר מצור! מותר אפילו פחותה מ מ נ ה דאי לא ת י מ א הכי לפלוג ולתני כולה בדבר מצוה דלדבר מצוה דגריעא מיניה לא אלא ודאי דלדבר מצוה שרי בכל גוונא ,ואע״ג דהרשב״א והרא״ש כתבו דמעות צדקה מותר לשנותם לעילוי מצוד .דוקא אבל למצוד .שאין ב ה עילוי לא ,נלענ״ד דהתם בדלא ספקי הקהל לתרווייהו עיי״ש. והנה הב״י ביו״ד סי׳ רנ״ט הביא דברי המרדכי בשם מהר״ם ד ב ת ש מ י ש י מצוה לא אמרינן מעלין בקודש ולא מורידין ,וכתב ע״ז הרמ״א בדרכי משה דהרא״ש והרשב״א פליגי ע״ז עיי״ש ,ועי׳ בש״ך שם בס״ק י״א מדברי מהרי״ק הנ״ל שכתב שאין שום סתירה מ ד ב ר י הרא״ש והרשב״א על המרדכי ,עי׳ שם שהביא כן גם מ ד ב ר י הדרישה ואף להב״ח שם דינא י ת י ב דבכל ת ש מ י ש י מצוד .לא חיישינן להורדה עיי״ש ,ומבואר מכל זה ש ד ב ר י המרדכי נכונים הם לדינא וכן הוא ד ע ת גדולי האחרונים עי׳ בפרמ״ג ס״ס קנ״ג ובמחנה אפרים הלכות צדקה סי׳ י׳ וכן בשו״ת מהרש״ם ח ״ ב סי׳ ל״ט שכתב שאע״פ שהמגן אברהם בסימן ח׳ סק״ו הביא דברי השל״ה גבי ט ל י ת ד י ל י ף מ ק ד ש י המשכן הוא רק מ מ ד ת חסידות עיי״ש. מ כ ל זה נראה דבנידון דידן ודאי דמותר לשנות ולחתוך ט ל י ת גדול ל ש נ י ם כדי לעשות ממנו שני ט ל י ת ו ת קטנים ואין לחשוש משום הורדת קדושה כלל שהרי צ י צ י ת ת ש מ י ש י מצוד .הוא דהוי כמו שנתבאר ובתשמישי מצוד .לא אמרינן מעלין בקודש ולא מורידין כמו שכתב המרדכי. ובפרט בנידון דידן שאין שום אפשרות להשיג מטווה ואריג אחר כדי לעשות ממנו טליתות קטנים ויש כאן משום ביטול מצות צ י צ י ת לגמרי בודאי שיש לנו לסמוך על ד ע ת המרדכי אפילו אם נתפוש כ ש י ט ת הרמ״א שהרשב״א והרא״ש פליגי עליו ,כי אין לך ש ע ת הדחק גדולה מזו ואפילו לכתחילה מותר לעשות כן. שאלות ותשובות ממעמקים פז ל כ ן התרתי לעשות כן ולעשות ט ל י ת ו ת קטנים מ ט ל י ת גדול ,וגדולה ה י ת ה השמחה במעונם של חברי חברת ״ ת פ א ר ת בחורים״ שאופשרה להם קיומה של מצוד ,גדולה וחשובה זו ,מצוד .שהכתוב תלה את קיומן של כל המצוות כולן כמו שנאמר ,וראיתם אותו וזכרתם א ת כל מצות ה׳ ועשיתם אותם, ורבותינו ז״ל גם כן אמרו ,שהזהיר במצות צ י צ י ת זוכה ורואה פני השכינה, וה׳ הטוב יזכנו ברוב רחמיו לשמור ולעשות לקיים את כל ד ב ר י ת ל מ ו ד תורתו באהבה מתוך הרחבה וכל פועלי און יסורו ממנו ,יבושו ויבהלו מאד כל אויבינו ישובו יבושו רגע. מ ר י ח עיש חליאביב ה ת ! מ סימן י״ג בדין אם יושבי חושך וצלמות הגיטו מחויבים במזוזה. שאלה: בימי ה ר ע ה והמצור בהיותנו כלואים בגיטו קובנה ושום קשר ל א ה י ה לנו ע ם ה ח ו ץ א פ ס ו א ז ל ו לנו ב ג ל ל כ ך כ ל ת ש מ י ש י ק ד ו ש ה ש א י א פ ש ר ה י ה ל ה ש י ג ם ב ש ו ם אופן ,ו ה נ ה ב א ו ל פ נ י מםפר א נ ש י ם ו ד מ ע ת ם על ל ח י י ם ו ש א ל ו נ י כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת ,מ א ח ר ש מ ז ו ז ו ת י ה ן נ פ ס ל ו ו א י א פ ש ר ל ה ש י ג מ ז ו ז ו ת א ח ר ו ת כ ד י ל ק ו ב ע ן על פתחיהם. ותוכן שאלתם היא אם ד י ר ו ת י ה ם ב ג י ט ו ח י י ב ו ת הן במזוזה ,או דילמא מ א ח ר ש ה ג י ט ו ה ו א סגור ומסוגר אין יוצא ואין ב א וכולו מוקף הוא ,ב ג ד ר של חוטי ברזל מ ח ו ש מ ל וצריחים ומגדלים ש ע ל י ה ם ה ו פ ק ד ו ש ו מ ר י ם ל ש מ ו ר לבל י ג ש ו ו י ת ק ר ב ו י ו ש ב י ה ג י ט ו א ל ה ג ד ר וכל ה ק ר ב א ל ה ג ד ר ה י ה נ ה ר ג מ י ד ב מ כ ו נ ו ת ה י ר י ה ש ה י ו ב י ד י ה ש ו מ ר י ם ,ו א ם כן ד י נ ם ש ל י ו ש ב י ה ג י ט ו כ ד י ן י ו ש ב י ב י ת ה א ס ו ר י ם ,ו י ש לדעת אם ב י ת אסורים חייב הוא במזוזה דגם ב י ת האסורים לדירה י ח ש ב או ד ל מ א תשובה: ב י ת אסורים פטור הוא ממזוזה. הרמב״ם בפ״ו מהלכות מזוזה הלכה א׳ פסק וז״ל עשרה תנאין יש בבית ואחר כד יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר ושתהיינה לו שתי מזוזות ויהיה לו משקוף ותהיה לו תקרה ויהיו לו דלתות ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר ויהיה הבית חול ויהיה עשוי ל ד י ר ת אדם ועשוי ל ד י ר ת כבוד ועשוי ל ד י ר ת קבע. שם בהלכה ט׳ כתב בית הכסא ובית המרחץ ובית הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בהם פטורין פח שאלות ותשובות ממעמקים פט מן המזוזה לפי שאינן עשויין ל ד י ר ת כבוד סוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין מן המזוזה לפי שאינן עשויין ל ד י ר ת קבע ,ע״כ. והנה לכאורה מדלא הזכיר הרמב״ם ד ב י ת האסורים פטור הוא ממזוזה מ ש מ ע ש ב י ת האסורים הוי ככל דירה וחייב הוא במזוזה ,אולם יש לומר מאחר שהרמב״ם מ נ ה בין תנאי ה ב י ת שהוא חייב במזוזה ש י ה א עשוי ל ד י ר ת כבוד ולכן כתב שם בהלכה ט׳ ד ב י ת הכסא ובית המרחץ ובית הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בהם פטורין מן המזוזה ,ואם כן לפי זה הרי בית האסורים גם כן אינו עשוי ל ד י ר ת כבוד ולזאת צריך להיות פטור ממזוזה ככל הנ״ל, ואם כן גם יושבי הגיטו פטורין הן ממזוזה. ובר מן דין הרי אחד מהתנאים ש מ נ ה הרמב״ם הוא ש י ה א עשוי ל ד י ר ת קבע ולכן כתב שם בהלכה ט׳ שסוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין מן המזוזה לפי שאינן עשויין ל ד י ר ת קבע ,ומאחר שגם בית האסורים אינו עשוי ל ד י ר ת קבע שהרי החבוש ב ב י ת האסורים בכל יום ויום עיניו מיחלות ומצפות לרגע שיצא ממאסרו לחופש ולדרור בודאי שפטור הוא ממזוזה כמו סוכת חג בחג ובית שבספינה. לאם כ ן בנידון דידן גם כן לא נחשבו דירותיהם של כלואי הגיטו כ ד י ר ת קבע שהרי בכל חדר וחדר גרו יותר אנשים מ מ ה שהחדר היה יכול להכיל והיו האנשים מ ס ד ר י ם את מטותיהם זו על גבי זו והדוחק היה בחדרים ע ד לאין שיעור ואם כן בודאי ד י ר ה כזאת אין עליה דין ש ל ד י ר ת קבע ופטורה היא מן המזוזה שהרי בההזדמנות הראשונה בודאי האנשים יעזבו את החדרים הצרים הללו כדי לחפש להם מקום ד י ר ה יותר טוב ומרווח. ועוד שהרי הגרמנים הארורים היו מוצאים את האנשים כלואי הגיטו בכל יום עתו ויום ושעתו ובכל להורג וכל אחד ואחד יום ויום היו האנשים לא היה יודע נפרדים אחד מתי מהשני תגיע בברכת להתראות בעולם האמת כי היו חוששים שמא לא יתרמי להם עוד להתראות בעולם הזה כי היום או מחר יוציאום להורג ,ומרגלא בפומא ד א י נ ש י היה אז לומד שאנו ״ מ ת י ם בחופשה״ ,ע ד כדי כך לא היה כל אחד ואחד בטוח בחייו, שאלות ותשובות ממעמקים צ ואם כן בודאי לפי זה יש על הדירות שבגיטו ד י ן של ד י ר ת ארעי ולא של ד י ר ת קבע כדי לחייבן במזוזה. אויברא שדין זה אם בית האסורים ח י י ב הוא במזוזה או לא לכאורה תלוי בהא דגרסינן במס׳ יומא דף י׳ ע״א ,תנו רבנן כל הלשכות שהיו במקדש לא היו להן מזוזה חוץ מלשכת פרהדריא שהיה בה בית דירה לכהן גדול אמר ר׳ יהודה והלא כמה לשכות היו במקדש שהיה לן בית דירה ולא ה י ה להן מזוזה אלא לשכת פרהדרין גזירה היתה ,ומםקינן בגמרא דרבנן סברי דירה בעל ברחה שמה ד י ר ה ור׳ יהודה סבר דירה בעל כרחה לא ש מ י ה ד י ר ה ומדרבנן הוא דתקינו לה שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורין וקיימא לן כחכמים שדירה בעל כרחה שמה דירה ,ואם כן לפי זה הרי גם בית האסורים הוא ד י ר ה בעל כרחו ומאחר שקיימא לן כרבנן שדירה בעל כרחה שמה דירה וחייבת במזוזה גם בית האסורים ח י י ב הוא במזוזה ,ואם כן הוא הדין בנידון דידן חייבים כלואי הגיטו במזוזה. אולם יש לומר דשאני ב י ת אסורים מלשכת פרהדרין דנהי דרבנן סברי שדירה בעל כרחה שמה ד י ר ה וחייבת היא במזוזה זהו דוקא בלשכת פרהדרין ו ד מ ו ת ה ש ה י א עשויה ל ד י ר ת כבוד אלא שהדר בה דר בעל ברחו אבל ב ב י ת האסורים שאינו עשוי לכבוד איכא למימר שגם ח כ מ י ם מודו שהוא פטור ממזוזה ,וראיה לדבר מ ד ר ׳ יהודה שהוא סובר ש ד י ר ה בעל ברחה לאו ש מ י ה ד י ר ה ואף על פ י כן ח י י ב ת לשכת פרהדרין במזוזה מ ת ק נ ת חכמים כדי שלא יאמרו כהן גדול חבוש ב ב י ת האסורים ,כלומר שאם ת ה י ה מזוזה בלשכת פרהדרין יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים והא ראיה שאין מזוזה בלשכת פרהדרין ש מ ע מינה ד ב י ת אסורים היא ,לכך תיקנו שלשכת פרהדרין חייבת במזוזה כדי להראות שהיא אינה בית אסורים ,הרי משמע בהדיא דר׳ יהודא סבירא ליה ד ב י ת האסורים פטור הוא ממזוזה ומדר׳ יהודה נשמע לרבנן ד ה ם לא פליגי בזה אלא כל עיקר סברתם היא דאפילו אם לא תהיה מזוזה בלשכת פרהדרין גם כן לא שייך לחוש שיאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים דאינשי לא מיחליף להו לשכת פרהדרין ב ב י ת האסורין ולא שייכת גזירה זו לגמרי אלא דסבירה לחו ש ד י ר ה בעל כרחה ש מ ה דירה ורק לכך לשכת פרהדרין חייבת במזוזה ,אבל ב י ת האסורים מ מ ש גם רבנן םבירא להד דפטור הוא מן שאלות ותשובות ממעמקים צא המזוזה מפני שאינו עשוי לכבוד והוא דומה ל ב י ת הכסא ו ב י ת המרחץ ו ב י ת הטבילה ובית הבורסקי וכיוצא בהם שהם פטורין לפי שאינם עשויים לכבוד והוא הדין לבית האסורים. אמנם אי נימא ש ב י ת האסורים פ ט ו ר הוא ממזוזה מפני שהוא אינו עשוי לכבוד והוא דומה לבית הכסא ובית המרחץ ו כ ו /אם .כן לפי זה בתי ערי מקלט גם כן יהיו פטורים ממזוזה שהרי הלכה היא שאם רוצים לכבדו מוטל עליו לומר רוצח אני ומאחר שאין בתי ערי מ ק ל ט עשויים לכבוד לפי זה האם יהיו פטורין מן המזוזה ,איתמהא, אלא בעל כרחד צריך לומר דשאני ב ת י ערי מקלט מ ב י ת הכסא ובית המרחץ וכדומה שכל עיקרם אינם נעשים לכבוד ומאוסים הם אבל ב ת י ערי מקלט הרי הדירה מ צ ד ע צ מ ה עשויה היא לכבוד ככל הדירות כי כלום נ ש ת נ ת ה הדירה בגלל זה שהוא רוצח ,הרי חן המקום על יושביו הוא ,והוא הדין ב ב י ת האסורים .הדירה היא ד י ר ה ככל הדירות ורק אסיר בא על ענשו ל ש ב ת שם זמן ידוע כפי שנפסק עליו ,והרי נהוג עכשיו בזמנינו שלפעמים מכריזים על עוצר ב י ת והאנשים מוכרחים להשאר כלואים בבתיהם ,האם נ י מ א ש ב ש ע ת העוצר פטור ביתם ממזוזה בגלל כך ,הרי ה ב י ת לא נ ש ת נ ה בכלום וכמו שהדר בו מחוייב בכל המצוות הוא הדין שהוא מחוייב במזוזה דמזוזה חובת ה ד ר היא ,ולפי זה ב י ת אסורים ודאי ש ח י י ב הוא במזוזה ואי משום ש ד י ר ת ב י ת האסורים אינה ד י ר ת קבע והדי הרמב״ם מנה בין תנאי חיוב המזוזה שיהא עשוי ל ד י ר ת קבע ,ג ם זה אינו שהרי ישנם כמה אסורים שהושמו ב ב י ת הסוהר לחדשים ושנים ואם כן לגבי ד י ד ם ודאי ב י ת האסורים ד י ר ת קבע מיקרי שהרי גם כשאדם שוכר ד י ר ה הוא שוכר אותה לזמן קבוע מראש ואף על פי כן ח י י ב הוא במזוזה ואין אנו אומרים שאינה ד י ר ת קבע אם כן גם ב י ת האסורים לא שנא, מאי איכא למימר ש ב י ת האסורים פטור הוא ממזוזה משום דהוי ד י ר ה בעל כרחה הרי קיימא לן כחכמים .דםבירא להו שדירה בעל כרחה שמה דירה ,וגם ד׳רמב״ם לא מ נ ה תנאי חיוב המזוזה בפ״ו מהלכות מזוזה הלכה א׳ שלא ת ה א הדירה בעל ברחו ש מ ע מינה דזה אינו מעכב מחיוב המזוזה, ומכל האמור נראה ש ב י ת האסורים ח י י ב הוא במזוזה. צב שאלות ותשובות ממעמקים ו ע י ׳ בברכי יוסף סי׳ רפ״ו אות ג׳ שדן שם אי ב י ת האסורים של יהודים ח י י ב הוא במזוזה או לא ,עיי״ש שהביא בשם הרב בית הלל לפטור ולמד זה מש״ס יומא הנ״ל וגם בשו״ת שער אפרים סי׳ פ״ג דעתו לפטור ב י ת אסורים ממזוזה אולם בהגה״ה שם דעתו לחיוב וכן העלה הברכי יוסף שם, ואף על פי כן דעתו היא ש ב י ת האסורים שיושבים שם רק כשני חדשים ולא יותר שהוא פטור משום דהוי ד י ר ת ארעי עיי״ש ,אחרי השחרור ראיתי מש״כ בספר מ ש פ ט י עוזיאל בחיו״ד בעגין זה. תראה לי דבנידון דידן עוד יותר גרוע ממה שהעלה הברבי יוסף לפטור ב י ת האסורים שיושבים שם רק כשני חדשים משום דהוי כ ד י ר ת ארעי ,שהרי בלואי הגיטו יושבי עמק הבכא עיפה נפשם להורגים ומדי יום ביומו מוציאים הרשעים הארורים א נ ש י ם לעשרות ולמאות להורג ואין מי שיאמר להם מה תעשו ואם כן בודאי דירות האנשים הללו יש עליהן דין ד י ר ת ארעי שהרי בכל יום ויום נפש הכלואים תלויה היא להם מנגד ומוכנים הם לקדש שם ש מ י ם בכל יום ויום מאחר ש ה ד ת יצאה מ א ת הצורר ימ״ש וזכרו להשמיד ולהרוג את כל היהודים וכל כלואי הגיטו דין מ י ת ה יש עליהם ,לכן בודאי נראה ש ב י ת ם ודירתם היא בשבילם רק ד י ר ת ארעי ופטורין הם ממזוזה מאחר שבכל יום ויום יתכן שהם יוכרעו לטבח על ידי האויב האכזר. אולם אף על פי כן מי שיש לו מזוזה והוא רוצה לקובעה על פתחו כדי שתזכיר לו את יחודו של הקב״ה יתברך שמו בודאי מצוה הוא עושה וכמו שאמרו רבותינו ז״ל במנחות דף מ״ג ע״ב כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם ,וכל הזהיר במצות מזוזה מאריכין לו ימיו ושנותיו שנאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם כדאיתא במס׳ ש ב ת דף ל״ב ע״ב עיי״ש ,ולזאת אלו הקובעין מזוזות בפתחיהן בגיטו מצוד .גדולה ה ם עושים ,אולם עליהם לקובעה בלי ברכה מאחר שמן הדין פטורין הן וכמו שהעלינו ואלו שאין להם מזוזה אין להם לחוש ולדאוג כלל ,וה׳ הטוב ישלח לנו.את עזרתו מקודש ונזכה בשוב ה׳ את שבות עמו לציון ברנה ולירושלים בית מקדשו בשמחת עולם במהרה בימינו אמן. סימן י״ד בדין אם מותר ללמוד תורה עם הרוצחים ימ׳יש על ידי כפיה. שאלה: ב י ו ם א ׳ א ד ר ת ש ״ ב נ י ת ן ה צ ו על י ד י ה צ ו ר ר י ם ה א ר ו ר י ם ש ע ל ה י ה ו ד י ם י ו ש ב י ה ג י ט ו ל מ ס ו ר מ י ד א ת כל ה ס פ ר י ם ה נ מ צ א י ם ת ח ת ידם ה ן ספרי ק ו ד ש כגון ספרי ש ״ ס ,ר א ש ו נ י ם ו א ח ר ו נ י ם והן םפרי חול ל מ ח ס ן ס פ ר י ם מרכזי ש י ה א נתון ל ר ש ו ת ו של מ ט ה ו של ח ״ מ ו מ ח ח ״ ה ג ר מ נ י ל ע נ י נ י י ה ו ד י ם ו ת ר ב ו ת ם ה צ ו ר ר ה י ד ו ע א ל פ ר ד ר ו ז נ ב ר ג ימ׳יש, ל ש ם כ ך נ ש ל ח ש ל י ח מ י ו ח ד מ מ ט ה ו ש ל ר ו ז נ ב ר ג דר .ב נ ק ר ד ה י ה ש מ ו להוציא לפועל א ת הצו הזה. ומכירן ש א נ י ה י י ת י ה מ מ ו נ ה ע ל מ ח ס ן ה ס פ ר י ם ש ב ג י ט ו פ נ ה א ל י דר. בנקרד הנ״ל ביחד עם מפקד הגיטו יארדאן ימ״ש ש א מ צ י א להם ג מ ר א י ש נ ה של ש ״ ם ישן כי ב ר צ ו נ ם ל ד ע ת מ ה כ ת ו ב שם ,כ מ ו כן ה ם פנו לחרב א ב ר ה ם גערשטיין ה י ״ ד ש י ק ר י א ויסביר לפניהם א ת ה ד ף ה ר א ש ו ן של ה ג מ ר א ש נ ת ת י להם ,ה י ת ה ז א ת מם׳ זבחים ,ו נ ש א ל ת י א ז על ידו א ם מ ו ת ר לו ל ק י י ם א ת מ ב ו ק ש ת ה צ ו ר ר י ם ו ל ל מ ד ם ת ו ר ה , כ י א ף ש ה י ה יכול ל ה ת ח מ ק מ ל מ ל א א ת ב ק ש ת ם ב כ ל ז א ת ל א ב ק ל ו ת ה י ה יכול ל ה ת ח מ ק מ ה ם . תשובה: במס׳ חגיגה דף י״ג ע״א גרסינן ,ואמר ר׳ אמי אין מוסרין ד ב ר י תורה לכותי שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ,ובתוס׳ שם ד״ה אין מוסרין כתבו היה קשה להר״ר אלחנן תיפוק ליה דכותי העוסק בתורה חייב מ י ת ה כדאמר ביפ״ד מ י ת ו ת )סנהדרין נ״ט (.עובד כוכבים העוסק בתורה ח י י ב מיתה והמלמדו עובר אלפני עור לא תתן מכשול וכי ת י מ א בז׳ מצות דידהו דאינו ח י י ב מיתה כדאמר הש״ס ה ת ם והא מצוה איכא למוסרם להם צג שאלות ותשובות ממעמקים צד ו נ פ ק א לן מהאי קרא אשר עשה האדם וחי בהם כהן ולוי נאמר אלא אדם שאפילו עכו״ם ועוסק בתורה ו כ ו /ויש לומר דהכא מיידי אפילו היכא דאיכא עכו״ם א ח ר שרוצה ללמדו דליכא לפני עור כדאמרינן בע״ז המושיט כוס יין לנזיר עובר אלפני עור והני מילי דקאי אתרי עברא דנהרא שבלאו נתינתו א״א להביאו אליו אבל אי לאו הכי אינו עובר אלפני עור הכא נמי אפילו במקום שעכו״ם אחר רוצה ללמדו דליכא לפני עור מ״מ אסור משום מ ג י ד דבריו ליעקב ו ג ו / הרי מבואר שהתוס׳ ס״ל שאסור ללמד תורה לגוי ,והמלמדו עובר על עכ״ל. לפני עור לא ת ת ן מכשול ,ואפילו היכא דליכא משום לפני עור כגון היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא מכל מקום אסור ללמדו ,והמלמדו עובר משום מ ג י ד דבריו ליעקב. ובמס׳ סוטה דף ל״ה ע״ב א י ת א : ת ״ ר כיצד כתבו ישראל א ת התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת ו ג ו /ואח״כ סדו אותן בסיד אמר לו ר׳ שמעון לדבריך האיך למדו אומות של אותו הזמן תורה אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב״ה ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להן ללמוד ולא למדו. ובמהרי״ץ חיות שם כתב וז״ל! לדבריך איך למדו אומות של אותו הזמן תורה ,נ״ב אע״ג דקיי״ל חגיגה י״ג ע״א אסור למסור דבר תורה לעובד כוכבים שנאמר לא עשה כן לכל גוי ,הנה כבר חלקו הפוסקים בין תורה ש ב ע ״ פ דאסור אבל תורה ש ב כ ת ב שרי ,ועיקר הא דלא נתנו תורה שבע״פ בכתב כדי שלא יאמרו האומות ישראלים אנחנו ו כ ו /ועוד בדוקא נקט עובד כוכבים שלאותו הזמן דלהם .הותרה מטעם שהביא רש״י כאן שלא יהא להם פתחון פה לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד ,עכ״ל. ועל דברי מהרי״ץ חיות יש לתמוה לכאורה ,ד מ א י מ ק ש ה על ההיא דסוטה מההיא דחגיגה ,עדיפא הוה ליה לאקושויי אההיא דסוטה מהא דאמרינן בסנהדרין דף נ״ט דגוי העוסק בתורה חייב מ י ת ה והמלמדו עובר אלפני עור ,אלא בע״כ צ״ל דאז אכתי לא נצטוו על כך שאין זה אלא מ ד ב ר י קבלה ,ולכך ש פ י ר קאמר ר׳ שמעון בסוטה האיך למדו אומות של אותו הזמן שאלות ותשובות ממעמקים צח תורה ,וא״כ מאי קשיא ל י ה למהרי״ץ מההיא ד ח ג י ג ה הלא ב ש ע ת כ ת י ב ת האבנים ,אכתי לא נצטוו על כך. והנה מ ה ש כ ת ב המהרי״ץ חיות דהפוםקים חלקו בין תורה ש ב כ ת ב לתורה ש ב ע ״ פ כונתו להריא״ז שהובא בשלטי הגבוהים בספ״ב דע״ז וז״ל שם 5 ונראה בעיני שישראל ה מ ל מ ד לעכו״ם ת ו ר ה עובר על לפ״ע ולא נ א מ ד כל זה אלא בתורת מ ש ה ומצוותיה שנצטוו בהן ישראל ,אבל נביאים וכתובים נראה בעיני שמותר ללמדו שרואה בהן נ ח מ ו ת האמורים לישראל עכ״ל ,ומובן דלפי זה אין סתירה כלל בין הגמ׳ דםוטה למה דגרסינן במס׳ חגיגה. ועי׳ במהרי״ץ חיות במם׳ חגיגה שם שכתב« ועי׳ ש י ט ה מ ק ו ב צ ת ספ״ב דכתובות דמחלק ג״כ בין תורה שבכתב לתורה שבע״פ ,עכ״ל .וכוונתו למה שכתב הש״מ על הא דגרסינן במס׳ כתובות ד ף כ״ח ע״א ? ואלו נאמנין ל ה ע י ד בגודלן מ ה שראו בקוטנן וכו׳ ושהיה א י ש פלוני יוצא מ ב י ת הספר לטבול לאכול בתרומה ,ופרכינן על זה בגמרא ,ודלמא ע ב ד כהן הוא מסייע ליה לד׳ יהושע בן לוי דא״ר יהושע בן לוי אסור לאדם ש י ל מ ד את עבדו תורה ,ולא והתניא לוה הימנו רבו וכו׳ או שהניח ת פ י ל י ן בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים ב ב י ת הכנסת הרי זה לא יצא לחירות ה ת ם דאיקרי ע ב ד מ ד ע ת ו כי קאמרינן דקא נהיג ביה מנהג בנים. וכתב על זה בשיטה מקובצת ש ם ו ז ״ ל ז ולא והתניא וכו׳ ,פי׳ ובלא זה לרבי יהושע בן לוי בלחודיה לא ת ק ש י ולא מ י ד י דהוה יכילנא לשנויי דשאני בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה וכמו שחילק ה ר מ ב ״ ם ז״ל בה׳ ת ״ ת לגבי לימוד ה ב ת דהויא לה כאילו מ ל מ ד ה תפלות ,ומיהו ב מ ת נ י ׳ ד ק ת נ י יוצא מ ב י ת ה ס פ ר ד ס ת מ ו היינו ת ו ר ה ש ב כ ת ב ה ל כ ד קשיא כנ״ל, ולדברי ש י ט ה מקובצת אלו נתכון המהרי״ץ חיות .אולם ב א מ ת יש ק צ ת לתמוה עליו דמלשונו מ ש מ ע ש ה ש י ט ה מקובצת באמת מחלק בין תורה ש ב כ ת ב לתורה שבעל פה ,ואינו כן ,ד א ד ר ב ה ה ש י ט ה מקובצת רק קאמר ״דהוה יכילנא לשנויי דשאני בין ת ו ר ה שבכתב לתורה שבעל פה״ ,אבל א ל י ב א ד א מ ת ד ע ת ה ש י ט ה מקובצת שאין לחלק בזה וכמו שמסיק דלכך פ ר כ י נ ן ״ מ מ ת נ י ת י ן ד ק ת נ י יוצא מ ב י ת הספר דםתמו היינו תורה שבכתב״ ,וזה ברור לכל מעיין ,ואם בן שאלות ותשובות ממעמקים צו אדרבה מדברי השיטה מקובצת מ ש מ ע דס״ל דבין תורה שבכתב ובין תורה שבעל פה אסור ללמד לגוי ולעבד. והנה בספר אהבת יהונתן חילק גם כן לענין זה בין תורה שבכתב לתודה שבעל פה ,עי׳ במה שכתב בהפטורה לפ׳ שלח עלה פסוק שמעו מלכים. וגם בשו״ת יהודה י ע ל ה למהר״י אםאד חלק או״ח ס״ס ד׳ ראיתי שם הגה״ה מבן המחבר דהא דאסור ללמד תורה לעכו״ם היינו דוקא תורה שבעל פה שנמסרה לישראל מ פ ה לאוזן אבל תורה שבכתב נמסרה לכל ,ועי׳ בט״ז או״ח סי׳ מ״ו שכתב לענין ברכת אשר קדשנו במצותיו וציונו לעסוק בדברי תורה ,דעוםק היינו ביגיעה ופלפול משא ומתן בהלכות התורה עיי״ש, ומהאי טעמא אמר ר׳ יוחנן גוי העוסק בתורה חייב מיתה ולא אמר הלומד בדברי תורה שעסק הוא על תורה שבעל פה. וכן כתב במשיב דבר חלק יו״ד סי׳ ע״ז ,שאין איסור ללמד תורה שבכתב לעכו״ם שהרי ה׳ ציוה ליהושע לכתוב התורה בשבעים לשון בשביל אומות העולם. ובספר מאור ושמש פ׳ חוקת כ ת ב גם כן לחלק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה ,וכן ראיתי בתשובות באר שבע בקונטרס מ י ם חיים סי׳ י״ד שרצה בתחילה לחלק בכך ,עי׳ שם שכתב להעיר ע״מ שקצת רבנים לומדים תורה עם עכו״ם ופה היפר ממ״ש בחגיגה ,עיי״ש שכתב ,ועוד נ״ל דאף ר׳ אמי עצמו לא אסר אלא למסור לעכו״ם ד ״ ת עם טעמן ונימוקן וסודותיה ודבר הלמד מענינו הוא דבהכי מיירי כל הסוגיא בחגיגה שם, וכן מדויק הלשון שאמר ר׳ אמי אין מוסרין דברי תורה ,ולא אמר אין מלמדין ד״ת והוא כמש״כ ,ועכ״ז אני אומר שומר נפשו ירחק מלמוד עמהם ד ״ ת עכ״ל. ומשמע מלשון זה ש ל מ ע ש ה ס״ל שאסור ללמד תורה עם העכו״ם אפילו תורה שבכתב ,וזהו מה שסיים ״שומר נפשו ירחק מללמוד ע מ ה ם ד״ת״ ,כלומר אפילו תורה שבכתב. תם המהרש״א ז״ל נראה שדעתו היא שאפילו תורה שבכתב אסור ללמד לעכו״ם ,שהוא כתב על הא דאיתא במס׳ שבת דף ל״א ע ״ א :שוב מ ע ש ה בעכו״ם אחד שהיה עובר אחורי ב י ת הכנסת ושמע קול סופר שהיה אומר ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד אמר הללו למי אמרו לו לכהן גדול אמר אותו עכו״ם בעצמו אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול בא שאלות ותשובות ממעמקים צז לפני שמאי אמר ליה גיירני על מ נ ת ש ת ש י מ נ י כהן גדול דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גייריה אמר לו כלום מ ע מ י ד י ן מלך אלא מי שיודע תכסיסי מלכות לך למוד טכסיסי מלכות הלך וקרא כיון ש ה ג י ע והזר הקרב יומת א״ל מקרא זה על מי נאמר א״ל אפילו על דוד מלך ישראל נשא אותו גר קל וחומר בעצמו ומה שישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם קרא להם בני בכורי ישראל כתיב עליהן והזר הקרב יומת גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה וכו׳ עיי״ש. וכתב המהרש״א וז״ל: ק״ק הא אין מ ק ב ל י ם גרים משום שולחן מלכים ולא משום אישות ולא ע ד י ף האי שנתגייר ללבוש בגדי כהן גדול, וצ״ל הא דקאמר אתא גבי הלל וגייריה וכו׳ לאו דוקא הוא דלא גייריה ע ד לבתר הכי ש י ד ע שגר אסור בכהונה ,ולא קאמר דגייריה אלא שקיבל עליו לגייר ומתוך שלא ל ש מ ה בא לשמה ,ואין להקשות דאם כן האיד לימדו תורה קודם שנתגייר ,הא עכו״ם שעוסק בתורה חייב מ י ת ה די״ל דהכא כיון שבא להתגייר שרי ללמוד תורה עכ״ל. והרי הכא בתורה ש ב כ ת ב מיידי ואפילו הכי פ ש י ט א ליה למהרש״א להקשות ״האיך למדו תורה קודם שנתגייר״ ,ומשמע מזה דהמרש״א ס״ל שאין לחלק לענין איסור לימוד תורה לעכו״ם בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. ברם מדברי המאירי מ ש מ ע שהאיסור הוא רק על תורה שבעל פה ,עי׳ בחידושיו לחגיגה שם ש כ ת ב : אין מוםרין סתרי תורה אלא לאדם הגון ,ואין מוסרין סתרי תורה לגוי והוא מי שעובד ע״ז שמאחר שהוא כופר בעיקר האיך אנו מ ל מ ד י ן אותו תורה וע״ז נאמר מ ג י ד דברי ליעקב עיי״ש, ומשמע מדבריו שהאיסור הוא רק על תורה שבעל פה. אולם בס׳ יפה ללב ח״ג סי׳ רמ״ו ס״ק כ״א העלה שאין חילוק לענין איסור זה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה ,עי׳ בדבריו שם שהביא את דברי מהרי״ץ חיות הנ״ל מש״כ בסוטה ל״ה והסכים לתירוצו השני שכתב, שדוקא לגוים של אותו הותרה התורה ללמוד וללמד להם כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד ,אבל לגוים בדורות שלאחר כד אין דילוק בזה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה ואסור ללמדם. שאלות ותשובות ממעמקים צח וגם בספר שו״ת ד ב יששכר חלק יו״ד סימן צ״ו ד א י ת י שכתב להשיג על תירוצו הראשון של מהרי״ץ חיות שרצה לדייק ולהוכיח מהגמרא להתיר ללמד להם תורה שבכתב ,והשיג עליו שאין מכאן ראיה כלל דהתם קאי על ז׳ מצות דידהו ולכך שרי ללמדם. וגם בשו״ת קרית חנה דוד ח״ב יו״ד סי׳ י״ג העלה שאף תורה שבכתב אסור ללמד לגוי. ולפי האמור לכאורה נראה שבנידון שאלתנו ודאי שאין להתיר ללמוד תורה שבעל פה עם הרוצחים הארורים ימ״ש שהרי רצונם היה שילמדו אתם גמרא ותורה שבעל פ ה הרי לכולי עלמא אסור ללמד לעכו״ם אפילו לאלה הסוברים שאין איסור ללמדם .תורה שבכתב. אולם לאחר העיון נראה שיש להתיר ללמוד אתם אפילו תורה שבעל פה, והוא על פי דברי הטורי אבן בחידושיו לחגיגה שם שכתב להקשות על הא דגרסינן ב מ ת נ י ת י ן דמס׳ עבודה זרה דף מ״ד ע״ב שאל פרוקלום בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר ליה כתוב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מ ה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ דבר אחר אם נותנים לד ממון הרבה אי אתה נכנס לעכו״ם שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה זו עומדת ע״פ הביב וכל העם משתינין לפניה לא נאמר אלא אלהיהם את שנוהג בו משום אלוה אסור את שאינו נוהג בו משום אלוה מותר. והל!שה הטורי אבן היאך השיבו בדברי תורה הרי אמר ר׳ אמי דאין מוסרין דברי תורה לעכו״ם ,ותירץ דהא דאין מוסרין דברי תורה לעכו״ם אסמכתא בעלמא היא ומדרבנן וכיון שאין זה דרך קבע רק דרך עראי ויש בו משום דרכי שלום משום הכי לא גזרו רבנן ,וכדברי הטורי אבן מ ש מ ע מדברי השיטה מקובצת בכתובות דף כ״ח ע״א שכתב על דקאמרה הגמרא שם מסייע ליה לר׳ יהושע בן לוי דא״ר יהושע בן לוי אסור לאדם שילמד את עבדו תורה׳ וז״ל! והילכך הכא נמי כיון ש מ ע י ד שהיה יוצא מ ב י ת הספר לטבול ודאי מוכחא מילתא שכן בדין שאם היה ע ב ד לא מניחו רבו ללמוד תורה בקביעות עם מ ל מ ד דאסור לאדם ש י ל מ ד א ת עבדו תורה עכ״ל עיי״ש, שאלות ותשובות ממעמקים צט ומשמע בהדיא מדבריו כדברי הטורי אבן שהרי כתב ״לא מניחו רבו ללמוד תורה בקביעות וכר ״ ,דמזה מ ש מ ע דכל האיסור אינו אלא כשהוא לומד אתו בקביעות אבל כשהוא מלמדו דרך עראי ל י ת לן בה וברור. ומעתה לפי ד ב ר י הטורי אבן ודאי שאין לאסור מללמוד עם הצוררים האלה תורה שבעל פה מאחר שכל זה היה רק דרך עראי ולא בקביעות וכמו שהטורי אבן העלה להתיר שהיכא דיש בו משום דרכי שלום מותר למסור דברי תורה לגוי מאחר שכל האיסור למסור דברי תורה לגוי אינו אלא מדרבנן והיכא דאיכא משום דרכי שלום לא גזרו ביה רבנן ,אם כן הכי נמי דכוותיה מאחר שאם לא ימלאו את בקשת הצוררים שביקשו שילמדו אאם ויבארו להם דף אחד מדברי התלמוד ,בודאי שיש לחוש לסכנת נפשות, בכהאי גוונא היכא דאיכא חשש של סכנת נפשות לא גזרו רבנן וכמו שהעלה הטורי אבן לענין למסור להם דברי תורה משום דרכי שלום וה״נ דכוותיה. ועוד יש להביא ראיה שהיכא דאיכא חשש סכנה בודאי שמותר למסור ד ב ר י תורה לעכו״ם מהא דגרסינן במס׳ בבא קמא דף ל״ח ע ״ א : תנו רבנן וכבר שלחה מלכות רומי שני םרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם קראו ושנו ושלשו בשעת פ ט י ר ת ן אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם ואמת היא חוץ מ ד ב ר זה שאתם אומרים וכו׳ עיי״ש ,ובתום׳ ד״ה קראו ,כתבו ן וא״ת והא אמרינן בחגיגה המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה ד מ ג י ד דבריו ליעקב ויש לומר דבע״כ עשו על פי דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן עכ״ל ,הרי לנו בהדיא דהיכא דאיכא משום חשש של סכנת נפשות מותר למסור להנם ד ב ר י תורה. ועי׳ בתשובות מעשה איש חלק יו״ד סי׳ ז׳ שהביא דברי השל״ה בשם מהר״ם גבאי שאין ללמד לעכו״ם אפילו אל״ף ב י ״ ת וכמו שכ׳ בזוה״ק חלק ג׳ ,אולם בם׳ ויאמר יצחק בחלק או״ח סי׳ כ״א כ ת ב שמותר ללמד לעכו״ם הלשון ופירוש המלות ואין קפידא בזה שהרי קודם דור הפלגה היו מ ד ב ר י ם בלשון הקודש כמו שכתוב ויהי כל הארץ שפה אחת. לבתשלבות מהרי״ץ ח י ו ת סי״ ל״ב ה ש י ב עליו שאין להתיר שהרי על ידי שהעכו״ם ילמוד לשון הקודש יוכל ללמוד גם ד ב ר י תורה ואיכא ק שאלות ותשובות ממעמקים בהכי משום לפני עור ,והא דאמרינן בסוטה דף ל״ו ע״ב :אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו ליה אם כן יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב״ה ולמד שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה ב ה ד י ה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א מ ד ליה אגמריה ולא גמר אמר ליה א י ש ת ב ע לי דלא מגלית אישתבע לו עיי״ש ,הרי חזינן דמותר ללמד לעכו״ם לשון הקודש דאם לא כך היאך רצה יוסף ללמד לשון הקודש לפרעה׳ ותירץ על זה המהרי״ץ חיות שם ,ד א י ב ע י ת אימא שאני התם דאיכא אימת מלכות וכמש״כ התוס׳ בב״ק דף ל״ח ע״א ואיבעית אימא אין למדין מקודם מתן תורה שלא היה מכשול ,וכמובן שלפי תירוצו האחרון של המהרי״ץ חיות יורדת ממילא גם ראיתו של בעל ספר ״ויאמר יצחק״ מדור הפלגה שהיו מדברים בלשון הקודש שמותר ללמד לעכו״ם לשון הקודש ,דשאני דור הפלגה שהיו קודם מתן תורה אבל אחר מתן תורה לעולם אסור ללמדם הלשון דשמא על ידי כך יבואו ללמוד תורה. על כל פנים לשינויא קמא דמהרי״ץ חיות שתירץ דמשום א י מ ת מלכות מותר ללמדם וכההיא שכתבו בתום׳ ב״ק הנ״ל ,בודאי שבנידון דידן כשהיינו נתונים בצרה ובשביה בידי הצוררים הארורים ימ״ש ונחשבנו כצאן לטבח יובל להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה׳ והרוצחים האלה על כל דבר קל היו הורגים ורוצחים כי רק תואנה היו מבקשים עלינו כדי לשפוך דם נקיים ובהאי דאיתא במדרש איכה רבה סוף פרשה ג׳ אות מ״א! חד יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאיל בשלמיה א״ל מאן את א״ל יהודאי ,א״ל ואית יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאיל בשלמיה אמר איזילו וסבו ראשיה ,עבר אוחרן חמא מה א י ע ב י ד בקדמייא ולא שאל בשלמיה א״ל מאן את א״ל יהודאי א״ל ואית יהודאי עבר קדם אדריאנום ולא שאל בשלמיה א״ל איזילו וסבו רישיה ,א״ל סנקליטין שלו לית אנן ידעין מה אילין עובדי דאת עביד דשאיל בשלמך מתקטיל דלא שאיל בשלמך מתקטיל ,א״ל ואתון בעיין מלכי יתי איך אנא בעי למקטלה בשנאי עיי״ש במדרש ,וגם הגרמנים הרשעים היו נוהגים כמנהגו של אדריאנוס שחיק עצמות ע ם כלואי הגיטו האומללים ברצותם טובחים וברצותם הורגים ושורפים ,ולכן בודאי סכנה היתד ,כרוכה עם כל סירוב למלא מבוקשם שביקשו ולזאת במצב איום זה שהיינו נמצאים בו לא מ י ב ע י שאלות ותשובות ממעמקים קא תורה שבכתב שמותר ללמדם אם ביקשו שהרי לכמה דעות שהבאנו לעיל אין איסור ללמד תורה שבכתב לעכו״ם אלא אפילו תורה שבעל פ ה שלכולי עלמא אסור למסור לגוי ,גם כן אין לאסור מללמדם בגלל הסכנה ש ה י ת ה כרוכה בזה עם .יסרבו להם וכמו שהעלו התוס׳ בב״ק הנ״ל דהיכא דאיכא משום חשש סכנת נפשות מותר למסור להם דברי תורה ,ובפרט שכל זה היה רק בדרך ארעי ולא בדרך קביעות ,ואין לאסור למסור להם דברי תורה בדרך ארעי וכמו שהעלה הטורי אבן ש ה ב א ת י לעיל. וגם אני הגבר ראה עני בשבט עברתו ,אותי שאלו הזדים אז ,מאחר שהייתי הממונה על מחסן הספרים ,להסביר להם א ת הגהותיו של הגאון רבנו יצחק אלחנן זצ״ל שהיו רשומות על בשולי ד פ י הגמרא על הש״ס שלו שגם הוא ביחד עם כל ספריו שהיו לו הוכנס לתוך הגיטו וניתן בתוך מחסן הספרים המרכזי שהוקם על פי צו הצוררים ,וכן בקשוני להקריא ולהסביר לפניהם שאלה תשובה אחת של רבנו הגאון שהיתה כרוכה ב י ח ד עם מסכת ברכות של הש״ס שלו ,בדבר העגונה רחל בת אברהם מעיר יעזנע שרבנו נשאל להתירה ,כמו כן נ ת ב ק ש ת י לקרוא בספרי התורה שגם הם נמצאו במחסן ספרים זה ,ובגלל הסכנה נאלצתי למלא א ת בקשתם של הצוררים האלה ,כי לפי מה ש ה ע ל י ת י מכל הלין טעמי אין איסור למסור לעכו״ם דברי תורה במצב זה שהיינו נתונים בו ,וה׳ הטוב ישלח לנו עזרתו מקודש ומציון יסעדנו, יעננו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו יצמיח לנו צדקה ותקלה נגד כל הגוים, יאמר לבת ציון הנה ישעך באה לאסוף נדחי ישראל ולקבץ נפוצות יהודה להביאם אל מקומם ולהניחם על אדמתם ,א ד מ ת ה׳ הר ציון וירושלים במהרה בימינו אמן. סימן טי׳ו בדין הצלת עצמו על ידי תעודת עכו״ם. שאלה: ב י ו ם א ׳ ניםן ת ש ״ ב נ ש א ל ת י ב ג י ט ו ק ו ב נ ה א ם מ ו ת ר לו ל א ד ם ל ה צ י ל א ת עצמו על ידי קנית תעודת התנצרות )טויפ־ שיין( ועל י ד י ז ה ת ה י ה לו ה א פ ש ר ו ת לברוח ל י ע ר ו ת ו ל צ ט ר ף ל פ ר ט י זנים. תשובה: דבר זה אסור שהרי כתב הרמב״ם בספר המצות וז״ל: מצוד. ד ׳ היא שצונו לקדש את שמו והוא ממה שנאמר ונתקדשתי בתוך בני ישראל ,וענין זאת המצוד .אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת ה א מ ת י ת בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק ,ואע״פ שבא עלינו מכריח לבקש ממנו לכפותינו שלא נשמע אליו ,אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו אע״פ שלבותינו מאמינים בו י ת ע ל ה עכ״ל הטהור. ומזה נראה שחייב אדם למסור עצמו ל מ י ת ה ואסור לו להתעות א ת הגוי שיחשוב שכפר ח״ו באלקי ישראל אף שבלבו הוא מאמין בהשם יתברך שמו ,וכמו ש כ ת ב הרמב״ם בלשונו הטהור ״אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו ,ועי׳ בתום׳ ע״ז נ״ה. והנה בנידון דידן כל עיקר תעודת ההתנצרות באה כדי להתעות את הגוים שיחשבו שהוא יהודי ,והלא ד ב ר זה הוא בכלל המצוד׳ של קידוש השם לפי ד ע ת הרמב״ם שהבאתי ,וישנו בכלל יהרג ואל יעבור. ולא! דמי למה שכתב הנמוקי יוסף בפרק הגוזל דאע״ג דאסור לו לומר שהוא עכו״ם מ״מ אם הישראל יכוון לדבר אחר היינו שהוא יכול להתעותם שיהו סבורים שהוא עכו״ם והוא מתכוון באמירתו לדבר אחר שרי ,וכן פסק הרמ״א ביו״ד סי׳ קנ״ז ,דהתם כל הטעם של ההיתר הוא מפני שהוא אומר קב שאלות ותשובות ממעמקים קג ד ב ר ש מ ש ת מ ע לשני פנים ,כלומר שהוא אומר ד ב ר הסובל שני פירושים לכן מותר לו לומר א ת הדבר ,דאף שהגוי חושב ש מ ש מ ע ו ת דבריו הם .שהוא גוי, מכל מקום .