‫ס פ ר‬
‫ל ח ם ושמלה‬
‫כולל‬
‫באול‬
‫דברי המתרגם‬
‫א ו נ ק ל ו ס ז״ל ע ל ס ד ר פ ר ש י ו ת ח ת ו ל ת‬
‫יפדד‬
‫‪(x‬‬
‫באור‬
‫הטלית לשרשיהם עפ׳י ס׳‬
‫אוהב‬
‫לשגיס‬
‫וקבוץ הנוסתאות וברירמ‬
‫המתורגמן‬
‫מפ׳‬
‫היקר‬
‫ג ר יעל דבריהם הערות ונוספות ‪ .‬ההיא י ק ר א ‪:‬‬
‫לחם אבירים‬
‫‪ (a‬באור ‪,‬הטעמיפ ושינוי העתקתו ממקום למקום ומעניו לעני! עפ׳י רות מבינתי במקראי קרש‬
‫א׳‪4‬י קבי* מפי התנאים ריא ו ד י י ‪,‬‬
‫שמלת‬
‫קראתיו ‪:‬‬
‫גר‬
‫כ ל א ל ה מקובץ ו מ ח ו ב ר בעזהש״י ע ל ידי‬
‫בךציון י ה ו ד ה ב ל א ׳ א מוה׳ א ל י ה ו ד ל בערקאוויץ ב ע ו ד מ ס ׳ ‪ .‬ע ו ט ה אור‬
‫הועתק והוכנס‬
‫«‪-s><3s>3‬‬
‫לאינטרנט&<>««‪-‬‬
‫‪ w w w . h e b r e w b o o k s . o r g‬ל‬
‫ע״י חיים ת ש ם ״ ז‬
‫נ‬
‫ו ו י‬
‫א‬
‫ב ד פ ו ס ר ׳ יוסף ראובן ב ר ׳ מגחם מן ראש‬
‫תר׳י‬
‫שגת‬
‫לפיק‬
‫‪JIEXEMT. BACHMJtA‬‬
‫־ ‪C.‬‬
‫‪Konaeirrapm‬‬
‫‪T.‬‬
‫‪JT?3K»sa1ac1> u oC-BflciicHic RaaAcficKaro‬׳‬
‫‪yimcJiccca.‬‬
‫•‪1‬‬
‫‪*lacnib‬‬
‫‪BHJlbHO.‬‬
‫‪Timorpa*!!! P . DI. Poiania.‬‬
‫‪l«tJO.‬‬
‫‪01,‬‬
This Sefer has been made available by:
r ‫ ־‬t g 0 E & l CORNER I
5314 13th Avenue
Brooklyn, NY 11219
TEL. (718)972-0777
FAX. (718) 972-0178
A deluxe bound copy of this sefer is available at:
Biegeleisen Hebrew Book Store
th
4409 16 Avenue
Brooklyn, N.Y. 11204
(718) 436-1165
‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬
:‫ אצל‬,‫ במחיר סביר‬,‫וניתן להשיג ממנו טופס מכורך‬
‫בימ״ס ביגלאייזן‬
th
4409 16 Avenue
(718) 436-1165
‫יצא לאור פה ברוקלין נ‪.‬י‪.‬‬
‫שנת תשנ״ז‬
‫ע״י‬
‫א ח י ם גאלדענבערג‬
‫ו ב ס י ו ע מוייה ר' י צ ח ק ב ר א ן נ״י‬
‫* * * * *‬
‫נדפס אצל‪:‬‬
‫‪5022 13TH A V E N U E , B R O O K L Y N . N.Y. 11219‬‬
‫‪TEL. (718) 972-0777‬‬
‫‪FAX. (718) 972-0178‬‬
‫מכירה הראשית אצל‪:‬‬
‫ביט״ס ביגלאייזן‬
‫‪4409 16th Ave.‬‬
‫‪Tel. (718)436-1165‬‬
‫מאמר א‬
‫מי ש ם‬
‫פה‬
‫ל א ד ם וגו׳ ה ל א אגבי ל‪.‬׳)שמות ד י״ב(‬
‫א ( כשעלה ברצונו ית׳ לברוא את הארס על תכונה שהוא להיותו מוכר נתן את קולו‬
‫להשתטח על פי כלי המנשא אשר הכין לו והס עשרים ושחים אוחיוח היוצאים מחמשה מקומות‬
‫הייועיס‪ ,‬כמו שהוא בספר יצירה׳ עשרים ושתיס אותיוח יסור חקקן בקול‪ ,‬ח נ ק ברוח ר‪-‬־‪.‬־‪1‬ן בפה‬
‫בתמש מקומות אחה״ע בגרון גיכ״ק בתין‪/‬יטל״נת בלשון‪,‬זסש״רן בשיניס בומ״ף בשפתיס ‪,‬‬
‫ב ( לאותיות אלה תנועות אשר לפיהס ישתנו גס כן בהברתם זה מזה והס עשר במספר‬
‫אשר נשמעות בהברל זו מזו בברור גמור והרי סך מספר של כל תנועות ההברות שאפשר שיתהוו‬
‫מחנועוח כלי הרבור ר״ך חנועוח מחחלפות שאפשר לרמז על ירם רייך ענינים מתתלפיס )רש״פ‬
‫בהקדמתו( ובלשונות העמיס בתרו באיזה אותיות לסימן התנועות כמו א המורח פחח ‪ 0‬א‬
‫תמורת קמץ וכן בא בלה״ק היוד לסימן החיריק גדול או הצירי‪ ,‬והוא״ו לסימן החולס והשורוק‬
‫אבל הנקודות ושמותיהם נתתדשו את״כ בזמן כמו שהאריך הרב ר״א הלוי בס׳ מסורת המסורת‬
‫בראיות צודקות ע״ש ומסליאות הלשון אשר ידעו בו הקוראים הרגילים להעמיד כל תיבה על‬
‫מתכונתה עפ״י הקבלה איש מפי איש וכללי הדקדוק עם ההרגל הרב )כוזרי( •‬
‫ג( ומאלה האותיות והתנועות הורכבו אתד לאתד ונתהוו מהם השמות הפעלים‬
‫והמלות איש איש ללשונו‪ ,‬ובאלה נפרדו הלשונות זה מזה כפי המרתק אשר ביניהם ובין‬
‫אביהס הראשון ‪ ,‬ומי'אביהם ?‬
‫‪ 0‬באה הקבלה שהוא לשון הקודש כאשר יורה ע״ז הגזר שס אדם מאדמה ואשה‬
‫מאיש ח־ה מתי וקין מקניתי ושת משת נת מינתמנו עם עדות התורה וקבלות דור אחר‬
‫דור עד עבר עד נח עד אדס ושהוא לשון עבר ובעבורו נקראח עבריח )כוזרי( ‪,‬‬
‫ה ( ואין ספק כי היה הלשון אצלו ית׳ על שלימותו לא החסיר ולא העדיף מכל‬
‫אשר ברא בעולמו לקרוא להס שמות לעצמותס ולפעולתם כפי ההכרת אל המ־בר וכאשר‬
‫הפת נשמת לנתייס באפי האדם ויהי לנפש חיה הראהו במתזה כל הנמצאים הנבראים‬
‫וקרא לי בשס כל אחד ואתד וכן כל‪ .‬פעולת האדם בהם‪ ,‬ותחבולותיו וכלם בשם יקרא‬
‫לדעח ולהבין בדברים כאשר חראה במאמרו יח׳ אל האדס בראשונה מכל ען הגן אכל‬
‫תאכל ומעץ הדעח טו״ר וכוי כי ביום אכלך ממנו מוח חמוח והארס הבין בדברים‪ ,‬ע״כ‬
‫שידע שס עץ ושם גן והמקור עם דבור הנוכחי משורש אכל ומהוח הטוב והרע וגם‬
‫ענין המיתה לא נעלס מאתו אף כי לא ראה מח מוטל לפניו הנה ענינו כבר נודע לו‬
‫שהוא אפיסות התיות ‪ ,‬והרגיש תסרון ההעדר ואל תתמה על זה כי יותר ראתה עין‬
‫יציר כפיו של הקב״ה גס מה שעתיד להיות כמאמרם ז״ל שהראה הקב״ה לארס הראשון‬
‫דור דור ודורשיו ומי יוכל לצייר את הדברים אשר הופיע רות אלהים בקרבו בעת נתה‬
‫עליו רות אלהיס ויפטר את שפחיו ‪ ,‬ויניע אח לשונו ‪ ,‬בפחחו את פיו בקדושה‬
‫ובטהרה לפני אדון העולם מכל החזיון הנורא אשר תזה המון בריות לאין תכלית ! ‪,‬‬
‫מה גדלו מעשיך ה׳ מאד עמקו מתשבוחיך ! אמנס אס היה זה הלשון הראשון אצלו לבדו‬
‫או היה לו עזר כנגדו ? ‪.‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪a‬‬
‫׳‬
‫‪ 0‬מצאנו מאמר חז״ל)סנהדרין פ׳׳ד( אדס הראשון בלשון ארמי ספר שנאמר‬
‫ולי מה יקרו רעיך ‪ ,‬ואולי ע״ד מאמרס יז״ל שהראהו הקב״ה דור דור וכוי כן הראהו‬
‫הלשונות גאומותס והפרדתם זה מזה‪ ,‬וכן נראה מהמשך מאמרם שס והיינו דאמר ר״ל‬
‫מייד זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו וכוי •‬
‫ז( ומה שאמר בדור הפלגה ויהי כל הארץ שפה אתת ודברים אתדיס אין ראיה‬
‫שלא היה בעולס לשון אתר רק שכולם ידעו את כל הלשונות מאשר למדו איש מפי איש‬
‫עד אדם הראשון וע׳׳כ היה להס שפה אחת כי הבינו איש שפת רעהו‪ ,‬והנך רואה‬
‫במאמר אשר הובא לעיל ארס הראשון בלשון ארמי ספר כי כבר היה בעולם לשון אתר‬
‫זולת לשון הקודש ומה אם לשון ארמית כן אשר אמרו עליו אין מלאכי השרת נזקקין‬
‫לו‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬מאמר‪.‬א ‪.‬‬
‫לו ק״ו לשארי לשונות המאושרים בפי חז״ל כמו שדרשו נפסוק יפת אלהיס ליפת יפיפותו‬
‫של יפת יהי׳ באהלי שם והוא לשון יווניה ׳ ובירושלמי פרק א׳ דמגילה ויהי כל הארז‬
‫ישפה אחת ודברים אחדים ר׳ אלעזר ור״י חד אמר שהיו מדברים בשבעים לשון וחרינה‬
‫אמר• שהיו מדברים בלשון יחידו של עולם בלשון הקודש הרי לך לדבריי האחד בפי׳‬
‫כדברינו ונם לדברי השני יכול להיות שבחרו לדבר בו יען י בו דבר אל בקדשו לאדם‬
‫הראשון והורגלו בו מאבותיהם עד הדור ההוא אשר ראה עינו ית׳ כי טוב להפרידם‬
‫ולבלבל את‪.‬שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו • וראיתי בס׳ מאור עינים לר׳ עזריה האדומי‬
‫'בחלק אמרי בינה פ׳ נ״ז אחרי הוכיתי קדמית לשון הקודש וכי קודם דור הפלגה היה רק שפה‬
‫אתת הביא דברי הירושלמי הנ״ל וכן מה דאיתא בב״ר פ׳ לי״ח ודברים אחדים מה שביד זה‬
‫ביד זה ומה שביד זה ביד זה ורבנן אמרי שפה אחת היא לשון הקודש ‪ ,‬ואמר ע״ז‬
‫וז״ל כי לאמרת אלוה הצרופה הזאת היינו פסוק ויהי כל האי! וכו׳ קרה לא בלבד‬
‫כדברי הרב המורה ת״ב פ׳ כ״ט על מלת איה אשר בעברית פתרונם רצה ובערבי ננאן‬
‫אבל ג״כ כמו שכתב ראש מאמרו בתחית כי שני בעלי לשון אתר בעינו יבינו בכתוב‬
‫אחד בסתירה מבוארת כן ספור ההפלגה הזה אפשר שהאחד משני זוגות החכמים‬
‫הנזכרים בראותו כי גס קורס בנין המגדל נכתב על צאצאי על בני נת איש ללשונו ‪,‬‬
‫ומשפתותם ללשונותם ועוד אולי הוקשה לו להלום איך בהיות תפוצתם כרגע למדו לשונם‬
‫עד מהרה לדבר‪ .‬כמה דברים מצטרכים ישר בעיניו למסוך ‪.‬ולפרש הכתובים באופן‬
‫שישוב הכל על הנכון ואמר כי כוונח אמרו שפה אחת היא שכולם היו מדברים בשווה‬
‫בכל האופנים שעם היות הדברים מרובים היה כמו כן נודעים לכולם ושלוה במעוט‬
‫תחרות אשר הטילה מדת הדין‪.‬בינותם נפרדו איש מעל אחיו ואיש וביתו החזיקו נהם‬
‫בלשון מיוחד לכל ימי הארן עם כל זה כמו שאמרתי הדעת אשר עלאה נבר שהוסכם‬
‫אצל קדמונינו הוא דעת תורנא שהיו כולם מדברים לשון הקודש וכן ראיתי תייב״ע‬
‫ותרגום ירושלמי בפסוק הזה עכ״ל הנעים ׳ אמנס על פי הדברים אשר כתבתי לא‬
‫רחוקה דעת תורנה מדעת ראשונה כי רק לענין הדבור פליגי אבל גס הוא יודה‬
‫בידיעתם ויבואו נ ס לדבריו על נכון הפסוקים איש ללשונו וכדומה הנאמרים קודם הפלגה ׳‬
‫וכן פשט מאמר תז״ל אדם הראשון בלשון ארמי ספר כי היא אם הלשונות ועל שני אלה לשון‬
‫הקודש והארמית כעל ברכי אב ואם יולדו כל לשונות בני קדם ואולי זה חין מליצת חז״ל‬
‫בפסוק ולי מה יקרו רעיך על השני הרעים האהובים כאלה — מה עצמו ראשיהם ׳ וכן דעת‬
‫ידידיה האלכסנ־רי הוא פילון שהלשונות קדומות היו קודם ההפלגה רק במה שאמר כי‬
‫הספור מבלבול הלשונות הוא רומז לבלבול הדעות הכוזבות אשר יולידוס הרעיונים התמרים‬
‫המתקוממים על אדון כל הארן ׳ ע״ז תרה טליו אף האדומי וכתב עליו מה שכתב שם‪.‬‬
‫ח ( וכי תשאל נפשך מה תועלת היוצא מרוב הלשונות ומדוע בחר ה׳ באלה ולא להיות‬
‫לשון אהד בין כל המדברים הנה לבד הסיבה הנודעת בתורה אשר ראה תכמתו ית' כיי טוב‬
‫להפריד בני הארס ולהציב נבולות עמים אשר לא יהיה כאיש אחד תבריס שזה היה החטא‬
‫והמרי בדור הזה לאמר הבה נבנה וכו׳ פן נפון ׳ אמנם לא מתשבותם מתשנות השם י ת ׳ ‪.‬‬
‫גזר אומר כי לא יבצר מהם כל אשר יזמו להעשות כן וכן יפוצו ומלאו פני תבל כי הסברה‬
‫הנעימה טובה מצד ורעה מצד מה נעים שבח אחים יתד איש את אחיו יעזורו והקנוץ המדיני‬
‫הקשורה בעבותות האהבה הנאמנה נא במהרה תנתק אבל להיות כל בני אדם יחד על‬
‫דרך אשר דימו אנשי הדור ההוא לא יטב בעיני ה׳ על כן גבול נתן השם בין כל עם ועם מדינה‬
‫ומדינה כתבה ולשונה בו יתאחדו ובו יתפרדו מזולתם ׳ והחסר לזה השני ימלא את ידו כי‬
‫יבואו אלה באלה ויסחרו אלה עש אלה ומלאה מידן דעה ותנובה ולא יתשרו כל טוב •‬
‫‪t‬‬
‫ט ( גם לפי הדעת אשר כתבתי למעלה אשר מיום ברוא האדם עלי ארן היו הלשונות‬
‫נפרדים יתכן שכן גזרה חכמתו ית׳ לתת גס לכח המדבר התענוג והנעימות כאשר עשה לחוש‬
‫הראות לראות גוונים מגוונים שונים ולחוש השמע לשמוע קולות מקולות שונים ולתוש‬
‫הטעם‬
‫מאמר‬
‫א‬
‫הטעם לטעום מטעמים ומעדנים ולא טל הלחם לביו יחיה ה א י ס ק י יתענג האום במליצות‬
‫משונות והגיונם איש איש עס״י דרכו מאוד נעלה ויבין וישכיל יתרון לשון אח־ מרעהו כי כל‬
‫אתד טעמו בו ויערב לתיך אוכלו לדשן את נפשו ומאמרם בירושלמי ס״ק דמגילה וכן במדרש‬
‫מסתר סוף פ ג ארבע לשונות נאה לעולם להשתמש בהם לעז לזמר ‪ ,‬רומי לקרב׳ סירהי‬
‫צתיליא ‪ ,‬עברי לדבור ׳ יסכימו כמעט לדברינו בכללם ‪ ,‬ויותר נודעת זאת לרואי השמש באשר‬
‫תשלת קרני הודה דרך תלונות שקופים אטומים‪ ,‬הוא עומק המחשבה ומחקר השכלי אשר רק‬
‫איש תבונות בלשונית שונות הוא ידלנה והוא ישמיענה אותה לאיש איש כלשונו וכמה ענינים‬
‫עמוקים לא יוכלו החכמים להוציא תת רוחס נשפה אחת אס לא בעזר האחרת אשר ברוב ימים‬
‫וההרגל הרנ ידבקו המלות ההם והיו לבשר אחד עם הלשון המדובר ולא נודע כי באו אליו נועם‬
‫אתי ומארץ רחוקה להשביע בצתצתות נפש שוקקה ולמלאות התשר לה ‪.‬‬
‫י( ועוד בה שלישיה והיא מולדת השנים הראשונים כי דבר מ ע ת ק ללשונות נפרדים‬
‫מבואר יותר ונכנס בלב השומע מאשר היה רק בלשון אחד כי כל אחת מהלשונות עפ״י דרכה‬
‫ותין מלינתה תבסס את הענין ותתן מטעמים לנפש הקורא‪ ,‬ותתתאשר המפרש איזה לפון‬
‫באותו לשון ענמו יכריחהו הענין להוסיף דברים עד שיבין השומע הנה המעתיק דבש וחלב‬
‫מתת לשונו י ובשנותו את טעמו עפ״י דרכו והגיונו יבין הקורא את הכוונה הרצויה מאת‬
‫המעתיק בדבר מ ע ת ק וכמעט לא יוסיף על לשון הנמסק מאומה והוא מבואר למבין וכאשר‬
‫חרתה למשל בקריאת השם גלעד • אשר בעברי לשון עד הוא דומה לתואר ו ק לתת לו להס ושמלה‬
‫כי אין בעברי הפרש בין השם התואר לשם המפשט נזה איל בלשון ארמי קרא לו לין יגר שהדותא‬
‫בשם המפשט‪ .‬וכן לתם ושמלה תרגומו מזון וכסו ואתשוב שזהו מאמרם ז״ל שדרשו על מלת באר‬
‫היטב בשבעים ל׳)יעוד הורו בזה כיהענין האמיתי הנעלה והנשגב שלהבתיה מיס רבים לא‬
‫יעממוהו והוא מבואר בכל הלשונות אף כי נעתק משדי אמו תשר יולד על ברכה(‪ .‬כי באור‬
‫יותר מאשר הוא בהעתקת הענין לכל הלשונות תשר הסתום בזה מפורש בזה וכן דרשו בפסוק‬
‫ויקראו בספר תורת אלהיס מפורש ושום שכל מפורש זה תרגום ולכן היה דרך הקדמוני' להעמיד‬
‫תורגמן בכל עת קריאת התורה וכן חייבונו תז״ל ג״כ לקרוא שנים מקרא ואחד חרגוס ואף כי‬
‫העיקר היה מפני עמי הארץ אשר לא יבינו במקרא עליז גס גדולי ישראל מצאו לפעמים תועלת‬
‫מהתרגומים כאשר אמי־ו על עצמם אלמלא תרגומא דהאי קרא לא הוי ידענא פירושו והרבה‬
‫דברים בתלמוד ובמדרשות מהתרגומים ‪ .‬ומחוקי המתרגמים לשמור הפרושים הנאותים לפשט‬
‫הכתובים ולא יוסיפו עליהם יותר מדאי כאשר אמרו המתרגם פסוק כצורתו הרי;ה בדאי‬
‫והמוסיף עליו הרי זה מגונה ובזה גדול צערו של מעתיק יותר מהמפרש כי המפרש יכול להוסיף‬
‫בלשונו ולבאר כל דבר עד שיבץ הקורא וכן יכול לפרש בדרך אולי ואפשר כי גס המאניר אשר‬
‫הוא מפרש ענינו הוא לעיני הקורא ׳ אבל המעתיק צריך שיהיה עינו ולבו חל העתקתו לשקול‬
‫במאזנים עין בעין שני הלשונות להיות ההעתקה נקראת גס לבדה כאלו היה הענין מדובר בלשון‬
‫ההוא בראשונה וישמור פיו ולשונו אשר לא יכשל חלילה כי השומע יסבור שכן הוא בלי ספח‬
‫בפנים הענין בלשון הורתו ולידתו •‬
‫‪1‬‬
‫מאמר ב‬
‫פלג אלהים מלא מים‬
‫)תהליססה(‬
‫ל פ ל ג ו ת הלשונות גדולים תקרי לב כי לבד תשר ישתנו בשמות ‪ .‬ופעלים‪ .‬ומלות‬
‫הנפרדים זה מזה ישנו גס באלה המתדמיס בשרשיהם את תהלוכותיהם וסדור הפנינים וכל אחד‬
‫טעמו מ כאשר חחזה בשני הלשונות הקרובות מאוד העברית והארמית אשר בהמון מלית ושרשים‬
‫יתחסדו אבל שינוי משקליהס ישמושיהס יפרידום והיה לשני לפונות לשני ממלכות‪ ,‬ויזה יהיה‬
‫עתה דברינו לראות ההפרש ביניהם ע״כ יהיו דברינו מעטים ‪.‬‬
‫) א ( תמונת השמות אשר בעברית בלא סימן הנודע יבואו הרבה בארמית עם סינון הנודע‬
‫והוא‬
‫מאטר‬
‫ב‬
‫והוא בארמית א׳ סופי במקוס ה״א היריעה שבעבריח‪ ,‬אבל הוא כולל עמו בשן! ההוא גס היריעה‬
‫אחר אשר השם לבדו תמונתו בתמונת הנודע והמכריע‪ ,‬כמו אב עברי אבא ארמית וכן אם‬
‫עברי אמא ארמית ולכן אין הפרש בלשון המתרגם בין לשון והכני אם על בניס ‪ ,‬ובין לשון לא‬
‫תקת האש על הבנים בשניהם יתרגם אמא * ועוד תראה כי גם בכינויי למ״ב יקום א נ י לא‬
‫הבנוי במקומו כמו בעברי כאשר תראה‬
‫כן א ב י התרגום אבא משא״כ בלשון אח ואס ‪,‬‬
‫בכתוב אתד אתותי בת אבי היא אך לא בת אמי אשר במלת אבי תרגם אנא ועל לשון אמי‬
‫התרגום כמו העברי)ואולי הוא גס בעברי היו״־ במלת אבי היא תמורת הנת משורש אבה וע״כ‬
‫בא לנסתר אביו ע״ד הרבוי ולא אבו( ונראה כי המנהג בלשון לקרוא את האב בסתם בלא‬
‫הכינוי • שהוא מונן מעצמו כי לאביו ידבר ולא לאב אתר והוא דרך כבוד ע״ד הכתוב לא תקרא‬
‫שמה שרי כי שרה שמה ‪.‬‬
‫ו כ ן כשר עברי נשרא ארמי ולכן אין הפרש נין לשון נשר ויקרא י״ג )י׳ י״ד( ונין‬
‫הבשר )שסט״ו()עי׳ מל״א שהעיר כזה כתלק הראשון פ׳ ו׳( אבל כפסוק נא תבשל גדי בחלב‬
‫אמו בשלשה פעמים אשר בתורה בשר בתלב ולא כשרא כתלכא‪,‬כי רצונו לכלול כל מיני כשר וכל‬
‫מיני תלי וע״כ לא אמר בלשון הנודע שהוא הסתמי וכן ובבוקר תשבעו לחם תרגומו שווה‬
‫לחרגוס הוא הלחם אשר נתן ה׳ לכס בשניהם יתרגם לתמא משא׳׳כ הוציא לתם ויין תרגם לחם‬
‫וחמר כי רצונו לומר שהוציא לו מפני הכבוד מענו לחם ויין כי לא הוצרך אל לחמו ואל יינו והוא‬
‫שווה אל הנסמך כמו לתם הפנים שתרגם לחם אפיא • )ועי׳ מ״ש בזה הרב בעל מבא ל״א ב״ע‬
‫תק״ן( • ויש להעיר לס״ז בתרגום על דבר אשר לא קדמו אתכם בלתם ובמים )דברים כ׳׳ג הי(‬
‫שתרגם בלשון הנודע בלתמא ובמיא והוא שווהייגענין עם הוציא לתם ויין הנ״ל‪ ,‬אמנם הוא מפני‬
‫שבכתוב הוא ג״כ לפי הנקוד בסת״ח הס על הנודע ואולי מוסב הידיעה על המנהג ולא על הלחס‬
‫וכן תרגום שה לבית אמרא שווה בתמונתו לתרגום ת ח ת השהתלףאימראמשא״כשור או‬
‫כשב בתרגום תור או אמר יי״ל בזה כי הא׳ המפריע הוא תמורת מלת'אתד בעברי כי לשון שה‬
‫לביחהואכמושה אחד לבית כמו פר אתדאילאתד כנשאחד אשר לשון אתר בזה איננו לכוונת‬
‫המספר רק ליחד הדבר כמו חחח רוחם אחד)מלכים א׳ י״נו(וכאשר כבר העיר בזה כמרפא ל״א‬
‫סימן ט״ו ול״ז ע״ש ועכ״ז נמצא שינוים רבים בזה כנוסחאוח החרגומיס אשר עוד לא עמדחי על‬
‫חוכן כוונח •השיטים כמו בפ׳ משפעים ונפל שמה שור או חמור בחרגםחורא אוחמראלעומח‬
‫כי ישן איש אל רעהו שור'או תמור שתרגם תור או חמר ובפי‪ ,‬אחרי דם יחשב דם שפך שיחרגס‬
‫דמא וכן כסוף הפסוק אשר יאכל כל דם דמא אבל שם בפסוק י״ב לא יאכל דם וכן בסוף‬
‫הפסיק אפר יאכל כל דם ככל הנוסחאות כמו העברי)ובפנים הספר אדבר כזה את הנראה‬
‫לע״ד לישכ( אמנם הנראה כי ככמו אלה רבו כמו רבו השכושיס כנוסחאות החרגומיס וכברקים‬
‫נוצצים מבין ערפלי אופל יופיעו אלינו נהרה אשר אולי רק כחסד אל נשמרו על מחכונחס כמה‬
‫מהם לפליטה גדולה להציל את זוהר יקר כבוד המחרגס ז״ל מיד המעחיקים המשחיתים כי‬
‫עוד נמצאו דברים רבים אשר ישמרו תת תבניתם עם שינויהס השווים בכל הדפוסים ולא אחד‬
‫ישנה בהפך האחר אשר בעמל רב ובכשרון המעשה וכליון עיניס לתור ולתקור אתרי האמת‬
‫אולי ימצא לנו ויהי אלהיס עמנו ללקט אורות הננמחיס משרשי זרע המתרגם ז״ל זה בכה וזה‬
‫בכה עפ״י כוונה רצויה מאת רות מבינתו‪ ,‬מבין העשבים העולים מאליהם •‬
‫ב ( המשקלים ישתנו ג"כ עפ״י דרכם תיש איש ללשונו‪.‬ואראך דבר בכינוי הנסתר אשר‬
‫יסלא ידוע תמונחו בעברי הוא ו׳ בסוף כמו א מ ו ‪ ,‬עבדו‪ ,‬שורו‪ ,‬חמורו‪ ,‬וכדומה ובארמית‬
‫תמורתו י׳ עם ה׳ אימיה עבדיה חוריה חמריה‪,‬ונמצאו הרבה בעברית שבאו ע״ד הרבוי כמו‬
‫חניו לפניו אתריו תתתיו עליו וכדומה וכ״ה בארמית מתורגמים ג״כ עפ״י דרך הרבוי שלו‬
‫והוא‪ .‬ו׳ ה׳ י׳ בסוף כמו אבוהי)רק הנקוד יפריד בזה כי הרבוי הוא בנקוד חול״ס כמו אתוהי‬
‫כמהרברבין וכן תרג׳ אתיו בעברית אבל אתיו מתורגם אתוהי הו׳ במלאפים וכן הוא בלשון‬
‫אנוהי( קדמוהיבחרוהי חחותוהי עלוהי• ועכ״זנמצא בלשון אדנות אשר העברי ידבר בזה‬
‫בל״ר אדוניו‪ .‬נעליו‪ .‬והתרגום ע״‪ 1‬נל״י רנוניה‪ .‬מ ר י ה ‪ .‬וצריך לומר כי אין בארמיח המנהג‬
‫העברי‬
‫‪t‬‬
‫מאמר‬
‫ב‬
‫לעברי לדבר על האדון בל״רמסני הכבוד אכל א״כ כשני הפסוקיס')שמותכ״אל״ד(ושס)כ״ב‬
‫י״א( שבכל החרנומיס למרוהי הוא שבוש‪ .‬ועוד נמצא גס בלשון אשר העברי הוא בל״י כמו‬
‫לבדו ובתרגום הוא בל״ר בלתודוהי ולא בלתודיה‪ .‬וכן בתרגום את אשר ישנו פה ואשר איננו‬
‫דאיתוהי‪ .‬דליתוהי‪ .‬וכן בפעלים נסתרים נמצא ג״כ שיטיס כאלה כמו ברכיה )בראשית כ״ו(‬
‫לשיה)במדבר כ״ג( לעומת סוברוהי)במדבר י״א( וכן תקסוהי ואלמוהי)דברים י״א( •‬
‫ג ( בפעלים לרבים נוכתיס או נסתרים נמצאים שינוים רבים בעברית בהווה ובעתיד‬
‫אשר פעמים יבואו בוי לבד והוא הרוב ולפעמים עם נ׳ נוסף כמו כה תאמרון ליוסף • לא יאכלון‬
‫ולא יריתון‪ .‬אליו תשמעון‪ .‬עי׳ רש״פ שהאריך כזה לבאר כהפרש הלשונות האלה אבל הארמי‬
‫דרך אתר‪,‬לו בהווה ובעתיד בכל מקום בו׳ עם הנ׳ יתדיו ולא יתפרדו אבל בטיר לא נמצא‬
‫הנ׳ הזה לא בעברי ולא בארמית ‪.‬‬
‫ד ( הזמן ישמור הארמי לא יחליף ולא ימיר העתיד • ההווה • והעבר‪ .‬כי אין ו׳‬
‫המהפך הזמנים )בעברית( בלשון הארמי‪ .‬וכן ישמור המין והמספר אשר בזה יוכל לאמר‬
‫כי נצכת היא לימין לשון העברית מאז שומה כפי אדם הראשון )כדעת תז״ל שהובא לעיל‬
‫מ״א( להיות לעזר כנגדה להמליץ נועם אמריו כי השפה הקדושה רק שפתיה נעות ומחשבותיה‬
‫עמקו מאוד למכינים כה לא כן הארמית כל רותה תוציא‪ .‬כלבבה כן פיה לא תחסר כל כה‬
‫‪1‬ע״כ באה למלאות התסרון להבין אמרי קדוש ‪ .‬וראה מה שכתב הכוזרי אצל אברהם כי היה‬
‫אצלו העברית לשון קודש להשתמש בה בעניני הקדושה והארמית לשון חול • כי כן ראוי הוא‬
‫לדבר בקדושה בלשון קצרה כסף נבחר אשר לא כדבריו בעניניו בלשון חול • ונראה שכן היה‬
‫גס לאדם הראשון ראה בתרגום הכתוב בתורה ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקי קרא לו‬
‫גלעי)ראשית ל״א( אשר מלת שהדותא יפרש לנו כי לשון עד בלשון העברית הוא שם מופשט‬
‫כמו עדות כנ״ל• וכ״ה)ביהושע כ״ג( כי עד הוא בינינו וביניכם שם מופשט כמו עדות • וכן‬
‫אצל אברהם בעבור תהיה לי לעדה )ראשית כ״ב( כתרגומו שם לסהדו כמו שהדותא שם‬
‫המפשט‪) .‬עי׳ מל״א § י׳׳ב(‪.‬‬
‫ה ( בדרך המספר יפלא מאוד השינויס אשר בין שני הלשונות כי בעברי עפ״י רוב‬
‫המספר המועט קודם להמרובה ובלשון ארמי הוא בהפך ועוד תראה כי המאות בלשון‬
‫העברית בא בלשון רבים ובארמית הס בלשון יתיר‪ .‬והאלפים אשר בהגיט לעשרה אלף ויותר‬
‫ידבר העברי בלשון יתיר אלף והמתרגם יתרגמו בל״ר אלפין כמו שהוא בעברית עד עשרת‬
‫אלפים ובכלל ולא אפונה כי לא דבר רק הוא רק ממנו יפלא לבוא על מחקרי הלשונות והגיונם •‬
‫ו( משרשים הנמצאים בשני הלשונות ומחחלקים בסעיפיהם כבר הראיחי קנח מהם‬
‫בסי עו״א כלל ה׳ כמו לשון אדמה אשר הארמי יתרגם לפי דרכו פעם בלשון ארמהא שהוא‬
‫כלשון העברי ופעס בלשון א ר ע א ‪ .‬וכן לשון פרי אשר פעם הוא בלשון העברי ופעלו בלשון‬
‫איצא וכן זבת אשר יתרגם פעם בלשון דנת שהוא כלשון עברי בתמורת הז׳ בד׳ והרבה בלשון‬
‫נכיסה ובלשון תייס אשר יתרגם הרבה בלשון קיום והרבה עזב כלשון העברי וכפי שבארתי שם‬
‫ההפרש בין הלשונות הנך רואה כי השם אשר יורה בעברי על דבר כללי • בארמית הוא תלק‬
‫מחלקי הלשון וכן הוא בכמה שרשים ההפוך כי כארמי הוא כולל ונעברי מסתעף והיה לשנים‬
‫או שלשה לשונות כמו שהראיתי שם כלל ד‪ .‬ציון ת ׳ ‪ .‬ש׳ נגע נגש וקרב אשר יתרגם כולם בלשון‬
‫ק ר ב ‪ ,‬לבד אלה המתפרדים בלשון העברית ונכללים בלשון ארמי בשורש אתר אשר אין כמוהו‬
‫בעברי כאשר תראה שם ביתר ציוני הכלל ההוא ‪.‬‬
‫‪ (t‬עתה תראה איזה שרשים המתדמיס ושונים במובנם • כמו שורש רוב ענינו בעברית‬
‫על הכמות הפך המעט ובארמית הוא על האיכות כי הוא תרגום גדול ועל הכמות יתרגם בלשון‬
‫סגי ומעט הנמצא כלשון העברי שורש רב על האיכות כמו ורב יעבוד צעיר וכן תרגומו שם‬
‫ורכא וכן נמצא לשון גדול אשר יתרגם כלשון סגי גדול עווני מנשוא‪ .‬יגדל נא כת ה ׳ ‪ .‬סגי כען‬
‫טי׳‬
‫־‬
‫‪ (1‬וכן יניאו יממשו סזמגיס עד עשרה בלשון דנים ימים‪ ,‬חושיה ‪ ,‬שייס ‪ ,‬ימעשיב ומעלה יניאי‬
‫נלשי! יוויו יום ‪ ,‬חידש ‪ ,‬שנה‪ ,‬אנל הארמי ע&יי דרנו יהוגם גנל אלה בלשון רניס יייייו ‪ ,‬יוחיו‪ ,‬ש<יו‬
‫׳‬
‫י‬
‫י‬
‫»יי! עליהם והשנח ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מאמר‬
‫ב‬
‫טי׳ מש״ש ‪ ,‬ומאוד יסלא אתרי שנם הארמי יחלק הכמות והאיכות לשניג! בלשונו ולמה זה‬
‫בהפוך הרבוי שהוא המעט והפוך הגדול שהוא הקטן לא יפריש ביניהם ותרגום את שניהם‬
‫בלשון זעיר הקצור קצרה יד הלשון לתת ביניהם איזה הבדל‪ .‬אמנם מזה יראה אלינו טעם‬
‫סלגות הלשונות כי רב הוא • והוא כי באמת נוכל לקרות גס הדבר הגדול בתואר רב כי אס‬
‫יתחלק לחלקים נפרדים ויהיו רב מהקטן וכן לקרוא הקטן בתואר מטמ ועכ״ז יחלק הלשון‬
‫את שני העניניס האלה ויקרא לגדול שם בפ״ע מפני הרנה דברים החשובים' לפי ערך גדלס‬
‫יותר מקטניס העולים במשקל אף יותר מערכם כמו אבנים הנןובות ספיר ויהלום אשר כל‬
‫הגדול מחברו גדול מחירו ולא לפי ערך משקלו‪ .‬ואחרי שהוכרת בעל הלשון לתת שני שמות‬
‫לפי ערכם נתן העירי שני שמות גם להפכם • אבל הארמי לא נתן שמות נפרדים רק אל מה‬
‫שנחוץ לו אבל בהפוך יען כי לא נמצא דבר שיהיה נתשב בערכו מפגי קוטנו י ע״כ הרכיב‬
‫שלילת הרבוי והגודל בשם אחד זעיר‪ .‬והוא כלשון צעיר בעברי נחלוף ה‪5‬׳ בז׳ כנמצא לרוב •‬
‫ר!( לשון עבודה בעברית הוא עבודת עבד ועבודת משא משא״כ לשון עשיה אבל‬
‫בארמית הוא רק ל׳ עשיה והראשון מתורגם בש׳ פלח ולכן השם עבד יעזוב המתרגם בלשון‬
‫העברי עבדא רק עבד עבדים יתרגם עבד פלת כי שם עבד בעברי לאו דווקא על עבד ממש‬
‫רק על כל הנכנע תתת רשות אתרים ועי׳ מ״ש בעו״א כלל כ׳ ציון י״ג וכלל ג׳ א׳ ועוד נמצא‬
‫בארמית שורש מרובע שענד כמו בפסוק ורב יעבוד צעיר ורבא ישתעבד לזעירא ובלשון תז״ל‬
‫ממט הרבה • נכסים משועבדים וכדומה ונראה כי ענינו כפועל מתרמי בעברי כמו יש‬
‫מ ת ע ש ר ואין כ ל ‪ .‬וכן ענין משועבד על בן חורין מתחילתו ונכנס תחת רשות אחרים וכן‬
‫ההפוך ממנו ג״כ על משקל הזה לשון שחרר על עכר מתחילתו ונעשה בן חורין •‬
‫ט ( שורש שכח בעברי הוא דבר יוצא מכת הזכרון והשח הדעת ובארמית ענינו כמעט‬
‫הפך דבר הבא אחרי הסת הדעת כי הוא תרגום לשון מציאה הבא אתר התפוש ובלשון תז״ל‬
‫נפק דק ואשכח ועי׳ בעו״א כלל ד׳ ציון ו׳ ‪.‬‬
‫י( השם זרע בא בעברי על בניו ובגיתיו של אדם • כי הבן לאב כזרע לשורשו ויבוא‬
‫בין ביחוס הבנים לאביהם מגו כי זרעך ה ו א ‪ .‬כי ביצתק יקרא לך זרע ‪ .‬ובין ביתום האב לבנים‬
‫כמו איש איש מזרע אהרן וכן כל אשר בו מום מזרע אהרן אבל הארמי רק החלק האחרון והוא‬
‫ביתום האב לבנים יכנה בלשון זרע כי הזרע אצלו כמו השורש בעברי אבל ביחוס הבנים לאביהם‬
‫יתרגם בני)‪ (1‬בל״ר אובר בל״י כאשר תראה דברי המתרגם באלה שהזכרתי ולכן לא יוכל‬
‫המתרגם לתרגם בפסוק וזרע אין לה בלשון זרעא אף כי כן היה ראוי כדי לכלול גם הבת כמו‬
‫שהערות׳ ע״ז בעו״א כלל א׳ ציון כ״ג• וכל לשון משפתה מתורגם בלשון‪ (2‬זרעא בתרגומו‬
‫של אונקלוס)ועי׳ במתורגמן(‪.‬‬
‫‪ (1‬ההןרש מלשון רנימ ללשון ימיד נ»‪5‬א עוד גארמימ נלשיןשנה אשר על שגס אחה י מ מ ס שהא‬
‫ינמקוס שסירישו נלשון רניס יהרגם שנין •‬
‫‪ (2‬עי׳ גאוינר נסימן ‪ 2)5‬מ״ש נססוק ומורען לא שהן להעייר למולן שנהי על האחרונים שהגיהו‬
‫נחרגוש ומנגן שהיא מעיה ועפיי הדברים האלה חראה שהדין עם המגיהים וננר השיגו המהם שייר וגם הח‪:‬ס‬
‫שייל נענווחנוחו ונאהנח האמח הודה לרנריו )כרס ממד הרניעי צד ‪ (182‬ודנרי המכס פייר קרונ לדנרינ! עיש‬
‫‪6‬ן ל&יז יקשה נפשוק קול דמי אמין ששי׳ קל דם זרעין ו‪'5‬ע •‬
‫לחש‬
‫א‬
‫ב‬
‫י‬
‫יי‬
‫ט‬
‫׳בראשית א‬
‫י‬
‫שמלוז גד‬
‫א‬
‫א ) א ( י ק ד מ ץ ש ו ר ש ק ל ם נ מ צ א א)א(נראשית‪3,‬קימין ‪ 0‬ז‬
‫׳‬
‫י ג ס בעברי אכל‬
‫׳‬
‫החנם שדל־ בשס‬
‫ב א ר מ י ת ה ו ר א ת ו ג ם ע ל ל ׳ י ר א ש י י ן ‪ ,‬ראשון‪ ,‬ס׳יא״ר וצ״ע למס לא תי׳ בקדמיתא כמו'וירא‬
‫ה ח י ל ה ‪ ,‬וכן לשון ל פ נ י ‪ ,‬מ פ ג י ב מ ק ו ם ו ב ז מ ן ראשי׳לו‪ ,‬ויסע לוע מקדם‪ ,‬ויהי מ ס ע ם מקד׳ ו‬
‫לוז שם העיר לראשונה וכן בתפילה פסוק‬
‫ו כ מ מ ל ה ו כ ל לשון ה ש כ מ ה ב ב ו ק ר ' ו כ מ ו‬
‫ש ה ו א ב ל ״ ה כ ק ד מ ו ע י ט ׳ א ש מ ו ר ו ת ו ע ו ר שלמעלה ממנו ונראה שבא להורות שלא היה‬
‫חתילת הבריא' וכ״כ רש״י ז״ל עכ״ל‪ ,‬ולפענ׳יד‬
‫ש א ר לשומת שמתורגם'כלשון ק ד ם ע י ׳‬
‫אס היה דעתו כפי׳ רש״י ז״ל שהוא ובוק ‪)b‬‬
‫מתורגמן‪ :‬יי תרגום אלהים בב״מ בשם הי‪,‬‬
‫ס' והארן היתה תוהו ה׳׳ל לתרגם בריש בריית‬
‫ל ב ד י כ א ש ר ב א ו ש נ י ה ם ה ׳ א ל ה י ם ה ו א כתרגום ותהי ראשית ממלכתו ראשית דגנך או‬
‫כלשון ה כ ת ו ב ו ע ו ד שלשה א ש ר ' ע ז ב כלשון בלשון ק־ס דברא כתרגום לפני בכ״מ וכן‬
‫ה כ ת ו ב ע ״ פ ‪ .‬מ ש ו ר ת ה ת ר ג ׳ כ פ ס ו ק כ צ ל ם לפני שחת אלהיס קדם דחבל‪ ,‬ולכן נראה כי‬
‫‪ .‬א ל ה י ם ע ״ ש • י ח ‪ ,‬כ ל לשון א ת ה י מ ן ה פ ע ו ל ע״ד המתרגם ז״ל הוא כמו לפנים ויפרש לשון‬
‫בראשית ע״ד שאמר ד״ה ע״ה לפנים הארץ‬
‫‪ .‬מ ת ו ר ג ם כלשון י ת ו כ ן ע ם ה כ י נ ו י י ם א ו ת י‬
‫' א ו ת ך וכו׳ א כ ל ס י מ ן ה מ צ ש ר ף מ ת ו ר ג ם יסדת )תהליס ק״ב( והוא הזמן הבלתי מוגבל‬
‫אשר לא נוכל לגדור אותו במתי)שאר ‪5‬יימן(<‬
‫כלשון ע ם ' ו כ ן ע ם ה כ י נ ו י י ם א ת ו א ת ך‬
‫ע מ ו " ' ע מ ך ו כ ד ו מ ה ‪ ) :‬כ ( צ ד י א ‪ ,‬ה ו א וכן בתיב״ע האמיתי לפנים בישראל )שמואל‬
‫‪p‬׳( בקדמין ‪) ,‬ועיין רמב״ן ובאור( ‪:‬‬
‫ח ר ג ו ם לשון ש י ו מ ה )ויקרא ט ( ) ע י ׳ שמלה(‪.‬‬
‫)ב( תוהו ו ב ו ה ו ‪ ,‬צדיא ורקניא עי׳ רש״י‬
‫ו ח ש ו כ א פ ר י ש אוג״ר כ ש ם כ מ ה ס פ ר י ם ‪,‬‬
‫דיל והנה נמצא לשון שממה על לשון הפצאה‬
‫ו א מ ר ע ו ד ו ב ק צ ת ס פ ר י ם ה ש מ י ס ו ' מ ל ח ותמיה כמו אשתומם כשעה חרא ולשון צריא‬
‫פ ר י ש ) ש מ נ י נ ה פ ר ו ש ונשוי( ו ד ע ת י מ נ ז ה הוא ג״כ תרגום שממה עכ׳׳ז אם היה דעת‬
‫ל ק י מ ה שאילולי ל א ה ו ס י פ ה א ו נ ק ל ו ם ) ל פ י המתרגם דל כסי׳ רש״י שאדם תוהה ומשתומם‬
‫מ ש פ ש ל ״ א ( ל א ה י ו ה ס ו פ ר י ם מ ו ס י פ י ם על בוהו שבה היה מתרגם וארעא הוות הווה‬
‫א ו ת ה מ ל כ ם א ח ר שאין כ מ ו ה ו כ ע כ ר י ע כ ״ ל ע׳ מתורגמן בשרשו ובלשון חז״ל תיוהא קא‬
‫מ נ ש ב א ‪ ,‬בשי״ן וכן ה ו א מזינא ! ונראה כי על דעתו הוא לשון שממה‬
‫)ועי׳ שמלה( ‪:‬‬
‫ממש נרדף טס לשון בוהו וכמו שהוא בתרג׳‬
‫ב ת ר ג ׳ ר ו ח ‪ -‬ה ׳ נ ש ב ה כ ו )ישעיה מי( א כ ל‬
‫יונתן צ־יא מבני נש ורקניא מכל בעיר ‪:‬‬
‫ב ת ה ל י ם ישב ר ו מ ו י נ ת י ב ) מ ת ו ר ג מ ן ( ‪:‬‬
‫וחושך על פגי תהום‪ ,‬ע׳ לח׳׳א ואולי המכוון‬
‫א‬
‫) ה ( י מ מ א ולהלן י ו ם ח ד כ ל ל ׳ י ו ם ש ה ו‬
‫במלת פריש להורות כי החושך הוא נברא‬
‫ע ל מ ע ל ״ ע מ ת ו ר ג ם ב ס מ י כ ו ת כ מ ו ה מ ב ר י ואיננו העדר האור כמ״ש ובורא חושד ולכן‬
‫• ו כ מ פ ר י ס י ו מ א ‪ ,‬ו כ ר ב י ם יומין א ב ל כ ל לשון נושל בו לשין פריסה ונעי׳ ואם הי׳ רק למלאות‬
‫י ו מ ם א ו לשון י ו ם א ש ר ה ו א ע ל ז מ ן ה י ו ת‬
‫קוצר העברי היה מוסיף רק לשון הוה‬
‫ה ש מ ׳ ע ל ה א ר ץ כ מ ו כ ל י ו ׳ ה ם מ ו ך אצל ליל׳ להיותו נמשך אל‪ .‬לשון היתה ה ק ו ד ם ‪:‬‬
‫מ ת ו ר ג ם י מ מ ח ו כ ר כ י ם י מ מ י ן ע י מ ת ו ר ג מ ן ם ר ת פ ת ‪ ,‬מנשבא‪ ,‬ובפי האזינו על גוזליו ירחף‬
‫מתתופף ועפ״י פירש״י ו״ל כאן כיונה זו‬
‫שורש י ו ם ‪ .‬ו מ ״ ש כ פ ׳ נ ח כ פ ם ו ׳ ו י ה י ה מ כ ו ל‬
‫המרחפת הענין אחד‪ ,‬ונראה כי ע״ד המחרגס‬
‫ארכעים‬
‫הוא על הרוח ממש ולכן תרגם ע״פי פשוטו‬
‫מלשון ישב רוחו וכן נראה ממה שלא הוסיף בלשונו לומר ורוח קודשא או רחמין כמו שהוא‬
‫בתיב״ע ‪) :‬ה( ויהי ערב ויוזי ב ק ר ‪ ,‬והוה רמש והוה צפר לא תרגם בלשון הנודע והוה‬
‫׳‬
‫‪1‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫רמשא‬
‫י‬
‫‪ (1‬ונתייגע »ן אוולא וכתב עליו סמ&רש ד&ילשנא להודות סדרהנמאה‪ ,‬והנה המיס נ‪5‬נו כמו <ד נגדו‬
‫וגראה שכוונתו כמו מהחמלה ודומה ללשו! הוה נעניית הואיל מש‪ :‬לשו! התחלה‪:‬‬
‫]בראשית[ א ל ף‬
‫שמלת ני‬
‫‪,‬בראשית א‬
‫רמשא והוי! ‪5‬פרא כתרגוסמערב פד מרב‬
‫»רמשא עד רמשא ‪ ,‬כי על הזמן שחלף ועבר‬
‫)ומי יודע אס היו אז הערבים והבקרים כמו‬
‫סהס עחה לפנינו( לא יחכן לדבר עליו בלשון‬
‫‪,‬טדע‪ ,‬משא״כ בבריאח שמיס וארץ הנראים‬
‫והנודעי׳יאמר הכ׳עליהס בהיא הידיע׳השמיס‬
‫והארץ וכמ״ש הראב״ע כ־ על הנראים ידיר ‪:‬‬
‫)ו( ב ת ו ך הטיס‪ ,‬במציעוח מיא‪ ,‬עי׳רש״י ז׳׳ל‬
‫ננ״ס הב׳׳ר וכן חירגס להלן ויצמח וכו׳ בחוך‬
‫נמציעוח וכן בפסיק ומשרי העץ אשר בחוך‬
‫ה ג ן ‪ ,‬אבל ויתתנא האדם וכו׳ בתוך עץ הנן‬
‫הר׳ בגו כדרכו בכ״מ‪ .‬כמו בתוך הים נתיך‬
‫מטיתס והרבה כמוהם‪ ,‬וז״ל הרמנ׳׳ן ז״ל‬
‫גפסוק ויצמח ובעבור שאמר הכ׳ בחוך הגן‬
‫ולא אמר בגן ועוד שאמר ומפרי‪ .‬העץ אשר‬
‫גחיך הגן שלא הזכירו ולא הודיעו בשס אחר‬
‫»אמר לסי פשוטו שהוא מקום ידוע בגן שהוא‬
‫בתוך ולכן חיא במציעות גניןא וע״ש שהאריך‬
‫והבחון מוהרי״ב הקשה עליו מלשון בגו שתר׳‬
‫בפסוק ויתמבא אף דהוי מצי למכתב מ ן‬
‫ועיש מ׳׳ש הוא ע״ז‪,‬ולענ״ד צדקי דברי הרמב׳׳ן‬
‫גי לשון נו הוראתו בארמית או על פנימיות‬
‫הדבר כמו וכל אשר יפול אל תוכו וכן וקרבו‬
‫שתר׳ וגוויה או שיורה על תערובות דבר‬
‫בתוך דבר תלקי כמו בתוך הים בתיך בני‬
‫ישראל בתוך מטותס שתרגומו בנו וכן הוא‬
‫בלשון מז״צ סרט לזורק אבן בגו ‪ ,‬דברים בגו‪,‬‬
‫ולכן בפסוק ויתחבא שאמר בתוך עץ הגן‬
‫מורה באצבע שהתחבא את עצמו בין תערובות‬
‫העציס ולשון באוך מוסב על לשון עץ ולא כיל‬
‫‪ :‬לדש •אנידימ‬
‫א ר ב ע י ם י ו ם ‪ :‬ר מ ש ‪ ,‬ה נ א ‪ ,‬ת ר ג ו ם ל׳ ע ר כ‬
‫ואמש בכל מקום)ואולי הוא כ מ ו אמש והר׳‬
‫נץסן! כ מ ו בלשון‪-‬חז׳׳ל מ ן פ ח א ר י פ ת א ו ה א ׳‬
‫נ ב ל מ ( ולא נ מ צ ח מ מ נ ו ה ס מ ו ל כי מ ה ה י ו ם‬
‫ל מ ר ו צ ת ר ג ו מ ו ל מ ע ר ב וכן בלשון ח ז י ל‬
‫מ ע ר צ ש מ ש א • ו ע ל לשון בין ה מ ר ב י ם‬
‫ת ר ג ו מ ו צ י ן שמשיא י ) ו ל א בין רמשיא( וכן‬
‫לשון חז״ל ב י ן ה ש מ ש ו ת • ו נ ר א ה כ י לשון‬
‫ר מ ש ה ו א ש ם צאר&נם לתחילת הלילה‬
‫כ ש ם צ פ ר ־ ל ת ח י ל ת ה י ו ם ת ר ג ו ם של ב ק ר ‪:‬‬
‫)ח( מ ל ר ע י ‪ ,‬נ ר א ה כ י שרשו א ר ע כ ת ר ׳‬
‫ת ח ת י י ם ‪ ,‬א ר ע י ן וכן ב ד נ י א ל ל א ר ע י ת ג ו ב א ״‬
‫'ומלכו א ח ר י א ר ע מ נ ך ‪ ,‬ו ע י ׳ מ ת ו ר ג מ ן‬
‫‪3‬ש׳ א ר ע ו ר ע ו י ח ס ר ה א ׳ כ מ ו ע ו ב ד מ ח י‬
‫) ה ר ׳ מ ע ש ה אורג( ש מ ש פ ט ו מאחי• ו ר ב י ם‬
‫כ מ ו ה ו ‪ ) :‬ט ( י ח כ ג ש ו ן ‪ ,‬ש׳ כנש ה ו א ת ר ג ו ם‬
‫כ ל לשון א ס י פ ה ק ב ו ץ ק ה י ל ה ק ו ה ע ד ה‬
‫ו ע צ ר ה ע י י ׳ מ ת ו ר ג מ ן ומ׳׳ש ב ע ו ״ א )כלל ד ׳‬
‫ג׳( ו ב מ ק ר א כ ו נ ס כ נ ד ב ם מ ״ ך וכן ב ת ר ׳‬
‫ש ם ד מ כ נ י ם ה י ך ב ז י ק א וכןכנסתיילי גם‬
‫כ ס ף ו ז ה ב ר ק ש ס ת ר ׳ צשי״ן ו נ ר א ה שאין‬
‫ה פ ר ש בלשון כ מ ו ש ה ב י א ה מ ת ו ר ג מ ן ה ר ב ה‬
‫מלשון ה ת ר ג ו מ י ם ב ס מ ״ ך ש ה ם ר ק לשון‬
‫ק צ ו ץ )לא לשון ה ב א ה א ל ה מ ק ו ם ו ג ם כ י‬
‫לשון א ס י פ ה נ מ צ א ג ״ כ בלשון •כניסה א ל‬
‫׳ ה צ י ת )שמוח ט יט( ו ת ר ׳ בלשון מ ש בשי״ ן ‪:‬‬
‫)י( ו ל ב י ת כ ג י ש ת ‪ ,‬לשון ב י ת ‪ :‬כ מ ! מ ק ו ם‬
‫מיוחד‬
‫׳‬
‫׳‬
‫לשון הנן‪ ,‬אבלי בלשון ויצמח שלא הזכיר ל׳ עץ‪,‬‬‫כי מה יאמר שהצמיחס בין חערובוח כל עצי הגן הלא כמוהם כל האילני׳ שבגן וגם אס מורה‬
‫טל פנימיות הגן אין המקום מסוייס ע״כ שפיר אמר דהוי מצי למכתב בגן אלא שהוא מורה על‬
‫האמצע וכן בתוך המיס ההכרת הוא מיתורא דקרא דהא אתר כך אמר ויהי מבדיל וכו׳ ממילא‬
‫שיהי׳ הרקיע בתוך המיס אלא שמורה גס כן על האמצע והפרש השו)ה אשר בין מיס העליונים‬
‫למיס התחתונים ועוד ים לשון תוך מתורג׳ בלשון בין עיין׳מ״ש בפ׳ ויקהל ע״ס בתוך הרמוניה ‪:‬‬
‫א ש ־ ס ת ח ת לרקיע‪ ,‬דמלרע‪ ,‬ולהלן יקיו המי‪,‬ס מתחת השמים‪ ,‬מחחות ‪ ,‬נראה עפ׳׳י הדרש‬
‫שהביא רשיי ז״ל‪ ,‬על הרקיע לא נאמר וכו׳ ולכי תרגמו מלרע שהוא כמו מלמטה כמו שכתב‬
‫המתורגמן בש׳ רע משא״כ לשין מתחיח שהוא רק בבחינה שלמעלה הימנו כמו לזחת העץ‬
‫וכןומה‪ ,‬ור״ל לפיו בלשון יקוו המיס על כל סמים אשר מתתת גובס השמים ואולי יהי׳ על סי‬
‫ועת התרגום סי׳ הכתוב עפ״י הדרש)שלא עפ״י הנחת הטעם( בהפסק בין מלת מעל למלת‬
‫לרקיע ‪ ,‬וכן בין המיס‬
‫לרקיע וקאי על לשון ויבדל שעשה ה‪5‬־ל אויר בין המיס אשר מעל‬
‫י(שר מתתת )פי׳ מלמטה( לרקיע‪ ,‬וכל לשון מטה תרגומו בלשון מלרע לנד בפסיק הגר אשר‬
‫בקרנו זכו׳ ואתה תרד מטה מטה שתר׳ לתתתא לסתתא עיין מה שכתבתי שס ‪:‬‬
‫לחם‬
‫בראשית א‬
‫אבירים‬
‫שמלוז גר‬
‫מיוחד לדבר כמו ביה השחימה ביה זרע‬
‫)יא( ע ץ ש ר י ‪ ,‬ח ר ג ׳ אילן פירין ויש מ ח ו ת ם‬
‫ב י ה כור ב י ה שק!׳; ב י ה אפי ב י ת עינוהי‬
‫א י נ א ע י י ן ' מ ה שכחבתי ב ע י ט ה אור כ ל ל ה ״‬
‫ו ה ר ב ה גם ב ע ב ר י ת עי׳באוצה״ש וימזהתר׳‬
‫ציון ג ׳ ב א ר י כ ו ס ההפרש בזה כי לשין א י ב א‬
‫ט ל ל כ מ ו יבול ח נ ו נ ה אכל לשון פ ר י ה ו א ש פ‬
‫ב י ת א ל ה י ם א ת ר א ל ר ט ו ו א ב י ׳ ‪ ,(1‬ולשון‬
‫פ ר ט י וכל אילן יעשה פ י ח ת ה ר ב ה וכל‬
‫מ י ש ת בי׳׳נ ב ל ״ ר מ י ש ו ת ו ב ס ו ף קראי י מ י ם‬
‫מיני האילנות י יחד נכללו בלשון ע ץ ‪ .‬פ ר י‬
‫ולפ״ז קה חא יי עע נל כמל‬
‫ע^ין ע ן ‪ .‬שיי‬
‫״ ‪ W V‬״ ״ » ׳״!‬
‫גג יעכ »ב ־ל י יר י׳ ממ ממ יי תא וו י סמ יי ‪ ,.‬ו נ ס ז‬
‫א ף שפל * ו י י ע ש ה פירות שלי ב פ ר ט ו ל ק ל א‬
‫ל‬
‫מ ק ו מ ו ה קבוץ ה מ י ‪, / ,‬לא ל ^‬
‫א מ ר אילני פ ר י ן ‪) :‬יד( י ה י מ א י ד ״ ב מ ר י‬
‫לבל‪ .‬כ י ל א מ צ ח נ ו ה ו ש י ק ר א ל ״‬
‫ליר יהון כי מ ד ר ך לשון ה ע ב ר י שלא לשמור‬
‫אוג׳׳ר ל־א ב אי ר ה נ ו ס ח אי מ כ ו נ ה ב ז ה ' ולפי‬
‫ה מ י ן ו ה מ ס פ ר בלשון ה ו י ׳ כ מ ו ויהי א נ ש י ם ‪ .‬ט‬
‫ה נ ו ס ח כנישה בל״י יהי׳ צריך ל ה י ו ת ' ב ת ר ׳‬
‫י ה י ׳ נ ע ר ה משא״כ ד ר ך ה מ ת ר ג ם זיל‪ .‬ו כ מ ו‬
‫)יל( י ר ו ץ ‪ ,‬כ ׳ ה מ ת ו ר ג ׳‬
‫י מ א ג ״ כ ב ל ״ י י‪:‬‬
‫שתר׳ שם ו ה ו ו ‪ ,‬ארי ת ה י ולשון נ ה ו ר י ן ‪ .‬ע י י ן ‪.‬‬
‫בשורשו כ ל לשון ה י ה ה י ו ׳ ׳ ד ת ת ה פ ך • לוי״ו‬
‫מ ת ו ר ג מ ן ש׳ נ ה ר ‪ ,‬ובסופו כ ס ב ו ה ר מ י לעישין'‬
‫נ ע ה חוץ ב ע ח י ר כ מ ו א ה י ה א ש ר א ה י ה כ ן‬
‫אורים גדולים נהורין וכן יהי מאורות יסון‬
‫ת ר ג ו מ ו וכן ת ה י ׳ נ ה י ׳ י ה י ׳ < ת ה י נ ה י יהי‬
‫נהורין אבל שני ה מ א ו ר ו ׳ ת ר י ן נהוריא ‪ ,‬ע * כ ‪,‬‬
‫יהוון ת ה ו ו ן ע ״ כ י ו ט ע ם השינוי ה ו א ששונו מ פ נ י ה י א ה י ר י ע ה‬
‫ו ה ר ב י ם יהיו ת ה י ו ‪,‬‬
‫אשרבכתוב‪ ,‬אמנםמצינושמוח ש מ י ם ט כ ב י ם‬
‫א מ נ ם ב פ ׳ ויחי י ה י ׳ לי‪ ,‬ל ך יהיו ב ת ר ג ׳ י ה ו ן‬
‫בוי״ו נ ס ת ר ו כ ן ב ה פ ך בל״י נ מ צ א ל‪ 6‬י ה י ׳ י אשר ה ת ר י שלהם ב כ ״ מ בלשון ה נ ו ד ע ו ק‬
‫ל ך א ל ה י ם אחרייצז ת ר ג ׳ ל א י ה ו י ״ ו ע י ׳ מ י ש מ י ם ‪ ,‬א ף שבכתוב ה ו א בלא ה י א ס י ד י פ ם‬
‫ולמה זה ישתנה‪.‬שם ה מ א ו ר ו ת ו ב פ ר ט לדברי‬
‫ש ם ‪ :‬ולזמנין ו ל מ מ נ י ב ה ו ן יומין ו ש ג י ן‬
‫רש״י זיל שהן הן‪ .‬ה מ א ו ר ו ת שנבראו ב י ו ם‬
‫ל פ י פ י ׳ רש״י ז״ל ע ל מ ל ת ו ל מ ו ע ד ם‬
‫הראשון ה ל א יצדק לדבר עליהם בלשון ה נ ו ד ע ‪,‬‬
‫ע י ש ה ע ת י ד וכו׳ ו ה ם נ מ נ י ם ל מ ו ל ל ה ל ב נ ׳‬
‫ו ב ג מ ׳ ת ג י ג ה פ ׳ א י ד אפלגו ב ה ת נ ס י ע י ש ‪,‬‬
‫ן‬
‫ה י ׳ נ ר א ה ׳ לגרום ב ת ר ג ו ם ולממני בהו‬
‫ו נ ר א ה כי ה מ ת ר ג ם ס י ל כאידך מ י ד כי חדשים‬
‫ם‬
‫ז מ נ י ן י ו מ י ן ושנין וכן ה ו א ב ת ר ג ו ם ת ה ל י‬
‫ה מ ה שנתתדשו ביום ה ר ב י ע י ולכן לא א מ ר‬
‫ב פ ס ו ק ע ש ה י ר ח ל מ ו ע ד י ‪ ,‬א מ נ ם לפי מ י ש ע ל י ה ם בלשון נ ו ד ע ) ו ב א מ ת ק נ ר א ה ע נ ר י‬
‫ב ש מ ל ה א ש ר ע ל ר ע ת ה נ ו ח ר ׳ ה ו א ע ל ז מ נ י הפשוט כי לא א מ ר ה כ ת ו ב באור הראשון ו י ה י‬
‫ה א ו ר כ מ ו שאמר י בלשון ה מ א ו ר ו ת ' בתחילה‬
‫ה ת ק ו פ ו ת יש ל ק י י ם ה מ ס מ א א ש ר ל פ נ י נ ו ‪:‬‬
‫בל׳התחדשיח 'יהי מ א ו ר ת ואח״כ ויעש אליזיס‬
‫ירחשון‬
‫&ת שני ה מ א ו ר ו ת ה נ ו ד ע י ם וכן ה י ׳ נאות ב מ א מ ר ו י ת ׳ יהי א ו ר ואתר כך ויהי ה א ו ר‬
‫ה נ ר א ה והנודע לנו אלא שאין זה האור ה מ א י ר ע ל י נ ו ‪ ,‬מ ס כ י ם מאוד אל הדרש שהובא ב ר ש ׳ י ז י ל‬
‫בס׳וירא ו ג ו ׳ א ת האור כי ט ו ב מלמד שגנזו וכוי( ו ה נ ה ל׳ אור ו מ א ו ר ת ר ג ו מ ם שוה ה נ פ ר ד נ ה ו ר א ‪,‬‬
‫ו ב ע ב ר י ת ודאי שיש הפרש נ י נ י ה ׳ ע י ׳ באוצ׳ה שהראשון הוא שם על עצם ה א ו ר י ה נ י ע ל גוף מ א י ר‬
‫ואולי צריך להיות ג ם ב ת ר ג ו מ י ם בלשון אור ‪ ,‬בנקוד ק מ ץ ‪ :‬כ מ ו שהוא באיוב ואל ח ו פ ע עליז‬
‫נ ה ר ה כי ה ו א שם מ פ ש ט ‪ ,‬או שבלשון מ א ו ר ו ת צריך להיות בנקוד ציר״ כ ת ר ג ו ם צהר נהור •י‬
‫ו ל מ ו ע ד י ם ‪ ,‬ב ת ר ג ו ם ולזמנין‪ ,‬בכל לשון מ ו ע ד אשר ע ל מ ו ע ד י ה ׳ ' י מ ר נ ס כלשון הכתיב " ו נ ר א ה‬
‫ע ס י י ר מ ת ו שהוא ע ל זמני ה ת ק ו פ ו ת ולכן יתרגמו ככל לשון' מ ו ע ד אשר לא על כ מ ו ע ד י ם בלשון‬
‫י געשם‬
‫זמן כמ״ש ה מ ת ו ר ג מ ן בשורש ז מ ן ‪ .‬ה ר א ש ו ן ‪: .‬‬
‫י‬
‫ם‬
‫י ם ה ג ל י‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ר‬
‫‪Y‬‬
‫ל‬
‫‪1‬‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ (1‬ונמצא מצורף גש עפ לשין איור נתר׳ נדי! כניד ה׳‪.‬ממקימו מאתד נית שכיגת׳ס יכו נת׳אמיין'לשנתן‬
‫אתר מתקן לנית שטגתן• ואילי היא להדחיק הגנשמה נ׳ אין העילם מקומי רק הוא מקומו של מזלם ילכן‬
‫לדעת המתרגם היא כמו מקים למקום לבורו ית׳ יהעגיץ הוא מהגעילס מאתמ ימיין נש׳ <סש החיים ‪,‬‬
‫‪ (3‬וכזה אזשר לפרש לשון חו״ל השולה דגים מן הים )שנת קיד( אשר לדנדי ושי יתוש׳ שם מיידי נ;‪1‬דין‬
‫יעימיין יא׳כ לשון הים {ין לז הגגי‪ .‬יסרמנ׳ס ייל העתיק מן הספל נאשר כנר העיר נזז מ א י ן » * ‪ ' -‬נ‬
‫בהגהושיו על סש״ש א»;ש לפי דנויני אפשר נ׳ הוא שס כלי כטס « י ם ולדוגמא יש של שלמה‬
‫‪,‬‬
‫ש ט ל ת גד‬
‫בראשית א‬
‫)צו( נ ע ש ה א ד ם ‪ ,‬נ ע ב י ד א נ ש א ‪ ,‬ז״ל ה מ ס ו ר ׳‬
‫בשורש אנש כ ל ס ׳ בראשית• ע ר ויהי כ י החל‬
‫ה א ר ס מ ת ו ר ג ם אדם ב ר מ ן ג ׳ ד מ ת ו ת ס אנשא‪,‬‬
‫נ ע ש ה א ד ם ‪ ,‬ואדם א י ן ‪ ,‬כ י ה ח ל ה א ד ם ע כ ״ ל ‪.‬‬
‫והנועם‪ .‬באלה השלשה פשוש כ י ק א י ע ל מ י ן‬
‫האטשי" כ י י נ ע ש ה א ד ם לאו דווקא ע ל א ד ם‬
‫ה ר א ש ו ן ‪ :‬א כ ל ע ל ה מ י ן ב כ ל ל ‪ ,‬ו כ ן השנים ‪,‬‬
‫א?ל‪1‬יברא'אלהיס;את‪ .‬ה א ד ם וכן ויהי האדם‬
‫ק א י ע ל א ד ם הראשון עצמו שהוא יציר כ פ י ו‬
‫של ה ח ב ״ ה י‪ ,‬א מ נ ם יקשה ב פ ס ו ק וינחם ה ׳ ‪ .‬כ י ‪.‬‬
‫ע ש ה את‪ .‬ה א ד ם שלא ת ר ג ם בלשון אנשא ‪,‬‬
‫ובתיב״נג ה ו א י ת א נ ש א ‪ .‬ו כ ן מ ש מ ע מלשון‬
‫ה מ ת ו ר ג מ ן ש א מ ר כ י ר ק ע ד ויהי כ י החל האד׳‬
‫מ ת ו ר ג ם א ד ם ‪ ,‬ו ב פ ס ו ק לא ידון רותי באדם‬
‫ת ר ג ם דרא נ י ש א ה ד י ן כ ׳ ר ק ע ל הדור ה ה ו א‬
‫ק א י ולא ע ל כלל מ י ן ה א נ ו ש י ‪ ,‬והלא‪ .‬השאיר א ת‬
‫נ א ובניו ומקבלי‪.‬תור ה'עלו במחשבה ו ע י ׳ מ ה‬
‫שכתבתי ע ״ ז ב ע ״ ו א ) כ ל ל יו״ד ציון ה י ( בסוסו‪:‬‬
‫ב צ ל ם א ל ה י ם ע י י ן לח״א ז ע ע ם‬
‫)כז(‬
‫ה מ ס ו ר ה פשוט לענ״ד כיי לא‪ .‬יכול‪.‬לתרגם פ ה‬
‫נ ש ם ה ׳ יכי מ ה ד מ ו ת ‪ .‬ת ע ר כ ו ‪.‬לו ואל מ י‬
‫ת ד מ י ו נ י ואשווה י א מ ר קדוש‪ ,.‬אבל ש? אלהים‪.‬‬
‫ה ו א ע ל ה מ מ ש ל ה ו ה כ ת וע״ז ה ע נ י ן ה ו א שאמר‬
‫כמ׳׳ש הגאון ‪:‬מוהר״ת ; ב ס פ ר‬
‫נצלסאלהיס‬
‫נפש החיים ע י ש ‪) :‬לא( ו ה נ ה ט ו ב מ א ד ‪ ,‬לפי‬
‫שינוי הלשון ב ס פ ר י ם שלפמנו מ כ ל לשון כ י‬
‫ט ו ב אשר ת ר ג ם א ר י ט ב ‪ ,‬נ ר א ה כ י מכוון אל‬
‫דרשת מז״ל מ א ל ז ה מ ו ת ‪ ,‬שינה ‪ ,‬יצה״ר‬
‫‪..‬ו כ ד ו ‪.‬מ ה‬
‫לחט‪..‬אביףיט‬
‫)כ( י ר ח ש ו ן ‪ ,‬שרש ‪,‬ראש‪,‬הוא ת ר ג ו ם ר מ ש‬
‫ו & ר ן ‪.‬ונןנינו ר ב ו י ה ח נ ו ע ה ‪ . .‬ע י ' ר ש ״ י ז ״ ל‬
‫ונראה‪.‬יט' מ ז ה ‪ .‬ג ם ה ש ם נ ח ‪ 6‬כ מ ו שנמצא‬
‫בלשון חז״ל כלי‪ :‬שיצא ה ר ח ש מ ת ו ך אוזן כלי‪:‬‬
‫ו ע ו פ א יפרח‪ ,‬כן ת ר ג ם ר מ ב מ ״ ן ל׳ ע ת י ר‬
‫וכין‪ .‬מ ד ע ת ב ע ל י ה ע מ מ י ם )ע׳ נחה״ש( א ב ל‬
‫ב ש א ר ח ו מ ש י ׳ ה ו א ל פ ר ח )וכן נתרגוס <נ״ע(‬
‫ו ל ן פ י ' ה ר מ ב ״ ן ‪ .‬ז״ל ש י ע ו פ ף ו ר ב ו ת י נ ו‬
‫נחלקו ב ל ב ר ב ת ל מ ו ד ‪ ,‬והראשון נ״ל ע י ק ר‬
‫) א ו ג ״ ר ( ‪ : .‬ב צ ל מ א דה'‪ ,‬כ ״ ה ב כ מ ה‬
‫נ ו ס ח א ו ת ‪ . • , :‬א ב ל ‪ -‬ה ח כ ם שד״ל ב ש ם ס פ ר‬
‫יא״ר ה ב י א מ ס ר ת ‪ .‬ה ת ר ג ו ם ו ד ל אלהיט‬
‫יחיד ק ר א ו ת ר ג ו ם ‪ ,‬בצלם‪,‬בדמו'ת‪,‬בצלם‬
‫ו כ ת ב ע ׳ ׳ ז ‪ . .‬ו ה נ ה ע ו ל שלשה יש ב פ ׳ ו א ת ח נ ן‬
‫כי ה‪ • '.:‬ה ו א ' ה א ל ה י ם ‪ • ,‬ו ה ש ב ו ת ‪ .‬א ל‬
‫לבבך‪.‬כי ה ׳ הוא האלהיס'‪ ,‬ובסוף ה ס ד ר‬
‫כ ת ב כ י ‪ h‬א ל ה י ך ה ו א ה א ל ה י ם • א ל א שלא‬
‫נ כ ל ל ב מ ם ר ה ה ז א ת כ י חינו ק ר א ו ח ר ג ו ׳‬
‫מ מ ש ‪ ,‬כ י ‪ .‬ב ע ב ר י יש ב ה ם ה ״ א ה י ד י ע ה א ש ר‬
‫א י נ נ ו י ב א ר מ י ' •עכ״ל ב ק י צ ו ר ‪ .‬ו ל א ה ו צ ר ך‬
‫ל ז ה ע פ ״ י מ״ש ל מ ע ל ה ב פ י ה ר א ש ו ן כ י כ ל‬
‫לשון א ל ה י ם ב ל א ש ם ה ו י ׳ ע מ ו ה ו א ש י ת ר ׳‬
‫ב ש ם ה ו ו י ׳ ; ו ה ט ע ם פשוט לעצ״ל כי הוא‬
‫ל ה ו ר ו ת ב כ ״ מ ה א ח ד ו ת ה פ ש ו ט אשר• ה ו ו י ׳‬
‫ה ו א האלהים' כ מ ״ ש ב פ ס ו ק י ואתחנן הנ״‪-‬ל‪,‬‬
‫ולכן ב א ש ר ה כ ת ו ב ע צ מ ו מ פ ו ר ש ע מ ו ש ם‬
‫ה ו ו י ' ל א ה ו צ ר ך ה מ ת ר ג ם ל פ ר ש ר ק בשלשה‬
‫ש נ ז כ ר ו בלשון ה מ ס ו ר ה ‪ ,‬א ל ה י ם י ח י ל ב ל א לווי •שם הווי׳ ע ז ב כלשון‪ .‬ה מ ק ר א‬
‫מ ט ע ם ה מ ב ו א ר ב ש מ ל ה ‪ ,‬ובי״נ ה י א בצלם אלהין ‪ ,‬והוא כ מ ו ל מ י ל ב ר א ל ה י ן ‪ ,‬וכ״כ‬
‫ה ר א ב ״ ע ז״ל ‪ ) :‬כ ט ( ד ל כ ו ן י ה י ‪ ,‬ו ב ר ו ב ס פ ר י ם ירכיו ן ‪ ,‬ו ז ״ ל ה א ו ג ״ ר ו נ ״ ל ש א ם ה י ה‬
‫ה כ ת ו ב א ו מ ר י ה י ׳ ל כ ם ה י ׳ א פ ש ר ' ל ת ר ג ם ג ם ל כ ו ן ע כ ש י ו ש א מ ר ל כ ם יהי׳ ה ל מ ״ ל‬
‫מ ו ר ה ע ל ה ק ט ן ותרגומו ל ל כ ו ן כמו כל ה מ ק ו ם אשר תלרוך כ ף י ר ג ל כ ם בו לכם‬
‫יהיו י ד ל כ ו ן י ה י י ‪ ,‬ע ו ד ת ד ע כ י ב ד פ ו ס ) ם ב י ו נ ט א ( ל כ ו ן י ה ו ן ב ל ״ ר ‪ .‬ו מ ס ו ר ת‬
‫י ״ ב י ה י ׳ ל מ ת ו ר ג ם יהון ‪ ,‬ו ל ה י ו ת ‪ .‬ה פ ע ל ח ו ז ר ע ל ‪ .‬ש נ י ש מ ו ת כ ל ע ש ב ו כ ל כנן ‪ ,‬נ כ ו ן‬
‫ובפ׳ נ ח י כל מ נ ש ‪ .‬א ש ר ה ו א ח י ‪ .‬ל כ ם י ה י ה ‪ .‬בנוסחאות‬
‫שיבא בל׳׳ר ע כ ״ ל ‪,‬‬
‫שלפנינו ל כ ו ן ולאי ה ע י ר ש ם ה ח כ ם ו ל א ז כ ר א י ך ה ו א ב נ ו ס ח ו ת ה ס פ ר י ם אשר ה ב י א‬
‫ב ז ה ב ש מ ם ‪ ,‬׳ ד ל כ ‪ 1‬ן ‪ ,‬א ״ כ ה ו א ג ם ש ם ‪ ,‬והלשון ג ס ה מ כ י ן א ח ל ה ו א ‪) :‬לא( ו ה א‬
‫ת ק י ן ‪ ,‬ו ב ת י ו ב ״ ע ו ה א ט צ כ מ ו ש ה ו א יגם ב א ו נ ק ל ו ם ב כ ל לשון כ י ט ו ב ‪ ,‬׳ א ר י ט ב ‪, ,‬‬
‫א ר י ת ק י ן מ ש מ ע כ י ק היי׳ ג ר ס ת ו ‪ ,‬ו ב ש י ש‬
‫ו ד ע כ י ב מ ת ו ר ג מ ן שרש ת ק ן ה ב י א‬
‫טב‬
‫לחם‬
‫אבירים‬
‫בראשית ב‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫ג‬
‫ס ב ה ב י א א ר י ט כ ו נ ר א ה שבשרש ת ק ן וכדומ׳כמו שהוא ב ב ״ ר ‪ ,‬ובכל אלה אין כ ט ו ב ה‬
‫נ כ ר ת ב ה ם ר ק שהכל לתכלית מ ת ו ק ן ‪ ,‬כ ע נ י ן‬
‫ה ו א נ ד ם וצ״ל ו ה א ש ק י ן ו ע י ׳ ש מ ל ה ‪:‬‬
‫שאמר שלמה ה מ ל ך ע ״ ה א ח ה כ ל ע ש ה ‪.‬‬
‫ל ח ר א ‪ ,‬ח ר ׳ מ א ר ב כ ״ מ וכן מ א ר‬
‫ב ע ת ו ו ע י י ן מ ״ ש ה מ ב א ר נתה״ש ‪-,‬‬
‫יפה‬
‫ל ח ר א ל ח ר א ונראה שהוא‬
‫מ א ר ‪,‬‬
‫ו כ ן ת ר ג ם ל א מ ו ב היות ה א ר ס לבדו‬
‫כ מ ו ל א ח ת ‪ ',‬ו ה ו א ר ר ך ה פ ל ג ה מ ר ל א ח ת‬
‫ת ק י ן לפי הענין שלא ה י ׳ מ ת ו ק ן‬
‫ל ב ר ‪ ,‬בלשון ל א‬
‫שאין כ מ ו ה ו וכן ר ק ‪,‬‬
‫לפי כוונת ה ב ר י א ה א ח ר שלא מצא ע ז ר‬
‫ל ח ו ר ש ה ו א לשון מ י ע ו ט כ ט מ ם ל א ח ר ‪-,‬‬
‫כנגדו ולא לתוהו בראו ‪ :‬י ו ם ה ש ש י ‪.,‬‬
‫ועיין מ ת ו ר ג מ ן ש ה ב י א ם בשרשים נ פ ר ר י ם‬
‫ש ת י ת א י ‪ ,‬ולפי לשון הכתוב בה״א ה י ד י ע ה‬
‫ו ע ו ר ה ב י א ת ר ג ו ם ירושלמי •‬
‫עפ״י ררכו‬
‫הי׳ צריך‪ ,‬לתרגם שתיתאה כמו ש ת ר ג ם‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ש‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫ל‬
‫פ‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ח‬
‫ל‬
‫ו‬
‫'‬
‫‪,‬‬
‫ו ג ם ללוט‬
‫ב פ ס ו ק ' ה ש נ י ביום ה ש ב י ע י ‪ ,‬שביעאה ‪,‬‬
‫ל׳ ריבוי ואיך יבא בל׳ מ י ע ו ט א י אבל‬
‫ועיין פ י ׳ רש״י ד ל ע פ ״ י דרש חז״ל ובמכלל‬
‫מ ע י ק ר השורש ש ה ו א ח ל‬
‫יוסי ע״ד ה פ ש ט מ״ש על לשון ה י ד י ע ה שביום‬
‫י ת כ ן שזהו‬
‫מ ל ׳ יחלו שתרגומו כ ח ל א‬
‫הששי‪ ,‬והנך ר ו א ה כייהמתרג׳ הלך בזה ע ל ס י‬
‫ו ה ס י ר מלשונו לשון‬
‫ד ר כ י ד ר ך הפשוט ‪,‬‬
‫ה י ד י ע ה ‪ ,‬כי לא מצא בו יתרון משאר ה י מ י ם ‪,‬‬
‫ו ב פ ר ט כיי א ם ה ו א לידיעה ה י י צריך להיות גם•‬
‫בשורש שכלל‬
‫ה מ ת ו א ר כ מ ו ה ת ו א ר בלשון ה י ד י ע ה כ מ ו‬
‫ר ו ב ל' י ס ו ר מ ת ו ר ג ם ב ל ׳ שכלל כניו ל י ם ל‬
‫הכבש האתד )אלא שעל דעתו הוא לאיזה ר מ ז‬
‫ו ק י ש כלוי מ ע ש ה כיגו‬
‫הבית ו כ ו י ‪,‬‬
‫א ו סוד( ומדרכו• להסיר‪ .‬כל זרות ב מ ק ר א‬
‫ו י כ ו ל י השמים ו א ש ת כ ל ל ו ובעזרא‪,‬‬
‫ולכן ת ר ג מ ו עפ״י פ ש ו ט ו ‪ - ,‬וכן ה ס י ר ה ר ב ה‬
‫ישיריא ש כ ל ל ו ‪ ,‬ושוריא מ ש ת כ ל ל י ן )וכן‬
‫ס י מ נ י ה י ד י ע ה י אשר ב מ ק ר א ע פ ״ י כפשוט ‪,‬‬
‫תרגם‬
‫ו כ מ ו שהראתי ב ע ו ״ א ) כ ל ל ט ׳ ( ‪ ,‬וכמו כל ו י א מ ר‬
‫ה א ד ם ד ב ר א ש י ת ‪ ,‬אשר ע ס ״ י הלשון‪ .‬אשר הוא ע ם ה״א ה י ד י ע ה נ ר א ה שהוא ת ו א ר והוא ת ר ג מ ו‬
‫לשם עצס ו ה ס י ר לשון ה נ ו ד ע אשר לא י ת כ ן בשם ה ע צ ם אבל ביום השביעי שהוא יום השבת‬
‫ה י ד ו ע ב ה א ו מ ה ‪ ,‬ו כ מ ו שהוא ג ס מלת ביום ב ס ת ת \ ז כ ר ל ה פ ר י ט ו ‪ ,‬ו ת ר ג מ ו ב י ו מ א‬
‫שביעאה‪,‬יולא׳ ע ו ד כ י בלשון ו י ב ר ך ‪ .‬אלהיס א ת י ו ס י ה ש נ י ע י י ת ר ג ס י ת יומא כאלו כ ת י ב‬
‫א ת ה י ו ם ‪ ,‬כ מ ו א ת הכבש ה א ח ד ‪:‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ב )^ואשתכללגלשוןהמתורג׳‬
‫‪) h‬א( \ י } ץ ל ן ו א ש ת כ ל ל ו‪ .‬ולהלן ו י כ ל אלהיס ביום השביעי מ ל א כ ת ו ‪ ,‬ו שי צ י‬
‫שתרגמו בלשון'‬
‫ב פ ׳ פקודי ו ת כ ל כל ע ב ו ד ת ‪,‬‬
‫ועוד נמצא‬
‫ט ע ם השינויים‬
‫בלשון ש י צ א ה ‪,‬‬
‫ו ש ל י מ ת ! ושם בענין ו י כ ל מ ש ה ) מ ׳ לג( ת ר ג ו מ ו‬
‫ה א ק ‪ ,‬הבית החומות י‪,‬‬
‫כ י לשון שכלל הוא ע ל נושא ה פ ע ו ל ה ‪ ,‬ה ש מ י ם ‪,‬‬
‫מבואר‪,‬‬
‫ו כ ד ו מ ה ‪ ,‬ולא על ה פ ע ו ל ה עצמה שהיא ה מ ל א כ ה ‪ ,‬ולכן לא יוכל ל ת ר ג ם ושכלל וכו׳ עבידתי׳ ‪,‬‬
‫א מ נ ם אשר לא ת ר ג מ ו בלשון השלמה הוא ע ״ פ ‪ -‬ה מ נ ו א ר באוצה׳׳ש ‪ ,‬כי שורש כלה בלה״ק‬
‫ו י כ ל ה ו ! פ ע ם על ה פ ס ק‬
‫פ ע ם ע ל ג מ ר ה מ ל א כ ה ו ה ש ל מ ת ו ‪ ,‬כמו‪ .‬ו י ב ן א ת הבית‬
‫ובטול־ ו ה ע ד ר ה מ ע ש ה ‪ ,‬כמו וכלה מ כ פ ר א ת הקודש ‪ ,‬ולדעת ה מ ח ר ׳ פ ה ה ו א מ ט נ י ן ה פ נ י ‪ ,‬כ מ ו‬
‫שכתבי ה ר א ב ״ ע ז׳׳ל כי מ נ י ע ת ׳ ה מ ל א כ ה איננה מ ל א כ ה י ולא עשה מ ל א כ ה כייס השביעי ‪,‬‬
‫וזהו עצמו ט ע ם השינוי בפ׳ פקודי כ י בתחלה ת מ ר ‪ 1‬ת כ ל כל ע ב ו ד ת • ‪ ,‬ומלת כ ל מ ש מ ע‬
‫שבא להורות ההשלמה י שנגמרה כל ה מ ל א כ ה ‪ ,‬אבלבל׳ ו י'כ ל מ ש ה שבאבשמוש לשון א ת‬
‫ואפשר שזה עצמו‬
‫‪.‬תרגומו בלשון שיצאה שהפסיק יבטל א ת ה מ ל א כ ה מלעשות ע ו ד ‪,‬‬
‫ט ע ם ה מ ת ר ג ם בלשון ויכל מאשר לא א מ ר ה כ ׳ כל מ ל א כ ת ו ) ע ״ כ לא ת ר ג מ ו בלשון השלמה ר ק‬
‫בלשון‬
‫‪e‬‬
‫שפליז גי‬
‫בראשית ב‬
‫בלשון ש י צ א ה מ נ י ט ה ה פ ס ק ‪ ,‬ומל ה ר ו ב‬
‫בא ע ל ה פ ו ע ל לשין שיצאה ועל ה פ ע ו ל ה לשון‬
‫ה' ש ל מ ה ‪) :‬ב( י י ש ב ו ה ‪ ,‬וכן ש י ת ת ר ׳ בל׳‬
‫ט ח ' ‪ ,‬עיין מ ה שכתבתי ב ע ו ״ א ) כ ל ל ד׳ ציון‬
‫י ג ( בשורש ח נ ה שלא נמצא על הבורא י ת ׳‬
‫שמו כי לא ״ ע ף ולא י ג ע ‪ ,‬אבל שורש נ ו ת ה ו א‬
‫מ ל ׳ רית ניחות שהוא כ מ ו נ ת ת רות שאמר‬
‫ונעשה ר צ ו נ ו ‪ ,‬ו ע ״ כ לא ב ר ח ה מ ת ר ג ם מ ז ה‬
‫ע פ ״ י ררכו להרחיק ה ה ג ש מ ה ו כ ל ח ס ר ו ן בחוקו‬
‫י א ׳ י‪ ,‬א מ נ ם ב פ ׳ ת ש א ש ב י ת וינפש ‪ ,‬ע ז י‬
‫לשון שבת הלשון ה כ ת ו ב מ פ נ י לשון וינפש' אשר‬
‫ת ר ג מ ו בל׳ נ ת ‪ ,‬ועיין רש״י ז״ל שם ע ל‬
‫מילת וינפש שהוא כלי לשבר א ת האזן כאשר‬
‫ה י א יכולה לשמוע ‪ ,‬ובפי י ת ר ו ו י צ מ ביום‬
‫כביכול ה כ ת י ב‬
‫ה ש ב י ע י הביא לשון ה מ ל ר ש‬
‫ע ל עצמו לשון מנומה ללמל מ מ נ ו ק ״ ו ‪ ,‬לארם‬
‫שמלאכתו ב י ג י ע ה שיהא נ ו ת בשבת ע ׳ ׳ כ ‪ ,‬ולא‬
‫א מ ר כ ן בל׳ וינפש ‪ ,‬כי ע נ י ן ה מ ל ה ע צ מ ה ע י פ י‬
‫פירושו ד ל שהוא כמשיב נפשו אליו משורת‬
‫ה י ג י ע ה ו ה ע מ ל קשי׳ ל י ׳ ‪ ,‬ולכן א מ ר שהוא ר ק‬
‫משל לשבר א ת ה א ז ן ‪ ,‬אבל ל ר ע ת ה מ ת ר ג ׳ ז״ל‬
‫ה ו א מלשון א ס יש א ת נ פ ש כ ם ‪ ,‬אין נפשי אל‬
‫ה ע ם ה ז ה שהוא ל׳ רצון ויהי׳ לשון וינסש השגת‬
‫הרצון כ מ ו לשון נ ת ‪ ,‬וכאש׳תתואר ה ת ש ו ק ׳‬
‫ה נ פ ל א ה בלשון כ ל ו ת הנפש א ו יציאתה כ מ ו‬
‫נ כ ס פ ה וגם כ ל ת ה נ פ ש י ‪ , .‬נפשי יצאה‬
‫ברברו ‪ ,‬כן ה ש ג ת הרצון ו ה ת ע נ ו ג ת ת ו א ר‬
‫כ ה פ ו כ ו בלשון משיבת נ פ ש ‪' ,‬כמו ת ו ר ת ה ׳‬
‫ת מ י מ ה משיבת נ פ ש ‪ ,‬וכן י ה י ׳ לך למשיב נפש‪,‬‬
‫ורבים כ ד ו מ ה ‪ .‬ועייל ה ז ה ה ו א ע ר ן נ ש מ ה‬
‫״‬
‫לחם *בידם•‬
‫מלמעלה‬
‫ת ר ג ם ואל א מ ה ח כ ל ל ה‬
‫ח ש כ ל ל י נ ה ( ‪ ,‬ו ב מ ״ ר אריב׳יל נ ש ת כ ל ל ו‬
‫ה ש מ י ם ו נ ש ת כ ל ל ה ה א ר ז ‪ ( 3 ) :‬ו ש י צ י ‪ ,‬לשון‬
‫ה מ ת ו ר ג מ ן ב ש ו ר ש ו ‪• ,‬יערם כ ל ה ע ד ל א‬
‫ש י צ י ו ר ו ב לשין ה ש מ ד ה מ ת ו ר ג ם בלשון‬
‫ש י צ א ה וכן לשון כ ר י ת ו ת ' נ פ ש וכו׳ •‬
‫ז מ ש ת ו ן ז הלשון נ ר א ה שהוא לשון ה פ ס ק‬
‫ו ב ע ו ל ' ‪ ,‬ו ב ע ז ר א ו ׳ ושילי ב י ת א מ א ע ד‬
‫ת ל ת א ל י ר ח א ד ר ‪ ,‬לשון ע ד צריך ב י א ו ר ‪,‬‬
‫כי ה י ה ר א ו י בשמוש ה ב * ‪ ,‬ב י ו ם ‪ ,‬כ י‬
‫ה ה פ ס ק והבמול מ! המלאכה הוא ר ג ע‬
‫ה ה ש ל מ ה ‪ ,‬ולשון ע ד ה ו א ' ה מ ש ך ז מ נ י‬
‫ו נ ר א ה כ י ה ו א מ פ נ י שהי׳ יבליח ב ה ב מ ת ו‬
‫מ ל א כ ו ת ר ב ו ת חולשי עצים מ ס ת ת י א ב נ י ם ‪,‬‬
‫ו כ ל ו מ ל ‪ ,‬ולא כלם ה פ ס י ק ו ביום א ח ד ר ק‬
‫כל אחדי‪.‬ב י ו מ ו ‪ .‬ה פ ס י ק מ מ ל א כ ת ו כאשר‬
‫השלימה‪: ,‬ולק א מ ר כ י ע ל היום ההוא‬
‫נ פ ס ק מ ל א כ ת ה ב י ת ב כ ל ל והלשון‪.‬קצר‬
‫והוא ־כמו ו ש י צ י ע ב ו ד ת ‪ .‬ב י ת א ‪ ,‬כי‬
‫ע ל ה ב י ת ל א שייר לשון ש י צ י י ר ק לשון‬
‫א ר י לא‬
‫ש כ ל ל ' ה ל י ל ‪ ,‬ועיין ש מ ל ה ‪:‬‬
‫ובקצת‬
‫ה ׳ א ל ה י ט כוטרא ‪,‬‬
‫אהית‬
‫ס פ ר י ם א ר י לא א ח י ת י מ ע ר א ה ׳ א ל ה י ם‬
‫בראשון מתוקן יותר)אוג״ר('‪,‬ץבמתרגמן‬
‫ה ע ת י ק בשורש מ ע ר כ פ י ה ג ו ם ח א ה ש נ י ' ‪,‬‬
‫ו ב ת י ו ב ״ ע ארי לא א מ ע ר ב ה פ ע י ל כ מ ו‬
‫ה ע ב ר י ‪ • ,‬ע י י ן ש מ ל ה ‪) :‬ה( ל מ פ ל ה ‪ ,‬כ ל ל ׳‬
‫עבודה‬
‫;‬
‫י ת י ר ה ברברי חז״ל ה נ ת נ ת לאלם ביום השבת‬
‫ש מ א מנותת נפשו כאלו השיג כל ר צ ו נ ו ‪ ,‬והוא שלמלוהו מלשין המדרש הנ״ל בלשון׳ מ נ ו ת ה ‪,‬‬
‫ו כ ן ה ו א בלשון זה שיהי׳ כשלימות נסשווישקמ שליו ושלאנן ‪ ,‬ו ס מ כ ו לו בדרך ר מ ז ו א ש מ כ ח א‬
‫הנוטריקון ו א מ ר ו כיון ששנת ווי א ב ד ה נפש ‪ ,‬כי בצאת ה ש נ ת וישוב ה א ל ם אל עבודתו ואל‬
‫משאו א י ל ה הנפש מ מ נ ו י ע ״ ל מ א מ ר ה ח כ ם ‪ ,‬ר מ מ נ א יצילני מפיזור הנפש ‪ ) :‬ה ( כ י ‪» S‬‬
‫ה מ ט י ר ‪ ,‬לא ת ר ג מ ו בלשון א פ ע ל כ מ ו שהוא נ ת י נ ״ נ נ ‪.‬וכן ה ו א נ ת ר ג ו ס כ כ מ ה לשונות‬
‫ת נ ק ה מאלחי שתר׳ ת ה י‬
‫אשר ה ע ב ר י יגזור הפעולה מ | השם ‪ ,‬ו ה מ ת ר ׳ י פ ר ו ל ו כ מ ו אז‬
‫ז כ א י ‪ ,‬ו י נ ג ע ה ׳ ‪ ,‬ואייתי ה ׳ מכתשין ולא ת ר ג ׳ תזכי ‪ ,‬ו א כ ת ש ‪ ,‬ו ר ב י ם ' כ ל ו מ ה ‪ ,‬א מ נ ם ב פ ס ו ק‬
‫ו ה ׳ ה מ מ י ר ע ל ס ל ו ס ועל ע מ ו ר ה ת ר ג ׳ בל׳ א מ ט ר ‪ ,‬ובפי נ ח ה נ ה אנכי מ מ ט י ר‬
‫א נ א מ ת י ת מ ט ר א כ מ ו ה כ א ‪ , .‬י ונראה מ ז ה כ י ר ק בשם מ ט ר עצמו ה ו א שלרכו להפליל השם‬
‫מ ן ה פ ע ו ל ‪ ,‬אבל באשר הוא לשין משאל כמו שהוא בסלום שהי׳ נ פ ר י ת ואש )כענין י מ ט ר ע ל‬
‫־ ש ט י ם פחינז( יעזוב כלשון ה כ ת ו ב ‪ ,‬י כ ן נמצא בזה אשר י ס י ר לפון השאלה ותרגם ל פ י כ ע נ ץ‬
‫בראשית ב‪:‬‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫שמלאנו‬
‫ד‬
‫ב פ ׳ ו א י א ה מ י מ מ ט י ר הא אנא מחיה ג ר ו א ‪,‬‬
‫ל ע ב ו ד ה ב פ ע ל י ם ‪ ,‬וכן שם ה מ פ ש ש ע נ ו ד ה‬
‫ו ב ס ו ף ה מ נ ץ וימכור ה ׳ ב ר ו ח ר ג ם ו א מ פ ר‬
‫‪ .‬מ ח ו מ ם בלשון פ ל ח ו ה ש ם ע ב ד ה ח מ י כ מ ו‬
‫ובתיוב״ע נ ס שס ו א ח י ה ועיין משיש ‪:‬‬
‫העברי ע ב ד א ‪ ,‬רק עבד עבדים מתר׳‬
‫׳ ה י ר א‬
‫) ו י ר י ד ה י ק ר המשכיל מ ו ה ר ״ ר‬
‫ע ב ד ‪ ,‬פ ל ח ‪ ,‬וכל לשון ע ש י ׳ מ ת ו ר ג ם בלשון‬
‫ה ע ר נ י ‪ ,‬כי באלה שבא הפעל ה מ ע ר ע ‪ /‬‬
‫‪/‬‬
‫״‪,‬ן \‬
‫ע ב ו ד ה יעיין מ ה שכתבתי‬
‫שאלה ל ה ו ר ו ת ו ב ר אחר )לא מ ט ר מ מ ש ( אז‬
‫׳‬
‫ציון א׳(‪ :‬א ד מ ת א ל ש ו ן א ד מ ה יש מ‬
‫א ס ‪ .‬ב א אחריו מלת ע ל מ ת ו ר ג ם בל׳ א מ נו י‬
‫‪fa‬‬
‫׳‬
‫‪3‬‬
‫) ו פ ע ל ה ה ו ר ד ה מובן מענין היחס( אכל א ס‬
‫‪.‬‬
‫\ י ״ > ‪.‬״‪,‬‬
‫א י י ן י ע י י י ‪-‬״‪.‬״‪.‬ו‬
‫לא בא אחריו מלת ע ל מתורגם בל׳ א ח י ת‬
‫‪ V‬״ <?‪ £‬״ י י ! ״ ( ־‬
‫י ^ י‬
‫?‬
‫ל ו ק ותמצא שכן ה ו א ; ושע״כ שינה א ח ט ע מ ו‬
‫א ג ר בשם כ מ ה ד פ ץ‬
‫) ‪? ^ 0‬‬
‫ב נ ר ו לתרגם הראשון מ ח י ת והשני ו א מ ט ר‬
‫ל י‬
‫™‬
‫ו ב ק ׳ ׳ ם יאשקי ו א מ י ״ ״ '‬
‫) ו מ ה מ ת ו ר ג מ ן נ ע ל ם זה השני( ‪ ,‬וגס ה א ח ו‬
‫ד ר כ ו ‪ ,‬ז מ ׳ ש מ ל ה ‪) :‬ז( ו ב ר א ז ״ ל ה מ ח י ל ׳‬
‫נ מ ה ל י ם ) ע ״ ח כ ״ ו ( נוכל ליישב ע ״ פ ה א מ ו ר‬
‫ל ס ו י י א ישאל‬
‫יוצר ה ר י ם ו ב ו ר א ר י ח‬
‫ש מ ו ת ) מ י ו ו ( עכ״ל( ‪ :‬ו כ ל ש ח ה ש ד ה‬
‫‪:‬‬
‫נשו! י צ י ר ה מ ת ו ר ג ם בלשון ב ר י א ה‬
‫ט ר ם י ה י ׳ ‪ ,‬ה ת ר ג ׳ ע ״ ז בלשון ר ב י ם א י ל נ י‬
‫וגצכ‬
‫ח ק ל א ע ד ל א ה ו ו וכן ה ו א ב פ ס ו ק‬
‫ו כ ל עץ השדה ש נ ר ‪ ,‬אלני בל״ר ׳ משא״כ ב פ ׳ ב ח ו ק ו ת ׳ ‪ ,‬יעץ ה ש ו ה •תן פריו ה ר ג ם בלשון‬
‫י ח י ו וא־לן חקלא ‪ ,‬ו ה ו א מפני לשון ו כ ל שענינו כ מ ו וכל מיני עץ השדה ! מ ש א י כ בלשון‬
‫ו ע ץ השדה שהוא ר ק על הכלל ‪ ,‬ע י י ן נדש באריכות בזה ב ס ׳ עו׳׳א )כלל וי ציון יג( ‪,‬‬
‫ולס״ז ה " צריך להיות ג ס ו כ ל ע ש ב בארגו׳ בלשון ר ב י ם ע ש ב י ע ד לא צ מ ח ו ‪ ,‬ו ב ת י ב י ע‬
‫ה ו א מלת עשבי בלשון ר ב י ם וצמח בל׳ יחיד ‪ ,‬ובמתורגמן הביא עשבות ה ר י ס ע ש נ א ד ט ו ר א‬
‫ה ע י ״ ן נ ק ו ד ה ב ס ג ו ״ ל ‪ ,‬ואילי זהו ההפרש בין ל׳ רבים לל׳ יחיד ע ״ כ ‪ ,‬וא״כ אפשר שגס‬
‫פ ה צ׳׳ל בנקוד סגו״ל‪ ,‬אבל מלשון צמת נראה' שהוא לשון יחיד ‪ :‬ו א ד י ע ל ה מ ן ה א י ץ ו ע נ נ א‬
‫מלת ה ו ה נ ר א ה שהוא פ ו ע ל ה ע ז ר אל הבינוני ‪ ,‬כ מ ו שהוא בדניאל‬
‫ה ו ס סלי ק ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ה י ה ק ט ל ה ו ה מ ת א ‪ ,‬ועיין מ ה ש כ ת נ ה ת פ ס שד״ל נ פ ר ש ה מקץ כלשון ו פ ר ע ה חולם‬
‫וכן הוא כ כ מ ה‬
‫ח ל י ם כלא פיעל ה ע ז ר ‪,‬‬
‫א מ נ ם לסי ה נ ו ס ח א אשר לפנינו שם‬
‫לפונות אשר הבינוני 'הוא ע ״ ד ה ע ב ר י כלא פ י ע ל ה ע ז ר ‪ ,‬אפשר כיי מלת ה ו ה שה ענינו‬
‫כ־יו נ ה י ה כמו ה ב ו ק ר ה י ה הן ה א ד ם ה י ה והוא מ ו ר ה ההתתדשות ‪ ,‬ויהי׳ המליצה‬
‫נ ח ו ת ה מ א ו ד א ח ר אומרו וכל שית השדה ט ר ם יהי׳ ו ה נ ה ע נ ן נ ה י ׳ עולה ‪ ,‬ועפ״ז יש לקיים‬
‫ה ג י ׳ ו א ש ק י ש מ ס פ ר הכתוב מ ע ש ה ה א ד ההוא ‪ ,‬וכן ה ו א להלן בל׳ ונהר יוצא מ פ ד ן‬
‫אשר ב ת ״ א ה ו ה נ ס י ק ובתיוב״ע בלא מ ל ת ה ו ה ובפסוק ה ז ה ה פ ס י ק ג״כ בלשון'‬
‫‪.‬ואד מ ן ל' יעלה שאמר ועננא ה ו ה נ ח י ת מ כ ו ר ס א י ק ר א ו ה ד י סליק ומשקי ‪ ,‬ו ה נ ה‬
‫בתרגום ה ו ו י ׳ בלשון ה נ פ ע ל נמצא שינוי הנקודות בתרגומים כ י ב פ ס ו ק הן האריס ה י ה‬
‫ה א ארס ה ו ה ייתידי ׳כמו ה ע ב ר ‪ ,‬ו ב פ ס ו ק ה נ ה י ה כ ד ב י ה ז ה ‪ ,‬ההווה בנקוד חולם‬
‫ובתר׳ ו ה י ׳ לארבעה ראשים להלן ו ה ו ו י ע ס ״ י מ ס ו ר ת‬
‫ע ל משקל מ ה ה י ו ה ל א ד ס ‪,‬‬
‫)ז( ו י ה י ה א ד ם ‪ .‬ל נ פ ש ח י ׳ ‪ ,‬ו ה ו ו ת באדם לרות מ מ ל ל א‬
‫ה ת ר ג ו ם ע״ש בלח׳׳א ‪:‬‬
‫יש מ י ש כ ת ב כ ׳ על ד ע ת ה מ ת ר ג ם ח י ה כ מ ו ח ו ה ל׳ דיבור ו ה ג ד ה ‪ ,‬והוא ר ח ו ק ‪ ,‬אבלי‬
‫ה ו א לפי ה ע נ י ן באשד יקשה כי ג ס ת י ת הארץ ו ע ו ף השמים יקראו נפש ח י ה ‪ ,‬אלא שסי׳‬
‫לנפש ח י ׳ שבו ‪ ,‬ו כ מ ו שאמר ה כ ת ו ב בה׳׳א ה י ד י ע ה ויהי ה א ד ם ר״ל פ ״ י נשמת החיים‬
‫שנפח ב א פ י ו ה י י האדם ל נ פ ש ‪ .‬ח י ה כאשר ה ו א ו ש נ ת ו ס ף בו ד ע ה ודבור כמו שפי׳ רש׳׳י ז״ל‬
‫ולמען ב א ר הענין שינה ה מ ת ר ג ם א ת לשונו והשיב לשון ה ו י ׳ אל הנשמה ו ע י ד שינה ה ״ א‬
‫ה י ד י ע ה מ ן ה א ר ס על ב י ״ ת כ א ו ס כענין ר ו ת ה ׳ דבר בי בשטוש ה ב ׳ ‪ ,‬כי הנשמה ה י א‬
‫כ ל ל ג‬
‫‪ 3‬ע ו‬
‫ח ו ר‬
‫ל ש ו ן‬
‫א‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ה‬
‫ו ה י ‪ 5‬ה‬
‫‪h‬‬
‫‪ 3‬ל ש ן ן‬
‫ץ ר‬
‫מ‬
‫ז‬
‫ת‬
‫ן‬
‫ם‬
‫׳‬
‫ם‬
‫‪b‬‬
‫׳‬
‫ר צ‬
‫(‬
‫‪8‬‬
‫ש מ ל ת גי'‬
‫בראשית ב‬
‫ה מ ד ב ר ת מ ת ו ך ג ר ו נ ו ‪ ,‬וכענין שכינה מ ד ב ר ת‬
‫מ ת ו ך גרונו של מ ש ה ‪) :‬ח( ו י ש ם ש ם ‪ ,‬ו א ש ר י‬
‫• כ ז מ ן ‪ ,‬ל א ת ר ג ס כ ‪ :‬ל ל׳ שימה בלי שווי׳ ה ו א‬
‫נןפ״י המפורש להלן ו י נ י ת ו ה ו •ובתיוב״ע‬
‫מפורש ודבר יתי׳ מ ע ו ו ר פולתנא דאתברי‬
‫מ ת מ ן ואשריי' וכן ה ו א בב״ר ס ב א ברש״י‬
‫ד ל לקחו בדברים ופתהו לכנוס ‪ ) :‬ט ( ו ע ץ‬
‫ה ר ע ת ג ו ׳ ! ואילן דאכני פירוהי ז יש להבין‬
‫מ י ה מ ה אוכלי סירותיו הלא ה א ד ם מלווה עליו‬
‫לבלתי אכול מ מ נ ו ‪ ,‬ונראה כי ע ל ד ע ת ה א ת ר ג ׳‬
‫י ק ר א שמו ע׳׳ש שיפו אשר ידעו האוכלים מ מ נ ו‬
‫ה ט ו ב ז ה ר ע ‪ ,‬ועיין מ״ש להלן ב פ ס ו ק ה ן‬
‫ה א ד ם ע ל ד ע ת ה מ ס ר ג ס ז״ל בשינוי לשונו ‪:‬‬
‫ו כ ל א ש ר י ק י א ‪ ,‬ל ו דהוה ק ר א לי׳ ‪,‬‬
‫ו ב ת י ב י ע ד ק ר י בלא לשון ה י ה ‪ ,‬ומאשר‬
‫ל א ת ר ג מ ו וכל דיקרי ליה מ ש מ ע כ י ע ל‬
‫ד ע ת ס א י ן ז ה מ ו ס ב ע ל לשון ויבא אל ה א ר ס‬
‫לראות וכו׳ וכל אשר יקרא לו כ ן י ה י ה שמו‬
‫כ י לא ה י ׳ ז ה מ ע י ק ר המכיון מ א ת ו י ת ׳ ‪,‬‬
‫חבל ה ו א ס פ ו ר ה ע נ י ן בפ׳׳ע כ י ככל אשר‬
‫ה י ׳ ק ו ר א לו כן ה ו ח ש מ ו ‪ ,‬ו ל ש ו ן לראוי נ ר א ה‬
‫נ ״ כ שמוסב ע ל ה א ד ם לא ע ל הבורא‬
‫י ת י ‪ ,‬ור*ל שהביאם לפניו להתבונן ב ה ם‬
‫ולדעת מ ה יקרא ל ה ם ע פ ״ י ת כ ו נ ת ם ‪:‬‬
‫)יח( ע ז ר ב ג נ ת ‪ ,‬אשר שינה ל ת ר ג ם פ ה לשון‬
‫ע ז ר מלשון מ א ל אביך ו ל ע ז ר ך ‪ ,‬אלהי אבי‬
‫ב ע ז ר ך ו ע ז ר מ צ ר י ו ‪ ,‬רוכב שמיס ב ע ז ר ך ‪ ,‬שתר׳‬
‫א י ת ס בלשון ס ע ־ וכן ת ר ג ס לשון ת מ ך בעברי‪,‬‬
‫ר ק בלשון ש ע ן ה ו א שתרגם ג ״ כ בלשון‬
‫ס מ ו ך ‪ ,‬והשעט תתת ה נ ץ ו א ס ת מ ו כ ו‬
‫ונשען לנבול מ ו א ב ו מ ס ת מ י ך ) ו מ ז ה כל‬
‫לשון ס מ י ך בדברי חז״ל( נלענ״ד שהיא מ ט ע ם‬
‫הרש׳׳ס ב י ר י ע ה ו ׳ ח ו ב ר ת ד ׳ חלק נ י ‪ ,‬כי ס מ ך‬
‫ושען ב ע ב ר י ת ה ס כ נ ג ד ס ע ד ותמך וז׳׳ל שם‬
‫נמצא ש א ר ב ע ה שמות הללו שמות מצטרפות לא‬
‫יאמרו •עד שיהי׳ י ש מ ה נושא ו נ י ש א ‪ ,‬נ ק ר א‬
‫הנושא ס ע ד ו ת מ י כ ה ויקרא הנישא שעינה‬
‫ועוד פ ס ולפי שמלת ס ע ד ו ת מ ך על‬
‫זםמיכה‬
‫נושא דבר‪ ,‬לא יצדק ב ה לשון ע ל ‪ ,‬ולומר ו ס ע ד‬
‫ע ל י ו ‪ ,‬ו ת מ ך עליו‪ ,‬כ מ ו שיצדק לומר נשען עליו‬
‫נ ס מ ך ע ל י ו ‪ ,‬ע ״ כ תוכן דבריו שם ‪ ,‬ו ע ו ד לו‬
‫‪T‬‬
‫לחם‬
‫י‬
‫אבירים‬
‫)ח( ו נ צ ב ה ׳ א ל ה י ם ; מ ל ת ו < צ ב ב ל א‬
‫יו״דימסני ה ש מ י כ ו ת אל ה פ ו ע ל א ב ל כאשר‬
‫נ מ ס ה ע ל הפעול שלפניו‪ ,‬כ מ ו ר ש ע כ ר ס‬
‫ו י ש ע אשל מ ת ו ר ג ם ונציב ב י ו ״ ד ו כ ״ ה בשרש‬
‫ש א ל כ י וישאל י ע ק ' מ ת ו ר ג ' י ש א ל ‪ ,‬א ב ל וישאל‬
‫א ת אנשי ה מ ק ו ם ש ק א י ע ל ה פ ע ל ה ק ו ר ם לו‬
‫ושאיל ב י ו ״ ר ‪ ,‬ולפ״ז יש ל ה ג י ה ב ש א ר לשונות‬
‫ר ו ג מ ת ם כ מ ו • בשרש נ ס ב א ש ר ל א נ מ צ א‬
‫ה פ ר ש בין לשון ויקיח א ב ר ם וצחור ו כ ד ו י נ ה‬
‫ו ת ר ג ו מ ו שוה‬
‫ובין ו י ק ח ל ח ם ו ש מ ת מ י ם‬
‫ב י ו ״ ר ו כ ם י ב ו פ ן ה צ י ב ה ‪ ,‬ובשי א ן ל‬
‫ש נ י ה ם ב ל א ה י ו ״ ד ו כ ן בשרש י ה ב ‪:‬‬
‫מ ל ק ר מ י ן ‪ ,‬פ י ׳ כ מ ו מ ל פ נ י ם וכמו שמפורש‬
‫ב ת ר ג ו ם יונתן ב ן ע ו ז י א ל ועיין במניית‬
‫ובביאור נ ת ה ״ ש ‪ ) . :‬ע ( ד מ ר ג ג ‪ ,‬ה ו א תרגום‬
‫לשון ח מ ד ה א ו י ת ח ו ה יעיין מ ה ש כ ת ב‬
‫ב ע ו ״ א )כלל ג ׳ ציין ב ׳ ( ע י ׳ מ ח ו ר ׳ ‪:‬‬
‫ף( מ ת פ ר י ש כ ל לשון ה ב ד ל ה ו ה פ ר ד ה וכן‬
‫מ ה ש ב א בלשון פ ל א פ ל ה מ ת ו ר ג ם ב ל ׳‬
‫פ ר י ש ע י י ; ב ע ו ״ א )כלל\ז׳ ציון ה י ( ‪ :‬ו ה ו י‬
‫ל' הווה ו מ ס ו ר ת עליו ע ׳ באורייתא‪ ,‬וברוב‬
‫ה ם ל ר י ם ו ה ו ו ה ו ה ו א מ ע ו ת ו כ מ ו ואשקי‬
‫מ ז כ ר לעיל )אוג״ר(‪) :‬עו( ד ג ל ת ‪ ,‬א ף‬
‫כי כ ל ש א ר ה נ ה ר ו ת ת ר ג ם בשמות ה ע ב ר י‬
‫א ב ל ה נ ה ר ה ז ה ה ו א ידוע בשמו ה ז ה‬
‫ו ע י י ן מ ח ק ר י א ר ן ׳ ב ש ם ח ד ק ל ש נ ם לשון‬
‫דגלת ה ו א ה ש ם ח ד ק ל ‪ ,‬וגם שם ה נ ה ר‬
‫ה ר ב י ע י ל א ת ר ג ם ע פ ״ י לשונו ב ש ׳ פ ש עפ״יי‬
‫פ ר ש ״ י ז״ל א ף שכן ד ר כ ו ל ה ע ת י ק ה ש מ ו ת‬
‫שיש ל צ ם מ ו ב ן ב ל ש ו נ ם ) כ מ ו י ג ב ה ה ש ת ר ג ם‬
‫ר מ ת ה ( מ פ נ י ה נ ה ר הראשון שכך שמו ‪:‬‬
‫) ע ז ( ו ד ב ר י ת א ד ם ‪ ,‬כ ל לשון ל ק י ח ה אצל‬
‫א ד ם מ ת ו ר ג ם בלשון דברי )עיין רש״י ז״ל‬
‫ב פ ס ו ק ומשנה כ ס ף לקחו בידם ואת בנימין‪,‬‬
‫ו כ ן כ ת ׳ ה מ ה ו ר ג מ • ‪ ,‬ו ב ת ר ג ו ם ירושלמי ב ז ה‬
‫ו נ ס י ב מ א ח ר ‪) :‬יח( ס מ ך נ מ צ א ה ר ב ה‬
‫בלשון ה ע ב ר י ת ‪ ,‬ויש ה ר ב ה לשון ע ז ר‬
‫מתורגם‬
‫׳‬
‫(‬
‫‪T‬‬
‫׳‬
‫‪:‬‬
‫בחלק השלישי י ר י ע ה מייג‪ ,‬בביאור'ל׳ ע ז ר ה א מ ר היוצא מ ז ה ה ו א שבענין ה ע ז ר ה ו ה ס י ו ע ג ס כי‬
‫הנעזר‬
‫להם אבירים‬
‫בראשית ב‬
‫י‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫ה נ ע ז ר ט ו ס ק בהשלמת ה מ נ ו ק ש אלא שאץ כחז‬
‫‪:‬‬
‫מ ת ו ר ג ם צלשון ס מ ר ומיין ש מ ל ה‬
‫)כ( כ ק נ ל י ה ‪ ,‬לשון ק ב ל ת ר ג ו ם של נ ו כ ח ‪ ,‬ל י ד מ ‪ 6‬פ י ק צריך לשיזטת ח כ ר ו ‪ ,‬אכל א י מ‬
‫נ ג ר ‪ ' ,‬ל ק ר א ת ‪ ,‬מ ו ל ‪,‬־ ו נ מ צ א ג ם ב ע ב ר י ע ו ז ב הכל ע ל כ ת זולתו ה מ ס י י ע ל י ד ע ד שיהא‬
‫ק ב ל ע ם ו ה כ ״ ף ה ו א ש מ ו ש ) ע ׳ ביאור( כ מ ו ה ו א יושב ובעל כי כ אשר א מ ר א ע ש ה לו עזר‬
‫ב ע ב ר י ובלשון חז״ל ה ר ב ה ‪ ,‬ז ה כ נ ג ד ז ה ‪ ,‬כנגדו א ץ ר״ל שתהיי האשה לבדה משלמת‬
‫עניני ה ב י ת ‪ ,‬ר ק ה כ ו ו נ ה ש ת ה ׳ ' מ ס י י ע ת‬
‫שכנגרו נ ש ב ע ו נ ו ע ל ‪ ,‬וכן ב פ ע ל י ם ‪ ,‬כלך‬
‫אותו שלא יהי׳ הכל על שכמו של האיש ע כ ״ ל‬
‫אצל נ ג ע י ם ‪ ,‬כ ח ם ע ל ה נ ר ) ו ע י י ן ת ו י ״ מ ( ש ם ‪:‬‬
‫בקיצור יסיים שם בלשונו ה נ ע י ם בלשון ע ז ר‬
‫) כ א ( ו ר מ א ‪ ,‬ב ת ר ג ו ם לשון ה ש ל כ ה ‪ ,‬י ר ה ‪,‬‬
‫הנמצא ע ל הבורא ית״ש ‪ ,‬ואע״פ שבבחינת‬
‫ה‬
‫ו ק ב ע ב ר י ר מ ה ב י ם ‪ ,‬א ב ל לשון נ פ י ל‬
‫הכל יכול י ת ׳ אינו צריך כלל לכח ה נ ע ז ר כי‬
‫‪,‬‬
‫ב ק ל הוא‪ .‬כ מ ו העברי ו ת ר ד מ ה נ פ ל ה‬
‫כ כ ל מידו י ת ׳ ‪ ,‬מ ״ מ למדך הכתוב ‪7‬״א שלא‬
‫נ פ ל ת ‪ :‬ש י נ ת א ‪ ,‬ה ש ם חלוק מ ן ה פ ע ו ל ׳ ‪,‬‬
‫יסמוך ארס הכל ע ל הבורא ית״ש א ך צריך‬
‫ו ת ר ג ו ם ו י ש ן ‪ ,‬ו ד מ ו ך ‪ ,‬ובלשון ו ק ן י ע ק ב‬
‫שישתדל ג ״ כ ב מ ע ט כתו להשיג מבוקשו א ם‬
‫מ ש נ ת ו ‪ .‬ב א ו נ ק ל ו ם ‪ .‬מ ש נ ת י ה ‪ ,‬פ י ׳ מ ש י ג ה ש ל ו ‪ ,‬בתפלה וצעקה או בשאר מ ע ש ה ‪ ,‬וכענין שאמרו‬
‫ח ד ל ־ יכול ישב ב ט ל ‪ ,‬ת״ל בכל אשר ת ע ש ה‬
‫ו ב ת י ו ״ ב ע מ ד מ כ י ה ‪ ,‬כלשון ה פ ו ע ל מ א ש ר‬
‫ע ״ כ ‪ ,‬ו מ ה נ ע י ם לפ״ז שיחתו של ה מ ת ר ג ם‬
‫ה י ׳ י ש ן ‪ :‬מ ע ל ע ו ה ‪ /‬ה ו א מ ן צלע ב ע ב ר י ת‬
‫אשר עינו ר א ה כל זאת להפריד בין לשין ע ז ר‬
‫כ מ ו מן‪ .‬צ ר ע ה ע ר ע י ת א ו ה ר ב ה מ ן לשון‬
‫צ ל ע מ ת ו ר ג ׳ ס מ ר ‪ ,‬כ ל ש ו ן צ ד ב ע ב ר י ת ‪ ,‬ה נ א מ ר י א ר ס ‪ ,‬ובין ה נ א מ ר על ה‪3‬ורא י ת ׳ ‪:‬‬
‫ע י י ן ש מ ל ה ‪) :‬כג( ו א מ ר ה א ד ם ‪ ,‬ובי״נ ) כ ח ( א ח ת מ צ ל ע ו ת י ו ‪ ,‬ח ר א ט ע ל ע ו ה י ‪,‬‬
‫ורש״י ז״ל ה ע ת י ק מ ש ט ח י מ ש מ ע שכן הי׳‬
‫א ד ם ב ל א ה ״ א וכן ע י ק ר כינו ש ה ו א ב כ ל‬
‫ג ר ס ת ו בתרגום ‪ ,‬ובב״ר ה ׳ י״ז רשב״) א מ ר‬
‫ה פ ס ו ק י ם שלפניו ושלאחריו‪ ,‬ו ג ם ל פ י ה ת ר ג ׳‬
‫ככן ס ט ר ו ה י כ מ א ד א ת א מ ר ולצלע המשכן‬
‫ה ו א ש ם ע צ ם פ ר מ י ‪ ,‬מ א ש ר ל א תירגמו בל׳‬
‫ושמואל א מ ר חדא מבין ע ל ע ו ה י ‪ ,‬תחתיה לא‬
‫א נ ש א ‪ ,‬ולא יתכן בו הה׳יא כ נ ו ד ע ‪ 1‬ה ד א‬
‫נ א מ ר אלא ת ח ת נ ה ‪ ,‬בביאור סלוגתתס נ ר א ה‬
‫י‬
‫ז מ נ א ‪ ,‬ה ו ס י ף ה ״ א כאלו כ ת ב ה ז א ת ע פ ״‬
‫כ י לר׳ שמואל ב ר נחמני אין הפרש בין לשון‬
‫מ ש פ ע הלשון כ י ה ו א ת ו א ר א ל מ ל ת ה פ ע ם ‪ ,‬צד ולשין צ ל ע ‪ ,‬כ מ ו שמצינו אשר צד ה מ ש ק‬
‫ו ל א כיש מ פ ר ש י י ש מ ל ת ז א ת ה ו א ע ל נ ק ב ה ‪ ,‬י ק ר א צלע ) א ף כ י ע י ק ר השם ה ו א על צלעות‬
‫) ע י י ן ר ע ״ ם ( ו כ ן י ו ס י ף ה ת ר ג ו ם ב כ ל לשון הבע״ח( ו כ מ ו ש ת ר ג ם שם אונקלוס בלשון‬
‫ה פ ע ם א ש ר ב ל א ננלת ה ז א ת ‪ ,‬ו ת ר ג ם ג ״ כ ס ט ר ‪ ,‬ולאידך מ ״ ד דס״ל פרצוף אחד נ ב ר א ‪,‬‬
‫אינו כלשון נ ו או ס ט ר בארמית א י ל ה ו א שם‬
‫ה ד א ז מ נ א ‪ :‬ל ד א יתקרי‪,‬לפי דרך ה מ ת ר ג ׳‬
‫לשמור מ י י ן ‪ ,‬ה י ׳ נ ר א ה ש צ ״ ל ת ת ק ר י ‪ ,‬ט צ ס לצלעות ה א ד ם אשר מ מ נ ה נלקחה הצלע‬
‫מ נ ו בלשון כ י יהי׳ נ ע ר ה ש ת ר ג ם א ר י ת ה י ‪ ,‬האחח)‪1‬לכן אינו נצרך לשים ראיה ומ״ש ת ח ת י ה‬
‫ו ב ת י ו ב ״ ע ל ד א ש מ י ל מ ק ר י ו ע י י ן ר א ב ״ ע לא נאמר ו כ ו ׳ ‪ ,‬עיין ב ה ג ה ה הרי״מ שמוחק‬
‫שאנו׳ ו מ ע ם י ק ר א ע ״ ש ‪ ) :‬כ ה ( ע ר ט י ל א ץ ‪ . ,‬מ כ א ן וגורשה ל מ ט ה ב מ א מ ר אחר ‪ ,‬ומ״ש ע״ז‬
‫ה מ ״ כ ה ו א נ ג ד ה א מ ת כ י נהפוך ה ו א ת ח ת י ה‬
‫משרשי ‪.‬‬
‫ה ו א ל״ר ‪ ,‬ותחתנה ל״י ו כ ״ ה בתרגום בלשון‬
‫יחיד ח ח ו ת ה א ף כי ע ל כל לשון ח ח ת י ו ‪ ,‬ת ח ת י ה ה ו א בל״ר ב מ ו בכליל׳וימלך תחתיו ת ח ו ת ו ה י ‪ ,‬וכן‬
‫ו א ס ח ח ת י ה ת ע מ ו ד ה ב ה ר ת באחרהא ‪',‬ואולי יש לטין לשון המדרש ה י פ י ‪ ,‬ממ״ש ה מ ״ כ ‪ ,‬כי א ס‬
‫ה ו א על פרצוף שלם שייך ע ״ ז ל״ר ככל לשון ח ח ת הנאמר ע ל היחיד בכיניי ה ר ב י ס ‪ ,‬משא״כ א ס‬
‫ה ו א לשון צ ל ע ‪ ,‬מ ר ש ה מ ב א ר שם( ולכן שינה ה מ ת ר ג ם א ת לשונו לפי ה מ ס ח א שלנו ל ת ר ג ם‬
‫בל׳עלעא א ף כי שם צלע בכ״מ י ת ר ג ם בלשון ס ט ר ‪ ,‬כ י בזה בודאי ה ו א מל׳ נשתברו רוב צלעותיו‪,‬‬
‫]ולזה כיון ר פ ״ י ד ל ב פ ׳ עושי) פסי! מ ר ש בין לרב בין לשמואל ה ו א מל׳ צדדי! כ מ ו ולצלע‬
‫המשכן לאפיקי מ מ ״ ד ע ל ע א הנ״ל ו ע י ׳ ר א ״ ס [ ‪ :‬כ י מ א י י צ ל ו ק ח ה ‪ .‬א ר י מ ב ע ל ה ‪ ,‬וכתב האוג״ר‬
‫שהנכון כ ת ר ג ס יונתן ארי מ ג ב ר ‪ ,‬כ י מ ב ע ל ה ה ו א ת ר ג ו ם מאישה ‪ ,‬וחין זה ראי׳ כי ה ת ר ג ו ׳‬
‫מפרש‬
‫ןכראשיח[ ב י ת‬
‫‪10‬‬
‫ש מ ל ח גר‬
‫בראשית ב ג‬
‫מפרש קוצר ה ע ב ר י < ולהמשיך אל ה ע נ י ן ע י כ‬
‫יעזוב א י ש וכו׳ ודבק באשתו המיוחדת לו ‪,‬‬
‫כ י כ מ ו האשה הראשונה שנלקחה מ ע צ ם בעלה‬
‫כ ן כל אשה חלק ב ע ל ה ה י א ‪ ,‬ע ״ ד ש א מ ר ה כ ׳‬
‫ש מ ח באשת נעוריך כ י ה י א חלקך ‪ ,‬ולכן לא‬
‫ת ר ג ם א ח נ ס י ב א ככל לשון פ ו ע ל ‪ ,‬א פ ר ת ר ג ם‬
‫בלשון א ת ש ע ל ‪:‬‬
‫ג‬
‫)ה( ו ה י י ת ם כ א ל ה י ם ‪ ,‬ב ר ב ר ב י ן ‪,‬‬
‫לחם אבירים‬
‫משרקי ה מ ר ו ב ע י ם כ מ ו מ ר ב ל ‪ ,‬שעבד ‪,‬‬
‫מ ת י ל מ י ן מל׳‪-‬כלימה‬
‫מ ד ר ‪ ,‬שחרר‪:‬‬
‫ב ע ב ר י ה ‪ ,‬אבל ה ש ם ‪ ,‬והחזיקה במבושיו‬
‫בבית בהתתיה ‪:‬‬
‫׳‬
‫‪T‬‬
‫‪) $‬א( ב ק ו ש ט א א ג ו ר ה ׳ ‪ ,‬ו מ ס ו ר ה‬
‫עליו ב׳ באורייתא ח ס ר ארי‪,‬‬
‫ו ב ר ו ׳ ם ש ר י ׳ ב ק ו ש ע א א ר י ואין ב י ד י ל ה כ ר י ע‬
‫) א ו ג ״ ר ( ‪ ) :‬ה ( ו מ ר ״ פ ת ח י ן ‪ ,‬לשון פ ת ח ה ו א‬
‫כולל ג ם ל ׳ פ ק ח ו פ ע ר ש ב ע ב ר י ו ה ש ם פ ת ח‬
‫מ ת ו ר ג ם ת ר ע א ‪) ,,‬עיין מ ת ו ר ג מ ן ( ‪:‬‬
‫לדעת ה מ ת ר ג ם‬
‫ק א י ע ל ה מ ל א כ י ם ‪ ,‬ו כ י ה ־בפי׳ בתייב׳׳ע‬
‫ג מ ל א כ י ן רברבין וכ״ה ב מ ס ׳ ס ו פ ר י ם הראשון‬
‫)והוא כ י י ו ד ע א ל ה י ס ‪ ,‬ק ד ש ‪ ,‬והשני חול ועיין )ז( ו ח ט י ט ו ‪ ,‬כ ת ב ה מ ת ו ר ג מ ן כ י ג נ ז ה‬
‫ת ״ ס ומ״ש להלן ב פ ס ו ק ה ן ה א ד ם ( ‪ :‬ו כ י נ ק ר א ה ת ו פ ר ח י י ע ‪ ,‬ו ה נ ר א ה ל ע נ ״ ד כ י ה ו א‬
‫מלשון חז׳׳ל ‪ ,‬ה ח ו ע ע בגדיש ‪ ,‬נ י ד ה נ ש ה‬
‫ת א ו ר ‪ ,‬ה ו א ל ע י נ י ם ‪ ,‬א ר י א ס ו ‪ ,‬וכן בלשון‬
‫וע״ש ה ד ק י ר ו ת מ ע ש ה‬
‫ונחמד ה ע ץ להשכיל ה ו ס י ף ת י ב ת ב י ה ‪ ,‬ו נ ר א ה מ ח מ ש א ח ר י ו ‪,‬‬
‫כ י י ב א להשוותו אל מ ה שאמר למעלה ‪ ,‬ה מ ח ע ‪ ,‬ו ה ר ב ה מלשון ת פ י ר ה מ ת ו ר ג ם‬
‫ונפקחו ע י נ י כ ם ‪ ,‬ולכן ת ר ג מ ו בלשון ר פ ו א ה‬
‫בלשון י א ח ה י מלשון ח כ מ י נ ו ז׳׳ל אלו‬
‫ו כ ן יפרש לשון ל ה ש כ י ל ‪ ,‬מלשון הסתכלות‬
‫ק ר ע י ם שאין מ ת א ח י ן ‪ ,‬ואולי ה ו א ג ם ב ז ה‬
‫ו ה נ ע ה כהוראת ת י ב ת ב י ׳ שהוסיף ע ל פי ל ד ע ת ה מ ת ר ג ם ל׳ ח ת ו ך ש ח ת כ ו ׳ מ ה ע ל י ם‬
‫ה נ א מ ר ל מ ע ל ה ‪ ,‬ונחמד ל מ ר א ה ‪ ,‬ונכלל נ ו צ׳‬
‫לפי מ ד ת ה א ב ר י ם לכסות מ ע ר ו מ י ה ם ‪,‬‬
‫ה ש כ ל ה ‪ ,‬כלשון ח ד ל ה ו י מ ס ת כ ל נשלשה ד נ ר י ׳‬
‫י ע ״ ש ה ז ה נ ק ר א ה ח י י ע בלשון ה ע נ נ י ם כי‬
‫שהוא לשון התבוננות ‪ ,‬ועיין רש״י ז י ל ‪ ,‬ויש‬
‫ז ה גנימר ה מ ל א כ ה ולא ה ת פ י ר ה עצננה ‪:‬‬
‫מהמפרשים אמרו‪ .‬כ י עיקר הנריאה הי׳ נעץ‬
‫ע ר פ י ת א נ י ן ‪ ,‬ל ״ ר ע י י ן מ נ ״ ש ‪ :‬ו ר ו ץ ‪ ,‬וכן‬
‫ה ז ה א ך לראותו ל נ ד ולא לאכול מ מ נ ו ‪ ,‬יבראיי׳‬
‫ה פ ע ל מ מ נ ו ויחגור ת ר ג ו מ ו ו ז ר י ז ‪ ,‬ו ה ו א‬
‫ל נ ד ה י ת ה סגולתו לדעת ט ו ״ ר ‪ ,‬ועיין מ״ש להלן‬
‫נ פ ס ו ק ה ן ה א ר ס נ א ר י כ ו ת ק צ ת ‪) :‬א( ו י ש מ ע ו מלשון חז״ל זריזין מ ק ד י מ י ן ‪ ,‬ו ע ״ כ א מ ר ו‬
‫כ ד לביש ח ג ו ר ה מ ב ר ך א ו ז ר ישראל ב ג ב ו ר י ‪:‬‬
‫א ת ק ו ל ה ׳ ‪ ,‬בתרגום קל מ י מ ר י ה ד ה ‪ /‬ובכל ל׳‬
‫הוא כמו ע מ ן בעברי‬
‫)ח( ו א ט מ ר‬
‫ש מ י ע ת קול תרגומו בלשון מ י מ ר א לבד בלא ל׳‬
‫והוא סשונז כ י שס ה ו *א ־ע ל קבלת‬
‫י‬
‫ותי״ו‬
‫ק יל‬
‫ה ד ב ר י ם וכמו שתרגם שס לשון ש מ י ע ה‬
‫בלשון קבלה ‪ ,‬א ב ל ב ז ה שהוא ל׳ ש מ י ע ה יממש שייך שפיר לשון ק ו ל ‪ ,‬א מ נ ם ב מ ״ ת והאלהיס‬
‫יעננו ב ק ו ל ‪ ,‬ת ר ג ו מ ו ב ק ל א ב ל א מ ל ת מימרי׳ ‪ ,‬יתכן שהוא ע פ ״ י הדרש בקולו של מ ש ה ‪ ,‬או‬
‫ע פ ״ י סרש״י'ו״ל ש ם ‪ ,‬אבל מאשר לא הושיף ב פ ר ׳ נשא ־בפסוק וישמע א ת הקיל מ ד ב ר אליו‬
‫ל ׳ מ י מ ר א כ מ ו ה כ א נ ר א ה כ י ב א ה מ ת ר ג ׳ ו״ל להפריש בין הקולות כי לא ה י ׳ ז ה הקול כ מ ו‬
‫ש ה ו א ב מ ש ה ‪ ,‬כ מ ו שנאמר ולא ק ם נ ב י א ע ו ד ו כ ו ׳ פ ה א ל פ ה אדבר בו ‪ ,‬ועפ״ז ה ו א ג ס‬
‫הקול מ ר ת ק כ מ ו שהוא במדרש וישמע א ת הקול ה ו א הקול שדבר ע מ ו בסיני ‪ :‬ל ר ו ח‬
‫ה י ו ם ‪ ,‬למנח י ו מ א ‪ ,‬בביאור ל׳ רוח היוש ‪ ,‬אמוראי סליגי ב י ה במדרש מ ד א מ ר לרוח‬
‫שהשמיש נ א ה מ ש ם ‪) ,‬עיין אוה״ש( ‪ ,‬זבדי בן לוי א מ ר לרוח ש ה ח מ ה ש ו ק ע ת ‪ ,‬וכ׳׳פ רש״י שהיא‬
‫צד מ ע ר ב י ת ו ה ו א לפי הלשון שהובא ב י ל ק ו ט ‪ ,‬ו ה נ ר א ה לפ׳׳ז כ י ל׳רוח ה ו א מל׳ ‪ 5‬ד והוא א ״ כ‬
‫ס י מ ן ה מ ק ו ם ‪ ,‬א י ל רש״י !׳׳ל ה ־ כ י ב ב ז ה ג ס סימן הזמן נ א מ ר ו שלעת ע ר ב מ מ ה‬
‫ב מ ע ר ב ו ה ם ס ר ח ו בעשירית ‪ ,‬ועי‪1‬ש ה ה ר כ ב ה ה ז א ת ה מ ק ו ם ע ם ה ז מ ן ‪ ,‬במלת ל ר ו ת ‪ ,‬לא‬
‫י ל ע ת י מ נ י ן ל ו ! א‪5‬ננס ל׳ ה מ ת ר ג ם ל מ נ ת ‪ ,‬נ ר א ה שהוא על ה ז מ ן לבד בשעה‪.‬שהשמש ק ר ו ב‬
‫לבית‬
‫׳‬
‫‪t‬‬
‫‪1‬‬
‫י״‬
‫‪ 6‬א ב י‬
‫י‬
‫י ם‬
‫בראשית‬
‫ו‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫חייו ה ה ח פ ע ל מובלע ומשפטו ואחנזמר‪,‬‬
‫וכן ה ב י א ו‬
‫לבית סנוחו ‪) ,‬עיין מזרחי(‬
‫ו כ ן השני ו א ע מ ר י ח ‪ ,‬כ י ב ן ג ס ח ר ג ס‬
‫התוי׳׳ט בשם מ נ ח ה ודנו בו בשעה שהשמש‬
‫‪ :‬ש ו ק ע ח ‪ ,‬וכן ב ח י ו ב י ע ב׳ נוסחאוח האיכת״א ו‬
‫של לשון נ פ ע ל ע ל ד ר ך ה ה פ ע ל‬
‫והשני לחוקפא דיומא ! והוא כדיעח ה ב ׳‬
‫)יא( ב ד י ל ד ל א ‪ ,‬ב ח י ו ב ״ ע ב ל א ח י ב ח‬
‫במורש שהוא ר ו ח מ ז ר ח י ח ‪ ,‬אבל נ ר א ה נ ם כ ן‬
‫ב ד י ל ולשון הגאון מ ו ה ר י ״ ב ב מ נ י ח‬
‫ח י ב ה ב ד י ל צ ר י ך מ ו ב ן ל מ א ו ר ‪ ,‬א מ נ ם כ ן שהוא ס י ו ם הזמן ולא ה מ ק ו ם ‪ ,‬וכן נ ר א ה בלי‬
‫המדרש עצמו לרוח שעולה ע ם ט ו ס ‪ ,‬לרוח‬
‫ה ו א ב כ ל ל׳ לבלתי‪ ,‬ה ח ר ג ו ׳ בדיל דלא כ מ ו‬
‫שהוא ש ו ק ע ע ם היו'‪ ,‬ושם לרב ריחח עליו וכו׳‬
‫לכנען ל א ו ה ו א כ מ ו א ז ה ר ה י ח י ר ה ‪:‬‬
‫כל זמן שהיום ע ו ל ה הוא מ ר ח ח ‪ ,‬ולזנדי ר י ח ה‬
‫) ע ו ( ו ר ב נ ו ‪ ,‬כ ״ ה ח ר ג ו ס לשון א י ב ה ‪,‬‬
‫עליו כל שהוא שוקע הוא מצנן ב״ר‬
‫א ב ל לשון ש נ א ה מ ח ו ר ג ם בלשון ס נ א י‬
‫)וקרוב בעיני מ א ו ד כי ס י ס ה ו א ברש״י‬
‫ועכ״ז ש ס ה ה ו א ר אויב מ ח ו ר ג ם ם נ א ה \‬
‫ובמקום וזו ה י א מ ע ר ב י ח ה י ׳ כחוב וי״א זהו‬
‫ו כ ן ו א י ב ח י א ח א ו י ב י ך ו א ם נ י י ח ם נ א ך י מ ע ר ב י ח ‪ ,‬ו ה ס שני ה ד ע ו ח ממש כ מ ו שהומ‬
‫ו ה ר ב ה בלשון א ו י ב י ך מ ח ו ר ג ם בלשו! ב ע ל י בביר ‪ ,‬ו כ ן ה ו א בכל נוסחאות הישנים ברש״י‬
‫ל ב ב ך ‪ ) :‬י ע ( ע ד ד ח י ח ח ב ‪ ,‬כ ח ב האוג״ר מ ל ח מ ש ם במ״ם ר ק שעפ׳יי הנועוח הנ״ל‬
‫ב ש ם ם ׳ י א ״ ר ד ח י י ה י ה ‪ 3‬ע ל ידי א ח ר י ם‬
‫ה ו ב א ג י ר ס א בשם ס ״ א לשם( ! ולמ׳׳ד לרוח‬
‫? י א י ן ד ר ך ה ע ו ל ם ל ק ב ו ר איש א ח ע צ מ ו ה ו א לשמושהזמן כ מ ו כי לימים עור ש ב ע ה‬
‫‪ :‬כתרגומו שס א ר י ל ז מ ן ‪ ,‬והוא מ ו ס נ ע ל ו י כ מ ע ו‬
‫)ועיין מ ה ש כ ה ב ה י ל ה ל ן (‬
‫עכ״ל‬
‫) י ע ( א ת ב ר י ת א ‪ ,‬א ר י ע פ ר א א ח כ ו י ‪ ,‬לא על מתהלך כ פ י הנתת ה ט ע ם ) ע י י ן באור(‪:‬‬
‫ח ר ג ׳ ה ר א ש ו ן מ ש ו ! א ש ר והשני ד ה א ‪ ) ,‬ע י ( ה ו א י ש ו פ ך ר א ש ו ג ו ׳ ‪ ,‬בתרנו׳ ה ו א‬
‫ו ל ה ל ן א ש ר ל ו ק ח מ ש ם ב ח ״ א ד א ח נ ם י ב ו ל א ״• יהי ו כ י ר לך וכוי‪ ,‬ואת ת ה י נ ט ר ליה ל ס ו פ א ‪,‬‬
‫) ו ב ח ו י ב ״ ע כ מ ו ה כ א לפי מ ה שפרשו המפרשים הלשין ישושך‪ ,‬רחוק‬
‫בלשון ב ר י א ה ‪,‬‬
‫מ א ו ד לשון ה ת ר ג ו ם מ ן ה מ ק ר א ‪ ,‬והנראה כי‬
‫ד א ח ב ר י ( ו ה ו א מ ה פ ר ש הלשון ש פ ה ה ו א‬
‫ע ״ ד ה מ ת ר ג ם זיל ה ו א מלשון וילך שפי ו )ועי‬
‫מ מ נ ה ושם א מ ר מ ש ם וננלח מ מ נ ה‬
‫פירש״י שם לשון שיפי ושקט שאין ע מ ו אלא‬
‫ה ו א ע ל ה ח ו מ ר * ש ר נ ע ש ה מ מ נ ו ‪ ,‬ולכן‬
‫שתיקה ע י כ ( ‪ ,‬ומצעו ל׳ שתיקה‪ ,‬תרישה‪ ,‬דומיה‬
‫יצדק ב ז ה לשון ב ר י א ה ‪ ,‬מ ש א ״ כ מ ש ם ה ו א‬
‫ע ל המחשבה ולכן ת ר ג ם לפי הענין י ה י דכיר ‪,‬‬
‫מ ו ר ה ע ל ה מ ק ו ם ‪ ,‬ולפי ה פ ש ע ה ו א ה מ ק ו ם ואת ת ה י ׳ נ ט ר > כלומר ה ו א יהיה מתשבתו‬
‫ש ה י ׳ ק ו ד ם ש נ כ נ ס ל ג ״ ע כ מ ״ ש ו י ק ח א ח עליך ו א ת ת ה י מתשבתי עליו! ושינוי לשון דכיר‬
‫ה א ד ם ויניחהו ב ג ״ ע ‪ ,‬ו א ס ל א כ ן ל א י ד ע ח י ונטר ‪ ,‬ה ו א כ מ ו זכור ושמור ‪1 ,‬ל׳ זכירה שייך‬
‫מ ה ב א ה כ ה ו ב להוירוח ‪ ,‬א מ נ ם לפ״ז יש ע ל ה ע ב ר ‪ ,‬ו נ ט י ר ה ע ל להבא )עיין ב ס פ ר‬
‫ל ד ק ד ק שלא ה ר ג ם א ו ח ו בלשון ד ב ר כ מ ו הכוה׳׳ק ע ל פ ס ו ק זכור א ת יום השבת ‪:‬‬
‫ו י ק ח מ ״ ל ו כ ן כ ל לשון ל ק י ח ה אצל ה א ד ם ‪ ) ,‬כ א ( כ ת ג ו ת ע ו ר ‪ ,‬לבושין ו י ק ר ע ל משך‬
‫בשריהון ‪ ,‬כ נ ר כתבתי ב ס פ ר ע ו ״ א כלל ג ׳‬
‫ואולי‬
‫שהוא שני פירושים ה א ׳ כ פ י הנמצא בתורתו של‬
‫ד י מ א י ר א ו ר ב א ׳ והוא כמו כ ת נ ו ת של א ו ר ‪ ,‬וזהו שתרגם לבושי) דיקר ‪ ,‬והב׳ ה ו א כמו‬
‫»תנות ל ע ו ר ם ‪ ,‬וזהו שתרגם על משך בשריהון‪ ,‬וכן אפליגו ר ב ו ש מ ו א ל ) ס ו ט ה ייר( תד א מ ר‬
‫ד ב ר ה ב א מ ן ה ע ו ר )מהרש כתנות של עור( ותד א מ ר דבר שהעור נ ה נ ה מ ה ם ) ס ב ר שהוא‬
‫כ מ ו כ ת מ ת לעורם( וע״ש בפירוש רש״י זיל ‪ ,‬ואשר תדגים ל׳ כ ת נ ו ת בלשון לנושין ‪ ,‬יל׳‬
‫כתונת בדיקלש ‪ ,‬ת ר ג ו ם בלשון כתונא ‪ ,‬נ ר א ה כי ע י ק ר ל׳ כתונת ה ו א מל׳ כ ת ן ‪ ,‬ת ר ג ׳ פשתן‬
‫אשר מ מ נ ו הוא התלוק ע ׳ ׳ פ ר ו ב משא״כ ה כ א שהוא ש ל ע י ר ! ר ק ב א השם בהשאלה ‪ ,‬ו מ מ ה‬
‫ש ת ר ג ם ג ס לשון כתונת פ ס י ם כתונא ! אין שאל׳ עפ״י מ ה שאמרו בגמר׳ בלי פ ס י ם ‪ ,‬ס ב י ב ס ס‬
‫ידו נ ת ן מ י ל ת א י ל ע י ק ר הכתונת ה י ׳ של פ ש ת ן ‪ ,‬כ מ נ ה ג ‪) :‬כב( ה ן ה א ד ם ה י ׳ כ א ח ד ט ס נ ו‬
‫׳‬
‫;‬
‫לדעת‬
‫‪12‬‬
‫בראשית‬
‫ש מ ל ת גי‬
‫ןי‪.‬‬
‫לחם א נירים‬
‫ל ר ע ת ט ״ ו ר ‪ ,‬ה א א ד ם ה ו ה ייזידי בעלמא‬
‫מיציה למדע ע ב ו ב י ש ‪ ,‬כ ת י הרא׳׳ש אשר ל י ע י‬
‫ה ת ר ג ׳ מלת ממנו שבפסוק קאי אדלקמן לדעת‬
‫ע ו ״ ר כלומר שממנו ומעצמו ידע כ ס ו נ ו ה י ט‬
‫ע ׳ ׳ כ ‪ ,‬וכן כ ת נ ה ר מ נ ״ ס ד ל ‪ ,‬נ ס ׳ ה מ ו ר ה‬
‫ואולי ר צ ה ה מ ת ר ג ם ל ה ר כ י ב כלשון ה ז ה ג ם‬
‫ה ב ר י א ' ש מ ש ם נ ב ר א ג״‪.:‬־ ו ל ע פ ר א ה ח ו ב‬
‫כ ״ ה ב כ ל ה נ ו ס ח א ו ת ולפי מ ״ ש ה א ו ג ״ ר ל ע י ל '‬
‫בלשון ע ר ש ו ב ו ה י י צ״ל ג ם ש ם ח י ח ה ב ו א ם‬
‫יהיה‬
‫־ פירושו ש ת ש ו ב ל ה י ו ת ע פ ר ל מ ה ל א‬
‫‪\ ,‬‬
‫שהפסיקו נ י ן מלת מ י נ י ה למלת למידע ‪ r‬ואולי‬
‫ג ם ה ר א ש ו ן כ ן ‪ ,‬כי נ מ צ א לשון א ל מ ה ע ל‬
‫״>‪!A ,;.‬‬
‫‪LL.,,‬‬
‫‪~Kt-v, -,..‬‬
‫«״‪.',‬‬
‫‪b‬‬
‫‪ b‬מהת‬
‫‪™l‬‬
‫ה ן א‬
‫י ו ן ע‬
‫;‬
‫ג ש מ ו (‬
‫ן י ; נ ה‬
‫™‪°T* ' \f‬‬
‫כ‬
‫ש‬
‫ע‬
‫'‬
‫‪1‬‬
‫מ ל‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ע‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ס‬
‫ש‬
‫‪1‬‬
‫י ת ק מסןי הה«א‬
‫ה‬
‫גמלת האלמה ‪:‬‬
‫נ י ת י‬
‫ק‬
‫בזה לתרגם בלשון למידע ‪ ,‬ולא בלשון ת כ י ס ‪,‬‬
‫כ מ ו שתרגם למעלה ה ד ע ת נ ף ו ר ‪ ,‬תכמין בין ט ב לביש ‪ ,‬וכן ה ש מ י ע תיבת ב י ן ו ת ר ג ם ע ב‬
‫וביש > ו ג ס מאשר ת ר ג ס למעלה ! דאכלי סירוהי אשר יקשה מ י ה מ ה )עיין מ״ש לעיל( ‪r‬‬
‫מ כ ל ז ה מתנוצץ לענ׳יד ל ד ע ת ה מ ת ר ג ם ב ע נ ץ אשר ח ק ר ו המפרשים ו ״ ל ‪ ,‬א‪ ,‬על תכונת ה א ד ם‬
‫א י ך ה י ׳ ענינו ע ר ס אכלו מ ן ה ע ץ ‪ ,‬ב ‪ ,‬ל מ ה נברא ה ע ץ ה ה ו א א ס לח לאכול מ פ ר י ו ו ב מ ה‬
‫ייודע כחי ו ע ו נ ו ה נ א מ ר עליו מ ו ב למאכל ונחמד להשכיל‪ ,‬והוא כ י האדס הי*' בעל ב ח י ר ה‬
‫ורציןודטח ושכל ג ם קודם אכלו מ ן העץ אשר ע ״ כ יאות עליו הצווי שלא לאכול מ מ נ ; ו כ ט ע ׳ ‪,‬‬
‫כ י אדם לעמל יולד לעמל ת ו ר ה ו ח כ מ ה כ פ י נפש המשכלת ה נ ת נ ת לו מ מ ר ו מ י ׳ ‪ ,‬ולהכיר ח ח‬
‫בוראו מ כ ל ה מ ו ן נ ר י ו ת לאין ת כ ל י ת ה כ ר ה שכלית דווקא ולהבדיל נ י ן ה ע ו נ ו נ י ן ה ר ע ובין‬
‫ד ר ך החיים לדרך ה מ ו ת כננ״ש ר א ה נ ת ת י לפניך א ת ה ת י י ם ואת הנוות ואת ה ט ו ב ו א ת‬
‫ה ר ע ו ב ח ר ת בחיים ‪ ,‬אולס באשר לא י ג י ע בשכלו וחקירות לבבו ס ס לא יגיעו ה י מ ס ג ו ל ת‬
‫ה ע ץ ה ז ה להרתיב לבבו ל ח ח בו כ ח ב ג ו ף ותעצומוח בנפשו להבין בדברים ה נ ע ל מ י ם‬
‫מ א ת ו כמ״ש ה ר פ ב ״ א ז״ל ב פ ר ק ה מ ו כ ר א ת ה ס פ י נ ה בענין הלוויתן ויין המשומר ‪ ,‬וז״ל‬
‫אל ה ר ח י ק להיות לצדיקים ש ע ו ד ה ‪ ,‬כהשוטי הדברים שבאו בקצת הגדות ובמדרשות שאין תכלית‬
‫ל ה ס ד ל באלה ה ס ע ו ד ו ת כוונת ה מ א כ ל למילוי ה כ ר ם ולהנא׳הגרון שאין זה ענין עוה״ב אלא שבב׳‬
‫נודע שבקצת המאכל ו ה מ ש ת ‪ /‬י ע ו ר ר ו כחוח ה ג י ף ו ב ה ת ע ו ר ׳ כ ח ו ח הגוף יחעוררו כחית הנפש לאיזה‬
‫ענין שיכון אליו ל ה י י ש י ר ס א ל י ו ‪ ,‬ו ס י ף דבריו ש ס ‪ ,‬ואפשר שאותם המאכלות זכי ' ה ט ב ע מ א ד‬
‫בהחלת ה ב ר י א ה להיות מ ר ב י ם השכל ב ט ב ע ם כ ע נ י ן הכתוב ונחמד להשכיל נ ס ידוע במקצת‬
‫ה ס ת י ס ו ה מ ס ע ד י ם שהם ב ט ב ע ם מועילים לזה! ל״ש חותן שנבראו מששת י מ י בראשית ‪,‬‬
‫ו ה נ ה בידאי שהיה ה ק ר ס מצווה או מ ו ר ש ה‬
‫וברוך אל א מ ת ה י ו ד ע ה א מ ת עכי״ל ה נ ע י ם‬
‫ב ע ת רצון מ מ נ ו ית׳ לאכול מעץ ה ז ה כ מ ו שהתיר לב״נ אכילת ה ב ע ״ ח ! ׳ומצאתי מ א מ ר בב״ר‬
‫מ ס כ י ם לזה מ א ו ד ‪ ,‬וז״ל דרש ר ׳ יהידא בר ס ד א ‪ ,‬מ י יגלה ע פ ר מ ע י נ י ך אדם הראשון‬
‫שלא יכולת לעמוד בציוון אפילו ש ע ה א ח ת והרי בניך ע ת י ד י ם להמתין שלש שנים ‪ ,‬פ נ א מ ' שלש‬
‫שנים יהי׳ ל כ ס ערלים לא י א כ ל ‪ ,‬ושם י א מ ר ר ב הונא כד ש מ ע ב ר קהרא כדין א מ ר‬
‫י פ ה דרשח בן אחותי‪ ,.‬הרי לך בפירוש כי ח ט א ו היי נאשר לא המתין ע ל הצווי מ א ת ו י ת י ‪ , .‬׳‬
‫וחבין ב ז ה שינוי לשון ה מ ת ר ג ם ד ל כי לשון ח כ מ י ן הוא לש •ן ה כ ר ה שכליח כ ח ר נ ו ס‬
‫ירושלמי‪ ,.‬ויכר י ו כ ף ‪ ,‬ו ח כ י ם ולכן ב א ב ל ׳ ב י ן כי מ צ ד ה ח כ מ ה בא ההבדלה )כאשר‬
‫א מ ר ו נ ט ע ם ה נ ד ל ה בתונן ה ד ע ת ( משא״כ באכילת העץ היי י ד י ע ה ט ב ע י ח ה ס ו ב ו ה ר ע ו‬
‫ע ״ כ א מ ר נ ז ה למי־כב ט‪ 5‬וניש ‪ ,‬והנה כ י כ ן ט ע ס השם לעץ ה ז ה ה ד ע ת ט׳־ור הוא השוט ‪,‬‬
‫אחרי אשר ס ו ף ד י ר ה י ׳ לאכלו ולכך נברא ‪ ,‬ע׳׳כ שפיר א מ ר ה מ ת ר ג ם דאכלי סירוהי ת כ מ י ן‬
‫כ י לחכמים נ ת ן לאכול ‪ ) :‬כ ד ( מ ק ר ם לגן ע ד ן ‪ ,‬מ ל ק ד מ י ן ‪ ,‬עיין מזרתי שהוא אליבא ד מ ״ ד‬
‫ק ו ד ם ג ״ ע נבראו ה מ ל א כ י ׳ ‪ ,‬שהכרובים ה ס מלאכי ח ב ל ה ‪ ,‬ולהט ה ח ר ב ה ס משרתי אש ל ו ה ט ‪,‬‬
‫ע ״ כ ‪ ,‬וכן ה ו א לעיל לדעת ה מ ת ר ג ם כמו מ ל פ נ י ם כ מ ו שהוא ב ב ״ ר ש ס ‪ ,‬יכ״ה להלן‬
‫בלשון קידמת עדן עיין שם ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪F‬‬
‫עובד‬
‫בראשית ד‬
‫ל ח ם אביליט‬
‫ך‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫•ז‬
‫אדמה ‪,‬‬
‫גבר סלח‬
‫)ב( ע ו ב ד‬
‫)א( ק נ י ת י ג ב ר א מ ן ק ד ם ה ‪) /‬לפ״ז‬
‫ף‬
‫ה ו א כ מ ו כצאתי א ח‬
‫המיר( וגרסת הרמב״ן‪ ,‬ק ד ם ה ׳ ‪ ,‬כלומר‬
‫ל ע ב ו ד את‪ .‬ה ׳ ב מ ק ו מ נ ו ‪) :‬ג( ק ו ר ב נ א ג י ׳‬
‫)יא״ר ו כ ו י ( ‪ ,‬וכן א ל ה ב ל ו א ל מ נ ח ת ו ‪,‬‬
‫ו ב ק ו ר ב נ י ׳ ובגליו ן ד פ ו ס ס ב י ו נ ט א כ ת ב‬
‫כ ל ו מ ר י״ג‬
‫ת ק ר ו ב ת י ה ‪ ,‬ואינה דייקא‬
‫ת ק ר ו ב ת א ‪ ,‬ואין ג ר ס ת ם מ ד ו י ק ת ו א מ ת‬
‫נכון ה ד ב ר כ י ת ק ר ו ב ת א י א מ ר בין א ד ם‬
‫ל ח ב י ר נ ‪ ,‬וגנאי ה ד ב ר ל א ו מ ר ו בין א ד ם‬
‫לגבוה‪ ,‬ה ל א ת ר א ה שאמרו ה ק ר ו ב ו ת ע ״ א‬
‫)אוג״ר( ו כ ן ת ר ג ם א ל ת פ ן א ל מ נ ח ת ם ‪,‬‬
‫ב פ י ק ר ח קורבניהון ‪ ,‬אבל ה ש ם מ נ ח ה‬
‫ה ר מ מ ו מ נ ח ת א כי כן ש מ ה כ מ ו עולה‬
‫ח מ א ת ‪ ,‬א ש ם ‪ :‬ו ת ק י ף לקין ‪ ,‬ל מ א ת ק י ף‬
‫ל ך ‪ ,‬לפי ה נ ר א ה ה י ׳ צריך להיות‪ ,‬ו ת ק י ף‬
‫רוגזא דקין ל מ א ה ק י ף ר ו ג ז ך ‪ ,‬ועיין מ ״ ש‬
‫ע ״ ז ב ע ר א ) כ ל ל ד ׳ ציון י ״ ב ( ‪! ,‬אולי איננו‬
‫יוצא מלשון ה ז ז ק ו מ ו ס ב ע ל ה ע נ י ן ‪ ,‬ר ״ ל‬
‫שהענין ההגבר‪ .‬ו ה ת ח ז ק ב ק ר ב לבו ע ד‬
‫כ י נפלו פ נ י ו ‪ :‬ו א ח כ כ י ש ו ‪ ,‬כ ן ה ו א ה ר ג ם‬
‫כ ל לשין נ פ י ל ה פ נ י ם ‪ ,‬א ב ל נ פ י ל ה ע ל פ נ י ם‬
‫נ ג ה ו ר ג ס בלשון נ פ י ל ה כ מ ו ה ע ב ר י ‪:‬‬
‫)יא(דפתחת יה פומהלמיםב ‪ ,‬כ״ה‬
‫ב כ ל נ ו ם ח א ו ח שלפניו ) ו ב א ו ג ״ ר ב ש ם ס פ ר‬
‫י א ״ ר וז״ל ק ב ל ת ו ל א ה ר ג ם ל ק ב ל ה ל פ י שלא‬
‫כנציגו ו ה פ ה ח א ה פ י ה ו ח י ק ח ש א ם ה י ׳ כ ן‬
‫ה י ׳ שני מ נ י נ י ם ה פ ה י ח ה ו ה ק ב ל ה א ב ל ל ח‬
‫ה י י ש ם פ ת י ח ה ואלו ה י י ש ם פ ה י ח ה מ מ ש‬
‫ה י ת ה נ ח ש ב ת ע ם ה ד ב ר י ם ש נ ב ר א ו בין‬
‫השמשות כ מ ו פ ח י מ ת האר! דקרח עכ״ל(‪,‬‬
‫א מ נ ם ב ס נ ה ד ר י ן ל״ו מ י ו ם ש פ ת ח ה ה א ר ץ‬
‫ג ק ב ל ת ו ל ד מ ו של ה ב ל ו כ ו ׳‬
‫והקשו ש ם נון‬
‫ו ה פ ת ח ה א ר ך א ת פ י ה ד ק ר מ נ ר א ה ט א ף שהוא ענין מליצה כי מ ט ב ע הארץ לבלוע‬
‫ד ב ר ה נ י ג ר ע ״ ש ‪ ,‬ע כ ״ ז ה י ו שנוי ב ד מ ו של ה ב ל כ מ ״ ש ה ה ו ס ׳ ש ס ד ״ ה מ י ו ם ו כ ו ׳ ‪,‬‬
‫כלשון ה ג מ ר א‬
‫ו ע פ ״ ז יש ל ק י י ם ה נ ו ס ח ׳ ׳ ל ק ב ל ה ‪ ,‬ו ב ה י ו ״ ב ע ה נ ו ם ח א ו ק ב ל י ה בוא״ו‬
‫ה נ ״ ל ו ק ב ל ה ו ‪ ,‬א ב ל לשון נ מ י ם ב נ ר א ה ו ד א י ט ע ו ה )עיין מ ה ש כ ה ב ח י ב פ י ה ו ל ד ה‬
‫ב ה פ ר ש בין לשון נ ס ב וקבל(‪) :‬טו( כ ל ד י ק ט ו ל ‪ ,‬כ ״ ה ב כ ל ה נ ו ם ח א ו ה שלפנינו א ב ל ב ר מ ב ״ ן‬
‫ו ה מ ח ו ר ג מ ן ו ה א ו ג ״ ר ב ש ם ם ׳ י א ״ ר ‪ ,‬כ ל ק ט ו ל י א ‪ ,‬ו ה ו א כ מ ו שפי׳ ה ר ב א ב ר ב נ א ל כ ל‬
‫ה ר ו צ ח י ם שכנעו ד ב ר ה ׳ ‪ ,‬ו א ם כ י ל א ה ז כ י ר ה ה ר ג ו ס ) ע י י ן אוג״ר( א ב ל ה ר מ ב ץ ז״ל ה ז כ י ר‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ב א ר ע א ן אשר‬
‫לא ה ר ג ם בלשון א ד מ ח א ! כ מ ו לעבור‬
‫א ה ה א ד מ ה לעיל ‪ ,‬והוסיף לשון ג ב ר ‪ ,‬וכן‬
‫בלשון ויחל נ ח איש ה א ד מ ה ה ו ס י ף ה י ב ת‬
‫ה ל ח ‪) ,‬עיין מ״ש בעו״א כלל ה ׳ ציון א ׳ ו ג ם‬
‫בכלל ב ׳ ציון י ״ ט ( ‪ ,‬ולנד ז ה מדרך ה מ ת ר ג ם‬
‫לבאר קוצר ה ע ב ר י שהוא כ מ ו איש ע ו ב ׳ א ד מ ה ‪:‬‬
‫)ז( ה ל א אם‪ .‬ת ט י ב ש א ת וגו׳ ‪ ,‬ח ח ל ת‬
‫לברי ה מ ת ר ג ם ה ו א מפורש בדברי רש״י ד ל ׳‬
‫ר ק אשר ת ר ג ם ע ל ואליך חשוקחו היא שלא‬
‫כדברי רש׳יי ז״ל ר ק שעל ר ע ה ו הוא נמשך לענין‬
‫הגמול ולכן א מ ר ד ע ת י ־ בד׳ ומלה א ם לא‬
‫ת ת ו ב ‪ ,‬ה ו א ה ו ס פ ה לפי ה ע נ י ן ‪ ,‬ומלשון ו א ס‬
‫ה ת י ב ו כ ו ׳ ! ה ו א ת ר ג ו ם ו א ח ה תמשל ב ו ו‬
‫ע ״ ד פ י ׳ רש״י ז״ל ר ק שרש״י ז״ל פ י ׳ ע ל‬
‫כבישח היצר ומלשון ומושל ברוחו ע פ ״ י‬
‫מ ה שפי׳ לשון ואליך תשוקתו ט ל ח א ו ח היצר‬
‫אבל ה מ ת ר ג ם שהמשיך הלשון לענין הגמול‬
‫ת ר ג ם ג ס בזה לענין התשובה שאס ישוב‬
‫ימחול לו‪ ) :‬י ( ק ו ל ר מ י א ח י ך ‪ ,‬קל ד ס זרעין‬
‫דעחידין ו כ י ' ע י י ן מזרחי שדקדק מ ה שלא‬
‫הזכיר ה מ ת ר ג ם ד ם עצמו כמ״ש ב ג מ ר א דמו‬
‫ו ד ם !רעותיו ו מ ה שכתב בישונו ‪ ) ,‬ו ה ג א ו ן‬
‫מ ו ה ר י ״ ב ב מ ״ ת פלפל בדבריו ‪ ,‬ידקדק ע ו ד‬
‫להלן פ ס ו ק י״א שאמר ה כ ת ו ב ג״כ בלשון ר ב י ם‬
‫ד מ י ‪ ,‬ושם לא הזכיר ה מ ת ר ג ם ‪ ,‬ד ם זרעין‬
‫ועזב כלשון ה מ ק ר א ‪ ,‬ועיין מ ה שכתב ע ל ז ה‬
‫ש ם במיני ת ר ג י מ א ( ולא מצאתי בדבריו ט ע ם‬
‫וכל דקדוקיו אינם כלום ‪ ,‬ל ע ר ר א ח ר שנבין‬
‫בלשון ה מ ת ר ג ם ז״ל שאמר דעחידין ל מ י ס ק והיי‬
‫ראוי דהוו ע ת י ד י ן ‪ ,‬כ י הלא מ ע ת ה א י נ ם‬
‫ע ת י ד י ם ע ו ד לצאת מ מ נ ו ! ועוד יש לדקדק בלי‬
‫ה ג מ ר א וכן בל׳ ה מ ת ר ג ם במליצח ד ס זרועתיו‪,‬‬
‫אשר‬
‫׳‬
‫דברי‬
‫ג‬
‫‪14‬‬
‫שמלי‬
‫‪1‬‬
‫י בראשית ד‬
‫לחט אניריט‬
‫אשר ל א י ת כ ן כ י ד ם מנין ל ה ם ו אלא ודאי‬
‫המליצה ת ש ו נ הכל אל ד ם הנשפך כי ש ת י ׳ ר ע ו ת‬
‫עשו ע מ ו א ' לעצמו נ מ ה שנשפך ד מ ו ! ו ב י כ י‬
‫ל א נשאר צו ש פ ושארית נארץ התייס אשר ז ס‬
‫כ ל ה א ד ם ‪ ,‬א י ל התולדות ס ר א ו י ס להול־‬
‫עתידין נ ם ע ת ה ל ה ו ו ל ד כעני! כ י שת לי אלהיס‬
‫ז ר ע אתר ת ת ת הכל א נ ל ר ק לא לו יהי׳ ה ז ר ע‬
‫וע׳׳פ ד נ ר י ה מ ת ר ג ם ד ל נבין מליצת לשון חז׳׳ל‬
‫מ ה שדרשו בלשון ל מ י ה נ א מ ר נ ל ״ ר ‪ ,‬ו ה נ ה‬
‫כ י כ ן בלשון ה מ ת נ ג ס זיל לא גזשר ל נ ר ‪ ,‬א ת ר‬
‫אשר ה ע י ק ר ה ו א כ נ ג ל רם הנשפך עצמו אשר‬
‫ה י ׳ ראוי להוציא תולדות א מ ר ק ל ד ם זרעי! '‬
‫ל ס של משפתות רבות ) כ י ז ר ע א ה ו א ת ר ג ם‬
‫משפתה( ו מ ה שלא ה ו ס י ף כ ן להלן ב ס ׳ י׳׳א‬
‫ה ו א ס מ ך פ ל מ ה שהבי׳ כ ב ר הדרש ב ע נ י ן ולא‬
‫הוצרך לשנות כאשר ה ו א ב פ ס ו ק בבית אתר‬
‫יאכל)עיין מ ״ ש ש ם ( ‪) :‬כא^כל ת ו פ ש כגור‬
‫ו ע ו ג ב ‪ ,‬ע י י ן לת״א ‪ ,‬ו ס נ ה ב ת ר ג ו ם ה ז ה‬
‫מ כ ר ו שלשה מיני ז מ ר נ י ל א ‪ ,‬כ נ ו ר א ‪ ,‬ו א י ו ב א‬
‫א ף כ י ב כ ת ו ב ר ק שנים ה מ ה ‪ ,‬ו נ ס לשינו‬
‫נ ר א ה כפול ומיותר כל ד מ נ נ ן ‪ ,‬וידעי וכו׳ לכן‬
‫נ ר א ה בעיני כ י מ ו ר כ ב ב ז ה שני לשיטת ה א ׳‬
‫ה ו א כל למנגן ע ל ס ו ס נבלא)‪1‬ירעי ז מ ר כנורא(‬
‫ו א ב ו ב א ! ואשר ה ו א ב מ ס ג ר ת ה ו א נ ו ס ת שני‬
‫ו מ ו ס ב ' ע ל לשון כל ילעי ז מ ר כנורא ואבובא‬
‫ויהי׳ מ ל ת נבלא ב מ ס ג ר ת ‪).‬ועיין בסי׳המיומס‬
‫לרש״י ‪.‬תהליס ס ״ א ב פ ס ו ק כנור נעים ע ם‬
‫נ ב ל ! ו ב ג מ ׳ ע ר כ י ן י י ג ע ״ ב ( ‪ ,‬ושני הנוסתאו׳‬
‫ה י ו שני פרושים ע ל לפון תופש ‪ ,‬ה א ׳ שהוא‬
‫ע ל ה מ נ ג נ י ם בעצמם והב׳ ט ל היולעיס ז מ ר ת‬
‫הכלים ואופן עשיתם א ף כ י לא ינגנו בעצמם‬
‫ו כ מ ו ש ה ר ג ם אבי כל תורש לילעי ע י י ל ת ולא‬
‫דעבדן וזהו לדעתי כ ו ו נ ת המלרש שאמר אבי‬
‫כ ל ת ו פ ש אדירכלין ובורבלין‪ ,‬אדירכל ה ו א שם‬
‫האומן ו ה ב ׳ ה ו א שס המנגן ובא לפרש ג ס כ ן‬
‫בלשון תופש שיכללו שניהם ולתנס ה ג י ס הרד״ל‬
‫ש ם ‪ ) :‬כ ג ( כ י א י ש ה ר ג ת י ל פ צ ע י וגו׳ ו לא‬
‫נ ב ר א וכו׳ יפרש ה כ ת ו ב בל׳תמיס ויתרגם ע ס י י‬
‫המכוון ע פ ״ י דרכו כ מ ו ומפניך אסת׳שתרג׳לית‬
‫א פ ש ) ע ׳ בעו״אכלל ת׳(‪) :‬כר(ולמך ש ב ע י ם‬
‫ו ש ב ע ה ‪ ,‬הלא למך ברי׳ ובתיו״בע ב ר ברי׳ ואולי רצו בזה לפרש הק״ו ולראי׳ שהי׳ א ך‬
‫שוגג בדבר כ י ס ת ם ב ר א מ ר ת ס ע ל א ב א ‪ ) :‬כ ה ( ב י ש ת ל י ארי א מ ר ת י ה נ לי הוסיף ת י ב ת‬
‫א מ ר ת לבאר קוצר ה ע ב ר י ) ו ע י י ן בפ׳ יתרו בסשוק ושם האמד‪.‬אליעזר ו נ מ ש ״ ש ‪ ,‬ול׳ יסב ה ו א תרגו׳‬
‫‪F‬‬
‫ד ב ר י ה מ ה מ ם ו כ ה ב וא״כ י א מ ר לכן כל‬
‫ה ו מ ק י ן ל ש ב מ ה י ם י ו ק ם מ מ נ ו ולא ב י מ י ו ׳‬
‫וזהו ה מ ו מ ו של א ו ג ק ל ו ם כ ל ק ע ו ל י א קין‬
‫ל ש ב ע א ל ר י ן י ה פ ר ע מ ג י ׳ ע כ ״ ל וכן מ ש מ ע‬
‫א ף לפי הגושחא שלמ מ א ש ר לא א מ ר ״ כל‬
‫ד י ק ע ל י ה ק י ן ‪ ) :‬ע ז ( מ ל ק ד מ י ן ב ג י נ ת א י‪,‬‬
‫ו כ י ה ב ה י ו ״ ב ע ועיין מ ה ש כ ה ב עליו ה מ פ ׳‬
‫ד ב ר שאין לו ש ח ר ו ה נ ר א ה ש ט ״ ם ה ו א בשני‬
‫ה ה ר ג ו מ י ס וציל מ ל ק ד מ י ן ל ג י נ ח א כלשון‬
‫ה כ ה ו ב ‪ ,‬וישכן צ נ ק ל ם ל ג ״ ע ‪ ,‬כ מ ו ל פ נ י‬
‫ה ג י ע ‪ ,‬ופי׳ ד ה ו ה ע ב י ד א ע ל ו ה י שהיא עשוי׳‬
‫ע ״ ז ע פ ״ י פ י ר ש רש״י ד ל שכל הגולי ם ו כ ו ׳‬
‫ועיין מ ה ש כ ה ב ע ״ ז ה מ ב א ר ‪ ,‬ונלעגיד ג ם‬
‫דברי ה מ ה ר ג ם אינם מוכרחים לפרשם ע ל‬
‫ק ד י מ ה זמגיוה ר ק ע ל ק ד י מ ה מ ק ו ם ׳כמו‬
‫ל פ נ י ר ק שלא ב א לציין פ ח ח ה מ ז ר ח ד ו ק א‬
‫ולכן ג א ה ר ג ם בלשון מ ד י ל נ ז א ‪) :‬יז( א ו ל ר ‪,‬‬
‫כ ה ר ג ו ם ה ו ל י ד ‪ ,‬ע י י ן פירש‪-‬י ז י ל ו ה נ ר א ה‬
‫כ י א י ן כנדרך ה א ר מ י ל ד ב ר ע ל ה ז כ ר‬
‫ר ק בלשון ה פ ע י ל ‪) :‬כ( ד י ת ב י ‪ ,‬מ ש מ י ן‬
‫ו מ ר י ? ע י ר אולי צ״ל ב ל א וא״ו מ ר י ב ע י ר‬
‫כ י ה ן ה מ ה ‪ ) :‬כ א ( ד מ ג ג ן ‪ ,‬ב ל ״ י ‪) ,‬ובאוג״ר(‬
‫רוצה להגיה בל״ר דמנגני או דמנגנין עפ׳׳י‬
‫הלשון ש א ח ר י ו ו י ד ע י ז מ ר כ נ ו ר א וכו׳ בל׳׳ר‪,‬‬
‫ו כ ה ב ע ו ד ו ב י ״ ם נ מ צ א ד מ מ נ י ן ה ו א ודאי‬
‫שבוש ע כ ״ ל ) א מ נ י כ ן ה ו א ב ח י ו ״ ב ע ד מ מ נ י ן‬
‫לזמרא(ועייןשמלה‪ ) :‬כ ד ( א ת ל י א ו ל ק י ן ‪,‬‬
‫מלשון ח ז ״ ל נ י ג ו נ י ם ה ל ו י ם ו ע ו מ ד י ם ‪ ,‬ולס״ז‬
‫צריך ל ה י ו ה א ר י ש ב ע א ד ד ן ב ל א ל מ ״ ד כ י‬
‫הדורוה הלוים וכמו שהוא ב ס ו ף שבעין‬
‫ו ש ב ע א ‪ ,‬ובי״נ ל ש ב ע א ד ר י ן ב ל מ ״ ד ו י ה י ׳‬
‫לפ״ז לשון א ה ל י א ו פ ו ע ל ם ה מ י וכן ב ה י ו ב ״ ע‬
‫ע ד ש ב ע א דרין ובשוףיג׳׳כ ע ד ש ב ע א‬
‫ו ש ב ע י ן ואולי צ״ל כ ן ב א ו ג ק ל ו ם ג ם ב ס ו ף‬
‫ל ש ב ע ה ושבעין ב ל מ ״ ד ‪) :‬כו( ב כ ן ‪ ,‬ה ו א י‬
‫ה ר ג ו ם לשון א ז ב כ ׳ ׳ מ )ונמצא ג ם ב ע ב ר י א‬
‫לפי‬
‫‪T‬‬
‫(‬
‫׳‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ז‬
‫לשון‬
‫ל ו ט אכיי״ים‬
‫•‬
‫בראשית ף ף‪,‬‬
‫ש ט ל ח גר‬
‫ל ס י ל מ ה ה ס ר ח ו ן ובכן א ב א א ל ה מ ל ך ‪ ,‬לשון נ ת י נ ה ולא ה מ ס בלשון שויס כ כ ל לשון‬
‫שיתה ושימה לפי שלשון נ ת י נ ה מ י ל יותר‬
‫ו ב כ ן ר א י ת י ו כ ו ׳ ‪ ,‬מ י י ן בשרשיז ב כ ן וכן(‬
‫ו ה י א ת ר ג ו ם של ל כ ן ג ״ כ פ י ג ם לשון א ז ה ו א בבנים ! ו א ת ר אשר ג ס בלשון שווי׳ לא יהי׳‬
‫לשון נופל ע ל לשון ע י כ ת ר ג מ ו בלשון‬
‫לסיבה ק ד ו מ ה ע ; ״ י ר ו ב ‪ :‬ח ל ו בני א נ ש א ‪,‬‬
‫ה נ ה ו ג ‪ :‬ה ח ת משימושי לשון ה ת ת נ ע נ ר י‬
‫כ ל לשון ה ו פ מ ל ב ע ב ר י ה ת ר ג ו ם בלשון‬
‫יש מ ת ו ר ג ם בלשון ה ת ה ‪ ,‬ו ה ס המשמשים‬
‫א ת פ ע ל ולפי ה מ ל ה ר א ו י ל ה י ו ת כ א ן ב כ ן‬
‫‪ .‬ב נ ת י נ ת ה מ ק י ם מ מ ש בערך אשר ל מ ע ל ה מ מ נ ו‬
‫א ת ח ל ולא יותר‪ ,‬א ב ל דרכו ל ת ר ג ם ל פ ע מ י ׳‬
‫) כ י המכוון ע ל מ ע ה מ מ ש מ ת ו ר ג ם ב ל ׳ מ ל ר ע (‬
‫ב ז ה ב ל ״ ר ) ע י י ן ע ו ״ א כלל ז׳ציון י״ז( ל ד ו ג מ '‬
‫כ מ ו ת ח ת 'העץ ו כ ד ו מ ה ‪ ,‬וכן ב מ ק ו כ ‪ ,‬כ מ ו שבו‬
‫בלשון א ם כ ו פ ר יושת ע ל י ו ‪ ,‬ש ת ר ג ם ישוון‪,‬‬
‫איש מ מ ת י ו ‪ ,‬ו כ מ ו ס ר י ב ז ה ג ״ כ בל׳ ב מ ק ו ם או‬
‫ו א ז י ב א בלשון פ ע ל ו ‪ ,‬א מ נ ם בלשון ח ל ו ל אחריו בזמן ‪ ,‬כ מ ו כל לשון וימלןך תחתיו‬
‫ל א נ מ צ א ד ו ג מ ת ו פ ע ל ע ו מ ד ו ה י ׳ ל״ל א ח י ל ו ווישלת ו כ ן והוא ישב ע ל כ ס א י ת ח ת י ‪ :‬א י ל‬
‫מ ה שהוא ב מ ק ו ם ע ק ב י ע ן ‪ ,‬מ ת ו ר ג ם בל׳ ח ל ף‬
‫)עיין ש מ ל ה ( ‪:‬‬
‫ז ע ם ז ה ה ו א מ ה שבא בלשון ת מ ו ר ה וחלוף כ מ ו‬
‫ף ‪) ,‬א( ו ל י ת ו ה י א ר י א מ י ת י ת י ה ה ׳ ‪ ,‬ע י ן ת ת ת 'טין ו מ ז ה ג ״ כ ה ו א לשון ת ח ת הבל‬
‫כ ״ ה ב ת ו ם ׳ י ב מ ו ת ' דכאן ואין לפרשו כלשון וימלוך תתחיו מ ״ ל ו כ ן‬
‫)במלכים ט ״ ו ל ״ ת ( ! ו כ ד ו מ ה ששס אין ענינו‬
‫ט ״ ז ב ש ם יש גורשין ‪ ,‬ו ב כ ל ה נ ו ס ח א ו ת‬
‫שלפנינו א ר י ל א א מ י ח וכן ג ר ם ׳ ה ב מ י י ו ה ר ׳ ר ק למלאות ה נ ע ד ר משאי׳כ כאן ה ו א ג״כ לשון‬
‫ה ח ז ק ו נ י ר ק ש ה ם ג ו ר ס י ם ו א י ת ו ה י ) ע י י ן ת מ ו ר ה וחילוף בכוונה לטוב מהראשון וכמו כן‬
‫ו ה נ ו ם ח א ה ר א ש ו נ ה ה י א ה י ש ר ה ה ו א ) ב מ ל כ י ם א ( וישב א ת בניהו ת ח ת יהוידע‬
‫אוג״ר(‬
‫ב ח ר ג ו ס חלף ‪ ,‬וכן ו א ת עמשא ש ס אבשלום‬
‫ל ע נ ״ ד כי א ם ה י ׳ ד ע ת אונקלום לפרש ב ז ה‬
‫ת ת ת יואב בתרגו׳מלף‪ ,‬ו מ ז ה ת נ י ן ב מ ה שאמר‬
‫ע פ ״ י ה ד ר ש ש ה ו ב א ברש׳׳י ז״ל ה י ׳ א ו מ ר‬
‫ה כ ת ו ב ו י ס ג ו ר בשר ת ח ת נ ה אשר לדברי‬
‫א ר י ל א מ י ת או א ר י אתנגיד כ מ ו שהוא‬
‫ה מ ת ר ג ם אינו כלשון משיר ) כ מ ו שהביא‬
‫ביוב״ע‬
‫באונה״ש( אבל ה י א כ מ ו ב מ ק ו מ ה ‪ ,‬ולכן ת ר ג מ ו‬
‫מ ת ו ח ה ולא חלופה שעיקר המכוון לא ה י י ע ל החליף ר ק מ מ י ל א ה י ׳ נצרך למלאות מ ק ו ס‬
‫ה ח ־ ך ‪) :‬כו( א ז ה ו ח ל ‪ ,‬ע׳לח׳׳א ו מ מ ה שהוסיף מלח ביומוהי וכן לשין בני אנשא )אשר בכל‬
‫פועל ס ת מ י י ע ז ו ב י ג ס ה מ ת ר ג ם בלשין ה ס ת מ י ( ‪ ,‬נ ר א ה כי ב א לסמוך אל לשו; א נ ו ש ולהיות ל׳‬
‫ועפ״ז יש לפרש לשין חלו בקל‬
‫ניפל על לפון ‪ ,‬ויהי׳ המכוון כ מ ו פלג כי בימיו נעלבה‬
‫שהיא לשון רפיון ל ו מ ה ללשון אנוש מ ן א נ י ש ה מ כ ת ך ) מ י כ ה אי( )עיין מ ה שכתב ה ר ש ״ פ‬
‫בידיעותיו ח ״ נ י ר י ע ה ו ׳ ( ‪.‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫(‬
‫בלמותי׳ ללמי ליה ‪ ,‬אשר לא ת ר ג ס מ ל ת כצלמו ג ״ כ כ מ ו שהוא‬
‫ך } )ג( ב ד מ ו ת ו כ צ ל מ ו‬
‫בלה״כ כ מ ו ש ת ר ג ס בצלמנו כדמותנו ה ו א ע ״ פ השינוי אשר‬
‫ב כ ת ו ב ה ז ה מ ז ה ‪ ,‬אשר שם א מ ר בצלם בבי״ת ועל לשון ד מ ו ת ב כ ׳ הדמיון וה?א ה ו א בהיפך וגס‬
‫כי המלות ב ע צ מ ם ה ס ה פ ו כ י ם ש ס כ ת י נ צ ל ס ואח׳׳כ דמות ו נ כ ת ו ב ה ז ה ה ו א דמות ואחריו‬
‫הצלם ו ה ט ע ס כי לשון צלס ה ו א פשוט ה ד פ ו ס כ מ ו שפי׳ רש״י ז״ל בפסוק ויברא אלהיס א ת ה א ד ס‬
‫בצלמו ב ד פ ו ס העשוי לו שהכל נ י ר א ב מ א מ ר והוא נברא בידים כ מ ו שכתוב ותשת עלי כ פ כ ה ע ״ כ‬
‫ולכן שייך בו שמוש ה ב ׳ שהוא נ ע ש ה מ מ ש ב ד פ ו ס ה מ ח ו ק ן לו ח י ל אצל ה ד מ ו ת א מ ר ב י ׳ הדמיון‬
‫כ י מ ה ד מ ו ת ת ע ר כ ו לו אבל ע נ י נ ו כ מ ו שפי׳ רש״י ז״ל להבין ו ל ה ש כ י ל ‪ ,‬אבל ב פ ס י ק ה ז ה‬
‫ה ו א ב ה פ ך כי ע ל ההשכל׳יכול להיות שהי׳ ד ו מ ה לאדם הראשון ממש ע ״ כ א מ ר בבי״ת ר ק הצלס לא‬
‫ה י ‪ /‬מ מ ש ת ו א ר תבניתו ד ו מ ה לאביו כ מ ו שאמרו ה כ ל כ ק ו ף ב פ נ י א ד ס י כ י ה ו א ה י ׳ יציר כפיו של‬
‫ה ק ב ״ ה ו ז ה ילוד אשה ע ״ כ א מ ר כצלמו ב כ י הדמיון וזהו שאמר ה מ ת ר ג ם דדמי ליה שהי׳ ר ק מ ר י ן‬
‫וע״כ‬
‫‪16‬‬
‫בראשית ף‪ ,‬ן‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫ו ע ״ כ א מ ר הכחוב מלח ‪5‬לס ב ס י ף הכינין‬
‫יאשר בחחלח הפרשה הואת א מ ר בלמות נ נ ׳‬
‫ה ו א מאשר לא א מ ר ה כ ח ו נ בכינוי בדמותו‬
‫ע ש ה א ו ח ו ) א ח ר שאמר מ ק ו ד ס כיוס' ב ר ז א‬
‫וכמו ישאמר למעלה בצלמנו‬
‫אלהיס(‪,‬‬
‫כ ד מ ו ת נ ו ‪ ,‬אלא שלשון אלהיס השני א‪-‬נט‬
‫כראשון שתרגס אותו ה מ ת ר נ ס נ ש ס ה ׳‬
‫טפ׳׳י דרכו > אבל ה ו א כלשון אלהיס לא תקלל‬
‫ל י כ א הואתול‬
‫אשר לסי ה ת ר נ ו ס ש ם‬
‫ורביס כמוהו ! ולענין ה מ מ ש ל ה יכול להיות‬
‫ד ו מ ה ממש שעשה תוהו ה ׳ כ ל מ ו ת מושל בארץ‬
‫וכמ׳׳ש וירדו בדגת ה י ס ו כ ו ׳ ו א פ ש ' כי ה מ ת ר נ ׳‬
‫ע ז ב 'אותו כלשון הכתוב מ מ ש כלי שישמש‬
‫קודש ו ת ו ל ‪ ,‬ועיין במ״ש כאן ו נ פ ר ש ה ויצא‬
‫)לא נ ״ ג ( ו ב ת ״ ס שס ו ג ס בפסוק אלהיס לא‬
‫ת ק ל ל ‪ ) :‬כ י ( ו י ת ה ל ך ח ג י ך ו כ ו ׳ » והליך חנוך‬
‫בדחלתי׳)עיין מ ה שכחבחי בריש פרשה נ ח ( ‪:‬‬
‫) כ ט ( ו ם ע צ ב ו ן י ד נ ו ! ומלאות ילנא‪ ,‬למעלה‬
‫ב ע צ י תלדי נ מ ס ה ר נ ס בצער ‪ r‬ועל לשון‬
‫נעצבון תאכלנה ת ר ג ס בעמל וכחן א מ ר בלשון‬
‫לאות ‪ ,‬כל אחד לפי ענינו י כי בלידת הבניס‬
‫שייך לשון צער ולא לשין ע מ ל שהיא ה י ג י ע ה‬
‫לחנס ובקללה ה א ד מ ה בעבור הארס שאמר‬
‫בעצבון ס ת ם ה ו א ע ל יגיעתו לריק באשר‬
‫י ו ר ע זרעים והצמיח קיץ ו־רדר ! אבל פ ז‬
‫מ ו ס ב ע ל קללת קין מ ן ה א ד מ ה שהוא ר ק שלא‬
‫תוס־ף ת ת כ ח ה ׳כאשר ה י י כתחילה שהי׳‬
‫ע ב ו ד ת ה קלה ואח״כ הוכבד העבודה אשר לזה‬
‫ת ר ג ס ה מ ת ר ג ם שם ׳בלשון א ד מ ת א ע ל ה א ד מ ה‬
‫ה נ ע ב ד ת ולא בלשון א ר ע א כ מ ו בלשון ארורה ‪.‬‬
‫‪ .‬ה א ל מ ה שה‪-‬א ע ל כללות הארץ )כמ׳׳ש ב ע י ״ א‬
‫כלל ד ׳ א ׳ ( ולכן ת ר ג ם בלשין לאות וכמו שאמר‬
‫ממעשינו ומעצבין י ד נ ו ‪ ,‬כי ר ק לזאת היו‬
‫צריכים להקל מ כ ס ה מ ע ש ה שהיו צריכים‬
‫לעשות ביליס כ י ע ל ש י א נ ת לא ה י ׳ ל ה ס כלי‬
‫מתרישה כ מ ו שהוא בפי׳ רש״י ז ״ ל ‪ ,‬ו ה ר ג ו ם‬
‫ו א ת ה ע י ף ו י ג ע ‪ ,‬משלהי ולאי‬
‫׳‬
‫לחם אבירים‬
‫ב י ו ב ״ ע ו ל א בלשון ה פ ע ו ל ל א א מ י ש‬
‫א ש ר ב כ ת ו ב כנבואר ה ה י פ ך כ י ל ק ח א ו ח ו ‪,‬‬
‫)ועמ״ש בז׳ ה ר ׳ ב ע ל מל״א ב ב ״ ע תק״ץ(‪:‬‬
‫ן‬
‫ובקצת‬
‫)ב( מ כ ל ד א ת ב ח ר ו ‪,‬‬
‫לי אתרעיאו‬
‫ספרים‬
‫ו ל א י ל ע ת י לכנה ל א י ת ו ר ג ם כ מ ש מ ע ו ל י‬
‫ל ו ס ו ב ח ר לי׳‬
‫ב ח ר ו ב מ ו ו י ב ח ר לו‬
‫) א ו ג ״ ר ( ‪ ,‬ואולי מ פ נ י שלא א מ ר ה כ ת ו ב‬
‫ב ח ר ו ל ה ם כ מ ו שהוא שם‬
‫בזה אשר‬
‫ו י ב ח ר לו ו כ ן ב ח ר לנו א נ ש י ם ו ר ב י ם כ ד ו מ ה ‪,‬‬
‫ע ״ כ מ פ ר ש שהוא כ מ ו פועלו ו מ ו ס ב ע ל‬
‫ר ג ש י ם ו ד ו מ ה ל ז ה ע י י ן ב ח ר ג ׳ )ויקרא יג‬
‫כ ‪ .‬ושם נ א ט( ‪ :‬י ) ג ( ב ד י ל ל א י ט ן ב ש ר א‬
‫ו ע ו ב ד י ה י ן בישיא‪ ,‬נ ו ג ו ת ו ע ו ב ד י ה ו ן בישיא‪,‬‬
‫ה ם נ ו ם צ י ם ל ב א ר ק ו צ ר ה ע ב ר י ואולי ה ו א‬
‫ג ם פ י ' מ ל ת ב ש ג ם מלשון שוגג ר ק ש ה פ ך‬
‫הלשון ל פ י ה ע נ י ן ‪ ,‬ויהי' ל פ ״ ז נ מ ש ך א ל ס ו ף‬
‫ה ע נ י ן א ר י ו כ ו ׳ ‪ ,‬ואין ז ה ט ע ם מ ל ל א ידין‬
‫ואולי צ״ל ובדיל ב ו א ״ ו ‪ ,‬א ם י ת ו ב ו ן ‪ ,‬מ ל ת א ם‬
‫ש ה י א ב כ ״ מ נגלת ה ת נ א י ; לא י ד ע ת י לישבו‬
‫פ ה ר ק שהיא כ מ ו א ו ל י ‪ ,‬והי׳ נ ר א ה ל ג ר ו ם‬
‫מ א י ם יתובון א ב ל מ א ש ר ל א נ מ צ א ה נ ו ס ח‬
‫ב ש ו ם מ ק ו ם ע ״ כ לפרשו ב מ ק ו ם לו הלוואי‬
‫כ מ ו ש ה ו ב א ל ד ו ג מ א באוצה״ש ע י י ן ש ם ‪:‬‬
‫)ה( ו ג ל י ק ד ם ‪ ,‬ו ב כ מ ה נ ו ס ח א ו ת וחזא ה ׳‬
‫ו כ ״ ה ג י ר ם ת ה ר מ ב ״ ם ) מ ו ר ה ח ״ א פ ׳ מ״ח(‪.‬‬
‫וכן ג ר ס ת ה ר מ ב ״ ן ו כ ״ ה ב ת י ו ״ ב ע ו ח מ א ה ׳ ‪:‬‬
‫כ ל י ו מ י א ‪ ,‬ל ״ ר כ ״ ה ב כ ל נ ו ס ח א ו ת שלגו ‪,‬‬
‫ו כ ה ב ע ״ ז האוג״ר כ י ‪ .‬ה ו א ט ע ו ת וצ״ל בל״י‬
‫כ מ ו שהוא ב כ מ ה נ ו ם ח א ו ח ‪ ,‬ו ב פ י ב ר כ ה‬
‫ח ו פ ף עליו כל היום ה&כים ב ה פ ך אל‬
‫הנוםחאו׳ שהוא בל״ר ו ה ס פ ר י ם ע צ מ ם לפי‬
‫‪ .‬מה‬
‫ן )ל( א נ ש י ה ש ם אנשין ל ש מ א ! לא ה ר ג ם בלשון גברי; כ מ ו ב פ ׳ יתרו אנשי תיל אנשי‬
‫א מ ת )עיין מ״ש בעו״א כלל ה ׳ ציון ד ( ורוצה לכלול בכאן כי כל‬
‫מ ר ב י ת ביתם ה י ו אנשי שם לא הגברים ל נ ו ‪) :‬ו( ו י נ ח ם ה י ! ותב ה ׳ ב מ מ ד י ה ‪ ,‬וכן בסוף ה ע נ י ן‬
‫א ר י ה ב י ת ב מ י מ ר י א י ל בס׳ תשא וינחם ה ׳ על ה ר ע ה ו ת ב ה ׳ בלא מ ל ת במימרי׳ )עיין מ ה‬
‫שכתבתי ב ז ה ב ע ר א כלל י ר ד ציון ה ( ‪ :‬ו י ת ע צ ב חל ל נ ו ואמר ב מ י מ ר י ׳ לתהבר תוקפיהון כ ר ע ו ת ״‬
‫) ע י י ן ל ת ״ א ( מ ה שכתבתי בשס האוג״ר ‪ /‬ל ע נ ״ ד מ נ ו ת ל מ ת י ר ת ו ק פ י ה ו ן ה ו א ת ר ג ו ם אל לבו פ י ׳‬
‫׳‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫•בלאעןית ן‬
‫ט‬
‫•שמלת‪.‬נר‬
‫ח ל לצו של ארס המ״ש וכל יצר מחשבות לכו ר ק‬
‫ר ע ‪ ,‬ולשון ואמר ב מ י מ ר י ה ה ו א ת ר ג ו ם‬
‫ויתעצב ל ן ס י ר מאהו ית׳ מ ד ת העצבון ע ס י י‬
‫דרכו כ מ ו שעשה• בלשון וינחם ומלת כ ר ע ו ת י ה‬
‫ה ו א ה ו ס פ ת להטעים הענין כאומר כ י התעצב‬
‫כביכול על ת ו ק ף יצרו של ה א ו ם ו א מ ר לשבור‬
‫תוקפו‪ :‬כרצונו‪•:‬‬
‫מ ה ש מ ב י א כ ש מ ם כ א ן ו ש ם משווים‪ .‬לשוני;‪.‬כי‬
‫ב א ל ה א ש ר ב ה ם כ א ן כלשון י ח י ד כ ״ ה ש ם‬
‫וכן ב ה פ ך ו ב מ י נ י נ ר א ה ל ק י י ׳ ה נ ו ם ח א ש ה ו א‬
‫ל ״ ר מ א ש ר ראינו ב ד ר ך ה מ ת ר ג ם ז״ל ב כ ל‬
‫לשון א ש ר ב ע ב ר י ה ו א ב ל ׳ י ח י ל ע ל ה ק ב י ן‬
‫כ מ ו א ר ב ע י ם י ו ם ‪ ,‬מ א ה שגה ׳שתרגם בל״ר‬
‫י ו מ י ן ו ש נ י ן ‪ ,‬ו כ ״ ה ב ז ה כ י כל ה י ו ם ה ו א כ מ ו‬
‫ה י מ י ם ‪) :‬ו( א ר י ע ב ד י ת א ד ם ‪ ,‬י ב ת י ו ב ״ ע י ת אנש‪ 6‬ע ׳ מ ה ‪ ,‬ש כ ת ב ת י לעיל ב פ ס ו ק‬
‫נ ע ש ה א ד ם ‪ :‬ו א מ ר ב מ י מ ר י ‪ /‬ובי״נ ב ל א מ ל ת ב מ י מ ר י ׳ כ ת ב י ה א ו ג ״ ר ‪ .‬ב ש ם ס ׳ י א ״ ר ואיננו‬
‫מ ת ו ר ג ם ב מ י מ ר י ׳ כ י ב מ י מ ר י ׳ ה ו א ת ר ג ו ם א ל לבו וכאן'‪ .‬ה ו א ת ר ג ו ם כ ר ע ו ת י ה ע כ ״ ל‬
‫ו ע ו ד ה ב י א ג ו ם ח א ו ת שיש ב ה ם ס ו ס ׳ ד ב ר י ם ב ת ר ג ו ם ואלה• ה ם א מ ר שפייר ע ב ר י ת‬
‫ל י ב ר א ת י נ ו ן ב א ר ע א ו ל א ב ר א ת י נ ו ן ב ר ק י ע א ע ״ כ )ועיין מש״ש(‪:‬‬
‫פרשה‬
‫) ט ( ז כ א י ‪ ,‬כ ן ת ר ג ם ‪.‬לשון צ ד י ק ש ם‬
‫התואר והרבה גם משם‬
‫ה מ פ ש ע ב מ ו ו י ח ש ב ה לו צ ד ק ה ו צ ד ק ה ת ה י ׳‬
‫לנו בלשון זכו משורש ז כ ה ב ע ב ר י א ב ל מ ה‬
‫שהוא משורש זכך ב ע ב ר י כ מ ו שמן ז י ת זך‬
‫לבונה ז כ ה הז׳ ת ת ח ל ף לד׳ והוא‪..‬משותף‬
‫א ל לשון ס ה ר ה ש ת ר ג ו מ ו ג ״ כ ב ל ש ו ן ‪ .‬ד כ ה ‪,‬‬
‫)ועיין ב ס ׳ מ ש פ ע י ם ב ת ר ג ו ם ונקי וצדיק א ל‬
‫ה ה ר ו ג ומש״ש( • ש ל י ם ‪ ,‬מ ל י ה ע ב ר י כ י ל א‬
‫ש ל ם ע ו ן ה א מ ו ר י ו י ב א י ע ק ב ש ל ם ‪) .‬עיין‬
‫מ ת ו ר ג מ ן ( וכן ת ר ג ם כ ל לשון ת מ י מ ו ה‬
‫א ף כ י ב ע ל י י ת יש ה פ ר ש בין ה ל ש ו נ ו ת ‪.‬‬
‫)וכאשר ת א מ ר ב מ ק ו ם כ י ל א שלם ע ו ן‬
‫האמורי‪.‬כי‪.‬לא ת ם יהי׳ ה פ ך הכוונה פי׳ לא‬
‫כ ל ה ‪ ,‬ככנו ה ם מ ו נ ך ) א ! כ ה ל( ו ג ם אין ה פ ר ש‬
‫בלשון ה מ ה ר ג ם בין ה ש ם ה מ י ם כ מ ו כ א ן‬
‫ו כ ן ו י ע ק ב איש ת ם ‪ ,‬ו ב י ן ה פ ע ו ל ה כ י א ם ה ם‬
‫ה כ ס ף ש ה ר ׳ ג ״ כ א ר י שלים ו ב ע ב ד ו ד א י יש‬
‫הפרש ביניהם כי ה מ י ם הוא ע ל ה מ ה מ י ם‬
‫דרכיו ‪.‬ופעולוהיו וכמו שהוא ב א ב ר ה ם‬
‫ה ת ה ל ך לפני ו ה י ה ה מ י ׳ א ב ל ה ם ה ו א ה ו א ר‬
‫לאיש ה ו ל ך ב ת מ י מ ו ת ע פ ״ י ס ב ע ו כ מ ו שפי׳‬
‫רש״י ז״ל ב פ ס ו ק ו י ע ק ב איש ת ם ‪ .‬מ י שאינו‬
‫ח ר י ף ל ר מ ו ת ק ר ו י ת ם )ולא פ י ׳ כ ן ה כ א‬
‫בלשון ת מ י ם ( ובין ה ש ם ת ם ללשון ה פ ע ו ל ה‬
‫מקוד‬
‫נח‬
‫)»( א ת ה א ל ה י ם התהלך נ ח ‪ ,‬ב ו ח ל ת י ה‬
‫ד ה ׳ ה ל י ו נ ח אבל‬
‫ב א ב ר ה ׳ התהלך לפצי וכן אשר התהלכאי לפניו‬
‫ו ב י ע ק ב ‪ ,‬אשר התהלכו אבוחי לפניו ת ר ג ם‬
‫בלשון פ ל ח ; פלאית פלחו !׳ וההפרש׳ ה ו א ע ל‬
‫פ י הורש שהובאיצרש״יז׳׳ל כ י ל׳ א ת מ ש מ ע‬
‫שצריך‪ .‬ס ע ד משא״פ לשין ׳לפניי ובב״ר נלנואר‬
‫העינין ע פ ׳ ׳ י מ ש ל י ם ‪ 5‬ו נ י ס ‪ ,‬ו ז ״ ל א ת ה א ל ה י ס ר ׳‬
‫יודא ו ר ׳ נחמי׳ ר״י אומר ־'משל לגולך שהי׳ לו‬
‫ש מ ב נ י ם א ח ד גדול ואחד ק ט ן א מ ר לקטן‬
‫הלוך עמיץילגדול הלוך לסני כך אברה׳שהי׳כחו‬
‫י פ ה נ א מ ר לו התהלך לפניו אבל נח א ת האלהי׳‬
‫התהלך נ ח ‪ ,‬ר ׳ נחמי׳ א מ ר משל לאוהבו‬
‫של מלך‪ ,‬שהיי‪ .‬מ ש ת ק ע ב ט י ט וכו׳ א מ ר‬
‫ל י ה ע ד שאתה מ ש ת ק ע וכו׳ הליך ע מ י ה ו א‬
‫ו כ ת י ב א ת האלהים וכו׳ ולמה א ב ר ה ם ד ו מ ה‬
‫לאוהבו של מ ל ך ש ר א ׳ א ת המלך מהלך במבואות‬
‫האפלים הציץ אוהבו !התחיל מאיר עליו ורן•‬
‫חלון •אמר לו ע ד ש א ח ־ מאיר לי לרך חלון ב א‬
‫והאיר לפני י כך א מ ר ה ק ב ״ ה לאברהם ע ל‬
‫שאתה מאיר לי מ א ס פ מ י א ו כ ו ׳ ב א והאיר לפיני‬
‫בא״י ה ד א לכתיב ויברך א ח יוסף ו י א מ ר‬
‫האלהיס אשר התהלכו אבות׳ לפניו ו נ ו ׳ ‪ ,‬ועיר‬
‫שם משל לר׳׳ש בן לקיש לנשיא שהי׳ מהלך‬
‫וזקנים לפניו ו מ ס י י ם שס ע ״ ד דרשנ״ל •הוא‬
‫צריך לכבודנו‪ ,‬וזהו ג ס ההפרש בין משל דר״י‬
‫ובין משל ד ר ׳ נתמי׳ וע״כ לא הביא רפב״ל‬
‫בדבריי‬
‫‪ t«1‬ג י ט ל‬
‫‪F‬‬
‫‪,‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪ts.‬‬
‫שטלתינר‬
‫‪.‬נח‬
‫בדבריו הפסוקים של אברהם כי שש יוכל לשרש‬
‫נלפייי׳ מצזלי׳״דר׳ *ודא־ ‪ i‬אבלי ב פ ס ו ק • אשר‬
‫הי‪1‬י;ללו'אבוחי'ל&יו ל ו א מ ו כ ר א לפרש־ על שי‬
‫מ‪6‬ל>' ‪ ?5‬הצנב‪1‬ל‪ %‬צ ו ר ף צצו? ‪ r‬־‪ -‬מ מ ה ׳ שאמר‬
‫אוו״פ ע ל עצמו האלצ!י׳ ?רופיי?אופי־‪1‬הוא ממש‬
‫׳א»‪'6‬ל־ורי׳׳יוחנן שסי לריצוה ש ה י ׳ י ו כ ו ׳ ‪ ,‬ו ה ג ה‬
‫נראה כי לבב המיחרלס ז״לךפינה אל ד ע ח ר ׳‬
‫גחמי‪/‬ור״ש ב״לכי‪.‬לפי‪.‬המ^לד ר׳יהודא היילו‪•.‬‬
‫לתרגם הליך קדמי‪ :‬ולא'לאנש‪,‬נל‪ ;.‬נןלשין ה ל י נ ה‬
‫א ל ‪ ,‬ל ש ו ן ‪ .‬ס ל ח שהוא לשון ע ב ו ד ה וה־בירי׳‬
‫ע ת י ק י ם ‪ ) :‬י ב ( י מ י ה ש ח י ת כ ל י ב ש ר ‪ /‬ארי‬
‫חלילו כ ל נ ס ר א אנש יתארחיה'‪ ,‬תי״׳לשון ה ש ח "‬
‫בל״ר חבילו והוסיף ת י ׳ אנש ושעורו כ י השחיתו‬
‫כל בשר איש א ת דרכו וכמו שהוא ב ת י ״ ע כל‬
‫חד וחד ובאו לשלול שלא תפרש כל בשר יעל‬
‫האדם‪ .‬לבד ‪ ,‬כ מ ו א ס כל חי‪.‬שתירנ‪ :‬ד‪3‬ל בני‬
‫אנשא וכן וראו כל בשלי‪ ,‬ויברך כל בישר‪',‬והרצה‬
‫כדומה! ר ק ^ י ז מ כ ו ו ן ' ‪ .‬פ ה ^ ל ‪ ,‬כ ל ״ ה ח ״ ם בכלל‬
‫‪:‬‬
‫(‬
‫‪ .jfefc.flb,‬צולל‪.‬נל » ‪ ? , ® * * M T‬י י ? י ״ ׳ ל‬
‫^ ‪ -‬יי‬
‫אף ב ה מ ה ‪ .‬נחיה •י ף‪ ?-,‬ייי ״‬
‫נני‬
‫ן‬
‫ש‬
‫ל‬
‫א‬
‫נ‬
‫נ‬
‫ס‬
‫ס י פ א‪?^1tyi‬ין‪.‬מיף?נ ל ‪1 v \ h ; b % p s‬‬
‫ל ח פ אבירים‬
‫ן ץ‬
‫ה נ ק ו ד י פ ר י ד ב י נ י ה ם כי ה ש ם ה ו א ב ק מ ״ ץ‬
‫ו ה פ ע ל ‪ :‬ה ו א ב פ ת ״ ח ‪.‬ומזה• ה ל א ה ‪ .‬ק ו ש י‬
‫ה ה ע ת ק ה כ י כ נ ; ע ט ב ל ת י אפשר׳ ה ו א ל ה י ו ׳‬
‫ל ל ב ב ל ע ם מ ע ת ק ‪ ) : ,‬ע ( ח ט ו פ י ן ‪ ,‬מלשון‬
‫העברי‪ : :.‬ו ח ט פ ת ם ‪:‬לכם והרגום • ש ל ח מ ס‬
‫ב כ ל מ ק ו ם ״בל״ר חטופין•)מתורגמן( ‪:‬‬
‫)יד( ד ק ד ר ו ס ‪ ,‬י כ ח ר מ ם א ר ר ט ק ד ר ו וכן‬
‫ה ו ח ב ת ר ג ו ם ‪ .‬י ו ב ״ ע נ י ו כ ת ב ה מ פ ר ש שגם פ ה‬
‫פ י ׳ י ע ץ י ש ל י ה ד א ר ר ט )עיין ב א ו ר ( ובי״נ‬
‫ד ק ד ר י ך ו כ ״ ה ׳בתרגום יוב״ע קדריגן ובב״ר‬
‫ר ״ נ ת ן א ו מ ר א ע י ן ל ק ר ר י נ י ן ; • ובלשון חז״ל‬
‫א ר ב ע ה מיני ארזים א ר ז ק ד ר ו ס ‪ -‬ו מ ס ו ק י‬
‫ויורהו ה ׳ ע ץ ב ש ״ ר י ד נ ה ן א ו מ ר ירדיני!‬
‫ו ג ‪ $‬ג ה מ ר ד ״ ל א מ ר שצ״ל ה ר ד י פ י נ י ן )וע״ש‬
‫במ״כ(‪.‬ולא‪.‬ר‪.‬אה לפי ש ע ה ב מ כ י ל ה א ש א מ ר‬
‫נ { ם ' ר י ^ ׳ ׳ ל ( ‪ ' ' ,‬א ו מ ‪ : 1‬ה ר ד פ י נ י ן ‪ ,‬־ ו ר ב י •נתן‬
‫אומר'‪.‬יזה ע ץ ק ת ת ם ‪ . ,‬ו ז ה פ ש ו ט שהוא‬
‫ה‪, ,‬ק עד ‪,‬ר‪ ,‬ו; ‪,‬ס ה נ ז כ ר ‪.‬ב ג״ מ״ ר א ׳ בחילוף ה ד י ב ה '‬
‫‪: :‬‬
‫‪:‬‬
‫;‬
‫׳‬
‫״‬
‫ז‬
‫‪W‬‬
‫‪55‬״ר צ״ל‬
‫המורגל ו‪!-‬‬
‫מדרינוז‬
‫) ט ו ( פ ו ת י * ‪ . ,‬־ צ ״ ה ה ר ג ו ם כ ל לשון ר ו ח ב‬
‫ומזה בלשון;‪,‬עברי יפה‪.‬אלהיס‪.‬ליפה עפ״י‬
‫? • ב ^ ר ש ״ ל א ל שם‪):‬טז(‪.‬מדורץ ‪ ,‬א ר ע א י ן‬
‫וצתיוב״ע היא התאין כמו ת ח ת א י ן ‪ ,‬ומלה‬
‫מלןריין‪ , ,‬ה ו א ! ‪ .‬ה ו ם ש ה ;לקרב י נ ו ל ה ק י נ י ם‬
‫א ר ח ו ק ה צנכ‪1‬וף העניין ׳'ואולי י צ״ל ל מ ד ו ר י ן‬
‫ב ל מ ״ ד מ ו ס ב ׳ ע ל ה פ ח ח אשר השמש לכל‬
‫ה ק י מ ם ‪) :‬יז(י טופנא‪ ,‬ע י י ן רש׳׳י ז ל שהציף‬
‫א ת ה כ ל ‪ .‬ו נ ת ח ל ף הצי ב ט י כ מ ו ע צ ה ע ט א • ‪:‬‬
‫י ‪ 6‬י ן ‪ .‬ל ש ו ר ש ‪ .‬ק ־ ‪ .‬י ; ל ו מ ה ' ‪ .‬ב ל ש ו ן ה מ ת ר ג ס [ ן״ל‬
‫ונראה‪.‬שמשרשו‪ .‬מלשון וקצותה א ת ‪ .‬כ פ ה !י ז ק ‪,‬‬
‫הביאו'‪.‬המתורגמן'בשורש קצץ‪ ).‬וכן‪,‬היא בי״ר‪.‬‬
‫הגיע זמנםלהקצץ‪ :‬כ י מלאה‪.‬האר<ן‪;,‬חטם_‬
‫מ פ ג י ה ם ‪ ,‬מ ן ק ד ם עובליהין צישי^לא ת ר ג ם '‬
‫בקצרה מ ן קדמיהון ‪ ,‬נ ר א ה שהסיב״הלשון אל‪,‬‬
‫לשון דרכו‪^ .‬שר בכתוב שלפניו‪' .‬כלומר מפני‪:‬‬
‫ד ר כ י ה ם ה ר ע י ם ולא על מלת צל בשד‪ .‬אשר‬
‫בפסוק הזה דאל״כ מלת מ פ נ י ה ם מ י ו ת ר ח ו נ מ ו‬
‫שאיננס‪:‬נססוק י ״ א ‪ ,‬ו ע ו ד ‪ ,‬כ י יסתרו ה כ ת ו ב "‬
‫‪) f‬ב( ד ל י ת ו ה י ד כ י ‪ ,‬נ ר א ה דצ״ל ל ל י ת ה‬
‫ז א ״ ז ' כ י ‪ .‬בתחלה א מ ר כ י השחית כל בשר ואחר‬
‫ו כ ן •הוא ל ק מ ן ב ל י נ ‪:‬‬
‫כ ך א מ ר כ י ‪ .‬מ ל א ה הארץ ח מ ס ‪ ,‬ונב׳׳ר וכן‬
‫)ד( מ ח י ת מ ט ר א י ע י י ן מ׳יש ל ע י ל ו ה ו א‬
‫ש א ? ג מ ר א ) ס נ ה ד ר י ן ק״מ( לא נ ח ת ם נו״ד אלא‬
‫לשון‬
‫ע ל ‪ .‬ס ג ז ל כ מ ו שדרשו‪.‬מלשון‪.‬ובצעם בראש כלם י‬
‫)ויקרא ר נ ה ( ‪ ) :‬ס ו ( א ה ה א ר ץ ‪ ,‬ע ם א ר ע א כסי הד״א שברש׳׳י ז״ל‪) :‬יז( י ג ו ע ‪ ,‬ימות שלא כלשון‬
‫ג ו ו י ע ה ה נ א מ ר בצדיקים' שתרגמו בלשין א ז נ ג ו ) ע י י ן נ ״ נ ׳נז״ז( ומ״ש נ ס ׳ ויגיע אברהם ‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫י ) ט ( ב א ו אל נ ח * ע ם נ ח וכן ב פ ס ו ק ט ״ ו מ ש מ ע שבאי ע ס נ ח יחד ולא כאשר הי׳ כ ב ר‬
‫נ ח בתיבה כ מ ו שנראה מהדרש כל שהתיבה קולנותו‪ .‬כמו שהוא ברש״י ד ״ ה מ ה ע י ף‬
‫ו ל ט לא א מ ר בלשון לות א ו בלמ״ד ככל ל ׳ א ל ‪) ,‬לבד ה ס מ ו ך אילילשון דבור שמתרגם ג ״ כ נ ל ׳ ע ס ( ‪:‬‬
‫ו י ‪ 0‬ב ע צ ם ה י ו ם ‪• ,‬עיין לחש אבירים ואם באנו אל עולם'החלושים ה י ׳ נ ר א ה כ ׳ לשון כרן‬
‫לומה‬
‫י‬
‫‪A‬‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫נח ז‬
‫לשון י ר י ד ה ה מ י מ ו ר י ד מ מ ר ו כ ן ת ר ג ם ל׳‬
‫ה נ ח ה )ויקרא ‪P‬״!( ‪) • :‬יא( א ח ב ז ע ו ‪ . ,‬כ מ ו‬
‫א ת ב ק ע ו כ י ה ק ו ף ו ה ז ׳ מ ת ח ל ס י ם וכן ב צ ׳ ב צ ע‬
‫ב ק ט וכן ת ר ג ו ׳ כ ל ל ׳ ק ר י ע ה • ו פ ר י מ ה בשורש‬
‫ב ז ע ‪ :‬וכוי‪,‬וכן ת ר ג ם ‪ :‬ל׳חלוןיכוותא ובדניאל•‬
‫וכוון פ ה י ח ן ל י ה ויש ד מ ת ו ר ג ם ח ר כ א ‪, ,‬‬
‫) מ ח ו ר ג מ ן ( ‪) :‬יג( ב כ ר ן ‪• ,‬יש גורםין בקרן'‬
‫ב ק ו ״ ף וז״ל ה י מ ב ״ ן ) פ ׳ אמיר( ב פ ס ו ק וכל‬
‫מ ל א כ ה ל א ת ע ש ו ב ע צ ם ה י ו ם ה ז ה ‪. :‬כי יום‬
‫כ פ ו ר י ם ה ו א ‪ ,‬וכן א מ ר א ו נ ק ל ו ס ב ק ר ן י ו מ א‬
‫ה ד י ן ‪ ,‬ב ק ר נ ו של י ו ם בגופו וכחו מצשון וכל‬
‫ק ר נ י ר ש ע י ם א ג ד ע • מגיני וקרן ישעי• כי‬
‫ב ע ב ו ר שהכח בקרנים י ק י א גוף ה ד ב ר‬
‫ק ר נ ו ובלשון ח כ מ י ם מ ש ל ם א ח ה ק ר ן •וי״ג‬
‫ב כ ר ן בכ׳יף ו ה כ ל א ח ד כ י • ב כ ח ו ב כ ו ב ע‬
‫ו ק ו ב ע שווים ‪ .‬ו י ש ת מ ש ו ח כ מ י ם בלשון‬
‫ע כ ב ה ב כ ״ ף נגזר מ ן ו נ א י ע ק ב ם ו י א מ ר‬
‫ק ר ם מ ו ה נ מ ל י ם ‪ p.‬י כ ר ס מ נ ה ח ז י ר י נ ו י ע נ ־ '‬
‫ע י כ ״ ל ‪)• ' :‬יז( ויחי ה מ ב ו ל א ר ב ע י ן י מ מ י ן ‪,‬‬
‫לפי מ ה ש כ ח ב ״ ה מ א ו ר ג מ ף י ב ש ׳ ימםיהי׳'‬
‫צריך ל ה י ו ח •יומין • א ח ר י " א ש ר ל א פ ר ס‬
‫ה כ ת ו ב ה ל י ל ו ח ל ב ד ו כ ן ה ו א י ב פ ׳ ויהי מ ק ץ‬
‫א ר ב ע ׳ ' ' י ו ם לקמן‪ ,‬יומין‪ ,‬א ג ל ב פ ס ו ק ה ז ה‬
‫ה ו א בכלי הלוסחאות וכן בתיוב׳׳ע י מ מ י ן ‪,‬‬
‫א מ נ ם ברש״י ז״ל ב פ ס ו ק ׳• ו י ה י ' ה ג ש ם‬
‫ו כ ו ׳ כ ת ב ח ״ ל א י ן י ו ם ראשון מין ה מ נ ץ ל פ י‬
‫שאין לילו ע מ ו ש נ א מ ר ב י ו ם ה ז ה נ ב ק ע ו ' כ ל‬
‫מ ע י נ ו ת נמצאו א ר ב ע י ם י ו ם כ ל י ם ב ע ש ר י ם‬
‫ושנונה ב כ ס ל י ו ל ר ״ א ש ה ח ד ש י ם נ מ נ י ם א ח ד‬
‫שנגלו‪ /‬גר‬
‫ד ו מ ה ללשון ג ר ס ח ר נ ו ס של לשון‪-‬טצם בכ‪-‬ימ •צי‬
‫הגימל בכי• •או בקי• מחחלפים‪-‬־לרוב‪.‬כי מוצא‬
‫א ח ־ להם וכן ה מ ״ ם ‪?3‬ין ‪ ,‬אמנם ב ע י ק ר באור‬
‫ה מ ל ה לשי ע נ י < ו ‪ :‬א ס י ר נ ה ב ו ע ל אמצע היום‬
‫ה י ׳ ראוי להיות בתרגומו ‪ -‬ימשא • כ מ ו •שהוא‬
‫במתורגמן ב א ש ר ה ו א עלעת ‪1‬ריחת‪;.‬השמש‬
‫ע ל ה א ר ץ ‪ ,‬ועיין מ׳יש‪:‬גביבורי‪.‬עתיס׳&קצ״א‬
‫ב ש ש ה ר נ ‪ -‬מ ו ה ר ׳ ׳ י בעל מבוא הלשין ‪ j‬כ י לסי‬
‫מ ה ‪ -‬ש כ ת ב ר ש ״ י ז׳׳ל עפ״י המורש •מיושרת‬
‫ג ר ס ת •הרמב״ן ויהי•׳ מלשון ק ר ן אור ש ט ו ‪,‬‬
‫א מ נ ם ממה‪-‬ישאמרו' ביום הכשוריס נןל עצומו‬
‫של יום ענוש כ ר ת מ ש מ ע ו כ ל היום מ ק ר י עצם‬
‫ולאפוקי חחלת הלילה ‪:-‬כמו שאמרו ולא על‬
‫השוס׳ ענוש כ ר ת ‪. ,‬אבל ודאי ה ע ר ב בכלל‬
‫כמ״ש הכתוב מ ע ר ב •עד ע ר ל ו ט ׳ ולסיז כולל‬
‫עצם היום כל ^מעי׳לננ < ק ש נ א הכתוב להורות‬
‫כ י נ י ו ס אחד ל נ ד ה ו א יום צוותו נ א ו כל החי‬
‫למינהו אל ה ת י ב ה אשר ה ו א פלא נירא א ס לא‬
‫ב ע ז ר האל כי מ ח ו ן ו א ק י צ ם ) ע י י ן באור( ו ק‬
‫העני! ‪.‬אצלאלרהס כל נ י נ שי׳׳ח אנשים גמולו‬
‫נלום‪.‬אחד‪ .‬ועכ״ז הדרשה חדיש•‪.‬׳ כמו שהניא‬
‫רש״י' זיל ש ת ״ נ י א ת ‪ .‬נ ח אל ה ת י כ ה וכן ׳ מ ל ת‬
‫אברהם ג ס ביוסיולא‪-‬יוכלו אנשי ע י ר ם ‪ . .‬ל מ ח י ת‬
‫כ מ ו ש א מ ר במדרש דרגיש ליה י מ ל ל ‪ ,‬א מ נ ם‬
‫לפירוש ‪ .‬ז ה ‪ ,‬ג ר ס ת י ב ק ר ן ‪ .‬א י ן ‪ .‬לי הבנה אתר‬
‫שגם הלילה" בכלל‪ ,‬ומצאתי לר״ש סרחון בשורש‬
‫ג ר ס הביא אל ג ר ס המעלית )מ״ב ס י ( כלומר‬
‫עצס המעלות• ס י ׳ ה מ ע ל ו ת ע צ מ ם ׳ ולא ה כ ס א‬
‫וכן בעצם היום ה ז ה ) ר א ש י ת י י ז ( באותו היום‬
‫ד ו ק א ע ״ כ ‪ ,‬ולכן נ ר א ה מ ר ש בתחילה כי בין‬
‫א ס יהי׳‪:‬הגרסא• בכרן‪ :‬בכ׳ אי בקרן נ ק ו ״ ף‬
‫הענין א ח ד דומה למלת ג ר ס ‪ ,‬ת ר ג ו ס ש ל מ ל ת‬
‫עצם‬
‫‪:‬‬
‫;‬
‫‪:‬‬
‫;‬
‫מ ל א ו א ח ל ח ס ר ה ר י י ״ ב י מ מ ר ח ש ו ו ן ׳וכ׳׳ח‬
‫מכםליו ו ב פ ס ו ק ויחסרו ה מ י ם מ ק צ ה חמשי׳‬
‫ו מ א ת י ו ם כ ת ב ר נ ד כ י צ ד ‪ :‬ב כ ״ ז •בפסליו פ ם ק ו ה ג ש מ י ם ) ע י י ן ש ״ ח א י ח ל ׳ ( א ב ל מ ה ‪.‬‬
‫נ ח ו ן לרש״י ל כ ת ו ב ב פ ס ו ק ה ז ה ‪ -‬שאין י ו ם ראשון מ ן ה מ נ י ן ו ג ם ‪ .‬מ נ י ן לו א ח ר י שחשב‬
‫מ ס פ ר ה י מ י ם ל ב ד והלילות ל ב ד ל מ ה ל א י ה י ה ב כ ל ל ‪ ,‬ל א ה ב י נ ו ת י ‪ ,‬ו נ ר א ה ל ע נ ״ ד‬
‫א ש ר ה ר ש י מ ה ברש״י ה ו א ‪ .‬ב מ ע ו ת זוצ׳׳ל' ב פ ס ו ק ה ז ה ד ק ש י א ל י ה א ש ר ל א ח ש ב ה פ א‬
‫ג ״ כ ‪ -‬ה י מ י ם ל ב ד והלילות ל ב ד •כמו ב פ ס ו ק &נ״ל ע ״ כ א מ ר שלא ה י ׳ י ו ם ראשון מ ן ה מ נ ץ‬
‫ו ה י ׳ ה מ ב ו ל מ ן ליל י ׳ ‪ /‬ז ח ש ו ו ן י ע ד ‪ ,‬ל י ל לילו' כ ס ל י ו ו ב ם ״ ה ע ם י ו ם ה י ר י ד ה ה י א י ו ם י״ו‬
‫חשוון ה י ו ה י מ י ם א ח ד ו א ר ב ע י ם והיינו י מ י ע מ י ד ת ׳ ה מ ב ו ל ע ד ה ר מ ת ה ח י ב ה א ר ב ע י ם‬
‫מ ע ״ ל ע ל י ל ה ויום ל ב ד ה י ו ם ה ר א ש ו ן ו צ ל י ם ב כ ׳ ׳ ח א ב ל ה ג ש מ י ם פ ס ק ו בכ״ז ו ע כ ״ ז הרמי׳‬
‫ה ת י ב ה ה י ׳ ב י ו ם שאחריו שננברו ה מ י ם מ א ל י ה ן • ו ב ז ה י ה י ו כ נ י דבורי רש״י ו״ל‬
‫‪:‬‬
‫מכוונים‬
‫‪30‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫נח‬
‫‪T‬‬
‫ע‪5‬ס ו ב מ ל ח עצם כ ח ב ז ״ ל מ ״ א אדמו עצם‬
‫)איכה ד( לאי נכחד ע צ מ י ) ה ה ל י ס ק מ א ( פירש‬
‫נגנין ג ו פ ם ו כ ן כעצם ה ש מ י ם ) ש מ ו ׳ ק״ד( ג ע צ ׳‬
‫ל י ו ס י ל ז ה ) ר א ש י ה יז( מ ״ א עוצם ע י נ י ו ) י ש ע י ׳‬
‫ל״ג( ויצגצס אי*"עיניכם)שס כיינו( פ י ׳ ס ו ג ר‬
‫והוא" חלוף מ ה י ש א מ ר ו י ו כ ל ה מ ע מ ן פ ס יציאה‬
‫הנפש ה ר י זה שו״ר ומענין ה ז ה האחרון ל״לכי‬
‫מ מ נ ו הוא ג ו ף הדבר כ מ ו שאמר ל ה ח י ל ה ' כ י‬
‫ה ו א כ מ ס ג ר ת חלק בחלק וכן בעצם הייוס הוא‬
‫חבור כל היוס ׳ מ ע ל ״ ע ‪ ,‬ה נ ס ג ר בין שהי‬
‫נקודות ה ז מ ן ה ח ל ה ו ס ו ף ו ע פ ״ ז א פ ש ר כי מלת‬
‫בקרן הוא מלשון קרנות ל מ ז ב ת שהם הסוגריים‬
‫שני הצלעות יחדיו וכן הוא בלשון תז״ל יומא‬
‫‪):‬עז( ויסגורי‪'-‬בעדו‪,‬‬
‫נקרניתאתאי‬
‫ואגין ה ׳ ב מ י מ ר י ׳ עלוהי עיין רש־׳י זיל»‬
‫ובתי״בע ואגין מ י מ ר י ׳ ר‪'"6‬ית ת ר ע א ד ה נ י ה א‬
‫ב א נ פ י ׳ ה ו א הפי׳״השני שברש״י ז ״ ל ‪,‬‬
‫־‬
‫;‬
‫לחם‬
‫חיט‬
‫אבירים‬
‫מכוונים‪ ,‬אבל המחרגם אפשר שיחשוב גם‬
‫יום הראשון מן המכין וכלים בכ״ז ואז הית׳‬
‫הרמת י החיבה י לילה אחת קודם להפסקת‬
‫הגשםבמו שנא׳ בפי הקודם ויהי הגשם וכו׳‬
‫ארבעים יום וארבעים לילה יאבל להרמה‬
‫החיבה הי׳ מסר לילה א׳ מן יום הראשון‬
‫נ‪1‬״כ לא יוכל הכתוב לומר בו ארבעים ליל׳‬
‫ולכן ׳תירגם בלשון;יממין כירק הימים‬
‫היו ארבעים ולא הלילות ולכן אין לזוז‬
‫)כ( ו א ת ח פ י א ו‬
‫מגרשת הספרים‪:‬‬
‫וביב״ע ואחחביאו בבי״ת אבל ויכסו את‬
‫ערות אביהם הרגם וכםיאו עיין מחורגמן‬
‫בשורש הפה ובשורש כסה אבל לשון מבא‬
‫לאנמצא; שרשו בארמית״ כי אשר בעברי‬
‫מתורגם בשורש סמר רק שיזב׳ופימהחלפי׳‬
‫והעציניס קרובים גם כ! ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫ח )יא( ת ב י ר ‪ ,‬מ ח י ת ‪ ,‬הוא תרגום של‬
‫)‪ (5‬ו י כ ל א ה ג ש ם ‪ ,‬ואתכלי‪ ,‬ו ק‬
‫ח‬
‫לשון ‪,-‬ערן( כתרגום‬
‫‪.‬סרגוסיותעצר‬
‫המגפה ואתכלי מותנא ‪. t‬אבל ויכלא העם עריפה לא הבאתי חבירא והוח שם החואר‬
‫מהביא)שמות( ת ר ג ם ופסק‪.‬בי‪.‬אין מעצור וע״כ הוסיף היבה מחיה •שהוא כמו מונחת‬
‫וכן השני כראשון‬
‫מצדם רק שפסקו מהביא כ י ה״ די ו ה י ת ר ‪ .‬בפיר‪) •:,‬יב( ואוריד‬
‫למלאכה‪^ :‬יא ו ה ג ה ע ל ה ז י ת ו ה א טיף לפי העני ולא לפי הלשון ‪ :‬כמו שהוא בפי י‬
‫‪ JL\.‬״ ‪ > , u ,‬״ ‪.‬‬
‫זיתא ולעיל )בראשית ד( ויתפרו עלה תאנה רש«‪ ,‬״ \‬
‫(‬
‫ו‬
‫**־י•יי*ייז*י״״»‬
‫‪:‬‬
‫ר‬
‫ר‬
‫ו‬
‫י‬
‫ו ו ד ד‬
‫‪P‬‬
‫‪ £‬י א ‪| £ 5 £ S‬‬
‫ט )ו( ש ו פ ך ד ם ה א ד ם באדם גסהלין יאריכו! ימיך)שהות כ(‪) :‬יג(גגיגי״‪-,‬לע<‬
‫ע ל מ י מ ר לייניא ‪ ,‬נראה אשר ג ח מ ה ח י ג ם די ביבשחא וכין וישם‬
‫שהוא מ פ ר ש מ ל ס ב א ו ם נשנים ע ל ה ט ל י ת ג ם אח הים לחרבה )שמוח יד( נראה כי השם‬
‫ע ל הרייניס ויהי׳ מ ו ש ך ' ל כ א ן ולכאן כמו‬
‫חלוק מןהפעול״והרב׳ כמוהו כמי שהראיהי‬
‫ה ת י ב ו ת שאין להס ה כ ר ע נ ) ! ( י ש ר צ ו ב א ר ץ ‪,‬‬
‫בעז״א )כלל ג׳ ציון אי( ובעברימזה ארן‬
‫ה ״ א אתילילו ואיגו מ ו ב ן אתר לשון פ ר ו ז ר נ ו‬
‫ו נ ר א ה ש ה ו א ‪ .‬ע ל ה נ ק י ב ה ש ת ק ב ל ז ר ע ה ז כ ר הנגב נההני )יהושע טז( כאפיקים בנגב‬
‫ותלל מ מ נ ו והכתוב הזה‪ .‬הוא עיקרי הצווי כמ׳׳ש )ההליס ק נ ו ( ‪)' :‬כב( ו ם י ת ו א ‪ ,‬כן יקרא ימי‬
‫רש״י ז״ל ו כ ן בסנהלרין פ ״ ל מ י ת ו א ואף שאין החורף ־‪.‬בארמית • ונמצא בעבריה הסתיו‬
‫האש׳מצווה ע ל פ ״ ו ר מ״מ‪ .‬היא ג ״ כ מיזהר׳פל עברי)ש?״ש נ ( וקשארהשמוה הם כמו‬
‫השתתת‬
‫העבריה ‪.‬כי‪1‬ןקייטא הוא כמו ק ץ בחלוף‬
‫הצ׳בט׳ המורגל רק מצד הרגום לשו! קציר‬
‫הוא רחיק מהעבר׳‬
‫ל א י ב ט ל ו ן ‪ ,‬וכן הרגם השביהו שאור מבהיכם חבטלון‬
‫ובעברי ובטלו הטוחנות )קהלתיב( ‪:‬‬
‫א ת ב ד ר ו בכל א ר ע א ‪ ,‬כצ״ל על פי ׳מסורת התרגום ב׳ באורייתא‬
‫כל למתרגם בפל וכן הוא בתיוב׳׳ע )אוג״ר(׳ ושורש בדר הוא‬
‫‪T‬‬
‫ט)י?י(‬
‫כמו‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫נח‬
‫כ מ ו ש ז ר ב ע ב ר י ב ה ל ו ף א ו ת י ו ח ב ו מ ׳ ׳ ף וז׳‬
‫בדלי״ש כנמצא ל ר ו ב ‪ ,‬ו ב ע ב ר י ח נמצא ב ז ר‬
‫)תהליס סח(‪) :‬כג( מ ח ז ר י ן ‪ ,‬וכן ה ו א ב ש ר ג ו ׳‬
‫ו נ ש ש י א ש כ ל א ו י ב י ך אליךיעורןז כ ד מ ח ז ר י ן‬
‫ק ד ל ו ה ר ב ה בלשון מ ש נ ה כל׳שוב ב ע ב ר י ש ‪:‬‬
‫)כו( י פ ת לשון רש״י ז ״ ל ‪ ,‬מ ח ו ר ג ס י ר ח י ב‬
‫ו ג ר א ה שכן ה י ׳ ג ר ם ה ו ב ח ר מ ם ו ד ו ח ק ל ו מ ר‬
‫׳שרוצה ל ו מ ר שבלשון ה כ ח ו ב ה ו א ח ר ג ׳ של‬
‫י ר ח י ב שהי׳ ל ו מ ר י ר ח י ב ב ל ״ א י פ ש ‪ ,‬א ו כ מ ו‬
‫שהוא לשונו ב פ ס ו ק ואשד ה ג ח ל י ם ש ר ג ם של‬
‫שפך אשד וכבר הראשי ב ע ו ש ה אור‬
‫א ש ר כ ן ד ר ך ה מ ש ר ג ם ל ש ר ג ם ננלוש א ר מ י ׳‬
‫בלשון ה ע ב ר י ש כ מ ו מ ל ש ואשד א ש ר ח ר ג ס‬
‫ו ש פ ך ו ב ש ר ג ו ם •וב׳׳ט ישפר ולפי׳ ה ו א‬
‫מ ש ו ר ש י פ ה כ ע י ן שדרשו חז״ל י פ י פ י ש ו ש ל‬
‫יפח י ה י ׳ ב א ה ל י ש ם ‪:‬‬
‫י ) ה ( נמת כ ן ה ו א ח ר ג ו ס לשון א י י ם‬
‫ו א י י ם בלשון ה ע ב ר י ה ס‬
‫ה ר י ס ה ג ב ו ה י ם ב י ס כ מ ״ ש ה ס ר ח ו ן בשרשי!‬
‫ו א פ ש ר כ י ע פ ״ י ז ה ה ו א גגוח כ מ ו נ ג ב ח‬
‫גביש ננקום היבשה ב י ם ‪:‬‬
‫)ג( נ ר מ י לבנין‪ ,‬לשון ה ש ל כ ה‬
‫יא‬
‫כ ח ר ג ו ס וישליכו אושו‬
‫הבורה והוא מל׳ ר מ ה ב י ס ) ע י י ן מ ״ ש ש ס ‪,‬‬
‫ו מ ד ר ך לשון ה ק ו ד ש להוציא ה פ ע ו ל ה מ ה ש ם‬
‫כמו‬
‫ט י‬
‫יא‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫י א‬
‫השתתת ז ר ע )יב( ב י נ י ו ב י נ י כ ם ‪ ,‬בין מ י מ ר י‬
‫ה ו ס ה ח ח י ׳ מ י מ ר י לא משני הרחיקה ה ה ג ש מ ה‬
‫כ י לא ה ו ס י ף כ מ ו כן בהסוק ולא חשכח א ת‬
‫בנך ממני ורבים בכתובים אשר ידבר אלהיס‬
‫א ח האדם בסימן המדבר ב ע ד ו ‪ ,‬ר ק שהוא‬
‫ל ח ת ה ר ח ק ה לערך כבודו יח׳ מ ע ר ך ה א ד ם‬
‫כי אל מי‪ .‬חדמיוני ואשוה יאמר קדוש וכן‬
‫ח י ק ן הענין ג ס בפסוק ט׳׳ז שאמר בין אלה־ם‬
‫ובין וכו׳ וחי׳ בין מ י מ ר א ד ה ׳ יעיין ב פ י ׳‬
‫רש״י ד ל שס בין מ ד ח הדין של מעלה וביניכם»‬
‫וזה המכוון בדברי ה מ ח ר ג ס ג ס פ ה ב ה ו ס פ ת ו‬
‫חי׳מימרי ע׳׳פ המפורש שס וזהו כוונח רש״י‬
‫ז״ל שכתב דהי׳ לו לכחונ ביני ובין כל נפש ח י ׳‬
‫א ף כי ב א מ ת ה ו א מלחוח הלשון כמו ואל מ ש ה‬
‫א מ ר ע ל ה אל ה ׳ ולא א מ ר ע ל ה אלי ודומיהם‬
‫)באור( א ג ל אין כוונת רש״י להקשות ר ק‬
‫לפרש אשר מ ל ת אלהיס ה א מ ו ר כחן ה ו א מגלה‬
‫ט ל כינוי ה מ ד ב ר בעדו שבמלת ביני שהוא‬
‫נ א מ ר ע ל מ ר ת הדין ועיין מ״ש הרמב״ן ובעל‬
‫ע ק י ד ה ע ל כל מ ל ת מימרי שבתרנו׳ וכן ה ו ס ‪ -‬ף‬
‫כ מ ו כן ׳בס׳ ו א ת ח נ ן ) ד ב ר י ם ה ( בפסוק אנכי‬
‫ע ו מ ד בין ה ׳ וביניכם בין מ י מ ר א ד ה ׳ א ף כ•‬
‫ש ס ה ו א בשם הוי׳ ב״ה מ ז ה נ ר א ה כי מ ל ת‬
‫מ י מ ר א לאו דוקא ע ל מ ד ת הדין‪ ,‬ר ק ה ו א לסי‬
‫הענין מ ל ת הכבוד כשס י ק ר א ושכינתא אשר‬
‫בתרגומים ‪:‬‬
‫י ) ט ( ג ב י ר ב א ‪ , p‬בתרגום ה ו ס י ף‬
‫ה י ׳ ת ק י ף על ס י‬
‫ה פ ס ו ק השני גבור ציד ו כ ת ר ג ו ם שס‪):‬יא( מ ן‬
‫ה א ר ץ ה ה י א יצא אשור‪,‬נפק אתוראה ה כ ׳ מ ד ב ר‬
‫ט ל ה נ ו ד ע בשם אשור וכמו שהי׳ וירא א ת הקני שלמאה ו א ץ ה ה י א נ מ ק י ם למ״ד כאשר‬
‫כ ת ב ה מ ב א ר מהרש״ד כ י אין כ ן דרך לשון א ר מ י ת כ ת ר ג ס ב א כ ה אשורה מ ט י לאתור‬
‫כ מ ו ב א נ ה ג ר ר ה ‪ ,‬ב א כ ה ם ד ו מ ה ‪ ,‬אבל בתרגום יי״בע ה ו א מפרש יצא לאשור ע ״ כ א מ ר ומלך‬
‫ב א ח ו ר ‪ ,‬ו מ צ ר י ם י ל ד א ת לודיס וכו׳ נ ת ר ג ו ס לודאי‪ ,‬ע נ מ א י ‪ ,‬ל ה ב א י ‪ ,‬וכן כולם בל׳ רבים‬
‫נ ר א ה שאין דעתו לפרשו י כשם העצם כ מ ו לעיל כ ת י ס ודודנים וכן מיצרים אשר כ ת ר ג ו ם‬
‫ה ו א כלשון הכתוב ‪ ,‬י ו כ ן ה ו א במדרש לודי־יס ע נ מ י ־ י ש ועיין בהגהות הרד״ל שכהב שהוא‬
‫מ מ ה שנאמר בד״ה לידיים בשני יודי״ן אמנם' ה ו א דרך הדרש אבל ה מ ת ר ג ם למד מ ש ם כי‬
‫ה ו א כ מ ו מצרים ‪ ,‬׳עברים ע״ש ה א ו מ ה ‪ .‬אשר ת ר ג ם בכל מ ק ו ם מ צ ר א י ‪ ,‬ע ב ר א י ‪ ,‬ו כ ד ו מ ה ‪:‬‬
‫)א( ש פ ה א ח ת ‪ ,‬לישן ח ד ב ט ל לשון ה ע ב ר י ת יכנה הדבור ס ע ס על שם השפה ו פ ע ם‬
‫יא‬
‫ע״ש הלשון כמו איש ללשונו אבל ה א ר מ י יכנהו ר ק ע״ש‬
‫הלשין ב כ ״ מ ‪) . :‬ו( ו ע ת ה ל א י ב צ ר ם ה ם ‪ ,‬וכען לא י ס מ נ ע ) ע י י ן רש״י( א מ נ ם ב ו ר ך ה מ ת ר ג ם‬
‫ר‪J‬‬
‫‪22‬‬
‫שמלוז‬
‫נח‬
‫גי‬
‫זיל ב כ ״ מ להסיר ה ת מ י ׳ ולפרש המכוון כ מ ו‬
‫ש ה ר א י ת י לדוגמא בעו״א כלל ו‪1‬׳ ולכן כ ת ב ת י‬
‫שם ציון א ׳ ב ה ע ר ה אשר אולי ל ד ע ת ה מ ת ר ג ם‬
‫יתפרש בלא ת מ י ה ה ר ק שהוא ע י ־ ו מ ג ו ר ו ת ם‬
‫אביא להם כי לא מ ח ש ב ו ח ׳ מ ח ש ב ו ת י ו י ת ׳ ויהי׳‬
‫מלח‪.‬לעשות כ מ ו אשר ב ר א ‪ .‬א ל ה י ס לעשות ‪,‬‬
‫ו ב ת י י ב ע ת י ׳ ע ל לשון ו ז ה התלם לעשות ודא‬
‫דאתאשינו ולא י ד ע ת י לפרשו ע׳׳פ לשון הכתוב‬
‫ר ק שהוא לפי ה ע נ י ן להמשיכו אל מ ה שאחריו‬
‫כמ״ש ‪) :‬ז( ה ב ה נ ר ד ה ‪ ,‬ת ״ א נחגלי כ מ ו‬
‫וירד אשר בחחילת ה ע נ י ן נענינו מ ב ו א ר בדברי‬
‫הרמב׳׳ס ז״ל הובאו דבריו כבאור מהרש׳׳די‪,‬‬
‫ו ס ו ף הדברים הוא פ ט ח ה מ ח ש ב ה לפקוד על‬
‫מ ע ש י ה ח ו ט א י ם ולענשס כראוי להס ע ׳ ׳ כ ‪ ,‬ולזה‬
‫כיוון האונקלוס ב ת ר ג ו מ ו ‪ ,‬א מ נ ם ב ח י ״ ב ע על‬
‫מלת נ ר ד ה ונחית עפ׳׳י ה פ ש ו ט ‪ :‬א ף שבתחלת‬
‫ס פ נ י ן ת ר ג ם ג ס ה ו א ע ל מלת וירדיואתנלי‪,‬‬
‫ו ע ע מ ו נ ר א ה ' כ י ה ו א לשטתו אשר בחחלת‬
‫דבריו א מ ר ה ׳ לשנעין מלאכיא דקימין קומוי‬
‫ו כ ו ׳ ועל ה מ ל א כ י ם שייך לשון ירידה מ מ ש כ מ ו‬
‫ו ה נ ה מלאכי אלהיס עולים ויורדים בו אשר‬
‫ת ר ג מ ו שני ה מ ת ר ג מ י ם עפ״י ה פ ש ו ט סלקין‬
‫ו נ ח ח י ן ואחרי אשר• עליהם שייך ל ש ו ן י ר י ד ה‬
‫לא נ מ נ ע לכלול ג ס א ח הבורא יח״ש ע מ ס ‪ .‬יחד‬
‫כ י ענינו אשר י ה י ' ע מ ס בירידתם ו כ מ ו שהוא‬
‫בפסוק אנכי א ר ל ע מ ך מ צ ר י מ ׳ א ש ר ת ר ג מ ו ג ״ כ‬
‫עפ״י הפשוט אנא אחיח ע מ ך כ י ע י ק ר הלשון‬
‫י ר י ד ה שייך ע ל י ע ק ב ו א ץ חשש ה ג ש מ ה בזה‬
‫ל א מ ר כ י הבורא יח״ש ירד ע מ ו כ י ה ו א מובן‬
‫שיהי' ע מ ו ביריוחו )ועיין מ י ש יבזה 'בעו׳׳א‬
‫'כלל טשירי ציון א׳ושס ה ע ת ק ת י דברי הרמב׳׳ס‬
‫בזה( א מ נ ם על ד ע ת אונקלוס נ ר א ה כ י לשון‬
‫ל ב י ס במלת נ ר ד ה עפי׳י ה פ ש י ט מ ו ר ך הלשון ‪,‬‬
‫)עיין מ״ש ה ר א י ״ ע ב פ ס ו ק נ ע ש ה א ד ס נ ר ד‬
‫ה ג א ו ן ( ולכן הוכרח לתרגם נתנלי אתרי אשר‬
‫מ ו ס ב ר ק על הבורא יח׳׳ש ולשון ‪ .‬ה ז ה לא י‬
‫י ח כ ן לאמר על עצם כבודו י ח ב ר ך ‪ ,‬ר ק‬
‫כשעושה דין ומשפט ברשעים אז נ א מ ר כי‬
‫נגלה כבוד ה ׳ וזהו ה נ ר א ה לענ״ד בכוונח‬
‫ה מ ת ר ג ם ז״ל‪) :‬כח( ב א ו ר כ ש ד י ם ‪ ,‬ח ר ג ׳ א ו ר א‬
‫י כ ס ד א י א ס ה ו א לשון אור היי ל ו ל ת ר ג ס בלשון‬
‫נ ו ר א ‪ ,‬נ ס בלשון ב ק ע ה כ פ י ׳ מ נ ח ם ש ה נ י א‬
‫רש״י זיל לא נמצא הלשון ה ז ה ב א ר מ י ת אבל‬
‫הנראה‬
‫;‬
‫יא‬
‫כמו‬
‫לחם אבירים‬
‫ו כ פ ר ח א ו ת ה ב כ ו פ ר • וכן כ א ן ו נ ל ב נ ה‬
‫כ ב נ י ם מ ש א ״ כ בלשון א ר מ י וכן ח ר ג ׳ ו ה ח מ ר‬
‫הי׳ ל ה ם לחומר ל ש י מ ‪ .‬וגוקדינון י ק ד ח א ‪,‬‬
‫כ ״ ה בכל‬
‫שלפנינו א ב ל ב ס ״ י‬
‫העסחאוא‬
‫נ מ צ א ונשרפינון ב נ ו ר א כמ׳׳ש ה ח כ ם שד׳׳ל‬
‫ב ם ׳ אוגיר ז״לבשש ם ׳ יא״רונשרסינון מ ן‬
‫מ ש י י פ ו ת מ י ם ו ל ר ב י ע ‪ - .‬ה א י ז״ל‪ .‬ב ש ב ו ל ת‬
‫נ ר א ה ' מ ל ש ו ן שורפה‪..‬חיי‪ :‬כ ל ו מ ר ‪ .‬נ י ב ש ם ‪,‬‬
‫ו מ ר ע ח ע צ מ ו ‪ .‬כ ת ב ה ח כ ם ז״ל ל ק י י ם ה נ י ר ׳‬
‫‪.‬נוסחות‪•.‬־ונוקלינון איננה‬
‫ה א ח ר ו נ ה ‪ :‬צי‬
‫מ ת י י ש ב ת י פ ה ב ע נ י ן כ י שורש י ק ו ד נ ו פ ל ע ל‬
‫‪ .‬ל ׳ ש ר י פ ׳ של כליון כ מ ו ה י א ה ע ו ל ׳ ע ל מ ו ק ד ׳‬
‫וכאן אין הכוונה בשריפת ה ל ב נ י ם • לכלותם‬
‫אלא ליכשם‬
‫לפיכך נ כ ו ן ‪ .‬ה ד ב ר ׳שיבדיל‬
‫ב ו ה מ ת ר ג ם ‪ :‬בלשון מ י ו ח ד ‪ /‬א מ נ ם ה מ ע י ן‬
‫במ״ש הרש״פ‪.:‬כיריעותיו‬
‫חלק א׳ חוברת‬
‫ג ׳ י ר י ע ה ח ׳ י ר א ה כ י נ ה פ ו ך ה ו א ‪ ,‬כ י שרש‬
‫שרף על התולדה‬
‫הנמשכת נוכח ה ב ע ר ה‬
‫ש ה ו א ה פ ס ד ו וכליונו של גשם ושורש י ק ו ד‬
‫הוא‬
‫על ׳ההבערה בעת‬
‫במעמד‬
‫שהוא‬
‫ה ב י נ ו נ י ופל שאין ה ג ש ם מ ע ל ׳ ל ה ב ו ה ח ל ק י ם‬
‫ה א נ ד י ם ׳שהוכאו בו כ ת נ ו ע ה ה מ ה ר ו ב צ י ם‬
‫אמנם על‬
‫קליפתו החצינה‬
‫ולא י ת ר י מ מ ו ׳‬
‫ל מ ע ל ׳ ו ז ה יה‪:‬׳ א ם מ צ ד ש ה ר כ כ ת ו של גשם‬
‫מ ק ש ״ ו ח ז ק ' ב י ו ת ר ש מ ל ידי כן ק ש ה ל ה ם‬
‫לאותןיהחלקים לעבור מ ש ם והלאה‬
‫תבערת‬
‫הברזל‬
‫בוערים‬
‫ואינם מ ע ל י ם ל ה ב ‪,‬‬
‫ההבערה‬
‫הגשם‬
‫ושאר‬
‫וכעין‬
‫;‬
‫המתכיות‬
‫שהם‬
‫ו א ם נוצל‬
‫‪,‬בשכבר‪,‬יצאו רוב החלקים‬
‫ע ד ש ה מ ק צ ח הנשאר אין ל ה ם‬
‫מן‬
‫עוד‬
‫כ ח ל ה ח ע ו פ ף ולצייר ח מ ו נ ח ל ה ב ב א ו ו י ר ‪,‬‬
‫ו כ ע י ן ה נ ח ל י ם של ע ן א ח ר ב ע ו ר ן א ו שלא‬
‫שלע‬
‫האור‪.‬מעיקרו‬
‫ב ר ו ב ו של נ ש ם ‪ .‬ע ד‬
‫ש י ת ע ו ר ר ו כל ח ל ק י ' ה א ש‬
‫שלהבת‬
‫לעשות‬
‫בב״א‬
‫על‪,‬יכל א ל ה ה ע נ י נ י ס מ ן ש ק י ע ת‬
‫ההבערה‬
‫ו ה ש א ר ת חלקי‪ .‬ה א ש‬
‫הגשש‬
‫הונח שם‬
‫דבריו‬
‫בקיצור‪ ,‬י וע״כ יוחר‬
‫על אור‬
‫י ק ו ל ) ג ל י מ ע ן ( ז ה 'תוכן‬
‫ה ג י ר ש א שלפנינו נ כ ו נ ה‬
‫נראה 'כי‬
‫וככל לשון ש ר י פ ה‬
‫שחרגם‬
‫א כ י‬
‫ייט‬
‫בלשון י ק ו ד ‪,‬‬
‫שחרג׳‬
‫י‬
‫י מ‬
‫נח יא יב‬
‫כי ידבר הארמי ס ל‬
‫ה מ ע מ ד הבינוני‪). :‬ה( על ע ו כ ד ‪ ,‬ק ר ת א ‪,‬‬
‫ב ל א י ר ד כצ״ל ו כ ן ה ו א ב ת י ״ ב ע ו כ ״ ה ב ס ׳‬
‫אוג׳׳ר ב ש ם ם ״ י וכן נ ר א ה מ א ש ר ל א א מ ר‬
‫מ ן עובדי ק ר ח א א ם ק א י‬
‫המחרגם‬
‫כמו‬
‫העושים‬
‫לאתפרע‬
‫שפרע‬
‫מנך‬
‫‪(1‬‬
‫וכן ה ו א‬
‫ש ה ו א אצל‬
‫קין‬
‫על‬
‫דעחיד‬
‫ו כ ן בלשון ה מ ש נ ה‬
‫מי‬
‫מדור המבול‪ .‬בשמוש‪ :‬ה מ ״ ם‬
‫בנוסח ברכת‬
‫ה ר ב א ת ריבנו‬
‫ו ה נ פ ר ע לנו מ צ ר י נ ו ‪ ,‬וכן לשון ל א ח פ ר ע א‬
‫הנפעל‪ • .‬בעברי‬
‫כלשון‬
‫מוסב‬
‫)והוא‬
‫ט ל ה ב ו נ י ם ע ו ש י ה מ ג ד ל א ף שלא נזכרו(‬
‫ו מ נ ו י שהוא ב פ ר ש ה וירא ו א ם חייבין לא‬
‫א ת פ ר ע ‪ ,‬ו ע ״ כ ל א י ה י ׳ שייך א ח ר י ו לשון ע ל ‪,‬‬
‫ר ק שהוא ענין א ח ר ר״ל ע ל עשיית העירי‬
‫והמגדל‬
‫וכן •בתי״בע הוסיף ת י ׳ מנהון‪,‬‬
‫לאתפרע‪-‬מנהון •על עובד קרתא‬
‫והוא‬
‫שמלת גר‬
‫יב‬
‫מ ר א ה מ מ נ ו שכן נ ק ר א ה מ ק ו ם ה ה ו א א ו ר סל‬
‫כשדים ו כ ה ר ב ה שמוס אשר יעזוב ה מ ס ר ג ס כל׳‬
‫ה מ ק ר א וכן ע ז ב ה ש ם אורים ו ס ו מ י ס על הי‬
‫לשון ה כ ס ו ב ושינה ר ק המשקל י י ז י מ ס אול׳יח‬
‫ו ס ו מ י א ו כ ן ה י י נ ת ן א ף שתרג׳ ב פ ס ו ק הזה‬
‫ב א ס ו ן נ ו ר א דעבדי כשראי וכו׳ ע ז ב ב פ ס ו ק‬
‫השני ויצאו א ח ס מ א ו ר כשדים על שמו ו ח ר ג ס‬
‫מ א ו ר א ד כ ש ו א י ‪) :‬לא( ו י ק ח ת ר ח א ת א כ ר ם ‪,‬‬
‫מ ת ו ר ג ם ודבר ע י י ן רש״י ז״ל ב פ ס ו ק ומשנה‬
‫שכתב‬
‫כ ס ף לקתו בידם )ראשית מ ־ ג (‬
‫כי בדבר ה נ י ק ת מ י ד ל י ו מתרגמינן ונסיב‬
‫ה נ י ק ת ב ה נ ה ג ת דברים מ ת ר ג מ י נ ן‬
‫ובדבר‬
‫ודבר ‪ ,‬וכן ה ו א ב מ ת ו ר ג מ ן וכבר ה ע ר ו ת י ע'‪.‬ז‬
‫בעו״א כ י ג ס ע ל לקיחה הנשים י ת ר ג ם בלשון‬
‫נ ס י ב ה כ י ה י א ב א ה לידו באיזה מ ד ר כ י ה ק נ י ו ת‬
‫ב כ ס ף ובשע׳וכו׳וכן ה י י מ ס ת מ א נ ס קודם מ י ס‬
‫א ת ה א ש ה אשר בתר איש לו להקים מ מ נ ה ‪ .‬ז ר ע‬
‫אשר י ק ר א ע ל שמו ה י ׳ עושה ע מ ה התקשרוןז‬
‫וכריתות ברית ו כ מ ו שהוא ע ־ היום לכל א ו מ ה‬
‫הנכון‪:‬‬
‫ילשין • )ועיי מ״ש בפ׳לך( על ותקת האשת ב י ת‬
‫פ ר ע ה אשר י ת ר ג ם ו א ת ד ב ר ת ולא כ כ ל לשון לקיתי! של אשה כ מ ו ייקחו להם‪ .‬נשים• הנ״ל‬
‫ש ת ר ג ' ו נ ס י נ ו •י ו כ ן ' ו י ק ת א ב ר ס ו נ ת ו ר י ו נ ס י ב ורבים כ מ ו ה ם ‪) ,‬וראיתי ב מ ע מ ר פ ׳ ב מ ד ב ר ח ׳‬
‫י״ז( שהפריש בענין א ח ר בין לשון דבר ונסב •שנתרגום ו ה נ ו ת ר יבחר( ופלא שלא מ כ י ר‬
‫מדברי רש״י ז״ל והביא מ ן ה מ ת ו ר ג מ ן ו כ ת ב מ ה ש כ ח י ע״ש ‪:‬‬
‫פרשה‬
‫)א( א י ז י ל‬
‫יב‬
‫ז ״ ל ה מ ת ו ר ג מ ן בשורש‬
‫א ז ל ר ו ב לשון‬
‫לר‬
‫יב‬
‫)ב( ו א ע ש ך ל ג ו י ג ד ו ל ‪ ,‬לעס סני‪,‬‬
‫הלך‬
‫וכן ב ס ר ׳‬
‫ו י ל ך ‪ .‬מ ת ו ר ג ם בלשון א ז ל ויש מ ת ו ר ג מ ן ב ל ׳‬
‫תשא ו א ע ש ה א ו ת ך לגוי ג ד ו ל ‪ ,‬אבל בסי שלת‬
‫ה ל ך ) מ מ ש ( ויש בלשון ה ^ ע י י ן בשורש ה ך‬
‫ואעשה א ו ת ך לגוי גדיל ועצום מ מ נ ו ת י ר ג ם לעס‬
‫ו ה ל ך ושם א ב א ר ק צ ת ד י נ י ה ם ע כ ״ ל ‪ ,‬ו ה ר ב ר ב ו ת ק י ף וכן נ ס ׳ ת ב א ויהי שם לגיי גדול‬
‫ה ע ת י ק • ד ב ר י ה ר א ׳ י ב ‪ .‬עצום ו ר ב ל ע ס ר נ ת ק י ף יסגי וכן בפרשת‬
‫מוהר״י יטליש‬
‫ואתתנן ה ג ו י הגדול ה ז ה כי מ י ג ד ו ל ‪ ,‬ומי גוי‬
‫והוסיף ע ל י ה ץ ב כ ו ר י ע ת י ׳ תקצ״א צד ‪(28‬‬
‫גדול כל אלה י ת ר ג ם על תואר גדול בלשון‬
‫ובפסוק‬
‫ר ב שהואב;'‪,‬רמית ע ל ה א י נ ו ת ורוס ה מ ע ל ה‬
‫ולא טל הרבוי ב כ מ ו ת ו כ מ ו שהוא באמת‪ .‬ח י א ר גדול ב ע ג ר י ח ) ע י י ן פלג אלהיס ציון ח ׳ ( ‪,‬‬
‫א מ נ ם שינה ה מ ת ר ג ם בשנים הראשונים ‪ ,‬וכן ונתתיו לגוי גדול בישמעאל ובפי וירא ואברהם‬
‫ה י ו י ה י ה ' ל ג ו י גדול ל ת ר ג מ ם בלשון ס ג י שהוא ע ל ה כ מ ו ת שהוא תואר ר ב ב ע ב ר י ת ‪ ,‬לפי‬
‫הענין‬
‫‪(1‬‬
‫הלשין היה אינו מדיקדק שיהיה ‪5‬ריך להיות מי שנפרע אי שיהיה אחריו שמיש כצמיד צויר ועיי מיש גיס‬
‫היויייני)»!יעא שיד משיה ני( לשי שאין השם יי!׳ מקבל הסרטון ני ‪ oh‬ממאי לפניו מה יפעלו לו עיכ‬
‫לא אמר לשין נ‪6‬רע •ותמהני איו לא שסיל לשיסא דמתנייזין בוא עומד להסוע וכוי׳ )יישלישנונויי‬
‫נוימק( ואילי ‪5‬דין לקרוי! מי פפידע נהולס הס״ על משקל כי לא פ י ד ש מה יעשה לו ‪,‬‬
‫*‪.‬ג‬
‫ש ט ל מ גר‬
‫לך יב‬
‫ל ה ט אבידיס‬
‫ה מ נ ץ כ י נ ר צ ת הרבוי ב כ מ ו ת ה ו א קודם בזמן‬
‫מ ן ה מ ע ל ה באיכות ואיך יתברכו א ב ר ה ם‬
‫)ג( ו מ ל ט ט ך א ל ו ט ‪,‬‬
‫וישמעאל ברום ה מ ע ל ה ט ר ם היותם ל ע ס ‪ ,‬ו כ ן ‪ .‬ה נ ל ע ״ ד ב ז ה ‪:‬‬
‫ב נ ף ^ א ה ו א נגד מ ה שאמר ויתר א פ י ב ה ם‬
‫כ ל לשון ק ל ל ה א ר י ר ה קבה• מ ה ו ת ם‬
‫ואכלם ע ״ כ שייך אחריו י‪5‬מ־‪:‬ה־ י ה ס ו ן על‬
‫מורש ל נ ו וצל ד נ ו ו ט י ן בוא״ו ואולי מ ז ה‬
‫ה ר נ ו י אבל ב פ י בשלת שלא א מ ר ישס לשוןיכלי׳‬
‫ו ע ם ל א 'יבין י ל ב ש ‪) :‬הושע ד ( ; ואויל‬
‫ר ק אכנו בדבר ואורישנו מ ש מ ע ליה להמתרג׳‬
‫ש פ ת י ם ילביט )משלייו״ד( ב ח ל ו ף א ו ת י ו ת‬
‫ג י ס ו ף מ ע ש ה ה ׳ במתשבתו י ת ׳ תחלה ה י ׳ לתת‬
‫ה מ ו צ א ‪ :‬ו י ח כ ר כ ו ן ‪ ,‬כ ״ ה בכל הנוסחאות‬
‫ז מ ן אל הגזירה ע ד אשר יתמו ויסיסו ב ע ו נ ם ;‬
‫ו כ ן ב ת ר ג ו ם יונתן וירושלמי‬
‫ולכן לא א מ ר בענין ה ז ה וינחם ה ׳ כ מ ו ב פ ר ש ה שלפנינו‬
‫וכתבי ה א ו ג ״ ר ש ה ו א ט ע ו ת וצ״ל ו י ת ב ר כ ן‬
‫תשא כי ב א מ ת נ ת ק י י מ ה ה ג ז י ר ה ‪ ,‬ר ק זאת‬
‫כ י ז ר ע י ת לשון נ ק ב ה ' ו כ מ ו ש ה ו א ביש‬
‫אשר א מ ר ואעשה א ו ת ך לגוי ג ד ו ל ‪ ,‬שרצה‬
‫להמיר אותם כביכול ביוצאי ירכו של מ ש ה נ ו ס ח א ו ת ש ה ב י א ויםשביש ה ו א מ ן פ ר ש ה‬
‫ב ז א ת נתרצה ל ה ס להקים א ת בניהם אתריהם ו ל א ע ל מ ל ת ו ה ת צ ר כ ו • א ש ר ש ם ה ו א לשון‬
‫לרשת א ת ה א ד ן ‪ ,‬ועל ענין ה ת מ ו ר ה והחלוף‬
‫א חוחי‬
‫ז כ ר כ י ק א י ע ל גויי י ה א ר ץ ‪) :‬יג(‬
‫ג ו י א ח ד ‪ ,‬באחד אשר ה י ׳ נ ם כ ן • גדול שייך‬
‫א ת ‪ ,‬כ ן ה ו א ב כ ל נוסחאות השפרי׳ האחריגי׳‬
‫ה ה פ ו ך שיהי׳ השני גדול במעלה יותר מהראשון‬
‫ב כ ״ מ ע ם ה כ י נ ו י ל מ ״ נ א ב ל ב נ ו ס ח ו ת ם׳׳*‬
‫ולזה ת י ר ג ם ל מ ת ר ג ם בלשון גדול ה נ א מ ׳ ב ע נ י ן‬
‫כ פ י ש ה ב י א באוג״לי ה ו א ב פ ״ מ ב ל א ה כ י נ ו י‬
‫ה ז ה בתואר ר ב שהוא בל׳ א ר מ י ת על האיכות ו כ ת ב ע ״ ז אולי מ ש פ ט לשון א ר מ י ת ל ו מ ר‬
‫וזהו שאמר ה כ ת ו ב גדול ועצום מ מ נ ו ‪) ,‬ועיין‬
‫א ח ת ‪ .‬ב ל א כינוי כ מ ו ש א ו מ ר י ם ‪ .‬א ב א ו א מ א‬
‫נ ש ״ ת ) א ו ׳ ׳ ק פ ׳ ( על דברי רש״י ז״ל פ ס ו ק י׳׳ב‬
‫ב מ ק ו ם א ב י ו א מ י א מ נ ם אנכי ל א מ צ א ח י‬
‫ס י מ ן י׳׳ד שש ב ד י ה ויש מ ק ש י ם וכו׳( ‪:‬‬
‫כ ז א ת ר ק בלשון א ב א א ב ל א מ י וכן אחי‬
‫) ג ( ו נ י ד ב ו ב ך ‪ ,‬ת ר ג ם בדילך ס י ׳ בזכותך‬
‫באים‬
‫וכן ה ו א נ ת י ״ ב ע וכן ה י א בפי וירא ונכרכו בו‪,‬‬
‫ו כ ן בלשון ה ת פ ע ל והתברכו בזרעך ו ה י א ע ״ ד מ א מ ר ם ז י ל כל העולם ניזון בשביל חנינא מ י‬
‫ו ב פ ס ו ק ת נ ה לי א ש נשי‪.‬וכו׳ ו א ל כ ה ) נ ר א ש י ח‬
‫ואחווה ג ם‬
‫ל כי( א ב י א ד ב ר י ה ם ז״ל‬
‫את‬
‫׳‬
‫‪:‬‬
‫׳‬
‫וע׳׳כ א מ ר ב ז ה כל משפחות ה א ד מ ה וכן ב פ ס י ק י ם ' ה נ ו כ ר י ם כל גויי ה א ר ן משא׳׳כ בך‬
‫‪,‬יברך •ישראל ת י ר ג ם ה מ ת ר ג ם כלשון הכתוב בך לא בדילך כמפורש ה ח ם לאמר ישימך ורש״י‬
‫ז״ל פ י ׳ נ ם ה פ ס י ק י ם האלה ע ״ ו ה פ ס ו ק בך יברך ישראל‪ ,‬ובב״ר ה ו א כתרגומו וכן ה י א‬
‫ב ג מ ר א )יבמות ס י י ג ( ‪ ) :‬י נ ( ו ח י ת ה נ פ ש י ב ג ל ל ך ‪ . ,‬ע ל כללשון בגלל ה ת ר ג ו ם ב ד ל א ג ל‬
‫ה כ א הוצרך לשטחו מ פ נ י ה כ פ ל ' מ ן מ ל ה ב ע ב ו ר ך ו כ א ש ר נתקור יעל שורש מ ל ת ס ת ג ס‬
‫נמצאהו כי ה ו א על ע נ י ן ג מ ר • ו ה פ ס ק ע׳׳כ א מ ר אשר אין נעשהיצותגס ו כ ד ו מ ה שהוא פ ס ק ד ת‬
‫ודין נמול ה ט ו ב ו ה ר ע ובלשון א ר מ י נכלל ב ו ע ו ד כל ע נ י ן ש נ ג מ ר ונשלם אשר בלשון ה ע ב ר י‬
‫נ ק ר א ד ב ר )עייר שאמרו ד ב ר ולא תצי דבר( כ מ ו ע ס ״ י שנים ע ד י ם יקום ד ב ר ‪• ,‬ולכן השמות‬
‫ל ‪ /‬ש ר ה ו נ ת ו ע ל השלמת הענין כ מ ו אלה הדברים וכן י ד ב ר ' נ א עבדך דבר י ת ר ג ם בלשון‬
‫פ ת ג ם משא״כ הפעלים אשר תדבר וכן ידבר נא ת ר ג ם בלשון מליל כי כל ע ו ד שלא נשלס‬
‫ה ע נ י ן י ק ר א ע״ש פ ע ו ל ה ה פ ר ט י ת אשר בדבור שהוא בארמית לשון מ ל ל ‪ ,‬ובזה יבואר הכפל‬
‫מ ה פ ס ו ק לדברי ה מ ת ר ג ם כ י ב ע ב ו ר ה ו א ת מ ו ר ת ה ד ב ר וקאי ע ל ע ת הליקיתין ובגלל ה ו א ס ב ת‬
‫ה ד ב ר כמו" כ י בגלל הדבר ה ז ה יברכך כי י ד ע א ב ר ה ם אשר לא י נ ק ה כל ה נ י ג ע ב ה ה ו א שאמר‬
‫ה מ ת ר ג ם ו ת ת ק י י ם נפשי בפתגמיכי ס י ׳ ב ס ו ף השכין ‪) : (1‬נוו( ו ת ק ח ו ז א ש ה ב י ת פ ר ע ה ‪,‬‬
‫יק‬
‫‪ (1‬ויהי מיש ישיי על למען י»צ לי נעגירן ימני לי ממניח אשר יקשה מאיד הלא היא אנוהס שאמי למלך‬
‫סדים אם מחינו יער שרון נעל יני־יאין עמה גשגיל ממניח יעשה ה מ ר הזה רק שהיא גיכ סנה ה!לה‬
‫נפשו > כי אחרי אשר ימן לו ?מלך ממנות ויגללמ כעיני שריי וענדיי לא יעשה אח׳כ כנפשו שיןר להוגי‬
‫על לא חמש כ נ פ ו ‪,‬‬
‫לך יב יג‬
‫לחם אבירים‬
‫ב א י ם ע ם הכינויים ועיין מ ״ ש ב ה ק ד מ ה‬
‫) פ ל ג א ל ה י ם •ציון א י ( ולסי‬
‫מ ה שכתבתי‬
‫הנוסחא‬
‫‪:‬‬
‫שם‬
‫נ ר א ה לקיים‬
‫ד י ט י כ ‪ ,‬כבנין ה ק ל כ מ ו‬
‫ו ע ל אשך יטיב‬
‫בעזרא‬
‫שלפנינו‬
‫העברי‬
‫וברוב‬
‫ל י ו ט ב והוא שביש)אוג׳׳ר(‪:‬‬
‫וכ״ה‬
‫הספרים‬
‫בפתגמיכי ‪,‬‬
‫מלשון ו ב מ א מ ר ע י ר י ן פ ת ג מ י ן ) ד נ י א ל ( פ ת ג ם‬
‫המלך)אסתר( אשר אין נעשה פתגם)קהלת(‬
‫)יעיין ש מ ל ה ( ‪) :‬טז( עאן‬
‫בלשון‬
‫ו ח ו ר ץ ‪ ,‬א ף כי‬
‫ה כ ת ו ב ג ם ב ק ר לשון י ח י ד י ישנהו‬
‫ד ר כ ו ללשון ר ב י ם‬
‫הארמי עפ״י‬
‫רק מלת‬
‫צאן ל ב ד ה ו א כ מ ו ב ע ב ר י ת ב ל ׳ י ח י ד‬
‫מ מ ש מ ל ת צאן א ש ר‬
‫והוא‬
‫ב ע ב ר י כי הצדי״ק‬
‫י ת ח ל ף ב ע י ״ ן כ מ ו שציינתי ב ל ו ח ‪ ,‬ר ק ב א ש ר‬
‫יבא בה״א הידיעה יחסר ה א ׳ ויאמר ע נ א‬
‫באל״ף ה מ פ ר י ע ב ס ו ף כ י ד ו ע ועיין בפרש׳‬
‫וישלח ב פ ס ו ק ו י ה י לי ש ו ר וכו׳ ש ת י ׳ ג ס כ ן‬
‫כ ו ל ם בלשון ר ב י ם ל ב ד ה צ א ן ‪ .‬ו ה נ ה שרש‬
‫בקר‬
‫ל א נמצא ב א ר מ י ת כ י אין ל ב ה מ ה‬
‫ג ס ה ש ם כולל בלשון ה ז ה כ מ ו ש ם צאן ל ד ק ה‬
‫א מ נ ם ז א ת מ צ א ת י ‪ 3‬פ ׳ ת ב א שגר אלפיך ‪,‬‬
‫בתרגום‬
‫בקרי‬
‫תורך‬
‫הביאו( ועיין מ ש ״ ש ‪:‬‬
‫פרעה‬
‫לא‬
‫)והמתורגמן‬
‫)יז( ו א י י ת י ‪ .‬ח ׳ ע ל‬
‫מ ב ת ש י ן ‪ ,‬אולי ה ו א מלשון מ ע ו ך‬
‫ו כ ת ו ת ‪ ,‬ע פ ״ י פירש״י ז״ל א מ נ ם כ ן ת ר ג ו ם‬
‫כ ל לשון נ ג ע‬
‫כמו ע ו ד נ ג ע אחד אביא ע ל‬
‫פ ר ע ה שהוא ע ל מ כ ו ת ב כ ו ר ו ת ‪ ,‬ואין ה פ ו ע ל‬
‫נגזר מ ן ה ש ם‬
‫בארמית ע ״ כ לא‬
‫ואכתש ה ׳ י ת פ ר ע ה‬
‫)כ( ו א ל ו ו י א ו ‪,‬‬
‫אמר‬
‫ש מ ל ח גר‬
‫וכן‪.‬ואקת אותה לי לאשה וכן אצל אבימלך ויקח‬
‫א ת שרה ‪ ,‬נול האשה אשר ל ק ת ת ‪ ,‬ת ר ג ם‬
‫א ת כולם בלשון ד ב ר אשר לא כדרכו לתרגם‬
‫בכל לשון לקיתת נשואין בשרש נ ס ב כי הוא‬
‫קינה אותה בא׳ מדרכי הקני׳ כדבר הניקת‬
‫מיד ל י ד ‪ ,‬אבל ישמיענו המתרגם ברוח מבינתו‬
‫אשר אצלה לא הייעוד שוס אחד מדרכי הקניו׳‬
‫ו ב ט ר ם כל מאומה וינגע ה ׳ ‪ ,‬וכן נ ר א ה‬
‫מהכתובים כי א מ ר ולאברס היטב בעבורה‬
‫ולא הוכיר שנתן לה ג״כ מתנות כיד המלך ‪:‬‬
‫) כ ( ו י ש ל ח ו א ו ת י ‪ r‬ואליויאו‪ ,‬ואצל ר ב ק ה‬
‫וישלחו א ת ר ב ק ה תי' עפ״י הפשוט ושלחו נראה‬
‫כי הכא הוא מ ו כ ר ת מפשטות הכתוב שאמר‬
‫ויצו עליו אנשיס וישלחו שקאי על האנשים ו א ס‬
‫היי לשין שלוח הי׳ אומר וישלחהו על פ ר ע ה‬
‫עצמו ועוד שהכתוב מיוחד כי כ ב ר א מ ר ' ל ו‬
‫פ ר ע ה בעצמו ק ת ו ל ך ‪:‬‬
‫ר ע י ם ו ח ט א י ם ‪ ,‬בישין‬
‫)ע(‬
‫ע י‬
‫בממונהון‬
‫ותיבין בגוויתהון ובפי׳ רש״י ו׳׳ל היא בהפך‬
‫והוא שני דעות בגמרא )סנהדרין ק ״ ט ( א״ר‬
‫י ה ו ד א ר ע י ס בגופס ותטאיס בממינס ר ע י ם‬
‫ב ג ו פ ם דכתיב ואיך אעשה ה ר ע ה הגדולה‬
‫הזאת וחטאתי לאלהים וכו׳במתנ־תא תני ר ע י ם‬
‫בממונם דכתיב ו ר ע ה עינך באחיך האביון‬
‫וחטאים ב נ ו ס ם דכתיב וחטאתי לאלהיס והנה‬
‫דברי המת׳כהברייתא‪,‬וע׳רא"סומה שהבריית׳‬
‫יליף מסיפי׳דקרא ולא מרישי׳שנקרא ר ע ה כי‬
‫ג ם החטא הזה נ ק ר א ר ע ה כי היתה בעולת‬
‫בעל‬
‫ע פ ״ י לשון ה כ ת ו ב‬
‫מ ל ש ו ן ו ה ו א ־ילוני ב ע מ ל ו ) ק ה ל ת ח ( ו ה פ ר ח ו ן מ ח ת י נ י ה ב ח ד א מ ח ת א‬
‫ע ם שורש ל ו ו ה ו נ ל ו ה ה ג ר וילוו ע ל י ך ו י ש ר ת נ ו ך ) ב מ ד ב ר יח( פי׳לשון ט פ י ל ה ש י ט פ ל ז ה ל ז ה ‪:‬‬
‫ין;‬
‫)ו( ו ל א ס ב ר ת‬
‫‪ ,‬עי׳‬
‫ב מ ת ו ר ג מ ן שהוא כ מ ו ס ב ל‬
‫וכלכלתי‬
‫סברוהי‪,‬ונראה‬
‫שהוא‬
‫אותך • )בתרגום‬
‫מ ה ע נ י ן הראשון כ מ ו ע ל מ י‬
‫ו כ ן יש לשון כ ל כ ל כ מ ו‬
‫ואזון(‬
‫שלפנינו‬
‫נהלת‬
‫מ נ ו ח ו ת ינהלני א ב ל‬
‫כעזך‬
‫המתורגמן‬
‫כ ת ב ש ה ו א לשון א ח ר ו ע י י ן מ ״ ש ש ם ‪ ,‬ו ה נ ה ש י נ ה לשונו מלשון ז כ ר ללשון נ ק ב ה ש מ ו ס ב‬
‫ע ל ה א ר ן כ מ ו שהוא ב מ ק ו ם א ח ר ולא יכלה א ר ן מגוריהם לשאת‬
‫'י‪(3‬‬
‫ו פ ר ס ע ד ס ד ו ם מ ל ש ו ן ויפרוש ה א ו ה ל ) ש מ ו ת (‬
‫א ו ת ם ו ע ׳ רש״י ז ״ ל‬
‫ו ה י ׳ נ ר א ה שצ״ל‬
‫ו פ ר ס משכני׳‬
‫‪:‬‬
‫כמו‬
‫שם‬
‫שהואא ב ת י ב ׳ ׳ ע ו כ ן ה ו א ל ק מ ן ו י א ה ל א כ ר ם ו פ ר ס א כ ר ם ל מ ש כ נ י ה ו ב א ו נ ק ל ו ס ג ם‬
‫שהו‬
‫כ ע ב ר י ת ב א ה פ ע ו ל ה מ י ה ש ם א ו ה ל מ ה שאין כן‬
‫ב ל א ה ו ס פ ה והוא פ ל א כ‬
‫]כראשית[‬
‫דלית‬
‫בארמי‬
‫‪26‬‬
‫ש מ ל ה גר‬
‫יג‬
‫לך‬
‫ב ע ל ו ק נ א ה ח מ ת ג ב ר אבל ה ש ם ' ה ת ו א ר‬
‫ר ע ע ל השועל לא מצאנו בענין ה ז ה ו ע ל כ ן‬
‫יליף ל י ה מ ן ו ר ע ה ע י נ ך וכו׳ ועיין באור‬
‫) ט ז ( ו ש ס ת י א ת ז ר ע ך כעשר ו כ ו ׳ ‪ ,‬ב ת ר ג ו ם‬
‫ה ו ס י ף תיבת סגיאין וכן ב ס ׳ וישלמ ושמתי א ח‬
‫ז ר ע ך • כתול ה י ם לפרש קוצר ה ע ב ר י ‪ ,‬כ מ א‬
‫ד ל י ת א פ ש ר וכו׳ ה ס י ב כ ת מ י ׳ ע פ ״ י המכוון‬
‫כדרכו כמ״ש בעו״אןועיין מ״ש ב פ ׳ ג ת ‪:‬‬
‫ז‬
‫יד‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫ב א ר מ י ח ס ר ה ע י ק ר ולכן נ ר א ה כ י פירושו‬
‫לשון מ ס ך כ ת ר ג ו ם מ ם ך ‪ -‬ע ש ר י ם א מ ה‬
‫)שמות( פ ר ם א ו ה י ׳ לו ל א ב ד ם כ מ י ן מ ס ך‬
‫ל מ ת ו ח אותו ע ל יתילות בכל מ ק ו ם בואו‬
‫ולכן ה ס ת פ ק א ו נ ק ל ו ס ב מ ל ת ו פ ר ם ל ב ל‬
‫הייגו ש מ ת ח ה פ ר ם א ב ל ה י ׳ צ״ל ו א פ ר ם ‪,‬‬
‫ובכ״מ שבא ה פ ע ל נגזר מ ן ה ש ם ררכו‬
‫ל פ ר ש כ מ ו בלשון ו י נ ג ע ה ‪ /‬כ י ל א ה מ ע י ר ה ׳‬
‫וצ׳׳ע ‪:‬‬
‫׳‬
‫‪J‬‬
‫מישר חקליא‬
‫יך )ג( ע מ ק ה ש י ר י ם‬
‫כ מ ו שכ׳רש״י‬
‫יך )י( ב י ר י ן ב י ר י [ כ ׳ ׳ ה ב כ ל ה נ ו ם ח א ו ׳‬
‫ז״ל כ ך שמו ע׳׳ש שהיי בו שדות רבות ‪,‬‬
‫באונקלום וביב׳׳ע‪,‬‬
‫ובתיב׳יע וירושלמי למישר פ ר ד ס י א ‪ ,‬נ ר א ה‬
‫שפירשו מלשון ושדמות לא ע ש ה א ו כ ל ) ת ב ק י ק ( ו ב א ו ג ״ ר כ ת ב ל ה ס י ר ה כ פ ל כ י ל א נ מ צ א‬
‫ב א ר מ י ת כ מ ו מ ם י ר י ן יהיבין ת ר ג ו ם נתונים‬
‫מ ש ו מ ו ת ע מ ו ר ה )דברים ל״ג( פ י ׳ ג פ נ י ם כ מ ו‬
‫שכתב הפרתון בשרשיו ‪ :‬ה ו א י ם ה מ ל ח ‪,‬‬
‫נתונים להסיר ה כ פ ל שאיגונוהג ב א ר מ י ת‬
‫ה ו א א ת ר י מ א ה ו ס י ף ת י ׳ א ת ר נ ר א ה שאין‬
‫ע כ ״ ל ‪ ,‬ואין ל ב ד ו נ ר א י ן כ י נ מ צ א ה ר ב ה‬
‫ד ע ת ו כפי׳רש״י ז״ל שנמשך לתוכו ה י ס ו נ ע ש ה‬
‫ב ת ר ג ו ם כ מ ו איש איש ש ת ר ג ם ג ב ר ג ב ר‬
‫י ם ה מ ל ת ‪ ,‬אבל רצה ה כ ת ו ב לסמן לנו ה מ ק ו ם‬
‫ובפרט‬
‫לחלא לחלא‬
‫ו כ ן מ א ו ד צואול‬
‫ו א מ ר שהוא מ ק ו ם י ם ה מ ל מ ושעורו ע ל פ י‬
‫שהוא נצרך פ ה לפי הענין כי ה י ׳ ש ם בארו׳‬
