2 3 ‫פני המלך‬ ‫קובץ מאמרים לימי פורים‬ ‫מערכת‪ :‬נאור דיין‪ ,‬שמואל לעסרי‪ ,‬שי שליסל‪ ,‬דרור מורגנשטרן‬ ‫קשרי חוץ‪ :‬אליאור מרטן‬ ‫שכתוב והקלדה‪ :‬אסף שילוח‪ ,‬חיים הלפרן‪ ,‬יעקב נרי פריאל‪ ,‬עידו קרסנר‪,‬‬ ‫חגי מיכליס‪ ,‬אבי וסרברגר‪ ,‬איתי שולדנפריי‪ ,‬אור יניב‪ ,‬עמיחי סלע‪ ,‬גדעון פרימן‪,‬‬ ‫יחיאל לב‪ ,‬אלאור ויזן‪ ,‬אליעזר צדוק‪ ,‬יגאל גורן‬ ‫הגהה‪ :‬עמיחי סלע‪ ,‬רון נגר‪ ,‬נעם רוזנשטיין‪ ,‬שלומי גרמה‪ ,‬גדעון פרימן‪,‬‬ ‫מנחם דקל‪ ,‬יהושע וולינגר‪ ,‬אביב גטסוף‪ ,‬אלעד הקשר‪ ,‬נתנאל פנש‪ ,‬יחיאל לב‬ ‫עימוד ועיצוב‪ :‬שמואל לעסרי‬ ‫עיצוב כריכה‪ :‬יונתן דובב‬ ‫ייעוץ והכוונה‪ :‬הרב נתנאל אריה‬ ‫בהוצאת ישיבה גבוהה והסדר‪ ,‬הגולן‬ ‫חיספין‪ ,‬רמת הגולן‪ .‬ד‪.‬נ ‪12920‬‬ ‫לתרומות ‪04-6763063 -‬‬ ‫ישראל התשע"ד‬ ‫‪4‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫שמות המשתתפים בקובץ ‪7 ................. ................................‬‬ ‫דבר המערכת ‪8 ............................... ................................‬‬ ‫ברכת ראש הישיבה ‪10 ....................... ................................‬‬ ‫‪úéîéÄ‬‬ ‫‪Ä ðtÀ äÇ êÀ ìÆ nÆ äÇ úéaÅ øöÇ çÂ‬‬ ‫"‬ ‫עומד אחר כותלנו | הרב אמנון שוגרמן ‪15 ........................‬‬ ‫מעז יצא מתוק | הרב אשר סמית ‪19 ..............................‬‬ ‫מלחמה לה ' בעמלק | הרב יהושע ון דייק ‪29 .....................‬‬ ‫לגלות את ההסתר | הרב שי וינטר ‪47 .............................‬‬ ‫המגילה ו " היום שאחרי " | הרב ארז לוי ‪59 ........................‬‬ ‫השמחה המהפכת | ר ' מתן לוי ‪67 .. ................................‬‬ ‫פשוט להיות פשוט | ר' איתמר מור ‪81 ............................‬‬ ‫מחופשים כל השנה | הרב נתנאל אריה ‪85 ......................‬‬ ‫הד ו ר קיבלוה | הרב עודד שוגרמן ‪89 ..............................‬‬ ‫‪Æ âàÄ‬‬ ‫‪! úà ÉfäÇ íéøÄ tË äÇ úøÆ‬‬ ‫החיבור שבין חמש ה מגילות | הרב יגאל אריאל ‪99 .............‬‬ ‫בניה של רחל | הרב מוטי פרנקו ‪107 ..............................‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫החדש יתקדש | הרב איתמר אלדר ‪117 ..........................‬‬ ‫מלאכים ובני אדם | ר ' שי שצ ' ופק ‪125 ............................‬‬ ‫‪Ä å eîÀi÷Ä‬‬ ‫‪! eìaÀ ÷À‬‬ ‫ימי משתה בשמחה | הרב יואל מנוביץ ' ‪133 ......................‬‬ ‫שמחת פורים בשלמות | הרב אהרון איזנטל ‪141 ...............‬‬ ‫בדין חובת משלוח מנות בפורים | הרב ישי סמואל ‪151 .......‬‬ ‫אף הן היו באותו הנס | הרב נתנאל אריה ‪157 ...................‬‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק | הרב שלמה‬ ‫שטרסברג ‪165 ......................... ................................‬‬ ‫שמות המשתתפים בקובץ‬ ‫)מסודרים לפי א‪-‬ב(‬ ‫הרב אהרון איזנטל‪ ,‬רב הישוב חיספין ור"מ בישיבת הגולן‬ ‫הרב איתמר אלדר‪ ,‬רב בישיבת אורות שאול כפר בתיה‬ ‫הרב יגאל אריאל‪ ,‬ראש מוסדות מדרשת הגולן‬ ‫הרב נתנאל אריה‪ ,‬ר"מ בישיבת הגולן‬ ‫הרב שי וינטר‪ ,‬ר"מ בישיבת הגולן‬ ‫הרב יהושע ון דייק‪ ,‬רב הישוב רמת המגשימים‪ ,‬ר"מ במכינת קשת ורב בישיבת הגולן‬ ‫הרב ארז לוי‪ ,‬רב המושב אבני אית"ן ורב בתוכנית "תורה בגולן" לתלמידי חו"ל‬ ‫בישיבת הגולן‬ ‫ר' מתן לוי‪ ,‬אברך וחצר"מ בישיבת הגולן‬ ‫ר' איתמר מור‪ ,‬בוגר מחזור כ"ג ומבאי בית המדרש בישיבת הגולן‬ ‫הרב יואל מנוביץ'‪ ,‬ראש ישיבת הגולן‬ ‫הרב ישי סמואל‪ ,‬רב המושב יונתן וראש כולל הלכה בישיבת הגולן‬ ‫הרב אשר סמית'‪ ,‬רב בתוכנית "תורה בגולן" לתלמידי חו"ל בישיבת הגולן‬ ‫הרב מוטי פרנקו‪ ,‬ראש הישיבה התיכונית חיספין ורב בישיבת הגולן‬ ‫הרב אמנון שוגרמן‪ ,‬ראש ישיבת הגולן‬ ‫הרב עודד שוגרמן‪ ,‬ראש תוכנית ההוראה בישיבת הגולן‬ ‫הרב שלמה שטרסברג‪ ,‬ר"מ בישיבה התיכונית חיספין ונושא ונותן בישיבת הגולן‬ ‫ר' שי שצ'ופק‪ ,‬חצר"מ בישיבת הגולן‬ ‫‪7‬‬ ‫דבר המערכת‬ ‫לוֹהינוּ" )דברים כט‪ ,‬כח(‪.‬‬ ‫"הנִּ ְס ָתּרוֹת לַ ה' ֱא‪ֵ -‬‬ ‫ַ‬ ‫את המגילה ניתן לקרוא כמו כל סיפור טוב‪ ,‬עם התחלה‪ ,‬אמצע וסוף‪ .‬יש תיאור‬ ‫מצב‪ ,‬קונפליקט‪ ,‬רגע שיא ולאחריו הפי‪-‬אנד‪ .‬חוסר יכולתו של עם ישראל בדור‪-‬‬ ‫המגילה להתמודד עם צרותיו יוצר תחושת הליכה אל הלא נודע‪ ,‬עד למוכנותו‬ ‫יﬠ ֵא ֶבל‬ ‫וּמ ִדינָ ה ְמקוֹם ֲא ֶשׁר ְדּבַ ר ַה ֶמּלֶ ךְ וְ ָדתוֹ ַמגִּ ַ‬ ‫"וּב ָכל ְמ ִדינָ ה ְ‬ ‫הנפשית לספיגת המכה ְ‬ ‫וּמ ְס ֵפּד ַשׂק וָ ֵא ֶפר יֻ ַצּע ָל ַר ִבּים" )אסתר ד‪ ,‬ג(‪ ,‬בעקבות נס‬ ‫הוּדים ְוצוֹם ְוּב ִכי ִ‬ ‫גָּ דוֹל לַ יְּ ִ‬ ‫יקר" )שם‬ ‫אוֹרה וְ ִשׂ ְמ ָחה ְו ָשׂשֹׂן וִ ָ‬ ‫הוּדים ָהיְ ָתה ָ‬ ‫ההצלה‪ ,‬הכל מתהפך מיגון לשמחה ו"לַ יְּ ִ‬ ‫ח‪ ,‬טז(‪ .‬במבט שני ניתן להעמיק ולהבחין כי הנס מתבטא בכך שהיהודים עומדים על‬ ‫מﬠבר לבעיה שנפתרה‪.‬‬ ‫נפשם‪ .‬אולם חז"ל מלמדים אותנו שיש כאן הרבה ֵ‬ ‫בכל פעם שמוזכר ַה ֶמּלֶ ךְ במגילה‪ ,‬כך על פי דברי רבי תנחום במגילה טו‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫מדובר על מלכו של עולם‪ .‬מבין שורות המגילה‪ ,‬שכבר בשמה ‪ -‬מגילת‪-‬אסתר ‪ -‬טמון‬ ‫סוד‪ ,‬עולה מבט עמוק יותר על כל התהליכים וההתרחשויות‪ .‬חז"ל מכוונים אותנו‬ ‫כמניע לנס החושף את שהוסתר‪ ,‬אלא כתהליך שכל‬ ‫להביט על סיפור המגילה לא רק ֵ‬ ‫שלב בו מדויק ומכוון‪ .‬הם מבקשים ללמד אותנו שכל המציאות‪ ,‬הנסתרת יותר‬ ‫והנסתרת פחות‪ ,‬מכוונת על ידי ריבונו של עולם‪ .‬הכל הוא לפני המלך‪.‬‬ ‫תחום ההשתדלות כאן שונה מכל שאנו מכירים‪ .‬ההשתדלות מתבטאת בהתבטלות‪.‬‬ ‫במסירות נפש‪ .‬אסתר הולכת מתוך ידיעה ברורה שהיא מוסרת את נפשה‪ .‬אין מדובר‬ ‫בהתבטלות שמגיעה ונשארת פאסיבית‪ ,‬אלא בהתבטלות המביאה לחיבור אמיתי עם‬ ‫המלך ומתוכה לעשייה‪ .‬עם היין שאנו שותים בפורים‪ ,‬אנו מנסים ורוצים להגיע‬ ‫לעומק ההתבטלות‪ ,‬להבנה שהכל ממנו‪ ,‬וממילא כל שמתבקש מאתנו הוא למסור‬ ‫ולהתמסר אליו‪.‬‬ ‫לכל דור ודור יש את האתגרים שלו המצריכים את הגישה ואת המבט הנכונים‪.‬‬ ‫אנו נקראים בימים אלו לקחת את תודעת הייחוד ולבוא להסתכלות פנימית‪-‬אמונית‪,‬‬ ‫ומתוך המקום הזה לראות עין בעין‪ ,‬עם כל הסיבוכים והמורכבויות‪ ,‬איך ציון הולכת‬ ‫ונבנית‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫בקובץ שלפניכם‪ ,‬שנעשה מתוך רצון להתכונן לימי הפורים מתוך תורת הישיבה‪,‬‬ ‫נאספו שיעורים ומאמרים המאירים את הצדדים שונים של ימים אלו‪ .‬המאמרים‬ ‫חולקו לשלושה שערים‪ :‬מחשבה‪ ,‬תנ"ך והלכה‪ .‬אנו תקווה שקובץ זה יהווה הכנה‬ ‫נכונה‪ ,‬ויאיר את מהות פורים ומשמעותו‪ ,‬לדורנו‪ ,‬דור התחייה‪.‬‬ ‫אנו מודים לרבנים שנעתרו והשקיעו מזמנם כדי שקובץ זה יהיה בידכם‪ ,‬וכן‪,‬‬ ‫לאברכי הישיבה ותלמידיה שסייעו ותמכו‪ְ " .‬שׁגִ יאוֹת ִמי יָ ִבין ִמנִּ ְס ָתּרוֹת נַ ֵקּנִ י"‪ ,‬אם‬ ‫מצאתם שגיאה עדכנו אותנו‪.‬‬ ‫חג פורים שמח!‬ ‫המערכת‬ ‫‪9‬‬ ‫ברכת ראש הישיבה‬ ‫ַל ְמנַ ֵצּ ַח ַﬠל ַאיֶּ ֶלת ַה ַשּׁ ַחר‬ ‫חז"ל זיהו את מזמור כב בתהילים כמזמורה של אסתר‪ .‬במזמור משולבים ביטויים‬ ‫"ה ִצּילָ ה‬ ‫"ס ָבבוּנִ י ְכּ ָל ִבים" )יז(‪ַ ,‬‬ ‫"היָ ה ִל ִבּי ַכּדּוֹנָ ג" )טו(‪ְ ,‬‬ ‫"ﬠלֶ יךָ ָה ְשׁ ַל ְכ ִתּי" )יא(‪ָ ,‬‬ ‫כמו ָ‬ ‫יﬠנִ י ִמ ִפּי ַא ְריֵ ה" )כב(‪ ,‬ומבין פסוקיו ניתן לחוש את פחד‬ ‫"הוֹשׁ ֵ‬ ‫ִ‬ ‫ֵמ ֶח ֶרב נַ ְפ ִשׁי" )כא(‪,‬‬ ‫הוּדים ִמנַּ ַﬠר וְ ַﬠד זָ ֵקן ַטף ְונָ ִשׁים ְבּיוֹם ֶא ָחד"‬ ‫וּל ַא ֵבּד ֶאת ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫הגזירה "לְ ַה ְשׁ ִמיד לַ ֲהרֹג ְ‬ ‫)אסתר ג‪ ,‬יג(; את הד קולם של התחינות וזעקות השבר לביטול הפורענות האיומה‬ ‫העומדת להתרגש‪.‬‬ ‫חז"ל מלמדים אותנו שבתוך הדרמה הגדולה מסתתרת דרמה זוטא נוספת‪ ,‬וכך‬ ‫אומרים במסכת מגילה דף טו‪ ,‬ב‪'" :‬וַ ַתּ ֲﬠמֹד ַבּ ֲח ַצר ֵבּית ַה ֶמּלֶ ךְ ַה ְפּנִ ִימית' )אסתר ה‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫אמר רבי לוי‪ :‬כיון שהגיעה לבית הצלמים ‪ -‬נסתלקה הימנה שכינה‪ ,‬אמרה‪'ֵ :‬אלִ י ֵאלִ י‬ ‫ָל ָמה ֲﬠזַ ְב ָתּנִ י' )תהלים כב‪ ,‬ב("‪.‬‬ ‫לאחר שלושה ימי הכנה של צום ותפילות על מפתן בית המלך הפנימי‪ ,‬ברגע‬ ‫גורלי בו תלויים עתידה ועתיד אומתה ‪ -‬נעמדת אסתר מול השליט הכול יכול‪,‬‬ ‫ופתאום כל מילותיה נעתקות מפיה‪ .‬היא מסיטה את עיניה מהמלך "הכול יכול"‬ ‫"אלִ י ֵאלִ י לָ ָמה‬ ‫העומד למולה‪ ,‬מפנה מבטה אל על‪ ,‬אל מלכו של עולם‪ ,‬וזועקת ֵ‬ ‫ֲﬠזַ ְב ָתּנִ י"‪ .‬דומה שכל המסר של המגילה מקופל כאן‪ ,‬במילים הקצרות של חז"ל‪,‬‬ ‫המעמידות מלך אביון מול מלך עליון‪.‬‬ ‫הגאון ר' יעקב משה חרל"פ שואל‪ :‬היכן ראו חז"ל רמז בכתובים לדבריהם? והוא‬ ‫משיב שבתוך כל ההתרחשות הקדחתנית של ישועת פורים‪ ,‬שמרגע שמתחיל המהפך‬ ‫היא מתגלגלת במהירות הבזק‪ ,‬פתאום מופיע המילה "וַ ַתּ ֲﬠמֹד" ‪ -‬ועמידה פירושה‬ ‫משבר! יהודי לא עומד! ודאי לא בימי הפורים‪ .‬אלו הם ימים של עליה‪ ,‬של‬ ‫התחדשות ושל התמלאות מלא חופניים‪.‬‬ ‫גם בבית מדרשנו אין עמידה‪ .‬דברי התורה שאוגדו כאן בהלכה‪ ,‬באמונה‪ ,‬במקרא‪,‬‬ ‫ובדרוש מבטאים את החידוש שבהיכלה של ישיבת הגולן בכלל‪ ,‬ולקראת ימי הפורים‬ ‫בפרט‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫בעל "הפחד יצחק" כותב באיגרת לאחד מתלמידיו‪" :‬אם חיך טועם לך‪ ,‬הנך בודאי‬ ‫מרגיש שכל הדיבורים והשיחות שנאמרו ברבים בקשר עם מועד הפורים ‪ -‬חותם של‬ ‫בשעת מעשה טבוע בהם"‪ .‬נכונים הדברים גם לדברי התורה שלפניכם‪ ,‬שניתן לחוש‬ ‫בהם משהו מהאווירה המיוחדת של קרבת ה' ודיבוק איש באחיו‪ ,‬שמאפיינים את ימי‬ ‫הפורים בישיבת הגולן‪.‬‬ ‫אני מבקש להודות לרעי‪ ,‬הרבנים נותני השיעורים ולמנהל הישיבה רפאל תמם‪.‬‬ ‫קונטרס זה )כמו גם קודמיו‪ ,‬לימים נוראים‪ ,‬לימי החנוכה‪ ,‬ולחג הפסח( הינו פרי‬ ‫דיבוק חברים ודיבוק תלמידים בתורת רבותיהם‪ ,‬ותוצר מסירות של חבורה מופלאה‬ ‫שיזמה‪ ,‬הקלידה‪ ,‬הגיהה‪ ,‬עיצבה‪ִ ,‬ודרבנה את הרבנים הכותבים‪ .‬אני מבקש לברך את‬ ‫אליאור מרטין‪ ,‬דרור מורגנשטרן‪ ,‬שי שליסל‪ ,‬שמואל לעסרי ונאור דיין שיראו ברכה‬ ‫בעמל התורה ויזכו לבניין ביתם מתוך שפע ברכה‪.‬‬ ‫ברכה מיוחדת לאחד מן החבורה‪ ,‬דרור מורגנשטרן‪ ,‬היוצא לפרק השירות הצבאי;‬ ‫שיזכה יחד עם כל חבריו בני שיעור ב להעניק את מיטב יכולותיהם לעם ישראל‪,‬‬ ‫וישובו לבית המדרש שלמים בגופם‪ ,‬בנפשם ובתורתם‪.‬‬ ‫בברכת פורים מרומם ושמח לכל בית ישראל‬ ‫הרב יואל מנוביץ'‬ ‫‪11‬‬ 12 úéîéÄ Ä ðtÀ äÇ êÀ ìÆ nÆ äÇ úéaÅ øöÇ çÂ äáùçî é÷øô íåé íù ìò íéøåô éåðéòî äðúùî úåéäì ãéúòã íéøåôëä .âðåòì éðôì ìåãâ ïäëä ñðëð íéøåôéëä íåéá éë ÷ø úòÅ ìëÈ áÀ àáÈÉ é ìàÀ Ç å áéúë äæ ìòå íéðôìå ìàøùé éðá ìë úéðòú éãé ìòå ãçåéîä íåéá .íëéúåùôð úà íúéðòå 'åëå êÆ À ìnÆ äÇ ìàÆ àÉåáàÈ áéúë íéøåôä éîéáå .úò ìëá àåáì ïéàùø ïéàù íå÷îá .úcÈ ëÇ àìÉ øåà úåìâúäì úåùø ïúéð íéøåôá ÷ø .úò ìëá íìòðä æðøú 13 14 ‫עומד אחר כותלנו‬ ‫פורים כיסוד התבוננות בהנהגת הבורא‬ ‫הרב אמנון שוגרמן‬ ‫ראש הישיבה‬ ‫הבנת דרכי ההנהגה הא‪-‬להית בהוויה הייתה מאז ומעולם יסוד מוסד של האדם‬ ‫הוֹד ֵﬠנִ י נָ א ֶאת ְדּ ָר ֶכךָ‬ ‫ִ‬ ‫אתי ֵחן ְבּ ֵﬠינֶ יךָ‬ ‫המאמין‪ .‬משה רבנו ביקש ְ"ו ַﬠ ָתּה ִאם נָ א ָמ ָצ ִ‬ ‫וְ ֵא ָד ֲﬠךָ ְל ַמ ַﬠן ֶא ְמ ָצא ֵחן ְבּ ֵﬠינֶ יךָ ְוּר ֵאה ִכּי ַﬠ ְמּךָ ַהגּוֹי ַהזֶּ ה" )שמות לג‪ ,‬יג(‪ ,‬וכתב על כך‬ ‫הרמב"ם ב"מורה נבוכים" )א‪ ,‬נד(‪:‬‬ ‫דע כי אדון החכמים משה רבינו ע"ה בקש שתי בקשות‪ ,‬ובאתהו התשובה על שתי‬ ‫ואמתתוֹ‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫הבקשות‪ ,‬הבקשה האחת‪ ,‬היא בקשו ממנו יתעלה שיודיעהו עצמו‬ ‫והבקשה השנית והיא אשר בקש תחלה שיודיעהו תאריו‪ ...‬בקשתו ידיעת תאריו‬ ‫"הוֹד ֵﬠנִ י נָ א ֶאת ְדּ ָר ֶכךָ ְו ֵא ָד ֲﬠךָ ְל ַמ ַﬠן ֶא ְמ ָצא ֵחן ְבּ ֵﬠינֶ יךָ "‪ ,‬והסתכל מה‬ ‫ִ‬ ‫הוא אומרו‪:‬‬ ‫"הוֹד ֵﬠנִ י נָ א ֶאת ְדּ ָר ֶכךָ ְו ֵא ָד ֲﬠךָ "‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫שנכנס תחת זה המאמר מענינים נפלאים‪ ,‬אומרו‬ ‫מורה על היותו יתעלה נודע בתאריו‪ ,‬כי כשידע הדרכים ידעהו‪.‬‬ ‫משה בעצם ביקש להבין את דרך הנהגת העולם‪ ,‬זאת מתוקף העובדה שהעולם‪ ,‬כפי‬ ‫שנראה לנו‪ ,‬הינו נעלם בהבנת התהליכים המתחוללים בו על ידי ההשגחה‪.‬‬ ‫מגילת אסתר מספרת לנו את הנהגת הבורא כאשר היא מוסתרת ומלופפת בסידוּר‬ ‫ִמ ְמ ַשׁל ובתחבולות ממלכה‪ .‬יסוד זה שמע רבנו בעל ה"תניא" מאח חתנו של הבעל‬ ‫שם טוב‪ .‬כך נכתב בספר "בית רבי" )ג‪ ,‬א(‪:‬‬ ‫פעם אחת היה אצל הרב המגיד )ממזריטש( נ"ע הרב ר' יחיאל חתן הבעש"ט נ"ע‬ ‫וזה היה בפורים וסדר סעודתו בפני עצמו על האכסניא ושלח הרב המגיד את רבנו‬ ‫אליו לכבודו להיות עמו בסעודה ושמע ממנו מאמר קצר מחותנו הבעש"ט נ"ע‬ ‫והוא יסוד גדול בדרכי חסידות‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫| הרב אמנון שוגרמן‬ ‫והוסיפו על כך בהערות במקום‪" :‬ושמענו שמזה נבנה אח"כ הדרוש 'יָ ִביאוּ ְלבוּשׁ‬ ‫ַמ ְלכוּת' )ו‪ ,‬ח( שבתורה אור"‪.‬‬ ‫הדרוּש "יָ ִביאוּ ְלבוּשׁ ַמ ְלכוּת" עוסק בדרכי ההנהגה הא‪-‬להית כפי שהיא באה‬ ‫בהסתרות ובלבושים‪ ,‬שאינה מתגלה ומתבהרת מיד‪ ,‬אלא צריך לקלוף תמיד את‬ ‫הלבושים על מנת לראות את התוכן‪.‬‬ ‫הד לשיטת הלבושים מצאנו בשתי דרשות של ה"שפת אמת"‪ .‬בפעם הראשונה מופיע‬ ‫הדבר בדרוּש תרמז לפרשת "וישב"‪ ,‬על הפסוק "וַ ִתּ ְת ְפּ ֵשׂהוּ ְבּ ִבגְ דוֹ ֵלאמֹר ִשׁ ְכ ָבה ִﬠ ִמּי‬ ‫חוּצה" )בראשית לט‪ ,‬יב(‪ ,‬וכך כותב האדמו"ר‪:‬‬ ‫וַ יַּ ֲﬠזֹב ִבּגְ דוֹ ְבּיָ ָדהּ וַ יָּ נָ ס וַ יֵּ ֵצא ַה ָ‬ ‫"בן זְ ֻקנִ ים הוּא לוֹ" )בראשית לז‪,‬‬ ‫וזה המלבוש נתן יעקב גם ליוסף הצדיק דכתיב‪ֶ :‬‬ ‫ג( דרשו חז"ל )בר"ר פד‪ ,‬ח(‪" :‬זיו איקונין שלו דומה לאביו"‪ .‬והוא הדיוקן שחקוק‬ ‫תחת כסא הכבוד‪ .‬אכן כאשר נמכר למצרים כתיב מקודם‪":‬ויפשיטו את יוסף וכו'"‬ ‫)שם לז‪ ,‬כג(‪ .‬כי בודאי כל ניסיון הוא כשנוטלין מן האדם המדרגה המיוחדת אליו‬ ‫וכמו כן בכל גלות בכלל ישראל ג"כ ניטל מאתנו הציור והמלבוש שהי' מיוחד לנו‬ ‫בהיותינו בא"י ובמקום הקודש‪ .‬וזהו שכתוב‪" :‬בְּ ִבגְ דוֹ")שם לט‪ ,‬יב( שהוא מלבוש‬ ‫הגוף החיצון‪ .‬אכן לפי שעה נראית לו דמות דיוקנו של אביו וכתיב‪" :‬וַ יַּ ֲﬠזֹב ִבּגְ דוֹ‬ ‫ְבּיָ ָדהּ וַ יָּ נָ ס")בראשית לט‪ ,‬יב( היינו שיצא מכל הלבוש הזה ונתלבש בלבוש המיוחד‬ ‫לו‪ .‬וזהו שכתוב‪"ְ :‬ו ֵאין ִאישׁ" )שם יא( שיצא מלבוש הגופני ונעשה כולו רוחני‪.‬‬ ‫והוא לרמז לכל העובד באמת כשהוא בעת צרה מסייעין לו מכוחות הנשמה אשר‬ ‫"יִשׁ ַלח ֶﬠזְ ְרךָ ִמקּ ֶֹדשׁ" )תהילים כ‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫לו למעלה כמו שכתוב‪ְ :‬‬ ‫בפעם השנייה‪ ,‬בפרשת ויגש )תרלט(‪ ,‬מופיע עניין הלבושים ביתר שאת‪ ,‬בדרוּש על‬ ‫וּלבִ נְ יָ ִמן נָ ַתן ְשׁלֹשׁ ֵמאוֹת ֶכּ ֶסף וְ ָח ֵמשׁ ֲחלִ פֹת‬ ‫"ל ֻכלָּ ם נָ ַתן ָל ִאישׁ ֲחלִ פוֹת ְשׂ ָמלֹת ְ‬ ‫הפסוק ְ‬ ‫ְשׂ ָמלֹת" )בראשית מה‪ ,‬כב( שעל פי המדרש הם חמשת הלבושים שהולבש בהם מרדכי‬ ‫בשושן הבירה‪:‬‬ ‫והענין הוא כי הפנימיות לעולם אחד אבל המלבוש מתחלף כפי מדרגות האדם‬ ‫עולה ויורד כמו שכתוב‪ :‬פושטת צורה ולובשת צורה )"תפארת ישראל" כג(‪.‬‬ ‫ובודאי התועלת שבא ע"י הגלות הוא תיקון המלבוש‪ ...‬ויוסף נתן להם זה הדרך‬ ‫איך יוכלו להתלבש בכל אלה לבושים שונים כמו שהראה להם יוסף שלא הכירוהו‬ ‫אם כי הי' עומד בצדקו‪ .‬וזהו שכתוב חז"ל )במ"ר יד‪ ,‬ח( שרמז לבנימין שיצא ממנו‬ ‫מרדכי שיצא מלפני המלך בה' לבושים כו'‪ .‬כי בימי אסתר הי' הסתרת פנים ביותר‬ ‫ומרדכי תיקן ה' מיני לבושים הנ"ל‪.‬‬ ‫ועוד הוסיף ה"שפת אמת" לבאר‪" :‬ואפשר על זה הרמז מה שמחליפין המלבושים‬ ‫בפורים‪ .‬כי מנהג ישראל תורה"‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬מנהג התחפושות בפורים אינו חיקוי‬ ‫עומד אחר כותלנו |‬ ‫של קרנבל זר לנו‪ ,‬אלא דבר פנימי שמבטא אופק הנהגה שמוצפנת וחבויה בלבושים‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫מרדכי בשושן הבירה השלים את שיוסף החל לעשות במצרים‪ ,‬שניהם לימדו לדורות‬ ‫כי דרכי ה' נסתרות ומלובשות ב"מלבושים" שונים‪ .‬אירועים מסוימים שמסוּבבים‬ ‫הצבור כאירועים שגרתיים‪ ,‬אבל אנחנו רואים‬ ‫בדרכי ההנהגה נתפסים על ידי רוב ִ‬ ‫בהם את ההזדמנות שלנו ללמוד‪ ,‬שדווקא דרך המלבוש ודרך ההסתר ריבונו של‬ ‫"כּי לֹא יִטֹּשׁ ה' ַﬠמּוֹ ְונַ ֲחלָ תוֹ לֹא יַ ֲﬠזֹב ")תהילים צד‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫עולם מנהל את עולמו‪ִ ,‬‬ ‫כפי שבימי מרדכי ואסתר הייתה המציאות "מלובשת" בסדרי טבע‪ ,‬כך גם בדורנו‬ ‫הנהגת הבורא אותנו מלובשת בסדרי טבע בממשל ובדיפלומטיה‪ ,‬ועלינו כמאמינים‬ ‫בני מאמינים לחשוף את הכיסוי‪ ,‬הלבוש‪ ,‬מעל פני המאורעות ולראות את הנהגתו‬ ‫יתברך בדור גאולה זה‪.‬‬ ‫‪17‬‬ 18 ‫מעז יצא מתוק‬ ‫כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה‪,‬‬ ‫כך משנכנס אדר מרבין בשמחה ?!‬ ‫הרב אשר סמית'‬ ‫ההשוואה בין אב לאדר‬ ‫במשנה במסכת תענית נכתב‪" :‬משנכנס אב ממעטין בשמחה" )שם כו‪ ,‬ב(‪ ,‬בעקבות‬ ‫דברי המשנה אומרת הגמרא )כט‪ ,‬א( מימרא מפורסמת‪:‬‬ ‫אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב‪ ,‬כשם שמשנכנס אב‬ ‫ממעטין בשמחה‪ ,‬כך משנכנס אדר מרבין בשמחה‪.‬‬ ‫רש"י על הגמרא מסביר את סיבת ריבוי השמחה‪" :‬משנכנס אדר‪ :‬ימי נסים היו‬ ‫לישראל‪ ,‬פורים ופסח"‪ .‬נשאלת השאלה‪ ,‬מדוע הגמרא ניסחה את ההוראה על‬ ‫השמחה בחודש אדר דווקא בצורה של השוואה בינו לבין חודש אב? חז"ל רוצים‬ ‫שנרבה בשמחה‪ ,‬ולשם כך הם מזכירים לנו בהדי הדדי את אחד הזמנים העצובים‬ ‫בתולדותינו‪ ,‬אם לא העצוב ביותר?! משל למה הדבר דומה? לאדם המאחל לחברו‬ ‫העומד לצאת להפלגה את הברכה‪" :‬נוסעי הטיטניק לא נהנו בהפלגה שלהם‪ ,‬אני‬ ‫מקווה שאתה כן תהנה בהפלגה שלך"‪...‬‬ ‫ניתן לתרץ ולהסביר באופן פשוט‪ ,‬שהגמרא רוצה להראות הקבלה בין דברים חופפים‬ ‫אך שונים‪" .‬כשם שמשנכנס" ‪" -‬כך משנכנס"; "אב" ‪" -‬אדר"; "ממעטין" ‪" -‬מרבין"‪.‬‬ ‫זה באמת נשמע יפה‪ ,‬יש לזה צליל נחמד‪ .‬אך האם זה הכל? האם זו רק הקבלה‬ ‫יפה? מה עוד טמון במימרא זו?‬ ‫לפני שנמשיך הלאה נביא כמה מתשובות רבותינו‪:‬‬ ‫א‪ .‬רבנו המאירי )שם( מסביר שההשוואה נעשתה כדי להזכירנו שני עיקרים חשובים‪,‬‬ ‫ובלשונו הקדושה‪" :‬הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לא‪-‬ל בכל עת ובכל זמן כפי‬ ‫‪19‬‬ ‫| הרב אשר סמית'‬ ‫‪20‬‬ ‫הנאות למה שאירע באותו זמן‪ ,‬וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר‬ ‫)ברכות נד‪ ,‬א("‪ .‬המאירי מסביר שההשוואה נעשתה לאו דווקא לשם בירור המהות‬ ‫של אדר ואב‪ ,‬אלא כדי שנלמד מהם על חובתנו להתייחס בראי האמונה ל"ענייני‬ ‫דיומא"‪ ,‬בין אם הם דברים טובים ובין אם הם לא טובים‪ ,‬וממילא להודות לקב"ה על‬ ‫כל שגמלנו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בעל ה"שפת אמת" )תענית‪ ,‬שם( מתייחס אף הוא להקבלה זו ולאחר שהוא נותן‬ ‫כבוד לפירוש רש"י‪ ,‬הוא מציע הסבר אחר‪:‬‬ ‫ויותר נראה מהא דתלי לי' באב משום שבאדר היה קיום הקרבנות והמקדש‪.‬‬ ‫דבאדר זמן שקלים לחדש בניסן התרומה חדשה‪ ,‬ונדבו בנ"י בשמחה שקלי הקודש‪,‬‬ ‫וכמבואר כמה פעמים בפסוק כשהתנדבו בנ"י למקדש היה שמחה גדולה בעולם‪,‬‬ ‫וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר‪ ,‬וכשקורין‬ ‫פר' שקלים מתעורר זה‪.‬‬ ‫"השפת אמת" מסביר שריבוי השמחה באדר לא קשור למהותו של חג הפורים )וחג‬ ‫הפסח אליבא דרש"י( ולנסים שהתרחשו בו‪ ,‬אלא הוא קשור לחודשים אלה ביחס‬ ‫לבית המקדש‪ ,‬מצד אחד חיזוקו על ידי נדבת שקלים הניתנת באדר‪ ,‬לעומת החלשתו‬ ‫וחורבנו שהתרחשו בחודש אב‪ .‬לדעתו‪ ,‬אף כיום חיזוק בית המקדש נעשה על ידי‬ ‫קריאת פרשת שקלים המביאה לשמחה גדולה‪ ,‬המנוגדת למיעוט השמחה באב בשל‬ ‫חורבן המקדש‪.‬‬ ‫ג‪ .‬גם בעל "ילקוט הגרשוני"‪ ,‬הרב גרשון שטרן‪ 1,‬מתייחס לדברים ושואל )או"ח הל'‬ ‫מגילה‪ ,‬תרפו(‪" :‬ויש לדקדק במ"ש 'כשם'‪ ,‬וכי תלוי זה בזה?"‪ ,‬ומשיב‪:‬‬ ‫ונ"ל דה"פ דידוע דלשמח את עצמו לשם שמים הוא קשה יותר מלסגף ולצער את‬ ‫עצמו לשם שמים‪ ,‬כי בכל שמחה מעורב הנאת עצמו וקשה לכוין לשם שמים לכך‬ ‫הזהירו אותנו דכשם משנכנס אב ממעטין בשמחה וזה בוודאי עושין לשם שמים‪,‬‬ ‫כך משנכנס אדר מרבין בשמחה יהיה גם כן רבוי השמחה לשם שמים‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫רב חשוב בטרנסלווניה‪-‬אונגריה תרכ"א‪-‬תרצ"ו‪ ,‬שכל ימיו חלם על ארץ ישראל ועל גאולת ישראל‪.‬‬ ‫בשנת תר"ע זכה לבקר באה"ק ובעקבות הביקור כתב ספר קטן הנקרא "מסעי בני ישראל"‪ .‬בביקור‬ ‫זה הוא זכה לפגישה עם הרב‪ ,‬כפי שהוא מתאר בתחילת הספר‪ ,‬שבהגיעו לאה"ק‪" ,‬בבואנו ליפו‬ ‫קידם את פנינו בברכה נלבבת הרב הגאון ר' אברהם יצחק הכהן קוק‪ ,‬אבדק"ק יפו והמושבות יצ"ו"‪.‬‬ ‫ממש מאלף לקרוא את תיאורי מסעו באה"ק‪" ,‬מיד לאחר שהגענו אל המלון התפללנו תפילת מנחה‬ ‫ברגש עז‪ .‬לא יכולנו להתאפק מבכייה ונהייה וכשהגיע בעל התפילה ל 'וירושלים עירך ברחמים‬ ‫תשוב'‪ ,‬כמעט ונשבר לבנו ומפל דמעות פרץ בעוז על לחיינו"‪ .‬עד כאן לשונו הקדושה‪ ,‬ממש מתוק‬ ‫מדבש‪...‬‬ ‫מעז יצא מתוק |‬ ‫כלומר‪ ,‬המילה "כשם" לא באה לתלות את החודש האחד בשני אלא באה להורות על‬ ‫צורת השמחה ועל כוונתה‪ ,‬ונמצינו למדים שכמו שמיעוט השמחה באב נעשה רק‬ ‫לשם שמיים‪ ,‬כך ריבוי השמחה באדר צריך להיות גם הוא לשם שמיים‪ ,‬ללא פניות‬ ‫אישיות ודברים חיצוניים‪.‬‬ ‫נראה לומר שפירושים אלה לא התייחסו לפנימיותם של חודש אדר וחג הפורים‪.‬‬ ‫רבנו המאירי‪ ,‬ה"שפת אמת" ו"ילקוט הגרשוני" לא מתייחסים לקישקעס של אדר ‪-‬‬ ‫לעיקרו‪ .‬המאירי לומד כלל שצריכים לזכור כל השנה‪ ,‬ואותו יכולנו ללמוד גם‬ ‫מהשוואת חודשים אחרים‪ ,‬מניסן ‪ -‬זמן גאולה‪ ,‬או מתשרי ‪ -‬זמן שמחה‪ .‬לפי המאירי‬ ‫נראה שבאדר עצמו‪ ,‬אובייקטיבית‪ ,‬אין חשיבות מיוחדת על פני חודשים משמחים‬ ‫אחרים! מה מיוחד דווקא באדר? את אותה השאלה נשאל גם על ה"ילקוט הגרשוני"‬ ‫שלומד דבר חשוב מהקבלת החודשים‪ ,‬אך מה בנוגע לתוכן החודשים עצמם? איה‬ ‫הייחודיות של אב ושל אדר באה לידי ביטוי‪ ,‬מעבר לכך שבאחד יותר קל להיות‬ ‫עצוב לשם שמיים‪ ,‬ובשני פחות קל לשמוח לשם שמיים? גם ה"שפת אמת" לומד‬ ‫דברים שכמעט ולא קשורים לפורים‪ ,‬הרי שמחת פורים היא השמחה המרכזית‬ ‫שבאדר ולא השמחה שבתרומת השקלים!‬ ‫דברינו עד כה מובילים למספר שאלות‪:‬‬ ‫האם יש עניין הקושר את המהות הפנימית של ריבוי השמחה באדר למהות הפנימית‬ ‫של מיעוט השמחה באב? קשר שאינו שייך רק לצורת השמחה )"ילקוט הגרשוני"(‪,‬‬ ‫או לעניין אחר שלא קשור בכלל לפורים )המאירי‪"/‬שפת אמת"(‪ ,‬אלא קשר המשווה‬ ‫את מקור הריבוי והמיעוט‪ ,‬כמובן‪ ,‬מתוך הבנת עיקרו של אדר ‪ -‬פורים!‬ ‫ועוד‪ ,‬אם כוונת הגמרא היא "להשוות" ולהראות את הניגודים שבין ימים טובים ‪-‬‬ ‫פורים )ופסח‪ ,‬על פי רש"י(‪ ,‬לימים פחות טובים ‪ -‬אב‪ ,‬מדוע הגמרא בוחרת בחודשים‬ ‫עצמם ולא במועדים המתקיימים בהם‪ ,‬תשעה באב לעומת פורים )ופסח(?‬ ‫יותר מכך‪ ,‬ההקבלה בין החודשים ברמה המעשית לא נראית מושלמת מכיוון שלפי‬ ‫ההלכה אכן ממעטים בשמחה מראש חודש אב ו‪/‬או מהשבוע שחל בו תשעה באב‪,‬‬ ‫כמובא ב"שלחן ערוך" )או"ח תקנא‪ ,‬א‪-‬ג(‪ ,‬אך מנגד אין הלכה ברורה לגבי אופן‬ ‫ריבוי השמחה באדר ולגבי פרטי הדין‪ 2.‬כלומר‪ ,‬מבחינה מעשית‪ ,‬החודשים לא לגמרי‬ ‫‪2‬‬ ‫חוץ מה"הערה" המובאת במג"א ובבאר היטב )תרפו‪ ,‬סק"ה(‪ ,‬בה נאמר כי מי שיש לו דין עם נכרי‬ ‫או עכו"ם ישפוט באדר‪ .‬ואכמ"ל ולפלפל מדוע באמת אין כמעט התייחסות הלכתית לריבוי השמחה‬ ‫באדר בדברי גדולי הפוסקים כהרמב"ם‪ ,‬הטור‪ ,‬והשו"ע‪ .‬עיין בשו"ת "חת"ם סופר" או"ח‪ ,‬קס;‬ ‫וב"נמוקי אורח חיים" לרבי ממונקאטש הל' מגילה‪ ,‬תרפו‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫| הרב אשר סמית'‬ ‫מקבילים‪ .‬ואם נתרץ שזו קושיה שרש"י ניסה ליישב בדבריו‪ ,‬כשהזכיר את פורים‬ ‫ופסח עצמם‪ ,‬הדר קושיא לדוכתיה ‪ -‬למה הגמרא עצמה בוחרת בניסוח שמשווה בין‬ ‫החודשים‪ ,‬ולא את הימים? זו שאלה שניתן לשאול על שיטת ה"שפת אמת" שמבאר‬ ‫את השמחה באדר כ"תגובה" לתרומת השקלים‪ .‬ואם כך‪ ,‬למה הגמרא השוותה‬ ‫והקבילה בין שני החודשים‪ ,‬אם הם אינם באמת שווים בצורת ה"משנכנס" שלהם?‬ ‫שהרי אם שמחת השקלים כל כך גדולה עד שהיא מנוגדת למיעוט השמחה באב‪,‬‬ ‫מדוע אין הוראות מעשיות לכך?‬ ‫כל אלו מביאים אותנו לשאלה האחרונה והעקרונית ביותר‪ :‬מתוך ניסוח הגמרא‬ ‫משמע שריבוי השמחה באדר תלוי במיעוט השמחה באב‪ ,‬או לפחות בהבנתו‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫אדם החפץ לקיים את מאמר הגמרא ולהרבות בשמחה באדר‪ ,‬קודם כל צריך להכיר‬ ‫את מיעוט השמחה של אב‪ .‬שהרי כשמשווים דבר אחד לדבר הקודם לו‪ ,‬צריך לדעת‬ ‫מהו הדבר הראשון ולהבינו על בוריו‪ .‬כך לדוגמא‪ ,‬כיוון שיש לי איזו השגה ביופי‬ ‫של "דמות הקשת בתוך הענן"‪ ,‬אזי ממילא אני יכול להבין קצת ‪" -‬מה נהדר היה‬ ‫כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים"‪ .‬אם כן‪ ,‬בנידון דידן‪ ,‬למה ואיך ריבוי‬ ‫השמחה באדר תלוי בהבנת מיעוט השמחה באב? להבנת דבר זה‪ ,‬נחזור לתיאור‬ ‫תקופות חורבן בתי המקדש‪.‬‬ ‫היכלא קליא קלית‬ ‫הגמרא מספרת שכאשר נבוזראדן‪ ,‬שר צבאו של נבוכדנאצר‪ ,‬התגאה על ששרף את‬ ‫הבית‪ ,‬יצתה בת קול ואמרה "עמא קטילא קטלת‪ ,‬היכלא קליא קלית‪ ,‬קימחא טחינא‬ ‫טחינת" )סנהדרין צו‪ ,‬ב(‪ .‬כלומר‪ :‬עם הרוּג הרגת‪ ,‬היכל שרוף שרפת‪ ,‬קמח טחון‬ ‫טחנת‪ .‬ובלשוננו‪ ,‬היהודים עצמם‪ ,‬על ידי מעשיהם הרעים‪ ,‬כבר הרגו אחד את השני‬ ‫ושרפו את בית א‪-‬להינו‪ .‬נכון‪ ,‬בחוצות ירושלים התהלכו בני אדם שנקראו יהודים‪,‬‬ ‫אבל הם לא היו יהודים חיים! הם היו אנשים מתים המתחזים ליהודים חיים‪ .‬וכפי‬ ‫שכותב השל"ה הקדוש )מסכת ראש השנה‪ ,‬עמוד הדין‪ ,‬ד"ה "עוד יתעורר"(‪:‬‬ ‫כשם שיש להגוף בריאות וחולי ומיתה‪ ,‬כן יש בנפש‪ ,‬ובריאות הנפש הוא קיום‬ ‫התורה והמצות‪ ,‬והנהגת המדות הישרות‪ .‬וחולאים הוא בחסר מאלו הדרכים‪...‬‬ ‫וכמו שאם יכבד החולי במאוד מאוד בגוף אזי מת‪ ,‬כן אם הרשיע הרבה אזי הכרת‬ ‫תכרת הנפש בר מינן‪ .‬ועל זה ארז"ל )ברכות יח‪ ,‬ב(‪" ,‬רשעים בחייהם קרויים‬ ‫מתים"‪.‬‬ ‫כל אחד רצח את "היהדות" שבו ושבחברו‪ .‬כל כך פגמו בחלק א‪-‬לוה ממעל שלהם‪,‬‬ ‫עד שנשמתם מתה‪ .‬נכון‪ ,‬היה בנין מפואר שעמד על הר הבית‪ ,‬אבל עוד הרבה לפני‬ ‫שנבוזראדן הגיע לזירה‪ ,‬זה כל מה שזה היה ‪ -‬בניין יפה‪ ,‬ובניינים יפים יש גם‬ ‫מעז יצא מתוק |‬ ‫במקומות אחרים בעולם‪ .‬ארכיטקטורה יפה ותו לא‪ .‬ריקה מתוכן‪" .‬כל" מה‬ ‫שנבוזראדן עשה היה פשוט להראות לכולם כמה האנשים כבר היו מתים‪ ,‬ולגלות לנו‬ ‫כמה בית העולמים כבר היה שרוף וטחון‪" ,‬היכלא קליא קלית‪ ,‬קימחא טחינא‬ ‫טחינת"‪ .‬את בתי המקדש החריב העם הרבה לפני שהבבלים והרומאים נכנסו‬ ‫לתמונה‪ ,‬והמעשים ידועים לכל‪" :‬מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו‬ ‫ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים‪ ...‬מקדש שני‪ ...‬מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת‬ ‫חנם" )יומא ט‪ ,‬ב(‪ .‬איננו עצובים משום שאיבדנו אוצרות יקרים ומפני שבניין מפואר‬ ‫נחרב עד היסוד‪ .‬עם כל העצב שבדבר‪ ,‬הדגש באבל אינו על כך שכה הרבה יהודים‬ ‫נרצחו על ידי הבבלים והרומאים‪ ,‬והוא גם לא על שהוגלינו מארצנו‪ .‬אנחנו כל כך‬ ‫שבורים בפנים בגלל מה שהוביל לחורבן‪ ,‬למוות ולגלות‪ .‬אנחנו שבורים בגלל‬ ‫המחסור החמור באהבה לקב"ה ובאהבת אדם לחברו‪ ,‬שאכן בא לידי ביטוי בעבודה‬ ‫זרה‪ ,‬גילוי עריות‪ ,‬שפיכות דמים ושנאת חינם‪.‬‬ ‫עם ישראל היה בבירא עמיקתא גם בימים שקדמו לנס הפורים‪ .‬היהודים נהנו במשתה‬ ‫שחוגג את "הקב"ה‪-‬עזב‪-‬את‪-‬העולם‪-‬אין‪-‬יותר‪-‬בית‪-‬מקדש"; הם השתתפו בסעודתו של‬ ‫אותו רשע ש"כל מי שנהנה מאותה סעודה‪ ,‬הוא יורה שהוא שמח על חורבן המקדש"‬ ‫)הריא"ף‪ 3‬על "עין יעקב"‪ ,‬מגילה יג‪ ,‬ב(; הם השתחוו לעבודה זרה בימי נבוכדנאצר‪,‬‬ ‫וזה היה עיקר החטא שלהם לפי הריא"ף )שם(‪" :‬שלא נתעוררה הגזרה לכל ישראל‪...‬‬ ‫‪4‬‬ ‫אלא על עון הצלם שחטאו בימי נבוכדנאצר" ; אחר כך גם השתחוו להמן שעשה‬ ‫עצמו עבודה זרה )שם י‪ ,‬ב(; בנוסף לכל אלה‪ ,‬הם היו מפוזרים ומפורדים‪ ,‬עסוקים‬ ‫שוב בשנאת חינם‪ ,‬כפי שכתב החיד"א )"כסא דוד"‪ ,‬דרוש עשירי לשבת זכור‪ ,‬ד"ה‬ ‫"ואפשר כי המן הרשע"(‪" :‬ולזה אמר 'יֶ ְשׁנוֹ ַﬠם ֶא ָחד ְמ ֻפזָּ ר' )אסתר ג‪ ,‬ח(‪ ,‬שגזר‬ ‫עליהם הגלות והפיזור בעוון היותו מפורד ויש להם שנאת חינם‪ ...‬ולמלך מלכי‬ ‫המלכים אין שווה להניחם"‪ ,‬וכלשון ה"שפת אמת" )פורים‪ ,‬תרמ"ג(‪" :‬ולכן אמר 'עם‬ ‫מפוזר ומפורד'‪ ,‬שהרגיש שגרם החטא שאבדו האחדות"‪.‬‬ ‫בזה אולי יוסבר מדוע הגמרא בתענית משווה בין כניסת החודשים אב ואדר‪ ,‬ולא בין‬ ‫הימים עצמם‪ ,‬תשעה באב ופורים‪ .‬אולי דבר זה נעשה כדי להדגיש את הצד השווה‪,‬‬ ‫וללמדנו שהדבר המרכזי והחשוב שבשני הימים האלו הוא מה שהוביל למציאותם‪,‬‬ ‫ולא הימים עצמם‪ ,‬שהם "רק" תוצאה ותולדה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫הרב יאשיהו פינטו‪ .1595-1648 ,‬רב בדמשק‪ ,‬מקובל דרשן ופרשן‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ועיין שם בריא"ף שמפלפל ומסביר את תשובת רשב"י לתלמידיו "אם כן‪ ,‬שבשושן יהרגו שבכל‬ ‫העולם כולו אל יהרגו" )מגילה יב‪ ,‬א(‪ ,‬שבפשט הדברים משמע שהוא דחה את סברתם שהתחייבו‬ ‫כליה בגלל הסעודה‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫| הרב אשר סמית'‬ ‫הדור קבלוה‬ ‫אמנם ב"משנכנס" לסיפור פורים עם ישראל היה באמת בבירא עמיקתא‪ ,‬אך מיד‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬עוד בתקופת ה"משנכנס"‪ ,‬הגיע גם התיקון לדבר‪ .‬כלומר‪ ,‬עוד לפני הנס‬ ‫עצמו‪ ,‬העם התחבר לקב"ה מחדש‪" ,‬הדור קבלוה בימי אחשורוש" )שבת פח‪ ,‬א(‪ .‬כך‬ ‫מבאר בעל ה"תניא" ב"תורה אור" )מגילת אסתר צז‪ ,‬א(‪:‬‬ ‫וזכו אז ישראל למדרגת הביטול הגדול על ידי מסירת הנפש על קדוש השם שהרי‬ ‫אם רצו להמיר דתם לא היה המן עושה להם כלום שלא גזר אלא על היהודים‪,‬‬ ‫אלא שהם מסרו עצמן למות כל השנה כולה ולא עלה להם מחשבת חוץ ח"ו‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬באחד עשר החודשים שעברו בין גזירת המן בניסן ועד י"ג באדר שלאחריו‪,‬‬ ‫הם יכלו להתבולל ולעזוב את דרך המלך‪ ,‬מלכו של עולם‪ ,‬והמן היה עוזב אותם‬ ‫לנפשם ממש ‪ -‬אלא שהם עשו תשובה נשגבה כל כך עד שכלל לא עלתה על ליבם‬ ‫אפילו הוה אמינא של הוה אמינא לעזוב את הקב"ה! ה"הדור קבלוה" אמנם נאמר‬ ‫על " ִקיְּ מוּ וְ ִק ְבּלוּ" )אסתר ט‪ ,‬כז( שנכתב לאחר הנס‪ ,‬אך התייחס למה שקרה ליהודים‬ ‫לפני הנס‪ ,‬ב"משנכנס" שלו ‪ -‬החזרה בתשובה והדבקות ללא פשרות בקב"ה‪ ,‬כתיקון‬ ‫למה שנעשה ב"משנכנס אב"‪ .‬אולי משום כך הגמרא )שבת פח‪ ,‬א( מדייקת בלשונה‬ ‫וכותבת שה"הדור קבלוה" היה "בימי אחשורוש"‪ ,‬ולא בימי מרדכי ואסתר ‪ -‬כי‬ ‫ה"הדור קבלוה"‪ ,‬החיבור מחדש לקב"ה התרחש לפני שמרדכי עלה לגדולה‪ ,‬לפני‬ ‫יהם" )אסתר ח‪ ,‬יז(‪ ,‬כפי שהסביר בעל ה"תניא"‪ .‬החיבור‬ ‫הוּדים ֲﬠלֵ ֶ‬ ‫ש"נָ ַפל ַפּ ַחד ַהיְּ ִ‬ ‫התרחש כשהיו עוד ממש "אכתי עבדי אחשורוש אנן" )מגילה יד‪ ,‬א(‪ ,‬כפשוטו‪.‬‬ ‫בימים שלפני הפורים‪ ,‬ב"משנכנס אדר"‪ ,‬היהודים תיקנו גם את ענייני בין אדם לחברו‬ ‫שנהרסו ונפגמו בימים שלפני תשעה באב‪ ,‬ב"משנכנס אב"‪" .‬לֵ ךְ ְכּנוֹס ֶאת ָכּל‬ ‫הוּדים" )אסתר ד‪ ,‬טז( התקיים כדי "שיהיה להם אחדות" )החיד"א‪ ,‬שם‪ ,‬ד"ה "ולכן‬ ‫ַהיְּ ִ‬ ‫אסתר המלכה"(‪ ,‬הדבר בא לידי ביטוי במצוות היום‪" :‬משלוח מנות הוא כדי שיהא‬ ‫שמח ושש עם אוהביו וריעיו ולהשכין ביניהם אהבה ואחוה וריעות" )ב"ח‪ ,‬או"ח‬ ‫תרצה‪ ,‬ו(‪ .