מכיון שדבריו סובלים גם מ ש מ ע ו ת אחרת והיהודי מכוון בלבו לא למשמעות שהגוי חושב אלא למשמעות של היתר ,שרי לו לומר דבר זה כדי להציל את עצמו, אבל בנידון דידן אינו כן ,שהרי מ ש מ ע ו ת אחת יש לתעודת ההתנצרות, והיא שבעל התעודה עזב ח״ו את צור מחצבתו והתכחש לעמו בהם בחר לו יה לסגולתו ,ד ב ר זה בודאי אסור אף שבלבו הוא מאמין באמונה שלימה בצור ישראל וגואלו ,מכל מקום מצווה הוא על קידוש השם וכמו שהבאתי בשם הרמב״ם ,ומצות למסור עצמו למיתה ולא להתעות את הגוים שהוא כפר ח״ו באלקי ישראל, וראה גם ראה מה ש כ ת ב מרן בעל החפץ חיים זצ״ל בספרו נדחי ישראל פרק ו׳ דאפילו על ע צ ם האמירה לומר שהוא אינו יהודי יש לו למסור את נפשו אפילו בשעת הסכנה כל שכן בנידון דידן שאפילו אם ירכוש לו תעודת התנצרות כזאת אין בה משום הצלה ודאית שהרי הוא עלול למות בחרב וברעב אפילו לכשיגיע ליערות. תבנא! לדינא שאין שום ה י ת ר כלל בנידון דידן לרכוש ת ע ו ד ת התנצרות ושמד אף שהוא חושב שעל ידי זה יצליח להנצל ,אלא מצווה הוא ייקדש את שם השם וכמו שנאמר ונתקדשתי בתוף בני ישראל. םימן ט״ז דין אמירת סדיש על עוללים ויונסים. שאלה :אחרי שהגרמנים הארורים ימ״ש הוציאו לפועל בימים של ג׳ ודי ניםן ת ש ״ ד א ת הרצח ההמוני על ילדי ישראל שקראו אותו בשם ״קינדער א ק צ י א ך והשמידו כאלף ומאתים ילדים עוללים ויונקים שגזלום מחיק אמותיהם והכריעום לטבח ,הרג ושריפה, נשאלתי על ידי ההורים האומללים אם מוטלת עליהם חובת אמירת קדיש על ילדיהם הקטנים ,ואם לא עד כמה הוא שיעור קטנותם ? תשובה: הנה בא״ז ה׳ ש ב ת בכל בו סימן קי״ד בריב״ש סימן קט״ו. וברמ״א יו״ד סימן שע״ו סעי׳ ד ׳ ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב )כל בו וריב״ש בשם תנחומה וספרי ובחיי בשם מסכת כלה וב״י בשם הזוהר ובא״ז בשם ת נ א ד ב י אליהו רבא( וצ״ל ע״י הרב קירגיל בשם ר״ע ולפי גירסא אחרת בשם ריב״ז ,ע״כ נהגו לומר על אב :ואם קדיש בתרא י״ב ח ד ש וכן נהגו להפטיר בנביא ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה אביו ואמו מן הגיהנם עיי״ש. נראה מזה שהענין הקדיש הוא להציל מעונשין וקטן לאו בר עונשין הוא כמבואר במס׳ ש ב ת פ״ט ע״ב גרסינן ,כמה שנותיו של אדם ע׳ שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו ,עיי״ש הרי לנו בהדיא ד ע ד עשרים אין אדם נענש בידי ש מ י ם דלענין עונשין נחשב הוא לקטן ,וכן איתא בירושלמי רפ״ב דבכורים דאיתא שם ,ר׳ אבין בר׳ תנחום ש מ ע לה מן הכא ד כ ת י ב י מ י שנותינו בהם שבעים שנה יצא מהן עשרים שנה שאין ב״ד של מעלה עונשין וכורתין, עיי״ש. ועי׳ עוד בירושלמי סנהדרין פ׳ הנחנקין ה״ז ובמס׳ מועד קטן כ״ח. בתוס׳ ד״ה מת ,ובן בפירוש המשניות להרמב״ם בפ״ז דסנהדרין שכתב ,אבל מפי קד שאלות ותשובות ממעמקים np השמועה למדנו שהקב״ה לא י ע נ י ש החיוב כרת אלא אחר עשרים שנה ואין הפרש בין זכרים לנקבות. אולם בחכם צבי סימן מ ״ ט כ ת ב דבן י״ג שנה בר עונשין הוא דכבר נ ת ח י י ב במצוות ,וכן כתב בנודע יהודה או״ח סי׳ ח׳ דבן י״ג שהביא שתי שערות נענש על אחד מל״ו חיובי כרת ,ועי׳ שם בסי׳ קם״ד שהוסיף לכתוב ש י ש ח ר ד ת הדין גם על קטן ש ה ג י ע ל ח י נ ו ך וצריך לומר דהא דגרסינן בבלי ובירושלמי דבן ע ש ר י ם אינו בר עונשין, הביאור הוא שאין מ ע נ י ש י ן אותו כ ל זמן היותו בחיים ,אבל לאחר ש י מ ו ת נענש הוא על כל מעשיו אפילו על אלה שעשאם משהגיע לעונת הפעוטות שהרי מזמן זה יודע הוא ומכיר שזוהי עבירה. ודבר זה למדנו מ מ ה דגרסינן בסנהדרין נ״ה ע״ב ,בת ג׳ שנים ויום אחד מ ת ק ד ש ת בביאה כו׳ וחייבין עליה משום אשת איש כו׳ ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה והיא פטורה ,א ח ד מכל עריות ואפילו בהמה והא הכא דקלון איכא תקלה ליכא וקתני מומתין על ידה ,כיון ד מ ז י ד ה היא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלה ,עלה ד י ד ה חם אבהמה לא חס ע״כ ,עיי״ש ,ומשמע מזה שקטנה הנרבעת במזיד אף שאינה בת עונשין מכל מקום איסור הוא דקאעבדה ,אלא דמחיים חס רחמנה עלה אבל לאחר ש ת מ ו ת ת י ע נ ש מכיון ד ע ב ד ה איסור. אמנם לכאורה לא יצאנו עדיין ידי חובת ביאור ד מ מ ה נפשך ,אם נחשב מ ע ש ה קטן למעשה איסור יש להענישו אפילו בעודו בחיים חיתו דומיא דגדול העושה איסור ,ואם אין עונשין אותו בחייו אם כן לכאורה מוכח ש מ ע ש ה קטן לא נחשב למעשה איסור א ם כן למה מענישין אותו על מ ע ש ה זה לאחר מותו. והנראה בזה הוא ,דמדחזינן שהבורא ית״ש ציונו להמנע מ ע ש י ת ד ב ר י ם אסורים כגון אכילת דברים אסורים ,הביאה על עריות וכיוצא בהם, הרי ברור שרצונו של הבורא הוא שלא יעשו מעשים כאלה על י ד י זרע ישראל עבדו מטעם הכמוס עמו ד ט ע מ י המצות והאיסורין הם מהדברים שכיסה אותם שאלות ותשובות ממעמקים קו עתיק יומין ,ולזאת הזהירנו בתורתנו שנתן לנו עלי ידי נאמן ביתו להמנע מעשיית כל הדברים האלה ,והעובר על מצותיו ועושה נ ג ד רצונו ב״ה הרי הוא עובר על ד ע ת קונו שלא יבא לקרבו כל ד ב ר טמא ופיגול שהרי בן ישראל הוא שמשחתו בו ,וכן בנוגע ליתר דברים האסורים כגון איסור העריות וכדומה. א ל א ! שבפועל לא נצטווה הקטן על הרבדים האלה אלא הגדול ,כי ענין העונש בפועל תלוי הוא בציווי ,ובפועל ציווה הקב״ה רק על הגדולים שהגיעו לכלל ד ע ה ובינה ,אבל הקטנים ש מ ב ח י נ ת הבינה וההשכל לא הגיעו לכלל צלילות ה ד ע ת לזאת לא מענישים אותם בחיים על מעשיהם כי מה שעברו נחשב שעברו שלא מדעת ,אבל בנוגע המעשה גם מעשה קטן נחשב למעשה איסור לזאת ש פ י ר מ ע נ י ש י ם אותו לאחר מותו ,כי העונש של אחר מיתה תלוי הוא ב י ד י ע ת האיסור ומכיון שגם קטן יודע ומכיר שהמעשה שהוא עושה הוא מעשה עבירה לכן נענש עליו לאחר מותו ,אבל מה שמענישין על האיסורים בהיותו בחיים ,זה תלוי בדעה של בינה ודעה של קטן אינה נחשבת לדעה של בינה. ומעתה אין לסתור דברי החכם צבי והנוב״י מדברי הבבלי והירושלמי שכתבו ש ע ד כ׳ אין מענישין אותו ,דשני התלמודים מיירו לענין להענישו בחיים ולזאת שפיר קאמרי ,דל עשרים שנה דאין מענישין עליהן, אבל החכם צבי והנוב״י מיירו לענין להענישו לאחר מ י ת ה לזאת שפיר העלו ד י ש ח ר ד ת הדין גם על קטן שהגיע לחינוך. שוב ראיתי מ ב ע ל י תום׳ ד ע ת זקנים )פ׳ וישב( כתב ב ש ם הרבי יהודא ח ס י ד ז״ל דאין הדבר תלוי אלא בדעת ובמחשבה כי יש פחות מי״ג שנה ערום בדעת ובמחשבה לרעה או לטובה ועל זה נאמר כי כל לבבות דורש ד׳ עיי״ש. ובס׳ ט״ה כתב בשם ספר ח״ל דמה שנראה מזוה״ק פ׳ בלק ש י ש דין גיהנם אפילו פחות מכ׳ שנה לפי ש י ש ב׳ מיני גיהנם העליון הוא של נשמה שהוא קשה מאד וע״ז אמרו שאין נידון בו אלא מכ׳ ש נ ה שהוא נידון העליון, אמנם יש גיהנם שהוא לרוח ונפש ובזה נידון אפילו קטן לפי שאלות ותשובות ממעמקים שכלו. קז ועיי״ש בזוה״ק פ׳ שלח ש כ ת ב שם ש ע נ ש ו לתינוק בגן עדן עיי״ש. ועי׳ מ ט ה אפרים דיני קדיש. ולענין נראה מזה כפי שדברנו. א מ י ר ת קדיש על הקטנים כתב השד״ח אבלות קנ׳׳א ,ומנהג בכל מקום שאין אומרים קדיש על פחות מכ׳ שנה׳ אולם בספר ישורי טהרה מע׳ ק׳ אות ע״ד כתב שהמקובלים הורו לומר קדיש גם על פחות מבן עשרים וטעמו של דבר הוא ,שהקדיש מועיל להעלותו למדרגה יותר גבוהה ואם כן אפילו על תינוק בן שלושים יום אם רק י צ א מכלל נפל צריך לומר עליו קדיש. וכן יש להוכיח מ מ ה ד א י ת א בספר האורה לרש״י )הוצאת בובר ד ף ,225סי׳ קמ״ז( והובא גם כן באיסור והיתר סימן קל״ט ,במחזור וויטרי ד ף רמ״ה ובאו״ז הל׳ אבלות סימן תכ״ח ,בתינוק ש מ ת ד׳ ימים אחרי שנימול ונולד לתשעה חדשים לטבילתה ,ופטר רבי א ת אביו מלהתאבל עליו זבן לקבל עליו הבראה ותנחומין ומלומד ק ד י ש עיי״ש ,ו מ ש מ ע מזה דאם התינוק היה מת לאחר ל׳ בודאי שהיו מחויבים לומר עליו קדיש, והנה בשו״ע לא נזכר ענין א מ י ר ת קדיש על קטן ,אמנם ממה שפסק ביו״ד סי׳ רם״ג סעי׳ ה׳ נראה להביא ראיה שגם על קטן יש לומר קדיש, שהוא פסק שם ,תינוק ש מ ת קודם ש י ג י ע להיות בן ח׳ מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה אבל מ ש י מ י ם לו ש ם לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה ב ת ח י ת המתים ,ומזה יש להביא ראיה דהוא הדין לענין קדיש דמאי שנא ,דבודאי יש לומר דכמו שמלין אותו לזכר שירחמוהו מן השמים כמו כן יש לומר עליו קדיש וגם כן מאותו הטעם ,והוא כדי ש ה ק ד י ש יהיה לו לזכר שירחמוהו מן השמים ,אולם לפי ד ע ת הלבוש דם״ל ש ה ט ע ם שמלין אותו אחר מותו הוא כדי להסיר ממנו חרפתו ודאי שאין ראיה ממילה על א מ י ר ת קדיש ,אבל לפי ד ע ת השו״ע דס״ל שהטעם שמלין אותו לאחר מ י ת ה הוא כדי שיהיה לו זכר שירחמוהו מן השמים ודאי נראה כמו שכתבתי .וראיתי בשו״ת ״ כ נ ס ת יחזקאל״ שאלה מ״ד שפסק שאפילו אם התינוק כבר נקבר פותחין את קברו איזה ימים אחר מותו כדי למולו ,ואף שהנוב״י מ ד ״ ת ח י ״ ד סי׳ קס״ד חולק עליו ,מכל מ ק ו ם אם לא קברו אותו גם הוא ס״ל ד י ש למולו וא״כ הוא הדין לענין א מ י ר ת קדיש. קח ומכל שאלות ותשובות ממעמקים הנ״ל הוריתי להורים האומללים ששיכלו א ת בניהם מחמל נפשם, לומר קדיש על הקטנים שנהרגו על ידי הזדים הארורים לאחר ל׳ יום ללידתם ,כי על קטנים שמתו לאחר ל׳ לכו״ע יש לומר קדיש ואפילו ל ד ע ת ספר האורה ובמו שהעליתי לעיל. סימן י״ז בדין ח מ ץ בפסח בתור הגיפו. שאלה: בפרום חג ה פ ס ח נשאלו בגיטו כ מ ה ש א ל ו ת כ ד ת מ ה לעשות כדי שלא להכשל באיסור חמץ החמור ב ש ע ה ש ה ר ע ב מ ת נ ב ר ב כ ל יום ו י ו ם ו א י ן ב נ מ צ א א פ י ל ו כ ז י ת מ צ ה ל מ צ ת מ צ ו ה ,ו א ל ו ה ן : א( א ם מ ו ת ר ל א כ ו ל ק ט נ י ו ת ) א ר ב ע ס ( ש ח ו ר ו ת ב פ ס ח ש ה צ ר ה צ ו ר ר היה מחלק ? ב( היו א נ ש י ם ש ה צ ל י ח ו ל ה ש י ג ב מ ק ו מ ו ת ע ב ו ד ת ה כ פ י ה ,ק ל י פ ו ת מלוכלכות של ת פ ו ח י א ד מ ה ,והם רצו לערב א ת ה ק ל י פ ו ת האלה אם מ ע ט ק מ ח ש ה י ה להם ולאפות מ ז ה עוגות מ צ ו ת ולאכלן בפסח, מחמיצים ,אולם ודבר זה י ה א מ ו ת ר כדין מי פירות אינם מכיון שמן ה ה כ ר ח ה י ה לנקות א ת הקליפות מן הלכלוך לפני האפיה, ואם ירחצון ב מ י ם כדי לנקותן הרי אז יהיו כ א ן מ י ם ב י ח ד עם מי חפירות ,ומים ב י ח ד עם מי ח פ י ר ו ת מ מ ה ר י ם ל ה ח מ י ץ ביותר כמבואר במם׳ פ ס ח י ם ל ״ ה וכן נ פ ס ק ל ה ל כ ה ב ש ו ״ ע א ו ״ ח ס י ׳ ת ם ״ ב ,א מ נ ם ד ב ר זה ב מ ח ל ו ק ת שנוי ,ד ר ״ ת ו ש א ר פ ו ס ק י ם ס ב י ר א לחו ד מ י פ י ר ו ת ביחד עם מים אינו אלא ח מ ץ נוקשה ,ד ח מ ץ גמור אינו אלא מ מ י ם בלבד, ו ה ר מ ב ״ ם ו ד ע מ י ׳ ם ב י ר א להו דהוי ח מ ץ גמור ,ו ה פ ר י מ ג ד י ם ה ע ל ה ד ע י ק ר מ ח ל ו ק ת ם ה י א ד ו ק א ב מ י ע ו ט מים ,א ב ל ב ר ו ב מ י ם לכולי ע ל מ א הוי ח מ ו ץ נמור וחייבין עליו כרת ,ו נ ש א ל ה ה ש א ל ה ,א ם י ש א י ז ה דרך ה י ת ר לזה? תשובה: א( בח״ס או״ח סי׳ קכ״ב מבואר שאי אפשר להתיר קטניות בפסח אלא בקיבוץ גדול של כח חכמי אשכנז או רובם ,אולם אם השעה היא ש ע ת דחק גדול ,והיא ממש ש ע ה של פקוח נפש ,אז יש להתיר קטניות בפסח על ידי חליטה ,והח״ס עצמו ה ת י ר שם קטניות לאנשי צבא קט שאלות ותשובות ממעמקים קי ע״י חליטה ,ואם כן כל שכן בנידון דידן ש י ש להתיר ,כי אין לך שעת הדחק גדולה מזו. וכן כ ת ב בספר עמודי אש והובא בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי׳ ו׳ אות א /שאם באים בכלל לעקור את המנהג של איסור קטניות בפסח, ד ב ר זה אי אפשר לעשות אפילו לצורך שעה ,אולם לבטל מקצתו לצודד שעה ש פ י ר דמי ,וכן הוא בתשובת מהרש״ל סי׳ ס״ה בשם האור זרוע. ועוד הובא שם בשדי ח מ ד שמוהר״י מבריסק התיר קטניות בפסח בשנה דחוקה לעניים ולעשירים ,כי זהו צורך גדול ,ולצורך גדול של השעה אפשר לבטל קצת מזה מנהג שנהגו שלא לאכול קטניות בפסח ,וכן התיר ב ש ע ת הדחק הדברי מלכיאל סי׳ פ״ח עיי״ש. ומכל הנ״ל נראה ,ש ב מ צ ב הקשה והנורא שנמצאו בו היהודים בגיטו ,מותר להם לאכול קטניות בפסח על ידי חליטה ואם אי אפשר להם בחליטה, מותרים הם לאכול גם בלי זה. ב( ובנוגע איך לנהוג עם קליפות תפוחי האדמה המלוכלכות ,הורה בזה הגאון ר׳ אברהם דובער כהנא שפירא זצ״ל ,שיש לנקות א ת הלכלוך מהקליפות על ידי סמרטוט או בגד ,אבל אין לנקותן בשום אופן על ידי רחיצה ושטיפה במים ,כי מים ביחד עם מי פירות מחמיצים ביותר כמבואר במס׳ פסחים ל״ה ובפוסקים הנ״ל שהבאנו ,ולאחר שינקו א ת הקליפות על י ד י בגד מותר לערב אותן ע ם מ ע ט קמח ולאפותן עוגות מצות אפילו בפסח, אולם לפני האפיה יש לנקות את העוגות במזלג ולעשות בהן נקבים נקבים כדי שלא יעלו אבעבועות. ל א ת פרטי נוהג זה ציוה הגאון הנ״ל זצ״ל להכריז ברבים כדי שיפורסם שאיך לנהוג אחרת. סימן י״ח בדין תשמיש במוך בסכנת הגיטו. שאלה :כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על שבר ב ת עמי הגדול כים אין אונים בידי ועוז בימיני לתאר א ת כל מ נ ת היגון וחיסורים שסבלנו מידי אויבינו ומנדינו הגרמנים הארורים ימ״ש ולהעלותם על מגילת ספר למען יסופר לדור אחרון א ת אשר עוללו לנו הרשעים הטמאים ,הושיבונו במחשכים כמתי עולם וגדרו בעדינו לבל נצא מחומות הגיטו הסגורות ומסוגרות ,ולא עוד אלא שחידשו עלינו יום יום גזירות חדשות ומשונות כדי להכחידנו מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. והנה ביום כ׳ אייר ש נ ת ת ש ״ ב פרסמו הרשעים גזירה שאם ימצאו אשד .יהודית כשהיא מעוברת ימיתו אותה יחד עם עוברה, ונשאלתי אם מותר לנשי ישראל הכלואות בגיטו לשמש במוך כדי למנוע מעצמן א ת ההריון ולהנצל על ידי כך מסכנת נפשות. תשובה: במס׳ יבמות דף י״ב ע״ב גרסינן ,ת נ י רב ביבי קמיד ,דר״ג שלוש נשים מ ש מ ש ו ת במוך קטנה מ ע ו ב ר ת ומניקה קטנה ש מ א ת ת ע ב ר ושמא ת מ ו ת מעוברת שמא ת ע ש ה עוברה סנדל מניקה ש מ א תגמול בנה וימות ,ופירש רש״י ז״ל ,מ ש מ ש ו ת במוך מותרות ל ת ת מוך במקום ת ש מ י ש כשהז מ ש מ ש ו ת כדי שלא יתעברו ,ובתוספות ד״ה שלוש כתבו וז״ל! פי׳ הקונטרס מותר לשמש במור א ב ל שאר נשים אסור משום ה ש ח ת זרע אף על גב דלא מ י פ ק ד א א פ ר י ה ורביד ,וכו׳ ור״ת אומר דלפני ת ש מ י ש ודאי אסור ליתן ש ם מור דאין דרך ת ש מ י ש בכד והרי הוא כ מ ט י ל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך אבל אם נותנת מוך אחר תשנ^ש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחיה מ ש מ ש מ י ד י דהוד ,אקטנה ואילונית דלא איתסרו ב ת ש מ י ש מ ש ו ם דלאו בני בנים נינהו והאשה שנותנת אחר כך מוך לא הוזהרה קיא שאלות ותשובות ממעמקים קיב אהשחתת זרע כיון דלא מיפקדא אפריה ורביה ומשמשות במוך דקתני הבא היינו צריכות לשמש במוך ,ע״כ. ובתוספות כתובות דף ל׳ט ע״א ד״ה כ ת ב ו : ולר״י נראה לקיים פי׳ שהמוך שעה הקונטרס דבריש משמע נדה הוא במעיה כל והוי כמשמש על האבנים ולא דמי למשמש קטנה ואיילונית ועוד אפילו היתה נותנת מוך אחר ת ש מ י ש אסורה דאף על פי שאינה מצווה על פריה ורביה מכל מקום אסורה ה י א להשחית זרע כ ד מ ש מ ע בנדה דתנן כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת באנשים ת י ק צ ץ ומפרש בגמרא משום דגשים לאו בנות הרגשה נינהו מ ש מ ע דאם היו בנות הרגשה הוו אסירי ויש לדחות דלאו בנות איסור הרגשה נינהו קאמר ,ע״כ. בשיטה מקובצת בכתובות שם הובאה ד ע ת הריטב״א דםבירא ליה גם כן דאשה אסורה להשחית זרע בין ב ש ע ת ת ש מ י ש בין לאחר ת ש מ י ש אבל משום .סכנה מותרת ולכך התירו בג׳ נשים ,וחכמים דפליגו שם אר״מ וסבירא להו אחת זו ואחת זו מ ש מ ש ת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו משום שנאמר שומר פתאים ה׳ ,היינו שאינן צריכות לשמש במוך ,ועיי״ש עוד בשיטה מקובצת שהובא בשם הרא״ש ורבינו יונה ותלמידי הרשב״א שאשה אסורה להשחית זרע ורק משום סכנה כגון בג׳ נשים הללו מותרות לשמש במוך אלא שיש מתירים לתת מוך קודם ת ש מ י ש ויש ש מ ת י ר י ם ל ת ת מוך דוקא לאחר תשמיש. והנה מפירוש רש״י שהבאנו לעיל מ ש מ ע בהדיא ד ס ב י ר א ליה ד כ ש י ש חשש של סכנה כגון בהנך ג׳ נשים מותר ל ת ת מיד קודם ת ש מ י ש וכן משמע בנדה דף מ״ה ע״ב ,אבל ככתובות ל״ז ע״א לענין מזנה לא מ ש מ ע כן עיי׳׳ש ,ועי׳ ברא״ש בנדרים דף ל״ה ע״ב שכתב בהדיא שהנר נשים , מותרות ל ת ת מוך לכתחילה ו ע י ג״כ בר״ן שם. ועי׳ בתוס׳ הרא״ש בנדה דף ג׳ ע״ב בד״ה מ ש מ ש ת במוך שכתב וז״ל: אע״ג ד נ ק ט מ ש מ ש ת במוך לא שנותנין המוך משעת ת ש מ י ש דהא ודאי אסור אפילו לג׳ נשים דמשמשות במוך משום השחתת זרע האיש דהוי כזורע על העצים ואל האבנים אלא נותנהו לאחר ת ש מ י ש כדי ש ת ש א י ב ה הזרע שלא שאלות ותשובות ממעמקים קיג ת ת ע ב ר ע״כ ,ומכל זה מבואר שנחלקו בזה רבבתא רבותינו הראשונים ז״ל אם ג׳ נשים הללו מותרות ל ת ת את המוך קודם ת ש מ י ש או רק לאחר תשמים. ועל מדוכה זו ישבו גם רבותינו האחרונים ז״ל ,דהים של שלמה בפ״ק ד י ב מ ו ת סי׳ ח׳ העלה להקל וכתב שזהו גם כן דרך ת ש מ י ש כיון שנהנה גוף מגוף והוא כפרש״י דמותר ל ת ת מוך קודם תשמיש ,ועי׳ בח״ס יו״ד סי׳ קע״ב שכתב וז״ל ,וצ״ל לרש״י דמוך אחר ת ש מ י ש אין רפואתו בדוקה דאין סמא בידה דלמא לא תקנח יפה דאלת״ה מ״ט דר״מ להתיר מוך בשעת ת ש מ י ש דהוא אסור שהבעל מ ש ח י ת הזרע תיסגי לה בקינוח אחר ת ש מ י ש עיי״ש. ועי׳ בתשובות רדב״ז סימן אלף כ״ב )תקצ״ו( ש כ ת ב ח״ל ,וג׳ נ ש י ם ב מ ש מ ו ת כדרכן ואם יראות שאין להן זכות רשאות לשמש במוך כיון דאיכא פיקוח נפש -ועי׳ בפתחי תשובה אה״ע סי׳ כ״ג סק״ב מה שהביא. אבל החת״ס ביו״ד סי׳ קע״ב העלה ד ב ש ע ת ת ש מ י ש אסור ש י ה י ה מוך אבל לאחר ת ש מ י ש אפשר שיש להתיר ברצון הבעל ,והבית מאיר בסי׳ כ״ג העלה לאסור בכל אופן בין בשעת ת ש מ י ש ובין לאחר ת ש מ י ש וגם הגרע״א בתשובותיו יו״ד סי׳ ע״א מחמיר לאסור אפילו לאחר ת ש מ י ש ועי״ש בסי׳ ע״ב במה ש צ י ד ד להתיר לאחר תשמיש ,ובם׳ נ ט ע שורק סי׳ ט׳ מסיק גם כן לאיסור. אבל ה ח מ ד ת שלמה בסי׳ מ״ו מסיק ש מ ח מ ת סכנה מותר בכל עגין ,ו ג ם בשו״ת מחנה חיים סי׳ נ״ג ושו״ת אהל אברהם סי׳ צ׳ מ ת י ר י ם לשים מוך במקום סכנה ,וכן כתב בשו״ת אחיעזר להגאון ר׳ חיים עוזר זצ״ל בחלק אה״ע סי׳ כ״ג שיש להתיר במקום סכנה ,אולם במהר״מ שי״ק חלק חו״מ סי׳ נ״ד ובספר בני ציון סי׳ קל״ז והמהר״י אסאד בסי׳ רכ״ב נוטים להחמיר. והצמח צדק אבה״ע סי׳ פ״ט והטיב גיטין ח״א בסי׳ נ״ח דעתם היא להתיר במקום סכנה ,וכן כתב בדברי מלכיאל סי׳ ע׳ ובדברי אלי׳ להגאב״ד דלובלין עיי״ש ,ועי׳ בשו״ת יד יצחק ח״ג סי׳ ט׳ ובשו״ת ב י ת יצחק אה״ע חלק א׳ סי׳ צ״א ושו״ת פרי השדה ח״ב ובספר זכרון יהודא אה״ע בסי׳ ג׳. קיד וראיתי שאלות ותשובות ממעמקים ג״כ בתשובות מהרש״ם מהד״ק סי׳ נ״ח שהעלה להלכה להתיר אף ב ש ע ת ת ש מ י ש במקום סכנה ,ועי׳ מ ה ש כ ת ב בספר אמרי יושר טי׳ כ״א שאפשר לשים קורט של סם באותו מקום להשחית הזרע וטוב שתכסה המקור המיוחד לזה ,ובודאי שבמקום סכנה יש להתיר עיי״ש. תבנא לדינא מכל הנ״ל שבנידון דידן מכיון שיש סכנת נפשות ודאית בדבר שהרי אם יוודע לרוצחים הטמאים ימ״ש שיהא מעוברת ימיתו אותה יחד עם עוברה ,והרי מבואר מדברי הראשונים הוא בשמ״ק בכתובות ל״ט ע״א בשם ת ל מ י ד י הרשב״א ז״ל ,דמה שפרש״י אינו נכון דאי כרבנן דקאמרי מ ש מ ש כדרכה והולכת ומן ה ש מ י ם ירחמו ,ומפני מה נאסור אותן אחר שאין כאן ה ש ח ת ת ת זרע דלא אמרינן השחתת זרע אלא כשהוא ראוי להזריע וזה כיון שאינו במקום שראוי להזריע לא קרינן ליה ה ש ח ת ת זרע אלא חייבות לשמש במוך קאמר משום סכנה ע״כ הרי מפורש מזה דאין איסור להשחית זרע כ״א מה שראוי להוליד ,אבל זרע שלא תצא ממנה ולד בר קיימא אין איסור להשחיתו ,ולא עוד שיכול לצאת מזה הקצף על כל העדה בודאי שהכל מודים שמותר לשמש במוך ולתת א ת המוך קודם התשמיש, סימן יי׳ט בדין גלוח הזקן בסכנת הגיטו. שאלה: כ ש ה י י נ ו נ ת ו נ י ם ב צ ר ה ו ב ש ב י ה ו מ ו ש מ י ם ל ל ע ג וקלם על י ד י הגרמנים הארורים ימ״ש ש ה ת נ כ ל ו ל ג ר ו ם לנו י ס ו ר י גוף ו נ פ ש על י ד י ג ז י ר ו ת י ה ם ש ה י ו מ ח ד ש י ם ע ל י נ ו ב כ ל יום ,ה י ת ד ! א ח ת שגוללו התואנות עלינו אנחנו שמזוהמים חלאה ומלאים ולכלוך ו ג ו ר מ י ם על י ד י כ ך ל ה פ צ ת ן ש ל כ ל מ י נ י מ ח ל ו ת מ ד ב ק ו ת . ביהוד ש פ כ ו א ת ז ע מ ם ו ה ע י ר ו א ת כ ל ח מ ת ם על כל י ה ו ד י מ ג ד ל ז ק ן כ ד ר כ ם של ה ח ר ד י ם לדבר ה ׳ ע ד ש ה י ת ה מ מ ש ם כ נ ת נ פ ש לכל ב ע ל זקן ל ה ר א ו ת ב ח ו צ ו ת הגיטו ,ו ב ר א ו ת ה ז ד י ם ה א ר ו ר י ם יהודי ב ע ל זקן מוצג היה מיד מות, לםכנת לכן הורידו יושבי כל הגיטו א ת זקנם ,ונם ה ר ב נ י ם וגדולי י ש ר א ל ש ה י ו נ מ צ א י ם ש ם נאלצו ל ע ש ו ת כן שראו אחרי שבמםתרים אי אפשרות גמורה להשאר בזקנם המגודל אף ב כ ת ה עליהם נ פ ש ם ולבם כ א ב ו ד א ב עליהם על ד מ ו ת דיוקנם ש ה ו ר ד ה מ ע ל י ה ם וצלם אלק׳ ש נ ש ח ת מעל פניהם ,ונדולי י ש ר א ל ל ע ש ו ת כ ן מ ל ב ד ה ס כ נ ה הנ׳׳ל ,ג ם ב ג ל ל ה ע ו ב ד ה ש ה ג ר מ נ י ם נאלצו ה י ו מ מ ה ר י ם ל ש פ ו ך א ת ד מ ם ש ל גדולי י ש ר א ל ב ר צ ו נ ם ל ה ש ח י ת ו ל ח ב ל ע ד כ מ ה ש א פ ש ר י ו ת ר א ת כ ר ם ב י ת י ש ר א ל ,לכן פ ג ע ו ב ר א ש ו ב ר א ש ו נ ה במנהיגי ישראל ,ומפני כן ה ת א מ צ ו גדולי ישראל שנמצאו בגיטו ל ע ש ו ת ה כ ל לבל י כ י ר ו ם ה ז ד י ם ה ר ו צ ח י ם כ י ר ב נ י ם ה מ ה ל ז א ת ג ם בגלל זה מוכרחים היו להוריד א ת הודם מ ע ל י ה ם ולנלח א ת זקנם כדי שיהיו דומים בכל ליתר יושבי הגיטו ולא י ת ב ל ט ו כרבנים ומנהיגים בישראל. רק ש נ י ם ה י ו ב י ן כל י ו ש ב י ה ג י ט ו ש ש מ ר ו ע ל ה ד ר ת פניהם ולא הורידו א ת זקנם ,ה א ח ד ה י ה ה ג א ב ״ ד ד ק ו ב נ ה מרן ר׳ א ב ר ה ם דובר ש פ י ר א זצ״ל ,ה ו א לא ה ו ר י ד א ת זקנו בגלל ה ע ו ב ד ה ש ה י ה ידוע קטו קטז שאלות ותשובות ממעמקים למדי לפריצי הגיםטפו שידעו ש ה ו א ה נ ה ו ה ר ב ה ר א ש י של ומוכר קובנה ,מנהיג ורועה נאמן לעדתו ,ולזאת לא ה י ת ה ב ה ו ר ד ת הזקן אף משום ה צ ל ה פ ו ר ת א בשבילו ,ומלבד ז א ת ש מ ר על כבודו כבוד ישראל לבל י פ ו ל ש ב ע פ ר על י ד י ה ר ו צ ח י ם י מ ״ ש . והשני ה י ה א ח ד מ ב ע ל י ה ב ת י ם ה ח ש ו ב י ם ב ק ו ב נ ה מ ח ס י ד י חבי׳ד ר׳ פיבל זוסמן ה י ה ש מ ו שסיכן א ת ע צ מ ו ל מ ר ו ת ש ה ו ז ה ר על ה ס כ נ ה ה כ ר ו כ ה ב ד ב ר ו ל א ה ו ר י ד א ת זקנו ,ו ב מ ש ך ז מ ן נ י כ ר ה צ ל י ח ל ש מ ו ר על ה ו ד ו ו ה ד ר ו ד י ו ק נ א ד י ה ו ד א ה ,א ב ל ב ס ו פ ו ש ל ד ב ר נ ת פ ס בעת ״ פ ע ו ל ת ה י ל ד י ם ״ ) ק י נ ד ע ר א ק צ י א ן ב ל ע ״ ז ( ב י מ י ם ג׳ ודי נ י ס ן ת ש ״ ד ש ח י פ ש ו ב ח ו ר י ן ו ב ם ד ק י ן ב מ ח י ל ו ת ע פ ר ו ב ע ל י ו ת גג א ח ר י ילדי האומללים ש נ ת פ ס ו להרוג ולאבד ה׳ ינקום ד מ ם ה ק ד ו ש ו ה ט ה ו ר כ כ ת ו ב על ידי ע ב ד י ו ה נ ב י א י ם לאמור ,ו נ ק י ת י ד מ ם לא נ ק י ת י . והנה אז ב י מ י ם ט ר ו פ י ם אלו ב א לפני א ח ד ש ה י ה נתון ב מ ח נ ה ש ב ו י י ם ושאל אותי כ ד ת מ ה לעשות היות שאין בנמצא במחנה שהוא נתון ש ם שום מ כ ש י ר א ח ר ש א פ ש ר בו להוריד א ת הזקן מ ל ב ד תער, ל ז א ת נ פ ש ו ב ש א ל ת ו א ם מ ו ת ר לו ל ה ש ח י ת א ת ז ק נ ו ב ת ע ר ב ג ל ל ה ס כ נ ה . תשובה: במס׳ מכות דף כ׳ ע״ב גרםינן ,ת נ י תנא קמיה ד ר ב חסדא אחד המקיף ואחד הניקף לוקה אמר ליה מאן דאכיל ת מ ר י בארבילא לקי דאמר לד מני ר׳ יהודה היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו רבא אמר במקיף לעצמו ודברי הכל רב אשי אומר במסייע ודברי הכל. והרמב״ם בפי״ב מהלכות עבודה זרה הלכה א׳ כתב ,אין מגלחין פאתי הראש כמו שהיו עושין עכו״ם .שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם וכו׳ במה דברים אמורים באיש המגלח אבל איש המתגלח אינו לוקה אלא אם כן סייע למגלח ,והשיג עליו הראב״ד ,א״א אף על פי שאינו לוקה כיון ש מ ד ע ת ו עשה עובר בלאו ,וכתב על זה הכסף משנה וז״ל ,ויותר נ״ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון דלא עבד מעשה בלל ואפילו אם אמר לו להקיף לו פאת ראשו אין שליח לדבר עבירה עכ״ל ,אולם בספר סדר משנה ראיתי שדחה שאלות ותשובות ממעמקים קיז את דברי הכסף משנה והעלה דהרמב״ם מודה להראב״ד דאיכא איסור לאו אף בלי מסייע והראב״ד ג״כ לא בא לחלוק אלא לפרש את דברי הרמב״ם. והנה במנין המצות להרמב״ם ז״ל ,מצות לא תעשה מ ״ ג כתב ,שלא להקיף פאת ראש ככומרי עכו״ם שנאמר ולא תקיפו פאת ראשכם ,והשיג עליו הראב״ד שם וז״ל ,א״א לאו למקיף ולא לניקף לאו למשחית ולא לנשחת עכ״ל ,ובתשובת הגאון קארו זצ״ל )בעל כסף משנה( במנין המצות של הרמב״ם ז״ל כתב וז״ל ,כתב הראב״ד אמר אברהם .לאו למקיף ולא לניקף לאו למשחית ולא לנשחת עכ״ל ואני אומר שיש לתמוה למה כ ת ב כן על ד ב ר י רבינו פה שרבינו לא נחת הכא אלא למנות המצות לבד לא לומר אם הניקף ח י י ב או פטור ,ובפ׳ י״ב מהלכות עכו״ם כ ת ב רבינו שהניקף הוא פטור אלא אם כן סייע׳ וכתב שם הראב״ד אף על פי שאינו לוקה כיון ש מ ד ע ת ו עשה עובר בלאו עכ״ל ויש לתמוה כיון שכשמסייע לוקה וכשאינו מסייע ל ד ע ת הראב״ד אף על פי שאינו לוקה עובר בלאו למה כ ת ב כאן ולא לניקף ,ע״כ. אולם בספר סדר משנה ראיתי שהוא מגיה ב ד ב ר י הראב״ד שצ״ל ,אמר אברהם לאו למקיף ולאו לניקף לאו ל מ ש ח י ת ולאו לנשחת ,ור״ל שלא ת ט ע ה בפני שכתב הרמב״ם שדרך כומרי ע״ז כן ובודאי דרך כומרי ע״ז להיות ניקף ואם לפי זה לאו דקרא קאי רק על הניקף ולא על המקיף וזה אינו אלא דגם על המקיף יש לאו עיי״ש ,וכן ראיתי שבספרי הרמב״ם מהדפוסים החדשים ציונה למטה הגה״ה כהגהת בעל ספר סדר משנה. והנה במס׳ נזיר דף נ״ז ע״ב איתא׳ אמר רב הונא המקיף את הקטן הרי הוא חייב אמר ליה רב א ד א בר אהבה לרב הונא ודידך מאן מגלח להון אמר ליה חובה ,אמר ליה רב אדא תקברינון חובה לבני׳ כולהו שני ד ר ב אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא לרב הונא ,מכדי תרוייהו םבירא ה ק פ ת כ ל הראש שמה הקפה במאי קמיפלגי רב הונא סבר לא תקיפו פאת ראשכם ולא ת ש ח י ת פאת זקנך כל שיש לו השחתה יש לו הקפה והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו נ מ י בהקפה ורב אדא בר אהבה סבר אחד המקיף ואחד הניקף במשמע ואיתקש מקיף לניקף כל היכא דניקף מיחייב מקיף נ מ י מיחייב והאי קטן הואיל והוא גופיה לאו בר עונשין הוא דמיחייב מ ק י ף נמי לא מיחייב. שאלות ותשובות ממעמקים קיח ובתום׳ ד״ה ורב אדא בר אהבא סבר א ח ד המקיף ואחד הניקף במשמע כתבו וז״ל ,פשטיה דקרא ודאי לניקף אזהר רחמנא דהא פאת ראשכם כתיב דהיינו הניקף ומיהו מדקאמר לא תקיפו ולא כתיב ולא תוקפו הוסב הלאו גם על המקיף כדי להקיש מקיף לניקף כלומר כל היכא דניקף בר חיובא הוא מקיף נמי בר חיובא הוא וההוא קטן הואיל וגופיה לאו בר עונשין הוא דלא מיחייב מקיף ליה נ מ י לא מיחייב ואפילו א י ש שרי לאקופי לקטן עיי״ש, אמנם הריטב״א במס׳ מכות דף כ ׳ ע״ב פ י ר ש ח״ל ,ת נ י ת נ א קמיה דרב חסדא א ח ד המקיף ואחד הניקף ,לוקה פירושא כפירושין וכן פי׳ ה ר ב ר׳ אברהם אב״ד ז״ל משום דכתיב בלשון רבים לא תקיפו את פ א ת ראשכם ואע״ג דאורחיה דקרא דזימנין ד כ ת ב בלשון רבים שאני הכא דהדר כתב בלשון יחיד ולא ת ש ח י ת א ת פ א ת זקנך ,ולפיכך יש לפרש דדוקא לענין הקפה חייב הניקף כמקיף אבל בהשחתת זקן אין הנשחת לוקה אבל מצינו בתוס׳ דקתני האי דינא גבי השחתה ושריטה וקרחה ,וי״ל ד ל ב ת ר דשני קרא וכתב אל תקיפו בלשון רבים לחייב גם א ת הניקף הדר יליף השחתה מהקפה בהיקש ויליף קרחה מהשחתה בהיקש דכתיב בכהנים לא יקרחו ולא יגלחו ושריטה מקרחה בהיקש דלא תתגודדו ולא תשימו קרחה ,אבל ליכא למימר דדיינינן בקרחה ושריטה מדכתיב בלשון רבים דשאני ה ת ם דכל הפרשה כולה בלשון רבים אלא ודאי כדאמרן ,ועוד פי׳ הרב ר״א אב״ד ז״ל ד ט ע מ א דניקף נפקא לן מ ד כ ת י ב לא תקיפו ד מ ש מ ע לא תניחו להקיף וכן לא תשחית לא תביא להשחית ולפי׳ זה קרחה ושריטה נפקא לן מטעמא דהקישא דאמרינן לעיל ,ומסתברא דלגבי הקפה צריכין אנו לצרף שני הפירושין דאמר לא תקיפו בלשון רבים לחייב גם הניקף ומשמעותו משום דדרשינן לא תקיפו בשניהם לא תקיף ממש ולא תניח להקיף ,ע״כ. ולפי זה אפשר לומר שאין צורך להגיה בדברי הראב״ד כמו שרצה להגיה בעל ספר סדר משנה אלא דהרמב״ם והראב״ד פליגי בפלוגתת התוס׳ דנזיר הנ״ל והרב ר׳ אברהם אב״ד שהובא בריטב״א הנ״ל ,דהרמב״ם סבירא ליה כשיטת התוס׳ דעיקר שהוא עושה הקפה כחוקי כומרי העכו״ם וכמו שעיקר האיסור הוא משום שהוא עושה הקפה כחוקי כומרי העכו״ם וכמו ש כ ת ב בלשונו ,שלא להקיף פ א ת ראש ככומרי עכו״ם ש נ א מ ד ולא תקיפו פ א ת ראשכם ,ועל זה השיגו הראב״ד דאינו כן ועיקר הלאו אינו משום הניקף שאלות ותשובות ממעמקים קיט אלא אדרבה עיקר הלאו מיירי במקיף וכפי הלשון של ההשגה שלפנינו וז״ל, א״א לאו למקיף ולא לניקף לאו ל מ ש ח י ת ולא לנשחת ,ומה ש י ש לאו גם על הניקף אינו אלא משום שנאמר לא תקיפו בלשון רבים כפי הפירוש הראשון של הרב ר׳ אברהם .אב״ד ז״ל ,או כפירושו השני ד מ ד כ ת י ב לא תקיפו משמעו הוא ,לא תניחו להקיף ,או כ ד מ ס י ק ה ר י ט ב ״ א שם ד מ ס ת ב ר א שאנו צריכין לצרף את שני הפירושים של הרב ר׳ אברהם אב״ד ז״ל יחד ,ואם כן אין הטעם הוא כמו שכתב הרמב״ם שכל עיקר איסור ההקפה הוא משום ש ע י ק ר קרא מיירי בניקף וטעם האיסור הוא משום שהוא עושה כחוק כומרי העכו״ם, וזהו מה שהראב״ד השיגו ,ואם כן אין צורך להגיה את ההשגה הזאת כמו שעשה הרב בעל ס פ ד סדר משנה, ועל פי האמור יש לבאר גם כן באופן דומה א ת דברי הרמב״ם והראב״ד בפי״ב מהלכות עכו״ם הלכה א׳ ,דהרמב״ם ל ש י ט ת י ה אזיל ד ס ב י ר א ליה כ ד ע ת התום׳ בנזיר ד ע י ק ר הקרא מיידי לאזהרת ניקף שילקה ואם כן בודאי מיידי כגון ד ע ב י ד מ ע ש ה והיינו שהקיף לעצמו או שמסייע למקיף דמהיכי ת י ת י שיעבור על בלי מעשה ,וזהו שכתב הרמב״ם שם ,אין מגלחין פאתי הראש כמו שהיו עושין עכו״ם שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם ו כ ד במה דברים אמורים באיש המגלח אבל איש המגלח אינו לוקה אלא אם כן סייע למגלח. ועל זה השיגו הראב״ד ,א״א אף על פי שאינו לוקה כיון ש מ ד ע ת ו עשה עובר בלאו, וכונתו להשיג דהעיקר הוא לא כהרמב״ם דס״ל ד ע י ק ר הכתוב מיירי באזהרת ניקף ,אלא א ד ר ב ה עיקר הכתוב מיידי באזהרת ה מ ק י ף ואינו משום חוק כומרי עכו״ם ,אלא דמאחר ד כ ת י ב לא ת ק י פ ו בלשון רבים כלשון הראשון ש ל ר׳ אברהם א ב ״ ד ז״ל או כלשון השני שלו ד מ ש מ ע ו ת הקרא משמעו גם כן לא תניחו להקיף ,לכך ישנו לאו גם על הניקף ,אם כן לפי זה עובר הניקף אף על פי שלא סייע דעיקר האיסור על הניקף הוא משום ש ה מ ק י ף ע ש ה מ ד ע ת ו ש ל הניקף ,אבל עכ״פ עיקר הקרא לא מיידי במסייע כלל. וזהו כ מ ו שהעלה הכסף משנה שם שהבאתיו לעיל דלהרמב״ם אמ הניקף לא סייע ל מ ק י ף אינו עובר בלאו ודלא כמו שהעלה בעל ספר סדר משנה דהרמב״ם מודה להראב״ד דאיכא איסור לאו אף בלי מסייע והראב״ד אינו שאלות ותשובות ממעמקים קכ בא אלא לפרש את דברי הרמב״ם ,ולפי מה שכתבתי אינו כן אלא שהרמב״ם ס״ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו בלא מסייע כיון דלא ע ב י ד מעשה וכמו שכתב הכסף משנה ,ומכל מקום יתכן שאיםורא דאורייתא מיהא איכא על הניקף אף בלי מסייע גם אליבא דהכסף משנה בדעת הרמב״ם ,דרק על לאו לא שייך לומר שיעבור בלי שיסייע אבל איסורא בעלמא מיהא איכא ,ומיהו אפשר לומר דאינו כן דכיון דלאו דקרא לא מיירי אלא במסייע אם כן מהיכי ת י ת י לן שיעבור באיסורא דאוריתא היכא שלא סייע למקיף ,ומכל מקום איסורא דרבנן ודאי מיהא איכא ,איברא ראיתי בכמה מפרשים שהם חולקים בזה על הכסף משנה וסבירא להו מפורש להלכה דהניקף עובר בלאו אף בלי סיוע ,ועי׳ בשו״ת בית א פ ר י ם חיו״ד סי׳ ס׳׳ב שכתב שם בסוגיא דב״מ דף י׳ ע״ב עיי״ש. והנה לפי ד ע ת הרמב״ם אליבא דהראב״ד והכסף משנה ,אי נימא דאיכא איסורא בעלמא אף היכא שהניקף לא סייע למקיף ודאי שאפילו היכא שהוא ניקף על ידי נכרי גם כן איכא איםורא ,ואפילו אם נימא דליכא איסורא דאוריתא בלי סיוע אלא איסורא דרבנן מכל מקום ודאי נראה שגם היכא שהוא ניקף על ידי נכרי יעבור הניקף על איסורא דרבנן. והנה הרמב״ם בפ״ה מהלכות יסודי התורה הלכה ח׳ כתב ,במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורים לא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילין אותו ביום הכפורים אבל שלא דרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה או שמשקין אותו דברים ש י ש בהם מר מעורב עם אסורי מאכל שהרי אין בהן הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן לפיכך אין מתרפאין מהן אפילו שלא דרך הנאתן אלא במקום סכנה. ומקורו של הרמב״ם טהור מהא דגרסינן במס׳ פסחים דף כ״ה ע״ב ,מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דשייך לה לברתיה בגוהרקי דערלה אמר ליה אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה שלא בשעת הסכנה מי אמור אמר ליה האי אישתא צמירתא נמי כשעת הסכנה ד מ י א איכא דאמרי אמר ליה מ י ד י שאלות ותשובות ממעמקים קבא דרך הנאה קא עבידנא ,ומבואר בהדיא לפי האיכא דאמרי דשלא כדרך הנאתן מותר לחולה אף היכא דליכא סכנה ,ועי׳ בכסף משנה שם, ובמשנה למלך שם כ ת ב וז״ל ,ודע שעדייין אני נבוך בסברת רבינו דמ״ש שעושין לו רטי׳ בחמץ או מלוגמא הטאם הוא משום דכל ד ב ר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה ואם כן הוא הדין לסך בשמן של ערלה ד מ י ק ר י שלא כדרך הנאתו וכמו שנראה מ ד ב ר י ה״ה ז״ל ד ט ע מ א דרבינא לפי שהיה סיכה ולא אכילה וכיון שראוי לאכילה כל שסך ולא אכל מ י ק ר י שלא כדרך הנאתו ושרי בחולי שאין בו סכנה ,בזה אני ת מ י ה דנהי ד מ כ ר או נתן איסורי הנאה אינו לוקה מכל מקום אין ספק שאיסורו מן התורה מ ד א צ ט ר י ך רחמנא למשרי בנבלה ואם כן הוא הדין לשאר הנאות כגון הסך בשמן של ערלה דלא יתכן שיהא חמור נותן לכלבו מסך בשמן וכיון דאיסורו מן התורה איך התירו בחולי שאין בו סכנה וכי ת י מ א דכיון דאין בו לאו או עשה אף שאיסורו מן התורה שרי בחולי שאין בו סכנה הא ליתא שהרי חצי שיעור דומה להנאת האיסורין וכמ״ש ה״ה ז״ל ולא מצינו בשום מקום שיתירו חצי שיעור בחולי שאין בו סכנה ואדרבא בחולי של סכנה אמרינן שיתנו לו פחות מכשיעור ואם כן יש לתמוה דהאיך התירו שלא כדרך הנאתו בחולי שאין בו סכנה ,ומיהו היה אפשר לחלק ולומר ד ה ח מ י ר ו בחצי שיעור אף שאין בו לאו מ ש ו ם דחזי לאצטרופי וכדאיתא בריש פרק בתרא דיומא אבל שלא כדרך הנאתו דלעולם לא אתי לידי איסור לאו שרי בחולי שאין בו סכנה אף שאיסורו מן התורה ,ולפי זה סברת רבינו ז״ל היא נגד סברת הראשונים ז״ל שכולם הסכימו שלא התירו בחולי שאין בו סכנה כי אם איסור דרבנן אבל איסור תורה לא אף שאין בו לאו ומדברי מרן בפרקין נראה דס״ל דגם לרבינו לא התירו כי אם משום דאיסורו מדרבנן ,ע״כ. ואם כן לפי ד ע ת המשנה למלד שהעלה ד ה ר מ ב ״ ם סבירא ליה דבחולה שאין בו סכנה שרי איםורא שאין בו איסור לאו אלא איםורא בעלמא, אם כן לפי זה בנידון דידן ודאי ש י ש לכל אלה הנמצאים במחנה השבוים דין חולה שאין בו סכנה על כל פנים ,ואם כן יתנו לנכרי שיגלח א ת פאת ראשם ופאת זקנם ולא יסייע לו ,ודאי שאין עליהם איסור כלל אפילו אם נימא דאיכא איסור תורה על הניקף אפילו אם לא סייע ל ד ע ת הרמב״ם ד ס ב י ר א ליה שאין על הניקף איסור לאו בלי סיוע ,ועל אחת כמה וכמה אם נ י מ א ד ל ד ע ת שאלות ותשובות ממעמקים קבב הרמב״ם בלי סיוע ,גם איסור תורה ליכא ,ודאי שאם השבויים האומללים האלה יכולים למצוא איזה נכרי שיסכים להקיפם מבלי שהם יסייעו לו ודאי שמותר להם לתת לו שיקיף פאת ראשם ושישחית את פאת זקנם בתער ,שהרי האומללים האלה ודאי דלא גרעי מחולה שאין בו סכנה ,דאיסורא דרבנן הרי כל הראשונים הסכימו להתיר בחולה שאין בו סכנה וכמו שכתב המשנה למלך בסוף דבריו. הן אמת דאי נימא דאיכא איסורא דאורייתא על הניקף אף אם לא סייע ל ד ע ת הרמב״ם דאף שאין עליו איסור לאו מכל מקום איסורא בעלמא איכא ,אם כן לכאורה יש לאסור בנידון דידן הקפה על ידי נכרי אף בלי סיוע הניקף אפילו ל ד ע ת המשנה למלד שהבאתי לעיל שהעלה ש ל ד ע ת הרמב״ם ,דהיכא דאיכא רק איסור תורה בעלמא בלי איסור לאו מותר בחולה שאין בו סכנה ,ובעובדא דידן הרי זה לא גרע מחולה שאין בו סכנה ,מכל מקום ה ר י התוספות בב״מ דף ע״א ע״ב ד״ה בשלמא ,העלו דלחומרא אמרינן ד י ש שליחות לנכרי עיי״ש ,ואם כן לפי זה הוי הנכרי המקיף שלוחו של הניקף, ואם כן לכאורה יש לאסור הקפה אפילו על י ד י נכרי. אמנם זה אינו ,חדא ד מ ה שכתבו התום׳ דלחומרא אמרינן דיש שליחות לנכרי ,דין זה אינו אלא מדרבנן וכמו ש כ ת ב ה ש י ט ה מקובצת שם בב״מ בשם הריטבא ,ואם כן ודאי דבמקום חולי לא גזרו רבנן למימר ש י ה א שליחות