‫דברי ה ר א ב ״ ע שלשון ע מ ק מושך עצמו ואחר‬
‫ה ר ב ׳ כ מ ו שפירש״י ז״ל וכן ה ו א ב ב ״ ר ע ״ ש ‪:‬‬
‫ע מ ו ע מ ק י ם המלח ו ה ו א כ מ ו כ כ ר הירדן‬
‫)יג( ב מ י ש ר י מ ם ר א א ם ה ו א ש ם א ל ם‬
‫שהוא אצל הירדן ‪ ) :‬ה ( ו י כ ו א ת ר פ א י ם ‪,‬‬
‫כפרש״י ז ״ צ ה י ׳ צ ״ ל ‪ .‬ב מ ש ד ל מ מ ר א ) ע ׳ ב א ו ר‬
‫אמתני כ י ה ס‬
‫ת ר ג ם גבריא מ ק י פ י א‬
‫מהרש׳׳ל ב פ ׳ ח י י ע ל י ק ר י ת א ר ב ע ( ע ו ר‬
‫האומות א ש ר נזכרו במשנה ת ו ר ה )דברים(‬
‫כ ת ב רש״י ל ק מ ן ב ש ם א י ל פ א ר ן ו א ו מ ר אני‬
‫ועיין ביאור מהרש״ד ש כ ת ב וז״ל א ף שהכי‬
‫מ ע י ד שהאומות קראו ל ה ם השמות הללו כ מ ו שאין א י ל ל ׳ מ י ש ו ר א ל א מ י ש ו ר של פ א ר ן איל‬
‫שנאמר שם וכו׳ ע כ ״ פ נ ר א ה מכוונת ה כ ת י ב ש מ ו ושל מ מ ר א אלוני ש מ ו ו כ ו ׳ ו ע ״ ש ב ר א ״ ם‬
‫ב ה ו ד ע ת ה ש מ ו ת הללו שהוראת מ ע ש י כ ם ו א ם ה י י ל ע ׳ ה מ ת ר ג ׳ כ ן ה י י צ ״ ל ' ב מ י ש ר בל״י‬
‫ולכן נ ר א ה לי כ י ל ל ע ת ה מ ת ר ג ם מ מ ר א‬
‫בלשונות ה ה ם מ ס כ מ ת א ו ק ר ו ב ה להוראתה‬
‫בלה״ק ע ל ענין התוזק ו ה ג ב ו ר ה ע ״ כ ‪ ,‬ודוגמא‬
‫ה ו א שם המישור ו כ ר ע ת ר ״ י בב״ר ע ״ ש ‪:‬‬
‫לזה ב ת ר ג ו ם הנמצא לפנינו ע ל ה פ ס ו ק ע ט ר ו ת‬
‫ואתפלג‬
‫וריבון ש ת ר ג ם מכללתא וכוי ע י י ן מש״ש ‪:‬‬
‫) ו ( א ל ע י ן מ ש פ ט ‪ ,‬ע י י ן רש״י ז״ל מ ה שפי׳ לדעת ה ת ר ג ו ם ו מ ה שהוסיף ע ל דבריו ה מ ב א ר‬
‫ר ה י ' לפ׳׳זיעין שם המישור כ מ ו איל פארן אלוני מ מ ר א ודומיהם ) כ ס י כוונת י אונקלוס ללברי‬
‫רש׳יי ז״ל( ומשפט ה ו א שם ה ת ו א ר ע״ש ה מ ש פ ע אשר שם ע כ ״ ל ! א מ נ ם לתיבת פלוג אין לה‬
‫ת י ב ה ב מ ק ר א ולמה ה ו ס י פ ה ב ת ר ג ו מ ו ‪ ,‬ובא נ א קורא נ ע י ם ו ר א ה בתרגום יונתן ב ע מ ק‬
‫יהושפט שתרגם ג ״ כ מישר פלוג דינא ולכן א ד מ ה כ י כל^אתד מ ה מ ת ר ג מ י ס עינו ולבו לפרש‬
‫שני הלשונות בענין א ח ד ולשון פילוג ה ו א מל׳ פלגי מ י ס >ומלת ע י ן לפ״ז ה ו א כפשוטו ע י ן‬
‫ה מ י ס וכמ״ש הרמב״ן א ך ה ו ס י ף אונקלוס ת י ב ת למישר ע ״ פ שנקרא שם בנביאים בל׳ ע מ ק ‪ ,‬וכן‬
‫מ ש ה יונתן ב ת ר ג ו מ ו להוסיף שם לשון פילוג ע ״ ס ל׳ ע י ן ה נ א מ ר ב ת ו ר ה ) ו כ ב ר ה ר א י ת י לדוגמא‬
‫מ ד ר ך ה מ ת ר ג מ י ם כיוצא ב ז ה ) ב ע ו ״ א כלל א ׳ ציון יי״ט(‪ ,‬וקצת 'דומה לזה ב ק ו נ ט ר ס לויית ח ן‬
‫נ ת ה ל י ס ציון ס ׳ ע ״ ש ( ‪ :‬א מ נ ם מ ה שלא א מ ר ה מ ת ר ג ם נ ז ה בלשון ע י נ א כדרכו בכ׳ימ בלשון ע י ן‬
‫נראה‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ד ך יד‬
‫ל ח ם אבירינן‬
‫)צוו( ו א ת פ ל ג ע ל י ה ו ן בליליא‪ ) ,‬ב ״ ה נ ו ס ח ו ת‬
‫ם ״ י ( ו ב ר ו ב ס פ ר י ם ליליא ו ל א י ת כ ן ע ל‬
‫א ם לא לפי דרש אגדה‬
‫פשט הכתוב‬
‫‪:‬‬
‫)יז( א ת ר ב י ת ר י ס א ד מ ל כ א ‪ ,‬פ י ׳ מ ק ו ם‬
‫מ ח ז י ק ר י ס כ פ י ר ש ״ י ז״ל ו ב מ ״ ב ע ב ל א מ ל ת‬
‫א ת ר ) ע י י ן מ ה ש כ ת ב ת י ל ע י ל בלשון ב י ת‬
‫מ י ש ו ת ‪: (3‬‬
‫)יח( א ל ע ל א ה ‪ ,‬ב ם מ י כ ו ׳ ו כ ן‬
‫א ל ש ד י א ל ק נ א ו כ ן ב ג ם מ ך לשלפניו כ מ ו‬
‫ב י ת א ל ‪ ,‬אל ב י ת א ל ‪,‬‬
‫אל רחום‬
‫אבל אל א מ ו נ ה ‪,‬‬
‫ו כ ן א ל גדול ו נ ו ר א‬
‫במפריטחלהא‬
‫מהימנא ‪,‬‬
‫מתורגם‬
‫׳‬
‫אלהארחמגא‪,‬‬
‫א ל ה א ר ב א ‪) ,‬ועיין ש מ ל ה ( ‪) :‬כ( ד מ ס ר ‪,‬‬
‫לשון‬
‫ה מ ת ו ר ג מ ן ז ה השיש‬
‫לא נמצא ב ע ב ר י ׳‬
‫וימסרו‬
‫ישראל‬
‫ר ק שני פ ע מ י ם‬
‫ותרגומו‬
‫מאלפי‬
‫ואתבחרו‪ ,‬למסור מ ע ל ותרגומו‬
‫ל ש ק ר א ‪ ,‬א ב ל ה ר ב ה בלשון נ ת י נ ה מ ה ו ר ג ׳‬
‫בלשון מ ס י ר ה ב פ ר ט לשון נ ת י נ ה ב י ד וכו׳ ‪,‬‬
‫ו כ ן לשון ס ג י ר ה ב פ י ע ל ה ד ג ו ש ו ה ה פ ע ל וכו׳‬
‫ו כ ן ל א ת ס ג י ר ע ב ד ל א ת מ ם ר ‪ ,‬ו ע י י ן רש״י‬
‫ז ״ ל א ש ר מ ג ן א ש ר ה ס ג י ר ו ב ן א מ ג ג ך ישראל‬
‫הושע‬
‫שמלת‬
‫גר‬
‫יד‬
‫נ ר א ה כ י לדברי ה ר מ ב ״ ן ז״ל ה ו א ר לשון‬
‫מושאל ע ל ע ו מ ק ח ק י ר ת ה מ ש פ ט וכמשל תז״ל‬
‫ע ל דיני מ מ ו נ ו ת שהן כ מ ע י ן ה נ ו ב ע )עיין‬
‫ב מ ש נ ה ס ו ף ב״ב( ונמצא ה ר ב ה לשון פ ל ג על‬
‫ח ק י ר ו ת הלב ) ע י י ן ניכוין פ ״ ט ( עדיין לא‬
‫ה ג י ע לפלנות ראובן וכו׳ועיין ע ר ו ך ע ר ך פלג‬
‫הראשון ו ה ש נ י ‪ ,‬ולפי דברי הרמבי׳ן ז״ל אשר‬
‫בתרגום ה ו א מלשון שלגים‬
‫לשון סלוג‬
‫יבלי מ י ס ה ע נ י נ י ס ק ר ו ב י ם מ א ד א ו א פ ש ר‬
‫שבתרו לשפוט ב מ ק ו ם מ ע י ן לסימן ס ו ב‬
‫כ א מ ר ס ) ה ו ר י י ׳ י״א( גריסו ע ל מ י א כ י ה י כ י‬
‫וכו׳ ‪ ) :(1‬י ב ( ו י ק ח ו א ח כ ל ר כ ו ש ‪ ,‬ו כ ן השני•‬
‫ויקתו א ת ל ו ט ת ר ג ם בל׳ ושנו ולא בלשון‬
‫נ ס ב ‪ ,‬ד ב ר ‪ ,‬ע פ ״ י דרכו‪ ,‬והוא לפי ה ע נ י ן יכמ׳׳ש‬
‫ב פ ׳ מ ט ו ת ) ב מ ד ב ר לא( וישבו ב נ י ישראל‬
‫ואח״כ שס פ ס ו ק י״א ויקחו א ת כל השלל‬
‫ו ב ב ה מ ה ו ת ר ג ו מ ו ג ״ כ ושנו‬
‫וגו׳ בארס‬
‫א מ נ ם ע ל הרכוש בלא א ר ס לא שייך כ ״ כ לשון‬
‫שבי׳ ו ע ״ כ ב ת י ״ ב ע ע ל ר ק ח ו הראשון פ ה בל׳‬
‫נסינ ‪) :‬טז( וגם א ת ל ו ט אחיו ו ר כ ו ש ו ‪,‬‬
‫נ ת ר ג ו ס נ ר אחוהי לסי ה א מ ת שהי׳ נ ן אחיו‪,‬‬
‫ו נ ת י נ ״ ע ה ו א כסי לשון ה כ ת ו ב ואשר לא ה ו ס י ף‬
‫אונקלוש כ ״ כ לעיל ב פ ס ו ק כ י נשבה אתיו ה ו א‬
‫כ י ש ם ע י ק ר ה ס פ ו ר כ י מצד האחוס אשר ביניהם ה ר י ק א ״ ע ו א ת חניכיו למלחמה אבל‬
‫ה כ א שבא ה כ מ ו ב להזכירו בשם העצם השלים ה מ ת ר ג ם קוצר לשון ה מ ק ר א עפ״י דרכו ועפ״י‬
‫המפורש לעיל י ״ נ ‪ ) : ( 2‬י ת ( א ל ע ל י ו ן ‪) ,‬עיין ל ת ״ א ( ‪ ,‬ו ש ע ם השינוי בדברי ה מ ת ר ג ם ל ת ר ג ם‬
‫הראשונים‬
‫‪ (1‬וראיתי אני נסשונוח סווניו חיא )הימן ציני( שנשאל ככוונח וה המומס ואמר שנגר חמהי עליה‬
‫רכים יונרי כרמנין לא נתיישנו לי ופי׳היא עין ׳משפני מל׳עיני סעדה ני ממזר הדגו היא עינו ינן הלשין‬
‫מירגל בערכי ואמרי איזהו מנחר המשפני ועינו פליג הדין והיא סשרס יחלוק כדי; נין בעצי הדין‪ ,‬עול‬
‫יפרש פס פיליג ל׳מיתין יעי! מל׳סי׳שיקל עין כעין על כי שס חתן סדין של משה יאזרןילא יויתו להש עיש‬
‫מ י ס ד היא ת׳ של ע י ן כמי שלווגס א י ל סאון א י ל י נ י ממרא ימימה‬
‫אמנם לדעת!‬
‫בלשין מישיי אי כפיישיי!'ל עיי! נאור אי כסימני! זיל שס עיש )ימש׳תאילמימישו׳ נליו יכן הוא‬
‫מ י י משריא הנס נילקיני איתא נ מ י ש ר א כואיי( ו ס ל ו ג ד י נ א היא תישל מלת משפע יכיש׳י‬
‫מקים שהיי נני המרינס מתקיציס שס לכל משפט ‪ ,‬יכ״נ סימני! כ׳ הי׳ טישיו;אה כוי שם ישני‬
‫לשפיס את כל סגויס כי׳ עיש ‪ ,‬ינן ‪Jj‬׳ של עמק יכושפני מ י ש י היא ס׳ של ע מ ה ו‪5‬ליג וינא ת‬
‫פל » ס י ש פ ני יכמנואי שם י יק^תי את כל הגויס וגי׳ ינשפגית׳ עמם שס ‪ ,‬יפלו; דינא איני מלשון‬
‫הלנים ינלי מיס נהימנ״ן אנל היא כמי שלגית ויינא תיגיט של וכוי רעית ‪ ,‬ופן יעל ו י נ המד יעמדו‬
‫למשפני תיי יעל פלגית וינא כו׳)ית׳ מייני עס מפלגיה עמא( ומשפנו נו־ף עס וינ כמי וי‪ :‬ימשפס )שינ‬
‫מיי ייו( יעיש ת י י ‪ ,‬יעי אולהיש ש׳פלג ינאור עיפ נעלי חצים ואינמיל • )לשון מ י ה ר י י סגיל( •‬
‫‪ (2‬ועיר אפשי כי נפסוק היאשין הוא כפי םפיי המגי ויס לו כי נשנה אחי! ממש לפי שהיי שימעיס ננל‬
‫מקים לכתם מעת !אתס מחון ני שוס אחותי היא )עיי! נאיר י״נ ייא נשם ימני!( יהלא ליני היה אחיי‪.‬‬
‫נאמת שהיא ישנס נת סין כיויע מדיייל‪ ,‬ממילא לפי השמיעה הי׳ אחיי של אכוהס ג״כ ! ונפוגו לפי הדוש‬
‫שסניא נשיי זיל על אנש־ס אחיס שהיי דומים נקלסתו פנים )הגיל( ‪:‬‬
‫‪ (3‬ינואס כי עיו המתוגמים לשי! עמק המלך היא כמי אבן המלך אמה מלן)תוגיס אזי־ז חיש( כי כל מלן יעשה‬
‫לי ק‪5‬נ נמשקליס ינאמות וכן בגבולי השוות והשיעור הזה נקרא עמק )טיש החפייי‪ .‬י׳^־ יע‪:‬י כבינ סגייל(‬
‫ימוס על דעתי!עמק סיכות אמוד‪ ,‬יוה שתרגמו •;יש ו־נח !ז׳ המוז שזי׳ ניוויהש •‬
‫‪28‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫לך‬
‫הראשונים ב נ פ מ ן והאחרים כ מ פ ר י ע נ ר א ה‬
‫)דף‬
‫ל ע נ ״ ו מ פ ״ י מ ה שחלקו בגמרא שבת‬
‫יו״ד( בין שם שלום שהשם נ ו פ י ה אקרי שלום‬
‫ובין הנאמן ד מ ח ו ר ג ס אלהא מ ה י מ נ א ועיין‬
‫ת ו ס פ ו ת שם א ף על ג ב ד ה ח ס <נמי מ ת ר ג מ י נ ן‬
‫ר ע ב ו ליה שלם ה ת ם ס י ׳ שנקרא שלום ע״ש‬
‫שהוא עושה השלום וכו׳)כי ע׳׳ש ה מ ע ש ה יקרא‪,‬‬
‫ונעשה כשם העצם( מ ש א ״ כ האל ה נ א מ ן אבל‬
‫א ס כ ן יהי׳ השם ק נ א כמו שדי שם ה ע צ ם‬
‫ו כ ן נ ר א ה ב א מ ת מלשון ה כ ת ו ב )שמות ל׳׳ד‬
‫ס ו ( כי ה ׳ ק נ א ש מ ו ‪ ,‬אבל ה ר מ ב ״ ס ו״ל בהל׳‬
‫י ס ה ״ ת חשב ק נ א בין הכינויס כ מ ו ה נ א מ ן‬
‫ו כ ד ו מ ה ‪ ,‬ושם שדי ה ו א משמות ש א י נ ס ‪ ,‬נ מ ח ק י ס‬
‫)ע״ש פ־י ה ׳ ב ׳ ו ה י ( "וא׳׳כ מהראוי ה י ׳‬
‫להפריד ב ת ר ג ו מ ם ‪) ,‬ולישב הדברים נ א מ ר כי‬
‫ה ו א כ מ ו השם שלום שהקשו ע ל ה ר מ ב ״ ס‬
‫מ ה שלא הזכירו לאסור עס׳׳י ה ג מ ר א הנ״ל‬
‫כ מ ו שכתב ה ט ״ ז ב ס י מ ן פייר כי איננו א ס ו ר‬
‫ר ק לתת שלום כ מ ו שאמרו א ס ו ר לאדם ליתן‬
‫שלום שהוא מ ו כ ת אשר ה כ ו ו נ ה על השלום מ מ ש‬
‫אבל ה ז כ ר ה לבד אין א ס ו ר ר ק בשם שלא‬
‫נמצא ר ק ע ל הבורא ית״ש ולא נוכל לפרשו ע ל‬
‫ה א ד ם וכמו שכתב ה ר א ב ״ ד ע״שרתוס ע״ש ן‬
‫ו & ! כ ג ס ה ש ס ק נ א בודאי באשר י א בלא מלת‬
‫א ל טכנו ה ו א ר ק כמו הכינויס ה נ ״ ל ( ‪) :‬כ(ויתן‬
‫ל ו מ ע ש ר ס כ ל ‪ ,‬מד מ ן עשרא עיין מ ה‬
‫שכתבתי בפי ויצא ב פ ס ו ק ע ש ר אעשרנו לך ‪:‬‬
‫יד‬
‫טן‬
‫לחם אבירים‬
‫)הושמ י‪ ) :(6‬כ כ ( א ר י מ י ת ידי ל ״ ר ו פ ״ ה‬
‫ב כ מ ה נוסחאות כי ב ע ב ר י ה ע ע ס ל ש ב ו ע ה‬
‫ונשבעים ביד א ח ח אבל ג ח ר ג ו ס ה ש ע ם‬
‫ל ה פ י ל ה ואין פ ו ר ש י ן ב ח פ י ל ה יד א ח ח א ב ל‬
‫ש ח י ה ן )אוג״ר(‪ ,‬א מ נ ם מצינו בלשון ם מ י כ ה‬
‫ב ע ב ר י ׳ ש ב א ו ם מ ך ידו בלשון י ח י ד ואן( כ י‬
‫ה ו א ב ש ה י י ד י ם מ ״ מ ה ח ר ג ו ם ש ם בלשון‬
‫י ח י ד ו א ״ כ ל מ ה ל א יהי׳ ג ם ז ה כ ן וכן ה ו א‬
‫ב כ ל ה ם פ ר י ׳ ש ל פ נ י נ ו ‪) :‬כג( ע ר ק ת מ ם נ א ‪,‬‬
‫ויש מ ח ו ר ג ם בלשון ם ן ב ל א מ ״ ם ע י י ן‬
‫נ נ ח ו ר ג מ ן בשורש מ ס ן ובשורש ם ן וננ״ש‬
‫ב ע ו ״ א )כלל א ׳ ציון כ ׳ ׳ ז ( ‪:‬‬
‫׳‬
‫כ״ה בנוסחאות‬
‫ד ל א וולד‬
‫טו)כ(‬
‫י ס פ ר י ם ישנים‬
‫ו כ ן ה ב י א ב א ו ג ״ ר ימן מ ס ו ר ת ה ת ר ג ו ם ג ׳‬
‫ב א ו ר י ן ת א ושנים ה א ח ר י ם ע ר י ר י ם י מ ו ת ו‬
‫ע ר י ר י ם יהיו וכיוצא ב ז ה ו י צ א ה מ נ ם אין‬
‫כ ס ף ד ל א כ ס ף ‪) :‬ה( א ס ת י ב ו ל ב ח י ר ״ ק‬
‫ו ה כ ״ ף ד ג ו ש ה וכן ה ו א ב ד נ י א ל וכן ה ו א‬
‫ב ח ו מ ש י ם ה מ ד ו י ק י ם וכן כ ל אוכל יוכל‬
‫ש ב ח ו ל ה י ו ב ר ו ב ה ס פ ר י ם ה מ ל ה בצי״רי‬
‫ו ר פ ה ו ה י א שבוש ע צ ו ם כ י אינו א ל א לשין‬
‫א כ י ל ה ‪ .‬ולפנינו ב י ״ ב ע ה ו א היכול ב ח י ד ״ ה‬
‫‪T‬‬
‫וכייף‬
‫) כ ב ( ה ר י מ ו ת י י ר י ‪ ,‬ב ת ר ג ו ם אונקלוס בצלו עיין לתם א ב י ר י ם ‪ ,‬ובתי״בע בשבועה וכן ה ו א‬
‫ומלשון ש ב ו ע ה ‪ ,‬ומלשון‬
‫ב פ י ׳ רשי״ ו״ל ובב״ר דריש לה בשלשה לשונות מלשון ת ר ו מ ה ‪,‬‬
‫שירה כ מ ו א ל ט אבי וארוממנהו ו מ ז ה הלשון נ ר א ה שהוא ד ע ת אונקלוס כי מלת צלו לאו‬
‫ד ו ק א על ה ת פ י ל ה והבקשה אבל ג ם על שבת ו ה ה ו ד א ה וכל א מ י ר ת דברים לפני ה ' ) ע י י ן‬
‫ה ו ס פ ו ת שבת ד ף י״א ע ״ א ד ״ ה ‪,‬כגון רשב״י ועיין ע ו ד רש״י ת ע נ י ת ד ף י״ב א ' ד ה בצלו‬
‫ו כ ו ׳ ‪ ,‬א ״ ד ל׳ נדר וכו׳ כ מ ו ה ר י מ ו ת י ידי אל ה ׳ ו מ ת ר ג מ י נ ן א ר י מ י ת ידי בצלו ע כ ״ ל ( ‪:‬‬
‫^ ן י )ב( !־ב[ מ ש ק ב י ת י ‪ ,‬ובר ס ר נ ס א הדיןדבביתי מאשר לא ת ר ג ם בקצרה ובר פ ר נ ס ת‬
‫ב י ת י נ ר א ה כי רצונו ל ה ט ע י ' ה ע נ י ן אשר נ א מ ת יפלא‬
‫אתרי שאמר לו השם יתברך שכרך ה ר ב ה מ א ו ד אשר בלי ס פ ק ה מ ו ב ן מ מ נ ו על שכר‬
‫הרומני לעולם ה ב א ו מ ה זה שאמר מ ה ה ס ן לי וכו׳ כאלו אינו ד ו א ג ר ק שאין לו מ י שיפרנס‬
‫א ת ביתו‪ ,‬אבל העני! ה ו א ‪ ,‬כי לבב א ב ר ה ם ה י ׳ נ כ ס ף להורות דרך ה ׳ לבאים אתריו לעשות‬
‫צדקה ו מ ש פ ט כ מ ו שנאמר עליו כי ידעתיו ל מ ע ן אשר יצוה א ת בניו ו א ת ביתו וכו׳לעשות‬
‫צדקה ו מ ש פ ט ו נ נ ד זה כל שכר ע ו ה ״ ב כלא נחשב לו כ ע נ י ן שאמרו י פ ה ש ע ה א ח ח ב ת ש ו ב ׳‬
‫ומעשים עושים נ ע ״ ה ז מכל תיי העולם ה נ א וזהו שאמר מ ה ת ת ן לי ו פ ו ' ובן מ ש ק ביתי‬
‫ה ו א דמשק אליעזר ו א ת מ י אצווה ועל מ י א נ ע ת לעפןת אתרי הצדקה ו ה מ ש פ ט וזה כוונת‬
‫המתרגם‬
‫ל ח מ‬
‫אב‬
‫ירי‬
‫ם‬
‫לך ט‪ 1‬טץ ין‬
‫וכ״ף רפה ובניקוד מול״ם ‪) :‬יא( ו א פ ר ח‬
‫יחהון כ״ה ברוב הספרים וכאשר מצאנו‬
‫בשהוףשורש רחף עם שורש נשב כמועל‬
‫גוזליו ירחף ורוח אלהים מרמפח כן הוא י‬
‫בלשון פרימה ״ ולכן נוכל לומר לשון נשיבה‬
‫על העוף ואולי הוא מ ע ע ם כי בכנפיהם‬
‫ישיבו הרוח)ועיין מ ה שכחב ע״ז באוג״ר(‬
‫והנלע״ר כהבהי ‪) :‬י‪ (3‬ק ב ל ‪f>w‬‬
‫ל׳מושך אפילה כן חרג׳ועלשה לקמן וקבלה‪:‬‬
‫)יז( ד ע ב ר א בין פלגיא ‪ ,‬וביש נוםמוח‬
‫ע ד א ‪ ,‬ויש דעדא והוא דוגמח וחרב לא‬
‫העבור בארציכם שחי׳ לא יעידון )אוג״ר(‪:‬‬
‫טן )יג( א ת ה ו א א ל ה א ‪ ,‬מזי כולא‪,‬‬
‫מלח הוא‬
‫אינו ע״פ לשון הכחוב אבלהואלחפארח‬
‫כמו שנמצא לרוב בנוסח הברכוח וההודאו׳‬
‫שהם מורכבים מל׳ נוכח ולשון נסחר ומלח‬
‫אל מופרד ולכן חרג׳ אלהא לא כאשר חרג׳‬
‫אל עליון אל שדי)ע׳מהשכהבהי לעיל( ‪:‬‬
‫)יד( א ת ח ז י ע ל ה ‪ ,‬כחב הרא״ם כי הלשון‬
‫קצר והי׳ צ״לאהמזילי עלה ונראה כי‬
‫גרםחו היה בחרגום קרח בל״נ מוסב‬
‫על הגר כי על הפועל םחמי לא שייך מלח‬
‫לי)ואולי הוא מפני שלא נאמר פה וירא‬
‫אליה מלאך וכו׳ רה וימצאה וכו׳ ע״כ חשב׳‬
‫כי לא לה לבדה נראה משא״כ לעיל שמוסב‬
‫על השם הדובר אציה וכמו שחרגםשם בל׳‬
‫אהגלי ולא אהמזי ע״כ הרגם ביחס שאלי׳‬
‫ג״כ כמו הדובר אליה הקודם לו בענין(‪.‬‬
‫ה א ה י א ‪ ,‬כן הוא בכל הנוםחאוח‬
‫מלח היא נוספה על העברי לצורך הלשון‬
‫בארמיה )אוג״ר(‪:‬‬
‫טן‬
‫שמלח גר‬
‫ה מ ת ר ג ם ו נ ר ס ת ס א הרין ד נ נ י י ו י כמחאונן‬
‫ע ל האיש ולא ע ל ה פ ר נ ס ה וזהו שאמר אחר כ ך‬
‫ה ן לי לא נ ח ח ז ר ע וכו׳ ופי׳ נ ן מ ש ק נ י ח י‬
‫לפי ה ת ר ג ו ם ה ו א ה מ פ ר נ ס א ש ר נ כ י ח י לא‬
‫ה מ פ ר נ ס א ת ביתי ) כ פ י ׳ רש״י ז״ל( כי לא א ת‬
‫‪ .‬ביתו ל נ ד ה י ׳ מ פ ר נ ס אכל ג ם לאתרים ה י ת ה‬
‫ביתו של א נ ר ה ס אבינו פ ח ו ח ה לרווחה וזה‬
‫יכענין‬
‫‪ .‬ש א מ ר ה מ ת ר ג ם ד נ ב י ת י ‪ ,‬ולא דביתי‬
‫ה ז ה הוא שדרשו חז״ל מנוטריקין דמשק שהי׳‬
‫דולה ו מ ש ק ה מ ת ו ר ת ר נ י ל א ת ר י ם ‪) :‬ד( כ י‬
‫‪ .‬א ם א ש ר י צ א מ מ ע י ך ‪ ,‬י ה ו ס י ף ת " נ ר על‬
‫לשון ה כ ת ו נ ע ל פ י המפורש נ מ ק ו ס אתר כי נ ן‬
‫יהי׳ הנולד לו ולא נ ת כ מ ו ש כ ת נ ת י כ ע ו ס ה א ו ר‬
‫כלל נ ' ‪ ) :‬ה ( ה ב ט נ א ה ש מ י ם ה ‪ ,‬א ס ת כ י‬
‫ו כ ן נ ל ו ט אל ת נ ט אחריך לא ת ס ת כ י אבל כי‪.‬‬
‫י ר א מ ה נ י נ ו א ל האלהיס וכן לא ה נ י ס א ו ן‬
‫נ י ע ק נ ו ה נ י ט א ל נחש הנחו׳נח ח ר ג ס א ס ת כ ל‬
‫כ י ה ם לשון התכוננות כ ח ר ג ו ס ונחמד ה ט ן‬
‫להשכיל לאסתכלא וכלשון חז״ל ה ו י מ ס ת כ ל‬
‫בשלשה ד נ ר י ס ‪) :‬ו( ו ה א ם י ן ב ה ׳ ‪ ,‬כ מ י מ ר א‬
‫ד ה ׳ ה ו ס פ ת ו סשיט כ י ג ס ק ו ד ם ז ה ה י ׳ מ א מ י ן‬
‫נ ה ׳ ית׳ ‪ ) :‬י ג ( ו ע ב ד ו ם ‪ ,‬ףפלחון בהון וכן‬
‫אשר י ע נ ו ד ו )עיין נ א ו ר ( ‪:‬‬
‫׳‬
‫טן‬
‫)ע(‬
‫ה ח ב ר א ל י ה ‪ ,‬דאתמלל ע י י ן‬
‫רש״י ז״ל נ ס ׳‬
‫גשאמ״ש ע ל לשון מ ו נ ר נ ת י ר י ״ ק ה מ ׳ ׳ ס אשר‬
‫ת ר ג ם שם מתמלל וכן ה ו א כאן ש נ א לשון דבור‬
‫ב ק ל והי׳ ר א ו י להיות ה מ ד נ ר כמו שהוא נ כ ל‬
‫מ ק ו ם ע ״ כ ת ר ג מ ו ג ״ כ נלשון א ת פ ע ל ‪:‬‬
‫ין‬
‫)י(‬
‫ו מ ל כ י ם מ מ ך י צ א ו ‪ ,‬הוסיף‬
‫דשליטין‬
‫ב ע מ מ י א ע ס ״ י ה נ א מ ר נ מ ק ו ס אתר מלכי ע מ י ם‬
‫כ מ ו שכתבתי נ ע ו ״ א ) כ ל ל נ ( ‪) :‬יז( ה ל ב ן‬
‫מאת‬
‫ין )יג( ו י ה י ק י מ י ‪ ,‬בלשון זכר כמו זאה בריחי שחרגם דין)וברוב הספרים( וחהי‬
‫והוא שבוש וכ״כ באוג״ר ‪) :‬טז( ו א ף י ח ב י ת מינה לך‬
‫בר ‪ ,‬בספרים ישנים וכן בם׳ יא״ר א ח ן ‪ ,‬וז״ל ם׳ יא״ר לזרעך נחחי יהביח וגם‬
‫נחחי לך בן אחן כי לענין מחנח הארך יוכל לחרגמו לשון עבר כמו שהוא בלשון‬
‫עבר לפי שהארץ הוא דבר שבא לעולם וברצונו של הקב״ה הוא ונושעה ׳אמירה‬
‫זכה בה אברהם לו ולזרעו אבל וגם נההי ממנה לך בן איך יהרגם יהביח ועדיין לא‬
‫בא‬
‫‪30‬‬
‫ש מ ל ת גד‬
‫לך‬
‫‪V‬‬
‫ל ח ם ‪.‬אבירים‬
‫יח‬
‫ם א ה ש נ ה ‪ ,‬ה ח ר ג ו ס ר ו מ ה לעברי בלשון ח מ י ׳‬
‫ב א ל ע ו ל ם ואפילו ל מ ע י א מ ו ע כ ״ ל ‪ ,‬א ב ל‬
‫ט י י ן רש״י ז״ל ו נ א ו ר מהרש״ד ומ׳׳ש ב ע ו ״ א‬
‫ב פ ס ו ק כי א ב ה מ ו ן גויס נ ה ה י ך י ה ר ג ם‬
‫) כ ל ל ח ( ‪) :‬כז( י ל י ד י ב י ת א וזביגי כ ס ס א‬
‫י ה ב ח י ך • ה נ ך ר ו א ה כי ה ב ט ח ה ה ש ם י ח ׳‬
‫מ ן בני ע מ מ י א ‪ :‬ת ר ג ׳ בל״ר• ולא כ מ ו ש ת ר ג ם‬
‫כאלו‪ .‬כ ב ר נ ח ו נ ה ו מ ס ו ר ה ה י א ו ל מ ה ל א‬
‫לעיל מ כ ל בן נ כ ר בל״י כי ש ס מ ו ס ב ע ל ל ׳ מ כ ל ‪:‬‬
‫נ א מ ר כן ב ה ב ט ח ח ה ז ר ע א מ נ ם לפי הנוסח׳‬
‫ה ז א ת ה י ׳ צ ר י ך ל ה י ו ת ג ם ‪ .‬לשון ו ב ר כ ח י ב ח ר מ ם לשון ע ב ר ‪ .‬כ מ ו ש ה ו א ב פ ס ו ק‬
‫ולישמעאל ש מ ע ת י ך מ ה ברכתי והפריתי והרביתי ב ל ש ו ן ‪ .‬׳ ע ב ר ו ב א מ ת ה י ׳ נ ר א ה‬
‫להגיה ג ם ש ם ב ל ׳ ע ת י ל כ מ ו שהוא ב ת י ו ב ״ ע וגם באונקלום עצמו ב פ ס ו ק והפריתי אותך‬
‫ואפיש ו ב פ ס ו ק ו נ ת ת י לך ולזרעך אחריך ואתן וכן ב כ ל ל ש ו ן ‪ .‬ע ב ר ע ם וא״ו ה מ ה פ ך‬
‫ב ע ב ר י י ת ר ג ם בלשון ע מ י ד ‪ ,‬א ב ל ב ע ב ר ב ל א ו א ״ ו ה מ ה פ ך נ ר א ה שצריך ל ה י ו ת ב ל ׳‬
‫‪/‬‬
‫העברבכ״מ‬
‫פרשת‬
‫‪:‬‬
‫וירא‬
‫)ב( נ צ ב י ם ע ל י ו ‪ ,‬ע ל ו ו ה י י ה ו א ״ ו‬
‫י ח‬
‫נראה וכסול‪,‬‬
‫ו כ \ ב ס ס ו ק ו ה ו א ע ו מ ד ע ל י ה ׳ עלוויהוןובפסיק‬
‫ה ו א ע ו מ ד ע ל ה ג מ ל י ם ע ל העין ח ר ג ס הראשון‬
‫עלוי בוא׳׳ו נ ר א ה ׳והשני כ פ ש ו ט ו ‪ ,‬ו נ ר א ה כי‬
‫הראשון ה ו א כמואצל‪ 1‬ו כ ן כל אלה הנזכרים‬
‫ו ה מ פ ר ש י ם א ם ה ש ם ק ו ד ש נכון ל ה ר ג ם‬
‫ובחנם כ ח ב מ ה ר ש ״ ד א ח ר שפי׳ עליו לפניו כ מ ו‬
‫ק ד מ ך ד ר ך ' כ ב ו ד ואם" ה ו א ח ו ל לבי׳יו י ת ר ג ם‬
‫ועליו מ ט ה מ נ ש ה כ ן פי׳רש״י וכן ת י ב ״ ע קומוי‬
‫ב ע י נ ך ‪ ,‬י א מ ר ע ו ד שאם הי׳'שאונקלוס ה ר ג ׳‬
‫אבל אונקלוס ת ר נ ם עלווהי מ ש מ ע שהסיב ד ע ת‬
‫אונקלוס מ א ל ה שהזכיר ולא ד ק ד ק להפריש ק ד מ ך ' ד ר ך ק ו ד ש ל א ה י ׳ א ו מ ר א ח ר ז ה ל א‬
‫כ ע ן ת ע י ב ר מ ע ל ע ב ד ך שהוא ד ר ך‬
‫בלשונו הנוהור וכן ת ר ג ם בפ׳״וינש הוציאו כל‬
‫חול)עיין מ״שיבשמלה בל׳עלווהי שבחרג׳(‬
‫איש מעלי מעליי ושם לכל הנצביס עליו‬
‫מ ע ל ו ה י בוא״ו נ ס ת ר וצרי ץ ל ה ג י ה ע פ ״ י דרכו א ב ל ה י ׳ אומר' ל א כ מ ן י ע ב ר י ק ר ך כ ו י '‬
‫ו כ ן ועליו מ ט ה מ נ ש ה וכל ה נ א מ ר בענין ש ם‬
‫ולפי׳ ז ה ה ס כ י ם ל ה ת ל ו נ ן ע ל י ה ס ו פ ר י ם‬
‫ו ה ח ו נ י ם עליו ה י ׳ צריך להיות צוא״ו נ ר א ה ש ה ע ה י ק ו ב ה ח י ל ו ה ע נ י ן ו א מ ר ה ׳ וצ״ל‬
‫ואפשר שלא נצרך שם להפריש אחרי אשר ב פ י ׳‬
‫רבוני כי האונקלום ה ל ך ב ד ר ך ה פ ש ו ט כל׳‬
‫פירש שם ודםמיכין ומזה ת ד ע כ י ב פ ס ו ק ‪,‬‬
‫ראשון של ר ש ״ י ‪ ,‬ו כ פ י ׳ ל ש ב ׳ ׳ ם ו ר מ ב ״ ן ‪,‬‬
‫ויעל אלקיס מ ע ל א ב ר ה ם שתירג׳ ג ״ כ מ ע ל ו ו ה י‬
‫ועיין ע ו ד ב פ ס ו ק ו י א מ ר ל ו ט אליהם א ל נ א‬
‫ה י ׳ צריך להיות מ ע ל ו ה י ע פ ״ י סירש״י לשון‬
‫נ ק י ׳ וכוי ולמדני שהצדיקים מ ר כ ב ת ו ש ל מ ק ו ם ה ׳ ו מ ״ ש ש ם ‪) :‬ז( ו ל ו ת ת ו ר י ‪ ,‬וי״ג‬
‫ולבית הורי ובהי״בע ולבקרוהא מ ש מ ע‬
‫ו מ ז ה נ ר א ה ‪ .‬כי ד ע ת ה מ ת ר ג ם ב פ ס ו ק ‪,‬ייאמר‬
‫ה ׳ אל נ א ת ע ב ו ר לפרש בלשון קודש ולכן א מ ר כ מ ם ח א השני' ש ה ו א ב י ת ה ב ק ר ‪ ) :‬ט ( ה א‬
‫ב מ ש ב נ א לפי מ ״ ש בשם האוג״ר ב פ ס ו ק‬
‫מ ע ל ו ל א מעלוי כ מ ו שהיא ב פ ׳ ק ר ת העלו מ ע ל‬
‫מ ש נ ן ק ר ת ב ת ר ג ו ם מעלוי והוא ה פ ך מ מ ה ה נ ה ב י ן ק ד ש ה י ׳ צ ר י ך ל ה ג י ה ג ם פ ה ה י ב ת‬
‫שכתבנו ב ש ם האוג״ר ב ז ה בלתם אבירים ‪:‬‬
‫הוא‬
‫) ד ( י ו ק ח נ א מ ע ט מ י ס ! יסבון בל׳׳ר כ ן ד ר ך‬
‫ה מ ת ר ג ם בלשון פ ו ע ל ס ת מ י ‪ ,‬כ מ ו א ם כ ו פ ר י׳ושח עליו ישוון כמ״ש ב ע י ״ א ו ה נ ה לסי הנוסח‬
‫ב ת ר ג ו ם ו י א מ ר ה ׳ בלשון קידש ) ע ל פ י הדרש( כ ח ב האוג״ר בשם ס ׳ י א ׳ ׳ ר ‪ .‬וז״ל ‪:‬‬
‫האונקלוס חולק ה פ ס ו ק לשני מ א מ ר י ס ו ס ר ס ה מ ק ר א ודרשהו כ י אל נ א ת ע ב י ר הי׳לו לכתוב‬
‫י ך ן ) ג ( רחטין ק ד מ ך ‪ ,‬ובכמה נוסחאות‬
‫י־חמין ב ע י נ ך ‪,‬‬
‫ב ע ל ם ׳ י א ״ ר כ ת ב כ י יש ב ו מ ס ו ר ת ולא‬
‫ה ב י א לשונה ו כ ת ב ב ע ל א ו ג ״ ר כ י מ ח ל ו ק ה‬
‫מעתיקי התרגום‬
‫במחלוקת החכמים‬
‫׳‬
‫אחר‬
‫ןיףא •‬
‫י ח ם ׳אבירים‬
‫ה ו א מ פ נ י צורך הלשון ב א ר מ י ת וכן ה ו א‬
‫ב ח י ב ״ ע ו י פ ל א ב ע י נ י ע ל ה ח כ ם של״ל שלא‬
‫ה ע י ר ב ז ה ‪ ) :‬י ט ( א ר י גלי ק ד מ י ו ב ם פ ׳‬
‫י א ״ ר ב ש ם רש״י ז ״ ל ‪ ,‬י ד ע ת י נ י ' ‪ ,‬ו ה מ ת ר ג ׳‬
‫ארי ג ל י ‪ .‬ק ד מ י כ מ ע ה ע כ ״ ל ועיין באוג״ר‬
‫שהאריך ב ז ה וסיים דבריו ויהי מ ה אין‬
‫לזוז מ ג י ר ם ח ה ס פ ר י ם א ר י גלי ק ד מ י‬
‫ש א ם ה י ׳ א ו נ ק ל ו ם •רוצה ל ח ר ג ם לשון ח ב ה‬
‫הי׳ אומר ארי רביחי׳ כמו ידעחיך בשם‬
‫ר ב י ח י ך ב ש ו ם ע כ ״ ל א מ נ ם ל פ י ג ר ס א זו‬
‫ח ס ר ב ח ר ג ו ם הכינוי מ ן מ ל ח י ד ע ח י ו והי׳‬
‫צריך ל ה י ו ח א ר י גלי ה ו א ק ד מ י בדיל‬
‫‪ 1‬י פ ק ד כ נ ״ ל ‪) :‬כ( ק ב י ל ת ס ד ו ם‬
‫ו מ מ ו ר ה ‪ ,‬לשון ק ב ל ב א ר מ י ח נ ר א ה כ י ה ו א‬
‫צ ע ק ת ח מ ס מאיש נגד ר ע ה ו כ מ ו א ם צעק‬
‫י צ ע ק אלי )שמוה( מ ק ב ל י ק ב י ל ק ד מ י‬
‫ע י י ן מ ת ו ר ג מ ן ו ה ו א מ ש ו ת ף ע ם לשון ק ב ל‬
‫ת ר ג ו ם ל׳ נ ו כ ח ע ד מ ו ל ו כ ו ׳ ‪ ,‬א ב ל ל ׳ ק ב ל ה‬
‫ה ו א ב כ ב ד ובדגוש ה ב ׳ כ מ ו ק ב ל ה אקבל)שס(‬
‫)כא( ה ב ק כ ל ת ה ו ן ר ע ל ת ל ק ד מ י » י ד ו‬
‫א ע ב י ד ע מ ה ו ן גמירא א ם לא תייבין ואם‬
‫תייבין לא א ת פ ר ע כן הוא בנוסחאות‬
‫ס פ ר י ם ה א ח ר ו נ י ם א ב ל ב ש ם ס פ ר י ם ישנים‬
‫ובשם ם ׳ יא״ר הביא‪,‬באוג״ר א ע ב י ד ע מ ה ו ן‬
‫ג מ י ר א א ם ת י י ב י ן ו א ם ל א א ת פ ר ע ופי׳‬
‫ל פ ״ ז לשון ג מ י ר א לשון ס ל י ח ה ע ״ ש ר א י י ת ם‬
‫ו ב ש ם ר ב י נ ו ב ח י י כ ת ב וז״ל ע ״ ד הששוצו‬
‫באור הכתוב כתרגומו ה כ צ ע ק ח ה ה ב א ה‬
‫אלי ע ש ו ח י י ב י ם כלי׳ ז ה ו ש א מ ר ע ש ו כ ל ה‬
‫ואם לא עשו ח ש ו ב ה אענישם זהו ו א ם לא‬
‫תייבין א ת פ ר ע נ ר א ה שהי׳ גורם א ע ב י ד‬
‫ע מ ה ו ן ג מ י ר א ו א ם לא תייבין א ת פ ר ע ועוד‬
‫נוםחא אחרת נמצאת בהפך אעביד עמהון‬
‫ג מ י ר א ואם תייבין לא א ת פ ר ע והוא ה ס כ י ם‬
‫ל ג ר ס א ש ה ב י ׳ מ ש ם ר ב י נ ו בחיי ע ״ ש ע ע מ ו‬
‫א מ נ ם ‪.‬לכל א ל ה י פ ל א ב ע י נ י לשון ח י י ב י ן‬
‫אשר בתרגו׳ כי חשובה מ א ן דכר ש מ ה הלא‬
‫ב ע י ק ר לשון ה כ ת ו ב א ם ע ש ו כ צ ע ק ת ה ו א ם‬
‫לא ע ש ו לכן נ ר א ה ב ע י נ י כ י מ ל ו ת א ם ל א‬
‫תייבין‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫יךן‬
‫ש מ ל ת גד‬
‫זט‬
‫א ח ר השם ואח״כ א ס נא מצאתי מ ן בעיניך‬
‫י ו ק ת נ א מ ע ט מ י ס ומלח ו י א מ ר ט ו ל ה ל ש ת י ס‬
‫א מ נ ם לסי מ״ש רש״י ו״ל כי ה א מ י ר ה ה י ׳‬
‫ק ו ד ם ו י ק ל ק ר א ס ס יהי' מ א מ ר יוקח נ א נ ו ד ד‬
‫ועוד א ס ה י ׳ ר ע ת ה מ ח ר ג ס כ ן ה י ׳ מ ו ס י ף מ ל ח‬
‫ו א מ ר קורס יוקח נ א ל נ א ר קוצר ה ע ב ר י ! ולכן‬
‫ל נ י א ו מ ר לי כי א ף לסי הנוסחא אשר נ ח ר ג ו ס‬
‫א מ ר ה ׳ נלשון שהוא קודש לא זז מסשוטו של‬
‫מ ק ר א כי מ ל ח א ס נא הוא לגדול ש נ ה ם ר ק‬
‫שהזכיר בתתלתו שם ס ׳ לברכו ו ה א ו מ ר ) נ ש ם (‬
‫ה ׳ ע מ ן והוא ע ״ ו המשנה החקינו שיהא א ד ם‬
‫שואל א ח שלום ח נ י ר ו נ ש ם ) נ ר כ ו ח ס״ט(‬
‫)ודומה לזה מצאנו נלשון חז״ל לשנועה יזכירו‬
‫נ ס ת ם ‪ ,‬ה א ל ה י ס ״ וכן משה״ שסיר ק א מ ר ח ( ‪,‬‬
‫ו י ס כ י ם לזה מ ה שלא א מ ר ה מ ח ר ג ם ל א כ ע ן‬
‫י ע נ ר יקרך כסי שדקדק ה ח כ ם שד״ל)ע׳לח״א(‪,‬‬
‫ואולי ס ה ג ס כן ה ז כ ר ח השם לשון ש נ ו ע ה‬
‫כ א ו מ ר חי ה ׳ א ס א ע ז נ ך )מלכים א( ועל‬
‫כ ן ח ר ג ס נ א כלשון כ ע ן ולא בלשון נ ק ש ה ‪:‬‬
‫) י ( ו ה ו א א ח י י ו ‪ ,‬ח ר ג ס אחורוהי ולקמן‬
‫והדלח ס ג ר אחריו ת ר ג ם אחד נ ח ר ו ה י ע י ׳ מ ה‬
‫ש כ ח נ ח י ר ז ה נ ע ו ״ א )כלל ד׳ ציון יג( ‪:‬‬
‫ה י פ ל א מ ה ׳ ד ב ר ‪ ,‬ה י ח כ ס י וכן כ ה נ רש״י‬
‫כחרגומו ה י ח כ ס י וכי שוס ד נ ר מופלא ומוסרל‬
‫ו מ כ ו ס ה מ מ נ ו מלעשוח כרצונו )עיין מ״ש שם‬
‫כלל ח ׳ א ׳ צירן הי( כסופו ‪) :‬טו( ו ת כ ח ש ‪,‬‬
‫ו כ ד י נ ת ה ו א כלשון כ ז נ נ ע נ ר י כי הזי״ין‬
‫והד׳ מ ח ח ל פ י ס ל ר ו נ נ א ר מ י ח ‪) :‬יח( ו א ב ר ה ם‬
‫ה י ו י ה י ׳ ו מ ה י י יהוי! וכן ואש היו ח ה י ׳ לאיש‬
‫מ ה ו י חהוייןכי ה ה י י ן לאיש א ר י ח ה ו י ן כל אלה‬
‫נ ו א ״ ו נ ר א ה ו כ ן כל לשון ע כ ר מ ת ו ר ג ם ה י ה‬
‫א נ ל נ ע ת י ד י ס יהי׳ ח ה י ׳ וכדומה ג ם נ א ר מ י ת‬
‫יהי ה ה ׳ ו מ ז ה תבין כי הכוונה שה ה ו א‬
‫ל נ ר כ ה ש י ה " כן נציווי כפי ש ה ו נ א נרש״י ו״ל‬
‫ו כ מ ו ש ח ר ג ס והיה ח מ י ם והוי שלים א נ ל‬
‫והי׳ נ ר כ ס ת ר ג ם כלשון ע ת י ד ו ת ה א מ י ר ך‬
‫כ מ ו שהוא נ ע נ י ן שם ואעשך לנוי גדול ו א נ ר כ ך‬
‫ואגדלה שמך שהם כולם ה נ ט ת ו ת לעתיד ‪:‬‬
‫) י ט ( כ י י ד ע ת י ו ‪ ,‬עיין לת״א ו נ ס י ׳ רש״י‬
‫ז״ל ואס תסרשהו כתרגומו יודע אני נ ו‬
‫שיצווה וגומר אין למען נופל על הלשון! א מ נ ם‬
‫א ס נ ו ס י ף בלשון ה מ ת ר ג ם ארי גלי ה ו א ק ד מ י‬
‫יהי׳‬
‫ז‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫‪32‬‬
‫רדא יח‬
‫יהי׳ מ ס כ י ס ג ס כן לפי׳ רש״י ז״ל כ י ע י ק ר‬
‫הלשון ה ו א לשון יריעה ובתי׳׳בע ארי גלי ק ו מ י‬
‫ת ס י ו ו ת י ס בגין ו י ס ק ו ונראה שעל ו ע ת ו‬
‫ל מ ע ן הראשון חוזר ע ל ה פ ס ו ק שלסננו ו א ט ם‬
‫ה י ׳ יהי׳ ל מ ע ן אשר י צ ו ה ! ומלת כי י ד ע ת י ו '‬
‫כ מ א מ ר מוסגר> ו ל מ ע ן השני חוזר ע ל ונברכו‬
‫בו כל גויי ה א ר ך ל מ ע ן הביא ה ׳ וגו׳ כ א ו מ ר‬
‫למען אשר יביא ה ' ע ל אברהם ע ״ כ יתברכו‬
‫בו כל גויי הארץ לאמר יגדיל ס ׳ לעשות ע מ נ ו‬
‫כאשר הגדיל לעשות ע ם א ב ר ה ס ואולי כ ן ה ו א‬
‫ג ס כן ל ד ע ת א י נ ק ל ו ס ‪) :‬ט‪ (.‬ה א ף ת ס פ ה ‪,‬‬
‫ה נ ר ג ז ע י י ן רש״י ז ׳ ׳ ל ‪ ) :‬כ ה ( ח ל י ל ה ל ך ‪,‬‬
‫קושטא איכון דינך אשר צא ת ר ג ס בלשון ת ם‬
‫כ מ ו חלילה לעבדיך כ ת י כבאור מהרש״ד שהוא‬
‫מ פ נ י הכבוד שלא לימם אליו ית׳ ס ח י ת י ת‬
‫וחסרון ע כ ״ ל ו ה נ ה ת י ׳ לפי ה ע נ י ן ה פ ך ה מ ל ה‬
‫שהוא ל׳ תולין כ מ ו שהוא בפי׳ רש״י ז״ל וכן‬
‫ה ו א בתיב״ע ו ע ״ כ א מ ר מ ל מ ע ב ד בשמוש ה מ י ס‬
‫אבל בתי״בע לפי שתרגמו בלשון תילול‪ ,‬ה ו א‬
‫ל מ ע ב ד בלא מ ״ ס ‪ ,‬א מ נ ם ג ס היו״בע שינת א ת‬
‫לשונו כי ש ם ת ר ג ם ג ס ה ו א בלשון חס> ו נ ר א ה‬
‫כ י ע י ק ר ה מ נ י ע ה לאדם שלא לעשות דבר שלא‬
‫כ ה ו ג ן ה ו א מ פ נ י ה י ר א ה מעונש מ י שלמעלה‬
‫מ מ נ ו א ו מ פ נ י ה כ ב ו ד אשר נ ס ה ו א מ ט ר ת‬
‫ה י ר א ה פ ן יהי׳ לבוז וזהו לשון מ ס ) ע י י ן‬
‫אוצה״ש שורש חוש א מ ר כ י ענינו רתמים ע ל‬
‫ל ב ר מ ה ר ע לו א ו מלהשחיחו וקישורו ת מ י ד‬
‫במלת ע ל ו ס י י ם ו ב ר י ו ותרגום חלילה ח ס ו‬
‫ועיין לקמן בל׳ ח ו ס ע ל נפשך מ״ש ע ל ז ה (‬
‫כלשון ח״ו ה י ד ו ע בל׳ ח ד ל אבל כל ז ה לא יחכן‬
‫נ ת ו ק ו יתברך כ י לא י ר א מ פ נ י כ ל ‪ ,‬ר ק מ פ נ י‬
‫הרבר עצמו שהוא חולין ו ה ו א מלך ה כ י ו ל‬
‫ודרכו נ ק ל ו ש ה הלבר נ מ נ ע וזהו ש ת ר ג ם י ו ״ ב ע‬
‫חולין ה ו א ל ך ‪ ,‬וכן אונקלוס ירד ל ע ו מ ק‬
‫הדברים ואמר שהיא נ ג ד ה א מ ח והצדק וע׳׳כ‬
‫לא י ח כ ן ו א ף כ י חז״ל א מ ר ו כיון שניתן רשוח‬
‫למשח׳׳ אין מבחין בין צדיק לרשע ולא ע ו ד ו כ ו ׳‬
‫ה נ ה ה מ ת ר ג מ י ם תקנו ג ס א ת ז א ת בסירושס‬
‫אשר פרשו ה א ף ת ס ס ה בל׳ ר ו ג ז ‪ ,‬אשר בתתלה‬
‫התפלל א ב ר ה ם להסיר המרון א ף ו כ מ ו שפי׳‬
‫רש״י ז׳׳ל בלשון הגשה שהוא לתפלה ו כ ן הוא‬
‫נ ח י ״ ב ע ע ל ל׳ ר ג ש ו צ ל ‪ /‬ויצא לך מדברינו כי‬
‫לא‬
‫׳‬
‫לחם אבירים‬
‫ת י י ב י ן ה ם ' ב מ ס ג ר ת ו ע י ק ר לשון ה מ ת ר ג ם‬
‫הוא אעביד ע מ ה ו ן ג מ י ר א )אם לאתייבין(‬
‫ו א ם ל א )תייבין( ח ת פ ר ע כ מ ו ש ה ו א ב פ י '‬
‫רש״י ז״ל ו ש ע ם ה ז כ ר ת ה ח ש ו ב ה ה ו א • כ י‬
‫אחרי אשר הכתוב א מ ר בתחילת הענין‬
‫ז ע ק ת ס ד ו ם ו מ מ ו ר ה כ י ר ב ה וכויאיך י א מ ר‬
‫א ח ר י כ ן בלשון ס פ ק א ם ע ש ו ו א ם ל א ע ש ו‬
‫ו פ י ר ש ה ע נ י ן כ י אולי ע ש ו ת ש י ב ה ו כ מ ו ש כ '‬
‫רש״י ז״ל וכן ׳ ע ו מ ד י ם ב מ ר ד ם ו ה נ ה ב ס ו ף‬
‫ה ע נ י ן א ם ת ב ח ר ב מ ל ת ת י י ב י ן אשר‬
‫ב מ ס ג ר ת ת ס י ר מ ל ת ל א כי ה י א פ ר ו ש ה‬
‫ו ה י א מ מ ש כ פ י י ר ש ״ י ז ״ ל ו ת ש ו ב ו ת ר א ה כיי‬
‫שני ה ג ר ס ו ת אי׳ של ר ' בחיי ובי ה ה פ ו ך‬
‫מ מ נ ה ב מ ל ת תייבין ק ו ד ם מ ל ת לא א ח ת‬
‫ה י א א ח ר ש ת ש י ם מ ל ת תייבין ב מ ס ג ר ׳‬
‫ו כ ן א ח ת ה י א ע ם נ ו ס ח ו ת ה ס פ ר י ם שלנו ר ק‬
‫בסוף‬
‫ש ה ס ת פ ק ו ב מ ל ת תייבין אשל‬
‫ו ה א ח ר ו נ י ם לצו ל ב א ל י ו ת ל ו ה ו ס י פ ו ג ם‬
‫ב ת ח י ל ת ה ע נ י ן א ם לא תייבין א ב ל הענין‬
‫ג מ י ר א ‪ ,‬כ ן ת ר ג ו ם לשון‬
‫א ח י י בלי ס פ ק ‪:‬‬
‫ח ר ם ב ה פ ע י ל א ב ל ה ש ם ולא ידבק בידך‬
‫מ א ו מ ה מ ן ה ח ר ם ) ל ב ד ם ינ( מ ת ו ל ג ' ח ר מ א‬
‫ו נ ר א ה מ ז ה שאין ד ע ת ו לפרשו כ ש ם ח ר ם‬
‫א ב ל ענינו כ מ ו ג מ ר וסוף כ מ ו יגמר נא ר ע‬
‫ר ש ע י ם ל א ל ג ו מ ר ע ל י ו כ ד ו מ ' ולכן ל א א מ ר‬
‫בלשונו א ע ב ו ד י ת ה ו ן ר ק ע מ ה ו ן ) ו ק ר ו ב‬
‫ב ע ‪ /‬י ב כ ל א ל ה ש ה ם כ מ ו לשון ג מ ו ל‬
‫שהוא תשלום ה מ ע ש ה והרי״ש ע ם ה ל מ ״ ד‬
‫נמצאים בחלוף כ מ ו מזרות מזלות ועוד‬
‫ר ב י ם ו י ה י ' מ ז ה לאל ג ו מ ר ע ל י כינו שהוא‬
‫ב מ ק ו ם א ח ר א ש י ר ה ל ה ' כי ג מ ל ע ל י ( ‪:‬‬
‫) כ ה ( ד ד א י ן כ ל א ר ע א ל א י ע ב י ד דינא‬
‫כ ״ ה נוסחות• ס פ ר י ם האחרונים ו ב כ מ ה‬
‫נ ו ס ח א ו ת מ ד ו י י ק י ם דיין כ ל א ר ע א ב ר ם‬
‫י ע ב י ד דינא ו כ ת ב ע ״ ז ב ע ל אוג״ר שהיא‬
‫ה ג י ל ס א הנכונה ב ל א ס פ ק כי כן מ ד ר ך‬
‫א ו נ ק ל ו ס ל ה ס י ר ה ת מ י ׳ לפרש ה מ כ ו ו ן ו ע ל‬
‫הנוסחאות אשר ב ס פ ר י ם האחרונים א מ ר‬
‫ש ה ו א כ ג ר ו ף כ י אין שום סינון ל ה ו ר ו ת ע ל‬
‫סתמיה‬
‫;‬
‫;‬
‫;‬
‫;‬
‫׳‬
‫לחפ אבירים‬
‫וירא יח יט‬
‫ה ת י מ ה ‪ ,‬ו ב ת י ב ״ ע האפשר דראין וכו׳‬
‫ו ב ה ג ה ה ק ל ה יתכן במיני לקיים נוסחות‬
‫ה ס פ ר י ם שלנו שיהי׳ ד ו מ ה א ל ה נ ו ם ח א א ש ר‬
‫ב ת י ״ ב מ ה נ ״ ל מ מ ש ו ה ו א כ י צריך ל ה י ו ת‬
‫דראין כ ל א ר מ א ה ל א י מ ב ו ד ד י נ א ב ה ״ א‬
‫כ מ ו ה ל א כ ל ה א י ן ל פ נ י ך א ש ר ב ז ה יהי׳‬
‫נ כ ל ל ה ת מ י ה ו ה ב א ו ר יחדיו כ י ה ו א כ מ ו‬
‫ה ״ א ה ת י מ ה מ ם מ ל ת לא כ א ו מ ר ה א ם ל א‬
‫ו ג ם ה ו א כ מ ו ה ל ה ה י א ב ר ב ת בני מ מ ו ן‬
‫)דברים ג ( ‪:‬‬
‫׳‬
‫י ‪£‬‬
‫) ו ( ב ב ע ו כ ע ן א ח י ק ה ו א בכל‬
‫הספרי׳ ובמל‬
‫׳‬
‫ם ׳ י א ״ ר ג ו ר ס ב ב מ ו א ח י ו א י ן ב ו כ מ ן כי‬
‫ב ב ע ו ה ו א ת ר ג ו ם של נ א )אוג״ר( א ב ל‬
‫ב ת י ב ״ ע ב ב ע ו לא כדין ולרמתי ה ו א מ ו כ ר ח‬
‫ל פ י ה מ מ ן כ י לא ב ק ש מ ה ם ל ה י ט י ב‬
‫מ ע ש י ה ם ב א מ ר ל ה ם ה נ ה נ א לי ש ת י ב נ ו ת‬
‫ר ק שלא י ר ע ו ע ת ה ל ה א ו ר ח י ם ו ז ה ו ה מ ו ב ן‬
‫כ ע ן ואול* ה ם \ ש נ י נ ו ס ח א ו ת‬
‫במלת‬
‫ב ת ר ג ו ם מ ל ת נ א ‪) :‬יז( כ ד א פ י ק י ח ה ו ן ‪,‬‬
‫בלשון י ח י ד אולי צריך ל ה י ו ת כ ד א פ י ק ו‬
‫בלשון ר ב י ם ו כ מ ו ש ה ו א ב ת ר ג ו ם י ״ ב ע‬
‫ב א פ ק ו ת ה ו ן י ח ה ו ן ‪ ,‬ולפי ה נ ו ם ח א א ש ר‬
‫לפנינו בלשון י ח י ד ה ו א מ כ ו ו ן ל ד ר ש ח ז ״ ל‬
‫שאחד הי׳ מציל )ב״ר הובא‪,‬ברש״י ב פ ס ו ק‬
‫ו ה נ ה ש ל ש ה אנשים( ו מ ל ת כ ה ו צ י א ם ה ו א‬
‫כהוצי׳ א ו ת ם ו א ף ש ה ו כ פ ל א ח ״ כ כ מ ו שנמצ׳‬
‫ו ת ר א ה ו א ת הילד)ועיין תום׳ פ ר ק השוכר‬
‫א ת ה פ ו ע ל י ם שהקשו מ ה כ ת ו ב ויחזיקו‬
‫ה א נ ש י ׳ ויוציאוהו ו ת י ר ו צ ם שם(‪ ) :‬י ח ( ב ב ע ו‬
‫כ ן ה ו א ב כ מ ה נ ו ס ח א ו ת בלשון‬
‫כען רבוני‬
‫ח ו ל ו ב כ מ ה נ ו ס ח א ו ת ב ב ע ו כ ע ן ה ׳ בלשון‬
‫ק ו ד ש ו כ ״ כ ה א ו ג ״ ר ב ש ם ם ׳ יא״ר‪ ,‬ורש״י כ‬
‫ר ב ו ת י נ ו א מ ר ו ששם ז ה ק ו ד ש ש נ א מ ר ב ו‬
‫ל ה ח י ו ת א ת נפשי מ י ש י ש ב י ד ו ל ה מ י ת‬
‫ולהחיות ותרגום בבעו כ ע ן ה ׳ ומהרש״ד‬
‫פ י ׳ ד ב ר י ו ו א מ ר ואין כוונתו שאונקלום‬
‫ת ר ג ם כ ן כי ב א ו נ ק ל ו ס נ מ צ א ה ה פ ו ך ר ב ו נ י‬
‫‪7‬‬
‫וכו׳‬
‫ין‬
‫ש מ ל ח גר‬
‫לא מ פ נ י הכבול ל כ י שינה אונקלוס א ת לשיני‬
‫ו ל א ל ה ת ת כ ם ע ל לשון ה כ ת ו ב בא א י ל לנהר‬
‫ה ע נ י ן מ פ ״ י לרכו ב ק ו ל ש ‪ :‬לכו( ה נ ה נ א‬
‫ה ו א ל ת י ‪ ,‬ה א כ ע ן אסגיתי וכן השני וכתב‬
‫מהרש״ר כ י לא י ל ע לכוונו אל לשון ה מ ק ר א ‪,‬‬
‫ו י ״ ב ע ת ר ג ם בלי שריתי ה ו א לשין ה ה ח ל ה ו כ ן‬
‫ת י ר ג ם אונקלוס הואיל מ ש ה ש ר י י א מ נ ם לסי‬
‫הנמצא ב מ ח ב ר ת הערוך של ריש פרחי ן שכת׳‬
‫ו ז ה לשונו הואלתי ללבר אל ה ׳ )בראשית‬
‫ובן הואלנו ונשב‬
‫יח( פירוש הרביתי‬
‫‪).‬יהושע!( הואיל הלך אחר צו )הושע ה( פ ׳‬
‫ה ר ב ה ‪ ,‬הציווי הואיל נ א ולין)שושטים יט( ויואל‬
‫מ ש ה לשבת א ת האיש ע מ ל ע מ ו ה ר ב ה עכ״ל ׳‬
‫מ ה נ ע מ ו לברי אונקליס פ ה ו מ ה ת י מ ׳ שלא‬
‫הביאו ה מ ח ב ר לעלות כ ר ר נ ו נשרשיו ו אולי‬
‫מ פ נ י שנים האחרונים שלא תי׳ עס״י דבריו כי‬
‫ויואל מ ש ה ת ר ג ם ו צ ב י ‪ ,‬הואיל מ ש ה שרי מ י ל‬
‫ו מ ה שתרגם י ו י ב ע הואלתי השני בלשון ה ת ח ל ה‬
‫ה ו א צריך מובן ה ל א אלה לברים אחרונים ואיך‬
‫שייך ע ל ז ה ל׳ התחלה אולם מ ה ש ת י ר ג ם‬
‫מפני‬
‫אוגקלוס הראשון בל׳ אסגיהי ה ו א‬
‫ש מ י ס כ ע ל ה ר ב ר י ם שאמר ה א ף ת ס פ ה השופט‬
‫כל ה א ר ן ו כ ו ׳ ‪) :‬והראני ילידי ט ו ה ר ״ י הנ״ל‬
‫כ י הרר׳׳ק נ ש ״ נ ) ז כ ע ( ה נ י א מ ת ר ג ו ם אינקלוס‬
‫ה נ ה נ א הואלתי הראשון ש ר י ת י ע ״ כ והיא‬
‫נ ו ס ח א ישרה מ א ד ופלא שלא נמצאה נ ס פ ר י ם‬
‫ו נ ם א ל ם לא ז כ ר ה ( ‪ :‬ע פ ר ו א ש ר ‪ ,‬ע פ ר ו ק ט ם‬
‫לא ת ר ג ם כלשון מ פ ר י ט כמו נ ס ׳ ' ) כ ר א ש י ת ( כי‬
‫עפראתהעפרא ‪ ,‬כ י פ ה הואמשלנעלמא‬
‫כ מ ו שהוא נ ת י ״ נ ע ואנא מ ת י ל ל ע פ ר ו ק ס ם ‪:‬‬
‫)כמ( ל א א ע ש ה ב ע ב ו ר ה א ר ב ע י ם נ ת ר ג ׳‬
‫לא א ע י י ל ג מ י ר א ה ו א כנגר ה א מ ו ר נ ת ח ל ת‬
‫ה ע נ י ן ל ׳ כ ל ה וקצת קשה שלא א מ ר א ע נ י ל‬
‫ע מ ה י ן ג מ י ר א כ מ י בתרגום פ ס ו ק ה כ י ל ‪:‬‬
‫׳‬
‫י ^ ל )ג( ו מ צ ו ת א ‪ £‬ו ז ‪ ,‬נ ת ר ג ׳ ה י ס י ף מ ל ת‬
‫להון והוא כ מ ע ט‬
‫למיתר כ י ק א י ע ל להם ה ר א ש ו ן ‪ ,‬אולי יכוון אל‬
‫הלרש ש ה נ י א רש״י ד ל פ ס ח היי ולא מצינו‬
‫שלוט ק י י ס ה ת ו ר ה )וע״כ מ פ י ק ל י ׳ ג ב ״ ר‬
‫מ מ ש מ ע ו ס י ו ו ק ל ר י ש ל י ה לשון מצה ו מ ר י נ ה (‬
‫ט ״ כ הוסיף ת י ב ת להון ר״ל שהמלאכים נ ד מ ו‬
‫<י‬
‫הא‬
‫}בוא»יי»‪1‬‬
‫‪.‬ן ‪3‬‬
‫שמלת‬
‫גר‬
‫וירא ירן‬
‫לו כאנשים צדיקים מ ק י מ י התורה כ א ב ר ה ם‬
‫ולהם ע ש ה ה מ צ ו ת ‪ ) :‬ט ( הגמצאות> ראשתכחן‬
‫מ ה י מ נ י ן הוסיף תיבת מ ה י מ נ י ן ו נ ת י ב ״ ע איננו‬
‫א פ ש ר דרייק מ ל ׳ הנמצאות שהי׳ מ א מ י נ י ם‬
‫בדברי המלאכי׳ ו ע ״ כ נמצאו ב נ י ת כענין ה י ר א‬
‫א ת דבר ה ׳ ה נ י ס א ת עבדיו ו א ת מ ק נ י ה ו‬
‫)שמות ז( )עיין יבמות פ״ו( ו ב נ י י ר ‪ :‬פ ן‬
‫ת ס פ ה דלמא תלקי לא ת ר ג ם כ מ י לעיל ה א ף‬
‫ת ס ס ה כלשון שצאה והוא ל׳ כ ר י ת ה ו ה ש מ ד ‪,‬‬
‫נ ר א ה שהיו יודעים־ שינצל מ כ ר ת ו ה ש מ ד ה‬
‫כזכותו של א נ ר ה ס אכל א מ ר ו ש מ א יגרום‬
‫ה ח מ א ללקות בכוסו א ו נ נ נ י נ י ת ו ו כ מ ו שהי׳‬
‫נ א מ ת כאשתו )וזהו אפשר כוונת רש״י ד ל‬
‫ב כ ת ב ת ה י ׳ כ ל ה ו י נ י א ראיה מל׳ א ר מ י ת ולא‬
‫מ פ ס ו ק ויש נ ס פ ה נ ל א מ ש פ ע ו נ פ ס ו ק הנ״ל‬
‫ה א ף ח ס פ ה לא ה נ י א שום ר א י ס אלא דבזה‬
‫רצונו לפרש ת ה י ׳ כלס והולך כמו ע ד ת ו ם כל‬
‫סדור דאנשי ה מ ד ב ר שלא ה י ׳ נ פ ע ם א ח ת ולכן‬
‫מ ב י א ה פ ס ו ק ה ז ה ותרגומו ע י י ן נ נ א ו ר‬
‫מהרש״ד שכ׳ע״ז ולא ידעתי כ ו ו נ ת ו ( ‪ ) :‬י ט ( ל א‬
‫א ו ב ל ל ה מ ל ט ד ה ר ה ‪ ,‬ת ר ג ו ם לית א נ א יכיל‬
‫ו ל ק מ ן אצל המלאך לא אוכל לעשות ד נ ר לא‬
‫איכול ואצל כ ל ע ס לא אוכל לעכור א ת פ י ה ׳‬
‫) נ מ ד נ ר כ נ ( ת ר ג ם לית לי רשו ‪ r‬משינוי‬
‫ד נ ר י ה מ ת ר ג ם ת מ ו ן נ ו ס ת ו י נ ע ם לך ה ע ת ק ת ו‬
‫הנפלאה ‪ ,‬כי הראשון ה ו א מ נ י ע ה מ ה ע ד ר ה כ ת‬
‫והיכולת והאחרון אשר ה נ ח י ר ה נ י ד האדם ג ס‬
‫לעכור ע ל מצות ה ׳ א מ ר ר ק לית לי רשו ו כ מ ו‬
‫ש ת ר ג ם לא תוכל לאכול נ ש ע ר י ך לית לך ר ש ו ‪,‬‬
‫אבל האמצעי אשר ה ו א ד כ ר י המלאך ויכלתי‬
‫מלוי ברשותו ו א ם אין לו רשות א י ן לו יכולת‬
‫ע ״ כ ע ז ב בו כלשון ה כ ת ו ב ולא ת י ר ג ם נ ו לית‬
‫א נ א יכיל כראשון כ ׳ מ ש מ ע ו ה ע ד ר היכולת‬
‫ו ל א כשני בלשון רשות אבל משמעו שניהם‬
‫ותבט אשתו מאחריו‪,‬‬
‫כ א ח ד ‪) :‬כו(‬
‫מ ב ת ר ו ה י ולעיל א ל ת ב ע א ח ר י ך י לאחוריך‬
‫)מיין מ״ש ב ע ר א כלל ה ׳ ציון י״ג( כ י אחור‬
‫ה ו א ע ל נושא אחד נ ק ר א צד ה פ נ י ם ק ד ם‬
‫ושכננדו צד ה ע ו ר ף א ח ו ר א י ל בשני נ ו פ י ם‬
‫ס נ א י ם זה א ח ר זה ה ו א בלשון ה מ ת ר ג ם‬
‫ויהי‬
‫בשורש נ ת ר ‪:‬‬
‫גס‬
‫פ ה ואשקאה‬
‫ועדאה ‪,‬‬
‫אבל אין ראי׳‬
‫ש ל א נ א מ ר ב כ ת ו ב ויהיו ר ק ו י ה י‬
‫׳‬
‫לחם אבירים‬
‫וכו׳ א ב ל פ י ר ו ש ו ת ר ג ו מ ו שצורך ל ת ר ג ם כן‬
‫ע ״ כ ו כ ת ב ע ״ ז ה ח כ ם ב ע ל א ו ג ״ ר אשר‬
‫הנוםחא הראשונה היא ע י ק ר לדעתי שאם‬
‫ה י ׳ כ ו ו נ ת א ו נ ק ל ו ם ל ת ר ג מ ו ק ו ד ש לא ה י ׳‬
‫א ו מ ר ו א מ ר ל ו ע להון א ב ל ו א מ ר ל ו ס‬
‫א מ נ ם ג ם ל פ י ׳ חז״ל מ ל ת א ל י ה ׳‬
‫קדמיהון‬
‫צ ר י ך ב א ו ר )עיין בש׳׳ח א ו ״ ק ע י ( ו ע ל פ י‬
‫ה פ ש ו ע נ ר א ה כי י ת כ ן ל ק ר ו א השליח ב ש ם‬
‫שולחו כ מ ״ ש ה ר ש ב ״ ם ז״ל ב פ ם ו ק ו י א מ ר ה ׳‬
‫אל א ב ר ה ם ל מ ה זה צחקה ש ר ה ‪ ,‬ה מ ל א ך‬
‫ה ג ד ו ל ש ב ה ם ו ב פ ס ו ק השני ש ם ויכן ב פ ס ו ק‬
‫והי ה מ ע י י ע ל ס ד ו ם ועל מ מ ו ר ה ‪ ,‬מ א ת‬
‫ה ׳ ‪ ,‬ו ה י ה מ ע י ר ה מ ל א ך גבריאל מ א ת ה ׳‬
‫ש כ י נ ה מ מ ש וכן ה ו א ב ב ״ ר ו ב א נ ח ו מ א ע כ ״ ל‬
‫ויהי׳ ג ם ה ש ם ה ז ה כ מ ו ה ש מ ו ת הנזכרים‬
‫א ף כי מ ו ס ב ע ל ה מ ל א כ י ם ע כ ״ ז קודש ה ם‬
‫א ח ר י ש נ ק ר א ו ב ש ם ה ׳ א ל ע ו ל ם ולכן ע ל‬
‫ד ע ת י א י ן ' ל מ ח ו ק ג ר ס ת ה ס פ ר י ם אשר‬
‫י ת ר ג מ ו ב ש ם ה ק ו ד ש ע ל ד ע ת חז״ל וכן‬
‫מ ע י ם ל ע נ ״ ד ד ב ר י רש״י ש א מ ר ו ת ר ג ו מ ו‬
‫א ף א ם נ א מ ר שרצונו כ ד ב ר י מ ה ר ש ״ ד שצרי׳‬
‫לתרגים כ ן ע כ ״ פ נ ר א ה שרצונו ל ה ג י ה כ ן‬
‫ב ד ב ר י ה מ ת ר ג ם ז״ל ו מ י י ב א א ח ר י ו וכן‬
‫ב ת י ״ ב ע ו ה מ כ ו נ ה ירושלמי מ ת ר ג ם בלשון‬
‫קודש ו ה נ ה ח ס ר ת ר ג ו ם מ ל ת אל וע׳בביאו׳‬
‫שכ׳ כ י אולי ר ו צ ה ל פ ר ש כ פ י ׳ ה נ ג י ד ש ה ב י א‬
‫ה ר א ב ״ ע שהוא מגזירת הואיל פ י ׳ ה ת ר צ ה ‪:‬‬
‫)יע( ר ח מ י ן ק ד מ ך כן ה ו א בכל ה ס פ ר י ם‬
‫ויש נ ו ם ח א ב ע י נ ך ותלוי בשינוי ה נ ו ס ח ׳ ה נ ״ ל‬
‫ב ל ׳ ה ׳ א ם ה ו א ק ו ד ש א ו ל א ‪) :‬כז( ד מ ש מ ע ן‬
‫ה מ ן ‪ ,‬בצלו ל פ י הלשון ה י ׳ נ ר א ה שצריך להיו׳‬
‫ד ש מ ש בלשון ע ב ר וכן ה ו א ב ת י ב ״ ע א ם ל א‬
‫ש נ א מ ר כ י יכווין א ו נ ק ל ו ם א ל ד ר ש ח ז ״ ל‬
‫שלמדו מ כ א ן ק ב י ע ה מ ק ו ם לתפילה ע ״ כ‬
‫י ת ר ג מ ו בלשון ה ב י נ ו נ י ‪) :‬לג( ו א ש ק י א ן‬
‫ו ע ד י א ן כצ״ל ב ל ״ ר ‪ ) ,‬ו ב ע ל מ ל ״ א ה ב י א ב פ י‬
‫י ״ ר ק כ ״ י ל נ ם ת ר ו ת ה ו ו א ה )שמות י! •צ(‬
‫ו ב נ ו ״ ן נ ו ם פ ׳ הוויאן)איכס( ו א ״ כ יכול להיו׳‬
‫׳‬
‫מ ן מ ל ת ה ו ו א ה ש ם כיי ה ו א לשון ס ת מ י‬
‫ו ב א מ ת נ ל א ה שצ״לשםוהווה עמש״ש( ו כ ״ ה ב ת י ב ״ ע ‪:‬‬
‫וטה‬
‫לחם אבירים‬
‫ומה חבית‬
‫)ש(‬
‫ףך‪$$‬‬
‫בנוסחאות‬
‫כ״ה‬
‫שלפנינו‬
‫בהקרמתו‬
‫האוג״ר‬
‫הביא ו מ ה חטית ‪:‬‬
‫דיקרעיינין‪,‬‬
‫ובכמה‬
‫יא״ר‬
‫שהעתיק מ ם ׳‬
‫)עז( ה א ל ך כ ס ו ת‬
‫כ ״ ה ב כ ל ה נ ו ס ח א ו ת שלפנינו‬
‫נ ו ס ח א ו ת אין‬
‫ואמר‬
‫אבל‬
‫האוג״ר‬
‫כי‬
‫בהם‬
‫מלת‬
‫ברפוםים‬
‫עיינין‬
‫אחרונים‬
‫ה ו ם י פ ו ה ו ל ה ש ו ו ת א ל ה ע ב ר י ו ה ו א שבוש כ י‬
‫ו ח ז י ת י ת ך ה ו א ת ר ג ו ם של ע י נ י ם כ פ י ׳ ר ש ״ י‬
‫ז״ל‬
‫ו ע י י ן מ ״ ש ב ז ה ב ע ו ״ א כללי א ׳ א ש ר‬
‫לפי‬
‫ר ע ת י מ ו ר כ ב ב ת ר ג ו ם ה ז ה שני פ י ׳‬
‫ו מ ל ת עייני] ו ג ם מ ל ו ת‬
‫וחזית‬
‫ב מ ס ג ר ת דאי ה א לא קיים ה א‬
‫הם‬
‫יתך‬
‫ולפי׳ א ח ד‬
‫יהי׳ ה א לך כ ס ו ת ד י ק ר עיינין ח ל ף דשלחית‬
‫ודברתיך‬
‫ו י ה י ׳ לשון ע י נ י ם מ ל ש ו ן ג ו ו נ י ן ‪,‬‬
‫ולפי׳ השני יהי׳ ה א לך כ ס ו ת ד י ק ר‬
‫חלף‬
‫ד ש ל ח י ת ו ח ז י ת וכו׳ ע פ ״ י ה פ ש ו ט ‪:‬‬
‫)ז( מ א ן מ ה י מ ן‬
‫דאמר לאברהם‬
‫ו ק י י ם ד ת י נ ק בנין‬
‫ש ר ה ו ג ר ס ת ה ר מ ב ״ ן ז״ל מ א ן מ ה י מ ן ד י נ ו ר‬
‫לאברהם קיים דתניק ועוד נוסחאות אחרות‬
‫כמו שכתב‬
‫באוג״ר אבל ה ו א רוצה לקיים‬
‫הנוםחא‬
‫ה ר א ש ו נ ה ולא ה ו ד י ע ט ע מ ו‬
‫ובתי״בע‬
‫מ ה מ ה י מ ן מ ב ש ר א וכו׳ וכן הי׳'‬
‫נ ר א ה ל ע נ ״ ד לגרום באונקלוס מ ה מ ה י מ ן‬
‫ל א מ ר פ י ׳ א י ך ‪) :‬ח( ו א י ת ח ם י ל‬
‫׳‬
‫בשרשי‬
‫ה פ ר מ ו ן ה ב י א ו א ל לשון כ י י ח ס ל נ ו ה א ר ב ה‬
‫)לגרים כה( פ י ׳ י כ ל ה ו מ ז ה נ ק ר א ח ס י ל ו כ ן‬
‫הוא ב פ י ' ל ש ״ י שם ‪,‬ולכן א ד מ ה כי ו ע מ ל‬
‫כ מ ו ו ע מ ר ב ר י ״ ש כ מ ו ש כ ת ב ת י ל ע י ל בלשון‬
‫כ כא‬
‫כ )־־(‬
‫שטלת‬
‫יח‬
‫גד‬
‫כ א ש ר התעו אותי‬
‫ויהי‬
‫באור ד ב ר י‬
‫א ל ה י ם וכו׳‬
‫ה מ ת ר ג ם כ ת ב ת י בעו״א )כלל א ׳ ציון ב ׳ ( כי‬
‫יפרש מ ל ת אלהיס בשני א ו פ נ י ם א ׳ קודש כ ד ע ת‬
‫רש״י ד ל ו ה מ פ ר ש י ם ובי חול כ ד ע ת ה י ״ א‬
‫ב מ ״ ס והוא ע ״ ל ה מ ח ר ג ׳ ז״ל מורכב קודש וחול‬
‫ו ר ״ ל ה ח ק ר בעניני אלוקוח ה מ ת ה ח ע ו נ י‬
‫מ ב י ת אבי ל מ ע ן ה ת ר ח ק מ ד י ע ו ח נ פ ס ד ו ת‬
‫ו ל פ ר ס ם שם אלהי א מ ת בכל הארצות וכן בב״ר‬
‫הלוואי נדריש הדין ק ר י ׳ בתלת אפין ונסיק ידיי‬
‫) פ י ׳ נוצא ידי חובתו( בשעה שבקשו א ר ה‬
‫להזדווג לי ע ד שאני בביח א ב י נ ח ק י י ם עלי‬
‫ו ב ש ע ה שבקשו א ו ״ ה ל ה ת ע ו ח א ו ח י נגלה עלי‬
‫ה ק ב ״ ה ו א מ ר לי לך לך ׳ ו ב ש ע ה שבקשו א ו י ה‬
‫ל ת ע ו ת מדרכיו של ה ק ב ״ ה ה ע מ י ר ל ה ם‬
‫שני גדולים משל בית א ב א שם ו ע ב ר והיו‬
‫מ ת ר י ס ב ה ם ‪ ,‬נ ר א ה שדרשו שם אלהיס קידש‬
‫ע ״ כ ס י י ם נ ת ק י י ם עלי הקנייה ו!"ש בקשו‬
‫א ר ה להזדווג לי היינו להתווכת ע מ י נ ע נ י נ י‬
‫האלקית ו ה פ ן ה ב ׳ ה ו א חול כסי ה ת י ״ ב ע ו ה פ ן‬
‫השלישי על שם ו ע ב ר מלשון אלהיפ לא תקלל‬
‫ו כ מ ו שדרשו ב פ ס ו ק ותלך לדרוש א ת ה ׳ ‪:‬‬
‫‪F‬‬
‫מ י ט ל ל ‪ ,‬מ א ן מ ת י מ ן וכו׳‪ ,‬מ ל ת‬
‫)ז(‬
‫מלל בלה״ק נ ר א ה שהם‬
‫לברים ברורים כמ״ש ו ד ע ת שפתי ברור מללו‪,‬‬
‫מ י ימלל גבורות ה ' ואפשר כ י זה ט י נ ת ר ש ״ י‬
‫ז׳׳ל שכחב לשון שבח וחשיבות ולא מלשון מ י‬
‫ל נ ד י ס ר ה מ מ נ ו השגת ה ר מ נ ״ ן ז״ל יעיין באור‬
‫מ ה ר ש ״ ל ‪) :‬יד( ו ת ל ך ו ח ת ע ‪ ,‬ו מ ע ת וכן ה ו א‬
‫ב פ ס ו ק כאשר ה ת ע ו כד ע ע ו ובמקומית ר ב י ם‬
‫•שעוות ע מ מ י א ר ק ו ה נ ה ת ו ע ה בשרה ת ע י‬
‫בתי״ו‬
‫ג מ י ר א כי ה ל מ ״ ד והלי״ש מ ת ח ל פ י ׳ כ מ ו אלמנותיו ארמנותיו ו ר ב י ׳ כ מ ו ה ם ) ו כ ״ מ במשחדל(‪:‬‬
‫ושמיעקדסה׳‬
‫)יז(‬
‫יתקלא‪,‬‬
‫כ ן ה ו א ב כ ל ה נ ו ס ח א ו ת שלפנינו ו ב א ו ג ״ ר ה ג י ה שליל‬
‫ב ל א מ ל ת י ת ו כ ל ל א כייל כ י ה כ ת ו ב מ י ח ס ה פ ע ו ל ׳ א ל ה א ל ו נ ו פ ל ת ב ו מ ל ת א ש ו ה ה ר ג ׳‬
‫מ ח ל י ף ה מ ל י צ ה ו ע ו ש ה ה ד ב ר נ ש מ ע א ל ה א ל ואין י ת נ ו פ ל ב ו וכיוצא ב י ה ו א ב ל ׳ י ד י ע ה‬
‫פי‬
‫ידעתי‬
‫אח‬
‫מ כ א ו ב י ו א ר י גלי ק ד מ י כ י ב י ה ו ן ב ם ׳ י א ״ ר ו ב כ מ ה נ ו ס ח א ו ת אין ב ו‬
‫י ת וכאלה רבים מ א ו ד ‪ ,‬ע ״ כ דבריו בקיצור‪ ,‬א מ נ ם בנוסחאות ה ס פ ר י ם האמרוני׳‬
‫הרבה‬
‫מ ל ת י ת א ש ר יש ל מ ח ק ם ל פ י ה כ ל ל ה ז ה‬
‫הפשוק כי י ד ע ת י א ש מכאוביו‬
‫ובענין שהביא‬
‫נמצאו‬
‫מלשון י ד י ע ה נ ו ס י ף‬
‫ו ל א ב א ר נ ו ם מ ש ה ת ר ג ו מ י ם א ש ר לפניו ב ת ח ל ׳ ה פ ס ו ק‬
‫ראה‬
‫‪36‬‬
‫ויירא כא כ ב‬
‫שטלח גי‬
‫נ ת י ״ ו ואפשר כ י איננו חלוף ר ק לשון מ ע ו ת‬
‫לבל וכוונתו ב פ ס ו ק ה ז ה ע ״ ל ה ל י ש שת!רה‬
‫לגילולי בית א ב י ה ‪) :‬ל( ש ב ע כ ב ש ו ת ‪,‬‬
‫כל לשון כבש כשב מ ת ו ר ג ם א י מ ר ‪ ,‬ואולי תורפן‬
‫יקראו נקבות הכבשים ה מ מ ה ר י ם להוליר‬
‫מלשין חז״ל ה א בתרפי ו ה א ב א פ ל י ‪:‬‬
‫כב‬
‫)ב( ל א ר ץ ה ט ו ר י ה ‪ ,‬ח ר ג ׳ לארעא‬
‫פילחנא ) ע ׳‬
‫רש״י ז ״ ל ו נ נ א ו ר מ ה ר ש ״ ר ( ו א ס ק י ׳ ק ד ט י ה מ ן‬
‫ל ע ל ת א לשון קדמי ה ו א תוש׳ ע ל לשון ה כ ת ו ב‬
‫כאלו א מ ר והעלהו לי ו ה ו א שלא תפרש מלת‬
‫ו ה ע ל ה ו ע ל ה ה ע ל א ה ע ל ה ה ר ר ק שהוא‬
‫ג ״ כ מלשון ע ו ל ה לה׳ וכמו שהוא נ י פ ת ח ‪,‬‬
‫והעליתיהו עולה ו מ ן ה ת ס ר ת י נ ת לי ה ו א‬
‫שדרשו חז״ל שלא א מ ר לו שחעהו כ מ ו שהונא‬
‫נ ר ש ״ י ו נ ל א ז ה א י ן מ ו נ ן כ י והעליהו פירושו‬
‫שיעשהו ע ו ל ה כ ט ש פ ע ‪) :‬ח( א ל ה י ם י ר א ה ל ו‬
‫ה ש ה ל ע ו ל ה " י ‪ .‬ואמר א נ ר ה ס ק ד ם ה ׳ גלי‬
‫ל י ׳ א מ ר א ל ע ל ת א נ ר י אפשר כוונת ה מ ת ר ג ם‬
‫לפרש שהוא כ ע י ן ת פ י ל ה גלי ליה ליצחק א מ ר א‬
‫ל ע ל ח א ) ה ש ה לעולה( ומלת נ ר י ה ו א כ מ ו לכרי‬
‫ו נ ת י נ ״ ע מ ל ת נ ר י איננו לפי ה ע נ י ן ‪ ) :‬י ב ( כ י‬
‫ע ת ה י ד ע ת י ‪ ,‬י ר ע נ א ) ע י י ן לת״א( ואשר לא‬
‫ת י ר ג ם כלשון גלי כ מ ו כ י ידעתי א ת מ כ א ו נ י ו ‪,‬‬
‫ו כ ן כי ידעתיו אצל א נ ר ה ס להסיר ההתת־שוס‬
‫מ ן ה נ ו ר א י ת ׳ וכן ה ו א נ ת י ״ נ ע ג ם פ ה א ר י גלי‬
‫ק ד מ י ה ו א מ פ נ י מ ל ת ע ת ה אשר ה ו א כ מ ע ע‬
‫יסי׳ ס ו ת ר כ ׳ לשון גלי קדמי מ ש מ ע שכבר גלוי‬
‫וידוע‬
‫(‬
‫לחם‬
‫אבירים‬
‫ר א ה לאישי א ח ע נ י ענני ו א ח צ ע ק ת ם‬
‫ש מ ע ח י ש ח ר ג ׳ ג ל י ק ד מ י שנגיע ק ל מ י ו ע כ ״ ז‬
‫ב ח ל ג ו ם שלפנינו ה ו א ע ם מ ל ה י ח ב כ ל‬
‫ה פ ם ו ק ו ב ק י ״ ב ע א ף כ י בלשון י ל ע ח י א ח‬
‫מכאוביו אין בו מ ל ח י ח א ב ל ב ח ח ל ח ה פ ס ו ׳‬
‫לא הם ירו‪ ,‬מ ״ כ מ ל למחי א ף א ם אניח‬
‫ה ו א כ י ל פ י מ ש פ ע הלשון ה ו א כ נ נ י ו ח ר אין‬
‫ל מ ח ק ו בלא ר א י ה מ נ ו ם ח ו ח המדוייקים כי‬
‫אולי ב א מ ל ח א ח ל ה ק י ף א ת הנושא ו ה ו א‬
‫ר א י ה י א ח מ נ י מ מ י כ א ו מ ר כל‬
‫כ מ ו כל‬
‫עני ואח צעקחם שממהי כמו כל צמקחם‬
‫ולכן ג ם ה ח ר ג ו ם מ ם מ ל ח י ח כ א ו מ ר גלי‬
‫ק ל נ נ י כ ל מ נ י מ מ י ו כ ו ׳ ‪) :‬לג( ו נ צ י ב‬
‫ו ב ק צ ח ם פ ר י ם אילנא ולשון אשל‬
‫ניצבא‬
‫ה ו א כולל ל כ ל מ ן ו כ ן מ ל ח נ צ ב א ב ל ׳ ה מ ח ר ׳‬
‫ולכן שינה ה מ ח ר ג ם ה מ כ ו נ ה י ר ב ע ש ח י ׳ פ ה‬
‫פ ר ל ם א ו מ ל ו י ע מ כ ר ם ח י ׳ כ ר מ א כי ג ם‬
‫פ ר ל ם כולל ג ״ כ כ ל ה א ל נ ו ח וז״ל ה מ כ ל ל י ו פ י‬
‫אשל ש ס כולל ל כ ל ע ץ כ ת ר ג ו מ ו ונצב נ צ ב א‬
‫ו ל ו מ ה ל ו בלשון חז״ל ל ח ל י באשלי ר ב ר ב י‬
‫ו כ ן ה ו א ב מ ח ו ר ג מ ן שורש נ צ ב ו י ס מ אשל‬
‫מצב נצבא‪:‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ב ר )ח( ק ד ם ה ׳ ג ל י ל י ה ‪ ,‬וז״ל ס פ ר‬
‫יא״רלא‬
‫י ת כ ן ל ת ר ג ם גלי ל י ה שלא מצינו ל י ה אצל‬
‫ה ש ם ו י ו ס ף מ ו ל ל ל ב ר אליו ק ל מ ו ה י ו י א מ ר‬
‫אליו א ם אין פניך הולכים ו א מ ר ק ל מ ו ה י ‪,‬‬
‫וכל ז ה ל ר ך כ ב ו ל כלפי מ מ ל ה מ כ ״ ל ומיין‬
‫ב א י ג ״ ר מ ה ש ה ו ס י ף ע ל ל ב ר י ו ‪ ,‬א מ נ ם ב פ ס ו ק ש ח ת ל ו ל א בניו מ ו מ ם ת י ר ג ׳ חבילו‬
‫להון ל א ל י ה ו ש ם א י א פ ש ר ל ה ג י ה בלשון ק ד מ ו ה י כ א ש ר ב א מ ת ה ש מ א י ם ה ם ק ד ם‬
‫ה ׳ • כ ת ר ג ו ם ר מ י ם ו ש מ א י ם ל ה ׳ ק ד ם ה ׳ ו א ם א מ נ ם ד ר ך כ ב ו ד ה ו א ל ו מ ר בלשון ק ל ם‬
‫ה ל א כ ב ר ‪ .‬א מ ר ק ד ם ה ׳ גלי ר ק ש מ ל ת ל י ה ה ו א ל ת ו ם ׳ ב א ו ר כ ל ו מ ר ל ו ל ב ד ו ה ו א גלוי‬
‫ולפי ה פ י ׳ אשר כ ח ב ח י ב ש מ ל ה מ ט י ל י ׳ ק א י ע ל י צ מ ק ולא מ ל ה ש ם י ת ׳ ובתי״במ ה ׳‬
‫י ב ח ר ל י ה ה ס י ר מ ל ת ק ד ם ו ל א ה ס י ר מ ל ח ל י ה ‪) :‬יב( א ד י כק י ד ע נ א ‪ ,‬ו ה מ ת ו ר ג מ ן‬
‫שורש י ד ע ה ע ח י ק י ד מ י ח ו ה ו א לשון מ ב ר כ מ ו ל א י ד מ ח י מ י מ ש ה ו ג ם א נ כ י ל א ש מ מ ת י‬
‫ש ת י ׳ י ד מ י ת ש מ ע י ת ויהי׳ לפ׳יז ס ו ת ר ל ל ׳ ע ת ה ‪ ,‬ו כ ן ה ו א ב ת ר ג ו ם כ י ע ת ה י ד ע ת י כ י א ש ה‬
‫י פ ת כ נ ר א ה א ח לשון ה ו ו ה י ד ע נ א ש ה ו א כ מ ו י ו ד ע א נ י ו ע י י ן ש מ ל ה ‪ :‬ו ל א מ נ ע ת וכו׳‬
‫נניני ל פ י ד ר ך ה מ ת ר ג ם ז״ל ה י ׳ נ ר א ה שצ״ל ננן ק ד מ י ע י י ן מ ה ש כ ת ב ת י ל מ י ל ב מ ל ת גלי‬
‫ל י ה ב ש ם ס ׳ י א ״ ל ‪) :‬יג( ו ח ז א ו ה א ד כ ר א ‪ .‬ו ב ר ו ב ה כ ו פ ר י ם ד כ ר א ח ר א ו כ ׳ ה א ו ג ״ ר ואינו‬
‫׳‬
‫אלא‬
‫לחם אניר‬
‫וירא כ ב‬
‫י מ‬
‫א ל א מ ט י ח פ י מ פ נ י ש ר א ה אונקלו׳ ב ח כ מ ת ו‬
‫ל ה ק ד י ם מ ל ח ב ת ר אילן אשר ה ם ח ר ג ו ם‬
‫מ ל ח א ח ר פדי ל ח ח רווח כין ה מ ל א ך ו ג ץ‬
‫האיל חשבו ק צ ת אנשים שהי׳ אונקלום ק י ר א‬
‫‪/‬‬
‫ב ח ו ר ה ו ה נ ה איל א ח ד פי לא מצא‪,‬‬
‫א ‪ ,‬א ‪#,‬‬
‫ל‬
‫במקומן‪, ,‬‬
‫אחר‬
‫‪.‬‬
‫׳‬
‫‪,‬‬
‫״ ‪• .‬י ״‬
‫‪,‬‬
‫‪ ,‬״‬
‫‪,‬‬
‫״ )»< ״‬
‫‪,‬אשר״ ?י‬
‫‪ ,,‬״‬
‫ח ר ג י‬
‫‪FT DW‬‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ו‬
‫א‬
‫א‬
‫ג י ל י ח‬
‫‪5‬‬
‫ח‬
‫א‬
‫ל‬
‫ח‬
‫א‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ה‬
‫י‬
‫ח‬
‫מ‬
‫א ן נ ) ל‬
‫ח ל‬
‫ש ל‬
‫ם‬
‫י ל י‬
‫‪ 3‬ח ר א‬
‫ה‬
‫י א נ כ י‬
‫ח‬
‫ר‬
‫ל‬
‫^ ^ ‪ V‬״ ״ ‪^ S‬‬
‫א ח ד א א ח י ד ה מ ק ו ר נול׳ א ח י ז ה ב א ר מ י ם‬
‫ע ל משקל ת ר ג ו ם ה ק ם ח ק י ם השיב חש>‪3‬‬
‫שצח חשללז אשר י ח ר ג ם א ק מ א א ח ב א שלחא‬
‫ו מ ע ם ה ו ם פ ח ו ה מ ק ו ר להורו׳ השנוח ה ר ב ׳‬
‫פ ע ם א ח ר פ ע ם כ מ ו שדרשו משלח חשלח‬
‫אפילו מ א ה פ ע מ י ם וכן ה ו א ב ב ״ ר א מ ר‬
‫ר' לוי היי ר ו א ה א ב ר ה ם א א י ל י‬
‫מחירש ז ה ו נ ם ח ב ך ג‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ח ו ר ש‬
‫ג‬
‫א‬
‫ח‬
‫ר‬
‫ת ו ש‬
‫‪:‬‬
‫ש מ ל ח גר‬
‫יט‬
‫ויריע לפניי ואיך יאמר ‪ 01‬על מלח עיזה‬
‫שמשמעו ע ח ה ולא קורם לכן והענין הכי ניכנל‬
‫כי א ס יחרגמו בלשון גלי קדמי יסלק מאש!‬
‫חסרון הידיעה בעחיד אבל יבונול ה נ ח י ר ה‬
‫והרצון של אדם‪ ,‬וכבר אמרו כי הכל בירי שמים‬
‫חיץ מיראח שמיס ע״כ עזב כלשון הכהוב בל׳‬
‫ידיעה כאומר אחר הניסיון ידעתי כי ירא‬
‫אלהים א ח ה ‪ ,‬ואם שכנר האריכו מופרשים‬
‫ונראשס ה ר מ נ ״ ם ו״ל לנאר איך שהידיעה‬
‫יחאמס ע ם הנחירה ויחדיו יתאחדו לא יפרד‪,‬‬
‫ולא יכחישו זה אח זה הנה המחרגם ז״ל נ ח ר‬
‫לו דרך ישרה)כי לא יכול לנאר המכין ה ע מ ו ק‬
‫הזה על רגל המחקה אשר לפניו ויעמוד הקורא‬
‫כמשתאה( לעזוב הלשון כאשר הוא כמקרא‬
‫קידש מלפרש נ ו ו נ ר אשר יצטרך לחקירה‬
‫ולדרישה אחריו ‪) :‬יד( ויקרא א ב ר ה ם ש ם‬
‫ה ם ק ו ס ‪ ,‬וסלח וצלי! כל קריאח מקום נשם ה׳‬
‫יהרגם משין צלו כמו ויקרא אברס נשם‬
‫ה׳ אל עולם וצלי ר ק הכא הוסיף תיבוח ופלח‬
‫כאשר היי באמח כי לשון שלח הוא על העבודה והוא הקרבן שהקריב‪ :‬ו א ט ד ק ד ם ה' הכא יהין‬
‫סלחין כדברי רש״י ז״ל וסיף הדברים מפורשים בבאור מהרש׳׳ד כי‪.‬לדבריו יהי׳ עתיד במקים‬
‫ע נ ל וכן פי׳ הרשב״ס עפלי פשונוו כ מ י נ ה ר ס ׳ נ ר א ס הקנייה ל א ב ר ה ם ‪. :‬‬
‫בג‬
‫דייר ותותב‪,‬‬
‫)ר(‬
‫פרשת חיי שרה‬
‫לשון ג ר י ח ככ )א( חיי שרה טאה שנה וגומי‪.‬‬
‫כל‬
‫וכן‬
‫בפעלים‬
‫ה ש ם ג ר אשר איננו על• ג ר צדק מ ת ו ר ג ם‬
‫בלשון א ר מ י ת בדלי״ת וכן נ מ צ א ) ה ר ב ה (‬
‫‪«,,.‬‬
‫ג ם בעברי מדיר א ‪,‬‬
‫^‬
‫ואולי ה ו א מ ל ׳ א ר מ י ת ו ב ע ל א ‪ ,‬צ ״‬
‫‪3‬‬
‫ה ל‬
‫ל‬
‫ש‬
‫כ‬
‫י‬
‫ה ז‬
‫ע‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫ה‬
‫פ‬
‫ישיבה‬
‫י‬
‫ש‬
‫‪ 3‬י ן‬
‫ג ו ל‬
‫ואחיזה‬
‫י ל ן ל‬
‫כאיז‬
‫י מ י י‬
‫ה‬
‫ל‬
‫<‬
‫א‬
‫ש‬
‫א‬
‫ה‬
‫מ‬
‫א‬
‫י‬
‫ה ב‬
‫׳‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ל‬
‫״יי*‬
‫נ ח ר ג׳‬
‫מ א ה יעשרין ושנע שנין השמיע מלות שנה‬
‫שנה כי הוא ר ק מדרך לשון העברי מ ה ש א ״ כ‬
‫בארמית וכן הוא אצל שני אברהם וגם אצל תיי‬
‫ישמעאל ועיין ברמב״ן ז״ל שכתב כי הדרש‬
‫שהניא רש״י ז״ל הוא מסיף ה פ ס י ק שני חיי‬
‫‪S S J S ' S . S S M S‬‬
‫‪J?JK‬‬
‫‪^^^S/p^SS‬‬
‫ב ת מ ו ר ד י ר ה נ א ה ב י ת ד י ר ה י כ ד ן מ ה ‪ ,‬כ מ ו מקרית סימון מ ק ר ת א לשיחון‪ ,‬כי לדעת‬
‫ה מ ת ר ג ם הוא שם העצם לעיר על שס האיש‬
‫ונמצא ב ת ר ג ו ם אונקלום ה א מ ו ר י וכל שכיניו‬
‫ונקראת קרית א ר נ ע כמו"יקריח ס פ ר קרית‬
‫שתרגם‬
‫יערים ע״ש שהאריך נ ז ה ‪ ,‬ולדעתי אין ראיה כי‬
‫מצעו נסמיכות ענין אשר יתרגם לפעמים ע״ד ה ע נ ר י כ מ ו ע י י ה ע נ ר י ס שתי׳ מ ג י ז ת ע נ ר א י‬
‫והרי העברים ת י ׳ עורי דענראי וכן אכלה ע ר מואב ת י ׳ לתיית מ ו א ב ‪ ,‬וכן ע״כ קרא למקו׳‬
‫ההוא באר שבע בפי וירא לעומת על כן שם העיר ב א ר שבע בפ׳ תולדות אשר בראשון תי׳‬
‫באר שנע והשני בארה לשבע)ועיין מש״ש ט ״ ! ( ‪) :‬ו( ש ט ע נ ו א ד ו נ י ‪ ,‬קבל מיננא רבוננא תי׳‬
‫מלת‬
‫‪38‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫חיי‬
‫מלת אריכי שהוא לשון יחיד בלשון ר ב י ם להשוות‬
‫הלשון ע פ ״ י דרכו כ מ ו שכתבתי ב ע י ״ א )כלל‬
‫ז( ועיין ב א ו ר מ ה ר ש ״ ד שהאריך בזה ו א מ ר כ י‬
‫מ ל ח אדוני הוא כמו האדון ס ת ם א מ נ ם א ס‬
‫ה י ׳ כן ו ע ת אינקלוס היי א ו מ ר ר י ב ו נ א " כ מ ו‬
‫ת ר נ ו ס של א נ י א נ א ) פ י י ן סלנ א׳ ציון אי( •‬
‫)ח( א ש י ש א ת נ ס ש י כ ס ‪ ,‬א ם א ־ ת י ר ט ו א‬
‫בנפשיכון כ פ ׳ תצא כנפשך שכעך ע ז ב כלשון‬
‫ה כ ת ו ב > מ ז ה נ ר א ה כי ג ם ב א ר מ י ת י א מ ר לשון‬
‫נפש ע ל הרצון א י ל ה ו ס י ף פ ה מלת ר ע ו ו א מל׳‬
‫א ת ה מ י ו ת ר ת שלא א מ ר א ם י ש י נ פ ש י כ ם כ מ ו‬
‫שנמצא ה ה פ ו ך אין נפשי אל העכו ה ז ה ) י ר מ י ה‬
‫ט ״ ו א( ע ״ כ יפרש מ ל ת א ת בלשון ע ם והוא ע ל‬
‫הרצון אשר ע ס הנפש )ועיין בביאור( ‪:‬‬
‫) ט ( י י ת ן ל י א ת מ ע ר ת ה ש כ פ ל ה ‪ ,‬ת ר ג ס בל׳‬
‫נ ת י נ ה ו כ ן כל ה ע ת י ו י ם אבל בעבר ובהווה‬
‫ה ו א בכ״מ בלשון י ה כ ו כ ״ כ ה מ ת ו ר נ מ ן בשורשו‬
‫לכן לעיל תנו לי אחוזת ק ב ר שאמר לבני ח ת‬
‫כ ח ס אחוזת ק ב ר ולא פירש איזה שדה ת ר נ ם‬
‫בלשון ה ה ו ו ה כ י ז ה אין צריך לבקש ויוכלו ל ת ת‬
‫לו ת י כ ף א ת ה י ש ר ה ב ע י נ י ה ם אבל ה ם כ ע ט לו‬
‫ב מ ב ח ר קברינו ה ר ה י ב בנפשו ע ו ז לבקש א ת‬
‫מ ע ר ח ה מ כ פ ל ה אשר ה י א ה י ח ה אחוזת ע פ ר ו ן‬
‫ה ש ו פ ע ב ע ח ה ה י א והי׳ צריך לבקש מ ה ם‬
‫שימליצו ט ו ב בעדו אשר יתרצה עכ׳׳פ לתת לו‬
‫ב כ ס ף מלא ע׳׳כ ה ה כ ר ח לתרגמו בלשון ע ת י ר‬
‫ועיין מ׳׳ש מהרש׳׳ד כ ב א ו ר ע ל ו ב ר י ה מ ת ר ג ם‬
‫ב ז ה ‪ .‬ט ע ד ת ה ם ב פ ל ה ע י י ן בביאור מ ה ר ש ״ ד‬
‫מ י ש ב ז ה ע ״ ד ה מ ת ר ג מ י ם ששינו מ ל ת מ כ פ ל ה‬
‫ו ת ר ג מ ו ה כ ש ל ת א ‪ ,‬ואין ו ר כ ס ע ל ה ר ו ב לשנות‬
‫שמות ה ע צ ם שלא נודעו ס ב ו ת ק ר י א ת שמותיה׳‬
‫והנה ת ר ג מ ו מ ע ר ת המכפלה מ ע ר ת כפלתא‬
‫ג ׳ י כ ־ ב ס מ י ט ת ושדה ע פ ר ו ן אשר ב מ כ פ ל ה‬
‫ח ר ג מ י לי ב כ פ ל ת א י ר א ה ש ו ע ת ס ש מ כ פ ל ה ה ו א‬
‫לחם אבירים‬
‫כג‬
‫ש ח י מ ם וכל מגירוהי והיא ע ״ ל ה ע ב ר י כי‬
‫הי׳צריך להיוח מ ד י ר ו ה י א ו שבבוהי כ ח מ ו ׳‬
‫ו ל ק ח ה י א ישכילו ושם א ב א ר • א ח ם נ ת כ ן‬
‫ח ר מ ם כ ל לשון א ח ו ז ה ו נ ח ל ה ו ב מ ק ו ם שגשגו‬
‫אחוזח נחלה חירגם‬
‫נמלא‬
‫אחידחאשםנא‪ ,‬ועוד‬
‫כי ויתאפק ויבא אל ביחו ח ר ג ם‬
‫‪ (1‬ו נ ר א ה ה צ ד ה ש ח ו ף א ש ר ב ה ם‬
‫ואחמםן‬
‫כ י שני ה ע נ י נ י ם ה ם ה ח ז ק ח ד ב ר ב ד ב ר כ י‬
‫ענין‬
‫ה ה ח א פ ק ו ח ה ו א ה ח ח ז ק ב ק ר ב לבו‬
‫ו ל א יצא לחוץ ר צ ו נ ו ‪ ,‬ו ק ר ו ב ל ז ה ג ם ב ע ב ר י‬
‫שלש‬
‫ח ס ו ן ע ל ה א ו ל ר ל א יאצר ולא י ח ם ן‬
‫)ישעי׳ כ ב י ח ( ‪) :‬א( מ ע ר ת כ פ ל ת י א כ ל ל'‬
‫כפל מחורגיבל׳עיף בפעלים ר ק השם הוא‬
‫דומה‬
‫ל ע ב ר י וכן ח י ׳ י ו נ ח ן ו ה י ׳ ה ע ק ו ב‬
‫למישור‬
‫כפילא‬
‫ל מ י ש ר א ו ב ח ל מ ו ד 'נמצא‬
‫ה פ ע ו ל ה ג״כ בקי״ף‬
‫מקפלין א ח הכלים‬
‫)שנת פש״י מ״נ(‪) :‬ב( ב כ ס פ א ש ל י ם ה ר ב י‬
‫מ ל ׳ מ ל ו י מ ח ר ׳ ב ל ׳ שלים ו ה ו א ה פ ך ה ח ם ר‬
‫וכן ה ו א ב ע ב ר י ת כ י ל א שלם בגון ה א מ ו ר י‬
‫ויבא י ע ק ב שלם‬
‫׳‬
‫וכן ת ם ת מ י ם ב ע ב ר י ה‬
‫אשר ה ו א ע ל שלימות האיכות מ ת ו ר ג ם ג״כ‬
‫בל׳ שלים‬
‫ע פ ״ י אופן ה מ ק י ף אשר ב ה ם כי‬
‫ה ו א מ צ י א ו ת ה ד ב ר כולו כ מ ו שצריך ל ה י ו ת‬
‫מ ת ח ל ת ב ר י י ת ו כ מ ״ ש ה ר ש ״ פ ב ח ל ׳ השלישי‬
‫י ר י ע ה ע ׳ מ י ר י ע ו ח י ו ו ע ו ד צד ה ש ו ו ה ב י נ י ה ׳‬
‫ר ״ ל ב י ן לשין ש ל ם ולשון ח ם כ י ש נ י ה ם יורו‬
‫ה ש ל י מ ו ת והשווי מ נ ו ש א לנשוא כ מ ו כ ל לשון‬
‫מ ל ו י כ ה כ א ש נ ח ן מ ל א כ ס ף כ פ י שווי ה ש ד ה‬
‫ו כ ן ו י מ ל א ו י מ י ה ל ל ד ח ה י י נ ו בשווי ל פ י ה ז מ ן‬
‫ה ר א ו י ל ל ד ת )וכן מ ה ש ה ו א ב ל ׳ ח ם כ מ ע ע‬
‫ד ו מ ה ללשון ו ה נ ה‬
‫חומים‬
‫ב ב ס נ ה ויהיו‬
‫תואמים‬
‫שם ה מ ק ר ה ואח״ז ק ר א ו א ת כל ה ב ק ע ה ה ה י א‬
‫ע״ש ה מ ק ר ה ה ה י א ונעשה שם ה ע צ ם לה ע כ ״ ל ומאשר נמצא ב ת ר ג ו ם ו ה י ׳ ה ע ק ו ב למיש ר‬
‫) י ש ע י ה וי( שתרג׳כפילא נ ר א ה שם שהוא ת ו א ר לשלה מ ק ו מ ה צל א ׳ ג ב ו ה וצר א׳ נ מ ו ך ונראית‬
‫כשתי ש ו ו ת ‪) :‬יג( א ם א ת ר ‪ .‬ל ו ש ם ע ג י ! ב ר ם א ם א ת ע ב י ל לי ט י ב ו מלות א ת ע ב י ר לי ט י ב ו‬
‫ה ו א ת ר ג ו ס ש ל מלת לו לבד בלשון הקודש והוא כ מ ו לשון הלוואי ב ת ר ג ו ם לו ישמעאל י ת ״ ל פ נ י ך‬
‫ועיין‬
‫י‬
‫‪ (1‬יאילי וה מלשין לא תחשים שיד נוישי יכן ייזיסמת סיא אח העוגרים)אשימה צפי מחשים • אשר כל אלם‬
‫סם קרינים ללשון מניעה מיצירה • יכמס יהגי״ן מתמלפים לריג יתרגים לא תחשים לא תימיר • ני ל׳‬
‫אתיים יכגירה תרגם משים וכן ל׳ע‪5‬יוס יתשיג יתראה עיוני שיש ששם ישתם ענינה פיס וכעי ק משן‬
‫לחם‬
‫אביי־ימ‬
‫חיי‬
‫חואמים ‪ (i‬מלמטה ויחדו יהי׳חמים על‬
‫ראשו וכדומה( וכן אבני מלואיס‪:‬‬
‫כג‬
‫כף‬
‫ש מ ל ח גר‬
‫)ועיין ר מ ב ״ ן ובאור ‪ ) :‬י נ ( נ ת ת י כ ס ף‬
‫ה ש ר ה ב ת ר ג ו ם א ת ן בלשון ע ה י ו ולעיל ה ש ו ה‬
‫נ ת ת י לך י ה ב י ת בלשון ע ב ר כ י השרה ב מ א מ ר ו‬
‫לפני כ ל באי שער פ י ר ו נ ק נ ה לו ב מ ת נ ה סגל‬
‫ה כ ס ף צריך שיחן ל י ו ו ‪:‬‬
‫כד )ג( שוי כען• ידך‪ ,‬בספרים שלנו‬
‫שוי ביו״ד וכ׳‬
‫באוג״ר שצ״ל שו בלאיו״ד כמו שהוא‬
‫כף )ה( ל ל כ ת א ח ר י ‪ ,‬וכן ב ס י ף ה ט נ י ן‬
‫בנוםחוח המדוייקיס כי לשין שוי הוא עבר‬
‫ללכת אחריך‬
‫ולא צווי וכן הגידה לי מה משכורחך חו לי‬
‫ב ת ר ג ו ם למיתי ע ל ע י ק ר ה ע נ י ן שהוא נ י ח ת ה‬
‫לא חוי וכן בשאר מקומוח עכ״ל )אבל‬
‫אל מ ק ו מ ו ולא ההליכה ע י ק ר ! אגל התלכי‬
‫לנקבה הגידי נא לי מחורגם חוי וכמו החלכי‬
‫ע ם האיש ה ז ה ו ת א מ ר אלך מ ת ר ג ם בל׳ חול כי‬
‫עם האיש הזה דמחוריהחזלי( וראה‪:‬בפםוק‬
‫יתכן שהשאלה ה י ׳ ג ״ כ א ס תלך ע ם האיש ה ז ה‬
‫א׳ מי שם פה לאדם או מי ישום אלם בחר׳‬
‫ת י כ ף או ת ת מ ה מ ה י מ י ם א ו עשור כ ד ב ר י ה ם‬
‫ודמלל‬
‫שלפנינו בשניה׳ שוי באין הפרש‪) :‬ז(‬
‫ע ״ כ ת ר ג ם ל ס י ה ע נ י ן ע ל ההליכה ת י כ ף ו מ י ד‬
‫ל י ‪ ,‬כן הוא בכל הנוסחאות ומלשון רש״י ז״ל ועיין מ ה שכתבתי ב פ ר ש ה בלק דבר ח מ ה‬
‫שכחב וכן כל לשון לי ולו ולהם הסמוכים‬
‫לזה בדברי ה מ ת ר נ ס שם ‪ ) :‬ח ( ו נ ק י ת‬
‫אצל דבור מפורשים בל׳ על ותרגום שלהם‬
‫מ ש ב ו ע ת י ‪ ,‬מ מ ו מ ת י ב ה ר ב ה ל' שבועה ת ר ג ם‬
‫עלי עלוהי עליהון נראה שרוצה‪ .‬להגיה כן‬
‫בלשון ק י מ א ‪ ,‬ע י י ן מ״ש בהפרש הלשונות ב כ ס ׳‬
‫טו׳׳א)כלל ה ( ‪ ) :‬כ א ( ו ה א י ש מ ש ת א ה ל ה ‪,‬‬
‫בחר גום‪ ,‬וכמו שהוא בחרמם אמרי לי עלי‬
‫ע י י ן מ״ש בטו״א כלל א כ י ה ו א שני פירושים א׳‬
‫ואמר פרעה לבני ישראל‪ ,‬על בני ישראל‬
‫ל ׳ שהי׳ כ מ ו ש פ י ׳ רש׳יי ז״ל מ כ ר י ו ‪ ,‬ובי כ פ י ׳‬
‫)ובחיב״ע ודמלללי ודקייםעלי‪ ,‬נראה‬
‫רש״יז׳׳ל שהוא לשון שאי׳ ש ה " מ ש ת ו מ ם‬
‫שהוא עעוח כי אצל לשון השבועה לא שייך‬
‫ו מ ת נ ה ל וזהו שאמר מ ס ת כ ל ׳ ושתיק ה ו א ת ר ג ׳‬
‫לשון עלי כי הוא רק על המשביע לאחר‬
‫של מחריש או שהשני פירושים ה ו א טל מלת‬
‫כחרגום ואשביעך ואקיים עלך‪ ,‬וצ״ל בהפך‬
‫מחריש א ס ה ו א לשון מ ח ש ב ה כ מ ו ל נ חורש‬
‫י למלל עלי ודקיים לי( ועיין מה שלחב בזה‬
‫ולשון‬
‫הרמב״ן לתפוש על דברי רש״י ז״ל ומה‬
‫שכ׳ עליו המתרגם האשכנזי להסיר טענתו ואמר שאין כוונת רש״י ז״ל ט אם על‬
‫הדבור מבלי פעול המדובר והכלל שבכל מקום שיבא פעל הדבור בלי פעול עם לי‬
‫ולו ולהם צריך שיתורגם)צו זאגען( כמו‪ ,‬לי דבר צור ישראל וכן כאשר דבר ה׳ביד משה‬
‫לו עכל בקצרה אבל על דעתי גם פה הפעול מפורש אח״כ בפסוק והוא לזרעך‬
‫אתן וכו׳ כי הוא הדבור והוא השבועה והוא א״כ כמו וזאח אשר לבר להם אביהם אשר‬
‫מלת זאת‪ .‬הוא הפעול המדובר ואם כן יש מקום לגירםת הספרים שלנו בתרגום על פי‬
‫הפשוט רק בפרש׳ ויצא אשר דברתי לך הי׳ נכון לגרום עלך עפ״י הוכחת רש״י ז״ל שם•‬
‫)יא( עם ב י ר א ד מ י א ‪ ,‬הטעם אצל הבאר וביש נוסחאות לבארא והוא שבוש אוג״ר •‬
‫)נד( ל ו ת ר ב ו נ י ‪ ,‬וביש נוסחאות לרבוני והוא טעות כ״כ האוג״ר והכליל כי כל‬
‫התקרבות האדם לאדם וכן אל בעלי החיים כמו השדה אל צאנו מחורגם לוות אבל כל‬
‫לשון אל הסמוך אל מקום וארן מתורגם בלמ״ד כמו אל מקומי ואל ארצי' לאחי־י‬
‫ולארעי וכן אל האיש אל העין מתורגם לוות גברא לעינ א‪).‬םא( ואזלת בחר גביא אולי צ״ל‬
‫ואזלא)כמו ורביבא הקודם( כי הוא ל׳יר‪) :‬סב( מ מ י ת ו ה י ‪ ,‬כן הוא נוםמח הרמב״ן‬
‫ז״ל‬
‫־‬
‫‪R‬‬
‫וח»‪ 1‬ני כל לשו! מימיו מנילי גיכ סהםהשיות‪-‬וםת&מדיש!ה נום •‬
‫‪ (t‬נתמימו שם מטוני! ונ! םשני»נ!וגין • ונלשי! הנתונ שטלם מס‪6‬י»וס‬
‫‪0‬‬
‫‪4‬‬
‫ש‬
‫ת‬
‫* ל‬
‫ג‬
‫י‬
‫דדי‬
‫ולשון משתכל כ מ ו ה ו י מ ס ת כ ל בשלשה ו ב ר י ם‬
‫א ו שהוא לשון שתיקה עס״י ה פ ש ו ט ‪ ) :‬כ ב ( ג ו ם‬
‫ז ה ב ‪ ,‬ת ר ג ם ע ל נ ו ם ק ו ש א וכן בפרשה תשא‬
‫מ ו מ י ם אשר באזניהם אבל בשי ויקהל ת י ר ג ם‬
‫ח ח ונזם שירין ושבכי] וכן מ ה ש ת ר ג ם על ל׳‬
‫צ מ י ו י ם שירי! ובפי מ ט ו ת ת ר ג ם ע ל א צ ע ד ה‬
‫וצמיד שירי! ושבכי! עיין במ׳׳ת של הגאון‬
‫מוהרי׳׳ב שהעיר ב ז ה ובסיום דבריו א מ ר‬
‫ומצאחי ב פ ע נ ח ר ז א ב פ ר ש ח ח י י ש ר ה הניח‬
‫ת ר ג ו ם אונקלוס ב נ ״ ע בשם ה ר י י מאורליינש ו‬
‫ושש ב פ ׳ ויקהל ו ב ס ׳ מ ע ו ת אבאר ד ע ת ה מ ת ר ג ׳‬
‫(״צ ־על הנכון ב ע ז ר ת ה ש י ״ ת ‪:‬‬
‫׳‬
‫כך•‬
‫)ג( א ש ו ר י ם ו ל ט ו ש י ם ולאומים ׳‬
‫כד‬
‫כה‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫ז״ל ו ע י י ן כ נ ה ש פ י ׳ ב ו ה ו ב א ו ד ב ר י‬
‫ב ב א ו ר מ ה ר ש ״ ד ובי״נ ׳ ב מ י ח ו ה י ובי״י‬
‫כ מ י ח ו ה י ושני א ל ה ה א ח ר ו נ י ' ה ם מ ת ח ל פ י ם‬
‫כ מ ו ב ח צ ו ת כ ח צ ו ת בשלח פ ר ע ה ‪ ,‬כשלחו‬
‫ג ר ש יגרש ו כ ד ו מ ה ואולי ל פ י ה נ ו ס ח ! ׳ ה א ל ה‬
‫מ ו ס ב מ ל ח מ ב ו א ע ל א ל י ע ז ר ור״ל שיצחק‬
‫ב א כבואו מ ב א ר לחי ושם נ פ נ ע ו שניהם‬
‫ואולי צ ר י ך ל ה י ו ת ב ת ר ג ו ם כנניתוהי ל ב י ר א‬
‫ב ל מ ״ ד ו כ ן ה ו א ב ת ר ג ׳ י ר ו ש ל מ י ב פ י ר ו ׳ יצחק‬
‫ה ו ה א ת י ל ב א ר א וכו׳ ו ה ר ב ה כ מ ו ה ו מ נ ק ר ׳‬
‫כ מ ו ו י ע ל מ ש ם ב א ר ש ב ע ויהי׳ פ י ׳ ה פ ש ו ק‬
‫פ ש ו ע מ א ו ד שיספר כי נ ק ר ה מ ק ר ה אשר‬
‫כ ב ו א ה ע ב ד ל ב א ר ל ח י ר ו א י ב א ג ם יצחק‬
‫ל ש ם ו ה ו א ה י ׳ יושב ב א ר ץ ה נ ג ב ק ר ו ב לאותו‬
‫ב א ר כ מ ו ש כ ת ב רש״י ז ״ ל ‪ ,‬ו י ס פ ר ה כ ת ו ב‬
‫ב ת ח ל ה ד ר ך כלל ו א ח ״ כ ד ר ך פ ר ע ויצא‬
‫י צ ח ק לשוח ב ש ד ה וכו׳ ו ה פ ס י ק ה ע נ י ן‬
‫ב ס פ ו ר ענין א ב ר ה ם וגוויעתו וסיים ה ע נ י ן‬
‫ש ם י י ש ב יצחק ע ם ב א ר ל ח י ר ו א י ‪:‬‬
‫) ס ד ( ו א ת ר כ י נ ת ה ו א ת ר ג ו ם של ה ע י ה‬
‫כ מ ו ש ה ו א ב פ י ׳ רש״י ז״ל )ועיין ר א ב ״ ע '‬
‫ובאור מהרש״ד(‪:‬‬
‫באור דברי‬
‫ה מ ת ר ג ם עיין רש״י ו ה ר מ ב ״ ן ובאור מ ה ר ש ״ ו‬
‫וההפרש בין לשון למשירין שהוא ת ר ג ו ם של‬
‫מ ח נ ו ת ובין לשכונין כ ת ב הרמב׳׳ן ז״ל‬
‫שהראשונים ה ס הולכי ד ר ך מ ע י ר לעיר והשניי׳‬
‫ה ם נטושים ע ״ פ האלננה ו ה ס שוכנים באהלים‬
‫ע ״ כ ועיין בעו״א מ״ש בהפרש בין שרש ח נ ה‬
‫לשורש שכן בעבריש ושם בארחי כי כל לשון‬
‫שכינה ב פ ע ל י ם מ ת ו ר ג ם ג ״ כ בלשון שרא ר ק‬
‫ה ש ם משכן לבד ע ז ב כלשון ה כ ת ו ב ע פ י י דרכו‬
‫ו ה י ׳ לו לתרגם ליתבי משכנין כ ת ר ג ם יושב אוהל‬
‫^ ך ‪) ,‬ח( ו א ת נ ג י ד ‪ ,‬ה ו א לשון ה מ ש כ ה‬
‫ו מ ק נ ה דיתבי משכני! ועיר לדבריו אשר א מ ר‬
‫כ מ ו משכו וקחו‬
‫כ י לטושים לדברי ה מ ת ר ג ם ה ו א כ מ ו נטושים‬
‫יהי׳ דברי ה מ ת ר ג ם כ מ ע ט ה פ ו ך ל׳ ה כ ת ו ב ‪ ,‬ל כ ם צא! ת ר ג ם נגידו ו כ ן ב מ ש ו ך ה י ו ב ל‬
‫ואי לא מ ס ת פ י נ א ה ״ א שצריך להיות לשנונין‬
‫כ מ י ג ד ‪ ) :‬ע ז ( ב פ צ ח י ה ו ן ‪ ,‬לשון פ ת י ח ה כננו‬
‫מלשין ל ס ט ה ח ר ב שתי׳ שנן ח ר ב א ויהי׳ הל׳‬
‫פצחו ורננו)רש״י(‬
‫)שמואל א‬
‫מ ן ללטוש א ת מחרשתו ו א ת א ת ו‬
‫ואתבניש‬
‫י״ג( שהביא ה ר מ ״ ב ן ל ד ע ת המדרש ש ם ע ל‬
‫מ א מ ר ר״ש ב״נ א ף ע ל ג ב י א נ ו מ ת ר ג מ י נ ן ח ג ר י ן ולסדין וכו׳ והוא מלשון לוטש כל חורש‬
‫נחושת וברזל וזהו שתירגם הירושלמי אומני! ובזה יהי׳ דברי ה מ ת ר ג ם אונקלוס קרובי׳בענין‬
‫א ל דברי ר״ש ב ר נחמני כ י למשירץ ה ו א כ מ ו לשו! תגרי! ילשנונין יהי׳ ל ו מ ה למלת ולפדין‬
‫כ י ה ו א ת ר ג ו ם לשון ל ה ט כ מ ו שהזכרחי ו ג ם מ ל ת ולנגוון ה ו א כ מ ו ראשי אומי! כ מ ו איי‬
‫ה ג ר ם שחי׳ נגווח ע מ מ י א ‪ ,‬ולא יהי׳ ההפרש ר ק בל׳ ולא בענין ‪) .‬ח( ו י ג ו ע ו י מ ת א ב ר ה ם‬
‫ו כ ן אצל ישמעאל ת ר ג ם ואתנגיד ולשון רש״י ז״ל לא נ א מ ר ה ג ו ו י ע ה אלא בצדיקים ו ב ג מ ר א‬
‫) ב ״ ב ד ף ע ״ ז ( הקשו ו ה א דור המבול נאמר ב ה ם ג ו ו י ע ה ומתרץ ג ו ו י ע ה ו א ס י פ ה קאמרינן‬
‫ו כ ח ב ה ר מ ב ״ ן ז״ל כוונחס כ י ה ג ו ו י ע ה בלא חולי ו מ כ א ו ב ובלא יסורין ואין זוכין לה אלא‬
‫הצדיקים ואנשי דור המבול ההפוכים כ מ ו ר ג ע ולא חלו ב ה ם ידים ו כ ן ט ח י מ ד ב ר ו ע ״ כ א מ ר‬
‫ב ה ם ג ו ו י ע ה וכן ביהושע והוא איש אחד ל א ג ו ע בצנונ ו שלא ה מ י ת אוחו עוונו פ ח א ו ם‬
‫ואונקליס ח ר ג ם אתנגיד נ ר א ה כי ה ו א מפרשו לשון עלוף כ מ ו א ת נ ג י ו ואתסח ו כ ן ) ב ב ״ ק ד׳‬
‫׳‬
‫‪T‬‬
‫׳‬
‫ס״ז‬
‫חיי‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫ןיז( ו א ת י נ י ש ל ע מ י ה ‪ ,‬כ ״ ה ב כ ל ה נ ו ם ח א ו ׳‬
‫ו נ ח ל ו ח ו ע י י ן ב פ ר ש ' וישב ב פ ס ו ק כ י א ר ל‬
‫אל בני מ ״ ש באוג״ר ב ס י מ ן פ ״ ח ע ל דברי‬
‫״‬
‫מ ה ר ש ״ ל שגרם ב ח ר מ ם ש ם לברי‬
‫ל ‪.‬‬
‫‪j, fc‬‬
‫‪,‬‬
‫א אל &‬
‫״ן «»«‪. .‬‬
‫ו ‪ 3‬כ‬
‫ח ב‬
‫ב ן ח‬
‫ן ע‬
‫ך‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ר‬
‫ג‬
‫ו‬
‫ם‬
‫‪P‬‬
‫ן ת‬
‫מ‬
‫כף‪,‬‬
‫כא‬
‫שמלת גי‬
‫ם״!( וכן ישלם לו ח מ ש ה נגידין ע כ י ל ‪ ,‬ועיין‬
‫במיני ת ר ג י מ א להגאון מ ו ה ר י ״ ב אתר ש ה ע ת י ק‬
‫לברי ה ר מ ב ״ ן כ ת ב ליישב אשר לא נ א מ ר לשון‬
‫ג ו ו י ע ה אצל י ו ס ף ימשה ו א ה ר ן ‪ ,‬ו ת מ ה ע ל‬
‫מחושלח ונח אשר לא נ א מ ר ב ה ם לשון ג ו ו י ע ה ׳‬
‫ו ה נ ה אצל לור המבול ח ר ג ם כל לשון ג ו ו י ע ה‬
‫בלשין מ י ת ה ולא בלשון אתנגיד וכן אצל דיר‬
‫י‬
‫י‬
‫ה מ ל ב ר ו ז ה פלא כ י ג ם כ י ג ו ע א ה ר ן ת ר ג ם‬
‫י מ י ת ו ל א א ר י א ת נ ג י ר )ואולי מ פ נ י ש מ ו ס ב ע ל מ ל ת ויראו ו ה מ ה לא ראו עני! ה מ י ת ה איך‬
‫ה י ת ה ר ק ראו ש מ ת ע ״ כ ח ר ג ס לסי ה ע נ י ן ( ועיין לחס אבירים שלשון אתנגיד ה ו א ב ת ר ג ו ם לשון‬
‫ה מ ש כ ה והענין ה ו א כ י החלקי נמשך אל ה כ ל והוא כ מ י ת ת הנשיקה אשר א מ ר ו חז׳׳ל )ברכות‬
‫ח ( ש ה ו א כ מ ש ח ל ב י נ י ה א מ ח ל ב א והוא ג ״ כ לשון ה מ ש כ ה כ פ י ׳ רש״י ד ל שם ולכן לא קשיא‬
‫מ מ י ת ח מ ש ה ואהרן שלא נ א מ ר ב ה ם ל׳ ג ו ו י ע ה אחרי ש נ א ח ר ב ה ם עש״י ה ׳ וזהו מ י ת ת‬
‫הנשיקה כ מ ו ש א מ ר ו ) ב ״ ב שם( ואולי עור ה י א מ ע ל ה י ת י ר ה ‪ (1‬מלשון ג ו ו י ע ה ומי יבא נ ס ו ר‬
‫ה ׳ וכן לא קשיא מ ש א ר צריקיס שלא נ א מ ר ב ה ם לשון ג ו ו י ע ה כ מ ו שלא יקשה שלא א מ ר ב ה ם‬
‫ע פ ״ י ה ׳ כ י כל א ח ־ לפי מ ד ר ג ת ו ולה׳ אלהיס למות תוצאות כררש ח ד ל ולכן לא מצינו לשון‬
‫ג ו ו י ע ה ר ק בצדיקים ולא אצל צדקניות כ מ ו בשרה ו ת מ ח ש ר ה ו כ ד ו מ ה והוא עפ״י מ א מ ר ם‬
‫ז״ל אצל מ ר י ם )ב״ב שם( א ף ה י א בנשיקה מ ת ה ר ק שלא נ א מ ר ב ה ע ס ״ י ה ׳ דלאו א ו ר ח‬
‫א ר ע א • ולדעת ה מ ת ר ג ם ז״ל שתירג׳ בפרשה ק ר ח ה ן ג ו ע נ ו ה א מ י נ נ א ק ע ל ח ח ר ב א והנהו‬
‫מ ר מ ז על ה מ ע פ י ל י ם ג ס על מ י ת ת ס י י ף שייך לשון ג ו ו י ע ה ר ק כל א ח ד לפי מדרגתו יש מושך‬
‫בחבל ובשלשלאות ויש מושך כביניתא מחלבא וכן ה ו א הנמשל בלשון ג ו ו י ע ה לפי דברי‬
‫ה מ ת ר ג ם ש ת ר ג ם בלשון נגידי ויש מושך וזורק כ ע נ י ן ו א ת נפש אויבך י ק ל ע נ ה ) ש ״ א כ ״ ה כ׳יט(‬
‫וזהו שאמרו ג ו ו י ע ה ו א ס י פ ה קאמרינן ובתהלים )פ״ח ע״ז( ע נ י אני וגוע מ נ ו ע ר ח ר ג ׳ ה מ ת ר ג ס‬
‫ג ״ כ בלשון נ ג י ד מ ן עליא ‪ (2‬והוא פשוע כי יום י ו ס מ ת ק ר ב אדם א ל י ו ם ה מ י ת ה כ י יום ה מ ו ת‬
‫מ י ו ם ה ו ו ל ד ו ) ד ל א כ פ י ׳ רש״י שם( • זקן ו ש ב ע ‪ ,‬ב ת ר ג ו ם ה ו ס י ף מלת י ו מ י ן עש״י המפורש אצל‬
‫יצחק זקן ושבע י מ י ם והוא ע פ ״ י ד ר ך ה מ ת ר ג ׳ ז״ל כמ״ש ב ע י ״ א כלל ב ׳ וכן פ י מ ה ר ש ״ ד ‪,‬‬
‫והרמב״ן ז״ל מ פ ר ש ו ש ב ע ש ר א ה כל משאלוח לבו ושבע כ ל ע ו ב ה ו כ ן ח י י ׳ ב ע ו ש ב ע כ ל ע ו ב א ‪,‬‬
‫ולדברי א ו נ ק ל י ס י ש להעיר אשר לא א מ ר נ ס אצל ישמעאל ושבע י מ י ם והלא ח י י ו ח ר מ ד ו ד‬
‫ה מ ‪ ' :‬ך ע ״ ה שנאמר נ ו ו י מ ת בשיבה ע ו ב ה שבע י מ י ם ) ד י ה א ׳ כ ״ ע ( וצריך לומר כ י ה ו א לסי‬
‫ע ר ך ה ד ו ר ו ת ובימי דוד א מ ע י ט שני כ מ ו שאמרו ב ג מ ר א או שפי׳ ע ״ ד שנאמר ואברהם זקן ב א‬
‫ב י מ י ם שכל ימיו נמנו א ח ד לאחד משא״כ אצל ישמעאל וכ״כ הרמב״ן ז״ל ב פ י ׳ ושבע י מ י ם‬
‫ששבעה נפשו בימיו ולא יתאוה שימושו בי ה י מ י ם ד נ ר ה ו נ א ב נ א ו ר מהרשי׳ד א י ל לפ״ז‬
‫יש לדקדק שלא א מ ר ה כ ת ו ב כ ן אצל י ע ק ב ו י ו ס ף ושאר צדיקים ולכן נ ר א ה כמ״ש‬
‫בראשונה עפ״י פשועו כ י שבע י מ י ם פירושו שהיי ימיו מ ר ו ב י ם לפי ע ר ך חיי הדור ה ה ו א ‪:‬‬
‫ז‬
‫‪ (1‬זכ! משמג! ממה ויליף נגמרא‪-‬שס דאנרהס יצחק ייעקכ משיקה מתו מגכל מכל כל ולא מלשון גוויעה‬
‫שס‪1‬א רק המשכה אליי • ונשיקה היא מני] רבקוח נפלא והגה דברי הגמרא פס צריניס המס אין יליף‬
‫מננל ונל שאמיו נחייהס על מיתת הנשיקה אנל הנ! !י! אחרי שנחייהס לא תשר להם כל אף ני הי׳ להם‬
‫)עיין הרייף נעיי שהעיר גום( יסוריס ליצחק נהו עיניו ליעקנ • <ער יישף עניו כלא נחשנ להם נגר‬
‫דנקותס משם ית׳ ואם נחייהס נ ן נמיתתס עאכ״ו •‬
‫‪ (2‬אולי שרש גיע רומה אל שרש גוח נח׳ ני הינה נחמה נאו נחלוף העי"! להי״ת להורות ‪ p‬וזווק‬
‫הפעולה נמו פוסע פושח קרח על מרישת סשער מן קרע וכן נגע נגח ונ! נניז על הייייו הפלייה מן ננ<ג‬
‫]המית המיס ונלשון דנור יניעו יונרו עתק נין תנין קורא נעים נאשר לפניך ותר‪?1‬ה נ׳ קחניס המה‬
‫ןדרן כללות מנינם • ופן מנל״ס פצה פצח קשה קשח שחם שחח עיין נשרשיהס •‬
‫ואן‬
‫]בראשית[‬
‫‪42‬‬
‫שמלת גי‬
‫•‬
‫תולדות‬
‫) כ א ( ל ג ו כ ח א ש ת ו י לקבל ה ו א יזרגוס לשון‪.‬‬
‫נגר מול וכוונתו ט פ ״ י‬
‫ה ג מ ר א )יבמות ס ״ ל ( שהובא נ ר ש ״ י ז׳יל ז ה‬
‫ע ו מ ר בזוית זו וכוי א ו אפשר שהיא מ נ י ן‬
‫הגיוני כ י ה ר ב ר אשר אליו ישים ה א ל ם רעיונו‬
‫ולבו יכונה בלשון נ ו כ ח נגר כ מ ו ע ו ו נ ו ישים‬
‫נוכת שניו )יתזקאל י׳׳ל( שויתי ה ׳ לנגלי‬
‫ת מ י ר • וכן ב ת ר ג ו ם ישא ה ׳ פ נ י ו אליך יקבל‬
‫ה ׳ שכינתא לוותך ‪ .‬ו ב ת י ״ ב פ ו ה פ ך בצלותי׳‬
‫ר ע ת י ׳ ר ה ק ב ״ ה מ מ ה לגזר על א נ ת ת י ׳ ו כ ת ב‬
‫מ ה ר ש ״ ל שלא ר ח ו ק ה כוונתו לפרש מ ל ת לנוכת‬
‫בלשון ב ע ב ו ר כ מ ו ש פ י ' ה ר ש ב ״ ס ) ו ה נ ה‬
‫ב ת י ״ ב ע א ר י ע ק ר א ה י י ת ג ב י ה עשרין ותרתין‬
‫שנין ו ר ב י ם ק מ ו עליו ל ה ג י ה ו ' ל מ ת ו ק מ ל ת‬
‫ו ת ר ת י ן כמפורש ב ק ר א כ י בן א ר ב ע י ם ה י ה‬
‫ב ק ת ת ו א ו ת ה ובן ששים שנה ה י ה בללתה ולא‬
‫ה י ת ה ע ק ר ה ר ק עשרים שנה ו כ י ה בילקוט ‪,‬‬
‫א מ נ ם ע ל ר ע ת י רוצה לומר כ י ה י מ ה ע ק ר ה‬
‫משנולרה כ מ ו שהוא במדרש ע י ק ר מטרו! לא‬
‫ה י ה ל ה ולש״ז החשבון מכוון כי בן ל״ז ה י ה‬
‫כשנולדה נמצאח ב ל ד ח ה ה י ח ה ב ח עשרים‬
‫ושלשה דל שנח ה ר י ו נ ה ו ה י ח ה ע ק ר ה בלא‬
‫ע י ק ר מ ט ר ו ן משנולדה ע ד שנת ההריון שגלף‬
‫ל ה ה ׳ ע י ק ר מ ט ת ן עשרים ושתים ש נ ה ועי׳כ‬
‫התפלל יצחק ר ק ע ל י ה כי י ד ע א ש ר בשלה‬
‫ה ו א מ נ י ע ת פ ר י ה ב ט ן ו פ י ׳ במפרש לתרגום‬
‫יונתן ש כ ת ב כ י ב ס ׳ כ ו ר לזהב מיישב מ ל ת‬
‫ו ת ל ח ץ ואולי נבחנו לברינו בכו'ר(‪):‬כז( ב ל ד ת‬
‫א ו ת ם כ ד ילידת יתהון • ז״ל ה מ ב א ר מהרש״ל‬
‫אינקליס ויב״ע ה ס ב ו ה פ ע ל אל ר ב ק ה שאינה‬
‫נזכרת ב פ ס י ק ו ע נ י נ ה כ מ ו בלדתה א י ת ם •‬
‫ויותר נ ר א ה להסב אותו אל יצחק הנזכר פ ה‬
‫וענינו כ מ ו בלדתו א ו ת ם כ י פ ע ל ילד נ א ׳ ג ״ כ‬
‫ע ל האיש כ מ ו וטירד י ל ד ) ב ר א ש י ת ד ׳ י״ת( ולא‬
‫א מ ר הוליד • ועל ד ע ת י למדו ה מ ת ר ג מ י ם‬
‫ה ס ת ו ם מ ן המפורש ב מ ק ו ם א ת ר ו א ב ר ה ם בן‬
‫ת ש ע י ם שנה בלדת ה ג ר א ת ישמעאל וכאשר‬
‫ה ר א י ת י א ת דרך ה מ ת ר ג ם ז״ל ב ע ו ״ א כלל ב ׳‬
‫ו ה ו א ע פ ״ י מ ד ת ר ״ א ב נ ו של ר ׳ יוסי הגלילי‬
‫מ ד ב ר שאין מ ת פ ר ש ב מ ק ו מ ו ומתפרש ב מ ק ו ם‬
‫אתר‬
‫לחם‬
‫כף‪,‬‬
‫אבירים‬
‫) כ ה ( כ ג ל י ם ויש ג ו ל ס י ן כ כ ל ן וכן ה ו א ב ח ׳‬
‫ו ב מ ל ר ש ילמלנו ה ו ב א‬
‫יב״ע‬
‫ב ע ר ו ך עשו מלובש כ פ ל א ‪ ,‬ובעל ם ׳ נובא‬
‫הלשון ה ג י ה כ ב ל ן מלשון מ ו ש ג ה )כלים ס ׳ נ (‬
‫ש מ ר ם י שלין שהוא ש מ א מ ל ר ם‬
‫לפי גי'‬
‫ועשאו בלן‬
‫ובםפרים‬
‫שלגו ווילן ו ם י י ם‬
‫האוג״ר כ י ג י ר ם ת כגלם או כגלים‬
‫מ י ק ר ‪(1‬‬
‫הוא‬
‫ו נ ר א ה ש ה ו א מ ל י ג ל י מ א בלשון‬
‫חז״ל ותרגום א ל ר ה ש נ ע ר איצעלא בבלאי‪:‬‬
‫)כן( נ ח ש י ר כ ן‬
‫לרברי ה מ ת ו ר ג מ ן צריך‬
‫ל ה י ו ת ב ר ׳ ו ה ת ו ם ׳ ) נ ״ ק ד ׳ צ״נ( כ ת ב ו‬
‫כי‬
‫ה ו א כ מ ו ק י ג י ל ש ר כ י ופי׳ א ל ם ב ע ל ‪ ,‬ולא‬
‫ילמתי‬
‫בכתוב‬
‫לכוונו א ל מ ל ת ציל א ש ר‬
‫ו ב ת י ב ״ מ נ ח ש י ר כ ן ל מ י צ ל חיוון ו מ ו פ ן ואולי‬
‫הוא‬
‫ל פ ״ ז מ ש ו ר ש ח ש ר ש ה ו א לשון ק ש ר‬
‫ומלשון ש ר ך ש ג ם ה ו א מ נ י ן ת פ י ש ה ו ק ש י ר ה‬
‫ויהיה‬
‫להורות‬
‫המלה מורכבת‬
‫ע ל שהיה‬
‫יולע‬
‫משני‬
‫השרשים‬
‫מעשה‬
‫רשת‬
‫וקשירת החיות והעופות אשר ב ה ם יצורו‪,‬‬
‫ו ב א ו ג ״ ר כ ת י בשי ש מ ו א ל ל ע ק ל ע ר ק שצריך‬
‫להיות‬
‫נ ח ש י ל ב ן בבי׳ית כ מ ו ש ה ו א בלשון‬
‫ע ר ב י כ נ ו ה ש מ ו ת ג ם ו פ ם בלשון וואן ו ה ו א‬
‫מ ל ה פ ר ם י ת כ י א ו מ ר שבלשון פ ר ם י ק ו ר ץ‬
‫לציל)נגירוואן(וגימל ר פ ה אצלם ק ר ו ב ׳ ל ש י ״ ן‬
‫ב מ ב ט א הנך רואה כ מ ה התלבשו‬
‫מולה‬
‫וגם האחרונים‪,‬‬
‫ואנכי‬
‫ה ז א ת הראשונים‬
‫כ ב ר ג ל י ת י ל מ ת י א ש ר ה ו א מ ש ר ש חשל‬
‫ש ה ו א לשון מ ח ש ב ה ב א ר מ י ת כ מ ו כ א ש ר‬
‫דמיתי‬
‫ל מ ש ו ת ל כ ם ב ת י ב ״ מ ככנא ל ח ש ל י ת‬
‫ו כ ן ל ב ח ו ר ש ל י ב א דחשיל וחלון! ה ר ׳ ו ה ל ׳‬
‫נ מ צ א ל ר ו ב כ מ ו נ ו ז ל ו ת ג ו ז ר ו ת ‪ ,‬שלשלת‬
‫שרשרתאלמנותיו ארמנותיו הובאו ברמב״ן‬
‫ז ״ ל ב פ ם ו ק כ י י פ ת ה איש מ ל ד ב ר י ה ת ר ג ו ׳‬
‫א ר י ישדל מלשון ו א ש ת ד ו ר ) ע ז ר א לי( ו י ה י ה‬
‫ל פ ״ ז פירושו ב מ ל מ ח ש ב ו ת מייד ו ה ר ש מ י ם‬
‫כ י ם נגרש ה ש ק ט ל א י ו כ ל ) ו כ ן ת ר ג ם ר ו ח‬
‫ם ט ר ה נחשולא(והוא ה פ ך איש ת ם ו ב ת ר ג ו '‬
‫ירושלמי‬
‫‪ (1‬והוא מ! הפעל וילש פגיו נאורהו ויגלום)מלטה נ ני( ובשני! )‪p‬־ עין( גלייוא מפגי שגעשה נו מולם‬
‫ואולי לוז לא סוגם נלשין לכיש או אצשלא כי נ! נראה יומי לפי העני! שהיה כגולם של שעי ‪:‬‬
‫לחם‬
‫אב‬
‫תולדות‬
‫י ר י ם‬
‫ירושלמי ה נ ח ש ל י ׳ א ח ר י ך ד מ ה ר ה ר י ן ב ת ר ך ‪:‬‬
‫ן ל א ( כ י ו ס דילתין כ ן ה ו א ג ר ס ת רש״י ז״ל‬
‫והרמב״ן‬
‫בדוקות‬
‫כתב‬
‫ז״ל‬
‫שמצא ‪ .‬בנוסחאות‬
‫ומדוקדקות כיום דלהי ופי' בו‬
‫לאיזה י ו ם שיהיה כ מ ו ה י ר ב י ה י ר' מ א י ר‬
‫בלשון ח ז ״ ל ו ב ת י ב ״ ע כ י ו ם ד י ה י ‪,‬‬
‫בעיני‬
‫להשוות ה נ ו ס ח א ו ת כי ה מ ל ה ה י א‬
‫מלשין ה ו י ה כ מ ו‬
‫ש מ י א ומצלן‬
‫חז״ל‬
‫ונראה‬
‫דלהוון‬
‫מקרבן לאלהא‬
‫לחיי מ ל כ א ובנוהי ו כ ן בלשון‬
‫ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת להוי בוא״ו כ ר א י ‪ .‬א ך‬
‫ל ג י ר ם ת רש״י ה י ׳ צ ר י ך ל ה י ו ת כ י ו מ י א ב ל ״ ר‬
‫ז ר ״ ל כ י מ י ם ה ע ת י ד י ם ל ב א כ ן ת מ כ ו ר לי‬
‫הבכורה‬
‫וכן ה ו א‬
‫בפסוק השבעה‬
‫לי‬
‫כ י ו ם ו ל פ י ' ה ר מ ב ״ ן ז״ל א י ן לו ה ב נ ה ש ם‬
‫דיהי בלא הלמ״ד כמו‬
‫ו כ ן לשון ה י ו ב י ׳ ע‬
‫דיהא אשה יהיה והמפרש לתרגום ה ז ה פי'‬
‫ש ה ו א מלשון ד י ה א מ מ נ ו כ ס י ד ה ל ב ן ו ה ו א‬
‫תמוה‬
‫‪,‬‬
‫כ י י ה י ה ה פ ך מ פ י ׳ ר ש ' ׳ ז״ל כ י ו ם‬
‫שהוא ברור והוא י א מ ר כיום שהוא כ ה ה ‪:‬‬
‫)לב( ד נ ן לי ב כ ר ו ת א כ ן‬
‫ת ר ג ם לשון ז ה‬
‫ב כ ל מ ק ו ם שבא להוראה בלתי מוגבלת‬
‫כ מ ו א ״ כ ל מ ה ז ה א נ כ י ‪ , ,‬לכנה ז ה ת ש א ל‬
‫לשמי ו כ ן ע ל ה ו ד ע ת ה ז מ ן ז ה ע ש ר י ם ש נ ה‬
‫וכדומה‬
‫ו ש א ר ל ש ו ן ז ה מ ת ו ר ג ם דין וכן ה י א‬
‫'ההפרש‬
‫ב ת ר ג ו ם לשון כ ה ע י ׳ ב פ י וישלח‬
‫ננ׳׳ש ב ז ה ‪) :‬לד(‬
‫השאסיםאותם‬
‫ו ש ט עשו‬
‫)יחזקאל כ נ (‬
‫מלשון‬
‫כן‬
‫בשאס בנפש‬
‫)ג( ו ל ב ר ך וכן ל ק מ ן ו א ס ג י י ת ב ר ך‬
‫בלשון י ח י ד‬
‫ובסוף ויתברכון בדיל בנך בל״ר וביוב״ע‬
‫ת י ' כולם בל״ר ובעל ם ׳ אוג״ר לא באר‬
‫נוסחת‬
‫ם'‬
‫הישנים ב ז ה‬
‫כה‬
‫א ח ר ‪ ) :‬ל ( ה ל ע י ט נ י א ט ע מ נ י וכן ביו״בע‬
‫נ ר א ה אשר יפרשו המלה מלשון לאט כא׳ ולכן‬
‫פ י ׳ שהוא טנגימה במקצת ולא כדכרי רש״י ו״ל‬
‫שפי׳בהפך שפוך ה ר ב ה ו נ ב ״ ר הוא כפי׳ רש״י‬
‫ז״ל פ ע ר פ־ו כנמל וכו׳ אמנם מל׳ הגמר׳ משמע‬
‫לי כ ד ע ת ה מ ת ר ג מ י ם שאמרו ב פ ׳ מי שהחשיך‬
‫איוה ה מ ר א ה ואיזהו ה ל ע ט ה רב חסדא א מ ר‬
‫ה ל ע ט ה הוא ביד ור״י א מ ׳ ה ל ע ט ה הוא במקום‬
‫שיכולה לחזור • הרי ששניהם מודים כי היא‬
‫ק ט נ ה מ ה מ ר א ה למר מפני שהוא ביד ולא‬
‫בכלי ולמר מפני שהוא במקום שיכולה לחזור‬
‫וכן שס ת״כ דר״י פ ו ק ס את פ י ה ומאכילה‬
‫כרשינין לבד ומיס בס״ע • אבל המראה הוא‬
‫כ מ ו שאמרו שם מרביצה ונותן ח נ ה לתוך פיה‬
‫וכוחן כרשינין ע ם מים ביחד והנ״ר אזיל בזה‬
‫לשיטתו שאמר אח״כ מן האדום האדום הוא‬
‫וסטרונו ואולי הוא לדבריהם מלשון ויעט אל‬
‫השלל וכמו שנמצא מלשון לאט באי ויהלך א ט‬
‫ונמצא בחילוף הה״א כמו בלהטיהם לדעת‬
‫הרדי׳ק ומזה בלשון ח ד ל כל הלהוט אחר‬
‫בולמוס של ע ר י ו ת כלשון' בהול ‪ ) :‬ל א ( ויבז‬
‫ע ש ו ‪ ,‬ושט ובתרגום כ י דבר ה׳ בזה ת ר ג ם‬
‫בלשון ב ס ר אולי ההפרש בין בזיון הלב למיון‬
‫אשר בפרהסיא כמו הכא שאמר ב פ ״ הנה‬
‫אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה כי היה‬
‫מחזיק הענין לשטות ובתרגום ותבז לו בלבה‬
‫)שמואל ב׳ ואייו( ו ב ס ר ת ‪:‬‬
‫׳‬
‫כל‬
‫)שס כ ה ( ‪:‬‬
‫ואתן לברך‬
‫כן‬
‫שטלה גי‬
‫כי‬
‫)ואולי כ ו ו נ ת‬
‫ה מ ת ר ג ם להוציא א ת ע ש ו מ ה כ ל ל ( ‪) :‬ז( ע ל‬
‫א ת ת י ' ‪ ,‬ו ב פ י ׳ רש״י ל א ש ת ו ע ל א ש ת ו כ מ ו‬
‫א מ ר י לי א ח י ו ב ס ו ף ה פ ס ו ק ע ל ר ב ק ה ע ל‬
‫האשה‬
‫ר ו ) ח ( ב ע ר ה ח ל ו ן ‪ ,‬מן חרכא ועל‬
‫שאר לשו! חלון‬
‫תרג׳ בל׳ כוי וכי׳ה בדניאל וכוון פתיחיןלי׳אולי‬
‫ח ר כ י ם ה ם ה ס ד ק י ם הנראים בעד החלון א ף‬
‫שהוא ס ג ו ר עי׳ באוצ״הש ובזה יתורץ מ ת‬
‫שהעירו הרא״ם ובש״ח על דברי רש׳׳י ז״ל)יע׳‬
‫ב־זלח‬
‫מ ה שכתב ה ח כ ם שד״ל ב ה פ ט ר ת‬
‫על אשנב ותבין זה בבאיר יותר ע״ש( וכאשר‬
‫נחקור בעומק הלשין נמצא כ׳ בעברי שורש‬
‫כ ו ה וחרך מתדמים על ק ב ל ת כח השרשה‬
‫אשר באש לכן בארמית יתרמו ג ס כן נ כ ח הב׳‬
‫בקבלת‬
‫‪u‬‬
‫‪w‬‬
‫ז‬
‫ע ס ק כמו בפסוק הנך מ ת על‬
‫ב ת ר ג ו ם ע ל ע ס ק ‪ .‬וכן ה ו א ב ת ׳ י ו ב ״ ע ה ר א ש ו ן ע ל והשני ע ל ע ס י ! א ב ל ב ת ר ג ו ם‬
‫א ו נ ק ל ו ם ב כ ל ה נ ו ס ' שלפנינו ה ו א ב ה פ ך ב ר א ש ו ן ע ל ע ס ק ובשני ע ל ר ב ק ה ו ה ו א‬
‫סעות‬
‫‪44‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫תולדות כן‬
‫ב ק נ ל ח האור דרך שם ‪) :‬כ( ל ג ו ה מ י ם ‪,‬‬
‫בכל ה ת ר ג ו מ י ם ה ו א בשני חיבוח די לנא ובפסו׳‬
‫אשר הציל אלקיס מאבינו לנו הוא דלנא ב ח י י ה‬
‫א ח ח כ מ ו שלנו כ מ ו וכל אשר א ח ה ר ו א ה לי‬
‫ה ו א וכן בכל מ ק ו ם שהלמד מ ו ר ה הקני! ואולי‬
‫ה ו א ע פ ״ י פ י ׳ ה ר מ ב ״ ן ז״ל שהיה ל ה ם ט ע נ ו ת‬
‫על ה מ י ס ו ק א י ע ל מלח ויריבו וכו׳ לאמר‬
‫אשר לנו ה מ י ם ולכן ה פ ר י ד מלח די שהוא‬
‫ח ר ג ו ס לשון אשר ל ס מ כ ו אל מלח לאמר וכן‬
‫הוא ב ח י ר ב ע ‪) :‬כג( בי ע ת ה ה ר ח י ב ה׳לגו‪,‬‬
‫א ר י כ ע ן א פ ח י א ה ׳ בלשון ע ב ר וכן הוא‬
‫ב י ו ב ״ ע ארווח וז״ל אוג״ר ו י ע ל ס ׳ יא״ר' ג ו ר ס‬
‫י פ ח בלשון ע ת י ד ו ג ס זה דרך כבוד כלפי מ ע ל ה‬
‫כ י נ א מ ר ו ה ר ח י ב נ ר א ה כ מ ס י ר בטחונו מ ן‬
‫ה א ל י פ י שאומר אך עשרחי מצאחי און לי‬
‫ו ה ת ח כ ם אונקלוס לפרשו ע ב ר נ מ ק ו ם ע ח י ד‬
‫כלומר ע ת ה אני ר ו א ה שהאל ׳ ״ ת גזר להרחיב‬
‫א ח גבולי ולהגדיל א ח חילי ונכון ה ו א מאוד‬
‫ע כ ״ ל ‪ ,‬ואנכי אינני ר ו א ה בזה שוס ה ח ח כ מ ו ת‬
‫ה א ם ע ל הנוח! ה ו ד א ה לשעבר ו מ ח ס ל ! ע ל‬
‫ה ע ח י ד יש ל ה ח ח כ ס ולחקן לשונו והלא כן ה ו א‬
‫בלשון ה כ ת ו ב כי ע ח ה ה ר ח י ב ה ' לנו ה ר י‬
‫הזכיר השם מ ל א על ה ה ר ח ב ה ופרינו ב א ר ן‬
‫ה ו א ע ל ה ע ח י ד ‪ ,‬ולשון פ ר ה ב כ א ן נ ר א ה‬
‫שאיננו רבוי החולדה לבד ר ק שהוא מלשון ע ד‬
‫אשר ת פ ר ה ונחלת א ח ה א ר ן שהוא לשון‬
‫מושאל ע ל ההחפשנווח ג ״ כ ולכן צדקו דברי‬
‫רש״י ז״ל יגי׳ונפוש שהוא ממילא ולא יופשיננא‬
‫שהוא מ ו ר ה על כ ח החולדה כי ה ה ח פ ש מ ו ח‬
‫ה י א ה מצד הרבוי כ ע נ י ן ולא יכלה א ר ן‬
‫מ ג ו ר י ה ם לשבח יחדיו היא ב ר כ ה אבל‬
‫ה ה ח פ ש ע ו ׳ א ש ר מצד מ כ ר י ח כענין נפיצה קללה‬
‫ה ו א ולא ב ר כ ה ונמצא נפושו ע מ ך על ה ה ר י ם‬
‫)גחוס ג( שהוא כ מ ו נפוצו שי״ן ח ח ח צדי ולכן‬
‫השכיל ה מ ח ר ג ם ל ח ר ג ס ב פ ס ו ׳ ב ן ס ו ר ת ץ ו ס ף‬
‫)בראשיח( ברי ריסגי ולא ב ר י דיסוש וכן ה ו א‬
‫ב ח ר נ ו ס ע ד אשר ח ס ר ה )שמוח‪ .‬כ ״ ג ( ע ד‬
‫ד ח ס ג י ולא דחיפוש כ י בא להורות שיהי׳‬
‫ה ה ס ס ש ט ו ח מצד ה ר ב ו י וחרג׳לפי ה ע נ י ן שלא‬
‫‪1‬‬
‫לחם אבירים‬
‫מ ע ו ת ל ע ג ״ ד ו ב ע ל א ו ג ״ ר לא ה ע י ר ב ז ה ‪:‬‬
‫)י( כ ז ע י ר פ ו ן מ ל ח פ ו ן נ מ צ א ב ח ר מ ם‬
‫ב ה ו ם פ ׳ ל ר ו ב ע ״ פ ד ר נ ו ואין ל ה מ ל ה י ד ו ע ה‬
‫בעברית וכתב המתורגמן שהוראתה על‬
‫ה ר ו ב פ מ ו לו לולי פ ן ע ״ ש ש ה א ר י ך ב ז ה ‪,‬‬
‫ו א נ כ י פ ת ב ת י ע ״ ז ב ה ע ר ו ת י כי ג ו ה נ מ צ א‬
‫מ ל ת פ ו ן ג ס אצל לו ב פ ס ו ק לו יש ח ר ב ב י ד י‬
‫ופן בל׳ לולי א ל ה י א ב י ב ע ז ר י לולא כ ע ם‬
‫א ו י ב א ג ו ר נ ר א ה כ י ל א ת כ נ ם ב ג ד ר אשר‬
‫ג ד ר ב ה א ב ל ע נ י נ ה ל ח ז ק ה ע נ י ן ואין זז‬
‫מלשון פ נ י ה ור״ל שלא מ ס ר ר ק פ י נ ה א מ ת‬
‫מלשון ו א פ נ ה ע ל י מ י ן א ו ע ל ש מ א ל ‪ ,‬וכן‬
‫ה ו א פ ה כ מ ו פ מ ע מ ר ג ע ו פ י נ ה א ח ת וכן‬
‫ואשלחך ב ש מ ח ׳ ו ב ש י ר י ם ושלחתיך פ ו ן ר״ל‬
‫ת י כ ן ! א ם ה ג ד ת לי ה י י ת י שולחך וכן ב כ ל‬
‫ה מ ק ו מ ו ת לפי ע נ י נ ם ועי׳ מ ״ ש ב פ ס ו ק‬
‫ו נ מ מ ת ם ב ם ובפסוק מ י יתן כל ע ם‬
‫ה ׳ ג ב י א י ם ‪) :‬יד( ו פ ו ל ח ג א ס ג י ו ב ש ם‬
‫פ מ ה נ ו ס ח א ו ת ה ב י א באוג״ר ו ע ב ו ד ה םגי‬
‫ו מ ס ו ר ת עליו ק ר א ותרגום אבל פולחנא‬
‫ה ו א ח ר ג ו ׳ של ע ב ו ד ה ב ח ו ל ם ) א מ נ ם נ מ צ א‬
‫ע ו ד ב ח ר ג ו ם ש ח י ׳ ל פ י ה ע נ י ן שלא ע ״ פ‬
‫ד ר ך ה נ ק ו ד ( ‪) :‬פב( ו נ י פ ו ש ב א ר ע א ו ב ש ם‬
‫פ מ ה ג ו ם ח א ו ׳ הבייח ב א ו ג ״ ר ויפשיננא ו א מ ר‬
‫שרש״י ה ג י ה וכפוש ואחריו ר ו ב ה א ח ר ו נ י ם‬
‫ואיננו ר ח ו ק אצלי ש ר צ ה א ו ג ק ל ו ס ל ת ק ן‬
‫הלשון ד ר ך פ ב ו ד פ ל פ י מ ע ל ה ש י ה י ה יצחק‬
‫ת ו ל ה ג ד ו ל ת ו ברצון ה א ל ו י א מ ר יגדלני ולא‬
‫א ג ד ל ו ע י ׳ ש מ ל ה ו נ מ צ א ב ע ב ר י ת לשון פ פ ה‬
‫בשי״ן שנגאל פ מ ו ש פ ת ב ה ר א ב ״ ע ו א ס‬
‫פ ש ה )ויקרא יג( פ ע נ י ן נפוש ו ע נ י נ ו פ ת ב‬
‫ה פ ר ש ו ; פ י ׳ י ת פ ש מ ו י ת ר ח ב פדיו ב נ י י ר‬
‫ה ב ל ו ל ולכן ת ר ג ם לשון פ ש ה בלשון ה ו ס פ ה‬
‫)שם( ו ל ד ב ר י ה ר א ב ״ ע ה ו א ד ו מ ה לשורש‬
‫פ ו ש ‪ ,‬ו פ ש ת ם כ ע ג ל י מ ר ב ק ) מ ל א נ י נ( ע י י ן‬
‫באוצה״ש‬
‫יחשב לקללה וכן ה כ א אלו ח ר ג ׳ ויפשיננא ה י ה‬
‫ר ק על החולדה ו ה כ ח ו נ לא א מ ר ו י פ ר ע ו א נ ל ופרינו ה ו א ממילא נוכל‬
‫ה ה כ ר ח לפרש‬
‫לכלול נ ו נ ס לשון ה ח פ ש ע ו ח כ ע נ פ י ה מ ן מ ן השורש מלשון מ ס ע ף שארה )ישעיה יו״ד(‬
‫ותשלח פ א ר ו ת ) י ח ז ק א ל י״ז( ו ש ם ו א ל פ ר א ס י ו היו כל חיח ה ש ד ה נ ר י ״ ש קודם ה א ׳ ‪ .‬ו נ ז ה‬
‫תנין‬
‫א ב י‬
‫ל ח ס‬
‫י‬
‫י מ‬
‫תולדות כן‬
‫מלחמוהי ס י ע ה‬
‫וצים מ י ל פ ח י ם‬
‫מ ו מ ח א יש לשון‬
‫ק י מ א ויש ב ל ן‬
‫״‬
‫׳‬
‫‪,‬‬
‫ב א ו צ ״ ה ש ‪) :‬פו( ו ס י ע ת‬
‫ה ו א לשון ש י י ר א וכן ח י ׳‬
‫וםיען ‪ :‬תתקים כמן‬
‫ש ב ו ע ה ל מ ת ו ר ג ם בלשון‬
‫א י‬
‫שב‬
‫^‬
‫׳‬
‫לל ^‬
‫'‬
‫״״׳‪!,‬״‪..‬״‪,‬״;ך‪\.‬׳‪,‬‬
‫‪1‬״‪,‬‬
‫בלשון ק י מ א ו ה כ א בלשון מ מ ש א ‪< 1‬‬
‫ל ל ע ח ה מ ח ר ג ם ה י א ה י א כמ׳׳ש ה י ״ )‬
‫ע י ׳ ש מ ל ה ‪) :‬פס( ו נ ש ל ח י נ ך כ ן ה ו א ב ר י ב‬
‫ה ס פ ר י ם ו כ ח ב ב א ו ג ״ ר ש ה ו א שבוש ג ל י ל‬
‫כ י יהי׳ ע ח י ל ו צ ״ ל ושלחיכךככנישהואבם״י‬
‫בשני נ ו ם נ ז א ו ח ש ה ב י א ו ל פ ג י מ ב י ו ב ״ ע ה ו א‬
‫בהוספה‬
‫ש ו‬
‫ו ב‬
‫ו ע ה‬
‫‪5‬‬
‫כ‬
‫נ‬
‫י‬
‫ב‬
‫ם‬
‫ז‬
‫ה‬
‫י‬
‫ר ח‬
‫״‬
‫א‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ס‬
‫ר‬
‫‪P‬‬
‫ש‬
‫‪3‬‬
‫>‬
‫ן ־ ן ם‬
‫ח‬
‫ש ל‬
‫׳‬
‫א‬
‫צ‬
‫ל‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫ט‬
‫ם‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ב‬
‫ן‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ם‬
‫‪ 3‬ם‬
‫ר‬
‫א‬
‫ה‬
‫ע ו‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ש‬
‫‪3‬‬
‫י‬
‫א‬
‫ט‬
‫ל י‬
‫י‬
‫י‬
‫א‬
‫מ ב‬
‫כד‬
‫ש מ ל ת גד‬
‫תבין כ פ ל הלשון פ ר ו ורבו • ויפרך וירכך‬
‫לפי ה ת ר ג ו ם שתיר׳ פושו וסבו • ויפשיגך‬
‫ויסגינך א ף שלשון נפיש ב א ר מ י ת ה ו א ג ״ צ‬
‫ע נ י ן רבוי כ מ ו שהוא בלשון תז״ל ס ו כ ה רנפיש‬
‫מילי׳ מבוי רלא נסיש מילי׳ כ י ע י ק ר ע נ י נ ו‬
‫לשון ה ת פ ש ט ו ת ר ק מ פ נ י שהוא מ ו ר ד ף ללשון‬
‫ס ג י ת ר ג ו ם של לשון רביה יבואו ז ה ת מ ו ר ת ז ה‬
‫כ ד ר ך שרשים ה מ ת ד מ י ס ‪) :‬כו( ו א ח ו ז ת‬
‫מ ר ע ה ו • ו ס י ע ת מ ר ת מ ו ה י ע י ׳ רש״י ורשב׳׳ם‬
‫ובאור מ ה ר ש ״ ד ומאשר ת ר ׳ ותירה ר ע ה ‪,‬‬
‫)בראשית ל״ה יב( ר ת מ י ׳ בלא מ ״ ס נ ר א ה כסי׳‬
‫רש״י ז״ל שהמ׳׳ם ה ו א ת מ ן ומלשון ה מ ׳ ) ש נ ת‬
‫ל״ב( אתי ו מ ר מ מ י א י ן ר א י ׳ כ י ס י ׳ נ ר א י ם‬
‫כ א ו ה ב י ם ולשון ה מ ׳ )בימין נד( ה ה ו א ג ב ר א‬
‫ד ר מ מ י ׳ קמצא בלא מ ״ ס ‪ .‬א מ נ ם מלשון ס י ע ת‬
‫;‬
‫כתי״ו מ ש מ ע כסי׳רשב״ם כ י א ם נמצא בלשון‬
‫ה ע ב ר י לדוגמא כ מ ו שהביא רש״י ז״ל ע ז ר ת מצר אבל ה מ ת ר ג ם דרכו להסיר כל זרות‬
‫מלשוני והיי א ו מ ר ס י ע ה מ ר מ מ ו ה י וכן לשון ה מ ו ר ש ר ׳ נ ת מ י ׳ א ו מ ר ס י ע ת מ ר ת מ ו ה י‬
‫ב ס מ י כ ו ת ‪ ,‬ו נ ר א ה ט כ ה פ ר ש בין ר ע ה ו ל מ ר ע ה ו ב ע ב ר י ת כ ן ה ו א ב א ר מ י ת בין ר ח מ י ׳‬
‫) כ ת ( ת ה י נ א א ל ר ‪ .‬ב י נ ו ת י נ ו ‪ ,‬ת ת ק י י ם כ ע ן מ י מ ת א ד ה ו ה בין‬
‫‪:‬‬
‫למרתמיה‬
‫מ ו ה ר י ״ ב ב מ ״ ת ה ו ס פ ה זו ע ל ה ע ב ר י מ ב ו א ר ת עש״י מ ה שכתב‬
‫א ב ה ת נ א ז״ל ה ר ב הגאון‬
‫ה ר מ ב ׳ ׳ ן בראש ה פ ר ש ה וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים ג ר ר ה ב ז ה הלשון לא נ ו ד ע א ס‬
‫ה י ׳ ז ה אבימלך אשר ה י ה בימי א ב ר ה ם א ו שכל מלך פלשתים נע?! ה ה י א י ק ר א א נ י מ ל ך כ י‬
‫ג ס • נ י מ י ד ו ד י ק ר א אבימלך ו ד ע ת אונקלוס שהי׳ ב נ ו ע כ ״ ל ודקדוק לשון בינותינו ולשון‬
‫נ י נ י נ ו ע י ׳ נ א ו ר מהרש״ד אשר נלשון נ י נ ו ח י נ ו ה ו א שני ר נ ו י ס וקאי ע ל יצחק מצד אחר‬
‫ו א נ י מ ל ך ואתוזת מ ר ע ה ו מצד השני ואלו א מ ר נ י נ י נ ו ל נ ד ה י ה מ ש מ ע או נ י נ ו ו נ י ן אחוזת‬
‫מ ר ע ה ו א ו נ י נ ו ו נ י ן יצחק ו מ ל ו ת נ י נ י נ ו ו נ י נ ך לדעתי ה ו א ב א ו ר מ ל ת בינותינו א נ ל ע ו ד‬
‫לא ת ק ן ג ס ה ו א ט ע ס י ת ת ן מ ל ת נ י נ ו ת י נ ו מ נ כ ״ מ ! ולכן ע ל ד ע ת ה מ ת ר ג ם נ א לכלול‬
‫השבועה שהיתה כבר נ י ן א נ ו ת י ה ס ‪ ,‬ובתיו״נע ותתקיים כדין מומתא דהות נינך ו מ ב כ י ן‬
‫וציין ה מ פ ר ש ו מ כ כ י ן ) ב ב ׳ כפ ׳׳]( ל׳ כ פ ל כלומר ש ב ו ע ה כפולה ת ה א‬
‫ת ה י ביני וביניך‬
‫בינינו מ ה ש ה י ׳ בינינו ו א י י ך ו ג ס ע ת ה א ת ך ט ׳ ולענ׳׳ד ט ״ ם ה ו א וצ״ל ו מ ב י נ ן ור״ל‬
‫ש ה ש ב ו ע ה ה י ת ה כפולה ומהופכ׳בין יצחק לביניהם וכן להפך ביניהם לבין יצחק והוא למען השוות‬
‫הנושאים שלא י ה י ׳ צד הראשון ע י ק ר והשני ט פ ל ‪ ,‬וכאלו א מ ר ביניך ובינינו בינינו ו ב י נ י ך ) ע ״ ר‬
‫כ מ ו ך כ פ ר ע ה כ ע ס כ כ ה ן ודומיהם( ו א ס לא כן אין מובן כלל למלת ב י נ ן ב ת י ב ״ ע כ י הי׳ראוי ב י נ ן ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪R‬‬
‫עלי‬
‫‪ (1‬ואשר לא ת׳ כל׳ ' ח כ ר ו ה י נש׳ כל ל׳ ויש‪ ,‬שהרי ל׳ רמו לא הונח כשישית ית »ל האוהב כאשר‬
‫הוכיח כמישור ה י ש י ר גאגרותיו מאיש שונא לרעהו מכה רמהו ודומיהם ‪ ,‬וכולם מתו׳ גלי ח ג ר א‬
‫) והוא גס הוא ת׳ של כל ל׳ ע מ י ת — ( ; אפם כמקומות מעטים יש ל׳ ריע שנאמר נשרטות על סאוהה‬
‫ומי על כן נל׳ ר ח י ם »ת׳ ל׳ א ו ה נ )ולא נוכר ‪1‬ה כסי המתו׳( וכמו לוקני יהווה לרעהו)עיש נאור(‬
‫שמיי לרחמוהי‪ ,‬וכ! ת׳ אל תאמיני נריע‪ ,‬ותנ!עי רעיך ‪ ,‬הוקר רגלן מנית רעך)כעדות סוהיש ושנאך(‪,‬‬
‫ומזה גס חייה ר ע ה ו העוולמי ששיא ר ח מ י ה )ועיש נ״ו ‪ :‬למוד היה אותו ה^יש להיות אוהנ‬
‫לאותו השנש וכו׳ שנאמר ני אוהנ הי׳ קירס נו׳ עיש(‪ ,‬ונס פה אחות מרעהו ת׳ מעני! וה ני אוהניו לקח‬
‫אתו‬
‫ל א‬
‫נר‬
‫תולדות‬
‫‪4‬‬
‫יג‬
‫)(‬
‫בני‪ ,‬עלי א ת א מ ר‬
‫כץ ע ל י ק ל ל ח ך‬
‫כן‬
‫כץ לרום אבירים‬
‫ב ה ו ס פ ה מ ל ח ־ פון‬
‫ואשלחך‬
‫וכמו שהוא‬
‫בפםוק‬
‫ב ש מ ח ה ו ב ש י ר י ם בשני ה ח ר מ מ י ׳ ‪:‬‬
‫בנבואה ז ל א‬
‫ייהון וכו׳ מאשר לא א מ ר ה מ ת ר ג ם לי‬
‫כ ץ ) י ג ( כ מ ת ל ע כ מ ל ש ו ן ויהיו מ ל ע י ב י ם‬
‫א ת א מ ר מ ש מ ע כ י לא לה לעצמה נ א מ ר ה‬
‫במלאכי אלהים)לס״ב‬
‫הנבואה אבל ע ״ י א ח ר י ם ו נ ר א ה שהיא ה נ ב ו א ה‬
‫לו ע ז ( ) י ש ( א ם ת ד ו ר מ ל ש ו ן ס ח ו ר ת ׳ ם ב י ב‬
‫המפורשת בתתילת ה פ ר ש ה ו ר ב יעבוד צעיר‬
‫ו א ץ ר ע ת ה מ ת ר ג ם לפרש המלות עלי קללתך ו ע י י ן ר ש ״ י ו כ ן ח ר ג ם פ ל לשון י ש י ב ה‬
‫כ מ ו שכתבו ה ר א ״ נ ע והרשב״ם א ס יקלל ה נ א מ ר א צ ל א כ י ל ׳ וישבו ל א פ ל ו א ם ח ר ו ‪,‬‬
‫ו כ ן ה ו א נ ת י ו ״ ב ע ת ה י ׳ קללתך ע ל י ‪ ,‬אבל א מ ר ר ק ה כ א ה ו א ב ח ׳ ה ה ח פ ע ל כ י ל ב ד ו הי׳וצ״ל‬
‫לסי הענין שלא ת ק ש ה א י ך קבלה ע ל ע צ מ ה‬
‫כי הישיבה בדרך ה ם י ב ה הידועה בדברי‬
‫הקללה ר ק ש ה י ת ה ב ו ע ת ת ע ל דברי ה נ ב י א ה‬
‫חז״ל ה ו א כ מ ם ב ב א ח השולחן א ף כשהוא‬
‫ה נ א מ ר לה ע פ ״ י ה ׳ !‬
‫ו מ מ ה שאמר ה מ ת ר ג ׳ • ב ע צ מ ו •או ש ד ר ך ה א ר מ י ל מ ו ח כ ל לשו!‬
‫בלשון נודע לווטיא וצא א מ ר לוועין נ ר א ה‬
‫י ש י ב ה לאכול ע ״ ש ה ה ר ג ל לאכול י ח ד כ ל‬
‫ש ה י ת ה י ו ד ע ת כ י ב ר כ ת האתד ת ה י ה קללת‬
‫בני ה ב י ח כ ע נ י ן בניך כשחילי ז י ח י ם ם ב י ב‬
‫ה א ת ר כ מ ו שאמר הוי נ ב י ר לאתיך וישתתוו‬
‫לשולחנך )חהלים קכ״ח( וחז״ל ק ב ל ו כ ז א ת‬
‫לך בני א מ ך ו כ מ ו שהיא בתתילת ה נ ב י א ה‬
‫מ ד ר ך ה א ר מ י ו ה ע ח י ק ו א ו ח ו ללשון ע ב ר י‬
‫ה נ א מ ר לה ולאום מ ל א ו ם יאמץ ו י ה י ׳ פ י ׳‬
‫בלשון ה ש י ב ה ‪ ) :‬כ ס ( ו י ש ת ע ב ד ן כ ן ל״ל‬
‫קללהך לדברי אינקלוס אשר יקלל ולא בלשון‬
‫לשון נ ק י ב ה כ י מ ל כ ו ו ן ה ו א ל ״ נ ו כ מ ו ל ע י ל‬
‫א ס ‪ ,‬ת ה י ה ת ל ה עלי ע ל זרעי ה א ת ר ולא‬
‫ולאום‬
‫עליך ‪ ) :‬י ט ( ק י ם נ א ש ב ה ‪ ,‬ע י ׳ ל ת ״ א ו ט ע ס‬
‫השינוי מכל לשון ישיבה ולפרש ע ל י מ י ן שהיא‬
‫ה ו א מלשון ק ו ם ה ק ו ד ם לו‬
‫זיל ‪ ,‬שהוא ‪,‬‬
‫כשמאל כמ׳׳ש רש״י ‪,‬‬
‫לשון מ י ס ב ע ל ה ש ל ח ן ‪ ,‬נ ר א ה‬
‫שהוא לשון מ ו ר ה ה פ ס ק ת ה מ נ ו ח ה והתחלת ת נ ו ע ה ולשון ישיבה ה ו א ב ה פ ך ה פ ס ק ת ת נ ו ע ה‬
‫ותתתלת מ נ ו ת ה ‪ ,‬ע י כ יפרשו מלשון ס ו ב שהוא ה פ נ י ׳ לאכול ו ע י ר ה ז ה פרשתי דברי המדרש‬
‫אשר נלאו ה מ פ ר ש י ם ביאורו וז״ל ב״ר ק ו ם נ א שבה א מ ר ה ק ב ״ ה ל י ע ק ב חייך בו בלשון‬
‫א נ י פ ו ר ע לך שנאמר ק י מ ה ה ׳ ויפוצו אויביך ויש נ ס פ ה בלא מ ש פ ע ‪ ,‬ז ה עשו א מ ר ה ק ב ״ ס לעשו‬
‫א ת ה א מ ר ת י ק ו ם אבי תייך בו בלשון א נ י פ ו ר ע לך שנא׳ י ק י ם אלהיס ויפוצו אויביו כ ן ה י א ג י ר ס ת‬
‫הילקוט והיא מ כ י נ ה ‪ ,‬וכל דברי ה מ ד ר ש נפלא • א י מ ה ע נ י ן ויש נ ס פ ה לכאן • ב ׳ מ ה גנות מצאו‬
‫ב פ ס ו ק יקים אלהים ויפוצו אויביו שא׳ דוד ה מ ע ״ ה לפרשו ע ל ע ש ו • ולא כ מ ו ה כ ת ו ב ק ו מ ה הלא‬
‫בשני ה פ ס ו ק י ם אויביך ואויביו ה ם אויבי ישראל כ מ ו שמפורש ב ס פ ר י ו כ י יש שונאים לפני‬
‫ה מ ק ו ם וכו׳ אלא ו כ ו ׳ ו נ ר א ה כ י קשי׳ לבעל ה ד ר ש ה ג ״ כ ה ס ת י ר ה כ י לשון ק ו ם מ ו ר ה על‬
‫הזריזות והוא הדין כמ״ש ע ו מ ד לדין ע מ י ם ולשון ישיבה ה ו א מ ו ר ה ה ה פ ך מ נ ו ת ס ושקט‬
‫כ מ ו בשובה ו נ ח ת תוושעוו ‪ ,‬ע״נ מ צ א הדורש ד ב ר ד ו מ ה לו נ פ ס ו ק ק ו מ ה שאמר מ ש ה‬
‫שנאמר‬
‫‪U‬‬
‫‪W1‬‬
‫|‬
‫(‬
‫אחו לביא אה‪ 6‬יסד ננרימ טס יצחק‪ pi,‬גס וכל ר י ־‪ 1‬רפיל יהלון־ חיי וכל ר ‪ n‬י ס )יצע׳ק שנואש‬
‫ספ׳ שש איש מרעהו וגי׳ ח׳ מחברי׳(‪ ,‬ובס׳ וגואליו ‪ 1‬ר ט ה ן )מ׳א עיי( לפ־י־י נה׳׳י וקריגיהי‬
‫ו מ ג ר י ה י אנלנרשיישס י ר ח מ י ס י עיש )וע׳ גס משלי יי! ייו( • ויש עיר ל׳ ריע שמשיר׳‬
‫בל׳ ש ו ש נ ן ולאמנון ריע‪ ,‬רעיה ו י ד ‪ ,‬רעה המלך • ויש בל׳ קרי» )ירמיה ו׳ כ׳א יי״ט ט׳( ואנ׳מ •‬
‫יהפעליס מש׳ רעה ה׳ בל׳ מנור ונההפעל אהמנר יהמנר וכ!׳)לנר אשר רעה לי לשמשון והיה שושביני׳(‪,‬‬
‫ירק אמד נמשלי)י'ג נ ( ידועה נשיליס שהיי ווממנר בפיעל ‪ ,‬וחבר היא פעל רעה נוה לפעל מנר מירי‬
‫ע׳משורג? ש׳ מיר הא׳ ושנין • )ני! ט ט ו ח ר ׳ י הניל( •‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫תולדות ‪ D‬כח‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫כך‪,‬‬
‫ש נ א מ ר א ח י נ ובנוחה י א מ ר שובה וכררך‬
‫המדרש ב כ מ ה מקומו׳ להביא החילח ה פ ס ו ק י ם‬
‫וסומך ע ל ס ו ף ע נ י נ ס לומר שיהיה ר ח מ י ס‬
‫במשפטו א ף כ י יקום למשפע אויביו עכ״ז‬
‫י ה י ה ר ח מ י ם •לישראל אבל נ ע ש ו שלא נ א מ ר‬
‫ב ו לשון שובה מצא לו דבר ד ו מ ה ב פ ס ו ק‬
‫ש א מ ר דוד י ק ו ם אלהים שלא נאמר שם ג״כ‬
‫לשין שובה ל ו מ ר שאין ר ח מ י ם בדינו ו ע ״ כ‬
‫ה נ י א ע ״ ז ה פ ס ו ק ויש נ ס פ ה בלא משפנו ע י ר‬
‫כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין ‪:‬‬
‫)לב( ו י ב א ל א ב י ו ! ת ר ג ם ואמיל ולא כ מ ו‬
‫שתי׳ויבא לאמו ויבא לו יין ואייתי כי שם הוא‬
‫ע י ק ר ה ס פ ו ר ע ל ה ה ב א ה מ א י ו ה מ ק י ם שהוא‬
‫וכאן שאמר כ ב ר ועשו אתיו ב א מצירו ו ע ש ה‬
‫ה מ ט ע מ י ם בבואו והכניסם א ל יצחק ע ״ כ ת ׳‬
‫בלשון ה כ נ י ס ה כמ״ש בהפרש הלשונות בעו״א‬
‫כלל ה ׳ ציון ה ׳ ‪) :‬לו( א ת ב כ ־ ר ת י ל ק ה ‪,‬‬
‫ו ה נ ה ע ת ה ל ק ח ב ר כ ת י ! ת י ׳ הראשון נ ס י ב‬
‫והשני קבל כי בכל דבר ה נ ק נ ה א ו הניקת מ י ד‬
‫ליד י ת ר ג ם בלשון נ ס י ב ה אבל ה ב ר כ ה לא ה י ׳‬
‫במחיר ולא נ י ד יוקח ע ״ כ ת ר ׳ בלשון קבל ‪:‬‬
‫) מ ( ו ה י ה ב א ש ר ת ר י ד ! ת״י כ ד ׳ ע ב ר ו ן‬
‫בנוהי ע ל פקודי ד א ו ר י י ת א ‪ ,‬נ ר א ה כ י ה ו א‬
‫מ ר מ ז אל פ ס ו ק י בתוקתי שנאמר ב ב ר כ ה וחרב‬
‫לא ת ע ב ו ר בארצכם • ובקללה והבאתי‬
‫עליכם ח ר ב ומלת ת ר י ד ה ו א מלשון ר ד י ה‬
‫וממשלה ור״ל כאשר תמשול בחרבך אז ו ס ר ק ת י‬
‫ותרגומו ו ת ע ד י ה ו א לשון ה ס ר ת ועיין‬
‫באור מ ה ר ש ״ ד ‪:‬‬
‫ו ל א ו ם מ ל א ו ם י א מ ץ ש ה ו א ב מ ק ר י לשון ז כ ר‬
‫ו ב ת ר ג ו ם ת ת ק ף ל״נ וכ״כ ה א ו ג ״ ר ב ש ם‬
‫ס פ ר י ם ישנים ו ב ש ם ם ׳ י א ״ ר ‪ :‬ל י ט ך יהון‬
‫ל י ט י ן ו ב ר י כ ך יהין ב ר י כ ן ‪ ,‬לשון ה א ו ״ ג ר‬
‫כ ל ו מ ר א ש ר ת ק ל ל יהיו א ר ו ר י ם ו א ש ר‬
‫ה ב ר ך יהיו מ ב ו ר כ י ם וז״ל ם ׳ י א ״ ר ל י ט ך‬
‫ו ב ר י כ ך צריך ל כ ו ת ב ם מ ם א ו ת ם ש ה ם נ ג ד‬
‫פ ש ט לשון ה כ נ ק ר א ע ״ כ ו כ ן ה ו א אצל ב ל ט ם‬
‫מ ב ר כ ך ב ר ו ך ואורריך א ר ו ר ב ר י כ ך ו ל י ט ך‬
‫וביש נ ו ס ח א ו ת ה ג י ה ו כ א ן נ נ ל ט ט ך ו מ ב ר כ ך‬
‫ושכחו ל ה ג י ה ב פ י ב ל ע ם והניחו ב ר י כ ך‬
‫וליטך ‪ ,‬א ב ל ו א ב ר כ ה מ ב ר כ י ך ב פ ׳ לך‬
‫אאור בכל ה ס פ ר י ם מ ב ר כ ך‬
‫ומקללך‬
‫ו מ ל ט ט ך ‪ ,‬ו נ ר א ה לי כ י אצל יצחק ו ב ל מ ם‬
‫ל ה י ו ת ם ב נ י א ד ם ל א ר צ ה שיהיו נ ר א י ם‬
‫כ מ ב ר כ י ם א ״ פ ולא הוצרך לתיקון ז ה בפי‬
‫לך ש ה מ ד ב ר ה ו א ה א ל י ת ׳ ע כ ״ ל ‪ ,‬ו ל י נ ר א ה‬
‫כ י ה ד י ן מ ם ה מ ג י ה י ם ה נ א מ ״ פ י לשון‬
‫ה מ ק ר א ‪ ,‬ר ק אצל ב ל מ ם ש א מ ר לפני ב ל ק‬
‫והוא ה י ה מ ה מ ק ל ל י ם מ ״ כ הוצרך לשנות‪:‬‬
‫)לג( ו ת ו ו ח מ י ׳ מ ה ר ש ״ ד ש כ ת ב א ש ר ה ו א‬
‫לשון ת כ נ י ה ו ל מ נ ״ ד ה ו א לשון ה ש ת ו מ כ נ ו ת‬
‫שהוא יותר מ ת מ י ׳ כ מ ו ‪ ! .‬א ש ת ו מ ם מ ל‬
‫ה מ ר א ה ו ת ר ג ו ם של ת ו ה ו ו ש מ ם ת ר ג ו מ ם‬
‫שווה ולשון ת י מ ה מצינו ב ת ר ג ו ם ו י ת מ ה ו‬
‫ה א נ ש י ם ו ת מ ה ‪ /‬א ב ל ה מ ״ ם מ ם הוי״ו כ פ ו ל‬
‫נננצאים בחלון! כ מ ו כנן א ר ג מ ן א ר מ ו ן ‪:‬‬
‫)לד( ב ר כ נ י א ף א נ א ‪ ,‬ו ב א ו ״ ג ר כ ת ב א ש ר‬
‫)ד( ו ה י י ת ל ק ה ל ע ט י ם ‪ ,‬ל מ ש ש‬
‫ב כ מ ה ס פ ר י ם ישנים כ ת ו ב ב ה ם א ף לי וכן כח‬
‫ה ס כ י ם לגי׳ זו כ י ד ר ך ה כ נ ת ר ג ם ל ב א ר‬
‫שבטין ו‬
‫ס ת י מ ת ה ע ב ר י ו ל ת ק ן כ ל מ ה ש ה ו א ז ר ע ל כל לשון ע מ י ם ת ר ג ם ע מ מ י ן • אבל ה כ א‬
‫כל ב נ י ישראל ע ם א ת ד ה מ ה ר ק שיתחלקו‬
‫בלשון וכן ה ו א ב ת י ו ב ״ ע א ו ף לי וז״ל ה מ כ ל ל‬
‫יופי א י ן מ ל ת א נ י בכיכוי ה פ ע ו ל א ל ה ב ר כ ה לשבטים כ ע נ פ י ם יוצאים משורש אחד ולא‬
‫כ י כ ב ר א מ ר ב ר כ נ י ב כ נ ר ה פ ע ל ופירשו יתפרדו ולא כ מ ו שהי׳ אצל יצחק ע פ ״ י ה נ ב ו א ה‬
‫שני ג ו י ס בבטנך ‪ ,‬ואצל ש ר ה מלכי ע מ י ם‬
‫ג ם אני בנך כ מ ו ה ו ‪ ,‬וא״כ יהיה גירםא‬
‫מ מ נ ה יהיו ת ר ג ם דשליטין ב ע מ מ י א כי אין‬
‫שלנו ע ״ פ פ ש ו ט ו של מ ק ר א ‪ ) :‬מ ב ( כ ט ן‬
‫ז ה ב ר כ ה שיתחלקו הבנים ל ע מ י ס שונים! וכן‬
‫ה ו א ת ר ג ו ם ל ׳ א ר ב ופירושו מ ת נ ח ם ו ה ו א‬
‫אצל יצחק ומלכים מתלציך יצאו ע י ׳ מש״ש ‪:‬‬
‫ה‬
‫ל ׳ מ ח ש ב ה ככנ״ש רש״י ז״ל נ ח ם ע ל ה א ח ו ו‬
‫והנה‬
‫•וחושב מ ח ש ב ה א ח ר ת ו ה ו א ל ד ב ר י הכנת‬
‫‪ :‬ם כמכין ו ב ק ר ב ו ישים א ר ב ו ו מ י ר מ ב ״ ן ‪:‬‬
‫אםרוהי‬
‫‪m‬‬
‫שמלת גי‬
‫ויצא‬
‫)יא ו ה נ ה ס ו ל ם ‪ .‬ט ו צ ב א ר צ ה והא סילמא‬
‫נ ע י ץ ההפרש‬
‫בין לשין נצב ולשון מוצב כ ת נ מהרש״ד כ י נ‪5‬ב‬
‫ה ו א מ ע צ מ ו ומוצב ה ו א ע ״ י א ח ר י ם י ובכל‬
‫לשון נצב י ח ר נ ס א ו נ ק ל ו ס בלשון ק י מ א כ ת מ ו ס‬
‫לשון ע מ י ד ה ו ה נ א ת ר ג ו מ ו נ ע י ץ אבל נ ס לשון‬
‫מצבה ו כ ן על מ ל ת ויצב ת ר ג ם בלשון ק י מ א‬
‫נ ר א ה מ ז ה כ י כל ד ב ר אשר יש לו ע מ י ד ה‬
‫ב פ ״ ע י ת ר ג ם בלשון ק י מ א א ף כ י ה ו ע מ ד‬
‫ע״י אחרים ר ק הסולם א י ן לו ע מ י ד ה בפני‬
‫עצמו וצריך לנעצו ו ל ק ב ע ו ב א ר ן שלא יפול ולכן‬
‫ת ר ג ם יוב״ע ג ס כ ן בלשון ק ב י ע ו ז ה ה ו א‬
‫ה ה פ ר ש בין לשון נ ע י צ ה שהוא בחוזק כ מ ו‬
‫בלשון חז״ל ד ק ר נ ע ו ץ ובין לשון דעיץ בל׳‬
‫ח ר ג ו ס ויצג א ת ה מ ק ל ו ת ) ל ק מ ן ל׳ ל״ח( שהוא‬
‫ה נ ע י צ ה ברפיון מלשון רצה ושלפה ד ן ב י ׳ מ י ד י‬
‫כ מ ו שהובא נ ר ש ״ י ז״ל שס שהוא כ מ ו ד ע צ ה‬
‫אלא שמקצ׳את ל ש ו ט ‪ ) :‬ע ו ( ע ד א ש ׳ א ם ע ש י ת י‬
‫א ת א ש ר ד ב ר ת י ל ך ו ע ל די א ע ב י ד ‪,‬‬
‫ה ש מ י ע ה מ ת ר ג ׳ מ ל ת א ס ה מ י ו ת ר ת לפי ה פ ש ע‬
‫ו כ ן ה ו א ברשב״ס כ י לא א ע ז ב ך ע ל אשר‬
‫עשיתי ו ע י ׳ באור מ ה ר ש ״ ד מ ה שכתב ע ל‬
‫שם ה ר ד ״ ק בשרשי׳ ודברי רש״י ז״ל שאמר‬
‫א ם משמש לשין כ י א י נ ם מ ו ב נ י ם לי כי איך‬
‫ישמש בלשון כ י המשמשת א ר ב ע ה לשונות ואין‬
‫א ח ד מ ה ם לכוון פ ה ) ו ע י ׳ ש״ח א ו ק ״ ד ( ואי‬
‫לא מ ס ח פ י נ א ה ״ א שצ״ל אשר משמש בלשון‬
‫כ י ויהי׳ כ מ ו שהוא מורגל בלשון ה כ ח ו ב כ י‬
‫א ס שהוא כלשון א ל א ‪ ,‬ר ק ‪ ,‬כ מ ו ש ח ר ׳ ל ק מ ן‬
‫כ י א ס ב י ח ־א יל ק י ס אלה‬
‫אלהן ‪ :‬א ש ר ד ב ר ת י‬
‫כח‬
‫לחם אבירים‬
‫)יא( א ס ד ו ה י ה מ ת ו ר ג מ ן ה ב י א י‬
‫ס־ן‬
‫בשורש א ס ל א ב ל‬
‫בלשון ח ז ״ ל ב י שרי׳ ב ל א א ׳ י ב ח ר ג ו ם‬
‫י ו ב ״ ע ו ה מ כ י נ ה ירושלמי נ מ צ א ה א ׳ נ ו ס ף‬
‫ק ו ר ם השורש ב מ ו א י ל י ׳ ח ׳ ידי׳ א ד מ א יון‬
‫ד ם ואולי ג ם ה ש ם ם ד י ן כנהעכי; ה ז ה‬
‫וכל ה מ צ ע ו ת ש ם אשד ל ה ם ב א ר מ י ת‬
‫) ע י ׳ ב א ו צ ״ ה ש ( ‪) :‬יב( ע ד צ י ר ! נגלת‬
‫צ י ח כ ת ב ה מ ת ו ר ג מ ן ש ה ו א כ מ ו ציד ב ד ׳‬
‫ו כ ן ה ס כ י ם ע מ ו ה ח כ ם ב ע ל א ו ג ״ ר ולא‬
‫י ד ע ת י לכוון פ י ׳ ה נ נ ל ה ה ז א ה ב פ ס ו ק ה ז ה‬
‫כ י מ ה ע נ י נ ו לוננר ש ה י ׳ מ ג י ע ע ד צד‬
‫השכנים ו כ ב ר ד ב ר ת י ב ז ה ב ם ׳ ע ו ״ א אשר‬
‫‪.‬תוכן ע נ י נ ה ה י א ה ת פ ש ט ו ת ד ב ר ב ד ב ר‬
‫ככנו ב ל ׳ ח ז ״ ל ע ד שיצת ה א ו ר ב ר ו ב ן‬
‫ובלשון ה כ ת ו ב ויצח א ש בציון )איכה ד(‬
‫שהבאתי‬
‫ו ע ״ ש כ ל ל יו״ד ציון ח ׳ כנה‬
‫ע ו ד כנעכיכים ה כ כ ל ל י ם ב מ ל ה ה ז א ת ‪:‬‬
‫)יג( מ ע מ ד ה י א לשון ה כ נ ת כ ה ו כ מ ו‬
‫התיצבו וראו א ת ישועת ה ׳ שתרגם ג״כ‬
‫א ת ע ת ד ו ו ב ת י ״ ב ע מ ע מ ד ג״כ מעכין ה ז ה‬
‫מלשון ע מ ד ו ו א ש מ ע ה ו מ ז ה כ ר א ה שיפרשו‬
‫ה מ ת ר ג מ י ם מ ל ת עליו ע ל י ע ק ב ולא ע ל‬
‫ה ס ו ל ם ‪) :‬יז( ד ח י ל ו ש ם ד ב ר ה ו א כינו‬
‫ם ו כ ל ת כ ו ‪ ,‬ו כ ס ו ל מ ל ב ש )לשין רש״׳( ו ה ו א‬
‫פ מ ו ד ח י ל ו ת ע י ׳ מ ל ״ א ס י מ ן יו״ד ב ס ו פ ו ‪:‬‬
‫הדיוט‬
‫ל ך ‪ ,‬ע י ׳ רש״י ז״ל ולפ״ו ה י ׳ לו ל מ ת ר ג ם לתרגמו בלשון ע ל ך ע י ׳ מ״ש בס׳ ח י י ש ר ה‬
‫כ ל ז׳( נ ל ! א ‪ ,‬ואולי ע ״ פ ה ת ר ג ו ם ק א י ע ל הדבור דלעיל שדבר ע ם י ע ק ב עצמו ו י א מ ר אני ה ׳‬
‫וגו׳ ) ו ע י י ש׳׳ח א ו ״ ק ש( ו כ ן ס י ׳ הרמב׳׳ן ז ״ ל ‪ ) :‬ס ז ( ו א נ כ י ל א י ד ע ת י ‪ ,‬ת ר ג ם ל א ה י י ת י‬
‫י ד ע בכל לשון י ד ע ת י ב ע ב ר ח ר נ ס י ד ע י ח ובהווה י ד ע נ א כ מ ו ' ב ח ר נ ס אצל א נ י מ ל ך כ י לא‬
‫י ד ע ת י י ד ע י ת ואצל ש ר ה ע ת ה י ד ע ת י י ד ע נ א ר ק ה כ א מ פ ר ש הלשון כ א ו מ ר לא הייתי י ו ד ע‬
‫ו כ ן ה ו א לשון המדרש ב מ ק ו ם ה ז ה השכינה שרוי׳ ואני לא הייתי י ו ד ע והוא ע ל ד ע ת י‬
‫כ מ ו שנמצא בלשון חז״ל לא ה י י ת מ א מ י ן ו ס י ׳ א ל ו ‪ ,‬לא ר א י ת י כזאת ב מ ק ו ם ה ז ה לא הייתי‬
‫י ו ד ע וכיוצא ב ז ה שינה ע ו ד ב ת ר ג ו ם מ ל ת ידעתי ב פ ס ו ק לא ידעתי י ו ם מ ו ת י ש ת ר ג ם‬
‫ל י ת א נ א י ד ע כי פירושו אינני יוכל לדעת כי ה ו א מ ה ד ב ר י ם ה נ ע ל מ י ם ואלו ת ר ג ם כ פ ש ו ט ו‬
‫ל א י ל ע נ א ה י ה מ ש מ ע שיש נ כ ח ה א ל ם ל ד ע ת א ך ה ו א לא י ד ע ‪) :‬יז( מ ה נ ו ר א ה מ ק ו ם‬
‫ה ו ה ‪ ,‬מ ה דחילו ע י י ׳ רש״י שכתב כי ה ו א שם ד ב ר )ר״ל שם מ פ ש ט ( ‪ ,‬ומאשר לא ת ר ׳ כן‬
‫נ פ ס י ק ו ר א ה כל ה ע ם אשר א ת ה בקרבי א ת מ ע ש ה ה ׳ כ י נ ו ר א ה ו א ר ק בשם ה ת ו א ר ארי‬
‫דחיל‬
‫ויצא ס־ן‬
‫ל ח ם אבירים ‪.‬‬
‫ה ד י ו ט וכן ‪.‬בחרמם ירושלמי רש‬
‫מסכן והריוע וכן א ח ר פרעוש אחר‬
‫אחר הריומ חר ועור כרומה הביאם‬
‫המחורגמן וסיים ולשון יזון הוא ובל׳ ‪y‬‬
‫ונקלה‬
‫‪m‬‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ד‬
‫‪3‬‬
‫מ‬
‫ר‬
‫ן א י מ י‬
‫ר‬
‫ה‬
‫א‬
‫ח‬
‫ח‬
‫ן‬
‫‪3‬‬
‫ה‬
‫ר‬
‫א‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫ל‬
‫י א ן ל י‬
‫ר‬
‫ה‬
‫י‬
‫]‬
‫ר‬
‫ג‬
‫ק‬
‫ם‬
‫ן‬
‫ק‬
‫פ‬
‫ם‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ן ‪3‬‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ן‬
‫א‬
‫״‬
‫ה‬
‫א‬
‫ל‬
‫א‬
‫ח‬
‫ר‬
‫א‬
‫ן ל א‬
‫ם‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ע‬
‫‪w‬‬
‫ל‬
‫ל‬
‫‪w‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫כך‪,‬‬
‫ד ח י ל ה ו א כ י נ ר א ה לדעתו קאי טל השם‬
‫יה׳‬
‫ולא על מלה מעשה • ובהיב״ע גס בכאן רחיל‬
‫בשם החואר על המקום כמו מלח ומשבח‬
‫שהוסיף ואשר לא תי' אונקלוס כן נ ר א ה ע״ד‬
‫שאמרו אצל ומקדשי היראו לא ממקדש אתה‬
‫מתירא אלא מ מ י שצווה על המקדש עי׳כ‬
‫יפרשו כאלו אומר מ ה נוראות נפלאות ה מ ק ו ם‬
‫ב פ ס ו ק א! מת קודש הוא שתרגם א ת ר קדיש‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫נ ש ס התואר ובכתוב הוא שס מופשט ועיי׳‬
‫שהוא בכל מקום יהי״ »*‪ l‬ל ה ‪1‬‬
‫מש״ש וע׳ רא״ס‪ :‬ו ז ה ש ע ר השמים! ודין ת ר ע‬
‫לטניל‬
‫קבל שמיא הוסיף ת י ב ת קבל כי לא שייך לומר על המקום אשר נאיז שהוא שער השמים ר ק‬
‫שהוא מכוון כנגד שער השמים וכן הוא בחינ׳׳ע מכוון כל קבל ת ר ע שמיא ואולי צ״ל‬
‫ג ס באונקלוס ‪ p‬מ ל ת קבל קודם • קבל ת ר ע שמיא יעו־ איך יאמר על השער שהוא נגד‬
‫השמים הלא כן כל ה מ ק ו מ ו ת אשר ב א ר ן מ ת ח ת הש כ מ ד השמים מ מ ע ל ואפשר שמלת‬
‫ת ר ע שבתרגום מושך אתר עמו והוא כאומר ודין ה ר ע קבל ת ר ע שמיא ‪ ) :‬כ ( וירד י ע ק ב‬
‫בכל לשון נ ד ר בפי נדרים ה ח ר ג ו ס כמו העברי ר ק הכא וכן בפ׳ ח ו ק ת וידר‬
‫נדר‪,‬‬
‫ישראל נדר ת ר ג ם בלשון קיס והוא ת ר ג ו ם לשון שבועה הבאה לקיים דבר כמו שכתבתי‬
‫נעו״א )כלל ה׳ ציון ט ( ונמצא בלשון חו״ל שביעה בלשי! נדר דור לו בחיי ראשך ויהיה‬
‫ג ס אלה כן ולא נדר ממש כי הוא דווקא שיחסים בדבר הכדור ועיין בר״ן ב פ י ק‬
‫מ ד ד י ם ד ח ׳ ד ״ ה והלא מושבע שכתב נדר כיון שהוא מ ח ס ר ח פ צ א אנסשא ליחא לעילם‬
‫במעשה אלא וודאי שבועה ק א מ ר ת כדאשכחן ב כ מ ה דוכתי דקרו ליה לשביעה בלשון נדר‬
‫וכו׳ )עי׳ משנה למלך בריש הלכות נדרים( ואולי קשיא ליה הא טוב אשר לא תדור‬
‫»שתדור)עי׳ ת ו ם ׳ חולין ד' ב' שהקשו קישיא זו ותירצו עפ״י המדרש דנודרין ב ע ת צרה(‬
‫ע״כ ה ר ג ם בלשון קימא וס״ל כמ״ד ה ת ם משתדור ולא תקיים אבל לא מן נודר ומקיים ועוד‬
‫שהוא מצוה להפריש מעשר וכאשר מצינו ב א ב ר ה ם ויתן לו מעשר מכל ־ ואמרינן‬
‫בנדרים מנין שנשנעין לקים את המציה שנאמר נשבעתי ואקיימה י ק צריך לומר לדעת‬
‫הרמב״ס והטור שלא הביאו הא לנודרין ב ע ת צרה וכן לא הוזכר בנמ׳ • אבל הא‬
‫מושבע ועומד ‪; (j‬‬
‫דרב גידל הביאו ל פ ס ק הלכה לשרי לזרוזי נפשא אף כי הוא‬
‫ט‬
‫)כא( ו ה י ה ה ׳ לי ל א ל ה י ם ‪ ,‬ויהא מימרא דה׳ ‪ .‬ת י ב ת מימרא נראה כ מ י ו ת ר ת‬
‫בפסיק הקודם הוא מפני מלח עמדי שהוא כנוי על ההשגחה כמ״ש הרמב״ן ז״ל והרי״ע ‪.‬‬
‫אבל לא שייך על הכנוי לומר שהוא ייהיה לו לאלהיס וכן בחיב״ע ויהא לי לאלהא בלא‬
‫מלח מימרא ‪ .‬ובפרשה בחוקותי והייתי לכס לאלהיס בתרגום אונקלוס ואהי לכין בלא מלת‬
‫מימרי‬
‫־‬
‫־—‬
‫‪ (1‬ייויוי טוהריי הניל אמר ‪ :‬ני גנימ שנא מאמר הגידר יתנאי מפורש כמקרא ‪ ,‬ינקפר הפעל עס‬
‫מלח ‪ :‬לאמר ‪ .‬ייאמר ‪ ,‬יתאמר — יהס‪ ,‬א( יידר יפקנ גור לאמר וגוי • כ( יירר ישראל נור לה׳ ייאמר יגי׳ ‪.‬‬
‫ג( ייור ימתח נור לס׳ ייאמר יגי׳ • ד( יתור }אנה( נור יתאמר יגי׳ ‪ ,‬ממירגס נלבין ק י ס ‪0‬י׳ לקיים ונר‬
‫כאמיר שם נאיתו ענין • )נייד וייולי לקים ו נ ר ‪ ,‬קימי וקגלי(‪ ,‬אנל שאר נל ל׳ גור סהם נלי פיר;! נ׳ נה גור‬
‫לאמו — ממירגס נל׳ < ו ר א ממש‪ ,‬לנו אשר נורת ל׳ שס גדר)להלן לא( שמיא נל׳ ק י ס עיפ םמפורש‬
‫נפ׳ ייור יעקנ יגי׳ נ׳ הלא לנזר זה רימז הנתונ שס )יעי שיפנייס ׳'א ליגי‪ ,‬יייל( • ימה שהיי נ׳ גור יור‬
‫ענון יגי׳ לאמי — )שינ שיי ח( נל׳ נזר אף ני בן מפ־רש מאמר הגיור ‪ ,‬הוא על ני אן ספור ונרים היא‬
‫שם מה שכנר נדר אז בשנתי נגשור‪ ,‬ומוסב גס על את גורי אשר גורמי היזכר נפהיק ננר נל׳ )ור ‪ , ore‬יגם‬
‫ני נאמת שקר היה ונר גורי עיש • יראה פלא נ׳ גס נמ־רש )ניר פיע( אמר אינעה כ! שנדרו נו׳ יהס יעקנ‬
‫יפתת וישראל וחנה עיש שחשב רק ו׳ אלה לפי שלק נהם אמירי ומפורש ונר הניר )וזילתס אץעיו נכלסה״ק(‬
‫יסרה נזה תמיהת הרנ נעל יפית מנור לאניר יעקי ו־דרי נדרים ינוומה ויפה אמר גס היי‪.‬׳ פס נאחד‬
‫מתיריציו‪ :‬שלא חשנ המורש רק אלה נורים הי‪.‬לויס ניונאי שאן מ ס פ־ין שכר או הפסד עיש )עינ( •‬
‫)יראעית(‬
‫זיין‬
‫‪50‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫ויצא כח כ ט‬
‫מ י מ ר י וביוב״ע ה ו ס י ף שם לשון מ י מ ר י ומחלתי‬
‫ש ע ת י ה ו ־ כי ע ״ ד אונקלוס פ ה ה י א מ ה ת נ א י‬
‫כ מ ו שפירש״׳ והרשב״ס והוא א״כ כנוי להשגת׳‬
‫)וכ״כ השד״ל בציון ח ר ״ ב לחכם אחד ש ה ע י ר‬
‫בוה( • א ב ל ל ת י ב ״ ע ה ו א חשובח החנאי כמ״ש‬
‫ה ר א נ ״ ע ו ט ע ם ו ה י ה ה ׳ לי לאלהיס ז ה השם‬
‫סנככר כי כ ן כתוב והנה ה ׳ נצב עליו וכו׳ ע״ש‬
‫ו כ פ ׳ בתוקותי ה ו א א ס כ א לדעת יב״ע מ ו ס ב‬
‫ע ל ה ק ו ד ם והתהלכתי כ ת ו כ כ ס כתרגומו ואשרי‬
‫שכינתי • ולדעת אונקלוס ה ו א ענין כ פ ״ ע ע״ש‪:‬‬
‫)ככ( ע ש ר א ע ש ר נ ו ל ך ‪ ,‬תד מן עשרא‬
‫ו כ פ ׳ ר א ה ע ש ר תעשר ת י ׳ ע ש ר א ת ע ש ר‬
‫כ מ ו בכל מ ק ו ם ש נ א ה מ ק ו ר ק ו ד ם ה פ ע ו ל ה‬
‫ואולי ה ו א מ פ נ י שנכלל בכלל לשון מ ע ש ר ג ס‬
‫שאר ה מ ת נ ו ת )עיי ת ו י ״ ע דמאי ריש פ׳׳ד‬
‫ושם כ פ ״ ו משנה ג ׳ וכלשון הירושלמי פ ״ כ‬
‫דמעשרות ה ו ב א ב ת ו י ״ נ ו שם )וכתרגום יונתן‬
‫שדותיכם יעשור ת ד מ ן ע ש ר א וכן אצל א ב ר ה ם‬
‫וישן לו מ ע ש ר מ כ ל ת ד מ ן ע ש ר א ושאר לשון‬
‫מעשר ה ש ם מ ע ש ר א ובכתובות פ ר ק אע׳׳ס‬
‫יליף מ פ ס ו ק ע ש ר אפשרנו לך להפרשת תומש‬
‫שהוא שתי מעשרות והוא שלא כדברי‬
‫ה מ ת ר ג ם ש ת ר ג ׳ ת ד מ ן ע ש ר א ‪ :‬ו נ ר א ה כיי ע ל‬
‫מצות מ ע ש ר הידוע י ע ז ו כ כלשון ה כ ת ו ב וכמו‬
‫שם מ נ ת ה הידוע בקרבנות ש ת ר ג ם מ נ ח ת א‬
‫ו מ ה שהוא לדורון י ת ר ג ם ת ק ר ו ב ת א ‪.‬‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫)מיאל ב׳ •״א()ובחיב״ע הוסיף בכאן ח י ב ח‬
‫א ר ו ס ו ל א י ד ע ח י ל מ ה ( ולשון א ל א ה נ מ צ א‬
‫בלשון ח ז ״ ל איננו מ ז ה ר ק ש ה ו א מ ל ה‬
‫מ ו ר כ ב ח מ ן ח י ב ח אין לא ב ק מ ץ והוא ר ר ך‬
‫ם ו ר י ח ו ה ע ד ש ה כ ח ו ב א ם לא אזכרכי‬
‫מ ח ו ר ג ם א י ן ל א )תהלים קלז ו( ו ב ח ר ג ו ם‬
‫ה ס ו ר י א ל א ) מ ל ״ א פ ״ ח ע ״ א ( ואולי ג ם מ ל ח‬
‫אלהן מ ו ר כ ב ח מ ן א ל א אין כ י ה ר ב ה חלופי׳‬
‫ב י ן ה ״ א לאל׳׳ף ב א ר מ י ח כ מ ו היכון איגון‬
‫ה י כ ד י ן א י כ ד י ן ו מ ש א ר לשון כ י ב ל א מ ל ח י‬
‫א ם ה מ ש מ ש י ם בלשון א ל א ל א מ צ א ח י‬
‫צ א ו נ ק ל ו ם רק)כראשית כ ל ל י ( ) י ש ם מ ה חי(‬
‫ו ב ס ׳ ק ר ח ל א עלינו ח ל ו נ ו ח י כ ם כ י ע ל ה*‬
‫שחי׳ אלהין ע ל מ י מ ר א ד ה ׳ אבל כי צחקח‬
‫)בראשית י ח עו( ב ח ר ג ו ם ב ר ם ו כ ן כ י ש ר ה‬
‫ש מ ה ) ש ם יז פ ו ( ח ר ג ׳ א ר י ו ה י ה נ ר א ה שצ״ל‬
‫ב ר ם והוא שווה לתרגום מ ל ח א ך ‪:‬‬
‫)כ( ו ק י י ם בשורש ק י י ם נ כ ל ל ב ל ׳ ה מ ח ר ג ם‬
‫כ ל ד ב ר א ש ר ישאר ע ל ע נ י נ ו כ מ ו ה ש א ר‬
‫ב ח י י ם ו ה ר ב ה בלשון ח ו ק ‪ ,‬וכן ה ש ב ו ע ה‬
‫ל ק י י ם ד ב ר ) ע י י שמלה(‪:‬‬
‫)ג( ו י ג נ ד ר ו ן ‪ ,‬ע י ק ל שרשו ג ד ר‬
‫כט‬
‫והנו״ן נ ו ס ף כ מ ו‬
‫ש ר ב י ט מ ן ש ב ט ועניינו ה ם ר ח ה ג ד ר‬
‫)מרפא ל ״ א ( ‪ ,‬ואולי ה ו א ה פ ו ך מלשון ד ג ר‬
‫' ק ב י ן א ב נ י ם ח ר מ ם ג ל ו י ה י ה לשון ג נ ד ר‬
‫ע ל ה ם ר ח האבנים ו מ ל ח והאבן גלולה‬
‫ע ל כלל ה ק ב ו ץ מ א ב נ י ׳ ע ״ ד ויקח א ה ה א ב ן‬
‫אשר שם מראשוחיו כנזכר מקורם מאבני‬
‫המקום‬
‫׳‬
‫(‬
‫)ט (‬
‫כט ו ע י נ י ל א ה ר כ ו ת יאיין‬
‫‪,‬‬
‫‪t‬‬
‫ו כ ן פירש‬
‫ר ש ב ״ ס נ א ו ת ו כ ל ה שעיניה נאות אין כל ג ו פ ה‬
‫צריך בדיקה • ו נ ר א ה בעיני כ י מצינולשון‬
‫קשה ו כ ב ד מ ת ח ל פ י ם כ ע נ י נ ס כ מ ו שנמצא אצל‬
‫ש ר ע ה ואני א ק ש ה ואנכי הכבדתי ו כ ד ו מ ה‬
‫ולכן בהפיכו כאשר נמצא ע ל ע י נ י ס תלישות ה ר א ו ת כבדו מזוקן נוכל לומר ע ל ה י פ ו ת בלשון‬
‫ר ך שהוא ה פ ך ה ק ש ה ‪ ,‬ומ״ש מהרש״ד כ י אין׳ המשך מ ש מ ע ו ת ה כ ת ו ב מ ס כ י ם ל ו ה‬
‫הפי׳ נ ר א ה כי ה ע נ י ן כ ן אחרי שהכתוב מ ש ב ח ה ר ק ב ע י נ י ה וממילא מ ש מ ע שלא‬
‫ה י ת ה כ ר ת ל י פ ת ת ו א ר ו י פ ת מ ר א ה ר ק ש ת ס ך ע ל י ס ה כ ת ו ב ולא דבר ב פ י ' כ נ ט ת ה ‪ :‬י פ ת‬
‫ת ו א ר ו י פ ת ט ר א ה ת מ ס הראשון שפירא והשני יאיא וביב״ע ה ו א ב ה פ ך כ י מ ד ר ך‬
‫ה מ ת ר נ מ י ס א ך לשנות הלשון ב מ ק י ס שאפשר להסיר ה כ פ ל כ מ ו נתונים נתונים ש ת ר ׳‬
‫מ ס י ר י ן י ה י כ י ן ‪ ) :‬כ א ( כ י מ ל א י י מ י א ר י שלימו י מ י פולחני ה ו ס י ף ת י ב ח פולחני לבאר קוצר‬
‫ה ע ב ר י ) ע י ׳ רמב"ן(ועוד מ ו נ ן מ מ נ ו רעיון נרגש שלא נחשב לו במשך השבע שניט ר ק י מ י ע ב ו ד ה‬
‫כ י בכל ה י מ י ם עשה ב ה ם מ ל א כ ה ו ז ה אפשר כוונת הכתוב ויהיו בעיניו כ י מ י ס אחדים היינו שכל‬
‫ה ש ב ע שניס נ מ נ ו לו לימים ומלת באהבתו א ו ת ה מ ו ס ב מ ל תתילת הפשוק ויעבוד י ע ק ב ברתל‬
‫זכו' באהבתו א ו ת ה ו ע י ׳ נ ר ש לקמן ע ל מ ל ת גנוכתי י ו ס יכו׳ ‪) :‬לד( ע ת ה ה פ ע ם‬
‫ילווה‬
‫ויצא כ ט ל‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫ה י ו ק ו ם ‪) :‬לו( ל א מ ת ע כ י ד ‪ ,‬א ו ג ״ ר‬
‫ב ש ם ט ם ח א מ ל ו י ק ת ‪ ,‬א ב ל י ת ע ב י ל אינו‬
‫לסי לרכי ל״א ע כ י ל ‪:‬‬
‫)יג( י ש כ ח ו נ נ י ‪ ,‬ו ב נ ו ם ׳ ה מ ד ו י ק ו ת‬
‫ל‬
‫ב ל א וא״ו ל ׳ נ ק י ב ה‬
‫)סו( ו ל מ י ס כ ‪ ,‬כ ״ ה בכל‬
‫)אוג״ר(‪:‬‬
‫ה נ ו ס ח א ו ת שלפנינו' ו כ ״ ה ברש״י ו ת ר ג ו מ ו‬
‫ו ל מ י ם ב ובשם ם ׳ יא״ר ו ס פ ר י ם מרויקים‬
‫ה ב י א ה א ו ג ״ ר ותםבון ו ד ל בפתיחתו לחלק‬
‫ה ר א ש ו ן א ו נ ק ל ו ם ת ר ג ם ו ת ם ב י ן ת ק ן הלשון‬
‫להקל ההבנ׳כי ולקחת שבעברי הוא ל׳קצר‬
‫ו מ ש פ ע ו ותרצו ל ק ח ת ו ה מ ע ת י ק י ם ל א יררו‬
‫ל ס ו ף ל ע ת ו וחשבו כ י ו ת ם ב י ן ה ו א ט ע ו ת כי‬
‫איננו ת ר ג ו ם של ו ל ק ח ת א ל א ת ר ג ו ם של‬
‫ו ל ק ח ת והגיהו ‪ ,‬ו ל מ י ם ב מ ק ו ר כ מ ו ה ע ב ר י‬
‫והשחיתו כוונת אונקלום ש ה י ת ה ל ב א ר‬
‫ק ו צ ר לשון ה ע ב ר י ע כ ״ ל ‪) ,‬ואולי י ה י ה פ י ׳‬
‫ו ל ק ח ת מ ו ס ב ע ל לשון ה מ ע ט ג ״ כ ‪ ,‬ה מ ע ט‬
‫ק ח ת ך ו ע ו ר ל ק ח ת כ ל ו מ ר כ׳׳ז ב ע י נ י ך מ ע ע ( ‪:‬‬
‫)כג( ח ס ו ד י כ ׳ ׳ ה לשון ח ר פ ה ב א ר מ י ת ‪,‬‬
‫ו מ ז ה ג ם בעברית ח ס ר ה ו א כתרגומו שם‬
‫וכאשר ה ר א י ת י בעו״א מ ר ר ך‬
‫קלנא‬
‫ג ו ל ת א ר מ י ת בלשון‬
‫המתרגם לתרגם‬
‫ע ב ר י ת כ מ ו ואשר ה נ ח ל י ם ש ת ר ג ם ו ש פ ך ‪.‬‬
‫ו ה ה פ ר ש ב י ן ז ה ללשון מ ס ר ה ו א ב נ י ק ו ר‬
‫שזהנקור החי״תבשו״א והם׳ במלאפו״ם‬
‫ולשון ח ס ל ה ו א ה ח ׳ צ ח י ר י ק ו ה ם ׳ ב ש ו ״ א ‪:‬‬
‫‪L‬‬
‫׳‬
‫ש‬
‫ח‬
‫ו‬
‫ש‬
‫כן‬
‫ש מ ל ת גד‬
‫ילוה ובו׳ הדא זימנא מלת הדא הוא תרגום‬
‫של ל ע ת ה א ף כ י ב כ ״ מ ת ר ג ו מ ו כ ע ן כ י פ ה‬
‫ע נ י נ ו כ מ ו ה ז א ת ה ש ע ם שלילות ה ז מ ן ה ע ב ר‬
‫וכמו ז א ת ה ס ע ס עצם מעצמי ו כ ת ר ג ו מ ו שס וכן‬
‫ה פ ע ם א ו ד ה ה ס ע ס יזבלני ב ת ר ג ו ם ה ל א‬
‫ז מ נ א מ ל ת ה ד א ק ו ד ם מ ל ת ז י מ נ א אבל א ך‬
‫ה פ ע ם ו כ ן ח ט א ת י ה פ ע ם מחור ג ס זימנא‬
‫ה ד א שהוא כ מ ו כ י ב פ ע ם ה ז א ת אני שולח‬
‫שענינו ע ל שלילות ה ע ת י ד כלומר שלא א ו ס י ף‬
‫ע ו ר • ) ו מ ן ה מ ב א ר שאמר להלן בלשון ה פ ע ם‬
‫שהוא כ מ ו ה פ ע ם הזאת נ ר א ה שנעלם ה ה פ ר ש‬
‫ה ז ה שאיננו ר ק כ מ ו ע ת ה ה פ ט ם דהכא • וכן‬
‫נ ע ל ם זה מ א ת ה ת כ ס שד״לבמ״ש במשתלל ע ל‬
‫לשון זאת ה פ ע ם ( ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫<ך ) ח ( נ פ ת ו ל י א ל ה י ם כ ו י שעור דברי‬
‫בעו״א‬
‫המתרגם כבר כתבתי‬
‫)כלל א ׳ ציון ו‪ (.‬שהוא ע ל ד ע ת י שני נ ו ס ח א ו ת‬
‫מורכבים וצריך ל ה ס ג י ר איזה מלות ב מ ס ג ר ת‬
‫ו מ ה שבנוסח ז ה איננו ב ז ה והוא כ י לנוסח א ׳‬
‫ה ע י ק ר קבל ה ׳ בעותי דיהא לי וולד כ א ח ת י‬
‫ו א ף א ת י ה ב ל י ו כ י ' ו פ י ׳ נפתלת׳ לס״ז פירוש‬
‫נ ת ק ב ל ה תפלתי ולפי׳ ה ב ׳ ה ו א באחחנגותי‬
‫בצלותי ת מ י ד ת ו כ ו ׳ ו פ י ׳ נפתלתי אשר התפללתי‬
‫ו ג ס יכולחי ע ל קבלת ה ת פ ל ה כ פ י ׳ רש״י זיל‬
‫ה ש כ י ם ע ל ידי ומלת ח מ י ד ת מיותר לפ״ז‬
‫משא״כ לפי׳ הראשון ה ו א באור מ ל ת יכולתי‬
‫מלשון כלתה נפשי ע״ש שהארכתי ב ז ה ו ה ב א ת י‬
‫דברי הגאון מוהר"! מרגליות ט ״ ש ע ״ ד‬
‫המתרגם בקינטרס ם ס אפרים וכברהרתתי‬
‫שם בכלל ה ה ו א מ ד ר ך ה מ ח ר ג ׳ להביא ב ת ר ג ו מ ו‬
‫׳‬
‫שני אופנים ולעיני ה ר ו א ה לאחדים יחראו) יכוה‬
‫ב ס ׳ א כ ן יש אלהיס וגו׳ שתרגם א י ת י ק ר א ל ה ׳ שרי כ ו ׳ שרי ה ו א ת ׳ מ ל ת יש וא׳׳כ מלת‬
‫א י ת מ י ו ת ר ת ו כ ן ה ע י ר ע ״ ז ח כ ם א ׳ נ ס ׳ ציון ו א מ ר שהוסישוה האחרונים ב ט ע ו ת ועל‬
‫ל ע ת י ב ׳ נ ו ס ח א ו ת ה ם למלת יש ע ״ פ דרכו( וכן ה כ א שעורו לסי ה ת ר ג ו ם בלשון ע ב ר י ‪ ,‬ש מ ע‬
‫ה ׳ ת פ ל ת י באשר ה ת ח נ נ ת י ו נ כ ס ס ת י שיהיה‪,‬לו וולד כ א ח ת י ו א ף ניתן לי ‪) :‬ט!( ה מ ע ט‬
‫ק ח ת ך א ת א י ש י ד ד ב ר ת מ א ש ר לא ק ר נ ם בלשון נ ס י ב ה כ מ ו שהיא בכל לשון לקיחת אשה‬
‫ו כ מ ו ש ה ו א ב ת י ״ ב ע מ ס י ב ת נ ר א ה כ י לשון נ ס ב אשר בנשואין ה ו א דווקא על ה ק ט ן אשר‬
‫האיש ק ו נ ה לאשתי ב א ׳ מדרכי ה ק נ י ׳ אבל לא ב ה פ ך ולכן ת ר ג ו מ ו בלשון דבר ככל לשין‬
‫ל ק י ת ה ב א ד ם כ מ ״ ש רש״י ז״ל ב פ ס ו ק ו א ת ב נ י מ י ן ת ק ח ו ‪ ) :‬כ ( ז כ ר נ י ובו׳ זבל ט ו ב יחי‬
‫לי חילק ט ב ח ר ג ס י ח י לי נ ר א ה ש ה ם כ נ י נ י ס ח א ו ח ואחד צריך להיות ב מ ס ג ר ת כי א ף‬
‫שנמצא שני יחיסיס ע ל נושא א ח ד כ מ ו ו ח ס ח ח ו ת ר א ה ו א ת הילד ו כ ן ה ו א פ ה ז נ ד נ ׳ • איחי כ מ ו‬
‫שכתב ה מ נ א ר א נ ל בלשון ה מ ת ר ג ם י ת ס הפעול ע ס י ת ס שאליו לא יתכן בשוס א ו פ ן ילניסח יתי‬
‫שהוא י ח ס הפעול יתכן שמוסב על עצמה שהיא נעשות ע ת ה חלק ט י ב לבעלה יכן ה ו א נחיוב׳יע‬
‫ע״ש • ) ו ע י ׳ אוג״ר בס׳יס( ולשון זבד ט ו ב ס ״ לש״י כ ת ר ג ו מ ו תולק ט ב וכתב הרנ־ב״ן ז״ל‬
‫שהוא‬
‫»&‬
‫שמלת גי‬
‫ויצא‬
‫שהוא כ מ ו זווד בשני ואוי״ן והוא ח ר ג ו ס לשון‬
‫צידה ע״ש ש ה נ י א ה ר ב ה לדוגמא בחילוף ה ב ׳‬
‫ט ס הו׳ ואולי יש לדמות למלה נ ו ד ד ת ג ״ כ‬
‫ויצבע לה קלי נ ח ל ו ף זששר״ץ ודעלנ״ח שהוא‬
‫ה ו ש ט ה לפי ה ע נ י ן וכן מלת הצבתים • ולשון‬
‫צ נ ח בדברי תז״ל ) ע י י ן באוצה״ש( •‬
‫)כה( ש ל ח נ י ו א ל כ ה ו א י ה ך • ו נ פ י שאח״ז‬
‫אשר ע נ ד ח י אותך כ ה ן ו א ל כ ה ח ר ג ׳‬
‫ו א י ז ל וכן ה ר נ ה מ ל ׳ הליכה מ ח ו ׳ נ ש ם‬
‫אזל ו ה ר ב ה נ ש ם ה ו ך ‪ .‬ו א מ ר י ה מ ת ו ר ג מ ן כ י‬
‫ל ו ב מ ה שנמצא בלשון ה מ ק ר א בשרש הלך‬
‫מ ת ו ' בל׳ אזילה אבל בבנין ה ת פ ע ל כלס מ ת ו ׳‬
‫בל׳ הליכה ויש מ ע ט י ם בל׳ ה י כ א ו ה ס קצת‬
‫ה ע ב ר י ם ה ב א י ס ע ם וי״ו ה ה פ י ך וכן בלשון‬
‫ט ת י ד נמצאים מ ע ט י ם בש׳ ילך אבל מש׳ הלך‬
‫ל ק אחד מצאתי ולא יהלכו ולא י הכו! )תהליס‬
‫ק ט ״ ו ( אבל בשורש ילך נמצאים ר ב י ם כ מ ו‬
‫ואלכה לאדוני ) ו ב ע ז ר א ( ע ד ט ע מ א ל ד ר י ו ש‬
‫י ה ך וכו׳ ע״ש בש׳ היך ובשורש הלך ־ ו ד ל‬
‫ה ח כ ם מ ו ה ר י י ״ ע בעל ס ב א ל״א )ב״ע חקצ״א(‬
‫ג ס בשורש ילך בציווי ו ב ע ח י ד נ מ צ א מ ח ו ר ג ס‬
‫בלשון אזילה כמו לך לך אוזיל • ח נ ה לי א ח גשי‬
‫ואלכה ואיזל אבל ב פ ס ו ק הקודם לי אלכה אל‬
‫מ ק ו מ י ואיהך ולכן לא י ס פ י ק מ ה שהביא‬
‫ה מ ח ו ר ג מ ן מ ה שנמצא ב ת ר ג ו מ י ם ולא נ ח ן‬
‫ע ע ס לדבריהם להבדיל ח ר ג ו מ ס בפעלים‬
‫נשרדיסילועח ע ״ י שני ה ח ר ג ו מ י ס בפסוקים‬
‫ה ס מ ו כ י ם ש ת ר ג ו מ ס משונה במלה א ח ת הדומה‬
‫ן כ ך א ז ל הינח‬
‫בבני] ובזמן ולדננרזי‬
‫ע ל הליכה והיציא׳ בבחינת ה ת נ ו ע ה לבר מ מ ק ו ם‬
‫ששוכן בו ה נ ו ף ה מ ח נ ו ע ע בלי י ח ו ס ה מ ק ו ם‬
‫שיצא משם או ה מ ק י ם שהלך לשם• ח ו ך נופל‬
‫על ההליכה ב י ח ו ס אל ה מ ק ו ם שיצא משם או‬
‫ה מ ק ו ם שהולך אליו ו ל ס ע מ י ס על שחיהן ‪.‬‬
‫ו ה ע ב ר י ישמש לפני ה ע נ י נ י ס אל פ ע ל אחד הלך‬
‫ויבדיל ביניהם ביחוסי אותיות לבד א ס ב מ ״ ס‬
‫ש מ מ נ ו להוראת היציאה מ ן אוחו ה מ ק י ם או‬
‫בלמ״ד אל ה מ ק ו ם שהולך לשם או ב ה ״ א ס ו פ י ת‬
‫כלמ״ר בתחילתה ו א ס כוונתו על ה ת נ ו ע ה בלי‬
‫בחינת ה מ ק י ם כלל יבא ה פ ע ל הלוך בלי י ח ס‬
‫כ מ ו הולך ע ר י ר י )בראשית ט ו בי( כי הילך‬
‫הוא )במדבר כב( ותרנומו אזיל • ו מ ע ח ה‬
‫תבין ותשכיל ה ה פ ר ש בין שני הססוקי׳שהבאתי‬
‫ה ע נ י‬
‫ס־ן‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫בסשוק ת נ ה לי א ת נשי ואלכה א מ ר י ע ק ב ס ת ם‬
‫תן לי כל מ ה שיש לי ואני אצא מ מ ך ולא ה ו ד ע‬
‫לו מ ק י ס לכתו ת ר ג ו מ ו ואזיל אבל ב פ ס ו ק‬
‫ה ק ו ר ס שאמר אלכה אל מ ק ו מ י ולארצי ב ה ו ד ע ת‬
‫ה מ ק ו ס ת ר ג ו מ ו ואיהך ־ עכ״ל בקצרה •‬
‫א מ נ ם רבו מ א י ד היוצאים מכלל דבריו עיין‬
‫בדבריו שם ב מ ה שדחק ב ס ס ו ק לך לך מארצך‬
‫וממולדחך ו כ ו ׳ אל הארץ אשר ה ו א ביתס‬
‫שממנו ושאליו וחרגומו בלשון אזיל • ו כ ״ ה‬
‫ב ס ס ו ק ללכח ארצה כ נ ע ן • לך לך אל ארץ‬
‫המוריה ו י ק ס וילך אל ה מ ק ו ס ו ב ס ו ף המכין‬
‫ויקומו וילכו' יחדיו אל באר שכע וכן וילך‬
‫יצחק אל אבימלך מלך סלשחיס ג ר ר ה ק ו ם לך‬
‫סדנה א ר ס ) י ל ך סדנה א ר ס וילך ח מ ה • כי א ם‬
‫אל ארצי ואל מולדתי חלך ואצל יחרו ג ״ כ אל‬
‫ארצי ואל מולדתי אלך וילך לו אל ארצו כל א ל ה‬
‫ביחוסיס שאליו ו מ ת ו ר ג מ י ם בלשון אזיל ‪.‬‬
‫ובשורש הוך נמצא ב ה פ ך ו ה י ׳ כי חלכון לא‬
‫חלכון כ ו ׳ ע ם שהוא בלא שוס יחוס וחרגומו‬
‫בל׳ היכא• ו נ ר א ה בעיני להוסיף על ו ב ר י ה ר ב‬
‫הנ״ל כי מצינו כל לשון הליכה ב מ ו ס ר י מ ח ו ר ג ם‬
‫בל׳ הוך כ מ ו ו ה ו ד ע ת להם א ח הדרך אשר‬
‫ילכו ב ה א ס ב ח ו ק ו ת תלכו • והוא על כ ח‬
‫המחשבי וכן לשון הליכה ה נ א מ ר על הבורא‬
‫י ת ׳ שמו או מלאכיו כמו ילך נ א ה ׳ בקרבנו‬
‫הלא בלכתך ע מ נ ו כי ילך מלאכי לפניך כולם‬
‫מ ת ו ר נ ט י ס בלשון ? ו ך )אבל וילכו ס ד ו מ ת ‪.‬‬
‫ו כ ן ' ע ל ה ע מ ו ד וילך מ א ת ר י ה ם שהוא פ ש ו ט‬
‫ע ל ת נ ו ע ה מ ק ו מ י ת מ ת ו ר ג ם בל׳אזל( ו נ ס בלשון‬
‫ב י א ה נמצא ב ע ת י ד י ם שתרגם בלשון הוך כ מ ו‬
‫איש על מ ק ו מ ו יבא בשלום אל כל ה מ ק ו ם‬
‫אשר נבא ש מ ה ־ ומשיתוף הלשון נבין כי ע ק ר‬
‫לשין הוך איננו ת נ ו ע ת ההליכה אך ה ו א על‬
‫ה מ ח ש ב ה וכוונת ההליכה ו ע ״ כ ב ס ה ו ק הראשון‬
‫י ח ר נ ס ואלכה ג*ל דעחי ורצוני ה ו א ללכת‬
‫אבל השני ח נ ה לי א ח נשי ואלכה ה י א ע ל‬
‫ההליכה עצמה ־ ולכן לא ימצא לשון הליכה‬
‫בצווי אשר י ח ו ר נ ס בלשון היך כי הצווי ה ו א על‬
‫הליכה מ מ ש ־ ולא אחר מ ח ש נ ח הלב • ומצאנו‬
‫נ ס בשרירוח לבי אלך ש ח ר נ ס בל׳אזלאף שהוא‬
‫קרוב אל ה מ ו ס ר י כי איננו הליכה ממש עכ״ז‬
‫המשכיל יבין כי אין זה נ כ ח המחשבי ר ק‬
‫שהוא כ מ ו הולך ע ר י ר י שחרגומו ג ״ כ בלשון‬
‫אזל‬
‫‪,‬‬
‫ויצא ל לא‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫כן‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫) ל ב ( ש ח ו ם ה ו ם פ ת השי״ן ע ל ה ע ק ר י אזל ע ״ ד השאלה־ ויש עול‪ .‬ר ג ר י ס ב ז ה ואין‬
‫ה ו א ע ל מ ש ק ל ש ע ב ל ש ח ר ר מ ש ו ר ש ע ב ל כ א ן מ ק ו ם ל ה א ר י ך ‪) .‬כז( נ ח ש ת י ־ נסיתי‬
‫ח ר ר ו ע נ י נ ו לשון א ל מ י מ ו ח ל פ י ה מ פ ר ש י ם ואצל י ו ס ף נחש ינתש בדקא מ ב ד ק ובפרשה‬
‫קדושים לא תנתשו כלשון ה ע ב ר י וכן כי לא‬
‫מ ל ׳ חז״ל ש ח מ ח י ח ו נ מ צ א ל ב נ ה ואין‬
‫ורקוע‪ ,‬אולי ה ו א נתש ב י ע ק ב א ר י לא נחשיא וכו׳ והוא כי מ י נ י‬
‫ה ח י ס י ׳ א ל י מ י ם לגמרי‪:‬‬
‫הנחוש ה ס רבים א ׳ כענין שהזכירו תזיל פ ת ו‬
‫כ מ ו וקרוע כי ביוב״ע ת ר ג ם ח מ ו ר ת ו קרוח‬
‫נפלה מ ס י ו צבי ה פ ס י ק ו בדרך ומזה ה ו א ה ך‬
‫ו ע ׳ מ ״ ש לעיל פ ׳ חיי ב ה ע ר ה למלת ג ו ע ‪:‬‬
‫ל ה כ א כ מ ו שכתב רש״י ז״ל ב ז ה ו כ ״ ה בב״ר‬
‫)לז( ח ו ט ר י ן ד ל ב ן ר ט י ב י ן ב ל ״ ר מ פ ר ש‬
‫ע ס רגלי זכו׳ ב ׳ לדעת הנעלמות למצוא‬
‫גולת מ ק ל שהוא ש ם הקבוץ ולא שלקח ר ק‬
‫ה א ו ב ל ו ת י ג ׳ לעשות מ ע ש י ם כההוא מ ט ר ו נ י ת א‬
‫מ ק ל א ח ל מ כ ל כ נ י ן ‪ :‬ודעיין ע י י ן רש״י‬
‫א מ ר ה מלתא א ס ר ת ה לארבא וכדומה וכל אלה‬
‫ו מ ״ ש ל ע י ל ע ל לשין נ ע ץ ב ה פ ר ש ה ל ש ו ן ‪:‬‬
‫ה ס בכלל נחוש ש א ס ר ה ה ת ו ר ה ע ״ כ ע ז ב‬
‫ן‬
‫) מ א ( מ ב כ י ר י א וכן ו ה ק ש ו ר י ם ל ל ק מ‬
‫ה מ ס ר ג ה בכלל ה א ז ה ר ה כלשון הכתוב לכלול‬
‫ב כ ו ר י א ‪ ,‬כ י ה ם ה ו ל ל ו ת ה מ ק ו ש ר ו ת וכן‬
‫כל ה מ י נ י ם וכמ״ש ד ו ג מ ת ו בלשון שבועה‬
‫י ו ר ה ו מ ל ק ו ש ת ר ג ו מ ו ב כ י ר ולקיש ו כ ן ב ע ו ״ א כלל ה ׳ ציון ט ׳ ; ) מ ( ו י ת ן פ נ י ה צ א ן‬
‫מ ב כ ו ר ו ת צאנו נ ו ב כ ו ר י ע נ י ה א ב ל ב כ ו ר א ל ע ק ו ד • בתרגום כל דרג יל כ ו ׳ ה ו א פלא‬
‫ת ר ג ו מ ו ב ו כ ר א ‪ ,‬ולי ב כ ו ר י ם ת ר ג ם ג ם‬
‫כ י נ ר א ה ש ה " ק ו ר א כל ב מ ק ו ם אל ו ע י ׳ באור‬
‫כ י מ ל ת כ ל השני חשמש ג ם למלת ע ק ו ד‬
‫כןבכוריא ‪:‬‬
‫כ ק ו ד מ ת ושעורו אל כל ע ק ו ד ‪ .‬אבל לדברי‬
‫)כז( ו ב ח י נ ג י ן ‪ ,‬כ ת ר ג ו ם מ ח ו ל ו ת‬
‫לא‬
‫ה מ ת ר ג ם נ ר א ה שעורו כ מ ו ויתן אל פני הצאן‬
‫ל פ י ה ע נ י ן שר״ל‬
‫כ ל ע ק ו ד כ ו ׳ ר״ל שנתן א ת העקורים וכו׳‬
‫בלוויית ר ע י ם ו ח ב ו ר ת ב ״ א וע״כ שינה‬
‫לסני הצאן ובראשם ל מ ע ן יביטו אליהם‬
‫מ י ח י ל לרבים בתופין כי אין הכוונ׳על ת ו ף‬
‫ו י ת ע ב ר ו כ מ ו ה ם ־ וכ״ה בתיוב״ע בריש ע נ א‬
‫א ח ל ו מ ו ר ‪ ,‬א ח ר והשווה ה מ ת ר ג ם א ת ה ל ׳‬
‫וכו׳ ־ )מב( ה ע ט ו פ י ם וכו׳ והקשורים‬
‫כ מ ו שהוא ב פ י בשלח ב ת ו פ י ם ובמחולות ‪:‬‬
‫ל ק י ש י א ל ל ב ן ‪ .‬בב״ר ר״י ור״ל ר״י א מ ר‬
‫עם ד ת ש כ ח ‪ ,‬ובשם כ מ ה ם פ ר י ם ה ב י א‬
‫בכול־יא דלבן ור״ל א מ ר לקישיא דלנן וע״ש‬
‫האוג״ר א ת ר רתשכח ו א מ ר ע ״ ז והוא תיקון‬
‫ב מ ״ כ כ י לשון ע ט ו ף ע ל ד ע ת ו ה ו א מלשון‬
‫שתקן אונקלום כלי שיהיה חוזר ע ל ל ב ר‬
‫ב ה ת ע ט ף עלי נפשי ו כ ״ כ הרמב״ן ז״ל‬
‫ה ו ב א בביאור ו ע י ׳ ערוך ע ר ך ע ט ף ו נ ו ף •‬
‫שאין‬
‫ו ה נ ה ה מ ח ר ג ס ח ר ג ס ע ל ד ע ח ר״ל ואחריו‬
‫נמשכו כל ה מ פ ר ש י ם ולא ר א י ח י לאחד שפן׳ ע ״ ד ר״י א ף שכן ה ו א ב ג מ ׳ ר ״ ה ח ׳ אר״י‬
‫ושניהם מ ק ר א א ח ל ררשו וכו׳ א י מ ח י לבשי כ ר י ס הצאן וכו׳ ו מ ס ו ג י ח ה ג מ ר א נ ר א ה שם כ י‬
‫לכ׳׳ע הנולדים בזמן ש י ח ע ע ס ו • ה ס מ ו ק ר מ י ם ל ה ח ע ב ר מ א ל ר ולכן נקראו ע ט ו פ י ם כ מ ו שהוא‬
‫ע ״ ר במדרש ב כ י ר י א ללבן ־ ו ה מ א ו ח ר י ם ה מ ה ה מ ת ע ב ר ו ח בניסן ע י י ן ס י ׳ רש״י שס ד ה‬
‫באפיליחא א מ נ ם ס י ׳ ססשוט נ מ ׳ ה כ ד ע ח ר״ל מ ן ה כ ח ו ב שלסני ז ה שהקרים הצאן המקושרות‬
‫ואח״כ א מ ר ו ב ה ע ט י ף הצאן ‪ ,‬ובלשון קשורים ע ס ״ י דברי ה מ ח ר נ ס ע י ׳ רש״י ‪1‬״ל ומ׳׳ש‬
‫ה ר מ ב ״ ן !״ל כ י הבריאים אשר נסשס קשורה וב״ו ולא י ת פ ר ד ו לרוב ח א ו ו ח ס ולכן ה מ ה ה מ ב כ ר י ם‬
‫משא״כ ה ע ט ו פ י ם ה ס התלושים וע׳יכ ה ס מ ת א ת ר י ן ) ו ק צ ת ר ו מ ה לוה בתרגום כיל הנחשלים אחריך‬
‫למתאתרין כ ת ר ך ( ר ק שלא ת ר נ ס ה מ ל ו ת ר ק ה כ ו ו נ ה ) ע י ׳ באור( ועפי׳י ה פ ש ו ט אפשר ה י ה‬
‫ה מ נ ה ג לקשור ס י מ ן ב ה מ ב כ ר י ס ע ״ ד ותקשור ע ״ י שני לאמר ‪1‬ה יצא ראשונה ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫)יח( מ ק נ ה ק נ י נ ו ‪ .‬גיתוהי דקניניה ) ע י ׳ באור( • ) ל ט ( ג ג ו ב ת י י ו ם ו כ ו ׳ ן ע י ׳ באור(‬
‫לא‬
‫ו כ ב ר התלבטו ר ב י ם בדברי ה מ ת ר ג ם ב ז ה ו ע ל ד ע ת י ה ו א ששוט כ י כל‬
‫ה י ו ם וכל הלילה ה י ה מחשבתו ע ״ ל ה ג נ י ב ה ש מ א יתגנב לבר מ מ נ ו ־ ע ״ ד שפי׳ ה ר מ ב ״ ן‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫דל‬
‫‪54‬‬
‫שמלת גי‬
‫ויצא‬
‫לא‬
‫לב‬
‫לחפ אבירים‬
‫ז״ל בלשון ולא יניאו לראות כ ב ל ע א ת הקדש שאין ב ו ל ו ח ח י י ם שלא י ר א ה רגזן כ ״ כ‬
‫וזיל רכיחינו זיל אמרו כ י ה ו א א ז ה ר ה לגונב‬
‫ובג״ח‬
‫להמית א׳ מ ב י ב ב ע ב ו ר גניבה‬
‫ה‬
‫כלי ש ח ן כ י לשון ‪5‬ליעה אצלם לשון ג נ י נ‬
‫ו ח ״ ג ה ג י ה ו ע ם ד ת ש כ ח ע כ ״ ל ‪ .‬ולח י ד ע ת י‬
‫מלשין חיל כ ל ע ויקיאנו והוצאתי א ת בלעו‬
‫א י ך י ת פ ר ש לשון ל א י ח י ה ש ב כ ת ו ב ע ל‬
‫מ פ י ו ע כ ״ ל והפירוש הפשוט ה ו א ש ס נ ו ו ד א י‬
‫ה מ ק ו ם ו ג ם לשון ל א י ת ק י י ם ש ב ת ר ג ו ם ק ש ה‬
‫כמו שתרגם ה מ ת ר ג ם שס כ ד מ כ ס י ן י ת מ א נ י‬
‫מ א ו ד לפרש ע ״ ד א ב ד ת א ב ד ו ן א ת כל‬
‫קודשא ר ק מ ת מ ת כ י ה כ ס ו י ה י ה מ פ נ י שלא‬
‫ה מ ק ו מ ו ת ו ג ם ד ב ר י ו אין נ ר א י ם ב ד ע ת‬
‫יגנבו )אשר ע ״ כ הוציאו ה כ ת ו ב בלשון כ ל ע‬
‫ה מ ת ר ג ם פ י מ א ש ר ל א א מ ר ע ל לשון ל א‬
‫ו ל א בלשון כסוי( ט׳׳כ נ ק ר א ת ג ס ה י א בלשון‬
‫י ח י ה בלשון א ק ס י ל י נ י ׳ א ו י ת ק ס י ל נ ר א ה‬
‫ב ל י ע ת • ו כ ן מצאתי ב ס ׳ ה כ ו ה ״ ק ע ל לברי‬
‫ה מ ת ר ג ם ב ז ה הלשון נ ר א ה שהוא מפרש‪ ,‬לשון‬
‫ש ה ו א מ פ ר ש ו בלשון ק ל ל ה ו כ ״ ה ב ת י ב ״ ע‬
‫ג נ י ב ה כלשון ש מ י ר ה וכסוי וכמו ש ת ר ג ם ותגנוב י מ ו ת ב ל א ז מ נ א ו כ ״ ה ב פ י ׳ רש״י מ ב ״ ר‬
‫א ת לבבי וכסית מיני ע ״ כ • ועוד אפשר כ י על ו א ״ כ א י ן ז ה ת ק י ן א ל א ק ל ק ו ל ולכן נ ר א ה‬
‫ד ע ת ה מ ת ר ג ם פ י ׳ נ נ ו נ ת י י ו ם וכו׳ ה ו א ע ל‬
‫ט מ ס ח ת ע ם דתשכח היא הראשונה‬
‫ה י ו ם והלילה עצמם שהיו נ ת ש ג י ס בעיניו‬
‫והיא הנכונה א ם שתהיה לאחרונה ‪:‬‬
‫ל נ ג י נ ת הזמן א ס לא ה י י שומר כראוי ע ״ ד‬
‫)לד( ב ע ב י ט א ‪ ,‬ה י א ה מ ר ד ע ת ע י ׳ רש״י‬
‫א מ ר ם אין בעלי א ו מ נ ו ת רשאים‪ ,‬לבטל‬
‫ז י ל ‪) :‬לה( ו ב ל ש ‪ ,‬ו כ ן ו י ח פ ש ד ב נ י מ י ן‬
‫מ מ ל א כ ת ם ־ ונד׳ מ ה שכתבתי בלשון ה כ ת ו נ‬
‫א ב ל לשון ב ק ש כ מ ו מ ה ה ב ק ש א ת א ח י‬
‫כ י מלאו י מ י נ ת י נ ת סולתגי שהוסיף שם‬
‫ה מ ת ר ג ם זיל • ) מ ( א כ ל נ י ה ו ר ב ו ק ר ח א נ כ י מ ב ק ש מ ת ו ר ג ם בלשון ב ע י ש ה ו א ע י י‬
‫ב ל י ל ה • וגלידא ה ו ו ה נ ח י ת עלי בלילא • מ ל ת ד ר י ש ה ו ח ק י ר ה כ מ ו ו ב ק ש ת ם מ ש ם א ת ה ׳‬
‫ה ו ו ה נ ת י ת ע ל י שהוסיף ה י א כ י ע ל ידעתו לשון א ל ה י ך ו מ צ א ת כ י ת ד ר ש נ ו וכוי‪ ) :‬ל ס ( ש ג י א ‪,‬‬
‫אכלני לא שייך ע ל ה ק ר ת ר ק שהוא נמשך על‬
‫ע י ׳ רש״י ז״ל ש ה י ח ה נ פ ר ד ח ו נ ח ם ר ח כמו'‬
‫ל ע ת ו אל מ ה שאמר אתריו ותרד שנתי אשר ו ל א נ פ ק ד מ מ נ ו איש ו כ ו ׳ ) ו ע י ׳ נאור( ו מ ל ת‬
‫א ס ה ו א מ ו ס ב אל לשון אכלני ה ו א מ א מ ר‬
‫נ פ ר ד ת שברש״י נ ר א ה ש פ ת י ת ר ואולי ר צ ה‬
‫מלות‬
‫בולל • ו ב ת י ב ״ ע וקדישא בליליא בלא‬
‫ל ר מ ז בלשון ה מ ח ר ג ם ע ו ד פ י ׳ א ח ר ש ה ו א‬
‫ה ו ו ה נחית וכן ה ע ת י ק ה מ ת ו ר ג מ ן בל׳ אונקלוס י‬
‫פ מ ז ס ג י א ב ם מ ״ ך ומלשון מ ״ ס ע י ז י מ ס ג ן‬
‫ו ג ל י ד א ב ל י ל י א • )מל( ע ר ש ה ד ו ת א‬
‫ב ר י ש א ו פ מ ו ש ה ו א ב ת ר ג ו ם ירושלמי ד ה ו ו ת‬
‫לא שינה א ת השם מאשר נ ק ר א נלשון ל נ ן‬
‫ע ר ק א נון מ נ י נ א ‪) :‬מ( ו ג ל י ד א ה ו א ג ם‬
‫ה א ר מ י א ף כי ע ״ פ לשונו ה י ׳ לו ל ת ר נ ס בלשון‬
‫ת ר ג ו ם כ פ ו ר ) ש מ ו ח ט!( ו ע י ׳ רש׳׳י ש ם ואולי‬
‫לגור פ ת ל ג ו ס ע ל הגל ס ה י ל ד ג ו ר א ‪) .‬ועיין‬
‫ל ז ה ה ו ס י ף ת י ב ת ה ו ה גחית ע ל י פי‬
‫תוס׳נ״נל׳צ׳( ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫)לג( מ ח נ ה א ל ה י ם משריתא מ ן ק ל ס א י ן ק ר ח ‪:‬כלשון ק ו ר ב ע ב כ י ו ע ״ כ ל א‬
‫לב‬
‫ה ׳ ולא משריתא ר ה ׳ כ י לא נ ק ר א ו‬
‫ת ר ג ם בלשון ק ו ר א ו ע ל ‪ -‬ה כ פ ו ר שייך לשון‬
‫מ ח נ ה ר ק נ מ ק ו ס ירירתס אבל לא כ מ ק ו ם צבא‬
‫ה ו ה נסית ‪:‬‬
‫המרום במרום ‪:‬‬
‫׳‬
‫פרשה וישלח‬
‫) ה ( כ ה ת א מ ר ו ן כרין כ ה א מ ר כ מ ן וכ׳׳ה‬
‫העכר‬
‫בתרנום‬
‫בכ״מ‬
‫כרין ועיין מ ״ ש בעו״א כלל ט ׳ ציון ת ׳ ‪:‬‬
‫ומכל‬
‫החסדים‬
‫מכל‬
‫)יא( ק ט ו נ ת י‬
‫ה א מ ת ז״צ ה ר מ נ ״ ן ולא הבינותי ל ע ת‬
‫א ז ג ד י ן ‪ ,‬אולי ה ו א מל׳ א ז ד א‬
‫לב)ד(‬
‫כ מ ו א ז ל והגי נ ו ס ף ־‬
‫כ מ ו ד ו ג מ א מ ן ד ו מ ה ‪) :‬ו( ת ו ר י ן ו כ ו ׳‬
‫כ ל ם ב ל ״ ר ר ק ה ש ם צאן ל ב ד ה ו א כ מ ו‬
‫העברי‬
‫׳‬
‫לחם‬
‫אבירים‬
‫רשלח ל ב לג‬
‫העברי ו ק השם בקר באימים בל״ר‬
‫חורין כי אין לבהמה הגסה שם‬
‫הקבוץ בארמית כמו שהוא בעברי ‪:‬‬
‫)ח( ל ת ר ת י ן ‪ ,‬בל״נ וכן מחנה אלהיס זה‬
‫לא וכצ״ל בלשון וימחינה בל״נ)ונ״ה בחומש‬
‫בומנערנ(‪) :‬כה( ו א ש ת ד ל ‪ ,‬כתב הרמב״ן‬
‫ז״ל שהוא מלשון ארי ישדל וכמו ויחבק או‬
‫שלא נזדמן לו לשון ועשאו ענין תחבולה כי‬
‫כל השתרלות ענין תחבולה וברור ענין‬
‫עכ״ל‪ ,‬ולפי רעת רש״י כל עיקרו הוא מל׳‬
‫ארמי וע׳ מ״ש בעו״א כי כן דרכו לתרגם‬
‫המלית הבאים מל״א ללשון אחר‪) :‬כו( וזע‬
‫פ ת י י ר כ א ‪ ,‬לשון זע הוא מן ולא קם ולא‬
‫זע ענין כלידה ולשון פתי הוא שם הכף‬
‫שנקרא כן בארמית ע״ש שהוא רחב)ועיין‬
‫ערוך ערך פחא ופחי( ולכן שייך עליי לשון‬
‫זע שזז מ מ ק ו מ ו ‪) :‬כע( ועם גובריא‬
‫ו י כ ל ת א ‪ ,‬׳ ל פ י התרגום מלת ועם אנשים‬
‫נמשך אל מלת וסוכל וצ״ל בלא וא״ו‬
‫יכלתא )איג״ר מד״ע בפ׳׳ס(‪) :‬לב( מ ט ל ע‬
‫הוא כלשון צלע בעברי כמו מעצה עברית'‬
‫ע ע א ‪ .‬אמנם לא מצאנו החליף הזה במקום‬
‫אחר רק בחלוף העי ע ל ע א ‪ .‬ואולי הוא‬
‫מורכב בזה ע ם לשון מעל שהוא לשון משא‬
‫בארמית ועם לפון עלע כלומר נושא הצלע‬
‫על ירכו כמו מעל ע ל ע ‪:‬‬
‫ל ן ‪) ,‬יא( א ר י ר ח ם עלי מ ן ק ד ם ה ׳ ‪.‬‬
‫פצ״ל ובם׳ שלפנינו חםר תיבת‬
‫מן ואין לו הבנה אם לא שנמחוק גם מלת‬
‫קדש וכן היה נראה יותר כי מלת רחם‬
‫חוזר אל השם שלא אמר אתרחיס עלי כמו‬
‫בתרגום אלהים יחנך בני‪) :‬יב( ט ו ל ו נ ח ך‬
‫זבי״נ נטול ופן מתחלפים הנוסחאות' גסי‬
‫בדברי רש״יז״ל עי׳ אוג״ר והמתורגמן‬
‫בשי נטל השני ז״ל נסעה ונלכה נטול ונהך‬
‫ורש״י גרם טול ונהך ולא מצאתי כן ברוב‬
‫הספרים עכ״ל‪) .‬יט( חורפן‪,‬כתרגום שבע‬
‫כבשות ופן תי׳ איש קשיטה א ח ת חורפא‬
‫׳‬
‫כךן‬
‫שמלת גי‬
‫אונקלוס שמתם ט כ ל ח ס ד ן ונוכל נובוון והוא‬
‫רגיל ל ח ר ג ס ח ס ר ואמח טיבו וקשוט ואולי‬
‫טשה חסדים הצלחו אשר הצילו פ ע מ י ם ר נ ו ח‬
‫מכל צרותיו ועשה א מ ח כל הטוב הזה שהיה‬
‫לו כי נחן לו בנים ו נ נ ו ח ועושר ונכסים וכבוד‬
‫ע כ ״ ל ‪ :‬כ י ב מ ק ל י ארי יחידי ו ח מ ו ם אם‬
‫בגפו יבא בלחודוהי ר א ה איך הפריד ה מ ח מ ם‬
‫בין המשלים כי שם שולל ר ק החברה הוא‬
‫כ ט ע ם לבדו משא״כ בזה הוא יחידוח ממש‬
‫וכחר גו ם וילך שפי ואזל יחידי ועיי סי' רש״י‬
‫שם ‪ ) :‬כ ! ( כ י א ם ב ר כ ת נ י ‪ .‬אלהן נ ר כ ח לי‬
‫ולא נ י ח ס הפעל יחי טי׳ מ״ש נעו״א כלל ‪1‬׳‬
‫ציון נ ' כי נאשר ה נ ר כ ה הוא מדבר שחוץ‬
‫להנושא ולא ננושא עצמו אז י נ א בשמוש הלמ״ד‬
‫ו פ ה הוא כסי׳ רש״י ז״ל ה ו ו ה לי על ה נ ר כ ו ח‬
‫והוא נ ר כ ח ויחן לך האלהים מטל וכו׳ ואין‬
‫ט ע נ ה מ ן ויברכהו )לפיל כז כז( כי שם הוא‬
‫ג״כ על עצם הנושא כי הוא נמשך אל מ ה שאמר‬
‫אחריו ר א ה ר י ח נ נ י וני' וכן מלח ו י נ ר כ ה ו‬
‫)שם ל״ג( וזה שסיים אח״כ ג ם נ ר ו ך יהיה על‬
‫שני הנרכיוח האי על הנישא עצמו והשני על‬
‫ה ח י ם ' ‪) :‬לג( ע ל כן ל א י א כ ל ו נ ה ר ג י ם לא‬
‫אכלי! כלשון הווה ולא כמו שהוא נ פ ס ו ק ע״כ‬
‫יעזב איש את אניו וכי׳ שתרגם ישבוק כלשון‬
‫הכחוב ונראה כי היא אליבא דחכמים ור״י‬
‫במחניחין נוהג ב ט ה ו ר ה וכו׳ שס ח מ ר ו לו‬
‫בסיני נאמר‪ .‬אנא שנכחב במקומו ולא נ א ס ר‬
‫גיד הנשה לבני יעקב אבל היה המנהג אצלם‬
‫שלא לאכלו ע״כ ה ר ג ם לא אכליןמשא״כ עריוח‬
‫שנאסרו לבני נח נון ה כ ח ו ב הזה ע״כ ח ר ג ס‬
‫בלשון ציווי ישנק ‪) -‬ועיין חוס׳ חולין צ״א‬
‫ד״ה כמאן שהקשו דלמא לא נאשר וכוי ו מ ה‬
‫‪ .‬שחרצו שם( ועי באור מהרש״ד‬
‫ט‬
‫ל } ) ט ( יהי ל ך ‪ ,‬אצלח כלילך‬
‫אין‬
‫איש‬
‫מדרך העולם ל י ר ‪,‬ך‬
‫אח‬
‫‬‫רעהו ר ק נ ח ו ס פ ו ח ט ו נ ה וברכה ולא נאשר‬
‫יש ל ו ‪ ,‬ו נ נ ״ ר דרשו מ ז ה כאן הודה לו על‬
‫ה כ ר כ ו ת כמו שהוא נ ס י ' רש״י ד ל יע״ד הזה‬
‫דרשו חז״ל בלשון איש אשר יתן לכהן לו יהיה‬
‫ממון הרבה דרשו ג״כ לשון הוויה בלשון‬
‫הצלחה‬
‫חרא ובתי״בע מרגלי! ורש״י ז״לפי׳ ע״פ מ י ׳ מ ט ה ושלשה אלה הייה בב״ר•‬
‫ל ד )ז( ל א כ ש ר ל א ת ע ב ד א ו ב נ ״ א ד י ת ע ב ד ו ב ת י ״ ב ע ל א ה ו ו ה כ ש ר ‪ .‬ובפ׳ויצאלא‬
‫ק‬
‫‪50‬‬
‫לף לה‬
‫גי וישלח לד‬
‫שממללתת ג י‬
‫ש‬
‫ה צ ל ת ה ‪) .‬י( א ל נ א ‪ .‬נ ב ע ו וכ״ה ב ס ׳ י י ר א‬
‫ו ע י י ן באור ש ס ‪) :‬יא( ב י ה נ נ י ‪ .‬א ר י ר ת ס‬
‫ולא ח ר נ ס בלשון תניני כ מ ו הילדים אשר תנן כי‬
‫רצה לפרש שהקב״ה המציא לו ח ן וכל לשון‬
‫מציאת תן ת ר ג מ ו בלשון רתמין כ מ ו אלהיס‬
‫יתנך כ נ י ו כ ן ויתונך נ נ ״ כ ‪:‬‬
‫) י ב ( ו י ק ח א ו ת ה ‪ .‬ודבר ולהלן ק ח לי‬
‫לך‬
‫ס ב עמ״ש ב פ ׳ לך ב פ ס ו ק ו ח ו ק ח‬
‫האשת נ י ח פ ר ע ה ־ ) ל א ( ה כ ו ו נ ה • ה כ נ פ ק ח‬
‫ב ר א ו כ ן ויחשבה לזונה ‪ .‬אבל זונה וחללה‬
‫ת ר נ ס מ ע ע י א ו ר א י ח י ב ס ׳ חומרי מ ח נ י ח א כי‬
‫על פ נ ו י ה לא שייך ל' מ ט ע י א וצריך עיון כי נ ס‬
‫אצל כ ״ ג ת ר נ ס בלשון מ ס ע י א ‪ .‬ו ה ו א כ ב ר‬
‫מ ו ז ה ר ע ל הבתולה ואולי ה ו א לעבור עליו‬
‫בלאו מ ש א ״ כ בעולה לכ״נ א י נ ה אלא בעשה ועל‬
‫אתנן זונה ת ר ג ם זניתא כ מ ו ה פ ע ל לזנות ב י ת‬
‫אביה והוא פשוט כ י לא נ א לאסור ר ק ה א ת נ ן‬
‫ולא שאר מ ע ש ה י ד י ה ‪ :‬ב ב ר ח ך ׳ ב מ ע ר ק ך‬
‫וכן ומפני ש ר ה גבירתי אנכי בורתת ‪ .‬אבל‬
‫כ י ב ר ח ה ע ם מ ת ו ר ג ם בלשון אזל וכן כל לשון‬
‫ב ר י ת ה ה נ א מ ר ב י ע ק ב ה ה פ ר ש ה ו א כי כאשר‬
‫ה ב ר י ת ה ה ו א מ פ נ י ה ד ב ר ה ו א כלשון נ י ס ה‬
‫ב ע ב ר י ת שהזא מ ן ה ד ב ר ה מ ז י ק ו ע ״ כ ת ר ג ו מ ם‬
‫לחם אבירים‬
‫י ע ש ה כ ן ב מ ק ו מ נ ו ל א י ח ע ב י ד ובלא ל ' כ ש ר‬
‫כ י ש ם איננו ר ק מ נ ה ג שנהגו ר ק ב מ ק ו מ ם ‪:‬‬
‫) ע ו ( ב ר א נ ט פ ם בצו' ב ח י ״ ב ע נ ח ש י י ם ע ׳‬
‫איג״רוכןהביא המחורגמןבע׳כמו בחרגום‬
‫ויאוחו ה כ ה נ י ם ו א ע פ ם ו כהניא‪ .‬ל א ח ג ז ר א‬
‫וב״ינ ל מ ג ז ר ו נ ר א ה ע ע ו ח כ י א י ן א ח ר י ו כ ל‬
‫ז כ ר כ מ ו ל מ ע ל ה ) א ו ג ״ ר ( ‪) .‬לא( י ע ב י ד‬
‫י ת א ח ת ג א ‪ .‬ובי״נ י ח ע ש י ד י ח וכו׳ ו ע י י ן‬
‫א ו ג ״ ר ‪ .‬ו מ ה ש כ ח ב ה ר ב ב ע ל מ ב ו א ל״א‬
‫בהקדמחו ‪:‬‬
‫לה)ז(‬
‫אתגלו ליה מ ל א ב י א כ״ה בכל‬
‫נ ו ם ח א ו ח שלפנינו ו כ ״ ה ב ח י ״ ב ע‬
‫א ב ל האוג״ר הבוא בשם נוםחאוח אחגלי‬
‫ליה ה ׳ וקיים א ח הנוסחא ה ז א ה ואמר ע ל‬
‫ה ר א ש ו נ ה ש ה ו א חרון! וגרון! כ י מ א מ ר ויבן‬
‫ש ם מ ז ב ח ויקרא ל מ ק ו ם חוזר אל גוה‬
‫ש א ג ו ר לפניו ו ע ש ה ש ם מ ז ב ח לאל ה נ ר א ה‬
‫אליך ו ה מ ז ב ח לא ה י ה למלאך חלילה ג ם לא‬
‫קורא למקום אל ב י ח אל מפני המלאכים‬
‫עכ״לואין דבריו מ כ ר י ע י ם ‪ .‬כי כן ה ו א ג ם‬
‫ב ס ׳ ויצא ו י א מ ר אליו מ ל א ך א ל ה י ס ו ג ו י ‪.‬‬
‫ו ש ם פ ם ו ק י״ג א נ כ י ה א ל ב י ח א ל א ש ר‬
‫מ ש ח ח ש ם מ צ ב ה א ש ר נ ד ר ח לי ש ם נ ד ר‬
‫כ י ה ש ם י ח ׳ נ ג ל ה ע״‪.‬י מ ל א כ י ו ‪ .‬ו ע י י ר ש ב ׳ י ם‬
‫ב פ ׳ ו י ר א ו י א מ ר ה ' הכולאך ה ג ד ו ל ש ב ה ם‬
‫ו פ ן ו א ב ר ה ם ע ו מ ד לפני ה ' ל פ נ י ה מ ל א ך‬
‫ל ב ק ש פ ג י ה ׳ ‪ ) .‬פ ב ץ ש כ י ב ע ם ב ל ה ה פייה‬
‫ב פ ל ה נ ו ם ח א ו ח שלפנינו ב ל י ע ם ו ב נ ו ם ח א‬
‫א ח ר ח ) מ ״ נ לפיס ווינעציע( מ צ א ח י י ח ־ ו ה נ ה‬
‫דברי ה מ ח ר ג ם ע ״ פ הפשוע פרבוחיו ר״א‬
‫ור״י ד ם ״ ל ה פ י א ב ל ל נ ו ם ח א שלפנינו א פ ש ר‬
‫ש ח ק ן הלשון ו ה ם י ר י ח ם ה פ ע ו ל ל ו מ ר שלא‬
‫ח ע א מ מ ש ) ע ׳ שמלה(‪) .‬פז( ק ר י ת א ר ב ע‬
‫פ ״ ה ב פ ל ה ם פ ר י ס שלא ע ״ פ ל ש ו ן ה כ ח ו ב‬
‫עם‬
‫שיה בלשון ע ר ק ‪:‬‬
‫ל ך )ז( ב י ש ם גגלו א ל י ו ה א ל ה י ם ו כ ו ׳ ‪.‬‬
‫ע ׳ לת״א ולפי ה נ ו ס ת א שלפנינו‬
‫בלשון'מלאכיא יש להעיר שלא ת ר ג ס בלשון‬
‫אתתזו כ מ ו שהוא בלשון ה כ ת ו ב ב א ר לתי רואי‬
‫דמלאך ק י מ א אתתזי ע ל ה ושם ו ת ק ר א שס ה ׳‬
‫ה ד ו ב ר אליה א ת ה אל־ראי ובעניןשס כ י א מ ר ה‬
‫וכוי אתרי רואי ב ת ר דאתגלי ל י — ו מ ה שנמצא‬
‫בלשון ה כ ת ו ב וירא מלאך ה ׳ אליו בלבת אש‬
‫ו ת ר ג ו מ ו ש ם ואתגלי נ ר א ה שס מלשון ה כ ת ו ב‬
‫שהתגלות המלאך ה י ה ע ״ י ה ל נ ת אש ולא נ ר א ה‬
‫אליו כ מ ו שהוא רגיל להראות וזהו ההפרש נ י ן‬
‫לשין גלוי ללשון תזיון כ י הגלוי ה ו א כלשון‬
‫י ד י ע ה ו כ ע נ י ן ה נ א מ ר אצל ה נ נ י א י ס כ מ ר א ה‬
‫אליו א ת ו ו ד ע ‪ .‬ולא כ מ ו שזכה מ ש ה את״כ אל‬
‫מ ה שנאמר נ ו ו מ ר א ה ולא נ ת י ד ו ת ‪ ,‬ולכן נ ר א ה כ י ג ס לניסחא שלפנינו ש נ ת ר נ ו ם מ ל א כ י א‬
‫ה א ל ה י ם ה נ א מ ר בכתוב קולש ה ו א ו מ ו ס ב ע ל מ ה שאמר למעלה ר ק שתרגמו כל׳ ז ה כלי לתקן‬
‫לשון ה ר מ י מ ן לשון נגלו וכן פ ס ק בסכינא ת ר י פ א א ת ה פ ס ו ק ויהי כאשר ה ת ע ו אלהיס‬
‫ה נ א מ ר בל״ר כי א ף א מ נ ם שכן ה ו א כ מ ו שכתב רש״י כ י נמצא בלשין אלהות ואדנות שנאמר‬
‫בלשון ר ב י ס אבל ה ו א ר ק בלשון ה ע ב ר י כ י כ ן נ ס י א מ ר ה ע ב ר י א ס אדוניו יתן לו אשה‬
‫(‬
‫לחם אבירים‬
‫וישלח לן‬
‫ש מ ל ת נד‬
‫י‬
‫כט‬
‫מ ם ה ״ א ה י ד י ע ה ק ר י ת ה א ר ב ע ע י ׳ מ ״ ש ו כ ן נ ע ל י ו ! אכל ס מ ח ר ג ס ת ר ג ם א ו מ ס בל״י‬
‫ר נ ו נ י ה מ ר י ה וכן ה ו א בלשונו בשס אלהיס ו‬
‫ה מ ב א ר בריש פ ׳ חיי ש ר ה ‪:‬‬
‫)ו( ו י ח נ י ת ו ח י ו י ת כ ל ב ע י ר י ה ולכן וה דרכו או להסיר הרבוי אשר בכתוב‬
‫לך‬
‫ה נ נ י ל ב א ר ב ז ה ה ה פ ר ש בין לשון ג י ת כ מ ו שהוא לסי הנוסח ה א ׳ בזה או לפרש לשון‬
‫ה כ ת ו ב ג״כ ע ״ פ לשונו כמו שהוא בלשון כאשר‬
‫ולשון ב ע י ר ח ר ג ו ם לשון מ ק נ ה ו ב ה מ ה‬
‫ה ת ע ו הנ״ל וכן הוא בזה לסי ה נ ו ס ח השני ־‬
‫ב ע ב ר י ‪ .‬ו ב ה פ ר ש הלשון בין לשון מ ק נ ה‬
‫) כ י ( ו י ש כ ב א ת ב ל ה ה ‪ ,‬ע י י ן לח״א לפי‬
‫ובהנוה ע י ׳ ר מ ב ״ ן ש א מ ר כי מ ק נ ה ה ם‬
‫הנוסחא שלנו בלשון ע ם יש לפרש שהוא כ מ ו‬
‫ה ע ד ר י ם אשר בשדה ס ו ס י ם וחמורים‬
‫אצל כמו האלה אשר ע ם שכס ולא ח ט א מ מ ש‬
‫וגמלים וכדומה ו ב ה מ ח ם ה ם ‪ .‬ה ב ה מ ו ת‬
‫ר ק ששכב בחדר בלהה וזהו בלבול היצוע‬
‫ה י ח י ד ו ת א ש ר ב ב י ח ‪ .‬ו ה ר ד ״ ק א מ ר כ י שהזכירו ו כ ן נ ר א ה מלשון ה מ ת ר ג ס ז״ל בלשי!‬
‫מ ק נ ה ה ם ב מ ו ו ת ה ג ס ו ת ) י ה ו ש ע יד(‪ .‬ב פ י‬
‫פחז כ מ י ס ברם לא אהניתא שלא ח ע א ר ק‬
‫ו מ ג ר ש י ה ם ל מ ק נ י ה ם ו ב מ כ ל ל יופי בלשון‬
‫ב כ ע ס ו ובזה יחישב לפי מ ה שאמרו חז״ל כל‬
‫ו מ ק נ ה ר ב ה י ה לבני ג ד ולבני ר א ו ב ן‬
‫ה א ו מ ר ר א ו ב ן ח ע א אינו אלא ט ו ע ה ר ק שמעלה‬
‫ה ב ה מ ו ת ה ג ס ו ת ו ה ד ק ו ת י ק ר א ו מ ק נ ה ל פ י טליו ה כ ת ו ב כאלו שכב אשר יקשה א ס ראיבן‬
‫ש ה ם ק נ י ן ה א ד ם ו כ ס פ ו ו ע ס ק ו ‪ .‬ו ה נ ה לשון ח ט א בלהה מ ה ח ט א ה להזכירה לגנאי אבל‬
‫‪ .‬בחטא היחוד ח ט א ה ג ס היא כמוהו ‪:‬‬
‫ג י ת ש ב ת ר ג ו ם א ף כ י ע ק ר ו ה ו א ת ר ג ו ם של‬
‫ל ן )ג( ו א ת ב ש מ ת • יש להעיר אשר לא‬
‫לשון מ ק נ ה כ א ש ר ה ו א ב כ ל מ ק ו ם שבאו‬
‫ר מ ז ו ה מ ת ר ג ׳ בשם בשמח ע ל‬
‫יחדיו לשון מ ק נ ה ולשון כ מ ו ה ש י ת ר ג ם ע ל‬
‫השינוי השם כי ב פ ׳ חולדות נ ק ר א ת מחלת‬
‫לשון מ ק נ ה בלשון ג י ת ולשון ב ה מ ה ב ע י ר‬
‫וכן בשמת ב ת אלון היא ע ד ה הנזכרח כאן‬
‫ע כ ״ ז נ מ צ א ה ר ב ה לשון מ ק נ ה ו ה ם אשר ל א‬
‫היתכן שלא י ע י ר ה מ ח ר ג ס בזה וכי״ב‬
‫נ א מ ר א ח ר י ו לשון ב ה מ ה ש י ת ר ג ם בלשון‬
‫ב ע ת אשר ת ר ג ם א ת התורה לפני רבוחיו ר״א‬
‫ב ע י ר כ מ ו בלשון ו מ ק נ ה ר ב ה י ה וכן ויצל‬
‫ור״י • ובתיוב״ע ה ע י ר נ פ י תולדות ואמר‬
‫א ת מ ק נ ה א ב י כ ם ־ ו ל מ ק נ ה ו ע ש ה ס ו כ ו ת ו נ ס י ב י ת מתלת היא בשמת והלא כי לא ע ש ה‬
‫) ו ב ז ה ה ו א ב ת י ו ״ ב ע בלשון ג י ת ( ו נ ר א ה כ ז א ת בשם בשמת ב ת אלין שהיא ע ד ה ‪ .‬ולכן‬
‫ב ע י נ י כי ב כ ל ל לשון נ נ ק נ ה אצל ה מ ת ר ג ם ג ם נ ר א ה בעיני כי ע ״ ד ה מ ת ר ג מ י ם ה ו א פ ש ו ט‬
‫ה ע ב ד י ם והשפחות שהם ג״כ מ ק נ ת כ ס ף ־‬
‫ש מ ח ה בשמח ולקח א ת אחוחה אח״כ כמו‬
‫ו כ מ ו ש כ ת ב רש״י ז״ל ב פ ׳ ויצא מ ק נ ה קנינו‬
‫ש מ ח ה אצלו יהודיח ולקח את אהליבמה‬
‫ע ב ד י ם ו ש פ ח ו ת ש ק נ ה כנצאכו ע ״ ש ולכן‬
‫בשם בשמת ע ם מתלח הוא שנראה בפיני‬
‫ה מ ת ר ג ם יוב״ע ש ה ו א ש ם אחד כי בשמת ה י א‬
‫י פ ר י ד ה מ ת ר ג ם בין א ו ת ם שנכללו כ ל ם ה ו א‬
‫ש ת ר ג ם בלשון ג י ת כי ה ו א מלשון ק נ ה א ו ת נ ו כ ת ר ג ו ם וימתקו ה מ י ס ובסימו מיא וקי מחלת‬
‫ו א ת גוויחינו ) כ מ ו ח י ח א מ ן ח ו א ( ונכלל ב ו כ ח ר ג ו ס מ ה מ ת ו ק מדבש מ ה ח ל י ‪) :‬ו( ו י ל ך‬
‫א ל א ר ץ ־ לארעא אוחרי ה ו ס י ף ח י ׳ אוחרי‬
‫כ ל ג ו פ ו ת ה ב ע ״ ח • ו ב מ ק ו ם ש ב א לשון‬
‫ב ה מ ה ל ב ד ו יפורש לשון מ ק נ ה ע ל ש א ר ע י ׳ רטב״ן ואולי כוונחו א ל מ ה שחמר בסרשס‬
‫נצנים‬
‫הגופות ע י ׳ רשב״ם ע ל ושמתם שרי‪,‬מקנה‬
‫א מ נ ם לשון מ ק נ ה א ש ר נ ר א ה ל פ י הטצין‬
‫ש ה ו א ר ק ע ל ה ב ה מ ה ל ב ד כ מ ו ־ בלשון ו מ ק נ ה ר ב וכוי כ י מ ר ע ה ה י ו מ ב ק ש י ם וכן‬