‬וכלשון רבי שלמה הלוי אלקבץ )"מנות הלוי" על אסתר ט‪ ,‬יט ד"ה‬ ‫"והיהודים על כן"(‪" :‬ומשלוח מנות איש לרעהו כמו שהיה עניינם כאיש אחד להקהל‬ ‫כל אחד עם חברו‪ ,‬הפך איש צר ואויב לשון רמיה האומר עם אחד מפוזר"‪ ,‬וכן‬ ‫בהמשך דבריו )שם ט‪ ,‬כב ד"ה "ויכתוב"(‪" :‬כי על ידי מרעות ואחוה‪ ,‬נקהלו וניצולו‪,‬‬ ‫לא בפירוד לבבות"‪ .‬גם ה"שפת אמת" התייחס לדבר וכתב )פורים‪ ,‬תרנג(‪" :‬לכן עיקר‬ ‫מצות מגילה בעשרה משפחה ומשפחה וכו'‪ ,‬לרמוז שעיקר הישועה היה התאספות‬ ‫בני ישראל לבוא אל האחדות"‪.‬‬ ‫מעז יצא מתוק |‬ ‫יתירה מזאת‪ ,‬התיקון של בין אדם לחברו היה הכרחי לא רק לשם תיקון שנאת‬ ‫החינם‪ ,‬אלא גם ככלי וכהקדמה ל"הדור קבלוה"‪ ,‬לחידוש הקשר עם הקב"ה‪ ,‬הרי‬ ‫כולנו יודעים שהחניה במעמד הר סיני שהייתה "כאיש אחד בלב אחד" )רש"י‪ ,‬שמות‬ ‫יט‪ ,‬ב( הייתה תנאי לקבלת התורה‪ ,‬וכדמשמע מה"ילקוט שמעוני" )פרשת יתרו‪ ,‬רעג(‪:‬‬ ‫בקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים‪ ,‬והיו חלוקים אלו על‬ ‫אלו‪ ...‬היו נוסעין במריבה וחונין במריבה‪ ,‬כשבאו לסיני הושוו כולם אגודה אחת‪...‬‬ ‫אמר הקב"ה‪ :‬התורה כולה שלום‪ ,‬ולמי אני נותנה? לאומה שהיא אוהבת שלום‪.‬‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל נֶ גֶ ד ָה ָהר" )שמות יט‪ ,‬ב( היה תנאי לקבלת תורה‬ ‫באותו אופן שה"וַ יִּ ַחן ָשׁם ְ‬ ‫הוּדים" של יהודי שושן היה הכלי שהוביל‬ ‫במעמד הר סיני‪ ,‬כך ה"לֵ ךְ ְכּנוֹס ֶאת ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫‪5‬‬ ‫ל"הדור קבלוה"‪ .‬אולי משום כך‪ ,‬לאחר שעברו שלוש שנים מנס פורים‪ ,‬כשהושרשה‬ ‫ביהודים בחזקה אהבת הבורא ואהבת ישראל‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬מלכו של עולם‪ ,‬בכבודו‬ ‫ובעצמו מבקש מהם שיבנו לו בית! למרות שעם ישראל חושב שעוד לא הגיע הזמן‬ ‫לבנות את בית ה'‪ָ " ,‬ה ָﬠם ַהזֶּ ה ָא ְמרוּ לֹא ֶﬠת בֹּא ֶﬠת ֵבּית ה' לְ ִה ָבּנוֹת" )חגי א‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫אתם ֵﬠץ‬ ‫הקב"ה מזרזם‪" :‬כֹּה ָא ַמר ה' ְצ ָב‪-‬אוֹת ִשׂימוּ ְל ַב ְב ֶכם ַﬠל ַדּ ְר ֵכ ֶיכם‪ֲ :‬ﬠלוּ ָה ָהר וַ ֲה ֵב ֶ‬ ‫וּבְ נוּ ַה ָבּיִת ְו ֶא ְר ֶצה בּוֹ ְו ֶא ָכּ ְב ָדה ָא ַמר ה'" )שם‪ ,‬ז‪-‬ח(‪ .‬עם ישראל הראה לקב"ה ולעצמו‬ ‫שהוא שינה כיוון וברצונו שוב לעשות מקום בליבו ובנפשו עבור הזולת ועבור ה'‬ ‫השׂטנה ונפסקו עבודות הבניה )עזרא ד‪ ,‬כד;‬ ‫יתברך‪ .‬ח"י שנים לאחר שנכתב כתב ִ‬ ‫ורש"י‪ ,‬שם(‪ ,‬העם חי מחדש‪" ,‬וָ ַחי ָבּ ֶהם" )ויקרא יח‪ ,‬ה(! בעקבות כך הוא גם בונה את‬ ‫המקדש‪.‬‬ ‫הא בהא תליא‬ ‫הגמרא לא רק מציינת חיוב של ריבוי שמחה באדר כהקבלה יפה המנוגדת למיעוט‬ ‫השמחה שבאב‪ ,‬היא בעצם מציבה לנו תנאי מינימאלי‪ .‬כדי לשמוח בכניסת אדר‪ ,‬אדם‬ ‫חייב להבין את מיעוט השמחה בכניסת אב‪ ,‬מיעוט שמחה שאינו קשור לתשעה באב‪,‬‬ ‫אלא למה שקדם לו‪ ,‬ל"משנכנס" שלו‪ .‬באותו האופן‪ ,‬השמחה באדר באה בעקבות מה‬ ‫שקרה בזמן שקדם לחג‪ ,‬ולא בהכרח בשל החג עצמו! לכן הגמרא מביאה את‬ ‫המימרא הזאת ממש בסוף תיאור הדברים הנוראיים שקרו בתשעה באב ולאחריו‪ .‬רק‬ ‫יהודי שבאמת מבין ומפנים את הדברים שהתרחשו לפני תשעה באב‪ ,‬ב"משנכנס אב"‪,‬‬ ‫וגרמו לחורבן בתי המקדש‪ ,‬יעשה כל שביכולתו כדי לבוא לשמחה הרצויה בימים‬ ‫שלפני פורים‪ ,‬ב"משנכנס אדר"‪ ,‬על ידי אהבת חינם לקב"ה ולחברו‪ ,‬כפי שהיה בימי‬ ‫‪5‬‬ ‫עיין רש"י על מגילה יא‪ ,‬ב ד"ה "איהו כמה מלך ארביסר" וד"ה "באדין"; בנושא התאריכים עיין‬ ‫עוד במאמר הרב יעקב מדן ב"מגדים" יד‪ ,‬סיון ה'תשנ"א‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫| הרב אשר סמית'‬ ‫‪26‬‬ ‫מרדכי ואסתר‪ ,‬וכפי שראוי לימינו אנו‪ .‬הא בהא תליא! יהודי שלא מבין את מיעוט‬ ‫השמחה ב"משנכנס אב" אינו רשאי לשמוח ב"משנכנס אדר"! על מה ישמח?!‬ ‫בזה מתורצות השאלות ששאלנו לעיל ‪ -‬א‪ .‬אכן‪ ,‬ריבוי השמחה בכניסת אדר תלויה‬ ‫בהבנת מיעוט השמחה שבאב; ב‪ .‬הגמרא אינה מתכוונת להשוות בין הימים‪ ,‬אלא בין‬ ‫ה"משנכנס" שלהם‪ ,‬בין מה שקרה לפני תשעה באב ובין התיקון שלו ‪" -‬משנכנס"‬ ‫אדר‪ ,‬אז והיום‪ ,‬והוא ‪ -‬אהבת ה' והזולת!‬ ‫אנו צריכים להתרכז במה שהוביל לחורבן ולא בחורבן עצמו‪ ,‬ולהתמקד במה שהוביל‬ ‫אותנו לישועה ולא בישועה עצמה! כל זה תקף ביתר שאת בימינו‪ ,‬ולהביא לימות‬ ‫המשיח‪ .‬אל לאדם להתייאש ממצב האומה ומחוסר האחדות הנראית לפעמים לעין‪.‬‬ ‫בעניין זה חשוב לזכור את מה שכתב הרב ב"מאמרי הראי"ה" )"עד דלא ידע"‪ ,‬עמ'‬ ‫‪:(155‬‬ ‫וכי תאמר הרי אנחנו רואים בעינינו את הצרה הפנימית האיומה‪ ,‬איך שקמים‬ ‫יהודים כנגד יהודים‪ ,‬איך שאחים נהפכים זה נגד זה לזאבים ולנחשים‪ ,‬ואיך זה‬ ‫הוּדים"? אמנם כל האומר ששקר בדה המן הרשע‬ ‫"לךְ ְכּנוֹס ֶאת ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫תאמר‪ֵ :‬‬ ‫וּמפ ָֹרד ֵבּין ָה ַﬠ ִמּים" אינו אלא טועה‪ .‬באמת מפוזר‬ ‫באמרו "יֶ ְשׁנוֹ ַﬠם ֶא ָחד ְמ ֻפזָּ ר ְ‬ ‫ומפורד הוא העם האחד‪ ,‬אבל בכל זה עם אחד הוא‪ .‬ושמא תאמר איך יתכן שיהיו‬ ‫שני הפכים בנושא אחד‪ ,‬עם אחד מצד אחד ומפוזר ומפורד מצד השני? אל תתמה‬ ‫על החפץ‪ .‬ישנם פלאים בעולם‪ .‬והעם הזה שכל עמידתו בעולם מרופדת היא‬ ‫בפלאי פלאות‪ ,‬הוא מראה בהוייתו גם כן את הפלא הזה‪ ,‬ובמהותו העצמית הרי‬ ‫הוא עם אחד‪ ,‬למרות מה שהוא מפוזר ומפורד‪.‬‬ ‫להיות בשמחה תמיד‬ ‫נוסיף ונסכם‪ ,‬ששמחת אדר אינה רק "סימפטום" של התנהגות האומה דאז ותוצאה‬ ‫רצויה של אהבת הבורא והזולת היום‪ .‬היא בעצמה מביאה לידי כך שאכן ה"הדור‬ ‫קבלוה" והאגודה אחת יקרו גם היום! הרי כולנו יודעים שכדי לזכות לקרבת ה' לא‬ ‫מספיק רק להגות בתורה יום ולילה ולקיים את כל תרי"ג המצוות על כל דקדוקיהן‪,‬‬ ‫פרטיהן וחומרותיהן‪ .‬בנוסף לאלה צריכים להיות בשמחה‪ 6,‬באופן הכי פשוט‪ .‬השמחה‬ ‫נצרכת גם ליצירת החיבור וליצירת הרצון לחיבור בין אנשים‪ .‬חז"ל כמו אומרים לנו‪:‬‬ ‫"אתה רוצה להתחבר למה שהיהודים עשו לפני כל כך הרבה שנים? תעבוד על‬ ‫הקשר שלך לקב"ה )לימוד תורה וקיום מצוות( ועל הקשר שלך לזולת )אהבת חינם(‪,‬‬ ‫‪6‬‬ ‫פסחים קיז‪ ,‬א; מל"ב ג‪ ,‬טו; שמו"א י‪ ,‬ה ועוד‪.‬‬ ‫מעז יצא מתוק |‬ ‫ותהיה בשמחה! שמחה כזאת בכלל‪ ,‬ובאדר בפרט‪ ,‬לא תהיה רק תוצאה של חיבור‬ ‫מחודש ושל העמקת הקשר והדביקות בין האדם לקב"ה ובין האדם לזולתו‪ ,‬אלא היא‬ ‫עצמה תהווה כלי לחיבור‪ ,‬ותנאי לו‪ .‬אנו צריכים להוסיף בשמחה באדר כדי לזכות‬ ‫לקרבת אל‪-‬הים ואדם‪ ,‬והשמחה עצמה אף תתרבה באופן טבעי‪ ,‬בגלל הקרבה לא‪-‬‬ ‫להים ולאדם! שמחה אחת בונה ומפרה את השמחה השנייה‪ ,‬וחוזר חלילה בתנועה‬ ‫מעגלית‪.‬‬ ‫לקראת סוף כתיבת מאמר זה‪ ,‬הקב"ה זימן לידי לראות דבר פלא הכתוב בספרו של‬ ‫הרב אברהם בן שבתי ליפשיץ מהונגריה על ד' חלקי ה"שלחן ערוך"‪" ,‬ילקוט‬ ‫אברהם"‪ ,‬המתייחס למנהג לכתוב "'כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס‬ ‫אדר מרבין בשמחה'‪ ...‬על נייר ולדבקו בכותל ולנגד הפתח דיקא"‪:‬‬ ‫דהנה מבואר בש"ע או"ח סי' תק"ס ס"א לעשות בבתים זכר לחורבן וכנגד הפתח‬ ‫דיקא‪ ...‬ע"כ‪ ,‬עבור זה נוהגין לכתוב על הניירות תיבת אלו דברי רז"ל‪" :‬משנכנס‬ ‫אדר מרבין בשמחה"‪ ,‬ומדבקין על הכתלים גם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות דייקא‬ ‫על הכותל מערבי‪ ,‬וכנגד הפתח במקום תוגה‪ ,‬שם תהא באותו מקום ובאותו שעה‬ ‫ששון ושמחה ליהודים‪.‬‬ ‫לאור הדברים שאמרנו‪ ,‬דבריו מקבלים עומק חדש‪ ...‬תלו את הפתק דווקא על מקום‬ ‫זכר החורבן‪ ,‬להזכירנו‪ ,‬כפי שביארנו‪ ,‬שהא בהא תליא‪...‬‬ ‫נסיים במילותיו המתוקות מדבש של בעל "ילקוט הגרשוני" )בחתימת ספרו על יו"ד(‪,‬‬ ‫המתארות את רגשותיו העזים לאחר ביקורו בארץ הקודש‪:‬‬ ‫וכאשר ראיתי ישראל בחרבנו‪ ,‬כן אזכה לראות בבנינו‪ ,‬בשובו לגן עדנו‪ ,‬לאדמת‬ ‫ארצו ולירושלים ארמונו‪ ,‬אמנם נשבעת אלקי הצב‪-‬אות לפזרו בין העמים‪ ,‬ומי‬ ‫מיפר לך? אבל הטה אזנך ושמע‪ ,‬כל חכמי ישראל מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬כולם‬ ‫עונים ואומרים‪ :‬מותר לך מותר לך! התר התר חכם הרזים! פדה עמך מעזים‪ ,‬צאנך‬ ‫מיד גוזזים‪ ,‬ואז ישיר משה ובני ישראל‪ ,‬מי כמוכה פודה וגואל‪.‬‬ ‫המדרש אומר‪" :‬מיום שחרבה ירושלים וחרב בית המקדש‪ ,‬כביכול אין שמחה לפני‬ ‫הקדוש ברוך הוא עד שיבנה את ירושלים ויחזיר את ישראל לתוכה" )ילקו"ש איכה‪,‬‬ ‫תתרט(‪ .‬אולי נזכה לזרז את הקב"ה לקיים את הדברים הללו‪ ,‬אם נקיים את מאמר‬ ‫חז"ל במסכת תענית באופן שביארנו‪ ,‬וכפי שבזמן חגי הנביא הקב"ה זירז אותנו‬ ‫וביקש מאיתנו לבנות לו בית‪ ,‬כך יהיה גם בימינו אנו‪ ,‬ונזכה לשמחה האמתית!‬ ‫"וכשיבנה הקב"ה את ירושלים‪ ,‬הוא מחזיר לתוכה את כל השמחה‪ ,‬שנאמר )ישעיה‬ ‫יה וַ יָּ ֶשׂם ִמ ְדבָּ ָרהּ ְכּ ֵﬠ ֶדן וְ ַﬠ ְר ָב ָתהּ ְכּגַ ן ה' ָשׂשׂוֹן‬ ‫נא‪ ,‬ג(‪'ִ :‬כּי נִ ַחם ה' ִציּוֹן נִ ַחם ָכּל ָח ְרב ֶֹת ָ‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫| הרב אשר סמית'‬ ‫תּוֹדה ְוקוֹל זִ ְמ ָרה'" )שמות רבה נב‪ ,‬ה( ‪ -‬שמחה שלנו‪ ,‬שמחתו של‬ ‫וְ ִשׂ ְמ ָחה ָיִמּ ֵצא ָבהּ ָ‬ ‫הקב"ה‪ .‬אמן כן יהי רצון! חודש אדר שמח!‬ ‫מלחמה לה' בעמלק‬ ‫על מוסר מלחמה במצוות מחיית עמלק‬ ‫הרב יהושע ון דייק‬ ‫שאלתו של שאול המלך‬ ‫בשבת החלה לפני חג הפורים‪ ,‬הקרויה בפי כל "שבת זכור"‪ ,‬אנחנו קוראים את‬ ‫מצוות מחיית עמלק המופיעה בסוף פרשת כי תצא‪ .‬הציווי הטוטאלי של הריגת כל‬ ‫עמלק‪ ,‬גברים‪ ,‬נשים וטף‪ ,‬מעלה קושי מוסרי גדול‪ .‬בייחוד בדורנו שחי אחרי השואה‬ ‫הנוראה קשה מאוד לתפוס את גדרי מצווה זו‪ .‬אי ההבנה בקיומה של מצווה זו היא‬ ‫לא רק מנת חלקו של דורנו אלא היא מנת חלקם של כל הדורות בעם ישראל‪ ,‬כפי‬ ‫שנראה בעזרת ה' במהלך מאמר זה‪ .‬הראשון ששאל על מצווה זו הוא גם הראשון‬ ‫שהיה מחויב בקיומה באופן ישיר ‪ -‬שאול המלך‪ .‬הגמרא במסכת יומא )כב‪ ,‬ב( מביאה‬ ‫דו שיח של שאול עם הקב"ה שבו הוא שואל על מוסריותה‪ ,‬או ליתר דיוק אי‬ ‫מוסריותה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬של מצוות מחיית עמלק‪ .‬הגמרא אומרת ששאול שואל את‬ ‫הקב"ה מדוע התורה מצווה להרוג נשים‪ ,‬טף ואפילו בהמות‪ ,‬מבלי להשאיר כל זֵ כֶ ר?‬ ‫במה חטאו הטף והצאן? וכך כותבת הגמרא‪:‬‬ ‫"וַ יָּ ֶרב ַבּנָּ ַחל" )שמו"א טו‪ ,‬ה( אמר ר' מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקב"ה‬ ‫"לךְ ְו ִה ִכּ ָיתה ֶאת ֲﬠ ָמ ֵלק" )שם‪ ,‬ג( אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא‬ ‫לשאול ֵ‬ ‫עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה‬ ‫"אל ְתּ ִהי ַצ ִדּיק‬ ‫חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו יצאה בת קול ואמרה לו ַ‬ ‫ַה ְר ֵבּה" )קהלת ז‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫הגמרא דורשת את הפסוקים המתארים את ערב המלחמה בעמלק המובאים בספר‬ ‫שמואל‪ ,‬שבהם נאמר‪" :‬וַ יָּ בֹא ָשׁאוּל ַﬠד ִﬠיר ֲﬠ ָמלֵ ק וַ יָּ ֶרב ַבּנָּ ַחל"‪ ,‬והיא מנסה להבין את‬ ‫כוונת סוף הפסוק‪ .‬היא מבינה שהמילה "וַ יָּ ֶרב" היא מלשון מריבה‪ ,‬ואז נשאלת‬ ‫השאלה באיזו מריבה מדובר? הגמרא מביאה את דעתו של ר' מני שאומר שהכוונה‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫| הרב יהושע ון דייק‬ ‫היא "על עסקי נחל"‪ ,‬אך גם כוונת דבר זה אינה מובנת‪ ,‬והגמרא מבארת שהמילה‬ ‫"נחל" מקשרת אותנו לדבר נוסף הקשור לנחל והוא פרשת עגלה ערופה המופיעה‬ ‫בפרשת שופטים )דברים כא‪ ,‬א‪-‬ט(‪:‬‬ ‫נוֹדע ִמי‬ ‫ִכּי ָיִמּ ֵצא ָח ָלל ָבּ ֲא ָד ָמה ֲא ֶשׁר ה' ֱא‪-‬ל ֶֹהיךָ נ ֵֹתן ְלךָ ְל ִר ְשׁ ָתּהּ נ ֵֹפל ַבּ ָשּׂ ֶדה לֹא ַ‬ ‫וּמ ְדדוּ ֶאל ֶה ָﬠ ִרים ֲא ֶשׁר ְס ִביבֹת ֶה ָח ָלל‪ְ :‬ו ָהיָ ה ָה ִﬠיר‬ ‫ִה ָכּהוּ‪ְ :‬ויָ ְצאוּ זְ ֵקנֶ יךָ ְושׁ ְֹפ ֶטיךָ ָ‬ ‫ַהקְּ ר ָֹבה ֶאל ֶה ָח ָלל ְו ָל ְקחוּ זִ ְקנֵ י ָה ִﬠיר ַה ִהוא ֶﬠ ְג ַלת ָבּ ָקר ֲא ֶשׁר לֹא ֻﬠ ַבּד ָבּהּ ֲא ֶשׁר לֹא‬ ‫הוֹרדוּ זִ ְקנֵ י ָה ִﬠיר ַה ִהוא ֶאת ָה ֶﬠ ְג ָלה ֶאל נַ ַחל ֵא ָיתן ֲא ֶשׁר לֹא יֵ ָﬠ ֵבד בּוֹ‬ ‫ָמ ְשׁ ָכה ְבּעֹל‪ְ :‬ו ִ‬ ‫ְולֹא יִזָּ ֵר ַﬠ ְו ָﬠ ְרפוּ ָשׁם ֶאת ָה ֶﬠ ְג ָלה ַבּנָּ ַחל‪ְ :‬ונִ ְגּשׁוּ ַהכּ ֲֹהנִ ים בְּ נֵ י ֵל ִוי ִכּי ָבם ָבּ ַחר ה' ֱא‪-‬‬ ‫יִהיֶ ה ָכּל ִריב ְו ָכל נָ ַגע‪ְ :‬וכֹל זִ ְקנֵ י ָה ִﬠיר ַה ִהוא‬ ‫יהם ְ‬ ‫וּלבָ ֵרךְ ְבּ ֵשׁם ה' ְו ַﬠל ִפּ ֶ‬ ‫ל ֶֹהיךָ ְל ָשׁ ְרתוֹ ְ‬ ‫רוּפה ַבנָּ ַחל‪ְ :‬ו ָﬠנוּ ְו ָא ְמרוּ יָ ֵדינוּ‬ ‫יהם ַﬠל ָה ֶﬠ ְג ָלה ָה ֲﬠ ָ‬ ‫ַהקְּ ר ִֹבים ֶאל ֶה ָח ָלל ְיִר ֲחצוּ ֶאת יְ ֵד ֶ‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ֲא ֶשׁר ָפּ ִד ָית ה' ְו ַאל ִתּ ֵתּן‬ ‫לֹא ָשׁ ְפכוּ ֶאת ַה ָדּם ַהזֶּ ה ְו ֵﬠינֵ ינוּ לֹא ָראוּ‪ַ :‬כּ ֵפּר ְל ַﬠ ְמּךָ ְ‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ְונִ ַכּ ֵפּר ָל ֶהם ַה ָדּם‪ְ :‬ו ַא ָתּה ְתּ ַב ֵﬠר ַה ָדּם ַהנָּ ִקי ִמ ִקּ ְר ֶבּךָ ִכּי‬ ‫ָדּם נָ ִקי ְבּ ֶק ֶרב ַﬠ ְמּךָ ְ‬ ‫ַת ֲﬠ ֶשׂה ַהיָּ ָשׁר ְבּ ֵﬠינֵ י ה'‪.‬‬ ‫במקרה שנמצא חלל בין שתי ערים אשר אף אחד לא יודע מה עלה בגורלו‪ ,‬אומרת‬ ‫התורה שיש למדוד ולבדוק איזו עיר היא הקרובה ביותר למקום הימצאו של החלל‪,‬‬ ‫וזקני אותה העיר אחראיים לקחת עגלה ולערוף את ראשה בנחל הסמוך לקורבן‪ .‬בין‬ ‫שני המקורות הללו יש שתי נקודות משותפות‪ :‬ראשית‪ ,‬המילה "נחל" מוזכרת‬ ‫בשניהם; שנית‪ ,‬בשניהם מדברים על שפיכות דמים‪ ,‬אמנם ממש לא באותו המובן‪.‬‬ ‫בהעלות הגמרא את הקשר בין המקרים היא בעצם מעלה את השאלה המוסרית לגבי‬ ‫מחיית עמלק‪ .‬התורה בפרשת עגלה ערופה חסה על הרוג שלא נודע מי הכהו‬ ‫ודורשת לערוך טקס שלם שבו יוצאים זקני העיר ואומרים‪" :‬יָ ֵדינוּ לֹא ָשׁ ְפכוּ ֶאת ַה ָדּם‬ ‫ַהזֶּ ה וְ ֵﬠינֵ ינוּ לֹא ָראוּ" ‪ -‬באמירה זו טמונה קבלת אחריות עקיפה של זקני העיר על‬ ‫הנעשה לחלל‪ ,‬כפי שאומר רש"י במקום‪" :‬וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי‬ ‫דמים הם? אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה"‪ .‬מפרשה זו עולה‬ ‫ששפיכות דמים זהו עניין חמור וקשה לעם ישראל עד כדי כך שאם לא נמצא‬ ‫האחראי על המוות‪ ,‬אנחנו לוקחים על החלל אחריות ציבורית‪ .‬מתוך הבנה זו‬ ‫אומרת הגמרא ששאול המלך שאל‪ :‬אם התורה כל כך חסה על דיני נפשו‪ ,‬כיצד היא‬ ‫מצווה להשמיד עם שלם? וכי אין בתוכם אנשים החפים מכל פשע? וכי הטף פשעו?!‬ ‫"אל ְתּ ִהי ַצ ִדּיק ַה ְר ֵבּה ְו ַאל‬ ‫בגמרא מובא שהקב"ה משיב לשאלתו של שאול ואומר לו‪ַ :‬‬ ‫שּׁוֹמם"‪ .‬הקב"ה משיב לשאוּל שיש מידות טובות אשר מגיעות‬ ‫יוֹתר ָל ָמּה ִתּ ֵ‬ ‫ִתּ ְת ַח ַכּם ֵ‬ ‫ממקום מאוד טוב‪ ,‬אך כאשר משתמשים בהן בצורה מופרזת‪ ,‬הן עלולות להפוך‬ ‫למידות רעות‪ .‬שאול מבקש לגלות רחמנות על עמלק‪ ,‬שזו מידה טובה מאוד המגיעה‬ ‫ממקום של ִצדקות‪ ,‬אך הקב"ה אומר לשאוּל שלא ישתמש במידה המצוינת הזאת‬ ‫מלחמה לה' בעמלק |‬ ‫יותר מדי כי זה כבר עלול להיות מסוכן‪ .‬מעין זה אנחנו מוצאים בדברי חז"ל במדרש‬ ‫תנחומא על פרשת מצורע )א( שאמרו‪" :‬כל שנעשה רחמן על האכזרי‪ ,‬לסוף נעשה‬ ‫אכזר על הרחמנים"‪ .‬ניתן לראות את מסקנת המדרש תנחומא בתוצאה התמוהה בסוף‬ ‫המלחמה של שאול בעמלק‪ .‬שאול בא בתלונה לפני רבש"ע ושואל מדוע צריך להרוג‬ ‫נשים וטף ובהמות‪ .‬לכאורה זו טענה מוסרית צודקת‪ ,‬אבל מפני שהוא פעל ביתר‬ ‫רחמנות‪ ,‬בפועל התוצאה הייתה תמוהה מאוד‪ .‬הוא ריחם על אגג הרשע הגדול‪,‬‬ ‫שעליו ודאי לא היה צריך לחמול‪ ,‬וכן הוא חס על הרכוש ‪ -‬הצאן‪ ,‬ולעומת זאת את‬ ‫הנשים והטף הרג ולא חמל כדרישת המצווה‪ .‬העובדה ששאול המלך שאל את‬ ‫השאלה הזו בתקופתו מעידה על גדלותו‪ ,‬על גדלות האומה שהוא עומד בראשה‪ ,‬ועל‬ ‫המידות הטבועות בה‪ ,‬שהרי המנהיג מייצג את האומה‪ .‬חשוב לזכור שאנחנו מדברים‬ ‫על תקופה שבה הכחדה של אויב במלחמה הייתה שיטה לגיטימית ומקובלת מאוד‪.‬‬ ‫דווקא בתקופה זו‪ ,‬כשרוב העמים סביבנו חיו בצורה ברברית‪ ,‬אבותינו הקדושים ועם‬ ‫ישראל היו אנשים מוסריים במידה נעלה אשר נלחמו למען הצדק ואפילו הסכימו‬ ‫להסתכן למענו‪.‬‬ ‫גדרי המצווה ותשובתו של ספר "החינוך"‬ ‫השאלה בה פתחנו מבוססת על נקודת ההנחה לפיה מצוות מחיית עמלק היא‬ ‫טוטאלית מאוד‪ ,‬באין אפשרות לעשיית תשובה מצדו‪ .‬אך נשאלת השאלה האם היא‬ ‫באמת כזו?‬ ‫הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם )ו‪ ,‬ד‪-‬ה( מחבר בין מצוות מחיית עמלק‬ ‫למצווה דומה לה מבחינת חיוב ההרג של זכרים‪ ,‬נשים וטף ‪ -‬מצוות מחיית שבעת‬ ‫העממין שעליהם נאמר‪"ַ :‬רק ֵמ ָﬠ ֵרי ָה ַﬠ ִמּים ָה ֵאלֶּ ה ֲא ֶשׁר ה' ֱא‪-‬ל ֶֹהיךָ נ ֵֹתן לְ ךָ נַ ֲח ָלה לֹא‬ ‫ְת ַחיֶּ ה ָכּל נְ ָשׁ ָמה" )דברים כ‪ ,‬טז(‪ ,‬וכותב‪:‬‬ ‫ואם לא השלימו‪ ,‬או שהשלימו ולא קיבלו שבע מצוות ‪ -‬עושין עמהם מלחמה‪,‬‬ ‫והורגין כל הזכרים הגדולים‪ ,‬ובוזזין כל ממונם וטפם; ואין הורגין אשה ולא קטן ‪-‬‬ ‫שנאמר " ְו ַהנָּ ִשׁים ְו ַה ַטּף" )ראה דברים כ‪ ,‬יד; וראה דברים ב‪ ,‬לד(‪ ,‬זה טף של זכרים‪.‬‬ ‫במה דברים אמורים? במלחמת הרשות‪ ,‬שהיא עם שאר האומות‪ .‬אבל שבעה עממין‬ ‫ועמלק שלא השלימו‪ ,‬אין מניחין מהם נשמה‪ :‬שנאמר " ֵכּן ַתּ ֲﬠ ֶשׂה ְל ָכל ֶה ָﬠ ִרים‪ַ ...‬רק‬ ‫ֵמ ָﬠ ֵרי ָה ַﬠ ִמּים‪ ...‬לֹא ְת ַחיֶּ ה ָכּל ְנ ָשׁ ָמה" )דברים כ‪ ,‬טו‪-‬טז(‪ ,‬וכן הוא אומר בעמלק‪:‬‬ ‫" ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק" )דברים כה‪ ,‬יט(‪.‬‬ ‫הרמב"ם על פי חז"ל ריכך את המצווה וכתב שאין חלה מצוות הכחדה על שבעת‬ ‫העממין ועמלק המקבלים עליהם להשלים עם קיומם של ישראל ואת מצוות בני נח‪.‬‬ ‫בנוסף לרמב"ם‪ ,‬גם ספר "החינוך" )מצווה תכה( מחבר בין שתי המצוות הללו‪:‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫| הרב יהושע ון דייק‬ ‫להרוג שבעה עממים המחזיקין בארצנו טרם כבשנו אותה מהם‪ ,‬והם הכנעני‬ ‫"ה ֲח ֵרם ַתּ ֲח ִרים א ָֹתם"‬ ‫והאמורי וכולי‪ ,‬ולאבדם בכל מקום שנמצאם‪ ,‬שנאמר עליהם‪ַ :‬‬ ‫)דברים ז‪ ,‬ב(‪ ...‬משרשי המצוה‪ ,‬לפי שאלו השבעה עממים הם שהחלו לעשות כל‬ ‫מיני עבודה זרה וכל תועבות ה' אשר שנא‪ ,‬ועל כן בהיותם עיקר עבודה זרה‬ ‫ויסודה הראשון נצטוינו עליהם למחותם ולאבדם מתחת השמים‪ ,‬לא יזכרו ולא‬ ‫יפקדו בארץ החיים‪ ,‬ובמצותנו זאת עליהם להחרימם ימצא לנו תועלת נאבד זכרם‬ ‫מן העולם ולא נלמד ממעשיהם‪ .‬וגם יש לנו ִלקח מוסר בזה שלא נפנה אחר עבודה‬ ‫זרה‪ ,‬כי ברדפנו אחר כל איש מהמשפחה הרעה הזאת להרגו על התעסקם בעבודה‬ ‫זרה‪ ,‬לא יעלה על לב איש לעשות כמעשיהם בשום פנים‪.‬‬ ‫ספר "החינוך" מבאר שהעובדה שהתורה כל כך החמירה ביחסה לעובדי עבודה זרה‬ ‫באה ללמדנו עד כמה הדבר חמור ומצריך לצאת למלחמת חורמה כנגדו‪ ,‬ממשיך‬ ‫"החינוך"‪:‬‬ ‫האמות הרעות אלו אחר שסופן לאבד לגמרי מן‬ ‫ואין לשאול כלל למה נבראו ֻ‬ ‫העולם‪ ,‬כי כבר ידענו שרשות נתונה היא בידו של אדם להיות טוב או רע‪ ,‬ושלא‬ ‫יכריח השם את האדם על אחד מהם‪ ,‬ואחר שכן נאמר כי שבעה עממים אלו‬ ‫קלקלו מעשיהם והרשיעו עד שנתחיבו ֻכלן אבדון ומות‪ ,‬ובתחילת הבריאה היו‬ ‫ראויים גם לטובה‪.‬‬ ‫"החינוך" שואל בשביל מה הקב"ה ברא אותם אם דינם הוא מוות? ותשובתו היא‪,‬‬ ‫שהקב"ה לא ברא אדם רשע‪ ,‬אלא שהקב"ה נתן לו בחירה חופשית ואת האפשרות‬ ‫להחליט באיזו דרך הוא רוצה ללכת‪ ,‬ואם אותו אדם בחר ללכת בדרך הרשעה אז‬ ‫סופו יהיה מוות‪ .‬שבעת העממין לא הוכרחו לעבוד עבודה זרה אלא בחרו בכך ולכן‬ ‫הקב"ה מעניש אותם‪ .‬בהמשך דבריו מקשר "החינוך" בין מצוות מחיית עמלק לבין‬ ‫מצוות מחיית שבעת העממין‪:‬‬ ‫ואל הטעם הזה נס ֹמך מצות כליון עמלק‪ ...‬ואם נח ֹפץ נאמר עוד כי אפשר שהיה‬ ‫להם בזמן מן הזמנים שעת הכושר‪ ,‬ומפני אותה השעה זכו להבראות‪ ,‬או אולי‬ ‫נאמר שיצא מבין כולם אדם אחד הגון ובשבילו זכו כולן להבראות‪ ,‬וכעניין‬ ‫שמצינו חכם אחד שאמרו זכרונם לברכה שהיה מבני בניו של עמלק והוא‬ ‫אנטונינוס‪ ,‬ואין מן הנמנע אצל הבורא ִלבְ רֹאת כמה בני אדם בשביל אחד כי הוא‬ ‫ברוך הוא לא יראה עמל בכל אשר יחפוץ עשוהו בהנחת חפצו יעשה כל אשר‬ ‫חפץ‪ ,‬והוא ברוך הוא המבין את כל מעשינו יודע מה צורך לאחרים אל האחד‬ ‫המיוחד כי יבראו כולם בשבילו‪.‬‬ ‫ספר "החינוך" מסביר שסמיכות הפרשיות בתורה הוא לא מקרי אלא בא ללמדנו‬ ‫שיש קשר בין המצוות‪ .‬לשאלה שהעלה קודם ‪ -‬אם הם רשעים‪ ,‬מדוע בראם? ‪ -‬הוא‬ ‫מלחמה לה' בעמלק |‬ ‫מביא עוד טעם נוסף‪ ,‬שמעבר לבחירה החופשית שניתנה לכל אדם והם ניצלוה‬ ‫לרעה‪ ,‬יש סיבות א‪-‬להיות לפיהן יכול הקב"ה לברוא אומה שלימה כדי להוציא‬ ‫ממנה צדיקים בודדים‪ .‬הסבר זה אולי מתרץ את השאלה מדוע נבראה אומה זו‪ ,‬אך‬ ‫עדיין אינו מקל מעלינו את השאלה המוסרית שעומדת מאחורי הציווי על הריגת‬ ‫הטף‪.‬‬ ‫המשך גדרי המצווה ותירוציו של רבנו בחיי‬ ‫את אותן השאלות אשר אנו שואלים על מצוות מחיית עמלק‪ ,‬שואל רבנו בחיי‬ ‫בפירושו על התורה )דברים כ‪ ,‬י( בהקשר למצוות מחיית שבעת עממין‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬ ‫אם לבך חוכך לומר שאנו עושין בזה חמס עם הטף שלא חטאו לנו‪ ,‬הנה זה דין‬ ‫שמים וגזרת הכתוב הוא‪.‬‬ ‫בהמשך יתרץ רבנו בחיי תירוצים נוספים‪ ,‬אך התירוץ הפותח האומר שכך ה' ציווה‪,‬‬ ‫מלמדנו מסר חינוכי ראשון במעלה‪ .‬יש לנו ודאיות מוחלטת בכך שמה שה' מצווה‬ ‫זהו הטוב האמיתי והמוחלט‪ .‬לפעמים לא כל דבר מובן בשכלנו אך כשאיננו מבינים‪,‬‬ ‫אנחנו נשארים ב"צריכים עיון" כלפינו‪ ,‬ולא כלפי רבש"ע! אמנם אנו מנסים להסביר‬ ‫ולקרב את הדברים לשכלנו כדי שיהיה לנו קל יותר להזדהות עם המצווה‪ ,‬ובשל כך‬ ‫אנו לומדים את טעמי המצוות‪ ,‬אך בסופו של דבר אנו עבדי ה' העושים רצונו‬ ‫ומבטלים רצוננו מפני רצונו‪ .‬רק מתוך גישה זו אנו יכולים להמשיך לברר ולעיין‪,‬‬ ‫ולנסות לקרב את הדברים לליבנו‪ ,‬ועל כן ממשיך רבנו בחיי‪:‬‬ ‫ועוד שכיון שהקב"ה עוקר כחם למעלה‪ ,‬מה שאנו עושין להם למטה כאילו לא‬ ‫עשינו כלום‪ ,‬וכמו שדרשו רז"ל )סנהדרין צו‪ ,‬ב(‪" :‬קמחא טחינא טחינת‪ ,‬אריא‬ ‫קטילא קטילת‪ ,‬קרתא יקידתא יקידת"‪ .‬ואין בזה חמס ואין זה נחשב להריגה שכבר‬ ‫הרוגים הם‪.‬‬ ‫הקב"ה היודע עתידות‪ ,‬אשר ברא את האומה הזאת ויודע שבהכחדתה יהיה יותר טוב‬ ‫לעולם‪ ,‬עקר כוחה בשמים‪ ,‬וכדי לזַ כות את עם ישראל הוא נתן לנו להיות שליחיו‬ ‫בארץ‪ ,‬ולעקור את כוחם למטה‪ .‬אך רבנו בחיי לא הסתפק בתירוץ זה והוא מביא‬ ‫תירוץ נוסף‪:‬‬ ‫ועוד שאף אם לא יחשבו הרוגים אין חמס בהריגת הטף שהם ענפי שרש המרי‪,‬‬ ‫הגוי המר והנמהר‪ ,‬שהרי בודאי יהיו אוחזין דרכי האבות לעשות כל תועבת ה'‬ ‫"ל ַמ ַﬠן ֲא ֶשׁר לֹא יְ ַל ְמּדוּ ֶא ְת ֶכם‬ ‫אשר שנא וילמדו ישראל מהם‪ ,‬וכן הזכיר בפרשה זו‪ְ :‬‬ ‫תּוֹﬠב ָֹתם" )דברים כ‪ ,‬יח(‪ .‬ושמא תאמר כשיגדלו יבאו בברית ויעשו‬ ‫ַל ֲﬠשׂוֹת ְכּכֹל ֲ‬ ‫תשובה‪ ,‬צא ולמד מי המתיר דמם‪ ,‬הש"י שהוא יודע שלא יעשו תשובה‪ .‬וכן אמר‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫| הרב יהושע ון דייק‬ ‫וּמ ְלאוּ‬ ‫בוֹתם ַבּל יָ ֻקמוּ ְויָ ְרשׁוּ ָא ֶרץ ָ‬ ‫ישעיה ע"ה בפירוש‪ָ " :‬ה ִכינוּ ְל ָבנָ יו ַמ ְט ֵבּ ַח ַבּ ֲﬠוֹן ֲא ָ‬ ‫ְפנֵ י ֵת ֵבל ָﬠ ִרים" )ישעיה יד‪ ,‬כא(‪ .‬וא"כ אלו הנחנום חיים‪ ,‬הלא חייהם סבה לנזק‬ ‫גדול מאד יותר מנזק ההריגה‪ ,‬וקרוב הוא אצל השכל שיעשה האדם נזק מועט כדי‬ ‫לדחות נזק גדול‪ ,‬כי האיש הנלבב והמשכיל יפיל עצמו מן הגג להנצל מן הסכנה‪,‬‬ ‫או יכרות ידו או רגלו או אבר מאבריו להציל כל גופו‪ ,‬או ישתה המשקה המר‬ ‫כלענה כדי שידחה ממנו החולי‪ ,‬והנה הוא בכל זה אינו עושה לנפשו חמס‪ ,‬אך‬ ‫עושה חסד עם עצמו להחיות את נפשו‪ ,‬ומאחר שהאדם עושה לעצמו כן וא"א‬ ‫לדונו חמס כל שכן שאיננו חמס העושה כן לנפש אחרים‪ ,‬ומטעם זה התירה תורה‬ ‫הריגת הטף ושיעשה נזק מועט כדי שידחה נזק גדול שהיה מגיע לעולם בחייהם‬ ‫ואין בזה חמס‪ ,‬אבל הוא ענין שכלי למתבונן בו‪.‬‬ ‫הריגת הנשים יותר מובנת הואיל וגם להן יש חלק חשוב בעבודה הזרה‪ ,‬הן בכך שהן‬ ‫עובדות בפועל והן מפני שהן מחנכות לכך‪ .‬אם כן‪ ,‬רבנו בחיי מתייחס בעיקר לשאלת‬ ‫הריגת הטף‪ ,‬ועונה כי ילד שגדל בבית בו עובדים עבודה זרה ועושים חמס וכל‬ ‫תועבת מצרים‪ ,‬ודאי ינהג גם הוא כך לכשיגדל‪ .‬על כן‪ ,‬כדי למנוע נזק עתידי כדאי‬ ‫להרוג אותם‪ .‬אך רבנו בחיי מקשה מהאפשרות שאולי בכל זאת תהיה איזו נשמה‬ ‫שתחזור בתשובה ‪" -‬שמא תאמר יבואו בברית ויעשו תשובה"‪ .‬על כך הוא אומר שאם‬ ‫הקב"ה היודע את העתיד ציווה אותנו להרוג אותם‪ ,‬ברור שאף אחד מהם לא עשוי‬ ‫לעשות תשובה‪ ,‬ולכן אף אחד מהם לא אמור להינצל‪ .‬ניתן להסביר את דבריו על ידי‬ ‫משל מהתקופה שלנו‪ :‬אדם שח"ו מתגלה בגופו גידול‪ ,‬אשר לפי כל תחזיות הרופאים‬ ‫עתיד להתפשט לכל הגוף ולסכן אותו עד מוות‪ ,‬ודאי יסכים שיכרתו לו יד או רגל‬ ‫על מנת להציל את כל הגוף‪ .‬דברים דומים אומר רבנו בחיי בענייננו‪ .‬כשישנו מזיק‬ ‫קטן שידוע שעתיד להיות מזיק גדול‪ ,‬ויש אפשרות להכחיד אותו כעת ולהציל את‬ ‫העולם‪ ,‬אין בכלל שאלה או ספק אם לעשות זאת או לא‪ .‬כל השאלות המקוננות בנו‬ ‫נובעות בעקבות אי ידיעת העתידות‪ .‬ברור לכולנו שאם הייתה אפשרות לדעת כבר‬ ‫בקטנותו של צורר גדול מה הוא יעשה לכשיגדל‪ ,‬כלל לא היה מקונן בליבנו הספק‬ ‫אם להשמידו‪ .‬לנו רק חסרה הנבואה‪ .‬אך גם בתירוץ זה לא הסתפק רבנו בחיי‪,‬‬ ‫והוסיף‪:‬‬ ‫והנה כשהתיר הכתוב להרוג את כל הנשים והטף אין זה אלא כשלא השלימו‪ ,‬אבל‬ ‫השלימו כל האומות שוות לענין השלום‪ ,‬ואפילו שבעה גוים‪ ,‬שכן כתוב ביהושע‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ִבּ ְל ִתּי ַה ִחוִּ י י ְֹשׁ ֵבי גִ ְבעוֹן‬ ‫)יא‪ ,‬יט‪-‬כ(‪" :‬לֹא ָהיְ ָתה ִﬠיר ֲא ֶשׁר ִה ְשׁ ִל ָימה ֶאל בְּ נֵ י ְ‬ ‫ֶאת ַהכֹּל ָל ְקחוּ ַב ִמּ ְל ָח ָמה‪ִ :‬כּי ֵמ ֵאת ה' ָהיְ ָתה ְל ַחזֵּ ק ֶאת ִל ָבּם ִלקְ ַראת ַה ִמּ ְל ָח ָמה ֶאת‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ְל ַמ ַﬠן ַה ֲח ִר ָימם"‪ .‬מכלל ששלח להם לשלום ולא קבלו‪ .‬וכן שנינו בספרי‪:‬‬ ‫ְ‬ ‫)ירושלמי שביעית ו‪ ,‬א( "שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ‪ ,‬הראשון‬ ‫שלח להם‪ :‬כל מי שרוצה להשלים יבא וישלים‪ ,‬חזר ושלח‪ :‬כל הרוצה לפנות יפנה‪,‬‬ ‫מלחמה לה' בעמלק |‬ ‫חזר ושלח‪ :‬כל הרוצה לעשות מלחמה יעשה מלחמה"‪ .‬ואמרו בירושלמי )שם(‪:‬‬ ‫"הגבעונים השלימו‪ ,‬הגרגשי פנה‪ ,‬שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה"‪.‬‬ ‫תירוץ זה ממתק בצורה נוספת את הקושיה על המצווה‪ .‬מלחמת החורמה לא‬ ‫מתרחשת סתם ככה‪ .‬רק לאחר שהם לא הסכימו לקבל את מרות ישראל וכן את שבע‬ ‫מצוות בני נח‪ ,‬קיבלה מלחמה זו תוקף של מלחמת מצווה כנגד העבודה זרה של‬ ‫שבעת העממין או כנגד הרע שעמלק עשה לנו‪ .‬מלחמה שבה שייך הדין של‪" :‬לֹא‬ ‫ְת ַחיֶּ ה ָכּל נְ ָשׁ ָמה" )דברים כ‪ ,‬טז(‪ .‬דברים אלו נפסקו להלכה ברמב"ם כפי שהבאנו‬ ‫לעיל וכפי שנראה בהמשך‪ ,‬ובתירוץ זה רבנו בחיי עונה לנו על השאלה ששאלנו‬ ‫ועונה כי המצווה אינה טוטאלית‪ ,‬כיוון שהייתה לעמלק הזדמנות לחזור בו‪.‬‬ ‫האם מחיית עמלק מצווה לדורות?‬ ‫את המאמר פתחנו בשאלה המוסרית שגורמת למצווה זו להתיישב על ליבנו בקושי‬ ‫רב‪ .‬יש להתבונן האם עוד ישנו תוקף למצווה או שמא היא כבר קוימה‪ .‬הרמב"ם‬ ‫ב"ספר המצוות" )מצוות עשה‪ ,‬קפז( עוסק בשאלה זו ובדרך אגב מבאר מהי מצווה‬ ‫לדורות ומהי מצווה לשעה‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬ ‫והמצוה הקפ"ז היא שצונו להרוג שבעה עממין ולאבדם‪ .‬שהם היו שורש עבודה‬ ‫"ה ֲח ֵרם ַתּ ֲח ִר ֵימם" )דברים כ‪ ,‬יז(‪ .‬ובאר לנו‬ ‫זרה ויסודה הראשון‪ .‬והוא אמרו יתעלה‪ַ :‬‬ ‫בהרבה כתובים )שם ז‪ ,‬ד; שם כ‪ ,‬יח; שמות כג‪ ,‬לג( שסבת זה כדי שלא נלמד‬ ‫מכפירתם‪ .‬והנה באו כתובים רבים לזרז על הריגתם ולחזק בזה‪ .‬ומלחמתם מלחמת‬ ‫מצוה‪ .‬ואולי יחשוב חושב כי זו מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר ששבע' עממין‬ ‫כבר אבדו‪ .‬וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין עניין נוהג לדורות ואינו נוהג‬ ‫לדורות‪ .‬וזה כי הצווי שנגמר בהגיע תכליתו מבלתי שיהיה זה תלוי בזמן ידוע לא‬ ‫ייאמר בו אינו נוהג לדורות אבל הוא נוהג בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר‬ ‫ההוא‪ .‬התחשוב כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק לגמרי ויכריתהו עד אחריתו כמו‬ ‫"כּי ָמחֹה ֶא ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק"‬ ‫שיהיה במהרה בימינו כמו שהבטיחנו יתעלה ִ‬ ‫תמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק‬ ‫)שמות יז‪ ,‬טז( ]הנאמר אז שאמרו יתעלה )שבמצווה קפח( ְ‬ ‫)דברים כה‪ ,‬יט([ אינו נוהג לדורות‪ .‬זה לא ייאמר‪ ,‬אבל הוא נוהג בכל דור ודור כל‬ ‫זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו‪ .‬וכן להרוג שבע' עממין ולאבדם צווי‬ ‫נצטוינו בו והוא מלחמת מצוה ואנחנו מצווים לחטט אחריהם ולרדפם בכל דור‬ ‫ודור עד שיכלו ולא ישאר מהם איש‪ .‬וכן עשינו עד אשר תמו ונכרתו על ידי דוד‬ ‫ונתפזרו הנשארים ונתערבו בין האומות עד שלא נשאר להם שם‪ .‬ולא בעבור‬ ‫שנכרתו תהיה המצוה שנצטוינו בה להרגם אינה נוהגת לדורות כמו שלא נאמר‬ ‫במלחמת עמלק אינה נוהגת לדורות ואפילו אחר כלותם ואבדם‪ .‬מפני שאלה‬ ‫המצות אינן נקשרות בזמן ולא במקום מיוחד‪ ,‬כמו המצות המיוחדות במדבר )הנז'‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫| הרב יהושע ון דייק‬ ‫שרש ג( או במצרים‪ ,‬אבל הם נקשרות בו כל זמן שיימצא שיהיה איפשר בו הצווי‬ ‫ההוא‪ .‬ובכלל הנה ראוי לך להבין ולדעת ההבדל אשר בין המצוה ובין הדבר‬ ‫שנצטוינו עליו‪ .‬כי פעמים תהיה המצוה נוהגת לדורות אבל יהיה הדבר שנצטוינו‬ ‫עליו כבר נעדר באחד מן הדורות‪ .‬ולא בהעדר הדבר שנצטוינו עליו תשוב המצוה‬ ‫אינה נוהגת לדורות‪ .‬אבל תהיה אינה נוהגת לדורות כשיהיה הענין בהפך והוא‬ ‫שיהיה דבר אחד נמצא בעניין אחד מן הענינים והיה חייב לעשות בו מעשה אחד‬ ‫או משפט אחד בזמן אחד מן הזמנים והוא היום בלתי נוהג ואעפ"י שהדבר ההוא‬ ‫נמצא באותו ענין‪.‬‬ ‫הרמב"ם כתב שמצוות מחיית עמלק היא מצווה הנוהגת לדורות‪ ,‬אבל פירוש הדבר‬ ‫אינו שיש לנו עניין למשוך את המצווה הזאת לנצח נצחים‪ .‬ברגע שבעזרת ה' תהיה‬ ‫לנו הזדמנות לקיימה‪ ,‬נקיימה בלי היסוס‪ ,‬ולאחר קיומה המלא לא נשאר עוד עניין‬ ‫מעשי במצווה זו‪ ,‬ואף על פי כן קרויה היא "מצווה הנוהגת לדורות"‪ ,‬כי כל עוד היה‬ ‫קיים עמלק הייתה מצווה להכחידו מה שאין כן במצווה שנהגה רק ליוצאי מצרים‬ ‫וכדומה‪ .‬אלא שבהסבר דבריו כתב הרמב"ם במפורש שמצווה זו עדיין לא קוימה‬ ‫במלואה והיא תקוים‪" :‬כמו שיהיה במהרה בימינו"‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬בכל העניינים ההלכתיים הנוגעים להלכות מלכים ומלחמות יש לנו רק פוסק‬ ‫אחד והוא מורנו הרמב"ם‪ ,‬וכך הוא פסק בתחילת הלכות מלכים ומלחמותיהם )א‪ ,‬א‪-‬‬ ‫ב(‪:‬‬ ‫שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ ‪ -‬למנות להם מלך שנאמר "שׂוֹם‬ ‫ָתּ ִשׂים ָﬠ ֶליךָ ֶמ ֶלךְ " )דברים יז‪ ,‬טו(‪ ,‬ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר " ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר‬ ‫את ָשׁ ָמּה"‬ ‫ֲﬠ ָמ ֵלק" )שם כה‪ ,‬יט(‪ ,‬ולבנות להם בית הבחירה שנאמר " ִת ְד ְרשׁוּ ָוּב ָ‬ ‫)דברים יב‪ ,‬ה(‪ .‬מינוי מלך קודם למלחמת עמלק‪ ,‬שנאמר "א ִֹתי ָשׁ ַלח ה' ִל ְמ ָשׁ ֳחךָ‬ ‫ְל ֶמ ֶל ְך‪ַ ...‬ﬠ ָתּה ֵלךְ ְו ִה ִכּ ָיתה ֶאת ֲﬠ ָמ ֵלק" )ראה שמו"א טו‪ ,‬א‪-‬ג(‪ .‬והכרתת זרע עמלק‬ ‫יח לוֹ ִמ ָסּ ִביב ִמ ָכּל‬ ‫קודמת לבנין הבית‪ ,‬שנאמר "וַ יְ ִהי ִכּי יָ ַשׁב ַה ֶמּ ֶלךְ בְּ ֵביתוֹ וַ ה' ֵהנִ ַ‬ ‫יוֹשׁב בְּ ֵבית ֲא ָרזִ ים‪) "...