לנכדי ,ועוד הרי קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה ואם כן ודאי דלא שייך למימר דנכרי המקיף הוא שליחו של הניקף ,ואף דאמר רבינא בב״מ דף י׳ ע״ב דהיכא אמרינן דאין שליח לדבר עבירה היכא דשליח בר תיובא אבל היכא דשליח לאו בר חיובא הוא אמרינן יש שליח לדבר עבירה ואם כן מכיון שהנכרי המקיפו איננו בר חיובא ולא שייך למימר גביה אין שליח לדבר עבירה ,שוב שייך למימר כאן דלחומרא יש שליחות לנכרי ,אבל הש״ך בחו״מ סי׳ קפ״ב העלה דקיימא לן להלכה כאידך מאן דאמר בב״מ שם, דהיכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי ע ב י ד ואי בעי לא ע ב י ד לאפוקי היכא ד ב ע ל כורחיה קא עביד ,ולפי זה הרי גם בנכרי הניקף שייך אי בעי ע ב י ד ואי בעי לא ע ב י ה ואם כן אפילו אם נימא דלחומרא אמרינן ד י ש שליחות לנכרי מכל מקום היכא דאיכא עבירה אמרינן אין שליח לדבר עבירה ,ושפיר יש לנו להתיר בנידון דידן הקפה על ידי נכרי. שאלות ותשובות ממעמקים אמנם קכג במשנה למלך פ״ה מהלכות מלוה ולוה הלכה י״ד העלה כתב ,דנראה דבעכו׳׳ם לא שייך שליח ל ד ב ר עבירה אליבא דכולי עלמא משום ד ע ד כאן לא קאמר רב סמא אלא גבי כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשד ,גרושה או איש דאמר לאשר ,אקפי לי קטן דאף שאין השליח בר חיובא הרי הם יודעים שמשלחם מוזהר בזה וסבור המשלח שלא יעשה השליח משום ד ד ב ר י הרב ודברי ה ת ל מ י ד דברי מי שומעין ומשום הכי אין שליח לדבר עבירה. אבל גבי עכו״ם לא שייך האי טעמא שהרי אינו יודע שהישראל עושה איסור ולא שייך בזה דברי הרב ודברי ה ת ל מ י ד ד ב ר י מי שומעין ,וגדולה מזו כתבו התוספות בפרק מרובה ד ף ע״ט דהיכא שהשליח הוא שוגג יש שליח לדבר עבירה אליבא דכולי עלמא ואף לסברת החולקים על התוספות וסבירא להו דאפילו היכא שהשליח הוא שוגג אמרינן אין שליח לדבר ע ב י ר ה מודו הכא גבי עכו״ם דשאני שוגג דשייך ביה דברי הרב ודברי ה ת ל מ י ד אבל גבי עכו״ם לא שייך ביה דברי הרב והרי זה דומה לחצר דבעל כרחיה מ ו ת י ב ביה ולא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ומשום הכי אי אמרינן ד י ש שליחות לעכו״ם לחומרא אסור לומר לעכו״ם צא ולוה לי מעות ב ר ב י ת מישראל דלא שייך בזה אין שליח לדבר עבירה ,ע״כ. ולפי דבריו גם לענין הקפה כן הוא ,דאי אמרינן ד י ש שליחות לעכו״ם לחומרא אסור למימר לעכו״ם שיקיפו אף אם אינו מסייע ש ה ד י העכו״ם המקיף הרי הוא כשלוחו של הניקף ,אבל דברי המשנה למלך נסתרים מדברי התוספות בשבועות דף ג׳ ע״א ד״ה ועל ע י י ״ ש שהקשו אהא דקאמרה הגמרא בבבא מציעא שם ,דאיכא בינייהו בין הני תרי לישני כהן דאמר לו לישראל צא וקדש לי אשד ,גרושה אי נמי איש דאמר לה לאשה אקפי לי קטן להך לישנא דאמרת כל היכא דשליח לאו בר חיובא שולחו הני נמי כיון דלאו בני חיובא נינהו מיחייב שולחן ,ואמאי לא קאמרה הגמרא דאיכא בינייהו ד א מ ר לקטן או לנכרי אקיף לי גדול והוכיחו מזה דאינו פטור אלא היכא דניקף לאו בר חיובא הוא כגון קטן אבל היכא דהניקף בר חיובא הוא אע״ג דהמקיף לאו בר חיובא הוא לא פטר ,ואם א י ת א דסברא להו להתוספות כהמשנה למלך מאי הקשו מנכרי הרי א ם השליח הוא נכרי לכולי עלמא אמרינן דחייב ד י ש שליח ל ד ב ר עבירה אפילו לרב סמא ,אלא ודאי דהתוספות לא סבירא להו כ ה מ ש נ ה למלך ,וסבירא לתו ד ל ר ב ס מ א דאית ליה דאף היכא דהשליח אינו בר חיובא אמרינן דאין שליח ל ד ב ר עבירה זהו לא רק בכהן ד א מ ר ל י ה שאלות ותשובות ממעמקים לישראל צא וקדש לי אשה גרושה או איש דאמר לאשה אקפי לי קטן׳ אלא הוא הדין אפילו גבי שליח נכרי אמרינן דאין שליח לדבר עבירה ולכך הקשו שפיר ,ועי׳ בשו״ת רע״א סימן צ״ו שכתב דניקף על ידי נכרי ספיקא דרבוותא הוא עיי״ש ,ועל כל פנים לפי מה שעלה בידינו נראה דבנידון דידן דלא גרע מחולי שאין בו סכנה ודאי ד י ש להתיר הקפה על ידי נכרי וכמו שביארנו. ועי׳ בשו״ת בשמים ראש סימן י״ח שהעלה שמי שיש לו פצעים ואבעבועות בלחי ומוכרח הוא על פי פקודת הרופאים לגלח את השער בתער דוקא ולא בסם ,שיש לו לגלח קודם במספרים ע ד שלא יניח שערות שיהא בהן כדי לכוף ראשון לעיקרן ואחר כך יכול הוא לגלח בתער ולא יהיה איסור בדבר ,ועי׳ ג״כ בנודע ביהודה מהדו״ת סימן פ׳ אם יש ה י ת ר ליקח תחילה על ידי מספרים ע ד שלא ישאר השיעור המפורש בנידה נ״ב ע״ב ואח״כ ישחית בתער הנותר באופן שיהא בפעם הראשונה גילוח בלי השחתה ובפעם השניה השחתה בלי גילוח ,עיי״ש בנוב״י שדחה זה ,ועי׳ בחתם סופר חלק או״ח סימן קנ״ד שכתב שהנוב״י לא מצא תשובה מספקת לשואל שם ,ודעתי ש ב א מ ת יש מקום להיתר זה ,ובספר הכתב והקבלה על התורה פ׳ קדושים ראיתי שדחה את דברי תשובת בשמים ראש ,אולם בשו״ת מטה לוי סימן ו׳ העלה את הדבר להיתר. ובנידון דידן נראה ד י ש ה י ת ר גמור להתיר אפילו בפעם הראשונה בתער, דרק בנידון של הבשמים ראש שהנידון היה בסתם חולה לכן לא ה ת י ר רק אם יגלח קודם במספרים ,אבל בנידון דידן שיש גם חשש של סכנת נפשות ואין בנמצא במחנה השבויים לא מספרים ולא כלי אחר מלבד תער בודאי ש י ש להתיר לגלח אפילו ב פ ע ם הראשונה בתער. ואין? שהחתם סופר כתב שמה שמגלח קודם במספרים לא מעלה ולא מוריד דממה נפשך אי נימא שהשערות הנשארות אחר גילוח הזוג הוי כמאן דליתניהו הרי השחית וגילח ,ואי נימא דמה שנשאר אחר כך ,שם שער עליו אם כן כשבא עליו תער הרי השחית בזה ,ועי׳ בספר שאול שאל סי׳ ק״ו ובספר אבן יקרה חיו״ד סי׳ ז׳ שצידדו גם כן להחמיר מאחר שאין שם סכנת הגוף ,אבל בנידון דידן שבודאי יש כאן סכנת הגוף והנפש אליבא דכולי עלמא נראה דשרי להשחית את הזקן בתער כדי להנצל מסכנת נפשות ,הואיל ואי שאלות ותשובות ממעמקים קכה אפשר להשיג במחנה השבויים שום מספרים כדי להעביר בהם קודם את השער, וגם אין שם .בנמצא עכו״ם שיגלח את היהודים כדי שנוכל להתיר על פי ה י ת ר הראשון שכתבנו ,כי במחנה ההסגר לא היה שום עכו״ם בנמצא ובפרט שהזדים הארורים ימ״ש אסרו על העכו״ם לעשות שום ד ב ר בשביל ישראל, לכן נראה שיש להתיר להם להשחית את הזקן בתער ,שהרי מ ח מ ת סכנת נפשות נגעינן ביה. סימן כ׳ בדין הצלת עצמה על ידי הפלה מלאכותית בגיטו. נשאלתי ב י ו ם כי׳ז מ נ ח ם א ב ת ש ״ ב ,א ש ה ש נ ת ע ב ר ה ב ג י ט ו א ם מ ו ת ר לה ל ע ש ו ת ה פ ל ה מ ל א כ ו ת י ת ) א ב א ר ט ( כדי לבטל א ת ההריון, ש ה ר י גזרו ה ט מ א י ם ש כ ל א ש ה י ה ו ד י ת ש ת ת ע ב ר י ה ר ג ו א ו ת ה ו א ת ע ו ב ר ה ואם כן י ש ב ז ה ב ש ו ם ם כ נ ת נפש. תשובת באהלות פרק ז׳ מ״ו תנן האשד״ שהיא מקשה ללדת מחתכין א ת הולד במעיה ומוציאין אותו אברים מפני שחייה קודמין לחייו. ונפסק בש״ע ח״מ סי׳ תכ״ה ס״ב לפיכך העוברת שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעה בין בסם בין ב י ד מפני שהוא כרודף אחריה להרגה. ובפתחי תשובה שם לכאורה הוא תמוה עי׳ בה״ט סק״ג ע ד שכל שלא יצא לאויר העולם אין ש ם נפש עליו ,ובתשובת חו״י סימן ל״א שכתב לישב זה עיי״ש. והנה בתום׳ רע״א הביא בשם פנים מאירות ח״ג סימן ה׳ דמותר בכה״ג דאם ידוע ששניהם ימותו מותר להציל את האשה אך כתב שצריך להתישב בדבר ,אמנם בפי׳ הארוך של תפארת ישראל בחלק בועז כתב בפשיטות דבכה״ג דמא דידה סומק טפי ומותר עכ״פ להציל נפש אחת מישראל, וכ״כ בבית יצחק יו״ד ח״ב סימן קס״ב ,ובשו״ת מהר״ם שיק יו״ד קנ״ה, ובספר מחנה חיים חו״מ ח״ב סי׳ נ׳ דאם שניהם ימותו ברי הדבר שהוא מותר. ובייל דלא מיבעי לדעת ר׳ יוחנן ד א י ת ה בתוספתא דתרומות פ״ז וכן בירושלמי פ״ח דתרומות׳ וכן הובא בב״י סי׳ קנ״ז ,סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך פגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי קכו שאלות ותשובות ממעמקים קכז אנו הורגים את כולכם אפי׳ כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל ,אבל א ם יחדוהו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל ייהרגו אמר רשב״ל והוא שיהיה ח י י ב מ י ת ה כ ש ב ע בן בכרי ור׳ יוחנן אמר אע״פ שאינו חייב מ י ת ה כשבע בן בכרי ,דאם יחדו אחד מהן מותר למסור אותו להריגה כדי להציל אחרים מכש״כ כאן דמותר ל ה מ י ת הולד כדי להציל האשה ,אלא אפילו לר״ל דפסק הרמב״ם כוותי׳ בהל׳ יסודי התורה פ״ה ה״ה כר״ל דאפילו יחדוהו אל ימסרוהו אא״כ חייב מ י ת ה כ ש ב ע בן בכרי) .ובספרי ״ ד ב ר י אפרים״ בקונטרס עמק הבכא כ ת ב ת י ליישב א ת ד ב ר י הרמב״ם הנ״ל עיי״ש( .מ״מ בעניננו דהולד עדיין ספק של נפל לרשב״ג יש להקל להציל עכ״פ האשה. ולפי זה בנידון דידן שגם כן הוא ברי הוא ה ד ב ר ששניהם ימותו בודאי יש להתיר לעשות הפלה מלאכותית כדי להציל א ת האשה. סימן כ״א בדין קול שופר בטחנה קאשעדאר. שאלה: ב ע ר ב ר ״ ה ש נ ת ת ש ״ ג נ ש א ל ת י מ מ ח נ ה ה ה ס ג ר ש ה י ה ידוע ב ש ם ״ ק א ש ע ד א ר ע ר ל א ג ע ר ״ א ם יצאו ידי ח ו ב ת ש מ י ע ת ש ו פ ר א ם י ת ק ע ו ב ש ו פ ר ש נ ס ד ק ב מ ק צ ת ,ב ק צ ה ו ה ר ח ב ל א ר כ ו ,בי א י א פ ש ר ל ה ם ל ה ש י ג ש ו פ ר א ח ר ל צ א ת בו ידי ח ו ב ת ם . תשובה: במם׳ ר״ה כ״ז ע״א תבן ,שופר שנסדק ודבקו פסול דיבק שברי שופרו פסול עיי״ש היטב. ושם ע״ב גרסינן נמי בברייתא ,נסדק לארכו פסול ,והנה כל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד ,התום׳ ,הרשב״א, הריטב״א המרדכי ,האגודה והרוקח ,דהא דתנן במתניתין שופר שנסדק היינו שנסדק כולו ולהכי קתני בברייתא נסדק לארכו פסול ולא קתני כמו דתבן במתניתין נסדק ודבקו פסול ,משום דנסדק לחודיה גם כן פסול והא דנקט במתניתין בסדק ודבקו רבותא אשמעינן ,עיי״ש היטב בר״ן ובריטב״א. וכן איתא בשבלי הלקט סי׳ רצ״ז ,ובתניא רבתי סי׳ ע״ו בשם ר׳ ישעי׳, וכן הא ד ע ת האו״ז סי׳ רנ״ט ,הסמ״ק והמ״ט בפ״א מהל׳ שופר ,דרק בנםדק כולו או רובו פסול אבל נסדק מיעוטו כשר ,וכן העלו הרבה מן המפרשים והפוסקים ,וכן היא גם כן ד ע ת האר״ח והכלבו ,וכן פסק באליהו זוטא םי׳ תקפ״ו. לכן נראה מכל הנ״ל דכל שכן הוא ד ש ר י בנידון דידן דאין לך ש ע ת הדחק גדולה מזו ,שהרי אין להם האפשרות להשיג שופר אחר ,בפרט שהם רוצים לקיים מצוה זו כל זמן שהם בחיים חייתם ומי יודע מה ילד יום,׳ ואם יזכו לקיים אי פעם מצוה גדולה זו מחמת הקטב והרצח האוכל של הרשעים הארורים ימ״ש ,לכן נראה ברור שיכולים הם לקיים מצות שופר בשופר שנסדק מיעוטו כמו בנידון דידן. קבה סימן כ״ב בדין ח ט ץ שעבר עליו הפסח בתוך הגיטו. שאלה: בפרום ה פ ס ח של ש נ ת ת ש ״ ג שלחו הגרמנים ימ״ש לגיטו קובנה א ת מ כ ם ת ה ל ח ם שהיו נוהגים לחלק ליהודים ב א מ צ ע ו ת ה ״ ע ל ט ם ט ע ן ר א ט ״ ,מ כ ס ה זו ה י ת ה ל מ ש ך ש ל ש ב ו ע י י ם ו נ ש א ל ת י כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת בנידון ה א י ס ו ר של ח מ ץ ש ע ב ר עליו ה פ ס ח ,כי בגלל ס כ נ ת ש ה י ת ה כרוכה ב ד ב ר אי א פ ש ר ה י ה למכור א ת ה ח מ ץ לפני הנפשות ה פ ס ח לעכו׳׳ם ,ד מ ל ב ד ש ה י ה ו ד י ם פ ח ד ו לדבר עם ע כ ו ״ ם ולבוא א ת ם כ ד ב ר י ם ,ח ש ש ו ג ם כ ן ש ל א י ו ד ע ל ג ו י י ם על ה ל ח ם ש י ש נ ו ל י ה ו ד י ם . תשובה: בשו״ע או״ח סי׳ תמ״ח סעי׳ ה׳ פסק ,חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח אסור אף על פי שביטל ,והמ״א וש״א פירשו דמש״כ בשו״ע ״אף על פי ש ב י ט ל ״ דהוא הדין אם הפקירו ,והחמץ אסור אפילו בהנאה וכן פסקו הפר״ח ,המטה יהודה והגר״ז ,ואע״ג דכשביטלו אינו עובר בב״י מכל מקום חששו חכמים .שאם נתירו כשביטלו ,יש לחוש שכל אדם יניח את חמצו עד לאחר הפסח ויאמר שהפקירו קודם הפסח כדי שנתירו לו. והנה בספר תורת השלמים סי׳ ו׳ כתב בנידון אחד שהיה בתפיסה בערב פסח והיה לו בביתו יין שרף של חמץ אם היין שרף מותר לאחר הפסח ,ועי׳ שם שמסיק דאם בזמנו ביטל את החמץ מותר היין שרף אחר הפסח על כל פנים בהנאה ,שהרי בנידון זה לא שייך ערמה מכיון שהיה חבוש ב ב י ת האסורים ,וכן היא ד ע ת מהר״מ מרקנטי ,הכנה״ג והעולת שבת ,וכן פסק בשו״ת גבעת פנחס סימן מ״ז עיי״ש ,אולם הנוב״י בח״א סי״ט כתב שאפילו באונס י-מור נמי אסור וכן פסקו הגרע״א בסי׳ כ״ג ובשו״ת חת״ם סי׳ קי״ד עיי״ש, ועי׳ בשדה חמד מ ע ר כ ת חו״מ סי׳ ח׳ שהביא את כל הדעות בזה. וראיתי שהמשנה ברורה בסי׳ תמ״ח ס״ק כ״ה העלה דבהפסד מרובה יש לסמוך על המקילין ,ובביאור הלכה ס״ג ד״ה אפילו ,הרחיב את קכט שאלות ותשובות ממעמקים קל הדיבור בזה. ועוד ראיתי בשו״ת אבני נזר סי׳ של״ט שכתב ,באחד שהיה מוכר יין שרף שלא כדת הממשלה ,ומכר את היין שרף לעכו״ם כנהוג ,ונסתפק השואל אם מהני מכירתו או לא ,והשיב לו ד מ מ ״ נ הוא אינו עובר אחר הפסח על חמץ זה ,דאם היי״ש זה יש לו דין כאילו הוא אינו שלו בודאי אינו עובר עליו ,ואם יש ליי״ש דין כאילו הוא שלו הרי מהני מכירתו מה שמכר לפני הפסח ,ובפרט שעל פי דינא דמלכותא היי״ש הזה תיכף משיתפסו אותו השוטרים .שייך הוא לממשלה לזאת אין להחמיר בזה אחר הפסח. העולה מכל האמור דבנידון דידן כל שכן דאין להחמיר אחר הפסח ,שהרי מדין הגרמנים הארורים ימ״ש כל מה שישנו אצל היהודים שלהם הוא ,הם חמסו ולקחו ואין מציל מידם כי הם שמרו את הגיטו בשמירה מעולה אין יוצא ואין בא זולתם ,ובפרט שהלחם הזה שלהם היה והם מסרוהו בידי ה״עלטסטען ראט״ רק על מנת לחלקו ולא שיהא של היהודים׳ ואם היו תופסים. מי ששלח ידו בלחם זה אחת דינו למיתה ,לכן נראה דבנידון כזה בודאי גם הנוב״י ,רע״א והחת״ם לא יחלקו בזה שאם בטלו אותו קודם הפסח בודאי יהא מותר לאחר הפסח שהרי מדאוריתא בביטול סגי ,ומכיון שהיו אנוסים מ ח מ ת נפשות שלא יכלו לעשות שטר מכירה בודאי לא שייך בזה קנס חכמים שקנסו בענין זהו גם חשש של הערמה לא שייך כאן מכיון שהיו אנוסים. לזאת הוריתי להם למעשה שיבטלו לפני הפסח את החמץ שלא הספיקו לאוכלו כי מדאורייתא בביטול סגי ולאחר הפסח מותר להם חמץ זה שהרי אנוסים היו מ ח מ ת נפשות במה שלא מכרוהו לעכר׳ם .לפני הפסח. , ואוצרי׳ ה u .vך.״׳•:׳ _.׳)..:: םימן כ״ג בדין קבורת עצמות ודם הסדושים הי ד. שאלה :לאחר ש ה ע י ר קובנה ש ו ח ר ר ה מעול הגרמנים י מ ״ ש כשיצאנו ממחבואנו נתגלתה תמונה לעינינו מחרידה, אדם, שלדי גולגלות ,ע צ מ ו ת ו א ב ר י א ד ם היו מ ו ט ל י ם — מ ו ש ל כ י ם בכל פ נ ה ועבר ״קאוונער במקום שם ה י ה מקודם מ ה נ ה הריכוז ש ה י ה ידוע ב ש ם : ק א צ ע ט -לאגער״ ,מ ת ח ת לחורבות ה ב ת י ם השרופים שהגרמנים ה צ י ת י שהיהודים כדי שהיו מתחבאים תחתיהם וםרתפים במחילות עפר י ו מ ת ו ב א ש ו ה מ ר ו ת ע ש ן ,ב ל ט ו פ ה ו ש ם ידי ורגלי א ד ם ח ר ו כ י ם ,ם י מ ן כאן מחבוא ו״מלינה״ שהיה ה מ ת ח ב א י ם נדונו והאומללים ש ר י פ ה וחנק כ א ח ת ,גם ב מ ק ו ם ש ה י ה ידוע ב ש ם : שבו במיתת ״המבצר התשיעי״ ה ו ש מ ד ו כ א ר ב ע ע ש ר אלף יהודים ש ה ו ב א ו ב מ י ו ח ד לזה מכל פ נ ו ת א י ר ו פ ה ,ה י ו מ ו ט ל י ם ע ר מ ו ת מ ת י ש על מ ו ק ד י ע צ י ם ר ו ו י י ם ה מ ר י דלק ש ה ג ר מ נ י ם לא ה ס פ י ק ו לשורפם ,ובכל מקום ש ח פ ר נ ו ב א ד מ ה ה ע ל ה ה מ ע ד ר ע צ מ ו ת א ד ם ו א ב ר י ם ,ואז ע ל ת ה ל פ נ י נ ו ה ש א ל ה : א( אם מ ו ט ל ת ע ל י נ ו ה ח ו ב ה ל פ נ ו ת מ כ א ן א ת ה ע צ מ ו ת ו ל ה ב י א ם ל ק ב ר י ש ר א ל ב ב י ת ה ק ב ר ו ת ש ב ג י ט ו א ו לא ,מ י נ י מ א ש ד י נ ם כ ד י ן מ ת מצוד .ש ק נ ה מ ק ו מ ו ש ז ה ו א ה ד מ ע ש ר ת ה ת נ א י ם ש ה ת נ ה י ה ו ש ע כ מ ב ו א ר ב ב ב א ק מ א פ ״ א .א ו ד י ל מ א מכירן ש ה ם מ ו ט ל י ם כ ב ז י ו ן כ ד ו מ ן על פני ה א ר ץ ו נ י ת נ י ם ל מ א כ ל לעוף לכשיקברו ב מ ק ו ם בו נ מ צ א ו יהיו שדרכן לחפור ולנקר קבורה קבוע של ישראל. ב( ה ש מ י ם ולחית הארץ ,ואפילו ניתנים ב א ד מ ה ,א ם כן יותר ל מ א כ ל לכל טוב מיני להעבירם חיות למקום מה ה ד י ן ל ע נ י ן ת ב ו ס ת ה מ ת ,ה א ם מ ו ט ל ת ה ח ו ב ה ל ה פ ו ר ו ל ה ו צ י א סביבם התכופה ג׳ א צ ב ע ו ת עפר כדין תבוסת ב י ח ד עש ה מ ת י ש ב מ ק ו ם ש י ו ע ב ר ו ל ש ם . קלא המת ולקבור את קלב שאלות ותשובות ממעמקים תשובה: בפרק ט״ז דאהלות מ׳׳ה תנן s שדה שנהרגו בה הרוגים מלקט עצם עצם והכל טהור ,ופירש ה ר ״ ש ; כדקאמר גבי בור עכ״ל. והכל טהור דאין להם תבוסה ובפרק קמא דעירובין דף י״ז .גרסינן? תנו רבנן מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים יבשות ר׳ יהודה בן תימא אומר אף חונין בכל מקום ובמקום שנהרגו שם נקברים. ובגמרא פרכינן, עלה פשיטא מת מצוד .הוא ומת מצוה קנה מקומו ,ומשנינן ,לא צריכא אף על גב ד א י ת ליה קוברין דתניא איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברים קורין ואחרים עונין אותו אין זה מ ת מצוה. ומשמע מברייתא זו דנהרגים .אסור להזיזם ממקומם וזה סותר מה דתנן במס׳ אהלות ששדה שנהרגו בה הרוגים מלקט עצם עצם והכל טהור, והיינו דמותר להזיזם ממקומם. וקושיא זו הקשה בתפארת ישראל ותירץ דבעירובין מיידי במלחמת מצוה שערכוה בשדה של אחרים ברצון המלך שהוא פורץ גדר ועושה לו דרך ,אבל באהלות מיירי במלחמה שעשו יחידים ברצון עצמם. וקושיא זו הקשה גם בסדרי טהרה ותירץ בענין אחר ,והוא מסיק שם ד ב מ ת י ם גלויים אין בהם דין של תבוסה. וראייתי בדברי מלכיאל ח״ד סי׳ צ״ה שהעלה ,דעיקר הטעם .שהתנה יהושע ש מ ת מצוד ,קנה מקומו ,הוא כדי שלא יצטרכו לבזותו ולחפש בשבילו מקום קבורה שהרי זה שנהרג שלא בדין ,יש לו דין צדיק כ ד א י ת א בסנהדרין מ ״ ז : דהרוגי מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה, ולכן התנה שיקנה מקומו ,ומכיון שכל עיקר תקנת יהושע היתד ,לטובת ה מ ת מצוד ,שלא יצטרכו לבזותו ולחפש בשבילו מקום קבורה ,אם כן ברור הוא שאם המת מצוה נמצא במקום גרוע שיכול לבוא בו לידי בזיון בודאי ש י ש לדאוג לכבודו שלא יתבזה .וכל המביאו לקבר ישראל מצוד ,גדול הוא עושה. והנה בחוץ לארץ אין בזה ת ק נ ת יהושע כמו שכתב הב״ח בחו״מ סי׳ רע״ד, דהא דמנו להר לכל י״א תנאים שהתנה יהושע ,לאורויי דבארץ כופין עליהם לקיימם ,אלא דבחו״ל ליכא אלא עשרה שאינן אלא מנהג והרשות בידו מדינא עיי״ש. והמהרש״ל בב״ק כתב ,דכל השדות עכשיו הן של עכו״ם ולא חל עליהן דין ת ק נ ת יהושע ,ובמצאו מת מצוד״ מצוה להביאו לקבר ישראל ,וכן הוא במשנה ה׳ בפ״ח דמסכת עדיות דאיתא ש ם : העיד ר׳ יהושע על עצמות שנמצאו ב ד י ר ת העצים שהם טמאים אמרו ח כ מ י ם מלקט עצם עצם והכל טהור, שאלות ותשובות ממעמקים קלג ופירש הראב״ד ז״ל יש מפרשים מפני כי היו משליכים שם עצמות הקדשים ונמצאו שם עצמות אדם בין עצמות לכך מלקט עצם עצם כלומר בורר עצמות האדם בין עצמות הקדשים והשאר הכל טהור ,ומבואר דמכיון ד ב ד י ר אין המקום מקום קבורה ולזאת מלקטים את העצמות ,והכי נמי דכוותיה במשנה דאהלות הנ״ל עיי״ש, והנה ממה שאמרו חכמים במשנה ד ע ד י ו ת הנ״ל ,מלקט עצם עצם והכל טהור ,מ ש מ ע דאין על עצמות ה מ ת דין של תבוסה ,וכן העלה בפסקו הגאון ר׳ דוד פרידמאן זצ״ל מקרלין ,עי׳ באבני צדק יו״ד סי׳ קמ״ו שהביא ת ש ו ב ת הגאון הנ״ל ,וכן מוכח בהדיא מ מ ה דגרסינן במם׳ נזיר נ״א ע״ב תני עולא בר חנינא מת שחסר אין לו רקב ולא תפוסה ולא שכונת קברות ,ופירש רש״י ז״ל ,מ ת שחסר אבר כל שהוא אין לו תורת רקב ולא תפוסה עיי״ש, ובמסכת נ ד ה כ״ז ע״ב גרסינן ,ולא אמרו רקב א ל א ל מ ת בלבד למעוטי הרוג דלא, ופירש רש״י ז״ל לפי שיצא דמו וחסר וקייל״ן במסכת נזיר נ״א ע״א מ ת שחסר אין לו רקב ,וכן פסק הרמב״ם בפ״ג מהלכות טומאת מ ת ה״ד. תבנא לדינא ,מכל האמור שבודאי מצוד .גדולה היתד .לאסוף את עצמות הקדושים שנהרגו על קידוש השם ולהעבירם למנוחת עולמים בין קברות ישראל ,אולם לענין תבוסה היה נראה מכיון שהם נהרגו אין להם תבוסה וכמו שמוכח מכל המקומות הנ״ל דבהרוג אין תבוסה מכיון שיצא דמו וחסר ומת שחסר אין לו רקב ותבוסה ,ואף אותם שנמצאו מ ת י ם ת ח ת מפולת הבתים השרופים גם הם לא נמצאו שלמים .ולזאת מן הדין אין להם תבוסה. אולם למעשה צויתי למתעסקים עם ההרוגים שהיו מונחים ת ח ת מפולת הבתים שיקחו גם כן את העפר התיחוח שעל יד ה מ ת שבודאי מעורב בעפר זה דם ובשר ההרוגים ,דהנה ד א י ת י בתוספתא דאהלות פ ״ ד דאיתא שם ,תבוסה ש נ מ צ א בקבר ואינו יודע מה ט י ב ה זהו עפר קברות מלא תרווד ועוד ,ופירש על זה הגר״א ז״ל בפ״ב דאהלות באליהו רבא ח ״ ל מלא תרווד ועוד עפר קברות טמא ולא גרסינן רקב והכא ב מ ת שנקבר בכסותו או בארון של עץ ש נ ת ע ר ב בו עפר אחר עם עפר גופו של מ ת ואין לו דין רקב אלא דין עפר קברות ד צ ר י ד מלא תרווד ועוד ,והכי תניא בתוספתא איזהו קלד שאלות ותשובות ממעמקים מ ת שיש לו רקב הנקבר ערום בארון של שיש ,אבל הנקבר בכסותו ובארון של עץ ע״ג עפר אין לו רקב ,והנוטל עפר מתחתיו זה הוא עפר קברות ,מלא תרווד ועוד ,נמצא עפר ואינו יודע מה טיבו פירש ר׳ אליעזר בן צדוק בורר את הצרורות ואת הקיסמים נוטל את הודאי ומניח את הספק זהו עפר קברות מלא תרווד ועוד ,פירוש שהספק הזה הוא עפר קברות דצריך מ ל א תרווד ועוד ,וש״מ מהא דנקבר בכסות וכיוצא בזה שיש עפר אחר בו הוא עפר הקברות ומטמא במלא תרווד ועוד. D'OftVHבפרק ג׳ מהלכות טומאת מ ת ה״ח כתב ,מלא חפנים ועוד מעפר הנמצא תחת המת או בעפר הנמצא בקבר ואין ידוע מה טיבו אם הוא רקב ש מ ט מ א באוהל או אינו אלא עפר שנתלכלך בנצל המת ודמו הרי זה מטמא במשא ובאוהל שהרי יש במלא חפנים ועוד מלא חפנים רקב ,ויראה לי שאף זו טומאה מדברי סופרים ע״כ. ועי׳ שם בכסף משנה שכתב ונראה לי דמיירי במת שנקבר ערום בארון של שיש וכן פירש רבנו שמשון ופשוט הוא דאם לא כן אין לו רקב. ונראה מזה שעפר ב י ת הקברות במלא תרווד ועוד טמא גם בהרוג דלא גרע משאר עפר בית הקברות ,ומה ששנינו שהרוג אין לו דין רקב זהו דוקא כשנקבר ערום בארון של שיש ששיעור הרקב הוא כמלא תרווד ,בזה דוקא הוא אין להרוג דין רקב ,אבל בנקבר בארון של עץ וברקב ששיעורו במלא תרווד ועוד גם בהרוג טמא. ולזאת כשמפנים מת בין אם הוא שלם בין אם הוא הרוג שבודאי יש עליו דין חסר לפי שיצא דמו וחסר וכמו ש כ ת ב רש״י בנדה כ״ז מההיא דנזיר נ״א ע״א בכל זאת יש לו תבוסה מכיון ש מ ט מ א ואנו באים לטהר את השדה מכל מקום כשהוא מפנה א ת ה מ ת ממקום למקום צריך הוא ליטול מה ששיך למת וכמו שכתב הרמב״ם בפרק ט״ז דאהלות ,וזה העפר יקרא תבוסה שנתערב חומרו שם ,ולפי זה גם בהרוג כשמפנים אותו צריך לקחת עמו כדי תבוסתו כיון שהתבוםה שייכת לההרוג וחלק מגופו היא. ולכן צויתי בנידון דידן למתעסקים עם ההרוגים שנמצאו תחת חורבות הבתים השרופים שיקחו ביחד עם ההרוגים גם את העפר התיחוח שאלות ותשובות ממעמקים קלה שעל ידם ,מכיון שבודאי מערוב בעפר דם ובשר ההרוגים שהיו מוטלים בבגדיהם ,שהרי הם היו מוטלים זמן רב ת ח ת המפולת ואין ספק ש ב ע פ ר שעל יד ההרוגים נתערבה הרקבובית של ההרוגים. והיות שהשרידים המועטים שנשארו בחיים היו כאודים מוצלים מאש, הם היו חלושי גוף ותשושי כח ,לא עצרו און בגופם לשאת לבדם את נטל העסק עם אלפי גופות הקדושים ולהביאם לקבר ישראל ,עלה בידי עם, השרידים המעטים ,לקבל את עזרת הממשלה ש ה ע מ י ד ה לרשותם מספר של שבויים גרמנים שיעזרו על ידם לחפש אחרי החללים הקדושים ולהובילם למנוחת עולמים ב ב י ת הקברות של הגיטו שהיה על יד סלבודקה. כמו כן עברנו ממקום למקום ואספנו את עצמות הקדושים והטהורים האלה שהיו מתגוללים בראש חוצות כדומן על פני האדמה במבצר ה ת ש י ע י הידוע לשמצה ,וביתר המקומות וקברנו א ו ת ם בקבר אחים אחד וקויים בעצמות הקדושות האלה מה שנאמר הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ו א ן 5שהפרישה בסי׳ ת״נ כ ת ב : יזהרו שלא לערב עצמות שני מתים אבל אין צריך הרחקת ו׳ טפחים ,ובחתם סופר יו״ד סי׳ שנ״ב גם כן כתב שיזהרו לעשות הפסק שלא יתערבו העצמות וכן כתב המהר״ם שי״ק יו״ד סי׳ שנ״ו ,וזהו לא כדעת הרדב״ז בח״ב סי׳ תרי״א שהעלה שמותר לערב עצמות של מתים רבים ,וכבר נחלקו עליו האחרונים בזה ,עי׳ בשו״ת שאגת ארי׳ החדשות ובשיבת ציון סוף סי׳ ס״ג שהעלו שאסור לערב ,מכל מקום בנידון דידן שאני ,ד ש ם מיירי שהכירו את עצמות ה מ ת י ם וידעו לאיזה מת הם שייכים לזאת כתבו שאסור לערב את העצמות ,מה שאין כן בנידון דידן שהעצמות היו מושלכים על פני האדמה ולא היה ניכר לאיזה מ ת הם שייכים אלא היו מוטלים בערבוביא ,לזאת קברנו אותם בקבר אחים אחד. אבל אותם ההרוגים שהוצאנו מ ת ח ת מפולת הבתים השרופים ,אותם צויתי לקבור כל אחד ואחד בפני עצמו בריחוק של ו׳ טפחים אחד מחבירו עם מלבושיהם שנמצאו עליהם כדין הרוגים ביחד עם עפר התיחוח שהיה על ידם וכמו שכתבתי לעיל. קלו וכך שאלות ותשובות ממעמקים קיימנו את המצוה הגדולה הזאת והבאנו לקברות במשך זמן של ששה שבועות מט״ו מנ״א ע ד כ״ח אלול ת ש ״ ד כשלושת אלפים איש ,יהי זכרם ברוך כי דורש דמים אותם .יזכור ונקם ישיב לצריו. סימן כ״ד בדין פרוכת לחופת שריריי חרב. שאלה: ״ ביום י נ מנחם א ב תש׳׳ד יצאו ש א ר י ת עם קדוש מבין חומות הגיטו אחרי שהמקום ריחם עליהם והוציאם מצרה לרוחה, ואם כי מר ה מ ו ת םר מאתנו נבהלה נ פ ש נ ו ב ר א ו ת נ ו כל קודש למרמם ,ב ת י ה כ נ ם ת ובתי ה מ ד ר ש הרבים שהיו בקובנה רובם נ ה ר ס ו עד ה י ס ו ד ואלה ה מ ע ט ש נ ש א ר ו ה פ כ ו למקום מ ש ל ח י רגל הסוס לאורוות ולרפתים ,לא היו והחמור, ב נ מ צ א ספרי תורה ותשמישי קדושה לצרכי הצבור מלבד ספר ה ת ו ר ה ה ק ט ן שלי ש ש מ ר ת י ו מכל משמר איזה ולכל שבועות מקום שהלכתי מאז היה מונח שהשתחררנו היתה צריכה בחיקי, והנה כעבור להתקיים ח ת ו נ ה ש ל זוג ש ר י ד י ח ר ב וזעם ,ומכיון ש ל א נ מ צ א ה מ פ ה של ח ו פ ת ח ת נ י ם נ ש א ל ת י א ם א פ ש ר ל ה ש ת מ ש ב פ ר ו כ ת ש מ צ א נ ו ב ע ל י ת ב י ת ה מ ד ר ש של קלויז הויםמן ולעשות מ מ נ ה חופה. תשובה! באו״ח סי׳ קנ״ד ס״ק ג׳ כתב הב״י ,ת ש מ י ש י קדושה כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות ,תפילין וארגז שנותנין בו ס״ת או חומש וכסא שנותנין עליו ס״ת ,ווילון שתולין לפני ההיכל יש בהן קדושה וצריד לגונזן. והמשנה ברורה שם ס״ק י״א כתב לבאר וז״ל ,ווילון שתולין הוא הפרוכת והיינו למנהג התלמוד שהיו לפעמים מניחין ס״ת עליה או שהיו מכסין בה ס״ת) ,ונראה שהיה זה ד ב ר מצוי בזמנם דאל״כ הו״ל ת ש מ י ש של אקראי בעלמא ואין ע״ז שם ת ש מ י ש קדושה( אבל האידנא דלא נהגינן הכי הו״ל רק ת ש מ י ש ד ת ש מ י ש וזהו מה שהוגה הרמ״א לקמן בס״ו בהגה״ה, וכן כתב הט״ז וכן מוכח מדברי הר״ן בפרק בני העיר בד״ה הלוחות ,ומ״מ ודאי קדושת ב י ת הכנסת אית ביה והשתא הוי הורדה לעשות ממנו חופה ד ת ש מ י ש הדיוט הוא עיי״ש. וגם בתשובות הב״ח סי׳ י״ז אוסר לעשות חופה מפרוכת דהוי הורדה מקדושה עיי״ש. קלז אולם המג״א בסי׳ קנ״ד ס״ק קלח שאלות ותשובות ממעמקים י״ג כתב דאפשר דמותר משוס דלב בית דין עליהן וכן כתב האלי׳ רבה בס׳י׳ק י״א דנוהגין להתיר. ובשדי ח מ ד מערכת ביהכ״נ סי׳ ל״ט ראיתי שכתב וז״ל: בעה״ק ירושת״ו שמה פרוכת שתולין לפני היכלי הקודש בבכ״נ לוקחין גדולי העיר והרבנים בחג הסוכות ופורסין אותן בכותלי סוכותיהן ,וכן פורסין פרוכת על גבי כסא של אליהו והסנדק יושב עליו ,וחקר ע״ז הרב מוהראב״ס נר״ו הובא בספר בני בנימין ת ״ ר סי׳ ל״ח אי ארוך ל מ י ע ב ד הכי להשתמש הדיוט ב ת ש מ י ש י קודש וכן על מה שנהגו שם לפרוס פרוכת הקודש על חופת חתנים ונשא ונתן בזה בדברי הפוסקים מענין לענין באותו ענין ,וזה הלכה העלה דאין בזה שום חשש פקפוק דכל המקדיש אדעתא דחבר העיר הוא מקדיש ולב ב״ד מתנה עליהן וכו׳ והסכים על ידו הרב הגדול רב״ד מקודש יש״א ברכה נר״ו בסי׳ ל״ט כוותיה וכטעמיה ,עכ״ל. ו ל כ ן גם אני ה ת ר ת י בנידון דידן לעשות חופת חתנים מהפרוכת הנ״ל מכיון שהשעה ה י א ש ע ת הדחק שאין לנו ש ו ם מפה בדי לעשות ממנה חופה אחרת כדאין הן כל הנך רבוותא שהבאתי המתירים את הדבר לסמוך עליהם ,ואב הרחמים הוא ירחם על עמוסי צרה ויגון ,יפרם י ר ב ם ויברכם עד בלי די. סימן כ״ה בדין פנוי עצמות ישראלית ש נ ט מ ע ה בין הגויים לקבר ישראל. שאלה: אחרי השחרור ע ת שיושבי חושך וצלמות הגיטו נושעו ממצוקותיהם ובחמלת ה׳ עליהם עם הגיעם עד שערי מות נותקו מוםרותיהם והוצאו מ א פ ל ה לאורה ,ב א ה אלי מ ר ת גולדברג מווילקובישק ונפשה מרה עליה בשאלתה. היות שבימי השואה ו ה ז ע ם נ מ ל ט ה ב ת ה לבין ה ע כ ו ״ ם ש י נ ת ה א ת ט ע מ ה ו ה ת ח פ ש ה ל ה י ו ת כ א ח ת מ ה ם כדי להנצל מ ר ד ת ש ח ת ,ובדומה להם ע ש ת ה א ת מ ע ש י ה ם זר מ ע ש י ה ם ,ה ל כ ה ל ב י ת י ר א ת ם ,ע נ ד ה א ת א ו ת ש ת י ו ע ר ב על ל ב ה , אכלה א ת מאכליהם ושתתה מ ש ת י ה ם ו ה ת נ ה ג ה ב נ כ ר י ת לכל את דבריה ,ואחר כך ח ל ת ה א ת חליה ש מ ת ה בזה ונקברה בקבורתם קברות עכו״ם ,ו כ ע ת חזק רצונה של א מ ה להעבירה מ ש ם ולקוברה ב ק ב ר ו ת י ש ר א ל ,ה א ם מ ו ת ר ל פ נ ו ת ה ל ק ב ר י ש ר א ל א ו לא. תשובה: נראה דודאי מותר לפנותה לקבר ישראל ועובדא כהאי שריותא היא ,דזה דומה למה שכתב הח״צ בסימן מ״ז וז״ל: מי שנקבר בשגגה בקרקעית הגוי ואין הערל רוצה למכור מקום הקבורה בשום אופן כי אם להניחו קבור בתנאי שיחרוש ויזרע על גביו ואף גם זאת ברצוי כסף אם יכולים לפנותו ל ב י ת קברות ישראל. נראה שמצוה לפנותו כיון שהגוי רוצה לחרוש ולזרוע על גביו אין לך בזיון גדול מזה ,ואפיל בלא הכי מ ק ר ק ע י ת הגוי לשכונת קבורת ישראל עדיף משל אחרים לתיד שלו דשרינן אפילו ממכובד למבוזה עכ״ל. הרי מבואר לנו בהדיא דהיכא שמקום קבורתו ב י ן ה מ י ם בזיון הוא למת, בודאי שמותר לפנותו לקברות ישראל הכשרים ,ואם כן בנידון דידן נמי מכיון ש א ת .כ ל מ ע ש י ה זר מעשיה ,עשתה רק כדי שיסור מ ע ל י ה מ ר קלט שאלות ותשובות ממעמקים קם המות שעשה שמות באחיה ואחיותיה הקדושים הי״ד ,בודאי אין לך בזיון גדול מזה שתהא קבורה בין העכו״ם שיתכן שגם הם היו מאלה ששלחו ידם בחסידים ,ישרים ו ת מ י מ י ם שמסרו נפשם על קדושת השם ,ולכן אין ספק שמותר לפנותה לקבר ישראל ,וגם בבכ״י סי׳ שס״ג כ ת ב : מי שנקבר בטעות בקבר אחר מותר לפנותו ,והרי גם בנידון דידן מה שנקברה בין קברות העכו״ם הרי זה היה בטעות לזאת בודאי מותר לפנותה ולקוברה בקברות ישראל. וכן ראיתי ש כ ת ב המהרש״ם ח״ג סי׳ ר״ב באשה ש מ ת ה בכפר שאין שם ביה״ק ונקברה בחצירה ,ואחר זמן נמלכו בניה ורוצים לפנותה ולהוליכה לעיר ולקוברה בביה״ק והתיר הגאון הנ״ל דבכפר קרוב הדבר שישלטו במקום ההוא ידי נכרים והוי כקבר שאינו משתמר ,וכן ראיתי בלבושי מרדכי תנינא סי׳ קל״ו בנדון ישראל שנקבר בגן של שר אחד והתיר לפנותו עפ״י דברי הח״ם יו״ד סי׳ של״א ותשובת יהודה יעלה סי׳ שנ״ח .וגם בפ״ת סי׳ שס״ג סק״א הביא בשם התפארת צבי יו״ד סי׳ נ״ט וז״ל: אין למנוע לאלו הרוצים, להקבר בקבר חדש עבור שימשך עי״ז בזיון להמתים הקבורים בביה״ק הישן וכו׳ ואין מחויב לסבול אף בזיון מועט בשביל חבירו. ומבואר מכל המובא גם כן שם שאם מקום הקבורה הנוכחי הוא בזיון למת מותר לפנותו לקבר אחר ,והנה גם בנידון דידן קרוב לודאי הוא שישלטו בקברה י ד י נכרים ,וכמו שכתב המהרש״ם ז״ל ,שהרי לכשיודע לנכרים שאשת זאת שחשבוה לנכרית באמת ישראלית היא יחטטו בקברה ויטלטלו אותה טלטלה ויגרם לה בזיון לזאת לא רק שמותר אלא מצוה היא לפנותה. א!מנם לכאורה יש לשדות נרגא בהאי התירא שהרי בשו״ת יהודה יעלה יו״ד סי׳ שנ״ה כתב ,איש ישראל קל שבקלים שהיה מושכר אצל אומן חייט במקום שבנ״י מועטים ונחלה ונתנוהו לבית החולים שלהם ומת וקברוהו הנכרים בביה״ק שלהם באמרם כי טרם מותו ביקש החולה להמיר את דתו ומילאו את רצונו ,אם מחוייבים אבותיו או בני ישראל להשתדל בהוצאת ממון לפנותו ולקוברו בקבר ישראל ,כתב הגאון הנ״ל ד פ ש י ט א דלכולהו טעמי דקבורה בסנהדרין ד ף מ״ו ע״ב או משום ,בזיונא או משום כפרה המ״ע היא שיהא נקבר בקרקע בכ״מ שהוא ופירש רש״י ז״ל שם שלא יתבזה לעין שאלות ותשובות ממעמקים קמא כל שיראו אותו מ ת ונרקב ונבקע עיי״ש והיינו בזיון גדול הנראה לחיים ע״ז קפדה התורה ד כ ת י ב קבור תקברנו ,ואם כן אחר שכבר נקבר אף שנקבר במקום מבוזה כגון בין הנכרים ועל ידיהם בביה״ק שלהם ,כבר חלפה עברה המצוה דאורייתא ,אלא משום כבודו שרי לפנותו מקברות הנכרים ולקוברו בקברות ישראל דמיקרי לתוך שלו ועיין במג״א סימן תקל״ה ,היינו בסתם ישראל שהוא בחזקת כשרות אבל בנ״ד שהי׳ מושכר אצל מומר וחילל שבת בפרהסיא במלאכות דאורייתא ואכל מאכלות אסורות במשך זמן בריאותו ע ד שבא בין הנכרים ומת ונקבר אצלם כה״ג אמרינן ,הוא עצמו לא חם ולא חשש לכבודו בחייו מלהטמא בין הנכרים ,מכ״ש שאין אנו אחראין לחוש לכבודו אחרי מותו בהוצאת ממון ולא יהיה טוב מותו מחיי ע״כ נראה מכל הנ״ל שאין לפנותו משם. ולפי זה לכאורה גם בנידון שאלתנו אין לפנותה שהרי גם היא לא חששה בחייה לכבודה מלהטמא בין הנכרים ,חיללה שבת במלאכות דאורייתא ואכלה מאכלות אסורות ולכן אין לפנותה שהרי זה דומה ממש לנידון התשובה הנ״ל ביהודה יעלה. אולם כד דייקינן נראה שנידון שאלתנו אינו דומה כלל לנידון מה שכתב בתשובת יהודה יעלה הנ״ל׳ דבנידון דהתם הרי עשה את כל מעשיו במזיד ובזדון להכעיס את יוצרו וקונו .לבן ש פ י ר העלה בתשובה הנ״ל שמכיון שהוא עצמו לא חשש בחייו על כבודו מלהטמא בין העכו״ם לזאת גם לאחר מותו אין לנו לחשוש לכבודו ,מה שאין כן בנידון שאלתנו, אף שחיללה את ה ש ב ת במלאכות דאורייתא וגאלה את נפשה במאכלות אסורות מכל מקום הרי עשתה את המעשים הרעים האלה לא בזדון כדי להכעיס את קונה אלא עשתה את כל הנ״ל רק כדי להציל ולהחיות א ת נפשה ,בודאי נחשב הדבר לאונס ואונס רחמנא פטריה ,לזאת ודאי אין לנו לחושבה כעוברת על ד ת ישראל וכמומרת שהרי אנוסה היתה ולכן בודאי מותר לפנותה מבין קברות הנכרים ולהעבירה לקבר ישראל. וראה ג ם ראה מה שכתב הרמב״ם ז״ל בפ״ה בהלכות יסודי התורה ה״ד» וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל השם וכו׳ ואעפ״כ מפני שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בי״ד אפילו הרג באונם ,שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו וכו׳ ובעדיות הוא אומר ולנערה לא ת ע ש ה ד ב ר עיי״ש היטב ,ועי׳ קמב שאלות ותשובות ממעמקים עוד מה שכתב בפ״כ מהלכות סנהדרין ה״ד» ואעפ״י שהיה מצוה שיהרג ואל יעבור אעפ״י שחילל את השם והוא אנוס אינו נהרג שנאמר ולנערה לא תעשה דבר אזהרה לבית דין שלא יענשו את האנוס ,והוא מסוגית הגמרא בע״ז ״ דף נ״ד ,וכ״כ התום׳ ר פ הבא על י ב מ ת ו ובריטב״א עיי״ש וכן בתשובות הריב״ש סימן ד /ומבואר מכל הנ״ל דאף שעבר על אחד מהדברים שהדין בהם הוא יהרג ואל יעבור מכל מקום אין להעניש אותו על כך ,מפני שהוא כעובר רק על מצות עשה של ונקדשתי וכאנוס גמור חשבינן ליה ,ולפי״ז גם בנידון שאלתנו לא שנא ולזאת בודאי שמותר לפנותה לקבר ישראל. אולם לכאורה עדיין צ״ע בזה שהרי במנחת חינוך מצוד! רצ״ו העלה דאימתי אמרינן שהוא נחשב כאנוס אף שעבר על אחד מהדברים שנאמר בהם יהרוג ואל יעבור ,זהו רק היכא שאנסוהו דוקא לעבוד ע״ז או להרוג את הנפש או לבוא על ה ע ת ה לזאת אף שעל ג׳ דברים הללו נאמר יהרג ואל יעבור והוא עבר ולא נהרג ,בכל זאת חשבינן ליה כאנוס אף שעבר על מצות עשה של ונקדשתי ופטור הוא מעונש, אבל היכא שהיה נתון בסתם סכנה והוא רצה להנצל מהסכנה על ידי זה שיעבוד עבודה זרה ,באופן זה אין הוא חשוב לאנוס כדי שיהא פטור על מה ש ע ב ד עבודה זרה שהרי האונס לא היה על עבודה זרה עיי״ש בכל דבריו ,וכן מבואר בחו״מ סימן ר׳ דאם האונס היה באופן שהוא בחר בזה כדי להפטר מאונס אחר לא מקרי אונס ועי׳ היטב בריש כתובות ד ף ג .