‫ו ל מ ק נ ה ו ע ש ה ס ו כ ו ת א ב ל ה ע ב ד י ם נכללו ב כ ל ל ב נ י ה ב י ת א ש ר נ א מ ר ש ם ויבן לו ב י ת‬
‫פ י ׳ לו ולכל א ש ר א ת ו א ב ל ה י ו ב ״ ע ש ת ר ג ם ש ם ב י ת א ו ל פ נ א ה ו כ ר ח ל ת ר ג ם ש ם לשון‬
‫מ ק נ ה בלשון ג י ת ו כ ן נ מ צ א שנוי כ ז ה בין ה ת ר ג ו מ י ם ב פ ׳ בשלח א ו ת י ו א ת מ ק נ י‬
‫ב א ו נ ק ל ו ם ה ו א בלשון ב ע י ר ע פ ״ י ה מ פ ו ר ש ד ו ג מ ת ו ב פ ר ש ה ח ו ק ת א נ י ו מ ק נ י ו ב ת ח י ל ת‬
‫ה מ כ י ן ש ם א נ ח נ ו גבעירינו א ב ל ה י ב ״ ע א ף ש ת ר ג ם ב פ ר ש ה ח ו ק ת נ ם ה ו א בלשון ב ע י ר‬
‫ע״ס‬
‫)בראשיח( ח י ת‬
‫ש מ ל ת‬
‫ג‬
‫י‬
‫וישלח לן לץ‬
‫לחם אבירים‬
‫)לכיס וישליכם אל ארץ א ת ר ת ‪) :‬כד( א ש ר‬
‫מ צ א א ת ה י מ י ם ‪ .‬ג כ ר י א ע י ׳ רמכ׳׳ן ומיני‬
‫ח ר ג י מ א ומ״ש כ ז ה ה מ ב א ר שלפי ה ת ר ג ו ם‬
‫ח ס ר ה ע י ק ר ונצתס א ו ה ר ג ם • ו ה נ ה ככל לשון‬
‫א מ י ס ת ר ג ס א מ ת נ י ולא גכריא כי ה ו א שם‬
‫א ו מ ה י ד ו ע ה אשר ימשכו גכוריס כ ע נ ק י ם‬
‫כמפורש ב ס ד ר ד כ ר י ס ה א מ י ס לסניס וכו׳‬
‫אבל ה י מ י ס ה א ל ה ש ת ר ג ם א ו ת ם בשס גבריא‬
‫כ מ ו הנפילים ה ע נ ק י ם נ ר א ה שהס היו ע צ מ ס‬
‫מ ה ם והיו א י ז ה פ ר א י ם ב מ ד ב ר לא י ד ע א ד ם‬
‫מ ה ס ע ד אשר מצא אותם ז ה האיש ו ה י ה לשם‪.‬‬
‫ואולי מ ה ס נתרכו כין כני ה א ד ם את״כ והיו‬
‫ל א ו מ ה ה י ד ו ע ה כשם ה א מ י ס ‪ ) :‬מ ג ( א ב י‬
‫א ד ו ם • א נ ו ה י ן ד א ד ז מ א ׳ ס י ׳ ראשון ל ה א י מ ה‬
‫‪ pj‬א נ י מ ו א ב אגל קמואל אבי א ר ס מ ת ר ג ם א נ ו ס י ד א ר ס וצ״ע ו ה ר ב ה בל׳ א ב שמתורגם‬
‫בלשון ר ג א כמו אבי כל תופש מ ו ר וכו׳ אבי יושב אוהל ו מ ק נ ה ‪:‬‬
‫ע פ ״ י ה מ פ ו ר ש ש ם ב ע נ י ן א ב ל ב פ ׳ בשלח‬
‫לא ל מ ר ה ס ת ו ם נון ה מ פ ו ר ש ב פ ר ש ה ח ו ק ת‬
‫)כר( ו א י ה ו ע נ ה ‪ ,‬ב כ ל ה ת ר ג ו מ י ם ו א י ה‬
‫ב ו א ״ ו כ מ ו בלשון ה כ ת ו ב נ ר א ה כ י ה ו א ״ ו‬
‫ה ו א מ ן ה ש ם כ מ ו שפי׳ ה ר ש ב ״ ם ע י ׳ ב א ו ר‬
‫כי מ ר ר כ ו ל ה ס י ר כ ל ז ר ו ת מלשון‪) :‬לע( כ ת‬
‫מ צ ר ף ‪ ,‬ובתרגום יוב״ע ב ר ת א למצרף‬
‫וכן נ ר א ה ל ג ר ו ס ב א ו נ ק ל ו ם כ י ה ר א ש ו ן ה ו א‬
‫ס ת מ י ע ל התולרה והב׳ הוא ליחסה שהיתה‬
‫ב ת עשיר ה מ פ ו ר ס ם או ב ת ה מ מ צ י א‬
‫מ ל א כ ת ה צ ר י פ ה ב ר א ש ו נ ה וראוי ל ה י ו ת‬
‫ב מ פ ר י ש ו ע י מ ״ ש אצל י ו כ ב ר ב ת ל ו י ‪:‬‬
‫פרשה‬
‫וישב‬
‫ל ן ) ב ( י ת ט ב ה ו ן ‪ ,‬ובי״נ ל ב ה ו ן ו כ ת ב‬
‫שבוש‬
‫שהוא‬
‫באוהב גר‬
‫וכן ב ת י ו ב ״ ע ה ו א ב ע ׳ וכן בלשון חזי׳ל‬
‫מ ע נ י ן ז ה מ ה ט י ב ו של ע ו ב ר ז ה ו ב פ י שלח‬
‫ת ר ג ם ע ל לשון ר ב ת ה א ר ץ בלשון ש ו ם ביש‬
‫לפי הענין ועי׳ מ ה שכחב ה מ ב ר ר ה ה פ ר ש‬
‫ב י ן מ ב י א ר ב ה ל מ ו צ י א ‪) :‬ה( ל מ ס נ י • ‪,‬‬
‫ב מ ק ו ר ע פ ״ י ה ע ב ר י ובי״נ ס נ י ו ה ו א ע ע ו ת‬
‫כ י ה ו א לשון ע ב ר ) א ו נ ״ ר ( ‪) :‬ז( א ו ד ק פ ת ‪,‬‬
‫ה ת פ ע ל מש׳ זקף ע ״ ל הזלמינתון ‪:‬‬
‫ע י ׳ רש״י ז״ל וכן ה ו א‬
‫)כה( ש ע ף‬
‫בתיוב״ע‬
‫ל ן )ב( ה י ה ר ו ע ה כל ה ו ה וכו׳ ה ו ס י ף ת י ב ׳‬
‫כד כ׳ יאין ז ה ע י ק ר ה ס י פ ו ר ר ק‬
‫נמשך אל ה א מ ו ר למעלה ויוסף נ ן שבע ע ש ר ה‬
‫ש נ ה כמ״ש הרשב״ס ז״ל ומדרך ה כ ת ו נ להוריע‬
‫מ ס פ ר השניס כ ע ת ה מ ע ש ה כמו ויוסף בן‬
‫שלשים שנה כעמדו וכו׳ ‪) :‬ג( ב ר ח כ י ם ‪,‬‬
‫ואצל נ נ י מ י ן וילד זקונים ת ר ג ס נ ר ס נ ת י ן ע י ׳‬
‫ר מ כ ״ ן שהוא מ מ ס שלא א מ ר כי נ ן זקונים ה י ה‬
‫אכל א מ ר ה ו א לו שהיה כ ן בעיניו וזה כוונתם‬
‫נ א מ ר ס כל מ ה שלמד וכו׳ ולשון זקונים הוא‬
‫כדר״י הגלילי על לשון וסדרת פ נ י זקן כס״ק‬
‫* ' ק ד ו ש י ן ) ר א ״ ס ( ‪) :‬ד( ו ל א י כ ל ו ‪ ,‬ולא צנן‬
‫ועל ולא יכלו אתיו ל ע נ ו ת ת ר ג ס ולא יכולו ע י ׳‬
‫רש׳׳י ז ׳ ׳ ל ‪) :‬ת( ה מ ל ו ך ת מ ל ו ך ‪ ,‬המלכו א ת מ ד מ י ו כ ו ׳ או שלטון א ת ס נ י ר וכו׳ עיין נ א ו ר‬
‫מ ה שהביא בשם הרמב׳׳ן כ י א ח ר ' ש כ ת ב ד נ ר י ה ר א כ ״ ע א מ ר ויותר נכון לפרש כ ד ע ת אונקלום‬
‫ה ת ה י ס מלך עלינו א ו שלטון מושל כנו כי‪ .‬לשניהם א ד ס משתחווה לא ת ה י ה עלינו לעולם לא מלך‬
‫‪1‬לא מושל ו ע י ׳ ב מ ״ ת שרוצה להעמיד על ד ע ת ה ר ״ א מ פ נ י לשון עלינו ה נ א מ ר על ה מ ל ו כ ה שהוא‬
‫מרצון ובלשון ממשלה א מ ר בנו שהוא ב מ ז ק ה • מלבד שאיננו מ ב י א שוס ר א י ה אל ההפרש בין‬
‫שמוש ל׳ עלינו לשמוש לשון בנו ו ה ר ב ה פעלים ישתנו בקישור שמושיהם זה מ ז ה ) ע י י ׳ איצה״ש(‬
‫•ננה נמצא ג ס ה ס ך מדבריו א ס לא כ י ד מ ז ק ה אמלוך ע ל י כ ם ‪ .‬ואצל יפתמ ה ג ל ע ד משל‬
‫ב נ ‪ 1‬ג ס א ת ה וכו׳ א ף כי ה י ה זה כרצונם ולא ע ו ד שרוצה להמשיך ד ע ת ה מ ת ר ג ם ג ״ כ אל‬
‫ד ע ת ה ר א ב ״ ע משינוי הלשון מ ד מ י שאמר גכי מ ל ו כ ה ולשון ס ב י ר שאמר אצל ממשלה‬
‫שהוא בהחלט כ מ ו כל מ ר ס נ ר שבש״ס • ו א ף א ס נתן לו א ת דקדוקו נ ז ה )כי ב א מ ת היא‬
‫מ ד ר ך ה מ ח ר נ ס לשנוח א ת לשונו מ פ נ י הכפל( י ו ח ר נ כ ו ן ע פ ״ י ס י ׳ ה ר מ נ ״ ן ז״ל נ ד נ ר י ו כי‬
‫מלוכה הלא נ ד ל ה מ ן הממשלה ו ע ״ כ א מ ר ע ל הממשלה כלשון ס כ י ר ע ״ ד ת פ ש ת מ ו ע ט ת פ ש ת‬
‫ו נ ע י ק ר ה ו ס פ ת ה מ ת ר ג ם ו ס י ' במלות א ת מ ד מ י ‪ ,‬א ת ס כ י ר נ ר א ה כי בא להסביר ה ע נ י ן‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫לתש‬
‫וישב לז לח‬
‫אבירים‬
‫ש ט ל ת גד‬
‫ב ת י י ב ״ ט ש ע י ה ‪ ) :‬ט ( מ ה מ מ ו ן נ ת ה נ י אשר חלו א ח חלומותיו בהרהורי לבו מ ך ש‬
‫ב נ מ ׳ א י ן מ ר א י ן לו לארס אלא מ ה ר ה ו ר י לבז‬
‫ל נ א ‪ ,‬נ ר א ה כ י כ ל ז ה ח ר מ ם לשון ב צ ע‬
‫ב ע ב ר י ו כ ן ח מ ו ם שונאי ב צ ע ל ס כ ן ל ק ב ל א מ ר ש ורעיונך ע ל משכבו סליקו משא״כ בלשון‬
‫מ מ ו ן ‪ .‬כ י ע י ק ר לשון ב צ ע ב ע ב ר י ח ה ו א ה ב א נבא שהיא דברי אביו הי׳עש״י הסשו׳עי׳‬
‫רש״י ואולי יתפרש נ ס הל׳ כ ח מ י ה ה מ ח ק י מ ת‬
‫ח ו ע ל ח ה נ א ה ע י ׳ ב א ו צ ה ״ ש ‪ .‬א מ נ ם מלשון‬
‫וכמ״ש ואביו ש מ ר א ח ה ד ב ר ‪) :‬יח( ו י ת נ כ ל ו‬
‫רש׳׳י ז״ל ש א מ ר מ ה מ מ ו ן כ ח ר ג ו מ ו ולא‬
‫וחשיבו ובחרגוס בנכליהס אשר נכלו ה ו א כלי‬
‫ציין ח י ׳ וכו׳ מ ש מ ע ק צ ח ש מ ל ח נ ח ה נ י ל נ א‬
‫ה כ ח ו ב וכן להרגו ב ע ר מ ה ב נ ט ל ו • אולי ה ו א‬
‫נ ו ס פ י ם ל ס י ה ע נ י ן ל ב א ר ק ו צ ר ה ע ב ר י שלא‬
‫מ פ נ י ה ה ח פ ע ל אשר על ד ע ח ה מ ת ר ג ם ה ו א‬
‫א מ ר מ ה נ ב צ ע ‪ .‬ע ל ד מ י ובי״נ י ח ד מ י‬
‫כפועל מ ח ד מ ה וכמו ויתנכר ולהלן • שלא היו‬
‫ופ״ה‬
‫מ י ׳ ר מ ב ״ ן ‪ .‬־ • )כז( ו ק ב י ל ו מיני׳‬
‫ב א מ ח נוכלים ר ק שחשבו אשר הצדק א ח ם‬
‫ב ה ע ח ק ח רש״י ז״ל ו ב ח י ו ב י מ ב ל א לשון‬
‫אבל מ ע ש י ה ם ה י ו כנכילוח ע ״ כ ח ר ג ט ו בלשון‬
‫מ י נ י ׳ ‪) :‬לד( ו א ס ר ש ק א ב ח ר צ י ה ‪ ,‬לשון‬
‫מ ח ש ב ה כמו שתרגם בלשון ב א אחיך ב מ ר מ ה‬
‫א ס ר ה ו ח ל פ י ה ע נ י ן כ ח ר ג ו ם ו ב א ב נ ט ב ד ויענו א ת ת מ ו ר וכי' ב מ ר מ ה ב ת ו כ מ א ) ע י י מ ״ ן‬
‫י ח נ ו ר י י ס ר ולשון ב מ ר צ י ה ה י ה צריך ל ה י ו ח‬
‫האוג׳׳ר ב ז ה בנתיבותיו( כי בלשון ה ע ב ר י ת‬
‫ב ל ״ ר ב ח ר צ ו ה י א מ נ ם כ ן ה ו א ) נ ל נ י א ל ה וי( כל היוצא מ ג ד ר ה ת מ י מ ו ת נכלל בלשון מ ר מ ה‬
‫ונכילוח משא״כ בלשון ה מ ת ר ג ם ז״ל ו ע י ׳ מ״ש‬
‫א ף שהוא ש ם ז ו ג י ‪) :‬לה( ל ו ח ב ר י ‪,‬‬
‫בלשון ג נ ב ה כיוצא בזה בלשון ה מ ח ר נ ם‬
‫ובי״נ ל ^ ר י ‪ .‬מ ל ב ר י ושני א ל ה א מ ד ה ו א‬
‫ש א ם ‪ 6‬י ה ב ל ב א ו נ ק ל ו ס ל ו מ ר אצל ב ר י ל א ז״ל‪) :‬לה( ו י מ א ן ל ה ת נ ח ם ‪ ,‬וסרב לקבלא‬
‫ה י ה א ו מ ר א ל א כ נ ו ס ח הראשון ל ו ו ח ב ר י קנחומין ח צ ה להמשיך הלשון אל ויקימו‬
‫כל בניו וגו׳ לנחמו ועפ׳׳כ לא רצה לקבל‬
‫ו ט ע ה מ ה ר ש ״ ד שהביא גי׳ לברי ו א מ ר‬
‫מ ה ם חנחומין לכן לא ח ר נ ס בקצרה לאחנחמח‪:‬‬
‫שאונקלום מ פ ר ש א ל פפשוטו)לשין האוג׳׳ר(‪.‬‬
‫)לי( ש ר ה ט ב ח י ם ‪ ,‬ר ב קטוליא ע י ׳ רש״י‬
‫א מ נ ם לנגה ל א ה ב י א ס ו ף דבריו שהוא מ ל‬
‫ו״ל והרמב׳׳ן כ ח נ ו ז ׳ ׳ ל וייתר נ ר א ה ד ע ח‬
‫ד ר ך ויאםף אל ממי! לקמן פ ״ ה ח ׳ ועוד‬
‫אונקלוס שהיא ע ל ה ר י ג ח אנשים בעבור היות‬
‫ר ב י ם ) ו ה ל א ג ם ש ם ה ח ר ג ו ׳ ל ע מ י ׳ ולא ל ו ו ח‬
‫ב י ח ה ס ת ר בביחו ומצינו לשון ט ב י ח ה על‬
‫ע מ י ׳ ו ה כ ל ל כ י לשו! ל ו ו ח ה ו א ה ח ק ר ב ו ח‬
‫ה ר י ג ת אנשים וכוי וראיה לדבר ה כ ח ו ב בדניאל‬
‫א ל ה ח י י ם ו ל א א ל ה נ ו ח י ם שוכני ק ב ר ר ק לאריוך ר ב ט ב ת י א די מלכא ד נ פ ק לקטלא‬
‫בלשון ב י א ה א ל ה א ב ו ח י ב ו א ג ״ כ בלשוןלווח לחכימי בבל )דניאל ב י״ר( ובמזרתי דתה‬
‫ל מ ע ל ח ה נ פ ש ו ח ב מ ק ו ם ה ע ד ן ו ע י ׳ רש״י ראיוח ה ר מ נ ״ ן שכל לשון ט ב י ח ה הנח׳ באדם‬
‫ז״ל ב פ ס ו ק ו א ח ה ח ב ו א א ל א ב ח י ך ה נ א מ ר ה י א ר ק ענין מליצי ולשון מושאל ע ״ ש ו ס י ף‬
‫דבריו ואין ט ע נ ה מ א ר י ו ך ר ב ט ב ח י א דלשין‬
‫באברהם( ‪:‬‬
‫א ר מ י ח לחוד ולשין הקדש לחיד ע כ ״ ל ‪ ,‬ולש״ז‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ג‬
‫ר‬
‫ח‬
‫פ‬
‫ם‬
‫״‬
‫ב‬
‫ש‬
‫)ב( ת ג ר א לשון ה ר‬
‫לח‬
‫יש לתמוה ע ל ה מ ת ר ג ם שלח ח ר ג ס ר ב ט נ ח י א‬
‫‪ .‬כ מ ו מ ע נ י ה נכבדי א ר ן ‪ .‬פנען‬
‫כ מ ו שהוא בדניאל שם ונראה מ ז ה כי ב א‬
‫בידו וכו׳ כי מ ב נ ו ח כ נ ע ן היו נ ז ה ר י ם‬
‫ה מ ת ר ג ם בלשונו ז ה לשלול פ י ׳ רש״י ד ל שהוא‬
‫)עי׳ א י נ ״ ר ( ‪) :‬ימ( ו ש ו ש י פ ך ‪ ; .‬כ ח ר ג ו ם ע ל שתיטת ה ב ה מ ו ת ולפי מ ה שתי׳ בלשון ארי‬
‫ת ו ע ב ה ה י א למצרים א ר י ב פ י ר א דמצראי‬
‫ופרשו א ח ה ש מ ל ה ו ה ו א מ ל דמיחי מלשון‬
‫שפשוף בלשון חז״ל ו ה י ה לו ש נ י ם א ו שלשה דחנין ליה ו כ ו ׳ ו כ ׳ כ ה ר א ב ״ ע שלא היו אוכלין‬
‫שוס בשר וכ״כ על לשון ושמתם שרי מ ק נ ה‬
‫פתילים‬
‫כ ס ו ס כ פ ר ד כ מ ע ט פ י ׳ ה ת ר ג ו ם מוכרת וכן‬
‫כ ח ב ה ר א ב ״ ע נ ז ה שר ה ט ב ח י ם ת מ צ א ז ה הלשין ע ל בשיל ועל ה ר ג ודברי ה מ ת ר ג ם א ר מ י‬
‫נכיניס עכ״ל‪.‬נ‬
‫ד ך ! ) כ ט ( מ ה פ ר צ ת ו כ י ׳ < ן נ ה ת ק י ף ב ג י עלך למתקף ע י ׳ פ י ׳ רש״׳ ד ל י כ ׳ נ‬
‫לעת‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ג‬
‫‪0‬‬
‫‪6‬‬
‫‪m‬‬
‫^‬
‫י‬
‫וישלח לח לט‬
‫ד ע ח ה מ ח ר ג ם ר ק שהפך הלשון כאלו‬
‫א מ ר מ ה פ ר ץ סרצח עליך ־ ולשין ה ק י ף ס ג י‬
‫ה ו א ת ר ג ו ם לשון פ ר ץ ולשין עלך ל מ ח ק ף ה ו א‬
‫ח ר ג ו ס לשון סרצח שהוא ע ב ר ב מ ק ו ס ע ח י ד‬
‫וענינו כ מ ו מ ה פרץ חסרוץ מ ה ה י ה לך לפרוץ‬
‫כ ״ כ ועיין ת י ו ב ״ ע ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫)א( ו י ק נ ה ו פ ו ט י פ ר ‪ ,‬ה ר ב ה מלשון‬
‫לט‬
‫קנין מ ת ו ר ג ם בלשון זבן עיין‬
‫מ ח ו ר ג מ ן ויש ד מ ־ ו ר ג ס בלשון קניה כ מ ו ויקן‬
‫יוסף א ח א ד מ ה מצריס וקנא וכן מ ה ס הקנו‬
‫עבד ו א מ ה תקנון • ו ע ו ד רבים וההפרש בין‬
‫הלשונות נ ר א ה לענ״ד כ י ע ק ר לשון קנין איננו‬
‫הלקיחה מאיש לרעהו ר ק לשון‬
‫על ענין‬
‫קנין ה ו א ע ל לבר הקנוי לו לאדם יהיה‬
‫מ א י ז ה צל שיהיה בילו בירושה או ב מ ח נ ה‬
‫ו כ ל י מ ה וגלולה מ ז ה מצינו מל הבורא י ח י שמו‬
‫ק ו נ ה שמיס ‪.‬וארץ ו כ ת ר ג ו מ ו לקניני׳ שהם‬
‫קנינו והוא פשוט וידוע ר ק שבא ע ל ס ו ע ל‬
‫הלקיחה כי ע ל ידי זה נ ע ש ה ה ד ב ר לקנין‬
‫לוקח ו פ י ׳ ויקן •שעשה קנין ולכן י פ ר י ד‬
‫ה מ ת ר ג ם בין א ו ת ם שהם נשארים ביד ה נ ו ק ח‬
‫ל ק ט ן עולם לתרגם א ו ח ס בלשון ק נ י ה אבל‬
‫אלו שלא ירצה ב ה ם ר ק מ נ ו ש ה ‪ .‬ה מ מ כ ר י ת ר ג ם‬
‫א ו ה ס בלשון זבן ולכן י ה ר ג ם כ י ת ק נ ה ע ב ד‬
‫ע ב ר י בלשון זבן כ מ פ ו ר ש בו שש שנים יעבוד‬
‫וכו׳ אבל ב ע ב ד כנעני מ ה ס ת ק נ ו ת ר ג ם בלשון‬
‫ק נ י ה וכן ב ז ה לשון ויקנהו א ף שעל ד ע ת ו הי‪.‬ה‬
‫לקנוחי לעבד עילם אבל א ח ר שלא נ ת ק י י ם בידו‬
‫לא יוכל לתרגמו כלשון ק נ י ה ר ק בלשון זבן על‬
‫מ ע ש ה הלקיחה ב ע ת ה מ מ כ ר וכן ו י ק ס שדה‬
‫ע פ ר ן לאברהם ל מ ק נ ה ח ר ג ם לזנינוהי ניירש‬
‫שנתקיים ה מ כ י ר ה לעיני בני ח ח ‪ ,‬ו כ ן ויקן‬
‫א ת תלקת השדה וזבן ולא רצה לתרגמו בלשון‬
‫קני ן לפי הענין אשר לא זהו כוונה ה כ ת ו ב ‪:‬‬
‫ו ט ו ( ו י נ ס ו י צ א ה ח ו צ ה ‪ ,‬ונפק לשיקא וכן‬
‫ייגל לשני אחיו בחיץ בשוקא אבל ל מ ה ת ע מ ו ד‬
‫נ ח ו ץ יוציא אליך א ת ה ע ב ו ט החוצה ת ר ג ו מ ו‬
‫בלשון ב ר א ־ כי הראשונים ה ס ע ״ ל יצא לחון‬
‫ירבר ס י ׳ ב מ ק ו ם פ ר ס ו ם וע״כ ח ר נ ס בלשון‬
‫כ ו ק א ‪ ) :‬כ י ( ה ו א ה י ה ע ש ה ‪ ,‬ע ל מינורי׳‬
‫ע ״ ד א מ ר ם שלוחו של א ד ם כמוחו ו מ ז ה ב נ ״ מ‬
‫ויעש בצווי ו כ ן ו י א מ ר ה ׳ ל ה ע ״ י שליח כ פ י ׳ •‬
‫רש״י ב ס י ע י ׳ מ ״ ש בריש פ ׳ ו י ח י ‪ ) :‬כ ג ( א ת‬
‫סורחן מלשון אין‬
‫כל‬
‫‪2‬ל גיאימה ‪,‬‬
‫ל ח מ אבירית‬
‫פ ח י ל י ם לשפשף ב ה ם פניו וידיו מהלכלוך‪.‬‬
‫ו ה מ ח ר ג ס י ח מ מ ו לפי ע ק ר מנינם ע ״ כ ב א‬
‫בל״י פ ל ו מ ר ה ד ב ר א ש ר א ח ה מ ש פ ש ף‬
‫ב ה ם א ף פ י ב ע ב ר י ח ה ו א לשון ר ב י ם ו ע י ׳‬
‫רש״י ו ר מ ב ״ ן ו מ ״ ש ב מ ׳ ׳ ח ‪) :‬כ( ו ש ד ר ‪,‬‬
‫לשון ה מ ח ו ר ג מ ן ר ו ב לשון שליחוח מ ח ו מ ם‬
‫בלשון שליחוח מ מ ש כ מ ו ה ע ב ר י ו מ ע מ י ם‬
‫בלשון ש ד ר ב ׳ מ נ ה ו ן ב ש ו ר ה ב ע נ י ן י ה ו ד ה‬
‫ו ב ע ר ו ך ה ב י א וישלח ל ב ל ע ם ו ל א מ צ א ת י‬
‫כן בכל ה ם פ ר י ם ‪ .‬ע ו ד ז ה מצאחי כל שהם‬
‫בלשון ש ד ר ה ם מ מ י ן ה ק ל ואין ג ם א מ ר‬
‫ובלשון ח ז ״ ל מ מ נ ו‬
‫מבני! פיעל' עכ״ל‬
‫ה ר ב ה והוא כ מ ו שדל ו מ ל ' ואשחלור ע ב ד י ן‬
‫ב ג ו ו י ה ) ע ז ר א י י ( ו ה ו א ע ל ה ה ש ח ד ל ו ח שיגיע‬
‫ה ד ב ר א ל מ י שישלח לו ‪:‬‬
‫)ז( ל ו ה י ו ס ף ‪ ,‬כ ״ ה ב כ ל מ ו ם ׳‬
‫לט‬
‫'ובי׳׳נ ל י ו ס ף ו כ ח ב ה א ו ״ ג ר‬
‫שהוא מ כ ו ן כי לווח מ ו ר ה ה ה ח ק ר ב ו ח‬
‫ע כ ״ ל ‪ .‬ולא י ד ע ח י ל מ ה לא יחפרש ב ז ה ג״כ‬
‫כ י נשאה ע י נ י ה ל ה ח ק ר ב אל יוסף וכחרגום‬
‫ו א ל אישך ח ש ו ק ח ך ליורש‪) :‬ע( ל י ת י ה י ר ב‬
‫ובי״נ ל י ח ר ב ו כ ח ב ה א ו ג ״ ר כ י ה ו א ח י ק ו ן‬
‫ש ת ק ן א ו נ ק ל ו ס שלא י ר א ה פ ו ג ם ב כ ב ו ד‬
‫אדוניו • ו ל ע נ ״ ד אין ז ה ת י ק ו ן א ל א ק ל ק ו ל‬
‫כ י א ם ה י ה ה כ ת ו ב א ו מ ר אין גדול מ ש מ ע ו‬
‫לשון ג א ו ו ה כ א ו מ ר כ ן מ ע צ מ ו ‪ .‬א ב ל לשון‬
‫איננו כווםב ע ל ה א ד ו ן ש ה ו א ל א י ק ח ל ע צ מ ו‬
‫הגדולה יותר מ מ נ י ע ״ ד ר ק ה כ ש א אגדל‬
‫מ מ ך ולכן ה נ ר א ה כ י מ ו ם ח א ה ר א ש ו נ ה‬
‫ע י ק ר ו ב פ ר ס ש ה ו א ע פ ״ י לשון ה כ ת ו ב ‪:‬‬
‫) כ ב ( ע ל מ י מ ר י ׳ ‪ ,‬ובי״נ ב מ י מ ר י ' פ מ ו‬
‫׳‬
‫שהועתק ברש״י‪:‬‬
‫)ו( נ ם י ס י ן ‪ ,‬ו כ ״ ה ב ת ר י ו י ת ע צ ב ו‬
‫ט‬
‫‪ .‬ה א נ ש י ם ו א ת נ ס י ם ו ועיין מ ת ו ר ג מ ן‬
‫ב ש ׳ ב נ ם ‪ ,‬ו נ ס י ם ‪) :‬ח( פ ו ש ר ן ח ל מ י א ‪,‬‬
‫כ ״ ה ב כ מ ה נוסחאות בתיוב״ע והאחרונים‬
‫ה ש מ י ע ו מ ל ח ח ל מ י א מ פ נ י שלא מ צ א ו ה ו‬
‫ב ע ב ר י והוא א מ נ ם פירוש מ ל ח פ ת ר ו נ י ם‬
‫ב ל ״ ר ש ה ו א ב א ר מ י ח פושרןחלמיא)אוג׳׳ר(‪:‬‬
‫ב ה ס כל‬
‫מ א ו ס )דניאל אי( ע י ׳ ה ט ה ״ ק‬
‫ומאשר‬
‫לחם‬
‫א‬
‫ב‬
‫י‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫וישב מ בןא‬
‫)י( ה ו ו ע נ ב י ן ‪ ,‬ובי״נ ב ל א מ ל ח הוו ע י י ׳‬
‫א ו ג ״ ר ‪ .‬ואולי ל פ י ה נ ו ם ח א ה ב ׳ פ י ר ש‬
‫א ש כ ל ו ח י ה ע נ ב י ם כ מ י אשכלוח ע נ ב י ה‬
‫ו כ מ ו ש ה ו א ב פ ׳ שלח ב ם מ י כ ו ח ואשכל‬
‫ע נ ב י ם ‪) :‬כ( ב י ת ו ו ל ד א ‪ ,‬ע י י ן ב ע ו ״ א‬
‫א ש ר ע ל ד ע ח י צריך ל ה י ו ח א י ח ו ו ל ד א‬
‫כ ה ר ב ה לשון ה ו פ ע ל ש ח ר ג ו מ ו בלשון‬
‫א ח פ ע ל ‪ :‬ר י ש ר ב ש ק י ‪ .‬נ ר א ה כ י לשון‬
‫ריש מ י ו ח ר ב ח ר מ ם כ י בלשון ה ע ‪ 3‬ר י ח ה ו א‬
‫מ ל י צ ה שייך ע ל לשון ישא מ ש א ״ כ בלשון‬
‫ד כ ר ש ב ח ר ג ו ם ו כ ״ ה לעיל)י״ג(על לשון ישא‬
‫פ ר ע ה א ח ר א ש ך י ד כ י ר י נ ך ולא י ל כ ר א ח‬
‫ר י ש ך ! ( ‪) :‬כא( ע ל ש ק י ו ת י ד ‪ , .‬ע י ׳ ב א ו ר‬
‫ו מ ״ ש ב ע ו ״ א כלל ו ׳ ציון ג ׳ כ י איננו ש ם‬
‫ע ל ה מ ש ק ה מ א ש ר לא א מ ר בל׳ משקוהי‬
‫‪ .‬כ ח ר ג ו ם וכפ מ ש ק ה א ש ר י ש ח ה ר ק שהוא‬
‫ע ל פ ע ו ל ה ה ה ש ק א ה שלו וכן ל ע י ל י״ג א ש ר‬
‫ה י י ח מ ש ק ה ו ל ר ע ח ה נ נ ח ר ג ם איננו ש ם‬
‫ח ו א ר א ל ה פ ו ע ל מ א ש ר לא ח ר ג ם פ מ א‬
‫ר ה ו ו ח שקיא דיליה ר ק שהוא ג ם פן ע ל‬
‫הפעולה ‪:‬‬
‫פרשה‬
‫)א( ו פ ר ע ה ח ל י ם ‪ ,‬כ ״ ה בכל‬
‫מא‬
‫ה נ ו ם ח א ו ח בבינוני ובלא מ ל ת‬
‫ה ו ה ו כ ״ ה ב ח ר ג ו ם ו א ב ר ה ם ה ו ל ך אזיל‬
‫וה׳ הולך ל פ נ י ה ם ‪ ,‬מ ד ב ר ובפסוק ה ז ה‬
‫ע צ מ ו ו ה נ ה ע ו מ ד ו ה א ק א י ס ולא ה ז ה ק א י ם‬
‫ו א ס ב ז ה י ס פ ר החלו׳כאשר הוא ב ה ו ה ל מ ה‬
‫לא יהיה פן ג ם ב ס פ ו ר ה כ ח ו ב מ ן החלום‬
‫א ש ר יצייר ה כ ח ו ב לפנינו כאלו ה ו א ח ו ל ם‬
‫אשר הנהו ע ו מ ד וחם הי׳ מ ו ס י ף מ ל ח ה ו ה‬
‫ה י ה מ ו ר ה ע ל שהיה זה בחמידוחיכמו הוה‬
‫צ ב א ה ו ה מ ח א וכן בלשון חז״ל ה י ה א ו מ ר‬
‫ו כ ן בלשון ה כ ח ו ב ה ו א ה י ה ע ו ש ה ‪ ,‬ו ע י מ ״ ש‬
‫ל מ ע ל ה ג פ ׳ בראשיח ב ח ר מ ם ואד יעלה‬
‫־‬
‫‪(1‬‬
‫ומאשר לא ח ר ג ס ע פ ״ י הפשוט בלשון מ ד ע ם‬
‫נ ר א ה שאין ד ע ת ה מ ח מ ם לפרש מלח ר ו א ה‬
‫ע ״ ד שסי׳ ה מ ב א ר ר ק ע ״ ו ההסיך שהיה מבקש‬
‫צראוח והשגיח על ס ר ט י מעשיו ולא מצא נ י ם‬
‫שוס חסרון ועל ד ר ך לא ה נ י ט אין ב י ע ק ב ולא‬
‫ר א ה עמל וכו׳ וכחרגומו שם א ס ח כ ל י ח ליח‬
‫פולחן וכו׳ ע״ש ‪:‬‬
‫)ד( י מ י ם ב מ ש מ ר ‪ ,‬יומין לא ח ר ג ס‬
‫ע ד ן בעדן כ ח ר ג ו ס חשב ה נ ע ר ה‬
‫א ח ט י מ י ם כי פ ה איננו מ ו כ ר ח מ ס ש ע לשון‬
‫הכחוב ואולי ה י א כמו ימים אחדים ‪:‬‬
‫)י( כ פ ו ר ח ת ע ל ת ה נ צ ה ‪ ,‬לשון א ס י ק ת‬
‫לולבי! ש נ ח ר נ ו ס נ ר א ה שפח יחר והוא ע פ ״ י‬
‫המפורש ב פ ׳ ק ר ח ו ה נ ה פרח"ויוצא ס ר ח ויצץ‬
‫ציץ ושם ב ת ר ג ו ם והנה פ ר ח ו ה א נ ע ח ה ו א‬
‫ה פ ר י ח ה אבל ה נ א ה כ י מ ו ר ה‬
‫חחילח‬
‫ע ל ההחחלה וכחרגומו כ ד א פ ר ח ח כאשר‬
‫ה פ ר י ח ה ולא הוצרך לשטח מלשון ה כ ח ו ב ‪:‬‬
‫) ט ו ( כ י ש מ ו א ו ת י ב ב ו ר ‪ ,‬ארי מניאו נ ר א ה‬
‫לסי ד ט ח ה מ ת ר ג ם היא כמו ר א י ה לדבריו שאם‬
‫הייתי ח ו ט א לא ה י ה פ ו ט י ס ר מ מ נ ה אותי על‬
‫כל ה א ס ו ר י ם ‪:‬‬
‫מקץ‬
‫)א( ש נ ת י ם י מ י ם ‪ ,‬תרתין שנין‬
‫‪£‬א‬
‫ה ו א ת ר ג ם מלת שנתים לנר‬
‫ומלת י מ י ם אין בו ת ר ג ו ׳ כי הוא ר ק ת י ס פ י ת‬
‫הלשין ב ע ב ר י ת ‪) :‬ג( ו ת ע מ ו ד נ ה וכוי ו ק מ א‬
‫לקבליהין לא ה ר ג ם בלשון לווה ככל לשון א‪5‬ל‬
‫כ י מ ש מ ע ו ח הכתוב שלא ה י ׳ האחי על שפת‬
‫היאור ר ק כנגדו מאשר לא א מ ר נ פ ר י ח‬
‫הראשונוח ג ״ כ על שפח היאור ‪ :‬׳)ד( ו י ח ל ף‬
‫ש מ ל ו ת י ו ׳ ושני כ ס ו ח י ׳ שינה ה מ ח ר ג ס מל״ר‬
‫ללשון יתיר ‪ ,‬וז״ל ה מ ת ו ר ג מ ן בש׳ לנש כל‬
‫לשון שמלה או שלמה מ ח י ר ג ס נלשין כסיח חון‬
‫מ ה שבהם ל״ר כ מ ו חליפות שמלות אלטלוון‪.‬‬
‫דלנושין ע ״ כ < ועל ו י ק ר ע י ע ק ב שמלוחיו‬
‫ח ר ג ס בל׳ רבים לנושוהי וכן ו כ נ ס ו שמלותס‬
‫בפרשה‬
‫ע ' נ א י ר ש ה ה ה ל א ע ל לשון ה י י נ ״ ע י ר י מ ס י ה ריש י נ י ׳ י י ה ריש‬
‫היי ר א ש י ם ע ל שר ה מ ש ק י ם‬
‫י ס י א מ ד י י ק נלשי!‬
‫סנהינ‬
‫יהאיסיס‬
‫ת נ ח ת י מ א וגראה לענ״ד נ י על ד ע ת י‬
‫י ס ס נ ק ר א ו ע ל י‪1‬ס כ י ל ד ה י י נ ו ל פ נ י ה ם‬
‫ש ב ת ח י ל ה א מ ר בלשון ראש‬
‫יאילי ל ז ה כ י י ן ; ס א י נ ק ל י ס בלשון ריש •‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫לא‬
‫אה השרים‬
‫י א י ו ״ נ י י ש נ א ת שר ה מ ש ק י ם •‬
‫אשר ת ח ת ממשלהש‬
‫נ י ה י א יצא ו נ א ׳ ב ד י נ ו •‬
‫‪63‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫מקץ‬
‫כ!א‬
‫לחם אבירים‬
‫ב ס ׳ י ת ר ו לנישיהון • א נ ל והחלישו שמלותיכם‬
‫ל נ נ י י ע ק ב וכן לא בלו שמלותיכם ת ר ג ם ג״כ‬
‫כלשון כ ס ו ת ולכן ת ר ג ם ג ס ע ל לשון נלו נל״י‬
‫בליאת ! וכן יש הסרש בלשון נ ג ל נלשון‬
‫ה מ ת ר ג ם כי וכבסו בגדיכם בס׳ מ ס ו ת מ ת ו ר ג '‬
‫לכושיכון וכפרשה ציצית על כנסי ב ג ל י ה ס‬
‫כסותהון • א מ נ ם לשון כ ס ו ת א ף ש נ א בל״י‬
‫איננו ל״י ממש ר ק ה ו א שס מ פ ש ט ע ל קבו׳ן‬
‫הלנושיס שאדם מ ת כ ס ה נ ה ם ולכן לא י ת ר כ ה‬
‫כ מ ו שארה כ ס ו ת ה וכו׳ ו מ ז ה בתרגום' לתת‬
‫לו לתס ושמלה מזון ו כ ס ו וכן ו נ ג ד ללבוש וכסו‬
‫וכן על שה ע ל ש ל מ ה על כ ס ו וכן שלמת‬
‫ר ע ך כ ס י ת א ד ח נ ר ך • ונמצא ג ס שס פ ר ט י‬
‫לבגד העליון ה מ כ ס ה כל ה ג ו ף כ מ ו ע ל א ר ב ע‬
‫כ נ פ ו ת כ ס ו ת ך אשר ת כ ס ה ב ה ו מ ז ה ת ר ג ם‬
‫ר ק ת ו ש ס ויסת א ת השמלה י ת כ ס ו ת א וכן‬
‫מ ר ג ס יונתן מ ת כ ס ה בשמלה ח ר ש ה נ כ ס ו ח א‬
‫חלתא• אבל ש׳ לבש השם וכלסעולותיו ה ס ע ל‬
‫פ ר ט י המלבושים אשר ילבש ה א ל ם א ת עצמו‬
‫כ מ ו ולבש ה כ ה ן מדו בר • ו מ כ נ ס י בד ילבש‬
‫ו מ ז ה ה ו א שינוי ה ת ר ג ו מ י ם אשר זכרנו כ י‬
‫נ ע נ י ן החליף רוצה נ ו ה ק נ ו ן הכללי ו מ ה שאמר‬
‫נ ל ״ ר שמלותיו רוצת לכלול ג ס ה נ ג ל י ם שחלץ‬
‫וכן בלשון לא כלו שמלותיכם ע ״ ל ש א מ ר נ מ ״ א‬
‫שמלתך נל״י ובפי ציצית רוצה בו על בגל‬
‫ה מ כ ס ה א ח ה ג ו ף )או הראוי להתכסות(‬
‫כ מ פ ו ר ש נ מ ״ א אשר ת כ ס ה נ ה ‪ .‬א נ ל נ ל ׳ ק ר י ע ה‬
‫וודאי שאין רצונו לכלול כל ה נ ג ד י ם דווקא‬
‫ו ג ס לא כ נ ד ה מ כ ס ה ד ו ו ק א ר ק איזה ס ר ט י ם‬
‫מ ה מ ל נ ו ש י ס אשר ה י ה לנוש נ ע ת ה ה י א וכן‬
‫משארותס צרורות נשמלותס נ א י ז ה פ ר ט י ם‬
‫מלבושיהם זה ב כ ה וזה ב כ ה ‪ .‬ו ב כ נ ו ס ה י א‬
‫ב ה פ ך שרוצה בו לכבס כל ס ר ט י הלבושים‬
‫ע ״ כ א מ ר ב ה ם בלשון לבושין אשר ע ק ר ו ע ל‬
‫ה פ ר ט י ם וכן ת ר ג ם יונתן ושינה א ת בגדי‬
‫רוצה בו ג״כ על פ ר ט י הבגדים אשר ה י ה לבוש בביח ה א ס ו ר י ם •‬
‫כלאו י ת לבושי אשריה‬
‫מאשר לא ת מ ר כ מ ו ה כ א והחליף א ת שמלותיו ו ה נ ה ת ר ג ם ה מ ת ר ג ם ס ה לשון חילוף בל׳ שינוי‬
‫כבן החליפו שמלותיכם וחחליף א ת משכורתי לא כמו שתרגם לא יתליפנו עס״י לשון ה כ ת י ב‬
‫וההפרש בין הלשונות ע י ׳ באוצה״ש כ י לשין חלוף ה י א בשני ד כ ר י ס אשר יחחלפו ז ה בזת‬
‫אבל לשון שינוי ה ו א בדבר אחד אשר ישתנה מאשר ה י ה ולכן ה כ ת ו ב באשר א מ ר בל״ר‬
‫שמלותיו שידנר נ ח ל ו ף המלבושים ז ה בזה לסי ד ע ח ה מ ח ר ג ס א מ ר בלשון חליף וכן וחחלף‬
‫א ח משכורתי מ ו ס ב על מ ה שאמר א ח ״ כ עשרת מונים אבל ה מ ח ר נ ס י ד נ ר ר ק על השניי נ ע צ ם‬
‫הנושא ע ״ כ ת ר ג מ ו כלשון שינוי כלשון הכתוב ושינת א ח בגדי כלאו ה נ ״ ל ‪< :‬ח( ו א י ן פ ו ת ר‬
‫א ו ת ם ‪ ,‬ולית לפשר יתהון כ ״ ה נ כ ל פ ו ע ל בינוני כ מ ו ואין מגיל ולית למחוי אין ר ו א ה‬
‫וגהר יוצא‪ .‬ובאוג״ר ה ב י א גוםםאוח כ ז ה‬
‫ח ל ם ב ל ״ ע ו ה ס כ י ם ל ג י ר ם א ז א ת ו א מ ר כי‬
‫לא י ת כ ן ב א ר מ י ת ה ב י נ י נ י ב ל א פ ע ל ה ע ז ר‬
‫ו ל ע נ ״ ר אין ז ה מ ו כ ר ח ‪) :‬ב( ב א ח ו ר ‪, .‬‬
‫מלשון ח ז ״ ל ) ש נ ת פ׳ינ( ע ל פ ת י ל ת ה א י ל ן‬
‫א ח ו ו נ א ו ע פ ״ י פ י ' רש״י ז״ל ה ו א ע ר ב ה‬
‫) א ב ל ב ת ר ג ו ם ע ר ב י נ ח ל ע ר ב י ן לנחל( ‪:‬‬
‫) ע ( י ת ס ו ר ח נ י ‪ -‬ב כ ל ה נ ו ס ח א ו ת בל׳׳י‬
‫ועיי אוג״ר ולענ״ר ה י א שם מ פ ש ע כ מ ו י‬
‫א ו ו ל ת ע ׳ ׳ מ פ ו ל ח ן ולא י ת ר ב ה ולכן לא‬
‫ת ר ג ם בלשון ח ו ב ‪ .‬כ א ש ר ב א מ ת יצא זכאי‬
‫ב ל י נ ו וכן ת ר ג ם ב ת ח י ל ת ה ע נ י ן ח ע א ו ס ר ח ו‬
‫כ י ע ד י י ן לא נ ת ח י י ב ו ב ב י ר ו ר ‪) :‬ועיין‬
‫מ ת ו ר ג מ ן בשי ס ר ח ( ‪ ) :‬ע ז ( י ת ת ב ‪ ,‬ב ל א‬
‫מ ל ת י ת כ מ ו שהוא ב ת י ב ״ ע כי ה ש ל ו ם נושא‬
‫בתרגום‬
‫ה מ א מ ר ) א י ג ׳ ׳ ר ( ‪) :‬יע( ח ס י כ ן‬
‫מ ל ו ע א ת ה כ כ ה רל חשוך ו ב פ ס ו ק השני‬
‫ת ר ג ם ע ל ה ר ק ו ת ח ם י כ ת א והיי נ ר א ה שצ״ל‬
‫חםירתא כתרגום רקות בפסוק הזה חםירן‬
‫א ב ל ה ע נ י ן ק ר ו ב ו כ מ ו ו מ ה חשחן ל ע ז ר א‬
‫ש ה ו א לשון ח ס ר ו ן ‪) :‬כג( ג צ ן ע י ׳ רש״י ז׳׳ל‬
‫ואולי ה ו א מ ל ׳ נ צ ו ) א י נ ה ד י ( ‪ :‬ש ק י פ ן ‪,‬‬
‫כ ת ר ג ו ם ו י ס פ ו ק א ת כ פ י ו ושקפינון וא״פ‪.‬‬
‫ה ו א ר ק ה פ ו ך מ ן ה ע ב ר י ו ע י ׳ פ י ׳ רש׳׳י‬
‫בלשון מ ש ק ו ף ‪) :‬לב( ו ע ל ד א ת ג י ‪ ,‬לשון‬
‫ה מ ת ו ר ג מ ן בש׳ ת נ ה ה ר א ש ו ן ובי׳׳ס ראשתני•‬
‫וכן ר ו ב לשון שינוי בשי״ן ולא ש י נ ה לו ולא‬
‫ת נ א ליי ו י א מ ר שנו וישנו ת נ ו ויתנו ע כ ״ ל‬
‫מהדוגמאות שהביא בעצמו נראה שהם‬
‫מלשון ש נ י ם ו ע ״ כ ת ר ג מ ו ב ת י נולי ת נ י ן‬
‫א ב ל מ ה ש ב א מלשון חילוף ושינוי ה ו א‬
‫בכ״מ‬
‫‪R‬‬
‫׳‬
‫לית‬
‫ייט‬
‫א‬
‫ב‬
‫י‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫מקץ‬
‫מא‬
‫מב‬
‫ש מ ל ת גד‬
‫לב‬
‫ב כ ״ מ ב ש י ׳ ׳ ן ‪) :‬לר( מ ח י מ נ ץ ב ת י ו ב ׳ ׳ ע לית ו ח ז י א י ן קונה‪ .‬ליח ו ק נ י • ו ע ׳ כ ב א בזה‬
‫י ח ס ה פ ע ו ל כ י החלום אל ה פ ו ת ר ה ו א י ח ס‬
‫א פ ו ט ר ו פ י ן ו כ ן ה י ה נ ר א ה לגרוש ב א ו נ ק ל ו ם‬
‫מ מ נ י ן כ ת ר ג ו ם א ת ה ת ה י ה ט ל ב י ת י מ מ נ א ה פ ע ו ל אל ה פ ו ע ל אבל ב ס ׳ וישב וכן לקמן‬
‫ותותר אין אותו ת ר ג ם ופשר ליח ל י ׳ כי שס‬
‫ו ב י ו ב ״ ט ש ם א פ ו ט ר ו פ ו ס ‪ :‬ויורוון ‪ ,‬ב ל ״ ר‬
‫ה ו א כ מ ו ו פ ת ר ו ן ולכן בא ביתם שאליו כי‬
‫כ פ ו ט ל ס ת מ י ט י ׳ מ ״ ש בטו״א כלל ר׳ י״ב‬
‫ה פ ת ר ו ן אל התלוס ה ו א פעולה ולא פועל‬
‫ובי״נ ויזרז ט פ ״ י לשון ה כ ת ו ב ו ה ו א מ ו ס ב‬
‫ובתיוב״ע ב פ ׳ וישב ה ו א כ מ ו באונקלום ר ק‬
‫לפ׳׳ז ט ל פ ר ט ה ‪) :‬לה( ו י צ ב ה ן ‪ ,‬וי״נ לשון ל ק מ ן שינה א ת לשוט ו ת ר ג ם ומפשר לית י ת י ה‬
‫ה כ ת ו ב ו ב א ו ג ״ ר ה ב י א ב ש ם א י ז ה נ ו ס ח א ו ת ע ל ה פ ו ת ר ג ר א ה כ י ב א להשווא א ת הלשון‬
‫ויצרון מלשון• אוצר ולהלן ויצבור ב ת ר ג ו ם‬
‫ע פ ״ י המפורש פ ה ו א ץ פ ו ת ר א ו ת ם ל פ ר ע ה‬
‫ב פ ס ו ק שלפניו ‪:‬‬
‫ו מ ש כ מ ו ויקבוץ‬
‫משא׳׳כ ב פ ׳ ו י ש ב ) ו ה ט י ב לראות י ד י ד מ ו ה ר ״ י‬
‫)לו( ג נ י ז ‪ ,‬ו ה מ ת ו ר ג מ ן ה ע ת י ק לגנוז וכן מ ״ ל כ י ט ע ם ה מ ת ר ג ם אונקלוס ה ו א מ א ש ר‬
‫נ ר א ה ע פ ״ י פ י ׳ רש״י ז״ל כ י נ ם ה כ ת ו ב ל א לא א מ ר ה כ ת ו ב ואין ס ו ת ר אותו ולא נ ר א ה‬
‫בעיניו שהוא ה פ ו ך כ מ ו שפירש מ ־ ש ב ״ ס‬
‫א מ ר והיה האוכל פקרון ר ק לפקדון ‪:‬‬
‫) ע ׳ באור( ר ק במר לו דרך א ח ר ת לפרש לשון‬
‫)מ( י ח ז ן מאשר לא אננר י ת פ ר נ ס כפי׳‬
‫אותו כ מ ו לו כ מ ו ועשה א ת דמו ונו׳שפי׳ לדמו‬
‫רש״י ז ״ ל נ ר א ה ש ה ו א כ פ י ׳ ר ש ב ״ ם מ ל ׳‬
‫ו י ר ע ו אותנו שפי׳ לנו וכדומה ‪ ,‬וכוונת ה כ ת ו ב‬
‫כלי זיין כננו לננימר זיין ב ת ר ג ו ם ל א י ר י ם‬
‫שהתלוס אין לו פ ו ת ר ‪ .‬וקרוב לשמוע ש נ ם בת״י‬
‫איש א ת י ר ו ‪:‬‬
‫לקמן נ״ל להיפך הראשון לית לי׳והשני נ ם ה ״ פ‬
‫ם‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ד‬
‫ע‬
‫״‬
‫ב‬
‫ו‬
‫י‬
‫ת‬
‫ב‬
‫)ט( דחוה ח ל י ם ‪,‬‬
‫םב‬
‫פשר יחיה(‪ ) :‬ט ז ( ב ל ע ד י ! לא מ ן חוכמהי וכו׳‬
‫וטי׳ מ ״ ש לטיל בראש ה פ ׳ ‪:‬‬
‫לא ת ר ג ם בקצרה ב ר מיני כ מ ו ב י ו נ ״ ע כ י על‬
‫)לו( ל א ח ו ח ח כ א כ ן ה ב י א ה א ו ג ״ ר דעתו לא רצה לסלק א ״ ע מכל ו כ ל ‪ ,‬ר ק שהקטין‬
‫א ״ ע ותלה מ כ מ ת ו ב ה ׳ יתי אשר מ א ת ו ה כ ל ‪:‬‬
‫ב ש ם י ״ א ט ל גליון י ח ו מ ש מ ד ו י ק ו א מ ר‬
‫ב ט ע מ ו כ י ראוי ל ה ב ד י ל בין י ו ס ף ש ה י ה ) י ח ( י פ ו ת ת ו א ר ו כ ו ׳ ‪ ,‬למחזי ע ״ פ י ה נ א מ ר‬
‫י ע ק ב ס ב ר ש מ ת ובין ש מ ע ו ן ש ה י ה י ו ד ע בחחילח הענין בלשון מ ר א ה ‪ ,‬ו ע י ׳ ר א ב ״ ע ‪:‬‬
‫ש ה ו א מ י מ ״ מ לשון ל א ה ו ו ה ה כ א א י ן ע ו ל ה )לה( ת ח ת י ד ‪ ,‬ח ח ו ח י ד מהימני• נ ר א ה כי‬
‫ה ו א שני נוסחאוח לפי׳ ה א ׳ ה ו א לשון יד כ פ י ׳‬
‫י פ ה ו י ו ת ר נכון ל ו מ ר ל י ת ו ה י ה כ א ע כ ״ ל ‪.‬‬
‫רש״י ז״ל רשוח ולפי׳ ה ב ׳ ה ו א כסי׳ ר ש נ ״ ס יד‬
‫ו ה נ ה ננצאנו ב ת ר ג ו ם ל א ה י ת ה ב ז ה ק ד ש ה‬
‫אפיטרופין ‪:‬‬
‫בחיונ״ע‬
‫וכ״ה‬
‫ממונה‬
‫ל י ת ה כ א ואיננו ג ״ כ ל פ י לשון ה כ ת ו ב ש ה ו א‬
‫ו ל ח ( ה נ מ צ א ‪ ,‬הנשכח הנו״ן עפ״י דעהו ל״ר‬
‫לשון ע ב ר ואולי ה ג ל י ו ן נ ע ת ק שלא ב מ ק ו מ ו ע י ׳ ר א נ ״ ע ו ה מ ת ו ר ג מ ן ח מ ה ע ל ח י ר י ״ ק הנו״ן‬
‫וצ״ל ש ם ‪:‬‬
‫וראוי להייח ב פ ח ״ ח כ ו ר כ ו לבא ב ה פ ע י ל ‪:‬‬
‫כד‬
‫) מ ג ( א ב ר ך ‪ ,‬ע י ׳ רש״י ז״ל ומ״ש ב פ ת י ח ה‬
‫לסעו״א ב ז ה ‪ .‬ו ק ״ ק שלא ח ר נ ס בלשון ר ב א וכן ה ר ג ם וישימני לאב לאבא י ב ה י נ ״ ע שס לרב‬
‫ואולי י״ל כ י פ ה ב א להבין ולהורות ט ע ם ה מ ל ה ע ״ פ מ ו ט ר י ק י ״ ן ושם צ׳׳ל כ מ ו ביונ״ע ‪:‬‬
‫) נ ה ( ו ת ר ע ב ‪ ,‬וכפינת •ש להעיר אשר לא ת ר ג ם ופסיכו דיירי א ר ע א כ מ ו בלשון ותעש‬
‫ה א ר ץ ‪ .‬ו נ ר א ה כי ע ל ד ע ת ו המליצה ת ס ו ב ‪ .‬ע ל ה א ר ץ כ צ מ ה ) ו ע י ׳ ב ה י ו ב ״ ע ( ‪) :‬נו( ו י פ ת ח‬
‫י ו ס ף כ ל א ש ר ב ה ם ‪ ,‬כ ל אוצריא די ב ה ק עבורא וברש״י ה ו ע ת ק בלא מ ל ת אוצריא ונראה‬
‫כי מ ל ת אוצריא צריך להיות ב מ ס ג ר ת ולפי הנוסתא הזאת אין צורך למלת טבורא ר ק‬
‫שמוסב ע ל מ ה שאמר למעלה ותעש הארץ וכו׳ לקמציס ) ו כ ת ר נ ו מ ו ש ם לאוצרין( ויהן אוכל‬
‫ב ע ר י ס אוכל שדה ה ע י ר נ ת ן ב ת ו כ ה ו ה פ ס י ק ה ע נ י ן ' ל ס פ ר ותכלינה ותתלינה וכו׳ ו ה ר ע ב‬
‫ה י ה וכו׳ ותוזר לתתילת ה ע נ י ן ואומר ו י ס ת ת י ו ס ף א ת ; כ ל )הקמצים( • וזהו שהרגם ית כל‬
‫אוצריא די• ב ה ו ן ה ו א פ י ׳ אשר ב ה ם ר״ל ב ה ע ר י ם הנזכרים כמ״ש ויתן אוכל ב ע ר י ם‬
‫׳‬
‫‪T‬‬
‫׳‬
‫ועי׳‬
‫‪64‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫מקץ‬
‫)ועיי מ י ם ה ח כ ס ש ד ״ ל ה ו ב א ב ס ׳ הכוה״ק‬
‫ונמשחדל שלו חזר בו בעצמו( ומלח עיבורא‬
‫ה ו א נוסח שני ע פ ״ י פ י ׳ רש״י ז׳יל‪.‬‬
‫‪) yfo‬יח( ל ה ת ג ו ל ל ‪ ,‬לאתרברבא ע י ׳ רש״י‬
‫ז׳׳ל שהוא מלשון גולח ה ז ה ב והוצב‬
‫גולתה • ו נ ר א ה מ ז ה כי כל לשון גלל כמו‬
‫וגללו א ת האבן פ י ׳ ה ס ר ת הגולה ו ג ס דברי‬
‫ויננררון שהוא מלשון‬
‫המתרגם שתרגם‬
‫ג ד ר קרוב לזה ע פ ״ י הנמצא בלשון חז״ל מ ק ו ם‬
‫הניחו צי א ט מ י להתגדר ופי׳ רש״י ז״ל שם‬
‫כ מ ו להחגדל ונמצא ג ל ל ‪ ,‬ג ד ר ‪ ,‬גדל מ ח ח ל פ י ס‬
‫באותיות המוצא דעלנ״ח ו ע י ׳ מ״ש למעלה‬
‫בלשון ו י ג נ ד ר ו ן ‪:‬‬
‫‪ £‬ך )ח( ו א י ך נ ג נ ו ב ו כ ו ׳ ‪ ,‬כ ס ף א ו ' ז ה ב‬
‫ה י ס י ף ח י ב ח מנין ש מ ו ס ב ע ל‬
‫ה ג ב י ע ואולי ה ו א ג ס להחזיק הק״ו ו מ ה כ ס ף‬
‫שאין בו ס י מ ן השיבנו ואיך נגנוב כלים שיש‬
‫ב ה ם ס י מ ן ;‪:‬‬
‫מג‬
‫מד‬
‫לחםאנירים‬
‫מה‬
‫מג )ב( כ ד ש צ י א ו כ״ה גירםת רש׳׳י‬
‫ז״ל ו ב מ כ ל מסיקו•וגי״נ כר‬
‫פסקו וכ״ה בתיב״ע ‪) :‬ו( ה א י ת לכון‬
‫א ח א ‪ ,‬ובי״נ העד לפון וי״נ העל כען‬
‫וכ״ה בתיב״ע העל כ ח ן ‪ ,‬ומהראוי ראית‬
‫לפון‪) :‬ז( ש א ל א ש א י ל ‪ ,‬וכתב באוג״ר‬
‫שהוא מעות כי המקור מבנין הקל לא תהי׳‬
‫בזולת מ״ם והביא נוםחא משאל שאיל‬
‫)ואולי השליף המתרגם המשקל להורות‬
‫על חוזק הפעולה ששאל כמה פעמים בזה‬
‫אסר זה עי׳ מה שכתבתי לעיל בפסוק‬
‫והנה איל אחר(‪) :‬יב( שלו ה ו ת ‪ ,‬ובי״נ‬
‫הווה ועול נוםחא שלו הוא וכתב האוג״ר‬
‫כי הראשונים עובים מנוםחא האחרונה כי‬
‫המשגה איננה עתה אבל הוא לשעבר ע״כ‪:‬‬
‫)יז( ב ש י ר ו ת א הוא בתרגום ל׳ התחלה‬
‫והיא הםעורה ראשונה וכל שאר לשון‬
‫׳‬
‫׳‬
‫צ ה ר י ם ה ת ר ג ו ם ע י ה ר א ‪) :‬יח( ל א ס ת ק פ א מ ל ׳ ע ל י ל ו ת ל ב ר י ם וי״נ ל א ז ד ק פ א ) א ו נ י ׳ ד ( ‪:‬‬
‫)‪:‬ג( ס י מ א ו כ ״ ה ב ת י ו ב ״ ע ו ה ו א ע י ק ר ב ל י ם פ ק י ו ב י ״ נ ס י מ ן ו ה ו א ל ״ ר מ ע מ ו נ י ס‬
‫)איג״י( ‪ :‬״)פז( ה ש ל ם א כ ו כ ו ן ‪ • ,‬ו י ״ נ לאבוכון ו כ ״ ה ב ת י ב ״ ע וכלשון ה כ ת ו ב השני‬
‫ל ע ב ר ך לאבינו ‪:‬‬
‫^ ן ך ) ע ז ( י ת ה ו ב א ד ע ב ד ך ‪ ,‬ובי״נ ב ע ב ל ך ו ב ת י ב ״ ע ע ל ע ב ר ך )עי׳ אוג״ר( ‪:‬‬
‫׳‬
‫פרשה‬
‫)כה( ועזב א ת א ב י ו ו מ ת ‪ ,‬ומית ונ;״נ‬
‫וימות ו כ מ ו כן לקמן כראותו ' כ י‬
‫אין ה נ ע ר ו מ ת ואין מ ו כ ר ע מדברי ה מ ת ׳ א ס‬
‫מ ו ס ב ע ל אביו או ע ל הילד ובתיוב״ע דאין‬
‫ישביקיתאבוהי מיית ה ו א ועי׳ ר מ ב ״ ן מ ״ ש‬
‫ב ז ה ‪) :‬לד( א ש ר י מ צ א א ת א ב י דישכח‬
‫ובחוכחה ומצאוהו וכי׳ ובענין ס ס כי תמצאן‬
‫ת ר ג ס בלשון ע ר ע ע י ׳ מ״ש בעו״א כלל ד ׳‬
‫ציין •ו׳''‪:‬‬
‫׳‬
‫וילש‬
‫גןךין)ב( ושמע אינש בית פ ר ע ה ‪,‬‬
‫כ״ה בכל הנוסחאות שלפנינו‬
‫ובתיב״ע ‪ ,‬ובאוג״ר הביא מםחא ואשתמע‬
‫לבית וכתב ע״ז שהוא הנכון וכן משמע‬
‫לענ״ר מפי׳ רש׳׳י ז״ל שפי׳ לשון בית בזה‬
‫פמו בית ישראל בית יהולה׳ ולא אגור ע״ז‬
‫כתרגומו כמו שאמר בלשון ויעע ה׳ את‬
‫אבימלך ואת ביתו‪ .‬אבל והקול נשמע״בית‬
‫פרעה בכל הנוסחאות לבית ובלא מלת‬
‫אינש כי פירושו שנשמע בבית ממש לאנשי׳‬
‫שהיי שם משא״כ כאן שלא אמר בל׳ הנפעל‬
‫ולשמע ועי׳ מ״ש בפרשה ויחי מזה ‪j‬‬
‫)יא( ד ל מ א ת ת מ ס כ ן ‪ ,‬ובשם כמה‬
‫ספרים‬
‫)ג( ל ע ג ו ת א ו ת ו ‪ ,‬בתרגיס הוסיף‬
‫מה‬
‫מ ל ת פ ת ג ם לבאר ה ע נ י ן וכאלו‬
‫כ ח ו ב לענות אותו ד ב ר ‪ ) :‬ו ( ה ר י ש ו ק צ י ר ‪,‬‬
‫ז ר ו ע א וחצדאוכן בחריש ובקציר תשבוח א נ ל‬
‫לא החרוש בשור ובחמור ת ר ג ם לא ת ר ד י י‬
‫ו נ ר א ה כ י ה ו א מ ן שינוי הלשון אשר בארמיח‬
‫י ק ר א הזמן ע ל שם ה ז ר ע ע ״ ד שהוא ב ס ׳ נ ח‬
‫עוד כל ימי ה א ר ן ז ר ע וקציר וכו׳ ו נ ע נ ר י ת י ק ר א ג״כ ע״ש החרישה‬
‫‪.‬ואילי חלוי נחלוף‬
‫המקימות‬
‫רגש‬
‫לחם אבירים‬
‫מך‪ ,‬ר ץ ן‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫לג‬
‫ש ש ר י ם ה ב י א ה א ו ג ״ ר תשתצי ו א מ ר שרש״י ה מ ק י מ ו ת שהזכירו ב נ מ ׳ ב י ן לזרעי ו ה ו ד כרבי‬
‫ו נ י ן אארא דכרבי והדר זרעי' והשם יקרא‬
‫ה ג י ה ח ח מ ס כ ן ו נ ו ס ח ה ר א ש ו ן מ י ק ר מ״ש‬
‫ע ״ ש ס י ף ה מ ע ש ה א י תחילתה ‪ ) :‬י נ ( כ י פ י‬
‫ואין ר ב ר י ו מ ו כ ר ח י ם ל נ מ ו ח מ ד ב ר י רש״י‬
‫ה מ ד ב ר א ל י כ ם ‪ ,‬א ר י נלשנכין י כ ״ ה נ י י נ ״ ע‬
‫ז״ל כ י נוצינו לשון ר ל ו ח מ ל ה ב ה מ ו ח וכן‬
‫בלשנא בית קודשא יכ״ה נב״ר י כ ה נ ה ר מ ב ״ ן‬
‫בתרגום השמנה היא א ם רזה בתרגום‬
‫ד ל שהוא ר ק לאמתלא ולפיוס כ י אינו ר א י ה‬
‫ה מ ת י ר א ה י א א ם מ ם כ נ א וכן וישמן ישורון‬
‫שידבר א ד ם א ח ד במצרים בלשון כקודש כ י ע ל‬
‫ש מ נ ת מ ב י ת ג ״ כ מ מ נ י ן ה ז ה ולכן ג ם לשון‬
‫ד ע ת י ה ו א ש פ ת כנען ורבים במצרים •ירעיס‬
‫תוורש ה י א מ ל י צ ה ב ה פ ך ו ה ו א כ מ ו ת כ ח ש‬
‫אותו כ י ק ר ו נ ה ו א עכ״ל נקצור ואולי ה י א‬
‫ושייך ג ״ כ מ ל ה מ ק נ ה כ מ ו מ ל ה א ר ס ‪.‬‬
‫ר א י ה ג ״ כ כ י ע ס ״ י ה ר ו נ האחים ישתוו כ ק ו ל ם‬
‫) כ ב ( א צ ט ל ו ו ן ר ל ב ו ש י ן ‪ ,‬לשון א צ מ ל א‬
‫א ו עכ״ס מכירים זח״ז נ ק ו ל ועיי׳ מ״ש ה ר מ ב ״ ן‬
‫פרמי‬
‫נ ר א ה בלשון חז״ל ש ה ו א ש ם ב ג ר‬
‫עצמו נ פשוק אולי ימושני א נ י ונוודאי י ו ס ף‬
‫וכן ת ר ג ם יונתן א ל ר ת ש נ מ ר אצמלי‬
‫כאשר ה ת נ כ ר אליהם ה י ה משנה קולו ו נ פ ר ט‬
‫בדברו בלשון מצרים א נ ל כאשר התחיל‬
‫ב ב ל א י ו א ״ כ צריך ב א ו ר ל ק ר ב ו א ל לשו!‬
‫לדבר בלשון ע מ ו הכירו ג ס א ת קולו שהיה‬
‫ח ל י פ ו ת כ מ ו ה כ א וכן ת ר ג ם י ו נ ת ן מ ל שני‬
‫בלשונם מ מ ש וזהו שתרגם א ר י בלישנכון והוא‬
‫ח ל י פ ו ת ב ג ר י ם רגחזי וכ! שלשים ח ל י פ ו ת‬
‫יותר מ ד ו ק ד ק מלשין ה ת י ״ ב ע בל׳ ב י ת קודשא‪.‬־‬
‫דשמשון‪ ,‬ו מ ו ר א ם א צ מ ל א ה ו א ש ם פ ר מ י‬
‫)יז( ו ל כ ו ב ו א ו ‪ .‬אונילו לפי הענין כ מ ו הביאו‬
‫לבגר א י ך י ס מ ו ך א ח ״ כ ל מ ל ו ת ש מ ל ו ת א ו‬
‫כ ה פ ע י ל ‪ ) :‬כ ג ( ג ר ו ל ה ם • גיבור ולחים לא‬
‫ב ג ל י ם א ו ל פ י ה ת ר ג ו ם ל ל ב ו ש י ן ‪ .‬ואולי‬
‫ת ר ג ם בל׳ הנודע ע נ ז ר א ולחמא• לומר שלא ה י ׳‬
‫ה ש ם אצטלא ה ו א ע ל כל הבגלים שאלם‬
‫מ ן הרגילים ר ק מ ט י ב מצרים ואולי זהי כוונה‬
‫לובש ב פ ע ם א ח ת ו ב ע ב ר י י ק ר א ח ל י פ ה‬
‫רש״י ז״ל שאמר ב ז ה כ ה ר ג ו מ ו א ף שאין מפורש‬
‫ע ״ ש ש ה ם עשוים להחליף ב פ ע ם א ח ת‬
‫ב ו יוהר מלשין ה מ ק ר א ‪ :‬ומיון וזוידין כ ת ר ג ו ם‬
‫כמכין ויחלף ש מ ל ו ת י ו )נל״א ^מרניטור( צדה כ י ע י ק ר פירושו דבר המוכן לאכול כאשר‬
‫ו ק צ ת מ ש מ ע כ ן מלשון ה נ מ י ש ב ת ק ס ״ ה ה י ׳‬
‫ה ו א בדרך ואין צריך תיקון ומלה לדרך מושב‬
‫לביש א י צ ט ל א וכו׳ מ ס ל ק י ! א ו ת ו ה י מ נ ו‬
‫ע ל המזון ל נ ד ‪) :‬כו( ו י פ ג ל ב ו ‪ .‬והוו מלייהו‬
‫ולובשי! א ו ת ו א י צ ט ל א ה ר א ו י ו ל א א מ ר ב ג ר‬
‫פ ״ ג י ן ה ס י ב הלשון מ ן ה ל ב אל הדברים כי כ ן‬
‫ה ר א ו י לו וכי ל א ם ג י ב ל א א צ ט ל א ‪:‬‬
‫ד ר ך לשונו‪:‬‬
‫)כז( ר ו ח ק ו ד ש א ב ר מ ב ״ ן מ ש מ ע ש ה י ה‬
‫‪ £‬ן י ) ר ( א נ כ י א ר ד ע מ ך ‪ -‬א ג א אחוה‪.‬הרמב"ס‬
‫ז״ל נחקשה בדברי ה מ ת ר ג ם שלא‬
‫גירםתו רוח נבואה ‪:‬‬
‫ה ס י ר ה ה נ ש מ ה ע ״ פ דרכו‪ .‬ועי רמב״ן שהאריך‬
‫יבת״י‬
‫‪$‬ןן)ג( אל אלהא דאבוך‬
‫בזה וכבר כ ה נ ה י בעו״א כי ה ו א פשוט מ פ נ י‬
‫א ל ה י ה ולפי ה א מ ו ר ב מ ק ר א‬
‫שגם יעקב נכלל בלשון ה ו א כאומר א ה י ה ע מ ך‬
‫ה‬
‫ה א ל ה י ה ראוי ל כ א ו ר ה ל ת ׳ א ל ה א א ל ה י‬
‫בירידחך ו א ף כי לשון כי א ה י ה ע מ ך מ ת ו ר ג ם‬
‫דעאלו‪ ,‬ב א ׳ כצ״ל כ י ה ו א‬
‫ד א ב ו ך ‪) :‬מ(‬
‫ארי יהי מ י מ ר י ב ס ע ד ך ה כ א א ס ה י ה מ ת ר ג ם‬
‫ם‬
‫ו‬
‫ג‬
‫ר‬
‫ת‬
‫וכן‬
‫ם‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ה‬
‫־‬
‫ן‬
‫מ‬
‫ם‬
‫י‬
‫א‬
‫ק‬
‫הבינוני מ נ ו‬
‫בלשון מ י מ ר י לא י ה י ה שייך אחריו לשון אחות‬
‫ה נ ה א נ כ י מ ת מ א י ת • ובי׳׳ם ה ש מ י ט ו •האי‬
‫א ו יחות ו ב י ב ״ ע א נ א ה ו א דבמימרי אתות ע מ ך‬
‫בחשבם‬
‫ולא ת ק ן ה ה ג ש מ ה א ת ר שאמר א נ א ה ו א א ח י ת‬
‫אלא שפרש הרבר רבמימרי שר״ל אשר בהשגחתי תהיתי ו כ מ ו שכתב ה ר ״ י ע ר מ א ה ד ל שמלה‬
‫מ י מ ר א ה י א כיגיי ע ל ההשגחה ‪:‬‬
‫‪ ) f£j‬י ז ( ו י נ ה ל ם ב ל ח ם ‪ .‬וזנינין׳ לשין נ ה ל ה ו א ע ל מ ר ע ה הצאן כ מ י שהיא במזמור ה ׳ רועי‬
‫וכו׳ ע ל מ י מנוחות ינהלני ולכן לא ח מ ר רש״י ע ל לברי ה ת ר ג ו ם ב ז ה שאינני‬
‫א ח ר לשון ה מ ק ר א כ מ ו שכתבי בלשון נהלת בעזך שהרגם ס ו ב ר ת ‪) :‬כר( ח מ י ש י ת ‪ ,‬ובויקרא‬
‫) כ ז מ י ו ( ב ס מ י כ ו ת חומש כ ס ף פ ו ר ס נ י ו ל א ח ר מ ן חמשא ב כ ס ף ו כ ן בכינוי חמישיתו חומשיה‬
‫וצא‬
‫)גראמית( ט י ת‬
‫‪t‬‬
‫׳‬
‫‪66‬‬
‫שמלת‬
‫•רגש‪ .‬שז‬
‫גי‬
‫ולא א מ ר ג ״ כ חמשוחיה כראוי ב מ ס פ ר חלקי‬
‫ש ה נ פ ר ד ה ו א חמישיח כ מ ו ר ב י ע י ת שלישיה‬
‫וכן ב ח ר ג ו ס ר ב ע ו ה חלהוח‪ .‬עמ״ש ב פ ׳ ר ק ר א‬
‫ב ח ר ג ו ם וחמשיהיו הנ״ל שר״ל שס כי ה ו א ע ס‬
‫הקרן י ה י ה חמשה כ מ ו שהוא בת״כ שם שיהא‬
‫ה ו א וחלקו ח מ ש ה ועי׳ באור שס שר״ל א ס ה י ה‬
‫הקרן שווה עשריס מ ו ס י ף עליו ח מ ש ה • ו א ״ כ‬
‫ה ו א חלק ר ב י ע י מ ן ה כ ל • משאי׳כ ה כ א‬
‫שמפורש ו א ר ב ע הידות לכם א ״ כ החמישיס‬
‫ה ו א פשוט חלק אחד מ ח מ ש ה • וכן ת ר ג ם להלן‬
‫לחומש ו ע י ׳ מ״ש לעיל‪ .‬ב פ ס ו ק‬
‫לפרעה‬
‫עשר ח ע ש ר נ ו ל ך ‪:‬‬
‫פרשה‬
‫מח‬
‫לחם‬
‫אבירים‬
‫בחשבם שהיא האי מ מ ש כ ת מ ן הקמ׳׳ץ‪ .‬וכן‬
‫ה ו א ה ה פ ר ש בין לשון ה ב א ה ה ר א ש ו ן ל ק מ ן‬
‫פ״ו שהוא ב ק מ ץ ר מ ל א ומשכמו ר ע א ל א ‪,‬‬
‫ובין ה ש נ י ) ש ם פ״ז( ש ה ו א לפנינו מ ק ו ד פ ׳‬
‫פמו שהעיר בזה ה מ ב א ר ע״ש ועי׳ מ״ש‬
‫ב ע ו ״ א צלל ה ׳ ציון ה ׳ ב ה ע ר ה א ׳ ‪:‬‬
‫)יג( ו א ש ת ל ה י ‪ ,‬כ ת ר ג ו ם ע י ן ז‬
‫‪£‬ץ‬
‫ג ו ש ל ה י ‪) :‬כג( ת א ל כ ו ן ‪ ,‬ע י ‪/‬‬
‫רש״יז׳יל ה א כ מ ו ה נ ה וכן ת ר ג ו ם של ה ן‬
‫מ ה בפ״מ‪,‬‬
‫ויחי‬
‫מ ח ) א ( ש כ י ב מרע‪ .‬כ ״ ה בכל ר\וםחאות‬
‫י‬
‫״‬
‫)א( ו י א מ ר ^ י י ס ף ׳‬
‫וכן וינד ליעקב נ ח י ״ נ ע והגיאו בל״ר‬
‫שלפנינו וכלשון חז״ל ב כ ״ מ ו ה א ו ג ״ ר‬
‫ע ׳ ב ע ו ״ א כלל ז׳ ציון י ״ ז ‪ .‬ומאשר לא שינה פ ת ב ב פ ל ה מ ם ח א ו ח ה ק ד ו מ ו ת מ ר ע‬
‫אונקלוס ב י ה ע ״ פ דרכו •‬
‫נלע׳׳ד כ י ע ל ו ב ח ו מ ש ג ״ ת וחייג ה ו ס י פ ו ש כ י ב ואין צורך‬
‫ד ע ה ו לא נצרך בזה למ״ש רש״י ז״ל ואחריו כל ע כ ׳ י ל ‪ .‬א מ נ ם מ ר ע ה ו א ת ר ג ו ם של ח ל י או‬
‫המסרשיס כי ה ו א פ ו ע ל ס ח מ י ר ק שהוא חוזר‬
‫סול* ולא ח ר ג ו ׳ של ח ו ל ה ו נ ר א ה שצ״ל מ ר י ע‬
‫ע ל י ע ק ב עצמו וכן ו י ג ־ ‪ .‬ח ו ו ר ע ל י ו ס ף כי‬
‫•כלשון חז״ל קצירי ו מ ד ע י ‪) .‬ז( כ ר ו ב ‪ ,‬ע י י ן‬
‫ה א ו מ ר ע ״ י שליח ה ו א כ מ ו שאומר בעצמו‬
‫כי שלוחו של א ד ם כ מ ו ת ו וכן ויאמר ה ' לה שני רש״י ז״ל ו כ ח ב ה ר א ב ״ ע י ח נ ן ל ה י ו ח ה כ ״ ף‬
‫ל ד מ ו ת ו י ה י ה ב ר ת מ ד ת ה מ ל ך ואין ל ו ר י ע‬
‫ג ו י ס ס י ׳ ר ש י י ע ״ י שליח ו ה ו א מב״ר שם וכן‬
‫ב מ ק ר ׳ ע כ ״ ל ואולי ה ו א מ ל ״ א ב ר ת כ מ ו ב ת‬
‫וכל אשר עושים שם ה ו א ה י ׳ ע ו ש ה כתרגומו‬
‫ויהיה שם מ ו ד ה כמו אלפים ב ת א ף כי ה י א‬
‫שם • )טו( ה א ל ה י ם א ש ר ו כ ו י ‪ ,‬האלהים‬
‫ה ר ו ט ה וכוי ח ר ג ם הראשון אלהא והשני בשם מ ד ת ה ל ח א ב ל ה ש מ ו ת יחליפו ז ב ״ ז ו מ ז ה‬
‫ה ׳ ע ״ ס דרכו ל ח ר ג ס כל אלהיס בלא שם הווי'‬
‫ה ו א ג ם בלשון חז״ל ב ת א ח ת פ מ ו נ ג ד ה‬
‫ע מ ו בשם ה ׳ והוא ע ״ פ דברי הרמב״ן ו״ל וו״ל‬
‫א ח ת א מ נ ם ל פ י ד ב ר י רש״י ז״ל ב ד ב ר י‬
‫י ק ר א הנביא אל אלהי אבותיו אשר לו הגדולה‬
‫ה מ ת ר ג ם יחפן שהוא פ מ ו הפוך כ ר ב ת‬
‫ו ה ג ב ו ר ה ו ע ש ה ע מ ה ם א ת הגדולות ו א ת‬
‫ש ה י א ב ל ״ א י מ ח ר י ש ה • )יד( א ח כ מ י נ ו ן •‬
‫הנוראות ויקרא לאלהי האיות אשר ה ו א ה ר ו ע ה‬
‫בל״צי פ ת ר ג ו ס ר א ו ת פ נ י ך ח ‪ /‬י ת י ע ן ו ע י רש״י‬
‫אותו ע ״ ש שהאריך בלשונו ה נ ע י ם ותוכן‬
‫ו ר א ב ״ ע ‪) .‬יז( א ר י ש ו י ו ב י ״ נ משווי ו פ ״ ה‬
‫דבריו כי האלהים הראשון ה ו א כ פ י השגת‬
‫אבותיו כל א ת ו ע ״ פ מדתו אברהי‪-‬במדת ה ת ס ד ‪ .‬ב י ״ ב ע )ע׳ באור( • ל א נ ח ו ת ח ‪ ,‬ב ת י ״ ב ע‬
‫בלא מ ל ת לאנחותה וע׳באור‪)-‬פב'(בצליתי‬
‫יצחק ב מ ד ת ה פ ח ד אבל י ע ק ב ב מ ד ת ה א מ ת‬
‫כמ״ש‪ .‬ח ת ן א מ ת ליעקב וכו׳ ולחו׳ באור הנני ו ב ב ע ו ת ‪ /‬פ ״ ה ב ג מ ׳ ב ״ ב ד ׳ ק כ ״ ג ‪ ,‬ו ב ב ״ ר‬
‫ב מ צ ו ת ו ב מ ע ״ ע ‪ .‬ו ע ׳ רש״י ז״ל ו ב ח ״ א‬
‫להוסיף א ת הידוע כי בלשון אלהים ה ו א ח ק י ף‬
‫ובעל היכולת והוא משותף ג ס לכל אשר בידו‬
‫מ ה ר ש ״ א ה ק ש ה עליו שהוא לא פ ד ב ר י ה ג מ ׳‬
‫ש ב ע המושל והיכולת והשם ה ז ה ה ו א שנסמך ו ל א פ ד ב ר י ה מ ד ר ש ו ע ו ד ל פ ל א ב ע י נ י פ י ל א‬
‫לשם ט ל ס ס ר ט י כמו אלהי א י ר ה ם אלהי יצתק‬
‫הביא‬
‫ו כ ד ו מ ה כי ה ו א לסי ה ש ג ת ם מ ן הגבורות והנוראות אשר ע ש ה פ מ ה ס • משא״כ שם הווי׳‬
‫ב ״ ה ה ו א שם עצם לבדו כל א פ י ן שווין ב י ה ואיננו נ ס מ ך לעצם פ ש ו ע א ס לא באמצעות‬
‫ב ח י ב‬
‫ע‬
‫ו א ת א מ‬
‫ויחי מח מט‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫ש ע ל ת גד‬
‫לד‬
‫ה ב י א ד ב ר י ה מ ת ר ג ם כ ד ר כ ו ופירש ה ה פ ו ך‬
‫ש ס אלהים כג״ל כ מ ו ה ׳ אלהי ישראל ו ל ק בל׳‬
‫ה ר ו ע ־ אותי וו ראי שרצונו לזה השם ה ע צ ם‬
‫ב ״ ה אשר ה ו א ה מ פ ר נ ס מ ק ר נ י ר א מ י ם וכז׳‬
‫ו מ א מ ר ם ז״ל ידוע נ ' מ פ ת ת ו ת לא נ מ ס ר ו‬
‫לשליח י א ׳ מ ה ם מ פ ת ת של פ ר נ ס ה ולכן ת ר ג ו מ ו‬
‫בשס ה ׳ כ ד ר כ ו ‪ ) .‬ע ז ( ו י ה ג ו ‪ .‬ב א ו ר דברי‬
‫ה מ ת ר ג ם ב ז ה ע ׳ באור ו מ ה ש ה ו ס י ף לשון‬
‫י מ א ה ו א ע ״ פ המפורש ב מ ״ א ובכל ו ג י ה י ם‬
‫א ם א ת כל דגי ה י ם וכו׳ • )ימ( מ ל א ה מ י ם ‪,‬‬
‫םליטין ב פ מ מ י א אולי יפרש מלשון מלוי ירים‬
‫שהוא החינוך לפל דבר שלטון כמייש ב ע ו ״ א ‪:‬‬
‫)‪ (3‬ה ק ב צ ו ו ש מ ע ו ובו׳ ו ש מ ע ו א ל ‪.‬‬
‫מט‬
‫ה כ ת ו ב פ ח ז כננים שענינו‬
‫הראשון מ ת ו ר ג ם בלשון ש מ י ע ה והשני‬
‫ב ^ ו ן קבלה ע י ׳ רש״י ד ל ב פ ס ו ק וישמעו אתיו‬
‫ו ב נ א י ר )לעיל כ ״ א ׳ ״ ג ( ו מ ה שלא ת ר ג ם‬
‫הראשון ג ״ כ בלשון קבלה ה ו א לפי ה ע נ י ן‬
‫בתתילת הדברים צ מ ו ע ד ה וצלה שמטן קולי וכן‬
‫ש מ ע בלק ו כ ד ו מ ה ‪ ) :‬ג ( פ ח ז כ מ י ס וכו׳ ע י י‬
‫לת״א ומלת ב ר ם לא א ה נ י ת א אין להם ת י ב ה‬
‫ב מ ק ר א כ י במלת כ מ י א כ נ ר נשלם ה מ א מ ר •‬
‫ו נ ר א ה שצ״ל ב מ ס ג ר ת והוא פי׳חל תותר כ מ ו אל‬
‫ת ת ד כבולי ע ת י ד ב מ ק ו ם ע ב ר כ מ ו שתרגם ש ם ‪.‬‬
‫ור׳־ל לא ה ו ת ר ת כלויואח״כ תולק יתיר ה ו א פ י ׳‬
‫שני למלוש אל ח ו ת ר ע פ ״ י הפשוט כשרש״י ז״ל‪:‬‬
‫) ה ( א ח י ם בתרגום אחין ג נ ר י ן גברין נ ר א ה‬
‫שהוא שני נ ו ס ת א ו ת כי ג ס לשון גברין גברין‬
‫ה ו א ס י ׳ של א ח י ם ‪ :‬כ ל י ח מ ס מ כ ר ו ת י ה ם‬
‫בארע תיתנותהון כמו במגורותיהם עי'‬
‫רש׳׳י ד ל וכן כ ת ב ה ר א ב ״ ע שהוא מ ג ז י ר ת‬
‫מ כ ו ר ו ת י ך )יחזקאל יו( והוא תשר ב י י ת כ מ ו‬
‫הנמצא ב י ת ה ׳ • ותרגמו לסי הענין ע נ ד ו‬
‫גבורא כלומר שנהגו עצמם ב ת מ ם ב א ר ן‬
‫מ ג ו ר י ה ם ‪) :‬ו( ב ק ה ל ם א ל ה ה ר ת ר ג ס לא‬
‫נ ת ת י ת ס י ׳ כ מ ו אל ת ח ת והוא ע ת י ד ב מ ק ו ם‬
‫ע ב ר ‪ :‬ב י ב א פ ם ה ר ג ו א י ש • קטלו ק ט ו ל לא‬
‫ת ר ג ם בלשון גבר או גברין כ ש ם ה ק נ ו ן להורות‬
‫ע ל ה ר ג ר ב כענין ו ה מ ת ה ח ת כל ה ק ה ל כאיש‬
‫א ת ר ‪ :‬ע ק ר ו ש ו ר • שור ס נ א ה ע י ׳ ר מ ב ״ ן‬
‫שהוא מלשון ו ת נ ט עיני בשירי ו ג ם ה ו א ת ר ג ו ם‬
‫מ מ נ ו ואולי נ ו ס ח ת ו כ י ״ נ‬
‫ה ע ב ר י בחרבי‬
‫כמו‬
‫שהביא האוג״ר‬
‫בי״בע‬
‫ע״ש וכ״ה‬
‫בסייפי וכו׳‪.‬‬
‫ל ק ב ל א פ ך ‪ .‬ויש ל ו ל י ם ל ה ג י ה‬
‫מט)ג(‬
‫א ב ך כ י כ ל לשון כ ע ס מ ת ו ר ג ם ב ל ׳‬
‫ר ג ז א מ נ ם נ ר א ה ש ה ו א לשון פ נ י ם כ ת ר ג ו מ ו‬
‫ב כ ל מ ק ו ם ו כ מ ו שלשון פ נ י ם ב ע ב ר י ת פ ע ם‬
‫ע ל הרצון כ מ ו א ם אי! פ נ י ך ה ו ל כ י ם ו פ ע ם‬
‫ע ל ה כ ע ס כ מ ו א כ פ ר ה פניו כ ת ר ג ו מ ו ש ם ‪.‬‬
‫כ ״ ה ב א ר מ י ת ו ב א ה מ ת ר ג ם בלשונו ה ז ה‬
‫להורות משל‬
‫כ מ י ס ה פ נ י ם ל פ נ י ם ואולי ה ו א כ מ ו ר א ו כ י‬
‫ר ע ה נגד פ נ י כ ם כתרגומו פ ס לקבל אפיכון‬
‫ברם לא‬
‫לאםחחרא‪.‬‬
‫אהניתא‪,‬מלשון‬
‫ח ו ע ל ת י ד ו ע ב ל ׳ ח ז ״ ל ור״ל כ מ י ם ה נ ש פ כ י ם‬
‫ש ל א נשאר א ח ר י ה ם כ ל ו ם כ מ ו ש ה ו א ב ב ״ ר‬
‫ס י מ ן צ ״ ס ע ״ ש )ועי שמלה(‪.‬‬
‫ברי‬
‫לשווי‬
‫ס ל ק ת א • לשווי ה ו א ת ר ג ו ם יצועי וננלת‬
‫ב ר י ה ו א ה ו ס פ ה ש א י נ ה צ ר י כ ה ואולי צ״ל‬
‫בדי‬
‫םלקתא‬
‫כמו‬
‫שהוא‬
‫ביב״ע‬
‫בעדן‬
‫ד ב ל ב ל ת א שווי ד ס ל י ק ת ע ל ה וכן י ה י ה בלשון‬
‫אונקלום כ מ ו באשר ע ל י ת והוא כ ל ׳ ה כ ת ו ב‬
‫ד ״ ה ובחללו יצועי א ב י ו וגו׳‪) .‬ח( ל ך י ו ד ו ן‬
‫כן הוא‬
‫והירושלמי‬
‫בתי״בע‬
‫א ב ל לשון‬
‫ב ך בבי״ת איננה מליצה נכונה בל׳ ה ו ד א ה‬
‫)עיין רטג״ם(!(‪) .‬י( ע ד ע ל מ א ע ד ד י י ת י‬
‫׳‬
‫"משיחא‪,‬‬
‫ז״ל ה א ו ג ״ ר ב כ ל ה ס פ ר י ם ע ד‬
‫ד י י ת י וז״ל ר ב י ע בחיי ו מ ז ה ת ר ג ו ם א ו נ ק צ ו ס‬
‫עדעלמא‬
‫כייבאדייתי‬
‫ותרגום‬
‫משיחא‬
‫והננתרגם ע ד דייתי משיחא ה ו א ע ו ע ה‬
‫עכ״ל‬
‫ו נ ר א ה לי‬
‫ובתיוב״ע‬
‫שאין ז ה מ ו כ ר ח ע ״ כ ‪.‬‬
‫ע ד ז מ ן • ד י י ת י מ ש י ח א ‪) .‬יעיין‬
‫ראנ״ע(‪ :‬ו ל י ה י ש ת מ ע ו ן ‪ ,‬ל ׳ ש מ י ע ה ב ת י ״ ו‬
‫ההתפננל‬
‫נגולה‪ .‬ע ל‬
‫שמיעה‬
‫ב ע ״ כ שלא‬
‫ברצון‬
‫של ח ו מ ה כ מ ו בנות צעדה עלי שור וכ״כ ה ר א ב ״ ע ושיים וכבר ב א ר ח י ב ס ׳ מאזנים כי‬
‫)ת( י ה ו ד ה א ת אוריתא ולא בהיתתא וגוי‬
‫התולס והשורוק יתתלפו ז ה ב ז ה ‪:‬‬
‫ב ת ר ג ו ם ה ז ה ה ה ו ס פ ה יותר ט ל ה ע י ק ר והנני להציג לפניך תש ה ט פ ל ב מ ס ג ר ת ו ה ו א יהודה‬
‫את‬
‫ו ג נ י י ; ' נ הלשין איוץ מידים גו וכי׳ יגדאה שהיא נמי גן אל!סאר)ישעיה מיני גי( יאמיכ כניד)‪be1‬‬
‫אני נע!מי מודה לו ני לגני יעקב וימו היא לימד שייוסאר נ מ י •‬
‫‪68‬‬
‫ויחי מט‬
‫שמלה גי‬
‫א ת )אוליחא ולא בסיסמא( לך יידון אחיך •‬
‫ילך ח ח ק ף • על בעלי לבבך • )יתבדרון ס נ א ך (‬
‫)יהון מחורץ קלל קד»‪ (1‬י‬
‫ב ע ו ר ף אויביך בטסי׳איח‬
‫מחחילחי‬
‫י ש ת ח י‬
‫ג ו ס‬
‫י‬
‫ל‬
‫‪1‬‬
‫בלשון ויסנוון ככל‬
‫י‬
‫י ש ת ח ו‬
‫ב ; י אמ‬
‫ל‬
‫י ו"‬
‫;‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ש ו נ י ת‬
‫י י' י י‬
‫כ‬
‫א ש‬
‫א ח‬
‫־‬
‫י‬
‫א‬
‫ל‬
‫ו"‬
‫ב ב ר כ ת‬
‫‪5‬‬
‫ג ו ו‬
‫י‬
‫(‬
‫המתרגם מ נ י א ברש״י‪):‬‬
‫ר‬
‫ח‬
‫ר‬
‫יכמ‬
‫לשון סםמיווויף‬
‫<‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ן‬
‫ס י‬
‫' ייד‬
‫י ״‬
‫כ‬
‫נ‬
‫ס‬
‫‪1‬‬
‫‪ 5‬נ ר א ה כ י ב א‬
‫' ‪"i‬‬
‫א ר י ה‬
‫י ולו‬
‫(‬
‫כ ל ד ב ר‬
‫י‬
‫יקל״ י׳‬
‫ע‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫ברצון )עיין שמלה(‪:‬‬
‫מ י ל א יבי״ג ה מ ל ה‬
‫)יא(‬
‫כפולה‬
‫מ י ל ת ‪ ,‬ובי״נ‬
‫והוא מין‬
‫צמר‬
‫ו ת ר ג ו ם צ מ ר צחר ע מ ר מ י ל ת ) מ ת ו ר ג מ ן (‬
‫ועיי אוג״ר‪ :‬נעווהי עיי רש״י שהיא לשון‬
‫י ק ב מלשון חז״ל‪ .‬ומאשר לא ת ׳ מ ע צ ר ת ו ה י‬
‫נ ר א ׳ שהוא לשון פרחים כ ת ר ג ו ם ומה פ ר ח‬
‫ו ה א ג מ א • ץינ( מ פ ר י מ י ז י א מי׳ רש״י ז״ל‬
‫ה י ם ‪ :‬ע ד צידון וברוב הספרים ע ל‬
‫שבוש‬
‫אמר מ ל ת‬
‫מעי)אוג״ר(‪):‬סו(‬
‫והוא‬
‫חולקא‬
‫ה ק ה ה א ת שיניו כי הוא‬
‫ו י ת א ר ע א אולי צ״ל בכינוי ח ו ל ק י ה ארעיה‬
‫כ מ ו שהוא בפי׳ רש״י ז״ל ראה לחלקו וכו׳‪:‬‬
‫מליצה על דבר הנעשה בהכרח כנד הרצון‬
‫)יז( סוסוון ו ר ת י כ י ן ב ת י ו ב ״ ע ב ל א מ ל ת‬
‫לח׳׳א ועס׳׳ז לשון יקהת נראה שהוא‬
‫ה מ ת ר ג ם מלשון‬
‫ע׳׳ר‬
‫ובלשון ח ד ל ר״י ק ה ה ) נ ג ע י ם ס׳׳ד( ורומה ללשון‬
‫ורתיכין וכן ה ו א נ ר א ה מ י ו ת ר ל פ י לשון‬
‫ולא כ ה ה ב ס שלא אמר להם דבר נ נ ד רציכם‬
‫ה כ ת ו ב ‪ ) :‬י ע ( מויינין י ע ב ר ו ן ב ל א מ ל ת‬
‫״ ן ‪) :‬יא( א ו ס ר י לגפן בתרגום מ ה‬
‫כ ד כ מ ו שהוא ביוב״ע )עיין אוכ״ר( וי׳ינ‬
‫?״יי‬
‫עי׳‬
‫פ‬
‫‪,‬׳‬
‫ר מ ב‬
‫ל א‬
‫‪( ,‬‬
‫שני פרושים ט י ׳ י ש ״ ״ל י‬
‫יפרש מלת ע י ר ה לפי׳ ‪' f‬‬
‫^‬
‫^‬
‫^‬
‫נ‬
‫ס‬
‫א‬
‫ר‬
‫ש‬
‫‪5‬‬
‫י‬
‫י י ינ' ״ ‪J.‬״‬
‫י‬
‫^‬
‫אינו! י ע ב ר ו ן ‪) :‬כג(‬
‫רש״י;״ל‬
‫בעלי פ ל ג ו ה א‬
‫וה^ה צריך להיות‬
‫פ ל ג ו ת י ה בכינוי‬
‫ו כ ב ר ה ע ר ו ת י בעו״א כלל א ‪ /‬ט מ ״ נ ר א ה‬
‫ע‬
‫י‬
‫ו‬
‫ס‬
‫‪, ,‬‬
‫וכו׳ פי׳ הענין על ת פ א ר ת הבגדים כי הארגמן‬
‫ל ו מ ה ליין א ־ ו ס וכן צבע זהורי הוא תרגום ש נ י ‪ ) :‬יב ( ח כ ל י ל י עיגים ג ס בזה מבוארים‬
‫לברי ה מ ת ר ג ם בפי׳ רש״י ז״ל ר ק ס ו ף דבריו עזב בלא פירוש והוא מ ה שסיים בעבור ובעדרי‬
‫ט נ א ‪ ' .‬ו נ ר א ה שהוא מפרש לשון לבן על התבואה מלשון שלה הלבן וגס על חלב הצאן‪ ) :‬ע ( והוא‬
‫לחון‪ :‬א נ י ו ת יכיש מחוזי! וטוב ימא יכול‪ ,‬הוא שני פי׳ והשני עפ״י המפורש בברכת משה ט‬
‫שפע ימים ינקו ושפוני טמוני חול )עי׳ עו״א כלל א׳ ציו! ז ׳ ( ‪) .‬יד( י ש ש כ ר ח מ ו ר ג ר ם‬
‫ת ר ג ם ע ת י ר בניכסין לקרב אל המשל )ע>׳ רשב״ס( • ) כ ב ( ב ן פ ו ר ה עי׳ רש״יז״לימ״ש‬
‫לעיל בלשון ופרינו בארן אשר לא תרגמו בשי פש כלשון פ ר ו ו ר ב ו ‪ ) :‬כ ג ( וימררוהו ורובו כל‬
‫לברי ה מ ת ר ג ם מבואר ברש״י ועי׳ באור מהרש״ר ומ״ש עליו בעו״א כלל וא״ו ציון וא״ו ‪.‬‬
‫כי מ ל ח ונקמוהי הוא מ ו ר ה על מלת ורובו שהוא מבנץ ה כ נ ר שעשו בו פעולה המריבה‬
‫והיוצא מ מ נ ה היא הנקמה ‪ :‬ב ע ל י ח צ י ם • גברין גברין בעלי פלגותא כבר כתבנו בעו׳׳א‬
‫כי הוא ב׳ פרושים א׳ ע״ד כחיציס ביד ג נ ו ר וב׳ עפיי פי׳ רפ״י ז״ל מלשון מחצה)ועיין‬
‫ללן״א( • ) כ ר ( ו ת ש ב ב א י ת ן ק ש ת ו עי׳ רש״י ז״ל וקשה מאוד שיהיה כל הלשון חוור על מלת‬
‫ותשב לבד• וכתבתי ע׳׳זבעו׳א כלל א׳ ציון ט ׳ ־ ט לענ״ד הוא ב ׳ פרושים ולפי׳ הראשון יהיה‬
‫מליצת קשת ע ל הנבואה ומלת ע ל דקייס הוא תרגום ויפוזו זרועי ידיו מליצה על התורה‬
‫הנחמדה מזהב ומפז ר ב • ומן ושוו בתוקפא הוא פי׳ שני על ותשב כפי׳ רש״י ז״ל‪ :‬מ ש ם‬
‫מ ע ה א ב ן י ש ר א ל ‪ ,‬אב ובנין וכו׳ נ ס בזה הוא ב׳ פרושים אחר כפי׳ רש״י ז״ל בלשון נועריקין‬
‫וא׳ לשון משפחה עי׳ רשב״ם ולכן ת ר ג ם בלשון זרעא כ ת ר ג ו ם לשון משפחה ב כ ״ מ ; ) כ ו ( ע ד‬
‫ת א ו ת דחמידו להון רברביא דמן עלמא!‪ ,‬הס האבות ובמדרש גבעות אלו אמהוח והעני! אחל‬
‫כי הוא כנגד ה ב ר כ ה הנזכרת ב ב ר כ ת משה ומראש הררי ק ר ס וממגד גבעות עולם ועי׳‬
‫רשב׳׳ס ובאור • ו מ ו ס ב על ב ר כ ת שדים ורחם הנזכר אשר לא הוזכר בברכת יצחק ואשר ע ;‬
‫זה התפצלו האצות והאמהות והיא הסך שלים צומקוח ו ר מ ס משכיל אף כי נאמר שס ויפרך‬
‫וירנן‬
‫לחם אבירים‬
‫ויחי• מט נ‬
‫לגרום ב ם ׳ פלגוםא והוא ח מ ו ם מ ע ר א‬
‫ו י ה י ה ה ח ר ג ו ס ק ר ו ב ל מ ל ח חיצים ע פ ״ י‬
‫ה פ ש י ע ‪ ) :‬ט ( ע ל ב ר כ ת א ד י ־ ל י כצ״ל‬
‫בשני ח י ב ו ח כ מ ו א ש ר לי וכ״כנ ב ש ם א פ ר י ׳ •‬
‫ו י ו ח ר ה י ה נכון ד י ב ר י ט לי א ב ה ח י ‪:‬‬
‫)כה( כ ב ר כ ת י ד ‪ ,‬בלא גולח די אוג״ר בשם‬
‫כ מ ה נ ו ם ח א ו ׳ כ י ג ס ב ע ב ר י גולח אשר קשה‪:‬‬
‫נ )פו( ו ש מ ו ה י כ ״ ה ב כ ל ה נ ו ם ה א ו ח‬
‫שלפנינו ר ק ב מ ת ו ר ג מ ן שרש‬
‫א ר ן מ צ א ת י ש ה ע ת י ק ופוויוהי כ כ ל לשון‬
‫ש י מ ה ש מ ת ו ר ג ם ש ו ו י ה ‪ .‬ו ד ו מ ה ל ז ה בלשון‬
‫לא ת ת ן מכשול ב ת ר ג ו ם לא תשים ת ק ל א‬
‫ו ע י ׳ מ ש ״ ש ‪ .‬והחלון{ מ ן ה מ ״ ם לוא״ו‬
‫שתרגומו‬
‫ארגמן‬
‫נמצא ע ו ד במלת‬
‫ארגוון‪:‬‬
‫ש מ ל ת גד‬
‫לה‬
‫וירבך עכ״ו ה ב ר כ ה הזאח י ו ח ר כוללת שלא‬
‫יהיה בהם ע ק ר ומקרה כ ל ל ‪ ) :‬כ ! ( בנימין‬
‫ז א ב י ט ר ף בצפרא ובפניא דברי ה מ ה ר ג ס ה ו א‬
‫בב׳׳ר א נ ל שס דריש ליה ע ל ה מ י ר ה ב ק ר‬
‫ו ה ע ר ב מלשון בבקר ו ל ע ר ב ‪ .‬אבל ה מ ה מ ם‬
‫ש ה מ ם ע ל לשון ולערב לעידן רמשא יהון‬
‫'מפלגין נ ר א ה שיפרש מלה לערב לכאן ולכאן •‬
‫ולשון ב א ח ס נ ה י ה יהבני מקדשא ה ו א כ ד ע ה לוי‬
‫זבחים נ ״ ד ו מ ו כ ח שם שר״ל ג ״ כ על ה מ ז ב ח‬
‫ט ק ו ס המקודש לדמים ו ע י ׳ מ ה שהעיר ב ז ה‬
‫ח כ ם א ׳ בציון ח ר ״ ב ‪:‬‬
‫^ ) ה ( א ב י ה ש ב י ע נ י וכן כאשר השביעך‬
‫בלשון קיום ולקמן וישבע י ו ס ף ואומי‬
‫ע י ׳ מ׳׳ש בעו״א בהפרש לשון ק י מ א ו מ ו מ ח א‬
‫שבחרגוס ובשבועח י ו ס ף ההנאי מפורש פ ק ו ד‬
‫הקוד ו א ז והעליחס א ח עלמוחי משא״כ לשון‬
‫ו ש כ נ ח י ע ס אביחי ה ו א ר ק ש נ ו ע ה לזמן כ י‬
‫ה מ י ת ה ה י א ט נ ע י ת ^ א י נ נ ה ע ל ת נ א י ‪ :‬ב ק ב ר י א ש ר כ ר י ת י ל י ‪ ,‬דאתקנית לא ת ר ג ם בלשון‬
‫זבינא או בלשון ק ט ן ו ג ס לא בלשון ח פ י ר ה ר ק כלשון תיקון כי ה ו א לא ק נ ה א י ח ה ו ג ס לא‬
‫ח פ ר ה כי ה מ ע ר ה ה י ת ה ב ע ת אשר ק נ ה א ב ר ה ם ח פ ו ר ה ועומדת ר ק שתקנה ואולי יפרשו בלשון‬
‫ה כ נ ה כי א ו ת י ו ת נ״ר מ ח ח ל פ י ס ו כ ן ת ר ג ו ס כל לשון ה כ נ ה בלשון ח י ק ו ! ‪) :‬ח( ו כ ל ב י ת י ו ס ף ק ״ ק‬
‫שלא ה ו ס י ף מ ל ת אנוש כ מ ו שהוא ביוב״ע אנש ביתא ויוסף• ועל לשון ביח אביו שאחריו לא ה י כ י ף‬
‫ג ס ה ו א מלת אנש וכן ב ס ו ף הענין וישב יוסף במצרים ה ו א ובית אביו בשני ה ח ר ג ו מ י ס בלא מלת‬
‫אנש אבל בכנוים כ מ ו איש ו ב י ת ו וכפר ב ע ד ו ובער ביתו ה ו א ב כ ״ מ בלשון אנש‪ ) :‬י ט ( כ י ה ת ה ת‬
‫א ל ה י ם א נ י • א ר י דחלא וכו׳ ובחיוב״ע א ר י דחיל ו מ ת ב ר מ ש מ ע שהוא מ פ ר ש מלשון ח ת ת‬
‫א ב ל ב א ו נ ק ל י ס יש לפרשו כ מ ו ה א ת ת ת אלהיס אני ר״ל נ כ נ ע ת ח ח י ו ע י ׳ מ״ש בזה ב ה ק ד מ ת‬
‫ס ׳ מ ב ו א ל״א ע׳׳ש הגאון בעל נ ו ד ע ביהודה ומ״ש ע ״ ז ה ח כ ם ה מ פ ו ר ס ם מוי י ע ק ב פ ט ע ר י ן‬
‫ב ה ע ר ה ל ה ק ד מ ת א ו ר ל נ ת י נ ה בחומש ד ווארשא‪) :‬י!( כ י ר ע ה ג מ ל ו ך א ר י בשתא‪ ,‬בלשון‬
‫ה נ ו ד ע ולהלן א ת ם חשבהס עלי ר ע ה נישא • אפשר כ י ה י א בדיוק כי ה ם אמרו על ה ר ע ה‬
‫ה נ ו ד ע ת ו ה י א ה מ כ י ר ה ו כ ד ו מ ה אבל ה ו א א מ ר ו א ת ם חשבתם שידע נ ס כל מחשביהם עליו‬
‫ו ה ו א כ מ ו שאמר שם ויתנכלו איתי להמיתו עכ״ז אלהיס חשבה ל ט ו ב ה • וכן היוב״ע שינה‬
‫ג ס ה ו א א ת לשונו אבל בענין א ח ר כי ב ז ה ת ר ג ם בל״י ב י ש א ו ש ס ת ר ג ם בל״ר מחשנין‬
‫בישין והעני! א ח ד ‪ ) :‬כ א ( ו י נ ה ם א ו ת ם ו י ד ב ר ע ל ל ב ם ומלל חנחומין על לבהון ׳ ה ו ס י ף‬
‫ת י ב ת חנחומין א ף שכבר א מ ר וינחם ובמדרש ה ו ב א ברש״י ז״ל ג ״ כ לבריס המתקבלים על‬
‫ה ל ב • כ ב ר כתבתי ב ע ו ״ א כ ל ל ב ׳ ציון ואו כ י מ ל ת יינחם אפשר לפרש על הפועל לבד‬
‫אבל אין ר א י ה שקבלו ה נ ח מ ה ו כ מ ו ש ה ו א ב י ע ק ב ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו וימאן‬
‫להתנחם • אבל מלשון וידבר ע ל לבס ה ו א שהכרית שפירושו שקבלו ההנחומין והוא כ מ ו‬
‫ה פ ו ך וידבר ע ל לבס וינחם א ו ת ם שעשה ב ה ם פעולת ה נ ח מ ה ו ה ה נ ח מ ו נ ר ב ר י ׳ • יחסיים‬
‫ב נ ח מ ה ס פ ר ב ר א ש י ת תהלה לאל נותן א ח ר י ת מראשית ‪:‬‬
‫‪70‬‬
‫לחם ושמלה‬
‫ו א ל ה ד‪1‬ם א ב נ י צ י ו ן ה ע ש ר ה כ ל ל י ם א ש ר ע ל י ה ם י ס ד ת י א ת ס פ ר י ע ו ט ה א ו ר‬
‫ב ד ר ך ה מ ת ר ג ם ז״ל‬
‫א(‬
‫‪.‬ב(‬
‫ג(‬
‫ד(‬
‫ה(‬
‫ו(‬
‫ז(‬
‫מדרכו ל ת ר ג ם ל פ ע מ י ם בשני א ו פ נ י ם ו י ו ת ר ‪ ,‬ו ה ו א כ מ ו ד ״ א וכמ״ש רש׳׳י ו״ל כ ס ׳ ויחי‬
‫)או ה י א כ מ ו נ ״ א ( ‪.‬‬
‫מ ד ר כ ו להוסיף ולפרש ע פ ״ י ה מ פ ו ר ש ב מ ק ו ם א ת ר ו ה י א מ ד ה א ת ת מ מ ד ו ת ר ״ א בנו‬
‫של ר י ה ״ ג ־‪.‬‬
‫מ ד ר כ ו ל פ ע מ י ם ל ה ע ת י ק במלות ל ש ה ״ ק ) א ף שהיי לו ג ״ כ בזה מ ל ה א ר מ י ת ( ו ה י א לפ׳ ע נ י ן‬
‫ה מ ל ה אשר ב מ ק ר א שהית ד ו מ ה ב ע נ י נ ה אל ה מ ל ה שהביא ב ת ר ג ו מ ו וכן כשיושיף איזה מ ל ה‬
‫על לשין ה מ ק ר א לצורך ה ע נ י ן לא י ד ק ד ק להביאה בלשון א ר מ י ת דווקא •‬
‫ה ר ב ה מלות נ פ ר ד י ם ב ל ה ״ ק ע פ ״ י מושג פ ר ע י אשר ביניהם ומשותפים ב א ר מ י ת ע פ ״ י מושג‬
‫הכללי אשר להם ולכן ת ר ג ו מ ם ש ו ו ה ‪.‬‬
‫ה ו א ה י פ ך מ ה ק ו ד ם אשר בלה״ק ה מ ה משותפים ע פ ״ י ה מ ו ש ג הכללי ו ת ר ג ו מ ם שונה ב א ר מ י ת‬
‫כ פ י מ ו ש ג ה פ ר ט י אשר לכל או״א מ ה ם ‪.‬‬
‫ה ר ב ה פ ע ל י ם ה ב א י ם בעברי בחבור ה כ נ ו י ס ו ה מ ת ר ג ם יפריד ה כ נ ו י ם מ ה ם ו י ת ר ג מ ם‬
‫במלות ה ג ו ף ו ה י ח ס לפי ט ע ם ה ע נ י ן ‪.‬‬
‫מדרכו לשנות ל׳ ה מ ק ר א מיתיר לרבים או להפך א ס להשוות לשון ה כ ת ו ב או ה מ א מ ר בדרך‬
‫א ת ו או ל ט ע ם א ת ר ‪ .‬ו ע ״ כ י ע ז ו ב ג ״ כ ל פ ע מ י ם א ת דרכו בהשוואת הלשון לפי ט ע ם ה ע נ י ן •‬
‫ח ( ה ר ב ה בל׳ ה ת י מ ^ והשאלה אשר יעזוב ה מ ת ר ג ם לשון ה כ ת ו ב ויפרש ה כ ו ו נ ת ‪ .‬ו ה ר ב ה ב א י ם‬
‫ע פ ״ י לשון ה כ ת ו ב וע״ש כ ס פ ר י ע נ י ן ה מ פ ר י ד בזה ‪.‬‬
‫ט ( ת ח ת ה ״ א ה י ד י ע ה ב ע ב ר י ת י ב א ב ת ר ׳ אות א ׳ וקמ״ץ לפניו ב ס ו ף ה ת י ב ה ו ג ס יש כ מ ה מלית‬
‫אשר יבואו כעברי כלא ס י ׳ ה נ ו ד ע ו ב א ר מ י ת יבואו ע ס ס י ׳ ה נ ו ד ע ו ה מ פ ר י ט ) ע ׳ מ א מ ר פלג‬
‫אלהיט( וכן יש להיפך •‬
‫י ( מ ד ר כ ו ל ה ס י ר ולהרתיק ה ה ג ש מ ה מ ה ב ו ר א ית״ש ויפרש ה ת א ר י ם או ה פ ע ל י ם אשר אינם‬
‫נאותים עליו י ת ׳ )ויבואו ב מ ק ר א ע ״ ד לשון ב״א( בדרך נאות לפי ה ע נ י ן וכאשר כבר ה ו ר ה‬
‫ה מ ו ר ה ז״ל ו ה ר מ ב ״ ן ז״ל והר״י ע ר מ א ה ז״ל א ת דרכו בקודש •‬
‫הן ה מ ה עשרת‪ .‬הכללים אשר ה ק ד מ ת י ב ס פ ר י ע ו ״ א לפני בא ה ש פ ר ה ז ה והבאתי ס ם‬
‫ד ו ג מ א ו ת לכל א ת ־ מ ה ם ו ה מ ה נפוצים ע ״ ס ס פ ר י ז ה כל אתר על מ ק ו מ ו ‪ .‬ויתר נטיות ה מ ת ר ג ם‬
‫ז״ל מלשון ה כ ת ו ב אשר כ ב ר ה ע י ר עליהם האוג״ר בנתיבותיו • ותהלוכותיו בדרשות תז״ל‬
‫אשר ר א ה לקרב ב ת ר ג ו מ ו יבוא בר ת כ ה כ מ א מ ר מ ש כ י ו ת כ ס ף אשר יעדתי כ ה ק ד מ ת ויבא‬
‫נ ת ל ק י ם ה ב א י ם ברצות ה ׳ א ת ד ר כ י ‪ .‬ו י ק ר א עלי מ ק ר א שכתוב כי רצו עבדיך א ת א ב נ י ה ‪:‬‬
‫ובני ציון יגילו ו כ ו ׳ א מ ן ‪.‬‬
‫לחם‬
‫לו‬
‫ושמלה‬
‫ואלה ה ג ה ו ת ו מ ל ו א י ם אשר ראיתי אני ורעי ה מ ו ז כ ר ‪ .‬ב ה ק ד מ ת י להעיר‬
‫בשום עין על מ פ ר י ז ה ל ע ת ה ג מ ת בכי ט ו ב למלאות א ת העלה האחרוגה ה ז א ת ‪.‬‬
‫א )א( בלחיא וצ׳ל והא פקין ציל וסא חקי! ל ב י )כי נמחירנמן שס הביא שניסס כי טוב ארי‬
‫חקי! והגה טוב וסאחקין וצריו למחוק שס הראשון‪ ,‬או אסשר שהיה לפניו ניכ שני‬
‫נוסחאות וע״כ הניאו נשני השרשיס( י ב ) ה ( ב ש מ ל ה במוסגר ‪ :‬ונס הא׳ נתהליס )ע"ח כיד(‪:‬‬
‫וגט וימטר סשני שס פכ״ז)נציל והוא חסר נ ק א נ ק א ר י א ק ( • )שם( עפהיכ )שמוחסיו( וע״ש בבחור‬
‫שכילל נ ס הנשר ‪ .‬ומלני זה אין שאלה מחרנוס אמ״ח על חיא כי לשוטחם נבדלים זה מזה‬
‫)מוסר״י( ־ ןי )ב( בלה״א • ומוסב על סנשיס אמנס לס׳ו סיה ציל אחבחרא בא׳ ונקמ־ן לסנ־ם‬
‫כמשפט ל״נ נארמיח והרבה נמצאים כן נחרנוס ע״י הענרי ועיין נס מיש נסרשה נח על לשון‬
‫אחילייו)ט׳‪!.‬׳( • ) י ד ( בלח״א ־ וזה פשוט שהוא הקירוס כוי שנחי ורא־חי כי א‪-‬ן זה סשוט‬
‫כיכ כי בנמ׳ )יגמוח ייז( מאי לאו היינו קריוי היינו קרחוי לא קריוי לחול קרחוי לחוד ונס‬
‫בחרנים נכמה נוסחאוח קריו • )שס( יכן נ נ ״ י צ״ל נשיי ־ ח ) י א ( מ ה ת והיא בינוני סמול‬
‫כמו בעזרא מהחחין שהיחיד מהחח ינהשממח היא המין מחח וברונ הססריס מחיח בצירי והוא‬
‫ט )כג( מ א ח ז ר י ן נ א ׳ הנני! כמו מהחחין שהונא‬
‫ל ) *י( י‬
‫י‬
‫‪ °‬י‬
‫יף )ו( נהפרה )שורה יי( ונשפטתי עמם שם ‪ :‬וכן בעמק החרון‬
‫לעיל )אוניר( •‬
‫טן )יג( ב ל ח י א‬
‫)שם י ייי( תיי ניכ נמישר פילוג לינא י שהמשפט חרוץ שס )עיש " י י ( י‬
‫אף אנא שריח חזיא ‪ ,‬וב־״נ האף ס נ א וי״נ סברס ה נ א )איג״י( ־ כ ה )כיה‪ (.‬נהמרה והיא מן‬
‫'״י ' ל • ב ט ) ה ( בלה״א‬
‫הפעל ייקח אח אירחו ויגלום )כצ״ל( י כ ן ) כ ו ( ב ש מ ל ה‬
‫הירעיחון והוא מורכנ מן ייטון אחון אנל הייעחון הוא לשון עבר ואין י ר ן ל־א נדרך לה״ק לומר‬
‫ייעחי נמקוס יודע אני והער ויאמרו ייענוישחרנומו יישון)ניניני( ולא י ד ע נ א ) ע נ ר ( וגייס ייעין‬
‫אנחנא ונכון הוא מאוד וכן נ ח ת ו ם הלא ידעחס כי נחש ינחש יכן אחס ידעהס כי שנים וכו׳‬
‫ירעיחין )אונ״ר בקי‪5‬ור(‪)-‬שס ז׳( הא עוד ונש׳ יאיר ויש מסורה לנהרדעי הא עד נען )אוניר( •‬
‫נ‪£‬ב )ז( בלח״א דימלל עמהין והוא לשון ע ח י י חשנ נלנו מה ירנר להם ומשסנזי יי ימלל‬
‫וברונ הספרים השמיטו היו׳״י כררנס ולא הביני שהוא יויי סאיהן )אונ׳רעיש שהאריך( ולדעתי אין‬
‫זה מוכרח כי הכחונ יססר מה שהיה שחשנ מה שדבר עמהם‪) .‬שס ט״ו(נלח'א ח ח נ ח ר ו ן ברייש‬
‫כמו השני ויבחנו י נ ר י כ ס ונס׳ שלפנינו ננוין והוא טעוח )אוניר(‪) .‬שם ט״י( ח י י פ ר ע ה‬
‫)אוניר נשם שני ניסחאוח( ־)שם כיח( לאחוהי והביא האוניר נשם ק י ס ו & ׳ יאיר באחוהי •‬
‫ע‬
‫ח‬
‫כ י‬
‫י ה י ה‬
‫ב י נ‬
‫נ י‬
‫פ י ע‬
‫א י נ‬
‫ס י ע ת‬
‫תוספת‬
‫נ ת‬
‫נ ל‬
‫מ ל ו א י ם לסדר ויחי מ א ת ירירי כ מ ו ה ר ״ י ב ה ק הגיל‬
‫מ‪1‬־ן ) כ ב ( ב צ ל ו ת י ו ב ב ע ו ת י ‪ ,‬מלח בקשחי עשה מל׳ נקשה עיכ ח׳ במוחי ונחרני ח׳‬
‫•בצלותי כי החסלה מנינה על החדס נחרב ניד גביר )רבינו נ ח ״ ( •‬
‫מ ט )ב( אולפן‪,‬היסיף מלח אולסן כי לא ציה להם יעקב סה דבר מה לשמרה ולעשותה‪,‬אבל‬
‫ר ק הורס ולמיס מ ו ס ר ׳ ו ח ׳ מוסר לא לקחו אילפן לא קנילו ‪ ) .‬ד ( א פ ך ‪ ,‬נ ס ל י ע ח המשרש־ס םעטגו‬
‫כעס ו ר ו נ ו ) ו ע ׳ באור לעיל‪ ,‬ל״ס כ י ב ‪ ,‬בשם ס ה י י ‪ :‬ויקס בחמתו כי׳( נ י י ד היא ואץ שני לי בתרנזס‬
‫ואפשר נס פענינו מל׳ חו'ל‪:‬איא יכולין לעמיי על א ס ו של דול וסי׳ סמ״כ מ ‪ » :‬י ‪ ,‬והערוך פי׳ עקרו‬
‫כוי או ל ע ח ו ‪ ,‬והביא נס מל׳ חז״ל פ ח י ו א כ א ו ס ח א פי׳ ק ל ה ‪ ,‬והכוונה פה שהלן אחרי קלות‬
‫ל ע ח ו ‪ .‬וע׳ נאור סרמ״א ש׳א)י״וכ״ח( • י ח ו ל ק י ת י ר ׳ או ר״ל שוס חלק א׳ יחר לא בבכורה ולא‬
‫בכהונה כ ו ׳ ; חו יכוון רק על חלק הבכורה לבי כר׳ סמפ׳ שלא רמו יעקב כאן רק על הבכורה ולא‬
‫טלהכהונה והמלכות)ע׳ באור הישיר(• ס ל י ק ת א ‪) ,‬הב׳(‪ ,‬מפרש עלה כמו עליח לנכח)יפ״ח ע"ש(וע׳‬
‫הל״ע סי׳ שליה‪ ) .‬ה ( גבורא‪,‬אין במלה זו שוס רמז על עשוהס חמס ובמקרא נזכר עשוח גבורה המיר‬
‫לשנח‪ :‬ונבורחו אשר פשה‪ ,‬מששה חקפו ונבורחי ויומיהס ‪ ,‬ונראה שראה סמחרנס להסיר ל׳ גנוה )ס׳‬
‫פ י ׳ הרר״ק להלן פכינ( והסב הלשין לשנחןונס טעס סכחונ ייל לפי״ז‪ :‬כלי חמס פי׳ החרב שניר שודד‬
‫היא כלי נשק לחמס ושוי נ ה נסנו עצמם במנירחס ‪ ,‬והיא איכ מעשה ננורה ע י י חגור חרנך על ירך‬
‫גביר אנל לא שהם עשו חמש‪ ,‬יגס ל ק הוסיף עול מ ק ו ל ס ‪ :‬נוברין ננרין • )ו( לבוהן־‪ ,‬הוסיפה‬
‫על‬
‫לחש ושמלה‬
‫‪72‬‬
‫‪15‬‬
‫על העברי אולי ג*כ לחקון הלישלא יובן קהילה למרילה ) ע ׳ *יה" ('• ש ו ר ם נ א ה ‪ ,‬היסיףמלי!‬
‫סנאה עפ״מ שאמרו חז״ל)יומא נ״ב נ י ( חמשה מקראות אין להם הכרע שאח ארור כוי וסרש״י וברצונם‬
‫עקרו שור א ר ו ר ‪ ,‬שור של שכס כ ו ‪ /‬א ו ארור אסם עיכ ‪ ,‬ולכי שאין ה כ ר ע ת ׳ מלח ארור למעלה ולמשה‬
‫)יע״ש בחושי( ו ה נ ן ‪ ) .‬ח ( ב ך יודון א ח ך ‪ ,‬החיס׳)מכיח י״א נ י ( הביאי נשס ח ר נ ו ס ‪ :‬א ח ה ו ר י ש‬
‫כ ך י ו ר ו ך א ח י ך כוי שבשביל שהתחלח להורוח בא רחוב) והודה ע ״ כ ‪ ,‬וכבר העיר הגאון מכרי״נ‬
‫שס שלא מצא כן נשום ח ת ו ם ‪ ,‬ואני אוסיף כי מלח כ ך איננה מלה ח מ ו מ י ח כלל)ונח״א כ ן כ נ ע נ ר י (‬
‫אבל היא מלה חלמוייח מן ככה נ ע נ ר י ח )עי אוס״ש( ־ וכיה במ״ר אחיך מוליס ב ך כוי ע״ש יס״ח •‬
‫י ת ב ד ר ו ן ‪ ,‬כיה ברוב הספרים ואיננו נכון כי אחריו יהון מחזרי קלל קלמך מה שא״צ לאמרו אס כנר‬
‫נ ת פ ז ר ו ; ובדפוסי )לסכינא יסנייניטה( י ח ב ר ו ) ל' ש נ ר ‪ ,‬דחלוש יהושע תרגומו וחבר)אונ״ר( ‪,‬‬
‫ושני נ ה ו נ י ס ננדו נ צ נ י ם ‪ :‬קומה ה' ו י פ ו צ ו אויביך )ויחנדרון סנאך( ו י נ ו ס ו )ויערקון(‬
‫משנאיך מפניך )וע״ש רשיי ו ב א ו ר ( ‪ :‬יקום חלסיס י פ י צ ו אויביו ו י נ ו ס ו משנאיו — וידוע‬
‫כי תזרח קדל היא הניסה )עי ב א ו ר ( ; ע״כ יש לנו לילך אחר ניסנזית ר ו נ הספרים ־ ל מ ש א ל‬
‫ב ש ל מ ך ״ כ ן גס חיי על ולא הניאו לי מנחה ישאיל )ש״א י׳ כיי( ילא אתי למשאל נשלמי׳׳וע״ש רייגן‬
‫ובאור ‪ ) .‬ט ( מדין ק ט ל א ‪ ,‬סי׳ סחוקיני מיין הרי נח חמר יבניה ‪ ,‬יעי חוס׳ סנהדרין)וי ע״נ( י ״ ה‬
‫אלאכננד יהודה כ ו י ‪ ,‬ונח״א מהרש״א שס ‪ ,‬זע׳ מירש י ‪ ) ,‬י ( ע י י ר ש ו ל ט ן ‪ ,‬כלשון חעשה מליכס‬
‫ל א ח א ב ‪ ,‬ובח״י לנוע על העצים למעני מ ל כ ו ‪ .‬ע ד ע ל מ א ‪ ,‬לפי״ו מלח עד כמו לעי )לעולמי עד(‬
‫וע״כ עמד מעמי בי להורוח שאיננו נמשך אחר כי יבוא שילה ) ר נ ״ ח ( ‪ .‬י ש ת מ ע ו ן ‪ ,‬כפיי רש״י יקהש‬
‫עמים אסיפח‪-‬עמיס שנא׳ אליי נויס י ל ר ו ש ו ) ו ח ״ י ש ס ‪ :‬לי׳ כוי י ש ח מ ע ו ן( יכ״ה נמ״ר ע״ש ו‬
‫ינס ת׳ ו נ ס ל ה אל מחנה ארס ו נ ש ש מ ע ‪ ,‬יהוא מלי יבני עמון משמעחס שחיי ישחמעון ל הין‬
‫)יוו‪::‬וטרוויר‪5‬י‪ (3‬סריס למצוחס‪ ,‬יכ״ס הרל״ק פה ע״ש • ס ח ו ר ס ח ו ר ל י ה ‪ ,‬זהי אולי ח׳ של ע י ר ה‬
‫)סייסכיבו( וכן אמרו ט״ז נמלרש רי״א גפן שכחו רע איסרין לי כרקוס א' ואמר כחכם בעל מרפא‬
‫ל״א )צד י״ח בהערה( שרצינו ל נ ר המקיף ]ת׳ וינואהמענלס לכרקומא[ ומלח עיר )וכן קיר( ענינה‬
‫הקשה ע*ש ישעור הכחוב ע״פ ה ח ת ו ם יאסור אח הצדיקים ס נ י נ ו ‪ ,‬וכמו שנאמר‪ :‬יהיה צדק אזור מהניי‬
‫)ישעי' יא( וש״י שס נ״כ ייהין צדיקיא סחיר סחיר לי׳ כ ו י ‪ .‬ימה שח״א יעבדי אורייתא )לולא לנרי‬
‫רשיי ז״ל היי( נראה שהוא ח' של שירקה כי ה ס מבחר המס כשירקה מנחר ה נ פ ך ) ט ו ( ו ד א ש ת א ר ו ן‬
‫כ ו י ‪ ,‬כרשנ״נ נשלרש שנס שנעו של יששכר הניח יחירוח בארצו שלא הורישם והיו לו למס עונל‬
‫אף שלא נוכר מפורש כן אצלו נמקרא ) נ ס י יהושע ושופטים( כבשאר השנטיס‪ ,‬וע״ש יס״ח‪) .‬יו( פ ר ש י ן‬
‫ע ם ר ג ל א י ן ‪ ,‬רימז למיש בשמשו) ‪ :‬ויך איתס שוק על ירך )שוס׳ טיו ח׳( וחיי שס ניכ פרשי! עס‬
‫ר נ ל א י ן ‪ ,‬וכפרש' שס כי שיק היא הרוכנ כו׳ ולעת הריקים שס לסיסך )וכבר כן העיריחי שס ע״ז‬
‫ב ב א י ר י ס י ש נ י ם שלי הנספחים לסשרי מ ק ר א י ק ל ש הייצאיס שה עירני לאור!עיש( •‬
‫סוסון ורתיבין‪,‬כ״ה ח' של סיס ורכב‪ ,‬יניסל טיקיר בשניהם ‪ :‬אח סיסיהם ח ע ק ר ‪ ,‬ייעקר לול אח כל‬
‫ה ר כ נ ) ! ח ״ י שם ו ע ק ר כוי ר ת ‪ .‬י כ י א( יעי נאור לעיל)מ״ט וי( שללעחי לא נופל לשין עיקור‬
‫נפיעל ר ק על הנהמיש ) נ ס כ י לא כ״כ לחיא שם( יאולי רחיכין ה ס רכנ בהמיח אחרוח לא סוסים‪,‬‬
‫רכב חמור רכב נמל ‪ ,‬וכמ״ש הרל״ק בשרשיי על נסוסיו וברכני ע״ש • ) י ט ( מזייני) י ע ב ר ו ן ‪,‬‬
‫כמי שאמר להם יסישמ טרס עברם חח הירדן )יהושע א׳ י״ל( ואחס ח ע נ ר ו ח מ ו ש י ם יגי'‬
‫ילנסוף אמר להם )שס כ״נ ח׳( נ נ כ ס י ס ר ב י ס ש ו נ ו ונו׳ יוהי שת״א י נ נ כ ם י )‬
‫י ח י נ ו ! ‪ ) .‬כ ב ( ח ו ל ק א ו א ח ס נ ת א ‪ ,‬חלק הנכיר וירושח הפשוט )רמבין לעיל‬
‫סניאין‬
‫מ*ח ו׳ עיש י נ ר ח י ס נ א י ר ך ( ‪ ) .‬מ ( י א ת מ ד ר ו י ת י ר ‪ , ,‬קשה יחס הפעול אחר הסחפעל )עיין‬
‫באיר לעיל ל״ז י״ח ‪ 1‬ס ' מרפא ל״א § ס ( ינקיס מצאחי י א ח מ ר ר י ע מ י ה ) ב י מ נ י ת ‪ ,‬ועוד(‬
‫ינק״ס י א מ ר ר י עמיה )קראקא ה מ נ י ת ( יייחר נכין לגריס י א מ ר ר ו י ת י ה כמו יימררו‬
‫אח חיהס שח׳ ו א מ ר ת יח כוי • ונקמוהי‪,‬הני"ן צ״ל נ ס ח ח ולא נ ח י ר י ק ) מ ר פ א ל״א(• ) כ ד ( ו ח ב ת ‪,‬‬
‫ת' כמו ו ת ש ב מגורש שוב כי ׳ ו ה ש ב מגורח ישנ ראוי ו י ח י נ ח ‪ ,‬ובח״י ניכ והדרח נו׳‬
‫וכן לרש ר״י )בסוטה ל״ו( ש ש נ ה קשחו כ ו י ; כי נ ' שרשים אלו מתחלפים כמו ש ו נ ששבו)ירמי׳‬
‫מ י נ ( לישיגה‪,‬י י ש י נ ישיגני)״״נ ני״י( לשינה‪ ,‬וחילוף נס שאר גורוח הנחים ידוע‪) .‬בו( מ ק ר ש א ‪,‬‬
‫ע' שמלה׳ומסירש במדרש ר״פ פשר קריא במזבח מה סואב היה חיטף כך הי׳ המזבש שיניף את סקרננוש‬
‫כ ו ׳ ) ו נ ע ל ם מדרש זה מהחכם הנז׳ בציון שס )עמול ס״ח( וגס מהרשליל המשיכו שס עמוד צ' עיש( ־‬
‫(‬
‫‪,‬‬
‫ח‬
‫םפר‬
‫לחם ושמלה‬
‫כולל‬
‫אונלןלוס‬
‫באור דברי המתרגם‬
‫י פרד‬
‫«(‬
‫באור ה מ ל ו ת לשרעיהם‬
‫אוהב‬
‫עש׳י ס'‬
‫ע ל םדר פרשיות התורה‬
‫ז״ל‬
‫ל ש נ י ם‬
‫המתורגמן‬
‫הנוסחאות וכרורם מס׳ היקר‬
‫וקבוץ‬
‫ג ר ו ע ל דבריהם הערות ונוסשות • ההוא יקרא ‪:‬‬
‫לחם אבירים‬
‫ב(‬
‫באור הטעמים ושינוי העתקתו ממקום למקום ומענין לעני! עש׳י רוח מ ב ע ה ו במקרא־ ק ד *‬
‫א » ר ק ב ל משי התנאים ר י א ‪ .‬ו ד י י ‪ ,‬קראתיו‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫חלק‬
‫שני ע ל ס פ ר‬
‫שמות‬
‫כ ל א ל ה מ ק ו ב ץ ו מ ח ו ב ר בעזהש״י ע ל ידי‬
‫בן־ציון י ה ו ד ה ב ל א ׳ א מ י ה ׳ א ל י ה ו ד ל ב ע ר ק א ו ו י ץ ב ע ה ׳ מ ם׳ ע ו ט ה א ו ר‬
‫—«««&‬
‫‪—»SJ<J‬‬
‫ווילנא‬
‫ב ד פ ו ס ר ׳ יוםף ר א ו ב ן ב ר ׳ מגחש מן ר א ם‬
‫שגת‬
‫לפיק‬
‫תרט׳ו‬
‫‪JIEXEMT. BACHMJLA,‬‬
‫‪e.‬‬
‫‪y i m e j c c c a .‬‬
‫‪K o M M e i r r a p i u‬‬
‫‪T.‬‬
‫‪Ka.iAcfiCKarO.‬‬
‫‪11 0 6 x « c n e n i e‬‬
‫‪1‬‬
‫‪lacvib‬‬
‫‪I I .‬‬
‫‪BIULHO.‬‬
‫‪P o M M a .‬‬
‫‪P . M .‬‬
‫‪T1morpa<1>n‬‬
‫‪1834.‬‬
‫‪Jib‬‬
‫‪To.iKonauie‬‬
‫ה קדמה‬
‫א מ ר ה ר ב י ץ בין ה מ ש פ ת י ם ‪ ,‬ש פ ת לשון ה ק ד ש ) ע ב ר י ת ( ו ש פ ת לשון‬
‫הטהור ) א ר מ י ת ‪ ,‬עי׳ עס״ו א״ח סי׳ סל״ד( אשר ב פ י אוגקלוס ז״ל מתרגם התורה‬
‫ה ק ד ו ש ה ‪ :‬זה לי שתים עשרה שנה א ש ר החילותי להראות א ת אשר לקםתי‬
‫אורות ב ד ב ר י המתרגם ז׳׳ל בעשרה כללים אשר ה צ ב ת י ם בציונים ב ס פ ר‬
‫ע ו ט ה א י ר ראוהו חכמים ויאשרוהו ונבונים ויהללוהו ‪ ,‬כי מעטהו ה ה ל ה‬
‫לראות אור מתגוםם ב מ ש ב צ ו ת זהב לשון המתרגם ע״פ דרכו בקודש ‪ .‬ועל‬
‫דרכיו גגה אור בעזרת ע ו ט ה א ו ר י ‪:‬‬
‫׳‬
‫ח ס ר י ה ׳ ל א ת מ ו וזה שגים אהרות עזרגי ה׳ ל ת ת לפגי אחי ועמי מן‬
‫הלתם אשר ערכתי ב ז ע ת אפי צרור ב ש מ ל ת י אשר ארגתי ביגיע כפי ‪ ,‬ושניהם‬
‫כ א ח ר ט ו ב י ם ל ב א ר דברי המתרגם ז״ל על סדר פרשיות התורה מראשיתה ער‬
‫הראשון הוא ברור הנום׳ ובאור המלות איך ו מ ה ‪ ,‬והשגי הוא באור‬
‫תומה‬
‫העגין ושינוי הלשון על מד‪ ,‬ולמה ואשא ירי קודש ‪ ,‬ואברך א ת ה׳ נותן‬
‫׳‬
‫׳‬
‫לחם ושמלה‪:‬‬
‫א מ נ ם מנסיבות נסיבות שונות‪ ,.‬לא ה ד פ ס ת י אז רק חלק אחד והיא‬
‫על ספר ב ר א ש י ת לבדו ואשא עיני אל ההרים על ד ב ר הנשארים מאין‬
‫יבא עזרי ?‬
‫ע ז ר י מ ע ם ה ׳ ‪ ,‬כי ב א ח ת ע ל ת ה לי כי מצאו םפרי אשר הכינותי בעניי‬
‫חן גם בעיני המעגיםטריום)שר ה ה ש כ ל ה ( ‪ ,‬למצוא ב ם ה ו ע ל ת ל ב ת י השפר‬
‫לבגי י ש ר א ל ‪ ,‬וירו ה ח מ מ ה נטויה ל ק ב ל ממגי כ א ש ר יגמור ה׳ בערי עקזעמפלארין‬
‫מספר ידוע ‪ ,‬אשר אקוד‪ ,‬לאל גומר עלי כי ע ת ה אובל לגמור ב נ י טוב כל‬
‫ואורה לה׳ בי גמל ע ל י ‪ ,‬והנני נותן לפניכם בזה א ת חלק‬
‫הספרים ער תומם‬
‫השני על ת ב נ י ת הראשון עם גוםסית הערות ישרות ותיקוגים ט א ת החכמים‬
‫המבקרים אשר בעיר המלוכה כאשר עיגי ישרים תחזינה מ י ש ר י ם ‪ ,‬מ ל ב ר איזה‬
‫הערות מידידי מחו' ה ר ב היקר ובו׳ מוהר׳׳י נ״י אשר שמו וזכרו הזכרתי גם‬
‫בתקדמתי לחלק ה ר א ש ו ן ‪ ,‬קומו נא אחי ועמי ובואו לעזרתי ל ק ב ל מאתי בס‪£‬״י‬
‫א ת ה ח ל ק הזה על הספר ש מ ו ת ד ב ר ב ע ת ו ‪ ,‬ולרגלו יבואו ב ר צ ו ת ה׳ דרכי ‪/‬‬
‫גם יתר החלקים במועדם ובזמנם ‪ ,‬ויהי* ה׳ אלהינו עטנו ולאורו גסעה ונלכה ‪:‬‬
‫׳‬
‫‪t‬‬
‫המחבר‬
‫מכתבי הוזלה‬
‫ולמען‬
‫ד ע ת בי‬
‫ג ת ק ב ל ו דברי אשר יגעתי ומצאתי ת י ל לםני גדולי ישראל‪.‬‬
‫ירבו ב י ש ר א ל‬
‫עיגי ה ע ד ה אציגה לפגיכם שני מ כ ת ב י ת ע ו ד ו ת םגאוגי עולם כמוהם‬
‫וזה * ס ם וזה זכרם לשם ו ל ת ה ל ר ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מכתב‬
‫הגאון‬
‫הגדול‬
‫מופת‬
‫דורו‬
‫ל מ ע ל ה ולםעלה מורינו ורביגו‬
‫צדיק ועגיו‬
‫הרב‬
‫ז צ ו ק י ל בעל המחבר םפר מ ש ב נ ו ת‬
‫עולם יהיה צ ד י ק ‪,‬‬
‫דק׳׳ק‬
‫יעקב‬
‫כבוד‬
‫קארלין‬
‫קש״ת‬
‫מבריזי)‬
‫מוהר׳ר‬
‫יעקב‬
‫וקהלת‪.‬י־יעקב‪,‬‬
‫ושפתותיו יהיו ד ו ב ב ו ת באשר הוא‬
‫לזכר‬
‫שם ‪:‬‬
‫)יוזיל מעימיס אחרי רואו הקינמרסיס אשר הובאו לפניו‪ ,‬נאשר עלתה על רוחי ‪ 16‬להרפיה הנאור על‬
‫השרגוס עס החומש ופי' הרמג׳ן זיל( •‬
‫מו׳׳ה בנציון י ה ו ד ה‬
‫ה א ל ה ש ו ל ח ו מ א ת כ ב ו ד ה ר ב ה מ ו ש ל ג השנים‬
‫האנשים‬
‫ב מ ר ה א ל י ה ו ב ע ר ק א ו ו י ץ מווילנא‪/‬אשר ב ד ע ח ו להדפיס חומשים ע ם‬
‫פ י ' ה ר מ ב ״ ן ז ״ ל ‪ ,‬ומצורף ל ז ה פירושי א ש ר ח ב ר ע ל ה ת ר ג ו ם א ו נ ק ל ו ס א ש ר‬
‫ב ד ק ד ו ק ובחלופי ושינויי ה ל ש ו נ ו ת ה א מ ו ר י ם‬
‫י ג ע ומצא ל ב א ר ע ו מ ק דבריו‬
‫בדבריו ז ״ ל ‪ ,‬ע ל ה כ ל נ ת ן לב ל ע מ ו ד ע ל תוכן כוונתו ז ״ ל ‪ ,‬וכאשר ה ו ב א לפני‬
‫ח ל ק א ח ד מחבורו ק ר ח שמו ע ו ט ה א ו ר ה ע י ר כ מ ה ה ע ר ו ת נכונות בדברי‬
‫ה מ ת ר ג ם ז ״ ל ‪ ,‬ו כ ב ר ת מ כ ו ב י ד י ו ה ר ב נ י ם ה מ ו ב ה ק י ם ד ק ״ ק ו ו י ל נ א וימ׳׳ם‬
‫מ ע ש ה ו ב א מ ו נ ה וראוי ל ק ר ב ה אל ה מ ל א כ ה מ ל א כ ת הקודש ‪/‬‬
‫והעידו אשר‬
‫לתמוך ביד‬
‫ד ל י ע א זכו ב ח ו ת מ י ה ן נ ד י ב י ע י ר ו ע י ר‬
‫ועוד בקהלוח קדושות‬
‫ה ר ב ה מ ח ב ר ו ל ק ב ל ס פ ר ו כשיצא מ ב י ת ה ד פ ו ם ‪ ,‬ל ז א ת מ ה ר א ו י ל כ ל נדיבי‬
‫ה ד פ ס ת ה ח ו מ ש י ם וכו׳ ו ע ם באור ה ר ב ה מ ח ב ר ע ל‬
‫ע ם ל ת מ ו ך ידיו ע ל‬
‫ה ת ר ג ו ם ו ב ל ״ נ וכו׳ — ד ב ר י ה מ ד ב ר ל כ ב ו ד ה ת ו ר ה ‪ ,‬ה י ו ם י ו ם ג ׳ ע ר ״ ח א ד ר‬
‫ש נ ח ח ד ״ ר לס״ק פ ה ק ״ ק קארלין נאום י ע ק ב ח ו נ ה פ י ק ק א ר ל י ן —‬
‫תהלה‬
‫טכתבי‬
‫‪8‬‬
‫מ כ ת ב הגאון‬
‫ה נ ח ל מופת דורנו‬
‫קודשים גאוני עולם‬
‫ישראל‬
‫ה מ פ ו ר ס ם ב כ ל קצוי‬
‫תפארת ישראל‬
‫והדרו כ ב ו ד‬
‫ל י פ ש י ץ גרו יאיר ויורה ב ע ה ם ״ ח סשר‬
‫ארץ בנן של‬
‫ש״ת‬
‫מוהר׳ר‬
‫ת פ א ר ת ישראל‬
‫על המשגה ר״מ דק״ק דאגציג ‪:‬‬
‫)יזיל הטהור ננייק נשלחי אליו אש הוולן הראשון מש׳ ליזם ושמלז אשר הגיעו דנרץ אלי על ידי ירד י הרצ‬
‫הזושלג השלם מוהר׳י געהאיק גיי( ‪:‬‬
‫בעהשיי‬
‫כ מ ה לא מלי ולא מרגיש גברא ד מ ר י ה סייעיה הוא ניהו גבר בגוברין ה ר ב‬
‫המופלנ דשבחוהי רבנן ד פ ק י ע שמייהו שנמסרו בידו מ ס ח ח ו ח חצוניות‬
‫ופנימיות ליראה ולהורה מו״ה ג נ צ י ו ו י ה ו ד ה נ״י והוא חד מבני עליה יקירי‬
‫ע י ר ואם בישראל ק״ק ווילנא והוא מ מ ר ח ק הביא לפני לחמו לחם אבירים‬
‫ספרו ה י ק ר הנקרא בשם ל ח ם ו ש מ ל ה ואי לא חזיתא לאריה חזיתא ל ר ב ע ת י ה ‪/‬‬
‫מפותלי ס פ ר ו ניכר ט אדם גדול בתורה הוא וספי לן מ א ל י ה ‪ ,‬ו מ נ ה יגיעות‬
‫לא ייגע אדם הלאשון בזה לבאר פל חמירא ועמירא בתרגום ארמי על כל‬
‫החזרה פולה מרישא ל ס י פ א ‪ .‬מ ד ר ש ‪ ,‬מאונקלוס הגר אשר פל דבריו דברי ק ב ל ה‬
‫מפי ר״א ור״י שקבלו מרבן וכו׳ ע י עזרא וכפ״ק דמגילה ‪ /‬ופמה גדולים דברי‬
‫רבוחינו ז״ל ומחן שכרן בצירן לפל משלים פרשיוחיו ע ם הצבור ב׳ מקרא ואי‬
‫ח ר מ ם פפ״ק ד ב ר ע ו ח ‪ ,‬ומה הועילו חכמים 'בחקנחן להגוח החרגום בלשון עגה‬
‫ב פ מ ה דופחי איח ביה דפחיב ביה ונעלם ונעלם אחד ב מ ו נ ח ה מ ל ה ואחד‬
‫בפוונח ה ע נ י ן ‪ ,‬ושפיל ואזיל ב״א ועינוהי מעייפין דווי להכא ו ל ה ט ולא ידע‬
‫מ ה ק א מ ר ‪ ,‬ואין ידיעה לחצי ש י ו ר ‪ ,‬ו ב ר ם זפור אוחו איש לסוב ה״נ ה ר ב‬
‫ה נ ׳ ל וקרינא עליה ק ל ס ‪ ,‬פי הוא ע ר מ ויגע ועשה אזנים לחורה לפרש פל‬
‫מילי מעלייחא גמרא גמור'זמורחא ח ה א ואחר מ ו נ ח הלב הן הן הדברים הכיקנין‬
‫באמירה ונבון יבין ־לאשורו‪ ,‬פאשר נ ר א ה בעליל לישנא לגלויי בחבורו על ח ר מ ם‬
‫סשר בראשיח אשר פ ב ר ה ד פ י ס והפיץ מעינוחיו ח ו צ ה ‪ ,‬ומלאי נפשא• ב כ מ ה‬
‫מילי מ ע ל י ו ח א דחזינא בעליו לחריפה ופריו ל מ א כ ל ‪ ,‬ויהא רעווא דפל פי הני‬
‫מילי מעליוחא למדון משמיה דגברא ר ב ה הדין •נם בשארי ד׳ ה ס פ ר י ם •‪/‬‬
‫דלנהור נהוריה כשרגא ע ד פי יאפל פרי י עמלו די ו ה ו ח ר ‪ ,‬ולפל חימפיו‬
‫ומסעדיו ב ע נ י ן ה ד ס ס ח ספרו זה ע ל י ה ם חבא ב ר כ ח טובי כ ע ח י ר ח הערוד ה מ ד ב ר‬
‫ל ״ק‬
‫יל•‬
‫בצדקה ס ה ק״ק דאנציג יום ג׳‬
‫י ״ ב‬
‫א ל‬
‫קנה לחם ושמלה‬
‫הקטן‬
‫פ‬
‫ישראל ליפשיץ‬
‫לחפ‬
‫אבירים‬
‫א‬
‫א )( ףעלן‬
‫כ ״ ה בכל נוס׳‬
‫א ׳ ו ה י א לשין‬
‫שמות א‬
‫מב זבהר בכ למ וא א <»( רדד כל נפש‪to ,‬‬
‫ש מ ל ת גל‬
‫אשר באו וכן ה ב א י ם א ח ר י ה ם ב י ם ) ו ע י ׳‬
‫מ״ש כ פ ׳ ו ע ש ( א ב ל ו ה ב א י ם ז ו ״ נ ‪ 3‬פ ׳ נ ח‬
‫וכן בתוך ה ב א י ם בפי מקץ מ ח ו מ ם עליא‬
‫ש ה ו א ח ו א ר ל נ י ר ע י ם ‪) :‬ז( ו א ת י ל י ד ו ‪,‬‬
‫ב א ב ל ש ו ן א ת פ ע ל כ י לשין וישרצו ה ו א‬
‫פ ע ל ע ו מ ר כמ״ש ה מ ב א ר ומוסב ע ל‬
‫מ ו ל ד י ם כ מ ו שור או כ ש ב או ע ז כי י ו ל ד ‪,‬‬
‫ו ע י ׳ מ ״ ש ‪3‬פ׳ נ ח כי יחכן ש מ ו ס ב ע ל‬
‫ה נ ק ב ו ת וכל׳ ח ד ל שדרשו שהיו יולרוח‬
‫ש ש ה ב כ ר ם א ׳ ‪) :‬י( א ר י ? ‪ .‬ע ר ע י נ נ א ק ר ב ‪,‬‬
‫לפי הלשון ב ס ב ל י כ ש ה י א ' ל נ ק ב י יחידה‬
‫ה י ה ראוי ת ק ר א ‪ /‬וכרבות ה י ה ראוי‬
‫מ ל ח מ ו ת א ל א ״ ש ח ס ר ב ז ה שש ה פ ע ל‬
‫ק י ר ו ת מ ל ח מ ה ) כ מ ״ ש הראנ״ע( וא״כ ראוי‬
‫ל ת ר ג ם ב ז ה או בלשון נ ק ב ה י ח י ד ׳ ת א ר ע ‪,‬‬
‫א ו ל ר ב ו ת י ע ך ק כ מ י ב ת ׳ ו ה י ׳ כיי ת מ צ א ן‬
‫\‪ , \vy‬א ל א ש ה ו ס י ף‬
‫אותו ר ע ו ת א ר י‬
‫ה מ ת ר ג ם ב ז ה נ ם כנוי למקבלי ה פ ע ו ל ה‬
‫כ מ ו ן מ י ־ ן נ ן נ א ‪ ,‬שמצאן מ ו ח נ ו ‪ ,‬אבל‬
‫ג ת ד נ ו ם פ ן י פ נ ע ג ו ב ר ב ר צ״ל י ״ ע י ע י נ א‬
‫כי חוזר ע ל ה פ ו ע ל והוא הש״י כ מ ו י פ ג ע‬
‫אותנו‪ ,‬וגרוב ה ס פ ר י ם גם שם ן‪.‬ערעיננא‪,‬‬
‫ו ה נ ו ״ ן ה ו א א ך ת ו ם ׳ כ מ ו בלשון כ ל מ ו צ א י‬
‫יהרנני כל לישכחנני יקסלינני וכאלה ר ב י ם‬
‫א ב ל וודאי שישי ה פ ר ש " ב י ן ה ר א ש ו ן‬
‫להשני כי הראשון הוא ל נ ק ב ו ת ר ב ו ת נ ם ׳‬
‫ו ה ש נ י ל״ז נ ם ׳ ו ב ש נ י ה ם כנוי נ א ש ג ם ו ן ן‬
‫הוא למקבלהפעול׳כמ״ש‪):‬יא׳מבאישלן‬
‫בהפעיל‬
‫מתורגם‬
‫ג ש נ ם ‪3‬ש׳‬
‫לשין‬
‫נטעם‬
‫בית‬
‫—‬
‫בלשון‬
‫כמו‬
‫הנשש‬
‫כל‬
‫מ ש א ״ כ ב ס ו ף ה פ ס י ק שבעים נשש מ ת ו ר ג ם‬
‫נפשן׳ ו כ ן ב כ ״ מ כשהנושא ה ו א ה נ פ ש מ ת ו ר ג ם‬
‫בלשון ה נ ו ד ע ! אבל כ א ש ר יבא לשון נפש ב ס ו ף‬
‫ה מ ס פ ר מ ת ו ר ג ם בלשון ס ת מ י כ מ ו שלא י ת כ ן‬
‫ב ע י ר י ל ו מ ר ב ז ה בלשון ה נ ו ד ע ו ה ו א ה ש ו ע‬
‫] ו ב ת י ו ב ״ ע ג ס ב ז ה שבעין נפשתא ו נ ר א ה‬
‫שהוא ט ע ו ת [ ו מ א ש ר לא ת ר ג ׳ ב ז ה בלשון אנש‬
‫כ מ ו נפש כי תי׳ניא כ ל הנפש א ש ר לא‬
‫ה ע ו נ ה ‪ ,‬וכן ר ב י ם ‪ ,‬נ ר א ה כי בלשון אנש‬
‫לא נכלל אצלו ר ק הגדולים ש ה ם בני מ ל ו ה‬
‫ו ע ו נ ש א י ל ב ז ה היו ב מ ס פ ר נ ס ק ע נ י ס וכן‬
‫ה ר נ ס ב מ כ ס ת נ פ ש ו ת ‪ ,‬נ פ ש ת א ן שר״ל‬
‫ו ע י ׳ מ״ש בסרשת מ ש פ ע י ם בל׳‬
‫הנפשות‬
‫ו נ ו נ ב איש ו נ ס בפרשת א ת ר י בלשון ו נ כ ר ת ו‬
‫ה נ פ ש ו ת ‪ :‬ו י ו ס ף ה י ה ‪ ,‬ר ה ו ה ‪ ,‬בתיוב״ע ע ם‬
‫י ו ס ף ו ב מ ה י וכן ראוי למלאות מ ס ש ר ה ש ב ע י ם‬
‫א ל א שעל ו ע ת אונקלוס ה מ ק ר א מ ס ו ר ס‬
‫וכאלו כ ת ו ב ל מ ע ל ה ו מ ו ס ב ע ל יוצאי י ר ך‬
‫י ע ק ב ׳ ו י ו ס ף ה י ה במצרים ר״ל ירך של‬
‫י ע ק ב וירך של י ו ס ף ו א ף כי ג ס י ו ס ף ע צ מ ו‬
‫ה ו א מכלל ה מ ס פ ר הלא כן ג ס יעקב ר ק‬
‫ש ה כ ת ו ב ע ל ה ר ו ב ידבר כ מ ״ ש ה ר ש ב ״ ס ז ״ ל ‪:‬‬
‫)ת( א ש ר ל א י ד ע א ת יוסף ו ל א מקיים‬
‫גזירת יוסף‪ /‬ט ע מ ו כי כל היודע ע ר ך המלווה‬
‫ה י א נ ז ה ר במצותו ו מ ק י י ם גזירית־ו ועי׳־‬
‫ז ה א מ ר ה כ ת ו ב ד ע א ת אלהי אביך י ע ב ד ה ו‬
‫מ ש א ״ כ ב פ ר ע ה לא י ד ע ת י א ת ה ' ו ג ם א ת‬
‫ישראל לא א ש ל ח ‪ ,‬ולשון י ד ע בזה ה ו א מ ל ׳‬
‫י ד ע ת י ך בשם ש ת ר ג ם ה מ ת ר ג ם ש ם בלשון‬
‫ר ב י ת י ך ! ( ‪) :‬יב( ו י ק ו צ ו ס פ נ י ‪ ,‬ו ע ק ת למצראי‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫יק‬
‫ן׳־ל ה מ ת ו ר ג מ ן ש ו ר ש ב א ש כ ל לשון ר ו ע‬
‫אבאש ‪,‬‬
‫א‬
‫יא״כ ה י א כ מ ו מ ר י ע י ם ועי׳ מ״ש ה מ ת ו ׳‬
‫בשרש‬
‫מ ס ס ‪ ,‬א מ נ ם ע ל ר ע ת ז ה ה ו א ת ו א ר כ מ ו ב ן מ ב י ש ולכן ל א ת ר ג ם ב ז ה‬
‫ש ר י בלשון ר ב ר ב י ן כ מ ו בכלינוקים ]ר״ל כי שמו ע ל י ה ם מ ו ש ל י ם שפלים ונבזי׳‬
‫ת ח ת שלש ר ג ז ה א ר ן ו ג י ׳ [ ‪:‬‬
‫בית‬
‫א ו צ ר א ‪ ,‬בלשון יחיד כ מ ו יישב א ו ה ל י ם‬
‫אולפנא כי מ ס כ נ ו ת א ף בחול״ם הוא שם מ פ ש ע ‪,‬‬
‫‪— :‬‬
‫ואין ב ז ה ה פ ר ש בין היחיד‬
‫לרבים‬
‫‪ (1‬אמנס כניו כוונת הת״א י ל א מקיים גזירת ‪ ,‬נפלאה ! ואמר ידידי ומחו׳ וני׳ מוהריר יהודון‬
‫ב ע ר‪ .‬א ק נ י י ‪ ,‬שהנימה לנויש )נרא׳ מ״ו נ״ו( וישם אותה יוסף להוק ונו׳ לפרעה לתמש ‪ ,‬ותיא ושוי‬
‫•שה יוסף לגזיוא וני׳‪ ,‬ונמרי הרמנין נ ס )סייע(‪ ,‬שמיש קנה אתנו‪,‬ואת אדמתנו נלחש‪ ,‬דיל שנס נופם‬
‫)שטות( א ל ף‬
‫ג‬
‫שמלח‬
‫‪2‬‬
‫שמות א‬
‫ר‬
‫ו כ ן ו י ק ן מואב‪ ,‬למואבאי נ ר א ה כי לדעת‬
‫לחם אבירים‬
‫לרבי׳ כמו עולם עולמים‪ ,‬מ ר ו ם מ ר ו מ י ם ‪/‬‬
‫) י ט ( וילידן ו ב י ״ נ ילדן‪,‬‬
‫ה מ ת ר ג ם א י ן אלו מלשון ונפשנו ק צ ה בלתם‬
‫קדם קרומים ‪:‬‬
‫הקלוקל אבל ה ו א ב ה פ ך כ מ ו ויצוקו מ ל ׳ א ש י‬
‫ו כ ׳ האוג״ר כי ה א ח ר ו נ ה ה י א הנכונה ואמר‬
‫ו‬
‫כי ר ק ה ס ו פ ר י ם הוסיפו הוא״ו להשוות אל‬
‫ה ע ב ר י ואין צורך ל ה ב ל ׳ א ר מ י ‪ ,‬והיו״ד‬
‫יציק ל ן ו כ ן ה ת ׳ ש ם ב ל ׳ ע ק י ח ס י » •‬
‫? י'"‬
‫או‪ ,‬ה ל ץ ‪ ,‬משא״כ י‪1‬‬
‫‪$‬תי‬
‫ב ח י י‬
‫ש‬
‫ב‬
‫מ‬
‫)י‬
‫ש‬
‫י‬
‫פ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ל א‬
‫לי‬
‫יו >‬
‫א‬
‫* ׳‬
‫א‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ע‬
‫י‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ו ל‬
‫ד‬
‫ב‬
‫ל‬
‫'‬
‫ש‬
‫י י ר א י‬
‫‪,‬י|‬
‫ב‬
‫ם‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ו ‪ 5‬ו‬
‫י י‬
‫‪3‬‬
‫א‬
‫י‬
‫ו‬
‫קום משא״כ ע ק בארמית‬
‫ב ע ב ר י ת ולכן לא י ו ל ל‬
‫אי‬
‫י‬
‫ת‬
‫ם‬
‫א‬
‫ל ש י‬
‫‪1‬י‬
‫י•‬
‫א כ‬
‫‪B‬‬
‫‪3‬‬
‫מ ר ג ם‬
‫ז‬
‫ס‬
‫ו ע‬
‫*‬
‫‪5‬‬
‫‪A‬‬
‫מ‬
‫ן‬
‫‪5‬‬
‫ק‬
‫ה‬
‫א‬
‫?‬
‫מ‬
‫ו‬
‫‪3‬‬
‫א‬
‫ר‬
‫י‬
‫ת‬
‫ב‬
‫א‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ח‬
‫מ‬
‫ר‬
‫לזכרים ע ״ ש‬
‫ת‬
‫ת‬
‫‪,‬‬
‫שהאריך‪,‬‬
‫ו ל מ נ ח י היא״ו‬
‫בזה לחבר ה מ א מ ר כפי מ י ר ך לה ב ע ב ר י ת‬
‫כ ן ב א ר מ י ת כוא״ו ה מ ה ט ר ם ישכבו ואנשי‬
‫קן‪:‬‬
‫)יד( ב ה ו ש ר ‪ ,‬ב ט י נ א ו כ ן ו ה ח מ ר ה י " ל ה ם‬
‫ל ח ו מ ר ת ר ג ם לשיט כ מ ו ל ט י ת ‪ ,‬כ י ה ח ו מ ר‬
‫בחולם ה ו א ע ל ד ע ת ו ה מ ת ו ק ן לבנין ולמיתה‬
‫מ ש א ״ כ ‪ .‬מ מ ר בצירי מ ת ו ר ג ם ת מ ר א ג "‬
‫כ י ה ו א ־ ישם ה ע צ ה ‪ ,‬כ א ש ר ה ו ת י ' " י י צ א ‪P‬‬
‫־‬
‫א ח ר ה ל ״ ״ ד ר ו א ווראי ט ע ו ת כי י ל י מ‬
‫ה ו א ב י נ ו נ י פ ע ל ל נ ק ב י^ כממ ו^ מדס י ריי ןי י רה בע ‪•,‬‬
‫א‬
‫י י ק ו מ ו‬
‫ו צ‬
‫כ‬
‫~‬
‫ט ר‬
‫י‬
‫א י א״‪,‬‬
‫ה ו‬
‫כ‬
‫ה‬
‫י‬
‫ש‬
‫ה ע ‪ 5‬י‬
‫סרום וכן ז ה ב ט ר ם ת ב א אליהן ה מ י ל ר ח‬
‫ו כ ב ר ילדו א ו מ ו ל י ד י ם ‪ /‬ובלשון ותלדן‬
‫הצאן ה ו א ב ת ר ג ו ' ביו״ד א ת ר ה ל מ ״ ד וילידן‬
‫ו ב ע ת י ד ו כ ן בבינוני ו י ל ד ן ‪ ,‬כ מ ו בל׳ וילדי‬
‫יבואו בני‬
‫כ ל הצאן וכ״ה ב ת ר ׳ ' יאשר‬
‫כ‬
‫ם‬
‫האלהים‬
‫יז‬
‫מ ס ק ן ת מ ר ]ומולי לס״ז ו ת ת מ ר ה ב ת מ ר‬
‫ו ב ז פ ת ה ו א ב ת ע ר ו ב ו ת ולכן לא ת ר ג ם ב ע י נ א כ י לא א מ ר ה כ ׳ נ ״ כ ב ת ו מ ר [ ‪ ) :‬ט ז ( ו א ם‬
‫ב ת ה י א ו ה י ה ‪ ,‬ת ק י מ י נ ה ‪ ,‬ע ל ד ע ה ו ה ו א צווי ע ס ״ י ה מ פ ו ר ש להלן וכל ה כ ת ת־זיון ו‬
‫א ב ל ב ת י ו ב ״ ע ב ז ה ת ת ק י י ם כ מ ו ב ת ר ג ו ם ו ת י מ ה נפשי ב נ ל ל ך ‪ ,‬א מ נ ם ע ל ל ע ת אונקליש‬
‫י מ ל ט ו ה כ ת ו ב י ם •מיקרון הלשון כ י א ת ר שלא ה י ה ה פ ק ו ד ה ר ק ע ל ה ב נ י ם מ מ י ל א ה ב ט ת‬
‫ח י ו ימיו א ל א שהוא צווי אר‪,‬ר ל ה ח י ו ת ם א ו ל ה ס ס י ק ל ה ס צ ר כ י ה ם והמכין ש נ א מ ר ב מ ר ץ‬
‫ו כ ל ה ע ף בנשים ה ת י ו ל כ ס ‪) :‬יז( ו ת ח י י ן ע י ׳ רש״י ז״ל ב ה פ ר ש בין הראשון ו נ י ן השני‬
‫שאהריו בלשון ה מ ת ר נ ס ז״ל! אבל ה מ ע ת י ק ט ע ה ובראשון צ״ל ו ק י מ א ובשני ו ק י מ ת י ן ניו׳׳ד‬
‫העיר‬
‫ו ל א בוא״ו כ י ה ו א ל״ז ו כ ״ ה ב ט ע ו ת מ ל ת ס ע ל ת ס שברש׳׳י ונ״ל פ ע ל ת ן ] ו כ ן‬
‫ה מ ע מ ר ע ל ה ט ע ו ת בלשון ה ר ש ב ״ ס ז״ל ו ל א ז כ ר א ת רש״י ז״ל ולא א ת ה ת ר ג ו ם [ ‪:‬‬
‫) י ס ( כ י ו ד ו ת ה נ ה ׳ ‪ ,‬א ר י מ כ י מ ן מלשון תז״ל וקורין ל ה מ כ מ ה ו א ף כ י ה כ ס ח י י ת‬
‫ה ו א מלשון מ י ת א ב א ר מ י ת ת ר נ ס מ י ל ד ת ה ו א ע ס ״ י דרכו לפרש ה מ ל ו מ ה א ר מ י ת ה נ מ צ א י ם‬
‫ב ה ו ר ה כ מ ו שהראיתי ב ע ו ״ א ב ז ה ]ואולי ע ל ד ע ת ו לשון ה י ו ת ה ו א מלשון ובניהו בן‬
‫י ה ז י ד ע ב ן איש מ י [ ‪ :‬ב ט ר ם ת ב א ! ע ד ל א ע ל ת ! ב כ ל לשון ע ר ם ישמש ה ע ב ר י אתריו‬
‫בעתיד כ מ ו ז ה ‪ ,‬ע ר ס י ש כ ב ו ‪ ,‬ו נ ע ר ם יקרב א ל י ה ם ‪ ,‬אבל ה מ ת ר ג ם יהסכס לעבר כ מ ו‬
‫נ ז ה ‪ ,‬ו כ ן ע ד לא שכיבו ע ד ל א ק ר י ב ר ק א ת ר מ צ א ת י באונקלוס ב ע ר ס ת נ א ו א ב ר כ ה ו ש ת ר ג ם‬
‫נעתיד‬
‫יקנה לענדיס שישי מלאכת המלך כרצונו‪ ,‬אנל ייפף הקל שליהם ולא ר‪5‬ה רק לקניה <‪ nf‬האדמה‪ ,‬ושש לחיי;‬
‫שזס יענדיס ויתנו רק חמשיש להרמה עיש‪ ,‬ואח וה החיק נראה שהעניר מלן מצרים החדש מעל ניי )אי אילי‬
‫ג ס משמו‪ ,‬וו״ט ונוסף נס היא ננלשינאיט ‪ ,‬ומיש ויאמר אל‪ .‬עמו ריל אנשי חילו שריי יעיויי ומצאתי‬
‫עדיו נספר הנירס עיין שם( יציש לתת עליהם מלאכתי נחמר ינלננים י נ י ׳ ‪ ,‬ינראה עיר כי ארן גשן‬
‫)אורעמסס( היתה משעש יוסף יחקי ליש־אל ל״אחזה‪ ,‬כמ״ש )נרא' שס ייא יניי‪/‬לנלי *תנו גס החימש ‪,‬‬
‫ינחיר‪ ,‬הנהנים ‪ ,‬שהרי נס הס נא נאי למכיר אדמתם ‪ ,‬ינמיש)כס יינ( יינלנל ייסף יגי׳ )ועיש דמיין יקנה‬
‫להס נוי ושישנל הפרשה(‪ ,‬ימצריס חלפו חיק זה )נדרש ייסן( יהענידי את ניי נהרך‪ ,‬ימיש שרי מסים ‪,‬‬
‫המס היא ענידת הגון > עינ תיא על״טינין םבאישין )ילא נלבין מס ממש(‪ ,‬יהס נוגשי פרעה ‪ ,‬הניגשים‬
‫נשם שחרג'‪ ,‬שלימיני סרעה כיי )יתרגיס גש שגע ני בלש נים יעי׳ רשיי ונרי׳ ייג וי יש׳ בדשי לננין ש׳ שלש(‬
‫ונתינ י*יעי איתני המצרים יגי' ותיא יאבא*שי ני' עניד‪ :‬אמנם ממיש בס נענין עד ה־יס הזד‪ ,‬נראה ני‬
‫עוו נימי משה הי׳ החיק הזה שם‪ ,‬ונמיש הרשייב )נראשית ייש לז(‪ ,‬ואולי לא נישל המלך החדש את החיק‬
‫לגמרי אלא בלא הי׳ מקיימי לפי בעתי‪ ,‬אי ני הישננאיחנואחיכ‪ ,‬אן נינ׳ע אף שת׳ שם ל׳ חוק ג״נ לנזירא‬
‫ממר ניס ולא סלן נ‪-‬ימישי יעיש ננושרש ‪:‬‬
‫(‬
‫לחם אבירים‬
‫שפלת א‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫ה א ל ה י ם ג ו ׳ וילדו ל ה ס ‪) :‬כ( ו ס ג י ‪ ,‬ב י ו ״ ד‬
‫ב ע ת י ד ע ד לא ת ע ו ל ) ב ר א ש י ת כ ז ל״ג( אולי‬
‫רצה לפרש ה כ ו ו נ ה שעשה כ ן ב מ כ ו ו ן למהר‬
‫ל ״ י ו ל א ש נ ה ו ללשון ר ב י ם כ מ ו ל מ ע ל ה ע ׳‬
‫ה ד ב ר ב ע ו ד שלא ת ב א ! ואולי ז ה ו ג ס כוונת‬
‫י ו ״ ד י ״ א י ״ ב ע י ׳ מ ״ ש ב ע ו ש ה א ו ר כלל ז׳‬
‫ל י ו ן י ״ נ ‪ ) :‬כ ב ( ד א ת י ל י ד ‪ ,‬ו ב י ״ נ ב י ו ״ ד ה מ ת ר ג ם י ו ב ״ ע ש א מ ר ג ס ב ז ה ע ד לא‬
‫ת י ת י ר״ל ש ה ם ת כ מ ו ת ועושות תחבולות‬
‫דיתיליד עי׳ מ״ש הר״ן נדרים למ״ד ע ״ ב‬
‫ללדת ע ר אשר לא ת ב א נ ה וכאלו ה מ ה מ ר ג י ש י ם‬
‫ד ״ ה ו ב נ ד ר י ם • ה ל ך א ח ר לשון ב ״ א ב ס ו ף‬
‫ב ד ב ר ‪) :‬כב( כ ל ה ב ן ה י ל ו ד ‪ ,‬ה ו ס פ ת י ה ו א‬
‫ה ד ב ו ר ‪ :‬ל י ה ו ד א י ‪ ,‬השם הזה נתחדש‬
‫ע ס ״ י ה מ פ ו ר ש להלן ו ת א מ ר מילדי ה ע ב ר י ם‬
‫ב ז מ ן א ח ר ו ן ו מ ז ה ב י ר מ י ה ב י ה ו ד י א ח י ה ו זה‪ ,‬ו ה ע ר ה ג א ו ן מ ו ה ר י ״ נ במיני ת ר ג י מ א‬
‫איש ובספרי הגולה ה ר ב ה וממנו ה פ ע ל‬
‫מ מ א מ ר ם ז״ל א ף ע ל ע מ ו גזר ] ו כ מ ו שהעיר‬
‫ה מ ב א ר ע ל דברי ה ר מ ב ״ ן ז״ל[ א מ נ ם מ ל ת‬
‫מ ת י ה ד י ס ‪ ,‬ומזה כ׳ הגאון חיות ב מ א מ ר‬
‫ליהודאי ש ה ו ס י ף בזה ה מ ת ר נ ס אולי נוכל‬
‫א ג ר ת ב ק ו ר ת כ נ ג ד ה א ו מ ר י ם של׳ ה ת ר ג ו ם‬
‫לפרשו ע׳׳ד ו ת ל ד ש ר ה ל א ב ר ה ם כי חששו‬
‫ממש הוא מסיני ע״ש ודפח״ח‪ ,‬אמנם‬
‫ג ס ל ב נ ו ת י ה ם אולי תלד ה י א מאיש ע ב ר י‬
‫ג ע ע ס שבחר אונקלוס השש ה ז ה ב ז ה ולא‬
‫אשר לא י מ ל ע ב ע ם רב כ ז ה ועדיין לא נ א ס ר ו‬
‫ת ר ג ם ב ל ש ו ן ע ב ר א י ו כ ״ ה •‪:‬כל ג ל ו ת מ צ ר י ׳‬
‫ו ז ה מ ע ם א ף ע ל ע מ ו ‪ ,‬ואין ר״ל כ ל ע מ ו‬
‫ה ו א פ ש ו ע ‪ .‬כי בלשון ע ב ר י ם נ כ ל ל ו ג ם י ואולי ר א ו כ ן באצנזננינים שלהם אשר יהיה‬
‫כ ל י ו ש ב ע ב ר ה נ ה ר כ מ ו ב נ י י ש ר א ל ב ע ב ו ר ב ן לבת תיש מצרי ו ה י א ה נ א מ ר אצל ב ת‬
‫שישבו ש ם ‪ ,‬ו ב מ ל כ ו ת מצרים ה ל א ר ב י ם‬
‫פ ר ע ה ו י ה י ל ה לבן ‪:‬‬
‫והנה‬
‫מ ע י ו ׳ ה א ר צ ו ׳ נ ״ כ נ ס א ש ר לא מ מ י ישראל‬
‫ה מ ה ‪ /‬א ; א שלא ע ל י ה ם היו ה נ ז י ר ו ת ‪,‬‬
‫וכל ה ע נ י ן ע ם פ ר ע ה מ ו ס ב ר ק ע ל ב נ י י ש ר א ל כרגו ש מ פ ו ר ש ב פ ס ו ק י ם ז ב נ י י ש ר א ל‬
‫פ ד ו וישרצו ו נ ו ׳ ה נ ה ע ם ב נ י י ש ר א ל ‪ ,‬ולכן ה ו כ ר ח ל ת ר נ ם ל ה ל ן מ י ל ד י ה ע ב ר י ם ז ה‬
‫בלשון י ה ו ד א י ו כ ן שני א נ ש י ם ע ב ר י ם כי ר צ ה ל פ ר ש ו ל ת ת ל ה ם ש ם כולל ה א ו מ ה‬
‫ו ל א נ ו צ א ר ק ה ש ם ה ז ה ש נ ת ח ד ש ‪ ,‬א ב ל ב ס פ ר ב ר א ש י ת כ י ל א יוכלון ה מ צ ר י ם‬
‫ל א כ ו ל א ת ה ע ב ר י ם נ ר א ה כי כ ן ה י ה מ נ ה נ ם נ ם ע ם כל י ו ש ב י ע ב ר ה נ ה ר כ ע ע ם‬
‫ה מ פ ו ר ש כי ת ו ע ב ת מ צ ר י ם ו כ ח ר נ ו מ ו ש ם ‪ ,‬וכן ה ע ב ד ה ע ב ר י אין ר״ל דווקא יהודי‬
‫א ל א מ ע ב ר ה נ ה ר ‪ ,‬א ב ל ב מ צ ו ת ה ׳ כ מ ו ב פ י מ ש פ ע י ם כי ת ק נ ה ע ב ד ע ב ר י כ י‬
‫י מ כ ר לך א ח י ך ה ע ב ר י לא ת ר ג ם בשם ה א ו מ ה אלא ב י ח ס ח ב י ה ם ישראל כ מ ו‬
‫שהוא ב ר ו ב ה מ צ ו ת ד ב ר אל בני ישראל או ע ד ת ישראל ולא נמצא א ף ב מ ק ו ם א ח ד‬
‫ל ב ר א ל ה ע ב ר י ם ‪ ,‬ואולי ח ש ש א ם י ח מ ם ד ״ מ כי ת ק נ ה ע ב ד ע ב ר י י ה ו ד א י פ ן‬
‫י ט ע ו ל פ ר ש ד ו ו ק א ע ל ה ב א מ ש ב ע י ה ו ד ה ע ״ כ ש מ ר נגיצא ש פ ת י ו ע ש ״ י ר ר כ ו ב ק ו ד ש ‪:‬‬
‫ב נ ה ר א ‪ ,‬ב א ב ש מ ו ש ה ב י ״ ח א ף כ ׳ ב ל ׳ ה כ ח ו ב ה ה ״ א ה ו א ב מ ק ו ם ל מ ״ ד כי כן‬
‫נ מ צ א ב ל ש ו ן ה כ ח ו ב נ ״ כ ר ב י ם ב ב י ״ ח ר מ ה ב י ם ‪ ,‬י ר ה ב י ם א ב ל בלשין ה ש ל י כ ו א ו ח ו‬
‫א ל ה ב ו ר ו ב ע נ י ן שש ו י ש ל י כ ו א ו ח ו ה ב ו ר ה ג ם ב ח ר מ ם ב ש מ ו ש ה ל מ ״ ד ‪:‬‬
‫ר )א( י ת ב ר ת א ד ל ו י ‪ ,‬כ ״ ה ב כ ל ה נ ו ם ׳ ב ח מ ו נ ׳ מ פ ר י ט ו ע י ׳ מ ״ ש ב ז ה ב ע ו ״ א‬
‫פ ל ל ט י ״ ח ציון י ״ א ‪) :‬נ( ו ח פ ת ה ‪ ,‬ה ה ״ א ב מ פ י ״ ק אולי‬
‫ה י ה ק ו ר א כן מ ל ח ו ח ח מ ר ה ש ב ע ב ר י או שהוא לחוס׳ באור כמו ושוויחה שאחר‬
‫ז ה ‪ :‬ו ש ו י ת ד ‪ , ,‬ל ב א ר קוצר ה ע ב ר י י ח ר ג ם כאלו כ ת י ב ו ח ש י מ ה ל״נ מ ו ס ב ע ל ה ח י ב ה‬
‫ו ב ת י ו ב ״ ע לשון ז כ ר מ ו ס ב ע ל ה י ל ד ‪ ) :‬ד ( ו א ת ע ת ד ת ‪ ,‬מ ל ש ו ן ע ח י ד ר ״ ל ש ע מ ד ה‬
‫חרגם‬
‫ל ר א ו ח א ח ה ע ח י ד לעשוח ע מ ו וכן החיצבו וראו א ח ישועח ה ׳‬
‫אשעתדו‬
‫ש מ ל ת ג ד‬
‫*־‬
‫ששות‬
‫ר‬
‫לחם אבירים‬
‫ב )ו(‪.‬ותה נער‪ ,‬והא עולמא‪ ,‬ע״ד אתעתדו ועור רבים כן‪) :‬ה( ואושיטת‪,‬‬
‫המרגוס יראה מל׳ שליחוח יד כחרגום חם לא שלח י ה‬
‫שהוא כמו הנער‪ ,‬נרדף ללשון הילל ועקי במלאכ׳ רעהו‪ ,‬ואמחה היא זרועה כדחז׳ל‬
‫המשפע הוא מלת בוכה וכן ומשרתו יסושפ שהובא ברש״י ז״ל‪) :‬ו( וחזה ית רביא‪,‬‬
‫בן נון נער מתורגם עולימא‪ ,‬אבל ושם הסיר הפנוי מן לשון ותראהו כי הוא‬
‫‪L‬״״‪,,/‬״‪.-t.i‬״‪,.‬״״‬
‫אתנו נער עברי‪ ,‬עולם עבראה כי הוא ‪V t W ,‬‬
‫כפל בלשון וכ ׳ה בתרגו׳ יביאה את תרומת‬
‫ב צ י » ד » ו ‪ 6‬פ ל נ י ו ^ ק ג ^ מ ד א ם ^ ה׳ ייתי‪,‬ולא ייתינה ויאה מיש בפסוק‬
‫ויהי כהוציאם אותם החוצה)בראשית י״ס(‪:‬‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫הוא דין‪ ,‬הוספת תיבת הוא לצורך הל׳‬
‫ין‬
‫‪.‬‬
‫הרגום מה זה ני שניהם יבואו על שאל בארמית ובעברית נמצא ג ‪ /‬אשר יאמר‬
‫כי הוא ז ה ‪) :‬ה( אמיר‪ .‬ד ר ב י א ‪ ,‬ולא‬
‫מהסיבה‬
‫אמא‪ ,‬וכן אחות נביוח‪ ,‬אחות נחשין‬
‫אחתיה ר וכן אחי אשכיל ואחי ענר אחוהי דאשכול וכן אבי כנלכה ואבי יסכם‬
‫אבוהא ‪ f‬ופן בפנוי הרבים כמו אבי אדום אבוהון דאדומאי‪ ,‬אמנם בל׳ בן או ברן‬
‫הנםמפים אל אבותיהם יבואו בנסמך המו בעברי‪ ,‬וכן בםמיטת האפה אל‬
‫בעלה אבל בלעם בנו בעור שיבא גם בעברית מ״ד לשון ארמית גם בחרגוס‬
‫כן בריה דבעור עי׳ שם רש״י ]וק״ק שלא תרגם כן גם בנו צפוי אלא בפשוט בר‬
‫צפור[ ‪) :‬ט( ה א ליבי ובי׳׳נ אובילי וכ״ה בתיוב״ע‪ ,‬וכ׳ האוג״ר ואין ספק כי‬
‫היליכי בעברי הוא פעל מל׳ את שאחריו ולכן תרגמו אובילי וכן היליכי והוליט‬
‫שנמצא באיזה נוס׳ אינם לשון ארמית‪ ,‬אבל מלשון חז׳׳ל שדרמ הא שליני נראה‬
‫ברור כי אינני פעל אלא כמו הנה לך‪ ,‬כי הא הוא תרגום של הנה‪ ,‬ונמצא בעברית‬
‫הא לכם זרע‪ ,‬הא דרכך בראש נתתי וגי׳ אלא שדרשו לך כמו שלך כמו שדרשו נם‬
‫בסופה ד׳ ה׳ ובעל הדרשה הוא ר׳׳א רבו של אונקלום‪ ,‬ונראה שעכ״פ בפשוט הלך‬
‫אחר דעתו לכן נראה לענ״ד כי נוס׳ הראשונה הוא הנכונה‪ ,‬ועי׳ מזרחי כאן‬
‫וגם מ״ש בפ׳ לך לך *( ‪) :‬י( ש ת ל ת י ה ‪ ,‬הוא לשון הוצאה כינו בלשון חו״ל כמש־ל‬
‫וכו׳ עי׳ רש״י ז׳׳ל אלא שחסר להודיענו פי'הוא דווקא על ההוצאה מדבר המר‬
‫כמו משיה בעברי אבל מה שהוא בלשון משיכה מתורגם בלשו; נגידו‪) :‬יב( ארי‬
‫ליח ' ג ב ר א ‪ ,‬ובי׳׳נ אנש שלא היה שם שום איש חוץ מן העברי והמצרי )אוג״ר(‬
‫ועי׳ מ״ש בעו״אכלל ה ‪ :‬ו ט מ ר י ה ‪ ,‬בקל וכן בתרג׳ ויטמון אותם תחש האלה וטמר‪,‬‬
‫ולמעלה ותצפנהו בכל הספרים ואעמרתיה וכן שם על מלתי" הצפינו‬
‫לאטמרותיה והא׳ הוא תמורת ה״א ההפעיל ונמו שהוא בלשון חז״ל בכל‬
‫מקום הטמין וכל שהוא בהפעיל י היא הטמנה כסופה להגלות‪ ,‬ומזה‬
‫היה נראה בעיני שקרא המתרגש וחצפנהו בפת״ח החי״ו להשוותו עם נגלת‬
‫הצפינו‪ ,‬אמנם בלשון הכתוב מצינו לשון טמן בקל על הטמנה לשעה כבנו‬
‫ותטמנם בפשתי העץ דרחב וכן בהפעיל וילכו ויטמינו )מיינו׳( וכן בלשון‬
‫המשנה במה טומני! ולא מטמנין אלא שהמתרגם רצה להפריש בלשון לפי הענין‪,‬‬
‫ואולי כן הוא כל לשון צפון בעברי רק לפי שעה ולא מצא המתרגם בלשונו להפריד‬
‫בין‬
‫׳‬
‫ל א‬
‫ןהיה‬
‫ה מ נ ץ‬
‫) י מ (‬
‫‪ 5‬א נ ס‬
‫ר ק‬
‫ל פ ע ה‬
‫מ ד ו ע ׳‬
‫ע ד‬
‫א ש ר‬
‫מ ה ן מ ס‬
‫י ט ק י‬
‫מ הי‬
‫א ת‬
‫ו ; ן‬
‫ה‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫*( יויל ה ח נ ס המבקר ‪ :‬ונערני סיליני דימה להא ל ו ‪ ,‬וירש י«'ל נטי על המונו יהי ‪ •h‬א־»ר‬
‫ל ך ‪ ,‬הא לו מה שלן ‪:‬‬
‫שמות ב ג‬
‫לחש א ב י ר י ם‬
‫ג‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫בין הענינים והפריש ע״ל הנ״ל ‪:‬‬
‫מ ה ס ב ה ה ג ו ר מ ת אשר ישיב ע ל י ה ם התשובה‬
‫מצראה‪ ,‬ולהלן איש מצרי‬
‫)יט( ג ב ר א‬
‫נ י ה ו א ז ה ! אבל ל מ ה ז ה ע ז ב ת ן א ת האיש‬
‫ל ה ל ן ) כ י ( וכן בכ״מ כמו למה זה אנכי‬
‫גבר מצרי עי׳ מ״ש בעו״א כלל ח י ״ ת ‪:‬‬
‫שהוא להתשלא ולא לתשובה מ ת ו ר ג ם ל ׳ זה‬
‫)כג( ו א ת נ ח ו ‪ ,‬ובי״נ ואתאנחו בא׳ וכ׳‬
‫בלבו‪ ,‬ד נ ן שהוא ל ׳ בלתי מבורר כ מ ו ל ׳ ו י ן‬
‫האוג׳׳ר שכן נכון כי בלשון סורי שרשו אנמ‬
‫ולא ת נ ח ‪ ,‬ואי משום הא לא ארי׳ כי גם כ מ ו שהראיתי ב ע ו ״ א כלל ע ׳ ליון ת ׳ וע״ש ‪:‬‬
‫)כג( ויאנחו ב נ י ישראל ו נ ו ׳ ‪ ,‬מ ן פולתנא‬
‫ואחנחו היא כמו ואתאנחו בקוצר לשון‬
‫ד ה ו י קשי ע ל י ה ו ן ׳ ה ו ס פ ת ו ה ו א להמשיך ה ע נ י ן‬
‫כמי לא ת ת נ ר ) ב ת ר נ ׳ ל א שתעמר( משרש‬
‫א ל ו י מ ת מ ל ך מצרים אשר עי״ו ה ו ק ש ה‬
‫אנרובנמ׳ייכי משא להאי ביתא איחנח ע ל י ה ש ה ע ב ו ד ה כ מ ו שסופר ב ס ׳ הישר ] ע י ׳‬
‫) ג ר נ ו ת נ י ס ( והת' הוא כ ה ת פ ע ל ה ע ב ר י‬
‫רמנ״ן ובאור[‪) :‬כד( ו י ש ס ע א ל ה י ם א ת‬
‫יזהו גם הוראת הצירי ב מ ל ת ויאנחו נ א ק ת ם ‪ ,‬ו כ ן ו א ת צעקתש ש מ ע ת י ) ל ה ל ן ג ׳‬
‫שהאנסה באה לארם ממילא וע׳׳כ לא שרג׳‬
‫זייץ(וכן ו י ש מ ע א ל ה י ס א ת קול ה נ ע ר מ ת ו ר ג ׳‬
‫בלשון שנניע ק ד ם ‪ r‬וז״ל ה מ ו ר ה פ ׳ מ ״ ח כל‬
‫בלשון פ ע ל ואנסו‪:‬‬
‫מהי שבא ב ע נ י ן ה ש מ ע מ י ו ת ם לאל י ת ׳ ת מ צ א‬
‫א ו נ ק ל ו ׳ ה נ ר נשמר מ מ נ ו ‪ ,‬ופירש ע נ י נ ו ב ה נ י ע‬
‫ה מ א מ ר ה ה י א אליו י ת ׳ כ ל ו מ ר שהוא השיגהו א ס מ כ ל ל ה צ ע ק ה ו ה ת פ ל ה יסרש ע נ י ן שהוא‬
‫קבל א ו לא קבל ו י א מ ר לעולם ש מ ע ה ׳ ש מ י ע ק ד ם ‪ ,‬ובענין ה צ ע ק ה ש מ י ע א ש מ ע‬
‫צעקתו קבלא אקבל ק ב י ל ת י ה ו ז ה נ מ ש ך בפירושו לא נ ע ה ב מ ק ו ם מ ן ה מ ק ו מ ו ת ו ע כ ״ ל‬
‫ה נ ע י ם ‪ ,‬והפרש הלשון באשר י ת ר נ ס לשון ‪5‬עקה‪.‬בלשין ק ב ל ‪ ,‬ובין אשר י ת י נ מ ו בלשון‬
‫צלותא כ מ ו ויצעק אל ה ׳ ויורהו ה ׳ ע ן ו כ ד ו מ ה ו כ ן מ ה ת צ ע ק אלי ש ת ר נ ס וצלי ק ד ס ה ׳ ‪,‬‬
‫קבלית צלותן ה ו א נ ר א ה בעליל כ י א ו ת ם ה מ ת ו ר ׳ ב ל ׳ קבל ה ס כ נ ג ד א ח ר י ם ה מ ר י ע י ם‬
‫לו כ מ ו לשון קובלנא בדברי הז״ל מ ה שאין כ ן ה ב א י ם בלשון ת פ ל ה ס ת ם ‪ ,‬והכלל כי‬
‫כ ל לשון קול א ש ר י נ י ע א ל י ו י ת ׳ שלא בלשון ח פ ל ה מ ת י ר ג ס בלשון ש מ י ע ק ד ם ו ה י א ד ר ך‬
‫ח ס ל ה ובקשה אליו י ת ׳ ש מ ו ‪ .‬מ ת ו ר ג ם בלשון ק י ל ה ‪ ,‬ו ז ה ע מ ס ההפרש י י ן אשר ת ר ג ם בזה‬
‫ו א ת צ ע ק ת ם ש מ ע ת י ש מ י ע ק ד מ י ו י י ן ת ר ג ו ם ו ה י ה כ י א ש נ פ ק יצעק תלי שניו ע א ש מ ע‬
‫צעקתו ש ת ר נ ס בלשון קבלה כי ב ז ה לא נ א מ ר ו א ת צעקתש אלי כ י ל א ה י ה ע ו ד צ ע ק ת ם‬
‫ל ה פ ל ה א ל א כ א ד ם ה צ ו ע ק מ כ א ב ו כ ן ו י ש מ ע א ל ה י ס א ל קול ה נ ע ר והן ה ן ד י ר י ה ר י‬
‫ה מ ו ר ה ז״ל ‪ ) :‬כ ה ( ו י ר א א ל ה י ם א ת ב ג י י ש י א ל ! ונלי ק ד ם ה ׳ ש ע ט ד א ‪ -‬אשר לא א מ ר‬
‫ב ז ה לשון ס ו ל מ נ א כ נ ז כ ר ל מ ע ל ה ב כ ל ה ע נ י ן לשון ע נ ו ד ה ק ש ה נ ר א ה כ י יקלע אל לשין‬
‫ה כ ת ו ב ר א י ת י א ת ע נ י ע מ י ו כ ת ר ג י מ ו שם בלשון שעבוד כ ן ת ר ג ם נ ס ב ז ה י כ ן ה ר נ ם‬
‫ו י ד ע א ל ה י ס ו א מ ר ל מ פ ר ק ה ו ן ע ס ״ י ה מ ס רש ש ם ב ע מ ן כי י ד ע ת י א ת מ כ א ו ב י ו ו א ר ד‬
‫ל ה צ י ל ו ‪ ,‬והוא כלל ואחריו פ ר ע שמפרש והולך א י ך ש ה י ה ע נ י ן ר א ו ת ה ' ו מ ש ה ה י ה ר ו ע ה‬
‫ו ג ו ׳ ו נ ״ ה מ פ ו ר ש ב ש מ ו ת ר ב ה ו י ר א א ל ה י ס כ מ א ד ת י מ א ר א ה ראיתי ו נ ו ׳ י י ד ע א ל ה י ס‬
‫כד״א כי ידעתי א ת מכאוביו ‪:‬‬
‫ג )א( לאתר שפר רעיאלמדברא‪,‬‬
‫ובי׳׳נ לבתר והוא יותר‬
‫קרוב‬
‫ללשון אחר וי׳׳ג ר מ ר ב ר א ב ר ׳ ) ע י ׳ מכלל‬
‫יופי‬
‫נ מ ו כ פ ש ת ה אשר ב פ ר ה ב א ש ופירושו ל א‬
‫אוכל ע כ ״ ל ו ה נ נ י ל ה ו ס י ף ולבאר כ ל הלשונות‬
‫ג‬
‫בוער באש‬
‫וגו׳‪,‬מדוע לא י ב ע ר ‪,‬‬
‫)ב(‬
‫ה ר ג ם הראשון‬
‫ב ע ו ר והשני מ ת ו ק ד ‪ ,‬וו״ל ה ר מ ב ״ ן ז״ל‬
‫הראשון ה ו א מלשון ה א ב ו ת מ ב ע ר י ם א ת‬
‫ה א ש לשון ד ל י ק ה והשני ה ו א לשון ב ר י ס ה‬
‫ישרף ויאכל כ מ ו ש א מ ר ל מ ע ל ה ו ה ס נ ה איננו‬
‫ה נ מ צ א י ם ב ת ר ג ו ם ב ז ה ו ה ס שלשה בגיר‪ ,‬ד ל ק ‪,‬‬
‫יהיר‬
‫‪0‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫שמות ג‬
‫י ק ו ד ‪ ,‬ו ה ם הנמנתיכ נ ס בעבדי אשר כ ב ר‬
‫הבדיל בינ־הס הרש׳׳ס ביריעיתיו עפ״י דרכו‬
‫בקודש ‪ .‬ו א ו מ ר כי הראשון ב ע ר ה ו א כולל‬
‫א ת השנים א ־ ר ־ ס כאשר ל פ ע מ י ם י ת ר ג ם‬
‫לשון ב ע ר בלשון דליקה כ מ ו ו ת ב ע ר ב ס אש‬
‫ה׳ ויקרא שם ה מ ק ו ם ת כ ע ר ה דליקתא ‪,‬‬
‫ו ל פ ע מ י ם בשרש יקיר כאשר ה ר ג ם בזה‬
‫מ ד ו ע לא י ב ע ר מ ת ו ק ד ! וכן ת ר ג ס כל לשון‬
‫שריפה בלשון יקד ^ ו ה ה פ ר ש בין לשון דלק‬
‫'ענינו ילפון־‬
‫דלק ענינו‬
‫ללשון יקוד ה ו יא פשוע כי י‬
‫י ־־'‬
‫‪1‬‬
‫רדיפה והשגה מ ע נ י ן נ י דלקת אחרי כי כ ן‬
‫דרך השלהבת להיות ר ו ד פ ת להתתז בגשם ו‬
‫ושרש יקד הוא ע ל השריפה ע צ מ ה כשהיא‬
‫נ ת ת ז ת ב ג פ ם והוא ב מ ע מ ד הבינוני עיין‬
‫מ ה שכ׳ בלתם ) ב ר א ש י ת י״א( בשם הרש״פ‬
‫יזה ט ע ם השטים ב ת ר ג ו מ ו של אונקלוס כי‬
‫ו ת ב ע ר ב ס אש ענינו שהשיגה א ו ת ם האש ‪t‬‬
‫ולא יבא ר ק על ה פ ו ע ל והוא האש ו נ מ ו שהוא‬
‫בדניאל כור דליק תבל ש' יקוד הוא ת‪:‬ניד על‬
‫ה נ פ ע ל נ ס כשהוא מוזר ע ל האש כ מ ו תש ת מ י ד‬
‫ת ו ק ד ! ו ת ק ד ע ד שאול רומז על כליון ה מ ת י ק ־‬
‫או פעולתו ב מ ע מ ד הבינוני עפ״י מ ה שנתבאר‬
‫ש ם ‪ ,‬ו מ ע ת ה בין תכין כי ב ת ־ ל ה ו ה ס נ ה‬
‫ב ו ע ר ע ז ב ה מ ת ר ׳ בשם הכולל ב ע י ר ׳ וכן‬
‫עשה ב ת ר ג ו מ ו על לא ת ב ע ר ו לכלול ה ה ד ל ק ה‬
‫ע ם השריפה בלא ש ל ה ב ת ‪ ,‬ובסוף א מ ר לא‬
‫מ ח ו ק ר ‪ ) : (1‬ו ( י י י ס ת ר פ נ י ו ‪ r‬וכישינון לא‬
‫כ ת ר ג ו ם ו מ פ נ י ך א ס ת ר ש ת מ ס בלשון ע מ ר ן •‬
‫וכן כל לשון ה ע ל מ ה ס נ י ס מ ת ו ר ג ם בלי כבוש‬
‫ועי׳ רש״י ז״ל בלשון ו ה ת ע ל מ ת לכבוש ע י נ ך‬
‫כתלו אינך ר ו א ה א ו ת ו ! כי ב א מ ת לא רצה‬
‫משה לסלק א ת 'עצמז מן כלל ה מ ר א ה‬
‫ה נ פ ל א ה ההיא וע״כ לא ת ר ג ם בלשון סליק‬
‫כ ת ר ג ו מ ו בלשון ואנכי ה ס ת ר א ס ת י ר פ נ י‬
‫א ס ל ק שכינתי‪ ,‬ר ק בכבש ת״ע לראות ב ע נ י ה‬
‫י ת י ר ה ה פ ך ויחזו א ת ה א ל ה י ס וזהו שדרשו‬
‫חז״ל בשכר ו י ס ת ר משה פניו זכה ל ת מ ו נ ת ה ׳‬
‫לחם אבירים‬
‫יוסי( ובתיוב״ע לאשורי מדברא‪) :‬ה( שרי‬
‫ס י נ ך ‪ ,‬מלשון שריין מהלכין )מיאל גי(‬
‫הפך מכסתיןימשרא קטרין )שת הי(‪ ,‬ולפ״ז‬
‫הוא על ההרח הקשי או מל׳כי ישל זיחך ל׳‬
‫נשירה עפ״י מאמרם ז״ל בפ׳ משילין‬
‫יואן לתני משירין לא משתבש וזה קרוב‬
‫בעיני מהראשון אן! יכי בלי כי ישל זיתיך‬
‫התרגום יתר‪ :‬אתר קדיש ‪ /‬המתרגם‬
‫ישני בזה שסי'המפשט קודש אל שם התוא'‬
‫ששב אל המקו' שהוא קודש משא״כ בעברי‬
‫הוא כמו אדמה של קודש וכ״ה בתרגום‬
‫מקראי קודש ואנשי קודש עי׳ מ״ש שם ‪:‬‬
‫)ו( וככשיגון ‪ ,‬ל׳ כבוש הוא ל׳ העלמה‬
‫וכן ל׳ נפילת פנים מתורגם בל׳‪-‬אתכבישו‬
‫ותבא המלה בל״ר על הפנים שהם ל״ר‬
‫בכ״מ כמ״ש הייד״ק בטעמו‪ ,‬רק בעברי‬
‫יבאו הפעלים שאחריו בלשון יחיד משא״פ‬
‫בארמית שיבואו גם הפעלים בל״ר פתר׳‬
‫רואה אנכי את פני אביכן והנה איננו‬
‫ליתינון‪ ,‬ראיתי פניך חזיתינון)ועי׳ שס‬
‫בנאור( ונמצא גם בעברי נפלו פניך בל״ר‬
‫ופני לא יראו והוא כאשר יםוב הפעולה‬
‫על הפנים עצמם‪ /‬אבל כאש׳ יסוב על אחר‬
‫עושה הפעולה כמו אראה פניו אולי ישא‬
‫פני בא בתרגום לשון יחיד כמו העברי‬
‫כמו בכל פעל יחיד על רבים׳ וישא אברה'‬
‫את עיניו‪ /‬וישא יעקב רגליו‪ /‬ונראה מזה‬
‫כי לשון כבישות הפנים הוא על הפנים‬
‫עצמו שהוא נכבש והוא המתפעל ע״כ‬
‫יצדק בזה ל״ר אף כי בזה היי משה הפועל‬
‫מדעתו‪ ,‬והבן‪ :‬נ צ י ת יקרא ד ה ׳ ‪ ,‬עי׳‬
‫בפ׳ ויצא מ״ש בביאור המלה ובע״א כלל‬
‫יו״ד‬
‫ב י ע ‪ ,‬אשר יפלא הלא ב א מ ח מכינו בשאר‬
‫נ ב י א י ם ב ע ת שנראה אליהם כבוד ה ׳ יותר מ מ ה שנאמר ב מ ש ה ‪ ,‬ב א ב ר ה ם ייפול על פניו‬
‫ו כ ן נ י ה ו ש ע נ ר א י ת י א ת מ ל א ך ה ׳ יכן כל ה ע ד ה כאשר ראי אש ה ׳ מ ן השמים וידונו‬
‫י־סלי על פ נ י ה ם ‪ ,‬ו נ מ ש ה לא מ נ י נ י ג ס שהשתחווה ר ק ו י ס ת ר וע״ז זכה ל ת מ ו נ ת ה ׳‬
‫ו ג ם לרעת קצת ה ת נ מ י ם‬
‫יביע מ ה שלא זכי כל ה נ ב י א י ם ‪ ,‬מ ה זכות מצאו לו נ ז ה ?‬
‫לא‬
‫‪ (1‬יוהי שתמס מ ו ף הדניר»ל מלת נ א ש נאשתא ולא אמר גמרא ה׳‪:‬ירא יאמר דווקא גול א‪ 5‬השורף‬
‫כמי‪ :‬המתורגמן נ‪ :‬ד‪5‬מין אצל כריסה קלי׳ יללי׳ מתירגס נל׳ מרא ועי' מיש נ־‪-‬נויאנוז ‪:‬‬
‫ל‬
‫ח‬
‫ם‬
‫א‬
‫ב‬
‫י‬
‫ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫‪ H O P‬ג‬
‫ע מ ל ת גר‬
‫יו״ד באריכות קצח ‪) :‬ז( מ ן ק ד ם‬
‫לא י ס ה ע ש ה מ ש ה כ י אלול׳ ה ס ח י ר פניו ה י ה‬
‫מ ג ל ה לו ה ק י ״ ה מ ה ל מ ע ל ה ו מ ה ל מ ס ה מ ה‬
‫ובחיוב״ע מ ש ע ב ד י ה ו ן ‪,‬‬
‫מפלחיהון‪,‬‬
‫שהיה ו מ ה בעתיד להיות‪ ,‬א מ נ ס ה ו א הרבר‬
‫ובי״נ הביא האונ״ר מפלחיהון בישיא וכ׳‬
‫ש נ ת ב א ר כ י כבישוח פ נ י ו להיות כ ר ו א ה ואינו‬
‫שהוא הנכון כי נוגשיו ל׳ קשה ממפלחיהון‬
‫ר ו א ה בעליל נ מ ה שהורשה לו ה י א ש ע מ ד ה‬
‫זצרקו רבריו אם היה מ ח ר נ ם אוחו לשם‬
‫לו וזהו נ ס ד ע ת ה ח כ מ י ם שאמרו לא י פ ה‬
‫מן ק ד ם שולטניהון ויהיה בישיא חואר‬
‫ע ש ה מ ש ה ‪ ,‬ריצו לכלות ת ע ל ו מ ו ת ש ה י ׳ נ כ ל ה‬
‫כמו ה ר ע י ם ‪ ,‬משא״כ באשר שינה לחרנמו‬
‫לו ו ע כ ״ ז ל א ר צ ה ב ו מ ס נ י כבוד ק ו נ ו ‪ ,‬ע כ ״ ס‬
‫בלשון פלח לא כמו והנוגשים אצים רצונו‬
‫ב מ ה ש ה ס ת י ר פניו לבד ד י כבש א ת רוחו‬
‫לפרשו בלשון פעולה מן הנוגשים אוחם‬
‫אבל לא ה י ׳ ב י כ ו ל ת ו לסלק־ ' א ת עצמו מ ן‬
‫ולא נוגשים שלהם וע״כ לא יחנן אחר זה‬
‫ה מ ר א ה מ י ר א ה •ההיא מ כ ל וכל ו ע ״ כ לא‬
‫חואר בישיא‪) :‬י( א י ת א ‪ ,‬פל ל׳ הליפה נ פ ל ע ל סניו כ א ש ר ע ש ו שאר ה נ ב י א י ם ‪,‬‬
‫בזריזות מ ח ו ר ג ם בלשון א ־ א הרגום ו ב פ ס י ק ת א א ת ק ר ב נ י ל ת מ י דרשו ע ל לשון‬
‫ב י א ה ‪ ,‬כמו לכו ונמכרנו לישמעאלים פי‬
‫כ ב ש י ם כל ד ב ר שנכבש ס ו פ ו לצוף ו מ ע נ י ן ה ז ה‬
‫כן ררך לשונו‪) :‬יג( מ ד ‪ ,‬ש מ ו ‪ ,‬ובי״נ מן‪,‬‬
‫ה ו א ה נ א ׳ אצל השי״ת ו א נ כ י ה ס ת ר ת ס ת י ר‬
‫ויהיה כמו מי שמך)שופטים ינ( וכמו שכחב‬
‫סכי ו כ ד ו מ ה ו כ מ י שפי׳ רש״י ע ל ל ׳ ו ה ס ת ר ת י‬
‫פ נ י ש ם כ מ ו שאינו ר ו א ה בצרתי‪ /‬ר ק ה מ ת ר נ '‬
‫הרד״ק שבא השם ב מ ק ו ם העצם דרך כבוד‬
‫לא רצה ל ת ר ג ם שס בלשון כבישה כ י ה י א‬
‫ויהי׳ זה כמו מי ה׳ אבל היא ר ח ו ק ‪,‬‬
‫ה ג ש מ ה ע ״ כ ת ר ג מ ו כלשון סלוק ש נ י נ ה ׳ ו ר א ה‬
‫והנכון כנוס׳ הראשון‪) :‬יד( א ה י ה א ש ר‬
‫כ י ה ו ס י ף ש ס ה מ ת ר ג ם כלשון ה ס ת ר א ס ת י ר‬
‫א ה י ד ‪ , ,‬כמו ה ע ב ר י ונוס׳ הרמב״ן ז״ל‬
‫אהא ע ם מן דאהא ע״ד וממתי א ח אשר ס נ י מ ל ת מ נ ה ו ן כ מ ו כ כ ת ו ב ה ק ו ד ם מ ה ס‬
‫מ ש א ״ כ כלשון נכישו א י ן צריך ליתש ש מ מ נ ו‬
‫א ח ו ן ‪ ,‬זכחב האוג״ר כי אין לזוז מני׳‬
‫כ מ ו בלשון כהילת ס נ י ס ‪ ,‬ובלשון ה כ ת ו ב‬
‫ה ס פ ר י ם ועי׳ ש מ ל ה ‪) :‬טו( ב ד י ן ה י מ ר ‪,‬‬
‫א פ ש ר כ י ה ו א כ מ ו ה פ י ך ו י ס מ ר מ ש ה סניו‬
‫פ ב ר הראיחי בעו״א אשר בפל לשון פה‬
‫מ ה נ י ע אל ה א ל ה י ס כ י י ר א א ו שמלת מ ה נ י ע‬
‫ב ע ת י ד ה ח ר ג ו ס כ ד י ן ‪ ,‬ו ב ע ב ר פדנן ועי׳‬
‫ת ו ז ר ע ל שניהם ע ל י ו י ס ת ר ו נ ס ע ל נ י י ר א ‪:‬‬
‫אלהא‬
‫מ״ש שם ע ״ ז ‪ :‬א ל ה א ד א ב ה ה כ ו ן ‪,‬‬
‫)יד( א ה י ה א ש ר א ה י ה ‪ ,‬עיין ל ח ם ו כ ן‬
‫וכן‬
‫והשני‬
‫הראשון ס ת מ י‬
‫דאברהם‪,‬‬
‫מ צ א ת י בתומש ע ז ר ת השופר ב ק ו נ ט ר ס מ א י ר‬
‫השלישי בכנוי )עיי לעיל נ ׳ תי( כ י הראשון‬
‫נ ת י ב ע ל ה ש מ ו ת ה א ל ה שלשתש קודש כ ד מ ו כ ת‬
‫כולל משא״פ האחרים ופן ב פ ס ו ק השני‬
‫מ ה מ ת ר ג ם ש ת ר ג ם כ ה ו ו י ת ס בלשון הקודש‬
‫לשון אלהי א ב ר ה ם הוא בכנוי אף שכולל בלי ס י ' לקדושתס עכ״ל‪ ,‬ויש לעיין ל מ ה לא‬
‫ת ר ג ם ע כ ״ ס מ ל ת א ש ר בלשון ד י ‪ ,‬ואולי ג ס‬
‫גם ליצחק הוא לשון ק צ ר ‪ ,‬ומושך עצמו‬
‫כמו ב פ ס ו ק הראשון )ועי׳ שמלה להלן פ ס ו ק ה ו א מ ן ה ש ם כ מ ו השי״ן מ ש ם שדי ל ד ע ת‬
‫ל׳ י״ח( אלהי א ב ר ה ם ואלהי‪ ) :‬י ח ( א ת ק ר י ‪ ,‬ה ג א ו ן ש ה נ י א ה ר א ״ ס ש ס ב ס ׳ ו א ר א שהיא‬
‫כ מ ו אשר ד י ‪ ,‬ולגי׳ ה ר מ נ ״ ן ז״ל נ ח י ג ו ם‬
‫ובי״ג אתנלי כמו שהוא בנוס׳ שלפלינו‬
‫ט ע מ ו כ מ ו א ה י ה אשר א ה י ה ו כ מ ו ע ם ) ו ע י ׳‬
‫להלן׳ בל׳ נ ק ר א בא׳ ובאמת שם ה י ה ‪ .‬ר א ו י‬
‫נ א ו ר ( ‪ ) :‬ט ו ( ל ר י ר ד ו ר ‪ ,‬לכל ד ר ו ד ר ו‬
‫לתרגם'‬
‫ל א כ א ש ר ת ר ג ם ב פ י נ ש ל ח מ ד ו ר דור מ ד ר א‬
‫ע ל מ א כ י כ ז ה כ נ ר א מ ר ז ה שמי לעולה ו ע ״ כ‬
‫יפרשו ט ל ה מ צ י א ו ת מלשון ע ו ל ם וכאן לשון ד ו ר ודור ויכלו להתפרש ע ל כללות ה ז מ ן‬
‫ו ג ם ע ל כללות ה מ צ י א ו ת ו י ת ו ר נ ס לפי‪ .‬ה ע נ ־ ן ‪ ) :‬י ת ( א ל ה י ה ע ב ר י ם ׳ אלהא דיהודאי ‪ ,‬לא‬
‫ה ו ס י ף כ ז ה ל ׳ מ י מ ר מ ן ק ד ס ה ׳ ‪ ,‬כ מ ו כ ת ר ג ו ׳ י ק ר א ל ה י ס א ל ב ל ע ם ‪ ,‬ו כ ן ויבא אלהיס‬
‫ד א ב י מ ל ך ‪ ,‬כ י ה ו א מ ע נ י ן ו ת נ ת ע ל י ה ם ה ר ו ח ו כ מ ו שבא בשימוש לשון ע ל ולא בלשון אל‬
‫כי‬
‫ש מ ל ת‬
‫‪8‬‬
‫ג ד‬
‫שמות ג ד‬
‫לחם אבירים‬
‫] כ י ב א מ ת לא נ ר א ה ילא נגלה ה ׳ אל‬
‫הזקנים ר ק שנחה ע ל י ה ם ר ו ח ה ׳ והוא נ ק ר א‬
‫נ ״ כ התגלוח אבל יבא בשימוש לשון על! אבל‬
‫שוה ‪ r‬ואפשר כי בזה רצה ה מ ת ר ג ם לפרש‬
‫אבותינו הקלושים שנגלה אליהם כבוד ה ׳‬
‫ג״כ שהוא לשון קריאה אף שנכתב בה׳יא‬
‫ב מ ר א ה נ א מ ר ב ה ם בלשון א ל ! וירא ה ׳ אל‬
‫אבל בשני ת ר ג ם לפי הענין שהיא לשון‬
‫א נ ר ה ס ו כ ר ו מ ה [ וכן כל לשון ראי׳ ה נ א מ ר‬
‫התגלות ‪ /‬ועיי מ״ש בעו״א כלל ב' ציון ה׳‬
‫אצל אבותינו הקדושים לא א מ ר ב ה ם מ ל ת‬
‫ו ב ה ע ר ה שם )ומצאתי שכן ה ע י ר המזרחי‬
‫מ י מ ר א או יקרא ר ק ה ס ת פ ק להסיר ה ה ג ש מ ה‬
‫ע ל לברי רש״י כמו שהערותי אני ועיי‬
‫ב מ ה ש ת ר ג ם לשון ר א י ' בל׳ איתגלי ולא‬
‫מ״ש שם(‪) :‬יט( ו ל א מ ן ק ד ם ד ח י ל י ׳‬
‫בלשון מ ז י ו ! ‪ ,‬ועי׳ מ״ש ב ס ׳ וישלת בלשין כי‬
‫שם נגלו אליו ה א ל ה י ס ‪ ,‬ו ה נ ה לא א מ ר בזה ד ‪ 1‬ק י ף ‪ ,‬עיי רש״י ובי״ג לחילא ת ק י פ א‬
‫והוא מ ם כ י ם לפי' רש״י מל״ע ) ע י ׳ מעמר(‬
‫אלההון ד י ה ו ד א י ‪ ,‬ו כ מ ו כן ל מ ע ל ה בלשון‬
‫ולענ״ל א ם היה ר ע ת ה מ ח ר ׳ כן לא היה‬
‫אלהי א ב ו ת י כ ם ‪ ,‬עי׳ מ ה שכתבתי ב ס ׳ ויחי‬
‫ב ט ע ם שם אלהיס ה נ ס מ ך אל א ד ם פ ר ט י‬
‫משנה חרגומו מאשר יתרגם בכ״מ יר‬
‫שהוא לסי ה פ נ ה ו באלהותו י ת ׳ שמו ויתעלה‬
‫החזקה' ילא תקיסא ועור נוסי אלהן מן‬
‫רחילא חקיפא )עיי אונ״ר( ‪:‬‬
‫איש איש לפי ע ר ך מ ע ל ת ו ! ע ״ כ י ת ר נ ס ק ל ם‬
‫ג כ נ ו י ה מ י ת ר ! ולא יתכן ס כ מ י בשם‬
‫)כב( מ ש ב ב ת ה ‪ ,‬שבב בארמית הוא‬
‫ה נ ס מ ך לרבים כי אין השגתם ד ו מ ה זל׳ץ‬
‫שכן ה ב י ת ‪ /‬אבל האמורי וכל שכניו מתור'‬
‫וע״כ י ת ר נ מ י בשם הכולל ו ה נ ן ז א ת ‪ ,‬ועיין‬
‫מנורוהי והיא שכן המרינה ־‪ .‬ו ת ר ו ק נ ו ן‬
‫בשו׳׳ת ס נ י ס מ א י ר ו ת שאלה ל״ע דף מ ״ ה‬
‫י ת מ צ ר א י ‪ ,‬כמו בתרי וינצלו א ת מצרים‪,‬‬
‫מ ה שהשיב הגאון לאשר שאלוהו ע ל מ ה‬
‫ו כ ״ ה ב ת י ו ב ״ ע בזה וכן נראה מלשון‬
‫שאנו א ו מ ר י ם ב נ ו ס ח התפלה אלהי א ב ר ה ם‬
‫ותרוקנון בל״ר וברוב נוסי בזה ית מצרים‬
‫אלהי יצתק! ולא ביתד אלתי א ב ר ה ם יצתק‬
‫)שם ה מ ר י נ ה ( ‪ ,‬וכן נראה מלשון הנמ׳‬
‫ויעקב והוא א מ נ ם לשון ה כ ת ו ב לעיל ‪:‬‬
‫עשאוה כמצולה בל״נ ‪ /‬וא״כ יש להגי׳‬
‫) כ ב ( ו מ ג ר ת ב י ת ה ו מ ק ר י ב ת ב י ת ה ‪ ,‬מאשר‬
‫בהיפך בשניהם לשון מ צ ר י ם ) ע י ׳ ש ם ( ‪:‬‬
‫ל א ת ר ג מ ו בלשין מ ד ו ר כלשון נ ר ו ת בכ״מ ו‬
‫נ ר א ה כי ע ל דעתו הוא כמפרש ל׳ מ ש כ נ ת ה‬
‫כ מ ו ולקת הוא ושכנו ה ק ר ו נ אל ביתו ‪ :‬ו נ צ ל ת ם א ת מ צ ר י ם ‪ ,‬ע י ׳ לח״א ואפשר‬
‫לישב ה ט ס ח א שלפנינו בזה ע״ש ה מ ד י נ ה ! א ף שבלשון וינצלו יהיה הנוטחא מצראי ע״ש‬
‫בשאלת‬
‫כי‬
‫מצוה‬
‫ה א ו מ ה כי לשון ונצלתם היא ר ק ה נ ע מ ה ל ע ת י ד ולא‬
‫השמלות ע ו ד לא ינצלו א ת ה מ ד י נ ה וגדולה נ י ז ת ה י ם מ ב י ז ת מצרים וכ״ה נש״ר וז״ל‬
‫ע ת י ד י ם א ת ס לעשות מצרים כמצולה ו כ ו ׳ ‪ ,‬א״כ יוכל להיות שנזה נכלל ג ס נ י ז ת הים‬
‫אשר אז נ ת ר ו ק נ ה כלל ה מ ד י נ ה מהאוצר אשר ה י ה ב ה כ מ ו שעשו אותה כמצולה או כמצודה‬
‫ע ״ כ מ ת ו ר ג ם בלשון מ צ ר י ם ‪ ,‬משא״כ בלשון וינצלו שהיא ע ת יציאתם ממצרים ועוד ביזת‬
‫ה י ם ל פ נ י ה ם ‪ ,‬ח ר נ ס מצראי ע ל ה ע ם ‪:‬‬
‫לתרגם בלשון א ח ק ר י מלשון ק ר י א ה ) ע י י ן‬
‫בראב״עשאמר‬
‫נ ק ר ה ב ה ״ א ובאי ט ע מ ם‬
‫׳‬
‫ף‬
‫מצורעת‬
‫ישלג‪ .‬חוורא כהלגא‬
‫)ו(‬
‫ולא ת ר ג ם בלי‬
‫ס נ י ר א וכ׳׳ה בצרעת מ ר י ס ע י ׳ ב א ו ר ‪ ,‬ו נ ר א ה‬
‫כי לא רצה לתרג׳ בל׳ צרעת ממש ולהוסיף‬
‫מ ל ת תוורא אתריו מפני ה כ ב ו ד ‪ ) :‬י ( ל א א י ש‬
‫ד ב ר י ם א נ ב י ג ב ר מ י ל ו ל ‪ ,‬ובלשון ויהי כל‬
‫ה א ר ן ש ס ה א ת ת ודברים אתדיס מ מ ל ל ‪ r‬ובל׳‬
‫ד‬
‫)ז( ו ה א ת ב ת ה ו ו ת כ ב ש ר י ה‬
‫‪,‬‬
‫‪ .‬ה ו ס י ף ת י ב ת הוות מפני צורך הל׳‬
‫ב א ר מ י ת כי אין בכח ח ב ת בל׳׳א ככח ל׳‬
‫שוב ב ע ב ר י על ח ז ר ת ה ל ב ר לכמוח שהי׳‪:‬‬
‫)י( ו ע מ י ק ל י ש ן ‪,‬‬
‫מלשון‬
‫ע מ ק י שפה‬
‫׳‬
‫קול דברים אתם שומעים! קל ס ת ג מ י ן ‪ ,‬אף‬
‫וכולם‬
‫לחם אבירים‬
‫שמלת ף‬
‫ש מ ל ח גר‬
‫שכולם לשון דבור ה ק ו ר א יתבונן בין הלשונות‬
‫מורדף ללשון כובל וכן ת ר ג ם שאה עמקא‪:‬‬
‫ה א ל ה ל ה פ ר י ד ם א ף כ י ב ע י ר י לאתרים ה מ ה ‪,‬‬
‫)יא( פ ו מ א ל א נ ש א ‪ ,‬בחיוב״ע ממלל‬
‫כ י ב ז ה ה ו א בלשון דבורים ו ה ב ׳ ה ו א ע ל‬
‫פ ו מ א ‪ ,‬וכן היה ראוי להיות גם באונקלום‬
‫כלל הלי! ו כ מ ו ש ת ר ג ם כ י ד ס ה יקיר מ מ ל ל ‪,‬‬
‫כי לא יתאר הארמי א ת הדבור בתוצאותיו‬
‫ואילו ה י ה מ ת ר ג ם ב ז ה נ י ר מ מ ל ל ה י ה‬
‫כמו ה ע ב ר י כמו שתרגם בכ״מ כבד פ ה ‪,‬‬
‫ב מ ש מ ע ו שאין לו לשין כלל חלילה ו ה ג י ל׳‬
‫וכן ע ר ל ש פ ת י ם ‪ ,‬יקר מ מ ל ל ‪) :‬יג( מ ן‬
‫פ ת ג ם ה ו א ע ל כלל ה ע נ י ן הנרבר כ ת ר מ ם‬
‫ד כ ש ר ‪ ,‬מלשון וכשל ה ד ב ר וכן תרגש‬
‫א ל ה ה ד ב ר י ם אשר ת ד י ר ע י י מ ״ ש שם ‪:‬‬
‫והישר בעיניו ת ע ש ה ‪ ,‬ו ד כ ש ר ) ע י ' מ ת ו ר ג מ ן ‪:‬‬
‫) כ ג ( ו י ע ב ד נ י ‪ ,‬ויסלח קד‪!:‬י י ת ר נ ׳ כנוי‬
‫למתורגמן‪ ,‬כן ת ר ג ם כי המלין‬
‫)טז(‬
‫ה ר ו מ ז ב מ ל ת ה כ י ו ר ק ר ס לא כ מ ו ו ע ב ד ת נ י‬
‫בינותם והוא שם ה ק ק כמ״ש באור‬
‫ח נ ם ) ב ר א ש י ת כ ״ ט ( ש ת ר ג ם ותשלתנני וכן‬
‫ל נ ת י ב ה ‪ ,‬והוא על משקל משומשן תרגום‬
‫ביחש ה פ ע ו ל א ו ת ו ת ע ב ו ־ ו כ ד ו מ ה ‪ ,‬כי אין‬
‫ה ע ב ו ד ה לצורך ע צ מ ו ת ו י ת ׳ שס כ ט ד ו ‪ ,‬אבל‬
‫משרת משה‪ ,‬ולחנם נ ח ק ש ס בזה ב ע ל‬
‫בשאר לשונות נ מ צ א כנוי ה ר ו מ ז נ ס ע ל הש״י‬
‫מבוא ל״א מד שריצה להניה שם מתרגמי!‬
‫כ ת ר ג ו ם כ י לא יראני‪ ,‬לא י ת ז י נ נ י ‪ ,‬להקדישני‬
‫ל״ר ו מ ה יאמר בזה וכן בתר׳ ואהרן‬
‫ב מ י ם לק־שותי ע י י מש״ש ‪) :‬נד‪ (.‬ו י פ ג ש ה ו ‪,‬‬
‫אחיך יהיה נביאך משורנמנך ובי״נ‬
‫ו א ר ע ב י י ‪ ,‬ולהל‪)1‬כ"ז(ויזגשהו ת ר נ ' ו א ר ע י ה ‪,‬‬
‫לתורגמן בלא המ״ם וכן לשון חז״ל מ ד‬
‫לפי שפגישה ל ר ע ה נקשר פ נ י ״ ת ע י ׳ א ו נ ה ״ ש ‪:‬‬
‫שיפסוק ה ת ו ר ג מ ן ‪) :‬יח( ח ע ד נ ע ו א י נ ו ן‬
‫) כ ה ( ו ת א מ ר כ י ה ת ן ד מ י ם א ת ה ל י ‪ ,‬ובסי‬
‫ק י מ ץ ‪ ,‬מ ל ת אינון צ״ע כי לא נמצא‬
‫השני ח ת ן ד מ י ם לעולות באור דברי ה מ ת ר ג ש‬
‫דוגמתו בלשון ע ב ר י ‪ ,‬כמו ו א ב ר ה ם עודנו‬
‫ב ז ה ע י ׳ רש״י ז י ל ‪ ,‬ו ה ר י ה מ ז ר ח י נ ע ה מ ד ע ת‬
‫מומר וכן העודנו ח י ‪ ,‬יוכן ביוסף והוא‬
‫רש״י ז״ל י פ י ' דברי ה מ ת ר ג ם ע ״ ש מ ה‬
‫עודנו שם כולם מ ח ו מ מ י ם בלשון מ ד‬
‫ש ד ק ד ק לפי פ י ׳ רש״י ז״ל ו ס י י ם דבריו ע ״ כ‬
‫ל ו מ ר שאין פירוש א ו נ ק ל ו ס ב ח ת ן ד מ י ם כ מ ו‬
‫כען ובלא מ ל ח הוא משא״כ כאשר יספ‪:‬־‬
‫שתשב רש״י ז״ל א ל א ב ד מ י ה ה ר י ג ה ואלולא‬
‫בהווה כמו בעודנו חי וכן עודנו מ ד ב ר‬
‫מ ח ו ר ׳ ע ד הוא בלא מ ל ח כ ע ן ‪ ,‬ר ק בנוכח ד מ א ד מ ה ו ל ת א ה ו א ר ק פ י ' מ ל ת למילית ׳‬
‫כלומר תתני ה י ה תתן דמים )סי' גן הרינה(‬
‫העודך חי מצאתי ג״כ ע ד כען א ח קיים ‪:‬‬
‫לולא ד ם ה מ י ל ה ‪ ,‬א י ל ב ח ת ן ר מ י ם א ת ה לי‬
‫) כ נ ( ו א ם ם ר ב ‪ ,‬בי״נ ו מ ס ר ב ) ע י ׳ מ ע מ ר ( י‪:‬‬
‫ל א הזכיר אונקלוס ק ט ו ל כ מ ו שהזכיר פ ־‬
‫)כה( ב ד מ א ד מ ח ו ל ת א ח ד ץ א ח י ח ב ‪,‬‬
‫כ י ש ם נ ד ם ה מ י ל ה ק מ י י ר י ולא ב ד ם ה ר י נ ה‬
‫לשון ע ב ר ‪ ,‬אמנם עס״י מדרש רז״ל‬
‫וזהו ה ת פ ר ש ש י י ן ה ת ן ד מ י ם א ח ה לי ובין‬
‫חחני חהא א ת ה נחון לי בזפוח ד מ י ם של‬
‫מ ת ן ד מ י ם למילות א ל א ש מ א מ ר ו ת ת י ה ב ת ת נ א‬
‫היה נראה‬
‫ה מ י ל ה שקיימחי מ צ ו ו ח ה ‪,‬‬
‫לנא מ ש מ ע שלולי ז ה א ת ח י י ב ק ט ו ל ‪ ,‬ו ה ד ר א‬
‫שצ״ל יחיהב בלשון ח פ ל ה ובזה יחיישב‬
‫קושיא ל ד ו כ ת א ע כ ״ ל ‪ ,‬ויפלא בעיני ע ל הר•‪:‬‬
‫קושיה הרא״ם ז״ל)עי׳ שמלה(‪:‬‬
‫ה ג ד ו ל כ י ל א ז כ ר כלל מ ד ב ר י ה מ ד ר ש ש ה ם‬
‫מ מ ש ד נ ר י ה מ ת ר ג ם לסי פירושו ולפי מ ה‬
‫חמנון‬
‫ש ה ג ה ת י נ ל ת ״ א ת ס ו ל ג ס קושייתו •ציי י ה י ה לשון ת פ ל ה ו ת ו לא מ י ד י ) ע י י ל ׳ ה מ ד ר ש‬
‫נ ל ת ״ א ( ‪ ) :‬כ י ( ו י ר ף מ מ נ ו ‪ ,‬וכת מ י נ י י ‪ ,‬ק ״ ק כ י ע ל ה מ ל א ך ה מ ב ק ש ל ה מ י ת ו מ ה ע נ י ן ל'‬
‫נ ת א ל א ש ה ו א ה נ ח ה ה ר צ ו נ י ת וכלשון ה ר ף מ מ נ י ) ד ב ר י ם ע י ( ש ת ר ג י א נ ח ב ע ו ת ך ‪ ,‬וכן ה ו א‬
‫ב ז ה ל ד ע ת ה מ מ ר ג ס מ ו ס ב ע ל ויבקש ן ואולי ה ו א ל ד ע ת ה מ ת ר ׳ ב ה פ ך ו י ר ף הילד או מ ש ה‬
‫מ ן המלאך שהונח מהחולי ע ״ כ בא ביחס שממנו ולא וירף ל ו ‪) :‬לא( ו י א מ ן ה ע ש ו י ש מ ע ו ‪,‬‬
‫ו ש מ ע ו ‪ ,‬ל א ח ר נ ס בלשון ק ב ל ה כ י כ ב ר א מ ר ו י א מ ן א ל א ש ה ו א לשון ה ב נ ה בדברים כ מ ו‬
‫שנתב המבאר ‪:‬‬
‫)שטות( בית‬
‫מי‬
‫‪10‬‬
‫שטות ך‪,‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫ך‪ ) ,‬ג ( מי ה׳‪ ,‬ש מ א ר ה ׳ לא א ת נ ל י לי‪,‬‬
‫ע פ ״ י ד ר כ ו לסרש לשון‬
‫שאלה נלשון ה מ כ ו ו ן כ מ ו נ פ ס ו ק מ י כ מ ו כ ה‬
‫וכדומה והוסיף שמא פ י ׳ ב י א ו ר ‪ ,‬וכן מ ה‬
‫ש א מ ר נ ו ׳ ש מ א ד ה ׳ ו ל א ש מ א ה ׳ ע י י מ״ש‬
‫נריש ס ׳ ו א ר א ‪) :‬ז( ב ר ב ר א ו ב ח ר ב ‪,‬‬
‫ח ר נ ס א ו נ ק ט ו ל ולא נ מ ר ב א ‪ ,‬נ ר א ה מ ז ה‬
‫כ י ג ס לפי ה ה ר ' ל׳ י פ ג י ע נ ו מ ו ס ב ע ל הש״י‬
‫ע ״ כ שינה לפי מליצת ה כ ה ו נ ) ש נ א ר ק ע ל‬
‫ו ר ן לשון נ נ י א ד ס ( ו ע י ׳ מ ״ ש לעיל נ ד ק ד ו ק‬
‫לשון י ע ר ע י נ נ א ‪ ) :‬ט ( ו י ע ש ו ב ה ו י ת ע ס ק ו ן ‪r‬‬
‫כלשון ישעו שארריו כ י נלשון ע ש י ה ה י ה‬
‫ר א ו י א ו ת ה ) ו י פ ה א מ ר ידידי מוהר״י‪ (.‬כ י‬
‫ל ד ע ת ה מ ת ר ג ם יעשו ב ז ה כ מ ו י ש ע ו בחילוף‬
‫א ו ת י ו ת ‪ ,‬א ו מ ע נ י ן או ע ש י ת י בנפשי שקר‬
‫) ב ״ א י ״ ת י ״ ג ( וכן ת ר ג ם י ו נ ת ן ב ז ה ל׳ יעשו‬
‫בלשון ע ס ק א ף כ י לפון ו א ל ישעו ו כ ו י‬
‫ה ר ג ה בלשון יתרחצו לשון ב ט ח ו ן • ע י ׳‬
‫רש״י ובאור ‪ ) :‬י ב ( ל ק ו ש ש ק ש ‪ r‬נ נ ב ב א‬
‫גילי‪ ,‬אבל י א כ ל מ ו כקש ה ת ר נ ו ס כ מ ו ה ע ב ר י‬
‫כ נ ו ר א לקשא ולשין גילי ה ו א מ ן כ א ש ר י ב ע ר‬
‫הגלל ו כ ן ת ר ׳ כקש נחשבו לו ה י ן גילי כ י‬
‫ה ק ש א י נ נ י ו נ ר ה פ ק ר ר ק שכל ד ב ר ה מ פ ו ז ר‬
‫ק ר ו י ג ״ כ קש כ מ ו ש פ י ׳ רש׳״י ז׳׳ל ‪:‬‬
‫)יד(‪ .‬ב ת מ ו ל ש ל ש ו ם ‪ ,‬ע י י ביאור ש ת מ ה‬
‫ע ל דברי המ;‪1‬רגס כ ד מ א מ מ ל י ו כ מ ד ק ד מ ו ה י ‪,‬‬
‫׳‬
‫לחם א ב י ו ים‬
‫ף‪) ,‬ח( תמנון‬
‫נראה שהוא ל׳ סקירה‬
‫‪r‬‬
‫כמו‬
‫) נ מ ל נ ר ד ל״ב(‬
‫‪:‬‬
‫מצוחין‪ ,‬נמצא גם בל׳ עברית על זעקת‬
‫שבר כמ״ש הרר״ק בשרשיו)ועי׳ מ״ש לעיל(‬
‫אבל כל צעקה שהוא על אתרים מתור׳ בל׳‬
‫קבלא כמו בתרגום צמוק יצעק אלי בפ׳‬
‫משפטים ‪) :‬ט( ת ת י ק ר פולחנא‪ ,‬וכתב‬
‫ע״ז האוג׳׳ר כי הוא שיבוש גרול ולא ביאר‬
‫טעמו וקיים נוס׳ הספרים ‪.‬יתקף ‪,‬‬
‫ובתיוב״ע תתקן‪ £‬בל״נ‪ ,‬אבל הנראה מלשון‬
‫ויתעסקו] ביה שצ״ל בל״ז‪ ,‬וכן תרגם‬
‫מה העבירה הזאת‪ ,‬הרין‪) :‬יא( ארי לא‬
‫י ת מ נ ע ‪ ,‬לשון מתיר וברוב ס׳איתמנע‬
‫ואינו אלא טעות)אונ״ר( וביוב״ע מתמנע‬
‫כתרגום תבן אין נתן )ועיין‬
‫בינוני‪,‬‬
‫רשנ״ס(‪) :‬יב( ובדר‪ ,‬ומומב על פרעה‬
‫ובי״נ ואתברר פועל עומר ושני הפירושים‬
‫ברר״ק )עי׳ נאור( ‪ :‬ל ג ב ב א ‪ ,‬ענין‬
‫ליקוט )מתורגמן( פמו מקושש עצים ‪:‬‬
‫)טו( ל מ א ת ע ב י ד ‪ ,‬ובי״נ מתעביר‬
‫ררך כבוד פלפי הנ!לך)אונ״ר(‪) :‬טז( ת ב נ א‬
‫לא מ ת י ה ב ‪ ,‬בבינוני‪ ,‬וכן לא ינחן לא‬
‫מתיהב ושם היה ראוי יתיהב ‪:‬‬
‫אתבאיש‬
‫כ י מ ש מ ע ו ת ו ש נ ס ביום שלפניו השלימו ס כ ו ם‬
‫הלבנים ו ה כ ת י ב א י ט ר ג ם ת מ ו ל נ ס ה י ו ם ו כ ״ כ ה מ ז ר ת י ע ל ס י ' רש״י ז״ל ש פ י ׳ מ מ ו ל‬
‫שלפום ע ל י ו ם השלישי ו א ל ״ כ ק ש י א נ ס ת מ ו ל א מ נ ס ע ל ד ע ת י פירושו ל ד ע ת ה מ ת ר ג ם‬
‫שהיום לא ע ש ו כ ת מ ו ל ‪ ,‬ו ת מ ו ל לא עשו כ ש ל ש ו ס ‪ ,‬כ י ב כ ל י ו ם ה י ה מ ת מ ע ט ו ה ו ל ך‬
‫ולשון לא כ ל י ת ס לאו ד ו ק א ע ל ה ג מ ר ב ש ל מ ו ת ר ק ג ס אשר ל א השלימו ה ס כ ו ם אשר עשו‬
‫ביום א ת מ ו ל ‪ ,‬ו ב פ ר ט באשר יבוא ה פ ע ו ל ה ג ם ע ל לשון שלשום א ש ר עליו יתפרש בלשון‬
‫ה ש ל מ ה מ מ ש ‪ ,‬ו ע ו ד נ ר א ה ש ה פ ר י ד ג ם ה מ ת ר ׳ בין לשון כ ת מ ו ל שלשום ש ה ו א איננו‬
‫ע ל י ו ם ה ע ב ר מ מ ש ר ק ע ל ה ז מ ן ה ע ב ר ע ד ה נ ה כ מ ו שסי׳ רש״י ז״ל ולכן ת ר ג מ ו‬
‫בשימוש ה מ ״ ם ב י ח ס ש מ מ נ ו כ מ ו ב ע ב ר י מ מ מ ו ל ו מ ל מ ע ל ה ‪ ,‬מ ש א ״ כ לשון ת מ ל י ה ו א ע ל י ו ם‬
‫ה ע ב ר מ מ ש ופירושו לפי ז ה כ מ ו מ ד ו ע ל א כ ל י ת ס ח ק כ ס ללבון כ י מ י ם שעברו מ א ז ו ע ד‬
‫ה נ ה נ ס ת מ ו ל נ ס ה י ו ם ‪ ) :‬ע ז ( ו ה ט א ת ע מ ך ו ח ע א ן טליהון ב י א ו ר מ ל ת ו ח ע א ת ע י ׳‬
‫רש״י ו ב א ו ר ‪ ,‬ו ל ע נ ״ ו ה ו א פ ש ו ט כ י לא י מ נ ע ה כ ת ו ב ל ת ת פ ע ו ל ה א ת ת לשנים אל ה מ ע ש ה‬
‫ו ח ל ה ע ו ש ה כ מ ו ע ל אשר ע ש ו א ת ה ע ג ל אשר ע ש ה א ה ר ן * ( וכן א מ ר ה כ ת ו ב‬
‫ב פ ס י ק ה ק ו ד ם ל מ ה ת ע ש ה ב נ ו כ ת ו ב פ ס ו ק ה ז ה ולבנים א ו מ ר י ם ע ל ה נ ו ג ש י ם ! וכן ה ו א‬
‫ב ז ה לשון ו ת ע א ת ה ו א נ ו כ ת א ל פ ר ע ה א ף כ י ה ס י ו ם ע מ ך כ י מ ע ש ה ה ע ם י ת י ת ם אל‬
‫המלך‬
‫׳‬
‫(‬
‫׳‬
‫׳‬
‫*( מליס שיה ההסעיל לקל נתניעוס ו י ע ל אל ראש ההר‪ ,‬רעל עילית נמזניו ‪ ,‬ומעשה הוא שיעל‬
‫ואינני יוצא לשלישי‪ ,‬אנל נל׳ הויל גדיל המעשה ייתר מן סעישס נראה שעשו ממגי פעל יוצא ‪:‬‬
‫י‬
‫חפ אבי‬
‫ם‬
‫יי‬
‫שמות ך‪ ,‬ן‬
‫שמלת‬
‫גר‬
‫ן‬
‫ה מ ל ך ו כ מ ו כ מ ע ט שכב א ח ד ה ע ם ו ה ב א ת‬
‫) מ ( א ת ב א י ש ‪ ,‬כ׳׳ה ב כ ל מ ו ס ׳ ורש״י‬
‫אלינו אשם ולכן ה מ ח ר ׳ ע פ ״ י ד ר כ ו כ מ ו‬
‫ז׳׳ל כ ׳ ו ת ר ג ו מ ו א ב א י ש ו כ ״ ה ב מ ת ו ר ג מ ן‬
‫שתיקן א ת הלשון ת מ ש ה אל לשון מ ת מ י ד‬
‫‪:‬‬
‫‪ .‬ו י ״ ג ב ל ש ו ן דש׳׳י ״ ל‬
‫) ע י י ש ם ב ל ח ם ( כן תיקן הלשון ג ם ב ז ה לל״ר‬
‫*‬
‫מ ו ס ב ע ל ה ע ם ‪ ,‬כי לא י ת ן ב ת ר ג ו מ ו פ ע ו ל ה א ת ת ל ש נ י ם ‪ ,‬ו כ ן ת י ק ן ה ע נ י ן ב פ ס ו ק אשר‬
‫עשו א ת ה ע ג ל ו נ ו י ו ה נ ה ת ר ג ם ב ז ה בלשון ת ע א א ף כ י ר ו ב לשון ח ט א מ ת ו ר ג ם בלשון‬
‫ת ו ב ע י ׳ מ ת ו ר ג מ ן ב פ ר ש י ה ם שלא הפריש ב י נ י ה ם ‪ ,‬ולגינ״ד ב ת ר ג ו מ ו של אונקלוס יש‬
‫ט י ק י ו ו ק ‪( 1 0‬‬
‫‪H‬‬
‫ה פ ר ש ג ד ו ל בין הלשונות כי ל׳ ח ו ב ה ו א ע ל ה כ ר ת ה ח ע א א ח ר ה מ ע ש ה )!יו‬
‫כ מ ו מ כ ל א ש ־ י ע ש ה ל ת ט א ב ה נ ה ש ת ר ג ם ל מ י ח ב ) מ ש א ״ כ ל מ ע ל ה ו י ו ס ף ל ת ט א למחיעי(‬
‫ו כ ן אשר נ ש י א י ח ט א ו כ ד ו מ ה שהוא ע ל ה ע י ר ‪ ,‬וכן א נ א ח ט א ה ע ם ‪ ,‬מ ת ו ר נ ם בלי‬
‫אבל ו ח ט א ת י לאבי ת ר נ ש ו א ־ י ח ס י ‪ ,‬וכן בזה ו ח ע א ן כ י ה ו א כ מ ו ה ו ע א י ס ב ה ו ו ה‬
‫חוב‬
‫אבל ו א י ך א ע ש ה ה ר ע ה ה ג ד ו ל ה ה ז א ת ו ח ט א ת י ל א ל ה י ס ת ר ג ם נ ״ כ ואהוב כ י פירושו‬
‫ב ע ש י י ת ה ר ע ה ה ז א ת א ה י ה תייב ל א ל ה י ש ‪ ,‬ו מ ל ת ע ל י ה ו ן ש ה ו ס י ף ה ו א לפי ה ע ג י ן פ י ׳‬
‫א ל ה ש ו ע ר י ם ס מ ו כ י ם ‪) :‬ית( ו ת ו כ ן ל ב נ י ם ׳ ו ס כ ו ם לבניא ו כ ן ולבנים א ו מ ר י ם ל נ ו ‪ ,‬ולבניא‬
‫בלשון נ ו ד ע כ מ ו ה ל ב נ י ם ע ל ה ס כ ו ם ה י ד ו ע כ ס י ׳ רש׳׳י ז״ל עשו כ מ נ י ן הראשון‪ ,‬אבל‬
‫ללבון ה ל ב נ י ם ו כ ן מ ד ו ע לא כ ל י ת ס ת ק כ ס ללבון‪ ,‬ל מ ר מ י לבנין ולא לבניא כי פ י ׳ לשון‬
‫ללבון ה ו א ע ש י י ת ה ל ב נ י ם כ ת ר ג ו מ ו ל מ ר מ י לשון ה ש ל כ ה כי אין ה פ ע ו ל ה נ ג ז ר ת מ ן ה ש ם‬
‫כ מ ו ב ע ב ר י ' ‪ ,‬ואולי יצדק ב ז ה ל ׳ נ ם ת מ ו ל ) ב פ ס ו ק י״ד( כי ירצה ע ל א י כ ו ת הלבנים שלא היו‬
‫ט ו ב י ם כ ר א ש ו נ י ם כי ב ה ת ס ז ס ל מ ל א ו ת ה מ ס ס ׳ ת ם ר ז מ ט י ב ה מ ל א כ ה וזהו כשל לשון ה כ ת ו ב‬
‫בצווי ו מ ת כ ו נ ת ה ל ב נ י ם ת ש י מ ו ע ל י ה ם ) ע ל ס כ ו ם ( וצא ת ג ר ע ז וגו׳ ‪ r‬ע ל ט י ב ה מ ל א כ ה ‪,‬‬
‫ו כ ן ס י ו ם ה מ א מ ר כי אין נ ג ר ע מ ע ב ו ד ת כ ם ד ב ר מ ל ת ד ב ר מ י ו ת ר א ם לא כדברינו שר״ל‬
‫שלא י ח ס ר כ ל מ א ו מ ה לא ב מ נ י ן ולא ב ט י ב ה מ ל א כ ה ‪ ) :‬כ א ( ו י ש פ ו ט ‪ ,‬ו י ת פ ר ע ‪ ,‬מ א ש ר‬
‫לא א מ ר ה כ ת ו ב בלשון בינינו כ מ ו אלהי א ב ר ה ם וגו׳ ישפטו בינינו לכן לא ת ר ג מ ו‬
‫בלשון ד ן ‪ :‬א ש ר ה ב א ש ת ם ‪ ,‬דאבאשתון ב כ ל שורש באש ה ת ר ג ו ם בלשון ס ר ׳ ר ק זה‬
‫ש ה ו א לשון מושאל ע ז ב כלשון ה ע ב ר י ‪ ,‬ו כ מ ״ ש בלשון מ ט ר ב ס ׳ כ י לא ת מ ט י ר ה' ע ״ ש ‪:‬‬
‫ז‬
‫פרשה וארא‬
‫מפלחין בהון‪/‬‬
‫ן)ה(‬
‫ך ) נ ( ושמי ה ׳ ל א נודעתי‪,‬‬
‫ה י ה נראה בעיני‬
‫שצ״לביחםהפעל‬
‫לא א י ו ע י ת‬
‫לא‬
‫כמו‬
‫הודעתי כי הנודע הוא עצמו המודיע ׳ וכמי‬
‫י ת ה ו ן כ מ ו ש ה ו א ב ת י ו ב ״ ע וכלשון ה כ ת ו ^‬
‫ו נ מ כ ר לךאשר לס׳׳־ תז״ל ב מ ו כ ר ע נ מ י ה כ ת ו ב‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫צ‬
‫ןי ‪.‬‬
‫מ ד ב י • י ק והשיגה ידו ו נ ג א ל ‪ ,‬וכן נמצא‬
‫״‬
‫ב פ ע ל יוצא נ ש נ ך ן ן א ת לבס ה ז ו ״ )יחזקאל‬
‫^‬
‫^‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ו ( ו ת ר ג ו מ ו די ה ב ר י ת כ מ ו שברתי )ע״ש‬
‫״ ‪,‬‬
‫׳‪,‬״‬
‫‪,,,‬״‪,‬‬
‫״‪.,.‬‬
‫ר ד ״ ק ( ו כ ״ כ אבן ׳ ת י א פ ע מ י ם יבוא בננ־על‬
‫‪1‬‬
‫י ‪"-‬‬
‫׳‬
‫גזרוה שידמו מ ע נ י נ ס שהם גזרות יוצאות‪,‬‬
‫י!‬
‫כ מ ו התלצו מ א ת כ ם ‪ ,‬ה נ נ י נ ש פ ע א ו ת ך ו א ח ר י ם ז ו ל ת ם ‪ ,‬ע ״ כ ‪ ,‬ו ה נ ה ת ה י ה מ ל ת‬
‫מ ד ע ת י ג ״ כ מ א ל ה ופירושו ה ו ד ע ת י א ף שהוא נ פ ע ל ) ק י צ ו ר מלשון ה כ ת ב ו ה ק ב ל ה ( ו ה נ ה ל׳‬
‫ושמי ה ׳ ב ת ר י מ מ ש כ מ ו ה ע ב ר י ו ל א בשמי ד ה ׳ כ מ ו ב ת ר ג ו ם ו ק ר א ת י נ ש ם ה' א ף ששה‬
‫ג ״ כ ה ק ו ר א ה ו א השם י ״ ת כ י ש ם ה ו א ע ל ה ת ו א ר י ם ה מ פ ו ר ש י ם א ח ״ נ בלשון ה ׳ ה ׳ אל‬
‫ר ת ו ם ותנון ו נ ו י מ ש א ״ כ ב ז ה ש א מ ר בכנוי ולא א מ ר ושם ה ' נ ר א ה שירצה בו שמי שהוא‬
‫ה ׳ ‪ ,‬א מ נ ם לפי״ז י ת ע צ ם הקושיא שםובא ב ר א י ״ ע מ א ש ר מצאנו אצל א י ר ה ם ‪ ,‬א נ י ה ׳‬
‫אשר‬
‫כ נ ב‬
‫ה‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫ס‬
‫ל ו‬
‫ר‬
‫א‬
‫מ‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ח‬
‫י‬
‫ת‬
‫ם‬
‫ל ש ן ן‬
‫ס‬
‫מ‬
‫ה‬
‫א‬
‫כ‬
‫ש‬
‫י‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ק‬
‫ר‬
‫‪3‬‬
‫ת‬
‫ר‬
‫א‬
‫׳‬
‫ט‬
‫ל‬
‫‪3‬‬
‫י‬
‫‪H L‬‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ס‬
‫‪, 0‬‬
‫‪0‬‬
‫י נ נ נ ו‬
‫א‬
‫ו‬
‫‪0 5‬‬
‫ס‬
‫ה‬
‫ס‬
‫״‬
‫ת‬
‫״‬
‫‪U‬‬
‫ו י ס ל ח ו‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ל‬
‫‪12‬‬
‫שמלח גר‬
‫לחם אבירים‬
‫ואףא ן‬
‫ה ׳ אלהי בהון‪) :‬ז( ואחא לבון‪ ,‬בלא מלח מימרי‬
‫אשר ה ו צ א ת י ך ‪ ,‬ו כ ן ב י ע ק ב אני‬
‫א ב ר ס ס אביך הרי ש ה ו ד ע ל ה ס ה ש ס ה ז ה !‬
‫ו א י ך י א מ ר לא נ ו ד ע ת י ל ה ס ע י י שם ב ר א ב ״ ע‬
‫מ ה שהשיב ע ״ ז ‪ ,‬א מ נ ם ע ל ר ע ת ה מ ת ר נ ס‬
‫ז״ל נ ר א ה כ י נ ס ב ז ה ה ו א ש ס ה ע צ ס ואין‬
‫הסרש בו י ת ׳ בין ע צ מ ו ת ו ובין ש מ ו כמ״ש‬
‫ה ר ל ב ״ נ כ י לא א מ ר ב ז ה ושמי ה ׳ לא נ ו ד ע‬
‫ל ה ס ר ק נ ו ד ע ת י כ י ב ע צ ס ה מ ו ר כ ב י ו ר ה שיהי׳‬
‫ה נ ד ר בלתי ה ע ד ר ב א ו פ ן מ ה לסי ש ה נ נ ד ר ה ו א‬
‫א ת ד ו ב נ ד ה י מ צ א הריבוי מ ה ‪ ,‬מ ש א ״ כ ה ש ט‬
‫י ת ע ל ה ׳‪:‬וא א ח ד כ ש ו ע מ כ ל ה ס נ י ס ‪ ,‬ולזה‬
‫י ה י ה ע צ מ ו ישמו ד ב ר א ח ־ מ כ ל ה פ נ י ס עכ״לז‬
‫וזהו ש א מ ר ב ז ה בכנוי ושמי ה ׳ כי א ס ה י ה‬
‫א ו מ ר ושם ה ׳ ה י ה מ ש מ ע ו ע ל ה ת ו א ר י ס‬
‫כמו שתרנם ה מ ת ר נ ס ב כ ״ מ ש מ א דה׳ וכמו‬
‫ש ת ר ג ם ג ״ כ ב פ ר ע ה ש א מ ר לא י ד ע ת י א ת ה ׳‬
‫לא איתגלי לי ש מ א ד ה ׳ ולא שנוא ה ׳ י ו כ ן‬
‫אצל ה א ב ו ת א ף כ י י ד ע ו א ת הש״י ו ג ס ש מ ו‬
‫באשר ק ר א הש״י ש מ ו של ה ו ו י ה ל פ נ י ה ם‬
‫באומרו י ה ׳ אני ה ׳ א י ל הוצרך לפרש א ת ״ כ‬
‫אשר ה ו צ א ת י ך מ א ו ר כ ש ד י ם ‪ ,‬וכן ב י ע ק ב‬
‫עי׳ מ״ש בפ׳ ויצא פ׳ והיה ה' לי לאלהיס‪:‬‬
‫)ט( מעיק רוחא ‪ ,‬כחרגום וחקצר נפש‬
‫העם וחרנומו שוה ללשון קצה בה״א ‪:‬‬
‫ומפולחנא דהות קשיא‪ ,‬ל״נ‪ ,‬ובי׳ינ‬
‫דהוי קשי ל״ז וכן נראה כי נס בלשון כנה‬
‫העבודה הזאת בחרמם הדין בל״ז‬
‫ומאשר לא חרגם בפשוט ומפולחנא קשיא‬
‫נראה שבא להמשיכו אל לשין מקוצר רוח‬
‫שהוא מן העבודה אשר הית׳ קשה עליהם‬
‫)כמ״ש החזקוני(‪ ,‬ולפ״ז אפשר צ״ל בתר׳ בלא‬
‫יא״! מפילחנא'‪) :‬י‪ (3‬יקיר ממלל‪ ,‬כחר׳‬
‫כבד פה והוא על כלל הדבור וכן חרגם‬
‫ודברים אחדים ממלל חד ו אבל לא איש‬
‫דברים חממו נבר מילול שהוא כמו‬
‫דבורים‪ ,‬או דבור בלשון מפשט! והנה‬
‫לשון שפה בעבריח על הלשון כמו שפה‬
‫אחת‪ ,‬וכן על הדבור כמו בזה אבל‬
‫המחמם יפריד בין הלשונוח וחמס‬
‫למעלה לישן ח ד ‪ ,‬ובזה לא רצה לחממו‬
‫יקיר לישן כמו וכבד ל' עמיק לישן רק בל׳‬
‫כללי‬
‫‪f‬‬
‫ה• צרך לפרש א ת י כ א ל ה י א ב ר ה ם אביך כ י‬
‫לא נ ו ד ע ל ה ם כ ת ה ש ם ר ק מ א ש ר ר א ו א ת‬
‫כ ה ו וגבורתו אשר ה י ה די נ פ י ע ר כ ם וזהו‬
‫באל שדי א ב ל ע ת ה רוצה ל ה ו ד י ע ו א ת שמו‬
‫בלכדו כ ע נ י ן זה ש מ י וזה זכרי לדור ד ו ר ‪ ,‬כ י מ ר ו ב נ פ ל א ו ת י ו ‪ -‬א ש ר ה ר א ה ל מ ש ה ע ב ד ו‬
‫ולישראל ע מ ו ב ה ז כ י ר ש ם ה ׳ לבד יזכר כל מ ב ו ר ו ת ו ה נ ו ר א ו ת אשר ע ש ה ל ה ם ‪ ,‬ול׳ ושם‬
‫ה ׳ ה ו א מ ע נ ן ו נ ע ש ה לנו ש ם ! ו כ ן ו א י ־ ל ה ש מ ך ‪ ,‬ו כ מ ו ש ה ט נ י ן ב ש מ ו ת ה נ ד ו ל י ם אשר‬
‫נ א ק כ י שם ה ע צ ם כ מ ו ראובן ש מ ע ו ן ו כ ד ו מ ה כאשר י ת ס ר ס ס ע ל פ י מ ע ש י ו א ו‬
‫ת כ מ ת ו י ה י ה כ ש ס ה ת ו א ר כ ע נ י ן ו ק ר א ש ם בבית לתם ק ״ ו ב״ב של ק״ו בשם ה ׳ י ת ׳ כ י‬
‫נ ו ד ע בשמו לבדו‪ ,‬וזהו ה ה פ ר ש בין ל׳ יהי ש ם ה ׳ מ ב ו ר ך ‪ ,‬הצלו א ת ש ם ה ׳ ובין א ם ה י ה‬
‫א ו מ ר יהי ה ׳ בלא מ ל ת שש א ף כ י ה ע נ י ן א ח ד כ מ י ש ל מ ע ל ה ר ק שבמלת ש ם רוצה‬
‫ל ו מ ר ה פ ר ס ו ם כ י מ מ ז ר ח ב מ ש ו ע ד מ ב ו א ו גדול ש מ י ב ג ו י ם ובכל מ ק ו ם מ נ ש מ ק ע ר‬
‫ל ש מ י ‪ ,‬בי ג ד ו ל ש מ י ב ג ו י ס א מ ר ה ' ‪ ,‬ו א ת ם מ ת ל ל י ס א ו ת ו ו כ ו ׳ ) מ ל א כ י י י א א ׳ ( ‪:‬‬
‫) ו ( י ״ ת ת ת ס ב ל ו ת מ צ ר י ם ‪ ,‬מ ג ו ר ת ו ק פולחן ה ו א ת ר ג ו ם מ ת ו ך ל ת ן ע ב ו ד ת ו ה ו א לפי‬
‫ה ע נ י ן ולא לפי ה מ ל ו ת כי ב ע ב ר י ה ו א לשון מליצה ומשל כ מ ו רובץ ת ת ת ה מ ש א ו ה ת ר ג ו ם‬
‫ד ר כ ו לפרש ע פ ״ י ה מ כ ו ו ן ה פ ש ו ט ‪) :‬ז( ה מ ו צ י א א ת כ ם ‪ ,‬ד א ס י ק ) ע י ׳ ב ר כ ו ת ל״ת( ומ״ש ב ז ה‬
‫ב ס ׳ מ ב ו א ל״א ב ה ק ד מ ת ו ו ה נ ה ב ו ה ה ע י ר נ ס ת ר ל ע ת י ד מ ״ ב כ ת ר נ ו ס וכי אוציא א ת‬
‫בני ישראל ) ש מ ו ת נ וי( וארי א ס י ק ו כ ן יהוצאתי ו א פ י ק א י ל ה מ ״ ב ב ע ב ר ‪ , -‬ה ו א‬
‫א ס י ק י ת ‪ ,‬ו א ״ כ ה י ה ראוי ב ז ה ל ת ר נ ס ד א פ ק י ת וכלישנא ד ג מ ׳ שם ו ר ב נ ן ה ה ו א ה כ י ק א מ ר‬
‫להו לישראל כ ד מ ס י ק נ א לכון ו כ ו ׳ כ י ה י כ י ד י ד ע י ת ו ; ׳ א נ א ה ו א ד א ס י ק י ת ‪ ,‬ו א ף כ י לסי‬
‫ה מ ס ק נ א ו ה ל כ ת ׳ כ ר ב נ ן ד א מ ר י ד א פ י ק מ ש מ ע היינו בלשון ה מ ו צ י א לתם מ ן ה א ר ץ שכן ה ו א‬
‫נ ו ס ח ה ב ר כ ה ו כ ן ה ו א כל ה ב ר כ ו ת בל׳ נ ו כ ת ו נ ס ת ר מ ש א ״ כ ב ז ה שהוא מ ד ב ר ב ע ד ו ו י ד ע ת ם‬
‫כי‬
‫י‬
‫ח‬
‫ם‬
‫א ב י‬
‫ר‬
‫י ם‬
‫וארא ‪ 1‬ץ‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫ז‬
‫כללי‪) :‬כ( א ח ת א ב ו ה י ‪ ,‬גראה שהוא‬
‫מלה אחח ושם אחד לדודח כמו אחבוהי‬
‫לדוד‪ ,‬לכן לא תרגם אחתיהדאבוהי וכמו‬
‫כן כתרגום כי אח־ אבוה הוא )בראשית נש‬
‫י״נ( בר אחת אבוהא ולא חחתיה דאבוהא‬
‫ולא כתרג׳ אחות אהרן אחות נחשון‬
‫אחתיה ד ‪ ,‬רק מה שנכלל בעברי גס‬
‫אשת הדוד זה לא יתכן בארמי רק יתרגם‬
‫אסת אחאבוהי )עי׳ נפ׳ קדושים(‪:‬‬
‫נ י א נ י ה ׳ ו נ ו ׳ וצ״ע • ו ה נ ר א ה לי נ ז ה נ י‬
‫נ כ ל מ ק ו ם ש א מ ר ה ב ת ו נ בלשון אשר הוצאתי‬
‫נ מ ו נ ס ׳ ציצת ה י א מוזר ע ל לשון א נ י ה ׳‬
‫ש ה ו א ש ם ה ע צ ם ‪ ,‬א כ ל נ א ש ר י א מ ר נלשון‬
‫נ ס ת ר ה מ ו צ י א ‪ ,‬ה ו א חוזר ע ל ת י א ר אלהיכון‪,‬‬
‫ו ל נ ן באשר ת פ ש ו ב נ מ ׳ בלשון ק צ ר לפרש‬
‫הענין ד א נ א ה ו א והשמיטו השמות הוכרחו‬
‫ל ו מ ר א פ ק י ת בלשון מ ״ כ מ ש א ״ כ ה מ ת ת ם‬
‫הוצרך ל ת ר ׳ לסי לשון ה כ ת ו ב ל נ ס ת ר ‪) ,‬ואולי‬
‫ז ה ג ״ כ ט ע ם ה ב ר כ ו ת כולם כי לשון ה נ ס ת ר‬
‫ח ו ז ר ע ל ה ת ו א ר אלהינו מ ל ך ה ע ו ל ס ( ‪:‬‬
‫\ )יא( בלחשיהון‪ ,‬מל׳גחלים לוחשות‬
‫) י ג ( ו י צ ו ם א ל ב נ י י ש ר א ל ו מ י לוות ‪ ,‬ל׳‬
‫וכן אשר לא ישמע‬
‫לוות ב ת ר ג ׳ כ כ ״ מ ה ו א ל ׳ ק ר ו ב מ ק ו מ י ובשימוש‬
‫קול מלחשים וכן תרגם בלהטיהון‪ ,‬אמנם‬
‫מ ״ ס מ ל ו ת ה ו א ה ה י ס ך ו כ ״ ה ת ר ג ו ם לשון‬
‫שני העניניס קרובים‪ ,‬כי הגחלים הלוהסי׳‬
‫מצל ב ע ב ר י ו ע י י מ״ש ב ס ׳ וישלת )בראשית‬
‫המה כמתלחשים )ועי׳ נאור ומעמר( ‪:‬‬
‫ל ט זי( בלתם• ו י ה י ׳ ב ז ה ג ״ כ ה כ ו ו נ ה ללכת‬
‫)יד( יקיר‪ ,‬לשון רש״י כבד‪ ,‬תרגמו‬
‫א ל בני ישראל ו א ל ס ר ע ה ) ע י ' באור(‪ ,‬א מ נ ם‬
‫יקיר ולא אתיקיר מפני שהוא שם דבר‬
‫מ א ש ר נמצא נ ס ב ס ׳ ת ר ו מ ה ב ת ר נ ו ס כ ל אשר‬
‫אצוה א ו ת ך אל בנ־ ישראל ש ת ר נ ס ג ״ כ בלשון‬
‫כמו כי כבד ממך הדבר‪ ,‬וביאור דבריו‬
‫לוות נ ר א ה שהוא כ מ ו מ י ס ר י כ א ו מ ר בדבר‬
‫עי׳‬
‫ה נ ו ג ע מל ב נ י ישראל מלשון ו י ג ע ה ד ב ר למלך י ר י מ ו ‪ ,‬כ י נ נ ע א ל השמים מ ש פ ט ה ו כ ד ו מ ה ‪:‬‬
‫) כ ט ( כ ל א ש ר א נ י ד ו ב ר ד א נ א מ מ ל ל ‪ ,‬ד ב ו ר בקל ש ו ה ע ם לשון מ ד ב ר ו ת ר ג ו מ ם שווה ‪,‬‬
‫א ב ל ו ת ק ר א ש ם ה ׳ ה ד ו ב ר אליה ת ר ג ם ד א ת מ ל ל כ י ה י ה ה ד ב ו ר אליה ע ״ י מ ל א ך ו ז ה ט ע ס‬
‫ה ה ת פ ע ל ‪ ,‬ו כ ן ת ר ג ם ב פ ׳ נ ש א לשון מ ד ב ר אליו ב ח י ר ״ ק עש״י ס י ׳ רש״י ש ס ו ע י ׳ מש״ש ‪:‬‬
‫ץ‬
‫ואהרן אחיך יהיה נביאך‬
‫‪ ,‬מ ת ו ר ג מ ג ך ‪ ,‬ע י י רש״י ובאור‪ ,‬ויכול להיות בי‬
‫)א(‬
‫ג ס ל ד ע ת ה מ ת ר ׳ ז״ל לשון נ ב י א אינו יוצא מ מ ש מ ע ו ת ו ר ק שהוא מ ש ל ש ה ו א י ה י ה‬
‫כ א ל ה י ס ואחיו י ה י ה מ ב י א ו כ ת ״ ש ה ר מ ב ״ ן ז״ל ר ק ש מ ד ר ך ה מ ת ר ג ם לסרש ה מ ש ל ע ס י י‬
‫ה מ כ ו ו ן ה ס ש ו ע ו ע ס ״ י ה מ פ ו ר ש ל מ ע ל ה ה ו א י ה י ה לך ל ס ה ) ו ע י ׳ מ ע מ ר ( ‪ ) :‬ט ( ה ג ו ל כ ם‬
‫ס ו פ ת ! א ת א ‪ ,‬כ ל לשון מ ו ס ת ה ש ם ב ת ר ג ו ם כ מ ו ב ע ב ר י ! ו ע י ׳ ה ה פ ר ש בין א ו ת א ו מ ו פ ת‬
‫כ ב א ו ר ‪ ,‬ו כ י כ ל מ ו פ ת ה ו א א ו ת ‪ ,‬ר ק ‪.‬שאין כ ל א ו ת מ ו פ ת ‪ ,‬ולשון א ו ת ה ו א ר ק‬
‫ס י מ ן כ מ ו ו ה י ה ה ד ם לכס לאות ) ש מ ו ת י ״ ג ( ו כ ן ע ל דגלו ב א ו ת ו ת ) ב מ ד ב ר ב י ( אבל מ ו ס ת‬
‫ה ו א ע נ י ן סלאי ו כ ל ד ב ר סלאי ה ו א א ו ת לאיזה ד ב ר ‪ ,‬ו מ ז ה ה ו א ש א מ ר כ א ן ת נ ו ל כ ס מ ו ס ת‬
‫כ י י ה י ה ה א ו ת מ ו פ ת ו כ ״ כ רש״י ז״ל ב ז ה א ו ת להודיע שיש צורך ב מ י ששולח א ת כ ם ו מ ל ת‬
‫צרוך פ י ׳ כ ת ויכולת כ ת ר ג ו ם יזבחו לשדים לא אלוה דלית ב ה ו ן צ ר ו ך ‪ ) :‬י א ( ה ר ט ו ם י‬
‫מ צ ר י ם ת ר ש י ‪ ,‬ת ר ג מ ו שוה ללשון מ כ ש פ י ם כ י ה ן ה מ ה ו כ ן נ ר א ה מלשון ה כ ת ו ב כ י מ א י ן‬
‫ב א ו א ת ר שלא א מ ר ב ת ת ל ה בלשון־ויקרא ו ל ת ר ט ו מ י ס ו נ ר א ה שהוא ב ע ב ר י ש ס כולל‬
‫ל מ ע ו נ ן ו מ נ ח ש ו מ כ ש ף ו ע ״ כ לא נחשב* בלאו ד ל א ימצא ב ך ו כ ו ׳ מ ע ו נ ן )דברים י ״ ת ( וכן‬
‫ב כ ת ו ב ה ז ה א פ ש ר שהוא כולל התכמ‪-‬יס ו ה מ כ ש פ י ם ה נ ז ׳ ‪ ,‬ו ה מ ת ר ג ם לא מ צ א בלשונו‬
‫ל ת ר ג ם בשם ה ז ה ב ס ״ ע ע ״ כ ה ו כ ר ת ל ת ר ג ם א ו ת ו בלשון כ ש ו ף אשר ה ו א ש ם פ ר ט י ]וצ״ע‬
‫א ם נכללו א ל ה ה נ ז כ ר י ם בלאו ה נ ״ ל בלשון מ כ ש פ ה ל א ת ת י ׳ לתייב ע ל י ה ם מ י ת ה כ מ ו‬
‫שנכללו בלשון ה מ ת ר נ ס ז״ל כ י ש מ ו ת ר ב י ם יבואו ב מ ק ר א ע ל הכלל ב ש ם ה פ ר ט י [ א מ נ ם‬
‫ב ס ׳ מ ק ן ) ב ר א ש י ת מ ״ א ( מ ש מ ע ש ה ת ר ט ו מ י ס ה ם ה מ כ ש פ י ם לבד ו ל א ה ת כ מ י ס כ א ש ר א מ ר‬
‫‪14‬‬
‫שמלח גר‬
‫ןאףא ץ‬
‫לחם אבירים‬
‫ו י ק ר א פ ר ע ה לכל מ ר ע ו מ י ו כ ו ׳ ו א ת כל עי׳ כאור‪,‬־• וז״ל האוג״ר רש״י ז״ל הגיה‬
‫ח כ מ י ה ‪ ,‬ובדניאל לקרא ל ת ר ע ו מ י ס ו ל מ כ ש פ י ם יקיר ואשריו הלכו קצת מדפיסים‪ ,‬ולפי‬
‫צ ״ ע ‪ ,‬ולפי ה נ ר א ה ה ו א ב מ מ ו ס ה ח כ מ י ם ה נ א ׳ לעתי כבר הוא פעל עבר כערוח נולה‬
‫אצל פ ר ע ה ‪ ,‬ו ל פ ע מ י ם י ק ר מ ו כ ן ה ח כ מ י ם ‪ ,‬מאן שאחריו‪ ,‬ואם היה כתוב ממאן היה‬
‫ו ל פ ע מ י ם ה מ כ ש פ י ם ‪ ,‬כ י כולם יבינו ה ר ש י מ ו ת אפשר לומר שהוא שם התואר ע״כ‪/‬ירבריו‬
‫)עי׳ באור מ ק ן מ ״ א הי( ב מ ל ת ת ר ע ו ס ‪:‬‬
‫)יד( ב ב ד ל ב ‪ ,‬י ק י ר ‪ ,‬ולא ת ר נ מ ו בלשון הן המה רברי המזרחי ע״ש אמנם רואה‬
‫ת ק י ף כ מ ו אבל כ ב ד ‪ ,‬ב ר ד כ ב ד ‪ ,‬ע ר ו ב כ ב ד אנכי את רברי המבאר שאגור כי מצחות‬
‫ו כ ד ו מ ה כ ד י להפרידו מלשון תיזוק הלב ש נ א ׳ הלשון להשתמש בפעל עב‪5‬־ במקום שם‬
‫ב מ ק ו ם א ת ר ש ת ר ג מ ו בלשון ת ק י ף ! א כ ל התואר עש רבור המציאות‪ ,‬ולפ״ז יתכן‬
‫ב י ו ב ״ ע א ף ש ג ס ה ו א ת ר ג ם כל לשון כ ב ד ו ת שתהיה מלת כבר פועלעבר‪ ,‬אעפי״כ‬
‫הלב ב פ ע ל י ם בלשון י ק י ר אבל ב ז ת ש י נ ה לא תורה על השתנות ענין הלב כי אם‬
‫ו ת ר ג מ ו בלשון •תקיפות ו ג ס עשתו פ ע ל ע ב ר להיותו כבד והוא במקום כבד הוא עכ״ל‪,‬‬
‫ו ת ר ג ם א ו ת ו א ת ק ף ׳ א ף ש מ ל ת מ א ן וראי׳ גדולה מצאתי לו בדברי הנותר׳ ז״ל‬
‫ש א ת ר י ו ה ר ג ם בבינוני מ ס ר ב ו נ ר א ה שתרגם ועיני ישראל כבדו מזוקן בלשון‬
‫שרוצה לפרש שהוא מ ו ס ב ע ל מ ה ש א מ ר יקרן כמו וידי משה כבדים ולא יקרו‪,‬‬
‫ב כ ת ו ב שלפניו ו י ח ז ק ‪) :‬ינו( ו ע ל י א ו ר י ה ם ‪ ,‬כי דעתו כי הפעל בזה הוא ככני התואר‬
‫ו ע ל א ר י ת י ה ו ן כ ת ב ה מ ת ו ר ג מ ן כל ל׳ יאור‬
‫בלשון יחיד מ ת ו ר ג ם נ ה ר א ! ובלשון ר ב י ם ובא במקום השם והוא גם ראיה לגי׳ יקיר‬
‫מ ת ו ר ג ם א ר י ת י א ‪ ,‬אבל מ א ש ר נ מ צ א בלשון ולא אתיקיר כי אף אס הוא פעל הלוא‬
‫תז״ל א ר י ת א בל״י ג ר א ה ש ע י ק ר השיגוי ה ו א יתרגם אותו בדרך השם‪ ,‬וכן ואברהם‬
‫מ פ נ י ה כ פ ל ) ע י ׳ ב א ו ר ב ר א ש י ת מ א א ׳ ושרה זקנים באים‪ ,‬תרג׳בהיפך השם כמו‬
‫מ י ש ב ז ה ע ״ ש י ה ר מ ב ״ ן ז ׳ ׳ ל ( ‪ ) :‬כ ד ( ל ש ת ו ת פעל עבר סיבו אעלו‪ ,‬כי בא השם במקום‬
‫מ ש י ה י א ו ר ‪ ,‬מ מ י א ד ב נ ה ר א ‪ ,‬ל א ת ר ג מ ו הזה במקום הפעל‪ ,‬וכן נראה במלת מאן'‬
‫ע פ ״ י ה פ ש ו ע מ מ י א ד נ ה ר א כ י לפי ה ע נ י ן שאחריו אף שהוא שם עבר יבא במקום‬
‫מ ש מ ע שהיו יכולים לשתות מ ה מ י ם של ה י א ו ר הבינוני וכננו שתרנם כי כנאן ה׳ לתתי‪,‬‬
‫ע צ מ ו א ס נ מ ש ך ד ר ך ת פ י ר ה ) ע ״ כ ת פ ר ו בפ׳ בלק ארי לית רעוא‪ ,‬וכן בפ׳ יבום‬
‫ס ב י ב ו ת ה י א ו ר ד ו ו ק א ו ע י ׳ מ ״ ש ב ר א ב ״ ע מאן‪.‬יבמי םדיב‪ ,‬והוא בינוני כמו לא‬
‫ובסשוק כ ״ ב ( ומ״ש ג ״ כ ה מ ע מ ר ש ם ‪ ,‬וכן‬
‫ת ר ג ם ג ס ל מ ע ל ה ) ו ע י ( ו ל ק ח ת מ י מ י ה י א ו ר ‪ ,‬אבה יבמי‪ ,‬לא אבי‪.‬כי העבר לא אבה‬
‫מ מ י א ד ב נ ה ר א עש״י ה מ פ ו ר ש שם ‪ ,‬׳והיו ה׳ אל‪$‬יךהתרגו׳'"כמו העברי‪ ,‬וא״כ‬
‫ה מ י ם אשר ת ק ת מ ן ה י א ו ר שר״ל ש ת ק ת מ ן בסלה העדות מן ננלת מאן נגד דעת רש״י‬
‫ה י א ו ר ע צ מ ו ולא מ מ י ס של ה י א ו ר ה מ כ ו נ ש י ס ז״ל‪:‬לשלח עמא‪,‬בתיוב״ע הוםיףבזה יחם‬
‫ב מ ק ו ם א מ ר א ו ב כ ל י ‪ ,‬ו כ ן א מ ר ב ז ה ב פ ס ו ק הפעל ית ‪ ,‬וכן בל׳ שלח עמי ומנו שהוא‬
‫בלשון הכתוב בפי בא שלח את עמי‪ ,‬וכן‬
‫י״ח‬
‫הוסיף אונקלום בפסוק ותקח‪ .‬האשה הילד‬
‫ותרגם ית רביא‪) :‬יח( וילאוך‪ ,‬כמו וילאו למצוא הפתח‪ ,‬והוא ל׳ יגיעה‪ ,‬אבל ותלה‬
‫כל ארן מצרים בה״א תרגם משלהי‪ ,‬והוא ל׳ עיפות‪ ,‬ותרגם עיף ויגע משלהי ולאי ‪,‬‬
‫)ובתיוב״ע בזה ג״כ וישתלהון וכן בל׳ וילאו למצוא הפשח ולא הפריש 'בלשון‬
‫כראוי(• ונראה כי על דעת המתרנם אונקלום הוא על מה שנאמר בענין שם ויחפרו כל‬
‫מצרים סביבות היאור מים לשתות כי לא יוכלו והוא היגיעה ‪) :‬יגי( מ י מ י ה ו ן ‪,‬‬
‫ברוב נוסחאות נננצא בפ׳ ונתן מימיו ננוהי‪ ,‬בלא מ״ם הכפל והוא נוס׳ ישרה‬
‫וכ״ה‬
‫;‬
‫ל ח ם‬
‫א ב י ר‬
‫י‬
‫ם‬
‫ואלא‪ T‬ח‬
‫וכ״ה מהראוי להיות בכל הכגוייס כי גס‬
‫בעברית הוא זר)ע׳׳ש(‪ ,‬ובסרט בארמית‬
‫שגס בעצם השם איננו )עי׳ ראב׳׳ע( ‪,‬‬
‫וכמו מימי מצרים בתרגום מיא ד״צראי‬
‫כן היה ראוי מיהון כמו חיהון מן חיא‬
‫אבל בכל המם׳ הוא ע״ר העברי וכ״ה‬
‫במ״ג ר״א גם בלשון ונתן מימיו‪ ,‬מימוהי‪:‬‬
‫)כח( ו ב א צ ו ת ך ‪ ,‬כתרג׳ עריסותיכם‬
‫וכ׳ המתורגמן שהוא הבצק ולרעת בעל‬
‫הערוך הוא התנור מלשון הצתת אליתא‬
‫ועי׳ באור מ״ש ע״ש מהר״ס רי לונזאני‬
‫במעריך‪,‬וע״ש בנימין מוםפיא בתוםפיתיו‬
‫שהוא העריבה‪ ,‬ואולי יהיה על רעת הזה‬
‫עריםותיפם ג״כ על העריבה שלומה‬
‫לעריסה‪ ,‬מלשון הנה ערשו ערש ברזל‬
‫)ולפל הלשונות אין לו רומה לבר לפי רעת‬
‫בעל הערוך פיעל לשון בצקי יתרגם בל׳‬
‫לישה( ולשון עריסה רומה ללשו! עריבה‬
‫מעיקר השורש‪ ,‬עי׳ ערוך ערם הבי והגי‪:‬‬
‫שמלת גר‬
‫ח‬
‫י״ת ונלאו לשתות מיס מן היאור)ולא ממימי‬
‫היאור( ואף כי כל מימי מצרים לוקו כמפורש‬
‫למעלה י״ע ואף שבכלים כמו שאמר שס‬
‫ובעצים ובאבנים‪ ,‬היינו המיס שהיה להם‬
‫להם בעת הליקוי ‪) :‬כז( בצפרדעים ‪,‬‬
‫נעורדעניא נלשון נודע ולא נעוררענין‪ ,‬וכן‬
‫מורה סתתות הני״ת כי אין זה כמכת הכנים‬
‫שהיי בריאה תרשה נעכר הארץ כמו שאמר‬
‫וסך את עפר הארז והיה לכנים‪ ,‬אנל המין‬
‫הזה כנר היה ניתור רק שנתרנה ועלו‬
‫ליבש׳ עי׳ נאור שם‪) :‬כט( ועלו הצפרדעים־‬
‫תר' יסקון משמע ולא כפי׳ רש״י שהוא ל׳‬
‫כניסה אלתוךהמעיס כי לא נמצא נענרית‬
‫בלשון עליה אלא ששימיש הנ׳ הוא כמו נאדס‬
‫וננהמה אצל מכת הכניס שהוא כמו על‬
‫האדם ‪) :‬כח( ושרץ היאור ‪ ,‬וירני‪ ,‬לא‬
‫תרגם נל׳ ירמשו ! כמו ישרצו המיס מטעם‬
‫האמור כי לא היה נריאה תרשה רק שנתרבו‬
‫ועכ״ז ממה שלא תמס בלשון ויסבו נראה‬
‫שהוא לשון גידול וצמיתה )עי׳ מתורנמן‬
‫רבה השני(‪:‬‬
‫ח ) ה ( שאל לך והב לך‪ ,‬ובי״נ והב לי‬
‫)ה( רק ביאור ‪•,‬לחוד דבנהרא‪ ,‬כמו‬
‫אשר ביאור ‪ ,‬כי‬
‫וכ׳ האוג״ר‬
‫שכן עיקר וכ״כ המעמ״ר‪ ,‬ונםתייע מלשון אין הכוונה על כל הצפרדעים שישארו ביאור‬
‫רש״י למוער שתקבע לי‪,‬ואמנם הוא נוטה רק כסי מה שהיה נערם המכה‪ ,‬וכמו‬
‫אל הדרש במדרש על למתי אעתיר לך שדרכם להיוח ניאור‪) :‬י( ותבאש הארץ ‪,‬‬
‫מכאן אתה למד שהיה צריך למלאות ז׳ וסריאו על ארעא! כי אס היחה הארן עצמה‬
‫ננאשת איך יאמר את״כ כי הימה הרוותה‬
‫ימים)ועי׳ רמנין(‪ ,‬ולפי המם׳ הראשונה אלא שכן דרך לשון העברי‪ ,‬כמו ותרעב‬
‫הוא פשוט מדרך הלשון פמו שאל לך הארץ‪) :‬יו( ותהי דגנם ‪ ,‬והות קלמיתא‪,‬‬
‫הקודם ע״ד העברי לך ל ך ‪ ,‬קח לך ‪ ,‬לסי מה ששינה המתר׳ למעלה ותעל הצפרדע‬
‫לתרגמו ל״ר וסליקו היה ראוי גס בזה להיוח‬
‫ורבים‬
‫והוו נל״ר אבל נראה כי על דעתו תסר בזה מלת מכת כמו שהוא ביוב״ע מתח קלמיתא ‪,‬‬
‫רק שהיונ״ע הרגם גם שס ו ס ל י ק ת מ ח ת • אבל אונקלוס עפ׳׳י הנאמר מקודס‬
‫בל״ר והעל את הצפרדעים ‪ ,‬וכן בענין שם ויעלו בל״ר תיקן גס הלשון ותעל הצפרדע‬
‫לל״ר‪ ,‬עס״י דרכו להשוות הלשון‪) :‬י!(‪,‬הגה אנכי משלית בך את הערוב‪ ,‬הא אנא‬
‫משלח‪ ,‬לא כסי׳ רש״י שהוא לשון שסייו כמו ושן בהמות אשלת‪ ,‬כי שם הרנס גס‬
‫המתרנם בלשון גירוי‪ ,‬וכן וישלח נהם את הנמשים השרפים‪ ,‬וגרי בהון‪ ,‬והוא לפי‬
‫הענין‪ ,‬כי שם ושן נהמות משמעו נס על הבהמות הנננצאים אתם‪ ,‬ולפי הדרש שהביא‬
‫שם רש״י ועי׳ מש״ש שעכ״ז תהיה מזקת מקללת ה׳‪ ,‬וכן הנמשים היו מצויס לרוב‬
‫במדבר‪ ,‬אך נכרכת ה׳ עליהם לא הזיקו עד אשר עלה חרון אף ה׳ אכן בזה כלל‬
‫ניתיות האלה אשר נקבצו ובאו יתד היה רק בשליחות ה׳ לעשות רצונו‪) :‬ית( אשר עמי‬
‫עומד‬
‫‪16‬‬
‫וארא ח‬
‫שמלח גר‬
‫לחם אבירים‬
‫עוטר עליה די עמי פרי לא תתס בל׳‬
‫מאים הוא לסי הענין‪ ,‬כי אין זה כמו המקום‬
‫אשר אתה עומד עליו‪,‬ש ה ואיל יש לדקדק שלא‬
‫י״‬
‫‪? P‬‬
‫בני ישראל רב ועצים וכל העניו שנא בל י‬
‫״ ילל‬
‫׳ ״‬
‫‪S‬ל״ר׳‬
‫לת‬
‫ז׳‪.‬י״ג ואולי הוא מפני לשו! י י ל‬
‫^‬
‫״ ״‬
‫״‪,,‬‬
‫׳ ל‬
‫‪,‬‬
‫״‬
‫הנה עם יצא וכו׳ הנה כסה את טין הארץ‬
‫והוא יושב וכן בתר׳ וימן שם ישראל שהוא‬
‫בלא מלת בני תרנמו בלשון יתיר רק שבא‬
‫שם נא׳ ונקמן לפניו ונזה הוא ביו״ד‪ ,‬ובן‬
‫״‬
‫בתרנוס והוא יושב ממולי והוא שיי‬
‫)עיי מ״ש בס׳ נראשית בהפרש בין לשון ונצב‬
‫ללשון ונציב כיו״ד( מפני שהוא עכר וכן הוא בכל נל״א ונל״ה נמו אתי ביניכי אתא עבר‬
‫אני ביטני אבא ענר מתי מתא ורכים כן איל בהרנ׳ שר׳ נשתנשו' ־נז׳ נמו י'בתרגום‬
‫י"הואילמשה״שריוראוי'״ '־'להיות שרא וכן הוא התל שרי )אולי זה מפני שתוזר‬
‫על נושא שקדסי״כמ״ש בפרשת כראשית" ורמזתי למעלה " י במסנרת( וכן וסרי נהרא‬
‫היה צ״ל וסרא ונו נתרגוס וצא הנאיש ולא סרי היה ראוי נעכר ! וכן שם נצנץ למפלת‬
‫וירם תולעים ויבאש ויקצוף ‪ /‬לפי הפשוע נראה שהוא לשון עיר ‪ ,‬אנל לפי ל׳ התרגום‬