‬שמו"ב ז‪,‬‬ ‫ֹאמר ַה ֶמּ ֶלךְ ֶאל נָ ָתן ַהנָּ ִביא ְר ֵאה נָ א ָאנ ִֹכי ֵ‬ ‫אֹיְ ָביו‪ .‬וַ יּ ֶ‬ ‫א‪-‬ב(‪.‬‬ ‫בסעיף ב הרמב"ם מבאר שסדר הדברים הוא דווקא בצורה זו‪ :‬מינוי מלך‪ ,‬מחיית‬ ‫עמלק ובניית בית המקדש‪ .‬בהמשך דבריו כותב הרמב"ם )ה‪ ,‬א(‪:‬‬ ‫אין המלך נלחם תחילה‪ ,‬אלא על מלחמת מצוה‪ .‬ואיזו היא מלחמת מצוה? זו‬ ‫מלחמת שבעה עממים‪ ,‬ומלחמת עמלק‪ ,‬ועזרת ישראל מצר שבא עליהם‪ .‬ואחר כך‬ ‫נלחם במלחמת הרשות ‪ -‬והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים‪ ,‬כדי להרחיב‬ ‫גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו‪.‬‬ ‫מלחמה לה' בעמלק |‬ ‫בנוסף לפסיקתו כי זו מצווה הנוהגת לדורות‪ ,‬הרמב"ם מגדיר את מחיית עמלק‬ ‫כמלחמת מצווה‪ .‬לכאורה נראה בדבריו שאין הבדל הלכתי בין מצוות מחיית עמלק‬ ‫לבין מלחמת שבעת העממין‪ ,‬אך בהמשך דבריו מחלק הרמב"ם ביניהן )ה‪ ,‬ד‪-‬ה(‪:‬‬ ‫מצות עשה להחרים שבעה עממין‪ ,‬שנאמר " ַה ֲח ֵרם ַתּ ֲח ִר ֵימם" )דברים כ‪ ,‬יז(; וכל‬ ‫שבא לידו אחד מהן‪ ,‬ולא הרגו ‪ -‬הרי זה עובר בלא תעשה‪ ,‬שנאמר "לֹא ְת ַחיֶּ ה ָכּל‬ ‫נְ ָשׁ ָמה" )שם‪ ,‬טז(‪ .‬וכבר אבדו‪ ,‬ואבד זכרם‪ .‬וכן מצות עשה לאבד זרע עמלק‪,‬‬ ‫תמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק" )דברים כה‪ ,‬יט(‪ ...‬ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו‬ ‫שנאמר " ְ‬ ‫הרעים ואריבתו‪ ,‬כדי לעורר איבתו ‪ -‬שנאמר "זָ כוֹר ֵאת ֲא ֶשׁר ָﬠ ָשׂה ְלךָ ֲﬠ ָמ ֵלק" )שם‪,‬‬ ‫יז(‪ .‬מפי השמועה למדו‪" ,‬זָ כוֹר" בפה; "לֹא ִתּ ְשׁ ָכּח" )שם‪ ,‬יט( בלב‪ ,‬שאסור לשכוח‬ ‫איבתו ושנאתו‪.‬‬ ‫מדברי הרמב"ם בהלכות אלו עולה כי יש הבדלים בהלכות בין מלחמות המצווה‪:‬‬ ‫במלחמת "עזרת ישראל מיד צר" אין חיוב של מחייה‪ ,‬בשונה ממלחמת שבעת‬ ‫העממין ועמלק שבהן יש חיוב מחייה; כמו כן‪ ,‬עולה מדבריו כי יש הבדל בין מלחמת‬ ‫שבעת העממין לעמלק מפני שבשבעת העממין הרמב"ם כתב שכבר "אבד זכרם"‪ ,‬דבר‬ ‫שהוא אינו כותב לגבי עמלק‪ .‬נראה שהרמב"ם מסתמך על הגמרא במסכת ברכות‬ ‫)כח‪ ,‬א( שבה נאמר‪:‬‬ ‫א"ל ר' יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין כבר עלה סנחריב מלך אשור‬ ‫אוֹריד‬ ‫שׁוֹשׂ ִתי ְו ִ‬ ‫ֵ‬ ‫יהם‬ ‫תוּדוֹת ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫ובלבל את כל האומות שנאמר ְ"ו ָא ִסיר גְּ בוּלֹת ַﬠ ִמּים וַ ֲﬠ‬ ‫יוֹשׁ ִבים" )ישעיהו י‪ ,‬יג( וכל דפריש מרובא פריש‪.‬‬ ‫אבּיר ְ‬ ‫ַכּ ִ‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬בפרק שישי )א‪-‬ב(‪ ,‬כאשר הרמב"ם מפרט את התנאים המקדימים לגבי‬ ‫המלחמות‪ ,‬הוא כותב הלכה כללית לגבי כל מלחמה‪ ,‬כולל מלחמת שבעת עממין‬ ‫וכולל מלחמת עמלק‪:‬‬ ‫אין עושין מלחמה עם אדם בעולם‪ ,‬עד שקוראין לו לשלום ‪ -‬אחד מלחמת הרשות‪,‬‬ ‫יה‬ ‫את ֵא ֶל ָ‬ ‫יה ְו ָק ָר ָ‬ ‫ואחד מלחמת מצוה‪ :‬שנאמר " ִכּי ִתקְ ַרב ֶאל ִﬠיר ְל ִהלָּ ֵחם ָﬠ ֶל ָ‬ ‫ְל ָשׁלוֹם" )דברים כ‪ ,‬י(‪ .‬אם השלימו‪ ,‬וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נח עליהן ‪-‬‬ ‫יִהיוּ ְלךָ ָל ַמס וַ ֲﬠ ָבדוּךָ " )שם‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫אין הורגין מהן נשמה; והרי הן למס‪ ,‬שנאמר " ְ‬ ‫קיבלו עליהן המס‪ ,‬ולא קיבלו העבדות‪ ,‬או שקיבלו העבדות‪ ,‬ולא קיבלו המס ‪ -‬אין‬ ‫שומעין להם עד שיקבלו שניהם‪.‬‬ ‫לאחר מכן בהלכה ג כותב הרמב"ם‪" :‬ואסור לשקר בבריתם ולכזב להם אחר‬ ‫שהשלימו וקבלו שבע מצוות"‪ .‬אך מה קורה אם לא השלימו? על כך הוא משיב‪:‬‬ ‫ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצוות‪ ,‬עושין עמהם מלחמה והורגין‬ ‫כל הזכרים הגדולים‪ .‬ובוזזין כל ממונם וטפם‪ .‬ואין הורגין אשה ולא קטן שנ'‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫| הרב יהושע ון דייק‬ ‫והנשים והטף זה טף של זכרים‪ .‬במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהיא עם‬ ‫שאר האומות‪ .‬אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנ'‪:‬‬ ‫"כּן ַתּ ֲﬠ ֶשׂה ְל ָכל ֶה ָﬠ ִרים‪ַ ...‬רק ֵמ ָﬠ ֵרי ָה ַﬠ ִמּים לֹא ְת ַחיֶּ ה ָכּל נְ ָשׁ ָמה"‪ ,‬וכן הוא אומר‬ ‫ֵ‬ ‫בעמלק " ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק"‪ .‬ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו שנ'‪:‬‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ִבּ ְל ִתּי ַה ִחוִּ י י ְֹשׁ ֵבי גִ ְבעוֹן ֶאת ַהכֹּל ָל ְקחוּ‬ ‫"לֹא ָהיְ ָתה ִﬠיר ֲא ֶשׁר ִה ְשׁ ִל ָימה ֶאל בְּ נֵ י ְ‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ְל ַמ ַﬠן‬ ‫ַב ִמּ ְל ָח ָמה‪ִ :‬כּי ֵמ ֵאת ה' ָהיְ ָתה ְל ַחזֵּ ק ֶאת ִל ָבּם ִלקְ ַראת ַה ִמּ ְל ָח ָמה ֶאת ְ‬ ‫ַה ֲח ִר ָימם" )יהושע יא‪ ,‬יט‪-‬כ(‪ .‬מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו‪.‬‬ ‫כאמור לעיל‪ ,‬הרמב"ם מדגיש שגם במלחמת עמלק וגם במלחמת שבעת העממין‪ ,‬רק‬ ‫במקרה שקוראים להם לשלום והם לא השלימו‪ ,‬מקיימים "לֹא ְת ַחיֶּ ה ָכּל נְ ָשׁ ָמה"‪ ,‬אך‬ ‫אם השלימו אין מלחמה כלל! דבר זה מתקשר להלכה א )שם(‪" :‬שאין עושין מלחמה‬ ‫עם אדם בעולם עד שקוראים לו לשלום אחד מלחמת רשות ואחד מלחמת מצווה" ‪-‬‬ ‫"מלחמת מצווה" זו הגדרה הכוללת גם את מלחמת עמלק וגם את מלחמת שבעת‬ ‫העממין!‬ ‫הראב"ד )על הלכה ד( חולק על הרמב"ם בנוגע לעמלק ושבעה עממין שהשלימו‪,‬‬ ‫לדעתו לא די בכך אלא יש צורך גם בקבלת שבע מצוות בני נח‪ .‬אך הכסף משנה‬ ‫במקום טוען שאפשר להבין את הרמב"ם כדברי הראב"ד ואם כך אין מחלוקת‪ ,‬וזו‬ ‫לשונו‪:‬‬ ‫טעמו לומר ששבעה עממין ועמלק אע"פ שהשלימו ורצו לקבל עליהם מס ועבדות‬ ‫והורגין אותם‪ .‬אלא שאפשר לטעון בעד רבינו ולומר שבכלל השלימו הוא קבלת‬ ‫שבע מצוות שאם קבלו עליהם שבע מצות הרי יצאו מכלל שבעת עממין ומכלל‬ ‫עמלק והרי הם כבני נח הכשרים‪.‬‬ ‫מבואר בדבריו שכשאדם מעמלק או משבעת העממין מקבל על עצמו את שבע מצוות‬ ‫בני נח‪ ,‬הרי הוא מוציא את עצמו מכלל העמים המחויבים במחייה והם נחשבים כבני‬ ‫נח כשרים‪.‬‬ ‫מציאות עמלק בימינו‬ ‫נחזור לשאלה בדבר מציאותו של עמלק בימינו‪ .‬ישנם שני מקומות בדברי הרמב"ם‬ ‫מהם ניתן ללמוד האם לדעתו מציאות עמלק נעלמה מן העולם או לא‪ .‬ראשית‪ ,‬כפי‬ ‫שהוזכר לעיל‪ ,‬מדברי "ספר המצוות" משמע שמצוות מחיית עמלק עדיין לא קוימה‪,‬‬ ‫ותקוים‪ ,‬כדבריו‪" ,‬במהרה בימינו"‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הרמב"ם ב"י"ד החזקה" כתב את הביטוי‬ ‫"אבד זכרם" רק בנוגע לשבעת העממין אך לא בנוגע עמלק‪ ,‬דבר שאולי מראה כי‬ ‫לדעתו מציאות עמלק לא נעלמה מן העולם‪ .‬בנוסף‪ ,‬הרמב"ם בהלכה הראשונה בפרק‬ ‫אחד עשר כותב‪:‬‬ ‫מלחמה לה' בעמלק |‬ ‫המלך המשיח עתיד לעמוד‪ ,‬ולהחזיר מלכות בית דוד לישנה הממשלה הראשונה‪,‬‬ ‫ובונה מקדש‪ ,‬ומקבץ נדחי ישראל‪ .‬וחוזרין כל המשפטים בימיו‪ ,‬כשהיו מקודם‬ ‫מקריבין קרבנות‪ ,‬ועושין שמטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה‪.‬‬ ‫לפי דברים אלו עולה שאולי בזמן שמלך המשיח יגיע‪ ,‬מצוות מחיית עמלק תשוב‬ ‫להתקיים במקביל להקמת בית המקדש‪ ,‬והרי כבר ראינו שהרמב"ם כותב כי מצוות‬ ‫אלו מחוברות‪:‬‬ ‫שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ ‪ -‬למנות להם מלך‪ ...‬ולהכרית‬ ‫זרעו של עמלק‪ ...‬ולבנות להם בית הבחירה‪.‬‬ ‫ידוע שהרמב"ם כתב בספר "משנה תורה" את ההלכות שתתקיימנה לעתיד לבוא‪ ,‬ואם‬ ‫כך פתח את הלכות מלכים ומלחמותיהם‪ ,‬מסתמא התכוון לומר שמצוות אלו‬ ‫תתחדשנה בעתיד‪.‬‬ ‫העובדה שהרמב"ם לא הזכיר בהלכות מלכים את הביטוי "וכבר אבד זכרם" בהקשר‬ ‫לעמלק‪ ,‬וכן‪ ,‬העובדה שהרמב"ם פותח את הלכות מלכים בשלוש מצוות שנצטוו‬ ‫ישראל בכניסתם לארץ‪ ,‬וביניהן את מחיית עמלק‪ ,‬הובילו הרבה פוסקים לדון בשאלה‬ ‫מהי באמת דעתו של הרמב"ם בנוגע למציאות עמלק בימינו‪ .‬הגרי"ד סולובייצ'יק‬ ‫במאמרו "קול דודי דופק"‪) 1‬עמ' ‪ (101‬ניסה לתת מענה לשאלה זו‪:‬‬ ‫ההשגחה מנסה אותנו שוב פעם במשבר העובר על ארץ ישראל‪ .‬מן הראוי לקבוע‬ ‫כאן בגלוי‪ :‬אין הדבר נוגע לעתידה הפוליטי של הארץ בלבד‪ .‬מזימות הערבים אינה‬ ‫מכוונות רק לעצמאותה המדינית‪ ,‬אלא כלפי עצם קיומו של הישוב בכלל‪ .‬הם‬ ‫שואפים להשמיד‪ ,‬חלילה‪ ,‬את הישוב מאיש ועד אשה‪ ,‬מעולל ועד יונק‪ ,‬משור ועד‬ ‫"מלְ ָח ָמה לַ ה'‬ ‫שה‪ .‬באחת האספות של המזרחי אמרתי בשם אבא מרי ז"ל‪ ,‬כי פרשת ִ‬ ‫ַבּ ֲﬠ ָמלֵ ק ִמדֹּר דֹּר" )שמות יז‪ ,‬טז( אינה מוגבלת בחלותה הצבורית כמלחמת מצוה‬ ‫לגזע מסויים‪ .‬אלא כוללת חובת התקוממות נגד כל אומה או קבוצה החדורה שגעון‬ ‫של שנאה‪ ,‬והמכוונת את משטמתה כלפי כנסת ישראל‪ .‬כשאומה חורתת על דגלה‬ ‫"לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" היא הופכת עמלק‪ .‬בשנות השלושים‬ ‫והארבעים מלאו תפקיד זה הנאצים והיטלר בראשם‪ .‬הם היו העמלקים‪ ,‬נציגי‬ ‫שגעון האיבה של התקופה האחרונה‪ .‬כיום ממלאים את מקומם המוני נאצר‬ ‫והמופתי‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫"קול דודי דופק" הינו מאמר מפורסם שכתב הרב יוסף דב סולובייצ'יק‪ ,‬המבוסס על נאום פרו‪-‬ציוני‬ ‫שנשא ביום העצמאות השמיני של מדינת ישראל‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫| הרב יהושע ון דייק‬ ‫הגרי"ד זצ"ל מגדיר מחדש את המושג "עמלק"‪ .‬הוא אומר שכל אומה החורתת על‬ ‫דגלה את המטרה להשמיד את עם ישראל היא אומה עמלקית‪ .‬המקור לחידוש כה‬ ‫משמעותי במצווה זו מוסבר בהערה ‪ 23‬שם‪:‬‬ ‫בנוגע לז' עמים כתב הרמב"ם‪ ,‬בפרק ה' מהלכות מלכים‪ ,‬הלכה ד' כדברים האלה‪...‬‬ ‫אולם‪ ,‬ראה זה פלא‪ :‬בנוגע למצוות מחיית עמלק לא הוסיף הרמב"ם את שלש‬ ‫המלות "וכבר אבד זכרם"‪ ...‬יש לתמוה‪ ,‬מדוע לא נשתמש בכללו של ר' יהושע‬ ‫)ברכות כח‪ ,‬א(‪ ,‬ש"בא סנחריב ובלבל את כל האומות" גם ביחס לעמלק? התשובה‬ ‫על שאלה זו היא פשוטה מאוד‪ :‬הכתוב מעיד‪ ,‬כי עמלק עדיין קיים בעולם‪ .‬צא‬ ‫"מ ְל ָח ָמה ַלה' ַבּ ֲﬠ ָמ ֵלק ִמדּ ֹר דּ ֹר"‪ ,‬אם כן אי אפשר לעמלק‬ ‫וראה מה אמרה תורה‪ִ :‬‬ ‫להמחות מן העולם עד ביאת המשיח‪ .‬כך אמרו חז"ל‪" :‬אין הכסא שלם ואין השם‬ ‫שלם עד שיימחה זרעו של עמלק"‪ .‬אבל ‪ -‬היכן הוא? התשובה שמעתי פעם מפי‬ ‫אבא מרי זצ"ל‪ ,‬כי כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל הופכת‪ ,‬על פי‬ ‫הלכה‪ ,‬עמלק‪ .‬אבא מרי הוסיף‪ :‬בנוגע לעמלק עצמו נצטווינו בשתי מצוות‪ :‬א(‬ ‫חובת מחיית זכרו‪ ,‬המוטלת על כל יחיד בנוגע לבן עמלק‪ ...‬וגם ב( בהתכוננות‬ ‫"מ ְל ָח ָמה ַלה'‬ ‫הצבור נגד עמלק כעם‪ ,‬כמבואר בפרשת בשלח‪ִ :‬‬ ‫מלחמתית של ִ‬ ‫ַבּ ֲﬠ ָמ ֵלק ִמדּ ֹר דּ ֹר"‪ .‬ביחס לאומה אחרת העומדת עלינו לכלותנו‪ ,‬מצווים אנו להלחם‬ ‫בה בשעה שהיא מתכוננת נגדנו‪ ,‬ומלחמתנו נגדה היא מלחמת מצווה‪ ,‬על פי גזירת‬ ‫"מ ְל ָח ָמה ַלה' ַבּ ֲﬠ ָמ ֵלק ִמדֹּר דּ ֹר"‪ ,‬אבל חיוב מחיית יחידים על פי פרשת כי‬ ‫הכתוב‪ִ :‬‬ ‫תצא נאמרה רק ביחס לגזע עמלק‪ .‬אמנם דברי הרמב"ם מוסבים גם כלפי החיוב של‬ ‫מחיית יחידים‪ ,‬שאינו חל לגבי אומה אחרת‪ ,‬המזימה כליון לישראל‪ ,‬מכל מקום‪,‬‬ ‫כיון שחובת מלחמה בעמלק משתיכת אליה‪ ,‬לא השתמש במטבע "וכבר אבד זכרו"‪.‬‬ ‫ישנה חלות עמלק גם עכשו‪ ,‬לאחר שהאומות נתבלבלו‪ .‬ואולי זוהי דעתו של‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬שפסק בפרק ה מהלכות מלכים‪ ,‬הלכה א‪ ,‬כי מלחמת "עזרת ישראל מיד‬ ‫"מ ְל ָח ָמה ַלה' ַבּ ֲﬠ ָמ ֵלק‬ ‫צר" שבא עליהם היא מלחמת מצוה‪ .‬נכללת היא בכלל פרשת ִ‬ ‫ִמדּ ֹר דּ ֹר"‪ .‬אמנם הזכיר שמה את מלחמת עמלק ביחוד‪ ,‬בכל זאת יש לומר‪,‬כי גם‬ ‫"עזרת ישראל מיד צר" שעמד עליה לכלותה משתיכת לפרשה זו‪.‬‬ ‫הגרי"ד מבאר שמכך שהרמב"ם כתב את הביטוי "וכבר אבד זכרם" ביחס לשבעת‬ ‫העממין ולא ביחס לעמלק‪ ,‬משמע שעמלק עדיין קיים‪ .‬וקשה‪ ,‬שהרי סנחריב בלבל‬ ‫את האומות ואף את עמלק? ומתרץ הגרי"ד זצ"ל שישנו עמלק נוסף שהינו אומה‬ ‫הקמה נגד ישראל ורוצה לכלותה‪ .‬אף שהלכתית קשה להכיל בדברי הרמב"ם‬ ‫שמצוות מחיית עמלק ‪ -‬גברים‪ ,‬נשים וטף ‪ -‬תחול על כל האומה הרוצה בהכחדת‬ ‫ישראל‪ ,‬מכל מקום מבחינה רעיונית זה נותן משנה תוקף למלחמה נגד אומה הרוצה‬ ‫"מלְ ָח ָמה לַ ה' ַבּ ֲﬠ ָמלֵ ק ִמדּ ֹר דּ ֹר"‪ .‬כמו‬ ‫בהכחדתנו מן העולם‪ ,‬והיא מקבלת את הכותרת‪ִ :‬‬ ‫כן‪ ,‬מדבריו רואים שהאידיאולוגיה העמלקית עדיין קיימת בעולם וכנראה עוד תהיה‬ ‫מלחמה לה' בעמלק |‬ ‫קיימת בעתיד‪ .‬והמדקדק בדבריו יווכח שישנו עמלק גזעי שבו יש מצוות הכחדה‬ ‫"מלְ ָח ָמה לַ ה' ַבּ ֲﬠ ָמלֵ ק ִמדּ ֹר דּ ֹר"‪ .‬ויכול‬ ‫וישנו עמלק רעיוני שבו קיימת המצווה של ִ‬ ‫להיות שעמלק הגזעי אכן עבר מן העולם על ידי סנחריב שבלבל את אומות העולם‬ ‫ומדין "כל דפריש ‪ -‬מרובא פריש"‪ ,‬ובזה שבעת העממין ועמלק אכן שווים‪ .‬אך ישנו‬ ‫עמלק נוסף והוא אומה הרוצה בהכחדת ישראל‪ ,‬עמלק זה‪ ,‬לדעתו‪ ,‬לא עבר מן‬ ‫העולם‪ .‬על פי דבריו ניתן להוסיף ולומר שההשגחה הא‪-‬להית דאגה לאיבודו הגזעי‬ ‫של זרע עמלק בזכות הקידום המוסרי שחל בעולם בזכות תורתנו הקדושה‪ .‬ומשמיא‬ ‫גרמו ליה שלא נצטרך לעסוק עוד בצידה המעשי של המצווה והיא נעשתה על ידי‬ ‫רבש"ע‪ ,‬ובפועל גזע עמלק הוכחד‪ .‬דברים אלו רמוזים בדברי הרב זצ"ל כפי שיובאו‬ ‫בהמשך‪.‬‬ ‫תשובת הרב קוק לשאלה המוסרית‬ ‫במאמר הנקרא "על דעת ה' ומלחמות ה'" הנמצא בספר "מאמרי הראי"ה" )עמ' ‪(507‬‬ ‫עוסק מרן הראי"ה קוק זצ"ל בפן המוסרי של מחיית עמלק‪ .‬הרב מסביר שהשאלה‬ ‫לגבי מוסריותה של המצווה נובעת מכך שהעולם התקדם מבחינה מוסרית‪ ,‬ולכן קשה‬ ‫לנו בדורנו לתפוס את גדרי מצווה זו‪ .‬בעבר היו עמים נוראיים וברברים שהתנהגו‬ ‫ממש כחיות טרף‪ ,‬ואם הם היו ממשיכים להתקיים העולם היה מלא באכזריות‪ ,‬בהרס‬ ‫ובחורבן‪ .‬כדי שהעולם יהיה מקום טוב יותר ומוסרי יותר‪ ,‬היה צורך למחות את‬ ‫העמים המפריעים לעולם בהתקדמותו המוסרית ‪ -‬כפי שציווה אותנו הקב"ה ביחס‬ ‫לזרע עמלק‪.‬‬ ‫והמעמד החי של המוסר הטהור במקורו הבטוח הוא מוכרח לנצח את העולם‪ ,‬אותו‬ ‫העולם האומלל מבלעדיו‪ .‬הרשע והסכלות הנם עומדים נגדו‪ .‬הוגי הדעות‬ ‫הטהורות‪ ,‬שהם הגרעין היסודי של האנושיות‪ ,‬שבשבילם היא חיה‪ ,‬הנם תמיד‬ ‫לוחמים את רעי האדם‪ ,‬המשימים את התכונה של החיה הרעה שבאנושיות‬ ‫הבֹסרית למטרת חייהם‪ ,‬הפרטיים והחברתיים‪ .‬המלחמה הקדושה הזאת איננה‬ ‫מלחמה מכוונת דווקא נגד אישים אחרים‪ .‬גם ‪ -‬ובייחוד ‪ -‬נגד עצמו נלחם האדם‪,‬‬ ‫נגד הרע שבו‪ ,‬נגד כעורו‪ .‬ולעת הצורך הוא מוכן למות מות גִ בורים וקדושים‪,‬‬ ‫לטובת הרעיון העליון המחיה כל‪ ,‬לא בפחות מרץ ממה שהוא מוכן להמית בגללו‬ ‫את מי שהוא חוצץ בעד האור‪.‬‬ ‫לפני שהרב בא לענות על שאלת המוסר‪ ,‬הוא מדגיש בפנינו שבמלחמת מצווה היו גם‬ ‫הרוגים מעם ישראל‪ .‬העובדה שבמצווה יש חובת מסירות נפש‪ ,‬מסמנת כי היא גם‬ ‫טומנת בחובה חובה מוסרית גדולה‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫| הרב יהושע ון דייק‬ ‫הנבואה‪ ,‬הצופה ברוח אלוקים חיים אל נשמת גוי ואדם‪ ,‬העידה על גזע עמלק‪,‬‬ ‫שנגודו לאור ישראל הוא נִ גוד עצמי‪ ,‬שתרופה אין לו כי אם מחות זכרו‪ ,‬כדי לישר‬ ‫את הדרך של התולדה הישראלית מאבן המכשול היותר גדול‪ - ,‬זאת הנבואה‬ ‫בעצמה היא הצופיה הליכות האדם אל אושר השלום ועדנת האהבה היותר בהירה‪.‬‬ ‫כשיבוא יום והאנושיות לא תמצא לה כל צורך בשום מפעל של שנאה‪ ,‬בטוחים אנו‬ ‫שאז זכר עמלק כבר כלה ואינו‪.‬‬ ‫בכך רומז הרב לדברי רבנו בחיי‪ ,‬האומר שרבש"ע המצווה אותנו הוא קורא הדורות‪,‬‬ ‫והוא היודע לאיזה רע וחורבן העולם היה מגיע אלמלא הכחדתה של אומה זו‪ .‬כשם‬ ‫שאם היינו יודעים על מדינה המתכננת לכלות את העולם בפצצת אטום‪ ,‬לא היו לנו‬ ‫ייסורי מצפון לכלותה ‪ -‬כך לא צריכים להיות לנו ייסורי מצפון בכיליונו של עמלק‪.‬‬ ‫אם מגיע יום שבו אנו מתקשים מבחינה מוסרית להבין את קיום המצווה‪ ,‬כנראה‬ ‫שבאמת "אבד זכרו" של עמלק‪ .‬אך זאת יש לדעת‪ ,‬עצם העובדה שאנו כיום מתקשים‬ ‫בהבנת המצווה‪ ,‬זה בזכות הנחלתה של התורה שגאלה את העולם מהברבריות‬ ‫והאכזריות שבה היה שרוי‪ ,‬והובילה אותו למצב מוסרי גבוה יותר‪ .‬העובדה שבעולם‬ ‫לא מתגאים בחורבן ובהרג המונים מוכיחה שמוסר התורה מחלחל אף אצל אומות‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫ושבע האומות‪ ,‬שרק מפני אותו השריד אשר נואלנו להותיר מהן גרמנו לנו כל‬ ‫אותן הצרות‪ ,‬החמריות והרוחניות‪ ,‬ולמדנו לעשות את כל תועבותיהן‪ :‬שריפת בנים‬ ‫ובנות באש וכל תועבות האמורי‪ ,‬אשר היום‪ ,‬אחרי אשר היד האלקית הפיצה את‬ ‫ענני מאפליה אלה לכל עבר‪ ,‬לא נוכל גם לצייר את עומק הרשעה שהיה מאוחד‬ ‫כבר עם כל תכונת נפשן‪ - ,‬אתה יקירי שואל‪ :‬למה התיחסנו אליהן באכזריות? לא‬ ‫נוכל לצייר‪ ,‬כמה חשוך ושפל היה העולם מבלעדי האכזריות הזאת שלנו‪ ,‬כמו שלא‬ ‫נוכל לצייר כמה רע ונתעב היה לולא ההארה הטהורה של אור ה' ודרכיו‪ ,‬אשר‬ ‫הארנו עליו במהלכנו ההיסתורי‪.‬‬ ‫התורה ציוותה אותנו לקיים מצוות כדי לקיים את העולם הזה‪ ,‬והיא גם גילתה לנו‬ ‫שהאומה הרשעה הזאת מעכבת את העולם מלהתקדם ועל כן צריך לכלותם‪ .‬אם כיום‬ ‫קשה לנו לתפוס מציאות של אכזריות שהייתה באומה העמלקית עד שעקב כך הייתה‬ ‫חייבת להסתלק מן העולם‪ ,‬זה מפני שהתקדמנו כל כך ברוך ה'‪ .‬אשרינו שאנחנו לא‬ ‫מבינים‪.‬‬ ‫בירור אופי של אומה‬ ‫האנטישמיות האשימה את ישראל בכך שהוא עם צמא לדם ואוהב מלחמות‪ .‬במשך‬ ‫הדורות‪ ,‬הגויים‪ ,‬ובמיוחד הנצרות‪ ,‬האשימו והעלילו עלינו עלילות דם נוראיות‬ ‫מלחמה לה' בעמלק |‬ ‫בטענה שאנו אומה של רוצחים‪ ,‬לעומתם ‪ -‬העמים הנאורים‪ ,‬אוהבי השלום ומלאי‬ ‫אחוות העמים‪ .‬כדי לעמוד באמת על אופייה של אומה‪ ,‬מבאר הרב זצ"ל שיש לבחון‬ ‫אותה לא רק בראשיתה אלא לאורך הדורות כולם‪ ,‬ובייחוד במגמה העתידית‪ .‬וכך‬ ‫כותב הרב ב"שמונה קבצים" )ה‪ ,‬קעז(‪:‬‬ ‫כל תכונה המתגלה בחיים‪ ,‬מוכרת היא בעצמיותה‪ ,‬מהותה‪ ,‬בהגמרה‪ .‬תוכן הרוחות‬ ‫שבקיבוצים‪ ,‬בשליטת הנפשיות האנושית המתגלה‪ .‬בערך הגודל והעומק אשר‬ ‫לאמונה‪ ,‬מתגלה ההויה הפנימית אשר למתדבקים בה‪ .‬ראשית הצמח הישראלי‬ ‫במילואו‪ ,‬בתור אומה‪ ,‬יצא בעז‪ ,‬בחומר דין ואדירות גבורה‪" ,‬ל ֹא ְת ַחיֶּ ה כָּ ל נְ ָשׁ ָמה"‪.‬‬ ‫ומה הוא השפע התדירי המחיה את רוח ישראל‪ ,‬מה הוא המכון האידיאלי? החסד‬ ‫והרחמים‪ ,‬טובת הכלל‪ ,‬טובת העולם‪ ,‬עליית החיים‪ ,‬הגדלת המציאות לכל פרטיה‬ ‫יִל ְמדוּ עוֹד‬ ‫יִשּׂא גוֹי ֶאל גּוֹי ֶח ֶרב וְ ל ֹא ְ‬ ‫וענפיה‪ ,‬הרמת האדם למרומי השלום‪" ,‬ל ֹא ָ‬ ‫ִמ ְל ָח ָמה" )ישעיהו ב‪ ,‬ד(‪ ,‬העלאת החי למרומי השקט והשלוה הקבועה‪ ,‬וגר זאב עם‬ ‫כבש ונמר עם גדי ירבץ‪ .‬המינות יצאה בראשיתה בהכרזת החסד והאהבה‪ ,‬בשאלת‬ ‫איך מעשרים את התבן ואיך מעשרים את המלח‪ ,‬איך משלמים טוב לרעים ואיך‬ ‫מברכים את המקלל‪ .‬וסופה‪ ,‬חרב ודם‪ ,‬אכזריות ורצח‪ ,‬מלחמות דמים שאינן‬ ‫פוסקות‪ ,‬ומשטמה עמוקה בין עם לעם‪ ,‬בין שבט לשבט ובין איש לאיש‪ .‬והיינו‬ ‫דאמור רבנן בשיח סוד קודש‪ ,‬סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא‪ ,‬וסטרא‬ ‫דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא‪ .‬המגמות המעשיות והרוחניות מתגלות הן‬ ‫לא בצעדים הראשונים‪ ,‬כי אם באופי הקבוע‪ ,‬שהוא הולך ומתגלה כל מה ששטף‬ ‫התולדה הולך ונמשך‪ .‬הנני נוטה אליה כנהר שלום‪ .‬שאלו שלום ירושלים ישליו‬ ‫אוהביך‪.‬‬ ‫נכון‪ ,‬עם ישראל בראשית הופעתו התחיל במלחמות לצורך כיבוש הארץ וההתנחלות‬ ‫בה‪ ,‬אך החרב והנשק אף פעם לא היו שאיפת חייו ולא נחרתו על דגלו‪ .‬חזונו של‬ ‫עם ישראל מכוון ליום שבו יהיה שלום בעולם ולא יצטרכו את הנשק‪"ְ :‬ו ִכ ְתּתוּ‬ ‫יִל ְמדוּ עוֹד‬ ‫יִשּׂא גוֹי ֶאל גּוֹי ֶח ֶרב וְ לֹא ְ‬ ‫יהם ְל ַמזְ ֵמרוֹת לֹא ָ‬ ‫יתוֹת ֶ‬ ‫בוֹתם ְל ִא ִתּים וַ ֲחנִ ֵ‬ ‫ַח ְר ָ‬ ‫ִמלְ ָח ָמה"‪ .‬זהו החלום האידיאלי שלנו‪ ,‬ולכן הנשק הוא גנאי לנו )עי' שבת סג‪ ,‬א‬ ‫במשנה ובגמרא(‪ .‬בכלל‪ ,‬אנו שואפים לכך שאפילו לא יהיה רוע בין החיות הטורפות‪:‬‬ ‫ְ"וגָ ר זְ ֵאב ִﬠם ֶכּ ֶבשׂ ְונָ ֵמר ִﬠם גְּ ִדי ְיִר ָבּץ" )ישעיה יא‪ ,‬ו(‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הנצרות יצאה‬ ‫בראשיתה בהכרזת חסד ואהבה ובצדקנות יתירה‪ ,‬אך מאז מילאה את העולם בחרב‪,‬‬ ‫בדם ובאכזריות‪ .‬על כן מבאר הרב‪ ,‬שכאשר רוצים להתבונן על אופי של אומה‪ ,‬אין‬ ‫להסתכל על הראשית אלא על כל ההיסטוריה ובייחוד על מגמת העתיד‪" :‬והיינו‬ ‫דאמור רבנן בשיח סוד קודש‪ ,‬סטרא אחרא שרי בחיבורא )מתחיל בחיבור ואהבה(‬ ‫וסיים בפירודא )במלחמות דם אין קץ(‪ ,‬וסטרא דקדושא שרי בפירודא )מתחיל‬ ‫במלחמות( וסיים בחיבורא )מסיים באהבת כל היש("‪.‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫| הרב יהושע ון דייק‬ ‫ב"ה גם כיום ניתן להבחין באופי של אומתנו המצטיין ב"שלוש מתנות נתן הקב"ה‬ ‫לישראל‪ :‬רחמנין‪ ,‬ובישנין וגומלי חסדים" )מדרש רבה נשא ח‪ ,‬ד( ואפילו במלחמותיה‬ ‫של אומתנו ניתן להבחין בהיכר רב "מה בין בני לבן חמי" )ברכות ז‪ ,‬ב( וכל שכן‬ ‫בﬠתות שלום‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫המגמות המעשיות והרוחניות מתגלות הן לא בצעדים הראשונים‪ ,‬כי אם באופי‬ ‫הקבוע‪ ,‬שהוא הולך ומתגלה כל מה ששטף התולדה הולך ונמשך‪ .‬הנני נוטה אליה‬ ‫יִשׁ ָליוּ א ֲֹה ָביִךְ )תהלים קכב‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫רוּשׁ ָלִם ְ‬ ‫כנהר שלום‪ַ .‬שׁ ֲאלוּ ְשׁלוֹם יְ ָ‬ ‫מבט לעתיד‬ ‫לאחר שיעשה הבירור הנוקב במלחמת עמלק וינוקו הסיגים‪ ,‬יבורר כי אפילו בעמלק‬ ‫ב"מדות הראיה" )אהבה‪ ,‬ו(‪:‬‬ ‫יש ניצוצות שיש להם מקום‪ ,‬וכפי שכתב הרב ִ‬ ‫ִמדת האהבה השרויה בנשמת הצדיקים היא כוללת את כל הברואים כולם‪ ,‬ואינה‬ ‫מוציאה מן הכלל שום דבר ולא עם ולשון‪ ,‬ואפילו עמלק אינו נמחה כי‪-‬אם מתחת‬ ‫השמים‪ ,‬אבל ע"י הזיכוך מתעלה הוא לשורש הטוב‪ ,‬אשר הוא מעל לשמים‪ ,‬ונכלל‬ ‫הכל באהבה העליונה‪ ,‬אלא שצריך כח גדול וטהרה עצומה ליחוד נשגב זה‪.‬‬ ‫מכל שראינו למדנו‪ ,‬שבירור סיגים יכול להתברר אף מתחת לשמים‪ ,‬וכפי שלימדונו‬ ‫חז"ל "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק" )סנהדרין צו‪ ,‬ב(‪ ,‬אלא שהדבר‬ ‫אפשרי רק לאחר סילוק הרשע באופן מוחלט‪ ,‬וכפי שהרב כותב ב"שמונה קבצים"‬ ‫)ח‪ ,‬רכח(‪:‬‬ ‫שנאת הרשעה‪ ,‬כשהיא עמוקה וגדולה‪ ,‬צריכה לבא בתחילת ברייתה יחד עם שנאת‬ ‫הרשעים‪ .‬רק אחר כך היא מתמתקת על ידי כח הדעת ומתבררת‪ ,‬עד שהיא עומדת‬ ‫על נקיונה האצילי‪ ,‬שאין כי אם שנאת הרשעה לבדה‪ ,‬והנושאים שלה‪ ,‬שהם‬ ‫הרשעים בעצמם‪ ,‬מתמלאים עליהם רחמים‪ ,‬ויִ ַתּמּוּ ַח ָטּ ִאים ולא חוטאים‪ .‬אבל אם‬ ‫מתחילת ברייתה תבא בצורתה האידיאלית‪ ,‬לכוין את מהותה רק על השנאה של‬ ‫הרשעה המופשטת‪ ,‬לעולם לא תצא אל הפועל בכחה אפילו בתור שנאת הרשעה‪,‬‬ ‫כי חסרון השנאה אל הרשעים יטשטש את השנאה של הרשעה עצמה‪ ,‬ואז כל‬ ‫אוצר הטוב מונח הוא בסכנה גדולה‪.‬‬ ‫זה מה שלימד רבש"ע את שאול המלך‪ .‬בתחילת הוויתו של עמלק היה צורך בבירור‬ ‫מעמיק של שנאת הרשעים והכחדתם‪ ,‬ורק כך נתעלה העולם ונתבשם במוסריותו עד‬ ‫"יִתּמּוּ ַח ָטּ ִאים ִמן ָה ָא ֶרץ" )תהלים קד‪,‬‬ ‫שכח הרחמים בעולם שואף לאידאליות של ַ‬ ‫לה( ולא חוטאים‪ .‬ממשיך הרב וכותב‪:‬‬ ‫וזה היה מקום המכשול של נפילים רבים‪ ,‬שנפלו מפני שהשתמשו בתחילת הוייתה‬ ‫של שנאת הרשעה במדה האצילית‪ ,‬והעדר שנאת הרשעים נתהפכה אחר כך‬ ‫מלחמה לה' בעמלק |‬ ‫לאהבתם‪ ,‬ומתוך אהבת הרשעים נפלו הם עצמם באהבת הרשעה עצמה‪ .‬על כן‬ ‫מוכרחת היא המחשבה הראשונה להיות בתכונת מדת הדין‪ ,‬ואחר כך מדת הרחמים‬ ‫באה‪ ,‬וממתקת אותה בשיתופה‪.‬‬ ‫בזכות אבותינו‪ ,‬שהתבטלו לרצון הא‪-‬להי וקיימו את המצווה כהלכתה‪ ,‬קוּדם העולם‬ ‫לשאיפתו האידיאלית הנצחית כפי שהגדירו הרמב"ם בסוף הלכותיו )הל' מלכים‬ ‫ומלחמות יב‪ ,‬ד‪-‬ה(‪:‬‬ ‫לא נתאוו הנביאים והחכמים )ל(ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא‬ ‫כדי שירדו בגוים‪ ...‬ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה‬ ‫ותחרות‪ ...‬ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד‪ ...‬שנאמר )ישעיהו‬ ‫"כּי ָמ ְל ָאה ָה ָא ֶרץ ֵדּ ָﬠה ֶאת ה' ַכּ ַמּיִם ַליָּ ם ְמ ַכ ִסּים"‪.‬‬ ‫יא‪ ,‬ט(‪ִ :‬‬ ‫"כּי ָמ ְל ָאה ָה ָא ֶרץ ֵדּ ָﬠה ֶאת ה' ַכּ ַמּיִם‬ ‫מדוע "לֹא יָ ֵרעוּ וְ לֹא יַ ְשׁ ִחיתוּ ְבּ ָכל ַהר ָק ְד ִשׁי"? כי ִ‬ ‫לַ יָּ ם ְמ ַכ ִסּים"‪ .‬ככל שנפיץ יותר את דעת ה'‪ ,‬העולם יהיה טוב יותר ומוסרי יותר‪ .‬זהו‬ ‫החזון הנצחי של אומתנו‪ .‬שנזכה לכך במהרה בימינו‪ .‬אכי"ר‪.‬‬ ‫‪45‬‬ 46 ‫לגלות את ה ה סתר‬ ‫הרב שי וינטר‬ ‫מבט של השגחה‬ ‫רבותינו לימדונו לראות את המציאות כולה כהופעה א‪-‬להית‪ .‬הרמב"ם )הל' יסודי‬ ‫התורה ב‪ ,‬ב( אומר שהדרך לאהבת ה' וליראתו עוברת דרך ההתבוננות בנפלאות‬ ‫הבריאה‪ .‬האדם יכול לראות את היופי הנשגב שבטבע ולא ליחסו לרבש"ע‪ ,‬אך אנו‬ ‫נקראים לחפש את ה' המסתתר מאחורי יופי הבריאה‪ .‬את הא‪-‬להות אפשר לגלות לא‬ ‫רק דרך התבוננות בדומם‪ ,‬בצומח ובבעלי החיים‪ .‬התורה קוראת לנו להתבונן‬ ‫ב"עיניים של אמונה" אף על מהלך ההיסטוריה האנושית )דברים לב‪ ,‬ז‪-‬ט(‪:‬‬ ‫ֹאמרוּ ָלךְ ‪ְ :‬בּ ַהנְ ֵחל‬ ‫עוֹלם ִבּינוּ ְשׁנוֹת דּוֹר וָ דוֹר ְשׁ ַאל ָא ִביךָ ְויַ גֵּ ְדךָ זְ ֵקנֶ יךָ ְוי ְ‬ ‫זְ כֹר יְ מוֹת ָ‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל‪ִ :‬כּי ֵח ֶלק ה' ַﬠמּוֹ‬ ‫ֶﬠ ְליוֹן גּוֹיִם ְבּ ַה ְפ ִרידוֹ בְּ נֵ י ָא ָדם יַ ֵצּב גְּ ֻבלֹת ַﬠ ִמּים ְל ִמ ְס ַפּר בְּ נֵ י ְ‬ ‫יַ ֲﬠקֹב ֶח ֶבל נַ ֲח ָלתוֹ‪.‬‬ ‫ניתוח ההיסטוריה נעשה פעמים רבות ללא ההבנה שמחולל ההיסטוריה הוא הבורא‬ ‫יתברך‪ .‬לא בכדי היה מרן הרב זצ"ל מקפיד לכתוב‪" :‬הסתוריה"‪ ,‬ללמד שבדברי ימי‬ ‫עולם מסתתר ה'‪.‬‬ ‫גם מי שבדיעבד מנסה להבין את המהלכים ההיסטוריים כמהלכים א‪-‬להיים עלול‬ ‫להתקשות לראות את הא‪-‬להות דווקא בהווה ‪ -‬במציאות המתהווה לעינינו‪ .‬מתאים‬ ‫להזכיר בהקשר זה את דברי הרמב"ם בפתיחה להלכות תעניות )א‪ ,‬ב‪-‬ג(‪:‬‬ ‫ודבר זה מדרכי התשובה הוא‪ ,‬שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל‬ ‫נוֹת ֶיכם ִהטּוּ וגו'" )ירמיהו ה‪ ,‬כה(‪ ,‬וזה‬ ‫"ﬠוֹ ֵ‬ ‫שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב ֲ‬ ‫הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם‪ .‬אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו‬ ‫דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית‪ ,‬הרי זו דרך אכזריות וגורמת‬ ‫להם להדבק במעשיהם הרעים‪ ,‬ותוסיף הצרה צרות אחרות‪.‬‬ ‫‪47‬‬ ‫| הרב שי וינטר‬ ‫‪48‬‬ ‫הרי לנו שהסתכלות שטחית על המציאות אינה רק הסתכלות שגויה‪ ,‬אלא אף יש בה‬ ‫מן המידות הרעות והמגונות ‪ -‬על ידי כך שהאדם אינו לומד מוסר ממאורעותיו ואינו‬ ‫עושה תשובה‪ ,‬הרי הוא אכזר‪ ,‬ועלול הוא להדבק במעשיו הרעים הגוררים צרות‬ ‫נוספות‪.‬‬ ‫ההסתר וגילויו במגילה‬ ‫גם את ההתרחשויות המתוארות במגילת אסתר אפשר לנתח בלי לדבר על רבש"ע‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬המגילה עצמה מסתירה את הופעת ה'‪ ,‬שהרי שמו יתברך לא מוזכר בה‬ ‫מפורשות‪ .‬מאידך‪ ,‬לימדונו רבותינו‪ ,‬שהשם המפורש כן רמוז בה במגילה‪ .‬כך למשל‬ ‫מרומז שם הוי‪-‬ה בראשי התיבות "יָ בוֹא ַה ֶמּלֶ ךְ וְ ָה ָמן ַהיּוֹם" )אסתר ה‪ ,‬ד(‪ ,‬וכן בסופי‬ ‫התיבות "זֶ ה ֵאינֶ נּוּ שֹׁוֶ ה לִ י" )שם‪ ,‬יג(‪ .‬רמז נוסף הוא במילים‪ֶ " :‬רוַ ח ְו ַה ָצּלָ ה יַ ֲﬠמוֹד‬ ‫הוּדים ִמ ָמּקוֹם ַא ֵחר" )שם ד‪ ,‬יד(‪ ,‬שהרי רבש"ע הוא "מקומו של עולם" )בראשית‬ ‫לַ יְּ ִ‬ ‫רבה סח‪ ,‬ט(‪ .‬חז"ל אף אמרו שהמילה "המלך" החוזרת פעמים כה רבות במגילה‬ ‫מרמזת על מלכו של עולם )ע"פ מגילה טו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫נכון לומר שמגילת אסתר משקפת את היותו של העולם הזה מעלים את הופעת ה'‪,‬‬ ‫אך היא גם מלמדת אותנו כי אפשר למצוא אותו יתברך‪ ,‬אם אמנם מתאמצים לעשות‬ ‫כן‪.‬‬ ‫מעלת "הנס הנסתר"‬ ‫העלם שם ה' במגילה מבטא את מציאות הסתר הפנים בה היו נתונים ישראל באותו‬ ‫הדור‪ .‬במסכת חולין )קלט‪ ,‬ב( דרשו חז"ל "אסתר מן התורה מניין? שנאמר ' ְו ָאנ ִֹכי‬ ‫ַה ְס ֵתּר ַא ְס ִתּיר' )דברים לא‪ ,‬יח("‪ .‬מצב זה של הסתר בתוך הסתר‪ ,‬כמתואר במגילה‬ ‫הינו ייחודי לאותו הדור‪ 1.‬וכשם שהצרה באה מתוך מצב של הסתר כפול‪ ,‬אף ההצלה‬ ‫נסתרת משהו ואינה נגלית בנסים היוצאים מגדרי הטבע‪.‬‬ ‫יש הטועים לחשוב שמשום כך מעלת נס פורים פחותה ממעלת הנס הגלוי של נרות‬ ‫חנוכה‪ ,‬אך אין הדבר כן‪ 2.‬ראשית‪ ,‬כבר לימדנו הרמב"ן )ויקרא כו‪ ,‬יא( שיש מעלה‬ ‫‪1‬‬ ‫משא"כ ביחס לשעבוד לרומי‪ ,‬עיין להרחבה בביאור המהר"ל למגילת אסתר )"אור חדש"‪ ,‬קכד(‪.‬‬ ‫ועיין להלן בהמשך המאמר ביאור ענין ההסתר הכפול‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫עוד מקובל לומר שהמאבק בחנוכה היה משמעותי יותר‪ ,‬שכן הוא היה מאבק רוחני מול תרבות יוון‬ ‫ואילו הגזירה בפורים הייתה גשמית בלבד‪ .‬קשה לקבל אמירה זאת‪ ,‬שכן ברור שהמלחמה של‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל‬ ‫ישראל בעמלק היא המלחמה השורשית ביותר ‪ -‬מלחמה של "ראשית" ב"ראשית" ‪" -‬ק ֶֹדשׁ ְ‬ ‫אשׁית גּוֹיִם ֲﬠ ָמ ֵלק" )במדבר כד‪ ,‬כ(‪ .‬משום כך המאבק‬ ‫בוּאתֹה" )ירמיהו ב‪ ,‬ג( כנגד " ֵר ִ‬ ‫אשׁית ְתּ ָ‬ ‫ַלה' ֵר ִ‬ ‫לגלות את ההסתר |‬ ‫גדולה במדרגת "הנס הנסתר"‪ ,‬שהיא המדרגה האידיאלית בה ה' מנהיג את עם‬ ‫ישראל‪:‬‬ ‫והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם‬ ‫ולא בארצם‪ ,‬לא בכללם ולא ביחיד מהם‪ ,‬כי יברך ד' לחמם ומימם ויסיר מחלה‬ ‫מקרבם‪.‬‬ ‫ובמקום אחר )בראשית מו‪ ,‬טו( כתב‪:‬‬ ‫כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם‪ ,‬וטעם התורה אין בכל ענינו רק נסים לא טבע‬ ‫ומנהג‪ ...‬וכן כל יעודי התורה בטובות ההן וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם‪ ...‬נסים‬ ‫‪3‬‬ ‫ונפלאות‪ ,‬אלא שאין בהם שינוי מפורסם בטבעו של עולם‪.‬‬ ‫החידוש במגילת אסתר גדול עוד יותר‪ ,‬והוא שאפילו בתוך הטומאה והסיאוב של‬ ‫ארמון אחשוורוש‪ ,‬גם כשנגזרה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬כליה על "שונאיהן של ישראל" )מגילה יב‪,‬‬ ‫א( ‪ -‬מתגלה מלכו של עולם וגואל את עמו‪ .‬הלא כך אמרו חז"ל )סוטה לא‪ ,‬א( על‬ ‫"בּ ָכל ָצ ָר ָתם לוֹ ָצר" )ישעיה סג‪ ,‬ט(‪ ,‬שצורת הכתיבה שלו היא "לא ָצר" ‪-‬‬ ‫הפסוק ְ‬ ‫"'בּ ָכל ָצ ָר ָתם לא ָצר' דכתיב בלמ"ד אל"ף הכי נמי ד'לא' הוא?! וכ"ת ה"נ ‪ -‬והכתיב‪:‬‬ ‫ְ‬ ‫יﬠם' )ישעיה‪ ,‬שם(!" כלומר‪ :‬לא יתכן שרבש"ע אינו מצטער בצער‬ ‫הוֹשׁ ָ‬ ‫'וּמ ְל ַאךְ ָפּנָ יו ִ‬ ‫ַ‬ ‫ישראל ואינו נמצא איתם אף במצבים הקשים ביותר‪ .‬הקריאה של הפסוק היא‪ ,‬אם‬ ‫כן‪" :‬לוֹ ָצר"‪ ,‬דהיינו שהקב"ה מצטער בצערם של ישראל‪ .‬באופן דומה ניתן להבין את‬ ‫"השּׁ ֵֹכן ִא ָתּם ְבּתוֹךְ ֻט ְמא ָֹתם" )ויקרא טז‪ ,‬טז(‪ .‬הקב"ה כביכול צולל עד לעומק‬ ‫הפסוק ַ‬ ‫מקום טומאתם של ישראל ומשרה שכינתו עליהם‪ ,‬וכפירוש רש"י‪ ,‬שם‪" :‬אף על פי‬ ‫שהם טמאים‪ ,‬שכינה ביניהם"‪.‬‬ ‫הגמרא )מגילה יד‪ ,‬א( תולה את העובדה שאין אנו אומרים הלל בפורים בשלושה‬ ‫טעמים ‪ -‬בכך ש"אכתי עבדי אחשורוש אנן"‪ ,‬בכך ש"אין אומרים הלל על נס‬ ‫הוא טוטאלי ‪ -‬אנו מצווים למחות את זכר עמלק‪ ,‬וכהמשך הפסוק בדברי בלעם‪ְ " :‬ו ַא ֲח ִריתוֹ ֲﬠ ֵדי‬ ‫א ֵֹבד" )שם(‪ .‬בנוגע לטענה שגזירת המן התייחסה רק לצד הגשמי יש לומר שני דברים‪ :‬ראשית‪,‬‬ ‫רש"י במגילה )טז‪ ,‬ב ד"ה "זו מילה"( מבין מדברי חז"ל שהמן גזר גם "גזירות דת"‪ .‬אבל גם ללא‬ ‫חידוש זה ברור שגזירת המן קשה יותר‪ ,‬שכן היא גזירה אפילו על גופם של ישראל‪ .‬אם לא היה‬ ‫נשאר גופם‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬ממילא גם לא היה קיום לרוחם‪ .