בסוגיא ולדרוש להו דאונס שרי במה שכתב בשיטה מקובצת שם ובמהרש״א וכן בספרי דברי אפרים בקונטרס מעמק הבכא שאלה ג׳ ,ולפי זה בנידון דידן לכאורה אי אפשר לנו להחשיבה לאנוסה שהרי האונס לא היה דוקא ש ת ע ב ו ד עבודה זרה אלא היא עצמה בחרה לעשות את כל מעשיה כדי להנצל מהסכנה שריחפה עליה ואם כן לכאורה אין לפנותה בגלל זה לקבר ישראל ,מאחר שאת כל מ ע ש י ה עשתה בפרהסיא ועברה על לאו של לא תחללו שעל מצות עשה של ונקדשתי ודומה ממש למה שכתב בתשובת יהודה יעלה הנ״ל שמאחר שהיא עצמה לא חששה על כבודה מלעשות את מעשיה זר מעשיה ,בחייה גם אנו אין לנו לחוש לכבודה לאחר מותה ולפנותה ממקום קבורתה שבין הנכרים. אבל לאחר העיון נראה שאין שני הנידונים עולים בקנה אחד ולא דמיאן להדדי כלל ,דבנידון דידן אף ש ע ש ת ה את כל הדברים שהזכרנו לעיל שאלות ותשובות ממעמקים בתוכן השאלה מכל מקום לא נחשב כאילו שעברה עליהם בפרהסיא ,כי עבירה בפרהסיא נקרא רק היכא שעוברין בפני עשרה מישראל וכמו שכתב הרמב״ם ז״ל בפרק ה׳ מהלכות יסודי התורה הלכה ב׳ וז״ל אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל יעבור ואל יהרג ,ומדנקט ״ ע ש ר ה מישראל״ נראה דמפרהסיא הוה רק היכא דעבר בפני עשרה מישראל ממש ,וגם .יתר הפוסקים נקטו לשון זה ,ולכן בנידון דידן מכיון שלא היו שם .עשרה מישראל בשעה שהלכה לבית יראתם ועשתה את כל המעשים האלה שהזכרנו נחשב הדבר כאילו עברה על הדברים האלה רק בצנעה ובודאי שאין להענישה על כך מכיון שלא עשתה את כל זאת מרצונה הטוב ובזדון ולא חיללה שם שמים בפרהסיא בפני עשרה מישראל אלא עשתה את מעשיה בין העכו״ם מ ח מ ת אונסה והצלת נפשה ,ואף שגם עכו״ם מוזהרים על קידוש השם מכל מקום מה שעברה בפניהם לא מיקרי בפרהסיא שהרי לא היו שם ,עשרה מישראל, וממילא לא עברה על הלאו של לא תחללו ולא על המצות עשה של ונקדשתי, דמה שעברה נחשב רק כאילו עברה בצנעה וכמו שביארנו ,ואף שעברה על מצות עשה של ואהבת את ד /דמחמת מצות עשה זו כל אחד מחויב למסור את נפשו על קדושת שמו יתברך עי׳ במנחת חינוך מצוה הנ״ל ,מכל מקום נראה שאין לקונסה בגלל מה שעברה על מצות עשה זו עד כדי כך שלא לפנות את עצמותיה מבין קברות הנכרים שהוא לבזיון לה ולהעבירה לקבר ישראל. ה ן אמת שמה שכתב הרמב״ם ויתר הפוסקים ״אם היה בינו לבין עצמו ואין שם עשרה מישראל״ אין הפירוש ש צ ר י כ י ם להיות עומדים שם עשרה מישראל ממש בשעה שהוא עובר את העבירה ורק אז נחשב הדבר לפרהסיא ,אלא אפילו הוא עובר בינו לבין עצמו מכיון שעשרה מישראל יודעים מזה גם באופן זה נחשב הדבר לפרהסיא ,וראיה לדבר מדפרכינן בסנהדרין דף ע״ד והא אסתר בפרהסיא הואי ,ואי נימא דמפרהסיא מיקרי רק היכא שעומדים עשרה מישראל ממש בשעת מעשה מאי פריך הרי בודאי לא עמדו שם בביתו של אחשורוש בשעת מ ע ש ה עשרה מישראל ,ובמס׳ מגילה דף י״ג ע״א אמר ר׳ יוחנן מתוך גנותו של אותו רשע למדנו שבחו שלא שימש מיטתו ביום ,ואם בודאי שהיה נזהר מלעשות את מעשהו בפני עין כל רואים ובודאי שלא נמצאו עשרה מישראל עומדים על ידו בשעת מעשה ,אלא בע״כ דלא בעינן שיהיו עומדים עשרה מישראל בשעת מ ע ש ה קמד שאלות ותשובות ממעמקים כדי שיהא נחשב לפרהסיא אלא כל שעשרה מישראל יודעים מזה נחשב הדבר לפרהסיא ולכן פריך שפיר שם בגמרא והא אסתר בפרהסיא הואי ,וכן כתב בש״ך יו״ד סימן קנ״ז סק״ד ,וגם בשו״ת הרדב״ז חלק ד׳ סימן צ״ב כ ת ב : ופי׳ בפרהסיא כדון ד י ד ע י עשרה מישראל בדבר ואע״ג דלא הוו בשעת מעשה ע״כ׳ וכן כתב בכו״פ סי׳ י״א בפלתי ס״ק ב׳ דאין צריך שיראו עשרה בני א ד ם לענין בפרהסיא רק שיהיה הדבר בפרסום דהיינו שידעו עשרה בני אדם עיי״ש. ולפי זה בנידון דידן אף שלא היו שם עשרה מישראל בשעת מעשה כשעברה על כל האיסורים החמורים הללו מכל מקום הרי ידעו מזה ישראל וגם זה נחשב לפרהםיא וכמו שהבאנו מכל הנ״ל אם כן לכאורה יש להחשיבה כמחללת שם שמים בפרהסיא והיא דומה ממש לנידון מה שהעלה בתשובת יהודה יעלה הנ״ל שמכיון שהיא עצמה לא חששה בחייה לכבודה מלהטמא בין העכו״ם מכש״כ שאין אנו מחויבים לחוש לכבודה ולזאת לכאורה אין לחוש לבזיונה מה שהיא קבורה בין העכו״ם ואין עלינו החובה לפנותה הקבר ישראל. א כ ן האמת יורה דרכו שאין נידון שאלתנו דומה כלל לנידון בתשובת יהודה יעלה הג״ל ,ד ש ם האיש עבר על גופי תורה ברצונו הטוב ולא נתקררה דעתו עד שהמיר את דתו לפני שובו אל עפרו ,ולזאת מכיון שבחייו ה ת מ ה ע ד כדי כך ולא חשש לכבודו כבוד ישראל ,גם אנו לא מחוייבין לחוש לאחר מותו לכבודו וכדברי שו״ת הנ״ל ,ואף שלא היו שם עשרה מישראל כשעבר את העבירות הללו מכל מקום נחשב הדבר לפרהסיא דלא בעינן שיעמדו העשרה מישראל שם ב ש ע ת ע ב י ר ת ה ע ב י ר ה אלא כל שידעו עשרה מישראל שהוא עובר עבירות סגי כדי למיחשביה לפרהסיא ,אבל בנידון שאלתנו שכל מ ג מ ת ה ה י ת ה רק להנצל ממות ורק כדי להחיות את נפשה הלכה לבין הנכרים שינתה את טעמה והתחפשה להיות כאחת מהם ,ואין ספק שעשתה את הכל כדי שלא יודע לאף אחד מהנכרים שהיא מזרע ישראל ובגלל כן לא גילתה את סודה אף לישראל ,ואף אם אחד ממשפחתה ומקרוביה ידע על הדבר הזה ,מכל מקום גם הוא לא פרסם את הדבר ולא סיפר על זה אף לאחד כדי שלא יבולע לה כי חשש שיכול הדבר להיודע לנכרים ואז רע ומר יהיה גורלה כי הגויים היו מוסרים אותה מ י ד למיתה להגרמנים הארורים ימ״ש ,ולזאת ודאי שבנידון שאלתנו לא היו אפילו עשרה מישראל שידעו שהיא נמצאת בין הנכרים וממילא לא נחשב שעברה א ת העבירות בפרהסיא אלא בצנעה וכמו שאלות ותשובות ממעמקים קמה שהעלינו לעיל ולכן נ ח ש ב ת היא לאנוסה גמורה ושפיר יש לנו לחוש לכבודה שלא תתבזה בקברות הנכרים והחובה מוטלת עלינו לפנותה משם ולהעבירה למקום קבורת ישראל הקדושים שתנוח שם בין כל הקדושים והטהורים שנהרגו על קדושת שמו יתברך עד ש ת ע מ ו ד עמהם יחד לגורלם לקץ הימין. סימן כ״ו בדין חציצה לתפילין לכסות בה כתובת ק ע ק ע שתי וערב בזרוע. שאלה: מדרכם של הרוצחים הארורים את י מ ״ ש ה י ה להוביל היהודים שהיו נ ת פ ש י ם ל ע ב ו ד ת הכפיה ,באישון לילה לפני עלות ה ש ח ר לעבודת הכפיה כך שלא ה י ת ה להם ה א פ ש ר ו ת להניח ת פ י ל י ן ל פ נ י ל כ ת ם ל ע ב ו ד ה )ועי׳ ב ס פ ר י ד ב ר י א פ ר י ם ב ק ו נ ט ר ס ע מ ק ה ב כ א ש א ל ה ב׳ מ ש ״ כ ב ז ה איך שינהגו בנוגע ל ה נ ח ת תפילין( ,ו ב מ ש ך כל היום היו מ ע ב י ד י ם א ו ת ם ב ע ב ו ד ת פ ר ך ע ד ש ע ה מ א ו ח ר ת בלילה. והנה ה י ו ב י ן ע ו ב ד י הכפיר ,כ א ל ה ש א ז ר ו עוז ל ה נ י ח ת פ י ל י ן ב ה ח ב א בעת המקרה בעת הליכתם לעבודה תיכף משהאיר היום, אולם קרח שהגרמנים תפסו א ת אחד מהעובדים כשהוא מניח תפילין ה ל י כ ת ו ולאחר שעינוהו בכל מיני עינויים לא נ ת ק ר ר ה ד ע ת ם ע ד ש ח ר ט ו ע ל ידו ה ש מ א ל י ת ב ק י ב ו ר ת מ ק ו ם ה ת פ י ל י ן ש ת י ו ע ר ב כ ך שאי א פ ש ר ה י ה לו ל ג ל ו ת א ת ידו ל ש ם ה נ ח ת ת פ י ל י ן מ ב ל י ש י ר א ו את הרואים ונשאלתי א ו ת הקלון הזה שהזדים הארורים חרטו על בשרו, א ם מ ו ת ר לו ל ש י ם ר ט י ה על א ו ת קלון ז ה ו ל ה נ י ח ת פ י ל י ן על ג ב י ה ר ט י ה כ ד י ש י ח ש ב ו ה ר ו א י ם ש י ש לו מ כ ה על ה ק י ב ו ר ת ב מ ק ו ם הנחת ה ת פ י ל י ן ,ה א ם י ש ב ז ה מ ש ו ם ח צ י צ ה א ו ש א י ן ל ח ו ש לזה. תשובה: במס׳ ערכין דף ג׳ ע״ב גרסינן ,הכל חייבין בתפילין כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנימ איצטריך ליה סד״א הואיל וכתב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך כל דאיתיה במצוד ,דיד איתיה במצוה דראש והני כהנים הואיל וליתנהו במצוד ,ד י ד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו קמ״ל קמו שאלות ותשובות ממעמקים קמז דלא מעכבי אהדדי כדתנן ת פ ל ה של יד אינה מ ע כ ב ת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד ,ופירש ברש״י ז״ל שלא יהא דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו ותפילין על בשרו בעינן ת ח ת בגדיו בקיבורת אצל הכתף כדאמר במנחות בהקומץ רבה ד ת ח ת בגדיו בעינן דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות עכ״ל ,וכן פירש רש״י במגילה דף כ״ד ע״ב גבי הא דתנן ציפן זהב ונתנן על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים ופירש רש״י ז״ל׳ על בית אונקלי על ב י ת יד לבושו מבחוץ ,הרי זה דרך חיצונים ,בני אדם ההולכים אחרי דעתם חוץ מ ד ע ת חכמים דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות ,וכן פירשו התום׳ בערכין שם ד״ה שלא וז״ל שלא יהא ד ב ר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו ותפילין על בשרו בעינן דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות, עיי״ש. ו מ ש מ ע מ ד ב ר י ה ם דמשום חציצה לא איכפת לן אם הבגד מפסיק בין בשרו לתפילין רק כל עיקר האיסור הוא משום דכתיב והיה לך לאות דבעינן שיהא לך לאות ולא לאחרים לאות ולכך אסור להניח את התפילין על באופן שיהיו מגולים ולא מכוסים. אולם הרא״ש םבירא ליה ד מ ה דאסור להניח תפילין על גבי ה ב ג ד הוא משום חציצה ולא משום והיה לך לאות ולא לאחרים לאות ,וכמו ד א י ת א בתשובות הרא״ש כלל ג׳ סי׳ ד׳ דחציצה פוסלת בתפילין משום ד כ ת י ב לאות על ידך שלא יהא דבר חוצץ בין התפילין לידו כ ד ד ר ש י נ ן בזבחים דף י״ט ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו ,ומשמע מדבריו דכל ע י ק ר האיסור הוא משום חציצה. ובשר׳ת עונג יו״ט או״ח סי׳ ח׳ כ ת ב וז״ל ,ולא זכיתי להבין דברי הרא״ש ז״ל דלא מצינו דחציצה פוסלת אלא היכא ד כ ת י ב בשרו כמו גבי ט ב י ל ה דכתיב את בשרו במים או בגדי כהונה ד כ ת י ב ילבש על בשרו אבל גבי תפילין ד כ ת י ב י ד אין חציצה פוסלת ,והרי גבי חליצה ד כ ת ב מעל רגלו ולא פסלינן אלא מעל ד מ ע ל אבל חציצה אינה פוסלת דהא מ י ב ע י א לן ביבמות דף ק״ב שני מנעלים זה על גב זה מהו דפריך אלימא ד ש ל פ ת י ה לעילאי וקאי תתאי מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל אלמא דאע״ג ד כ ת י ב מעל רגלו אפילו הכי לא מ י פ ס ל מ ט ע ם ח צ י צ ה אלא משום דהוי מ ע ל דמעל ,והמרדכי ש כ ת ב ד נ ה ג ו לרחוץ הרגל שלא יהא ט י ט דבוק ברגליו הביאו בשו״ע אה״ע שאלות ותשובות ממעמקים קמח סימן קם״ט כתב שם הגר״א דהוי רק חומרא בעלמא אבל מדינא אין צריך עיי״ש ,וע״כ דכיון דלא כתיב בשרו אין חציצה פוסלת. ועוד קשה טובא דהא בזבחים י״ט מיבעי לן תפילין מהו שיחוצו בבגדי כהונה אליבא דמ״ד לילה לאו זמן תפילין הוא לא ת ב ע י לך כיון דלילה חייצי יום נמי חייצי כי ת ב ע י א לך למ״ד לילה זמן תפילין מאי מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ עכ״ל הגמרא ,ואם נימא דבתפילין פוסלת חציצה ובעינן שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו איך אפשר לומר דתפילין לא חייצי בין בשרו לבגדי כהונה והא בבגדי כהונה ודאי דפוסלת חציצה ד כ ת י ב בהו ילבש על בשרו ואם מניח תפילין ת ח ת בגדי כהונה אם אתה אומר דהתפילין בעינן שיהא על בשרו א״כ ממילא הא אין הבגדי כהונה על בשרו ואיך אפשר לומר שיחשב בשניהם כאילו מונחים על בשרו ,ובשלמא אם בתפילין אין חציצה פוסלת אתי שפיר הא דבעי למימר דתפילין לא חייצי ובמה שלובש הבגדי כהונה על התפילין דומה כאילו לובשם על בשרו דמצוה דגופו כגופו דמי ,אבל אם תפילין יש בהם .תנאי שיהיו דבוקים בבשרו ולא יחוץ ביניהם שום דבר א״כ ודאי דהוי חציצה לגבי בגדי כהונה וא״כ לכאורה מוכח מזה דאין חציצה פוסלת בתפילין של יד ע״כ דברי העויו״ט, ועי׳ מה שכתב השאגת ארי׳ בסי׳ ל״ו בביאור דברי הסוגיות דזבחים וערכין הנ״ל. ובשו״ע או״ח סימן כ״ז סעי׳ ה׳ כ ת ב :אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפילה של ראש על בשרו לא יניחם כלל יש להתיר לו להניח תפילה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש ויכסה מפני הרואים והוסיף על זה הרמ״א והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש רק יברך על של יד להניח. וכתב על זה המג״א בס״ק ו׳ ,עי׳ בב״י דכולם נקטו של ראש דוקא אבל אם יש לו מכה ביד אסור להניח על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות כמש״כ סו״ם זה כנ״ל דלא כהב״ח ,ומהאי טעמא נראה דמותר להניחו על הסמרטוטין שע״ג המכה אם לא סגי בלא״ה דהא לבוש בגד אחר ע״ג ,והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת היינו משום דלא היו רשאין ללבוש בגד אחר ע״ג עכ״ל. שאלות ותשובות ממעמקים ונראה קמט מדברי המג״א שהוא ס״ל החציצה אינה פוסלת בתפילין ומשום הכי מותר להניח תפילין ע ל גבי הםמרטוטין המונחים על גבי המכה והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הבגדי כהונה לאו משום איסור חציצה הוא דהוי אלא משום דבעינן שהתפילין של יד יהיו מכוסים משום לך לאות ולא לאחרים לאות ואם יניח התפילין על הכתונת הרי יהיו התפילין מגולים ולשים בגד אחר ע ל י ה ם אי אפשר משום יתור בגדים ,ועי׳ מש״כ במחצית השקל ובפמ׳׳ג שם. אולם ד ע ת הב״ח היא ש מ ט ע ם חציצה אסור ש י ה י ה שום הפסק בין בשרו והתפילין ע י י ״ ש בדבריו בסי׳ כ״ז שהביא דברי הר״ן והריב״ש שכתבו שלא יהא ד ב ר חוצץ בין תפילין ליד וכן היא גם ד ע ת הלבוש ש כ ת ב בסי׳ כ״ז ס״ד דקפידא דחציצה אינה ברצועות ומיהו מקפידין גם במה ששייך לקשירה בין בראש בין ב י ד אבל על הקיבורת בודאי יש חציצה ,וכן מ ש מ ע מ מ ה ש כ ת ב הרשב״א בתשובותיו סי׳ תתכ״ז עיי״ש. וראיתי להחיד״א בברכ״י סי׳ כ״ז סק״א ש ה ב י א מש״כ המל״מ בפ״ב מה׳ יוהכ״פ גבי י ר ד וטבל עלה ונסתפג דמה שהיה הכה״ג מסתפג זהו מפני המים דלא גרע מרוח דבעי רבא בזבחים דף י״ט ע״א אי חייץ משום דעל בשרו בעינן וליכא ,וכתב הברכ״י דלפי זה ה״נ בתפילין לפי ש י ט ת הרא״ש דס״ל ד כ ב ג ד י כהונה דמו ובעינן על בשרו ממש א ם כן אפילו מים חוצצין. אולם בפ״ת יו״ד סי׳ קצ״ח ס״ק כ״ב הביא בשם תשובת פני אריה שהעלה׳ דאבק דק )פודרא( העשוי לנוי אינו חוצץ לתפילין שכל לנאותו אינו חוצץ ,וזהו שלא כדברי הברכ״י שהעלה דאפילו אויר פוסל כמו בבגדי כהונה אם כן על אחת כמה וכמה ש ד ב ר העשוי לנוי יפסול דהוי עכ״פ כאויר ,ב ר ם החיד״א עצמו הרגיש בזה שהדבריו הם שלא כדברי הפני אריה ,עי׳ מה ש כ ת ב בספרו עבודת הקודש )קשר גודל ס״ס ג׳( וז״ל בשו״ת פני אריה סי׳ ו׳ כתב דאבק לבן שמפזרין כיון שהוא לנוי אינו חוצץ ,ואני אמרתי ד י ש להשיב ממש״כ בברכ״י סי׳ כ״ז שאפילו ד ב ר שאינו חוצץ יש להקפיד דבעינן על בשרו ממש כבגדי כהונה עיי״ש. עי׳ ב מ ש נ ה ברורה סי׳ כ״ז ס״ק ט״ז ש כ ת ב בשם אחרונים שאם יש לו מכה במקום הקשר ש ס ב י ב ידו מותר להניח היקף הקשר ע״ג שאלות ותשובות ממעמקים קנ התחבושת ״ולברך״ רק שיזהר לכסות למעלה לקיים לך לאות ולא לאחרים לאות והיינו דוקא ברצועות משא״כ בקציצה ממש עי״ש. בערוך השולחן ראיתי שהעלה כן עיין מה שכתב בסימן כ״ז ס״ק י״ג וגם וז״ל: ולכן תמיהני על מי שרוצה להקל בשל י ד כשיש לו מכה על הקיבורת ומונחים סמרטוטים על המכה שיכול להניחו עליהם מטעם דבזה לא שייך ולא לאחרים לאות כיון שהוא לבוש בגד אחר על גביו )וזוהי דעת המג״א בס״ק וי( ,דזהו לטעם ,של רש״י ומה״ט מסתפק הרשב״א בשל ראש אבל אנן קיל״ן כהרא״ש שלא יהא ד ב ר חוצץ בין התפילין לידו ודאי שאסור עכ״ל. תבנא לדינא ,מאחר שנחלקו בזה עמודי עולם אי בתפילין פוסלת חציצה או לא לכן נראה לי ,מכיון שחסידים ואנשי מעשה נוהגים להניח א ת התפילין ב ב י ת וללכת כך בפארם לבית הכנסת ולבית המדרש ,לזאת גם בנידון דידן יש לנו להורות לעשות כן ,היינו שיניח את התפילין בביתו לפני לכתו לבית הכנסת להתפלל ,ובביתו הרי אין לו להתביש בגלל זה שאות קלון של שתי וערב חקוק על קיבורת ידו שהרי אין זר לא תשורנו שם ,וכן לאחר שיגמור א ת תפילתו יכול הוא אפילו לסלק בבית המדרש את התפילה של ראש ולכשיבוא לביתו יסלק א ת התפילה של יד. אולם אם קשה לו לעשות כדבר הזה נראה לי שיש להתירו להניח תפילין של יד על שרוול חלוקו הדק ,דיכולים אנו לסמוך על הני אשלי רברבי המתירין להניח את התפילין על גבי סמרטוטין שיש לו על גבי מכתו ואינם חוששים בתפילין לחציצה ,אבל בכל זאת יניח על ידו בלי ברכה וכשיניח על הראש יברך שתים ,ועי׳ מש״כ באו״ח סי׳ כ״ז בהגהת מהרש״ם. כן נראה לי לדינא בגלל הדוחק הגדול שיש בדבר ,וד׳ יראה בעני עמו ויקיים ,בנו מה שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך. סימן כ״ז דין נשים שנאנסו לבושת על ידי הרוצחים. שאלה : מ י ד ל א ח ר ה ש ח ר ו ר מ מ כ ל א ת ה ג י ט ו נ ש א ל ת י ש א ל ה גדולה ו נ ו ר א ה ש ה י ת ה נ ו ג ע ת לא רק לנידון זה ש ב א לפני א ל א גם ל מ ס פ ר רב של בנות ישראל א ח ר ו ת שזכו להשאר בחיים א ח ר ה מ א ו ר ע ו ת ה א י ו מ ו ת ש ע ב ר ו ע ל י ה ן כ ש ה י ו ת פ ו ש ו ת ב י ד י ה צ ר ה צ ו ר ר ש פ ר ש ידו ע ל כל מ ח מ ד י ה ן ו מ ס ר ן לקלון ו ל ב ו ש ת כ ד י ש פ ר י צ י ה ח י ו ת ו ח ז י ר י ה י ע ר , קלגסי ה ג ר מ נ י ם י מ ״ ש יתעללו בגופן וכבודן. וזהו תוכן ה ש א ל ה : א ש ה א ח ת צעירה לימים ובת טובים מ א ח ת ה מ ש פ ח ו ת ה נ כ ב ד ו ת ש ב ק ו ב נ ה ב א ה לפני ובכה ת ב כ ה מבלי ו ד מ ע ת ה על לחיה ,כי ה י א מ ר לה ואין לה מ נ ח ם ו נ פ ש ה הפוגה, ב ש א ל ת ה ,ה י ו ת ש ג ם ה י א כ ר ב ו ת מ א ח י ו ת י ה ה א ו מ ל ל ו ת נ ת פ ס ה על י ד י הגרמנים הארורים ונמסרה לבושת ומלבד שהזדים התעללו בגופה ה ט ה ו ר ע ו ד ח ק ק ו על ז ר ו ע ה ב כ ת ו ב ת ק ע ק ע א ת ה מ ל י ם :״ ז ו נ ה ב ש ב י ל חיילי היטלר״. והנה ל א ח ר ה ש ח ר ו ר ה צ ל י ח ה למצוא גם א ת ב ע ל ה ב ח י י ם ו ש נ י ה ם ה ת כ ו נ נ ו ל ה ק י ם מ ח ד ש א ת ב י ת ם ה ה ר ו ס ש י ה י ה ב נ ו י על א ד נ י ה ט ה ר ה והקדושה כראוי לבית נאמן בישראל ,ולהבנות בזרע של קיימא מאחר ראה שכל ילדיהם ש ה י ו להם נספו בידי הגרמנים ,אולם כ ש ב ע ל ה א ת ה כ ת ו ב ת ה א י ו מ ה ה ח ק ו ק ה בגופה נ ר ת ע לאחוריו באמרו כי ע ל י ה ם ל ב ר ר מ ק ו ד ם א ם מ ו ת ר ת ה י א לו ע ד י י ן מ ן ה ד י ן ו א ם ה י א ל א א ס ו ר ה עליו מ א ח ר ש ה י ת ה ת פ ו ש ה בידי ה צ ו ר ר י ם ל ע ש ו ת ב ה כרצונם, אולי נ ב ע ל ה ל ה ם ברצון ,ו ל ז א ת ה י א ב א ה לפני לשאול כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת לשברה הגדול כים ועיניה תלויות לרחמים להוציא כאור מ ש פ ט ה . תשובה־ הרמב״ם בפ׳יא מהלכות נערה בתולה הלכה ב׳ כ ת ב ז ואי זה הוא מפתה ואי זה הוא אונס ,מפתה לרצונה אונס שבא עליה בעל קנא קנב שאלות ותשובות ממעמקים כרחה ,כל הנבעלת בשדה הרי זו בחזקת אנוסה ודנין אותה בדין אגוםה ע ד שיעידו העדים שברצונה נבעלה ,וכן נבעלת ב ע י ר הרי זה בחזקת מפותה מפני שלא זעקה ע ד שיעידו העדים שהיא אנוסה כגון ששלך לה חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך ,ובהשגות שם א י ת א ־ כ ת ב ה ר א ב ״ ד ז״ל חיי ראשי חזקה זו איני יודע מה תועלת יש בה אם יש שם עדים יבואו ויעידו ואם אין שם עדים קנס אין שם .ואם לענין ג׳ דברים אם יש טענה ביניהם זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה והעיר והשדה שווה הם עכ״ל. ועי׳ שם במגדל עוז ש כ ת ב בא״ד וז״ל והא נמי מפריקנה לה דתיקו׳ חזקה במקום עדים ושניהם מודים בבעילה או שיש עדים שראוה נבעלה ממקום רחוק אבל לא ידעו ולא ראו אם באונם אם ברצון היא אומרת אנוסה הייתי ויש לי צער והוא אומר מפותה היית אין לך צער כו׳ עיי״ש ,ועי׳ גם כן בכסף משנה שכתב וז״ל י״ל כמו שכתב בעל מגדל עוז שאם ראו העדים מרחוק ששכב עמה ולא ידע אם באונס אם ברצון א ם היה בעיר חזקה שהיא מפותה אם לא צעקה ולא העידו העדים ששלך וכו׳ ואם היה בשדה חזקה שהיא אנוסה ,ועי׳ ג״כ בב״י ובב״ח סי׳ קע״ז שהעלו כן וכן ברמב״ן על התורה פ׳ כי תצא שגם מדבריו מ ש מ ע כן. ולפי זה בנידון דידן אף שזה היה בעיר ואם כן הרי יש לנו להעמידה בחזקת שנבעלה ברצון מאחר שלא זעקה ,מכל מקום מכיון שכולם יודעים שלהט החרב הצוררים ה י ת ה מ ת ה פ כ ת בכל ע ת ובכל שעה על כל אחד ואחד אשר ב ש ם ישראל יכונה ולא היתד .שום תועלת לזעוק ולצעוק כי מי יאמר להם מה תעשו ומכיון שאבד מנוס מכל האומללות האלו שהיו נתונות בידי הזדים הארורים ואין מ י ד ם מציל ,ודאי שזוהי עדיפא עוד ממה שכתב הרמב״ם שגם בעיר אם העדים מ ע י ד י ם ששלף לה חרב הרי היא אנוסה, שהרי בנידון דידן אנן םהדי שהחרב היתד .שלופה ת מ י ד על ראש האומללות האלו וכל המסרבת להם אחת דתה להמית ,אם כן בודאי עניה זו מותרת היא לבעלה מי אין לחשוש כלל וכלל ש מ א נ ת פ ת ת ה להם ברצון ,מאחר שגם ה י א ראתה מה שהם עוללו ליהודים אנשים נשים וטף הרגו ולא חמלו טבחו ולא ריחמו ,אם כן בודאי הצוררים האלה ה י ו מאוסים משוקצים ומתועבים בעיניה בכדי להתפתות להם להבעל ברצון. שאלות ותשובות ממעמקים ועי׳ קע בנוב״י מהד״ת ס״ס ר״א שכתב שאם האשה אומרת שנלחמה עם הבועל והיתה סבורה שיהיה בכוחה למנעו עד שבעל מותרת לבעלה ואינו מגדע מה שלא צעקה בעיר ,ולפי דברי הנוב״י בנידון דידן פשוט הוא ש מ ו ת ר ת שהרי ת מ י ד האשה נ א מ נ ת היא לומר שבאנוס היה הדבר אפילו כשזה היה בעיר ,אולם עיין בפתחי תשובה ש כ ת ב להעיר מ מ ״ ש מהר״מ אלשקר בשם כמה ראשונים שהנבעלת בעיר אינה נאמנת לומר שנאנסה ,ועיי״ש ש כ ת ב שאילו ש מ ע ליה להנוב״י היה מקבל עיי״ש. אימנם עי׳ בשו״ת הר המור ובשו״ת תפארת צבי חלק אה״ע סי׳ נ״ג שהעלו ג״כ כהנובי״ להתיר אף ש ה נ ב ע ל ת בעיר בחזקת רצון היא מכל מקום נאמנת היא לומר שנאנסה ,וכן בשו״ת כתב סופר חאה״ע סי׳ י״ז האריך לקיים דברי הנוב״י הנ״ל וכתב להוכיח זאת מדברי המל״מ ושכתב שכן נראה מ ס ת י מ ת הראשונים שכתבו ד נ א מ נ ת לומר נאנסתי ולא כתבו דדוקא נאנסתי בשדה ,אלמא דאפילו אומרת נאנסתי בעיר היא גם כן נאמנת ,וכן ראיתי בשו״ת משה האיש חאה״ע סי׳ ב׳ דק״ט ע״ב שאסף כ ע מ י ר גורנה דברי האחרונים המקילים בזה דאף בעיר נאמנת היא לומר נאנסתי ,וגם בשו״ת מ ש פ ט י עוזיאל חאה״ע סי׳ כ״ג העלה דנאמנה. העולה מכל האמור שבנידון דידן ודאי ש נ א מ נ ת היא לומר נאנסתי ד מ ל ב ד מה שהעליתי לעיל דכאן עדיפא עוד מ מ ה שכתב הרמב״ם שהרי אנן סהדי שהחרב ה י ת ה שלופה עליהן ,הרי כל הני רבבתא שהבאתי סבירא להו דגם בעיר נאמנת אשד ,לומר נאנסתי וכפי שהעלה הנוב״י. והנה באבן העוזר סי׳ ז׳ סעיף א׳ כ ת ב : שבויה ש נ ש ב י ת והיא בת ג׳ שנים ויום אחד או יותר אסורה לכהן ,ולכן השבויה בידם ה י א בחזקה שזינו עמה והיא אסורה לכהן דאחרי שהיא בידם מי יעכב על ידם שלא יאנסוה ולכן אע״פ שאין אשה נאסרת על בעלה על פ י עדים ש ה ע י ד ו שזינתה או על ידי קינוי וסתירה מכל מקום השבויה נאסרת לכהן אבל לא לישראל דברצון ודאי לא זינתה ואף על פי שכשהיא מסורה בידם .להרג יכול להיות ש ת ת ר צ ה להם ואין זה אונס דאונם לא מקרי אלא כשהיא' אנוסה על עצם הבעילה אבל לא כשהיא אנוסה על ידי ד ב ר אחר ו מ ת ר צ י ת לבעילה דזהו רצון גמור ולמה אינה אסורה לבעלה ישראל׳ אד מפני שהשבאים רובם שאלות ותשובות ממעמקים קנד ככולם עיקר כוונתם על דמי הפדיון והנשים יודעות זאת ואינן פוחדות ש מ א ימיתום לפיכד לישראל מותרת ,עיי״ש ובערוך השולחן חאה״ע סימן ז׳. ולפי דברי האבן העוזר הרי קם וגם נצב בנידון ד י ד ן החשש שמא נ ת ר צ ת ה להבעל להצוררים ברצון מ ח מ ת החשש שלא ימיתוה ,והרי בכאן לא כסף פדיון היו עיני ה צ ו ר ר י ם ולא שייך כאן כלל הטעם שכתב שהן אינן פוחדות שמא ימיתון ,ואם כן בנידון דידן הרי אפשר לומר שנבעלה ברצון כי חששה שבאם לא ת ת ר צ ה להם יהרגוה. ברם לאחר העיון נראה שבנידון ד י ד ן אין לחשוש כלל שמא נבעלה ברצון כדי להציל את נפשה שהרי הזדים הארורים ימ״ש היו נוהגים להרוג את האומללות הללו זמן מה לאחר שהיו מתעללים בהן ומטילין את זוהמתן בגופן הטהור כמו שפסק הרא״ש בסימן ל״ב היכא שידעו שלא יואיל הרצוי אין אנו חוששין עליו .וכל זה היה ידוע למדי לאומללות הללו ואם כן בודאי שלא היה עולה על דעתן ש ע ל ידי שיבעלו להם ברצון יצילו את נפשן ,ובפרט שהנוהג היה החתימן באות הקלון הנ״ל שהיו חוקקים על זרוען מ י ד לאחר שהיו נתפסות ונמסרות לבושת כדי להשאירן מאוסות ומשוקצות ע ד עולם למען ידוע כולם שאשה זו זונה היא ,לזאת בודאי אין לחשוש כלל שנבעלה ברצון לארורים אלו מתוך תקוה שישאירוה בחיים על ידי זה. ומה שנתיחדה עם הצוררים לא איבדה על ידי כך את חזקת כשרותה דאפילו לדעת רבינו שמחה שהובא במרדכי בפ״ב דכתובות דם״ל דאם נתיחדה עם הגוים אבדה את חזקת כשרותה ,מכל מקום הרי גם הוא מודה דעל כל פנים עדי יחוד בעינן ,ועי׳ בשו״ת הרדב״ז ח״א סי׳ קכ״א שכתב וז״ל: שאלת ממני אודיעד ד ע ת י בענין היחוד אשר הזכירו חכמים בכל מקום ,אם צריך שיהי׳ פתח הבית או החדר סגור או אפילו פתוח וכו׳ תשובה כבר נשאלתי על כיוצא בזה פעם אחרת והעליתי שגדר היחוד הוא שיהוא ש נ י ה ם במקום אחד שאם ירצה לבעול לא יראה אותם אדם עיי״ש שהביא מש״כ הרשב״א בתשובה סי׳ תרנ״א וז״ל» והגיפת דלתות ש א מ ר ה אין יחוד ע ד שיהיה בית נעול דתרעא טריק בירושלמי שער נעול במנעול מ ש מ ע וטעמא דכל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות עיי״ש. שאלות ותשובות ממעמקים ועי׳ גם כן בספר ב ר י ת יעקב חלק אבה״ע סימן נ״ה ש כ ת ב וז״ל: קנה ועוד כיון דנשי לא דינא גמירי כמ״ש הרבי״ה במרדכי וביותר בדורנו שאין נזהרים בזה קלקלתן לא א ב ד ה חזקת כשרות ד י ד ה ע״כ ,ועם כן מכל הנ״ל נראה דגם בנידון שלפנינו לא א ב ד ה חזקת כשרותה על ידי מ ה ש נ ת י ח ד ה עמהם. ואפילו אם נימא דבנידון דידן מיגרע גרע שהרי היתד ,מ י ו ח ד ת אתם במקום הנועד לזנות ואם הרי זה כאילו יש עדים ש ה ת י ח ד ה אתם בחדר סגור ונעול ,מכל מקום הרי אנן סהדי ש ה י א לא ה ת י ח ד ה עמהם מרצונה הטוב אלא שנתפסה ב י ד ם בחוזקת ה י ד ל ב י ת הקלון ודמי מ מ ש למה ש כ ת ב הרמב״ם שהבאתיו לעיל שאם שלף לה חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותר ,שאין כאן ב י ת מיחוש כלל שהיא מ ו ת ר ת והכי נמי דכוותה שהרי אנן סהדי שהחרב האוכלת היתד ,ת מ י ד שלופה על האומללות הללו וצל ה מ ו ת לא י ר ד מעל ראשן אף לרגע ,לכן בודאי לא שייך כלל לומר שאבדה א ת חזקת כשרותה על ידי כך. תבנא לדיגא שעלובד ,זו וכן כל אחיותיה האומללות שמר גורלן גרם שיתפסו לקלון ולבושת ,מותרות הן לבעליהן אם ישראל הם ורק אם בעליהן כהנים הם שאפילו באונס נאסרות עליהם ,הן אסורות אבל אם בעליהן ישראל אין כאן שום ב י ת מיחוש כלל לאוסרן על בעליהן ,דהאם כזונות נ ע ש ה את אחיותינו האומללות וכי גרועות הן מ ר ח ב הזונה שנשאת ליהושע בן נון ז ובתנא ד ב י אליהו איתא והובא גם בילקוט ערך יהושע ,שאמרה רחב לפני ה ק ב ״ ה ר ב ש ״ ע בשלוש חטאתי לפניד» בנדה ,בחלה ובהדלקת הנר ,בשלוש מחול לי בחבל ,בחלון ובחומה ,ומה שכר נ ט ל ה ? רבי אליעזר אומר זכתה ויצאו מ מ נ ה שמונה נביאים כהנים ,ירמיה ,חלקיה ,שריה ,מעשיה ,ברוד בן נריה ,חנמאל ,שלום ,ר׳ יהודה אומר אף חולדה הנביאה. ואם כן בודאי אחיותינו היקרות האלו הנעלבות ואינן עולבות ששתו לדויד, א ת קובעת מ נ ת היגונים מ י ד י חזירי י ע ר ופריצי חיות שעוללו בעפר קרנן וכבודן הרעו והשחיתו תומתן וטהרתן בודאי שעליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ,ועד יזרח להן ש מ ש ההצלחה ותזכינה שירום קרנן וכבודן בה׳ ובישועתו ת ש מ ח נ ה להקים א ת הריסות ביתן כמקדם, ובדומה ל ד י נ ה ב ת יעקב בחיר האבות ש נ ע ש ה בה מ ע ש ה חמור לטמאותה, שאלות ותשובות ממעמקים קנו ואף שבשעת מעשה גדולה היתה חרפתה ובושתה קשתה וכמו שנאמר )בראשית ל״ד( ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב אם בת יעקב וכן לא יעשה ,בכל זאת הקב״ה בכבודו ובעצמו ת ב ע את עלבונה והשיב לה את כבודה כבראשונה וכמו דאיתא במדרש תלפיות ענף דינה ,שהיא נשאת לשמעון אחיה שהיה אחד משבטי יה וחתנה היה יוסף הצדיק ש פ ט פ ט ביצרו ,עצמותיה הועלו לארץ ישראל ואחד מן הזוגות של מקבלי ומוסרי התורה זכה להקבר על ידה. ולזאת חס מלהזכיר להוציא לעז על בנות ישראל כשרות אלו אלא אדרבה מצות לפרסם את גודל מתן שכרן שיזכו מהשומע צעקת אביונים שבודאי ירפא לשבר לבן של אומללות אלו ויחבש לעצבותן לברכן מברכותיו שתבורכנה מנשים כיעל אשת חבר הקיני שהרי טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים וכדאיתא ביבמות דף ק״ג עיי״ש ,ועל ידי כך למנוע מהן עגמת נפש וצער וכמו שקרה לאחדות מהן שבעליהן גירשו אותן בכלל כך ,אוי לנו שכך עלתה לנו בימינו. ומהאי ט ע מ א לדעתי אין להן שום .צורך כלל להתאמץ להרחיק על י ד י ניתוק את הכתובת המנאצת הנ״ל מעל גופיהן ,אלא אדרבה יש לשמור על כתובת זו ולראותה לא כאות קלון ובושת אלא כסמל של כבוד וגבורה להראות שעל קדושת שמו יתברך הורגנו כל היום ודורש ד מ י ם אותם זכר ,לא שכח צעקת ענוים ,כי כתובת זו שבאמצעותה רבו הרוצחים לנאץ ולשקץ את בנות ישראל הישרות והתמימות ולהמיט עליהן קלון עולם ,כתובת זו היא לכבוד להן ולעמנו ולאות עולם שעוד נזכה לראות בפגרי האנשים הפושעים האלה שיהיו לדראון עולם ,הפושעים האלה שכל צלם אנושי נמחה מעל פניהם ונדמו לחיתי יער ולזאבי טרף ומיהרו לשפוך דם נקיים ולהמית חסידים וישרים ,כתובת זו שהזדים חקקו על זרועות נפשות תמות וטהורות תזכיר אותנו ת מ י ד על הכתוב בתורת משה איש האלהים ,הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו. סימן כ״ח דין מצבת קודש לקברים הרוסים. שאלה: אני הגבר ר א ה עני ב ש ב ט ע ב ר ת ו א ש ר הוגה ה׳ ביום חרון אפו ,ב ל ע ה ׳ ולא ח מ ל א ת כל נ א ו ת י ע ק ב ה ר ם ב ע ב ר ת ו ב ת יהודה במדינות אירופה והסגיר ביד אויב א ת עם םנולתו מבצרי א ש ר ב ח ר בו להרוג ו ל א ב ד ו ל מ כ ה ולחרפה ,ו ב מ ס ת ר י ם ת ב כ ה נ פ ש י , על ע ם ה א ש ר נפל ב י ד י א כ ז ר י ם ש ה ש מ י ד ו כ ש ל י ש מ מ נ ו בלי ר ח ם . והנה א ח ר י א ש ר ע ז ר לנו א ל ה י י ש ע נ ו ל א ח ר ש ד ל ו נ ו מ א ד ו ר ב ש ב ע נ ו בוז ו ה ו צ י א נ ו מיגון ל ש מ ח ה ו מ א פ ל ה לאור גדול י צ א ת י לנדוד בערים ה ח ר ב ו ת של מ ד י נ ת ליטא לחפש ולבקש א ת שרידי אחי ואחיותי שנשארו ורק כאודים מוצלים מאש ,א ח ד מעיר ושנים מ מ ש פ ח ה . א ז נ ת ג ל ה ל פ נ י גודל ה ח ו ר ב ן וכל נ ו ר א ו ת י ו ,כ י ר א י ת י ב ע י נ י א ת ההרג ישראל הרב והחורבן שהזדים הארורים עשו בכל קהלות ו מ ק ר ב ל ב ה ו מ ה ו כ ו א ב נ ת פ ר צ ה מ מ נ י ה ק ר י א ה ,א ו י לנו כ י נדמינו ,ה ז א ת ה י א מ ד י נ ת ליטא ר ב ת י ב י ש י ב ו ת ו ש ר ת י בתורה ,האלו הן קהלות הקודש שהיו מפורסמים לשם ו ל ת פ א ר ת בישראל ,ו ע ת ה כולן ה ן מ ל א ו ת ק ב ר י ם ק ב ר י ם ,ו נ ד מ ה ה י ה לי א ז ש א נ י ש ו מ ע א ת קול דמי אחינו צועקים אלינו מן ה א ד מ ה ה ז א ת ש נ ע ש ת ה כ ב ק ע ה מ ל א ה עצמות, ו ק ו ר א י ם לנו ל נ ק ו ם ומשרתיהם ראיתי את נקמתם מידי הגרמנים הארורים הליטאים עושי דברם ימ״ש. א ז ש ה צ ר ה א ו י ב ל א ר ק ש ה ר ג ו ל א ח מ ל ע ל נ ע ר וזקן ו י ב ע ר ביעקב כ א ש להבה אכלה סביב ,אלא הוא ש ח ת גם את מ ו ע ד ו ו ש ל ח א ת ידו ה ט מ א ה ב ב ת י מ ו ע ד ל כ ל ח י מ ק ו ם מ נ ו ח ת ה ג א ו נ י ם ו ה צ ד י ק י ם מ ה ד ו ר ו ת שקדמו ,כ מ ע ט בכל ערי ל י ט א ציון ש ד ה ת ח ר ש , ציוני הקברים נעקרו ממקומן ואבני הקודש של ה מ צ ב ו ת ת ש ת פ כ נ ה קנז שאלות ותשובות ממעמקים קנח ב ר א ש כל ח ו צ ו ת ,כ ך ע ש ה ה א ו י ב כ מ ע ט ב כ ל ע ר י ל י ט א ה ו א ע ק ר את ה מ צ ב ו ת והרם א ת ה ק ב ר י ם ע ד ש ל א נודע מ ק ו מ ם אל נכון כמו בעיר ק ו פ י ש א ק עיר מ ו ל ד ת י מ ק ו ם מ נ ו ח ת ו של הגאון ר׳ א ל כ ס נ ד ר סנדר מ ח ב ר ה ס פ ר ״שלמי נדרים״ ש ק ב ר ו נהרס ולא נודע מקומו, וכן ב י ת ר ה ע ר י ם כ מ ו פ א נ ע ו ו ע ז ש ועוד. והנה ב א לפני מר סגל א ח ד משרידי ה ח ר ב ש נ ש א ר ו לפליטה ונפשו ב ש א ל ת ו ,ה י ו ת ו ה ו ר י ו זכו ל מ ו ת מ ו ת י ש ר י ם ע ו ד ל פ נ י י מ י ה ז ע ם והחורבן ובאו אל מ נ ו ח ת ם ב ב י ת ה ק ב ר ו ת העירוני ב פ א נ ע ו ו ע ז ש אבל ש ה ז ד י ם ה ט מ א י ם י מ ״ ש חיללו א ת ה ק ו ד ש עקרו א ת ה מ צ ב ו ת מאחר והרסו א ת ה ק ב ר י ם ולא נודע כ ע ת מקום ק ב ו ר ת א ב ו ת י ו בדיוק איהו, ו פ נ ק ס ה ח ב ר ה ק ד י ש א נ א ב ד ו א י נ נ ו ,לכן ה ו א ש ו א ל א ם מ ו ת ר לו ל ה ק י ם א ב ן על ש ם א ב ו ת י ו ב ב י ת ה ק ב ר ו ת ב א י ז ה מ ק ו ם ש ה ו א כ ד י מצבת להקים להם יד ושם ,מ א ח ר ש א י נ נ ו יודע בדיוק מקום ק ב ו ר ת א ב ו ת י ו שיוכל ל ה ע מ י ד עליו א ת ה מ צ ב ה . תשובה $ במס׳ מועד קטן דף ה׳ ע״א גרסינן ,אמר ר״ש בן פזי רמז לציון קברות מן התורה מניין תלמוד לומר וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון, ועי׳ בנדה דף נ״ז ובתום׳ ד״ה ובנה. ובפרק ב׳ דמס׳ שקלים משנה ה׳ תנן, מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו ,ועי׳ ברבנו עובדיה מברטנורה שפירש דבונים לו מצבה על קברו ,ובן הוא בספר חסידים תשל״ח שהנפש פירושו מצבה על קברו ,אולם שם הוא הטעם משום טומאת כהנים. אימנם בהגהות אשרי בפרק אין מגלחין סוף סימן מ״ט כתב בשם .או״ז שמצבה היא לצורך המת ולכבוד המת ,וכן איתא ביו״ד סימן שמ״ח סעיף ב׳, מוציאין מיורשיו כל צרכי קבורתו בעל כרחם וכן כל מה שרגילין לעשות לבני משפחתו ואפילו האבן שנותנין על הקבר. שאלות ותשובות ממעמקים ועי׳ קנט גם כן בתשובות הרא״ש כלל י״ג ש כ ת ב וז״ל ,ומה ששאל על האבן שנותנים על הקבר אם הוא מצרכי קבורה ,תשובה האבן מצרכי קבורה הוא ,וראה גם כן בעיקרי ה ד ״ ט יו״ד ל״ה אות י״ט ש כ ת ב ד מ ה שאמרו שאין עושין נפשות ל צ ד י ק י ם היינו שאין עושין בנין מפואר אבל אבן פשוט יש להעמיד על קברי הצדיקים ג״כ ,ובתשובות הרשב״א סי׳ נ״ו כתב ד ה ב ע ל מחויב לעשות מצבה לקבר אשתו ואף שאין מנהג בני משפחתה כן מכל מקום אם היה מנהג בני משפחתו כן מחויב לעשות לה מצבה ,ולפי דבריו עושים זאת לכבוד בעלמא ,ועי׳ ברשב״א סי׳ רצ״ו ובתשובות מנחם עזריה סי׳ נ״ו. ובספר י ד יצחק חלק ג׳ סי׳ ל״ח ראיתי שכתב שמה שמקיימין מצבה בזמן הזה נעשה גם לצרכי החיים כדי שידעו איה מקום .אבותיהם ויוכלו להשתטח על קברם ולהתפלל ,אם כן לפי זה נעשה בשביל החיים והמתים, וכן הוא בתשובות כתב סופר חיו״ד סי׳ קפ״ד. ומכל הנ״ל הוריתי לשואל שהוא יכול ל ה ע מ י ד מצבה לאבותיו על בית הקברות אף שאינו יודע מקום קבורתם בדיוק איהו ,ועל המצבה יש לכתוב כ ד ל ה ל ן : ב ב י ת הקברות זה נטמנו אבי ואבי וכו׳ ש ב ע ת י ם של הזדים הארורים ימ״ש נ א ב ד מקום קברם. ועל ידי כך תהיה גם מצבה זו בשביל המתים והחיים ,כי העיקר מה ש מ ע מ י ד י ם מצבה בשביל המתים הוא כדי שלא יאבד זכר ה מ ת מן החיים ,ולכן ודאי שאין חילוק בדבר אם הוא מ ע מ י ד את ה מ צ ב ה על מקום הקבר ממש או בריחוק מקום ממנו ,ואדרבה באופן זה יזכר יותר כי כל העובר יראה שמצבה זו משונה היא ממצבות אחרות שהרי היא עומדת לא על מקום הקבר ,וכל ד ב ר שיש בו שינוי משיחין בו בני אדם יותר מ ב ד ב ר שאין בו שינוי ,לכן בודאי אם השואל יקים מצבה זו בבית הקברות י ק י ם בזה י ד ושם לאבותיו ויעשה שזכרם אל ימוש מן החיים. והרי ידוע ש ב י מ י האפלה של י מ י ה כ י נ י ם כשאחינו בני ישראל נרדפו על צואר עונו ויוסרו בגזירות קשות ומרות שלמות היו על מלכי ורוזני הארץ נדונים לגירש ממקום מושבותיהם ,היו אחינו הגולים נוהגים לקחת אתם לגולה את מצבות אבותיהם ,ולא אחת היו משאירים אחריהם שאלות ותשובות ממעמקים קם את הונם ורכושם כי לא היו יכולים לשאתו יחד עם אבני המצבות ,כך נהגו אבותינו בגירוש ספרד ובגירושים השונים שגורשו בגרמניה ,וזו היא ראיה למה שהעלינו. וגם בשביל החיים יהיה בהקמת מצבה זו משום תועלת שהרי מאחר שהמצבה הזאת תהיה על ב י ת הקברות ,הם יוכלו להתפלל על יד המצבה הזאת אף על פי שהיא אינה על מקום הקבר ממש ,כי אפשר להתפלל אפילו שלא על מקום הקבר ממש ,וראיה לדבר מדברי הירושלמי שקלים .