‫נראה שמפרשו בלשון בינוני ורחיש וםרי ורגיז ‪ /‬ואילו בלשון עיר היה צ״ל ורתש‪ ,‬וסרא‪,‬‬
‫ורגז‪ ,‬ונן נתרנוס ויצמא שם העם וצחי‪ ,‬והיה ראוי יצתא ונן מצאתי במתורנמ!‬
‫שהעתיק נן והבינוני העתיק שש צחי ע״ש ‪) :‬יע( ושמתי פדות ‪ ,‬ואשווי פורקן וכו׳ ועל‬
‫עמך אייתי מתא‪ ,‬עי׳ רש״י ועפ״י דברי המתר׳ נראה כי לשון פדיון נכ״מ כמו הלוף ותמורת‬
‫דנרנדנר כמו הכופר ותרגומם שוה» וכ״ה במדרש ושמתי פדות! הדא דנתיב ונתתי‬
‫כפרך מצרים ואולי הרכיב בלשון סרות גס לשון סיד מל׳ ופיר שניהם מי יודע )משלי נ ״ ‪0‬‬
‫וזהו פתרנס על לשון סדות בלשין פרה! ונל׳ מתא ‪ /‬ויהיה לשון בין עמי ובין עמך כמו‬
‫לעמי ולעמך ‪) :‬ננ( בי תועבת‪ ,‬ארי בעירא דמצראי דתלין לי׳‪ ,‬נא לשין דתילו‬
‫נזה ניתס שאליו ולא נלשון יראה נכ״מ שהוא ניחם שממנו או יחס הפעול ני‬
‫ענינו שעונדין להם ניראה ומיחסים להם היראה והוא כענין לשון סתד שינא ביחס‬
‫שאליו ופתרו אל ה׳ )הושע גי( וכמו ל׳ הרד ‪ /‬ונן תרגום ופתד יצחק ד־מיל ליה ניחם שאליו‪:‬‬
‫מיניה אנתנא נםבין‪ ,‬אשר לא אמר נפשוט מיני׳ נדכת ‪ /‬כמו השני שאתריו נראה שרומז‬
‫אל הנתונ נס׳ נא ‪ /‬כי ממנו נקח וגו׳ ‪ ,‬שלא נפרש לשון תוענת מצרים על הטלה‬
‫שעונדין לנד‪ ,‬רק על מין הנהמה ‪ •/‬ולא יהיו שני הכתובים מנתישיס ‪ /‬נ׳ שם אמר ואנחנו‬
‫לא נדע מה נעבוד אלא שנס ‪.‬זה הוא דרך כללי ני ממין הנהמה נקת לענוד את ה׳‬
‫ולזבוח לפניו ואולי יהיה הדבר שנזנת את תוענת מצרים הוא הטלה )ולכן אמר ‪to‬‬
‫את ניחם הסעול הנודע(‪ :‬ולא יסקלונו תר׳ לשין יסקלנו הלא ימרון ‪ /‬ני לא יתנן לפרשו‬
‫לשון סקילה ממש אתר שיהיה נדבר המלך מי יגע בהם‪ ,‬ועי׳ רשנ׳׳ס שפי׳ מלשון נזיון‪:‬‬
‫)כד( העתירו בעדי צלי אף עלי‪ /‬הוסיף תינת אף‪ ,‬לפרשו'עפ׳יי המפורש נפ׳ נא‪ ,‬וכרכחס‬
‫נם אותי שסי' כאשר תזבחו לה׳ ותתפללו בעדכם כמנהג בקרבנות תתפללו ותברנו גס‬
‫אותי ולא כמו שסי׳ הראב״ע בזה שהוא כמו הסוך ‪) :‬כה( וסר הערוב‪ ,‬ויעדי‪ ,‬כן‬
‫הוא בכל הנוסחאות במי למעלה בצפרדעים ויסר וכן והסיר ה׳ נל הולי )דברים ז׳(‬
‫אף‬
‫(‬
‫א מ ר‬
‫‪5‬‬
‫ו‬
‫‪B‬‬
‫כ‬
‫כ ס ב‬
‫ג ס‬
‫ה ת א ר‬
‫ו כ ן ב פ‬
‫ב‬
‫ב ת ר ג ו ס‬
‫ורבים כ ן ‪) :‬כ( אחחבלח ‪ ,‬ובי״נ‬
‫מחחבלח ‪ ,‬וכן משמים הטס׳ בל׳ רש״י‬
‫ז״ל וז״ל הרא״ס מתהבלת וכו׳ ובי״נ‬
‫אחמבלח‪ ,‬והכוונה בשניהם לומר שאין‬
‫י‬
‫‪ ,‬״ ‪.,‬״!‬
‫ר‪-‬׳יזין ״ ׳ ״‪1‬‬
‫ע ‪0‬‬
‫‪r‬״‪J-^T‬‬
‫״> ״‬
‫‪n‬‬
‫עבר לפי המס׳ האש־* )את״בלח( או‬
‫במקום הבינוני לסי מסמא האחרת‬
‫)מתחבלח(‪ ,‬והאונ״ר פתב על נוס׳אתחבנ׳‬
‫שכן עיקר‪ ,‬ואפשר שרש״י הגיה מחחבלת‬
‫כי כן דרך הבינוני לבוא במקום העתיד‬
‫בתרנום‪) :‬כו( ונפק משה מן קדם ‪,‬‬
‫וכתב האיג״ר לא ידעתי למה ראו‬
‫המפרשים‬
‫?‪-/‬‬
‫י י י‬
‫מ‬
‫ו ע י‬
‫בכ‬
‫ל‬
‫מ ש א‬
‫כ‬
‫ר ע‬
‫כ‬
‫‪ 3‬ז ס‬
‫ק‬
‫ש‬
‫ב ע ו‬
‫‪3‬‬
‫א‬
‫שרא‬
‫ש ה ן א‬
‫ש א ת ״ כ‬
‫א ל ל ״ ר‬
‫ב א ‪ 3‬ה ר ג ו ‪6‬ב ל‬
‫ב י ו‬
‫י‬
‫‪f‬‬
‫ל‬
‫ס‬
‫ח‬
‫א‬
‫ב‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫ם‬
‫וארא ח ט‬
‫המפרשים לחלק בין זה לחביריו בצפררע‬
‫בברר בארבה ובחושך ולכן קיים המס׳‬
‫הראשונה מלוח גם בזה וכן נראה לי‬
‫פשוט כי זהו ההפרש בין לשון מ ע ם למה‬
‫שנאי במקום אחר מ פ נ י ‪:‬‬
‫ט‬
‫ש מ ל ח גר‬
‫אף כי זה עומד וזה יוצא וזה הפעיל תרגומם‬
‫שווה בעתיד אבל לשון עבר ויסר הערוב‬
‫תרגמו ואעדי )עיי באור( והבינוני ומשרתו‬
‫יהושע בן נון לא ימיש לא עדי ‪:‬‬
‫ט )ג( הנה יד ה׳‪ ,‬הא מחא מן קדם‬
‫ה ' ‪ ,‬לא אמר בזה‬
‫ט )ר( מכולא‪ ,‬בחמונח המפריש‬
‫מחת גבורתא כמו למעלה בנעותי את ידי‬
‫)עי׳ מ״ש בעו״א כלל‬
‫שלחתי את ידי! ונתתי את ידי כי השמיכות‬
‫‪p‬׳( ‪ :‬רבני ישראל ‪ /‬בר׳ חמורח אל השם יורה בעצמו הגבורה כענין הררי אל‬
‫למ״ל יחס הקנין כמו בתרגום לעברך וכדומה רק בא לפרש הנמים של מ״ב שהוא‬
‫ליעקב לעבלך ליעקב‪ /‬ולא כמ״ש המבאר מורה על היד הידוע ‪) :‬יו(׳ כי אין כםוגי‪,‬‬
‫שהר׳ הוא במקום אשר כי היה צ״ל ארי לית דכוומי שליע ‪ ,‬הוסיף תיבת שליע‬
‫דלבני ובכנוי הרומז יוסיף הרי אל הלמ״ר שלא לתת דמיון וערך אל כבודו ית׳ שמו ויש‬
‫לילי רילי׳ רילהון ושלומה ‪ /‬ובלשון חו״ל להעיר למה לא תרגם ארי לית בר מני‬
‫בכפל לילי ריליה בתמורה עם הנוסף ‪ /‬כתרגמו בלשון מי כמוכה‪) :‬עו( כי עתה ‪,‬‬
‫וכאשר יבא למ״ד הקנין בעברי עם מלת ארי כען קריב קדמי! עי׳ רש״י ז״ל ומלת‬
‫אשר ‪ ,‬ישאר ג״כ הלמ״ר בתרג' כבעברי פון כבר בארתי בסי תולדות בתרגום כמעע‬
‫כמו' ומאשר לאבינו עשה אח כל הכבול שכב ע"ש‪)-‬עז(לםעןספר ששי‪/‬הוסיףהמחר׳‬
‫נזה מלת גבורת עיי מ״ש לעיל ג׳ בל׳ ושמי‬
‫הזה‪ /‬לי לאבונא ולא ראבונא‪ /‬וכן כל אשר ה׳ לא נודעתי ומלת ספר פעל סתמי שינחו‬
‫לרעך לי לחברך ‪ /‬אבל לנו הוא ולבנינו לל״ר‪) :‬יח( הנגי מםשיר ‪ ,‬הא אנא מחית‪,‬‬
‫יתורגם ללנא ורבננא ‪ /‬הראשון כרין כנוי ובסוף הענין וימער ואמטר עי׳ מ״ש בזה‬
‫הרומז והשני ה‪.‬יא כמו זה דמי ישראל ‪) :‬בראשית די( וגס מ״ש בסי שמות בלשון‬
‫)ס( סגי ‪ /‬פועל כמו מרבה ‪ /‬והוא לפי אשר הבאשתם את ריחנו וגו׳ ‪ :‬כעת‬
‫המכין כי‪.‬פרח האמיתי ת־ממו בל׳ נעא‪ :‬מחר ! בעידנא הדין מחר כתב במעמר כי‬
‫)יד( בלבך ‪ /‬כמו שהוא אחריו ובעברך כוון בזה אל דרשת חז״ל שהובא ברש״י ז״ל‬
‫ובעמך ‪) :‬יז( בבישית ליה לעמי שרע לו שריעה בכותל ולכן גרס בב׳ולא כמו‬
‫וברש״י ז׳׳ל כבישית ביה בעמי)עי׳ באור(‪ :‬שהגיהו המגיהים כעידנא בכי להשוותו אל‬
‫)ל( עד כען‪ ,‬הוסיף בזה לשון כען כי העברי דא״כ היה צ״ל דמחר עכ״ל‪ ,‬וגס‬
‫בתרגום )שמואל א' ט״ו( כעת מהר אשלח‬
‫הוא עבר כמו עד ע ת ה ‪ ,‬וכן יפריש בלי אליך הוא בעידן הרין בבי״ת ומה שיאמר‬
‫עוד‬
‫על העת ל״ז אף ני עס״י רונ נא נל״נ בעת‬
‫ההיא וכ״ה בתרגום שם הוא מסט שבזה מוסנ על העת חלק מן היום )ועיי תיסשתא‬
‫ברכות ס״ק(‪ :‬אשר לא היה כמוהו‪ ,‬דכוותיה‪ ,‬כד׳ וכן בססוק •כד׳ וכן בס׳ בא וכמותו לא‬
‫תוסיף ודמותה אבל שם בתחלת הססוק אשר כמוהו כוותה בלא ד׳ ׳ העעס כי הד׳‬
‫הואיבמקיס אשר יבא בזה לשנוי הערך באיכות ולא בכמות כמו שהוא בס׳ ואהבת‬
‫לרעך כמוך שאס היה מתרגמו יכוותך היה חוזר על רעך הקא‪ ,‬לרעך אשר כמוך‬
‫ובאמת הוא חוזר על הכמות י כאשר תתהוב אותך משא״כ בזה חוזר על הברד שלא היה‬
‫ברד אשר כמוהו ר״ל באיכות ושווי הנושא לא היה‪ ,‬ובאמת היה ראוי גס בלי והיתה צעקה‬
‫גדולה אשר כמוהו ‪ /‬לתרגם ג״כ במלת די כפול די דכוותה כי לשון אשר בכתוב הוא מלת‬
‫הקשור במו אשר לא היה'בפסוק הזה‪ ,‬רק מפני הכפל די ד שלא יתכן בל׳ קצרו הספרים‬
‫באחד להיות ע״ד מושך עצמו ואחרעמו‪ ,‬וכן בפסוק כי אין כמוני )לעילי״ר( ארי‬
‫׳‬
‫!‬
‫)שמות( גימל‬
‫לית‬
‫‪118‬‬
‫שמלת ג י‬
‫וארא ט ‪.‬‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫ליס רכווחי שלימ עס הר׳ שולל יותר מאס‬
‫היה מתרגמו בלא ר ׳ ‪ ,‬ארי ליח כווחי ו כי‬
‫היה משמעו רק נערך שאינו שלימ כמוהו ‪/‬‬
‫אנלליחדנווחי שילל לגמרי‪ ,‬ני אין בעולם‬
‫אשר נמוהו שהוא שליע!‪ .‬ע״ד שתרגם נל׳‬
‫מי נמונה נפי השירה‪ ,‬ופנ״ז לא רלה‬
‫להרגם ארי ליח נר מני מפני הסוף נקרנ‬
‫הארץ ואולי ע״נ הוצרך להוסיף לשון שליט‬
‫נמו נלשון ני אני ה׳ נקרנ הארץ ‪:‬‬
‫)כג( ותהלך א ש ‪ ,‬ומהלנא ׳ ונן וחלך‬
‫התינה על פני המיס‪ ,‬ונן מחהלך נגן וכן‬
‫ההולך נשרה ונולס לשין ניטני שהיו הולניס‬
‫אנה ואנה לא אל מקום אח־ ׳ וכ! בתיונ״ע‬
‫ההולך בשדה דמעייל עמש״ש‪) :‬נח( קולות‬
‫אלהיט וברד‪ ,‬קלין דלווע כאלין מן קדם‬
‫ה׳ ולא הוסיף נמו נן למעלה נפסוק וה׳‬
‫נתן קולות עי׳ מ״ש נעו״א‪ ,‬ני על דעתי הוא‬
‫נ׳ סירושיס על ל׳ אלהים‪ ,‬הראשון מל׳תוןק‬
‫נמו הררי אל)נן פי׳ הרלנ״נ( והנ׳ עס״י דרכו לתר׳ כל שם אלהים נשם ה׳ )ואולי‬
‫דרשו ל׳ אלהיס נשלשה לשונות משורש אלה שהוא לשון קללה ומלשין אלה סי׳ הרבים‬
‫נונתיס ומשם הקודש ! וזהו שאמר קלי! דלווס )נתרגום לשון אלה( נאלץ‪ ,‬מן קדם ה׳‬
‫ואם שהוא רתוק מדרך הפשע ׳ עי׳ ביוצא בזה • בפסוק אשוריס' ולעושיס ולאומים( ‪:‬‬
‫)ל( טרם תיראו!‪ ,‬עד כמן לא אתבנעתון לא תרגם בלשון דתלתון ננל לשון יראה ני‬
‫נזה מלת תיראון הוא מורננ ענר והווה‪ ,‬נלומר לא יראתם ולא תיראון עדין נהווה‬
‫והוא נבלל בלשון הכנעה ני נל עוד שלא נננעו‪ ,‬הנה הס עומדים נמרוס‪ ,‬ואס היה‬
‫מתרגם עד נען לא דתלתון היה משמע אנל עתה המה יראים ‪) : (2‬לג( וםטר לא נתך ‪,‬‬
‫נאור דנרי המתרגם עי׳ רש״י ולפי דנריו ל׳ לא מעה תרנוס לא ניתך מלשון ותתך‪ ,‬ומלת‬
‫רהווהנתית תוספת לפי הענין רק שהניא רש״י ז״ל אח״ז המלות וינק לצקת ותרגומם‬
‫לנאר מלת נתך‪ ,‬ואף שלסי פי׳ רש״י ז״ל הוא‪ .‬מל׳ ארמית או ענ״פ נמצא נארמית‬
‫התרגום‬
‫‪,‬‬
‫_‬
‫עוד אשר בעבדי בא פעם על העחיד‪,‬‬
‫עוד כל ימי האיץ ‪ /‬וכן חיממו‪ ,‬אבל‬
‫אשר יבא על העבר ‪ /‬עוד אבי חי מחור׳‬
‫עד כען ועי׳ מ״ש למעלה בפי שמות‬
‫בלשון בשרם חבא ‪) :‬לב( לקאה ‪/‬‬
‫עי׳ מ״ש בזה המעמר כי היא סעוח ‪/‬‬
‫ולא בארא‪-‬ך הוא הטס׳ בספרי׳המדוייקי׳‬
‫בפסוק הקודם בתרגום נוכחה‪ ,‬כי שם‬
‫יחק לקאה לנקיבוח*(‪ ,‬ובספרים הוא‬
‫ג״כ לקו והוא תרגום של מכו‪) :‬לג( ו נ פ ק‬
‫מ ש ה ית ק ר ח א ‪ ,‬היה נראה להיות מן‬
‫קרחא כמו למעלה כלאתי אח העיר וכן‬
‫בפי מקץ הם יצאו את העיר‪ ,‬ואולי‬
‫לא רצה‪ .‬לכפול פה היחס שממנו ‪/‬‬
‫מעם‬
‫‪ (1‬אמנס הנראה כי לא ירקרק המתרגם נוה ונא גלשי) !כריס‪ ,‬וכמי נמלת איני! המיס סנה‬
‫נכי!־ הפסיק שהיה ‪5‬׳ל אינ! וכן נוה א‪ 0‬נרקריק היה סילו וסי׳ העירי היה מתרגם וננתה הראשי! למש‬
‫כעשסע נקינה יחידה והעעס על כל אחמ יאמת כמו שמפורש הטעם על כל אמת לכלה משאינ נפסוק השני‬
‫שנא שעש אמד על שניהם עיכ יבא נליר נינו ;‬
‫צ ( והנה לנאר לשי! םמתרנם שהיסין> נום לשין נע! יכל ערס שנמקרא שטתירגס עד לא‪ ,‬ינמו כן‬
‫הוא גתרגוס הערס תדע כי אגדה מצרי©‪ ,‬ס ע י כ ע ן ‪ ,‬יסוא לענ״ד כמי עוושנמקרא ‪ ,‬אשר פעס יורה רק‬
‫על העתיד לנד כמי שהוא נרינ המקומות עוד כל ימי סארן נעיד שלשת ימים וכדומה ופעם ׳כליל עמו ומין‬
‫העגר עיר היו ה כמו עוד יוכן־ ח ׳ ‪ ,‬ותרגומו ג י כ ע ד כ ע ן כמו עד עשה‪ ,‬יהנה רש'׳ ויל שלומר נ‪1‬ה וכן‬
‫כל ערס שנמקרא עדיין לא הוא ואיני לשין קלס ערס ישכנו ע י לא שכיגי‪ ,‬ערס יצמח פ י לא צמח כוונתי רס‬
‫על העיקר שאיננו כמי לשון קרס ‪ ,‬יהגה עיקר ההפרש ני! לשין קדס ללשין ע י לא שיתרגוס הוא כהפרש ל׳‬
‫לפני ללשון ערס שנענרי כי לפני ינא על הומן שענר כנר והמדבר יצייר את העני! שהיה קידם הענין שמדגר‬
‫נ י ‪ ,‬כמו לפני מלו ‪ ,‬לפני שמש אלסים ואיוריו ינוא המקור משא׳כ לשון ערס הוא מצייר אמהענין נהווה וינא‬
‫נענרית נכ׳מ אמריו העתיד‪ ,‬ערם ישנני‪ ,‬ערס יצמח ועי׳ רשיי ויל נפסיק ערס יהיה נ א ת ימ׳ש עליי‬
‫הראניע יהרמנין ויל ומס שישנ המזרחי אש ונרי רפיי נעונ טעם ‪:‬‬
‫יליט׳‬
‫א כ‬
‫ייים‬
‫וארא ט י‬
‫י‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫התרגום ע״ז עפ״י דרכו כמו שתמס ואשד‬
‫הכתלים וששן נמו שכ׳ כעו״א ‪:‬‬
‫ממס מן ‪) :(1‬לד( ויקדיר‪ ,‬לליביה‪ ,‬הי׳‬
‫ראוי ויקר ית כמו למעלה ׳ויכבד אח ומי‬
‫וכן להלן הכבדתי את לבו)ואולי כווכתו •‬
‫לפרש שמוסב על ויוסף לחטוא וכמו ויוסף;ויכבד‪ ,‬ור״ל שהוסיף כבדות ללבו‪,‬‬
‫ולא שהוסיף עוד הפעם להכביד את לבו( וגמצא עוד בתרגום יחש שאליו תמורת‬
‫ימם הפטל‪ ,‬כמו להשכחה לדניאל )דניאל וי( עי׳ מרפא ל״א כ״ה ‪ ,‬וכן בתרגום‬
‫אותו ואת בנו לה ולברה ‪ ,‬ובעברית ג״כ הרגו לאבנר )שמואל נ׳( וגם כנוי גוף‬
‫הנסת׳ זיקריה נמצא ביחס שאליו בתרגומי׳ וכן באינקלומ ויעזיב בגדו ׳ ושבק־ה‬
‫ללבושיה ‪ ,‬אבל ביחס הפעל אף שנמצא בעברית עד״ז‪ ,‬ותראהו את הילד‪ ,‬הנה‬
‫המתרגם ז״ל הסיר הכנוי ותרגם וחזת ולא וחזיתיה וכל זה מהפרש שינוי שמיש‬
‫הלשונות ואכמ״ל‪: ,‬‬
‫‪8‬‬
‫פרשה‬
‫בא‬
‫י )א( ל ש ו א ה ‪ ,‬חסר בזה כנוי המ״ב‪ ,‬י )א( ל&ען ש ת י ‪ ,‬עיין לחם‪ ,‬ולשי‬
‫הניס׳ שלפנינו אפשר‬
‫ואולי צ״ל לאשוואה‬
‫כתר׳ ואיבה אשי ‪ {,‬י י ׳ י־ש״י ״ל• כי ע״ד המתתם הוא כמו שיח היו׳יד באמצע‬
‫״ תמורת וא״ו הפרשית)עי׳ באור(‪) :‬ב את‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫‪ .‬אשר‪ .‬ה ת ע מ ת י ‪ ,‬ית ניפץ דעבדית‪ ,‬יפה‬
‫^‬
‫י‬
‫י ‪ , . ,‬״ ‪ . » .‬העיר בשי הכוה׳ק כי לפי דעת המתר׳ יהיה‬
‫״‪,«,.,.,,,‬‬
‫בלשון התעללתי היראה תאומית וכפולה לשין‬
‫)ג(לאתכגעא‪ ,‬ע^רש י ז ל והוסיףי‬
‫™ ‪ » J‬פעילה מן עילל למי ולשון התנשאו־]‬
‫™‬
‫והתעלית מן נעלית על ל אלה ים עלה אלהים‬
‫רוח‪) :‬ה( ? ז י ב ח א ׳ כצ״ל!?'״<‬
‫בתרועה‪ ,‬ושי' התעללתי לדבריו החנשאחי‬
‫והוגי‬
‫בפעולותי וכן מצינו כל ל׳ עלילה על הבורא יתי שמו מקישר תמיד עם מנינים נשגבים‬
‫ונעלים‪ ,‬כמו וישכחועלילותם‪ ,‬הודיעובעמי' עלילותיו ‪ ,‬יודיע דרכיו למשה לבני ישראל‬
‫עלילותיו עכ״ל; והנה לשון במצרים לפי התרגום הוא על המדינה )שלא תרג׳במצראי(‬
‫ולאעלהאומה )כמו שהוא לפי פי' המפרש '( ויקשה לפ׳יו לשו! הכתיב שאת״ז אשר שמתי‬
‫בס וצ״ל כי יהיה מלת בס חו!ר על פרעת ועבדיו שנפסוק הראשון ‪) :‬ג( עד מהי‬
‫סאגת ׳ מסרב את כמו בפשוק השני מאן אתה אבל בפ׳ נשלת עד אצה מאנתס עד‬
‫אימתי אתון מסרבין מלת הגוף קודם הפעל ׳ והנועם כי בזה הוא תואר‪ ,.‬ומדרך הלשון‬
‫לבא בהם מלת הגוף לא־וריתס כמו מרגלים אתם‪ ,‬כניס אתם‪ ,‬אס כניס אנתנו‪ ,‬אס בעל נפש‬
‫אתה‪ ,‬אבל שם לא רצת לפרש שקראם מסרבין רק שהוא פועל בינוני וכזה יבא מלת הגוף‬
‫קורס כמו הלהרגני אתה אומר‪ ,‬ואס ככה את עושה לי וכל אשר אתה רואה‪ ,‬וזהו הוא‬
‫ההפרש בין לשון ואס אין מתה אנכי שהוא שס כפי׳ רש״י תשוב אני כמת ובין‬
‫אנכי מת ליעקב שהוא כפעל כתרנומו מאית אמנם יש לעיין בזה ‪) :‬ה( עין הארץ ו עין‬
‫שמשא עיי מכלל יופי‪ ,‬והנה לסי \‪ sk‬המתר׳ לפון עין אינו לשון מראה ע״כ לא תרנמו‬
‫בלשון‬
‫‪:‬‬
‫ש‬
‫א‬
‫ת‬
‫י‬
‫א ח ן ח י‬
‫א‬
‫י ן‬
‫א‬
‫מ פ נ‬
‫כ י‬
‫שץ‬
‫ה ס ; )‬
‫ן ע‬
‫ט ת‬
‫‪ 3‬ע ‪ 5‬ר י‬
‫ז‬
‫ו מ ס ‪ 1‬ק ש א ח‬
‫(‬
‫(‬
‫א‬
‫‪3‬‬
‫‪b‬‬
‫כ‬
‫‪,‬‬
‫‪ (1‬י ואולי כיינהי על הדרש נשיר מעם שרעה את העיר שעדיין ה‪-‬ה גיזין התתוס לא שהי‪ ,‬להתפלל‬
‫מיז !יפריש הש־ו יהיא נ י נ מפגי הכפל שאמר נפסיק הזה מעם פרעה‪.‬ילא כמי לעיל הצאהי אח העיר לגד‬
‫פ ׳ נ דריש לה מלשין וינון את העיר )עפיי לרש מזיל שתקן שתימין( ונשייניע יזרגס גיכ נוס סמיך לסיחא‬
‫אמנם היא יזרנס גס כלשון כצאשי אש העיר כ ן ‪ ,‬יאין נן לעש איגקליש‪ ,‬רק הפסיק הוה היא מפני הייויו‪,‬‬
‫יכמי שהיא נעירש על הפשיק הוה ילא על הקידס ‪:‬‬
‫‪20‬‬
‫ש ט ל ה גר‬
‫־ ‪-‬‬
‫בא‬
‫בלשון חזו כמו כעין הבדולח וכמו שתרגם‬
‫יוב״ע בזה חזינא דארעא אנל על דעת‬
‫אונקלוס יתואר השמש בלשון עין ממש ונמו‬
‫שהוא על דעתו בהפך ג״כ בלשון אם זרתה‬
‫השמש שתרגם אס עינא דסהדיא ולשון לא‬
‫יוכל לראות את הארץ שב ג״כ על העין‬
‫הנזכר‪ ,‬ולכן עזב בזה המתרגם לשון הכתוב‬
‫בל״י ולא תקן אותו ללשון רניס עס״י דרכו‬
‫בפעל סתמי‪) :‬ח( םי וטי ההולכים ‪ /‬עי׳‬
‫לח״א ואשר לא תרנמו כמו היוב״ע עס״י ל׳‬
‫הכתוב ההולכים בה״א נראה מפני שחסר‬
‫בזה מלת הנוף עפ״י דרך הלשון ההולך‬
‫בשדה כמו מי איפא הוא הצד‪ ,‬מי הלזה ‪/‬‬
‫וכן מי הוא זה ואי זה הוא)אסתר ז( וע״כ‬
‫הוצרך ביויב״ע להוסיף בזה לשון היכון אבל‬
‫המתרנם הפריש בזה לפי העכין כי שם‬
‫שהנשוא כבר ידוע שייך עליו לשון נודע‬
‫משא״כ בזה כי באמת ירצה לשאול מי ו‪:‬וי‬
‫יהיו ההולכים! וזה טעם שנותו לתרגם שש‬
‫בלשון ההולך דמהלך ובזה בלשון אזיל ‪:‬‬
‫בארבה‬
‫‪,‬י‬
‫לחם אבירים‬
‫)ח( מן ו מ ן‬
‫ברור‪:‬‬
‫והוא ט ע ו ת‬
‫א ז ל י ן ‪ ,‬לא דאזלין‪ ,‬ושיעורו יהיו הולכים‬
‫ולא כמו ההולך בשרה לקראתנו שהוא‬
‫בינוני כתר׳ למהלך ובתיוב״ע מן ומן‬
‫היכון אזלין)עי׳ שמלה(‪) :‬י( א ר י ב י ש א‬
‫דאתון סבירין למעביד ק ב ל אפיכון‬
‫ז י ״ נ א ם ת ח ר ת ‪ ,‬ויש במ״ם‬
‫לאסחחרא‪,‬‬
‫מ ם ת ח ר ת ועור נוםחא לית קבל אפיכון‬
‫ל א ם ת ח ר א ‪ ,‬ובאלה הוא אתון םבירין‬
‫בלא ר׳ עכ״ל האוג״ר בקיצור ‪ ,‬וםיים‬
‫דבריו ואחרים י שפעו‪ ,‬ולא אשפוט גם אני‬
‫ר ק אדון להבין ההפרש בין הנוסחאות ‪,‬‬
‫וא־מיר כי עפ״י הנוםחא הראשונה כבר‬
‫פ־׳ הרמב״ן ו״ל והובא בבאור כי לשון‬
‫לאםתחרא הוא מלשון ולא ת ם ו ב כחלה‬
‫שתר' לא ת ם ת ח ר ‪ ,‬יר״ל הנה ה ר ע ה‬
‫הזאת מזומנת לשיב לנגד פ נ י כ ם ‪ ,‬ונם‬
‫נוםחא השני׳ היא ג״כ קרוב לענין הראשון‬
‫ר ק מ ה שפי׳ שמלת א ם ח ח ר ת הוא מן‬
‫והושיבו שני אנשים בני ב ל י ע ל ) ר ״ ל הרע׳‬
‫שבה כגד פ כ י כ ם ‪ ,‬וכתרגום וישבו לאכול לחם קום נא שבה הוא דוחק גדול כי‬
‫באמת לא יתרגם בלשון ס ח ר ר ק ישיבה לאכול ‪ ,‬כי כן דרכם לאכול ב ה ס י ב ה ‪,‬‬
‫אבל לא שאר לשין ישיבה‪' ,‬וגם מ ה שפי׳ לפי הכיםחא הגי דוחק מאוד )עי׳‬
‫באור(‪ ,‬ובפרט לפי מ ה שהביא הא־ג״ר כי לפי הכוםחא הזאת אתון ולא בד׳ ראשון‪,‬‬
‫לכן כראה בעיכי כי כל הכום' קרובים זה לזה ב מ כ י ן ‪ ,‬ר ק שהא׳ עתיד ואי ע ב ר‬
‫ואי ב י ט כ י ‪ ,‬כי כן מכל לומר ב ע ב ר ה ר ע ה כבר חזרה כמו בביכוכי שחוזרת‬
‫או עתידה לחזור בעתיד רק כוס׳ האחרת בלשון ל י ת ק ב ל א פ י כ ו ן ‪ ,‬כראה בעיני‬
‫שהיא מ ו ט ט ת ‪ ,‬ומורכבת משכי נוסחאות משכי פירושים שוכים‪ ,‬כי ב א מ ת באשר‬
‫הוא לפכיכו לא ימלט מיתרון לשין לפי כל ה כ ו ם ח א ־ ת ‪ ,‬כי אחר• שלשון דאתון‬
‫םבירין ל מ ע ב ד ‪ ,‬הוא פי' כגר פניכם כלומר ה כ ר ת פניכם מכתה ב כ ם ‪ ,‬א״כ‬
‫לשון לאםתחרא או שאר ה מ ם ׳ מיותרים לפי לשון הכתוב ‪ ,‬אבל אם כמחוק הד׳‬
‫מלשון דאתון כמו שהביא האוג״ר לפי הכוםחא הזאת יהיה זה לבד תרגום כל‬
‫הלשון־אשר ב כ ת ו ב ‪ ,‬ולשון קבל אפיכון וכוי הוא פי׳ שני על׳לשון ט ר ע ה כגר‬
‫פניכם על חזרת ה ר ע ה ולשון לית ק ב ל אפיכון אשר בכוס׳ צ ״ ל ק ב ל א פ כ א ‪ /‬והוא‬
‫כמו הכום׳ הכ״ל ר ק שבא בשלילה לפרש כ י מ ה ‪ -‬ש א מ ר ככר פכיכם ר״ל כמו כגר‬
‫פכיכו אלא שלא רצו לתלות ה ר ע ה בעצמם כמו בפסוק ועלה גנן הארך ואמר כגר‬
‫פ כ י כ ם ‪ ,‬הקיצור בזה כי ‪ .‬על דעתי צריך להסגיר בתרגום מלת אתון םבירין‬
‫ל מ ע ב ד ‪ ,‬וכן צ״ל ארי בישא)אתון־ םבירין למעבד( ק ב ל אפיכון וכו׳ או לית קבל‬
‫א פ כ א ו כ ו ' ‪ ,‬ומלת א ת ו ן ס ב י ר י ן ל מ ע ב ד היא פי׳ אתר לפרש כמ״ש למעלה כמכין‬
‫הכרת‬
‫לחם אבירים‬
‫בא י‬
‫שמלת גר‬
‫יא‬
‫הכרה פניכם ענחה בכם‪ ,‬וכן הוא במדרש )יב( באיבה‪ ,‬וייהי נובא פי׳ עפ״י פשוש‬
‫האומר דבר זה אין דמהו אלא לברוח ‪ :‬כמו בשביל הארבה שיבא )עיי ראב״ע(‬
‫)יב( ארם י ד ך ‪ ,‬בחרגוםיוב״ע הישיף ובתיב״ע בדיל נובא )ואולי על דעת אונקלוס‬
‫בזה‪ ,‬וכן ?חושך להלן יחס הפעול יח הוא כמו נוטריקון בא ארבה( ורש״י ז״ל‬
‫כמו שהוא בצפרדעים ובברד בכחוב עם שכת•‪ :‬בשביל מכת הארבה מלת מכת צריך‬
‫מלח אח‪ ,‬אבל באונקליס עזב בזה כלשון באור ‪) :‬כא( רמש חושך ‪ ,‬עי׳ לתם! ויפלא‬
‫הכחוב ׳ ולשון על ציח צריך ביאור והיה בעיני כי היה צ״ל בתרנוס בהפך ובתרנוס‬
‫ויהי תושך ויהא קילא שהוא הרגוס אפילה‬
‫ראוי לציח עיי מ״ש בזה בעו״א ביאור‬
‫ועלעה! וכמו שמסורש א־\כ בענין ויהי‬
‫מלח ציח)עיין כלליו״ר ציון חי(‪ ,‬ונראה תשך תפילה ואח״כ על וימש השך היה צ״ל‬
‫כי לשון על בזה אינו עלייח מקומי‪ ,‬אבל תשיך ליליא כי תשכח הלילה יתורנס בכ״מ‬
‫הוא עלייח שלטוני כמו ונחון אוחו על בלשון תשוכא ולא בלשון קבל וכן בתיוב״ע‬
‫ארןמצריס‪ ,‬ור״ל שתשלוט נם בהחסשעוח בזה חשוך ליליא ‪ ,‬ולכן נראה בעיני כי מלת‬
‫השמים! כי שני המכוח האלה ברד קבל צריך להיות במסגרת ולפי׳ הא׳ יהיה‬
‫וחושך מן השמים ה ס ‪ ,‬ועכ״ז אינו זז בתר דיעדי ליליא ומלת קבל הוא פי' אחר‬
‫מפשוטו שהרים אח ידו ממש כנגד השמי' על לשון וימש כפי׳ רש״י ז״ל מלשון ויאמש‬
‫רק שלפי המכוון בא בלשון ע ל ! ועיין ולפי״ז מלת בתר דיעדי מוסגרים‪ ,‬ויהיה‬
‫מ״ש רש״י בברד עס״י הס״א הגביהו התרנ' רק ויהי תשוכא ונוי קבל ליליא שיפרש‬
‫הקב״ה למשה למעלה מן השמים ‪ ,‬ואולי איך יהיה החושך חושך של אמש ‪) :‬כג( לא‬
‫הוא מכוון ג״כ למה שכחבחי ור״ל הגביהו ראו איש! וכן ולא קמו איש ‪ ,‬אשר תרגס‬
‫למעלה‪) :‬כא( בתר ד נ ע ד י ‪ ,‬בכל המס׳ הראשון גבר והשני אנש עי׳ מ״ש בעו׳׳א‬
‫בפח״ח היו״ד כפעל יוצא סחמי‪ ,‬הממיש כלל ה׳ ציון ה׳‪ ,‬ותרגם לשון מתחתיו בלי‬
‫תלזותוהי יק״ק שלא תרגם מאתריה כמי ואס‬
‫וקאי על עה״ש כשיגיע סמוך לאור היום‪,‬‬
‫תחתיה תעמוד הבהרת‪ ,‬באתרהא‪ ,‬וכן‬
‫וכ״ה בחרגוס יוב״ע‪ ,‬ויעדי בקדמיחא וישבו תתתם )יהישע גי( התרג׳ באתריהון‪:‬‬
‫)ועיי רש״י( ויותר ראוי ד;עךי בקל שיסור במותבגי־ון‪ ,‬אין זה כמו לשון תותב‬
‫הלילה מעצמו‪ ,‬ובפרט לפי החר' יוב״ע שהוא תרגום מגור בכ״מ כ׳ לשון מגור לא‬
‫עיי במפרש )ועי׳ מ״ש נפי וארא לפיל ח׳ נמצא בנפרד רק בתבור הנושא! ומתורגם‬
‫כיה( והנה בלשון הכחוב אם הוא לשון בכ״מ בלשון תותבות כלשון תושב בעברי על‬
‫הסרה היה ראוי וימוש וזה ראי׳ לדעת האדם שנתיישב! הנר שם! משא״כ לשון מושב‬
‫רש״י ז״ל נגד החרגום‪ ,‬אולם מצאנו לא הוא על המקום‪ ,‬כמו בלשון תז״ל מטמא‬
‫ימיש מחוך האוהל )לקמן יג אי( ‪ ,‬משכב ומושב‪ ,‬ואס נפרש כפי׳ המפרשים‬
‫שהוא נ״כ פועל עומד והחירי״ק והציר״י אשר לשון מושבותס מוסב על המצרים שהי׳‬
‫מחחלפיס זב״ז עי׳ באור כאן ומ״ש בס׳ לישראל אור גס במושביתס של המצרים‬
‫הנה הוא פשוט אבל י אס נפרש שמוסב על‬
‫בשלח )לקמן יג כ״נ( ‪:‬‬
‫ארן גושן אשר שם בני ישראל תשה קצת ל׳‬
‫בשליחוחיה‬
‫מושבות )ועיי קדושין ל״מ( ועי׳ מ״ש להלן‬
‫נססוק ומושב כני ישראל‪) :‬כו( לא תשאר‬
‫פרסה לא נשאר מיניה מדעס הסינ הל׳ אל הסועליס וחיר׳ לסי הענין בלשון מדעם‬
‫תרנוס מאומה‪) ,‬ונתיוב״ע הוא לסי לשון הכתוב( כי בעברי הוא לשון נוזמא והסלנה‬
‫אבל עיקר הכוונה על הנהמות הראויות להקרבה ולכן תרגס לשון מקנה נל׳ נעיר‪,‬‬
‫אנל המתר׳ יוב״ע עזב לשו! הכתוב ותרגס בלשון גיתנא עי׳ מיש נזה בפ׳ וישלת‪ :‬בי‬
‫ששגו נקח ארי מיניה אנחנא נכןבין לסי התר׳ הוא לשו! הווה על מנסי אנותיהם או‬
‫שנס‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪22‬‬
‫ש מ ל ת בר‬
‫בא •יא יב‬
‫שגס במצרים היו מקריבים בסתר וזהו שאמר‬
‫למעלה הן גזבת את תועבת מצרים לעיגיהם‬
‫לעיניהם רייקא ובתיוי״ע גם יזה עש״י‬
‫הסשוע ארוס מנהון נשב וע״כ הוצרך להוסיף‬
‫אח״כ מלות ואין נשייקיטן עי׳ במפרש ‪:‬‬
‫י א )י( מ א ת ר ע ה ו ‪ ,‬ניר מן חבריה‬
‫ביו •כ״ע תרגם‬
‫בזה בלשון רמימיה עפ״י הנאמר למעלת‬
‫ושאלה אשש משכנתה ומגרת ביתה כי כן‬
‫המנהג לשאול ׳מהאיהכיס והשכנים‪ ,‬אבל‬
‫האונקלוס עזב בזה לשון רעהו עפיי הפשוט‬
‫שהוא כולל כל אדם כי אחר שנתן ה׳ חן‬
‫העם בעיני מצרים כל אפין שווין להם וכמו‬
‫שהוסיף יזה לשון איש שלא ככתוב למעלה‬
‫רק ושאלה אשה ע״ש בראב״ע ‪ ,‬וכן יתרגם‬
‫כל לשון ריע רק הסמיך אל עצם סרטי כמו‬
‫ותירה רעהו הוא שמתרגם בלשון רתיס ומזה‬
‫ג״כ ואחוזת מרעהו שתר׳ מרתמוהי אבל‬
‫כל הסמוך ללשון איש סתמי מתורגם בלי‬
‫חכר‪ ,‬ומזה בתרגום המו איש את אתיו ואיש‬
‫את רעהו ית תיריה אף כי לפי הענין היה‬
‫ראוי בלשון ר־זים‪:‬‬
‫יב)ו( בין הערבים‪ ,‬בין שמשיא‪,‬‬
‫לדוםאבירימ‬
‫יא )א( ב ש ל ח ו ת י ה ‪ ,‬בבי״ת רכן‬
‫כחצות הציל׳‬
‫ברוב ט ס ח א ו ת ב פ ל ג ו ת ‪ ,‬אבל בשלח‬
‫פ ר ע ה כד שלח וכן כשמוע עשו בשמיע‬
‫ה׳ א ת תלונותיכם וגם בעתיד והיה‬
‫כראותו‪ ,‬כד יחזי וצ״ע‪) :‬ו( ד מ ת ה ‪,‬‬
‫בל״ג כ מ ל ת לא נהייתה ע ל הצווחה אבל‬
‫ביוב״ע הוסיף מ ל ת ליליא לכן א מ ר בל״ז‬
‫ועל דעתו מ ו ס ב ע ל לשון כחצות הלילה‬
‫ב פ ס ו ק שלפניו ‪ /‬וכן פי׳ ה ר ע ״ ם )ועיין‬
‫נאורומעמ״ר( ‪) :‬ז( ל א יינזק‪ ,‬לשון נזק‬
‫ידוע ובלשון חז״ל ממנו ה ר ב ה ובעזרא‬
‫מהנזקא מ ל כ י ן ‪ :‬ב ל ש נ י ת ל מ ג ב ת הי׳‬
‫ראוי להיות בהפך למנבח בלשניה כי הוא‬
‫באור לשון לאינזק הקודם ולשין למנבח‬
‫הוא תרגום לא י ח ר ץ ‪ ,‬ו ב א מ ת נראה כי‬
‫המלות האלו ה ם שפת יתר לגמרי א ח ר‬
‫שכבר תרג׳ לא יחרץ עפ׳׳י הענין לא ינזק‬
‫וכן ת י ׳ )יהושע( לא חרץ לא הוות נזקא‬
‫ואולי רוצה להמשיכו אל לשו; למאיש‬
‫ו ע ד ב ה מ ה שאין זה באור אל לשון בני‬
‫ישראל ר ק שהוא מ ו ס ב ע ל לשון לא יחרץ‬
‫כדרך הכלבים לנבוח בראותם האדם או‬
‫ה ב ה מ ה ונמצא לפעמים גס נזק בנביחתו‬
‫)עי׳ ש נ ת ס ״ ג ‪ ,‬נייק ה״ג(‪:‬‬
‫‪f‬‬
‫הל׳ הוא הפך‬
‫מן הערבים כי ערי הוא לשון חושך ׳‪ .‬אמנם‬
‫הוא מפני התערובית אשר בעת ינעו צללי‬
‫מרב יתערבו פיצוצי תשמש עם שתרות הלילה!‬
‫יב )ט( ו א ף ל א ב ש ל א מ ב ש ל ‪,‬‬
‫והנה העברי יכנהו על שם תשתרות‪,‬המעורב‪,‬‬
‫‪ .‬ובי״נ כד מבשלא וכיכ האוג״ר‬
‫והארמי עיים האור אשר עודמתניסס בעת‬
‫ההיא ועי׳רמב״ןשפירשו ביןשמש המזרח ושמש לקיים ה ט ס ׳ הזאת כי בשלא אינו אלא‬
‫תואר‬
‫המערב‪) :‬ח( צלי אש וםצות על סיורים‪,‬‬
‫עוי כור ופשיר ! בלשון נסמך אל שלפניו צלי אש ולשון מרורים מוסב על הכשר וכן הוא‬
‫לפי הטעם‪ ,‬וע״כ לא אמר ופטירא‪ ,‬או בל״ר פעירין ובלשון רש״י ז״ל נרשם על‬
‫מנות ומרורים כאלו היה כתוב כן‪ ,‬ופלא כי גפ בגמ׳ הלל היה כורך מצה ומרור לקיים‬
‫מש״ב על מנות ומרורים ולא הביאו בלשון‪.‬הכתוב בזה רק כמו שהוא נפי בהעלותך‬
‫בפסח‪.‬שני והוא מפני שהלשון שם מיואר יותר ממה שכתוב כאן וע׳׳כ תסס גס רש״י‬
‫ז״ל יזה כלשון הגמרא שם כי על דעתו הוא״ו ומצות הוא ג״כ כמו על)ועי׳ באור( ‪:‬‬
‫)ע( נ א ‪ ,‬כד חיי‪ ,‬צגי׳ רש״י וראב״ע ‪ ,‬וכעוסה איר מדרך המתר׳ ז״ל ואף כי לשון ערבי‬
‫קרוב מאוד אלהארמי‪ :‬ובשל מבושל‪ ,‬ואף לא ‪ ,‬הוסיף בלשונו הלאו עיי רש״י ‪:‬‬
‫)יא( כחגיבש תמדיס‪ ,‬תרציכין יהין‪ ,‬הוסיף סעל העבר ומושך גס על נעליכם ונוי ‪:‬‬
‫)עז( אשר יאכל לבל גשש‪ ,‬בכל לשון נפש יתרגם אנש רק בזה גס נפש בהמה' במשמע‬
‫עי׳ רש״י‪,‬ע״כ עזב בלי נפש‪) :‬יח( בראשון באדבעח עשר‪ ,‬בניסן‪ ,‬הזכיר בזת שם‬
‫החודש‬
‫לחם׳ אבירים‬
‫בא‬
‫יב‬
‫שמלו! גר‬
‫הואר ואם ההרגמוהו בשלא יהיה מ ק ו ר החודש ולא חתמו בקדמאפ כמו ובהלש‬
‫ע כ ״ ל ‪ ,‬וביוב״ע כ ד ״ ב ש ל א השי״ן הראשון בסי אמור בחדשי השני בסי נח כי‬
‫בשו״א וגם הוא תואר כי ה מ ק ו ר ב ק מ ץ ‪ :‬משמע ליה‪ .‬שהוא שס החודש שנקרא ראשון‬
‫)יז( ב ג י ו ר י א ו ב י צ י ב י א ‪ ,‬בל״ר וכן כדאיתא במדרש ‪ ,‬ולכן לא אמר הכתוב בזה‬
‫ל מ ט ה וכן ב ס ׳ ו י ק ר א ‪ ,‬לעני •ולגר לעניי בתדש הראשון‪ ,‬ונדולט מזה נראה בתרגום‬
‫ולגיורי‪ ,‬וכן סוקה אחה יהיה לכם לגר )יחזקאל מ״ה פסוק י״מ( שתרגם בראשון‬
‫בקדמאה ושם בסבו׳ כ׳׳א תרג׳ בראשון בניסן‬
‫ולאזרח האיץ ועוד אשריס )אוג״י( לפנינו‬
‫דמשמע ליה שהוא שם החוש כי אתר שאמר‬
‫בכל הנוסחאות בזה בלשון יחיד‪ ,‬ר ק בפי למעלה בססוק י״ח בראשון באתר לחדש‬
‫ויקרא הוא בל״ר עי׳ מש״ש‪ ) :‬כ ( ת י כ ל ו ן ואתיכ בססוק כ' ‪ .‬וכן תעשה בשבעה בח־ש‪.‬‬
‫פטירא‪,‬‬
‫בל״י אבל עוגוח מצות מחור׳ והיה ראוי לומר אח״כ ג״כ‪ ,‬ובארבעה עשר‬
‫בל״ר פטיריןכי מ ו ס ב ע ל העוגות הנפרדו׳ יום־ לחדש הזה ‪ ,‬אלא מסני כבא להזכיר‬
‫משא׳׳כ זה שהוא כולל כמו תאכלו מצה הפסת קרא את החולש בשמו שנקרא ראשון‪,‬‬
‫)עי׳ מ״ש בזה בפי א מ ו ר ( ‪) :‬כא( נ ג י ד ו ‪ ,‬וע״כ תרגס ג״כ בשמו שנקרא אח״כ ניסן‬
‫בי׳׳נ אתנגידו והוא לפי הדרש עי׳ •יוב״ע‪ :‬וכן עשה אונקלוס בזה‪) :‬כב( והגעתם‪ ,‬ותדון‬
‫)כה( י ת פ ו ל ח נ א ה ד י ן ׳ לשון פול־ן כיקאיעלהדס ולא על החיוב‪ ,‬ולכן תרגמו‬
‫בארמית בא בל״ז‪ ,‬לא כמו ע ב י ד ט ככל לשון הזאה שהוא מרחוק ולא בלשון‪.‬‬
‫ב ע ב ר י ת עי׳ מ״ש למעלה בפי שמות ‪ :‬מנוא תרגום הגעה ‪) :‬כז( ואסרתם זבח‬
‫פםת‪ ,‬ובת חים ‪ ,‬אף כי בכ״מ יעזוב השם‬
‫)ל( ו ק ם פ ר ע ת ל י ל י א ‪ ,‬ו י ״ נ בליליא)עי׳ פסח ויתרגמו ססתא וכן יעזוב גס השממ‬
‫אוג״ר(‪ :‬מ ו ת ר א צ ו ו ת ה ו ן ‪ /‬בתיוב״ע הגי זרים מן הסמלים כמו ראובן לוי נופ״י‬
‫מותר‬
‫העברי אף כ׳ לא יהיה ל' נופל על הלשון‪,‬‬
‫וכמו בשס אשה לזאת יקרא אחחא ארי מבעלה וגוי בזה עשהו חואד אל ל' זבח‪) :‬ל( כי אין‬
‫בית ‪ ,‬ארי לית ביתא ואת״ז אשר אין דלא הוה תמן‪ ,‬ונראה ט ע״ד אונקלוס הוא ספור‬
‫התורה כאלו הבתים עומד ים על תילס‪ ,‬אבל המעשה כבר עבר בעת הספור ואולי רצה‬
‫המתרנס רק לכנות הלשון ע״פ דרכו‪ ,‬וכן שינה המתרנם את לבוני בלשון הכתוב יוסף‬
‫איננו ושמעון איננו עי׳מש״ש‪) :‬לא( כדברכם‪ ,‬כמא דהוויהון אמרין‪ ,‬לפי המלה היה צריך‬
‫לתרגם כמא דהזויתון ממללין‪ ,‬כתרגום כל לשון דבור‪ ,‬אמנם הוא מאשר לא אמר בזת‬
‫כאשר דברתם כמו׳ בססוק‪ .‬השני אלא שהוא היוה שהיו אומרים כ! תמיד‪ ,‬ומוסב על‬
‫לשון הכתוב )לעיל ה׳ א' גי( שלא בקשו רק דרך שלושת ימים ורק להוג במוכר‪ ,‬וכמו‬
‫שהיא שס בלשון אמירה ולא בלשון דבור ׳ ולשון כדברכם מוסב על לשין עברו ולא על‬
‫לשון לכו לבד‪) :‬לב( וברכתם גם אותי‪ ,‬וצלו אף עלי‪ ,‬הסיב לבון ברכה אל ל׳ תפלה‬
‫כמו שהוא למעלה העתירו במדי ושם הוסיף לשו; אף ‪,‬פס״ילבון‪ .‬ג ם הנא׳ בזה עיימ״ש‬
‫שם ‪) :‬לד(‪ .‬צרורות בשפלותם‪ ,‬צרוד‪ ,‬נפי המנה היה צ״ל צרורן‪ .‬בל״ר ‪ ,‬אמנם נראה‬
‫מזה כי רוצה לפרש אשר מלת צרורות אינו מוסב גס על לשון בנקי הקודם רק על‬
‫משארוהס לבד וכ״ה בתרגום יוב״ע בהדיא ונטל טמא ית לישיהון עלוי רישיהין ‪:‬‬
‫)לו( ויגצלו את םצרים‪ ,‬ית מצראייעי׳ מ״ש למעלה בלשון ונצלתס תת מצרים ‪:‬‬
‫)לד( רגלי הגברים לבר כ ט ף ‪ ,‬גברא ריגלאה‪ ,‬הסך מלשון העברי כי מלת רגלי בחיריק‬
‫הוא תואר ותסר‪ .‬המתואר כמו איש רגלי‪ ,‬רק בבא אח״כ בכתוב הגברים לפרש שכל‬
‫אלו היו גברים לבד מטף אך המתר׳ אשר מלא תסרון המתואר לא הוצרך את״כ למלת‬
‫הגברים ולכן יבא בלשון המתר׳ ז״ל גברא ריגלאה בל״י ולא גברין בל״ר עס״י לשון‪.‬‬
‫הכתוב הגברים )או שעל דעתו הוא כמו רגלי הגברים בסמיכות כמו רקועי פחים שתרגס‬
‫עסיןרדידין(‪) :‬לת( וגם ערב רב! נוכראין סגיאין לסיהעני!‪ ,‬אבל בלשון והאספסוף‬
‫אשר‬
‫׳‬
‫׳‬
‫(‬
‫‪24‬‬
‫שמלת גר‬
‫באיביג‬
‫לחם אבירים‬
‫אשר בקרבו וערברבין ע״ש ‪) :‬מ( וםושב‬
‫בני ישראל‪ ,‬לשון מושב בכ׳׳מ הוא על‬
‫המקום רק בזה הוא על משך הישיבה וראוי‬
‫לתרגמו וחותכות‪ ,‬ולכן היעיב היוב״ע‬
‫לתרגם בזהויומיא די תינו ונראה שהואשם‬
‫מפשע! ויבא על המקום ועל הזמן ועל‬
‫הפעולה‪ ,‬וזה שעם הפלוגתא קדושין ל״ת‬
‫אס מושבות הוא בכ״מ שאתם יושבים או‬
‫שהיה דוקא לאחר ירושה וישיבה למר כדאית‬
‫ליה כוי‪) :‬מב( ליל שםורים‪ ,‬ליל נעיר׳בעברי‬
‫יבא ישם המסשע ע״ד הרבים כמו יושב אוהליי ע )ו( שבעא יומין‪ ,‬זה לבד מצאתי‬
‫בא׳ כי אין הפרש‬
‫ובתרג׳ הוא בל״י ונמצא גם בהיסך יושב‬
‫אוהל ומקנה ובתרג' שם כלבון רבים לסי בלשין המתרגם בין מספר הנפרד לנסמך‬
‫הסעלים שהם רבים ‪) :‬מג( זאת חקת פמו שתרגם על שלשה תלתא וכן‬
‫הפסח ׳ דא גזירת ססתא‪ ,‬כמו זאת הוקת בשארי מספרים ולעיל י״ב )ט״ו‪ ,‬י״ט(‬
‫התורה וכן בס׳ מעות אצל כלי מדין‪ ,‬אנל וכן בפסוק שאח״ז בכל התרישבעת בתי״ו‬
‫שאר לשון תוק מתורגם קיום עי׳ רם״י בס׳ ואין זה אלא ט״ם והפרש הלשון עיין‬
‫תוקת ומה שהעיר שם המזרחי מן הכתוב רפ״י ובאור למעלה )יו״ל כ״ג( ובפסוק‬
‫הזה ומה שתירן שם שהות דוקא במקום שאח״ז עוד היה נראה שם להגיה יומיא‬
‫שנאמר נס לשון הורה עם לשון מוקה אי‬
‫עפ״י‬
‫עולה לדעת המתר׳ ז״ל שהרגס נס בזה בלשון‬
‫נזירה! וכן במדרש השוה שניהם זל״ז ת״ל יהי לבי תמים בחקיך זה‪.‬חוקת הפסח וסרה‬
‫אדומה ששניהם שויס זה לזה‪ ,‬בזה נאמר זאת תוקת התורה ‪ ,‬ובזה 'נאמר זאת חוקת‬
‫הססת ואי אתה יודע איזה תוקה גדולת מזו• משל לשני מטרוניות וכוי וע״כ שלשון חוקה‬
‫על המצות התלויס בו אשר לא נדע עעמס כמו בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו‬
‫וכשאלת התכס מה העדות והמקים‪ :‬כל בן גכר‪ ,‬כל בר ישראל וכוי עי׳ רש״י ז״ל‬
‫ובאור ‪) :‬מו( בבית אחד‪ ,‬בתבורא תדא‪ ,‬כי כן מנהג לשון העברי לקרוא אנשי הבית‬
‫ע״ש הבית כמו איש וביתו ובתרגומו שם ואנש ביתו ועי׳ רש״י ומה שעזב אח״כ לא‬
‫תוציא מן הבית כלשון הכהוב ולא תרגם בר מתבורתא כמו שהוא בסי׳ רש״י ז״ל נראה‬
‫שסמך על הקודם )וכיוצא בזה במדבר ל״ר יו״ד במלת מן דינא ע״ש באוג״ר( אולם מאשר‬
‫ככל הנוסחאות נא מלת תפקין נקל נראה כי בא לכלול בזה נס מה שנאי במקום אחר)נפסח‬
‫מצרים( ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו ועיי ראב״ע ‪ /‬וכאלו כתוב לא תצא מן הבית ו ולא‬
‫תוציא מן הבשר תוצה וב״ה בסירוש בתיוב״ע אף שתרגם גס הוא בבית אחד כאונקלום‬
‫בחבורה תדא‪ ,‬תרגם את״כ לא תוציא מן הבית לא תסקון מן ביתא מן בשרא בר‬
‫מחבורתא כפל לשונו נראה כמו שכתבתי כי גם בו תסקון בקל וכענין שדרשו חז״ל מלשון‬
‫אל יצא איש ממקומו אל יוציא כן יהיה בזה בהיסך‪ ,‬אבל יותר נראה לגרוס בשני התרגומי'‬
‫לא תפיקון במפעיל עפיי לשון הכתוב ויהיה האיסור גם על שני בתים וגס על שני‬
‫מכורות כמשמעות הגמ׳ )פסתיס דף סה( אין לי אלא מנית לנית מחנורה לחבורה מנין‬
‫ת״ל מן הנשר חוצה תוצה לאכילתו ולא ס״ל הדרש מהמכילתא שססת נאכל נשני נתים ‪,‬‬
‫וכ״כ המפרש לתיונ״ע ׳ והנה נא לא תסקון נל״ר עפ‪-‬״י סוף הפסוק ועצם לא תשנרו נו‬
‫נל״ר עס״י דרך התרגום להשוות הלשונות ועיי נס׳ תולדות ארס מה שדקדק נזה‬
‫הנאון מוהר״ז זללה״ה)ובחומש רוו״ה לא תסיק נל״י ונמסעיל( ‪:‬‬
‫<‪) y‬ד( היום אתם יוצאים ‪ ,‬בכל לשון היום בלא מלת הזה התרגום דין‪ ,‬ולא הדין‬
‫וכ״ה‬
‫מוהר פטירי ולפ״ז היה נראה לגרוס צם‬
‫באינקלום מותרמצתהון אף כי יהיה ל׳‬
‫עברי‪ ,‬עי׳ מ״ש בעו״א כלל ח׳ ג ׳ ‪ ,‬כי‬
‫בלא זה ל׳ מותר הוא למותר כאשר הרג׳‬
‫למעלה משארוחך אצותך ‪) :‬לס( ארי‬
‫ל א ח מ ע ‪ ,‬בפעל עבר כמו טרם יחמץ‬
‫אבל השם חמץ מתורגם חמי‪.‬ע‪ ,‬עיי מ״ש‬
‫המזרחי בלי ואם מאן אתה לשלח ומש״ש‪:‬‬
‫לחם אבירים‬
‫בא‬
‫יג‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫יג‬
‫וכ״ה בתיונ״ע בזה ‪) :‬י( א ת ה ח ו ק ה ה ז א ת‬
‫עפ״י ליהכתוב בלינורע הימים וכמו שה‪':‬‬
‫ל מ ו ע ד ה ‪ ,‬י ת ק י מ א הדין ב ז י מ נ ׳ ל' ק י מ א‬
‫ב ח ר ׳ שבעת הגרוש )במלבר ח(שבעא‬
‫בוציניא*(‪) :‬ח( ב ד י ל ד א ‪ ,‬אף כי ב כ ת ו ב ב ת ר נ ו ׳ ה ו א ל׳ ז כ ר ל א כ מ ו ר ו ק ה ב ע ב ר י ת ו‬
‫אבל לשון ג ז י ר ה ה י א נ ״ כ לבין נ ק י ב ה כ מ ו‬
‫הוא ל״ז ז ה התר׳ ישנהו ללי נ ק י ב ה כדרך‬
‫לעיל ד א ג ז י ר ת ‪ ) :‬י ב ( כ ל פ ט ר ר ח ם ו כ ל‬
‫הלשון כאשר הביאו חוקרי הלשק כי גם‬
‫פ ט ר ש ג ר ‪ ,‬כל פ ת ח וולדא יכל פ ת ח וולד‬
‫ב ע ב ר י ה ם ח מ י יבוא עפ״י רוב בל״נ‪ ,‬וכמו‬
‫ב ע י ר א ‪ ,‬ה ר א ש ו ן ה ו א ש ם ה ן ־ ס והשני ה ו א‬
‫ל מ ע ל ה ב ע ב ו ר זאח ה ע מ ר ח י ך )ונראה‬
‫ע ל הוולד מ מ ש ‪ ) ,‬ו ה נ ה לפון שגר ב ה מ ה בזה‬
‫כי מזה יצא להזיל הדרש בטבור זה לא‬
‫ש נ ר ש ל ב ה מ ה ע ל הוולד היינ־ז מ ן ה ב ה מ ה‬
‫א מ ר ח י אלא בשעה שיש מצה ומרור‬
‫אבל ב ס י ת ב א שגר אלפיך ה מ ס בקרי ת ו ר ך‬
‫מונחים לפניך מאשר לא אמר ב ע ב ו ר‬
‫כ י א ל פ י ם ה ס ה ז כ ר י ם ר ק פירושי ב ג ר שהיא‬
‫זאח( עי׳ מ״ש ב מ ר ב ר י״ג ט׳ ‪:‬‬
‫אלסיך כ מ ו ע ש ת ר ו ת צאנך ז ולשון בקרי‬
‫)יג( ו ח נ ק פ י ה ‪ ,‬מלשון חגים ינקופו‬
‫כ מ ו ע ד ר י כ ה ר י ע ד ר י ב ק ר )יואל א י ( ו כ ״ ה‬
‫)ישעיה כ״ט( ע' שלישו בפרחון ‪ /‬שהוא‬
‫ב ל י פ ט ר ח מ ו ר שהוא ס ע ר ‪ ,‬ו;יא כ מ ו פ ט ר‬
‫של ח מ ו ר כ י ה מ ו ר ז כ ר ה ו א ) ו ע י ׳ בדבור‬
‫כמו יערופו ‪) :‬טז( ו ל ח פ ל י ן ‪ ,‬כ ב ר‬
‫שאח״ז( א ו פירושו פ ט ר של מ י ן ה ת מ י ר וכן‬
‫לשו בי׳ ר ב י ם בשם הזה עיי חוסי י״ט‬
‫ש נ ר אלפיך מ מ י ן ה א ל ס י ך וכצ״ל ע"כ לפי‬
‫פ״ר רמנחוח ‪:‬‬
‫פרש׳יי ש ש ( ) ו א ו ל י מ ן ה ע נ י ן הראשין ה י א‬
‫שדרשו אצל ש ר ה אין ל ה וולד אפילו ע י ק ר‬
‫מ ע ר י ן לא ה י ה ל ה ( ‪ ) :‬י ג ( ו כ ל פ ט ר ה מ י ר ‪ ,‬פ ת ח בוכרא ובסי ה ש א ו ס ט ר שור ושה ו ס ט ר‬
‫תמור ב ת ר נ ו ס בלשון ב ו כ ר א לבד ב ל א מ ל ת פ ת ח ‪ ,‬ו ה נ ה ב ת י ו נ ״ ע ה ו ס י ף ב ז ז מיד מ ל ת‬
‫וולדא ל מ ל א ו ת ת י ב ת ר ח ם ה ח ס ר בלשון ולא בלשון ב י כ ר א ‪ ,‬אבל ל נ י ה א ו נ ק ל י ס נ ר א ה כי‬
‫לשון ת מ ו ר ה ו א ג ס ע ל הילד ולא ע ל ה א ם לבד שיהיה ה ב כ ו ר הנולד דווקא ח מ ו ר ולא‬
‫מ י ן א ת ר ו א ס ילדה מ י ן א ח ר אין צריך פדיון כ ד א י ת א בבכורות פ ר ה שילדה כ מ י ן חמור‬
‫ו ח מ ו ר ה שילדה כ מ י ן ס ו ס ס ט ו ר י ן מ ן ה ב כ ו ר ה ע ד שיהא היולד והנולד ה מ ו ר ‪:‬‬
‫פרשה בשלה‬
‫ד ל מ א יזועון ) ע י ׳ לחם(‬
‫)יז( פן ינחם‬
‫י ה ר ג ם לסי ה ע נ י ן י י‬
‫ה ח ר ט ה ת ה י ה מ ח מ ת ה ח ר ד ה ושאר לשין‬
‫נ ת מ ה ‪ ,‬כ מ ו נ ת מ ת י נ י ע ש י ת י ם • ו ה נ ז ם על‬
‫ה ר ע ה וינ־׳ס ה נ א ' ע ל ה ב ו ר א י ת ב ר ך שמו‬
‫מ ת י ר ג ס בלשון ת ו ב שהוא שוב בעברי‪ ,‬ו נ ע ב י ר‬
‫ש ה ת ר ט ה ה ו א ע ל א ו פ נ י ם שונים ע ״ כ ע ז ב‬
‫ה מ ת ר ג ם לשון ה כ ת ו ב ל א איש אל וגוי ובן‬
‫ארס‬
‫)יז( ל א ר ע פ ל ש ת א י ‪ ,‬כ״ה בכל הנום׳‬
‫ובכ״מ ולא כמו‬
‫שהוא בשארי ארצות אלץ מצרים ארץ‬
‫כנען ארץ כוש אשר מ ת ו ר ג ם בכ״מ א ר ע א‬
‫למצרים א ר ע א רכנען א ר ע א כוש ואם כי‬
‫נ ם שם הוא בלא ל׳ אבל לא ת ר נ ם כושאי‪,‬‬
‫והוא כי מצרים וכנען ה ם שמות אגשים‬
‫פ ר ט י ם ופן כ ו ש ; י א ב ל פלשתים הוא שם‬
‫אומה)וא׳יכ מוכרח לומר כי גם גושן שם•‬
‫א ר ם פ י ר ט י ‪ ,‬ולכן יתרגמו בכ״מ א ר ע א לגושן( • א ר י ק ר י ב א ה ו א ‪ ,‬היהצ״ל קל״ב‬
‫בל״ז כמו מ ל ת הוא שאחריו וכן ה ו א י ב ת י ו ב ״ ע ‪ ,‬ומוסב ע ל הררך כי א ־ ז בכ״מ‬
‫י‪.‬״נ‬
‫‪ (1‬ילא אעלים מן סקירא את אשר מצא<וי שיני׳ הנכר נמספר הנסמך אל עשר כ׳ בלשיג עו אד•‪::‬ה‬
‫נארמיין!<‪r:r.r‬‬
‫עשר ייס )לעיל י‪ 3‬יי( נתרגיס ארגעת עשר יכן היא נפי פינחס נארנעה עש־ כחמשה עשר ‪,‬‬
‫משא׳כ כמספר סממילא כמי)שם יח( נארנעס עשר לחדש נערנ נכל הנוסיואות גארנעה עשר להירית בכיר‬
‫גשלס גס ייס הארנעה עשר וכ! נכימ ומוה נראה כי הסמיכית יירה על הידיעה הנא נמהפר ה—ירי יהיא כמי‬
‫סארנעה עשר ולכן יתכן נפי שאחיו שנסמיכית היא כמי סשנעה ימים ויהי׳ לפיו שנעת ׳ימי‪,‬־ כללו‪:‬נעא יימיא •‬
‫)שטית( ד ל י ת‬
‫שמלת‬
‫‪26‬‬
‫גי‬
‫בשלח יג יד‬
‫לחם אבירים‬
‫ל״נ ודרך נמצא גםבלשו; ז כ ר ) ע י ׳ קדושין‬
‫בי( אבל מאשר נמצא בהרנום בכל לשון‬
‫אורח בל״נ אן{ בכ״מ שהעברי הוא בל״ז‬
‫כמו בדרך אחד )דברים כ״ח( שתרגם‬
‫באורחא חדא נראה להגיה בהפך מ ל ח‬
‫הוא שצ״ל היא כמו מ ל ח קריבא ל ״ נ ‪:‬‬
‫יזועון‪ ,‬הוא מלשון ולא ק ם ולא ז ע ‪ ,‬וכן‬
‫ח מ ם שמעו ע מ י ם ירנזון)ועי׳ ש מ ל ה ( ‪:‬‬
‫ומזרזין‪ ,‬כחרגום חגור והמ׳׳ם‬
‫)יח(‬
‫למשקל כ מ ו מ כ פ ח י ן ) מ י א ל ג ( ‪) :‬כב( ל א‬
‫י ע ד י ‪ /‬יבי״נ לא ערי עי׳ אוג״ר ימ״ש‬
‫ה מ ב א ר ומ״ש אני למעלה בפ׳ וארא ‪:‬‬
‫אדם ויתנמס על לשון העברי לכלול כל‬
‫העניניס כמו שעשה בלשון נחוש ובל׳ שבועה‬
‫עי׳ מה שכתבתי בעו״א כלל ה׳ ובשמלה פ׳‬
‫ויצא‪) :‬יט( רקח'משה‪ ,‬ואסיק במו ויעל‬
‫כי אין עיקר הכוונה על הלקיחה אלא על‬
‫ההעלאה אשר העלה עמו וכמו^שהוא בפי‬
‫ויחי וכן בסוף הפסוק והעליתם את עצמותי‬
‫מזה אתכם וכן משמעות מלת עמו וכן כל‬
‫לשון קיחה אינו ליחס שממנו‪ ,‬רק עיקרו‬
‫ליחס שאליו‪ ,‬ולכן מתורגם כל אחד לפי‬
‫ענינו כמו אצל קרבטת קרב ויקחו לי תרומה‬
‫ויפרשון‪ ,‬לכה נא אקחך אל מקום אחר‬
‫ויקחהו שדה צופים בא ביחס שאליו‪ ,‬וק״ק‬
‫שלא תרגם גס שם בלשון אסקה‪) :‬כא( והי‬
‫הולך לפניהם‪ ,‬מדבר קדמיהון‪ ,‬עי׳ באור י ך )ב( ו י ת ו ב ו ן ‪ ,‬כצ״ל כמו יישיון‬
‫ומשמעות דבריו כי על דעתו הוא לפי דעת‬
‫שאחריו וכמי שהוא‬
‫המחרגס פועל יוצא שהוא מוליך בכמו עמוד בכל העחידים‪) :‬ג( מ ע ר ב ל י ^ שרשו ע ר ב‬
‫הענן איל אס היה כן דעתו היה מוסיף והלמ״ד נוסף וחרגום כאשר ינוע ב כ ב ר ה‬
‫בלשון ית עמודא וכו׳ או שהי׳ משמיע הבי״ת‬
‫כמא דמערבלין בערבלא ‪ (1) :‬ו ט ק ס ‪,‬‬
‫בעמודא והיה אומר עמודא אלא וודאי שמלת‬
‫אין לו דומה בל׳ ה מ ח ר ג ם ר ק לשון דגל‬
‫מדיר שבתרגום הוא בינוני כמו מהלך ו‬
‫ש ח י ג ם בלשון זה ולשון דגל ע ם לשון‬
‫וכמו שתרגם כל אשר אני דובר ממלל כמו‬
‫מלבר ‪ ,‬רק ששינה אותו ללשון מדבר כמו איםר משחחפ־ם ב מ ה ששניהם ה ם על‬
‫שכ׳ אחריו לנחותס הדרך ור״ל שהוא ית׳ חבור וסדור נישאים רצים זה ע ם‬
‫זה )ועי׳ מ״ש האונ״ר( על לשון ט כ ס בכ׳‬
‫היה המנהיג לפניהם וזהו דרך• כלל ואת״כ‬
‫מ ה שהוא בל׳ ס ו ר י ‪ :‬י ת ר ת י כ י ה ‪ ,‬רכב‬
‫מפרש יומס בעמוד ענן ולילה בעמוד אש‬
‫ופליאה דעת ממני על תרנו׳ תהליס למוליך ע ם מ ר כ ב ה חרגומם שיה אף כי בעברי‬
‫עמו למהלך שעשה פועל יוצא כעומד וודאי יש הפרש ביניהם כי ה ר כ ב ה ם‬
‫בהפך ממ״א בזה ‪:‬‬
‫ס ו ס י ם ורוכביהם ‪ t‬ו מ ר כ ב ה הוא העגלה‬
‫י ך )ה( כי ברח ה ע ם ‪ ,‬ארי אזל עמא‪ ,‬אבל לא ימנע הכחוב לקרוא בכלל‬
‫אף כי הוא ה מ ר כ ב ה ע ם ה ס ו ס י ם בשם מ ר כ ב ה ‪. t‬‬
‫דברי המגידים עם כל זה לא רצה לעזוב‬
‫וכן‬
‫לשון נרימה'אף לדבריהם כי לא יתכן לתרגמו‬
‫נלשון ערק מרגוס לשון ניסה ננ״מ נמפירש ונני ישראל יוצאים ניד רמה שלא יצאו‬
‫בדמות בורחים‪ ,‬רק שהוא על הלינה שלא לתזור עוד‪) :‬׳(ויצעקו‪ ,‬וזעקו )עי׳ נאיר( ‪:‬‬
‫)טו( מה תצעק אלי‪ ,‬קבלית צלוהך‪ ,‬מדרכו לפרש לשון השאלה ע״פ המכוון כמו נפסוק‬
‫מי נמונה )ועי׳ כאור(‪ :‬הרם את מטך ! טול‪ ,‬מפני הכפל לשון‪ ,‬ונטה‪ ,‬הוצרך לתרגם‬
‫לשון הרס נלשון טול והוא קרונ ג״נ ללשון ארמא ‪ ,‬מלשון וינטלם וינשאס )עי׳ מתורגמן‬
‫נשרש טלטול‪ ,‬ונתיונ״ע שינה נזה לשון ונטה ולא תרנמו נלשון ארמה נדרנו בנ״מ‬
‫רק נלשון ארנין נמו הטי נא נדך‪ ',‬ולק שינה גס נפסוק נ״א נ״ו נ״ז לתרגמו נל׳‬
‫ארכין ועי׳ נמסרש מ״ש נזה‪) :‬נה( וינהגהו בכבדות‪ ,‬ומדנרין להון עי׳ תיונ״ע‪ :‬נלחם‬
‫להם במצרים‪ ,‬ארי דא היא גנורתא דה׳ ונו׳ נמצריס ‪ ,‬יפרשו ל׳ עכר שהיא היד הגדולה‬
‫אשר נלהם להם בבר במצרים )במדינה( איל יונ״ע תרגמו נהווה דמגית לנון קרבא‬
‫במצראי •‬
‫׳‬
‫‪r‬‬
‫לחם אבירים‬
‫בשלח‬
‫יך‬
‫שמלת גר‬
‫וכן בשם ר כ ב ‪ ,‬אבל מ ר כ ב הזב שאין במצראי)באנשי מצרים( ועיי רשב״ס בפסוק‬
‫ענינו אל מ ר כ ב ה ה ס ו ס י ם ‪ ,‬ר ק כל דבר תבן אין נתן לעבדיך ואולי צ״ל דעביד בינוני‬
‫שירכב עליו מהורי כלשון העברי מ ר כ ב א והוא ‪.‬הד״א שברש״י ועוד יש לדקדק שלא‬
‫וכן כל ה פ ע ל י ם משרש ר כ ב ‪) :‬ח( ב ר י ש תריס בזה בלשון אי״חא המו ב‪":‬מ וכתרנומו‬
‫ג ל י ‪ ,‬עי׳ מ״ש ב ה ק ד מ ה נ ת י ב ה השלום בלשון ה׳ ילתס לכס‪) :‬ל( טת על ששת היש ‪,‬‬
‫ע״ש ה מ ת ו ר ג מ ן ‪ ,‬ומ״ש ב ה ק ד מ ה ס פ ר מייתין‪ ,‬בינוני ע״ד שתרגם יוב״ע מייתין‬
‫ולא מייתין והוא במדרש ילקיט מתיש אינו‬
‫עו״א כי הוא הפך מן חפוי ראש ‪ :‬אומר אלא מת ומסים ולא מתים כלשון שנא׳‬
‫) י ( ‪ .‬ו פ ר ע ה ק ר י ב ‪ ,‬עיין ביאיר שכהב בצאת נפשה כי מתה‪ ,‬וכי מתה אלא מתה ולא‬
‫חונקלוס תרגמו קריב כמו ק ר ב פועל מתה ועי׳ מפרש לתיוב״ע מה שכתב בפירושו‪,‬‬
‫עומד ו כ ו י ‪ ,‬אמנם עוד מצינו כי לפי ולענ״ד הוא פשוט כי שס התואר לא מצינז‬
‫הנוס' שלנו בתרגומים אין הפרש בין ל׳ לרבים בלשון יהיד משא״כ בתואר הפעל‬
‫ויקריבו בני אהרן א ת ה ד ס )ויקרא טי( מצינו רבים כן כמו והנה מצרים נוסע וכדומה‬
‫ובין ויקרבו כל ה ע ד ה ש ם ‪ ,‬אבל בנום׳ אבל זה אינו רק בשם הפרטי‪ ,‬איל שמות‬
‫מדוייקיס הפרישו ביניהם‪.‬כי ההפעיל הוא הכוללים כמו עש נוי הנם כיחיד ממש ואף‬
‫ב ק מ ״ ן ו ק ר י ב ו והעומד הוא בשו״א וקריבו שיתכן בו אח״כ ל״ר בפעלים אבל לא בשמות‬
‫ועור נראה כי ה ע ו מ ר הוא וקרב בלא יו״ל התואריס ולכן יבא אתריהם התואר בל״י‬
‫והרי יש פ ת ו ח ה ‪ ,‬והנוסחאות משתבשים עס תכס ונבון עם גדול אשר לא יתכן בשש‬
‫סרטי כי לא נוכל לומר מצרים חכם גדול ורב‬
‫בזה ועי׳ מ״ש בריש פ' שמיני בזה ‪ :‬וכדומה׳ ומזה יצא לי חידוש בתרגום גדול‬
‫)יג( י ו מ א ד י ן ‪ ,‬אבל בלשון היום הזה הוא אלי ‪ ,‬כי בתרגום הנה עם בני ישראל‬
‫תרגמו הרין ב ה ״ א ‪ ,‬וכ״ה למעלה בלשון רב ועצום ממנו‪ ,‬לבד מה ששינהו לל״ר סגן‬
‫היום א ת ם יוצאים יומא הדין אמנם ותקפן! עוד שינה לתרנס בלשון בינוני כי‬
‫בתיוב״ע גס שם בלא ה ׳ ‪) :‬כר( ו ש ג ש ‪ ,‬לא תרגמו סגיא־ן ותקישין כתרגום רבים‬
‫ענינו חוזק השגעון כי שיגע ע ם שגש ועצומים אלא שעל דעתו הוא כמו מתרבים‬
‫הוא כמו נ נ ע ננש פגע פגש‪) :‬כס( ה ל י כ ו ומתעצמים‪ ,‬והוא ע״ד שתרגם בזה מת על‬
‫ב י ב ש ת א ‪ ,‬כמו היו ה ו ל כ י ן ‪ ,‬עיין שפת הים מייתין שיבא התואר במקום הפעול׳‬
‫וכמו שתרגם שם כן ירבה וכן יפריץ כן סגן‬
‫מתורגמן שורש אזל והלך והוך ‪:‬‬
‫וכן תקפן‪ ,‬והוא נכון‬
‫‪. ,!.‬מאוד בפשט הכתוב‬
‫בכ!‬
‫כי יתכן' שלא היו באמת רבים עדיין מכל‬
‫מצרים רק שראו אותם כאלו הס רבים מפני כת הרבוי והמוכס הנמצא בהם וכן ישנהו‬
‫לתרגם בל׳׳ר כדרכו בתואר הפעל כמו בלשון ומצרים נוסע שתרגס נטלין‪ ,‬וכן בזה מייתין‬
‫משא״כ בשם התואר יעזוב כלשון הכתיב בל״י כמו עם גדול ורב זרס כענקים)דברים‬
‫די( וכן עם תכס ונבון שם‪ ,‬תניס ופוכלתן בל״י אבל עט נבל ולא תכס שלא רצה לשרשו‬
‫בשם תואר שינה לתרגמו לל׳׳ר דקיילו ולא חכימו‪ ,‬וכן בפי בלק כי רב הוא ושם כי‬
‫עצוש הוא ממנו בל״י מפני ששם הוא תואר ממש ‪ ',‬ועי׳ מ״ש בזה בעו״א כלל ז׳ ציין י״ג‪:‬‬
‫)לא( ויאמינו בה׳‪ ,‬והמיט במימר^ידה'‪ ,‬כמו והאמין בה' דאברהם ׳ יכן לא האמנתם‬
‫בי במימרי‪ ,‬והוא כינוי אל ההשגתה ! איל בתיוב״ע הוסיף בזה בשום מימרי מה שלא‬
‫עשה כן בסםוקיס הנזכרים ועיי מ״ש במכלל יופי )בראשית( כי כל לשון הפעיל הוא ענין‬
‫בטחון! ואולם זה טעם שינויו מסגי שנא בקל‪ ,‬ולכן יכלול בו כל שם ה׳ שלא נודע‬
‫להם עד הנה‪ ,‬וכן בתרגום ירושלמי ושמי ה׳ ושים מימרא דה' ‪ :‬ובמשה עבדו‪,‬‬
‫ובנייאותיה‪ ,‬ולא ובמימריה דמשה כי נס דיבורו של משה הוא מימרא של הש״י והוא‬
‫נבואתו של משה! כענין הנאמר באהרן אתה תהיה לו לסה ואהרן אחיך יהיה נביאן אבל‬
‫בלא‬
‫‪28‬‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫בשלח טן‬
‫בלא זה היה משמע שאמר משה מעצמו‬
‫)ובפי יתרו‪ ,‬וגם בך יאמינו לא הוסיף כלל‬
‫עיי מ״ש שם טעם הוססתו ועמם השינוי בזה‬
‫פשוט כי לא רצה לתת השתוות בין הש״י ובין‬
‫האדם כדרכו בקודש( ‪:‬‬
‫׳‬
‫טן« )א( אשירה לה׳‪ ,‬נשבח ונודי‬
‫לחם אבירים‬
‫ט ן ) א ( ב כ ן ‪ /‬שלמם אז ולק שיים ‪r‬‬
‫כי גם אז הוא לסיבה‬
‫קדומה‪ :‬ש ב ח כל שיר ורנה והלל שרגומם‬
‫שוה בלשון שבח ‪ /‬ובעברית הוא רק ל׳‬
‫הלול וכן ושפתי ישבחונך כמו ישבח! אושך‬
‫ולא ביחס שאליו ישבחו לך‪ ,‬וכן השם‬
‫שירה מתורגם גם באונקלוס ותושבחתא‬
‫ומה שנמצא בל׳ הקדיש שירתא תושבמתא‬
‫נראה כי הוא מושאל מלשון העברי אשר‬
‫בו הם שמות נרדפים שיר ושבחה ‪ /‬וכן‬
‫קדם ה׳ השיב‬
‫מל׳׳י לל״ר כי הוא מוסב על מה שאמר אז‬
‫ישיר משה ובני ישראל‪ ,‬ומדרך העירי לדבר‬
‫על הכלל בל״י ‪ (1‬ומה שנסל בלשונו בלשין‬
‫שבת והודאה‪ ,‬כי נראה שהוא לפי טצין‬
‫בתיוב״ע בזה ית שיח שירתא‪:‬ארי מ ת ג א י‬
‫השירה שהיא כוללת שבת ותפלה לנורא עלילה‬
‫דרך כללי ואח״כ חוזר על ההודאה על פרטי במ״ם בינוני וכן נאות יותר לפי הענין‬
‫המאורע כמו כי גאה גאה עפ״י התרגום עין שמלה • ש ד י ב י מ א ‪ /‬ובי״נ רמא‬
‫מתגאי על גוותניא וגיאותיה דילי׳ הוא ׳ וחניה האונ״ר למה ברחו הנוס׳ האחרות‬
‫שבת כולל שהוא תמיד מתגאה על גאים מלשון העברי שהוא לקוח מלשון ארמית‪,‬‬
‫ונמשך מזה על ההוראה מענין המאורע ‪ ,‬אמנם כבר הראתי בס׳ עו״א‪ /‬כי כן‬
‫סוס ורוכבו רמה בים ‪ ,‬וכן עזי וזמרת יה דרכו בקודש כמו ואשד הנחלים שתרגמו‬
‫הוא שבת כולל‪ ,‬ואח״כ ויהי לי לישועה ונס‬
‫ושפך ועוד כהנה שם‪ :‬מ ר י נ צ ח ן ק ר ב י א‬
‫את״כ הולך המשורר על הדרך הזה ברעיונות פי׳ נצחון המלחמות במפשע ולא דנצחן‬
‫נשנבות ומאמרים שלמים זה תלי ואנוהו כי לא ידבר על המנצחים וכ״מ נצחן‬
‫אלהי איי וכו׳ עד ה' שמו ומוזר אל ההודאה‬
‫בחירק והוא נכון ‪ :‬ו ש פ ר ג ב ר ו ו ז י ‪t‬‬
‫מרכבות פרעה וחילו ירה ביס ‪ ,‬ואח״ז עוד‬
‫בפסוק אחד בקיצור נמרץ ורעיון •מכהיל ובי׳־כ •ומבחר עי׳ אוג״ר‪ :‬ת ה ו מ י‬
‫ימינךה׳ נא־רי בכת מאמר סתמי שהוא תמיד נראה כי צ״ל חהומיא מגו שהוא לעיל‬
‫תהומות‬
‫אדיר בכת‪ ,‬ואח״כ ימינך ה׳ תרעץ אויב‬
‫עתיד במקום עבר במו םתרנס תברת סנאה על המאורע‪ ,‬זה תיכן השיר הקדוש הזה לפי‬
‫המתנוסס לעין רואה בדעת המתרנ' הקדוש ‪ ,‬ועתה אשוב אל ביאור דבריו בפרט ‪ :‬כי‬
‫גאה גאה‪ ,‬ארי מתגאי וכו׳ ונאותים דיליה אולי הוא שני פירושים על לשון גאה נאה‬
‫ובמכילתא היבא רק הראשון בשס ר״א ולא השני וכ׳׳ה להלן בשירת מרים יבי״נ הוא‬
‫שם בלא מלת על נוותניא עיי שס בלחם ‪ :‬םים ורוכבי‪ ,‬סוסיא ורכביה פי׳ השוס ורוכב‬
‫שעליו ולא הרכב ובתיוב״ע ורתיכיה כתרגום רכב‪) :‬ב( עזי השרת יה‪ ,‬תוקפי ותושבחתי‬
‫דחילא ‪ ,‬עי׳ רש״י שהוא כמו עזי וזמרתי ועי׳ באור ־ דחילא ה׳ נראה שהוא שני פירושים‬
‫עצ השם ית הא׳ דחילא כתרנומו בכ״מ והב׳ בשם ה׳ כדרכו בשם אלהיס‪ ,‬ועיין בסוף‬
‫הס־רא או שהוסיף שס ה׳ עש״י הנאמר במקום אחר)ישעיה יג( עזי וזמרה יה יה׳ ויהי‬
‫לי לישועה ועי׳ ראב״ע‪ .‬אמר במימריה! שני תיבות אלו הם הוספה עפ״י דרכו בכל‬
‫לשון סעד ופורקן! אבל ויופע ה׳ מתורנם בפשוע ופרק ה׳ ולא מימרא דה'ן ולא‬
‫יוסיף זה רק כשם ה׳ או כשס אלהים עס״י דרכו לתרנמו כשם ה ' ‪ ,‬אבל כאשר הוא‬
‫בנסמך אשר יתרנמו עש״י לשון הכתוב אלהא לא יוסיף עוד לשין מימרא )עי׳ כראשית לא‬
‫מ״כ‬
‫‪f‬‬
‫‪ (1‬אנל המתרגם גראה שגלה דעהו כי סיל נ ר ‪ /‬נמכילהא שכל ישראל אמרוהו ‪,‬׳לא כ ר ׳ א נ ן‬
‫הראי כס שפנו רק סון> ספשיקיס כקורא אה ההלל אלא כרינ שם כקורא קיש סכל ניהד‪ ,‬אכל גםלפי׳ו קשה‬
‫ממע לא שינס גס הפסוק שלאחריו לליר • ולכן נראה כי לדעה סמהרגם הוא כעגין •נרכת הזימון •‬
‫עי'»‪;:‬הג פיז נרכוה • ולהן משה הי׳ צריך לומר נל״ר רק שהמונ לא יהלק כלשון השירה ונא המתרגם‬
‫ויל ופירשה •‬
‫שמלת גר‬
‫בשלח‬
‫נדב(‪ ,‬אלהי אבי אלהא דאבהתי לשון אב‬
‫בעברי׳ כולל גם איי האב אנכי אלהי אברהם‬
‫אביך הנאמ׳ ליעקב‪ ,‬אבל המתרגם •עש׳׳י‬
‫דרכו תרג׳ כמו אבותי ועי׳ רמב״ן)לעיל ג׳‬
‫ואייו( הובא דבריו בנאור אבל המתרגם תירג׳‬
‫שם בפשוט‪ ,‬וכן תרגם לולי אלהי אבי אלהי‬
‫אברהם ופחד יצחק בפשוט אבא אף כי היה‬
‫יותר נראה לפרשו כדברי הרמב׳׳ן בל׳ אלהי‬
‫אביך‪ ,‬והנה לא שינה המתרגם בזה לל״ר‬
‫כמו במלת אשירה לה׳ והיה לו לתרגם אלהא‬
‫דאבהתנא ונסלת קדמוהי כי כן יוסי השיר‬
‫ונעימתו לדבר על הכלל בלשון יתיר ולשון‬
‫ואפלת קדמוהי איננו תרגום מלת וארוממנהו‬
‫רק שנמשך לסי תרגומו למלת ואנווהו על‬
‫בית המקדש וינ״כ סירש גס זה על העבודה‬
‫״ותנוהו״ ואבני ליה מקדש עי׳ רש״י ז״ל וכן‬
‫הוא דעת ר״י בן דורמסקית במכילתא ‪,‬‬
‫רק שהרכיב בלשון גם לשון יופי‬
‫ואמר אעשה לפניו מקדש נאה ‪) :‬ג( איש‬
‫מלחשה‪ ,‬מרי נצחן קרכיא כמו אישי כ״ג‬
‫בלשון חז״ל אדון‪) :‬ז( תרעץ אויב ׳ תנרת‬
‫סנאי‪ ,‬לדעת המתרגם הוא עתיד במקום עבר‬
‫ובתרגום ירושלמי נראה שמסרשו ג״כ לבינוני‬
‫שתרגמו ומרצצא )עי׳ מ״ש לעיל ס״א( ‪:‬‬
‫)!( ההרוס קםיך‪ ,‬לדקמו על עמךעס״י‬
‫הספרי וכי יש שונאים לפני הקי״ה וקשה קצת‬
‫שלא •הוסיף כן בפסוק שלמעלה תרען אויב‬
‫כמו שהוא בתיוב״ע והירושלמי‪ ,‬וכן לא‬
‫הוסף כמו כן בפסוק ויפוצו אויביך וינוסו‬
‫משנתיך‪ ,‬אשר על סשיק הזה הוא שדרשו‬
‫בסשרי‪ ,‬ונראה כי יותר קשיא לי׳ להמתרגם‬
‫לשון קמיך מלשין אויב ושונא כי לא שייך ל׳‬
‫קמים כננדו יתי שמו‪ :‬יאכלמו כקש‪ ,‬כנורא‬
‫לקשא אין מליצת העירי נוהג בארמית‬
‫לתאר על הכעס לשון אכילה ושריסה ע״כ‬
‫הוסיף בו לשון נור ‪) :‬ת( וב־וח אפיך ‪,‬‬
‫וכמימר סומך‪ ,‬וכן נשסת ברוחך אמרת‬
‫במימרך‪ ,‬לא רצה לתרגמו עס״יהסשיט‬
‫שמוסב על הרות ממש‪ ,‬וכמ״ש ויוילךהיאת הים‬
‫ברוח קדים עזה‪ ,‬מפני מלת אפך שהוא מענין‬
‫בדבר ה'שמים נעשו‪ .‬וברות סיו כל צבאם ‪,‬‬
‫וכן יתואר הדבור בלשון רות כתרגום ויסח‬
‫באסיו נשמת תייס ‪ ,‬רות ממללא ‪ :‬גערמו‬
‫טןי‬
‫שמלת גר‬
‫פןן‬
‫מים‪ ,‬חכימו קדריש ליה גס במכילתא‪ ,‬מלשון‬
‫ערמה וחכמה ובאיר הענין עס״י דברי המחר׳‬
‫ז״ל נראה סשוע כי המים נלבו כמו נד‪ ,‬ע״כ‬
‫נדמה בעיני המצריים כי גם המה יוכלו‬
‫לעבור נו כמו ישראל ובא מלת נערמו בנסעל‬
‫מוסנ על ונרות אפיך ר״ל נרצון השי״ת וע״כ‬
‫לא יתכן נעיני המתרגם ז״ל נוה לשון‬
‫ערמימות ושינהו ללשון תכמה כמו שעשה‬
‫כלשון נא א־זיך כמרמה‪ ,‬וכן ננני יעקכ‬
‫אצל שכם שתרגמו כחוכמא‪ ,‬ולדעת המפרשים‬
‫וכ״ה כמכילתא ע״ש ד״א שהוא מלשון ערימת‬
‫תיטים א״כ הוא על העת שנעשה הים לינשה‬
‫היה ראוי קודם מרכבות סרעה וחילו ירה‬
‫ביס אבל לסי דעת המתרגם ז״ל הוא ספור‬
‫הכתוב איך היה סיבה המביעה‪ ,‬ואמר שהי׳‬
‫ע״י שנערמו המיס עד שאמר אויב ארדוף‬
‫אשיג וכוי ואח״כ נשסת ברוחך וכסמו הים‬
‫אמר אויב ובכוס׳ שנהנינו דהוה אמר סנאה‬
‫בד׳‪ ,‬ומה נעים הוא כי סומך למעלה‪ ,‬אכן‬
‫ננוס׳ הרמב״ן ז״ל הווה אמר סנאה וע״כ‬
‫הסינ דעת המנזר׳ אל מה שאמרו במכילתא‬
‫ז־ היה תחילת הסרשה ולמה נכתנ כאן שאין‬
‫מוקדם ומאוחר כתורה ‪ :‬תורישטו ידי ‪,‬‬
‫שציתינון לפי הענין לשון השמדה עי׳ נאור ‪:‬‬
‫)י( במים אדירים תקיפין לא כל׳ אדיר‬
‫הנאמר על הבורא יתי שעזי כלשון העברית ‪,‬‬
‫א־ירא בחילא אדירא בקודש א ‪) :‬יא( מי‬
‫במוך‪ ,‬לית בר מינך‪ ,‬המתרגם יסיר המליצה‬
‫הנהונה נעבר־ת בלשון שאלה ותמיה ויסרש‬
‫המכוון‪ ,‬וכלשון מי כמוכה השני יוסף לשון‬
‫אלהא את כי לשון נאליס ה' נמשך נס לאחריו‬
‫כמו מי כמוכה באלים ה׳ נאדר בקודש והיה‬
‫לו להוסיף את הוא אלהא ה׳ אדיר כמו שהוא‬
‫בתתילת הפשוק רק קצר בהוספתו עש״י חוק‬
‫המתרגם שלא להאריך יותר מדי באור •‬
‫אדיר בקודשא ‪ ,‬וכן למעלה אדירא במילא כי‬
‫אין הנויין נסעל איל הוא בנין נבדל בס״ע‬
‫כמו שכתבו ר״י תיונ ור״מ הכהן ור״י אבן‬
‫גאנ״ת ורתב״ע שאין הנסעל תולדות הקל ‪,‬‬
‫וכמו כי ימוך אחיך ונמכר לך אשר לסי‬
‫דעת תז״ל במוכר עצמו הכתוב מדבר ע״ש‬
‫יראב״ע ‪ :‬עושה פלא ‪ ,‬עיירפרישן‪ ,‬בל״ר‬
‫כמו נפלאות כי לשון פלא הוא שם מפשע ‪:‬‬
‫נטית‬
‫׳‬
‫‪30‬‬
‫שמלת גר‬
‫בשלח טן‬
‫לחם אבירים‬
‫)יב( נטית ימינך ‪ ,‬ארימת ימינך לא שינה תהומות יכםיומו וכן כחיוכ״ע הוא כלשון‬
‫בזה מליצת הכתוב ‪ ,‬וכן ימינך ה׳ וגו׳ וכן מודע חהומיא‪) :‬יג( סוברוהי ‪ /‬ובי״כ‬
‫זרוע געויה תרג׳ ורע מרממא שלא להשחית דכיוהי עי׳ אונ״ר ולכל הכום׳ הוא עתיד‬
‫נועם המליצה ‪ ,‬אבל בלשין וכשתי את ילי ו ולא סוכרתוהי דכרחוהי ‪ /‬כי יהי' עכר‬
‫בנטותי את ידי תמס מחת נבורתי ועי׳ וכאמה הוא הפלה על להכא לא כמו ל׳‬
‫במפרש לתיוב״ע ‪) :‬ינ( נהלת‪ ,‬סונרוהי נחיה שהוא הודאה על העבר‪) :‬נןז( תפל‪,‬‬
‫טל דעת ‪,‬המתרגם הוא במקום העחיד‬
‫תנהלם‪ ,‬מפני הלשון שאחריו אל נוה קדשך‪ ,‬כ״ה בכל נוס׳ שלפנינו אף שבכתוב הוא‬
‫אנל לשון נחית תרגמו בעבר דברתיה כי קל עומד הפול‪) :‬יז( אתר מ ת ק ן ‪ ,‬כ'‬
‫יכול להתפרש שהוא הודאה על העבר שהוליכ׳ האונ״ר כי מלה‪ .‬מהקן נראה למיוחד‬
‫עד כה‪ :‬אל גוה קדשך ‪ ,‬לדירא דקודשך‪ ,‬בהיוה אחריו מלה אתקינתא‪ /‬והביא כמה‬
‫ק״ק שלא אמר לנית מקדשך )ועי׳ רשנ״ס(‪ :‬נוס׳ אשר אין בהה מלה ננהקן ‪ /‬ולענ״ד‬
‫חיל אחז יושבי פלשת‪ ,‬לזהוו יתבי ק״ק אהר מחקן להמם לשון מכון היא הנכון‬
‫שלא אמר ליתני כי נעת השירה עדיין היו כי פי' מקום מוכן‪ ,‬וזהו ההפרש בינו ובין‬
‫יושכיס ‪ ,‬וכ״ה ניונ״ע נהווה‪) :‬טז( תפול ‪ ,‬מקום סתמי ‪) :‬יח( מלכותיה קימא‬
‫ובתרגום הוא תפיל עי׳ לת״א ואולם הוא וי״נ קאים וכתב ע״ז האוגר מלה‬
‫עס״י המפורש אח״כ בגודל ןתעך ירמו כאבן קאים קשה בדקדוק והביא כמה ניס׳‬
‫שנס האימה שנשלה עליהם היה כזרוע עוזו‬
‫ולא מאיליהם > וכענין את אימתי אשלח וכוי‪ :‬שאין בהם מלה קאים רק מלכוהיה‬
‫)יה( ה׳ ימלוך‪ ,‬עי׳ נת״א וז״ל הרמב״ן לעלם ובשם סידור כ״י קימא בל״נ ע״ש‬
‫ז״ל אחר שפירש שהוא לשון תפלה ‪ ,‬ובאו יקשה בעיני מאוד לשבש כל הספרים‬
‫בזה פשיקיס רבים כגון ימלוך ה' לעולם שלפנינו ובפרט בדבר שממלא בפי כל‬
‫אלהיך ציון ׳ יהי שס ה׳ מיורן ׳ והיה ה׳ ישראל ובפומא דרבנן והלמידהון בכל יום‬
‫למלך על כל תארן ‪ ,‬ואונמלוש נתיירא ממנו ויום ואץ פוצה פה ומצפצף גם בדברי‬
‫בעבור שהמלכות לאלהיס לעולמי עז־ ולפיכך מתקני ומגיהי סידורי התפלהבזה‪ ,‬לכן‬
‫עשהו לשון הווה ותמס ה' מלכותיה קאיס אומר כי אמח הלכר כי מלכוח הוא שם‬
‫לעלם ולעלמי עלמיא ע״ד מלכותך מלכות מפשע נקבה אבל נמיא בלניאל ארכע‬
‫כל עולמים ולא המיתי דעתו כזה‪ ,‬שהרי מלכיוח מנוי •יעמולנה ומלח יעמולנה הוא‬
‫כתיב יהי כבוד ה׳ לעולם וימלא כנו־ו את מורכב זכר ונקיבה כי לזכר ראוי יעמולו‬
‫כל הארן יתגדל ויתקדש יאמץ ויגדל שמך‬
‫ויתכן שטעמם כסוד הברכות עכ״ל הנעים ולנקבה חעמורנה וכן בחרי שני לאומים‬
‫ואולי הפריד ה‪1:‬תרנס נין הלשונות ‪ ,‬כי בכל ממעין־יפררו חריןמלכין יחפישין בל״ז וכן‬
‫אלה שהניא הרנ התפלה קייס השם ‪ ,‬אנל ולאום מלאום יאמץ ברוב הספרים ומלש‬
‫נזה שהשם קודם‪ ,‬ע״כ יפרשו לתואר זינא וכו׳ יחקף אף כי מלכו הוא שם המפשט‬
‫אחר המתואר‪ ,‬וכן בפסוק חי ה׳ וימלא כי לא אמר וננלכא וכן בכחוב מוצאו רבים‬
‫כבוד ה׳ תרנס ומליא משני לשון תי שהוא ל״ז על נקיבות ממש והוא לחשיבות ערכם‬
‫וודאי תואר‪ ,‬וכן כפסוק ועתה יגדל נא כת כמי ייעש להם• בתים ‪ /‬וכן והמן להם‬
‫ה׳ כאשר דברת לאמר נתיגום אינקלוס מרים רלקמן ‪ /‬וכן רבים ‪ /‬ואולי עשה‬
‫סכי קדמך בהווה )ויתיוב״ע ושני( מפני כן המתר׳ בזה להפלגת וגרולת מלכותו‬
‫שאמר‬
‫ית״ש ורק זהו המפריר בתרגום בין לשון‬
‫לאום ובין לשון מלכות אשר בעברי ‪/‬‬
‫וכמו שיבא לאום בעברי בל"! ומלכות בל״נ אף כי אין לאום אלא מלכות ובתרגו'‬
‫מלכו‬
‫ל ח ם‬
‫א ב‬
‫י‬
‫ר י ם‬
‫בשלח טן‬
‫שמלת גר‬
‫טז‬
‫שאמר אתריו כאשר דברת והס המוות‬
‫שהזכיר ה׳ ה׳ ויראה כי גס הרמב׳ין לא‬
‫הביא מאלה הססוקיס לעולם ועד לעלם‬
‫ולעלמי עלמיא עיי רש״י ז״ל בביאור מלת‬
‫ועד שהוא לנ' עולמות‪ ,‬והראב״ע כ' שהוא‬
‫כמו לעולם ועד עולם! אכן ברברי המתרגם‬
‫ז״ליש כאן רבוי עולמות כי לעלס א׳ העלמי‬
‫שגיס עלמיא שנים אולי ירמוז על ה׳ עולמות‬
‫שהזכירו הז״ל )ברכות יו״ר( אשר הדי מהם‬
‫יעברו בהם כל ארס ‪ ,‬והס מעי אמו וכוי‪,‬‬
‫והתמישי ע״ש שהוא מעגימ ועליהם אמר יוד‬
‫שירה‪) :‬כה( ויורהו‪ ,‬ואלסיה עי׳ באור בשם‬
‫הרמב״ן ו״ל ועיי מ״ש המסר׳ לתר׳יוב״ע ע״ד‬
‫המתר' אונקליס ואס נאי עס״י פשוט שהיה‬
‫העץ מתוק מעני! סגולי יתכן בו ל׳ למוד אבל‬
‫על דעת תז״ל שהיה ען מר יותר יתכן לפרשו‬
‫כמו ויראהו וכ״ה בתיוב״ע והירושלמי‬
‫שהביאו הורש וע״כ תרגמו אחוי ליה ‪ /‬אבל‬
‫מה שהביא המבאר דברי הרמב״ן ז״ל לדעת‬
‫רבותינו‪ /‬ויראהו לא נאמר אלא ויורהו‬
‫שהורהו דרכו של הקנייה שהוא ממתיק מר‬
‫נמר רחוק הוא מן הפשט‪ ,‬ולכןנראה כי לדעת‬
‫המתרגם הוא פשוט ממה שלא אמר ויראהו‬
‫שלא הראהו העץ רק למד לו איזה עץ שיקת‬
‫נע״פ‪ :‬שם שם ‪ ,‬תמן גזר ‪ ,‬לא ת־רגס‬
‫נזה לשון שימה עפ״י דרכו נלשון שוי ‪ /‬ני‬
‫ללשון תוק יותר נאות גזר נתרגיס לשון תוק‬
‫נכ״מ נלשון גזירה ‪ ,‬אנל נפי רגש וישם‬
‫אותה יוסף לתוק תרגם ושוי יתה לגזירה בי‬
‫יהס הפעול אותה מוסנ על הענין ומה שתר׳‬
‫לשון תוק נלשון קיום שהוא על המלוות שיש‬
‫בהם טעם עיי מ״ש למעלה בלשון ואת חורת‬
‫הפסח ואמר על הפעל בלשון נזר כי עכ׳יס‬
‫גזירת מלן הוא ושס לא נוכל לתרנמו בלשון‬
‫קייס כי אץ לגזירת אדם קיום עולם עיי‬
‫בתרגום בסי לא איש אל ויכזב )במדבר כב(‪:‬‬
‫)טז( עוטר לגלגולה! ק״ק שלא הוסיף בזה ל'‬
‫מלי‬
‫מלכומלכון ובי״נשם ג״כ בל״נ וחרחין‬
‫מלכו ן יחסרסן והוא ג״כ ל״נ והנוםחא‬
‫הראשונה יוחר נכונה לשי זה ‪ ,‬היוצא‬
‫מזה כ׳ אין זר• לבא במרמיח על לשון‬
‫מלכוחיה בלשון זכר קחים ואין לזוז‬
‫מנירםש כל הספרים והשידורים ‪ ,‬ועיין‬
‫מ״ש שם בפי חולדוח על מלח וישהעבדון‬
‫בשם החכם האיג״ר ובשם ס׳ יאיר בהפך‬
‫להגיה סם וישחעבדן בל״נ אבל הנראה‬
‫כמ״ש פה)ועיי עוד מה בכחבחי בפרש'‬
‫חצא בלשון כי חהיינה לאיש( ועוד נראה‬
‫כי מלח קאים חוזר על הש״י שמו ולא‬
‫על ה מ ל ט ה ‪ ,‬והוא כמו קאים במלכוחיה‬
‫ויחסר ‪ '3‬השמיש כמו ואני חפלה שהוא‬
‫כמו בחפלה או שהסעל עומד בזה‬
‫הוא כמו יוצא שהש״י מקיים מלכוחיה‬
‫ובפרט בזה כי מלכותו הוא במו ישמו‬
‫הוא מלכיחו כמו בקראו חז״ל ליחוד‬
‫השם בק״ש קבלח עול מלכוח שמים‬
‫ועי׳ רלב״נ בלשין ושמי ה' מה שלא אמר‬
‫ובשיני ה' ‪ ,‬על ששינו הוא עצמו ועצננו‬
‫הוא שמו‪ ,‬וכן יוחר ראוי להללו כי הוא‬
‫עומד במל כוחי ה מאשר יאמר כ׳ מלכותו‬
‫קימח כי במפשט נוכל לומר גם על מלכוח‬
‫אדם כי המלכוח קימח‪ ,‬כי דור הולך‬
‫ודור בא והמלוכה כמו הארץ לעולם‬
‫עומדח משא״כ הוא יח״ש מלכוחיה לאחר‬
‫לא יחן לעולם ולעולמי עולמים‪) :‬יט( ארי‬
‫עלו‪ ,‬בל״ר כצ״ל כמו םוםיח רחיכוהי‬
‫ופרשוה׳ שאח״ז‪) :‬כ( ובחינגין ‪ ,‬עיין‬
‫באור‪) :‬כא( ומעניא להן‪ ,‬נל״נ וכן‬
‫בחרגום ויעש להם בחים והפעלים‬
‫שאחריו שבחו ואודו שרם לזו״נ כמו‬
‫עדה וצילה שמען קולי וגו׳ האזינפ־&מעו‬
‫אציחו ולשון מעניא הוא בינוני כי כן‬
‫היחה עונה'בכל פעם בדרד השירה ולי‬
‫עני׳ בזה הוא המנח קול‪ ,‬ולא שינה המחרגם בזה ללשון הכולל כרבות‬
‫עי׳ מה שכחבחי למעלה בלשון אשירה )בהערה(‪) :‬כנ( על כן קרו‪ ,‬בל״ר‬
‫כדרכו בפעל סתמי‪) :‬כו( אם קבלא הקבלון במימרא‪ ,‬בחיוב״ע בלמ״ד‬
‫למימרא‬
‫‪52‬‬
‫שמלת גר‬
‫ב ש ל ח ט!" טץ לחם אבירים‬
‫מלי כמו בלשון הכתוב ישמן זית הין ‪/‬‬
‫ובסרט שהוא לשון המפורש להלן בענין מלא‬
‫העומר ממני ‪:‬‬
‫טץ )ג( מי יתן מיתנו‪ ,‬לוי ‪-‬מיהנא‬
‫למימרא וכ״פ באינקלום בפ׳ יחרו אף‬
‫כי הוא בשימוש הבי״ח כי בלשון קבלה‬
‫יבא יחם הפעול או יחם שאליו ולא‬
‫יחם שבו ‪:‬‬
‫א ר י מ ת ר ע מ ת ו ן ‪ /‬והוא בינוני‬
‫טץ)ח(‬
‫מחרעמין אחון ובי״נ‬
‫במקום‬
‫ת ת ר ע מ ת ו ן והוא ט ע ו ת )אוג״ר( אבל‬
‫אחרעמחון לשון ע ב ר וכ״ה‬
‫בחיוב״ע‬
‫בפ׳ ק ר ח גם באינקלום וכן נראה כי אם‬
‫היה בינוני הי׳ ראוי בכנוי הנפרד ובהפיך‬
‫אחון מ ה ר ע מ י ן ע״ש מ״ש בפ׳ בא על‬
‫מ ל ח מ א נ ח ‪) :‬ט( א ר י ש מ י ע ן ק ד מ ו ה י ‪,‬‬
‫כן כ ח ב האיג״ר ע״ש נום׳ המדוייקח ובי״נ‬
‫שמיע והוא ט ע ו ח וכמו כהוא לעיל בחרג׳‬
‫בשמעו ובפסוק שאחריו נשמוע ‪ /‬וא״כ‬
‫יש להגיה גס בפסוק להלן י׳־ב אשר בכל‬
‫ה ס פ ר י ם שמיע ק ד ם וגס מ ל ח ת ו ך ע ס ת‬
‫שמיען י קדמי‬
‫יחידה ‪ /‬וצ״ל‬
‫שהיא‬
‫ת ו ח ן ט ו ת בל״ר ‪) :‬יד( ד ע ד ק ‪ ,‬ברש‬
‫מ ר ו ב ע וכן מי מ נ ה ע פ ר י ע ק ב דעדקיא‬
‫ומזה בלשון חז״ל בחילוף רי״ש דרדקי •‬
‫ב ג י ר ‪ ,‬ונוסחח הרמב״ן דגיר ועי׳ תום׳‬
‫י״ט פ״ד רפאה ומה שכתבחי בעוטה אור ן‬
‫)כא( פ ש ר ‪ /‬עי׳ רש״י שהביא דברי‬
‫ה מ ת ר ג ם ופירושו‪) :‬לא( כ א ס ק ר י ט ו ן ‪/‬‬
‫עי׳ רש״י וכן תרגום צפחת המים וכץ‬
‫צנתרות זהב כי כן עושין הרקיקין על‬
‫ת ב נ י ת אשישות)עי׳ מכלל יופי( ובהיוב״ע‬
‫לארע יתיבתא ‪,‬‬
‫)לה(‬
‫כאשישין‪:‬‬
‫בחיוב״ע לארע מיחבא ‪ t‬אבל לפון‬
‫האונקלום יוחר מדוקדק כי אין נ ו ב ב ח‬
‫כמו מושבח כי מושבח היא על האדם‬
‫שהוא מישב אח הארץ והמ״ם הוא מפעיל‬
‫ומשבח הוא נפעל בבחינ׳הארץכנחישבה‪:‬‬
‫הבי‬
‫עי׳רש״י ז״ל‬
‫שהוא כמו לו מסט וכן תרגומו שס אבל מי‬
‫יתן והיה כל עם ה׳ נביאים חרגס רעינא‬
‫סון כי לשון הלוואי הוא רק רצון הססק‬
‫ובחירה מענין אחר משא״כ שס שהוא פשוט‪:‬‬
‫על םיר הבער ‪ ,‬על דווי בישרא לא כל׳‬
‫סירותיו בס׳ תרומה שתרנס פסכמר ששם‬
‫היה של נתושת רק שהיה מלאכתם כמו‬
‫הסירות וכסי׳ רש״י שם כמין יורות• ולא‬
‫יורות ממש ‪ :‬להם לשובע‪ ,‬ושבעין כמו‬
‫והיינו שבעים וקבס׳ בהוקותי בעתיד ואכלת׳‬
‫לחמכם לשובע ותשבעון > והמקור ולתם‬
‫בבוקר לשבוע להלן ת׳ נשבע והשם מפשע‬
‫שבע בתרגום שובעא והנך רואה כי מה‬
‫שהוא בעברי שם התואר בארמי הוא שם‬
‫מסשט והתואר ישנה לפעולה‪ (!) :‬וראיתם‬
‫את כבור ה ׳ ‪ ,‬והחזון ית יקרא דה׳‪ ,‬עי׳‬
‫רמב״ן הובאו דבריו בביאור כי על דעתו‬
‫הוא על הפלא הגדול הנעשה במן כי בגדולות‬
‫ונפלאות אשר יעשה הסס יראה כבודו ית׳‬
‫וסיום דבריו וכן דעת אונקלוס שאמר ומחזון‬
‫ית יקרא דה׳ ולא תרגם נו ואתגלי עכ״ל‪,‬‬
‫ועי׳ עוד מה שכתב בס׳ משפטים בתרגום‬
‫ויראו את אלהי ישראל‪ ,‬ולטנ״ד אין ראיה‬
‫מאונקלוס כי לא מצינו שתרנס בל׳ אתנלי‬
‫רק הנסעל ובזה יש הרבה שלא הוסיף בהם‬
‫לשון יקרא כמו וירא אליו ה׳ באלוני ממרא‬
‫וכדומה שתרגם ואתנלי ליה ה׳ ‪ /‬וטעם הדבר‬
‫הוא סשוע כי בסועל יכול להיות שהאדם‬
‫רואה אבל אין הדבר ואין הענין נראה אליו‬
‫כמו בד׳׳מ שרואה השמש בגבורתו אבל לא‬
‫יוכל להסתכל בה )וכענין שהביאו מז״ל ומה‬
‫אתר ממשמשיו( אבל כאשר תאמר בנסעל‬
‫הוא מוסב על הדבר או סענין שנראה אליו‬
‫ממש וע״ז נאמר כי לא יראני האדם ותי ו‬
‫ותרגומו ארי לא יתזינני ולא בל׳ ולא אהגלי לאנשא‪ ,‬ובן וסני לא יראו אף שהוא נפעל‬
‫תרגמו לא יתחוון ולא לא אתנלין כי לא נא לשלול רק החזיון ולא הגילוי שהוא רה כמו‬
‫הידיעה כתרגום נמראס אליו אתוודע אתנלי אנל על המלאך תרגם כלשון אתחזי )כראשי׳‬
‫עז י״ד( עי׳ מש״ש • וסלא כי טל וירא אליו מלאך ה׳ נלנת אש דמשה מתורגם בלשון‬
‫אתגלי‬
‫לחם אבירים‬
‫בשלח‬
‫טן‬
‫‪ .‬שמלת גר‬
‫אתגלי'והוא מבואר כי שס לא ראה המלאך‬
‫רק ע״י מראה בלבת אש ופי' מ״ש בפרשה‬
‫וישלח בפסוק כי שס נגלו אליו האלהיש‬
‫ובפי שלח כי עין בעין נראה אתה ה' הסי;‬
‫מהנפעל אל הפעל והרגם בעיניהן חזו‬
‫עי׳ מש״ש ‪) :‬ה( כי על ה ' ‪ ,‬אלהן‬
‫על מימרא דה׳‪ ,‬היסיף בזה הלבין על‬
‫מימרא ולא בפסיק הקודם ׳‪:‬לשין על ה' כי‬
‫בזה בה לכיש ברצונו במלת לא עלינו לא‬
‫שלילות ממש להסיר מעליהם התלונה‬
‫ולהשליכה על ה׳ יתי שמו רק שהתלינה א‪:‬ר‬
‫תתלוננו עלינו היא עצמה על ה' כי דבר ה׳‬
‫בפינו ולא מלבבנו עשיני כל מאימה ‪ ,‬ולכן‬
‫לא אמר הכתוב‪ ,‬כי אס! בהוא מורה שלילות‬
‫גמור ‪) :‬יד( דק מחוספס מקלף ‪ ,‬על• דעת‬
‫המתרגם נראה כהוא מן מחשוף הלבן‪:.‬‬
‫)כנ( את אשר תאפו אפו׳ ית •דאהין‬
‫עתי־יןהוא כמו דהוויתון עתידין)לולי הציד(‬
‫ועיי מ״ש בפי קול דמי תתיך צועקים שהמם‬
‫ג״כ דס זרעין רעהידין וכוי ‪:‬‬
‫יץ )‪ (3‬ה ב ו ל נ א ‪ ,‬בל״ר עפ״י לשין‬
‫הכתוב עי׳ ראב״ע‬
‫ובאור אבל בהרגום יוב׳׳ע הב לן בל״י‬
‫עפ״י לשון הכתוב לפניו ולאחריו בל״י‬
‫למשה לבד‪) :‬יב( ו ה ו א ה ידוהי‪ ,‬הוא‬
‫תרמם ותהיין ועפ״י לשון הכתוב הי׳ ראוי‬
‫זהוה‪ ,‬וטי׳ רש״י ז״ל ולפי התרגום מלת‬
‫ויהי מוזר על הידיס ולכן שינה לנ״נ כמו‬
‫ידיו תביאינה)ויקרא ו לי( וכן תרגם מלת‬
‫כבדים יקרן ל״נ ולא יקירין)עי׳ באור(‬
‫וטי׳ מ״ש להלן ל״ב טי‪ ,‬ומלת פרישן הוא‬
‫בשי״ן שמאלית ול״ג 'כמו מלת פריםן‬
‫בסמך )להלן כה כי( וכ״ה בתיוב״ע בזה‬
‫ג״כ בסמך‪) :‬יג( ו ת ב ר ‪ ,‬הוא כמו‬
‫שבר בעברי וכן תרגום קול ענות‬
‫חלושה קל מלשין דמתברין‪ ,‬אבל החזק‬
‫הוא הרפה בתרגום התקיף הוא או חלש‬
‫כי אין הפעל נגזר מן השם בארמית כמו‬
‫בעברי ‪) :‬ג!ו( על כךסיה י ק ר א ‪ ,‬כמו‬
‫כםאו הכבוד ‪ /‬ובתייוב״ע על כורסא יץ)ת( ו י ב א ע מ ל ק ‪ ,‬ואתא עמלק מאשר‬
‫לא תרגם עמלקאה‬
‫יחריה‬
‫כראה כי על דעתו הוא שס המלך ולא כמ״ש‬
‫המבאר יכן נראה נניישין הכתיב להלן ד•‬
‫ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו ר ק שגם העם יקראו על שמו כמי שאמר נמלק‬
‫יושב בארן הנגב וכתרגום שם עמלק אה וכן מעמלקי הביאום )שמואל נז״ו( איל זכור‬
‫את אשר עשה לך עמלק ‪ ,‬וכן מחה תמחה את זכר עמלק לדעת התרגום כולם‬
‫שמות הם על המלך הראשון הזה‪) :‬יב( תמכו בידיו! בתרגום סעי;־׳! בימני יכ״ה בת־יב״ע‬
‫מסעידין ולא תרגמו עפ״י הכתוב כעידו מפני תתילת הכינין בפסיק •הקידס והיה נאשר‬
‫ירים אשר יספר העני! בהווה‪ :‬אמונת ‪ ,‬פרישן בנלו עי׳ רב״י ובתיוי׳יגי בהימניתא‬
‫נצלו אנל לפי תרגום אונקלוס נראה ני הוא עצמו לשון הפלה ואולי הוא כניו אמן‬
‫על קבלת התפלה וע״ד שדרשו רז״ל איית כומר אמונים אלא שאומרים אמנ‪-‬ס‪ :‬ער‬
‫בא השמש ‪ /‬עד דעל ובן עד באס לארץ נושבת ע־ ועלו אבל עד בא השמש‬
‫תשיבנו לו עד מיעל וכן ע־ בואי אליך בי המקור יש‪!:‬ש פעה על העבר ופעם על‬
‫העתיד והענין יפריד ביניהם כ׳ מהטעם שינית ידיו בערס יבא השמש ועוד שהוא‬
‫ספור מעשה העבר משא׳׳כ עד בא השמש תשיבנו נו שהוא למצווה בטרם תנא‬
‫השמש‪) :‬טו(ויקרא שמו ה י ג ס י ‪ ,‬וסלת עלוהי עי׳ באור )בראשית א' לג כ'(מ"ש‬
‫בשם הרמב״ן כי טעם ויקרא לו לדעת המתרגם הוא כמו בו אבל ממה בתר׳ נ ‪i‬‬
‫בזה ופלח עלוהי נראה כי קריאת שם הוא מדרך הלשון לקרוא נושא הפעולה בשם‬
‫הפועל כמו שמצאנו בהפך הפועל בשם הפעולה כמו המלך המשפט‪ ,‬וכן ואני הפלה‬
‫)עי׳ מ״ש לעיל ע״ו י״ת( או שהוא כמו בשמו ומקרא הצר הוא כמו ויקרא בשמו •של ה׳‬
‫ה׳ ניסי וכן ויקרא לו מוסב על הש״י כמו ויקרא לו לאלהי ישראל אל אל‪:‬׳ ישראל‬
‫(‬
‫הא‬
‫אבל‬
‫׳‬
‫ב ש ל ח ט ו ט ז לחם• אבירים‬
‫שמלת גי‬
‫‪54‬‬
‫אבל יקשה לפ׳׳ז אפר לא הממו בלשון יקריה כמו על כסא כבודו‪ :‬דעתיד‬
‫צלי כמו ויקרא שס אכרם נשם ה׳ בשם‬
‫ה׳ אל עולם‪ ,‬וכן ותקרא שס ה׳ הרוגי‬
‫אליה שעל ועתו היא כמו נשנז וצלי&ת‬
‫בשמא רה ‪ ,‬וכן כי שם י ; אקיא י‬
‫נשמא והי אנא מצלי‪ ,‬אנל ניקרא שס‬
‫י י ‪™^*J5‬‬
‫המקוס ה׳ יראה תרגם‬
‫היוצאים מביח ע מ ל ק ׳ ולק לא אמר‬
‫‪,‬‬
‫»‬
‫בביחח לעמגק ‪.‬‬
‫‪,‬ק‬
‫בתרגומו כי על קריאת שס המקום נשס ה׳! ראוי לתרנס וסלת ממן או עלוסי כי מוסב‬
‫על הדבר המיותר לשמו יתברך ולעבודתו ועל הקריאה נשם נב׳ יתרגם בלשין צלי וכן כל‬
‫קריאת כס בלא מקום הוא להסלה ‪ ,‬ולכן על דעת המתרגם שם מלות ה׳ יראה הוא בס‬
‫המקום נמו ה׳ טסי‪ ,‬אבל יהרש טעס השם שהוא לתפלה ועס״י מ״ש למעלה בל׳ ואני תסלה ‪,‬‬
‫שהוא כמו בתפלה זרק שנשתנה לשם מסט עוצם ההתדבקות נסעולה וכן הוא נזה‬
‫לדעת המתרגם כמו ויקרא שם במקום ההוא וזה שתרגם תמן נאתרא ההוא‬
‫והנן )ועיי נאיר‪ .‬מ״ש בזה(‪) :‬טז> בי יד על בס יה‪ ,‬בשבועה אמירא דא קדם‬
‫דהילא דםכינתיה על כורסיה יקריה׳ לפי לשון הכתוב הוא אריכת הלשון‪ ,‬והנראה‬
‫כי הוא שני פירושיס הא׳ הוא מן קדם דתי לא שהוא תרגום השם יה כנכ״מ ויהיה‬
‫לס״ז כמו הפיך ני יר יה טל כס רק שלא הרגם מלת יר ולא לשון כס כי הוא נכלל‬
‫בתרגומו נמה שאמר בשבועה אמירא דא ‪ ,‬ולפירוש השני מלת דתילא הוא במסגרת‬
‫ותרגומו בשבועה וגו׳ מן קרס דשכינתיה על כורסא יקריה מלת דשכינתיה הוא תרגום‬
‫לשון יד ולשון על כורסא •קריה הוא תרגום כס יה כמו מלה אתת‪ ,‬ולק הוסיף מלת‬
‫יקריה ‪ :‬דעתיד דיתגח‪ ,‬לדעת המתרגם הלמ״ל הוא במקום לסני אבל לסי תיונ״ע‬
‫הוא כמו מלחמת ה׳ בעמלק וע״כ הוצרך להוסיף לשון מימריה ותרגם דהוא נמימריה‬
‫יגית קרבא‪ ,‬אבל בסםוק ה׳ ילחם לכס וכן כי ה׳ נלחם להם במצרים הוא כתרגום‬
‫אונקלוס נסעל‪ ,‬ובלא מלת מימרא ‪ :‬סדור דור ‪ ,‬מדרי עלמא עי׳ מה שכתבתי נססוק‬
‫וזה זכרי לוורדור ‪:‬‬
‫א‬
‫‪ 3‬כ ס ל‬
‫ה ס ש ג י ״ ס‬
‫ןאןל‬
‫נ נ ש ״ י‬
‫ו ר כ ן ׳‬
‫פ ל ח‬
‫מ ן י כ נ י ס ) י פ ל י ן >‬
‫ן ‪ 5‬ר א ה‬
‫כ י ׳ ה ןט‬
‫ר‬
‫י‬
‫דיחגח קרבא קדס הי‪ ,‬בהחפעל סחמי‬
‫)עי׳ שמלה(‪ :‬בדביח עמלק‪ ,‬הבי״ח והד׳‬
‫ישמשו שניהם כאחד בארמיח במקום‬
‫כאשר כמו לעיל ס׳׳ז ח׳ בדיחן‪ ,‬וכן בזה‬
‫‪ .‬״ ״ ‪v,«,t L‬״‪v‬‬
‫״‪..‬‬
‫״״‪!,‬‬
‫צלי‬
‫‪m‬‬
‫ס ה פ ר ש‬
‫פ ר ש ה יתרו‬
‫יךן)ד( כי אלהי אבי וגו‪ ,‬במסי״׳‬
‫שלפנינו•‬
‫בלא תוספות מימר ונתקשה נזה האוג״י‬
‫‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫כי מייד י׳י»־ו‬
‫לשון מימרא כ מ ו נ פ ס ו י ‪ 1‬ב• • ה א ה י י‬
‫י'‪£‬‬
‫"} ‪ J‬י ׳‬
‫י‪£‬י‬
‫לוש‬
‫י ה י‬
‫א ל ה י ‪8‬ס‬
‫‪c w i‬‬
‫נ ר ו ‪ 5‬א‬
‫ב ז ה‬
‫יךן)ב( בתר דפטרת‪ ,‬ובי״נ דשלחה‬
‫וכ׳׳ה בחיוב״ע‪,‬‬
‫ופלומזא הוא במכילחא ר׳ יוסי אומר‬
‫בגט ור׳׳א המולטי אומר במאמר כמו‬
‫שהוא בפי׳ רש׳׳י ז״ל‪) :‬ד( אלחיה‬
‫ראבאהוד‪ ,‬בסעדי‪ ,‬ובי׳׳נ מימר אלהא‬
‫;‪»^**££‬״ ‪, £‬‬
‫יג‬
‫יעילנים>אלהאיא‪5‬א‬
‫ג י‬
‫\‬
‫‪,‬‬
‫בראשית• ל״א מ״נ ומ״ש• למעלה נפסיק עזי‪,‬‬
‫וזמרה יה וגוי‪ :‬כי גדול ה׳ סכל האלהים‪ ,‬ארי רב ה׳ ולית‪ ,‬הוסיף‬
‫בלשונו לשלול כל ענין אלהות מזולתו ית׳ ולא שלילות הערך לנד וכן עשה נפסוק מי‬
‫כמוכה‪ ,‬ותרגם לית נר מינך ולא לית דכוותך)ועי׳ מש״פ(‪ ,‬ונראה כי על‪ ..‬דעת‬
‫המתרגם הוא ממילא אחר שהוא י״ת שמו גדול הערך ונעל הכתות כולם הלא אין‬
‫זולתו‬
‫ןפ‬
‫‪ TUT‬יח‬
‫ב‬
‫יי 'א ירי‪°‬‬
‫שמלת גר‬
‫יףן‬
‫יצו׳‪).‬אוג׳׳ר( ועי׳ שמלה‪) :‬עז( אתן ‪ ,‬זולתו שום כחוממשלה כי הוא המושל בכל‬
‫ובי׳‪ /‬מייהיין ובשב האוג״ר ע״ז שהוא ועי׳ מ״ש הרמב״ס ז״ל בפסוק לא יהיה‬
‫הנכון כי יבא חוזר על הרבר והדבר לא לך אלהיס אתרים על פני‪ ,‬ומ״ש שם ]וזה‬
‫לענ״ד ההפרש בין לשון‪ ,‬ומיצור זולתי‬
‫יבא מאליו עכ׳יל‪ ,‬ולעכ״ד א‬
‫א א סיגו‪ ,‬ובין הנאמר בתהליס מבלעדי‬
‫ראוי יחיהי אומ* דשילזי כ מ ו א‬
‫אלהיט‪ ,‬כי זולת הוא שלילה מוחלטת כמו‬
‫״‬
‫״ זולתי כלב בן יפונה משא״כ בלעדי הוא‬
‫‪.‬י״‪i‬‬
‫* ‪It‬‬
‫‪..»,,‬‬
‫פ״ש‪,‬אבל יושר נראה כי ל מ ח המהמם כמו ובלעדיך לא ירים איש את ידו שפי׳‬
‫חוזר על העם כי" » י ׳ יש י י י יא בלי רשות כתרגומו שם ‪ ,‬ובר ממימרך ‪,‬‬
‫פרע הכשוב הקודם כי יבוא העם לדרש ובשתי אלה הבחינות יתגדל ויחקדש שם הש״י‬
‫ופירש כאשר יהיה להם דבר ולכן שרגם בבחינת השלילה שאין כמוהו בשום סניס ‪,‬‬
‫כי בלשון כד ולא בלשון ארי‪):‬כ(אויץתא‪ ,‬ועוד בבחינה שניה לה אשר כל הכתות כולם‬
‫בל״ר עפ״י לשון הכשוב ובי״נ בל׳׳י שנקראו בשיתיף בשם אלהיס כמ״ש הרמב״ן‬
‫אוריתא )אוג״ר(‪) :‬כב( ויקלו) מנך‪ ,‬ז״ל המה כולם מרשותו י״ת וע״ז נאמר‬
‫ל י ‪ /«j‬״ ‪ . . y, ,‬א ‪!, W ,‬״'‪ . ,‬מבלעדי ה׳[‪ :‬כי בדבר אשר ודו עליהם‪,‬‬
‫ארי בסתגמא דחשיבו למירן ית ישראל וגו׳‪,‬‬
‫י‬
‫^‬
‫י‪) £‬א( למיפק ‪ ,‬הוא שמום של לצא‪-‬־ז בכל לשון מזיר יתרגם בלשון רשע וכ״ה‬
‫‪ .‬ובת״י לאפקות וגני! בתיוב״ע גס כזה תבל אונקלוס שינה בז?‬
‫מפני שבא בקל ולא בהפעיל ככל לשין מזיר‬
‫הוא‬
‫וכלשון המתרגם כ״ה במכילתא במחשבה‬
‫שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני דנם‪ ,‬רק מה שאמר בלשון למידן ולא‬
‫בלשון לאידא כלשון המכילתא נראה כי הוא לה־ות נופל על סוף הלשון בזה הענין ולשין דין‬
‫בזה איננו לשו] משסע רק כמו נקמה שמתורגם ג״כ בל׳ דין‪ ,‬והנה לפי לשון‬
‫המתרגם ז׳׳ל נראה כי לשון עליהם חוזר על ישראל רק שהוא מקרא קצר ומובן מאיליו‬
‫כמו שהוא בססוק אס ענה תענה אותו עי׳ סירש״י שם‪ ,‬או כי מלת זדו מושך עצמו‬
‫ואתר עמו כמו כאשר זדו‪ ,‬זדו עליהם )ועי׳ הכוז״ק( וכמו שכתבת• בלשון עשו כלה‬
‫כלומר שהס עצמם עשו להם‪) :‬יב( ויקת יתרו וקריב‪ ,‬לשון קיחה אשר לה׳ מתורגם בל׳‬
‫קרב כמו קתה לי עגלה וגוי‪ ,‬וכן ואתנם לקח ה' וגו׳‪) :‬י ( ויעמוד העם‪ ,‬וקם‬
‫עמא בל״י ובפסוק שאחריו וכל העם נצב וכל עמא קיייגין בל״ר עי׳ מ״ש בעו״א כלל‬
‫ז' ציון י״ג‪) :‬ינן( והבאתאתה‪ ,‬ותהי מייתי‪ ,‬לפי התרגום הוא אתה תהיה מביא‬
‫ועי׳ •נ״ש למעלה בלשון עד מתי מאנת ‪ ,‬וע״כ בא בזה כפל הכנוי והכאת אחה ולא‬
‫כמו בססוק השני והזהרת • והודעת ‪ ,‬ולכן תמס שם עפ״י הלשון ותזהר ותהודע ‪:‬‬
‫)כא( אנשי‪ .‬תיל ‪ ,‬גברין דתיצא ‪ ,‬לא במו שתמס עשה לי את התיל הזה בלשון נכסין‬
‫עי׳ ראב״ע ודלא כסי' רש״י ז״צ בזה‪) :‬כב( כל הדבר הגדול‪ ,‬כל סת‪:‬ס רב ונוי‬
‫תואר רב וזעיר הוא על הדבר ולכן לא אמר פתגמא רבא והוא עס״י המפורש בעשיה‬
‫דבר קשה והוא כסי הברייתא בסנהדכין ועי׳ מ״ש בעו״א כלל ב׳ ציון יו״ד ועוד תראה כי‬
‫לא תמס בזה בלשון דינא כמו לעיל כי יהיה להם דבר‪ ,‬ואולי הוא מפני לשין הנידע‬
‫הדבר‪ ,‬כי שם רק על הדינין כמו שאמר ושסעתי בין איש וכוי‪ ,‬אבל בזה נכלל ‪0S‬‬
‫כל ענין נדול וקשה ‪:‬‬
‫)ב( ויחז שם ישראל‪ ,‬ושרא תמן לא תקן עס״י דרכו לל׳ר עס״י התחלת השםוק‬
‫מפני הדרש שהובא ברש״י ז״ל וכ״ה בתמים יוב׳׳ע‬
‫בלב מיתר ועיקר הדרש הוא מאשר לא אמר בקוצר לשין ויחנו שם כי בלא זה נמצא‬
‫הרבה ל״י על הקנון‪) :‬ט( וגם בך יאמינו‪ ,‬ואף בך ׳ יסלא בעיני אשר לא‬
‫הוסיף‬
‫ם‬
‫ה י ה‬
‫כ ן‬
‫ש ר ץ ב‬
‫א‬
‫י‬
‫ז‬
‫פ‬
‫ר ש‬
‫‪f‬‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ןי‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ג‬
‫‪28‬‬
‫שמלת‬
‫ו‪.‬‬
‫יתרו יט‬
‫י‬
‫לחם אבירים‬
‫הוסיף בזה המתרגם לומר ואף בנבואחך כמו‬
‫שתרגם ויאמינו בה'ובמשה עברו יבנביאותי׳‬
‫דמשה וכ״ת בתרגום ירושלמי בוה ונבר‬
‫העירותי בזהבם׳ עיטה אור כי על דעת‬
‫המתרגם הוא על הדביר של משה כענין‬
‫רוח ה׳ דבר בי וכע;ין שכינה מדברת מתיך‬
‫גרונו של משה ולכן הוא סשיש שיאמינו‬
‫בדברי עמך וגם בדברי בך )והנני קורא לכל‬
‫קירח אולי ידע מקור המאמר הזה להידיעני‬
‫כי אם אמנש ראיתי המאמר בספרי מחברים‬
‫גזולים אנל אין אחד מהם שירשום מקומו‬
‫ושאלתי גס לחכמים ואין מניד לי( *( ועי‬
‫רש״־י שמואל נ׳ כ״ג ב' בפסוק רוח ה׳ דבר‬
‫ני‪) :‬י( וכבסו שגילוהס ‪ r‬ויתוורון ולא‬
‫תרגם בלשין צבע עש״י פירוש רש״י ז״ל‬
‫בס׳ תזריע כל כבוס בגדים לעבילה מתורגם‬
‫•ויצטבע! נראה מזה כי ע״ד המתרגם אין‬
‫הכינוס הזה לטבילה רק לנקיות בעלמא‬
‫וקאי נשיעת ר״א רבו ינמות מ״ו וכסוגית‬
‫הגמ׳ שס ודלמא לנקיות נעלמא ועי׳ בפ׳‬
‫משפטיה נפסיק ויזרוק משה את הדס ‪:‬‬
‫)טו( ל ש ל ‪ 4‬ת ימים ‪ ,‬לתלהא יומין נתרנום‬
‫ני לימים עוד שנע•־ וכן שם ויהי לשבעת‬
‫הימים )בראשית( נהוספת הי׳ לזמן מזה‬
‫נראה דעתו כי נזה הוא במו ליום השלישי‬
‫ונדעת ת״ק דר״י)טי׳ נאור( וכן נעו־ שלשת‬
‫ימיס )בראשית מי( תרגם בסיף ולא‬
‫נזמן פי׳ בסוף‪ .‬יום השלישי כמ״ש שש ‪:‬‬
‫)יט^ יעננו כקול‪ ,‬מהעני ליה‪ ,‬לשון מתעני‬
‫‪.‬הוא התפעל סתמי‪ ,‬ובתיונ״ע הוה מתעני‬
‫חוזר על משה ‪ ,‬וע״כ א‪!.‬ר נו ומן קדם ה׳‬
‫וגוי! אנל וישמע את הקול מדנר אליו‬
‫וכן וידנר אליו שם שתרגם בלשון מתמלל‬
‫בהתפעל חוזר על הפועל והוא הקיל כמי שסי׳‬
‫רש״י שם שהוא מפני הכבוד והוא כמדבר‬
‫בינו לנין עצמו ומשה שומע מאליו וכ״ז מפני‬
‫הקול וכמו שמוסיף המתתם בלשון קול‬
‫אלהים )דברים י״ד( קל מימרא אבל כל לשון ובור אצל הבורא י״ת שמו מתורגם‬
‫בפשוט וידבר וימלל וכן מוצא לשון עני׳ על הנורא י״ת שמו נפשיט ע״ד לשון ב״א‪.‬‬
‫ופן לשון קריא־ מתורגם עפ״י הסשוע ולא נהיפך אל הנשמע אף שהיה ראוי לתרגם‬
‫ג״כ‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪-‬‬
‫הוא‪) :‬רץאטלית ‪ ,‬ובי״נ ונעלית)אוג״ר(‬
‫י‬
‫זיל(‪ :‬י)ו( מ ל כ ו ת כ ה נ י ן‬
‫)ועי׳ רש ״י‬
‫ובי״נ מלטן ע י ׳ מ״ש האונ״ר‪ /‬וכן מננצכת‬
‫עיג ש ה י א ל״י מתורגם ג״כ בכל הספדים‬
‫בל״ר וע״ש באוג״ר ומ״ש גם אגי ‪:‬‬
‫)יג( א ש ת ד א ה י ש ת ד י ‪ ,‬בא בחילוף אות‬
‫כדי! זשצ״ס אפל דמו ישפך מתורגם‬
‫יתשר כי שרשו שוד מנע״ו אשר לא‬
‫עליהם דין החילוף כמו שהוא בלגיאל ב׳‬
‫‪ .‬גולי יהשמין ושנא כדין הביאו המתורגמן‬
‫רשרש ש־א‪) :‬מו( ל ת ל ת א ‪ ,‬וכן תרגום‬
‫ששת שיהא ימנו כן בכל המספרים כי‬
‫אין מספר הדבוק בארמי ‪ /‬עי׳ מ״ש‬
‫למעלה בלשון שבעת‪ .‬ובאגם למספר‬
‫הסדירי כמו בעברי)עי׳ שמלה(‪ :‬ל צ ד‬
‫א י ת ת א ‪ ,‬המתורגמן הביא לציד‬
‫ו ת נ ו ר על לשון לצד כי אין לשון‬
‫צד בארמית רק סער ובאיג״ר כ׳ שהוא‬
‫מלשין םוריא כמו אצל אמנם מאשר מצאנו‬
‫ירך המזבח שמתרגם צידא ‪ . /‬וכן ירכה‬
‫־מטרה לסי הנוס' שלנו צידה ‪ /‬נראה כי‬
‫גם פה הוא כנוי לירך בלשון נקיה והוא‬
‫כנוי לתה״מ‪ ,‬וכמו שהוא ביוב״ע ועיקר‬
‫הוספת המלה הוא משינוי הלשין שלא אמר‬
‫הכתיב בזה בלשין קריבה כמו בנ״מ רק‬
‫בלשון הגשה שהוא יותר מקריבה ומשמע‬
‫ליה שלא בא לאםור שאר מיני קריבות ‪:‬‬
‫)טז( והוו! בל״ר כדרכו מוסב על הקולות‬
‫והברקים אבל בכתוב הוא סתמי וכמו‬
‫שכתבתי בל׳ ויהי ידיו אמונה ט״ש ‪:‬‬
‫)כנ( ד ת ח י ם ‪ . /‬ביוב״ע תחם בצווי וכן‬
‫ראוי עפי׳י לשין הכתוב ‪:‬‬
‫אלהא‬
‫*( יזיל הדנ המנזר נוכדמי שהמאמר היה נמצ ‪ f‬על פסיק ינתחי מטר איצכס נעתי ימקשה הדירש‬
‫איו יציל משה לאמיר יגתתי יגי׳ וגמרן שכי;ס מדנית עינ יגי׳ • ובדונו איגינוינ לי כי כ! מצאתי להגי‪/‬ין‬
‫מיהי׳יז יייאוין נש׳ מש החיים שער נ׳ פיק י׳ד הניא המאמר הזה על הפסוק יוה אנל גס היא לא ציץ את‬
‫מקימי יחששתי נילקוט על הססיק הזם ילא גמצא ‪:‬‬
‫יתרו כ‬
‫לרום אבירים‬
‫כ )ג( א ל ה א א ו ח ר ן ‪ ,‬בי״נ אלה יכן‬
‫המתיק‬
‫הרמב״ן‪) :‬ה( משער‪ ,‬כל לשון סקירה‬
‫שהוא •השגחה על הדבר לשונאו להיסך‬
‫מתורגם בלשון סער שהוא ענין דקדוק‬
‫מלשון וםביביו נשערה מאוד ודרש חז״ל‬
‫ידוע וכן דרשו חז״ל )שבת ייג( אלהים‬
‫יסעדנו ‪ t‬א״ת יסעדנו אלא יסערנו עי׳‬
‫שם ברש״י ונמצא בלשון חז״ל חסר עין‬
‫השעל סר םכינא או בחילוף על יי״ד סייר‬
‫נכסי׳ ומזה ג״כ ופקודת כל האדם יסקר‬
‫עליהם )ועי מתורגמן ומ״ש בהערה‬
‫למלת נחשירק(‪ (!):‬לרחמי ולנטרי ‪,‬‬
‫כ״ה בכמה נוסחאות‪ ,‬וא״״כ מוסב ג״כ על‬
‫אוהבי המצות ואולי היה קורא כן‬
‫ל א ה ב י ‪ ,‬אצל" יותר נכון לרחמי עס״י‬
‫לשון הכתוב וכמו שהוא בתיוב׳׳ע ל־־חמי‬
‫צדיקיא‪•) :‬ג( לא תקטול נפש‪,‬עי׳ אונ״ר‬
‫בסוף ספרו שכ׳ בשם יש מגיהים לשון‬
‫נפש אצל לא תגנוב עפ״י פירוש רש״י ז״ל‬
‫בגונב נפשות הכתוב נודבר ועי׳מ״ש בעו״א‬
‫כלל ב׳ ציו; י ״ב‪ :‬לא ת ג ו ף ‪ ,‬בגימל וכן‬
‫מות יומת הנואף והנואפת גייפא וגייפתא‬
‫עיימפרש לת׳׳י ובמתורגמן שורש גיף וניר‪:‬‬
‫)עז( ולא ימלל עמגא ‪ ,‬וגי׳ המירה וכן‬
‫הרמב״ן ולא יתמלל עמנא נון קדם ועי׳‬
‫במיני תרגימא‪) :‬ימ( לצית א מ י ט ת א ‪,‬‬
‫באור מלת צ־ת עי׳ עו״א כלל יו״ר‪ ,‬ונם‬
‫בפי ויצא ולשין אמימתא הוא תרגום‬
‫ערפל וכן תרגם יונתן והבית ימלא עשן‬
‫)עי׳ מתורגמן( ובזה יתישב לשון הכתוב‬
‫שלא הזכיר למעלה בעמן לשין ערפל רק‬
‫שהוא העשן הנזכר והר שיני עשן‪ /,‬ובפי‬
‫ואתחנן נזכר מושך ענן וערפל מי׳ יש״י‬
‫ז״ל‬
‫שמלת גר‬
‫יט‬
‫גיכ עס״י דרכו ואתקרי משה מן קדם ה'‬
‫ע״ד שהמס בזה רק שהיה ההפוך רב מאוד‬
‫בלשון הכתוב שהיה צריך להתחיל מן משה‬
‫משא״כ בוה‪:‬‬
‫כ )ג( ל א יהיר‪ .‬ל ־ ‪ ,‬לא י מ י ‪ ,‬הוא״ו‬
‫נראהץלא כתרגום‬
‫לא יהיה לך בביחך אבן ואבן וכדומה שחרגם‬
‫לא יהא כי בזה ריצה בו שלא יהיה אצלך‬
‫שוס הויה ולא תדמה במחשבתך שיש איזה‬
‫הויה זילתו יתברך שמו‪ ,‬ו!"ל האונ״ר בשני‬
‫מנתיבותיו ולא תירגס כמנהגו טעות‬
‫עממיא ני איך יאמר לא יהיה לך טעות‬
‫עממיא בר מיני והלא נלוצא מחרף ומגדף‬
‫שנראה כאלו הוא י״ח המדיר והמזהיר ג״כ‬
‫טעות עממיא )ואם כי היה לו לתרנם לא יהא‬
‫לך דחלין אוחרנין בר מני(‪ ,‬ואמנם לא‬
‫ברח מזה לתרגם כפשוטו כי במקום הזה‬
‫אין הכתיב מיחס להם אלקית כי הוא אומר‬
‫לא יהיה לך לא תדמה במחשבתך אלקות‬
‫ואין זה דומה למה שאמר במ״א וילך ויעבוד‬
‫אלהים אחרים שיש במשמעתו היותם באלו‬
‫כתות ע״ב הוצרך לתקן הלשון ולתרגם טעוות‬
‫עממיא עכ״ל‪ ,‬ולענ״ד לא יכול לתרגם גם‬
‫דחילן אותרנין כי עיקר לשון דחלהואץראה‬
‫ואיך יאמר שלא יהיה לו שום יראה אחרת‬
‫הלא צווה י״ת מל מורא או״א וכן דרשו‬
‫חז״ל מאת ה' אלהין תירא לריית ת״ת‪ ,‬ועיי‬
‫מה שכ' הרמב״ן ז״ל בזה ‪) :‬ה( פוקר ונו׳‪,‬‬
‫על בנין מרדין ובסוף הפסוק כד משלמין‬
‫בניא למחטי בתר אבהתהון היססה כפולה‬
‫ובתיוב״ע הס׳חפק בלשון מרדין לבד שהוסיף‬
‫)עי באור(‪) :‬ז( לא תשא ‪ ,‬לא תימי‬
‫עיי בעויא כלל הי‪ .‬ההפרש בין לשון מומתא‬
‫וקימא ולשו; שבועה בלשון המתרגם‪ ,‬והיה‬
‫ראוי לתרגם ג״כ בזה בלשו; שנועה לכלול‬
‫כל השבועות כמו ולא תשבעו בשמי לשקר‬
‫וכ״ה בחיוב״ע בזה בלשון שבועה‪ ,‬אולי מפני‬
‫שבלשון לא תשא נכלל נס הזכירה לנטלה‬
‫ע״כ לא יוכל לתרגמו כלשון שבועה ממש‪:‬‬
‫לשוא הראשון למננא והשני לשקרא עפ״י הג׳ )תמורה נ( אס אינו ענין לשבועת‬
‫שוא תנהו ענין לשבועת שקר ויש נוסח כהיסך כמו שהוא לפנינו כפ‪ ':‬רש״י ז״ל ויש נוסח‬
‫אחר גם כסי' רש״י ז״ל עיי כאור ולס״ז היה צריך להיות כשניהם לשון מנן כמו‬
‫שת־גם יוכ״ע‪ :‬כי לא יגקה‪ ,‬ארי לא יזכה ה׳‪ ,‬לשין זכות כתרגום הוא כלשין נקיון‬
‫בעברית‬
‫‪r‬‬
‫‪18‬‬
‫שמלח ג י‬
‫יתרו כ‬
‫לחםאביריט‬
‫בעברית פיל יציאה בלא עונש כלל ולא כלשון ז״ל‪) :‬ינז( כ ד נ ן ‪ ,‬לפי מה שכתבתי בעו״א‬
‫זכית הנמצא לשז״ל זדונות נעשו כזכיות כלל מ׳ ליק ח׳ צ״ל כדין וכ״ה בתיוב״ע‬
‫וכדימה ומזה הוא שתרגם ונקה לא ינקה כדנא‪) :‬כא( ו ת ה י ד ב ח ע ל ו ה י ‪ ,‬עי׳‬
‫סלח לדתייבין לאורייתיה ולדלא תייבין לא רש״י ז״ל ואולי צריך להיות בתרגום‬
‫מזכי‪ ,‬ולשון זנות בתרגום לא נמצא רק עלווהי כמ״ש בלשון הכתוב על הגמלים‬
‫בשמות צדקה או בתואר צדק‪ ,‬כמו צדקת‬
‫על העין שהראשון מתורגם על והשני‬
‫ה׳ עשה וכוון והתואר גס על הבורא י״ת‬
‫שמו צדיק זכאי כי נענינו יכלול כל בלשון עילוי שהוא כמו אצל‪ /‬אמנם לפי מה‬
‫מדות טובות לא כמו שרגילין לפרש על מי שהפרשתי בין לשון דבח ללשון גפם תרגום‬
‫שיש בידו מצוות ומע״ט אבל הוא ממילא ‪ :‬לשון שחיטה כי דבח הוא על עשיית הזבח‬
‫)‪ (0‬זכור ‪ /‬הוי דכיר )אבל שמור מתורגם ולא על השחיטה יכול להיות גס בזה כמו‬
‫ער ולא הוי נער( וכן זכור אשר עשה לך שהוא לפנינו וקאי על ההעלאה וזריקת‬
‫'עמלק‪ ,‬וכן י הצווי זכור את אשר הקצפת הדס שהוא עיקר הזבח‪ :‬ב כ ל א ת ר א‬
‫הוי דכיר‪ ,‬איל זטר ימות עולם אדכר‪ ,‬די אשרי שכינתא לתמן ‪ /‬מלת לשמן‬
‫כל חיך יטעום נועם המתרגם ז״ל כי באלה מיותר לפי לשון הכתוב אבל הוא עפ״י‬
‫אשר הזכירה בהם מצווה תמידית יתרגם המפורש כמקום אחר)לברים י״נ ה׳ ייא‬
‫הוי דכיר אבל באשר הוא לשעה לזכור מה כ״א( אבל לפי״ז היה צריך להיות תמן‬
‫שעיר יתר׳ בלשון אדכר ומזה גם זכור‬
‫לאברהם ויצחק וגו׳ אדכר )ובת״ישם הווי בלא שמוש הלמ״ד וכ״ה בתרגום יוב״ע‬
‫לכיר()עי׳ רשב״ס ובאור ועי׳ מ״ש בעו״א אבל משימוש הלמ״ד נרא׳ כי בא להמשיכו‬
‫פלל ו׳ ציון י״ב(‪) :‬כ( לא תעשון אתי‪ ,‬אל מלת אשלח כמו מלת שמה )שם ניפשוק‬
‫לא תעבדון קדמי וכמו אותי מלשון את יחס ׳״א( שמוסב על לשון תביאו והוא מושך‬
‫הפעול)וע׳ באור(‪ :‬אלתי בסף וגו׳‪ ,‬דחלין לכאן ולכאן)ועי׳ עול שס ס"ז נ׳ וי( ומזה‬
‫וכסף לא מדגם בלשון טעיון כי לא יתרגם אני תמה על פיסוק •הטעמי׳ שהפסיק שם‬
‫נן רק אלהים אחרים שפי׳ אלהיס של אחרים בז״ק בין מלת שמו למלת שש ולא כמו‬
‫כפי׳ רש״י ז׳׳ל בפסיק לא יהיה לך וכן בכ״מ שהיא בפסוקים הנ״ל(‪) :‬כב( פ ט י ל ן ‪/‬‬
‫שהוא סמוך אל לשון עמים או גויס אשר • מלשון פשל לך ועי׳רש״י ז״ל וכן לא תעשה‬
‫עליהם שייך לשין טעות משא״כ בזה שהוא לך פסל כפי׳ רש״י שם ע״ש שנפסל אך‬
‫לשון סתמי וכן אלהי משכה לא שייך לקרותו‬
‫התרגום שם בלשון צלם כי בא לאסור כל‬
‫בלשון טעוא כי היא כולל גסהחדשיסישלא‬
‫טעו בהם עדין בענין חדשים מקרוי באו תבנית ודמות אף שנעשה שלא בפיסול‪:‬‬
‫אלהיס לא ידעום ולא שערום וכתרגומו שם ע ל ה ותחלעד״ל״נ יחידה על האבן האחת‬
‫דתלן דלא ידעונין ואל תתמה איך שיקראם כלשון הכתוב ולכן לא שיכהו לל״ר עפ״י‬
‫הכתוב בלשון דחלא לשי מחשכת עובדיהם כי דרכו)ועי׳ נתיונ׳׳ע(‪) :‬כנ( ב ד ר ג י ן ‪ ,‬כמו‬
‫אחר שבא עליהם הלאו לא תעשון הוא כמו בםתר המדמה ‪ /‬ובנמ' פרשוהו מלשון‬
‫לא יהיה לך שתרגם אלהא אותרן כמ״ש לעיל נוטריקון דרך גנ וכן פירשו בלשון דשא‬
‫גשם החכם האוג״ר‪ ,‬ובזה יתכן דברי דרך שם ‪ /‬ואין כוונתם ז״ל שנשתבשו‬
‫הרמב׳׳ן ז״ל אשר על דעתו לשון אלהים המלות מלשון הקודש רק שכן דרכם לדרו׳‬
‫אחרים בכ״מ על מלאכי מעלה צבא השמות בלשון נוטריקין וכמו םםגונא ששש‬
‫השמים שיקראו אלהים וז״ל ודע כי בכ״מ בגוונין שלו אף כי שש הוא בל׳ הקודש‬
‫שאמר הכתיב אלהיס אתרים הכונס בו אחרים‬
‫וגווני ן‬
‫זולת השי״ת הנכבד ויתפוס זה הלשון בקבלות‬
‫אלהית או בעבודה לו כי ייאמר לח תקבלו‬
‫‪:‬גליכס אלוה בלתי ס׳ לבדו‪ ,‬אבל כשידבר‬
‫בעשיה‬
‫לחם אבירים‬
‫יתףן כ‬
‫שמלת גר‬
‫ונוונין לשון ארמיח ומעיקר הלשון נראה בטשיה‪ .‬לא יאמר בכתיב‪ .‬אחרים תלילה אנל‬
‫שהוא פמו דלג מלשון מדלג על ההריס יאמר ואלהי מסכה לא תעשו לכס אלהי‬
‫כי העולה במעלות נראה כמדלג והר׳ עס מסכה לא הטשה לך ויקראם כן כמנור‬
‫הלמ״ד מתחלפים לרוב )והנני• להעתיק שיעשה נכוונה להיום אלהיס אנל נהם אמר‬
‫לפניך אשר ראיתי בס׳ תפארת ישראל הנחונ כי לא אלהיס המה כי אס מעשה ידי‬
‫אדם ען ואנן )ישעיה ל״ז י״ט(‪ ,‬עכ״ל‬
‫על המשנה‪,.‬אין מפטירין אחר הפסח והובא בס נניאור ולא תקשה עליו מןיהכהוב‬
‫אפיקומן ‪ /‬וז״ל אחר שהביא בשם מעשה )מלביס א׳ י״ד טי( והכינה לך חלהיס‬
‫ה' שהבני מלות' מפסירין ואפיקומן אחרים ומסנוח)נאשר החסלא נזה המעמר(‬
‫יוונית הם אמר וז״ל לאע׳יג שהמלות כי כוונתו דווקא נמקים שהכתוב נא לשלילה‬
‫נשתרשו הרבה ממה שהיו במקורם בלשון לא יאמר דרך משל אלהיס אחרים לא תעשה‬
‫יון אבל מז״ל שהם בעלי הלשון קודש לך כי יהיה במשמעו כי יכיל לעשות ענין‬
‫כרמב״ס ריש תרומות כן דרכם בקודש אלהות רק שבא להזהירו שלא יעשה אחרים‬
‫שכשקבלו מלה יוונית לתוך לשונם הקדושה זולתו יח׳ ויהיה השלילה מוסב על לשון‬
‫הכריחוהו להתיהד תחילה לכןשבשז המלה אתרים אנל שם נתוכחת הנניא אל ירנמס‬
‫במקורה בכוונה וסבבו לקראותה באופן שאמר ותרע לעשות מכל אשר היה לסניך‬
‫ותלך ותעשה לך אלהים אחרים‪ ,‬הנס מלת‬
‫אחר דהיינו כפי הנאות לפרשה בלשון אתריס הוא לסי מחשכתו כמו אלהיס)או‬
‫הקודש כדאמרינן)שנת ל׳ עז( דרנא דרך שלשון אחרים הזא כענין אלהיס לא ידעום(‬
‫ננ מתכולתא כותי הכלה דא וע״ש עול והבן‪ ,‬וכענין הזה‪:‬כ' הכוזרי על מעשה העגל‬
‫לדונמא( ‪:‬‬
‫שהיה כונתס לשם י״ת׳ רק שכקשו להם צורה‬
‫מותשת למען תהיה היראה על סניהס תמיד וכ״ו אסרה תורה‪ .‬וזהו שדרשו• חז״ל לא תעשון‬
‫אותי דמות שמשי המשמשים לפני במרום וכלל בלשון המתרגם ז״ל לא תעבדון קדמי‬
‫דחלן דכסף אפילו יהיה העני! ליראה מלפני כי אל מי תדמיוני ואשוה‪ .‬יאמר קדוש‪:.‬‬
‫פרשה משפטים‬
‫כא )ב( לבר חורין ‪ /‬לדעת המתר׳‬
‫ר « )א( אשר תשים‪ .,‬לי תסדר‪ ,‬לשין‬
‫‪j‬‬
‫‪n‬‬
‫עריכה וכ״ה‬
‫הוא תואר ואיננו‬
‫שם המקרה)כפי׳ רש״י ן״ל()עי׳ נאור( בתרנוס וישם לפניהם בס׳ יתרו‪ ,‬אכן כימה‬
‫בפיסס מתורגם בלשון שוי טי׳ רש״יז׳יל‪,‬‬
‫ו ז״ל הראב״ע אמר ר״י המדקדק כי הלמ״ד‬
‫ומ״ש‪ ,‬הראב״ע בס׳ יתרו שם עיש הגאון ‪:‬‬
‫נוסף כמו כי תשלחנו חפשי וסיו״ד ליחס )ב( עבד עברי‪ ,‬ענדא‪ .‬בר ישראל‪ ,‬לא‬
‫על דרך הקדמוני ולפ״ד כי באו שניהם נתרגוס העבר הענרי אצל אשת פוטיסר)עי׳‬
‫משרהיס והא׳ היה מספיק כמו בתוך מ״ש׳ לעיל בפי שמות('ולשון נר הוא מן השם‬
‫האהלי‪ ,‬והוא תואר השם עכ״ל‪ ,‬ולפ׳׳ז היה ולא נן של ישראל רק כמו נר חורין‪ ,‬והוא‪.‬‬
‫ראוי גתרנוס להסיר הלמ״ד בזה או במקום סימן היחס‪ ,‬וכן נכסים נני חורין‬
‫להוסיף גם שם וכן הוא בי״נ להלן ב‪3‬שון ולא נוכל לתרגם עבדא ישראל אחר שאין בו‬
‫לא אצא חפשי‪,‬לבר חורין שלא עפ״י לשון בלשונו סימן היתס בשם הזה כמו ואיש‬
‫הכתוב לתום׳ באור‪) :‬ג(כלחודוחי‪ ,‬כל הישראלי )שלא כלשון עברי שבכתוב אשר‬
‫יתרגם ע״ש יהודה שבא בתרגומו עם‪ .‬היסס‬
‫לשון‬
‫יהודאי> )ויקרא כ״ל יול( שתרגם גבר בר‬
‫ישראל‪ ,‬מזה‪ ,‬תבין כי להלן נפסוק או בן יגמ׳ אשר בתרגום‪.‬לבר ישראל וגו׳ היה ראוי לנר‬
‫‪26‬‬
‫שמלי‬
‫‪ ,‬ג‬
‫י‬
‫משפטים כ א‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫בר ישראל כי אין תואר ישראל לבד נופל על לשון לבד וכן לשון רק מתורגם להוד‬
‫שס אתד מישראל רק שהוא לשין קצר שמלת )עיי מ״ש בס׳ בראשית נמלת לחרא תרגום מאל(‬
‫לבן מושך אחר עמו ועי׳ מש״ש‪ :‬ובשביעית‪ ,‬אבל עם הכימיים לבדו לבדם ‪ ,‬וכדומה‬
‫ובשתא שביעתא הוסיף תי׳ובשתא אף כי יבא עם שמוש הבי‪ ,‬בלחודיהי‪ ,‬בלחודיהון‬
‫הוא חוזר טל מה שאמר למעלה כדי שלא אבל חז״ל השתמשו במלת לבד הרבה‬
‫נטעה לפרש על שנת תשביעיח שהוא שנת ע״ד הארמי עם שמו ש הב׳ ‪ /‬והוסיפיהו‬
‫השמיטה )עי׳ באור( ולכן להלן והשביעית‬
‫תשמענה ונעשתה תרגם סתס בלא הוספה ג״כ אףבלא הכינויים כמו בל׳ המשכה‪,‬אין‬
‫ושביעתא‪ ,‬ויש לתפלא נתיוב״ע להלן אצל מדליקין אלא בשמן;יש בלבד ורב‪-‬ס כן‬
‫לא תצא כצאת העבדים שאמר אלהין בפני עי׳ מ״ש בתרגום כי במקלי עברתי וגוי‬
‫דשמיעתא מה ענין שמיטה בזה‪) :‬ו( ועבדו בהפרש בין לשון ינזידי ללשון לח־ד(‪:‬‬
‫לעולם ‪ ,‬ויהי ליה עבד פלח‪ ,‬לא ת־רגם )ו( לוח דשא או לות מזוזתא ‪ ,‬וביינ‬
‫בקצרה ויפלחיניה לעלם עיי מ״ש בעו״א דלות מזוזתא והרמב״ן מקיים ני'‬
‫כי הוא עפ״י המפורש במשנה תורה והיה הראשונה עי׳ אונ״ר ומ״ש בזה בם' ת״א‬
‫לך עבד עולם ולכן הוסיף נס שם מלת סלת ע״ש הגאון מוהר״ז ז״ל‪ ,‬ובתיוב״ע דלוח‬
‫שלא כתרגום כל לשון עבד שמתורנ׳ עבדא מזוזתא בחי ועיי במפרש מה שדחק‬
‫בסתם על פי הנאמר פה בלשון פעל ועבדו והנראה שצ״ל כמו שהוא באונקליס דלוות•‬
‫לעולם ושם ביארתי ההפרש בין הלשונות כי‬
‫אמנם לא ידעתי למה לא יתורנם בשמיש‬
‫אס היה מתרגמו ויפלהינה היה משמעו‬
‫שמצותו שיעבדנו תמיד ואין המנוה כן רק הלמ״ר לבד לדשא או למזוזתא עיי מ״ש‬
‫שיעבדנו בעבודה הצריכה לו)וכן מנהג לשון בפי חיי שרה)בראשית כ״ל נ״ד( ולא מצאתי‬
‫עברי לדבר בפעל במקום התואר כמו רק לשון אל על הבלתי בעל מי שמת־רגס בלי‬
‫הכסא אגדל מ מ ך ‪ ,‬שפי׳ אהיהגדול‪ ,‬לוות‪) :‬ז( לאמהו‪ ,‬שם מפשע כמו‬
‫וכן וחטאתי לאבי כל הימים פי׳ אהיה תועא לאתו תרגום לאשה וכן מצאתי בכ״י כי‬
‫וכתרגום שם אהי יקיר אהי העי( ואם היה בכ״מ שיבא בשימוש הלמ״ד מתורגם בל׳‬
‫מאתמועבדא בלא לשון פלח היה משמעו המפשס ע״ש והוא כמו לאמהות וכמו‬
‫שלא יהא חייב לעבדו עבודת עבד גס לאישות ‪) :‬ח אס בישת‪ ,‬פ״ע לנקיבה‬
‫כשיצטרך‪ ,‬רק שיהיה נכנע וסר למשמעתו ‪ ,‬נסתרת והלשון מבואר יותר מאש־ היא‬
‫ולכן בא זה ולמד על זה‪) :‬ח( אשר לא בגי׳ *חרת אס בישא אינ״ר‪ :‬במשלטיה‬
‫יעדה‪ ,‬דיקימה ליה כפי הקרי בואו והפך‬
‫את הל׳ כמו אשר יעדה לו)עי׳ מ״ש בפי בד‪ / .‬בתרגום לרבעה בפי קרישים והוא‬
‫ויחי בתרגום גברו על ברכת הורי( ותרגום כדעת ר׳ עקיבא )בקדושין ד׳ י״ח(‬
‫ואם‬
‫לשון יעדה בלשון קיום וכן תרגם מהר‬
‫ימהרנה להלן •כי בנשואין שכבר החחיל ענינה כמו בזה שכסף קדושיה הוא כסף מקנחה‬
‫וכן במפתה שכבר שכב עמה שייך לשון קיום על גמר הנשואים שהוא לחזקת הדבר ועיי מ״ש‬
‫להלן בזה‪:‬והפדה דפךיקיגה בסתת כלשון הכתוב בהפעיל וכמו שפי' רש״י ז״ל וכ! כתב‬
‫הראב״ע שתוזר על 'האדון אבל בחיוב״ע ויפרוק יתה אביה )עי׳ באור( אבל א״כ היה‬
‫ראוי בקל‪ :‬לעם גנרי‪ ,‬לגבר אומרן ז״ל החיכוך לעס נכרי פירושו כתרגומו להחזיק‬
‫הדבר נאמר בלשון זה שדומה בעיני הקטנת כאלו ימסרנה לעס נכרי עכ״ל‪ ,‬ועיי בם'‬
‫הכוה״ק שהראה כי לשון עם נאמר גס על אישים פרטים‪ ,‬י וגס על איש אחד כלשון חז״ל‬
‫עס הארן ע״ש ‪ ,‬ואמרתי להוסיף על דבריו כי לשון עם בעברית הוא על משפחה אחת‬
‫ולכן בא בכ״מ לשו| עם בכינוים ל״ר עמיו עמיך ולכן הוא כמו כן בזה שם למשפחה אחת‪,‬‬
‫אבל בלשון המתתם הוא כלל האומה ‪ ,‬ולכן יתרנס בכ״מ הכנוים בל״י עמיה עמך על‬
‫כלל‬
‫׳‬
‫לדום א ג י י י ם‬
‫•משפטים בא‬
‫‪3‬א‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫)יא( ו א ם ת ל ת א ל ץ ‪ ,‬ובי״נ• מ ח ל ח הכלל‪ ,‬ע״כ־לא יוכל לתרגמו בזה מלשון טס‬
‫כלומר א ח ח משלוש והוא לפי ההלכה כי גם לישראל שהיא מעמו אסור למכרה‪:‬‬
‫)אוג״ר(‪ :‬ב ל א כ ס ף ‪ ,‬ולפי מ׳׳שהאוג״ר )ט( במשפט הבנות ‪ ,‬כהלכת בנק ישראל ו‬
‫ב פ ס ו ק ואנכי הולך ערירי ד‪-‬לא ולר וכיוצא עי׳ מ״ם לעיל ב' ולהלן ל״א ‪) :‬י( שארה ‪,‬‬
‫ב ז ה בלשון אין כ ם ף ד ל א כ ס ף צריך להיוח ויונה כברייתא )כתובות י״ז( שארה אלו‬
‫גרלי״ח אבל אין ראיה כ י ש ס הוא חואר מזונות וכה״א אשר אכלו שאר עמי ובמכילתא‬
‫ה ש ס אבל בזה הוא כמו באין כ ס ף • הביא גס הכתוב וימטר עליהם כעפר שתר ‪,‬‬
‫וקצת נראה םהואיועמ ר״א נדריס ס״י מפנה‬
‫בבורמיוא‬
‫ה' וכ״כ הגאון מוהר״צ חיו"ת באמרי בינה‬
‫םימ] ד'‪ ,‬כי כן נראה דס״ל לראב׳יי אפר‬
‫דרכו להחזיק בדברי המתרגם ומזונות דאורייתא עי׳ סוס׳ מ״ח ע״א שם ל״ה ראב״י ‪,‬‬
‫וכבר האריך הגאון מוסרי׳׳ב במיני תרגימא לברר בזה כמ״ד מזונות דאורייתא וכדעת‬
‫המתרגם ז״ל‪ ,‬אמנם אם כל מה שמחוייב הבעל לתת למזונות האשה כמפורש במשנה‬
‫סמשרה את אשתו ט״י שליש היא דאורייתא או שמדאורייתא ‪.‬אין מחריב רק בעיקר‬
‫מזומתיה שנהם קיום הנפש‪ ,‬ולא נתוס׳ מזונות כנשר ויין וכדומה לא נתפאר בדברי‬
‫הפוסקים‪ ,‬והנראה כי היא מלתא דתליא נפלוגתא אם המזונות משארה נפקא הכל‬
‫נכלל כי לשון שאר הוא על הבשר ולא על הלחם לב־ יחי׳ האדם כמו שהביח מלשון‬
‫הכתובים לסרש לשון שאר ‪ ,‬אנל למאן דמפיק לשארה על דנר אחר ומזונות נ״ל מק״ו‬
‫המסורש במכילתא ‪ ,‬מה דנריס שאין נהם קיום נפש אי אתה רשאי למנוע ממנה דירים‬
‫שיש נהם קיוס נפש דין הוא שלא תהא רשאי למנוע ממנה ‪ ,‬אפשר שאין חיוב מן התירה‬
‫רק דנרים שיש נהם קיום נפש שלא תמות נרענ )ואפשר כי גם מייד מזונות דרבנן מודה‬
‫באלו שהם קיום הנפש מק״ו הנ״ל רק על תום׳ המזונות פליג דלא נפקא ליה משארה וזהו‬
‫שתקנו חכמים תחת מעשה ידיה‪ ,‬ומיושב נזה קישית התום' שם ד׳ מ״ח ד״ה ראנ״י‬
‫אומר( ו והנה בלשון המתרגם ז״ל יש לדקדק שתרגם בלשון‪ .‬זיונה ולא בלשון מזונה כמו‬
‫שהוא בתיונ״ע‪ ,‬וגם בלשון המתרגם ז״ל השם מזון ולא זיון נמו שהוא בתרגום ואוהב‬
‫גר לתת לו לתם ושמלה מזון וכסו‪ ,‬אמנם ההפרש בין הלשונית בין לשון זיונא ובין‬
‫לשון מזונא מפורש בגמ׳ )ברכות מ״ד ע״א( ומשתגע דלא טעם זיונא ‪ ,‬זיונא ס״ד‬
‫אלא אימא מזינא ו ופי׳ רש״י ז״ל זיונא משמע מידי דבר אכילה‪ ,‬מדוכא דבי הסועד‪,‬‬
‫והנן רואה איך שדקדק המתרגם ז״ל בלשונו לשיטתו שהיי לשון שארה על המזונות לתרגם‬
‫בלשון זיוגא שהוא על הבשר ולא על דבר הסועד דווקא ‪) :‬יב( מכה איש ומת ׳ דימחי‬
‫אגש זיקטליגיה לא תרגם נזה וימות כמו בפסוק וכי יגח שור וגוי ומת עי׳ לקמן‬
‫בלשון זגוננ איש מש״ש‪). :‬יג( ואשר לא צדה‪ ,‬ודלא כמן ליה‪ ,‬הוסיף תי׳ ליה עס״י‬
‫המפורש נמשנה תורה נמזיד וארב לו עיי בעו״א כלל ב׳ ציון י״ד עתה ראיתי שכיר‬
‫התעורר נזההרא״ם ז״ל ע״ד רש״י ז״ל שאננר לא ארנ לו ולא נהכוון‪-‬לו וז״ל לאו דווקא לו דנישמע‬
‫שאם לא ארב לו כגון שנתכוון להרוג את זה והרג את זה הוא נר גלית ואין הדבר‬
‫כן דהא קיי״ל המתכווץ להרוג את זה והרג את זה פעור ממיתת ב״ד ומן התשלומים‬
‫כמ״ם הרמב׳׳ם פ״ד מהלכות תוצת וכתב עוד כפיי שאם נתכווץ להרוג את זה והרג‬
‫את זה אפילו ינהכוון להרוג בהמה ‪.‬והרג אדם אלו קרובים למזיד ואין נקלטין ׳ וכ״ז מבואר‬
‫בליש אלוהן הגולין‪ ,‬אלאעכ״ל דלאו דווקא אלא ליםנא דקרא נקט דכתיבוארב לודהתם‬
‫איצערך לוי" לומר דווקא כשנתכווין להרוג אותו אז הוא מחויינ וע״ש שהאריך וחרוש‬
‫שלא הזכיר מלשון הת־גום ‪ /‬וגם התירוץ משום לישנא דיקרא אין עולה יפה נמקים‬
‫שהכתובים רתוקים זה מזה והוא עיקר ההפרש בין פוגג למזיד אם לא עפ׳׳י מ״ש בעו״א‬
‫שם כי לפי המסקנא נראה שגם במזיד אין עיקר הדרשה מתיבת לו רק ממה שנאמר‬
‫ואו‬
‫מכה‬
‫‪48‬‬
‫שמלח גי‬
‫משפטים כא‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫) י ה ( בכורמיזא‪ ,‬הוא מין אבן או לבנה‬
‫מי׳ רשב״ם שהביא לדוגמא מת״כ אצל‬
‫גגמי בתים אצל וחלצו האבנים בלבנים‬
‫או בכורמזין ומי׳ במ״ת שהאריך ב ז ה ‪:‬‬
‫) י ^ על בוריה‪ ,‬מלשון חז״ל הא בחולה‬
‫והא ב ב ר י א ‪ ,‬ולשון המכילתא מל בוריה‬
‫וכוחו‪) :‬כב( אהגבאה יחגיבי ‪ r‬אן! כי‬
‫לשון ענש ב ע ב ר י בא ב י ח ס הפעול מל‬
‫הנענש כמו וענשו אותו אבל לשין גביה‬
‫בארמית יבא ביחס שממנו כמו שתרגם‬
‫שם וינבון מיניה וכן ה י ה ראוי לתרנם‬
‫נ ם בזה א מ נ ם כ״ה בלשון נ ק מ ה ב ע ב ר י ת‬
‫שבא בכ״מ ביח׳ שממנו ואעס״כ בא בכנוי‬
‫ה נ פ ע ל נקים י נ ק ם ‪ ) :‬כ ה ( עידעא ‪ /‬הוא‬
‫כמו פצע בעברי בחילוף הצ׳ בד׳ ובי״נ‬
‫בא׳ ת מ י ר ת ה ע ׳ והוא שעות‪ :‬משקופי‪,‬‬
‫לשון חבנוה עי׳ רש״י‪ .‬ז״ל שהביא לו‬
‫רעים‬
‫מכה אדם ומכה בהמה ע״ש בסוגי׳ וכדברי‬
‫הכ׳׳מ שס ס״ד ׳ ואס כן י״ל שפיר כי ל׳ לו‬
‫הוא רק שמיש הלשון‪ ,‬ולכן הוסיף המחרגס‬
‫גס בזה ע״פ דרכו על פי שנאמר במקוס אחר‬
‫וכן רש״י ז״ל נקע לישנא דקרא דהמס ‪:‬‬
‫)טז( וגונב איש‪ ,‬ודיגנוב נסשא וגו׳‬
‫עי׳ מה שכחבחי בעו״א כי שינה לחרגס בזה‬
‫לשון איש בלשון נפש ונס הוסיף מבני ישראל‬
‫עפ״י המסורה במשנה הורה וגונב נפש וגו׳‬
‫ולכן לא הוסיף כן בלשון מכה איש כמו‬
‫שהוסיף ביוביע הואיל שאין מפורש בכתוב‪.‬‬
‫במקום איר ועי׳ רש״י בפסוק וכי יזיד איש‬
‫על רעהו שהביא לשון המכילתא על רעהו ולא‬
‫אחרים כו׳ אבל מדברי המתרגם משמע‬
‫דלא ס״ל הדרשה דרעהו )וכמו שהוכיח‬
‫החכם ל״ז דרעהו לאו דווקא פל ישראל נאמר(‬
‫וכן המכילחא ס״ז משמע נמי דלא ס״ל דרשה‬
‫דרעהו שאמרה אף עבדו ושפלתו בכלל‪.‬‬
‫שנאמר מכה איש ומח)לפיגי׳הא״צ(ורש״י‬
‫ז״ל העח־ק גס דברי המכילחא האלו על‬
‫מקומו בססוק וכי יכה איש‪ ,‬אף כי הוא‬
‫סוחר למ״ש מקודם והס מדרשות חלוקוח ‪) :‬יט(רק שבתו‪ ,‬לחוד בועלניה‪ ,‬מאשר לא‬
‫אמר דמי ביטלניה נראה כשוע כי כמו שהעברי יקרא הדמים שיקנל עבור שבת‬
‫בשם שבחו‪,‬־כן־ יקראוהו הארמי')וכן שור תתת השוריתמשה נקר וארנעה צאן וודאי‬
‫לדמים כי לאו דווקא שיתן שור או בקר וצאן‪ ,‬ואולי זהו ג״ש מתתת תתת( ולכן אין חימה‬
‫לענ׳יו להלן בפסוק נסש תחת נפש עין מתת עין וגו׳ שלא הוסיף כמו כן לומר דמי עינא‬
‫כי כמו שיקראו הדמים בלשון הכתוב נשם עין וכדומה כמו שנתו דהכא כ״ה בלשון‬
‫המתרגם ז״ל ועי׳ ט״ש שם‪ :‬ורפא ירפא ‪ ,‬ואגר אסיא ישלם‪ ,‬העברי ידבר על הפועל‬
‫ע״י שליח כאלו הוא הפועל בעצמו‪ ,‬אבל המתרג‪ 5‬דרכו לפרש כמו בפסוק וכל אשר‬
‫עושים שם הוא היה עושה עי׳ מש״ש אבל בכמה מקומות יעזוב בזה עס״י לשון הכתוב‬
‫כמו כל ויעש בצווי וכדומה )ועי׳ מ״ש בס׳ ויחי בפסוק ויאמר אל יוסף(‪) :‬כ( בשבט‪,‬‬
‫בשולטן כמו לא יסור שבע ולא יעדי עביד שולטן‪ ,‬מאשר לא תירגם עפ״י פשוט כמו שהוא‬
‫ביוי״ע בזה בשרביטא אולי מפני שסתם שבט איט כדי להמית בו וע׳ רש״י ז״ל‪:‬‬
‫)כא( מסים מרין יומין‪ ,‬הגה תירגם ל׳ יומיס פשוט מרין יומין ע׳ רש״י ובחיוב״ע‬
‫תיקן ג״כ הקושיא' במלח קטיעין שהוסיף אבל על דעת המתרגם הואפשיט כמו שנים או‬
‫שלשה עדים כמ״ש הראביע ו״ל אבל אץ• משם ראיה כ״כ כי שם אצטריך לענין נמצא‬
‫אחד מהם קרוב או פסול‪ ,‬ולולא המכילתא ה״א דאצעריך לומר יומיס לענין אומד אף‬
‫שאמדו אד‪ ,‬עיקר ההכאה שיכול לחיות על כל זה נקרא שפיר כדי להמיח בו‪ ,‬ויהיה‬
‫לשון יומיס על סי הפשוט שני ימים ממש ‪) :‬כג( *( וגתת גפש תתת נפש וגו׳‪ ,‬עין‬
‫• תחח‬
‫*( וזיל הרב ה מ ב ק ר ‪ ,‬לראותי ני סרנס לדרוש נער! הזם וני קישיתי על אינקליס גדילה הנני‬
‫להעתיק פ ן מנאיריני על התורה ענץ די! תשלימי! מיקי הנוף עפ׳י לוו׳ל ולא פציגי נל התנאים ואי! התירה‬
‫מיו נין דנדי סרמנ׳׳ס זיל ניד סמוקה לדבריו נמירס סנניניס יגס אונקליס על מקימי ינא בשלים ; הנה‬
‫יריע כ׳ אין גיר טינשץ אלא מוסיר׳! ינפרע עינש גיף נמלקית ינדיאס אשר נמקים מיתה סס עימדין‪ ,‬יליאת‬
‫אפ נקיש הפסיקים אשר לפניני גינ‪ ,‬ינ׳נ ‪ ,‬יניד נמצא לסעיר פסיק ג ׳ נ על ססתירס ‪) :‬א( ענש יטנש כאשי‬
‫משפטיה כא‬
‫למס אבירים‬
‫שמלת גר‬
‫כב‬
‫ומדקדמוהי‪ ,‬תחת פץ ונו׳ בתיוב״ע הוסיף מלת דמי‬
‫ר ע י ם ‪< :‬כט( מ א ת מ ל י‬
‫המתורגמן אמר שצ״ל ומקמוהי בלא ד׳‪ :‬בפסוק השני ולא בראשון דס״ל כי נפש תחת‬
‫נפש ממש עי׳ רש״י ז״ל והוא ועת ר״א‬
‫ו א ת ס ה ד ‪ ,‬נראה שצ״ל ואסתהד כ‬
‫ן בסנהדרין במצות שבמיתה הכתוב מדבר ‪,‬‬
‫הנהוג באותיות זסצ״ \\ן א‬
‫׳ אמנם מתרגומו של אונקלוס אין הכרע ומה‬
‫י״‬
‫ישוון‪ ,‬א‬
‫שלא הוסיף בלשון עץ תחת עין לומר דמי‬
‫״ ‪.‬‬
‫עינא )וכמו שהוסיף מלת דמי בפסוק ל״ה(‬
‫‪1‬‬
‫כבר התלבטו בו רביס מן האחרונים החכס‬
‫י‬
‫••‬
‫הגדול שו״ל ‪ /‬והרב רש״ל והגאון מוהר״צ תיות כולם מתנבאים בכננון אחר עס״י מה‬
‫שהורה לכו דרך התכס שד״ל בנתיבותיו כי התרגום עיקרו לפני ההמון הבאים לשמוע‬
‫דבר ה' בכל שבת ושבת ו ומפני זה רק בהלכות המסורות לכל במצות המועלות על‬
‫כל ארס פרטי תשש למען לא יהיו ננרריס אחר סשעות הכתובים הוצרך לשנות ולתרגם‬
‫עס״י הםלכה משא״כ בהלכות המסורות לביד‪ ,‬הנה לפניהם אין צורך לתרגום והס ידעו כל‬
‫דבר הלכה לאשורה ובלי ספק יתנהגו המה תמיד כסי המסירת ‪ /‬אמנם הגאון חיות‬
‫התעורר בכמה כתובים אשר מסור לב״ד או לכהנים ‪ r‬ועכ״ז פירש לפי ההלכה כמו בפסוק‬
‫ולא ילין חלב מגי שתרגם לבר ממדבתא וכן ויסרו אותו שחרג ס וילקון יתיה עי׳ מ״ש ע״ז‬
‫באמרי בינה שלו‪ ,‬ואס אמנם לפי מ״ש למעלה בפסוק י״ט בדעת אונקלוס שיכול‬
‫להיות דס״ל ג״כ לסי ההלכה ועכ״ו לא יצטרך להוסיף כמו שלא הוסיף שס מלת דמי עכ״ז‬
‫אמרתי כי אף לשיטתם אשר לדעתו פי׳ עין ממש לא קשיא כלל ׳ כי הולך בזה בשימת‬
‫רבו ר׳׳א בסרק החובל ‪ /‬עין תחת עין ממש ושם ממש ס״ד וכי לית ליה לר״א ככל הני‬
‫תנאי‪ ,‬אלא שמין אותו כעבד וכו׳ ומסקנא שם שלא שמין אוהו בדניזק אלא בדמזיק‬
‫והרי לך בפירוש כי לדברי ר״א הוא פשוט אחר דס״ל בדמזיק שיימינן והוא דרך נקמה‬
‫ואילו היה דרך תשלומין לא היה עליו לשלם רק דמי ניזק שחסר לו עינו אלא שהממון‬
‫הוא כופר פריון עין המזיק וע״כ אמר בלשונו עין ממש וכ״ה בלשון המתרגם ז״ל‬
‫וכמ״ש בתחילת הדברים ועוד איתא במכילתא עין תחת עין ממון או אינו אלא עין ממש‬
‫היה ר״א אומר מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת הקיש הכתוב וכו׳ )אמנם בנמ׳‬
‫הוא בלשון סתם לא ע״ש ר״א( הרי דאי לאו הקושיא היה ר״א מסרשו עפ״י הפשוט והואיל‬
‫שאין‬
‫—‪-‬‬
‫ל ר ך‬
‫ש‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫ב ;‬
‫ר‬
‫ם‬
‫כ ד ר ך‬
‫ש ה ר א ת י‬
‫‪ 3‬ע ן‬
‫פ ע ל‬
‫מ מ ו‬
‫ס ח מ י‬
‫כ מ‬
‫א‬
‫ל‬
‫׳‬
‫ישית עליו נעל סאשה ואיוינ אמר ונתן בפלילים אס נעל האשה מה וה פלילים יאס פלילים גוה זה נעל האשה •‬
‫)ב( נזוע לנו ני כל מקום שנאמר אסון נמיתה םנתונ מדנרואסלא נן למס זה יענש אס לא יהיה כל אשי!‬
‫היינו כל סויד! בעלמא סאם רק נעבור הדחיפה ‪ ,‬ואס גדול עינ‪ :‬וה מעוגש הנאה ניעניש יענש נאשר ישית‬
‫מליו נעל האשס • ולכן אתו אוג־‪,‬לוס סדרן באחת לסודות לנו את וינס של תירה ‪ ,‬היינו העיויק מלת אסון נמלת‬
‫מותאנננל מקום כיוצא נ‪ 1‬ופירוש הפסוקים ב ו ס ‪) ,‬ביב( ני ינצו אנשים ונגפו אשה הרה יובלו להיות שני אי‪:5‬י‬
‫סדק‪ ,‬סראשין שיצאו ילדיה נצי סויד‪ ,‬לגוף עו לחיים‪ ,‬היינו שלא תמית לא היא וצא •לויה אנל יהיס הויק נגוף‬
‫בהשחתת אנדים או חנורס ונחמה ‪ ,‬והשני שיהיה סיוק עד לחיים היינו שיוזות היא או המים ‪ ,‬והנה נאוסן‬
‫הראשון היינו שלא יסיה אסון מיתא נתיא או ענש יענש נאשר ישית עליו נעל םאשס ויזו על העליונה ני‬
‫בפלילים היינו מן הדין צריו להויק נמדק עין תחת עין שן תחת שן ינדימה ננתונ ג י נ ויקרא נין• יית‬
‫ביא‪ :‬וצריו לחנו פה פסוקי נ י ו וגיס אל פשוק נ י נ ‪ ,‬וששיק ניג הוא נמאמרהמיסגר היינו ואס היה אופ!‬
‫סהיןק השני ‪,‬אסון‪, ,‬מותא‪ ,‬או תהיה עונש מיתס‪ ,‬יעיין נא הקורא נויקרא נ י ו ׳׳ח נ י א ‪ ,‬אשינפל‬
‫סבשונ וין ומנה נהמה ישלמנה ועשה סדין‪.‬נעץ נלל ופרס ונצל לנל וינ׳ סדקית הגוף אשר נין שני הפשוקים‬
‫הסס יית וניא ואץ וה ני אס רמו לשלום ממי!‪ ,‬עפ'׳ סנרת פצ־ליס נמו שנאינו פ‪ •:‬והנה <שאל עוד ‪pec‬‬
‫אס גס ע ו מ מישה האמור נזה אינו תשלומין או לא ‪ ,‬ועל וה תרגם המתינס וכוון הימיים זיל ווויק עניל‬
‫הנעים ‪ ,‬ובעניי לפי סוף ונרי! ני ונתן נפליליס ריל עשי׳ הנית פלילים‪ ,‬אין לוין לסו ש עין תחש עי! ממש‬
‫ישנן היס ראוי עפ'׳ הפלילים מ! הדין ונמי שני נ י נ הראניע נ ז ה ‪ ,‬אחר שחיזר על נאשר יושת שנפשיק נ י נ‬
‫שסוא נמו אםגפריושש עליו שהוא לשון סערנה ועי! אמר עין תחת עין ונו׳ אלא שרחקו סששוקיס מ! ויקרא ‪,‬‬
‫‪6‬ס אשר להם לא תעלס ארונה נ ס נ ו נ ר י ו הנעימים ונפרט לדנו׳ המתרגם שם שתרגם גינ נמו נזה ‪1‬שס אי!‬
‫פסוק צשניו לסמוך עליו אצא שנלמד מן ההיקש המניאר נמנילתא ובמיש ג&נים ‪:‬‬
‫‪44‬‬
‫שמלת גר‬
‫משפטים כא‬
‫שאין זה רק בדבר הלמד מן ההיקש אין‬
‫על התרגום להניא כל הנלמדים מהיקשיס‬
‫וג״ש וק״ו וכדומה)עי׳ ננ״ש נריש ס׳ ויקרא‬
‫בלשון וסמך ידו שלא תש להוסיף לשמח לשון‬
‫יד לל״ר עס״י ההלכה כי הסמיכה היא בשתי‬
‫ידים( כי יצא מכלל מתרגם‪ ,‬ובסרע כי גס‬
‫הסשוע יש לסרש שבא לומר אשר בדמזיק‬
‫שיימינן ע״כ מה יפה עשה המתרגם שלאי‬
‫יצא מלשון הכתוב כי אס יהיה מוסיף לשון‬
‫דמי היה אפ״ל לפרש דמי עינו של ניזק‪ ,‬והנה‬
‫נמגילת תענית יחסו פי' הפשוע נזה לדעת‬
‫הנייחיסיס אבל זה דווקא המפרש כן להלכה‬
‫וכופר נלימודיס אחרים אשר מהם הוציאו‬
‫חז״לאשר נתשלומין קמיירי ולכן גס הרמנ״ס‬
‫ז״ל אעפ״י שנחינורופשק להלכה עין תתת‬
‫עין ממון וכחנ שכל האומר שהרנרים כפשען‬
‫חיינ עונש אעפ״כ נספרו המורה שי׳ הפסיקי׳‬
‫כפשטן ‪ ,‬ודי נזה אשר ראיחי לקלוע מדברי‬
‫החכמים והגאונים‪ ,‬ולהוסיף על דנריהס‬
‫לקח והנה הס צרורות נשמלחי והדברים‬
‫מחוורין לענ״ד‪) :‬כת( יכי יגת שור וגוי‪ ,‬ומת‬
‫תרגם וימות ולא יקטליניה כמו נססיקמכה‬
‫איש ומח ‪ ,‬כי אין זה נכוונה וגס אין צריך‬
‫אומד שיהיה כדי להמיח וכן והוכה יומת‬
‫תרגמו וימות ‪ ,‬והמת״א השווה לשונו ככולם‬
‫לתרגם )ראש»י טטייבש( ויותר היה י נאות‬
‫לתרגם כאלה )אוני »ר טטייב־י( כפי ששינה‬
‫המתרנס הנאמן אונקלום את לשונו נתרגומו‪:‬‬
‫)כט( וגם בעליו יומת ‪ ,‬ואף מריה יתקעיל‬
‫)עיי רש״י ז״ל שסי' ניו׳ שמיס עס״י הננו׳‬
‫סנהדרין ל״ג( ונתב הרא״ס והמתרגם שהרגם‬
‫יתקטיל הוא מלשון חכמים שהקטלא בלשון‬
‫חכמים נאמרת אף נמיתה בידי שמיס כמו‬
‫ששנינו באנית וללא יליף קטלא חיינעל׳ל‪',‬‬
‫אמנם המתורגמן נש׳ מוח ושי קטל אמר‬
‫כל לשין מיה־ ננננין הקל מתורגם נל׳ מיתה‬
‫ומה שהיא ממין הכנר מתורגם נליקטלא תין‬
‫ממיתה נירי שמיס על הרוכ מתורגם בלשון‬
‫מיתה כמו וימת גס אותו ז וימיתהו שתרגם‬
‫ואמית ואמיתיה אנל תרגום כי ‪.‬תסן ה׳‬
‫להמיתם לקטלותהון !לסי‪ .‬הכלל היה ראוי‬
‫לממתהון ע״כ‪ ,‬ולענ״ד יש לתלק גס כמיתה‬
‫בידי שמיס כי במיתה ענעית יתרגם בלשון‬
‫שמלת גר‬
‫מימה יאבל י אם הוא י עי־ אמרם מי שנתחייב‬
‫מיתה או חיה דורסתו אי נופל מ] הגג הוא‬
‫שיתרגם כלשון קנול ולכן תמס להמית אומו‬
‫ואת בגי כצמא כלשון קנזל וצ״ע נזה ע״פ‬
‫הקאנקארדאגש‪):‬ל(אם כופר יושת‪ ,‬כתיונ״ע‬
‫אין קנשא רממוכא יעי׳ במיני תרגימא שחקר‬
‫על דעת התרגו׳אש ס״ל כוסרא ממונא ומסיק‬
‫דא״א לומר כן כי מסקנת הש״ס ב״ק ד׳ מ ׳ ‪,‬‬
‫דלכ״ע טסרא כפרה ע״כ‪ ,‬וכן דקדק מלי‬
‫המתרגם בל״ר אם ממונא ישוון ככל‬
‫דישוון שר״ל שעל הב״ד להזקק מעצמם‬
‫לתיינו אף נלא שוס תובע כי היכי דתהווי‬
‫ליה נפרה‪ .‬אמנם ע״פ מה שהראתי נעו״א‬
‫כי הוא מדרך המתרגם נפעל סתמי לתרגמו‬
‫נל״ר אין מזה ראיה ׳ והנה שם ולא תקחו‬
‫כופר לנפש רוצת כפ׳ מסעי נת״א ממון אנל‬
‫ביוב״ע שסי סירקן וכן ננולם לעיר מקלע‬
‫שם כת״א )לשון כוסר( מתומ׳ ממון‪,‬‬
‫וביוב״ע סירקן ‪ ,‬אבל כוסר נסשובפ׳ תשא‬
‫גס בת״א פורקן נפשיה )מסני הסמיכות‬
‫ללשון נפש( ולמה לא תרגם אונקלוס‬
‫באמת כמו היוב״ע בזה כלשון פורקן‪ ,‬ונרא׳‬
‫כי לשון'ממון' כולל יותר מלשון פורקן כי‬
‫פורקן יאמר גס על דבר שאינו לפי ע ‪p‬‬
‫ההזיק וכמו כלשון כופר נפש שהוא מתצית‬
‫השקל אחר שהוא לכפרה די נזה משא״כ‬
‫בזה שאמר הכתוב שדיון נפשו שצריך עכ״פ‬
‫לתת לשי השומא )לסי הסלוגתא בגמ׳ אס‬
‫במוזיק שיימינן או כ־ניזק הלא ממון‬
‫הוא דמחחייב ועוד שמתתוייב לתת הממון‬
‫ליורשי הניזק ‪ ,‬ועיקר לשון ממון כ״ה דבר‬
‫המהנה־ כחרגוס מת בצע‪ ,‬מה מכגון‬
‫נתהני למ״ד כופרא כפרה )ולא די לו שיתן‬
‫הכופר לגבוה כמו שהוא ממי בל׳ האיבעי'‬
‫)ב״ק ד׳ מי( אוי‪ .‬כיון דלחנרי' הוא‬
‫דכעי למיתכי׳ ליה ממונא היא ילא לגבוה‬
‫אי נמי וכו׳לא תמיר מילתיה עליה הרי דאף‬
‫לפי מה דאמרי' כופראכפרה לענין זה הוא‬
‫ממונא י‪ ,‬ויצא לנו בזה כנוגה צדקו של אונקלו׳‬
‫שהוכרח לתרגם בזה בלשון ממון‪ ,‬וכן‬
‫אצל ולא תקתו כופר כי נס שם ר״ל אף‬
‫אם היורשים נאתו יותר לקנל כופר מנוון‬
‫אין מחנים להם•)ע׳ חינוך מצוהתי״נ(‪,‬‬
‫אכל‬
‫לחם אבירים משפטים כ א כב שמלת גר‬
‫אבל היוב״ע ש ת ר ג ם שס בלי‬
‫כב לד( בחקל אחרן‪ ,‬בכ״מ בתרגום‬
‫אומרן עיי מה‬
‫שהערות׳ בזה בס׳ עו״א‪,‬ואולי הוא ההפרש‬
‫בין שם התואר אל המתואר הסמוך ובין‬
‫התואר שכולל עמו המתואר כמו בזה‬
‫שהוא של איש אחר ‪) :‬ה( ארי תפיק‬
‫גור וישכח ‪ /‬היה צ״ל בקל חסוק וכן מלת‬
‫וישכח צ״ל ותשכח כמו שהוא ביוב״ע כי‬
‫איך יבא ל״ז אחרל״גאבל כן הואי גם‬
‫בתרגום הננצא תמצא על מלת תמצא‬
‫שהוא ל״נ בל״ז ישתכח ‪ /‬ועד״ז בתרגום‬
‫׳ויקרא הנותרת מן המנחה לישתאר‬
‫בל״ז‪ ,‬ובי״נ גם על לשון תצא יתפק ואינו‬
‫אלא מעות לענ״ד כי הוא נגד דעת חז״ל‬
‫שהובא ברש״י ז״ל כי תצא אפילו מעצמה‬
‫ויתפק משמע ע״י אחרים )אש מתורגם‬
‫בלשון נור כי לאו דווקא אש ממש רק‬
‫כל דבר השורף בכלל‪ ,‬ועי׳ מ״ש לעיל‬
‫בלשון בוער באש(‪ :‬ויתאכלון גדישין ‪/‬‬
‫רוב לשון גדיש בא בתרגום ל״ר‪ ,‬ועי׳‬
‫מתורגמן ‪ /‬ובזה יתכן ממה שלא אמר‬
‫הכתוב בזה בלשון נודע הגדיש כמו‬
‫הקמה או השדה שאחריו רק בלשון סתמי‬
‫כשם הכלל כמו ויהי לי שור וחמור‪ ,‬וכן‬
‫בחוף ובכנור שמדרך המתרגם י לתרגמו‬
‫בל״ר‪ ,‬ולשון חקל היה נראה שצ״ל חקלא‬
‫כמו בעברי השרה‪ :‬על כסוי‪ ,‬נראה‬
‫שהוא לשון מכסה כמו כסוי עור תחש‬
‫והוא כולל יותר מלשון כסות כי נכלל בו‬
‫גס כסוי הבהמותוהכלים‪/‬משא״כ לשין‬
‫כסו תרגום ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה‬
‫הוא כמו כסות רק שהוא שם מפשט‪:‬‬
‫)ט( וימות או אתבד או אשתבי ‪,‬‬
‫וכ״ה להלן פסוק י״ג ויתבר או מית‬
‫הראשון בלשון עתיד ואחריו בעבר כי‬
‫בראשון ר״ל שיהיה הדבר והוא נמשך‬
‫גס‬
‫כג‬
‫פורקן נראה‬
‫ד א ס ב ר א י לקרא ע ״ ס ה פ פ ו ע שמושב נול‬
‫הב״ד ולא שייך עליהם לומר שלא יקחו ממון‬
‫כי היעלה על ה ד ע ח חלילה שיקחו בצע‬
‫מרוצחי לנדותו מ מ י ח ה אבל ר ״ ל ‪ .‬ע ל איזה‬
‫פדיון לגבוה! ואפשר כי לזה ה ו ס י ף ג ם בזה‬
‫לשון ק נ ס א לסי מ ה שהוסיף בתרגומו ב ס ו ף‬
‫ה פ ס ו ק סנהדרין דישראל ולא הוסיף זה‬
‫דממונא ישוון‬
‫בתחילה ב פ ס ו ק א ס כ פ ר‬
‫עליה סנהדרין אלא שתרגם בלי א ח פ ע ל‬
‫יתשוי מושב ע ל התובעים שיתבעו מ מ נ ו‬
‫עונש ממון כ ת ר ג ו מ ו לעיל ענוש יענש בלי‬
‫ק נ ס היינו שיבקש יותר מהראוי דרך עונש ו‬
‫ונתן פדיון נפשו ולא יותר ע ״ פ הסנהדרין ‪:‬‬
‫) ל א ( א ם בן י ג ח וגוי ‪ ,‬או לבר ישראל‬
‫ה ו ס פ ת ו ב ז ה לשון ישראל צריך באור ‪ ,‬ונראה‬
‫פ ש י ט כ י הוא רוצה להבדיל בין זה ל מ ה‬
‫שנאמר אחריו א ס ע ב ד יגח דבעבד כ נ ע נ י‬
‫מ י י ר י ‪ ,‬כמו שהוא ביוב״ע בפירוש וכ״ה‬
‫במכילתא כמו שהוא בפירוש רש״י ז״ל •‬
‫א מ נ ם מ ו ע ב היה ליה להוסיף שס א ם ע ב ד‬
‫כנענאי ואולי אין מדרך לשונו לומר בן ו ב ת‬
‫ס ת מ י בלא ס מ י כ ו ת המולידים ו כ מ ו שהוסיף‬
‫למעלה בלשון‪.‬כמשסט ה ב ט ת לפרש כ ה ל כ ת‬
‫ב נ ת ישראל ד ב ס ת מ א בישראל קמיירי כ״ה‬
‫בזה ה ס ת מ י בישראל נ א מ ר כי ע נ י ה ס ידבר‬
‫אבל בלשון עבד הוא בהיסך ה ס ת מ י מ ו ס ב‬
‫אל ה כ נ ע נ י ם כמו שהוא ב פ ס ו ק השני לכן‬
‫הוצרך ה כ ת ו ב לפרש על ה ע ב ד ה ע ב ר י כאשר‬
‫ירצה לדבר עליו ‪ ) :‬ל ב ( וגם א ת ה ס ת ‪,‬‬
‫י ת דמי מ ו ת א הוסיף ת י ב ת דמי כי מ ל ת‬
‫כ ס פ ו ‪ .‬מ ו ש ך עצמו וא״ע כמו ו ג ס כ ס ף ה מ ת ‪t‬‬
‫)ועיין מ״ש למעלה כ ״ ג ( ‪ ,‬ולא יוכל ל ת ר ג ם‬
‫בזה בלא מלתי דמי כי יהי׳ במשמעו שצריך‬
‫ל ת ת לו חלק מ ג ו ף ה מ ת ממש ואינו כן עיי‬
‫רש״י ז״ל!ואולי צ״ל דמי מ ו ת א בוא״ו כ מ ו שהוא‬
‫בתיוב״ע ור״ל דמים שפחתו ה מ י ת ה כי על‬
‫ו ה מ ת יהי׳ לו ת ר ג ם יוב״ע כ ס בלשון נבלתא‪:‬‬
‫כ ב ) ב ( אם זרחה השמש‬
‫א ס עינא‬
‫דסהדיא‬
‫׳‬
‫לסרס מליצת ה כ ת ו ב שלשון שמש‬
‫הפשוע א ם ב ס ה ד ץ הוה כי ירצה‬
‫לא ח י ר ג ס ע״ס‬
‫הוא ח ו א ר על המינים כ מ ו שמתוארת השמש בהיפך בלשון עיניס כמו ויכם א ת ע י ן ' ה א ר ץ‬
‫שמלח ג‬
‫‪4G‬‬
‫י‬
‫משפטים כ ב‬
‫לחם אבירים‬
‫עי׳ מש״ש‪,‬ונאור דעת המחרגס עיין ברש״י‬
‫ז״ל ‪) :‬יב( עד הטרפה סזדן לח ביר׳ על‬
‫לעחו עד כמו עלות שם מפשע כמו שחרגס וחי ההפעל מובלע וכמו אתהברא‬
‫לא חענה ברעך ער שסר ! סהלומא רשקרא יחחבר‪) :‬עו( ישדל ‪ r‬כחרגום ויאבק‬
‫רק הסב את הלשון תל התואר על הערים יאשחדל ועי׳ יש״י ז״ל ומ״ש עליו הרמב״ן‬
‫ולכן אמר בלשון רבים ! ולס״ז מלת לתכיר‬
‫ז״ל הובאו דבריו במיני חרגימא ‪:‬‬
‫הוא פעל‪ ,‬והיה ראוי דאיתבר‪ ,‬ונס איננו‬
‫לפי לשון הכתוב כי אין הה׳׳א במקום אשר ‪).‬עז( מצבא לא יצבי‪ ,‬לשון חפץ ורצון‬
‫רק במקום של ואולי דעתו ג״כ כפי׳ רשב״ס כמו הוה צבא )דניאל ו׳ עיי שמלה( ‪:‬‬
‫וכמו שהוא בתיו״בע ובירושלמי עדים מן )כב( אם מקבל יקבל קדמי קבלה‬
‫העריפה עצמה קצה מאיבריה וכדומה*( ‪ :‬אקבל ‪ r‬הראשון בקל ל׳ צעקה וכן מלה‬
‫)עו( מרד יםהרגה עי׳ מ״ש במלת לא יעדה קבילחיה ‪ ,‬והשני בכבד לשון קבלה ‪:‬‬
‫לעיל ואולם עיקר לשין מהר בעברית גמצא )כד( כםפא תוזיף בעמי ית עגיא‪,‬‬
‫רק על מנין נשואין או בענין קשור כמ״ש ובי״נ לעניא‪ ,‬ואמר האוג״ר שכן עיקר‪,‬‬
‫הראב״ע ובלשון סורי נמצא בכ׳ מכר עי׳ ואנכי לא ידעהי למה לא יהיה נם בזה‬
‫אונ״ר במלת ל׳ סורי! ובמשתדל בפסיק כלי בבי״ת בעניא כמו בעמי הקודם וכלשון‬
‫חמס מכרותיהם ‪ ,‬ועיי׳ באיר מ״ש בשם הכהוב כי השה ברעך וכן הרגמו שם וכן‬
‫הרמב״ן ז״לכי כארמי ובסורי לשון מוהר והאיש אשר אהה נושה בו וכן בלשון ח;״ל‬
‫על הסילונות ו־ורונות שהאיש שולח לארוסתו )יבמוה קכ״א( הוו מסקי ביה דבי ריש‬
‫קודם הנשואין ורש״י ז״ל כ׳ •כתוב לה נלותא זוזי‪ ,‬ועל והליויה' מים רבים‬
‫כתובה וישאנה והוא כמ״ל כתובה דאורייתא‬
‫ג״כ בהרגום לעממין‪ ,‬ונראה שההפ־ש‬
‫ואני תמה שלא הזכיר הקדושין שהיא העיקר‬
‫והזכיר כתובה שיש מ״ד דס״ל כתובה דרבנן‪ ,‬הוא בין השרשים כי הרבה יחחלפו‬
‫ולכן נראה בעיני כי עיקר לשון מוהר הוא השרשיס בשימושיהם וא״כ היה ראוי‬
‫על קיום הדברים כמו שתרגם ה‪:‬נתרגס ז״ל‪ ,‬נם בראשונה לעמי בלמ״ר וכ״ה בחיוב״ע‪:‬‬
‫וכן מצאתי דומה לשורש הזה בערוך ערן חבוליא ‪ ,‬כתרגום לשין השחהה וכ;‬
‫מהרק שהניא מלשון תז״ל)יבמות מ״ו• וב״מ לשון שרש ועי׳ רש״י‪) :‬כה( אם‬
‫מ״נ( מוהרקייהו דהני בספעא דמלכא מנח! משנונא תיסב ‪ /‬לשון משכון הוא‬
‫ופירש בו בשס רכינו נוסח כתיבה וחתימה‪ ,‬משי^ש שכן בעברי כמו שהוא בדרזי׳ל‬
‫ולכן א‪1‬שר שתפש רש״ייז״ל בלשונו לשון ששכונה גביה ‪ r‬אבל בא־מיח אין ממני‬
‫כתובה שעיקר מלשון כתיב־ וקיום הדברים רק השם אבל כל הפעלים משרש שכן‬
‫בנשואין ! ואף למ״ל כתובה דרבנן בוודאי‬
‫היא‬
‫צריך לעשות איזה ענין התקשרות גס‬
‫מדאורייתא לק הממון הוא דרככן כי העיקר הוא הקרושין ‪) :‬סז( אם טאן ימאן אס‬
‫מצבי לא יצבא‪,‬הסכ מלשון סרנ שהוא ת־גוס לשון מאן אל שלילות הרצון‪ ,‬כי לשון‬
‫סרוב לא שייך אלא נדנד המתבקש והוא מ ס ״ י‪.‬ו אנל בזה אינו ראוי שיבקשו ממנו‬
‫בזה‪) :‬יז( מכשפה לא תהיה‪ ,‬לח תתי! אשר לא תרגם לא תקיים כמו לא תחיה כל נשמה‬
‫עי׳ רשב׳׳ס ויאור ומה שכתב בעו״א בלל ה׳ ציון י״א ‪) :‬ין( בלתי לה׳‬
‫לבדו אלהן לשמא דה' לא תירגם בלשון קדם עס״י דברי תז״ל)סוכה מ״ה • סנהדרין‬
‫מ״ג( המשתף‪ .‬וכו׳ שנאמר בלתי לה׳ לבדו'‪) :‬כי( אם ענה תענה אותו‪ ,‬התרגום ג״כ בל״י‬
‫עי׳ מ״ש ע״ז בעו״א כלל ז׳ ציון ה׳ וכו׳ • כי אם צעוק יצעק אלי‪ .‬אס כי‬
‫מלשון ‪.‬‬
‫———‪-‬‬
‫גס אל כל מה שאחריו ובי״נ השתבשו‬
‫כזה‪) :‬יב( אתברא יחבר‪ ,‬החי דגושה‬
‫׳‬
‫׳‬
‫*( יעיין <א ננגינת אתנמתא ‪&5‬סיק יטאהו עד ‪ :‬יכן חרגה אינקליס ייתי הסדין היינו עדים הניר‪6‬ין‬
‫לא ישלם‪ ,‬היי‪:‬י נל ו נ ר ותניר נאמת עיש העדות‪ ,‬לא ישלם ילא ימיני סהוין לותניר‪ ,‬ועיפ באילנו יניאםו‬
‫עו נמשו על המרשה נעצמה ‪ :‬אט מרף ינורף‪ ,‬ליי היינו השיר אי השם‪ ,‬יניאסי)המרין( לעד קי נאמת נןק>‬
‫מרן ‪ ,‬וני )א שלנו ידי נמלאנת רעהו ‪:‬‬
‫ל ח ם‬
‫אב‬
‫י י י ״משפטים כ ב בג שמלת גר‬
‫ם‬
‫הוא בלשון שרא בתרגומים )רק בדניאל‬
‫נמצא דשכין ש מ י ה ( ‪ ,‬וע״כ לא בנה ממנו‬
‫ה פ ע ל והוכרח לתרגמו בלשון ת ם ב א ב ל‬
‫חז׳׳ל עשו מ מ נ ו ‪ .‬ג ם הפעל ממשכנין על‬
‫הצדקה וכ״ה בחיוב״ע בזה המשכן‪:‬‬
‫)כו( ב ל ח ו ד י ה ‪ ,‬כ״ה ברוב ה ט ס ׳ וצ״ל‬
‫בלחודה בל״נ עפ״י לשון הכחוב וכ״ה‬
‫ביוב״ע ‪ :‬ת ו ת ב י ה ל מ ש כ י ה ‪ ,‬ע י ׳ רש״י‪,‬‬
‫ור״ל שהוא דבוק לעורו כמו ת ו ח ב‬
‫ק ר ו ם ונקלף‪:‬‬
‫כג‬
‫)ה( מלמשבק ‪ ,‬וי״נ מלמשקל‬
‫רש ״י‬
‫עיין‬
‫ובאור ‪) :‬ז( ו ד י נ פ ק דכי ‪ ,‬בתיוב״ע‬
‫ודינפקזכאי וכתב האונ״ר שכן ע י ק ר ‪:‬‬
‫)יא( ו ח ר ט ש י נ ה ‪ ,‬נמצא גס ב ע ב ר י ת ‪,‬‬
‫ח ס טל בנים רוטשה עולליהם ירוטשו‬
‫ובגמ' אמרי׳ )מציעא ל״ט( דרטש נודטת‬
‫ונטש בט״כ ‪ ,‬והא מזינן מלשון התרגום‬
‫שתרגם ל׳ נטש בלשון ר ט ש ‪ ,‬ו ג ם ב ט ק ר‬
‫ההפרש צריך ביאור כי מן ל' הכתובים‬
‫נ ר א ה כי רטש הוא טל טזיבה בט״כ ולי‬
‫נטש נ ר א ה כ מ ט ט שהוא ה פ ך ‪ ,‬מ ד ע ת ‪,‬‬
‫כמו מ ל ת ונטשתה ז ה ‪ ,‬וכן וינטשו בלחי‪,‬‬
‫ונראה כי ע י ק ר ההפרש הוא כי לשון‬
‫רטש ברי הוח ט ז י ב ה ביותר מן נטש‬
‫וטזיבה שהיא מ ד ט ת הוא יותר מ ט ז י ב ה‬
‫וע״כ תפשו בלשונם כי רטש‬
‫בע״כ‬
‫הוא נ ו ד ע ת ונטש הוא ב ט ״ כ ‪ ,‬אבל באיות‬
‫הוא מן החלוף נ' ורי״ש כמו טמן‬
‫מ ת ו ר ג ם ט מ ר ‪ ) :‬י מ ( ו ל א י ב י ח ו ן ‪ ,‬בל״ר‬
‫ע ל ל׳ ת ר ב י שהוא ג״כ ל״ר ולא כמו‬
‫שהוא ב ע ב ר י בל״י מלב שם כללי ‪:‬‬
‫נ כ ם ת ה ג א ‪ ,‬לפי ה מ ל ה היה צ״ל חגי‬
‫בכנוי למ״ב כמו פ ס ח י הקודם וכאשר‬
‫נמצא‬
‫כך‬
‫מלשון אלי משמע לפרשו בלשון חסלה‬
‫טכ״ז לוטת המחר׳ הוא לבון קובלנא על‬
‫אחרים לפי הענין וכמו קול דמי אחיך‬
‫צועקים אלי‪):‬כח( מלאתך ביכורך עי׳ רש״י•‬
‫בכור בניך בוכרא דברך‪ ,‬הי׳ צ״ל דמך‬
‫בל״ר כמו וכל בכור ארס בבניך שהתם‬
‫בבנך )שמוח י״ג יג( וכן נכי׳ חשא כל בכור‬
‫נטך חסדה נכלמיכח׳ באויקלוס דמך ל״ר‬
‫ונראה כי בזה הוא עייר המחמם כמו בכור‬
‫אדם שם שר״ל שהוא אום וכן זה בכור שהוא‬
‫בניך ולא בכור בל בניך והוא מסני הסמיכוח‬
‫שלא אמר הבכור בבניך כמו בס )ובחיוב״ע‬
‫גס שם על לשון בבניך בברך! והוא סעוח‬
‫זמסני לשון צל הנאמר כס בס׳ חש א הוא‬
‫שיחרגס בל׳יר משא׳יכ בזה שהוא סחמי ‪:‬‬
‫)ל( ואנשי קדש ואנפין קדיםין ‪ ,‬הסב‬
‫מפס המסבע אל כס הואר ! וע״כ הוצרך‬
‫לחרגס בל״ר ‪ ,‬כי בעברי פירושו אנשים‬
‫של קודש ‪:‬‬
‫כג)א( להיות ע ד הבס ‪ ,‬למיהוי ליה‬
‫סהיד שקר‬
‫הוסף תיבת ליה וחקן בזה כי כבר נאמר‬
‫ולא חענה ברעך עד שקר ‪ ,‬אבל הוא על‬
‫ההבטח׳שלא תבטית לו להיו'עד אף כי דעחך‬
‫באמה שלא להעיד‪),‬ובמלת תביטת שקר שבל׳‬
‫רש״י הפסיק הענין והוא כמוך אל הכם רשע‬
‫ובאורו‪,‬ומלח שחבעיחהו הוא ביאור אל תשס‬
‫ידך והבן(•ועי׳ גס בחיוב״ע שהקן אח הלשון‬
‫בענין אחר ותרגם דיהא והוא טל דעחו‬
‫אזהרה על המעמיד העד אף כי נס זה כבר‬
‫מוזהר הוא על לא הנזול ולא חעשוק וכיומה‬
‫אבל יתכן שבא הכתוב להזהיר אף שהענין‬
‫הוא אמת יק שהיעד לא ידע מזה ולא תאמר‬
‫אתרי שהאמת והצדק אתי רק שאין ליטרים‬
‫אין לי עוון אשר אבקש לי אתר מאוהבי אשר‬
‫יאמין לדברי ויעיד לי ‪ ,‬והוא סירוש נכון‬
‫וברור וע י באור מ״ש ע״ש הרשב״ס‬
‫)ב( ולא תעגה על ריב ‪ ,‬דברי המתרגם‬
‫מבוארים בפי׳ רש״י‪ .‬ז״ל ‪ ,‬אמנם מה נאמר טל לשון לא תטנה לא תסמנט‬
‫נראה שהוא מפני כי נמצא לשון טנוי טל מניעת הדבר כמו טנוי רטטן מניטה‬
‫מאכילה ושהיה ‪) :‬ג( לא תהדר לא תרחם ‪ ,‬אבל לא תהור גדול וכן והדרת‬
‫פני‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪f‬‬
‫‪f‬‬
‫(‬
‫‪48‬‬
‫מ ש פ ט י ם כג י לחם אבירים‬
‫שמלת גר‬
‫פני זקן מ ח ו ר נ ס בלשו! הידור פנים עי׳ רש״י‬
‫)ה( והדלת‬
‫ז״ל ומ״ש עליו המזרחי ‪:‬‬
‫מ ע ז ו ב ל ו ו ג ו ׳ כ ל דברי ה מ י נ ו ס מבוארים‬
‫ו נ‬
‫נ מ צ א ב ל ׳ ת ח ו ג ו א ה ח ג ה ׳ וכן ח ר נ ו מ ו ח נ א‬
‫ד ה ׳ ‪) ,‬לכן א ו מ ר לי לבי כי ח ס ר ב ז ה‬
‫מ ל ה ד פ ם ח א ע ס ״ י ה מ פ ו ר ש ב פ ׳ ח ש א אלא‬
‫י‬
‫? י ״ ־ ? יי'׳?‬
‫ברש״י ובביאור ‪0 ) :‬‬
‫ו ד ע פ ק דכי מן ר י נ א ‪ ,‬ה י ס י ף חיני' "‪ 1‬י ' <‬
‫א‬
‫ל?‬
‫לבי ט ה ר ת י מ ס ט י י ה י‬
‫)‬
‫ח‬
‫(‬
‫פ‬
‫י ע ו ר‬
‫ח‬
‫ק‬
‫ם‬
‫י‬
‫ת ר‬
‫א‬
‫‪1 1‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ע י נ י‬
‫י ״‬
‫ש‬
‫יי"‪:‬‬
‫י‬
‫‪15‬‬
‫ר ‪ 1‬כ ע ; י‬
‫ז‬
‫ל ש ן ן‬
‫פ ק ח י ם ב ע ב ר י ת הוא‬
‫‪,,,‬‬
‫לא א מ ל‬
‫ר ק משל ובלשון פ ק ח נכלל מליצת עיני אשל‬
‫בלשון ח כ מ י ם ‪ ,‬והבן א י ל אצל לשון חכמי>‬
‫בא בלשון ה כ ת ו ב עיני ח כ מ י ם ) ד ב ר י ם י״ז(‬
‫וכ״ה כלשון ה מ ת ר ג ם ע פ ״ י המפורש ב מ ק ו ם‬
‫׳‬
‫ייק‬
‫א ח ר עפ״י דרכו ב ק ו ד ש ( ‪ :‬ד כ י‬
‫פ ת ג מ י ן תריצין׳עיין רש״י ז״ל ולכן לא א מ י‬
‫זכאין‪ ) :‬ט ו ( ו ל א י ר א ו פ ג י ר י ק ם ‪ ,‬י י ק נ י י‬
‫בא בל״ר א ף כי מ ל ת ר י ק ם הוא שם מפשט‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ת‬
‫י‬
‫ב‬
‫פ‬
‫פ‬
‫ק‬
‫י‬
‫ד‬
‫ס‬
‫) ל ה ו ר ו ת‬
‫‪,‬‬
‫צ‬
‫ש‬
‫י ם‬
‫ה‬
‫או כי מ ל ה ח ג א ל ב ד ה ו א כ מ ו ה ח ג ה נ ז כ ר !‬
‫\ ‪ ( n‬י « ת י ד ‪,,‬״ ״‪f‬׳‪H,r‬״״»‪,.‬״‪,‬׳‬
‫) כ ז ( ואתבר‪,‬וי נ ו ח ש ג ^ א י נ ר ( ו ע רש‬
‫י‬
‫לאגחא קרב בהון‬
‫גסהפךעוירע״כ‬
‫ו‬
‫ש ה ס ו פ ר י ם ה ש מ י ס ה ו מ פ נ י שלא מ צ א ו ה ו‬
‫ב ע ב ר י והוא א מ נ ם ע ״ ס ד ר כ ו בקודש ‪,‬‬
‫א‬
‫יוחרנאות‬
‫ובאור‪:‬‬
‫בלשון ל א ג ח א ב ה ו ן ק ר ב ו כ ״ ה ב ה י ו ב ״ ע‬
‫ל ם ד ר א ב ה ו ן ם י ד ר א ק ר ב כי מ ל ח בהון‬
‫מ ו ס ב ג ם ע ל ל׳ א ה י ‪ ,‬ולא כ מ ו שהוא‬
‫בלשון וצא ה ל ח ם ב ע מ ל ק ו כ ד ו מ ה ו ע ״ כ‬
‫שם ב י ו ב ״ ע כ מ ו שהוא בל׳ הכיתוב ב ל א‬
‫ע ל ך ‪ ,‬בחיוב״ע‬
‫ה פ י ך ‪) :‬כס(‬
‫ויםגון ב ל ״ ר ‪ ,‬א ב ל בל׳ ו י ת ר ם ת א כ ל‬
‫)לעיל יא( ג ם ב י י ב ״ ע ה י ט ל ‪:‬‬
‫חית‬
‫^^‪.‬‬
‫^‬
‫ותסגי‬
‫השדה‬
‫;‬
‫יי‬
‫ו ת ר ג ו ם כי ע ת ה ר י ק ם שלחתנו ר ק ן ! כ מ ו‬
‫והבור ר ק כי ה מ ״ ם נ ו ס ף ונראה מ ז ה כי‬
‫הוא ע"‪,‬־ ה מ ת ר ג ם שם ת ו א ר על ה ג ר א י ם וכן ת ר ג ו ם ולא תלכו ר י ק ם בל״ר ריקני!‬
‫ובלשון תז׳יל ריקני! שבך מלאים מ צ ו ת ‪ ) : .‬י ט ( ל א ת ב ש ל ג ר י ו ג ו ‪ , /‬לא תיכלין נשר‬
‫נ ת ל נ ! וכן כל השלשה פ ע מ י ם נ ת ו ר ה מ פ י ק מלשון נישול ו מ ת ר נ ס נלשין אכילה ו‬
‫ו כ נ ר העירו נ ז ה תכמי זמנינו הראשון נ ע ל מ נ ו א לשון א ר מ י ת נ ס פ ר ו שאל כהוגן להשיבו‬
‫כ ה ל כ ה על אשר ת ר נ ם ב כ ל השלשה פ ע מ י ם לשון בישול כלשון אכילה ולא תש להשמיענו‬
‫א י ס ו ר הבישול ו ב ג מ ׳ אמרו א ׳ לאיסור בישול ו א ׳ לאיסור אכילה וא׳ לאיסור ה נ א ה ו נ ם‬
‫אמרו שהוציא אכילה בלשון בישול לומר שאינו א ס ו ר מן ה ת ו ר ה אלא דרך ב י ש ו ל ‪,‬‬
‫בעל אוהב נ ר ב ס פ ר ו השיב ע פ ״ י דרכו ב נ ת י ב הששה עשר כי ה ת ח כ ם אונקלוס‬
‫והתכם‬
‫ל ת ר ג ם לסי ה ה ל כ ה שלא ל ת ת פ״פ לע״ה לתלק בין נ ד י לשאר ב ה מ ו ת או שהאכילה‬
‫בלי בישול מ ו ת ר ת ו א ס יזכיר אכילה ה נ א ה ובישול יוצא מכלל מ ת ר ג ם עכ״ל ובדרכו נ ח ר‬
‫הרב רש״ל ר א פ פ ו ר ט ) כ ״ ת מ כ ת ב יז( ואנכי גליתי דעתי ב ס ׳ עו״א כי לא ד ר כ ס דרכי‬
‫בביאור דברי ה מ ת ר ג ם ז״ל כי א ם א מ נ ם א מ ת ש ה ת ר ג ו ם נעשה ג ס לפני ע ״ ה ה ב א י ם‬
‫לשמוע דברי ה ׳ ‪ ,‬אבל חלילה לו ל ת ר נ ס א ת ה ת ו ר ה ל ס נ י ה ס גגד ה א מ ת לגלות פ נ י ם שלא‬
‫כ ה ל כ ה ו ל מ ה זה יתוש שלא למת לסגיהם פ״פ לתלק בין גדי לשאר ב ה מ ו ת ‪ ,‬או שיאמרו‬
‫שהאכילה מ ו ת ר ת שלא על ירי בישול‪ ,‬ולא יתוש בהיסך שיתירו ה ב י ש ו ל ‪ ,‬ונגד זה יקילי לאשור‬
‫׳אכילת בשב״ת א ף שלא ע״י בישול ‪ ,‬ולמה י ת ת כ ם ל ת ר ג ם ע ל בישול כלשון אכילה הפך‬
‫א ח ר שהבישול הוא א ס ו ר נון ה ת ו ר ה והאכילה בלא בישול מ ו ת ר ת מ ן‬
‫לשון ה כ ת ו נ‬
‫ס ת ו ר ה ע ״ פ ד ע ת חז״ל ‪ ,‬ולכן א מ ר ת י כי ה מ ת ר ג ם הלך לעולם נ ה ר ג ו מ ו נ ד ר ך היותר‬
‫נ א ו ת אל הפשוט ר ק נ ז ה אין הדרש ס ו ת ר א ת הסשט ומה נ ע מ ו ד נ ר י ה ם כ א מ ר ס על‬
‫לשון גדי ו א מ ו שדכר ה כ ת ו נ כהווה וה״ה כל נשר כ ת ל י ‪ .‬ולכן נ ח ר ה מ ת ר ג ם נ ד נ ר י ה ם‬
‫ו ת ר ג ם • ע ל פ י ה ס טל לשון גדי ו א מ ו נ ש ר נ ת ל נ ‪ ,‬יאכל ה ו ס י ף ל ת ר ג ם ג ס לשון לא‬
‫תנשל ש נ ם נ ז ה ד כ ר ה כ ת ו נ נ ה ו ו ה שהיה מ נ ה ג ם לאכול ע״י נישול ‪ ,‬וה״ה פלא ע״י‬
‫נישול ר ק שהוציא ה כ ת ו נ נלשון נישול כי מ נ ה ג ם ה י ה לאכול ע״י נישול וכמי בלשון‬
‫תז״ל‬
‫שמלת גר‬
‫משפטים כף‬
‫חז׳׳ל השמש מטבל בבני מעיים שסי׳ רשיי‬
‫ז׳׳ל מכבל לשון אכילה מפני שכל מאכלס‬
‫היה ע״י טיבול ‪ ,‬ולכן אמר לא תכלון בל״ר‬
‫על המנהג עפ״י דרכו כמו שהראתי בעו״א‬
‫כלל ז׳ ולהתמיד בא לאסיר גס אכילה‬
‫)ועי׳ מ״ש בס׳ הכוה״ק( ומה שדרשו שהוציא‬
‫אכילה בלשון בישול לומר שאינו אשור מן‬
‫התורה אלא דרך בישול הוא דרש שלא יכול‬
‫להעתיקו בתרגומו(‪ ,‬וכן איסור הנאה משמע‬
‫יותר בלשין המתרגם דאפקיה בלשון אכילה‬
‫כדר׳ אבהו בססתיס ‪ ,‬וגם שאין זה מוכרת‬
‫אל פשע הכתוב רק מן היתור מאמת שנאמר‬
‫ג׳ פעמים בתורה וכמה מציות נאמרו ונשנו‬
‫כמה פעמים בתורה וכמו הבכורים אשר‬
‫בפסוק אתר עם זה ב' פעמים בתורה ‪:‬‬
‫ועור נראה לענ״ד כי נס תזיל לא למדו‬
‫האיסיריס האלה מיהור הלשון לבד‬
‫רק מדבר הלמד מענינו כי בס׳ זו ולא ילין‬
‫חלב תגי הוא תלב האמורין אשר עומדים‬
‫לתת על האש שעל המזבח ע״כ למדו ממנו‬
‫הבישול שהוא דומה לו ופרשו ט כסשטי׳‬
‫לא תנשל ממש ‪ ,‬ומשמעו אף לבשל שלא‬
‫לאכלו כמו בהקרבה ‪ ,‬ובפרשה תשא‬
‫שאתר זבת הנ הפסת אשר לסי פשוטו הוא‬
‫כדברי המבאר שלא ילין מן הבשר פלא‬
‫לאוכלו ע״כ מפיק מיניי איסור אכילה‪ ,‬ובס׳‬
‫ראה כמעט איסור ההנאה מפורש אשר לא‬
‫הוצרכו המתרגמים להיסיף או לפרש בו והוא‬
‫אתר אומרו מקודם לא מאכלו כל נבלה‬
‫והתירה בהנאה באומרו לנר אשר בשעריך‬
‫תתננה > אמר את״כ לא תבשל גדי בלא‬
‫היתר הרי לך שאסור לתת לנר ‪ ,‬והוא ע״ד‬
‫כהיפוך כמו אבל לא תבשל גדי אף לתת לו‬
‫לגר אשר בשעריך ‪ ,‬ואשר לא חש לתרגם‬
‫סעס אתר בלשון בישול כרי שלא יטעו‬
‫שהבישול בלא אכילה מותרת נראה כי יסמן‬
‫(‬
‫שמלת גר‬
‫כף‪,‬‬
‫בזה על הפשיט אתר שלא בסתר דבר הכתוב‬
‫לא תבשל וכי משני' תרגומו יוציאו דבר‬
‫מס‪:‬ט לשון הכתוב ויורו להס היתר בדבר‬
‫המפורש מיסיר הלא יבינו כי המתרגש‬
‫אך להוסיף איסור הכילה בא כמו בלשון‬
‫בשר בחלב שבא לכלול כל הבכר וכל החלב‬
‫ולא דווקא גדי ואמו )וכיוצא בזה מצינו׳‬
‫שהסך תרגומו בלשון הכתיב ‪ ,‬מסגי שיבה‬
‫תקוס והדרת פני זקן כדי לאשמיעינן שדין‬
‫קימה והידור קאי אתריוייהו כמש״כ שש‬
‫הריין ולא רש לטעות שיטעו לשרש הכתיב‬
‫עס״י תרגומו בהיסך מאשר הוא ולתת קימה‬
‫דווקא לת״ת ולא לכל שיבה כי סמך שינינו‬
‫השומעים כי אך להוסיף נא ולא לנרוע מן‬
‫המפורש בכתוב ‪ ,‬וכן היונ״ע שנא להאריך‬
‫יותר מהאונקלוס והזכיר איסור הבישול‬
‫בפירוש לא הזכיר איסור הנאה מפני שזה‬
‫בוודאי נכלל אצלו בלשון אכילה'(‪) :‬כא( כי‬
‫שמי בקרבי ז״ל הגאון מוהרי״ב במ״ת עי׳‬
‫רמב״ן רזא דנא ‪',‬ועייןרמב׳ץ )ייקרא ב׳‬
‫ט״ז( וכסי העברי יאמר שמי במימריה אבל‬
‫הסך תרגומו לצורך דנר שידע נו עכ״ל ‪,‬‬
‫ואנכי אינני רואה נזה דנר סיד וסתר רק כי‬
‫ע״ד המחר׳ טעם נקרנו כטעם כו וכענין‬
‫רוח ה׳ דבר ני ומלתו על לפיני וכאשר‬
‫יאמר בפסוק שלפניו כי אם שמוע תשמע‬
‫בקולו ועשית כל אשר אדנר כי נשמי הוא‬
‫מצוה עי׳ ניאור ‪ ,‬ומ״ש הרמב״ן ז"ל שכפי‬
‫הענרי הוא שמי נמימריה ‪ ,‬דעת קדושים‬
‫לא אדע איך לקרב מלת במימריה אל לשון‬
‫בקרבו אס לא שנאמר כי לשון קרב הוא‬
‫כינוי אל הקול כי הוא מן הקרב> ולכן‬
‫הוא כמו כי שמי נטלו והיא רחוק ו אבל‬
‫ט״ו המתרגם כקוא רק כנוי התיכי לשון‬
‫שמי הוא דינורי)אשר ידנר נשמי( נקרט‬
‫ולכן היטיב לתרגמו בהיפך לפי הכוונ׳‬
‫שהוא‬
‫*( נ ת נ החנם המנקר סענץ פשונו ני אף אס תרגם גדי נחלנ אמו ‪.‬נשר נחלנ' סתם עיי הקישיא‬
‫על מקימס עימריו‪ :‬למס ננתנ לאי זה שלש שממיס ייסיה ססנרח לדריש כמי שורשו חייל א׳ על איסיר‬
‫אנילס יא׳ על איסיר סגאה יא׳ על איסיר׳גישיל • אנל נא למוציא מכלל איסיי הנאה את התנש־ל נשר נמלנ‬
‫אשר לא נשל הוא נעצמו ולנן סעס־ק ל‪ 6‬תכלו! עכיל • יראיתי עתס נפרייז ייר סי׳ סין ס־ק א׳וויל ייש‬
‫ס»יס על סאונקלוש שתרגם נפולהו לא וזנשל לא תנלון ואולי סנר שנשיל איני אסיר רק נשאנלי ׳היציא הנ'‬
‫ללשון נשיל שאין אסור נאנילס אלא ורך נשיל ינתנ נתירסנ׳ פעמים לענורעליה נ;׳ לאיוין יציע עניל •‬‫נלעגיד מוס ראיס כי לא סיס סתרגיםנכתנ רק שתר׳ נעיפ ע׳נ לא סיה לו לשנות תינימי ננל פעס •‬
‫זיין‬
‫‪0‬‬
‫משפטים כך‪.‬‬
‫שמלת גר‬
‫‪6‬‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫שהוא כמו כי בשמי ידבר‪) :‬כה( ועבדתם ^ ך ויתקרב ‪ ,‬כל׳ אחפעל ‪ ,‬וכן‬
‫וננש הכהן)לברים ו(‬
‫וברך את לחמך‪ ,‬הכתוב התחיל בל״ר וסיים‬
‫נל׳׳י וכן כתרגום לא שינה את לשיט ׳ ויתקרב ונראה כי רק בל׳ מברי סם‬
‫מ״ש בעו״א כלל ד׳)ועי׳ בעה״מ(‪-‬וחסיותי וא״ו ההיפוך הוא שיתר׳ הנו״ן לנפעל כי‬
‫כל שאר לשון נגש מתורגם בפעל עומד‬
‫‪1‬‬
‫ף‬
‫םהלר״מרעין בישי!‬
‫כמו וינש יהודה ‪ ,‬וכן נגש יוסף ורחל וכן‬
‫‪ 1 ' , 1‬י׳ ^‬
‫לפנ״ד‬
‫‪ ?ir‬״ ? ? המשים אל ה׳ בלשו קרב ובל׳ והם לא‬
‫‪ ' ,‬״י‪1 ,‬‬
‫י = ' » ‪ V‬׳ ‪ 1‬עשו י ? ברם מתהרב׳ וי״נ יקרבו!‪ ,‬ובל׳‬
‫'‬
‫כמי כל‬
‫ו׳נמצא‬
‫מי ב ע ל ‪o S S H S‬‬
‫* ‪J‬‬
‫‪S‬‬
‫‪3‬‬
‫ע י‬
‫ה י ס י‬
‫מ ה ס ר ש לשו‬
‫מ ח ל ה‬
‫מ י ל‬
‫נכ‬
‫‪6‬‬
‫ה מ ר‬
‫ת י ב ת‬
‫ל ע ל כ‬
‫ל הא ש‬
‫מ‬
‫נ י ש י‬
‫מ‬
‫ולשי‬
‫ה‬
‫ה ו א‬
‫כ י‬
‫ל י‬
‫יןי‬
‫מת‬
‫ו ה ו‬
‫א‬
‫הוצרך להוסיף כמו כן בלשון כל המתנה בתרגום לא תקרבו ן ‪) :‬י( ו ח ו ו י ת יקר‬
‫א ל ה א ד י ש ר א ל ‪ ,‬ובנוסחת התוס‬
‫לאומרו שס אשר שמתי במצרים ‪:‬‬
‫)קדושי! מס( בשם ר״ח הכי מתרנמיק‪ ,‬וחזו‬
‫‪ P ™ .‬ית יקרא דאלהא דישראל‪ ,‬אבל טםחת‬
‫‪T ."TO‬‬
‫הער ך הוא כמו דאיתא לפנינו)מדברי‬
‫? ״י‬
‫׳‬
‫^ ? *‪J‬‬
‫‪v‬‬
‫‪.‬‬
‫י _‪£..‬״‬
‫לכפרה על עמא‪ ,‬כבר העירו המפרשים ׳‬
‫מאון מוהרי ב במ ת ( ‪.‬‬
‫ט‬
‫על‬
‫ה א‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ה‬
‫י‬
‫ם‬
‫נ ח א‬
‫‪1‬‬
‫ר‬
‫‪m‬‬
‫כ י‬
‫א ן ) ק ל ן ש‬
‫} ‪p p‬‬
‫״‬
‫‪p‬‬
‫מ ס ש מ‬
‫ל ש ו ן‬
‫‪W‬‬
‫ס מ ן י ‪3‬‬
‫שמוסב על תצי השנית מן הדס אשר שס‬
‫‪ ,‬״״‬
‫באננות אשר אותם זרח על ה‪!:‬ס‪ ,‬כטני! ‪, ,‬‬
‫וזרקתי עליכס מיס טהורים ‪ ,‬אבל על דעת אונקלוס הוא כמו בעבור העם עיי רא ס‬
‫ומ״ש בש״ת אות קטן ה׳ הוא תמוה כי מה ענין זרק על המזבת שהוא על הצי הדס‬
‫הראשון לחצי הלם המושם בתחילה באגנות לזרוק על הננס‪ ,‬וכבר האריך הגאון מוהרי ב‬
‫למענימו בזה די באור עס׳׳י רותב לבבו ובקיאותו והותר ‪ ,‬כ׳ התפשט לכמהענינים‬
‫אשר אינם נוגעים כלל לנאור המתרגם ‪ ,‬ע״כ הנני רק ללקט‪ -‬אירות הנאותים לדברי‬
‫התרנוס ולהוסף נוסך נדנדו הקדושים בעזה״שי וזהו הוכן דנריוכקיצור‪ ,‬פלוגתא‬
‫ור״ארבו של אונקלום ור׳׳י רבו )יבמות מו(ע״שנגמ׳ ומסיק שם הש״ס נטבל ולא מל‬
‫ניע לא פליני רטהני ‪ ,‬כי סליגי במל ולא טבל ר״א יליף מאבות ור״י בתבות סבילה‬
‫נמי הוה מנ״ל אלימא מרכתיב וכבסו שמלותס ומה במקום שאין טעון כיבוס ו‬
‫וכגון ב״ק בעלמא דכתיב ורתן במים ולא כתיב וכבס בגדיו ]רש׳׳י[ טעון עבילס‬
‫מקום שטעון כבוס בגדים )כגון בקבול תורה( איט דין שטעון טבילה ודלמא נקיות בעלמא‬
‫)הה‪-‬א כבוס בגדים לאו משוס טומאה הוא דלעעון מנילה מק״ו אלא שיהיו בגדיהם‬
‫‪,, ,‬‬
‫לביגים והגונים לקבל פני שכינה ]רש״י[ ‪ ,‬יעי׳ ממ‪-‬טכמנמ׳ ״‬
‫המתרגם שתרגם לשון כבוס בלשון ויתזוחן ו א בשין ויצעבעון עס״י רש״י ףל בפרשה‬
‫תזריע כל כיבוס בגדים לטבילה יתורגם בלשון צבע ‪ ,‬אלא מהכא ויקתמשה את הדס‬
‫ויזרוק על העם ‪ ,‬הזאה הוא ]רש״י[ וגמירי ואין הזאה נלא טבילה ע״כ‪ ,‬אבל הרמב ס‬
‫ז׳׳ל בריש פ׳׳ג מהלכות איסורי ביאה הביא דענילה היתה נמדנר קודם מ ת שנאמר‬
‫וקדשתם היום ומתר וכבסו שמלותם וכ״כ הסמ״ג ל״ת קט׳׳ז אות באות ‪ .‬ותמה הגאון‬
‫ואמר לא די לנו הצער הזה שלא כתבו קרא דמייתיבגמ׳ בשני סוגיות)ביבמות ובכריתות(‪/‬‬
‫וארוס משה וגמירי אין הזאה אלא נס הילפותא שכתבו הא •>כבר איפרכא בגמ‬
‫ודלמח נהיות בעלמא ואפילו לפי הס״ד לא יליף מוכבשו שמלותס אלא בצירוף הק ו מב ק‬
‫ומהכרח לומר שלא היה נירסתס בנמ׳ כך אלא היה גירסתס ממש כמו שכתבו‪ ,‬ולפי‬
‫גירשא זו אין מההכרח לומר אין הזאה בלא טבילה דנס בלא זה ידעינן דבאבות הוה‬
‫טבילה‬
‫‪.‬‬
‫—‬
‫י —‬
‫שס‬
‫נ י‬
‫ק‬
‫י ע ת‬
‫ש מ ל ת‬
‫ג‬
‫י‬
‫משפ! זים כ ד‬
‫מנילה מקרא וקדשתס וננסו שמלותם ונ״נ‬
‫הת‪.‬יס׳ יבמות מ״ו ד״ה ור״י דר׳׳א לא ס״ל אין‬
‫הזאה נלא מנילה‪ ,‬אבל לשי הגי' בגמרא‬
‫ינמית גמירי אין הזאה נלא מנילה משמע‬
‫דהלמ״מ היא ואין סברא שיחליקו נזה ר״א‬
‫ור״י‪ ,‬אכן נכון לומר דכ׳׳ע ס״ל אין הזאה‬
‫בלא עכילה רק ר״א )וכן ר״ע( ס״ל כדעת‬
‫אונקליס שלא היה שם הזאה כלל‪ ,‬רק פירוש‬
‫ויזרוק הוא על המזבת לכפרא על עמא ‪,‬‬
‫ולגי׳ הרמב״ס והסמ״נ אזלא אונקלוש נס לר׳‬
‫יהושע ע״כ תוכן דבריו! והנה לסי שהוכתתי‬
‫למעלה מאשר תרנס אונקלוס בל׳ וכבסו‬
‫שמלותס בלשון חוור דס״ל כקושיית המקשן‬
‫ודלמא לנקיות בעלמא ע״כ דס״ל כר״א ולא‬
‫כר״י‪ ,‬ומ״ש כי נכו! לומר דר״א ור״ע ס״ל‬
‫ג״כ אין הזא׳בלא טביל׳רק דס״ל כאונקל׳שלא‬
‫היה שם הזאה רק זריקה על המזבח יקשה‬
‫על ר״א ור״ע נוסייהו מנ״ל להוציא הכתיב‬
‫ממשמעות עס״י פשוטו ־ ונ״ל לומר כי נהסיך‬
‫הוא הואיל דנמירי בי אין הזאה בלא טבילה‬
‫והוא הלמ״מ לפי הגמ׳ ביבמות בלשון גמירי‬
‫ולא מצינו בכתוב שהיה להם טבילה ע״ב‬
‫הכריתו לפרש שהיה הזריקה על המזבח ולא‬
‫על העם והוא טעמו של אונקלוס ג״כ‬
‫לענ״ד ־ עוד הונית הגאון מסוניס הנמ׳‬
‫)זבתיס צ״ג ומנחות ס״ב( דיליף שס מפסוק‬
‫הזה דכתיב וישם באגנות בשלמי ציבור‬
‫דצריכין כלי לקבל הדס‪ ,‬ואיך ילמוד מזה‬
‫הלא אותו הדס לא נזרק על המזבת רק על‬
‫העסאלאעיכ כדעת אונקלוס ולשון באגנות‬
‫מושך עצמו גס אל לשון ותצי הדס זרק על‬
‫המזנת רק שתצי הדס הראשון זרק כמו‬
‫זריקת דמים של נל הקרננות‪ ,‬אנל חצי הדס‬
‫השנית לאתר שקרא נאזני העם ספר הנרית‬
‫ואמרו נעשה ונשמע ע״ז נתיב נססוקח'‬
‫ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הןרית ונו׳‬
‫לנענור העם זרק על המזנת )ימצינו לשון‬
‫על שהוא •נמו נשניל כמו ולא תשא עליו‬
‫חטא ‪ ,‬ועי׳ תום׳ יומא מ״ג ד״היהנל נשרין‬
‫לקידוש‪ ,‬ונלענ״ד ני לדעת המתרגם ז״ל‬
‫לשון תצי הדס מושך מעצמו עוד תצי השנים‬
‫כאלו אמר חצי חצי הדם שם באגנות‪/‬בכל אגן‬
‫שמלח גי‬
‫כו‬
‫חצי הדס ‪ r‬וכן חצי חצי הרס זרק על המזבח‬
‫כי לתצאין זרק את הדס‪ ,‬ודוגמתו כסי השא‬
‫וקנמן בשם מתציתו תמשים ומאתים ‪ ,‬לדעת‬
‫תז״ל מתצימ הבאתו ובין כולו המש מאות‬
‫סי׳ ג״כ מחציתו מתציתו ‪) :‬י( ויראו את‬
‫אלתי ישיאל ‪ ,‬ותזו ית יקרא דאלהא עי׳‬
‫לח״א ו!״ל הרמב׳׳ן ז״ל ועל דרך האמת בעבור‬
‫כי הזכיר במ״ה וידבר אלהיס והוא כאשר‬
‫אמר הן הראנו וגו׳ את כבודו ואת גדלו‬
‫ואת קולו שמעני מתוך האש באר בכאן שראו‬
‫אלהי ישראל‪ ,‬ולא אמר כאשר יאמר נכ״מ‬
‫ה' אלהי ישראל והזכיר בהם לאמר שהשיגו‬
‫הזקנים במראה הזאת יוהד משאר העם שראו‬
‫על הארץ את אשו הגדולה כי היה לעס‬
‫במחיצות ענן וערפל ואוגקלוס ירמוז‬
‫לזה שתרגם יתוו י‪-‬־< יקר אלהא רישראלולא‬
‫תירגם ותיתנלי להון יקרא דה׳ כמנהגו‬
‫במקומות אחרים עכ״ל • ולענ״ד בדעת‬
‫אונתלוש לא ידעתי שוש רמז למ״ש ‪ ,‬כי ‪4‬א‬
‫נמצא לאונקלוס שיתרגם בלשון איתגלי רק‬
‫הנסעל‪ ,‬ולזה לא יוסיף שם לשון יקרא ובכל‬
‫לשון ראיה בסעליס יתרגם בלשון תזיין‬
‫ויוסיף בו לשין יקרא ‪ ,‬ואס שנמצא גס‬
‫בנפעל שהוסיף לשון יקרא נסי שמיני כי‬
‫היום ה׳ נרחה‪ .‬אלינס הוא משני המפורש‬
‫שם נתחילת הענין וירא אליכם ננוד ה' ‪,‬‬
‫גס מה שאמר נלשינו ולא תרגם ואתי לי‬
‫להון יקרא דה׳ נמנהגו במקומות אחרים‬
‫לא ידעתי כוונתו ואי־ איפוא הס המקומות‬
‫האלה ‪ ,‬אם הוא תוזר גס אל לשון יקרא‬
‫דה׳ ‪ ,‬והלא כזה הוא כשמך לישראל ולא‬
‫מצינו‪.‬שס אלהים הנסמך שיהירגס כשם ה'‬
‫נמו ‪ .‬אלהיס הנפרד אש לא שכוונתו שהיה‬
‫לו להוסיף יקרא דה' אלהי ישראל ׳ ולמה‬
‫זה לי להוסיף׳ יותר מדתי ׳ אלא שעיקר‬
‫כוונתו על לשון איתגלי ולשון יקרא ‪ ,‬ור״ל‬
‫שהיה לו לת־גס ואתגלי להון יקרא דאלהא‬
‫לישראל ומ״ש כלשונו יקרא דתי לאו דווקא ‪,‬‬
‫ומלשון המתרגם שתרגמו ככ״מ ננוד ה'‪',‬‬
‫וכן נהוססתו מלת יקרא שלא ננסמך •קרא‬
‫דה׳ ‪ ,‬ולא יקר ה׳ ראוי לכאור׳ לקיים‬
‫יוסי התיש׳ נשם ר״ח )קדושין מיינו( נם‬
‫נזה‬
‫׳‬
‫‪m‬‬
‫‪52‬‬
‫צ ר‬
‫^‬
‫משפטים כ ד‬
‫נזה יקרא דאלהא ולא כמו שהוא לפנינו יקר‬
‫אלהא וכמו שהוא בערוך )עי׳ מ״ש בזה‬
‫במיני תרגימא( — אולם יש להפריש בין‬
‫שם אלהי ישראל שהוא תואחלשם הויה ב״ה»‬
‫כי יקר אלהא הוא כמו אל הכביד משא״כ‬
‫יקרא דה' הוא כבודו של השם ית׳ יכבודו של‬
‫השם הוי׳ הוא הנקרא בשם יקר אלהי ישראל ‪r‬‬
‫וכן הוא בת״י)יחזקאל ת ד׳‪ ,‬ע ג׳ יא כ״ב(‬
‫שנאמר שם כבוד אלהי ישראל נכלם התרגום‬
‫בסמיכות יקר אלהא׳ אבל בכ״מ שנאמר כבוד‬
‫ה' בשם הזית כמו)א׳ כת ‪ ,‬ג י״ב‪ ,‬י׳ יח ו‬
‫מג ד׳ הי( בתרגום יקרא דה׳ כמפריע ‪,‬‬
‫ובד׳ במקיש של‪ ,‬ולק העיקר הוא כנוסחא‬
‫שלנו ‪ ,‬וכמו שהוא בערוך וכמו שהראה‬
‫הגאון במיני תרגימח שדביי העריך הן הן‬
‫דברי ר״ח ע״ש‪)-(1‬ולכן לא קשיח ליה למנשה‬
‫שם )ביבמות מ״ע( מקרא הזה כמו שהקשה‬
‫בת״א מהדש״א מפני ההפרש בין שם אלהים‬
‫בזה לשם הוי'( ‪ ,‬אף כי כנר הורה לנו‬
‫המתרגם הקדוש כי שני שמות האלה אתד הס‬
‫כאשר יתרגס בכ״מ שס אלהים במקום שבא‬
‫לבדו כשם העצם בשם ה׳! והדברי' עתיקים‬
‫כי באמת היא ושמו וכבודו לע־ דבוקים ••‬
‫כשעשה לבנת הספיר‪ ,‬כעובד אבן טבא ‪,‬‬
‫׳‬
‫שמלת גי‬
‫השם סשיר מתורגם שנדז יק נזה שהוא‬
‫למשל תרגם לפי הענין ‪) :‬יא( ויאכלו‪ ,‬והוו‬
‫תרן בקירבניהון וגוי‪ ,‬לא ידעתי לכוון דעת‬
‫המתרגם א׳ קרנן מאן דצר שמי־‪ ,‬ועוד‬
‫עיקר ה‪):‬של אל השמתה מאכילה ושתי׳ רתוק‬
‫לענ״ד ולכן נראה נעיני כי לשון ויתזו את‬
‫האלהיס הוא על הכניד הנראה אליהם‬
‫שירדה אש מן השמים ותאכל כל הקרנטת‬
‫אשר הקרינו געגין שהיה כאליהו ותסול‬
‫אש ותאכל את העולה ואת המים אשר‬
‫נתעלה לתכה ‪ ,‬וע״ז הענין נאמר כאן ‪,‬‬
‫ויאכלו זישתו כמו שאמר אצל המלאכים‬
‫ויאכלו ותרגם ג״כ ודמי ליה ‪.‬כאלו אכלן ‪,‬‬
‫ומלח הבנוי שב אל כנוד ה׳ כענין שנאמר‬
‫את קרנני)תמי ‪) :‬יז( וטראה כבוד ה׳‬
‫באש אוכלת כאיזו אשתא! כי לשון מראה‬
‫מושך עצמו וא״ע ולהלן וצעצס השתים‬
‫תרגם וכמחזי‪ ,‬ובלשון ועינו כעין הבדולח•‬
‫ג״כ כאיזו בדולתא ‪ ,‬ונראה שיש הפרש בין‬
‫הלשון ני לשון תיזו הוא על מראה עצמית‬
‫כתרגום יפת תואר ויפת מראה ושפירת‬
‫הזי‪ .‬אבל מחזי הוא לסי ראות הע־ניס‬
‫כמו יפות המראה אצל הפרות שתירגם‬
‫שפירן למתזי‪:‬‬
‫(‬
‫׳‬
‫(‬
‫ל ג י פרשה תתמה לחם אבירים‬
‫)ב( דיתרעי ‪ ,‬בלא ‪ .‬כנוי‬
‫כה )א( ויקחו לי תרומה ויסישון‪ ,‬כה‬
‫תקחו את‬
‫ובמחורגמן‬
‫תרומתי הסבון‪ ,‬הראשון הוא על ההפרשה העחירן דיחרעיה אףשהוא ע״פ ל' העברי‬
‫שיפריש איש איש בביתו! והשני הוא על נראה שהוא טעוח • כיי אין לשו; רעוא‬
‫הלקיתה מיד התירמה ע״י הנוברים הממונים בארמית מרב בעברית להיוח יוצא מן‬
‫אבל לשון קיחה הנאמר בקרבנות מתורגמי׳ הלב אל האדם וכ״ה בתרגום אשר נשאו‬
‫בלשון ק־נ! ונתייב״ע גס הראשון מתירגס‬
‫בלשון ויסבין )וכן תירש הראב״ע( וישוב לבו ג״כ דאתרעי ליביה בלא כנוי ‪:‬‬
‫לדבריהם על מאת כל איש אשר ידבנו שלא )ד( וצבע זהורי‪,,‬וכן ושני תולע׳ תרגומם‬
‫יקחו בתזקה כמו שמפרש ולא באלמותא‪ ,‬שוה ושני כלא תולעת מתורגם זהוריתא‬
‫ועיין במפרש לתרגום ההיא ‪) :‬ז( ואבני )נראשית(‪ ,‬כי התולעת הוא מזהיר את‬
‫טלואים‪ ,‬ואיני אשלמותא עי׳ רמג״ן שדקדק השני והשני מקבל פעולת התולעת)ועי‬
‫מאשר לא תירגמו בלשון מלוי כי ר״ל בזה מיש מוהרמ״א בישעיה אש יהיו חטאיכם‬
‫שלא יהיו האבנים האלה ממתצב גדול או כשנים ואם יאדימו כתולע וכו׳ ‪ /‬או אפשר‬
‫שנחצב מהם כלים רק שיהיו שלימים ‪ ,‬אבל כי ל' זהוריתא הוא ל' מפריט כמו זהורי‬
‫אין‬
‫‪....‬‬
‫אתת‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ת‬
‫*(וכךמייש׳ הל׳ מ ׳ נסמכים שינאא׳ גסמיטתו! ‪ '<:‬גמשריעיגז׳ יאילי והי סהסרפ גשיניי התמימי' הכיל‬
‫לחם אבירים‬
‫תרומה כה‬
‫א ח ת ‪ ,‬ע י ׳ להלן י״ר במ״ש שם‪:‬ומעזי‪ ,‬עי׳‬
‫ר ש ״ י ^ ו מ ש כ י ס ס מ נ א ‪ ,‬ג ל א דלה)או;״ר‬
‫נשס ס׳ יא״ר( ואמר כי הוא מפני שאין‬
‫זה שם העצם להמין שהיה בימי משה ר ה‬
‫שם הונח לרבוי הגווניןוסמך לרבריו הביח‬
‫החכם האוג״ר מן‪ .‬הערוך שם איזו חולי‬
‫ידוע נקרא בשם ס ס נ ו נ א שמתהפך לכמה‬
‫גוונים ‪ ,‬ולי עוד ראיה מן הלשון עצמו‬
‫שלא אמר ל״ר ססגוני כמו דכרי ננסמקי‬
‫תרגום אלים מ א ד מ י ם ‪ ,‬אמנם מל׳ הגמ׳‬
‫)שנת כ״ז( משמע שהוא שם המין שנקרא‬
‫כך ע״ש ששש בגוונין שלו ‪ /‬ומה שהקשה‬
‫החכם ע״ו אס התחש מ ב ה מ ה שהיה‬
‫לשעתו בימי משה לבד לא יתכן שיהיה‬
‫לה שם פרטי בל׳ ארמית כי לא י ד ע ו ה‬
‫ולא ראו אותה בני בבל עכ׳׳ל‪,‬אין בדבריו‬
‫אלה כדאי וראוי לבא ב מ ח ת ר ת על דבר‬
‫חכמינו ז״ל כי יוצאי מצרים ידעו נ ס לשון‬
‫ארמית מאבי א מ ס לבן הארמי וקראו א ת‬
‫המין בשם הזה ‪ ,‬גס ע״ש ה מ ר א ה אשר‬
‫היה בעל נוונין ה ר ב ה ‪ ,‬אולם הוסיפו‬
‫לדרוש ה מ ל ה םסגונא ט״ד נוטריקון ע״פ‬
‫דרכם כמו שדרשו גס דרגא דרך גג דשא‬
‫דרך שם והכניסו שמות לשון הקודש‬
‫בארמית כי דרך לשון ט ב ר י ת הוא וכן‬
‫גנ וכ״ה בזה שש הוא פועל ט ב ר י‬
‫והוא ע״ד שנקרא מרדכי בלשן שהי׳ בולל‬
‫לשונות ודורשן‪/‬ימה שפשוט לו כי התרגום‬
‫נעשה בבבל לפי נ י ר ס ת היוחסין בנמ׳‬
‫מגילה נעשה בימי משה )טמ״ש הנאון‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫כז‬
‫אין נראה בלשון המתרגם כי א״כ היה‬
‫מתרגם אבנין שלמין כמו אבן שלמת ו אנל‬
‫‪ .‬העיקר כשי׳ רש״י ז״ל רק עכ״ז לא חירגם‬
‫בלשון מלוי כי לא נאו למלאות מקום הריק‬
‫רק להשלים היופי והמלאכה ! וכל מילוי‬
‫מתרוקן וזה לשון גמר כמו כי מלאו ימי !‬
‫שתרגם ג״כ ארי שלימו ‪ ,‬וכן כל לשון מלל‬
‫נרות ה ' ‪ ,‬עי׳ מה שכתנתי להלן כלשון אשר‬
‫מלאתיו רות‪) :‬כ!( לבתים לברים לאתרא‬
‫לאריתיא ׳ נא כלשון יתיר על לשון כתיס‬
‫שהם רכים כי אף שכל טנעת הוא נית נסני‬
‫עצמו להכניס בו הנד אכל כל העכעות ניתר‬
‫הם קובעים מקום אחד לבליס שהיו נתונים‬
‫כולם ביושר זה כנגד זה וט״כ לא יוכל‬
‫לתרגמו בל״ר ‪,‬אתריא״ מפני שאין כאן‬
‫תילוק מקימות ‪) :‬כח( וגשא בם ‪ ,‬ויעלון‬
‫בהון ‪ ,‬הוא לשון נפעל על השולחן ‪f‬‬
‫)ועיי באור בראשית א' ‪ , (n‬אבל לפי״ז‬
‫היה ראוי לתרגמו בלשון יחיד ויהי נעל ו‬
‫ונראה כי ע״ד המתרגם הוא פועל סתמי‬
‫אשר דרכו לתרגם בל״ר במ״ש בעו״א כלל‬
‫די״ן‪) :‬כע( אשר יוסך בהן ‪ ,‬דיהנסך ‪,‬‬
‫לסי פירוש רש״י ז״ל הוא לשון כיסוי וסכך‬
‫והוא רחוק לענ״ד ‪ ,‬ועיי מ״ש בזה הרמב״ן‬
‫ובתיוב״ע בזה דישתמש ויהרק ‪ ,‬ונראה‬
‫שפירושו מלשון' נסך ‪ ,‬ואולי יקראו קשות‬
‫הנסך מס •י שהיו משמשים לפעמים לצורך‬
‫יין הנסכים ‪ ,‬ואולי הוא הקנה הנזכר‬
‫במשנה ז' ס״א דמנתות הגזבר יושב והקנה‬
‫בידו וכוי והקיש בקנה ‪ ,‬ואולי היו נס‬
‫מוריקין‬
‫מוהרי״ן חיות באמרי בינה סימן די(‬
‫ו ק ו ש י ת ה ח ־ ס הנ״ל' יהיה כ מ ט ט ר א י ה לגי׳ זו אשר בלא זה אין מובן כי לא יביאו‬
‫בנמ׳ ר א י ה ר ק לימי עזרא מ מ ק ר א מפורש זה ת ר נ ו ס ומנ‪-‬״ל שהיה בימי משה אלא‬
‫המתורגמים לפנינו שהונחו טל המינים שהיו ר ק בימי משה‬
‫שהוא מן השמות‬
‫ט״כ שקבלו אז תרגומם מפי מ ז ה וכמו שדרשו טל באר היטיב ‪ ,‬ב ש ב ט י ם לשון‬
‫והיה הארמית אחד מ ה ם ואל״כ לא יהיה שייך לומר שקראו את ה מ ק ר א מפורש‬
‫אס היו ה ד ב ר י ם ס ת ו מ י ם לפניהם ע ר שבא ע ז ר א ‪) :‬ח( ו י ע ב ד ו ן ק ד מ י מ ק ד ש ‪,‬‬
‫וכן מקדש ה׳ כוננו‪.‬ידך‪ ,‬מ ק ד ש ‪ ,‬ו כ ן ב פ ׳ ויחי באחסנתיה יתבני מקדשא אבל ה ה ר‬
‫ה ט ו ב הזה והלבנון מתורג׳ בית מקדשא כי ר״ל מ ק ו ם המקדש )ומה שתרגם ומקדשי‬
‫תיראו ולבית ע׳ מ״ש שם(‪) :‬כ( מ ר י ס ן ג ד פ י ח ו ן ‪ /‬וכ״ה בפ׳ ו י ק ה ל ) ו ל א בגדסיהון(‬
‫כי י‬
‫‪54‬‬
‫שמלת גי‬
‫•תרומה בהיכן‬
‫מוריקין ע ל ידיהם מכלי אל כלי כי חלולים‬
‫היו ועיין נ מ פ ר ש ‪ ,‬ופליאה נ ש ג נ ה כי נ פ ׳‬
‫ויקהל כ ת ר ג ו ם ההוא כלשון כיסוי דמלזפץ‬
‫והמפרש לא ה ע י ר נ ז ה ‪ .‬ו נ ר א ה ממנו כי‬
‫יפרש ה כ א ע ל מ ה דשמיך ליה ו ה ם ה ע נ ק י ו ת‬
‫ישם ע ל מ ה ד ס מ י ך ליה קשותיו ‪:‬‬
‫)לז( ו ת ע ל ה ‪ ,‬ותדליק ה ס י ב ה פ ע ל ה ס ת מ י‬
‫א ל ה נ ו כ ח עפ״י המפורש נ פ ר ש ה פקודי‬
‫אנל‬
‫ב ה ק מ ת המשכן ו ה ע ל י ת א ת נ ר ו ת י ה‬
‫נ ת י ו ב ״ ע ודליק כ ה נ א עפ״י המצוה לדורות ‪:‬‬
‫כן‬
‫כרובים‬
‫צורת כ ר ו ב י ן ‪ ,‬משא״כ‬
‫)א(‬
‫כרובים דארון כי בזה‬
‫לא היו בולטים והיו ר ק בציור אבל בארון‬
‫שהיו ט ל ט י ם ה ס ת פ ק כ כ ׳ הדמיון ל ב ־ שהות‬
‫כ ר נ י א ד מ ו ת פרצוף ס י נ י ק כ ס י ׳ רש״י ז׳׳ל ‪:‬‬
‫) ה ( מ ק ב י ל ו ת ‪ ,‬מכיונין כ מ ו שפיר׳ רש״י‬
‫ורכו כמו‬
‫ז״ל מלשון ק כ ל נ א ר מ י ועפ״י‬
‫לכסותו‬
‫‪) :‬ינ(‬
‫בעו״א‬
‫שהבאתי‬
‫ל כ ס י ו ת י ה ‪ ,‬אבל השם מ כ ס ה וכן ה פ ע ל‬
‫התיזר ע ל ה מ כ ס ה מ ת ו ר ג ם בלשון מושאה‬
‫א נ ל כאשר ידבר ע ל ה נ כ ס ה ב א בלשון כיסוי‬
‫כמ״ש בעו״א כלל ה ׳ ע״ש ‪ ) :‬י ח ( ל פ א ת‬
‫ע ב ה ת י ס ג ר ‪ , .‬לרות ע י ב ר ד ר ו מ א ‪ .‬כ ל ל ש י ן‬
‫נ ג ב י ת ו ר ג ם בלשון ד ר ו ס א ך ב ז ה מ ס נ י‬
‫ה ו כ ר ת לשנותו ‪ ,‬ועכ״ז לא עזב‬
‫הכסל‬
‫כלשון ה ע ב ר י כמו שעשה בלשון ק ד מ ה מ ז ר ח ׳‬
‫שתרגש ק י ד ו מ א נלע״ד כי ב א להורות לט‬
‫כי מ ל ת נ י ב ה מ י ר ה לנו ביתור על הצד‪.‬‬
‫ו ה ו א משיש למלת ‪-‬זימנה שהיא מ ג ז י ר ת ימין‬
‫ו א ה יהיה ס נ י המשא ל מ ע ר ב ישוב השמאל‬
‫לימין ע ״ כ ת ר נ מ ו בלשון ע י ב ר שהוא לשון‬
‫צ ד ) כ י לשון נ ג ב ה ו א לשין יובש והוא ה ד ר ו ס (‬
‫משא״כ בלשון ק ד מ ה מ ז ר ח ה ה ו א ב ה י ס ך‬
‫שמלת מ ז ר ח ה מפרש ל מ ל ת ק ד מ ה שהוא צד‬
‫ה פ נ י ם » אכל מ ז ר ח ה ה ו א מ ו ר ה ע ל צד‬
‫ה ז ר י ח ה בבירור ‪ ) :‬כ י ( ו ל י ר כ ת י ה מ ש כ ן‬
‫י מ ה ‪ ,‬ולטייסי וכוי ‪ t‬מ ע ר ב א ולא בגמד‬
‫ל מ ע ר נ א ‪ ,‬כי אין הה״א ב מ ק ו ם ל מ י ד ‪ ,‬ר ק‬
‫שנמשך אל למ״ד הראשון ולירכתי כ מ ו‬
‫יההי׳׳ן נ כ ל אלה‬
‫לסאת נ ג ב ה תימנה ‪,‬‬
‫נושפות וכ״ה ב ו ״ ה א ׳ כו׳ מ ״ז לצסונה‬
‫לנגבה ‪ ) :‬ב נ ( ב י ר כ ת י ט ‪ ,‬וכן ל י ר כ ת י ם‬
‫תרגמם‬
‫לחם אבירים‬
‫כי אין שייך לומר'שהכרובים עצמם היו‬
‫פורשים כנפיהם‪ .‬אחר שאין בהם רוח‬
‫חיים אבל יאמר שכנפיהם פרושוח )את״ר‬
‫נפי ויקהל( ‪ /‬אבל א״כ ה־ה ראוי נם בלי‬
‫סוככים בכנפיהם לחרנס מטליז נלפ־הון‬
‫אלא י שהוא ע״פ לשון הכתו׳ אבל מה‬
‫שהוסיף בזה כימי צריך באור כי לפי לשון‬
‫הכתו׳ היה ראוי לתרגם פריסן גרפי! ‪:‬‬
‫)כז( לאתרא לאריחיא‪ ,‬לפנינו ברש״י‬
‫הוא בל׳המיתרגם שהעתיק אתרא לאריחי׳‬
‫בלא למ״ד כמו בתים לבריחים ‪ ,‬ואולי‬
‫הוא בפפוט כי הלמ״ר כמעמ שפת יתר‬
‫ומדרך המתרגם להסיר זרות הלשון ‪:‬‬
‫)כט( ומכילתיה ‪ ,‬לרש״י היא לשון‬
‫סובלות כמו כלאתי הכיל‪ ,‬ולרמב״ן הוא‬
‫מלשין איפת צדק שתרגם מכילין ‪:‬‬
‫)לא( מנרתא דדהב‪ ,‬כצ״ל‪-‬שידה בשין‬
‫ע׳ רש״י ז״ל וא״כ הוא מלשון חז״ל שידה‬
‫תיבה ומגדל‪ ,‬אבל ירך המזבח מתורגם‬
‫צידא כצי ‪ ,‬וכן ירך המשכן כו׳‪:‬‬
‫כן )כו( עברין‪ ,‬כצ״ל‪ ,‬ולא עברי כי‬
‫הכתוב לא יבא‬
‫בלשון נסמך ‪) :‬כח( מעבר ‪ ,‬לפי‬
‫מ״ש המבאר בלשון עברין ובלשון‬
‫בריח שהוא עיש שהו׳ עובר ובורח ממקו'‬
‫למקים בתוך הקרשים נראה כי הוא שם‬
‫החלל כשם מעבר יבוק ‪ ,‬ומלת בתוך‬
‫הקישיס נמשך עצמו ואחר עננו כמו‬
‫בתיך מבריח כי אס הוא על הבריח‬
‫עצמי היה ראוי‪..‬בקל כמי שהוא בפרשה‬
‫ויקהל לברוח בתיך הקרשים ‪) :‬לה( על‬