‬כאמור‪ ,‬המלחמה הזו היא שורשית ולכן‬ ‫גם טוטאלית‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫הרמב"ן מסביר פרשיות רבות ועניינים רבים בתורה על פי יסוד "הנס הנסתר"‪ .‬בין השאר הוא מבאר‬ ‫שהתורה אינה מזכירה בשכר שהיא מייעדת לשומריה את "השארות הנפש" וכדומה‪ ,‬כיוון שבכך אין‬ ‫חידוש‪ .‬החידוש הגדול של התורה הוא עניין "הנס הנסתר"‪ ,‬דהיינו ששמירת מצוות התורה גורמת‬ ‫להצלחת ישראל בעולם הזה! עיין בדבריו על שמות ו‪ ,‬ב ועוד‪.‬‬ ‫‪49‬‬ ‫| הרב שי וינטר‬ ‫‪50‬‬ ‫שבחוצה לארץ"‪ ,‬אבל לא פחות מאלה‪ ,‬גם משום ש"קרייתא זו הלילא"‪ .‬קריאת‬ ‫המגילה עצמה היא סוג של אמירת הלל‪ .‬חשובה היא היכולת לראות שגם כאשר אין‬ ‫נסים גלויים‪ ,‬יד ה' היא שפועלת ומכוונת את כל המציאות‪ ,‬וכי ה' לא עוזב את עמו‬ ‫גם כאשר העם נתון בשפל המדרגה‪ .‬מחד אנו נשארים תחת יד אחשוורוש‪ ,‬ומאידך‪,‬‬ ‫העובדה שה' הצילנו מגזרת המן בהיותנו נתונים בשפל נוראי‪ ,‬מעידה על קירבתו‬ ‫העצומה אלינו‪ ,‬וכדברי המהר"ל )"אור חדש"‪ ,‬קכה(‪:‬‬ ‫ואל תאמר כי בשביל זה הגאולה הזאת היא יותר קטנה כי אדרבא כי דבר זה מורה‬ ‫שהוא יותר גדולה מאוד לגאול אותם אף כאשר היה בהסתרת פנים‪.‬‬ ‫הסתר של ההסתר‬ ‫הזכרנו כבר שבמגילת אסתר מתואר הסתר כפול‪ .‬מה משמעותה של כפילות זו?‬ ‫אפשר לומר שהכוונה היא לכך שההסתר באותם ימים היה גדול במיוחד‪ .‬באמת‪,‬‬ ‫הנאתם של ישראל מהשתתפותם בסעודת אותו רשע )מגילה יב‪ ,‬א(‪ 4,‬בה הוא חגג‬ ‫את כיליונם שלהם‪ ,‬כאשר בטוח היה שלא יגאלו עוד )שם יא‪ ,‬ב(‪ ,‬מבטאת את גודל‬ ‫ההסתרה‪ .‬אחשוורוש לבש את בגדי הכהן הגדול‪ ,‬השתמש בכלי המקדש )שם יב‪ ,‬א;‬ ‫יט‪ ,‬א( ובכך רמס את תקוות גאולתם האחרונה‪ ,‬וכל זאת ‪ -‬לעיניהם‪ .‬זהו הסתר נורא‬ ‫ואיום!‬ ‫המהר"ל )שם‪ ,‬קכד( מבין את ההסתר הכפול במובן נוסף ‪ -‬פורענות המן ועמלק‬ ‫מעורבת בגלות ָמדי ופרס‪:‬‬ ‫שהיו בגלות פרס ומדי היא המלכות שהיו ישראל משועבדים תחתיו כבר ובא‬ ‫עליהם פורענות מהמן‪ ...‬ודבר זה בודאי הסתרת פנים כאשר הם תחת המן תוך‬ ‫הסתרת פנים שהם תחת אחשורוש ונחשב זה סתירה תוך סתירה ולכך נקראת אסתר‬ ‫‪5‬‬ ‫על שם שהיו ישראל בהסתר פנים לגמרי‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫אמנם‪ ,‬הסבר זה של תלמידי רשב"י לגזרת השמד של אותו הדור ‪ -‬נדחה על ידי רבם‪ ,‬שאמר שסיבת‬ ‫הגזרה היא העובדה שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר‪ .‬בסליחות לתענית אסתר מוזכרים שני הטעמים‪,‬‬ ‫כל אחד מהם ב"סליחה" אחרת‪" :‬עם הנמצאים בשושן באכלם מזבח עכרם ‪ -‬פער פיו להשטינם‬ ‫ולהסגירם ביד נותן מכרם"‪" ,‬מסכה צרה בעבדם לפנים ‪ -‬נמסרו להתז קנוקנות וגפנים"‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ישראל נתונים היו בבור הגלות‪ .‬בא המן וניסה לכלותם‪ .‬הקב"ה מצילם מגזרותיו‪ ,‬אך עדיין לא יצאו‬ ‫מהגלות‪ .‬גם מבחינה זו יש בישועת פורים עצמה מימד של הסתר פנים‪ .‬ובכל זאת ‪ -‬כאן טמון גודלו‬ ‫של הנס‪ ,‬שגם במצב כה שפל של ישראל‪ ,‬שעדיין אינם ראויים שהגלות תתבטל ‪ -‬ה' אוהב את עמו‬ ‫ומושיעו‪ .‬המלך העליון "טורח לרדת" לארמון אחשוורוש כדי להושיע את ישראל‪ .‬ביטוי נוסף‬ ‫להסתר שבישועה הוא עובדת הישארותה של אסתר‪ ,‬גם עם תום המגילה‪ ,‬בביתו של אותו רשע‪.‬‬ ‫לגלות את ההסתר |‬ ‫ר' צדוק הכהן מלובלין )"פרי צדיק" לפורים‪ ,‬ד( חושף מימד עמוק יותר של "הסתר‬ ‫בתוך הסתר"‪:‬‬ ‫וזה שאמרו "אסתר מן התורה מניין? שנאמר ְ'ו ָאנ ִֹכי ַה ְס ֵתּר ַא ְס ִתּיר'" וכדאיתא‬ ‫בספרים הקדושים על פסוק זה שעיקר הירידה של האדם הוא כאשר נעלם ממנו‬ ‫זאת שהוא בהסתר פנים וזה שנאמר ְ"ו ָאנ ִֹכי ַה ְס ֵתּר ַא ְס ִתּיר" שיסתיר ההסתר פנים‪.‬‬ ‫וזה היה עיקר נס פורים שהיו אז בשפל המדרגה‪.‬‬ ‫הסתר בתוך הסתר פירושו שהאדם לא מודע לכך שהוא נמצא בהסתר‪ .‬אדם חושב‬ ‫שהעולם‪ ,‬כפי שהוא נראה בחיצוניותו‪ ,‬הוא חזות הכל‪ ,‬וכלל לא מודע לא‪-‬להות‬ ‫המסתתרת מאחורי ההעלם‪ .‬דהיינו‪ ,‬ההסתר הראשון הוא כשאדם נמשך אחר‬ ‫החיצוניות לבדה‪ ,‬וההסתר השני הוא כשאין הוא מרגיש כל בעיה בכך‪ .‬תחילת‬ ‫הישועה בשושן הייתה כאשר ישראל הכירו במצבם הרוחני השפל ובהסתרה בה היו‬ ‫שרויים‪ ,‬כפי שמסביר ר' צדוק‪:‬‬ ‫"א ֶבל‬ ‫וכאשר הרגישו ישראל שעומדים בתכלית ההסתר כמו שנאמר )אסתר ד‪ ,‬ג(‪ֵ :‬‬ ‫וּמ ְס ֵפּד וגו'"‪ ,‬וכידוע דענין אבילות והספד יורה על דבר‬ ‫הוּדים ְוצוֹם ְוּב ִכי ִ‬ ‫גָּ דוֹל ַליְּ ִ‬ ‫שנחלט בדעת האדם שכבר אבדה תקותו וכענין אבל והספד על מת שאין אופן‬ ‫להחזירו ועל ידי זה שהרגישו ההסתר פנים נהפך להם מאבל ליום טוב‪.‬‬ ‫כימים ההם גם בזמן הזה‪ ,‬אומר ר' צדוק‪ ,‬שהזמן של פורים בכל שנה ושנה מסוגל‬ ‫למהפך שכזה‪:‬‬ ‫וענין זה מתנוצץ בכל שנה בימי פורים נתודע לכל פרטי נפשות ישראל כל מי‬ ‫שיודע נגעי לבבו איך הוא בשפל המדרגה והוא מתמרמר על זה‪ .‬בזה עצמו נודע‬ ‫ומאיר בלבו שנהפך לו מיגון לשמחה‪.‬‬ ‫האומר דבר בשם אומרו‬ ‫מרדכי ואסתר יודעים לייחס לרבש"ע את המתרחש לכל אורך הדרך‪ .‬הברייתא‬ ‫באבות )ו‪ ,‬ו( אומרת‪" :‬כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר‪:‬‬ ‫ֹאמר ֶא ְס ֵתּר ַל ֶמּלֶ ךְ ְבּ ֵשׁם ָמ ְר ֳדּ ָכי' )אסתר ב‪ ,‬כב("‪.‬‬ ‫'וַ תּ ֶ‬ ‫חז"ל מבינים‪ ,‬אם כן‪ ,‬שדווקא העובדה שאסתר העבירה בשם מרדכי את הידיעה על‬ ‫תכניתם של בגתן ותרש ‪ -‬היא זו שהביאה את הגאולה‪ .‬לכאורה‪ ,‬זהו פרט שולי‪ ,‬וכי‬ ‫אם הייתה אומרת את הדברים שלא בשמו של מרדכי לא היו העניינים מתגלגלים‬ ‫באותו אופן?‬ ‫המהר"ל )שם‪ ,‬קכה( מסביר שה' גואל את עמו כדי לפרסם שמו בעולם‪ .‬יש‬ ‫שההתערבות הא‪-‬להית גלויה לחלוטין‪ ,‬אך כאן‪ ,‬כשהנס נסתר‪ ,‬מי ידע שאכן ה' הוא‬ ‫‪51‬‬ ‫‪52‬‬ ‫| הרב שי וינטר‬ ‫ש"אפשרה" לרבש"ע‬ ‫ִ‬ ‫שעומד מאחורי המתרחש?! דווקא הנהגתה של אסתר היא‬ ‫לגאול את ישראל‪:‬‬ ‫כל גאולה בשביל שידעו כי הוא יתברך גאל אותם‪ ,‬וגאולה זאת מי מודיע? אבל‬ ‫כאשר היה אסתר מוכנת לתלות הדבר במי שעשה שהרי אמרה הדבר למלך בשם‬ ‫מרדכי אף מה שעשה אדם ולא אמרה לאחשורוש כי אני עשיתי הטובה הזאת לך‬ ‫כדי שיחזיק המלך טובה אליה אלא תלה במרדכי א"כ כ"ש שתהיה תולה הגאולה‬ ‫ממי שבא הגאולה ממנו באמת שהיא ידעה והכירה בדבר זה כי היה חכמה גדולה‬ ‫מכרת הניסים שנעשו לה‪ .‬ולכך אמרו כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה‬ ‫לעולם כלומר האומר דבר בשם אמרו ראוי שתבא ע"י הגאולה כי אם אומר דבר‬ ‫בשם אומרו לתלות הדבר במי שבא ממנו כ"ש שיתלה הגאולה במי שבא ולא יתלה‬ ‫לומר כי עשיתי זאת וכוחי ועוצם ידי עשה‪.‬‬ ‫מהדגשת המגילה את העובדה שאסתר אמרה לאחשוורוש את הדברים בשם מרדכי‪,‬‬ ‫דייקו חז"ל שניכרת בה באסתר המסוגלוּת לשייך את ה"הצלחה" למקורה ומכאן‬ ‫שיכולה היא לרומם את המבט אל רום בו ברורה לעין כל יד ה' המכוונת את מהלך‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬אפילו במצב אידיאלי של השראת שכינה גלויה‪ ,‬מצב בו כל ישראל על‬ ‫אדמתם ומקדש ה' עומד על מכונו ‪ -‬ההעלם עודנו רב‪ .‬ראיה לדבר היא הצורך של‬ ‫נביאי ישראל השונים להוכיח קשות את ישראל על עזבם את דרך ה' וכל זאת בימים‬ ‫בהם שורה השכינה באופן גלוי בבית המקדש והקב"ה מתגלה דרך נביאיו‪ .‬קל וחומר‬ ‫שקשה לגלות את ה' במצב של הסתר‪ ,‬במציאות שבה אין נבואה ואין נסים גלויים‪.‬‬ ‫בדורותינו זכינו‪ ,‬ועודנו זוכים להארת פני ה' אלינו בשובנו לארצנו‪ ,‬אך עם זאת‪ ,‬לא‬ ‫פעם אנו חשים במציאות של הסתר פנים‪ .‬הקריאה במגילת אסתר מלמדת אותנו‬ ‫לראות את יד ה' גם במצבים המסובכים ביותר‪.‬‬ ‫ָשב ּו ִל ְש ּתוֹת‬ ‫ְה ָמן י ְ‬ ‫ְה ֶמ ֶל ְך ו ָ‬ ‫וַ‬ ‫כאשר קוראים את המגילה בעיניים פנימיות‪ ,‬על פי הוראת חז"ל שלימדונו כי‬ ‫ה"מלך" המוזכר במגילה הוא מלכו של עולם‪ ,‬מגיעים לתובנות מופלגות‪ .‬אחד‬ ‫הפסוקים המפתיעים ביותר‪ ,‬הוא זה המופיע לאחר שנשלחים הספרים ובהם גזירת‬ ‫שׁוּשׁן‬ ‫ָ‬ ‫השמד שגזר המן באישורו של אחשוורוש‪" :‬וְ ַה ֶמּלֶ ךְ וְ ָה ָמן יָ ְשׁבוּ לִ ְשׁתּוֹת וְ ָה ִﬠיר‬ ‫בוֹכה" )אסתר ג‪ ,‬טו(‪ .‬זוהי תמונה מדהימה ומזעזעת כאחד‪ .‬אנשים אכזריים שזה‬ ‫נָ ָ‬ ‫עתה גזרו שמד נורא על אומה שלימה‪ ,‬יושבים למשתה יין‪ ,‬כאילו דבר לא קרה‪ .‬הרב‬ ‫סולובייצ'יק זצ"ל כותב‪ ,‬שכך נהגו גם הנאצים ימ"ש באותו לילה בו החליטו על‬ ‫ה"פתרון הסופי" )"על התשועות"‪ ,‬מהד' ‪ ,2011‬עמ' ‪.(40‬‬ ‫לגלות את ההסתר |‬ ‫מילא‪ ,‬הם הרשעים הללו יושבים ושותים‪ ,‬אבל רבש"ע‪ ,‬מה הוא עושה שם? האם גם‬ ‫הוא שותה מן היין ושמח בהתגלמות הרוע?! על פי האמת ישנן רק שתי אפשרויות‪:‬‬ ‫או שהקב"ה שם‪ ,‬או שהוא לא שם‪ .‬מבחינתו של האדם המאמין אמירה כמו "ה' לא‬ ‫שם" היא הקשה ביותר‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬כמו לא קיימת‪ .‬לא יתכן שגזירה איומה שכזאת‬ ‫תיגזר בלי ידיעתו ובלי השגחתו של בורא עולם‪ .‬בלתי נתפסים וקשים לעיכול ככל‬ ‫שיהיו מימדי הזוועה‪ ,‬ברור כי רבש"ע מעורב בהם‪ ,‬והוא שמאפשר להמן לגזור את‬ ‫בכדי את הפסוק הזה אנו‬ ‫גזירתו ‪ -‬הן להמן דשושן‪ ,‬והן לכל המן שהיה מאז‪ .‬לא ִ‬ ‫קוראים במנגינת מגילת איכה‪ ,‬מנגינה של חורבן‪ .‬האם יש לנו ספק בכך שהקב"ה‬ ‫היה בחורבן? הלא הוא אשר החליט לסלק את שכינתו‪ ,‬כמתואר בדברי הנביא‬ ‫‪6‬‬ ‫ובדברי חז"ל‪ ,‬ולאפשר לאויביו להחריב את ביתו!‬ ‫בעומק הדברים נראה שאמנם ה"מלך" והמן יושבים לשתות‪ ,‬אך אליבא דאמת כל‬ ‫ש"בּ ְפר ַֹח ְר ָשׁ ִﬠים ְכּמוֹ ֵﬠ ֶשׂב‬ ‫ִ‬ ‫אחד שותה מסיבתו הוא; ה"מלך" שותה כי הוא יודע‬ ‫וַ יָּ ִציצוּ ָכּל פּ ֲֹﬠלֵ י ָאוֶ ן ‪ -‬לְ ִה ָשּׁ ְמ ָדם ֲﬠ ֵדי ַﬠד" )תהלים צב‪ ,‬ח(‪ .‬ה' מרים את הרשע כדי‬ ‫להפילו‪ ,‬וכפי שאמרו חז"ל במדרש )אסתר רבה ז‪ ,‬א(‪" :‬המן הרשע לא נתגדל אלא‬ ‫למפלתו"‪ .‬דהיינו‪ ,‬מטרת גידולו היא לגרום לכיליונו המוחלט )עי' מהר"ל שם‪ ,‬קכו(‪.‬‬ ‫ביתר עומק‪ ,‬אפשר לומר שגם המן עצמו שותה יין מאותה הסיבה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שאף הרע‬ ‫בעצמו שמח בכיליונו שלו‪.‬‬ ‫כך אומר הרב זצ"ל ב"אורות הקודש" )ב‪ ,‬עמ' תפו(‪:‬‬ ‫'וּב ֲאבֹד ְר ָשׁ ִﬠים ִרנָּ ה' )משלי יא‪ ,‬י(‪ ,‬גם‬ ‫הרע‪ ...‬בא הוא לאשרו‪ ,‬לשמח בכליונו‪ַ ,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫לרשעים עצמם‪ ,‬שחדלו ֹרגז‪.‬‬ ‫תפקידו של עמלק בעולם הוא להימחות מעל פני האדמה‪ .‬אין הוא מודע לכך‪ ,‬אך‬ ‫"אף על גב דאיהו לא חזי ‪ -‬מזליה חזי" )מגילה ג‪ ,‬א(‪ .‬הוא כורה לעצמו את הבור‬ ‫‪8‬‬ ‫בו ייפול‪ ,‬וכך הפור שלו יהפוך לפור שלנו‪.‬‬ ‫מגילת אסתר אינה רק סיפור של אורה ושמחה‪ ,‬של משתה וצהלה‪ .‬המגילה מספרת‬ ‫את סיפורו של העולם‪ .‬עולם בו מסתתר הקב"ה‪ ,‬ולעתים‪ ,‬ההסתתרות הינה מאחורי‬ ‫רוע נוראי‪ .‬אף שאין אנו מבינים‪ ,‬מכל מקום אנו יודעים שיש מנהל למציאות‪ .‬אין‬ ‫‪6‬‬ ‫ראה למשל‪ ,‬יחזקאל‪ ,‬ט‪-‬יא; וכן דברי ר' יוחנן במסכת ראש השנה לא‪ ,‬א "עשר מסעות נסעה‬ ‫שכינה"‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ועיין באריכות בעניין זה ב"עורי צפון"‪ ,‬עמ' ‪.73‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ע"פ הפיוט "אשר הניא" הנאמר בקהילות אשכנז לאחר קריאת המגילה‪ .‬ועיין ביאורו של ה"שפת‬ ‫אמת" בתחילת דבריו לפורים‪.‬‬ ‫‪53‬‬ ‫| הרב שי וינטר‬ ‫‪54‬‬ ‫הה ָמנִ ים" למיניהם‪ ,‬איננו מתעלמים מהרוע ‪ -‬אנו‬ ‫מצב של הפקר‪ .‬איננו שוכחים את " ָ‬ ‫מכירים בו ומישירים מבט לעברו‪ .‬אבל העיקר הוא שאנו ממליכים את רבש"ע‬ ‫"אוֹדךָ‬ ‫ְ‬ ‫ובטוחים שהוא מנהל את הכל בצורה הנכונה ביותר‪ .‬לעתיד לבוא נדע לומר‪:‬‬ ‫ה' ִכּי ָאנַ ְפ ָתּ ִבּי יָ שֹׁב ַא ְפּךָ ְוּתנַ ֲח ֵמנִ י" )ישעיהו יב‪ ,‬א(‪ ,‬היינו שנבין את המהלך כולו‬ ‫‪9‬‬ ‫ואת תפקידו החיובי של הרֹע במהלך זה‪.‬‬ ‫מקור השמחה ‪ -‬האמונה בהשגחת ה'‬ ‫התבוננות עמוקה זו‪ ,‬אליה מחנכים אותנו מרדכי ואסתר‪ ,‬היא גופא מקור השמחה של‬ ‫פורים‪ .‬פורים אינו זמן של קלות ראש‪ .‬כידוע‪ ,‬זהו היום הרציני ביותר בשנה‪ ,‬ומתוך‬ ‫כך הוא גם היום השמח ביותר! אפילו יום הכפורים ‪ -‬כך דרשו ‪ -‬הוא רק כפורים‪ ,‬אך‬ ‫לא ממש באותה המדרגה‪.‬‬ ‫כדי להבין מהי השמחה צריך להבין מהיכן נובעת העצבות‪ .‬לרוב‪ ,‬העצבות נובעת‬ ‫מחוסר סיפוק של האדם מחייו‪ .‬נדמה לו שהדברים צריכים להיראות אחרת‪ .‬הוא‬ ‫מבחין בכך שישנם דברים שאינם תחת שליטתו‪ ,‬ובשל כך הוא חש בחוסר אונים‪.‬‬ ‫השמחה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נובעת מתחושת הביטחון שהכל תחת שליטה‪ .‬לא תמיד מדובר‬ ‫בשליטה של האדם‪ ,‬אולם הידיעה כי "יש מנהיג לבירה"‪ ,‬וכי הכל מכוון ומונהג‪,‬‬ ‫מביאה את האדם לפניוּת המאפשרת את מיצויים של החיים ומשרה על האדם שמחה‬ ‫ורוגע‪ .‬כעין זה אומר הרב ב"עין אי"ה" על מסכת ברכות )פ"ה‪ ,‬טו(‪:‬‬ ‫יש שני אופנים לשמח את האדם‪ ,‬האופן האחד הוא לשכח ממנו את עמלו ולהסיח‬ ‫דעת מכל הדברים המעציבים‪ .‬אמנם שמחה זו איננה שלמה ומתמדת‪ ,‬כי‬ ‫הלא הדברים שהאדם מתעצב עבורם הם קיימים ונמצאים ומערבבים את שמחתו‪.‬‬ ‫ע"כ הדרך המובחר הוא הדרך השני‪ ,‬שהאדם יצייר לעצמו באמת הדברים‬ ‫‪9‬‬ ‫עיין פסחים נ‪ ,‬א ‪" -‬אמר רבי אחא בר חנינא‪ :‬לא כעולם הזה העולם הבא; העולם הזה‪ ,‬על בשורות‬ ‫טובות אומר ברוך הטוב והמטיב‪ ,‬ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת‪ .‬לעולם הבא ‪ -‬כולו‬ ‫הטוב והמטיב"‪ .‬וביאר הצל"ח בשם הרב אפרים רישר זצ"ל‪" :‬אין דבר רע בא מהקב"ה והכל הוא‬ ‫לטובה‪ ,‬ואפי' הפורעניות שבא על האדם אינו רעה אבל טובה לזכך אותו ולהכניע יצה"ר ולטהר‬ ‫הנשמה שיזכה לעולם שכולו טוב‪ ,‬אלא שהאדם בעולם הזה אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו‬ ‫כאילו הוא רעה‪ ,‬כמו החולה שעושין לו תחבושת ויש לו ייסורים והחולה השוטה צועק להסיר‬ ‫התחבושת‪ ,‬אבל החכם סובל בשמחה‪ ,‬וכן הוא ייסורי הרשעים הם תחבושת‪ .‬אמנם אחר מותו‬ ‫שרואה ומבין הטוב האמיתי‪ ,‬וכמו כן לעתיד לבוא כשנזכה לזה במהרה‪ ,‬נאמר ביום ההוא אודך כי‬ ‫אנפת בי‪ ,‬שנותן הודאה לשעבר על שנתאנף בו הקב"ה לפי שעה להיטיבו באחריתו‪ .‬וזהו כוונת‬ ‫המאמר כאן‪ ,‬בעולם הזה אומר על בשורות רעות דיין האמת‪ ,‬שסובר שזהו מצד מדת הדין‪ ,‬ולעולם‬ ‫הבא כולו הטוב והמטיב‪ ,‬פירוש שיראה למפרע שכולו היה מדת טובה והיה לו לברך על הכל הטוב‬ ‫והמטיב"‪.‬‬ ‫לגלות את ההסתר |‬ ‫שמעציבים את רוחו‪ ,‬ויעמיק וישכיל בשכלו שאפילו בשביל הדברים שהם‬ ‫הסיבות היותר גדולות להתעצב אין בהם דרך עוצב באמת‪ .‬כי כל מה שברא הקב"ה‬ ‫הכל הוא לטובה‪.‬‬ ‫"מצוות הזכירה"‬ ‫במהלך חיי האדם‪ ,‬עלול העולם להפוך לחוצץ בינו ובין הא‪-‬להות‪ .‬שטף החיים עלול‬ ‫לגרום לו להיות מחובר יותר לצד הנגלה שבעולם‪ ,‬ולהתעלם מהקול הפנימי הקורא‬ ‫בשם ה'‪ .‬אם כן‪ ,‬כיצד מבקשים את ה' בעבודתנו היומיומית?‬ ‫הרמב"ם מחלק את מצוות התורה לי"ד חלקים‪ .‬חלוקה זאת מופיעה בסוף ספר "מורה‬ ‫נבוכים" )ג‪ ,‬לה והלאה(‪ ,‬והיא מקבילה לחלוקת י"ד ספרי ההלכה של הרמב"ם‪ .‬את‬ ‫המצוות הכלולות בספר אהבה של הרמב"ם ניתן לכנות‪" :‬מצוות הזכירה"‪ ,‬וכלשונו‪:‬‬ ‫"כוונת העבודות ההם זכרון השם תמיד‪) "...‬שם‪ ,‬מד(‪ .‬משמעות מצוות אלו היא‬ ‫שבתוך חיי היום יום שלנו הציבו לנו התורה‪ ,‬ובעקבותיה חז"ל‪ ,‬נקודות רבות שיזכירו‬ ‫לנו את רבש"ע‪ ,‬כגון‪ :‬ציצית ‪ -‬שכל עניינה זכירה‪ ,‬ברכות‪ ,‬תפילין‪ ,‬מזוזה ועוד‪ .‬עניינן‬ ‫של מצוות אלו הוא להרים את מבטנו מהרובד השטחי של העולם למבט נישא יותר‪,‬‬ ‫בו הקב"ה נוכח לעומתנו בקביעוּת גם בפרטים הקטנים‪ .‬מדרגה זאת מצוינת בפסוק‪:‬‬ ‫"שׁוִּ ִיתי ה' ְלנֶ גְ ִדּי ָת ִמיד" )תהלים טז‪ ,‬ח(‪ .‬בסימן א של ה"שלחן ערוך" מביא הרמ"א‬ ‫ִ‬ ‫את דברי הרמב"ם על פסוק זה‪:‬‬ ‫"שׁוִּ ִיתי ה' ְלנֶ גְ ִדּי ָת ִמיד" הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים‬ ‫ִ‬ ‫לפני הא‪-‬להים‪ ,‬כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו‪ ,‬כישיבתו‬ ‫ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול‪ ...‬כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך‬ ‫הגדול הקב"ה‪ ,‬אשר מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬עומד עליו ורואה במעשיו‪ ...‬מיד יגיע‬ ‫אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד‪) .‬מו"נ ג‪ ,‬נב(‪.‬‬ ‫תפילה‬ ‫הגאון הרב שריה דבליצקי שליט"א )תלמיד הרב חרל"פ זצ"ל( נותן בהסכמתו לספר‬ ‫"בלבבי משכן אבנה" עצה חשובה העוזרת לשוות שם ה' נגדינו תמיד‪:‬‬ ‫ומידה זאת היא כמו שהאריכו כבר בהרבה ספרים קדושים‪ ,‬להתפלל בפה על כל‬ ‫דבר קטן וגדול שנגשים לעשות בגשמיות וברוחניות‪ ,‬תפילה קצרה לפני הפעולה‬ ‫שעומדים לעשות‪ ,‬וזה יעזור לנו להיות קשורים בו ית"ש‪.‬‬ ‫כאשר אדם פונה בתפילה לרבש"ע הרי הוא מגלה את ההסתר של העולם‪ .‬על פי‬ ‫הרובד הנגלה אין לו לאדם אלא לפעול במציאות‪ ,‬שהרי הוא המושל בה‪ ,‬וכדברי‬ ‫המשורר האלוהי‪ַ " :‬תּ ְמ ִשׁילֵ הוּ בְּ ַמ ֲﬠ ֵשׂי יָ ֶדיךָ כֹּל ַשׁ ָתּה ַת ַחת ַר ְגלָ יו" )תהילים ח‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫‪55‬‬ ‫| הרב שי וינטר‬ ‫‪56‬‬ ‫התפילה מעמידה את האדם במקומו האמתי בו הוא נזקק לרבש"ע‪ .‬בתפילות שאדם‬ ‫מתפלל לפני כל פעולה‪ ,‬מכיר הוא בכך שהקב"ה מסתתר מאחורי המציאות ולכן‬ ‫אליו ראוי לפנות ובו ראוי לתלות ביטחוננו‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫גם בפורים‪ ,‬ישועת ישראל נבעה מכוח התפילה‪ .‬בפשט המגילה ובדברי חז"ל‪ ,‬הן‬ ‫במסכת מגילה‪ 11‬והן במדרשים )לדוגמה‪ :‬אסתר רבה ח‪ ,‬ז(‪ ,‬מסופר על כך שגאולת‬ ‫פורים באה מכח תפילתם של מרדכי‪ ,‬אסתר וכלל היהודים‪ .‬כך גם מסביר המהר"ל‬ ‫)שם‪ ,‬נד(‪:‬‬ ‫אין גאולה שנעשית ע"י תפילה כמו זאת כמו שאמר דברי הצומות וזעקתם לכך‬ ‫נקראת הגאולה הזאת על שם התפילה‪.‬‬ ‫הכרת הרצון כמקור לשמחה‬ ‫הזכרנו את האמונה בהשגחתו יתברך כגורם משמעותי לשמחה‪ .‬יש דבר אחר המביא‬ ‫לשמחה‪ ,‬והוא נראה במבט ראשון כסותר את אמונת ההשגחה בה' ואת תחושת‬ ‫התלות בו‪ .‬הכוונה היא לכח הרצון המוטבע באדם‪ ,‬וכדברי מרן הרב זצ"ל ב"אורות‬ ‫הקודש" )ג‪ ,‬עמ' קה(‪:‬‬ ‫שנואה היא העצבות‪ ,‬מפני שהיא נובעת ממקור היותר משחת שבדעות וברגשות‪ .‬ה‬ ‫י ד י ע ה‪ ,‬שהאדם בהתגלותו בתור בעל רצון‪ ...‬דומה האדם בחופשו‬ ‫ליוצרו‪ ,‬ליוצר כל‪ ,‬בחפצו המקיף והחפשי מכל מועקה‪ ,‬כשידיעה זו מתבררת‪ ,‬מיד‬ ‫מוצא האדם את עצמו מלא חדוה‪ ,‬מסולק מכל עצבות‪ .‬הוא מכיר שהוא אינו צריך‬ ‫כי אם לאמץ את רצונו לטוב‪ ,‬וזה מסור בידו בכל עת ורגע‪ ,‬ותיכף כשרצונו‬ ‫מתעלה‪ ,‬הרי הוא מתעלה‪ ...‬ואיך לא יהיה האדם מלא תמיד עז וחדוה‪ ,‬אם טובת‬ ‫הטובות‪ ,‬עושר העשירות‪ ,‬הצלחת ההצלחות‪ ,‬מסור ונתון בידו‪ ...‬המחשבה‬ ‫שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכלתו של האדם‪ ,‬ממה שהוא חוץ להוייתו‪ ,‬וחוץ‬ ‫לרצונו‪ ,‬מחשבת פגול הוא‪ ,‬רשעות וסכלות היא מרופדת‪ .‬והיא מעוררת את כל‬ ‫התכונות השפלות וכל המדות הרעות שביסוד הרשעה‪ ,‬שכחת ד' וטובו‪ ,‬אורו‬ ‫וישעו‪ ,‬חכמתו חסדו וגבורתו‪ .‬על כן ישרי לב שמחים תמיד‪ ,‬שמחו בד' וגילו‬ ‫צדיקים והרנינו כל ישרי לב‪.‬‬ ‫האמונה בכך שהשליטה מצויה אצל האדם היא שמאפשרת לו לשמוח‪ .‬באמת‪ ,‬אין‬ ‫תחושת ה"שליטה" הזאת סותרת את תחושת התלות בו יתברך‪ .‬אדרבה‪ ,‬בעומק‬ ‫‪10‬‬ ‫בעיקר בפרק ד‪ ,‬ועיין גם בפרק ט‪ ,‬לא‪.‬‬ ‫‪ 11‬לדוגמה‪" :‬בן יאיר ‪ -‬בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו‪ .‬בן שמעי – בן ששמע אל תפילתו‪ .‬בן‬ ‫קיש ‪ -‬שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו"‪) .‬מגילה יב‪ ,‬ב(‬ ‫לגלות את ההסתר |‬ ‫הדברים‪ ,‬נראה כי שתי הנקודות משלימות זו את זו‪ .‬התפילה‪ ,‬שמדגישה את האמונה‬ ‫בכך שה' הוא המנהיג את העולם‪ ,‬אינה סותרת את ההבנה שאנו יכולים לפעול‬ ‫נשגבות על ידי רצוננו‪ ,‬שכן הרצון הטבוע בתוכנו פנימה הוא עצמו רצון א‪-‬להי‪.‬‬ ‫מרדכי ואסתר פנו לרבש"ע מקירות לבם‪ ,‬אך במקביל פעלו פעולות בעולם המעשה‬ ‫כדי למנוע את רוע הגזירה‪.‬‬ ‫ישועתם של ישראל תלויה בכך שיזכרו שתפילתם וזעקתם לא‪-‬להים‪ ,‬היא עצמה‬ ‫חושפת את עומק רצונם‪ .‬טהרתו‪ ,‬עילויו‪ ,‬ופיתוחו של הרצון‪ ,‬הנשען על עומק‬ ‫ההשגחה והטוב הא‪-‬להי‪ ,‬כל אלה הינם מקור השמחה העליונה‪ ,‬שלא שוכחת את‬ ‫מגרעות העולם ושאינה מתעלמת מהם‪ ,‬אלא גואלת אותו מהסתר לגילוי‪.‬‬ ‫‪57‬‬ 58 ‫המגילה ו"היום שאחרי"‬ ‫הרב ארז לוי‬ ‫מגילת אסתר יוצאת דופן בנוף הכתובים בכלל‪ ,‬ובחמש המגילות בפרט‪ .‬סיפור‬ ‫המגילה המתרחש מתחילתו ועד סופו בגלות‪ ,‬נשאר גם לאחר הגאולה הניסית תחת‬ ‫הוּדי ִמ ְשׁנֶ ה ַל ֶמּלֶ ךְ אחשוורוש" )אסתר י‪,‬‬ ‫"כּי ָמ ְר ֳדּ ַכי ַהיְּ ִ‬ ‫עול מלכותו של אחשוורוש‪ִ :‬‬ ‫ג(; וכן הוא בחז"ל הקובעים כי‪" :‬אכתי עבדי אחשוורוש אנן" )מגילה יד‪ ,‬א(‪ .‬כל אלו‬ ‫מלמדים אותנו שאין בפורים אלמנט של יציאה לחירות כמוכר לנו מחגים אחרים‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה מה עניינה של המגילה ומה היא באה לגלות לנו למעשה?‬ ‫המשתה של רבה ורבי זירא‬ ‫אם נשאל אדם מהשורה מה עניינו של חג הפורים‪ ,‬התשובה תהיה תלויה בגיל‬ ‫המשיב כמובן‪ ,‬בדרך כלל אדם מבוגר יתייחס לעניין השתייה בפורים‪ .‬שתיית היין‬ ‫מוזכרת בדברי חז"ל במסכת מגילה לא רק כדבר שולי אלא כעניין מרכזי‪" :‬מיחייב‬ ‫איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" )ז‪ ,‬ב(‪ .‬מה כוונת‬ ‫הגמרא באומרה "חייב" ו"ידע"? ממשיכה הגמרא ומספרת סיפור שלא ברור אם הוא‬ ‫אמור לגרום לנו לרצות לשתות בחג ‪ -‬פעם אחת הזמין רבה את רבי זירא לסעודת‬ ‫פורים ובאמצע הסעודה "קם רבה ושחטיה ליה לרבי זירא"‪ .‬לאחר המעשה התפלל‬ ‫רבה והחיה את רבי זירא‪ .‬שנה לאחר מכן הזמין רבה שנית את רבי זירא לסעודת‬ ‫פורים ונדחה בתואנה ש"לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא"‪ .‬התירוץ הזה לא‬ ‫מובן; אם רבה היה מבטיח לו שבכל שנה כן מתרחש נס‪ ,‬הוא כן היה מסכים ללכת‬ ‫בידיעה שיישחט בשנית?! הלא היה צריך רבי זירא לענות בפשטות שהוא לא‬ ‫מעוניין! גם מיקום הסיפור קשה ‪ -‬מיד אחרי שהגמרא כותבת על החיוב לשתות יין‪,‬‬ ‫היא מספרת על רצח כתוצאה משתיית יין?!‬ ‫שמעתי פירוש יפה מאת הרב יצחק גינזבורג‪ ,‬שמסביר את כל הסיפור הזה בדרך‬ ‫אחרת לגמרי‪ .‬רבה ורבי זירא הם בדיוק עניין ה"ונהפוכו" של פורים‪ ,‬אלה שני‬ ‫עולמות שונים בתכלית השוני‪ .‬אפילו בשמותיהם רואים זאת‪ ,‬השם "רבה" מבטא‬ ‫‪59‬‬ ‫‪60‬‬ ‫| הרב ארז לוי‬ ‫עוצם וגדולה ואילו "זירא" זה קיצור של "זעירא"‪ ,‬קטנוּת‪ .‬השוני השמי בהחלט‬ ‫מבטא את ההבדל הפנימי שביניהם‪ .‬על רבי זירא מסופר‪" :‬ר' זירא כי סליק לארעא‬ ‫דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה" )בבא מציעא פה‪ ,‬א(‪ .‬ר'‬ ‫זירא ישב מאה ימים בתענית כדי לשכוח את תורת חוץ לארץ על מנת שיוכל‬ ‫להתחיל בלימוד תורת ארץ ישראל בנקיות‪ ,‬עניין זה מבטא את עוצמתו שמתחילה‬ ‫למטה‪ ,‬במשהו קטן‪ .‬רבה זה גודל אחר‪ ,‬הוא העיד על עצמו‪" :‬אמר רבה‪ :‬כגון אנו‬ ‫בינונים" )ברכות סא‪ ,‬ב(‪ .‬מיהו בינוני? על פי הסברו של בעל ה"תניא"‪ ,‬זהו אדם‬ ‫שאין בידיו עבירות כלל‪ ,‬אדם שמצליח להתגבר על יצרו פעם אחר פעם‪ .‬אם כך‪,‬‬ ‫באמת ניתן לראות ברבה גדלות‪.‬‬ ‫מתוך ההבדל הזה אנחנו נגשים לסיפור הסעודה‪ .‬רבה הזמין את רבי זירא לסעודת‬ ‫פורים והלה נענה להזמנה‪ .‬מי היה מסרב להזמנה מתלמיד חכם בסדר גודל שכזה?‬ ‫מספרת הגמרא‪" :‬קם רבה" ‪ -‬הקימה הזו‪ ,‬פירושה שתוך כדי השתייה רבה התעלה‬ ‫יותר מהמדרגה שלו‪ ,‬ומתוך כך‪" :‬שחטיה ליה לרבי זירא"‪ .‬כיוון שהגמרא אינה‬ ‫מנוקדת יש שתי אפשרויות להבין את הפעולה שהוא עשה‪ ,‬האחת ‪ -‬רבה שחט את‬ ‫רבי זירא כפשוטו‪ ,‬והשנייה ‪ -‬אם נקרא את המילה באות ש‪ׂZ‬י"ן‪ ,‬רבה סחט את רבי‬ ‫זירא‪ .‬נתקדם עם האפשרות השנייה‪ .‬רבה סחט את רבי זירא והוציא ממנו את כל‬ ‫הפוטנציאל הטמון בו‪ ,‬עד שרבי זירא התמוטט והיה זקוק לכך שרבה יתפלל עליו‬ ‫כדי שיוכל לחזור לעצמו‪ .‬שנה לאחר מכן רבה הזמין את רבי זירא שוב‪ ,‬אך הלה‬ ‫סירב‪ .‬לאור הדברים שאמרנו‪ ,‬הסירוב ברור‪ .‬רבה הסכים לרדת ממדרגתו ולסעוד עם‬ ‫רבי זירא‪ ,‬אבל הייתה זו ירידה לצורך עלייה מפני שמתוך הסעודה המשותפת "קם‬ ‫רבה" ‪ -‬התעלה יותר ממדרגתו הרגילה; רבי זירא לעומתו עלה לעולמות עליונים‬ ‫בסעודה‪ ,‬אך הדבר גרם לו להתמוטט‪ .‬רבי זירא עלה על מנת לרדת‪ ,‬ואין לו כל רצון‬ ‫לעשות זאת שוב‪ .‬הרי מהעלייה הגדולה של שנה שעברה לא נשאר לו דבר‪" .‬לא‬ ‫בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא"‪ ,‬אמנם בפעם הקודמת הצליח רבה להקים את רבי‬ ‫זירא‪ ,‬אך את תחושת העלייה לצורך ירידה לא רצה רבי זירא לחוש בשנית‪.‬‬ ‫המציאות הזו מאוד נפוצה בחג הפורים‪ ,‬כולם מגיעים באמצעות היין לרגעי התעלות‪,‬‬ ‫אבל למחרת בבוקר ‪ -‬חוזרים לשגרה‪ .‬זו התחושה שבעטיה מסרב רבי זירא להזמנתו‬ ‫של רבה‪ .‬בראשית השיעור תמהנו על כך שסיפור רצח מובא כדי ללמד אותנו על‬ ‫חובת השתייה בפורים‪ ,‬אבל לאור הקריאה המחודשת‪ ,‬אנחנו מבינים שהסיפור בא‬ ‫ללמד אותנו שהחובה היא לא רק לשתות יין ולהתעלות‪ ,‬אלא גם לדעת כיצד עולים‬ ‫באופן שיימשך גם לימים שאחרי החג‪.‬‬ ‫המגילה ו"היום שאחרי" |‬ ‫קריאת התאריכים במגילה‬ ‫מתוך הסיפור של רבי זירא ורבה ננסה להבין את שמתרחש בסיפור המגילה בשני‬ ‫מסלולים‪ .‬המסלול הראשון הוא המסלול של התאריכים המצוינים במגילה עצמה‬ ‫)אסתר א‪ ,‬ג‪-‬ה(‪:‬‬ ‫וּמ ַדי ַה ַפּ ְר ְתּ ִמים ְו ָשׂ ֵרי‬ ‫ִבּ ְשׁנַ ת ָשׁלוֹשׁ ְל ָמ ְלכוֹ ָﬠ ָשׂה ִמ ְשׁ ֶתּה ְל ָכל ָשׂ ָריו וַ ֲﬠ ָב ָדיו ֵחיל ָפּ ַרס ָ‬ ‫ַה ְמּ ִדינוֹת ְל ָפנָ יו‪ְ :‬בּ ַה ְראֹתוֹ ֶאת ע ֶֹשׁר ְכּבוֹד ַמ ְלכוּתוֹ ְו ֶאת יְ ָקר ִתּ ְפ ֶא ֶרת גְּ דוּלָּ תוֹ יָ ִמים‬ ‫ַר ִבּים ְשׁמוֹנִ ים ְוּמ ַאת יוֹם‪ :‬וּבִ ְמלוֹאת ַהיָּ ִמים ָה ֵאלֶּ ה ָﬠ ָשׂה ַה ֶמּ ֶלךְ ְל ָכל ָה ָﬠם ַהנִּ ְמ ְצ ִאים‬ ‫שׁוּשׁן ַה ִבּ ָירה ְל ִמגָּ דוֹל ְו ַﬠד ָק ָטן ִמ ְשׁ ֶתּה ִשׁ ְב ַﬠת יָ ִמים ַבּ ֲח ַצר גִּ נַּ ת ִבּ ַיתן ַה ֶמּ ֶלךְ ‪.‬‬ ‫ְבּ ַ‬ ‫המגילה פותחת בתיאור המתרחש בשנה השלישית למלכות אחשוורוש ‪ -‬אחשוורוש‬ ‫ערך לשריו ועבדיו משתה שנמשך מאה ושמונים יום‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬ערך משתה שנמשך‬ ‫שבעה ימים נוספים לכל הנמצאים בשושן‪ .‬חז"ל מספרים לנו שגם היהודים היו בין‬ ‫באי המשתה הזה )מגילה יב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫התאריך הבא המוזכר במגילה הוא השנה השביעית למלכות אחשוורוש‪" :‬וַ ִתּ ָלּ ַקח‬ ‫ֶא ְס ֵתּר ֶאל ַה ֶמּלֶ ךְ אחשוורוש ֶאל ֵבּית ַמ ְלכוּתוֹ ַבּח ֶֹדשׁ ָה ֲﬠ ִשׂ ִירי הוּא ח ֶֹדשׁ ֵט ֵבת ִבּ ְשׁנַ ת‬ ‫ֶשׁ ַבע ְל ַמ ְלכוּתוֹ" )אסתר ב‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫לאחר מכן מוזכרת השנה השתים עשרה למלכות אחשוורוש‪ ,‬בה המן הפיל את הפור‪:‬‬ ‫"בּח ֶֹדשׁ ָה ִראשׁוֹן הוּא ח ֶֹדשׁ נִ ָיסן ִבּ ְשׁנַ ת ְשׁ ֵתּים ֶﬠ ְשׂ ֵרה ַל ֶמּלֶ ךְ אחשוורוש ִה ִפּיל פּוּר הוּא‬ ‫ַ‬ ‫וּמח ֶֹדשׁ לְ ח ֶֹדשׁ ְשׁנֵ ים ָﬠ ָשׂר הוּא ח ֶֹדשׁ ֲא ָדר" )שם ג‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫גּוֹרל לִ ְפנֵ י ָה ָמן ִמיּוֹם לְ יוֹם ֵ‬ ‫ַה ָ‬ ‫מעניין לראות את השינויים שעברו על אחשוורוש ועל ארמון המלך במהלך השנים‬ ‫המוזכרות במגילה‪ .‬בשנת שלוש למולכו‪ ,‬ארמון המלך היה בית פתוח לכולם‪ ,‬הרי‬ ‫כולם הוזמנו למשתה אצל המלך‪ ,‬כל מי שרצה הגיע בלי שום בעיה‪ .‬לעומת זאת‬ ‫בשנה השתים עשר למלכותו המצב אחרת לגמרי )שם ד‪ ,‬יא(‪:‬‬ ‫יוֹד ִﬠים ֲא ֶשׁר ָכּל ִאישׁ ְו ִא ָשּׁה ֲא ֶשׁר יָ בוֹא ֶאל ַה ֶמּ ֶלךְ‬ ‫ָכּל ַﬠ ְב ֵדי ַה ֶמּ ֶלךְ ְו ַﬠם ְמ ִדינוֹת ַה ֶמּלֶ ךְ ְ‬ ‫יוֹשׁיט לוֹ ַה ֶמּ ֶלךְ‬ ‫יִקּ ֵרא ַא ַחת ָדּתוֹ ְל ָה ִמית ְל ַבד ֵמ ֲא ֶשׁר ִ‬ ‫ֶאל ֶה ָח ֵצר ַה ְפּנִ ִימית ֲא ֶשׁר לֹא ָ‬ ‫לוֹשׁים יוֹם‪.‬‬ ‫אתי ָלבוֹא ֶאל ַה ֶמּ ֶלךְ זֶ ה ְשׁ ִ‬ ‫ֶאת ַשׁ ְר ִביט ַהזָּ ָהב ְו ָחיָ ה וַ ֲאנִ י לֹא ִנקְ ֵר ִ‬ ‫לא רק שאנשים פשוטים לא יכולים לראות את פני המלך‪ ,‬אלא אפילו המלכה לא‬ ‫"א ַחת ָדּתוֹ‬ ‫יכולה להגיע אליו בלי הזמנה‪ ,‬שהרי מי שלא יפעל על פי הוראה זו‪ַ :‬‬ ‫לְ ָה ִמית"‪ .‬בפשטות ניתן להסביר שהחשדנות של המלך נובעת מהניסיון של ִבּגְ ָתן וָ ֶת ֶרשׁ‬ ‫לחסל אותו‪ ,‬אבל זה עדיין לא מסביר את החשדנות שלו כלפי המלכה‪ .‬עוד נקודה‬ ‫מעניינת המחדדת את עניין חוסר הביטחון של אחשוורוש היא העובדה שהוא לא‬ ‫יודע על עברה של המלכה בה הוא בחר‪.‬‬ ‫‪61‬‬ ‫| הרב ארז לוי‬ ‫‪62‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬בתחילת דרכו‪ ,‬בשנה השלישית למולכו‪ ,‬המלך ערך משתה והזמין את כולם‪,‬‬ ‫כולל את היהודים‪ ,‬מה קרה שפתאום הוא מוכן להשמיד אותם בשביל עשרת אלפים‬ ‫שקל כסף?! כל אלה מראים על שינויים קיצוניים שחלו במלך אחשוורוש ובממלכתו‪.‬‬ ‫אך המגילה לא מספרת לנו שום דבר ביחס לרקע שהוביל לשינויים הקיצוניים‪.‬‬ ‫הרקע של המגילה‬ ‫"ﬠ ֶשׂ ֶרת בְּ נֵ י ָה ָמן" )שם ט‪ ,‬י( מגלה לנו מה הרקע לסיפור‬ ‫רש"י בפירושו לפסוק‪ֲ :‬‬ ‫המגילה‪:‬‬ ‫ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים כמו שכתוב בספר‬ ‫עזרא )עזרא ד( ובמלכות אחשוורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה‬ ‫וירושלם ומה היא השטנה לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את‬ ‫הבית והלשינו עליהם הכותים והחדילום וכשמת כורש ומלך אחשוורוש והתנשא‬ ‫המן דאג שלא יעסקו אותן שבירושלים בבנין ושלחו בשם אחשוורוש לשרי עבר‬ ‫הנהר לבטלן‪.‬‬ ‫רש"י בעצם אומר לנו‪ ,‬שהרקע למגילת אסתר הוא ספר עזרא‪ .‬בפרק ד בספר עזרא‬ ‫מסופר כי בתחילת מלכותו של אחשוורוש ביטלו את האישור שנתן כורש לבניית בית‬ ‫אדיִן‬ ‫המקדש‪ ,‬ובהמשך הפרק מצוין התאריך שבו חזרו לבנות את בית המקדש‪ֵ " :‬בּ ַ‬ ‫ֶירוּשׁלֵ ם וַ ֲהוָ ת ָבּ ְט ָלא ַﬠד ְשׁנַ ת ַתּ ְר ֵתּין ְל ַמ ְלכוּת דריווש‬ ‫ְבּ ֵטלַ ת ֲﬠ ִב ַידת ֵבּית ֱא‪-‬לָ ָהא ִדּי ל‪ְ ZׂZ‬‬ ‫ֶמלֶ ךְ ָפּ ָרס" )עזרא ד‪ ,‬כד(‪ .‬רש"י במקום מסביר מי זה דריווש‪:‬‬ ‫אז היתה בטלה מלאכת בנין בית א‪-‬להים אשר בירושלים עד שנת שתים לדריוש‬ ‫מלך פרס שאחר כורש מלך אחשוורוש שלקח אסתר ואחר אחשוורוש מלך דריוש‬ ‫בנו של אחשוורוש שהוא בן אסתר‪.‬‬ ‫אחרי כורש מלך אחשוורוש אשר בימיו נכתבה השטנה‪ ,‬שברור לנו שהעומדים‬ ‫מאחוריה הם המן ועשרת בניו‪ .‬אחריו מלך דריווש שהוא בנו מאסתר המלכה‪ .‬לאור‬ ‫העובדה שמדובר בבנה של אסתר המלכה‪ ,‬ברור לנו שמי שהניע את המהלך של‬ ‫השבת היתר בניית בית המקדש הם מרדכי ואסתר‪ ,‬אך זה לא כתוב לא בספר עזרא‬ ‫ולא במגילה‪ .‬זה חלק בפאזל שמרכיב את הרקע למגילה‪ ,‬אותו ניתן לדלות מן‬ ‫הפסוקים‪.‬‬ ‫נעבור לעסוק בנתונים חוץ מקראיים‪ .‬ישנו היסטוריון יווני מאוד מפורסם בקרב‬ ‫ההיסטוריונים בשם הרודוטוס‪ , 1‬הוא מתאר באחד מספריו‪ 2‬את אחשוורוש‪ 3‬שבין‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 425-484‬לפני הספירה‪ .‬הראשון לכתוב ספרי היסטוריה‪ ,‬ולכן כונה "אבי ההיסטוריה"‪.‬‬ ‫המגילה ו"היום שאחרי" |‬ ‫לאם כל המלחמות מול‬ ‫השנה השלישית לבין החמישית למולכו‪ ,‬מתכונן לצאת ֵ‬ ‫היוונים עם צבא של מיליון חיילים‪ .‬ההכנות למלחמה זו נערכו במשך חצי שנה‪ ,‬מאה‬ ‫ושמונים יום‪ ,‬שבמהלכם היו מתאמנים בימים ומשתכרים בלילות‪ .‬אחשוורוש פתח את‬ ‫המבצע בבניית גשר ימי במצרי תרמופילאי המורכב מאוניות‪ ,‬כדי לאפשר מעבר של‬ ‫כל הצבא‪ .‬התוכניות השתבשו כאשר שלוש מאות חיילים ספרטנים תקפו בלילה את‬ ‫כל האוניות והטביעו את כל צבא אחשוורוש במי הים התיכון‪ .‬אחשוורוש חזר מובס‪.‬‬ ‫מלך מובס צריך לחשוש קודם כל מהפיכה בשלטון‪ ,‬ניסיון התנקשות של ִבּגְ ָתן וָ ֶת ֶרשׁ‬ ‫הוא תוצאה של הסיפור הזה‪ .‬לכן‪ ,‬ממדיניות של בית פתוח לכולם‪ ,‬אחשוורוש עובר‬ ‫למדיניות האוסרת אפילו על המלכה להגיע למלך‪ .