פרק ב׳ שכתב ,אין עושין נפשות לצדיקים דבריהן הן הן זכרונם ,וכן פסק הרמב״ם בהלכות אבל פרק ד׳ הלכה ד /וז״ל ,והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם עיי״ש ,וזכרון זה של דברי תורה הרי ודאי שאינו על מקום הקבר ממש שהרי אסור שם בתלמוד תורה ,ומוכח דהעיקר הוא לעשות זכר למת שיהא זכרו חיים .אפילו אם אין עושה את הזכר על הקבר כמו דברי המת ,לכן ודאי גם על ידי ציון מצבה כזאת יהיה בזה משום עושה זכר ל מ ת שיהא זכרו קיים. סימן כ״ט בדין אי מותר לקחת אילנות מבית הקברות כדיי לגדור בהם סביב קברות הקדושים. שאלה: לאחר ש נ מ ל א ה ס א ת היגון והימורים של כלואי ע מ ק ה ב כ א בגיא צ ל מ ו ת ו ה ר י ג ה ו א ל ה י י ש ע נ ו ע ז ר לנו ל א ח ר כ י דלונו מ א ד ו נ ש א ר נ ו מ ע ט מ ה ר ב ה א ח ד ב ע י ר ושנים ב מ ש פ ח ה ,ש ב ע י בוז ס ב ל ו מ ר ו ר י ם ,ה ו א ה ת ר צ ה לנו ב ר ח מ י ם ,ה ת ר צ ה ו ה ת פ י ס ל ד ו ר ע נ י כי ל א ה י ה לנו עוזר ו ה ו א ע ש ה לנו צ ד ק ה ו ח ס ד והושיענו ב ר ו ב חסדיו, הוציאנו מיגון לשמחה ומאפלה לאור גדול בנפול שונאנו אויבנו ומנדנו הגדול ימ״ש ,שערי הגיטו נ פ ת ח ו ופותחו חרצובות אסירי עני וברזל ,נ ו ת ק ו מ ו ס ד ו ת י ה ם ו נ א מ ר ל ה ם דרור. אז י צ א ת י לנדוד בערים החרבות של מדינת ליטא מקום קהלות ה ק ו ד ש של ח ס י ד י ם ישרים ו ת מ י מ י ם ש מ ס ר ו נ פ ש ם על ק ד ו ש ת השם ,כדי ל ח פ ש ולגלות א ת מקום ק ב ו ר ת אחינו ואחיותינו הקדושים ש נ ס פ ו על ידי ה ט מ א י ם ה א ר ו ר י ם ש ה ר ג ו ולא חמלו ,עינו ולא ידעו ר ח מ י ם על עוללים ויונקים נערים וזקנים ,ובכל מ ק ו ם ש ב א ת י ה ר א ו לי ה ל י ט א י ם י מ ״ ש א ת ק ב ר י ה א ח י ם ה ג ד ו ל י ם ש ל ת ו כ ם ה ו ש ל כ ו ע ל י ד י הרוצחים גופות קדושינו וטהורינו לאחר שרצחום בכל מיני מ י ת ו ת משונות ,והיו מ ק ו מ ו ת ש ב ה ם נשלכו ה ק ד ו ש י ם ל ת ו ך ה ב ו ר ו ת ב ע ו ד ם חיים וכוסו על ידי ה ז ד י ם ב ע פ ר ב ע ו ד ש פ ת ו ת י ה ם ד ו ב ב ו ת ת פ ל ה ל א ל ה י מרום שינקום נ ק מ ת דם עבדיו השפוך. ראיתי שרוב קברי הקדושים נמצאים ב ש ד ו ת מ ר ע ה ותבואה ,וכדי שבעלי ה ש ד ה לא י ח ר ש ו א ת ה ק ב ר י ם כ ש י צ א ו לזרוע א ת ש ד ו ת י ה ם כדי לנדל ב ה ן ת ב ו א ה ע ד כי לא יוכר ויוודע ב מ ש ך ה ז מ ן מקומם ,וגם ב ש ד ו ת ה מ ר ע ה כדי ש ל א י ש ל ח ו ב ה ן א ת רגל חשוד ו ה ח מ ו ר ש י ר מ ם ו על הקברים ,ידושו ב ה ם ו י ש ח י ת ו א ו ת ם לבלי הכר, קםא שאלות ותשובות ממעמקים קסב רציתי לגדור א ת הקברים הללו בכל מקום שהם בגדר של עץ כדי שמקומם ישאר ניכר לבל יורעו ויושחתו ומנוחת קדושינו תהיה כבוד. אולם מכיון שלא היתה שום אפשרות להשיג קרשי עץ כדי לעשות מהם גדר ,מ ח מ ת חסרון כים ,נשאלתי אם מותר להשתמש לצורך זה בעצים ואילנות שהיו גדלים בבית הקברות היהודי ,לעשות מהם קרשים ולגדור בהם א ת קברות קדושינו הפזורים על פני השדות השייכים לנכרים כדי שגופות קדושינו לא יהיו מוטלים במקומם כבזיון כשעל גבם חורשים והם נידשים ברגלי אדם ובהמה. תשובה! במם׳ מגילה ד ף כ״ט ע״א ,תנו רבנן בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש אין מרעין בהן בהמה ואין מוליכין בהן אמת המים ואין מלקטין בהן עשבים ואם ליקט שורפן במקומן מפני כבוד מתים אהייא אילימא אסיפא כיון ששורפן במקומן מאי כבוד מ ת י ם איכא אלא ארישא. ובתוספות ד״ה אין מרעין בהן בהמות כתבו וז״ל ,משום כבודן של מתים אבל האילנות שגוטעין בהן מותרין ואין בהם משום כבודן של מתים ,אחרי שאינן על הקברים עצמן עכ״ל. ולפי זה נראה דבנידון דינן אם מותר לקחת א ת העצים והאילנות הגדלים ב י ת הקברות ולעשות מהם קרשים ולגדור בהם א ת קברות קדושינו הפזורים על פני שדות הנכרים ,או לא ,ספיקא הוא דהוי ,דמכיון שהתוס׳ העלו דהאילנות הגדלים ,על ב י ת הקברות מותרין ואין בהם משום כבודן של מ ת י ם אחרי שאינן על הקברים עצמן ,אם כן נראה לומר דמכיון שהזדים הארורים ימ״ש החריבו א ת בתי הקברות היהודים ,הרסו א ת הקברים ושברו א ת המצבות ע ד לבלי הכיר אם האילנות ש ב ב י ת הקברות גדלו וצמחו על קברים מ מ ש או שגדלו וצמחו על י ד הקברים ,ואת הדבר הזה אי אפשר בשום אופן לברר כי הקברים ,על ב י ת הקברות הם הרוסים חרבים ומוחרבים כאמור ,אם כן הרי מידי ספיקא לא נפקא כי אפילו אם נימא ש ת ח ת האילן היה קבר מכל מקום מאן לימא לן שהאילן עלה על הקבר מ מ ש אולי הוא עלה וגדל על י ד הקבר. שאלות ותשובות ממעמקים ואפילו קסג אם נתפוס שהאילן עלה גדל וצמח על קבר ממש ,נראה שגם כן מותר ל ה ש ת מ ש בו לצורך כה חשוב כמו בנידון שאלתנו ,על פי מה שכתב הרמ״א ביו״ד סי׳ שס״ח סעיף א י : וכן אין ליקח מקרקע עולם על קבר אף על גב דמותר בהנאה וכל זה אינו אלא משום כבוד המתים ולכן אם צריך אותו לרפואה שרי ,ע״כ. ואפשר לומר גם למצוד .מותר ,ולפי זה בנידון דידן שהוא מצוד ,דרבים כדי להציל א ת ה מ ת י ם הקדושים מבזיונן שלא ידרסו עליהם בהמות וחיות כשהן רועות בשדה וכדי שלא יחרשו ויזרעו על גביהם תבואה וירקות ,בודאי שמותר להשתמש עם האילנות העצים הללו שגדלו על בית הקברות לצורך גדול וקדוש כזה של הצלת המתים הקדושים הללו מבזיון, ובפרט שהגדר הזה הרי יהיה לא רק להצלת הקדושים מבזיון אלא גם לכבודם כדי שיהא ניכר לדורות מקום קבורתם ,בודאי שמותר להשתמש באילנות הללו לצורך כח גדול וחשוב דלא גרע אם צריך את זה לרפואה או למצוד ,דשרי. ועוד כתב הרמ״א שם ,וכן מותר ליהנות מ ה ע ש ב י ם שעל הקברות או פירות אילנות שעליהם לצורך הקברות כגון המושל עובד כוכבים מ ר ע ה בהמות על הקברים וא״א למחות בידו כי אם בהוצאה מרובה ואין י ד הקהל מ ש ג ת מוכרים דברים אלו כדי להציל הקברות מ י ד עובד כוכבים שזהו כבוד המתים )ת״ד ,סימן רפ״ד ומהרי״ו סימן ג׳(. הרי שהרמ״א סובר שמותר ליהנות מהעשבים שעל הקברות ואם כן הוא הדין באילנות הגדלים על הקבר ואם כן בנידון שאלתנו בודאי שמותר להשתמש באילנות הללו מאחר שזהו צורך גדול וחשוב מאד וכמו שכתבנו ובודאי לא גרע הדבר מהעובדא שהזכיר הרמ״א דהיינו למכור את העשבים או את הפירות לצורך המושל עובד כוכבים. והנה בסימן שס״ד ביו״ד בסעיף א׳ א י ת א ז קבר של בנין אסור בהנאה אבל קרקע עולם של קבר אינו נאסר ,וברמ״א שם כתב» וי״א דהקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חברו אסור בהנאה ,טור ב ש ם הר״ר ישעיה ,ויש אוסרים עוד לישב על האבן שנותנין על חקבר למצבה ,ויש חולקים ומתירין ,טור בשם הרא״ש ,ע״ה. קםד ועי׳ שאלות ותשובות ממעמקים בחת״ס יו״ד סי׳ של״ד ש כ ת ב : ואמנם בטור יו״ד סי׳ שס״ד מייתי דרבינו ישעיה ס״ל דעפר הנתלש עכ״פ הוה כתלוש ולבסוף חברו וכו׳ ואמנם הטור פליג מדלא משכח בש״ס פירוקא אלא קבר בנין ולא משני בשהחזירו העפר הנתלש ,וכתב הרב״י שכן ד ע ת רי״ף ורמב״ם ורא״ש ,וכתב הב״ח שכן מ ש מ ע מיתור לשון הרי״ף וכן העתיק הרא״ש וכוי ,מ״מ ראי׳ הטור מש״ס מוכרחת מדדחיק בקבר בנין ולא מוקי כשהחזיר עפרו לתוכו ע״כ ולכן הרמ״א שכתב בסימן שס״ח דמותר ליהנות מהעשבים שעל הקברים, סובר כ ש י ט ת הטור דמותרין גבי תלוש ולבסוף חברו דאל״כ מדוע העשבים מותרין בהנאה ,ועיי״ש בח״ם בסימן שכ״ז, ולפי זה אם נתפוש שהאילנות הללו ש ב ב ת י הקברות עלו וגדלו על הקברים ממש יהא תלוי במחלוקת הר״ר ישעיה והטור אם מותר להשתמש בהם בנידון דידן ,דלפי ש י ט ת הר״ר ישעיה שאוסר הקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חברו שהוא אסור בהנאה אם כן הרי כל מה שגדל על הקבר כגון עשבים ואילנות אסורין שהרי הם גדלו בקרקע שהיה תלוש ולבסוף חיברו שהוא אסור ,ואם כן בודאי שאסור בנידון דידן להשתמש עם האילנות והעצים הללו אפילו לצורך גדול כזה כמו ע ש י י ת גדר בשביל קברות קדושינו הפזורים על פני שדות הנכרים ,,אבל ל ש י ט ת הטור ויתר ר ב ב ת א ד ע י מ י ה היינו הרי״ף הרמב״ם והרא״ש וכמו שהביא הב״י וכן ל ש י ט ת הרמ״א דס״ל כ ש י ט ת הטור וכמו שהרמ״א פסק בהדיא שמותר ליהנות מעשבים שעל הקברות או חפירות שעליהם בודאי שמותר להשתמש בנידון דינן עם האילנות הללו לצורך עשיית גדר בשביל קברות קדושינו הפזורים על פני שדות הנכרים. ועי׳ בשו״ת מהר״י ווייל סימן צ״ד שנשאל מק״ק ווירצבורג כדת מה לעשות, שכשנגרשו היהודים משם ,לקח ההגמון מהם ,את ב י ת הקברות ומכר אותו לנכרים וכששבו בני ישראל לווירצבורג נדבה רוחם לחזור ולקנותו. ושאלו אם מותרים ,למכור את הגפנים והאילנות מ ב י ת הקברות ,והשיב להם, דלא מיבעי אותם האילנות הרחוקים ד׳ אמות מהקברים שמותר למוכרם, אלא אפילו אותם שהם על הקברים ממש גם כן מותר למוכרם לכבוד המתים וראיה לדבר שלקחו מקברו של רב עפרא לאישתא בת יומא לרפואה )סנהדרין שאלות ותשובות ממעמקים קמו, ״ מ״ז ע ב( ,וכל שכן שלכבוד המתים מותר ,והרמ״א בסימן שס״ח הביא דבריו להלכה. והיינו טעמא שהרמ״א לשיטתיה אזיל שהוא סובר כ ש י ט ת הטור וכמו שהוא פסק מחפירות בהדיא שמותר ליהנות מ ה ע ש ב י ם שעל גבי הקברות או שעליהם ,אבל ל ש י ט ת הר״ר ישעיה שאוסר הקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלוש ולבסוף חיבור שהוא אסור בהנאה אם כן הרי כל מה שגדל על הקבר כגון עשבים ואילנות אםורין שהרי הם גדלו בקרקע שהיה תלוש ולבסוף חיברו שהוא אסור׳ ולכן בודאי שאסור להשתמש עם העצים והאילנות שגדלו על הקברות וכמו שכתבנו לעיל. אולם אחר העין נראה דאפילו ל ש י ט ת הר״ר ישעיה יש להתיר להשתמש באילנות ,דהנה בספר פרי השדה סי׳ צ״ח ראיתי שדייק מדברי הרמ״א הנ״ל ש ה ת י ר ליהנות מהעשבים הגדילים על הקבר שהוא הדין שמותר ליהנות מאילנות הגדילים על ה ק י ר דלמה יגרע גוף האילן לאסור מגוף העשבים ואדרבה גוף העשבים יש סברה טפי לאסור מאילנות ,דהא העשבים כל עיקר גידולן הוא מן האיסור מה שאין כן האילנות ,שהרי ה נ ט י ע ה ה י ת ה של היתר והו״ל זה וזה גורם שהוא מותר ,ועי׳ שם שסיים ד פ ש י ט דגוף האילן גם כן מותר כמו העשבים. ולפי זה יוצא לנו דאפילו ל ש י ט ת הר״ר ישעיה שסובר הקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו משום דהוי תלוש ולבסוף חיבר ,מכל מקום האילנות שגדלו על הקבר מותרים ,דאף על גב דהאילנות גדלו בקרקע שהיה תלוש ולבסוף חיברו שהוא אסור בהנאה ל ש י ט ת הר״ר ישעיה ,מכל מקום מכיון ש ה נ ט י ע ה היתד .של ה י ת ר הו״ל זה וזה גורם שהוא מותר ,וגם ל ש י ט ת הר״ר ישעיה מותר לנו להשתמש באילנות שגדלו על הקברים. אמנם לכאורה עדיין יש להסס בזה ,שהרי כל זה שייך אם ידוע לנו שהאילנות הללו והעצים הנמצאים על הקברים לא עלו מאיליהן אלא שנוטעו שם על ידי נטיעות של היתר שהובאו ונטעו על הקברים ,אבל מאן יימר לן שהאילנות הללו ת ח י ל ת גידולן על הקברות היה על נ ט י ע ו ת של ה י ת ר שמובאו לשם ,דילמא כל האילנות הללו עלו מאליהן על הקברים ואם כן לא שייך כאן שאלות ותשובות ממעמקים קםו האי טעמא של זה וזה גורם דמאחר שהן עלו מאליהם בקרקע שהיה תלוש ולבסוף חיבר שהוא אסור בהנאת ל ש י ט ת הר״ר י ש ע י ה אם כן אסורין הן בהנאה ,ואם כן שוב מיתלא תלי האי התירא במחלוקת הר״ר ישעיה וכל הני רבבתא שהבאנו לעיל. ברם׳ קושטא ד מ י ל ת א הוא דבנידון דידן אפילו לשיטת הר״ר ישעיה אתי שפיר ,שהרי בנידון דידן כל הקברים ש ב ב י ת הקברות הרוסים הם על הפריצים שבאו וחיללו את מנוחת המתים ,עד שמקום הקברים ש ב ב י ת הקברות לא ניכר כלל ,ואם כן בנידון דידן ספק ספיקא הוא דהוי ,דמאן יימר לן שהאילנות הללו ש ב ב י ת הקברות גדילים על הקברים אולי מקום גידולם הוא בריחוק ד׳ אמות מן הקברים שאז בודאי מותרים הם וכמו שהזכיר מהר״י ווייל בתשובה הנ״ל שהבאנו שאותם העצים והאילנות שהם בריחוק ד׳ אמות מן הקבר שבודאי מותרים הם׳ ואפילו אם תמצא לומר שהאילנות נטועים הם על הקבר ממש ,מכל מקום מאן יימר לן שהאילנות הללו גדלו מאליהם על הקברים דילמא תחילת גידולם היה מנטיעות של היתר שהובאו לשם ממקום אחר דהוי ליה זה וזה גורם שהוא מותר ,ומכיון ד מ י ד י ספק ספיקא לא נפקא בנידון דידן וכמו שביארנו בודאי גם ל ש י ט ת הר״ר ישעיה מותר להשתמש ע ם האילנות הללו הנמצאים בבית הקברות לצורך עשיית גדר על קברות קדושינו הפזורים בשדות נכרים. וביותר נראה לומר דאפילו אם נתפוס שהאילנות הללו ש ב ב י ת הקברות גדלו מאליהם על הקברים ולא היה תחילת גידולם מנטיעות אחרות שהובאו ל ש ם בכל זאת מ י ד י ספק ספיקא לא נפקא ,שהרי איכא למימר שהאילנות הללו עלו על הקברים ,בגלל זה שהרוח הביא גרעין זריעת אילן ממקום אחר וזרקו על עפר הקבר לאחר שהחזירו את העפר התלוש לתוך הקבר באופן שלא הגרעין הזה לא נאסר ביחד ע ם העפר שנאסר כשהוחזר לקבר מטעם תלוש ולבסוף חיברו לשיטת הר״ר ישעיה. ולפי זה שוב הוי לן כאן ספק ספיקא ,ספק אחד דילמא האילנות הללו אינם נטועים בכלל על הקברים אלא בריחוק ד׳ אמות מהקברים שבודאי מותרים הם ,שהרי הקברים שבבתי הקברות הרוסים הם ע ד שאי אפשר להכיר שום צורה של קבר בבית הקברות ,ואפילו אם ת מ צ א לומר שהאילנות הללו שאלות ותשובות ממעמקים קסז נטועים ועומדים על הקברים ממש ,מכל מקום הרי איכא כאן ספק נוסף, שהרי איכא למימר שהם .עלו מגרעינים שהרוח הביא וזרקם על הקברים אחר כך ,היינו לאחר שהוחזר העפר התלוש לתוך הקבר ,דאף על גב שהעפר הזה נאסר מטעם תלוש ולבסוף חיברו ל ש י ט ת הר״ר ישעיה מכל מקום הגרעינים הללו לא נאסרו שהרי לא היו עדיין שם בשעה שהוחזר העפר ולא נאסרו ביחד עם העפר הזה ,ואם כן שוב הוי לן זה וזה גורם שהוא מותר וכמו שביארנו ,ומעתה לפי זה שרי לן להשתמש עם האילנות הללו אפילו ל ש י ט ת הר״ר ישעיהה נ״ל ודוק. א מ נ ם בשו״ת ר״י אסאד ביור״ד סי׳ שס״ג ראיתי שהעלה דעשבים הגדילים על הקברים מ מ ש בודאי שיש איסור טפי מאילנות אמנם כל זה רק בנוגע להנאה אבל לעקרם פ ש י ט א שבאילנות יש לחוש יותר דילמא נגעו שרשיו בעפר ה מ ת משא״כ בעשבים. אולם בשו״ת ש א י ל ת שלום ת נ י נ א סימן רע״ג ראיתי ש ה ת י ר לקצוץ אילן העומד על הקבר כשהוא צריך למקומו דהיינו שיהא אפשר להשתטח על קברי אבות ש ד ב ר זה הוא בכלל כבוד המתים ,ולפי זה גם בנידון דידן יש להתיר שאין לך כבוד ה מ ת י ם גדול מזה שיקחו את האילנות הללו לשם ע ש י י ת גדר סביבות קברות קדושינו ההרוגים הפזורים על פני שדות נכרים ונתונים למרמס רגל השוד והחמור. ועי׳ בספר דודאי השדה בסימן ם״ד שנשאל מקהלה אחת ש י ש לה בית הקברות בלי חומה עם הרבה אילנות ועצי פרי ,והאילנות הללו מעכבים את הדרך וגם .נכרים באים לגנוב מפרי העצים ועל ידי כך הם משחיתים ושוברים את המצבות ,ונשאל ,אם מותר לקצוץ את האילנות הללו ולעשות מהם גדר לבית הקברות והעצים הנשארים י ש ת ש מ ו בהם להיסק בבית המדרש של לומדי תורה ,עי׳ שם שהביא מה ש כ ת ב הגאון ר׳ יוסף שאול נאטנזון בהגהותיו ליור״ד סי׳ שס״ח שהוא בפקפק להתיר להשתמש עם האילנות הללו אפילו לשם צורך ב י ת הקברות עצמו ,וכן פקפק בדבר בספרו יוסף ד ע ת סימן שס״ה עיי״ש. שאלות ותשובות ממעמקים קםח ואן? על פי כן הכריע ש י ש להתיר מאחר שכבר נהגו בזה להתיר ,ולמעשה פסק שאותן האילנות שאינם עומדים על הקברים .יעקרו אותם עם העפר ויטעו אותם במקום אחר אבל באותן אילנות העומדים על הקברים מ מ ש אין לנגוע ,ולפי זה בנידון דידן יהא אסור להשתמש עם האילנות שהרי ספוקי מספקא לן דילמא עומדים הם על הקברות מ מ ש ואז אין לנגוע בהם כלל ואפילו אם היינו יודעים שהם אינם עומדים על הקברים ממש ,מכל מקום הרי פסק שגם האילנות הללו מותר לנגוע בהם רק באופן שיעקרו אותם עם העפר ויטעו אותם במקום אחר ,וכל זה מטעם .דילמא נגעו השרשים בעפר המת. אמנם בתשובות הגרע״א סימן בדד ,ראיתי שהעלה שאם יש עפר אחר עליו באופן שיש לתלות שהעפר האסור נתבטל ברוב העפר המותר אף אם אינו בבירור שיעור ביטול מותר לדרוס עליו ,ועי׳ שם ,שכתב ע ו ד :לולא דמסתפינא הייתי אומר דמ״ש הטור בשם ר׳ ישעיה שהעפר שמכסין בו את ה מ ת שהוא אסור ,היינו דוקא כשיעור כסוי פני ה מ ת שזהו לכבוד המת, אבל מה שהוא למעלה מזה י״ל שעושים זה רק כדי שיהא הקרקע שוה שלא יפול הנופל עיי״ש. והשתא! לפי דברי הגרע״א בודאי שהאילנות הללו מותרין אפילו לדעת ה ד ״ ר ישעיה שהרי בודאי העפר הזה הנתון על פני ה מ ת נתבטל בשאר העפר האחר ובפרט דאיכא כאן ספיקא דילמא האילנות הללו אינם עומדים על הקברים כלל הרי בודאי דלא נפקינן מידי ספק ספיקא בנידון דידן ,מאחר שיש להסתפק דילמא האילנות אינם ,עומדים על הקברים ואפילו עומדים על הקברים כלל הרי בודאי דלא נפקינן מידי ספק ספיקא בנידון ה מ ת ובפרט שלדברי הגרע״א גם ,אותו עפר נתבטל ברוב העפר הנתון עליו והוא מותר. וראיתי עוד שבספר שרית חבל בנעימים ח״ב סי׳ ע״ד נשאל על האילנות הנטועים בבית החיים ויש ביניהם אילנות נושאי פרי תפוחי חורף ונערי הערלים עולים על הגדר ומקרקרים קיר ומשליכים אבנים ת מ י ד על האילנות למען ינשרו סירותיהם ובגלל זה נהרס גדר האבנים שהיה שם, ומבקשים הגבאים .שיתירו להם על פי ד ת תוה״ק לקצוץ את העצים ולמוכרם כדי שהמעות יהיו לצודד תיקון הגדר עיי״ש ,שלאחר שהביא ש י ט ת הר״ר שאלות ותשובות ממעמקים קסט ישעיה שהובאה בטור יו״ד סי׳ ש ס ״ ד דאפילו העפר אסור הוא בהנאה הוא פוסק להלכה ,דאותם האילנות שאינם על הקברים מ מ ש שלכולי עלמא אין בהם אלא משום כבוד ה מ ת י ם ופשיטא דמותר לקוצצם כיון שהם גורמים בזיון למתים ש ע ל ידי זה מ ת ק ב צ י ם נערי הערלים להשליך אבנים .על הקברים, ואפילו אותם האילנות שספק הוא אם הם עומדים על הקבר ממש גם כן יש לומר דשרי דהוי ספק ספיקא שמא אינם עומדים על הקבר ממש ואם ת מ צ א לומר שהם עומדים על הקבר מ מ ש דילמא אין הלכה כהר״ר ישעי׳ ש י ש כאן איסור מ צ ד הדין אלא ההלכה היא כ י ת ר הני ר ב ב ת א שאין כאן איסור מ צ ד הדין אלא מטעם .כבוד המתים ,ואם כן בודאי ש י ש להתיר לקוצצן שהרי זה לכבוד הוא ,כדי למנוע א ת נערי הערלים מלהרוס א ת הקברים שהרי הם באים לשם רק כדי לקחת מפרי העצים וכשלא יהיו עצים לא יבאו לשם, ועוד ש נ ש ת מ ש עם הכסף לצורך תיקון גדר ב י ת הקברות ולא גרע זה מ מ ה ש ה ת י ר הרמ״א בסימן שס״ח ליהנות מהעשבים שעל הקברות עצמן והוא הדין ש י ש להתיר לקצות א ת האילנות עיי״ש בתשובה הנ״ל מ ה שהאריך. ועי׳ עוד בירחון המאסף תרע״א ח״ב סי׳ ל״ח על השאלה שנשאלה אודות אילנות ש ב ב י ת הקברות אשר קברים תחתיהם וגופם נוטה חוץ לגדר ב י ת הקברות באופן ש מ א ה י ל י ם על העוברים שם ובאותן ענפים עצמם נ מ צ א קבר תחתיהם .ורוב בני הישוב הם כהנים ,ויען שהם רגילים ללכת לכל הפחות ע ד החומה בזמנים הקבועים ,שבני ישראל הולכים לשתטח על קברות אבותיהם כגון בחודש אלול וכדומה ,ואם כן הרי הענפים הנוטים חוץ לחומת ב י ת הקברות מאהילים על ה כ ה נ י ם ההולכים סמוך לקברות אבותיהם ע ד החומה ,אם מותר לקצוץ האילנות הללו או לכל הפחות א ת הענפים* עי׳ שם בתשובה לשאלה הזאת שכתב המשיב ,דאם אפשר לעקור את האילנות עם השרשים ולנטוע אותם לפנים שלא במקום קבר בוודאי לית ט ב מ י נ י ה ואם אי אפשר מפני גודלן וכבדם )ודבר זה קשה הוא לעשותו שאי אפשר לעקור השרשים שהרי הם נוגעים במתים ובעפר( אז יש לקצוץ על כל פנים א ת הענפים היוצאים חוץ לחומה ואין כאן חשש פגיעה בכבוד ה מ ת י ם כי מ ה שפוגם באלו הוא משביח באחרים והרי הקציצה ה י א לצורך, ולצורך שהוא מותר ,עיי״ש. שאלות ותשובות ממעמקים קע ועי׳ עוד בס׳ תשובה מאהבה ח״א פ״ט ש כ ת ב ע״ד האילנות הגדילים בהר קברות נפלים ו ה ע נ פ י ם מסבכים ע ד חלוני בית הכנסת וכו׳ עי״ש שכתב ומד .לנו להקל בדבר אשר אבותינו ואבות אבותינו קצצו הענפים הללו גם י ד ע ת י שנידון זה הודיעו כמה פעמים למורי הגאון נוב״י נ״ע שלח ת י כ ף לקצצן״. תבנא לדינא מכל המובא ,שיש להתיר להשתמש עם האילנות הללו בנידון דידן הפזורים לשם ע ש י י ת גדר מהם סביבות קברות קדושינו ההרוגים בשדות זרים ונתונים למרמס רגלי אדם ובהמה ,אולם למעשה הוריתי להשתמש לצודד זה דוקא באותן האילנות העומדים על י ד גדר בית הקברות שקרוב לודאי הוא שהאילנות הללו לא עמדו על הקברים שהרי הם סמוכים לגדר בית הקברות ,וגם את האילנות הללו הוריתי שאין לעוקרם יחד עם השרשים אלא שיש לגדוע אותם סמור לגזעם הנתון בתוך האדמה ובזה יצאנו מ י ד י החשש דילמא נגעו השרשים םעפר הקבר כיון שאין אנו נוגעים בהשרשים כלל ומשאירים אותם בתוך האדמה ,ורק אנו גורעים את העצים מעל גזעם הנתונים בתוך האדמה ,ובאופן זה בודאי שיש להתיר להשתמש באילנות הללו לצורך ע ש י י ת גדר לקברות קדושינו ההרוגים וכמו שביררנו מכל הני ר ב ב ת א שהבאנו. וכפי פסק הדין הזה שפסקתי עשו בכמה וכמה עיירות ש ב מ ד י נ ת ליטא ש ה ש ת מ ש ו עם האילנות שהיו בבתי הקברות לעשות מהם גדר לקברות אחינו ואחיותינו ה ק ד ו ש י ם והטהורים שנהרגו על קידוש השם. אולם כל זאת לא ע מ ד לנו כי באו פ ר י צ י ם וחללום ,הליטאים האכזרים שגם ידם ה י ת ה במעל הזה של רצח אחינו ואחיותינו בהיותם עוזרים ע ל ידי רבי־הטבחים הגרמנים ימ״ש ,הם הרוצחים הללו הרסו שברו והחריבו את הגדרים הללו שהוקמו ברוב עמל ויגיעה על קברות קדושינו הפזורים על פני ה ש ד ו ת כדי למחות א ת זכר מעשיהם הרעים והמתועבים שעוללו לעמנו, למען יוכלו למחות פיהם ולומר לא פעלנו און. וכגורל קברי האחים הללו שהיו פזורים על פני השדות ה י ה גם גורל המגרש הידוע לשמצה במבצר ה ת ש י ע י שעל ידי סלבודקה ,מקום שאלות ותשובות ממעמקים קעא שנהרגו בו ונקברו כארבעים אלף יהודימ מליטא ,גרמניא ,אוסטריה וצרפת שהובאו לשם למען כלותם ברעה ,ג ם ה מ ג ר ש הזה נחרש כולו לשדה תפוחי אדמה ותבואה ,ויבול המגרש הזה הרווי דם אחינו ואחיותינו הקדושים נאכל על ידי עם הארץ הליטאים הרוצחים האכזרים ש ב י ח ד עם הגרמנים הארורים ימ״ש הרגו ורצחו א ת רבבות קדושינו וחמסו וגזלו א ת רכושם. זכור ד׳ מה היה לנו ונקום לעינינו את בקמת דם קדושינו השפוך ככתוב בתורת מ ש ה איש האלהים הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו ינקום וגר. יי• u יי••• נז־ב״ת סימן ל׳ בדין דברי תורה שבדפוס שגויים מ ש ת מ ש י ם בהם לתשמישי חול. שאלה :לאחר שאלהי ישענו עזר לנו ברוב חסדיו כשהשטן ה מ ש ח י ת הנאצי כרע ונפל שדוד יצאו אסירי עני וברזל משעבוד לגאולה ,ומאפלה לאור גדול לאחר היותם כלואים ומסוגרים בין חומות הגיטו שהאויב האכזרי ימ״ש הקים כדי לכלות ברעה א ת עם בני ישראל זרע קודש בם בחר לו יה לסגולתו ,והנה כשאך יצאנו מבין החומות וראינו א ת גודל החורבן והשואה שהאויב המיט על קהלות הקודש בארץ ליטא ,חשכו עינינו ודאב לבנו למראה השממה וההרס שהוא גרם לערים ואמהות בישראל שהיו מפורסמות בכל העולם כמקומות תורה ששלחו א ת מעינותיהם חוצה לכל תפוצות ישראל, ומפינו התפרצה ה ז ע ק ה :אוי לנו כי נדמינו ,כי נשארנו עתה מעט מהרבה בעוד שארזי הלבנון אדירי התורה נדם קולם כשהוכרעו לטבח ,אהה ה׳ אלהים על מה עוללת לנו ככה ? והאודים המוצלים מאש שנשארו בחיים בחמלת ה׳ עליהם כשהתקרבו אחד אל אחד מתוך רצון לקומם א ת הריסות בית היינו נוכחו עד מהרה לדעת כי כל המקודש מחבירו חרב יותר ,מפני שידו פרש צר על כל מחמדינו וכילה א ת חמתו וחרון אפו ,לא רק בגופות המוני בית ישראל להמיתם בכל מיני מיתות משונות ,אלא הוא שלח א ת עברתו גם בחיי רוחנו בשרפו ובהאבידו א ת ספרי קדשינו עד כי לא היה נמצא במציאות שום ספר מספרי הקודש, בכל העיר קובנה ,אי אפשר היה להשיג בשום אופן לא גמרא ולא סידור לא חומש ולא נ ך בשעת השיחרור. ״ אולם כעבור איזה שבועות הצלחתי למצוא אחרי חיפוש ממושך ארגזים מלאים עם ספרים במחסן בית המכס ,הספרים הללו קעב קעג שאלות ותשובות ממעמקים היו שייכים אי פ ע ם ליהודי המבורג כי כ ש ה ג ר מ נ י ם הארורים י מ ״ ש גירשו א ת יהודי המבורג ממקום ש י ש ב ו ב מ ש ך דורות ה ם באו אליהם ב מ ר מ ה כדרכם ואמרו להם ש ה ם מובילים א ו ת ם ליישב אותם במדינות ה מ ז ר ח כגון ל י ט א ו כ ו /ולכן ע ל י ה ם ל ק ח ת א ת ם א ת כל מ ט ל ט ל י ה ם , והיהודים ה א ו מ ל ל י ם הללו ה א מ י נ ו ל ת ו מ ם לדברי הרוצחים ,וארזו א ת כל ח פ צ י ה ם ו מ ט ל ט ל י ה ם ובין ה י ת ר א ת ספרי ה ק ו ד ש ש ה י ו להם. ושמו לדרך הגלות א ת פעמיהם יחד עם מטלטליהם ,אבל עד מ ה ר ה נוכחו ל ד ע ת כי ה ג ר מ נ י ם ה א כ ז ר י ם א ך ת ו א נ ה ה י ת ה ב פ י ה ם ב ש ק ר ם להם ,כי כולם הובלו ל מ ב צ ר ה ת ש י ע י ש ע ל יד ק ו ב נ ה ה י ד ו ע ל ש מ צ ה כמקום שבו שפכו ה א כ ז ר י ם א ת דם אחינו ואחיותינו הקדושים כמים, ו ב מ ק ו ם ה ז ה ש י ש א ר לדראון עולם כ מ ז כ י ר ח ט א ת ועון לעם ה ר ו צ ח י ם ה ו ש מ ד ו גם יהודי ה מ ב ו ר ג הי׳יד כ י ת ר א ח י ה ם ה ק ד ו ש י ם הגרמנים, שהובאו הביאו לשם ממקומות אחרים ,ובעוד ש א ת כל מטלטליהם שהם א ת ם בוזזו ה ר ו צ ח י ם הרי א ת ס פ ר י ה ק ו ד ש ש ה ם ה ב י א ו ש מ ו הרוצחים מובן למשמרת ב ב י ת המכס שלהם. מאליו כ ש מ צ א ת י א ת ה ס פ ר י ם הללו של יהודי ה מ ב ו ר ג ש מ ח ת י עליהם כ מ ו צ א ש ל ל רב ,ו ה כ נ ס ת י א ו ת ם ל ב י ת ה מ ד ר ש ש ל ה ו י ם מ א ן ,ל מ ע ן י ע מ ד ו ש מ ה ו י ה י ו מ צ ו י י ם לכל ד ו ר ש ,ו ה נ ה א ז ב ש ע ה שהכנסתי המדרש א ת הספרים לבית ה מ ד ר ש הנ״ל ב א אלי ה ש מ ש של ב י ת ר ׳ ר א ו ב ן ו ס י פ ר לי ב ד מ ע ו ת ש ל י ש א י ך ש ר א ה ב מ ו ע י נ י ו ש ה ג ו י ם כ ו ר כ י ם ב ש ו ק ה ד ג י ם ,ד ג י ם מ ל ו ח י ם וכל מ י נ י ד ב ר י ם א ח ר י ם בדפים של ספרי קודש שםי״ן ורמב״ם טור ושולחן ערוך ועוד שהובאו לשם מ ה מ ח ס ן של דפוס ראם בווילנא. ונשאלה ה ש א ל ה ה א ם מ ו ט ל ת עלינו ה ח ו ב ה לגאול א ת דפי ה ס פ ר י ם ה ל ל ו מ י ד י ה ע כ ו ״ ם כ ד י ש ל א י נ ה ג ו ב ה ם מ נ ה ג בזיון ,ו א ם נ ג א ו ל א ו ת ם כ ד ת מ ה ל ע ש ו ת ע ם ה ד פ י ם הללו ,כ י ל ש י מ ו ש ה ם א י נ ם ר א ו י י ם מ א ח ר ש ה ם ד פ י ם בודדים ו ב ל ת י מ ס ו ד ר י ם ב ס פ ר י ם ולא יצלחו ללימוד, ה א ם עלינו לגנוז א ו ת ם ,ו מ ה ו םדר ה ג נ י ז ה . שאלות ותשובות ממעמקים קעד תשובה: במסכת ש ב ת דף קט״ו ע״ב תנן ,כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהם ובין שאין קורין בהן ואף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה ,וברא״ש שם כ ת ב וז״ל הלכך האידנא שאנו כותבין תורה שבעל פה משום עת לעשות כולם הם פירושי המצות ועיקרי תורה ומצילין אותן מפני הדליקה ע״כ. וכן הוא הדין להלכה בשו״ע או״ח סי׳ של״ד סעיף י״ב עיי״ש שפסק כל כתבי הקודש מצילין האידנא מפני הדליקה וקורין בהם אפילו כתובים בכל לשון ואפילו כתובים בסם ובסיקרא וכו׳ מצילין אותם מן הדליקה ומכל מקום התורפה) ,יפי׳ מקום מגולה הפקר( ,עי״ש באו״ח סי׳ קנ״ד סעי׳ ט׳ שכתב ספר תורה וה״ה ספרים והוסיף על זה במג״א וז״ל וגם בכל לשון דהא הש״ס הוא בלשון ארמי ,ע״כ. ומבואר מזה שלא רק בספר תורה הוא הדין הזה אלא בכל הספרים ובודאי שמה שהדפים הללו נמצאים בידי הגוים והם עושים בהם כל מידי דברי בזיון ,בודאי שאין לך ״מקום התורפה״ גדול מזה ,ולכן בודאי שמוטלת החובה עלינו להציל את ה ד פ י ם הללו מ י ד י טמאים שלא ינהגו בהם מנהג בזיון ומוטל עלינו לעשות הכל כדי לגאול את הדפים הללו מידיהם. אמנם כ ד ת מה לעשות עם הדפים הללו מאחר שהם לא יצלחו ללימוד בהיותם בלתי מסודרים לספרים שהחסר מרובה מן ה נ מ צ א ? גם הדבר הזה הוא פשוט שלאחר הגאולה מ י ד הגוים החובה עלינו לגנוז את הדפים הללו ,ומקור הדין הוא ברמב״ם פ״ו מהלכות יסודי התורה הלכה א׳ שכתב כל המאבד שם משמות הקדושים לוקה מן התורה, ובהלכה ח׳ כתב ,וכן כתבי הקודש שבלו ,או שכתבן עכו״ם יגנזו ע״כ ,וכן כתב רש״י בשבת ד׳ ע״א שכל דבר קודש טעון גניזה ,ומבואר מזה שכל עיקר יסוד הגניזה הוא מ ח מ ת השמות הקדושים הכתובים בספרים שאסור למוחקם ומכיון שאנו חוששים שהשמות יבואו לידי מחק לכן החובה היא לגנזם. ואןז שהש״ך ביו׳ד סי׳ רע״ו ם״ק י״ב כתב דאם לא נתכון לקדש את השם אין בו קדושה ,בכל זאת גם אליבא ד י ד י ה אין היתר למחוק את השם אפילו אם הוא לא נ ת ק ד ש אלא לצורך תיקון ומדרבנן מיהא אסור שאלות ותשובות ממעמקים קעה לאבד ,ולכן ב ס פ ר י ם הנדפסים שלנו אף ד מ ס ת מ א לא נתקדשו השמות בהם, מכל מקום מעונין הם גניזה ואסור לאבדן ד מ ס ת מ א יש אזכרות בכל הספרים ולכן ספרים שבלו צריכין גניזה בקרקע ,ועי׳ בספר מ ל מ ד להועיל ,ובשו״ת משיב דבר ח״ב סי׳ פ׳ שהעלה דבסידורין וחומשין סתמא בקדושה קיימי. והנה בשו״ת בית אפרים חלק יו״ד סי׳ ס״א כתב דגרם מחיקה שרי דעיקר האיסור של מחיקת השם אינו אלא אם הוא דרך השחתה וראיתו היא מהא דירושלמי סוטה פ״ג ה״ב ,דאיתא שם אם ע ד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ,והגניזה היתה ת ח ת צירו של היכל כדי לשחקה עיי״ש והקשה בקרבן עדה איך מותר לתת אותה תחת הציר לשחקה הא הוי כמאבד בידים ,אלא ודאי משום דהוי רק גרמא שרי ,ועי׳ בס׳ מנחת פתים יו״ד סי׳ רע״ו סעיף ט׳ שכתב ש מ ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם גם כן מ ש מ ע שגרמא מותר שהרי הרמב״ם כתב דכל כתבי הקודש אסור לאבד בידים ,ומזה מ ש מ ע דרק בידים אסור אבל גרמא מותר, אמנם בתשובות אבני נזר חלק יו״ד ח״ב סי׳ ש״ע הביא ראיה בשם הגאון מבעלזא ז״ל ד מ ח י ק ת השם גם על ידי גרמא אסור מהא ד א י ת א בסוכה נ״ג ע״ב דהוי מספקא ליה לדוד אי שרי למיכתב שם אחספא ומשדי אתהומא, ואייתי אחיתופל ראיה מהשקאת סוטה ש א מ ר ה בשביל ל ה ט י ל שלום בין איש לאשתו ששם שנכתב בקדושה ימחה על המים ,ו מ ש מ ע דכל עיקר ספיקו של דוד היה משום איסור מ ח י ק ת השם אף דאינו אלא גרמא כמו בטובל וכתבו ש ם על בשרו דחשיב גרמא עיי״ש. ובגליון אפרים שעל הירושלמי ראיתי דסבירא ליה בפירוש הירושלמי שהוא סובר שאסור למחוק א ת השם גם על ידי גרמא ודלא כפירוש בעל קרבן ע ד ה הנ״ל ,שהוא מפרש א ת הירושלמי הנ״ל באופן זה ,ת נ י מ ג י ל ת ה נגנזת ת ח ת צירו של היכל ופריך למה בשביל לשחקה ,ב ת מ י ה הרי ע״כ תשחק על ידי ס ב י ב ת הציר וכי מותר לגרום מ ח י ק ת השם ומשני לול קטן היה ש ם כלומר ,ש ה י ה לול ת ח ת הציר ושם ה י ת ה נגנזת ולא נשחקת ,ועי׳ בספר ״ ע י ן התכלת״ ובספר פרי יהושע שהוא מ ב י א את זה. שאלות ותשובות ממעמקים קעו ועי׳ עוד בתשובות הגאון ר׳ אליעזר גורדון זצ״ל סי׳ י״ב שכתב דהלבוש הרגיש בקושית הגאון מוהר״ש לאנדא זצ״ל בנו״ב מ ״ ת חלק א׳ סי׳ י״ז ש ת מ ה על הטור ושו״ע למה השמיטו הך דינא דמותר לגרום מחיקת השם, וכתב דס״ל להנך פוסקים דמכיון דאיתא במגילה ס״ת שבלה גונזין אותו בכלי חרם ,מוכח מזה שאסור לגרום מחיקת השם דמה שהצריכו לתת אותו בכלי חרס דוקא הוא כדי שלא ירקב כ״כ במהרה דאע״ג דבודאי סוף כל סוף ירקב בקרקע מ״מ עושין כן כדי שלא ירקב מהרה ושלא יהיה כאילו הוא מוחקו בידים. הרי מבואר מכל המובא דאפילו על ידי גרמא אסור למחוק את השם׳ ומהאי טעמא אנו נוד׳גין לגנות את השמות וכמו שמבואר בשו״ת כנסת יחזקאל סי׳ ל״ז דגם הספרים הנדפסים טעונים גניזה׳ ועי׳ עוד בספר שואל ומשיב מהדורה תליתאה חלק ג׳ סי׳ ט״ו שכתב גם כן דנוהגים בלבוב לגנוז את הספרים הנדפסים הקרועים אצל ת״ח כדין ספר תורה הטעון גניזה ,וכל זה מחמת שלא יבואו לידי מחיקת השם כמבואר. ולכן בנידון דידן בודאי החובה מוטלת עלינו לגנוז את הדפים הללו לאחר גאולתם מידי הנכרים ,כדי למנוע מהם מחיקת השם אפילו על ידי גרמא ,ובני ישראל קדושים הם ,,כי לאחר שהוריתי שמצוה לגאול את הדפים הללו מ י ד י העכו״ם חשכו השרידים ניצולי הגיטו אוכל מפיהם ,ובפרוטותיהם האחרונות פדו את הדפים הללו מידי הגוים כדי לגונזן כדין. ובנוגע לסדר הגניזה הוריתי לנהוג כפי המנהג הנהוג במדינת ליטא מקדמת דנא על פי הוראתו של רשכבה״ג מרן הגאון ר׳ יצחה אלחנן זצ״ל, שאת כל הספרים הכלואים והקרועים מ ב ת י הכנסת ומשאר המקומות יש לשימם .בשקים ולהובילם לבית הקברות ושם לקבור אותם בקרקע ,בתוך קבר העשוי מקרשים כמו תיבה. וכן ראיתי בשו״ת זרע א מ ת בעקרי הר״ט או״ח סי׳ ח׳ אות י״ב שהתיר לקבור את השמות בשקים והעלה שאין צריך לקוברם בעומק של ג׳ טפחים אלא גם בעומק טפח א ח ד סגי ,ועי׳ מש״כ בשאילת יעב״ץ ח״ב סי׳ ק״מ ובאוצר דינים ומנהגים ערד גניזה. סימן ל״א בדין הכניסה לבית טומאה ל ס פ ק הצלת נפשות. שאלה :כשהיינו נתונים בצרה ובשביה סגורים ומסוגרים בגיטו של קובנה ועינינו רואות וכלות למראה אחינו ואחיותינו המובלים לטבח כצאן ,במחנות ההשמדה וביחוד כאב ודאב לבנו על העוללים ויונקים ,שמפיהם יסד צורנו עוז לישראל ,ועתה מוכרעים הם לטבח בידי אויב אכזרי אשר לא ידע רחם ,לכן כדי שלא ת כ ב ה גחלת ישראל ,וישאר לנו שם ושארית ,נחלצו רבים להציל א ת הילדים הקטנים מידי רבי הטבחים זובחי האדם ,ועל ידי עצות ותחבולות שונות עלה בידם להוציא מספר ילדים מן הגיטו ולמסור אותם ביד נכרים שישמרו אותם וישגיחו עליהם עד ע ת בוא מועד שבעל הרחמים ירחם על עמו ,ויאמר למשחית הרף ולצרותינו יאמר די. כמו כן נמסרו רבים מילדינו לכומרים נוצרים ,להחזיק אותם בבתי יראתם ומנזריהם מתוך תקוה שיעלה בידם לצוד א ת הנפשות הרכות האלה בחרמם ולחנכם בחיק דתם ,והנה מיד לאחר השחרור שמנו א ת לבנו לעוללינו וטפינו ,והתאמצנו לגאול אותם מיד הנכרים כדי להשיבם לדת מורשת אבותם ,למען לא יתנכרו לצור מחצבתם, אבל מכיון שרבים מהילדים האלה נמצאו בידי הכומרים כאמור, נתגלה הצורך ללכת אל הכומרים האלה לביתם ולבית יראתם כדי להשפיע עליהם שישיבו לעמם א ת הילדים הללו. ואז נשאלתי אם מותר ללכת ולהכנס לבית יראתם ,לראות אם יש שם ילדי ישראל ,כי ברבים מן המקרים הם כיחשו ואמרו שלא נמצאים אצלם כלל ילדי ישראל ,ואלה הילדים שנמסרו לידם הם לא יודעים מה היה להם ,ואם כן יש כאן ספק אולי א מ ת הוא הדבר ואין שם ילדים ,ואם כן אולי ב א מ ת יש לאסור א ת הכניסה לבית היראה שהרי אםור להכנם לבית פולחנם ויראתם ,וכמו כן נשאלתי אולי יש איסור כניסה לא רק לבית יראתם לשם מטרה זו ,אלא אפילו לביתו קעז שאלות ותשובות ממעמקים קעח ש ל ה כ ו מ ר גם כן אמור ל ה כ נ ם כדי לדבר א ת ו ,ש ה ר י לפי מ נ ה ג י ה ם בית ה כ ו מ ר י ם ה ו א ס מ ו ך ל ב י ת י ר א ת ם וגם ב ב י ת ה כ ו מ ר נ מ צ א י ם ופסיליהם צלמיהם ולפעמים גם שם הם מקטירים לתלוי עובדים ו ס ו ג ד י ם לו ב פ ו ל ח נ ם ,ו ב פ ר ט ב ב י ת ו ה י ה ה כ ו מ ר ל ו מ ד ע ם ה ת י נ ו ק ו ת ה ל ל ו ש נ ש ב ו ב י ד ם א ת ח ו ק י י ר א ת ם ו מ ח נ ך א ו ת ם ל ד ת ם ,לכן נ ש א ל ת י א ם מ ו ת ר ל ה כ נ ם ש ם ,מ פ נ י ה ס פ ק א ו ל י א פ ש ר י ה י ה ל ה צ י ל ילדי י ש ר א ל מכליון השמד. תשובה: במם׳ עבודה זרה ד ף י״ב ע״א ג ר ס י נ ן : תנו רבנן עיר שיש בה עבודת כוכבים אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת ד ב ר י ר׳ מאיר וחכמים אומרים כל זמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר ,ישב לו קוץ בפני ע״א לא ישהה ויטלנה מפני שנראה כמשתחוה לע״א ואם אינו נראה מותר נתפזרו לו מעותיו בפני ע״א לא ישחה ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לע״א ואם אינו נראה מותר ,מעיין המושד לפני ע״א לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה לעכו״ם ,ואם אינו נראה מותר פרצופות המקלחין מים לכרכין לא יניח פיו על פיהם וישתה ,מפני שנראה כמנשק לע״א ,כיוצא בו לא יניח פיו על סילון וישתה ,מפני הסכנה מאי אינו נראה אילימא דלא מתחזי והאמר ר׳ יהודא א״א כל מקום שאסרו חכמים מפני מ ר א י ת העין אפילו בחדרי חדרים אסור אלא אימא אם אינו נראה כמשתחוה לע״א מותר ,ע״כ. ועוד גרסינן שם ד ף ט״ז ע״ב תנו רבנן כשנתפס ר״א למינות העלהו לגרדום לידון אמר לו אותו הגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו אמר לו נאמן עלי הדיין כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים ,אמר לו הואיל והאמנת עליך דימום פטור אתה, כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומים ,אמר לו ר״ע רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני ,א״ל רבי שמא מינות בא לידד והנאך ועליו נתפסת ,אמר לו עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מד׳לר בשוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו אמר לי כתוב בתורתכם לא ת ב י א אתנן זונה וגו׳ מהו לעשות הימנו בה״כ לכ״ג ולא אמרתי לו כלום אמר לי כך לימדני כי מאתנן זונה קבצה ועד שאלות ותשובות ממעמקים קעט אתנן זונה ישובו ממקום הטינופת באו למקום הטינופת ילכו והנאני הדבר על ידי זה נ ת פ ס ת י למינות ועברתי על מה שכתוב בתורה הרחק מעליה דרכך זו מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה וכמה אמר רב חסדא ארבע אמות ,ע״כ .