‫מטר דמשבנא‪ ,‬צ״ל על םערא דמשכנא‬
‫או על םשר משכנא ‪) :‬לו( עובד ציר‪,‬‬
‫ע׳ רש״י ז״ל‪ ,‬וז״ל האונ״ר ‪ ,‬רש״י ז״ל‬
‫הגיה עובד צייר‪ ,‬כי היא שם האומן‬
‫ולא שם האומנות ‪ ,‬אמנם אן* כי דבריו‬
‫‪ .‬נמנים ע״פ הדקדוק ‪ ,‬אין לזוז מנוסח‬
‫הראשון)עובד נמר( ני כמוה! מציני‬
‫מעשה‬
‫לחם אבירים תתמה כרכז שמלח גר‬
‫מעשה רוקח בעברי שם האומן ‪ /‬והתרגו׳‬
‫שם האומנות‪,‬בוסמני‪ ,‬והתיננא על רש״י‬
‫שלא הגיה שם ג״כ עובד בסס ע נ ״ ל ‪,‬‬
‫אמנם לפי מה פפירש״י בגמ׳)ל‪,‬דושץט״ב(אי‬
‫אפשר לעולם בלא בשם מוכר בשמים‬
‫*( נראה כי זה המפריד בין הרוקח ובין‬
‫המוכר בשמי׳ואפשר כי בוסמני שבתרגו׳‬
‫הוא תואר הרוקח כמו בורסקי חנווני‬
‫יאף שהוא בוא״ו ו אבל אס היה שם‬
‫האומנות היה ראוי ביו״ל אחר המ״ם מן‬
‫הנפרד בוסמין‪ ,‬ובלא זה אין בכח לשון‬
‫בוסמניתא לתאר את מלאכת הרקיקה‬
‫כמו לשון ציור שהיא עצמה מלאכי משא״כ‬
‫בוסמניתא הוא רק שם מפשט לכל מיני‬
‫בשמים וע׳ מ׳׳ש להלן בפ׳תשא בתרגום‬
‫רוקח מרקמת מעשה רוקח ‪:‬‬
‫כח‬
‫• תרגומם לסוסיהון כאלו הוא בירטתיהס‪,‬‬
‫לירכומיהס והוא שלאי כי על מי ישוט‬
‫הכינויים והראוי בלשון כתמי בסיהין‬
‫לסיפין ‪ ,‬או טניס בלשון יהיד בסיפוהי‬
‫לסיסוהי להיות חוזר על המשכן כמו‬
‫ולירכתי המשכן ! אבל נראהשר״ל שהוא על‬
‫הקרשים שיעמיד המקצעות בסיף הקרשים‬
‫המערביים א׳ מצד זה ואי מצד זה כמו‬
‫שסי׳ רב״י ו״ל כי המקצעות האלה הס מהי‬
‫הקרשים מצד הדרוס וכן מצד הצפון ונם‬
‫הס סוסי הנד המערבי כנגד הקרשים‬
‫שבאמצע הנקרא ירכתי המשכן ׳ ובפסוק‬
‫כ״ז נקראו ג״כ קרשי צלע המשכן כי גס‬
‫המערב נהרא צלע ‪:‬‬
‫כז )נ( סירותיו ‪ ,‬פסקתרוהי או‬
‫סשכתרוהי פי'‬
‫מ״ת ! אבל בשבתנו גיל סיר הנשר מהורג׳‬
‫כץ )ז( ויעל ‪ ,‬אינו לפי לשין המקרא דודי כי הוא סיר הנבול באמת משא״כ בזה‬
‫בפועל סתמי' ‪.‬שהיה שיוא רק כמין יורה כסי' רש״י זיל כמין‬
‫ראוי ויתעל או ע״פ דרכי בל״ר ויעלון‪ :‬יורות ‪ :‬לרענו למכפיה ! עיי' רש״י ‪:‬‬
‫)ה( כרכב ‪ ,‬סובבא‪/‬כר״י נר יהודה)זנתים‬
‫דך‪ .‬כ( ועי׳ רש״י ז״ל שהוא מלשון סנינ‬
‫שנענרי והניס המתיר השם נמו שהוא נלשון ר‪.‬ז״ל אף ני בל לכון סביב מתורגם נלשון‬
‫סתר‪ ,‬ועי׳ מה שנתנתי נעו״א בלל ג׳ ‪) :‬י( וחשוקיהם > וכטשיהון עיי רש״י שהניא‬
‫לדוגמא מן תרגום הנושים תשוקיס וא״נ ננישוהי הוא נמו תנושיהין נת' והוא לשון‬
‫קשור ותנור ‪ ,‬ונרדף עם תשר ‪ ,‬וחשוקיהס ותשריהס )מלניסאו׳לג( ׳ ואולי מזה יצא‬
‫גם התילוף הזה נשירת דוד חשנת מים לעומת תשרת ונחילוף הק' נכי)ולשון ספק‬
‫נרדף עם לפון דבוק גם מסם ‪ r‬פנס בני חשקה נפשו > וכס בענין ותדנק נסשו‬
‫)הראנ״ע( ולשון ננש נ נ ׳ נמצא ג״כ שוה עס תבוש בתי בלשון תסיסה ‪ ,‬להלתס עליה‬
‫לתסשה תרגום למננשה ‪ ,‬ונריש פסחים ננכרי שננשתו ומזה הוא נ״נ תנוש ננית‬
‫האסורין כמו נטש והוא תפוש נענרי ‪ ,‬ונן וחנשת להם מגנעות נתיונ״ע ותכנש ‪:‬‬
‫פרשה'תצוד‪. ,‬‬
‫)כ( דכיא ‪ ,‬וקתרגוס בלבונה זכה‪ ,‬הוא )נ( ל ה ע ל ו ת גר‪ ,‬לאדלקא נוציניא נענרי‬
‫משותף עם לשון טהרה שתרגמן ?״כ דכי הוא כמו שם מספע כמו עד ונתרנו׳ נל״ר‪,‬‬
‫והוא בעברי משרש זכך‪ ,‬אבל מה שהוא יכן למעלה והאיר על ענר סניה סעל סתמי‬
‫לושורש זכה הוא גס בארמי׳בזיי׳׳ןולא בדי‪ :‬ונהלגוס ויהון מנהרין ויסלא לס״ו אשר‬
‫ל א ג ה ר א ‪ ,‬הוא כמו תרנוס להאיר לא תרגם ג״נ נפסוק שאחריו יערך אותו‬
‫בל״ר וסדר יההון אס לא שנאמ' שיטון אל‬
‫וית‬
‫י הדרש‬
‫*( ויש ליומזס על פירושי ני למה לא פירשו גאמיו על הרוקח והלא פיוס המאמר שם אשרי מי‬
‫שאומנתו נושם ויסיס נגד מס שאמרו לא ילמוי אש גנו חנווני אס לא שנחלק ני! מונר לחנווני והלא‬
‫מזסנ לפרשו על סרוקח וכלשון סגמ׳ שאומנויון נשסונואס וקשיא ליס מס שלא אמר נלשון וקח •‬
‫‪56‬‬
‫תתמה ‪ D‬כךן‬
‫שמלת גי‬
‫ה ד ר ש‬
‫‪fi‬‬
‫‪c‬‬
‫נ י‬
‫ע‬
‫ס‪5‬י ה‬
‫מ ע י ב י א ו ה ו‬
‫ואי‬
‫ל ' ‪1‬‬
‫‪ ' P‬ל‬
‫שאר נרות לפגי יה׳ ולפי מה שכ׳הרמב״ן גס‬
‫ל׳ להעלות נר תמיד שיהא נר מערכי תליי‬
‫ועי׳ מ״ש סרא״ס על ™ י ״' ׳״ל‬
‫יי י‬
‫א ( יערוך אותו יסדר‪ ,‬עיי׳‬
‫ש‬
‫ב א‬
‫כ ך ן )ה( ו י ת צ ב ע זהו ר י ‪ /‬היה נ׳‬
‫‪:‬‬
‫מ ה‬
‫)כ‬
‫‪£2‬‬
‫השעיר‬
‫ש‬
‫ב‬
‫התרגום יתרגלו ׳ י ו‬
‫״‬
‫‪<J‬‬
‫א ״‬
‫״״ א ‪ ,‬״ )‬
‫ע ר ך‬
‫ש י י ו י‬
‫מ נ ת‬
‫ש נ י נ ו ש א י ס‬
‫פ ר ס‬
‫ל‬
‫ש ה ר‬
‫מ‬
‫י י ר ר‬
‫ד‬
‫ל‬
‫אשר בשם ה ע צ ם מה שאין כן בזה‬
‫״״ ‪1‬י»״ ' _ ״ ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫י״ \‬
‫יעיין מ ה שכתבתי למעלה כ׳ה ד ( ‪:‬‬
‫י ״ )י ד א ש ת א ר ו ע ל א ב נ י א ‪ ,‬בי״נ מנליף‬
‫ע ל אבנא יכתב האוג״ר שהוא הוםפה‬
‫נכונה מ א ו ר ‪) :‬יא( כ ג ל י ף ‪ ,‬בכ׳ וכיה‬
‫‪.‬‬
‫ש ה‬
‫ה מ ע ש ה‬
‫ג‬
‫(‬
‫‪:‬‬
‫ו כ ן ע ל‬
‫ע‬
‫‬‫‪,‬‬
‫ל פ ה נ ו ל י לשמשא‪ ,‬וכן בלשיו‬
‫ז‬
‫כח)א(‬
‫שצ״לכל׳‬
‫נודע צבע זהוריתא ע״ס לשון הכתוב‬
‫אף כי אין הפרש בלשון בין חכלת‬
‫להתפלת בחרגים היא מפני א׳ ה מ פ ר י ע‬
‫‪BK S‬‬
‫ל ע ן מ ת ז ה‬
‫ה ש כ ר‬
‫ע‬
‫פ י ס‬
‫ל ח פ אבירים‬
‫בתייב״ע‬
‫כגליף‬
‫י‬
‫יבי״נ בבית ע ׳ מ ״ ש‬
‫‪-‬״‪.‬״‪i‬‬
‫הכתוב בפ השא‬
‫לכהן בלא כנוי והוא״ו נוסף כמו שכתב‬
‫הראב״ע בזה והוא מוכרת כי אס היה‬
‫לכנוי היה בלשון רבים לכהנס על אהרן ובניו ‪ ,‬אמנם נס להלן בססוק הנ׳ לקדשו‬
‫לכהנו לי הסיר המתכנס הכניי אף כי שם לא הוזכר רק אהרן לבד ‪ ,‬ולדעת רש״יז״ל‬
‫שם הוא פעל יוצא ‪ ,‬אבל המתרנס השווה את לשינו ‪ ,‬וכ״כ המבאר לדעת הרחב״ע‬
‫אף שהוא לא כתב כן רק בפסוק הזה ‪) :‬ג( אשיר טלאתיו ׳ די!אשלימית עמהון‬
‫בעברי שב אל כל אחד מהחכמים או אל הלב והתרגום ישיבהו על ל״ר על כלל‬
‫החכמים ‪ ,‬והנה כל לשון מלוי רוח וחכמה מתורגמים בלשון שלם ‪ ,‬רק ויהושע בן נון‬
‫מלא רוח חכמה בתרגום אתמלי ט אין לשון התפעל בשרש זה רק בשורש מלא כמו‬
‫העברי ולכן תרגם וימלא שבעת ימים אתרי הכית ה׳ את היאור ושלימו ולא ואשתלימו‬
‫וכמו כן אין בזה השורש יתש הפעל בארמית ומתורגמים כולם בלשון עם ‪:‬‬
‫)ד( וכתונת תשבץ ‪ ,‬יכיתונא מרמצא ‪ ,‬הרמב״ן ז׳׳ל באר המלה מלשין תז״ל ומסקי‬
‫ליה נרמצא דסרזלא)נדה ס״ב( וכ״ה לשין רש״י ז׳׳ל בחולין כ״ה בנולמי כלי עץ כל שעתיד‬
‫לשוף לשבץ• לשון משבצות מרמצין עשייין כמזלגיס קטנים כמו ומסקי לה וכו׳‬
‫כלומר שמחוסרין לתקגא בהם מסמרות ומשבצות לגוי כמו שעושים בארנז‬
‫הנשים ‪ ,‬וליאור הענין עיי' מ״ש המזרתי שר״ל שתשים על הכתונת תתיטת של שש‬
‫וזהו שפירש עשה משבצות משבצות וכולם של שש ‪) ,‬והוא‬
‫קבועים במסמרות‬
‫בפסוק ל״ס( ‪ ,‬אבל יפלא כי רש״י ז״ל בנימוקי החומש לא פי' לנו לשון תשבץ ‪,‬‬
‫וכן לשון משבצות עפ׳׳י לשון המתרגם ‪1‬״ל ‪ ,‬ולא הביאו כלל רק פי׳ לשון משבצוח כמין‬
‫גומות העשויות בתכשיעי זהב למושב קביעת אבגיס טובות ! והוא היפך פירושו‬
‫נגמ׳ ולפי פי׳ הרא״ס הלא יהיה מתיכות‪ :‬השש הקבועות בולע ׳ ואיך כתב שהוא‬
‫כמין גומות ונראה כי ט״ס שבפי׳ רש״י ז״ל אטעיתיה להרא״ס שקרא כמו שהוא‬
‫בנוסח החומשים ‪ ,‬וכולם של שש במים ‪ /‬וסבר שמוסב על המשבצות אבל צ״ל שכולה‬
‫מוסב על הכתונת רה שנארנ בענין זה שיהיה בתוכה כמין גומוח )עיי באור( ולסי‬
‫זה נראה בעיני כי לא היה כלל בכתוגת לא מזלגות ולא מסמרות! רק התרגיס קורא‬
‫למשבצות מרמצא ע״ש מעשיהם ט״י מרמצות והוא כמין )טסייקגיויע!( ועיי׳ בערוך ערך‬
‫שבט הראשון בסי׳ אתר שהביא ואולי משבץ ושבט מענין אתר כמו עצה עטא וגם‬
‫נראה לענ״ר שגס ברש״י חולין שם הוא ע״ס שצ״ל עשויים כמזלגות קטנים בבי״ת‬
‫ולא בכ״ף ‪ ,‬והבן‪ :‬ואבנט ‪ ,‬והמיינין בל״ר כמו להלן וחנרת אותם אכנע אהרן ובניו‬
‫אף כי הבגדים באות כליי כי בכ״נ לבד הכתוב מדבר אולי על דעחו אבנטו של‬
‫כ‪/‬‬
‫׳‬
‫(‬
‫(‬
‫(‬
‫׳‬
‫לחם אבירים‬
‫‪.‬תצוהכח‬
‫בעו״א כלל ב׳ ‪) .:‬יז( םמקן ירקן‬
‫וברקן‪ ,‬נראה כי כולם שמות חוארים‬
‫*אל מיןאחר וכצ״ל איזמרגרןולא איזמרגרין‬
‫ביו״ר הרבוי ובלשין יוב״ע בא ג״כ בל״י‬
‫איזמורג וכ; כנקירי צריך לקרות הרי׳יש‬
‫בחירי״ק ולא בציר״י‪) :‬כת( ולא יתפ‪-‬ק ‪,‬‬
‫כ״ה בכמה נום׳ וכתב האוג״ר שהיא‬
‫הנכון לפי הפשומ וכמו שפי׳ רש״י ז״ל‬
‫שהו׳כדי שלא יקרע ובתרגום דלא יתבזע‪,‬‬
‫אבל בכמה נוס׳ בזה וכן שם בלא ר׳‬
‫וכמו כן בברים לא יסורו בתרגום לא‬
‫יעדון והיא כמו שפי׳ רש״י שם בלי לא‬
‫יקרע וכן ולא יזח החושן ןכו׳ שזה ממנין‬
‫הלאווין שבתורה אבל במשי׳ הוא שם בכל‬
‫מום׳ בד׳ והוא גי׳ הישל־ה בעיני מאוד‬
‫כי אחר שנוכל לפרש הכתו׳ בלי שים דוחק‬
‫ע״פ דעת חכמינו ז״ל למה ישנהו המתרג'‬
‫ולכן צ״ל ילא יתפרק ומה שהוא בזה גם‬
‫בעשיה כן ולא בד׳ אן! כי אין צירך ללאו‬
‫ע׳ מש״ש ‪) :‬לב( פומיה כפול‪ ,‬יבי״נ‬
‫פוס‪ .‬רישיה יברייב הספרים כפי הנוסחא‬
‫ראשונה ואין שוס טעם להשמיט מלת‬
‫ראשו )את״ר(‪ ,‬ולפענ״ד טעמא רבא אית‬
‫ביה להשמיטו מפני שלא נמצא בעשיה‬
‫רק פ׳ המעיל וגם רש״י דחק בפי׳ מלת‬
‫ראשו שר״ל בנבהו אבל וודאי שאין צורך‬
‫כ״כ בתרמם‪.‬לפי הלשון ולפי הענין ‪:‬‬
‫כט‬
‫שמלת גר‬
‫כ״ג ה ו א א מ ט ו של כהן הדיוט ואין הפרש‬
‫א נ ל בתיוב״ע ג ס כ ת ו נ ת‬
‫נעשייתס ‪/‬‬
‫ומצנפת נל״ר והוא ד נ ר ה צ ר י ך ‪ ,‬ת ל מ ו ־ כי‬
‫כוודאי אין כ ת ו נ ת הרייט שווה לשל כ״ג כי‬
‫אינה צרינה ת ש כ ן וגס אין ה מ ג ב ע ו ת שלהם‬
‫ב מ צ נ פ ת של נ ״ ג ‪ ,‬ועיי׳ נ א ו ר מ״ש בשם‬
‫ה ר מ נ ״ ן ז״ל ו נ ס מ״ש׳ ב ו ז המורת׳ ‪ ,‬ואולי‬
‫ירצה לומר כי אלת ה י ג ד י ם כ ת ו נ ת וכן‬
‫מצנפת ואבנט אין ה מ נ ה ג ‪:‬־;׳בו נו חח‬
‫אחד ר ק שיעשו לפי הציק־ להחליף ב ־ ע ת‬
‫משא״כ חושן ואפוד ומעיל וצייני בזה ‪:‬‬
‫)ז( ו ה ו ב ר ‪ .‬ו־הלפף לא ת ר ג ם עייפי דרכו‬
‫בל״ר ‪ ,‬כי לא היו מ ח ו ב ר י ם זה לזה כ״א‬
‫לבדו אל ה א פ ו ד ‪ ) :‬י א ו פ ת ו ח י ה י ה ם כ ת י‬
‫מפרש כגלוף דעיזקא‪ ,‬לשין כי לוף וכוי הוא‬
‫ת ר ג ו ם המלות ולשון כ ת י מ פ ד ‪ :‬הוא‬
‫‪1‬‬
‫מחמר‬
‫ה ו ס פ ה ע 'ש מלות‬
‫ויקהל ויכתבו כליו מ כ ת ב כ מ ו כ כ ת ב ‪ ,‬בננו״א‬
‫כלל ב׳ ‪ ,‬ו ר א י ת י ' ב ס פ ר משכיל ל ד ו ד ) ח כ ו ר‬
‫ע ל פ י ׳ רש״י ז״ל( •שכתב שרצה לו‪:‬יר ב מ ל ת‬
‫כ ת כ במו שאמרו נ י מ י שהיה ט ת כ ב ת ח י ל ה‬
‫האותיות ו מ ר א ה עליהם השמיר ׳ ו מ י ל ת‬
‫מפרש ר״ל שלא יהיו כמו ה ח ו ת ם ממש ‪,‬‬
‫שהאותיות בי לאחור ‪ ,‬ר ק שיהיה נקרא‬
‫מפורש א ו ג י פ ״ י מ״ש יגיטין כ ' כדינרי‬
‫זהב ולא כדינרי זהב לאפיקי היו ת ו כ ו ת‬
‫)טז( ר ב ו ע‬
‫דלא מ ק ר י כ ת ב כלל ע״כ ‪:‬‬
‫יי‪-‬‬
‫י ה י ה כ פ י ל ת ר ג מ ו בלשון ט י ף וכן וכ‬
‫א ת ה י ר י ע ה ו ת ע י ף ‪ ,‬א י ל בלשין והיה פי‬
‫ראשי בתוכו ב ת ר ג ו ם כפול לגוויה עיי' מ״ש‬
‫׳‬
‫ו ח ג‬
‫בעו״א כלל ג׳ ‪ ,‬ואולי יש השרש נס בענין‬
‫׳^‬
‫כי כפול היא הכפיפה מעט •מש א ״כ בכפל לשנים בא בלשון י ף ‪) :‬י (טוראורש‬
‫פטרה ‪ ,‬סדרא • קדמאה ‪ ,‬הוסיף לשון קדמאה כי אין לשין שדר בארמית כלשין‬
‫עור העברי להיות נמשך אל האבנים טור של אודם ונס הטור האחד וכלשון שירה ׳‬
‫איל בלשון סדר הוא ענין ערך המצב לעומת הטורים האחרים ‪ ,‬וע״כ הוסיף בו מספר‬
‫המצטרף כאלו כתיב הטור הראשון ואח״כ הטור השני וכן השלישי הרביעי‪) :‬כה( ואת‬
‫שתי קצות וגו׳ ׳ ית חרתין גדילן וכו׳ ‪ ,‬הפך תרגומו לפי הכינין על דרך לשיני טייו־‬
‫רמב״ן )ויקראבט״ז( ‪) :‬לד‪ (.‬פענ־ון זהב ורטון ‪ ,‬זגא דדהבא ‪ ,‬ולא דדהב כמי לעיל‬
‫ופעמוני זהב ‪ ,‬כי זה הוא הואר כמו הזהב < ובתרגום מזיח הזהב > דדהבא ‪:‬‬
‫)•לח( ונשא אהרן ‪ ,‬וימול עיי׳ רש"י שכתב לשון סליחה ‪ ,‬ואעפ״כ אין זז ממשמעותו‬
‫ע‬
‫(‬
‫נגמרי‬
‫*( שלשה מי‪:‬יס הס אדום ירק י!נע‬
‫להששנ‪-‬ת המי! נאיניש ניומש •‬
‫אשי יאיומרג׳ד ג ׳ כ !גע בפני ע!‪!:‬ו‬
‫היה‬
‫יזה הית נ‪!1:‬מי אות‬
‫שמלת גר ת צ ו ה כ ח כ ט לחס אבירים‬
‫‪58‬‬
‫לגמרי אהרן נושא את המשא של עוון )לו( ותגלוף עלוהי‪ ,‬כתכ מפרש כלא‬
‫ע"כ וממה שלא תרגם בלשון הליחה כמו‬
‫השאו את המקדש נראה כי על דעת המתרג׳‬
‫עוד פשוע יותר כי קאי על נשיאת הציז‬
‫על מצחו ונזה הוא נושא את העוון וכן וכשח‬
‫אהרן את משנע בני ישראל ר״ל ג״כ על דרך‬
‫הזה ננשיאת החושן על לנו ישא עונס לסלוח‪:‬‬
‫׳‬
‫כט)ב( ולחם מצות הראשון מתורנס‬
‫פעיר < והשני‬
‫כעירין‪ ,‬וכן ורקיקי מצות כי לשון לחם‬
‫הוא שס טלל ולא יהרנה רק נלשון חז״ל‬
‫עצינו ג״כ לחמי תודה אנל אין זה לסי עיקר‬
‫לשון הענרי ‪) :‬נ( תנוך ‪ ,‬מתורגם רוס‬
‫עי׳ ראב״ע שנתנ אין לו רע ולפי התרגום‬
‫נראה כי הוא לשון תנופה ויתחלף כמו פה‬
‫כה פיד כיד! וכן המצפה אשר אמר יצף‬
‫ה׳ נתר׳ וסכוהא ראמר יסך ה׳ נראה שהוא‬
‫נשני התילופיס השי״ן נסמ״ך אותיות המוצא‬
‫עס התלוף הזה וכ״ה נת״כ אין נוך אלא‬
‫צ׳ גונה אם נאמר תיךה״א תוך ממש ת״ל כוך‪:‬‬
‫)כג( וככר לתם וסיתא דלחס ! כמו ואקחה‬
‫פת לחם ‪ ,‬וניונ״ע עגול דלחס וכן משמעות‬
‫לשון נכר שהוא שלם׳‪ ,‬ומזה נראה כי‬
‫לשון סתא ג״כ איננו לשון תתיכה אלא‬
‫ככר ‪ ,‬וכן הרבה בלשון חז״ל על‬
‫סתם לתם גזרו על פתן וכדומה כאן ‪:‬‬
‫)מג( ונקדש בכבודי לסי סירוש רש״י‬
‫ז״ל מוסב על המשכן ‪ ,‬והיה ראוי לתרגמו‬
‫ויתקדש אמנם לסי התרגום הוא כמו‬
‫ונקדשתי כנוי ומעדתי מושך עצמו וא״ע אל‬
‫לשון ונקדש וכמו שהוא לפי׳ המ״א שהביא‬
‫רש״י ז״ל ! ונ״ה בפירוש בתיוב״ע לעיל ‪:‬‬
‫מתצית •‬
‫׳‬
‫מלח כגליף לעיזקא ובעשיה הוא עם‬
‫המלות כגלוף דעיזקא‪ ,‬וכחכ האוג״ר כשם‬
‫ם׳ יא״ר ללא גרםיק ליה גכי ציץ כלל‬
‫כי פתוח הציץ אינו עשוי כחותם הטכעת‬
‫כדתניא כפ׳ המביא תנינא)נ־טץכ()ועי׳‬
‫מ״ש נעו״א כלל ב׳ ציו! גי( אשר לרעתי‬
‫נהפוך הוא כי ישי להוסיף בצוואה כמו‬
‫כעשי׳ כי גליף לעיזקא הוא ממש תרגום‬
‫‪.‬לשון פ־וחי חותם שכעכרי ואיך שתפרש‬
‫לשון העכרי כן יהיה ע״ד המתרגם ז״ל‪:‬‬
‫קדש לה‪/‬כצ״ל כי כן כלשון הזה ממש‬
‫היו כותבים כו ‪ ,‬ועי׳ מה שפתכתי כפ׳‬
‫פקודי בזה ‪) :‬לח( אל בית עיגוד׳י ‪/‬‬
‫בתום׳ םוכה ד״ה ואל יוכיח ציז‬
‫העתיקו בתרגום ביןעינוהי כמו בתפילין‬
‫דילפינן מבין עיניך שהוא בגובה הראש‬
‫)מוהר׳׳יב במנ״ת(‪:‬‬
‫כ ט )כט( לרבאה‪ ,‬בריש כצ״ל ככל‬
‫ל׳ משיחה‪) ,‬ובמתורגמן‬
‫הביאו בד׳ ובכי והוא טעות ובחי וביט‬
‫לזכאה בז״ן(והיא פשוט כמו פפי׳הרשב״ם‬
‫למשחה להתגדל ‪:‬‬
‫ל )ט( קטורת בוסמין נוכראין ‪/‬‬
‫ובתיב׳׳ע בוםמין דעממין‬
‫נוכראיןעי׳ באור ולפימ״ש הרמב״ןז״ל‬
‫בפ׳ קרח יש למחוק כל תיבת בוםמין אצל‬
‫קטורת שאינה לשמים ע״ש במיני‬
‫תרגימא ‪) :‬י( על קרנתא כמו קרטהי‬
‫לעיל רק שזה‪ .‬משקל זכר וזה משקל‬
‫שאין ‪-‬בו רוח חיים‬
‫דבר ‪,...‬‬
‫כל ‪. . .‬‬
‫נקיבה כי ״‬
‫זכרהו ונקבהו עכ״ז היה יותר ראוי להיות בענין אחד רק שקשה לשבש‬
‫ובעל האזג״ר לא הביא ניסחת ספרים המדויקים בזה ‪ ,‬וכן‬
‫הספרים‬
‫בתרגום ועשית קערותיו מגיסיהי‪ ,‬וכן כפותיו בזיכוהי‬
‫תרומה‬
‫בפי‬
‫אף שקערה וכף בכ״מ לשון נקבה קערה אחת כף אחת בפ׳ נשיאים‪ ,‬וכן תרגומם ‪/‬‬
‫ונראה כי ההפרש הוא רק בין התמונות כי הכולל יבא מן הנפרד הפשוט קרנא‬
‫אבל בזה הוא כמו על כל אחת מהקרנות שלו ‪ ,‬ולכן יבא בתמונת המפריט‬
‫קרנתא ועי׳ מ״ש עוד ע״ד הזה בהפרש התר׳ בל׳ מלאכה בפרשת תשא ‪:‬‬
‫מר‬
‫‪t‬‬
‫)כג( מר‬
‫לחם אבירים תשא ל שמלח נר‬
‫מירא דכיא ל )יג( מחציה השקל ‪ ,‬סלנות‬
‫דרור ‪,‬‬
‫סילעא‪ ,‬ל׳‬
‫)אולי לדעח‬
‫המתרגם כמו זהר שנזרה מן הפסולה הרמנ״ן ז״ל‪ ,‬ננ' כיאור ‪ ,‬ונראה לענ״ד‬
‫שלו ונשאר נקי או שהוא פשוט מל׳ הרוה להוסיף על רנריו‪ ,‬כי נמהלה שקלו מטבע‬
‫כמו וקראהם דרור‪ ,‬והטעם כמו מור של השלס‪ ,‬וקראו החצי ממנה נשס מחצית ‪,‬‬
‫או בקע‪ ,‬ואחר נך שקלו המחצית ושיערו‬
‫דרור שבני חורין משהמשין בו ‪ /‬וכמו ממנה פי שניס וקראוהו סלע ! שהוא נמו‬
‫סלי חורי ‪ /‬ובה״י פהא נקיתא ‪ ,‬ע״כ סלא בא׳ מלי המסולאיס בפז‪ ,‬ומוה נלע״ד‬
‫הרגם לסי הענין בשם התואר שהוא עוד בי השס רינר מה שהיה בתחילה עיקרו‬
‫מור הנקי‪ ,‬וכאשר הרגם אדמה קדש ‪ ,‬שס המחצית שהראה הקנייה למשה מטבע‬
‫מקרא קודש בהואר קדוש )עי׳ מש״ש(‪ ,‬של אש וזהו ל׳ ן י ךי‪.‬נר כמו של אש‬
‫וכן הרגם אה בגדי עשו בנה הנדול נארמית‪ .‬ונשאר השס נס אחייב למחצית‬
‫החמידוה בלשון דכייהא ‪) :‬כד( מ ל א השקל שהיה נימיהס )אנל נאמת שמו זו!(‬
‫הינא ‪ /‬הוסיף לשון מלא עס״י דרך וע׳ נסרק נ מ״ו דשקליס> ונקשו לשקול‬
‫לשונו והיה ראוי להיוח מלי ביו״ד בלשון דינרין‪) :‬עו( העעיר לא ירבה ‪ r‬דעחיר ‪,‬‬
‫ארמית ‪ ,‬וכן מלא ב־הי מלי ביהיה ‪ ,‬מאשר לא תרנס עתירא ומסננא ‪ ,‬נראה‬
‫כי נא לשלול נל הרוצה להתנדנ יותר או ‪-‬‬
‫וכן הוא בה״י)יחזקאל מ׳׳ה( מלי הינח‪ ,‬רק‬
‫לסחות מהשיעור הקצונ‪ ,‬ולכ! היה מדוקדק‬
‫בהוספה אין דרכו לדקדק אחר לשונו נעיני מס שהוא ננוסחא לא יפני ולא יזעיר‬
‫דייקא )כמ״שנעו״א כלל נ( ועי׳ במשנה נתיר״ק‪ ,‬ולא כמו לא ירנה לוסוסיסנתרנוס‬
‫דעדיוח‬
‫לא יםגי כסת״ח כי נזה מוסנ על הנדכה‬
‫שלא תהיה של זה מרונה ‪ /‬ושל זה מועטת ׳ וסי׳ כמי של העשיר לא ירכה ‪ ,‬ושל הדל לא‬
‫ימעט ׳ וטעס שנותו מל׳ הכתוכ ׳ להורות כי אין הענין תלוי נעשירות ודלות׳ רק‬
‫שדנר תכתונ נהווה‪ ,‬והעיקר שיה‪-‬ה יד כל ארס שווים נה > וכשעלו מן הגולה היו‬
‫שוקלין דרנוכות נמפורש נפי א׳ מ״ד דשקלים אך לפי״ז לא יהקשר אל לשון לתת שאחריו‬
‫עי׳ כיאור‪ .‬ולכן יש לקיים ניקוד הספרים האחרונים נפת־ז לא‪:‬םני ולא ‪:‬ועיר‪ ,‬רק‬
‫־עתיר סי׳ מי שהוא עשיר ור״ל כעני! זה שרוצה לתת יותר ‪ ,‬וכן ודמסנן‪ ,‬ולאו דוקא‬
‫עשיר ועני ממש ‪) :‬יט( ורחצו ויקדשון ו כל לשון רתיצה מתורגם בלי סחה׳ רק נזה‬
‫שהוא למעלות כהונה ובבאס אל הקודש מתירגס בל׳ קדוש )מהרמב״ן(‪ ,‬ובעברית‬
‫יש ג״כ הפרש כין הלשונות׳ כי הנא בלי טבילה יבוא אתריו במים בבי״ת סתוחה וזה‬
‫נא כלא שמוש‪) :‬כג( מי דרור הסיע מאות מירא דכיא‪ ,‬הרגש על ל' דרור‬
‫דכיא עי׳ ניאור‪ :‬מתקל‪ ,‬היסיף ככולן לשין משקל לקוצר לשון הענרי שנמשך‬
‫אל הנא׳ נפסוק שאחריו כשקל הקודש‪ :‬וקנמן בשם תרגם‪ ,‬וקנהנוסמא ו התפרש‬
‫בין ל׳ נשם ללי נושם! שנענרי‪ ,‬ט ב־צם נסגול‪ ,‬הוא תואר אל טינ הנשמים‪ ,‬כסי׳‬
‫רש״י זיל‪ ,‬איל בושם בתולס הוא שולל הקנה שאינו של נשמיס בלל וכפי׳ רש״י ז״ל ג״כ ׳‬
‫כ״ה בלשון המתרגם ז״ל וע׳ מ״ש להלן)פ׳ נ״ה(‪) :‬בה( רוקת מי־קתת מעשה רוקת ‪,‬‬
‫בוסס מבסס עובר בוסמנו ! הראשון הוא הואר על הנרקח ! והשני הוא נמו ההתסעל׳‬
‫וכמו מתנסס ‪ ,‬ונ״ה נתיונ״ע ואח״נ עינד טסמנו‪ ,‬שם האומנוח אל האומן > וע׳ מ״כ‬
‫נזה למעלה‪) :‬לנ( על בשר אדם לא יים־ לא יתסך נהתפעל נמו לא יוסך וע׳‬
‫ניאור • ובטתבוגתו‪ ,‬כתרגום ובדמוהיה ולא בלשון סכום‪ ,‬כמו מתכונת הלנניס ט‬
‫לאו‬
‫נר‬
‫׳‬
‫׳‬
‫שמלח גר תשא‪.:‬ל לא לחש אבירים‬
‫‪60‬‬
‫לאו דווקא לפי סכוס המשקל רק לפי ערך‬
‫שיהיה רומה לפי מדר‪ .‬ההין‪ ,‬כפי׳ רש״י •‬
‫‪ \h‬תעשו כטוהי! כוותיה ‪ ,‬ואח״כ אשר‬
‫ירקח ‪ /‬כמוהו‪ ,‬רכוותיה‪ ,‬וכן בכל ל׳ כמוהו‬
‫וכמוה החתום בד׳ דכוותיה דכוו־ה‪ ,‬וכן‬
‫כי אין כמוני״ רכוותי בר׳ ורק בזה הראשון‬
‫הוא בלא דליית ׳ שהיא במקום שי״ן או אשר‬
‫כמו שכמוהו‪ ,‬אשר כמוהו! והוא מורה‬
‫השתוות‪ .‬וכמו כלך אלל שכמותך בל׳ חז״ל‬
‫אבל בזה אין צורך‪ ,‬כי חוזר על לשין י‬
‫במתכונתה ור"ל בדמיונו וכן בתרגום ואהבת‬
‫לרעך כמוך כוותך‪ ,‬שהוא שווי האיכות‬
‫כלומר כמו שתאהב את ענמך‪ ,‬וכן בענין‬
‫דמיון ההסכמיי בדעות ! כמו כמוני כמוך‪,‬‬
‫כוותי‪ ,‬כווחך ‪ ,‬ומזה הוא יכ״מ בל׳חז״ל‬
‫תניא כוותיה כוותיה ררב מסתברא‬
‫וכדומה ‪ ,‬וכן י בכל דבר שהוא רק דמיון אל‬
‫הנושא בענין ‪ ,‬כמו והיית תרם כמוהו‪,‬‬
‫מתירנם כוותיה וכן למען יניח עבדך‬
‫ואמתך כמוך‪ ,‬כווחך ! אנל אשריך ישראל‬
‫מי כמוך‪ ,‬מתורנם לית דכוותך‪ ,‬פי׳ עור‬
‫נושא אשר כמוך‪) :‬לד( נטף ע׳רמב״ןשהעיר‬
‫על מה שתרגם אונקלוש־ נטף כלשון הכתוב ו‬
‫ועל לשון צרי תרגם בלשון קטף ‪ ,‬ולדעת‬
‫חז״ל ‪ /‬הצרי הוא הניטף מעצי הקטף ‪:‬‬
‫)לה( טםולח טהיר! מערב דכי‪ ,‬טי׳ רש״י‬
‫וביאור‪) :‬לו( ושחקת טסגה הדק! ותשח‪-‬ק‬
‫מנה ותריק ‪ ,‬נראה כי לשון הדק על דעתו‬
‫צווי‪ ,‬והוא״ו מן ושחקת מושך עצמו נס‬
‫אל לשין הדק‪ ,‬כמו והדק‪:‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫(‬
‫׳‬
‫‪t‬‬
‫(‬
‫לא )ד( לחשוב מחשביה ‪ ,‬לאלפא‬
‫דמדיות ‪ ,‬ולפי״זאין הכרחי למ״ש הגאון‬
‫כשנות אליהו רק הוא מדרך הלשון‬
‫בארמית ולא בעברית < כי בעניית‬
‫היה יכול לומר הין רק שחייב אלם‬
‫לומר בלשון רבו כמו שהיה שומע‬
‫הדברים מפי שמעיה ואבטליון בלשון‬
‫ארמית ‪ ,‬ולכן גם כשהעתיק התנא אל‬
‫לשון המשנה שהוא עברית הניח מלת‬
‫מלא ע יד הארמית וכי נמצא מלא העומר‪,‬‬
‫אולם מאשר לא הוסיף המתר' נם‬
‫בלשון ולוג שמן)ויקרא יד( מלת מלי ‪,‬‬
‫נראה כי דוקא בזה שבא אח‪ :‬השם הוא‬
‫צורך הלשון משא״כ כשיא קודם לו‬
‫וא״כ •שם לא היה צריך למלת מלא אם‬
‫לא כמ״ש הגאון ז״ל‪) :‬לא( יהי דין ל י ‪,‬‬
‫בתיוב״ע קדמי ‪) ,‬ועיין איג״ר ומ״ש‬
‫בתרגום אניהיס יראה לו()בראשית עז( ‪:‬‬
‫)לה( מ ע ר ב דבי לקודשא‪ ,‬וברוב הם׳‬
‫קודשא והשמיטו הלמ״ר מפני שלא‬
‫מצאוהו בעברי )אוגיייר( ‪:‬‬
‫‪r‬‬
‫ל א )ג( ובבל עיבידא ‪ ,‬אין זה‬
‫תרגום לשון‬
‫מעשה ‪ ,‬כי שם הוא עובךא ני"! ‪ ,‬וכ״ה‬
‫בפסוק ה׳ ובפי פקודי בענין ז ה ‪ ,‬אבל‬
‫להלן בעטן שבת מתורגם בלשון‬
‫עיבידתא ‪ /‬הטעם פשוט כי בזה הוא‬
‫כולל כל המלאכות ‪ ,‬וכן בכל לשין‬
‫מלאכה הבא עם לשון כל‪ ,‬אבל באיסור‬
‫שבת ר״ל במלת כל העושה בה מלאכה‬
‫על מלאכה אחת ‪ ,‬וכן שם ששת ימים‬
‫י ע ש ה מלאכה כתרגומו תתעבר )עי׳ נאור‬
‫שם(‪ ,‬ר יל כל מלאכה שתהיה ‪ ,‬אבל‬
‫בת־וב״ע גש במנין זה בכ״מ עיבידתח‬
‫כי יפרש גם בזה כמו בכל מלאכה בפרט‬
‫וכן תרגם אונקלוס בפי ויקהל לעני ן שבת‬
‫לא‬
‫אומני ן ‪,‬‬
‫עיין ביאור שנתי על הת־גוש הזה‪ ,‬ולא‬
‫ידעתי טעמו‪ ,‬וע׳ בהקדמה ס׳ נובא ל״א‬
‫שכ׳ כי טעמו פשוט עפ״י מה שתרגם מעשה‬
‫חושב ‪ /‬עובד אומן ‪ /‬והוא עפ״י ננאמר ו‬
‫)הובא בילקוט(‪ ,‬אמר ר״א מאי רכתיב‬
‫מעשה רוקס ננטשה חושב שרוקמין במקום‬
‫שחושבין‪ ,‬ור״ל שלשון חישב הונח על אומן‬
‫עיוני ‪ /‬וע״ש באריכות קצח! אבל לע״ד עוד‬
‫לא מצא די ביאור התרגוס הזז ‪ ,‬כי אץ •לשון זה מורה רק על החושי‪ :‬בעצמו במלאכתו‬
‫אשר ־\‪ f‬עושה ולא על המלמד לאחרים לעשות‪ ,‬אבל הנראה ‪.‬כי אונקלוש למד לפרש‬
‫‪P‬‬
‫לחש אבירים‬
‫תשא לא‬
‫לא‬
‫שמלת גר‬
‫לא תעשה כל מלאכה עבידתא ‪ /‬כי ר״ל כן עפ״י המפורש בפ׳ ויקהל כאותו ענין ‪,‬‬
‫איזה מלאכה שתהיה ‪ * /‬וההפרש ולהורות נתן בלבו‪ ,‬והוא חסר כאן אלא‬
‫העיקר כין עבידא ללשו; עבייתא ‪ ,‬שהוא פירושי של ולחשוב מחשבות הנא' שס‬
‫ג״כ ופי' הכתוב לסי דעת המתר'הוא פשוט‬
‫הוא שהאחר פשיע שם כללי והשני מפריס‬
‫שמלאכתם הית׳ רק מלאכת עיונית במחשבה‪,‬‬
‫ונמצא גס בעברי ע״ד הזה אימה אימתה‪ /‬וא״ת מה הועילו הוא מה שאמר הכתוב‬
‫עולה עולתה ‪ /‬ישועה ישיעתה ‪ ,‬אור ולהורות נתן בלבו‪ ,‬ר״ל שלמדו לאומנים‬
‫אורה )ועי׳ בהכוה״ק פ׳ בשלח פסוק לעשות‪ ,‬וע״כ תרגם בזה לסי העיקר‪,‬‬
‫תפול עליהם אימתה מ״ש ע״ש הרל״ש( ועפ״י המפורש במקום אחר כדרכו בקודש ‪:‬‬
‫וכן חוכמא חוכמחא וזה הוא ההפרש )י( ואת בגרי השרד ‪ ,‬וית לבושי שימושא ־‬
‫בין לפון בחוכמא תרגום ויענו‪ .‬בני ע׳ רש״י שהביא דברי המתרגם ׳ וסיים‬
‫יעקב את שכם ‪ /‬וכן בא אחיך כמרמה ‪ ,‬דבריו ואין לו דמיו; במקרא ‪ ,‬ואולי על דעת‬
‫וכין לשון בחכמה ובתבונה ‪ /‬וכן ובלכ המתרגם שרד הוא כמו שרת בחילוף‬
‫כל חכם לכ נתתי חכמה ‪ /‬על החכמה דטלנ״ת ‪ ,‬ויהיה מל׳ כלי השרת ‪ ,‬וכמו שהוא‬
‫)שפ ׳ בענין המלאכה( שתרגם בו בסירוש בכתוב‪) ,‬שמות ל״ט( ומן‪.‬‬
‫התכלת והארגמן ותולעת השני עשו‬
‫בחוכמתא‪ /‬יהבית מוכמתא והוא המפריד בנדי שרד לשרת י בקודש ‪ ,‬ולא‪ .‬ידעתי‬
‫גם בין לשון המתרגש על כלי חמם למת ביתו המפרשים ז״ל מן החילוף הזה‬
‫מכורותיהם שהי׳ עבדו בבורא‪ ,‬ובין אותיות המוצא אס לא מפני הניקוד המסור‬
‫לשק התרגום‪ /‬כיה׳ נלחם להם‪ ,‬בידינו ‪ ,‬אבל המתרגם מצאנוהו כי יפרש‬
‫ארי היא גבירחא דה׳ וכמו שהוא בכמה ענינים ננד הניקוד אשר בידינו •‬
‫בדניאל לי חיסמחא וגבוךתא‪/‬שהוא כמו וע״כ אין רחוק אבר על דעתו הוא כמו‬
‫החכמה והגבורה לשין נודע ועי׳ מ״ש בגדי השרת‪) :‬ין( שבת וינפש ‪ ,‬שבח ונח‬
‫למעלה בפי תרומה בלשון וצבע זהורי מפני מלת וינפש הוכרח לעזוב פעל שבת‬
‫תרגם תולעת שני לעומת סתם שני על פי העברי‪ ,‬כי כל הפעלים ממנו‬
‫שתרגם זהוריתא‪) :‬סו( חחעכיד ‪ /‬מתורגמים 'בלשון נח‪ ,‬ועיין מ״ש בפרשה‬
‫בראשית‪ ,‬בל׳ הכתיב וישבות ביום השביעי‪:‬‬
‫מלאכה ל״נ ובא יעשה בל״ז ‪ /‬כמשפע‬
‫)ית( כתובים באצבע אלחים ‪ ,‬באצבעא‬
‫הפעל שקודם לנשיאו‪ ,‬אבל המתרגם דה׳‪ ,‬ונתקשה בזה המורה הגדול)מורה‬
‫יתרגם בכ׳׳מ לפי דרכו בל״נולכן תרגם סס״ו( וז״ל בקיצור אומרו באצבע אלהיס‬
‫גם זה יל״נ )עי׳ ביאור( וכ״ה בלשון הוא כאומרו על השמים מעשה אצבעותיך‪,‬‬
‫הכתיב‪ .‬כי יהיה נערה בתרגום תהי‪ :‬אשר התבאר שהם באמירה‪ ,‬ובדבר ה'‬
‫בזיפא‬
‫שמים נעשו‪ ,‬הנה כבר התבאר לך כי ישאיל‬
‫הכתוב למציאות הדבר‪ ,‬לשון אמירה ודיבור‪,‬‬
‫שתדבר בעצמו שנאמר עליו שנעשה בדיבור נאמר עליו מעשה אצבע ‪ ,‬כן אומרו כתובים‬
‫באצבע אלהיס‪ ,‬דומה לאומרו בדיר אלהים ואילו אמר בדבר אלהים היה דומה לאומרו‬
‫בחפץ אלהיס בחפצו ורצינו‪ ,‬א‪*.‬ם אונקלוס נעה בסי׳ אל פי׳ זר ‪ ,‬ואמר כתובים באצבע‬
‫ה׳ ששם אצבע דבר אחר מצערף לשם שיהיה אצבע אלהים כמו הר ה׳ מטה ה׳ ׳‬
‫ואיני יודע מה הביאו לזה ‪ ,‬והיה יותר קרוב בתיקון במימרא דה׳ כמו שאמר נדבר ה׳‬
‫ונוי)רוצה‪.‬בזה שהיה כח נירא חקק הלוחות ברצון השם(‪ ,‬היתכן מציאות הכתב בלותות‬
‫יותר ממציאות הכוכבים בגלגלים כמו שזה ברצון ראשון ולא בכלי‪ ,‬כן יהיה זה ברצון‬
‫ראשון ולא בנלי‪ ,‬וכבר ידוע דברי המשנה עשרה דברים נבראו ובכללם הכתב מורה על‬
‫‪,‬‬
‫היות‬
‫‪02‬‬
‫ש מ ל ח גר‬
‫תשא‬
‫היות המכין מכתי הצומות ככל שאי‬
‫מעשה בראשית כולם‪ ,‬עכ״ל הנעים ‪ ,‬מה‬
‫נעמו דבריו ומה נאמנו‪ ,‬אבל מה שט !‬
‫האונקלוס נפלאת בעיני ט‬
‫‪F‬‬
‫תמתרנס פה מאומה י? ? י‬
‫'‬
‫מפ״י רצון הרנ ז״ל י ? י‬
‫דה׳‪ ,‬אמנה כל רואה ירתה כי דעת המתרגם‬
‫ע ל‬
‫‪15‬‬
‫ל א‬
‫א ש‬
‫לח‬
‫ו ל י‬
‫ל א‬
‫ר ג ס‬
‫םי‬
‫‪0‬ה‬
‫י‬
‫מ‬
‫א‬
‫ה‬
‫ע ש ה‬
‫‪n‬‬
‫ב מ י מ ר א‬
‫פ‬
‫כ י‬
‫ב נ נ ל ו‬
‫לב‬
‫לחם‪.‬אבירים‬
‫עיין רש״י ‪:‬‬
‫ל ר )ד( ב ז י פ א ‪,‬‬
‫)ו( נכסן‪ ,‬בקמץ כצ״ל‬
‫״"‬
‫ובי״נ נכסי! והוא טעות )אוג״ר( ‪:‬‬
‫)ח( ב פ ר י ע ‪ ,‬תרגום לשון מ ה ר ‪. ,‬ומהרה‬
‫בשמות ‪1:1‬א כלשוןחז״ל למפרע‪ ,‬ובא‬
‫ע ם תום׳ ב׳ כמו ב מ ה ר ה ‪ ,‬והוא מנין‬
‫‪4,‬״^'‬
‫‪ .‬״ ״‬
‫_״״‬
‫״‪1‬‬
‫‪£f*f‬ר ר ?‬
‫™‬
‫'‬
‫י י י‬
‫ת‬
‫א ת‬
‫‪P‬‬
‫‪1‬‬
‫״־‪E ,11,‬‬
‫?‬
‫‪ v °‬׳‬
‫הגדול ז״ל אשי עיני ר י '‬
‫האבן מ ף ההנשמה יצאו מיס• רעים ושתה מ ב ט ל ם ד ר הראוי‪ ,‬וכן למפרע הוא‬
‫העם חלילה‪ ,‬ועל כל אלה הזהירו חז״ל ‪ .‬הפך ה ם ד ר נון המאותר אל הקידם ‪,‬‬
‫באמנס אתנו באמרס תכמיס הזהרו אבל הפעל מחומם בלשו; אחה ‪:‬‬
‫בדבריכם וכו׳‪ ,‬כי אס היה מתרגם במימרא )יב( מ ן ב י ש ח א ד ח ש י ב ח א ‪ ,‬ובםון!‬
‫דמלל‬
‫דה' היה משמעו שנעשו בצווי השי״ת ‪,‬‬
‫כמו עפ״י ה׳‪ ,‬והכתוב בא באמת לתאר‬
‫הכתב עצמו שהיה מעשה אלהיס כאמור במקום אחר‪ ,‬והמכתב מכתב אלהים הוא‬
‫תרות על הלוחוח ‪ ,‬כי כל העם רואים את הכתב עצמו כי נורא הוא ‪ ,‬וכמאמרם ז״ל‬
‫במ״ס וסמ״ן שבנס היו עומדין‪ ,‬וענין אומרו באצבע אלהיס הוא כמו במכתב‬
‫אלהיס ׳ וכאשר לא יתכן לתקן שס כן לא יתכן פה‪ ,‬ואין זה דומה למעשה שמיס‪,‬‬
‫שאמר עליהם בדבר ה׳ שמיס נעשו‪ ,‬כי לא יעעו במאמר הזה לומר כי מעשה ידי‬
‫אדס המה רק שנעשו עפ״י דברו‪ ,‬כמו שמכל לומר על הכתב שהוא מעשה ידי אדם ‪,‬‬
‫והנה לשון נדנר ה׳ מורה על היות הבריאה בדיבור בעלמא‪ ,‬ובתשצו ורצונו לנד‪ ,‬אבל‬
‫לא יורה הפלגת המעשה‪ ,‬אנל כאשר נא להפליג מעשיהם אמר נס הוא נמליצתו ‪,‬‬
‫כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירת וכוכבים אשר כוננת‪ ,‬ומי לא יבין את זאת‬
‫כי לשון אצבע ה' הוא מליצת ההסלגה כמו אצבע אלהיס הוא ‪ ,‬שאמרו המרעומיס אל‬
‫פרעה‪ ,‬ואס היה דעת המתרנס בלשון אצבע שהית כת נברא כמו שחשב הרב ז״ל‪,‬‬
‫היה אומר באצבע מן קדם ה׳ כמו שתרגם שם אצבע אלהיס מתא מן קדס ה׳ ‪,‬‬
‫והדברים עתיקים ‪:‬‬
‫לב )י( הניחה לי‪ ,‬אנת בעותך לא תרגם בלשין צלותך כמו ויחל וכל לשון‬
‫תפלה ‪ ,‬אולי מפני שבלשון בעותא משותף‪ .‬בארמית גס‬
‫לשון רצון‪ ,‬כי הוא תרגום לשון נקשה בעירי‪ ,‬כמו ויבקש להרוג את משה ור״ל‬
‫כי הבין השי״ת שרצון משת להתפלל אף שלא התפלל עדיין כמו שהוא בסי׳ רש״י ז״ל ‪,‬‬
‫וכ׳׳ה במשל מז״ל משל לאוהבו של מלך שהיה יושב לפניו ברכות ל״ב‪ ,‬שהיה המלך מבין‬
‫מה שבלב האוהב‪ ,‬וע״כ אמר לו ואעשה אותך לגוי גדול נגד‪ .‬מה שהיה בלב משה‬
‫להזכיר את השבועה להרבות אותם ככוכבי השמים‪) :‬יב( והגחס‪ ,‬ואתיב מן בישתא‬
‫דתשבת ‪ ,‬לא אמר בקל ותיב כמו הקודם שוב כי כן לשון •הנתס בא בלשון התסעל‬
‫)אנל הוא מבנין נפעל עי׳ ביאור בראשית( כמו השער והיה ראוי לתרגם ג״כ בהתפעל‬
‫איתתב מן בישתא רק ששינהו להפעיל מפני שלא יתכן בעניין לשון גחמה עליו ית׳ ‪,‬‬
‫כמו‪ .‬שכתוב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם‪ ,‬אמנם הוא פלא יועץ ומפליא‬
‫עצה על המחשבה מחשבה אחרת טובה כמו שפי׳ רש״י ז״ל התעשת מחשבה אתרת עונה‬
‫כמו להיטיב להם ‪ ,‬והמציא רועה נאמן גס הוא בתפלתו תרשה ואמר זכור לאברהם‬
‫אשר נשבעת כל אלה יהיה סיבת הנתמה ‪ ,‬וכן היה וינתס ה ׳ ‪ ,‬והנה לא תיקן המתרגם‬
‫הלשון‬
‫^‬
‫לחפ אבירים‬
‫תשא לב‬
‫לב‬
‫שמלת גר‬
‫דמלל ‪ ,‬ובי״ג בשניהם לחשיבהא דחשיב ‪ /‬הלשון שס ותרגם בקל והב וגס לא הוסיף‬
‫ועול נוס׳ דמלילחא למליל ועי׳ אוג״ר בו לבון מימייה כמו שהוסיף בלשון וינחם‬
‫ומ״ש בעו״א כלל ב׳ ציון י ט׳ ‪ :‬ה' ט טבה ית האדם בציץ‪ ,‬הוא הדני‬
‫אשי כהנחי בעו״ח כלל עשירי ציון ה׳ כי‬
‫)כב( ארי בביש‪ ,‬ובי״נ ארי ביש ונתב יק הנהמה וההמלכה בלא טעם ע״ד בני‬
‫האוג״ר כי כן נכון להקל הכוונה כדרך אדם שהם מנזבין ומהמלכין מעצמם בלי שוס‬
‫אוגקלוס‪) :‬כח( לאםבוחהון‪ ,‬ובנויסחא טניס ‪ ,‬לא שייך לומר על הבורא ית"ש ‪,‬‬
‫שלפני הרמב״ן לאפקא שום ביש )ע׳ אבל הנהמה התלוי׳ בשנוי מצד מקבלי הפעולה‬
‫במנ״ח(‪) :‬כס( קריבו קורבנבון‪ ,‬כ״ה נהשונה או נתפלה יתרצה הנורא יה״ש‬
‫בכמה נום׳ וכ״ה בחיוב״ע וכן לרך וניס על הרטה אין זה חסרון ניוקו יח׳‬
‫אוגקלוס לחרגם כל ל׳ מלוי יל בלשון והנה הרגם לשון על הרעה נימס שממנו‬
‫הקרבת קרבן ובכל נוס׳ שלפנינו קריבו מן נישתא כי אין לשון חונ נארמיח תרגום‬
‫ירכם קורבנא)וע׳ אוג״ר(‪) :‬לר( וביום של ניס נאמת נמו שהרגם על מלת ויתנחם‬
‫אסערותי‪ ,‬ובמתורגמן העתיק יומא )נסי נלק( והיינין ומתמלכין ׳ ונל׳ המלנה‬
‫שייך לשון על כמו וימלך לנ׳ עלי אנל על‬
‫ראסערותי‪ ,‬ובל׳ זה נכלל לשון בקור ולי‬
‫לשון תוב בהוא שוב נענרי לא יתכן רק‬
‫גמול כמו בלשון פקר בעברי ‪ :‬היחס שממנו נמו שוב מחרון הקודם ‪ ,‬וזהו‬
‫)לה( דאשחעבידו‪ ,‬מל׳ שעב ל ההפרש נין ‪.‬לשון היינין ומתמלנין בס‬
‫בארמית שהוא לפי רעת המרפא ל״א כמו פי׳ לפעמים הס מוזרים מן הדנר ומכניס‬
‫הפעיל נשבה ממנו בגין שפעל וחברו תותי כמקצת ולפעמים נמלכים לגמרי על‬
‫תפעל תרגם הבינוני משעבר הפעל מה שעשו‪ ,‬מה שאין נן הנורא יתי שמו‬
‫אשתעבל הת׳ בין השי״ן ובין פ״א הפעל לשון המלכה לא יאות אליו כלל ונלל הלילה‬
‫ע״ש §ק״ד פרק י״א‪ ,‬אבל ללעת הרב אנל השנוי מפני הענין מצד המקנל‬
‫מוהר״י יטלש במבוא פ״ח בהערה הוא יתנן גס עליו יה׳ שמו לומר וינחם והנן‬
‫בכלל המרובעיםע״ש בהערה ומה שהשיג נדנרים כי לא נמצא לשון נחמה על הש״י‬
‫על בעל אוצה״ש בל׳ שחרר וע׳ גם מ״ש אשר יתורגם י נלשין המלכה! ואולי מטעם‬
‫הזה לא הוצרך להוסיף בזה מלח מימרא כמו‬
‫בל׳ שחום תרגום חום העברי בלח״א בס׳ בראשית במלת וינחם ה׳ כי עשה אח‬
‫פ׳ ויצא ובמאמר פלג אלהים ציון ח ׳ ‪:‬‬
‫האדם כי כבר תיקן טנינו ביחס שממנו הנא‬
‫ופרסיה‬
‫אתריו מה שאין כן שם‪) :‬טז(" חרות על‬
‫הלוחות‪ ,‬מסרש‪ ,‬ראה איך שמר אונקלוש את לשונו ולא תרגם את המלה כמשמעה‬
‫וכמו שהוא ביוב״ע הקוק ומפרש כי נראה בעיניו כהגשמה לתאר המכתב אלהיס בלי‬
‫תקיקה והסתפק בלשון מפרש לבד‪ ,‬וכן הוציאו מז״ל המלה ממשמעותה ודרשו‬
‫בו ‪) :‬יז( את קול העם ברעה‪ ,‬כד מיבבין‪ ,‬עי' רש״י ז״ל שאמר‬
‫מריעים ושמתיםוצותקיס‪,‬אבל לשון מיננין הוא לשון יללה‪.‬כמו פסירשו בגמ׳ מלשון‬
‫ומינב אס סיםרא‪ ,‬ונתיונ״ע מינבין בתדווה ועיי מה שכתב עליו המפרש ‪/‬‬
‫ואלולי דמםתסינא ה״א שצ״ל כןרנוס כד מתייכין בי הוא קול ענות האמור נכנין‬
‫ותרגומו דמתייכין והוא הנאמר כענין ויקומו לצחק שתרנומו למייכא ‪ /‬אמנם מאשר‬
‫מצאנו כי כל לשון הרועה מתורגם בלשון ינבא אף גס תרועה של שממה כמו הריעו‬
‫לה' נל הארץ ענדו את ה׳ כשמתה‪ ,‬וכן יתרועעו אף ישירו )תהליס ס״ה(‬
‫מתורגם מתייבבין )ועיי רש״י ר״ה ד' ת' ע״א ד״ה יתרועעו( נראה מזה‬
‫כי עיקר לשון ינבא הוא כמו תרועה על הרמת קול‪ ,‬אס לשמחה‪ ,‬ואס‬
‫ליללה‬
‫שמלת גי‬
‫‪04‬‬
‫תשא לג‬
‫‪.‬לחם אבירים‬
‫ליללה רק שבגמ׳ למדו על יום התרועה אשר לג )‪ (r‬ופרסיה ליה ‪,‬‬
‫מתורגם בלשון יבבא מאמו של סיםרא‬
‫הכגוי רגיל‬
‫שהוא בכוחי או יליל מן הסברא ׳ כי ירייה אצלו וכמו כן בפי לך ויכו אהלו וכן בפי‬
‫כל מה דכייף אינש עפי מעלי או אף למ״ד וישלח ופרסיה למשכניה וכן בצדק השפוט‬
‫דפשיע מעלי עכ״פ איננו תרועה של תדיני׳ ויעזוב בגלוושבקיה ללבושיה וכן‬
‫שמחה!‪.‬ולכן יפה הוסיף היוי״ע בזה מלת י מזה ואהבת לרעך ותרחמיה ‪ /‬ואין צורך‬
‫בחדוה‪ ) :‬ך( הי־״פרקו‪ ,‬פריקו הסב מן‬
‫ההחפעל אל פ״ע כמו והתגלח והתורה אל מה שכתבתי בעו״א כלל ציוןה' בהערה‪:‬‬
‫שתרגם ויגלח ויורי כי אין פעל החוזר והוי כמוונםיב הקורם לי ‪ /‬איל במם'‬
‫בארמית וכן יאמר קעיל בלשצר במקום שלפנינו הוא ויהי ואח״כ והיה כצאת‪ /‬והוה‪,‬‬
‫אתקעיל‪ ,‬אנל למעלה )ני( בכל הניסי ‪.‬ונראה לפי המס' הזאה כי מוסב על לשון‬
‫ואתפריקו וניונ״ע גם בס פריקי כל עמא יקח אה האוהל והיה כל מבקש ה'‬
‫והוא הנכון‪) :‬צה( לשמצה בקטיהם ‪) /‬שזה היה בדעתו של משה(‪ ,‬יצא ואח״כ‬
‫לאסנותהון וני׳ בדריהון פי׳ ל׳ נקמיהוי וה־ה כצאת הוא ספור שהיה בעבר ‪ /‬רק‬
‫מלשון והנה קמתם ת־‪.‬ת אנותיכם )נמדנר כדבר שהיה כן תמיד ע״ז שייך הבינוני‬
‫לנ(‪) :‬לנ( אם תשא יט׳‪ ,‬הת־נוםה!ה כצאת כד נ פ ק ‪ ,‬בבא כד עליל‪/‬והביטו‪/‬‬
‫כמו העירי ובתיוי״ע הוסיף מלת שניה ומסתכלין וכן כולם אבל בדבר שלא היה‬
‫לבאר קוצר העירי איל‪ .‬לדעת הרמב״ן ז׳׳ל רק פעם אחת לא יבא בבינוני כמו לקיחת‬
‫שפי׳ כין כך ויין כך אין המקרא קצר ואולי‬
‫כן ־עת אונקלוס‪) :‬לה(אשר עשו את העגל‪ ,‬האוהל ונטותי ולדעת הראב״ע והרשב״ם‬
‫דאשתענידו לעגלא׳וכן נמצא עוד־לשון עשו ז״ל הלשון יקח הוא עתיד במקום עבר‬
‫שתרגם נל׳ שענד ואת הנפש אשר עשו נתרן כינו לקח‪ ,‬וכן היה נראה לינרום נס‬
‫דשענידו לאוריתא והנראה שיפרש עשו בחרמם לשין יקח ונסב בעבר כמו‬
‫נמו ענדו ‪ (1‬נמו שיתירגס בנל מקום לשון ופרסיה כאשר הוא בחיוב״ע וכן תרגם‬
‫עשה בלשון ענד נארמית‪ ,‬ובלשון ענודה הרחק בלשון ארחיק ‪ ,‬שהוא על דעתו‬
‫נמצא הקל על הנענד נמו ענדו את בדרלעומ׳ פעל ע ב ־ ‪ ,‬ואין כאן בלכול זמנים כלל׳‬
‫וגם על העובד נמו נל אשר עבדו נהם וראה כי גס רש״י ז״ל אף שפי׳ לשין יקח‬
‫נפרך‪ ,‬וע״נ הרגם נזה מלת עכו בהווה ‪,‬יוכן ונטה‪ ,‬וקרא ולאיזכר מלח‬
‫אשתעידו על מעיד ושם דשענידו לפי והיה הראשי! רק בשני אמר והיה לשון‬
‫העני ן ולא תרגם נשני המקומית נלשון‬
‫פלתמפני שהכתוב הוציאם בלשון עשי׳ ולא הווה‪ ,‬ע״כ אין לזוז מגי׳ שלפנינו כזה‬
‫בלשון עבודה העירית אשר היא המתורגמת ויהי‪ :‬ומלל ורש׳יי גורס ומהמליל‪ ,‬ו;״ה‬
‫בי״נ‬
‫בלשון פלח שהיא ענודת ענד וכדומה ואשר‬
‫לא תרגם בפשוע על העשי׳ ממש כבר כתב הרמב״ן ז״ל כי האונקלוס לא יתן‬
‫בתרגומו‬
‫כפילת‬
‫כ‬
‫‪ (1‬חיל ידידי מלווי הרנ מוהריי גמהיקני׳ אחרי רואו הדני ים האלה ‪ :‬כ‪1‬אש נתיתי נניאיייס יפנים‬
‫שלי לס׳ מלניס ילא נושס עדנה מאפס מקים‪ ,‬מ׳נ י‪:‬ו לינ ויהיו עישיס להס ילא פירש מה עשי יסמן רק על‬
‫םמיגן שהיא מעשה ענידתם עי׳ נאיר‪ ,‬יאדמה נ׳ מישים פה‪.‬נמי עי‪:‬דים‪ ,‬יכן עישיס יגי׳ עשי את וגי׳ נשלשה‬
‫פסיקים הקידמיס ‪ ,‬פרישם עינדים יגי׳ ענוי יגי'‪ ,‬ינאמיר נפסיק'שאתי! אלסיהס היי עינוים‪ ,‬יכמי שנא‬
‫גמקרא ענד שמירת עשה יענדי זנת ומנתה שפי׳ ועשי‪ ,‬יכיר מענדיהס כמי מעשיכם‪ ,‬יכן מניוש הצדקה‬
‫נפל מעשה ה!דקה )עי׳ שרשי רדיק( ‪ ,‬נן יתכן גם להפך בינא עשה תמורת מנד‪ ,‬ינימס ויהיו עושים להם‬
‫פי׳ נהגי ?נמית מנדי נעד העם‪ ,‬אי להם מוסנ על האלילים שיכר עניל הנעים ‪:‬‬
‫לחם אבירים‬
‫ת ש א • •לגי ל ד‬
‫שמלח גר‬
‫לג‬
‫בתיוב״ע‪ ,‬וכן בפסק‪ .‬שאח״ז‪ ,‬ואף‬
‫שבכל לשון וידבר חממו עפ״י י פשוש‬
‫ומלל‪ ,‬עיי מ״ש במאמר משכיוח כסף ‪:‬‬
‫)סז( משנן מ ב ל ע מ א ‪ ,‬ובי״נ משנין‬
‫ביו״ד וכן עיקר‪ ,‬וברוב ספרים משני‬
‫והוא סעוש )אוג״ר( י‪ :‬בשמא דה׳ וכן‬
‫למשה וירךא בשס ה' בשמא דה׳ ‪,‬‬
‫ובי״נ בשמא ה׳ וכ״ה‪3.‬ם׳ יא״רואוג״ר‬
‫וסיים דבריו ולא לאיש כמוני להכריע‪ ,‬לג )ג( בי לא אעלה בקרבך‪ ,‬ארי‬
‫לא א‪:‬‬
‫וכן אומר גם אני אבל ההפרש בין שכינתי‪ ,‬התרגוש הוא כמעט הפך נון העירי‬
‫הנוס׳ עי׳ מ״ש בריש פ׳ וארא בשמלה‪ :‬כאשר התעורר יזה ה ;וגייר בנתיבותיו ‪,‬‬
‫אמנם הוא מאשר מציגו כי הבראת השכינה‬
‫ל ד )יג( אגוריהון‪ I‬׳ מלשון יגר בתחתונים מתוארת נלשין ירידה וירד ה׳‬
‫שהדוחא‪ ,‬כי על הר סיני וירדתי ודברתי אתך מכיל‬
‫המזבח עיקרו גל של אבנים‪) :‬יד( קנא הכפורת וסילוק השכינה מתוארת בל;ין‬
‫שמיה‪ ,‬ובס׳ יא״ר ע״ש מסורח החרגם גילי' ויעל אלהים מעל אברהם וכן הוא‬
‫קנא שמו כלשון הכתוב )אוג״ר בס׳ בזה והוא לשו! סלוק והיי בקרבך הוא במקום‬
‫משפעים( וכןאל קנא הוא עי׳‪.‬מיש בפ׳ לך המ״ס מקרבך כמו והנותר משר וילחם ‪,‬‬
‫)בראשית ייל י״נ( בלחם ־ובשמלה י‪ :‬או שהוא במקום אשר כמו וכל ‪,‬חנם לי‬
‫)כ( וחנקפיה‪ ,‬ובעברית חגים ינקפו ‪ /‬בכס כתרנומו שם דבכוןיראה בתיי״ב ומ״ש‬
‫כמו יערופו)הפרחון(‪ :‬ויכא( בזרועא עליו המפרש • וע״ש שהפריש הרמבמ״ן ז״ל‬
‫ובחצדא‪ ,‬בתיוב״ע ברידיא‪ ,‬לפי )שמוה( יש לפרש גם בזה כי יבא היי‬
‫לשון הכתוב‪ ,‬אבל לאינקלוס נראה שהוא תמורת המ״ס בבחינה הנשארת עוד בקרבם‪,‬‬
‫מהשראת שכינת עוזו ית״ש אשר הופיע‬
‫על הזמן שיקרא ע״ש הזריעה והקצירה עליהם בעת מ״ת וזה טעם תרגומו של‬
‫וע״כ הוא בשמוש הב׳ ולא במ״ם יונתן אשר אמר ברם וכוי ‪ /‬פי׳ כי יהיה‬
‫מזרועא‪ ,‬ומחצדא‪ ,‬ועי׳מ״שגפ׳ ויגש עוד שכינתו עמהס איל לא כשהיה בתחילה‪,‬‬
‫בל׳ אשר אין חריש וקציר‪) :‬כב(כמפקא ויש עוד להעיר בדברי המחמם אשר תרנמו‬
‫דשחא‪ ,‬לפי לשון תקופת היה ראוי לשין אעלה ׳ כאלו היה נקיי אעלה בהפעיל‪,‬‬
‫במקפא‪ ,‬ונתחלף ממה פאננר במקום אשר ולמה לא תרגמו ארי יסתלק כתרגום ויעל‬
‫בצאת השנה או ברצין המתרגם להשוות אלהיס מעל אירהס ‪ ,‬ואסתליק ‪ ,‬וגס למה‬
‫הלשון‪) :‬לנ( בית אפי‪ ,‬עי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬לא יתרגמו בלשון יקרא ‪ -‬כמו שם‪ ,‬או‬
‫ומ״ש בעו״א כלל ג ׳ ‪) :‬לד( מעדי‪ ,‬בינוני שיתירגס שם בלשון שכינה כמי בזה‪ ,‬אך‬
‫פיעל אבל תרגום לא ימיש מתון האוהל סוד ה' ליראיו‪ ,‬להפריש ב־ן השמות‬
‫הקדושים האלה ולפי השמות כן הניח‬
‫לא עדי פ״ע ומלשון‪.‬ביחימ״אהשהיה המתרגם גם הפעולות אשר גיליהס ועיין‬
‫כמדת הפנים‬
‫ובתיוב״ע םודרא ביאור‪ ,‬ובין תבין אשר לקטתי מדבריו‬
‫עי׳ ביאור ‪, :‬‬
‫‪.‬הנעימים ואת אשר הוספתי על דבריו לקח‬
‫טוב למען באר אח דברי המהרנס יעז־״ש‪:‬‬
‫)ה( רגע אהד ‪ ,‬שעה וכן כל לפון רגע מתורגם שעה והוא הפך מן העירי‪ ,‬כי‬
‫רגע לשון מרגוע ומנוחה*(» ושעה הוא מן וישע ה׳ אל הבל‪ ,‬ועל כי הזמן הוא‬
‫מעורב‬
‫טיח‬
‫פעולה׳ אהת לשנים‪ ,‬יאשר עשו‬
‫בתרגומו ‪:‬ול!‬
‫אשר עפה אהרן ‪) /‬ור״לבדבורא־״( אבל‬
‫למעלה פסוק ח' תרגם לשון עשו בלשון‬
‫עבדו כמשמעו כי העש ע״ישליח נקרא‬
‫עושה ג״כ כמו שמצעו כמה פעמים ויעש‬
‫ע״יצווי‪ ,‬וכן בתרגום וכל אשר עושים שש‬
‫הוא היה עושה! תרגם על מיניריה היה‬
‫מתענר‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫*( א מ ד ה מ ב ק ד רגע לא מלשון מניחה כ‪ eft -‬מלשין רגע הים סיירו‪:‬ונדו לגלים רניה‪ ,‬עירי רגע‬
‫יימאס ג ״ נ קרע לגזרים ‪ ,‬וגזרה אחת היא נמו דקה מן הרקה ווה גס פירש מ‪;-‬יע־‪ 1‬׳‪.‬‬
‫‪6G‬‬
‫תשא לד‬
‫שמלח גר‬
‫מעורב מן נקודת המנוחה ונקודת התנועה‪,‬‬
‫לכן כנהו העברי ע״ש המרגוע‪ ,‬והארמי‬
‫ע״ש התנועה עי׳ מ״ש בזה רש״ס חלק ת׳‬
‫יריעה א׳ מוברת ג ׳ ‪ ,‬ובחלק כני יריעה ח׳‬
‫הוכרת ד׳ וכזה הוא גס ההפרש בין לשון‬
‫העברית ללשון הארמי בלשון בין הערבים'‬
‫עי׳ מש״ש נס׳ נא‪) :‬ז( כלנייקשה׳‪,‬נל‬
‫דתנע אולפן כתרגומו ותלך לדרוש את ה׳‬
‫כי דרישה ובקשה נינינס אהד ומלת והיה‬
‫הרגם והוי ובי״נ בעתיד ויהי ולא בלשון‬
‫הוזה כפי׳ רש״י זיל! כלומר בכן יהיה‬
‫שעשה כן בכוונה‪ ,‬אנל א״כ ראוי לתרגם‬
‫גס מלת יצא בלשון עתיד יפוק )ועי׳‬
‫אין פניך‬
‫)טו( אם‬
‫אוג״ר(‪:‬‬
‫הולכים ‪. ,‬בתרגום מהלכא ביננא ‪ ,‬הוסיף‬
‫תיבות ביננא לקוצר המקרא וכמו שהוא‬
‫בפסוק שאחריו בלכתך עמנו אך התליף‬
‫לשון עמנו על לבון בינינו ‪ ,‬עס״י מאייר‬
‫במקום אתר ילך נא ה׳נקרבנו‪ ,‬כי ה׳ אלהיך‬
‫מתהלך בקרב ממניך וק״ק שלא הוסיף כמו‬
‫כן בפסוק שלפני זה‪ ,‬שכינתי תהך‬
‫ניניכון או עמכון‪ ,‬ונראה שאין נו צורך‬
‫מפני הנאמר שם והנחותי לך שהוא הנרצה‪:‬‬
‫)יט( וחנותי את אשר אחון ורחמתי את‬
‫ואחין למאן ואת השני תרגם בלשון‬
‫על כי זהו המפריד בין לשון רתמנות‬
‫ובין לבון אהבה ‪ ,‬אשר בתרגום ג״כ בלשון‬
‫רתום‪ ,‬רק שלשון רתמנות הוא בלשון על‪,‬‬
‫ולשון אהיה בשמוש הלמ״ד‪) :‬כא( הגה םקום‬
‫אתי ׳ הא אתר מתקן! הוסיף לשון מהקן ו‬
‫כי בלא זה אין לו ביאור והתקשרות ללשון‬
‫אתי ‪ ,‬אלא שהוא כמו מקום מוכן אתי ‪,‬‬
‫ועי׳ מ״ש בס׳ בשלת בתרגום מכון לשבתך‪:‬‬
‫)כב( ער עברי עד דאעבר ‪ /‬לא הוסיף בזה‬
‫׳‬
‫׳‬
‫שמלח גר־‬
‫לאמר עד דיענר יקרי כמו בעבור כבודי •‬
‫כי לשון עברי זה איננו כראשון כי הוא‬
‫מהפרש כמו ניהס שאליו שיבא הכבוד אל‬
‫המקום‪ ,‬משא״כ זה מהפרש כמו ניחם‬
‫שממנו שעבר והלף מן המקום! וכלשון סור‬
‫בעברי ולזאת לא יתכן בלשון לאמר עד יעבר‬
‫יקרי כמו כלא יתכן בפסוק שאחריו בלשון‬
‫והסירות־ אשר ע״כ הוצרך להוסיף בס מלת‬
‫דברת • )וידידי הרב מוהר״י תומר כי על‬
‫דעתו יתכן שמלת דאענר הוא יוצא ומתובר‬
‫ל׳ואטלי נפסו׳הנא שאמ׳שס דברת יקרי(‪:‬‬
‫)כג( והסירותי כפי‪ ,‬ואעדי ית דברת‬
‫ירר׳ ‪ ,‬עי׳ רש״י אבל לא סירם לנו טעם‬
‫שניתו את תרגומו מלשון ושכותי כסי‬
‫כתרנס ואגן במימרי‪ ,‬והוא מסני שלא יאות‬
‫על לשון והסירותי‪ ,‬ולשון דברת יקרי הוא‬
‫כנגד מלת כבודי שתרגם יקרי וכנגד מלת‬
‫מימרי שבססוק הראשון‪ ,‬כי הנהגתו הוא‬
‫מאמרו ית״ש ‪ :‬וראית את אחורי ‪ ,‬ותחזי‬
‫ית דבתרי ודקדמי לא יהחזון‪ ,‬סי׳ שתראה‬
‫דרך שלילה ולא בדרך קיום )הרי״ע!( ‪:‬‬
‫ע ס‬
‫לד )א( לוחות אבנים‪ ,‬לותי אבניא‪,‬‬
‫ק״ק שלא‬
‫‪/‬‬
‫ירגס נפשוט לוחי אמין‪ ,‬ואולי הוא מן‬
‫נראשונים שיהיו ממין האנניס הראשונים‬
‫ובתיונ״ט אמין‪) :‬ו( ויעבור ה ׳ ‪ ,‬ואטנר‬
‫ה׳ שכינתיה ׳ הנני להעתיק סה מ״ש המורה‬
‫נשתוף לשון ענר אחר שפי׳ נו עפ״י דרנו‬
‫וז״ל אונקלוס נהג כמנהנו ני נל דבר‬
‫שמצאהו מיותם אל הנורא ית׳ וישיגוהו‬
‫גשמיות או משיגי ההגשמה יהשבהו נתסרון‬
‫המצטרף‪ ,‬וכן עשה נאמרו ויעבור ה׳ ‪,‬‬
‫ואענר ה׳ שכינתיה‪ .‬על אפוהי וקרא ‪ /‬והגה‬
‫יהיה‬
‫‪W‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪ (1‬ועי׳ מיש בספרי עו׳א כלל ס־ ציון •יד נספרה ‪ ,‬כי סממרגס ברצותו לסלק ההגשמה בלא לצייר‬
‫על הנורא יחיש פנים ואחור החלין> הלשין אל נישאים שחון מאמו י י ת ‪ ,‬אף שגס נוהלא ימלע מהגשמה‬
‫אנל נמצא נלשין הכתונ נדרן מוסרי אחרי ס׳ אלהינס תלכו‪ ,‬הסהלן לפני‪ ,‬אשר התהלכו אטמי לפניי ו‬
‫ועי׳ מיש המורה בליז מראשון‪ :‬וויל הרשיס על דנרי המורם שם כי רצונו ועצמותו הוא דנראחד וכמו שההולך‬
‫אחר רצון איש אחד נאמר עלץ כהוא הולן אחריו‪ ,‬כן מי שישיג הנמצאות אשר יתחנרו מרצונו ימ־ש נאמר‬
‫עליו שהוא משיג רצון ה ' ‪ ,‬יוגי שאמר וראית את אחורי עכיל‪ :‬ועי׳ מיש נריש פ׳ נח ההפרש נין ההולכים‬
‫אמרי ה׳ ואתי ונין הסולנים לפניו נמשלים ממשלים שונים מניר‪ :‬ואולי והו הנוונה ‪.‬בלשון דנתרי ווקדמי‬
‫שנמרניס לענין מתן שנרן של צדיקים • יסנן • )יעיין כרכות לד( נל הנניאיס ני׳ לנעלי תשינה נ ו ׳ ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כי תשא לד‬
‫שמלת גי‬
‫יהיה הדנר אצלו ננרא בלא ספק ושם כנוי‬
‫הנסתר נסניו שנ על משה רנינו‪ ,‬ויהיה‬
‫סי׳ על פניו‪ ,‬לפגיו ‪ ,‬כמו ותעבוההמנחה‬
‫על סניו‪ ,‬והוא סי׳ טוב ויסת‪ ,‬ומה‬
‫שמחזק פירושו הוא מאמר הכתוב בעבור‬
‫כבודו‪ ,‬עכ״ל בקיצור‪ ,‬ועוד סי׳ מדעחו‬
‫כי חסרון המצטרף הוא מלת קיל ויהיה‬
‫כמו ויעבור קול ה׳ על סניו ויקרא ה׳ ה׳ אל‬
‫רחום וחנון‪ ,‬ומה שנתב לחזק דעח אי נקלות‬
‫מלשון נענור כנודי יתרופף נמה שאחריו‬
‫עד עברי בכנוי מ״ב‪ ,‬מורה שכבודו הוא‬
‫עצמותו ית׳ וכמ״ש הרב בכבודו ובעצמו‬
‫בשתיף לשון שם )בפרק ארבעה וששים(‪,‬‬
‫וז״ל אחר שביאר לשון שם כי פעמים‬
‫רוצים נו השם לנד‪ ,‬כמו לא תשא את‬
‫שם ה׳‪ ,‬ופעמים רוצים עצמו ית׳ ואמתתו‬
‫כמו ואמרו לי מה שמו‪ ,‬ופעמים רוצים נו‬
‫דכריו‪ ,‬כמו בי שמי בקרנו‪ ,‬ענינו כמו‬
‫דברי או מאמרי‪ ,‬וענינו שהוא תפצו‬
‫ורצונו‪ ,‬וכן כנוד ה׳ סעמים רוצים בו‬
‫האור הנברא אשר ישכינהו השם כמקום‬
‫להגדלה‪ ,‬ע״ד המוסת ‪ ,‬וישכון ככוד ה׳‬
‫על הר סיני ויכסהו‪ ,‬וככיד ה׳ מלא תת‬
‫המשכן‪ ,‬ופעמים רוצים בו שהוא העצם‬
‫יתעלה כמו שאמר הראני נא את כבודך‪,‬‬
‫ובא המענה כי לא יראני האדם וחי‬
‫מורה כי הכבוד הנאמר הוא עצמו!(‪,‬‬
‫ואמרו כבודך להגדיל עד כאן לשונו שם •‬
‫ועוד יקשה כעיני כי למה לא יתרנס‬
‫ואעבד ה׳ ית יהריה עפ״י הנאמר בעבור‬
‫כבודי‪ ,‬אם לא כמו שכתבתי‪ ,‬שהכבוד‬
‫׳‬
‫שמלת גר‬
‫לד‬
‫הוא עצמותו אבל שכינתא הוא דבר נברא‬
‫אבל מן המענה לאקונל לראות י את פני י‬
‫על הבקשה הראני נא אח כבודך עפ״י‬
‫התרגום יח אפי שכינחא ‪ ,‬ואח״כ כי לא‬
‫‪,‬יראני במ״ב נראה שכולם על ע‪5‬מו‪.‬תוית׳‬
‫ויתעלה ‪ ,‬אם לא שנחלק בין לשון אפי‬
‫שכינתי לשכינהא‪ ,‬והוא רחוק בעיני‪ .‬ולכן‬
‫נראה לעני׳־ כי ע״ד המתתם ז"ל לשון‬
‫ויעבור ה׳ על פניו הוא ג״כ גיל עלם כבודו‬
‫ית׳ שמו רק להבין בדברים תרגמו בלשון‬
‫ואעיר ה׳ שכינחיה‪ ,‬והוא כמו בלשון‬
‫הכתוב על דרך לשון בני אדם שיאמרו‬
‫על שכינהו במקום מן המקומות שנעה שם‬
‫אהלז ‪ ,‬והוא מובן כי גס הוא עלמי היה‬
‫שם‪ ,‬כמו ויאהל אירס ויע שם אהלו ‪,‬‬
‫וכן ומשה יקת אה האהל ונעה לו מחוץ‬
‫למחנה‪ ,‬וכן הוא לשין שכינה אינו זז משרש‬
‫שכן ולשון ואעבר ה' שכינתיה על אפוהי הוא‬
‫כמו‪-‬ואשרי ה'שכינתיהעלאפוהיצ(‪) :‬ו(ורכ‬
‫חסד ואמת‪ ,‬ומסגי למעבד עטן וקשוע ‪,‬‬
‫ע׳ ביאור‪ ,‬כי עייר התרגום הוא כאלו‬
‫כתיב‪ ,‬ורב אמת‪ ,‬והכריח לזה כי לא‬
‫יתכן שמוסב על הקידס ׳ ה׳ ה׳ אל‬
‫רתום‪ ,‬ויהיה כמו והוא אלהי אמת ׳‬
‫שאס כן יהיה תואר כמו אל אמונה וכל‬
‫האמורים כאן הס מדות ולא תואריס ‪,‬‬
‫וכמו שלא הזכיר בזה הגדול‪ ,‬הגמר ‪/‬‬
‫והנורא ‪ (!) :‬ערן ופשע ‪ ,‬לעוץ ולמרוד ‪,‬‬
‫יש לדקדק שלא אמר למרודין נ״כ בל״ר‪,‬‬
‫ואולי הוא להפריד נין זה ללשון מרד ין‬
‫תרגום פושעין‪ :‬ונקה לא ינקה ‪ /‬התרגום‬
‫נזה‬
‫‪ (1‬יהגה לא הוסיף כלשין כי לא •ראני האדם לשין שכינה משני שנא כשלילה יא‪1‬ש'כ היסיף נצשין צא תוכל‬
‫ליאית את פני לימד אשי שכינתא מזני מלת פני ‪ ,‬ילא הסתפ־ן נמלת שכיגתילנד כתרנוש כל לשוןשג‪-‬ס‬
‫הנאמרים על ננייי יית משני שהיא נאות ייתר נפעל ראה כמי ראית• פ‪:‬ין כראות פ‪:‬י אלהיס יכ־';•)מוהדיי( ‪:‬‬
‫צ ( יאשר לא אמר יאענר ה׳ ית יקריה נראה למגיד כי היא מלשין על פ;׳ י שהוא מורה השראת‬
‫מקים‪ ,‬ילא יתכן לאמרי על הכניד‪ ,‬ג יודאנ שאין לשין על פניי כמו לפגיו ממש ילכן לא תממו נגישין‬
‫קדמיסי וכן יתענור המנחה על פניו איננו ממש כמו לפניו אכל הוא כמו ייתן את פני העיר שזרגס איתי י‪:‬רא‬
‫לקנל אפי קרתא שהיא היראת שם המקיש ילא כמי שתרנס יראה כל ו נ ו ע את פגי כמי לס‪:‬־ נלשין קדם ‪,‬‬
‫יעל השראת המקים ניפל לשון שכינה יעיד נראה מתדגיס ייניע כי היא מיס‪ :‬על הענן הגיכר נהשיק‬
‫הקידס יירד ס׳ נענן שתרגם נענן איקר שכינתא ואולי כן דעת אונקליס ‪ ,‬ידעת ידידי מיהר״י שהאינקליש‬
‫יפרש לשין על פניי גס על השיי כמי שפי׳ המורה ירניני נחייעפ׳׳י דרכם)אי שהוא שגי ניש' נתרגיס(‬
‫ועיכ תרגמי נלשין שכינה כתרגיס לשין שנים סגאמד על היירא יית שמי נכל מ‪-‬ןוש ‪.‬׳ )ימלה ןניי לפי"! עימד‬
‫ןמקיס פנים( ‪,‬‬
‫ץ‬
‫‪G8‬‬
‫שמלת גר‬
‫כ י תשא‪,‬לד‬
‫בזה ע'פ הדרש ׳ מנקה הוא לשביס ‪ ,‬וכו׳‬
‫עי׳ רש״י ‪(1‬איל מאשר שינה את לשונו‬
‫ותרגם ונקה סלת׳ ואת״כ לא מזכי ‪,‬‬
‫נראה שהרכיב נס הפשוט ונקה לא ינקה‬
‫לגמרי‪ ,‬ויהיה מלת לא ינקה מוזר גס על‬
‫השבים‪ ,‬ונס מלת ונקה על שאינם‬
‫שנים ‪ ,‬כי אחר שיקבלו עונשם יסלת להס!‬
‫ועוד אפשר כי נידיוקא נשמע על השביס‬
‫כי הזדונות נעשו זכיות לשביס מאהבה ‪:‬‬
‫על בגי בנים ‪ ,‬כנין מרדין והוסיף מלת‬
‫מרדין עפ״י הדרש ‪ /‬כשאותזין מעשה‬
‫אבותיהם בידיהה‪ ,‬ועיין רש״י ו״ל שהיא‬
‫ממה שפי׳ במקרא לשונאי‪ ,‬איל המתרגם‬
‫הוסיף שש על מלת לשונאי עוד כד משלמין‬
‫בניא למחטי בתר אנהתהון‪ ,‬והוא כלשון‬
‫חז״ל‪ ,‬ועי׳ מה ‪:‬כתבתי שם ‪) :‬כד( ולא‬
‫יחמור‪ ,‬התרגום בזה כלשון הכתוב‪ ,‬וכן‬
‫תרגום לא ת־ומוד דעשרת הדברות‪) ,‬עי׳‬
‫באור שס וכחן( כי לשין חמדה מקישרת‬
‫עם המעשה ‪ ,‬ולדן עזב בז‪ :‬עפ״י לבון‬
‫העברי כי לא ניכל להרגם בו לשיןרגיגה‪,‬‬
‫כתרגום ונחמד הען להשכיל‪ ,‬דח״כ יהיה‬
‫הדבר לקללה ולח לירכה‪ ,‬אמנם מה שנמצא‬
‫בלשון המתרגם בפי ויצא‪ ,‬תמידת דיהי ל׳‬
‫ולד כאחתי‪ ,‬וכן בתרגום נכסף נכספתי‬
‫לבית אביך עייננ״ש בעו״א כלל ג׳ ציון ב׳‬
‫וציון וי‪) :‬כה( ולא ילין ‪ ,‬ולא יביתון‬
‫וכו׳ עי׳ רש״י ולשון הרמנ״ן ז״ל ואונקלוס‬
‫תרגם על החלק העולה לגבוה כי החג‬
‫הוא מה שא‪1:‬ר שש‪ ,‬ולא ילין תלב חגי‬
‫עד בוקר כי כל המצוות האלו שנויות ועי׳‬
‫מניית )והנני להעיר לפני הקורא ‪ ,‬כי‬
‫רש״י ז״להייא בזה כתרגימו אין לינה‬
‫הועלת בראש המזבח ‪ ,‬ואין לינה אלא בעמוד‬
‫שמלת גר‬
‫השחר אשר העני] השני אין מוזכר בלשון‬
‫המתרגם ו״ל ובדבור השני ובת חג הפשח ‪r‬‬
‫אמוריו ומכאן אתה למד לכולם ‪ ,‬והן הן‬
‫דברי המתרגם ולא אמר בזה^ש״י כתרגומו‪,‬‬
‫ונראה לענ״־כי לשון ואין לינה אלא בעמוד‬
‫השחר צריך להיות בלי ברש״י במסגרת ‪,‬‬
‫ויהיה מלת כתרגומו אשר בדברי רש״י ז״ל‬
‫נמשך גס לדבור שלאחריו(‪) :‬כח( עשרת‬
‫הרבדים ‪ /‬עשרה התגמין‪ ,‬לסי לשון הכתוב‬
‫היה ראוי להיות פתנמיא בלי הנודע ‪ ,‬וכ״ה‬
‫בתיוב״ע בל׳ נודע דביריא > ועי מ״ש בעו״א‬
‫כלל ט׳ ציון יו״ד ושם בסיף בדבור המתחיל‬
‫ואתה תחזה‪) :‬בם( בי קרן עזר פניו‪ ,‬ארי‬
‫סגי זיו יקרא דאכפוהי‪ ,‬אולי על דעתו עור י‬
‫כמו אור כמו כתנות עור! בתורתו של ר׳‬
‫מאיר כתנות אור‪ ,‬ובתרנימו שם לבושין‬
‫דיקר ע׳ מ״ש שם‪) :‬ל( מגש‪ /.‬מלאתק־בא ׳‬
‫וכ; ואח״כ נ‪:‬שו איתקריבו ע׳ מ״ש לעיל‬
‫כ״ד י״ב‪) :‬לא( וישובו‪ ,‬וחיו לוותיה‬
‫ומליל‪ ,‬כולם ל' עיר ממש רק מן הכתוב ‪,‬‬
‫ובבוא משה עד סיף הסדר הוא בתרגום‬
‫בלשון הווה ]והוא שלא כדעת רש״י‪.‬‬
‫ז״ל שכתב על ל' וידבר משת אליהם ולי‬
‫הווה הס כל העק הזה[יאעפ"כ יתכן להוציא‬
‫מזה ס־ר המשנה כמפורש בברייתא שהביא‬
‫רש״י ז״ל כי ילפינן ממעשה שהיה על פי‬
‫סדר הכתוב אהין ואח״כ הנשיאים וא־‪.‬ריהס‬
‫כל בני ישראל‪) :‬לר( המסוה ‪ ,‬בית אפוהי‬
‫בכנוי‪ ,‬ובפסוק שאחריו והשיב משה את‬
‫המסוה בית אפי בלא כינוי‪ ,‬כי בזה רוצה‬
‫למלאות קוצר הל׳‪ ,‬כמו יסיר •את המסוה‬
‫מעל פניו ‪ ,‬והסתפק בקוצר שהוא כמו‬
‫בכנוי‪ ,‬עסווהו‪ ,‬אבל שס הוא מפורש‬
‫על סניו ‪:‬‬
‫(‬
‫‪ (•1‬והוא מאמר ריא רנו שאמר כיומא אמנם מה שהוסיף נזה מלש לאיריתא עי׳ גמשרש לתיי שאמר‬
‫נ׳ יילבורש לשון לאלפים מלשין אאלפן ח נ מ ה ‪ ,‬והיא רחוק מאד‪ ,‬אנל אין }ורן לוה ני ‪6‬ש גאמר שחוזר‬
‫על מלת לאלשיס איל נ י נ שסמך על זה שמפירש נמקים אחר נמדה זי לאוהני ילשימרי מציית׳‪ ,‬אמנם נן היא‬
‫גחרניס יינתן)נחיס אי( ושם ליכא מדת ניצר חסד שיחזיר עליי וצראה ל׳ מס שהכריח למתרגס להיסיף מלת‬
‫לאוריתא יוה ‪ ,‬ילא עשה נן נתרגוס )נדאשית( נששיק אש תמינ שאת וכן נששיק יהיו ימיי מאה ועשרים‬
‫שהוכיר החשיכה נלא מלת לאיריתא יניה נפ׳ יירא כנצעקתה יגי׳ עשי נלס נתרגם אם תיינין יאש לאתיינין‬
‫אנל נלא מלת לאיריתא מועס פשיני ני שם היא קודם מית אלא שסתשונה היא מדרכיש רעיס נמדית‬
‫הנמישיית אבר עיז הוא סחיונ נלי׳ דיל אס לא סהשינה ‪ ,‬ימרת ונקה לא ינקה היא על מרית‪ .‬דת אלהית ‪:‬‬
‫ינירמיה למיד תרגם יינתן ינקה לא אנקן עפיי הפשימ ישצאה לא אשצינך‪ ,‬ונראה אשר לא סרגס נן‬
‫ננחוסשס ‪ ,‬משני שאין למדין מן הכלל ולעונש היחיד מ! ני הכרת תנרש ותרגומו בלשון שלאה ע ׳ נ היכרח‬
‫להוציאו מפשיעי וכ! עשה אינקליס ‪:‬‬
‫לחם אבירים‬
‫לד‪,‬‬
‫ויקהל ל ה ל ן שמלת גר‬
‫לך} )אךואבנש ‪ ,‬רש״י ובכל מהשיח לך‪) ,‬ה( יביאה אח תרומה ייתי ‪,‬‬
‫ישנים וברוב הספרים‬
‫עי׳! שמות‬
‫וכ‪:‬ש וני האו״גר שכן נכון לתרגם בכ״מ ב׳ ו׳( ומ״ש שם ‪) :‬יד( טנירת הכאור ‪,‬‬
‫כי כן מצאנו הקהל אה העם כניש ית מנרתא דאנהורי « ואתר־ו שמן המאור‬
‫עמא וכן כל לשון הקהלה במין הקל‪ :‬דאנהרותא וצ׳׳ע בהפרש הלשון ‪ ,‬ואולי‬
‫)כב( ומייהן מבריא על נשיא ‪ r‬הראשון כולל כל המאירים שבמנורה שהם‬
‫ובי״נ עם נשיא ‪ /‬וכ״ה בתיונ׳׳ע רק שהוא השמן והפתילות והאור ! וכן יתכן להיות‬
‫תרגם ויבאו ואתו‪ ,‬אבל לפי ת״א בהפעיל ההפרש בלשון המתרגם על תולעת שני‬
‫יותר נכון בלשון על ‪ ,‬עי׳ באור וכ״ה שהרגם צבע זהורי שהוא כולל על לשון של‬
‫צמר > משא״כ ותקשור על ידו שני שהוא‬
‫במסגרת בדברי רש״י ז״ל‪ ,‬אמנם לענ״ד על פרט הוט אתד הרגם זהוריתא ועיי מ״ש‬
‫יש לנקור גס בת״א ושיחין בצי״רי לעיל ‪) :‬כא(‪.‬ויבאו כל איש אשר נשאו‬
‫המקור ממין הקל בתרגום הבא נבא ‪ ,‬לבו וכל אשר נדבה דוחו אתי בתרגום‬
‫המיתי ניתי ‪ /‬וכן ויצחק נא מבא ‪ /‬די ית־עיה לניה וכל די אשלימת רותית ו‬
‫ממיתוהי‪ :‬שירין ושבבין וב־״נ בכ׳ ‪ t‬כאלו היה כתיב אשר ירננו ליו ואשר מלאו‬
‫ושבכין ) ע י מניית ואוג״ר נ פ מ ע ו ת קניו ג( רות ו ‪ ,‬והתפלא בזה המבאר ׳ ואמר לא‬
‫ישם אכתוב הנראה לענ״ר‪) :‬כה( חניטה ידעתי כוונתו ! ואפשר לטין בדבריו עפ״י‬
‫לבא ‪ ,‬אשה חכמה ‪ ,‬אבל להלן מלא פשוט כי היא מאשר מצאנו בכ״מ על הלב‬
‫אותם חכמח לב בקמץ תרגומו חכימת בלשון נדב ועל הרוח בלשון מלא ‪ ,‬ע״כ‬
‫לבא ‪ ,‬ותרגום חכמת מצרים )מ״א הי( יתרגם בלשון הזה עפ״י דרכו ללמוד מן‬
‫המפורש ‪ ,‬ויפרש לשון נשאו על הרצון‬
‫חוכמת יעי׳ רשב״ם הובאו דבריו בביאור כמו הנתש השיאני ‪ ,‬אל ישיא אתכם‬
‫ומלשון הארמי תראה כיעוד ענין דק תזקיה שהוא ענין עצה ‪ ,‬וכלשון חז״ל‬
‫מבדיל בין חכמת‪.‬הלב לחכמתמצרים‪ ,‬משיתין לו עצה ההוגנת לו ולשון נדנה על‬
‫וכדומה כי חכימת איננו כמו חוכמת ‪ :‬הרוח הוא כלשון מלוי נענין ורוח נדינה‬
‫תשמכני ‪ ,‬והם המלאים נרוח ה ׳ ‪ ,‬ורוצה‬
‫ל ך ) ה ( לטיסת פולהנא‪ ,‬לפי לשון הנחינ ע״פי דעתו להודיע כי גס המלאי' רוח‬
‫הכתיב היה ה׳ לעשות את המלאנה נענין ואמלא אוחס‬
‫נראה להוסיף בזה לשון מן כי מיסת רות א;הים גס המה לא קפצו את ידיהם‬
‫הוא תרגום לשון די לבד בלא מ״ם מלתת את תרומת ה׳ כשאר העם ‪:‬‬
‫היתרון)ועי׳ נאור( ‪ /‬אבל נראה שיפרש )כד(כל מיים תרוםת כםף וגחושת כתרגום‬
‫בזה כמו מדי חידש בחדשו ומדי שבת ארמות כסף ונתש ׳ לא תרגם נזה ככל‬
‫בשבתו והוא על פרסי העבודות וכמו לש •ן תרומה בלשון אסרשא ‪ /‬רק כמי לשון‬
‫מרבים השיעור ולא משיעור ע׳ פסיק ז ‪ /‬תנופה ‪ ,‬כי לשון הסרשה הוא בערך אל‬
‫הכל > שהוא מפריש ממנו ‪ /‬איל המירם‬
‫ומ״ש )ויקרא ה ׳ ז ׳ ( ‪:‬‬
‫עצמו יבא בלשון ארמותא כי בעירי לשין‬
‫מרמצן‬
‫תרומה כולל לשון הפרשה ! וגס לשין‬
‫רוממות שהוא מריס הדנר ‪.‬לנבוה משא״כ הארמי' אין בלשונו מלה כוללת שני‬
‫המופנים ‪ ,‬לכן הוצרך להפריד נלשונו ולתרגמו לפי הענין! ני היא שווה אל מה‬
‫שאמר בזהב בלשון תנוסה )עיי׳ באור( ‪ ,‬ועוד תראה כי שינה המתרגם לתרגם נזה‬
‫בלשון כסף ונתש ‪ /‬ולא בספא ונחשא ‪ ,‬ונראה כי גם בזה ביון להשוותו אל הכתוב‬
‫בנדבת הזהב שבתחילה פורע הכלים חח ונזם ונוי ואת״כ וכל איש אשר הניף תנופת‬
‫זהב‬
‫‪f‬‬
‫׳‬
‫שמלת ני ויקהל לו ‪ T t ,‬ל ט שמלת גר‬
‫‪70‬‬
‫היתז יצדק לפון הבינוני משא״כ כאשר‬
‫הוא על ההבאה בעצמה בא בלשון עבר‬
‫ריק ותשכח ‪:‬‬
‫זהב )ור״ל חתיכת זהב( ׳ ובזה הוא כולל‬
‫הכל כאחד ע״כ יתרגמו בלשון ככף ונחש‬
‫שכולל גס הכלים הנעשי׳ מכסף ונחושת‬
‫משא״כ אם היה מתרגם כשפא ונחשא ו‬
‫היה משמע על הכסף והנתישת כאשר הס ל ח ) ח ( במראות ה צ ב א ת ‪ ,‬כו׳‬
‫בעין כי לשון תרומת כסף הוא כמו‬
‫במחזית‬
‫תרומה י של כסף ולא תרומה שהיא כסף‪ :‬נשיא רי‪ .‬אתין לצלאה ‪ ,‬עיי׳ מיני תרנימא‬
‫ולג(מלאכת מהשבת‪ ,‬עבירת אומנון ומש״כ כי אין תרגום למלת הצובאות‪ ,‬לענ״ר‬
‫כמו מעשה הושב‪ ,‬עובד אומן׳ כי מתשית הוא איפכא כי לשון ראתיין שהוא בינוני‬
‫)שלא אמר דאתו( הוא תרגום הצובאות‬
‫האומן נכרת במלאכתו‪.:‬‬
‫רק שיפרש לנו שם התיאר והוסיף מלת‬
‫ל ן ) ג ( והם הביאו ואינון מייתן תרגם נשיא שהוא המתואר ולא הוצרך עוד‬
‫בבינוני כי כן לתרגם אח״כ מלת אשר צבאו שהוא‪ .‬ג״כ‬
‫משמע מלשון בבוקר בכוקר שהיו מביאין באיר התואר בעברי והוא בעברי לשון נופל‬
‫כן תמיד ׳ וכן ויביאו מעוה בפסוק כ״ה ‪ ,‬על לשין ׳ משא״כ בארמית לא מצא‬
‫ובסשוק שאתריו טוו כולם מתורגמים בבינוני המתרגם שם כולל כלשון צבא בעברי ‪,‬‬
‫כי נאשר יספר הכתוב ענץ ההבאה איך ויוב״ע תי׳ צניעותא ‪ ,‬ואינו מן הפס ‪:‬‬
‫;‬
‫׳‬
‫פ ר ש ה פקוהי‬
‫ל ט );( וקצץ בתרגום בצ״ר עיי׳ עי״א‬
‫כלל ז׳ ושם ציון י״ז ‪:‬‬
‫)ד( על שגי קצותיו חובר מלפף עשהו‬
‫המחר' לשש כמו מחובר‪ ,‬ובזה נמשך יפה‬
‫אל לשון עשו לו ‪ /‬אנל אם היה פעיל היה‬
‫בוא״ו כמו בציווי‪ ,‬וחובר כי לשון על שני‬
‫קצותיו מוסנ רק אלמעלה ! על הכתפית ו‬
‫וכ״ה לפי הטעש ואשר לא תרגם נל״ר עפיי‬
‫דרכו עי׳ מה שכתבתי למעלה בפ׳ תצוה ‪:‬‬
‫)כא( ויא יזת‪ ,‬ולא יתפרק עי׳ מ״ש למעלה‬
‫נפ׳ תצוה ‪ ,‬כי היה ראוי נזה נד׳ דלא‬
‫יתפרק כמו להלן לא יקרע ׳ דלא יתבזע‬
‫אלא שרוצה לפרש שכן היה באמת שלא‬
‫היה מ תפר ן והנן‪) :‬כה( בתוך בגו רימוניא‪,‬‬
‫ובפי תצוה ופעמוני זה•‪ :‬בתוכם ׳ ביניהון‪,‬‬
‫כנר העיר נזה נס׳ מבוא לשון ארמית‬
‫נהקדמתו וז״ל שש נפי תצו־ נתיכס תירגם‬
‫ביניהון והוא כשיטת רש״י זהרמב״ם אשר‬
‫היו ה פעמוני ש יין כל רמץ זרמו! ‪ ,‬וכן‬
‫)ו( מרטצן ברהב כן מצאתי‬
‫ל ט‬
‫ב כ מ ה נום'‪,‬‬
‫וכן להלן י ״ ג ‪ ,‬וכ״ה בפסוק הזה ‪ ,‬גם‬
‫ב ת י ו ב ״ ע ‪ ,‬אבל להלן הוא בד׳ דדהב‬
‫הנום׳ הראשונה הוא פלאי‬
‫ובאמת‬
‫אשר ישונה מכל הלשינית כמו בתרגום‬
‫ועשית משבצות ז ה ב ‪ ,‬וכן להלן ט״ז ‪,‬‬
‫ד ד ה ב בד׳ ונראה לסי הנוס׳ הזאת כי ר ק‬
‫בזה יתרגיבבי״ת כאלו כתוב משובצות זהב‬
‫זהב‬
‫מ ו ס ב ו ת זהב וכתרגום משובצים‬
‫ל מ ע ל ה ב ס ד ר תצוה מרמצן ב ר ה ב • ויותר‬
‫נ ר א ה כי נ״ל בכ״מ ב ר ה ב וכ״ה בכל הנוס'‬
‫בס׳ תצוה)כ׳׳ה י״א( מ ו ס ב ו ת משבצות זהב‬
‫ת ע ש ה אותם מרמצין ב ד ה ב ‪ :‬ג ל י ‪ £‬י ן כתב‬
‫כ״ה ב ר ו ב ה ס פ ר י ם והשמיעו‬
‫מפרש‪,‬‬
‫מלות‬
‫מוכח בש״ס דזיחים‬
‫פ״ח עיץ מזרחי ועל‬
‫בתוך‬
‫שמלח גר‬
‫פלודי לט שמלח גר‬
‫בתוך כרימונים תרגם בגו רימוניא וזהו‬
‫כשיטת הרמב״ן ז״ל ‪ ,‬שהפעמוניס היו‬
‫בתוך הרימונים ‪ ,‬וזה סתירה גדולה ‪ ,‬כי‬
‫אחז בשני שיטות מתנגדות ‪ ,‬הקושיא הזאת‬
‫נאמרה לי מידידי וכו׳ ע״ש הגאון מוהרל״ח‬
‫ז״ל ‪ ,‬ובאמת ליודעי בטיב לשון ארמית‬
‫ליהא לתמיהא ‪ ,‬והדבר צריך באור ‪ ,‬וזה‬
‫מה שארצה ‪ ,‬גורש תוך בל״ע ‪ ,‬הונח‬
‫למושג אמצעי ‪ ,‬ופנימי במקום ובזמן ]דיא‬
‫מיטטע[ ואס הוא בבחינת מקום הוראתו‬
‫עמידת גוף אחד‪.‬בגוף זולתו ‪ ,‬ועל שלשה‬
‫אופנים י א אס שהוא גוף אחד בגוף אר‪,‬ד‬
‫כמו האופן בתוך האופן י נ( או גופים‬
‫רבים בגוף אחד ‪ ,‬כמו בני ישראל בתוך הים‬
‫או גוף אחד בגופים רבים ‪ ,‬כמו בתיך‬
‫הרמוניס ‪ /‬גס בלשון ארמית אין הבדל בזה‬
‫שורש גי הונת על ניוכג המציעות והתוכי‬
‫בין לגוף אתו בין לגופים רבים ‪ ,‬עי׳ ס'‬
‫המתורגמן נכרכו ‪ /‬ואין הפרש בין גו ימא‬
‫שטעמו נמציטות הים ונין נגו קרתא‬
‫נאמצעית העיר ! או גו רימוניא ששיעורו‬
‫ג״כ נמציעות הרימונים ‪ ,‬והוראתו ניניהין‬
‫המושג אחו אמצעית ופנימיות ‪ ,‬וההנוצ רק‬
‫ננחינת הגוף אס הוא אחו או רנ נמספר‬
‫ר״ל אס הוא מוובק בנוף אחו ותקוע נו‬
‫הוא בפגימות הגוף ! ושם מקום אמצעיתו‪,‬‬
‫ואס הוא קבוע בגופים רבים שם מקום‬
‫מציעתו ‪ ,‬ובהיות שכל הגופים מורכבים‬
‫מחלקים רבים ‪ ,‬כיווע למחקרים ונפרע‬
‫בדברים הנגרים כמו המיס ‪ ,‬הבחינה אחת‬
‫הוא ! וענין בתוך הים עברית ‪ ,‬גו ימא‬
‫ארמית ‪) ,‬עעמו בין חלקי המיס( והנה בעל‬
‫הלשון לא הבדיל בין שיבא השם מחובר אל‬
‫הפעל תוך ובין שינא' אחר הפעל דבק בכינוי‬
‫סקנין נשהיהס יאמר נתוך נתובס ‪ ,‬ולפי‬
‫שאין הבדל ניניהם‪ ,‬ע״כ נחלקו ןמפרשיס‬
‫הגדולים ‪ ,‬בעני! הפעמונים אנושהפעמון‬
‫היה בין גופות הרמוניס או בפנימיות כל‬
‫גוף וגוף ‪ ,‬אולם הארמי יבדל בין המלות‬
‫וזה משפעו ‪ r‬אס השם מתובר אליו והוא‬
‫בלי כנוי יאמר בגו למושג אמצעית ‪ ,‬ולא‬
‫להוראה פנימית ‪ ,‬ומצינו מקרב הארץ שת״א‬
‫לו‬
‫מגו ארעא והוא וודאי רק להוראה אמצעית‪,‬‬
‫•ואס הכנוי דבוק בו מתרגם תמיד ביניהון‬
‫ביננא ‪ ,‬כמו‪ .‬אתה בתוכנו ׳ את ביננא‬
‫והטעם כמו‬
‫ולא בגוויכון ‪ ,‬בגוונא‬
‫שביארתי פאנ^ הוא בכגוי מורה הוראה‬
‫מיודדת על פנימית הגיף ר״ל שהגוף קניע‬
‫בנוף וולתו ! כמו וכל אשר יסול מהם אל‬
‫תוכי שתרגם לגוויה וזהו מבסט הלשון ‪,‬‬
‫ולפי״ז אני א!מר םאונקלוס סובר באמת‬
‫כשיטת רש״י והמכרכיס שנעשו הפעמונים‬
‫בין כל רימון ורימון ולא בגוף סנימי וע״כ‬
‫בס׳ פקודי שבא תוך בלא כגוי יבא עליו‬
‫בתיךהרמוניס מתורגם כמנהג הלשון בגו‬
‫וימוניא שטעמי בין הרמוניס‪ ,‬כמו שמבואר‬
‫שמשתמש גס להוראה זו בארמית‪ ,‬אולם‬
‫בסי תצוה שהוא עס הכנוי תרגומו כמשפטו‬
‫ניניהון ולא בנוויהון כוי שלא יהיה מקום‬
‫לטעות בהוא בגוף סנימי של הרמון וא״כ‬
‫מאונקלוס הכרע לשיטה רש״י ורמנ״ס ז״ל‬
‫עכ״ל הנעים ‪) ,‬אמנם היה אסשר‬
‫לתרגם בזה בגוויהון ‪ ,‬כי אין זה רומה‬
‫לשאר לנון תוך אשר בל״יכמו נשיא אלהים‬
‫אתה בתוכנו כי זה שהוא על גוסיס רבים‬
‫ברבים ו יהיה כמו בגוף של כל א״וא והנה‬
‫כמו כן נראה בל״ע ג״כ בכל לשון תוך‬
‫בכנוי הרצים ע״כ הוא מורה רק על‬
‫האמצעיות כי אין גוף אחד נכנס בשני‬
‫פנימיות ורק בזה שהוא על גיסים רביס‬
‫הוא שנחלקו המסרשיס( וזה אשר אחזה אנכי‬
‫למלאות את דבריו כי אחר כל האריכית היוצא‬
‫מדבריו הוא כאשר יבא עם הכנוייס‬
‫לא מצינו שורש תוך אשר יתרגם בלשון גו‬
‫רק בלשון בין ‪ ,‬אמנס אין זה משפע הלשון‬
‫בלא טעם ?אשר כתב הרב ז״ל אבל תלוי‬
‫בהסרש הלשון בנסרד כי על מושג האמצעית‬
‫יבא לשון גו בוא״ו נסתר משא״כ על‬
‫פנימיות יבא לשון גיו בוא״ונראה במבטא‬
‫כתרגום מבית ומחוץ תצסנו מגיו ומברא‬
‫וכן מבית לפרוכת ‪ ,‬ובלשון חז״ל מלגיו‬
‫ומלבר‪ ,‬ולכן לשון גו שהוא רק על מושג‬
‫אמצעית כאשר יבא עם הכנויים ע״כ‬
‫שישתנה לוא״ו נראה וא״כ יהיה שווה אל‬
‫הוראה‬
‫(‬
‫׳‬
‫‪72‬‬
‫ש מ ל ח גר‬
‫פקודי לט מ‬
‫•לחם‪.‬אבירים‬
‫הוראה הפנימייה ע״כ ההכרח לחרגמו בלשון מלות כגלוף דעזקא הנמצאות בחברו‬
‫בין ויש לשון תוך שמתורגם בלשון מציעות‪ ,‬בואתה חצוה‪ ,‬ולא ידעתי עמס‬
‫יהי רקיע בתוך המיס במציעות בתוך להשמטה הזאת ‪ ,‬ובי"נ כתב מסרש‬
‫הנן במציעות עיי׳ מ״ש שם ואשר לא תרגם מליף דעזקא )אונ״ר(‪) :‬ל( וכתבו‬
‫בזה בלשון מציעות ‪ ,‬נראה בי הוא מפני‬
‫שעיקר לשון מיך בעברית הוא על ובר נוף עלוהי בגלוף דעזקא כ ת ב מפרש‬
‫אח־ שנכנס בין גופים רבים או ובר קטן לפי לשון הכתוב היה ראוי בהפך כתב‬
‫לתוך הנדול ואס יהיה המכוון בזה רק מפרש כגליף דעזקא עיי מ״ש בזה בסי‬
‫האמצעית יקשה ל‪:‬יה יאמר על הפעמונים עו״א^כלל ב' ציון י״ז‪ ,‬ומשם הראה‬
‫בתוך הרימונים ולא איסכא ‪ ,‬הלא המה המס' אשר נמצא בתרגום בזה בגליף‬
‫ממצעים ומתמצעיס והוא ראיה לכאורא בבי״ת היא לענ״ד נכון‪ :‬קודש לה׳ בצין‪,‬‬
‫לרעת הרמב״ן ז״ל אלא ע״כ נס לדעת לש״י כמו שהוא בצווי כי הם כתובים בל׳‬
‫ז״ל והרמב״ס איננו לשון אמצעית לבד‪ ,‬אבל הזה‪ ,‬ובי‪ /‬בזה קודשא לה׳ חף כי‬
‫כולל גס הוראת הכניסה אל תוכיותם או בצווי י הוא כפי המס׳ הראשון כי‬
‫מפני םהסעמיגיס היי קטנים מן הרמוניס בספור יתכן שיספר הכתוב שכתבו‬
‫או מפני שהיו הרמוניס רכים )ישהיו מלולים(‬
‫עליו שהוא קודש לה׳ ואולי הוא‬
‫והפעמונים ובר מקשה היו נכנסים ביניהם‬
‫והרימונים נכספים ומכסים עליהם ׳ וזה הוראת תיבת מכתב‪ ,‬שאיננו בצוואה‬
‫שתרגם בגו קרוב ללשון גיו הרגום לשון כלומר שהיה הכתב מפורש בי שהוא‬
‫קודש לה׳ ‪:‬‬
‫פנימיות וכן וייקא מאשר שינה הכתוב‬
‫בסוסו בתוך הרמוניה! ומזה אפשר שהוצרך ‪) £‬ג( ו ה ט ל ‪ ,‬כלשון סוכות שתרגם‬
‫מטליא ועיי רש״י‬
‫רש״י לפרש אף לפי שיטתו שהיו חלולים‬
‫עיי באור שהטיר בזה לשיטת רש״י לאיזה זיל ועי׳ עוד סוכה ה' פרוכת מחיצה‪,‬‬
‫צורך היו •חלולים י אמנם לפי סי' רש״י ז״ל יקריא רחמ;א סככה ‪ ,‬ורבנן הא דבעי‬
‫שהיו הרמוניה על תבנית ביצת תרננולה׳והיא מכף בי׳ פורתא‪ ,‬דמחזי כסכך ‪:‬‬
‫רחבה באמצעיתה ומשוסעת משני הקצוות )ד( ית סדרוהי‪ ,‬בל״ר וכן בתרגםערך‬
‫לא יועתי באיזה מקוס היו הסעמוניס אס לחם םדרין בל״ר‪ :‬לכהונת עלם‪ ,‬ובפי‬
‫למעלה כזה ‪ J f f i‬או למטה כזה‬
‫פינחס ‪ ,‬ברית כהונת בתרגום כמו בעברי‬
‫גירס' הגמרא‬
‫ותלוי לסי‬
‫בזבחים אס הגי׳ שם ותולה בו משמעו כציור כהונת‪ ,‬י• וכ״ה בתיוב״ע גם בזה ‪:‬‬
‫הראשון ׳ שהיו תלויים על המעיל ו אבל )לא( ו מ ק ד ש י ן ‪ /‬ועי׳ רשיי ובאור‬
‫אם הגי׳ ותולה בהן משמע כפי ציור וכן בפסוק שאחריו ג״כ בבינוני מקדשין‬
‫השני‪ ,‬ולכן אין סתירה מגי׳ הגמ׳ שלפנינו וכמו ‪.‬שתרגם בבאם ובקרבתם במעליהק‬
‫לפי׳ רש״י יהרמב״ם ז״ל כמ״ש ‪ .‬המבאר ומקרביהון אבל בל׳ רש״י ז״ל ובקרבתם‬
‫בשי תצוה ‪:‬‬
‫כמו ובקרבם‪.‬כשיקריבו)עי׳ ביאור( משמע‬
‫שהוא•עתיד‪ ,‬ולפי מ״שרש״י ז״לשקאי‬
‫ט)למ( ואש ת ה י ה לילה‪,‬ומזואשתא על יום השמיני של מלואים שבו ביום‬
‫הוסיף תיבת קידש משה עמהם ‪ ,‬היה ראוי בל״ר‬
‫ותזו עס״י המסורש בס׳ בהעלותך ‪ ,‬ומראה‬
‫יקדשין מיני׳ וצ״ע ולפי ענ״ד עפ״י הפשיט‬
‫אש וביוב״ע הוסיף לשון ועמודא מן ועמוד‬
‫נראה‬
‫אש לילה )ועי׳ מ״ש בעו״א כלל ב׳ ציון י״ת(‬
‫כי לדעת אונקליס אין זה עמוד הענן ההולך לסניהס‪ ,‬וכן אין זה עמוד האש ׳ ולכן‬
‫בסי‬
‫‪r‬‬
‫לץ‬
‫לחם אבירים פרשה פקודי שמלח גר‬
‫נראה כי לשון ורחצו הוא עתיר ופי׳ בס׳ דברים באש לילה הוסיף גם אונקלוש‬
‫שיהיו רוחצים וכמו מלת ירחצו בפסוק לשון ועמודא ולא לשון חזו כי שס מיירי‬
‫פאח״ז ויהי' פי׳ משה ואהרן !כני! ל בהליכה ‪ ,‬וזה מיירי בשטח מניה וכמו‬
‫שסי׳ רש״י ז״ל בלשון לכל מסעיהס ‪ ,‬וכן‬
‫אחד ואחר כשיצטרך ל‬
‫״ ״ ^ משמעות הלשון בס׳ בהעלוחך וענן ה׳ עליהם‬
‫‪5 y‬‬
‫״‪,‬‬
‫יומם לא לפניהם וכן בזה על המשכן ממש‬
‫״‬
‫י ובזה הוא מצל עליהם ע״כ הוסיף שם לשון‬
‫״‬
‫‪.‬״!‪., ,,‬‬
‫מעיל כי לא יתכן שהיה עליהס ממש‬
‫‪,2J‬‬
‫״ ‪ h‬״ ‪1‬‬
‫«‬
‫כהנים אין מקדשי! בו שנאמר ורמצו משא״כ על המשכן‪ ,‬גס כי המשכן איננו‬
‫ממנו משה ואהרן ובניו‪ ,‬וז״ל שם צריך לצל עליו רק היה לכבוד‪ ,‬משא״כ על‬
‫הגיס עי׳ רש׳׳י כס בס׳ בהעלותך‪:‬‬
‫שאן! משה כהן היה בשבעת ימי‬
‫המלואים ‪ /‬ואף שלא כהנו בבת אחת‬
‫מיהו קרא‪,‬להכי מידרש עכ״ל • והנה פירושו בזה שהוא על יום השמיני למלואים‬
‫שבו שמשו כלם כאחד סותר למ״ש שם )ע׳ צ״ק( וראיתו מן התרגום שמפרשו בלשון‬
‫בינוני ומקדשין מיניה למשמעו כלם כאחד‪ ,‬ודרשות הז״ל נראה כי הוא‬
‫מאשר• לא אמר בזה בלשון יחיד כדרך הפעלים שיבואו קודם להנשוא כמו‬
‫ויבא משה ואהרן ‪ /‬ותדבר מרים ואהרן‪ ,‬וכן בעתיד ואכל אהרן ובניו )שמות‬
‫כ׳׳ע ל״נ( וכן ועשה בצלאל ואהליאב )שס ל״ו אי( ‪ (1‬ורבים כן ‪ /‬ובפרט בזה‬
‫שלא היה בבת אחת ויהיה מוסב על כל אחד מהנושחים כמו בפעלים מ י ל ‪/‬‬
‫וע״כ דרשו שהוא טל כל הנושאים יחד וכמו שפי׳ רש״י ;״ל בנמוקיו וראיתו מן‬
‫התרגום מכרעת ברוך ומבורך החונן לאדם דעת ‪:‬‬
‫׳‬
‫כ‬
‫‪t‬‬
‫ע ‪ 3‬ו ד‬
‫כ ה ‪ 3‬ר ש‬
‫‪3‬‬
‫ע ל‬
‫מ י מ ר א‬
‫ע‬
‫‪r‬‬
‫ל ר‬
‫ר ד י‬
‫™‬
‫י‬
‫״‬
‫‪ 3‬״ ל‬
‫ן‬
‫ע ‪ 3‬ן ל ה‬
‫‪ 3‬ז ‪ 3‬ח י ם י‬
‫‪fo‬‬
‫ו כ !‬
‫טע‬
‫ל‬
‫ש ם‬
‫‪h‬‬
‫‪p‬‬
‫‪S‬‬
‫י‬
‫‪ (1‬ינתרגיס שם בלשון ענר ועני וכתניהאיניי גסיף סשיי שציל ויעביד כי איו יהיה לשון מ נ י ו‪6‬ח׳כ‬
‫ייקרא משה יגי' אלא שהוא לשין עשיר ורשיי ויל במנוח יינ הנין שהוא לשון לויי ועי׳ מיש החכם הגיל‬
‫נמששול‪ ,‬ונשמט הגהה ואש נלחם אבירים שס על מקימי‪ ,‬ימאשר לא שרגם המחרנס ביה מלש יריזלי נלשין‬
‫עגר יקושי)ראם ני דחיק ליה להמשרגס לפרשו נלשין עבר ממש מאשר לא אמר וירחצי‪ ,‬יאינ גראה להיות‬
‫נס שם ועכיד בבינוני ולא אעלים מןסקירא סהכסיימאאת אשר כלכני רייחא לנסימא על הפסיק הגיל כי הוא‬
‫משינה מכל הפסוקים אשר נענין וה שאמר נגס כלשון הפעילה רק לעשיש ונוה סיסיף מלש לועח‪ ,‬יעיר‬
‫כי כחחלת הכתוכ אמר כיה אשר נתן ה׳ חכמה ותכונה נהמהילא אמר יועש כמי שהיא כלשון הנשינ‬
‫כצייאה יאמלא אותי יגי׳ יכן למעלה יימלא איתי יגי' כחכמה ינחנינה ינועת ‪ ,‬ונם נשוא המאמר יעשה לפי‬
‫דעמ כל המפרשים נראם שהיא את כל מלאכת יגי' ימלת לדעת לעשות היא סי׳ חלק המאמר נחנמה ינתנינה‬
‫יאין תנינה למלת לעשיח נאי! אחריי כלשון הפשילה מס לעשיח״אס לא שנרחיק כי לשין אש כל מלאכת עילה לכאן‬
‫ולכאן יהוא דוחק נדיל‪ ,‬לכן נראה לעניו נ׳ מלת לדעת היא נשיא המאמר ועשס‪,‬יפי׳ שעשי לינמאית מעין‬
‫מלאנת! או דפתראית לדעת על ׳‪ 01‬אין לעשיח המלאכה לנימה עסי׳ חנמתס יתנונחס ינמישהיא נ נ י ר‬
‫גריש פ׳ גראשית על פסוק יסייתי אצלי אמין יהאי״ן ‪6‬י)י עישה מיעת עצמו אלא דפתואוח יפנקסאית‬
‫פוזיחיס לפ)יי‪ ,‬ועינ הכחינ היה סןדיעט נ י ) י ס ן על חנמתס יחכמחם‪ ,‬הראו נס לועת ט ע מלאכתם ועיכ‬
‫לא »כר כנתיב היה רק החכמה יההנינה ני עי‪ 1‬לא )ידעי כעדן הדעת עד אשר סראי ועשו מה שעשי לדעת ‪,‬‬
‫אצל כספור סנחונ ואמלא אישי ריח יגי׳ יכן יימלא איתי וגי׳ אמר לפי האמת כי ריח אלסיס מלא איתס גס‬
‫הדעת לעןית גיכל מלאכה עפ'׳ חכמתם יתנונחס ‪.‬־‬
‫בעזרת השם נשלם ספר שמות‪ .‬תהלה לאל נותן עוז ותעצומות‬
‫יוד‬
‫לתם ושמלה‬
‫ואלה הגהות וסלואים אשר מצאתי בשום עין על םפרי זה אהד ההדפסה‬
‫_‬
‫ואציגם הגה בציונים כסדרן •‬
‫א )יא( בלח״א • טל לסת י צ״ל על לעתי‪) .‬יט( שם‪ .‬בינוגי פעל ‪5‬״ל‪ ,‬סעול ‪.‬‬
‫ב )ט( שם כסוכה ל״ה צ״ל ל׳ •כ״ז • )כו( ואתנתו עד ואי משוס הא וכו׳‬
‫געתק בעטות וכן צ״ל ואתאנחו כ״ה ברונ הססריס וגס בתיוב׳׳ע ובג״ת וחו״ג ואתנייו‬
‫וכן בלשון סורי השרש הוא תנת ולא אגת ־ ואי משוס הא וכו׳ — ג )יג( מה שמו‬
‫צ״ל שמיה • )טו( שם אלהא לאברהם צ״ל אלהיה• שם ועי׳ שמלה )להלן ד׳י׳'ת(‪5‬״ל‬
‫להלן י׳׳ח ‪ :‬ז ) י א ( בלת׳׳א וכן תרגם בלהסיהון צ״ל בלעיהס להלן ח‪ .‬ג • )יד( שם‬
‫לשלחא עסא כצ״ל • )כט( בשמלה וסקון צ״ל ןיסקון • )כת( הלנור מהופך וצ״ל קודם‬
‫הדבור שלפניו — שם מלת וישגו צ״ל ויפגי • ט )לב( בהערה וסי׳ העברי צ״ל לסי‬
‫העברי • שם בהערה ‪ 1‬ונפתה צ״ל נוכתה • )לג( בהערה ‪ 1‬ע״א מלשון ויחן את‬
‫העיר צ״ל את סני העיר • יא )ה( חסר בלת״א די בהר רתיא ובשם ס׳ יא״• ונ״י הביא‬
‫האוג״ר דיבביתרחיא ומשרת עליו דאיק‪ .‬ע״כ־ יב )פח( חסרבלח״א עמך ובכמה‬
‫נוס׳ עמכון )אוג״ר( • יג )ו( בלת״א על שלשה צ״ל שלשת‪ .‬יד )יא( בשמלה מסני‬
‫הכפל לשון‪ /‬צ״ל מפני לשון• מ ו )נ( בלח״א מסר ציון הפסוק‪ ,‬שם נצלזן בתירי״ק‬
‫הנו״ן כצ״ל י )‪ 0‬ושפר וכו׳ תסר ג״כ ציון הפסוק‪) .‬ה( מסר ג״כ הציון •‪-‬צ )כב( מסר‬
‫בלח״א דלמא תרים ואין מלת דלמא מתישבת פה ובתו׳ מא״ר דלא תריס ונוס׳ ם׳ יא״ר‬
‫לא תריס וכן עיקר )אוג״ר( זבתיוב״ע‪.‬לאין תריס• בה )י( על אבניאצ״לעל אבנא־‬
‫שם בי״נ מגלוף צ״ל תגלו״• ל )כג( בלת״א וכמו סלי תורי צ״ל וכמו כ ן ‪) .‬כד(שם •‬
‫וע׳ במשנה לעריות הלל אומר מלא הין‪ .‬וכו׳ כצ״ל • לא )ג( מסר בלת״א רות גבואה‬
‫וביוב״ע רות קודשא ובשם כמה נוסי הביא האוג״ר רומא מן קדם ה׳ וכתב על זה‬
‫וצפי הסשט הוא הנכון‪ ,‬ולענ״ד ההוספה נכונה להסריח משאר חכמי לב אשר נאמר‬
‫בהם ג׳׳כ אשר מלאתיו רות מכמה למעלה כ״ח • לד )ו( עי׳ מ״ש לעיל כד יב‬
‫צ״ל ‪3‬׳‪ T‬ושם תסר הציון • לט )ו( כאילו כתיב משובצות זהב כמו מוסבות זהב‬
‫כצ״ל‪ .‬שם ויותר נראה כי צ״ל בכ״מ ברהב צ״ל דדהב וכן בסוה״ד מרמנין ברהב צ״ל‬
‫דדהב• מ )לא( היה ראוי בל״ריקדשון מיניה‪ ,‬צ״ל היה ראוי בלשון עבר וקרשו מיניה ‪:‬‬
‫‪,,‬‬
‫תוספות טלואים למלאות הגי יד מידידי כתו׳ הרב מהר״י בעהא׳ק נ״י ‪:‬‬
‫ג )א( ב ח ר ש ס י רעיא דטדכרא ‪) ,‬כיה ג׳נ כי׳ הרד׳ק נשרשיי‪ ,‬וכפירושו לירמיה ט׳ י׳‪ ,‬ועיין לחס‬
‫אכיריס(‪ ,‬ויש להכין מנ׳ל להוסיף על סענרימלוש ששר רעיא ‪ ,‬שסי׳ מרעה ה ט ו נ ‪ ,‬וגיל לפי שמקימית‬
‫היותר טוניס למרעה הצאן המה מקום הריס ‪ ,‬כמ׳ש וננל שפייס מרעיתם )ישעיה מיט ‪p‬׳( ‪ ,‬וכ׳מ ככיאיר להלן‬
‫פיח וויל ונעמד שהמרעה הטונ ימצא כאחו וכמרוס הריס נו׳)והוא מהרמכין(‪ ,‬וכן יעידו הנתונים ‪ :‬י ח ו י‬
‫הריס מרעהו)איינ ל׳ע ס׳(‪ ,‬ורעיתים על סדי ישראל ו ג ו ׳ ‪ ,‬נמרעם טוב ארעס אותם ונהרי מרום ישראל וגו׳‬
‫)יחזקאל ליל ייג יייד׳‪ ,‬ועל נן נשרעה משה צאן חותנו פגע בהר חורנ ‪ ,‬ינשנסקדש ההר צוהו ה׳ גס הצאן‬
‫וסכקי אל ירעו אל מול כסי ססוא )לסלן ליד ג׳(‪ ,‬וס‪:‬ס לשון מדנר אף שרובו מקום שמס )עי׳ נאור(‪ ,‬יש‬
‫גס שהוא מרעה לצאן‪ ,‬כמיש ״ ל מי נטשת מעט הצאן ההנס כמדכר )שיא י׳ז כ י ח ( ‪ ,‬וניה׳כ)כיו ׳׳( ויכן‬
‫מגדלים נמדכר וגו׳ כי מקנה רכ היה ל ו ‪ ,‬ונתיכ וינהגם כ ע י ר ב ס י ב י ‪ , /‬ס ה ל ס עיח נינ( ‪ ,‬ועוימ וכניכס‬
‫יה־ו רועים כמיני )כמיכר ייד ל י נ ( ‪ ,‬ונמשנה נ׳ק פ׳ז אין מגיל•) ככמה דקה כאיי אנל מגדלין נסיריא‬
‫וכמינריוס שנא׳י )וע׳ אוהיש ימיא(‪ ,‬ואולי זסו כמקומות הסייס שכמיכר‪ ,‬וסמן ליכר על ההרים אשא‬
‫נכי ונהי ועל נאות ס ד נ י קינה ונו׳ ולא שמעו קול מקנה )•רמים ט׳ י׳(‪ ,‬ועי•! מחק׳א נשס סינ• כ׳ מינר‬
‫סיניסיא מישור גדול סמסיני ככל ענריו מאש הריס נו׳ עיש ‪ ,‬ולש‪-‬׳ו כוונת כנתוכ פה אחר מקומות ידועות‬
‫ססונות למרעה ס‪5‬אן שנמדבר‪ ,‬חסו שת׳א נתר שפר רע‪-‬א דמדנרא ע נ י ל ‪] :‬ולפי‪ !:‬מלת אחר איננו סימן‬
‫המקים אלא ר׳ל אחר מרעה הטונ‪ ,‬ויצא לי זה מאשר לא אמר סנתונ נמדנר ‪ ,‬אמנם לפיד התינ׳ע הוא סימן‬
‫המקים נ׳ הר חורנ הוא אמו המדנר יסמין לי ינמי שהישיף להלן )י־ח ה׳( אל המדע יגן׳ סמין לטיורא‬
‫דאתגל׳ יכו׳[ ‪:‬‬
‫םפר‬
‫לחם ושמלה‬
‫כולל‬
‫באור דברי המתרגם אונלןלוס זיל• על סדר פרשיות התורה‬
‫יפדר לשנים‬
‫א(‬
‫באור המלות לשרשיהם עשיי ט׳‬
‫אוהב‬
‫ה מ ת ו ר ג מ ן וקבוץ‬
‫הנוסחאות ינרורם מש׳ היקר‬
‫ג ר ו ע ל רבריהט הערות ונוספות • ווהוא יקרא ‪:‬‬
‫לחם אבירים‬
‫ג(‬
‫באור הטעמים ושינוי העתקתו ממקום למקוט ומעני! לענין עפיי רוח מבינתו במקראי קרע‬
‫אשר ק ב ל מפי התנאים ריא ו ר י י ‪ ,‬קראתיו‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫חלק שלישי על• ספר ויקרא‬
‫כל אלה מקובץ ומתובר בעזהש״י על ירי‬
‫בן־ציון יהודה בלא׳א מיה׳ אליהו זיל בערקאווק בעה׳מ ם׳ עוטה אור‬
‫ווילנא‬
‫בדפוס ר׳ יוסף ראובן בר׳ מנחם מן ראם‬
‫שנת תרט׳ו לפ״ק‬
‫‪JLEXEM'B EACIIMJLA,‬‬
‫‪e.‬‬
‫‪yiiKCJiccca‬‬
‫‪IJoMMeirrapiu‬‬
‫‪,‬‬
‫‪T.‬‬
‫‪Ka/ifleiicuaro‬‬
‫‪III.‬‬
‫‪HC11cnie‬־‪05i‬׳‬
‫‪Vacnib‬‬
‫‪BHJIBHO.‬‬
‫‪B t T11norpa*i11 P . M . PoMiaa.‬‬
‫‪1854.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪•To.iKODaiiie‬‬
‫‪.‬‬
‫לחם אבירים‬
‫ויקרא א שמלת נד‬
‫א‬
‫א‬
‫) ב ( ת ו ר י ‪ /‬ביויד הוא סי׳ ה מ‬
‫)ב( «‪1‬־‪ J u‬י י ע ך‬
‫ב ק ר וכן ה ב ק ר ‪ ,‬וחור‬
‫‪ ,‬וכן ב ת ר נ ו ס תחילת‬
‫ה פ ס ו ק בל״י וסוסו בל״ר א ף כ י מדרך‬
‫בלא י‪1‬״ר הוא ח ר ג ו ס שור או ס ר ‪ ,‬ובליר‬
‫ה מ ת ר ג ם להשוות הלשון אבל היכא דאיכא‬
‫היינו כאשר יבא לשון ב ק ר סמוך אל מ ס ס ׳‬
‫למדרש יעזוב כלשון הכתוב ע י ' ע ו ט ה אור‬
‫אז ׳חורגס כ מ ו ה פ ר ט חורין כמו הריס‬
‫כלל ז׳ ודרש חו״ל בזה הובא ברש״י ז ״ ל ‪:‬‬
‫ע׳ )במדבר ז ג׳ י״ז( ו ה ר ב ה בענין בכל‬
‫)נ( ל ר צ ו נ ו לרעווא ליה ‪ ,‬הכנו׳ מ ו ר ה על‬
‫הנשיאים ‪ ,‬אבל ב נ פ ר ד מן ה מ ס פ ר יבא‬
‫מ ל ת לו ע י ׳ באור והוא טפי׳ המפורש כ ׳ לא‬
‫בשם המין חורי )ע״ש לא • ל״נ ל״ח »״ד(‬
‫לרצון יהיה ל כ ם )ויקרא י״ע כי( והוא עפ״י‬
‫וכיה בל׳ וחמורים שם וחמר׳ לא כמו‬
‫ד ר כ ו כ מ ו שכתבתי בעו״אכלל השני ‪:‬‬
‫בכ״מ חמרין כ׳ רצ״ל המין ב ק ר המין‬
‫)ד( ו ם מ ך ידו ‪ ,‬ב ת ר ג ו ם כ מ ו בעברי‬
‫ד‬
‫חמורים היו כך וכך ‪ /‬וכן ה ט ע ם מ פ ר י‬
‫ב ל ״ ׳ ‪ ,‬ועס״׳ דברי תז׳׳ל היו ראוי לתרגמו‬
‫ביניהם‪ /‬ועוד נ ר א ה הפרש דק בלשון כי‬
‫בל״ר ידוהי כ ׳ ה ס מ י כ ה ה י א בשתי ירים‬
‫הרמותי ידי‬
‫וכמו ששינה ל ת ר ג ם בלשון‬
‫א ר ב ע ח ה ב ק ר שמונח ה ב ק ר מ ח ו ר ג ס‬
‫חורי כמו כל ה ב ק ר לעולה ‪ ,‬והוא מפני )בראשי׳י״ד( בל״ר ידי עי׳מש״ש וכ״ה בתרגו׳‬
‫אף‬
‫בלשון יחיד‬
‫שנס ה מ ס פ ר א ר ב ע ח שמוני ב ע ב ר י ח הוא ושני הלוחות בידי‬
‫מ ס פ ר כולל ע׳ רש״י ובאור )שמות י כ״ג( שאח״כ א מ ר וישלך מידיו בל״ר ‪ ,‬וכן ב פ ׳‬
‫ואתחנן ושני לוחות הברית על שתי ידי ‪/‬‬
‫אף שאיננו בארמיח ותרגומו א ר ב ע ה‬
‫ואולי יסריד ה מ ת ר ג ם בין הידיס ה נ ס מ כ י ם‬
‫חמניא כמו שכחבחי )שם י״ג י( ‪ /‬אבל‬
‫זע״ז ונראים כ א ת ת ובין הידיס הפרושות‬
‫בזאת נ ד ע כ׳ עכ״ס הוא שם המין כי לא‬
‫לתפלה כ ל א ח ת לבדה ‪) ,‬אמנם נתיוב״ע‬
‫נוכל לומר א ר ב ע ח ה פ ר וכדומה ע ל כן‬
‫בזה ויסמוך בתוקפיה יד ימיניה והוא‬
‫בשרגו׳ ג״כ יבוא בשם המין וזכור זה הכלל‬
‫ת מ ו ה שהוא גגד דברי חז״ל מ נ ח ו ת פ י ט‬
‫)ו( ו י פ ל ג ‪ ,‬שרש פלג הוא‬
‫ורעהו ‪:‬‬
‫ו מ ה שאמר בתוקפיה הוא מ מ ה דאמרינן‬
‫חרגוס חלק חצה ב פ ע ל י ם ‪ /‬ובשמוח הוא‬
‫כ י ה ס מ י כ ה ב כ ל כחו ו מ ה שאמר יד ימיניה‬
‫ה ו א מ מ ה ש א מ ה ) ז ב ח י ם כ ד מנחות לו( ‪,‬‬
‫ר ק שם המחצה וע״כ חרג׳ איש בחרו בל׳‬
‫כ ל מ ק ו ם שנאמר יד אינו אלא י מ י ן ‪ ,‬ועוד‬
‫פלגיא כמו ה פ ע ל ויבחר שם משא״כ בזה‬
‫יש להעיר כ׳ בשעיר המשחלח לא הזכיר‬
‫מלח לנחחיה ‪ :‬ל א ב ר ה א ‪ /‬שם א ב ר‬
‫בתרגומו לשון בתוקסיה כ מ ו שהזכיר בכל‬
‫ב א ר מ י ח ע ל מ ל ק ב ע ״ ח כ מ ו היד והרגל‬
‫ה ס מ י כ ו ת ‪ ,‬ולכן נראה לעני׳ד כי על דעתו‬
‫)וכמו ב ע ב ר י ח ר ק ע ל ה כ נ ף ‪ /‬י ש א ה ו ע ל‬
‫בכל כתו בידו הימנית ה ו א כ מ ו השמיכה‬
‫א ב ר ח ו ( ו‪3‬לשון;מז״ל ר מ י ח אברים באדם‬
‫בשתי ירים נ י השמאל אינה ר ק מ ס י י ע ת‬
‫והוא כולל סרקי היד ו ה ר ג ל ‪ ,‬א מ נ ם בזה‬
‫ל ה י מ נ י ת ולכן ג ם במשנה שהזכירה ה ס מ י כ ה‬
‫מ ל ח לאברהא שהיא ב י ח ס אל ה ב ה מ ׳ אין‬
‫בשתי ידים •לא הזכירה בכל כ ח ו ‪ /‬כ ׳ אחר‬
‫הכוונה אלא ע ל ה א ב ר י ם הגדולים שהוא בשתי ידיו ה ו א ממילא בכל כחו ‪:‬‬
‫ולא ע ל ה ק ע נ י ס שהם כמו אברים לאברי׳‬
‫)י( א ו מן ח ע ז י ם מ ן ב נ י ע ז י א ! וכן שעיר‬
‫עזים מ ת ו ר ג ם צסיר בר עזי וכו׳וכמו כן אנכי‬
‫וכמו שדרשו חז״ל לנחחיה ולא נ ח ח י ה‬
‫אשלח גדי עזים ׳ נ ר א ה כי לשון בני ו נ ר‬
‫)ז( כ ה נ א ‪ /‬בל״י יבי״נ‬
‫לנחחים ‪:‬‬
‫איננו מ ו ר ה ר ק ע ל המין והוא כולל זו״נ עיין‬
‫כהניא בל״ר להשוות הלשין אל ה נ א מ ר‬
‫נ א ו ר להלן ג ׳ ׳ ״ נ נ ש ם הרמב׳׳ן זיל‬
‫קידם ה כ ה נ י ס ‪ /‬ע׳ מ״ש בעו״א • וחז״ל‬
‫מ א ת י ם שהוא ניחוד ע ל‬
‫אבל עזים‬
‫דרשו מזה הדרש שהובא ברש״י ז ״ ל ‪:‬‬
‫הנקבות מ ת ו ר ג ם עזין וכן שטירת עזים‬
‫א ע י א ‪ /‬ג ל ׳ נודע כמו העצים כמ״ש בעו״א‬
‫צפירת‬
‫כלל‬
‫תקריבו‬
‫׳‬
‫‪4‬‬
‫ןיקן‬
‫שמלח גר‬
‫א לחם אבירים‬
‫צפירח עזיא‪) :‬יב(ואת פדרו עי׳ באור כלל מ׳ ציון ג׳ ע״פ פי׳ רש״י ז״ל ביומא‬
‫למעלה פסוק י״ח על שת״א בכ״מ לשון סדר י״ז ע״ב לאמערכח שחריח קאי המפורש׳‬
‫בלשין הרבא על כל החלב שהביא דעת בפ׳ צו ‪) :‬יא( צידא ‪ ,‬כן חרמם כל‬
‫הרמב״ן אשר לרעחו הוא שס רק לחלב לשון ירך המושאל על הצל אבל לשון צל‬
‫הדק הפרוס ואמר ע״ז ויפה פירש וסיייס שבעבריח מתורגם סער ע׳ מ״ש בעו״א‬
‫עוד ואומר הרמב״ן כי המלה מן ההפוכים‬
‫סדר סרד וזה רחוק עכ״ל המבאר שם• אמנם כלל ג ׳ ‪) :‬יג( ויחלל‪ ,‬כן חרגם לשון‬
‫על דעתי הכחוב הזה מכריע לדעת אונקלוס רחיצת בשר ובלשון חז״ל ג״כ לחלליה בי‬
‫בי הנא שמוסב על ונתח אין טפס לחלק בין טבחי ע׳ •מחורגמן ‪ :‬ויםק ‪. /‬הוא ל׳‬
‫החלב הפרוס ליתר החלב ־ כמו שהוא העלאה ‪ ,‬וכן חרגום כל לשון הקטרח‬
‫בעריכה להסריס על‪ .‬בית השחיטה‪ ,‬וגס מה אברים רק בקטורח עצמה השם וכל‬
‫שהביא המבאר לראיה כי כל מקום שיזכיר הפעלים כמו בעבריח‪ :‬למדבחא ‪ /‬לפי‬
‫החלבים כלס לא יקראו בשום מקום בלשון הפעל ויסק היה ראוי על ננלבחא אבל‬
‫סדר על דעתי אין ראיה כי בזה לנגד הנחתים נמצא גם בל׳ הכתוב ואל המזבח לא יעלו‪:‬‬
‫יקרא את כל החלב סדר לאסוקי תלב )טו( ׳בוחל ‪ ,‬נול׳ אחר כחלנו )שיר(‬
‫הצלעות שהמה נכללו בכלל כל הנחחיס עי׳ שכן לרך שירי לשון הקולש להשחמש בל׳‬
‫מ״ש המבאר עצמו בשם הרמנ״ן ז״ל להלן‬
‫ארמית‪) :‬טז( בםטר מדבחא ‪ ,‬בבי״ח‬
‫ג' י״ג וז״ל כי שם תלי‪ :‬בלה״ק הוא שומן‬
‫הנפרד שאינו דבק עם הבשר בדבר אחד לאתר בלמ״ד ‪ ,‬כי אין לשון אצל כמו‬
‫וא״במהיסה מה נעים לו שם סדר שהוא אל וביש נוסחאות בשניהם בבי״ת ‪r‬‬
‫כמו פרד שכחב הרמב״ן ז״ל בזה והמבאר וביוב״ע הראשון לשטר ואח״כ באתר‬
‫קרב את הרחיק ורחק אח המקורב ‪ :‬והוא בוודאי שבוש ‪ ,‬והפרש לשון אצל‬
‫)עז( והסיר את מראתי בנוצתה ! ית זפקי' מלשון אל נראה כי אצל מורה מקום‬
‫נאוכליה‪,‬לדעת רפ״י ז״ל זפקי' הוא תרגום ההשלכה שעומל שם ׳המשליך יאבל אל‬
‫מוראתה‪ ,‬ונוצתה הוא מלשון‪.‬נצו גס נעו ענין מורה אל מקו׳ הנשלך‪ ,‬ור״ל בזה שיעמוד‬
‫מאוס וזהו שת״א כתרגום פרש בכ״מ ‪ ,‬אצל המזבח קדמה וישליך אל מקום הלשן‬
‫ולדעת הרמב״ן הוא בהפך זסקי׳ תרגום הסמוך לו ולפעמים הוא רחוק מן המק!׳‬
‫בנוצתה ובאוכליה הוא חרגוס מוראחו ן רק כשלשים א מ ה ‪ ,‬כמו שאמרו בנמ׳ )זנחיס‬
‫שהתרגום הוא הפך לשון הכחוב לפי שהכהן‬
‫תופס בזפק ומסיר בו את •המוראה ס״ל(‪ ,‬אין לך דבר קל שבעופות כמוראה‬
‫אמר יה זפקי' באוכליה כאלו הוא והכהן משליכה כשלשים אמה ‪:‬‬
‫אוכליה בזפקי' כי איכליה הוא תרגום דמושדין ‪ ,‬כ״ה בדפוס אנורשא וכבר‬
‫מוראה ‪ ,‬וזםקי' תרגום בנוצתה החזיקו בנוסמא הישרה הזאת הסכמים‬
‫שהכתוב אומר שיסיר המוראה' שהוא האוכל בעל מבוא לשון ארמית והאונ״ר וכאשר‬
‫במצה שעליה שנוטל הזפק בעירו ובנוצה הראיתי גם אני בס׳ עו״א כי הוא מדרך‬
‫שעליי‪ ,‬וכך אמר אינקליס ארי נשמי מימדי' המתרגם להוסיף ע״פ המפורש במקום‬
‫וכפי העברי יאמר ארי שמי נמימרי' אבל אחר והוא הנאמר להלן אל שפך הדשן ‪t‬‬
‫הפך תרגומו לצורך דנר שידע נו ותרגום על שפך הדשן י שרף ‪ ,‬אף כי אין זה‬
‫את שני קצות שתי הענותות ית תרתין המקום כי הם מחוך למחנה‪ ,‬וזה הי׳‬
‫גדילין רעל תרין סטרוהי וכן רניס‬
‫אצלהמזבח‪ ,‬עכייפ בלשין שייך לקרותו‬
‫טכ״ר ומה שדקדק על דעת רש״י‪,‬ז״ל עי׳‬
‫נמזרחי שנתב לייפנ אנל לא שם לנו רק בלשין שפך ‪ t‬וראיהלדברי כי כן הוסיף‬
‫ליישב דברי רש״י שהיה מוכרת לפרש כן גם שם בלשונו לאתר ע״פ לשון מקום‬
‫הנאמר‬
‫‪f‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫לחם אבירים וימרא א שמלח גר‬
‫הנאמר בזה ‪ /‬וראיה על עיקר המםשא להי דעת המתרגם ‪ ,‬אנל על האוגקלוס עצמו‬
‫מתרגום ירושלמי •שהרגם בזה אל שנא להוציא הנתונ מן משמעותו נמלת‬
‫בית שסיבת קיעמא ונראה שהוא הגהת בנוצתה שמשמעו על הגוצה ממש לאי עגה‬
‫הירושלמי על התרגום יונתן שנמצא דנר • אמנם גס לרעת הרמב״ן ז״ל יקשה‬
‫גו ג״כ הנים׳ דמוקדן בדי ‪ /‬וע׳ מעמר מאוד לס ״ש לשון בנוצתה על הופק והלא אין‬
‫שרוצה לגרום דמוקרין ברי׳׳ש והוא יותר הנוצה ננ״מ אינו אלא נוצה ממש עיין‬
‫נמזרתי שהקשה נן ע״ד הרמב״ן ז״ל ועוד‬
‫זר מנוסחת המפרשים דמוקדין כי עכ״ס‬
‫הקשה הרמנ״ן ז״ל על דעת רש״י שאמר‬
‫מצינו לבית הדשן שבעזרה שנקרא ג״כ ני דעת התרנום נדעת אנא תנן ולדידיה‬
‫בית השריפה ')זנח־ם פ״מ משנה ל׳ והי( ‪ .‬לשון נוצה על הנני מעים שהם הקורקבן‬
‫ואפשר שהי׳ שם גם אש שורף המוראות ולא הנוצה ממש משא״נ לתייק אין צורן‬
‫ושמן המנורה שהם נשלכים שם ולא להסיר הקורקבן א״כ המשנה דסרק קדשי‬
‫סמכו על הנם שנבלעים במקומן‪ ,‬קדשים בא לו לנוף ומסיר את המוראה ואת‬
‫)וע׳ תוס׳זבחים ם״ד ד״ה דרשו שלא הי׳ הנוצה ואת הבני מעיים ‪ ,‬שהיא משנת אבא‬
‫הבליעה מיד( ולשין דמוקדין קיעמא רנן! מדקתני בני מעיים וקתני נוצה‬
‫אפשר שהוא כמו לקסמא כמו סתות והיא טענה שלא מצא המזרחי עליה מענה‬
‫אותה פתים ורבים כן ‪) :‬יז( ויפרק ‪ /‬ואומר שצריך לחטט אחריו ני רש״י וסייעתו‬
‫נראה כי לשון פ־וק הוא ביד כמו פרקו רנינו ישעיה והסמ״ג שפרשו דעת אונקלוס‬
‫בדבריו לא טעו בדברי משנה מפורשת ‪ ,‬אלא‬
‫נזמי הזהב כמו שסע בעברית וכמ״ש ע״כ שהם מפרשים דמתניתין בת״ק דאבא‬
‫המבאר ‪.:‬‬
‫חנן וס״ל ני נס לדידי' הנני מעיים ננלל‬
‫בצע‬
‫המוראה שהם בלי המאכל כמו הזסק‪-‬ובנוצחה‬
‫הוא הנוצה ממש ‪ .‬אבל לאבא חנן מיצתה‬
‫הוא על בני מעיים ולא על הנוצה‪ ,‬והמביאה לפרש כן הוא ממה שתרגם אונקלוש‬
‫בנוצתה באוכליה ונראה שדעתו לפרש כן עכ״ל ‪ ,‬ראה איך השיר התלונה מרש״י‬
‫וסייעתו‪ ,‬והשליך על המתרגם ז״ל‪ ,‬כי רק הוא המוציא את המקרא מידי פשוטו משא״כ‬
‫דרכו בקודש‪ ,‬ולכן נראהלע״רכי גס בזה יפרש אונקלוס לשון בנוצתה על הנוצה ממש‬
‫עפ״י פשוטו אבל הוא שנה את לשונו על שני דרכים ‪ ,‬אי( כי כן דרכו ! כאשר יבא‬
‫להשמיענו דבר חדש לא יתוש להשמיט מתרנומו דבר המפורש בכתוב וזיל קרי ביה‬
‫רב הוא במקרא קיש כמו שעשה בלשון לא תבשל גדישחרנס בלשון אכילה ו מפני שרצה‬
‫להשמיע להעם אסיר האכילה‪ ,‬ולא חש י להשמיענו אסור הבשול המפורש בקרא ‪,‬‬
‫וכן עשה בלשון מפני שיבה תקום עי׳ מה שכתבחי שם הב׳( י״ל שהוא משינוי הלשונות‬
‫כי בעברית נכלל בלשון מוראה כל הנני מעיים שהם מקומות הגאול והריעי אבל לא‬
‫את הניצה‬
‫החו׳ן וע״כ צריך • להפריש‬
‫תכלול הנוצה שהוא מן‬
‫לבדה‪ ,‬משא״כ בארמית לא מצא המתרגם לשון שיכלול כל היני מעייס עס הפרש»‬
‫במו לשון מוראה שבענרי והיצרן לתרגם בלשון זפק והוא נראה ממלות הפוכים כמו‬
‫זקף‪ ,‬ובתרגום ינ״ע זרוקפי‪ 9‬בהוספת רי״ש נמו שנע‪ ,‬שרניט ‪ ,‬ועל שם שנראה גבוה‬
‫וזקוף נעיף‪ ,‬וא״כ נכלל נו גס הנוצה‪ ',‬שהוא ג״נ"נבלל הזקיפה הנראית‪ ,‬אמנם מל‬
‫‪.‬זה לא ננלל נלשון זה יתר הקרניס עם הפרש ע״כ הוצרך לפרש נו עס מלת נאונליה ‪t‬‬
‫ולפי"! יהיה דעת אונקלוס ממש בדעת אבא הנן לדעת הרמנ״ן ז״ל וכמתניתין ועיי״ש‬
‫עוד מ״ש המבאר בזה‪ ,‬וראיתי עוד ני בתרגום ירושלמי על לשון מוראה קורקבני' ו‬
‫ונראה שבא לכלול בזה ן כל הקרבים ‪ ,‬כי הוא כמו אדנגדס מן אודם ‪ ,‬ולכן תרגם על‬
‫בנוצתה בנעשה על הטצה ממש מלשון ואת הנטישות הסיר התז‪:‬‬
‫והנותרת‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫שמלח גר ויקרא ב לחם אבירים‬
‫^ )ב( והנותרת ‪ ,‬בתרגום‬
‫יונתן‬
‫ב )ו( ב צ ע ‪ ,‬לא נמצא רק על בציעח‬
‫הפח וקרוב ללשון בזע‬
‫חמום בקיעה קריעה ובלשון בצע‬
‫אמרחו באיכה רגחי מבזע פורפירין שלו‬
‫מזליף אוחיוח המוצאוח ‪) :‬ז( דרדחא ‪t‬‬
‫הרי״ש קורם לר׳ יהוא מלי ררייח הפח‬
‫כי מפני שהיה הכלי עמוקה היה מן‬
‫ההכרח לררוחממנה כמו מן החמר ואם‬
‫לקרב אל לשון מרחשח אפשר שהוא‬
‫לשון רריה חרמם חרישה‪ ,‬ומפני שהיה‬
‫הכלי עשייה בגומוח כמו שפרש״י זיל‬
‫על לשון כלבים )מנחיח ס״ג( נקראח כן‬
‫ויהי׳ לשון מרחשת כמו מחרשה בחלוף‪:‬‬
‫)ח( לווחכהגא‪ ,‬למרברא כצ״ל כי‬
‫בקריב׳ אל לבר שיש בו רוח חיים יחורנ'‬
‫בל׳ לווה ]וע׳ מיש בפי וישב בלשון כי‬
‫ארד אל בני[ משא״כ לדבר שאין בו ריח‬
‫חיים ‪) :‬יל( פירוק ‪ /‬מלשון בפרו־‬
‫העברי והיא מלשין שבירה כפירש״י זיל‬
‫והגה בזה הוא חרגום גרש וחרגום כרמל‬
‫רכיכין‬
‫ודאשתאר כמו‬
‫והנותר וכן כל לשון זה הבא ביתס שממנו‬
‫אל עצמית המנתה יבא בלשון סתמי ובתרגום‬
‫אס המצא תמצא הגניבה)שמות( ישתכח ‪,‬‬
‫ורבים כן בעברי ועיין להלן אשר יעשה‬
‫מאחת מאלה ושם בנאור• אבל המנתה‬
‫הנותרת להלן ו׳ י״ב שהוא תואר בא כדינו‬
‫בל״נ דאשתארת ‪ ,‬וכן נראה כ׳ אין הנותרת‬
‫מן המנתה כמו המנתה הנותרת ‪ ,‬כי שס‬
‫הוא נערכת ביתם אל שאר הקרבנות‬
‫כמו שנאמר שם מאשי ה ׳ ‪ ,‬ובזה היא נערכת‬
‫אל עצמותה‪ ,‬ולא יתכן בלשון לומר המנחה‬
‫הנותרת מן הנזנחה‪ ,‬וע״כ שהוא כתרגומו‬
‫עס״י הסשוע כמו והנותר‪) :‬ה( סולת‬
‫בלולה בשטן מצה תהיה ! מאשר תרגם‬
‫דפילא נראה‬
‫בלולה בד׳‬
‫לשון‬
‫כי יפרש לשון תהיה שחוזר רק על‬
‫לשון מצה‪ ,‬ולא על הבלילה שתהיה בלולה‪,‬‬
‫וכן תרגום כל לשון בלולה בשמן בלול‬
‫בשמן וכדומה בדי‪ ,‬ואף הנא בראשונה ‪,‬‬
‫)שמות כ״ע ב׳( בלולות כשמן משותיס בשמן‪,‬‬
‫שהיה נראה שהוא למצוה ! כמו שנאמר שם‬
‫תעשה אותם כתרגום לפילן דמשיחן! כי‬
‫לרעתו אין לשון העשה אותסתוזר ג״כ רק על סולת‪ .‬תעיס׳ ולא על לשון בלולות ‪,‬‬
‫ועיי׳ חוס׳ חולין ריש ס' כסוי הדס ד״ה אין בילה‪ ,‬ותום' מנהות י״ת ר״ה‪ ,‬ואמר‬
‫ר׳זירא שכתבו העעס ובלילה אין מעכבת ‪ •,‬כמו שהוא במשנה אס לא בלל כשרן או‬
‫משוס דאיכא שוס מיעיע! או מדלא אשתמיע קרא לכתוב בשום מקום בלשון צווי‬
‫ובללת ‪ ,‬ולשון בלילה או בלולות הוא רק שמות תואריס אל המנחה‪ ,‬או אל הסולת‬
‫או אל החלות או אל העשרון כאשר יבוא בלשון זכר בלול‪ ,‬ובשמות כיוצא בזה שהוא‬
‫שם המקרה דרכו לתרגם בד׳‪ ,‬במקום אשר כמו בתרגום ערירי דלא וולד ‪ ,‬אין כסף דלא‬
‫כסף ועיין מ״ש בס׳ אמור בלשון דמריס ודרסיס ‪ .‬אבל אס היה מתרגמו בלא ד׳ ‪/‬‬
‫סילא היה משמעו לעכובא ‪ , ( 1‬ומה שבא לשון פילא בס׳ תמורת הב׳‪ ,‬ולא כלשון‬
‫תז״ל כל הראוי לבילה‪ ,‬וכן בחרגוסכי שס בלל‪ ,‬בלבל בב׳ ושרש פילא כמעע הוא‬
‫ההפך‪ ,‬כי הוא תרגום בערחי הקודש מן הבית סליתי‪ ,.‬עיין מ״ש הרש״פ ביריעה‬
‫ע״ו חוברות ב׳ מחלק השני ‪ ,‬ואולי בא המתרגם להשמיענו כי צריך שתהיה‬
‫ראוי עכ׳יפ‪ ,‬להיות נבללת כלה ׳ שלא ישאר מן הסולת •כלום ‪ ,‬כמו שאמרו ששים נבללות‬
‫בכלי אתד ששים ואתר אינם נכללות ‪ ,‬ואב לזה שהוא כדברי המתרג׳ שלשון בלילה הוא‬
‫תואר ממה שנא׳ להלן וא״ו יו״ד ‪ ,‬וכל מנתה בלולה בשמן והריבה ‪) :‬יב( ואל הםזבח לא‬
‫יעלו‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪ (I‬ונן בלשין הנתונ וני תקוע ק י ק מנתה מאפס תנור סילת מלות מלות גלולות ונ!׳ נא כתרגיס נ ו ׳‬
‫דשילן וחשיתן • אף ני אין שס לווי אחו עיץ ושי׳ ייל ‪ ,‬ינראהכילועת המחוגם העיקר הוא למיד‬
‫סראשין שיניא תלות או רקיק•)!אס אמנם גס נזה מסר הלשון והיה לוין לומר נסיף מלת תקוינ אפשר‬
‫שמלת מקיינ הראשי) מושן אמר עמו אנל העיקר נראה ני הפשוק הוה מם שפסוקים שאחריי נמשכו אל‬
‫פסיק ח' יהכאת‪.‬שהיא עיקר הזיייינולל כלהמנמומ •‬
‫ש מ ל ת‬
‫ג‬
‫י‬
‫ויקרא ב‬
‫רכיכין ובפי אמור תרגם לשון כרמל‬
‫הרוכן ע׳ מ״שש ‪:‬‬
‫ג )ד( גיסםיא ‪ ,‬וכן חרגוס על צד‬
‫חנשאו וע׳ ערוך‬
‫ערך גסס השלישי ובחלמוד נמצא הרבה‬
‫לשון גיסא על הצדדים המחנגדיס כמו‬
‫לאידך גיסא‪ :‬חצרא רעל בבדאלבלשון‬
‫חז״ל על משקל העבריח חצר הכבד ולא‬
‫נמצא לוחבר‪,‬כי אס לשון חצר העברי!(‬
‫ולא ידסחי לקרבו אל לשון יוחרח ‪:‬‬
‫)ט( שדרתא ‪ ,‬ובערוך ובחורגמן בז׳‬
‫חמורח הד׳‪:‬‬
‫ף )ה( מדמא רתורא‪ ,‬וכן צ״ל להלן‬
‫עמלת גר‬
‫יעלו‪ ,‬לא יתסקון כמו לא יעלו ‪ /‬כי אינם‬
‫עולים מעצמם והמתלגס לא'יוזן פעול׳ למי‬
‫עי׳ מ״ש האוג״ר בלשון‬
‫שאעו שלו‬
‫מפרסת פרסה להלן בפי שמיני ‪:‬‬
‫‪) %‬א( ואם זבה שלמים ‪ ,‬ואם נכםת‬
‫קוישיא וכן הרג׳ כל לשון שלמים אף‬
‫בלא לשון זנח ננסחקודשין ורק בוה וכן‬
‫נסרשה שמיני שור ואיל לשלמים בא בלשון‬
‫רף כי בעבריח‬
‫קודשיא‬
‫הנודע‬
‫הוא לשון סתמי ועוד יש לדקדק כי לא‬
‫הרגם אוחו בלשון דבח כדרכו בזבחים‬
‫הבאים לקרבן עיין מ״ש בזה בעו״א כלל הי•‬
‫ונראה כי טעם השם ננסח שהוא‬
‫כשחיטח חולין לנכי הקדש וע׳׳כ בא בזה וכן‬
‫בכ״מ שידובר מקוד׳ משמיטת קושי קדשים‪,‬‬
‫בלשון נודע נכס־‪ .‬קודשיא ‪ ,‬והס הקדשים‬
‫דסליקמינייהושהשלמי׳ לגביהם רקכשמיטח‬
‫יזולין‪) :‬ז( היותרת על הכבד דעל ננדא‪,‬‬
‫כ״ה לסי הסשוט עי׳ נאור בס׳ חציה ‪:‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ט״ז גופני‬
‫הםמיכוח כמו בל׳ הכחוב ובי׳ינ )רפוס‬
‫ווין חקנ״ד ג״ח ודפוס פראג( מן דמא ‪/‬‬
‫כמו בפסוק השני מן הדס והוא שבוש‪:‬‬
‫)ז( במסת ! בכ׳ הדמיון והערך וכן‬
‫בחרגוס די מחסורו אבל והמלאכה היחה ף )ינ( על‪.‬עצים באש ‪ ,‬על אעיא‬
‫דיס הווח מסח כלשון הכחיב מסח‬
‫בלשון נודע‬
‫גדבח ידך כי היה די באמח ‪) :‬יז( ית נמו העצים נהקטרמ העולה ועיי! נאור ול׳‬
‫קדם‪ ,‬חי׳ יח מיוסר כמו שהוא למעלה באש מחורגס באשחא ונמ״י מורא ועיין‬
‫בלשוןאח פרוכח הקודש ואולי בא למלאוח באור ומ״ש בעו״א כלל ט׳ ציון ב׳ ‪:‬‬
‫תיבח הקודש הנאמר‪.‬שס ע׳ רש״י ובאור‪) :‬נז( בעשותה ‪ ,‬במעבויה כצ״ל בל׳׳ז כי‬
‫)כא( חטאת קהלא'‪ ,‬היה ראוי מטאתא נענרי מוסנ על הנסש שהיא ל״נ לשי‬
‫דקהלא אלא שר״ל כך שמו חטאח הקהל‪ :‬הפשיט)ועי׳חוס׳ שנח ו׳ נ׳ ו״ה בעשוחה(‬
‫וני״נ נמענדה והוא טעוח ‪:‬‬
‫ה )כא( בשותפות ידא‪ ,‬ל׳ שיחפוח ךץ )נ( והוא טמא ואדם וכן והוא יוע‬
‫נמצא הרבה‬
‫ואשסנחרנוס‬
‫בלשון חז״ל אבל בשחוף מלת יד לא וחנ ולא נהרגוס לשון ואשמו נחסאח הקהל‬
‫וכן ואשם לעיל נחטאח הנשיא והיחיד ני‬
‫מצאתי‬
‫שם הוא ויחובון ניתוב והטעם סשוע כי שם‬
‫ענינו שיכירו אשמם ואין בהם ממוסר מעשה ‪ ,‬משא״כ באלה כי בטומאה אין‬
‫ישראל מוזהר על הטומאה רק אס נכנס אח״כ למקדש או אבל קווש אז חייב‪ ,‬וכן‬
‫בשבועה אם לא עבר על שנועתו אץיחייב וע׳׳כ מלת ואשם הוא חנאי הדבר דווקא אס‬
‫אשם אח״כ ועיי׳ פירש״י ובחיוב״ע וראה איך השמיענו כזאת בשנוי לשונו הנעים )וע׳ להלן‬
‫פסוק יז(‪) :‬ו( והביא את אשמו על מטאחו‪,‬ני״נ יח מונחה' על חובחיה ‪ ,‬הלשון כפול‬
‫והראשון נראה שהוא נמו קרנן תונתי׳ וריאוי לחרגס ית אשמו נתרגומו נקרנן‬
‫מסילה‬
‫*( יעיין עיון ח‪5‬ו סשני‪ ,‬ונארמיה מהורגס מ י מ מצר ררהא והוא לשון יירם עיין נ י נ יף סין ו נ מ נ י ם‬
‫שם‪ ,‬ונראה ני עזןרו נוה מלשון נחלריסם ונעיריהס אשי יהרגם נפלחיסון אלא שנשאו השם נלשין‬
‫סעני׳ עסי׳ ידנו כמו שהראיה׳ נעויא נלל ג׳ •‬
‫‪8‬‬
‫שמלת גר‬
‫ייקיא‬
‫מעילה וכ״ה בתרגום יוב״ע בזה קורבן‬
‫אשמיה • אבל מפני שבאמת לא יקראו בשם‬
‫אשם רה התמשה אשמות כמו שנקראו‬
‫בכתוב להלן בערכך כסף שקלים לאשם‬
‫ובאשם תלוי אשם הוא ע״כ אולי לא רצה לתר׳‬
‫בשם זה ועשהו לשון פעולה כמו קרבן‬
‫אשמתו ובא בפסוק שאת״ז והביא אשמו‬
‫וגו׳ אתר לתטאת ואתר לעולה ‪ ,‬וזה עד‬
‫מכרית כי איננו שם הקרנן אבל יש‬
‫לדקדק למה לא שנה את לשונו כל׳ תטאתו‬
‫לתרגמו נלשון תטא נדי שלא יהיה הלשון‬
‫כפול נמו שעשה נלשון והיה ני יתטא ואשם‬
‫להלן שהר׳ ארי יחטי ולא ארי יחונ אנל‬
‫הוא מפני שלא נמצ׳ נלשונו השם הזה ניתור‬
‫חטאת רק על הקרנךאף ני נמצא נפעלים‬
‫ונשמות נל״ר נמו לנל תטאתס )להלן טז‬
‫ט״ז בא( ובדניאל וחטיך בצדקה ואולי הוא‬
‫להפריד משם הקרנן ועם נל זה היה נת לי‬
‫אס הייתי מוצא נוסת׳ נתרגוס ענ״פ נהוספת‬
‫מלת קורבן ני לפי הנוסתא ית תונתא‬
‫על תונתיה אין לו נאור בלל י והאוג״ר לא‬
‫הניא נוסתמ הספרים המדוייקיס שהיו‬
‫לפניו נזה‪) :‬ת( םטול ערפו ־ מקנל נמ״ס‬
‫ונתיונ״ע הוא נלמ״ד לקנל ונ״ה נלשון‬
‫אונקלוס נפ׳ נלק ממולי לקנלי‪ ,‬והפרש גדול‬
‫הוא לע״ד נלשון ני נשמוש המס הוא מורה‬
‫על צד שהנושא רתוק ממנו נמו הנא ממול‬
‫תרואה את העורף ונסירש״י ז־ל על ני מנגד‬
‫מראה את הארץ מרתוק ‪ ,‬וכן תרגם שם‬
‫מקכל אבל ואלכה לנגדך פירושו כשווה לך‬
‫ותרגומו לקנלך נ״נ כלמ״ד וכן לנוכת אשתו‬
‫נא כשמוש הלמד אף כי לפי הדרש זה‬
‫עומד בזוית זו וזו עומדת בזויות זו נוודאי‬
‫טהיו מקרונ ומנווניס לרות אתת ובן לעומת‬
‫העצה נא כשמוש הלמד וכן נתרגוס לקפל‬
‫שדרתא ני פי׳ נמו אצל ‪) :‬טו( כי תמעל‬
‫מעל ׳ ארי ישקר שקר כן תרגם נל לשון‬
‫ה שמלת גר‬
‫מעילה ועיי׳ רש׳׳י זיל בערכך כסורסניה ‪,‬‬
‫עיי׳ רש״י בפ׳ בחוקתי שכתב ערכך כמו‬
‫ערך וכפל הכפין לא ידעחי מאיזה לפון הוא‬
‫וכן נראה לדעת המתרגם ז״ל רק שהוסיף‬
‫כנוי הנסתר שיהא חוזר אל האיל שיהא‬
‫בערכו שווה שני סלעים וכמו שתתס בפ׳‬
‫בתוקותי ערכך הוכר סורסני׳ דדכרא ואס‬
‫לנקבה והיה ערכך פורסנה ‪ ,‬אך מה שתרגם‬
‫גס שם בלשונו ‪ ,‬וכל ערכך פורסני׳ ‪"5‬ע כי‬
‫שם קאי על כלל הערכים והיה צריך להיות‬
‫וכל פירסנא או סורסנך ויהיה הכי לנוכת ‪:‬‬
‫)יז( ולא ידע ואשם ‪ ,‬ונשא עוונו עי׳ באור‬
‫ולדעת המתרגם מלת ואשם סמוך על מלת‬
‫ונא ידע ור״ל מתמת שלא ידע ע״כ עשה‬
‫מה שעשה ועכ״ז ונשא עוונו‪ ,‬וכדברי ר״י‬
‫הגלילי שהובא ברש״י ז״ל‪ ,‬וע״כ אמר גס‬
‫בזה וחב לשון ענר‪ : (1‬וכן נראה לדעת‬
‫‪.‬בעל הטעמים ואלו לדעת המבאר היה‬
‫ראוי לסמוך מלת ואשם אל ונשא עוונו‬
‫ועי׳ מ״ש למעלה פשוק ב׳ ושעור הכתוב‬
‫ואס נפש כי תתטא שבא לשון אס עם מלת‬
‫כי יתדיו )והיה די לומר נפש כי תחטא כמו‬
‫בכל מקום( משמע כהמתרגס שהאחד‬
‫על ״ תנאי הזמן' כשיהיה הדבר כמו‬
‫אדם כי יקריב וכדומה ‪ ,‬והאתר על עצם‬
‫התטא שהוא נמשך אל ולא ידע ושעורו ואס‬
‫יהיה הדבר אשר יתטא ולא ידע ואשם וגו׳ ‪,‬‬
‫)יט( אשם הוא אשם‪ ,‬הנפל בתרגום‬
‫הזה מבואר ‪ ,‬ונראה כי דעהו לפרש הכתוב‬
‫הזה בשני אופנים ‪ ,‬הא׳ כי לשון אשם‬
‫אשם ‪ /‬פי׳ על חובתי׳ דהוא חב‪ ,‬או פי׳‬
‫יקריב אשם ‪ ,‬וכך הוא שעור דברי‬
‫המתרגם במסגרת אשמא הוא)על תובתי׳‬
‫דהוא חב( )אשמא יקריב( הדס ה׳ וכאשר‬
‫הראיתי אח דרכו בזה בעו״ת ‪) :‬כא( או‬
‫עשק גו׳ ‪ ,‬בי״נ או •אנס ובפ׳ קדושים לא‬
‫תעשוק‬
‫‪ (1‬ומלכד כל סאמור נוס כיאן ולמעלה פסוק כ ׳ ‪ ,‬יש פשט וכלל ששונו בלשו! — כי ככל מי‪,‬יס שנא‬
‫איוס שעל עני לפני חינח יאשם‪ ,‬או יחורגס גס היא כמוהו כמכר ו ח כ )והוייו נמלח ואשם אך לעיעוף‬
‫ולא לספוו(‪ ,‬והס‪ :‬ונעלם ממנו וסיא עמא ואשם )ה׳ נ י ‪ ,‬ואף שנחרגוס שם כלשון ניגוני ויהא מכסא‬
‫מיני׳ ויהא מסאנ ‪ ,‬הוא גיכ נענר ונמקומו(‪ ,‬והוא יוע ואשם )שם ג׳ ו ו י ( ‪ ,‬ולא ידע ואשס )שם יין( •‬
‫אנל נאוחן‪ .‬סמקומוח שלא יקדמנו לחינח ואשם פעל ע נ י ‪ ,‬ונמשו אל סעחיויס סקוומיס ל ו ‪ ,‬יחורגס גס הוא‬
‫נעחיד ו י ח ו נ )והוייו נו נענוי להיפון( ‪ ,‬והוא חינח ו א ש ם הנאמר )ד׳ נ י נ ו נ י ! ‪ ,‬ה׳ נ י נ ( עיייש ‪,‬‬
‫וכן לא חעשגס ואשמו לד׳ י י ג ( ‪ ,‬וכן כי יעשו וגו׳ זאשמה סנפש סהיא )נמדנר ה׳ ו י ( ‪ ,‬ועיין ס׳ סיו וחסאס‬
‫גו׳ )מ ה ר ׳ י ניי( ‪:‬‬
‫לחם אבירים ויקרא ה שמלח נר‬
‫מצאתי ‪ /‬ואולי הוא הוספה בתרגום‬
‫מאשר מצאו כן בעברי בל׳ תשומת‬
‫אשר לא יתכן בלא לשון יד ‪ /‬ובעיקר‬
‫פירושו של המתרגם ז״ל נראה שהוא‬
‫מפרשו מל׳ אל • תשת ידך עם רשע‬
‫להיות עד חמס וכמ״ש שם הראב״ע‬
‫להתחבר עמו בעדות‪ ,‬ולחנם כתב עליו‬
‫המבאר שאיננו כן רק שנכלל בזה גס‬
‫מו״מ אשר בין‬
‫המלוה וכל דברי‬
‫איש ובין רעהו‪ ,‬כי אף אם יתכן שנכללו‬
‫מצד הסברה הישרה ‪ ,‬אבל בל׳ הכתוב‬
‫נראה כדבריו ע׳׳פ המפורש בל׳ הכתוב‬
‫אל תשת כו׳ וכדברי אונקלום ואולי לזה‬
‫הוסיף מלת ידא ללשון שותפות לכלול‬
‫יתר הענינים כי כל עסק משא ומתן‬
‫הנעשה בין איש לרעהו יד שניהם‬
‫שווה בעסק ‪ :‬או אנס ‪ ,‬ברוב ספרים‬
‫או עשק )קרא ותמום( וביש ספרים או‬
‫אנס ובסוף או עישקא דעשק והוא שבוש‬
‫)לשין האיג׳׳ר( ‪ ,‬ואי משום הא דשנה‬
‫לשונו בסוף אין ראיה כי כן מצינו כיוצא בזה‪ /-‬שהתרנום מפרש הלשון בפעם‬
‫הראשון ואח״כ יעזוב כלשון הכתוב כמו בפסוק בבית אחד יאכל בחבורתא ואמ״כ‬
‫לא תוציא מן הבית מן ביתא ‪) :‬כד( ו ח ו מ ש י ח ‪ ,‬בל״י ע״פ הפשוט ע׳‬
‫באור ‪ /‬אמנם אשר לא בא כדין מספר חנקיי הנסמך חמישותי׳ ‪ ,‬וכמו כן‬
‫חמישית כסף ערכך ‪3‬פ׳ בחוקות׳ חומש ולא חמשות כת־גו׳ שלישית ההין רביעי׳‬
‫ההין תלתות לבמות צ״ע )וגם יש לדקדק שהיה לו לתרגם חד מן חמשא כמו ן בחרנו׳‬
‫ונתתם חמישית לפרעה ‪ ,‬ונראה שהוא להורות שהחומש הזה אינו חלק החמישי‬
‫מהכל רק חלק הרביעי כמו שדרשו בת״כ שיהיה הוא וחומשו חמשה(‪ :‬או מ כ ו ל א ‪,‬‬
‫כ״ה בכמה נוסחאות בהפסק מאמר ולא מכל כמו בסוף הענין מכל דעבד וכן‬
‫הוסיף בתיוב״ע בזה מכל מדעם ועיין ראב״ע ובאור ומיש בזה בספרי עוטה‬
‫אור כלל ט׳ ציון ט׳ ‪ :‬ד א ש ת ב ע ‪ /‬היה ראוי דישתבע בעתיד כמו ארי ימעי ויחוב‬
‫אבל המתרג׳ הסיב הלשון אל מלת והשיב אשר עליו יםובו• כל הנזכרים בל׳ עבר‬
‫הנזילה אשר גזל ‪ /‬אשר עשק ‪ /‬אשר מצא‪ ,‬וכן בזה הוא כמו אשר נשבע;‬
‫תעשוק ולא תגזול תרגם על לשון גדלה לא‬
‫תנוס וכן אשר גזלו עבדי המלך דאניםו!‬
‫וכן הניא המתורנמן ונראה כי ע׳יד המתרגם‬
‫זהו עשק זהו גזל עיי׳ מליעא קיים ע״כ‬
‫להפריד ישרש שהאתר הוא על הלוקח‬
‫בחזק׳ והשני על המאנס לחברו 'נדבר מן‬
‫הדברים ועל כי הלוקח בחזקה הוא חמור‬
‫מן המאנס יתרנס רק לשון השני כלי אניסה‬
‫כין שבא כלשון נזילה או בלשין עשק ולכן‬
‫תרגם לשון גזילהג״כ אצל אבימלך מעדן‬
‫השני כמפורש שם כענין שלא גזלו ממנו‬
‫ולקחו להם הבארות רק שםתמום ומלאים‬
‫עפר ‪ :‬לחטוא כהנה‪,‬למיתב אבל אצל פרעה‬
‫לחעא למחעי; כי כזה הוא על תעבר שכבר‬
‫עשה התכיא והוא חייב עליו ושם הוא בעתיד‬
‫וכן תמס להלן והיה כי יתטא ואשם ארי‬
‫יחעא ויחוב אס כי הוא מפני הכפל‬
‫)עיין מ״שלעיל( ובלשון יחטא ר״ל שיקרה‬
‫הדבר שיחטא ואח״כ ואשם שיכיר חטאו‬
‫וכמו שאמרו ננמרא שבועות כ״ד כשיכיר‬
‫בעצמו לשוב בתשובה ועי׳ רש־י ז״ל ‪:‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫פרשה‬
‫ן)‪ (3‬דמתוקדא ‪ ,‬הד׳ במקום אשר‬
‫החסר כמו אשר‬
‫‪/‬‬
‫על מוקדה ואולי מלת היא עלתא ש‬
‫א‬
‫י ״ ל‬
‫היא הוספת א‬
‫ומלת‬
‫‪ 3‬ח י ט‬
‫ה‬
‫ח י ו נ‬
‫ם‬
‫ע‬
‫פ‬
‫שון‬
‫ה מ ק ר‬
‫צו‬
‫ן)א( ע ל מוקדה על המזבח דמתוקדא‪,‬‬
‫לסי דבלי המפרשים‬
‫שמלת על מוקדה הוא סוף המאמר היה‬
‫לו לתרגם תהי יקדה נמו שהוא בסוף הפשוק‬
‫ו נ ר א ה‬
‫)ייקיא( בית‬
‫‪10‬‬
‫שמלת גי‬
‫צןי ן ץ‬
‫ונראה כי עלדעתהמתרנם ז״ל נמשך אל‬
‫סוף הפסוק ופי׳ היא העולה על מוקדה‬
‫אשר יש לה רבות להיות על מוקדה׳והאש מל‬
‫המזבת הוקר בו כמו אבל האש וכן תיב״ע‬
‫ע״פי דרכו הוא״ו בלשון ברם ויש הרבה‬
‫כמוהו עיי׳ הל׳יע ‪) :‬נ( כדו בד ‪',‬לבושין‬
‫רבוץ בל״ר והסיר כנוי הנסתר כלא אמר‬
‫לבושוהי נראה כי על רעתו הוי״ו תמורת‬
‫בר והלבושין‬
‫יו״ד ׳והוא כמו מירי‬
‫שנכלל בל״ר הס האבנט והמצנפת כדעת‬
‫האומר אבנעו של כהן הדיוט הוא של בון‬
‫עייין רמב״ן ומ״ת שהאריכו בזה ‪:‬‬
‫)יד( חפיגי מגחת פחים המתרגם עזב‬
‫מלת תפיני בלא באור ‪ ,‬ואולי על דעתו‬
‫לשון מנתת פתים שתמס מנחת בצועין הוא‬
‫נאור מלת י תופיני שהוא כמו הפיך פתוני‬
‫והוא כמו פתות אותה פתים דלעיל‪ !.‬וכן‬
‫הוא בתרנוס יוכ״ע הכא בפירוש‪ ,‬מרסקא‬
‫מנתח רסוקין ‪) :‬יט( המחטא אוחה‬
‫רמכפר בדמא ‪ ,‬עי׳ רש״י ז״ל וכפ׳ תצוה‬
‫וחטאת על המזבח תרגם בלשון רכאה‬
‫תרגום של לשון טהרה וכן תרגם וי־טא על‬
‫המזבמ דלקמן ואשר צא תרגם גס פה בלשון‬
‫זה נראה כי בא להורות שלאו דווקא הזורק‬
‫את הרם לבדו יאכלנה רק יכל הראוי‬
‫לעבודה כמו שכתב רם״י ז״ל ומלת אותה‬
‫לסי התרנום כמו עמה ‪ /‬כמו שכת׳ רש־י‬
‫ז״ל בססוק ויתנכלו אותו ‪:‬‬
‫׳‬
‫ץ )י( וח־־בה ‪ ,‬תרגם רלא סילא ולא‬
‫לחם אבירים‬
‫ומלה דמתוקדא לכל יכול להיוח חרצום‬
‫היא העולה על מוקדה‪ ,‬ויהי׳ מ ל ת העול'‬
‫פעולה כמו העולה היא ל מ ע ל ׳ ) ק ה ל ת נ(‪:‬‬
‫)ל( ו י ש ל ח ‪ ,‬ב פ ת ח היו״ל אף שבכתוב‬
‫הוא פ ע ל עומד כן הוא ל׳ הפשטה‬
‫ב א ר מ י ת ‪ ,‬אבל אחריו וילבש נראה רצ״ל‬
‫בהירק כמו ולבש בפסיק הקורם לזה ‪:‬‬
‫חטפי‪ ,‬שרש טפא בארמית‬
‫)ה( ל א‬
‫כלשון כביה ב ע ב ר י ת שהיא הבאה מאלי׳‬
‫כמו ונר אלקים ט ר ם יכבה)שמואל( ש ת מ י‬
‫יונתן ע ר לא טפי וכן הוא בקל והתי״ו‬
‫לנקיבה נ ס ת ר ת על האש ואם הי׳ נוכח‬
‫לזכר היה בא בעברי בכבל כמו ובערו‬
‫שניהם יחריו ואין מ כ ב ה ע׳ באור ‪ ,‬ולא‬
‫נמצא בל׳ התרגום בכבל ר ק בל׳ הצפה‬
‫וסם בלשון ואין מ כ ב ה ת ר ג ם לפי הענין‬
‫ולית רחיים וע׳ מ ת ו ר ג מ ן ‪) :‬טו( ו ב ה נ א‬
‫ד י ת ר ב א ‪ ,‬במו המשוח ע׳ רש״י ז״ל ‪,‬‬
‫ולא כאשר ת ר ג ם בפי ויקרא על הכהן‬
‫המשיח כהנא ר ב א ‪ ,‬ובפי אמיר והכה‬
‫דיתרבא‬
‫הגדול מאחיו ת ר ג ם גם כן‬
‫וצ״ע בהפרש הלשין )וע׳ מ״ש שם( ‪,‬‬
‫)כא( ד ח ס ף ‪ ,‬כל לשון חרש ת״א בלשון‬
‫מ ס ף ויוב״ע בל׳ פ ח ר ובדניאל גמצא ל׳‬
‫ח ס ף די טינא וחסף די פחר נראה שהוא‬
‫כילל שני מינים וע״כ לא ת ר ג ם מ נ א‬
‫דפחרא דחספא בלשון מ פ ר י ט כמו כנכא‬
‫מ ח ש א ע׳׳פ ד ר כ ו ‪:‬‬
‫•בלשון מנגבא כמו שהוא‬
‫נתי״נע ‪ ,‬נראה כי על רעהו אינו מלשון‬
‫חרבו המיס רק מלשון ועריכם יהיו •תרנה‬
‫ץ ) ח ( מ ש ו עלתאדיקריב‪ ,‬כצ״ל‬
‫ומ״מ קשה דה״ל לתרנם ר ל א מ ש ח כ י‬
‫ע״פ לשון‬
‫במנחת חועא ובמנחת סועה לא היה בהם‬
‫שמן כלל‪ ,‬ונראה כי ע״ד המתרגם‪ .‬נכלל‪ .‬הכתוב אשר הקריב לשון ע ב ר וע׳ ב א ו ר ‪:‬‬
‫)טי( ' ל א י צ נ ע ‪ ,‬השרש הזה ב ע ב ר י‬
‫בלשון זה גם הרקיקין של מאסה תנור‪/‬‬
‫שלא היו בלולות בשמן וכמו שהוא בגמרא הוא מוסרי כמו והצנע לכת ואת צנועים‬
‫מנתוא‬
‫ח כ מ ה ‪ ,‬א מ נ ם בארמית הוא גם למובן‬
‫׳‬
‫טבעי כמו הכא וכן ת ר ג ם ו ה ג י ח ם י ש ם‬
‫בפ׳ אחרי ורז׳יל דרשו שם מ ל מ ד שמעונין ג נ י ז ה ‪ ,‬ומזה השתמשו גם חז״ל במלת‬
‫המצניע לזרע וכו׳‪ :‬ו ב י ו מ א ך ב ת ר ו ח י ו ד י ש ח א ר ‪ -‬ע ׳ מ״ש בזה בפ׳ קדושים ‪:‬‬
‫)יח( מ ר ח ק ‪ ,‬ת ר ג ם לפי הענין כמו רוב לשון ת ע ו ב מאום גמול ואולי יפרש‬
‫לשין‬
‫לחם אבירים‬
‫צו ז ךן‬
‫ן‬
‫שמלת גר‬
‫לשון פגול כהיפך כמו סלוג ומל׳ חז״ל מנחות ט״ב אס חינו ענין לחייבה של‬
‫אל חהי מפליג לכל לכר‪) :‬יש( כל דידכי חיטין עיין רש״י שס ‪) :‬יט( והבשר כל‬
‫לקודשא ‪ ,‬כמו כל אשר יסהר לקולש טהור ונו׳‪ ,‬ובשר קודשא כל דידכי לקודשא‬
‫משא״כ כפ׳ קרח כל טהיר ככיחך כו׳ יכול בשר קורשא‪ /‬הוספתו טל לשון המקרא‬
‫כל לירכי ולאהוםיףג״כ היכח לקירשא מבוארת כי והבשר בה״א הידיעה מוסב טל‬
‫הנאמר למטלה ובשר זבת תודת שלמיו! ומה‬
‫ )‪.‬עיין שמלה(‪-‬ועי׳ ריש כרכות וכלש״י שם שאמר כל דידכי לקודשא ‪ ,‬הוא לאסוקי‬‫ד״ה כיאת אורו הוא ‪) :‬כה( די קרבון ‪ /‬מחוסר כפורים דטהור לתרומה ולא לקודש ‪,‬‬
‫כל״ר מן הבהמה אשר ננקריכין ממנה ונראה כי לדעת המתרנס • להכי הוא‬
‫וכן להלן כיום הקריכ לי קרכין וכן כיום דאצטריך‪ •,‬דווקא טהור יאכלנו ולא טמא‬
‫מששו לרכון כמ״ש כעו״א כלל ט״ו ונ״ה בספרי פרשה קרת בפסוק כל טהור‬
‫בביתך יאכל אותו ‪ ,‬כרת הקב״ה ברית טס‬
‫ציון ט׳ ‪:‬‬
‫ח )ל‪ 0‬י ת ק ר ב קורבניכון‪ ,‬כלא ית אהרן טל קדשים קלים שלא יהיו נאכלים‬
‫אוהכ גר אלא לטהורים ‪ ,‬והביא רש״י ז״ל שם את‬
‫כשם נוסחאות ישנות וז״ל וכרסום וכו׳ הספרי וטיין שם ברא״ס אבל המתרגם לא‬
‫וקריב ית רצו להשוותו אל העכרי והשיבו הוסיף שם דבר על לשון הכתיב והיי לו‬
‫להוסיף גס שם לומר כל דידכי לקודםא‬
‫הלשון סתום כי לא פורש מי הוא המקריכ כמו הכא ‪ ,‬ונראה כי טי׳ד המתרגם ז״ל‬
‫אמנם עס״י דרכו היה נראה רצ״ל כל״ר אצטריך שם לגופא לרבות את אשתו כסי‬
‫יקרכון ית כמ״ש קורם לזה ‪ :‬הד״א שהביא רש״י ז״ל שם וכמו שהוא‬
‫)לל( אתפקדית‪,‬וכןהוא כנ‪1‬ם׳)ווין תקנד( בספרי שם טל פסוק השני שם כל טהור‬
‫גם על מלת צוויתי לעיל אולי הוא עפ״י בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל‬
‫לרכו להשוותיהלשונות ועיין באור• אבל המאורסת לכהן או אינו מדבר אלא בנשואה‬
‫כשהוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו‬
‫בשאר נוסחאות שם לפקרית ‪:‬‬
‫הרי נשואה אמורה•‪ ,‬ואחר שאין לשון טהור‬
‫מטיקר כוונת הכתוב לא דייק בו המתרגם לה־סיף מלח לקודשא לבאר דינו ‪ ,‬אנל‬
‫רש״י נראה דס״ל כי הפסוק הזה לא לדיוקא אבל לרבות שיהיה נאכל אף שלא‬
‫לבטליס כמו שהביא דברי הת״כ‪ ,‬לשי שנאמר ודם זבחיך ישפך ‪ ,‬יכול לא יהא‬
‫נאכל אלא לבטלים ‪ ,‬וט״כ לא הביא בפירושו לדייק כל טהור ולא טמא כמו שהביא‬
‫שם מהספרי‪ ,‬וטוד אפשר כי הכא מהכרח הכתוב דמיותר כי לדיוקא טהור ולא טמא‬
‫לא אצטריך כי מהכתוב הראשון והבשר אשר יגט בכל טמא לא יאכל רק באש תשרף‬
‫שמעינן וכמו שהוא במשנה דזבחים ובגמרא דק״ו ט״כ הוסיף תיבת לקודשא לומר שהכתוב‬
‫הוצרך להוסשת טהרה לקודש ‪:‬‬
‫פרשת שמיני‬
‫ט )כ( ו ק ר י ב ‪ ,‬כצ״ל בייהיל קמץ רן )ד( כי היום ה׳ נ ר א ה א ל י כ ם ‪,‬‬
‫ארי יומא דן יקרא דה׳ מתגלי‬
‫וכ״ה כתרגום ויקריכ‬
‫לכון‪ ,.‬הוסיף תיבת יקרא טפ* המפורש‬
‫‪,‬‬
‫בעכר וקריכ כי בכגין פעל‬
‫"!‬
‫שרם ובסעל עומד הוא וקרב וברבים‬
‫היוצא מתורגם גס כן וקריבו והעומד יקריבו • והספרים השתבשו מאיד בזה‬
‫כמו שהוא כמעט בכל הנוםחאו׳יבחרגום ויקריבו בני אהרן את הדם אליווקריבי‬
‫וכמו‬
‫ה צ ו ו‬
‫ן ה ‪ :‬נ ‪ 3‬ר‬
‫נ ״‬
‫‪:‬‬
‫‪12‬‬
‫ש מ‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ג ר‬
‫שמיני ט י לחם אבירים‬
‫ב פ ס ו ק וא״ו וכ״ג משא״כ ב ס ׳ וירא ה ׳ אל‬
‫א ב ר ס ובסי ח ו ל ו ו ח וירא אליו ה' ו ב י ע ק ב‬
‫וירא אלהיט אל י ע ק ב ‪ ,‬ת״י ואתגלי ה ׳‬
‫בלא מ ל ת יקרא כי בנסעל אין ה כ ר ת ל ‪ :‬ו ס פ ה‬
‫; א ת • ו ב פ ס ו ק וירא אליו‪.‬מלאך ה ' בלביזתש‬
‫מ ת ו ך ה ס נ ה ר מ ס ה > ה מ ל א ך ה ו א הכבוד‬
‫ב ס ס ו ק הנ״ל( אבל ת ר נ ו ס‬
‫)ועיי׳ באור‬
‫ויתזו א ת • אלהי ישראל ית יקר אלהא ‪t‬‬
‫וז״ל התוס׳ קדושין מ ״ ט ו ״ ה ה מ ת ר ג ם‬
‫וכו׳ ור״ת ס י ׳ ה מ ת ר ג ם פ ס י ק כצורתו ‪,‬‬
‫כגון ויראי ו כ ו י ‪ ,‬ד מ ת ר ג ס י ת אלהא ־ישראל‬
‫הרי זה בדאי ־ ש ט נ ה ממש לא יראו כי לא‬
‫יראני ה א ד ם ומי ‪) ,‬אבל מ ה נ פ ע ל לא קשיא‬
‫ולא מידי כי ברצון ה ׳ וכמו יצמצם את‬
‫הבלוי לאיש איש לסי ע ר כ ו ( ׳ ו ה מ ו ס י ף עלי׳‬
‫ד א מ ר י ח מ ל א כ א ד ל ה א ה״ז מ ח ר ף ׳ שתולה‬
‫שבח ה מ ק ו ם במלאך אלא ה כ י מתרגמיגן‬
‫וחזו יח יקרא לאלהא לישראל עכ״ל •‬
‫ה ר ג י מ ׳ להנאון מוהרי״ב‬
‫במיני‬
‫ועיי'‬
‫שם בזה עפ״י ררכו ו מ ה‬
‫שהאריך‬
‫שכהבחי שם בשמלה ‪ ) :‬ס ו ( ו י ח ט א ה ו ‪,‬‬
‫וכסר בדמיה‪ ,‬עיי מ״ש ל מ ע ל ה בלשון ה מ ת ע א‬
‫אותת כי לדעת ה מ ת ר ג ם א ו ת ה כ מ ו ע מ ה‬
‫וכן ה ו א כינוי ה נ ס ת ר בזה כ מ ו ולא יכלו‬
‫דברו שהוא כ מ ו דבר ע מ ו ‪ ) :‬י ם ( ו ה מ כ ס ה‬
‫ומסי גוא ‪ ,‬א ס לסי ה מ ל ה ה י ה לו ל ת ר ג ם‬
‫ו ת ס א ה ו א ס לסרש היי ראוי להוסיף עוד‬
‫לומר ו ת ר ב א רמסי ית ג ו א כסי׳ רש״י ז״ל‬
‫ואולי כ ך שמו כארמי' תסי בוא ‪ ) :‬כ ד ( ו ת צ א‬
‫א ש ! וכפקח א ש ת א ‪ ,‬לא כ מ ו כי תצא אש‬
‫בלשון נורא כי בזה ר״ל על השלהבת ועיי‬
‫מ״ש שם ובעו״א ) כ ל ל ע ׳ ציון ב י ( ‪:‬‬
‫י‬
‫שאו וגו׳‬
‫הקדש‬
‫מ א ת פגי‬
‫)ד(‬
‫מ ן ק ד ם תסי קודשא‪/‬‬
‫מ ל ת אסי נראה כ מ י ו ת ר ת כי מ ן ק ד ם לבד‬
‫יכול להיות ה ר ג ו ם מ א ת ס נ י כ ת ר ג ו ם וישא‬
‫משאת מ א ת פניו )בראשית מ ״ ג ל״ר( מ ן‬
‫קדמוהי ואולי בא לסרש ע ל ד ע ת ר״ע שמתו‬
‫ב ס נ י ס לסני ה ׳ ‪ ) :‬ע ( יין ו ש כ ר ת מ ר‬
‫וכמו ויקרבו כל העלה ולא הפרישו בין‬
‫עומר ליוצא ‪) :‬י‪ (3‬ואמטיאו‪ ,‬כחרגוס‬
‫בואכה צוער משי־ לצוער וכן חרמם אס‬
‫לא חגיע ירו בס׳ ויקרא ואס לא שמעי‬
‫ידיה ‪ /‬והוא קרוב לשורש נטה בעבריח‬
‫כמו ואש אליו אועיל )הוסע י״ר ל(‪ ,‬אבל‬
‫מטהבמ״ם בעברי הוא כמעט לפוך ‪/‬‬
‫כמו ומטה ידו עמך כ״הלי״ה ע'שורש‬
‫מוט ונטה אבל חרגומס שווה כי כן שם‬
‫חרגום וחמוש‪ ,‬וצ״ל שהם בארמיח שני‬
‫שרשים מטא ומוט ננד מוט ונטה בעברי‬
‫וכל לשון נטי׳ בעבריה מחורגס לפי‬
‫ענינו בל׳ ארמית בלשון םעא תרגום‬
‫הסרה‪ /‬או בל׳ נגד שרנוס המשכה ע׳‬
‫מתורגמן בשרשיהם ‪) :‬כד( ושבחו ‪,‬‬
‫כתרגומו בלשון שירה ע׳ באור וכן כל‬
‫לשון הלול‪ /‬וכן עזי וזמרת יה תרגם בל׳‬
‫תישבחתא ‪ /.‬אבל נמצא גם בל׳ זמר‬
‫בתרגום בראשית ‪ /‬וז״ל המתורגמן בשרש‬
‫זמר כל לשון זמר מתורגם גם בל׳ שבח‬
‫מוץ מבמשלי תהלי׳מעטים מתורגמים גם‬
‫בל׳ זמר וכו׳ עכ״ל ולכן תרגם וז‪:‬ורת יה‬
‫בל׳ שבח ולא בלשון זמר‪:‬‬
‫י )א( קטורת בוסטין ‪ /‬לסי׳ מ״ש‬
‫הרמב״ן ז״ל‬
‫בפ׳ קרח לא גרסי' בזה מלת בוסמין ע״ש‬
‫הובא דבריו במנ״ת ‪) :‬ח( ומליל ה׳‬
‫עם אהרן ‪ /‬כ״ה בכל נום׳ המדוייקים‬
‫ובי״נ לאהרן‪ ,‬וכת׳ האוג״ר שהוא הגהת‬
‫האחרונים לרמז שהיי הדבור למשה‬
‫שיאמר לאהרן כמדרשם ע״כ ‪ ,‬אבל‬
‫א״כ היה צריך להיות כן בכל מקומות‬
‫שנזכר אהרן אן! ‪.‬בצירוף עם משה כמו‬
‫שדרשו בת״כ י״ג דברות נאמרו למשה‬
‫ולאהרן וכנגדו י״ג מעוטין שלא לאהרן‬
‫נאמרו‬
‫ו מ ר ו ו י ‪ ,‬לא כ מ ו בנזיר ת מ ר ת ר ת ו ע ת י ק‬
‫כ ד ע ת ר ״ י בת״כ אין לי אלא יין שאר משקין מנין ה״ל שכר ‪ ,‬והוא ד ב ר הלמד‬
‫מענינו כי שם אשר ה כ ת ו ב כל אשר יצא מ ג פ ן היין דווקא משא״כ ב ז ה ‪ ) :‬י ת ( הן ל א‬
‫•״היבא‬
‫לחם אבירים‬
‫שמיני י יא‬
‫שמלת גר‬
‫נאמרו רק למשה שיאמר לאהרן ‪ ,‬הובא את דמה ‪ r‬בתרגום מדמה חרגס‬
‫אמנם להלן י״א אשר דבר אליהם ביד לשין את כמו מן כמו כצאחי את העיר‬
‫משה בכל הנום׳ להון מפני שהכי עצננו והיא עס״י הנאמר בס׳ ויקרא אכר יובא‬
‫מפרש שהיה הדבור ע״י משה אליהם‪ :(1‬מדמה דמשמע אפי׳ מקצת דמה כפי׳ רם״י‬
‫)יז( לסלחא ‪ ,‬שרש םלח הוא עברי ע׳ שס‪ :‬אל הקרש׳&גימהזלבית קודשא נוואה‪,‬‬
‫לא כמו שתרגם אל עבר האפיר ביתה‬
‫מ״ש בעו״א כלל ג׳ ציון ג׳ ‪:‬‬
‫)שמות כת כ״‪ 0‬לגי ‪ ,‬כי בזה אין הה״א‬
‫ולא‬
‫יא )ג( דםריקא פ ר ם ת א ‪,‬‬
‫במקום למ״ד בתתלה אלא שהוא לתואר כמו‬
‫דמםדקה הפנימי‪):‬יט( הייטיב‪ ,‬התקין‪ ,‬ואת״כ וייטב‬
‫כי בורח אונקלום מלתת הפסולה למי ושכר כי הראשין הוא הפך המעוות ‪ ,‬והשני‬
‫שאינו שלו כמו זורע זרע שתרגם דבר הוא מלשין מלכי ישסר עלך )דניאל (‬
‫זרע מזדרע )האוג״ר( ‪ ,‬ולפ״ז היה צ״ל ועוד יש לשון טוב מתורגם כמו העברי כמו‬
‫כל כי טוב דבראשית שהוא לשון כולל ‪,‬‬
‫כן גם בלי ושוםעת שסע ועליפא וכו׳‬
‫ונ׳ לפ״ז שצ״ל המ׳׳ם בחיריק ומשלסא ‪ :‬אבל בסי בלק כי טוב בעיני ה׳ לברך‬
‫מתורגם ארי שפר‬
‫מסקא פשדא ׳ כתרגום ומם השמש‬
‫ו־סוםעת‬
‫ונמס פשר וע׳ רש״י ובאור‪,‬אבללענ״ד יא )ג( בז מפרס־׳‪ .‬בו׳‬
‫נראה בזה לפרש מלת גרה ע״ש המקום‬
‫שםע כו׳‬
‫דסדיקא״ וכוי ומטלסא טילסין ‪ /‬וזיל‬
‫‪.‬‬
‫שהוא כנגד החזה שנקראת כן בל׳ המשני כל‬
‫החזה והגרה ע׳ שם ברע״ב וכנראה שיש המזרחי מפרסת כתרגומו סדיקא )לשון‬
‫איזה השתנו׳ בגוף הבעל ח׳ שע״י זה הוא רש׳׳י(שאינו מגזיר׳ פ־סה כמו מאלמיימגזרת‬
‫מעל׳גרה וכמו מסרס׳סרםה שוסע׳שםע‪ ,‬אלומיס כי פרסה שם מורה על כף הרנל‬
‫וכןבדגי׳ כל אשר לו םנפי׳וקשקש׳ובשרצי׳ הדורך בו על הארן הנקרא בלפ״ז)פלינטא(‬
‫ההולך על ארבע אשר לו כרעים אשר ומלת מפרסת לא יתכן להיות נגזרת ממנה‬
‫כלם סימנהון בגוף הבעל חי ולא בפעולת׳ מפני שש־ב לא יתכן לומר בנמל ובאהבת‬
‫ופרסה איננה מפריס שכולם יש להם‬
‫הטבעי ‪ ,‬ואולי כן הוא גם השם פשרא‬
‫פרסה שבה דורכין על הארן רק פירושה‬
‫בלשון ארמי מל׳ מקולי ופשורי ע' ערוך מלשון סדיקא ששום אחד מהם אין סרסותיו‬
‫ערך עקל שהוא מקום גבוה ב י ם ‪ ,‬ובזה סדוקות עכ״ל בקיצור די צורך לנאור דבר‬
‫יתכן יותר מה שאמר להלן בפעל הנגזר המתרגם ‪ ,‬ואח״כ אומר בדבור השני‬
‫ושוסעת שסע פרסות שמובדלת מלמעלה‬
‫ולמעה בשתי צסורנין כתרגומו ומטלסא‬
‫טלפין)לשון רש״י( ולא שמעחי טעם נכין מה ראיה מביא מן התרגום שהרי לשון‬
‫העברי ׳והר מבואר שבלשון העברי נמצאו לו חברים רבים במקרא כמו וישסעהו שהוא‬
‫חלוק הדבר לשנים כמו שכחי הרד״ק ואילו ימעלפא עלסין בל״א לא מצינו לו חבר‬
‫בשום‬
‫‪r‬‬
‫(‬
‫‪(:1‬אמגס לא נאמרי מישישי! נ»!«\שין אמיריח שנאמוי למשל ילאשון ‪ ,‬נמו )ששיח ו יו' מ חי יב א׳‬
‫מ י מ ( ‪ ,‬ני לא וצו למעש רק הוניי אשר היא נ י נ י איש אל ועשי ינמי שמשירגס כנ׳מ לשין יחש‬
‫שאליי נלשין עם ־ ולפן ישכן ני סמשיגס לא נא למשני ‪, p‬הדינור שנראה ש־־ה לאהרן לנוו ילל(‬
‫משה ‪ ,‬שזה היה מיי משה שיאמר אליו אי שהדכיר ההיא הוא רק נלשין אמירה אליי‪ ,‬ידן לשי הנישחא‬
‫הואש הוא כשונוס )נמוכר יח ח׳( לאהרן • אכל מאשר מצאנו לשין וניר נכתיכ כיחש הלולטרף ‪ ,‬דכר‬
‫אתי אלקיס)כראשית •ו ני( יכן ויכל לוכד אשי כאשר וכר אשי‪ ,‬יגס כשם ס' ימס יוסף ה׳ וכר עמי‬
‫)נמוכי כינ( פנים נפנים ונר ס׳ עמכם )ונריס סי( נראה כירק כתווס ונגלוש כוה לא קש בישראל‬
‫מיו נניא נמשה ‪ ,‬משאינ נשאו עניניס יינל לניא לשין ו נ ו י עם יחש סמצסיף גס נשאו סנניאיס ‪,‬‬
‫ונן ניהישע )ני אי( יידנו ס' אל יסישע לאמו שוגס יינתן עיפ ספשש נלשין עס ‪ ,‬פ » י שנא‬
‫הדיניר על סמליה שכני ג!סיוס עיי משש גניא החווה והמצווה •‬
‫שמלת גר‬
‫שמיני יא‬
‫לחם אבירים‬
‫כשום מקום אלא העלסיס בהם צפרני‬
‫הפרסות כפירוש יש״י בחלו טרפות שהוא‬
‫המכסה את כף הרג ל של הסוס והחמיר‪.‬שהי׳‬
‫השומר של כף הרגל וכן פי' כסי העיר‬
‫והרוטב העלפיס הס משוס‪.‬כומר ומגולפא‬
‫טילפ־ן הוא מעניןשסוע ואין‪ ,‬ענינו של זה‬
‫מענינו של זה וכן חלקם רבינו נתן בעל‬
‫הערוך בערך‪.‬טלף ואף הטלפיס עצמם יש‬
‫מהס שפרוםו סרוקות כמו כל שיש לו‬
‫קרניס יש לו טלפים‪ .‬נדה בפי בא סימן פי'‬
‫רש״י טלפיס פרסותיו ס־יקית ‪ 1‬אבל לבינו‬
‫ישעיה השב כפיי מטלפא טלפין וטלפיס הס‬
‫מענין אחד ומלשון פ־סה( ‪ ,‬ולכן הוכרח‬
‫לומר שהמתרנס ומפרסח פרסא דסדיקא‬
‫סרסתא ולשוסעת שסע דמטלסין היה צריך'‬
‫לתרנם ההפוך והביא ראי' מהרנו' ירושלמי‬
‫כתרנם ארי מטלפא טלפין הוא וםריקא‬
‫סדיק וע״ש שהאריך בזה עפ״י דרכו •י אמנם‬
‫הנראה לענ״ו כי גס בלשון המתרגם לשון‬
‫טלף אין זז מעיקר לשונו לשון טלפיס‬
‫הידועים בלשון הז״ל שהם צפורני׳ הפרבות‬
‫אלא מפני שלשון וכוסעת שסע הוא הפי'‬
‫של מפרסת פרסה אשר תהיה הפרסה שסועה‬
‫לשתים ולא שיהיה בהם סדק בלתי עובר‬
‫מצד אל צד‪ ,‬ע״כ הפך את תרגומו לתרנם‬
‫את זה בלשון ומטלפא טלפין בל״ר להורות!‬
‫שיהיה הטלף שלה מתחלקת בשסוע לשנים‬
‫ואולי גם לשון טלף הוא כמו בתלוף טפל‬
‫המורה על שני ‪.‬נושאים מחוברים ויחדיו‬
‫יתאמו‪ .‬ומצאתי און לי בפי' רש״י ז״ל חולין במה שאמרו השסועה ‪ ,‬ברי' בפ״ע ויש לה‬
‫שני גבין ושני שדראית פי' רש״י ז״ל ולכן נקראת שסועה‪ ,‬תאומה־ עכ״ל וזהו ג״כ כוונת‬
‫רש״י ז״ל שהביא בזה כתרנומו ומטלפא עילפין והוא ממה שלא אמר המתר׳ ומטלפא‬
‫טלפא בל״י והפך את לשונו לפי המכין כדרכו בקודש כמו שכתב הרמב״ן ז״ל על‬
‫לשונו בלשון מוראתה בנוצתה ‪ ,‬ואת שני קצות שתי העבותות ׳ והן הן דברי רבינו‬
‫ישעיה ז״ל אלא שההפוך הוא לצורך הענין ‪ ,‬וע״פ דרכו הלך בתרגומו בכל הענין לתרגם‬
‫לשון בסוע בלשון עלף ומזה תרגם גס בלשון השסועה בפי ראה מעלסי עלפיא ‪ /‬אף‬
‫שבא השם לבדו כי זהו • עיקר הלמוד מלשון שסוע שצריך להיות שתי פרסות והוא‬
‫מפורש יותר בסי ראה שם שהוסיף הכתוב לשון שתי אשר לא כתוב בזה‪ ,‬ועיי פירש‬
‫רש"י פס בלשון ושיםעת שלא אמר שם כמו בזה כתרגומו ומעלפא עלפין מפני שאין לו‬
‫צורך שם ממלת שתי המבארת בעיב את הלשון ‪ 1‬והוא מה שפירש רש״י שם בפרק‬
‫בא סימן כל שיש לו קמים יש לו םלפים שפרםותיו סדוקות לא מלשון עלפיס פי'‬
‫כן כי לא משמע מידי אבל הוא לפי הידוע כי העלפיס בלתי סדוקות אינם ‪.‬כלום‬
‫כמפורש בתורה וע״כ בא לשון המשנה בקוצר המובן ‪) :‬ט( סנפיר וקשקעח ‪,‬‬
‫׳‬
‫מן השם והיא גרה לא יגר סי׳ שאין לו‬
‫שינוי בהגרה‪,‬וע״כ לא חרגם לא מפשר ע׳‬
‫מ״ש שם‪) :‬ל( ופרסתיה לא סדיקא ‪,‬‬
‫בא בזה בכינוי מפני מלח איננו אשר‬
‫הוא שילל הנושא מן התואר )כ״ה בחומש‬
‫ג״ת ויין תקנ׳׳ד( ‪ ,‬יציע למה לא‬
‫תרגם ע״פ לשון הכי לתוהי מסדיק ‪,‬‬
‫ואם הוא מפני שלא ירצה לתת פמולה‬
‫למי שאינו שלו כמ״ש בדבור הקודם א׳׳כ‬
‫למה זה עזב להלן פ' ך״ו ותרגם לשון‬
‫איננה שיםעת לא איתהאמטלסא ‪ /‬והיה‬
‫לו לתרגם ג״כ וטילסין לאטליפא ובפסוק‬
‫׳שאח״ז בשפן וסרסתא בלא כינוי ‪ /‬אבל‬
‫הניח לשון לא יסרים על לפו( הפעולה לא‬
‫אםדיק וכמו לא הפריסה לא אםדיק‬
‫)ובי״נ מםדיק במ״ם(בארנבת‪-‬ולא הפריד‬
‫ג״כ בין לשון זכר ללשון נקבה ‪ /‬ונראה‬
‫מזה כי לשון אסדק הוא רק כמו נסדק‬
‫ואין האי תמורת ה״א ההפעיל‪ ,‬ובתיוב״ע‬
‫שם בשניהם ג״כ לא םדיקא אלא שמלת‬
‫וסרםתאצ״ל בה״א הנקבה כמי שתרישם‬
‫בשפ! בכינוי ופרסתי' או לגרים בשניהם‬
‫בלא כינוי והוא הנכון; אבל בחיי פראג‬
‫ליתוהי מםדיק ובא מלת פרסתי' בכינוי‪:‬‬
‫)ט( ציצין ‪ /‬הוא מל׳ ציצית הכנף ע״פ‬
‫שאמרו‬
‫י‬
‫ע׳‬
‫ש מ ייגי‬
‫לחם אביירים‬
‫יא‬
‫שמלת גר‬
‫• חי‬
‫שאמרו אין ציציח אלא יוצא וכן הםנפירין עי׳ לתם ומה שתרנס כל״ר ככר הערותי‬
‫הס היוצאות חון לגופו של דג שהוא שט ע״ז כעו״א כלל ז׳ כי הוא מד מה שדרשו‬
‫בהם ‪ r‬וקלפין הס קליפות הדקים אשר ע״זנת״במנין שאסי׳אין לי אלא י סנשייאחד‬
‫עליו ובם כל אחת מהם בל״א קלפא‪ ,‬וקשקשת אהה ת״ג ס סיר וקשקשה‪ ,‬ובמשנה‬
‫והוא כל׳ המתרגם בפסוק ויפצל בהם חולין הוא פלוגהא דת״ק ור' יירא ואפי׳‬
‫פצלות‪,‬אלא ששם הוא טל מקומו׳ הנפצלי׳ לר' יודא שס הסנפיר אחד היא רק כקשקשח‬
‫הוא דסליג ‪ ,‬ונראה כי לשון ליצין בחרנוס‬
‫ונראה שצ״ל שם קילופין בהיר״ק הק׳ נופל גס על הסנפיר האחד מפני החיטין‬
‫כמו שם בענין מחשוף הלבן קילוף חיור ‪ ,‬שהוא מחובר מהס ׳ אבלכקשקשח אפשר‬
‫וכן בלשון רש״י שם קלופין קלוסין ובל׳ ‪ .‬דם״ל לחינקלום כר׳ •ודא ‪ ,‬ולפי דעת‬
‫חז״לנמצא השם קליפה ונרא^ שהוא כר׳׳ן!"ל הוא משמעות לשון ק‪:‬קשת שבא‬
‫על הקליפה הכוללת על כל העצם בכפל ]ועי׳ מ״ש ע״ז התיס׳ יו״ט כמשנה[‬
‫כקליפות הפירות והירקות ורק בזה ומה שכ׳ על הקרב! אהרן בס שע״כ המלה‬
‫הנפרד הוא קלפא והרבו׳ ממנו קלפין מן הכפולים וכך כס היתירה קשקשת דקש‬
‫ועיין שמלה ‪) :‬טז( ויח נצא ‪ ,‬ובי״נ לחוד הוא התבן לא דק לענ״ד כמ״ש‬
‫ונצא בלא ית וכ׳ האוג״ר שהוא העיקר כי רש״י ו״ל בלשון לקושש קש ‪ ,‬קש לשון לקוט‬
‫כן רוב העופות בלא ית‪ ,‬גשרא ועד ועזיא הוא ‪ ,‬וא״כ גס מלת קשקשת טיקרו לשין‬
‫קש )כי כן יקראו כל הדברים הדקים‬
‫ולפ״ז מ״ש בספרים ואת כל עורב למינו המתלקטים( והכפל מורה שאיננו פחות‬
‫וית צריך למחוק מלת יח עכ״ל וכבר משנים כמ״ש הר״ן ומה שהקשה ת׳׳כ למה‬
‫כתבתי דעתי בעו״א אשר לדעתי אין תהר ר׳ יהודא שם אחר למוד אחר‬
‫לבטלה ברוב אלא שיש להשוות הלשון מלשון ושריון קשקשים נ״ל כי הוא זה שלא‬
‫ע״פ דרך המתרגם ז״ל עם הנאמר בפ׳ נאמר כי לשין קשקשת נזה היא כולל אל‬
‫ראה‪,‬והיכא שלא נאמר שם וית אין לגרוס כל קליפות הדג ׳ ולכן מניא ממה שלא‬
‫גם בזה כמי שהוא בלשון את הנשר ואת אמר גם שם ככולל ושריון קשקשת ‪ ,‬אלא‬
‫הפרם בכל הכום׳ בלא ית ע״פ הנאמר קשקשים ל״ר לומר שהוא מחובר מרנרים‬
‫שם וכן הוא בשני התוכחות בלשון את דקים כמו הקשקשת ‪) :‬יד( ואת הראה ‪,‬‬
‫השחפת וגו׳‪) :‬יז( וקדיא‪,‬בד׳‪ :‬ושלינונא !ית דייהא ו‪:‬ן תרגם והדי' במשנה תורה‬
‫ע׳ רש״י ז״ל ואף כי לשון שלה לא נמצא ומאשר תרנס שם והראי נת מפא נראה ג״כ‬
‫כי הוא מלשון כאשר ידאה הנשר ו א״כ‬
‫בארמית יתכן בהרכבת השם כמו סםנונא דאה וראה ודיה אחת היא וכמו שהוא לדטת‬
‫לדעת חזיל ‪ r‬וכן הר ההר שמתורגם ר׳ אבהו בחולין ‪) :‬ט( ושסע איגנה‬
‫הרטורא ‪) :‬יח( ובותא ‪ /‬בבי״תוי׳ם שסעת י‪ ,‬וטילפין לא איתהא מטלפן עיין‬
‫בכ״ף וכתב האוג״ר שהוא טעות ‪ :‬מ־׳ש לעיל ד׳ ונראה לענ״ד כי דווקא בלשון‬
‫)<ח( ו ד י ש ו נ א ‪ ,‬בד׳ כ״ה בכל הספרים סדוק היא‪.‬שהיה צריך לשנות כי שם מלה‬
‫שלפנינו וכתב האוג״ר שהיא טעות כי איננו תוזר על הנושא ולא שייך על הסדק‬
‫בכל הספרים ובערוך ברי׳׳מיוית רישונא‪ :‬כי •הסדק הוא תוזר על הפרסות לא על‬
‫)ל( וחלטתא ‪ ,‬כ״ה גי׳ ם׳ יא״ר הנמל משא״כבזה בלשון טלפי! שחוזר על‬
‫והמתורנמן וכתב כו׳‪ .‬נראה שעל דעת הנושא ע״כ אמר שפיר לא איההא ‪:‬‬
‫‪)'.‬לב( וטמא עד הערב וטהר ‪ ,‬ויהי מסאב‬
‫אונקלום‬
‫וכו׳ וירכי‪ ,‬וכן במלת יטמא בפסוק שאחר‬
‫‪:‬ה שתרגם בזה ויהי משאב היה נראה מפני‬
‫זה יאחר אחריו נכלם יתרגס יהי מסאנ וג צריך לחלק בע״א עי׳ מה שכתבתי בסרש׳‬
‫)אנל מסני האחרים‬
‫שסמוך למלת עד‬
‫תזריע‬
‫‪t‬‬
‫׳‬
‫‪1G‬‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ג‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ש מ ע י יא‬
‫תזריע על מלת וסחרה‪ ,‬ובחגי ת״י על מלת‬
‫יקיש וכן יטמא יסתאב ואילי רצה אונקלוס‬
‫רק להפריש בין מלה שבא בפיעל עומד‬
‫ובין הבאי בלשון התפעל כמו ולאלה תטמאו‪,‬‬
‫וכן לה יטמא בס'אמור‪):‬מג( וגטסתם בם‪,‬‬
‫ותסתאבון פון בהין מלת פון כבר הזכרתי‬
‫עניינה בלשון כמעט שכב בס׳ בראשית ‪,‬‬
‫אך יען שבענין הזה באה לבאר ההפרש בין‬
‫לשון ולא תטמאו בהם הקודם ונין לשון‬
‫ונטמתס שאחריו אשר נראה בעליל כי‬
‫באה לחזק העני] הנני לבאר ענינה ‪ ,‬כי‬
‫נמצאת בכ״מ בתרנוס בקשור כני עניניס‬
‫התלויס זה בזה בחנאי אלא שפעם תבא‬
‫לחזק התנאי ופעם אל תשלום התנאי כמו‬
‫בלשון כמעט שכב ר״ל בתרגומו כזעיר פון‬
‫שמאוד קרוב היה הדבר והיה המשובב‬
‫והבאת עלינו אשם ‪.‬והנה הזק הסיבה‬
‫ולא המשובב ‪ ,‬אבל ולא הגדת לי ואשלחך‬
‫בשמתה ובשירים הוסיף מלת פון אל‬
‫המסובב לתזקו שכן היה בוודאי וכן הוא‬
‫בזה בלשון ונטמתם בס שהוא המסובב ו‬
‫וכן מי ימן והיה כל עם ה׳ נביאים שתמס‬
‫רעינא פון לא כתרגומו מי יתן מ ותינו‬
‫ביד הישת״י ולוי דמיתניכי שם הוא רק כתיר׳‬
‫;‬
‫לחם אבירים‬
‫אונקלוס הה׳׳א שרשיח אגל בשם כמה‬
‫נוס׳ ה נ י א האוג״ר בחי״ח וחלסתא ויותר‬
‫היה נ ר א ה לסענ״ר שצ״ל ולשתא כמו‬
‫נשאר חברותיה שהשמיט ה מ ת ר ג ם כל‬
‫ה ה י ה ״ ן ‪) :‬לר( ד י י ע ל ו ן ‪ ,‬נל״ר על‬
‫ה מ י ם וכן נ ל ׳ וכי יותן וארי יתיהבין‬
‫מי נ ר ה לא זורק אזדריקו ולשון יעלון‬
‫ה נ א נשמוש לשון על יש נ ו קצת זרות‬
‫לפי לשון ה א ר מ י ת כי לא נמצאנו ר ק‬
‫ביחום שאליו אל בבול ה ת ו כ י ‪ ,‬א מ נ ם‬
‫נמצא על ה מ ע ט כמו ויבואו על העיר‬
‫ב ט ח שלשון על בזה כמו אל כמו ואת‬
‫הערי׳אשר נבא א ל י ה ם ) ל ב ד ם ו(יכן יבמה‬
‫יבא עליה שתרנם יעול עלה כמו‬
‫שמצינו ב כ מ ה מקומות ויבא אליה‪ /‬וק״ק‬
‫שלא שינה הלשון ע״ס דרכו נ ם שם‬
‫לתרגם לוותה וע׳ מ״ש שם ‪ /‬ואולי נם‬
‫זה הוא מאשר ב ט ב ע ה מ י ם לכנס אל‬
‫תוך העצם כירוע ובסרט באוכלין שהם‬
‫ר כ י ם ‪) :‬מ‪ (3‬ל א ח ו כ ל י נ ו ן ‪ /‬ני׳ ם פ ר‬
‫׳א״ר בשלש׳ נוני״ןלא חכלינומן)האוג״ר(‪:‬‬
‫הרע במעוטי‪ ,‬משא״כ זה שהוא רצון וחסן הלב והוסיף מלת פון ר״ל מאוד הסץ‬
‫אנכי באוסן הזה רק באשר יתן ה׳ את רותו עליהם וכמו שאמר בריתן ה׳ ולא‬
‫ארי יתן ‪ ,‬והוא הסיבה ומי יתן והיה הוא המסובב מן הסיבה ‪ ,‬ובשרש המלה‬
‫נראה שהוא מלשון סנה מל־ון ואם יפנה לבנך וסנית בבוקר והבן — והנה בתרגום‬
‫יוב״ע הוסיף בזה לשון דלמא תסתאבין סין ואין זה לשון ספק אבל לשון אזהרה יתירה‬
‫כמו לא תגעו בו פן תמותין שתרגם נס כן כלשון דלמא ‪ ,‬קת נא קורא נעים את‬
‫הדברים האלה ובחון בהם כל המקומות אשר השתמשו במלה הזאת המתרגמים ויהיו‬
‫לאתרים בידך )מז( אשר לא תאכל ‪ r‬דלא מתאכלא ק״ק אשר לא תרגם ע״סי‬
‫לשון הכתוב דלא תתאכל‪:‬‬
‫׳‬
‫‪:‬‬
‫פ ר ש ת תזריע‬
‫י ב <ד( ו ש ל ש י ם י ו ם ו ש ל ש ת ‪ -‬י מ י ס‬
‫בתר׳ ותלתין ותלתא יומין בלא‬
‫תיבת יום באמצע ‪ ,‬והוא מהשתנות לשון‬
‫ארמי מהעברי כי העברי מעשרה ולמעלה‬
‫יאמר ע״ד הקבוץ יום שנה ובאחדים ע״ו‬
‫הריבוי ימים שנים וכאשר יבאו סמוכים‬
‫זל״ז‬
‫)ב> א ר י ה ע ד י ‪ /‬היא תרגום ל'‬
‫יב‬
‫הריוןוכן חרגו׳‬
‫ו נ ז ר ע ה ז ר ע ‪ /‬וכן פי׳ הרשנ״ם כי ת ת ע ב ר‬
‫והל׳שווה בחרגום בזה‪/‬יבל' ונזרעה‪,‬אףכי‬
‫ב ע ב ר י זהו מליתפעיל עי׳הרמב״ן ז״ל כי‬
‫לרעח‬
‫לחכי אביייכי תזריע יב יג שמלת גר‬
‫ט‬
‫לדעח אונקלום הוא כמו זרועיה חצמיח‪ :‬זל״ז יתחלק לבא בעברית העשיריות לבל‬
‫)ה( ארכיסר יומין ‪ ,‬כצ״ל‪ ,‬וכ״ה עס״י דרכם ‪ ,‬והאחרים לבד > משא״כ‬
‫ביוב״ע‪ ,‬ו ב י ‪ /‬השמיטו בזה חיבח בארמית אשר בו יבא המסופר תמיד ע״ד‬
‫הרבים וע״כ לא מצרך לחלק ביניהם ‪:‬‬
‫יומין‪:‬‬
‫בדמי טהרה ‪ ,‬בדם דכו > שינה להרגם‬
‫י} )ו( ע ט י א ‪ /‬מלשון איכה יועם זהב^ בל״י ולא בליר ע״פ לבון הכי דמי כי‬
‫ארזים לאעממוךובל׳ דם טהרה אחד הוא לא כרמים הטמאים‬
‫סז״ל גחלים עוממוח‪ ,‬ובפרש׳ חולדוח שהן ה׳ מינים ‪ ,‬אבל ממקור דמיה ‪,‬‬
‫ותכהין עיניו מראות ‪ /‬מתורגם וכהי' כמו הרגם נס הוא בל״ר‪ ,‬דמהא! ולפי התרגום‬
‫ל׳ דמי בזה הוא רק מדרך הלשין כמו קול‬
‫ה ע ב ר י ‪ ,‬כי העברי ישיוה בלשונו חולשת דמי אתיך > והתרגום גס פס בלשון ימיר‬
‫עין הרואה עם חולשת המראה מה שא׳׳כ דם ‪ ,‬ולהלן ימי סהרה רכותה כי שם הוא‬
‫הארמי ‪ /‬אמנם ועיניו הפע )ישעיה ‪ (1‬מפיק ה׳׳א משא״כ בזה‪ ,‬ועיין באר רחובות‬
‫מתורגם נ״כ עמעם‪) :‬כנ( ב א ת ר ה א ‪ ,‬על רש״י טעם השינוי בין הלשונות ‪:‬‬
‫כ״ה בכל הנוסחאו‪/‬וכתב האונ״ר בשם ס׳ )ה( ואם נקבה תלד ‪ ,‬תמס נוקבתא‬
‫יא״ר כי צ״ל באתרה פי׳ במקומה אבל ולהלן לזכר או לנקבה לנוקבא ‪ ,‬נראה כי‬
‫באתרהא הוא ל״ר פי׳ במקומותי'‪ ,‬אבל‪ .‬ירמוז טל הדרש בכריתות)דיי( וכמו כן הוא‬
‫ומראה עמוק ומחזאה ל״ר כלשון חז״ל ההפרש בתרנו' ספתת שתי' עדיא ועל מספתת‬
‫מראיו שוקעים ‪ ,‬והחכם האונ״ר מתפלא תרגם עדיתא‪ :‬וטמאה שבועים ! עי׳ לתם‬
‫כ׳ לפ״ז היה צ״ל התואר אח״כ ג״כ בל״ר ואשר לא תרגם בלשון הרין שבועין כתרגום‬
‫שבתים ‪ ,‬תרתין שנין ‪ ,‬והרי מצינו לשון‬
‫עמיקין מכיכין כלי חז״ל שהביא שוקעים שבועין בתר׳ שבעה שבועות ‪ ,‬מלא שבוע‬
‫ע״כ ‪ /‬ואני מתפלא על תחלת לבריו זאת ! נראה שבא להוציא שלא נפרש• עיי‬
‫כי בתרגום ושפלה איננה התרגום על שאמרו בנגעים שני שבועות שהם ייג ימיס‬
‫מלת איננה ליתהא ולא ליתה ‪) /‬וע׳ מ׳׳ש כי יום שביעי עולה לכאן ולכאן משא״כ‬
‫בלי תחתינה * בראשית י ג ( או ליתא בזה ‪) :‬ז( וטהרה םמקור דמיה ותדכי ‪/‬‬
‫וכן בכל לשון יטהר ‪ ,‬כמו ובא השמש‬
‫כמו‬
‫וטהר‪ ,‬וירכי‪ ,‬משא״כ בלשון טומאה ועמאה‬
‫שנעת ימים ‪ ,‬מתורגם ותהי מסאנא ׳ וטמא עד הערב‪ ,‬ויהי מסאב וגם בלא המשך זמני‬
‫יסרנס ככל מקום לשון יעמא יהי מסאב ‪ ,‬ולא ‪.‬יסתאב ‪) ,‬ועי׳ מ׳׳ש בס׳ שמיני לעיל‬
‫ייא ליב( ‪ ,‬ונראה מפני שסטהרה תלויה בדבר מן הדברים‪ ,‬או בקרבן או בטבילה‬
‫ולכן לא יתכן להרגם בס ותהי דכיא ויהי דכי‪ ,‬כי עיי המעשה יטהר ואין הטהרה באה‬
‫לו מעצמה‪ ,‬משא״כ הטומאה •גאה מאליה ‪ ,‬ע״י הנגיעה > או שהטומאה יוצא מגופו‬
‫וכדומה ‪) ,‬ועי׳ מ״ש בס׳ מצורע בלשון ואחר תטהר( ועיי בריש ברכות בלשון ובא‬
‫השמש וטהר ‪ ,‬א״כ לימא קרא ויטהר ‪ ,‬ובסי׳ רש״י שם ומה שהקשו שם בהוס׳‬
‫זתירוצם ‪ ,‬וחראה כי המחרגס יחרגם גס שם ע״סי דרכו ‪:‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫(‬
‫׳‬
‫י^ )ב( שאת ! עמקא‪* ,‬קרבו אל לשון שאת‪.‬נ״ל כי לשון עמקא הוא מלשון כובד‬
‫בארמית כתרגום כנד ‪ /‬לשון •עמוקי‪ ,‬לשון שאת ׳‪,‬מלשון כמשא כנד יכבדו‬
‫ממני ! ואם נסשן לומר ג״כ שהוא לשון עומק ממש'כמראה ממה העמיקה מן הצל ו‬
‫וכמו שכתב הרמב״ס ז״ל בס״א מהלכות ט!״צ שכל הנגעים אינסמעמאיס עדשיהי׳‬
‫מראה הנגע עמוקה מעור הבשר ‪ ,‬וכתב הכ״מ וכן גראה דעת אונקלוס שתרגם שאת‬
‫עמקא עכ״ל ע״כ שתפרש לשון שאת בלשון הכתוב מלשון משא כי כן דרך הכבדים‬
‫להיותם‬
‫)ייק ( גימל‬
‫רא‬
‫‪18‬‬
‫שמלת גר תזריע ע־ לחם אבירים‬
‫להיותם למטה • אמנם בגמר׳ אמרו בהפך כמו שהוא בתרגום אשר‪ .‬איננה מהורה‬
‫אין שאת אלא לשון גובה‪ ',‬כמו על הנבעוח )בראשית ז( דליהא רכיא בסמיכיה ‪ ,‬וכן‬
‫הנשאות » וכיה בת״כ מהו לשון שאת בכל לשון א‪-‬ננו לזכר ההרגום ליהוהי‬
‫מבהקת כמראה ‪5‬ל שהוא נכוה מן התמה‪ ,‬והרבים ממש הוא בפסוק רואה אנכי את‬
‫והוא כהעריך אותה נגד הבהרת שהיא)עזה פני אביכן והנה איננו‪ ,‬ליחינון‪ ,‬וכן בל׳‬
‫בשלג( ‪ :‬או ספחת ‪ ,‬או עדיא ולהלן‬
‫מספתת תרגם עדיתא ‪ ,‬הוא הדבר אשר תחתיו שבעברי שתמס תחותוהי‪ ,‬והוא‬
‫בתבתי למעלה בהסרש בין לשון נוקבא ללשון משקל רבים כי סימן היחיר האמתי היא‬
‫נוקנתא ‪ ,‬ונ״ה נזה בי עדיתא ר״ל אך מין רק יו׳יר ה׳יא בסון! והיה צ״ל חחותיה‬
‫ספתח הוא וטהר ‪) :‬נ( ושערבגגע ‪ ,‬אלא שכן ררך הלשון לרבר בזה ליחיר‬
‫ושערא > צ״ע ני משמע שהוא לשון יחידה‪ ,‬על סימן הרבים כמי שהוא גם בלשון‬
‫ועי׳ תוי״ט ס״ד מגעים ‪ ,‬ועל אדרת שער העברי ‪ ,‬ו כ ן הרבה כמו לפניו ולאחריו‬
‫תרגם דשער‪ :‬הפך לבן ‪ r‬אתהפיך למחור‪ ,‬וכ״ה בתרגומם ‪ ,‬וא״כ יהיה גם בזה‬
‫תרגם מלת הפך נמו נהפך נמ״ש הראנ״ע במלת תחתיה שבא ליחירה על משקל‬
‫ומלת לבן‪.‬תרגום למתור! ולהלן אין נה שער הרבים ומה בין זה למלח תחתיו ליחיר‪,‬‬
‫לק הרגום חוור ! בי שם הוא תואר •אל וכלשון מראה שבעברי שבא בלא יו״ר‬
‫השער ‪ ,‬אנל נזה על לשון אתהפך יותר‬
‫ובוודאי הוא ל׳ יחידה ‪,‬‬
‫הרבוי ‪,‬‬
‫נאות נלשון המקור‪,‬ני אל״נ יצטרך להוסיף‬
‫למיהווי תיור נמו נתרנוס והנה שנה וכמו שכת׳ הראב״ע ז״לאשר לא יתכן‬
‫בנשרו ‪ f‬והא תנת והות ננשריה עי׳ מ״ש בדקרוק מראה בקנון גלול תחת ה״א‬
‫שם > ועוד שכן הוא מעיקר הדין ‪ ,‬ני והה״א במפיק כמו ירה רגלה כי לא גמצא‬
‫ויו שיהיה רק נעיקרן למונית אף כי כן בבעלי הה׳יא הנח הסמל בסון! המלה‪,‬‬
‫ראשן משחיר ‪) :‬ינ( ואם פרת תפרח ‪ ,‬וע״ש מ״ש ברקרוק מלת יראנה וכרומה‪,‬‬
‫מסני יסני ‪ ,‬וכן תרנס עד אשר תפרה וכן הוא במלת איננה כי דגש הנו״ן הוא‬
‫ונחלת את הארץ )שמות כ״נ למ״ד(וכל כמי במלח מ מ נ ה ‪ ,‬כבנו כן לקמן מראהו‬
‫שאר לשון פרת יתרנס בלשון סוש בשין ועכ״ז בתרגום מחזהא ננחזוהי *( ‪ ,‬וכן‬
‫ימנית והוא נ״ב לשון רמי כמו ופשו פרשיו‬
‫אין לתמוה גם טל לשון שפל או עמוק‬
‫גמלי‬
‫ובתלמוד ממנו הרכה כמו נפישי‬
‫אשר התרגום כמו העברי בל׳׳י מ ט ך ‪,‬‬
‫סבא ‪ ,‬אבל פשה העברי שהוא בשמאל‬
‫מתורגם בלשון הוספה‪ ,‬שמא על התסשעות עמיק וכמו שתראה שהכתוב לא יקפיד‬
‫הגצולי שנתוסף על הנגע במקומה‪ ,‬משא״כ‪ .‬בזה להיות התואר שוה אל המתואר בל׳׳נ‪,‬‬
‫הפריחה‪ ,‬הוא שנתרבה במקומות אחרים ואמר ומראה שפל י לא ש פ ל ה ‪ ,‬וכן‬
‫)עי׳ ביאור(‪) :‬לנ( והתגלת ‪ ,‬וינלח סתמי ומלאה עמוק" ולא עמוקה‪ ,‬כי הוא ל׳‬
‫גתקא! בלשון הכחוב הוא לשון פועל החוזר‪ ,‬סתמי ויבא לל״ז עם ל״נ בשווה‪ ,‬ולמה‬
‫והתרגום יסוב את הלשון אל הפעל ויוסיף ישנהו המתרגם‪ ,‬ואין לאיה מלשון חז״ל‬
‫מקום הגילוח ונתיונ״ע ית שער ‪ ,‬וכ״ה שדברו כן בכל הלשון בל״ר ממש ומראיו‪.‬‬
‫בתרנוס והתוודה ויורי ני הארמי אינו רגיל‬
‫ולא‬
‫בפעל החוזר ׳ ולהתפעל י העברי הוא אצלו הוראת הנפעל ‪ :‬ואת הנתק ‪ ,‬ודעם נתקא‬
‫כתב הרמבין ויהיה עטם ואת נמו וינש דוד‪ .‬את העם ‪ ,‬שבא סמוך להם או טעמו‬
‫נטפס‬
‫"־‬
‫‪T T‬‬
‫‪f‬‬
‫‪f‬‬
‫‪ ( I‬אמנם מאשר לא מלינו ק בלשון אשר נשום מקום ונמו מלמ מקום נעגרי שלא נמלא ממקומיו‬
‫ממקזמיס ננינוי לר׳ נראס ני נוס נא נמכיו! מאת הממרגס ויל ‪ ,‬וני נוס נאממ ר׳ל נמו נמקומותיס‬
‫'נ׳ לדיו לראיה אא סננע ננל המקומות אשר התששנוס אס לא פשתס והיא נמו לגגולומיס •‬
‫ל‬
‫ח ם‬
‫א ב י‬
‫י י תזריע ע שמלח גר‬
‫ם‬
‫ולא ומראהו< ע״כ אמרו גם שוקעים ‪:‬‬
‫תשבו שיחגא‪,‬־ לשון רושם הוא מלשון‬
‫וכחבאדנא רשים•)דניאל ה( וכן חירגס‬
‫וכחובח קעקע ׳השמין חריהין ולשון‬
‫צרבח יהיה לס״! כמו צרם אוזן בכיר‬
‫בחילוף אוחיוח השפה ‪) :‬ל( דעדק ;‬
‫כתרגום דק ככפור ‪ ,‬וכן בחרנוס מי‬
‫מנה עפר יעקב‪/‬דעדקיא‪ ,‬אבל ויטחן עד‬
‫אשר דק תרגם עד דהוי דקיק‪ ,‬נראה‬
‫שהוא הפעול‪) :‬מ( ארי י ח ר ‪ ,‬כחרגיס‬
‫וכי ישל זיתך ולא יבא רק על השער לא‬
‫כלשון מרט בעברי שהוא על הראש‬
‫הנמרט ‪ ,‬ולכן הוצרך להוסיף לשון שער‪:‬‬
‫)מא( גלוש ‪ ,‬מל׳ שגלשו מהר נלער‬
‫כמו שסי׳ הרד״ק בשם אביו ‪ ,‬והמפרש‬
‫לתרגום יונח! אמר כי הוא ל׳ גובה כמו‬
‫הריסשת׳׳י גלשותאוכ״כ המתורגמן ‪,‬‬
‫ולענ״ד הוא כלשון גלה כלומר מגולה‬
‫הראש והוא כמו קלוש בלשון חז״ל מלשון‬
‫קל חלש מל׳ חולי ורפיון וכמו שנמצא‬
‫בזה בהפך חשל הנחשלים אחריך כןנמצא‬
‫מזה ישנלנה ‪) :‬מה( ולא חסחאבון‬
‫לא חסחאבון יקרי‪,‬השני בלאוא״ו כי‬
‫הטמא הולך וקורא לא חסתאבון לא‬
‫תסתאבון)אונ״ר(‪1,‬אולי מטע׳ זה הוסיף‬
‫המתרגם בלשין על שסם יעטה כאבילא‬
‫יתעטף‪,‬כי למה היה לו לקר׳ לא תם תאבון‬
‫והלא יראו אותו העוברים כשהוא מעוטף‬
‫על שפמו וסימנא מילתא הוא אלא‬
‫מפני שנם האיל דרכו בכך ע״כ הוצרך‬
‫לקרוא בפיו‪) :‬נא( סגירוח מחזרא ‪,‬‬
‫כ״ה נוס׳ הרמב״ן ז״ל ‪ /‬ופי׳ מלשון‬
‫חיזר שהוא מיני קוצים ויהי? הלשון‬
‫ממארת מלי סילון ממאיר וני״מנ״ת ‪,‬‬
‫ובי׳ינ מחםרא בסמ״ך ‪) :‬נה( ח ג ר א ‪,‬‬
‫נראה כי לדעתו הוא מלשין הפוחת את‬
‫המעזיב׳וע׳ראב״ע‪1,‬בתיוב״ע שקיע' והו׳‬
‫כפירש״י‬
‫‪,‬‬
‫כטעס מס ויחסר מלת אשר ‪ /‬ואשר טס‬
‫הנתק וכמוהו רבים עכ״ל ‪) :‬מ( ואיש בי‬
‫יטרט ‪ ,‬עי׳ לתס ומאשר לא תרנס יתמרט‬
‫כהרנוס לא יקרחו קרתה לא ישימו קרתה‬
‫נראה כי אין לשון מרט נופל בארמית אלא‬
‫ע ל הקרתה בידים‪ ,‬או בכלי כמו קרתה‬
‫בעברי אבל לא על הנופל מחמת תולי ‪,‬‬
‫שזהו לשון מרט שבעברי‪ ,‬ע״כ הוצרך לשנותו‬
‫אל לשון יתר על השער הנושר ! והוכרת‬
‫לעזוב את השם קרח כפי העברי בלי תרגום‪,‬‬
‫או אפשר כי מה שתרגם על לשון קרתה‬
‫בלשון מרט הוא ע״סי דרכו לתרגם המלות‬
‫מעברית לעברית לבאר המלות כמו שהראתי‬
‫בעו״א )כלל נ׳(‪,‬והוא ע״פי המפורש בלשון‬
‫הכתוב הזה כי התחיל כי ימרט ‪ ,‬וסיים‬
‫בשם קרת הוא ‪ ,‬ובזה בא לפרש הלשון כמו‬
‫שהוא ולא הוצרך לפרש השם קרת בזה אחר‬
‫שהוא מפורש בלשון הכתוב עצמו ‪:‬‬
‫)מה( ראשו יהיה פרוע ‪ ,‬יהי סריע ו‬
‫ובתיב״ע מרבי סרועי ולמעלה ראשכם‬
‫אל תפרעו תירגם גס הוא לא ירכין סריע‬
‫ובלשון ופרע את ראש האשה תרגם‬
‫בלא לשון מרבי אלא ויפרע ‪ ,‬והנה לפי‬
‫הלשון יש בלשון פרע שני עניניס א' גדול‬
‫השער כמו שאמר בנזיר גדל סרפ‪,‬והב' בטיל‬
‫הסדר מלשון כי סרוע שתרגם ארי בטיל היא‬
‫כמ״ש המבאר והוא פלוגתא בין ר״א ור׳‬
‫עקיבא ! ונראה כי האונקליס תפס בלשונו‬
‫כל אחר לפי ענינו למעלה אצל הכהניס‬
‫קמ״ל לאף הגדול בשדר נכון שהוא לתפארת‬
‫כמו שהוא בנזיר נדל פרע עכ׳׳ז הוא בכלל‬
‫האיסור » אבל בזה דעתו שהוא לנבול באבל‬
‫שהוא אסור בתספורת עיכ עזב לשון הרבוי‬
‫בזה ות־גס יהי הריע כמו שתי׳ בסוטה‬
‫ופרע ויפרע סי' מנית את השער כמו‬
‫שהוא פרוע בלי סדרים י‪ ,‬ועוד נראה כי‬
‫בלשין אל תפרעו לא היה אפשר לו לתרגם‬
‫בסתם לא תפריעו שהיה במשמע שמחויינים‬
‫לעשות מקלעות לשערם ׳ ולא לגלחס ולא‬
‫מצאנו ?שוס מקום‪ ,‬אלא שהוא על הגדול‬
‫כמו שמצאנוהו בנזיר גדל פרע ובא בזה‬
‫ההפך אל חסרעו ‪ ,‬אבל ופרע אח ראש‬
‫סאשה‪,‬וכן בזה ראשו יהיה פרוע שלא בא בשלילה ‪,‬סייע״סי הפשוט יהיו פרועים כמו שהם‬
‫ובמטה‬
‫ש מ ל ״ ג‬
‫י תזריע ע יף לחם אבירים‬
‫‪20‬‬
‫ונסעה ע״כ פירושו על סתירת הקליעות כפרש׳׳י ז״ל‪:‬בשחיקותיח או בחדתותי׳‬
‫ובטול השלר כמו שסי׳ שס רש״י סותר‬
‫קליעות שערה אחר שהמצוה על הכהן ומה‬
‫יעשה לה והלא אין בידו לנדל שטרה ועי׳‬
‫רא״ס בפי שמיני שם בפסוק ראשכס נכו'‪:‬‬
‫)נה( והנה לא" הפך‪ ,‬לא שנא‪ ,‬בכל לשון‬
‫הסיכה התרנוס כמי העברי רק בזה שינה‬
‫לתרגמו כלשון שינוי ‪ ,‬ועא תרגום לשון‬
‫חילוף כי כל שינוי מראק פוסל נו ן כי‬
‫לא אמר הכתוב לאיזה מר‪#‬ה תתהפך רק‬
‫את עיני ר״ל ממראה סהיה לו וזהו שתירגם‬
‫מן כד הוה ‪) :‬נז( פדחת היא שגיא‬
‫היא ‪ ,‬לא נמצא כלשון ס‪:‬י שיהי׳ כוונתו כמו‬
‫מתרבה בעברי ‪ ,‬ואולי הוא מלשון חז״ל‬
‫שישתמשו בו הרבה מלשון הלוך ויהיה כמו‬
‫הילכת היא ‪ ,‬כלומר ננע מהלכת ‪:‬‬
‫)נח( וכובש שנית ! ויצטבע ‪ ,‬עיין רש״י‬
‫ובמתן הורה וכן בכלי מדין שתרגם בל׳‬
‫חוור ע״כ לפרש שהיה לנקיות בעלמא‬
‫ולטהרת האדם הלונשיס ולא לטהרת הנגדים‬
‫עצמם ‪ ,‬עיין מ״ש שם ‪:‬‬
‫׳‬
‫באור דבריי ע׳ רש׳׳י ז׳׳ל• ומ״ש עליו‬
‫המזרחי כי ר״ל במלות באחריתו או‬
‫בקדמותו באחרית הזמן הוא הישן או‬
‫בקדמות הזמן והוא החדש ‪ /‬ולא ידעתי‬
‫למה לא נפרש לדברי ה מ ת ר ג ם ק ר ח ת‬
‫בפשוע לשון מ ר י ע ה ר ק שעל ה ב ג ד יתכן‬
‫לשון שחיקה מפני שהוא נשחק בשמוש‬
‫הזמן מעכו מ ע נ ו ‪ ,‬ולכן לא תירגם לפי‬
‫הענין ב ע ת י ק ת א ה־פוך בחדתותיה ‪ ,‬כי‬
‫א־ך שייך בבגד אחד חדש וישן א ם לא‬
‫שנאמר שר״ל בין שיהיה הבגד ישן או‬
‫חדש והוא דוחק ‪ /‬אבל יתכן מאוד לפמ״ש‬
‫כי יתכן בבגד אחד שיהיה צד אחד שחוק‬
‫מפני שהשתמשו בו יותר ובצד אחל בלתי‬
‫שחוק ‪ .‬ואולי כך הוא ל ד ע ת רש״י ז״ל כי‬
‫ר״ל גנגקוס‪ ,‬כי ב מ ק ו ם שהוא מן ה ק ד ק ו ד‬
‫ולאחריו שם ה ב י ר נשחק מ ה שא״כ‬
‫לצד ה פ נ י ם ‪:‬‬
‫פרשת מצורע‬
‫י ד )ט( וכבס א־‪ .‬בגריו ‪ ,‬ויצבע‬
‫כראשון עיין מ״ש למעלה וכמו‬
‫שכתב המפרש לתיונ״ע זה מדנר בטבילה‬
‫כמ״ש כפר׳ תזריע ‪ ,‬וכת״כ אמרו‬
‫הראשון מלטמא מו״מ וככוס השני מלטמא‬
‫כנדיס כמנע והר״א כ״ע ז״ל אמר שהוא‬
‫עצמו הכביס והטבילה הראשונה ע״פי כלל‬
‫ופרט ועי׳ כאור‪) :‬לח( והם;יר את הכית ‪,‬‬
‫ייסגר ית ביתא ‪ /‬ואשר לא חרגס כל׳ אחד‬
‫כמו שתרגם ואת הדלת סגרו ! וכן יהדלת‬
‫סגר אחריו נראה כי אין לשון אתדא נופל‬
‫בלשונו רק על הדלת ולא על הבית או על‬
‫שיו]ועי׳ מה שכתבתי בעו״א כלל ד׳ ציון ב[‪:‬‬
‫בלשון‪.‬‬
‫יקח וטח ‪ ,,‬יסב וישוע ‪,.— ,‬‬
‫)מב( ״‬
‫‪. ,‬‬
‫יחיד אף כי כל לשון הכתוב הוא בל״ר ! ודרכו להשוות בכל מקים הלשון ‪ ,‬וכן‬
‫בפסוק הקודם יקציע תרגם בל׳ רבים יקלפון ‪ ,‬עפ״י הלשון שלאחריו אשר הקצו‪,‬‬
‫עי׳ מ״ש בעו״א‪,‬כי הוא ע״פ הדר׳ אין חבירו מטפל עמו בעיחה ‪ ,‬אמנם לא דרשו בן בל׳‬
‫יקציע מפני 'שבאותו לשון עצמו הוציא אח״כ הכתוב בל״ר הקצו והוא כפירוש‬
‫הרשב״ם‬
‫י‬
‫)‪ (3‬דסגירא‪ ,‬וכן להלן מן הצרוט‬
‫מן ם ג י ר א ‪ /‬אבל‬
‫בתיוב״ע בזה שהוא שם מ ת ו ר נ ׳ מצירעאה‬
‫והשני מ ן םגירא וכזה נמצא לו שינוי בפי‬
‫תזריע איש צרוע וגו׳ סגירא ושם והצרוע‬
‫מצורעאה ‪) :‬ו( דנכסתא‪ ,‬כן הוא בכל‬
‫הנים׳ בד׳ כמו שהיא ש ח ו ט ה ‪ ,‬ולא כמו‬
‫צפור החיה שמתרגם חי יתא שהוא הואר‬
‫ובתיוב״ע מ כ י ס א ‪) :‬י( ולוגא חד‬
‫דמשחא‪ ,‬כ״ה דרך לשונו כאשר יבא‬
‫ה מ ר ה ק ו ר ס יוסיף הד׳ והוא כמו של‬
‫שמן‬
‫‪v‬‬
‫לחם אבירים‬
‫מצורע יד טו‬
‫ש מ ן ! ( ‪ ,‬אבל כאשר יבא שם ה מ ל ה‬
‫לאחרונה יוסיף ה י ב ה מלא כמו ש מ ן ז י ה‬
‫הין מלא הינא )ובלשון חז״למלא הין‬
‫מ י ם שאובים פיסלין אה הקנקוה ונמצא‬
‫גם בעברי מלא ה ע ו מ ר ממנו ‪ ,‬כף אחת‬
‫מלאה( ‪) :‬יג( ב א ח ר ק ד י ש ‪ ,‬ל ט ע ו ם‬
‫מ ט ע ם ה מ ת ר ג ם שהסיר בזה לשון הנולע‬
‫ולא תירגם קדישא ע״פ לשון הכתוב‬
‫הוא מן הפרש הלשונות ‪ ,‬כי ב ע ב ר י‬
‫מ ל ת הקודש איננו כמו הקרוש תואר אל‬
‫המקום שהוא כמו' ננקום של קודש ‪ /‬אבל‬
‫הארמי יחליפנו אל התואר כי קדוש הוא‬
‫ת ר נ ם קדיש ולא קודש ע״כ לא הוצרך‬
‫אל ה י ד י ע ה ‪ ,‬וכ״ה בתרנום אדמת קודש‬
‫בתואר אל ה מ ק ו ם אהר קדיש ע׳ מ״ש‬
‫׳‬
‫שם ובלשון מ ק ר א קודש בפ׳ אמור ‪:‬‬
‫)לג( ו ל ר ם א ו ב ת א ‪ /‬היה ראוי‬
‫טן‬
‫להיות‬
‫ולדמסאבא כמו ואיש אשר ישכב את אשה‬
‫דווה לי״נ ש ם ‪ ,‬אבל סאובתא היא שם‬
‫ה מ ק ר ה כמו טומאה ב ע ב ר י ‪ ,‬ולא יתכן‬
‫בו הד׳ אם לא שננרוס ולסאובתא וגם‬
‫על זה יש ל פ ק פ ק ‪ ,‬כי למה יתרגם על‬
‫התואר בשם ה מ ק ר ה וע׳ מ״ש ב פ ס ו ק‬
‫הנ״ל להלן בפי קדושים‪,‬ויותר נראה בעיני‬
‫שצ״ל ולדסאבת ויהיה הלשון פועלת כמי‬
‫והזב את זיבי ‪ ,‬לסי ה ת ר נ ו ס ד ד א י ב ‪,‬‬
‫וכעדות יחס הפעול שאחריו ‪ :‬ע ם‬
‫מ ס א ב ח א ‪ /‬כ״ה בכל הנוס׳ בלשון נודע‬
‫על הטומאה הידוע באשה אבל שאר ל׳‬
‫ט מ א ה מתורגם מ ס א ב א )ע׳ לננעלה י״א‬
‫ו ( ‪ ,‬ולכן גם בפ׳ קדושים בתר׳ ואיש‬
‫אשר‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫יא‬
‫הרשב״ס ‪ :‬וידיו לא עטף המס עפיי‬
‫הפשטות בלא שיטי מלשון הנתיב‪ ,‬אף כי‬
‫לרעת חז״ל היא טבילה ‪ ,‬ולמרו מזה שאין‬
‫בית הסתרים טעון ביאת מיס ‪ ,‬ואף אס‬
‫היו ידיו שטופות ולא עבל הדין אחד למגע‬
‫נו ‪ ,‬אלא שבא הכתוב להחמיר כי אף אס‬
‫טבל א״ע ולא שטף ידיו מן הלכלוך טמא‬
‫המגע בו כמ״ש המבאר ‪ ,‬וע״כ לא חש‬
‫המחרגס לעועיס שיפרשוהו טס״י פשוט ‪,‬‬
‫שלא יצערך אלא שטיפח הידיס לבד מסגי‬
‫שהוא דבר המפורש בכחוב ‪ ,‬להלן י״ג ‪r‬‬
‫ורחץ בשרו במיס הייס וטהר ‪ ,‬ובוודאי‬
‫כל עוד שלא סבל הוא ג״כ מטמא ככל דיע‪:‬‬
‫)כח( ואחר תטדד ‪ ,‬ובחר כן חרכי ו‬
‫מי׳ מיש למעלה בלש ין הכתוב וטהרה‬
‫ממקור דמיה ! כי כן הוא בכל לשון טהרה‪,‬‬
‫משני שהיא תלויה במטשה ! וכ׳יה להלן‬
‫מכל סטאתיכס לפני ה׳ תטהרו בתרגום‬
‫תדכון ועי״ש ביונתן בן עוזיאל ‪ ,‬ומה‬
‫נעים לסי״ז דרש הז״ל שדרשו בזה ואחר‬
‫מעשה תטהר ‪ ,‬וכ״ה בחיוב״ע ‪ ,‬והוא‬
‫אמנם ממס שלא אמר בזה וטהרה כמו‬
‫בזב ‪ ,‬וטהר )ועי׳ באור בשם הרמב״ן ז״ל(‬
‫אלא מסגי שבזה חסר המעשה שתעשה‬
‫ותטהר ‪ ,‬משא״כ כס שכבר אמר ורחץ‬
‫בשרו במים ע״כ יאמר וטהר ‪ ,‬ר״ל ויהיה‬
‫טהור ‪ ,‬רק המתרגם דרכו גס בזה לתרגם‬
‫בלשון פעל עתיד ‪ ,‬הואיל שתלוי במעשה‬
‫שקדם כמו שכתבתי לעיל‪,‬רק בלשון טומאה‬
‫הוא שתרגם על וטמא ובן משקא תטמא‬
‫יהי מסאב תהי מסאבא‪ ,‬מפגי שבא ממילא‬
‫עיי נגיעה בלבד ‪ ,‬כן היה נראה ‪ ,‬וכ״ה‬
‫בתרגום לשון נקה העברי שהרגם בלשון זכה‬
‫ונקית משבועתי ‪ ,‬וכן ונקה האיש מעוון‬
‫ותהי זכאה ויהי זכאה‪ ,‬ולא כפעל עומד‬
‫ותזכי ויזכי ‪ ,‬וכן בתרגום ! ונקה המכה‬
‫׳‬
‫סי׳ ישאר נזכיותיה‪ ,‬איל מאשר מצאנו‪ ,‬בי גם בלשון בל הגוגע במזבת יקדש )במות כ׳ט(;‬
‫וכן בס׳ צו כל הנוגע בבשרה יקדש ‪ ,‬םתרגס ג״כ יתקדם‪.,‬ולא יהי קדש‪ ,‬צריך להוסיף עוד‬
‫טעם על לשין טומאה שלא תירגם בלשון יסתאב‪ ,‬מפני כי כל הטומאות הס רק עד אשר‬
‫יהיה‬
‫‪.‬‬
‫‪ (1‬ו י ל עם שמן יכן כתמים ‪ ,‬סל מלית נפ׳ נשא וסלא דפסירא ‪ ,‬ישכ‪5‬מ הכתמת שש שהיא כמו‬
‫נתינת השש ‪ ,‬ילהלן יאת ליג השמן הנאמר נלשין נידע ג׳כ נסוגים ליגא ומשתא ‪ ,‬נראם א׳נ כי גם‬
‫נמקרא היא עיד הוה ‪ ,‬אנל ייתר נראם שהיא נמי השיך ואת סליג שמן ‪ ,‬ופן היא שם גססיק מלוג‬
‫השמן ‪ ,‬נמי משמן הלוג ‪ ,‬ונתרגיס נ י נ עפ׳י ורנו ‪ ,‬ונמצא גס נהפו נענרי •‬
‫שמלת גר מצורע טו טז לחפ •אבירים‬
‫‪22‬‬
‫יהיה להם טהרה • לא יתכן בו לשון הסתאכ אשל ישכב אח אשה לווה למאן לגרס‬
‫כיבמשמטוההשהנו׳לעולם כמוונטמיתס בחרי בלשון סאבעכ״פ יש לגרוס בל׳‬
‫בס וכמו‪.‬שתרגם שם ‪ ,‬יתסתאבין סין נודע מסאבחא ולא מסאבא‪ ,‬ובזה יחישב‬
‫מה שדקדק האוג״ר על הגי׳ זו ש ס ‪:‬‬
‫‪f‬״‬
‫»ל ׳ א‬
‫™‬
‫י‬
‫למה שלא תירגם למעלה בסי שמיני•‪,‬‬
‫מכל האוכל אשר יבא עליו מיס יטמא ‪ ,‬בלשון יסתאב ‪ ,‬והלא אין לאוכל טהרה‬
‫במקוה ‪ ,‬ובתגי תיוב״ע על מלת יקדש וכן יסמא ‪ f‬יסתאב‪ ,‬משני שאיננו לציווי‬
‫ועי׳ מ׳׳ש למעלה בס׳ שמיני י‪:‬‬
‫׳‬
‫לא‬
‫!‬
‫‪c‬‬
‫‪1‬‬
‫׳‬
‫פרשת אחרי מות‬
‫טץ)א( בקרבתם לפני ה ‪ /‬בקרביהץ טץ )ב( על בית כפורתא ‪ ,‬ובפר׳‬
‫בהעלוהך‬
‫א ש תא‬
‫נוכריהא ‪ ,‬עס״י המפורש במקום אתי ׳ מ ע ל ה כ פ ו ר ח מעלוי כפורחא עי׳ רש״י‬
‫שס ‪) :‬ד( דבוצא דקודשא ‪ ,‬בד׳‬
‫׳׳ ) »‬
‫י י״‬
‫)במדבי ג(‬
‫בקרבתם לס״ו נלע״ד שהוא כעני! בקרוט כי ר״ל של קודש )רש״י מת״כ( וביוב״ע‬
‫_ ‪:‬״‬
‫י‬
‫אקדש כי ע״י הקרבה הזאת רצו להתקרב‬
‫אל ה׳(‪) :‬ד( ובמזונפת בר יצגיף ‪,‬‬
‫ומצנפתא דבוצא יתיר‪ .‬ברישיה ‪ ,‬עיי׳ רש״׳ ז״ל ומ״ש עליו' הרמב״ן ‪ ,‬כי האונקלוס‬
‫לא מצא בלשונו לתרגם מלת יצנוף ע״כ הוכרת לתרגמו ע״סי דרכו בלשון הנחה‬
‫על הראש ‪ ,‬ומה שהעיר המבאר לרעת רש״י דא״כ יהיה הב׳ מיותר אס לשון‬
‫יצנוף הוא הנתה‪ ,‬כבר הביא המזרתי דוגמא לזה מלשון ‪ .‬וברוחו שמיס שפרה ועי׳‬
‫מיש שם בסי' מלת יצנוף ‪ ,‬וסוף דבריי וזה עצמו טעם רש״י ז״ל שאמר כתרגומו‬
‫להצילני מלטעות בסי' מלת יצניף כנ״ל עכ״ל ‪ ,‬ילענ״ד העיקר בא רש״י ז״ל לסרש‬
‫נמלת יצניף שהונח בראשונה על הנתת המצנפת על הראש ‪ ,‬ולכן לא הוצרך‬
‫הכתוב לאמר ומצנפת נד יצנוף על ראשו כמו שהוא במקום אתר ׳ ושמת המצנפת‬
‫על ראשי ‪ ,‬וישם המצנפת פל ראשו ‪ ,‬כי זהו דווקא בפעל לשין שימה ‪ ,‬אבל‬
‫בפעל הצניפה לא צריך כי הוא עצמו מירה ההנתה על הראש ‪ ,‬יוהי טעם המתרגם‬
‫שלא תרגם בזה בלשון שוייה כמו שנמצא בלשון הכתוב בלשון שימה אלא שגם‬
‫המתרגם רצה לפרש מלת יצנוף שהוא סעל נגזר מן השם מצנסת המונח על הראש ו‬
‫ו כ‬
‫ע ת‬
‫ע‬
‫ב ת‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ע ש‬
‫;‬
‫ב‬
‫׳‬
‫‪ (1‬וויל יויוי ונו׳ מ ס ר י י נ ה א י ק ניי ‪ :‬חפשתי ומצאתי‪ ,‬ני נשינא פעל ט מ ‪ 6‬נענרי לסירות‬
‫השיני יסהתחושות משמר לטמא ‪ ,‬ולא יתכן א! לסגניל ני ו מ ן ‪ ,‬ני צא יונר רק מרגע סוצות הטימאה וחלס על‬
‫עצס הסהיר ‪ ,‬מנלי כשקשה על זמן סמשכתה ‪ ,‬אזי יתייגס נ מ י ן א ת ש ע צ משי סאנ • ינכלל ‪1‬ה המס כל‬
‫מינים השעוליס ‪ :‬נטמאה )אסשאכת(‪ ,‬יטמא )יסתאכ(‪ ,‬היטמאה )אסתאכת( • יכן כל מקיר הקל לטמאה נה‬
‫)אנל שס נ י נ ג׳ נאיא נמי נמינה נ׳ יי(‪ :‬יכן ענר ה ק ל ‪ ,‬כי‬
‫)לאסתאכא כה( ‪ ,‬יכן יחו׳ מיו כיס‬
‫טמא )אשתאנ( נזרי‪ ,‬ותשמא ה א ו ן ‪ ,‬שייוה על עת השיניי סענו )יעי תליע ו ל י ה ( ‪ ,‬יכן עתיד הקל כשאינני‬
‫לציית ולהורות על חכינת ה ו נ ו שיהי' טמא‪ ,‬ניא מחיו המיויע נפילת הטימאס על ה ו נ ו ‪ ,‬ילא יטמא )יםשאנ(‬
‫נל אשר ננית)ייקרא ייו ליי(‪ ,‬יעדיז שש)נינ ה( יכן)נמינר ייט ני( עיייש‪ ,‬ינן)חגי נ׳ ייג( עיש • אכל כל‬
‫מ ת י ו ה מ צ י ם מהקלשייוה ייחאו חנינת ה ו נ ו ביהיה טמא ‪ ,‬ילפעמיש ייגנל ני ומן‪ ,‬עו הערנ‪,‬ז׳ ימים ‪,‬‬
‫שניעיס ‪ ,‬יתורנם נתארנינוני נ נ ד ע ס שעל העזר)יטמא ‪ ,‬אי יטמא נייי המהפן(י הא מ ס א נ ‪ ,‬י נ מ י הח‪£‬ו‬
‫סמא‪,‬משאכ • לפי שאין נש׳ סאנ בכין קל)נמי שיש נענרית שרשים שלא ינאי רק נמקצת סנניניס( ‪ ,‬יסאתסעל‬
‫ייוה עלשיניי סונר ילאעל תכינתי • יספיעלטמא יטמאני‪ ,‬סאנא יסאניניה ‪ ,‬יהפעיל ממני לא מטומאה‬
‫)יחזק' ו ׳ י׳ו( לא משאיא)יע׳ע נמשי׳(־יעי׳ נ מ ו ׳ ה׳ ייג יהיא נטמאה נת׳א ית׳י יהיא מסאנא )לא אשתאית(‪,‬‬
‫יאולי דחקם לפושי לנ־נוני)ונגד הנגינה שהיא מלעיל( ונמי והיא טמאה )ינן י מ ס מ ו א שס(‪,‬מטעס שורשי‬
‫חויל גינ שיעיו שתואס ני'‪ ,‬ינ׳ סואיס ואשיו נטמאס ממש ני' סא לעיל מיני׳ נתי׳ נו׳ עיש ‪ ,‬אן שס פייו‬
‫יהיא נטמאהייגי' לא נשטאה ‪ ,‬נמריג ויא האי אסחאנת סנ׳ מסאנא ינייס גם סא׳ מסאכא ‪ ,‬איל נתיי שניהם‬
‫אסתאנת נ ד ן ובניני ‪fc‬׳ ד נ ס נ ח ׳ ‪ ,‬כנניני ש׳ ‪ p‬ה ר נענרי‪,‬ינק׳ס צוין תקין נרקיד יאנמיל עכיצ יויוי הנ׳ל‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לחם אבירים אחרי מות טן‬
‫דבוצא קודשא כמו להלן בנדי‬
‫קודש שהוא תואר ועיין מיש בפר׳ אמור‬
‫‪.‬בלשון מקרא קודש‪-.‬ייסר‪,‬הוא לשון קשירה‬
‫ובן בלשון סז״ל כי אסר המייניה‪ ,‬אבל‬
‫וחגרה אותם אבנט בפרש׳ שצוה משורג'‬
‫בלשון זרוז מפני יחס הפעול אוחם ‪:‬‬
‫יתקם כד ח י ‪ ,‬כי יעמד כמו יועמד עיי‬
‫רש״י ז״ל ‪ ,‬אבל מדרך המחמם ז״ל‬
‫בכיוצא בזה להפכו כנגד הפעל ולתרגמו‬
‫בל״ר כאשר הוא בלשון אם כופר יושת‬
‫עליו אבל הוא מפני שבזה אין הכוונה‬
‫שיעמידו אותו אלא שיהא נשאר‬
‫בהעמדתו הראשונה הכתוב למעלה‬
‫פסוק ז' ‪ ,‬וזהו פי' מלת כד שהוסיף‬
‫ככומר כאשר הוא מי כן ישאר‬
‫בעמידתו ‪ ,‬וכן מה שכתב רש״י ז׳׳ל‬
‫יועמד ע״י אחרים היינו שהם ישמרו‬