‬יש עוד שני דברים שמלך מובס‬ ‫צריך לעשות‪ .‬ראשית‪ ,‬לברר מיהו הגורם להפסד המעליב הזה‪ ,‬ושנית‪ ,‬למצוא מימון‬ ‫לכל ההפסדים של המלחמה‪ .‬כאשר המן הגיע לאחשוורוש עם ההצעה שלו לגבי‬ ‫"בעיית היהודים"‪ ,‬הוא סיפק לאחשוורוש את שני הדברים שהוא ביקש למצוא‪ .‬המן‬ ‫יהם שֹׁנוֹת‬ ‫כוּתךָ וְ ָד ֵת ֶ‬ ‫וּמפ ָֹרד ֵבּין ָה ַﬠ ִמּים ְבּכֹל ְמ ִדינוֹת ַמ ְל ֶ‬ ‫אומר לו‪" :‬יֶ ְשׁנוֹ ַﬠם ֶא ָחד ְמ ֻפזָּ ר ְ‬ ‫יחם" )אסתר ג‪ ,‬ח(‪ ,‬דהיינו‪,‬‬ ‫ִמ ָכּל ָﬠם ְו ֶאת ָדּ ֵתי ַה ֶמּלֶ ךְ ֵאינָ ם ע ִֹשׂים וְ ַל ֶמּלֶ ךְ ֵאין שֹׁוֶ ה לְ ַהנִּ ָ‬ ‫האשמים בכל הם היהודים‪ ,‬מפני שהם נמצאים בכל העולם‪ ,‬הם דוברים את כל‬ ‫השפות והם חסרי נאמנות‪ .‬גם לבעיה הכלכלית של אחשוורוש מציע המן פתרון ‪-‬‬ ‫אם אחשוורוש יאפשר לו לאבד את כל היהודים‪ ,‬כספם יועבר למלך‪ ,‬וניתן יהיה‬ ‫לכסות את חלק מההפסדים שנגרמו לו בעקבות המלחמה הכושלת‪ .‬הדברים הללו‬ ‫מאירים בבירור את השינויים הקיצוניים שחלו בהתנהלות אחשוורוש וארמונו‪.‬‬ ‫המגילה ובית המקדש השני‬ ‫נחזור לרקע לסיפור המגילה כפי שעולה מן התנ"ך‪ ,‬ונעיין בפתיחת ספר חגי )א‪ ,‬א‪-‬‬ ‫ב(‪:‬‬ ‫ִבּ ְשׁנַ ת ְשׁ ַתּיִם ְל ָד ְריָ וֶ שׁ ַה ֶמּ ֶלךְ ַבּח ֶֹדשׁ ַה ִשּׁ ִשּׁי ְבּיוֹם ֶא ָחד ַלח ֶֹדשׁ ָהיָ ה ְדבַ ר ה' ְבּיַ ד ַח ַגּי‬ ‫הוֹצ ָדק ַהכּ ֵֹהן ַה ָגּדוֹל‬ ‫הוֹשׁ ַﬠ ֶבּן יְ ָ‬ ‫הוּדה ְו ֶאל יְ ֻ‬ ‫יאל ַפּ ַחת יְ ָ‬ ‫ַהנָּ ִביא ֶאל זְ ֻר ָבּ ֶבל ֶבּן ְשׁ ַא ְל ִתּ ֵ‬ ‫ֵלאמֹר‪ :‬כֹּה ָא ַמר ה' ְצ ָב‪-‬אוֹת ֵלאמֹר ָה ָﬠם ַהזֶּ ה ָא ְמרוּ לֹא ֶﬠת בֹּא ֶﬠת ֵבּית ה' ְל ִה ָבּנוֹת‪.‬‬ ‫בשנה השנייה למלכותו של דריווש אמר חגי הנביא ליהודי בבל והפזורה הפרסית‬ ‫לעלות לארץ‪ ,‬מפני שזה הזמן בו בית ה' צריך להיבנות‪ .‬קריאתו של הנביא‪ ,‬כידוע‬ ‫לנו‪ ,‬השפיעה רק על מעטים‪ .‬ראינו קודם בדברי רש"י שדריווש הוא בְּ נה של אסתר‬ ‫‪2‬‬ ‫"הרודוטוס" ספר שישי‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בספרי הרודוטוס נקרא אחשוורוש בשמו הפרסי "חשריאש"‪ ,‬או בשמו היווני "קסרקסיס"‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫‪64‬‬ ‫| הרב ארז לוי‬ ‫והוא זה שהמשיך את בניית בית המקדש‪ .‬אם כן‪ ,‬מהלך בניית בית המקדש השני‬ ‫שעליו מדבר חגי הנביא נבע מתוך המגילה שהייתה המנוע להקמתו‪ ,‬ושזהו עיקר‬ ‫עניינה‪ .‬אך אם זהו עיקר עניינה של המגילה מדוע זה לא מוזכר כלל בפסוקיה?‬ ‫בפשטות ניתן להשיב שהדבר לא נכתב מפני שהמגילה נכתבה תחת מלכות‬ ‫אחשוורוש‪ ,‬דבר שאולי עצר את יד מרדכי מלהיות חופשית‪.‬‬ ‫בכל אופן רמזים לעניין המקדש אולי כן ניתן למצוא‪ .‬מרדכי ואסתר הם נציגים של‬ ‫"לבִ נְ יָ ִמן ָא ַמר יְ ִדיד ה'‬ ‫שבט בנימין אשר בנחלתו שכן בית המקדש כמאמר הפסוק‪ְ :‬‬ ‫יִשׁכֹּן ָל ֶב ַטח ָﬠלָ יו ח ֵֹפף ָﬠלָ יו ָכּל ַהיּוֹם ֵוּבין ְכּ ֵת ָיפיו ָשׁ ֵכן" )דברים לג‪ ,‬יב(‪ .‬לביטוי "‪ֵּ Z‬בין‬ ‫ְ‬ ‫ְכּ ֵת ָיפיו ָשׁ ֵכן" יש שני פירושים‪ ,‬על פי הפירוש הראשון זהו תיאור טופוגרפי של נחלת‬ ‫בנימין אשר שכנה בין כתף יריחו וכתף היבוסי‪ ,‬ושם שרתה השכינה‪ .‬על פי הפירוש‬ ‫השני‪ ,‬הביטוי מסביר מדוע זכה בנימין לכך שבית המקדש יבנה בשטח נחלתו‬ ‫)תנחומא מקץ‪ ,‬י(‪:‬‬ ‫"וַ יַּ ֲﬠמֹס ִאישׁ ַﬠל ֲחמֹרוֹ")בראשית מד‪ ,‬יג( לא הוצרך אחד מהן לסייע לחברו והיו‬ ‫עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרין לו גנבא ברא דגנבתא ביישתנו בן אמך‬ ‫את‪ ,‬כך ביישה אמך את אבינו‪ ,‬ובשביל אותן המכות שהכוהו בכתפיו זכה שתשרה‬ ‫שכינה בין כתפיו שנאמר )דברים לג‪ ,‬יב("ח ֵֹפף ָﬠ ָליו ָכּל ַהיּוֹם ֵוּבין ְכּ ֵת ָיפיו ָשׁ ֵכן"‪.‬‬ ‫אחרי שנמצא גביעו של יוסף באמתחת בנימין‪ ,‬הם האשימו אותו בכך שהוא גנב‬ ‫אותו‪ .‬הם טענו שכשם שאמו גנבה את התרפים מאביה‪ ,‬כעין זאת עשה גם הוא‪.‬‬ ‫במקרה כזה היינו מצפים שבנימין יגן על עצמו ויאמר שלא הוא שגנב‪ ,‬אבל על פי‬ ‫המדרש‪ ,‬חרף המכות ‪ -‬בנימין שתק‪ .‬יצאה בת קול ואמרה שבזכות השתיקה שלו הוא‬ ‫יזכה שבית ה' יהיה בנחלתו‪ .‬דברים אלו קשים לאור העובדה שאנחנו יודעים‬ ‫שירושלים נמצאת בחלקו של יהודה‪ ,‬אז מה כן היה בחלקו של בנימין? "כדאמר רבי‬ ‫חמא בר' חנינא‪ :‬רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין‪,‬‬ ‫ובה היה מזבח בנוי" )זבחים קיח‪ ,‬ב(‪ .‬אם כן‪ ,‬הר הבית‪ ,‬מקום השכינה‪ ,‬הוא בנחלת‬ ‫יהודה‪ ,‬אבל מקום המזבח הוא בנחלת בנימין‪ .‬מה המשמעות של הדבר?‬ ‫לפני מותו‪ ,‬יעקב אבינו בירך את בניו כל אחד לפי מהותו ואולי גם לפי מה שטומן‬ ‫ֹאכל ַﬠד וְ לָ ֶﬠ ֶרב‬ ‫לו העתיד בחובו‪ .‬את בנימין בירך יעקב‪" :‬בִּ נְ יָ ִמין זְ ֵאב ְיִט ָרף ַבּבּ ֶֹקר י ַ‬ ‫יְ ַח ֵלּק ָשׁלָ ל‪) ".‬בראשית מט‪ ,‬כז(‪ .‬נחלקו הפרשנים בפירוש הברכה ומשמעותה‪ ,‬אנחנו‬ ‫נתמקד בתרגום אונקלוס ‪" -‬בִּ נְ יָ ִמין ְבּ ַא ְר ֵﬠיהּ ִתּ ְשׁ ֵרי ְשׁ ִכינְ ָתא ְוּב ַא ְח ָסנְ ֵתיהּ ְיִתבְּ נֵ י ַמ ְק ְדּ ָשׁא‪,‬‬ ‫ְבּ ַצ ְפ ָרא ְוּב ַפנְ יָ א יְ הוֹן ְמ ָק ְר ִבין ָכּ ֲהנַ יָּ א ֻק ְר ָבּנָ א"‪ .‬חלקו הראשון של התרגום מדבר על כך‬ ‫שבחלקו של בנימין תשרה השכינה ובו יבנה בית המקדש‪ ,‬דעה שראינו כבר‬ ‫במקומות אחרים‪ ,‬אבל מה שחשוב לעניינו הוא החלק השני של התרגום‪ ,‬שאומר‬ ‫המגילה ו"היום שאחרי" |‬ ‫שבחלקו של בנימין כוהנים יקריבו קורבנות בבוקר ובערב‪ .‬במילים אחרות ‪ -‬המזבח‬ ‫יהיה בחלקו‪ .‬עולה מדברי אונקלוס שהמילים "בִּ נְ יָ ִמין זְ ֵאב" מכוונות למזבח שעתיד‬ ‫להיות בחלקו של בנימין‪ .‬המשלת המזבח לזאב אינה חידוש של אונקלוס אלא דבר‬ ‫המצוי כבר במדרש )בראשית רבה צט‪ ,‬ג(‪:‬‬ ‫ר' פנחס פתר קריא במזבח מה הזאב הזה חוטף כך היה המזבח חוטף את הקרבנות‬ ‫"את ַה ֶכּ ֶבשׂ ֶא ָחד ַתּ ֲﬠ ֶשׂה ַבבּ ֶֹקר" )במדבר כח‪ ,‬ד(‬ ‫ֹאכל ַﬠד" )בראשית מט‪ ,‬כז( ֶ‬ ‫"בּבּ ֶֹקר י ַ‬ ‫ַ‬ ‫ְ"ו ָל ֶﬠ ֶרב יְ ַח ֵלּק ָשׁ ָלל" )שם( ְ"ו ֵאת ַה ֶכּ ֶבשׂ ַה ֵשּׁנִ י ַתּ ֲﬠ ֶשׂה ֵבּין ָה ַﬠ ְר ָבּיִם"‪.‬‬ ‫ציווי להקמת המזבח מופיע פעמיים בספר שמות‪ ,‬בפעם הראשונה כציווי כללי‪:‬‬ ‫"מזְ ַבּח ֲא ָד ָמה ַתּ ֲﬠ ֶשׂה לִּ י וְ זָ ַב ְח ָתּ ָﬠלָ יו ֶאת ֹעל ֶֹתיךָ ְו ֶאת ְשׁ ָל ֶמיךָ ֶאת צֹאנְ ךָ ְו ֶאת ְבּ ָק ֶרךָ ְבּ ָכל‬ ‫ִ‬ ‫ַה ָמּקוֹם ֲא ֶשׁר ַאזְ ִכּיר ֶאת ְשׁ ִמי ָאבוֹא ֵאלֶ יךָ וּבֵ ַר ְכ ִתּיךָ " )שמות כ‪ ,‬כ(‪ ,‬ובפעם השנייה‬ ‫באופן מפורט יותר‪" :‬וְ ָﬠ ִשׂ ָית ֶאת ַה ִמּזְ ֵבּ ַח ֲﬠ ֵצי ִשׁ ִטּים ָח ֵמשׁ ַאמּוֹת א ֶֹרךְ וְ ָח ֵמשׁ ַאמּוֹת ר ַֹחב‬ ‫יִהיֶ ה ַה ִמּזְ ֵבּ ַח וְ ָשׁלֹשׁ ַאמּוֹת ק ָֹמתוֹ" )שמות כז‪ ,‬א(‪ .‬בסוף הציווי המפורט אומרת‬ ‫בוּﬠ ְ‬ ‫ָר ַ‬ ‫התורה שהמזבח צריך להיות‪" :‬נְ בוּב ֻלחֹת ַתּ ֲﬠ ֶשׂה אֹתוֹ" )שם‪ ,‬ח(‪ ,‬רש"י במקום מסביר‪:‬‬ ‫"'נְ בוּב ֻלחֹת' ‪ -‬כתרגומו חליל לוחין לוחות עצי שטים מכל צד והחלל באמצע ולא‬ ‫יהא כולו עץ א' שיהא עביו ה' אמות על ה' אמות כמין סדן"‪ .‬זאת אומרת שהמזבח‬ ‫היה חלול והיו ממלאים אותו באדמה‪ ,‬ובכל פעם שהיו ממשיכים במסע היו מרוקנים‬ ‫אותו ובחנייה הבאה היו ממלאים אותו מחדש‪ .‬העובדה שהמזבח היה מחובר לאדמה‬ ‫גרמה לכך שהוא לא יכול היה לקבל טומאה כי אין עליו שם "'כלי"‪ .‬הדבר הזה‬ ‫מחזיר אותנו לסיפור המגילה‪.‬‬ ‫חג הפורים ומזבח האדמה‬ ‫הגמרא בסנהדרין‪) ,‬עד‪ ,‬ב( עוסקת במצוות של ייהרג ובל יעבור‪ .‬במהלך הדיון עולה‬ ‫השאלה כיצד אסתר נבעלה לגוי? הרי היא הייתה אשת איש‪ ,‬וזה אחד מהאיסורים‬ ‫שייהרג ובל יעבור! את אחד מהתירוצים שמביאה הגמרא אמר אביי‪" :‬אסתר קרקע‬ ‫עולם הייתה"‪ ,‬רש"י במקום מסביר‪" :‬קרקע עולם היא ‪ -‬אינה עושה מעשה‪ ,‬הוא‬ ‫עושה בה מעשה"‪ .‬אביי בעצם אמר שכיוון שאסתר לא נבעלה לאחשוורוש מרצון‪,‬‬ ‫אלא באונס‪ ,‬אין זו קושיה‪ .‬אז אמנם הקושיה על מקרה אסתר נפלה‪ ,‬אך עדיין‬ ‫נשאלת השאלה האם זה דין המיוחד רק לאסתר? הרי לכאורה אביי היה יכול לומר‬ ‫"אישה קרקע עולם היא"! העובדה שאביי הפך את הדין לכזה המיוחד לאסתר‪,‬‬ ‫מקשרת אותנו לשבט ממנה היא באה‪ ,‬שבט בנימין‪ .‬כפי שאמרנו‪ ,‬בחלקו של בנימין‬ ‫היה נמצא המזבח‪ ,‬האדמה‪.‬‬ ‫הדברים הללו מחזירים אותנו לנושא בו פתחנו ‪ -‬מגילת אסתר היא המנוע שהתחיל‬ ‫את תהליך בניית בית המקדש השני‪ .‬בעצם המגילה היא זו שיוצרת את המזבח‪.‬‬ ‫‪65‬‬ ‫| הרב ארז לוי‬ ‫‪66‬‬ ‫נקודה זו אולי מלמדת אותנו על מהות החג‪ .‬המזבח חלול ומחובר לאדמה‪ ,‬אבל‬ ‫באמצעות הקורבנות הוא מחבר אותנו למעלה‪ .‬דרושה הקרבה לשם כך‪ .‬נס הפורים‬ ‫וּמ ִדינָ ה ְמקוֹם ֲא ֶשׁר ְדּבַ ר ַה ֶמּלֶ ךְ‬ ‫"וּב ָכל ְמ ִדינָ ה ְ‬ ‫התרחש בעקבות תנועה שבאה מלמטה‪ְ :‬‬ ‫וּמ ְס ֵפּד ַשׂק וָ ֵא ֶפר יֻ ַצּע לָ ַר ִבּים" )אסתר ד‪ ,‬ג( ‪-‬‬ ‫הוּדים ְוצוֹם ְוּב ִכי ִ‬ ‫יﬠ ֵא ֶבל גָּ דוֹל לַ יְּ ִ‬ ‫וְ ָדתוֹ ַמגִּ ַ‬ ‫אחרי שהפור נפל וגזירת השמד התפרסמה ברבים‪ ,‬היהודים החלו בתהליך של‬ ‫יהם‬ ‫הוּדים ֲﬠלֵ ֶ‬ ‫"קיְּ מוּ וְ ִק ְבּלוּ ַהיְּ ִ‬ ‫תשובה‪ ,‬שהלך והתעצם אחרי שהנס התרחש בכך שהם ִ‬ ‫יהם" )שם ט‪ ,‬כז(‪ .‬הישועה של חג הפורים היא ישועה‬ ‫וְ ַﬠל זַ ְר ָﬠם וְ ַﬠל ָכּל ַהנִּ לְ וִ ים ֲﬠלֵ ֶ‬ ‫שצומחת מלמטה‪ ,‬בדיוק כמו מזבח האדמה שבשטח נחלת בנימין‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫"'בּ ַה ֲﬠל ְֹתךָ‬ ‫בחנוכה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הישועה מגיעה מלמעלה ‪ ,‬על כן הנס היה במנורה‪ְ .‬‬ ‫ֶאת ַהנֵּ רֹת' ‪ -‬שתהא שלהבת עולה מאליה" )רש"י‪ ,‬במדבר ח‪ ,‬ב( זה ענינו של חג‬ ‫החנוכה‪ ,‬שם לא נדרשו צום ותשובה כדי למצוא שמן למנורה‪ .‬ישועת פורים הבאה‬ ‫מלמטה היא שונה‪ ,‬השוני בא לידי ביטוי גם בחיוב "עד דלא ידע" של פורים ‪ -‬כאשר‬ ‫דברים צומחים מלמטה‪ ,‬אפשר אולי לדעת איפה מתחילים‪ ,‬אבל לא היכן מסיימים‪.‬‬ ‫בפורים אנחנו יודעים איפה המסיבה מתחילה‪ ,‬אבל לא איפה ימצאו אותנו בסוף‬ ‫הערב‪ ...‬אנחנו לא יודעים‪ ,‬מכיוון שהדברים צומחים מלמטה‪ ,‬זה משהו אישי‪ ,‬עמוק‬ ‫עד שאי אפשר לדעת לאן תגיע‪ .‬מי שלא יבין את המקום הזה ולא יכין כלים להכיל‬ ‫את אור הפורים הזה‪ ,‬השונה כל כך מכל חיי הדת היהודית ביום יום‪ ,‬עלול לחוות‬ ‫את העוצמה הזו בצורה מעוותת וסתמית‪.‬‬ ‫אבל נחמה פורתא יש ברעיון מזבח האדמה וזה מחזיר אותנו לעיוננו בסיפור רבה‬ ‫ורבי זירא במשתה הפורים שבסופו רבה שחט‪ ,‬או לפי דברנו ‪ -‬סחט‪ ,‬את רבי זירא‪.‬‬ ‫ראינו ששנה לאחר מכן רבי זירא סירב לסעוד עם רבה בפורים כי הוא הרגיש שזו‬ ‫תהיה עלייה לצורך ירידה‪ ,‬והוא לא חפץ בכך‪ .‬המזבח מלמד אותנו שהעלייה‬ ‫הרוחנית בפורים צריכה להיות מנוף להמשך העלייה במשך השנה‪ ,‬וכשם שהמזבח‬ ‫מכפר על חטאים ובעזרתו האדם יכול לשוב לדרך הישר‪ ,‬כך גם חג הפורים ‪-‬‬ ‫כיפורים בא להעלות את האדם כדי שימשיך בדרך הישר העולה למעלה‪ .‬יתכן שכשם‬ ‫שעיצומו של יום הכיפורים מכפר גם עוצמתו של פורים מעלה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כרמז נהגו להשוות בין הסביבון לרעשן ‪ -‬הראשון‪ ,‬המקל שמסבבו נמצא מעליו‪ ,‬ואילו ברעשן של‬ ‫פורים‪ ,‬המסבב נמצא למטה‪...‬‬ ‫השמחה המהפכת‬ ‫ר' מתן לוי‬ ‫לע"נ סבתי שמחה בת אפרים אשר עדינותה‪ ,‬טוב ליבה ומידותיה‬ ‫הבהיקו כמעשה לבנת הספיר וכעצם שמים לטהר‪ .‬תנצב"ה‪.‬‬ ‫ֹתם?!‬ ‫שוֹת או ָ‬ ‫ַל ֲע ׂ‬ ‫המגילה פורסת בפנינו את מצוות ימי הפורים‪ ,‬המצטרפות למצוות מקרא מגילה ‪-‬‬ ‫"כּיָּ ִמים ֲא ֶשׁר נָ חוּ ָב ֶהם‬ ‫משתה ושמחה‪ ,‬משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים‪ַ :‬‬ ‫יהם וְ ַהח ֶֹדשׁ ֲא ֶשׁר נֶ ְה ַפּךְ לָ ֶהם ִמיָּ גוֹן לְ ִשׂ ְמ ָחה ֵוּמ ֵא ֶבל לְ יוֹם טוֹב לַ ֲﬠשׂוֹת‬ ‫הוּדים ֵמאוֹיְ ֵב ֶ‬ ‫ַהיְּ ִ‬ ‫וּמ ָתּנוֹת ָל ֶא ְביוֹנִ ים" )אסתר ט‪,‬‬ ‫לוֹח ָמנוֹת ִאישׁ לְ ֵר ֵﬠהוּ ַ‬ ‫אוֹתם יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה וְ ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ַ‬ ‫ָ‬ ‫כב(‪ .‬שונה היא מצוות השמחה משאר המצוות בכך שהיא הולכת ומתפשטת על פני‬ ‫החודש כולו‪ ,‬כמובא בגמרא‪" :‬אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה‬ ‫דרב‪ :‬כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" )תענית‬ ‫כט‪ ,‬א(‪ .‬בכך מתאמת מצוות השמחה לאופייה‪ ,‬שהרי תכונת השמחה הינה התרחבות‬ ‫‪1‬‬ ‫והתפשטות‪.‬‬ ‫אוֹתם יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה וְ ִשׂ ְמ ָחה" מובן כראוי כאשר מכוון הוא כלפי המצוות‬ ‫החיוב " ַל ֲﬠשׂוֹת ָ‬ ‫המעשיות‪ :‬משתה‪ ,‬משלוח מנות ומתנות לאביונים; אך בעניין השמחה תמוה הדבר‪,‬‬ ‫שהרי בפשטות‪ ,‬התפרצות השמחה מבטאת שיא של מעמד נפשי גבוה‪ ,‬סכום רגשותיו‬ ‫של האדם‪ ,‬וכיצד אפשר ‪" -‬לעשות שמחה"? גם אם תוצמד השמחה למשתה‪ ,‬ופירוש‬ ‫הדבר יהיה שיש לעשות משתה בשמחה‪ ,‬התנוח דעתנו בכך? הלא אז לא תהא‬ ‫‪1‬‬ ‫אמנם יש לדון האם גדר השמחה בפורים הינו זהה לגדר השמחה של שאר החודש; אך בכללות‪,‬‬ ‫ודאי ששמחת אדר כולו‪ ,‬מקורה ושיאה בשמחת פורים ‪ -‬כפירוש רש"י על הגמרא הנ"ל ד"ה‬ ‫"משנכנס"‪" :‬ימי ניסים היו לישראל‪ :‬פורים ופסח‪".‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪68‬‬ ‫| ר' מתן לוי‬ ‫השמחה עיקר כלל וכלל‪ ,‬אלא גדר במצוות המשתה בלבד‪ ,‬וכיצד גדר שכזה יכול‬ ‫להיות כה מרכזי עד שיכתיב את אופיו של החודש כולו?!‬ ‫חובת השמחה‬ ‫כבר בתורה מצאנו שעניין השמחה אינו רק ביטוי לרוממות נפשית גרידא שהינה‬ ‫בגדר אפשרות המיועדת לאנשי מעלה בלבד‪ ,‬אלא חיוב גמור‪ ,‬שבהעדרו לוקים‬ ‫"תּ ַחת ֲא ֶשׁר לֹא ָﬠ ַב ְד ָתּ ֶאת ה' ֱא‪-‬ל ֶֹהיךָ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה ְוּבטוּב ֵל ָבב‬ ‫ישראל בעונשים קשים‪ַ :‬‬ ‫ֵמרֹב כֹּל‪ :‬וְ ָﬠ ַב ְד ָתּ ֶאת אֹיְ ֶביךָ ֲא ֶשׁר יְ ַשׁלְּ ֶחנּוּ ה' ָבּךְ בְּ ָר ָﬠב ְוּב ָצ ָמא ְוּב ֵﬠירֹם וּבְ ח ֶֹסר כֹּל ְונָ ַתן‬ ‫ארךָ ַﬠד ִה ְשׁ ִמידוֹ א ָֹתךְ " )דברים כח‪ ,‬מז‪-‬מח(‪.‬‬ ‫עֹל בַּ ְרזֶ ל ַﬠל ַצוָּ ֶ‬ ‫אמנם בין הפרשנים מצויות גישות שונות בהבנת הכשל של ישראל המתואר בפסוקים‬ ‫אלו‪ ,‬אך ללא ספק ישנה סיעת פרשנים המזהה אותו בחוסר השמחה בעבודת ה'‬ ‫שלהם‪ ,‬כפי שבאה לידי ביטוי בלימוד התורה ובקיום המצוות‪ .‬נעיין‪ ,‬כדוגמא‪ ,‬בדבריו‬ ‫של רבנו בחיי )שם‪ ,‬מז(‪:‬‬ ‫"תּ ַחת ֲא ֶשׁר לֹא ָﬠ ַב ְד ָתּ ֶאת ה' ֱא‪-‬ל ֶֹהיךָ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה"‪ .‬יאשימנו הכתוב בעבדו השי"ת ולא‬ ‫ַ‬ ‫היתה העבודה בשמחה‪ ,‬לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצות‪ ,‬והשמחה‬ ‫במעשה המצוה מצוה בפני עצמה‪ ,‬מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר על‬ ‫השמחה‪ ,‬ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה‪ ,‬ולכך‬ ‫צריך שיעשה אדם המצות בשמחה ובכוונה שלמה‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬רבנו בחיי דורש שהשמחה תהיה חלק ממעשה המצווה‪ ,‬וכשיקיים את המצווה‬ ‫באופן זה‪ ,‬הרי הוא זוכה גם בשכר המצווה בפני עצמה וגם בשכר השמחה‪ .‬השמחה‬ ‫לרבנו בחיי אינה "אפשרות" בלבד‪ ,‬אלא חיוב ממש; על פי פירושו זה מתברר כי‬ ‫השמחה הינה קריטית בהגדרתו של עובד ה'‪ .‬ממשיך רבנו בחיי ומוכיח את דבריו‬ ‫ממדרש מפליא בפני עצמו‪:‬‬ ‫וכן אמרו במדרש )רות רבה ה‪ ,‬ו(‪:‬‬ ‫אוּבן וַ יַּ ִצּלֵ הוּ ִמיָּ ָדם" )בראשית‬ ‫שאלו היה יודע ראובן שהקב"ה מכתיב עליו‪" :‬וַ יִּ ְשׁ ַמע ְר ֵ‬ ‫לז‪ ,‬כא(‪ ,‬בכתפו היה מוליכו לאביו‪ ,‬ואלו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו‪ְ " :‬וגַ ם‬ ‫אתךָ ְו ָר ֲאךָ ְו ָשׂ ַמח ְבּ ִלבּוֹ" )שמות ד‪ ,‬יד(‪ ,‬בתופים ובמחולות היה‬ ‫ִהנֵּ ה הוּא י ֵֹצא ִלקְ ָר ֶ‬ ‫ֹאכל וַ ִתּ ְשׂ ַבּע וַ תּ ַֹתר"‬ ‫יוצא לקראתו‪ ,‬ואלו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו‪" :‬וַ תּ ַ‬ ‫)רות ב‪ ,‬יד(‪ ,‬עגלים פטומים היה מאכילה‪.‬‬ ‫אומר המדרש‪ ,‬שלוּ ידעו אותם הצדיקים שהתורה מעריכה את מעשיהם עד כדי‬ ‫ציונם בכתובים‪ ,‬ודאי היו עושים את אותן הפעולות בהתלהבות יתירה‪ .‬למותר לציין‬ ‫שאין הכוונה להגיד שהדבר נבע מרצונם לעשות עצמם לשם ולתהילה‪ .‬הרצון‬ ‫השמחה המהפכת |‬ ‫המוגבר לקיום המעשה ביתר כוונה והידור נבע מהידיעה שבאמת יש ערך גדול‬ ‫למעשהו הפשוט והתמים של האדם‪ ,‬ונחשב הוא לפני ריבונו של עולם כל כך עד‬ ‫שהוא נחקק לעד בכתובים‪.‬‬ ‫חכמה בינה ושמחת הלב‬ ‫רבנו בחיי ציין את המדרש הזה כמקור לצורת העבודה הראויה מתוך שמחה‪ ,‬מכאן‬ ‫שהוא מזהה את הזריזות במעשה המצווה וההידור בו כדבר השזור במושג השמחה‪.‬‬ ‫שלוש מדרגות בו באדם‪ :‬שכל‪ ,‬רגש ומעשה‪ .‬רבים נוטים למקם את השמחה במדרגת‬ ‫הרגש בלבד‪ ,‬וממילא "מפקידים" את האחריות על הרגשות והשמחה בכללן על הלב‪.‬‬ ‫הגם שהשמחה מקורה בלב‪ ,‬ויש לכך סימוכין בכתוב‪" :‬נָ ַת ָתּה ִשׂ ְמ ָחה ְב ִל ִבּי" )תהלים ד‪,‬‬ ‫"יִשׂ ַמח ֵלב ְמ ַב ְק ֵשׁי ה'" )דהי"א‬ ‫יִשׁ ֵרי ֵלב ִשׂ ְמ ָחה" )שם צז‪ ,‬יא(; ְ‬ ‫ח(; "אוֹר זָ ֻר ַﬠ לַ ַצּ ִדּיק וּלְ ְ‬ ‫טז‪ ,‬י(‪ ,‬שיוך הלב לעולם הרגש בלבד אינו מדויק‪ .‬בתורה מופיע הקישור בין חוכמה‬ ‫"הנֵּ ה נָ ַת ִתּי לְ ךָ ֵלב‬ ‫ללב מספר פעמים )שמות לא‪ ,‬ו; שם לו‪ ,‬א‪-‬ב; ועוד(‪ ,‬וכן בנביא‪ִ ,‬‬ ‫ָחכָ ם וְ נָ בוֹן ֲא ֶשׁר ָכּמוֹךָ לֹא ָהיָ ה לְ ָפנֶ יךָ ְו ַא ֲח ֶריךָ לֹא יָ קוּם ָכּמוֹךָ " )מל"א ג‪ ,‬יב(‪ .‬גם לפי‬ ‫רבנו בחיי‪ ,‬השמחה הינה תוצאה של תודעה ולא של התרגשות‪ .‬ייתכן לומר‬ ‫שההתרגשות מהווה סימן היכר לשמחה‪ ,‬אך אינה התוכן העצמי שלה‪ .‬המלבי"ם‬ ‫מבאר ב"תורה אור" )דברים לג‪ ,‬ח( את הפער שבין ברכתו של משה ללוי ובין דבריו‬ ‫הקשים של יעקב אליו טרם פטירתו בפרשת ויחי‪:‬‬ ‫אוּריךָ ְל ִאישׁ ֲח ִס ֶידךָ " )דברים לג‪ ,‬ח(‪ .‬שכאשר נתת לאהרן חסיד‬ ‫"וּל ֵל ִוי ָא ַמר ֻתּ ֶמּיךָ ְו ֶ‬ ‫ְ‬ ‫הלוים‪ ,‬את שני הכלים האלה האורים והתמים‪ ,‬שעל פיהם תהיה כל הנהגת ישראל‬ ‫אוּרים ִל ְפנֵ י ה' ַﬠל ִפּיו יֵ ְצאוּ ְו ַﬠל‬ ‫כמ"ש ְ"ו ִל ְפנֵ י ֶא ְל ָﬠזָ ר ַהכּ ֵֹהן יַ ֲﬠמֹד ְו ָשׁ ַאל לוֹ בְּ ִמ ְשׁ ַפּט ָה ִ‬ ‫ִפּיו יָ בֹאוּ ַﬠל ִפּיו יֵ ְצאוּ ְו ַﬠל ִפּיו יָ בֹאוּ" )במדבר כז‪ ,‬כא(‪ ,‬מזה ראיה שאין ללוי עתה‬ ‫שני כלי החמס שאמר יעקב‪ ,‬ויש התיחסות מה אל האורים והתמים עם האף‬ ‫והעברה‪ ,‬לפי שאמרו ז"ל )יומא עג‪ ,‬ב( "למה נקרא שמן אורים ותומים שמאירים‬ ‫דבריהם"‪ ,‬ר"ל עיני השואל בחכמה‪ ,‬ולמה נקרא שמם תמים שמשלימים דבריהם‪ ,‬ר"ל‬ ‫שיתמלא הכל באין נופל דבר‪ ,‬ונמצא שבאורים יופיע אורה פתאום להשואל והוא‬ ‫כענין האף שבא ג"כ פתאום‪ ,‬אבל ההפך ממנו שהאף מעוור העינים ומחשיך הדעת‬ ‫ומבלבל השכל‪ ,‬כמ"ש )פסחים סו‪ ,‬ב( "כל אדם שכועס אם חכם הוא‪ ,‬חכמתו‬ ‫אוֹרה‬ ‫הוּדים ָהיְ ָתה ָ‬ ‫"ליְּ ִ‬ ‫מסתלקת ממנו"‪ ,‬והאורים מאירים בחכמה ומביאים שמחה בלב‪ַ :‬‬ ‫יִשׁ ֵרי ֵלב ִשׂ ְמ ָחה" )תהלים צז‪,‬‬ ‫וּל ְ‬ ‫וְ ִשׂ ְמ ָחה" )אסתר ח‪ ,‬טז(‪ ,‬וכמ"ש "אוֹר זָ ֻר ַﬠ ַל ַצּ ִדּיק ְ‬ ‫יא(‪.‬‬ ‫דבריו אלו של המלבי"ם מיוסדים על דברי המדרש בשמות רבה )שמות‪ ,‬ג(‪'" :‬וְ ָר ֲאךָ‬ ‫וְ ָשׂ ַמח ְבּ ִלבּוֹ )שמות ד‪ ,‬יד(‪ ,‬א"ר שמעון ב"ר יוסי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש‬ ‫אורים ותומים שנאמר 'וְ ָהיוּ ַﬠל ֵלב ַא ֲהרֹן' )שמות כח‪ ,‬ל("‪ .‬המדרש תולה את שייכות‬ ‫‪69‬‬ ‫‪70‬‬ ‫| ר' מתן לוי‬ ‫האורים והתומים לאהרון בכך ששמח באחיו הקטן ולא קינא בו‪ .‬מסביר המלב"ים‬ ‫ששמחתו של אהרון אינה נובעת מהתעוררות רגעית לשמחה‪ ,‬אלא מהיותה נטועה‬ ‫בחכמה שבלב אהרן‪ ,‬תודעת חיים שתוצאתה היא שמחה‪ ,‬בניגוד לאף ולחמה‬ ‫שמבלבלים את אור השכל‪ .‬אם נשלים את דברי רבנו בחיי עם דברי המלבי"ם‪ ,‬ניתן‬ ‫לומר שתודעת חייו של אדם גורמת לו לעשות את מעשיו בזריזות ובהתעוררות‪ ,‬דבר‬ ‫שיביאהו לבסוף לשמחת הלב‪.‬‬ ‫אוֹרה ְו ִשׂ ְמ ָחה" )אסתר‬ ‫הוּדים ָהיְ ָתה ָ‬ ‫בסוף דבריו הביא המלבי"ם את דברי המגילה "לַ יְּ ִ‬ ‫ח‪ ,‬טז(‪ ,‬כהוכחה לכך ששורש המושג שמחה הינו בלב; ולכאורה תמוה הדבר‪ ,‬שהרי‬ ‫בשושן ודאי הייתה השמחה מאוד מעשית ‪ -‬ראוי לאדם לשמוח על הצלתו ממוות‪,‬‬ ‫אף אם אינו בעל תודעת אמונה עמוקה! אלא שתודעת האמונה מאפשרת להבין כי‬ ‫לשמחת הפורים שורש גבוה מאוד‪ .‬תודעת החיים צריכה להתרומם בימים אלו‬ ‫להשגות חדשות שמהן תתחדש שמחה באדם‪.‬‬ ‫אם נסכם דברינו עד כאן‪ ,‬נאמר ששמחת פורים הנראית לנו במבט ראשוני כמעמד‬ ‫רגשי עמוק בלבד‪ ,‬מתגלה לנו כיסוד מוסד בכל דרכי עבודת ה' של האיש הישראלי‪,‬‬ ‫שחסרונו מהווה לקות בסיסית שיכולה לערער את בניין עבודתו כולו‪ .‬השמחה הינה‬ ‫עבודה הזוקקת שימת לב והשקעה מכוּונת‪ ,‬שתחילתה בתודעת האדם‪ ,‬על ידי טיפוח‬ ‫יסודות האמונה בקרבו; המשכה בהתעוררות האדם ובזריזותו בכל מעשיו בהתאם‬ ‫לתודעה שטיפח; ותוצאותיה ‪ -‬שמחת ליבו בעבודה‪.‬‬ ‫שמחה ‪ -‬גשר בין סוף לאינסוף‬ ‫השל"ה הקדוש מרחיב בעניינה של השמחה‪ ,‬ומזהה אותה גם כביטוי שיא של מעמד‬ ‫נפשי גבוה וגם כעבודה‪ ,‬שכפי שהסברנו‪ ,‬מביאה את האדם למדרגה המבוקשת‬ ‫בעבודת ה' )הקדמה ל"עשרה מאמרות"‪:‬‬ ‫ויען כי העבד הנאמן העושה כל צרכי רבו‪ ,‬יש בעבודתו גם כן תפיסת יד ברבו‪,‬‬ ‫מלבישו ומנעילו וכיוצא באלה‪ ,‬וזה אין שייך בעבודתנו לו יתברך‪ ,‬כי הוא יתברך‬ ‫רוחני תכלית הרוחניות‪ ,‬נעלם מעין כל‪ ,‬אף מלאכי השרת שואלין "איה מקום כבודו"‬ ‫)קדושת מוסף של שבת ויו"ט‪ ,‬מפרקי רבי אליעזר ד(‪ .‬על כן אי אפשר להיות לנו‬ ‫אחיזה בו בעבודתנו‪ ,‬כי אם בעבודה שהיא כולה )רוחנית(‪ ,‬על ידי הרוחניות הזה‬ ‫יעלה הדבקות‪.‬‬ ‫השל"ה מסביר את המושג "יד העבד כיד רבו" בהקשר של עשיית העבד את רצון‬ ‫אדונו‪ .‬על ידי עשיית העבד את ציוויו של אדונו‪ ,‬הרי יש לו "אחיזה" ברצונו‪ ,‬ובכך‬ ‫הוא הופך להיות חלק ממנו ‪" -‬ידו כיד רבו"‪ ,‬על כן ישנן חובות המוטלות על האדון‬ ‫השמחה המהפכת |‬ ‫ביחס לעבד‪ ,‬כמילוי צרכיו הגשמיים הבסיסיים וכדומה‪ .‬השל"ה הקדוש מציג קושי‬ ‫בהקבלת משל זה לעבודתנו את ה' יתברך ‪ -‬ניחא‪ ,‬בין העבד לאדון הפער הינו כמותי‬ ‫ועל כן הוא ניתן לגישור‪ ,‬אך בין הא‪-‬להות לאנושי הפער הינו איכותי‪ ,‬וכי באיזה‬ ‫מעשה שיעשה האדם ישיג תפיסה בו יתברך?! הלא הקב"ה רוחני בתכלית ואנחנו‬ ‫גשמיים ומוגבלים‪ ,‬ותהום אינסופית שלא ניתנת לגישור פעורה בין שתי המדרגות!‬ ‫חרף זאת‪ ,‬מציע השל"ה הקדוש כלי המאפשר מגע בין המדרגות‪:‬‬ ‫"תּ ַחת ֲא ֶשׁר לֹא ָﬠ ַב ְד ָתּ ֶאת ה' ֱא‪-‬ל ֶֹהיךָ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה ְוּבטוּב ֵל ָבב"‬ ‫ועל זה אמר הכתוב ַ‬ ‫)דברים כח‪ ,‬מז(‪ .‬הביאור‪ ,‬גם כי עבדת את ה'‪ ,‬אם לא היתה העבודה בהתעוררות‬ ‫הלב‪ ,‬ובהתלהבות השמחה לעבדו‪ ,‬במה תדבק העבודה‪ .‬ולענין זה יש כמה פנים‪,‬‬ ‫לעבוד בשמחה‪ ,‬ולהיות כל ענין כפרוטגמא חדשה‪ .‬ובכל כחו‪ ,‬רצה לומר בכל כוונתו‪,‬‬ ‫ולא זו בקיום מצוה בקום ועשה שהוא כל מצות עשה‪ ,‬אלא אף בלא תעשין‪ ,‬שהן‬ ‫בשב ואל תעשה‪ ,‬צריך לראות שיהיה בהתעוררות‪ ,‬ולא כמתנמנם ויושב בטל‪ .‬כהא‬ ‫דתניא )ספרא קדושים ט‪ ,‬יב( "רבן שמעון בן גמליאל אומר‪ ,‬לא יאמר אדם אי אפשי‬ ‫בבשר חזיר כו'‪ ,‬אלא יאמר אפשי ואבי שבשמים גזר עליי"‪.‬‬ ‫על פי דברי השל"ה עבודת המצוות לבדה אין בה כדי לגשר על הפער האיכותי שבין‬ ‫ריבונו של עולם לאדם‪ ,‬ולכן כל עוד לא עבד האדם את הקב"ה מתוך שמחה העיקר‬ ‫נותר חסר מן הספר‪ .‬לשמחה יש את הכח להוציא את האדם מגדר האנושי‪ ,‬להרחיבו‪,‬‬ ‫לרוממו ולהכניסו במחיצת הא‪-‬להי‪ .‬כשמפרט השל"ה מהי השמחה הוא אומר‬ ‫שהכוונה היא להיות כפרוטגמא )דף( חדשה‪ ,‬ולעבוד בכל כוחו‪ ,‬בכל כוונתו‬ ‫ובהתעוררות‪ .‬כל אלו הינם פרי עבודתו של האדם העמל והיגע‪ ,‬כמאמרו של רבן‬ ‫שמעון בן גמליאל‪ ,‬בו חותם השל"ה את דבריו‪" :‬אלא יאמר אפשי ואבי שבשמים גזר‬ ‫עלי"‪ .‬המחשבה שהשמחה הינה ביטוי רגשי בלבד‪ ,‬אינה נכונה‪ .‬סדר הדברים על פי‬ ‫השל"ה זהה לדברים שמצאנו בדברי רבנו בחיי והמלבי"ם‪ :‬העלאת תודעתו של האדם‬ ‫לרמה שראויה לה השמחה‪ ,‬ומתוך כך יבוא האדם לעשות את מעשה המצווה באופן‬ ‫של שמחה‪ .‬כלומר‪ ,‬אף שהשמחה הרגשית אינה מגמת המעשה‪ ,‬סופה לבוא לאחר‬ ‫שיסדר האדם את תודעת אמונתו‪.‬‬ ‫אם נעמיק עוד בדברי השל"ה נחלק בין מעשה המצווה לכוונתה ‪ -‬השמחה‪ .‬המצווה‬ ‫היא המעשה החומרי הראוי לרצונו יתברך‪ ,‬אך עשייתה באופן טכני עלולה להשאירה‬ ‫בעולם החומרי‪ .‬כל עוד לא הצמיח האדם למעשה המצווה "כנפיים"‪ ,‬שתפקידם‬ ‫להרים את החומר הראוי והמסודר לעולם הרוח‪ ,‬יישאר המעשה מוגבל בסופיות ולא‬ ‫יוכל להביא את האדם לעולם הנצח )עי' תפארת ישראל למהר"ל‪ ,‬ח(‪ .‬השמחה‬ ‫מושכת ומעלה את אישיותו של האדם כולה למרחבי אינסוף‪ ,‬היא ביטוי להזדהותו‬ ‫עם קיום המצווה‪ ,‬מצד הציווי הא‪-‬להי שבה‪ ,‬ולא מצד גוף המעשה‪ .‬השמחה מעידה‬ ‫‪71‬‬ ‫‪72‬‬ ‫| ר' מתן לוי‬ ‫על כך שעיקר כובד המשקל נמצא בירידתו של האינסוף ברוך הוא לתוך המוגבל;‬ ‫אינסוף שמוצא האדם בנפשו על ידי לימוד תורה וקיום מצוות‪ ,‬וממלא אותו שמחה‪.‬‬ ‫מעשה המצווה מכוון את האדם לשערי רקיע‪ ,‬ושמחת המצווה מרוממת אותו אליהם‪.‬‬ ‫"דע ּו ִכי ה' הוּא ֱא‪ֹ -‬ל ִהים" ‪ -‬בפורים‬ ‫ְ‬ ‫"ﬠ ְבדוּ‬ ‫באופן דומה מבאר הרב קוק ב"עולת ראיה" )ח‪ ,‬עמ' רכא‪-‬רכב( את הפסוקים ִ‬ ‫ֶאת ה' ְבּ ִשׂ ְמ ָחה בֹּאוּ לְ ָפנָ יו בִּ ְרנָ נָ ה‪ְ :‬דּעוּ ִכּי ה' הוּא ֱא‪-‬ל ִֹהים‪ ,‬הוּא ָﬠ ָשׂנוּ‪ ,‬וְ לוֹ )ולא(‬ ‫ש"דּעוּ‬ ‫"ﬠ ְבדוּ ֶאת ה' ְבּ ִשׂ ְמ ָחה" על ידי ְ‬ ‫ֲאנַ ְחנוּ‪ַ ,‬ﬠמּוֹ ְוצֹאן ַמ ְר ִﬠיתוֹ" )תהלים ק‪ ,‬ב‪-‬ג( ‪ִ -‬‬ ‫ִכּי ה' הוּא ֱא‪-‬ל ִֹהים"‪:‬‬ ‫היסודות‪ ,‬שמביאים לאדם שמחה בעבודת ד'‪ ,‬הם באים מתוך הידיעות ע"ד הרוממות‬ ‫הא‪-‬להית‪ ,‬שהיא עומדת למעלה מכל הגבלה‪ ,‬וממעל מכל איזה חק טבעי שיכול‬ ‫לעכב את עומק הטוב ואת גודל החסד מלהתפשט בעולם‪ ,‬ומתוך ההכרה של היחס‬ ‫הגדול‪ ,‬שעם כל הרוממות האין‪-‬סופית הוא ב"ה מתיחס אל בריותיו‪ ,‬בהשגחה וחמלה‬ ‫לאין קץ ואין תכלית‪ .‬והנה שם ד' המיוחד לישראל בא לבטא את הקדושה העליונה‬ ‫הא‪-‬להית‪ ,‬השולטת על כל החקים שבטבע‪ ,‬והעומדת ממעל לכל הגבלה וגדר‪ .‬אבל‬ ‫דוקא הגובה הזה יוכל להיות גורם‪ ,‬מצד חולשת הכרתו של האדם‪ ,‬להיות לבו תוהה‬ ‫עליו‪ ,‬אם יחשב‪ ,‬שהאדם‪ ,‬השקוע כ"כ במעמקי מחשכים וטומאות‪ ,‬איך יהיה קשור‬ ‫בקדושה הנשגבה‪ ,‬אשר אין לה ערוך כלל וכלל‪ .‬ע"כ הננו צריכים לדעת‪ ,‬כי ד'‬ ‫הקדוש בכל הקדושות‪ ,‬המתעלה מכל החקים והגדרים‪ ,‬המרומם מכל הגה ורעיון‪,‬‬ ‫הוא א‪-‬להים‪ ,‬מיסד כל החקים‪ ,‬מסדר כל הטבעים‪ ,‬מתיחס אל היצורים המוגבלים‪,‬‬ ‫ביחס של קרבה גדולה‪ ,‬שהיא מלאה השגחה של חמלה ורחמים לאין סוף ותכלית‪.‬‬ ‫והנה הכל יכולים להשיג‪ ,‬שבתכונת יציאתה של ההויה מן האפס אל היש הלא הכרח‬ ‫הוא‪ ,‬שהטפול הזה יבא מידי אדון עולם‪ ,‬אשר היה עדי עד טרם כל יציר נברא‪ ,‬אבל‬ ‫העין הרוחנית הכהה של האדם מתטשטשת במה שהיא שמה הבדל‪ ,‬בין העובדא של‬ ‫העשיה הראשונה לבין היחס של התמדת ההויה וקיום המציאות‪ .‬וזהו הדבר המעכר‬ ‫את רוח האדם‪ ,‬ומשבית את שמחתו הקדושה בא‪-‬להי מעוזו‪ .‬וע"ז אנו אומרים‪,‬‬ ‫"שהוּא ָﬠ ָשׂנוּ‪ְ ,‬ולוֹ ֲאנַ ְחנוּ" )תהלים ק‪ ,‬ב(‪ ,‬כי לולא העשיה הא‪-‬להית‪ ,‬ההולכת‬ ‫וממשיכה בכל רגע של משך ההויה את מפעלה‪ ,‬הלא ְ"ולא ֲאנַ ְחנוּ"‪ ,‬ואפס ואין הננו‬ ‫כולנו‪ ,‬מצד הערכת מציאותנו‪ ,‬אלא שהננו מקבלים את מציאותנו בכל עת ורגע‬ ‫ממקור א‪-‬להים חיים‪ ,‬מחויב המציאות ב"ה‪ ,‬ע"כ לו אנחנו‪.‬‬ ‫הרב קוק קורא לנו לסדר לעצמנו בתחילה את עולם האמונה‪ .‬הידיעה שהקב"ה הוא‬ ‫מרומם על כל ו"לית מחשבה תפיסא בך כלל" )תיקוני זהר קכא‪ ,‬ב(‪ ,‬היא ראשונית‬ ‫וממנה הכל נמשך‪ .‬מתוך כך באה ההכרה השנייה‪ ,‬והיא שכל הגודל האין סופי הזה‬ ‫פונה אל האדם הסופי‪ ,‬אשר ימיו כצל עובר וכחלום יעוף‪ ,‬דבר זה כשלעצמו הוא‬ ‫השמחה המהפכת |‬ ‫פלא גדול‪ .‬בלא הפנמת הפלא הזה הרי העין האנושית מטשטשת את קשר הא‪-‬להות‬ ‫עם האדם והופכת את האדם ליצור המנותק מן הא‪-‬להות‪ ,‬ואולי אף מנוגד לה‪ .‬מתוך‬ ‫ניגוד זה מתחיל הייאוש לכרסם באדם‪ ,‬ושמחת חייו מושבתת‪ .‬האמונה בכך שהקב"ה‬ ‫ברא את העולם אינה מספקת‪ ,‬יש צורך גם בידיעה כי הקב"ה מנהיג את העולם‬ ‫בכללו‪ ,‬כמו גם את היחיד‪ ,‬בהשגחה פרטית מדוקדקת‪ .‬ידיעה זו נוסכת באדם אומץ‬ ‫ובטחון אמוני וממלאת אותו שמחה‪ .‬כך‪ ,‬מתוך ה"וְ לא ֲאנַ ְחנוּ" דווקא‪ ,‬מגיע האדם‬ ‫ל"לוֹ ֲאנַ ְחנוּ"‪.‬‬ ‫דברים מעין אלו אומר בעל "תורת המנחה" )תלמיד הרשב"א( על שמחת פורים גופא‬ ‫)פרשת ויקרא‪ ,‬לו(‪:‬‬ ‫חיוב השמחה מה הוא‪ ,‬חייב אדם לשמוח במאכל ובמשתה לכבוד השם ית'‪ ,‬שכן כתיב‬ ‫בהו‪" :‬יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה")אסתר ט‪ ,‬כב(‪ .‬ואמרו רז"ל )מגילה ז‪ ,‬ב( "חייב אדם‬ ‫לאבסומי בפוריא"‪ ,‬פירוש להטיב לבו ולשמח נפשו בדברים המשמחים את‬ ‫"תּ ַחת ֲא ֶשׁר ל ֹא ָﬠ ַב ְד ָתּ ֶאת‬ ‫הנפשות‪ ....‬וזו השמחה עיקר היא בעבודה לשם ית' דכתיב ַ‬ ‫ה' ֱא‪-‬ל ֶֹהיךָ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה ְוּבטוּב ֵל ָבב" )דברים כח‪ ,‬מז(‪ ,‬שכשיושיע השם ית' לאדם ויעשה‬ ‫לו נס יש לו לאדם לשמח מאד כמו שאמרנו‪ ,‬מפני שיש לו לאדם ליתן אל לבו‬ ‫שהוא חשוב לפני השם ית' שהשגיח עליו ומתבונן בו‪ ,‬ולולא שהוא חשוב לפניו לא‬ ‫היה משגיח בו‪.‬‬ ‫השמחה כאן אינה על ההצלה גרידא‪ ,‬אלא במסקנה הנובעת ממנה ‪" -‬שיש לאדם‬ ‫ליתן אל ליבו שהוא חשוב לפני השם יתברך ומתבונן בו"‪ .‬מקור שמחת הפורים עליון‬ ‫מאוד‪ .‬על פי דברינו שמחה זאת אינה התפרצות של רגשות אלא תוצאה של העמקת‬ ‫אוֹרה וְ ִשׂ ְמ ָחה"‪ ,‬על פי הגמרא "אורה‬ ‫הוּדים ָהיְ ָתה ָ‬ ‫האמונה בבורא עולם ובהנהגתו‪" ,‬לַ יְּ ִ‬ ‫זו תורה" )מגילה טז‪ ,‬ב(‪ ,‬התורה המאירה את השכל‪ ,‬כדברי המלבי"ם‪ ,‬היא המביאה‬ ‫אותנו לשמחת פורים אמתית‪ .‬על עניין זה ודאי שייך לצוות ְ"דּעוּ ִכּי ה' הוּא‬ ‫"תּ ַחת ֲא ֶשׁר לֹא ָﬠ ַב ְד ָתּ ֶאת ה' ֱא‪-‬ל ֶֹהיךָ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה ְוּבטוּב ֵל ָבב"‪...‬‬ ‫ֱא‪-‬ל ִֹהים"‪ ,‬ואם לא כן ַ‬ ‫נחש‪ ,‬עמלק וערב רב‬ ‫חז"ל הצמידו לפורים את קריאת פרשת "זכור"‪ ,‬שבה מוזכרת מצוות מחיית עמלק‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬לא רק הקשר בין העניינים הביא לסמיכותם‪ ,‬בפורים דייקא ישנה יכולת‬ ‫מיוחדת לקיים את מצוות המחייה בשלמות‪.‬‬ ‫לשם באור הדברים נחזור לשורש כוחותיהם של מרדכי והמן בגן עדן‪ .‬התרגום‬ ‫הירושלמי מפרש את הפסוק "וַ יִּ גְ ְדּלוּ ַהנְּ ָﬠ ִרים וַ יְ ִהי ֵﬠ ָשׂו ִאישׁ י ֵֹד ַﬠ ַציִד ִאישׁ ָשׂ ֶדה"‬ ‫)בראשית כה‪ ,‬כז( כך‪" :‬וְ ָר ִביאוּ ַטלְ יָ א וַ ֲהוָ ה ֵﬠ ָשׂו גְ ַבר נַ ְח ִשׁ ְיר ָכן"‪ ,‬ה"ציונים" על התרגום‬ ‫מסביר שפירוש המילה "נַ ְח ִשׁ ְיר ָכן" הינו "נחש ירך"; דהיינו‪ ,‬שהיה נחש חקוק על ירכו‬ ‫‪73‬‬ ‫| ר' מתן לוי‬ ‫‪74‬‬ ‫שסימן את היותו מתולדותיו של נחש‪ .‬כידוע ‪ -‬עמלק הינו מזרע עשו‪ .‬נמצא‬ ‫ֵ‬ ‫של ֵﬠ ָשׂו‬ ‫שורשו של עמלק בנחש הקדמוני אשר הטיל את זוהמתו בחוה כאשר פיתה אותה‬ ‫לאכול מפרי עץ הדעת‪.‬‬ ‫מובא בזוהר הקדוש )בראשית‪ ,‬עמ' כח( שהטלת זוהמת הנחש בחוה היא שורש לשני‬ ‫דברים‪ :‬האחד ‪ -‬התדבקותה של אותה זוהמה בקין‪ ,‬המביאה אותו לבסוף להתדרדרות‬ ‫‪2‬‬ ‫רוחנית; והשני ‪ -‬הופעת נשמות הערב רב ‪ .‬ממשיך הזוהר ומבאר שמשה רבנו‪ ,‬שהיה‬ ‫גלגול של הבל‪ 3,‬רצה לתקן את תולדות זוהמת הנחש ‪ -‬קלקולו של אדם שממנו יצא‬ ‫קין‪ .‬לצורך זה‪ ,‬נשא משה את צפורה בת יתרו הקיני‪ ,‬מזרע קין‪ ,‬שהיא תמצית הטוב‬ ‫של גלגול תאומתו של קין‪ .