וכן נפסק להלכה בשו״ע יו״ד סימן ק״ן סעיף א׳ מצוה להתרחק מדרך אלילים ד׳ אמות. ועי׳ בשו״ת חיים ביד סימן נ״ו ש כ ת ב להוכיח דכל שכן הוא שאסור להכנס לבית שיש שם ע״ז שזהו בודאי אסור ,ואע״ג דבזמן הזה ליכא עובדי ע״ז כ מ ״ ש הפוסקים לענין כמה דברים ,זהו רק לגבי הגוים שבזמן הזה שרק מעשה אבותיהם בידיהם ,לכן אין עליהם דין של עובדי ע״ז ,אבל בית יראתם, מקום שהם מקטרגים לעצביהם ועובדים את עבודתם זכר לע״ז של הגוים הקדמונים ,בודאי ש י ש דין ב י ת ע״ז על ה ב י ת הזה ,ואף א ם נתפוס שגם בית יראתם אין עליו דין של בית עבודה זרה מ מ ש מכל מקום בודאי סרך טומאה מסט״א יש על ה ב י ת הזה ,לכן העלה שבהאי עובדה ש כ מ ה ישראלים נכנסו לבית יראתם לכבוד השררה ,שבודאי אלה היהודים ע ש ו שלא כתורה ועברו בזה על ד ת יהודית ,לכן צריכים הם טבילה וכדי שתהיה להם כפרה עליהם לקבל מלקות ולחלק את כל מלבושיהם שהיו לבושים בהם כשנכנסו שמה לעניים מרודים ,ועי׳ בדרכי תשובה שם ,ומכל זה נראה שבודאי אסור להכנסת ל ב י ת יראתם. והנה בנוגע ה ב י ת הסמוך לע״ז שהעכו״ם באים שם להתיעץ על עניני יראתם אם יש על ה ב י ת הזה דין של ע״ז ,נראה ד י ה א תלוי במחלוקת של רש״י ותוספות ,דהנה במס׳ ע״ז דף ט״ז ע״א תנן ,אין מוכרין להם וכו׳ אין בונין עמהם בסילקי גרדום א י צ ט ד י י א ובימה אבל בונין עמהם בימסיאות ובית מרחצאות ,ופרש״י ז״ל ,בימוסיאות גרסינן בנין שאינו לצורך עכו״ם ומפרש לקמן פ׳ ר׳ ישמעאל וקורין לו אלטר דקתני בימוסיאות של עכו״ם מותרין ומאי בימוס בימה של אבן אחת ומקריב ד ת ש מ י ש לעכו״ם ע״כ. זבחים דהוי תשמיש ובתום׳ שם ע״ב ד״ה בימוסיאות כתבו ח ״ ל פירש הקונטרס בימה של אבן וכו׳ ולהכי שרי דלא הוו אלא ת ש מ י ש ל ת ש מ י ש י עכו״ם קשיא ד ל א מ ש ת מ י ט דקרי לבימוס מ ש מ ש ל מ ש מ ש י ה אלא מ ש מ ש לעכו״ם עצמה קרי בימוס כדתנן לקמן פרק כל הצלמים אבן שחצבה תחלה שאלות ותשובות ממעמקים לבימוס ופ״ה לשם מקום מושב עכו״ם עצמה ואמר נמי בימוסיאות של מלכים אסורין מפני ש מ ע מ י ד י ן ע ל י ה ם עכו״ם בשעה שהמלכים עוברין ,אלמא ממש ת ש מ י ש י עכו״ם עצמה הוא .ועד דנהי נמי שהוא מ ש מ ש למשמשי עכו״ם אמאי מותר לבנות עמהן ,וכי הוא סברא להתיר לבנות עמהם מקום שיקטירו עליו במחתה לעכו״ם ,לכך נראה לר״י כגירסת הערוך שפירש דימוסיאות בדל״ת והוא לשון מרחצאות וכו ע״כ. ועי׳ מה שנפסק ביו״ד סי׳ קמ״ג ם״א מי שהיה ביתו סמוך לבית ע״ז ונפל אסור לבנותו ,ומקורו של דין זה הוא מתניתין דתנן במס׳ ע״ז ד ף מ״ז ע״א ,מי שהיה ביתו סמוך לעכו״ם ונפל אסור לבנותו ,ולכאורה קשה איך בנה לכתחילה ביתו סמוך ע״ז וי״ל דמיירי כשמתחילה כשבנאו היה בונה בהיתר שלא היה שם ע״ז אצל הכותל ואח״כ הכניס העכו״ם הע״ז לתוך הבית ,ועיי״ש בד״ת ,ועי׳ ג״כ בש״ך שם שכתב ד מ ד ב ר י הטור והמחבר משמע שאפילו אם אין הבית עצמו נעבד אסור לבנות כותל ל ה ב י ת כיון ש מ ה נ ה לע״ז וכן מ ש מ ע בש״ס וברש״י ,ודלא כהב״ח ש מ ת י ר אם ה ב י ת עצמו אינו נ ע ב ד ורק ש ה ע מ י ד ו בו עבודת כוכבים דלא נקרא מהנה לעבודת כוכבים בבנין הכותל ,ועיי״ש בש״ך שכתב עליו ולא ירדתי לסוף דעתו עיי״ש. והנה לענין הבית שהכומר גר בו והוא גם כן נחשב ל ת ש מ י ש י ע״ז בודאי שיש איסור ע״ז על הבית הזה כמבואר ברמ״א סימן קמ״ה סי׳ ג׳ עיי״ש שכתב ,ודוקא שלא הוקצה הבית לכך אבל הוקצה לכך אינו מותר אלא א״כ הוציאה משם דרך ביטול דהיינו שלא להכניס עוד שם )טור בשם רש״י(, ומדברי הרמ״א אלו נראה שהוא חולק על ש י ט ת הראב״ד שהובאה בחדושי הרמב״ן בשמו במס׳ ע״ז על המשנה דתנן שם דף מ״ז ע״ב ,שלשה בתים הן בית שבנוי מתחלה לע״א הרי זה אסור סיידו וכיידו לע״א וחידש נוטל מה שחידש הכניס לתוכה ע״א והוציאה הרי זה מותר. וכתב הרמב״ן שם הכניס לתוכה ע״ז והוציאה ישראל מותר לפי שאינו נאסר בהכנסה ,לפי שאינו נאסר מטעם ת ש מ י ש יען דקרקע עולם הוה ורק בשעה שע״ז שם אסור בדרבנן ,אבל היכא שהוציאה ליכא שום איסור, ולפי הטעם הזה של הראב״ד ודאי הדין הוא אפילו אם הוקצה ה ב י ת הזה לע״ז ג ם כן מותר כשהוציאו הע״ז משם מאחר שמן התורה אין כאן איסור שאלות ותשובות ממעמקים קפא כלל ד ה ב י ת לא נאסר מ ט ע ם ת ש מ י ש יען דקרקע עולם הוה כמ״ש הרמב״ן בשם הראב״ד ,אלא עיקר האיסור הוא מ ד ר ב נ ן לכך מ ו ת ר ה ב י ת מ י ד כשהוציאו הע״ז משם. תהו לא כ ש י ט ת רש״י ש פ י ר ש שם ב מ ת נ י ת י ן וז״ל ,הכניס לתוכו ע״ז ,ואת ה ב י ת עצמו לא נתכוין לעבוד ולא הקצהו ל ת ש מ י ש ע״ז אלא לפי ש ע ה הכניס לתוכו ע״ז ,מ ש מ ע מ ד ב ר י ו שם הקצהו לע״ז באמת נאסר ה ב י ת ולא יהני מ ה שיוציאו הע״ז ממנו ,וזהו מ ה ש כ ת ב ה ר מ ״ א הנ״ל ,ודוקא שלא הוקצה ה ב י ת לכך אבל הוקצה לכך אינו מותר אלא א״כ הוציאה משם דרך ביטול דהיינו שלא להכניס עוד שם. ולפי זה בודאי בנידון דידן יש על ה ב י ת שהכומר גר בו דין ת ש מ י ש י ע״ז מאחר שיש ע׳ז ב ב י ת הכומר ו ה ב י ת הוקצה לכך בודאי ש ה ב י ת נאסר וכמו שפסק הרמ״א על פי ש י ט ת רש״י הנ״ל ,א ם כן לפי זה כמו ש י ש איסור כניסה ל ב י ת יראתם ,כמו כן יש איסור כניסה ל ב י ת הכומר ,שהרי ב י ת הכומר יש לו דין של מ ש מ ש י ע״ז כאמור ,ו ש י ט ת הראב״ד הנ״ל לא הוזכרה כלל בשו״ע לכן לכאורה אין לסמוך עליה כלל ולהתיר הכניסה לשם מ ה ט ע ם שכתב שאין לאסור את ה ב י ת משום דקרקע עולם הוא. ועי׳ במס׳ ע״ז ד ף נ״א ע״ב ד ת נ י א שם ,אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים בכלים ש נ ש ת מ ש ו בהן לע״א הכתוב מדבר וכוי. אמר מר בכלים ש נ ש ת מ ש ו בהן לע״א הכתוב מ ד ב ר הא מקומות כ ת י ב אם אינו ענין למקומות דלא מ י ת ס ר י ד כ ת י ב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם תנהו עניין לכלים וכו׳ עיי״ש. אולם בחידושי הרמב״ן הביא א ת דברי הספרי שהוא מ פ ר ש דהכתוב של אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים קאי על ב י ת שבנאו מתחילה לע״ז וכו׳ הכניס לתוכה ע״ז והוציאה הרי זה מותר ש נ א מ ר ו א ב ד ת ם שמם מן המקום ההוא ,וזהו לא כהש״ס שהבאנו דקרא זה קאי על כלים ש נ ש ת מ ש ו בהן לע״ז. שאלות ותשובות ממעמקים קפב והרמביץ כ ת ב להקשות על הספרי הנ״ל וז״ל ,וצ״ע ד מ ש מ ע דמן התורה הוא דצריך להוציאה וכיון דאסור הוא היאך מוציאה הישראל ממקומה שאתה קורא בה ואבדהם שמם וי״ל דהכי קאמר כיון שאין הכתוב מ ק פ י ד אלא על איבוד שמם מן המקום ההוא ממילא נלמד ש א ם הוציאה עכו״ם מותר, עכ״ל. ועל כל פנים מבואר מזה דכל זמן שהעבודה זרה נמצאת בבית אסור לו לישראל להכנס לבית זה שהרי הרמב״ן הקשה על הספרי ״וכיון דאסור הוא היאך מוציאה הישראל ממקומה,״ הרי מוכח מדבריו בפשיטות שאסור להכנס לבית זה שיש בו עבודה זרה ,אמנם כבר כתבנו שהש״ס דילן פליג על הספרי ,והוא מפרש להאי של א ב ד תאבדון וכר שהכתוב מ ד ב ר בכלים ש נ ש ת מ ש ו בהן לעכו״ם ולא על בית שבנאו מתחילה לעכו״ם כמו שכתב הספרי. ולכאורה יש לתמוה על דברי הרמב״ן אלו במה שהקשה עלה ספרי ,דהנה במס׳ ש ב ת דף קט״ז ע״ב גרסינן ,גופא הגליונים וספרי ה צ ד ו ק י ם אין מצילין אותם מפני הדליקה רבי יוסי אומר בחול קודר א ת האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן אמר ר׳ טרפון אקפח את בני שאם יבואו ל י ד י שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן שאפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנם לבית עבודת כוכבים ואין נכנס לבתיהן של אלו שהללו מכירין וכופרין והללו אין מכירין וכופרין וכו׳ עיי״ש ,וכן נפסק הדין להלכה בשו״ע יו״ד סימן קנ״ז סעיף ג׳ ,מי ש נ ת ח י י ב מיתה מותר לברוח ל ב י ת עבודת כוכבים ולהציל את עצמו ,עיי״ש ,ועי׳ ברמ״א שם שכתב ,י״א דכל שאינו אסור אלא מפני מ ר א י ת העין כגון בדין זה אם יש סכנה בדבר כגון אם ימות אם לא ישתה מותר לשתות. ובדרישה שם הקשה וז״ל ואע״ג דלעיל וכו׳ כתב הרשב״א דמשום חשדא אסור לשתות מ מ ע י ן שלפני האליל אפילו על פיקוח נפש יש לחלק, דשאני ה ת ם הרואה אינו יודע שמשום פיקוח נפש הוא נכנס שם שהוא צמא מה שאין כן שרואין שרודפים אחריו להרגו ובהאי גוונא מותר ,וגם אינו דומה למ״ש בסימן קנ״ה דאסור להתרפאות באליל דשאני התם דסבר שיש באליל איזו ממשות מה שאין כן בזה דהכל יודעים דאין האליל מ צ י ל אותו ,רק שעשו נימוס שהבא להציל נפשו יכנס שם עיי״ש. שאלות ותשובות ממעמקים ואם קפג כן יש לכאורה לתמוה על הרמב״ן שהקשה על הספרי ,״וכיון דאסור הוא היאך מוציאה הישראל ממקומה״ ,הרי ממה שהבאנו את דברי דרישה מוכח דהיכא שהוא ניכר שהישראל הולך לשם כדי להציל את נפשו מותר לו להיכנס לבית עבודה זרה ,אם כן גם הכא הרי כולם יודעים שמה שהישראל נכנס ל ב י ת הזה הוא רק כדי להוציא את העבודה זרה משם, אם כן מה הקשה על הספרי ,וצריך לומר דמה ש ה ת י ר הדרישה להציל את עצמו ע ל ידי זה שיכנס ל ב י ת עבודה זרה הוא רק כשישנם שני תנאים .בדבר׳ האחד ש י ש כאן ענין של פיקוח נפש ועוד שהכל רואין ש ר ו ד פ י ם אחריו להורגו וניכר ה ד ב ר שכל ע י ק ר כניסתו אינה אלא כדי להציל את נפשו, אבל לצורך אחר ודאי שאסור להיכנס לבית שיש בו עבודה זרה אפילו כדי להוציא את העבודה זרה מן הבית ולכן ש פ י ר הקשה הרמב״ן על הספרי ״היאך מוציאה הישראל ממקומה״ ואפילו היכא ש י ש משום פיקוח נפש אם אינו ניכר ה ד ב ר גם כן אסור להיכנס ל ב י ת עבודה זרה כמו ש כ ת ב ה ד ר י ש ה עצמו בשם ה ר ש ב ״ א דאסור לשתות ממעין שלפני האליל אפילו על פיקוח נפש משום חשדא דהרואה אינו יודע שמשום פיקוח נפש הוא נכנס שם שהוא צמא. על כל פנים מ ד ב ר י ה ד ר י ש ה הללו מוכח שהיכא ש י ש ענין של פיקוח נפש מותר להיכנס ל ב י ת עבודה זרה היכא שהכל יודעין שכל עיקר הכניסה הוא כדי להציל א ת נפשו מ י ד הרודפים אחריו ,אם כן בנידון ד י ד ן ודאי שמותר להיכנס ל ב י ת י ר א ת ם כדי להציל נפשות התינוקות הללו שנשבו בין העכו״ם ,ועל אחת כמה וכמה שמותר להיכנס ל ב י ת הכומר ולבית הועד שלהם הסמוך ל ב י ת היראה ,כי בזה יכולין אנו לצרף גם א ת ד ע ת הראב״ד שהביא הרמב״ן הסובר שאפילו אם הוקצה ה ב י ת הזה לע״ז גם כן מותר מדאורייתא ,ד ה ב י ת לא נאסר משום תשמיש ,יען ד ק ר ק ע עולם הוא ,ורק מ ד ר ב נ ן הוא ד י ש לאסור את הכניסה אבל היכא ש י ש כאן משום פיקוח נפשות כגון בעובדא ד י ד ן בודאי לא אסרו רבנן בכגון דא. ועי׳ בט״ז שם בתירוצו וז״ל, ששאני התם שהולך שם לעשות מ ע ש ה ש ת ה א לו תועלת ,דהיינו כגון ל ד ב ר עם ה ש ר או כיוצא בו ועל זה אסרו ש ם מה שאין כן כאן ש י ה י ׳ ש ב ואל ת ע ש ה אין זה אלא הרחקת הנזק ומותר בפיקווח נפש עיי״ש ,אם כן גם הוא סבירא ליה דהיכא ד י ש קפד שאלות ותשובות ממעמקים משום פיקוח נפש ודאי דמותר להכנס לבית עבודה זרה ,אם כן על אחת כמה וכמה שיש להתיר בנידון דדין הכניסה לבית יראתם כדי להציל נפשות ת מ ו ת ו ת מ י מ ו ת מ ש מ ד וכליון ,שהרי הכומרים ,עטו על התינוקות הללו לטמא את נפשותיהם הטהורות בחלאת עבודה זרה ,כדי להעבירם על דתם ולהרחיקם ממקור מחצבתם שיתכחשו לשם ישראל אשר בו יתפאר צורנו וגואלנו ,ובודאי שחובה כפולה ומכופלת עלינו לבדוק בכל החורין והסדקים ש ב ב י ת יראתם שבהם הסתירו ציידי נפשות אלו ,את זרע ישראל בני אל חי ,כדי תינוקות שלא טעמו טעם .חטא לפני שנפלו בידי שוביהם ,על מ נ ת לחנכם להיות אדוקים בעבודה זרה ולאבד על ידי כך א ת עולמם. ואו? ש ב ה ג ה ת פרישה שם כתב וז״ל ולפי מה דקיי״ל דכל ד ב ר שאסור משום מ ר א י ת העין אפילו בחדרי חדרים אסור וה״ה כאן אפילו אין שום אדם ,רואהו אסור ,ועי׳ באו״ח סי׳ ש״א סמ״ה וסי׳ ש״ה םי״א ,אם כן בנידון דידן הרי יש לאסור את הכניסה ל ב י ת היראה על כל פנים משום מ ר א י ת העין ,אבל הרי כבר כתב הרמ״א בשם י״א דכל שהוא משום מראית העין אין צריך למסור את נפשו במקום ש י ש סכנה ,אם כן לפי״ז בנידון דידן ליבא למיחש משום מ ר א י ת העין ,שהרי זה דומה למקום שיש סבנה כי אין לך סכנה לנפש הישראלית גדולה מזו אם הילדים האלה ישארו בין העכו״ם. ועי׳ בכתב סופר חלק יו״ד סי׳ פ״ד שהביא שם כמה פוסקים ד ס ב י ר א להו ד י ש למסור את נפשו אפילו היכא ש י ש רק מ ר א י ת העין של עבודה זרה ,ואם כן לפי זה הרי מן הדין להחמיר בנידון דידן ולחוש לכל הני רבבתא ,ד ס ב י ר א שבנוגע לעבודה זרה יש לחוש ל מ ר א י ת העין אפילו ש י ש ענין של פיקוח נפש וכמו ד ס ב י ר א להר דהחובה מ ו ט ל ת על האדם אפילו למסור את נפשו ולא לבוא לידי מ ר א י ת העין של עבודה זרה ,אבל הרי הכתב סופר עצמו הרי העלה שהיכא שהכל מכירין ש ה י ש ר א ל עושה את מעשהו רק משום כפיה ואונס אין בו משום מ ר א י ת העין כלל ,כגון בנידון שאלתו שהכל יודעים שהנכרים מ ק פ י ד י ם על זה ומכריחים בעל כרחם להדליק הנרות והכל יודעים. שאין מדליקין לכבוד העבודה זרה ,ואף על פי שלכתחילה יש לו למסור את נפשו גם על ה ד ב ר הזה ולא להדליק א ת הנרות הללו ,מכל מקום מי שאינו מוסר את נפשו והוא מדליק א ת הנרות על י ד י הכפיה והאונס לא נחשב כעובד עבורה זרה אף על פי שהוא עובר על מצות של ״ונקדשתם״ ,מכל שאלות ותשובות ממעמקים קפה מקום מי שרואה ,הנרות הללו דולקות לא יחשוד אותו שהוא עשה זה לשם עבודה זרה חם ושלום כי בודאי לא נחשד בזה ,רק שהוא עבר ולא עשה כמצוה עליו למסור את נפשו גם על מצות עשה של ״ונקדשתם״ ,ועי׳ בשו״ת מהר״י אסאד חיו״ד סי׳ ק״ע. אם כן בנידון דין ודאי הכל יודעים שכל עיקר כונת היהודים הללו בכניסתם לבית היראה של הגוים הוא כדי להציל נפשות מישראל שלא יהיו מחונכים להיות אדוקים בעבודת כוכבים ,אבל בודאי לא יעלה על ה ד ע ת של מישהו לחשוד חס ושלום שהיהודים הללו נכנסים לבית יראתם כדי לעבוד שם עבודה זרה ,אם כן בודאי אין כאן משום מ ר א י ת העין כלל וכלל ושפיר יש להורות להם שישתדלו בכל מיני השתדלויות להכנם לבית היראה לחפש אחרי הילדים .האלה כדי להשיבם למורשת אבותם ד ת ישראל שעליה הורגנו כל היום. וגם אנא עבידנא עובדא בנפשאי ובעצמי הלכתי אל הכומר הליטאי ובע״ה הצלחתי להציל כ מ ה וכמה ילדים שלא יאבדו מקהל ישראל והם נמצאים כעת בארץ ישראל ומתנהגים כיהודים שומרי תורה ומצוה לכל דבר, וכן עשו רבים וגם שלמים שאזרו עוז להציל את הילדים השבויים בין העכו״ם להשיבם לחיק עמם ,ויהי רצון שיקויים בנו מה שנאמר והשיב לב בנים וגר, מכתבים ממסדשי השם אץ עושץ נפשות לצדיקים דבריהם המ זכדונם )ירושלמי פ״ב דשקלים( י <$€ * f o ft?,) y J J JJJJ / f j A i e '**'/יי ( j f fain// fa, ^ 7 J A M frj 0'<^׳ J ? rr)^ '<< רp J**y r / r 1*1 , • A ^ ) J/^ ^׳׳/^׳ Mb fp a & j f t ^Joft ע / r t f / j s/Wi ) * </> j > t / b > J/׳14p r r v / ^ j / ^ / 4 < 4 % l 'nijf^jrjjf) j * / ׳ r{3 c< f,f l t -/^//-^//-;/0/7^V . / ; א/ *?ץ ד-״/*״/* י/ />3׳ו, י/>2׳~ ?נ/ז1^ / ^ / ^ tW'ffy* 4*?1 • (>ny?<YH ? ( 4 •*m כ # 4 X p r Jd) ׳״. f < 0 (׳3 ^ v -/וין׳ 0 ׳ 4 " <**יy* + f J P * " 1 1 4 si/4f/ A > 1 J i f j!y)J ׳ff׳ljj\ 1 י n 1\ץJ V f t ( */'ft sthlf «/f / • ( י4 <r*< )׳?}׳ v ׳J׳ <j»Jl/<1f a ׳1 :• מכתבים ממקדשי השם קצג בע״ה א׳ ש מ ו ת ת ר צ ״ ג מארימפאל בך י ב ר ד ישראל י ש י מ ך א ׳ כאפרים ה״נ הבחור הר׳ החו״ב נבון ומשכיל חרוץ ומופלג זית רענן כש״ת מו״ה א פ ר י ם אשרי נ״י אחדשה״ט. את מכתבו קבלתי ובנוגע לדברי תורה אשר במכתבו .הנה אליבא דרש״ל פ ש י ט א דמותר כמו שכתב ,אבל אליבא דנקה״כ שכתב על ד ב ר י הרש״ל שצ״ע ״ ד ה ס ב ר א נ ו ת נ ת הכי ד ה ב ש ר פולט מ ע ט ״ יש לחקור אם נ א מ ר ד ה ב ש ר פולט מ ע ט אם אוסר שאר הבשר ,ועיין חוות ד ע ת מה ש כ ת ב על דברי הט״ז לתרץ קושית ד מ ״ י כיון דבכשא״מ אינו פולט ובולע מ ה ד ם ש ב ח ת י כ ה ששהה ג׳ ימים א״כ ה״נ .ועוד יש להעיר לפי סברת הנה״כ בפולט מעט .אם נימא דהמליחה פועלת בשהה ג׳ ימים לפרוש ה ד ם ממקום למקום ולכן במליחה ש נ י ת שוב פורש ויוצא א״כ כבר נעשה ה ח ת י כ ה נבילה במליחה ראשונה ושוב אוסרת הבשר ב מ ל י ח ה שני׳ כדין בשר נבילה שנמלח עם כשירה ,עיין סעיף י״ח ובש״ך ס״ק ע ״ ד וגליון מ ה ר ש ״ א שם .אולם זה אי אפשר לומר ,כי אם נאמר כן הי׳ יוצא ד ב ש ר ש ש ה ה ג׳ ימים אם נמלח הי׳ אסור אף בצלי כדין הגאון ר׳ אברהם הלוי הלו־ הגאב״ד דמרימפול הי״ד ,נולד בשנת תרמ״ו בהלוםק. למד בכולל קובנה ואח״כ נתקבל לרב בעיר זידיק ומשם עבר לשמש כאב״ד במרימפולה .הוא היה גאון גדול וחידושיו מםלאים הם בפז ,היה כמעין המתגבר בחריפות ובקיאות בש״ס ראשונים ואחרונים ,היה מחונן בהגיון וסברה ישרה והם שימשו לו יסוד ועיקר במשא ומתן הלכתי. פרסם הרבה חידושי תורה בקובצים תורניים כגון :״בית ישראל״ ,״כנסת ישראל״ ועוד ,ספרו הגדול על הרמב״ם שהי׳ לו בכ״י נאבד בימי השואה האיומה שבאה על יהדות ליטא. מלבד זאת היה נואם בחסד עליון ,לשונו היתד• חדה חריפה וקולעת ובלהט נפשי של אש קדושה שהיתר .עצורה בנשמתו היה לוחם מלחמת התורה והדת ,מאמריו הרבים שהי׳ מפרסם בעברית ובאידיש הבריקו בחן של פקחות ורבות פעל להרים מכשול מדרך עמו ולהבטיח חינוך חרדי לבני ישראל. נהרג כשהוא עטוף טלית בחודש אלול תש״א עם עדתו. מכתבים ממקדשי השם קצד דם שפירש ממקום למקום .אע״כ צ״ל דהפירוש הוא מ ד ב מ ל י ח ה ראשונה פלט מ ע ט דם ובמליחה ש נ י ׳ פלט ג״כ דם וכל דם שפורש יוצא .לבן מ ו ת ר אח״כ ע״י צלי ובמילא לא שייך לקרותה ח ת י כ ה ש נ ע ש ה נבילה ד ה א ע ו מ ד ת להיות מ ו ת ר ת ע״י צלי ואין אסור בה רק ה ד ם אבל בכל זאת הדם היוצא ע״י מליחה מ ק ר י דם רותח .ונופל על ה ח ת י כ ה ש נ מ צ א ת בכלי שא״מ הי׳ מקום לומר דנאסרת .אבל בכל זאת כיון דהרש״ל והט״ז מ ת י ר י ם והנקה״כ רק מ ס ת פ ק יש ל ה ת י ר כנ״ל. ומה ש ה ק ש ה על הט״ז מדין ם׳ דרבנן .אם נ ע ש ה ס׳ אם בשהה מועלת מליחה א״כ בכל בשר ש ש ה ה ג׳ ימים אם נמלח נתיר בלא צלי מ ט ע ם ס׳ דרבנן .ש מ א יצא כל דמו והבשר שנמלח אצלה נ ת י ר מטעם ס׳ דרבנן ש מ א נ ת ק ש ה ולא יצא דמו והוי תרי קולי ד ס ת ר י א ה ד ד י כמו ש כ ת ב ו התום׳ בב״ק י״א ובכלל אין להיות פזרן ב ע ש י ת ספק דרבנן כמו שכתב הש״ך בכללי ספק, כי לפי דברי הגאונים אין ספק דהדם מ ת ק ש ה ואינו יוצא ע״י מליחה ובכל זאת לא נקטינן סברתם רק לחומרא ולא לקולא ואיכמלה״א) ,ואין כאן מקומו להאריך(. בנוגע לתירוצו על הרמב״ם יפה כיון וכך ת י ר ץ הלב ארי׳ על חולין עיין שם ותמצא ד ב ר י ם נחמדים. , בנוגע לקושיתו באו״ח סי׳ תרמ״ט ,אינה ק ו ש י כלל ד ב ס ע י ף ב׳ איירי ביום ראשון דבעינן לכם לכן כשאסור הנאה לא מקרי לכם .אבל בסעיף ג׳ מיירי מיום ראשון ואילך דלא בעינן לכם׳ ורק לענין ה י ת ר אכילה ד ב ע י נ ן כל ז׳ כשאינו ראוי לאכילה פסול כל ש ב ע ה אמרינן כיון דאלו מ ת ב ט ל ראוי לאכילה כשר כמו לענין ד מ א י כיון ד י ש אפשרות ה מ ת י ר ו לאכילה ראוי לאכילה קרינן בי׳ אבל מה שנוגע לדין לכם לא יועיל אי ב ע י מ ת ש י ל או א ם נ ת ב ט ל הי׳ מותר. ואין צורך לפי זה בחלוקים של הפרי מ ג ד י ם ולבושי ש ר ד בין מ ו ד ד הנאה לע״ז דהתם לא מצוד .לאתשולי ובע״ז מצוה לבטולי .דביום ראשון גם בע״ז פסול כל זמן שלא ביטל כמו ש כ ת ב ת י דלענין לכם ל א ־ מ ה נ י מקלי ורק מכתבים ממקדשי השם קצה לענין לחשבי׳ פרי הראוי לאכילה מהני מקלי והוא הדין דגם במודר הנאה בשאר ימים מלבד יום ראשון כשר מצד דאי בעי הוא מיתשיל עלי׳. ובזה אומר שלו׳ וברכת למע״כ. כברכת אברהם זאב הלוי הלר ^ ffil *fart ׳w ^ , ( ^ J 1)£17) j ^•^^ ׳ f u$ < ^ ׳ f c f ) f j f } ׳ ת ) A 1 ״ ׳/ ufh \ v / " s / ^ , ( /״^׳/כj ^ r / \ f t ? ] ? M t ^ . א/"נ , ) r f - ) f i \ : ׳׳׳)ף׳n\<0*' ׳׳/כ ^J\f1(tf\•</ / ^\^/~1 o ^<111[״J^o [ ^{{ךl ^ r ^ if^tf p h r f t f f f ))<?)Q i O - A **׳־י ^׳ )״ א־׳׳ • ? .;ן J°3 Ptori3A100J4)/ ° / f < י ו1 ' ן ?rf*\ft£ { ) ) , ?})^; A A l i o (t t y 0 ( 1 / t)U r>y Afiif r*5 h d } f /A' f(* J/fi fit 4 cfj},] A'tfj) M ^ A s ^ ff ^ ׳W)A *AJ f A/All/ r fat ^U1 .(/j] fn y 1 ( ) i/o/4< ( f t ^ u \ ^ fyii C ( 1*1 ^ •*W {'O ^* / $~׳ V//? ( 10)f r £ fc(y< יי P'fO( C n r A/"^/Ur ?^׳׳ל׳ -\J*1 Hy׳Ujif £l\fl<Vl ($*4 /W ז34jv j 1 } ( ) / f)Jl)( f Mf*0 fit* 1 i , <)h\M) /WJM H •)^^ י ׳ >W0/ ^\ji(|7> \ ) t j // )׳׳two '/J ^^^J}[^ f*;><1<o j s t ^ ^ o ל־///׳ן 0/׳1/^0(•׳ ׳//!״ ג׳// t < <A t // z^oWi r -U/«71 */J ׳//;׳ y ! yf/^0i / fif'i f)f\ Uro inr< (j p i ^ f !;׳11 "tfjl r i tl4/׳s J i f J׳$jJ N ( i f y *'׳;׳ וי.•*?׳ M /J'wtf ׳ ^ ׳ *•((ji/£& 4 f / • ;׳-׳/fA/ y 7 ^ ׳y y 1׳fi M /?״ 1°//!>) ft׳/!f/i1 #n ( , |׳ן ׳j<׳ j ) k 1 J ^ ' J i I ' f t i i / l ?א/, ׳ ץ/ ' •?׳, ;׳M 7^׳ 1 ^ [ l ) { ] - /7^//A;J?J ^ i i ךי•׳4י1 114(1 J - / ׳# ^ * ׳ f׳r< , ' ' " f i , - l y f ] f t 1 f h 4 % 0 Ufa My)4J 1J)< JJJJO jdbxiwjj* j/f/?/ ' " S ' 1 מכתבים ממקדשי השם ר •! 0ט י בע״ה מוצש״ק בשלח תרצ״ג כבוד הבחור המופלא ומופלג בתורה חו״ב מו״ה אפרים אשרי נ״י. את מכתבו קבלתי ויסלח נא לי כי לא השבתי ע ד הנה כי טרדות שונות עצרוני, לאחר שקבלתי ע ת ה מכתבו השני אמרתי להשיב על שניהם יחד. והנה בנוגע לתירוצו על קושיתי בתום׳ סוכה ג׳ דמקום דלא מקרי דירה לכן פסולה מדאורייתא. נראה לי דליכא למימר הכי ,דהנה בגמרא שם ברכות י״א אמרינן כללא עשה כב״ש לא עשה ולא כלום ומייתי כל זה מסוכה ,ואם נאמר דלא עשה ולא כלום בסוכה הוא משום דירה מאי ראי׳ מייתי לענין אחר שלא בענין סוכה דלא עשה ולא כלום .אלא ע״כ צ״ל דלא הוי חסרון בדירה ,והטעם צ״ל ד י ש כח ביד ח כ מ י ם לעקור דבר מן התורה ומטעם גזירה פטרו אותו מלקיים מצותו סוכה ,בסוכה זו אף שאם אין לו סוכה אחרת וא״כ גם כשיושב לא קיים מצוה סוכה ,אולם אם אכל בסוכה זו אם יהי׳ דינו כאוכל ב ב י ת להיות עובר על מצות סוכה או לא ,נראה דלא עבר ועיין מ נ ח ת חינוך במצות סוכה מה שחדש בענין מצוד׳ הבאה בעבירה בסוכה לתרץ קושית התוס׳ דף ט׳ .אבל גם לא קיים המצוד׳ והוי כמו שלא אכל בסוכה כל ימי החג וגם לא אכל חוץ לסוכה .וכן לענין ק״ש חכמים פטרו אותו מלקרות ק״ש מ צ ד גזירה או סיג לאחר חצות עיין רבינו יונה ריש ברכות ,אם יכולים רבנן לפטרו מלקרות שמע ולבטלו ממצות עשה משום תקנה דרבנן דיכולים לעקור ד ב ר מן התורה ועיין תוס׳ ברכות י״א דנראה דפליגי אתוס׳ סוכה ג׳ ואולי תלוי בשתי ד ע ו ת בענין ק״ש שהובא ברבינו יונה הנ״ל. ולפי״ז אינו שייך הסברא רק היבא דהחסרון אינו בהסוכה רק באופן י ש י ב ת סוכה היינו לפטרו אותו למנע אותו מלישב בסוכה משום גזירה אבל אם הפסול דרבנן הוא על ע ש י ת הסוכה ואם כבר נעשה הסוכה אין כאן ע ת ה אפילו גזירה דרבנן •למנעו מלישב בסוכה ,אלא דמדרבנן פסלו סכך כזה לכן אמרינן ד מ ד ר ב נ ן היא סוכה פסולה ומדאורייתא היא סוכה כשרה ,לכן מתורץ, ובנוגע לדף כ״ג אדרבה קושיתי מדף י״ב .משם ראי׳ דהנה שם אמרינן דלר״מ פסול אם עשאה דופן לסוכה ומשמע לגמרי אף מדאורייתא כמו על גבי בהמה מכתבים ממקדשי השם רא דר׳ יהודה פוסל לגמרי אף מדאורייתא ,משום כיון דרבנן מ ר ו ד ל א יכנס בסוכה שאפשר ש ת ב ט ל ע״י שתפול הבהמה ,והוי כמו גזירת ש מ א ימשך אחר שולחנו ונמצא שלא ישב כלל בסוכה לכן פסול לגמרי אבל בסוכה על גבי בהמה או אילן המחלוקת היא בענין אחר ,דהנה ע ת ה בחוהמ״ע כש״כ לישב אין כאן שום גזירה דרבנן המונעתו מלישב אלא השאלה היא על עצם כשרות הסוכה אם מקרי ראוי לשבעה ולר״י כיון דישנה סיבה איזו ש ה י א המנעתו ביומ״ט ליכנס לסוכה מקרי אינה ראוי׳ לשבעה מדאורייתא אבל מ ה שאינה ראוי׳ בדרבנן לא הוי א י נ ה ראוי׳ מן התורה ואינה ראוי׳ מ ד ר ב נ ן ליכא כי אין שום ת ק נ ת חכמים או גזירה דרבנן על אינה ראוי׳ לשבעה כי א ם כשרה מדאורייתא היא כשרה גם מדרבנן .ולר״י מה שאינה ראוי׳ מ ד ר ב נ ן הוי פסולה מדאורייתא לא מ צ ד גזירה דרבנן אלא יהי׳ מאיזה סיבה ש ה י א אבל כיון ש י ש איזו מ נ י ע ה להשתמש בה ביומ״ט הוי אינה ראוי׳ לשבעה. ולפי״ז אפשר ש י ש לישב גם הקושי׳ מתום׳ דף ט ׳ )בלאו הכי לא קשה מידי מתוס׳ דף ט׳ דהתוס׳ מקשים ל מ ה לי קרא ת י פ י ק לי׳ משום מצוה הבב״ע ותרצו דמצוה הבב״ע דרבנן ולכך צריך קרא קודם שגזרו רבנן ,אבל אין ה״נ לאחר שגזרו רבנן הוי פסולה מן התורה. בנוגע לקושית הפנ״י בסוכה ל״ו .אין הפנ״י כ ע ת תח״י אבל נראה לי לפי מה שכתבו האחרונים )עיין מ נ ח ת חנוך מצוה ק״ל( דבגזל עכו״ם אפילו לדברי האוסר אבל מצות השבה אין כאן ובכל זאת מחויב להחזיר משום ד ב מ ה קנה ואינו שלו ושייך להנכרי אבל אם הי׳ לאחר יאוש ש פ י ר קנה ומתורץ קושית הפנ״י. ועל קושיתו בשבועות ד ף ל׳ ,נראה לי ,דהנה צריך לקיים הקרא כ ד כ ת י ב ש י ע מ ד ו שני האנשים ,ו א ם איירי ב ב ע ״ ד ש פ י ר מיידי אפילו בדין נ ש י ם ויתקיים ועמדו שני האנשים כשלוחיהם אבל אי מיירי ב ע ד ו ת איך יתקיים ועמדו שני האנשים ב ע ד ו ת אשה מ מ ״ נ אם הנשים יעמדו ב ב ״ ד לא קרינן ועמדו האנשים ,ואם ישלחו כ ת י ב י ה ם אין כאן ועמדו כלל. מ ה ש כ ת ב לתרץ ד ב ר י הלבוש יעיין נא בסי׳ לב ארי׳ וימצא שם בתירוצו ועוד ביתר ש א ת יתורץ על פיו הקושי׳ על הלבוש. רב מכתבים ממקדשי השם תירוצו על הרי״ף בביצה עולה ליפה עפ׳י קושית הדז״ה אבל קושית הים של שלמה מתורצת בדוחק. ואומר בזה שלד וברכה כברבת אברהם זאב הלוי הלר /<?V 7/2 jy)pm }Jjf/ *fy ?^*יו Y **tip J ^ p f rd\f J^C ׳״v Aj/tj fjA^j ׳/׳/<< f^fy' V* ^ ׳6 J ) M ( / t t ׳ |V* (p$t? /fx \׳t / "p יי )׳1yrf< ? * r<j^>fa M\p P\ (f ; p u f i / j xf7 ,V• / r tfftys**(°fair*! f a -ay\• <{3 >i(%lA ר (ןa;1fO/c4 ,g **tip 'ftp.4 f 1? M hlp% /<*׳:/׳r,/ .U)4j J)* 10v1l ?*A** f t?0 ((>) < w ON* jj[/ p f a ^ י׳ ^ ^ ׳f ׳vr« ׳vr ׳i ? (f ז<״. ע ׳׳, p/f* P / f/?,!,?, ו/1 f ftfif ע U V f ' H ^ P K 'יי ^riojA 0^ c fi 0 fief*(/, J A7 ^ ־ err h -0 ׳ V ^ 2 7 ) 2/6 *M/> })ft Pit/ { 1 4 * M b ' r * ^J~< ^ ^)4 i y jffo (j°^׳ f«J/(/ f ^ ין _ ^ ״ f < , ^<[r*(jj, fa* 'eJt rt00 /J׳ ! ) ר j J 1 h A^) ^ ״ ן6׳//;(! רft(HJ r p ג / ' ?^VzJ'J j pjpv נר *•iff{י0,J^p)fj -^H 1 ^Jj J f ( p f \׳ ^<יי׳ ;ffifa J /.?/ u X/ ^ J </)< ^J^Jw<׳fp 'JJ)trtOJ W f/ftJ fit. < ) ' } רf y ^ W p ׳ l £H>0 ) 0 r t<fiJyfo׳j$)!J ׳/fa'-*4 W^f// p f t f U J ) V ( j & f > /4s f-U< r</ J)P J ) ( * / m °I^V 'fa f Q/ >3J מכתבים ממקדשי השם רז בע״ה ג׳ תשא תרצ״ג ,מארימפאל כבוד הבחור המופלא ומופלג בתורה חו״ב סוע״ה מו״ד .אפרים אשרי נ״י. מכתבו קבלתי מה שכתב מעלתו לתרץ קושיתו שבועות רף ל׳ לא אבין למה חזר וכתב אלי תירוצו אשר כתבתי לו במכתבי הקודם ,וכנראה לא קרא מכתבי. על שאלתו היכן מצינו בלב ארי׳ תירוץ על קושית הט״ז על הלבוש, יעיין נא בלב ארי׳ ריש פ׳ כסוי הדם דף פ״ג ד״ה ״ובד״ה שחט חי׳״ ובדיה ״ואולם״ ובד״ר .״ובזה יש ליתן״ וימצא שצדק הלבוש, ובנוגע לתירוצו על קושית הכו״פ ,לדעתי אין התירוץ עולה יפה .כי לשון רש״י מפורש ״מקום שנגע בתנור שנתבשל שם מחום התנור ולא צלי אש הוא״ ובתום׳ דף מ׳ ד״ה תנן כ ת ם אם נימא בחרס צונן ״וה״ה לאחר שהותם מעט מבשל בפסח כדי קליפה״ מפורש שהחסרון הוא שנתבשלה הקליפה בפסח. ומה שהעיר מדין זוז״ג ,הנה איתא בתום׳ דף ע״ה בד״ה וגרפו קושית הירושלמי על הא דאמרינן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש א״כ כשפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור ג״כ מבשלו והוי צלי מחמת דבר אחר עיי״ש ובירושלמי מה שתירצו ואי נימא דשייך כאן דין זוז״ג מהא קושי׳ נהי דחום התנור ג״כ מבשל אבל הגחלים מבשלים לא פחות מהתנור והוי זוז״ג ומותר דהא לפי דברי כבודו משמע ממתני׳ דזוז״ג מותר ,אלא ע״כ צ״ל דלא שייך כאן לומר זוז״ג דהכתוב אומר ״כי אם צלי אש״ והקפידא היא שלא יהי׳ הפסח מבושל ע״י דבר אחר על ידי צלי אש לבדו בלי סיוע דבר אחר .ולולי דכח האש נוצת כח התנור הי׳ אסור אף בתנור ע״י גחלים .והטעם דלא שייך לומר זוז״ג אלא לענין בטול אסור לומר שאין האיסור מתקיים בדבר ההיתר שנולד משני גורמים אבל כאן אין בשול או צלי מחמת דבר אחר עצם של איסור בפני עצמו ,אלא דין הוא דהפסח נדרש לו הכשר צלית אש לאכילתו ,היינו דין הוא בפסח שלא יצלה או שלא יתבשל בלי צלי אש .והצלי מחמת דבר פוסלת את הפסח והרי זה דומה כישראל ועכו״ם ששחטו ביחד שהשחיטה פסולה ולא נאמר זוז״ג .ואפילו להפוסקים דמכשירים היינו דוקא בסכין אחד דלדידהו העכו״ם לא הוי גם גורם .אבל בב׳ סכינים רה מכתבים ממקדשי השם ד״ה פסול׳ משום .דבהכשר לא שייך דין זוז״ג דהגורם הפסול כבר פסל את הדבר. ובנוגע לקושית הכו״פ ,אולי יש לתרץ כן דהנה התום׳ כתבו דכח האש נוצת כח התנור רק מה שנוגע ממש לחרס התנור נוצת התנור) ,עיין מלא הרועים על פסחים שם בענין( ויש לומר דרק הנגיעה ממש היינו צד החצונה של הקליפה מתבשל ע״י החרם ,אבל צד הפנימי של הקליפה שלא היתה נוגעת ממש אינה מתבשלת ע״י החרס אלא ע״י האש ונמצא בקליפה אחת יוצא די חובת שתי קליפות ורוטב אין בקליפה כמו שכתבו בתום׳ לכן קולף את מקומו ודיו. בנוגע לתירוצו על הרמב״ם שבנה יסודו על הקושי׳ הקודמת לשיטת ר״ת ,לא אבין ,אחר כי הקושי׳ מתורצת בפשטות כמו שביאר כבודו בעצמו ברוחה ,איך נבנה עלי׳ פירוש אחר בגמרא בהוא בפני עצמו לדעתי דחוק ואינו עולה דשמעתתא .ובכלל הפירוש אינו מובן לי אולי לא הביע היטב מחשבתו וכוונתו. ובזה אומר שלו׳ וברכה לכבודו כברכת אברהם זאב הלוי הלר <ז9ריח ע״ש וזתזב״גז מל־אביב מכתבים ממקדשי השם ריא בעיה כבוד הבחור המופלג בתורה הרה״ג החו״ב כו׳ מהור״ר אפרים .אשרי נ״י. מכתבו גלויותו קבלתי ע״ד שאלתו אם מי שחלה ואין יכול לאכול דרך הושט ר״ל ועשו בצנור נקב ומכניסים דרך שם אם חייב לברך עיין במג״א סימן ר״י סק״ט כשחוזר ופולט דלא מקרי הנאה אלא בתוך מעיו ואם כן הוא הדין לועס ופולט ובאותם שמעשנים טובאק נסתפק אם דומה לריח או לטועם ופולט ומשם משמע דעיקר הברכה על הנאת מעיו ועיקר הגמרא דברכות מטעמת אין צריכה ברכה דשם נסתפק אם משום הנאה הוא וליכא עיין ברכות )יד( בענין תענית ומסיק דאין איסור ומביא ממה דאין צריך ברכה ותום׳ שם כתבו דכשחוזר ופולט לא חשיב הנאה מן הטעימה ולכאורה הא הגמרא אמרה דמשום הנאה איכא אבל נלע״ד בזה דהכונד .כמוש״כ המג״א סימן רי״ו סק״א והא דאין מברכין על רחיצה וסיכה צריך לומר כיון דאין נכנסין לגוף כדאמרינן ברכות )דף נז( עכ״ל אם כן פשוט דהיינו נמי טעמא דאין מברכין על טעימה אף דהנאה דטעימה אית ליה כיון שאין נכנס לגוף אם כן בנדון דידן דנכנס לגוף צריך לברך. הגאון ר׳ יוסף זוםמנוביץ )הירושלמי( הגאב״ד דוילקומיר הי״ד ,נולד בשנת תרנ״ה, במינסק לאביו הרב ר׳ אשר דוב מגזע משפחת די ליאון .הגר״י זוסמנוביץ היד .חתן הגאון האמיתי מרן ר׳ משה מרדכי עפשטיין אב״ד ור״מ בםלבודקה וחברון. לפני שנתמנה לאב״ד דוילקומיר שימש כרב בסלבודקה .ספריו הם :״חלקו של יוסף״ על הרמב״ם ,״דברי חיים״ ,״משפט הירושה״ ו״תרועת מלך״ על מס׳ ר״ה. הוא היה גאון נורא בתורה בחריפות ובקיאות בבבלי וירושלמי ,ספרא ספרי ותוסתא וברוחב שכלו ועומק תבונתו היה כמעין המתגבר בפלפולי דאורייתא ,להמציא שבילים חדשים ונתיבי אורח בהם הלך במישור אחרי פירוק סלעים וישור הדורים ,בחידושיו הראה אור חדש והם מאירים כספירים לפנח כל נעלם בתורה. נהרג בחודש מנחם אב תש״א עם עדתו. ריב מכתבים ממקדשי השם אך יש לכאורה לומר דמטעמת שם רק הנאת פיו אבל אם הנאת מעיו לבד אין חייב לברך אבל עיין הג״א פ״א דברכות שאין מברך הברכה קודמת אחר אכילה דחייב ברכה אחרונה אבל כיון שהוא קודם ואין חיוב ברבה אחרונה אף על הנאת מעיו מברך. והגאון פירש דשותה מים לצמאו מברך דצריך הנאה אף דלכאורה הוי הנאת מעיו צריך לומר דאם שלא לצמאו אין התכלית הנאה ועיין חידושי רמב״ם ריש אלו דברים דעיקר תלוי בהניות הגוף ומה שנסתפק מג״א בלעוס אם דין מטעמת יש לו עיין ירושלמי פ״ח דתרומות דלעום כבלוע מחלוקת ר״א ורבנן. וברכת ריח דנפיק מכל הגשמה פשוט דשם הוא משום דעיקר גדר איסור ליהנות בלא ברכה כמו מעילה כמבואר בגמרא וכיון דקול מראה וריח אין משום מעילה אין מעילה אבל יש חידוש דכל הנשמה ולכך קול יש הנאה ואין מברך. אלא דיש לעיין דהא ריח רק לאחר שתעלה תמרתו אין מעילה ויש לנו אריכות בזה עיין כריתות ) 0ואכמ״ל. ולענין איסורים הרמב״ם פסק פי״ד ממאכלות אסורות דאף אם נכוה גרונו פטור אף שיש הנאת מעיו ועיין גם כן במ״ל שהביא הירושלמי דאם בלע בסיב פטור ועיין דשב״ם פסחים )קטו( רש״י שם דכרד בסיב רק חציצה הוי ואף הנאת מעיו יש אעפי״כ פטור ועיין חולין )קג( תחלקו אם מצריך גם הנאת מעיו אבל הנאת גרונו פשוט דצריך ויש להאריך בכל פרט אך מחמת רוב טרדה אקצר ואומר שלוי. יוסף זוסמאנאוויץ Rabi as " S. F e i n z i l b e r i s Kidalnlal (Lithuania) ה ל ו ׳,שלמד פיינזילבער (״,ל, , . ״ דן / r » J fi •1 תדJijiy p f i q/n>*? ttnfr* ids,/! (> יJ5)?'* k M l 0 ffi, * "ן9 ,) ^ 'י י , ל ) ל>רV p J ! r 9>Srf* M ן ,sfJ/J?* p / , paג & 6 f j ך m ׳,?6v fr/s/GJj// f J> j > , u ^ f / j J y l ' f j H j ) sK } / }J?** p9 sJj*! »־£ // 7)׳j> O J OS -,//{ ) J p j r j ///// f »JS } * / >?>־ <ל 1 1 y , * j AI) >n fy? J/fr6^- ע41<jJntYSn f f , f i } f r tjJ/LAS *S'p-V? < f a / U J > M J J^sSs-fj? *>&/כמ׳,רU ׳ , / W / ׳ ^ £ OsJnJJsM//L>-y % ?*/// )/^r>j? < ->MIJJJ> /* H j j J & f *?/ (}//י Ujy? s s f a tyr>f 4 !}r>p?7G,V A ,/f/r' Ufie*?*r>j*P $ > ׳ * / ' * י י > Cp <י׳^־ר M t o <s׳jsjf/f'n נ /</;<{? /"<<? % < ״T . ty)°J 7 נוק .קיידוון ju^ //</< ׳ ~* ^ vittj,tt../).Qv ק ק *1*1'ג/,^ t U J ' t t sJ>J/ -**jj7,pj ׳g/*r/#0l/&׳ ,W6 ג4<*34<*״ H / hJ"Cp/w1^fwCf O ' t M Z / j y l / / ,s•tj>j\t/)j/ fl// , //״, //p 1/j)Sj> / / < H^3M /JM>//pji !JJ<*J*AJ/ V i ak&' { > 4 J Y,יי ק/jj.? p / 7 / j > 3 s 0 J > ; 6 < * 7 מכתבים ממקדשי השם רטו בע״ה ית״ש קיידאן ,יום ה׳ כ״ה לחדש שבט שנת תרצ״ח כבוד הרב החוב״ק מד אפרים נ״י אשרי. אחדשה״ט וש״ת מכתבו קבלתי ,והנה חקר בהלכה זו של מקור מקומו טהור או טמא והלכה זו עמומה מאוד שכבר תמהו התום׳ שהלא טומאה בלועה אינו מטמא וכתבו שהוא הלמ״מ .והנה בס״ט עמד על סתירת הרמב״ם ז״ל ומ״ש משום דכשיש מכה אז אמרינן דלא ממקור אתאי .שפיר כתב דהלא כן מפורש בגמרא שרבותינו התירו בדם מחמת מכה דלא ממקור אתיא .