‫אותו שיהיה נשאר בעמידתו ‪:‬‬
‫)יב( יקיקין‪ ,‬בא בל׳ר על הסמים שהם‬
‫רבים ולשין דקיק גמצא בתרמס עד‬
‫אשר דק לעפר עד דהווה דקיק ‪ ,‬אבל‬
‫שאר לשון דק מתורגם בעי ובכפל הד׳‬
‫דעדק‪ ,‬כמו בתרגום דק ככפיר‪ ,‬וכן‬
‫מי מנה עפר יעקב דעדקיא‪ ,‬אילי יש‬
‫הפרש בלשונו בין׳ דקות התולדה אל‬
‫הנדוק במעשה ‪) :‬יג( ענן קטרתא ‪,‬‬
‫נראה כי ע״ד המתרגם הוא מלשון קיטור‬
‫הארץ ‪ ,‬ולכן לא אמר עננא ד קטורת‬
‫גוסמיא ‪ ,‬ובתיוב״ע ענן תנן כמו ענן‬
‫עשן הקטורת ועיי באור ואף כי שם‬
‫בלשון קיטור תירגם אונקלוס בלשון תנן‬
‫הכא לא הוצרך לכך‪ ,‬מפני מלת ענן‬
‫שהוא העשן‪ ,‬ועי׳ רש״י שם על מלת‬
‫קיטור‪ ,‬וזהו גם שנוי הניקוד שבת׳‬
‫שלא כמנהג יון קטורח ‪.‬קטרתא ‪:‬‬
‫)־כב( עוותיחון ‪ ,‬מלשון מעוות לא יוכל‬
‫לתקון ‪ ,‬ובי״נ חוביהון ‪ ,‬וכי האויגר‬
‫ואולי כוונתו של האונקלוס כדי לכלול גם‬
‫עוונות גם הפשעים גם החטאות כי‬
‫אחר‬
‫שמלת גר‬
‫יב‬
‫ומלת ילטף הוא פיעל עומד ‪ ,‬כשהוא‬
‫צונף המצנפת בעצמו וכ״ה לשון יחים‬
‫שבתרגום »‪ .‬משא״כ כאשר נמשה ע״י אתר‬
‫הנאמר בלשון שומה ! יתרגם בלשון שויי׳‬
‫ודוגמא ל‪1‬ה הלא תראה בלשון הנר ו כי‬
‫בסמל עומד יתרגם בזה לשון יהגור בלשון‬
‫ייסר » ועל ותגרת אותם ! תרגם בלשון‬
‫זרוז כמ״ש בלתם ‪) :‬ח( גירל אהד לה׳‬
‫לשמא דה‪/‬ונא תירגם בזה לקדם ה' כדרכו‬
‫בכ״מ מפני שרוצה לסרשו על כתיבת הגורל‬
‫וכענין שהיה במסות הנתונים לסני ה׳‬
‫כמש״כ ואיש את שמו תכתוב ׳ ולא שיעשו‬
‫איזה סימן בעלמא — ואולי משם למד‬
‫המתי־גס ז״ל ‪) :‬כא( איש עתי ‪ ,‬דזמץ‬
‫למהך‪,‬עיי' רש״י ומ״ש המבאר בזה באריכות!‬
‫ולקרב לשון המתרגש ז״ל אל העברי ‪,‬‬
‫תמצא ידן באשר תראה כי לשון מועד ‪,‬‬
‫סעס‪ ,‬רגל ‪ ,‬מתורגם בלשון זמן וכן יהיה‬
‫לשון עת בזה כידוע שתוסו אל לשון מועד‬
‫בעברי )אף כי התרגום בכ״מ על עת עדן(‬
‫והנה מלשון מועד כנציגו השעל ונועדתי‬
‫אליך שם שתרגם ואזמין לך מימרי כי‬
‫המעותד הזמני יתואר גם הוא בלשון‬
‫הזמן בפעל ‪ ,‬ולכן כל לשון הכנה הזמנית‬
‫מתורגם ג״כ בלשון זימון כמו היו נכונים‬
‫לשלשת ימים הוו זמינץ ! וכן והיה נכון‬
‫לבוקר » והוי זמין ‪ ,‬ולדבק הסעולה אל‬
‫הפועל מדרך לשו) העברי לתאר הסועל‬
‫בפעולה עצמה כמו ואני תפלה ‪ ,‬במקום‬
‫מתשלל! ועד״ז יהיה כאן מלת עתי תואר‬
‫אל האיש המזומן יותר מלשון נכון‪) ,‬וכמו‬
‫שדרשו עתי אפילו בשבת( ולסי״ז יהיה‬
‫מלת למהך שבתרגום הוספה לפי הענין!‬
‫אבל אין ענין לביאור המלה ! אבל לפירוש‬
‫הרד״ק והרשב״ס •‪ ,‬יתכן כי מלת למהך‬
‫הוא לס׳ מלס עתי ג״כ אלא שאין זה‬
‫במשמעות המלה ! אס לא שנאמר כי‬
‫מלת המדברה נמשך גס למלת עתי שהוא‬
‫לעתים במדבר׳‪ ,‬אף כי עיקר הוראתו‬
‫מקים השילוח ‪ :‬כג( והניחם שם ‪,‬‬
‫ויצנעינון ‪ ,‬י כתרנום לא ינית ממנו עד‬
‫בוקר שהוא כלשון לא ישאירו הנאמר‬
‫במקום‬
‫‪24‬‬
‫אחרי מות טזיץ לחם אבירים‬
‫שטלחגי‬
‫במקום אחר ‪ ,‬ובת״כ וכ״ה בגמ׳ יומא‬
‫מלמל שמעונין גניזה כמובא ברש״׳ •‬
‫אמנם גס לשון גניזה ׳ אין עיקר הוראתה‬
‫כלשון העמנה ‪ ,‬רק כתרגום והיה האוכל‬
‫לפיקדון‪ ,‬לגניז‪ ,‬מלשון אוצר ולבר חשוב‪,‬‬
‫ונכלל בלשון הצנעה שבתרגום > כמו בלשון‬
‫חז״ל‪ ,‬כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו י‬
‫אבל והנחתו לפני ה׳ אלהיך בביכורים‬
‫תרגומו בלשון ותחתיניה כתרגום ותנח‬
‫בגדו שהוא רק הנח׳ לשעה‪) :‬ט( והמשלח‬
‫ודמוביל ‪ ,‬לא כמו ושלח למעלה פסוק כ״ב!‬
‫כי בזה ר״ל על המוליכים בעצמו וכמו‬
‫שדרשו מז״ל ‪ ,‬ולא המשלח את המשלח‬
‫והוא מפני שבא בלשון הכבד ‪ ,‬ועד״ז כל‬
‫לשון שלוח בכבד בעברי בא בלשון לוויה‬
‫כשהוא ג״כ עם הנשלח‪ ,‬משא״כ בקל שהוא‬
‫לשון שליחות כשהנשלח הולך •לבדו והמשלח‬
‫מסולק ממנו ‪) :‬ט( אשר הובא את‬
‫דמם ! מדמיהון‪ ,‬עי׳ מה שכת׳ למעלה‬
‫בפרשה שמיני ‪:‬‬
‫׳‬
‫(‬
‫יז )ז( לשעירים > לשלין ‪ ,‬עי׳ רש״י‬
‫א ח ר שאמר שיחוולה ט ל שלשה מינים‬
‫הללו ‪ /‬ה י ה הלשון ח מ ו ה א ם יאמר‬
‫שהשעיר ישא עליו ר ק א׳ מן השלשה‬
‫לבל ע״כ ‪ ,‬ונ״ה ‪3‬פ׳ חשא נושא מון‬
‫ופשע וחטאה בלשון ע ו י ן ‪ ,‬ושם בענין‬
‫פוקד טון אבות בלשון ח ו ב י ‪ ,‬אלא שיש‬
‫להעיר על אשר ח ר ג ס גם על לשון‬
‫חטאה נלשין חוב שהוא לשון כולל ועי׳‬
‫מש״ש‪) :‬נ‪ (/‬י פ י ק ‪ ,‬והוא כפי׳ הראב״ע‬
‫עיי׳ ש ם ‪ ,‬וי״נ יחפקון )עיין או״גר( ‪:‬‬
‫י צ י ב י א וגיויריא ד י ח ג י ר ו ן ‪ ,‬בל״ר כצ״ל‪:‬‬
‫)ל‪ (3‬ד ר ב י יחיד! ו ד ק ר י ב ‪ ,‬ל ר ע ח רש׳׳י‬
‫וכ״ה ב נ א ו ר שניהם פועלים יוצאים אשר‬
‫ימשח המושח ואשר ימלא ה מ מ ל א ‪ ,‬ולפ״ז‬
‫בלשון ר ב י ם‬
‫ראוי להיוח תרגומו‬
‫דרביאו יחי׳ ‪ ,‬וכמו שהראתי מררך‬
‫ה מ ח ר ג ם ז״ל בעו״א כלל ז׳ ציון י״ג ‪,‬‬
‫וכמי ביום משחו אוחם ‪3‬פ׳ צו לירבון ‪/‬‬
‫אבל על ואשר ימלא ראוי להייח ולי‬
‫יחקריב ‪ ,‬כחרגום אשר מלא ירם‬
‫‪) ,‬במלברי״ג( ל א ח ק ר ב ‪:‬‬
‫ז״ל וראביט הובא‬
‫דבריו בביאור ודברי המתרגם מפורש‬
‫י ן ) ר ( מ ע מ י ה ‪ ,‬נראה שצ׳׳ל‪ .‬מגו‬
‫במקום אתר ‪ ,‬והוא הנאמר בש׳ האזינו‬
‫ע מ י ה כמו שהוא‬
‫יזבחו לשדים לא אלוה ‪ ,‬וזה שאמר שס לא‬
‫בחרגום להלן פ׳ יו״ר ]ונשמט מ ל ח מגו‬
‫שערום אבותיכם עיי׳ רש״י שם ‪:‬‬
‫)י( אשר יאכל כל דם ! בכל הטס׳ בזה מלשון הכחוב[ ולהלן ט׳ מ ק ר ב ע מ ה‬
‫כל ומא כמפריע ‪ ,‬ולהלן י״ב לא תאכל בל״נ על הנפש ובחרגום שם בל״ז מל‬
‫נכ״מ ‪:‬‬
‫לס לא יאכל דם בפשוט כ העברי)וכבר לשון אנש כחרגום נפש‬
‫העירוחי בזה במאמר פלג אלהיס( ונראה )ח( ב י נ י כ ו ן ‪ ,‬כ״ה ברוב ה מ ם ׳ וכן להלן‬
‫כי טל דטתו אין חייב כרת אלא על לס )יו׳׳ר( והוא ח ר ׳ ב ח ו כ כ ם ‪ ,‬ובי״נ הגיהו‬
‫הנפש בלבד כחכמים בת״כ • )עי׳ אדרת ביניהון וכיה ב ח ר ט ׳ יוב״ע שם אבל בזה'‬
‫אלי׳ בזה ובפסוק שאח״ז בנפש יכפר( וכן גם נחיו׳׳נע בלשון נ ו כ ח ‪ ,‬אולי הוא מפני‬
‫הרנס למעלה דם יחשב לס שסך בתמונת לשון ואליהם ח א מ ר שמשמעוחו בלשון‬
‫המפריע טל טיקר הדס שהוא לס הנפש ו‬
‫נוכח כמו להלן פ ם ו ק י״נ כל נפש מ כ ם‬
‫אבל דס התמצית הוא באזהרה כמו‬
‫והגר הגר נ ח ו כ כ ם ‪ ,‬וכ״כ ח ר ג ם וזרח‬
‫שהוא בפסוק י״ב ולכן תירגם אותו בפשוט‬
‫משעיר ל מ ו ‪ ,‬ל נ א ‪ ,‬ועי׳ מ״ש שם‪:‬‬
‫אחר שלא הוזכר שם הכרת )וטי׳ מה‬
‫שכתב המבאר בפ׳ צו)ז׳ כ״ד( וכן ויקרא ג׳ י״ז ט״כ בדם הנפש מיירי דומיא דחלב‬
‫לענוש כרת )ועי׳ כריתות דף מ׳׳ב(‪) :‬יג( אשר יצוד ציד חי׳ צידא חייתא‬
‫מצושר לא תירגם צידא לחייתא בסמיכות כסי לשון הכתוב‪ ,‬נראה שרצה להפרידו‬
‫ע״פי לרש מז״צ‪ ,‬אווזין ותרנגולים מנין ת״ל ציד מ״מ ‪ ,‬ורז״ל שדרשו כן הוא‬
‫מיתור‬
‫מ ו‬
‫׳‬
‫׳‬
‫לחם אבירים אדרי מות יךן שמלח גר‬
‫י ך ן ) ג ( ו ב נ י מ ו ס י ה ו ן ‪ ,‬כן הירגם כל‬
‫חוקוח‬
‫לשון‬
‫‪:‬‬
‫העמים עיי׳ ערוך ונוחורגמן‬
‫)ד( למהך בהון‪ /‬מקור מבנין הקל ‪/‬‬
‫ובי״נ להנכא ‪ /‬והוא מל משקל לקפצא‬
‫בהון ‪ /‬בפי שמיני וכן לגלאי׳ י שאח״ז‬
‫בפסוק ו׳‪) :‬ו( עריא ‪ ,‬כך בכל לשון‬
‫זה יחהפך הואי ליו״ד והה״א הםופיח‬
‫ב א ׳ ‪ ,‬ונמצא בהיפך היו״ר לוא״ו ‪ /‬נון‬
‫חיה שבמברי חיוא ‪ /‬וכן בלשון היה‬
‫שבמברי בארמיח הוה ‪ t‬ועי׳ מ״ש בלוח‬
‫החלושים ‪) :‬יד( א ח אבוך ‪ /‬ולא‬
‫לאבוך כמו שהוא )בראשית כח( ‪,‬‬
‫כי הוא שם כמו דודך במברי ‪:‬‬
‫)יז( עיצת חטאין ‪ /‬כןחרגם כל לשון‬
‫זימה אן! כי הפעלים ממנו בחרמם‬
‫בלשון מחשבה*()מי׳ מ״ש במו״א כלל נ׳‬
‫ציון יו״ד( ולשון חטאין הוא כמו חטאים‬
‫בחטן! פתח ‪ ,‬ולאי כמו חעאים'ביפח״ח‬
‫שהוא טל החוטאים‪ ,‬כי אלה מחורגמים‬
‫בלשון הפכנל חי יבין ‪ /‬ובדניאל וחטןד‬
‫בצדקה פרוק ‪ ,‬וזהו מה שכחב רש״י ז״ל‬
‫שיצרך יומצך לחטוא ר״ל ג״כ ‪ ,‬כי‬
‫מחשבוח ארם שהוא היצר כמ״ש וכל‬
‫יצר מחשבו׳ לבו רק רמ כל היום)בראשית‬
‫ו׳ה'(מחנבר עי״‪/‬והוא כענין חומבה היא‬
‫שבא להגדיל הענין ‪ /‬ובזה נראה כי‬
‫םרה קושיה הרמב״ן ז״ל)עי׳ ביאור( ‪:‬‬
‫)ומי׳ שמלה(‪) :‬כ( ו ב א י ח ח ‪ ,‬החליף‬
‫לשון אל בשמוש ב׳ כמו להלן‪ ,‬ובכל‬
‫נראה כי כן הוא‬
‫בהמה לא חחן‬
‫מדרך לשונו לדבר בפמל הנחינה בב׳‬
‫)אבל העברי יפריד בזה בין הנושאים‬
‫בין האדם ובהמה( וכן חר׳ ואל ‪ ffo‬רון‪,‬‬
‫ובארונא‬
‫‪t‬‬
‫ז‬
‫‪t‬‬
‫יג‬
‫מיחור הלשון ‪ ,‬להל״ל אשר יציר חיה או‬
‫עוף ותו לא ‪ :‬וכסהו בעפר ‪ ,‬ויכסיגי׳‬
‫כמו לא תוכל להתעלס לאקכסאה ׳ וכן‬
‫כל לשין^ העלמה עיי׳ מתורגמן! אנל‬
‫ויכס הענן ! ויכס את הרנב ‪ ,‬וכסה עגן‬
‫הקטורת ׳ ותכם עליהם וקרת שמוכר‬
‫נסעל מתורגם כלשון הסאה ‪ ,‬וכן ויכוסו‬
‫ההרים אף שמונר ננפעל ‪ /‬ענ״ז מהענין‬
‫נראה שנא להורות תגנורת המיס עד אשר‬
‫נכסו בהם ההרים ‪ ,‬ומ״נ תרגמו ג״כ‬
‫ואתתסיאו ‪:‬‬
‫יך| )ה( והי ב ה ם ‪ ,‬ויחון בהון בתיי‬
‫עלמא‪,‬בס׳ נשמת חייס‬
‫להגאון מנשה בן ישראל הגיא דברי המתר'‬
‫בזה בראיותיו על השארת הנפש ‪ ,‬ויש‬
‫להעיר אשר לא הוסיף המתרגם כמו ק‬
‫בשארי ססוקיס הדומים לזה כמו בסרשה‬
‫בצבים ראה נתתי לפניך את התיים וגו׳ ו‬
‫וכן בססוק שאתריו בם ולשמור מצותיו‬
‫וחוקותיו ומכסעיו ותיית ורבית וכן כי היא‬
‫תייך ואורך ימיך > וכן בכבוד או״א‬
‫ובשלות הקן למען יטב לך והארכת ימים‬
‫העירו חז״ל בסיריש ואמרו הרי שאמר לו‬
‫והלך להביא נוזלות ונסל‬
‫אניו וכוי‬
‫ומת ‪ ,‬היכן אריכות ימיו של זה אלא‬
‫לעולם שכולו ארוך ‪ ,‬ועכ״ז לא הוסיף‬
‫המתרגם שם על לשון הכתוב ועי׳ מ״ש‬
‫בזה בעו״א כלל ה' ציון י״א בהערה ‪,‬‬
‫עוד נראה כי עיקר הקושיא היא בפסוק‬
‫הזה כי אין סברא לפרשו על תיים‬
‫הסשוטיס היי העוה״ז אחר שלא הזכירה‬
‫החורה בזה לא אריכוח ימיס ולא הטבה‬
‫ולאברכח הארץ‪ ,‬כמו בססוקי' הנזכרים‪/‬‬
‫במו למען ירבו ימיכם וכו׳ על האדמה ‪,‬‬
‫ותיי העוה״ז כדרך בל הארץ לא יתכן‬
‫להיות לשכר המצוות ‪ ,‬אלא א״כ נסרשו‬
‫להוראת‬
‫׳‬
‫׳‬
‫י( זויל ה מ ‪ 1‬ר ח י כי דגש המיס הוא להכלעש אות הכשל על משך‪,‬ל סיכה מ! ס נ נ ‪ ,‬אף כאן ומה שרשו‬
‫ומס שפירושו מחשכה ועלה כאשר ומס לעשות ‪ ,‬וממו אל חשק עכ׳ל‪ ,‬ולהוסיף לקיו נראה כעיט כ׳ לשון‬
‫ומה הוא חולדח המחשגה כמו סיכה סולדות הפעל םנכ ‪ ,‬וכן עצה חולדות המחשכה והסנמתה ‪ ,‬אלא שיש‬
‫למוכה ‪ ,‬יע״כ הוסיף המתרגם לשון חעאין ‪ ,‬וזהו ההפרש נין לשון !ימה ללשון מ!ימה ‪ ,‬כי מוימה הוא‬
‫המחשיס שלא ננמרה ‪ ,‬וזימה הוא חולדחה ‪ ,‬וכן נלע״ד ההפרש נין לשין ואלה המשפעים ‪ ,‬ללשון כשפשיס‬
‫דלת‬
‫גדולים שלא אמר נמשפנזיס •‬
‫‪26‬‬
‫אחרי מות יךן‬
‫שמלח גי‬
‫להוראת ההפך לעונש העוכר ‪ ,‬כמו שפי׳‬
‫הרשב״ס ז״ל בזה ‪ ,‬אבל אס לא יעשה‬
‫ונכרתו הנפשות ולא יתכן דבריו בזה ׳‬
‫לסי הנראה לשון אשר יעשה הארס מ ד נ י‬
‫ואין בהם כ י ס ‪ ,‬רק » » ׳‬
‫נמצווחעשין‬
‫י‬
‫ל‬
‫ל‬
‫‪,‬‬
‫ומילה ל ״‬
‫ו מ ז ר ע ך ‪ ,‬בכל‬
‫)כא(‬
‫ובארוגא ‪:‬‬
‫הנוםחאוח ומבנך ‪ ,‬עי׳ מ ה שכחבחי‬
‫מ א מ ר ב׳ ‪ ,‬וכן כ ת ב‬
‫בהקדמתי‬
‫ה ח כ ם שי״ר והודה לו התכם שד״ל דלא‬
‫פמ״ש ב ס פ ר האוג״ר ) ר א ס כ ״ ח מיי•( וגם‬
‫אשר״‬
‫קדושים • י ! ״‬
‫‪,t‬־‪, v‬ה‪.‬נ״ו_ס‪L ,‬בפ‪ ,‬״ ‪ . ,‬״ ״‬
‫י‬‫בכל‬
‫‪v‬‬
‫כ י‬
‫א‬
‫נ ד‬
‫ש ה ו א‬
‫ו‬
‫ח י י‬
‫ע‬
‫ס‬
‫ע ו‬
‫כ ד י‬
‫א‬
‫ז ״ ל‬
‫‪,‬‬
‫ו ע ‪1‬‬
‫בל׳‬
‫א‬
‫& ר‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫כ ו ת‬
‫י‬
‫ה מ ק ר‬
‫״‬
‫א‬
‫‪ 3 6‬ל‬
‫ס‬
‫י מ י ס‬
‫ו צ א‬
‫מ‬
‫‪,‬‬
‫מ‬
‫ו‬
‫)‬
‫ו י‬
‫ב‬
‫א‬
‫ב כ נ ן ך‬
‫ש‬
‫א‬
‫״‬
‫ר‬
‫‪1‬‬
‫נ‬
‫א‬
‫מ‬
‫ר‬
‫״א‬
‫׳‬
‫א‬
‫ץ‬
‫‪ ,‬אלא‬
‫פ ש ו מ‬
‫י‬
‫ש ב ג מ‬
‫סרשוכן ג ס בכבוד אב ואס ובשילוח הקן‬
‫מפני‪.‬המעשה דחוא ר׳ יעקב עי׳ שלהי‬
‫חולין ‪ ,‬אבל לא אמרו בגמ׳ והלא סוסו‬
‫מח כמו שכחב רש״י ז״ל בזה כי גס‬
‫אריכות ימיס בעונה ברכה היא ׳ ויסכן‬
‫לשכר מנוה ׳ אנל נל׳ י ב י « ״ ס ה ?‬
‫ל ״ל‬
‫'‬
‫לא יסכן ל פ י י »ל‬
‫א ר י כ ו ח‬
‫ש‬
‫״י״י «?« ‪ 5‬״ « ׳ ‪l‬‬
‫סיסי מת ‪ ,‬אלא ע״כ שהי"‬
‫‪p‬‬
‫‪ft‬‬
‫ס‬
‫‪f‬‬
‫‪f‬‬
‫) י ל ״ ק א ל‬
‫א‬
‫י ע ש ה‬
‫י‬
‫&׳‬
‫כ י ב ר י‬
‫י ״ א (‬
‫ש‬
‫ר‬
‫א‬
‫'‬
‫א‬
‫‪ 1 .‬א מ נ ם מלשין המשנה במגילה‬
‫ש ם‬
‫‪ u ,__ U‬״ ״ ‪i‬‬
‫יי*‪.,,‬״*‬
‫י<י‪<#‬י״<‬
‫ו מ ז ר ע ך לא ה ח ן לאעברא‬
‫האומר‬
‫‪,‬‬
‫בארמיוהא מ ש מ ע כי נ ם בארמיה עכ״פ‬
‫;‬
‫לל נ נ י צ ס‬
‫ת‬
‫ר‬
‫ן ת ס‬
‫ג‬
‫ס‬
‫ה‬
‫א‬
‫ה‬
‫ח‬
‫ב‬
‫ו מ ן‬
‫ך‬
‫ו ח‬
‫ס‬
‫מ ו ם ׳ מ ז ר ע ך ]ועי׳ בהייב״ע שפי׳ בענין‬
‫אחר שיהיה לשון לזרעך בזה מל׳ שכבת‬
‫ז ר ע ‪ ,‬ואין זה מ נ ד המשנה שם דמשהקין‬
‫אוהו בנזיפה לפי מ״ש בערוך ב ע ר ך‬
‫א ר מ א ה בפי' המשנה שם[ ‪ ,‬ע״כ אין‬
‫בסס אף כי כל לשון תיות הנאמר בס י ״‬
‫חרגס סחס בלשון חיות או בל׳ קיימין‬
‫כאשר היא הסך המוח שר״ל השאר בחיים‪,‬‬
‫אלא שבזה דייק מלח בהם םר״ל נשכרס ‪,‬‬
‫וע״כ שהוא לעולם הבא והן הן דכיי‬
‫ח‬
‫אונקלוס ‪:‬‬
‫מ‬
‫)ט(‬
‫יל‬
‫ב‬
‫ר ת‬
‫י‬
‫ת‬
‫מ ו‬
‫א ו‬
‫׳י‬
‫ד ת‬
‫יי‬
‫י ׳ ״'׳‬
‫יו‬
‫‪1‬‬
‫׳ז <‬
‫‪:‬י‬
‫ס‬
‫שהניא דנרי המחרגס ‪ 1‬י ׳‬
‫? יי‪$ :‬‬
‫יהיה ל ל י! ׳‬
‫ל יי‪1‬‬
‫בח אמך אין לו פחרי ט‬
‫ולענ״דיגס מלשון אונקלוס מש»» י ג י ״ ״‬
‫י‬
‫'‬
‫ד י ל י י א‬
‫ח ו‬
‫א ב‬
‫מ‬
‫י א‬
‫ו כ‬
‫א מ‬
‫ש‬
‫צי‬
‫א‬
‫י א‬
‫כ י‬
‫כ י י ר‬
‫‪3‬‬
‫י ת‬
‫י‬
‫א‬
‫י י ר י‬
‫׳‬
‫מ‬
‫א‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ל א‬
‫א‬
‫מ ר‬
‫ס‬
‫יה מזרעו כי מזרעו נתן למולך מזרעיה‬
‫נמצא לדוגמא בהרגום שלא יפרש ר ק‬
‫הראשון ואח״כ יעזוב כלשון הכהוב ‪,‬‬
‫כמו בבית אחד יאכל‪ ,‬בחבורחא‪ ,‬ואח׳׳כ‬
‫לא הוציאו מן ה ב י ת ‪ /‬מן ביחא‬
‫כולל זכר ונקבה‬
‫וגם בלשון בנין‬
‫וילדיה‬
‫האשה‬
‫במו ' נ ה ר ג ו ם‬
‫ו ב נ ה א ‪ ,‬ומוסב ע ל מ ה שאמר מקודם‬
‫וילדה ל ו מ י ם או בנוה ‪ ,‬וכן ב ה ר מ ם‬
‫וזרע אין לה ‪ ,‬ובר ליה לה עי׳ מ ה שכ׳‬
‫ח י‬
‫י מ‬
‫‪6‬‬
‫לחם אבירים‬
‫( ה‬
‫ע‬
‫ן י ל י י א‬
‫א‬
‫מ‬
‫ט‬
‫להכריע בכוס׳‬
‫״‬
‫ן‬
‫הזאה‬
‫כננד הנוםחאוה‬
‫המדויקוה שהביא ה ח כ ם שד״ל בספרו שם‬
‫בשם ם׳ יא״ר ובשם ס פ ר י ם מדויקים‬
‫שבהב ב ה ם ומזרעך ‪ ,‬והבוחר יבחר ‪:‬‬
‫‪,....‬״‪,‬‬
‫^•י׳‪ /‬יז«»״‪<»£,‬‬
‫? י‬
‫" ‪i‬‬
‫‪?J 11‬‬
‫‪: 6 I‬‬
‫במשלסיה והוא כינוי ל ד י ו ארץ כמו‬
‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫מאתהי׳אוחרי ‪ ,‬ו כ ן דילידאמאמך‪.‬מנעלה‬
‫אתרן וצ׳ מולדת בית מוסב על בת א ב י ך ‪,‬‬
‫כי היא אצלו בבית ‪ ,‬ומולדת חון היא על‬
‫נ ת האם‪ ,‬בי אז הבת היא חון מנית אניו‬
‫אצל אביה ומ״ם רש״י בח אביך אף כת‬
‫יף‬
‫"‬
‫אניםה נמשמע עי׳ מזרחי‬
‫י‬
‫הדינור דאי לאו קרא דמיליס‬
‫מולדת חוץ ה ״ א מ נ ת אשת למעוטי אחותך‬
‫מחייני כריתות קמ״ל קרא ומולדת ניח או מולדח חוץ עכ״ל ‪) :‬ית( ואשת אל‬
‫אחותה ‪ ,‬עם אחותה מאשר תרגם לשון אל בלשון עם משמע נפי׳ רש״׳ שתיהן כאחת‪,‬‬
‫אבל‬
‫מ‬
‫ש‬
‫נ ס‬
‫ב י ת‬
‫א‬
‫‪:‬‬
‫השולס בשתי ידיו בלשון חז״ל‬
‫)כל( א נ א מ ג ל י לשין גליה ובי׳׳נ מ ג ל י‬
‫והוא ס ע ו ה ) ה א ו ג י ר ( ‪) :‬כה( ו א ס ע ר י ח ‪,‬‬
‫וכן פוקד עין אבוה ‪ /‬ופקודה כל ה א ד ם ‪/‬‬
‫י פ ק ד ‪ ,‬ופן ואה אחיך ח פ ק ו ד לשלום‬
‫ועיי רש״י ז״ל)שבת יי(‪) :‬פז( ח ו ע ב ח א‬
‫הל‪/‬לין‬
‫לחם אבירים אחרי מות יףן‬
‫שמלת גר‬
‫האלין ‪ ,‬אל עם אלה חרגומס שווה אבל מלשון לאעקה לה ‪ ,‬משמעו שלקחה‬
‫כמ״ש הראב״ע ‪ /‬אבל נמצא בעזרא אל אחר נשואי הראשונה ‪ /‬דאל״כ הלא שתיהן‬
‫מאניא אשר לא נמצא גם בעבריח כי נעשו צרות זו לזו והל״ל לאעקה להון •‬
‫לא יבא רק עם ה״א הידיעה • אננכם אמנם המעיין במזרחי יראה כי דברי ר‪':‬י‬
‫אל ז״ל הן דברי המשנה בס׳ האיש מקדש‬
‫לדעח המחרגס מזה גם משומו‬
‫ועפ״ מה שפירש רמי בר חמא ב;מ׳ ‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫שכחבחי‬
‫למד פירושא עיין שם מה‬
‫מה״מ דאמר קרא ואשה אל אחותה לא הקת‬
‫)כש( נפשתא דעבדן‪ ,‬אבל וישתיצו! לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו‬
‫דעבדין הוא ל״ז ‪ /‬ונפש ל״ג ולפי הפשיש לא יהיה לך לקוחין הפי׳ באחת‬
‫היה נראה להיות באמה בלשון אנשי ן מהם וא״ת אי קרא בב״א קמיירי היכי חייב‬
‫כמו שהוא בכל לשון נפש‪,‬אנש ‪ /‬ומהופך י כרת הא אין בהו איסור אחות אשה כנר‬
‫בכ״מ לשון נקבה שבעברי ללשון זכר ־ תירצו בנמרא אמר רבא קרא בזת אחר‬
‫זה וכו׳ ‪ ,‬ומתניתין דקתני בבת אחת מהאי‬
‫קרא נמי נסקא בדרבה • דאמר רבה כל שבזה אחר זה אסירבב״א אינו‪ ,‬יוצא מזה‬
‫כי העיקר שהכתוב מיירי בזה אחר זה ‪ ,‬אלא דמדרשא דלצרור דרשו‬
‫דלא תימא בי בב״א אין אסור כלל מאשר לא אמר הכתוב ‪ ,‬ואשה ואחותה כמו ערות‬
‫אשה ובתה ‪ ,‬וזה שהוכרח רש״י ז״ל לפרש בלשון אל אחותה שר״ל שתיהן כאחת ‪ /‬כי‬
‫מצינו לשון אל כמו עם ‪ ,‬כמו אשה אל אחותה )שמות כו( כתרגומו הדא עס‬
‫תדא ‪ /‬וזהו שתיתם אונקלוס בזה ג״כ בל׳ עם ‪ ,‬אבל עכ״פ הואיל שהעיקר מיירי בזה‬
‫אחר זה הוציא בלשון לה ‪) :‬כע( ונכרתו הנפשות העושות ‪ ,‬עיי' מ״ש בלחם‬
‫אנל נראה כי הנית המתרגם ז״ל בזה לשון הנפשות ע״פי לשון המקרא בכוונה רצויה‬
‫במו שכתבתי בפי ויגש ! כי כאשר ירצה על הנפשות הפרסים ר ״ ל ) ס ע מ י ו נ ע ן ( לא יהרגם‬
‫בו בלשון אנש ‪ ,‬שהוא לשם כולל וכ״ה בזה כי רוצה לכלול בעונש גס הנקיבה >‬
‫אף כי גס בלשון אנש כולל בכ״מ זו״נ ‪ ,‬מפני שהוא כלשון אדם בעברי מ״מ העיקר‬
‫בו הוא הזכר ‪ ,‬כמו שיבא הפעלים שאחריו בלשון זכר ‪ /‬אדם כי יקריב‬
‫וכדומה ‪ /‬אבל בזה רוצה לפרש על שני הנפשוח החלוקות בפעולתם הזכר והנקיבה ‪/‬‬
‫וגס נפש הזכר בא בב״מ בלשון נקבה ‪) /‬עי׳ במזרתי( • אמנם וכהן כי יקנה נפש‬
‫קנין כספו הוא יאכל בו ‪ /‬בא על הנפש בלשון זכר ‪ ,‬ובוודאי כי גס נפש הנקבה‬
‫במשמע עי׳ מה שכתבתי שס ‪) :‬ל( את משטרתי ‪ ,‬ית מערת מימרי ‪ ,‬עיין נתור‬
‫וכ״ה בתרגו׳ בל׳ טשמלתי דאברהס ‪ /‬והוא פשוט לפרש לשון הכנוי כלומר אשר צרתי‬
‫לשמור )ואולי שיכווין י אל הדרש חז״ל שהובא ביש״י שם וב״ה בגנו׳ בזה עשו משמרת‬
‫למשמרתי )יבמות כא( ‪ ,‬והראי׳ שכן הוא גס בתרגום)במדבר ע׳ י״ע( ‪:‬‬
‫׳‬
‫‪,‬‬
‫׳‬
‫פרשת קדושים‬
‫)ו( ב י ו מ א ד י ת נ פ י ם ‪ ,‬לפי המלה‬
‫יט‬
‫בעברי היה‬
‫צ״ל ביום נ כ ס ת כ ו ן אבל המשרגס ה ס י ב‬
‫את הלשון ללשון ה ת פ ע ל על הזבח לפי‬
‫ה ע נ י ן ) ע י ׳ שמלה(‪ :‬ו ב י ו מ א ד ב ת ר ו ה י •‬
‫פי׳‬
‫יט )ג( איש אמו וגו׳ נון איוהי ‪/‬‬
‫ולא תירגם בלשון‬
‫׳׳‪ r‬עיי׳ מ״ש בעו״א ‪:‬‬
‫)ו( ביום‬
‫זבחבם יאכל ‪ ,‬ביומא דיתנכיס עי׳ לחם‬
‫והנראה כי המתרגם שינה את לשונו‬
‫להמשיכו‬
‫‪28‬‬
‫שמלח גר ק ח ש י ו‪ u‬י ט‬
‫להמשיכו אל הכתוב שלפניו ‪ ,‬ואם זבח‬
‫שלמים וגו׳ לרצונכם תזבחהו וע״ז אמר‬
‫ביומא דיתנכיס ‪ ,‬כזבח הנזכר ׳ כי אין‬
‫זבחכם כמן זבחכם שהוא פעל ‪ ,‬ומזה‬
‫נראה דעתו לכוון אל הורש שהובא ברש״י‬
‫זיל ‪ ,‬ולכן לא הוסיף המתרגם עפ״י דרכו‬
‫לפרש ביומא ״ריקרבון ית נכסתכין עייפי‬
‫הנאמר בפי צו ‪ ,‬ביום הקריבו את זבחו‬
‫כי שם העיקר לקבוע זמן אכילתו ע״כ‬
‫תלוי בפעולתו ‪ ,‬משא״כ כאן וע״כ תלה‬
‫הכתוב בזה בעיקר הזבח ולא בפעולה שלו •‬
‫ומשחית בס׳ צו נאמר בזה חוש׳ לשו!‬
‫ותטתר ממנו יאכל‪ ,‬ועי׳ רש״י ז״ל שם ‪.,‬‬
‫ומאשר לא תירגם גס שם בשמוש המ״ס‬
‫ומיומא כמו שהעירותי בלתם ‪ ,‬נראה‬
‫כי אין דעתו של המת־גס כפי׳ רש״י ״ל‪,‬‬
‫אבל מלת והניתר על דעתי כמו שפי׳ שם‬
‫המבאר ‪ ,‬ולכן לא הסיר גס הוא״ו מן‬
‫מלת ודישתאר שם ‪ ,‬ועפ״י דרכו היה לו‬
‫להוסיף כאן לומר ותיעול דישתאר מיניי׳‬
‫ע״פי המפורש שס י אמנם הוא מחמת‬
‫כי אין העיקר פה להנניל זמן אכילתו‬
‫כמ״ש לעיל ‪ ,‬רק על המחשבה ולא‬
‫נפשל במחשבה שחשב בחחילה לאכול ביום‬
‫הזבח ולמתרתו ׳ אף כי המצוה היא‬
‫לכתתילה לאכלו ביום הזבח‪ ,‬כמ״ש המבאר‬
‫שם ‪) :‬יו־( לעני ולגר ‪ ,‬התרגום ע״ז‬
‫בל״ר לעניי ולגיורי כי יד כל העניים והגרים‬
‫שווים בו > איל בפסיק אס כסף תלוה‬
‫את עמי את העני ‪ ,‬ית עניא בלי יחיד ‪:‬‬
‫)יד( לא תקלל חרש ולפני עור ‪ ,‬לא‬
‫תלוע דלא שמע וקדם רלא תזי‪ ,‬עי׳ רש״י‬
‫ז״ל ובתיוב״ע השני על פי פשוע סמיא ‪,‬‬
‫וצ״ע על שנוחו אח עעמו‪ ,‬והמפרש אמר‬
‫על תחילח דבריו לאפוקי ולא תימא‬
‫דווקא מיש עכ״ל ולא העיר על השני אשר‬
‫לא תרגם ג״כ דלא תזי כאונקלוס ׳ ובסרש׳‬
‫תנא ת״א על ארור משגה עוור עווירא•‬
‫עי׳מ״ש שס‪):‬יה( ולא תטור ‪ ,‬בתרגום‬
‫הוסיף מלת דבבו ‪ /‬לשון שנאה כי עיקר י‬
‫לשון נער בעברית כמו‪ .‬שעום משא״כ‬
‫בארמית הוא ג״כ לשון שמירה ע״כ הוצרך‬
‫הלשון נעירה על השנאה ‪ ,‬הוצרך לשנות‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ז‬
‫לחפ אביריפ‬
‫פי׳ כל יום הממרח לכן החליף שמוש‬
‫המ״ם בבי״ח ‪ ,‬איל בפר׳ יתרו ויהי‬
‫ממחרת וישב משה לשפות ‪ ,‬תרגם‬
‫מיומא דבתרוהי במ״ם כי פי' מהתחלת‬
‫היום‪ ,‬כמו שהוא מפורש שם ‪ ,‬ויעמוד‬
‫העם וגו׳ מהבוקר עד הערב‪ ,‬ובפר׳‬
‫צו לפי מ״ש רש״י ז״ל שם שהוא כמו‬
‫וממחרת הנותר ממנו יאכל‪ ,‬והוי״ו נוסף‬
‫היה נצרך להיוח שם בתרגום ומיומא‬
‫דבתרוהי דישתאר בשמוש המ״ם ובלא‬
‫יא״ו ‪ ,‬ועי׳ מ״ש בפרשה אמור בפםוק‬
‫ממחרת השבת עד ממחרת וגו׳ על דברי‬
‫׳‬
‫התרגום שם ‪) :‬יב( ולא חשחבעון‬
‫בשמי ‪ ,‬עי׳ מ״ש בעו״א ההפרש בין‬
‫לשין שבועה אשר יתרגם מומתא או‬
‫בלשיןקיום ‪ ,‬ואשר יעזוב כ לשין הכתוב‬
‫בזה כי בא לכלול כל מיני השבועות •‬
‫והנה התחיל הכתוב בל״ר ואח״כ וחללת‬
‫בל״י • וכן המתרגם לא תיקן הלשון ע״פ‬
‫דרכו ‪ t‬הוא ע״פ דרש חז״ל שבועת ה'‬
‫תהיה בין שניהם מלמד שהשבועיחלה על‬
‫שניהם ‪ ,‬אבל עיקר המחלל הוא הנשבע‬
‫בעצמו ובתמב״ע הוסיף לומר לא‬
‫ישתבע חד מנכון ועי׳ במפרש ‪:‬‬
‫)יג( אגרא דאגירא ‪ ,‬כמו ופעולתו‬
‫כפניו‪ ,‬כמו שכחב הראב״ע ז״ל‪) :‬יד( לא‬
‫חשים ‪ ,‬בתיוב״עלא תשוון ככל לשון‬
‫שימה אשר מתורגם בלי שו• אבל הוא ע״פ‬
‫הכלל אשר הראיתי בעו״א‪):‬פו(תדיניה‪,‬‬
‫ע׳ מיש בעי׳׳א כלל ו׳ ציון ה׳ בהערה ‪,‬‬
‫אבל מזה נראה שהוא מדרך הלשון ‪:‬‬
‫‪f‬‬
‫)עז( לא חיבול קורצין‪ ,‬עי׳ רש״י ז״ל‬
‫ורשב״ם ורמב״ן ‪ ,‬והובא דבריהם‬
‫בבאור‪ ,‬והוא עצמו לשון דניאל ואכלו‬
‫קורציהון דיהו דאי אכל ביה קורצא בי‬
‫מלכא • אמנם לשון קורצין לא פרשו'‬
‫לנו‬
‫׳‬
‫להושיף ולבאר ‪ ,‬ואחר שהוצרך להזכיר‬
‫שמוש לשון אח אל שמוש הלמ״ו לבני ‪,‬‬
‫וכ״ה‬
‫לחם אבירים‪.‬‬
‫התשים י ט ‪.‬שמלת גר‬
‫טו‬
‫לנו ולפירוש רש״י ז״ל היה נראה שהוא וכ״ה בתרגום ‪ ,‬וישטום עשו‪ .‬אס יעקב‬
‫כמוגריצין חר׳ חלה אבל רש״י עצמו )בראשית כ״ו י״א( ונטר עשו דבבו ליעקב‬
‫לא פי׳ ק רק שהוא מלשון קירן בעיניו‪ ,‬ומה שנמצא לשון נטירה בעברית על השמירה‬
‫ולפירוש המפרשים בלשון חיכול אכלי לבד כמו נוטרה את הכרמים ׳ לנוטרים‬
‫את פריו וכדומה הוא מלשון ארמית‬
‫שהוא לשון השממחקול לא יהיה למלח או ב הלוף מן נצר עי׳ בשרשיהם ׳ והנה‬
‫קורצין הבנה ‪ ,‬כי איך יחנן הרמיזה שרש נטר וששום אס כי המה מורדפיס‬
‫אחר השמעח קיל והרמב״ן ז״ל אמר בענין‪ ,‬עכ״‪ 1‬יש הפרש ניניהה כי שטוס‬
‫כי הוא כמו הומים ברמזים והוא דוחק הוא שדעתו לנקום »נקם‪ ,‬אך מפני שלא‬
‫לטנ״ר‪ ,‬ומור נראה כי מיקר הלשון נון יוכל לעשות בעת יעזוב• הדבר לעחאחרת ו‬
‫ק ת מצפין בא לשון כריחה ובלשון חז״ל משא״כ לשון נטר לפי דעת הז״ל אין‬
‫קרצו ומרק אחר שחישה על ידו יעפי״ז בלבו נעשות מאומה ‪ ,‬אך גלינו זוכר‬
‫היא פשוש ממנין אוכלי ממי א‪:‬לו לחם‪ ,‬הדברים ‪ .‬אבל המתרגם יתרגם שני‬
‫כ׳ ההולך רכיל ומלשין על חבירו יאכל הלשונות נשוה אף כי שם בפירוש‬
‫אח בשרו וכאלו כרחו‪ ,‬ומה יפה המליצה נאמר יקרנו ימי אנל אכי וכו׳ • אמנם‬
‫בארמיח בלשון קרן שהיא הכריחה שלא המתרגם לא מצא בלשונו להפריש ניניהם‬
‫אס לא שיאריך יותר מהראוי ויצא מכלל‬
‫גנמר כלשון חז״ל הנ״ל קרצו ומרק משפט המעתיקים ‪) :‬יח( ואהבת לרעך‬
‫אחר ‪ ,‬וכן הוא הקורץ‪ ,‬והמקבל כםוך ‪ ,‬והרחמי׳ ‪ ,‬הוסיף כינוי הנסתר‬
‫הוא הגומר ‪) :‬כ( אחידא לגבר ‪ ,‬נאלו אמר ואהבתו לרעך ‪ ,‬ננר נתכתי‬
‫לשון סגירה כמו ואת הדלח סגרו נעו״א אשר ע״ר כוונתו שתאהננו לאתרים‬
‫אחדו ‪ ,‬ונמצא לשון הסגר מל לשון נענין שדרשו על ואהנת את ה׳ אלהיך‬
‫מסירה לא חסגיר עבד אל אדוניו שיהא ש״ש מתאהנ על ידך עי׳ לעיל ט״ו ‪:‬‬
‫ומי׳ רשב״ם‪ :‬בשטר‪ ,‬ענינו ידוע הרבה )כ( בקורת חדרה ‪ ,‬תהי נה הוסיף תינת‬
‫בלשון סז״ל ‪ ,‬ולא נמצא במבריח ואולי כה על לשון המקרא עי׳ רש"י ז״ל היא‬
‫הוא מלשון סדור ‪ ,‬כי בשטר יסודר לוקה ‪ ,‬ונ״ה נתיוכ״ע היא מתיינא ולא‬
‫הענין על אופניו ועל הענין הזה נמצא הוא )עי׳ נמת״ר( ‪) :‬נג( שלש שגיס‬
‫יהיה לבם ערלים לא יאכל‬
‫לומר שהם‬
‫בערריח ‪ ,‬חשים משטרו בארץ )איונ הוסיף תי׳ לאנוא‬
‫לח( ‪) :‬כח(וחיבול‪,‬כחרגוסל׳ השחתה אסירים כהנאה ‪ ,‬כמו שהוא נת״נ עיי‬
‫בכ״מ ‪ ,‬וכן חרגם כי משחתם בהם במפרש לתיוב״ע ‪ -‬ולא הנית אונקלוסאת‬
‫מוס בס ‪ ,‬כ‪-‬י מה לי השחתה במקצת ידו מהדרש הזה מפני שהיא פשע הכתוב‬
‫או כולו ‪ :‬על מית‪ ,‬פי׳ על נפש ה מ ח ‪ ,‬כי לשין יהיה לכס ערלים לא שייך אל שלש‬
‫וכ״הבחיוב״מ מל נפש דמיח ‪ /‬וכמו השנים שהוא שני ערלת האילן ‪ ,‬אנל זה‬
‫שפי׳ רש״י ז״ל כן דרכן של אמורייס מוסב על הסירות והס אסורים לעולם ו‬
‫ואולי כצ״ל גס באונקלום <‪ /‬וכ״ה ושיעור הכתוב הוא וערלתם ערלתו‬
‫בקצח חומשים ‪ ,‬עי׳ ביאור שם • ]של האילן[ שלש שנים את פריו ‪ ,‬ויהיה‬
‫אמנם לשין הראב״ע וכולם לנפש הגוף לכס פריו ערלים ר״ל כפרי ערלים לא‬
‫המח ‪ /‬וכן מחורגם והוא האמה עכ״ל יאכל עולמית ‪ ,‬והוא דרך קצרה‬
‫שחסר מלת סרי קודם מלת ערלים ‪ ,‬וכמו‬
‫ולדבריו‬
‫שנמצא הרבה במקראי קודש ונזה מיושב‬
‫כי הוא כמו קודש הלולים ‪ ,‬וכן מרק‬
‫לשון ערלים אל לשון יהיה שהוא לשון יחיו על האילן ‪ ,‬והוא כמו סדי של ערלים ‪,‬‬
‫סגולים וכדומה ‪ ,‬ועקר לשון ערלה הוא‬
‫ואתר‬
‫׳‬
‫ש מ ל ח‬
‫‪30‬‬
‫ג ר‬
‫‪ EWP1D‬יט לחם אבירים‬
‫ואחר שלא נמצא כארמית מליצת כנוי‬
‫הערלה טל אופן הנמצא נעברית ‪ ,‬לכן‬
‫תרגמו לפי הענין בלשון מרחק ‪ ,‬וכ״ה‬
‫בהתחלת הכתוב וערלתם ערלחו ‪ ,‬בתר׳‬
‫והרחקון רחוקא ‪ ,‬ולא אמר רחוקיה בכגוי‬
‫הנסתר לפי מלת ערלתו ‪ ,‬כי אינגו לפי‬
‫המלה רק לסי הענין)ועי׳ באור(‪) :‬כו( לא‬
‫תנחשו עי׳ מ״ש בשמלה)בראשי׳ למ״ד כ״ז(‪:‬‬
‫)כז( לא תקיפו פאת ראשכם ‪ ,‬ולא‬
‫תשתית את פאת זקנך התחיל בל״ר וסיים‬
‫בל״י וניוב״ע הקן הלשון ג״כ ללשון‬
‫רבים אבל אונקלוס עוב כלשון המקרא ‪,‬‬
‫ולא השווה את לשונו ע״סי דרכו‪ ,‬כי הז״ל‬
‫דרשו בזה •זקנך סרט לזקן אשה שהעלה‬
‫שער ‪ ,‬ובמלת לא תקיסו א' המקיף ואסר‬
‫הניקף ‪ ,‬רק שנלמוד זה מזה כי נס בהשחתת‬
‫הזקן חייב המתגלח אם סייע כמו‬
‫בהקסה ‪ ,‬וכן הוציאו את האשה מכלל‬
‫איסור הקסה כמו שהוא )בקדושין ל״ה(‬
‫לא תקיפו ולא תשתית כל שישנו בהקס׳ כו׳‪:‬‬
‫)לב( טפגי שיבה תקום וגו׳ ‪ ,‬בתרגום מן‬
‫קדם וסיר באורייתא תקום ותהדר אפי‬
‫סבא ‪ ,‬וז״ל הר״ן בס״ק לקדושין ‪ ,‬אתר‬
‫שהניא רעח הרי״ף וכתב עליו דלא מחוור‬
‫ולסיכך נראה רקיי״ל כר״י הגלילי ביניק‬
‫וחכים ואישי נמי כווחי׳ ס״ל ‪ ,‬וכן פסק‬
‫הרמנ״ס כס׳ ו׳ מהלכות ת״ה ‪ ,‬וכן נראה‬
‫ועת אונקלוש שתי׳ שינה רסנר נאורייתא‪,‬‬
‫ואעפ״י שתי׳ שינה סנר נאורייתא ‪ ,‬וזקן‬
‫תי׳ סנא סתם ‪ ,‬ושמועתינו לדנרי כל‬
‫התנאים שינה מדנסשי׳ כל שייה אפילו‬
‫זקן אשמאי אי לאו דנלי עלוקי זקן ‪,‬‬
‫אפשר שעשה כן כדי לסמוך קימה אצל‬
‫ת״ת ‪ ,‬שהכתוב סמך קימה לשיניה ‪ ,‬או‬
‫שיהיה אונקלוס חולק על כל התנאים‬
‫הללו ואנן קיי״ל כמו דפסקינן בגמ׳‬
‫עכ״ל וז״ל הסמ״ג וצ״ל כי קימה והידור‬
‫קיימא אתרווייהו ‪ ,‬אשיבה ואזקן מולא‬
‫כתיב מפני זקן וכו׳ זז״ל הסמ״ק)מצוה‬
‫נ״א( לקום מפני זקן שנאמר מפני שיבה‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪t‬‬
‫׳‬
‫ולדבריו צ״ל כי הגות עצמו יקרא בעברית‬
‫נפש סתם ‪ ,‬וכן נראה בפ׳ אמור לנפש‬
‫לא יטמא ולא שייך לומר על נפש המת‬
‫כי נוף המת הוא המטמא ולא הנפש‪ ,‬וכן‬
‫חיוב״ע שס על בר נש רמית ולא כמו‬
‫שתירגם הכאוכןתירג׳ גס כן בפרשה‬
‫בהעלותך אנחנו טמאים 'לנפש אדם כי‬
‫י‪0‬יה טמא לנפש בלשון בר נש אבל‬
‫אוגקלום תרגם שם בענין אחר עי׳ מה‬
‫שכתבתי שם ‪ :‬ו ה ש מ י ן חריחין ‪,‬‬
‫לשון רבים משמע שצ׳יל לכל הפחות שגי‬
‫אותיות כמו שהוא לעני ן שבת ‪:‬‬
‫)ל( ולבית מקדשי תחון דחלין ‪,‬‬
‫בשימוש הלמ״ד ‪ ,‬ולא‪.‬כמו איש אמו‬
‫ואביו תראו שתירגם מן אבוהי ; כי‬
‫לא ממקדש אתה מתירא כפי׳ רש״י ז״ל‪,‬‬
‫ועי׳ מ״ש בעו״א )כלל ו׳ ציון י״א( ובפי‬
‫תרומה ועשו לי מקיש תרגם ויעבדון‬
‫קרמי מקיש בלא מלת בי״ת‪ ,‬וכן לקמן‬
‫למען טמא את מקדשי ! ולא יחללו את‬
‫מקדשי ‪ ,‬וכן בפרשה אמור ומן המקדש‬
‫לא יצא‪ ,‬ואולי ירצה לרמז‪ :‬לרבות בתי‬
‫כנסיות ובתי• מדרשות שהם מקדש מעט‪:‬‬
‫)לא( בידין ודבורו ‪ ,‬עי׳ אוג״ר מ״ש‬
‫בשם ם׳ יא״ר בזה ועי׳ מ״ש המעמר‬
‫דוגמתו‬
‫השני‬
‫בפסוק‬
‫ונמצא‬
‫בתרגום מפני שיבה תקום שהוא תרגם‬
‫ג״כ הפך מלשון חז״ל )ועי׳ מ״ש שם(‬
‫ונראה פשוט כי מדרך המתרגמי׳לשמור‬
‫העניניס ולא המלות עי׳ מ״ש בלווית חן‬
‫משלי ציון נ׳ ‪) :‬לד( גיורא דיתגיר ‪,‬‬
‫וכי׳ ייירין‪ ,‬הפריש בין הנר המקבל דת‬
‫יהודית ‪ ,‬ובין לשון נרות וכן תרנם‬
‫גר ותושב ‪ ,‬דייר ‪) :‬לו( מכילן‬
‫דקשוט‬
‫׳‬
‫תקים אפילו יניח ומכיס והוא שיהיה‬
‫מופלג )ובמצוה נ״ב( מצות הדור אפילו בזקן שאינו מופלג ‪ ,‬והוא ממ״ש בתרגום‬
‫אונקלוס‪ .‬ובחיונ״ע הוסיף על זקן ג״כ חכימא ‪ ,‬והוא כלעת התוס׳ שם ד״ה מ״ש‬
‫שצ״ל‬
‫טז‬
‫לחם אבירים קדושי• יט כ ששלת גר‬
‫דכןשוט והיגין דקשוט יהון לנון ‪ /‬שצ״ל ננכ״פ חכם ק‪5‬ח‪,‬ואולי לדדיה זקן הוא‬
‫בנייר שלא ע״פ לשון המקרא ואין דומה שקנה חכמה ומ״ש טל שינה דסבר‬
‫לתחילה הפסוק‪ ,‬כי המאזניים והאבנים נאורייהא ‪ ,‬היינו דמסנרינן ליה וסנר ‪:‬‬
‫הן זוגיס לא יתפרדו ‪ ,‬וכתיוב׳׳ע מכילו )לה( ובמשורה ‪ ,‬ונמכילחא וכן חמס‬
‫איפת צדק מכילין ‪ ,‬ונראה א״כ שהוא‬
‫בואו‪ .‬ואולי ע״ד אונקלוס נכלל בלשון‬
‫מות היבם ! וכל המפרשים פירשו שהוא‬
‫הינין‬
‫מכילין כל מדת היבש ‪ ,‬ובלשון‬
‫מדת הלח ‪ ,‬ואולי האחד‪,‬משורש כל ואחד‬
‫כל מדות הלח כי גס מדות הקשנית משורש מכל כתמים מנקיותיו ‪ ,‬עי׳‬
‫ע״ש יקראו ‪ /‬כמו עשירית האיפה מתורגמן בשרשיהס ‪ ,‬ועי׳ מ״ש בס׳‬
‫חצי ההין ‪ ,‬שלישית ‪ ,‬רביעיה ההין תרומה על מנקיותיו ‪ ,‬וכמו שהוא‬
‫‪ .‬וכדומה ‪:‬‬
‫)ביחזקאל ד׳ י״א( ומיס במשורה תשהה ‪,‬‬
‫ישם ומים במשורה וישממון ישתו ‪ ,‬אבל‬
‫כ עמא ביה ישראל ‪ /‬עיין מפרש גראה כי על דעת המתרגם ז״ל משורה ‪,‬‬
‫היא כמו מרה ומשקל והוא על מדת הלת‬
‫לח״י ‪ ,‬אבל והיבש ולא שם טצס סרטי ‪ ,‬כאיפה והין‬
‫למעלה )ויקרא ד׳ כז( מעם האין בשני וכדומה‪ ,‬והנה בלשון עברי נכלל בלשון מדה‬
‫התרנומיס מעמא דארעא עי׳ באור שם מדת השטת ומדת היבש כמו שנמצא בפעלי'‬
‫וכאן‪) :‬ג( ארי מזרעיד״עיין מ״ש בזה ומ־ותס מתון לעיר ‪ ,‬וימודו בטומר ‪,‬‬
‫בפ׳ אחרי‪,‬יכ״ה בכל הנוסחאות בל׳ זרע ומ״ש בגמ' ב״מ מ״א ‪ ,‬במרה הוא מדת‬
‫ולא בלשון בן ‪ /‬ועי׳ רש״י ז״ל ע״פ הארן הובא ברש״י ז״ל נראה שרצונם גם‬
‫הגמ׳ לפי שנאמר מעביר בנו ובתו באש טל מדת הארץ כי בלא זה יחסר בכתוב‬
‫בן בני ובת בתו מנין ת״ל כי מזרעו יכו׳ מדת היבש וצ״ע ‪ ,‬אבל הארמי דרך אחרת‬
‫והוא מיהירא דקרא ‪ ,‬ולכן לא הביאו לו כי הוא כולל מדת הלח והיבש יתדיו‬
‫מהפסוק הראשון בפ׳ אחרי וכן מן לבון בלשון מכילא ‪ ,‬ויסריד מהם מדת השטח‬
‫אשר יהן מזרעו )ועי׳ רא״ם( ‪ :‬לתרגמו בל׳ משח ולכן אף כי לשון משורה‬
‫רס למדח הלח ‪ ,‬אבל‬
‫)י( די יגוף‪ ,‬וכן בסון! גיפא וגיפתא בטבריח הוא רק‬
‫ובתיוב״ע יגור ‪3‬רי"ש‪,‬וכן גיורא וגיורתא‪ :‬המחרגס ע״פ דרכו יכלול בו גס מרח היבש‬
‫)יח( ית אתתא שסאבא ‪ ,‬ליה וכן הוא בקצח נוס׳ ברש״י ז״ל ‪ r‬ובמשורה‬
‫בכל הנום׳ שלפנינו ‪ ,‬אבל החכם שד״ל זו מדת הלח והיבש ‪ ,‬והן הן דברי‬
‫המתרגם ז״ל ‪ ,‬וחו״ל אמרו שהמנורה הוא‬
‫בשם ס׳ יא״ר וחומשים ישנים ית אתד מל״ג בלוג הובא בביאור ט״ש המתרגם‬
‫אתתא שומאה ‪ ,‬וסיום דבריו והאחרוני׳ הרמבמ״ן ז״ל ‪ ,‬ודבריהם צ״ע שהרי‬
‫הגיהו מסאבא ‪ /‬ולא יפה עשו כי יש ביתזקאל שם נאמר ומיס במשורה תשתה !‬
‫מםאבא‬
‫ואת״כ מסרש ששית ההין ! והוא א״כ ב׳‬
‫כי ההי״ן י״ב ליגין‬
‫לוגין ‪ ,‬ט‬
‫לינין ועוד כי‬
‫מהפסוק הזה משמע שהוא איננו שם מדה ידוע מאשר הוצרך לפרש אח״כ ששיח‬
‫ההין ‪ ,‬ואולי הימה ידוע אצלם נגדה קטנת בשם משורה ‪ ,‬ונקראה ע״ש הכולל כמו‬
‫שנמצא הרבה לדוגמא כוכב שם אחד משבעה כוכבי ליכח ‪ /‬משם הכולל כוכבים וכן‬
‫כסיל וכימה ‪ ,‬לטומח כוכבי השמים וכסיליהם‪ ,‬ואולי לזה כוון הרםב״ס ז״ל נאמרו‬
‫במשורה מדת הלת ‪ ,‬כמו שאמרו'ומיס במשורה תשתה ‪ ,‬במשנת שנו חכמים בדרכה‬
‫של הורה ולמה לא הביא מן הפסוק טצמו ביתזקאל רק שכוון למדה הקטנה הנ״ל ‪:‬‬
‫‪) 2‬א( ובמשפתתו ‪ ,‬ובסעדוהי‪ ,‬עי׳ רש״י ז״צ אמר ר״ש וכי משפחה מה תטאה‬
‫וט׳ ונראה כי טיקר לשו! משסחה מלשון חבור כמו ססח‬
‫בסמ״ך‬
‫;‬
‫‪/‬‬
‫י‬
‫‪32‬‬
‫שמלח גר‬
‫ץ‪,‬ח ש י ם כ‬
‫ה‬
‫בסמ״ך ‪ ,‬ולכן דורש כאן שהוא כמו‬
‫ובחברחו העוזרים אותו‪) :‬טז( מות יומתו‬
‫דמיהם בם ! בתרגום אונקלוס קעלא‬
‫תייבין ‪ ,‬כמו שהוא בפסוקים הקודמים !‬
‫וככל לשון דמיו נו דמיהם בס ‪ ,‬ולפי‬
‫הפשיט מה טעם לומר על הנהמה דמה‬
‫בה׳הלא אין בשפיכות דם נהמה דין והשנון‬
‫כאשר כנר העיר בזה המבאר‪ ,‬ובתיו״בע‬
‫שינה נזה לשונו ‪ ,‬ואמר דין קטול הייבין‬
‫ולא נמו שתי' ננל הנ״ל כאונקלוםקטלא‬
‫תיינין • אמנם גס לפי הדרש שנא להורות‬
‫שהם נסקילה ‪ ,‬יש לדקדק כי אחרי אשר ‪-‬‬
‫הריגת הנהמה הוא רק לסי שנאה לאדם‬
‫תקלה על ידה למה תהיה מיתתה דווקא‬
‫נשקילה • ונראה לענ״ד כי לפי המתר'‬
‫גס נל נהמה' ועוף ננראי לעשות רצון‬
‫קונס ‪ ,‬שנתן להם נטנט לשמור איש‬
‫מינו ולא יזדמנו למין אחר ‪ ,‬ואס תשחית‬
‫הנהמה דרכה ננד המנע רות הטומאה היא‬
‫נקרנה י‪ ,‬ולכן כיון שענר' חוק ענעה‬
‫סקול תסקל‪,‬וכמו נן שור נגת מתמול שלשו'‪,‬‬
‫וכן נמנול ני השחית נל נשר את דרכו‬
‫על הארץ ‪ ,‬דרשו אף נהמה וחיה ועוף‬
‫נזדוונו פלא במינן ולכן ת״א ע״פ פשוע‬
‫וכמו שהוא בהפך בתמרא דר׳ פנתם ב״י ‪,‬‬
‫אנל היוב״ע הוסיף למעלה בלשון ואת‬
‫הנהמה תהרונו נקולפי שאינה נסקילה‬
‫לדעחו ע״נ הוסיף גם נזה מלת דין כלומר‬
‫רק דין מיתה ‪) :‬י!( חסד הוא ‪ ,‬קלנא הוא ׳‬
‫עי מיני תרגימא להנאון מוהרי״נ שנתקשה‬
‫למה לא עזנ כלשון הנתונ ׳ שהוא תרגום של‬
‫מרפה נמו שהניא רש״י ז״ל ‪ .‬אמנם כנר‬
‫הבאתי נס׳ עו״א ‪ ,‬הרנה לדוגמא ני דרך‬
‫המתרגם ז״ל לפרש המלות הנאות בכתוב‬
‫מל׳ ארמי בלשון אתרת או בלשון הקודש ‪,‬‬
‫כתרגום ואשד הנתלים‪ ,‬ושפך ׳ ולפי מה‬
‫שהפריש הרמב״ן !״ל כי גם בארמית יש‬
‫הפרש בלשון תםד על גמול העוב שמתורגם‬
‫תיסדא׳ובין התרפה שהיא הפודה! גראה כי‬
‫מפגי קרבת הלשון התליף המלה להיות‬
‫מבוארת יותר ‪:‬‬
‫עופא מהאבא‬
‫‪ /‬שווה הלשון לזכר‬
‫לחם אבירים‬
‫מסאבא שאין בעילתה אסורה ‪ /‬כגון‬
‫שנטמאה למח או בשרץ • אבל טומאה‬
‫האמורה אצל האשה היא לשון הדיוט‬
‫הרומז על נרת רוותה עכ״ל ‪ ,‬אבל‬
‫מאשר גס בפרשה תזריע כימי נדת‬
‫רווחה ‪ /‬היעס ריסוק סאובתא‪ ,‬נראה‬
‫לע״ר שהדין עם המגיהים ‪ ,‬וכפרט כי‬
‫לשון טומאה הוא שם מופשט והיה‬
‫צריך להיוה טמאה ‪ ,‬ועוד אם היה‬
‫חושש שיבא לכלל טעוה המוזכר בדברי‬
‫החכם הנ״ל ‪ ,‬היה עוזב יוהר בלשון‬
‫הכהוב ‪ ,‬יה אההא דוה ‪ ,‬כינני שמצימ‬
‫בכמה מקומות וכמו שהיא בתיוב״ע ‪,‬‬
‫עם אההא דוותא ‪ /‬אן! שגם הוא‬
‫הרגם לעיל ‪ /‬כימי נדה דווחה‪ ,‬רחוק‬
‫סאובהא • אבל דבריו האחרונים היא‬
‫הנוהגה ‪ ,‬כי גם בלשון מםאבא נדע‬
‫ברור כי על דווחה רומז אחר שנאמר‬
‫אצל האשה כסתם טומאה ‪ ,‬וכמו שהוא‬
‫בסון! פ׳ אחרי ולאיש אשר ישכב עם‬
‫טמחה ‪ ,‬ובתרגום שם עם מסאבהא ‪,‬‬
‫ואולי צ״ל גם הכא מםאבתא ויהיה גם‬
‫הפרש בלשון כי הוא לבון נודע על‬
‫הטומאה הידועה אצלה ‪) , :‬טז( לוח‬
‫בעירא‪ /‬יש כאן חסרון מלת כל שבעברי‬
‫ואולי נשמט מאשר איננו באזהרה‪.‬בפי‬
‫אחרי רק לפני בהמה ‪) :‬יח( והיא‬
‫ח ג ל י ‪ ,‬לפי הלשון היה צ״ל גלית בלשון‬
‫עבר ‪ ,‬וכמו שהוא בתיוב״ע בזיה •‬
‫אבל נראה כי האונקלוס מסיב הלשי‪1‬‬
‫אל וגלה הקודם ‪ ,‬וע״ז אמר והיא‬
‫גלתה ר״ל ברצונה‪ ,‬וכמו שנתב הראב״ע‬
‫ז״ל ‪ /‬ומלוה את מקורה הערה הוא‬
‫מוסגר שעשה הועבה גדולה כדברי‬
‫הראב״ע ‪ ,‬ולכן הרגם לשון מקורה בזה‬
‫בלשון קלנא ‪ /‬והיונהן משווה הלשונות‬
‫ומפרש לשון גלה אל סוף המאמר את‬
‫מקורה הערה ‪ ,‬ולכן אמני גם בזה‬
‫לשון עבר והיא בזיה ‪) :‬כה( ובין‬
‫ולנקבה ובהר׳ ומכל העוף הטהור‬
‫בראשיה‬
‫לחם אבירים קדושים כ‬
‫)בראשית ח(‪ :‬עויפא דכי‪ ,‬בתמונת פשוט‪,‬‬
‫אבל בפ׳ שמיני בין הטמא ובין הטהור‬
‫בין מסאבא ובין דכיא וכן בכ״מ‪ ,‬וכן‬
‫לנקיבה‪ ,‬הטהורה‪ ,‬הטמאה‪ ,‬ואין הפרש‬
‫ביניהם בלשון נודט כי הא׳ בסוף משמש‬
‫במקום ה״א הידיעה וגם לםי׳ הנקיבה‪,‬‬
‫שמלח גד‬
‫יז‬
‫וזה אמנם רק בשה המין אבל הממרה‬
‫הטהורה שהיא יחידה ‪.‬מפרטת מתורגם‬
‫מנרתא דכיתא ומזה בתרגום סוף פ׳‬
‫מצורמ ג״כ מם טמאה מם מסאבתא‬
‫כמו הטמאה ‪:‬‬
‫פרשת אמור‬
‫כ א )א( ע ל מיה ‪ ,‬למעלה ושרט כא )א( ל נ פ ש לא יטמא ‪ ,‬בפרשת‬
‫בי״נ‬
‫לנפש‬
‫נשא וכל‬
‫בתרגום על נפש דמית והוא מפני טמא לנפש • וכן בפרשת בהעלותך טמאים‬
‫הקמ״ן במלת לנפש שם המורה על לנפש אדם ני יהיה טמא לנפש הוסיף‬
‫השריטה הידועה כפי׳ רש"י שם )ומיי המתרגם לתרגם לטמי נסשא ‪ ,‬ונם בא‬
‫שמלה(‪) :‬ה( לא ימרטון מ ר ט ‪ ,‬עי׳ בשמוש הלמ״ד ולא כמו שתרגם בזה בלשון‬
‫מ״ש למעלה בלשון כי ימרט ראשו ‪ :‬טל ‪ ,‬כי שם פירושו טל הנגיעה עצמה‬
‫)ז( מ ט ע י א ‪ ,‬יש דמתרנם בלשון נפקח לטומאה ׳ אנל בזה פירושו כמו בטבור‬
‫ברא עיי מ״ש בפי וישב‪ :‬ו מ ח ל ל א ‪ ,‬כמ״ש המזרחי נפרש׳ נשא שם ‪ ,‬וטפ״ז‬
‫ולהלן וחללה זונה וחלילא מפני הסמיכות יתישנ אשר לא הוסיף המתרגם להלן‬
‫בלשון לא יקרחו קרתה נראשס לשון למת‬
‫אל לשון מטעיא שאחריו‪) :‬ט( ארי טס״י המסורש במקום אתר ‪ ,‬כי לא הוצרך‬
‫ת ח ח ל ‪ ,‬הת׳ בחירי״ק והח׳ בפת״ח לזה כי מוסב אדלטיל במלת לגסש ‪,‬‬
‫והוא לשון התפעל מלשון חלול יכ״ה שתרגמו טל מית וט״ז אמר לא יטמא‬
‫בחיוב״מ ארי תפיס גרמה )פי׳ תחלל ולא יקרהו וגו׳ ‪) :‬ב( לשאת ‪ ,‬הקרוב‬
‫את עצמה(‪ :‬מקדושת אבוהא ‪ ,‬לו לקרעיה! טס״י הפשוט נראה שהוא כלל‬
‫)ית אבוהא( כצ״ל מוסגרת כי הם שני טל כל הקרובים המפורשים אח״כ נפרט‬
‫נוס׳ בתרגום לנוסח הראשון את כמו לאמו ולאביו ונו׳ ובתיוב׳יט לאנחתי׳ טפ״י‬
‫מן כמו כצאחי את העיר והמ״ם הדרש ‪) :‬־( לא יטמא בעל בעמיו‬
‫מחחלא בחירי״ק ולנוסח השני הוא רבא בטמיה‪ ,‬סי׳ הרמב״ן ז״ל כמו מבטלי‬
‫פשוש כפי׳ רש״י ז״ל והמ״ם בשו״א ‪ ,‬יהודה בעליו אין טמו וכתב המבאר כי‬
‫טל דטתו הוא רק טל הכהן הנדול לבדו‬
‫וברוב הספרים הנוסח הראשון לבדו ‪:‬‬
‫ולטנ״ד אס היה כן דטתו היה מתרגם‬
‫)י( וכהנא ד י ת ר ב א ‪ ,‬כ״ה בכל הנוס׳ כהנא רבא ‪ ,‬ואולי יכוין ג״כ טל הנשיא‬
‫וכן בכמה מקומות הב׳ בקמ״ז שוה כמו שתרגם אס נשיא יחטא אס רבא‬
‫להעבר כתרגום הכהן המשיח )ויקרא ו׳ ויהיה מלת כטמיו מושך לכאן ולכאן כמו‬
‫ס״ו( דאחרבא‪ .‬אמנם לפי הנמצאיבדניאל ונשיא נטמך לא תאור ‪ ,‬ואם כי אין‬
‫כל העתידים מנל״ה ונל״א כלם צרוים ישראל מוזהר על הטומאה טכ״ז מפני‬
‫וכן הוא בתרגום והוגד לך )דברים יז( הכנוד ראוי שנא יחלל כנווו וכמו שמצינו‬
‫כנשיא שאינו יוצא מסתת כו׳‪) :‬ו( והיו‬
‫ויתחווי‬
‫קודש׳ ויהון קדישין ׳ הסינ משם המופשט‬
‫לשם התואר ! ולכן בא בל״ר עי׳ לקמן נ לשון מקראי קודש ‪ :‬זונה וחללה י‪,‬‬
‫טי׳ לת״א ־ והנה רש״י ז״ל סי׳ בזה שני אוסנים ‪ ,‬א׳ שנולדה מן הפסולים‬
‫שנכהונה‬
‫הא‬
‫׳‬
‫‪31‬‬
‫שמלח‬
‫ג‬
‫י אמור כ א כב לחם אבירים‬
‫שבכהונה ‪ ,‬נ׳ שנחחללה בעצמה ע׳׳י ביאח ויחמור לעומת העגל ויוגד למלך‬
‫אחד מן הססוליס ‪ ,‬אבל להלן אצל כה״ג מצרים )שמות( אשר בתרגום ואחחווה‪:‬‬
‫הביא רק ענין הראשון לבד ‪ ,‬כי השני לא די ק ר ב ‪ ,‬בי״נ לשון עבר עש״י הלשון‬
‫יתכן כי אף שבא עליה אחד נון הכשירים ואשר מלא ובי״נ דיקרב לשון עחיד‬
‫ססלה עליו כי הוא מוזהר על הבהולה ‪,‬‬
‫עה״י לשין אשר יוצק הקודם לו ‪:‬‬
‫ועפי״ז י״ל פירו׳ וחללה זונה היא‪ .‬כמו‬
‫חללה של זונה שנולדה מזונה שנבעלה )יז( לקרבא קרבן אלהיה ‪ /‬ובקצה‬
‫לפסול לה ‪ ,‬ולכן המס המהרנס שם ניס׳ קירבגא קרס ואין צורך כי כן‬
‫בסמיכות וחללה מטעיא ‪ ,‬ולא נוחללא למטה אח לחם אלהיו יח קורבן‬
‫ומעעיא כמו שהרגם הכא ‪ :‬כי קדוש אלהיה )האוג״ר(‪) :‬כ( חילי־ז ב ע י נ י ה ‪,‬‬
‫חוא לאלהיו ‪ ,‬וכ״ה בלשון המתרגם ‪ ,‬ובי״נ בעינוהי וכן בתרגום יוב״ע‬
‫אף ביהחחלת הכתוב הוא בל״ר לא השווה והירושלמי • וכתב האוג״ר ע״ז ואני לא‬
‫את לשונו עפ״י דרכו ‪ ,‬כי הקדושה אינה אכריע‪. ,‬ולענ״ד ממלח חיליז עצמה‬
‫שוס בכל! רק איש איש לפי ערכו החול עליו שהוא חואר על האדם ולא שם כמו‬
‫הקדושה ‪ ,‬ועי׳ מ״ש המבאר קרוב לזה ‪ ,‬חלזון יוהר גאות בעינוהי בלשון רבים‬
‫ומה שהוסיף לומר‪ ,‬וזהו כנוי לאלהיו שהוא חיליז בעיניו וכלשון מרוח אשך‬
‫ופן פי' לעיל נפ׳ ויקרא ד' כ״ב והוא לפי שחרגסמריס שחדין בל״מועי׳חוס׳ יו״ט‬
‫שהן מיוחדין נוכל העם ברוח אלהיס בסרק מומין אלו שדקדק מלשון המשנה‬
‫שעליהם ומחייחד שמו של הקב״ה עליהם כי דווקא שניהם ‪ ,‬ואין ראיה לעניד כי‬
‫כמו אלה אברהם וכו׳ וע״ש‪ ,‬לא ידעחי‬
‫איך לא ראה אח המקלל נפרשה הזאח הוא מדרך הלשון כמו בהמה שנחחכו‬
‫רגליה ורבים כן ‪:‬‬
‫עומד כנגדו כי גם שם אמר אשר יקלל‬
‫אלהיו ‪ ,‬אבל על דעתי כי הוא ע״פ כב )‪ (3‬ויפרשון‪ ,‬נראה להיוח‬
‫אשר נארתי בפ׳ בראשית ע״ד המתרגם‬
‫ויחסרשון כי‬
‫ז״ל כי השם אלהיס בלא הכנוייס ‪ ,‬היא לשון‪ .‬נסעל וכ״ה בחיוב״ע ‪:‬‬
‫יתרגמו בשם ה׳ כי ה׳ הואהאלהיס ו )ז( וירכי‪ ,‬בתרגס יוב״ע ‪3‬זה ויחכשר‬
‫אבל באשר בא עם הכנוייס יתרגמו בלשון ועיי מ״ש למעלה ‪3‬חרגוס וטהרה‬
‫הכתוב ‪ ,‬כי הוא על הנהגתו י״ת את ממקור דמיה ‪) :‬יג( ובר לית לח ‪,‬‬
‫העולם ‪ ,‬ואיש איש לסי מדרגתו וערכו ביוב״ע בזה בלשון וולד וכן נמצא‬
‫ישיג אלהותו י״ת בהתבוננו מפליאות‬
‫השגחתו על יצוריו‪ ,‬אס לחסד ואם לדין ו בחרמם אונקלום בלשון ויצאו ילדיה‬
‫זולדהא‬
‫וזה אמרו אלהי אברהם שהוא מדת החסד‬
‫ואלהי יצחק שהוא מדת הפחד ‪ ,‬וזהו שאמרו אשר יקלל אלהיו שיקלל ההנהגה‬
‫עמו שלא ישרה בעיניו לפי מעשיו‪ ,‬ולא דעת ולא ת?ונה בו ׳ כי אך לו יתי‬
‫נתכנו עלילות ‪) :‬יז( איש סזרעך ‪ ,‬הרגו׳ מבנך ‪ ,‬וכן לקמן אשר יקרב מכל זרעכם ‪,‬‬
‫מכל בניכון • אבל איש איש מזרע אהרן תרגם בל׳ זרעא‪ ,‬כבר בארתי בהקדמתי‬
‫במאמר פ״א כי ביתוס הבנים לאביהם יאמר בלשון בניס ‪ ,‬אבל ביתוש האבות‬
‫לבנים יתרגם בלשון זרעא כתרגום ל' משפתה בכל מקום זרעית ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫כב )ד( בכל טמא נפש ‪ ,‬וכ״ה בתרנוס נפשא ‪) ,‬עי׳ מ״ש בעו״א כלל ג‬
‫ציון זי( > וישליקדק שלא הוסין‪ 0‬מלת דאנשא כמו‬
‫שהוא בתרגום פ' נשא ‪ /‬וכל טמא לנפש ‪ ,‬וכן בפי בהעלותך‪ ,‬אשר יהיה טמא לנפש ו‬
‫ונראם שהיא ט&ני קמצות הלמ״ד ! שהוא מורה על הנפש הידוע והוא האדם וכמפורש‬
‫בפי‬
‫לחם אבירים אמור בד שמלת גר‬
‫ווללהא והוא לשון כולל הבנים והבטח גש׳ בהעלותך‪ ,‬אנחנו שמאים לנפש אלם‪,‬‬
‫וכן העובר בכלל שהוא פוסל ‪ /‬ונראה וכ״ה בפ׳ חוקת הנוגע במת צנסש‬
‫שהוא הגהח היוב״ע על החרגוס )ועי׳ אדם ‪ ,‬אגל םבא משמע ליה שהמח שנכלל‬
‫שמלה(‪ :‬כרביוחהא‪ ,‬ובי״נ כרציוחה יכ׳ בלשון ‪5‬פש נס נפש בהמה׳‪ ,‬כי המנע‬
‫האונ״ר שכן נכין‪ ,‬ולענ״ר הצוםחא מילת בהמה גם הוא טציא לקדשים עיי‬
‫רש״י (״ל ססחיש‪ .‬ס״ד‪.‬ד״ה לרבוח שמא‬
‫הראשונה היא הנכונה כי במו נעורים‬
‫שרץ וה״ה לנונע בנגלה כו׳ ואס שם הוא‬
‫בעבריח בא על משקל רצים בכ״מ כן ע״פי הדרש מרנוי וכל ‪ ,‬איל הנא י״ל‬
‫גלולים בארמיח וממצא בלשון חו״ל ראו שהוא נכלל בלשון נפש כי טומאח מח אלם‬
‫גחלים וכי׳ וכן הוא בזה כמו גדולים ‪ /‬נכלל במה שאמר אח״ז או בארס כמ‪1‬‬
‫וכ״ה בחרמם בנעוריה בפי מטוח בל״ר שהוא בח״כ ואדם זה המס ועי׳ באור ‪:‬‬
‫גרביוחהא‪ :‬עווין וחובין‪ ,‬לפי הלשון )יא( וכחן ני יקצה נפש ‪ ,‬חרגס בלשון‬
‫היה ראוי עווית חובין ועי׳ בחיוב״ע ‪ :‬נפש ולא בל׳ אנש כמו בכ״מ ע״פ הא׳׳צ‬
‫)יט( בחוריא באמריא ובעזיא ‪ ,‬הסיאכלו פיט לבהמה וכו׳יכול אפילו כרשינין‬
‫כלס לשון נודע עפ״י הנקוד בפח׳׳ח הב׳ ה״ל נפש ‪ ,‬אפילו נפש בהמה ‪ ,‬וכן‬
‫ואעפ״כ להלן )כא( בחורי ובענא ‪ /‬תרגם כל אשר יאכל לכל נפש עי׳ מ״ש‬
‫כי שם הוא על שם המין הכולל עי׳ מיש שם ‪) :‬ע( וזרע אין לה ‪ ,‬בתרגום ויל‬
‫לית לה כמו בס׳ יביש וין אין לה‪ ,‬והצי{‬
‫בריש סדר ויקרא‪) :‬כב( עויר או יבלן‪ ,‬בגמרא )קדושין די( וורע אין לה זלע‬
‫הסיב המחרגס פל הלשונות לחואר זרעה זרע פסול מנין ת׳׳ל אין לה עיין‬
‫האדם עי׳ מ״ש להלן‪) :‬כג(יחיר עלי׳ משמע כי הבת בכלל לשון זרצנ ‪/‬‬
‫וחסיד‪ /‬לשון יחיד הוא כילל לשון לכן לא אמר בת מנין ׳ אמנס בבא צתרא‬
‫עודף כחרגיס ואח כל העודף והוא ׳)דף קט( כיון דלענין ינום בן ובת כי הדדי‬
‫מגזירח מהשתרע‪ ,‬כמ״ש הראב׳׳ע נ׳ נהו‪ ,‬כתב רש״י ז״ל וכן התיס׳ שם‬
‫ואולי הוא ע״ד שדרשו חז״ל מלשון לתירוץ קמא דמאי] לו נסקא ! אגל מלשון‬
‫נוטריקו״ן שני רעים ‪ ,‬ולשון חםיר על בן ה״א דווקא זכר וצ׳׳ל כי גס לשון זרע‬
‫לשון קלוט נראה שהוא עפ״י דברי משמע ליה זרע הזכרים‪ ,‬כמו כי ביצחק‬
‫הראב״ע מלשון עיר מקלס ‪ /‬ולשון רשי׳י יקרא לך ורע וע״כ השווה את לשינו‬
‫והדרשה הדרש מאין לו כמו שם ‪ ,‬ונראה‬
‫ז״ל והוא מח״כ שפרםוחיו קלוטות היינו‬
‫בי בלשון המתר׳ ז״ל הבת בכלל בן בכ״מ‬
‫שהוא לשון צליעה שמובלעים הפרםוח אס לא שפרט הכתוב ‪ ,‬כמו שתרנס בסי‬
‫זה ־‬
‫משפעים האשה וילדיה בנהא כי אין‬
‫״•״‪ , ,‬״ ן לו‬
‫״ ״ ״ ‪,.», v‬‬
‫לשון לכלול את שניהם עי׳ מ״ש למעלה בפסיק ומזרעך לא חחן להעביר למולך ‪:‬‬
‫)עז( באכלם את קרשיהם ‪ ,‬במיכליהון בסואיא ׳ עי׳ רש״י ז״ל שפתנ אשר לא‬
‫לצורך תרגם כן‪ ',‬ועי׳ רמב״ן שהוא ע״פי דעת ר״ישדרשאותס בלשון עצמם ׳ ולדעת‬
‫רש״י שהוא אזהרה לכהנים ‪ ,‬שלא יאכילו תרומה לישראל)ועי׳ רא׳׳ס( ‪ ) :‬מ ( שרוע‬
‫וקלוט • יתיר וחסיד ‪ ,‬ואשרי לא תרגם לשון שרוע הראשון אשר במומי האדם‬
‫רק עזב בלשון הכתוב שריע הוא מפני כי הכא לשון קלוט הבא אחריו הוא‬
‫למד על שרוע שהוא יתיר ‪ ,‬ול׳ המשנה נעל חמש מלים או בעל שלפ נראה‬
‫שהוא לפרש לשון שרוע וקלוט ‪ ,‬ונמו מליו קלוטות דםיפא‪ ,‬וכן השתול והנ&ול‬
‫והוא ממש נדברי המתרגם ז׳׳ל‪ ,‬ובתיונ״ע הוסיף לחדש נו דנר כי לאו דווקא על‬
‫אבל ה״ה יותרת וחסרון מבפנים ‪ ,‬וכמו שדרשו‬
‫יותרת או חסרון בחוץ‬
‫בצמרא‬
‫׳‬
‫שמלת גר‬
‫‪36‬‬
‫אמור כ ב‬
‫לחם אבירים‬
‫בגמרא בכורות ל״ע ואת שני הכליות ולא זה בזה ואינם ששומות*(וע״כ הוא כמו‬
‫בעלת שלש ולא בעלת אמת ‪ ,‬וזה‬
‫שתרגם יתיר כולי׳ או חסיר כוליא ובגמ'‬
‫שאמר על שרוע שענינו שגשהרבכה ירכו‬
‫או שוקו אחת גדולה מתנרתה ‪ ,‬או עינו‬
‫אחת גדולה ועינו אחת קטנה ‪ ,‬רצו שאף‬
‫זה נכלל בכלל שרוע ‪ ,‬איל המתרגמים‬
‫פרשו הלשון לפי העיקר מלשין נועריקי״ן‬
‫שני רעים כמ״ש בלחם ‪) :‬כד( וכרות‬
‫תרגם ו־גזיר ובלי כרות י שפכה )דברים ודרשים ובו׳‪ ,‬השרנום בכל אלה בד׳‬
‫כ״ג ב( תרגם ודמתבל כי האדם יתכן כמי אשר הוא יורים משא״‪ :‬בלשון שרוע‬
‫שיעשה זאת בעצמו בכדי להשתית זרעו ‪ ,‬וקלוע ‪ ,‬ונראה שהוא לקרבו אל הנושא‬
‫משא״נ בבהמה יעשו כן לפטמה ועיי כי שם הוא כמו שור ושה שרוע בסמיכות‪,‬‬
‫באור ‪) :‬כת( אותו ואת בגו ‪ ,‬לה ובזה הפסיק הענין בלשון נדבה‬
‫ולברה עיי לת״א כי לא נמצא לשון שחיטה חמשה אותו ע״כ הוצרך לקרבו וכ״ה‬
‫בשימוש הלמ״ד ‪ ,‬ונראה כוונתו לא על‬
‫בוסית דעלמא הנשחטים ‪ ,‬איל ר״ל כי בלשין וישלחו מן המחנה כל צרוע‬
‫אותו מתפרש כמו אליו כמו שכתב רש״י וכל זב שחסר הנושא‪ ,‬ולכן תרגם‬
‫ז״ל על ויתנכלו אותו אתו עמו׳ כלומר אליו כל דםגיר וכל דדאיב וכן בלשון לא‬
‫אל הזבח הנזכר למעלה והיא אמו ו או יבא פצוע דכה וכרות שפכה ‪ /‬שחסר‬
‫האס אל ברה כי אף בנו ואותו במשמע הנושא תרגם דפםיק ודמשבל ועי׳‬
‫כמ״ש רש״י ז״ל‪ ,‬ויהיה לס״ז מלות ושור מ״ש בסדר ויקרא בתרגום מנחה בלולה‪:‬‬
‫ושה בוא״ו מוסיף על ענין ראשו! ופירושו )כז( בתר אמיה ‪ /‬יפרש מלת תחת‬
‫והשור והשה לא תשתעו לה אל המולדת כמו א ח ר ‪ ,‬כמו כל וימלוך תחתיו שהוא‬
‫או בהיפך המולדת אל בנה הנולד ‪ ,‬וזהו כמו אחריו כי אף אם מתה האם צריך‬
‫אונות ולירה‬
‫ולכן שינה מלשון זכר להמתין עד יום השמיני‪ ,‬או מפני‬
‫הנזכרת‬
‫האם‬
‫על‬
‫קאי‬
‫כי‬
‫‪,‬‬
‫נקיבה‬
‫אל‬
‫לשון ועס״י הדין כי אין אותו ואת שהוולד כרוך אחר אמו מדרך הלשון‬
‫למעלה‬
‫בנו נוהג בזכרים ולמד הובר מענינו לדבר כן בארמית‪ ,‬אבל בפי משפטים‬
‫שמדבר מענין האס ובנה‪ .‬כאומרו תתת עש אמו וכ״ה בתרגום שם‪) :‬כח(ותורתא‬
‫אמו'ולא תשש הכתוב לזרע האב עיי מ״ש או שיהא‪ ,‬כ״ה בכל הכום׳ שלפנינו‬
‫הרמב״ן ז״ל ולזה שכל את ידיו לעזוב ובאוג״ר רוצה להגיה עפ״י התרגום‬
‫תרגומו על לשון העברי אך בשינוי המשקל ירושלמי או רחילא )ועיי מ״ש עליו‬
‫כדי להורות שמוסב על האס הנזכר' ן ולא המעמ״ר( זבמששדל כתב כי טעם‬
‫הוצרך לתרגמו בלשון אי‪!:‬ר אתר שכבר אונקלום שבחר בזה בלשון שישא אף‬
‫תרגם לשון כשב בלשון אימר‪ ,‬וכמו שהוא שלא נמצא בארמית מפני שרצה לכלול‬
‫בלשון בבית אחד יאכל ‪ ,‬עיי מש״ש וגס בי שה כשבים ושה עזים שלא מצא‬
‫כי בלשון זה משמע יותר הגדולה שהיא בלשונו לשון שיכלול שניהם כמו שתרגם‬
‫האם )ועי׳ באור( ‪) :‬מך( וידבר משת‬
‫בלשון‬
‫את מועדי ה׳ אל בגי ישראל ‪ ,‬ומליל‬
‫וכוי ית סדר מועדיא ! ואלפיגון ן עי׳‬
‫רמב״ן ז״ל שכ׳ כי ע״־ המתרגם ז״ל ‪,‬‬
‫לרמוז‬
‫׳‬
‫חםד וע״ר זה הוא בלשון חז״ל לענ״ד ולא‬
‫חסרתי מרבות׳ אפילו וסיכמו ולא קלעתי‪,‬‬
‫ואולי כנזה לרעש ממארת שתרגם מחסרא‬
‫הוא כמו מובלעת לפי הענין שנבלעת‬
‫י בבגד‪ /‬ובתיוב״ע בלשון מדוח אשך‬
‫דנפישין פחדו׳ וקלימין ועי׳ בכורות פ׳‬
‫ו׳ משנה ו׳ מעשה וכו׳‪) :‬כד( ודימרים‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪ (1‬אמנס מ מ י אמר רנ » א לא תיגוא דגיגילן ולא סויקין אלא דענילן א‪ »'1‬דשדיקין )נכירייז מי( )איה‬
‫פרישישל קליע היא לשון עגול ו‪ »'5‬מאיזה לשון הוא‬
‫לחם אבירים‬
‫אמור כב בג‬
‫שמלת גר‬
‫יט‬
‫בלשון שה כשבים ושה עזים אמרין לרמוז שלמדס סדר המועדות• בתיקוני‬
‫דרחלין וגדין לעיזין ואי! נראה לענ״ל העיבור הנמסר לו בע״פ כסיני ‪ /‬אולם‬
‫כי תרגם שה חמים אימר שלים אף טעה היםסתו הוא סשוע ‪ ,‬כ׳ על המצות‬
‫שמפורש אח״כ מן הכשביס או מן עצמם לא היה צריך לאמר ! כמו שלא‬
‫העזים )ועי׳ שמלה(‪ :‬לה ולבדח‪ ,‬מצינו כן בכל המצות שאמר ה׳ למשה ו‬
‫שכן אמרם לבני ישראל ‪:‬‬
‫בתרגום יוב״ע יחה וית ברה וכן‬
‫היה נראה להניה גס באונקלוסכי כ ו )ג( וביום השביעי שבת‬
‫שבת־ן מקרא ק־רש ‪,‬‬
‫כל לשון שמימה בשמוש לשון את ‪,‬‬
‫וכן בתרגום לא מצאנו בשמוש הלמ״ד בתרגוש מערע ק־יש במו בכל המועדים‬
‫אבל בסי בשל־! שבת קודש ‪ ,‬שלא אמר בו‬
‫רק בלשין י ת ‪) ,‬עיין שמלה(‪:‬‬
‫בג )ב^ מ ע ר ע י ק ר י ש ‪ ,‬המתרגם מקרא קודש יתרגס קו דשא בשם המופשט‬
‫שינה משש וכן בפי תשא שבת שבתון קודש לה׳ קידשא‬
‫לא קדישא ‪ ,‬וכן בפר׳ ויקהל והיה לכס‬
‫המופשט קודש אל שם התואר קדיש קודש ‪ ,‬נראה מזה כי השבת היא עצמות‬
‫כי בכ״מ מתרגם המופשט קודשא ויהיה הקדושה וצנן בא בשם המופשט על‬
‫לפי״ז פירוש ק־אי קודש‪ ,‬של קודש ‪ ,‬משקל הבו גודל לאל־\נושהוא כמו גדולה ׳‬
‫כמו אדמח קודש‪ ,‬וע״כ היה נראה בצ״ל רק שבא בלשון זכר כמו שיר ושירה! וכ״ה‬
‫בנ״ר קדישין וכמו ששינה המחרגם לעיל בזוהר בגין כך אשתכח שבת עדיף מכל‬
‫בפסוק והיו קודש‪ ,‬וחרגם ויהון ז‪!:‬גי; וחגין דאקרי קודש לא מקרא קודש‬
‫קדישין‪ ,‬וכן חירגם ואנשי קודש חהיון )וההכרח לפרש שלא נקרא מקרא קודש‬
‫לי ואנשין קדישין‪ ,‬ואף כאן עפ״י מלת לבד אבל גם קודש( ‪ ,‬ולפי ששמעתי ע״ש‬
‫מקראי שהיא לשון רבים‪ ,‬הנכון לחרגם הגאון החסיד ז״ל כי גס הפסוק הזה לא‬
‫בל״ריקדישין‪ ,‬ובפי חציה ועשיח בגדי קאי על שבת בראשית ‪ ,‬כי מה עניגו‬
‫אצל המועדים ‪ ,‬איל הוא על יוה״כ שבת‬
‫קודש‪ ,‬חרגם למשי קודשא‪ ,‬ולא‬
‫שבתון שהוא השביעי למועדים ‪ .‬א' ר״ה‬
‫ערעי‬
‫לבושין קדישין)עיין שמלה(‪ ,‬ולשון‬
‫ב׳ ימי הפסת ב׳ ימי הסוכות א׳ עצרת ו‬
‫אשר‬
‫כ׳ הרמב׳׳ן ז״ל שהוא מלשין‬
‫הוא סשיט • אמנם זאת נפלאת בעיני כי‬
‫יקרא אחכם באחריח הימים ‪ ,‬לשון לסי הנראה שם המוסשט הוא גדול בערך‬
‫מא‪1‬רע‪,‬והרשב"ם כ' שהוא לשין קביעוח מן שס התואר ‪ ,‬ולמה אצל כלי הקודש‬
‫זמן‪ ,‬כמו קרא עלי מועד‪ ,‬אמנם לשון וכן כל קדשי מזבח יאמר בשם המופשט רק‬
‫ארעי הנמצא בלשון חז״ל ‪ ,‬הוא היפך על האיס וכן הכה״ג יאמר עליהם בשם‬
‫לשין קבע‪ ,‬והרנ״ו אמר שהוא מלשון התואר קדוש ולא עוד בי גס על כבודו‬
‫ראו קרא ה' בשש לשון יחיד וכן קרואי י״ת נאמר כי קדוש אג׳‪ ,‬קדוש ‪ ,‬קדוש ו‬
‫ע ד ה ‪ ,‬מיוחדים שבעדה לכל דבר עצה קדוש‪ ,‬וכן כל לשון חז״ל בכמה מקומות‬
‫וגדולה‪ ,‬אמנם מה יאמר על לשון הקב״ה ‪ ,‬רק בארמית נמצא בכ״מ קודשא‬
‫בריך הוא וכאשר העיר בזה התכס‬
‫קרואי מועד ‪ /‬שחרגם ג״כ מעאעי זמן שד״ל שראוי להיות קדישא בריך הוא ‪,‬‬
‫ולא שייך לומר בזה מיוחדים שבזמן‪ ,‬והנראה לענ״ד כי שם המופשט קודש כשיבא‬
‫אבל ‪.‬‬
‫על דבר המופשט הוא לגודל הערך ׳ אנל‬
‫טל דבר שאיננו מוסשט‪ ,‬הוא בהיפך כי לא יתכן לתאר את הענין בתואר קדוש ‪,‬‬
‫כמו ועשית בגדי קודש‪ ,‬כי אח הבגדים י ‪ /‬תוכל לת‪6‬ר בשם קדושים רק שהם של‬
‫• קודש‬
‫׳‬
‫מ‬
‫׳‬
‫‪38‬‬
‫ש מ ל ת‬
‫ג ר‬
‫אמור כג לחם אבירים‬
‫קודש‪ ,‬לכן תרגם שס המתרגם לבושי אבל מאשר לא חרגם אונקלום בלשון זה‬
‫קודשא‪ ,‬לא לבושין קדישין‪ ,‬אבל להאדס רברבי כנישתא כי כמו שאמר קרא‬
‫עכ״פ נוכל לתארו בתואר קדוש ‪ ,‬ולא נוכל ה׳ בשש ה׳ בלשון רבוחא‪ ,‬לא נראה‬
‫לקרוא אותו קודש אחרי שאיננו מוסשע ו שכוון המתרגם לדבריו ׳ ולכן נראה‬
‫משא״ב בכבודו ן״ת ויתעלה אס כי דרך‬
‫לשון העברי לדיר עליו כלשון בני אדם לעג״ד כי לשון מרע בארמית‪ ,‬הוא‬
‫ולתארו בשם קרוס ‪ ,‬וכמו הגדול הגבור'‪ ,‬עפ״י השחין* אשר בו‪ ,‬עם כל לשון‬
‫עכ״ז נובל לתאר‪ ,‬גס בשם המופשט קידש פגע פגש ומלא‪ ,‬ומפ״י שבאר הרש״פ‪,‬‬
‫ע״ד הנמצא בארמית קודשא בריך הוא ‪ ,‬וז״ל בי״ח מיריעותיו‪ /‬היוצא מן‬
‫וט״ד שאמר הרמב״ס ז״ל כי הוא המדע והוא ארבעחן)פניע פגוש‪ ,‬קרה' קרא ‪/‬‬
‫היודט כן נוכל לומר כי הוא הקדוש והוא מצא( בשיתוף הוא החולדה הבאה מחמח‬
‫הקודש‪) :‬ו( שבעת ימים מצות תאכלו • שיחניעעו שני דברים זה לקראת זה‬
‫פטירא תאכלון — וכן בפ׳ צו מצות תאכל בהיישרה אחח ואמרנו זהלקראח זה‬
‫בלשון יתיר פעיר ! אבל שם תלות מצות כדי להבדיל זה הענין מהענין שיורה‬
‫ורקיקי מצות מתורגם בל״ר פטירין והוא עליו שם השג המורה על הפעול‬
‫פשוט! כי שסאתא למנינא שיהיו התלות‬
‫הנמשך מהרדיפה שהוא התנענע דבר‬
‫נפרשות‪ ,‬ונןהרקיקין מפא״כ הכא‪ ,‬אבל‬
‫לפי״ז נס תנ המצות היה צריך להיות בל״י אחר דבר‪ ,‬וכל שנחקרב אליו בתכלית‬
‫חגא דפטירא ולא דפטיריא ‪ ,‬ומה שתרגם הקורבה ‪ /‬יפיל על אותה הקירבה‬
‫כל האזרת בישראל ישבו בסוכות במטליא ז שם נשיג )עררייכס( עכ״ל בקיצור‬
‫אף כי תז״ל דרשו שם כי כל ישראל ראו״) ובזה פי' הפסוק לדעת המתרגם הוא‬
‫לישב בסיכה אתת ]סוכה כח[ )ומה שהיא פשוט שתפגעין איתם פגיעות קודש‬
‫בלשון נודע‪ ,‬ולא כמו שהוא בתרגום וכענין הנמצא לחז״ל באו ונצא לקראת‬
‫ולמקנהו עשה סוכות מעלן עי׳ מש״ש( שבח מלכחא‪ ,‬ובוודאי כי ענין היציאה‬
‫הוא כי שס סוכות עיקר ע״ש הסכך ‪ ,‬הזאת יש לה מובן מוסרי כי השבח‬
‫שהם עושים הצל‪ ,‬וידבר ע״ז הארמי בלשון לאו גברא הוא לצא־ז לקראתה ולקבל‬
‫רבים משא״כ שם מצה אתת היא ‪ ,‬אס לא פני׳ אבל הוא עגין הכנה ברוח נכון ‪/‬‬
‫שמוסב על הנפרדים מ״ל‪ ,‬וכן עונות‬
‫מצות בפ׳ בא התרגס בל״ר סטירן אבל ובנפש שמחה כיוצא לקראח המלך‪/‬וכע־ך‬
‫מה שבא שם החג בל״ר ‪ ,‬נלע״ד כי לוא המשי ושמח׳ לבבו‪,‬כן חצא השב׳ לקראתו‪,‬‬
‫מפנ‪ :‬שני מיני מטח אשר נצעווינו בחג כמים הפנים וכו׳ לחופף עליו רוח טהרה‬
‫הזה‪ ,‬האחת בערב תאכלו מצוח שהוא ונפש יתירה‪ ,‬כמלך מדאה פנים שוחקות‬
‫חובה ! והב׳ מצות הרשות של כל ימי החג‪ ,‬לקבל עם הבאים לקבל פניו באהבה‪,‬‬
‫והגה כי כן צרין עיון אשר כדמיח הפסוק וכן עגין כל המועדים שהם מקראי קודש‪/‬‬
‫הזה הוא בש׳ בא שבעח ימים מצות והמשכיל• יבין שבכלל דברינו הם דברי‬
‫תאכלו‪ ,‬ושם הנוסחא בכל התרגומים הרמב״ן והרשב״ם ז״ל‪) :‬ג(שבח ש ב ח א ‪,‬‬
‫בלשון‬
‫מלח שבתון לחוםישם התואר להפלגה כמו‬
‫קדש קדשי׳אבל שבתון לבד בלא מלת שבת‬
‫חרגם נול׳ מנוחה כמו חשבתי שבתכם תנוחון נייחכון‪) :‬יד( ופרונין ‪ /‬פה הוא תרגום‬
‫של כרמל‪ ,‬ולעיל הוא תרגים של גרש‪ ,‬ועל כרמל תירגם שם‪ ,‬רכיכין‪ ,‬ונראה לענ״ד כי‬
‫יחסר בתרגום דהכא מלת רכיכין והוא חרגום של לשון כרמל ולשין פ־רוכיץ הוא חרג׳‬
‫של גרש שהוסיף המתרגם עפ״י הלשון הנאמר שם והוא עפ״י דרכו‪ ,‬כמו שהראשי‬
‫בעו״א‬
‫׳‬
‫לחם אבירים אמור כג שמלת גר‬
‫געו״א כלל ב׳‪ ,‬ובתיו״יבע שהוסיף אחר‬
‫מלח שרוכי! תיבת חדסין נראה מוי‬
‫שהוא סי׳ לשון כרמל‪ ,‬והוא כלשון‬
‫רכיכין אשר בת״א שם ‪ ,‬מלשון הילדים‬
‫רכים ‪ ,‬אמנם שם)בפ׳ ויקרא( בתיוב״ע‬
‫השמיט חרמם סי׳ כרמל‪ ,‬והיםיף‬
‫במקומו קודם גולח פרוכין‪ ,‬לשון קמח‬
‫קלי להורות על הסמיכוה גרש של‬
‫כרמל‪ ,‬כי מנחס בכורים היה דווקא‬
‫של הקמח‪ ,‬וסרגס שם לפי הענין‬
‫ולא לפי המלוח‪ ,‬כי הוא עצמו תרגם‬
‫שם לשון מגירשה ומשמנה מפירוכה ‪:‬‬
‫עד בכין ‪ ,‬לפי העני ן בלשון עד‬
‫עצם היה צ״ל עד כרן‪ ,‬וגס לא יחפן‬
‫שמוש הבי אחר לשון ע ד ‪ ,‬ואולי ע״ד‬
‫המחרגמיס הוא כמו הפוך עד הביאכם‪,‬‬
‫אח קרבן וכו׳ בעצם היום‪ ,‬והוא פשוט כי‬
‫עד הביאכם מפרש למלח עד עצם היום‪,‬‬
‫אבל חז״ל דרשו לשני עניניס בזמן שבה״מ‬
‫קייס העומר מחיר ‪ ,‬אין ביהמ״ק קייס‬
‫האיר המזרח מחיר‪,‬ובא!ר המלה עיי מ״ש‬
‫בפינח בפסוק בעצי היוסהזה‪):‬לו(כגישין‬
‫ת ה ו ן ‪ ,‬כיה בכל הנוסחאות‪ ,‬והרב‬
‫גמהר״י יטליש בעל ספר מבוא הלשון‪,‬‬
‫מגיה על פי הזוהר בפ׳ פינחס בלשון‬
‫וביום השמיני עצרת תהיה לנס ‪,‬‬
‫אשר בנוס' שלנו‪ ,‬כני שין שצ״ל כנ־שו‬
‫חהוו ועי׳ מ״ש בזה בפי פינחס ‪ ,‬וכן‬
‫היה ראוי בזה לפי הלשון כנישו הוא ‪,‬‬
‫ועי׳ מ״ש המתורגמן לחמוה על ל׳ כגוש‬
‫בתרגו׳עצרח לה׳ אלהיך בפי ראהשנשחנ'‬
‫מלשון הזה )וכ׳ הרב הג״ל כי בא‬
‫בזה לשון רבים מפני שכל הלשון‬
‫מהפסוקים שלפני זה בל״ר ‪,‬״חקריבו‬
‫והקרבחס(‪) :‬מב( ב מ ט ל י א ‪ ,‬בלשון‬
‫נידע וכ״הבלשון הכחוב בםוכוח‪ .‬בפחח‬
‫הסוכה צריכה שחהא נעשה לשם מציה‬
‫עשה סוכות והחרגום שם מטלן‪ ,‬ולא‬
‫עגגין‪ ,‬ובי״נ ענני פי׳ םיכוח ענן שלי‬
‫כלשון רניס פסירן‪ ,‬ונתיונ״ע מצאתי‬
‫הוא‬
‫להיסך‪ ,‬כי שס נסי נא!‬
‫בל״י פעירא • והנא הוא נל״ר ססירי‪ ,‬ולא‬
‫נקל בעיני הדבר הזה להניה ולהשוות‬
‫הלשונות כי אולי כיונו המסתמים‬
‫להשמיענו נמקוס אתר הדרש שהונא‬
‫נרש״י ז״ל שם נסי נא שנעת ימים‪ ,‬ונמקום‬
‫אחר ששת • ימים וכוי‪ ,‬וכוונו להשמיענו‬
‫כי יש ככלל השבעת ימים שני מיני מצות‬
‫האחד מצת מלוה נערב הראשון‪ ,‬ומצת‬
‫הרשות של כל הימים ׳ וכמו שהוא כלשון‬
‫תנ המצות‪) :‬ט!( עד מסחרת השבת‬
‫וגו׳‪ ,‬וכ״ה נתרגוס נשימיש המ״ס‪ ,‬מנתר‬
‫שנועתא שביעתא! והלשון זר מאוד ‪,‬‬
‫כי איך שייך שימוש המ״ס אחר מלת עד ׳‬
‫והוא היסך ממנו כי עד הוא על גנול‬
‫הסוסי ׳ ומ״ס או מן היא נטל ההתחלה‬
‫והרמנ״ן ז״ל נ׳ שהוא נמקוס ני״ת נמו‬
‫והנותר ננשר ונלחם שהוא נההך במקום‬
‫מ״ס‪ ,‬אכל ענ״ס התרנוס דרנו להסיר נל‬
‫זרות נלשון והיה לו לתרגס עד נתר ונסי‬
‫צו ניוס ההוא יאכל ומממרת תיקן‬
‫המתרגם ותירגם וביומא דנהרוהי נשימוש‬
‫הנ' נמקוס המ״ס ! ועוד שינוי הניבר ‪ ,‬בי‬
‫לא אמר המתרגם הכא מיומא דנתר נמו‬
‫שהוסיף שם לשון יומא כי אין לשון נתר‬
‫לחוד תרגום מלת מחרת בכל מקום נלא‬
‫מלת יומא ׳ ונראה ני נא להשמיענו כי‬
‫עיקר מצות הספירה הוא נלילה‪ ,‬והוא‬
‫התחלת היום! ונן עד ממחרת רוצה לומר‬
‫עדהערנ שלאחר השבעה שבועות ! ויהיה‬
‫סי' ממחרת ג״כ התחלת המחרת )יעי'‬
‫מ״ש נס׳ קדושים(‪) :‬מ( ולקחתם לכם‬
‫ביום וכוי פרי עץ הרר וכוי‪ ,‬אתרוגין‬
‫תירגם בל״ר נראה כי נא ללמוד על תורש‬
‫שצריך לקיתה ביד כאו״א )ועיי באור( ‪:‬‬
‫יהיה‬
‫׳‬
‫הבי״ח בלשון נודע‪ ,‬וכן השני‪ ,‬כי‬
‫ולא כםוכוח דעלמא‪ ,‬כמו ולמקנהו‬
‫מטליא )עי׳ באור(‪) :‬מג( ב מ ט ל ת‬
‫הוא ענן הכבוד )אוג׳׳ר(‪ ,‬אבל נראה‬
‫שצ״ל‬
‫שמלת גר אמור כף לחם אבירים‬
‫‪40‬‬
‫כ ד )ה( יהיה החלה‬
‫האחת‪,‬‬
‫שצ״ל לפ״ז בל״ר‪ ,‬במטלח עמי בסח״מ‪,‬‬
‫ועי׳ מעמר וכמו שהוא בלשון מז״ל ענני‬
‫כבור • היו ‪ /‬י והוא בשיטח ר״ע ולא‬
‫בשיטח ר׳׳א רבי׳ ‪ ,‬ובגמ׳ הגי׳ בהפך‬
‫בשם ר׳׳א ענני כבור היו ועי׳ ג״כ מ״ש‬
‫בזה המעמר כי מאוקלוס ראיה לגי'‬
‫הגמרא שלנו נגר הת״כ‪ ,‬ועי׳ במזרחי‬
‫טעם על מה שחפס רש״י בשיטח ר״ע‪:‬‬
‫ההי לשון נקיבה על החלה‬
‫כמ״ש לעיל ובכחוב מלמ יהי׳מוסב על השיעו'‬
‫פי׳ שיעור מדת החלה האחח‪) :‬עז( ונקב‬
‫שם ה' ודיפרש ׳ קשה הלא הכה״ג היה‬
‫מפרש את השם ביוה״כ! אבל מוסב אדלעיל‪,‬‬
‫ואשר יקלל אלהיו‪ ,‬ואשר יפרש׳בקללתו‪,‬‬
‫ועי׳ ראב״ע ‪ ,‬ויקלל‪ ,‬תרגומו וארגיז‬
‫כהרגייס לשון קצף‪ ,‬וכל לשון קללה‬
‫מתורגם בלשון לעותא‪ ,‬וכן נראה שהוא כף )ו( שית בםיררא‪ ,‬אוג״ר בפס‬
‫ס״י וכחב‬
‫ע״ר חז״ל כמו שאמרו שם ‪ ,‬יכה יוסי וכוי ו‬
‫אבל המתרגמים לא מצאו בלשונם לפרש ע״ז וכן עיקר לברור הענין וכ״ה‬
‫לשין קללה על הנורא י״ת ופירשו לפי בתיוב״ע‪ /‬אמנם על דעהי הוא כמו‬
‫הענין מלשון והוא קללני קללה נמרצת הטור האחר רפ׳ הצוה וכחרגומו שם‬
‫שהוא רק לבון בזיון‪ ,‬ונהיוני׳ע על לשין סררא חר וכן הכא פי׳ ששה יהיה‬
‫ויקלל ויתרף לשון תרפה‪) :‬נ( שבר תחת הסרר ולכן לענ״ר יש להוסיף מלח‬
‫שבר עין חהח עין וגו׳‪ ,‬נן ינתן נו חרא כמו שהוא בחיוב״ע ‪ ,‬וכן פי׳‬
‫תירנס עפ״י פשוע‪ ,‬ננר האריך נזה רש״י ז״ל < שש מלוח המערכה האחח ‪,‬‬
‫הגאון רש״ל ראפפירע נניח מנתנ י״ז ‪ ,‬ולא אמר במערכח ‪) :‬ו( על םדריא ‪,‬‬
‫ועיי מ״ש נדרך המחרגס ז״ל נהקדמהי‪:‬‬
‫ל״ר על שחי המערכות אף כי בכחוב‬
‫על המערכח בלשון יחיד כפי׳ רש״י זיל על כל א׳ מהמערכוח‪) :‬יד( בל‬
‫דשמעין ‪ /‬וב׳־״נ כל דשמעו וכיה בחיוב״ע וכחב האוג״ר שכן עיקר כי‬
‫השמיעה לשעבר‪) :‬טז( ופרש ‪ /‬לשון כקב הוא הסך הסתום וכן תרגם נקבה‬
‫שכרך פרש אגרך ‪:‬‬
‫פרשת בהר‬
‫כה ) (‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ב‬
‫ת‬
‫ה‬
‫ל ׳׳‬
‫הראש‬
‫יו י‬
‫{ירנס‬
‫כף‪ (7) ,‬לא תכסח ‪ ,‬עי׳ רשיי ז״ל‬
‫שמיעתא קדם‪,‬‬
‫•נשםהתואר‪ ,‬ני ננר אמר ושנתה‪ ,‬אנל‬
‫השני שכנר חמר התואר נמלת שנת שנתון )יעי׳ רא״ס(‪) :‬ה( שבקך הוא ‪,‬‬
‫וכחרגומו נייח שמיעתא תירגם על לשון תרגם לשון עזיבה ‪ /‬ילשין הרמב״ן ז״ל‬
‫שבת לה' דתשמיט קדם ה ׳ ‪) :‬יד( וכי‬
‫תמכרו כמכר לעמיתך‪ ,‬עי׳ לח״א לפי ואמר אונקלים שבקך שהגחה אוהם‬
‫לשמיר‬
‫הניסחא שלפני האוג״ר הוא בל״ר זנינין‬
‫ולא וטנא‪ ,‬אולי ירצה נזה כי אף אס ימכור לו שני מטריח ביחד ועל אחת אין‬
‫כה אונאה‪ ,‬כיון כנשניהס יחד יש נהם כדי אונאה מצערפין‪ ,‬וצ״ע לדינא ועי׳‬
‫שו״ע חו״מ סי׳ רכ״ז סעיף כ״ח‪ ,‬בדין הנושא והנותן באמונה‪ :‬או קנה י מיד‬
‫עמתיך! או תזנין ונן נל לשון קניה תרנס בלשון זבן רק שהוא כבנין הקל עיי‬
‫מ״ש נלחם על לשון מנירה ‪ ,‬אנל נמצא גס נלשון קנין נמו לקמן‪ ,‬מהם תקנו‬
‫ענד ואמה וכן אצל יוסף קנה אותנו‪ ,‬ויקן בולם מתורגמים בלשון קנין והוא ני עיקר‬
‫לשון‬
‫שהביא דימה‬
‫לזה קוצים כסוחים שריפה באש כסוחה‬
‫לחם אבירים‬
‫בהר כךן שמלת נר‬
‫בא‬
‫לשמיר ולשית יהיה והובאו דבריו בבאור לשון קנין איננו על המכירה דווקא אנל על‬
‫ובמיני תרגימא באריכות קלת ‪ ,‬ולענ״ל כל מה שירכש לו האדם‪ ,‬והוא רכושו ‪/‬‬
‫יש עוד להוסיף על דבריו שהיא דומה וכן הרגם רכוש בכ״מ כלבון קנין ‪ /‬וסי'‬
‫לשרש נטש בעברי שהיא לשון עזיבה מהם תקנו ענד ואמה‪ ,‬הכישו לכס קנין‬
‫שתרנומו בכ״משבק ומישאל גם על עולם‪ ,‬אבל ני תקנו טנד בינרי תיי בלשון‬
‫זנינא כי אין נופו קנוי לו‪) :‬ל( אשר לו‬
‫הזמורות‪ .‬הארוכים המתפשטות כמו ואת הוכה! דיליה כור מאבר לא הוסיף היית‬
‫הנטישות הסיר התז )ישעיה י״ח( הסירו מקף כמו לעיל עיר רומה‪ ,‬וכן ונהי‬
‫נטישותיה )ירמיה סי( ובתיוב״ע תרגם התצריס אשר אין להט הומה ‪ ,‬נראה כי‬
‫רדופיכון ונראה שהוא נם כן ענין רומז אל הדרש כפי הכתיב אף כאין לו‬
‫התפשטות הענפים מן השרש‪ ,‬או עכשיו! והיה לו קורס לכן‪) ,‬לה( גר‬
‫שהיא לשון הרחקה עי׳ ערוך הרדפה‪ :‬ותושב ויחי עניך ‪ /‬עיי לח׳׳א ואנכי דעת‬
‫)ה( לא חקטוף‪ ,‬מלשון וקטפת מלילות קדושים לא אדע כמה'שכ׳ הרמי״ן ז״ל‬
‫גילך )דברים כ״ג( ונראה שהוא גידים כי האונקלוס עשה גר ותושב וכוי הכל נין‬
‫עי׳ ערוך ערך קטף השני‪) :‬י( יח המצוה׳ המצוה הזאת מה הוא‪/‬אס הכוונה בלי‬
‫חמשין ש נ י ן ‪ ,‬אין בארמית סי׳ הנודע ידור ויהותב ם־היה נר ויהיה הושב עמך‬
‫במספר ואין הפרש בין מכפר הסדור׳ כמ״ש אונ״ר מה נא ללמדנו ‪ /‬אחרי אומרו‬
‫וחי אחיך עמך ואס להח •לו ביה דירה‬
‫ובין מספר היסודי בזה ׳ כבנו שהוא לזמן מועט או לזיין מרובה פכיטא שהיא‬
‫בתרגום בפי וירא בעבור העשרה ‪ /‬בכלל חיות ‪ ,‬ולמה יוציא המתרגם המקרא‬
‫העשרים וכדומה ‪ t‬בדיל עפרא בדיל מסשוטו כסי' רש"׳ ז״ל בין שהיא גר ובין‬
‫עשרין‪ ,‬וכן ארבעה מלכים את החמשה שהוא הושנ והקושיא הזית הסיב גם‬
‫ית חמשא ‪) :‬יל( וארי ח ז ב י ן ‪ ,‬מבנין על פסקי הטעמים לסי מה בהוכיח נאוג״ר‪,‬‬
‫הכבד לשון מכירה אלא שהיא לשין אשר יורה לזאת הכוונה״ ובפרט שהוא‬
‫יחיד להשוותו אל לשון לעמיתך נגד דעת חז״ל )נ״מ ד' ע״א( גר ותישנ‬
‫תזמון האמור לענין רבית מה הוא וכי'‪ ,‬ואם‬
‫הספרים‬
‫שאחריו וברוב‬
‫והוא שביש כי הוא לשון קנ ן אמנם התיס׳ שם ד' קי״א דייה מגרך ‪,‬‬
‫)האוג"ר(יביוב״ע תזמין ג״כ בבנין הכבל העירו וכתבו אבל באיזהו נשך )רי עא(‬
‫גבי רביח דדריש גר זה גר צדק קשיא לר״י‬
‫ובל״ר וכן תרגם לעמיתך בל״ר למבריכון אמאי איצטרך סשיטא דמה ל׳ ישראל ומה‬
‫להשוותו אל לשין תמכרו וכן תרגם לי גר צדק וכי בכל המצוות אין נר צדק‬
‫או קנה מיד עמיתך הכל בל״ר ומלת ככלל והגיהו בקושיא׳ וע״כ צ״ל כיי‬
‫זבינין באונקלום בל״ר על לשון ממכר מדרך הכתוב לסעמים להאריך כמו שפעמים‬
‫שהוא מלה כוללת וכן תרגום ממכרו כתוב לאזרח ולגר וכמו שהעירו ג־כבהוס'‬
‫זבינוהי לא זביגיה ‪ ,‬אף כי בפסוק כ״ח שם! ודע כי על דברי התום׳ שאמרו גבי‬
‫אמר אחריו ביד הקינה אותו בלשון ריביח דדריש גר זה גר צדק כ' הגאון‬
‫מהרי״ב נמ״ת‪ ,‬וז״ל ולקוצר דעחי לא‬
‫יחיד‬
‫ידעתי היכן ראו התום׳ דדריש הש״ס גבי‬
‫ריבית גר זה נר צדק ולעיל ד׳ ע״א לא מצאתי דרשה זו ברבית אלא גבי מכירה‬
‫ועי׳ מ״ש בכוונתם שסמכו על מה שנדרש במכירה וכ״ה מסתמא גם בריבית וסיים‬
‫ודוחק גדול הוא זה שיהיה כך כוונת התום׳ עכ״ל< ואס אמנם דעתינו קצרה מדעתו‪,‬‬
‫נראה בעיני כי כוונת התוססות על הא דאמרינן שם גר צדק האמור לענין מכירה ׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ואן‪.‬‬
‫וגר‬
‫‪42‬‬
‫שמלח גר‬
‫בהר כה‬
‫לחם אבירים‬
‫וגר תושב האמור לעני! ריבית לא יועתי‬
‫מה הוא וכו׳ ורמינהו‪ .‬לווין מהס ומלווין‬
‫אותן ברבית וכן בגר תושב ׳ )ומשמעות‬
‫הלכון שהוא ונר פשוט אשר גר הוא בכתם‬
‫גר צדק‪ ,‬והושב הוא גר הושב וכאלו‬
‫אמר גר וגר תושב ‪ ,‬רק שלענין מכירה‬
‫קשיא ליה טל גר הצדק‪ ,‬ולעגין ריבית‬
‫קשיא על גר תושב ! ולכן אמר גר צדק‬
‫האמור והלא האמור שוה בריביה‪.‬ובמכירה‬
‫ולא ידעתי י מאי דוחקיה(‪ ,‬ובטהקנא‬
‫אמר ר״נ ב״י מי כתיב מאתם מאתו‬
‫כתיב מישראל ‪ ,‬ופי׳ רש״י (״ל מאתו‬
‫כתיב אאחיך• קאי וכי כתיב גר‬
‫תושב לעני! וחי עמן שאתה מצווה להחיותו‬
‫עכ״ל‪ ,‬וקשה לענ״ד דהא שפיר מתפרש לשון‬
‫גר ותושב ׳ בין שיהיה גר ובין שיהיה תושב‪,‬‬
‫כפי׳ רש״י עצמו בתומש ‪ ,‬ושפיר קאי ע״ז‬
‫מאתו לשון יחיד ומנ״ל למפסק קראי ‪,‬‬
‫ונראה לע״ד‪ ,‬שזהו שאמר ר׳ נתמן בר‬
‫יצחק מי כתיב מאתס אשר יכרית לפרש‬
‫מלת גר ותושב לנושאים בס״ע‪ ,‬מאתו‬
‫כתיב! ונוכל לפרש לשון גר ותושב ג״כ על‬
‫אחין בין שיהיה גר וכו׳‪ ,‬ולפי״ז ע״כ יהיה‬
‫לשון גר על ישראל‪ ,‬מדקראו הכתוב אחיך‬
‫או גר צדק שהוא ג״כ כאהיך וכ״ה כוונת‬
‫המתרגם ז״ל לפי הנוסחא שלנו דייר ותותב‬
‫והיא ישרה בפיני‪ ,‬ולכן לא תרגם בלשון‬
‫גיורא כדרכו בכ״מ על לשון גר הנאמר על‬
‫גר צדק כי להסיב הלשון אל מלת אתיך‬
‫בא ע״כ לתמר דייר כלומר בין שהוא נר‬
‫מקרוב בין שהוא תושב‪ ,‬ר״ל אזרחי מכבר‬
‫כמו כשכיר כתושב‪) :‬מה( אשד ד«לידו‬
‫בארצכם ! דאתילידו ׳ הכתוב ידבר על‬
‫האבות המולידים והתרגום מהסכו כנגד‬
‫הנולדים ודומה לזה בתרגום וישרצו )שמות‬
‫אי( שהוא פעל עומד ותרגומו ואתילידו‬
‫דרכו להשתמש בהפעיל באשר אין אמריו יתס על הכניס‪ ,‬ונראה כי הוא מפני שאין‬
‫הפעול‪ ,‬ונס נמלת וישרצו היה צריך‬
‫לתרגם ואולידו כי אין אצלו פעל ילד הקל על הזכר כמו שהרגם בכל מקום לשון ילד‬
‫אוליד ועי׳ מ״ש רש״י על לשון ועירו ילד‪ ,‬והנה כי כן נראה כי הפעול מלשון הוליד הוא‬
‫הנולר כמו הוליד את יצחק יצתק הוא הפעול כמו שהוא בקל ילד את מתויאל אף שסי׳‬
‫רש״ישספקאי על לידתהאשהמ״מ תולדות הפעולה הוא שבא ביתס הפעול דאל״כ למה‬
‫לא תרגם המתרגם בלשון ההפעיל אתר שבכל מקום תתסר הנפעלת וצ״ע ‪) :‬מז( וכי תשיג יד‬
‫גר‬
‫‪t‬‬
‫יחיד‪) ,‬ועי׳ שמלה(‪) :‬טו( במספר‬
‫ש נ י א ‪ ,‬כמו השנים‪) :‬כא( ל ח ל ח‬
‫שנין ‪ /‬ולא שניא ונראה כי לפי דעתו‬
‫הם שלש שנים שלמים עי׳ רשב״ס ‪:‬‬
‫)כנ( לחלוטין‪ ,‬נמצא בעברית וימלטו‬
‫הממנו )מלכ־ס א׳ כ׳ ליג( ארי די לי‬
‫ארעא ביחס הקנין יוסיף המתרגם הד׳‬
‫ובלשון חז״ל יבא במקומו השין‪ ,‬שלי‬
‫וכן הוא בזה כמו שלי האין כי הוא‬
‫קונה שמיס וארץ‪ ,‬וכן הוא להלן כי‬
‫לי בני ישראל עבדים ארי דילי בני‬
‫ישראל‪) :‬כט( מקפא ש ו ר ‪ ,‬מלת‬
‫מקפא לשון נקבה על העיר שהיא‬
‫מנקפת חומה ולהלן שור מקף לשון‬
‫סתמי על החומה‪) :‬לא( יהא להון‬
‫וכיוכלא יפקון‪ ,‬בל״ר עפ״י תחילת‬
‫הפסוק ובי״נ בלשון יחיד‪) :‬לג( וקרוי‬
‫אחסנתיהון‪ ,‬בל״ר ובי״נ בלשון יחיד‬
‫אחסנתיה‪) :‬לד( דייר ותוחב‪ ,‬וכי‬
‫הרמב״ן ז״ל כי אונקלום עשהו הכל מן‬
‫המצווה ידור ויתוחב וכוי וכן הוכיח‬
‫באונ״ר מן פסקי הטעמים ואעפ״כ‬
‫במשתדל חזר בו מפי׳ הזה מפני כי גר‬
‫וחושב שמות הם ולא פעלים‪ ,‬ולענ״ד‬
‫מפני זה אין צריך למזור כי מצינו גם‬
‫שם המקרה שיבא במקום הפועל לדעת‬
‫המתרגם ז״ל כמו שתרגם והיה ברכה‬
‫ותהי מברך וכן ונתת את הברכה‬
‫מברכיא‪ ,‬והוא ע״ד ואני תפלה במקום‬
‫מתפלל וכן יהיה בזה שם התואר במקום‬
‫הפעל‬
‫בהר כה שמלת גי‬
‫לחם אבירים‬
‫כב‬
‫השעל כמו יהיה גר יהיה חושב ולכן גר ותושב» יד ערל תותב‪ ,‬עי׳ לח״א ‪,‬‬
‫יתכן שיחורגס ידור ויחוחב)ועי׳ שמלה(‪ :‬והיה נראה להוסיף בתרגום לשון דייר על‬
‫)מו( וחחסנון‪ ,‬בפת״ח הת׳ כתרגום מלח גר כי גס על ומבני החושבים תרגם‬
‫ער יא חותביא ‪ ,‬ושם נאמר הגרים עמך‬
‫‪<,‬‬
‫׳ ‪£‬‬
‫״ ‪ -‬ח י י ד ״ י י דחייי״ר ר ח ׳ ״״״‪ ,‬לש״ ותי׳דדיירין׳ ויהיה נס זה כן דייר ערל‬
‫תותב‪,‬אמנם כן העתיק רש׳׳יז״להנוסחא‪,‬‬
‫?י‪ J £ , 2‬״ ״‬
‫‪•?-,‬״‪?,‬‬
‫״ יד ערל הותב‪ ,‬וצ״ל כי מלח ערליא שם‬
‫י ? ‪1‬יז‬
‫׳ ‪ .‬י‬
‫הוא הוסשה על סי׳ מלת גר הנאמר הנא‬
‫י‬
‫ש ה‬
‫ותתקפי!‬
‫׳ י ״< שלא הפרשו על תושב ישראל*( א מ נ ם לעיל‬
‫ותתחםנין‪) :‬ל״( ע ל‬
‫חי׳ לשון נר בלשון דייר ע״ש המטאר שם‬
‫ערל תותב בלא וי׳׳ו וכן נ י‬
‫רש״י ז״ל ועי׳ מזרחי ומנ״ת‪) :‬נג( באגיר ולכן המינוס שם ותוחב בוא״ו כמו אי תישב‬
‫שנא בשנא ‪ ,‬וברוב ספרים שתא אבל וכ״ה בפי׳ רש׳׳י שם אף אס היא גר או‬
‫שתא יש בכחהה״א היריעה)לשון האונ״ר( תושי )והגאון מוהרי״ב דייק מפי׳ רש״י‬
‫ונמצא דוגמתו בתרגום כבשים בני שבגמרא דס״ל שגס שםהוא״ו טםף והוא סות׳‬
‫דברי רש״י ז״ל בנימוקיו( ומה שלא פי׳ רש"י‬
‫<א ‪:‬‬
‫שנה ‪,‬‬
‫ז״לשםשהוא״ו נוםףכהנא הואעפ״י הגמרא‬
‫מי כתיב מאתכ)שמוסב על גר ותושב(וע״כ שהם שני נושאי׳ ראם הוא נושא א׳גר שהוא הושב‬
‫מאי דיוקא‪/‬דלמא מאתו קאי אדבתריה ואחיך לא צריך קרא דכ״ש הוא ועי׳ מזרחי שהקשה על‬
‫פי׳ רש״י ז״ל ׳ שהיא כדעת התרגום שהוא נגד הדרש בת״כ)וכ״ה במש׳ מציעא ע״א שלשון גר‬
‫הוא על גר הצדק(‪ ,‬אמנם המתרגם וכן רש״י ז״ל הלכו בדרך הפשט כמו שכ׳ רש״י ז״ל‬
‫וסוסו מוכית ונמכר' לגר תושב‪ :‬או לעקר‪ ,‬לארמאי‪ ,‬אשר תסס המתרגם בל׳ ארמאי צריך באור‬
‫מה ענינו ללשון עקר ואפשר שהיה כתוב בתרגום בדי ועפ״י מאמרם במגילה עקרון זו וכי׳‬
‫ועוד רואה הנני כי הוא קולע אל דרש תז״ל בזה‪ ,‬זה הנמכר לעבודת גלולים ‪ ,‬ועפ י פי׳ הערוך‬
‫על המשנה האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך לאעברא בארמיותאועי׳רמב״ן ובאור‪:‬‬
‫בן )א( ואבן משכית ‪ ,‬ואבן סגידא ונראה כי השווה שורש שכה ושחה עי׳‬
‫באוה״ש‪ ,‬שוח ושכה; );(ומקדשי תיראו ‪ /‬עמ״ש פ׳ קדושים י״ט ל׳ שרומז למקדש‬
‫מעע‪/‬יע״ש רש״י לא יכנס במקלו כוי‪ ,‬ולזה ת׳ תהון דתלין ולא תדתלון וכמ״ש בעו״א כלל ו׳צ(‪:‬‬
‫ל ח ס ע י‬
‫ע‬
‫ח ו מ ש‬
‫ה כ ח ב‬
‫ס‬
‫ז ה ר ‪ 3‬ל ר‬
‫‪P‬‬
‫כ מ י‬
‫ה כ ת י ב‬
‫א ל א‬
‫ה‬
‫הי‬
‫ד‬
‫ו‬
‫חזר‬
‫ס‬
‫צ ר י‬
‫ל ה י ו ת‬
‫ת‬
‫י‬
‫ת‬
‫ש ת‬
‫ב‬
‫ב‬
‫ג‬
‫‪5‬‬
‫‪3‬י‬
‫א ה‬
‫ט‬
‫א‬
‫מ פ י ‪/‬‬
‫ש‬
‫׳‬
‫‪ (1‬ימה שהוציא המתרגם נזם כלשון עד) יכן נתרגים לגר אשר נששרין לערל ת י ח נ ‪ ,‬ולא אמר נל‪:‬ין‬
‫כד עממין כמי שהוא למעלה כתדגיס מן הגי ‪ 0‬אשד םייני־זינם יכן היא כני‪ !•.‬זכי אין ככלל הו‪ :‬ערכי מליל‬
‫אי גכעיני מהיל )עי׳רשיי שמית יינ מיה(‪) ,‬לעיר שכא להוציא את סנמיל יהיא כששח ריא דכי יכמית מיי‬
‫שהיא ככלל ישראל‪ ,‬אנל חישכ רששת לא יינ! לתדנה ערל תותכ כי נם ישראל שהיא ערל אשיר כי ע ׳ נ תרגם‬
‫תיתכא סת‪ , 0‬יכתרימה נכלל כל׳ תיתכ כהן נם התישנ מישראל)עי׳ כאיד ייקרא כיכ יי( • יידילי הרכ מיהר׳ר‬
‫יהורא נעהאיק ניי מיס־ן ואומר‪ ,‬כי לא יתכן לתדנם כוה יכן כנימ על גר יתישכ או נר תושב שאיני על ישראל‬
‫כלשי! כרעממין‪ ,‬כי יהיה כמשמעי עלהעיכד גלולים כאיי ווה לא ישכ כארצגי‪ ,‬אש לא שקי; עליו ו׳ מצות‬
‫נינ‪ ,‬יושי הנקרא כלשין המתרגם ויל ערל תיתכ‪ ,‬יעי רמייס פייד מה׳ אשיינ היי יחי‪ ,‬יעיכ אמר למעלה יעכרן‬
‫ואמיזו יגי׳ אשר סכיכיתיכס דייקא‪ ,‬יכפסש גס מישי ישראל ככלל אם לא היה מן המגייס כיכרי סראניע שש ‪,‬‬
‫עיכ תרגם שם תיתנא סתם ‪ ,‬יאמר עיד כי ל<ה שכל המחרנם אח תדגימי ל ת מ ם אי ל־‪1‬קר כלשון ארמא׳‪ ,‬כי‬
‫העקר היא הפן התישב כדכדי םרלכיג עיש‪ ,‬יאם היה מתרגמי כד עממין היה כמשמעי גס כשהוא מ‪:‬נעה‬
‫אימיתאשר הס כלא תחיה‪ ,‬ישכיכית‪-‬כם לא כתוכ כ א ן ‪ ,‬עיכ תשש בלשונו שם האימה שהיא הויגר ימתרגם‬
‫כלשינה והיא היתה לשין העם מאן הייתם תחת ‪ fr.ito‬הואת ש‪1‬לעה כס ‪ ,‬יכן תששי מייל כ!שי‪:‬ה קזילא‬
‫ארמאה ריפא ארמאי יכל׳ המשנה האימר ומורען לא תת; לאעירה נארמייתא יעיד נזלה ‪:‬‬
‫צ( יידידי הנ׳ל אמר‪ ,‬כי רק ככ׳ אלה ‪ ,‬כאן יכפ׳ קרישים )יינ! לי(‪ ,‬היא שתיא כית מקדשא ‪ ,‬לשי‬
‫שהיא צווי לרירית ‪ ,‬ימדכר מכיאש אל הארץ‪ ,‬יכית עילמיס <קרא כיית המקדש ‪ ,‬עיין רה יא כיח י׳ יכרשיי‬
‫שם ‪ ,‬ידהיכ ליי יין)‪ ,‬יעיין;'נ יכמיח דף ה׳ ע׳כ( • אנל ש ‪f1‬׳ כל לשין מקדש נאמר גה על המשכן ואיהימ‬
‫אי על ארי! הקדש‪ ,‬לכן יתרגם מקדשא ‪ ,‬יכש״א כראשית )מיש כיו( יתנני מקרשא ר׳ל על מקום מקירש לדמיה‬
‫)עיש נשמלה ונתי׳ מלואיס(‪ ,‬יעיכ לא תרגם כימ מקדשא‪,‬יכשמ‪1‬מ)שיו י'ו(מקדש יגי׳ ע׳יש כת׳א ויש ל״שנ ענ׳ל •‬
‫׳‬
‫שמלח גר פ ר ש ה ‪ Y i p i P D‬כ ן לחם אבירים‬
‫‪ o‬ושכבתם ואין מחריד‪ ,‬תייג׳ כן )ו( וליח דמניד! לשון כלילה‬
‫ואין זה לפי‬
‫המלה אכל לפי המכין כי כן לרך החלל‪:‬‬
‫ותשרין‬
‫כמו ושמהם‪ ,‬אמנש הוא לפי הענין כי הוא‬
‫נהוג במליצות לשון הקודש על המנוחה לא יעידון ‪ /‬בר׳ כתרגים אשר עבר‬
‫והשקע ‪ ,‬וכן תרגם כרע רבן כארי בפי בין הגזרים לי ערא להרבה נוסחאות ‪,‬‬
‫ויחי ובפי בלק כרע שכב‪ ,‬ינוח ישרי‪ ,‬ומה וז״ל המתורגמן רוב לשון העברה מתורגם‬
‫נעיס היה לסי״ז לפרש לשון הכתוב הארץ בלשון העברי ומעמים בשורש ערא כמו‬
‫אשר אתה שוכב עליה לך אתננה‪ ,‬להיות‬
‫כמו שוכן‪ ,‬אמכם המתרגם הרג׳ שם עפ״י אשר עבר בין הגזרים‪ ,‬וכן כתב בשרש‬
‫פשוע בלשיין שכיבה‪) ,‬אח״! ראיתי בחומש עבר וסיים וכן בכל לשון לניאל ועזרא‬
‫רעדלהייס בתרגום שם שרי ונראה שמצא לא נמצא לשון העברה רק בלשון עדאה‬
‫המדפיס כן בתרגום כ״י אפר היה לפגיו! ‪ ,‬ועי׳ כאוה״ש בלשון עבר שהפליל בין‬
‫וכ״ה עש״י דרש מז״ל הובא ברש״י קיפל המשמש בלשון עבר ובין המשמש בלשון‬
‫הקב״ה את כל הארץ וכו׳‪ :‬וחרב לא הסרה כי מה שהוא העתק ממקום‬
‫תעבור בארצכם‪ ,‬ודקטלין בחרבא וכן למקים מקושר עם ‪3‬׳ ביחס שבו ומה‬
‫מנוסת חרב‪ ,‬כמפני הרב! מן קדם ‪ ,‬כמקדם שהוא לשון הסרה יבא קשור במ״ם אל‬
‫דקעלין בחרבא! נראה כי אין נוהג בארמית נא תעביר מעל עבלך שעה מעליו‬
‫לתת הפעולה אל החרב כניו שהוא בלשון‬
‫עברי‪ ,‬וכמו כן בלשון תז״ל חרב באה ועבור‪ ,‬וכן נראה להפ״יש בלשון‬
‫לעולם‪ ,‬וע״כ הוצרך לומר ודקעליןוכו׳ ‪ ,‬המת־גם ז״ל בלשון ערה כי הבא בשמוש‬
‫והנה כי ק ל־ון לא יעידון מוסב עצ הב׳ הוא לשון העברה כמו שהוא בזה‬
‫דקעלין ואף אס נפרש הלשון עס״י פשוע באלעכון אבל בלשון הסרה הוא בשמיש‬
‫בלשון השרה ברכה היא זו כי יהיה תמיד המ״ם כתרגום לא ימיש מתוך האוהל‬
‫בארצכם בעלי זרוע תגורי הרב ולא יסורו לא ימוש עמיר הענן וגוי מפני העם ‪/‬‬
‫ע הם ‪ ,‬כענין לא יסור שבע מיהודה ‪ ,‬אף כי נמצא גם לשין העברה אצלו‬
‫ויהיה טעם הב׳ בארצכם כמו הנותר בבשר בשמיש המים כתרגומו בלי אל גא תעבור‬
‫וכן כי לא אעלה בקרבך‪ ,‬והגאון מהרי׳׳ב שהיא מנו הסר׳ אבל לא יבא ליערה שהיא‬
‫במיני הרנימא כתב אשר הוא מרמז אל ל׳הםרה אצלו בשוס יחם רק ביחס שממנו‬
‫דרש חז״ל שלא יהיה להם אפילו דרך תכשיט‪,‬‬
‫כמו הורד עדיך ‪ ,‬אבל א״כ היה אומר ובחרבא כי גם ל׳הםרה הבא בעברית ביחס שאליו‬
‫לא יעידון‪ ,‬ויותר נראה שיכוון אל הדרש כמו סירי נא אל בית עבדכם ויסורו אליו‬
‫שהיי׳ רש״י ז״ל אפילו חרב של שלוס‪):‬יא(לא מתורגם בענין אחר וכן אסורה נא ואראה‬
‫תגעל נפשי׳ולא ירחק מינורי‪ ,‬נראה כי מלת אח מולאה וגו׳ וכל א׳מתורגם לפי עניני‪,‬‬
‫אמנם‬
‫מימרי הוא כנוי אל רצונו יתי‪ ,‬וכמו כל ויאמר‬
‫לבראשית ולשין נפשי כמו אם יש את נפשך‪ ,‬אין כששי אל העש הזה‪ ,‬וכמו שפי׳ הרי תמורה‬
‫ז״ל)ועי׳באור(‪):‬ח(רבכה ירחפו לריבותא יערקון׳תרג׳ ל׳רליסה בל׳ניסה‪,‬ולא כמו ורלפו הוא‬
‫עפ״י הנאמר במשנה תירה‪,‬ושניס יניסו רבבה‪,‬ויהיה מלת ירדופו שיעשו בהם פעולת הרדיפה‪,‬‬
‫היינו שינוסו מהם! ולא שירדפו אותם באמת אך יפיל סח־ עליהם וינוסו ׳ ובזה סרה קושיי־׳‬
‫רש״י ז״ל וכי כך היאהחשבין‪) :‬טץפניתי אליכם‪,‬ואית‪£‬ני במימרי הוסיף הרגו' במימרי מפני‬
‫ההגשמה עס״י דרכו‪ ,‬אבל לשון לאטבא נראה כמיותר כי לפי הפשיט נראה כי הוא נמשך‬
‫אל והפרתי‪ ,‬איל המתרגם יפרש מלות ופניתי אליכם לברכה בפ״ע ‪ ,‬והנה רש״י!״ל פי׳ לשון‬
‫ופניתי כמו ונתתי פני פונה אני מכל עסקי‪ ,‬אבל מדברי המתרגם נראה שהפריש ביניהם כי‬
‫ונתחי פני הוא לרעה ומלת פני נפרד! ולכן תרגמו בלשון רונזא‪ ,‬ובא בשימוש הב׳‬
‫באיש‬
‫לחם אבירים בחוקי״תי בך שמלת גר‬
‫אמנם העעם אשר בתר המתרגם בזה בל׳‬
‫עדה ולא בל׳ העברה כרוב המקומות‬
‫אחשוב שהוא לכלול בו ל׳ שלל לשלול שלל‬
‫בארצכם ואם יבואו לא ישללו כי תרדפו‬
‫אותם ונפלו לפניכם‪) :‬סו( תקוצון ‪ /‬כול׳‬
‫ונפשנו קצה אן( כי שם תרגמו עקת כן‬
‫דרך התרגום כמו שהראיתי בעוטה אור ‪:‬‬
‫)טז( שחפחא ‪ /‬בלא מלת ית עי׳‬
‫כג‬
‫נאיש נכס‪ ,‬וכדומה‪ ,‬אנל ופניתי בכניי‬
‫הדבוק אליו ית׳ הוא נענין שדרשו ה!״ל ‪/‬‬
‫ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך! וגס‬
‫שבא בשמוש' לשון אל הוא הפניה לסונה ‪,‬‬
‫וזהו שתרגם לאנובא לנון‪) :‬יש( ויספתי‬
‫ליםרה אתכם! למרדי‪ ,‬מלשון ורדו נכס‬
‫הנ״ל ‪ ,‬אנל כאשר ייסר איש את בנו‬
‫ה׳ אלהיך מיסרך תי׳ נמא דמליף ני‬
‫הוא מושר דברים )עיי ביאור(‪) :‬יגן( ונתתי‬
‫את שמיכם ‪ ,‬וכו׳ הוסיף תי׳ דעליט!‬
‫דתתותיטן‪ ,‬עס״י הנאמר במשנה תורה ‪,‬‬
‫והיה שמיך אשר על ראשך! והארץ אשר‬
‫לזחחיך‪ ,‬וכאשר הראתי לדוגמא בעו״א‬
‫כלל ב׳ והסיר הכניי מלשון שמיכם ארצכם‬
‫כי יבא במלות שהוסיף ועי׳ מ״שנס׳חבוא‪:‬‬
‫)לא( ולא אריח בריח נחוחכם קורבן‬
‫כנישתכון‪ ,‬אשר לא התם עס״י הלשון‬
‫ולא אקבל ברעוא קורננכון‪ ,‬וניוב״ע רית‬
‫קירבנכון ‪ ,‬נראה כי נעה ידו על הדרש‬
‫שהביא ברש״י ז״ל כי יש בכתוב הזה לבד‬
‫השמעה מן הקרבנות עוד שממת הוועד‬
‫לבית המקדש ואם כי הדרש הוא בלשון‬
‫מקדשיכם יהיה ראוי לתרגם כגישות‬
‫מקרשיכין המתרגם ישמור רק הענין להזכיר‬
‫שממת הכנישה שהיו מתכנשיס להקריב‬
‫קרבניהס ׳ ועוד הועילו המתרנמים לפרש‬
‫לנו הלשון רית נחוחיכם כי אין זה כמו שהוא‬
‫בכ״מ חשה רית נחות כי התואר הוא על‬
‫הקרבן שנתקבל ברצון הש״י‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫נחת רות לפני יכו' שאמרתי ונעשה ר‪5‬יני‪,‬אבל‬
‫אחר אומרו ולא אריח א״כ שוב לא יתכן‬
‫לקרותו ריח נחות ע״כ הוסיף היוב״ע בזה‬
‫מלת ריח עס״י סשיע כי שב לבעלים‬
‫מ״ש בעו׳א כלל ב׳ ודומה לזה בפ׳‬
‫שמיני‪ :‬ומפחן נפש‪ ,‬כלשון הכתוב‬
‫ותקוחם מפח נפש‪) :‬כא( ב ק ש י ו ‪/‬‬
‫מלשין ואני אקשה את לב פרעה‬
‫ואולי יפרש לשון קרי מלשון יקר‬
‫הארמי שהוא לשון כבד‪ /‬וקשה עם‬
‫כבד מורדפים כמו הכבדתי אח לבו‬
‫כנגד ואני אקשה ויהיה טעם בקרי‬
‫כמו בכבדות‪) :‬כח( בחקוף רגז ‪/‬‬
‫נראה לענ״ד שהוא מהופך לפי הענין‬
‫כמו בתרגום מוראתה בנוצתה הכנו‬
‫של שם הרמב״ן כי רגז הוא תרגום‬
‫חמה ‪ /‬ותקוף יוכל להיות תרגום לשין‬
‫קרי כמו כבד לב פרעה שמתרגם‬
‫תקיף וכמו שכ׳ לעיל‪) :‬ל( חניםנםיכון‪,‬‬
‫המתורגמן לא הביחו והערוך גא‬
‫פרשו והנראה שהוא מלשין חנית ולכן‬
‫תרגם בזה לשין והכרתי בלשון קצץ‬
‫מלשון וקצץ חגית )חהליס מי( ומכפל‬
‫המלה נראה שמורכב בה גם לשין נס‬
‫ויהיה כמו חנית נםיטן חנית של נס‬
‫שלכם כענין על הר נשפה שאו נס ‪/‬‬
‫כנשוא נס הרים ויהיה חמניכם לדעת‬
‫המקריבים‪ ,‬נחות שלהם‪ ,‬והיטיב לראות ידידי‬
‫המתרגם‬
‫מוהר״י בעהא״ק נ״י כי ת״א כאן הוא עפ״י‬
‫הכתוב ולא ארית בעצרותיכס)ע»וס ה׳ כיא( ולשונו הוא ל׳ ההיו״נ שם)ועי׳ מ״ש בכסף נבחר‬
‫ציון תי(‪) :‬לט( ואף' בעוגות אבותםאתם יםקי‪ ,‬הוספתו דאחי־ין בידיהון! הוא עפ״י מה‬
‫שאמרו חז״ל ‪ ,‬כשאותזיס מעשה אבותיהם בידיהם ! אבל מלת בישיא שהוסיף אין לו הבנה‬
‫ובתיוב״ע הושיף עוד אחר ל׳ דאחידן ביידיהון הי׳ עמהון‪ ,‬והיא ג״כ מלה מיותרת‪ ,‬כי הנראה‬
‫דמלשון אתם יצא הורש נוסי׳ רש״י ו״ל‪ ,‬אמנם בסנהדרין כ״ז משמע ולא מלשון‬
‫אתם לריש ליה דקאמר או אינו כשאין אוחזין וכו׳ והנראה כי לשון נישיא מוסנ‬
‫על האבות כלומר על אבוחס הרעים ולאסוקי אבותיהם הצדיקים‪ ,‬אף כי אין‬
‫צדיק‬
‫‪t‬‬
‫‪6‬‬
‫‪+‬‬
‫גי‬
‫שמלח י‪-‬י•‬
‫י״״ ׳״‬
‫‪,‬‬
‫‪ THDTD‬כ ו כץ‬
‫‪ u‬וועןו‬
‫לחם אבירים‬
‫צדיק כארץ אשר לא יחטא א־ן הכנים‬
‫נענשים על ידם‪ ,‬ואולי דייקו המתרגמים‬
‫זה מלשון לשונאי הנאמר נס׳ ואתחנן‬
‫ועי׳ רש״י ז״ל נס׳ השא ‪) :‬מנ( וזכרתי )לז( םיעדא‪ ,‬ובי״ג תקימה וכ׳‬
‫את בדיתי יעקב‪ ,‬ודנירנא ונן אזנור האוג״ר שכן נכון כי םעדא אינו תרגום‬
‫אנא דניר ‪ ,‬הכל נל' הווה )עי׳ מ״ש נאוג״ר‬
‫ע״ש ס' יא״ר ננתינ השלישי( ואשר הוא של תקומה ועי׳ מ״ש ע״ז המעננר ‪:‬‬
‫בתפלת משה זבור לאברהם‪ ,‬ונאינה )מא( טפשא‪ ,‬מלשון טפש כחלב‬
‫זכור ה' מה היה לנו צ״ל ובתפלה לבם כתרגום בגוי נבל בעמא טפשא ‪:‬‬
‫שאני שהוא על לשון ב״א ‪ ,‬וכמו למה )מג( תחרטיש ‪ ,‬וכן תרגם תשמטנה‬
‫לנצח תשכחנו אף שאין שכהה לפני כסא ונמשתה ובגמ׳ ב״מ ד׳ ל״ט אמרו רטש‬
‫כבודו יתי! והנה בתיוב״ע תירגם נס פה מדעת ונטוש בע״כ ומן התרגום‬
‫ואדכר אבל תיקן בהוספתו מלת ברתמין‪ ,‬נראה שהוא רק מלין! הנו״ן ברי״ש‬
‫כלומר אזכור לרחם‪ ,‬אבל להלן וזכרתי‬
‫המורגל כמו טמן טמר ‪:‬‬
‫להם ברית ראשונים‪ ,‬תרגם נס הוא‬
‫בלשון הווה‪ ,‬ודכירנא! כי שם הענין מבואר כץ )ח( יד נדרא ‪ ,‬בפתח הנון‬
‫שהוא "מפני קדוש שמו ית׳ ע״ד תפלח‬
‫ובי״נ בחיריק‬
‫ושמעו מצרים‪ ,‬שמעו כי אתה ה' בקרב והוא וודאי טעות כ׳ הוא הרגום נדר‬
‫העס הזה אשר עין בעין וזהו שאמר אשר ובתיוב״ע נודירא‪ ,‬אמנם לפי הלשון‬
‫הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הנוים היה צ״ל ירא דנדירא כי יד הנודר‬
‫יק‬
‫)מנ(‬
‫ולא מצד רחמנות ‪:‬‬
‫וביען‪ ,‬לוועין חלף ברבן‪ ,‬סי׳ מרה הוא יד של נודר‪) :‬טז( ביח זרע כור‪,‬‬
‫כנגד מרה‪ ,‬קללה כנגד הברכה שהיה ראוי כצ״ל ולא בר זרע ‪ ,‬ודוגמתו לא מקום‬
‫לבא עליהם ‪) ,‬ועין נסש החיים שער אי( זרע ‪ ,‬אתר כשר לבית זרע )אוג״ר(‪:‬‬
‫כמש״כ ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ )י( ולא יעבר‪ ,‬כ״ה בכל הספרים‬
‫בבני!‬
‫יבולה‪ ,‬אמר בזה והארץ תעזב וכו׳ ו‬
‫ובהיוב״ע סתס מיכלא קבל מיכלא ‪) :‬מ־( ואף גם זאת ‪ ,‬ואף ברם בדא ברם הוא תרגום‬
‫של אך בכ״מ וכ״ה בזה לפי הענין ור״ל אך בעבור הברית הזאת לא מאסתים וכוי והוא‬
‫ע״ר חז״לאין רבויחחר רמי אלא למענו ויתיוב״ע ואף על כל ־א‪ ,‬ובתרגום ירושלמי‬
‫ולחוד בהוא והוא תרגום רק ובתרגומו של אונקלום‪ :‬לא מאסתים ‪ ,‬לא ארעשנון ונא‬
‫כמו שתרגם אס בחוקותי תמאסו‪ ,‬תקוצון עס״י דרכו להסיר ההגשמה מהבורא ית׳ וכן תירגם‬
‫ואקוץ בס בפ׳ קדושים ‪ ,‬ורתיק מימרי יתהון‪ ,‬ופה הוא תרגום של לשון ולא געלתים ‪:‬‬
‫המתרגם כמו כמניכם בכ׳ משרש‬
‫כמן תרגום אורב בכ״מ והחנית‬
‫הוא הכידון המוזכר ביהושע!( ‪:‬‬
‫ר ץ )ח( על סיטר דתדבק ‪ ,‬בתתם יוב״ע כמיסת דתדבק ויהיה כמו‬
‫השנים הכותרות לפיהן ישיב גאולתו‪ .‬וכ״נ• פשוט‬
‫יותר‬
‫עפ״י‬
‫‪ (I‬ויה לשי! המכה המנקר היקר עי׳ גאוצהיש שלנו שרש חנש ומלאכיו הנס יגיעו השם הזה גלאי נל‬
‫המשדשיס יחיקדי ק־ממיית למצאי‪ ,‬יהנה עשי׳ המר;יס חעגינס נשם חנשנסיבין נדיר ני היא על דרו‬
‫מחימשיס אומוס ירקרק‪ ,‬משרש יוגש אשר שיראתי חמה‪ ,‬ילוה תהיה העיר חגם עיר השמש במצרים אי עיר‬
‫החרם ינידע ני נאמש העיר )העליאשאליש( נהעמקה עיר השמש‪ ,‬וביה הכל יבא על מקימי נשלים‪ ,‬אי‬
‫יוכל להייש נסיכי! מלשין‪ ,‬נסך יפשל כשן‪ ,‬יתזיה הוראתי צלם יפשל החמה ‪ ,‬עניל הנעים ידפשיח ‪ ,‬אמנה‬
‫לפי •סיף דנריי הלא היה ראוי להיות חגסנסכיני! כי הכי הראשון מ! השרש ייחשר הכי הנינשי לרניס עיכ‬
‫אילי יעיב בעיני הקירא להוכיל אמ דנריי הנעימים עם הינריס אשר נפנים שהוא מלשין נס ני היה אצליהש‬
‫פסל השמש בעיר הואת עימד על ההדים לנש אשר אליי עינויה ידי ישו‪ ,‬יאול׳ לשימת וה תכונן מליצת הנביא‬
‫והים גייס ההיא שירש ישי אשר עימד לנש עמים אליי גויס ידרוש! !היה ביוש נהוא וגז' לקנות יגי' אשר ישאי‬
‫מאשיר יממצריס יגי׳ משא נש לגייס • )ישעיה יא(‪:‬‬
‫לחם אבירים‬
‫בחוקותי כץ‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫כד‬
‫בבני ן ה כ ג ד ‪ ,‬והמחורגמן לא הגיאו יותר ואולי הוא מן התקינים שתקן היונתן‬
‫ולא נמצא גם געגריה רק גלשון שורו הזה באונקלוס כמ״ש במאמר השלישי‪:‬‬
‫עיגר ולא יגעיל )איוג טו( ודומה כי )י( והיה הוא ותמורתו יהיה קודש ‪,‬‬
‫הוא קרוב ללשון עגור צורה שגהלמוד לפי הסשוע היה ראוי להיות בתרגום יהין‬
‫לשון שנוי מטוב לרע‪ /‬וכ״ה לשון קדישין וכמו שהוא למעלה בתרגום והיה‬
‫קודש קדשין כי ישנה משם המופשט‬
‫חמורה )עי׳ באוצה״ש( והנה שינה אח לשם התואר‪ ,‬ועי׳ מ״ש למעלה בלשון‬
‫לשונו רק מפני הכפל אבל בעיקר מקראי קדש ‪) :‬כג( והשב לו הכהן את‬
‫הלשון חמורה לא ישנה מלשון חליף מכסת! מאשר לא תרגם בלי מנין > כמו‬
‫כמו שחרגם ‪ /‬ואם המר ימירנו וכן במכסת נפשות‪ ,‬וכמו שהוא בתיוב״ע ‪ ,‬ית‬
‫להלן לא יכנירכו בלשון חלוף‪) :‬כג( יית סכום ! נראה שנא ללמד על הדרש של ר'‬
‫אליעזר רבי׳ בת״כ נאמר כאן וחשב ונאמר‬
‫נסיב ‪ /‬כחרגום והרימוח מכם וכן‬
‫ומכסם לה׳ נםיבחהון‪) :‬כה( וכל בשדה אחוז‪ :‬וחשב‪ ,‬נגה להלן זרע חומר‬
‫פורסניח‪ ,‬אס כי בכל לשון ערכך ׳שעורים בחטשיס שקל כסף אף כאן ‪r‬‬
‫החרגים בלשון נסחר כי הכ׳ היא ולק תרגם נלשין נסיכא‪ ,‬שהוא רנר‬
‫נוסף‪ ,‬והסיב אח הלשון אל הנושא ו הקצוב נמו שנחנחי נלחם! שהוא חרנום‬
‫והרמוח מכם לה' אחד אחוז וגוי‪) :‬כט( מות‬
‫אבל בזה רחוק הוא מהנושא והיה‬
‫יומת‪ ,‬אתקטלא יחקטיל עי׳ כחיוכ״ע‬
‫ראיי להיוח פורםנא בא׳‪) :‬לב(מעשרא ומאשר לא הוסיף המתרגם כזה דבר‬
‫דתורין‪ ,‬ולא דחורי עי׳ מ״ש בלחם נראה כי יפרש על דעת הרמב״ן ז״ל‬
‫בריש סדר ויקרא וכן הוא בזה כי המעשר וסמך על הנקוד במלת יחרס שהוא‬
‫הוא לפי המספר ‪:‬‬
‫ההתסעל ומוסב על ידי מי שראוי‬
‫להחריש וצא כמו אפר יחרים בכתוב‬
‫הקודם שמדבר באדם פרעי ועי׳ באור ‪) :‬לד( אל בני ישראל‪ ,‬ליות ובי״נ לבני )חו׳‬
‫ווין תקנ״ר( ובלשון ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה )שמות וי( בכל המס׳ לוות וע״ש‬
‫ברש״י ובאור ועי׳ מ״ש בלח״א )בראשית ל״ו ל״ה( ובסוף ספר במדבר בכל המשי לוות‬
‫ועי׳ עוד בסדר ויחי ויצוו אל יוסף וברש״י שם ‪ ,‬והנראה כי במצוה ע״י שליח נופל‬
‫לשון לוות שהוא על הנאת הדברים מזה לזה כענין יביאון אל משה )שמות י״ח( ‪:‬‬
‫בשם‬
‫אלוקי‬
‫אבות‪/‬‬
‫סיימתי ס ד ר‬
‫בעזר‬
‫בחקותי‪,‬‬
‫ה א ל הנורא ‪:‬‬
‫ונשלם ספר‬
‫ויקרא‪,‬‬
‫לחם ושמלה‪.‬‬
‫‪+8‬‬
‫הגהות‬
‫וטלואים‬
‫לספר ויקרא‬
‫ב ) ה ( ב ש פ ל ה ‪ ,‬והיה משמעו לעכונא‬
‫א )טז( ב ל ה ם א ב י ר י ם ‪ ,‬דמוקלן צ״־ל למוקדי! ‪5‬‬
‫נ״ל היה משמעו י כ ו ' ‪ :‬ד )ז( חהר נלח״א ‪ ,‬י ש פ ו ך א ל י ס י ר ‪ ) ,‬נ נ ״ מ שנא לשין זה(‬
‫נ ר י נ הםשדיס יימול יגס' מא״ד יאיר ינחימש רע״ח יסניונסא ישסיך קרא ותרגוס )כאו״נר( יניע‬
‫)נ( ‪, n h a - t p‬‬
‫למה נשתנה מכל לשין מסינה וטי׳ מיש נעייא כללי‪ '.‬ציין ה׳ ובהערה שס ‪:‬‬
‫נ ח ר נ י ס נ נ ל ‪ ,‬לשין עמיק ‪ ,‬לשין שאת יני׳ צ״ל כיזרניס ינבל לשין ) ש מ י ח ד ׳ י״א( יעמיק ליש!‪,‬‬
‫םץ ) ד ( ינתיינ״ע לניצא קודכא צ״ל דניצא מלת קידכא ‪ .‬סס )ינ( מן קטורת‬
‫ולשון שאת וני'‬
‫יט )לא( ב ל ח י א נ כ י ה י ל ה ס ר יציל ומה‬
‫קטרתא ציל קטירחא כמי מן פ ר י נ ח ס ר י נ ת א ‪:‬‬
‫שנמצא בכמה ניס׳ נזייין עיל העברי היא ששיי אשר סראחי כדרכי נעייא כלל השלישי עיש‬
‫כא )י( ב ל ח י א נ ס ו ה י ל ציל ובחומש ריי׳כ )לפיס רעללהייס( נ ס נזה‬
‫ה ר נ ה לדוגמא‬
‫לאתרנא נלשון עכר‪ :‬כף‪ ) ,‬ה ( ב ל ה י א ‪ ,‬ש ב ק ך ה ו א ‪ ,‬חרגס לשון ו כ ו ׳ ‪ :‬ציל ש ב ק ך ‪ ,‬היא‬
‫)יל( ב ש מ ל ה עי׳ נליזיא לפי הנוסחא אשר לסנ• האוניר הוא‬
‫תרניס לשין י נ י ׳ ‪:‬‬
‫נליר זנינין ילא יגינא ‪ ,‬ציל לפי הגוסחא אשר לסט האיניר נ ת ר נ ו ס וכי תמכרו בלםין ייויל‬
‫ועוד ציל שס הערה אחת' מציינת נ ס י ה י ל יזיל ‪,‬‬
‫תזני! ועכיז נ א המס נליר זנינין יכו'‪:‬‬
‫ו נ ת מ ו ס מ מ נ ר ח עכל להלן ) מ נ ( זני! עגלי! ולא זניני כהרנוס ממכר א ח י ו ‪ ,‬ממכר כית ‪,‬‬
‫וכן מקנת כ כ ף )כמות י י נ ( זניני א ח י ה ׳ ‪ ,‬זכינא נ י ת א ‪ ,‬זנינא נ ס כ א ‪ ,‬כי שם היא שם מסשט‬
‫על המכירה ידס ע ג ל חואר להמנירה‪ ,‬משאיכ כאלה הנזנריס והנן ונמצא נם נ ע נ ר י ח כעס אחת‬
‫על משקל רניס לגל ממכריי על ה א נ י ת ) ל ג ר י ם מ ׳ ת ( ‪ :‬יילילי הרג מיהריי נ ע ה א י ק ני׳ אומר‬
‫נ י יחנן ה ס ע ס ־ נ א נ כ י מ השס יהסעליס נלשון זנן על משקל ר נ י ס ושיה ניכ החרניס לשין ממכר‬
‫ע ס לשין מקנה גשמית לפי מכל ממכר היא מקנה יכל מקנה היא ממכר זה נ נ ל כ מ י כ ר י ו ה נ נ ל‬
‫יעל כן לא יפריש נלשינו ניניהם אף‬
‫כקונה יעיכ נ א נליר ריל מכיריז ו ק נ י ן ‪,‬‬
‫נקל‬
‫ילשין מקנה‬
‫כי מהראיי היה ל ח ת ם לכו! ממכר נ כ נ ד כפי הסעל שלי‬
‫נמי בהוא נסעל בלו‪ ,‬ולוה נ א נ ת ר נ ו ס ממנר' ע נ ד הניל נליי ני הוא ע ל ה מ נ י ר ׳ וכמו שאמר הכרוב‬
‫לא ימנרי יעפ'! לאיי להייי! ב נ ב ל ינן נ מ צ א נ כ מ ה נ י ס ׳ וינון ה י ׳ נ ח י ר י י ק י ה נ ׳ לנישה‪ ,‬ולא‬
‫כמי מהיא נ נ מ ה ניס׳ זנין הו׳ נשיייא יהנ׳ רסה יציע נ נ ו ס ׳ המלויקיס‪ :‬כו )ת( ש ם ב ל ח י א ‪,‬‬
‫ציל ח מ ש ה מ א ה ‪ ,‬ו נ מ ס נ מ ה ססריס מלייקיס כ ח נ האינ״ר למאה יאמר שכן נכון לברור הענין‬
‫כחברי ר כ נ ה ירלוסי לריניתא אשר בכל כ ס פ ר י ם נלמיל ע נ י ל ‪ ,‬י ק הוא בתרנוס אינה ירדוף‬
‫אחל אלף יסניס יניפו ר נ נ ה ) ד נ ר י ס לינ( ח ל ל א ל ס א יערקין לרינתא שניהס נלמיל ‪ ) :‬נ ה ( ע ל‬
‫ד ע ב ח ח ו ן ע ל כ ה ג מ ׳ א ו ר י ה א ‪ ,‬ו נ כ ס נ מ ה נוס׳ הניא כאוניר על אוריתא בלא לשון סחגמי‬
‫ואמר עיו ינכו! היא כי לכיינה על הסרת הברית ינגיול ההורה בכלל לא על נטול קצח מן המצוות‬
‫בסרט עכ׳״ל‪ :‬ילעג״ל אץ זה נכי! כי מלרך המתרגם להיסיף עסיי המסירש נמקיס אחר כמי‬
‫שהראתי יעייא ‪ ,‬יכן הוא נ ו ה עס״י הנא׳ ) ד נ ר י ס נ י ז ( אשר לא יקיס את ל נ ר י התורה הואח וכן‬
‫) ב ס כ ״ ח נ י ת ( אס לא תשמור לעשות את כל ל נ ר י התירה כזאת ‪ ,‬י נ ס י ף ה ח י כ ח ה ס ס אלה לנרי‬
‫ה ב ר י ת ‪ ,‬י ג ח ר נ י ס כ ס סר״נמי קימא יקשה למה שינה לתרגם בזה בלגין אוריהא על לשון ברית ‪,‬‬
‫אנל היא מאשר נראה בעליל לעין הקירא כי הנא׳ נקללית האלה נ ס ס י ק ה ז ה י ש ל א ה ר י ב כ ם‬
‫לנר ‪ ,‬ו א ו י ב ‪ ,‬ושבירת מעה לחס ‪ ,‬הן ה ס הנאמרים נ ס ‪5‬ס נענין אס לא תשמור בכלל הססיקיס‬
‫שכס מנית וחליס ר ע י ם ‪ ,‬ואויב ‪ ,‬כמש'נ ‪ 5‬ס י הפיצך וגי׳ ואחינ והיו חייך תליא־ם לד מנגל ‪,‬‬
‫עפיי לרש תזיל זה כקונה פת י כ ו ׳ ‪) :‬נו( ב מ ע ל ם א ש ר מ ע ל ו ב י ‪ ,‬בלחיא ציללמקרו קדמי‬
‫כיה בכל הנוסתאות מ ל נ ו ‪ ,‬ונאוניר הניא נ ם ס נ מ ה נוסי ישקרו נמימרי ולינמתו על אמר מעלהס‬
‫ני בכל ר כ ס ר י ס לכקרתין נמימרי עכ*ל ולענ׳ל אין הנידון דומה לראיה כי מ ס מוסב על משה‬
‫ואהרן שלא חט?ו רק נ נ ל מאמרו ית׳ א ל י ה ס ‪ ,‬אבל זה לימה ייתר למה שאמר הנחיב ימעלה מעל‬
‫נ ה ׳ )ויקרא הי( ובתרגומו שס ק ל ם ה ׳ ו ע י י ר ש י י כ ם ‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ספר‬
‫לחם ושמלה‬
‫כולל‬
‫באור דברי המתרגם אונלןלוס ז״ל על סדר פרשיות התורה‬
‫י פ ר ר ל שנ ים‬
‫א(‬
‫באיר המלות לשרשיהם‬
‫אוהב‬
‫עפיי ס׳‬
‫המתורגמן‬
‫וקבוץ‬
‫הנוסחאות וברורם‬
‫מס׳‪.‬חיקי‬
‫ג ר ועל דבריהם הערות ונוספות• ההוא יקרא ‪:‬‬
‫לחם אבירים‬
‫באור הטעמים‬
‫ושינוי העתקתו ממקום למקום ומעני! לענין עס׳י ו ו ח מבינתו במקראי קדש‬
‫אשר ק ב ל מפי התנאים ריא ו ד י י ‪ ,‬קראתיו‬
‫׳שמלת גר‬
‫חלק רביעי על ספר במדבר‬
‫כל אלה מקובץ ומחובר בעזהש״י על ידי‬
‫בךציון יהודה בלאיא מוה׳ אליהו זיל בערקאוויץ בעה׳ט ס׳ עוטה אור‬
‫ווילנא‬
‫בד&ום ר׳ יוסף ראובן בר׳ מנחם מן ראם‬
‫שנת תרטיו לפ״ק‬
‫‪JlEXEM'b BACHMJIA,‬‬
‫‪ynKevieeca‬‬
‫‪KoM.Meiivapiu‬‬
‫‪T . e.‬‬
‫‪KaJACiicKaro‬‬
‫‪IV.‬‬
‫‪1ncne!1ie‬״‪T o A K O B a i i i e H 0G:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪lacvib‬‬
‫‪MIJIbHO‬‬
‫‪a t TuuorpaviH P• III. Poiiaa.‬‬
‫‪IttSS.‬‬
‫לחם אבירים פרשה במדבר שמלת גר‬
‫א‬
‫א )יז( ודבר משה‪ ,‬כ״ה בכל נוםחאו׳ א )טז( קריאי עדה > מננרעי כנישחא‪,‬‬
‫עמ״ש בס׳ אמור‬
‫שלפנינו‪ ,‬אבל‬
‫המעמר הביא נוסחו' ונםיב‪ ,‬ואמר כי בלשון מקראי קדש ובס׳ קרס בלשון קריאי‬
‫המתורגמן החמה אח המעתיקים להגיה מועד‪) :‬יח( ויתילדו‪ ,‬ואתיחסו' ‪ ,‬והשם‬
‫ולבר‪ ,‬באמרו בשרש דברובשרשנםב תולדותס למשסחוחם תילדתסוין ‪ ,‬והרבה‬
‫כל לשון לקיחה אצל אדם מחומם בלשו! כי״ב בחרנו׳ השם חלוק מן הפעולה׳ וביב״ע‬
‫דבר ע ״ כ ‪ ,‬ולא זכר כי דבריו הם דברי גס השם יחוס־הון‪) :‬נא( והזר הקרב יומת‬
‫בכל הס' בזה יתקטל‪ ,‬אף כי בס׳ אמור‬
‫רש״י ז״ל בפסוק ומשנה כסף לקחו בידם‬
‫ומחו בו כי יחללוהו בחרגוס וימוחון והכא‬
‫ואח בנימין ‪ ,‬ועמ״ש בשמלה )בראשית יא ג״כ הוא מיתה בידי שמיס‪ ,‬עיין במזרחי‬
‫ליא(‪) :‬נ( מ נ י ‪ ,‬המ״ם בפח״ח והוא ובמנ״ת כי לשון קטל בזה על מיתה בידי‬
‫מבניןהכבד‪ ,‬אבל הקל בשו״אהמ״ם שמיס כלשון תז״ל בכ״מ קטלא תיינ ‪ ,‬אבל‬
‫הוא לשון מנין‪ ,‬אף כי בלשון פקד העברי לא העירו על שנוי לשונו מאשר הוא בלשון‬
‫מצאנו גם הקל מלשון מינוי כמו להלן ומתו הנ״ל ולמה לא אמר גס בזה וימות‪,‬‬
‫)ג׳יי( חפקיד‪ ,‬וכמו ויפקוד שר הטבחייע׳ ונראה לענ״ד כי בזה יבאר לנו המתרגם כי‬
‫רשב״ם‪ ,‬ובחר׳ שם ג״כ ומני וכצ״ל בחר׳ מיתה בידי שמיס היא איננה מיתה‬
‫תפקוד חמני בפת״ח ‪) :‬נב( על טקםיח‪ ,‬הטבעית ‪ (1‬׳ רק כענין שאמרו חז״ל אע״ס‬
‫לשון טקס משותף בחרגום עם לשון שבטלו ר' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו‬
‫ויאסור אח רכבו שתרגומו ג״כ וטקים מי שנתחייב סקילה יכו׳ אכל כלשון ומתו כו‬
‫כוי ‪ ,‬ענין םךר וערך ‪ ,‬וע׳ בערוך ‪ :‬וכן בתרגום ולא יבואו לראות כבלע'את‬
‫הקודש ומתו שעיקר המאמר לא בא על‬
‫ב )ב( באתון‪ ,‬ובי״נ באחין‪ ,‬וכחב העונש אלא שהוא מתנאי המאמר עזב כלשון‬
‫האוג״ר שכן נכון ע״פ הכתיב שהוא בקל ותרגם אותו וימות‪ ,‬אבל ל'‬
‫הנמצא בדניאל ואהוהי כמה רברבין‪ ,‬ומת כשהוא על מיתה ממש בידי אדם וכאשר‬
‫בא לציווי מתורגם בכ״מ בלשון קטל ‪:‬‬
‫אבל לפ״ז יהיה צורך להגיה עוד בפי וארא‬
‫ובפי בא וכן )מריס י״א י״ג(‪ ,‬ועוד ב )ט!( ושניים ים־!ו‪ ,‬וכן ושלישים‬
‫בתרנו׳בתניתא‪,‬‬
‫הביא המעמר ניםחא באתין‪ ,‬והוא ע״ד‬
‫בתליתיתא ‪ ,‬הסיב מן התואר אל המקרה‬
‫ל׳ חז״ל שקראו לאותוח 'המכח׳ אוהיו׳‪:‬‬
‫כמו לשון ראשונה יסעו ‪ ,‬וכן לאחרונה ‪,‬‬
‫)יז( בגו משריתא‪ ,‬וכן בסמוך ובפ׳ ונמצא גס בהיפך בתרגום זה יצא ראשונה‬
‫בהעלותך‪ ,‬והאוג״ר הגיה היו״ד בקמץ )בראשית ל״ת כ״ח( שתרגם א־תו קדמאה‬
‫שהיא לשון רבים‪ ,‬והמעמר כתב כי כמו התיאר ע' מ״ש שם‪) :‬כ( ועליו מטה‬
‫אפשר שרמז המתרגם בכל אלה השלשה מנשה! ודסמיכין עלוהי‪ ,‬כמו ואשר עליו‪,‬‬
‫לסוד המסורה שנמסר חסר וי״ו לכן בא ועיין רש״י ז״ל שהניא דברי המתרגם בזה‬
‫בל״י‪ ,‬יזה דוחק כי המתרגם ילך תמיד ולא למעלה בלשון והחונים עליו ועיין ש״מ‬
‫לפי הפשט והקרי‪ ,‬וכן ‪.‬תרגם בםכת וגם באר רתובות ‪ ,‬ולענ״ד כוונתו ללמד נס‬
‫ע״פ הקרי במטליא ל״ר‪ ,‬אף שחז״ל כן שהוא כמו והחונים עליו דלעיל)ולא כמו‬
‫ועליו חונים( שדייל ואשר תוניס עליו‪ ,‬וכן‬
‫דרשו‬
‫בזה הוא כמו ואשר סמיכין עליו הוא מטה‬
‫מנשה‪ ,‬והנה נם בשלישיה מן המחנוח שאמד ה כתוב רק בקוצר לשון ומטה ‪ ,‬ולא הוסיף‬
‫המתרגם‬
‫׳‬
‫‪ (1‬אמר המנקר יהשרש ;דיל יש נץ יומת וימות ‪ ,‬יהשוגיס השכיל להעתיק ש‪ :‬יתק»ל משי׳ ששיני י‬
‫של מקרא •‬
‫‪4‬‬
‫ב מ ד ב ר ב ‪ y‬לחם אבירים‬
‫שמלת ג ר‬
‫המתרגם שם לבאר ולתרגם ג״כ ודסמיכין‬
‫עלוהי‪ /‬לפי שהוא מוסב על והחונים דלעיל ׳‬
‫"יה י '‬
‫<י י‬
‫גו׳‪ ,‬ולא שזשליש‬
‫כא‬
‫‪ 1‬ו ב‬
‫כ‬
‫ע ל י ו‬
‫ו ה ח ו נ י ס‬
‫יס‬
‫ל‬
‫< י(‬
‫כ‬
‫י‬
‫נ‬
‫ח‬
‫ף‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ס‬
‫ו ג‬
‫‪5‬‬
‫נ מ ש כ י ס‬
‫ע‬
‫י‬
‫;‬
‫ה ת‬
‫ו מ ט ה‬
‫א ל ה ש נ י י ם ‪:‬‬
‫י‬
‫ג ו ס‬
‫ב ב י נ ו נ י‬
‫דרשו על פי המסורה ב ם כ ח ח ם ר ‪:‬‬
‫)לד( לזרעיחיה ‪ ,‬כ״ה בכמה נםחאות‬
‫ל״י ‪ /‬והיה ראוי להיוח בל״ר לזרעיחוהי‬
‫)ע׳ מעמר(‪ ,‬ובכ״ז מאן דגרם בל״׳ לא‬
‫משתבש כי כמוהו‬
‫הר ם בכ״מ ל ע מ י ו‬
‫? ‪^ O T‬‬
‫‪M ' ^ i E‬‬
‫יסעו בבינוני‪ ,‬נעלי‪ ,‬אבל חיש עצ דגני‬
‫באותות וגו׳ יחנו מסביב לאהל מוער יח« ג )כג( א ח ו ר י ט ש ב ׳ ‪ -‬א ‪ ,‬ב ח י ב ע‬
‫בתר משכנ‬
‫א ‪ ,‬ל‬
‫‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫המתרגם לא היה הצור רק להיות לה עמ״שבעו״אכללה׳ציוןי״ג‪):‬מ(בוכריא‬
‫דגלים באותות לבית אבומס ‪ ,‬אבל לא היה ד כ ר י א ‪ ,‬בל״ר וכ״ה לקמן מ״ג מ״ו נ׳ ‪,‬‬
‫הצווי בפד על הסדר‪ ,‬כי לא אמר הכתוב אבל בפסוקי שאחר זה בל״י בוכרא‬
‫דגל מחנה יהודה יחנו קדמה מזרחה > רק )ובתיב״ע ג״כ בוכריא( וכ״ה לקמן ננ״ב‬
‫ומ״ה‬
‫בא בדרך מאמר ספורי כי כן‪,‬היה והחונים‬
‫קדמה וגו׳ > אבל ונסע אוהל מועד נראה כי‬
‫הוא צווי‪ ,‬וכמו שחרגס יוב״ע רעול‪ ,‬אבל באונקלוס גס שם בבינוני ונעיל ו וצ״ע‪:‬‬
‫‪) %‬ע( נ ת ו נ י ם נ ת ו נ י ם ‪ ,‬מסירי] יהיבין‪ .‬ובפי בהעלותך הרגם אפרשא מפרשין‪ ,‬כי הענין‬
‫יפריד בין הלשונות ‪ ,‬כי שם אמר נתונים כתובים המה לי הוא‬
‫כמו ביום השמיני תתנו לי וכן ויקתו לי תרומה ביחס אל הש״י ולכן מתורגם בלי הפרשה‬
‫רק שינה לתרגם הראשון בל׳ המקור‪ ,‬אבל בזה שהוא על נתינתו ית׳ אותם לאהרן אמר‬
‫לשון מסירין יהיבין‪ ,‬וכפל הלשון אפשר לפרש כי האחד הוא נתינת ישראל את הלויס לגבוה‬
‫והבי על מסירתם ע״י הש״י אותם לאהרן ולבניו או ששני הלשונות מוסבים על הנתינה‬
‫לאהרן ובניו והאתד פירוש על השני כי לא ניתנו להם רק דרך מסירה וכמו שהוא בס׳‬
‫בהעלותך ואתנה את הלויס נתונים לאהרן ובתרגומו שם ויהבית וכו׳ מסירי‪,‬׳‪ ,‬כי המוסר‬
‫איננו כנותן לעשות בו כל תפצו רק על דעת המושר וכמו שאמר תכתוב שם לעבוד אח‬
‫עבודת בני ישראל‪ ,‬א‪.‬ל בפי קרח נתינים לה׳ לעבוד מתורגם יהיבין וכמו שמפורש שם‬
‫כלשון מתנת‪) :‬כד( לגרשוגי ׳ לבית גרשון ׳ ק״ק שלא אמר בזת לזרעיה גרשון עפ״י‬
‫לשון הכתוב בשאר הנשיאים למשפחות ‪ ,‬ואילי משינוי לשון הכתוב משמע ליה להמתרגס‬
‫שינוי הענין‪ ,‬כי בשארי הנשיאים היה להם לכל משפחה ומשפחה נס נשיא המשפחה‪ ,‬אלא‬
‫שהנזכר בכחוב הוא נשיא הראשון והגדול שבהם‪ ,‬אנל במשפחוח נרשון לא היה להם רק‬
‫נשיא אחד לשני המשפחות ולזה אמר הנחו•‪ :‬ג״כ בחחלה משפחוח הגרשוני ולא משפחוח בני‬
‫הגרשוני כמו שהוא בבני קהתומררי כי לא נתחלקו המשפחות לשתים לפי בניו ‪ ,‬וכן נראה‬
‫לענ״ד משינוי לשון המתרגם יוב״ע שאמר בזה לתרתין נניסתא ובבני קהת וכן בבני מרר י‬
‫אמר סתם לננישת ‪) :‬לב( וגשיא גשיאי הלוי‪ ,‬ואמרכלא דמ מנא‪ ,‬אשר לא תרגם ורב א‬
‫דממנא על רברבי! אפשר כי על דעתו כך היה שמו לתיאר נשיא נשיאי הלוי ‪ ,‬וע״כ יהרגם‬
‫בו ג״כ בשם שהיה לו נימיו אמרכל ‪ ,‬והוא נועריקין אמר כל‪ :‬פקודת וגו׳‪ ,‬דחחות‬
‫ידוהי ממנן‪ ,‬לא כמו שתרגם להלן ו' ע״ז ודמסיר ‪ /‬כי בזה הוא מוסב על השומרים ‪ r‬ומליצת‬
‫דמתחות ידוהי איננו כמו ביד איתמר)אף כי נמצא ג״כ עפ״י ה׳ ביד משה(‪ ,‬כי־ןבזס ר״ל רק‬
‫שמחחת ידו היו נמנים ‪ /‬אבלתיכף אחר המינוי לא היו עוד ברשות אלעזר רק ביד איתמר‪:‬‬
‫)לי( ופקודת משמרת ודמסיר למער ‪ ,‬הסיב מן השם אל הפעל וכ״ה להלן ד׳ ע״ז ופקודה‬
‫אלעזר‪ ,‬אכל באשר לא נזכר הפועל כמו פקודת כל המשכן)שם בענין( מהורגס מערה‬
‫או‬
‫י‬
‫ב ת ת ו ם‬
‫וןי‬
‫‪3‬‬
‫ן נ ר‬
‫י ש ר ן ן‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ע‬
‫ץ‬
‫לעמיה לא לעמוהי‪:‬‬
‫‪^ ...‬״ ‪.‬״‬
‫״‪,‬‬
‫‪n M‬‬
‫י‬
‫ך ע ת‬
‫ס‬
‫ע‬
‫(‬
‫(‬
‫״״‪..,‬‬
‫לחם אבירים‬
‫במדבר ף‬
‫שמלח גר‬
‫ומ״ה‪ ,‬ונתתי בהם סימן י״ר‪ ,‬כי באלה‬
‫שהם סמוכים לד׳ באו ביו״ד הרבים ‪,‬‬
‫והשמם פשוש כי כאשר יבוא לקבוץ‬
‫הכללי החרגוס ע״ז בל"ר משא״כ החח‬
‫כל בכור שהוא כמו החח כל איש שהוא‬
‫בכור ומענינו מובן ‪:‬‬
‫ף )ב( ק ב י ל ו ‪ ,‬בל״ר ‪ /‬וכה בכל‬
‫שאחר‬
‫הפעלים‬
‫היא‬
‫שלפניהם‬
‫הנושאים‪ ,‬אף כי בפעלים‬
‫ף ) י ע ( וחיו ו ל א י מ ו ת ו ‪ ,‬ע י י ן תיב׳יע‬
‫וכמו‬
‫בל״י‪,‬‬
‫כמנהנ העברי על הכלל‬
‫לא‬
‫ולכן‬
‫וחדבר מריס ואהרן במשה ומלי״לח ‪ /‬רק‬
‫ת מ ס בלשון ק י ו ם ‪ ) :‬כ ( נ ב ל ע א ח ה ק ד ש ‪,‬‬
‫שבעברי יבא לפעמים גס אחר הפעלים‬
‫כ ד מ כ ס ן ! ע י י ן רש״י ו ה ר מ ב ״ ן ה ב י א לשון‬
‫בלשון המקור משא״כ בחרמם יבא באלה‬
‫ה ג מ ר א א ז ה ר ה לגונב א ת ה ק ס ו ה ‪ ,‬ו א מ ר‬
‫ו י ק ר א ה מ נ ה כ ן מלשון היל ב ל ע ויקיאני ו‬
‫ג״כ בל״ר‪) :‬ש( וית כ ל מני שמושא ‪/‬‬
‫והוצאתי א ת בלעו מ פ י ו ‪ ,‬ואפשר כ י נ ס‬
‫בי״נ מני משחא ‪ /‬ולפי נוסח זו היה‬
‫ל ד ע ת תז״ל ה פ ש ו ט ע ״ ס ה ת מ י ם ר ק שהוציא‬
‫ראוי בכנוי להנסחרח ע״פ לשון הכתוב‬
‫ה כ ת ו ב ה כ י ס ו י בלשין ב ל י ע ה להורות כ י ה ו א‬
‫שמנה ‪ /‬אבל לנוס׳ הא׳ א״צ לזה מפני‬
‫לשמירה מ ן ה נ נ ב י ס ולא לצניעות ב ע ל מ א או‬
‫שנאמר אח״כ אשר ישרחו לה ‪) :‬י( על‬
‫מפני ה א ב ק ‪ ,‬ויקרא השמירה הזאת בליעה‬
‫אריחיא‪ ,‬בל״ר‪ /‬כ״ה בכל הנוסחאוח ‪,‬‬
‫ע ״ ־ ש ת ״ א נ נ ו ב ת י י ו ם נ נ ו נ ת י לילה נ ע ר י ת‬
‫ע׳ סושה ד׳ ל״ר בפסקי חוס׳ ל״ה‬
‫ב י מ מ א כ ו ׳ ע מ ״ ש שם ‪ /‬ו כ ן ת ר ג ם ויגנוב‬
‫טורשני ובמהרש״א שם‪ ,‬אבל בחומש‬
‫י ע ק ב א ת לב לבן ו כ ס י ‪:‬‬
‫גדול ד״א מצאחי בל״י על אריחא ע״פ ל׳‬
‫הכחוב ‪ /‬וכן בס׳ שלח במוש בשנים באריחא יעי״ש‪) :‬יג( ויספון‪ ,‬ע׳ רש״י ‪/‬‬
‫ונראה לפ״ז כי הוא לפי לשין המחרגם מל׳ פן חםסה ‪ /‬ובתרגום עד חום כל‬
‫הדור עד דםף‪ ,‬והוא כמו ויכלו את הדשן • )שז( מטרת ‪ /‬הוא חי־גוס ל׳ משמרח ‪/‬‬
‫ואולי צ״ל מסרח)כחרגום ופקודת הקודם ודמםיר(‪ ,‬וכ״ה בחיב׳יע‪:‬‬
‫א ו מ ס ר ח ) ע י י ן ש ם כ ל ח ם אבירים( ‪:‬‬
‫) מ ו ( פ ד ו י י ‪ ,‬פ ו ר ק ן ‪ ,‬צא כ מ ו סדייי הלויס‬
‫שאת״ז ש מ ת ו ר ג ם פ ר י ק י ‪ ,‬כי א ל ה לא ה י ו‬
‫פ ד ו י ס ע ד י י ן ו ה ו א כ מ ו פדיון ו כ מ פ ו ר ש בבאור‬
‫ע ״ ש ) ו ע י י ן רש״י ("ל ומ״ש עליו ב ש ״ ח ( ‪:‬‬
‫) מ ס ( כ ס ף ה מ ד י ו ם ‪ ,‬כ ס ף סירקניהון ‪,‬‬
‫כ מ ו ס ד י ו נ ם ל ד ע ת ה מ ת ר ג ם ‪ ,‬כיי לסי ה מ ל ה‬
‫ה י ה ראוי ס ו ר ק נ א א י ל ה ו א ל ת י ס ׳ ביאור ‪:‬‬
‫(‬
‫פרשת נשא‬
‫שם )כד( ל מ פ ל ח ו ל מ י ט ל ‪ ,‬המ״ם‬
‫בחירי״ק‬
‫י י ־'י‪1‬יי י י " ק־יז ולמשול‬
‫ע״פ העברי שהוא שם )עיין אוג״ר( ‪:‬‬
‫)כ‪ (1‬יהי כל פולחן‪ ,‬בי״נ תהי ‪ /‬ואינו‬
‫אלא עעות ‪ ,‬כי בנ״מ פילחן ל״ז ‪ /‬זאח‬
‫עבודת‪ ,‬דיןפולהן‪:) :‬וז( פולחן פילחנא‪,‬‬
‫הראשין נסמך אל השני‪ ,‬וכל לשוןעבודה‬
‫מתורגם בספרים סולחנא ‪ /‬אבל מלאכת‬
‫עבודה מתורגם עבידין פולחן‪ ,‬כי הוא תואר למלאכה מלאכה שהיא עבודה ‪,‬‬
‫משא״כ‬
‫ש ם ) כ ו ( ו א ת כ ל א ש ר ייעשה ל ה ם ‪,‬‬
‫ה‬
‫א‬
‫ה‬
‫כ י כ‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ד י ת מ ס ר ל ה ו ן ‪ ,‬עיין רש״י ז״ל ‪ /‬ו כ ת ב‬
‫י ה י ה כ מ ו ואיש ב מ ע ו ן‬
‫ה ר מ ב " ! לפי"!‬
‫ו מ ע ש ה ו ב כ ר מ ל נכסיו אשר ה ו א ע ו ש ה ב ה ם‬
‫ע כ ״ ל ‪ ,‬ו ה ר א ״ ם ב ס י ף דבריו כ ת ב וז״ל‬
‫ו ה מ ת ר ג ם שתרגם מ ל ת יעשה דיתמםר אינו‬
‫מ פ י ׳ ה מ ל ה ר ק ט ע מ ה כ י כל מיני ה פ ע ו ל ו ת‬
‫שם ע ש י י ה כוללת ב ס ש נ ס ה מ ס י ר ה ע ש י י ה‬
‫היא‬
‫‪4‬‬
‫שמלח גי‬
‫נשא ד ף‪,‬‬
‫לחם אבירים‬
‫היא‪ ,‬לא שמלח יעשה מורה על מה שיעשה משא״כ בזה שהוא טבולה של טבולה‬
‫נהם נמו שחשב הרמנ״ן ז״ל והוצרך להניא כסיירש״י ז״ל‪) :‬מט( דיפקד‪ ,‬ובתיב״ע‬
‫לו חבר ומעשהו בכרמל עכ״ל ‪:‬‬
‫היכמא! והוא הרגום כאשר צוה לא אשר‬
‫ה )ב( וכל טטא לנפש ‪ ,‬עיין רש״י‬
‫)וע׳ ברא״ם(‪:‬‬
‫ז״ל מ״ש ה )ב( ל ט ט י נ פ ש א ר א נ ש א ‪ ,‬כ״ה‬
‫על ההרנוס שהוסיף בו מלח לעמי שהוא‬
‫גי׳רש״י‬
‫לשון עצמות ארס כמו אובא טמיא‪ ,‬ועיין‬
‫כנה שכתב בזה הרא״ס העחקתי דבריו נסי והרבה מסי ! אבל בי״כ אין בהם מלש‬
‫עוטה אור כלל ב' ציון ז׳ ושם העירותי על דאנשא‪ ,‬וכשב האוג״ר שהםוסרי׳ הוםיפוה‬
‫כל דבריו והוכחתי כי אין הלשון זז מלשון בעבור שמצאוה בס׳ בהעלותך ששם‬
‫כתוב לנפש אדם ‪ ,‬וכבר הראיתי בם'‬
‫טומאה וכמו שהוא בפי אמור והנוגע נכל‬
‫טמא לנסש ‪ ,‬ובתרגום בכל טמי נפשא עו״א שכן לרך המתרגם ז״ל להוסיף ע״פ‬
‫וכסי' רש״י שס במי בנטמא במת ‪ ,‬ונס המפורש במקום אחר ובדין הוס־פוה וע׳‬
‫בשלוח המחנות דרשו תז״ל בססתים מלשון מ״ש בפי אמור והנוגע בכל טמא נפש‬
‫וכל טמא לנפש לרבות טמא שרן ופירש )ויקראנ״נ לי( ‪) :‬י( מעשר ק ו ד ש י ה ‪,‬‬
‫רש׳׳י ז״ל וה״ה לנבילה וכל טמאי מגע ׳ ובי״נ ‪.‬מעשר קודשוהי בל״ר ‪ ,‬וכתב‬
‫הרי דנם הראשון לטומאה משתלת ‪ /‬ובזה • האוג״ר שכן עיקר מפני גולת יהון שהיא‬
‫נסתר הוכתת הרא״ס ז״ל במה שכתב! שאילו‬
‫היה לשון טומאה היה מחויב מזה שהנוגע ל״ר ן ועדיין אין הלשון מתוקן‪ ,‬ובספר‬
‫בטמא מה הוא אי הטומאה מדצוה הכתוב מא״ר דיליה יהי‪ ,‬וכל זה איננו שוה לי‬
‫לשלחו מחוץ למתנת‪ ,‬ומדהשווה אותי לזב ואולי טיב היה לומר מעשריה קידשיה‬
‫ומצורע שהס אב הטומאה ואין הדבר כן ע ‪ :‬״ ל ‪) :‬יד( ויקני יח אתתיד‪ ,,‬והשני‬
‫שאין הנוגע בטמא מת אלא ולד הטומאה וקני כיה בנוס' המדוייקים כי‪ .‬הראשון‬
‫ולא אב הטומאה > והרי בגמרא מוכח שגס חוזר על ויעינר ‪ ,‬והשני על או עבר‬
‫הראשון לטומאה משתלח ‪ ,‬והלא אין הפרש )האוג׳׳ר( ‪ ,‬אבל בכל נוסחות שלפנינו‬
‫בין נוגע בשרץ לנוגע בטמא מת כי שניהם‬
‫פניהם‬‫ולד הטומאה )וכל הני דמרבינן להו שם‬
‫כמו זב וכל זב לרבות נעל קרי הלכתא כינהו(‪ ,‬גס אשר דייק מאשר השווה הכתוב‬
‫אותו לזב ומצורע משמע שהוא אב העיימאז! אין זה הוכחה כלל‪ ,‬כי גס נפי אמור‬
‫אצל אכילת קדשים נאמרו ג״כ זנ ומצורע‪ ,‬ועכ״ז הוזכר שם גם הנוגע בטמא מת‬
‫כמו שפי' רש״י שסי׳ וכן אלה שבאו בזה מן הרבוים בעל קרי וטמא שרץ נאמרו‬
‫שם כהדיא‪ ,‬ועוד הבאתי קצת ראיה כי לפני המתורגמן נראה שלא היה לשין רש״י‬
‫כזה‪ .‬רק כפי בהעלותך כלשון טמאים לנפש אדם עיין מש״ש׳ וכן כתב החכש שד״ל‬
‫כזה ג״כ שאין זז מלשון טומאה וכן עיקר ‪ ,‬וגס הלשונות שהביא רש״י ז״ל אינם לשון‬
‫עצמות לב־ אבל הס מורכבים עם לשון טומאה ג״כ ׳ עצמות טמאות )כמ״ש המעמר(‪ ,‬כי‬
‫כל לשון עצם מתורגם בלשון גרמא ‪ ,‬ואף עצמות המת כמו רקח משה את עצמות יוסף‬
‫גרמי יוסף וכן או בעצס אדם ‪) :‬יג( ונעלם מגעו ונסתרה והיא גטסאה ‪ /‬התרגום‬
‫בכל אלה בבינוני ולא כעתיד כמו ושכב הקודם וכן ועבר וקינא כי הם פועלים מעבר נשלם‬
‫עם וי״ו ההיפוך‪ ,‬איל ונעלם וכן נטמאה הס מעבר בלתי נשלם ולכן יתורגמו בבינוני‪,‬‬
‫ונראה כי מלת ונסתרה לדעת המתרגם שתרגמו ומטמרא ולא ואיעמרת הוא על שלא‬
‫גלתה הדבר ולא על הסתירה שהסתירה א״ע וכדברי הראב׳יע עיי נאור)ועמ״ש לעיל‬
‫ש״ס מצורע בהעכה(‪) :‬יט( תחת אישך ! בר מבעלך! כמו מבלעדי בסוף הפסוק שאחר‬
‫זה‬
‫׳‬
‫ד‬
‫לחם אבירים במדבר ך ן שמלח גר‬
‫(‬
‫שניהם זיקני וכן ביב״ע‪) :‬נל( למרירו‪ ,‬זה ‪ ,‬ובגמרא דרשו לשין תחת ממש להוציא‬
‫כ״ה בכל נוס׳ שלפנינו ובי״נ ללווט ‪ ,‬וע׳ ארוסה ושומרה ינס מן הכלל‪ ,‬וניאה שהוא‬
‫י ״ נסמך על דרש האחר כי לשון שטית הוא‬
‫׳«‪ ,‬ן׳ל‬
‫י ‪,‬‬
‫האונ״ר‬
‫ש כ ן‬
‫ע‬
‫ק ר‬
‫ה ו ס‬
‫ו כ ן רש‬
‫"‪\l ?*°%‬‬
‫להיות לה רעיס'ומרים‪,‬ונ״הלפי ים׳ ״ י ? ‪ 1‬׳ ; י ^ י״‬
‫שעות ‪ ,‬אנל לסי התרגום נראה שהוא מל׳‬
‫‪»,-,‬׳ י ״ ‪ ,‬י ״יי «‪.‬־>י<>יז‬
‫שטה מעליו כמ״ש רש״י שש עפ״י הפשיט‬
‫הא׳ הכוונה על מרירות‬
‫לכן נאות יותרלפרש גס בזה עס״י הפשוט‬
‫׳‬
‫היה מתרגם מיייי! ‪ .- /‬״ שהוא כמו מתחת ונלעדו‪) :‬כח( ונקתה‪,‬‬
‫ן )י‪ (3‬ויוטיא קדמאי כצ״ל י‪ < 3‬ותפיק זכאה ‪ ,‬רצונו לומר שלא יזיקו לה‬
‫קדמאה יהי ' המים המאררים כמו שהוא נפיריש רשי״י‬
‫טעות ‪) :‬כג( בד חמתן להון ‪ ,‬ז״ל ז״ל והוא כמו ותצא נקיה‪ ,‬ולא אמר המתרג׳‬
‫תום׳ )מנתות לף מה( כל כהן שאינו עולה נזה ותהי זכאה כתרגום ונקה האיש מעון‬
‫ללוכן עובר בג׳ עשה ‪ ,‬לוקא כשאומרי׳ וכן כלשון הכהונ למעלה י״ט הנקי אמר‬
‫המתרגם היי זכאה‪ ,‬מפני שכזה הוא גמר‬
‫לן‬
‫המעשה ותצא מן המקום א‪:‬ר הונאת שמה‬
‫וממילא משמע שאם לא טהורה היא לא חצא מן המקים ההיא נקי' אלא חיכף וצנחה‬
‫נענה וכו׳ כמ״ש ובאו בה וגו׳ עיין באור נשם הרמנ׳ין ז״ל ‪:‬‬
‫ן )ג( מיין ושבר ‪ ,‬מחמר חדח ועתיק‪ ,‬עיין מ״ש נפ׳ שמיני נלשון יין ושכר אל חשח‬
‫וגו׳ ‪) :‬ד( מחרצנים ועד זג וגוי ‪ ,‬מפורצנין ועד עצורי! כסי'‬
‫רש״י חרצנים אלו הגרעינין וזגין הם הקליפות ‪ ,‬וע״ש שהם נעצרים ננית הנד יקראום‬
‫עצורין בלשון ארמית מלשון מעצרתא ונתיונ״ע הוא נהיפך וסלוגתא היא נגמ׳‪) :‬ט( בפתע‬
‫פתאום ‪ ,‬במטף שלו ע״פ פי׳ רש״י ז״ל פתאום זה שוגג ‪ ,‬אבל ויאמר ה' פתאום מתורגם‬
‫ג״כ בתכוף כמו לשון פתע כי הס שמות גרדסיס ‪ ,‬וגראה כי עיקר לפון שלו הוא תרגום‬
‫פתע כמו דאמרינן בכריתות בסתע זה שוגג‪ ,‬רק התרגום היפך הלשון עפ״י דרכו כמו‬
‫שהביא הרמנ״ן ז״ל בלשון מוראתה בנוצתה ‪ ,‬וכמו שתי קצות שתי העבותות חרתין גדיל)‬
‫די על תרין סטרוהי! וכן כי שמי בקרבו בשמי מימריה ‪ ,‬ועיי! מ״ש להלן בס׳ בהעלותך‬
‫ונפי מסעי ‪) :‬יא( מאשר חטא על הנפש‪ ,‬מדתנ על מיתא ‪ ,‬הלשון קצר ותשלומו ביוב״ע‬
‫מדחנ על לאסתאב למיחא ‪) :‬ית( אשר חחת זבח ובו׳ ‪ ,‬רתחות דודא ‪ ,‬וכן תרגום‬
‫בשבתנו על סיר הנשר ‪ ,‬אנל אצל סירותיו לדשנו מתורגם פסכתרותיה כי איננו כלי‬
‫הבישול‪) :‬ב( ואחר ישחה הנזיר יין ‪ ,‬ובתר כן ישתי! יש להעיר אשר לא תרגם הוא‬
‫מרשי או אית ליה רשו למשתי תנורא ׳ כמו נתרגוס במשוך היובל המה יעלו בהר שתרגם‬
‫איבון מר^ין למיסק ‪ ,‬ואולי הוא על דעתו תלהמתלקי המצווה וצ״ע! )ואפשר כי במקום‬
‫אשר יחזור ההיתר אל דבר הרגיל להיות בוודאי כמו בזה ‪ ,‬וכן ואחר יבוא אל המתנה‬
‫דמצורע לא הוצרך להוסיף רק שם ה״א אשר ההר נשאר בקדושתו לעולם ועיכ הוצרך‬
‫להתירו בפירוש כמו שאמרו בגמ' ע״כ הוסיף גס לפרש בו ההיתר בפירוש(‪) :‬כג( אמור‬
‫להם‪ ,‬לסי הנוסתא שלפניכו כד תימרון מוסב להם על ישראל וכמו שהוא על דעת השפרי‬
‫שהובא ברש״י ז״ל שיהיו כולם ש^גצנין ‪ /‬אבל לשון כד אין לו מוכן והיה צריך להיות כדין‬
‫כמו שהוא ביוב״ע כהדין לישן ‪ ,‬אבל לפי הנוסתא שהובא בתום׳ כר יימרון הוא מתוקן כי‬
‫הטעם כאשר יאמרו להם‪ ,‬והנה לעין הקורא שיבוש הנוסתאו' לפי הנמצא לפנינו בתרגום‬
‫אימןלוס מלת כד עס לשון תימרון בנוכת והפוכו בתיוב״ע לשון כהדין עם לשון יימרון‬
‫בגסתריס ‪ ,‬ומצאתי גס׳ איגרת בקרת שהביא בשם הגאון מהר״ז מרגליות כי לשון כד‬
‫שבתרגום הוא ציון כ״ד במשפר הססוקים ונשתבשו הספרים וכתב ע״ז אס נחליט שכן היה‬
‫כמ‬
‫‪5‬‬
‫ש‬
‫ל ב‬
‫‪b‬‬
‫י‬
‫ש י ח ה פ ט‬
‫ה מ י ם‬
‫ל ה י י ח‬
‫מ ר י ם‬
‫כ י‬
‫ב ז ה‬
‫י‬
‫׳‬
‫‪,‬‬
‫סימני‬
‫‪8‬‬
‫שמלח גי‬
‫במדבר ן ץ‬
‫סימני הפסוקים בזמן התו' אפשר שהאמת‬
‫אתו ‪ /‬וע׳ מזרתי שהקשה לפי הלשון יימרון‬
‫שהיה ראוי להיות לכס כמו שהתמיל בנוכח‬
‫כה תברכו‪) :‬כו ‪ 1‬ישא ה׳ פניו יקבל‪ ,‬מל׳‬
‫קבלת פנים וכל לשון פנים מתורגם בלי נסב ‪,‬‬
‫כבר כתבו התוס' בר״ה שם י״א פשיטא‬
‫למילהא אפני אדם קאי שאין‪ .‬נושא פנים‬
‫בשביל וכוי או לארס זקן ונשות פנים כענין‬
‫תשר לא ישא פנים לזקן ‪ ,‬אבל הכא ישא‬
‫ה' פניו אפני שכינה קאי שיראה לך פנים‬
‫שוחקות לא פנים של כעש ‪ ,‬וזהו‪-‬תרנומו‬
‫של אינקלום ע״פ הפשוט יקבל והוא מלשון‬
‫קבל תרגום נוכת מול‪ ,‬וכן הוא במדרש‬
‫יהפוך פניו אצלך ! אין דומה שואל בשלום‬
‫תכירו בתוך פניו לשואל מן הצדדים ‪ ,‬והנה‬
‫רבינו יונה ז״ל בהא דאמר לעולם ישלים ארם‬
‫פרשיותיו עם הציבור וכו׳ אפילו עטרות‬
‫וריבון תשב כ״כ בהדי פסוקים שאין להס‬
‫הרגום וכן הביא התכס האונ״ר שכייה נוסי‬
‫מדוייקיס ומס׳ יא״ר ‪ ,‬ואמר שכן נראה‬
‫ע״פ הגמרא מקרא׳ ולא מתרגם ‪ ,‬ויפה‬
‫העיר עליו המעט״ר א״כ למה נמצאו לפנינו‬
‫בכל התרגומים על שארי הפסוקים שהזכירו‬
‫שם שנקראין ולא מתורגמנין > ומה ענין‬
‫התרגום אשר נעשה דרך פירוש וביאור‬
‫לענין קריאת התורה ותרגומה בצבור ע״ש ו‬
‫ובפרט לפי הני' במשנה שכן מוכת בירושלמי‬
‫לא נקרא ולא מתרגם ! וקאמר שם טעמא‬
‫דלא נקרא ‪ ,‬לברכה ניתנה ולא לקריאה ‪/‬‬
‫ובוודאי רק לקרותם לבד אסר הירושלמי ‪,‬‬
‫ולא עם שאר הפסוקים שלמעלה ושלמטה‬
‫(‬
‫ל ח ם אבירים‬
‫לו עלה כדאיחא בסוטה כ״ו ‪ /‬ובחרגום‬
‫בבלי נמי מחרגמינן כל ״מרון להון‬
‫)הגאון מהרי״ב במ״ח(‪) :‬כו( יקבל ה׳‬
‫שכינחיח לווחן*‪ /‬כ״ה בכמה נוסחאוח‬
‫וכן הביא המבאר ‪ ,‬וי״נ יסב ה׳ אפיה ‪/‬‬
‫והיא גום׳ משובשח לע״ד‪ ,‬לקוחה מל׳‬
‫היב״ע שחי׳ יםבר לך אפין‪ ,‬וכן צ״ל‬
‫בזה והוא מל׳ פנים מםבירוח כ׳ לשון‬
‫יסב לא שייך רק עלי לשין נשיאח פני‬
‫אחרים ולא על פנים של עצמו כביכול‪,‬‬
‫ונמצא לשון סבר חרמם נשא גס באונקלו׳‬
‫כמו ולא נשא אוחם הארץ‪ ,‬ולא סברח‬
‫וכן כאשר ישא האומן כמא דמםיבר‬
‫חורבינא‪ ,‬איכה אשא לברי אםובר ‪/‬‬
‫ורע כי שרש נשא יחורגם על חמשה‬
‫פנים ‪ /‬א( מלשין משא חיי מטול וממנו‬
‫כל הפעלים כמו ונשאו הקהחים ויטלון‬
‫וכדומה ‪ /‬ב( מלשון• רום חי' יישא אהרן‬
‫יריו אל העם וארם ‪ /‬ג( לשון קבל ‪ /‬כמו‬
‫נשא אח ראש"" וקנשיאח עו! מחורנם‬
‫בלשון קבלח חוב ‪ /‬ר( מלשון נסב כמו‬
‫נשאחי פניך נםיבח אפך ‪ /‬אולי ישא פני‬
‫מאום יסב אפי ‪ /‬ה( לשון סליחה ושביקה‬
‫כמו חשאו אח עון כהונחכם חםלחון ‪/‬‬
‫ונשאחי לכל המקום ‪ ,‬ואשבוק‪ ,‬ועוד ‪/‬‬
‫וחז״ל שמשו גם בענין הראשון על ענין‬
‫הגי והד׳ בלשון נטילה ובלשון שקיל‬
‫ומענין הג׳ שמשי על לשון קבלח פנים‬
‫ולא‬
‫כמ״ש הנאון בעל תפארת ישראל על המשנה‬
‫שם פ' בתרא דמגילה ‪ ,‬כי הקריאה כשהיא לבדה היא כברכה ולא ניתן רק לכהניס‬
‫שיברכו את העם ולא לישראל‪ ,‬ובזה ניחא לי מה שיש להעיר בטעם הגמרא שלנו‬
‫משוס ישא ‪ ,‬וכי משוס ססוק אחד לא יתורגמו כל הפסוקים ובסרט כי גס הכתוב הזה‬
‫יוכלו לתרגמו ע״פ התרגום וטייפ הפשיט כמ״ש התום׳ ולמה לא יהא נקרא ומתרגם כך‬
‫כדי שלא יטעו לתרגם בענין נשיאת פנים אלא שעיקר הברכה הוא בנשיאת פנים לישראל‬
‫רק שבגמ׳ הסשו הלשון משוס ישא כנגד הפסוק המנגד לא ישא‪ ,‬ולכן לא ניתנה רשות לברך‬
‫רק לכהניס ‪) /‬ובזה יתיישב יפה קושיית הגמ׳ מהמשך כל הפסוקים ! אף כי נאמר לפי‬
‫הפשע אשר אפני שכינה קאי כי באמה הכל אהד כי המקבל את האדם בסבר שנים יפות‬
‫הוא גס נושא פניו(‪ :‬ויחונך ‪ ,‬וירחם יתך ‪ ,‬לשון תנינה מתורגם פעם בלשון רתמנות ‪,‬‬
‫זזה יבא נשמוש לשון על‪ .‬כתרנום אלהים יחנך בני מן קדם ה׳ הרחם עלך < וכן כי חנני‬
‫אלהים‬
‫לחם אבירים י נשא ן‬
‫ה‬
‫שמלת גר‬
‫לא בלשון אמר מפני שמורכב בו לשון אלהיס ׳ ארי רחם עלי׳ ויש בלשון אהבה‬
‫נוכח כי זה לעומת זה פנים אל פנים כמו בזה ‪ ,‬וכחרגוס עתה יאהבני אישי!‬
‫ירחמנני בעלי ‪ ,‬וזה יבוא כיחוס הפעול או‬
‫‪ .‬יתקבלו באהבה ‪:‬‬
‫ן )יב( ו ו ז ה דמקריב‪ ,‬כת׳ האוג״ר בכנוי הדבוק ‪ ,‬ועוד נמצא לשון רנינה נס‬
‫שהוא טעות בחרגוס כמו הילדים אבר חנן אלהים אח‬
‫עבדך‪ ,‬דחן‪ ,‬וכן בהרגוס והגותי אח אשר‪.‬‬
‫וצ״ל רקריב כמו שהוא בחומש ננלוייק ‪ ,‬אחון‪ ,‬ואחון למאן ר אתון! ועיין‪ .‬מ"ש נזה‬
‫וכן בס׳ יא״ר לשון עבר כי המוציא לאפיק בעו״א כלל ד׳ ציון ח׳ ‪) :‬פט( וידבר אליו‪,‬‬
‫משמע עכ״ל ‪ ,‬אמנם בל׳ המקריב אותו ומחמליל עמיה ‪ ,‬כמו מדבר בלפניו והטעם‬
‫לא יחשב בכל הנוס׳ דכנקריב בבינוני‪ .‬ששינה רק בזה לחמס כן ולא כל לשון‬
‫ולמה לא יהיה גס זה כן ‪:‬‬
‫וידבר ‪ ,‬כבר כר״בהי בעו״א כלל העשירי‬
‫ציון ב׳ אבר לענ״ר לא הרחיק א״ע מלשין‬
‫בני אדם בשאלה מהשנת החושים כמו העברי‪ ,‬וכמו שחדגס ודבר ה׳ אל משה פנים‬
‫אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו‪ ,‬ע״פ הפשוט ומליל‪ ,‬רק בזה נראה כי על פי רעת‬
‫המתרגם ז״ל הוא מוסב על הקול והקול איננו המדבר כהוא עצם ‪.‬כבודו ית׳ שמו‪,‬‬
‫וכן תמס והאלהיס יעננו כקול! ומן קדם ה׳ מהעני ליה נקל ׳ ועיין מיש בס ‪:‬‬
‫פרשת בהעלותך‬
‫ך| )ל( נ ג י ר א ‪ ,‬הוא תרגום לשין‬
‫המשכי כמי בתרגו׳‬
‫משט וקחו ‪ /‬נגיד! ‪ /‬ובתלמוד נמצא בל׳‬
‫מלקות גגדי׳ מפני שהוא נמתח על‬
‫העמוד להלקותו ‪ /‬ע׳ עריך ערך ננד‬
‫הא׳ והגי‪ ,‬ובזה הוא ג״כ קרוב אל לשון‬
‫העברי ‪ ,‬מן ההקשה שמכה בקורנס‬
‫נמשך הזהב אל מפץ העושה ‪:‬‬
‫ט )ו( והווגובריא‪ ,‬והוו בל״ר‪,‬‬
‫וכן יהי ננאורו׳‬
‫עמ״ש שם ‪ ,‬אבל בשני נושאים נפרדים‪/‬‬
‫התרגום כמו העברי בלשון יחיד ‪:‬‬
‫)ז( לטמי נפשא‪ ,‬ע׳ מיש למטלה בפ׳‬
‫נשא בזה באריכות‪ ,‬והמתורגמן בשורש‬
‫טס אמר שנים בענין בפי בהעלותך‪ ,‬יכן‬
‫להלן כי יהיה טמא לנפש < לטמי נפשא‬
‫לאנשא פי׳ רש״י ויל עצאות‪ ,‬והנראה‬
‫מזה כי לא היה לשון רש״י ז״ל לפניו‬
‫בפ׳ נשא רק בזה והוא ע״פ הדרש ‪,‬‬
‫נושאי ארונו של יוסף היו ‪ ,‬ובאמת אס‬
‫היא לשון טומאה לא נוכל לפרש בזה כמו‬
‫שפירשנו שם‪ ,‬וכן בפ׳ אמור במי שנטמא‬
‫במת‬
‫ח‬
‫)טז( כ י נ ה ו ג י ם‬
‫נהוגים ‪,‬‬
‫ארי‬
‫אפרשא‬
‫מפרשין עיין מ״ש בס׳ כמדבר ‪) :‬כו( וערת‬
‫אח אחיו‪ ,‬עם אחוהי ‪ ,‬כי לא ישרהו את‬
‫אחיהם כעבד לאדון רק עמס יחד כפירוש‬
‫רש״י ז״ל ‪:‬‬
‫ט )ה( בראשון בארבעה עשר‪,‬‬
‫אבר לא הימם‬
‫בניסן ׳‬
‫בקדמאה ‪ ,‬רק קראו נשמו עייןמ״שבס׳‬
‫בא ‪ (1) :‬לטח נגרע לבלתי‪ ,‬בדיל רלא ׳‬
‫תיבת בדיל צריך מונן ועיין מ״ש הגאון‬
‫מוהרי״ב במנ״ת נפסוק לבלתי אכל ממנו‪,‬‬
‫ומה שכתבתי שם שהוא לתום׳ אזהרה ו אבל‬
‫לא יתכן ליישב כן בזה ‪ ,‬אמנם גס בלשון‬
‫הכתוב הוא לכאורה שסה יתר שהיה לו לומר‬
‫למה נגרע להקריב ‪ ,‬כמי וחדל לעשות‬
‫הפסח ‪ ,‬אבל שיעורו למה נהיה גרועים‬
‫לבלתי אפר לא‪ ,‬אבל לסי התרגום למה נחמנע‬
‫כתרגום ותדל כי אין הפרש בלשונו היה די‬
‫בלשון לקרבא לבד ! אלא בנתוסף בתרגום‬
‫ע״פ העברי ויכול להיות כזהו מעיקר ההפרש‬
‫בלשון!אס המניעה היא מרצון יבא על עשיית‬
‫‪.‬הדבר ההיא ואס המניעה היא מדבר אתר‬
‫המונע יבא בשלילה שלא לעשות‪ ,‬ירע שלשין‬
‫בייל‬
‫ביח‬
‫‪10‬‬
‫שמלת גי‬
‫בהעלותך ט‬
‫לחם אבירים‬
‫בדיל דלא הוא חרגוס לשון לבלתי נכ״מ במת כי מנ״ל להמתרגם שהמעשה •היה‬
‫ולא בלשון דלא לבד והוא בכ״מ לחוס׳ אזהרה כך אילי נגעו במת עצמי‪ ,‬ואף אם נפרשו‬
‫כמו למען אשר לא ויתכן שבא גס כאן מלשין טימאה‪.‬יהיה ההכרח לפרשו כמו‬
‫לחוס' המניעה לא די שלא נאכל את הפשת לטומאת נפש א י ס ‪ ,‬ומה בא ללמלינו‬
‫אלא אף שלא להקריבו עי׳י שיזרקו עלינו בהוספתו זאת ‪ ,‬אם לא שנאמר שבא‬
‫כמיס טהורים ויהא נאכל לעהוריס כמו ללמד על שיעיר המטמא ‪ ,‬כגון כזית‬
‫שהוא בסירוש רש״י ז״ל ‪) :‬ית( כה יצוה‬
‫ה׳ לכם ׳ לפי הנוכהא דאתסקד נראה כי מן ה מ ת ‪ ,‬רביעית דם ורובע עצמות‪,‬‬
‫בעורו בל׳ הכתוב מה יצוה ה׳ לכס על ידי‪ ,‬ור״ל אנחנו טמאים לשיעור המטמא ‪,‬‬
‫כמ״ם המבאר ויתכן וכו׳‪ ,‬ע״כ הסיב הלשון ונמצא לפון טם מענין שיעור וערך בב״ר‬
‫אל עצמו‪ ,‬וכ׳׳ה הנוסתא ביוב״ע )ואילי פניהם באוני אחח ובטימי אחת והרבה‬
‫רוצה לרמז גס הדרש ראויה כל התירה לתת כמוהו וזה רחוק ‪) :‬ח( מד‪ .‬ד א ח פ ק ד ‪,‬‬
‫ע״ס משה אלא שזכו אלו כמו שהוא בסי׳ ולפי הלשון היה ראוי ייפקד ה׳)ע׳שמלה(‬
‫רש״י ז״ל ‪ ,‬וזהו שתרגם על דלכון‪ ,‬ותלה ובהאיג״ר הביא נוסח׳ דיחפקד ואמר‬
‫התסרון בעצמו‪ ,‬את אשר לא זכה לשמוע ע״ז וכן עיקר ולא ידעתי במה‬
‫מסי ה׳ המצוה הזאת עד הנה( ‪ ,‬ובתרגום להכריע ‪ ,‬כי איננו לפי לשין המקרא ‪/‬‬
‫ירושלמי דיסקוד ה׳ לכון על סי הסשוע והיא רחוקה בעיני מנוס׳ רוב הספרים‬
‫וצ״ל די יסקר ‪:‬‬
‫שלפנינו וע׳ מ״ם בשמלה‪) :‬יג( ו י ח מ נ ע‬
‫י )ב( למקרא העדה‪ ,‬לערעא ‪ ,‬כמו ל מ ע ב ד ‪ /‬ביוב״ע ומנע מלמעבי אף כי‬
‫קריאי מועד היה יותר נאות למעבד ‪ ,‬כי הוא פעל‬
‫מקראי קדש ‪ ,‬והוא כמו מקרה בה״א ‪ ,‬כמו עימד כמו ויחדלו לבנות העיר ‪ ,‬בת״א‬
‫אלהי העברים נקרא עלינו ‪ ,‬ומורכב עם‬
‫לשון קריאה ממש‪ ,‬ועיין מ״ם בזה בס׳ אמור ומנעו למבני קרתאוכן ההפרש בעברית‬
‫בלשון מקראי קודש ‪) :‬לא( והיית לנו ויכלא העם מהביא‪ ,‬נגד זה וחדל לעשוי‬
‫לעינים‪ ,‬עיין סירוש רש־י כי לסי התרגום וכן ויחדלו לבנות ‪ ,‬אגל נמצא ג״כ‬
‫הוא לשון עבר ממש‪ ,‬אמנם יש במשמעו וחדלת מעזיב לו בשמיש המים התרגום‬
‫ג״כ לשון עתיד כדרך כל לשון עבר עם ואייו שם באתסעל שלו ותתמנע‪ ,‬ימה שת״א‬
‫ההיסוך כמ״ם בססר איי הים ריש ברכות שם על ויחדלו ומנעו אולי הוא מפני‬
‫ע״ם דברי עעס‪ ,‬וכן בזה כי העיניס אשר הפת״ח וע׳ ביאור שם‪) :‬יח( כל יומין‬
‫ברא לנו הבורא ית׳ שמו הלא המה לא דשרי‪ ,‬וכן כל ימי אשר הנגע בו)וייויא(‬
‫לראות בלבד ‪ ,‬אבל לראות וגם להראות מתירגם יומין ‪ ,‬אבל שאר לשון ימי‬
‫)וגם שהם בעצמם רק מקבלי האור ‪ ,‬ובתוםך בסמיכות מתורגם יומי‪) :‬כא( או ימם‬
‫לא יראו גס המה( כידוע מה שכתבו כי לא ולילי‪,‬כציל בל׳םמיכות זה לזה כי פירושו‬
‫יתענג האדם הרואה כל חמדת העולם והוא‬
‫לבלו אין איש אתו עד אשר יזדמן לו לסני יום עם לילה ‪ ,‬ולא כמו יום ולילה לא‬
‫מי םיססר מכל אשר ראה וידע אז יתענג ישבתו ‪ ,‬ש פ י ׳ יום וגם לילה‪ ,‬וציל שם‬
‫‪ .‬יומא וליליא‪:‬‬
‫על ה׳ בנסלאותיו אשר חזה ‪ ,‬וזה שאמר‬
‫המתרגם‬
‫י ;ב( נגיד‪ ,‬שם מפשט כי בתואר הי׳‬
‫ראוי בל׳יר נגידין‪ ,‬משא״כ‬
‫למעלה אצל המנורה בתר׳ נגידא תואר אל המנורה‪ ,‬וכמי שמפורש שם אח״כ‬
‫עד ירכה עד פרחה מקשה היא ‪) :‬יא( בעסרין לירחא ‪ ,‬בעברית נראה‬
‫שאין בזה הפרש פעם יבא בשימוש הב׳ ‪ ,‬ופעם בלמ׳׳ד ‪ ,‬כמו בתשעה לחדש ‪,‬‬
‫וכז‬
‫‪/‬‬
‫׳‬
‫לחם אבירים בהעלותך י י א‬
‫וכן למעלה בארבעה עשר יום בח‪:‬דש‬
‫הזה ואח״ז בסםוק השלישי‪ ,‬בראשון‬
‫בארבעה עשר לחורש בין הערבים ‪,‬‬
‫ומרועישתנה בארמים בזה להיות בלמיר‬
‫ולא כמו שהואלמענ׳בבי״ת ע״פ העברי‪,‬‬
‫ואם הוא שמי בדרך הלשון ראוי להניה‬
‫שם)לנ*! ע׳ יג( ג״כ בלמ״ר לירחא ‪:‬‬
‫)לג( מטורא דאיחגלי עלוהי יקרא‬
‫דחי‪ ,‬אבל לפי מ״ש הרי״ב)שמות כד ינ(‪,‬‬
‫לא גרםי׳ רק משירא רה׳‪) :‬שס(לאחקגא‬
‫כצ״ל ובספרים שלפניגו לאהקגאה‪ ,‬והוא‬
‫ס ע ו ה ‪ ,‬כי הוא ל׳ קנאה או קנין‬
‫)האוג״ר(‪):‬לה( ויתבדרוןסגאך ויערקון‬
‫בעלידבבך‪ ,‬בהיוב״ע וכן בירושל׳‬
‫ו‬
‫שמלת גר‬
‫המתרגם וגבורן רי אתעבידא לנאיחזיתא‬
‫בעיניך‪ ,‬וממילא מובן כי זה טעם אל נא‬
‫תעזוב אותנו כי תוכל להיות לעדות ולראיה‬
‫מכל אשר ראית בעיניך ׳ )וזהו מה שאנחנו‬
‫אומרים ננוס׳ נשמת כל חי ועינינו מאירות‬
‫כשמש וכירח ‪ ,‬כמו שהם מאיריס לעולם‬
‫כן יהיו עינינו מאירות לאחרים נשנח‬
‫ונתהלות הבורא ית׳ שמוי‪ ,‬עכ״ז אין אנחנו‬
‫מססיקיס להורות וכוי(‪) :‬לו‪ (,‬שובה ה'‬
‫• רבבות ‪ /‬תוב ה' שרי ביקרך‪ ,‬נראה שהרכיב‬
‫בזה לשון תשובה עס לשון שובה ונחת כמ״ש‬
‫רש״י ז״ל ע״ש מנחס ועיין היוב״ע ‪:‬‬
‫י א )א( כמרצאועים ‪ ,‬כד מסתסקין‪,‬‬
‫הוא תרגום ל'‬
‫עלילות דברים ‪ ,‬ואילי הוא לדעתו כמו‬
‫מתעולליס בחילוף אל״ף בעיי״ן והכוני״!‬
‫בלמדי״ן‪ ,‬והוא כרעת הספרי מלשין מתאנה‬
‫הוא לי‪ ,‬תאנה הוא מבקש‪ ,‬מבקשים עלילה‪,‬‬
‫ואף על סי כן אינו זו מלשין מתרעמים‪:‬‬
‫)ד( התאוו תאוה ‪ /‬שאילו ‪ ,‬בכל לשון‬
‫תאוה תרגם בלשון רעות דק בזה לסי שאין‬
‫על תאות הלב חסא מות כי אס על שאלתם‬
‫למלאות תאותס ‪) :‬ח( וטחנו בריחים או‬
‫דכו בטדוכה‪ ,‬דצבי עחין או דצבי ואיך‬
‫ומבשלין‬
‫בהפך ויתבררון בעלי רבביכון וכוי‪ ,‬וכן‬
‫הי׳ ראוי כמי למעלה‪ ,‬ונישעחסמאו־ביכ׳‬
‫מבעלי רבבימן ‪ ,‬אבל נמצא בהרגים‬
‫אונקלום הרבה לשין אויב מהירגם בל׳‬
‫םנאה‪ ,‬וכן נמצא בהרבה פסוקים בחרמי‬
‫הפך העברי‪ ,‬כמו בפסיק מפני שיבה‬
‫חקוס והדרח וכו׳‪ ,‬ועי מ״ש בקונטרס‬
‫לויה חן)משלי ציון נ(‪) :‬לו( רבות ‪ ,‬וכן‬
‫רבבה מהורנם בכ״מ רבון הב׳ השני‬
‫ישהנה לוי״ו ובי״נ רבבן והוא טעוה ‪:‬‬
‫יא )יא( בסיפי מיטריתא ‪ /‬נראה כי לפי רעה המהרגם בקצה כמו בקלי ביו״ר‬
‫וכמו שהרגם עלה תאנה‪ ,‬טרפי הנין‪ ,‬עמ״ש פס‪:‬‬
‫)ד( וערברבין׳ מזב החשב׳ שיערב בתמיהה־ על ההרגו׳ שהיה לו לומר וערבבין‬
‫ואולי לפי שהאששםוןז נשי הע׳ והלמ״ד רצ‪:‬התרגיס לכפול ג״כ עכ״ל‪ ,‬הביאו‬
‫הגאון במנ״ת ‪ ,‬ולפענ״ד פשוט כי רצה המסרנס לפרש שהם הערב רב הנזכרים‬
‫בפ׳ בא‪ ,‬וגם ערב רב עלה אתם )וע׳ רש״י( וחפש לשון הכחיב שם ועשה ממגו‬
‫ש ם ‪) :‬ה(בוציגיא ‪ ,‬כתרגום ה;רית לעיל‪) ,‬יעי נדרים סו( ‪ :‬וכרתי ובצלי‬
‫ותומי‪ ,‬צ״ע אשר השמיט לשון אש שבכתוב ‪ .‬וב־ויוב״ע ׳ וכן בירושלמי ‪,‬‬
‫כל אלה עם לשון ויח‪) :‬ו(‪.‬חאיבח ׳ ע׳ מ׳ש בעו״א כלל ג' ציון ב׳ ‪ /‬ומ״ש‬
‫בזה הרמב״ן הובא במנ״ח ‪) 1‬ח( דליש הד׳ שימושיה‪) :‬יב( האב אגא ‪ ,‬לרעח‬
‫המחרגסהוא על הא•‪ :‬המוליד ׳ כמו ברכת הורי)רמי״ן( ‪ ,‬ונראה כי לרעת‬
‫המתרגם כמי שבא הפעל ילד בקל על הזכר ח' הוליד‪ ,‬כן גיכל לומר‪.‬הרה ח' הורה‬
‫וצ״ע ‪ ,‬ועיקר הדבר אשר הוציאו המחרגם ממשמעותיה ‪ ,‬היא לדשיות הלשין‬
‫אל מה שאמר אח״כ כאשר ישא האומן שהוא על הזכר ‪ ,‬ולא אמד כאשר ח‪:‬א‬
‫האומנח ; )סו( קטולני כען קטול‪ ,‬בי״נ קטולנ׳ כען מקטל והוא המקור ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יק‬
‫‪12‬‬
‫ג‬
‫שםלת י ב ה ע ל ו ת ך יא יב לחם אבירים‬
‫זמבשלין ליה‪ ,‬ומא^ר לא אמר ג״כ וד‪5‬בי וכן השכים האיג״ר‪ ,‬וכתב על הנוםחא‬
‫מכשל! משמע כי על דעתו לכשול היי צריך‪ ,‬הראש־נה הנמצאת גרוב הספרים שהוא‬
‫כמ״ש כמ״א את אשר תאפו אפו ואת אשר טעות ‪ ,‬ולא אדע במה הכריע כי הרגה‬
‫תבשלו בשלו ‪ ,‬דלת כמ״ש רש״י ז״ל לא היה במקרא המקור במקום הצווי‪ ,‬והתרנום‬
‫נכנס בריחים ולא בקדירה ‪ ,‬ולזה שינה ג״כ‬
‫כמו הצרי‪ ,‬כמו זכור ‪ ,‬שמיר ‪ ,‬צרור ‪,‬‬
‫לשון ועשנו או דכו לתרנס בלשון יתיר כי‬
‫תלוי בדעת הרוצה‪ ,‬משא״כ לשון ובשלו שהוא והרימי׳ להם‪) :‬כד( סחרנוח למשכנא‪,‬‬
‫על המנהג ׳ והוא ממה שלא אמר גס גזה כששרים מדוייק־ס ם זיר סמור למשמא‬
‫או בשלו בפרור ‪ ,‬ומלת או עם מלת דצבי )האיג״ר(‪ ,‬וכן ביוב״ע ‪ ,‬חזור חזור‬
‫בתרנום אפשר שהוא שני נוסזאית ׳ ואחד למשמא ‪ r‬ולפי הנוםחא שלפנינו יש למחוק‬
‫מוסגר או )־צבי( דאיך )ומי אוג״ר( ‪ :‬הלמ״ד ולגרום םחרנות משכנא ‪ ,‬ולהלן‬
‫)יז( ואצית־ ‪ ,‬וארבי‪ ,‬עיין מ״ש הרמב״ן סביבות המחנה בכל הנום׳ סחור םחור‪,‬‬
‫הועתקו דבריו בביאור והוא כתרגויאצילי בני והפך בתיוב״ע חזרמת ׳משיריתא ‪:‬‬
‫ישראל רברכי‪) :‬כ( והיה לבס לורא‪,‬לתקלא‪) ,‬כח( מעלומוהי ‪ ,‬ובספרים מדוייקי׳‬
‫הוא תרגום מכשול‪,‬ואילי על דעתו הוא כמו מעולימותיה‪ ,‬וכן בםסר יא״ר)האוג״ר(‪,‬‬
‫סרה כת׳סורו נא זורו כען‪ ,‬ועכ״ז עוד רתוק וכ״כ רוו״ה ממקור מבחוריו בשו״א הב׳‬
‫מל׳ תקלה! ובתיוכ״ע לריחוק)ועיין רש״י(‪:‬‬
‫)כב( הצאן ובקר ישחט להם ‪ ,‬העאן ולא מבחוריובפת״חהבי״ת ‪ ) ,‬ו ע ׳ מ״ש‬
‫ותורין וכוי היסשקון להון‪ ,‬וכן אם את כל בזה המעמר( לקיים נום׳מעלומוהי שאם‬
‫דגי הים וכו׳ ומצא להם! כתרנוס היספקון‪ ,‬הוא כמו מנעוריו הי׳ מתרגם מזעיריה‪:‬‬
‫לפי התרגום הוא שתי תמיהות שהן ארבע )כ ע( חקנאחי אח מקני‪ ,‬בלא מלת‬
‫הא׳ המן הראוי שכל צאן ובקר ישחט להם ‪,‬‬
‫לי )האוג״ר בשם כמה נוסי( ‪:‬‬
‫ועוד הישפקץ ‪ /‬ועיין מה שכתבתי בעו״א י ב )ב( ב ר ם ב מ ש ה ‪ ,‬בתרגום יונתן‬
‫כלל ת' ציון ד׳‪) :‬כה( ויתנבאו ולא יספו‪,‬‬
‫בן עוזיאל עם נושה כמו אח״ז‬
‫ומתנגן ולאפםקן ׳ עיין רש״י ז״ל‪ ,‬וכן‬
‫הלא‬
‫על קול גדול ולא יסף ! בתרגום ג״כ ולא‬
‫סס ק רק על ולא יסף עו־ לדעתה ‪ ,‬תרגום ולא אוסיף ‪ ,‬ועיין ביאור שם ‪ ,‬וממה שאמר‬
‫בלשון בינוני ולא ואחנבאו ולא פסקו! היה נראה בעיני כי לדעת המתרגם הוא פשוט שהיו‬
‫מתנבאים בלא הששק ‪ ,‬ויכול להיות כדעת תז״ל שר״ל על אותו היום בלבד ‪ ,‬כי לפי לברי‬
‫רש״י ז״ל על הזמן שאחרי כן היה יותר נאות לספרבל׳ עבר ואתנביאו ‪ ,‬וברא״מ גרים‬
‫ברש״י לשון התרנוס ולא פסקו ‪) ,‬אכן בסנהדרין י״ר רריש מדלא כתיב מתנבאים מלמד‬
‫שפסקו‪ ,‬ועיין מ״ש הרי״ס בע״י בזה( ‪:‬‬
‫יב )א( כ י א ש ‪ X‬כ ו ש י ת ל ק ת ‪ ,‬ארי איתתא שסירתא דגשיב רתיק ‪ ,‬התרגום רתוק‬
‫מאוד מל׳ הכתוב וכן רש״י ז״ל שהוסיף ועתה‬
‫גרשה אין במשמעות המקרא ‪ ,‬אבל יתכן זה ע״ס מה שביארתי בפי קרח מה שתירגם‬
‫אונקלוסעל ויקח בלשון ואתפלג שהוא מלשון מהיקתך לבך > ותלק עם לקת הס שרשים‬
‫המתהפכים והוא כמו חלק לבס עתה יאשמו‪ ,‬וכן יהיה בזה לקח השני כמו תלק והוא לשון‬
‫הפלנה וריחוק חלק מחלקו‪ ,‬וזה שהרכיב לשונו מסיב רתיק ! ושם בפי קרת ביארתי יותר‬
‫ואולי יהיה לקח הסרת הלקיחה כמו ויאהל אכרם שפירשו קצח הסרח האהל וכמו לדשנו בכבד‬
‫על הסרת הדשן‪) :‬ד( ויאמר ה׳ פתאם ‪ ,‬כתכיף! עיין מ״ש הגאון מוהרי״ב במניית ‪,‬‬
‫וסוף דבריו אל תתמה על תרגום אונקלום‪ ,‬דהנא על ויאמר ה' סתאוס תרגם בתכיף ‪ ,‬והתם‬
‫בנשא ז׳ ובמסעי ל״ה תירגם על בסתע בתכיף ועל סתאוס בשלו אכן דע כי כך דרכו‬
‫לשרש ע״פ העכין וכמו שכתבתי כמה פעמים וכן האמת דמנת פתתוס סובל כל הסרושיס‬
‫וכמו‬
‫׳‬
‫׳‬
‫בהעלותך י ב‬
‫לחם אבירים‬
‫שמלת גר‬
‫ז‬
‫הלא אף עמנא ‪) :‬ו( בחזוון ‪ ,‬ואח״כ וכמו לאישא בכריתות ׳ משמע שוע ומשמע‬
‫ומראש בחיזי עמ״ש בעוי׳אכיל ז׳ צי!ן אונש ומשמע מזיד עכ״ל ‪ ,‬אנל זה וודאי‬
‫י ״ ( ‪ :‬א נ א מ ת ג ל י ל ה ו ן ‪ p , ,‬״ ‪ B‬ל י קשיא דהא בסתע וודאי משמע שוגנ ולמה‬
‫לא תירגם גם שם במסעי בשלו וע״ש ‪:‬‬
‫והוא שעוח כי הוא מוזר טל א‪ 0‬י ל‬
‫)י( טצורעת כשלג‪ ,‬תיוורא‪ ,‬ובסוף הפסוק‬
‫»‬
‫״‬
‫‪,,‬‬
‫י י י ״ י ‪ \JJ‬ל״ ‪ IS.,*, .... ,.,.1.‬והנה מצורעת והא סגירא‪ ,‬ע׳ ביאור שמות‬
‫ו׳ ו׳ ‪ ,‬ונראה כי בתחילה קודם שבאאהרן‬
‫) י( ׳ ׳ ‪™ £‬‬
‫י?\ ^‬
‫ף ‪ W‬י לא נודע אש היא צרעת אף שהיה בשרה לנ‬
‫\י(‬
‫׳‬
‫ל‬
‫הוא חרמם ויגער בו אביו ‪ :‬חםתגי־ כשלג כי מראות נגעים תלוי בכהן דווקא‪:‬‬
‫וכו׳‪ ,‬למגרא למשריחא ‪ ,‬ובפשיק ‪).‬יי( אל גא וגו׳ ‪ ,‬התרגום נפסיק‬
‫שאחריו ושם‪:‬ר ‪ ,‬וא שהגרש מ י ר א ‪ ,‬כי הזה רתוק מאוד מלשין הכתוב‪ ,‬והנראה‬
‫בראשון שהוא צווי להוציאה אל חיץ בעיני כ׳ הורכב משני נוסחאות‪,‬׳ הא׳ הוא‬
‫למחנה לה&ררה שם יאות לסין לחוץ רק לא כען תתרחק דא מביננא ארי אחתנא‬
‫למחנה ‪ /‬משא״כ בסיפור המעשה • היא‪ ,‬המאמר הראשון הוא תרנוס אל נא‬
‫תהי כמת ׳ והשני ארי א־תנא תיא! תרגום‬
‫וביוב״ע ‪ /‬נם בראש־נה מ‪3‬י־א‪:‬‬
‫אשר בצאתו שהוא משל על שהיא אחותם ‪,‬‬
‫ומרחם אחד יצאו ‪ ,‬והוא כמו נאכל חצי בשרם‪ ,‬והשני גס היא תרגום שני המאמרים‬
‫נדרך אחר אל נא תהי כמת אשר בצאתו ‪ ,‬ר״ל כ׳ לשין אשר בצאתו מבאר למלח כמת‬
‫שקאי על נשר המת שנה ותרגם לסי המבין! ועיין יותר ביאור המשל בחיונ״ע ‪:‬‬
‫ה‬
‫‪1(3‬‬
‫ה ו ן‬
‫נ‬
‫א ץ ) א ע‬
‫} ( ב‬
‫ר (‬
‫י‪1‬‬
‫ל‬
‫‪; 3‬‬
‫י‬
‫‪ 3‬י ח י ש ר א‬
‫כ‬
‫ל‬
‫מ ן‬
‫ב י ת י‬
‫׳‬
‫ה א ג‬
‫ע‬
‫מ‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫‪3‬‬
‫ע‬
‫מ נ ז‬
‫פרשת‬
‫שלה‬
‫ע )ב( כ ל נ־טיא ‪ , e r r‬רנא לנהון‬
‫ע )ככ( ב נ י ג ב ר י א ‪ ,‬י ל ״ ר כ״ה כהל‬
‫לדעת המתרגם‬
‫הטס' שלפנינו‬
‫ובשם נמה נים׳ הייא האוג״ר ג־ברא בל״י כמו כל נשיא אשר בהם ועיין מכלל יופי‪:‬‬
‫)יו( עלו זוז בגנב ‪ ,‬סקו דא‪ ,‬וכן התרגום‬
‫ן•‬
‫נעבור זה‪ ,‬בדיל רא ‪ ,‬אף כי זה נעברית‬
‫ל״ז ודא הוא תרגום של זאת‪ ,‬אולם הנתסר בלשון העברי הוא מלת נדרך ינא נעברי עפ״י‬
‫רונ נל״ז נדרך אחד‪ ,‬ונתרגום נל״נ נאורתא תרא ‪) ,‬ועיין קדושיןדף ב׳ ע״ב( ועיין מ״ש שם‬
‫כתרגום כעבור זה ‪ ,‬ובתיונ״ע בהדין ציטרא ‪ ,‬כאילו נתסר לשין צד בעברית נצד הזה‪:‬‬
‫)כ( הששגת היא וגוי‪ ,‬ז״להרמנ״ן ז״ל אבל אינקלוסתירג׳ העתירא היא אש מסכנא‪ ,‬כי‬
‫יש ארצות אשר יושביה המה עשירים מפני הזול המצוי ניניהם ‪ ,‬וסוכניהם רוכלים ככל הטיב‬
‫הנמצא בהם ‪ ,‬ויש ארצות צריכות לשכינו־ס ויושביהם קצרי יד והם טונות לא רעות כלל‬
‫ענ״ל‪ ,‬אמנם מה שלא תירגם אינקלוס כפשיטו על הארץ עצמה כמו משמני הארץ ‪ ,‬וכמו‬
‫שנראה מהמשך הכתוב היש נה עץ וכמו שתרגמו יונתן והירושלמי צריך תלמוד‪ ,‬ונ״ל‬
‫כי הוא למד מהמסירש נמקים אחר והוא ממה שאמר בירכת הארץ ארץ תטה ושעורה תאנה‬
‫וגפןורמין א־ץ זית שמן‪ .‬ודב*'ואח*כ אחר שפרט כל אלה אמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל‬
‫כה לתם לא תחסר כל בה ‪ ,‬כי הוא העולה על כל כמו שאמרו כגמרא נהירנא כד הוו ד׳סאין‬
‫וכי׳ והוו נפישי נשיתי כפן מדלית איסר ‪ ,‬וכזה יהיה לסי התרגום הכל על הסדר הנכון י‬
‫הא׳‬
‫•‬
‫ןעו‬
‫‪ {i‬יממה שלא אמר מזיזי יקרא ‪ ,‬נראה שישרש גיכ ע! מדאה הדניר כמי שהיא נשי׳ רשיי ןיל והיא‬
‫מהששדי‪ ,‬אמגס מה היא מראית הדניר עיין נמומזי שאמר שהוא מה שמפרש לי הדנור נמראית ס!יס שני‬
‫כיי עיש ‪ ,‬ילינ להגי! העכין על ד י ו הידיע נהשדש ני! המדנר עם רעהי משיך הכתנ אי עיי שליח ‪ ,‬יני!‬
‫שזידנד׳ממש עם רעהי ‪ ,‬כי אז משיד השכרת שנים מראה ימני! אה כל העני! ‪ ,‬יזהו אמרי נאשרידנר איש אל‬
‫רשהי יהנן •‬
‫‪1 4‬‬
‫ש מ ? ! ת‬
‫ג‬
‫י ש ל ח י ג לחם אבירים‬
‫הא׳•‪ ,‬והוא פשוק י״ח על שלילת הרעה‬
‫כמו שפי׳ רש״יז״ל יש ארן שמגדלת גבוריס‬
‫וכו׳ ויש וכוי‪ ,‬וכענין הנאמר בתיפך כלישנא‬
‫נישא דמרגלים ארץ אוכלת יושביה • ה•‪:‬׳‪,‬‬
‫היא העונה אם רעה ‪ ,‬בכלל תבואותיה‬
‫הגי ‪,‬‬
‫ונמעינות ותהומות עונים שבה‬
‫היא השמנה היא אס רזיה( אשר תימס‬
‫העתירא לפי מ״ש לעיל ‪ ,‬והס שלש כננד‬
‫שלש הנזכרים שמה כפרשה עקב רק שבזה‬
‫נכללו המעינות עם תבואות האר! ככלל‬
‫ואח״כ העשירות ואת״כ תוספת העוב לה‬
‫בפרי העץ שלא ע״פ הסדר הנאמר שם ‪,‬‬
‫ארץ עובה ארן נחלי מיס ארץ תעה ושעורה‬
‫ארן זית שמן )שהוא מנד היש בה עץ(‬
‫ארץ אשר לא במסכנות ארץ אשר אבניה‬
‫ברזל‪ ,‬וזה נכלל בלשון השמנה היא אס רזה‬
‫לסי דעת המתרגם ‪ ,‬ונראה כ; גס חז״ל‬
‫העירו כי לשון היש בה עץ אין זה מקומו‬
‫כי הוא ראוי נפסוק הקורס העובת היא אס‬
‫רעה לכן דרשוהו אס יש בהס אדם כשר)כי‬
‫הארס ען השדה( כמו שהוא נסירש״י ז׳׳ל ‪,‬‬
‫עוד נראה לענ״ד כי לדעת המתרגם לשין‬
‫השמנה היא וגו׳ מרמז על תמאת בקר וחלב‬
‫צאן ‪ ,‬וזה שתירנס העתירא היא כענין‬
‫שאמרו למה נקרא שמש עשתרות שמעשירות‬
‫את בעליהם ‪ ,‬וכן תרגום וישמן ישורון‬
‫וינעע אשר נא כהמשך אל לשין תמאת נקר‬
‫כו׳ועתר ישראל‪ ,‬וזהו הנאמר ג״כ נכרכת‬
‫הארץ ארץ אשר לא במסכנות )שלא יקשה‬
‫למה לא נזכר בברכות זבת תלב ודבש( וזהו‬
‫שאמרו המרנלים ונם זית‪ -‬תלב ודבש היא‬
‫וזה פריה ‪ ,‬והוא כנגד הכתוב הזה ואח״כ‬
‫שבו אל השאלה השניה ! אפס כי עז העם‬
‫והערים בצורות ‪ ,‬ואח״כ לראשונה בפסוק‬
‫ל״ב ארץ אוכלת יושביה ‪) :‬לב( אנשי מדות‪,‬‬
‫אנשין דמשתן ! לא אמר בזה בלשון גנרין‬
‫כמו אנשי אמת אנשי תיל ! נראה שרצה‬
‫בזה כל אנשי הארץ ולא על הגבוריס לבד‪:‬‬
‫;‬
‫ונמר הביא מתר׳ יוב״ע שח רגם ג״כ‬
‫בל״י ‪ ,‬גברא‪ ,‬אבל אין ראי׳ מלשינו‬
‫כי היא יפ־ש לכוין הענק לשם עצם פרסי‬
‫כאשר אמר ‪ ,‬מרביני דענק נברא ‪ ,‬וע״כ‬
‫בא אח״כלשין גברא לחואר ענק הגיור‪,‬‬
‫אבל אונקלוס פירש לשון הענק לשם חיאר‬
‫על מין הגמרים‪ ,‬ולשין בני איננו על‬
‫ההולדה רק כמו בני האלהים וכדומה‪,.‬‬
‫וכן ילידי הענק ה א כמי הענקים שהם‬
‫עצמם ענקים ‪ ,‬ר״ל גבורים ‪ ,‬וכמו‬
‫שנמצא בפ׳ דברים וגם מבני ענקים בל״ר‬
‫ואף אם נפשך לפרש לשון בני על חולדיח׳‬
‫עכ״פ אין לשון ענקים לשם עצם פרעי‬
‫א;א תיאר‪ ,‬ע״כ יחכ; יותר לקיים הנוס'‬
‫בל״רגבריא כמו שהיא ברוב הספרים‪,‬‬
‫)יע׳ מה שכחב בזה המעמ״ר( ‪:‬‬
‫)כג( באריחא ‪ ,‬בליי‪ ,‬ע׳ מיש למעלה‬
‫בפ׳ נשא ׳ ולפי מ״ש שש היה ראוי גס‬
‫בזה בל״ר‪ ,‬באריחיא‪ ,‬כמו שם לפי הנוס׳‬
‫שלפנינו ‪ ,‬ובפ־ע לפי מ״ש בפסקי התו'‬
‫שם כי סתם מוש היא שני בדים‪ ,‬אמנם‬
‫לפי לשון המחרנם לא יבא אח״כ ששיר‬
‫לשין בשנים אשר לפי העברי ע״פ הגמ׳‬
‫שש פירושו בשני מועות ‪ ,‬משא״כ לפי‬
‫הארמי לא יחנן אחר לשין רבי׳ באריחיא‬
‫בתרי;!( ‪ ,‬ועיכ יהיה ההכרח לפ־ש על‬
‫הנושאים כמו שהוא ביוב״ע ‪ ,‬וזה נדחה‬
‫בנמ׳ שם כמי שאמר שש ממשמע שנאמ׳‬
‫ויש‪/‬יהו במימ איני יידע שהוא בשנים ‪,‬‬
‫אבלי אם נאמר כי המיעהיא בד אחד‪,‬‬
‫יבא לשון המחרנם בזה על הנכון‪ ,‬וכן‬
‫כ׳ שם בפ׳ נשא באריחא בל״י ‪ ,‬כמו‬
‫שהיא שי שש מניס׳ אחת )הוא מק״ג ד״א‬
‫הנקרא קהלח משה( ובדפוס פראג גם‬
‫בזה בל״ר באריחיא ‪) :‬ל( ואצית ‪,‬‬
‫היא חרגום לשין האזנה )וע׳ ביוב״ע(‪:‬‬
‫י ך )יא( עד אנה‪ ,‬מתורגם עד אימתי‪,‬‬
‫כמו עד מתי נעברי)וע׳ באור(‪ ,‬יד )יד( שבינת יקרא דוד‪ ,‬ובי״נ מזו‬
‫ושאר‬
‫‪ [i‬אמרהמניןראש סיה שש נלשין רטש‬
‫ששי ובנים גש!י‪• 0‬‬
‫• שכינח‬
‫או•כילני לאמד נ׳ נ! אחד יאחד משש ;שא אשכיל נ!ל‬
‫לחם אבירים‬
‫שלח יף שמלת גר‬
‫ח‬
‫שכינת יקרך ה׳‪ ,.‬וסיים האוג״ר וכן עיקר‪ ,‬ושאר לשון אנה בלא עו מהורגס לאן ‪ /‬כי‬
‫ולפי לשון הכתיכ בסיף פרשה משפטים העברי ישער דרך מליצה הוראה המשך הזמן‬
‫ימראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר בסימן המקום כאשר ישער נ״כ בהיסוך ערך‬
‫לעיגי פגי ישראל הי׳ די לתרגם מזו יקרא המקומי בערך הזמני‪ ,‬כמו אחר עשר יום‬
‫ה ׳ ‪ ,‬בלא מלח שכינת וכמו שלא •הוסיף מחורב משא"‪ :‬הארמי ‪ ,‬וכן הוא במלת‬
‫שם מלת שכיגת קודם מלת יקרא — איפא שעיקרו על הוראת המקום ויבא על‬
‫הוראת הזמן ותרגומו כען ‪ ,‬ועל דרך הזה‬
‫אמנם יתכן י כי טעם הוספתו מפגי מלת הוא לשון לאלתר בלשון חז״ל על הוראת‬
‫אתה‪ ,‬וע״כ בא גס לשון יקרך בכנוי הזמן כמי על אתר בלשון הירושלמי‪:.‬‬
‫הגוכמ ‪ /‬ועיין שמלה ‪) :‬יז( םגי כען )יב( אכגו ברבר ואורישנו‪ ,‬ואשיצינון‪,‬‬
‫ח י ל א ק ד מ ך ח ׳ ‪ ,‬כ״הברוב הספרים עיין רש״י ומ״ש בתרגומו לשון תרוכין ר״ל‬
‫ובגוסחא אחרת מן קדם הי‪ ,‬ואמר האוג״ר שהתרגום מפרש כן לשון הכתוב ולא שיהיה‬
‫ע״ז ואיננו גטן ‪) :‬יח( ומסגי למיעבד גירסתו כן בתרגום ועיין ביאור ‪ ,‬והנה‬
‫מבון )וקשוט(‪ ,‬כצ״ל כמו במסגרת‪ ,‬י המתרגם תיקן בלשונו לתרגם בלשון שיצאה‬
‫אס כי הוא הוספה שאיננה צריכה בזה‪ ,‬כי לא שייך נאמת לשון גרוש ושלוח אחר‬
‫אבל הוא תרגום ואמת הנאמר בפי תשא‪ ,‬לשון אכנו ברבר ׳ אבל בכתוב עצמו יש לסרש‬
‫וכן מלת ולמובין ‪ /‬הוא הוספה ע״פ מלת שהיא ואייו המחלקת או אורישנו ו או כי‬
‫יתחלק העם מי ברבר ומי נתרוכין > וכיה‬
‫וחטאה הנאמר שם והוא ע״פ דרכו כמו בתוכחה נס׳ תבא ארר אומרו נס כלחלי‬
‫שהראיתי בעו״א כלל ב׳ ‪ /‬אבל לא הוסיף וכל מכה אשר כו׳ )בסשוק ס״א שם( והפיצך‬
‫בזה לשון בני בנים המפורש התם ‪ /‬כי ה׳ )שם ססוק ס״ד‪ (.‬כי זה קשה מכל‪:‬‬
‫בני בנים הרי הם כבנים‪ ,‬ויבא בזה לרך )יד( אשר עין בעין גראה אתה ה׳ ן די‬
‫כללי ‪ /‬וכמו כן הוסיף לשין מררין‪ ,‬שם בעיניהון חזו‪ ,‬הסיב מן הנפעל שהוא מלת‬
‫וכאן‪ ,‬ע״פ מלת לשונאי הנאמר במקום נראה אתה אל הרואים מסני שלא רצה לתרגם‬
‫אמר‪ /‬כמו שאמרו בגמ׳ כשאוחזין מעשה לשון נראה אתה לפי הסשוע כי לא יראני‬
‫אבותיהם ביריהם‪ ,‬וע׳ פי׳ רש״י שם האדם וחי כתיב ‪ ,‬רק שהיא על מראה כבוד‬
‫ה׳ אשר היה בראש ההר לעיני כל ישראל‬
‫בפ׳‬
‫כמש״כ בפ׳ משפטים ! וזהו שהוסיף חזו‬
‫שכינח יקרך עפ׳׳י הנאמר שס לשון ומראה כבוד )ועיין לחם(‪ ,‬ולכן לא רצהלחרגמו‬
‫מפעל נלשון אתנלי שכינת יקרך‪ ,‬כי לא יתכן לשון אתגלי על המראה רק על הכבוד‬
‫עצמו! כמו וירא אליכם כבוד ה׳ וכדומה אבל לא על מראה הכבוד ‪ /‬ועיין ביאור מ״ש‬
‫בלשון הנפעל ו כי לדעת הרד״ק מוסב על הכבוד‪ ,‬ועניינו נראה כבודך וכמו שת״א שכינת‬
‫יקרך ‪ ,‬אבל לענ״ד גראה כי הגסעל נס לדעת המתרגם מוסב על ל׳ עין הראשון שסירושו‬
‫לשון מראה)כמו ועינו כעין הבדולח( ויהיה לשון עין בעין כמו סניס בפנים‪ ,‬וכן בזה‬
‫עין הראשון על מראה השכינה‪ ,‬ולשון בעין על עיניהם של ישראל‪ ,‬כמו שאמר שם ומראה‬
‫כבוד וכו׳ לעיני כל ישראל‪ ,‬ולשון שכינת שהוסיף נראה ג״כ שרמז המתרגם על לשון כאש‬
‫אוכלת הנאמר שם שהוא מליצה שהיתה המראה שוכנת שם אך שאמר אוכלת מםני המשל‬
‫כאש שלא היה המראה כהרף עין כעין הברק‪ ,‬אבל היה בהתמהמה‪ ,‬ולכן הסך לשון הכתוב‬
‫רק מן הנפעל אל הפעלים < ולשון חזו שכינת הוא כנגר עין בעין ‪) :‬עו( אשר שםעו‬
‫שמעך» די שמעו שמע גבורתך ‪ ,‬הוא כולל מה שאמר למעלה שמעו כי אתה ה׳ ׳ וכתרגומו‬
‫שם די שמעו ‪ ,‬וכמו שסירש רש״י ז״ל ונחסר מלת אשר ולא כמו שפירש המבאר שם ‪:‬‬
‫)ית( וגקה לא ינקה‪ ,‬סלח לותיבין‪ ,‬הסיר וא׳־ו הטטוף כי לא שייך למדת נושא עון רק‬
‫הוא מדה בס״ע )עיין מ״ש במאמר כסף נבחר( ‪ /‬ומה שתירגם ודלא תיבין לא מזכי ולא‬
‫אמר‬
‫‪16‬‬
‫שלחידטןי‬
‫שמלח צר‬
‫לחה אבירים‬
‫אמר לא סלת! כי אחר שיקבלו עונשם יסלח‬
‫להם רק שלא ינקו בלא עונש ולשון מזכי‬
‫אינו לשון זכות רק לשון נקיון שלא יצאו‬
‫נקיים כמו ובעל השיר נקי‪ ,‬אבל בתיוב״ע‬
‫גס על ונקה בלשון מזכי ‪ -‬וזה אפשר כי הוא‬
‫לשון זכות כי השב מאהבה זדונות נעשו לו‬
‫כזכיות ‪ ,‬ועיין מ״ש בזה בס׳ תשא ‪:‬‬
‫)יע( טמצרים ועד הנה » ועד כעין‪ ,‬על‬
‫הוראת המקום‪ ,‬עיין ביאור ‪ ,‬ומ״ש בלשון‪.‬‬
‫עד אנה למעלה פסוק י״א ‪) :‬כא( חי אני‪,‬‬
‫קייס אנא ‪ ,‬וכן כל לשון זה הנאמר על‬
‫הבורא ית״ש מתורגם בלשון קייס שהוא‬
‫שלילות ההיפוך! כי לא יתכן לתרגמו בלי‬
‫חיים כמו מי פרעה ‪ ,‬כי אין חייו כתיותינו‬
‫אף שנמצא בעברי אלהיס חיים וכדומה ‪,‬‬
‫ועיין מה שכתבתי בזה באריכות בעוייא‪:‬‬
‫)לב( ופגי־יבם אתם ׳ ופנריכון דלכון ‪,‬‬
‫כתרגום יהודה אתה יודוך! לך׳יודון‪.,‬ועיין‬
‫ביאור ומעמר ‪) :‬לד( את תגואתי‬
‫דאתרעמתון עלי‪ ,‬ע״ד המתרגם הוא כמו )כז( תורעמת‪ ,‬היהצ״לשורעמשא ‪,‬‬
‫תאונתי‪ ,‬וקרוב ללשו] תלונה ‪ ,‬וכן ותרגנו ע״פ לשון הכתוב׳ שלונוש בני ישראל ‪,‬‬
‫באהליכס הרגם מלשון אתרעס‪ ,‬וכמו מה וביוב״ע חורעמוש המ״ם במלאפו״ם והוא‬
‫יתאינ! אדס הי ‪ ,‬בהוא קרוב בענין למה שם מפשמ ‪ ,‬אשר יצדק על רבים ג״כ‬
‫יתלונן והפך הלשון לפרש בכינוי על יתום והיא הגירסא הנכוגה ‪ ,‬וע׳ רש״י בפי‬
‫שעליו כמו שאליו ‪ ,‬וכמו תרומתי עם‬
‫קרח‪ ,‬בל׳ ותכלתלוגושםמעלי‪:‬‬
‫תרומתכם שהענין אתד וכן תנואתי הוא‬
‫כמו תנואתכס! ועיין ביאור‪) :‬לו( להוציא טן )לא( ע ל פ ח ג מ א ר ה ׳ ב ס ר ‪,‬‬
‫רבה‪ ,‬שוס ביש ‪ ,‬אנל דבתס רעה מתורגם‬
‫כ״הבכל הנוסחי׳ שלפנינו‬
‫טיבהון‪ ,‬עיין באור ההפרש נין מביא דנה‬
‫ובי״נ‬
‫למוציא ‪ ,‬והנה לפי התרגום כל לשון דנה‬
‫הוא על הרעה‪ ,‬וא״כ מלת רעה שבפסוק שאת״ז מיותר לגמרי רק בא לתום׳ ותיזוק ‪,‬‬
‫אבל המתרגם שתרגם על דבת הארץ שם ג״כ שוס ביש לא היה לו מקום לתרגם מלת רעה‬
‫הבאאת״כ‪) :‬מא( את פ ‪ /‬על גזירת מימרא דה׳ ‪ ,‬הוסיף בזה לשון גזירת‪ ,‬נראה כי‬
‫לדעתו שב על גזירת במדבר הזה‪ ,‬כי לא נזכר בזה הצווי הנאמר במשנה תורה לא תעלו‬
‫ולא תלחמו ‪ ,‬ושם תרגם על מימרא דה׳ בלא לשון גזירת ‪ ,‬וכן כי עברנו את פי ה׳ ואת‬
‫דבריך )ש״א( בתיוב״ע לשון גזירת‪ ,‬והנראה כי המאמר היה אחר שאמרו הננו ועלינו‪,‬‬
‫ואתר שאמר להם משה למה אתם עוברים מעצמו‪ ,‬היה מאמר ה' ית״ש אליו אמור להם לא‬
‫העלו ‪ ,‬עיין מ״ש בפי בלק להלן כ״ב‪) :‬יח( ויעפילו‪ ,‬וארשיעו; הוא פשוע ע״פ הנאמר‬
‫במשנה תורה בזה ותזידו ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ (JQ( (3‬חלה תרימו תלתא כל לשון תלות מתורגם גריצן וביחידה גריצתא‪ ,‬אבל‬
‫בזה הוא שם לתלת המצוה ולאו לוקא שתהיה תלה שלימה‬
‫עזב כלשון הכתוב ‪) :‬כש( האזרח בבגי ישראל ולגר וגו׳‪ ,‬הראשון בל״י כמו כל האזרת‬
‫דלעיל‪ ,‬אבל ולגר בלמ״ר מתורגם בל״ר ולגיוריא ‪ ,‬רק בפסוק שאת״! מן האזרת ומן הגר‬
‫תרגם‬
‫׳‬
‫בס‪/‬תשא ‪) :‬כל( יחרכינה‪ ,‬ע׳ רש״י‬
‫וכ׳ האוג״ר אם האמת כי גירסח יש״י‬
‫מדוקדקת לפי הלקלוק ‪ ,‬אבל אין םפק‬
‫כי אין כן לעת המתרגם ‪ ,‬כי אם היה‬
‫כן דעתו היה אומרישרכון יתיתבהא‪,‬‬
‫כי מה ענין יגרשו את הארץ ? אמנם‬
‫המעמ׳׳ר הביא מתרגום יונתן)יהושע ח ז׳(‬
‫והורשתם את העיר ויתרכון י ת ק ר ת א ‪,‬‬
‫ולא ית יחבי קרתא אלא כי כן המנהג‬
‫בשתי הלשונות עכ״ל בקצרה ‪ ,‬אמנם‬
‫על דעתי אין ראיה משם כי לשין ית‬
‫אפשר לפרשו כמו מ ן ‪ ,‬כמו בת״א ‪ ,‬ויצא‬
‫משה את העיר ית קרתא‪ ,‬שהוא כמו‬
‫כצאשי את העיר הקודם לו בטנין אשר‬
‫שרגומו מן יךשא‪ ,‬וע׳ מה שכשבשי שם ‪,‬‬
‫וע׳ מ ״ש בפי ייקז בלשון ושרעב כל‬
‫אלץ מצרים )בראשית מ״ה כ״ה( ‪:‬‬
‫‪t‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫לחם אבירים‬
‫שלח‬
‫מן‬
‫שמלת גר‬
‫ט‬
‫ובי״נ בלא מלת על ‪ ,‬ובעל ס׳ יא״ר הרגם גס ‪.‬כן שניהם בל״ר לפי הענץ ‪:‬‬
‫הביא דוגמא' למליצה י‪ .‬זאת ‪ r‬מן לשון )ל( והנפש יאשר תעעיה‪ ,‬ואנש ‪ ,‬נפש‬
‫המדרש‪ ,‬וגם מהחיגומים )ע׳ אוג״ר(‪ ,‬בטנרי הוא ל' נקיבה רק ההמום כתירגס‬
‫ופי׳ המלה עיין מ״כ שמות פ״ח הפי׳ בכ״מ בלשון אנש ע״כ יבא גס בזה כל הטנין‬
‫בועט ובערוך לא הביאו < ואולי הוא בלשין זכר‪ ,‬וטיין ביאור שהביא מהיונ״ע‬
‫כמו בסם בחילוף זשסר״ז‪ , -‬ומזה נמצא ולא מחונקלוס ‪) :‬לב( סקושש עצים ‪ ,‬כר‬
‫גם נפי פםס ע׳ ערוך ערך בסס הרביעי מגנב ‪ ,‬הוא תרגום וקופכו להם הבן ‪,‬‬
‫ונראה שאין זה לבון לקיט מן התלוש לבר!י‬
‫ויהיה דומה לתרגו׳ הפרו תורתך אפיםו כי איך יבא לפי זה• לידי חייב מיתה ‪,‬‬
‫והרבה מל׳ חלול ע״ש ערך פס הששי‪ ,‬ובתיוב׳יט בפי׳ תלש ועקר‪ ,‬ואילי הוא טל‬
‫וע״ע שם בערך פש בשי״ן השני‪):‬לד( ארי דעתו כמו מקוצן נחלוף‪ ,‬יכן היא בכפרי‬
‫לא אחפריש ל ה ו ן ‪ ,‬ובשם כמה נוסחו׳ בהדיא תילש מן הקרקע ועיין שנת צייו ‪,‬‬
‫הביא האוג״ר בלא מלת להון‪ ,‬ונ״ה ונ״ל כי עיקר לבון מגנב הוא פעל מן השם‬
‫בחיוביע)וע׳ שמלה(‪) :‬לה( כרוספדין‪ ,‬נבנא שהוא על דנריס הדקים כקש ועצים‬
‫בנפרד לרבים יבא בל״ר על נל הכנפות ‪ t‬דקים ויבא הפעל טל הלקיט וגס על ההתיך ‪,‬‬
‫אבל בנסמך ליחיד יבא בל״י כרוםפרא ונמצא לבון גב על החתיכות ‪ ,‬עיין עריך‬
‫דכנפא‪ ,‬וע׳ ביאור ‪ ,‬וכפסיק הכני ג״כ גב העבירי שהניא ניהניזל עצים דקלי‬
‫והיה לכס לציצית שינה מל׳ הכתמי לליר ופכקיה גובי גובי וכוי ‪ ,‬ועיין עוד ערך‬
‫ויהין לכרוכפדין‪ ,‬רק וראיתם אותו ‪ ,‬הבשי שהביא ממשנ' דכליס וכל דגיכ בגבנא‬
‫פי' סלתי של דנים כמו קש ‪ ,‬יעיין עור ערך‬
‫עזכ ל״י‪ ,‬נראה כי לדעתו שב על החוט סלהי הראשון באריכותנ' פירושי'‪ ,‬עלמה‬
‫של תכלת לכד מפני שהוא •דומה לים דאמרינן בנמרא מאן דכלית םלתי חייב‬
‫וים דומה לרקיע כמו שהוא כרש״י ז״ל‪ :‬משים טוחן‪) :‬לד( כי לא פורע כה יעשה‬
‫)לט( הרהור ‪ ,‬מנין מישכה ‪ ,‬וקריכ לו ‪ ,‬לפי הנוסרא טס לשון להון נראה כי‬
‫ללשון הרה טמל ויניד בקר‪ ,‬וכן הרגום המהרנס רוצה בזה כי לא נעלם נוהם בדבר‬
‫שורש פורה גכר מהרהר כ ו ׳ ‪ ,‬כ׳ לשון הנוגע לו‪ ,‬שידעו שהוא במיתה‪ /‬רק שאליהם‬
‫פורה היא ג״כ קרוב לעגין זה על ענין היה הספק מה לעש־ה נו׳ולכן כפל תיבת‬
‫הולדת דבר מדבר כפרי היוצא מן השורש להון ‪ ,‬נס הסיב נללשו; הנפעל אל לבין‬
‫וכן שרגם בל׳ כי בשרירות לבי ארי הפועל מה דיגיבדין‪) :‬לח( על כנפי בגדיהם‪,‬‬
‫בהרהור לבי ‪ ,‬ומזה היה נראה בעיני תרגומו ככוהכון‪ ,‬בכל לבון נגר יהרגם לבוש‬
‫אבל בזה הוא ע״פ המפורש במשנה תירה‬
‫כי לדעת המתרגם לשין שור ותור ענין טל ארבט כנפות כסותך אבר תנסה בה ‪:‬‬
‫אחד הוא מענין הבטה אל דבר מה )לט( ולא תתורו אחרי לבבכם ‪ ,‬בתר‬
‫להנאת‬
‫הרהומכפירוש רש״י זו אפיקורסית לכן לא‬
‫תירגם בלשון רעית או רגיגה‪ ,‬וכן תרגם‬
‫בשרירוח לנו נהרהור ‪ ,‬ובו!; יתיישב מה כזכר הלב קודם לעין אשר לטנין התאוה‬
‫הוא בהיסך העין רואה והלנ מומר! והנה תרגם נזה טל י לשון לא י תחורו‪ ,‬ולא תטטון ‪,‬‬
‫אף כי לשון תתורו נמצא לטונה כמו להור לכס מקום )רנריס א׳ ל״ג( כתרגומו שם‬
‫להקנא ‪ ,‬אבל הוא לפי הטנין כי הלב הוא המרגל לארס נכל דנר הנאות לו ומראה לו‬
‫שהיא טוב רק שהוא פטמיס כוזב ומטטהו וצריך התבוננות רב להכמר מטעותו ‪ ,‬וזהו‬
‫המכוון ולא תתורו אתרי לבבכס שלא הלכו אחר התרות לבכם אשר התירה לבבכס לכס ‪,‬‬
‫והלשון קרוב ללשון שרירות הלב אשר גס הוא יתורגם בלשון הרהור ‪ ,‬וכמו שור לטין שהוא‬
‫לשון‬
‫גימל‬
‫‪•. 18‬‬
‫שלה ט‪ 1‬טץ לחם אבירים‬
‫עמלה גר‬
‫לשון הבטה‪ ,‬ונמצאו כור וקור קרובים בעגין‬
‫העיןישור והלב יתור ואחריה׳כל אום ימשך‪:‬‬
‫להנאה עצמו ולא ההורו הוא בזה כמו‬
‫ולא השירו ‪) ,‬וע׳ שמלה( ‪:‬‬
‫פ ר ש ת סרה‬
‫ואתפלג ‪ ,‬עיין טץ )ז( ושוו עליהון‪,‬‬
‫טץ )א( רקח קרח‪,‬‬
‫־ רש״י שאמר ‪,‬‬
‫וזהו כהרנס אונקליס ואהפלג נחלק משאר‬
‫העדה להחזיק במחלוקת‪ ,‬וכן מה יקחך לבך!‬
‫לוקח אותך להסליגךימשארבני אדם ‪ ,‬וליתר‬
‫קירוב לשון המתרגם אל לשון הנתיב לדעתי‬
‫הוא כי לשון לקח מנינו שהוא כמו תלק כמו‬
‫כי לקח טוב נתתי לכס הוא כמו תלק טוב ו‬
‫והטעם כי כל הלוקח מדבר הנה הוא שולל‬
‫אותו משלמותו שהיה קודס לקיחה אס חלקי‬
‫ממש או פרטי וא״כ כל לוקה הוא חולק ‪,‬‬
‫וקיהה עס לקיחה אחת היא ‪ ,‬ויהיה מה‬
‫יקחך לבך כעני] מלק לבס עתה יאשמו‬
‫)הושע יי( וכן ואכלו את חוקם בתרגום‬
‫ית הולקהון‪ ,‬כי חוק עם הלק כמו קיחה‬
‫ולקיחה וזהו שהימם אונקלוס בזה ויקת‬
‫זאתפלג כתרגום ויחלק ‪) :‬ב( ויקומו לפגי‬