‬דברים אלו מבארים את הסיבה לכך שמשה רבנו כה‬ ‫יצא ממצרים‪ ,‬כפי שפירש רש"י על הפסוק "לֶ ךְ ֵרד‬ ‫התעקש על כך שגם ה"ערב רב" ֵ‬ ‫ִכּי ִשׁ ֵחת ַﬠ ְמּךָ " )שמות לב‪ ,‬ז( ‪" -‬שחת העם לא נאמר אלא עמך‪ ,‬ערב רב שקבלת‬ ‫מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי‪ ,‬ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה‪ ,‬הם שחתו‬ ‫והשחיתו"‬ ‫אם נתבונן על פי דברים אלו בפרשיית מתן תורה בו פסקה זוהמתו של נחש מישראל‬ ‫)יבמות קג‪ ,‬ב; ועוד(‪ ,‬לכאורה הייתה למשה האפשרות לתקן לעד את הזוהמה‪ ,‬אך‬ ‫שוב ה"ערב רב" עמדו על משמרת חטאתם והסיתו את ישראל לחטא בעגל‪ ,‬וגררום‬ ‫חזרה לביצת הזוהמה של הנחש הקדמוני‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת שבת )פח‪ ,‬א( אומרת‪:‬‬ ‫"וַ יִּ ְתיַ ְצּבוּ ְבּ ַת ְח ִתּית ָה ָהר" )שמות יט‪ ,‬יז(‪ ,‬אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא‪ :‬מלמד‬ ‫שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית‪ ,‬ואמר להם‪ :‬אם אתם מקבלים‬ ‫התורה ‪ -‬מוטב‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬שם תהא קבורתכם‪ .‬אמר רב אחא בר יעקב‪ :‬מכאן‬ ‫מודעא רבה לאורייתא‪ .‬אמר רבא‪ :‬אף על פי כן‪ ,‬הדור קבלוה בימי אחשורוש‪.‬‬ ‫הוּדים" )אסתר ט‪ ,‬כז(‪ ,‬קיימו מה שקיבלו כבר‪.‬‬ ‫דכתיב "קִ יְּ מוּ וְ קִ ְבּלוּ ַהיְּ ִ‬ ‫קבלת התורה מחדש‪ ,‬בהקשר לדברינו‪ ,‬הרי היא הזדמנות נוספת להתנקות מזוהמתו‬ ‫של הנחש‪ .‬ההתמודדות של המן‪ ,‬זרע עמלק‪ ,‬מול מרדכי בסיפור המגילה הינה עימות‬ ‫‪2‬‬ ‫שורש שמם של הערב רב נעוץ בחטא האכילה מעץ הדעת אשר הפיל את האדם למדרגה בה הטוב‬ ‫והרע מעורבבים זה בזה‪ .‬נשמות הערב רב הם תמצית ערבוב זה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫יﬠ ֲא ֵל ֶהם ְכּ ַמ ֲﬠ ֵשׂה ָה ְר ָשׁ ִﬠים ְויֵ שׁ ְר ָשׁ ִﬠים‬ ‫יקים ֲא ֶשׁר ַמ ִגּ ַ‬ ‫"יֶ שׁ ֶה ֶבל ֲא ֶשׁר נַ ֲﬠ ָשׂה ַﬠל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר יֵ שׁ ַצ ִדּ ִ‬ ‫"שׁגַּ ם‬ ‫יקים ָא ַמ ְר ִתּי ֶשׁגַּ ם זֶ ה ָה ֶבל" )קהלת ח‪ ,‬יד(‪ .‬הזהר דורש את המילים ֶ‬ ‫יﬠ ֲא ֵל ֶהם ְכּ ַמ ֲﬠ ֵשׂה ַה ַצּ ִדּ ִ‬ ‫ֶשׁ ַמּ ִגּ ַ‬ ‫רוּחי ָב ָא ָדם ְלע ָֹלם‬ ‫אמר ה' לֹא יָ דוֹן ִ‬ ‫זֶ ה ָה ֶבל" כפשוטן ‪ -‬שגם הוא הבל‪ ,‬אחיו של קין‪ .‬על הפסוק "וַ ֹיּ ֶ‬ ‫ְבּ ַשׁגַּ ם הוּא ָב ָשׂר ְו ָהיוּ יָ ָמיו ֵמ ָאה ְו ֶﬠ ְשׂ ִרים ָשׁנָ ה" )בראשית ו‪ ,‬ג( דורשת הגמרא במסכת חולין )קלט‪,‬‬ ‫"בּ ַשׁגַּ ם"‪ ,‬בגימטריה "משה"‪.‬‬ ‫ב(‪" :‬משה מן התורה מנין? ְ'בּ ַשׁגַּ ם הוּא ָב ָשׂר'"‪ְ .‬‬ ‫השמחה המהפכת |‬ ‫‪4‬‬ ‫חוזר של ההתמודדות של משה מול הערב רב; של יעקב איש תם מול עשו; של הבל‬ ‫מול קין; של אדם הראשון מול הנחש‪ .‬בפורים בשושן גברה ידו של מרדכי על המן‬ ‫העמלקי‪ ,‬מתולדותיו שלנחש‪ ,‬כמו"כ בפורים בכל שנה ושנה ניתנת לכל יהודי‬ ‫ההזדמנות להסיר מעליו את אטימות עמלק ואת חטאת ה"ערב רב" אשר שורשם אחד‬ ‫הוא ‪ -‬זוהמת נחש הקדמוני‪ .‬למדרגה זו ניתן להגיע על ידי עבודת היום‪ ,‬על ידי‬ ‫קבלת תורה מחדש בשמחה מאהבת הנס )עי' רש"י ד"ה "בימי אחשוורוש"‪ ,‬שבת פח‪,‬‬ ‫א(‪.‬‬ ‫השמחה המהפכת‬ ‫נראה שעבודת השמחה בחודש אדר בכלל ובפורים בפרט מכוונת לעניין זה‪ .‬כפי‬ ‫שיבואר להלן‪ ,‬השל"ה בהקדמתו ל"עשרה מאמרות" עוסק בדבקותם של ישראל‬ ‫בריבונו של עולם ומייסד את דבריו על המדרש בבראשית רבה )פ‪ ,‬ז(‪:‬‬ ‫אמר רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬בשלשה לשונות של חיבה חבב הקדוש ברוך הוא את‬ ‫ישראל‪ ,‬בדביקה‪ ,‬בחשיקה‪ ,‬בחפיצה‪ .‬בדביקה מנין‪ ,‬שנאמר ְ"ו ַא ֶתּם ַה ְדּ ֵב ִקים ַבּה'‬ ‫"ח ַשׁק ה' ָבּ ֶכם" )שם ז‪ ,‬ז(‪ .‬בחפיצה‬ ‫ֱא‪-‬ל ֵֹה ֶיכם" )דברים ד‪ ,‬ד(‪ .‬בחשיקה מנין‪ ,‬שנאמר ָ‬ ‫מנין‪ ,‬שנאמר ְ"ו ִא ְשּׁרוּ ֶא ְת ֶכם ָכּל ַהגּוֹיִם ִכּי ִת ְהיוּ ַא ֶתּם ֶא ֶרץ ֵח ֶפץ ָא ַמר ה' ְצ ָבאוֹת"‬ ‫)מלאכי ג‪ ,‬יב(‪ .‬ואנו למדין מפרשתו של אותו הרשע‪ .‬בדביקה‪" ,‬וַ ִתּ ְד ַבּק נַ ְפשׁוֹ ְבּ ִדינָ ה‬ ‫"שׁ ֶכם בְּ נִ י ָח ְשׁ ָקה נַ ְפשׁוֹ בְּ ִב ְתּ ֶכם" )שם‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫ַבּת יַ ֲﬠקֹב" )בראשית לד‪ ,‬ג(‪ .‬בחשיקה‪ ,‬כתיב ְ‬ ‫"כּי ָח ֵפץ בְּ ַבת יַ ֲﬠקֹב" )שם‪ ,‬יט(‪ .‬רבי אבא בן אלישע מוסיף עוד תרין‪,‬‬ ‫בחפיצה‪ִ ,‬‬ ‫"א ַה ְב ִתּי ֶא ְת ֶכם ָא ַמר ה'" )מלאכי א‪ ,‬ב(‪ .‬בדיבור‪"ַ ,‬דּבְּ רוּ ַﬠל‬ ‫באהבה ובדיבור‪ .‬באהבה‪ָ ,‬‬ ‫רוּשׁ ַלִם" )ישעיה מ‪ ,‬ב(‪ .‬ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע‪ .‬באהבה‪" ,‬וַ יֶּ ֱא ַהב ֶאת‬ ‫ֵלב יְ ָ‬ ‫ַהנַּ ֲﬠ ָר" )בראשית לד‪ ,‬ג(‪ .‬בדיבור‪" ,‬וַ יְ ַדבֵּ ר ַﬠל ֵלב ַהנַּ ֲﬠ ָר" )שם(‪ ,‬דברים שהם מנחמים‬ ‫את הלב‪.‬‬ ‫ג' מדרגות מונה המדרש באהבת הקב"ה את עמו‪ :‬דבקות‪ ,‬חשק וחפץ‪ .‬השל"ה מגדיר‬ ‫את הדבקות כמצב בו שני דברים נצמדים זה לזה אך הם אינם מתאחדים זה בזה‬ ‫לגמרי‪ .‬בהשלכה לעבודת ה'‪ ,‬מבאר השל"ה‪ ,‬שאדם העובד את הקב"ה רק ביצר הטוב‬ ‫הוא עובד ה' לסירוגין‪ ,‬כלומר‪ ,‬רק כשיצר הטוב מתעורר בו אזי עובדו‪ ,‬עבודה‬ ‫הנעשית בדרך כלל תוך מלחמה ביצר הרע‪ .‬כדי להסביר מצב זה מדלג השל"ה‬ ‫למדרגה הבאה‪ ,‬חשק‪ ,‬ובכך עומד על הפער שבין שני סוגי העבודות‪:‬‬ ‫אמנם כשמוסיף קדושה‪ ,‬ומבטל לגמרי ענין היצר הרע‪ ,‬דהיינו שעבודת המצוה נותנת‬ ‫שמחה בלבו‪ ,‬וטוב לבב מרוב כל‪ ,‬זה הענין נקרא "חשק"‪ ,‬וגורם התעוררות הקדוש‬ ‫‪4‬‬ ‫מקורות רבים מזהים את עמלק עם הערב רב )תקנ"ז‪ ,‬תיקון ששים ותשעה‪ ,‬עמ' קיט(‬ ‫‪75‬‬ ‫‪76‬‬ ‫| ר' מתן לוי‬ ‫"ח ַשׁק ה' ָבּ ֶכם" )דברים ז‪ ,‬ז(‪ ,‬שזהו חיבה יתירה בחשק‬ ‫ברוך הוא אליו‪ ,‬כמו שנאמר ָ‬ ‫ה' בנו מדבקותינו אנחנו בו יתברך‪ .‬וקרוב לזה כתב החכם הקורדוורא ז"ל בפירוש‬ ‫התפילות )בסידור תפלה למשה( בנוסח מוסף ראש השנה "יצרי מעללי איש"‪ ,‬וכתב‬ ‫וזה לשונו‪ :‬פירוש‪ ,‬האדם צריך לעבוד את ה' בשני לבבות‪ ,‬ביצר טוב וביצר הרע‪.‬‬ ‫והענין מאהבה‪ ,‬שעל ידי כך שני לבות שוין אל הפעולה‪ .‬והעושה מצותו כמשוי‪,‬‬ ‫"תּ ַחת ֲא ֶשׁר לֹא ָﬠ ַב ְד ָתּ וכו'"‪,‬‬ ‫אינו עובד עם יצר הרע‪ ,‬שהרי על כרחו הוא‪ ,‬וזהו ַ‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫חשק‪ ,‬בניגוד לדבקות‪ ,‬אינו תיאור מצב‪ ,‬אלא תיאור תנועת עריגה פנימית‪ .‬השל"ה‬ ‫הקדוש מבאר שבמצב זה אין האדם עומד בקשרי מלחמה מול יצרו‪ ,‬אלא גם היצר‬ ‫הטוב וגם היצר הרע מוכנים שניהם לעשות רצון קונם‪ .‬אמנם גם כאן עובד האדם‬ ‫ועמל‪ ,‬אך באופן שונה ‪ -‬לא עוד הלוחמנות שבמדרגת הדביקות‪ ,‬וכפי שהוא מסביר‬ ‫בהמשך דבריו‪:‬‬ ‫ועל ענין זה מדוקדק לשון התנא "איזהו גבור הכובש את יצרו" )אבות ד‪ ,‬א(‪ ,‬לא‬ ‫אמר הדוחהו והרגו ומבטלו‪ ,‬רק אדרבה לוקח אותו וכובשו תחת רגליו‪ .‬ומדוקדק‬ ‫"בּ ָכל ְל ָבבְ ךָ " )דברים ו‪ ,‬ה(‪" ,‬בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע" )ברכות‬ ‫ביותר גם כן ְ‬ ‫נד‪ ,‬א(‪ .‬והנה אם מקיים מצות עשה ולא תעשה כמאמרן בלי התעוררות‪ ,‬ענין זה‬ ‫נקרא דיבוק‪ ,‬כי הוא מתדבק בה'‪ .‬אמנם כשמתעורר לזה‪ ,‬ועל כל זאת מתגבר כארי‬ ‫בשביל שגזר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬זה נקרא חושק‪ ,‬שנפשו חשקה לרע והוא מהפך‬ ‫החשק לחשוק בקדוש ברוך הוא‪ .‬וזהו עבודה באהבה רבה‪.‬‬ ‫השל"ה מסביר שמושג הכבישה השייך לעמל שבמדרגת החשק לא מתפרש במובן של‬ ‫ביטול והשפלה‪ ,‬אלא של עילוי וצרוף‪ ,‬כמו הכובש הלוקח את הנכבש תחת ידו‬ ‫ומשתמש בו לטובתו ולטובת מילוי רצונותיו‪ .‬היפוך יצר הרע ותיעולו לעבודת ה' היא‬ ‫העבודה היותר מובחרת‪ ,‬בה מתגלה כי אין שתי רשויות בעולם‪ ,‬של טוב ושל רע‪,‬‬ ‫"ל ִבלְ ִתּי ַיִדּח ִמ ֶמּנּוּ‬ ‫אלא שהנהגת ה' מביאה את העולם על כל פרטיו למדרגה של ְ‬ ‫נִ ָדּח" )שמו"ב יד‪ ,‬יד(‪ ,‬וכל הכוחות כולם מתעוררים לעשות רצון קונם‪ .‬אם לא ידע‬ ‫האדם כיצד לרתום את יצר הרע לעבודת ה'‪ ,‬הרי הוא משאיר את עצמו במלחמה‬ ‫תמצא‬ ‫ֵ‬ ‫תמידית מול אחד מהכוחות שברא הקב"ה במציאות‪ .‬בעובד ה' שכזה ‪ -‬לא‬ ‫השמחה‪.‬‬ ‫ֻר ָך ָרע‬ ‫ֹלא ְיג ְ‬ ‫לזימון שלפני ברכת המזון בשבעת ימי המשתה של החתן והכלה מתווספות המילים‬ ‫"שהשמחה במעונו"‪ .‬מעונו של אדם מדגיש את אופיו המיוחד‪ ,‬גם דוד המלך משתמש‬ ‫בדימוי המגורים כאשר הוא רוצה להדגיש את עיקר הנהגתו של הקב"ה ‪" -‬לֹא יְ גֻ ְרךָ‬ ‫השמחה המהפכת |‬ ‫ָרע" )תהלים ה‪ ,‬ה(; מן הפסוק הזה היה אפשר להבין בפשטות שבמעונו של ריבונו‬ ‫של עולם אין כלל מציאות של רע‪ ,‬אך אם נצרף את המשתמע מברכת "השמחה‬ ‫במעונו" לדברי דוד הקובע "לֹא יְ גֻ ְרךָ ָרע"‪ ,‬נבין שהשמחה שבמעונו‪ ,‬היא שמהפכת‬ ‫את הרע ובכך ממילא‪ ,‬לא ניכר רע בהנהגתו‪ .‬דהיינו‪ ,‬אין הרע מתאדה ונעלם‪ ,‬אלא‬ ‫מתהפך לטוב וחוזר לשורשו‪ .‬כמו כן באדם‪ ,‬עבודת ה' בשמחה אינה ראויה למשאיר‬ ‫את הרע בניוולו ובכיעורו‪ .‬כאמור‪ ,‬המבט הכולל דורש מהאדם להתבונן בפלא הגדול‬ ‫"ל ִבלְ ִתּי ַיִדּח ִמ ֶמּנּוּ‬ ‫בו האינסופיות הא‪-‬להית יורדת לתחתיות ארץ להחיות עם רב ְ‬ ‫נִ ָדּח"‪ ,‬כפי שהסביר מרן הרב בדבריו שהובאו לעיל‪ .‬המבט הזה קורא לאדם לדמות‬ ‫עצמו לעליון ולהידבק במידותיו‪ ,‬ומתוך כך לאחד בתוך נפשו את חלקו הנבחר ‪-‬‬ ‫ה"יצר הטוב"‪ ,‬יחד עם ה"יצר הרע"‪ ,‬על מנת לעבוד את ה' בשניהם‪ ,‬בבחינת עבודת‬ ‫"בכל לבבך ‪ -‬בשני יצריך"‪ .‬החבלים שבראשית שימשו לכבילת היצר הרע‬ ‫ולהשבתתו‪ ,‬יפלו לו עכשיו בנעימים למשוך ולהעלות‪ ,‬לטהר ולעדן את ה"רע"‬ ‫‪5‬‬ ‫ולהפכו ל"רעך"‪ ,‬כפי שמסביר מרן הרב זצ"ל‪ ,‬שבאחיזת כף ידו של יעקב בעקבו של‬ ‫עשו השפיע עליו ממהותו הקדושה לטהרו ולצרפו לעתיד לבא‪ .‬דבר זה מרומז‬ ‫בתוספת האות כ ‪ -‬שהיא כנגד כף ידו של יעקב‪ ,‬לרע ‪ -‬שאותו מייצג עשו‪ ,‬היוצרת‬ ‫את המילה "רעך"‪ .‬כשהרע מתעלה‪ ,‬הוא הופך לרעך ולשותפך בעבודת ה'‪.‬‬ ‫ניצנים להופעת שורש זה באו לידי ביטוי במפגש יעקב ועשו על גבולה של ארץ‬ ‫ישראל )בראשית לג(‪ .‬כשהאדם מתעלה ומתקרב לארץ ישראל‪ ,‬אור קדושת החיים‪,‬‬ ‫על כל מדרגותיהם‪ ,‬מתחיל להאיר לו‪ ,‬ואז הרי עבודת "בשני יצריך" נעשית לו‬ ‫כדרישה פנימית‪ .‬על כן בשערי ארץ ישראל‪ ,‬היה מוכן יעקב לא רק לאחוז בעשו‬ ‫‪5‬‬ ‫"קצת קדושה נדבקה בעשו על ידי אחיזתו של ידו הקדושה של יעקב בעקיבו‪ ,‬ובזה יש קדושה‬ ‫ניצוצית גם בעקב עשו‪ ,‬חוץ ממה שראשו כלול בקדושה‪ .‬ובזה יומלט לעתיד לבוא‪ ,‬רק ביתו ישרף‪,‬‬ ‫ובעצמו יכלל בקודש‪ ,‬ועתיד להטהר‪ ,‬והר"ע של ראש עקב יוחזר לטוב‪ .‬ובנגיעת שרו של עשו בכף‬ ‫ירך יעקב‪ ,‬יש פגימה של טומאה‪ ,‬שמפני זה סובלים ישראל הגליות‪ .‬אבל זה גרם להכרח של‬ ‫חומרות יתירות‪ ,‬וחדשים גם ישנים דודי צפנתי לך‪ ,‬והחומרות הן נטיות מדרך האמצעי‪ ,‬כצולע‬ ‫ההולך בנטיה‪ ,‬והן הן יוסיפו עטרות חדשות‪ ,‬מי יתן טהור מטמא לא אחד‪ .‬ומראש עקב כף יוכלל‬ ‫הריעות‪ ,‬ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬שכל התורה כלולה‪ ,‬כי בצירוף כולם מושפעים הם מאהבת הקודש‪,‬‬ ‫ורוח ישראל תחיה אותם להאיר בהם את כל תפארת יעקב‪ ,‬ונלוו על ד' לשרתו ולאהבה את שם‬ ‫קדשו להיות לו לעבדים‪ .‬אלמלא פגימת הכף דיעקב‪ ,‬לא היה יכול עשו להתקן גם בראשו גם‬ ‫בעקבו‪ ,‬כי איך יתאחדו הפכים‪ ,‬אבל על ידי פגימת הירך בנגיעת הכף‪ ,‬נתמעט האור‪ ,‬וכח החיים‬ ‫העליונים נעשה שופע בהפסקות‪ ,‬שאפשר גם לכלי קטן‪ ,‬שמקטנות הגמורה של קטן נתתיך בגויים‬ ‫בזוי אתה מאד‪ ,‬לקבל משם‪ ,‬ונעשה מזה הכח של הריעות‪ ,‬אשר תעבור את כל התחומים המפסיקים‪,‬‬ ‫ונלוו גויים רבים אל ד' והיו לי לעם" )קובץ ו‪ ,‬קכד(‪.‬‬ ‫‪77‬‬ ‫| ר' מתן לוי‬ ‫‪78‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אחיו ולהשתמש בכוחו בזמני עימות ומלחמה‪ ,‬אלא אף לטהרו ולהעלותו‪ ,‬להפוך‬ ‫נשיכה לנשיקה‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫השמחה האמתית שורה בלבו של האדם היודע כי ה' הוא הא‪-‬להים‪ .‬שמחה שנובעת‬ ‫מוודאות חיים גבוהה שכזאת‪ ,‬היא בעצמה מוחה את עמלק בדרך של עילוי וטיהור‪.‬‬ ‫מחייתו‪ ,‬שבכך‬ ‫כהמשך לדברים אלו ייתכן לומר שגיור עמלק ייחשב לאחד מאופני ִ‬ ‫מציאותו של עמלק הינה כבר מעל לשמים כמעמדם של ישראל‪ ,‬ובמקום זה פקע דין‬ ‫מחייה‪ .‬רמז לדבר ניתן למצוא בפוסקים‪ 8‬ההולכים בדרכו של הרמב"ם )הל' מלכים‬ ‫ומלחמותיהם ו(‪ ,‬שמשמע מדבריו שעמלקי שמקבל על עצמו שבע מצוות בני נח‪,‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אינו נכלל בחובת המחייה‪ ,‬ומכאן נלמד שיתכן שאפשר לגיירו‪ ,‬וכן‪ ,‬על פי הגמרא‬ ‫בגיטין )נז‪ ,‬ב( ובסנהדרין )צו‪ ,‬ב( הקובעת כי "מבני בניו של המן למדו תורה בבני‬ ‫‪10‬‬ ‫ברק"‪.‬‬ ‫שמחת פורים אינה כשאר מצוות היום‪ ,‬אלא מהווה רקע לכל מצוות פורים‪ ,‬היא‬ ‫היסוד המקיים את ה"נַ ֲהפוֹךְ הוּא" )אסתר ט‪ ,‬א( הלכה למעשה‪ .‬היא מהפכת בנפש‬ ‫את עבודת ה' מתוך שניוּת פנימית אשר בעטיה פוסח האדם על שני הסעיפים ‪-‬‬ ‫פעמים שהוא עובד ה' וחוסה תחת כנפיו מתוך תודעה שהוא א‪-‬ל יחיד בעולמו‪,‬‬ ‫ופעמים שהוא עומד בקשרי מלחמה אל מול יצרו הרע‪ ,‬אמנם בכך למעשה הרי הוא‬ ‫כמודה בקיומו של אל זר בתוכו ‪ -‬הלא הוא יצר הרע‪ .‬השמחה עושה את האדם‬ ‫לעובד ה' במכלול כוחותיו‪ ,‬בעבודה בה הקב"ה הוא אדון כל‪ ,‬יחיד בעולמו‪.‬‬ ‫ה"דּעוּ ִכּי ה' הוּא ֱא‪-‬ל ִֹהים" המכוונת‬ ‫ללא השאיפה לשמחה בעבודת ה'‪ ,‬בלא עבודת ְ‬ ‫להשלים עניין זה‪ ,‬ילכו החיים ויתדרדרו‪ .‬יאבד האדם את זוהר החיים ומתוך כך‬ ‫יעשו החיים כעץ יבש‪ .‬יצר הרע המטפח את הכבדות החומרית‪ ,‬שמקורה בזוהמת‬ ‫הנחש ילך ויכבוש לו מקום של קבע בנפשו‪ .‬השניוּת התודעתית אשר מקורה בעמלק‬ ‫תקרר את כל דרכי עבודתו‪ ,‬ה"ערב רב" שבתוכו יגרום לו תמיד לתת ראש לשוב‬ ‫מצרימה אל תוך קטנוּת מיצרי החיים וכבדות החומר שמיסוד העפר‪ ,‬שם יפגוש הוא‬ ‫‪6‬‬ ‫כפי שנזקק לכך בהתמודדותו מול לבן‪ .‬ועיין "מדבר שור" דרוש התשעה ועשרים‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫עיין "אורות התחיה"‪ ,‬מט‪" :‬אורו של משיח יבסס את הודאות של הטוב הגמור שבהויה בכלל ותמלא‬ ‫הארץ אורה ושמחה"‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫עיין "כסף משנה" הל' מלכים ומלחמותיהם ו‪ ,‬ד; שו"ת אבני נזר או"ח תקח; ציץ אליעזר יג‪ ,‬עא‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫עיין שו"ת "שרידי אש" חלק ב )עג‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫‪ 10‬עיקר הדגש בתורה הוא על מחיית "זכרם"‪ .‬דהיינו‪ ,‬אף שבפשטות נראה שבא לרבות‪ ,‬כלומר לא רק‬ ‫שצריך למחות את גופם אלא אף את זכרם‪ ,‬ייתכן לחלק ולומר שבמקום שכבר נמחה זכרם‪ ,‬על ידי‬ ‫גיור‪ ,‬לא שייכת יותר מחייה גופנית‪.‬‬ ‫השמחה המהפכת |‬ ‫ויִבּלַ ע בתוך חיים שזרים לו מיסודם‪ִ " ,‬כּי לֹא נַ ַחשׁ‬ ‫את הנחש‪ ,‬אשר עפר מאכלו‪ָ ,‬‬ ‫"תּ ַחת ֲא ֶשׁר לֹא ָﬠ ַב ְד ָתּ ֶאת ה' ֱא‪-‬ל ֶֹהיךָ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה ְוּבטוּב ֵל ָבב‬ ‫ְבּיַ ֲﬠקֹב" )במדבר כג‪ ,‬כג(‪ַ .‬‬ ‫ֵמרֹב כֹּל" הוא הגורם הישיר ל"וְ ָﬠ ַב ְד ָתּ ֶאת אֹיְ ֶביךָ "‪.‬‬ ‫עובד ה' שואף לעשות בשמחה את רצון ה'; שמחה שאינה התעוררות רגשנית אלא‬ ‫נטיעה עמוקה בתודעת חייו המנחה אותו בכל דרכיו; שמחה הנובעת מציור כולל של‬ ‫האופן בו הקב"ה מנהיג את עולמו באחדות הכוחות כולו; שמחה הנותנת לו את‬ ‫מנוחת הנפש לעבוד את ה' שלא מתוך סכסוך פנימי‪ ,‬אלא מתוך שלווה ושלמות‪.‬‬ ‫‪79‬‬ 80 ‫פשוט להיות פשוט‬ ‫איתמר מור‬ ‫ְפשוֹט ידך‬ ‫מסורת מקובלת היא בידיהם של חסידים ואנשי מעשה לצאת בעיצומה של שמחת‬ ‫הפורים‪ ,‬בחצות ליל‪ ,‬להשיח ליבם נוכח פני ה' ולהתבודד‪ .‬בשעת חצות‪ ,‬בה נכנס יום‬ ‫הפורים עצמו‪ ,‬נפתחים שערי שמיים‪ .‬זהו הלילה בו "נָ ְד ָדה ְשׁנַ ת ַה ֶמּלֶ ך" )אסתר ו‪ ,‬א(‬ ‫ הלא הוא מלכו של עולם‪ ,‬ומי שזוכה לצאת ולבקש עבור הכלל והפרט בלילה זה‪,‬‬‫מובטח לו שיקיים בו הקב"ה את ההלכה הידועה בפורים לפיה "כל מי שפושט ידו‬ ‫ליטול נותנים לו"‪) 1‬או"ח תרצד‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫ה"התבודדות"‪ ,‬אותה הנהגה נפלאה שאחזו בה גדולי ישראל מאז ומעולם‪ ,‬ושרבי‬ ‫נחמן הפך אותה למרכזית בעבודת ה'‪ ,‬היא אחת העבודות הרוחניות הקשות ביותר‪.‬‬ ‫ההתבודדות דורשת מהאדם לנתק עצמו מכל גירוי חיצוני‪ :‬אנשים‪ ,‬אכילה‪ ,‬לימוד‪,‬‬ ‫קריאה או כל מסיח דעת אחר‪ .‬כן‪ ,‬גם טלפון סלולארי נכלל בהגדרה זו‪ .‬ממקום נקי‬ ‫שכזה ניתן לכונן שיחה ישירה‪ ,‬אישית וספונטאנית עם הקב"ה‪ .‬השיחה צריכה‬ ‫להתנהל בלשון פשוטה ובלתי מתחכמת‪ ,‬היא צריכה להיות כנה ובלתי מתיפייפת‪.‬‬ ‫שיחה המספרת על הרצונות האמיתיים שעל הלב‪.‬‬ ‫לכאורה מדובר בדבר פשוט‪ ,‬אולם‪ ,‬כל מי שניסה להתבודד גילה כי מדובר בהיפך‬ ‫הגמור‪ .‬העטיפות‪ ,‬המסכים‪ ,‬המסכות והזיופים‪ ,‬המשמשים לנו חומות הגנה תדמיתיות‬ ‫בחיי היומיום‪ ,‬הופכים את הרצון לחזור לנקודת התמימות במהלך ההתבודדות‪,‬‬ ‫לכמעט בלתי אפשרית‪ .‬אנו נעמדים מולו יתברך ורוצים להיות פשוטים‪ ,‬כשם שהוא‬ ‫פושט ידו מולנו‪ ,‬ומגלים שאנו משתמשים במילים אפורות‪ ,‬משומשות‪ִ ,‬טקסיות‬ ‫להחריד‪ .‬חשבו על הכנות הספונטאנית היוצאת מכם ללא כל מאמץ בשיחה רגילה‬ ‫‪1‬‬ ‫הציטוט המלא‪" :‬אין מדקדקים במעות פורים‪ ,‬אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו"‪.‬‬ ‫‪81‬‬ ‫| איתמר מור‬ ‫‪82‬‬ ‫עם חבר אמת בשר ודם‪ ,‬ותבינו לאן אני חותר‪ .‬אנו אמנם יוצאים להתבודד ולדבר‬ ‫עם ה' יתברך כמו עם חבר קרוב‪ ,‬אולם הקושי והמלאכותיות שבדבר מעידים על‬ ‫היותנו מעט חסרי אמונה‪ .‬לוּ היינו מאמינים ובטוחים בנוכחותו יתברך‪ ,‬כשם שאנו‬ ‫בטוחים בוודאות בקיומם של חברינו ִﬠמם אנו משוחחים‪ ,‬הרי שלא היה לנו כל קושי‬ ‫להתבודד )ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬קנה(‪.‬‬ ‫ִל ְרצוֹת להפסיק ְל ָרצות‬ ‫‪2‬‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬ידוע כי "אין דבר העומד בפני הרצון" ‪ ,‬הרצון נותר חופשי תמיד‪ .‬רבי‬ ‫נתן‪ ,‬תלמידו של רבי נחמן‪ ,‬אמר כי תכלית קיומו של האדם היא לקיחת אחריות על‬ ‫הרצון‪ ,‬בעיקר באמצעות ביטויו בשפתיים וגילויו בשיחה עם ה' )ליקוטי הלכות‪,‬‬ ‫"שילוח הקן" ה‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬כיצד מגלים רצון זה? מה ראוי לו אדם לספר לבוראו בשפתו האישית‪ ,‬וכיצד‬ ‫מצליחים להגיע למקום עמוק שכזה‪ ,‬המנביע דיבורים של אמת? כיצד ניתן להבטיח‬ ‫‪3‬‬ ‫שלא נחמיץ את שעת הרצון של פורים ונצליח לבטא בשפתינו " ִדבּוּר אחד של אמת‬ ‫לפני ה' כראוי" )ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬קיב(?‬ ‫התשובה לשאלה נמצאת ביכולת להבדיל בין "לִ ְרצוֹת" ל"לְ ָרצות"‪ .‬אדם שאינו מסוגל‬ ‫לדבר בכנות בהתבודדות‪ ,‬ומוצא עצמו מדקלם ומצטט‪ ,‬למעשה נשאב‪ ,‬שלא מרצונו‬ ‫ושלא מדעתו‪ ,‬למקום הגורם לו לְ ָרצוֹת את הקב"ה ב"דיבורים נכונים"‪ .‬במקום לבוא‬ ‫ממקום פשוט‪ ,‬אמתי ונטול מסכות‪ ,‬האדם מתפתל‪ ,‬ובכך מפספס את נקודתו הפנימית‬ ‫ומפקיד את אושרו באישורם של אחרים‪ .‬זהו הפחד מ"מה יגידו"‪ .‬כך קורה שגם‬ ‫במקום העמוק ביותר‪ ,‬בו רק הוא והקב"ה עומדים זה מול זה‪ ,‬הוא מתנהל מכוח‬ ‫התניוֹת חיצוניות‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אדם שמוכן לגעת בנקודת הרצון האמתית‪ ,‬מצליח לפנות את עצמו מכל‬ ‫המסיתים‪ ,‬הגירויים והפחדים‪ ,‬ולהתנסח ללא כל הכנה או צנזור‪ ,‬ממקום אותנטי‬ ‫ואישי‪ .‬דיבורים שכאלו עלולים להיות לא מהוקצעים ואפילו לא נעימים‪ ,‬אך כך ראוי‬ ‫להם‪ ,‬שכן הם מופנים כלפי בוחן כליות ולב‪ ,‬שהכל לפניו גלוי וידוע‪ .‬להיות‬ ‫‪2‬‬ ‫יוּכל ְלגָ ְמרוֹ‬ ‫חוֹשׁק ֶבּ ֱא ֶמת ְבּוַ ַדּאי ַ‬ ‫"וּכ ַלל ַה ְדּ ָב ִרים ָה ֵא ֶלּה‪ֶ ,‬שׁ ָכּל ַמה ֶשּׁ ָה ָא ָדם ֵ‬ ‫ועיין בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬סו‪ְ :‬‬ ‫יﬠה וָ אנֶ ס ַרק ָצ ִריך ֶשׁיִּ ְהיֶ ה ַה ֵח ֶשׁק גָּ דוֹל ְמאד‪,‬‬ ‫יוּכל ְל ָמנְ עוֹ ִמזֶּ ה שׁוּם ְמנִ ָ‬ ‫פּﬠל ְולא ַ‬ ‫כּח ֶאל ַה ַ‬ ‫הוֹציאוֹ ִמ ַ‬ ‫וּל ִ‬ ‫ְ‬ ‫ְכּ ִפי ַמ ֲﬠ ַלת ַהנֶּ ֱח ָשׁק"‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫הציטוט המלא‪" :‬והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו שיזכה פעם אחת כל ימי חייו לדבר דיבור‬ ‫אחד של אמת לפני ה' כראוי"‪.‬‬ ‫פשוט להיות פשוט |‬ ‫פשוטים‪ .‬פתוחים לגמרי‪ .‬כמו כף יד פשוטה‪ ,‬פתוחה‪ ,‬שאינה מעלימה או מסתירה‬ ‫דבר‪ .‬אנו פושטים את רצונותינו לפני המלך ו"כל הפושט יד נותנים לו"‪ .‬רבי נחמן‬ ‫אמר כבר כי ה' יתברך אוהב אמת‪ ,‬גם כשהיא לא יפה כל‪-‬כך‪.‬‬ ‫ה'! תעשה שסבא יהיה בריא!‬ ‫ומה יעשה אדם שחרף מאמציו וניסיונותיו לא מצליח להיות פשוט? מה יאמר לעצמו‬ ‫אדם שגילה שזה בכלל לא פשוט להיות פשוט? איזו נחמה יש להציע לאיש‬ ‫שבינתיים לא מצליח להשתחרר מהצורך לְ ָרצוֹת? התשובה לכך מסתתרת בדבריו של‬ ‫רבי נתן‪ ,‬שהוזכרו לעיל‪ .‬עצם ביטוי הרצון בשפתיים הוא הדבר העיקרי‪ ,‬והוא הדבר‬ ‫הגדול‪ .‬רבי נחמן האריך בנושא זה במקומות רבים‪ .‬באחד מהם הוא אומר )השתפכות‬ ‫הנפש‪ ,‬ב(‪:‬‬ ‫דהיינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך‪ ,‬וחפץ ומשתוקק לדבר אף שאינו‬ ‫יכול‪ ,‬זה בעצמו גם כן טוב מאוד‪ .‬וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפילה מזה בעצמו‪,‬‬ ‫ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך‪ ,‬שנתרחק כל כך עד שאינו יכול אפילו‬ ‫לדבר‪ .‬ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים שיחמול עליו ויפתח פיו שיוכל לפרש‬ ‫שיחתו לפניו יתברך‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים כי אדם שאינו מצליח להוציא מילה מפיו בהתבודדות‪ ,‬ידבר עם ה'‬ ‫על כמה היה רוצה לחלוק עמו את אשר על ליבו‪ ,‬ועד כמה הדבר קשה לו‪ .‬להשיח‬ ‫את עצם הרצון‪ ,‬ולבקש ממנו יתברך שיפתח את ליבו‪ ,‬ומתוך כך גם את פיו‪.‬‬ ‫בספר "חיי מוהר"ן" )ראש השנה תקעא( מספר רבי נתן סיפור קצר הממחיש את‬ ‫הדברים‪ .‬בסוף ימיו‪ ,‬כשרבי נחמן היה חולה ומוטל על ערש דווי‪ ,‬נכנס אצלו נכדו‬ ‫ישראל‪ ,‬בנה של בתו שרה‪ ,‬שהיה אז ילד קטן כבן ארבע‪ .‬רבי נחמן ביקש ממנו‬ ‫שיתפלל עליו שישוב לאיתנו‪ .‬הנכד‪ ,‬כמו סוחר ממולח‪ ,‬שאל את סבו‪" :‬מה תיתן לי‬ ‫בתמורה?" רבי נחמן ששמח על פיקחותו של הילד הבטיח לו כי אם יתפלל עליו‪,‬‬ ‫ייתן לו הוא את השעון שלו‪ .‬נעמד הילד ליד מיטת סבו ואמר‪" :‬ה'! תעשה שסבא‬ ‫יהיה בריא!" הנוכחים בחדר חייכו‪ ,‬אולם רבי נחמן גער בהם ואמר‪" :‬וכי איך‬ ‫מתפללים?! כך צריך להתפלל!" הילד הקטן לא היה צריך נוסח מיוחד‪ .‬הוא לא היה‬ ‫זקוק לתפילה מיוחדת שתחובר עבור האירוע‪ .‬מנהמת ליבו אמר את הדברים כמות‬ ‫שהם‪.‬‬ ‫רבי נחמן אומר שהדרך היחידה של אדם להוכיח בבוא יומו בפני בית דין של מעלה‬ ‫את כנות רצונותיו‪ ,‬היא להביא את הפרוטוקולים של ההתבודדות‪ ,‬של אותן שיחות‬ ‫אישיות ספונטאניות‪ ,‬בהן סיפר לריבונו של עולם על הרצונות הללו‪.‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪84‬‬ ‫| איתמר מור‬ ‫נסיים ונאמר כי התבודדות היא הנהגה יפה לכל ימות השנה‪ .‬מי שמצליח להביא את‬ ‫עצמו מידי יום להתבודדות בזמן קבוע ובמקום קבוע‪ ,‬אפילו לרגעים ספורים‪ ,‬יגלה כי‬ ‫מהות הקשר שבינו לבין ריבונו של עולם מתעצמת ומתעלה‪ .‬אולם‪ ,‬גם מי שאין לו‬ ‫עדיין שייכות להנהגה חשובה זו‪ ,‬ראוי שיעורר עצמו לעת הרצון של חצות ליל‬ ‫פורים‪ .‬גם בעיצומה של המסיבה הישיבתית ניתן לפרוש לפינה שקטה למספר דקות‪,‬‬ ‫להשקיט את המחשבות והסערה הפנימית‪ ,‬להתכנס ופשוט לדבר‪ ...‬לדבר את‬ ‫הרצונות החבויים והגנוזים‪ ,‬את משאלות הלב הכמוסות‪ ,‬את הכיסופים והגעגועים‬ ‫למלך‪ .‬כשזוכים לאותה התעוררות של שיחה אישית עם ה'‪ ,‬מתעצמת השמחה בכל‬ ‫שעות הפורים ומהן זוכים לשפע רוחני במשך כל השנה‪.‬‬ ‫מחופשים כל השנה‬ ‫הרב נתנאל אריה‬ ‫לא מזמן הראה לי בני הצעיר חוברת ובה הצעות לתחפושות‪ .‬שאלתי אותו ברצינות‬ ‫מהולה בקורטוב של סדיזם אבהי‪ :‬תגיד‪ ,‬איתן ישראל‪ ,‬מדוע בכלל להתחפש? שלא‬ ‫על דעתו גלגלנו שיחה קלה‪ ,‬אשר מסקנתה )החינוכית‪ (...‬הייתה שבעצם אנו‬ ‫מחופשים כל השנה‪ ,‬ובתוכנו חבויה דמות שהינה מושא להערצה‪ ,‬או צד הגלום בנו‬ ‫וחפץ להתבטא‪ ,‬אך לא תמיד הדבר בידינו‪ .‬בא פורים ומאפשר לנו לחשוף את‬ ‫העלוּם‪ ,‬ולגלות את הנסתר )מגילת ההסתר(‪.‬‬ ‫דומה הדבר שכך היה גם בפרס הרחוקה ֵאי אז בימים‪ .‬כולם שם התחפשו‪ .‬אסתר‬ ‫התחפשה לדמות נסתרת ועלומה‪ ,‬ורק בשעת האמת התגלתה ִצדקותה ומסירות נפשה‬ ‫למען עמה‪ .‬מרדכי התחפש לשר בכיר הנאמן בכל מאודו אך ורק לשלטון הפרסי‪ ,‬אך‬ ‫מעל לכל התגלה כמי שדורש טוב ושלום לעמו‪ .‬אחשוורוש התחפש למלך טיפש‬ ‫העושה רצון יועצו הערמומי‪ ,‬אך בשעת האמת התגלה כמנהיג מתוחכם‪ ,‬הקולט את‬ ‫תככיו של המן‪ ,‬ומסלקו מבעוד מועד מן העולם‪ .‬הקב"ה‪ ,‬התחפש למי שגוזר גזירת‬ ‫שמד על עם ישראל החוטא‪ ,‬אך מתגלה כמי שמראש הקדים באהבתו תרופה למכה‪,‬‬ ‫וחפץ לגלות את מסתרי נפשם ונאמנותם‪ .‬וגם עם ישראל התחפש לרפוס קומה‬ ‫המשתתף בחגיגה קולינארית רדודה ובעייתית‪ ,‬אך מתגלה בעת צרה כבן נאמן וחדור‬ ‫אמונה‪ ,‬היוצא מחוּזק‪ ,‬ומקבל עליו תורה ומצוות מרצון ומאהבה‪.‬‬ ‫פעמים רבות מתגלה הנסתר בחיינו‪ .‬טבעו של עולם ששטף החיים משכיח אמיתות‬ ‫מטפּח ומסתיר את אור הנשמה‪ .‬אך בשעה של אמת‪ ,‬בזמן בה‬ ‫ֵ‬ ‫גנוזות‪ ,‬ואבק השגרה‬ ‫נדרש האדם להישיר מבטו אל פני המציאות התובעת‪ ,‬מתגלה פעמים רבות העוצמה‬ ‫הגדולה של נצח ישראל‪.‬‬ ‫"ה ָמנים" שקמו עלינו במהלך הדורות לכלותינו‪,‬‬ ‫באופן פרדוקסאלי דווקא אותם ָ‬ ‫דווקא הם היו אלו שחשפו את כוחות הקיום הנצחיים של עמנו‪ .‬יהודים שמזמן שכחו‬ ‫את יהדותם‪ ,‬גם בהם התעוררה‪ ,‬לפתע‪ ,‬אותה "נקודה יהודית" פנימית‪ .‬כזה הוא‬ ‫‪85‬‬ ‫‪86‬‬ ‫| הרב נתנאל אריה‬ ‫סיפורו של המומר ד"ר גונשאר הי"ד‪ ,‬הווטרינר המחוזי בעיר קוז'ניץ‪ ,‬כפי שנרשם‬ ‫ע"י פסיה שרשבסקי‪ ,‬עדת ראיה המעידה ביומנה‪ ,‬מעובד ומובא בשינויים קלים‪.‬‬ ‫"בראש השנה הובאנו קבוצת של כמאה נערות ונשים לעבודות ניקיון במפקדת הס‪.‬ס‬ ‫בקוז'ניץ‪ .‬עבדנו‪ ,‬ובו זמנית שרנו‪' :‬שפוך חמתך על הגויים‪ '...‬לפתע שמעתי קול‬ ‫צעקות חדות שכמו חתכו את האוויר‪ .‬הפניתי מבטי‪ ,‬ולעיני התגלה מחזה זוועה‬ ‫מחריד‪ .‬ממולי עמד ראש העיר לשעבר‪ ,‬המשומד ד"ר גונשאר‪ .‬הרוצחים הגרמנים‬ ‫היכוהו עד זוב דם‪' :‬היהודי אתה או לא?!' צרחו לעומתו‪ .‬הוא ספג מהלומות קשות‪,‬‬ ‫פניו התעוותו והתעקמו מכאב‪ .‬השטורמפיהרר בכבודו ובעצמו הלקהו‪ ,‬אולם הוא‬ ‫עמד בקומה זקופה‪ ,‬ולא הוציא הגה מפיו‪' .‬שתי שאלות יש לי לשאול אותך'‪ ,‬אמר‬ ‫הרשע הגרמני‪' :‬האם עזבת את יהדותך מרצונך? ומי הם היהודים הכי העשירים‬ ‫בעיר? מסור את כתובותיהם‪ ,‬וָ לא‪ ,‬תצטרך תסבול'‪ .‬שידל אותו הנאצי‪.‬‬ ‫אך ד"ר גונשאר נשאר עומד דומם‪ .‬שפתיו קפוצות‪ .‬ואז רמז השטורמפיהרר לאחד‬ ‫החיילים הגרמנים‪ ,‬והלה הוציא מתוך פח האשפה ספר תורה‪ ,‬הדליק עצים אחדים‬ ‫על ציבור "תשמישי קדושה" שנערם במיוחד בחצר לצורך זה‪ .‬העצים התלקחו‬ ‫למדורה גדולה‪ ,‬ואז ציווה הרשע‪' :‬זרוק את זה לתוך המדורה ותינצל!'‬ ‫חברותי שידלו‪ ,‬וביקשו ממני בכל לשון של בקשה‪ ,‬שלא אעז להסתכל במחזה‬ ‫המזעזע‪ .‬לא שמעתי בקולן‪ .‬בכאב לב עקבתי אחרי הזוועה הזאת‪ .‬לבסוף הזדקף ד"ר‬ ‫גונשאר‪ ,‬כאילו החליט איזו החלטה גורלית‪ ,‬והכריז בקול רם וצלול‪' :‬לא‪ ,‬לא אעשה‬ ‫זאת‪ ,‬לא אשרוף את ספר התורה‪ ,‬הנני יהודי‪ ,‬ואני אוהב את ספר התורה! אתם‬ ‫יכולים לעשות בי כרצונכם‪ ,‬גם להמית אותי‪ .‬לא אכפת לי משום דבר!'‬ ‫הגרמנים עמדו נדהמים מדבריו של האיש‪ .‬הוא היפנה את מבטו למעלה‪ ,‬כמבקש‬ ‫להתוודות‪ ,‬ואמר‪' :‬הוקל לי‪ ,‬הוקל לי!' ושוב הרים את קולו ואמר‪' :‬שנים רבות לא‬ ‫יכולתי לגלות לאף אחד את סבלי‪ ,‬תמיד נשארתי יהודי בתוכי‪ ,‬יהודי בנפשי‪ ,‬ואני‬ ‫אוהב את עמי היהודי אהבה עזה'‪ .‬ואז לפתע קד קידה תיאטרלית לעבר הגרמנים‪,‬‬ ‫ואמר להם‪' :‬תודה רבה לכם‪ ,‬מרצחים‪'...‬‬ ‫מכת אגרוף מוחצת הפסיקה את שטף דיבורו של ד"ר גונשאר‪ .‬פניו החווירו‪ ,‬וכל‬ ‫כולו הפך לעיסה נוטפת דם‪ .‬הוא נאנח עמוקות וצנח ללא רוח חיים על האדמה‪ .‬על‬ ‫שפתיו נשארה מרחפת בת צחוק קפואה‪ .‬הרשעים הארורים השתגעו מרוב כעס‪ ,‬עינם‬ ‫הייתה צרה במיתת ההצלה שבאה לו ליהודי‪ .‬הם עיסו את גופו המיוסר והמעונה‪,‬‬ ‫וניסו בכל מיני שיטות להחזירו לחיים‪ .‬לבסוף הם נואשו מכך‪ ,‬הפשיטו אותו מבגדיו‪,‬‬ ‫וזרקו אותו בעודו מראה מעט סימני חיים אל תוך המדורה שהוכנה לשריפת ספר‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫מחופשים כל השנה |‬ ‫לאחר שריפתו של ד"ר גונשאר‪ ,‬בחרו הגרמנים באחת מחברותי‪ ,‬וציוו עליה למסור‬ ‫את בגדיו של הנרצח לאשתו האלמנה )אולי כדי להעמיק בכך את כאבה?( כאשר‬ ‫חזרה חברתי מ'שליחותה' היא הייתה כולה מזועזעת ומרוגשת‪ ,‬ואמרה לי‪' :‬את‬ ‫מתפלאת מגבורת הנפש של ד"ר גונשאר‪ ,‬ואני אומרת לך‪ ,‬שגם אשתו הינה אישה לא‬ ‫רגילה‪ .‬לו היית רואה באיזה שקט היא קיבלה את ה'בשורה'‪ .‬איזה איפוק‪ .‬בוודאי היו‬ ‫'אנוסים'‪ .‬היא אפילו לא שכחה לומר‪' :‬ברוך דיין האמת'‪.‬‬ ‫לאחר העבודה החלטתי ללכת לבקר את אשתו ובתו של ד"ר גונשאר‪ ,‬מעין ביקור‬ ‫של ניחום אבלים‪ .‬הייתי גם מאוד סקרנית להכיר את שתי הנפשות‪ .‬הן היו שקועות‬ ‫באבלן ושרויות בצער עמוק‪ ,‬אך שקטות ומאופקות‪ .‬האישה הבינה לרוחי‪ ,‬ומבלי‬ ‫לשאול היא הוציאה והראתה לי פתקה מקומטת‪ ,‬אותה מצאה מוסתרת בין קפלי‬ ‫בגדיו של בעלה הנרצח‪.‬‬ ‫בפתק‪ ,‬שרשם במו ידיו לפני הירצחו‪ ,‬נכתב כך‪' :‬השתמדתי והמרתי את דתי כי רציתי‬ ‫להתקיים‪ ,‬חיפשתי פרנסה‪ .‬פעמים אין ספור בכל יום קיללתי את הצעד הנמהר‬ ‫שעשיתי‪ .‬למרות ההצלחה החומרית‪ ,‬הכסף והעושר המדומה‪ ,‬בכיתי את מר גורלי‪.‬‬ ‫הייתה לי ה'גירסה דינקותא'‪ ,‬דברי התורה שספגתי בילדותי )כאן הייתה השמטה‪,‬‬ ‫מילים שנמחקו בחלקן‪ ,‬כנראה מהדמעות שנשרו על הכתב( ‪ ---‬רעיון אחד מטריד‬ ‫ומלווה אותי לפני מותי‪ ,‬רעיון שאינני יכול להשתחרר ממנו‪ .‬הרעיון הזה מציק לי‬ ‫וגוזל את מנוחתי‪ .‬מדוע בטיפשותי מנעתי מעצמי לחיות כיהודי‪ .‬הלוואי וה'גירסא‬ ‫דינקותא' שלי תעמוד לי לכפר על החטא הנורא הזה שחטאתי‪ ,‬ותעזור לי למות‬ ‫כיהודי'‪.‬‬ ‫החזקתי בידי את הפתק והצמדתי את שפתי אליו‪ .‬גם האישה והבת עשו כמוני‪' .‬אבי‬ ‫היה בעיני חידה סתומה'‪ ,‬לחשה הבת‪' ,‬הפתק תרם מעט לפתרון החידה'‪...‬‬ ‫‪87‬‬ 88 ‫הד ו ר קיבלוה‬ ‫טבעיות‪ ,‬תרדמה וישועה‬ ‫הרב עודד שוגרמן‬ ‫תהליך בשלושה שלבים‬ ‫מרן הרב קוק זצ"ל בספרו "אורות ישראל" )א‪ ,‬יג( מתאר תהליך התפתחותי‬ ‫המתרחש בקשר בין כנסת ישראל להקב"ה‪ ,‬תהליך המתרחש בתבנית קבועה במשך‬ ‫ההיסטוריה‪ .‬באמצעות התבוננות בו‪ ,‬נוכל להבין את משמעות חג הפורים ואת הרקע‬ ‫למצב הרוחני של עם ישראל כיום‪.‬‬ ‫לפני שנביא ונבאר את דברי הרב נפתח במספר הקדמות‪ .‬תהליך ההתפתחות המתואר‬ ‫בפסקה זו‪ ,‬מופיע בתבנית קבועה בה שלושה שלבים‪ .‬א‪ .‬חיבור טבעי‪ .‬ב‪ .‬נסירה‪ .‬ג‪.‬‬ ‫חיבור רצוני‪.‬‬ ‫המקור לרעיון מצוי בפרשת בראשית בתיאור בריאת האדם‪ .‬בפרק ב מתוארת תרדמה‬ ‫שה' מפיל על האדם‪" ,‬וַ יַּ ֵפּל ה' ֱא‪-‬לקים ַתּ ְר ֵדּ ָמה ַﬠל ָה ָא ָדם" )בראשית ב‪ ,‬כא(‪,‬‬ ‫במהלכה הקב"ה לוקח מן האדם צלע ובונה ממנה את האישה‪" ,‬וַ יִּ ֶבן ה' ֱא‪-‬ל ִֹהים ֶאת‬ ‫ַה ֵצּלָ ע ֲא ֶשׁר לָ ַקח ִמן ָה ָא ָדם לְ ִא ָשּׁה וַ יְ ִב ֶא ָה ֶאל ָה ָא ָדם" )שם‪ ,‬כג(‪ .‬חז"ל בגמרא ברכות‬ ‫)סא‪ ,‬א( מפרשים שבתחילת בריאתם האדם והאישה היו מחוברים גב לגב‪ .‬הקב"ה‬ ‫הפיל על האדם תרדמה במהלכה התרחשה נסירה‪ ,‬הפרדה היוצרת שני טיפוסים‬ ‫נבדלים‪ .‬בתאור זה ישנם שלושה השלבים‪ :‬א‪ .‬חיבור גב אל גב‪ .‬ב‪ .‬נסירה‪ .‬ג‪ .‬חיבור‬ ‫מחודש‪ ,‬פנים אל פנים‪.‬‬ ‫שלב א ‪ -‬חיבור גב אל גב‪ ,‬החיבור מבטא קשר‪ ,‬אולם יש בו חסרון בכך שהוא‬ ‫מוכרח ללא בחירה‪.‬‬ ‫שלב ב ‪ -‬התרדמה בה מתרחשת הנסירה ‪ -‬הקב"ה לקח צלע מן האדם‪ .‬צלע במובן‬ ‫של צד‪ ,‬כמו " ֶצלַ ע ַה ִמּ ְשׁ ָכּן" )שמות כו‪ ,‬לה(‪ ,‬ומפריד אותו מן הצד הראשון ויוצר את‬ ‫המצב בו אדם וחווה נפרדים‪.