אבל מה שתירץ בדם ירוק משום דספק הוא אם הוא מן המקור וספק של הלמ״מ להקל קשה מאוד דהלא פשוט הוא בכמה דוכתי שספק הלמ״מ לחומרא ומה שהביא מדברי הרמב״ם בדרוסה כבר תמהו ד״ט״ז סי׳ כ״ט ועוד כמה אחרונים וגם הב״י שם והט״ז כונת הרמב״מ להחמיר בס״ם בדרוםה אבל בספק גם בכל מיני טריפות שהוא הלמ״מ הוא לחומרא ומה שכתב כבודו שהרמב״ם אינו מפרש כפירש״י ותום׳ בודאי שאי אפשר לפרש פירוש אחר דכן מוכח בגמרא וגם לא הועיל כלום דהלא עכ״פ קשה הך דמקור שהזיע אמאי פסק שם הרמב״ם הגאון ר׳ שלמה הלוי פיינזילבער הי״ד הגאב״ד דק״ק קיידאן ,הי״ד נולד בשנת תרל״א בעיר ברזה־קרטוזה בפלך גרודנה ,לאביו הרב ר׳ אהרן יוסף אב״ד ביאלובקה, מחבר ספר ״עבודת אהדך .סבו היה הרב ר׳ אריה מוולקוביסק מחבר ספר ״פני אריה״. לפני כן היה רב בעיר מוריק ,פלך ווילנה ,בפרוזובה פלך גרודנה ואח״ב בוקשנה פלך קובנה .משם עבר לקיידאן .במשך הרבה שנים שימש כנשיא אגודת הרבנים בליטא. הגאון האמיתי הזה חיבר את הספדים :״נשמת חיים״ ,״השלמת המדות״ ו״יריעות שלמה״ על הרמב״ם הלכות קדשים. בקיאותו בשני התלמודים הימה להפליא והיה מתמיד גדול ושקדן בתורה שאין כמוהו ,זכרונו היה פינומינלי ממט ,צדיק וחסיד היה בכל מעשיו ותמיד היה עסקן נלהב ופעל גדולות עבור הפרט והכלל. נהרג בחודש מנחם אב תש״א עם עדתו. רטז מכתבים ממקדשי השם שהוא טמא ומה שכתב דמקור שהזיע הוא כמקור גופא לא ניתן להאמר דהלא זיעה בכל הטמאים הוא טהור וגם בזב אע״ג דקיי״ל דמעינותיו טמאין אעפי״כ זיעתו טהורה וכמ״ש הרמב״ם פ״א מהל׳ מטמא מומ״ש הל׳ ט״ז וא״כ אי אפשר לומר דהזיעה של המקור הוא טמא כהמקור ובפרט שטומאת המקור אינו אלא טומאת ערב ,אבל לענ״ד נראה שמקורו של הרמב״ם שטיהר בירוק הוא מהך דר״ל במקור שהזיע שבאמת קשה למה נקט כי האי לישנא כיון דירוק טמא הול״ל אשה שראתה כמין שתי טיפי מרגליות טמאה וע״כ שר״ל אשמועינן דוקא היכי שידעינן שמן המקור בא אבל אשד ,שראתה דם ירוק אינו טמאה שהלמ״מ נאמרה רק היפי דידעינן שהמקור הזיע ,ועכ״פ יש לפסקו של הרמב״ם שטיהר בדם ירוק מקור בגמרא .ומה שהקשה שהלא הולד נטמא ומה תועלת הי׳ שהי׳ מגדלין אותן להביא מי חטאת האמת שהתוס׳ הקשו דעדיף מימיו שהלא נטמאו בנדה אמנם לעצם הדין י״ל שהלמ״מ לא היה רק על הדם ולא על האדם ועוד אפשר שאינו נוגע בלידתו במקור ומה שחקר אם יש טומאה על אדם ומת אם אזדא טומאתו כבר כתבתי מזה בסי׳ י״ש יעו״ש בפ״ד מהל׳ ביאת המקדש הל״ב ועמדתי שם על הא דילפינן דמת מותר להמס במחנה לוי׳ ממה דכתיב ויקח משה עצמות יוסף עמו ולמה לא חשש מרע״ה דילמא יוסף בעל קרי הי׳ קודם מותו ובע״ק משתלח חוץ לב׳ מחנות יעוי״ש ,וד׳ יחזק וחילו לאורייתא המברכו בברכת התורה ומצפה לישיעת ד׳. שלמה הלוי פיינזילבער man ז ע ש הרמב־מ מל־*ביב עקרות תראה ארץ על תכסי דמם ,ואל יהי מקום לזעקתם ,עד ישקיף וירא ה׳ משמים וינקום נקמתו ונקמת עמו ונקמת תורתו ונקמת דפ עבדיו אשר שפכו דמם כמים.. . )סליחות ערב ר״ה( ואלה שמות מרנן ראשי הישיבות ותלמידי הישיבות ההדושות ,הסדושים והטהורים ממדינת ליטא ,שנהרגו על חידוש השם ד ינסום דמם הישרים והתמימים ,ארזי הלבנון ,אדירי התורה, אשר המיתו עצמם באהלה של תורה ושמו לילות כימים בלימודה ,מנשרים סלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם ,שנהרגו ,נטבחו ונשרפו על קדושת שמו יתברך. בדור יתום זה שבעוה׳׳ר נאבד רוב בנין ורוב מנין של אחינו באירופה וכמעט שזכרם הולך ונשכח אמרתי ,אני שהייתי ביניהם וכפשע היה ביני וביניהם ,ות׳׳ל שבדרך נס הצלתי ,עלי להקים לפחות מצבת זכרון בםפרי לזכרון גדולינו ,מאורינו ותלמידינו ,קדושי עליון שמסרו נפשם על קידוש השם ,הי׳׳ד. ממעמקים רכא שמות ראשי ותלמידי הישיבה הקדושה ״כנסת ישראל״ כס לבודקה שנהרגו על קידוש השפ ה׳ ינקופ דמפ הרב ר׳ אברהם גרודזינםקי מנהל ישיבת םלבודקה הרב ר׳ שרגא פייוול הלוי הורוויץ ר ״ מ כ י ש י ב ת סלבודקה נולד תרמ״ג בווארשא נולד תרנ״ח ,אלעקשאט נשרף החולים בבית בגיטו כ״ב תמוז תש״ד נהרג ר״ח תמוז תש״א הרב ר׳ יעקב שלמה הורוויץ מזכיר הישיבה יליד קליםצעל )פולי0 נולד תרנ״ב ,במינסק. בן מ״ה שנה נהרג ט׳ מרחשון תש״ב נהרג מנחם אב תש״ד תלמידי אבדהפ פייוועלזאן נ מ 'ליי ׳ 5א ק בן כ״ז שנה םט נהרג תשרי תש״ב )למד בטלז ואח״כ בםלבודקה( הרב אברהם באראן הישיבה אברהס ברענעד יליד סאלאק בן כ״ו שנה נהרג תמוז תש״א אברהם גערשטיין אברהם באר יליד נאווארדאק )פולין( יליד פענזא )רוםיא( נהרג תמוז תש״ד בן כ׳ שנה בן כ״ז שנה נהרג תמוז תש״א ממעמקים רכב אברחפ יהודה שאטניק יליד זאםלע ב כ ו ״ א ש נ ה אידל גינזגורג יליד קייד$ן בן כ״ו שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א אכרהפ זאגאן יליד קאוונע בן כ״ה שנה נהרג תמוז תש״א אהרן חיים קלאץ יליד ראסיין בן כ״ה שנה נהרג תמוז תש״א אברהם צגי וויינכערג יליד פילווישאק בן כ״ה שנה נהרג ט׳ מרחשון תש״ב אהרן לאנג יליד ראקישאק בן כ״ז שנה נהרג אלול תש״א אברהם יצחק זאקפ יליד מינסק )רוסיא( בן כ״ד שנד. נהרג תמוז תש״א )למד בטעלז ואח״כ בסלובודקה( אביגדור שאקין אהרן רייז יליד זעזמער בן כ״ב שנה נהרג תשרי תש״ב הרב אהרן רייכמאן יליד רומשישאק יליד וזעוויע בן ט״ז שנה בן ל״א שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג השרי תש״ב ממעמקים אחין צץ אליהו כמן יליד טירקשלע יליד יאנעוזע י ״ נהרג מנחם אב תש״א בן ל״ג שנה כ ב ש נ ה ו נהרג תמוז תש״א יליד ווילנא יליד בירז בן כ״ד שנה בן ל״ב שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א א י י י י י א ל פ ם א ן ח אליעזר חייקער קאוונע יליד מאוונ 9יליד בן כ״ט שנה r r יליד ציטעוזי»$ן בן ל׳ שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א אייזיק ויאלו* *ודליק אליהו גימעלפארב יליד זאסלע יליד שירווינט בן כ״ה שנה בן כ״ו שנד. נ ה ר ג א ל ו ל ת ש ״ נהרג מנחם אב תש״א א אלחנן ראגאלסקי r י י יליד סודארג יליד שודעקםבע בן כ״ח שנה בן כ״ז שני׳ מת בגיטו קובנה י״ג כסלו נהרג תמוז תש״א תש״ב ממעמקים רכד אליעזר זעליקםאן בנימין צאדיקאוו יליד דוםיאט יליד רומשישאק ב ן נ ה ר ג כ ׳ מ נ ח ם בן כ״ח שנה ש נ ה א ב ת ש ״ א נהרג תמוז תש״א אליעזר פארטמאן בנימין דוביאנפקי יליד שוועקםנע יליד קיידאן בן י״ז שנה בן כ״ז שנה נהרג אלול תש״א א ל י ה ו ק א ג א ן יליד ווילקאווישק בן כ׳ שנה נהרג מנחם אב תש״א אי^דונן וואלף שופטער יליד םואווענישקי בן כ׳ שנה נהרג מנחם אב תש״א מ י מ ץ ל י י ן ן י ק יליד ראקישאק בן כ ״ ח ש נ ה נהרג אלול תש״א נהרג טבת תש״ד בנימין גריז יליד קאשעדאר בן כ״ג שנה נהרג אלול תש״א בנימין שאלץ יליד דויג בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב בנימין זאב תרשיש י ל י ד ל ל ס יע בן ל״ג שנה נהרג מנחם אב תש״א מ נ :ע מ ק י ם הרב דוב בערל דאנםקי רכ הרב כרוך שטראז יליד קארונע יליד רינזעווע בן כ״ח שנה בן ל״ח שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תשרי תש״ב למד בטלז ואח״כ בסלבודקה דוב בערל זילבער יליד ווילקאמיר בן כ״ט שנה ברוד דוב פאקעלנישקי יליד נהרג מנחם אב תש״א קאוונע שנה י״ ט נהרג ט׳ חשון תש״ב דוב בערל לעווין יליד ב ן פאנעמונעק כ ״ ג ש נ ה נהרג מנחם אב תש׳׳א דוב בערל מינפטער יליד סלבודקה בן ט״ז שנה ברוך נארמאן יליד ווארנע ב ו כ ג ש נ ה ״ נהרג תמוז תש״א בילד גראלמאן יליד לוקניק בן כ״א שנה נהרג תשרי תש״ב נהרג מנחם אב תשי׳א בצלאל כירגער הרב דוב קור יליד קראק יליד עזשערןינע בן כ״ד שנה בן ל״ג שנה נהרג תמוז תש״א נהרג אלול תש״א ממעמקים הרב דוד כץ הירש קאנציפאוויץ יליד קופישאק יליד אוואנטע בן כ״א שנה בן ל״א שנה נהרג המוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א דוד מרגלית חנוך הענאף איציקסאן יליד יאנעווע יליד אוואנטע בן כ״ה שנה בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א דניאל מער זיםל ליפקאוויץ יליד בכפר פאמושע ע״י לינקובה. בן כ״ט שני׳ ג ה ר ג ד נ י א ל ת מ ה ת ש יליד לייפאלינגע בן י״ח שנה ״ א ייר נהרג תמוז תש״א זיפל שפירא יליד ראקישאק יליד טעלז בן כ״ד שנה נהרג אלול תש״א כ א ש נ י׳ מ ״ נהרג תמוז תש״א העשל פוהן יליד טרישקי זלמן תרשיש בן כ״ו שנה יליד קעלם למד ב ט א ואח״כ בםלבודקה בן כ״ו שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים זעליג טאבאקין חיים ראובן איציקםאן יליד בירז יליד טאראנין בן כ״א שנה בן ל״א שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א הרב חיים םיצקוס חיים כהן יליד באלבירישאק יליד קיידאן בן כ״ט שנה בן כ״ב שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א חיים שלמה כענהארט חיים ליטווין בן כ״א שנה יליד עזשערענע יליד ווילקאוושק בן כ׳ שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א חייט כ עיאלאוייץ הרב חיים לופט יליד ניישטאט ע״י טאוזדיק יליד אוטיאן בן ל׳ שנה בן ל״א שנה נהרג ט׳ חשון חש״ב נהרג תמוז תש׳יא הרב חיים גראז חיים מירוויש יליד אוזשוזענט יליד ניישטאט בן ל״ב שנה בן כ׳ שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א נז מ ע מ ק י ם חיים סטאלעד יליד באלבירישאק בן כ׳׳ו שנה יהושע הענקין יליד ווילייקע )פולין( בן כ״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א טוביה אדאנאוויץ יליד קאוונע נהרג מנחם אב תש״א יהושע ו״ראפ יליד אוזשווענט בן כ״ד ,שנה בן כ״ח שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש>׳א טוביה לאנג יהושע כלעכעד יליד ראקישאק יליד וועוויע בן כ״ב שנה בן כ׳יז שנה א ל ן ל נ ה ר ג ת ש ״ א נהרג תמוז תש״א הרב יהודה ליב דוכיאנהקי יהושע צירט יליד טאווריק יליד נייצונישאק מחוז ראקישאק בן ל׳ שנד. בן ב״ ו שנה נהרג טבת תש״ר נהרג אלול תש״א הרב יהודה ליב דארפמאן יודל פינקעלשטיין יליד שקודוויל יליד זיים בן ל״ב שנה נהרג מנחם אב תש״א בן י״ט שנה נהרג תמוז תש״א ממעמקים רכט יודל לעווין יוסף שטעפנער יליד ראקישאק יליד לייפאליעע בן כ״ז שנה בן כ״ב שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א יופף גאלדפארכ הרב יחיאל כעליצקי יליד יעזנע יליד באלניק בן כ״ט שנה בן י״ט שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א יחיאל שלוט כרוידע ¥ יליד מעמעל בן כ׳יז שנה נהרג תמוז תש״א הרב יחיאל דזימיטראוופקי יליד יאנישאק בן ל״ב שנה יוסה ברוך אכראמאזויץ 1 יליד קעלם 1 בן כ׳׳ה שנה נהרג תמוז תש״ד .יוסף אביר יליד מאריופאל )רוםיא( בן כ״ד שנה נהרג אלול תש״א נהרג תמוז תש״א יחיאל מאלאך הרב יופף קעקסט יליד סלאנים )פוליו( יליד מאזשייק בן כ׳ שנה בן ב״ח שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א 1 ממעמקים הרב יוסף געלמאן ,ל, p ל ו ו י ד ״ ג ל נ א ש נ ה יעקב בורשטיין יליד ווילקאמיר בן כ״ג שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א י ו פ י ל א 5ג מ א ן יליד יאנעווע בן כ״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א יעקב כלאך יליד שילעל בן כ״ו שנה נהרג תמוז תש״א יעקב כעקער יליד ראסיין בן כ׳ שנה נהרג תמוז תש״א הרב יעקכ שער יליד גירטאגאלע בן ל״א שנה נהרג מנחם אב תש״א ש W י ל י י ב ו נ ה י ג פ י י א מ ע מ ז 5ל כ ״ ב א ל ו ל ש נ ה ת ש ״ י יעקב גינזכורג יליד קאוונןי בן י״ט שנה נהרג תמוז תש״א יעקב ליכ מרגלית יעקב גרוזאוופקי יליד יאנעווע יליד סלבודקה בן כ״ד שנה בן י״ז שנד. נהרג ט׳ חשון תש״ב נהוג מנחם אב תש״א רלא ממעמקים הרב יעקב גאלדשטיין יצחק פיטינפקי יליד פאנעוועזש יליד פילווישאק בן ל״א שנה בן כ״א שנה נהרג אלול תש״א נהרג טבת תש״ב יעקכ אהרן שופטער יצחק יעקב ראפייקא יליד זעזמער יליד יאםווען בן י״ז שנה בן כ״ב שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א יעקכ אליהו פארטמאן יצחק ראבינאוויץ יליד שוועקסנע יליד גודלעווןי ב י י ״ ח ש נ ה נהרג אלול תש״א יעקב מינפטער יליד וויטעבסק )רוסיא( בן כ״ שנה נהרג תשרי תש״ב יצחק מילנער בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א יצחק יעקב זיפלאוו יליד לאזדיי בן כ׳ שנה נהרג אלול תש״א יצחק זאק יליד קעלם יליד בירז בן כ״ד שנה בן כ״ב שנה מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א ממעמקים יצחק געלמאן הרב יצחק שור יליד ריטעווע בן יליד ל׳ שנד׳ נהרג חשיז ת ש בן כ׳יב שנה " ד נהרג תמוז תש״א יצחק זילבער יצחק גליקמאן יליד קופישאק יליד זאםלע בן כ״ט שנה בן נהרג תמוז תש״ד נהרג יצחק ל!ל«ץ כ ן ב ״ ש כ״א שנה אלול תש״א יצחק כץ יליד יאסייו נ פאנעוועזש יליד ה ב נהרג תמוז תש״א קאוונע בן כ׳ שנה נהרג תמוז תש״א הרב יצחי'י״יאל יליד ב ן ? א ט ל ע י יצחק לא« בירז ל / מ נ י ה יליד ראלוישאלו בו נהרג תמוז תש״א נהרג כ ׳ אלול ש נ ה תש״א יצחק זדה גערשאן יליד בכפר קאלבוטישקיס יקותיאל קושעלעווםקי ע׳יי ראקישאק יליד מאליאט בן כ״ח שנה נהרג אלול תש״א בן י״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים ירחמיאל כאראן ישראל שימענסקיפ יליד יעזנע יליד ניישטאט בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א בן כ״ז שנה נהרג תמוז תש״א ירמיהו קאפלאן הרב ישראל סעגאל יליד בייםאגאלע יליד פאזעלווע בן י״ט שנה בן ל״א שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א ישעיהו מאוושאוויץ יליד שוועקסנע בן ל׳ שנה נהרג תמוז תש״א ישראל גרודזינפקי יליד סלבודקה בן כ״ו שנה מת כ׳ טבת תש״ה במחנה ההסגר בדאכו ישראל פיימאן י ל י ד p י ״ ח ט ע ל ז ש נ ה ישעיהו קושעלעוופקי יליד מאליאט בן כ׳׳ה שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א ישראל שוואצבלאט יליד יעזנע ש נ ה בן כ״ז נהרג תמוז תש״א , ישראל מרדכי וויינעד , יליד םואווינישאק בן כ״ח שנה נהרג תשרי תש״ב ממעמקים הרכ ליפמאן גאלינפקי ליכ איציקפאן יליד יאנעווע יליד דויג בן ל״ד שנה בן ל׳ שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א ליכ ארלינפקי הרב לוי יאקושאק יליד וואבאלניק יליד זשיימעל בן כ״ג שנה בן ל״א שנה נהרג תמוז תש״א נהרג טבת תש״ד ליכ בראווא הרב ליב יאוונעלעוויץ לאק יליד ווייגעווע יליד בן ל׳ שנה בן ל׳ שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנזןם אב תש״א הרב ליכ באפ ליכ יאקוכפאן יליד נעמאקשט יליד קאוונע בן ל״א שנה בן כ״ח שנה ס א נהרג מנחם אב תש״א לייזער וואלף טאבאקין יליד בירז נהרג תמוז תש״א ליב נח כץ יליד ראזאליע בן כ״ה שנה בן כ״ד .שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א רלה ממעמקים ליכ רייז הרב נחומ אלשוואנג יליד יאנישאק יליד לוקניק בן ל׳ שנה בן כ״ו שנה נהרג תשרי תש״א נהרג תשרי תש״ב )למד בטעלז ואח״כ בסלבודקד(. ליג זוכאוויצקי נחום דאטבלאט יליד באלבירישאק יליד שאט בן כ״ז שנד. נהרג מנחם אב תש״א בן כ״ח שנד. נהרג מנחם אב תש״א נחמן כערמאן נחום שווארץ יליד שידלעוו? בן כ״ן ש נ ה נ ה ך ג מ נ ן ן ם א ב ת ש ״ א יליד זעזמער בן כ״א שנד. נהרג אלול תש״א נחומ כץ יליד פאנידעל בן י״ט שנה נהרג מנחם אב ,תש״א נחום זכייה יליד שאווליאן בן כיד שנד. נהרג מנחם אב תש״א נחום לעווין הרב עזריאל מייראוויץ יליד אנושישאק יליד ראםיין בן כ״ו שנה בן ל׳ שנה נהרג אלול תש״א נהרג חשון תש״ב ממעמקים מאיר כענדער מנשה גלאזמאן יליד ציטעוויאן יליד וועוויע בן כ״ד שנה בן כ״א שנה ,נהרג תמוז תש״א נהרג אלול תש״א מאנע זעליקאוויץ מרדכי זילבער יליד פאנעוועזש יליד קופישאק בן כ׳ שנה נהרג תמוז תש״א מיכאל פישער בן כ״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב מרדכי הלל פלאקפ יליד יאנישקי יליד ציטעוויאן בן ל״ב שנה בן ל׳ שנה נהרג תמוז תש״א מיכל לייזעראוויץ יליד טאווריק בן ל׳ שנד. נהרג תמוז תש״א רב מנשה איידעלמאן יליד טאראגין בן ל״ב שנה נהרג אלול תש׳׳א נהרג מנחם אב תש׳׳א מרדכי געלמאן יליד ראדווילישאק בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א מרדכי ליב קאראז יליד ווענדזיגאלע בן י״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים משה קאגאן מרדפי פין יליד גירטעגאלע יליד בירז בן י״ט שנה בן כ״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א משה פפה בערנע הרב משה שער יליד ניישטאט יליד לוקניק בן נ״ה שנה בן כ׳׳ח שנה נהרג תמוז תש׳׳א נהרג תשרי תש״ב למד בטלז ואח״כ בסלבודקה משה קרופניק ליי ' ע ז ש ע ח 5נ ע משה כרייטיניצקי יליך וועוויע בן כ״א שנה בן כ״ט שנה נהרג אלול תש״א נהרג תמוז תש״א משה לעווין משה שלמה עליאשעוו יליד זאסלע כ ״ ך ב ן יליד יורבורג ש נ ה ב נהרג אלול תש״א י ״ נהרג תמוז תש״א משה פאקעלנישקי י* 1 י ל י ד ב ק כ א ח ו ו נ ע ש נ ה 1״ נהרג תמוז תש״א כ ו ש נ ה . משה געלפער יליד קאוונע בן כ״ו שנה נהרג תמוז תש״א רלח ממעמקים הרב משה גאדציכעפ יליד נאוזארדאק בן מ״א שנה נהרג תשרי תש״ב משה ביוד שפיץ יליד פלונגיאן בן כ״ג שנה נהרג תשרי תש״ב מתתיהו גאנדלער יליד עזשערענע בן ל׳ שנה נהרג תמוז תש״א מייוול גארפינקעל יליד לאזדיי בן ל״ב שנה נהרג מנחם אב תש״א למד בטלז ואח״כ בםלבודקד. פייוול הירש לוריע משה אברהם שפירא יליד ציטעוויאן יליד טעלז בן כ׳ שנה בן כ״ג שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א פייוול שגיצער משח טודרום שאלאמאוויץ יליד קאוונע בן כ״ד שנד. נהרג תמוז תש״א משולם שמולאוויץ יליד שאדאווע בן כ״ה שנה נהרג אלול תש״א צגי הירש בעדקאוויץ יליד טעלז יליד פאציגעל בן י״ז שנה בן כ״ו שנה נהרג תשרי תש״ב נהרג אלול תש״א רלט ממעמקים צבי חירש עליאשעוו קאפל גאלוכקין יליד יורבורג יליד שאוול בן כ״ט שנה בן כ״ד שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג המוז תש״א למד בטלז ואח״כ בסלבודקד• צבי מרגלית יליד שאווליאן ראובן מאוושאוויץ בן כ״ג שנה יליד לויקעווע נהרג תמוז תש״א בן י״ט שנה נהרג מנחם אב תש״א צבי שופגיצקי יליד קאלוואריע ראובן שפירא בן כ״ב שנה יליד יעלאק נהרג מנחם אב תש״א בן כ״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב צבי הירש קאגאן יליד בריינסק )פולין( הרב רפאל גראפמאן בן ל״ח שנה יליד קאסאווע )פולין( נהרג טבת תש״ד הרב קאפעל פינטיםקי יליד פילוזישןןק בן מ״ד שנה נהרג טבת תש״ד רפאל ליב וויינער יליד סואוזינישאק בן ל״א שנד. בן כ״ד שנה נהרג טבת תש״ב נהרג חשון תש״ב ממעמקים הרב שכנה לעווין שלמה בעקער יליד זשידיק יליד םלבודקה בן ל״ד שנה בן י״ח שנה מת בגיטו קאוונע חשון תש״ב נהרג תמוז תש׳יא למד בטלז ואח״כ בסלבודקה שלמה אהרן שניידער שלמה אגולניק יליד סלבודקה בן כ״ו שנה נהרג תמוז תש״א ש ל מ ט י י ץ ה יליד ראםיץ בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א שמואל סטאבסקי י ל י ד יליד טאראגין ״ קאיינע בן כ״ז שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א שלמה קאפלאן שמואל איידעלמאן יליד יאנעווע יליד טאראגין ב ן כ ז ש נ ה בן ל״ג שנה נהרג אלול תש״א בן כ״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב שלמה כערמאן הרב שמואל דור ראלכע יליד שידלעווע יליד מלבודקה בן ל״א שנה בן מ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א ממעמקים רמא הרב שמריהו מילנער שמעון כידער יליד ראקישאק יליד שאט בן נדד שנה בן כ״ח שגד. נהרג אלול תש״ד נהרג מנחם אב תש״א הרב שמעון פענפטער שמעון פארטמאן יליד קאוונןי יליד שוועקםגע בן ל ״ ] ה ו ג ה ר ב ח בן כ״א שנה ש נ ה ת ש ״ א ח מ ן ן ש מ ו א ל ע ר ל י ך יליד בריסק )פולין( ב ן ל ״ ן שמואל זאגארי י ל י י סלגייל ׳י־ בן י״ט שנד. ש נ ה נהרג המוז תש״א שמעון יפה נהרג המוז תש״א שניאור כרענער יליד ווילקאמיר יליד סאלאק בן ל׳ שנה נהרג תשרי תש״ נהרג אלול הש״א בן ל״ג שנה ב נהרג תמוז תש׳׳ד ממעמקים רמב חכרי כולל קאוונע המאוחד עפ כולל כית ישראל כפ לבודקה. שנהרגו על קידוש השפ ה׳ ינקופ דמפ חרב ר׳ זלמן פערמוט מנהל הכולל יליד שמילאוויץ )רוסיא( נולד תרמ״ח בקוברין )פולין( בן מ׳ שנד. נהרג מרחשון תש״ד בדאכו נהרג ט׳ חשון תש״ב הרכ ר' בנימין אזינפקי הרכ ר׳ חייט שמשון מארקאוויץ יליד קורקלע . יליד דובינאק בן נ ״ ג ן ז ף ג ב בן כ״ד שנד. ש נ ה ת מ ו ז נהרג תמוז תש״א ן 1ש ״ ד חרפ ר׳ דוד כן ציון עזראחאוויץ ,לי ד בן ל״ד ך, נהרג ט׳ חשון תש״ חרפ ד׳ יהודא אםובפקי יליד גדינקישאק ב י ר ז ש נ ח ר ג ד׳ זלמן שטיין בן ל׳ שגה ב נהרג כ״זז סיון תש״א הרפ ר׳ דוד שווארץ הרכ ד׳ יהודא לייכ שימשאוויץ יליד טלז יליד לעבעדאווע )פולין( בן ל״ד שנה נהרג ט׳ חשון תש״ב בן מ״ב שנה נהרג תמוז תש״א ממעמקים הרב ד׳ יוסף שלאכטעד רטנ הרה ר׳ משה בענדער מינפטער יליד בדיסק )פולין( בן ל״ה שנה נהרג ט׳ חשון תש״ב יליד מאזשייק בן נ״ו שנד. נהרג תשרי תש״ב הרב ר׳ יעקב גאלדשלאג יליד םינטשיווע )פולין( בן ל״ה שנה נהרג תמוז תש״א הרב ר׳ שמעון דוביאנסקי הרב ר׳ ליפע זילבער יליד קופישאק בן מ״ג שנה נהרג כ״ט סיון תש״א יליד קריצאווא )רוםיא( נהרג חשון תש״ד בדאכו בן נ״ב שנה שמות ראשי ותלמידי הישיבה הסדושה כטלז ממדינת ליפא שנהרגו על הדוש השפ ה׳ ינסופ דמפ הרב ר׳ אברהם יצחק כליף אב״ד ור״מ דטלז נולד תר״ן בטל ז הרב ר׳ עזריאל רכינוכיץ ר״מ בישיבת טלז נולד תרס״ה בטלז ז נהרג כ׳ תמוז תש״א בטל • נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז הרב ר׳ זלמן בלוד י י י ל יי , הרב ר׳ משה אלשבנג משגיח ישיבת טלז מ נ ה ח ; י ת ר מ נילי ג ה ר ג י ש י כ ת כ ׳ ״ ת מ ז ט ל ז ב ט ל ז ״ ב ט ל ז נולד תרם״ב כלוקניק נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז הרב ר׳ ישראל אורדמן הרב ר׳ פנחס חלפן ר״מ כישיבת טלז . מזכיר הישיבה נולד תרע״ג בטאווריק נולד תרם״ב בטלז נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז נהרג כ׳ חמוז תש״א ,בטלז. תלמידי א כ א ז א כ מ ץ הישיבה אבא פאקעלבאף יליד אוטיאן יליד שוקיאן בן י״ז שנה בן י״ט שנה נהרג מנחם אב ,תש״א נהרג מנחפ אב ,תש״א ממעמקים רמה אבא שער אברהם גאלדכערג יליד פלונגיאן יליד פלוגגיאן בן י״ז שנה בן ט״ז שנה נהרג תמוז חש״א נהרג תמוז״ תש״א אביגדור אופין אברהם גאלדשמיד יליד סלז יליד קראק בן ט״ז שנה בן י״ח שנה נהרג כ׳ תמוז ,תש״א נהרג מנחם אב ,תש״א אברהם בידערמאן אברהכ חיים קאפעלאוויץ יליד טיקטין )פולין( יליד שקאפישאק בן כ״ה שנה בן י״ז שנה נהרג כ״ט סיון ביאנעווע נהרג אלול תש״א אברהם בלוף אברהם יאכעלאוויץ יליד שאיל יליד פלאטעל בן כ״א שנד׳ בן ט״ז שנה מת במחנה הסגר באשכנז קיץ תש״ה נהרג תמוז ,תש״א אכדחפ גאלדכערג אכרחפ יוסף חן יליד פלאסל יליד קורשאן בן ט״ז שנה בן ט״ז שנה נהרג תמוז ,תש״א נהרג תמוז חש״א בווילקאמיר ממעמקים רמו אברהם כהן .... הרב אהרן יוםף ווערכילאוו יליד דראביאן יליד קרעטינגע בן י״ח שנה בן כ״ט שנה נהרג תמוז תש״א נהרג כ׳ תמוז הש״א בטלז אברהם מענדעלםאן אהרן משנה יליד מאסיאד יליד לובלין )פולין( בן י״ט שנה בן י״ח שנה נהרג תמוז ,תש״א נהרג בקיידאן תש״א הרב אברהם מעזעאל אהרן קראוויצקי יליד נאוועראן יליד לוקניק בן ל״ג שנה בן י״ח שנה נהרג תמוז ,תש״א נהרג מנחם אב ,תש״א אברחמ משח חייט אלחנן יצחק פורמאן יליד אוטיאן יליד ווייגעווע בן י״ט שנה בן י״ט שנה נהרג מנחם אב ,תש״א נהרג מנחם אב ,תש״א הרב אברחמ קאזארנאווסקי אלחנן משה בעקער יליד ריגע )לאטוויע( יליד לעלון בן כ״ד שנה בן כ״א שנה נהרג כ׳ תמוז ,תש״א גהרג מנחם אב #תש״א ממעמקים אלחנן משה טאכאקין יליד בירז רמז אליהו דוב פערעלמאן נהרג תמוז ,תש״א יליד שקודוויל בן כ׳ שנד. נהרג תמוז ,תש״א אלחנן צימרין אליהו יאנקעלעוויץ יליד שוקיאן יליד טלז בן י״ח שנה בן ט״ז שנה בן כ״ג שנה נהרג תמוז תש״א ביאנעתע נהרג כ׳ תמוז תש״א בטלז אליהו כרוידע הרב אליהו מרדכי לעוויטע יליד ק?לס בן כ״א שנד, יליד לויקעווע בן ל׳ שנר. נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א ,בטאווריק הרב אליהו דוד כאק אליהו פגל יליד טאדאגין יליד וזילנע בן כ״ו שנד, בן י״ז שגה נהרג ה׳ אלול ,תש״א אליחי דיג אסטעי - נהרג תמוז תש״א אליהו פינעם יליד קאווארסק יליד שאווליאן בן ט״ז שנה בן כ״ז שנה נהרג תמוז תש״א בווילקאמיר נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים אליעזר אכרהפ צפתמאן אליקופ דוד זשאגער יליד סלבודקה יליד דאגץווע בן י״ח שנה בן כ״ג שנה נהרג אלול וזש״א נהרג אלול תש״א אליעזר בעדלץ אליעזר כערקאל יליד קעלם יליד וויזשון בן כ״ב שנה בן כ״ה שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א אליעזר ווייס אלתר לעוו יליד יאנישאק יליד קראק בן ט״ז שנה בן י״ח שנד. נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א אליעזר פאקליכאק אפרים זאמעלאן יליד ש י א ן יליד סיאד בן כ״ב שנה בן כ״ג שנד. נהרג כ׳ תמוז תש״א ,ב ט א נהרג מנחם אב ,תש״א אליעזר שלאכט אפריפ לעקסאנדעראוויץ יליד ווילקאמיר יליד ליבעק )אשכנז( בן כ״ג שנה בן כ״ה שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז וק ממעמקים רמט אפריט קאזארנאוופקי אריה ליב גליקמאן יליד ריגע )לאטוויע( יליד יעלאק בן כ׳ שנדי בן ט״ז שנד. נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב חש״א אריה ליכ האדן אפריט קירפ . יליד לייפציג יליד יעלאק בן י״ט שנה בן כ״ד .שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א אפריט כהן אייזיק כרוצקופ יליד ווילקאמיר בן כ״א שנה יליד דראביאן נעלם ריש תש״ד בן כ״ב שנד. בשדה המלחמה .ע׳׳י האמעל נפטר שלהי קיץ תש״ב בגולת רוסיא בצבא הגדוד ליטא. בסווערדלאוו ,ע״י בוכארא אפריט אהרן פרידמאן אריח כאיי, יליד ווערזבלאווע )ווירבאלן( יליד גארזד בן י״ח שנה נפטר שלהי קיץ חש׳׳ בן כ״ב שנה ב נהרג תמוז חש״א בגלות רוסי׳ בסווערדלאוו ,ע״י בוכארא אדיה ליכ גאלדכערג יליד פלאטל ,״ ב ן n ש ג ה נהרג מנחם אב תש״א הרב אריה קראו־ י ל י י ט ל ז בן מ״ב שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א בטלז ממעמקים רנ הרב אריה ליכ ווערכילאוו אריה ליה מיגץ יליד קרעטינגע יליד קאוונע בן כ״ז שנה בן כ״א שנה נהרג תמוז ,תש״א נהרג חשון תש״ב בקאוונע אריח לים קיטאיוויץ אריה לים וויםטאוו יליד סאלאנט יליד קרעטינגע ט״ז שנה בן ט״ז שנה נפטר דיש סתיו תש״ג נהרג תמוז ,תש״א בגלות רוסי׳ בבוכארא הרב אריה לים זאקם י ל י ד י״ל* ש נ ה בן כ״י נהרג מנחם אב תש״א א ף י ח ל י ג פ ר ע ם יליד לוקניק בן י״ח שנה נאבד בשנות המלחמה ,בשדה המערכה בשרתו בצבא גדוד הלטאי אריח ליה זעליגמאן ,ל י ד ג ן ש י ט ״ ז ל ע ל ש ג ה נהרג מנחם אב תש״א אריה ליה שטעדז * • י ל י ד P ק ע ל ם ט ״י ש נ ה נהרג מנחם אב תש״א אשר מייזעל יליד דראבי8ן בן ט״ז שנה נהרג תמוז תש״א הגימין רעזניקאוויץ יליד פאנעוזעזש בן כ״ב שנה נהרג אלול ,תש״א ממעמקים רנא בנימין כינוש יעכץ כן ציון חעםם יליד ווילקאמיר יליד מעמל בן כ״ב שנה בן ט״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלו בנימין חייכעל בן ציון הירשאוויץ יליד שקודוויל יליד ריטעווע בן ט״ז שני׳ בן ט״ו שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א בנימין דעזניל! בן ציון יופעלעווםקי יליד קאלינקאוויץ )פיליז( יליד מעמל בן י״ד שני׳ נ ה ר ג ח מ ו ז ת ש בן ט״ז שנה ״ א ברוד מאיר בר׳ משה באראן נהרג ז׳ אלול תש״א ,בטלז בן ציון מארגעניק יליד טאוזריק בן כ׳׳ה שנה נפטר ג׳ ניסן תש״ג ,בגלות רוסי׳ בסווערדלאוז ע״י בוכארא. נהרג תמוז תש״א כן ציון באלאן בצלאל זילכערמאן יליד םאלאנט יליד םאלאנם בן ט״ו שנה בן י״ז שנה נהרג מנחם אכ תש״א נהרג מנתם אב תשיא יליד דראביןגן בן י״ד שנה ממעמקים רנב בצלאל צייטעל הרב גוטמאן שבתי יאפעלעוויץ יליד דיאביאז יליד טווער י מ ״ ז שנד בן ל״ד שנה ־ נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א ביוד טויב . 1 יליד ווארבע . גרשון מענדעל פאמאנאוו 1 0 נהרג מנחם אב תש׳יא * יליד טאלשין )לאטוויע( נהרג בשנות המלחמה כיור יהודא לעוויגפאן הרב גרשון כלעכמאן יליד ריטעווע יליד טלז בן ט״ז שנה בן ל׳ שנה נהרג תמוז תש״א נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז גדליהו ראזענכערג דוב בער העלפעד יליד יאנישאק יליד סיאד בן כ״ד שנה בן ט״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א מטמאן שניידער הרב דוב בער האמכורג יליד וועווערזשאן יליד טאראגין בן י״ח שנה בן כ״ה שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג ה׳ אלול תש״א ב ן ט ״ ז ש נ ה מ ט ע פ ק י ס דוב בער חייט יליד ראסיין דוב בער ראבינאוויץ יליד ריטעווע בן י״ז שנה כן ט״ז שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א דוב בער יפה דוב בערל דאט יליד טלז יליד קעלם בן כ״ו שנה בן כ״א שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז נהרג מנחם אב תש״א דוב בער נאחאמקין דוב כערל ניסן יליד רעזיצע )לאטוויע( יליד לאמזשע )פולין( בן כ״ה שני׳ בן כ״ז שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז נהרג תמוז תש״א דוב בער קאפעלושניק דוד כרויזעד יליד ריגע )לאטוויע( יליד םאלאנט בן י״ט שנה בן ם״ז שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א דוב בער פייוויש דוד זלמן לעווין יליד דראביאן יליד טלז בן י״ז שנה בן כ״ח שנה נהרג תמוז תש״א נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז ממעמקים דוד זאלצמאן דוד פורת יליד זשידיק יליד ריטעווע בן י״ט שנה בן י״ז שנד. נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א ד י ד דוד פייוועל געלמאן י ל י ד יליד שציול ק ע ל ם בן כ״ו שנה נ ך ר ג א ל י ל ת ג י י ז ד ז ש ״ א 3 כ ש נ ד ׳ י ״י׳ מת בביה״ח ,שילהי תש״ג מפצעיו שנפצע בשדה המערכה ,ע״י האמעל בשרתו בצבא הגדוד הלטאי דוד קליין ג א ת ד 'ליי P נ ה ר ג ט הלל דארפמאן ש ג ה ״י א ל ו ל ת ש יליד דראביאן ״ א בן י״ח שנה נהרג תמוז תש״א דוד יייוקיו הרב הערץ יאכנין יליד שקודוויל ״ יליד קעלם בן כ״ז שנה נפטר ריש קיץ תש״ב ב ן י m ש נ ה ח ת מ ן ז ן ן ש ״ א בגלות רוסי* בסווערדלאוו ע״י בוכארא. דוד שחור הענאך פורמאן י ל י י מ ע מ ל ש נ ה בן י״ט נהרג תמוז תש״א יליד שוקיאן בן כ״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים רנה הענאף קרוק זאפ פקוקאוויץ יליד ראקישאק יליד שאוזל בן י״ז שנה בן ס״ו שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א הערץ ניימאן זאכ צימעדמאן יליד ווארנע נהרג תמוז תש״א יליד פלוגגיאן בן ט״ו שנה נהרג תמוז תש״א חרב הערץ קליאצקא זיפעל זיסמאן יליד זאגער יליד דראביאן בן ל״ג שנה בן כ״א שנה נהרג תשרי תש״ב נהרג תמוז תש״א זאב גרודזינפקי זלמן בנימין הארצין יליד סלאבאדקע יליד קראזש בן ס״ז שנה בן כ״ב שנד. נהרג י״א תמוז תש״א במבצר התשיעי בםלבודקה בן כ״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א זאכ טאקעד זלמן פופלאן יליד יאנישאק יליד סיאד בן ייח שנה בן ט״ו שנה נהרג מנחם א נ תש״א נהוג מנתם אב תשיא ממעמקים דנו זלמן םווירפקי זעליג כערנשטיין יליד אוזשפאל יליד אמסטיוועווע) ,פולין( בן י״ח שנה בן ט״ו שנה נהרג מנחם אכ תש״א נאבד בשנות המלחמה זרח גאוואראווטשיק י ט ל ו צ י' יליד סוחאוואלע) ,פולי]( בז ט״ו שנה ׳ נהרג אלול תש״א u J , ז ל יליד) ,פולין( ש נ ה ב ן נהרג תמוז תש״א זאב תלם B מ י »** »P יליד ראקישאק בן י״ח שנה בו נהרגי אלול תש״א יליד טאויריק בן כ״א שנה נהרג י״ב אדר תש״ג, בשדה המלחמה ע״י האמעל, בהלחמו בצבא הגדוד הליטאי. זלמן קאפלאן י ל י ד ב ל י נ יק יק ז ש נ י ־ ו " נהרג מנחם אב תש״א הרב חייפ אפיהם קלאץ יליד םלונגיאן ל״ ב ן ג ש נ ה נהרג תמוז תש״א זעליג קירזשנער יליד לוקניק בן כ״ב שנה חייפ אליהו פיג מת בביה״ח שילהי שנת תש״ג יליד ריטעווע בפצעיו שנפצע בשדה המערכה ,ע״י האמעל בן כ״ב שנה בשרתו בצבא הגדוד הליטאי. נהרג תמוז תש״א ממעמקים חיים כישקא יליד ווילקאמיר רנז חיים זלמן עפטערמאן יליד סיאד בן כ״ב שנה בן י״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א חיים זעליג זכאר חיים שלאמאוויץ יליד ווארשע )פולין( יליד סלז בן כ״ט שנה בן כ״ה שנה נהרג תמוז תש״א נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז חיים יצחק יפה הרב יהודה גנערמאן יליד מעמל יליד דראביאן בן כ׳ שנה בן כ״ח שנה נהרג במחנה הסגר בדאכו תש״ד נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז חיים מרדכי לעוו יליד קראזש בן י׳׳ז שנה נהרג תמוז תש״א יהושע גורוויץ יליד וויםאקא דוואר בן י״ח שנד. נהרג מנחם אב תש״א חיימ פיאנקא יחיאל מיכל שמוקלעד יליד קעלם יליד זעזמער בן כ״ג שנה נהרג מנחם אב תש״א בן י״ט שנה נהרג תשרי תש״ב ממעמקים רנח הרב יונה גערצאוויץ יוסף זאקוטע יליד םלז נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז יליד אוזשווענט בן י״ז שגה נהרג מנחם אב תש״א יונה דאט יוםף יונג יליד קעלם יליד יעלאק בן כ׳ שנה בן ט״ז שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אכ תש״א יוםף אלפענכערג יוסף מילנער יליד נעמאצין )פולין( יליד לינקעווע בן י״ד שנה בן ט״ו שנה נהרג תמוז תש״א נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז יוםף בורשטיין יוסף נאיק יליד מעמעל יליד לוקניק בן י״ט שנה בן י״ח שנה נהרג תמוז תש״א נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז בן כ״ו שנה יוסף חעפם יליד קעניגסבערג )אשכנז( יוסף קאפלאן יליד יעלאק בן י״ד שנה בן ט״ו שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים יוסף קאפלאן רנט יחזקאל לעווין יליד ווארנע יליד סיאד בן 2״ר שנה בן ס״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א יו&ף .