‫משה ‪ ,‬לאפי משה לא ככל לשון לפני‬
‫שתרגם קדם כי הוא מלת הכבוד אבל בזה‬
‫קמו בהולפא כמו בלשון מזיל )סנהדרין צט(‬
‫תוצפא כלפי פמיא‪ .‬פירוש כנגד‬
‫פניו והוא הפך הנאמר בו וייראו מגשת אליו‪:‬‬
‫קריאי מועד ‪ ,‬מערעי זמן נראה כי לדעת‬
‫המתרגם ז״ל הוא מלשון פגיעה ומענין ויצא‬
‫משה לקרחת חותנו ני מפני חשיבתם יצאו‬
‫העם לקראתם במועדים או בזמן שנקהלו אל‬
‫העדה כי הס הנקראים ג״כ קרואי עדה לעיל‬
‫בריש ספר במדבר ועיין מ״ש שם ובסי אמור‬
‫בלשון מקראי קדש‪ :‬אגשי שם‪ ,‬אנשין‬
‫דשמא לא חרגס בלשון גברין עיין מה‬
‫שכתבתי בסדםה שלת על אנשי מדות‪:‬‬
‫)ה( את אשר לו‪ ,‬ית דכשר ליה ‪ ,‬כשר‬
‫הוא תרגום ישר בעברי‪ ,‬והוא הוססה לסי‬
‫הענין ולא תירגס עס״י סשוט ית דיליה כמו‬
‫כי לי כל בכור וכמו וכל אבר לך ירבה ‪,‬כי‬
‫ט״ד הסר בזה התואר כמו את אשר ישר ‪,‬‬
‫וכ״כ הוסיף הואר אל לשון אשר בפסוק ויצו‬
‫לאשר על ביתו‪ ,‬ותירגם לדייממנא‪ ,‬ונראה‬
‫כי‬
‫‪t‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫כציל יבי״נ‬
‫ושייאו והוא‬
‫לשון עבר )אוג״ר(‪ :‬קטורח ב ו כ מ י ן ‪,‬‬
‫לפי נוסח הרמבין אין בכל הענין הזה‬
‫וכן בבני אהרן מלה ביסמין‪ ,‬אבל בכל‬
‫הספרים שלפנינו קעורה ביסמין ככל‬
‫קטורה שבחורה‪ ,‬וכ״ה בבני אהרן‪ ,‬וע׳‬
‫מה שכהבהי להלן י״ז י״א ‪ ,‬והמה ע״ז‬
‫הנאון מהרי״ב במנ״ה כי לא נמצא נוםחא‬
‫הזאה ‪ ,‬ואן! בחומש הנדפס עם הרמב״ן‬
‫הנוס׳ עם מלה בוםמין‪ ,‬ולפענ״ד היא‬
‫המהנה כי ראה המדפים הראשון‬
‫בהרמב״ן שאמר והנכון שהוא קטורה‬
‫הקודש‪ ,‬וע״כ הוסיפו נם בחרמם מלה‬
‫בוםמין‪ ,‬אלא שצ״ע בנוסח הדפוסים‬
‫שנדפסו קודם הרמב״ן ‪ :‬די יחרעי‬
‫ב י ה ‪ ,‬ובי״נ ליה מלח ביה ‪ ,‬וכי האוג״ר‬
‫כי גי' די יחרעי ביה נכון כי אין לשון‬
‫אחרעי שהוא פעל עומד מקבל אמריו‬
‫הפעול כמו בחר שהוא יוצא עכ״ל ‪,‬‬
‫ויוחר נראה שהוסיף ננלח ביה ע״פ‬
‫הנאמר בפסוק ה׳ יבחר בו ‪ ,‬וכן בכמה‬
‫מקומוח נקשר פעל בחר עם מלח בו ‪,‬‬
‫וכן בחרנום לשון אחרעי • אן צ״ע מדוע‬
‫לא הוסיף כן בחרמם אשי־ יבחר ה׳‬
‫)לגרים י׳׳ג ה׳ וייל(‪ ,‬וכן היה צריך להוסיף‬
‫מלח ביה גם בלשון הכחוב שם רק‬
‫קרשיך וגו׳ חשא ובאח אל המקום אשר‬
‫יבחר ה ׳ ‪ ,‬וצ״ע ‪ :‬הוא קדיש ‪ ,‬לפי‬
‫הכחוב היה ראוי קלישא ‪ ,‬אבל הוא‬
‫מאשר חרגם למעלה ואח הקדוש דקליש‬
‫הה״א במקום אשר ולא לידיעה‪ ,‬או כמו‬
‫ואח אשר קדיש ‪ ,‬ולכן חרגם גם בזה‬
‫הוא קדיש מעכשיו ‪ ,‬כי בבחירחו י״ח‬
‫אוחו לעיני כל העם הלא קדוש יהיה ו‬
‫וביוב״ע‬
‫לחם אבירים‬
‫סרח טץ שמלת גר‬
‫וביוב״ע גם בזה היא לקדיש ‪) :‬יג( ארי‬
‫אחרברבח עלנא אף אחרברבא ‪,‬‬
‫האוג״ר‬
‫הביא‬
‫נוסחאות‬
‫ועול‬
‫מתרברבת מורכב מן מתרברב אח ‪,‬‬
‫וכןכי חלינו עליו מחרעמחון מן מתרעמי‬
‫אחין עכ״ל‪ ,‬אבל לפי הניםחא שלפנינו‬
‫היא ל׳ עבר ‪ ,‬כי חרגום כי שריח עם‬
‫אלהים וגו׳ ארי אשרברבח בחיוב״ע ‪:‬‬
‫)כב( אלחרוחיא‪ ,‬כ״ה בםמיכוח‪ ,‬וכן‬
‫בחרמם לא יהיה לך אלהים אחרים אלה‬
‫איחרן ובי״נ שם אלהין ולא כמו אלהי‬
‫ישראל שבא במפריע שהוא כמו המדע‬
‫בד׳ אחריו אלהא דישראל וכדומה י‪:‬‬
‫גבראחד‪ ,‬בלאה״א התימה והאונ״ר‬
‫הביא נוס׳ הגברא ואמר ע״ז וכן נכין‪,‬‬
‫וכ׳ ע״ז הרב רמיל)בחיךדברי המעמ״ר(‬
‫אשר לבבו לא כן יחשוב כי מלבד שאין‬
‫הנקוד מסכים לדעחי )כמ״ש המבאר(‬
‫גם מליצח הלשין מחננדח לי כי החימה‬
‫אין ניפלחעל האיש אשר משא כי אם‬
‫על הקצף לכל העדה• והראוי צ״ד ההגיון‬
‫להדביק שם הה״אהחקציף על כל העדה‬
‫או העל כל העדה תקציף ‪ ,‬והע־קר כי‬
‫הה״א בא במקום אש ‪ ,‬והתימה מיבנח‬
‫מענין הכחוב וכו׳‪,‬וכמו שחרנם הרמבמ״ן‬
‫עכ״ל־ השגחו מן מליצת הלשון לא ידעתי‬
‫הלא כן הוא בלשון האחיכם יבאו למלחננ׳‬
‫ואתם חשבי פה ‪ ,‬ומה בכך שהניקוד‬
‫מנגד אל התרגום הלא המתרגם דרכו‬
‫לפרש ולא לסחוס והלא המיבן עכ״פ לפי‬
‫הענין שהיא ל׳ חמי'‪ ,‬ואחר שמצא החכם‬
‫כן במם׳ המדוייקים למה לא חנון לפנינו‬
‫יכן הוא בתיוב״ע האין גברא יחד יחוב‪,‬‬
‫אבל בתרגום ירושלמי גברא‪!?.‬ד יחעי ועל‬
‫כל עמא היה רגז ‪ ,‬הסיר התימה‬
‫ופי׳ שהוא עתיד במקום עבר ואמר‬
‫כמחאונןאיש אחד הוא שחעא ועל כל‬
‫העדה קצף ה ׳ ‪ ,‬באמרו ואכלה אותם‬
‫כרגע ‪ /‬ומזה על דעחוהאחד בא לגור‬
‫וישפיע‬
‫כי אין זה מסנני ן לשונו לדכר כלשון סתמי ‪,‬‬
‫וכן הוסיף בלשון ויפתת יוסף את כל אשר‬
‫בהס מלת ענורא עיין מ״ש שס )ועיין ג״כ‬
‫מ״ש שס נסשר הכוה״ק‪ ,‬ואולי יש לפרש כן‬
‫גס בזה לשון אשר מלשון אושר ‪ ,‬ולכן תירגם‬
‫רכשר וזה רחוק( והיה לו לתרגם דכשר‬
‫קדמיהי רק שרצה לשנוח כלשונו כשלשה‬
‫היתוסי' שאליו אשר נכתוב‪ ,‬אשר לו‪ ,‬והקרוב‬
‫אליו יקריב אליו‪ ,‬ותירגם ליה‪ ,‬לקדמוהי‬
‫לשמושיה ‪ ,‬ולשון לקרמוהי כשימוש הלמ״ר‬
‫צריך מובן‪ ,‬כי ככל ימוסי הלמ״ד אשר כלשון‬
‫קרבן מתורגם קדם ולא לקרם ‪ ,‬ונראה שהוא‬
‫מאשר אמר בזה לשון אליו ולא לו‪ ,‬כמו‬
‫שהוא נקרננות בכ״מ לה'‪ ,‬ולכן תירגם כזה‬
‫לקדמוהי שלא קאי על הקרנת הקרננות כמו‬
‫שסירש רש״י ז״ל על סי התנחומא‪ ,‬וזהי‬
‫מוכח מן התרגום ועיין ניאור ומעמר‬
‫ושניהם לא ביארו טעם ההוכחה מלשון‬
‫המתרגם בראשונה‪ ,‬ואס היה דעת רש״י ‪W‬‬
‫רק על השני שתירגם כלשון לשמושיהלא‬
‫היה מביא את דביר הראשון‪) :‬י( גס כהונה‪,‬‬
‫כהונתא רבתא ‪ ,‬לסי הענין כמו שמפורש‬
‫בפסוק השני ואהרן מה הוא‪) :‬טו( אל תפן‬
‫אל טגחתם ‪ ,‬לא תקבל ברעווא קרבניהון ‪,‬‬
‫כתרגום וישע ה' אל הבל ואל מנחתו‪ ,‬עיין‬
‫רמב״ן‪) :‬טז( לא חמור אחר מחש גשאת‪/‬‬
‫עיין רש״י שפירש לשין שחרית שבתרגום טל‬
‫האנגריא ‪ ,‬אבל לפי זה לא ימתק המליצה‬
‫חמור אחר מהם ני האנגריא לא באה משל‬
‫יחיד ‪ ,‬ואש נפרש כדעת הרשב״ם והרמנ״ן‬
‫שהחיאר אחד הוא על החמור )עיין ביאור(‬
‫יתכן קצת‪ ,‬אכל אין זה דעח המתרגם ז״ל‪,‬‬
‫לכן גראה בעיני כי לשון חמור אחד מהם‬
‫פירושו כמו לא חחמוד כיח רעך שורו‬
‫וחמורו‪ ,‬כלומר לא שתריח אף דבר הקטן‬
‫שדרך של אדם לחמוד אותו )כמו שבא בסוף(‬
‫ולשון שחרית אינו זז מלשון שחר העברי שהוא‬
‫לשון דרישה ‪ ,‬ועפ״ז יהיה קרוב בענין אל‬
‫מה ששינו המתרגמים לפני חלמי )מגילה(‬
‫לא חמד אחד מהם‪ :‬ולא הי־עותי את אחד‬
‫טהם‪ ,‬בתרגום ית חד ק״ק שלא החליף‬
‫יתס השעל ביתש שאליו כמו בלשון וירעו‬
‫אותנו‪ ,‬ועיין מה שכתב בזה המעמר ‪:‬‬
‫ופקודת‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪20‬‬
‫שמלת גר‬
‫‪flp‬־| טן ין לחם אבירים‬
‫)כס( ופקודת יכו׳ ‪ ,‬וסערה דכל וכו׳‪ ,‬לשי‬
‫החדגוס הוא ענין ניקור מן ואת אחיך תפקוד‬
‫לשלום‪ .‬כמו שהוא כדברי רנותינו אס ימותו‬
‫על מעותיהם כדרך שכל נני ארס מתים ‪,‬‬
‫והרופאים מנקרים אותם ככל החולים‬
‫אמנם מלשון עליהם שלא אמר ניתם זפעו‪$‬‬
‫יתהון רק ע׳׳ס לשון המקרא עליהם‪ ,‬נראה‬
‫שהוא לשון גמול כמו וכיום פקדי ופקיתי‬
‫עליהם וכתרגועו שם ג״כ וביומא אשערותי‬
‫והוא ג״כ אין זו מלשי־ן ניקור כי הגמול לסי‬
‫ביקור המעשים‪) :‬לב( ואת בתיבם ‪ ,‬א<ש‬
‫בתיכץ‪ ,‬ולא על הבתים ממש כ׳ זה נכלל‬
‫עם הרכוש בסוף ה ש שוק ושם היה מקומו‬
‫ונזה הוא נמשך אל ואת כל האד׳אשר לקרח‬
‫וכנר העירותי נמקים אחר אשר התרגום‬
‫לפעמים יוסיף ורך ניאור מלת אנש על‬
‫לשון נית‪ ,‬ופעם יעוונ נוה עפ״י לשון‬
‫הכתונ אף כי הענין ג״כ על אנשי הבית ‪,‬‬
‫עיין מה שכתבחי נפרשה ויחי' כי נכנוייס ין )ב( מבין י ו ק י ד י א ‪ ,‬ה י ה ראוי לפי‬
‫הלשון מבין‬
‫הדנקיס הוא שיוסיף מלת אנש משא״כ נלשון‬
‫בית הנסמך אל שש העלס‪ ,‬ועתה ראיתי יקידתא ‪ /‬אבל הוא להשוות הלשון אל‬
‫להעיר כ׳ יש עעס נדבר כי הנמשך אל השרופים ‪ ,‬להלן ד׳ ‪ /‬כי נאות יותר‬
‫העצם יתשרש נכ״מ על אנשי הנית כמו בית טל לשין מבין‪) :‬ג( טסין ר ד י ד י ן ‪ ,‬כמו‬
‫ישראל נית יהודה נית יוסף וכמעע לא בטברית פחים גדיקעים ובי״נ רדידין‬
‫נמצא נזה לשין נית ממש ‪ ,‬ואשר נמצא על טםין ‪ ,‬ואין לי ענין ‪) ,‬האונ״ר( ‪,‬‬
‫המעע משורש נענץ עס״י הפעלים שלפניו ובדברי רש״י ז׳׳ל נראה שחסרו •זמדפיםי׳‬
‫או שלאתריו ‪ ,‬כמו כי הובאו נית יוסף‬
‫מלת הובאו לעד וכן ותרן ותנדלבית אמה'‪ ,‬שיבש טסיןאחד‪ ,‬וכצ״לרקוטין רדידין‪,‬‬
‫שיעירו ותרן לבית אמה ותגר‪ ,‬וכן אנכי פ זים ‪ t‬טםין ‪ /‬טשין מרודדיןבשחילה‬
‫בדרך נחנ׳ ה׳ בית א זי אדוני‪) ,‬ויש יפרש המלוש ואח"‪ :‬יהפיך המלוש לפי‬
‫להעיר אשר לא הוסיף המתרגם שם שימוש הענין כמי שהוא בתרגום ‪) :‬ו( גרמתון‪,‬‬
‫הלמ״ד לכ־ת כמו בלשון בית יוסף הנ״ל ‪ ,‬השרש הזה נמצא הרבה בל׳ חז״ל ובל׳‬
‫ואילי הוא על דעתי כמו מקום אחי אדוני(‪ ,‬עברי הוא מלשון נסיבה )כמו אשם‬
‫אבל עם הכנויים הדבקים הוא בהיפך על הםיבישש( ‪ ,‬וקצת יש לשרש הזה דמיון‬
‫הרוב הם לשון בתים ממש‪ ,‬עיכ הוצרו לבאר טש נרם המעלוש ‪ ,‬וכענין הנמצא בל׳‬
‫לסי העלץ‪ ,‬ואראך לדוגמא ‪ ,‬שמני אלסים מז״להרבה‪ ,‬מעלה אני טליכם כאלו‬
‫לאדון לסרעה ולכל ביתו! מתורגם לכל עשישם וכדומה‪) ,‬ומפני שהוא משותף‬
‫אנשי‪ ,‬כי לא היה ממונה על צרכי ביתו כי‬
‫בלשון‬
‫דבר מצער היא ‪ ,‬אבל ויצו לאשר על ביתו‬
‫תרגם דהוה ממנא על ביתיה‪ ,‬וכן וינגע ה׳‬
‫את פרעהננעים גדולים ואת ביתו תיתם‬
‫אנשי י ביתו )להוציא‬
‫מ] הדרש אף כותליו וכמו שהובא נרש״י ז״ל ובדפוסים התרשים‬
‫השמיעו( ‪:‬‬
‫ין)יא( ושים‪ ,‬ושויקעורת בוסמיא‪ ,‬בל׳ נודע והוא הפך ממ״ש הראב״ע נזה‪ ,‬ע׳ ביאור‬
‫וישפיע שפוט‪ ,‬שאמר בל׳ עבר כפי‬
‫הניקוד ויש זיע בפ־זח וע״כ שרנם שם‬
‫בלא תימה)כ׳ לשמיה היה ראוי להיות‬
‫בעשיר האחד בא לגור וישפוט שפוט(‪,‬‬
‫וכיה מ ל מ ו ם ׳ שס ‪) :‬ט( זורו ‪ ,‬וכן‬
‫סורו נא אל בית טבדכם )כראשית(‬
‫והוא הםרה מרחוק ט' פי' רש״י שם ‪:‬‬
‫)לב( קטורת בוסמיא ‪ ,‬בל׳ נודע‪ ,‬ולפי‬
‫המם׳ אשר כשבתי למעלה בשם הרמב״ן‬
‫כי לא נמצא בכל הענין הזה לשון בוםמין‬
‫צ״ל בזהקשורתא ‪ ,‬כתרגום וכסה ענן‬
‫הקטורת)ייקרא( וע׳ מ׳ש שם ‪ ,‬ובפרשת‬
‫הנשיאים מלאה קטורת תרגם בוםמיא‬
‫בל׳ המדט להורות כי טל קטורת הקדש‬
‫הנידט ידבר וכמ״ש ברש״י שם ט״ש ‪:‬‬
‫(‬
‫‪P‬‬
‫לחם אבירים‬
‫קרח יו יףן‬
‫בלשון ארמי אל חרמם עצמות ‪ , (1‬אילי‬
‫יש לשרשו גס מל׳ עצמה כלומר אתם‬
‫החאמצחם וע׳ רמב״ן( ‪) :‬יא( בפריע‪,‬‬
‫וכן חרמם סרו מהר ‪ /‬אבל הפעלים‬
‫יבאו בשורש יוח עיין' מחורגמן ‪:‬‬
‫)יל( פלוגחא דקרח ‪ ,‬הוא לשיהענין‬
‫לשין מחלוקת הנמצא הרבה בש״ם ‪,‬‬
‫)וכתרגום עין משפע שלוג רינא( וקרוב‬
‫לפלגי מים ג״כ ע״ר האי תיגרא רמיא‬
‫לבלקא רמיא )ע׳ מה שכתבתי שם(‪:‬‬
‫)כנ( ו ה א געא ‪ ,‬בכמה נוס׳ יעא ‪,‬‬
‫וז׳׳ל האוג״ר ואע״פ שהעתיל ינעי ‪-‬בנו״ן‬
‫היא נוספת כמו ילע תנרע ‪ ,‬וכן מצאתי‬
‫בלשון סורי׳ שרש יעא על יציאת הצמחי׳‬
‫נגזר ננהעברי יצא עכ״ל‪ ,‬ולפענ״ר‬
‫אין זה מוכרח כי מה להארמית אל השרש‬
‫העברי יצא אשר לא נמצאה כלל אצלה‬
‫על היציאה רק לשין נפק ‪ /‬ויותר נראה‬
‫שהוא מלי נצה‪ ,‬והוא מחסרי פ״נ בסורי‪,‬‬
‫ולכן הוצרך המתרגם לתרג‪ 8‬ויוציא פרח‬
‫ואפיק לבצבץ‪ ,‬והוא מלשון לולב‪ ,‬תרגום‬
‫כפות תמרים‪ ,‬כמו קלקל מן קלל ‪,‬‬
‫ערברבין ‪ ,‬מן טרבבין ‪ :‬וכפיח‬
‫ש ג ר ץ ‪ ,‬לשין וכפית הוא מל׳ לכפחא‬
‫לשררך )דניאל ח(‪ ,‬ע׳ מתורגמן והוא לפי‬
‫הענין כמו בלשין חז״ל ‪ /‬נתקש־ו שמים‬
‫בעבים‪ ,‬ובתיוב״ע ועבר ובירושלמי לפי‬
‫המלה ממש וחםיל כת״א ויגמל ואתחםל ‪:‬‬
‫יךן )ח( מטרת אפרשותי‪ ,‬כצ״ל‬
‫י י " )אוג״ר(‪,‬‬
‫אבל מה שכתב עור ‪ /‬וכן להלן כל‬
‫תרומות כל אפרשות‪ ,‬לכל תנופות‪ ,‬לכל‬
‫אמנות‪ ,‬לפענ״ר אין זה מוכרח ו כי מצינו‬
‫בתר׳‬
‫יא‬
‫שמלת גר‬
‫)כ!( הן גוענו‪ ,‬הא מיננא קטלת הרבא‬
‫ירמוז על חרב המעפילים ואח״כ על הנלועיס'‬
‫ערח קרח ואח״כ על המחיס במגפה ולא‬
‫הזכיר הנשרפים בעדח קרח מפני‪.‬כלא מצא‬
‫בלשון הכחונ רק שלשה לשין מיחה גווענו‬
‫אבדנו כולנו וכוי‪ ,‬ועוד כי הנשרפים לא היו‬
‫רק אנשים מצויינים במשפר אבר חעאו‬
‫בנס יוחס ‪:‬‬
‫יףן )א( ת ש א ‪ ,‬א ת עון‪ ,‬תסלחו‪, .•,‬‬
‫ואשר לא‬
‫חירנס בלשין שניק עיין מ״ש נעו״א כלל ג׳‬
‫ציון גי‪) :‬ב( מטה לוי שבטי אביך‪ ,‬בחרנוס‬
‫שבטא דלוי שבעא דאבוך ‪ ,‬כי בעברי לשון‬
‫מנוה על‪.‬בחינת החאחדות ולשון שבע על‬
‫ההתסשנוות אשר יסתעפו משרשים כי מעה‬
‫הוא המקל בלי ענפים יוצאים ‪ ,‬ושבע הוא‬
‫עם הענפים ‪ ,‬ובארמית מטה ששירושו מקל‬
‫מתורגם תוטרא‪ ,‬ואבר הוא מושאל על השבט‬
‫מתורגם שבטא בכ״מ‪ ,‬ע״כ לא היה לו‬
‫להמחרנס לשון לשנות זה מזה‪ :‬וילוו אליך‪,‬‬
‫ויתוספון‪ ,‬וכן ונלוו להלן אף כי תרגום‬
‫הפעם ילוה אישי בלשון תיבור הוא לפי‬
‫הענין כי לא היו ממש תכריס‪ ,‬וכן משמעות‬
‫לשין עליך שלא אמר הכתוב אליך‪ ,‬ובתיונ״ע‬
‫תירגם בזה לשון חיבור‪ ,‬ועל השני ונלוו‬
‫בלשון ויזדמנון והוא מפני מלת מלבר שהוסיף‬
‫בתרגומו שם‪ ,‬וגם שבא בנפעל משמע ליה‬
‫שהוא צווי עליהם שיהיו מזומנים לדבר ‪:‬‬
‫)כ( אני חלקך‪/‬מתנן דיהיית \כו' הוא ע״ס‬
‫המפורש בענין אצל הלויס‪ ,‬כי את כל מעשר‬
‫בני ישראל נתת׳ וגוי י על כן אמרתי להם‬
‫כתוך בני ישראל לא ינחלו נתלה ‪:‬‬
‫)כו( תרוטת ה׳ ‪ ,‬וכן כפסוק כ״ת אפרשותא‬
‫קדם ה'‪ ,‬כ! יאות כלשון הצווי אבל להלן‬
‫)כ״ט( את כל תרומות ה' מכל חלבו‪ ,‬תירגם‬
‫אפרשוחא דה' > כי עיקר הצווי הוא מכל‬
‫תלגו וגו׳‪ ,‬וגס כי אין זה צווי תדש כי‬
‫בתרומה‬
‫׳‬
‫‪,‬‬
‫׳‬
‫‪ (1‬ומוה השיתוף נראה שנתקשי נה רנים גמאמר ר״י שאמר ל ן גמוא לע‪£‬יראה ניר ‪ ,‬וחשנו שסי א‬
‫מלשין עצמות ‪ ,‬והיה קשה להס אין היה נושא עמו עצה המש ‪ ,‬ועיכ אמרו שהוא שן שאינו מנוזא ‪ ,‬עיין ערוך‬
‫ערך גרס ‪ ,‬ונשי תולדות ארס נתונ עיש הגאון מוהרי! מוזאלאזין ששירש לשון ניר נערן אשר ממה שרגילין‬
‫לשרשו ק ‪ ,‬אלא מלשין שעילת הנראה ומן השעווה היה נושא ע‪5‬ס א ח ל ‪ ,‬וגש וס רגזיק וני שעוות הנראה‬
‫לא סגי בלא גשר ‪ ,‬ונראה לעניד ני העיקר שהוא מהשורש השני שהוא לשון גרמא ‪ ,‬ועל עצמו הוא מראה זה‬
‫גרס)כלומר נעוונותי שגרמי( והוא מענוותניתו היה מצדיק עליי אש הלין ‪:‬‬
‫שמלח גד‬
‫‪22‬‬
‫סרח יח י ט לחם אבירים‬
‫בתרומה גדולה הכתוב מדבר כמו שהוא ב‪:‬זי׳ בסר׳ שם המפשט במקום הרבים‪ ,‬כמו‬
‫רש״יז״ל‪ ,‬ולכן לא אמר אפרשיהא לקדם ה׳‪ .‬תלונות בני ישראל בהר׳שלפגינו תורעמת‬
‫וביוב״מ תורעמות‪ ,‬והיא הנכון עכ״ש לא‬
‫מצינו שם במם׳ אחת שיהיה תרעמוות ‪ t‬וכן כי בסוכות הישבתי ארי במטלת או‬
‫במטלות עננין ע' מה שכתבתי שם ‪] ,‬יזה ההפרש בין לשון ולמקוה המים‬
‫קרא ימים שבכמה נוס׳ כנישות)ע' מ״ש שש( כשם המפשט ובין לשין על כל מקוה‬
‫מימיהם )שמות( אשר בכל הנוס׳ כנישת וכן בפי שמיני מעין ובור מקוה מים[ ‪:‬‬
‫פרשת חוקת‬
‫יט )א( זאת חיק ‪ r‬התורה דא יט )נ( ויחנון‪,‬‬
‫׳‬
‫ליה בי״נ ולפי העברי‬
‫היה ראוי ותתנו! וכ״ה‬
‫בתיוב״ע ‪ ,‬והיא מוסב על משה ואהרן‬
‫אשר בפסיק הראשון‪ ,‬אבל לפי תרגומו‬
‫של אונקלוס משמע שמוסב על ישראל‬
‫כמו ויקחו‪ ,‬ובנוס׳ המדוייקים מצאתי‬
‫ותשכון כראוי ‪) :‬יב( ה י א ל ד י ‪ ,‬אין זה‬
‫תרגום לשון חיעוי אבל הוא תרגום לשין‬
‫הזאה‪ ,‬ע״פ המפורש להלן‪ ,‬והזה ואח״כ‬
‫ולא יתחטא‪ ,‬ונראה כ׳ הוא בזה פועל‬
‫יוצא לשלישי שהוא יפעל אשר יזה עליו‬
‫המזה ‪ ,‬ולכן לא תרגמו בקל לפי לשון‬
‫ויתחטאוית‪:‬די‪ ,‬וצ״ע שהשמיט המתרגם‬
‫מלת בו ‪ /‬שמוסב על האפר‪ ,‬ובתיוב״ע ‪,‬‬
‫מקטמא ההוא ולא בלשון מיקטמא ‪,‬‬
‫גזירת‪ ,‬ולהלן פ׳ י׳ לחוקת עולם‬
‫בלשון קיום עיין רש״י ז״ל‪ ,‬ונראה כי‬
‫הסמוך לזמן או לעולם יתרגם בלשון קיום ׳‬
‫)עיין רא״ם(‪) :‬ג( והוציא אותה‪ ,‬לפי‬
‫הפשוט הוא לשון סתמי! המוציא‪ ,‬וכן ושחט‬
‫השוחט ‪ ,‬והעד לפניו ‪ ,‬כמו שהוא בלשון‬
‫ויגד ליעקב‪ ,‬המגיד ׳ )מכלל יופי(‪ ,‬אמנס‬
‫מאשר לא שינו המתרגמים לתיגמם בלשון‬
‫רבים ויפקין עפ׳יי דרכם כמ״ש בעו״א כלל‬
‫ז' עיין שם בציון י״ו‪ ,‬נראה בזה כי מוסב‬
‫על אלעזר או שמלת לפניו נמשך גס על‬
‫ההוצאה ‪ ,‬והוציא ושתט איש אחר לפניו ובא‬
‫בלשון יתיד כי אין שנים שית טיס‪ ,‬וכן נראה‬
‫שאין שנים מוציאין‪ ,‬ועיין תום׳ יומא מ״ג‬
‫ד״ה לרב שכתבו והוצאה ושתיטת לרב וווקא‬
‫באלעזר ‪ ,‬ולפי מ״ש בריש סדר ויתי כי בכל כי הוא תרגום מלת בו‪) :‬יצ( אזדריקו ‪,‬‬
‫דבר הנעשה ע״י שלית ידבר הכתוב על‬
‫המשלח כאלו הוא עושה הדבר בעצמו כי התפעל מל׳ זרק ‪ /‬והל׳ תמירת תי״ו‬
‫כלל גדול הוא שלוחו של אדם כמוחו‪ ,‬נראה התפעל‪ ,‬ובחילוף כרין זשצ״ס ובא בליר‬
‫שגס אלה הפעלים כן ומיסב הפעל על על המים כמו בתרגום וכי יותן מים‪ ,‬ארי‬
‫אלעזר ‪ ,‬ועכ״ז יוכל לצווח להוציא וכן על יתהבון ע׳ מ״ש בזה בספר עוטה אור‪:‬‬
‫השתיטה כמשמעות מלת לפניו‪) :‬סו( וכל )טו( מגופת שיע‪ ,‬הוא לשון ט י ח ‪,‬‬
‫כלי פתוח ‪ ,‬מאן דתסף ‪ /‬וכן תיוב״ע מאן ומקף הוא לשון מביר וסמיכות ‪ ,‬ולשין‬
‫דפחר כמ״ש רש״י ז״ל בכלי חרס הכתוב‬
‫מגופת‬
‫מדבר שאין מטמא מגבו אלא מתוכו ‪:‬‬
‫)י!( ולקחו לטטא התן‪ ,‬תרגם גס על ונתן ויתנון בל״ר ‪ ,‬והוא עפ״י דרכו עיין מ״ש‬
‫לעיל והוא פלא כי בגמרא יומא מ״ג דייקי מזה אי כחיב ולקחו ונתנו ה״א‬
‫מסבי תרי ויהבי תרי ! כתב ולקחו ונחן דאפילו שקלי תרי ויהיב חד ‪ ,‬ואולי בא‬
‫להשמיענו ש!א נאמר נ״כ בהיפך דדייקא הוא‪ ,‬עיין שם כתוש׳ ישנים שהקשו למה לא‬
‫נאמר באמת דדייקא הוא ותיריצס שם‪ ,‬והוא סשיט כי הוא דיר הלמד מלשון כמה‬
‫כתובים‪ ,‬שכן דרך העברי לדבר על הרבים בפעל היתיד כמו שנמצא בכמה לשונות‬
‫בכתוב‬
‫‪t‬‬
‫׳‬
‫שמלת גר‬
‫חקת‬
‫נכחוב אחד מלשון רבים עם לשון יהיר ׳‬
‫‪.‬והתרגום דרכו להשוות הלשון בזה כמו‬
‫שהראיתי כספרי עוטה אור שס ! וכן עשה‬
‫גס בזה וא״כ מלשון הגמרא בזה עוד ראיה‪.‬‬
‫לדברי המתרגש שהוא רק מדרך הלשון ויסה‬
‫עשה ששינה ללשון רבים עס״י דרכו )אבל‬
‫ביש נוסחאות מצאתי הגירסא גם בתרגום‬
‫ויתן בלשון יחיד( ‪ :‬ונותן עליו מים חיים‬
‫אל כלי ‪ /‬ויתטן עלוהי‪ ,‬משמעות לשוט‬
‫כי סירושו טליו ממש )מאפר לא ‪.‬שינה‬
‫לתרגמו טל דיליה‪ ,‬כתרגום ולא השא עליו‬
‫חטא וכמו שפירשו התום' יומא מ״ג דהאי‬
‫עליו ר״ל ג״כ בשבילו(‪ ,‬והוא נגד ההלכה‬
‫שניתן האפר טל המיס ‪ ,‬וכן דקדק הגאון‬
‫מוהרי״ב במיני תרגימא שלו‪ ,‬וע״ש שהאריך‬
‫נזה פפ״י דרכו בקודש לבאר הענין עפ״י‬
‫סוגיית הגמרא‪ ,‬ולענ״ד נראה כי דעתי‬
‫כדעת התום׳ שהוא בשבילו אלא שלא שייך‬
‫לשין על דיליה בזה שפירושו על אשר ליה ‪,‬‬
‫אבל הוא כמו שכתב רש״י ז״ל בס! יי‬
‫בלשון אשר דבר לי ‪ /‬עיין מ״ש שם ובתרגום‬
‫אמרי לי אתי הוא ‪ /‬עלי > ואמר פרעה לבני‬
‫ישראל‪ ,‬על < ומצאתי שכן כתוב בספר‬
‫הכוה״ק וע״ש שכתב ליישב דברי התיס׳‬
‫וכמו שכתבתי להלן ‪ ,‬אמנם הנאין מהרי׳יב‬
‫הנ״ל האריך למפנ־תו לסחיר דבריהתים׳‬
‫האלה ואמר ע״ז בהוא רק גליון מאיו‪:‬‬
‫תלמיד כי הוא נגד סוגיות הגמרא סוטה דף‬
‫ט״ז ונם תמורה דף י״ב דלר״ש האי עליו‬
‫מורה טל שיוכל לתת נס האפר בתחילה ‪,‬‬
‫ולרבנן עליו לערכן > וכאשר תמה על‬
‫דבריהם ג״כ המהרש״א סוטה שס ‪ ,‬והתוי״ט‬
‫בתמורה פ״א ‪ ,‬והנאון ת״צ ‪ /‬ע״ש במנ״ת‬
‫באריכות ‪ ,‬ומ״ש להגיה בדברי רש־י ני א‬
‫דףמ״ג לתת מיס על האפר שצ״ל ב ך‬
‫לתת אסר על המיס כמו ש כתב הוא בעצמו‬
‫באותו סוגיא עצמי בשבת קל״ז‪ ,‬אבל חלילה‬
‫לנו לשלוח יד ולהגיה כמו כן נדברי המתרגם‬
‫כנ״ל ודע כי ע״ס מה שכתב להגיה דנ י‬
‫׳‬
‫(‬
‫ח‬
‫ש ר ה‬
‫ןמ‬
‫הס‬
‫‪f‬‬
‫ר‬
‫יט‬
‫שמלת גר‬
‫יב‬
‫רש״י !״ל ביומא שם צריך להגיה עוד בכמה‬
‫מקומות בדבריו כמו שם ביומא מ״ב דייה‬
‫מילוי מיס לקדוש ‪ ,‬ובזבחיס צ״ג ומנחות‬
‫דף ז' אשר בכל אלה המקומית הוא מיס על‬
‫האפר ‪ ,‬וצ״ל לסי דבריו בהיסך ועל דברי‬
‫המתרגם אמר הגאון כי הוא לסי דברי ר׳‬
‫שמעון בס ‪ (1‬דאמר רצה זה נותן רצה זה‬
‫טחן ‪ ,‬ולשין מכשיר לאו דווקא אלא כי גם‬
‫לכתחילה יכול לתת העפר קורס ז וע״כ הגיח‬
‫אונקלוס הדבר כסי סשיטי של מקרא‪ ,‬אמנם‬
‫יש נדקדק בדברי המתרגם שתרגם מטסר‬
‫ג״כ עפ״י לשון המקרא והלא היה ראוי‬
‫לתרגמו בלשון קטס כתרגום אפר‪ ,‬כי נגמ׳‬
‫אמרו גזה והלא אסר היא אלא שבא לגז״ש‬
‫מסוטה להיות מצוותו לכחתילה עכ״פ העפר‬
‫על המים ‪ ,‬אבל אתר שהתרגום תירגם‬
‫כפשוטו הל״ל להרגם בלשון קטס ‪,‬ועיין‬
‫תום׳ סוטה שם ר״ה שינה עליו הכתוב )ועי‬
‫ספרי ד״א שאס נשתנו מראיו כשר ‪ /‬ונסי'‬
‫זרע אברהם עיש הילקיט וכי טפר הוא‬
‫אלא מלמד שאם וכו׳‪ ,‬ונראה לענ״ד ליישב‬
‫דברי התיסשות מה שהמציאו סברא חדשה‬
‫לפרש לשון עליו בשבילו כי הוא לסי המסקנא‬
‫דנמרא אליבא דת״ק על מה שהקשו בס ‪.‬‬
‫מאי חזית דאמרת סיפא רקרא דווקא ‪ /‬דלמא‬
‫רישא דווקא דכסר קורס למיס לא מצית‬
‫אמרתמהמצינו בכ״ממכשיר למעלה‪ ,‬פי׳‬
‫רש״י כגין בסוטה עפר למעלה שהוא המכשיר‬
‫את המיס לבדוק והוי למעלה דכ״ע מורו‬
‫דמלוה להקדים המיס כדכתינ ומן העפר‬
‫וגו׳ אף כאן מכשיר למעלה ‪ ,‬ופי׳ רש״י‬
‫הלכך בע״כ סיפא דקרא לגופיה ורישא‬
‫לדרשא לערגן‪ ,‬אבל התיס׳ ס״ל למסקנא זו‬
‫דמכשיר למעלה ממש ולא צריך לערבן כלל‪,‬‬
‫כמו גבי סוטה אלא שעליו ר״ל בשביל האפר‬
‫שהוא המכשיר יתן מיס חיים אל כלי‪ ,‬ולא‬
‫צריך עוד לתירוצא קמא ‪ ,‬או שר״ל בשבילו‬
‫כדי למרבן במים הללו ‪.‬אלא שבא ליישב‬
‫סשעות לשון הכחונ אשר נלא דנריהם נאמת‬
‫אין‬
‫‪ (1‬ינ»'» סמהרשיא נפישה שס‪ ,‬אכל נלשון רש׳י ביומא מיג דיס ליןדיש אי אפשר לימי כן ני שס‬
‫‪0‬יי‪ 0‬גלשיגי ימערני גי יהוא הת‪-‬רין דעליו לערנן היא דאתי ונ׳נ מיש מהדשיא שס ני דנרי ישי׳ יש ליי»‬
‫אליבא דריש‪ ,‬היא תמיס למגיד נ• אחר שהוכיר נלשיגי נלי חרש ע׳נ היא בלא על דעתיס דדיש נמסירש להויא‬
‫בספרי ‪ /‬מגיד שעשה בס נל הכליה ננל׳ חרש שהיה בדין ו נ י ' ‪ ,‬ישתם ססרי ריש ‪:‬‬
‫׳‬
‫•‪21‬‬
‫חקת י ט כ לחם אבירים‬
‫שמלח גר‬
‫מגופה שיע הוא חרגום מלח צמיד‪ ,‬וממה‬
‫הוא חרג׳ פחילכפי׳ לש״י ז׳׳ל •‬
‫אין לו ביאור‪ .‬לפי התירוץ דלטרנו‪ ,‬עוד‬
‫נראהלענ״ד לפי דברי התוס׳סוכה ל״( ט״נ‬
‫שכתבו ־אפשר בנותן אתרווייהו קאי על‬
‫יי יי י‬
‫" י י‬
‫י י־‬
‫האנשים על ההנשים ‪,‬‬
‫עמוה כמו ויבאו‬
‫כמו‬
‫הח‬
‫ה ! ה לס‬
‫' 'ייז יייי עליו‬
‫י מה י ס ‪" ? 1‬‬
‫לכרבן הוא מתי‪ ,‬ובזה נראה לי ליישנ ?־•"«‬
‫ה א ן ה ל מס הקשה עיר על מה‬
‫‪S‬״‬
‫אעילהון‪ ,‬בספרים‬
‫כ )יד( ו ל מ א‬
‫מדוייקים‬
‫אייחיחון ‪ ,‬וכחב האיג״ר שכן עיקר כי‬
‫לא יחכן לשון העלאה אל המדבר‪) ,‬אמנם‬
‫ביחזקאל כ״ו ואביאם אל המדבר בחרנו׳‬
‫אעלינין(‪) :‬כא( וסרב אדומאה ‪1‬לא‬
‫ד כ ל י ח ר ש נ מ י ה נ י א ח י ל א ) א מ ר נ כ ל י ה ר ש שבק ‪ ,‬ובי״נ למשבק ע״פלשון הכחיב‬
‫)אוג״ר(‪) :‬כב( חור טורא ‪ ,‬בא חצי השם‬
‫‪,‬‬
‫לא‬
‫הכלים כשירין ץ ‪ ,‬י ץ ׳‪,,‬״א ״ בלשון עברי וחציו בארמיח ‪ ,‬וכן הוא‬
‫ד״ה שכל והוס׳ חולין דף ע׳ ד״ה א ‪ ,‬לדעחחז״ל בשם םםגונא‪ ,‬ששש בגוינין‬
‫וחים׳ סוכה ל״ז ד״ה נפל ‪ ,‬ומלוה לפרוק שלי!( ‪ ,‬ואולי לשון טור הוא כמו צור‬
‫בעברי‬
‫עכ״ל! ועיין מ״ש שם קצת י״ל לפי מה םכ'‬
‫התוי״ם באהלות פיה מכנה ה׳ ד״ה וכלי הרש ‪ ,‬אבל לפי הלימוד מסיטה הדברפשוע‬
‫דכל מה םמצינו ללמוד למדין להיות םוה בזה ובזה ‪ ,‬ודע שנס בתיוב״ט הוסיף בזה למאן‬
‫דסחר כדברי רש״י ז״ל‪ ,‬והנאון העלים עינו ממנו‪ ,‬וזהו בהעירו החום׳ רק על‬
‫דברי רש״י אלה ולא קודם לכן בס ביומא מ״ב שאמר ג״כ בלשונו מיס על האפר ‪ /‬וכן‬
‫בזנהיס ומנחות לא העירו כלל רק כי שם אפשר שהסס אליבא דר״שרצה זה נותן רצה‬
‫זה נותן ‪ /‬וע״כ תפש לשון הפשוע ! אבל בזה שהזכיר בלשונו כלי חרש וע״כ שהוא‬
‫נלמד מסוטה ‪ ,‬ט״כ דקדקו דהל״ל איפכא כמו שנלמד מסוטה שיהיה האסר על המיס ‪,‬‬
‫היוצא לנו מזה כי שסיר יש צפרש דברי המתתם לשון טלוהי מלשון בשבילו כדברי‬
‫התום׳ ולכן לא שינה ג״כ המתתם לתתם טפר בזה בלשון אסר כדי שלא ישנה ממה‬
‫שנאמר בס טה כי ס״ל ג״כ אבר בא ללמוד בג״ש זה מזה כדאמרינן בגמרא או שלבון‬
‫טלוהי הוא כמו טמיה כנ״ל‪:‬‬
‫כ )ב( ולא ה י ה מ י ם ל ע ר ה ‪ ,‬ים נוסחאות ולא הוו בל׳יר טל הנייס ‪ ,‬וכן כל‬
‫לשון ס״מי ‪ ,‬כמו יהי מאורות בתרגום מוסב‬
‫על הנושאים ‪ ,‬וכן וכי ייתן מיס ! וארי יתיהבון ׳ כמו יותני! אשר יבא עליו מיס ‪r‬‬
‫יעלון‪ ,‬וכן מי נדה לא זורק‪ ,‬לא אזדריקו‪ ,‬כמו כן יוקת נא מעט מיס‪ ,‬היה ראוי‬
‫להיות יתנסנין‪ ,‬אבל התרנוס שם יסבון ‪ ,‬על סעל הסתמי‪ ,‬כמ״פ בעו״א כלל ז׳ ציון‬
‫י״ז • כי כן דרכו להרגם גס הסעל בתמי ללשוין רבים ‪) :‬ח('ודברתם אל הסלע ‪ ,‬עם‬
‫כיפא ‪ ,‬לסי טעם שכ׳ בס׳ איי הים ‪ ,‬על כל לשון אל בלשון דבור שמתורגם בלשון עם כי‬
‫בסתם דיבור הבירו טוגה ג״כ ‪ ,‬היה ראוי בזה לכיסא‪ ,‬ואולי אס היה מכה מדבר‬
‫היה הסלט עוגהו ג״כ וכמו שמצינו בגינאי נהרא טס ר׳ סנמס בן יאיר‪,‬ונזה היה קדוש‬
‫ה‪.‬שם נורא מאוד ואולי זה טטס יטן לא האמנתם בי להקדיבני‪ ,‬כי בנתינת מיס‬
‫לבד לא היה הסרש נין שהיה ט"׳ דבור או ט״י הכאה וכבר נתן הצור מיס ט״י הכאה‪:‬‬
‫)יז( מי באד! מי גוב‪ ,‬כתרגום בור בכ״מ ‪ ,‬טי׳ רש"י טיש המדרש מוס ‪,‬‬
‫מי‬
‫ה א ה‬
‫א‬
‫ל‬
‫ה מ י ס‬
‫נ ס י ט ה‬
‫ש‬
‫ע‬
‫י מ צ י ר ע‬
‫מ‬
‫וש‪1‬‬
‫הא‪,‬י‬
‫׳‬
‫על‬
‫א ב ל נ מ‬
‫ע‬
‫ש‬
‫פי‬
‫ק ס א ה‬
‫ר<ו‬
‫‪h‬‬
‫מ‬
‫ט מ‬
‫נ‬
‫ה‬
‫׳‬
‫‪ (1‬אמר ההגס גמנקר כנר נאוניהי שהיא ‪ oa‬ע‪5‬ס פרטי טכיל ‪ ,‬ימהריי כיסיף ביאיר כי כס‬
‫הפדמי של הגר וה כר ‪ ,‬ימלת ככר היא הכללי הגא אחר כפרטי‪ ,‬כדרן ארס העיר ריל העיר ששמה ארס‪,‬‬
‫כספיה כמקיס ‪ ,‬פילס כמדינה ‪ ,‬ולכן תיא כר טירא ‪ * ,‬כ י א דעת המנה ריש ליו נהי מהקרי און נכס ג י ר ‪,‬‬
‫ינעל אריק ציין נטעית הר ההר‪ ,‬מתן מקיס לעמית ילסדש שתי המלוח לכעיס ‪ ,‬יעי ‪p‬׳ נית האיסף לכויש‬
‫ניו הנ׳ל ‪:‬‬
‫ל‬
‫ח ם‬
‫א ב‬
‫ייי‬
‫ם‬
‫חמת כ בא‬
‫יג‬
‫שמלח גר‬
‫מי נורות היה ‪5‬״ל‪ :‬ימין ושמאל ו לימינא‬
‫ולשמאלא‪ ,‬מאשר לא תרגם לציפונא ולדרומא‬
‫כמו בלום‪ ,‬ואם השמאל ואימינה‪ ,‬גראה כי‬
‫אין זה רק משל נעלמא ולא טל הרוחות‬
‫ממש! ועי מ״ש נל׳ ואפנה על ימין או‬
‫על שמאל ראליעזרעבד אברהם‪) :‬כ( בעם‬
‫כבר‪ ,‬בתיל רב ‪ /‬ק״ק שלא חרנם נעם‬
‫סני‪ ,‬ואולי מפני שהמס ל' אדום ארומאה‬
‫ע״ם העם לא רצה לכפול‪) :‬כט( כי נוע‪, .‬‬
‫ארי מית ע׳ לחם והכר לא תרגם נל׳ נגיר‬
‫ככל לשון גוויעה הנאמר במיתת צדיקים‪ ,‬ע׳‬
‫מ״ש בשמלה)בראשית כ״ת חי( ‪•.‬‬
‫בעברי‪ ,‬ומלשון כי מראש צורים אראנו‪,‬‬
‫והוא בארמיח רק שם אל ההר הגדול‬
‫ולא אל ההרים הקטנים שעליהם )יעי‬
‫באור( ‪) ':‬כט( ארי מ י ה א ה ר ן ‪ ,‬ובי״נ‬
‫ד מ י ה ‪ ,‬ועוד נוס׳ אמה הביא האונ״ר‬
‫להא מיה ‪ ,‬והיא המסמא שהזכירה‬
‫רש״י ז ל ‪ ,‬ואמר עליה שהמתרנם כן‬
‫טועה ‪ ,‬רק שהחכם האוג״ר החזיק‬
‫בגירסא זו ‪ ,‬באמרו שרש״י חשב מלח‬
‫דהא לנחינח טעם ע״כ כחב שהמהרג׳‬
‫כן טועה ‪ ,‬ועל דעחו אינו כן‪ ,‬רק‬
‫ר״ל שככר מח כי לא ראו ממש‬
‫אורח‬
‫שמח ‪ ,‬אבל הבינו ככבר מח הואיל כ א )א( דרך האחרים‬
‫מעלליא‪ ,‬כמו ההרים והאי‬
‫שעלה ולא ירד ע״כ דבריו‪ ,‬ולע״ד דברי‬
‫כנים המה מטטם הגמ׳ נוסף כמו‪.‬אפרוח אחמול הזרוע )רבבים‬
‫רש״י ז״ל‬
‫שאמר על דברי ר׳ אבהו‪ ,‬אלחיקרי ונאור(‪) :‬ה( וידבר העם באלהים וכבשה‪,‬‬
‫ויראו אלא ויראו ‪ ,‬כדריש לקיש דאמר ואתרעם טמא ז ונא נל׳ ומלילו )עיין‬
‫באור!(‪) :‬ו( וישלח ה׳ כעם ‪ ,‬וגרי ‪,‬‬
‫ריש לקיש כי משמש ד׳ לשינוח וכו׳‬
‫כמו וכן נהמות משלח נם ‪,‬יאבל הנני משליח‬
‫היה‬
‫דמשמע אי לאו דר׳ אכה! לא‬
‫בך את הערוב מהורנס בלי שליחות ע׳ מ״ש‬
‫צריך לדריש לקיש ‪ ,‬לפרשו בלשון דהא שם ‪ :‬הנחשים השרפים ‪ ,‬ליון קלן יש‬
‫אלא כשאר לשין כי בל׳ ל ר י ‪ ,‬ועול לדקדק אשר לא הירגם ל' כריפה נזה ע״פ‬
‫על דעחי לא יחכן הג״ דהא בשום דרכו בל׳ יקד ‪ /‬יעוד שהיה צרין להיות נל׳‬
‫כנכין ‪ ,‬כי לא מצינו לשון הא שהוא מרע היו‪,‬יא קל‪:‬א ‪ ,‬ולכן נראה בעיני כי‬
‫חרגום לשון הן או הנה טס הביניים לדעת המתרגם אין לשון השרפים כמו‬
‫אוחיוח בנמד״ך ‪ ,‬רק בלשון כגמרא השורפיס ‪ /‬והוא מין ידוע )כמו שהוא נפי׳‬
‫ולא בלשון החרגומים ‪ ,‬כי אצלם לשון רש״י מהמ׳׳ר( אבל הוא הואר על המראה‬
‫שהיה‬
‫הא‪-‬כמו ז ה ‪ ,‬בדבר שאין מבורר המין‬
‫כמו בהא קמיפלני‪ ,‬הא לן והא להו‪ ,‬וריש לקיש שאמר לשין דהא הפס לשון‬
‫הגמרא‪ ,‬אבל מעיקר הלשון רצה בו רק לשון ד׳ ‪ /‬שהוא לשין אשר‪ ,‬וכ״כ רש׳י‬
‫ז״ל בהליא בגיטין ד׳ צ׳ ‪ ,‬שכל לשון דהא הוא ל׳ אבר ‪ ,‬וכ״כ החים׳ ר״ה ג׳ ‪/‬‬
‫ודחי דברי רש״ישם שכחב שהיא לשון אם‪ ,‬וכמי שכהב בזה בנימוקיו ‪ ,‬עוד כ׳‬
‫רש״י ז״ל שם בגיטין כי החרגום בכ׳׳מ על לשין כי הוא א ר י ‪ ,‬כי גם ארי ישמש‬
‫כל הד׳ לשיניה עכ״ל‪ ,‬והרי מצינו בל׳ כי יראה שהביא רש״י ז״ל לדוגמא אל ל׳‬
‫זה כי גוע והרגומו כלשון ארי‪:‬‬
‫כ א )ב( במימרא דה׳ ‪ ,‬ובפסוק ז׳ אחרעמנא קדם ה ׳ ‪ ,‬שינה יזה בין השם‬
‫אלהים‬
‫(׳‬
‫׳‬
‫(‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ז‬
‫‪ (1‬וכן הזיל למוז מזה נל המהרהר אחי דנו כאלו מהרהר אחר השכיגה ולא אמרו נל המוני נרנו‬
‫ני הוינור נכימשהוא לשון הרע לא שייך רק שלא נהגי המיונר נמו יהונר מ ר ס ואהרן נ מ ‪ :‬ה ‪ ,‬ועינ הוצרו‬
‫ל מ מ ס הויניר על ה׳ נלשין הלינה שהיה נלנס על ה׳ ומס משה גצו ‪ ,‬ונא הש‪-‬מיש בניית נמו ויונ נלנן ‪,‬‬
‫ומפני שלא אמר הנתיב וידבר העס אל ה׳ נמו נכל מקיס סרשיי לשון וניר בלשי! הרהיר כי ההרהור‪ .‬כדיבור ומי‬
‫כ « ו ה׳ ישיש ‪•.‬‬
‫דלת‬
‫‪2G‬‬
‫שמלח ג‬
‫י‬
‫חסת‬
‫יו׳‬
‫בא‬
‫לחם אבירים‬
‫לשם הייה ב״ה‪) :‬ח( ויחזי ויחקים ‪,‬‬
‫בל׳ עתיד ובס׳ שאח״ז ומסתכל ומחקים‬
‫בלבין בינוני ‪ (0) :‬ומסחכלבחיויא‬
‫כצ״ל ‪ ,‬ובי״נ לחויא ‪) ,‬וע׳ איג״ר(‪:‬‬
‫)יא( ב מ ג י ז ח ‪ ,‬בזה הוא תרנים לשין‬
‫עיי ‪ ,‬אבל יונתן תרגם על המטברוח‪,‬‬
‫עד מגיזתא)מכלל ייסי( ‪) :‬טי( ושפוך‬
‫נחליא ‪ ,‬הוא העברי מל׳ אשד אשר‬
‫יחירגם בכ״מ בלשון אשד ע׳ עו״א ‪:‬‬
‫דמדברין‪ /‬הוא חרגום לשין נהג בעברי‪:‬‬
‫לקבל ‪ /‬הוא לשין מול‪ ,‬נוכח ‪ ,‬ופה‬
‫היא חרגום מלח לשבח לפי העניןולא‬
‫לפי המלה ‪) :‬יז( שבהו לה ו לפי‬
‫החרגום נראה שהוא לשון עבר פי׳ שהיו‬
‫משבחים לה עלי באר ‪) ,‬וכן הוא לפי‬
‫החיוב״ע הוו מזמרין לה והיא םלקא(‪,‬‬
‫באר חפרוה שרים ‪ ,‬וכן כל השירה ‪,‬‬
‫ויהיה לפ׳׳ז מלת ענו לה כמו מאמר‬
‫מוסגר ואיננו מן השירה ‪ ,‬כי הוא מבנין‬
‫פעל כמו קטל ‪ /‬והצווי עם ‪.‬העבר‬
‫שיוים ‪ ,‬רק שנשתנה נקוד ע׳ פעל‬
‫לשיו״א בקצת טס׳ ‪ /‬מפני הסמיכות‬
‫למלת לה ! ולס׳׳ז יהיה נם מלות ענו לה‬
‫מעני! השירה כמו שירי לה׳‪) :‬כח( ארי‬
‫קידום ‪ /‬מלח קידום נמצא לרוב בחרנו׳‬
‫בפסוק כי אש קדחה באפי ‪ /‬ארי קידום ‪,‬‬
‫וכן נמצא בחרמם ברוח קדים חשבר ‪,‬‬
‫בקידום חקיף כאשא‪ ,‬ונראה כי הוא‬
‫רוח הקדים המצולה לאש כמ״ש רש״י‬
‫•ז״ל׳על לשון שדופוח קדים רוח מזרחית‬
‫שקורין בישא זבפ׳ בשלח רוח קדים עזה‬
‫שהיא עזה שברוחוח היא הרוח שהקב׳׳ה‬
‫נפרע מן הרשעים שנאמר ברוח קדים‬
‫אפיצם יבא קדים רוח ה׳ ‪ ,‬וע׳ עוד‬
‫ברש׳׳י יונה‪ ,‬רוח קלים חרישיח‪ ,‬אמרו‬
‫רבוחינו וכו׳ והיא חמה ביוחר עכ׳׳ל ‪,‬‬
‫ואולי מזה נחל קדומים נחל קישון ‪:‬‬
‫עד‬
‫שהיה מראיתם כמראה הנשרפים וכמו‬
‫אביב קלוי‪ ,‬והוא מראה )נרוין( והוא כעין‬
‫נחושת קלל‪ ,‬ועי מ״ש נוה בעו״א כלל ב׳‬
‫ציון כ״ר ‪ /‬בל׳ עשה לך שרף שלא הוסיף‬
‫המהרנס שס לשון הויא ‪ ,‬ותרנסקליא שהוא‬
‫התואר לבר‪ ,‬ומהשם שרף לבר הוא שהבין‬
‫משה לעשותו של נחושת קלל מכני שווי‬
‫ההוראות ‪) :‬יד( על כן ייאמר! ע״כ *תאמר‬
‫בספרא קרבין דעביר ה׳ לפי ההמום‬
‫נראה כי מלת בספר איננו נמשך אל מלחמות‬
‫ה׳ אלא שר״ל בספר התורה‪ ,‬וכן הוא‬
‫ביוב״ע ‪ ,‬נספר אורייתא‪ ,‬אבל הוא המשיך‬
‫נס כן אל ל׳ מלחמות ה׳ ותרגם והמן‬
‫כתיבין קרניא דה׳‪ ,‬אבל בתרגום ירושלמי‬
‫נראה שנמשך לדעת אונקלום שאמר קרביא‬
‫נםיא וגבורתא דעניד ה' וכו׳ ר״ל שזהו אשר‬
‫יאמרשם‪) :‬כנו( גחן בניו פליטים תר׳‬
‫צירין בל״ר ‪ ,‬מל׳ ויבא הפליט ומל׳ וציר‬
‫בגוים שולח ‪ ,‬כי כן היה המנהנ בין מלכי‬
‫קדם לשלוח בניהם לערבון למלכים אשר‬
‫ימשלו עליהם‪ ,‬ולי מסר בטהי בל׳׳י היה‬
‫ראוי בל״ר לפי ל׳ המתרג׳בתחילת הפסיקי׳‬
‫לנון וט׳‪ ,‬וכן הוא בתרגום הירוש׳ ן ואולי‬
‫היא מליצה על כמוש וע׳ רש״י ז״ל ‪:‬‬
‫)ל( וגרם וגו׳‪ ,‬עיין רש״י ז״ל והוא נגד‬
‫הניקור כמו שכ׳ הרשב״ם ואלו היה שם לו‬
‫לנקוד ונירם ו׳ חטוף! ובמכלל יופי כתב‬
‫בשם י״מ ג״כ הסי׳ הזה‪ ,‬וסיים וכן תימס‬
‫אונקלוס ומלכו פסקת‪ ,‬ומשם תראה כי‬
‫נוסחתו היה מהנים' שלנו‪ ,‬והטנין אחד ‪:‬‬
‫)לד( אל תירא אותו ‪ ,‬ט׳ רש״י ז״ל‬
‫והמתרגם יתרגם גס בזה עפ״י הסשוט ביחס‬
‫שממנו‪ ,‬וט״ע מ״שבס׳ עו״אכללו׳ ציון‬
‫י״א‪) :‬לד( אשר יושב בחשבון‪ ,‬שיעורו‬
‫אשר היה יישב‪ ,‬וכן ראוי להיות בתרגומו‬
‫דהויה‪ /‬אף שכתבתי כמה פעמים ‪,‬כי מדרך‬
‫המתרגם להשמיט פעל העזר בספור (‬
‫ויציג לפנינו הספור כאשר הוא בהווה ו אנל‬
‫בזת ע״כ שהוא במקום עבר ‪ ,‬כי בטת‬
‫המאמר לא היה טור יושב ואין זה כמו ויך‬
‫את האמורי היושב בחצצון תמר ‪ ,‬כי בזה‬
‫אמר בתחילה ויורש את האמורי ‪ /‬וכן הוא‬
‫יפיוב״ע שם דיתיב ‪ /‬ובזה דהוי יתיב‪ ,‬וע׳ מה שכתבתי בריש פ׳ ־ מקן‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪6‬‬
‫ויש בפי בשלח‬
‫בל׳‬
‫ל ח ם‬
‫א ב י ר‬
‫ימ‬
‫חקת כ א כב‬
‫שמלת גר‬
‫וף‬
‫)ל( עדמידבא‪ ,‬ובי״נ על מידבא והוא בל׳ יושבי פלשתים יושט כנען שתרגם‬
‫דהוו יתבין‪) :‬לה( ער בלתי השאיר לו‬
‫מכון )אוג״ר(‪:‬‬
‫שריר‪ ,‬עד דלא אשתאר‪ ,‬כמו השאי‬
‫ובתרגום יוגתן בן עוזיאל ולא ש;ירו כמו‪ ,‬השאירו ‪:‬‬
‫פרשת‬
‫‪j‬ב ל? ^ס‬
‫כב )ג( ורחיל מואבאד‪ ,‬ועקת כב)א( לאטורי‪ ,‬בכל הטס׳ לאמורא! ‪r‬‬
‫לטואבאה‪ ,‬כצ״לובי״נגם‬
‫ולא לתמוראה‪ ,‬ג י‬
‫בראשון למואבאם והוא טעות‪ ,‬וע׳ מה מוסב על שני מלכי האמורי סיחין ועוג כי‬
‫שכתבחי בל׳ ויקוצו מפני בני ישראל גס עוג לאמורי יחשב‪ ,‬ועי רשיי ז"‬
‫)ו( נכה בו ‪ /‬לאגחא ביה קרבא‪ ,‬לסי‬
‫)שמות א(‪ ,‬ובת־וב״ע ולחילו מואבאי התרגום לשין נכה נראה כפי הד״א שברש״י‬
‫ואתיעקו וכו׳ מואבאי בח״הון ‪ ,‬וכן ז״ל‪ ,‬ונ^״פי המפורש להלן להלחם בו וגרשתיו‬
‫בל׳ ויקוצו מפני בני ישראלי‪ ,‬כמו קצתי ואלו היה ל׳ הכאה היה ראוי בלשון נכה‬
‫בחיי‪):‬ד(לפתור ארס רעל פרת‪ ,‬הוסיף אותו! ובתיונ״ע בפירוש לאזעיריה ‪:‬‬
‫מלת ארם עפ״י המפורש )דברים כג( ‪) :‬ח( ליגו הה הלילה‪ ,‬ביתו הנאבליליא ‪,‬‬
‫)ו( די תברך מכרך ‪ ,‬כצ״ל ובי״נ לפי מלת הלילה בעברי היה ראד ליליא‬
‫תתברך והיא טעות ‪) :‬יג( ארי לית הדין ‪ ,‬אבל מקוצר ל׳ העברי שלא אמר‬
‫רעווא קדם ה׳ למשבקי ‪ ,‬ובי״נ ארי הלילה הזה כדרך הלשון בכ״מ קיצר גס הוא‬
‫רפויא קדם ה׳ ללא למשבק־‪ ,‬וכ׳ האונ״ר לשונו ותרגמו כמו בהלילה‪) :‬יג( להלוך‬
‫כי הוא עיקר ‪ ,‬כי הראשון נר‪15‬ה שיש עמכם ‪ ,‬למיזל עפכון! ובפסוק השני הלוך‬
‫עמנו למיתי עמנא‪ ,‬ההפרש נין הלשונות כבר‬
‫במשמעו שינוי מרצון לרצון‪) :‬כ( ואתא‬
‫הזכרתי כלי הכתוכ )בראשית כ״ד הי( איל‬
‫מימר מן קדם ה׳ לבלעם‪ ,‬כ׳יהבכל‬
‫נזה הוא יותר מנואר‪ ,‬כי הראשץ בא‬
‫מום׳ בזה אף כ׳ למעלה פסיק ט׳ בכל נשימוש הלמ״ר להליך א־ננו על עיקר‬
‫הספרים לוש בלעם ‪ /‬ולא ירעתי למה ההליכה שהיא הביאה אל מקום החסן ‪,‬‬
‫שיני המרסיס־ם זה מזה ‪ ,‬ובתיוב״ע אבל השני שבא המקור לבדו הוא עיקר‬
‫בשניהם לבלעם ‪ ,‬וכן נראה יותר נאות הביאה כי הס לא רצו לומר לנלק כי מאןרק‬
‫עללשוןמימר‪ ,‬אף כי בכל לשין ביאה להליך עמהסאלאעם שרים נדוליסמהש ‪,‬‬
‫יבא בהרגו' לשון לוש כי הוא רק לקרבת ואולי מזה הוא שדרכו רז״ל שרוחו נכוה ולא‬
‫מקומי ע׳ מ״ש בלשי! כי ארד אל בגי מליעמכס לבד‪ ,‬ומיושב בזה יךשי' הרא״ס‬
‫)בראש ת( ‪) :‬כה( ואדתקית ‪ /‬ואחר כך כי הלא נס הקי״ה אמר בל׳ לא תלך עמהם‬
‫ודחיקת ‪ ,‬כי הראשון הוא נפעל והשני וע׳ מה שתיין שם ]וכעין זה פרשתי‬
‫פעל )אונ״ר( ‪) :‬נ( אליפנא כצ״ל‪ ,‬הדקדוק בל׳ עוב ללכת אל בית אבל מלכת‬
‫אל בית משתה שלא אמר עוב לכת או גס‬
‫נגזר מן אליפא אנא)האונ״ר(‪) :‬מ( ונכס‬
‫בסיף מללכת‪ .‬כי ר״ל אף ההליכה לגרה‬
‫כצ״ל‪ :‬ושלח לבלעם ובי״נ‪ ,‬ישדרוכ״ה אל בית האבל עוב מהעיקר שהיא הניאה‬
‫ביוב׳׳ע‪ /‬ועמ״ש בזה האונ״ר והמעמ״ר‪ :‬אל בית המשהה באשר הוא סוף כל האדם ‪,‬‬
‫ואזיל‬
‫והתי יתן תיכף אל לבו בעת הליכה נישא״כ‬
‫בבית המשתה עיקר המצות נביאו לשיייח‬
‫חתן וכלה ואז יקיים מצות ה׳ ‪ ,‬ואם לא זאת מה והעושה[‪) :‬ל!( האםנם לא איכל ‪,‬‬
‫הבקושעא הוויה אמר‪ ,‬האריך המתרגם בזה לפרש התימא ע״פ דרכו‪ ,‬ואילי ירמז‬
‫במלה‬
‫שמלח גר‬
‫‪28‬‬
‫בללן כ ב כג לחם אבירים‬
‫המלח הוויח חמר על מה שאמרו לו השלוחים כג )צ( זאזל יחידי ׳ ע' רש״י ומ״ש‬
‫הראשונים בשמו אס ימן לי בלק וכו׳ ‪:‬‬
‫)מ( בק־ וצאן‪ ,‬תורין ועאן מיעוע חורין‬
‫ש־‪.‬יס‪ ,‬וכן ע א ן ‪ ,‬ואס היה ל׳ בקר שם‬
‫המין לב־ הי׳ מתורגם תורי ‪. ,‬עיין מה‬
‫שכתבתי בלשון מן הבקר )ויקרא א׳ בצחס(‪.‬‬
‫ומזה אני מתפלא בל׳ רש״י ז״ל שכתב ע״ש‬
‫המ״ר בקר וצאן דבר מועעבקראתד בלבד‬
‫מנ״ל הא ‪ ,‬אבל לפי הלשון במדרש בקד וצאן •‬
‫דבר מועע אחת משמע לי שמלת אחת אינה‬
‫לכמות המספר אבל הוא כלי ודבוריה יושבת‬
‫תתת תומר אחר ר״ל איזה שהוא כלומר )אוג״ר(‪) :‬י^דעדקיא‪ ,‬כתרגום דק‬
‫שלא בחר להיות רך ועוב כענין הנאמר מחוםפם ‪ ,‬אבל עד אשר דק ת ־גם דקיק‬
‫כאברהם! וכ״מ בתומש גדול ד״א שהשמיע שהוא פעל‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ומלת דעדקיא ‪ /‬נלע״ד‬
‫מרש״י ל' בקר אחד רק הסתפקו כל׳ דבר כי צריך להיות במסגרת )דעדקיא( דבית‬
‫מועע‪:,‬‬
‫יעקב‪ ,‬וכן מלת דאמור עליהין יםגון‬
‫לוע‬
‫איתא‬
‫וכו׳‪,‬‬
‫כ ‪) 3‬ז( לבה ארה לי‬
‫כעפרא דארעא‪ ,‬כי הוא שגי פירושים‬
‫• _ לי ואיתא‬
‫תריך לי‪ ,‬כל לשון הליכת אשר יביא בעברית על לשין הכתוב ‪) /‬יעי מזיח שגתקשה‬
‫לזריזות בעלמא ‪ ,‬והוא בלא יחס שאליו כגון בדברי המתרגם(‪ :‬עפר יעקב והגה חסר‬
‫זה וכן לכה ואשלחך אל פרעה‪ ,‬לכו ונמכרנו בלי'המתרגם תרגום מלת ומספר‪ ,‬והי״ל‬
‫לישמעאלים ‪ ,‬וכדומה ‪ ,‬יבא בארמית בשרש לתרגמו או מנין חרא מארבע משריתא‪,‬‬
‫אתא והוא תרגים לשין ביאת בעברי‪ ,‬וכמו וכמו שהוא בתיוב״ע לפי תרגומו בזה‬
‫שנמצא בעברי בלשון הליכה שבא בלשון אלי מלת וסכום ‪ ,‬אבל גראה כי על דעת‬
‫ביתם אל עצמו והוא לשו; ביאה ותרגומו ג״כ אונקלום הוא כמו ולספור‪ ,‬כמו שיורה‬
‫בלשון אתא לוותי ‪ ,‬ומזה הוא נס להלן לך עליו מלת את‪ ,‬וכן הוא במכלל יוסי ע״ש‪,‬‬
‫נא אחי אל מקים אחר איתא בען ‪ ,‬כי שהוא כמו ולמסע חת המחנות ‪ ,‬ולכן‬
‫בלשון אתי יותר נאות בלשו; ביאת אף שהוא הסתפק אונקלוס במלה לממני הראשון‬
‫ביתם אל המקום וכן בלשין לכה נא אקחך‬
‫שיהיה מושך נם נזה‪ ,‬שהוא או למימני‬
‫להלן פנ״ז שהוא כמו לך נא אתי‪ ,‬ולכן‬
‫יצדק בזה כפל הלשון אימא ואיהא כמו חרא‪) :‬יב( דישווי‪ ,‬וכמו כן למעלה כיב‬
‫ל״ח‬
‫בעברים לכה ולכה ‪ ,‬והוסיף מלת לי אחר‬
‫לשון זועמז אף שאיגנו בכתוב‪ ,‬כי לי הראשון מושך עצמו לזה ג״כ ‪ ,‬וכן הוסיף‬
‫הפסיק ש את״ז כינוי הנסתר ללשין אקכ וללשון אזעוס זעם ‪ ,‬ותרגמו אלועיה אתרכיה‬
‫תרכיה בכנויס מלשון קבה‪ ,‬אשר על דעתו הוא כמו‪.‬קבה אותו )עיין ביאור(‪ ,‬כאשר‬
‫תרגם דלא 'לעיה ‪ ,‬כמו ומותה יאמר שהת״א במקום וא״ו כמו שתירגם גס שם‬
‫וצמשרוהי ‪) :‬ע( ובנוים לא יתחשב ‪ i‬לא יתדוגון גמירא ‪ ,‬כעעס ואס לאאדעה‪,‬‬
‫ובתרגומו שס אעביד עמהון גמירא והוא כעגין אשרי ארס אשר לא יחשוב ה׳ לועון!י‬
‫כי ברחמי הש״י הוא גושא עון‪ ,‬וכובש עווגו כביכול כאלו לא יראה ולא ידע ‪ /‬ובהיפך‬
‫יתואר בלשון אדעה! וכן בזה יתחשב‪) :‬י( מות ישרים ‪ ,‬מותא דקשיעוהי ‪ ,‬כמו‬
‫ישריו וכמו שפירש רש״י ז״ל ישרים שבהם‪ ,‬ואין ר״ל דווקא ישרים שבהם אלא הכוונת‬
‫כמו ישרים שכמוהם ‪ /‬כי מלת כמוהו הנאמר את״כ מוסב גס על זה כמו מות‬
‫ישרים כמוהו‪) :‬יא( והגח ברכת ברך! והא ברכא מברכת להין הוסיף תיבת להון‬
‫לקוצר‬
‫׳‬
‫בהפרש הלשון‬
‫בין זה ללשון בלמודי בחרטם כי במקלי‬
‫עברתי)בראשית( ‪) :‬ד( וערע מימר מן‬
‫קדם ה׳ לבלעם‪ ,‬כמו לעיל בלשון ואחא‬
‫אבל בחיוב״ע בזה‪ ,‬וכןבלשון ויקר להלן‬
‫מ״ז בבלעם בבי״ש ‪) ,‬וע׳ שמלה( ‪,‬‬
‫כרוב לשון פגיעה שיבא בשימוש הב׳‬
‫והלא לשון ארע תרגום פגיעה בכ״מ ‪:‬‬
‫)ע( ובעממיא‪ ,‬ובי״ג בכיין! וכעממיא‬
‫‪,‬‬
‫‪t‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫;‬
‫שמ‬
‫לי*‬
‫ג ר‬
‫ב ל ק כג‬
‫לקוצר ל׳ המקרא! והיכ ראוי בל׳ יתהו!‪,‬‬
‫ככל ל' ברכה שבא ביחס הפעל ועי תוספת‬
‫ברכויד׳מה ד״ה נברך שכתבו בשם רב עמרם‬
‫שלא מצעו ל׳ ברכה בלמ״ד‪ ,‬ועמ״ש בעו״א‬
‫כלל ו׳ ציון ב׳‪ ,‬ובהערה שסי‪) :‬סו( התיצב‬
‫כה ואנכי אקרה כ ה ‪ ,‬הראשון מתורגם‬
‫הכא כטעם בזה פה אבל השני מתורגם‬
‫עד כה כי הוא ברתוק מעע מן המקום‬
‫ההוא‪ ,‬וכמו שבו נא בזה עס התמור ואני‬
‫והנער נלכה עד כה‪ ,‬ולכן תירגם ל׳ אקרה‬
‫בזה נתמעי י כמו שס נלכה אבל בתיוב״ע‬
‫שתרנמו בלי אתארעי בא נם השני בל׳ הכ׳‬
‫והעעס לפי דעתו כמו וגס אנכי אקרה כה‬
‫במקום הזה׳ והכלל כי ל׳כא לבד הוא הוראת‬
‫מקום בלתי נודע ‪ /‬וכמו בתרגום גדר מזה‬
‫וגדר מזה ‪ /‬אבל הכא הוא מורה באצבע על‬
‫המקום שעומד בו‪ ,‬ובל׳ תז״ל לא נמצא ל׳‬
‫כא בלא הה״א אף אם יבא בשמוש המ״ם‬
‫יאמרו מסכא ! וע״ד זה יאמרו התם במקום‬
‫תמן שבתרגומים ‪) :‬עז( ויקר אלהים אל‬
‫בלעם ‪ ,‬וערע מימר מן קדם ה׳ לבלעם‪,‬‬
‫בתיוב״ע בשמיש הנ' בבלעם <כן ראיתי‬
‫בתומש דפוס ויין תקנ״ר גם באונקלוס בזה‪,‬‬
‫אף ני למעלה הוא‪.‬נשמוש הלמ״ד לבלעם ‪,‬‬
‫ונעקר הלשון ראוי על דעתי להיות נשניהס‬
‫נשימוש הנ׳ כי נן יאות יותר אל לשון‬
‫מרע ‪ ,‬שהוא ל׳ סגיעה בענרית שינא ננ״מ‬
‫נשימוש ה נ ׳ ‪ ,‬ואשר לא תרגם אונקלוש‬
‫בזה נלשון אתגלי נתרגום אלהי הענריס‬
‫נקרה עלינו )שמות( הוא מפני שלא אמר‬
‫נזה נל׳ על‪ ,‬קאית על התגלות אלהיס כמו‬
‫שהוא שס‪ ,‬וההפרש ני שס היה ענין‬
‫ההתגלות נמקרה נמור נלי שוס הכנה לישאל‬
‫עליהם ההתגלות משא״ב ננלעס ני הי׳‬
‫צריך להתבודדו' והכנה וזהו ל׳ ערע שבתרגום‬
‫שהוא ל׳ סגיעה נשנים הסונעיס זה כזה‪,‬‬
‫וכן מתורגם בזה בהוספות ל' מימר מן קדם‬
‫ה׳ משא״ב שם היה התגלות רות ה׳ עליהם‬
‫ממרום כבודו ית׳ שמו‪ ,‬ועוד נראה כי על‬
‫דעת המתרגמים הוא המאמר שאחריו ׳ וישם‬
‫דבר בפיו וזהו ויקר אלהיס עס״י תרגומו‬
‫מימר < וע״כ יצדק בזה שימוש הבית ע״פ‬
‫הפשוע כי היה המימר בבלעם ממש ! ולכן‬
‫׳‬
‫שמלת גר‬
‫טף‬
‫יצדק בלי ויקר הראשון לבלעם בשימוש‬
‫הלמ"ד ובי״נ שם לוות כאוכקלוס כי שם‬
‫הפסיק בין ל' ויקר ובין ל' וישם בדבור‬
‫בלעם‪ ,‬ויאמר אליו את שבעת המזבחות‬
‫ערכתי ומזה נראה כי הוא עמן בפ״ע ‪,‬‬
‫וראיתי לפלא בתנחומא ‪ ,‬ויקר אלהים ‪,‬‬
‫אמר לו מה אתה עושה ויאמר אליו את שבעת‬
‫וכו׳‪) :‬ית( האזינה עדי ‪ ,‬אצית למימרי‪,‬‬
‫י״מ עדי ל׳ דבור וי״מ כמו עריך כל בשר‬
‫יבואו ל' אליך וע׳ באור‪ ,‬ומתרנומו של‬
‫אונקלוסאין הכרע‪ ,‬כינס לפי׳ השני צא‬
‫יתכן לתרגמו רק בלי למימר*‪ ,‬אבל ביוי״ע‬
‫בזה אצית מילי והוא על דעתי כפיי הראשון‪:‬‬
‫)יע(‪.‬לא איש אל ויכזב‪ ,‬התרגום בזה‬
‫האריך במליצתו והיה די בדרך קצרה ו לא‬
‫כמילי בני אנשא דאמרין ומכדבין מימר‬
‫אלהא וכי' אלא שבא המתרגם לחלק המאמר‬
‫הזה לב׳ עניניס הא׳ לא איש אל ר״ל‬
‫שאינו בגדר איש כלל‪ ,‬ועוד שיכזב ‪ ,‬ועד״ז‬
‫תרנס אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד‪,‬‬
‫דלית קדמוהי למים•‪ :‬אפין כו׳‪ :‬ההוא אסר‬
‫וכוי‪ ,‬דהוא אמר וכו׳ וכל מימריה מתקיים ו‬
‫הסיב התמיה אל המכוון ע״ס לרכז בקודש‬
‫כמו שהראת׳ בעו״א כייל ח ׳ ‪) :‬כא(‪,‬לא‬
‫הביט וכוי ׳ אםתכלית לית סלחי כוי ‪ ,‬על‬
‫דעת המתרנס הוא כמו לא נראה ובא הפעל‬
‫בעבר לומר אף כי הביע לראות עכ״ז לא‬
‫ראה מפני שלא נמצא בהס ‪ ,‬וע״ד זה תרגם‬
‫ג״כ בס׳ וישב אין שר בית הסוהר רואה את‬
‫כל מאומה ע׳ מה שכתבתי שם ‪ :‬ושכיגת‬
‫מלבחון‪ ,‬ע׳ רש״י ז״ל כי לדעת המתרגם‬
‫ל׳ ותרועת מלי תיבה וריעות‪):‬כב( כתועפית‬
‫ראם ! תוקפא ורומא דיליה משמעות לשוני‬
‫פשוע על הרוס והחוזק שהכל שלו אבל‬
‫בפי׳ רש״י בא בכ׳ הדמיון כתוקף חס‬
‫וגובה שלו ׳ ולפ״ז יש לגרוס גס בתרגום‬
‫כתוקפא ורומא דיליה ויהיה מושב על לפון‬
‫אל מוציאם ממצרים כתקוף וכוי סי׳ כידו‬
‫החזקה והרוממה ׳ אבל בכל הספרים שלנו‬
‫וכן ביוב״ע בלא כ' הדמיון‪ ,‬וכ״ה בפירוש‬
‫בתר׳ ירושלמי ההוא ענין בס״ע ז שתירגם‬
‫תושבתתא וגבורתא דידיה היא ‪) :‬כת( ראש‬
‫הפעור‪ .‬ריש רמתא ‪ ,‬כמו ראש הפסגה ‪/‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪30‬‬
‫שמלח גר‬
‫בללן כג כך* לחם אננירים‬
‫כי אלהיהס על ההרים ולא ההרים אלהיהם‪ :‬ל״ח ‪ /‬ובהיוב״ע שם דיזמין ‪ /‬וגזה‬
‫דישווי ‪ ,‬ונראה כי על דעהו בזה הוא‬
‫כף )א( מה טובו אהליך יעקב ביניני או עבר ‪ /‬וא״כ ראוי להיוה בשני‬
‫וגו׳ משכנותיך ישראל‪ .‬מלוה די שווי ‪ /‬וכ״מ בי״נ‪) :‬כ( ואברבינון‬
‫מה טבא ארעך ‪ ,‬מאור גפלאתי מה ראה לישראל ולא אחיב ברבחי מ נ ה ו ן ‪,‬‬
‫המתרנס לנעות נון הפשע שהוא ל' אוהלים בל״ר‪ ,‬וכן נכין )האינ׳׳ר(‪) :‬כא( ליח‬
‫ממש וכ״ה לסי תז״ל גס כן בראה שאין פלחן גילולין ואף ל א עובדי לאות‬
‫פתחיהן מכוונים‪ ,‬ולפי התרגום נראה שקר ‪ ,‬וכן נכון ‪ ,‬כי און ועמל שמוה‬
‫שמדיר בשבח ארץ ישראל ומה ראה על ככה הפעולה לא הפעול‪ ,‬ובספרים פלחי‬
‫עד שראיתי כי הוא על סי דרכו ללמוד ועבדי)לשון האוג׳יר( • אמנם בה־וב״ע‬
‫מן המפורש במקום אתר! והוא הנאמר הוא כנים׳ רוב הםפרים ושם אי אפשר‬
‫בירמיה למ״ז הנני שב שיות אהלי יעקב להגיה כי אמר ולאמהקימין עבדי לאוה‬
‫ומשכנותיו ארסם‪ ,‬ומזה ראה כי ל׳ אוהל‬
‫ומשכן אינו דווקא על אוהלים ממש כדרך שקר ‪) :‬כג( ארי לא ג ח ש י א ‪ ,‬הנו״!‬
‫ושם והיה אדירו ממנו בפהח ברוב הספרים והוא שם ההואר‬
‫השרוים במדבר‬
‫ומושלו מקרבו יצת וזהו תרגומו ממש בלשון כלומר המנחשים ואם הפרשהו שם דבר‬
‫יזל מיס מדליו‪ ,‬כי על דעתו שני הנבואות לא הצדק בדברך לא צבן ‪ ,‬וכן ולא קםם‬
‫קרובים בסינון על העתי־‪ :‬כגגות ‪/‬נלי גהר ו קםמיא בפחח הקי״ף והםמ״ך כלומר‬
‫כגינת שקיא דעל סרת‪ ,‬הרגם ככל ל׳ נהר הקוסמים כל׳ האוג״ר בשם כמה נום׳ ‪,‬‬
‫כשספרת עס״י דרכו גס כי בזה הוא משל ובשם ם׳ יא״ר‪ ,‬וכ״ה ביוב״ע ע״פ דינו‬
‫בעלמא ורצה להפריש בין ל׳ נחל ללי נהר ‪:‬‬
‫נעורי נחש ין וכו׳ ‪:‬‬
‫)ח( ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ ‪ ,‬עיין‬
‫רש״י ז״ל ננה שביאר דברי המתרגם ‪ ,‬אמנם כף )א( ו ל א ה ל ך כ ז מ ן ‪ ,‬ב ז מ ן ‪,‬‬
‫מאשר ןלא אמר בלשונו וארעתהון יסלגין‬
‫אלהין לקדמות נחשין‪ ,‬מלח‬
‫כמו שהוא בתרגום ירושלמי ‪ ,‬נראה שעל אלהין אין לה ביאור‪ ,‬ובתרגום יוב״ע ‪,‬‬
‫דעתו‬
‫וכן בירושלמי הוא בלא מלח אלהין ‪,‬‬
‫והטעם לפי נוסח׳ הזאה שלא הלך רק אחר הנחשים לבד‪ ,‬ואולי צ״ל בהיפך‬
‫אלהין שווי למדברא בלא ואייו‪ ,‬ויש עורי נוםחבחרגום כמו שהביא ^מב״ןז״ל ‪,‬‬
‫וז״ל רש״י כחי כחרגומו כי היה הרב מחרגם בו ושווי למרברא דעבדו ביה בני‬
‫ישראל עילא אנפוהי‪ ,‬ואין כן בנוסחו׳ מ־וקדקוח בחרמי של אונקלום עכ״ל ‪,‬‬
‫וביינ לעילא דעבדן ישראל במדברא‪ ,‬ועוד נוסח לקבל טבלא ונו׳ )ע׳ אוהב‬
‫גר(‪ :‬בדיה ב ע ו ר ‪ ,‬ובי׳׳נ בר בעור דוגמח בנו צפור‪ ,‬בר צסיר‪ ,‬והראשון‬
‫גראהטעוח ט בעברי ה ו א נוסף‪ ,‬ועלדעחי היה גראה להוסיף בו שימוש הד׳‬
‫ברי׳ רבעור ‪ ,‬עייר הארמי ‪ ,‬אחוח לבן אחהיה דלכן‪ ,‬וכדומה‪ ,‬ומדרך העברי‬
‫במליצה להשתמש בדרך לשין ארמית‪) :‬ד( אימר ד ש מ י ע מ י מ ר ‪ ,‬לשין אימר‬
‫הוא על אמירה פרמית *( ולשון מימר הוא שם מסשמ כולל כמו שמצאנו לרוב‬
‫בתרגום‬
‫‪ (1‬ופן לשון נאים געגויש נישל רק על ויניר האמת ינן נל ל' נבואה‪ ,‬ימיה גנגואש שקר על ‪5‬ו‬
‫ההתומוש ‪ ,‬ומאמו נאום ‪ ,‬ומזה נאום סשע לרשע נאלו התאמת אצלם שבוש ועשו ‪) ,‬ע׳ מעמיר שהקשה‬
‫מזה על המבאר( יבחין יראה ‪ ,‬נ׳ בכל קייס ו נ ר אשר ימתים איש אש שמי‪ ,‬לאשר ולקיים ינא על המתים‬
‫גל׳ נאים‪ ,‬משאיכ גמכשגי שלום ומשחיר‪ ,‬יהוימיס להם ׳שלמי ונריהס ונרי ובוימה ולא גל׳ נאים •‬
‫לתם אבירים‬
‫בלק כ ד כף‪,‬‬
‫בתרגום בשם מימרא לה׳ ‪ /‬והתרגום‬
‫ירושלמי בזה ממלל ‪ /‬והנה לשון אימר‬
‫עם לשין מי מר הוא כמו מלול תרגום לא‬
‫איש לגריס)שמות( נגל לשון מכולל תרנו'‬
‫כבל פה יקיר ממלל‪) :‬ט(ליח דיקיימיני׳‬
‫ובי״נ לית מלכו לחזעזעיניה כחבירו בפ׳‬
‫ויחי ‪ /‬וכתב ע״ז החכם האונ״ר שכן עיקר‬
‫וכ״ה גי׳ רוב הספרים ‪ /‬אבל בתרגום‬
‫יוב״ע בשניהם יקימיניה אלא ששינה בל׳‬
‫שם אמר לכל נח ובזה לכל לכרך ‪ ,‬והוא‬
‫משנוי לשון הכתיב שם‪ ,‬כרע רבץ ‪. /‬‬
‫ובזה כרע שכב ‪ ,‬ואולי זה טעם שנוי‬
‫המם׳ בין לשין לתזעזעיניה ששייך על‬
‫לשין רבן‪ ,‬ובין ליקיימיניה על לשון שכב‪:‬‬
‫)י( ושקפינון ‪ /‬בשי״ן מלשון משקין! ובא‬
‫בל״ר על שני היליס ששקפס זה בזה‬
‫ועמ״ש בלשין ויםתר משה פניו)שמות נ ו(‪:‬‬
‫)יג( טבחא או בשתא ‪ ,‬כ״ה בכל הס׳‬
‫והוא תמונת מפריט והיה ראוי סבא או‬
‫בישא‪ ,‬כמו בתרגום הטובה היא אס רעה‬
‫אלא שהמפריט בזה הוא כמו טובי אחת‪,‬‬
‫רעה אחת וראה מ״ש בפי תשא )שמות‬
‫ל״א •״ג(‪) :‬מ( ע ר מ ה אתוראה ישבינך‬
‫ובכמה נוסחאות אחוראה ישבינך ‪ ,‬בנא‬
‫מלת על מה ‪ ,‬ולא ידעתי טעם ללבר‬
‫)אוג״ר(‪) :‬כל( וסיען יצטרתן ‪ ,‬כמו‬
‫שמלת גר‬
‫טז‬
‫דעתו אין לשון יממן מלי מחצה כפיי רש״י‬
‫ז״ל‪ ,‬ואולי על דעתו ימחץ כמו ימח! מלשון‬
‫מהוווהי הרגו׳ קרית חוציח והוא דומה ללשון‬
‫אחווה שיתרגם בכ״מ בלשון אחס‪-‬־א ‪ ,‬ולכן‬
‫תרגם גם בזה יחסגון ‪ :‬ף!( ומחץ פאתי‬
‫מואב ‪ ,‬תרגם רברבי ‪ (1‬ע' ביאור ‪,‬‬
‫וכבר ביארתי כי לשון פאת על דעת המתרג'‬
‫אפשר כמו פחתי בחילוף אחה״ע מלי הפחות‬
‫והסגנים וכמו שהוא בערוך ערך בר פחתי‬
‫ע״ש ‪) :‬כ( ערי אובר ‪ ,‬לעלמא יוב־ ‪ /‬לפי‬
‫התרנוס לשון עד מלשון עולם וכמו לעד‬
‫יאבד ‪) :‬כג( אוי מי יחיהםשומו אל ‪,‬‬
‫כבר כתבתי בעו״א כי בתרגו׳כזה הוא שגי‬
‫פירושים על לשון אל‪ ,‬האחד קודש ‪ ,‬והבי‬
‫מלשון אלה ‪:‬‬
‫כה )ל( קח אח ראשי ה ע ם והוקע‬
‫דברי סתריו׳ כזה מבוארים‬
‫בתיוב״ע וכסי׳ רש״י ן״ל ‪) :‬ה( איש אנשיו‪,‬‬
‫נבר נברוהי‪ ,‬אבר לא תמס אנשוהי‪ ,‬אולי‬
‫בא להוציא את הנשים מן הכלל ‪ ,‬כי לפי‬
‫הנראה מפשעות לשון הכתיב ויחל העם‬
‫לזנות ונוי וישתחוו וכוי ויצמר ישראל לא‬
‫ה יו הנשים נצמדים לבעל פעור ‪) :‬ח( אל‬
‫הקובה ‪ ,‬לקבתה ‪ ,‬אל קבתה‪ ,‬למעהא ‪,‬‬
‫מל׳ והקיבה כסי׳ רש״י ז״ל ‪ ,‬ואף כי על ל׳‬
‫והקיבה יתרנס קיבתא בזה בא להפריד הל׳‬
‫נון אל הקובה הנזכר ‪ ,‬ותרגמו בלי מעיס‬
‫כתרנומו‬
‫ושיירות יצריחו‪ ,‬ולשון םיען הוא כלשון וסיעת מרחמוה׳‪ ,‬תרגום חמוזת מרעהו ‪,‬‬
‫וע׳ רס״י תהלים בל׳ תתנמ מאכל לעם לצ״ם שהביא לברי המתרגם בזה ‪,‬‬
‫וכן ובאו ציים כתים )לב אל יא( ע׳׳ש פי׳ רש״י‪ ,‬וכאן פי׳ רש״י ספינות מרומא‪,‬‬
‫וכי׳נ שצ״ל ברש״י כי כן הוא גם י ברש״י )דניאל שם(‪ ,‬ובכמה מקימות ‪ ,‬ובפי נח ‪,‬‬
‫וכתים וכוי לא תרגם המתרגם כלל כי שם הוא שם עצם פרטי ‪ ,‬משא״כ בזה‬
‫שהוא שם מקים‪ ,‬רק שהמתרגם יתרגם על שם יושבי המקום ‪ /‬ובגמ׳ אמרו‬
‫לבין אספור‪ ,‬וגי׳ הילקיט לגינן אספר ‪ ,‬והוא לשון מלכות ופי׳ רש״י ג״כ שהוא‬
‫שם מקום‪ ,‬והוא על רעתי ראיה למה שכתב המבאר בפ׳ גח על לשון וכיתיס‬
‫שי״א שהוא האי ציפרי אשר לפנים היתה נקראת כיתוניא כי לשין אספור לומה‬
‫ללשון צפורי ‪. :‬וישעבדון‪ ,‬כל״ל ובי״נ וישתעבלוןוהיא טעות ‪) ,‬האוג״ר( ‪:‬‬
‫ואחחבר לפלחי בעלא פעור ‪ ,‬וכן בסמיך הנצמלי׳ לבעל פעור‬
‫רין־י‪,‬‬
‫כ״ה‬
‫י—י י‬
‫‪m‬‬
‫‪w‬‬
‫‪ (1‬אתר המנקר והי כמי פניה הענ> הייני אנני הפנה הייני ראשי העם ‪ ,‬ופן מק)ותס היינו אנשי התיל‬
‫העימויס נפנות ישר העם‪ ,‬וכמו כן עד הייס השרים גתיל עומויס על הפאיח אי הפנית ייתר העם נשירה ע נ ‪,‬‬
‫‪32‬‬
‫שמלת גר‬
‫בלק כה כו כ ן לחם אבירים‬
‫כ ת ר ג ו מ ו בכל לשון בטן ‪ :‬ו י ד ק ו ר ‪ /‬ובזע ‪ ,‬כ״ה ככמה גוסחאות כמו שהביא‬
‫הוא כ ת ר ג ו ם ויבקע לפי העני! ׳ ובתיוב״ע החכם האוג״ר ‪ /‬ואמר ע״ז והוא כרי‬
‫לפי ה מ ל ה ‪ ,‬ו ב ח י ק ‪ ,‬וכן ב ה ר ׳ ירי׳ ו ד ק ר ‪ :‬שלא ליחס מציאות של כעל חמור ‪ /‬כמו‬
‫באמרך שנצמרו לו משמע כהוא נמצא‬
‫עכ״ל ‪ ,‬וביש ספרים שלפנינו לבעלא סמור ‪ ,‬וכ״ה ביוב״ע ‪ ,‬רק בתרגום ירושלמי י‬
‫גאלביקו ישראל לפלחי טעותא לסעור‪:‬‬
‫פרשת פינחס‬
‫) י ח ( צ ר ו ר וגו׳ ו ה כ י ת ם א ו ת ם ‪ ,‬ב ח ר ג ו ס‬
‫ו ח ק ע ו ל בל׳ י ח י ד ‪ ,‬ע״פ ה ח ח ל ח ה כ ח ו ׳‬
‫ו נ ר א ה כי ע ל‬
‫ע״פ דרכו להשוות הלשון‬
‫ד ע ח ה מ ת ר ג ם לשון צרור הוא ב מ ק ו ם צווי ‪,‬‬
‫ואשר לא ת ר ג מ ו ה ו י מ ע י ק ‪ ,‬כ ת ר ג ו מ ו בל׳‬
‫זכור א ת יום ה ש ב ת ! וכור את אשר עשה לך‬
‫ע מ ל ק ‪ ,‬כי שם ה י א מצווה ת מ י ד י ת ‪ ,‬ע״כ‬
‫יבוא ה מ ק ו ר לצוות לדורות ת מ י ד ת ז כ ו ר ‪,‬‬
‫משא׳׳כ בזה שהוא ר ק מצווה לשעתה ‪ t‬אבל‬
‫יקשה לפ׳׳ז מ ה שלא ת ר ג ם בפ׳ ואתחנן‬
‫שמור את יום השבת ‪ ,‬בל׳ ה מ ק ו ר הוי נעיר‪,‬‬
‫ר ק בלשון צווי ערי ׳ ו ע ׳ במזרתי מ׳׳ש ב ז ה ‪:‬‬
‫׳‬
‫וידבר משה‬
‫וגו׳ ‪ ,‬ה ו ס פ ת‬
‫)ג(‬
‫ה מ ת ר ג ם מבואר‬
‫בפי׳ רש״י ז״ל ‪ .‬ו מ ל ת ואמרו לממני י ת ה ו ן ‪,‬‬
‫הוא ת ר ג ו ם מלת א ו ת ם ‪ ,‬ובתיוב״ע הוסיף‬
‫‪:‬‬
‫ומליל משה ואלעזר ע ם אמרכלי ע״ש‬
‫) מ ( א ש ר ה צ ו ‪ ,‬בהצותס ת ר ג ם בל׳ כ נ י ס ה‬
‫ע״פ ה נ א מ ר ב פ ׳ ק ר ח בענין זה בלשי! קהלה‬
‫ויקהנו על משה ‪ ) :‬נ ו ( ו ש ם ב ת א ש ר ‪,‬‬
‫ע ׳ גי׳ רמב״ן ו ב מ נ ״ ת ‪) :‬ננ!( ו ש ם א ש ת‬
‫ע מ ר ם י ו כ ב ד ב ת ל ו י ‪ ,‬ת ר ג ם בזה כ פ י‬
‫ה מ ק ר א ‪ ,‬אבל ב פ ׳ שמות ויקח א ת בת ל ו י ‪,‬‬
‫בא ב ת מ ו נ ת ה מ פ ר י ע י ת ב ר ת א ללוי ואין זה;‬
‫מ פ נ י ששם ה ו א בלא שם העצם משא״כ‬
‫)י!( אעיק ית מדינאי‪/‬ובי״נלמרינאי‬
‫וכן גכון )אוג״ר(‪) :‬כג( לפוח זרעית‬
‫פוגי‪ /‬ובספרים מלוייקים זרעיחפוה ‪/‬‬
‫וכן בספר יא״ר ‪ /‬וסיים האוג״ר ולא‬
‫ירעתי מה ראו האחרונים לתרגם זרעית‬
‫סוני בחילון! מכל חביריו ‪ /‬ואין ספק‬
‫שהיא טעות עכ״ל‪ /‬ולי הרבר ספק כי‬
‫אולי מפני שנשתנה בזה היחס הה״א לני״ן‬
‫וכמו לשלה משפחת השלני י ונעשה שם‬
‫אחר )שלא אמר משפחת השלהיהפויהי(‬
‫על משקל גוני שוני אפשר שכן היתה‬
‫נקראת המשפחה מטע׳ לא ידענוהו או שלא‬
‫רצו לקרות ב׳ וג׳איתיו׳ שם הקודש רצופות‬
‫עכ״פ תיתי מהי תיתי אפשר כי כן היה‬
‫שם המשפחה משפחת השלני משפחת‬
‫הפוני‪ /‬אלא שלפ״ז יש לגרוס גם בשלה‬
‫בתרגו׳השלני‪ ,‬זרעית שלני ובכל הנוס׳‬
‫י זרעית שלה‪ :‬י‬
‫כץ )ו( ואמר ה׳ עם משה ‪ /‬כ״ה‬
‫בכל‬
‫הטס׳ הישנים שלפנינו‪ ,‬והוא תמוה כי לא‬
‫יתכן לשון מס בלשון אמירה‪ ,‬רק בלשון‬
‫וירבר )ועמ״ש בזה בעל אפיקי יהורא(‬
‫שאפשר‬
‫ב ז ה ׳ כי כן הוא ג ס ב ת ר ג ו ם לשכב את ב ת י ע ק ב וכן בת פ ר ע ה ב ת ר ג ו ם ע״ס הפשוט‬
‫ו ב א מ ת הוא פלאי ישהי׳‬
‫כלשון ה מ ק ר א ׳ אלא ששם רוצה ליחסה שהית׳ בתו של לוי הירוע‬
‫ללוי ונשא ב ח ו ‪ ) :‬ס ד ( ו ב א ל ה ל א ה י ה א י ש ‪ ,‬ג ב ר ‪ ,‬ואח״ז‪ ,‬ולא נ ו ח ר ב ה ם‬
‫ע מ ר ם דור‬
‫איש ‪ ,‬אינש ‪ ,‬עמ״ש ב ס ׳ עו״א כלל ה׳ציון ד׳ ‪:‬‬
‫‪ ,‬כ מ א ד ס ר ב ה ו ן ל פ י הפשוט הו״ל ראיי ל ת ר ג ם על רי ס ר י ב ח ו ן‬
‫כץ)יל(‬
‫כי הוא כ מ ו על אשר וכן במיוב״ע מ ט ו ל ‪ ,‬ו כ ן ס ר ג ס האשכנזי)ווייל(]וכן לעג״ד ח ס ר‬
‫בפי׳רש״י הציון כאשר מריתש וגו׳ ע ל אשר לא ק ד ש ת ס ו כ ו ׳ ו ה ו א לשון ה כ ת ו ב ) ד ב ר י ם‬
‫׳‬
‫שלישי‬
‫כאשר מריחם‬
‫ל״ב‬
‫פינחס כז כח‬
‫לחם אבירים‬
‫שאפשר כי ירמוז על הדרש‪ ,‬יכ״ז לומק כי‬
‫לא יחכן כלל בהנוח הלשון‪ ,‬ובנוסחוח‬
‫מק״ג ל״א ואמר ה׳ למשה כמו ‪ 3‬ל‬
‫אי‬
‫מקום ‪ ,‬וישכן ש י‬
‫‪/,‬‬
‫ל‬
‫מלבב‪ ,‬א‬
‫על החכם האוג״ר לא‬
‫כ‬
‫ה ג‬
‫י‬
‫מ ר ץ‬
‫ה‬
‫) מ ש סכ‬
‫ש‬
‫י ה ) כ א ה‬
‫ט‬
‫ל א‬
‫זה‬
‫‪ 3‬ז ה‬
‫ה ד ס ו ם‬
‫ה כ ר ר‬
‫ה י ה‬
‫ד י ר ש‬
‫י ס ל א‬
‫ב ז ה‬
‫א ‪ 5‬ל י‬
‫כ ל ל‬
‫‪ 3‬ס י מ ש י ם‬
‫המריייקים אשר לפניו הנוסחא ההיא לל‬
‫או אם ראה באיזה נוסמא פשוט ליה נ י נ‬
‫כ‬
‫א‬
‫מ י ט ע ח‬
‫ע‬
‫ל‬
‫א‬
‫ל‬
‫ל א‬
‫___*‪._,‬׳‬
‫‪ .».,‬״ ‪l‬‬
‫יכ ה בכל הדסיסים החדשים והוא הנכין‬
‫ב י ספק כלל‪ :‬טי( ומליל משה עם‬
‫ה׳‪ ,‬ובח ג ד א לקדם‪ ,‬דרך כבול כלס׳‬
‫מטלה‪:‬‬
‫כך( )י( עלתשבת בשבתא ‪ ,‬לסי‬
‫שמלת גר‬
‫ין‬
‫ל״ב( ורו״ק‪ ,‬וכן הוא בספרי אשר דגרי רש״י‬
‫ז״ל מועתקים ממנו‪ ,‬ע׳ חזקוני וראב׳יט ‪,‬‬
‫אמנם על דעח אונקליס נראה שהוא כמו‬
‫כל ל׳כאכר והוא מוסב על מלח מריח׳ והוא‬
‫כמו הד׳יא שברש״י ז׳׳ל על לשון כאשר נאסף‬
‫ור״ל לא ע‪,‬יב אהה ממט ‪ ,‬וכן בזה ר״ל‬
‫כאשר שכינס מריהס אה פי וגו׳ ‪:‬‬
‫‪D‬־‪) f‬ב( את קרבני לחמי לרם סידור‬
‫ונחיונ״ט‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לחם סידור סתורי‪ ,‬ונראה שנאי לבאר‬
‫הכינויים ני‪ ,‬טי‪ ,‬ולהם ר ההנשמה‪ ,‬ומנוא'‬
‫דעחס לפרש על לתם הפנים ‪ (1‬ובספרי‬
‫נמצא אפס קלח מענין דרש הזה ‪ ,‬אנל‬
‫נסיף הפסיק על מלס לאשי שאמרו זה‬
‫קימץ ולבונה ‪ ,‬ריח נחושי זה בזיני לחם‬
‫הפנים ‪ ,‬אבל על קרבני להמי אמר שם‬
‫מה שסי׳ קרבני זה הדס לחמי אלו א־מור־ם‪ ,‬נמו‬
‫רש׳׳י ז״ל בזה ‪ ,‬ולא בשבח אחרח‪ ,‬חמוה שהוא בסי׳ רש״י ו״ל ‪ ,‬וע׳ במזרחי שהעיר‬
‫ק ‪ / ,‬על מה שלא פי׳ רש״י ז״ל גס במלח לאשי‬
‫״‬
‫כי לא חרגם א ק ל‬
‫ריח ניחוחי ע״פ הספרי ‪ ,‬ואמר ני לא‬
‫נישמע ליה לפי פשוטו בל ניקרא ‪ ,‬והנה‬
‫י‬
‫יצא לי הפרש גדול נין הספרי לדעת המתרגם ני לפי הנראה דעת המהרגס לפרש תחילת‬
‫הדינור על לחם הפנים וסיף הדינור על האש שעלהמזכת‪ ,‬כתרגומו נכל טקיס ‪ ,‬קורבן‬
‫דמתקבל ברעווא קדם ה ׳ ‪ ,‬ודעח הספרי הוא נהיפך ממש ‪ ,‬ונאמת יקשה מאוד לחלק הכתוב‬
‫בזה שלא יהיה סופו מעין תחילתו ׳ וע׳ עוד שם בספרי אחר שאמר קרבני זה הדם לחמי‬
‫אלו אימורין או איני קרבני לתמי זה הדס י וני׳ הילקוט או אינו קרבני ז ה אימורין ‪,‬‬
‫לתמי זה הדס ‪) ,‬וט׳ במזרחי שדתק בפירוכו(‪ ,‬ת״ל והקטיר המזבתה לחם א‪:‬ה ריח‬
‫גיחות‪ ,‬הא אין לן לומר אלא כלשון הראשון ‪ ,‬ואח״נ מתחיל ענין השני ׳ לאישי זה קומץ‬
‫ולבונה ‪ ,‬ולולי דברי המזרתי‪ ,‬וכן הועתק לשון הספרי נס ברמב׳ין‪ ,‬נראה בעליל שהיה‬
‫בספרי הלשון או אינו קרבני לחמי זה לתם הפנים ‪ ,‬ומעין זה הוא סיף המאמר לאישי וכו׳‪,‬‬
‫ואת״כ צ״ל ת״ל והקטיר ‪ ,‬הא אין לך לומר כל׳ אחרון אלא כל׳ הראשון ‪ ,‬ועפ״ו יהיה‬
‫דטת רש״י ז״ל ממש כל׳ הראשון שבספרי ‪ /‬טל קרבן הדס והאמורי׳‪ ,‬ודטת התמימים‬
‫לפרשו על לתם הפנים כפי לשון האחרון ‪ ,‬כי לשון לחמי לא משמע להורק טל הלתס‬
‫ולא על הדס והאמורים ‪) : (2‬יד( זאת עולת הדש בהרשו ׳ עלת ריש ׳רחא‬
‫באתחדתותי'‬
‫‪.__ .‬‬
‫ו‪5‬‬
‫‪ 3‬ז הע‬
‫ום‬
‫ש‬
‫ה ״‬
‫ר‬
‫ב כ ט י‬
‫‪ ( i‬ויוידי ניהר׳י נ׳י ‪6‬מד ‪!:‬נם יעיז ‪6‬ינקליס עלהקרניז הנשר‪.‬ומס גחרנםלחס‪ ,‬כן ור‪5‬י !‪ of‬מ ר‬
‫) ו ג י » לשון קרנן‪ ,‬כמו לחס משה ‪ ,‬לחס קירק ‪ ,‬יננר נ ח נ הדייק נשוש<ס ני טהל לחה נס על הנשר‬
‫)ניי ע ש ‪ ,‬אנל נמקיס שלא נזכר ני קרנן חירגס לחם נלשין קרנן ‪ ,‬נמו לחס ‪6‬להיהס ‪ ,‬קרנן ‪6‬להה*ן ‪,‬‬
‫)חס א׳סיו כו וכדומה; ינאן מפירש ק ר מ י ‪ ,‬יגס לאישי חרגומי לקרנגי‪ ,‬עינ חירנס לחם ממש ‪ ,‬והנויגס‬
‫)חס הקרגן המסויד ע׳ג המונח עכ׳ל ‪ ,‬אמנם לשון לחם כדיר לא מציני רק נלחם השניס )שמוח מיס( ערן‬
‫)חס ‪ ,‬וגחר׳ סדיר ילחש‪ ,‬יכגר העריחי כי גהיספיח הפשוטים יש לילו אחר החיוניע ג!ה אשר ראה אח‬
‫חרגומי של אמקליש יחקן אח לשינו מ מ ה מקימיח ראה מאמר השלישי ציין ש׳ י‬
‫צ ( ונן נל הדרש עיקרי מן הניטיס קרנני לחמי‪ ,‬לאישי‪ ,‬ומשמע המייחדים שגקרנניח ‪1 ,‬לנןל‪6‬‬
‫ו‬
‫י‬
‫׳פירש הלשין על קרנן סחמיד ל ל ‪.‬‬
‫‪r‬‬
‫נכ‬
‫הא‬
‫ש מ ‪ : ,‬־ ת‬
‫ג‬
‫י‬
‫פינחס כח כ ט‬
‫באתחדחותיה‪ ,‬הוסיף לשין ריש ‪ ,‬וכן בסוף‬
‫הפסוק‪ ,‬לחושי השנה ׳ לריש ירחי כי‬
‫בעברי יבא השם חודש על יוס הראשון ראש‬
‫החדש ‪ ,‬כמו מרר חודש ‪ ,‬מה שלא יתכן‬
‫בכס ירח הארמי‪ ,‬ולכן הרנס לשין בחדשו‬
‫נאתחדתותיה ולא כשס ׳ כמו שנח בשבחו‬
‫והמהרגס יוב״ע הרכיב בוה הכס עסהסעל‬
‫ואמר עלה ריש ׳רחא בכל ריש ירח וירח‬
‫בזמן אהחדהותי׳ ‪ ,‬ועוד יש לדקדק שלא‬
‫תירגם דתיהעבד באתחדהוהי׳ או בריש‬
‫ירחיה‪ ,‬כמו למעלה בשבח ‪ /‬ובכפרי הלי‬
‫כווה שומע אני יקריב בשבח הבאה וכו׳‪,‬‬
‫וכן שומע אני יקריב בחדש אחר ‪:‬‬
‫)כח( בשבועותיכם ‪ ,‬בעצרתיכין‪ ,‬כן נקרא'‬
‫חג השבועות בל׳ חז״ל בכ״מ ‪ ,‬כי הוא נגד‬
‫שמיני עצרת דסוכוה ‪',‬ובלשון ההורה נקרא‬
‫חג שבועות בשי ראה ‪ ,‬וכן הוא בהרגוס‬
‫שס תגא דשבועיא ‪ ,‬וקשה שלא חירגס גס‬
‫נזה בחנת דשבועיא דלכון ‪ ,‬ואולי לא רצה‬
‫להאריך ותרגמו נשמו הידוע בימיו בימי‬
‫הז״ל ‪ ,‬כמו שהוא בזה שם החג‪ ,‬משא״כ‬
‫שם אפשר שהוא מג של שבועות ‪ ,‬ובהיוב״ע‬
‫הוסיף לבאר בזה ננננרתיכון כד יהמלון‬
‫לכון שבעת שנועיא ‪ ,‬והיטיב בזה כי באמת‬
‫קשה לפרש בזה על שם החג! כמו שלא יתכן‬
‫על תג המצות לומר במצתכס ‪ ,‬או על רג‬
‫הסוכות בסוכיתיכם ‪ ,‬אלא שהיה ראוי‬
‫להוסיף גס בדבריו מלת לכו! ‪ ,‬כדי לפרש‬
‫הכטי ‪ ,‬בשבועותיכם ‪ ,‬ויהי׳ בתשלומו‬
‫כו יהמלון לכון שנעת שנועיא ‪ ,‬אנל בל׳‬
‫טצרת יבא שפיר כנוי הדבוק‪ ,‬כי הוא באמת‬
‫לא זז מל׳ כנישה ‪ ,‬ויהיה כמו בכנישתכון‪:‬‬
‫׳‬
‫)לע( אלה תעשו לה׳ בטועדיכם‪,‬‬
‫סרגס בזמניכון‪ ,‬ולא כמו‬
‫וביום שמתתכס ובמועריכם ‪ ,‬כי בזה ר״ל‬
‫טל הזמנים הקטעים לקרננות ‪ ,‬כמו שסי׳‬
‫רש״י ז״ל דבר הקצוב לתובה‪ ,‬ונס שנת ור״ת‬
‫וכל הנזכרים למעלה בכלל הזה‪ ,‬וטיפסתי׳‪.‬‬
‫ע״ז ובהוס׳ כס ד״ה סד״א )ומהר״י ראה‬
‫בחומש ופוס בומבורנ שנת ש״ח ומק״ג‬
‫ד״א הניסחא בת״א ‪ ,‬במועדיכון ‪ ,‬וכ״ה‬
‫לפ״ד הש״ש שבועות דף י׳ מל׳ מוטד ותנ‬
‫לחם אבירי־ם‬
‫נכנוי בשבחיה וכמו שחרגם בכ״מ ‪ ,‬יום‬
‫ביומו ‪ ,‬ביומיה‪ ,‬ולא כיומא ‪ ,‬ואחר‬
‫שלא מוצא בזה שום נוסחא‪ ,‬נראה שיפרש‬
‫כי הכנוי בזה לאו דייקא‪ ,‬וכמו שפי׳‬
‫בנמ׳ שבח קי״ד‪ ,‬לעני[ חלבי שבח קרבין‬
‫ביוה״כ וע״ש ברש״י ובחום׳ שם כ״ר ‪,‬‬
‫ובפסחים נ״ט ‪7‬״ה ולא ‪) :‬כנ( לשבעת‬
‫א מ ר י ן ‪ ,‬בי״נ ‪ /‬כן לשבעח אמדי;‪ ,‬וכן‬
‫בכ״מ שנמצא בחר׳ המליצה ה ז א ח ‪,‬‬
‫ובקצח ספרים השמיטו מלח כן‪ ,‬עכ״ל‬
‫האוג״ר ‪ ,‬ואנחנו לא מצאנוהו בספרים‬
‫שלפנינו‪ ,‬והננליצה יבא על שני האופנים‬
‫גס בעבריח כננו כן לששח הקנים‬
‫)שמותכ׳יהל״ג(‪ ,‬ושםל״ה לששח הקנים‬
‫בלא מלח כן‪) :‬לה( ביומא ת מ י ג א ה‬
‫כנישין ת ה י ל ב ו ן ‪ ,‬כ״ה בכל הנוםחאו׳‬
‫שלפנינו והרב בעל מביא לשון ארמיח‬
‫רוצה להגיה ע״פ הזוהר ‪ ,‬כנישו חהי‬
‫לכין‪ ,‬והחכם האונ״ר אמר וז״ל ואם‬
‫ביאתי להגיד ננה שלבי אומר לי בזה ‪,‬‬
‫כי הנכון כתרטם יוב״ע מישי! תהוון‬
‫ומלת לכון איננה אלא תום׳ שהוסיפו‬
‫אחרונים להשוות אל העברי כמנהגם‬
‫עכ״ל ‪ ,‬ותמימי על החכם כי העתיק‬
‫רק חמילח הדברים מהיוב״ע ולא םיסם‬
‫וז״ל גשלימוח ביומא חמינאה כנישין‬
‫חהוון בחדווה ממטליטן לבחיכון כנישח‬
‫חדווה ויומא טבא ההווי לפין ‪ ,‬והרי לך‬
‫שהרכיב בלשון עצרח פני פירושים ולא‬
‫השמיט נם מלח לכון לפי הענין השני ו‬
‫ולכן נראה כי גם לפי עני! הראשון אין‬
‫למחוק מלח לכון כי הוא מסגנון הלשין‬
‫כמו לך לך ‪ t‬וכן עשה לך חצוצרות ו‬
‫ורבים כן ‪ ,‬וגם איך יחכן שישמיט‬
‫מחרגומו המלה אשר שני רבוחיו דרשוהו‬
‫בס״ב דביצה ד׳ ט״ז למר כדאיח לי‪/‬ולמר‬
‫כדאיח ליה )ועוד חמיה לי על החכם‬
‫הלל אשר לא העיר על החרגום בפי‬
‫אמור עצרח היא אשר בכל הנוסמאוח‬
‫באונקלוס‬
‫לחס‬
‫אבייימ‬
‫פינחס כ ט ל שמלת גר‬
‫באונקלום ‪ /‬וכן ביוב״ע ההון או ההוון‬
‫והראוי לסי הילשון שם כנישו הוא ‪: (1‬‬
‫פרשת‬
‫יח‬
‫ממש ‪ ,‬איברי ר״ח נמי איקרי מועד ע״ש ‪,‬‬
‫וע׳נס תעני׳ד׳ל׳ ריש ע״א וביש״י שם ע״כ(‪:‬‬
‫מטות‬
‫ל )ו( ואם יעדי אבוהא יתד•‪ ,‬כן ל )ב( זה הדבר אש־ צוה ה׳‪,‬‬
‫בכל‬
‫דין פלזנמא ד פ ״ ‪ /‬אונקלוש‬
‫לשין הניא מוסב על הטדרח שיסיר לא שינה בזה דבר מל׳ הנתיב ‪ ,‬אכל‬
‫אותה מן הנדרים ‪ ,‬ובי״נ יחהון על ביוב״ע שינה לחרנס בזה לשון אשר ציה‬
‫הנדרים שיסיר את הנדרים ממנה‪ ,‬ואמר דמלל ‪ ,‬והוצרך להוסיף עש״י דרכו מלת‬
‫האוג״רכי הואהנכיןני הוא הנאיח יוהל למימר כפ־ שיאות בל׳ וידבר‪ ,‬או כיוצא נו‪,‬‬
‫בלשון עדאה עכ״ל‪ (0) :‬וישמע בעלה וחלוק גדול הוא בין אשר צוה ללשון אשר‬
‫ביומא דשמע ‪ ,‬כמו למעלה הםוק ו ׳ ‪ ,‬דיבר ‪ ,‬כי המשפר דבר ה׳ אשר דיבר צריך‬
‫לשמור פיו ולשונו נאמרו לפני השומע מבלי‬
‫אבל בנוסחאות מדוייקיה )ת״ג ד״א להוסיף או לגרוע ‪ /‬משא״נ נל׳ אשר צוה ;‬
‫וח״ד פראג( מצאתי בזה ביומא דישמע ואחשונ ני זהו שאמרו להבדיל בין נבואת‬
‫בעתיד כתרנו׳ והחריש לה וישתוק‪ ,‬משה רנינו ע״ה! ונין שאר הנביאים שכולם‬
‫ושעורו ביום אשר ישמע בין שיהיה יום נתנבאו ננה ומשה ניסף עליהס לינר‬
‫השמיעה קרוב לנדרה או רחוק ממנו ‪ :‬בלי זה הדבר ‪) /‬וע׳ במזרחי ההפרש נין‬
‫לסנסא‬
‫הלשינית( < והלא נמצא גס בנביאי׳ שנתנבאו‬
‫בלשון זה הדבר אשר דיבר כמו שהעיר נמעמ״ר(‪,‬אלא שר״ל רק בציוי כגון זה אשר צוה‬
‫וזה לא מצינו בנביאים אחרי׳ כאשר למדוחז״למל׳ אלה המצוות שאין אדס רשאי לחדש‬
‫דבר מעתה‪ ,‬וזה הדבר אשר דיבר הוא כמו כה אמר ה׳ ‪ ,‬רק שיש הפרש דק גס‬
‫בין הלשונות האלה למעיין ‪ ,‬וע׳ במזרחי מ״ש בזה ‪ ,‬אבל בל׳ אשר צוה לא שמעינן‬
‫כלל דבר ה׳ בדיקרוק הלשין כי לא יפרש בזה ל׳ דיבור כלל רק מכלל אומרו י״ת ידע‬
‫משה הצווי הזה והוא העיקר המכוין‪ ,‬וכן הוא בזה מאשר נאמר למעלה לבד מנדריכם‬
‫ונדבותיכם ‪ ,‬הנין מהענין נל מצות הנדרים אשר דינר ‪ ,‬וכן הבין מלשין ואחה פה עמיד‬
‫עמדי הפרישה מאשתו אשר הסכים הקניה על ידו ! וכאשר כתב נזה הרשנ״ם ז״לע״פ‬
‫ספשוע ! וזהו על דעתי הנאמר במשה פה אל פה אדבר בו כאשר ידבר איש אל רעהו ‪,‬‬
‫כי אין דומה השולח דבריו ביד רעהו לשילח דבריו ביר עבדו ‪ /‬כי לרעהו יאמר עיקר‬
‫הענין והוא יבין כוונת המדבר וחפן המשלת ‪ .‬ולכלכל דבריו במשפע כאשר יאית על‬
‫השומע ‪ /‬מה שאין כן פולח ביד עבדו יזהירנו באזהרה כשילה ומטפלת שלא להוסיף‬
‫ושלא לגרוע מכל אשר יאמר לו לדבר נעניןשאמר יעקב לעבדיו כה תאמרון לעשו כה‬
‫אמר ענדך יעקב ! וכן הוא במכילתא בל׳ כה תאמר לבית יעקב בלה״ק‪ ,‬ובסדר הזה‬
‫שלא‬
‫—‪—:—-‬‬
‫׳‬
‫‪ (1‬וזיל ידידי משדיי גיי‪ ,‬שדגם עצרת ננישין ״ י ש כשזרי הינא נ־לקיט אין ‪ rv.s‬אלא כנישה נו׳‪,‬‬
‫ימ רשיי דנריפ ייי מ׳ עצדת לס׳ ני׳ ‪ ,‬ייא לשין ננישיא נו׳ ולשון סיזר תינ ד׳ קיו ע׳ג שזניא סאיגיר‬
‫נשם געל מנ‪':‬ל נאמת ניס ‪ ,‬יעל דא נשינ עצרת תדגימי נ נ י ש י ‪ ,‬ינדשיש קרימיגא ליש מלש תדגימי רק‬
‫עצרת מישי ‪ ,‬אן הלא נייהר סיף ס׳ פנתש א‪-‬ת יוא איהי עצרת כניש‪-‬ן אתי דמזכניש כלא ל;נז ני׳‬
‫הרי נגי׳ שלפנינו נשוגיס ‪ ,‬יע׳ע נויהר ש׳ נלק )ו׳א רן!׳ז ע׳א( מהי נרשש ‪ f‬וא איהי עצרת כנישי כי׳ עיש‪,‬‬
‫יע׳ משירנמן ששיאל מה נשתנה עצרת סנתינ אצל ו׳ של ששש שתרנימי נניש ‪ ,‬ועצרת של שמיני עצרז ננישין‬
‫ע ש ‪ ,‬יאפשר ליישב על שי מיש נמוקונ׳ שנקרא שמיני מג עצרת משיס ונתינ לנס ‪ ,‬ינינ נק־א שניעית עצייז‬
‫דבתיב גשניעית‪-‬נס ימתרגמינן נעצ‪-‬־תנין ‪ ,‬אנל ז׳ של פשמ שלא נאמר ני עצי" לי= א‪-‬א לי' לא <ק‪-.‬א עצרת‬
‫עביצ‪) ,‬ווה הטעם שתדנהאינקלוס כשניעותיכפ נעצרת‪:‬׳! מזנ׳ הכני׳ ‪ ,‬יש׳ גאיר לתל‪.‬דד גשש ‪f - r r a‬‬
‫י‬
‫דר׳ טוני׳ טיש( יקל להבין‪ ,‬ע׳כ ‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫שמלת גר‬
‫‪VltpD‬־‪ J‬ל‬
‫שמלת גר‬
‫שלא ת ו ס י ף ולא ת ס ת ו ת ‪ /‬וכן דרשו בת״כ‬
‫כשבועה ‪ t‬וכסקא ליה בזה מל׳ ו ב ר ו שהוא‬
‫והוא דוחק > ג ס שהוא‬
‫כ ה ת ב ר כ ו בלה׳׳ק י ועמ״ש בעו״א כלל ע ׳ מיותר ע״ש ‪,‬‬
‫ציון ת ׳ ‪ ,‬וזהו ה ע י ק ר לדעתי ב מ ה שאמרו‬
‫נגר ה ג מ ׳ ‪ ,‬כי שם נ ס ק א ל] מ ל ׳ או מ ב ע א‬
‫רז״ל כל ה נ ב י א י ם לא גתנבאו ר ק ב כ ה א מ ר‬
‫ששת יה ולא מל׳ ו ב ר ו ‪ ,‬ונלע״ד לעשות‬
‫ה ' מ ו ס ף ע ל י ה ם משה שנתנבא ? ז ה ה ד ב ר ‪/‬‬
‫ה ב ע א ה כשבועה הוא שאם א מ ר ס ת ם כ כ ר‬
‫ר״ל כי אצל ה נ נ י א י ׳ ה י ה ה ע י ק ר הדיבור או‬
‫זה עלי ‪ ,‬או לא אוכל כ כ ר זה הוי כלי נדר‬
‫ה א מ י ר ה ‪ ,‬ואצל משה ה י ה ה ע י ק ר ה ד ב ר ‪,‬‬
‫או שבועה ‪ ,‬עכ״! ה ו א בלא יחל ו ב ר ו ו‬
‫ולכן לא א מ ר כל הנביאים נתנבאו ב כ ה ‪,‬‬
‫ור״ל ב מ ב ט א ב ע ל מ א וכן הוא ב ס פ ר החינוך‬
‫ומשה ב ז ה ‪ ,‬ו ה ו א כ מ ע ט ה פ ך ממ״ש המזרתי‬
‫מצווה ת"! שלא לשנות מ ה שנתחייב בנסשינו‬
‫בזה ה מ א מ ר ! ויש לי לפרש בדרך ה ז ה ‪! .‬‬
‫א ף בלא שבועה ‪ ,‬ואולי הוא כ ד ע ת ר ״ מ‬
‫נ ס משל אשפהלריא ה מ א י ר ה ‪ ,‬ושאינה מ א י ר ה‬
‫שאין א ד ם מוציא דבריו ל ב ט ל ה ) ע ר כ י ן ה י ( ‪,‬‬
‫אלא שאין רצוני ל ה א ר י ך בזה ‪ ,‬והמשכיל‬
‫ובוודאי שבועה ק א מ ר ‪ ,‬מזה ט ע ם ה מ ק ר י‬
‫יבין ‪ ,‬וזהו שנאמר א ח ה דבר אלהים שקים‬
‫לא יבעל לא יעשה בעלים ‪ ,‬ועי עוד ב ס ׳‬
‫זו שמעתי ‪ ,‬וכן זכור ושמור בדבור אחד‬
‫ומכיתות ‪:‬‬
‫ידים‬
‫ק מ א דנדרים בענין‬
‫נ א מ ר ו מ ה שאין ה ס ת ‪.‬יכול לדבר ואין האוזן • ) ד ( ב נ ע ו ר י י ! ‪ ,‬ברביותהא בית אבוהא‪ ,‬ולא‬
‫יוכל לשמוע ‪ ,‬והן ה ד ב ר י ם ה נ ק נ י ם ב ר א ו ת‬
‫ת ר ג ם ב ע ל מ ו מ ה א כי כן דרכו לקרוא כל‬
‫הלב ‪ ) :‬נ ( ל א י ה ל ד ב ר ו ‪ ,‬לא יבטל ‪,‬‬
‫נ ע ר ו נ ע ר ה ה ס מ ו כ י ם אצל א ב י ה ם ו א מ ם‬
‫הוא ת ר ג ו ם לשון ה פ ר ה ג״כ ו ב ג מ ׳ תלקו בין‬
‫ע״ד א מ ר ם ב מ ש נ ה מציאת קטן לא ק ט ן‬
‫לשון לא יחל שאמרו ‪ /‬אבל א ח ר י ם מוחלין לו‬
‫ממש וכו׳ ‪ ) :‬ה ( ו י מ ס ר ו מ א ל פ י י ש ר א ל ‪,‬‬
‫ובין לשון השרה שנאמר ב ב ע ל ‪ ,‬ואמרו כי‬
‫ו א ת ב ח ר ו ׳ כ ח ר ל ת ת ס ב ז ה ל׳ מ ס י ר ה בלשון‬
‫ה ח כ ם דווקא בלשון ה ת ר ה ו כ ד ו מ ה ׳ ובבעל‬
‫בחירה כי כן יורת ה מ ״ ס מאלפי שלא בא ע ל‬
‫דווקא בלי ה פ ר ה ולי' ביטול הביאו הסוסקי'‬
‫ה מ ו ס ר י ם כי לא היו ר ק ראשי ה ע ם ולא‬
‫שהיא כל׳ ה פ ר ה ! ומל' ה מ ת ר ג ם הי׳ נ ר א ה‬
‫כל אלסי ישראל‪ ,‬אלא שהוא מ ״ ם היתרון‬
‫שמועיל ג״כ אצל ה ח כ ם ‪ ,‬וכן מ ש מ ע בגמ׳‬
‫ביתס שממנו ׳ כי מכל אלסי ישראל נבתרו‬
‫גיטין ל״ב ד ב ט ל מ ש מ ע שני לשונוח לשעבר‬
‫א ל ו ‪ ) :‬י ( ו א ת ב ל ט י ר י ת ם ׳ בית ס י נ ד ת ה ו ן‬
‫ולהבא ‪ ,‬א מ נ ם בלשון הירושלמי ס ׳ יו״ד‬
‫לא כלשון בחצריהס ו ב ט י ר ו ת ם ש ת י ר נ ס‬
‫מ כ ם שאמר בלשון ב ע ל‬
‫דנדריס איתא ‪,‬‬
‫בכרכיהון ׳ כי כ ב ר נכללו ב ע ר י ה ם אלא‬
‫מ ו פ ר לך בטל לך אינו כלום ‪ ,‬והביאו‬
‫שהם ט י ר ו ת ס שהיה להס חוץ לעיר ׳ וביוב״ע‬
‫ועיין שם ב ק ״ ע הביא כי‬
‫הרא״ש שם ‪,‬‬
‫ת י ר ג ם על במושבותם בתי טירנהון ׳ ואתר‬
‫מ ג מ ' שלנו משמע שלא כדברי הירושלמי‬
‫כ ך ע ל ט י ר ו ת ם כמו האונקלוס ‪ ) :‬ט ( ל מ ס ו ר‬
‫לעני] אין כאן נדר ‪ ,‬וה״ה כ א ן וכמו שססק‬
‫מ ע ל ‪ ,‬לשקרא ‪ ,‬כ מ ו למעול מ ע ל ‪ ,‬לס י‬
‫ה ר מ ב ״ ם דאין כא] נרד מ ה נ י ב ב ע ל ‪ ,‬ה״נ‬
‫העני] ולשון ה ־ ג י ל ‪ ) :‬כ ( ו ב ל ב ג ד וגו׳‬
‫לשון ביטול מהני ב ח כ ם ־ ) ה ע ר נ י ע״ז גדול‬
‫ת ת ח ם א ו ‪ ,‬חרון עלוהי כל לשון זה מ ת ו ר ג ׳‬
‫ו ב ע י ק ר לשון לא יבעל נ ר א ה כי‬
‫אי( ‪r‬‬
‫בל׳ סועל ס ת מ י ׳ ו מ ה יסה ה ו א ב ס ס ו ק‬
‫ה ת ר נ י ם יפרש לא יחל לא יעשה דבריו תולין‬
‫ה ז ה כי לא יצטרך להוסיף בו לשון ע ם או‬
‫ור״ל בטלים כ מ ו שהוא בסי׳ רש״י ז״ל ‪,‬‬
‫לשנותו מל׳ נ ו כ ח אל נ ס ת ר עי מ כ ל ל יופי ‪:‬‬
‫ו כ ן הוא ב ס פ ר י ‪) ,‬ולא כ ת ר ג ו ם יוב״ע‬
‫) כ ד ( ו ב ב ס ת ם ‪ ,‬ו ת ח ו ו ר ו ן ‪ ,‬ע ׳ מ ה שכתבתי‬
‫אפיסי מלשון ח ל ו ל ( ‪ /‬עוד שם‬
‫שחדגם‬
‫בזה ב פ ׳ ת ז ר י ע ומצורע ‪ :‬ו כ ח ( ו ה ר מ ו ת‬
‫אומר‬
‫ב ס פ ר י ‪ ,‬לא יחל דברו ‪ ,‬ר י א‬
‫מ כ ם ‪ ,‬ת ר ג ו ם מ כ ס נ כ ״ מ בל׳ נ ס י ב א ‪ , .‬והוא‬
‫לעשות ה ב ע א ה כשבועה ‪ ,‬ו ב ז ר ע א ב ר ה ם‬
‫ע ל לקיתת מ ל ק דבר הקצוב ‪ ,‬וכן ת ר ג ו ם‬
‫שירש שהוא כ מ ו שאמרו ב ג מ ׳ שבועות כל‬
‫כי מאיש לוקחה זאת נ ס י ב א ‪ ,‬עמ״ש בסי‬
‫מ ב ט א שבועה ‪ ,‬וכפי׳ רש״י שם שלשון‬
‫ק ר ח ‪ .‬בל׳ ו י ק ח ‪ ,‬כי חלק ע ם לקח יתחלסו‬
‫מ ב ט א כ ש א ו מ ר מ ב ט א כ כ ר זה עלי הוי‬
‫)מט( ולא‬
‫בעניגס ויבאו זה ת ' זה ;‬
‫גפקד‬
‫לחם אבירים מטות ל לא שמלת גר‬
‫יט‬
‫)יל( לסגפא נפש‪ ,‬יש בלשון הזה כל נפקד מםנו א י ש ‪ ,‬אנש‪ ,‬ועל איש אשר‬
‫לער עינוי נפש שהזכירו חז״ל‪ ,‬אבל מצא כלי זהב ‪ ,‬גבר ‪ ,‬עמ״ש בעו״א כלל ה׳‬
‫בל׳ עינוי רעבון התרנוס כמו העברי ‪ /‬באריכות ‪) :‬נ( אצעדה וצםיד ו שירין‬
‫וכן בלשון עינוי עבורה ‪ /‬ובל׳ אס תענה ושבכין ‪ ,‬ע' לחם > והנה ע״ר השיטים אשר‬
‫את בנותי באונקליס בל׳ ענד ‪ /‬וביוב״ע בלשון המתרגם ז״ל כבר העירו הקרמינים‬
‫ע' במ״ת בסי חיי שרה ׳ וז״ל האוג״ר בשם‬
‫בלשון סגוף‪:‬‬
‫הגהה אתת בר״ת נ״ט‪ ,‬אצעדה וצמיד מתו'‬
‫ל א )ג( זריזי‪ ,‬ביוב״ע אזרריזו ‪ ,‬וכ״ה שירין ושבבין ‪ ,‬ותרגום ושני צמידים על‬
‫בל׳ הספרי אין החלצו ידיהשירין וצ״ע כי תרגום תח ונזם ג״כ‬
‫אלא ל׳ אזדריזו‪ :‬למתן פורענות דין שירין ושבבין‪ ,‬ועוד יש תימה כ׳ נזם ונזמים‬
‫עמא ‪ /‬הוספ־ז תי׳ לין הוא משני מלת ככל מקום מתורגם ‪ ,‬קדשא קרשיא גבי‬
‫ולתת‪ ,‬כי הנקמה יבא בכ״מ בל׳לקיחה‪ /‬רבקה ‪ ,‬וגבי בני יעקב‪ ,‬ועל מעשה העגל‪,‬‬
‫וכן ל' פרעון יבא בכ״מ בנפעל ובתיוב״ע ונזם רגבי הח ‪ ,‬תרגום שבבין ‪ ,‬ונראה‬
‫דתרי ותלת גווני שירין איכא דידא ודלועא‬
‫בזה בלא מלת לין‪) :‬כנ( במי אדיותא ודריגלא! כמו שתרגם יונתן הנעישית‬
‫יתרי ‪ ,‬בכל לשון זה יסוב המתרגם והשירות דישעיה ענקיא ושירי ירא ׳ ותרגום‬
‫הההפעל אל הפועל‪ ,‬כמו למעלה ס׳ י״ע הס ארים והצעדות כליליא ושירי רגלא ׳‬
‫ך' ‪ ,‬תתחטאו תדון עלוהי ‪ /‬וכן בשי ותרגום ונתתי חחים בלחייך‪ ,‬וכן ושמתי‬
‫חוקת הוא יתחטא בו‪ ,‬אך בזה הוא משני חחים שירין א״נ תלתא אנין ולכן ת״א‬
‫שהזכיר המים יאות ייתר התתפעל אשר כאן אצעדה שירי] דהיינו שירי רגלא ‪,‬‬
‫בהם יתחטא ‪) :‬כח( חד נפשא ‪ /‬ובנים׳ וצמידים דרבק‪ :‬ג״כ שירי] דהיינו דידא‬
‫מדוייקת חרא נפשא ‪ ,‬ואמר האוג״ר כי כמ״ש על ידיה וחח שחרגם שירין היינו‬
‫כן ג ט ן ‪ ,‬כי אין דרך המתרגם להתדמות דלועה כמו ונתתי חחים בלחייןובכל מקיס‬
‫אל העברי בזרות‪) :‬ל( חדדאיתחד ‪ ,‬שהזכיר שירין תחלה התכשיט הסמוך ליה‬
‫מתורגם ושבבין ולכך תירגם חח ינוס שירין‬
‫בתיב״ע‬
‫וש בין! וכן אצעדה וצמיד שירי] וש‪:‬בין‬
‫אולי זה תלוי בזה שכל בעלי השיר היוצאים בשיר תכשיטי השב•‪ ]•:‬תלוי או משובר בשיר‬
‫ע״כ נ״ט‪ :‬ועש״י הדברים האלה יש סיוע למ״ש שהמלה מל׳ שינבא שענינו שכן ‪,‬‬
‫וקרוב להיות התכשיט הנקרא בשם זה שיבבין תלוי או מחיבר באחר הנצמד עליו‪,‬‬
‫ודע אמנם כי אעס״י שכתבתי בדברי ההגה־ הזאת סעס אחר סעס שבבין בביית‬
‫הנה לדקות הכתיבה ההיא לא אוכל להכריע אש בי״ה הוא או כ״ף ענ״ל האינ״ר ‪ /‬ולי‬
‫דרך אחרת בשנויים האלה ׳ כי באמת לפי העדן נראה כי לא כדווקא הוכיר הכתוב‬
‫נפי ויקהל שהביאו חח ונזש ‪ /‬וכזה אצעדה וצמיד רק הוא ע״ס מדת ר״א כנו של ר״י‬
‫הגלילי מדבר הנאמר בזה וה״ה לחנירו ‪ ,‬ולכן השווה המתרגם לשון חח ונזם למה‬
‫שאמר בזה אצעדה וצמיד והנה נזכר עוד בזה עגול אשר לא נזכר שם ‪ ,‬אבל במדרש‬
‫)שמותמ״ח(חשב חמשה מיני חכשיטין‪,‬ח־ו‪ ,‬וכו‪ , c‬טכעת‪ ,‬עגול ט ‪ /‬ועמ״ש שם במ״ש‬
‫ובת״ס ‪ ,‬ומזה נראה בעליל כי גם המ״ר רוצה להשוות‪ ,‬ואולי היההגירסא בתרנום שם‬
‫ג״כ קדשין תר' עגיל‪ ,‬ע״פ הנאמר בזה ע״ס דרכו להוסיף ‪ ,‬ע״ש המפורש במקום אחר‬
‫רק שהאתרוגים השמיעוהו ׳ מפני שלא מצאוהו בעברי שם עכ״ס לזה לא תירגם שם לשון‬
‫נזם בלי קדשא כמו כל לשון נזם מפני השוואות הלשון שהיה צריך לתרגם כשי הנמצא בפשוק‬
‫הזה‪ ,‬לא נשאר רק הדקדוק אשר לא תירגם בזה לשין אצעדה שבבין ‪ ,‬ולשין צמיר‪ ,‬שירין‬
‫כדי שיהיה שווה לתרגומו לשון צמידים דרבקה ‪ ,‬או שיתרנם לשון צמידים שם בלי שבבין או‬
‫שיכין כדהכא‪/‬ונראה כי אין לשון שככין או שככין מלה בפ״ע אלא עם לשון שירין אכל‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫(‬
‫׳‬
‫‪38‬‬
‫ש מ‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ג ר‬
‫מטות לא לב לחם אבירים‬
‫לא מהמעם שכח•‪ :‬בעל הגהה הנזכרח‪ ,‬כי בתיוב״ע בביניני דמתחד ‪ /‬וכן נראה‬
‫איך יתלו שני החכשיעין דרגל וריד זה בזה נכון בזה ‪ ,‬אבל להלן נ׳ מ״ז ויקח משה‬
‫ואיך יהיו מתונרין יתדו אלא שהל' מושך את האחוז אחד ‪ /‬ראוי יותר בני עבר‬
‫עצמו ואחר עמו ‪ ,‬כמו שירין ושירי שנביא שכבר נאחז ‪ ,‬וביוב״ע גס שם דמיהחד‪:‬‬
‫או שירי שנכין כי אולי שירי הירי׳ מעשיהם )מט( ולא שגא ‪ /‬ע׳ רש״י ז״ל שהיא ל׳‬
‫מעשה שנכה ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫לב )ג( ע ט ר ו ת וריבון וכו׳‪ ,‬ע׳ לחש‪ ,‬חסרון‪ ,‬כמו אנכי אחטנה ‪ /‬דהוי שניא‪,‬‬
‫וכלשון הגמרא אבל הרי״ע ז״ל ני׳ נם שם בלי שוני‬
‫ואפי׳ עשרות וריבון‪ ,‬רבו המפרשים שנתנו וטעות ‪ /‬וא״כ יהיה נס זה מכוון אל‬
‫ליישב קישיית התוס׳ שלא הזכיר ראובן דרש חז׳׳ל ‪ ,‬ולא נפקד בעבירה ‪ ,‬ואס‬
‫ושמעין שמעתי גס אני דבר נאה ומתקבל כי לא נמצא לשין שוננ בתרגום רק בל׳‬
‫שהיא מפני פבפשוק הזה לא יופשק הענין שלו ‪ /‬עמ״ש בעו״א כלל השני הרבה‬
‫כלל ‪ ,‬אף אסלת יתורנמוהשמות האלה‪ .,‬לדונמא‪) :‬נ( שרין ושבבין עזקן‬
‫כי העיקר הוא הפסוק שאחריו הארן א־ר קדשין ו מ ח ו ך ‪ ,‬ובי״נ מלת שבבין בבי‪,‬‬
‫הכה וגו׳ ‪ ,‬משא״כ ראובן ושמעון אחר וביוב״ע שווין בשניווי״]‪/‬ולמלת‪.‬שבבין‬
‫שיזכיר‪ ,‬ואלה שמות בני ישראל יופסק הענין‪ ,‬בבי״תרוצה החכם האוג״ר לפרש נ׳ הוא‬
‫והוא נכין לדעת הסוברים להשלים הפרשיו׳ משורש שבב תרגם שכן באדמי ע״ש‬
‫מענין לעני!‪ ,‬ולא פסוקי פסוקי ‪ ,‬והנה‬
‫להלן בפשוק ויבנו בני גד אתעערות וכוי‪ ,‬דבריו ‪ r‬וע׳ שמלה ‪ ,‬ילשין שיוין בשני‬
‫בכל הכושי אין בהם הרגום ‪ /‬ע׳ מה ווי״ן ‪ /‬נראה בעיני כי הוא מל׳ שיע‬
‫שכתבו נזה בעל מבא לשון ארמיח יהקדמחו תרנים צמיד מניפת שיע‪ ,‬וכמו שנעשה‬
‫בארמית מן יצועי עלה לשיווי ‪:‬‬
‫נשם אתיו הגדול כעל עעס המלך ו ולא‬
‫מצאתי נדכריו אלת עעש ‪ .‬כ׳ איך יאמר‬
‫)ג( ט ב ל י ל ת א וטלביםתא‬
‫שהשמות שבתרגום הס שמית ע״ג אשר היה ל ב‬
‫ובוטרין ובית נטרי ובית‬
‫להערים האלה בערס הוסבו שמס לשמות‬
‫אחרי׳ הלא בהס הוא השם בית קבורתא חו ‪ : :‬ב נ א ו ב ע ל י מ נ ב א וסיעת ב י ת‬
‫דמשה ‪ ,‬אשר לא יחנן שכן'שמה מקידם וגם‬
‫אח״כ אלא שהחרגוס פי׳ע"פ דרכו אס מן ק ‪ :‬ו ר ת א רטש־־‪ .‬ובעדן‪ ,‬וי״נשכללתא‬
‫קרבח'הלשון או מן הידוע במקו׳ אחר כמו ובמקום בעל דבבא בטיל דבין‪ ,‬ובמקום‬
‫שאפרש ואומר‪ :‬סנללתא הוא לשון נזר ‪ ,‬וסיעת וסימא‪ ,‬ובת־וב״ע במקו׳ מלבשתא‬
‫כמו שחרג׳ כי נזר אלהיו על ראשו‪ ,‬ארי מדבשתא בד׳‪ ,‬ובמקום כוננרין ‪ /‬ומכוור‪/‬‬
‫כלילת ‪ ,‬וריבון‪ ,‬נראה שהוא כתרגום זוב )יכ״ה בירושלמי שביעי ‪ r‬ומטורין( ‪,‬‬
‫דוב ע״ש שהיחה ארן זבת חלב ודבש ‪ ,‬ולכן ועיר שינויים אחרים ‪ /‬יז״ל האיג״ר כל‬
‫יאות לו הניסחא אשר נתייב״ע נודנשתא הפשוק הזה קרא ותרגום כמו ראובן‬
‫מל׳ דיש ונמצא• נל׳ הגע׳)ע״ג ל״ע( מין ושמעון ‪ /‬גס בעל ספנייא״ר לא דבר בו‬
‫מורדף אל הדנש ‪ /‬הדנש והדונדנין ‪ ,‬וכן דבר‪ ,‬ובי‪/‬׳• הוסיפו בגליין שנללתא וכו׳‬
‫יעזר! שמתרגם מכוורין לפי הטס׳ הנמצא‬
‫ביוב׳׳ע ‪ ,‬ובירושלמי דשביעית כמו שהגיה ועוד חילופים רבים מצאתי בשמות' אלה‬
‫בעל ארץ קדומים ‪ ,‬אפשר היא ע״ש הרגי׳ ולא ראיתי להעתיקם מאחר שברור לי‬
‫הגדולים הנמצאים שמה מיס יעזר שנקרא שאינם מאונקלוס אלא תום׳ לקומה מן‬
‫בל׳ תז״יל טורי‪ ,‬ואלעלא‪,‬תרנם בעלי ובבא‪ ,‬הירושלמי ‪ ,‬כעדות התום׳ ברכות ח'‬
‫אולי היא מל׳ רות סערה שתירגם עלעולא ורש״י ז״ל ברור מלל‪ ,‬ואפילו עטרות‬
‫ע״ש שהיו בעלי מריבה וכענין והרשעים‬
‫וריבון שאין בו תרנום עכ״ל‪:‬‬
‫כיס‬
‫‪,‬‬
‫לל‬
‫ןם‬
‫א ב י ר ‪ ,‬י ם‬
‫מטות‬
‫לב‬
‫שמלת גר‬
‫עמ״ש על מלח נחשירכן‬
‫)ד( די מחא ה' ית יחבהא ‪ ,‬ובש״ח כיס נגרש‬
‫השמיעו ית יתבהא ‪ /‬והוא סעות;יפי בל״א )בראשית( ‪ ,‬וסיעת ‪ ,‬או וסימא ‪,‬‬
‫לרך אונקלוס )איג״ר( ‪) :‬סו( מבחר תיגוס שבס ‪ ,‬הראשון הוא צ' ספינה ו‬
‫דחלחיה ‪ /‬ובי״נ מבתר פולחניה ו והשני ל׳ אוצר‪ ,‬או הוא שם אין טוב ‪ ,‬אולי‬
‫וז״ל ספר יא״ר ׳הטעם לפי שרצה ללבר דריש לי׳בהילוף זסשר״ן ובומ״ף ספן והמ״ם‬
‫לבנין ‪ ,‬ויהיה מל׳ ספינה ‪ ,‬כתרגום וצים‬
‫על המלחמות שהיה להם להלחם ולכביש מי־ כיסים‪ /‬וסיען‪ ,‬ולנוסח השני הוא כמו‬
‫את הארץ ‪ /‬ולפיכך נופל בי לשין פולחן שפוני טמוני חול שמרי והימן דמטמריןבחלא‬
‫כלומר עבולה ‪ /‬ולבר שיש בו מעשה ‪ ,‬ושחר השמות כמו העברי‪ .‬וכן בתרנו׳להלן‬
‫אבל הפסוקים אחרים ‪ /‬כי לא מלאו אחרי בפסוק ויבנו בני גר כס ‪ /‬ויגבהה‪ ,‬רמתא ו‬
‫כי מלאו אחרי ה' ! מרבריס ביראת מלי גבוהה העירי ‪ ,‬ואשר לא תירגם שס‬
‫לבבם ‪ /‬מתורגמים בלי דחלתא ומסורת השמות ‪ ,‬עטרות ודיבין מעיקרא לא קשיא‬
‫עליו משתבשין בי׳)האוג״ר(‪) :‬טז( חטרין כי כן לרך המתרגם לפרש רק בפעם‬
‫המי״ת בפחייח ‪ ,‬ומסורת עליו ראיק הראשין כמו שעשה בלי בבית את־ יאכל‬
‫אבל מוטרין הוא תרגום של מטות ומקלו׳‪ :‬שתירגם בחבורה חלא ואח״כ לא תוציא מן‬
‫)כז׳כל דמזריזלחיל׳בלמ״ר כצ״ל הנ״ל‪ :‬הבית ‪ ,‬מן ביתא‪ ,‬ע׳ נ!"ש האוג״ר בהוססו׳‬
‫)לג( מלבוחי׳ דעוג‪) ,‬נוסחא אחת( ‪ ,‬המתרגם על מלת בפגעו נו בפי מסעי ׳‬
‫ני לי נהוספה פעם אחח ‪ ,‬ובן בזה אשר‬
‫וברוב הספרים מלכווח בל״ר ואינני רואה‬
‫נין אס הוא ניאונקלוס או מתרגום אחר‬
‫לו טעם )האוג׳׳ר( ‪ ,‬ולפנינו בי׳׳נ מלכות אשר לרוש לרש נשמית ההם ואינם שמוח‬
‫בסמיכות כמו מלכות בעברית ‪] /‬אבל העצם הלא לי נפעס אחת ‪ ,‬ולק לא‬
‫נראה שיש מעט הפרש בעברית בין ל' הועתק התרגום על לשין ארץ ׳עזר ;הנזכר‬
‫מלכות ובין לשון ממלכת ‪ /‬כי ממלכת טקירס הפסיק הזה( נשם מטור או כומרין‪,‬‬
‫אן! שהוא ג״כ שם יחירה מן הנפרר בי סמכו המעתיקים על אשר יתורגמו כולם‬
‫ממלכה ‪ /‬הוא שם הכללי ‪ ,‬עכ׳׳ז כולל נפסוק אחד‪ ,‬ורק יגבהה בלא הוזכר מקודם‬
‫השם הזה גס רוב פרטים כי חבא בכ״מ היכרהו לתרגמו אח״כ‪ (!) :‬ולמה תניאון‪,‬‬
‫על חבל עיירות‪ /‬משא״כ לשון מלונה היא סונין לא נמו שתרגם לשון ואם הניא אביה‬
‫רק שם כילל שהוא מפשט מן כל הפרטי׳ אותה נל׳ עדאז הרג׳ הסרה ‪ ,‬ולדעת רש״י‬
‫ר״ל בזה על כל הערי׳והמתרג' שלא מצא ז״ל הוא מגינין אחד‪):‬׳ג( ויניעם ‪ ,‬ואחרינון‬
‫בלשונו שימי לוגמתו ישנהו לל״ר ‪ :‬נמו להלן להניחו‪ ,‬ואולי על דעת המתרגם‬
‫)מא( וקרא יחהון בפרני יאיר בל״ז גס זה כמו ויניחם בחילוף אחה״ע ‪ /‬ועיין‬
‫נחזקוני שסיילהיפ׳ להניחו כמו להניעו הי ״ת‬
‫כפרני ל״ז‪ ,‬לא כמו חוות בעברי‪:‬‬
‫מתחלסת בעי״ן‪ ,‬וראיה לדנר שהרי ויניעם‬
‫ולהניחו תר' שלהם שוה עכ״ל החזקוני‪ ,‬וגס לשון הדדי״א באופן שיוסיף להניע עו־‬
‫ישראל כו׳ ‪ ,‬וכן הדפיסו בקצת ד׳ חדשים ‪ ,‬גס בת״א יטלעלינין‪ ,‬ואילי מצאו כ! באיזו‬
‫נוסחא ‪ ,‬אבל אס היה דעת המתרגם כן הל״ל להרגם שניהם בל׳ טלטול כתרגום של‬
‫נע ונד וכפי׳ רם״י אלא ע״כ דעתו להיפך כי ויניעם כמו ויניחם ‪) :‬יז( נתלץ הושים ׳‬
‫נזדרז מנעי! ‪ ,‬ע׳רש״יז״לשהואל׳ מהירות‪ ,‬וכן כתרגום וחש עתידות למו ומנע ‪ ,‬וכן‬
‫פי' המפרש לת״י‪ ,‬אנל בת״י האמיתי נל׳ ימהר יחישה תרגם אחי ויגלי‪ ,‬ונראה כי ל׳ נילוי‬
‫גס הוא נרדף אל ל׳ חוש ‪ ,‬ויש לצרף לזה גם לישנא דמנעה שהיא גיכ לישנא דגילוי ע״ס‬
‫הנמ׳ נ״ק נ׳ מל׳ ננעו מצפוניו‪ ,‬והוא ל׳ יד רמה ונמו כהוא נחר׳ ניד רמה נריש גלי אשר‬
‫הוא מליצת הכחובעל היוצא למלחמה נלי פחד ומירא ‪:‬‬
‫את‬
‫׳‬
‫שמלח גר‪ .‬מסעי לג לף לחט אבירים‬
‫‪40‬‬
‫ל} )ב( את מוצאיהם ‪ ,‬יתמפקניהון לג )א(• כטלני ‪ /‬כ״ה משפנו הריבוי‬
‫כמו תוצאוהס‬
‫ויהיה לשון מוצא שס מפשט ויבא בכינוי‬
‫רבים לרבים ‪ ,‬ולא כמוצא ני ה׳ כהרנס‬
‫נל׳ אהקית מימרא לה׳‪ ,‬ונהרגים השק‬
‫מהקנא נל משקל מסקנא הרג׳ למעלה‬
‫עקרניס ‪ /‬ונאיר לשון מוצאיהם על לעת‬
‫המהרנס הוא על מקום המוצא מן החניה‬
‫אשר יזנו כס לנסוע ‪ ,‬ולשון נסיעה הוא‬
‫על כלל הנסיעה ‪ /‬ואס כי לא נמצא לשון‬
‫יציאה בכל המסעות ‪ ,‬רק מאנונה יצאו‬
‫בני ישראל הנה הוא בכל‪ 3‬שמוש המ״ס‬
‫ויסעו מרעמסס כאלו יאמר ויצאו מרעמסס‬
‫וישעו‪ ,‬וע'‪.‬נאור ‪) :‬ע( את כל מ־צזכיותם‪,‬‬
‫בית סנדתהון ט׳ רש״י•‪) :‬גל( והתנהלתם ‪,‬‬
‫וכן התנהלו נהרגו' תחס‪-‬־ון ולסי המלה היי‬
‫ראוי ותתתסנון ‪ /‬וכן הוא נחיונ״ע נסוף‬
‫תתתכנון‪) :‬נה( לשיכים ולצגינים ‪ /‬תר׳‬
‫על לשון לשיכים לסיען נכילין זיין כי‬
‫שיכים הם יתירות והוסף לשון לסיען לנאור‬
‫הכינין‪ ,‬וכן מלת למש ירי] תר׳ ולצניניס הוא‬
‫הוספה כי נס ל׳ צניניס הס קוצים ‪ ,‬ונכלל‬
‫בלי נטלן זיין דלעיל‪ ,‬ואילי הוא על רעתו‬
‫מל׳ ואל מצינים יקחהו כפיי הרשב״ס ז״ל ל ד )ו( •יבא ר ב א ו ה ח ו מ י ה ‪ /‬בכמי‬
‫הלסעיס הרעבים ע״ש בדבריו‪:‬‬
‫)כמו‬
‫וגבוליו( ‪ '/‬וכן למעלה בפ׳ מטות לעריה‬
‫ל ד )ב( אשרתפול‪ ,‬דתתפלג ‪ ,‬ע׳‬
‫בגבולו׳‪ ,‬בתחומה א ‪ /‬וכן בפ׳ דברים תוך‬
‫רש״י ז״ל ‪:‬‬
‫)ג( מקצה ים המלח ‪ ,‬וכן למעלה בקצה הנחל וגבול ‪ /‬והערבה והירדן וגבול‬
‫ארץ אדום בהרי סייפי כמו קצי ביו״ד‪ /‬וכן )אוג׳׳ר(‪) :‬יח( חסבון לאהסנא ‪ /‬נרא׳‬
‫טעות שצ״ל חדברון כמו שהוא בהרבה‬
‫תרגום עלה תאנה טרפי תינין כמו עלי‬
‫נוסחאות‪ ,‬וכן ביוב״ע)אוג״ר(‪:‬‬
‫והטעס בזה כי הגבולית לא ילכו על קו הישר‬
‫ובמקיס שיכלה הנבול במקום אתר לא יהי׳ כנגדו סיף הגבול נס במקום אתר ע״כ יהיה‬
‫קצוות רבים לכל הגביליס ‪ ,‬משא״כ עיר קצה גבולך במצויין במקום אהד מתורג׳ קרהא‬
‫דבכטר תחומך ‪./‬וצא יאות לתרגם נצי סיף ‪ ,‬כי הגבול לא יכלה בצד עיר אתת ‪ ,‬ובל׳‬
‫מקצה גבול מצרים ועד קצהו מסוף תחוס ולא מסייסי מסני כי אי! העני] מדבר בס מן‬
‫הקצוות ממש רה מקצה האתר טד קצהו השנית ‪) :‬ז( התאו לבם ‪ ,‬הכוונון‪ ,‬ע׳ רש״י ז״ל‪,‬‬
‫ומל׳ תכוונון נראה שהוא קו השווה! ואולי דטתו כדעת הראב״ט שהוא מל׳ והתווית היו ‪:‬‬
‫)יא( ומחה‪ ,‬וימטי כתרגום הגעה בכ״מ ויהיה על דעתו מל׳ימתאו כף‪ ,‬כי הנגיעה בדוחק‬
‫תכונה הכאה‪ ,‬וכן תרגו׳ לשון הכאה בכל מקום ‪ ,‬וט׳ ביאור ‪) :‬יז( אשר יגהלו לכם‪,‬‬
‫נתר׳ דיחסינון וכן הוא ביוב״ט ‪ ,‬כמו ינחילו בפועל יוצא וכן בפסוק שאה״ז‪ ,‬לנחול לאחסנא‬
‫כמו לנחל‪ ,‬אמנם כן הוא נס למעלה בתרנום ונאחזו בתוככם ‪ /‬אשר ט״כ הוא סוטל טומד‬
‫אלא‬
‫ולא מכולי ‪ ,‬היא‬
‫מהנפרר מכולנא ‪ ,‬משא״כ מכולי‪ ,‬יה־ה‬
‫הרבים מלי מטיל הרגם לשון משא‪ ,‬ואף‬
‫כי בפעלים אין הפרש בלשון בין לשין‬
‫נסיעה ובין ל׳ נשא ‪ /‬כמו בצווי שאו את‬
‫אחיכם דומה בתרגום פנו וסעו לכס ‪/‬‬
‫טילו‪ ,‬וכן בעבר ויםעו ‪ /‬יישאו תרגומו‬
‫שיוה! אבל בשם יש הפרש ביניהם ‪/‬‬
‫ועוד הראה כי ל׳ מסע יבא בכ״מ בל׳‬
‫רבים ‪ /‬וילך למםעיו‪ /‬ותרגומו למטלנוהי‬
‫משא״כ לשין משא אל עבודתו ואל משאו‪,‬‬
‫ותרגומו מטל־ ה ‪) :‬ז( וחב ‪ /‬נראה‬
‫להיות והבו'" בל״ר כמו שהוא ביוב״ע ‪/‬‬
‫כי מדרך המתרגם להשוות הלשון ‪) /‬ועי‬
‫בעה׳׳ט(‪ :‬מפגי החירות‪,‬מפיס‪ /‬כמו פי‬
‫המירות בפסיק שלאחריו וע׳ ראב״ע ‪:‬‬
‫)מה(ממגיזתא ‪ /‬ובי״נ מעיים)אוג״ר(‪:‬‬
‫)נה( מקפנכון ‪ /‬מל׳ חז״ל איןתורמין‬
‫שלא מן המוקף‪:‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫לחפ אבירים מסעי לח ששלח גר‬
‫לה )ו( ויהון קירוי א ‪ ,‬ויהווין ‪ t‬כי‬
‫קירויא ל׳׳ג‪,‬‬
‫וכן למשה ועליהם תתנו כי המ״ם שבעברי‬
‫לרך זרות ‪ /‬וכן והיו לכם הערים ויהוןין‬
‫‪,‬י ל ‪,‬‬
‫א(‬
‫) ״ל( ‪:‬‬
‫י‬
‫״ ‪,‬ן ל‬
‫<‬
‫^‬
‫‪,‬‬
‫)כ‬
‫הנ‬
‫ד י ג א‬
‫ה ן א‬
‫ו ‪ 3‬י‬
‫כ י‬
‫ד י‬
‫כ‬
‫נ‬
‫‪3‬ל‬
‫ד‬
‫מ‬
‫א ת ח‬
‫ח‬
‫י ב‬
‫מ ן‬
‫ל י ן ן ם ׳‬
‫י ה‬
‫ד י נ א‬
‫א ח ת‬
‫א ש‬
‫מ‬
‫בא‬
‫אלא שאין הפרש נזה בל׳ המתרגם ז״ל ‪,‬‬
‫רק נס׳ קרח ובתוך בני ישראל לא ינחלו'‬
‫נחלה ‪ ,‬מצאתי נוסחא א׳ בחיריק היו״ד‬
‫ואולי צריך להניה בכל הנוסחאות כן ע״מ'‬
‫יסלחון‪ ,‬וכן נמצא נהיסך שבוש פתח לחיריק‬
‫במלת תפרשו! שם וכן נש׳ פינחס לשמות‬
‫מסות אביהם ינחלו יחסנון ‪:‬‬
‫הוסיף בפסיק י״מ )האוג״ר( ו וללטתי לך‪) ,‬ג( ולכל ח י ת ם ‪ ,‬ולכל חייותהון‪,‬‬
‫י לפי התרגום‬
‫ללשון אתחייב ההכרח לומר כן מן דינא‪,‬‬
‫כי מאן מח־יב ליה רק במלת ליה אני הוא מל׳ חית השדה ‪ ,‬וכמו לבהמתך‬
‫ולחיה אשר בארצך)ויקרא כ״ה( ‪ ,‬וכן ני״נ‬
‫מסופק אם יש ב! צ ך ‪:‬‬
‫היותהון הענין אחד כמו נל׳ הז״ל חיותא ‪,‬‬
‫אבל בגמ׳ דרשו מזה לחיים נתנו ולא לקבורה)מנוחיי( ‪; :‬יא( והקריתם לכם‪,‬‬
‫ותזמנון ‪ ,‬ע׳ רש״י ז״ל ‪ ,‬וכן חרגוס כי הקרה ה׳ אלליך דזמין‪ ,‬אכל שאר לשון מקרה‬
‫)יט( בפגעו בו הוא יטיחנו ׳ כד אתחייב ליה‬
‫מתורגם בלשון ארע ‪:‬‬
‫מן דיגא ׳ גראה שהוא כר״א רב־׳ מכות יו״ר ‪ ,‬יכול מיד ת״ל עד עמדו לפני העדה‬
‫למשפט‪ ,‬ובתיוב״ע הוסיף כד יערעיניה מברא לקרויא האלין‪ ,‬נראה שמשרשו לעלין שוגג‬
‫שיצא חון לעיר מקלטו ‪ ,‬והוא כדברי רב שם ‪ ,‬ואף כי הסשיקי׳ מוכיח־ם כי קאי על‬
‫מזיר‪ ,‬עיין משנה למלך פ״א מה׳ רוצח שהקשה כן לפי פי׳ רש״י נפרק נגמר הדין ‪:‬‬
‫)כ( בזיריה‪ ,‬בכמנא ‪ ,‬ואח״ז נלא צריה נפסוק כ״כ דלא כמן ליה‪/‬ז״לנסשרי עוטה‬
‫אור כלל נ׳ ציון י״ר ‪ ,‬ואשר לא צדה נפ׳ משפטי׳ נת״א ודלא כמן לי‪ /‬הוסזתו תי׳ לי׳‬
‫היה נראה ע״פ פשוט להשוות הלשון כמו שהוא אצל מויד ׳ וארנ לו ־ אמנם נפי הנשרפין‬
‫דרשו מזה עד שיתכוון לו ולאפוקי נתכוון לזה והרג את זה ‪) ,‬וע׳ מת שכתונ נזה‬
‫נס׳ הבות״ק(! וא״כ הוספה זו גריעות׳ היא גני שוגג דמשמע רק אם לא נתטיןלזה שהרג‬
‫אף אם גתכוון לאחר היה חייב גלות ואיננו כן כמ״שהרמב״ס הלכות רוצח הלכה א׳‬
‫דנכה״ג היה פטור מגלית ‪ /‬וגם נפי משעי אצל שוגג ‪ ,‬או השליך עליו בלא צריה הוסיף‬
‫כתרגום מלת ליה בלא כמגאלייואצ״ל מזיר שם ‪ ,‬או השליך עליו נצדיה נלא תינת לי׳ ו‬
‫והוא ממש א־פכא ‪,‬אמנם מבואר להמעיין ברמב״ס ס״דשם ׳ונכסף משנהבי להמסקג׳‬
‫לא מתיבת לו דריש הדרש דגתכווין להרוג את זה והרנ את זה פטור‪ ,‬רק ממה שנאמר‬
‫מכה אדם ומכה בהמה וכו׳ ׳ וא״כ י״ל דלשון ליה הוא ש־מיש הלשון בעלמא ׳ ועכ׳׳פ‬
‫יש להוסיף כן בתרגום ס׳ מסעי אצל מזיר או להסירו גם אצל השוגנ כנלע״ד‪ ,‬עכ״ל שם ‪,‬‬
‫אמנם עכשיו ראיתי הל׳ בסשרי בשגיהם בלשון לי׳‪ ,‬וז״ל או השליך עליו נצדיה שצידה‬
‫לו שמתכוון לו וכו׳ ‪ ,‬ואת״כ או השליך כל כלי )בלא צדי׳( שלא צורה לו ושלא מתכווין‬
‫לו‪ ,‬וע׳ מ״ש נס׳ משפטים בזה בשם המזרחי ‪) :‬כב( בפתע ‪ ,‬בתכיף ע׳ רש״י זי׳ל‪,‬‬
‫וכתיוכ״ע בשלו ‪ ,‬וכ״ה בגמ׳כריתות טיבפתעזהשוגנ )וע׳ תום׳ שם תימה א״כ לכתונ‬
‫בשוגג(‪ ,‬ובספרי ואס כפתע כלא איבה הרסו‪ ,‬להוציא את השוגג משמע שהוא מס־ש‬
‫מלת כסתע כאונס ‪ ,‬וקאמר דווקא שהרגו כאונס ולהוציא את השוגג ! וע׳ כסי׳ זרע אברהם‬
‫שהקשה כי מנמ׳ משמע דאונם פעור מנלות ‪ /‬וכ״פ הרמב״ס כס״י מהל׳ רוצח ה״ז ו‬
‫ועוד איך אמר להוציא את הסוגג הלא כקרא כתוב כהדיא ‪ ,‬ונם שמה רוצח מכה נסש‬
‫בשגגה‪ ,‬וכ׳׳ה בלשון המשנה ‪ ,‬אלו הן הגולין ‪ ,‬ההורג נשש כשגגה ! ואח״כ הביא‬
‫מן‬
‫ואו‬
‫ור‬
‫(‬
‫‪42‬‬
‫ש מ‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ג‬
‫י‬
‫מסעי לה‬
‫מן הסיסרי סיםקא כ״א סלוגתא דתנאי‬
‫בנזיר ‪ ,‬בפהע זה אונס ‪ ,‬פתאום ‪.‬זה שוגג‬
‫דברי ר' יאשיה ‪ ,‬ר' יונתן אומר פתע זה‬
‫שוגג פתאום זה הונס ‪ ,‬ות״כ כתם הספרי‬
‫בזה כרי יאשיה ‪ ,‬דפתע הוא אונס ולהוציא‬
‫את השוגג‪ ,‬ורש״י ז״ל בחומש כ׳ וז״לבפתע‬
‫באונס ‪ ,‬וכן הרגום אונקלוס בתכיף שהיה•‬
‫סמוך לו ולא היה כהות להזהר עליו עכ״ל‪,‬‬
‫וקשה עליו ג״כ כנ״ל ‪ ,‬והלא אונס פעור‬
‫מגלות ‪ ,‬והרא״ס לא העיר בזה כלל‬
‫וצריך לומר דרש״י בצחות לשונו נשמר מזה‬
‫וז״ל הרמב״ס ו״ל שלשה המה ההורגים בלא‬
‫כוונה יש הורג בשגגה והעלמה גמורה ‪/‬‬
‫וזהו שנאמר ואשר לא צדה ! ודינו שיגלה‬
‫לעדי מקלע וינצל׳ ויש הורג ותהיה השגגה‬
‫קרוב לאונש ‪ ,‬והוא שיארע במיתת זה‬
‫מאורע סלא שאינו מצוי ברוב מאורעות‬
‫בני אדם׳ ודינו שיהא פטור מהגלות עכ״ל!‬
‫וזהו שכתב רשיי ז״ל ולא היה שהות להזהר‬
‫עליו! דהיינו שלא היה מאורע פלא‬
‫שאינו מצוי אלא שהוא מצוי רק שלא היה‬
‫שהות להזהר עליו‪ ,‬ואונם כזה שוגג מיקרי‬
‫שהרי מצוי הוא וסמוך לו אלא שלא היה שהות‬
‫להזהר ‪ ,‬והא דלא פי׳ רש״י באמת בפתע‬
‫זה שוגג‪ ,‬י״ל כי רש״י לשיטתו שפי׳ בנזיר‬
‫גסתע זה אונס כרי יאשיה דהלכהא כוותיה‬
‫לגבי ר' יונתן לכך סי׳ גס כאן נפתע זה‬
‫אונם‪ ,‬אבל כדי שלא יקשה עליו קושיא‬
‫הכיל‪ ,‬והא אונס פעור מגלות ‪ /‬לכך כתי‬
‫שהיה סמוך לו ולח היה שהות להזהר שזו‬
‫דבר המצוי ‪ ,‬ואינו מאורע פלא שיפטור‬
‫׳‬
‫׳‬
‫שמלת גר‬
‫מהגלוי אלא שונג הוי עכ״ל פי' ז״א וממילא‬
‫נתיישב קושיה התוה׳ ה נ״ל בזה‪) :‬כה( אשר‬
‫משת אותו ‪ ,‬היה נ״ל בתרגום ליר י‬
‫ורביאו יהיה ‪ ,‬אך בגמ׳ דרשו מזה וכי‬
‫הוא משת אותו אלא שנמשת בימיו ‪:‬‬
‫)כו( את גבול‪ ,‬ית תחום‪ ,‬היה צריך להיות‬
‫מן תהום ‪ ,‬כמו הס יצאו את העיר‪ ,‬כצאתם‬
‫אה העיר ‪ ,‬וכ״ה בזה בתיוב״ע מן תחוס‪,‬‬
‫אבל יתכן כי שם גבול הוא קו המחלק את‬
‫הגבול ים והוא המצר ויבא ביחס הפעל‬
‫בלשון יציאה כלשון העברה ‪) : ( i‬לב( ולא‬
‫תקחו כופר לנום ‪ ,‬תרגום למערק ׳ ע'‬
‫רש״י ז״ל ‪ ,‬אמנם לפי התרגום הוא כמו‬
‫לברות ! ובספרי הוא כדברי המתרגם ז״ל‬
‫הרי שהרג אתהנסש במזיד שומע אני יתן‬
‫ממון ויגלה ת״ל ולא הקהו כוסר לנוס ש מ ה ‪( 2‬‬
‫)וביוביע לדערקכפי׳ רש״ילאשרנס(‪ ,‬ולי‬
‫לשוב אל עיר מקלעו ‪ ,‬נראה שעל דעתו‬
‫פב ג״כ על ולא תקחו כופר‪ ,‬והוא על‬
‫השוגג ע״ד פי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬אמנם מה שסי׳‬
‫בל׳ עד מות הכהן הגדול שהוא כמו במרס‬
‫ימות הכהן מדברי המתרגם לא משמע כן ׳‬
‫שהיה לו לתרגם עד לא ימות אלא שיש‬
‫לפרש שבא לומר אף אס ירצה לתת כופר‬
‫לשנת בארן אחרת שאינו מערי המקלע‬
‫עד מות הכהן ויהיה יושנ שם ולא ילך אנה‬
‫ואנה‪ /‬כענין שמעי נן גרא כיוס לכתך‬
‫אנהואנה‪ ,‬אף זה נןלל הלאו כי דוקא‬
‫ערי מקלע קולעות ולא עיר אחרת ‪:‬‬
‫)לד( ולא תטמא ‪ ,‬בתרגום ולא תסאבון‬
‫בל״ר ע״פ דרכו ‪ ,‬להשוות הלשון ‪:‬‬
‫ונוסף‬
‫‪ (1‬היל השפרי אה יצא יצא ‪ ,‬איר אלעזל נן עוריה ומה אס מוש הפורעניות מועטח‪ ,‬הפושע פסיעה‬
‫אחח משח״נ ננששו‪ ,‬קיו למוש העונה שמדונה ‪ ,‬ודין הר״מימין לערי מקלע לעני] וה השיעור ששים שנח ‪,‬‬
‫וכדין המגרש אלפים אמה ‪ ,‬ע׳ מכוש ׳'נ •‬
‫‪ (2‬לניס שמה‪ ,‬כיה לשון הספרי‪ ,‬מראה שהוא רק קוצר לשון כ׳ גקרא נשיג אל עיר מקלעו כמו שהשחיל‬
‫הספרי; אנל יש לדקוקני שמי המלוח האלה‪ ,‬נראיס מיוחריס גל׳ הספרי ״אמר שציין גחחילח לשינו לשון‬
‫הנהיג ‪ ,‬ולא חקחו כופר אל עירמקלנוי ‪ ,‬היל לסייס רק חיל ולא חקחונופר ‪ ,‬אמנם על דעחי דגר גדול‬
‫דיגי גוה ני לפי דעחו נהפדי ‪,‬שהואגינ דעח המחרגס הננוי ממלת מקלטו אין מ י ג ן ‪ ,‬אמר שעל מויד קאי‬
‫ומקלס מנין לו ‪ ,‬וזה מסחעיי‪ ,‬לכאורה לדשס רשיי זיל ‪ ,‬אמנס הוא מפני שנחחילס גס המויד גולה לערי‬
‫מקלט ייקלטני ענ׳פ ־עד עמדי לפני העדה למשפט‪ ,‬ע׳נ יחנן גו לשין מקלטינכניי מקלט שלי שהיה נין‬
‫גחחילה‪ ,‬זיס נלמו מל׳ הפסיק והצילו העדה אש סרוצמ שנאמ׳ שס הלשין אשר נס שמס‪,‬‬
‫להם אבירים‬
‫מסעי לן‬
‫ל ן )י( כן עבדו‪ ,‬בחומשיםמדוייקי׳‬
‫עבדא‪ ,‬כי עבדו‬
‫הוא ל״ז)אוג׳׳ל(‪ ,‬אמנם הרבה כיוצא בזה‬
‫בשרגומיס ע״ר העברי שאין הפרש בל״ל‪:‬‬
‫שמלת גר‬
‫כ‬
‫ב‬
‫ל ן )ג( ונוסף נחלתן‪ ,‬והתוסף ל״נ‬
‫כמו ונגרעה שהוא ל׳ נקנה כי‬
‫כ״ה בססוק השני ונוכסה ‪ ,‬אבל תרגוס‬
‫יגרע יהמנע‪ ,‬וכן יגרע נחלתו בסשוק השני‪:‬‬
‫סיימתי בעזר האל ‪ ,‬סדר מסעי בני ישראל ‪,‬‬
‫ותם ספר הרביעי ‪ .‬בעזרת חונן דעי‬
‫הגהות ומלואים לספר במדבר‬
‫ד ) י ז ( ) ב ל ת ' א ( מ ח י ר נ ס נ ס פ ר י ם סולחנא ‪ ,‬ציל מ ח י ר נ ס כמכריע הולמא ‪ :‬ה ) נ נ ( ) נ ש מ ל ה (‬
‫צ צ ו מ ח ה ‪ ,‬כ ת ר ג ו ם וימתיק ‪ ,‬ולא כתרנוס מחני נא מספרך ‪ ,‬שהוא מהו־ מייני כמו‬
‫מחה ת מ ח ה את זכר ע מ ל ק ‪ ,‬משא־כ ‪ rt‬כהוא מחיקת הכתב מ מ ש ‪ ,‬וכמו במשנה ככיחנ‬
‫והמוחק ‪ :‬ו ) כ י ( ) כ ש מ ל ה ( וכל לשון הניס ‪ ,‬צ״ל וכל לשין נשיאות הניס ‪ (05) :‬כ נ ר כ ח נ ו‬
‫החיס כ ס י א השיעא ד מ ל ח א ‪ ,‬ניל כ נ ר כ ת נ י סתיס׳ ר י ס י־ז ל י ה אשר לא ישא פנים השנוא‬
‫א ת ש מ י ‪ ,‬נהרגים יח ברכת ש מ י ‪ ,‬ר׳ל ה נ ר כ ה אשר נשמי‬
‫לקרא י נ י ׳ ‪ ) :‬כ ו ( ) ש ס (‬
‫ישימו על נ י ‪ ,‬ולכן לא אמר נהשך וישוון ית ״מ־ על נ ר כ ח נ י י ‪ ,‬כי זה כ נ ר אשור ש־נרכיס‬
‫כשס ה ‪ ,‬יברכך ס׳ יני׳ יאר ה׳ ו נ ו ׳ ‪ ,‬ולפרש נחרנימי מיה הי׳ רש־י ו־ל שינרכיס נשס‬
‫המפורש יהיא מהספרי אין במשמפוח הלשין ׳ אלא שנספרי דרשוהו כ ס המיותר לו )ואיל־‬
‫לריש כעין גז ש מל זה שמי !פלס שלישו לעלם כתיב לא כשהיא נ כ ה נ היא נ ק ר א ( ‪ ,‬אנל‬
‫א י ו ו ה מתיק ה מ ח מ ם ׳ וכן כייכיע אשר מלא אה חרגימו כדרשיח ת ר ג פ נ ׳ ה כ א י ג ק ל י ס ;‬
‫כמי שהיס־ף נל׳ אנכי ארר עמר‬
‫אצא שהוסיף אצ ואני א נ ר נ ס ו א נ א נמימרי א נ ר נ י נ י ! ‪,‬‬
‫ז ) נ ( )נלחס( צ׳ל כ ר פ ח פ ן ‪ ,‬היא תרנים ל׳צשוי ונראה שיפרש‬
‫ו נ י א ־ ‪ -‬ח י ־ י ( ופי משיש ‪:‬‬
‫צ צנ נ מ ו צף בחילוף איחיית השפל ‪ ) :‬י י ( ) כ ש מ ל ה ( ‪ ,‬ציל ע ת ו ר י ם מחירנס נעל העניו נדייו ‪,‬‬
‫לא כמי נ ס ייצא הפתידיס העיליס סל הצאן ש ת מ ס חישיא‪ ,‬כ י ב ס היא על מ ל ו ל י ם הפוליס‬
‫ע ל ה צ א ן ‪ ,‬אכל בזה היא ל׳ סשמי יינלילנס הקטנים‪ ,‬יאיל־ משמע לי׳ להמשרנסשהייקשניס‬
‫מאשר נאסרו אחר האיליס והפסיק נ ץ האילים יהכנשיסשהס יומין אתד יהחישיםנאי נה׳‬
‫וישלח קילס לאילים ׳ ינחינ״ע ח ת ם נ ס כאן כ ר ת י ! ‪ ,‬יע׳ מיש פיה ל כ ר ־ ת ו ח ‪ ,‬יידידי‬
‫נ י אמר‪ ,‬כי ר ק גמקוס שמלבר מפורש מהזכרים שנעויס ‪ ,‬וכמי נש׳ ויצא העתודיס‬
‫מוהר‬
‫העולים פ צ ה צ א ן ‪) ,‬ועיש נ א ו ר ל ׳ ל י ה ( ‪ ,‬מ ח ו מ ס נ ל ׳ חישיס ‪ ,‬וכ כעברי לא '‪:-‬׳ר ת־ ים‬
‫ר ק לכזכריס ניחיר כמי האילים לרתליס ‪ ,‬אבל שאר כל ל׳ ע ח י ו י ס שלא יניא להיראח כזכרים‬
‫נ י ח ו ר ) א ף אס עיקרי כן(‪ ,‬מתירנש נכימ גריץ‪ ,‬ע ״ כ ‪ :‬יא ) ל ( ) נ ל ח ' א ( כתב התשני ש׳ ערב‬
‫נ ח מ י ה ח ו ‪ ,‬צ ל שרש ע ר נ נ ‪ ,‬חמהתי כ ו ׳ ‪ :‬ש ם לפי שהאסשסוף נחי סעי'! כו׳ ‪ ,‬צ׳ל כהול‬
‫העין ונו ו ) כ נ ( )בשמלה( ה י ד ה ׳ ת ק צ ר ‪ ,‬המימרא ל ה ׳ י ה פ כ נ ׳ לשי ה ח מ ו ש איננו‬
‫כננל ינלחו ית שהיא השאלה השניה לרעח כ מ ח ר נ ס ז י ל ‪ ,‬כמשיכ במלח ומלא להס ‪ ,‬אנל היא‬
‫תשונ נ ס על שאלה כראשונה הצאן ו נ ק ר וגי׳ ׳ שענ״ש כאופן כזה הי׳ צריך להתעכב ט ל‬
‫אשר ישחשו כצאן והבקר ו פ י אשר יאספו לני כ י ס ‪ ,‬אנל יל ס׳ לא קלרכלמלאוח משאלותס‬
‫נאוה שלא יכי צורך נס להתעכב ורגע כמימריכ נ א ו כ י כ י א אמר ויהי ‪ ,‬זהו הנראה נכיונת‬
‫אונקלוס ‪ ,‬אנל י ו ג ׳ פ שחר׳ מלח ומצא להם גוי״ו ויספקון ל ה ו ן ‪ ,‬ופי׳ כשאלה לעניו אחד‬
‫) נ ל כ נ נ ל סהסהשקוח ׳ אמר נ ס נ ז ה פיס כפשוט האית ק ל ס ה׳ מ ח ס ו ר ‪ ) :‬ל ר ( ) ש ס ( ק ב ר ו ת‬
‫ושטו‬
‫כתאוה‬
‫‪44‬‬
‫הגהות ומלואים לספר במדבר‬
‫ה ת א ו ו ה ‪ ,‬ק נ מ דמשאלי‪ ,‬כמו המתאיויס‪ ,‬עיר ה מ ח מ ם נ א נ ז ה שם המקרה נמקים התאר ‪/‬‬
‫מ י ו ואני ת פ ל ה ‪ ,‬וכמו והיה נרכה ‪ ,‬שחר׳ יתהי מגרך ‪ ,‬יכן ינתת את כ נ ר כ ה מנרכיא ‪:‬‬
‫יג ) כ נ ( ו י ב א ע ר ח ב ר ו ן ‪ ,‬ו א ח א ‪ , .‬ו כ ן נסשוק כיל קרא נחל אשכול לא שינה המתרגם אח‬
‫לשינו לליר טיפ ל ר כ ו ‪ ,‬ע׳ רש׳י זיל‪ :‬ב א ) ל ( ) נ ש מ ל ה ( ואלו היה כ ח מ י ם הי׳ל לנקיל כו׳ כצ״ל‪:‬‬
‫ש ם היא כהנוסחא שלנו יניינ נ ה פ ך ושתקת מלכי יהענין אחל ‪ :‬בר ) ח ( )נלחם( א ל ה א‬
‫ד א פ י ק י נ ו ן ‪ ,‬נכנוי ר נ י ס ‪ ,‬כמיש למעלה אל מוציאם ‪ ,‬ועיכ יחהסך נ ל הכחונ לל״ר על סי‬
‫לרכו ‪) :‬ט( )נשמלה( מ ב ר כ י ך ב ר ו ך ו א ו ר ר י ך א ר ו ר ‪ ,‬נ ח ר ׳ נריכך וכי׳ וליטך ‪,‬‬
‫פ' מה שכחנחי נ ז ה נסי חילליח‪) :‬יל( ל כ ה א י ע צ ך ‪ ,‬נ ח ר ׳ מה ל ח ע נ י ל כו׳ ע׳ רשיי ז י ל ‪:‬‬
‫לג ) נ ( ב ח ר ש ה ר א ש ו ן ‪ ,‬נירחא קדמאה ‪ ,‬ילא ח׳ נירחא לניסן ‪ ,‬עמ״ש נזה נ ס ׳ נ א ‪,‬‬
‫י נ ת ־ נ ׳ ע נ ז ה נירחא לניסן ‪ ,‬אנל השני לחלש הראשון לירחא ק ד מ א ה ‪ ,‬ואולי רצה לשנות‪.‬‬
‫הראשון קמא לשהיח נחדש ש‪:‬קרא ראשון וקראו נשמו ניסן לסי שמלח הראשון השני יהיר לשין‬
‫היא ‪ /‬א נ ל כירושלמי שהוא כמו הנהיח ל ח י נ י ע ח ק ן נ ס הראשון קמא ואמר נירחא קלמאה ‪,‬‬
‫כמו נאונקליס ‪ ) :‬ש ם ( מ מ ח ר ת ה פ ס ח ‪ ,‬מ נ ח ר יומא לפסחא יסרש ק ו צ ר ה ט נ ר י כ י כססח‬
‫איננו זמן שיסיל עליו ל׳ ממחרח אלא הכוונה ממחרח יום ה פ ס ח ‪ ,‬ועיכ חר׳ יומא לססחא ‪,‬‬
‫משא״נ מ מ ח ר ח ה ש נ ת השביעית ‪ ,‬שמלחהשנח הוא זמן ונופל מליו לשון מלזתדת ח מ ס ס ח ס‬
‫מבחר שניעתא נלא מלח י ו מ א ‪ ,‬ו נ ח י נ י ע מ נ ה ר לאכלי נ נ ס ח פסחא ‪ ,‬יציע שהרי לא יצאו‬
‫אלא נ י י ס ט ׳ ו שחרית כלאיח׳ נ ס י ק דנרכוח ממיש ויהי נעצם היום הזה כו׳ עיש ‪ ,‬וילילי וכו׳‬
‫מ ו ה ר * י נעה״ק ניי‪ ,‬העיר על שינוי הנוסחאות שנמצאו נזה נ ז ר ׳ א ו נ ק ל ו ׳ ‪ ,‬ואמר כי כיה‬
‫נ ד ס י ס י ס החלשים )ונכללס לסוס ורן חקנ״ד( מ נ ח ר יומא לסשחא ‪ ,‬אנל נדשוסי'עחירןס‬
‫)נומיורנשנת שיח‪ ,‬ומקיג לשיש נאועל‪ ,‬ומק׳נ ליא‪ ,‬וכן טול(הנוסחא מבחר סשלזא‪ ,‬ובחיי טיפ‬
‫ויאכלו מעביר ה א י ) ממחרת הפסח ונו׳ )יהושע ה׳ י י א ( ‪ ,‬בכל טסי שלסנינו מבחר סשחא ‪r‬‬
‫והנה ממחרח הפסח ל ה ח ס סי׳ רשיי ורלכינ יתוש׳ קדושין )ליז ע״נ( נשם ר״י ור׳ יוסף‬
‫קארא נ ס ׳ נשעי נעמניס‪ ,‬טל טיו‪ ,‬יום הנסת כטימר‪ ,‬דהיינו ממתרת אנילח הססח ‪ ,‬ועי רשיי‬
‫) ר י ם ל ף יינ אי( ליה ממחרת הפסח כי׳ ממחרת יום הראשון של סשח‪ ,‬ו נ ח י ס ׳ שס‪ ,‬לשין נמי‬
‫קרי ממחרת הסשח לשי שהוא יום מחרת אכילתו לנאכל נליל טיו כו׳ עיש ‪ ,‬אנל ממחרח‬
‫הפסת דהכא ריל ממחרת שידעת הסשח׳שהרי נשיו יצאי‪ ,‬ינתו׳קדושץ שם נ ש ‪ $‬ר ' י כ ח י י עיו דלי‬
‫החורה לחול ולשון נביאים לחול נ ו י ‪ ,‬וזיל הרב החזקוני ממחרת הפסת ערב יום טיו ולילה‬
‫הראשון נקרא ניסח על שם שטסוקץ בקרבן שנקרא כן ‪ ,‬וראיה לדבר מס׳ אמור ) כ י נ ה' ‪,‬‬
‫ועיש רשיי יראים ו נ א ו ר ו ה נ ן ( ‪ ,‬ומס׳ סנחש )כיח ט י ז ( ‪ ,‬אנל שאר החנ מלילה כראשון‬
‫ואילך נקרא חי המצות ע כ י ל ‪") ,‬אמנם נל' חזיל נקרא כל החנ נשם ס ס ח ‪ ,‬ונראה שלזה‬
‫רומז ל׳ הריי נ ח י ׳ קדושין ש ם ‪ ,‬ולשון חכמים לחול‪ ,‬והנן(‪ ,‬והדליק ירית ?‪,‬חיש׳ קדושין וריה‬
‫ב ס סי׳ נ ס ממחרת הסשח דיהושע שם על ט״ו עיש ‪ ,‬ולהפך מצאחי נ ם ׳ קימן מנחה ) נ מ ק ׳ נ‬
‫דיא( נשם ר ׳ סעדיה שפירש נ ס ממתרת הששח לכאן טל מ י ז ‪ ,‬וריל כשנאו לסוכות יצאי נשיו‬
‫כי׳ עיש‪ ,‬ואסשר שינוי הניס׳ נתיא כאן תלוי‪.‬נשיניי הסירישיס‪ ,‬דאשיל יימא דסשתא על יוס ייד‬
‫שהיא ייס ה ק ר נ ת הפסת ולמתרתי ייס ט ״ י ‪ ,‬י מ נ ת ר ססתא על טיז מתרת זמן אכילת הפסת‬
‫שנאכל נליל ט ״ י ‪ ,‬וכן יש לומר להפך וקיל ‪ ,‬מ נ י ד ידידי ה נ י ל ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לה )יי( )בשמלה( ו א ם ב א ב ן י ר א ש ר י מ ו ת ב ה ‪ ,‬ואס נאכנא וכי׳ דהיא כמסח ‪ ,‬אולי‬
‫לדטתו אגן יד היא השעיר אשר ימות ‪ ,‬וכמ״ש נסשרי א׳ מה אכן מלא •ז‬
‫גלוי וידוע ונו׳ ‪ ,‬וכיה בסנהדרין עיו מיש נשי׳ רשיי ז י ל ‪ ,‬לסיכך לא נאמר נו יל כדרך שנא׳‬
‫באבן ובכלי ען דמשמע שיש גו מלא אחייה דצשינן שעירא וכי׳‪ ,‬י נ ו ‪ :‬מיושב קישית הךאיש זיל‬
‫זע׳ נ נ ע ה י ס ‪) :‬ל( )נלתס( ע ל פ ו ם ם ה ר י ן ‪ ,‬ו נ ר ו נ הספרים לפיס ע׳ס ה פ ב ר י ‪ ,‬ואין נכי!‬
‫נארמית )האוניר( ‪ ,‬ילעניד היא נכין מאיל ‪ ,‬כי אס היה לעתו לפרש על פי ל נ ר י המלים‬
‫היה מ ת מ ס על מימר כתרנומי נצי ע״ס שנים ע ל י ם ‪ ,‬אלא שלסי התרנים משמעו לסי העלות ׳‬
‫ונפי׳ רש׳יי זיל שיעידו שנמויל ובהתראה הרגו ‪ ,‬יאיכ היא כמו כל ל׳ לסי‪ ,‬שתרנומו לסוס ‪:‬‬
‫םפר‬
‫לחם ושמלה‬
‫כולל‬
‫אונלןלוס‬
‫באור דברי תטתרגם‬
‫י פרד‬
‫ז״ל ע ל ס ד ר פ ר ש י ו ת ה ת ו ר ה‬
‫לשנים‬
‫‪ (».‬גאור המלות ל»רשיהט עסי י ס׳ הנו ת ו ר ג מ ן וקבוץ הנוסחאות וברורס‪ .‬מסי היקר‬
‫א ו ח ג גר ועל רגריהס העדור! ונוספות• ההוא יקרא ‪:‬‬
‫לחם אבירים‬
‫נאור הטעמי ‪ a‬ושינוי העתקתו ממקוס למקוט ומעני! לענין זיפיי ריח מגינתו גטקראי קרש‬
‫אשר קנל מפי התנאים ר״א ודיי‪ ,‬קראתיו‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫חלק חמישי על ספר דברים‬
‫כ ל א ל ה מקובץ ומחובר בעזהש״י ע ל ידי‬
‫בן־ציון י ה ו ד ה ב ל א ׳ א מ ו ה ׳ א ל י ה ו זיל בערקאווי״ן ב ע ה ׳ מ ס׳ ע ו ט ה א ו ר‬
‫ווי ל נ א‬
‫ב ד פ ו ס ר׳ יוסף ראובן ב ר ׳ נ׳גהס מן ר א ם‬
‫שגת‬
‫תרטיו‬
‫לפ״ק‬
‫‪L BACHMJIA,‬׳‪JIEXEM‬‬
‫‪yimeJiecca‬‬
‫‪KoMMCiiTapia‬‬
‫‪T . (!.‬‬
‫‪Ka.i^ciicKai'0‬‬
‫‪V.‬‬
‫‪11 0 6 - b n c n e i u e‬‬
‫‪1‬‬
‫‪Iacvib‬‬
‫‪BII.1I1HO‬‬
‫‪Tm10rpn*iH P• M. Ponwa.‬‬
‫‪18SS.‬‬
‫‪n-h‬‬
‫‪To.\K0uanie‬‬
‫לחם אבירים‬
‫דבף ם‬
‫)א( בפארן אתפלו וכו׳‪ ,‬לפי המשך‬
‫הלשון היה נראה שצ״ל‬
‫ובפארן דאשפלו כי הוא חוזר מל לשון‬
‫איכח יתהון ‪ /‬מ׳ מה שכתבתי בשמלה ‪t‬‬
‫וכן ובחצרות מל דארגיזו מל בשרא ! וכן‬
‫המתיק המזרחי ולא כמו בי״נ ארגיזו ‪:‬‬
‫)ד( בחד עשר ירחא ‪ /‬כצ״לבל׳ יחיד‬
‫ובי״נ בל״ר ׳רחיןוהוא מעות‪ /‬וכן הוא בפ׳‬
‫נשיאים וביום עשתי עשר יום ‪ ,‬וביום‬
‫שנים עשר יום‪ ,‬בל׳ המתרגם יומא‪ /‬ובפי‬
‫פינחס ובחמשה עשר יום ובחמשת עשר‬
‫יומא ‪ ,‬אמנם לעיל אחד עשר יום ‪ /‬וכן‬
‫כל לשון יום אשר משמעו בעברי על ל׳‬
‫רבים ע״פ דרך הל׳ •מעשרה ולמעלה‬
‫הוא שישנה המתרגם לתרגמו עפ״י דרכו‬
‫בל״ר ‪ /‬והנוסחאות השתבשו בזה לשנות‬
‫בלשון המתרגם במקום שאינו ראוי ג״כ‪:‬‬
‫)ז( מ ג י ר ו ה י ‪ ,‬לא נמצא ל׳ גירות‬
‫בארמית רק בדלי״ש ‪ /‬וכן תרגם מגרת‬
‫ביתה מדרת ‪ /‬אכן כל לשין ממר בעברי‬
‫כמו מגורי אביו בימי מגוריהם ת־־גס בל׳‬
‫תותבות ‪ ,‬והנה הוא לשון בודד ‪ /‬אולי‬
‫הוא עברי על משקל הארמי כי לא היה‬
‫יכול לתרגמו בל׳תותבות כי יהי' במשמעו‬
‫תיתמתיו )פי׳ מקום מושב( של האמורי‬
‫הנזכר ‪ ,‬ואשר לא תרגם בלי שבב הוא‬
‫מפני שאין לשון זה כופל רק על לשון‬
‫שכן הבית ולא על שכנות הגבול‪ ,‬וע׳‬
‫באוצה״ש מה שהפריש בין ל׳ גור ודור‬
‫בעברית‪) :‬ע( לית אגא יכיל‪ /‬עמ״ש‬
‫בשמלה )בראשיחיח יש( ולהלן )ל יא בי(‪:‬‬
‫)י( והא איתי־כון ‪,‬כמו והנה ישכם ‪/‬‬
‫וכן בשלילה אינכם מאמינים)להלן פסוק‬
‫ל״ב( ליתיכון שהוא כמו לא איתיכון‪,‬‬
‫וצריך מ י ק בהגיון הלשון באשר לא תרגם‬
‫והא אתון כמו בלשון הנך שוכב ‪ /‬הא את‬
‫להלן)ל״א גי״י( ‪•/‬וכן הנך מת דאבימלך ‪/‬‬
‫הנך הרה להגר)וכן בכל לשין הנני למ״ב‬
‫התרגים ביחס הישר הא אנא( ‪ /‬אמנם‬
‫בשלילה‬
‫י‬
‫א‬
‫‪2‬‬
‫שמלח גר‬
‫א )א( אלה הדברים‪ .‬אלץ סתנמיא‬
‫וכו׳ אוכת‬
‫יתהון על דתנו במדברא ! לדעת המתרגם‬
‫נעבר הירדן הוא מקום התוכתה! וכן הוא‬
‫כמדרש רבה איגי ננוכית אתכם על מה‬
‫שעשיתם וכוי ׳ אלא על מה שעשיתם וכו׳‬
‫במדבר• נערכה וכו׳ ‪ ,‬אנל בססרי איתא‬
‫מלמד שהוכיחן עלמהישעשו בעבר הירדן ‪r‬‬
‫וע׳ בסי׳ זרע אברהם שכתב להגיה הספרי‬
‫ע״ס התרגום כי לא מליט שוס חטא שעשו‬
‫בעבר הירדן ‪ ,‬וע׳ בחזרתי מ״ש על הוספת‬
‫המתרגם לשון אוכת יתהון שהוא מוכרח ‪,‬‬
‫ולולא התוספת הזה היה המקרא תסר כי‬
‫לא הודיענו הדברים אשר דבר משה בשביל‬
‫מה שחטאו במדבר ובשביל מה שחטאו בערב׳‬
‫מה הס רק אמר אלה הם הדברים וכוי ולא‬
‫הזכיר מה הם הדברים ההם ומלח אלה‬
‫בכ״מ מורה על הרמוזים ‪ ,‬אבל עס תום׳‬
‫מלת אוכח יתהון תיקן הכל כי המובן מה‬
‫הם הדברים שדבר אל ישראל בעבר הירדן‬
‫שהוטמן ואמר להם זכרו מה שחטאתם‬
‫במדבר ובערבה וכו׳ עכ״ל בבאור דברי‬
‫המתרגם ‪ ,‬וע׳ מ״ש עוד לתמוה על דברי‬
‫רש׳׳י ז״ל שלא הוסיף ג״כ בלשונו מלת‬
‫הוכיתם בשביל מה שהכעיסוהו‪ ,‬וע׳ בש״ת‬
‫מה שכת•‪ :‬ליישב דברי רש״י ז״ל כי סמך על‬
‫מה שפי׳ בלשון אלה הדברים שהם דברי‬
‫חוכחות ‪) ,‬יכן הוא בת־וב״ע(‪ ,‬משא״כ‬
‫המתרגם אונקלוס שתרגם על הדברים‬
‫פתגמיא הוצרך להוסיף ‪ ,‬ודבריו נכונים ו‬
‫כי גס מלת אוכת יתהון שהוסיף על לשון‬
‫הכתוב הוא נול׳ אנה הדברים כמו שהוא‬
‫לסי׳ רש״י ז״ל! והנה שינה המתרגם את‬
‫לשינו ותירגם על רחבו במדנרא ועל‬
‫דארגיזי במישרא‪ ,‬כי במדבר היה החטא‬
‫שאמרו מי יתן מותנו כסי׳ רש״י ז״ל ו ולא‬
‫מצינו שם לשון חרון אף ‪ ,‬אבל בשיטים‬
‫ובערבות מואב נאמר שם ויתר אף הי‪ ,‬וכן‬
‫בקברות התאיה שנאמר שס יאף ה׳ הרה‬
‫בעם ‪ ,‬תרגם להלן‪.‬ובחצרות דארגיזי על‬
‫בשרא ! וע׳ מה שכתבתי שס • מול סוף‬
‫לקבל ים סוף ! הנה לדברי המתרגם הוא‬
‫סימן‬
‫׳‬
‫‪t‬‬
‫*‬
‫ג ר‬
‫^לי*‬
‫־ דברים א‬
‫חם אבירים‬
‫סימן המקום‪ ,‬ולא כמו שהוא בפי'רש״י ז״ל בשלילה ואם אינך משיג )גראשיתנ !(‬
‫והוא הים סוף‪ ,‬כי לא מצינו מקום שנקרא מתורגם ואס ליחך כמו ואם אינך משלח‬
‫סיף ‪ ,‬רק את והב בסופה לד״ק ׳ ויאה )שם מג כי( שהוא הפך הכתיב ההורס לו‬
‫אם ישך משלח ‪ ,‬וכן הוא בזה לרעת‬
‫אחז המתרגם בשני שיטות מתנכלות ׳‬
‫'‪ 1‬המתרגם כמליצת הכתוב הישכם אוהבים‬
‫?‬
‫יי‬
‫לי י'י‬
‫‪u,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪.‬‬
‫הס מקומוח החעא־ס שהכעיסו לפני המקום ץ‪,,‬״״ ״‪ ,‬״ ‪, .‬‬
‫)לברים ינ • י ( ‪ ,‬כנמצא הרבה בלשון חז ל‬
‫•‬
‫»‬
‫^ ‪ .‬מלה הין הפך מלת השלילה אין ]יבלניאל‬
‫׳‬
‫'‬
‫‪,‬י‬
‫נמצא ג״כ האיתן כהל ת׳ מלת הגיף ‪,‬‬
‫‪ , ,‬״ל‬
‫‪,‬‬
‫‪.{,,,.‬‬
‫מוכרי״ב במיני תרגימא להבין פי׳ התרגום וכן לא איתכון פלח־ן‪ ,‬הן איתכין עתילין[‪:‬‬
‫ומלען‬
‫אונקלוס תמצא ע״פ פי׳ רש״י ו״ל‪ ,‬והרמב״ן‬
‫כתב וז״ל בעבור שלא היו ישראל עתה במדבר כי כבר נכנסו בארן מואב הנזכרת‬
‫דרש אונקלוס כי במדבר בערבה רמוזים המה לתוכתות‪ ,‬וכן הוא ‪#‬דש בספרי על‬
‫לעת ר' יהודא ‪ ,‬אבל ר׳ יוסי בן לורמסקית עשה אותן מקומות שנקראו כן עכ״ג ‪,‬‬
‫והנה היטב הרמב״ן ז״ל לראית ‪ ,‬כי רק מפני ההכרת ‪.‬שכתב דרש אונקלוס השמות‬
‫האלה לרמזים על התיכחות ! וממילא תנין כי באשר לא אלצהו הפשיט הלך אחריו ונטה‬
‫מדעתרייהורא לדעת ר' יוסי הנ״ל! וכן טשה בלשון בין פארן ובין תופל ולבן אשר‬
‫לשון יבין פארן תרגם על פי הפשוט בפארן אף כי לדעת ר׳ יהורא הוא ג״כ לתוכחה‬
‫ע״ר המרגלים וכמו שפי׳ רש"י ז״ל > כי אחרי אשר אין הכרת טזב על דטת ר'יוסי‬
‫ה נ״ל‪ ,‬אבל בין תופל ולבן שהוא מוכרח כמו שהביא רש״י ז״ל ‪ ,‬אמר ר' יוחנן חזרני טל‬
‫בל המקרא כוי‪ ,‬תרגם ט״פ הדרש דאתפלו טל מנאי‪ ,‬וכן כלשון ודי זהב ‪ ,‬והוצרך להוסיף‬
‫ג״כ כלשון ובחצרות דארגיזו על כשרא ‪ ,‬כי מעשה העגל לא בחצרות היו‪ ,‬ואם כי חטא‬
‫הבשר ג״כ לא היה ב •••צרות וכאשר כבר גמגם כזה המזרחי ‪.‬יעל דברי התרגום ‪ ,‬וגם‬
‫המפרש לתרגום יוב״ע ‪ /‬ועי מה סכתי כיכבו ע׳׳פ הספרי! כי שני חצרות היו ‪ ,‬והם‬
‫דברי הרשב״ס ז״ל בפי בהעלותך ע״ש ‪ ,‬אבל ע ״פ הפשיט נראה שלא אמר המתרגם בלשונו‬
‫ודארגיזו בחצרות כמו שאמר למעלה רחבו ב מדברא דארגיזו במישרא‪ ,‬אלא שבחצרות‬
‫הוכיחם על מה שארגיזו על בשרא בקברות התאוהשהוא המסע הראשון ממנה‪ ,‬כמ״ש‬
‫ייסעו מקברות התאוה ויחכו־ בחצרות ‪ ,‬והנה כי כן נראה אבר על דעת המתרגם ז״ל ל׳‬
‫בעבר הירדן בפארן ובחצרות הס מקומות הדינור מוסב על לשון^אשר דבר משה ן ולי‬
‫במדבר בערבה וכוי ‪ ,‬הס דברי התוכחות מוסב על אלה הדברים‪* ,‬וכן בין י תופל ולבן ודי‬
‫זהב‪ ,‬רק שהוסיף חטא הבשר אצל חצירות לפי הענין כנ״ל ׳ ומדוקדק לפ״ז שאמר לשון‬
‫בפארן בלא ואייו החבור כאשר הוא בכל הנוסחאות ‪ /‬וכן דרשו בספרי מל׳ בין פארן ‪,‬‬
‫מלמד שהוכיחן בין מסע למסע‪ ,‬רק שהמתרגם הוכרח להשמיט ל' בין מפני בין השני‬
‫שאין שוס ענין לו ע״פ דרכו ‪ /‬וטעם לשון בין לדעת המתרגם באמת קשה מאוד‪(1.‬‬
‫ונראה לפענ״ד עוד כי הוא מאשר מצאנו הרבה לשון בתוך שמתורגם בלשון בין כמו נשיא‬
‫אלהיס אתה בתוכנו ביננא ורבים כן ויהיה כן• זה בהפוך בין פארן כמו בתוך ‪ /‬ועל‬
‫כן יבא בתרגום עם בי״ת התוכי לבד ובין הופל ולבן יהיה כמו ובין הדברים אשר‬
‫דברו ‪ ,‬ר״ל הוכיחם לתת לב אל דבריהם ולהתבונן בין הדברים שדברו לאשר הוא באמת‬
‫]והוא שאמר הכתוב ג״כ בפרשה בהעלותך אחרי לברי האספסיף והמן כזרע גד הוא‬
‫וגוי שטו העם וגוי‪ ,‬והיה טעמו ע' פי׳ רש״י ו״ל שם[ ‪:‬‬
‫הואיל‬
‫׳‬
‫כ י‬
‫ב‬
‫א‬
‫י ה‬
‫ה‬
‫כ ל‬
‫בענ‬
‫י י‬
‫י י‬
‫ל‬
‫ש נ ר ר א ו‬
‫״י‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫‪M‬‬
‫‪f‬‬
‫״‬
‫‪n‬‬
‫כ ל ס‬
‫מ ו‬
‫כ ן‬
‫ב ח‬
‫ש ה ן א‬
‫ך‬
‫ב פ י‬
‫ס‬
‫מ ן‬
‫ה ר ש ‪3‬‬
‫״‬
‫ז‬
‫ל‬
‫ה ג א ו ן‬
‫׳‬
‫‪t‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪ (1‬איי טסיי הפשיגי גס לדעה ול»ר‪.‬רגס שמוה וקימיח ה ן ‪S ,‬ף שלא <;‪!1‬א כ‪:‬מיש האלה נ כ א י מקימיה‬
‫נוה ד י ן הוכחה כי‪:‬ה איתה גניויר‪ .‬כאלה מעעכ כדיש נהה כמתיגכ זיל ‪ ,‬להוכייר ע ק כמאווע נהה כמו‬
‫שב מסה ומרינה וקניות התאו? ‪,‬‬
‫ל ח ם‬
‫א נ י‬
‫י‬
‫י ם‬
‫דב!‬
‫)יב( ומדען‪ ,‬ובי״נ ומנדמן‪ ,‬רש דמדען‬
‫וכתב האוג״ר ואחת מאלה לא נתחוורה‬
‫בעיני כי מנדעא שם דבר הוא והישר‬
‫והנכין הוא תיוב״ע ומרי מנדעא ‪:‬‬
‫)יז( ובין גיורי׳‪ ,‬ובנוסח ס׳ יא״ר וחומש‬
‫םביוניטא גיורא בלא כמי ‪ ,‬כי גיור‬
‫אצל אונקלוס ענינו גר צדק שבא לחסות‬
‫תחת כגסי השכינה ולא תתיחם לאיש אלא‬
‫לאל ואס היה אוחז בלי דיור היה אפשר‬
‫לומר דייריה יהיה סממו מי שדר אצלו‪,‬‬
‫אבל גיור אין ענינו מי שדר אלא מי‬
‫שנתגייר עכ״ל אוג״ר ‪ ,‬ואנכי לא ידעתי‬
‫מה הפרש בין זה לננה שנאמר יגרך‬
‫אשר בשעריך וגרך אפר בקרב מחניך ‪/‬‬
‫אשר תרגומו בכ״מ וגיורך כי פי' הגר‬
‫אשר הוא שוכן אצלך חשר ידבר עס‬
‫הכלל בלשון הפרס ולא אמר סתם והגר‪,‬‬
‫וכן יתפרש כאן הגר אשר הוא שיכן אצלו‬
‫אחר שמצינו*בו כנוי הדבוק ‪ ,‬והוא כמו‬
‫בין איש ובין הגר‪ ,‬אמנם חז״ל דרשו‬
‫ג״כ מלשין הזה כמו שהובא ברש״י ז״ל‪,‬‬
‫זע׳ בש״ח דא״ל כמשמעו מל׳ כגר כאזרח‬
‫דא״כ גרו למה לי כי כל עיקרי הוא‬
‫מיותר‪ ,‬כי בוודאי לענין הדין לא הוצרך‬
‫הכתוב לומר אשר הגר היא כאחיו ממש‪,‬‬
‫והנה לפי הד״א שברש״י ז״ל הוא מל׳‬
‫גירית ודירה‪ ,‬אבל בנה •שלא אחז בלשון‬
‫המתרגם בלשין דייריה אולי ל׳ גירות‬
‫היא על שכגת הגבול והמצרנות‪ ,‬ע׳‬
‫מה שכתבתי למעלה בלשון מגירוהי ‪:‬‬
‫)יח( מלי ‪ ,‬משורש מלל והיא תרגום‬
‫לשין דברי ולא לשין דברים‪) ,‬ע׳ שמלה(‪:‬‬
‫ובספרים‬
‫)כג( דנעול לוותהון‬
‫מדיייקיס להון ‪ ,‬וכ; נכון כמו ויביאה‬
‫אל ביתו וכן רבים‪ ,‬אבל לות הוא רק‬
‫על דבר שיש בו רוח חיים כמו שכתבתי‬
‫בפ׳ חיי שרה‪ ,‬וכן כתב האיג״ר‪ ,‬כי‬
‫המסמא לוותהין היא סעיח ‪ ,‬אבל טעמי‬
‫אינו מוכרח שנתב כי לוותהין היא‬
‫ההתקרב לדבר ולא ההכנם לתוכו ומי‬
‫יאמר‬
‫‪,‬‬
‫ים‬
‫א‬
‫ןג‬
‫שמלת גר‬
‫)ה( הואיל משה באר שדי משה סרש‬
‫עכיכו כמו החל ופרש ‪ ,‬ולכן לא אמר‬
‫לפרש כמו שהוא בהרגויהחלרש למיחרכוח '‪:‬‬
‫את התורה הזאת‪ ,‬יח אולפן אורייחא הראז‬
‫לשון אולפן שהוסיף הוא לפי הענין להעיר‬
‫על הבאור שיצא מפי המבאר הנאמן ההוא‬
‫אשר בא בסוד ה ‪ /‬כי היה דרך למור ואורח‬
‫חיים חוכחח מוסר ‪ ,‬וכענין שהרגם ושמעו‬
‫אל ישראל אביכם ! יקבילו אולפן‪ ,‬וכן והיה‬
‫כל מבקש ה'‪ ,‬דחבע אולפן ‪ ,‬וכן וקרא לו‬
‫אהל מועד! משכן ביח אולפנא ‪ ,‬וכן היה‬
‫אחה לעם מולהאלהיס׳ חבע אולפן‪ ,‬ורז״ל‬
‫דרשו ג״כ מלי באר בשבעים לשון פירשה‬
‫להם‪),‬ע׳ מה שכתבתי בהקדמתי סיראשון(‪:‬‬
‫)יב( ומשאכם וריבכם ‪ ,‬ועסקיכון ודינכון‪,‬‬
‫לפי פי׳ רש״י ז״ל מלמד שהיו רוגנים היה‬
‫לו לתרגם בלשון מצותא ע״ס דרכו בכל ל'‬
‫ריב ‪ ,‬ולפי 'לשון המתרגם ז״ל לא ידעתי‬
‫להפריש בין לשון עסק ובין לשין דינכון אס‬
‫לא שאחד על דיני ממונות‪.‬ואחד על שארי‬
‫הדינים ‪) :‬י!( שמוע בין אחיכם ! שמעו‬
‫בל״ר ובלי צווי‪) :‬יח( כקטן כגרול ו מילי‬
‫ןעירא כרבא ‪ r‬ע' רשיי שכתב כתרגומו‬
‫שלא תאמר זה עני הוא וחברו עשיר ומצווה‬
‫לפרנסו אזכה אח העני וכוי ‪ ,‬ויפה הגיה‬
‫בש״ח שמלת כתרגומו צ״ל בפי' הראשון‬
‫שיהא חביב עליך דין של פרוטה דאלו לשי'‬
‫השני אישכא היה לו לומר מילי רנא כזעירא‪,‬‬
‫אבל לפי הלשון הזה היה לו להרגם פתגם‬
‫זעירא‪ ,‬אבל לשון מילי משמע על הדבריש‬
‫ולא על הענין‪ ,‬דברים של הקטן ולכן הי׳‬
‫נראה יותר להגיה מלת כתרגומו אחר ר״א‬
‫השני שלא תאמר היאך אני פוגס בכבודו‬
‫של עשיר וכו׳ ‪ ,‬אמנם לפי מ״ש המבאר‬
‫בשני כפ״י הדמיון שיורו על שווי המוחלט‬
‫קטן כגדול וגדול כקטן וכן בי כמוך‬
‫כסרעה ‪ ,‬אפ״ל כי השני ד״א אשר בפירוש‬
‫רש״י ז״ל הם בד״א נאמרו ‪ ,‬ועל שניהם‬
‫מיסב לשון כתרגומו > ויהיה במקומו ואין‬
‫צורך להגיה ! ועי מ״ש המבאר בדברי‬
‫המתרגם ז״ל‪ ,‬אבר הוא כפי' הראשון שפעול‬
‫הוא הדבר ולא המדבר ולא זכר אשר בפ׳‬
‫יתרו תרגם הדבר הגדול ו‪:‬ל הדבר הקטן‬
‫פחנס‬
‫‪t‬‬
‫‪,‬‬
‫׳‬
‫ש מ ל ת‬
‫ג ה‬
‫דברים י א ‪ .‬לחם אכילים‬
‫פח; ם רב ופתגס זעיר < *אייו לשון מילי יאמר לגו באמת שאיננו כן הלא עוד לא‬
‫זעירא דהכא הוא דברים של קטן‪ ,‬ועמ״ש נכבשו ערים לפניהם והכתוב לא אמר‬
‫בס׳ עו״א כלל ב׳ ציון יו״ד ‪ :‬אשר נבא בהם ‪ /‬אבל לשון אליהן יותר‬
‫)ל( הוא ילחם לכם‪ ,‬וכן בסוף הוא משמע בפה לשון התקרבות אל העיר‬
‫הנלחם לכס בלשון יגיח דאגח ‪ ,‬אבל בסרשה‬
‫בשלח כי ה׳ נלחם דעבד להון קרבא ולא לכבשה ‪ ,‬וכן י״ל בלשין להן שבתרנים‬
‫דאנח‪ ,‬והנראה כי נסה הוא עכ״פ בדרך שלא אמר בהון‪ ,‬והנני להעיר לפני‬
‫הטבע שיהיו עכ״ס המה הלוחמים רק שיהי׳ הקורא פה כי מדרך הלשון להשתמש בכל‬
‫ה' טמהס ויהיו כאלו הוא כביכול טורך לשון ביאה בין שהוא ל׳ כניסה יבין שהיא‬
‫המלחמה למטנס אבל שס כי לא בחרב ולא לשין ביאה )כאשר תראה ההפרש‪.‬מן‬
‫בחנית וכמו שהוסיף לשון נבורתא לא שייך התרגום כי זה מתורגם בל׳ אתא וזה‬
‫לשון אגחא כי הוא כינוי טל כת ידו ית׳ בל׳ על( בלשי ן אל או בשימיש הה״א‬
‫שמו והיא עושה מלתמה לא טורכת וטל שם במקום הלמ״ר בתחילה‪ ,‬אבל לא מצאנו‪.‬‬
‫המסכט גבורתא הי׳ ראוי בל״נ דטבדת ‪ ,‬על הרוב גבי ל׳ כניסה בשמיש הבי״ת ‪,‬‬
‫אלא שחוזר על הפוטל והוא הש״י אשר לא כמו שנמצא בשאר הפעלים כמו ויעבור‬
‫שייך בו לשון אגחא ‪ ,‬אמנם לפי זה יקשה‬
‫שלח תרגם גס בל׳ ה׳ ילחם לכס שם בלשון אברם בארן קום התהלך באי״ אשר‬
‫יעבד רק בלי יגית לטן כמו שהוא סה‪ ,‬היא יושב בהמה ‪ ,‬והוא כי עיקר לשון‬
‫אבל שם הפריש בדרך אתר כי לא אמר ביאה אף שהיא לשין כניסה אל תוך‬
‫בס לשון מינורי' יגית לכון אבל ה׳ יגית המקום או אל תוך העיר ואל תוך הבית‬
‫לכון )ולשון מימריה כבר באר הבעל טקידה אינו זז מלי ההתקרבות ‪ /‬אבל הנמצא‬
‫שהוא כנוי טל ההשנתה( ז שכן נאמר שם בלש‪ 11‬ביאה ב שמיש הבי״ת הוא בי״ת‬
‫בכתוב בפירוש ואתס תחרישו! ‪ ,‬ולא הוצרך התוכי‪ ,‬כמו באנו באש ובמים ‪ ,‬ונווה‬
‫להסיר לשון יגיח שהוא מורגל בכל לשון אם אבא באהל ביתי ויבא באהל יעקב‬
‫מלתמה בארמית ‪ /‬אתר שהורה בלשונו כי ובאהל לאה ובאהל שני האמהות ושם‬
‫הנרצה‬
‫ויבא באהל רחל וכדומה לזה ‪ ,‬איני על‬
‫חחילח הכניסה אלא על היותו שם בביאחו מרגע הכניסה והבן ‪ ,‬וזכור‬
‫הדברים כי בזה חובל להפריד הלשונוח לסי שמושיהם וחמצא נועם לנפשך כמו‬
‫שחראה בפי בשלח השינוי במה שאמר ויבואו בני ישראל בחיך‪ .‬הים ביבשה ‪ ,‬כי‬
‫שם אינו מדבר על הכניסה כי‪ .‬העיקר לומר שהיה שם בבאם ביבשה והוא כמו‬
‫שאמר שם בלשון הלכו בחיך הים ‪ ,‬אבל שם ויבואו אחריהם כל סוס רכב‬
‫פרעה אמר אל חיך הים ואח״כ ויכסו אח הרכב וכוי הבאים אחריהם בים בבייח‬
‫שאינו מדבר שם בתחילת הכניסה ‪ ,‬והגה המתרגם חרגם כל אותן הבאים‬
‫בשמיש הבי׳׳תג״כ בבי״ת רק איחס שהם בל׳ אל היא שהפריש ביניהם‪ ,‬אם הוא‬
‫התקרבות אל בעלי החיים תרגם בל׳ לות ‪ ,‬וכן בהיסך על ההתרסקות מלות ‪,‬‬
‫והשאר תרגם בשמוש הלמ״ר‪ ,‬ולפי הענין תבינם ו ולפ״ז ק׳ בעיני לעיל בלשון‬
‫אשר ציה אותו אליהם שתרגם לותהון והי׳ צ״ל ג״כ להון ‪ ,‬כי לא יאות ל' לוח רק‬
‫בפעלי ההתקרבות כמו ביאה קריבה הגשה והליכה ‪) :‬ל( מימרי׳ יגיח לבון ק ר ב ‪,‬‬
‫וכן בסיף‪.‬הוא הנלחם לכם‪ ,‬וברוב הספרים השמיסו מלת קרב ‪ r‬ונראה שיש בה‬
‫צורך כמו בסמיך אנחנו נעלה ונלחמנו ניסק ונגיח קרב‪ ,‬וכן בפ׳ שופטים כי תקרב‬
‫אל עיר להלחם עליה ‪ ,‬לאגחא קרבא עלה ‪ /‬וכן ראוי להגיה בפסיק להלחם עניה‬
‫לתפשה‬
‫‪3‬‬
‫לחם אבירים דברים א ב‬
‫ולחפשה )אוג״ר(־‪) :‬לד( לתקגא לנץ‬
‫אתר בית מישרי‪ ,‬מלח לחקנא הוא‬
‫חרגום מלח לחור וע׳ מ״ש בל׳ ולא‬
‫חחורו אחרי לבבכם ‪)'-, :‬מה( כמא‬
‫דנתזן ‪ ,‬המחורגמן יפרשו מל׳ הסר‬
‫החו )ישעיה ו( וע׳ באור שהביא חרגו׳‬
‫ויחכו כמים שאגוחי וגהזן ומפרש שהוא‬
‫ל׳ ערבוב וגיסה בחפזה כמעשה כחיל‬
‫דבורים כאשר יעזבו הכוורח והוא קרוב‬
‫ללשון רעיך הנאמר בדבורים סבוני‬
‫כדבורים דועכו כאש קוצים כאשר‬
‫מחרחקים הדבורים‪ ,‬וראוי להיוחכמא‬
‫דמנחזין ]וכ״ה בגמ׳םוסהמ״ח ע׳׳ב חר׳‬
‫רב ששח כמא דמנחזין[ ׳‪) /‬ואולי יפ־ש‬
‫המחרגם לשון חעשינה בחלוף שי״ן‬
‫שמאליח בימין מלשון עשן כידוע אשר‬
‫העשן ידעך אח הדבורים וכמו דועכו‬
‫כאש קוצים מ ״ ל ( ‪ ,‬ויהי׳ לשון כאשר‬
‫חעשינה משל על הנרדפים ‪ ,‬אבל לפי‬
‫נוסח מחזן משמע שהוא משל על‬
‫הרודפים שהדבורים מנחזין לאחרים ‪,‬‬
‫אבל מנחזין המ״ם בחיר״ק הוא נפעל‪:‬‬
‫‪t‬‬
‫ב )ו( בטהכך ית מדברא ‪ ,‬וכחב‬
‫האוג״ר‬
‫שהוא סעוח וקיים אח הנוםחא הנמצאח‬
‫במדברא ‪ ,‬ולא ידעחי למה כי לשין‬
‫אס מורה לכללוחי ‪ ,‬כמו כל המדבר ‪:‬‬
‫)ס( לא תצור על מואבאי‪ ,‬כחברו‬
‫שלמשה אל חצורס לא חצור עליהון‪,‬ולא‬
‫ידעחי למה לא יחורגם לא חעיק כמו‬
‫שהואבחרגום יוב״ע ‪ ,‬כי חצורנראה‬
‫לשון‬
‫שמלת גר‬
‫הגרלה אשר כביכול כאלו הוא בכבודו‬
‫ובעצמו יעריך המלחמה ‪ /‬משא״כ פה במה‬
‫שהוסיף תיבת מימרי׳ שהוא כנוי המורה‬
‫על ההשנתה ר״ל שיהיה בדרך הנובע ‪ ,‬אבל‬
‫השגתתו עליהם וכל אשר יעשו יצליחו ‪:‬‬
‫)לג( איגכם מאמינים בה׳ אלהיכם‪,‬‬
‫במימרא דה' ‪ ,‬ע׳ מת שכתבתי בפשוק‬
‫ויאמינו בה' ובמשה עבדו‪) :‬לח( גם בי‬
‫התאגף‪ ,‬אף עלי הוה רגז‪ ,‬ואשר לא הרגם‬
‫אף עלי רגז ‪ ,‬וכמו ויקציף שחרגסורגז‪,‬‬
‫נראה כי בא לפרש ללי ההתסעל י! אבל לא‬
‫כפי׳ רש״י ז״ל נתמלא רונ! כי זה יהיה‬
‫כהגשמה בחק הבורא יתי ‪ /‬ודרך המתרגם‬
‫ז״ל להשמר ממנו‪ ,‬אבל יפרש ההחפעל על‬
‫הפעולה עצמו כלומר נס בי התפעל האף‬
‫וכן תרגם ויתעבר והו ה רגז מן קרס ה'‬
‫עלי‪) ,‬וע׳ מה שהאריך בזה המעמר( ולא‬
‫תש המתרגם להסיר ההגשמה בכל לשון‬
‫שבא בלשון פועל כתו שלא חש להסיר בלשון‬
‫דבור ואמירה ועשיה וכיוצא בזה רק בלשון‬
‫ההתפעל שהפעולה חוזרת אליו יתי שמו‬
‫והוא נעלה מכל אלה השינויים הוא שנשמר‬
‫ממנו‪:‬‬
‫׳‬
‫ב )ס( לא תצור את מואב‪ ,‬עיין‬
‫אוג״ר‬
‫והעתקתי דבריו בלחם אבירים שהעיר אשר‬
‫לא תרגם בלי עקא ‪ ,‬אמנס בזה י״ל כי‬
‫הוא מכוון למ״ש רש״י ז״ל על לשון לא תתגר‬
‫בם מלתמהלא אשר על מואב אלא מלחמה‬
‫אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם‬
‫מזוינים ‪ ,‬לפיכך כחב ויגר מיאב מפני‬
‫העם שהיו שוללים ובוזזים אותם עכ״ל ו‬
‫והנה נאמר שם בענין ויקן מואב וחרנומו‬
‫ועקת למואבאי ‪ ,‬אמנם לפ״ז היה צריך‬
‫להרגם אצל בני עמון בלי עקא כי שם לא‬
‫‪8‬‬
‫שטלת‬
‫ג ד‬
‫־דברים‬
‫כלל ב׳ ציון כ״ה ‪) :‬כ( זמזומים ‪ ,‬חשבט׳‬
‫נראה שהוא מפרשו מל׳ כאשר ומס שהוא‬
‫ל׳ מחשבה וכן חשבון‪:‬‬
‫‪) y‬ז( שגיר ‪ ,‬עור חלגא ‪ ,‬הוספח חיבת‬
‫עור הוא‪ .‬להפרישו משם‬
‫השלג בעצם אלא שנמשך אל לשון הר בפסוק‬
‫כקורס ‪ , (1‬כמו הר שריון הר שניר ‪:‬‬
‫)יא( באמת איש‪ ,‬באמת מלך‪ ,‬כמו שפי׳‬
‫רש׳יי ז״ל באמת עוג ‪ ,‬וז״ל הרמב״ן ז״ל ו‬
‫ועעס באמת איש הגדול בבני אדם כמו‬
‫וחזקת והיית לאיש ‪ ,‬ולדעת אונקלוס הוא‬
‫באמת האיש ‪ /‬ותי׳ מלך כלומר‬
‫באמת עוג עצמו עכ״ל ‪ /‬זהראב״ע ז״ל‬
‫הקשה על פי׳ רש״י ז״ל ‪ /‬וז״צ ולא יתכן‬
‫להיות באמתו כי מה בא הכתוב ללמד ‪/‬‬
‫ועוד שלא יהיה בצלם אדם כלל‪ ,‬אמנם‬
‫הנראה לערד כי על דעת המהרנס ז״ל‬
‫הוא כמו באבן המלך )שמואל י״ז( כי כן‬
‫דרכי המלכים לתקן המרות והמשקלים‬
‫לפי דעתם והיסה ידוע אצלם אמת המלך‬
‫עוג כמה היתה׳ ואולי כן דעת רש״יז״ל־‬
‫ושרה ממנו תלונת הראב״ע ‪ /‬ומה שלא‬
‫אמר נאמת מלכא הוא מפני הסמיכות אל‬
‫מה שלפניי כתרגום אין כסף ולא כסף ‪:‬‬
‫‪7‬‬
‫ב ג לחם אבירים‬
‫לשון מצור כמו כי חציר אל־עיר שתרגמו‬
‫חציר )ל׳ האיג״ר( ‪) :‬יא( גיבריא‬
‫מתחשבין אףאיגון כגיבריא ‪ /‬הלשון‬
‫קשהובי״נ מצאחי גיבורין מתחשביןאף‬
‫אימן כגיבריא ‪ ,‬ור״ל שהם יחשבו ג״כ‬
‫גבירים כמו הגבורים הירומים והוא‬
‫גירסא הנכונה למנ׳׳ר )ומ׳ בחיוב״ט( ‪:‬‬
‫מ ( דיתכין ברפיח ‪ /‬ובי־נ ברי״ש‬
‫ברפיח וביש ניסחאוח בפציח‪ ,‬וכ׳ האוג״ר‬
‫כי זה נראה נכין כי כן חרמם בחצריהם‬
‫בפצחיהון‪ ,‬ומ״ש מ״ש מול בזה מהחיוב״מ‪:‬‬
‫)כה( למתן זועתך כ״ה בק״ם ‪ ,‬וכן‬
‫בח״י והוא מל׳ ורגזו וחלו שחר׳ ויזועו}‬
‫וברוב הספרים זועפך וכחב האוג״ר‬
‫שנרא' עעוח‪) :‬לר(ית כל קרויא גבריא‬
‫וגשיא ו ט פ ל א ‪ ,‬כ״הבכלהקלומים והוא‬
‫נגר המעמיס והאחרונים הגיהו יח כל‬
‫קרווי ושכחו להגיה לנוטה בעוג ‪ /‬והנכון‬
‫שהוא שקין לשין שחקן אונקלום כי מליצח‬
‫עיר של אנשים מליצה חמיהה)איג״ר( ‪:‬‬
‫׳‬
‫ג )ט( ט ו ר ת ל ג א ‪ ,‬הר השלג ‪ /‬ע׳‬
‫‪.‬‬
‫רש״י ז״ל ועיין‬
‫שמלה‪ ,‬וכן מראש שניר וחרמון מתורגם‬
‫סיר תלגא‪) :‬שהמשפך מרמתא‪ /‬כתרגום ואשר הנחלים בל׳ישסךועמ״ש בעו״א ‪:‬‬
‫'פרשת ואתחנן‬
‫) ( וכגבו־ורגןד‪ ,‬בל״ר כצ״ל וכי״נ‬
‫וכניברחך והוא ל׳‬
‫יי‬
‫יחיל )איג״ר(‪ ( 0 ) :‬ועלימוהי בעיי״ן‬
‫)כנ( אשר מי אל בשמים ובאךץ אשר‬
‫יעשה במעשיך‪ ,‬ע״פ דרכו הסיר ל׳‬
‫יי‪1‬‬
‫י' ל‬
‫השאלה שהוא מדיךלשין‬
‫י‬
‫׳‬
‫כמוכה כאלים ה׳‬
‫שתרגם ארי ליה נר מינך ‪ ,‬אנל יקשה מדוע לא תרגם גס פה כדרך תרגומו שם די לית‬
‫תלהא אלא את דשכינתך יכו׳‪ ,‬ונראה כי הוא לפי העני! כי פה העיקר הנראה מכת היד‬
‫החזק׳היא היכולת הגמורה והממשלה כת־תיני׳ ולא כהעועיס נימי קדם אשר רק על השעי׳‬
‫כבודו! ועיין כפיי רש״י ז״ל ומ״ש עליו המזרחי‪ ,‬ולכן תרגם די את הוא אלהא דשכינחך‬
‫בםמיא מלעילא ושליט בארעא והוסיף תי׳ מלעילא כמו שהוא מפורש להלן וידעת היום‬
‫והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהיס בשמים ממעל והוא ע״פ דרכו בקודש לפרש על פי‬
‫המפירש במקיס אחר כמו שהראיתי בס׳ עו״א כלל ב‪ /‬וק״ק אשר לא הוסיף ג״כ על לשון‬
‫ובארן לתרגמו עס״י הנאמר שם מתתת והיה צ״ל בתרגום ושליט בארעא מלרע ׳ אמנם‬
‫לשון‬
‫י‬
‫כג‬
‫ה נ נ ב‬
‫;‬
‫פ ר ש המכ‬
‫‪1‬‬
‫‪v‬‬
‫‪ (1‬זאילי וה כוונת רש־׳י ג־׳כ נאמרי שניר היא שלג נל׳א ונלשון כנען ומאי געי נוס אלא שרצה‬
‫ל&רפ דנרי הלותרנס ויל אף שלא הניא לשיגי )ועיין שיח( ווה מכריח ני הוא נמשך אל לשין הר הקודש‬
‫נשכו־‪ ,‬שלשניו כי לא ישנן להיוח ‪ 0:‬סמקוס נשס הע!ס שלג •‬
‫לתם אבירים‬
‫ואתחנן ג ד‬
‫ש מ ל ת גר‬
‫ה‬
‫ובי״נ באל״ף כמו שהיא בלשון התלמוד לשון מחתת באננס הוא הוספה טל הלשון רק‬
‫והעיקר בכל מקים בעיי"! מ״ש באוה״ג‪ :‬להפלגה המליצה וכמו שגמר הענין איןעוד‪,‬‬
‫ושה גמר המליצה בענין אחר והוא אומרו‬
‫ד )א( ש ט ע ל ק י י ט י א ‪ ,‬ובי״נ שמעו אשר יעש׳ כמעשיךוחרגומו ג״כ בשלילה וליה‬
‫בנייר יכן נכין די יעבד‪) ,‬ועיין ביאור( ‪) :‬כד‪ (.‬והלבנון‪,‬‬
‫לפי דרך אונקלום כי אחריי אשר אני וביש מקרשא ‪ ,‬לשון ביה הוא כמו מקום ר״ל‬
‫מלמד אתכם'וכן למטה שמע ישראל את מקוס הנלקדש וכ״ה לשון הכתוב אין זה‬
‫החוקים בנ״ר שמעו )עיין אונ״ר(‪ :‬אס בית אלהים וזד• פער השמים‪,‬עיין מה‬
‫שכתבתי שם‪:‬‬
‫)יא( בטפולי ט ו י א ‪ ,‬כתרגום ויחיצבו‬
‫ד )ז( א ש ר לו אלהים קרובים‬
‫מלשין‪.‬‬
‫בתחתית ההר‪ ,‬ועיין באור‪ ,‬והוא‬
‫אליו ‪ ,‬די ליה אלה־א קריב ליה ׳‬
‫ומראהו שפל נון הקיר ‪ /‬ושפלה איננה‪ .‬שינה מלשין רביס אל לשון יחיד ולא עשה כן‬
‫ואף קי לשון שפל שבעברי מתורגם בכל בפסיק נעשה ארס וכן לא תיקן לשין היה‬
‫מקום בלשון מכך הוא ע״פ דרכו כמש״כ נ־דה ונבלה ‪ ,‬ונם ש‪-‬נה לתרנס לבו;‬
‫ביעו״א‪ ,‬וכן תרגם על שילי המעיל על אלהיס פה ילשין אלהא השר מדרכו להרגליו‬
‫שפילי מעילא ]ואין זה קצה ההר כי שם בכל מקום שיא בלא כס הייה טמו בשם‬
‫נאמר השמרו לכם עלית בהר ונגיע ה' וגס השס אלהיס הזה קודש הוא כניו‬
‫בקצהו[ ‪) :‬עז( ‪ #‬ד א ‪ ,‬הוא מלשין וצר שהוא ננמריא סנהדרין ס י י ד ‪ ,‬ונעל עזרת‬
‫יתיה בזיפא תרגום ויצר אוחו בחרט‪ ,‬הסופר הביא לראיה נ״כ כי קודש הוא נון‬
‫אבל ויצר אלהים תרגם בלשין בריאה ‪ /‬ת״א שאמר בלשון יחיד קריב ליה ולא‬
‫עיין מה שכתבתי שם‪] ,‬ועיין באור מה קריבין! ינראה כי הוא עפ״י אשר נארתי‬
‫שהפריש בין לשין סמל ללשון תמונה במקום אחר כי השם אלה׳ ס הוא כנוי אל‬
‫בעברית[ ‪) :‬יז( ג ד פ א ‪ ,‬ובי״נ גפא ‪ /‬השגחתי יתי והנהגתו אל‪ ,‬העולם וחף כי‬
‫וכן בדניאל גפי! בלא דלי״ת‪ ,‬ולא ידעתי באמת ה׳ הוא האלהיס כמ״ש ה׳ אלהיגו‬
‫ה' אתר וכחרגומו נכ״מ ‪ ,‬עכ״ז השם הזה‬
‫למה פורשי כנפיי׳ בכל הספרים נדפיהון מורה ביחוד על צד הנגלה בהשגחתו מכבודו‬
‫ל ״ )א ״ ( ‪ :‬באור ר ק י ע ‪ ,‬ע״פ ית׳ אל בריותיו‪ ,‬ולכן הוא נסמך אל כל‬
‫הנאמר בזה בפי בראשית על פני רקיע‪ :‬קדושיו טמו כמו אלהי אברהם ‪ /‬אלהי יצחק‪,‬‬
‫)כט( ארי תבעי מן קדמוהיי ‪ ,‬וכן וכדומה ‪ ,‬ולא כן שם הויה ב״ה‪ ,‬ולכן הממו‬
‫עיקר ובי״נ תתבעיניה ואיננו דרך כבוד‪ ,‬בזה בכס הזה לפי הענין להשמיט אל לשין‬
‫ובשאר ספרים תתבעיניה מן קדמוהי‪ ,‬קרובים אליו שהוא המשגיח ושומע תפלת‬
‫הרכיבו שני הנוסחאות והוא שיבוש )לשין טמי׳וםייס הענין כה׳ אלהינו כי באמת ה'‬
‫הייה ב״ה הוא אלהינו בכל קראנו אליי‬
‫האינ״ר(‪ ,‬ולענ׳יד הנוסח השני והוא ומאשר תרגניו בשם אלהא בלשון יחיד ולא‬
‫חתבעיניה הוא לפי הלשון כי כן בכל לשין כלשון הכחוב נראה שר״ל בום אלהות ‪,‬‬
‫דרישה מתרגם בלשון תבע ולא בשורש והוא מירכב קדש וחול ולא שנא לשלול קרבת‬
‫ב ע ‪ ,‬ולפ״ז היה צריך לסייח בראשון אלהיס אמת ‪ ,‬וכן משמעות מנח לי ־‪ ,‬וכמו‬
‫והוא תרגום ובקשתם ותבעון נותמן מן שהרגם גם נלשין לא יהיה לך אלהיס אחריס‬
‫שתרגם בלשון יהיד אלהא אהרן ׳ ולא בל״ר‬
‫קדם‬
‫אלהיםאחרנין אלא שר״ל שום אלוה ועיין מה שכתבתי ישם! אבל אלהיס לא שערום ‪.‬‬
‫בא בל״ר דחלן ‪ ,‬וכן הפעל שאתריו בל״ר דלאידעונון ‪) :‬כיו( ועבדתם שם יאלהים ‪,‬‬
‫עיין רש״י ז״ל ומ״ש על זה המבאר ונראה לענ״ד כי הוא מפני בלא אמר בזה אלהיס‬
‫אחרים כמו בכל מקום )ועיין בעה״ט( ‪) :‬כט( ובקשתם כשם את ה׳ אלהיך‬
‫ומצאת ‪ ,‬כתרגום נזה כמו העברי ולא תיקן להשוות הלשין מיחיד לרביס כמו‬
‫בית‬
‫‪ 3‬ל‬
‫ח‬
‫וה‬
‫׳‬
‫ג‬
‫‪111‬‬
‫שמלת‬
‫ג‬
‫י ואתחנן ף‪ ,‬לחט אבירים‬
‫בתיקן להלן מלה לעיניך ורבים כדומה ו‬
‫אפ״ל כי הוא בכוונה רצויה כי אף שהדרישה‬
‫תהיה לכל העם אמנם המציאה ביוד‪".':‬‬
‫תהיה איש לשי ערכו ולשי הכנתו בדרשו את‬
‫ה׳ בכל לבבו ‪) :‬לד( או הנסה אלה‪-‬ם ‪,‬‬
‫או נסין עבד ה ׳ ‪ ,‬הגה י ממה שתירגם שם‬
‫אלהיס פה בלשון ה' הוא יורה אשר השם הזה‬
‫הוא קודש ‪ /‬וכן ת״י וכן פירש‪.‬הרחב״ע ולא‬
‫כמו שכתב רש״י ז״ל ‪ ,‬וכן כאב האוג״ר‬
‫שהיה זה מחכמת המתרגם‪.‬ז״ל שלא ייחס‬
‫מציאות ויכולת לאלילים לומר הכי עשה נשיה‬
‫שוס אלוה וע״כ הסכים גס לנוסח ועבדה'‬
‫שבזה לא יוציא הכתוב גש מפשוטו שהוא‬
‫חוזר אל האמור למעלה הנהיה ונו׳‪,‬או‬
‫הנשמע כלומר הנשמע מעולם כאיתש הנשיש‬
‫אשר עשה ה׳ בבואו לקחת לו גיי והוא תקון‬
‫נפלא ע;״ל‪ ,‬ולענ״ד בלאהדלי״ת פשוט יותר‬
‫כי מת לנו להפנות הכוונה אל פשוק שלפני‬
‫פניו הנהיה או הנשמע וע״כ יהיה מן‬
‫ההכרח לפרש לשין או הנסה כמו אכרניסה‬
‫והיא רחוק מאד לפי הפשט כי הה״א הוא‬
‫להימה כנינו כל ההי״ן הקודמין כמ״ש רש״י‬
‫ז״ל ומוטב לענ״ד לפרשו ולדבקו אל הכתוב‬
‫שלפניו בדרך הזה ‪ ,‬כי בשני אלה הפסוקים‬
‫הס בכל אחד תרי תמיהות‪ ,‬הא׳ מצדו ית׳‬
‫שהיה מדבר מתוך האש ! ואי מצירס שהם‬
‫זכו לשמוע דברי אלהים חיים ותיו וזהו‬
‫אומרו כאשר שמעח אתה ויחי ‪ ,‬ועתה‬
‫הוא חוור ג״כ לשני העניינים ‪ ,‬האי או‬
‫הניסה אלהים הוא מגידו ית׳ שמו שלא עשה‬
‫כן לכל נוי‪ ,‬והאחד מצידם שהם זנו לראות‬
‫בעיניהם ולא כמו שהיה הענין בלוט שאמר‬
‫בם אל הבט אחריך לראות את כל אלה וזהו‬
‫כסייס הכתוב ככל אשר עשה ה' אלהיכם‬
‫ל ע י נ י כ ם ‪ /‬ועיין מיש ג״כ המבאר נגד‬
‫דברי הראב״ע בזה'שהן הן דברי המתרגם‬
‫ו־ראה כי ע״פ דברינו הוא נמשך ומסודר‬
‫ג״כ כראוי ואין בזה שים יתור‪. :‬וננטוראים‬
‫גרולים‪ ,‬ובתזוונין רנרנין ‪ ,‬עיין מה‬
‫שכתבתי בזה נעו״א כלל העשירי ציון יו״ד‬
‫וכן תרגם ובמורא גדול ‪ ,‬וכן דרשו תז״ל‬
‫בס זו גילוי שכינה ‪) :‬לט( אין עור ו לית‬
‫עו־ נר מיניה ‪ ,‬הוסיף עפיי המפורש למעלה אין עוד ננלנדו‬
‫ד‪) ,‬ה( בין ה׳וביניבם‪ ,‬נין מימרא דה'! הוסשתו תיבת מימרא מבואר כי הוא להסיר‬
‫ההגשמה‬
‫‪,‬‬
‫קדם ולא כמו שהיא בנוסחאות שלפרט‬
‫‪.‬וחחבעון כי כן כל לשון‪ ,‬בקשה חמומי‬
‫בשורש בע‪ ,‬עיין במתורגמן‪ /‬ואולי רצה‬
‫להשיוחו אל לשין חדרשמ שאחריו ‪,‬‬
‫והאוג״ר לא ברר הנוםחא שהיה לפניו‬
‫בזה‪ ,‬ומ״ש על הנוסח הזה שאינני דרך‬
‫כביד‪ .‬על דעחי הוא חוזר על ל' וחהבעין‬
‫מתמן יח דחלתא דה' ע״ד הכחוב אם‬
‫תבקשנה וכו׳ אז הבין‪ ,‬וע״זישוב הכנוי‬
‫של תדרשנו'ובתרגום תחבעיניה‪ /‬וע״כ‬
‫הרכיבו בשאר הנוסחאות תתבעיניה נון‬
‫קדמיהי לפרש הכנוי בשני *פנים רק‬
‫שצ״ללס״ז תהבעינה בל״נ על דחלתא‬
‫שהיא ל״נ בכ״מ‪) ,‬וידידי ננהר״י בעהאק‬
‫נ״י א‪:‬נר כי לדעתו נוסח תבעי מ;‬
‫קרמוה׳ שהביא האיג״להיא העיק־ ולא‬
‫מטעמיה אלא לפי שכן דרך המתרגמים‬
‫בכ׳מ •שיבא יבמקרא לשון בקש ודרש‬
‫ביחד לח־גם הראשון מהם )או י בקש‬
‫או דרש( בלשין תבע ‪ /‬והבי בלשון בע ‪/‬‬
‫)בר מן א' באיוב י׳ ו׳ הראשי[ תבעי‬
‫והבי תתבע‪ ,‬עי״פ לא שוה‪ ,‬וגס צע״ק‬
‫בח״י זכריה י״א ט"ז(‪,‬ילכן ת״א ובקשתם‬
‫דהכא וחתבעין וכי תדרשנו תבעי או‬
‫תבעי! כתיוב״ע‪ ,‬ע״כ(‪) :‬ל( כד תעיק‬
‫לך‪ •,‬בנ״נ כמו ויקץ מואב ועקת‬
‫למואבאה ‪ ,‬אוג״ר נש^זם־ יא״ר וניםחא‬
‫מרוייקת ‪ ,‬ויכל הספרים שלפ;‪:‬נו כד‬
‫ייעיק‪) :‬לג( ואיתקים ‪ ,‬בלשי ן עבר‬
‫ובי״גויסקייס בלשון עתיד ונראה שהוא‬
‫טעות‪) :‬לל(או נםין עבד ה ׳ ‪ ,‬ובי״נ‬
‫הוא בדלי״ת דעבד־ ה׳ וכן הוא בתרגום‬
‫יוב״ע ועל הנוסחא הראשינהאמר האיג״ר‬
‫שהוא נגד משמעית הכתוב ועיין מה‬
‫שכתבתי בשמלה ‪:‬‬
‫ה )ה( ולא סליקתון בטירא‬
‫לטיטר‪ ,‬כ״ה בכל הנוסחאות‬
‫שלפנינו‬
‫‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לחם אבירים ואתחנן ף‪,‬‬
‫שלפנינו וכן היא לפי פרש״י• ז״ל והראב״ע‬
‫ז״ל כי מלח לאמר חיזר הוא על לבון‬
‫לבר ה׳ עמכם‪ ,‬אבל האוג״ר הביא נוסחא‬
‫אחת כד אמר‪ ,‬וכן הוא בחיוב״ע ויהי‬
‫מלח לאמר כמו כאשר אמר והסכים‬
‫החכם הנ״ל אל הניס׳ הואח גם באונקלוס‬
‫וכן הביא המעמר אח הנוסחא הזאת אשר‬
‫צחץב״ע ואמר ע״ז כי הוא הנכון כי‬
‫ללעח רש״י ז״ל והראב״ע אשר מלח‬
‫לאמרי מוסב אדלעיל יהיה מאמר אנכי‬
‫טימל וכוי מאמר ׳מוסגר ואין הנגינה‬
‫מסכמת לזה‪ ,‬אמנם מזה אין ראיה‬
‫לענ״ל לבטל כל הנוסחאית אשר לפנינו‬
‫באונקליס מפני האחד‪• ,‬יהלא למרבה‬
‫מציט בחרגונדם נגר פסקי הטעמים‬
‫ואף נגד הנקוד אשר מסור בידינו‪ ,‬ולמה‬
‫יהיה פסוק הטעמים קשה בטיניז להלוך‬
‫ננדו יותר מפשט לשון הכחוצ כי לא מצאנו‬
‫בשים מקום לפרש לשון לאמר ט״ד שפי׳‬
‫ביוב״ע ובפרט שכן הוא לפירוש רש״י‬
‫ז״ל)ועיין ברא״ם והוא כמו ואנכי עימד‬
‫בין ה׳ בוא״ו ובפי׳ רש״י שלפנינו מסרו‬
‫הוא״ו ובעל ש״ח העחיק רק חחילח דברי‬
‫המזרחי ועזב אח סוף דבריו והיא‬
‫העיק׳(וכ״ה לפי׳ כל נדולי המפרשי׳רשב״ם‬
‫וראב׳׳ע ורד״ק ובאור )ועי מה שכחבחי‬
‫בשמלה(‪) :‬ט( בחר אבחחחון‪ ,‬ובי"נ‬
‫בחר חובי אבהתהין ‪ ,‬וכן בפי יחרו‬
‫אבל ברוב הספרים בלא מלח חובי ‪,‬‬
‫)אוג״ר(‪) :‬י( לא חקטול נ פ ש ‪ ,‬ע״פ‬
‫המפורש במקום אחר ורצחו נפש‪ ,‬כי יש‬
‫רציחה בלא נפש ‪ ,‬כמ״ש בעז״א ‪,‬‬
‫ויש מגיהים גם אצל ילא תגנוב לשון נפשא‬
‫כי בגונב נפשות הכתוב מדיר ‪ ,‬ואין‬
‫מוכרח כמ״ש בעו״א ‪ ,‬דא״כ היה לו‬
‫להוסיף ג״כ בלשון לא תגנבו להורות‬
‫שבנינב ממון הכתוב מדבר ואין זה מדרך‬
‫הנו תרגם להוסיף דרש אשר איננו מוכרח‬
‫אל‬
‫הזא״ו ולא עליתם הוא במקום אף ור״ל אף‬
‫שמלח גר‬
‫ו‬
‫ההגשמה ‪ ,‬וכן רוא תרגום ביני וביניכם‬
‫בין מימרי יביניטן ‪ ,‬אמנם שה לא יצדק‬
‫סי' הנעל עקירה שהוא במו בין השגחתו‬
‫וניניכון )ע״ש בשער ל״א( ‪ ,‬אבל נראה‬
‫שהוא סשוע בוה בין הדברות שהוא הקול‬
‫היוצא מן השמים‪ /‬וצכון עומד בזה הוא לא‬
‫על עמידת מקום אבל הוא כל׳ אין ארס‬
‫עומד על דעת רבו וכן נראה בלשון חז״ל‬
‫אוקי רב אמורא עליו ודרש וכן ס־ שהיה‬
‫עומד לכרש להם דבר ה'! והנה כי כן‪ ,‬יצא‬
‫לנו כנוגה צדק מלת לאמריפה אשר נתקשו‬
‫בו המסרשיס כלם עיין מ״ש בלתמי • והוא‬
‫כי מנת לאמר בכ״מ שבא אחר וידבר הוא‬
‫לפרש פרע הדבר ופה היה הענין ששמעו‬
‫ישראל אן קול דברים ואחת דבר אלהים‬
‫שתים זו שמענו אנכי ולא‪.‬יהיה לך בלי פי׳‪,‬‬
‫ונא משה' ופירש לנו כאשר הבין ברוחו‬
‫הנאמנה אא אל בקדשו ‪ ,‬ויהיה מלת לאמר‬
‫שב על משה שהוא שירש הדבריס ‪ ,‬וחחח‬
‫אשר היה נצרך לפרש אחר לשון פניס בפנים‬
‫דבר ה׳ עמכם מלת לאנור כמו שהוא צכל‬
‫מקום ינוא פה אנכי עומד נין •ה׳ וביניכם‬
‫וגוי לאניר׳וכן הוא לשי' הרד״ק מלת לאמר‬
‫שנ על להגיד ־לכס דכר ה׳ עיין במכלל יופי‪,‬‬
‫אמנם להנץ נשוס שכל על פסקי העעמיס‬
‫א‪:‬ר נראה ממנו כי אין ז־ מאמר מיםנר‬
‫כמו שהעיר נזה המעמר לא אכחד מאת‬
‫הקורא את העולה על רוחי כי הדברים ס־‬
‫הס בדרך כלל ופרע ואבר אמר פנים נכניס‬
‫דנר ה׳ עמכם ונוי הוא ענין אחד וחח״כ‬
‫אנכי עומד בין ה׳ וביניכם וגו׳ כי יראתם‬
‫מפני האש ולא עליהם נהר הוא הענין השני‪,‬‬
‫ומלח ל א מ ר הוא להורות כני העניניס‬
‫בפרוטרוט שב על לשון דבר ה׳ וגס על כי‬
‫יראתם מפני וגו׳ ולא עליתם בהר‪ ,‬ואח״כ‬
‫הולך ומפרש כל דברי ה׳ עד סוף המגי!‬
‫שנמר דברי ה׳ ואמר אח כל הדברים דבר‬
‫ה׳‪ ,‬ואחר כן נא לפרש עני ן השני ויהי‬
‫כשמעכם את הקול• ממין החושן וההר' ניער‬
‫נאש וגוי ותאמרו הן הראנו ועח ‪a -‬‬
‫נמות׳ מי כל‪.‬נשר וגו‬
‫והוא טגיס כ׳ יראחס קינ חתה ושמע‬
‫משני החב וגי׳ ו‬
‫ומה יפה היא לסי‬
‫כי‬
‫שפירש הרד‬
‫שלא עליתם ויהי‪ :‬אף זה כמאמר מושני‬
‫‪2‬‬
‫שמלת גר‬
‫‪1‬‬
‫י‬
‫ואתחנן ף‪ ,‬ן לחם‬
‫אבירים‬
‫אל הפשט ‪) :‬כד( ארי ימלל ח׳ עם‬
‫אנשא ואתקיים י ‪ ,‬רש טםחא ארי‬
‫מחמלל מן קרם ה׳ ומתקיים וחמר‬
‫האונ״ר שזה נכון‪ ,‬אמנם לנ׳ מ״ש בת׳‬
‫נשא בשסוק ובבא משה ע״ש‪ ,‬נראה‬
‫שאין זה נכין‪ ,‬אבל לשון ומתקיים זה‬
‫הנראה נכון ‪) :‬לא( ואת חוי קאים‬
‫ק ד מ י ‪ ,‬וכן עיקר ‪ /‬ובקצת נזשרים ואת‬
‫הכא קאים ‪ ,‬וי״נ קום קדמי)ע׳ באוג״ר(‬
‫ובתשלומי לני לשון המקרא היה ראוי‬
‫ואת הכא הוי קאיס קדמי ‪:‬‬
‫כי מלת לאמר ;שוב רק על כי יראתה מפני‬
‫האש ‪ ,‬אכן גם לזה לא יהיה הטעם מסכים‬
‫כ״כ כי הז״ק הוא מפסיק יותר מן העפחא‬
‫אשר בנולה בהר ‪) :‬יב( שמור אח יום‬
‫השבת‪ ,‬טר‪ ,‬לדעת התרגום נראה שהמקור‬
‫במקום לווי וכמו זכור בדברות הראשונות‬
‫שתרגם הוי דביר וכןהיה ראוי לתרגם בזה הוי‬
‫נטיר )ועיין רש״י ז״ל בפי פינחס בלשון‬
‫גרור אח המדעים שהביא משמי *הלשונית‬
‫זכור ושמור לראיה על מלח צרור(‪ ,‬ונראה‬
‫כי על דעת המתרגם אין לשון שמירה כלשון‬
‫זכירה שהוא תמידית כלומר תמיד תהיה‬
‫זוכר משא״כ לשין שמירה הוא על יום‬
‫השבת עצמו ־ והגס כל המקורים שבאו ן;‪ (3‬בדיל רתירחל ק ר ם ‪ ,‬ובי׳ינ ית‬
‫בלי פעל סמוך לו מזרן המתרגם לשנ תם‬
‫ה' כמו‬
‫אל ל' הצווי או הבינוני כמו הלוך ותסור ‪ ,‬שהוא‪-‬להלן בפסוק את ה׳ אלהיך תירא‬
‫הלוך ונסוע‪ ,‬ועוד רבים ‪ /‬כי המקור לא בא ולהלן ליראה את ה׳ אלהיך בי״נ גיכ‬
‫רק לחזק הפעל שלו אשר לפניו או לאחריו‪3 :‬ל׳ הדם‪ (7):‬קבל ישראל‪ ,‬כ״ה בק״ם‬
‫)כ( ולא תתאוה ו תרגם ולא תירוג‪ ,‬גם וזה לשון הסמ״ג עשה ב'‪ ,‬מצות עשה‬
‫הוא ל' חמדה ‪ ,‬כמ״ש רש״י ז״ל כמו שתרגם‬
‫נחמד למראה דמרגג‪ ,‬והנה שינה המתרגם להאמין ולשמוע והיא הקבלה שהוא אחר‬
‫את לשונו לתרגם לפון חאוה פה בלשוןרגיגה וכו׳ שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה׳‬
‫אחד שמע כמו חקבל עכ״ל )אוג״ר( ‪:‬‬
‫ולא בל׳ רעוחא כמו כי תאוה נפ‪:‬‬
‫!גם‬
‫ויחרך‬
‫מאשר שינה לשונו בל׳ ונחמד העץ להשכיל‬
‫ולא חרגמו בל׳ חמוד ככל הדומים לו נראה לטנ׳׳ד כי הוא מפני שבא ל׳לא תחאוה‬
‫פה בל׳ התפעל ולא אמר לאתאוה בפיעל! והיינו שלא תהפעל מהתאוה הנאה בלבבך‬
‫ממילא בראותך בית רעך מוכלל ביופי או בטוב שדהו וכדומה ללכת אחר תאות הלב‬
‫לעשות תתנולות להשיג הדבר ההוא ‪ ,‬ובזה יהיה דומה ממש ללשון חמרה הנאמר בדברו'‬
‫הראשונות ‪ /‬כמו שכחב הרמב״ם •שעיקר ל׳ חמוד הוא על התחגו‪-‬לה ועשיית המעשה‬
‫להשיג הדבר‪ ,.‬וכן הוא במכילתא הובא בביאור < ולשון רגיגה כבתרגום כבר‬
‫הערותי ע״ז בעו״א כלל ג׳ ציון ב' בהערה שהוא קרוב לל׳ עברית ערוג כמו כאיל‬
‫תערוג וכמו שהרגם שם המתרגם כמא דמרגג ‪ ,‬והיא התשוקה הנטועה נענע‬
‫להתפעל מדבר הנחמד‪ ,‬ולכן שינה רק נשתי אלה שהיא האי בהתפעל וא׳ בנפעל והנן ‪:‬‬
‫׳‬
‫ן‬
‫)ט( ו כ ת ב ת ם ע ל כ ז ו ז ו ת ב י ה ך‬
‫ובשעריך ‪,‬‬
‫ותכתנינון‬
‫על‬
‫מזווין‬
‫ותקבעינין בסיפי ביתך ‪ ,‬לפי הנראה היה צ״ל מלת ותקבעינון תיכף אחר לפון‬
‫ותכתבימן לומר שלא יכתוב על המזוזות שהם ‪ .‬סיפי הבית רק שהכתיבה לחוד על‬
‫הקלף ואח״כ יהיה נקבע על המזוזה וליעל מזוזין יהיה מורוף ללי בסיפי כי תר׳ על שתי‬
‫המזוזות בפי בא על תרץ םפיא ‪ ,‬ובפי משפטים אל הדלת או אל המזוזה דלות מזוזתא ‪/‬‬
‫אבל אין זה נשום נוסחא ‪ ,‬והלשון ‪.‬קשה מאד אס לא שנאמר כי אחר שעשו חז״ל כם‬
‫הקלף הנכתב ונקבע על המזוזה ! ‪.‬מזוזה ! וכמו שם התפילין כמו שאמרו בכל מקום‬
‫חטלין ומוזות ‪ -‬וכן קבעו במטבע הברכה לקבוע מזוזה‪ /‬קרא המתרגם ג״כ נזה את המזוזה‬
‫נשמה ‪ /‬ושי׳ לנו לפי הענין הנווע לנוותכתבינן עלמזוזין • ]ועיפ״ז יש לצרשכי לכץ‬
‫וגחבתס מושב ג״כ מלהתפילין‪ .‬וגהיפך לשון וקברתם הנא׳ בתפילין חוזר גס על המוחה‬
‫שהוא‬
‫לרום אבירים ואתחנן ן‬
‫שמלח גר‬
‫ז‬
‫ץ )א( ר ת ר ך ‪ ,‬הוא הרגו׳ לשון גרושין שהוא ל' תבור ‪ ,‬וזהו שתרגם וחקבעינון‬
‫והורשה‪ ,‬וע׳ רש׳׳י ז״ל והוא ע״ר הכתוב מפני שיבה תקום והדרת‬
‫שהוא לשון השלכה והתזה וכן ונשל פני זקן אשר קימה והידור קאי אתרווייהו‬
‫הברזל עכ״ל ‪ ,‬אמנם המתרגם תי׳ שם והוא ממדות דר״א בנו של ר״י הגלילי‬
‫בענין אחר לסי העני! וישתלף ‪ ,‬אבל• כי מרה י"נ‪ 1‬דבר כנאמר בזה וה״ה לחברו[‬
‫ישל זיתך תרגום ארי יתר‪ ,‬וכבר כתבתי וכמו שהרגם והיו לנ!ונ‪1‬פוח ויהון לתפילין‬
‫בעו״א השערה קרובה לעג״ר‪ ,‬כי אולי בשם המפורסם אצלינו ׳ וקרוב לזה כתב‬
‫בספר אוג״ר בנתיב החמשה ועשרים‬
‫צ״ל גם בפה ויתרי ויהיה התרגום לפי‬
‫מנתיבותיו‪:‬‬
‫המלה ‪ ,‬וע׳ בגמר׳ ביצה מאן לתני‬
‫משילין ומאן לתני מכשירין לא משתבש‪ ,‬ן )ד( כי יםיר את בגף‪ ,‬ארי יטעין‪,‬‬
‫לפי הפשוע‬
‫ואולי מזה שרי םינך תר׳ של נעלך ‪:‬‬
‫)ר( ארי יטעין בל״ר ‪ ,‬ולכאורה הוא היה צ״ל בלשון יחיד אס מוסב על הנן‬
‫נגד לרש מז׳׳ל י שהובא ברש״י ז״ל בנו כפרשיי ז״ל ׳ ואולי יפרש התרגום כי הוא‬
‫מוסב על לא תתחתן בם כי יסורו ‪ ,‬וכמו‬
‫של וכו׳ אבל בן בנך כו׳ אינו קרוי בנך ועבדו שאסריו שבא בל״ר על יחיד בנך ו‬
‫שהרי לא נאמר כי תסיר ‪ ,‬ולפי לברי כי הכתוב לא ידקדק בזה ויבא על הכלל‬
‫המתרגם שניהם במשמע עפ״י הפשוט בל׳ יחיו ובל׳ רבים במאמר אחד אבל‬
‫רק שהכתוב הזכיר הראשון)וע׳ שמלה(‪ :‬לפ״ז היה ל״ל בל״ז יטעיון כי יטעין בקמץ‬
‫)ה( איגוריהון‪ ,‬הוא מל׳ ינר שהרותא הוא ל' נקבה‪ ,‬לכן נראה כי על ועתו‬
‫ובל׳ חז״ל פרס לשיר איגר‪ ,‬ע׳ שם פשוט שהוא כמו כי תסיר רק שהעירי‬
‫ברש״י ובפי׳ רש״י רהכא מזבחותיהם מוסב על החח ן והוא יפרשו על הנקבה ויהי׳‬
‫לשון בנך פשוט על בנו ממש ולא על הנולד‬
‫שלבנין ‪:‬‬
‫כי הנשים מטיח לב בעליהן כעני! נשיו הטו‬
‫אח לבבו! ולכן שינה המחרגכ להון הסרה בזת אל לנון הטעתה ולא הרגם בלשון טדאה‬
‫או‪ ,‬בלשון כטאה כי הוא לפי הענין והוא קרוב ללשון תתורו שהרגם ג״כ בלשון זה ‪:‬‬
‫׳‬
‫(‬
‫פרשת עקב‬
‫)יז( דלטא תימר‪ ,‬מהורגמן וכמה )יג( שגר אלפיך ‪ ,‬נקרי תורך ‪ ,‬הוא‬
‫כמועורי‪ ,‬תרגום‬
‫נוםחאו'מלוייק"‬
‫וכמו שכהב רש״י ן״ל ל׳ ל א ‪ ,‬ן ‪ ,‬של עכתרוח ‪ ,‬וע׳ בערוך ערך בקר השלישי‬
‫‪$‬רוב הספרי׳ ארי)אוג״ר(‪) :‬כבץיתרף שהביא הרבה לדוגמא מל׳ הז״ל‪ ,‬וגס‬
‫׳ י מתרגום ואל הבקר רן אברהם ולנקרוהא‬
‫ועי מש״ש ‪ ,‬אבל רחוק הוא מאוד מלכון‬
‫שגרי‪ ,‬ולמה לא תרגם בלי וולד כמו שתרגם סטר שגר• בהמה פתח וולד‪ ,‬אולם לפי‬
‫מה שסי׳ רש״י ז״ל כי הוא ל׳ שלות שהבהמה משגרת ממעיה יש לדקדק כי לא שייך המליצי‬
‫פה ‪ ,‬כי אלוף הוא שס הזכר ׳ אם לא שנדהוק שהוא ע״ד הנאמר אשר יצא ממעיך ו‬
‫ואולי לזה שכל המתרגם את ידו לתרנמו לפי הענין‪ ,‬כי לשון וולדא אצלו הוא בית‬
‫הרחם ‪ ,‬כמו כתי בכל מקום פטר רהס וולדא ‪) : (1‬יז( כי תאייר בלבבך ‪ ,‬ע׳‬
‫לחם אבירים ‪ ,‬ולפי נוסחא שכתוב בה לנון ארי יש לפרש כמ״ש בשל״ה ‪ ,‬וז״ל כתבתי‬
‫במקום אחר פי׳ הפסוק ע״פ פשוטו כי תאמר פי' כי בלשון אס ‪ ,‬ולא כמו שנדחק רש״י‬
‫זיל רק פירושו אס תאמר ותודה על האמת אשר מצד הטבע לא תוכל לכבוש אוחם אז לא‬
‫•חירא‬
‫^‬
‫ר‬
‫מ‬
‫הו‬
‫ע‬
‫־ ‪ (I‬אמי לי!יי‪,‬י כ נ י כערכי או שורה ‪ ,‬מחנה וימ ‪:‬ודה שנמים או שירה של ‪:‬מניס או הששניויז‬
‫היריס ומוה ה נ ו ן א! ה ג ו ן ‪.‬‬
‫שמלת ג י‬
‫עלןב ‪ t‬ח ט‬
‫‪ :‬לחם א ניידים‬
‫הירא •מהם ע״ש וקרוב לזה סי' מהרע״ס‪ :‬ע׳מש״כ לעיל בפ׳ואחחנן‪) :‬כה׳דעליהון‬
‫)יח( זכור הזכור ‪ ,‬אדכרא תדכר ‪ 1‬וצ״ע או רי ובאיזה רסיסים השמיטו הללי׳׳ח‬
‫להפריד בין' זה לתרגום סקד יפקוד׳׳שבא‬
‫ואינו אלא טעות)אעיר(‪:‬‬
‫בנגין הקל מדכר ובי״ן'גס בזה ב ק ל ‪ :‬ח <ב( דנן ארבעי[ שנין‪ ,‬ובי‪/‬דין‬
‫)כד( לא יתיצב איש בפניך ׳ לא יתעתד‬
‫והא טעו׳‬
‫‪.‬‬
‫בפניכם‬
‫וכן בסיף הסדר לא יתיצנ‪ .‬איש‬
‫)אוג״ר(‪ ,‬וכבר כחבתי הפרש הל׳ בס׳‬
‫פחדכם ומוראכם יתן ה׳ תרגומו‬
‫לא ויצא ובעו״א ‪).:‬ג( אפקותמימר^ מן‬
‫יתעתד ‪ ,‬ונראה שאין ענינו כמו מי‬
‫יתיצנ לפני בני ענק אשר ‪ .‬תרגם מאן קדם ח׳ חיי אנשא‪ ,‬כ״ה כמעט בכנ‬
‫יכיללמיקם ‪ ,‬כי שם סי׳ שלא יכול כוס הספרים שלפנינו הראשון בלשון ק־וס‬
‫איש להיות לו תקומה כמלחמה נגדם וזהי בל׳ חיות ‪ ,‬ע׳ מה שכתבתי בעי״א‬
‫מסגי גבורתם ‪ ,‬אבל סה מפני המורא כלל ב׳ ציון ט ׳ ‪ . ,‬ובלפום פראג תקצ״ל‬
‫וסח־ הלב לא יעמדו כלל למלחמה ולשין השוו •הלשין' גם בשני יתקיים ולא‬
‫יחעחד הוא מל׳ להיו׳ עחידיס ליום הזה ילעחי אם מצאו הנוםח׳ הזאח א׳ שהגיהו‬
‫)אסתר( והוא ל' הכנה‪ ,‬וכן תרגום וימיצנו •מלבם ‪ ,‬והחכם האוג׳יר לא הביא סיס‬
‫בתחתית ההר‪:‬‬
‫נוםחאבזה‪) :‬ל( ו מ ם א נ ך ל א י ח פ ו ‪,‬‬
‫ח )ג( כי לא על הלחם וגוי יחיה עמ״ש בעו״א כלל ב׳ כי על לעתי צ״ל‬
‫האדם‬
‫לא יחפש‪:‬‬
‫כי וגו׳ יתיה‪ ,‬הראשון מתקיים והשני תיי ט )א(‪.‬לתרכא ‪ ,‬וברוב הספרים‬
‫ע׳ מ״ש בזה בעו״א נלצ ג׳ ציין ד׳ ‪:‬‬
‫למירח‪ ,‬ע׳ נגה‬
‫)ז( ארץ גהלי סים הוסיף המתרגם‬
‫לשון נגדא ׳ והוא תרגום ל׳ המשמ ‪ ,‬שכחב על זה האונ״ר ‪ ,‬ולענ״ר‪.‬‬
‫יי'! י‬
‫וכן הוסיף תינת מנועי להוסיף נעימות‬
‫במליצת כל׳ ולהורות שאין פי׳ ארץ של נחלי מים של עינוח ותהומות!> אנל לשון‬
‫נמלי מיס ג״כ נמכר אל מלת יוצאים ננקע' ובההר‪ ,‬והטעם ארן אשר נחלי מיס וגו׳‬
‫יוצאים ׳ וכן נרחה ועת נעל הטעמים שסניתמלתארן נמפסיק ׳ ולא כמי שהוא‬
‫נפסוק השני ארן מטה ‪ ,‬וכן ארץ‪.‬זית שמן! ‪.‬רק המתרגם מפני הוספתו ל׳ ענדא‬
‫הוכרח להפסיק כמואח״כ בל׳ ארץ אשר לאי נמסכנית ארן"וגי׳ וק״ק שלא אמר גס‬
‫בזה ארעא דנגדא כמו להלן ומן הגודגווה יטבתה ארן נחלי מים ארעא נגדא נחלין‬
‫ומיין‪ ,‬וכן ראוי להיות נזה ארעא במפריטעיא( השטר לך פן תשכח את ה׳‪ ,,‬בהרגו׳‬
‫יח וחלתא והי ‪ ,‬וכן בכל לשין שכחה הנא' אצל הש״י‪ ,'•.‬וכן בל׳ עזיבה יוסיף המתרנס‬
‫לשון להלתא ‪) :‬טו( נחש שרף וגו׳! אתר רחיון קלון וכוי ובית צתוונא אחר ולית‬
‫מיא הוסיף לשון אתר הראשון‪ ,‬ע' באור‪ ,‬והשני להפרידו מלשון וצוואון שאין זה‬
‫מחסרון המיס לבד ‪ ,‬אבל גס העקום בעצמו מקים שרב ותגבורת הצמאון וכמו שידוע‬
‫בי העקרב נמצא בארצות החמות מאוד ‪ ,‬וכ״כ הגר״א וכ״נ דעת בעל הטעמים ‪:‬‬
‫)ית( הגותן לך כח‪ ,‬דיהיב לך עצה‪ ,‬היאהנוסחא הישרה ושינה מא‪:‬ר תרגס לעיל‬
‫כחי בלשון חיל! כי לא נכח יגבר איש ׳ אך עצתה' היא תקום לי׳ ולשון עצה הוא‬
‫ל׳ עירי‪ ,‬ונארמית הוא מלכא ‪ ,‬אנל כן דרכו של המתרגם כאשר נא לפרש המלה‬
‫שהוא מענין שרוצה בו כמ״ש בעו״א ‪ ,‬וכן'הוא נתיונ״ע נל׳ מילכא תרגום של עצה ‪,‬‬
‫וע׳ במפרש דבריו)ודלא הנעל מרסא ל״א(‪:‬‬
‫‪f‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫ט )י( כתובים באצבע אלהים‪ ,‬נאצבעא דה׳׳ הרנוב״ס ז״לבס׳המורה התפלת‬
‫ע״ז שלא הסיר ההנשמה מזה כדרכו ולמה לא‬
‫תרגם נל׳ מימרא*‪ ,‬׳ועי מ״ש ע״ז יעו״א כלל העשירי ‪ ,‬ני נל ועתי לא ה־האפבר‬
‫לתרגם‬
‫לחם אבירים‬
‫עקב‬
‫ט‬
‫ח‬
‫שמלת גר‬
‫אין דבריו מוכרחים ‪ :‬כדיתגגר‪' ,‬להרגם פה נל׳ מימרא כי היה נראה מזה‬
‫י ׳ בדיתבי־ והוא חרון( וגדוף כי מעשה הלוחות והמכה•‪ :‬לא נעשה רק‬
‫קצ‬
‫כי זה ל׳ נפעל ובי״נ משיהו ?ובנין הקל ע״פ מאמרו יהי במו! וכמו שנמלא ככמה‬
‫ונם הוא נכון‪ ,‬אבל יותר נכון‪.‬כנוסח לשונות על פי ה' שתרגם כמימרא דה"‬
‫ובאמת נא הכתוב להורות ני מעשה הליתו'‬
‫הראשון מבנין הרגש)איג״ר(‪ :‬בזכותי והמכתב אשר עליהם הס היו בעצמם מעשי‬
‫אייתיני ‪ ,‬ובי״נ אעלני ‪ ,‬ואין שירש הש״י וכמו שמפורש נמקים אחר והמכתב‬
‫עלל רק על י‪:£‬נסה במקום יפה לא אמר מכתב אלהיס הוא הרות על הלוחות ו ולא‬
‫הביאני אל האין רק לרשת את הארץ יגרע ל' אצבע מל׳ הכתיבה בעצנוה שנם‬
‫)אוג״ר(‪ ,‬אבל בפ׳השני אתה בא ונו׳ בכל הוא לא יתכן בתוקו יחי אבל עור תהדר‬
‫הנוסחאות עלל ישם נ״כ לרשת וצ־יך •המליצה הזאת את הענין הנורא הזה כי‬
‫טעם נזה ‪) :‬ח( והוד‪ .‬רגז מן קדם חי‪ ,‬לא בחרט אמש אשר בי־ כתב בו ולא בעט‬
‫ובי״נ ותקיף רינזא והוא תרנום ויחר ברזל היו חוותי' רק באצבע אלהייולא יתכן‬
‫א ף ‪ ,‬לא ויתאנף)אינ״ר(‪) :‬כא( ושפית בחק האנישי• לחקוק על לוחו' האבן נאצכעו‬
‫יתית בשופינא ‪ ,‬נראה כי שופינא ולהיות כתובים משני עבריהם אך במעשה‬
‫אצלי שם‪.‬לכלי הרחיים ומלת טחון היא אלהים ‪ ,‬וכמו שנאמר במכת הכינים אשר‬
‫החרעומים בהכרתם מעשה ה׳ הגדול‬
‫סס כמו בחירים שחין נשאו )א־כה ג(‪ ,‬והנירא אמרו אצבע אלהים הוא! ובמדרש‬
‫ויחסר ג ' השמיש כאלו כתיב בטחון ‪ ,‬נמצאינ״כ המליצה נתן אצבעו ביניהן ושדסן‬
‫והנה לשין ושפית הוא בלא יו״ד בסיף ולא נרע מלי יד החזקה אבר ישתם ג״כ‬
‫כמו ורמית אשר אחדו אש כי נם הוא על פי הפשוט וקרו; לדברים האלה כתב נם‬
‫משורש שף'כמו שהביאו המתורגמן ‪ ,‬האוג״ר בנתיב השלישי מנתיבותיו ‪:‬‬
‫ויצדק הנוםחא אשר לפנינו בלא יו״ד כמו )יג( ראיתי את העם הזה ‪ ,‬גלי קדנני ית‬
‫שהוא בכל השרשים השלמים חץ מנל״ה‪ ,‬טמא הדין‪ ,‬המבאר נתה״ש העיר אשר‬
‫וטעם השינוי באלה נראה ברור כי בכל שינה את לשונו מאשר הרגם נל׳ כי אותך‬
‫השרשיס יו״ד המדבר גערו תתחלף ראיתי צדיק לפני בל׳ הזיתי וכאן נלי קדמי‬
‫מהעברית אך במקום ‪ ,‬כי בעברית הוא ולא ידע למה ‪ ,‬והוא ע״ר הפשוט כי‬
‫הי׳ צריך לתרנס שם ליאותך בליאת! כי יתך‬
‫בסיףד״מ אכלתי‪ ,‬א מ ר ת י ‪ ,‬ובארמי׳ שהוא סימן הפעול לא יהיה שייך על ל' גלי‬
‫מקימה לפני הת' אכלית ‪ ,‬א מ ר י ת ‪ ,‬קדמי ונופל שפיר בל׳ תזיהי אם אמנם נס‬
‫אבל במדבר לניכח הוא בלא יו״ד אכלת‪ ,‬פה ל' את העם שהוא סינון ההעול לא שייך‬
‫אמרת ‪ ,‬אכנ״את אמר־את ‪ • r‬אבל‬
‫בנל״ה אשר הה״א תשתנה ליו״ד ‪ t‬כן אל לשין נ לי קדמי כאשר כנר העיר בזה‬
‫התכש האיג״ר ותניא נוסחאות שאין‬