‬‬ ‫‪89‬‬ ‫‪90‬‬ ‫| הרב עודד שוגרמן‬ ‫שלב ג ‪ -‬מתוך הנבדלות הזאת‪ ,‬הם חוזרים ומתאחדים פנים אל פנים‪ .‬הרב מצטט את‬ ‫דברי האדם לאחר הנסירה‪" :‬זֹאת ַה ַפּ ַﬠם ֶﬠ ֶצם ֵמ ֲﬠ ָצ ַמי ָוּב ָשׂר ִמ ְבּ ָשׂ ִרי" )בראשית ב‪ ,‬כג(‪.‬‬ ‫האדם בוחר להתאחד עם חווה באהבה ורצון‪.‬‬ ‫יסוד הטבעיות ויסוד הבחירה‬ ‫את השלבים הללו ניתן להקביל להתפתחות טבעית בחייו של אדם‪ :‬ילדות‪ ,‬נערות‬ ‫ובגרות‪ .‬בילדות האדם הולך וממשיך את דרכי אבותיו; הוא נולד למשפחה מסוימת‬ ‫ומקבל בתמימות את שאומרים לו הוריו ומחנכיו‪ ,‬ללא תהייה וביקורת‪ .‬בילדות קיים‬ ‫מימד מסוים של הכרח‪ ,‬של טבע שאינו נובע מתוך שיקול דעת‪ .‬לאחר שלב הילדות‬ ‫מגיע שלב הנערות‪ .‬בגיל הנערות‪ ,‬המכונה "גיל ההתבגרות"‪ ,‬האדם מתחיל לבחון את‬ ‫הדברים שהתרגל לעשות‪ .‬האדם מנסה לברר מהי מטרת חייו ואילו מטרות מתאימות‬ ‫לו לפי תכונותיו‪ .‬עולות בקרבו מחשבות עצמיות בהן הוא מברר מהי הדרך הראויה‬ ‫וכיצד זה מתאים לאישיותו‪ .‬בשלב ההתבגרות‪ ,‬מתעוררים כוחות שונים המערערים‬ ‫את היציבות הקודמת עד שמגיעה בחירה והכרעה‪ .‬פעמים רבות זוהי תקופה סוערת ‪,‬‬ ‫אולם היא נועדה להביא את האדם לבחירה ופעולה מתוך שייכות והזדהות‪ .‬כך יתכן‬ ‫והאדם יחליט שלא להמשיך באותה דרך בה הלך או בה הוליכו אותו והוא יבחר‬ ‫בדרך אחרת‪.‬‬ ‫בניין מתוך הכרח ומתוך רצון‬ ‫ניתן בטעות לחשוב שהמטרה היא להגיע לשלב הבגרות ולזנוח את שרכשנו בשני‬ ‫השלבים הקודמים לה‪ ,‬אולם ישנה תועלת גדולה בכל אחד מן השלבים‪.‬‬ ‫השלב הראשון‪ ,‬הילדות הוא שלב טבעי‪ ,‬של יציבות והרגל‪ .‬אמנם עבודת ה' לא‬ ‫נעשית מתוך מודעות עמוקה‪ ,‬אלא מתוך הרגל אך יש בה ערך גדול‪'' .‬קבלת עול''‬ ‫מתקיימת באופן טבעי ללא ספקות מכח סגולה נשמתית הקיימת בנו‪ .‬מטבעיות זו‬ ‫נובעות התכונות היסודיות והעמוקות ביותר‪ ,‬של אמונה‪ ,‬אהבה והכרת הטוב‪ .‬נשמתם‬ ‫של ישראל הינה חלק א‪-‬לוה ממעל‪ ,‬לכן אי אפשר להתנתק חלילה מה'‪.‬‬ ‫השלב האמצעי‪ ,‬הנערות או "גיל ההתבגרות"‪ ,‬הוא שלב חשוב לא פחות מהשלבים‬ ‫האחרים‪ .‬זהו זמן התרדמה בסיפור אדם הראשון‪ .‬זהו השלב בו עולים ומופיעים‬ ‫כוחות חדשים מתוך העל מודע‪ .‬הדברים נבחנים ונבדקים‪ ,‬ומתגלים עולמות חדשים‬ ‫ומפתיעים‪.‬‬ ‫השלב השלישי‪ ,‬הבגרות עצמה‪ ,‬הוא שלב בחירי‪-‬רצוני; אדם פועל מתוך בחירה‬ ‫ומתוך רצון חופשי של הכרת הערך והעונג שבקרבת ה'‪ ,‬וזה חיובי‪ ,‬אבל קיים בו‬ ‫הדור קבלוה |‬ ‫חיסרון‪ :‬התודעה לא נשארת תמיד באותה עוצמה ובאותה ''בהירות הדעת'' שהייתה‬ ‫קודם לכן‪ .‬ישנם זמנים של ספקות ועייפות‪ ,‬ואם הכל תלוי במידת הרצון‪ ,‬ההזדהות‬ ‫וההבנה‪ ,‬ההתקדמות תהיה בהתאם לאותם גלי רצונות‪ ,‬ללא התמדה ויציבות‪ .‬לכן גם‬ ‫בשלב השלישי יש לשמר את המעלות של השלב הראשון הטבעי‪ .‬השלב הראשון‬ ‫ממשיך להופיע גם כנטיה טבעית ופשוטה בנפש‪ ,‬וגם באופן של מסירות נפש‪ .‬קבלת‬ ‫עול מלכות שמים שאינה תלויה בהזדהות ובחוויה אישית‪ ,‬אלא נובעת מכח נפשי‬ ‫עצמי יותר‪ ,‬שהוא גם הכח של מסירות נפש‪.‬‬ ‫ההשתלמות ‪ -‬תבנית קבועה‬ ‫שלושת שלבים אלו‪ ,‬חיבור‪ ,‬תרדמה‪-‬נסירה‪ ,‬וחיבור מחודש‪ ,‬הינם אבני היסוד בתהליך‬ ‫שחוזר על עצמו בתבנית קבועה‪ .‬אצל היחיד השלב השלישי לא מסתיים בגיל שמונה‬ ‫עשרה‪ ,‬אלא ממשיך לאורך חיי האדם וכך גם אצל האומה‪ .‬תבנית שלושת השלבים‬ ‫חוזרת שוב ושוב במעגלים שונים‪ ,‬ההולכים ומשתכללים‪ .‬כך מובא )שעה"כ‪ ,‬עמ' צו‬ ‫בהגהה ד(‪:‬‬ ‫הנה הנסירה הנעשה בכל יום בעמידה‪ ...‬ובלילה הוא עת דינין יותר‪ ...‬ובר"ה הוא‬ ‫הנסירה של כל השנה והוא יותר קשה‪ ...‬ונסירה שהיתה בפורים בזמן מרדכי‬ ‫ואסתר היה צרה גדולה‪ ...‬ובעזהשי"ת הנסירה העתידה להיות‪...‬שיבוא משיח‬ ‫צדקנו הוא נסירה‪ ...‬הכולל של שיתא אלפי שנה‪ ,‬לפיכך הם כל אותם חבלי משיח‬ ‫שנזכרו בש"ס‪ ...‬ה' יזכנו יתי ונחמיניה ומלאה הארץ דעה‪.‬‬ ‫יש כאן תאור של חמשה מעגלים‪ :‬א‪ .‬במהלך תפילת שחרית הפותחת את היום‪ .‬ב‪.‬‬ ‫בלילה‪,‬שבו מתרחש המעבר מהיום שעבר ליום שבא אחריו‪ .‬ג‪ .‬בראש השנה‪ ,‬במעבר‬ ‫משנה לשנה‪ .‬ד‪ .‬ממתן תורה ועד לפורים‪ ,‬כאשר גלות בבל באמצע היא התרדמה‪ .‬ה‪.‬‬ ‫מבריאת העולם עד ביאת משיח‪ ,‬כאשר הגלות הארוכה ששיאה בחבלי משיחא השלב‬ ‫האמצעי של התרדמה והנסירה‪.‬‬ ‫פורים‬ ‫בהקבלת שלבים אלו למגילת אסתר‪ ,‬ניתן להבין את התהליך המתרחש בסיפור פורים‪.‬‬ ‫השלב ראשון‪ ,‬הילדות‪ ,‬בו אדם וחווה מחוברים גב לגב‪ ,‬מקביל לתקופה שלפני גלות‬ ‫בבל‪ ,‬בית ראשון‪ .‬לעיתים עם ישראל רואה את הקשר עם הקב"ה כעובדה קבועה‪,‬‬ ‫שכל התנהגות לא תשנה אותה‪ ,‬ומתוך כך מגיעה התדרדרות‪ .‬השלב שני‪ ,‬הנערות‪,‬‬ ‫התרדמה‪-‬נסירה‪ ,‬הוא תקופת גלות בבל‪ .‬שיאה של התרדמה הוא בזמן מרדכי ואסתר‪,‬‬ ‫ובמגילה אנו מוצאים מספר רמזים הקשורים לשינה‪ ,‬על דברי המן‪ ,‬לדוגמא‪" ,‬יֶ ְשׁנוֹ‬ ‫ַﬠם ֶא ָחד" )אסתר ג‪ ,‬ח(‪ ,‬מסבירים בגמרא מגילה )יג‪ ,‬ב(‪" ,‬יֶ ְשׁנוֹ" ‪ -‬יַ שנו מן המצוות‪.‬‬ ‫‪91‬‬ ‫‪92‬‬ ‫| הרב עודד שוגרמן‬ ‫)וכן ביחס לפסוק " ַבּלַּ יְ לָ ה ַההוּא נָ ְד ָדה ְשׁנַ ת ַה ֶמּלֶ ךְ " ‪ -‬אסתר ו‪ ,‬א(‪ .‬המן חש שזהו שלב‬ ‫התרדמה‪ .‬לאויב קל יותר לתקוף בזמן שהאנשים המותקפים ישנים וחלשים‪ ,‬בזמן‬ ‫מעבר ישנם חולשות‪ ,‬והחסרונות מתגלים‪.‬‬ ‫השלב השלישי‪ ,‬הבגרות‪ ,‬הוא ישועת פורים‪ ,‬זוהי פתיחת תקופת בית שני והתפשטות‬ ‫תורה שבעל פה‪" .‬הדור קבלוה בימי אחשורוש" )שבת פח‪ ,‬א(‪ .‬כך מבאר הרב ב"עין‬ ‫אי"ה" על אתר )הפסקה חולקה לפי שלושת השלבים(‪:‬‬ ‫)שלב א ‪ -‬היסוד הטבעי( היסוד הטבעי שבקדושה שמפעם בחזקה בנשמתן של‬ ‫ישראל‪ ,‬אינו מניח את היסוד של הבחירה החפשית להתגלות בכל מילואה‪ .‬ומאז‬ ‫עמדו רגלי אבותינו על הר סיני‪ ,‬אורות החיים הטבעיים שבקדושה מתגברים‬ ‫והולכים בגלוי‪ ,‬והתוכן החפשי של בחירת האדם עומדת היא בצורה עלומה‪,‬‬ ‫)שלב ב ‪ -‬התרדמה והנסירה( עד אשר רק בהשתערות רוח עועים של שכרות‬ ‫נוראה‪ ,‬אשר ליצרא דע"ז ביסודו‪ ,‬היה אפשר לצאת אל הפועל מין תואר של‬ ‫בחירה בישראל‪ .‬ומפני הארס הגדול שהוכרח להתכנס עד כדי העמדת הבחירה‬ ‫המעשית במשקל ישר‪ ,‬היה הצורך של יצרא דע"ז להיות מרובה כ"כ בעז כחו‪.‬‬ ‫הירידות הכלליות גרמו אח"כ החלשה רבה להארתה של טבעיות הקודש‪ ,‬ו‪-‬בימי‬ ‫אחשורוש‪ ,‬אחרי שקדמו הנפילות המאוחרות של השתחויית הצלם וההתנאות‬ ‫מסעודתו של אותו רשע כל אותם התוכנים הזרים שחדרו בישראל‪ ,‬גרמו האפלה‬ ‫להאור של הקדושה הטבעית‪ ,‬גניזת אורה במחבואיה של הנשמה‪ ,‬מבלי להגלות‬ ‫בהופעת כחה‪ .‬וזו גופא היתה עצת ד' עמוקה‪ ,‬כדי שתהיה אפשרות לכח הבחירה‬ ‫השקולה לצאת אל הפועל בפעולתה‪.‬‬ ‫)שלב ג ‪ -‬הדור קבלוה( וזה נעשה אח"כ לטובה אחרי התשובה שבאה ע"י גזירתו‬ ‫של המן‪ ,‬שהונח מקום לפעולה בחירית‪ ,‬הבאה מהכרעה חפשית שבנשמה‪ ,‬לפעול‬ ‫את פעולתה‪ .‬וכאן נתקיים בפועל‪ ,‬בתור אישור וקיום‪ ,‬בהוצאה מן הכח אל הפועל‬ ‫בתוכן רצוני‪ ,‬ששייך בו קיום לקיים את המצווה מאז‪ ,‬אשר מני אז היה בתכונה של‬ ‫קבלה עצמית‪ ,‬חטיבה של מהותיות קבועה‪ ,‬שאין בה מילוי היסוד של חופש בחירי‪,‬‬ ‫וכעת קיימו מה שקבלו כבר‪.‬‬ ‫''הדור קיבלוה בימי אחשוורוש''; קבלת התורה בפורים באהבה וברצון‪ ,‬דבקות‬ ‫מחודשת בתורה‪.‬‬ ‫עם ישראל מתעורר‪ -‬אתחלתא דגאולה‬ ‫כעת נבאר את דברי הרב‪ ,‬כך הוא כותב באורות ישראל )א‪,‬יג(‪:‬‬ ‫אי אפשר לאדם להיפרד מדבקות הא‪-‬לקית‪ ,‬ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד‬ ‫מצור ישעה אור ה' א‪-‬לקי ישראל‪ .‬אבל אי האפשרות הזאת‪ ,‬ההולכת ומופיעה‬ ‫הדור קבלוה |‬ ‫בכל הדורות‪ ,‬יש בה הכרח טבעי‪ ,‬שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את‬ ‫פעולתה‪ .‬על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם‪ ,‬והפרצופים ננסרים זה מזה‪,‬‬ ‫עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי‪ ,‬ובכללות ]בכלות כצ"ל‪ ,‬לפי המקור בשמונה‬ ‫קבצים א‪ ,‬שכה[ התרדמה במקום צלע מחוברת‪ ,‬חיבור טבעי‪ ,‬גב לגב‪ ,‬עומדת‬ ‫תפארת אדם בכליל הדרה‪ ,‬שהבחירה השכלית מכרת לומר "זֹאת ַה ַפּ ַﬠם ֶﬠ ֶצם‬ ‫ֵמ ֲﬠ ָצ ַמי ָוּב ָשׂר ִמ ְבּ ָשׂ ִרי" )בראשית ב‪ ,‬כג(‪ ,‬והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות‬ ‫קיימות עדי עד‪ .‬האפשרויות לדבר "גבוהה גבוהה"‪ ,‬על דבר שמד‪ ,‬על דבר כפירה‪,‬‬ ‫על דבר פירודים מוחלטים‪ ,‬הן תולדותיה של הנסירה‪ ,‬המביאה לידי ההתאחדות‬ ‫"כמשׂוֹשׂ ָח ָתן ַﬠל ַכּלָּ ה יָ ִשׂישׂ ָﬠ ַליִךְ ֱאל ָֹהיִךְ " )ישעיהו‬ ‫הגמורה‪ ,‬הצורית החופשית‪ְ ,‬‬ ‫סב‪ ,‬ה(‪ .‬החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה‪ ,‬שהחיבור הטבעי הולך‬ ‫ומתפרד ע"י הנסירה התרדמית‪ ,‬וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין‪ ,‬המביא לאחדות‬ ‫מּוּדי ה' ְו ַרב ְשׁלוֹם ָבּנָ יִךְ " )שם נד‪,‬‬ ‫משוכללת‪ ,‬ותורה חוזרת ללומדיה‪"ְ ,‬ו ָכל ָבּנַ יִךְ ִל ֵ‬ ‫יג(‪.‬‬ ‫הרב בפסקה זו מתייחס לתבנית התלת שלבית בהיקף הרחב ביותר‪ ,‬זהו התיאור על‬ ‫"‪...‬הנסירה העתידה להיות‪ ...‬שיבוא משיח צדקנו הוא נסירה‪ ...‬הכולל של שיתא‬ ‫אלפי שנה‪ ,‬לפיכך הם כל אותם חבלי משיח שנזכרו בש"ס‪ ...‬ה' יזכנו יתי ונחמיניה‬ ‫ומלאה הארץ דעה" )שעה"כ שם(‪ .‬בהסתכלות רחבה על כלל ימי עולם‪ ,‬הגלות‬ ‫האחרונה היא רק השלב השני‪ .‬עכשיו‪ ,‬בדורות המיוחדים של אתחלתא דגאולה‪ ,‬אנו‬ ‫במצב של התעוררות מן התרדמה‪ ,‬לקראת השלב השלישי‪ ,‬שלב הגאולה השלמה‪.‬‬ ‫)שלב א(‪ .‬אי אפשר לאדם להיפרד מהדבקות הא‪-‬לקית‪ .‬זהו המצב הטבעי ליחיד‪.‬‬ ‫ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה אור ה' א‪-‬לקי ישראל‪ .‬וכשם שזה נכון‬ ‫ביחיד‪ ,‬זה נכון גם בכלל ישראל‪ .‬כנסת ישראל אינה יכולה להיפרד מדבקותה בה'‪.‬‬ ‫אבל אי האפשרות הזאת‪ ,‬ההולכת ומופיעה בכל הדורות‪ .‬העובדה שעם ישראל שומר‬ ‫על המסורת בכל הדורות‪ ,‬יש בה הכרח טבעי‪ ,‬שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת‬ ‫לגלות את פעולתה‪ .‬מצד אחד היא טבעית וראויה‪ ,‬אבל מצד שני‪ ,‬יש חסרון בטבעיות‬ ‫הילדותית‪ .‬יש בה משהו מובן מאליו המסתיר את המשמעות העמוקה‪ .‬כיון שהיא‬ ‫חסרה את העומק של הבחירה‪ ,‬הרצון והגילוי של בהירות הדעת‪.‬‬ ‫)שלב ב(‪ .‬על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם‪ ,‬והפרצופים ננסרים זה מזה‪,‬‬ ‫עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי‪ .‬בזמן נסירה ייתכן פירוד גמור‪ ,‬לעומת השלב‬ ‫הראשון הטבעי‪ .‬בשלב הראשון אפשר אולי לצעוק אחד על השני‪ ,‬אבל לבסוף אי‬ ‫אפשר להתנתק לגמרי ‪ -‬נשארים דבוקים בגב‪ .‬ילד יכול להגיד להורים שלו‪" ,‬אני לא‬ ‫רוצה"‪ ,‬ועם זה שהוא מתקומם ומתווכח הוא בסך הכל כל כך תלוי בהם‪ ,‬וממילא‬ ‫שומע לרצונם ומקבל את מרותם‪ .‬אולם כשיש נסירה אפשר להתנתק‪.‬‬ ‫‪93‬‬ ‫‪94‬‬ ‫| הרב עודד שוגרמן‬ ‫)שלב ג(‪ .‬ובכלות )כצ"ל ע"פ קובץ א‪ ,‬שכה( התרדמה‪ ,‬במקום צלע מחוברת‪ ,‬חיבור‬ ‫טבעי‪ ,‬גב לגב‪ ,‬עומדת תפארת אדם בכליל הדרה‪ ,‬שהבחירה השכלית מכרת לומר‬ ‫"זֹאת ַה ַפּ ַﬠם ֶﬠ ֶצם ֵמ ֲﬠ ָצ ַמי ָוּב ָשׂר ִמ ְבּ ָשׂ ִרי"‪ .‬תפארת האדם‪ ,‬מצב שלימות‪ ,‬בו האדם‬ ‫מגלה את מלא אישיותו ותפארתו כאדם‪ ,‬הוא באופן בו הוא מגלה את רצונו‪ ,‬בחירתו‬ ‫ותודעתו‪ ,‬קיימת אפשרות אחרת‪ ,‬ובכל זאת האדם בוחר בעבודת ה'‪" .‬והעולם מתכונן‬ ‫בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד"‪ .‬זה מאפשר‪ ,‬במשל‪ ,‬מציאות של חיבור‬ ‫ותולדה‪ .‬כיוון שישנה שלימות של הופעה וחיים‪ ,‬היא יכולה להעניק ולהשפיע‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫הנסירה האחרונה‬ ‫)חזרה לשלבים ב‪-‬ג(‪ .‬האפשרויות לדבר "גבוהה גבוהה"‪ ,‬על דבר שמד‪ ,‬על דבר‬ ‫כפירה‪ ,‬על דבר פירודים מוחלטים‪ .‬הרב רואה‪ ,‬כבר בזמנו‪ ,‬שאנחנו נמצאים בסוף‬ ‫תהליך הנסירה ובתחילת התיקון והחיבור‪ .‬בזמן הרב ישנה כפירה שהולכת מתפשטת ‪,‬‬ ‫הבאה לידי בטוי בפריקת עול התורה והמצוות‪ ,‬ודיבורים ומאמרים תוקפניים‬ ‫ומלגלגים נגד האמונה‪ .‬וכל זה‪ ,‬אומר הרב‪ ,‬הן תולדותיה של הנסירה‪ ,‬המביאה לידי‬ ‫ההתאחדות הגמורה‪ ,‬הצורית החופשית‪ .‬מטרת התהליך היא להוביל לבחירה מרצון‪,‬‬ ‫שהיא עמוקה ומשמעותית לאין ערוך מהמצב הקודם‪ .‬אנחנו‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬מתחילים‬ ‫כמשׂוֹשׂ ָח ָתן ַﬠל כַּ ָלּה יָ ִשׂישׂ‬ ‫לראות ניצנים של תחילת התיקון‪ ,‬המתבטא בפסוק " ְ‬ ‫ָﬠ ַליִךְ ֱאל ָֹהיִךְ"‪ .‬בבעלי התשובה שבדורנו‪ .‬כיום‪ ,‬התשובה‪ ,‬ובמובן מסוים אצל כולנו‬ ‫מגיעה מתוך עומק ורצון נפשי המבטאים הזדהות‪ ,‬שייכות והכרה‪ ,‬בערכם של חיי‬ ‫תורה ומצוות‪ .‬לא מתוך פחד ורתיעה מעונש‪ ,‬אלא באמת מתוך הבנה שאלה החיים‬ ‫הראויים והטובים‪ .‬התורה והמצוות מביאים את האדם להרגיש את הטוב והעונג‬ ‫בקרבת ה'‪ .‬החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה‪ ,‬שהחיבור הטבעי הולך‬ ‫ומתפרד ע"י הנסירה התרדמית‪ ,‬וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין‪ ,‬המביא לאחדות‬ ‫משוכללת‪ ,‬ותורה חוזרת ללומדיה‪ ,‬וכל 'בניך למודי ד' ורב שלום בניך'‪ .‬האחדות‬ ‫שבאה לאחר מכן היא יותר משוכללת ויותר שלמה‪ .‬היא מתאימה לנו כבני אדם‬ ‫שיחודיותם מתגלה במלואה דרך הרצון‪ ,‬ההכרה הדמיון והרגש‪.‬‬ ‫ָקם‬ ‫ֶש ַבע י ִּפוֹל ַצ ִדיק ו ָ‬ ‫ניתן להסביר את שלב התרדמה‪ ,‬שנראה כשלב הקשה ביותר‪ ,‬מזווית נוספת‪ .‬על‬ ‫"שׁ ַבע יִפּוֹל ַצ ִדּיק וָ ָקם"‪ ,‬מסביר בעל התניא )ספר התניא‪,‬‬ ‫הפסוק במשלי )כד‪ ,‬טז( ֶ‬ ‫חינוך קטן( שהנפילה היא חלק מתהליך ההתקדמות של הצדיק‪ .‬הנפילה היא חלק‬ ‫מובנה בתהליך המכוון קדימה‪ ,‬לעניננו הנפילה היא שלב הנסירה השלב האמצעי‪.‬‬ ‫הדור קבלוה |‬ ‫מצב הביניים הזה הוא בעייתי ומורכב‪ ,‬אבל היכולת לממש את הפוטנציאל הגלום בו‬ ‫תלויה בגישה ובהבנת התהליך‪ .‬אפשר להמשיל זאת לעליה בסולם‪ ,‬כאשר עולים‬ ‫משלב לשלב ישנו זמן של חוסר יציבות‪ ,‬חלל‪ ,‬אבל רק במעבר דרכו ניתן להציב את‬ ‫הרגל על שלב גבוה יותר‪.‬‬ ‫בנשמה גנוז אור אינסופי‪ ,‬שהרי היא חלק א‪-‬לוה ממעל ולכן ממנה מופיעה תביעה‬ ‫מתמדת להתקדמות‪ .‬בתחילה האדם שמח בכל מדרגה חדשה‪ ,‬הנשמה מכירה שהעולם‬ ‫מוגבל‪ ,‬שאי אפשר בבת אחת להשיג הכל ויש לפעול דרך הגבולות והכלים של‬ ‫המציאות‪ .‬אבל כעבור זמן מסוים‪ ,‬האדם חש חוסר סיפוק ממצבו העכשוי‪ ,‬למרות‬ ‫הבחירה‪ ,‬השמחה וההזדהות שליוו אותו קודם לכן‪ .‬מגיע שלב בו הוא מרגיש שהוא‬ ‫דורך במקום ואף התלהבותו דועכת‪ .‬התודעה שהייתה טובה עד היום עברה את‬ ‫זמנה‪ ,‬ביחס לתביעה המתמדת להוסיף ולהתקדם‪ ,‬ונוצר כעת צורך בקשר עמוק יותר‪.‬‬ ‫התיקון לחולשה זו הוא לעלות קומה‪.‬‬ ‫לפעמים במקום לראות בשלב הביניים האמצעי‪ ,‬הזדמנות להתקדם למקום גבוה יותר‬ ‫האדם עוצר ורוצה לעזוב את הכל‪ .‬אבל הדרך הראויה היא להבין שכך הסדר " ֶשׁ ַבע‬ ‫יִפּוֹל ַצ ִדּיק וָ ָקם"‪ .‬להבין שלמרות הקשיים יש כאן תורה גדולה‪ .‬דווקא באמצעות‬ ‫בירור ולימוד של אותן שאלות תבוא הבנה עמוקה יותר‪ .‬על ידי שמירה על מסגרת‬ ‫של התמדה ועשייה‪ ,‬אפשר לחפש ולהתבונן על מנת למצוא את שגנוז בפנים‪ ,‬עמוק‬ ‫יותר‪ .‬כך משלב לשלב‪ ,‬זמן הביניים‪ ,‬התרדמה‪ ,‬התהייה והספק‪ ,‬יהיה כמנוף להתקדם‬ ‫קדימה מתוך המיצוי של המצב הקודם והרצון פנימי המחודש‪.‬‬ ‫ּב ָשר ִמ ְב ָש ִרי‬ ‫ֶע ֶצם ֵמ ֲע ָצ ַמי ו ָ‬ ‫בדברי הרב ישנן מקורות נוספים המרחיבים את הדברים‪:‬‬ ‫היכולת לעמוד במעמד הופכי מנותק מהקדושה‪ ,‬רק היא תיתן את האפשרות‬ ‫להרצון המשוכלל לצאת מן הכח אל הפועל‪ ... .‬רק ב"עיקבא דמשיחא" יבושם‬ ‫העולם בכללו עד שהרצון העצמי יהיה בתכלית הטוב ולעומתו תתגבר היכולת גם‬ ‫על הנתיקה הגמורה‪ .‬ובחירת ההידבקות בטוב הא‪-‬לוהי תהיה ברצון גמור וחופשי‬ ‫לגמרי‪ .‬כשהנסירה נגמרת יש אפשרות לבניין העולם של תולדות עדי עד‪ ,‬ומתגבר‬ ‫על זה בחוצפא ד"עיקבא דמשיחא" שחלק ממנו כבר יצא אל האור ורמי הגיון כבר‬ ‫יכולים להציץ מאורו זיו ניחומים וגבורת עולמים‪....‬‬ ‫)שמונה קבצים א‪ ,‬תרמג(‬ ‫כבתחילת היצירה בבנין עדי עד‪ ,‬הולכת היא ההופעה בתולדות בני אדם‪,‬‬ ‫שתמציתה מוכרת בתולדות ישראל‪ .‬תרדמה נופלת‪ .... ,‬צלעות נלקחות ונחתכות‪,‬‬ ‫מהם נעשים בנינים מחוטבים‪ ...‬וכעבור מועד התרדמה‪ ,‬והיקיצה מגעת‪ ,‬רואים‬ ‫‪95‬‬ ‫‪96‬‬ ‫| הרב עודד שוגרמן‬ ‫שהעשוי הוא בנין עדי עד‪ .‬בכללות‪ ,‬הגלות הרי היא התרדמה היותר גדולה‬ ‫וארוכה‪ ,‬היינו כחולמים‪ ,‬וסעיפי התרדמה לפרטיהם רבו מאוד בכל תנועות‬ ‫שבראשיתן קמו בבהלה‪ ,‬ועוררו בחילה בחוגים ידועים‪ ,‬ומכאובים רוחניים וגשמיים‪,‬‬ ‫פירודים ותגרות‪ ,‬ואחרי כן נתמצתה המדה‪ ,‬ונמצא רכוש חיים חדש‪ ,‬עושה פירות‬ ‫ופירי פירות נחמדים‪ ,‬מזאת החטיבה בעצמה‪ ,‬שלא הוכרה בשעתה‪ ,‬אשר יוכרו‬ ‫למפלאות תמים דעים‪ ,‬מעורר ישנים‪.‬‬ ‫)שמונה קבצים ה‪ ,‬מב(‬ ‫מתוך המצב המורכב של תרדמה ‪ָ " -‬היִינוּ ְכּח ְֹל ִמים" המובא במזמור הגאולה בתהילים‬ ‫)קכו‪ ,‬א( ‪ -‬מתגלים כוחות חיים רבים ההולכים ומתבררים‪ .‬בסופו של תהליך הם‬ ‫יופיעו באופן שלם וחיובי ביותר‪ ,‬העשוי בניין עדי עד‪" .‬זֹאת ַה ַפּ ַﬠם ֶﬠ ֶצם ֵמ ֲﬠ ָצ ַמי‬ ‫ָוּב ָשׂר ִמ ְבּ ָשׂ ִרי"‪ .‬שלב זה הוא השלב האחרון והכולל שעתיד לבוא‪ .‬כשם שבימי‬ ‫אחשוורוש "הדור קיבלוה"‪ ,‬הייתה קבלת התורה מרצון‪ ,‬כך בדור הגאולה יגיע עם‬ ‫ישראל לקבלת התורה מחודשת באהבה וברצון עליונים יותר‪.‬‬ ‫שנזכה לחלום ולהתעורר לגאולה שלמה‪.‬‬ úà ÉfäÇ íéøÄ tË äÇ úøÆ Æ âàÄ ê"ðú é÷øô ìëá úàæä åðéúåòéãé ìëì ìòîî úãîåòä äéúåàìô ,úåèåòôä ,ãçåàîä ìàøùé ìù åçë ìò æéøëðå ,åéâìô ìëì 'ã íò ìë úà ãçàîä åãé ìòù úéçöðä úåãäéä ìù ãåñä àåäù íéìåùëîä ìë ìòî àùðúðå íîåøúð 'ãìÇ äÈéäÀ È å ,úéîåàìä åðúéçú êøãá øùà .ãåñ àöé ïéé ñðëðå ,äìéâî àø÷î äæ ,íLÅ ìÀ 97 98 ‫החיבור שבין‬ ‫חמש ה מגילות‬ ‫הרב יגאל אריאל‬ ‫חטיבת חמש המגילות‬ ‫למעט הדמיון בכמות התוכן אותו הן מכילות‪ ,‬נבדלות חמש המגילות זו מזו בתוכנן‪,‬‬ ‫בלשונן ובתקופת חיבורן‪ .‬כל אחת מהן נושאת אופי ייחודי מובהק‪ :‬האחת היא שירה‪,‬‬ ‫השנייה קינה‪ ,‬השלישית מכילה דברי הגות וחכמה‪ ,‬רות מספרת סיפור אישי‪ ,‬מינורי‬ ‫ואידילי‪ ,‬ואסתר מספרת סיפור לאומי דרמטי‪ .‬בעצם יש לפקפק ביחס לעיקר העניין‪,‬‬ ‫האם קיימת בכלל קבוצה של "חמש מגילות"? אין "חמש מגילות" בתלמוד או‬ ‫במדרשים‪ .‬מגילת אסתר נקראה "מגילה" במסכת הנושאת שם זהה; איכה מכונה‬ ‫בתלמוד הירושלמי )שבת טז‪ ,‬א( "מגילת קינות"‪ ,‬וגם רות מכונה "מגילה" מאוחר‬ ‫יותר )רות רבה ב‪ ,‬יד(‪" :‬אמר רבי זעירא‪ :‬מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה"‪.‬‬ ‫כקבוצה מגובשת מופיעות המגילות מזמן הגאונים והלאה‪ .‬מסכת סופרים דנה במנהג‬ ‫לקרוא במגילות )מן המאה ה‪-‬ח' לסה"נ לערך(‪" :‬ברות ובשיר השירים‪ ,‬באיכה‬ ‫ובמגילת אסתר צריך לומר )לפני קריאתן ברכת( 'על מקרא מגילה'" )יד‪ ,‬א(‪ .‬אמנם‬ ‫קהלת לא הוזכרה במסכת סופרים‪ ,‬אך ייתכן כי מדובר בהשמטה‪ ,‬שכן ב"מחזור‬ ‫ויטרי" נזכרה קריאתה‪ .‬כמו כן הוזכרה קריאת מגילת קהלת בהלכה על ידי הרמ"א‪:‬‬ ‫"ונוהגין לומר שיר השירים בשבת של חול המועד ואם חל שבת ביום טוב האחרון‬ ‫אומרים אותו בשבת וכן הדין בסוכות עם קהלת‪ .‬ונוהגין לומר רות בשבועות" )או"ח‬ ‫תצ‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫בתרגום השבעים לא מופיעות "חמש המגילות" ביחד‪ ,‬ולא זו בלבד אלא שהתרגום‬ ‫מבחין בין ספרים היסטוריים לספרי החכמה והנבואה‪ ,‬והמגילות הוצמדו לספרים בני‬ ‫זמנן‪ :‬מגילת רות ממוקמת אחרי ספר שופטים‪ ,‬איכה אחרי ירמיהו‪ ,‬קהלת ושיר‬ ‫‪99‬‬ ‫‪100‬‬ ‫| הרב יגאל אריאל‬ ‫השירים אחרי ספר משלי‪ ,‬ואסתר ‪ -‬לאחר עזרא ונחמיה‪ .‬אפשר אפוא‪ ,‬שרות ואיכה‬ ‫נחשבו לחלק מן הספרים הנביאים‪ .‬גם הברייתא העוסקת בסדר ספרי המקרא המונה‬ ‫את המגילות בין ספרי הכתובים‪ ,‬אין היא מזכירה אותן כחטיבה אחת‪ ,‬אלא על פי‬ ‫סדרן הכרונולוגי‪" :‬סדרן של כתובים‪ :‬רות וספר תהלים ואיוב ומשלי‪ ,‬קהלת‪ ,‬שיר‪-‬‬ ‫השירים וקינות‪ ,‬דניאל ומגילת אסתר‪ ,‬עזרא ודברי הימים" )בבא בתרא יד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫מגילת רות עומדת בראש הרשימה שבברייתא‪ ,‬משום שהיא מספרת על תקופת‬ ‫השופטים הקדומה; קהלת ושיר השירים ממוקמות אחרי ספר משלי‪ ,‬המיוחס גם הוא‬ ‫לשלמה; ולאחריהן מגילת איכה‪ ,‬שיוחסה לירמיהו‪ ,‬ומגילת אסתר‪ ,‬המתארת את‬ ‫שאירע בתקופה הפרסית בראשית ימי הבית השני‪.‬‬ ‫חריגותן של המגילות‬ ‫הברייתא המוזכרת לעיל‪ ,‬שניתקה את מגילת רות ואיכה מספרי הנביאים הגדולים‬ ‫שלהן‪ ,‬הבדילה אותן מהם‪ ,‬ובכך הצביעה על הבדל בין תוכנן של המגילות לתוכן‬ ‫הספרים‪ .‬ואכן‪ ,‬עיון במגילות מצביע על המכנה המשותף הייחודי להן‪ ,‬על חריגוּתן‬ ‫בנוף הכתוב ועל המסר השונה שהן מבטאות‪ .‬שיר השירים הוא ספר חריג ביותר‪ ,‬שם‬ ‫שמים לא נזכר בו‪ ,‬ועל פי פשוטו זו שורה של שירי אהבה הזרים לחלוטין למקרא‬ ‫ולרוחו‪ .‬אלמלא דברי ר' עקיבא‪ ,‬שאמר במשנה במסכת ידיים )ג‪ ,‬ה( כי מדובר במשל‬ ‫ובמגילה שהיא "קודש קודשים"‪ ,‬לא היה לה מקום במקרא‪ .‬ועם זאת‪ ,‬הספר הנשגב‬ ‫הזה הינו חריג ביותר‪ ,‬שהרי אין עוד ספר במקרא שהוא כולו משל‪.‬‬ ‫מגילת אסתר חריגה אף היא‪ .‬האופק ההיסטורי שלה אינו מקראי וישראלי‪ ,‬אלא‬ ‫נמצא על ציר הזמן הפרסי‪ .‬היא מתחילה ב"וַ יְ ִהי ִבּ ֵימי ֲא ַח ְשׁוֵ רוֹשׁ" )אסתר א‪ ,‬א( ובו‬ ‫גם מסיימת‪ ,‬ולא ב"ויהי בימי מרדכי ואסתר"‪ ,‬כפי שאנו אומרים בתפילת "על‬ ‫הנסים"‪ .‬גם האופק הגיאוגרפי של מגילת אסתר נמצא על הציר הפרסי‪ ,‬בשושן‬ ‫הבירה‪ ,‬ואילו ארץ ישראל כמעט ומאבדת את משמעותה בה‪ .‬היא מתארת את‬ ‫הנהגותיה של מלכות פרס ואת חוקיה‪ ,‬תככיה‪ ,‬משתאותיה וחיי זימתה‪ ,‬ואילו שם‬ ‫שמים לא נזכר בה‪.‬‬ ‫מגילת רות היא המקראית ביותר מבין המגילות‪ .‬ציר הזמן שלה הוא ישראלי‪,‬‬ ‫ועלילתה מתרחשת בבית לחם‪ .‬היא מתחילה ב‪"-‬וַ יְ ִהי ִבּיְ ֵמי ְשׁפֹט ַהשּׁ ְֹפ ִטים" )רות א‪,‬‬ ‫א(‪ ,‬ומסיימת במלכות בית דוד‪ .‬אולם היא "פוגעת קשות" בייחוסו של בית דוד‪,‬‬ ‫מכניסה את רות המואבייה אל תוך ישראל ובונה ממנה את המלכות‪ .‬סיפור קשה‬ ‫לעיכול‪ ,‬המנוגד לכתוּב ולתפיסה הטבעית‪ ,‬לפיה את המלך יש לבקש במיוחסים‬ ‫שבישראל‪" :‬שׂוֹם ָתּ ִשׂים ָﬠלֶ יךָ ֶמלֶ ךְ ֲא ֶשׁר יִבְ ַחר ה' ֱא‪-‬ל ֶֹהיךָ בּוֹ ִמ ֶקּ ֶרב ַא ֶחיךָ ָתּ ִשׂים ָﬠלֶ יךָ‬ ‫תוּכל לָ ֵתת ָﬠלֶ יךָ ִאישׁ נָ כְ ִרי ֲא ֶשׁר לֹא ָא ִחיךָ הוּא" )דברים יז‪ ,‬טו(‪ .‬סיפור‬ ‫ֶמלֶ ךְ לֹא ַ‬ ‫החיבור שבין חמש המגילות |‬ ‫הצבור‪ ,‬הבנה לפיה רות אסורה‬ ‫המגילה מתווה דרך המנוגדת להבנתו הפשטנית של ִ‬ ‫וּמוֹא ִבי ִבּ ְק ַהל ה' גַּ ם דּוֹר‬ ‫ָ‬ ‫לבוא בקהל על פי דין תורה )דברים כג‪ ,‬ד(‪" :‬לֹא יָ בֹא ַﬠמּוֹנִ י‬ ‫ֲﬠ ִשׂ ִירי לֹא יָ בֹא לָ ֶהם ִבּ ְק ַהל ה' ַﬠד עוֹלָ ם"‪ .‬המגילה נלחמת במוסכמה העממית וצריכה‬ ‫לבסס את ההלכה למשה מסיני‪" :‬מואבי ולא מואבית" )יבמות סט‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫מגילת איכה מתארת את החורבן והגלות‪ ,‬את הסתר הפנים ‪ -‬מצב לא תקין בעליל‬ ‫המוציא אותנו ממקום הנבואה ומזמנה‪ .‬זו מציאות לא מקראית ביסודה‪ ,‬גם אם‬ ‫התרגלנו אליה במשך אלפיים שנה‪ .‬המגילה אינה "מקראית" גם בכך שהיא חד‬ ‫צדדית‪ .‬האדם מביע בה קינה‪ ,‬כעס‪ ,‬וידוי‪ ,‬תחינה ותפילה‪ ,‬אבל הכל נאמר על ידו‪,‬‬ ‫והוא כעומד בפני קיר של ברזל החוצץ בינו ובין השמים‪ .‬אין כאן דו שיח או תגובה‬ ‫שמימית ולא נוצרת דבקות מחודשת‪ .‬תחושת ריחוק מצויה כמובן גם בספרים אחרים‪,‬‬ ‫כפי שמתאר דוד רבות בספר תהלים‪ ,‬אבל בתהלים העיקר הוא בוא התיקון והגאולה‪,‬‬ ‫בהם מוצא האדם את קונו מחדש‪.‬‬ ‫המגילות נושאות אפוא מאפיין מיוחד‪ ,‬הן לא מציעות עוד את שכבר נאמר בספרי‬ ‫המקרא הגדולים‪ ,‬אלא מוסיפות נקודת מבט חדשה‪ ,‬מסר חדש לגמרי‪ ,‬כמעט חתרני‪,‬‬ ‫שלא יכול היה להיות כתוב בפירוש‪ ,‬אך באמצעותן הפך לחלק מן המקרא‪ .‬צירוף‬ ‫המגילות מוסיף למקרא נקודת מבט חדשה‪ ,‬מעשיר את גווניו ומאיר בו צדדים‬ ‫אחרים‪ ,‬ובכך התמונה הרעיונית הכוללת נעשית שלמה ומאוזנת‪.‬‬ ‫"רוח הקודש" ‪" -‬מלכות"‬ ‫מאפיין נוסף המשותף לחמש המגילות הוא מרכזיותה של האישה בהן‪ ,‬אף שם העצם‬ ‫"מגילה" הוא נקבי‪ ,‬לעומת ה"ספר" הזכרי‪.‬‬ ‫במרכז שיר השירים עומדת הרעיה‪ ,‬אשר רוב השירים נאמרים מפיה‪ .‬נקודת המבט‬ ‫ישׁךְ‬ ‫לחוָ ה‪"ְ :‬ו ֶאל ִא ֵ‬ ‫הנשית היא כה מרכזית‪ ,‬עד שהרעיה הופכת את הדברים שנאמרו ַ‬ ‫שׁוּקתוֹ"‬ ‫דוֹדי וְ ָﬠלַ י ְתּ ָ‬ ‫"אנִ י לְ ִ‬ ‫שׁוּק ֵתךְ ְוהוּא ְיִמ ָשׁל ָבּךְ " )בראשית ג‪ ,‬טז(‪ ,‬ומאזנת אותם‪ֲ :‬‬ ‫ְתּ ָ‬ ‫)שה"ש ז‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫"א ָיכה יָ ְשׁ ָבה‬ ‫מגילת איכה מתארת את כנסת ישראל ואת ציון כדמות אישה אלמנה‪ֵ :‬‬ ‫"בּת ִציּוֹן" מופיעה בשני הפרקים‬ ‫ָב ָדד ָה ִﬠיר ַר ָבּ ִתי ָﬠם ָהיְ ָתה ְכּ ַא ְל ָמנָ ה" )איכה א‪ ,‬א(‪ַ .‬‬ ‫הראשונים‪ ,‬וחז"ל תיארו אותה בדמות אישה ממש )פסיקתא רבתי כו‪" ,‬ויהי בעת‬ ‫שסרחה"(‪:‬‬ ‫אמר ירמיה‪ :‬כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש‬ ‫ההר לבושה שחורים‪ ,‬וראשה סתור וצועקת ומבקשת מי ינחמנה‪ ,‬ואני צועק ומבקש‬ ‫מי ינחמני‪ ,‬קרבתי אצלה ודברתי עמה‪ ,‬אם אשה את דברי עמי ואם רוח את‬ ‫‪101‬‬ ‫‪102‬‬ ‫| הרב יגאל אריאל‬ ‫הסתלקי מלפני‪ .‬ענתה ואמרה לי‪ :‬אין אתה מכירני?! אני היא שהיו לי שבעה בנים‪,‬‬ ‫יצא אביהם למדינת הים עד שאני עולה ובוכה עליו‪ ,‬הרי שני בא ואמר לי‪ :‬נפל‬ ‫הבית על שבעה בניך והרגם‪ ,‬איני יודעת על מי אבכה ועל מי אסתור שערי!‬ ‫אמרתי לה‪ :‬אי את טובה מן אימא ציון‪ ,‬שהיא עשויה מרעית לחית השדה‪ .‬ענתה‬ ‫ואמרה לי‪ :‬אני אמך ציון‪ ,‬שהיא עשויה מרעית לחית השדה‪ ,‬אני היא אם השבעה‪,‬‬ ‫שכן כתיב‪ :‬אומללה יולדת השבעה‪.‬‬ ‫רות ואסתר הן הדמויות הפעילות והמרכזיות בתוכן העלילות של המגילות הנושאות‬ ‫את שמן‪ .‬דווקא קהלת היא מגילה חריגה‪ .‬כותב אותה המלך‪ ,‬הגבר‪ .‬השקפתו של‬ ‫שלמה היא "זכרית" והישגית‪ ,‬אבל החכמה בשמה הוא מדבר היא "נקבית"‪ .‬המגילה‬ ‫"א ְמ ָרה ק ֶֹהלֶ ת" )ז‪ ,‬כז(‪ ,‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫אף מייחסת לו את השם או את הפועל הנקבי‪ָ :‬‬ ‫"אמרה קבוצת החכמה ואמרה נפשו המשכלת המקבצת החכמה‪ .‬קהלת ‪ -‬לשון נקבה‬ ‫הוא‪ .‬וכשהוא אמרו בלשון זכר מוסב על הקבוצה והוא שלמה"‪ .‬ובמדרש מצינו‬ ‫)זוטא‪ ,‬קהלת ז(‪:‬‬ ‫אתי ָא ְמ ָרה ק ֶֹה ֶלת")קהלת ז‪ ,‬כב(‪ .‬אמר רבי ירמיה בן אלעזר זה רוח‬ ‫ְ"ר ֵאה זֶ ה ָמ ָצ ִ‬ ‫הקדש פעמים משיחה בלשון זכר ופעמים משיחה בלשון נקבה‪ ,‬כתוב אחד אומר‬ ‫וּמ ַפלְ ִטי" )שם מ‪ ,‬יח(‪,‬‬ ‫וּמ ַפלְ ִטי" )תהלים ע‪ ,‬ו(‪ ,‬וכתוב אחד אומר " ֶﬠזְ ָר ִתי ְ‬ ‫"ﬠזְ ִרי ְ‬ ‫ֶ‬ ‫"מה נָּ אווּ ַﬠל ֶה ָה ִרים וגו'" )ישעיהו נב‪ ,‬ז( וכתוב אחד אומר " ַﬠל ַהר‬ ‫כתוב אחד ַ‬ ‫גָּ ב ַֹה ֲﬠ ִלי ָלךְ ְמ ַב ֶשּׂ ֶרת ִציּוֹן" )שם מ‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬חכמתו של שלמה נבחנה בספר מלכים על ידי "מלכת שבא"‪ ,‬שהיא אישה‬ ‫)אף על פי שאמרו שמלכת שבא היא לא אישה אלא "מלאכות"‪ ,‬שהרי לאורך כל‬ ‫הסיפור לא מזוכר שמה האישי(‪.‬‬ ‫"נשיוּת" המגילות מקרבת אותנו להבנת הקביעה כי המגילות הן חלק מן הכתובים‪.‬‬ ‫אין זו רק קביעה של סדר חיצוני טכני בלבד‪ ,‬אלא אמירה משמעותית על מהותן של‬ ‫המגילות‪ .‬הרמב"ם ב"מורה נבוכים" )ח"ב‪ ,‬מה( העניק לחלוקה הזאת משמעות‬ ‫מרחיקת לכת‪:‬‬ ‫המדרגה השניה )ממדרגות הנבואה( היא ‪ -‬שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו‬ ‫וכח אחר התחדש‪ ,‬וישימהו לדבר‪ ,‬וידבר בחכמות או בתשבחות או בדברי הזהרה‬ ‫מועילים‪ ,‬או בענינים הנהגיים או א‪-‬לוהיים‪ ,‬וזה כולו בעת היקיצה והשתמש‬ ‫החושים על מנהגיהם ‪ -‬וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ב"רוח הקודש"‪ .‬ובזה‬ ‫המין מ"רוח הקודש" חיבר דוד תלים וחיבר שלמה משלי וקוהלת ושיר השירים;‬ ‫וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר ה"כתובים" בזה המין מ"רוח הקודש" חוברו ‪-‬‬ ‫ולזה יקראום "כתובים" ‪ -‬רוצים לומר‪ ,‬שהם "כתובים ברוח הקודש"; ובביאור‬ ‫אמרו‪" ,‬מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה" ועל כיוצא ב"רוח הקודש" הזה אמר‬ ‫החיבור שבין חמש המגילות |‬ ‫וּמלָּ תוֹ ַﬠל ְלשׁוֹנִ י" )שמו"ב כג‪ ,‬ב( ‪ -‬רצונו לומר‪ ,‬שהיא‬ ‫רוּח ה' ִדּבֶּ ר ִבּי ִ‬ ‫דוד‪ַ " ,‬‬ ‫הביאתהו לדבר באלו הדברים‪.‬‬ ‫חכמים כבר הבחינו בין ספרי הנביאים לספרי הכתובים‪ ,‬ביחס לעוצמת ההשראה‬ ‫שבהם )מגילה ג‪ ,‬א(‪:‬‬ ‫ְ"ו ָר ִא ִיתי ֲאנִ י ָדנִ יֵּ אל ְל ַב ִדּי ֶאת ַה ַמּ ְר ָאה ְו ָה ֲאנָ ִשׁים ֲא ֶשׁר ָהיוּ ִﬠ ִמּי לֹא ָראוּ ֶאת ַה ַמּ ְר ָאה‬ ‫יהם וַ יִּ בְ ְרחוּ ְבּ ֵה ָח ֵבא" )דניאל י‪ ,‬ז(‪ .‬מאן נינהו אנשים?‬ ‫ֲא ָבל ֲח ָר ָדה גְ ד ָֹלה נָ ְפ ָלה ֲﬠ ֵל ֶ‬ ‫אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא‪ :‬זה חגי זכריה ומלאכי‪ ,‬אינהו עדיפי‬ ‫מיניה ואיהו עדיף מינייהו‪ .‬אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא‪ ,‬איהו‬ ‫עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו‪ .‬וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו?‬ ‫אף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזו‪.‬‬ ‫ואולי סיבת ההבדל בין שני החלקים הוא שה"נביא" הוא שליח ומצווה לדבר אל‬ ‫העם‪ ,‬וה"חוזה" רואה התגלות לעצמו‪ ,‬כמו דניאל‪ .‬לא ראיתי עוררים על דברי‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬והם כנראה נתקבלו על ידי הכל‪ .‬אפילו אברבנאל שראה את דניאל כגדול‬ ‫הנביאים‪ ,‬הסכים עם ההגדרה הזאת )שמות טו‪ ,‬א(‪:‬‬ ‫הנביאים‪ ,‬עם היותם פעמים משיגים מראות נבואיות אמתיות בעת יקיצתם‪ ,‬בהיותם‬ ‫בלתי מנבאים ידברו דברים ברוח הקדש ביופי המליצה וצחות הלשון‪ .‬הלא תראה‬ ‫שמואל הנביא‪ ,‬שכתב ספרו וספר שופטים בנבואתו‪ 1‬ולכן הושמו ספריו מכלל ספרי‬ ‫הנביאים‪ .‬ועם כל זה לא נמנע מלכתוב מגילת רות ברוח הקודש מבלי נבואה‪ ,‬ולכך‬ ‫הושמה מכלל הכתובים‪ .‬וכן ירמיהו‪ ,‬כתב בנבואה ספרו וספר מלכים‪ ,‬וכתב ברוח‬ ‫הקדש מגילת קינות‪ .‬ולכך היו ספריו מכלל ספרי הנביאים‪ ,‬והיתה מגילת קינות‬ ‫מכלל ספרי הכתובים‪.‬‬ ‫מהי "רוח הקודש"? בתורת הסוד היא מזוהה עם ה"מלכות"‪ ,‬הספירה העשירית‬ ‫התחתונה שבמערכת הא‪-‬להות‪ ,‬כמו שאמרו בזוהר )ח"ג קפג‪ ,‬ב(‪:‬‬ ‫ישׁי וַ ִתּ ְל ַבּשׁ ֶא ְס ֵתּר ַמ ְלכוּת וגו'" )אסתר ה‪ ,‬א(‪ .‬מגלת‬ ‫רבי יצחק פתח‪" ,‬וַ יְ ִהי ַבּיּוֹם ַה ְשּׁ ִל ִ‬ ‫אסתר ברוח הקדש נאמרה‪ ,‬ובגין כך כתובה בין הכתובים‪ .‬ויהי ביום השלישי‪,‬‬ ‫דאתחלש חילא דגופא‪ ,‬והא קיימא ברוחא בלא גופא‪ ,‬כדין ותלבש אסתר מלכות‪.‬‬ ‫מאי )קפ"ט ע"ב( מלכות‪ .‬אי תימא בלבושי יקר וארגוונא‪ ,‬הא לאו הכי אקרי‪ .‬אלא‬ ‫ותלבש אסתר מלכות‪ ,‬דאתלבשת במלכות עלאה קדישא‪ ,‬ודאי לבשה רוח הקדש‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬זו איננה נבואה היורדת מלמעלה‪ ,‬אלא התעוררות השכינה המתגלה בעולם‬ ‫הזה בתוך נשמות ישראל‪ .‬היא מוצגת כאישה‪ ,‬כבת זוגו של הקב"ה ‪ -‬כינוי לכוח‬ ‫‪1‬‬ ‫על פי בבא בתרא יד‪ ,‬ב‬ ‫‪103‬‬ ‫‪104‬‬ ‫| הרב יגאל אריאל‬ ‫הא‪-‬להי המצוי למטה‪ .‬היא מתחילה כ"אתערותא דלתתא"‪ ,‬וזוכה להיכתב ברוח‬ ‫"'קיְּ מוּ וְ ִק ְבּלוּ' )אסתר‬ ‫הקודש‪ ,‬עם חותם א‪-‬להי ומשמעות נצחית‪ .‬כמו שאמרו חכמים‪ִ :‬‬ ‫ט‪ ,‬כז( ‪ -‬קימו למעלה מה שקיבלו למטה" )מגילה ז‪ ,‬א(‪ ,‬וכפי שאמר המהר"ל )"גור‬ ‫אריה"‪ ,‬שמות יט‪ ,‬יז(‪:‬‬ ‫"אסתר ברוח הקדש נאמרה" )מגילה ז‪ ,‬א(‪ ,‬ואיך שייך בזה דהם קבלו מעצמם?‬ ‫פירושו‪ ,‬דברוח הקדש נאמרה שהוא יתברך מסכים על ידי קבלתם‪ ,‬שאם יקבלו הם‬ ‫‪ -‬הוא יסכים עמהם‪ ,‬אבל סוף סוף התחלה לקבלה הוא מעצמם‪.