ראכינאוויץ יעקב גאיעד יליד ראסיין יליד שאווליאן בן י״ז שנה בן י״ט שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א יואל שלום גריקשט יעקב גן ציון קאץ יליד ריטעווע יליד שילעל בן י״ז שנה בן כ״ב שגה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א יחזקאל א י נ י יעקכ גראםגארד יליד ראסיין יליד פאנןיוועזש בן כ״ו שנה בן י״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א יחזקאל כצלאל ראכינאוויץ הרב יעקכ דרוק יליד נעמאקסט יליד םלז בן כ׳ שנה בן ב״ט שנה נהרג תמוז תש״א נהרג כ׳ תמוז תש׳׳א ,בטלז ממעמקים יעקב ווארייעפ יעקב נאחומאוויץ יליד טלז יליד יאנישאק בן י״ט שנה בן ט״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א יעקב זאלצמאן יעקכ דוד קקפמ יליד ריטעווע יליד מאזשייק בן ט״ו שנה בן כ״א שנה נהרג תמוז ,תש״א נהרג תמוז תש״א יעקב האנעד יעקב פידרער יליד געלדואן יליד ראקישאק בן כ״ב שנה בן י״ז שנה נהרג מנחם אב ת ש ״ א נהרג אלול תש״א יעקב כהנהמן הרב יעקב פמושקאוויץ יליד פאנעוועזש יליד דראביאן ב ן כ ״ ב נהרג אלול בן כ״ז שנה ש נ ה ת ש ״ א נהרג מנחם אב ,תש״א יעקב ליטווין יעקב פאזערעץ יליד לינקעווע יליד טלז בן י״ז שנה בן י״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז ממעמקים רםא הרב יעקב פוהן יעקב ראקאוו יליד טרישקי יליד וואלקערסהיים )אשכנז( בן כ״ח שנה בן כ״ג שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א יעקב קאטץ יעקב שפירה יליד ריגע )לאטוויע( יליד דובראוונע) ,פולין( בן כ״ב שנה בן י״ט שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א יעקב פאקמאר יעקב שמערל פפיוואק יליד אלסיאד יליד דווינסק )לאטוויע( בן כ״ג שנה בן י״ח שנה נעלם בשנת תש״ג בגלות רוסי׳ נהרג תמוז תש״א יעקב קאפלאן יעקב שניידער יליד בייסאגאלע יליד טרישאק בן ט״ז שנה בן ט״ז שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א יעקמ משה אלשוואן הרב יצחק אייזיק קליאצקא יליד ריטעווע יליד זאגער בן כ״ח שנה בן ל״א שנה נהרג תמוז תש״א נהרג אלול תש״א בפילווישאק מ מ ע מקים רםב הרב יצחק גאלדשטיץ יצחק העפנער יליד פאנעוועזש יליד קעלם בן ל״ג שנה בן י״ח שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א יצחק גליק הרב יצחק טאנקעל יליד פאסוואל יליד זאגער בן ט״ז שנה בן כ״ז שנה נהרג אלול תש״א נהרג תשרי תש״ב הרב יצחק גמזו יצחק לאנדאן ,ל, ב ן ד פ ל ו ג ל״א , א ן יליד מאיסאד כ ש נ ה בז ׳ ש נ י ׳ נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א יצחק גארשטיין יליד פלוגיאן בן כ״ד שנה נהרג מנחמ אב תש״א יצחק מאיר נעקופ יליד וויינוטע בן כ״ז שנה מת במחנה הסגר באשכנז בשנת תש יצחק יפה יצחק דוד גליקמאן יליד סלבודקה יליד יעלאק בן י״ח שנה בן ט״ו שנה נפטר בשנת תש״ג, נהרג מנחם אב תש״א בגולת רוסי׳ ״בקאלחאז״ ע״י סאמארקאנט ממעמקים רםג יצחק נטע עיליד יצחק פיווארניק יליד בדיסק׳ )פיליו( יליד ווארבע בן כ׳ שנה בן ט״ז שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א יצחק הגל יצחק פלערסהיים יליד אלסיאי יליד פולדא )אשכנז( ב נ ה ר ג י '״ ז מ נ ח ם ש נ י׳ א ב בן כ״א שנה ת ש ״ א יצחק מאיר גירזאן יליד פלונגיאן בן כ״ג שנה נהרג תש״ג בגולת רוסי׳. יצחק פאקליהאק יליד שוקיאן בן ט״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א צחק פורפעלעד "׳יי ג י ל ז נהרג תמוז תש״א יצחק קושעלעווסק יליד קעלם בן י״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א יצחק שלמה קאמענעצק יליד זשידיק בן כ״ד שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז יצחק שלמה פינקעלשטיין יליד ווארשא בן ט״ז שני׳ בן כ״ח שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז נהרג תמוז תש״א ממעמקים ־סד יצחק רוכיגשטיין ישעיהו אכעלםאן יליד זאגער יליד קעלם בן כ״ז שנה בן כ״ג שנה נהרג תשרי תש״ב נהרג מנחם אב תש״א הרב יצהק שטיינזאלץ ישראל טייץ יליד קיעלץ) ,פולין( יליד ראסיין בן ל״ז שנה בן ט״ז שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א ירחמיאל זימאן ישראל מלמד יליי מן מ ' 5׳ יליד שילצל בן כ״א שנה בן כ״ז שנה מת ברעב במחנה הסגר ,באשכנז שנת תש׳•׳" נהרג מנחם אב תש״א ישראל זעגאר ישראל מנחפ ווייפ יליד יאנעווע יליד בריסעל) ,בלגי׳( בן י״ז שנה נהרג מנחם אב תש׳״א ישראל צפי יאנקאלאוו יליד קעלם בן ט״ז שנה נפטר ריש קיץ תש״ב בגלות רוסיא בסווערדלאוו ,ע״י בוכארא. בן י״ט שנה נהרג בשנות המלחמה בבלגי׳ ישראל ראזענפערג יליד קוטנע) ,פולין( בן ט״ז שנה נאבד בשנות המלחמה ממעמקים מאיר אליהו קאפלאן י ל י ל ב ו נ ה י ג מ כ ע ב ״ מ א י ר י ל י י ת ש י ב ו בן י״ח שנה ״ עיי1 י ו י ז ש י ג מאיר יוסעלאוופקי יליד מעמל ש נ ה ת מ י ז ב מ ל רםה א אל ו ש נ ה " נהרג אלול תש״א נהרג ז׳ אליל תש״א ,ב ט א מאיר יוסף יליד פולין נאבד בשנות המלחמה מאיר מעדקין מ א י הרב י י ל י ד ב ה לל ט א ו ו י א ה כ ו ש נ ד ׳ י " נהרג תמוז תש״א •ליד לייפציג )אשכנז( בן ט״ו שנה נהרג אלול תש״א מאנדעל גארדאן מאיד וואלפיאנסקי י ל י ד ב א ו מ י א י ש נ ה ו נהרג מנחם אב תש״א מ א י ף י ל י ד ״ ט ו ז א מ ע ע ק י ש ק ו ד ו ו י ל יליד תיח בן כ׳ שנה נהרג תמוז תש״א מארקול שלאמאוויץ יליד גארזד בן י״ט שנה בן כ״ג שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א ממעמקים מיכאל כלומענטאל מישאל קראם יליד םולדא )אשכנז( יליד שקודוויל בן י״ז שנד. בן ט״ו שנד, .נהרג תמוז ת ש ״ א נפטר סידן תש״ב בגלות רוסי׳ בבוכארא מיכל זעף י ל י ד מנחמ מעכדעל קאצענעלנכויגן ק ו א ן ש י ל י בן י״ח שנה נאבד בגלות רוסי׳ ל י ם א מ י ב א ל י P י ג ה ר ג " ת מ ו ז יליד ריגע )לאטוויע( ש נ ה ת ש בן כ״א שנה _ נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז מענדעל וויטענבערג יליי יואישא ח * W W בן ט״ז שגה ״ א נאבד בשנות המלחמה מיכאל םליווקין יליד ריגע )לאטוויע( בן כ״ב שנה נאבד בשנות המלחמה מענדעל וויניק יליד קרעטינגע בן כ״ג שנה נהרג תמוז תש״א מיכאל שמוקלער מענדעל ליפאן יליד זעזמעף יליד פאנעוועזש ב ן י ״ ט בן ט״ז שנה ש ג ה נהרג תשרי תש״ ב נהרג אלול תש״א ממעמקים מענדעל ראכינאוויץ מרדכי,כאדאוויק יליד סלז יליד אבעל בן י״ח שנה בן י״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול ,תש״א מענדעל ריטאוו מרדכי זאבלאצקי יליד פלוגגיאן יליד מעזריטש )פולין( בן כ״ג שנה בן כ״ז שנה נאבד בשנות המלחמה נהרג תמוז תש״א מרדכי יופף פייוועלזאן מרדכי כרויזער יליד נעמאקסט יליד נעמאקסט בן כ״ג שנה בן כ״א שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א הרב מרדכי ליכ ריווקין מרדכי דארפמאן 1 יליד דראביאן בן כ׳ שנה נ ה ר ג מ ף ד כ י ת מ ו ן מ ע נ ד ת ש ^ ״ א א ן פ י ן יליד שוועקםנע בן ל״א שנה י נהרג מנחם אב תש״א מרדכ ם דער יליד פלאטל יליד ראקישאק בן כ״א שנה בן י״ט שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז נהרג אלול תש״א ממעמקים מרדכי עפעל הרב משה גריז יליד טלז יליד אבעל בן י״ט שנה בן כ״ג שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז נהרג אלול תש״א מרדכי שטיק משח דוד שפיצמאן יליד גארזד בן כ״ב שנה נהרג תמוז תש״א יליד לוצק) ,פולין( בן י״ז שנה נאבד בשנות המלחמה משה כעניאט משה זאק ל ם יליד לודז )פולין( י ל י ד ש ג ה ו "י נהרג מנחם אב תש״א נאבד בשנות המלחמה , הרב משה כצלאל לוריע משח יו&ה כרונזניק י ב כ ?ע יליד טלז בן כ״ו שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז 1 יליד יאנעווע בן י״ט שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז משה גארדאן משח יפה יליד ווילקאמיר יליד יעלאק בן כ״ז שנה בן כ״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים משח חיים שור רסט הרב משה ריף יליד ריטעווע יליד זאגער בן כ״ח שנה בן ל״ב שגה נהרג תמוז תש״א נהרג תשרי תש״ב הרב משה ליכ גרוידע משה שער יליד פלאטל נהרג תמוז תש״א יליד דויג בן כ״ב שנה נהרג מנחם אב תש״א משה ליטווין משה שיף יליד לינקעווע יליד טלז בן כ״ה שנה בן כ׳׳ז שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א משה פייוועל מינץ משה שמעון לאזאנובפקי יליד קאוזנע יליד פולין בן ט׳׳ז שנד. בן כ״ז שנה נהרג תמוז תש״א נאבד בשנות המלחמה משח קאגאלפקי משה שמעון פין יליד ווילקאווישק יליד שקודוויל בן י״ח שנה בן כ׳ שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בסלז בן ל׳ שנה ממעמקים משה מעלאמעדאוויץ הרב ניםן נדאז יליד שידלעווע יליד אוזשווענט בן ב״ב ,שנה בן כ״ט שנה נאבד ברוסיה נהוג מנחם אב תש״א משולם ארדמאן ־נפתלי זעליקאוויץ יליד שאוול יליד סיאד בן כ״א שנה בן כ״א שנה נהוג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א נחום כערלין נתן כערלין יליד קעלם יליד ויגע )לאטוויע( בן י״ט שנה בן ט״ו שנה נהוג מנחם אב תש״א נהוג תמוז תש״א נחום לאזאווםקי נתן נטע ווייער ילי קייךאן יליד חוסט) ,טשעכאסלאוואקיע( בן כ״ב שנה בן כ״ב שנה נהרג מנחם אב תש״א נאבד בליטא בשנות המלחמה הרב נחום ליפא חנניה הרב נתן טאנקעל יליד דראביאן יליד זאגער ד בן כ״ה שנה נהרג תמוז תש״א בן ל׳ שנה נהרג תשרי תש״ב מ מ ע מק י ם עופדיה נערצאוויץ י י ל p ט ד י ״ ח ל עקיפא נאחומאוופקי יליד שאוול ז בן כ״ב ש נ ה ש נ ה נהרג כ׳ ״מוז תש״א ב ט א נהרג מנחם אב תש״א עזרא גערצאוויץ עקיפא עפעלפלאט י ל י ד ב ן נ ה ר ג כ , כ ״ ת מ ו ז יליד ביאליםטאק )פולין( ט ל ן א בן כ׳ שנה ש נ ה ת ש ״ א ׳ ב ט ל ז הרב עזריאל קוליקאווםקי נהרג תמוז תש״א יליד לוקניק בן כ״ז שנה נהרג תמוז תש״א נאבד בשנות המלחמה פ י י ן ן ל ז י ן ו יליד טלז בן י״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א ה י נ פייייל כהן , יליד מעמל י בן כ״ה שנה יליד קרעטיגגע בן ל״ג שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א עמנואל לעדו פייוול מילקער יליד פאנעוועזש יליד זאגער בן י״ ח שנה בן י״ח שנה נהרג אלול תש״א נהרג תשרי תש״א רעב ממעמקים פייוועל שמידט פנהפ יפה יליד זידיק יליד פושעלאט בן י״ח שנה בן י״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א פגחפ מאוושא פייוול תקיף יליד יעלאק בן כ״ד שנה נהרג מנחם אב תש״א יליד בירז בן ם״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א פנחם ווערכילאוו פנחפ םגל יליד קרעטינגע יליד טעלז בז נ ה י ג כ כ ״ ת מ י ז ׳ פ נ ח פ ג ש נ ה ת ש בן י״ח שנה ב ט ל ז א ״ ' י י ז י ד א י יליד קעלם א ז נ ה ר ג מ נ ח ם א ב פםח גאלדפיץ יליד ווייגעוזע ״ בן כ״ב שנה נהרג מנחם אב תש״א y בן י״ח שנה ת ש נהרג כ׳ תמוז תש״א בטלו ״ א פנחפ כדוידע יליד שקודוויל בן ט״ו שנה פסח ה א מ ב ו ת יליד טאראגין נפטר כ״ג אדר תש״ב, בן י״ז שנה :גולת רוסי׳ בסווערדלאוז ,ד״י בוכארא. נהרג אלול תש״א ממעמקים ר פפה סגל הרב צבי הירש לעדריו יליד שוועקםנע יליד ראסיין בן י״ח שנה בן ל״א שגה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א צבי האמכורג צכי הירש לעווין יליד טאראגין יליד םלאבאדקע בן כ׳ שנה בן י״ט שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א צבי הירש אשכנזי צבי הירש מיכעל יליד ראקישאק יליד שוקיאן בן כ״א שנה בן כ״ג שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א הרב צבי הירש כרלין צבי הירש נאוועראן.... יליד מאליאט יליד ריטעווע בן ל׳ שנה בן ט״ז שנה נהרג חשון תש״ב בקובנה נהרג תמוז תש״א צכי הירש וואראבייציק צפי נייבערגער יליד פולין יליד בעדלין )אשכנז( בן ט״ז שגה בן כ״ב שנה נאבד בשנות המלחמה נהרג בשנות המלחמה בהולנד ממעמקים רעד צפי ריכקינד הרב צכי מעגדל דארפמאן יליד שקודוויל יליד שקודוויל בן כ״ב שנה בן ל״ד שנה מת בביה״ח שילהי.שנת תש״ג, נהרג תמוז תש״א מפצעיו שנפצע בשדה המערכה ע״י האמעל בשרתו בצבא הגדוד הליטאי. צפי קאפלינםקי צבי הירש צעטיפקע יליד ראקישאק יליד לויקעווע בן כ״ג שנה נהרג מנחם אב תש״א בן י״ז שנה נהרג אלול תש״א צמח ליכ קאף יליד קעלם צפי חירש קאצין בן כ״א שנה יליד יעלאק נהרג מנחם אב תש״א בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א ראובן חוויידאן צבי זאקוטע יליד קעלם בן י״ח שנה י P״ נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א יליד אוזשווענט כ א ש נ ד ראובן מרגלית הרב צבי לאפיאן יליד יאנעווע יליד קעלם בן כ״ב שנה בן כ״ה שנה 1ה ר ג מ ג ח פ א ב ת ש ״ א נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים רעה ראובן מערקין שאול גפן יליד לייפציג )אשכנז( יליד אלסיאד בן ט׳׳ז שנה בן י״ז שנה נהרג ז׳ אלול תש״א בסלז נהרג מנחם אב תש״א ראובן משה עפעלמאן שאול ליפמאן יליד טעלז בן י״ז שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז יליד מעמל נהרג תמוז תש״א רפאל גיאץ שלום באר יליד וזילקןןמיר יליד ראקישאק בן י״ח שנה בן כ״ד שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א רפאל סגל שלום דובאוו יליד טלז יליד רוםיא בן י״ח שנה בן כ״ג שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א״ בטלז נהרג מנחם אב תש״א רפאל ראבינאוויץ שלום וויינער יליד יעלאק בן כ׳ שנה יליד יאנישאק בן כ״ב שנה בן י״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים הרב שלום זאקש שלמה איידעלמאן יליד ריטעווע יליד ריטעווע בן ל׳י׳ג שנה בן כ׳ שנה נהרג תמוז תש״א נהרג תמוז תש״א שלום מאוושא שלמה ארדמאן יליד קדאקינאוזע בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א יליד טעלז בן י״ח שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז שלום נייהויז שלמה יפה יליד קעלם יליד שילעל בן כ״ד שנה בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א ש ל י מ ש ט י י ו שלמה לאזארפקי יליד שקידיויל יליד פולין י׳ ז .״י נהרג תמוז תש״א ,בשקודוויל נאבד בשנות המלחמה ב ש נ כ הרב שלמה אכא ז א ק יליד ריטעווע ב ן נ ה ר ג ל״א ת מ ו ז יליד יןילאק בן ל׳ שנה ש נ ה ת ש ם שלמה ליב בערענשטיין ״ א נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים ׳שלמה לעדרי שמואל בער פאקס יליד פולין בן כ״ה שני׳ נאבד בשנות המלחמה יליד דווינםק) ,לאטוויע( בן כ״ו שנה נהרג תמוז תש״א שלמה לעדדיטע יליד לויקעווע שמואל דוד לאנדא בן י״ח שנה יליד סיאד נהרג מנחם אב תש״א בן כ׳ שנה נהרג תמוז תש״א שלמה מילונציק יליד טאראגין בן כ״ג שנה נהרג ה אלול ,תש״א שמואל זלמן שטיין יליד שקודוויל בן כ״ד שנה נהרג תמוז תש״א שלמה פוקסמאן יליד פולין בן כ״ו שנה נאבד בשנות המלחמה שמואל זעליג איציקזאהן יליד םאראגין שלמה פישמאן יליד פולין כן כיב שנה נהרג אלול תש״א נאבד בשנות המלחמה שמדאל אכיגדדד וואלפע שמואל מאדמערשטיין יליד אוזשווענט יליד טלונגיאן בן ט״ז שנה בן ט״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג תמוז תש״א ממעמקים שמואל משה האכבערג שמואל קליין יליד פולין יליד שטראסבורג )צרפת( בן כ׳יד שנה בן כ״ד .שנה נאבד בשנות המלחמה קצין ״בצבא המחתרת״ בפאריז נהרג ״בימי הפלישה״ בצרפת שמואל ניבן לעסין יליד ניישטאט־טבריק שמואל ראובן ימח בן כ״ג שנה יליד טןילז נהרג ד׳ תמוז תש״א בן כ״ג שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז שמואל גיפעלעיייץ ילי ד י ״ ח ב ן ש נ ה נהרג תמוז תש״א שמואל עליאשעוו * 0 יליד טעלז ב י ט ש נ ה י ״ נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז הרב שמואל בער שור יליד ריטעווע בן ל״ד שנה נהרג תמוז תש״א שמעון זאגאר . יליד ראגעווע בן י״ח שנה נהרג אלול תש״א שמואל קאפלאן שמעון יאנקעלעוויץ יליד לוקניק יליד לויקעתע בן י״ח שנה בן ס״ז שנד. נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחפ אב תשיא ממעמקים הרב שרגא פייוול האבאל יליד סקאדוטשישןןק גן ל״ד .שנה נהרג אלול מש״א ש מ ע ץ יחודא באיי יליד ווארנע בן כ״ה שנה נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בסלז תנחום צאל יליד קעלם כן כ״ב שנה נהרג כ׳ תמת תש״א #בםלז. רעט ממעמקים רפ חברי כולל הרבנים שע״י הישיבה הקדושה כטלז ,שנהרגו על קדוש השם ר ינקום דמם הרג אברחמ יויעניץ חרג זונדעל רעזני? יליד שח־עקסנע בן ל״ה שנה בן נ׳ שנה יליד טאתריק נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז נהרג כ׳ תפוז תש״א .בסלז חרב אריח ליג וואםערמאן ה ר ג יופן 5ליב גרודניק יליד מינסק) ,רוםיא( יליד שאדעווע בן כ״ו שנה נהרג מנחם אב בן כ״ז שנה נהרג בי תפוז תשיא ,בטלז הרב דוד קמחי חרב יחיאל טולמאן יליד גראדנע נהרג כ׳ תמוז תש״א בטלז יליד ויטעוון בן ל״ד שנה נהרג ב׳ תמוז תש״א ,בטלז חרב זאב גחן הרב יצחק בהן בן ל״ח שנה י ל י ד ב ן פ ל א ט ל ״ ח ל ש ג ר ו נהרג תמוז תש״א ,בטלז יליד וועגער )לאטוויע( בן ל׳ שנר׳ נהרג כ׳ תמוז תש״א ,בטלז מ מ ע מ ק י ם דורג מאיר שמיינבאן• יליד טאווריק רפא הרב שלום שילאנפקי *׳ליי וזאתע בן מ״ו שגה בן ל״ב שגה נהדג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א חרב נפתלי וואסערמאן יליד בדיסק בן ל״ב שנד. נהרג סי חשון תש״ב בגיטו קובנא חרב שמואל לעווינפאן יליד ריטעווע בן מ״ג שגה נהרג אלול תש״א בטלז ממעמקים רפב שמות ראשי ותלמידי הישיבה הסדושה ״ישיבת פאנעוועזש״ ממדינת ליםא ה׳ ינסדם דמם חרב ר׳ אשד קלמן באראן ר״מ ישיבת .פאנעוועזש הדם ד׳ משה דוב כעד צפאםמאי מנהל ישיבת פאנעוועזש נולד תרמ״ז ,בטראק נולד תרנ״ד בפעטריקאוו נהרג אלול תש״א נהרג אלול תש״א תלמידי הישיבה אברהם אשעראוויץ אברהם ווין יליד פאנעוועזש יליד קופישאק בן ב״ח שנה בן כ״ה שנה נהרג אלול תש״א נהרג אלול תש״א אברהם מיפל בורשטיין יליד אםטראוו־מאזעוועצק )פולין( בן ב״ח שנה אברהם מאיר לוריע יליד ציטעוויאן בן י״ט שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א אברהם יאקובםאן אברהם לאזוריק יליד געגיזיבע יליד פאנעוועזש בן כ״ג ג ה ר ג ת מ ו ז ש נ ד ׳ ת ש בן י״ט שנה ״ א נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים אבא קעפעל. רפג אליהו ליב שגיידער יליד קעלם יליד נעמאקשט בן כ״ז שנה בן י״ט שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א אהרן קרעמשמער אליעזר אזכאנד יליד טאראנםק )רוסיא( יליד לאבאנאר בן כ״ב שנה בן כ״ז שנה נהרג אלול תש״א נהרג אלול תש״א אהרן יעקב שטארק אליעזר קאספער יליד קעלם יליד קדפישאק בן כ״א שנה בן כ״ד שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א אליהו משה קאגאן אליהו שאפאוו יליד פאנעוועזש יליד ליגעם בן ט״ז שנה בן כ׳ שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א אליעזר מאנולעוויץ אשר אלפעראוויץ יליד פאנעתעזש יליד טאוויאן בן כ׳ שנה בן ל׳ שגה נהרג אלול תש״א נהרג אלול תש״א ממעמקים רפד הרב כערל גלעזער כן ציון אלעמפיין יליד טראשקון יליד דווינסק )לאטוויע( בן ב״ח שנה בן כ״ד שנה נהרג אלול תש׳׳א נהרג אלול תש״א כערל דאווידאוויץ בנימין קרעמער יליד אניקשט יליד יאנישקעל בן י״ט שנה בן כ״א שנד, נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א בנימין שווארץ בנימין אלפיאן יליד קופישאק יליד דווינסק )לאטוויע( ־ י " נהרג אלול תש״א בן כ״ד שנה י ב ט ש נ ד נהרג אלול תש״א ״ י מ י ן ויישענעיופמי נישי! דודמאן יליד נעמאקשט יליד פאנעוועזש בז י״ט שנה 1 ג י׳י ג בן כ״א שנה מ נ ח ם א ב ת ש " א נהרג אלול תש״א בן ציון קומימקער גרשון ראפאפארט יליד גארזי יליד אוטיאן בן כ״ו שנה בן כ״ה שנה נהרג תמוז תש״א נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים רפה דוד פעפערמאן חירש קלינגכערג יליד סואוואלק ))פיליו( יליד כפר געגוזינע בן כ״ג שנה בן כ״ז שנה נהרג אלול חש׳׳א נהרג מנחם אב תש״א דוד ראפאפארט הענאך ליכטארניק יליד ווילקאמיר יליד סובאטש ב ו י ״ ש נ ה ט בן כ״ד שנה נהרג אלול תש״א נהרג אלול תש״א הרב הירש קופערשטיין הערצל זילכער יליי ס א א יליד קאמאי ל ק בן ל״ד שנה נהרג אלול ת ש בן כ״א שנה ״ נהרג אלול תש״א א חידש כץ זאכ דואלף קרעמער יליד זשידיק יליד פאלאגק )רוסיא( בן כ׳ בן כ״ה שנה ש נ ה נהרג מנחם אב ת ש ״ א נהרג אלול תש״א הירש ליפע נעל הרב זאב וואף געל יליד ראגעווע יליד ראזאליע בן י״ט שנה בן מ״ח שנה נהרג תמוז תש״א נהרג אלול תש״א ממעמקים רפו הרב זכריה לים זעלעוויצקי הרב חיים אזבאנד יליד פאנעדעל יליד לאבאנאר בן ל״ה שנה בן ל״א שנה נהרג אלול תש״א נהרג אלול תש״א זלמן יוסף זעלאוויצקי חיים ליכ זאגער יליד פאנעדעל יליד אגיקשט בן י״ט שנה בן י״ז שנה נהרג מנחם אב ;תש״א נהרג אלול תש״א הרב זלמן סטאלער חיים חירש קראק יליד סאלאק ילידסקאפישאק ב ן ל- נהרג אלול בן י״ט שנה ש נ ה ת ש ״ א נהרג מנחם אב תש״א זעליג הירש חאצקעל חיים אשעראוויץ יליד פאנעדעל יליד שקודוויל בן י״ט שגה בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א הרב חיים שלמה גירשאוויץ חיים שטיימאן יליד אניקשט יליד סקאפישאק בן ל״ב שנה בן י״ט שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים טוביה קוטשנער יליד גארזד רפ יודל ברעסקין יליד סלאנים )פולין( בן כ״ד שנה גן כ״א שנה נהרג תמוז תש׳׳א נהרג אלול תש״א יחזקאל יעקב קאפלאן יוסף פוהן יליד ציטעוויאן יליד סלבודקה בן י״ט שנה בן ט״ו שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אג תש״א יונח מייראוויץ יוסף קאראכעלניק יליד קעלם יליד אניקשט בן כ״ד שנה גן כ״ד שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א יוסף שופטער יוסף סגל יליד ראקישאק יליד וזישינטע בן כ״ט שנה בן כ״ה שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א יוסף קליכאנםקי יוסף שמעון שטיינפעלד יליד מינסק )רוסיא( יליד רעמיגאלע בן כ״ב שנה בן כ״ז שנה נהרג אלול תש״א נהרג אלול תש״א ממעמקים רפח הרב יעקכ גלעזער יעקב צויזמער יליד טראשקון יליד פאלאנגע בן ל״א שנה בן כ״ח שגה גהדג אלול תש״א נהרג תמוז תש״א הרב יעקב מיאדלער יצחק זיםקינד ע בן ל״ז שנה יליד קאווארסק י ל י ד ו ו י ל נ בן כ״א שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א יצחה דאט 1 הרב יעקכ דרוזין יליד כוויידאן יליד קןילם בן כ״ו שנה בן ל״ג שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א י ע ק ב יצחק ניםעלעוויץ ז י ן ן ילי יליד אייראגאלע ן י״ ש י ייייגעייע בן כ״ט שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א ב ט נ ה יצחק פישער יליד אוזשפאל בן כ״ב שנה נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים רפט יצחק גענדעל הרב ישראל צעכנאוויצקי יליד פאנעוועזש יליד מינסק )רוסיא( בן כ׳ שנה בן ל״ז שנה נהרג אלול תש״א נהרג אלול תש״א יצחק יאםמאן ישראל גלעזער יליד נעצונישאק מחוז ראקישאק יליד פאזעלווע בן י״ט שנה בן כ׳ שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א יצחק זיוו ישעיהו משה כהן יליד פאנעדעל יליד קעלם בן כ׳ שנה בן כ״ח שנה נהרג מנחם אכ תש״א נהרג אלול תש״א ירחמיאל ישראל כץ יליד בידז בן י״ט שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב ישעיהו יודל פין ליכ כערל חן יליד ראקישאק בן י״ט שנה נהרג אלול תש״א ליכ מאנענזאן יליד אניקשט יליד פאגיר בן ל״ב שנה בן כ׳ שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים מאיר מאיץ מיכל ראכמאן יליד דאבייק יליד אניקשט נהרג מנחם אב תש״א בן כ״ו שני׳ נהרג מנחם אב תש״א מאיר ענדעש י ל י ד ב ן ג ה ד ג מלך פאלאווייטשיק פ א נ ע ד ע ל כ ״ ג מ נ ח ם יליד דאבייק ש נ ה ת ש א ב ״ א בן כ״ו שנה נהרג אלול תש״א מאיר כץ י ל י ד מענדל פטאראזינפקי פ א נ ע ד ע ל ייליד ווענדזיגאלע בן כ״ג שנה א ל ו ל נ ה ר ג ת ש ״ א בן כ״א שני׳ נהרג תמוז תש״א מאנע זעליג וואלפע י ל י ד ב ן נ ה ר ג ג ע מ א ק ש ט כ ״ ה מ נ ן ז ם יליד פאסוואל ש נ ה א ב מענדל בער מילנער ת ש ״ א בן כ״ג שנה נהרג אלול תש״א מיכל דאנולעוויץ מרדכי טייטעלמאן יליד קעלם יליד טשערקאם )רוסיא( בן י״ז שנה בן כ״ג שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א ממעמקים רצא מרדכי שער משה איפערליפ יליד ווייגעווע יליד קעלפ בן כ״ז שגה בן כיה שגה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מגחם אב תש״א משה דוכינאווסמי משה חיים פערעלמאן יליד אניקשס יליד שקודוויל בן כ״ו שנה בן כ״ד שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש׳׳א משה ליכמארגיק י ל י ו משה אהרן מעל א נ י ק ש ט יליד קעלס בן כ׳ שנה נהרג מנחם אב תש״א בו:ן כ״ט שנד שנה ׳ נהרג אלול תש״א משח פארטגוי , הרב משה פליישמאו י יליד םוויאדאטץ בן י״ט שנה ג ד ־י ג מ נ ח ם א ב ת ש ״ א משה כגימיי לייי ש יליד וויזשין בן ל״ז שנה נהרג אלול תש״א משה קאוואן יליד פלוגגיאן יליד קעלם בן כ׳ שנה בן ב״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג אלול תש״א י ממעמקים וצב הרב משה מארגולין מרדכי זילבער יליד קרעמעצוג )רוםיא( יליד קאמאי בן ל״א שנה בן י״ט שנה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אכ תשיא משה פעגאל נחמן פורמאן יליד וועשינטע יליד אופינע בן כ״ג שנה בן כ״ב שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א משה הירש פאלאווייטשיק נחמיה גינקץ יליד קעלם יליד עזשןירנע בן כ״ג שנה בן כ׳ שנה נהרג מנחם אב חש״א נהרג אלול תש״א הרב משה אראנפאן נחום הירש לאץ יליד ביאליסטאק )פולין( יליד פאנעדעל בן מ׳ שנה בן י״ט שנה נהרג אלול תש״א מ י ד כ י Wי ע ז נ י ק א י י נהרג מנחם אב תש״א נחום לייבאוו יליד קוסיש&ק יליד שאווליאן בן כ׳ שנה בן י״ט שגה גהרב אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א 1 * • s ממעמקים רצג נחום זאקשטיץ פייוול אליעזר מער יליד ראקישאק יליד ציטעוויאן בן י״ט שנה בן י״ח שגה נהרג אלול תש״א נהרג מנחם אב תש״א ם י נחים ייאלי* י ' י יליד קעלם בן כ״ב שנה נח שטיינפעלד יליד רעמיגאלןי פפה לעוויט בן כ״ו שנה נהרג אלול תש״א נהרג אלול תש״א עיי? ייאליי צדוק מארקום יליד ליונעבורג )אשכנז( נ ה ר ג בן ל״א שנה נהרג אלול תש״א יליד כפר דזידיאל בן כ״ו שנה ב יו יליד אניקשט נהרג מנחם אב תש״א ו הרב פלטיאל זאריניה כ ״ א ש נ ה א ל י ל ת ש ״ יל, ד א ו ס ,ן א בן כ״ט שנה א נהרג אלול תש״א הרב פייוועל פנחפ שאפאמקיו ראוכן וויידעלמאן יליד פאנעוועזש יליד רימשאן בן ל׳ שנה בן כ״ז שנה נהרג אלול ת ״ ש א נהרג אלול חש״א ממעמקים רצד ראובן מאגילניק שמעדן זלמן דעזגיקאוו יליד פאנעוועזש בן י״ז שנה יליד ראגעווע בן כ״ו שנה נהרג אלול תש״א י א ו כ מ ר ג ל י ת י נהרג אלול תש״א שמואל לעשץ יליד סקאפישאק יליד טאווריק בן כ׳ שנה נהרג אלול תש׳׳א בן כ״ח שנה ', נהרג אלול תש״א רפאל אוושעניק שמחה יוסף כץ יליד ציטעוויאן יליד זשידיק בן כ״א נ ה ו ג ש כ ש נ ה א ל ו ל נ א ג י ל י ך ת ש ״ א ג י ף ש שמעון ליכ כיינארט ״ יליד ווילקאווישק י כ בן כ ״ שנה ג נ ה ר ג ש ל י פ א ל ו ל בן י״ח שנה נהרג מנחם אב תש׳׳א ת ש ״ א ק א ן ן א ל ם ק י יליד וויזשון ש נ ד ׳ בז ׳ נהרג אלול תש״א הרב שמריהו קאקאסיצקי י ל י ד 1 יייל * בן י״ז שנה בן ל״ח שנה נהרג אלול תש״א נהרג אלול תש״א ממעמקים שמריהו יוזינט יליד •טראשקון בן ט״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א דצה ממעמקים רצו שמות ראשי ותלמידי ״התלמוד תורה״ בקעלם ,ממדינת ליטא ה׳ ינקום דמם שנהרגו על קידוש השם הרג ר׳ דניאל מוכשוכיץ ר״מ ומנהל ״תלמוד תורה״ דקעלם נולד הרג ר׳ גרשון מיאדניק מנהל ״תלמוד תורה״ דקעלם נולד תרמ״זז לוניגעץ תר״מ דובראווע נהרג מנחם אב תש״א תלמידי נהרג מנחם אב תש״א ״תלמוד תו ר ה ״ הרב אגרחפ קאמלינםקי הרב אליהו נטע לעוויטעם יליד לריקעווע יליד לויקעווע בן ל׳ שנה בן ב״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א אליעזר לעווין אברהם גארדאן יליד שאוול יליד מאליאט בן כ״ח שנה בן כ״י׳ ש נ ה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א הרב אברהם יצחק חאנאלאוויץ אליעזר ווערכלאוו יליד אנושאק יליד קרעטינגע בן ל״ח שנה בן כ״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים רצז הרב אריה התם ז א ה יליד קעלם י ל י ד בן ל״ג שנה בצלאל קרעניץ יליד קעלם בן כ״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א בן כ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א ה י כ י יליד האמבורג ק ע ל ם זבולון איצקאוויץ יליד טעלז י י י'יי בן כ״ו שנה י נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א ־ ה ם י הרב זיסעל לעווין בז נהרג מנחם אב תש״א , ,, יליד שקודוויל בן ל״ה שנה נהרג תמוז תש״א דוד שאפקאווסקי הרב זעליג עבדים יליד ארטעמאנםק )רוסיא( יליד רוסי׳ בן כ״ה שנה בן ל״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א העשל שמואל נאיק הרב ז ע ל ע זאלצבערג יליד ווייגעווע יליד מאזשייק בן כ״ד שנה בן כ״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א כ ״ ט ש נ ה ממעמקים רצח הרב חייפ דרושקאוויץ הרב יעקב קראוועץ יליד שאט יליד שאדעווע בן ל״א שנה בן מ״א שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א הרב חייפ יפה הרב ר׳ יצחק פקיר יליד קעלם יליד זאסלע בן ל״ו שנה נולד תרל״מ נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א חיים פיאנקא חרפ ר׳ יצחק פאדאוופקי יליד קעלם יליד לויקעווע בן כ״ד שנה נולד תרל״ח נהרג מנחם אב תש״א הרב יהודא ליפ נעמזעריפ יליד געלוואן נהרג מנחם אב תש״א הרב יצחק גאפאנאוויץ נהרג מנחם אב תש״א יליד מאזשייק בן כ״ט שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב יחזקאל גאלדמאן חרב ישראל פצלאל כרוידע יליד ווילקאמיר יליד שקודוויל בן ל״ג שנה בן ל״ג שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש׳׳א בן כ״ח שנה ממעמקים רצט מאיר פארטמאן הרב משה אליעזר קאף יליד ניישטאט־קודירקא נהרג מנחם אב תש״א יליד קעלם גן מ״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב מיכה יהודה שטיין הרב נטע אבראמפאן יליד געדרעוויץ יליד פאיורע בן מ״א שנד. בן ל״ז שנה בן כ״ג שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א הרב מאיר צפי ריכקא פייוועל הירש שאפער יליד לויקעווע יליד קעלם בן ל׳ שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב מענדל לעווינסקי יליד לאמזשע )פולין( בן מ״ט שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב מרדכי לעווין יליד מינסק )רוסיא( בן כ״ו שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב פנחפ כעליצקי יליד קןןוונע בן ל״ח שנה נהרג מנחם אב תש״א הרב צפי פערדמאן יליד פינסק )פולין( בן ל״ה שנה בן ל״ה שנה נהרג מנחם אב תש״זו נהרג מנחם אב תש״א ממעמקים ש הרב צבי רעב הרב ר׳ שלמה פיאגקא יליד סאלאק יליד לאמזע )פולין( בן ל״ב שגי־ נולד תרמ״ו נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א צבי פיאנקא הרב שמואל רויטגין י ל י ד 3 ^ כ ״ ז יליד טאבריק ש נ ה בן ל״ד שנה י הרג מנחם אב תשיא נהרג מנחם אב תש״א ראובן ברוידע שמשון אבראמאוויץ יליד קעלם יליד קעלם בן כ״ט שנה בן ב״ז שנה נהרג מנחם אב תש״א נהרג מנחם אב תש״א הרב שלמה דעיפט הרב שמעון בליאכער יליד גאסטינאי )לאטוויע( יליד סוחאוואלע )פולין( בן ל״ד שנה בן מ״ה שנה נהרג מחם אם תש״א נהרג מנחם אב תש״א הערה רשימת השמות היא רק של ישיבות ליטא ,ואם כי גם הישיבות של ליטא הפולנית נמלטו לליטא בחדשים האחרונים שלפני החורבן הגדול כגון :ישיבות מיר ,ראדין, קאמיניעץ ,קלעצק וישיבות נאוואהראדוק ,וחלק ממנהליהן ותלמידיהן נספו בליטא ,בכל זאת לא הכנסתי את שמותיהם ,כי לצערי הרב לא היתד ,לי האפשרות להשיג רשימה מלאה של שמות הקדושים הללו וכן פרטי תולדותיהם .תקותי היא שאלה ששמותיהם ותולדותיהם ידועים להם בודאי ינציחו את שמם וזכרם במצבת זכרון מתאימה וראויה. תוכן הע ני ני ם דף סימן בדין רוצחים שאנסו ישראל ,לקרוע םפר תורה בידים א׳ ולבזותו בדין פקוח נפש לאחר זמן ב׳ דין בגדיהם של הקדושים שנהרגו הי״ד ג׳ ד׳ בדין םפק פקוח נפש על ידי לפני עור דין בישול ב ש ב ת בתוך הגיטו ח׳ דין המאבד עצמו לדעת כדי שיבא לקבר ישראל ו׳ בדין ברכת הגומל לשארית פליטת הרג רב ז׳ )״אקציע״ ר״ל( בדין ברית מילה על ידי עברין ח׳ בדין זכין לאדם שלא בפניו בפדיון הבן ט׳ בדין בשר שלא נמלח ובשר של נבלה בתוך הגיטו י׳ י״א בדין נר של ש ב ת על ידי חשמל ב ש ע ת הגזירה י״ב בדין מצות ציצית בצמר שנגנב מהרוצחים ימ״ש י״ג בדין אם יושבי חושך וצלמות הביטו מחויבים במזוזה י״ד בדין אם מותר ללמוד תורה עם הרוצחים ימ״ש על ידי כפיה ט״ו בדין הצלת עצמו על ידי תעודת עכו״ם ט״ז דין אמירת קדיש על עוללים ויונקים י״ז בדין חמץ בפסח בתוך הגיטו י״ח בדין תשמיש במוך בסכנת הגיטו י״ט בדין גלוח הזקן בסכנת הגיטו בדין הצלת עצמה על ידי הפלה מלאכותית כ׳ כ״א בדין קול שופר במחנה קאשעדאר כ״ב בדין חמץ שעבר עליו הפסח בתוך הגיטו ו יג יז כב לט מה נג נט סד םח עה עז פח צג קב קד קט קיא קטו קכו קכח קכט כ״ג בדין קבורת עצמות ודם הקדושים הי״ד קלא כ״ד בדין פרוכת לחופת שרידי חרב קלז תוכן הענינים כ״ה בדין פנוי עצמות ישראלית שנטמעה בין הגוים לקבר ישראל כ״ו בדין חציצה לתפילין לכסות בה כתובת קעקע שתי וערב בזרוע כ״ז דין נשים שנאנסו לבושת על ידי הרוצחים כ״ח דין מצבות קודש לקברים הרוסים כ״ט בדין אי מותר לקחת אילנות מבית הקברות כדי לגדור בהם םביב קברות הקדושים בדין דברי תורה שבדפוס שגויים משתמשים בהם ל׳ לתשמישי חול ל״א בדין הכניסה לבית טומאה לספק הצלת נפשות מכתבים ממקדשי השם ואלו שמות מרנן ראשי הישיבות ותלמידי הישיבות הקדושות, ממדינת ליטא ,שנהרגו על קדוש השם ,ד ינקום דמם םלבודקה חברי כולל קאוונע המאוחד עם כולל בית ישראל בסלבודקה טלז חברי כולל הרבנים שע״י הישיבה הקדושה פאנעוועזש קעדם קלט קמו קנא קנז קםא קעב קעז קפז ריז רכא רמב רמד רפ רפב רצו ציון לנפשות י סרות ובני מ ש פ ח ת י שנרצחו ע׳׳י זדים הארורים ימ״ש ביום שנכפלו בו צרות לישראל ,ת ש ע ה באב ת ש ״ א בעיר קופישאק ,ליטא ה ״ ה אמי היקרה מ נ ב ״ ת מרת חייה ב ת הרבני המופלג מו״ר אברהם הכהן הי״ד שגדלה וחנכה אותי על ברכי התורה ותמיד דאגה עבורי שלא אדע כל מחסור בכדי שאוכל לשקוד על דלתי התורה במנוחה. אחותי היקרה והמצוינת מרת איטא ובעלה היקר והנכבד מוה״ר איסר ב״ר ניסן הכהן אחותי היקרה והמצוינת הבתולה בילה ומשפחתם ,ה הי״ד הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ת ה א נשמתם צרורה כצרור החיים והשם ינקום דמם השפוד. תודה וברכה לידידי הנכבד רחים ומוקיר רבנן מו׳׳ה ש מ ח ה ב ״ ר יצחס געלעס נ לזפרון נשמת אמו היקרה ימרת ליבע בת ר' ישעיהו ע ״ ה נפטרה א׳ דחוי׳ה סוכות ,ת ש י ״ ט תודה וברכה להנכבד גדול המעשה ר׳ צבי וואללןאוו ולהרבני הנכבד מ .י .אבראמאוויץ, שסייעו להדפסת ספרי שו״ב דודי היקר והנכבד ר׳ נ ת ן אשרי ורעי תו היא דודתי החשובה מרת מינא תחי׳ שתרמו מהונם להדפסת םפרי לזכר נשמת אבותיהם ה״ה זקני הרבני המופלג בהפלגת חכמים ויא״ב מוה״ר משה בן הרבני מוה״ר צבי ארי /זצ׳יל נפטר כ״ז תמוז ,ת ר פ ״ ט וזקנתי החשובה והצנועה מ נ ב ״ ת מרת נעכע ב ת הרבני המופלג מוה״ר יוסן ,8ז״ל נפטרה י״ד םיוץ תר״פ ר׳ אברהם ב״ר צבי נפטר ג׳ אלול ,תרע״ג האשה ניטע בת ר׳ מנחם מענדל נפטרה ג׳ אלול ,תרצ״ג ת נ צ ב״ ה אלו יעמדו על הברכה ידידי מנעורי הרב ר׳ יונה כהן נ׳׳י ,םברוקלין ואחיו ר׳ נתן כהן נ״י ,רחובות )ישראל( בעד נדבת לבם הטוב לסייע לי בהדפסת בפרי והציבו בזה שם עולם לזכר נ ש מ ת אביהם היקר והנכבד ויא״ב ר׳ יהודה אליהו ב״ר משה הכהן נפטר י׳ תמוז ,תרח״צ ולזכר נ ש מ ת אמם ,היקרה והחשובה מרת עטל בת ר׳ שמואל הענאך הכהן נפטרה ד׳ ט ב ת תר״פ ולזכר נשמות אחיהם ואחיותיהם הקדושים והטהורים ר׳ דוב בערל ב״ר יהודה אליהו הכהן ומשפחתם העשל ב״ר יהודה אליהו הכהן מקופישאק איידא ובעלה יחיאל פענסין ומשפחתם ,משקאפישאק בלומע ובעלה אליהו בער פאגרונד ומשפחתם ,מאבעל שנהרגו על קדוש השם מנחם אב תש׳יא תהא נשמתם צרורה כצרור החיים וה ינקום דמם השפוך , הכרת תודה לש׳׳ב ה א ש ה החשובה והנדיבה הנכבדה מרת חנה רכסה כת ר גרשון וואפץ אם בנה אסקאר וחתנה מאודים פליישמאן ומשפחתם שסייעו להדפסת ספרי לעי״נ אביה וזקנם הרבני ר׳ גרשון בן הרבני רחים ומוקיר רבנן ר׳ אליהו ז״ל תודה וברכה לידידי הרב המצוין ר׳ דוד סטבסקי שליטי׳א רב בבית הכנסת ״בית יעקב״ בקלומבום ,אהייא בעד עזרתו שהשיג מבית הכנסת ״בית יעקב״ לסיוע לספרי ברכה ותודה לידידי הנכבד מר משה מיכלעס בעד עזרתו להדפסת ספרי לזכר נ ש מ ת אמו החשובה מרת לאה יהודית ב ת ר׳ עוזר הי״ד נהרגה על קדוש השם ט׳ מרחשון תש״ב ,בםלבודקה בסיוע להדפסת ספרי ,מוקדש בזה ציון לנשמת הנכבד והיקר ר׳ שמואל ב׳יר משה דוד ברוידע נפטר ה׳ שבט ,תשי״ח מאת אשתו מאלע ,ובנו חיים בתו חסיד ,כהן ובתו שרה שטראוס תודה וברכה לידידי הנכבד מר חנא הלארלו לזכר נ ש מ ת אביו היקר והנכבד רודף צדקה וחסד ר׳ צבי ב״ר חנא קלארס ע״ה תנצכ״ה , תודה וברכה לידידי הנכבד הרב המצוין והנעלה מר שמעון סגל נ״ י אשר תרם להדפסת הספר לזכר נ ש מ ת אמו היקרה והנכבדה מרת ניטל בת ד שלמה מאיר ה נהרגה על קדוש השם ה׳ שבט ,תש ״ד לידידי הנכבדים האחים ר׳ יוסח מרדכי ולד׳ חיים משה לפידות שסייעו להדפסת ספרי לזכר נשמת הוריהם היקרים והנכבדים ר׳ ישראל זאב ב״ר יוסח מרדכי ,ע״ה נפטר כ׳ אדר בי ,תשי״א ומרת הינדא מלכה ב ת ר׳ נפתלי צבי הלר נפטרה ל׳ ניסן ,ת ש י ״ ב הכרת טובה לידידי הנכבד גדול המעש דר .טוביה ב״ר נחופ לואיס עבור עזרתו להדפסת ספרי, ואלה יעמדו על הברכה הנדיבים הנכבדים שסייע בהדפסת ספרי. הרב מנחם ראקמאן דר .דזשוליום מארק מר .איםאק שטערן דר .לואים נייטענםאן רבי אללאן שטיינבאך מר .יוסף ל .גרינבערג רבי לואים י .נוימאן רבי האררי האלפערן מר .דוד ראזען מר .םעמועל םיגעל דר .האררי ה .ווייס רבי פילציק רבי ראבערט גארדים רבי עדווארד ם .םענדראו מר .בנימין גוטערמאן מר .םעמועל ראכעלםאן מר .םעם אונגער רבי דוד גאלאווענםקי רבי מאריס גאלדבערג
© Copyright 2024