‫הונ( גם בארמית‪ ,‬כמו ראיתי ובתרגום‬
‫בהם ל׳ ית ! וסיום דבריו וברוב הספרים‬
‫חזיתי‬
‫ית עמא הדין והוא שבוש ורבים כמוהו‬
‫עכ״ל‪ ,‬וע׳ מ שכתוב בפי וירא יפסוק וישמע ה׳ את קול הנער ‪ ,‬ובפסוק אלהיס‬
‫יענה את שלום פרעה ‪ .‬ובפתיחתו לחלק השני מספרו‪ ,‬והקיצור כי כאשי יבנה המתרגם‬
‫את לשונו מיחס הפעול אל יחס הפיעל ‪ ,‬כאומר קול הנער הוא נשמע ‪ ,‬שלום פרעה‬
‫יענה‪ ,‬אין נופל נו לשון יה וכן כאן העם הזה הוא השועל שהוא נגלה ‪ ,‬ואין לשון ית‬
‫נופל נו לפ״!‪,‬אנל נל זה מדרך המתר׳ז״ל להשמיט סימן הנשוא באשר נשמע מלשינו ממילא‬
‫והוא דרך קצרה או להגיהו ע״פ העברי‪ ,‬אנל לשנות לשון אותך ללשון את ולת־נט ארי‬
‫גלי קדמי דזכאה את הוא דבר בלתי נאות להמתרגס < אנונס אשר לא תרגם פה בל׳ הזה‬
‫ככל ל׳ ראיה הלא כבר העיר בשניים האלה)ר״ל בין לשון חזה ובין לשון גלי קדמי‬
‫שבהרמס( הרמב״ס ז״ל בסי שמונה וארבעים ‪ ,‬גס הפסוק הזה נגמנויו ואבי אמרנו‬
‫הלא‬
‫וב‬
‫ח‬
‫ס פ י‬
‫ז‬
‫‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫‪m‬‬
‫ג‬
‫^‬
‫י‬
‫טי‬
‫עקב‬
‫הלא בסהרתו כי כל מנין אשר ימצא הראיה‬
‫מחובר׳אל עול והיוק וחמס׳יפרשהו גלי קדם‬
‫וע׳ מה שכתבתי ע״ז גם אנכי בספרי טוסה‬
‫אור כיל העשירי• ציון ב׳ והפלא על המכאי‬
‫הינןב״סז״ל‪:‬‬
‫שנעלם^ ממנו לפי שעה דברי‬
‫‪,‬‬
‫נל״ה מדרך המתרגם להוסיף ירו הכנוי‬
‫למד״ב כמו ש‪:‬ראה שינוי הל׳ בפסוק אתר‬
‫לתם לא אכלתי ומים לא שתיתי בחרגום‬
‫אכלית‪ ,‬שתיתי‪ ,‬וכאשר כבר העיר האיג״י‬
‫בזה בל ורמית להלן פסיק כ״א ואליי »״'‬
‫וז״ל ‪ ,‬וכן נכו לפי משפטי לפו ארמית ‪,‬‬
‫\‬
‫^ י‬
‫)עז‬
‫ו א ר א‬
‫ן א ־ י‬
‫מ נ ל‬
‫ן ה נ ה‬
‫ל א‬
‫‪.‬‬
‫ה‬
‫ה ט א ח ם ׳‬
‫ה ר א י‬
‫ל י ו י ו ה מ ״ ב‬
‫‪B‬‬
‫ב כ ל‬
‫‪W‬‬
‫ןלןז‬
‫‪b c‬‬
‫‪ W‬ב ה ס‬
‫ח ׳‬
‫חזיתי‪ ,‬ואם לא יבא היו״ד בסוף יהיה‬
‫שוה לנוכח ‪ ,‬אמנם בדניאל הוא בסימן‬
‫אחר היינו שנקודה היו״ד בליר״י‪ ,‬וכבר‬
‫*חבתי •כי בתרגום לא רצי לסמיך על‬
‫מחור לבד מ׳ מ״ש לעיל ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫י )עז( ותעתן ית טפשות ו מלשון‬
‫טסש‬
‫כחלב לבם‪ ,‬והשומן הוא כסוי הלב‬
‫ואטימו‪ ,‬ועיין שיחש רש״י ז׳׳ל ובאור‪:‬‬
‫)יז( אלה דיינין‪ ,‬כן משסעו בסמיכות‬
‫י‪ ,‬י ״‪.,‬״‪,‬‬
‫<\‪-11,‬‬
‫וכן א‪,‬ה אחרן‪ ,‬וע׳ מה שכתבת בפרש׳‬
‫פינחס בלשון אלהי הרוחות לכל בשר ‪:‬‬
‫ג כ ל‬
‫ה ע ב ו י ם‬
‫‪,,‬״‪.‬‬
‫לחם אבירים‬
‫‪ 3‬ס י ף‬
‫נ ״ י‬
‫ונקרו הת׳ בתירי״ק ‪ ,‬כמו תזיתי! היויתי‪,‬‬
‫שוויתי‪ ,‬חוויתי ‪ ,‬רביתי! צליתי ! אתנליתי‪,‬‬
‫ורבים כאלה ‪ .‬ולא מצאנו כן בדניאל עכ״ל והטעם פשוט כי בנל״ה ישתנה ה' למ״ד‬
‫הפעל ליו״ד והוצרכו לסמן סמן המ״ב בסוף‪ ,‬ולא העיר על לשון וחזית הזה‬
‫אשר כן‪ .‬הוא בכל הספרים והוא מהטעם הנ״ל‪ ,‬שאתר אשר נס בעברי הסר ה׳ למ״ר‬
‫הפעל כי משפטו ואראה ע״כ יבא כמו שהוא במלת וכפית יתיה בשופינא״‬
‫הקודם למלת ומרת אשר עליו כתב הערתו‪ ,‬ועיקר ההפרש הוא אם יהיה הנקוד באות‬
‫הקודם בציר׳יי ותזית כמו'שהוא בדניאל הוא סמן המיצ ואין צורך אל היו״ד הנוסף איל‬
‫אס הנקוד באות *הקידס בחירי״ק בא על משקל העברי ‪ ,‬וכבר הראיתי בהקדמתי ‪,‬‬
‫כי בתרגומם לא רצו לסמך על הנקוד ושינו באותיות להורות_על הנקוד האמיתי ‪:‬‬
‫י )ח( לשרתו ולברך בשטו‪ ,‬לשמשותיה ‪ ,‬ק״ק שלא אמר לשמשא קדמוהי ‪:‬‬
‫)י( לא אבה ‪ /‬כצ״ל ובי״נ לא אבי ‪ ,‬והוא טעית‬
‫כי הוא בינוני וזהו ל׳ עבר‪ ,‬וע׳ מה שכתב בס׳ תצא ‪) :‬יב( ועתה ישראל מה ה׳‬
‫אלהיך שואל טעמך ‪ ,‬בתרגום תבעי ‪ ,‬כלשון דרישה ‪ ,‬אבל ל' שאלה שהוא ל' בקשה‬
‫מתורגם בלשון שאלה כמו ככל אשר שאלת ‪ ,‬דשאלת ‪ ,‬וכן התאוה כשהוא יוצאת לכלל‬
‫בקשת מתירגמת בל׳ שאלה כמו ויתאוו תאוה‪ ,‬קברות התאוה ‪ ,‬ומזה תרגם גס נפי ראה‬
‫אשר תשאלך נפשך בל׳ שאלה ‪) :‬ז(‪,‬אשר לא ישא פגים ולא יקה שודר ‪ ,‬דלית קדנווהי‬
‫למיסנ אפין ואף לא לקנלא שותדא ‪ /‬ינטה מן לשון הכתוב ולא תרגם ע״ס הפשוע כי הוא‬
‫כהגשמה בחקו ית׳ לומר עליו שהוא אין נושא סניס וכדומה שנראה מלי הזה שהוא כביכול‬
‫בר הבי רק שמצד צדקו וישרו לא יעשה זאת‪,‬ע״כ יפרש הל׳אשר לא ישא שאינו בגדר אשר‬
‫ישא סניס ויקח שוחד‪ ,‬וזהו ג״כ כוונת רש״י ז״ל במה שכתב ולא יקת שותד לפייסו בממון‬
‫היינו שאיננו בנדר הזה וסרה ממנו חמיהח הרא״ם שאמר ע״ד רש״י ז״ל לא ידעחי מה ממון‬
‫שייך בהקב׳יה ולמה לא פי' ולא יקח שוחד המצוה במקום עבירה ע״ש ‪ ,‬כי אדרבה על‬
‫שוחד ממון הוא ששייך לומר שאיננו יח׳ בגדר ההוא אבל בענין שאמר הרא״ס הוא דבר‬
‫תלוי כרצונו יחי ׳ וכן ממש כדנרי רש״י הלא הוא בגמ׳ אצל ר״י בן זכאי אלו לפני‪.‬‬
‫נו״ד מוליכין אותי אשר אוכל לפייסו בדברים וכוי ו אבל עכשיו שמוליכין אותי לפני הקב״ת‬
‫שא״א לס־יסו נדברים וכי' ‪ /‬ולשין שאי אפשר יורה בפי' כמו שכתנתי‪ ,‬שאינו נגדר ההוא‬
‫אמנם המהרש״א בח״א העיר הלא בעולם הזה יכיל לפייסו נדנרים דהיינו תשלה! ולשחר‬
‫בממון דהיינו צדקה כיי״ש ותטאךנצדקהפרוק ! וצדקה תציל ממית ‪ ,‬ותי׳ שמיידי ביום‬‫׳‬
‫׳‬
‫־‬
‫׳‬
‫ל ח ט א ב‬
‫ם‬
‫י י י עקב י י א שמלת גר‬
‫ט‬
‫י א ) י ( ח ר ע ת ז ר ע ך ‪ ,‬וברובהססרי׳ הדין‪ ,‬ולדברי רש״י ז״ל אשר הן הס‬
‫דחזרט ‪ ,‬והוא דברי המהרגס ז״ל אין כאן ריח קושיא ו‬
‫טעות)אוג״ר( ‪) :‬יב( תדירא עיני כי העיקר שאיננו בגדר הארס הנושא‬
‫ה׳ אלהיך‬
‫מ‬
‫ה מ ע מ ל‬
‫א‬
‫י‬
‫ן‬
‫ס‬
‫פ‬
‫ש כ‬
‫ג‬
‫‪w‬‬
‫י‬
‫׳ א‪ .‬׳‬
‫‪ 7‬ה‬
‫ע ח‬
‫^‬
‫ל‬
‫ה‬
‫‪, ,‬‬
‫ש‬
‫ה מ ן ר ה‬
‫םפ‬
‫ם‬
‫ל ( ל ה ן‬
‫‪3‬‬
‫׳‬
‫‪,«,‬‬
‫ד כ ח‬
‫מ‬
‫י‬
‫ן כ פ ל א‬
‫^‬
‫ע‬
‫י‬
‫‪Q‬‬
‫‪.‬‬
‫ב‬
‫הניס ולוקח שוחד להנאח עצמו והוא ית׳‬
‫מה מידינו יקח ‪,‬וכן התפלה לאתפטלנו‬
‫‪,‬‬
‫שינוי רצון חלילה ‪ ,‬אבל הוא שינוי בעצס‬
‫כמתפלל כידוע ‪ ,‬יכן הצדקה ‪:‬‬
‫^‬
‫מ‬
‫׳‬
‫ה‬
‫ע ל‬
‫יא ) ‪ p‬וירעהם היום כי ל א א ת‬
‫לא ראה הנוסחא הזאה‪:‬‬
‫התרגום בוהכמו‬
‫בניכם‬
‫העברי והיה ראוי להוסיף על קוצר לשון המקרא כמו שהוא בפי׳ רש״י ז״ל אני‬
‫מדבר כו׳ ‪ /‬ולכן נלע׳׳ד כי הוא מוסב על התחלת הענין מה ה׳ שואל וע״ז אמר‬
‫כי לא את בניכם לנד הוא שואל ולכן לא תרנס אינקלוס מלת את בלשון עם כדרכו‬
‫בל׳ דבור ובל׳ בקשה נמצא ‪ ,‬את פניך ה' אבקש ‪:‬‬
‫׳‬
‫פרשת ראה‬
‫)‬
‫‪,‬‬
‫‪wm•VJ‬״‪) v1‬כז( אח הברכה והקללה‪ ,‬ית ברכן וכוי‪,‬‬
‫כ‪::‬ו ‪3‬פ׳ ואחחנן‬
‫יחיד‪ ,‬י״״‪!.‬‬
‫בל׳ י י « ‪,‬‬
‫«‬
‫ט( חזי‬
‫יש לדקדק אשר לא תי׳ כל׳ הנודע‬
‫ראה למלת אתכם חזי ‪,‬‬
‫ואף כי מררך המתרגם להשוות הלשינות ית נרכתא ‪ ,‬כי הוא מוסב על הנזכרת‬
‫יתכן כפה הוא בכיונה רצייה כי עם כל למעלה הנני נותן לסניכם ברכה וגו׳ ‪,‬‬
‫אחל ואחר ירבר יכל אחל ואחל יחבינן אנל נאשר הנרכות עצמם אינם מסורסים‬
‫לפי לעתי ‪ ,‬וכ״כ הראב״ע ‪ ,‬ובק״ס סה מה המה לא שייך כ״כ לדנר עליהם‬
‫נל' נודע גמור ‪ ,‬והרגם לשון אשר בלשון‬
‫חקניהו בוא״ו חזו ‪ ,‬וכ״ה במק״נ ל״א ‪ ,‬אס כמו שסי׳ רש״י ז״ל נל׳ ומולדתך אשר‬
‫ועכ״ז נראה כי איננו ל״ר‪ ,‬כי נקלוהו הולדת אם תוליד עוד ‪) ,‬ועי רא״ס( ‪:‬‬
‫בחול״ס ‪ ,‬ינראה כי היא לפי הניסחא )בט( ונתת את הברכה‪ ,‬מברכיא‪ ,‬ואת‬
‫הזאת כמ״ש המבאר לשין זרוז והזמנה‪ ,‬הקללה מלטטיא ‪ ,‬נל׳ הכתוב יבא לסעמי׳‬
‫אבל לא תקני כ״כ שם בפ׳ ואתהנ; וע״כ שס המסבט במקום שם התואר והוא מורה‬
‫נכון ככל הספרים בל״י חזי יכמ״ש ‪ :‬על התאתדות התואר כמתואר‪ ,‬כמו ואני‬
‫כרכן ולווטין‪ ,‬כ״ה בכ״מ בתרנים בל״ר תפלה במקום ואני מתפלל ומזה והיה‬
‫וכן תרגם לשין מחלה מרעין כי הם כרכה בפ׳ לך נמקוס ותהיה מכרך כחרגומו‬
‫שמות הכללים ‪ ,‬וכן וזאת הברכה שס ותהי מכרך‪ ,‬וכן הוא לדעת המתרגם‬
‫סה ע״פ המפורש בסי הבא אלה יעמדו‬
‫מקור‬
‫לברך את העם על הר גריזים וגוי‪ ,‬ולכן‬
‫פי׳ גס מברכיא ומלטטיא המיותרים לברכה או להיסך ! ואולי היה הנקוד בתיר״ק‬
‫מיברכיא‪ ,‬מילטטיא ‪ ,‬כתרגום מיס המאררים כי באמת ישראל הס רק העומדים על‬
‫הברכה ‪ ,‬אבל עיקר המברכים המההלויכ העומדים באמצע ומהפכים פניהם כמפורש‬
‫בסוטה ומיבא ברש״י ז״ל בפי תנא שם ‪ ,‬אבל לש״י ז״ל הביא את דברי המתרגם‬
‫ומסרשו ית מברכיא את המברכים ‪ ,‬טל הר גריזים כלפי הרנריזיס וכוי‪ ,‬ואף שאין‬
‫לשון כלפי מל׳ המתרגם ז״צ ‪ ,‬הנה היא מוכרח לסי פירושו לסי האמת כהלויס היו‬
‫הופכין אה פניהם ופתחו בברכה כמפורש בכוסה שס ‪ ,‬ולא אכתד מאת הקורא כי‬
‫לצרי כמתרגם ז״ל לא משמע לי כדברי רש״י ז״ל בזה ‪ ,‬האתר! כי מלבד אשר מדרך‬
‫המחרגס לפרש לתקן לשון הכתוב עוד יהיה דבריו נטה קשים יתר מהכתוב‪ ,‬כי הכתוב‬
‫יפריש‬
‫גימל‬
‫‪,‬‬
‫‪18‬‬
‫שמלת ג י '‬
‫ראה יא יב ‪:‬לחם• אבירים‬
‫יפריש בהפעולה שיעשו הלויס באומרו את‬
‫הברכה ואת הקללה‪ ,‬והמתרנ׳ יעשה ההפרש‬
‫בין הפועלים לקראתם מכרכים ומקללים‬
‫י אף כהן הן ‪ .‬הלוים בעצמם המברכים‬
‫והמקלליס ‪ ,‬שניית ‪. ,‬כי היה המתרגם‬
‫מתקן לשין על נלשון קבל‪ ,‬ותמיהלי על‬
‫דנרי רש״י ז״ל כי למה לו להניא דגרי‬
‫המתרגם ז״ל אר‪,‬ר א‪ :‬ר בלתי התרגום‬
‫מתיישב יותר לפי דבריו וסירובו בל׳הכתו׳ ו‬
‫וע׳ רא״ס ‪ ,‬ומ״ש עליו גס׳ מבוא לשון‬
‫ארמית בהקדמתו‪:‬‬
‫הנקוד בקמץ ברכהא‪ ,‬ולא כמו שהוא‬
‫בלשון הברכה אהת היא לך ברכחא‬
‫ע״ש ‪ ,‬וק״ק שלא תרגם גם את הברכה‬
‫‪,‬והקללה מכון הנודע ית ברכתא ‪,‬‬
‫ולהשיא‪) ,‬וע׳ שמלה( ‪:‬‬
‫יב)ב( אילן‪.‬עטף ‪ ,‬בי״נ‪,‬עבוף'‪,‬‬
‫!באחרוני'ענוף‬
‫בנו״ן‪ ,‬וכבר העיר על השביש הזה‬
‫הסכם המפורסם מ הר״י ״שליש)עיין‬
‫באיג׳׳ר(‪ ,‬ואם כי כן הוא במתורגמן וסיף‬
‫יב)ב( ההרים הרמים ועל הגבעו׳ לשונו‪ ,‬ופן כל לשין רענן‪ ,‬ורעננה ‪,‬‬
‫רמיא ‪ ,‬ורמתא ‪ ,‬לפי התרגום הנה‪ .‬לפי מה שהראיתי בעי׳׳א כלל הגי‬
‫לא ידעתי ההפרש בלשון‪ ,‬כי אס שהתואר ציין ב׳ ג׳ד׳ח׳יו״ד ‪ ,‬אפשר כי אין‬
‫רמיא הוא ל׳ זכר על ההרים ורמתא על לשבש הניסחא אשר בכל הספרים שכן‬
‫הגבעות ל״נ ‪ ,‬ואולי גלי גבעות כל בנין הוא בלשון העברית ענף עץ עבות ‪:‬‬
‫גבוה והוא כמו גבהות בה״א והוא מה )כו( לחוד קודשך‪ ,‬אוניר בשם ספר‬
‫שדרשו תז״ל בלי מדלג על ההרים אלו יאיר ומסמא מדוייקת וסיים וכן נכון ‪/‬‬
‫האבות מקפץ על הגבעות אלו אמהות‪:‬‬
‫כי בקדשים הכתוב‪ .‬מדבר כפי׳ רש״י‪,‬‬
‫יתיר‪,‬‬
‫)ז( אשר ביכך ‪ ,‬די ברכן נל׳‬
‫ולא במעשר עכ״ל׳ אבל בס׳ הבא בערתי‬
‫אף כי כל הכתוב היא בל״ר‪ ,‬כי השממה הקידש בכל המס׳ מעשר קידשא‪ ,‬וכן‬
‫תהיה איש איש לפי ברכתו ‪ ,‬וכן הוא בל׳ בכל נוסחאות אשר לפנינו כאן לחוד‬
‫ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת המציא'‬
‫לפי הדרישה‪) :‬טו( כצביוכאיל‪ ,‬כבשר ׳מעשי קודשך‪ ,‬והנראה לפי גירסא הזאת‬
‫טביא‪ ,‬הוסיף לשון כבשר ‪ ,‬וכן להלן אך כי הוא ע״פ דרכו)כאשר הראיתי בעויא(‬
‫כאשר יאכל את הצבי ‪ ,‬ט׳ רש״י שם אי לפרש ע״פ המפירש במ״א והוא הכתוב‬
‫מה צבי ואיל תלם מותר אף חולין תלכן למעלה לא תוכל לאכול וכו׳ מעשר דגנך‬
‫מותר ה״ל אך ‪) :‬י!( לא תוכל לאכול ‪ ,‬וכי׳ ובכורות בקרך וכל נדריך ‪ ,‬וכן‬
‫ע' רש״י ר' יהושע גן קרתה אומר יכול נזכרו כל השלשת האלה בפסוק והבאתם‬
‫אתה אבל אינך רשאי כיוצא בו וכוי ‪ ,‬שמה עילותיכם וגי׳ ואת מעשרותיכם‬
‫ולא הבימתי מה בא ללמדנו הלא כן הוא ונדריכם‪ ,‬אמנם לפ״ז היה צריך להיות‬
‫הפשוט ובתרגומו לית לך רשו‪ ,‬וכן ׳ לא מעשרן וקידשך ולא מצאנו כןבשום נוסי‪,‬‬
‫תוכל להתעלס לית לך רשו ואיך מצינו אבל בספרי יכול אף בכור ומעשר חיל‬
‫לפרשו בטטן אתר ‪ ,‬ויכן לא יוכל לבכר ונדריך קרבים שהם באים בנדר ונרבה‬
‫תרגומו לית ליה דשו‪ ,,‬אמנם‪ .‬שינוי‪ :‬הל׳‪ .‬וכו׳‪) :‬כ‪0‬ודם נכסת קודשך ישתפך‪,‬‬
‫באמת צריך תלמוד למה לא כ׳ ככל לא לוגמת ישפוך אל יסוד המזבח בפי ויקר׳‬
‫העשה שבתורה לא תאכל בשטריך ‪ ,‬לא‬
‫‪.‬הכוה״ק ובי״ג יתשד )אוג׳ר(‪) :‬נש(׳ למידת‬
‫התעלס ‪ ,‬י לא יבכר‪ ,‬וע׳ בס׳‬
‫שהאריך נזה ‪ ,‬אבל לא שת לבו לבאר יתהון מן קדמך ותירת י ת ה ו ן ‪ ,‬ובי״נ‬
‫דברי רש״י זיל ווברי רבותינו שהביא מה לתרכא‪ ,‬ו ת ת ר י ן ‪ ,‬ונוסחא אחת למירת‬
‫באי ללמדנו‪ ,‬ולא עוד שהוצרך ר״י להביא ותתרין‪)/ .‬ובמכלל יופי מפר ש בהפך כי‬
‫ראיה לדבריו‪ ,‬כיוצא בו זכו׳ ‪ ,‬והיה נראה הכלל בלשון הזה במקיםכבא בשמוש‬
‫המ׳ •‬
‫לי כי דברי רש״י ז״ל תוזחס אל תתילת‬
‫דבריו‬
‫לתם אבירים‬
‫ראה יב יגי יד שמלת גר‬
‫המ״ם אחריו מפניך הוא לשין גרושין‬
‫והורשה(‪ :‬ותתרך! וםי־ם האוגיר ע״ז‬
‫וכן נכון לפי הענין‪ ,‬שאם תפרש וירשת‬
‫אותם לשון ירושה יהי׳ וישבת בארצם‬
‫שפח יתר עכ״ל! ומאד יסלא בעיני‬
‫על החכם המופלא‪ ,‬איך בחר בנוסח‬
‫זר מאד לפי הלשון מפני דקדוק קלוש‬
‫והלא מקרא מלא היא גס לעיל‬
‫וירשתם איחה וישבתם ב ה ‪ /‬ושם‬
‫לא הביא שוס גוםחא ובכל התרגומים‬
‫שלפנינו בלשי! ירושה כסי דקדוק הלשין‬
‫זק נכון כהמכלל יוסי‪:‬‬
‫)עז( ו ת ה י ת ל הריב ‪ /‬ביו‪/‬‬
‫והוא ביניני פעול וברוב‬
‫הספלים בוא״ו‪ ,‬והוא עעות )אונ״ר(‪:‬‬
‫יף )א( ל א ת ת ת מ ם ו ן ‪ /‬בחי״ת כן‬
‫ברוב הםפ״ים‬
‫היא ‪,‬‬
‫האחרונים ‪ /‬אבל בספרים המדוייקים‬
‫בה״א ‪ ,‬וכן הביאו הרד״ק )ירמיה •ז(‬
‫וכבר העיר בזה ידידי החכם ר״י‬
‫בהקרמת מבא ל׳ ארמיח בתועלת השני׳‬
‫)לשין האוג״ר( • וכן הביאי המתורגמן‬
‫בשורש המם וכן ויתגודדו כמשפטם‬
‫זאתהממו ועוד כדומה‪ ,‬ואולי מיקי‬
‫ענינו כשירש המם בעברי אשר יתרגמו‬
‫בלשון שגוש ‪ /‬כי ק המשפט הזה אך‬
‫ענינו מהומה ושנעין ־ וכעגי! זה‬
‫היא שדרשו חז״ל ממנו לא תעשו‬
‫אגודות אגודות הסך הסדר הראוי להיות‬
‫מנהג אחד לכל העם‪ ,‬וכבי הודעתיך‬
‫כי כן לרך המתרגם לתרגם בכיוצא‬
‫בזה בלשון העברית ‪) ,‬אמנם לפי‬
‫המלה ‪ /‬היי נרא‪ :‬לי שהעיקר כסי‬
‫הנוםחא בחי״ת‪ ,‬רק שנפל טעית בין‬
‫אותיות הדומות‪ /‬והי׳ כתיב בשני‬
‫טתי״ן לא תתחעטין ולשין חשיטה‬
‫ידוע הוא בלשין חז״ל הרבה החוטט‬
‫בנדיש ניד הנשה מחטט אחריו ‪/‬‬
‫בלשון הימרא המוכר סיס וסייף‬
‫זחטיטוס‬
‫ו‬
‫דבריו שאמר בא הכתיב ליתן לא תעשה על‬
‫הדבר ‪ ,‬אבל לדברי ר״י ב״ק גראה שאין‬
‫זה לאו גמור מלשונו שאמר יכול אתה אבל‬
‫אינך רשאי וצ׳׳נג אם יש מלקות בכל‬
‫הלאיוין האלה ‪ ,‬וכן במוציא שם רט אם‬
‫עברושלהה לדברי ר״י ב״ק ‪ ,‬ועי מ״ש נש׳‬
‫תצא בשם הרמב״ן ז״ל ‪) :‬ל( פן תנקש‬
‫אחריהם ‪ ,‬דלמא תתקל ‪ ,‬ע׳ רש״י ז״ל‬
‫שב׳ ע״ר המתרגם וז״ל‪ /‬ואני אומר שלא‬
‫תש לדקדק בלשון שלא מצינו נו״ן בל ינקש‬
‫ואפי'ליסוד מופל ממנו ע״ש‪,‬ו‪1‬״ל •המזרחי‪,‬‬
‫ולמה לא נאמר שהמתרנס היה סבור שנקש‬
‫ויקש הם שני שרשים בע״א כמו שכת׳‬
‫הרד״ק בשורש נקש! וע׳ מעמר שכתב‬
‫כי גס הראיה שהבי׳ רש"׳ ז״ל מן וארכבתיה‬
‫דא לדא נקשן‪ .‬יש לפרש מלי מוקש םהכוונ׳‬
‫כאלו הארכובות יכשלו אשה באחותה עכ״ל‪,‬‬
‫אמנם לבני• לא כן ידמה אנל נראה בהפך‬
‫כי כל ל׳ מוקש הוא שווה לל׳ הקש בל׳‬
‫תז״ל והוא ידוע כי ענינו ללמוד ולנקש‬
‫דבר אחר באתר וללמוד הימנו הסתום מן‬
‫המפורש ומזה יבא המכשול כי ירמה דברים‬
‫נלתי רומים נאמת ‪ ,‬ולזה נקרא מוקש ‪,‬‬
‫יאנ הדנר‪ .‬הוא הנאמר פת נענין סן תנקש‬
‫נו וסן תדרוש וגו׳ ‪ ,‬לאמר איכה יעירו‬
‫הגויס האלה וגו׳‪ ,‬הרי לך כי הכוונה הוא‬
‫כל׳ ההקיש נדנרי תז״ל ‪, ,‬יזהו ההפרש נין‬
‫לשון מכשול ומוקש בענרית ‪ .‬כי המכשונ‬
‫הוא העובר ע״ר משל בלא ראות ׳ כענין‬
‫ולסני עור לא תמן מכשול‪ ,‬והמוקש והוא‬
‫הרואה את הדבר וטועה במתדמה ותרנום‬
‫שניהם שווה בלי תקלה אמנם הרבה לשון‬
‫מוקש יתפרשו כמו מכשול ‪:‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫יף )א( לעם סגולה ׳ לעס חביב‪,‬‬
‫ע' באור ולשון‬
‫סנולה קרוב בעיני ללשון סיירת נרי״ש כי‬
‫הלמ״ד והרי״ש מחחלסין לרוב • וכננדו הוא‬
‫לישיל הוא הגלוי הפך הסתר כמו שנר היפך‬
‫סכר כמ״ש בל׳שגר אלפיך לעיל‪) :‬ה( ותאו‬
‫וזמר‪ ,‬ותורבלא‪ ,‬עיין רש״י ז״ל שפירש‬
‫שהוא מר היער )שור הבר( באלא תרגום‬
‫של יער בלשון ארמי אמנם נתרגוש ואשר‬
‫יבא‬
‫‪20‬‬
‫שמלת גת ף א ף ן‬
‫יבא את רעהו ביער בתורשא‪ ,‬ונראה כי‬
‫באלא וברא אחת הוא ובן הוא בערוך וז״ל‬
‫בס׳ או״ב ‪ ,‬הני עזי ובאלה פי׳ יער ששמו‬
‫כך ‪ ,‬ס׳׳א׳ ברא תרגוס הון ברא והן‬
‫מדבריות עכ״ל והלא כבר נודע כי הלמ׳׳ד‬
‫עם הרי״ש מתחלפים‪ ,‬ועוד נראה כי‬
‫לס״ז יקרבו דברי המתרגם אל לשון הכתוב‬
‫שיהיה ותאו בא׳ כמו ותהו לשון תוהו‬
‫מדבר שמס‪ ,‬כמו ויתעם בתוהו וכמו ל׳‬
‫ודיצא שהוא מענין זמרי ובפי או״ב )דף פ(‬
‫מדתרגמינן תורבלא מין דבהמה הוא ור״י‬
‫סבר מדחשיב ליה להדי׳ חיות ש״מ מין תיה‬
‫הוא ואליבא דר״י צריך לומר שהמין‬
‫נקרא כך תירבלא ולא שהוא מורכב מלשון‬
‫תור ׳ ובאלא ‪ ,‬וע׳ מה שהאריך בזה‬
‫החכם מוהר״יי יעליש בי״ע‪ ,‬וביתר המיגי׳‬
‫עמ״ש על דירי המתרגם בפר‪1‬ה שמיני‪:‬‬
‫)יז( והראה ‪ /‬ובת כגסא כי היא הדאה ע׳‬
‫רש״י‪ ,‬והוא מל׳ כאשר ידאה הנשר ‪ ,‬ומן‬
‫התלוף הזה גס החליף בין הכתובים בשירת‬
‫דוד וידא על כנפי רוח )שמואל ב( וירא‬
‫על כנסי)תהליס ית(‪ ,‬ועמ״ש בס׳ תיא‬
‫נל׳ כאשר ידאה הנשר על דברי התרגו׳שס‪:‬‬
‫)כ( לא תבשל נדי ׳ ע׳ מה שכתבתי‬
‫בפעם הראשין ‪) :‬כא( היוצא השדה‬
‫שנה שגה ‪ ,‬ע׳ לת״א‪ ,‬ואשר הכריע‬
‫התכם האוג״ר כי צ״ל גתקלא בבי״ת הצדק‬
‫אתו כי מוס•‪ :‬אל הזרע! ואם היה על‬
‫השדה היה ראוי אשר תוציא כי שדה לשון‬
‫נקבה ‪ ,‬איל מה שנראה בעיניו הנוסחא‬
‫לשין שנא ‪ ,‬ובבי בשנא לא ידעתי למה‪,‬‬
‫ולענ״ד יש להפריש בין הלשונות‪ ,‬כי באערך‬
‫שנה בשנה כמו בפ׳ בהר וכן בס׳ הזאת‬
‫להלן‪ ,‬פי׳ שנה בשנה שלו שנה שלמה ‪,‬‬
‫)ובהרנוס ימיס או עשור עידן בעידן( ולומר‬
‫שאין משהין אותו יות׳ על שנתו כפי׳רש״י‬
‫לקמן אבל ל׳ שנה שנה משמעו על התבוא׳‬
‫עצמה שאין מעשרין מן היוצא בשנה זו‬
‫על היוצא בשנה האחרת ׳ וממש כהפרש‬
‫הזה בלי הכתוב בפשוק אחד בס׳ בשלח במן‬
‫ולקסי •‬
‫(‬
‫יך ‪ ::‬להם אבירים‬
‫יחטיטום במלגוימ׳ איןלהם אונא׳ובערוך‬
‫פי׳ חרים‪ ,‬ולפי הענין נראה שהוא‬
‫דומה לנשק סייף אשר לפרט והוא‬
‫כמו הרומח‪ ,‬ויהי׳ נופל על הלשון‬
‫בחרנוח‬
‫שנא׳ ויחגודדו כמשפטם‬
‫וברמחים עד שפך דם עליהם! ומזה‬
‫השם מטעין עי׳ בערוך ערך חש‬
‫הששי ‪ ,‬ובדרך רחוקה קלח לסי‬
‫הנוםחא חתהממוןיאפשר ‪5‬י הוא מלשון‬
‫והמס גלנל מגלחו שענינו לשון שבירה‬
‫ומזה״ בלשון מז״ל נוממו עם השזפי‬
‫נחלוף ה״א לנ׳ ויהי׳ לשון חחנודדו‬
‫מלשון נודו אילנא לשון כריחה(‪) :‬ח( ית‬
‫טפזא ‪ /‬בס״א ובי״נ ב ב ׳ ‪ ,‬וכן בס׳‬
‫שמיני וברוך היודע‪) .‬אוניר( •‬
‫)כא( דיפיקבחקלא שתא'בשווא‪,‬‬
‫כמו היוצא בשדה ובי״נ דיסוק חקלא שנא‬
‫‪3‬ש‪:‬א וביינ דיפיק לחקלא שתא שתא‬
‫וברוב הםפיים דיפייק חקלא שנא שנא‬
‫ובדקדוק לשין הקודש אפשרי רחוק‬
‫שיהיה היוצא כמו י אשר יוצא והנכון‬
‫בעיני דייפיק בחקלא שנא בשנא אלא‬
‫ששם )ובנוסחאות שהביא( הוא בא׳‬
‫ומשפטו לפי דעתו בה׳׳א כמו וחכמה‬
‫כחכמת אלהין עכ״ל האוינר בקצת‬
‫קיצור‪ — .‬ועי׳‪ .‬מה שכתבתי בשמלה‬
‫בהפרש הנוסחאות לפ״ד‪ /‬וע׳ במתורנמן‬
‫שהעתיק שנא שנא ‪ ,‬ואמר כי השנה‬
‫כה״א מחומם שתא וכן שנה בל״י‬
‫המורה על רבים מחומם שנין ובידיעה‬
‫שניא עכ״ל‪ ,‬ונם בלא ה״א הידיעה‬
‫נמצא ל׳ שתא כמו בפ׳ חצא ‪ /‬נקי יהי׳‬
‫לביתו ישנה אחת שחא חדא כי מוסב‬
‫על הידוע והיא השנה הראשי נ ה ‪ ,‬אבל‬
‫כבשים בני שנה מתירנם בני שנא‪ ,‬וכן‬
‫נראה בזה כי העיקר שנא שנא ולא בל׳‬
‫שתא כי אץ פ ־ לשון ידיעה כלל ‪:‬‬
‫ותוזיף‬
‫׳‬
‫לחם אבירים‬
‫ראה יטו טץ‬
‫טן )ו( ותוזיף ‪ ,‬כתרגום לשין הלוואי‬
‫בכ״מ והוא לסי הענין‬
‫אבל עיקר ל׳ טבט מתורגם בל׳ משכנא •‬
‫)ז( מחד מאחיך ‪ ,‬ובי״; חד מאתך‪,‬‬
‫יא‬
‫שמלח גר‬
‫ולקטו דבר יוס ביומו‪ ,‬וכסוף על אשר‬
‫ילקטו יוס יוס הראשון לאסוקי שלא ילקטו‬
‫ליוס המסרס והשני פי' כמו בכל יוס ויוס‬
‫מימי השיוט‪:‬‬
‫ט ו ) ב ( כל בעל משה ירו‪ ,‬כל גבר‬
‫מרי‬
‫רשו ז מלת מרי גראה שהוא חרגוס לשון‬
‫ידו וכאלו הוא הפוך כל בעל יד משה אשר‬
‫ישה ברעהו ! או שמלת גבר הוא תרגום‬
‫של בעל ויהיה כמו כל יד בעל משה וכוי‪,‬‬
‫יעי סי' רש״י ז״ל‪ ,‬ולפיכך יהיה צריך להיות‬
‫בתרגום ומשמט יד כל מרי רשו ‪) :‬ג( את‬
‫הגכרי הגוש ‪ ,‬מן בר עממי! תתבע ‪ ,‬אס‬
‫לשון נגוש בעברי הוא כלשון תביעה כארמי'‬
‫נראה כי יפרש לשון אח בלשון מן כמו‬
‫כצאתי את העיר ‪ ,‬ואס הוא בעברית כל׳‬
‫לחיצה משנה ל׳ את ללי מן‪ ,‬השייך על סי‬
‫לשוט‪) :‬י‪,‬־( הענק תעניק לו ‪ ,‬אשרשא ‪,‬‬
‫ע׳ סי׳ רש״י ו"ל שהוא ל' עדי בגובה‬
‫ובמראית העין ‪ ,‬ואולי יש לקרב דברי‬
‫המתרגם ג״כ אל הלשין‪ ,‬כמו כל ל' הרמה‬
‫במתרגם בל׳ אסרשותא ‪) :‬יט( הזכר‬
‫תקדיש ‪ ,‬דכרין תקדיש ‪,‬לפי הפשט גראה‬
‫כי מלת הזכר מוסב על לשון אשר יוולד ו‬
‫כמו כל בכור הזכר אשר יולד ‪ ,‬אמנם‬
‫לם״ז היה לו לתרגם בלשון נודע דכריא‪,‬‬
‫ונראה דעתו כי לשון הזכר גמשך למטה‬
‫וכלשון הזכרים לה' אלה‪-‬ך ‪ ,‬וכן כל מקנך‬
‫תזכר שתרגם ג״כ דכרין תקדיש ‪ ,‬אס כ׳‬
‫אין‪ .‬זה לפי פסקי הטעמים ‪:‬‬
‫וכן עיקר כי בעברי המ״ם יתיר')אוג"ר(‪,‬‬
‫אבל גס על מלת מאחד עצמה דרשו‪,‬‬
‫כמ״ש רש״י ז״ל אחיך מאביך קודם לאחיך‬
‫מאמך)ע׳ ש״ח(‪ ,‬וא״כ גס המ״ס אפשר‬
‫בא להורות כי כל יו״ח של אש מאב‬
‫קודמין לאחין מן האס כמו שהוא לעגין‬
‫ירושה ‪ ,‬וא״כ אין דבריו מכריעים‬
‫להנוסחא שהביא נגד רוב הספרים אשר‬
‫לפנינו ‪ :‬ולא תקפוץ ‪ ,‬ובי״נ ולא‬
‫תקמיט ולשין זה נמלא בארמית להוראת‬
‫הסגירה‪) ,‬ע׳ בערוך(‪ ,‬ולשון ראשין לא‬
‫ידעתי הנמלא להוראה הזאת בארמית ‪,‬‬
‫כי קפיצה בתלמוד אינה אלא מענין‬
‫מקפץ על הגבעות )אוג״ר( ‪ ,‬וע׳ מ״ש‬
‫המעמר • ול״נ כי ענינו כמו ולא תקמין‪,‬‬
‫כמו שנמצא בלשון חז״למענין זה הרבה‪,‬‬
‫ואותיות טמ״ף מחחלפות ‪ ,‬וכן הצד״י‬
‫בטי״ת בארמית ולכן קפץ קמץ קמיע‬
‫ענינסא׳ ‪) :‬ח( אלחץ‪ ,‬ובי״נ אלא‬
‫יהענין אחד‪ ,‬ורש״י כתב הרי כי משמש‬
‫בלשין אלא ‪ ,‬וברוב הספרים ארי‪,‬‬
‫והראשון עיקר)אוג״ר(‪) :‬עז( ארי רחמך‪,‬‬
‫בנין הקל מכין אהבה ובאיזה נוסחאות‬
‫רממינך והוא נכון נ״כ)אונ״ר(‪ ,‬ואנכי‬
‫עתיד‪,‬‬
‫לא מצאתי הנו״ן הזה רק בלשון‬
‫טץ )א( שטור‪ ,‬טר‪ ,‬בצווי ע׳ מ״ש‬
‫‪:‬‬
‫כמו ויחונך וירחמינך‬
‫בפי ואתחנן שמור‬
‫טן )ט( משריית טגלא בחצר את יום השבת‪ :‬הוציאך ה' אלהיךמםצרי׳‬
‫לילה‪ ,‬אפקד ה׳ אלהיך ממצרים ‪ ,‬ועבד‬
‫‪ .‬עוטרא דארמותא ‪ ,‬לפי לךנסין בליליא ‪ ,‬הוספתו מבוארת עפ״י‬
‫הפשוט נראה שחסר פה מלת בקמתא םי׳רש״י ז״ל והלא ביום יצאו שנא׳ ממחרת‬
‫תרמם לשון בקמה‪ ,‬כי לפי הלשין הוא הפסח יצאו בני ישראל ונוי‪ ,‬אלא לסי שבלילה‬
‫כמו מהחל הרמש בקציר טומר התנופה‪ ,‬נתן להם פרעה רשות לצאת וכוי ‪ ,‬אמנם‬
‫ואין הספירה מתחלת אלא אמר קצירת לסי התרגום יש להפריש בין הלשונות עצמם‬
‫הטומר שהוא ראשית הקציר ‪ ,‬כמ״ש כי פה אמר הוציאך ה'‪ ,‬והוא היה בלילה‬
‫רש״י ז״ל‪ ,‬אבל אם יהי׳ הלשון משריו׳ בהכותו כל בכור ‪ ,‬וכמ״ש ויוציאך ה' אלהיך‬
‫מגלא בקמתא יהי׳ מלית בחצר עומרא ביד תזקה ובזרוע נטויה ‪ r‬אבל שם ידבר‬
‫כנגר היוצאים והס יצאו ביום ‪ ,‬אמנם לפ״ז‬
‫דארמותא‬
‫נצטרך‬
‫׳‬
‫שמלת גר‬
‫‪22‬‬
‫ראה ט ן‬
‫לדום אבירים‬
‫נצטרך לומר כי החינום יפרש להלן לשון דארמותא ח ו ס ׳ בדברי ה מ ה מ ם לפיש‬
‫הענין ‪ /‬וצ״ע ‪:‬‬
‫כבא השמש מועד צאלון ממצרים‪ ,‬לשון מועד‬
‫י‬
‫איננו מוזר של כבא השמש כמ״ש הראנ״ע‪,‬‬
‫)ע׳ כבאור(‪) :‬ב( וובחת פסח ׳ ותיטס פסתא וט׳ ‪ ,‬ונכסת קודשיא כו׳ הוספתו‬
‫מבואר ע׳׳פ פי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬וע׳ רמכ״ן‪ ,‬ובמנ״ת הארין בזה ואמר כי ממה שעל כל‬
‫וכמו שהוא‬
‫מלת שלמים בעברי ת״א נפשת קודשיא משמע נס הכא שפי׳ שלמים‬
‫ברשי״ס תכמיס פרשוהו כתרגומו‪ ,‬כי לפי הפשע נס ׳ נדריהם ונדבותיהם ברגלים‬
‫היו מכיאין ‪ ,‬כמו שכתוב בפרשת שור או כשב ובפניתס ‪ ,‬עכ״ל ולכן תלת הדבר‬
‫באשלי רברבי אס נדרים ונדבות קרבין כי״מ ומסיק דכוונתו על שלמי תגיגה שהם כוודאי‬
‫קרבין בי״ע ‪ ,‬כדאיתא בילה י״ע וחגיגה י״ז ‪ ,‬וכן מבואר ברמב״ס פ״א הלכות הגיגה דין‬
‫ח׳ ‪ /‬או שקאי על מותר הפסח שקרב שלמים ע״ס הגמרא פשתים ד' ע׳ ע״ש ׳ וסוף‬
‫לשינו ודע כי כמו םאוכקליש אומר בכאן על צאן בני ענא כן אמר נמי לעיל בפ׳ בא סבו‬
‫לכו! מן בני ע נ י ‪ ,‬וע׳ בתרנוס יונתן תמצא עוד כדי נידתן עכ״ל‪) :‬ח( ששת יםים‬
‫תאבל טצות׳וכ״ה בתרגום שיתא יומין ‪ ,‬וקשה אין לא הוסיף בזה מידי לתרן רומיא‬
‫דקראי שנאמר במקום אחר שבעת ימים כמו שעשה בלשו) וזבחת ססת צאן ובקר שהוסיף‬
‫לתרגם ונכסת קודשיא מן תורי‪ ,‬וכן היה לו להוסיף בזה בלשין וביום השביעי‪ ,‬ואף ביומא‬
‫שביעאה ויהיה המוכן ש*ה‪-‬ס עצרת גס לאכילת מצות ‪ ,‬וכן נראה לי להיציא יקר מזולל‬
‫הוא תורת השמרוניס ששינו כפ׳ בא ג״כ וכתבו ששת ימים חאכלמצותע״ס הכתוב הזה ‪,‬‬
‫אף כי כפסוק שאחריו הניחו כלשון שבעת ימים‪ ,‬ובן ככמה כתובים ‪ ,‬ואם כיזייפי את‬
‫תרתם הלא תכמיש היו להרע אלא ע״כ משני שהכתיב שם הוא דימה ממש אל לשון‬
‫הכתוב הזה שגס שם הסיום וביום השביעי תג לה׳ שהוא כמו ונס ביום השביעי‪ ,‬כמ׳׳ש‬
‫המבאר בזה ‪ ,‬ונראה כי לדידהו ששת ימים למצוה ושביעי הוא רשותי‪ ,‬וע״כ אוכלים מצת‬
‫מצוה ששה ימים כמו שכחבו באגדותיהם ‪ ,‬ולא ס״ל הדרש מה שביעי רשות כמובא בפי׳‬
‫רש״י ז״ל‪ ,‬אמנש על דעת המתרגם ז״ל נראה להמשין הפשוק הזה אל מה שלפניו‪ ,‬ופנ ית‬
‫בבוקר והלכת לאוהליך שהוא אתר היום הראשון ושם ששת ימים תאכל מצות‪) :‬ת( ועשית‬
‫חג שבועות‪ ,‬חגא רשבועיא !' בפ׳ פנחס קורא המתרגם לתג שבועות עצרת ועמ״ש שם ‪:‬‬
‫׳‬
‫פרשת שופטים‬
‫)ית( ש ו פ ט י ם ‪ ,‬־ ש ו ט ־ ־ י ם דייניןופירענין‪) ,‬יח( פ ו ר ע נ י ן ‪ /‬ע ל משקל פיעל ‪ /‬כי‬
‫כן כל לשין פורענו׳‬
‫לשין ידברו‬
‫השוערים להלן תרגם סרכיא הס מורט בא בלשון נ פ ע ל או אתפעל בארמית ‪:‬‬
‫המלתמה‪ ,‬אבל בפה הס עורכי היייני! ™ ‪) .‬יט( ו מ ק ל ק ל ‪ ,‬ע במתורגמן‪ ,‬ובל׳ חז״ל‬
‫« ו ' ‪.-..., u .‬י‪,;•,‬״ ‪...,‬״‪,.‬״•‬
‫שפי׳ רש״י ז״ל ‪ /‬ובעבריתע״ש אחד נקראו‪4 :‬‬
‫‪E‬‬
‫הפנ•ן שבכאן היי ה‪» 1‬‬
‫ולפי ;?׳‬
‫וכדומה ‪ ?,‬ל ; ‪,‬‬
‫התן לך ^בכל שעיין ‪ ,‬תמגי‪ ,‬כתרגום ‪ S‬ד‬
‫נראה‬
‫• שהוא מלשין עקלקלות בעברית לשין‬
‫בין הלשונות כי ה ע י ^ ס ‪, ,‬‬
‫יי‬
‫עיר ועיר < אבל המנץ יהיה בבית הוועד‪,‬‬
‫ולכן לא אמר בלשון תשים כמו שהיא במלך שום תשים עליך‪ ,‬וכן לא אמר בשמיש לשי)‬
‫על כמו ויתן אותם ראשים עליהם ‪ ,‬ונתן אותו על ארן מצרים ‪ ! (1‬אכל המתרגם לא‬
‫מצא בלשונו לחלק ולהפריד בין העניניס כי אין לשון יהנ שהוא תרגום לשון נתינה‬
‫הפשוטה‬
‫־‬
‫י י י ‪1‬‬
‫י ב‬
‫י‬
‫י‬
‫ל‬
‫כ כ ׳ ׳ מ‬
‫א‬
‫ל י ( ל‬
‫כ י‬
‫ג ת ו נ י ם‬
‫מ ל‬
‫ע‬
‫ת‬
‫׳‬
‫‪ (1‬ואילי גס בי! הלםונוח האלה יש השיש כי ל׳ שימז היא ‪ pVrr‬המנוי ול׳ נתינה הוא הכנסיזי‬
‫נמשרה ההיא ילנן נס׳ יהדי אמר גשחלה ישמש ננליהס שרי אצפיפ וני׳ יגמעשה אמד ויגחר משה א!שי‬
‫חיל וגי׳ ויש! אישה ראשיה על הננס אמר בלי נשיג? יגפ הושיף ל׳ ראשיה ננל הניס כלימר שנשן איחס למשול‬
‫איש איש על הפה אשר יזחשיו •‬
‫ל ח ם‬
‫א ב י ד י ם‬
‫שופטים טן ין‬
‫עוות ועקום הפך לשון חריצין שהוא לשון‬
‫ישר וחסר הס״א הפעל כמו בלשון חז״ל‪,‬‬
‫דמדומי חמה מלשון אלמלם כנוי שהוא‬
‫בשבח כל זמן שפני מזרח מאדימין ‪,‬‬
‫ועיין בעריך שהביאו ולא פרשו ‪:‬‬
‫)כ( הוי רדיף ‪ ,‬כ״ה בכל בספרים‬
‫שלפנינו וגי״נ חהי רדיף‪ ,‬וכן בחיוב״ע ‪,‬‬
‫יכחב האונ״ר שזה נכון יוחר ובי״נ‬
‫תרדוף‪ ,‬ואם כי כן הוא בכל הלשונות‬
‫התרנים דומה להסברי כמו את ה׳‬
‫אלהיך הירא‪ ,‬ואותו תעבוד חדמל‬
‫תפלח‪ ,‬הנה בזה לא יוצדק כי אין‬
‫המצווה רק להיות רודף צדק בדבר‬
‫המשפט כשיגיע לידך אבל לא לרדיף‬
‫אחריו ולבקשו‪) :‬כא( אשירת כ ל ‪,‬‬
‫כ״ה בכל הנוסחאות ומזה משמע כי על‬
‫דעתו הוא נסמך‪ ,‬ולא כמו שהוא לפי‬
‫פירוש רש״י ז״ל ולא תטע לך כל עץ ועי׳‬
‫רא״ם)אמנם פירוש רש״י ז״ל מסכים לפי‬
‫פסקי הטעמים(‪:‬‬
‫ין )ב( ל מ ע ב ר ע ל ק י ט י א ‪ ,‬ובי״נ‬
‫השמיטו מלת על ושבוש ‪,‬‬
‫)אונ״ר(‪) :‬ה( ל ת ר ע ב י ת ד י נ ך ‪ ,‬ובי"נ‬
‫לקירווך וכבר האריך רש״י ז״ל בזה‬
‫ואמר ‪ ,‬שהמתרגם לתרע בית דינך‬
‫ט ו ע ה ‪ ,‬ובס׳ איג״ר האריך למעגיהו‬
‫כגגד לברי רש״י ז״ל ‪ /‬ורוצה לקיים‬
‫הגרסא הראשונה‪ ,‬אמנם היוצא לעג״ד‬
‫מדברי רש״י זיל כי המחרנם נגד ההלכה‬
‫לשועה יחשב ולאו אונקלוס חחים על‬
‫התרגום שלפנינו לאמור ראה זה קדיש‬
‫הוא לא הגע בו י ד ‪ ,‬ואחר שדברי חז״ל‬
‫בזה הם למדים מגיש אשר באמח ח־בוח‬
‫מאחד שעריך לעיל מופנים אמר אומרו‬
‫בקרבך אם לא להורוח על הדבר הנאמר‬
‫למסה‪ ,‬אשר אל העיר ההוא שעבד בו‬
‫שם יהיה הוצאחו לביח הסקילה ופירש‬
‫אל שעריך אשר למסה הן הן המיזכמם‬
‫למעלה אשר ימצא המושא בהמה וכן‬
‫סיים‬
‫שמלת נר‬
‫יב‬
‫הפשוטה או לימסירה‪ ,‬כמו שתמס נתונים‬
‫נתונים מסירי! יהינין‪ ,‬די הכיל בו כוונה‬
‫הרצויה בל׳ הבינרית שאף ני המה הנתונים‬
‫להעם הנה המה נס עליהם להיות רודים‬
‫ומושלי' בהם ע״ס דעתם ‪ ,‬ע״כ הוכרח‬
‫לתרגמו נל' מינוי בכ״מ שתרגם בל׳ נתינה‬
‫נפסוקיס שהזכרתי‪ ,‬וכן להלן לא תוכל לתת‬
‫עליך חיש נכרי בא״י ‪ ,‬לא עזב בלי נתינה‬
‫כדרכו בעתיד ׳ כי אין בל׳ נתינה אצלז‬
‫יותר מל׳ מסירה או יהיבה שהנתינה בכ״מ‬
‫בי־ וברשות מי כניתנים לו ‪ ,‬ולכן גס סה‬
‫אף שעיקר העני! לא בא רק על נתינה ממש‬
‫לא הפריד נין !ה לשאר לשון נחינה לתרגמו‬
‫ג״נ בלי תמני‪ ,‬אנל לפ״( היה לו לשנות‬
‫לשון לך לתרגמו נל' עלך נמו שהוא נכל‬
‫לשון שימה ונתינה המורה על לשון מינוי ‪,‬‬
‫וכן כל ל׳ מינוי נתרנוס ‪ ,‬אמנם הוא הדנר‬
‫האמור אשר רצו נ״כ למרות כי לא על היא‬
‫עיקר הכוונה פה! אבל פי' לשון לך )לא‬
‫כמו עלך( רק כמו שהיא בכל מקום שלש‬
‫ערים תבדיל לך תכין לך הדרך‪ ,‬וסי' תמני‬
‫דיל יהיה ממיס לך בכל שעריך ‪:‬‬
‫)יט( דביי צדיקים ‪ ,‬פתגמין תריצין ו‬
‫ע' רש״י ‪ • ,‬ונשי משפטים הניא דברי‬
‫המתרגם ופרשו רנדים ישרים ׳ והוא ממה‬
‫שלא אמר סתנמי נל' נסמך פתגמין של‬
‫ישרים ‪ ,‬ועוד שהיה לו לתרנם זכאין‬
‫נתרנוס צדיקים ננ״מ ‪ ,‬ויהיה הלי דנרי‬
‫צדיקים נמו הלוני שקוסיס נטעי נטמנים‬
‫ועי מזרחי מה שהנריח על סי׳ הזה‪ ,‬וכן‬
‫הוא במכילתא דברים המצודקי' שנאימסיני;‬
‫ובן הוא נסייבתרנוס יוב״ע שם נסימשסטי׳‬
‫רק שהרכינ שם נם פי' המפרשים ואמר‬
‫ומקלקל פתגמין תריצין ‪-‬דמנתנין נאור‬
‫ומערננ מילי זנאין ‪ ,‬ופה לא הניא רק‬
‫הסי' האתרון ‪) :‬בב( ולא תקים לך‬
‫מצבה אשר שנא קמא די רחק‪ ,‬ונפי‬
‫ראה כי כל תוענת ה אשר שנא תרגם רסני‪,‬‬
‫ט׳ פי׳ רש״י ז״ל ׳ ואט״פ שהיהה אהונה‬
‫לו בימי האנות טכשיו שנאה ‪:‬‬
‫ין )ל( נ ע ש ח ה ה ת ו ע ב ה ‪ ,‬אתטנידת‬
‫תוענתא ‪/‬‬
‫אף כי כל לשון תוטכה מתורגם נל׳ רחוק ׳‬
‫השם‬
‫׳‬
‫שמלת גר‬
‫‪. 24‬‬
‫ש ו פ ט י ם יין‬
‫לחט אבירים‬
‫השם חלוק מן הפעולה ולא כן הוא בל׳‬
‫שקץ כמו שחרגס שקץ תשקצנו ול׳ שקץ‬
‫הוא לכס ‪ .‬וכרומה שניהם בל׳ שקצא‪ ,‬כי‬
‫הפוסל מזר מן השם ‪ ,‬וכן אל תשקצו אח‬
‫נפשותיכם ‪ ,‬לא תשקצון ‪ ,‬ובהפך'מצעו‬
‫בל׳ ת עבה השם מזר מן הפעולה ותרנו׳‬
‫לא תאכלו כל תועבה כל למרתק כמו בל׳‬
‫תעב תתעבנו‪) :‬ת( דברי ריבות בשעריך‪,‬‬
‫פתנמי פלוגתדינא ‪ ,‬כמו שסי׳ רש״י ז״ל‪,‬‬
‫שיהיו חכמי העיר חולקים ברבר וכו׳ ‪,‬‬
‫והרמב״ן ז״ל אחר שהביא לנרי רש״י ז״ל‬
‫ואמר ‪ ,‬וכן רעת אונקליס • ואין נכון ו‬
‫ובספרי ‪ ,‬וכן בגמ׳ פרק הנחנקין אמרו‬
‫ע״ז שהוא השקאת סועה ועגלה ערופה ‪,‬‬
‫ועהרת מצורע ‪ ,‬ופרש״י שם השקאת סועה‬
‫ע״י ריב שקנא לה בעל׳ ענלה ערוסה שהחלל‬
‫על ידי מריבה ועהרת מצורע שאף הנגעי׳‬
‫ע״י ריב של לשין הרע באין‪ ,‬אמנם בנימוקו‬
‫פי׳ ע־ס פשוטו פ׳ במזרחי‪ ,‬וכ״ה לדעת‬
‫המתרגם ז״ל וק״ק שלא הביא רש״י את‬
‫דברי המתרגם כדרכי לומר כתרגומו‪ ,‬ואולי‬
‫הוא לדעת המתר׳ דייקא על הדיגין שבין‬
‫אדם לתבירו ‪ ,‬וע״כ לא אמר פתגמי‬
‫סלוגתא ולשו! דין סתמי משמע על הדינים י ח י )‪ (1‬ד ה ו א‪ .‬ד ר ‪ ,‬כיה בניסחאיח‬
‫שבין אדם לתברו‪ ,‬כמו שתרגם כי יהיה‬
‫״ ״ ‪. .‬שלפנינו אבל בבס ס׳ יא״ר‬
‫להםדברדינא ‪ ,‬משא״כ לדברי רש״יז״ל וחומש םציוניטא'הביא החכס האיג״ר‬
‫כולל כל הנזכרים בפרט לפני זה ‪ ,‬ולשון ך א ד ‪ ,‬ומסירח עליו רעיק וכן עקר‬
‫דברי ריבות באמת לפי דברי רש״י‪ .‬זיל נו׳‪ ,.‬כי הוא בינוני פעול‪ ,‬אצל רר הוא‬
‫אינם מובנים! כי המחלוקת בין הדעות לא‬
‫עבר‬
‫שיין לקרוא נל׳רינות ‪ ,‬כי האמת והשלום‬
‫אהבו‪ ,‬ואס בדעתם איגס שווים הריב יריב על הדבר ‪ /‬וגס הגמצא בל׳ פלוגתא או‬
‫מחלוקת בין ההגאים הלא נס הוא משרש פלג אז חלק אשר אינגו מורה לשון מריבה אשר‬
‫תרנומו מצותא‪ ,‬אמנם נראה כי כמו שנעשה מל׳ הלק יפלג אשר העקר ל׳ הלוקה בהשאלה‬
‫על ל׳ מריבה ‪ ,‬כמו ויקח קרא ‪ ,‬וכתרגומו ואתפלג כן הושאל לחלוקא הדעות ל׳ ריב‬
‫ג״כ‪ ,‬והנה בל׳ ת‪/‬״ל נמצא ל׳ מלק וכן סלע בל׳ עלי‪ ,‬כמו חלוקי! עליו חבריו פליגעלי‬
‫אשר מ זה נראה ששמשו בו כל׳ מריבה ׳ דאל״כ היה ראוי חלוקין ממנו סלע מני‪ ,‬וכן‬
‫נמצא בלי חז׳יל שני ת׳׳ח המנצחין זה את זה ‪-‬בהלכה‪• -. .:‬‬
‫׳‬
‫סיים הלשין ובמרח הרע מקרבך והשני‬
‫לשיניה האלה כמל השנים אפר‬
‫צחחילח הענין‪ ,‬והררש עם הפשט יחליי‬
‫יחאמו‪ ,‬לכן נמו זר יחשב לחור אחר‬
‫לרך אחר‪ ,‬מאשר בחרו‪) :‬ח( ארי‬
‫יתכסי‪ ,‬ובי״נ ארי יהפרש‪ ,‬והראשון‬
‫ע ק ר ‪ ,‬וכן הביאו רש״י ז״ל טל פסוק‬
‫לא נפלאח היא מ מ ך ‪ ,‬ועיין מ״ש בס׳‬
‫אוג״ר זמ״שבעו״א כלל ו׳ ציון ה׳ ובכלל‬
‫ח׳ ציון ה׳ בהערה‪) ,‬ועיין מעמר(‪:‬‬
‫)י‪ (3‬א) מן דיינא‪ ,‬בחומשים המרוייקים‬
‫וברוב הספרים לוח דיינא ‪ t‬והוא שכוש‬
‫עצום )אונ״ר( ־ )טז( נדיל לאסגאה‬
‫ליה‪ ,‬וחוס׳ מלח ליה נכונה בענין‬
‫ובאחרונים• השמיטוה ')אונ״ר( ‪:‬‬
‫)יח( פרשגן‪ ,‬ברי״ש וכן ה!א בעזרא ר׳‬
‫נם בחרמם ביהושע ח׳ וירמיה יי״ר‬
‫)אונ״ר( אבל המחורנמן הביאו בלשון‬
‫פחשלן והיא מלשון פחשנן כחב‬
‫הרח )אסחר( ‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫יח )ח( לבד ממכריו על האבות‪ ,.‬בר ממטרתא וכוי‪ ,‬רכן אתקינו אבהתא ע׳‬
‫רש״י ז״ל ׳ חון ממה שמכרו האבות בימי‬
‫דוד ושמואל שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה‪ ,‬עול אתה שבתן ואני אטול שבתי ופשוט‬
‫הוא‪ ,‬כי פירוש הכתוב יהיה על העתיד לבד אשר ימכרו האצות‪ ,‬רק שזכרו למפל כי‬
‫‪ p‬היהצימי דוד ושמואל ‪ ,‬וכן יהיה לסי זה גס נדברי המתרנס ז״ל והוא‬
‫דוחק‬
‫׳‬
‫לחם אבירים שופטים יךן‬
‫שמלת גר‬
‫י}‬
‫עבי ‪ /‬ו ל ע ט פתחות הא׳ הואמחמח דוחק גדול ‪ , (1‬אמנם לפי מה שהמס‬
‫הרי״ש שאחריו כמו אמר ‪ ,‬עבר‪ ,‬נטר ‪ ,‬יוב״ע דאורישו להון אלטזר ואיתמר יהיה‬
‫סבר‪ ,‬מהדר ‪ /‬שהס כלס בינוניס כמו פשוט שננר נתחלקו המשמרוח נימי משה‪,‬‬
‫עבד קאם מהלןז־ מהדק ן ל ‪ ,‬י והמה תיקנו נן‪) :‬ינ( הטיס תהיה עם ה‪'/‬‬
‫‪ ,‬י ‪ ,‬״ הוסיף לשון נדחלתא‪ ,‬והוא הרגום ל׳ עם‪,‬‬
‫לרי״שיבזה מ‬
‫וני אשר לננו פונה היום מטם ה׳ אלהיך‬
‫‪ ,‬ן‬
‫‪,^,‬׳י‪,‬‬
‫מדתלתא ‪ ,‬ני לשון עם מורה טל הדבקות‬
‫‪,‬‬
‫י בו יתי שמו ‪ ,‬ונענין ונו הרנק ולדבקה נו‬
‫‪«, ,‬‬
‫‪. Af,,,‬‬
‫שדרשו ת‪.‬״ל וני אפשר לדנק בשכינה'אלא‬
‫‪:(,!,‬״)ח( ? מ מ ט י ‪f‬‬
‫בשבתא‪ ,‬והנה מטרתא לשון נקבה הדבק במלותיו ‪ ,‬ופן תרגומי שם ‪ ,‬וע׳‬
‫יייתי עתיר נזכר ובי״נ לייתר! שבחא רש״ייעקנעל לשון ולדבקה ני ‪ ,‬ובבאוי‬
‫בלשון ונו תדבק ‪) :‬טו( נביא מאחיך‬
‫יאין‬
‫ככוני ‪ ,‬נהרגו' נווהי ולא נד׳ דנוותי' נמו נהרגוס ני אין במוני‪ ,‬ט׳ באור ‪:‬‬
‫)טז( אליו תשמעו! ‪ ,‬מיניה הקבלון ‪ /‬ולא במו שתרגם לטיל שמעין או נען‪ ,‬ני אין זה‬
‫הנהוב נמשך אל ההיפוך שאמר ואתה לא נן נתן לך ה׳ אלהיך ‪ /‬בי נס מנביא ה׳ לא‬
‫ידרשו העתידות ננל עת)אס לא לצורך הנלל( ‪ ,‬ולשון ואתה לא כן נתן לך סליק עניגו ‪/‬‬
‫והוזר אל לשון הבתוב תמים תהיה עם ה׳ אלהיך שתלך נתמימות ולא תבקש לדעת העתיד‬
‫אך לנך יהי׳ נטוש נה' אלהיך שיעשה הטונ לך במ״ש הולך בתום ילך בטח ‪ ,‬ולשון‬
‫נניא מקרנךהוא מצווה לנד לשמוט אל דבר הנביא בנל אבר יצווה‪ ,‬ונמ״ש נכפרי ‪/‬‬
‫אליו תשמפון אפיי אמר לגיבור על אחת המצות לפי שעה כומעין לו ‪ ,‬נן נראה לפי דעת‬
‫המתרגם ז״ל ולא נפי' המפרשים שהוא נמשך אל לשון ואתה ‪) ,‬ע׳ מכלל יופי‪ ,‬ונ״נ‬
‫המעמר לדעת רם״י ז״ל(‪ ,‬אנל התרגום היה מחרגס לפ״ז נל׳ מיג׳ ה תנכי ו ן הו מיניה‬
‫ההון שמעין‪ ,‬והלא אמר נביא מקרבך כבוני‪ ,‬ולא מצינו נמשה שדרכו מאתו עתידות ‪,‬‬
‫וכן בלשון ולא קם נביא עוד בישראל כמכה נאמר רק אבר ידעו ה' פניס אל פנים י‪,‬‬
‫אמנם זה ודאי שאין אסור בדבר לדרוש א ת הטחיד להיות או הנעלם מאת נביאי ה׳‪) ,‬כמו‬
‫םהיהבענין האתונית שנאבדו לקיש אבי כאולן ‪ ,‬הבל הכלא היה בפי הנביא ולא ידע‬
‫לא היה נופל בשביל זה מנניאוחו אחרי שלא יאמר מה שלא כמע ולא יכחש הלילה ולא‬
‫יבוש כמו‪,‬שמ‪5‬ינו באלישע שאמר זה׳ העלים ממני ‪ ,‬וכן אמרו חז״ל מנין שאין כואלין‬
‫נכלדייס )פסתיס קי״ג( בנאמר תמים תהיה טס ה' אלהיך הרי שלא אמרו רק כלדיס ‪,‬‬
‫ועי מ״ש נזהנמיני הרגימא להגאון מיהרי״נ ז״ל ‪) :‬יט( אנכי אדרוש מעניו‪ ,‬מימרי‬
‫יתנע מיניה ‪ ,‬מה שהרגם נלכון מימרי ולא נל׳ אנא צריך נאור ‪ ,‬ני למה לא הרנס‬
‫נמו נל׳ ני דרוש ידרבנו ה' אלהיךמעמך ומה הפרש יש נין לבון המדבר נטוו ללשון‬
‫המדנר מסתר וגט כי יותר מזה נמצא נל׳ הנחונ נפי' אחרי ונחתי פני והנרתי אותו‪,‬‬
‫וכן נפי קדושים ותרגומו כס ואת! רוגזי ואבני‪ ,‬והלא הוא נבודו יחנרך המעגים לעונרי‬
‫רצונו ומשלם שבר סוב לעושי רצונו ‪ ,‬נמים ננמה נתונים אני ה' ‪ ,‬אמנם כלשון הזה‬
‫מציגו ג״כ בבמה כתובים כמו בלי והנה אנכי עמך מימרי בסעדך ! וכן ביני ונינינס‬
‫נין‬
‫חש‬
‫ש פ ט‬
‫נ נ ״ כ‬
‫כ ל ל‬
‫ה‬
‫ן נ נ ״ ן‬
‫ב ה ע ר ה‬
‫ץ ״‬
‫ה ר ח ‪ 3‬ה‬
‫מ ה‬
‫ב ה פ ר ש‬
‫כ‬
‫ח‬
‫כ מ ו‬
‫ש כ ח ב ח י‬
‫ל‬
‫ע ל‬
‫ח‬
‫‪ 3‬ע ו ״ א‬
‫ל‬
‫י‬
‫ד י י ת י‬
‫׳‬
‫‪ (1‬וידידי מהריי ניי העיר מסא לאי׳ נהעניה דניו א׳ משה הקו להם לישראל ח׳ משמרות ו'‬
‫מאלעזר ודי מאיתמר נא שמואל והעמידן על טין נא ווד והעמידן על ניד נו׳ וכיהריטניח ויל נריש ס‪5‬רק שס‬
‫וזיל עיקרן של דנריס שמצוה מ! ההורה לחלוק משמרות נדנהינ לנד ממנריו על כאניה אנל אין להם מנין‬
‫מן ההירה נמה משמרוה יהיו ומשה הקן וזי שביו מועטים ונשנהרנו נימי שמואל מלקה לטין ורני יוהד נימי‬
‫ד‪1‬ד וחלקם לניד ‪ ,‬ונן המצא נדהיא )ניד ייט( אלה פקודהס וגו׳ נאשר צוהי ה' אלי‪.‬י ישראל ונססרי אמרו‬
‫ה י ק ציסו כו׳ אנא הכל מהי משה ונהה מפי נ ק ; ' ה ‪ ,‬וכהנה אמקלוה למוגו ו ה ‪ ,‬נמיש נר ממטרתא‬
‫דייהי נשנהא דנן אהקינו חנההא למדנו שיש נו מצוכ מן ההורה ונס הקנה האנוס נוי עינ‪ ,‬ועיש עוד‬
‫גריעניא‪ ,‬וע׳ גיכ מרה ייו מל*נ מדוה שר'& נשדיסיג‪ ,‬ע י כ ‪:‬‬
‫דלית‬
‫‪26‬‬
‫שמלת גי‬
‫שופטים יח י ט לחם אבירים‬
‫ורבים ‪.‬כן‪ ,‬וכבר‪ -‬כחב‬
‫בין ננימרי וביניכון‪. .‬‬
‫הבעל עקידה כי הוא כגוי‬
‫‪:‬וי חל השגחחו יחי‬
‫שמו‪ ,‬אמנם בפסוק הזה נראה כי רצונו‬
‫הדבור בעצמו הוא יחכע ממני‪ /‬וכפנין שהי׳‬
‫בהשליש שלא האמין לדברי הנביא שאמר כי‬
‫לעח מתר יהיה סאה סולח בשקל שאמר לו‬
‫תיכף הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל ׳‬
‫וכן היה לו‪:‬‬
‫י ט )יג( ולא תחוס עינך נפש‬
‫בנפש‪,‬־גו׳‪ .‬תרגם על פי‬
‫הפשוע ! וכן להלן וקצותה את כסה כבר‬
‫בארתי את דרך המתר' ז״ל במאמר משכיות‬
‫כסף קחנו משם‪:‬‬
‫כ )נ( אל ירך לבבכם‪ ,‬לא יזיע‬
‫ואין לו הבנה ועוד נוסחאות ך;תה‬
‫שבתא‪ ,‬כלומר של אותת שבה)איג״ר(‪.‬‬
‫)ע( כ ת ו ע ב ת ‪ ,‬ובי״נ נמצא כטטוות‬
‫ואינו אלא טטות )אוג״ר(‪) :‬יא( ורטן‬
‫'ךטן‪ ,‬ע ' בטריך ערך רטן השני‬
‫ובמחורגמן‪ ,‬ובמשלי מאשת מדנים‬
‫וביה‪.‬חבר ‪ ,‬וביתא טרקא ‪ :‬בבידין‬
‫ו ד ב ו ר ו ‪ ,‬ט׳ מ״ש האוג״ר בזה בפרשה‬
‫קדושיםומ״ש שם‪) :‬יד( ומן קםמיא‬
‫ש מ ע י ן ‪ ,‬ובי"נ ב ט ן ‪ ,‬ט׳ באוג״ר‬
‫שאמר שהוא נכון לפי דרך המתרגם ‪,‬׳‬
‫ולהלן אליו חשמעין הרגם תקבלון)ע׳‬
‫שמלה(‪) :‬כב(לא ת ד ח ל ו ן ‪ ,‬ובספרי׳‬
‫אח־ונים לא תדחל)אוג״ר( ‪:‬‬
‫;‬
‫ולהלן ורך י ט )ה( ו ת ת ט ר י ג ידיה ב ב ר ז ל א ‪,‬‬
‫הלבב ותביר לבא‪ ,‬הנא הוא מפ;י הכפל ו‬
‫כן הוא גרם־ז רש״י ז״ל ובי"ג‬
‫ואל תערצו שתרנס בלי תביר ‪ ,‬ומזה נ׳‬
‫כי דעתו כפיי רש״י ז״ל שפי׳ לדי אזהרות וההמריך‪ ,‬ורשיי ז״ל בשמואל ב׳ ו׳‬
‫ולא כדעת המפרשים שהראשון הוא כלל!ע' הביא החש לשין בברזלא בנרזגא כלשון‬
‫המקרא )איג״ד(‪ :‬וישתליף ברזלא‪,‬ל׳‬
‫באור‪) :‬יד( ואכלת את שלל אויביך‬
‫עדאה דסנאך‪ ,‬ק״ק אשר לא אמר בלשון שלף הוא הרגום ל׳ חלץ‪ ,‬והמצא גם‬
‫בעל לבבך כמו שהוא בראש הענין ואס כי בעברי כל שולף חרב שהוא הסרח דבר‬
‫גם בעברית נמצא שני שמות מורדפים אויב מדבר עי׳ באוצה״ש‪ ,‬וכן הוא בל׳ חזיל‬
‫ושונא‪ ,‬וכן היה נראה שכן הוא כנגדו נשמט הברזל מקישו עי׳ רש״י ושאר‬
‫בארמית ‪ ,‬וכן הוא באמת בכל לשון שונא ל׳ זה מהורגס יהר כמו כי ישל זיחיך‪:‬‬
‫סנאה ‪ ,‬אבל בלי אויב לא ישמור המתרגם מן א ע א ‪ ,‬לפי התי־גום אשר הוא‬
‫לתרגמו ‪.‬‬
‫מוסב טל קהו של הגרזן היה מהראוי‬
‫מן אעיר‪ .‬מן הטן שלו ולעיל לכרות הכנן בי׳׳נ הוא בל״ר אעין וכ׳ האוניר‬
‫שנשתבשו מן לחטוב עצים שלפניו ובי״נ ג״כ אעא בל״י ולפי הנוסחא במקציה‬
‫בבי״ת שהביא האוג״ר שהוא ממש המטיבה הנזכרת היה ראוי להיות בנודע‬
‫אעיאאםהיה ל״ר‪ ) :‬י ( ו ל א י ש ת פ י ך ‪ ,‬כ״ה בכל הנוסחאות והיא שלא כמנהגו‬
‫בכל ל׳ שפיכה לתרגם בל׳ א ש ד ‪) :‬יב(ביד גאל ד מ א ו י מ ו ת ‪ ,‬לפי הל׳‬
‫היה צריך להיות ‪ .‬ו י ת ק ט ל ‪ ,‬כמו שהוא בתרגום יוב״ע‪) :‬יט( לאגחא עלת‬
‫ל מ כ ב ש ת ‪ ,‬לפ־הנראהחסר פה תיבת קרב‪,‬כמו שהוא לטיל להלחם ט ל י ה‬
‫לאגחא קרבא ט ל ה ‪ ,‬ובי״נ השמיטוהו גם שם ‪ ,‬אבל בכל הפעלים כמו וצא‬
‫הלחם בעמלק ה׳ ילחם לכם בא טם מלת קרב‪) ,‬וכיכ האוג״ר לעיל בפ׳ דברים( ‪:‬‬
‫)כ( פ ־ ק ו מ י ן ‪ ,‬כ״ה בנוסחאות מדוייקים וברוב הספרים בכ׳ והוא ל' גרד‬
‫וכרכום )אוג״ר(‪ ,‬אבל המתורגמן הביאו בכ׳ וגם ‪3‬ק׳ ונראה שהסתפק בו ‪,‬‬
‫ובערוך הביא בטרך כרקום בקי עיר שכבשוה כרקום ובס׳ יכל הגט עיר‬
‫שהקיפוה כרקום ובירושלמי שם איזהו כרקום כגון זוגין ושלשלאות כלבים אווזין‬
‫חרנגולין‬
‫׳‬
‫לחם אבירים שופטים כ כ א שמלח‬
‫שרמילין‬
‫העיר ‪t‬‬
‫לכרקומא‬
‫יך‬
‫גר‬
‫ואםעריסאוש מ קיפץ אש לתרגמו בל׳ בעל דבב‪ ,‬ורבים אשר יתרג׳‬
‫ויבא המעגלה תרגום ואשא בל׳ סנאה ג״כ‪ ,‬וצריך טעם למה ‪:‬‬
‫וכן תרגם ושאול שוכב בממנל )יט( כי האדם וגו‪ /‬ארי לא כאנשא‪ ,‬לדע׳‬
‫המתרגם הוא ל' תמיה כמו שפי׳ רש״י ו‬
‫׳ץ ‪:‬‬
‫ן ‪,‬׳ ויתרגם המכוון ע״פ דרכו)ע׳ מ״ש בעו״א(‪:‬‬
‫ל נ ח ל ב ; לי׳‬
‫ע ;‬
‫כא)ד(‬
‫ר‬
‫‪D‬‬
‫ה מ ח י מ מ‬
‫) ‪ ( t e‬נ ח לא י ת !‬
‫כ‬
‫ש‬
‫א‬
‫ני‬
‫׳ ^״ ג‬
‫‪1‬‬
‫בורו׳ כן פירש העריך טלא ננצ אשיזה‬
‫‪K‬‬
‫יזדרע‪ ,‬ובתיוב״ע לתקל בייר ואשרלא‬
‫ל& » ‪ P‬״ י » בערך בר רק‬
‫בל׳ תקיף ככל לשון איתן‪ ,‬נראה כי רציגו‬
‫בע־ הביא מפרק כלל גליל אמיי ד '‬
‫לא לביר( פי׳ בייל והוא כמי עובד צייי׳ לשלול פי׳הרמב״ם שסי׳על השטיפה בחיזק!(‬
‫אבל בזה נראה שצריך לנקור ביר —ננ״מ וכבר האריך הגאון מהרי״ב במיני תרגימא‬
‫ציד ופי׳ חופ־ בורות( ול״נ שהוא ל׳ לפלפל בחכמה ע״פ דרכו די באור ‪,‬‬
‫שדה בור עכ״ל)וע׳ שמלה( והמשקל אין אמנש הכני להביא רק היוצא מכלל דבריו ‪,‬‬
‫עילה לשני הפרושים כי היא שם התואר שאין דעתו של המתרגם כפי׳ רש״י ז״ל ‪,‬‬
‫באמרו איתן קשה שלא נעבד דמשמע על‬
‫אל הפועל והיה ראוייביור ‪: (1‬‬
‫העבר‪ ,‬אבל הוא כפי׳ הרמב״ן ז״ל בשם‬
‫רבותינו דהיינו להבא ‪ ,‬דאי ס״ל שלא נעבד לשצובר היה לו לומר די לא אתשלת ‪,‬‬
‫כמו אשר לא עובד בה די לא איתפלח בה ‪ ,‬ואחר שהניא פלוגתת •ר' יאשיה ור׳‬
‫יונתן דלר' יאשיה אשר לא יעבר ולא יזרע לשעבר ולר׳י להבא ‪ ,‬ואמר רבא ע״ו‬
‫להבא דכ״ע לא פליגי דכתיב ולא יזרע‪ ,‬ע״ש בםיניא סועהמ״ה ובפיירש״ישס‬
‫העתיק לשון מהרי״ק וז״ל‪ ,‬והנראה דאונקלוש תשש לו עיקר דברי ר' יאשיה דאשר‬
‫לא יעבד לשעבר נמי משמע ליה כדמפרש רבא התש והיינו שתרנס לנחלא נייר דלא‬
‫יתפלח ביה כלומר דבייר לשעבר ‪) ,‬ופי׳ נייר מלי שדה בור שאינו נזרע( דלא יתפלח‬
‫ביה מכאן ואילך עכ״ל‪) :‬ח( בפר לעםך ישראל ‪ ,‬כהניא יימרון‪ ,‬הוא מבואר על פי‬
‫העשנה רסוטה מ״ו ובפי׳ רש״י שם‪ ,‬וע׳ נ״כ במ״ת מ״ש בזה‪ ,‬וקצת הכרח לזה בפשט‬
‫הכתוב ‪ ,‬ולאשר אמר כפר לעמך ישראל ‪ ,‬ולא כמו שהוא בתפלת משה למה יחרה ה׳‬
‫בעמך ‪ ,‬ולכן הוא מדרשו שהוא על ברכת הנהנים כמ״ש ושמו את שמי על בני ישראל‬
‫ולכן יתפרש בפסיק וכבשו הנהנים וכוי ולברך כמו לברך בלא ואייו שזהו עיקר הגשתם‬
‫לברך‪ ,‬ומפרש את״כ ברכתם וכאלו כתוב לברך בשם ה ׳ ‪ ,‬כסר לעמך ישראל ‪ ,‬והשסיקיס‬
‫שביניהם מעשה הזקנים היא כמאמר בפיע ‪ ,‬ואפשר שזהו ג״כ כוונת רש״י ז״ל במשנה ‪,‬‬
‫והכהניס אומרים כרכתיב לעיל וכבשו הנהנים ולא פי' על מה ננשיס ולא כפי׳ הרשב״ם‬
‫ז״לשאמר שהוא מוסב על וענו ואמרו דא״כ יהיו נס הזקנים נכלל ולא משמע ק מ ל '‬
‫המשנה‪ ,‬וכן מדברי המתר' ז״ל‪ ,‬ועפ״ז יהיה אח״כ לשון ונכפר להם הדם ממש כלשון‬
‫ואני אברכם אשר בברכת כהנים ‪ ,‬וגם בעיקר הלשון יהיה ולברך בשם ה' מוסגר ולשון‬
‫כסר סובב אל המוסגר‪ ,‬כי בס בחר ס' אלהיך לשרתו )ולברך בשס הי( ועל פיהם יהיה‬
‫למלחמה‬
‫וכו׳ והבן ‪:‬‬
‫ב ש י‬
‫ע י‬
‫׳‬
‫(‬
‫‪ (1‬אשר המשקר לא ידעתי למז לאמן ״ ב י ר מ־מ‪-‬ה‪) ,‬ירמ‪-‬ה( ויהיה השרש נ י נ ניר‪ ,‬ימיה נירא ‪,‬‬
‫מ־מיי נימויו הממה ווה ע‪:‬ין ״איחן׳‪ ,‬ומוה ירח‬
‫היימ מיס ‪ 2 £ p‬י ם או נינעיש תמיד ולא יכזכו‬
‫הוא התתלת סי״שמ־ס הרב־ש‪ ,‬יק‪,‬היבשת נהיית איתן'‪ ,‬לדרך ג ס ‪ ,‬יצ״ה ננחל איה ן‬
‫האיתנים‪ ,‬י‬
‫ני הנמל איננו קשה ‪,‬‬
‫היינו השימו תמיד‪ ,‬ינאמת לפלא איו העתיןי פה המזרשים איתן מל׳ קשה‪,‬‬
‫כי אס ינינה רק נשם‪ ,pin,‬אש הוא שיט‪ *,‬בחוקת סיד‪ ,‬ויהי‪ :‬איתן פה נרדף עש‪ ,‬נ י ן ‪ ,‬פ י מ ה ׳ ו!‬
‫וכדומה אשד משם מוצא הנחלים על פי ס ד ו נ ‪ ,‬וכן הוא נערני מהוראת ״תמידי‪,‬מתחלת השנה ועד אחרית‬
‫השגה ‪,‬ינהרו ס מ י ם ' ‪ ,‬אי ״נדיב'‪ ,‬״חוק׳ וכדומה‪ ,‬ובן פירש נם הימנים ויל •‬
‫‪23‬‬
‫שמלת גר‬
‫תצא צא‬
‫)י( למלחםה ‪ ,‬לאגחא קרבא ‪ ,‬הוסיף‬
‫)ונראה‬
‫מזה‬
‫ע!׳»י‬
‫הפעל ;‪**\) ,‬‬
‫כי דייקא ליוצא למלחמה הוא שהותרה(‬
‫החסר במקרא ‪ ,‬וכן מלחמה לה' בעמלק‪,‬‬
‫משא״כ כי תקראנה ללחמה‪) :‬יב( ועשתה‬
‫את צפרגיה ‪ ,‬ית עוסרהא‪ ,‬כסי' רש״י ז״ל‬
‫תגדלס וכדברי ר״ע ‪ ,‬והוא כמו ועשת את‬
‫התבואה כי הצמיחה הקרא טשיה אבל בספרי‬
‫אמר ראיה לדברי ר״א לא עשה רגלו ולא‬
‫עשה שפמו! והיאיראיה גדולה ‪ ,‬לכך אני‬
‫אומר וכוי לשון הרמב״ן ז״ל הובא במ״ת‬
‫להגאון מוהרי״ב ‪ ,‬וע״ש שהאריך לפלפל‬
‫בזה ע״פ ירכו‪ ,‬ובבאור דברי המתרגם ז״ל‬
‫נרא׳ פשוע כמ״ש הרא״ס על דברי רש״י ז״ל‬
‫כי ממה שכל הפרשה בניוול קמיירי מצא‬
‫מקום לעזור לר״ע ׳ והן הן הדברים שאמרו‬
‫בגמ׳ אליבא דר״ע נאמר עש יה בראש ונאמ׳‬
‫ע שיה בצפרניס מה להלן כיול אף כאן נוול‬
‫וכן הוא בספרי ‪ ,‬ולשון הספרי אתר שהניא‬
‫סלוגתא רא״א תקיץ ר״ע אומר הנדל‬
‫וכו׳ אמר כסס וראיה לדבר ומפיבושת‬
‫בן שאול ירד לקראת המלך לא טשה רגליו‬
‫ולא עש ה שפמו ד״א עד די שעריה צנשרין‬
‫רנא וטפרוהי כצפרין עכ״ל ‪ ,‬והנה הד״א‬
‫הוא ודאי ראיה לר״ע כמו שהוא במס׳‬
‫שמהות בפי׳ לראיה לדברי ר״ע ו א״כ‬
‫משמע מלשון הספרי כי גס הראיה הראשוני‬
‫מן מפיביבמ ג״כ הוא ראיה לדברי ר״ע‬
‫כאשר דקדק הגאון מוהרי״ב במיני תרנימא‬
‫ע״ש‪) ,‬ואולי יהיה הראיה ממה שלא אמר‬
‫כאן ועשתה את ידיה כמו שהוא שס ולא‬
‫עשה רגליו ע״פ פי׳רש״יז״ל ביבמות מ״ת‬
‫לא קצץ צפרגי רגליו ‪ ,‬כי קציצת הצפרגיס‬
‫הם תקין הידיס והרגלים ‪ ,‬א״ו בפי׳ יעשתה‬
‫את צסרניה הוא לשון גדול( ‪ ,‬עכ״ם הנה‬
‫לעין הקורא כי נעה המתר׳ מדעת ר״א‬
‫רבו לדעת היות׳ נראה סשוע ׳ והוא דעת‬
‫ר״ע ‪ ,‬אף כי בוודאי בעת אשר תרגם את‬
‫התורה מסי ר״א היה מתרגמו ע״ס דעתו‬
‫לחם אבירים‬
‫)יא( שפירת ריו בוא״ו נח נראה ‪,‬‬
‫וקוריוה לי רביעא׳‬
‫וב ״נ רוו ‪ . /‬ובחיוב״ע ריוי ‪ ,‬וברוב‬
‫הםסרים שסירח ‪.‬חזו‪ ,‬והוא חמים יסח‬
‫מראה )אוג״ר(‪ :‬ותיסבח ‪ ,‬לסי החד׳‬
‫היא כמו ולקחחה כמו ובעלחה והבאתה‬
‫והיה צריך‪.‬להיות ותיסבינה אלא שקיצר‬
‫בלשין מסני הסמיכות למלת לך‪) :‬יל( לא‬
‫תחגר בה ‪ ,‬וכן למטה והתעמר בו‬
‫ומכרו ויתגר ביה הת׳ בסת״ח ורמש‬
‫אמריו משורש תנר לא תעשה בה סחירה‪,‬‬
‫וימשה בו סחורה ומכרו‪ ,‬אבל כי תבא‬
‫בכרם ר ע ך ‪ /‬וכןכי‪.‬תבא בקמת רעך‬
‫ארי תתגר הת׳ בקמץ ורסה אחריו משרש‬
‫אגר ‪ /‬כלומר כאשר תבא בשכירות ‪,‬‬
‫מםייא״ר למלת י ‪ ,‬ורע אמנם כי סין!‬
‫סוף גם שירש חגר משירש אגר נגזר ‪,‬‬
‫כי כל סוחר סומר להשתכר‪ ,‬ובל׳ םורי‬
‫כותבין תאנרא באל״ף )לשון אוג״ר( ‪:‬‬
‫)טי( ארי יחוין‪ ,‬כ״ה בנוסחו' המחיקו׳‪,‬‬
‫וברוב הםסריס תהוין והוא שבוש)אוני‪-‬ר(‬
‫וכן הוא בס׳ מסעי לטיב בעיניה' תהיינ׳‬
‫לנשים יהוין‪ ,‬והוא שלא כל׳ העברית ‪/‬‬
‫אשר הנוכחות והנסתרות שווים ‪ /‬וכן‬
‫הוא בלשון ארמית עצמה ביחירה הנוכחת‬
‫והנסתרת בל׳ אחר נאמרים ‪ r‬ומדוע‬
‫ישתנו ברבות בכל הפעלים‪ /‬ואולי יחנן‬
‫בהם שני המשקלים‪ /‬אמנם כל המלקרקי׳‬
‫לא הביאו בלוחותיהם רק ביו״ל לנקבות‬
‫נסתרו׳ ולא בתי״ו‪ ,‬וכ! הוא גם באונקלי׳‬
‫בס׳ אמור סולת תהיינה חמץ תאסנה‬
‫יהיין ‪ /‬יתאפין‪) : .‬יז( ליה חזי‬
‫בכירוחא ‪ ,‬ובי״נ רינא לבכירותא ‪,‬‬
‫והוא טמות כי חזי הוא תרגום של משסע‬
‫)אוג״ר(‪ ,‬ואולי הם שני נוסחאות ‪ /‬כי‬
‫כמה‬
‫כלשון תקיץ ‪ ,‬הנה את״כ ברוב ימים הכין‬
‫לבבו לתקנו ע״ס דעת היותר מסתברא אצלו ע״פ הפשוט; )ת( לא תתעמר כה ‪ ,‬לא‬
‫תהגר ׳ לשון הרמב״ן ועשאו אונקליס לשון סחורה ‪ ,‬ורבותיגו בכסרי ובגמ׳ עשה אותו לשון‬
‫שמוש ! והכה הוא אזהרה שלא^יכתמש בה כשסהה כלל ואס נשתמש לוקה ‪ ,‬וע׳ במ״ת‬
‫שהאריך‬
‫שמלת גי‬
‫תצא‬
‫שהאריך בזה לסלסל בתכמה ע״פי דרכו‬
‫ורוצה לתלות בשטת ר״א רבו ביבמות וף‬
‫ט׳ דס״ל דברה תורה בל׳ ב״א ולכן לא יצא‬
‫לו הדרשה שדרש בספרי מכפל הל׳ ומכור‬
‫לא תמכרנה בכסף מנין שלא יתננה לו‬
‫במתנה שנא יטשה בה טובה ת״ל ומכור לא‬
‫תמכרנה בכסף‪ ,‬אין לי אלא בכסף מנין שלא‬
‫׳תננה לו בממנה שלא יטשה בה טובה ת״ל‬
‫ומכור לא המכרנה וכו׳ אבל לר״א ט״כ מפיק‬
‫לה מן לא תתעמר‪ ,‬וסיום לפונו וכל זה‬
‫כתבתי לדעת הרמב״ן ז״ל שפירש כוונת‬
‫אונקלוס שהיא ל׳ סחורה ולולא דמסתפינא‬
‫ה״א דגם אונקליס ס״ל כמשנה וגמרא שהוא‬
‫ל' שמוש ורוצה לפרש שאסור לשמש בה‬
‫כשכיר המשכיר א״ע לבעה״ב ויהיה הכוונה‬
‫לא תתגר על דרך כי שכר שכרתיך תרנס‬
‫אונקלוס מיגר אגרתיך‪ ,‬ונפרע לפי מה‬
‫שכתב התיניך במצוה תק״ס שלא נענוד‬
‫באשת יס״ת ואין ענין הכתיב שלא נשתמש‬
‫בכל מלאכה שהנשים עושות לבעליהן אבל‬
‫הכתוב יאסור מלעשותה שפתה כמו שאסר‬
‫למכרה ג״כ לשפחה והכוונה אחת עכ״ל ‪,‬‬
‫ולא היה צריך לכל האריכות כי בוודאי ל׳‬
‫אגר אשר בתרגום כולל כל׳ שכר נענרית‬
‫אשר לא דווקא טל הכסף אבל כל הנאה שכר‬
‫הוא לו להשוכר והשכיר כי שניהם יש להם‬
‫הנאה זה משכרו וזה מפעולתו אשר לפניו ‪,‬‬
‫ולכן בוודאי כל שמוש הארס באדם בכלל‬
‫שכר הוא ובכלל אגר בארמית וסי׳לאתתנר‬
‫לא יהיה לך שוס שכר ממנה‪ ,‬ולקרב אל‬
‫ל׳ טמר אשר בטבריה הנני להעתיק ל'‬
‫הרמב״ן ז״ל שכ׳ לדעת טצמו וז״ל והנראה‬
‫בטיני לפי פשוטו כי לא תהטמר הוא כמו‬
‫לא תתאמר בא׳ מל׳ ויתאמרו כל פוטלי און‬
‫וכן את ה׳ האמרת היום וכן בכבודם תתימרו‬
‫נחלוף הע׳ בא׳ וביו״ד וכלם רוממות וגדולה‬
‫יאמר לא מתרומם ותתגדל טליה להיות‬
‫אתה אדוניה וכו׳ וכן יקראו בטרבי האדון‬
‫אמיר יפמוש הטי' והא׳ באחד מורגל בל׳‬
‫וכו׳ ט״כ ‪ ,‬וא״כ י״ל כי השם הגר בארמית‬
‫כשם עמיר בטגרי וכתרג' ירושלמי טל ל׳‬
‫אשוריס מגלי ן ‪) :‬עז( לא יוכל לבכר‪ ,‬לימ‬
‫ליס רשו‪ ,‬ז״ל הרמב״ן אזהרה שלא יעשה‬
‫;א‬
‫שמלח גר‬
‫ין‬
‫זה וכן כולם לא חוכל לאכול בםטריך לא‬
‫תוכל לתת עליך איש ככלי*׳ ואמר אונקלוס‬
‫בכולם לית לך רשו והטעם לא תתן יכולי!‬
‫לנפשך לטשות ככה והוא מפליג באוהרה‬
‫וכו׳ והנה המשווה את הבכור לאחוז בנחלתו‬
‫טונר בל״ת וטשה אט״פ שאין דבריו קימץ‬
‫בדין וט״ש טוד‪ ,‬ופי׳ מוהר״י אביהב בזה‬
‫הלשון נזהר שלא נפרש אין לו רשות אבל‪-‬אס‬
‫טשה עשוי ׳ וא״כ לא ילקה שאס לאו נמור‬
‫הוא היה לו לומר לא יבכר לזה אמר הרב‬
‫ז״ל והטטס וכו׳ ט״ש• ובס׳ המצוות‬
‫להרמב״ןבהשנתו טלהרמב״ס מנה לו לעצמו‬
‫מצות לא תעשה וכ׳ שנמנעים בהנחילנו‬
‫הבנים מהעביר הבכורה מבן הגדול אל‬
‫יתר אחיו‪ ,‬ומביא לשון הספרי ואס בכר‬
‫יהא מבוכר ת״ל לא יוכל לבכר הא אס בכר‬
‫אינו ממכר וסיים דבריו וכן כל המקומות‬
‫שנא בהן בתורה לא יוכל לעשות כולם לשון‬
‫מניעה ואיסור הן ; וא״ת ככולם לית לך‬
‫רשו‪ ,‬וכן בזה והוא לשין לא יעשה כן‬
‫)מהרייב במ״ת(‪) :‬יז( יכיר‪ ,‬יפריש ‪ ,‬לפי‬
‫הנקוד אשר בכל הנוסתאית ענינו מלשון‬
‫הפרשיה והבדלה משאר אחיו ואולי צריך‬
‫להיות יפרש מלשין פרוש ובאר‪ ,‬ולנוס׳‬
‫הא׳ הוא מלשון ולא תכירו פנים ו אבל לפי‬
‫הנראה פשוט שהוא לשון הכרה יותר נכון‬
‫לועתי בלשון המתרגם שהוא לשון פירוש‬
‫ובאור‪) :‬ית( ויסרו אותו‪ ,‬בתרגום‬
‫ומלשין המס ע״ס הסשוע אף שהוא גגו‬
‫הדרש שהובא ברש״י ז״ל וכן הוא בגמ׳‬
‫סנהדרין ז׳ ע״א • ולהלן במוציא שם רע‬
‫תרגם וילקון יתיה אף כי כל עיקרו הוא בא‬
‫מג״ש )בכתובות( דא״ר אבהו למדגו‬
‫ויסרו מויסרו‪ ,‬ויסרו מבן ובן מבן והיה אס‬
‫בן הכות הרשע ומה להלן מלקות אף כאן‬
‫מלקות ועיין רא״ם‪ ,‬עכ״ז התרגום יפרש זה‬
‫בכה וזה בכה לפי הפשוט יותר ו כאשר‬
‫בזה גראה כי הוא מדברי ההגאי ?מ״ש‬
‫המבאר ישם הוא לעונש כמו שהוא בענין‬
‫שם וענשו אותו מאה כסף‪ ,‬וגס הגיש נראה‬
‫שלמדו רק שלא נאמר מלשון ויסרו שאר‬
‫מיני יסוריס ולזה למדו מבן עסיי הדרן‬
‫הטבעי ני כל עונש שיעשה האב לבן הוא‬
‫בד״מ •‬
‫הא‬
‫‪r‬‬
‫‪34‬‬
‫שמלת גי י תצא כ א כ ב לתם'א&ירים‬
‫בד״מ בהכאה‪ .,‬ולמדו עוד כמה יהיה‬
‫ההכאה וזה למדו מלשון אם בין הנוח‬
‫הרשע ‪) :‬כ( זולל וסובא ‪ ,‬זליל בשר וגו׳‪,‬‬
‫דברי המתרגם מבוארים בגמ' שסמך על‬
‫הפסוקים מפורשים ועיין רש״י‪) :‬כג( כי‬
‫קללת אלהים תלוי‪ ,‬על דחב קדם ה׳‬
‫אצטלימראיחי מי שסירש בזה כאומר הלא‬
‫כבר קבל עונשו אבל אין זה לסי לשון הכתוב‬
‫ואולי רצה לומר על דתב וכו׳ ולכן יהיה‬
‫זלזול כבודו ית׳ כמפורש ברש״י ע״ש אמנם‬
‫לפ״ז היה לו לתרגם על דארגז קדם ה׳ כמו‬
‫שהוא במקלל ‪ ,‬ואולי על דעהו גס בשאר‬
‫החטאים אשר עליהס מיחת ב״ד כן הוא‬
‫שיש בזה חלול השם כי אין זה רצונו ואין‬
‫זה כבודו יח׳ במה שנעשה דין בטוברי כ ב )( לכסיותא‪ ,‬וקרוב לזה‬
‫רצונו כענין החסן אחסון מות רשע ואס‬
‫בחר׳ יוב״ע‬
‫בבו״ד אמרו רצונו של ארס זהו כבודו לכסאה מיניה‪ ,‬ובקצח ספרים הגיהו על‬
‫עאכו״כ במלך מלכי המלכים ‪ ,‬והנה לסי ל׳ העברי וכתבו לאחכסאה‪ ,‬ואין זה‬
‫הלשון ולפי טעם הדבר היה נראה כי אין מדעח אונקלוס שאם היה בלבו לומר‬
‫האשור בהלנה ר ק במומחים ע״י ב״ד‪ ,‬אבל כן הי׳אומר לאחכבשא כמו שח׳והחעלמח‬
‫חז״ל למדו מזה על כל המחיס‪ ,‬ונראה כי וחחכביש ‪ ,‬ובק״נ והחעלמח השני‬
‫על דעתם בא האיסור כאן לרבותא שלא וחכבוש‪ ,‬ואינו אלא טעוח)לשון האונ״ר(‪:‬‬
‫תאמר שמצווה לפרסם הדבר למען ישמעו‬
‫)ה(‪.‬ולא ותקן‪ ,‬בחיריק היו״ר והקו״ף‬
‫ויראו לזה אמר כי נהפוך היא ‪ :‬י‬
‫כ ב ) ג ( ל א חיבל ל ה ת ע ל ם ‪ ,‬לכסיותא* בפת״ח לשון נפעל ‪ ,.‬כמו וחכם בצעיף׳‬
‫אשר לא תרגם בלשון לאתכבשא כמו וחחעלף ואיחקנח‪ ,‬זכמיהו ויחחזק ישראל‬
‫לעיל וכפירוש רש״י ז״ל כי‪.‬אמר שאמר ואיחקף ‪ ,‬וברוב הספרים נקדו לתקן‪,‬‬
‫ומצאתה דאתי לידיה משמע כמפורש בריש מבנין סיעל‪-,‬והוא סעוח כי חסר הפעול‬
‫אוג״ר‬
‫י‬
‫ב׳ימ לא נוכל לפרשו כסי׳ רש״י ז״ל שתעשה‬
‫עצמך כאלו אינך רואה אותו ‪ /‬ידברי רש״י‬
‫ן״ל באמת צריכים באור אבל על דעתו שב לא^חוכל להתעלס דםיפא ג״כ על הרישא כמו‬
‫שפירש להדי׳ בגמ׳ ופי׳ הענין על דעתו הוא לא תראה את שור אמיך)והתעלמת מתם‬
‫אף פי פעמים שיכול אתה להתעלס מהס( נדחים‪ ,‬השב סשיבס לאחיך ולא תוכל להתעלס‬
‫הוא תיס׳ אזהרה כי לא יוכל להעלים עין בעצמו מכל וכל! אם יכול הוא ! ופי׳ השב‬
‫תשיבם יהיה גס על הזקן וכדומה באופן שיוכל להעלים עין‪ ,‬עכ״ז מתוייב לראות לקייס‬
‫מצות השבה כאשר יוכל להודיע הדבר אשר ראו עיניו ותברך חברא אית ליה ־ וט״זיהיה‬
‫עוםביכן חעשה לכל אבירת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאת‪ ,‬אבל לדברי המתרגם הוא‬
‫?שוט כ׳ אחר שבא ליד• אמר שלא תוכל להעלים הובר הנאבד בהיותו בידך עד דרש אחיך‬
‫אוהו וכמו שהוא בהדיא בהיו״בע אכריז עלה ותהדרינה ‪ ,‬ואס עכ״ז לא יבא אליך המבקש‬
‫אז יהיה עמך עד דרוש כמו שכתוב ואס לא קרוב אליך וגו׳ ׳ ולדברי המתרגם ז״ל מדוקדק‬
‫גס מה שלא אמר הכהוב פה בלשון מהם או ממנו כמו בלמו! והתעלמת הנ״ל‪ ,‬־• והנה על‬
‫והתעלמת תרגם אינקלוס ותהכביש וכן בשני! אבלביוב״ע תרגם בראשון ותפלגון‪.‬דעתפון‪,‬‬
‫והשני בל׳ כבישה והוא דבר נאה ומתקבל כי הראשון מיירי בנדחיס והס הטועים בדרך יכול‬
‫להפליג‬
‫כמה לשון משפט'מחורגמין בל׳ דינא ‪:‬‬
‫)כ( ב ת א דין‪ ,‬ובי ״נ בננא והוא שביש‪,‬‬
‫כי הוא ל״ר‪ ,‬ובטל המחוממן נפחה‬
‫אחר נוסחאוח מוסעיס ‪ ,‬וכחב אט״פי‬‫שהוא ל׳ יחיד חרנומז בננא ולא ברנא ‪t‬‬
‫)אונ״ר( ‪) :‬כג( לא תבית ‪ ,‬בחיר״ק‬
‫והוא מושב על לשון נבילה שהיא ל״נ ‪,‬‬
‫וכמו' שכחב רש״י ז״ל בלשו! לא תלי]‬
‫פעולח שכיר ‪ ,‬ועמ״ש שם הרא״ם ז״ל ‪,‬‬
‫ובי״נ חביח‪ ,‬וכן בכל הפעלים הבאים‬
‫בלשון‬
‫בלשון'" נוכח לזכר ‪ t‬וצ״ע ‪ ,‬ט לא‬
‫העירו המפרשים בזה כמו שהעירו שם‪:‬‬
‫ג‬
‫;‬
‫ל‬
‫ח ש‬
‫אניריט‬
‫ת צ א כ ב ככ שמלת גר‬
‫יח‪.‬‬
‫) אוג״ר(‪) :‬יב( וקריבת לותת‪ ,‬ובי״נ להסליג 'את לטתו ולומר מי יודט אס‬
‫ועלית‪ ,‬והנה הכתוב אחז כלשון נקיה‪ ,‬נדחים הס או שירעו היטלים מהס ‪ ,‬אנל‬
‫ואין שעם לנשוח מעליי )אוג״ר( ‪ /‬ואנכי כשני ע״כ שיעשה עצמו כאלו אין רואה• ‪:‬‬
‫לא ילעתי הלא כל לשין ביאה בעכריח )ו( והאם רובצת על חאפרוחי׳ או על‬
‫ג״כ• לשון נקיה ‪ /‬ואולי עור יותר מלשון הביצים ‪ ,‬היה ראוי להיות בתרגום ג״כ‬
‫קריבה זהתרמ׳ בכ״מ בל׳ אעל כתרגום אפרותיא נטיא‪ ,‬ט׳ מ״ש ט״ז נעו״א ‪:‬‬
‫)ה( לא יהיה כלי גבר‪ ,‬סוף דנרי המתר׳‬
‫ואבואה אליה דיעקב ורבים ק ‪ ,‬וטעם מבוארים בביאור ‪ ,‬אנל תחילתן הס נדנרי‬
‫המחרגס ששינה נראה נכון מאר ‪ /‬כי הראנ״ט שהובא ג״כ בביאור ‪ ,‬ומשמט שאין‬
‫בלשון קריבה נכלל גס שאר מיני קורבה‪ ,‬האיסור טליה רק לצאח למלחמה ‪ ,‬אבל‬
‫ע׳ באור ויקי־א י״ח ו' משא״כ בזה ‪ :‬להלביש כלי זיין טס מלבושיה בלא עת‬
‫)יח( ויםבון ‪ /‬הענ־ן בחזקת היל ‪ /‬מלחמה אין איסור נדבר כמ״ש נטעם הדבר‬
‫וברוב הספרים הגיהו וילברון)אונ״ר(‪ :‬שאס תצא עם אנשים למלחמת תנא בדרך‬
‫כג )יט( ידכון להון ‪ /‬כ״ה בק״ס ‪ /‬לידי זנות ‪ ,‬אמנם ממה שלא הזכיר המתרג'‬
‫וכן יא״ר ונכון ‪ ,‬וברוב לשון מלחמה כלל נראה כי האסיר בכל‬
‫הספרי׳ ירכי ל׳ יחיד כמו בעברי)אונ״ר( מקום ובכל זמן ולא מחמת תשש זנות כמו‬
‫ועל רעתי זה יותר נכון ומוסב על לשון שהוא טל דטתו בלשון ולא ילבש גבר םתרנם‬
‫דור ולא על ל׳ בניס ‪ /‬וכמו שהוא בפסוק ולא יתקן גבר בתיקוני אתתא והוא הד״א‬
‫ד׳ ‪ /‬אבל ‪5‬תחלת הפסוק שם לא יבא שנרש״י ז״ל ‪ ,‬ואס אמנם דברי המתרגם הן‬
‫עמוני ומואבי בחרנו' ל״ר לא ירכין ולא הן ־נרי ר״א ב״י והלשון נספר׳ מנין שלא‬
‫בל״י על הכלל כי הס שני האומות‪ ,‬ואילי תלכש אשה כלי זיין ותצא למלתמה נראה ני‬
‫אורתא דמלתא קתני אנל ה״ה שלא לצאת‬
‫מפני זה שינה לתרגם גס הלשון עמוני למלחמה כי אין הטעם משוס זנות וכאשר‬
‫אמרו בספרי שים ת״ק יכול לא תלבש אשה‬
‫ומיאט‬
‫לבנין ולא יחכסה האיש נצגעונין ת״ל תועבה דבר המביא לירי תועבה ‪ ,‬אבל ר״א ב״י‬
‫גראה דפליג עי!‪ /‬וכן מדברי ר״י בפי שני נזירים שהוא בודאי אליבא דר״א ב״י וכן‬
‫מה שאסרו תז״ל לראות במראה משמע דנכל ענין אסור אף שלא יהיה נענין המניא‬
‫לירי'תועבה ׳ ואולי זה גופא טנין תועבה אשר ברדוף האיש אחר התכשיטין יעלה טל‬
‫רותו הרהורים רטיס‪ ,‬וכן האשהכאשר תלך נדרך שהאנשים הולכים וסוף סופם יבואו לידי‬
‫זימה ‪ ,‬והנה דברי רש״י ז״ל נפי׳ הראשון בדטת ר״א ב״י )ט׳ רא״ס( ‪ ,‬ולאכןדנרי‬
‫המתרגם וכן פסק הרמנ״ס ״ל‪) :‬יא( לא תלבש עעטנז וגו׳ יחדו ‪ ,‬בתרגום מתובר‬
‫כחדא ולא כמו נשור וחמור כי הוא סי׳ השם שעטנז שהוא לשון טרונ וחנור ‪:‬‬
‫)טו( אל זקגי העיר הי»ערה לקדם סבי קרתא ולתרע נית דין אחרא‪ ,‬האנ יך נזה ותרגמ ו‬
‫כאלו כתיב אל שער מקומה במו שמפורש למטלה בבן סורר ומורה וכדרכו ללמוד סתום‬
‫מן המפורש ‪) :‬כז( צעקה הגערה ׳ בתרגום צווחה‪ ,‬היה ראוי נל״ע צווחת כמו׳‬
‫למעלה אשר לא צטקה‪ ,‬ואולי בא להשוות הל׳ אל מה שאמר אחריו ואין מושיע לה ‪ ,‬ע״כ‬
‫פירש גס בזה שהוא כמו הבינוני‪) :‬כט( לא יוכל לשלחה! בהרגו' למפטרה‪ ,‬כמו למעלה‬
‫במוש״ר לשלתה‪ ,‬אף כי בכתוב אפשר שהוא בדיוק כי ש ס רוצה בהשילות‪:‬‬
‫כ י )ד( לא יבא עגדני ומואבי י נתר׳ בל״ר עמינאי ומואבאי‪ ,‬ולא נמו בפסוק לא‬
‫תתטנ אדומי לא תתעב מצרי וצ״ט ‪) :‬טו( כי ה׳‬
‫אלהיך ! בתרגום הוסיף לשין שכינתאולאאמר בלשון מימרא כמו בסוף הפסוק ! ונמצא‬
‫בלשון וישמעו קול ה׳ מתהלך קל מימרא דה׳ דמהלך‪ ,‬מפני של׳ שכינתא אין זז מל׳ שכן‪:‬‬
‫לא‬
‫׳‬
‫‪1‬‬
‫׳‬
‫ז‬
‫(‬
‫׳‬
‫‪36‬‬
‫ג‬
‫שמלי*‬
‫תצא כג‬
‫י‬
‫)‪ (tp‬לא תסגיר עבד אל אויוגיו‪ ,‬לא‬
‫תמסר עבד עממי! מאשר לא תרגם בי‬
‫י‬
‫עממין כמו שהוא בש׳ משפעים‬
‫'׳‬
‫עבד עירי עבדא בר‬
‫״‬
‫י‬
‫עבד של עממיי ׳‬
‫׳‬
‫ב מ‬
‫י ש ר א ל‬
‫ו ז ה ו‬
‫‪1‬‬
‫™׳‬
‫ש כ‬
‫ג ו ס‬
‫מ ש מ ע שפ‬
‫ז ‪5‬‬
‫ה ר א‬
‫פ ה‬
‫ננל‬
‫ס‬
‫^‪!SS^Si‬‬
‫שהוא ישרחנ וכו ‪ .‬ובמש‪ 0‬נמצך נתקשה‬
‫י‬
‫'‬
‫״ ׳?‬
‫‪,‬‬
‫ה י א‬
‫ג ן ג ר‬
‫מ י י ר י נ נ ״ ש‬
‫ס‬
‫ז‬
‫ל‬
‫ן ־ ‪ 3‬ר י ן‬
‫ד מ נ א‬
‫ל י ה‬
‫ד נ י ש‬
‫א ל‬
‫ה ו נ א ן ב מ ״ ת ׳ ן ל י נ ר א ה‬
‫לחם אבירים‬
‫ומואבי לל״ר ‪ ,‬ולא כמי איומי מצרי‬
‫להשוות הלשון‪) :‬יג(מקרי ליליא ‪ /‬כן‬
‫הוא בכל הסשרים מלשון קרי שבלשון‬
‫חכמים ‪ ,‬וכן בתיוב״ע מקריות הרהור‬
‫ליליא ובי״נ הגיהו מסואבת )אוג״ר( ‪:‬‬
‫)סו( ולא ייזזי‪ ,‬וברוב הספרים ולא‬
‫‪.,.‬״״‪,‬‬
‫' ‪ . ,‬״״»‪,,‬‬
‫׳תחי)אוג ל ( ‪ ,‬והנכון כרוב הספרים‬
‫כי לשון לא יראה בעברי שב על ה׳‬
‫הנזכר ומדרך המתרגם ז״ל לשנות כיוצא‬
‫בזה אל לשין ההתפעל‪ ,‬או יהיה ע ד כמו‬
‫ולא יראה‪ :‬עדית פחגס‪ ,‬וכן למטה‪,‬‬
‫וברוב הספרים עבירת פהגס ‪ ,‬והראשון‬
‫נראה נכון יותר לפי הענין כי לא מירי‬
‫בעבירות‪ ,‬וכןבתיוב״ע קלנא‪ ,‬וכיכ‬
‫האןנ״ר‬
‫‪,‬‬
‫' ״‬
‫במ״ח שהאריך לפלפל בזה ולפמ״ש א‬
‫מוכרת בלשון התרגום רק מה שהכריח‬
‫להמתרגס לפרש כן צריך באור ‪ ,‬ועיקר‬
‫הקושי בפסוק הזה לפי הפשע הוא במלת‬
‫אל אדוניו כי אם נאמר כי אל אדוניו הייט‬
‫ישראל הוא הסתירה מן הנאמר לממלה‬
‫בהשגת איידה ‪ ,‬וכן תעשה לכל אבירת‬
‫אתיך והלא גס זה אבדה הוא )ובגמ' בימין מ״ה רב הסדא ערק ליה עידא לבי‬
‫כוחאי שלח להו הדרוהו נהלי שלחו ליהלא‪,‬ךזסגיר עבר וכוי! שלח לסוכן תעשה לתמורו‬
‫וכו׳‪ •,‬וכן תעשה לכל אבדת אחיך‪ ,‬וביש ספרים לא^רסינן לה( ע״כ לרעת המתרגם‬
‫הואסשוע דבענד שלעממיןמיירי ‪ ,‬ואולי דייקא כדברי הרא״סז׳׳ל דאל״ה לא יתכן‬
‫גס בזה הלאו‪ ,‬כי אס אמרו המתוירוכו׳וודאישאין בזה איסור לאו‪ ,‬ואס אמנם בנמ'‬
‫שם דרשו מדקדוק הכתוב‪ ,‬ומוקי לה בעבד שברת מחו״ל או בלוקח'ע״מ לשחררו ולס״ו נס‬
‫באדון ישראל מיירי הנה כל אלה דרשות הס והיה המתרגם צריך להוסיף ולבאר עד שנדע‬
‫טעם הדבר ואץ זה מתוק המתרגמים כאשר אמת המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי‬
‫והמוסיף עליו הרי זה מגונה ע״כ הוכרת לסרש ע״פ הסשוע אתר שהדין דין אמת ולא הוצרך‬
‫להוסיף רק תיבה אחת היינו מלת עממין לבד וכהנה הרבה מן הדרשות הנית‪.‬מפני הפשוט י‬
‫עס״י דרכו ווה ברור לענ״ר‪) :‬ית( לא ההיה קדשה ‪ ,‬ולא יהיה קדש‪ ,‬המתתם‬
‫הוציא הפסוק הזה מפשוטו ולא תרגם בל׳ מעעיא או כמו שתרנס בל׳ קדשה דתמר מקדשת׳‬
‫וע׳ רש׳׳י ז״ל כי לפי הפשוט הלא כבר מוזהרים על זה בני ישראל לא תנאף‪ ,‬אל‬
‫תחלל את בתך להזנותה ‪ ,‬אלא שבא לומר אף שיהיה בדרך קדושין רה שאין הקדושין‬
‫תופסין בה וע׳ רמנ״ן ורא״ס ובמשגה למלך פ״ג מהל׳ עבדים ובמ״ת להנאון מוהרי״ב‬
‫ז״ל ‪ /‬ועור כי לפי דברי המתרגם ז״ל מיושב ל׳ הכתוב שלא אמר לא תהיה קדשה כבני‬
‫ישראל‪ ,‬או לא תהיה בכס קדשה כי וודאי גש מבנות אנשי ארן העמיס אס יבואו לארץ‬
‫ישראל או בהיפך לא יניחום ויבעירוס מן הארץ‪ , .‬אמנם זה אין צריך להאמר ו כי‬
‫כבר נאמר לא ישבו בארצך סן יתטיאו אותך לי‪ ,‬ולכן סמך המחרנס אל הענין הקודם‬
‫שנאמר לא תסניר עב־ וכן עמך ישב בקרבך ויתכן שישאו להם נשים ולכן באה האזהרה‬
‫ע״ז ‪) :‬יט( לא תביא אתנן זונה‪ /‬אנרזניתא‪ ,‬לא תרגם בל׳ מטעיא כי אין אסיר‬
‫אלא באתננה שהוא שכר הזנות ולא בשאר מעשה ידיה‪ ,‬אף כי זניתא הוא תואר על‬
‫הזונה מ״מ נכלל בזה מעשה הזנות ‪) :‬כה( כי תבא בכרם רעך ‪ ,‬וכן בקמת‬
‫רעך ארי תתנר‪ ,‬כי בסועל הכתוב מדבר כדברי תז״ל ‪ ,‬והנקוד בקמ״ן הת׳ ו ולא‬
‫כמו למעלה לא תתנר בשו״א‪:‬‬
‫ושמת‬
‫ש‬
‫ה ר א‬
‫ס‬
‫א ך‬
‫ל ס ר ש‬
‫ל ש ו ן‬
‫ה מ ת ר ג ס‬
‫‪ 3‬א‬
‫הו‬
‫׳‬
‫(‬
‫‪t‬‬
‫׳‬
‫לחם אבירים תצא ‪ JO‬כ ד שמלח גר‬
‫האוג״ר ‪) :‬עז( לא חמםר עבד עממין‬
‫ליד רבוני'‪ ,‬הוספת חיבת עממי! הוא כ ך <ה> ושמח את אשתו‪,‬‬
‫לפי העני! ע׳מ״ח שהאריך בזה והיה ראוי‬
‫להיוח ביי עממין‪ ,‬וכן לא חרגם ככל ל׳‬
‫אל ע״פ דרכו בלמ״ר השמיש או בל׳לוח‪,‬‬
‫אולי כן ראוי בלשון מסירה לאדון‪ ,‬וכן‬
‫הוא בלשון הכתוב ונחנו ה׳ אלהיך בידך‪,‬‬
‫ואף כי נמלא בני נתונים נחונים המה לי‬
‫שתרגמו בל׳ מסירה מסירין ׳היבין ולא‬
‫שינה המחרגם לתרגמו בל׳ יד אין הענין‬
‫שם כמסירח העבד ליד אדון הננישל עליו‬
‫)יעי שמלה(‪:‬‬
‫כף )א( עבירת פחגם‪ ,‬ובי״נ ערית‬
‫פחגם‪ ,‬כמו‬
‫יט‬
‫ויחדי‬
‫י ית‪ ,‬ע' רש״י ז״ל וכ׳ נספר‬
‫מכוא ל' ארמית כי לס״ז צ״ל ויחדי היו״ר‬
‫כסתת ע״מ הארמי ולא בסנול‪) :‬סו( לא‬
‫יומתו אבות על בנים! על פוס כנין ו‬
‫המכאר הסיכ דעתו על דעת תו׳׳ל כעדות‬
‫כנים ו‪:‬״כ השד״ל כנתיכ ל״כ כמו שהוא‬
‫כפיי רש״י ו״ל‪ ,‬איל כ‪3‬׳ ע״ס שנים עדים‬
‫תרנס על מימר ולא על פוס ולכן אמר‬
‫החכם הגאון רש״לראפסירמ שהוא על סי‬
‫הסשינו וצי על סוס הוא נמו ע״פ השנים‬
‫הנותרות שתרנס על סוס שניא דאשתארו ‪/‬‬
‫אנל א״כ היה מתרנמו על חובי‪ ,‬ונראה כי‬
‫הוא על דעת המתרגם נכלל נזה הדרש עם‬
‫הפשט יתדו ואין המקרא יוצא מידי פשוטו‬
‫והדרשה הדרש ‪ ,‬ונפרט כאשר הוכיחו כזה‬
‫מגמ' ינמות ד' ע״ט דמקשי סתמא דגמי טל‬
‫דוד שמסר נני שאול להריגה על עון אניהס‬
‫והא כתיב לא יומתו אנות על ננים וע׳‬
‫כס׳ הכוה״ק ‪ ,‬וכ״ה כפירוש כתיוכ״ע לא‬
‫כסהדות ולא כחובין‪) :‬יז( גר יתום ‪,‬‬
‫כתרגום כתמיכות גיור יחס! נר שהוא יתום‬
‫)וע׳ כטה״ט(‪) :‬יט( מעשה ידיך ‪ ,‬עוכדי‬
‫ידך ‪ ,‬כל׳׳ר כמו מעשי כיו״ד וכן עלה‬
‫תאנה כמו עלי לדעת המתרגם ‪) :‬כ( לא‬
‫חפאר אחריך ! לא תפלי‪ ,‬כתרגום וכערת‬
‫אולי על דעחו הוא כמו לא תנער כחלוף‬
‫היי כפ׳ והעי כאי משווי אותיות המוצאות ‪:‬‬
‫שהוא לעיל בל׳ ולא יראה בך ערוח דבר‬
‫עמ״ש שם‪ ,‬אבל בפה נראה כ׳ הוא חלוי‬
‫בפליגחא שבין ב״ש וב״ה‪ ,‬בש׳׳א לא ינרש‬
‫אח אשחו אא״כ מצא בה דבר ערוה‪,‬הוא‬
‫אשר ראוי לחרגם בל׳ עריח ‪) ,‬ואולי הוא‬
‫בשיטח ר״א רביה ור״א שמוחי הוא מן‬
‫חלמידי בייש כידוע(‪ ,‬משא״כלב״ה אפי׳‬
‫הסדימיחבשילו ובכלל עבירח הוא שעברי‬
‫על דעחו ‪) :‬ה( לכל מדעם‪ ,‬וכחב‬
‫האונ״ר ע״ז ונכין הוא מפני השלילה ‪,‬‬
‫כמו כל דבר אשר ישך‪ ,‬וברוב הספ*ים‬
‫לכל פחנם והוא טעיח ‪ ,‬כי נראה לא‬
‫לכל דבר אבל לקצח דברים עכ׳׳ל‪ ,‬ומה‬
‫אעשה בי נראה בעיני איפכא כי לשין‬
‫פחגם משמעי ענין‪ ,‬אבל ננדעם אין ענינו כף‪) ,‬א( כי יהיה ריב בין אנשים‪,‬‬
‫מתורגם כלי דינא ולא כל׳ ויהי‬
‫רק על דבר מה כל׳ ננאוננה ‪ /‬ובל׳ חז״ל‬
‫יעבור כלשון‬
‫אברםלא םתרגס‬
‫הוא לשון קצר לסעום מר מידי ‪ ,‬והכוונהריב‬
‫בשנה‬
‫מקנהענין‬
‫בפהייןאפי׳רועילאיזה‬
‫ההוא‪ /‬ועוד כי לשון מדעם אין ענינו על הרוב רק על דבר ממש מצותא‬
‫והגאה של‬
‫כלום ‪ /‬כמו לא חסרח דבר שחרגם מדעם או בהפך דבר משפע ועונש בנין!‪ ,‬כמו‬
‫ולנערה לא חעשה דבר שחרגס מדעם דביש ‪ ,‬אבל רק אין דבר חרגם פחגם‬
‫דביש ‪) :‬ו( לא חםב‪ ,‬ובי״נ לא יסב כלשון העברי ‪ /‬וכחב האונ״ר‬
‫שהראשון נכון‪) :‬ז( ארי חרשי בחברך‪ ,‬עיין רש׳׳י חחוב בחברך‪ ,‬ונראה שהיה כן‬
‫גרסתו בחרנוםוע׳ במזרחי שכתב ובקצח נוסחאוח ארי חרשי ‪) :‬ט( ארי מסכן‬
‫הוא‪ ,‬כמו למעלה'ואם איש עני הוא ובי״נ עניא )אוג״ר(‪:‬‬
‫כף‪) ,‬א( ויחנון‪ /‬בשני מניין והנה חסר הכנוי ובתיב״ע וידונן יתהון‪ /‬ובי׳׳נ ודיננון‬
‫בשלשה נונין וכן עיקר אלא שהדלי״ח צריכה להנקד בחיריק ובי׳׳נ בדי‬
‫מנין'‬
‫לחם אבירים‬
‫שמלח גי ‪.‬תצא כה‬
‫מצותא כי הוא דבר הלמד מענינו שנאמר מנין)אוג״ל(‪) :‬ד( לאחחודפום‪,‬‬
‫אחריו ומשו אל המשפע ולכן בא בזה ל׳‬
‫אנשים בתרגום בתמונת המפריט גבריא ולא‬
‫כמו שהוא בל׳ כי ינצו אנשים להלן בתמונת‬
‫פשוט נברין ‪ ,‬כי הדין והמשפע יתכן גם‬
‫לאנשים חשובים משא״כ ריב ומצה הוא בין‬
‫אגשים פחותי המעלה וכן בתרגו׳ וכי ירי בון‬
‫אנשים ינצון נבריןע״פ הנא׳ שם והכה איש‬
‫את רעהו וגו׳‪ :‬וגגשו אל הםשפט י‪,‬‬
‫ויתקרבון לוות דיכא‪ ,‬תרגם השם משפע על‬
‫הדיינים‪ ,‬כי כן דרך ל׳ הקודש לתאר‬
‫הפועל בפעולה פלו כמו והיה ברכה ‪ 0) ,‬על שם אחיו המת‪ ,‬על שמא‬
‫מברך‪ ,‬וכן ואני אפלה במקום מתפלל ‪ :‬דאמוהי מיתנא‪ ,‬מאשר לא תרגמו בפשוט‬
‫)ב( והפילו השופט ‪ ,‬וירמיניה ‪ ,‬יש על שם א שיה׳ דמית נראה כי ר״ל בשם‬
‫מקום עיון בלי נפילה כי הרבה ממני כל׳‬
‫העברי כמו כי יפול הנופל ממנו וגם ממש וכמי שיתרגם בכל מקום שם ה׳‬
‫בכבד ואס שן עבדר יפיל ‪ ,‬וכן •שמא דה׳‪ ,‬שם המקים‪ ,‬שמא דאתרא‪,‬‬
‫תפול עליהם אימתה בתרגום בפתת התי״ו אמנם הוא ע״ר ויקרא בהם שנוי‪.‬ישם‬
‫תפיל‪ ,‬וכן להיפך בקל נמצא בל׳ רמיה כמו אמתי כי אף אם יקרא בשם עצם אחר‬
‫נופלים בדרך ולעיל כי ימצא תלל כו׳ נופל עכ״ז שם ידורו שהוא מורישו לא יכרת‬
‫בשדה‪ ,‬אמנם ל׳ רמיה הוא תרנום ל׳ מלהזכר עליו‪ ,‬ולכן לא תרגם ע״ש‬
‫השלכה בכל מקום ולכן יתרנמו לפי הענין אחיהם יקראו על שים אף כי בגמ׳ דרסו‬
‫כי נופל בשדה וכן נופלים בדרך ענינו כמו ולמדו זה מזה)ועיין רש״י יש״ח(‪) :‬ח( לא‬
‫מושלך מושלכים‪ ,‬וכן זה הוא כמו והשליכו‬
‫רעיגאבשדה‬
‫וכל השלכה בא בכת ע״י סיבה כמו הכא וכן נופלים בדרך מחמת כובד המשא נופל‬
‫מן המרצח‪ ,‬אבל באשר הנפילה היא בלא מכוון אל הדבר כמו שן העבד אף שהיה על‬
‫ידי כתו וכ״ש נל׳ תסול עליהם אימתה אף לדברי המתרגם לא שייך בזה ל' רמיה ‪,‬‬
‫והנה כי כן הכא שאמר והפילו משמע דווקא אשר השופט או במצוותו יפילנו דרך השלכה‬
‫ולאדי שיפול מעצמי ועל פי זה אפשר לומר לפי דעתי כי הדרש מארבעים יכנו אשר‬
‫החכמים בצרו לה מן פשעא דקרא ‪ /‬לא יסתור באמת את הפשיט מכל וכל רק שנם ההפלה‬
‫נכללה בהכאה ונם היא• לאחת תחשב)וע׳ בס׳המה״קמ״ש בזה(‪ ,‬ועי תוי״ט במשנה‬
‫דמכות שדרשו מל׳ והפילו מאשר לא אמר ויטהו שיבשילו אז הרצועה וכן נמצא בירושלמי‬
‫א״ת והפילו אלא והכפילו‪ ,‬אמנם הוא דרך דרש והסשוע נראה כמו‪ .‬שכתבתי וזה‬
‫פשוע ג״כ אשר כל הכאה נכלל בתוך המספר אף שלא היה איזה מהם בכל כתו כמו‬
‫שלמדו מל׳ מכה רבה הוא לכתחילה איל בדיעבד הלא יעבור על לא יוסיף‪ ,‬אס יכהו שנית‬
‫עבור ההכאה שלא היה בכל כוחו וא״כ למה לא נמנה את ההפלה בכלל המכות והלא‬
‫לפעמיםיוכל ג״כ להמיתו בהדפה כמ״ש בפירוש בפ׳ מסעי או באיבה הדפו* והנה שינה‬
‫המתרגם את לשונו שתרגם בל׳ ארבעים יכנוילקיגיה ועלי מכה רבה תרגם בל׳ מתא‬
‫ונבר נתברר ההפרש בזה בס׳ עו״א כי מחא יאמר על• הכאה שיהיה בה השתתת משא״כ‬
‫צ׳ לקותא וזהו שאמר סן ייסיףלהנותו על אלה עד שיהיה מנה רנה ויהי זה עושה לו‬
‫השתתה )וזהו הלי כסליחה שאנו אומרים מתי ומסי! כמו מותן ורופא ואח׳יכ אבוהי‬
‫לקיה דרך מוסר(‪) :‬עו( אבן שלטה וצדק‪ ,‬וכן איסה שלמה וצדק המתתם הסיב סה‬
‫נראה שהוא כלשון י סגירה בעברית‬
‫והוצרך להוסיף לשין סוס וכ״‪ :‬בדניאל‬
‫וסגר פוס אריוותא‪,‬מיאל ו' כג( כי לשון‬
‫מסם בעברי הוא רק על הפה משא״כ‬
‫אחד בארמים‪) :‬ה( יבמה יבא עליח‪,‬‬
‫התרגום כמו העברי יעול עלה‪ ,‬וק״ק‬
‫שלא שיינה ללשון נקיה לתרגם יעול‬
‫לוותה‪ ,‬ואולי מפני שהיא נקנית בע״כ‪,‬‬
‫וגם חז״ל דרשו עליה לג״ש מאחות אשה‪:‬‬
‫‪f‬‬
‫׳‬
‫(‬
‫לחם אבירים‬
‫תצא‬
‫כה‬
‫שמלת גר‬
‫רעינא ‪ /‬וב׳י״נ לא רעיתי וכ״ה ביוב״ע ללי רביס מתקלן שלמין וכן מכילן שלמין ‪,‬‬
‫והראשון טיקר )אוג״ר(‪) :‬ית( דהוו ונם שינה לתרנס הוי״ו של וצדק בד׳ דקשוע‪,‬‬
‫מ ת א ח ר י ן ‪ ,‬אולי יהיה טל דטתו שירש כי טל דעהו הוא פשוט שהוא תום׳ באור‬
‫חשל כמו חסל בארמית טנין םון! וקץ‪ ,‬אל הקודם שאין אסור להיות בביח אבן‬
‫ובתרגום ירושלמי דמהרהרין‪),‬עייןמ״ש ואגן רק כש!ה מפונה מ>ה‪ ,‬אבל מותר‬
‫בלוית חן ובטו״א ששרש הבל בארמית‪ ,‬להיות לו נס שני חצאים רק שיהיו טולים‬
‫בצדק כמו האחד ואולי יהי׳ מלת וצדק כמו‬
‫הוא כלשון מחשבה בטברית(‪:‬‬
‫או צדק סי׳ א‪.‬י שיהי׳ האבן שלים או בחצאין‬
‫אבל בצדק ט״כ תרנס לסי הענין שהטיקר‬
‫שיהיו האבנים כאשר הס שלמים מן משקל הצדק ולא שלמים ככמוהס דווקא וכן באיפה‬
‫וט׳ רשב״ם ומ״ש עליו המבאר ‪:‬‬
‫פרשה תבא‬
‫כן)ד( ויחתיניה ‪ ,‬וכן בתיב״ט וכן‬
‫למטה והנחתו‪ ,‬ותמתיני׳ ‪/‬‬
‫והוא מלשין רי גנזיי מהחתן)עזרא ו י ( ‪,‬‬
‫ובקצת ססרים ויצניטיני' ותצניטיגיה ‪,‬‬
‫)אוג׳׳ר( וגי׳ מיטטות המה‪ ,‬כי לסי הטנין‬
‫נראה שהיה ההנחה אך לשמה וכמו‬
‫)בראשית( ותנח בגדו אללה טד בא אדוניו‬
‫אל ביתו שתרגמו ואחתת‪ ,‬משא״כ והניחם‬
‫שם תרגם בלשון ויצניטינון כדרש חז״ל‬
‫מלמד שטטונין גניזה‪) :‬יג(פליתי מעשר‬
‫קודשא ‪ ,‬והשני לאבטרתי חליפית‪,‬‬
‫הראשון הוא בעברית מלשון ובערת הרט‬
‫מקרבך‪ ,‬אבל השני נראה שהוא מל׳ לא‬
‫תבערו אש וכמי שתמצא על שריפת אש‬
‫בלשון אכילה‪ ,‬יאכלמו כקש והרבה כדומ׳‬
‫כמוכן ישאילו על לשון אכילה לשון‬
‫ביעור והוא מורדף אל לשון לא אכלתי‬
‫הקודם ‪ r‬ולכן תרנמו לפי הענין חליפית‬
‫לשון עבר וחלף מן העולם ‪ ,‬ותיבת‬
‫מעשר שהוסיף ע׳ רש׳׳י ז״ל‪ ,‬וע׳ מיש‬
‫בפ׳ ראה ‪) :‬יד( על מית ו כי אין‬
‫נתינה למת‪ ,‬וברוב" הספרים הגיהו לסי‬
‫העברי למית)איג״ר(‪ ,‬וכן הוא למעלה‬
‫)י׳׳ח אי( ולא תשימו קרחה בין עיניכם‬
‫למת על מ י ת ‪ ,‬וכן לנפש לא יטמא על‬
‫מ י ת ‪ ,‬ופי׳ על ‪ ,‬בכל אלה בשביל ‪,‬‬
‫אבל נמצא הרבה בשמושי הלמ״ד אשר‬
‫פירושו‬
‫אשד תביא מארצך ‪.‬‬
‫כן)ב(‬
‫והעיל מארעך׳ בזה פירושו מן‬
‫השדה אל ביתך כמו כשי׳ המבאר וכניסת‬
‫תבואת השדה אל הבית מתורגם בלשון‬
‫העלאה שהוא בארמית ל׳ כניסה אבל ראשית‬
‫בכורי אדמתך תביא)שמו'כ״נ י״ט ול״ד כ״ו(‬
‫תרנס בל׳ תייתי כי הטיקר הוא ההבאה‬
‫לא הכניסה וע׳ מ״ש בזה ננ‪1‬ו״א כלל ה׳ ציון‬
‫ה׳ בהערה )ובראשית כ״ז ל״נ בשמלה(‬
‫!ראיתי עתה במעשה ה׳ כי העיר על שיטי‬
‫דברי המתרגם שתרגם בס׳ נח תניא אל‬
‫התיבה להתיות אתך בל׳ תעיל ובפי בכורים‬
‫תביא בית ה׳ תייתי ועמ״ש כס והפשוט הוא‬
‫נמו שנתנתי כי שס עיקר המצוה היא‬
‫הבנםה אל התיבה ולא הוצרך להביאם ני‬
‫מעצמם נאי במו שנאמ׳ שם ‪) :‬ה( אימי‬
‫אובד אבי‪ ,‬לנןארמאה נעא לאבדא‪.‬ית‬
‫אנא ונחת למצרים‪ ,‬ע׳ רש״י ו״ל שהוסיף‬
‫ועוד אחרים באו עלינו לנלותנו ונו׳ שאחר‬
‫זאת ירד יעקב למצרים וננר העירו תמסרשי׳‬
‫בזה בי אין לבן הארמי סיבת ירידתם‬
‫למצרים! וגס בהוססה שהוסיף רש״׳ ז״ל‬
‫אין די תיקון בזה באשר לא מציט בלל‬
‫בנתיבים סיבת ירידת מצרים רק הרעב‬
‫שתזק כארץ כנען בי לולא זאת לא היה יעקנ‬
‫שולח אתנניו לשם! והכי הוא מעשה יוסף‬
‫שהורד למצרים ואח״כ שלח אחר אביו‬
‫לביתו‪ ,‬ועוד העירו המפרשים בי על דעת‬
‫רבותינו ז״ל שארמי הוא תואר ללבן יקשה‬
‫כי‬
‫׳‬
‫‪r‬‬
‫שמלת גר תבא כ ו ‪ O‬כח לחם אבירים‬
‫‪40‬‬
‫כי לא מצינו ל׳ אובר בפועל יוצא רק הוא‬
‫בכ״מ פועל עומד כמו חעיתי כשהאובד!׳‬
‫תנו שכר לאובד‪ ,‬ט׳ראנ״ע‪ ,‬וז־ד״ק בשרש‬
‫אבד‪ ,‬וז״ל המזרחי אנל‪.‬תכמיני ז״ל העתיקי‬
‫י‬
‫<י‬
‫ו‬
‫משהרנינו ע״ה מפי הג״יה ׳איטי י א‬
‫הקל י"?‬
‫ושאובד הוא ייצא ואט״פ שכל י‬
‫לבן <‬
‫ס‬
‫ע‬
‫ר‬
‫ה א מ י ת י ת‬
‫ב ל ת ס‬
‫א י שמ‬
‫״‬
‫הש‬
‫ר שה י א ט ד ן י ש‬
‫פ ע ל י ס‬
‫א י ש ע‬
‫‪5‬‬
‫ה‬
‫ש י ‪ 5‬א ן‬
‫נ ! ״ ד ו‬
‫פירושו בשביל‪ ,‬והחרגו׳ לא שינה לחממו‬
‫בלשון מל ע׳ רש״' ז"ל בפסוק ואשר‬
‫דבר לי בפי חיי שרה ומ״ש שם הרא״ם‬
‫ז״ל‪) :‬יז( ח ט ב ת ‪ ,‬לשין חטיבה נמצא‬
‫בלשון חז׳ל אחם עשיתיני חטיבה אחת‬
‫״*״י‪,.,.‬י‪#‬‬
‫י״‪\.‬״‪.‬י‪.‬׳ ״‪,*,,-‬י‪/‬‬
‫עלאח‪^,‬‬
‫ולמחנך ‪I t‬‬
‫בט׳ ‪ :‬ו)יט( ‪' X f‬‬
‫‪,‬בחליף? השי ‪S‬‬
‫כמלת שב ונשל ואע״פ שלא כמצא״ל‬
‫ל‬
‫‪,‬‬
‫א י‬
‫חספיק לומר שהוא בודד‪ ,‬ועוד הביא מל׳‬
‫הרד״ק בהקדמתו לחלק הדקדוק כי אנו‬
‫באשר נאבד מאתנו עיקר שרשי לה״ק דברי‬
‫המשנה שאצלנו הס במקראי קודש‬
‫מפני שתכמי המשנה קבלו איש מפי איש‬
‫מפי רואי הספרייהראשוניס אשר היו ערס נלותינו ונפסדו ממנו ולא בין בירד לעובר בלבד‬
‫כי גס בשורש חדש אשר לא נמצא במקרא כמוהו אנו סומכים על לשונם כמו בשורש‬
‫תרם ואיך לא נסמוך על לשונם על השי הנמצא לענין עומד ויוצא‪ ,‬ועוד הנה מצאנו‬
‫ורדפוך עד אברך שפירשו עד אבוד אותך שהוא קל גוצא כי מי יוכל לחלוק ולומר שפירושו‬
‫אבוד אהה )ומזה תמוה כי המחרנס שתרגם שם ע־ דתיבד הוא חולק עליו ורש״י ז״ל‬
‫הביאו ושרשו וגס הוא בעצמו אמר בס שר״א חולק ע״ר התרגום נזה ועי מש״ש(‬
‫וטמ״ש שם טור‪ ,‬בישוב קושיא הראשוגה ולעג״ד הפשוט שמלשון וירד מצרימה הוכיחו תז״ל‬
‫שלבן בקש לטקור את יטקב אבינו דאליכ היה ראוי נטת צר לו מפני הרעב לשלוח את‬
‫נטו לשם שהם נני משפחתו לשבור אוכל‪ ,‬וכן ע״ד ר‪0‬״י שהוסיף ועוד אתרים באו‬
‫עלינו אפשר שכוונתו למ״ש בשונו מהרן וגס הולך לקראתך וארנט מאות איש טמו ‪:‬‬
‫)ז( וירא את ענינו ואח עמלנו‪ ,‬עמלנא וליאואנא‪ ,‬אף כי למעלה ‪.‬ויענונו תרגם נל'‬
‫המקרא כי שם הוא כולל אנל אתר שפה נא לפרט תרגם‪ .‬ליענוי כל׳ עמל כמו שתמס‬
‫את עגיי ואת יגיט כפי ראה אלהיס דיטקנ ‪ ,‬ואת טמלנו תרגם נל׳ לאות כחרנוס ל'‬
‫יגיט וכאשר תרגם ואת יגיט כפי וית לאות וכן תרגום ולא ראה טמל כישראל לאות שקר ‪,‬‬
‫ומזה נראה כי עמל נארמית איננו כמו נענרית אף כי המה נרדסיס נענין ולק לא‬
‫תרגם טס״י ל׳ המקרא נהיהך טל ל׳ טוני נל' לאות ויהיה ל׳ עמלנא תרנים עמלנו ‪,‬‬
‫והנה השמיט פה תרגום ל' את והוא טפ״יימה שכ׳ האוג״ר נל׳ וישמט ה׳ את קול מטר‬
‫כי אתר שהמתרגם מחליף המליצה ועושה ה־נר נשמע או נגלה אל האל אין ל׳ ית נופל‪,‬‬
‫בו‪ ,‬אמנם שם בפסוק את טניי ואת יגיע כפי בתרגום עם מלת ית וכן הרנה ולפי‬
‫דעח החכם הנ״ל יש למחוק נכלם וט׳ מ״ש שם ־‪) .‬ח( ובמורא נ ח ל ‪ ,‬ובחזוונין רנרנין ו‬
‫בל׳ רבים עפ״י הל׳ באותות ונמופתים וכן נאמר נמ״א ינמוראים גדולים ‪ ,‬ונחרנומו‬
‫בל׳ תזוון ט׳ מ״ש בטו״א כלל העשירי בסופו'‪:‬‬
‫כץ )יח( דיטעי עוירא ‪ ,‬לא תרגם דלא חזט כמו ולפני עוור ‪ ,‬שלא לשנות בלשון‬
‫שאמרו הלויס ‪ /‬ועוד אפשר כי הכתוב ט‪5.‬מו מפרשו נל' נדרך שהוא כמו‬
‫ואת הדרך אשר ילכו בה‪ ,‬תנוך לנטר טיפ דרכו וכדומה ‪ ,‬וממילא משמע שר״ל טל‬
‫הטור נדבר ההוא ‪:‬‬
‫כך* )כב( ורדפוך עד אברך ‪ ,‬טד דתינד‪ ,‬רש״י ז״ל הניא דנרי המתרנס ז״ל‬
‫ופירשו כלומר ט־ אנוד אותך שתכלה מאליך ומאשר נטר רש״י לפרש דנריו‬
‫עד‬
‫ה מ ק ר‬
‫מ ו ס‬
‫ו‪5‬א‬
‫ג‬
‫מ ! ו ר ש‬
‫ו ‪ 5‬נ ה‬
‫ק ב‬
‫ה ם‬
‫וכהב האיג״ר שהוא טעוה‪,‬ובי״נ עילאי‬
‫וטור נוסחאטלי ‪ ,‬ע׳ מה שכתב יזה‬
‫האונ״ר שכן נכון‪ ,‬אבל ברוך אברם‬
‫לאל עליון אין ספק שהוא כמו העליון ‪,‬‬
‫ולכן תרגמו עלאה‪:‬‬
‫‪,1‬ייתין‬
‫ל‬
‫ח מ‬
‫א ב י י י ס‬
‫חבא‬
‫כח )ב( עית‪:‬ן דךבלןנןד ‪ ,‬אוג״ר‬
‫בשם ס׳‬
‫יא״ר ונוסחא מדוייקת ואמר ט״ז ונכין‬
‫כי ברכן לשון נקבה לא כן לוושין ‪,‬‬
‫וברוב הספרים טעו והשוו כרכו׳ לקללו'‬
‫ונקבות לזכרים טכ״ל‪) :‬ט( ק ד מ ו ה י ‪,‬‬
‫וכן בתיוב״ט ‪ ,‬וט׳ בפסוק אלהיס יראה‬
‫לו השה במ״ש האוגיר שס הגהה )־;<־׳‪.‬‬
‫כי הכלל באין אונקלוס משתמש במלת‬
‫ליה כלפי מעלה‪ ,‬ולפ״ז היה צריך להיות‬
‫נס למעלה להיות לו לעס סגולה למהוי‬
‫קרמוהי‪ ,‬וכ״ה בסוף הפסוק שאחריו‬
‫ולהיותך עס קדוש לה׳ בת׳׳י קרס ‪,‬‬
‫ובכל הספרים שלפנינו הוא למהוי לי‪/‬‬
‫והחכם האוג״ר לא העיר בזה ‪ ,‬וכן הוא‬
‫בס׳ ואתחנן או הנסה אלהים לקחת לו‬
‫נוי מקרב גוי למפרק ליה ־‪ ,‬כי כן הוא‬
‫נאית בלשי! לקחת ובלשיןלמפרק שבתר‪/‬‬
‫אבל והייתם לי סגולה )שמות לס( וכן‬
‫ואתם תהיו לי)שם( בתרגום בלשין קרס‪,‬‬
‫וכן הוא להלן היום הזה גהיית לעס לה׳‬
‫אלהיך קרס ה' אלהיך בכל הספרים ‪,‬‬
‫וכן בפי כצביס למען הקים א־תך היום‬
‫‪:‬‬
‫קדמיהי לעמא‬
‫לו לעם ‪,‬‬
‫)כז( משגרא‪ ,‬מל׳שגר אלפיך‪ ,‬וע׳ערוך‬
‫ערךשנר הראשון שהוא עניןסחיבה יריצינ‬
‫)לב( כל יומא‪ ,‬האוג״ר לא הביא נוס׳‬
‫הספרים בזה בתרגום אס הוא ל׳ יחיד‬
‫יומא ‪ ,‬או יומיא בל״ר ‪ ,‬וט״פ הפשוט‬
‫נראה שיש הפרש בין כל היום ללשון כל‬
‫הימים בפסוק שאח״ז‪ ,‬כי הראשון הוא‬
‫כולל‬
‫—‬
‫—‬
‫כרן‬
‫שמלת גר‬
‫כא‬
‫עד כה ולא פירש דבריו למעלה בפסוק‬
‫ישלת ה׳ בך את המארה וכו׳ עד השמדך‬
‫ועד אברך ‪ ,‬וכן התרגום שס עד דתשתיצי‬
‫ועד דתיבי ‪ /‬נראה כי מהלשון ורדפוך‬
‫אשר הוא מוסב על המכות קשיא ליה לפרש‬
‫לשון אברך ‪ ,‬כי משמע שכל אלה יהיו‬
‫צריכים לכך ‪ ,‬והלא אמר רנע אתר אעלה‬
‫בקרבך וכליתיך וכתרנומו שם ‪ ,‬ולכן אמרו‬
‫פה שאין פי׳ אברך על הפועלים רק‬
‫שכלל אלה המכות ירדפוך עד אשר הכלה‬
‫מאליך למען ירבו לך היסוריס ‪ ,‬משא״כ‬
‫בפסוק הראשון שאמר את״כ מלת מהר!(‪:‬‬
‫)כנ( והיו ששיך ‪ ,‬ויהון שמיא ‪ ,‬הסיר‬
‫הכנוי‪ ,‬כי השמים שמיס לה׳ והוא מדרך‬
‫לשון הקדש ! וכ״ה בתוכתה הראשונה בלי‬
‫שמיכם בתרגום שמיא ‪ ,‬ולכן שינה שס נס‬
‫לשון ארצכם‪ ,‬ותרנס בלא הכבוי להשוות‬
‫הלשון ‪ ,‬וכמו שנאמר בזת והארץ ולא‬
‫ארצך‪ ,‬והוסיף שם המתרגם מלת דעלווכון‬
‫ומלת דתתותיכון ע״ס הנאמר בזה אשר על‬
‫ראשך אשר תלזתיך ‪) :‬מב( יירש הצלצל ‪,‬‬
‫יתסיניני׳ סקאה ‪ .‬נראה כי יפרשו מלשון‬
‫ירושה ‪ ,‬וע׳ רש״י ז״ל ‪) :‬מט( כאשר‬
‫ידאה הנשי״ כמא לישמדי נשרא ‪ ,‬תרנס‬
‫לשון יראה בלשון סדי כתרגום לשון ירה‬
‫ע״ס השתוף אשר ביניהש בדרך הגיוני‬
‫כי נס הוא כתן יעוף ובא בלבון התפעל‬
‫שהוא הוראת הנפעל בארמית לקרבו יותר‬
‫אל הנמשל‪ ,‬ואולי לפ״ז שרשו יוה מלשון‬
‫וידו אבן בי שהוא קרוב ללשון ירה ברי״ש‬
‫ועי מיש בס׳ ראה בתרגום והראה י‪:‬‬
‫)נת( ליראה את ה' הגבבר והגורא הזה‬
‫את ה׳ אלהיך ‪ ,‬בתרגום בלשון ית ‪ ,‬וכן‬
‫בס׳ עקב את ה׳ אלהיך תירא אבל מה‬
‫ה׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫‪(1‬‬
‫ניס יתכן גס הסתירה נרניי רשיי ויל שאמר מקיוס ער אניד איתן אשר הגראה‬
‫ממגי שלא כרעת המתרגש ויל שפירישי עו אניו אתה רק כמו אניד אותן ‪ ,‬אנל הוא כי על רעתו אף‬
‫לונרי המתרגס ייל אין זו מכל יכל מן סל׳ ירוסין ואין פי׳ יעד שתכלה מאלין מעצמן ילא ׳היי אלה המנית‬
‫כלל סינת אנירתן ‪ ,‬אנל נאמת יהיי המה השינית רק שנכל ואת לא יעשי פעילתס מהר רק שיהיה פינה‬
‫‪6‬ל אנידתן מעצמן כגיל לפרש ונרי רש׳י ויל ‪ ,‬יפי נמורתישימאר נקישיא נסתירת דנרי רש יי אלי ‪,‬‬
‫והמנאר העתיק ונרי רשיי ג׳כ יאמר נקיציר ‪ ,‬כייגתי לימר שמלת אנין היא פיעל עימד‪ ,‬ילא סוכיר ונרי‬
‫הראיס י׳לילא יישנ יתרין הלשין כי מה גופר נאימרי עו שתכלה מאליך ‪ ,‬אנל נאסר כתנתי היא כמו‬
‫פיעל מירכנ יכמי שג‪-‬־וצא נל' כמי שכ יגשל‪ ,‬ע׳ מיש הראיס נל׳ ארמי אינו אני העתקתי דנריי למעלה ‪,‬‬
‫ונונריסהאלה תנין שיגיי הלשין לקמן שאמר עד האניוי איתן נפיעל ייצא ולא אמר ג ׳ כ ע ו אנין‪?,,‬י שה‬
‫ו וסב הל׳ על מס שאמר למעלה גיי עו פגיס ייהיס היא הפיעל ‪ ,‬וכן הוא שה יתר הלשוגות יאכל י והצר‬
‫<י‪.‬כן תרגס שס המתרגם עו רדת עד דינניש‬
‫ואו‬
‫‪42‬‬
‫ש מ‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ג ר‬
‫תבא‬
‫כח‬
‫לחם‪,‬אבירים‬
‫ה׳אלהיך שואל מעמןכי אס לירא׳ את תרגם‬
‫כלשון קרס ׳ אולי הוא ככוונה רצויה כי‬
‫שם הוא היראה שקורס האהבה והוא היראי‬
‫הפשיעה‪ ,‬והוא שאמר בפ׳ נצנים )דברי׳ ל(‬
‫ראה'נתתי לפניך היום אתהתייס וגו׳ ‪,‬‬
‫אשר אנכי מצוך היום לאהבה ונו׳ ולשמור‬
‫מצותיו ‪ ,‬וכן בסוף העיותי‪.‬ככס היום וגוי׳ )לי( וחפלח חמן לעממיא ‪ ,‬כחברו‬
‫לאהבה את ה׳ אלהיך לשמוע כקולו ולרבקה‪ ,‬שלמטה ובקצת דפוסים לעמא או לעממא‬
‫משא״כ אלה הבאים אתר מדת האהבה ואינו אלא טעות )אוג״ר( ‪) :‬מ( לא‬
‫הוא יראת הרוממות כידוע ‪ ,‬והנה זאת חשוף ‪ /‬ובי‪ /‬כמו העברי תסוך‪ ,‬וע׳‬
‫היראה הוא היפך מהקורס כי כאן נראה באוג״ר שכתב והוא לשין שפשוף ‪ ,‬כי‬
‫שיהיה שמירת המציות סיכה להיראה ושם הסיכה בשפשוף ‪ ,‬אכל יש להוסיף עליו‬
‫הוא כהיפך כי היראה הוא הסיכה לשמירת כי הוא דוקא סיכת ארס משא״כ סיכת‬
‫המצות ‪ /‬וכן נמצא השינוי הזה בם' ואתחנן הכלים שבא בלשון משח וכן תרגומו ‪t‬‬
‫כי כתרנוס ולמען תירא את ה׳ אלהיך וזה הענין כשהוא בלא שפשוף תרגומו‬
‫לשמור את כל תוקגתיו ומלותיו הרגם כל׳‬
‫קרס)שם י״ב( ‪ ,‬משא״כ )שם י״ג( את באדם בל׳ רבות כי הוא לגדולה ‪:‬‬
‫ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד שהוא על )מי( לאח ולמופחא ‪ ,‬וברוב הספרי׳‬
‫עבודה שבלב תרגם בל׳ ית ‪) ,‬ועי דברים לאתין ילמיפתין ‪ /‬והוא שביש והראשון‬
‫י״ד כ״ג ול״א י •ג וצ״ע( ‪ ,‬והנה הססוקיס עיקר )אוג״ר(‪) :‬נב( ויעיק‪ ,‬ל׳ הפעיל‬
‫בס׳ היראה הולכים על הסדר כי אס ליראה וברוב הספרי׳וייעוק והוא טעוח)איג״ר(‪:‬‬
‫את ה׳ ולאהבה אותו ולשמור את מצות ה׳ שורך רמיא ובריכיא‪ ,‬ודפוסים אחרי׳‬
‫ואת חוקותיו ‪ , (1‬ואת״כ בסוף הענין את כריכתא וחקיפתא ‪ ,‬וכתב האוג״ר ואחת‬
‫ה׳ אלהין הירא אותו תעבו־ ובו תדבק ו משתיהן לא נתחוורה אצלי לא הראשונה‬
‫והוא יראת הרוממות והדביקה כמדותיו כי כריכן ל׳ נופל זעל הערים הבצורות‬
‫ית׳ מה הוא רתום וכוי‪ ,‬ויהיה כאן כתוכתה להיות כריכין ומוקפות חומה ואינו לשון‬
‫כהפך הסדר ׳ כי בתחלה אמר והיה אס‬
‫לא תשמע בקולה׳ אצהיך לשמור לעשות נופל על החומה עצמה׳ ולא השניה ‪ /‬כי‬
‫את כל מלותיו‪ ,‬וראה שלא הזכיר כאן לא כריכתא אינו תרגום של גבוהות‪ ,‬ואם‬
‫היראה ולא אהכה‪,(2‬רק שמירת המצות לנד נרכיב שתי הנוםחאות ‪ /‬ונאמר רמיא‪.‬‬
‫ואת״כ הפסיס באמצע העני! ומתתיל‬
‫ותקיפיא‬
‫״כ הפסיק באמצע הענין‬
‫באהבה תתת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך הוא האהבה ‪ ,‬ואת״כ הפסוק הזה אם לא‬
‫תשמור לעשות תת כל דברי התורה הזאת ליראה את ה' הנכבד והנורא הזה את ה׳‬
‫אלהיך ‪ ,‬וכן ראוי כי המדרגות הולכות על הסדר שיניע האדם אל היראה‪ ,‬וממנו אל‬
‫האהבה וממנו אל שמירת כל המצות כרקרוקיהס ואח״כ כאשר יסול ארס תלילה מהמדרגו׳‬
‫אשר עלה עליסש בתחילה! יקל בתהילה כנננץ שמירת המצות ולא ידקדק עליהם כראוי‬
‫לעובד‬
‫כולל כל שמוח היום‪ ,‬משא״כ כל הימי׳‬
‫שהוא כולל רק הזמן אבל לא שמוח היום‬
‫ורגעיו ‪ ,‬ולכן לרעח חכמים כל ימי‬
‫חייךשבא בל״ר הוא להביא לימזח המשיח‬
‫ועמ״ש ע״פ רק רע כל היום )בראשית( ‪:‬‬
‫‪ (1‬יעיד היה נמשכו גס ינחיניס שאמדי‪.‬הס‪,‬הן לה׳ אלסיך השמיס ו ג י ׳ ‪ ,‬עי׳ו תשיג היראה ‪ ,‬רק‬
‫נאניתיך משק ה׳ לאהנ‪ 8‬איתס עיין תשיג מדת סאהנה עיר את ה׳ האמרת‪.‬יה׳ האמירן׳‪ ,‬וכנגד שמירח‬
‫המ!וה אמר ומלתה את ערלת למכס ני ע ' י היראה והאהנה תוכלו מקל למול את ערלת הלנ כעי׳) שאמר‬
‫דוד המלו מיה ולני מלל נקרני •‬
‫‪ (2‬ונשאלתי לשין מהוה שתרגס המתרגס נכתונ מסט רוע מעלליו אשרעונתני ישנקחא •ת דמלתי‪ ,‬והרי‬
‫שעל ימת המתרגס גס בעני! הראשון נכללל היראה והשנתי כי לשו! דמלחא שנתרגוס אימי דוקא על היראה‬
‫אנל כוללת גס מדומיי יחי שמוי‪ ,‬כמו שדרשו נל׳ וני תד‪5‬ק‪,‬יכי אפשר לדנק בשכינה אלא הדנק נמדיתיו מה‬
‫סוא רמיס וני׳ ‪ ,‬והתרנוס מיז בלשון דמלתא‪ ,‬וכן נכל ל׳ עוינה ישכימה שהוא גיכ ההפוך מן הדניקה‬
‫ליט אביייט תבא כח כ ט שמלוז ג‬
‫ר‬
‫‪2‬‬
‫‪>J‬‬
‫והקיפיא‪,‬אולי יכשר עכ״ל‪) :‬נו( ממפנקו לעובד אמיתי ‪ ,‬ואת״כ יסול נם מבחינת‬
‫ומרכיכו ‪ ,‬וגי״נ וממחפנקי ושתיהן אהבה ‪ ,‬ועוד גם מנתינה היראה לשרוק‬
‫נכונות מגירסת מאתפנק‪) :‬סא( אף כל עול תלילה ‪ ,‬ונאו הקללות על בל אתר‬
‫מהמדרנות נשרט ‪ ,‬ולק לענין הנרנות‬
‫לא ‪. ,‬‬
‫מדעץ ‪ ,‬ל׳׳‬
‫״ לא הזכיר הנתונ רק שתירת המצוה ושמיעה‬
‫ל‬
‫)א ״ ו ץ (‬
‫בחיל ה׳ ני היא המדמה הטל־ונה אשר‬
‫״ ‪.‬‬
‫‪\,‬‬
‫^‬
‫‪ , mnt‬ן ‪ « . - £ ,‬״ ״;‪ .,‬י _ \ ״ נלעדה לא יבורך ננר מעם ה׳ ‪ ,‬אמנם‬
‫" ‪ P j‬׳ י ! ל י לס״ז היה צריך סינס בזה בכפול מהמדרג׳‬
‫עם יתר הפסוק וכרוב פ י י י התתתינה בעמן אתר טס מה כתרנס בש׳‬
‫ן ‪ 3‬ר ו ‪ 3‬עקב בל׳ קדם ‪ ,‬אלא שעל דעת המהרג׳‬
‫כ ט )ה(‬
‫ו ח מ ר ן ש ץ ו י‬
‫׳ זיל נבלל בפסוק הזה שני מיני היראה ויתדיו‬
‫יתאמו נאמרו את ה׳ מ מ ד והנורא שהוא‬
‫^‬
‫מדת ועתיק‪) ,‬וע׳ שמלה(‪) :‬ז(‬
‫״ ״ ״ ‪ . , 1 ' ,‬״ ״ ״ ; ‪ A L‬ל יי" י יראת הננוד ויראת העונש ‪ ,‬ני הוא נאמת‬
‫ונכין‪ ,‬וברוב הספרים ונסיבגא )איג״י( נננד ונורא ‪ ,‬ואח״כ אמר את ה׳ אלהיך‬
‫לתוס׳נאור והנן ‪, :‬ובשיליחה נזעיר‬
‫גנהא ק״ק אשר לא תרגם נוולדהא כמו ויצאו ילדיה‪ ,‬אמנם הוא לפרש מליצת הנתונ‬
‫כי בא לעורר אף על הצעיר םבנניה לא תרתם ‪) :‬נט( ותליים רעים ‪ ,‬ומנחשין בישין‬
‫הרגם לשון תלייס בלשון ננעיס ולא ננל לשין תולי שתרנם אותו נל׳ מרעין במו ההוא‬
‫בפסוק הפני גס כל תולי כל מרע ולא ידעתי למה ‪) :‬סו( ופתרת לילה‪ ,‬ותהי פחיד‪,‬‬
‫אשר לא תרגם והסחר‪ ,‬ע׳ מ״ש בעו״א כלל ז׳ ‪ .‬שר״ל שתהיה כ) תמיד ‪ ,‬וכן מפחד‬
‫לנבך אשר תסתד וממראה עיניך אשר תראה די תהי חווה יי תהי תזו ! וטעם השינוי‬
‫בזה שתרגם סחיר ושם בלשון תווהות ‪ ,‬ונפי עקנ פחדכם ומוראכם דחלתיכון ‪) /‬יעיין‬
‫רש׳׳י סם(‪ ,‬וכן הרגם תפול עליהם אימתה ופחד‪ ,‬נראה כי בל׳ פחד נכלל החרדה והוא‬
‫שתרגם בל׳ תווה וגם היראה והוא שתרגם בל׳דהצ ‪ ,‬וצק חרגס בלשון ופחדת בל׳ סחיר‬
‫לכלול שני הענינים כמו שפשה בלשון שבועה ובל׳ נתוש ‪ ,‬ע׳ מ״ש בעו״א כלל ה׳ ציון נן׳‬
‫ובשמלה)נראשית ל׳ נ״ז( ‪ ,‬וע׳ נבאור שם ‪:‬‬
‫ר‬
‫וג‬
‫ר‬
‫‪:‬‬
‫ו מ ס ל‬
‫סל‬
‫י‬
‫ייז‬
‫כ מ וד‬
‫ן ח פ‬
‫כ ח‬
‫ח‬
‫ש א ח ר י ו‬
‫ט‬
‫ו ‪ 3‬ר ו ‪ 3‬ה ס ס י‬
‫ןא‬
‫י‬
‫י י י‬
‫‪5‬כו‬
‫ה ס‬
‫י ם‬
‫ה ש י‬
‫ח ו‬
‫ג כ‬
‫‪:‬‬
‫ר ס & ר י‬
‫א‬
‫‪:‬‬
‫׳‬
‫כ ט )ד( וגעלך לא בלתה‪ ,‬ומס אנך לא יהיפו כ״ס בדפוס פראג‪ ,‬וקשה קצת‬
‫שלא תרגם בלשון נליאו כמו הראשון ‪ ,‬ועוד בי‬
‫לשון יחיפו לא שייך על המנעלים רק על הרגלים שהם יתסיס מן המנעלים ‪ ,‬והיה צריך‬
‫לסי זה להיות בתרגום ימסנך לא יתיסו תלך ‪ ,‬ע׳ מ״ש בס׳ עקב בלשון ותלך לא‬
‫בצקה ‪ ,‬ומשבעו״א כללב׳ ציוןכ״ז ׳ אמנם העיקר כסי הנוסתא לא עדו והוא לשון‬
‫הסרה ‪ ,‬וכן הוא בכל הספרים לנד כדפוס סראג מצאתי לא יתיסו ובעל האוג״ר לא‬
‫הניא כלל את זה נשינוי איזה נוסח א ‪ ,‬והוא סלא שנראה שלקחו זה מתרגום ס׳ עקכ והוא‬
‫שנוש‪) :‬ה( ויין ושכר ‪ ,‬וחמר חדת ועתיק‪ ,‬ואשר לא תרגם תמר ומרווי‪ ,‬אולי היו יכולי׳‬
‫לעשות מן המן משקה המשכרת ‪) :‬ת( למען תשכילו‪ ,‬הרגם נלשון הצלחה ‪ ,‬עיין‬
‫מה שכתנ המכלול יוסי ‪:‬‬
‫פרשת נצבים‬
‫)י( מלקט א^ך‪ ,‬כצ״ל בקמץ הלמ״ד )י( מחוטב עציך‪ ,‬מלקט אמך ‪ ,‬לא‬
‫כמו מלי מייך והוא‬
‫שם הואר‪ ,‬כי החולם בעברי ישתנה‬
‫לקמן‬
‫תרגם כאשר הוא‬
‫בפסוק לחטוב עצים‪ ,‬למיקץ אעין כי לסי‬
‫העי'!‬
‫‪44‬‬
‫שמלת י ני נצבים כ ט לחם‪-‬אבידים‬
‫הענין נראה שהוא דומה לשואב מיס ‪ ,‬אבל‬
‫כריתות עצים אימה מלאכה קלה ובזויה‬
‫ואף שאין ראיה לדבר זכר לדבר ו כי אין‬
‫בגז איש יודע לכרות עצים כצידונים ‪ ,‬וכן‬
‫ת״י חוטבי עצים ננבעוניס מלקנוי אעין ‪r‬‬
‫וע׳ מתורגמן ש׳ לקט‪) :‬יא( לעברך בברית‬
‫לאעלותך בקימא ‪ ,‬לא תרגמו בלשון העברה‬
‫כמו אשר עבר בין הגזרים לי״נ‪ ,‬והרבה‬
‫כדומה‪ ,‬כי אין זה דומה ממש לענין שכ׳‬
‫רש״י ז״ל שהיו כורתי בריתות עושין‬
‫מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בנתיס‪,‬‬
‫וכמו שנאמ׳ העגל אשר כרתו לשנים ויעברו‬
‫בין בתריו כי אין לשון ברית על שם‬
‫הבתרים אשר יעבור בהמה‪ /‬אבל ההעברה‬
‫בין הבתרים הוא הסימן לקיים'הברית ולא‬
‫הברית עצמו‪ ,‬משא״נ בגרית הזה הוא קיום‬
‫הדבר נעצמו וכתרנומו בכ״מ נל׳ קימא‪,‬‬
‫והוא התורה והמצוה ‪ ,‬ולכן תרגמו בלשון‬
‫לאעלותך שהוא כמו להכניסך משא״כ לדעת‬
‫רש״י ז״ל כמו שאמר לעברך להיותך עובר‬
‫בברית‪ ,‬ולא יתכן לפרשו כמו להעבירך‬
‫)ומשמע כי על דעתו ל׳ ברית הוא ההיפך‬
‫מן בתר( אלא כמו לעשותכם אותם)דברים‬
‫די( ע״כ‪] ,‬וע׳ ש״ח[‪ ,‬יעוד נראה כי אס‬
‫היה כמו נהעבירך היה משמע העברה‬
‫בעלמא דרך עראי כמו אשר עבר בין הנזרי׳‬
‫כוי‪ ,‬וכן ויעבירם את הנחל ולא אבה סיחון‬
‫העבירנו ‪,‬׳ אבל הקל יתכן שיבא כלשון‬
‫׳‬
‫לקמץ בארמי‪ ,‬כמו מן איכל אכל עושה‬
‫טבד‪) :‬יז( מדחלחא דה׳־ י ״אלהנא‬
‫י " וביינ אלהי׳ והיא טטוח )אונ״ר( ‪:‬‬
‫גבר מהדהד ‪ ,‬לשון הרהור הוא ל׳‬
‫מחשבה)ע׳ מתורגמן(‪ ,‬אבל המחשבה‬
‫היא טל הרוב בדבר אחד לעשות ‪ ,‬אבל‬
‫ההרהור היא קבין כח י המחשב טד‬
‫שיוליד תולדות כעגין הרה עמל וילד‬
‫שקר ‪ ,‬ולכ; הוא נערך סה אל לשון‬
‫הכחוב שורש פורה שהוא כל׳ רש״י ז״ל‬
‫מפרה ומרבה‪ ,‬ולזה כוונו חז״ל בלשונם‬
‫במשנה ב״ק מהרהר על קבין המחשבות‬
‫וכוונת העני ן ׳ ולא אמרו מחשב בלבו‬
‫כענין חשב לעשות מציה ‪ ,‬ועוד נראה‬
‫כי המחשבה היא כננד המעשה‪ ,‬כמו‬
‫שאמרו מחשבה כמעשה והרהור כדבור ‪,‬‬
‫כמו שנשאו ונחנו בדבר אם הרהור כדבור‬
‫דמי או לאו כדבור דמי ‪ ,‬והנה כי כן‬
‫נראה כי עיקר שרש המלה לקוחה‬
‫מעברים מל׳ הריון אשר לא נמצא‬
‫בארמים‪) ,‬כי תרגומו בלשין עראה( ‪,‬‬
‫אבל יבנה ממנו בנין חדש כמו ובחרחור‬
‫לעיל משורש חרה‪ ,‬חרר ‪ ,‬כמ״ש בטכלל‬
‫יופי שם )ועי שמלה( ‪:‬‬
‫יהוויין‬
‫הננסה אל תוך הדנר כמו בזה‪ ,‬וזה‬
‫אמנם דוקא בש׳ עבר בעברית ‪ ,‬משא״כ בל׳אעל הארמי יחכן בו ההפעיל כמו העומד‬
‫ועויז תיקנו תז״ל בברכת האב על המילה להכניסו בבריתו של אברהם‪) :‬יד( כי את‬
‫אשר ישגו פה ואת אשר איננו פה ‪ ,‬בתרגום ית מן דאיתוהי וית מן די ליתוהי‪ ,‬כן‬
‫הוא בכל הנוסחאות ‪ ,‬והחכם בעל אוגיר מועתו הרתבה רוצה להגיה בל׳ עם כמו צלשון‬
‫ולא אתכם לבוכס שתרגם ולא עמכון‪ ,‬אס אמנם כן הוא לסי׳ רש״י ז״ל אשר עדהדורו׳׳‬
‫העתידים להיות מדבר‪ ,‬וכאלו כולם היו במעמד הנבתר הזה ‪ ,‬עכ״ז קשה הדבר לאמרו‬
‫כי נכרת הנרית עם הנפשות ההמה ‪ ,‬אנל הפשוט נראה יותר כי נכרת הברית עם‬
‫הדור ההוא לקיים הכרית עליהם ועל זרעם למרותם ׳ וזהו שאמר את אשר ישנו ואת‬
‫אשר איננו‪ ,‬ר״ל כי הנרית ינלול את אשר איננו‪ ,‬וע״נ יאות יותר נזה לשון ית יתס‬
‫הפעול‪ :‬שורש פורה ראש ולעגה ‪ ,‬ננר מהרהר חטאין או זדונא ׳ לשון הטאין משמע‬
‫שהוא על השגגות ‪ ,‬ונמו שאמרו נגמ׳ חטאים אלו השגגות ‪ ,‬וא״נ צריך נאור לשון מהרהר‬
‫ני איך שייך לומר שיתשונ נשגנות ‪ ,‬אמנם יתכן ע״פ מה שנארגו נלתס מלה מהרהר‪,‬‬
‫כי השורש אשר נקרנ לננו יוליד לו שגגות וזדונות ‪ ,‬וכן תרגם ולא תתורו אחרי לנננם‬
‫נתר הרהור לננכס מסבים לדרש הז״ל אתרי לבנכס זו אפיקורסות ‪ ,‬כי האפיקורסות הוא‬
‫אנ‬
‫בצבים ל‬
‫לחם אבירים‬
‫שמלח גר‬
‫כ‪3‬‬
‫ל )ו( יהויין גלוותך‪ ,‬בליל‪ ,‬כ״ה אב לכל חטא ומרי‪ ,‬וכענין הזה סרשתי ל׳‬
‫בםסלים הכתוב )מיכה זי( ותשליך במצולותיה כל‬
‫חטאתה ‪ ,‬שלא אמר כל ר‪-‬טאתינו ע״ס ל׳‬
‫ל ‪,‬‬
‫י״ י י ל‬
‫מדויקים‬
‫הכתוב שס יכבוש עונותינו ‪ /‬אבל הוא מושב‬
‫‪., 1‬‬
‫זהראשח‬
‫על הטונות כי רנוי הטונות אשר נעשים‬
‫יי י‬
‫י י י‬
‫בזדון הלב הס יולידו תכונה רטה בנפש‬
‫החוטאת לבלי הזהר מטשות כל רט ויכשל נס בשננה מבלי שוס טל לב כטנין טבירה נוררת‬
‫טבירה ‪ ,‬משא״כ הצדיקים אין הקב״ה מביא הקלה טל ידס ‪) :‬יח( לפען ספות הרוה‬
‫את הצםאה ׳ בייל לאוספא ליה תטאי שלותא טל זדנוהא ‪ ,‬ט׳ רש״י ז״ל שהביא דברי‬
‫המתרגם ופרשו ‪ ,‬והנה התרגום ישנה ההמדרנו במלת בשמעו להרנמו נל' נמשמעיה‬
‫ולא נד ישמע נמו נשמטו את תלונותיכם כד שמט כי אין זה סיבה להתברך בלבנו‪ /‬אבל‬
‫נהפוך הוא כמו אף כי ישמע את דנרי האלה טנ״ז יתנרך נלננו לאמרשלוס יהיה לו ‪,‬‬
‫אמנם גס לס״ז שיהיה לשון והתנרך מן התנאי צא יפול אתריו לשון למען כי הוא לא יטשה‬
‫זאת למען ספות וכאשר נתקשה נזה הרא״ס זיל ‪ ,‬ועמ״ש נזה ‪ /‬ולענ״ד לדנרי המתרגם‬
‫ז״ל ולדעת רש״י ז״ל שהסכים לפירושו יהיה כל הנהזנ והיה נשמעו תשונת הנחונ הראשון‬
‫סן יש נכס ‪ ,‬והיה זה נמולו ני אף אשר ישמע את דברי האלה הזה יתברך בלבבו לאמר‬
‫שלום יהיה לי ׳ ויהיה ממש כענין ואני אתזק את לנ פרעה ולא ישלת את העס למען‬
‫רנות מופתי‪ ,‬וכן יהיה כאן למען ספות וכמו שכתנתי למעלה ‪.‬׳ )כה( ולא הלש להם ‪,‬‬
‫ולא אטינא להון‪ ,‬ע׳ רש״י ז״ל‪ ,‬ואשר לא תרגם נמו שתרנס למעלה אשר חלק ה' אלהיך‬
‫אותם‪ ,‬חמין ‪ ,‬נראה כי הוא ענין אחר על דעתו‪ ,‬כי אין לשון תלק תוזר על השם‬
‫שלא נזכר אלא שחוזר על לשון דחלן)תרנו׳ אלהיס אשר לא יועוס הנזכר(‪ ,‬ופה הוא מפרש‬
‫יותר כי ע״י המזלות אשר הזמין להם יקנלו תלקס נטונ העולם ‪ ,‬ונמ״ש הראב״ע‬
‫שס ‪) :‬כז( ובקצף גדול ‪ ,‬ונתקוף רנ טל כל לשון קצף התרנוס נל׳‬
‫רגז והכא לא אפשר מפני שכנר תרגמו על לשון אף ‪ ,‬וט׳ מ״ש נטו״א כלל ד׳ ציון י״ב‬
‫ונלח״א )כראשית ד( ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ל )נ( ושב ה׳ אלו־‪-‬יך ושב וקבצן־ ׳ הראשון מתורגם ויתב בהפטילוהב׳ ויחונ‬
‫ע׳ רש״י ז"ל ‪ /‬השני הוא סוטלטומד כמו‬
‫יתזור זיקבן ‪ ,‬אבל הראשון יתס הפעל את מורה טליו שהוא כמו ההפטיל! ולפי הדרש‬
‫נראה כי לשון את הוא בזה כמו עס ‪:‬‬
‫נ‬
‫יכ‬
‫ג‬
‫ה‬
‫נ ג י ה ר‬
‫וו‪1‬ך‬
‫ש ו !‬
‫כ‬
‫‪r D‬‬
‫״ ל‬
‫פ ר ש ת וילך‬
‫לא)ג( הוא מדבר קדמך מימריה לא )ב( לא אוכל עור לצאת ולבא‬
‫לית אנא יכיל‪ ,‬לא תרגם ליח לי‬
‫יהי בסעדך‪ ,‬כ״ה ככל מוס׳‬
‫והיה )לאה כעיני להגיה שצ״ל כהפך רשו כמו שתרגם אצל בלעם לא אוכל לעבור‬
‫מלח מימליה קודם מלח מדכל ואח״כ את פי ה ׳ ‪ ,‬נראה כי עלפי דעתו הוא‬
‫פשוט מפני תשות כת מפני הזקנה ‪ ,‬ועיין‬
‫‪,‬י‬
‫לשון הוא קולם ל י ‪, , ,‬‬
‫^ רמב״ן ומ״ש המבאר ‪ ,‬ומה שישב קושיה‬
‫א ״‬
‫בכחוב ה׳ אלהיך ה ו א ע ל י י י ׳ הדורש מן מה שנאמר )לקמן ל״ר( לא‬
‫כהתה עינו ולא נס ליחה‪ ,‬כי אין זה‬
‫•‬
‫במשמעות שנשאר על כל כחותיו כאשר‬
‫‪/‬‬
‫‪ ^h-,‬י ״ י ‪! 1 /‬‬
‫האלה ‪ ,‬בחלגום ג״כ מלסי! היא׳ ' ‪ P‬היה בימי נעורים בלי שוס שינוי בלל כי אס‬
‫שהיה‬
‫מ‬
‫ה ו‬
‫ג‬
‫כ‬
‫מ ו ם ‪3‬נ נ ל ל ש י ן‬
‫ה‬
‫ח‬
‫שון‬
‫ה י ה‬
‫מ י מ ל י הכ מ י‬
‫ו ב ר‬
‫פ ג‬
‫ד מ‬
‫ו‬
‫מ ר‬
‫א‬
‫ג‬
‫״‬
‫ה י א‬
‫‪46‬‬
‫שמלת גר ףלך לא לחם אבירים‬
‫שהיה זקן בריא משתמש בכל חושיו וצחות‬
‫נפשו כשלימות ‪ ,‬ועכ״ז אולי הרגיש בנפשו‬
‫שאין לו עוד מדת הגבורה והכת לשאת את‬
‫משא כעם טרחס וריבם ולצאת ולבא לפניה׳‬
‫למלתמה ע״ש דברי תן ויוסי ‪ ,‬ומה נטיס‬
‫שיחתי במה שסי׳ דברי תז״ל בהד״א שבסי׳‬
‫רש״י ז״ל מלמד שנסתמו נזמנו מסורות‬
‫ומעיניה התכמה ‪ ,‬והנני אך להוסיף טל‬
‫דבריו‪ ,‬כי נס עלדעתתז״לאסשרשיסורש‬
‫הכתוב טייס הסשיט שהוא מסני הזקנה‬
‫ותשות הכת והרנש נפשו בהטדר הנבורה‬
‫ואומן הלב ה־אוי למלתמת ה׳ או בסתימת‬
‫מטינות התכמה כדבריהם ז״ל‪ ,‬רק שהוקשה‬
‫להם < כי הקב״ה הלא היה היכולת נידו‬
‫להוסיף לו כח וגבורה לטת זקנתו‪ ,‬וכאשר )יז( בעידנא ההוא ‪ ,‬וכן ואמר ביום‬
‫לא כהתה טינו ולא נס לחה מסני הזקנה ההוא אםחיר פגי ביום ההיא שלשחם‬
‫כן ישתנה מכל הזקנים בגל הצורך להנהגת בעידנא ההוא ונכין ‪ ,‬וגרוב הםפרים‬
‫הטס העתר‪ ,‬ומזה למדו כי לא היילו רשות ביומא ההוא)איג״ר(‪ ,‬אבל ויכחיב משה‬
‫ואולי מזה הוא שהרגיש בטצמוהו ובזה יתאמו אח השירה הזאח ביום ההוא בכל הטס׳‬
‫יחדיו הדרש טס הפשט‪) :‬י( ל» ירפך ‪ ,‬ביומא ההוא‪ :‬ויחון למבז‪ ,‬ונכון ‪,‬‬
‫לא ישנקינן! לא כמו התזק הוא הרפה שתר'‬
‫ובאחרוני׳‬
‫בלי תלש ‪ .‬ט׳ רש״י ונאור ! והנה שורש‬
‫רסה בעברית כגגד תזק אשר ישמש ל' תוזק ואומן וגס לטנין החזקה בדבר שהוא ל' אתיזה‪,‬‬
‫וכן ישמש הארמי נשורש תקיף לשני העניניס כתרגום ויחזק נו ואתקף ‪ ,‬אנל בשרש רפה‬
‫יחלק הארמי ומרגס הראשון שהוא לשון רסיון בלשון חלש ‪ r‬והשני הזה נל׳ שכק ‪ ,‬וטור‬
‫נמצא נל׳ נח כתרגום וירף ממנו‪ ,‬וכן הרף ממני )דנריס ט( שתרגם אנח נטוחך שי*וא‬
‫כגנד הניתה לי נפי תשא ‪ ,‬ותרגמו ג״כ אנת נעותך‪ ,‬ונראה שהוא ג״כ כנגד שורש חקף‬
‫הרגום לשון ויפצר שהוא ג״כ ההסוך מל׳ פרן שהוא ל׳ חוזק ותרגם ג״כ בלשון תקיף‪,‬‬
‫והנה ממה שתרגם בזה בל׳ שבק הוכרת להרגם לשון עזיבה בלי רתוק שלא כדרכו בכ״מ‬
‫לשון שנק ‪ ,‬ומזה גס כהסוכו)להלן ל״א י״ז( וארתיקינו;‪) :‬יא( נגד כל ישראל באוניהם‪,‬‬
‫קדם כל ישראל ותשמטינון‪ ,‬לא הרגם לסי המלות כי אס לפי הטנין ‪ ,‬וכן אמרו נתגיגה‬
‫)דף תי( אי מגגר כל ישראל ה״א אט״ג דלא שמטי ת״ל נאזניהס עד דםמעי )וטי חוש׳‬
‫שם( ! ואף כי דרשו מלשון באזניהס להוציא תרש באזגו אתת מ״מ אין המקרא יוצא מידי‬
‫סשוטו ‪< :‬ט!( וקם העם הוהוזגה! טד וטזנני ‪ ,‬תרגם נלשון יתיר ומן וטזבני טד‬
‫יאמר הדור האחרון תרגם בלשון רבים ׳ ומן ואמר עד סיף הפסוק תזר עוד ללשון יתיד ‪/‬‬
‫ואח״כ כל הססוקיס הבאים הסיב טור ללשון רבים הלא דבר הוא ‪ ,‬וכבר הטירותיט״ז‬
‫בס׳ טו״א ‪ ,‬ומס שנראה לטנ״ד הוא ט״ס מה שבארתי שם ט״ס דטת התכס שדייל ‪ ,‬כי‬
‫סבא בלשון יתיר הוא כולל יותר מהנאמר בלשון רבים שכולל נל הטס כולו כאיש אתר ‪,‬‬
‫וכמו ויאמר ער דשמואל וט״כ לשון וקס הטס וזנה אתר אלהי נכר הארן יכול להתקיים‬
‫נכלם ע״ד המתרגם ז״ל בססוק וטבדת שם אלהיס אתרים ותסלתון המן לטממיא סלתי‬
‫טעוותא שיטלו מס לטובדיהם ודומה כאלו טובדיס אותם ‪ ,‬אבל וטזבני וכו׳ ‪ ,‬והסר‬
‫כנר הבטחנו השי״תכי לאתשכת מסי זרעו אלא טל הרוג ידבר ‪ ,‬לכן הסע הססוקיס‬
‫אל לשון רבים ‪ ,‬אבל בלשון ואמר חוזר טל הכלל כולו‪ ,‬כי טלם כאיש אחד יכירו כי טל‬
‫כי‬
‫הוא למעלה כי ה׳ אלהיך היא ההילך‬
‫מימריה מדבר קדמך ‪ ,‬וכן הוא בחרמי‬
‫יוב״ע גם בפסוק הזה ומימרא דה׳‬
‫ישכינחיה מדבר קדמך‪ ,‬אמנם אולי‬
‫הוא מפני בי לשון הוא יהיה עמך הוא‬
‫‪.‬פירוש הקודם כי זהו ההליכה לסמך הוא‬
‫שיהיה עמך ושלא ירפך ולא יעזבך ע״כ‬
‫הום ף בעיקר הפי׳ ‪ ,‬משא״כ למעלה‬
‫שקצר הכחיב‪ ,‬ע״כ הוס־ף חיי מימריה‬
‫כלשין הוא הנאמר שם על ההליכה‪,‬‬
‫ובפי בשלח והי הולך לפניהם לא הוסיף‬
‫לשיןמימריה כי שם מפורש בענין שמוסב‬
‫על העמודים שהנהיג אוחם בהם י‪:‬‬
‫‪r‬‬
‫לחם אבירים וילך לא לב שמלח גר‬
‫כך‬
‫כי אין אלוה נקרכי מצאוני הרעוח האלה‬
‫אבל בלשין וענתה השירה הזאח לפניו אשר‬
‫כתרגום קדמוהי נראה'לי כי צ״ל כלשון‬
‫רכיס קדמיהון כלשון כל הכתוכ שס ‪:‬‬
‫ובאחרונים למיכל )איג״ר( ‪ ,‬וכן לשון‬
‫אכילה באש שהוא למשל ומליצה בעברית‬
‫יתרגם לסי הענין‪,‬כמו יאכלמו כקש ‪,‬‬
‫אבל על הרוב שיה להעברי‪) :‬כנ(ומימרי‬
‫יהי בסעדך ‪ ,‬ובי״נ נכתב בטעות‬
‫ומימריה)א‪1‬ג״ר(‪) :‬כו( ארי אנא ידענא‪ ,‬ובי״נ ילעית והוא טעות‪:‬‬
‫פרשת האדנו‬
‫ל ב )א( מימרי פומי ‪ /‬כן הוא בכל‬
‫הנוסחאות שלפנינו ‪ /‬ואי לא‬
‫מפחפינא ה״א שצ״ל מימר פימי כי כן‬
‫לשון מימר הוא עצמו ל״ר כתרגום נאום‬
‫שומע אמרי אל שתרגם מימר מן קדם‬
‫שדי ‪ /‬ע׳ מ״ש שם‪ ,‬וכ״ה בת־גיס וב‪-‬וח‬
‫אפיך נערמו מים ובמימר פימך‪) ,‬ואילי‬
‫יש לחלק בין הנאמר על הש״י ובין הנא׳‬
‫על האדם ‪ ,‬וכתרנים וישב משה את‬
‫לגרי העם אל ה׳ פתגמי טמא ‪ ,‬וכן‬
‫גססוק השני שם ויגל משה וכו׳ והוא‬
‫משינה ג״כ מן הלשון שתרגם גס׳ משפטי׳‬
‫ויספר לעס את כל דכרי ה׳ סתגמיא לה׳‬
‫וכן ויכתוב משה אש כל דברי ה׳ שם‬
‫סתגמיא דה׳ ‪ ,‬ולא בלשון סמיכותסחגמי‬
‫הי! יאשר לבי אומר לי הוא‪ ,‬כי הדביר‬
‫היוצא מאת כבוד ה' ית׳ שמו אין עיוך‬
‫לו אל דבור הארס אשר יצטרך לחלק‬
‫לתיבות ולאותיות‪ ,‬משא״כ דבור ה׳ ית׳‬
‫הנעלה מכל אלה ‪ /‬וכענין שאמרו חז״ל‬
‫זכור ושמור בד״א נאמרו מה שאין הסה‬
‫יכול לדבר אבל אחר כן יתחלקו הדברי׳‬
‫לפי הענינים ‪ /‬וע״כ בא לשין פחנמיא‬
‫בל׳ רבו׳ לא כלשון מימר כדי שיוכל‬
‫האוזן לשמוע ‪ /‬ואם הדברים כן מה‬
‫נעים שיחתי של המתרגם בשנותו את‬
‫לשינו בזה עיפ דרכי בקודש להפריד‬
‫הסמיכות בזה שהוא כמו הדברים של ה׳‬
‫ומי ישלח ידו בקדוש ה׳ להגיה מלבו‬
‫ולהשוות את הלשונות הלא מאלה נוציא‬
‫פנינים‬
‫ל ב )ב( כשעירים עלי דשא וברכיבי'‬
‫עלי עשב ‪ ,‬כרוחי מטרא כוי‪,‬‬
‫ע׳ רש״י!"ל ולשון רסיסי הוא מלשון רסיסי‬
‫לילה והוסיף לשון נילקושא הוא ג״כ ע״ס סי'‬
‫רש״י ן״ל שיקרא רביב מלשין רונה קשת ‪,‬‬
‫וכן הוא לשון מורה הס״וך למלקיש נכ״מ ‪:‬‬
‫)ג( כי שם ה׳ אקיא הנו גירל ונוי ‪,‬‬
‫ארי כשמא דה' אנא מצלי ! תרגס ע״פ‬
‫דרכו בכל לשון קריאה כששה' לתרגמו כלי‬
‫צלי ‪ /‬ולכאורה אין המשך הססיקיה ע״ס‬
‫הפשוע עולה יפה ‪ ,‬רק כסי׳ הרשכ״ס ז״ל‬
‫כאשר אספר גבורות שעשה לכס הקניה‬
‫וכוי הבו גורל היו מוייס על האמת וכאשר‬
‫מתחיל הענין אח״כ הצור תמיס פעלו ואין‬
‫זה לשון תשלה ‪ ,‬אמנם התום׳)נרכוח די(‬
‫הוכיחו דנלשון צלי הוא נכלל נס ק״ש ‪,‬‬
‫וא״כ יש לומר כי כל ספור שבחי הש״י הוא‬
‫נכלל ג״כ בלשון זה ‪) :‬ד( אל אסונה ‪,‬‬
‫אלהא מהימנא ‪ ,‬תרגם אוהו כמו האל‬
‫הנאמן שהוא שס התואר ‪ ,‬כי לשון אמונה‬
‫פה הוא ג״כ על ‪5‬־ התואר שהוא כמו‬
‫הנאמן‪ ,‬רק שמדרך לשין העברית לתאר‬
‫המתואר בשס המסשע כאשרג& לחזק הענין‬
‫כמו ואני תשלה ‪ ,‬והמתרגם ־ דרכו נשה״ת‬
‫כמו והיה כרכה ותהי מנרך ‪ ,‬ועי מ״ש‬
‫הע״ז נסי׳ קי״ח ע״ש הר״ר מנוח ז״ל כלי‬
‫המלך המשפע ‪ :‬צדיק וישר הוא ‪ ,‬מן‬
‫קרס ־זכאי וקשיט הוא ‪ ,‬נראה כי על דעת‬
‫המתרגם ז״ל לשון כי שלמעלה נמשך גס‬
‫לכאן כי צדיק וישר הוא ‪) :‬ה( שתת לו‬
‫לא בניו מומם ‪ ,‬פירוש דכרי המתרגם נזה‬
‫ע' נרש״י ז״ל ‪ ,‬ונראה מדכריו כי על מלת‬
‫לו הוא שתרגם כלשון להון ׳ וא״כ יהיה‬
‫המקרא‬
‫שמלת גר האזינו לב‬
‫‪48‬‬
‫המקרא תסר על דעתו עוד מלת לו לפרש לא‬
‫לו ‪ ,‬וצ״ל שמלת לו נמשך לכאן ולכאן ‪,‬‬
‫אבל יותר גראה כי לדעת המתרגם שתת‬
‫הוא כמו שחתו‪,‬׳ ותוזר על לשון בגיו ומלת‬
‫להון הוא הכנוי ומלת מומס מום שלהם ‪,‬‬
‫שתתו להס כאומר שחתו בניו מומס כלומ'‬
‫שהם בעצמס משחתם בהם ‪ ,‬וע״כ לא תר׳‬
‫כלל מלת מומס כי אין בו צורך לסי לשונו‪,‬‬
‫ולא לו כביכול ‪ ,‬ומלת ולא הוא שהסך‬
‫המתרגם לתרגמו לא לי׳ שלא להסמיך ל׳‬
‫לו אל לשון שתת ׳ וע׳ במכלל יוסי קרוב‬
‫לדברים האלה‪ ,‬וע׳ במזרחי מ״ש על דברי‬
‫התרגום לדעת רש״יז״ל‪) :(1‬ד(דורעקש‬
‫ופתלתל < דרא דאשגיאו וכו׳ ע״ר עם עקש‬
‫תתסל ‪ ,‬וכ״ה בספרי ד״א אמר להם משה‬
‫לישראל במדה שמדדתס בין מדדתי לכס ‪,‬‬
‫וכן הוא אומר 'עם נבר תתבר ועם עקש‬
‫תתפל ע״כ )וע׳ אוג״ר נתיב גי(‪: .‬‬
‫)ו( הלה׳‪ ,‬הא קדם ה׳ ! ע״פ המסורה‬
‫ה״א רבתי והוא תיבה בס״ע כמו הא לה׳ ‪,‬‬
‫וע׳ מ״ש בעו״א כלל ת׳בענין ה״א התימה‬
‫‪:‬‬
‫ז״ל‪(2‬‬
‫והשאלה בדרך המתרגם‬
‫עם גבל ולא הכם ‪ ,‬עמא דקבילו אורייתא‬
‫וכו׳ ‪ ,‬וכתב הרמב״ן ז״ל שהמתרגם עשאו‬
‫מלשון נבל תבול שתרגמו בל׳ מלאי מלאי ‪,‬‬
‫וכן בנוי נבל אכעיסם שתרגם בעמא עפשא‬
‫ר״ל שגלאו להיות תכמים או בעלי דת עכ״ל‪,‬‬
‫והביאו הגאון מוהרי״ב במיגי תרגימא ‪r‬‬
‫וחז״ל דרשי ג״כ ע״ר הזה בססוק אם נבלת‬
‫בהתנשא אס נבלת על דברי תורה סופך‬
‫להתנשא ‪ ,‬ונראה שאינו זז'מלשון עפשות‬
‫ע״ד הנאמר באהבתה תשגה תמיד ‪ ,‬וכמו‬
‫שדרשו חז׳׳ל*>ב> אביך קנך ‪ ,‬ואת ליליה‪,‬‬
‫לשון‬
‫׳‬
‫לחם אבירים‬
‫פנינים יקרים מאירים כספירים בעזר‬
‫הש״י המאיר לאלץ ולדרים‪ ,‬וכן יחכן‬
‫שהסיר הרמי מלשון אמרי אל כי באמת‬
‫מאמר אחד הוא כפי שיצא מפי הש״י‪,‬‬
‫וכענין אחת דגר אלהי׳ שתים זז שמעט(‪,‬‬
‫ומצאתי במתורגמן שהעתיק מימרא דה׳‬
‫ע׳בשורשאמרשם‪) :‬ב( לבסס כמטרא‬
‫כצ״ל ולא יבסס בפתח כי הוא עימד וכמו‬
‫בלשון תזל כטל שתרגום ׳סקבל ותרגומו‬
‫לפיהעגין ולא לפי המלות‪ ,‬ולשון יבסס‬
‫הוא תרגום וימתקו המים ובסימו מיא ‪,‬‬
‫ואולי יהיה עלדעתייערוף כמו יערוב‬
‫גביית בחילוף אותיות המוצא ‪) ,‬ואמר‬
‫ידידיימהר״י‪.‬נ״י שכ״כ כס׳ מד״ש אבות‬
‫ס״ו מ״א שעשה אונקלוס יעיוף כפ״א‬
‫כאלו הוא יערוב ככי״ת מן יערכ עליו‬
‫שיחי ע״פ ‪ ,‬ומתיקות המטר מכיאר‬
‫ככ״ר פי״ג מתמתקין הן כעכים דכתיכ‬
‫אשר יזלו שחקים ט ׳ ‪ ,‬ופרש״י יזלו ינותקו‬
‫וע״ש ג״כ ס״ד וגם כפ״ק דתעני׳ עכ״ל(‪:‬‬
‫)ה( דאשגיעוכדויואשתניו‪ ,‬ובקצת‬
‫ספרים דאשניאו עוכדוהי והוא טעות ‪,‬‬
‫ומי יודע אס לא היה ראוי להסיר הוואיו‬
‫גם כמלת ואשתניו ותהיה י חיזרת אל‬
‫הדור לא אל המעשים וכן למטה כי דור‬
‫תהפיכות המה דאשני)איגיר(‪) :‬ז( שאל‬
‫א ב ו ך ‪ ,‬ובי׳׳נ לאביך )איג״ר בשם ספר‬
‫יא״ר וכמה חומשים עתיקים(‪ ,‬ואמר ע״ז‬
‫ונכין‪ ,‬אבל א״כ היה צריך להיות גם‬
‫לסבך שחוזר ג״כ על לשין שאל ולמה לא‬
‫הביא‬
‫‪ (1‬אמר המבקר ישים עין על נאימי וניראה )יכל לכהן סיווגים דפלתילטעיתא עם מימס •‬
‫‪ (2 .‬ישם כתנת׳ ני יהלא מה שתרגה היא השימה נלשין הא שהיא תדגים של הן עיש‪ ,‬יהשינ‬
‫עין יויוי מ ס ר ' י ניי נוסיל ‪ :‬אץ תימס אס תנא מלת הא נתרגיס נטעם היא השאלה יהתימה ‪,‬‬
‫שהרי מלת הןנענר׳ תנא גינ להיראה וי‪ ,‬הן נובמ יגי' )נואשי׳(‪ ,‬הן היתה כואת)ירמיה נ׳ י(‪ ,‬ירשיי סיישפ‬
‫הן כמי אם ‪ ,‬יכן נארמית הן על מלכא ענ יגי' הן איתי יגי' )עורא ה' יין( כמי אה עיש רשיי‪ ,‬יוה‬
‫גס אמת מהיראית מלת אה לשאלה ותימה‪ ,‬נמי הענו ישראל אה‪.‬יליו נית ‪ ,‬היוןמ מגניר מלקימ יאםשני‬
‫צויק ימלע‪ ,‬יכן עיר ‪) ,‬ע׳ איהיש ‪ ,‬יעי מיש נסיו נאיי לישעיה מיד מי(‪ ,‬יהריש פרמין נהיראת ההיא‬
‫נתנ גה כן לספך שיש היא נמלןיס הנה ני' עיש‪) ,‬יעי נאיר שיפנףס ין' וי ישיא י' א י ( ‪ ,‬ילפיו גס מלת‬
‫הא נתרגיס אששר שנאה להיואה זו כמי היא השאלה יהתימת ׳ יכן נתיי האין)שיפעיס ׳'ו גי( הא לית ‪,‬‬
‫המשן )שיא מיי נינ( הא רעוא ‪ ,‬סאשו וגי׳)מינ י׳ כינ( הא ושנית )יאיצ למיש מהרי׳ ״פלש שה ני תרגם‬
‫האשד וגי' ננימיתא ילא לשאלה(‪ ,‬יכן התימני מניא אמין)נמים ג' מי( הא את טנא ני' )ונרדיק שש האת(‪,‬‬
‫יכן כאן הלה׳ וגי' הא קום ס'‪ ,‬כמו הקרם‪ ,‬עניל •‬
‫‪,1‬‬
‫*״׳י• "י״ ״־‬
‫‪9‬‬
‫‪5‬‬
‫' י ׳>‬
‫^‬
‫‪ U‬״‪1/‬ן‪ ,‬יע׳דו‪,‬‬
‫ן‪1‬ב‬
‫‪ ,,‬ן ״‬
‫‪U‬‬
‫זה‬
‫‪:‬י לב‬
‫שמלח גר‬
‫ה‬
‫כ‬
‫הביא נוסחת הםשרי׳ בזה‪) :‬ח( באחסנא לשון קנין הסיב על הנקנה‪ ,‬וכמו כן תרגם‬
‫עילאח עממיא ‪ ,‬לפי מה שסי׳ רש׳׳י קונה שמים וארן דקניניה ע׳ מש״ש ‪:‬‬
‫ז״ל והוא הפשוט יחסר‪ .‬בתרגום ננ״פ דרכו )י( יצרגהו כאישון עינו ‪ .‬נערינון כינת‬
‫הלמ״ד או לשון ית לסימן יחס שאליו ‪ ,‬עיניהון‪ ,‬כל עין רואה אשר המתרגש שינה‬
‫פ׳ מה שכתבתי בדבור הקודם והנראה את לשונו מל׳ יתיר ללשון רבים׳ משני כי‬
‫כי לדעת המתרגם ז׳׳ל יהיה לשון גויס בכתו׳ לשון עינו נראה שמושנ על הבורא‬
‫פעולים ויחסר יחם הפעול ממלא לרוב ית׳ שמו על דרך לשון בני ארס ואץ הנשמה‬
‫נדולה מזו ודרך המתרנס לתקן הלשין בכיונא‬
‫וכמו בהפרידו בני אדם‪ ,‬וכן בתרגום בזה ‪ /‬ועי רמב״ן שמוסב על הניצור ואף‬
‫בפרשותיה בני אנשא סלא אמר בלשון ית כי נמצא בתמים לשון ירושה ! וכן עיני‬
‫והטעם כי אח המיס הנחיל ואש בני ה' אלהיך בה שתרגם ע״ס סשיע ‪ ,‬וק״ק‬
‫האדם הפריד והגבולות אשר הציב המה שלא הסיר הכנוי לתרגם כבבת עינא כמו‬
‫כמספר ב״י שהם היו שבעים נפש ‪ ,‬וכן שעשה בלשון בניו מומם שתרגם בניא ‪ /‬וכן‬
‫הם שבעים לשין‪ ,‬ומוסב על שאל אביך בניו ונניתיו > )ע׳ מה שכתב באונ״ר‬
‫ויגדך זקניך ויאמרו לך בי חלק ה ׳ ‪ ,‬בנתיב השלישי(‪ .‬ואולי יפרש כן את לשון‬
‫כענין ואתכם לקח ה׳ ‪) :‬יא( דמחיש הפשוק כי ר״ל כאיש אשר ישמור אישון עינו‬
‫לקיניה‪ ,‬נראה שהוא מל׳ וחש עתידות כן שמרס ‪) :‬יא( יי&אהו על אברתו ‪,‬‬
‫למו לשין מהירות‪ ,‬וט׳ בטו״א כלל ט׳ ‪ :‬מננוילדון על תקיף איבדוה׳ ‪ /‬הוסיף תי׳‬
‫תקוף משינוי הלשין בעברית כי אכר נקרא‬
‫)יז( צריך‪ ,‬לשון המתי־גמן בשורשו ‪ ,‬הסמוך לנוף והוא תזק מן הכנף א‪:‬ר הוא‬
‫רבותינו השחמשו במלה זאת הרבה ‪ ,‬מתובל אל האבר ‪) ,‬ע׳ בס^ר הכוה״ק( ‪:‬‬
‫ובפסוק לא נמצא רק פעם אמד בדה״י )יב( ה׳ ברר ינחנו‪ ,‬ע׳ רש״י ז״ל ולשון‬
‫בכל צרכיך ובמקומו במלכים חפצך‪ ,‬וכן בעלמא וכו׳ ‪ /‬תיש׳ הוא לנאור הענין‪ ,‬ולא‬
‫הרבה בלשון חפץ מתורגם צריך ובענין ׳תק״ס ק־מיה׳ הסיב הכניי אל השם ית׳ ‪/‬‬
‫ע״ג יזבחו לשדים לא אלוה דלית בדון ולק לא תרנם מעיין ניכראץ אי דתלן ‪ ,‬כי‬
‫צריך‪ ,‬וכן אם אלהים הוא אש אית בהין באמת נס כעת אץ להם שום קיום רק‬
‫צריך כלם לשון חפן‪ ,‬אמנם מאש־ לשון שקאי על העוברים אשר אז יכירו כי נשגב‬
‫אלהי׳ בכל מקום הוא לשון כח ויכולת ‪ ,‬שם ה׳ לבדו‪) :‬יג( ירכיבהו על במתי ארץ‬
‫היה נראה כי גס הלשין הזה הוא מענינו‪ ,‬כלל דברי המתרגם הוא לפרש הנמשל מן'‬
‫המשל ‪ /‬וזהו שכ׳ רש״י זיל כל המקרא‬
‫ועוד יקשה היתכן שיברא ה׳ אלהיש דבר כתרגומו ‪ /‬ואת״כ חוזר לפרש המשל ׳ וכן‬
‫ללא צורך בלל ‪ ,‬ואס ר״ל שלהם הוא ללא הפסוקים הנאים א־ו״כ ‪) :‬יד( ודם עגב‬
‫צורך כי לא ייטיבו להם‪ ,‬וכענין הנאמר תשתה חם־! ע׳ מה שכתבתי בעו״א כלל‬
‫לטיל ולא חלק להם שתמס ילאאוטבא ב׳ ציון כ׳׳ת‪) :(5‬עז( לא שערום אבותיכם‪,‬‬
‫להון‪ ,‬היה צריך להיות בתרגום להון לא אתעסקו בהון‪ ,‬ע׳ רש״י ז״ל‪ ,‬ולדעתי‬
‫בלמ״ד‪ ,‬במקום בהון‪) :‬כב( קידום‪ ,‬כבר המתרנם נראה כי הוא לשין אומ־נא ‪,‬‬
‫פרשתי המלה'הזאת בפסיק כי אש יצאה וכתמים מאה שערים ‪ ,‬ברשערוהי יתיה ‪,‬‬
‫מחשבון ט״ש ‪) :‬כה( ומחוניא‪ ,‬טיין וכן הוא לשין עסק קרוב ללשון מחשבת כמו‬
‫שתר׳‬
‫בטרוך‬
‫׳‬
‫‪ (1‬ייויוי מ ס ר י י ד י אמו‪ ,‬שהמרגוס משוש תשתה ממי מלשין מימר מיס רניסינורש מויל עיז‬
‫כיויגימ יקייא אל מקרי ממל אלא חימר‪ ,‬יכן מצאלהמנס וייימ ננאילי לישעיה כיו נ׳ ששי׳ כוונת‬
‫זיין‬
‫ספרגזס עו׳ז עיש •‬
‫‪50‬‬
‫האזינו לב לחם אבירים‬
‫ג‬
‫שמלה י‬
‫בערוך שהביא מלשון מזיל ‪ ,‬בתווני‬
‫דליבא ‪ ,‬סי׳ בחדרי הלב חדר בחדר‬
‫תוין בגו חווןע״כ ‪ ,‬אבל בחדר משכבך‬
‫ועיין‬
‫‪,‬‬
‫חרגם בלשון • אידר‬
‫במחורגמן שורש חא ‪ :‬חרגת ‪(1‬‬
‫מותא ‪ ,‬המתורגמן הביאו שהוא מלשון‬
‫ו‪-‬חרגו ממסגרוהיהם‪ ,‬ושרשו שהוא צ׳‬
‫מורא ‪ ,‬אבל הנראה בעיגי שהוא מל׳‬
‫חרגא דיומא ‪ ,‬סי׳ היוצא‪.‬מן השמש ‪r‬‬
‫ע׳ בערוך והוא כמו עומד במקומו ומזה‬
‫השם בן חורג שעומד במקום בן ‪,‬‬
‫ובחילוף ג׳ בקי״ף בלשון חז״ל ע״ליח‬
‫לך אחרית׳ בחריקא׳‪ ,‬וכן זה הוא כמו‬
‫אימת מות עומד במקום המות ‪:‬‬
‫)לה( ומנע דעתיד להון‪ ,‬המתורגמן‬
‫הביאו בשורש בע עם מה בתיגם נחלן‬
‫חושים גזדרז מבעין ‪ ,‬וכן תיגום נחפז‬
‫ללכת תתבעי למיזל ‪ ,‬ו‪-‬־ראז כי על‬
‫דעתי הם כלם לשון מהירות ‪ ,‬וכן פי׳‬
‫רש״י ז״ל ומש כבנו ימהר יחישה)•שעיה ה(‬
‫אמנם לפי לשון חז״ל שאמרו )ביק דף נ(‬
‫בלשנא דמבעה שהוא לשנא דנליי׳ כמו‬
‫נבעו מצפוניו יתכן פ־ יותר שיהיה‬
‫וחש כמו ויגלי ‪ ,‬וכן ת״י פס ימהר‬
‫יחישה ואיח׳ ויגלי‪ ,‬ובערוך הביא עוד‬
‫בערך בע הראשון ‪ ,‬ובמתורגמן הוא‬
‫בש׳‬
‫שתמס ואל ישעו בדברי שקר ולא יתעסקון‪,‬‬
‫כי המחשבה הוא אומדן הדעת ‪ ,‬ויהיה‬
‫שעה ושער מענין אחד כמו סועת וסער‪:‬‬
‫)ין( צור ילדך חשי והשבח ׳ הוסיף‬
‫לשון דתלת ‪ ,‬וכן מלת פולחן ו כי לא‬
‫נראה בעיניו שיתכן לשכות את הבורא ית׳‬
‫שמו ‪ ,‬אבל יתכן אשר תשכח יראתו‬
‫ועבודתו ‪) :‬יח( בנץ ובנן ‪ /‬השיר הכנוי‬
‫וכן בפסוק שחת בניו •‪ ,‬כי בשעת הקלקול‬
‫אינם קרויס בניס למקום ‪) :‬כב( חצי‬
‫אכלה בם ! מכתשי אגריבהון! לא תרגם‬
‫אפיצי כיפי׳ אכלה מלשון כל ולא מלשון‬
‫כליה ‪ /‬ופי׳ אשלת את נל החיציס ‪ /‬וכ״כ‬
‫רש״י ז״ל אשלית בהם ורק דרך דרש הוא‬
‫שדרשו‪ ,‬בו סיצי כלים והס א־נסכליס אבל‬
‫באוג״ר הביא ניס־א אחת אשיצי ‪ ,‬ותמה‬
‫על נוסחאות שננו! אבל על דעתי לא‬
‫יתכן מלשון מכתשי בבחרנוסכי־ על מליצת‬
‫חיצי בל״ע טפל ששיר לשין כליון‪ ,‬כי יכלו‬
‫מן האשפה‪ ,‬משא״כ בלשון מכתש שהוא‬
‫תר' מכה וננע ‪) :‬כי( מוי רעב ! נפיחי‬
‫כפן‪ ,‬מלשין ואת בע‪:‬ך צבה וית מעיך נפיחין‬
‫ימדרך הנפוח אח״כ לתזות הלחה הנקבצת‬
‫ובזה יהיה קרוב ללשין מזי ‪ /‬ועי במפרשים‬
‫שדחקו בלשון זה! ובן רש״י ז״ל כתב על לשון‬
‫המתרנס ואין לי ער מיכי‪-‬ח עליו )וקרוב‬
‫לזה כתב הרדי״א(‪ :‬ולהוםי רשף אכילי‬
‫טוף ׳ ע' רש״י ז״ל שפי' מלשון מלחמה‬
‫אבל לפי דעת המתרנם הוא מלשון לכו‬
‫לתמי בלחמי והוא כענין הנאמר בסריסי‬
‫פרעה ואכל העוף את בשרך ‪ :‬ושן בהשות ‪ /‬ושן תיות ברא ‪ ,‬כי תיה בכלל בהמה ‪,‬‬
‫ותמס ע״פ דרכו בדרך הפשוט ולא ע״פ הדרש •שהביא רש׳״י ז״ל ! איל ק״ק לפ״ז לא‬
‫היה לו לתרגם לשון שלוח בלי גרוי! כמו שתמס הנני משליח בך את הערוב בל׳ שליחות!‬
‫וע׳ מ״ש שם אלא שהוא מאשר אמר בלשון שן‪) :‬כה( אמרתי אפאיהש ‪ ,‬ע׳ רש״י זיל‪,‬‬
‫ולולי דבריו היה נראה לי כי כוונת המתרגם כיש סותדין והמלה הפוכה וכאלו כתוב הא׳‬
‫שבאמצע בראש ויהיה אאפיהס והרבה כיוצא בזה‪ ,‬ומאשר לא אמר בזה יתקף רונזא ‪/‬‬
‫כתרגום תרץ אף בכל מקום ‪ ,‬נראה לי כי על דעתו זה יותר קשה מאשר יכניס הפעול‬
‫בעצס הפעולה והוא מלשון יחולו על ראש יואב ! והוסיף לשון ואשיצינון ע״ס האמור‬
‫בס׳ תשא ויחר אפי בהם ואכלם ‪) :‬כו( ירני רפה ‪ ,‬תקיפת לנא ׳ מלת לנא נראה‬
‫כמיותרת! אנל על דעתו הוא כמו ידנו רוממה לנו ע״ר כתי ועוצם ידי עשה לי את‬
‫החיל‬
‫׳‬
‫‪r‬‬
‫׳‬
‫י‬
‫‪ (1‬אמר המנקר חרג מלם ערניש וגידף עם חגר הערני ול‪1‬ם כשינ וקרי נתהליס ושמואל )ועי נאודנ י‬
‫יאוהיש אשר לנו( ‪ ,‬ויחגרו םמשגרותס לחגו נחי רפה יש גס םוראש נושי המלנו‪ ,‬החנא ‪ ,‬ונמו כן גס‬
‫‪,‬הוראת חרג גמ׳ חו<!ם ‪ ,‬ואיכ נם הנתינ וגם היןוי עיפ בירש דוד נשינ ושהלים יחדיו נכונים למנין‪,‬‬
‫לחם אביריט האזינו לב שמלח גר‬
‫כו‬
‫‪3‬ש׳ בוע בקריש ישראל יגילו שהרגם החיל הזה‪ ,‬ואין זה נמו ניו רנ‪5‬ה‪) :‬לא( כי‬
‫יבעין‪ ,‬וכן והגל ערבה אף ג־לח ורנן כגפן כדום וכוי ‪ /‬נפסוק הזה ההחיל‬
‫ר?י ושממי‪ ,‬ואולי הענין אמלט כשמריה המתרגם לנאר הנמשל ט״נ דרכו ואח״כ‬
‫מתוארת בלשון גלוי כחרגיס ניר רמה הו!ר אל המשל! אנל נגינין אשר לא נזכר‬
‫בריש גלי ‪ ,‬וייטב נזה הרגום מזיז ננהונהזה כי הנחשיס לא היזכר נו והוא‬
‫חושים שחרגס נזדרז מבע־ן‪ ,‬כמו ביר אומר נרישי חוין ‪ /‬אמנם הוא ממה כרוצה‬
‫להמשינו אל הפסיק השני חמת הנינים יינם‬
‫רמה גליים ושמחים ‪:‬‬
‫וראש פתנים! והוא שאמר נפסיק שאחריו‬
‫הא כמרת טייפ מלת מדורות הנאמר נזה ‪ ,‬ונן לשון כס שייך על הנפן וטל ההבטלות ‪.‬׳‬
‫וההרנוכ ערנ בני הפסוקים יחד ותמס אותם ט״פ דרכו ומליצת לשונו‪):‬לנ( הלא הוא‬
‫ככוס עמדי‪ ,‬הלא בל עובדיהון נלן קדמי‪ ,‬אף כי לשון כמוס באמת הוא הסך מלוי ו‬
‫אבל הוא המובן מהענין בי המכתיר ומעלים דבר שטמו לפניו הוא גלוי ודייק לשון טמיי ׳‬
‫ר״ל עמדי הוא גלוי ונעלם מזולתי‪) :‬לה( ועל עבדיו יתנחם ‪ ,‬ופורענות ענווה׳ צדיקיא‬
‫יתפרע‪ ,‬ונראה שהיא על רעתו במו יתנקם נקי״ף ׳ כמו אנחה אנקה וכמו ני דם ענריו‬
‫יקום דלהלן‪) :‬מ( אם שנותי ברק חיבי ! אם על חד הרין ׳ פי׳ ל׳ שניתי מל׳ נפל‬
‫והוסיף בלשונו בסוף שמיא ונוי נראה ני נא להמשיכו אל הפסוק הקורס שנזכרו נו הנמיס‪:‬‬
‫)מא( מראש פרעות ארב ‪ ,‬נהרין מריש ט ' ׳ נאלי היא הפוך פרעות מראש ופרעות‬
‫הוא מל׳ כי פרעה אהרן ע״ס התרנים בס ללי נטול‪) ,‬ועי נאור( ׳ ולשון סנאה ונעל‬
‫דנניה נראה כי הוא שני נוסחאות כנמצא הרנה נהרגוס ‪:‬‬
‫פרשת וזאת הברכה‬
‫לג )ב( וזהור י ק ר י ה ‪ ,‬הוציך לשנות‬
‫הלשין מפעל‬
‫וזרח הקל המוזר על השם מפני ההגשמה‬
‫וגס לא רצה לח־גס ואזהר להיות פיעל‬
‫יוצא ‪) :‬ג( ואינון מדברין ‪ ,‬ובי״נ‬
‫דמדברין ואיננו נכון)ל׳אונ״ר(‪ ,‬ולפמ״ש‬
‫בשמלה שנמשך אל הקידם והוא כמו‬
‫דבגבירא אפקינין אפשר כי גס זה נכין‪:‬‬
‫)ה( והוד! בישראל מלכא ‪ /‬לפי פי׳‬
‫רש*י ז״נ והמפרשים היה ראוי להוסיף‬
‫שס ה׳ בתרגום וצ״ע בכוס׳ ‪) :‬ז( ידיו‬
‫ד ב ל ו ‪ ,‬יעבדן ליה פירענותא בסנאוהי‪,‬‬
‫יפרש לשין רב מלשין ריב ונקמה‪ ,‬כפיי‬
‫רש״י ז״ל וכל לבין נקמה מתורגם בלי‬
‫פורענות ‪<:‬עזרמצריו‪ ,‬וסעיד מבעיל‬
‫דבביה ‪ /‬מה ששינה מל״ר לל״י ולא תרגם‬
‫מבעלי דבבוהי כמו להלן ומשנאיו מן‬
‫יקומון ‪ ,‬אולי ירמז למ״ש רש ״י זיל על‬
‫יהושסט התפלל באשר לחם)שנאמר שם‬
‫הלשון‬
‫)א( איש וזאלהים‪ ,‬נניא דה׳‬
‫כי לשיןא‬
‫נזה הוא כמו איש הבית ובמו שאמר נמקו׳‬
‫אחר בבל ביתי נאמן הוא‪) :‬ב( וירה משעיר‬
‫לסו‪ ,‬וכן אש דת למו ׳ החליף המתרגם‬
‫לתרגמו בלשון מ״נ ! אף ני כמקרא הוא‬
‫לשין נסתר מוסב על נגי ישראל אבר נסהוק‬
‫וזאת הנרבה והיה ראוי להיות להון׳ אמנם‬
‫הוא הכרח נפשט הלשון׳ ני משה נתנ‬
‫ההורה נשליש׳ המדנר וידנר ה׳ אל משה׳‬
‫אנל התחלת הנרנה נמאמרי הלא ראש‬
‫דנריו ‪ ,‬ה' מסיני נא ‪ ,‬ועל מי יחזיר מלת‬
‫למו ׳ אלא ע״כ בהוא נמי לנו ונמו שנמצא‬
‫כמקראי קודש זה תמורת זה נמו היה‬
‫זרועם לבקרים כמקום זרוטנו ! )ינתהליס‬
‫מ׳׳ו( ומשנאינו שסו למו במו לנו ן לסי‬
‫שתרגם המתרגם פס ננשו לנא ‪ :‬הופיע‬
‫כהר פארן ‪ ,‬אתגלי על טורל(‪ ,‬שינה‬
‫לשונו לתרגם נלשון טל משמע דטתו לפרת‬
‫שלא ט״ס הדרש שהונא נרש״י ז״ל ‪ ,‬וכן‬
‫הוא ננמ׳מאי נעי נשעיר ומאי נטי נסאון‬
‫‪6‬לא‬
‫‪52‬‬
‫שמלח גר ברכה לג לחם אבירים‬
‫אלא שהוא סיני הוא פארן כמו בשבא רף‬
‫פ״ט וע״שבחוס׳ ר״המובר סין דגרסי‬
‫מאי בעי בחימן המשה שמוח יש לו ע״ש ו‬
‫ולפ״ז לא יהיה פה רק שני מקימות חלוקי׳‬
‫כמו שהוא בשירת דבורה ‪ ,‬וכן בלשון‬
‫חבקוק אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן!‬
‫ט באמת לרמז על הדרש שתזר על האומוח‬
‫העולם לקבל אח התורה די באהד המקומו'‪,‬‬
‫ולכן הוסיף המתרנס לשון בנבורתא‬
‫כמשמעות לשון היפעה שהוא יותר מזריחה‬
‫ויאות על מקום ההר הננהר ‪ ,‬ולזה לא‬
‫הוצרך המתרגם לשנות לשון מסיני לתרנמו‬
‫בלמ״ד לסיני כמו שהוא בילקוט ר׳ יהודא‬
‫היה דורש ה׳ מסיני אל תיקרי כן אלא ה׳‬
‫לסיני בא ‪ ,‬וע׳ במכלל יופי‪ ,‬כי אחר אשר‬
‫על דעתו הוא פארן וי בשנותו את לשונו‬
‫בעיקר המקום הנבחר שהוא ההר בשמוש‬
‫המ״ס כי מסיני ומשעיר התתיל ההתנלות‬
‫אלהוח ‪ :‬ואתה מרבבות קרש ׳ ועמיה‬
‫רבבות קדישין ‪ ,‬לסי הפשוט תסר ערגוס ל'‬
‫ואתה ‪ ,‬ונראה שהי׳ קורא ואתו‪) ,‬וכמו‬
‫ובנוחה יאמר( ‪ ,‬וכבר העיר בזה תכס‬
‫אהד > אבל אין מהצורך כי הנראה כי אחר‬
‫שתרגם על לבון הופעה בלשון אתגלי אין‬
‫צורך עזר למצת ואתה אשר הוא מוכרה אל‬
‫לשון הופעה בעברי ‪ ,‬כמו מלת למו אתר‬
‫וזרה ‪ ,‬ובזה נמשך לדברי המתרגם אל מה‬
‫שאמר את״כ מימינו אש דת למו‪ ,‬ותי'‬
‫ועמי׳ הוצרך להוסיף ע״פ מה שהוסיף גס‬
‫רש״י ז״ל לשון ועמו ! ועי בביאור הגר״א‬
‫שלשין ואתה הוא כולל גס מלת עמו ‪:‬‬
‫מרבבות קודש ‪ ,‬המתרגם הסיר המ״ס‬
‫אף שרז״ל דרשו מזה מרבבות ולא כל‬
‫רבבות כמו שהובא ברש״י ז״ל)כאשר באמת‬
‫הוא נמצא במליצת המקרא ההפוך מהדרש‬
‫הזה והוא ובא ה׳ אלהי כל קדושים עמך‬
‫)זכריה י״ד( ! ואולי על דעתו הוא כמו‬
‫רבבות מקודש ! ואסר אשר המתרגם הסיב‬
‫מן שם המפשט אל התואר קדישין לא הוצרך‬
‫עוד לשמוש המ״ס‪ ,‬כי השם התואר הוא‬
‫עלהמתיאר‪ ,‬וכמו אנשי קודש שבכתוב‬
‫אנשיס של קודש! ובתרגום אנשין קדישין‪:‬‬
‫מימינו אש רת < כתב ימינו מגו אשתא ו‬
‫פי׳‬
‫הלשון והי עזרו( עם מלך ארם ‪ ,‬והוא‬
‫על מעשה הפרטית ולאיסחם שונאיו י‬
‫וזה שהוסיף מלח ליה‪ ,‬ולבון תריבהו‬
‫שחרגם בחנתוהי הוא לפי הענין ומורה‬
‫באצבע אשר על מסה ומריבה שהיה‬
‫ברפילים נאמר ‪ /‬ולכן נרדף לשון מריבה‬
‫ללביןמסה ‪ ,‬וע״כחרגמובל׳ בחינה כי‬
‫המריבה גם שם היה רק להבחנה ונסיון‬
‫כמ״ש שם המבאר בלימה הריבון‪ /‬ואם‬
‫כי שם חרגם לשין נצן מ״מיבזה שהםיב‬
‫על הש״י הוצרךלשנוח חרנומו לפי הענין‪:‬‬
‫)ח( חסיד קדמך‪ ,‬יבי״נ מן קדמך והוא‬
‫טעוח)אוג״ר( ‪ :‬מ ג י ן ‪ ,‬ובי״נ מנן והוא‬
‫טעוח)אוג״ר(‪) :‬יב( בל יומיא ‪ ,‬ובי״נ‬
‫כל יומא והוא טעוח ‪,‬יוכן הוא בפסוק‬
‫רק רע כל היום ‪ ,‬ע׳ אוג״ר שם וכאן‪,‬‬
‫שהוא אמר שם על הדפוסים שהוא שם‬
‫בל״ר שהוא טעוח אלא בצ״ל בל״י יומא‪,‬‬
‫וכאן אמר על נוסחח יומיא שהוא ל״ר‬
‫שהוא נכון‪ ,‬ואנכי לא ידעחי לחלק בין‬
‫הלשונוח ‪ ,‬ואם כי מדרך לשון העברי‬
‫לדבר על הכלל בלשין הפרע החרגום‬
‫דרכו לפרש שרצונו לומר כל הימים ‪,‬‬
‫ועי מ״ש שם כי מדרך המחרגס על‬
‫יום ושנה הבא בעברי ע״ד הקבוץ כמו‬
‫ארבעים יום מאה שנה‪ ,‬לחרגם בלשון‬
‫רבים יומין‪ ,‬שנין‪) :‬יג( עינוח חהומין‪,‬‬
‫ונכון ובי״נ הוא עיניון גם מלח מלרע‬
‫איננה באיזה נוםחאוח‪) ,‬ע׳אוג״ר( ‪:‬‬
‫)עז( לריש‪ 6‬דיוסף גברא פרישא‬
‫ד א ח ו ח י ‪ ,‬וכן עיקר לבאר הענין עם‬
‫הרחקה הלשון של מליצה‪ ,‬וברוב הספרי'‬
‫ולגברא‪ ,‬ואינני נכון שאם בא לחרגם‬
‫וללברא למה לא יחרגס ולרישא לגברא‬
‫כלשון העברי)ל׳האוג״ר(‪ ,‬ולדעחי איננו‬
‫ראיה כי בא המתרגם לשכוח הלשון‬
‫מפני הכפל ‪ ,‬וכי מלח קלקד הוא כמו‬
‫איש ‪ ,‬אבל אם יהיה הנוסח גברא יהיה‬
‫משמעוח שהיא פי׳ לשון הראשון והיה לי‬
‫במלח‬
‫לחט אבירים‬
‫ברכה לג‬
‫כז‬
‫שמלת גר‬
‫במלהפרישא לאחוהי לבל‪ ,‬ט מלה סי׳ לשון ימין על הכתב שבלוחות ולא על‬
‫ולקלקל הוא כמיוה׳ אס לא ט״ל המליצי‪ :‬הנתינה שהיה בימין ‪ ,‬ואולי הוא נמשך‬
‫)יט( וסימן דמטמרןבחלא יתגלין להון למעלה עלי הכתב ועמי' רבבות קדיש ין‬
‫)איג׳׳ר( ‪) :‬נא( וירא ראשית ל ו ‪ ,‬והס אותיות התירה ‪ ,‬ולכן לא אמר מלאכין‬
‫ויתקבל בקלמיהא ליליה ‪ t‬ק״ק שהיה קדישין כמו שהוא בהיוב״ע ‪ ,‬ונזה יסולק‬
‫לשון ההגשמה אשר נשמר מזה בכל מקוש‬
‫ראוי וקבל בלשון עבר שהרי כבר נחן כי תיקן עניגו בקראו את הכת; רבבות‬
‫להס אה חלקס ‪ ,‬וכן לשון וירא בעברי קדישין ‪ /‬ולשון כתב הוא תואר אל הדבור‬
‫הוא לשין עבר‪ ,‬ונראה מסני שראה הנראה ‪ ,‬כענין וכל העם רואים את הקילו'‬
‫המחרגס בכל ברכה השבטים שהוא על וכן הימין כענין ימינך ה׳ נאדר׳ בכת‬
‫העתי׳השווה לשונו גסבזה ור״ל שתתקיי׳ וכאשר נאמר על הקול הזה קול ה'נכח‬
‫הקבלה ע״י ההנאי אשר יקימו בעברם והן הן הדברים א‪:‬ר שמענו מתיך האש ‪,‬‬
‫חלוצים לסני אחיהם‪ ,‬ובי״נ ואתקבל ‪ :‬ויהיה פי' לשון הכתוב כמו ואהה מרבנות‬
‫קביר‪1,‬בי״נ גניז‪):‬כה(נפרזלא וכנחש׳ קודש ימינו )ימיני הקודש( מאש ‪ ,‬יהמ״ס‬
‫מ י ת כ ך ‪ t‬ונכון מאוד‪ ,‬וברוב הספרי׳ מימינו הוא שייך אל מלת אש ולכן תרגמו‬
‫השמיעו מלת מיתבך ונשאר הלשון חסר מנו אשתא ‪ ,‬וכעין זה דרשו חז״ל בס"ב‬
‫דזבחיס )דף כ״ה( ולקח מרס הסר דם‬
‫הבנה )אונ״ר(‪) :‬כו( לית אלהא אלא מההר יקבלנו‪ ,‬ועל מלת דת תרגם אוריתא‪:‬‬
‫אלהא דישראל ‪ /‬ובשאר דפוסים ליה )ג( כל קרישיו כירך ‪ ,‬כל ק־ושוהי‬
‫אלהא כאלהא והוא חרוף ובלון( לפי מבורא אפקינון ‪ ,‬לפי הלשון בידך היה‬
‫ררכי אונקלוס ע״ה ‪) ,‬אוג״ר( ‪ :‬צריך להיות בננורתך אפקיתינון לשון נוכח‪/‬‬
‫לא‬
‫אמנם הוא מאשר על רעחו לשון קדושיו‬
‫הכנוי שב אל השי״ח )ולא אל ישראל כמו‬
‫שהוא לפי דרשות חז״ל הובא ביצקוע אלי פרנסי ישראל אלו גדולי יבראל( ובא לזווג‬
‫לשון בידך אל מלת הדושיו כי לא אמר קדושיך ‪ /‬ועוד נראה כי לדעת המתרגם‬
‫ז״לינמשך גכ אל לשין איף חובב עמים שבא בלשון נסחר ‪ ,‬והוא כמו דבנבורא אפקינון‬
‫אשר בגבורה הוציאם ממצרים‪ ,‬דאל״כ הוא מאמר בודד ‪ ,‬ואין סדר חל הכחויים כי‬
‫יתחיל במ״ת ואח״כ יחזור ליציאת מצרים‪ ,‬ולכן לא שינה בחצי הפסיק הנני לנסתר ‪,‬‬
‫רש״י ובאור ע״ש הרר״ק ‪ ,‬ולענ״ו יש לפרבי כמי דונו בחילוף דטלנ״ת‬
‫והם תוכו‪ ,‬ע׳ע' _‬
‫וכמו לדכא תחת רגליו ‪ /‬ומה שתרגם תהית עמך על מנת לרגליך היא ע״פ‬
‫הכתוב וענן אבק רגליו )נחים א׳( ‪) :‬ד( תורה ציה יני משה ‪ ,‬לדברי רבים‬
‫מהמסרשיס הוא נמשך אל ל׳ ישא מדברותיך ומה היא דבריהם כוי‪ ,‬אבל מדברי המתרג'‬
‫בלשון ישא מדברותיך הוא ענין בפ״ע‪ ,‬וצרי׳ לומר שהוא שאמרו בני ישראל כעין מענה‬
‫על דברי משה‪ ,‬וכן הוא בפירוש בתרגום יוב״ע ובירושלמי אמרין בני ישראל ‪ ,‬וכן‬
‫הוא הרבה במקראי קודש ‪ ,‬שלא נזכר המדבר ומוכח מהענין‪ ,‬וכמו שהוא בעגלה‬
‫ערופה בלשון כפר לעמך ישראל שהוסיף המתרגם שס כהניא ימרון ‪ ,‬וק״ק שלא‬
‫הוסיף המתרגם כן גס בזה ‪ ,‬והנה תרגם לשון צוה בלי יהנ ולא מלי פקד ‪ /‬כי‬
‫עיקר המצווה הוא הש״י‪ ,‬ואף שנמצא הרבה לשון צוה על משה ג״כ ראה המתרגם להקן‬
‫סה שמוסב על כלל התורה והמצוה ולהורות נתן בלבבנו כי כאשר היא ערוכה לפנינו‬
‫כן נתנה לנו בכתב מיל משה ולא שצו נו הכל בעל פה‪ ,‬ומלת מורשה תרגם כאלו‬
‫הוא במסיק ה״א ‪ /‬וכמו מוריש אותה והוא תואר למשה ‪ ,‬ולכן תרנס מסרה ירותה ‪,‬‬
‫ואולי בל׳ מסרה מרמז לתורה שבע״פ כמו ומסרה ליהושע דאבוח ‪) :‬י( יחי ראובן‬
‫ואל‬
‫‪r‬‬
‫׳‬
‫׳‬
‫׳‬
‫(‬
‫שמלח גר ברכה לג לך לחם אבירים‬
‫‪54‬‬
‫ל ך )ז( לא בהאה עינוהי‪ ,‬ונכין‬
‫מאול‬
‫כי עינו בעברי לרך מליצה במקום‬
‫ואל יפות ‪ ,‬ומותא הנינא לא ימוק ‪ ,‬ע׳‬
‫בסי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬וכן ירשו תז״ל בלשין כי‬
‫מת אתת ולא תהיה בהןקיה מת אתה‬
‫בעוה״ז ולא תהיה לעיה״נ ‪ ,‬אמנס מלשון‬
‫ומוהא תנינא נראה לע״י ענין אר‪.‬ר ‪ ,‬כי באמת לא יתכן שמתפלל על ראובן‪ .‬בהוא‬
‫כנר מת ׳ אמנה לכל אדסמלבד המיתה הטבעית ‪ ,‬עו־ מיתה אחרת לו ‪ ,‬והוא‬
‫לפי מעלני איש ופקודתו ‪ ,‬כי כל טור אשר משורש ‪:‬רעו על הארץ הנה הוא כתי לכל‬
‫דבר ‪ ,‬חבל כאבר בזמן מן הזמנים יכלה זרעו חלילה והיה כלא היה ‪ ,‬אז הנה היא‬
‫מת לגמרי וזה שירצה באמרי יחי ראובן ואלימות ‪ ,‬לדברי המתרגם ז״ל כהוא המיתה‬
‫השניה יזהו ההמשך חה״נ ויהי מתיו'מספר‪ ,‬ולדברי המתר׳ יקבלון תולקיהין נאחכנחיהין‬
‫שיהיו כלם מנאי הארץ וקרוב לזה כתב ג״כ הרמב״ן ז״ל ‪ ,‬הובאו ינריו במ׳׳ת‬
‫ן א ״ ‪ (,-) .‬אשי־ נסיתו במסר‪ ,‬הריבהו וגו׳ ‪ ,‬ע׳ מה שכתבתי‬
‫אן‬
‫במאמר משכיות כסף‪) :‬ט( ובריתך ינצורו ‪ ,‬וקיכגך לא אשניאו‪ ,‬הסיב הלשון מן התיוב‬
‫אל הישלילות מפני בבא לרמז על המילה כמו שכת׳ רש״י ז״ל‪ ,‬וט״כ הוא בא נהפך ממה‬
‫שנאמר נענין בס את בריתי הפר ‪ ,‬וכמו בתרנם בס אבני ‪) :‬ינ( ימההים רובצת‬
‫ההת‪ ,‬וממבועי עינון ‪ ,‬הוסיף ל׳ עינון ונתיוב״ע איננו נראה שבא לרמז על ברכת‬
‫יעקב שאמר בברכותיו בן פירת עלי עץ‪. ,‬ונהרגימי שם על עינא רמיא‪ ,‬ועי רש״י ז״ל‪:‬‬
‫)יד( גיש ירחים‪ ,‬מריש ירת בירת‪ ,‬ע׳ רצ;״י ז״לובמכלל יופי ‪ ,‬וכן ומראש הררי‬
‫קדם וגי׳ ‪ ,‬ע׳ דש״י !״ל‪) :‬נין( ורצון שוכני סנה ‪ ,‬ועל מפה אתנלי באסנא ‪ ,‬מהשר לא‬
‫רצה המתרגם לתרגם בלשונו ועלי אתגלי באכנא ‪ ,‬נראה שלא ירצה לומר בהוא כמי‬
‫שוכן עלי כמו כהיא בביאור רק כהיו׳׳ר נוכף כמ״ש רש״י ז״ל כמו היובבי נשמיס רק‬
‫שכינהו בלשון הזה הוא מחמת ני עליו נחגלה נכנה ‪ ,‬וע״כ אמר דבריו דרך פירוש ולא‬
‫נלבין כעתקה ‪) :‬יק( שכח זבלק בצאהך ‪ ,‬במפקך לאגח'‪ .‬קרבא‪ ,‬וברש״י ז״ל‬
‫נצאהן לסחורה ‪) ,‬וע׳ מיש ע״ז כארינית נסי טו׳׳א נלל נ' ציין ב״ט ובהערה שם(‬
‫והוא ע״פהמפירש בדה״א י״ג ומבני זנולון יוצאי צנא טירני מלחמה יגי׳‪):‬נא( כי שם‬
‫חלקה בהוקק סבון‪ ,‬אדי המן באהכנהיה משה ספרא רבה‪ ,‬ולפי דברי המתרגם ז״ל יש‬
‫להעיר למה לא העירו חז״ל על פכוקיכ האלה כמו מפכוקיס וימת בס מכה‪] ,‬ואולי ט״פ‬
‫פשוטו על התורה והמצוה שנהנה שם ‪ ,‬כמש״נ )דברים א׳ הי( וכן )בס מ״ה מ״ו([‪,‬‬
‫ונראה שהיה פי' ארד בזה עד אר‪.‬ר מות מכה אז נתגלה גס הפי׳ הזה ודברי תורה‬
‫כפטיש יפוצץ סלע ‪) :‬כה( וכינייך דבאך ‪ ,‬עירש׳׳י ז״ל‪ ,‬ובמכלל יופי כתב שהוא כמו‬
‫זנחך בדין ‪ ,‬והנה הוא כענין ולא נס לחה ׳ וכן תנא בכלת־עלי קבר שדרכו בו^ בכל‬
‫לח ‪ ,‬והוא השך מל׳ ינש כחרש כחי‪ ,‬וזהו כתרג׳ וכימי עלמותך תיקפך ‪ ,‬מלה עלמוהך‬
‫הוא המוס דביך ולבון תוקפך היא תרגום ימיך והדמיון הוא שיהיה תוקפך נעלומחך ׳‬
‫)או שלשון תוקפך הוא תרגו׳ דנאך‪ ,‬פ־רש כתהיה תמיד לח ורענן נימיך שהם ימי‬
‫העלמות שנקראו ימיך נננוי‪ ,‬משא״נ ימי הזקנה אשר עליהם אמר הקהלת והגיעו‬
‫ימים א‪:‬ר תאמר אץ לי נהם חפן‪ :‬ונו( ובגאותו שחקים‪ ,‬ותוקפי׳ נשמי שמיא‪,‬לדנרי‬
‫המתרגם הוא נמו וגאוותו נשחקים ‪ ,‬ונתגיגה י׳׳ג ר׳ יהודא אומר כניס הן ‪,‬‬
‫שנאמר השמים ובמי הנמים ‪) :‬כח( עין יעקב‪ ,‬כעין נרבתא‪ ,‬ע׳רכ״י ונמנללייפי ‪:‬‬
‫אף שמיו ‪ ,‬כמוכמיךאכר על ראכך‪ ,‬ולכן אנר דטלוייהון ‪) :‬כט( אשריך ישראל‪,‬‬
‫טונך‪ ,‬נראה ‪2‬על דעתו איננו כמו טוכ לך אלא כמו אושר שלך ‪ :‬מי כמוך ‪ ,‬דכווהך ו‬
‫הסינ מן השאלה אל המנוון ע״פ דרני ושמיש הד׳ פרשתי נמקום ארד ‪ :‬ואהה על‬
‫נמותימו תדרוך ‪ ,‬על פריקי צווארי <‪ )«ata‬מרמז על הנתונ ־הניא רש״י ז״ל כימו‬
‫ב ט ״ י‬
‫י|י ע‬
‫ש‬
‫׳‬
‫(‬
‫לך‬
‫יי‬
‫רנלינס על צווארי ‪.: w & m‬‬
‫‪ (n‬אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים‪ ,‬דאהנלי ליה ה׳ אסין נאנין ‪ ,‬ע׳ רש״י זיל‬
‫שמפרשו‬
‫לחם אבירים ברכה לד שמלת גר‬
‫כח‬
‫עיניו )אוג״ר( ‪) :‬ט( אחמלי רוח שמשרשו לענין הדנור ‪ ,‬אנל המתרגם‬
‫)?(‬
‫ובי״נמצי‪ ,‬וגם הוא לשון גראה שפרשו ע״פ הפשיט ‪ ,‬וכן הוא בילקוט‬
‫חוכמחא ‪,‬‬
‫נפעל עבר )מנו קטיל בלשאצר במקום לפי שנאמר ויאמר הראני גא אח כבורך ‪/‬‬
‫אמר לו בעיה״! אי אתה רואה כנמשל בפגי'‬
‫אחקטיל( ‪ ,‬ובחרמש ירושלמי הוה מלי שנאמר לא חיבל לראות אח פני‪ ,‬אבל‬
‫)לשון אונ״ר(‪ ,‬ולא ידעתי ליגה נא נפרש רוחה אתה לעולם הבא ‪ ,‬שנאמ׳ וראית את‬
‫ט הואל׳ ת‪-‬ארהואמלא‪ ,‬וכמו ומלא אחורי הראהו סמוך למיתה הא למדת‬
‫ברכת ה׳ בברכת כשחלי‪ ,‬ולפ״ז צריך שהמתים רואים עכ״ל‪ ,‬הרי שמשרשו לענין‬
‫להיות בנקוד ציר״ימליכמו שהואשם‪ ,‬הראיה ולא לענץ הדבור ‪ ,‬ולשין הא למדת‬
‫ע״פ דרך המתרגם ז״ל בלשון מלא שבא שהמתים רואים צריך ביאור ‪ ,‬א״כ מה נין‬
‫בדרך השאלה ע‪ :‬הרוח לת־נמו בלשון משה לשאר המת־ם‪ ,‬איל הוא פשוט כר״ל‬
‫השלמה‪ ,‬כמו אשר מלאתיו רוח חכמה‪ ,‬המחיש רואים עכ״פ יותר מן החיים ‪ ,‬אבל‬
‫והרבה בענין שם יסלא שלא תרנם נם איש איש לפי מדרגתו יתגלה אליו כבו־ ה׳‬
‫את זה בלשון שלם ברוח ‪ ,‬ויתכן לפי ולא כל אסין שווין נזה! ולזה יתכן נמשה‬
‫הניסחא הראשינה אתמלי ‪ ,‬כי לא שלא חסר לו נראייזרק ממט מאלה־ס שהוא‬
‫ראית הפנים שהשיגו סמיך למיתתי ‪ /‬ועי‬
‫מצא זיהו בל׳ תשלום שלא יתכן לומר רמי״ן שני שהוא מלשון ואדעך בשש ידעתיך‬
‫אשזלים ‪ ,‬ולכן ת מ ס וימלא שבעת בשש ואמר שלא קם נביא בישראל עוד‬
‫ימים אשרי הכות ה׳ א ז היאור ושלימו כמשה אשר גדלו השם להיות אליו בדבור‬
‫ולא לס• המלה‪ ,‬כמו שתינס ותמלא פנים אל פגיס ‪ ,‬וכן מה ארס ותדעהו‬
‫האדן חמס וחמל׳הארץ אותם ואתמלאת שתעשה לו כבוד לשוס דע־‪.‬ך עליו‪ ,‬כמי מת‬
‫כיי‪ ,‬כי אין לשון השלמה נופל באזפעל אנוש כי תגדלנו ‪,‬ויינן נעבור ששני אנשיי‬
‫שהוא כמו הנפעל בארמיח ‪ ,‬ולי וימלא המתראים פת״פ )על דרך הזה( נודעים‬
‫נראה על דעת המחרגם דל שהלא כסיעל זה לזתבראיה ההינו אמד ידעו ה׳ סא״פ ‪/‬‬
‫סתמי ושינסו ע״פ דרכו לל״ר ‪ ,‬וכמו כי לא רצה להזכיר שידעו משה וכו׳ לכבוד‬
‫שמצאנו במקו׳ אחר לדוגמא וימלאו ימיה של מעלה‪ ,‬ואל חתמה מה שאמר נשבח‬
‫של משה מת כנאמ' ג״כ פנים נפנים דבר‬
‫ולא וימלאו‪ ,‬יכן להלן ויתמו י י מ י בכי ה׳ עמכש כי שם נאר מחוך החש לומר‬
‫אבל י י משה תרגם ושלימו‪ ,‬וכדרך ששניעו קילו מתוך האש ולא ראו הפנים ו‬
‫המתרגם ז״ל ללמוד הלשינות זה מזה וכן נירש ועל האדן הראך את אשו הגדולה‬
‫ולהשוותם לסי העני ן ‪:‬‬
‫ודנריו שמעת מתיך הא‪ , :‬ועל דרך החמת‬
‫שידעו ה׳ לרנקה נו נעת שתנא הרוח‬
‫סליק בעיר‪,‬‬
‫נמשה רבינו‪ ,‬וכן היה ביל״ת אבל לא השיגו‬
‫הס אלא לקול מחוך האש ‪ ,‬והנה נאר שכל‬
‫מחן תורה ושאר הנביאים היתה עליהם ידה' עכ״ל הטהור ‪,‬‬
‫האלהכעי‬
‫הדברים משה‬
‫נביאיתיו של‬
‫בין תבין את אשר לפניך ‪ ,‬כי עיקר פי׳ מלת ידעו ה׳ הוא שידע‬
‫וע״פ‬
‫השם אז משה ‪ ,‬והמתרגם תרגם לפי הענין בהיפך דאתגלי ליה ה׳ ‪ ,‬והעני ן אחד כי הוא‬
‫הטדע כביכול בשם ‪ ,‬כמ״ש ושמי ה' לא מדעתי ‪ ,‬והיא היודע ג״כ נ‪:‬ם מרש ואדעך‬
‫בשש‪.‬כשנים המתראים זע״ז‪ ,‬כמו שהמשיל הרמי"! ז״ל והוא מפורש יוצא ג״כ מן הכחונ‬
‫נס׳ תשא שעל הנקשה הודיעני נא אח דרכיך ואדעך !( ‪ ,‬למען אמצא חן בעיניך‬
‫שבקש‬
‫‪:‬‬
‫! ( א ש ד ה ז י ק ד יעיין‪,‬נאירגי י ו ע כ מ י י ע ר ‪ , ,‬ואת הגעריפ יידעתי‪,‬‬
‫אתיו ירעש׳ ״יגנון ידעתין' יאיכ התדגיש סשינ לשרש הייעם היאש הגעשית‬
‫אי יעוסי ה' ושלמי לכל האותות ילכל המיפתיס נארן מ)ריס •‬
‫‪,‬כי ידעתיו למען'‪ ,‬ואסרן‬
‫עיי גליי שניגס נס<ה אשר‬
‫‪56‬‬
‫שמלת י ברכך‪ ,‬לך שמלת גר‬
‫ג‬
‫שבקש לרעת את ה' היחה התשובה נס את‬
‫הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת הן‬
‫ואדעך בשש ‪ ,‬שהוא ואדע‬
‫בעיני‬
‫אותך שלא אמר ואודיעך ‪ ,‬והגן ‪ /‬ועוד‬
‫צריך שתדע כי ההתגלות הנמצא בלשון‬
‫המתרגם ‪ /‬אף שלפי הנראה הוא דומה‬
‫ללשון חזיון איננו כן ‪ ,‬וע״כ לא הוסיף נזה‬
‫לשון יקרא או שכינתא ! כמו שאמר אצל לא‬
‫תוכל לראות את פני ית אפי שכינתי ‪ /‬וזה‬
‫טעש המתרגם נשמתו את לשונו כתחילת‬
‫הפרשה הזאת שאמר על לשון ה׳ מסיני נא!‬
‫מסיני אחנלי ‪ ,‬ואח״כ על וזרת משעיר !‬
‫וזיהור יקריה משעיר אתחזי‪ ,‬כי על זהר‬
‫הכנוד הוא שייך לשון חזיון ולא על עצם ה׳‬
‫ית׳ ‪ /‬ולכן תרג‪ :‬וירא אליו ה׳ כאלוני‬
‫ממרא ואתגלי ליה ה' כלשון התגלות ולא‬
‫הוסיף ג״כ לשון יקרא או שכיגתא ‪ /‬ולא‬
‫יקשה מאשר נאמר כמשה לא הוכל לראות‬
‫אח פני כי לא יראני האדם וחי ‪ /‬כי‬
‫אף בהגלותו ית׳ לא כל אדם זוכה לתזות‬
‫בגועס ה׳ ! ולמען קרב הדברים אל אוזן‬
‫שומע הנני להעתיק לפניך פה ענין אחד‬
‫ותבין ההפרש בין לשון התגלות ולי חזיון‬
‫והוא בילקיע פ׳ תשא ‪ ,‬שאל אגדר־גוס‬
‫קיסר לר׳ יהושע א״ל יש אדון לעולם ‪/‬‬
‫א״ל וכי עולש של הפקר הוא וכו׳ ‪ /‬א״ל‬
‫ולמה אינו נגלה ב׳ פעמים בשנה כדי שיראו‬
‫הבריות ותהא אימתו עליהן ! א״ל לפי‬
‫שאין העולם יכול לעמוד בזיוו‪ ,‬שנאמ' כי‬
‫לא יראני הארס וחי ‪ ,‬א״ל אס אינך מראה‬
‫איני מאמינך ‪ /‬לחצי היום העמידו כנגד‬
‫השמש ‪ ,‬א״ל הסתכל נשמש ואת רואיהו ‪/‬‬
‫א״ל ומי יכול להסתכל נשמש א״ל ולא ישמעו‬
‫אזניך מה שסיך מדבר ומה השמש שהוא אח'‬
‫מאלף אלסיס ורבו רבוון וכו׳‪ ,‬והנה השמש‬
‫גלויה היא לעין כל ועל כ״ז אין ארס יכול‬
‫להסתכל בה‪ ,‬ומה השמש שהוא אתר מאלף‬
‫כו׳ ממשמשיו כבודו יתברך על אתת כמה‬
‫וכמה ‪ ,‬וע׳ מ״ש ההפרש בין לשון גלי‬
‫קדם ובין לשון חזה הנאמר על הבורא ית׳‬
‫שמו בפועל עומד בעו״א כלל העשירי ושם‬
‫הבאתי דברי המורה הגדול בזה ומה שיש‬
‫להוסיף על דבריו ולנטות מדעתו בזה ו‬
‫׳‬
‫אבל ההפרש י הזה הוא בל׳ נפעל שהוא‬
‫ההתפעל בארמית ‪ ,‬וכן נראה לענ״ד שינוי‬
‫הלשון בתרגום פ׳ לך אצל הנר אשר בלשון‬
‫אחרי רואי אמר בתר דאתגלי לי ‪ ,‬ואח״כ‬
‫ע״כ קרא לבאר באר לחי רואי ‪ /‬למלאך‬
‫קיימא אתחזי עלה ולא בל׳ אחגלי והוא כי‬
‫שם נאמר ותקרא שסה׳ ‪ /‬וכמו שתרגם‬
‫המתרגם וצליאת בשמא דה׳‪ ,‬הדובר אליה‬
‫דאתמלל עמה‪) ,‬סי׳ שס ה' אשר הוא מדבר‬
‫עמה ע״י המלאך(‪ /‬כי לו לבדו ראוי להתפלל‬
‫וכמו שדרשו חז״ל בכל קראנו אליו לא‬
‫למיכאל ולא לגבריאל אלא אליו‪ ,‬אנל שם‬
‫הבאר קרא הקורא ע״ש המלאך כמ״ש באר‬
‫לחי והוא המלאך‪ ,‬ע״כ אמר בל׳ איתחזי‬
‫כי המלאך‪.‬יוכל להראות ממש ‪/‬וכמז שהוא‬
‫ביעקב כי ראיתי אלהיס פנים אל סניס ‪/‬‬
‫ותרגומו ארי תזיתי מלאכא דהיאסין באפין‪:‬‬
‫)יב( ולכל המורא הגדול ! חזוונא רנא ו‬
‫וכן דרשו חז״ל ובמורא גדול זו גלוי שנינה‬
‫גזעם הדבר אשר דרשו לשון מורא מל׳ מרא‪/‬‬
‫ע׳ מה שכתבתי בעו״א כלל העשירי ציון‬
‫העשירי ומשש בארה שינוי לשון מאשר‬
‫תרגם בס׳ תבא ובמורא גדול בל׳ רבים‬
‫ל״״ן רברבין‪ ,‬וכ״כ בס׳ הנתב והקבלה ע״ש‬
‫הרוו״ה והרש״ס ‪ ,‬כי העיקר הוא שורש רא‬
‫ואין יראה בלא ראיה אס חושית או שכלית‬
‫ע״ש ‪ :‬אשר עשת משה ‪ ,‬דעבד משה !‬
‫לשון הרמב״ן ז״ל הובא ג״כ בס׳ הכוה״ק‬
‫טעמו שהסיב והראה כליאת הנפש אשר עשו‬
‫בחרן וימהר לעשות אותו ‪ /‬לעשות את יום‬
‫השבת ‪ /‬כי משה לא עשה היד החזקה‬
‫והמורא הגדול רק הכין אותם בעבורו‬
‫ובאמצעותו נעשו לעיני כל ישראל ע״כ ‪/‬‬
‫ועפ"! יש לתמוה אשר לא הקן אונקלוס‬
‫בלשונו כמו בלשון אשר עשו בחרן שתרגם‬
‫דשעבידו לאוריתא ‪ ,‬וכן ביוסף וכל אשר‬
‫‪.‬טושים שם היה עושה תרגם על מימרא‬
‫הווה מתעביד ‪ /‬וכן היה לו לתרגם‬
‫דאתעבידו על ידוהי דמשה וכדומה! ובילקוט‬
‫אמר לפניו רבש״ננ שמא כל הנסיס האלו‬
‫שעשית על ידי ועל יד אהרן אתי שמא‬
‫כותב אתה אותם ע״ש אחר אמר לו לאו‬
‫לשמכם הס נכתבים ‪ ,‬שלת משה עבדו‬
‫אהרן‬
‫׳‬
‫שמ‬
‫ג‬
‫לי• י‬
‫ברכה לך שמלח גר‬
‫אהרן אשר נתר בו שמו נס דנרי אותותיו‬
‫)תסליס ק״ה(‪ ,‬עוד אני מעיד עליך ולכל‬
‫הידהחזקה‪ ,‬אשר דבר משה אין כתינ כאן‬
‫אלא אשר עשה משה לעיני כל ישראל ו‬
‫והנה מלי אשר דנר אין כחינ משמע שיש‬
‫הפרש בין הנעשה• ע״י הדבור ונין העשיה‬
‫ממש ומה זה היה באמת עשייתו ‪ ,‬ועוד יש‬
‫לדקדק כי יבתחלה הזכיר משה גס את אהרן‬
‫אתיו ‪ /‬ונתשונת השס ג״כ נזכר גס אהרן‬
‫במהליס שס ואת״כ אמר ועוד מעיר אני‬
‫עליך ‪ ,‬ולמה לא נאמר נאמת כאהרן כן‪,‬‬
‫אנל נראה סשוע כי זה היה כוונתו של משה‬
‫רבינו ע״ה נאמת שמא תכתנם ע״ש אחר‬
‫היינו עיש אהרן שעיקר המופחיש נעשו‬
‫על ידו אך בצווי של משה ‪ ,‬וע״כ תשש אשר‬
‫אליו לא תיותס רק הדנור לנד ולא המעשה‬
‫ונאה התשונה ‪.‬שלא די שלא תחשנ לאהרן‬
‫לנד ‪ ,‬אלא עוד אני מעיד עליך נלשין‬
‫משיה ולא בל׳ דבור ‪ ,‬כי הדניר שלך הוא‬
‫עצם המעשה ‪ ,‬וא״ב יפה עשה המתרגם‬
‫ז״ל •שעזב את הכתוב הזה בלשונו כאשר‬
‫‪t‬‬
‫כט‬
‫הוא כי את היה מתרגם אתענידו על יווהי‬
‫או על מימייה דמשה לא היה משמע כי‬
‫אס שהיה הוא המצווה ‪ ,‬ונאמת לא כ!‬
‫היה כי היה המצווה והעושה כי עקימת‬
‫שסתיו היו עושים ע״ר משל שאמר לאהרן‬
‫השלך לשני פרעה יהי לתנין ‪ ,‬אף שאהרן‬
‫השליכו‪ ,‬אנל אס לא היה משה מדבר נל׳‬
‫הזה לא היה נהפך לתנין ‪ ,‬ולכן הוצרך‬
‫לומר גם לשון יהי לתנ־ן ולא לשין השלך‬
‫לנר‪ ,‬וכן נ‪:‬ל המכות ‪ ,‬וכרנר הנפלא הזה‬
‫היה נס במעמד הננ־ור ‪ ,‬שנאמר משה‬
‫ידנר והאלהיס יעננו בקול‪ ,‬ואם לא היה‬
‫משה מרנר לא היה נענה ‪ ,‬וכן מפירש‬
‫נילקוע ס' יתרו )רמז רס״ו(‪ ,‬ר' אליעזר‬
‫אומר מנין אתה אומר שאץ הקנייה מדנר‬
‫עד שמשה אומר לו דנר ‪ ,‬שכנר קנלו‬
‫עליהן‪ ,‬לכך נאמר משה ידנר ! וזהו‬
‫שרצונו לכלול נלשץ אשר עשה ‪ ,‬וזהו שנכלל‬
‫נלשון היד החזקה והמורא הנדול ריל‬
‫יציאת מצרים ומתן תורה ‪:‬‬
‫בעדה נשלם םרר וזאת הברכה! תהלה ושבח לאל המערכה י‬
‫הגהות וטלואים לםפר רבדים‬
‫א )ד( בל״א ירחאכצ״ל ובי״נ בל״ר ירחץ והוא עעות וטיע״ש ‪ ,‬ושבתי וראיתי‬
‫כי כ״ה נס בלי שנה שבא בעברי בשם הקטן מעשרה ולמעלה ‪ ,‬והתרגום‬
‫שנהולל״ר ׳ ולא יפריש בין מספר הישידי להסדירי כמו ויהי בא־בעיס שנה שהיא כמו‬
‫גשגת הא־בעיש )במדבר ל״נ( ע׳ ר״ה ב׳ ע״ב ‪ .‬וכן תרגם ובארבע עשרה שנה בא‬
‫גדרלעומר בל״ר שנין ‪ ,‬במו שתיש עשרה שנה ושלש עשרה שנה ׳ )שס( ‪:‬‬
‫ח )‪ (a‬בל״א‪ ,‬עמ״ש נעו״א כלל נ׳ ציון ט׳ ‪ ,‬וכן כשמלה כלל ג׳ ציון ד׳‪ ,‬נשניהש‬
‫צ״ל כלל ה׳ ציון י״א ‪ ,‬ובי^נ מצאתי השני נל׳ עתיד יחי ע״ש העברי יהיא נכון ‪:‬‬
‫יף ‪)•-‬א( בשםלה‪ ,‬כמו שגר הפך סגר וכוי‪ ,‬והיא כמו שתום העין הסך סתום נסמך‪:‬‬
‫ט ו )ב( בששלה ! ולשיכך היה צ״ל כתרגום דמשמט יד ‪ ,‬צ״ל דישמט ‪:‬‬
‫י ט •בל״א ‪ ,‬קו־ס דיה לאגחא תסר ציון סי׳ כ׳ ‪:‬‬
‫כה )ו(‪,‬בלחזא‪ ,‬נשה״ד‪ ,‬ולכן לא תרגם נזה כמי על שם אחיהם יגי׳ על שוס כצ״ל ‪:‬‬
‫כח ‪):‬מט(‪:‬כששלח‪ ,‬יש* ה׳ יית׳ ! תרנם לסי ה •ונין כמו יניא ׳ •כי אין מליצה זו‬
‫במליצת ואשא אתנס על כנפי נשרים ‪•,‬רק לענץ המהירות ‪ ,‬עיין סוכה נ״א •‬
‫)שסנ״ט(• •וחלים רעים ‪• ,‬ע׳ שעלה •נסה״ד ולא ודעתי למה‪ :‬ועתה‪.‬ראיתי כי טעם‬
‫המתרגם ממ״ס בפי עקב )ז׳ ט״ו‪;(.‬נכרכה ‪-‬והסיר ה׳ ממך כל חולי וכל מדוי מצרים‬
‫הרעים‬
‫חית‬
‫הגהות וטלואים לספר דברים‬
‫‪58‬‬
‫הרעים ונוי ששס אמר האר הרעים על מדוי וכאן על התלייה ‪ ,‬וע״כ נראה שהפסוק‬
‫הנ׳ והשינ ונו׳ ‪ .‬היא נאור הראשון והחלייס הרעים הם מחי מצרים > וכמו שהוא‬
‫שם נפסוק א'‪ ,‬כל חולי וכל מ־וי ‪ ,‬ויוכל להיות כי מלח הרעים שם חוזר גס על לשון‬
‫כל חולי‪) ,‬אף שהטעס מפסיק נל׳ כל מולי( ‪ ,‬וכן לשון מסכיהם נפשיק השני חוזר‬
‫על החלייס רעים ‪ /‬עיין נאיר ‪ /‬אבל המתרגם תרגם לשון מריה ני־\א ‪ ,‬כמו מדיי ביויד‪,‬‬
‫וכן רניס נמו עלה תאנה מעפה ה׳ ובדומה שבתרני' נל״ר ‪:‬‬
‫לב )לא( כי לא כצורנו צורם ‪ ,‬ארי לא נתוקשנא תיקפיהון ‪ /‬הבינ מן התאר אל‬
‫המפשט שלא לתת התק־סת אל החלהיס חהריס ‪ ,‬אנל נפי שלפניו שמלת‬
‫צורס מוסנ אל הבורא יתי תרגם הקיפא בשהיית ‪ ,‬נמו הצור תמים פעלו‪ ,‬אנל תימא‬
‫ני נלשון צור יוסיו נו התרגום ג״כ תקיפא בשהיית )מפני מלת ניישם שאינו נופל על‬
‫המקרה(‪ ,‬ונראה מפני שהוא שם לפי מתשנות טונדיהס ‪:‬‬
‫תוספת טלואים לירידי וטחו׳ הר׳ מות׳ יהודה בעהא׳ק נ׳י‬
‫לג )נ( יבםם ‪ ,‬וכן הרגום ירעפין דשן ‪ ,‬ירעפי נאות מדנר)תהלים ס״ה י״נ וי״ג(‬
‫יבסמון ויהנא ‪ ,‬ינסמון נוי ‪ ,‬והוא נמו יערבו נחילוף והיפוך ו‬
‫)עיין איה״ש טרף ורטף( ‪ /‬ובן המוס יערב עליו שיתי )שם ק״ו ל״ר( יבסס בוי י‪ ,‬וכן‬
‫הרבה מלשון נועם‪ ,‬כמו נטים זמירות בסיס תושבתתא‪ ,‬כמ׳׳ש במתורגמן )וטי להלן ל״ג‬
‫כ״ת וישעיה מ״ה תי(‪ ,‬ובשבח התורה כתיב ומתוקים מדבש וגו׳)תהליס י״ט( ותרגומו‬
‫ובסימין כוי ולשון מתיקות גבי מטר נזכר בדברי ר״א ור״י)אשר מס־הס ת״א את התירה‬
‫כדאיתא ייגלה דף נ׳ אי(‪ ,‬והיא בתענית דף ט' ט״ב וב״ר פי״ג‪ ,‬ר״א אימר כי׳ ‪ ,‬א״ל‬
‫ר״י והלא מימי אוקינוס מלוחין הן )ר״ל והמטר לא כן( ‪ ,‬א״ל ממתקן בעבים ע״כ ‪,‬‬
‫)וכ״כ בקצרה בשמיבלח״א(‪ ,‬או היראת לשין בסס בז־ ט״ד פכתברביני יונה סיף פ״ד‬
‫דנרטת‪ ,‬על הא דאיתי נמ״ס מברבין טל הלבנה נישתח«ם ‪ ,‬שפ•' מ‪:‬תמחק מלשין לנסומי‬
‫קלא כוי‪ .‬ר״ל משעה שמתיק האור שלה ואדם נהנה ממנה כיי על״ל‪ ,‬יכן הענין נמטר‪:‬‬
‫<שם( כרוחי מטרא כו׳ וברסיםי טלקושא בו׳ < ממה שקרא את הסני נשם מלקוש‬
‫נראה ני הראשון כרוחי מטרת רומז להיורהישהוא נמרחשין‪ ,‬ומלקוש הוא בניסן‪ ,‬וכדאית'‬
‫נתענית)דף ה' ידף ו' ע״א( ‪ /‬וב״מ נתיינ״ע נא; רוחי מטר א נוי נירח מרחשון יכרס־סי‬
‫לקושין ט׳ נירחא דניסן ‪ ,‬ולכן הוסיף אינקליס מלת מלקישא ‪ ,‬ני יש רניניס ס‪.‬תס גס‬
‫על היורה‪ ,‬נמ״ש יימנעו רביבים ומלקוש לא היה)ירמיה ג' גי(‪ ,‬שהרניניס שש _יורה‬
‫לגשס מורה כמ״ש ברר״ק שס‪ ,‬ובת״י שם ואתמנעו רס־סיא‪) ,‬ועד״ז שבכאןע' תרנויתיהליס‬
‫ע״ב ויהיך מטרא כו׳היך רסיסי מלקושא כוי(‪ ,‬גם לשון רסיסי םתס היה אפשר לפרש‬
‫על רסיסי טל שנזכר כאן לפני זה ‪ ,‬וכמ״ש בטל רסיסי לילה )שה״ש ה׳(‪ ,‬וט׳ערוך רם‪,‬‬
‫א' שהעיד בשם תרגום ושתקיס ירעפו טל וטנני רש טלא)וע״ש במ״ע(‪ ,‬לכן ת״א כאן‬
‫)וכןהת״י מיכה ה' וי( וכרסיסי מלקוש א‪ ,‬להירותטל טפי מטר‪ ,‬או אולי לא רחוק‬
‫לפרש וכרסיסי מלקישא טל טפי הטל המאוחר׳ וקראו ג״כ מלקיש על שהוא מאוחר לקציר‬
‫או סמיך לי‪ ,‬מלשין כרסרשטילקשו)איוב כ״ד יי( ‪ ,‬וכמי שיש לקש שם לצמח הצומח‬
‫בשדה אחר הקצירה‪/‬לקש אחר גזי המלך)עמוס ז׳ אי(‪ ,‬יע״ש רי״ק )יעי מתורגמן שרש‬
‫לקש וצמח בי( ‪ ,‬ולפ״ז יהיה חלק השני נון הכתיב מקביל לחלקו הא׳ ‪ ,‬כשעירים טלי‬
‫דשא)על המטר( לעמת יערוף כמטר לקחי ׳ וכרביבים עלי עשב)עליסיסי הטל( לעמת‬
‫תזל כטל אמרתי‪),‬או כולל יחי טפי! קטנים של גשם ושל טל‪,‬כמ״ש בר״ש פרחין שרש רסס‬
‫ט׳ש( • והנה טל מה שתרגם וכרותי מטרא דנשבין כו׳ ‪ ,‬עיין תענית דף ג׳ טייב תנא‬
‫העבים והרותות שניות למטר )שניות במעלה ט״ש רש״י ותוס׳(‪ ,‬ה״ד א‪):‬ר טולא ואיתימא‬
‫ר״י דנתר מטרא‪ ,‬למימרא דמטליותא היא כו׳ ‪ ,‬ל״ק הא דאתא ניחא )כשיורדת בנחת‬
‫תשובה‬
‫׳‬
‫תוספת טלואים לספר דברים‬
‫ל‬
‫השונה( ‪ ,‬הא ואחא רזיא )נלווזק ואז אינה סונה( ‪ /‬ולס״ז צ״ל שהכוונה נמ״ש וכרוחי‬
‫מטרא על הרוהוח שאחר הגבס‪',‬ונס להמנשנין ננחח ‪ /‬ונראה שזה רמוז נמלח משנין שר״ל‬
‫נשיכה קלה ׳ וכמו נולח מרתכת)בראשית א׳ ני( שגינינו הנוטה קלה וח״א נ״כ מנשנא‬
‫)וע״ש נאור(‪ ,‬או נס אסכרשיהי׳ כוונת אונקלוס על הרוחות המביאות את הגשם‪ /‬וכמיש‬
‫והשמים התקדרו עניס ורוחות ויהי גבס גדול )מ״א י״ח מ״ה( ‪ ,‬רוח נפץ תחולל גשם‬
‫)משלי כ״ה כ״ג( ‪ ,‬כעכ״ס הס מעלות ג״כ ׳ אף אס אינש שניות למסר • ונאמרו וכרסיסי‬
‫מלקושא רעל עכבא ‪ ,‬שר״ל וכטיסי המלקוש אשר על העשב‪ ,‬ולא הישיף פעל דנחתין‬
‫טל עשנא איו דנכוסין וכדומה )כי לא יוסב על סעל משנין הקו דם שאיני ענין‬
‫לכאן( ‪ /‬היא לפי כלא ידנר מעת נזילת הניטר ‪ ,‬כ״א אחריו לעת ימצאו הטיפין‬
‫על העשנ י והתבונ! ע״ס כל הדכריס האלה יופי המליצה כדנרי המתרגם ז״ל ‪,‬‬
‫שמקיף כלשונו כל משך הזמן מראשית ימי הזריעה לעת יבא רוח וגשם מ ו ר ה‬
‫בראשון ‪ ,‬עד אחרית ימי הקצירה לעת יתראו נטפי מיס עלי עשב הארץ מטל ונשם‬
‫מ ל ק ו ש ‪ ,‬והבן‪) :‬ג( ארי כו׳ אנא מצלי ‪ ,‬ע׳ מ״ש ידידי ומחו׳ הרב המחבר‬
‫בשמלת גי‪ .‬שלשון מצל׳ יש לומר על כל כפור שבחו ית׳ ע״ש ‪ ,‬והיטיב לראיח בזה ‪/‬‬
‫כאשר ככר העיר החכם ר״י ברי״ל בהקדמתו לספר חהליס על לשין חסלה גיל מה כעכרי‬
‫שיקרא כן כל דבור שיש בו מחשביה רמית ועמוקות כו׳‪ ,‬ויתכן גס שהושאל אח״כ כוי‬
‫על כל שיר להיוחו כולל מליצה גשגכה כו׳ ע״ש • אמנם עדיין לא הונח לי לשון המחרגס‬
‫אנא מצלי כבינוני ‪ /‬ואס דעחו כסי׳ רש״י ושאר המפרשים שמלח כי בכאן כטעם כאשר‬
‫כשאקרא ואזכיר שם ה׳ אז הנו גודל לאלהיני כו׳ ‪ ,‬א״כ היה ראוי לו לתרגם ארי )או‬
‫כד ‪ ,‬במו בראשית ו׳ א'(בשמא דה' אהא מצלי ‪ ,‬או אצלי כי׳‪ ,‬ובאמת לפי פירוש‬
‫זה מלת גודל נמקרא אץ לה המה‪ ,‬נאמרו הבו גודל ולא פורש מה הוא‪ ,‬עד אשר המלה‬
‫אומרת דרשוני כדרש חז״ל מכאן שעונין כשכ״מ כו׳ ‪ ,‬אגל הלא הורונו חז״ל ג״כ כי אין‬
‫מקרא יוצא מידי פשוטי‪ ,‬וראיתי כנר נס״ר לפרש כוונת המקרא לשי פשוטו נדרך זה‬
‫דהנה השירה היא לעדה על כל הרעה המוצחת יווחס עצ הרעה אשר עשו ‪ ,‬כמ״ש‬
‫לעיל )ל״א כ״א( והיה וגו׳ וענתה השירה וגו׳ ‪) ,‬ע׳יש רש״י( ‪ ,‬ועל כן יצייר כה את‬
‫ישראל כאלו ככר חטאו ורעה מצאתם‪ /‬והחחלתה הצור המים פעלו ו‪:‬ו׳ ‪ ,‬כי כמשפט‬
‫הגיעם הרעה על רוע מעשיהם‪ ,‬עד סיף השירה׳ ושםיקים א׳ כ' וג׳ קריאה לשמים‬
‫וארץ שישמעו ההתראה וכמו שאמר למעלה )שם כ״ח( ואעירה נש וגי' ׳ ומלת כי שם‬
‫ה׳ אקרא איננו כטעם כאשר‪ ,‬אלא כמקום דהא‪ ,‬וכטעם יען)!!יי!(‪ ,‬ור״ל שיאזינו השמי׳‬
‫ותשמע האיץ א מרי סי ‪ ,‬כי לא מלבי יצאו הדברים דהא שם ה׳ אקרא ‪ ,‬סי׳ נשמו‬
‫ועל סיוהנני קורא הדברים ׳ ולכן הנו גורל וכבוד לאלהינו לשמוע אמרי סי ‪ ,‬ועדות‬
‫נאמנה לשירוש הזה יגיד טליו רעו כישעיה )א׳ כי( שמעי שמיס והאזיני ארן כי ה׳‬
‫דנר ‪ ,‬ור״לג״כ שעל כן עליכם לשמוע ולהאזין דכרי כי דכרי ה׳ המה‪ ,‬וכסי׳ הראכ״ע‬
‫נסי׳ האי שם ‪ ,‬וככר העירו המסרשים שס )ע״ש רדי״א( כי ישעיה הסס כזה ס‪:‬נון לשון‬
‫משה רנינו מיה‪ ,‬ועפ״ז מונן שנס כוונת אוגקלו׳ לן היא שתרגם מלת אקרא העתיד לבינוני‬
‫אנא מצלי‪ ,‬כדרכי המליצה והשיר‪ ,‬כי היא טעם על ההוה שישמעו דבריו לסי שקירא‬
‫אותם בשם ה׳ ‪ ,‬וז״ש הנו רבותא)ריל גודל ויקר( לאלהנא‪ ,‬ונראה טור כ׳ מלת תקיסא‬
‫תרגום של הצור בפסוק הבא‪ ,‬הוא במו דבוק בטעם אל מלת לאלהנא ‪ ,‬ור״ל לאלהנא‬
‫תקיסא׳וכמ״ש ויזכרו כי אלהי׳צורס וגו׳)תהלי׳ע״ח ל״ה(ובתרגיכ שם אלהא תקיסהון ‪,‬‬
‫ולכן תרגם תמים פעלו בתסרון מלת אשר‪ ,‬דשלמין)אשר תמים( עובדיהי‪ ,‬וההמשך לס״ז‬
‫הנו גודל לאלהינו החזק אשר תמים סעלו ‪ ,‬אנל אם יהיה מלת הצור ׳מלת הקריאה‬
‫נס״ע‪ ,‬היה יותר ראוי לתרגם נלא שמוש די שהוא תרגום אשר ‪ :‬הקיסא ! שלמין‬
‫עונדוהי ׳ והין ‪:‬‬
‫׳‬
‫׳‬