‬‬ ‫הזוגיות ומעגל החיים הלאומי‬ ‫במרכזן של כל המגילות עומד זוג‪ ,‬והן עוסקות ב"זוגיות"‪ ,‬ביחסים הפנימיים בין‬ ‫הדמויות‪ :‬בשיר השירים ‪ -‬הדוד והרעיה; במגילת רות ‪ -‬רות ובועז; במרכז מגילת‬ ‫אסתר ‪ -‬אסתר ומרדכי העומדים כצמד של גואלים‪ ,‬אשר מולם מוזכרים זוגות‬ ‫נוספים‪ ,‬אחשוורוש ו‪-‬ושתי‪ ,‬אחשוורוש והמן‪ ,‬המן וזרש; באיכה ‪ -‬זוג של מקוננים‪:‬‬ ‫ו"אנִ י ַהגֶּ בֶ ר"‪ ,‬שעל ביטוי זה אמר רש"י )איכה ג‪ ,‬א(‪" :‬היה מתאונן ירמיהו‬ ‫"בּת ִציּוֹן" ֲ‬ ‫ַ‬ ‫לומר אני הגבר ראה עני אשר ראה עוני מכל הנביאים שנתנבאו על חורבן הבית‬ ‫שבימיהם לא נחרב הבית כי אם בימי"‪ .‬כמו במגילת איכה גם במגילת אסתר יש צמד‬ ‫מקוננים‪ ,‬אולם עיקר עניינה של המגילה הוא הזוגיות שבין ישראל ואביהם שבשמים‪,‬‬ ‫מול המקוננים עומד אפוא בן הזוג האמיתי‪ ,‬אך דא עקא שהוא שותק‪.‬‬ ‫אלא שכל ה"זוגיות" הזאת היא בלתי אפשרית‪ ,‬ונתקלת בקשיים‪ .‬במגילת אסתר‬ ‫יהודיה נישאת לנוכרי; במגילת רות נכרייה נישאת לישראל; מגילת איכה מתארת את‬ ‫השבר בחיי הזוג; שיר השירים המבטא את שיא האהבה מסתיים למרבית הפלא ללא‬ ‫נישואין‪ ,‬אולי משום שלמרות כל האהבה דגֶ ם הנישואין אינו הולם את הנמשל ‪-‬‬ ‫יחסי כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫באופן מפתיע כל הסיפורים הללו אינם מתארים אהבת נעורים אלא סוג של נישואין‬ ‫שניים‪ .‬רות אלמנה‪ .‬הקשר בין אסתר למרדכי כה חזק עד שחכמים העצימוהו והפכו‬ ‫יה ְו ִא ָמּהּ ְל ָק ָחהּ ָמ ְר ֳדּ ַכי לוֹ ְל ַבת' )אסתר‬ ‫את ה"בת" ל"בית" )מגילה יג‪ ,‬א(‪'" :‬וּבְ מוֹת ָא ִב ָ‬ ‫ב‪ ,‬ז(‪ ,‬תנא משום ר"מ אל תקרי לבת אלא לבית"‪ ,‬אך היא אישה טראגית ה"נשואה"‬ ‫לשניים‪ ,‬למרדכי ולאחשוורוש‪ .‬רש"י )שה"ש א‪ ,‬א( העמיד את העלילה בשיר‬ ‫השירים ב"אלמנה‪-‬חיה"‪ ,‬שבעלה מתגעגע אליה ומבקש להחזירה‪:‬‬ ‫ויסד הספר הזה ברוח הקודש‪ ,‬בלשון אשה צרורה אלמנות חיות‪ ,‬משתוקקת על‬ ‫בעלה‪ ,‬מתרפקת על דודה‪ ,‬מזכרת אהבת‪-‬נעורים אליו‪ ,‬ומודה על פשעה‪ .‬אף דודה‪,‬‬ ‫צר לו בצרתה‪ ,‬ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה‪ ,‬בהם נקשר עימה‬ ‫החיבור שבין חמש המגילות |‬ ‫באהבה עזה ‪ -‬להודיעה‪ ,‬כי לא מלבו ענה‪ ,‬ולא שילוחיה שילוחין‪ ,‬כי עוד היא‬ ‫אשתו והוא אישה‪ ,‬והוא עתיד לשוב אליה‪.‬‬ ‫ב"ח ֵדּשׁ יָ ֵמינוּ ְכּ ֶק ֶדם" )איכה ה‪,‬‬ ‫איכה שקועה עמוק בגירושין או באלמנוּת‪ ,‬ומסתיימת ַ‬ ‫כא(‪ .‬אם נדמה לבריות שהגירושין והאלמנוּת הן הגבול שאחריו באה התהום‬ ‫וההתרסקות‪ ,‬הרי שבמקרא אחרי התהום הזאת באה אפשרות של תחיה‪ ,‬התחדשות‪,‬‬ ‫ובניין מחודש‪.‬‬ ‫החריגה שבין המגילות היא מגילת קהלת‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬אולי אפשר למצוא גם בה‬ ‫מן הציר המשותף‪ .‬קהלת נאמרה מפי המלך שלמה‪ .‬הגבר הגדול מתאר את כל‬ ‫הישגיו החומריים והשלטוניים‪ ,‬אולם באיזה אופן הוא עושה זאת? הוא למד לבטל‬ ‫"ה ֵבל ֲה ָבלִ ים ָא ַמר ק ֶֹה ֶלת" )קהלת א‪ ,‬ב(‪ .‬הספר‬ ‫את ערכם עד עפר‪ ,‬ומסקנתו היא ֲ‬ ‫"שׂ ַמח‬ ‫מסתיים בשירת המוות‪ ,‬אולם השיר הזה תחום בין שתי צוואות רוחניות לבין‪ְ :‬‬ ‫חוּרוֹתךָ ְו ַהלֵּ ךְ ְבּ ַד ְר ֵכי ִל ְבּךָ וּבְ ַמ ְר ֵאי ֵﬠינֶ יךָ וְ ָדע ִכּי ַﬠל‬ ‫ֶ‬ ‫דוּתיךָ ִו ִיט ְיבךָ ִל ְבּךָ ִבּ ֵימי בְ‬ ‫ָבּחוּר ְבּיַ לְ ֶ‬ ‫יאךָ ָה ֱא‪-‬ל ִֹהים ַבּ ִמּ ְשׁ ָפּט" )שם יא‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫ָכּל ֵאלֶּ ה יְ ִב ֲ‬ ‫מגילת אסתר וחג הפורים שונים וחריגים מן הרגיל במקרא‪ .‬כל החגים מציינים את‬ ‫התפתחות עם ישראל ודרכו אל ארץ ישראל‪ ,‬הם מזכירים בהדגשה שם שמים על‬ ‫המאורעות ומבטאים את ההשגחה השמימית הגלויה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במגילת אסתר אין‬ ‫שם שמים נזכר‪ ,‬הנס נעשה בתוך הגלות והסתר הפנים‪ ,‬הגאולה כרוכה בטומאת‬ ‫נישואין למלך זר‪ ,‬והמשתה והשמחה הגופנית "עד דלא ידעא" הם עיקר החג‪.‬‬ ‫התשובה לכך היא שאין מגילת אסתר החריגה היחידה‪ .‬חמש המגילות‪ .‬כולן חריגות‪,‬‬ ‫וכשלעצמן אין להן מקום בתנ"ך‪ .‬הכנסתן למקרא אומרת שאין תופעות חריגות מחוץ‬ ‫לשליטה הא‪-‬להית‪ ,‬גם זה חלק מן התכנית‪ ,‬וגם הן תורמות לעיצוב ההיסטוריה‬ ‫היהודית‪ .‬צירופן של המגילות אל ספרי המקרא הנבואיים‪ ,‬מעניק להם מימד עומק‬ ‫נוסף‪ .‬משלים את המסר הברור והחד שבארץ‪ ,‬וכולל בו אמירה א‪-‬להית גם על‬ ‫העולם הטמא‪ ,‬המורכב והמרוחק‪.‬‬ ‫‪105‬‬ 106 ‫בניה של רחל‬ ‫בין יוסף לאסתר ומרדכי‬ ‫הרב מוטי פרנקו‬ ‫ִכתבוּני לדורות‬ ‫מגילת אסתר הינה ספר חריג בנוף התנ"ך‪ ,‬בסגנונה‪ ,‬בתוכן אותו היא מכילה‪ ,‬ואולי‬ ‫יותר מכל ‪ -‬במה שהיא אינה מכילה‪ .‬הגמרא במסכת מגילה מתארת שלא היה פשוט‬ ‫לקבוע את מגילת אסתר כחלק מכתבי הקודש )מגילה ז‪ ,‬א(‪" ,‬שלחה להם אסתר‬ ‫ִכּתבוני לדורות"‪ .‬אין "כתבוני לדורות" כ"קבעוני לדורות"‪" .‬כתבוני לדורות" פירושו‬ ‫להכניס את סיפור מגילת אסתר לתנ"ך‪ ,‬דבר שדרש דיון מורכב‪ ,‬מפני שהמגילה היא‬ ‫לא סיפור אופייני לספרי התנ"ך‪ .‬בדרך כלל כשבתנ"ך מוזכרת גזירה‪ ,‬היא מגיעה‬ ‫בעקבות חטא‪ ,‬ולאחריה מוזכר תהליך של תיקון ותשובה‪ ,‬ואילו במגילה הסיפור‬ ‫מתחיל בתיאור מאוד ארוך ומפורט של ארמון אחשוורוש ושל המשתאות שנערכים‬ ‫בו‪ ,‬וכרעם ביום בהיר נגזרת פתאום גזירה אשר לא ברור בשל מה היא באה או מדוע‬ ‫היא חלפה‪ .‬הדבר החריג הבולט ביותר כמובן הוא אי הזכרת שם ה' במגילה‪ .‬למרות‬ ‫הסגנון המשונה והתכנים השונים‪ ,‬היות מגילת אסתר אחד הספרים המאוחרים בתנ"ך‪,‬‬ ‫מזמן לאנשי כנסת הגדולה‪ ,‬הכותבים אותה‪ ,‬אפשרויות מאוד מעניינות של שיבוץ‬ ‫ֵ‬ ‫רמיזות המקפיצות לעיני הקורא פסוקים מספרים קודמים מהתנ"ך‪ .‬האפשרות לכתוב‬ ‫את המגילה על בסיס דברים מוקדמים ידועים יכולה להאיר את המגילה מכמה‬ ‫כיוונים מעניינים‪.‬‬ ‫הדמיון לסיפור יוסף‬ ‫יש הרבה נקודות דמיון בין מגילת אסתר לבין ספרים אחרים‪ ,‬אבל יותר מכל‪,‬‬ ‫כשקוראים את סיפור המגילה‪ ,‬אי אפשר שלא לראות את הקשר לסיפור יוסף ואחיו‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬שני הסיפורים הללו מתרחשים בגלות‪ .‬סיפור יוסף ‪ -‬במצרים‪ ,‬וסיפור מרדכי‬ ‫ואסתר ‪ -‬בשושן הבירה אשר בפרס; גם יוסף וגם אסתר נלקחים למקום מושבם‬ ‫‪107‬‬ ‫‪108‬‬ ‫| הרב מוטי פרנקו‬ ‫החדש בניגוד לרצונם ‪ -‬יוסף נמכר על ידי אחיו‪ ,‬ואסתר נלקחת לארמון אחשוורוש‪,‬‬ ‫"וַ ִתּלָּ ַקח ֶא ְס ֵתּר" )אסתר ב‪ ,‬טז(‪ ,‬הביטוי הסביל מבטא את לקיחתה בניגוד לרצונה; גם‬ ‫יוסף וגם אסתר היו אנשים נאים‪ .‬יוסף היה "יְ ֵפה ת ַֹאר וִ ֵיפה ַמ ְר ֶאה" )בראשית לט‪ ,‬ו(‪,‬‬ ‫טוֹבת ַמ ְר ֶאה" )אסתר ב‪ ,‬ז(; שניהם נשאו חן בעיני‬ ‫וכן אסתר הייתה "יְ ַפת תּ ַֹאר ְו ַ‬ ‫יוֹסף ֵחן ְבּ ֵﬠינָ יו" ‪ -‬עיניו של פוטיפר )בראשית לט‪ ,‬ד(‪ ,‬וכן‬ ‫הסובבים אותם‪" ,‬וַ יִּ ְמ ָצא ֵ‬ ‫יה" )אסתר ב‪ ,‬טו(; יוסף עולה משאול תחתיות‬ ‫"וַ ְתּ ִהי ֶא ְס ֵתּר נ ֵֹשׂאת ֵחן ְבּ ֵﬠינֵ י ָכּל ר ֶֹא ָ‬ ‫למשנה למלך‪ ,‬וכן מרדכי מתמנה להיות משנה למלך; יוסף הציל את עם‬ ‫ומתמנה ִ‬ ‫ישראל מרעב‪ ,‬ובדומה לכך גם אסתר ומרדכי מצילים את עם ישראל מגזרת חרב‪.‬‬ ‫המצרים‪ ,‬ומרדכי עוזר להציל את‬ ‫ִ‬ ‫יוסף מציל לא רק את עם ישראל אלא גם את‬ ‫המלך אחשוורוש מידי בגתן וָ ֶת ֶרשׁ; בשני המקרים יש שני סריסים שחוטאים; לאחר‬ ‫שיוסף פותר את החלומות של שר המשקים ושל שר האופים הוא מבקש‪ ,‬כגמול‪,‬‬ ‫ששר המשקים יזכיר אותו בפני פרעה‪ ,‬אך הלה שוכח‪ .‬מרדכי מציל את המלך משני‬ ‫סריסיו‪ ,‬אך טובה זו נשכחת‪ .‬בשני המקרים‪ ,‬כשמגיע הרגע המתאים נזכרים בשתי‬ ‫הדמויות ‪" -‬וַ יְ ִהי ִמ ֵקּץ ְשׁנָ ַתיִם‪ ...‬וְ ָשׁם ִא ָתּנוּ נַ ַﬠר ִﬠבְ ִרי" )בראשית מא‪ ,‬א‪-‬יב(‪ ,‬וכן ‪-‬‬ ‫"בּלַּ יְ לָ ה ַההוּא נָ ְד ָדה ְשׁנַ ת ַה ֶמּלֶ ְך‪ ...‬וַ יִּ ָמּ ֵצא ָכתוּב ֲא ֶשׁר ִהגִּ יד ָמ ְר ֳדּ ַכי ַﬠל ִבּגְ ָתנָ א וָ ֶת ֶרשׁ"‬ ‫ַ‬ ‫)אסתר ו‪ ,‬א‪-‬ב(; את יוסף מרכיבים על מרכבה וקוראים לפניו‪ ,‬וגם מרדכי מובל על‬ ‫יקרוֹ" )שם‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫"כּ ָכה יֵ ָﬠ ֶשׂה ָל ִאישׁ ֲא ֶשׁר ַה ֶמּלֶ ךְ ָח ֵפץ ִבּ ָ‬ ‫סוס וקוראים לפניו ָ‬ ‫ניתן היה לומר שהדמיון בין הסיפורים הוא מקרי‪ ,‬אבל כשבספר בתנ"ך יש שימוש‬ ‫בביטויים שמזכירים סיפור תנ"כי אחר‪ ,‬הדבר אומר שהכותב רצה לומר לנו‬ ‫שכשאנחנו קוראים את הסיפור הזה‪ ,‬גם הסיפור השני צריך להיות לנגד עינינו‪ .‬כך‬ ‫הדבר גם בסיפור פילגש בגבעה ובסיפור סדום‪ ,‬אשר מלבד הדמיון בעצם התכנים‪,‬‬ ‫ניתן למצוא לשונות וביטויים המופיעים בשני הסיפורים‪.‬‬ ‫דמיון הפסוקים‬ ‫"א ַחר ַה ְדּ ָב ִרים ָה ֵאלֶּ ה ְכּשֹׁךְ ֲח ַמת ַה ֶמּלֶ ךְ ֲא ַח ְשׁוֵ רוֹשׁ זָ ַכר ֶאת וַ ְשׁ ִתּי ְו ֵאת ֲא ֶשׁר ָﬠ ָשׂ ָתה ְו ֵאת‬ ‫ַ‬ ‫יה" )אסתר ב‪ ,‬א(‪ .‬למלך אחשוורוש אין מלכה‪ ,‬הוא במצוקה וכדי‬ ‫ֲא ֶשׁר נִ ְגזַ ר ָﬠלֶ ָ‬ ‫ֹאמרוּ נַ ֲﬠ ֵרי ַה ֶמּלֶ ךְ ְמ ָשׁ ְר ָתיו יְ ַב ְקשׁוּ ַל ֶמּלֶ ךְ נְ ָﬠרוֹת ְבּתוּלוֹת טוֹבוֹת ַמ ְר ֶאה‪:‬‬ ‫לפתור אותה "וַ יּ ְ‬ ‫טוֹבת ַמ ְר ֶאה‬ ‫וְ יַ ְפ ֵקד ַה ֶמּ ֶלךְ ְפּקִ ִידים ְבּ ָכל ְמ ִדינוֹת ַמ ְלכוּתוֹ ְויִקְ ְבּצוּ ֶאת כָּ ל נַ ֲﬠ ָרה ְבתוּלָ ה ַ‬ ‫יטב ַה ָדּ ָבר‬ ‫שׁוּשׁן ַה ִבּ ָירה‪ ...‬וְ ַהנַּ ֲﬠ ָרה ֲא ֶשׁר ִתּ ַיטב ְבּ ֵﬠינֵ י ַה ֶמּלֶ ךְ ִתּ ְמלֹךְ ַתּ ַחת וַ ְשׁ ִתּי וַ יִּ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ֶאל‬ ‫ְבּ ֵﬠינֵ י ַה ֶמּ ֶלךְ וַ יַּ ַﬠשׂ ֵכּן" )שם‪ ,‬ב‪-‬ד(‪ .‬נעבור במעבר חד לספר בראשית‪ ,‬לשנות השובע‬ ‫שלפני הרעב הגדול‪ .‬יוסף מייעץ לפרעה "יַ ֲﬠ ֶשׂה ַפ ְרעֹה ְויַ ְפ ֵקד ְפּקִ ִדים ַﬠל ָה ָא ֶרץ וְ ִח ֵמּשׁ‬ ‫ֶאת ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִם ְבּ ֶשׁ ַבע ְשׁנֵ י ַה ָשּׂ ָבע‪ :‬וְ יִקְ ְבּצוּ ֶאת כָּ ל א ֶֹכל ַה ָשּׁנִ ים ַה ֹטּבֹת ַה ָבּאֹת ָה ֵאלֶּ ה‪...‬‬ ‫יטב ַה ָדּ ָבר ְבּ ֵﬠינֵ י ַפ ְרעֹה ְוּב ֵﬠינֵ י ָכּל ֲﬠ ָב ָדיו" )בראשית מא‪ ,‬לד‪-‬לז(‪ .‬דמיון מדהים ‪-‬‬ ‫וַ יִּ ַ‬ ‫בניה של רחל |‬ ‫"יפקד פקידים"‪" ,‬ויקבצו"‪" ,‬וייטב הדבר"‪ .‬נתקדם עוד קצת במגילה‪ .‬כשנותנים‬ ‫יהן" )אסתר ב‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫רוּק ֶ‬ ‫יִמ ְלאוּ יְ ֵמי ְמ ֵ‬ ‫בארמון אחשוורוש ְבּ ָשׂ ִמים לנשים כתוב " ִכּי כֵּ ן ְ‬ ‫ביטוי כמעט מקביל מופיע בסיפור יוסף בהקשר לבשמים‪ ,‬ביחס לתהליך חניטת‬ ‫יִמ ְלאוּ יְ ֵמי ַה ֲחנֻ ִטים"‬ ‫הגופות בו היו משתמשים במיני תכשירים ותמרוקים ‪ִ " -‬כּי כֵּ ן ְ‬ ‫)בראשית נ‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫מדוע הביטויים הללו מופיעים בשני הסיפורים? שתי הדוגמאות המוזכרות מציגות את‬ ‫אחשוורוש בלעג ובאירוניה‪ ,‬הביטוי לחיפוש של אוכל בספר בראשית‪ ,‬משמש כביטוי‬ ‫לחיפוש נשים בארמון הפרסי‪ .‬כשאחשוורוש אוסף נשים‪ ,‬הדבר רחוק מללמד אותנו‬ ‫על קידושין ונישואין‪ ,‬אחשוורוש מקבץ נשים כמו שיוסף מקבץ אוכל במצרים‪.‬‬ ‫הבושם שמלך מאה עשרים ושבע מדינות מפזר על נשים‪ ,‬הוא אותו הבושם‬ ‫שמשתמשים בו כדי לשמור על המתים במצרים‪...‬‬ ‫וּמ ְר ֳדּ ַכי י ֵֹשׁב ְבּ ַשׁ ַﬠר ַה ֶמּלֶ ךְ ָק ַצף ִבּגְ ָתן וָ ֶת ֶרשׁ ְשׁנֵ י ָס ִר ֵיסי ַה ֶמּלֶ ךְ ִמשּׁ ְֹמ ֵרי ַה ַסּף‬ ‫"בּיָּ ִמים ָה ֵהם ָ‬ ‫ַ‬ ‫וַ יְ ַב ְקשׁוּ לִ ְשׁל ַֹח יָ ד ַבּ ֶמּלֶ ךְ ֲא ַח ְשׁוֵ רֹשׁ" )אסתר ב‪ ,‬כא(‪" .‬קצף" היא מילה מאוד מיוחדת‪,‬‬ ‫אשר כמעט ואינה מופיעה בתנ"ך‪ .‬והנה‪ ,‬אנו פוגשים בה שוב בפרק מ בספר בראשית‬ ‫ "וַ יִּ קְ צֹף ַפּ ְרעֹה ַﬠל ְשׁנֵ י ָס ִר ָיסיו" )בראשית מ‪ ,‬ב(‪ .‬שני סריסים מוכרים לנו מסיפור‬‫אחר‪ .‬גם גורלו של אחד הסריסים מספר בראשית‪ ,‬שלא שפר עליו‪"ְ ,‬ו ֵאת ַשׂר ָהא ִֹפים‬ ‫ָתּ ָלה" )בראשית מ‪ ,‬כב(‪ ,‬מזכיר את סופם של בגתן ותרש "וַ יְ ֻב ַקּשׁ ַה ָדּבָ ר וַ יִּ ָמּ ֵצא וַ יִּ ָתּלוּ‬ ‫ְשׁנֵ י ֶהם ַﬠל ֵﬠץ" )אסתר ב‪ ,‬כג(‪.‬‬ ‫המגילה מתארת את עליית המן לגדולה )ג‪ ,‬א‪-‬ג(‪:‬‬ ‫ַא ַחר ַה ְדּבָ ִרים ָה ֵאלֶּ ה גִּ ַדּל ַה ֶמּ ֶלךְ ֲא ַח ְשׁוֵ רוֹשׁ ֶאת ָה ָמן ֶבּן ַה ְמּ ָד ָתא ָה ֲאגָ גִ י וַ יְ נַ ְשּׂ ֵאהוּ וַ יָּ ֶשׂם‬ ‫ֶאת ִכּ ְסאוֹ ֵמ ַﬠל ָכּל ַה ָשּׂ ִרים ֲא ֶשׁר ִאתּוֹ‪ְ :‬ו ָכל ַﬠ ְב ֵדי ַה ֶמּ ֶלךְ ֲא ֶשׁר ְבּ ַשׁ ַﬠר ַה ֶמּ ֶלךְ כּ ְֹר ִﬠים‬ ‫ֹאמרוּ ַﬠ ְב ֵדי‬ ‫יִשׁ ַתּ ֲחוֶ ה‪ :‬וַ יּ ְ‬ ‫וּמ ְר ֳדּ ַכי לֹא ְיִכ ַרע ְולֹא ְ‬ ‫ִוּמ ְשׁ ַתּ ֲח ִוים ְל ָה ָמן ִכּי ֵכן ִצוָּ ה לוֹ ַה ֶמּ ֶלךְ ָ‬ ‫דּוּﬠ ַא ָתּה עוֹבֵ ר ֵאת ִמ ְצוַ ת ַה ֶמּ ֶל ְך‪.‬‬ ‫ַה ֶמּ ֶלךְ ֲא ֶשׁר ְבּ ַשׁ ַﬠר ַה ֶמּ ֶלךְ ְל ָמ ְר ֳדּ ָכי ַמ ַ‬ ‫בכל יום מרדכי עומד בשער המלך והיהודים הפרסים דורשים ממנו להשתחוות‪,‬‬ ‫שהרי הוא ְמסכן את כולם‪ .‬חרף זאת‪ ,‬מרדכי לא משתכנע ‪" -‬וַ יְ ִהי ְכּ ָא ְמ ָרם ֵאלָ יו יוֹם‬ ‫יהם" )שם‪ ,‬ד(‪ .‬הניסיון של מרדכי נעשה גדול עוד יותר לאור דברי‬ ‫וָ יוֹם וְ לֹא ָשׁ ַמע ֲא ֵל ֶ‬ ‫חז"ל לפיהם חכמי כנסת הגדולה הם שאמרו לו את הדברים‪ ,‬בעוד הוא "לֹא ָשׁ ַמע‬ ‫יהם"‪ .‬גם יוסף נוסה יום יום‪ ,‬כאשר היה צריך להתעלם מאשת פוטיפר ‪" -‬ויְ ִהי‬ ‫ֲאלֵ ֶ‬ ‫יה לִ ְשׁ ַכּב ֶא ְצלָ הּ לִ ְהיוֹת ִﬠ ָמּהּ" )בראשית לט‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫יוֹסף יוֹם יוֹם וְ לֹא ָשׁ ַמע ֵא ֶל ָ‬ ‫ְכּ ַדבְּ ָרהּ ֶאל ֵ‬ ‫ואולי הדוגמא הבולטת ביותר לדמיון שבין הסיפורים היא הסרת הטבעת והעלייה‬ ‫לגדולה של הדמויות המדוברות‪" :‬וַ יָּ ַסר ַה ֶמּ ֶלךְ ֶאת ַט ַבּ ְﬠתּוֹ ֲא ֶשׁר ֶה ֱﬠ ִביר ֵמ ָה ָמן וַ יִּ ְתּנָ הּ‬ ‫ְל ָמ ְר ֳדּ ָכי וַ ָתּ ֶשׂם ֶא ְס ֵתּר ֶאת ָמ ְר ֳדּ ַכי ַﬠל ֵבּית ָה ָמן" )אסתר ח‪ ,‬ב(‪ ,‬במקביל ל"וַ יָּ ַסר ַפּ ְרעֹה‬ ‫‪109‬‬ ‫‪110‬‬ ‫| הרב מוטי פרנקו‬ ‫יוֹסף" )בראשית מא‪ ,‬מב(‪ .‬מיד אחר כך כותבת‬ ‫ֶאת ַט ַבּ ְﬠתּוֹ ֵמ ַﬠל יָ דוֹ וַ יִּ ֵתּן א ָֹתהּ ַﬠל יַ ד ֵ‬ ‫התורה‪" :‬וַ יַּ ְרכֵּ ב אֹתוֹ בְּ ִמ ְר ֶכּ ֶבת ַה ִמּ ְשׁנֶ ה ֲא ֶשׁר לוֹ וַ יִּ קְ ְראוּ ְל ָפנָ יו" )שם‪ ,‬מג(‪ .‬שני הביטויים‬ ‫"וַ יַּ ְר ֵכּב אֹתוֹ‪ ...‬וַ יִּ ְק ְראוּ לְ ָפנָ יו"‪ ,‬משיבים אותנו לאחד הפסוקים המפורסמים במגילה ‪-‬‬ ‫יקרוֹ"‬ ‫"וַ יַּ ְר ִכּ ֵיבהוּ בִּ ְרחוֹב ָה ִﬠיר וַ יִּ קְ ָרא ְל ָפנָ יו ָכּ ָכה יֵ ָﬠ ֶשׂה ָל ִאישׁ ֲא ֶשׁר ַה ֶמּלֶ ךְ ָח ֵפץ ִבּ ָ‬ ‫)אסתר ו‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫הבה נסכם‪ ,‬לפנינו שני סיפורי תנ"ך מרכזיים דומים להפליא‪ ,‬המתארים דמויות‬ ‫מרכזיות שמגיעות לסיטואציה לא פשוטה בעל כרחם‪ ,‬עולות לגדולה ומושיעות את‬ ‫עם ישראל‪ ,‬לאחר שעמדו בניסיון יום יומי‪ .‬המאמץ של הכתוב בהדגשת הדמיון שבין‬ ‫שני הסיפורים אומר "דרשני"‪ .‬אין ספק שכאשר מרדכי ואנשי כנסת הגדולה כתבו‬ ‫את מגילת אסתר ברוח הקודש‪ ,‬מול עיניהם ניצב סיפור יוסף ואחיו‪ ,‬אך מה הדבר‬ ‫הזה מלמד אותנו? למה מרדכי ואנשי כנסת הגדולה רוצים שהלומד את מגילת אסתר‬ ‫יזכור את סיפור יוסף ואחיו?‬ ‫נענה על כך בשני צירים המשלימים אחד את השני‪ ,‬ולא עומדים בפני עצמם‪ .‬לראשון‬ ‫נקרא ציר ההשגחה הא‪-‬להית‪ ,‬ולשני ציר ההשתדלות האנושית‪.‬‬ ‫לגלות את הנסתר ‪ -‬ציר ההשגחה‬ ‫כבר הזכרנו שבמגילת אסתר שם ה' אינו מופיע‪ .‬מגילת אסתר היא סיפור נפלא‪,‬‬ ‫שבאופן עקרוני עשוי להתרחש במציאות‪ ,‬ולא ברור איפה הקב"ה בתוכו‪ .‬כותבי‬ ‫המגילה יוצאים מגדרם כדי להסתיר את הקב"ה‪ ,‬עד שאפילו במקום בו אנו מצפים‬ ‫"אל ְתּ ַד ִמּי בְ נַ ְפ ֵשׁךְ לְ ִה ָמּלֵ ט ֵבּית‬ ‫למצוא אותו הוא לא מופיע ‪ -‬כשאומר מרדכי לאסתר ַ‬ ‫הוּדים‬ ‫ישׁי ָבּ ֵﬠת ַהזֹּאת ֶרוַ ח וְ ַה ָצּלָ ה יַ ֲﬠמוֹד ַליְּ ִ‬ ‫הוּדים‪ִ :‬כּי ִאם ַה ֲח ֵרשׁ ַתּ ֲח ִר ִ‬ ‫ַה ֶמּלֶ ךְ ִמ ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫ֹאבדוּ" )אסתר ד‪ ,‬יג‪-‬יד(‪ ,‬הוא יכול היה להגיד לה כי‬ ‫ִמ ָמּקוֹם ַא ֵחר ְו ַא ְתּ ֵוּבית ָא ִביךְ תּ ֵ‬ ‫אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים‪ ,‬ואם היא לא תעשה את זה ‪ -‬הקב"ה‬ ‫יושיע‪ ,‬שהרי ישועת ה' כהרף עין! אך לא כך‪ ,‬מרדכי אומר ֶ"רוַ ח וְ ַה ָצּלָ ה יַ ֲﬠמוֹד‬ ‫הוּדים ִמ ָמּקוֹם ַא ֵחר"‪ .‬המגילה יוצאת מגִ דרה כדי לא להזכיר שם שמים וכדי‬ ‫לַ יְּ ִ‬ ‫להשאיר את הקב"ה נסתר‪ .‬הגמרא )חולין קלט‪ ,‬ב( אומרת "אסתר מן התורה מנין?‬ ‫שנאמר‪'ְ :‬ו ָאנ ִֹכי ַה ְס ֵתּר ַא ְס ִתּיר ָפּנַ י' )דברים לא‪ ,‬יח("‪ ,‬מגילת אסתר היא מגילה של‬ ‫הסתר פנים‪ .‬עם ישראל בגלות‪ ,‬ולא סתם בגלות‪ ,‬אלא במקום שכולו חומריות‬ ‫ונהנתנות‪ ,‬כפי שמתואר באריכות מיוחדת בפרק א‪ .‬בתוך המציאות החשוכה של‬ ‫החפצת הנשים והמשתאוֹת‪ ,‬מי יכול לראות את הקב"ה? ואף על פי כן זו מגילת‬ ‫אסתר‪ ,‬מגילה שעניינה לגלות את הנסתר‪ .‬והנה ישאל השואל ‪ -‬אולי רבש"ע באמת‬ ‫אינו מנהל את כל הסיפור‪ ,‬אולי בכלל אין "נסתר" שצריך לגלות?‬ ‫בניה של רחל |‬ ‫אחת הדרכים של המגילה להזכיר את עניין ההשגחה הא‪-‬להית שמגלגלת את כל‬ ‫הסיפור היא על ידי הזיכרון של סיפור יוסף ואחיו‪ .‬אין סיפור בתורה שמדגיש יותר‬ ‫מסיפור יוסף ואחיו את שני הצירים המקבילים הללו‪ ,‬ציר ההשגחה הא‪-‬להית וציר‬ ‫ההשתדלות האנושית‪ .‬בקריאה פשוטה סיפור יוסף ואחיו הוא סיפור משפחתי על‬ ‫אבא‪ ,‬אחים מאימהות שונות‪ ,‬בן זקונים המקבל יחס מועדף ‪" -‬וְ ָﬠ ָשׂה לוֹ ְכּתֹנֶ ת ַפּ ִסּים"‬ ‫)בראשית לז‪ ,‬ג(‪ ,‬שמוביל לקנאה היוצרת סכסוך שבעטיו מוכנים האחים להרוג את בן‬ ‫הזקונים‪ ,‬אלא שהם מתפשרים על זריקתו לבור ומכירתו‪ ,‬ומשם הדברים ממשיכים‬ ‫להתגלגל‪ .‬הנה לפנינו סיפור טבעי‪ ,‬אך לכל אורכו ההשגחה הא‪-‬להית בהחלט ניכרת‪.‬‬ ‫היא נמצאת בחלומות שמלווים את הסיפור הזה מתחילתו‪ ,‬והרי "חלום ‪ -‬אחד‬ ‫מששים לנבואה" )ברכות נז‪ ,‬ב(; ממשיכה כשיוסף נשלח לחפש את אחיו ‪ -‬על הפסוק‬ ‫"וַ יִּ ְשׁלָ ֵחהוּ ֵמ ֵﬠ ֶמק ֶחבְ רוֹן" )בראשית לז‪ ,‬יד( רש"י מביא את דברי חז"ל‪" :‬והלא חברון‬ ‫בהר! שנאמר‪' :‬וַ יַּ ֲﬠלוּ ַבנֶּ גֶ ב וַ יָּ בֹא ַﬠד ֶחבְ רוֹן' )במדבר יג‪ ,‬כב(‪ ,‬אלא מעצה עמוקה של‬ ‫יִהיֶ ה זַ ְר ֲﬠךָ '‬ ‫אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים ִ'כּי גֵ ר ְ‬ ‫)בראשית טו‪ ,‬יג("; ומוסיפה ללוותו במהלך חיפושיו ‪ -‬כשיוסף מגיע לשכם ולא מוצא‬ ‫את אחיו‪ ,‬אומר הכתוב‪" :‬וַ יִּ ְמ ָצ ֵאהוּ ִאישׁ וְ ִהנֵּ ה ת ֶֹﬠה ַבּ ָשּׂ ֶדה וַ יִּ ְשׁ ָאלֵ הוּ ָה ִאישׁ ֵלאמֹר ַמה‬ ‫ְתּ ַב ֵקּשׁ" )שם לז‪ ,‬טו(‪ .‬לכאורה זו אריכות מאוד מיותרת‪ ,‬מה זה חשוב באיזה אופן‬ ‫הוא מצא אותם‪ ,‬את מי הוא פגש בדרך‪ ,‬והאם היה לו ליווי? על כך אומר הרמב"ן‪:‬‬ ‫ויאריך הכתוב בזה להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו אבל הכל‬ ‫סבל לכבוד אביו ולהודיענו עוד כי הגזרה אמת והחריצות שקר כי זמן לו הקב"ה‬ ‫מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם ולזה נתכוונו רבותינו באמרם כי האישים‬ ‫האלה הם מלאכים שלא על חנם היה כל הסיפור הזה להודיענו כי "וַ ֲﬠ ַצת ה' ִהיא‬ ‫ָתקוּם" )משלי יט‪ ,‬כא(‪.‬‬ ‫על פי התירוץ הראשון הדבר מראה על גדולתו של יוסף שיכול היה להסתובב‬ ‫ולחזור לדרכו מספר פעמים‪ ,‬אך בחר שלא לעשות זאת‪ .‬בתירוץ השני אומר הרמב"ן‬ ‫שלא יוסף הוא שמצא את ה"איש"‪ ,‬אותו מזהה רש"י במקום כגבריאל המלאך‪ ,‬אלא‬ ‫האיש מצא אותו‪ .‬רוצה לומר ‪ -‬לאורך כל הסיפור יש נקודות שבהן הקב"ה מתערב‬ ‫ומזכיר מי הוא שמנהל את העניינים‪ .‬יוסף יכול היה לא למצוא את אחיו‪ ,‬לחזור‬ ‫מדרכו‪ ,‬אך באותו הרגע בדיוק הקב"ה שולח את המלאך גבריאל‪ .‬ההשגחה הא‪-‬להית‬ ‫מתערבת פה בכל צעד ושעל‪.‬‬ ‫הראשון שברור לו שיד ה' בדבר הוא יוסף‪ .‬לאחר שהוא חושף את זהותו לאחיו‪ ,‬הוא‬ ‫יִחר ְבּ ֵﬠינֵ ֶיכם ִכּי ְמכַ ְר ֶתּם א ִֹתי ֵהנָּ ה ִכּי ְל ִמ ְחיָ ה‬ ‫אומר להם‪" :‬וְ ַﬠ ָתּה ַאל ֵתּ ָﬠ ְצבוּ ְו ַאל ַ‬ ‫ְשׁלָ ַחנִ י ֱא‪-‬ל ִֹהים לִ ְפנֵ ֶיכם" )בראשית מה‪ ,‬ה(‪ .‬לא אתם גלגלתם את כל הסיפור‪ ,‬יש כאן‬ ‫תוכנית א‪-‬להית! הקב"ה שלח אותי! אולי יוסף חשב שאחרי שהוא אמר זאת‬ ‫‪111‬‬ ‫‪112‬‬ ‫| הרב מוטי פרנקו‬ ‫בראשונה האחים היו המומים‪ ,‬לכן‪ ,‬כדי לוודא שהם הבינו את דבריו‪ ,‬הוא חוזר‬ ‫עליהם שוב‪" :‬וַ יִּ ְשׁלָ ֵחנִ י ֱא‪-‬ל ִֹהים לִ ְפנֵ ֶיכם לָ שׂוּם ָל ֶכם ְשׁ ֵא ִרית ָבּ ָא ֶרץ" )שם‪ ,‬ז(‪ .‬ואולי הם‬ ‫היו כל כך בהלם עד שהוא חוזר על זה בשלישית‪" :‬וְ ַﬠ ָתּה לֹא ַא ֶתּם ְשׁלַ ְח ֶתּם א ִֹתי ֵהנָּ ה‬ ‫ִכּי ָה ֱא‪-‬ל ִֹהים" )שם‪ ,‬ח(‪ ...‬הכתוב יצא מגדרו כדי להדגיש את הנקודה הזאת‪ .‬יוסף‬ ‫"ל ִמ ְחיָ ה ְשׁלָ ַחנִ י ֱא‪-‬ל ִֹהים לִ ְפנֵ ֶיכם"‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬שכבר למדנו את חומש שמות‪,‬‬ ‫אומר ְ‬ ‫יודעים שהקב"ה שלח אותם לשם כדי שעם ישראל ירד למצרים ומתוך זה הוא יצא‬ ‫כעם‪ ,‬יקבל תורה ויגיע לארץ ישראל‪ .‬בעצם כל סיפורו של עם ישראל מתחיל‬ ‫מהדבר הקטן הזה‪ ,‬מריבה בין אחים‪.‬‬ ‫הנקודה הבולטת ביותר שמראה את הדמיון בין הסיפור המקראי לסיפור המגילה‬ ‫בעניין ההשגחה היא ענישת הסריסים‪ .‬ענישתם לא קשורה לא ליוסף ולא למרדכי‬ ‫ואסתר‪ .‬על כך עמדו חז"ל במסכת מגילה )יג‪ ,‬ב(‪:‬‬ ‫וּמ ְר ֳדּ ַכי י ֵֹשׁב ְבּ ַשׁ ַﬠר ַה ֶמּ ֶלךְ ָק ַצף ִבּגְ ָתן וָ ֶת ֶרשׁ" )אסתר ב‪ ,‬כא( אמר ר'‬ ‫"בּיָּ ִמים ָה ֵהם ָ‬ ‫ַ‬ ‫חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪ :‬הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק‪.‬‬ ‫ומנו? יוסף‪ .‬שנאמר‪" :‬וְ ָשׁם ִא ָתּנוּ נַ ַﬠר ִﬠבְ ִרי ֶﬠ ֶבד ְל ַשׂר ַה ַטּ ָבּ ִחים'" )בראשית מא‪ ,‬יב(‪,‬‬ ‫עבדים על אדוניהן לעשות נס לצדיק‪ ,‬ומנו? מרדכי‪ .‬דכתיב‪" :‬וַ יִּ וָּ ַדע ַה ָדּבָ ר ְל ָמ ְר ֳדּ ַכי"‬ ‫)אסתר ב‪ ,‬כב(‪.‬‬ ‫בשני המקרים הקב"ה מזמן שני סריסים שפושעים לפני מלכם וכתוצאה מזה צומחת‬ ‫בסופו של דבר הישועה‪" .‬הקציף הקב"ה"‪ ,‬זאת ההשגחה! הקב"ה ִגלגל לידי‬ ‫הסריסים‪ ,‬שלכאורה אינם קשורים לא למרדכי ולא ליוסף‪ ,‬את ההזדמנות "לעשות‬ ‫רצון צדיק"‪.‬‬ ‫אם כן אין כמו סיפור יוסף ואחיו כדי להביע את הרעיון של סיפור מגילת אסתר‪ .‬גם‬ ‫במקום בו שם ה' נסתר‪ ,‬לא מתגלה ולא מופיע‪ ,‬ודווקא כשנראה שהכל מתנהל‬ ‫מלמטה ‪ -‬הקב"ה הוא שמגלגל את הדברים‪ .‬הקב"ה נמצא בבור האסורים המצרי‬ ‫ובארמון אחשוורוש הפרסי‪ .‬הקב"ה נמצא בשנות הרעב של ספר בראשית ובגזירת‬ ‫השמד שבמגילת אסתר‪ .‬כיצד ניווכח שה' נמצא גם נמצא בסיפור המגילה? רק אם‬ ‫נזכור את יוסף ואחיו‪.‬‬ ‫יתי?!" ‪ -‬ציר ההשתדלות‬ ‫ּכל ו ְָר ִא ִ‬ ‫יכ ָכה או ַ‬ ‫"א ָ‬ ‫ֵ‬ ‫לא די בציר ההשגחה כדי לסכם את הדמיון שבין יוסף ובין אסתר ומרדכי‪ .‬דמיון‬ ‫נוסף קיים בציר השני שהתחלנו לזהות ‪ -‬הוא ציר ההשתדלות האנושית‪ .‬הוא בולט‬ ‫יותר מכל בשני עניינים ‪ -‬עמידה בניסיון והקרבה לשידול לביטול הגזירה‪ .‬שתי‬ ‫יוֹסף יוֹם יוֹם וְ לֹא‬ ‫נקודות שלא קשורות להשגחה‪ .‬כבר אמרנו ש"ויְ ִהי ְכּ ַדבְּ ָרהּ ֶאל ֵ‬ ‫בניה של רחל |‬ ‫יה לִ ְשׁ ַכּב ֶא ְצלָ הּ לִ ְהיוֹת ִﬠ ָמּהּ" )בראשית לט‪ ,‬י( הוא הניסיון הכי גדול שיוסף‬ ‫ָשׁ ַמע ֵאלֶ ָ‬ ‫עמד בו במצרים‪ ,‬עד כדי כך שחז"ל אומרים שהוא היה עלול להיכשל‪ ,‬אלמלא‬ ‫נגלתה לפניו דמות דיוקנו של אביו )סוטה לו‪ ,‬ב(‪ .‬זהו ניסיון שמחיר העמידה בו הוא‬ ‫השלכתו של יוסף לכלא‪ .‬אותן המילים בדיוק מופיעות במגילת אסתר‪" :‬וַ יְ ִהי ְכּ ָא ְמ ָרם‬ ‫יהם")אסתר ג‪ ,‬ד(‪ .‬זה דבר התלוי בעוצמה הפנימית של‬ ‫ֵאלָ יו יוֹם וָ יוֹם וְ לֹא ָשׁ ַמע ֲאלֵ ֶ‬ ‫יוסף ושל מרדכי‪ ,‬לא בהשגחה א‪-‬להית‪.‬‬ ‫הנקודה השנייה היא ההקרבה‪ .‬אסתר אומרת ְ"ו ַכ ֲא ֶשׁר ָא ַב ְד ִתּי ָא ָב ְד ִתּי" )אסתר ד‪ ,‬טז(‪,‬‬ ‫זה לא קשור להשגחה א‪-‬להית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אם יש מקום שבו נדמה שההשגחה הא‪-‬‬ ‫להית ממש "מפשלת"‪ ,‬זה פה‪ .‬הקב"ה ִגלגל את הכל נפלא‪ ,‬הוא הכין את אסתר‪ ,‬את‬ ‫מרדכי‪ ,‬את בגתן ותרש כדי להפר את הגזירה‪ ,‬אך כמו "שכח" פרט אחד‪ .‬מרדכי‬ ‫אתי‬ ‫מדריך את אסתר לגשת אל המלך‪ ,‬אך היא מזכירה לו )שם‪ ,‬יא(‪" :‬וַ ֲאנִ י לֹא נִ קְ ֵר ִ‬ ‫לוֹשׁים יוֹם"! תקלה בתוכנית! הקב"ה לא יכול היה לגלגל את‬ ‫ָלבוֹא ֶאל ַה ֶמּלֶ ךְ זֶ ה ְשׁ ִ‬ ‫הסיפור כך שבדיוק אסתר תיקרא לבוא אל המלך? פה אין השגחה‪ ,‬אלא מסירות‬ ‫נפש‪ ,‬אם אסתר לא תמסור את נפשה לא תהיה ישועה‪ .‬היא בוחרת לגשת‬ ‫אוּכל וְ ָר ִא ִיתי בָּ ָר ָﬠה ֲא ֶשׁר ְיִמ ָצא ֶאת ַﬠ ִמּי?!" )אסתר ח‪ ,‬ו(‪ .‬יש‬ ‫"כּי ֵא ָיכ ָכה ַ‬ ‫לאחשוורוש‪ִ ,‬‬ ‫"כּי ֵאיךְ ֶא ֱﬠלֶ ה ֶאל ָא ִבי וְ ַהנַּ ַﬠר‬ ‫לכך הקבלה בסיפור יוסף והאחים‪ ,‬בו יהודה אומר ִ‬ ‫ֵאינֶ נּוּ ִא ִתּי ֶפּן ֶא ְר ֶאה בָ ָרע ֲא ֶשׁר ְיִמ ָצא ֶאת ָא ִבי" )בראשית מד‪ ,‬לד(‪.‬‬ ‫בניה של רחל‬ ‫ישנה נקודת דמיון נוספת בין סיפור יוסף וסיפור אסתר ומרדכי‪ .‬כאמור‪ ,‬שתי‬ ‫ההתמודדויות מתרחשת בגלות‪ ,‬במקום של הסתר‪ .‬אסתר לבדה בארמון‪ ,‬ויוסף לבדו‬ ‫הן אצל פוטיפר והן בבית הסוהר‪ .‬שנים על גבי שנים הם צריכים לשמור על עצמם‬ ‫בקדושה ובטהרה‪ .‬חז"ל מזהים בניסיונות שבהם עמדו יוסף ומרדכי את הסיבה‬ ‫לעלייתם לגדולה )אסתר רבה ז‪ ,‬ז(‪:‬‬ ‫"וַ יְ ִהי באמרם ֵא ָליו יוֹם וָ יוֹם" )אסתר ג‪ ,‬ד( ‪ -‬ר' יוחנן בשם ר' בנימין בר ר' לוי‪:‬‬ ‫בניה של רחל נִ יסן שוה וגדולתן שוה‪ .‬ניסן שווה ‪ -‬הדא הוא דכתיב‪" :‬וַ יְ ִהי ְכּ ַדבְּ ָרהּ‬ ‫יוֹסף יוֹם יוֹם" )בראשית לט‪ ,‬י(‪ ,‬וכאן כתיב‪" :‬וַ יְ ִהי ְכּ ָא ְמ ָרם ֵא ָליו יוֹם וָ יוֹם ְולֹא‬ ‫ֶאל ֵ‬ ‫יה ִל ְשׁ ַכּב ֶא ְצ ָלהּ ִל ְהיוֹת ִﬠ ָמּהּ"‪ .‬וגדולתן‬ ‫יהם"‪ ,‬ולהלן כתיב‪"ְ :‬ולֹא ָשׁ ַמע ֵא ֶל ָ‬ ‫ָשׁ ַמע ֲא ֵל ֶ‬ ‫יוֹסף‬ ‫שווה ‪ -‬הדא הוא דכתיב‪" :‬וַ יָּ ַסר ַפּ ְרעֹה ֶאת ַט ַבּ ְﬠתּוֹ ֵמ ַﬠל יָ דוֹ וַ יִּ ֵתּן א ָֹתהּ ַﬠל יַ ד ֵ‬ ‫וַ יַּ ְל ֵבּשׁ אֹתוֹ ִבּגְ ֵדי ֵשׁשׁ" )בראשית מא‪ ,‬מב(‪ ,‬וכאן כתיב‪" :‬וַ יָּ ַסר ַה ֶמּ ֶלךְ ֶאת ַט ַבּ ְﬠתּוֹ‬ ‫ֲא ֶשׁר ֶה ֱﬠ ִביר ֵמ ָה ָמן וַ יִּ ְתּנָ הּ ְל ָמ ְר ֳדּ ָכי" )אסתר ח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫המדרש אומר‪ :‬דעו לכם! יוסף ומרדכי זכו לגדולה בזכות העמידה בניסיון‪ ,‬אם הם לא‬ ‫היו מצליחים לעמוד בניסיון הקשה הזה הם לא היו זוכים לעלות לגדולה‪ .‬אבל דעו‬ ‫‪113‬‬ ‫‪114‬‬ ‫| הרב מוטי פרנקו‬ ‫לכם גם כי עמידה בניסיון היא נס! ה"ענף יוסף" במקום מאיר את דברי המדרש באור‬ ‫חדש‪ ,‬כמו המדרש שואל‪ :‬הרי הקב"ה מונע מצדיקים טובות העולם הזה כדי שלא‬ ‫תהיינה להם הסחות דעת מעבודת ה'‪ ,‬ובמה שונים שני אלה שקיבלו טובות בעולם‬ ‫הזה? והתשובה היא שהם הוכיחו שהם מצליחים לבטל את יצרם‪ ,‬ליבם חלל בקרבם‪.‬‬ ‫את זאת אפשר ללמוד מעמידתם היום יומית מול הפיתוי‪ ,‬וזה בוודאי משמעותי יותר‬ ‫מעמידה בפני ניסיון חד פעמי‪ .‬באופן כזה ניתן לקבל גדולה‪ ,‬כי כעת טובת העולם‬ ‫הזה בוודאי לא תסיח את דעתם ולא תוריד את עבודת ה' שלהם‪.‬‬ ‫הדברים האלה אינם מקריים‪ ,‬המדרש מדייק את דבריו "בניה של רחל נִ יסן שווה‬ ‫וגדולתן שווה"‪ .‬למה דווקא יוסף‪ ,‬מרדכי ואסתר? מפני שהם בניה של רחל‪ .‬לבני‬ ‫רחל יש מאפיינים מאוד ייחודיים‪ .‬רחל הייתה יפת תואר ויפת מראה‪ ,‬וכך גם יוסף‬ ‫ואסתר‪ .‬אף שאול‪ ,‬שהיה מבנימין‪ ,‬היה "גָּ ב ַֹהּ ִמ ָכּל ָה ָﬠם" )שמו"א ט‪ ,‬ב(‪ .‬בניה של רחל‬ ‫יפים חיצונית‪ ,‬הם משתלבים בסביבה בה היופי כל כך חשוב‪ .‬ועם זאת‪ ,‬בני רחל‬ ‫מתאפיינים ביופי פנימי‪ ,‬בצניעות‪ .‬הגמרא במסכת מגילה )יג‪ ,‬ב( אומרת‪" :‬בשכר‬ ‫צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה‬ ‫ויצאת ממנו אסתר"‪ .‬בדברי חז"ל כל בניה של רחל מכונים "צדיקים"‪ ,‬יוסף הידוע‬ ‫בכינוי "יוסף הצדיק"; בנימין נקרא צדיק במסכת זבחים )נג‪ ,‬ב(; כך מכונה גם שאול‬ ‫בתלמוד הירושלמי )סוכה ה‪ ,‬ד(; ומרדכי מכונה כך במסכת מגילה כפי שראינו קודם‬ ‫ "לעשות רצון צדיק"‪ .‬הביטוי צדיק לא ניתן לכל אחד‪ ,‬אבל בניה של רחל זוכים לו‪.‬‬‫כשעם ישראל מצוי בגלות‪ ,‬במציאות של הסתר פנים וחשיכה‪ ,‬נדרשת הנהגה של בני‬ ‫רחל‪ .‬יש להם יכולת לשמור על צניעותם ועל ִצדקותם הפנימית‪ ,‬בעוד שכלפי חוץ‬ ‫הם מצויים בעולם של חיצוניות‪ ,‬יוסף במצרים שטופת העריות והעבודה הזרה‪,‬‬ ‫ואסתר ‪ -‬בפרס המתענגת על תרבות הנוי החיצוני והמשתאות‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬המגילה אומרת לנו שלא הייתה כאן רק השגחה א‪-‬להית‪ ,‬אלא שמקור‬ ‫הצדקות הפנימית‬ ‫ההצלחה של אסתר ומרדכי מקביל לזה של יוסף ‪ -‬כח שמירת ִ‬ ‫והצניעות המיוחד לבני רחל‪ .‬רק כך‪ ,‬מספרת המגילה‪ ,‬ניתן להתמודד עם עולם שכל‬ ‫כולו חיצוניות וקידוש היופי‪.‬‬ ‫המאבק הראשון של עם ישראל בעמלק היה ביציאת מצרים‪ .‬המנהיג היה משה רבנו‬ ‫והיוצא בראש הלוחמים היה יהושע‪ .‬הדמות הבאה שנלחמת בעמלק היא שאול‪,‬‬ ‫משבט בנימין‪ .‬אומר המדרש )ילקו"ש "בשלח"‪ ,‬רסד(‪:‬‬ ‫הוֹשׁ ַﬠ" )שמות יז‪ ,‬ט( ‪ -‬ולמה אמר ליהושע? מפני שבא משבטו‬ ‫ֹאמר מ ֶֹשׁה ֶאל יְ ֻ‬ ‫"וַ יּ ֶ‬ ‫יוֹסף ֶל ָה ָבה ֵוּבית ֵﬠ ָשׂו ְל ַקשׁ" )עובדיה א‪,‬‬ ‫של יוסף‪ .‬כתיב ְ"ו ָהיָ ה ֵבית יַ ֲﬠקֹב ֵאשׁ ֵוּבית ֵ‬ ‫בניה של רחל |‬ ‫יח( ‪ -‬תצא להבה מבית יוסף ותאכל קש של בית עשו‪ ,‬זה יהושע שהרג עמלק‪ .‬ר'‬ ‫פינחס בשם ר' שמואל בר נחמן‪ :‬מסורת אגדה היא ביד בניה של רחל עשיו נופל"‪.‬‬ ‫המסוגלים להתמודד עם עשיו ועם עמלק הם בניה של רחל‪ .‬עניינו של עמלק הוא‬ ‫"א ֶשׁר ָק ְרךָ ַבּ ֶדּ ֶרךְ " )דברים כה‪ ,‬יח(‪" ,‬וַ יְ ַס ֵפּר ָה ָמן לְ זֶ ֶרשׁ ִא ְשׁתּוֹ‬ ‫ההופעה המקרית ‪ֲ -‬‬ ‫וּל ָכל א ֲֹה ָביו ֵאת ָכּל ֲא ֶשׁר ָק ָרהוּ" )אסתר ו‪ ,‬יג(‪ .‬המקרה קיים במקום שהקב"ה נסתר‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫כשאין השגחה א‪-‬להית‪ .‬כל עניינו של עמלק הוא השכחת שם ה'‪ ,‬והוא מופיע‬ ‫במציאות שבה אכן שם ה' חסר‪ .‬אלה המסוגלים להתמודד איתו באותם רגעים של‬ ‫הסתר פנים‪ ,‬של מציאות חיצונית לא פשוטה‪ ,‬הם בניה של רחל‪ .‬מכוחה‪ ,‬ומכוחו של‬ ‫והצדקות הפנימית הן שמכוחן ניתן להאיר מאור גדול‪ ,‬לגלות את‬ ‫יוסף‪ .‬הצניעות ִ‬ ‫ההסתר‪.‬‬ ‫להאיר אור גדול‬ ‫לסיכום‪ ,‬ישנם שני צירים בהשוואה שבין יוסף ואחיו לאסתר ומרדכי‪ .‬שניהם קשורים‬ ‫להתמודדות עם עמלק‪ ,‬למציאות של הסתר פנים‪ .‬הציר האחד הוא ציר ההשגחה ‪-‬‬ ‫לזכור כי הקב"ה נמצא‪ ,‬וכי יש מי שמסובב את הדברים‪ .‬הציר השני הוא ציר‬ ‫ההשתדלות ‪ -‬היכולת שלנו להתמודד עם מציאות של הסתר פנים‪ .‬ומהי אותה‬ ‫יכולת? האחיזה במידותיהם של בני רחל ‪ -‬במידתו של יוסף‪ ,‬ובמידותיהם של אסתר‬ ‫בצדקות ובצניעות מאפשרת לאדם לגלות את הקב"ה‪,‬‬ ‫ומרדכי‪ .‬ההתקדשות הפנימית ִ‬ ‫ללבוש מלכות‪ .‬במקומות הכי חשוכים ‪ -‬להאיר אור גדול‪ ,‬במקומות שנראה שאין‬ ‫שום עתיד ‪ -‬לעורר את התקווה‪ .‬מכוחה של רחל‪" .‬מסורת אגדה היא ‪ -‬ביד בניה של‬ ‫רחל‪ ,‬עשיו נופל"‪.‬‬ ‫‪115‬‬ 116 ‫החדש יתקדש‬ ‫‪1‬‬ ‫הרב איתמר אלדר‬ ‫ָמים ֲא ֶשר נָח ּו‬ ‫ַכי ִ‬ ‫הפור שהפיל המן קבע את הגזרה על היהודים ליום י"ג באדר‪ .‬האיגרות הראשונות‬ ‫הוּדים ִמנַּ ַﬠר וְ ַﬠד זָ ֵקן ַטף ְונָ ִשׁים‬ ‫וּל ַא ֵבּד ֶאת ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫כללו את הגזירה "לְ ַה ְשׁ ִמיד לַ ֲהרֹג ְ‬ ‫"כ ָתב ֲא ֶשׁר‬ ‫ְבּיוֹם ֶא ָחד" )אסתר ג‪ ,‬יג(‪ .‬חרף בקשת אסתר‪ ,‬הן לא התבטלו‪ ,‬כי הרי ְ‬ ‫נִ ְכ ָתּב ְבּ ֵשׁם ַה ֶמּלֶ ךְ ְונַ ְחתּוֹם ְבּ ַט ַבּ ַﬠת ַה ֶמּלֶ ךְ ֵאין לְ ָה ִשׁיב")שם ח‪ ,‬ח(‪ .‬בשל כך‪ ,‬צריך היה‬ ‫לכתוב כנגדן איגרות שניות‪ ,‬ובהן ניתנה רשות ליהודים להיקהל ולעמוד על נפשם‪,‬‬ ‫באותו היום ‪ -‬י"ג באדר‪ .‬גזירת השמד נכתבה ליום אחד וכך גם האפשרות שניתנה‬ ‫ליהודים להילחם ולעמוד על נפשם‪ ,‬אלא שהיה הבדל בין שושן הבירה לבין שאר‬ ‫המקומות‪:‬‬ ‫שׁוּשׁן ַל ֲﬠשׂוֹת ְכּ ָדת‬ ‫הוּדים ֲא ֶשׁר ְבּ ָ‬ ‫ֹאמר ֶא ְס ֵתּר ִאם ַﬠל ַה ֶמּ ֶלךְ טוֹב יִנָּ ֵתן גַּ ם ָמ ָחר ַליְּ ִ‬ ‫וַ תּ ֶ‬ ‫ֹאמר ַה ֶמּ ֶלךְ ְל ֵה ָﬠשׂוֹת ֵכּן וַ ִתּנָּ ֵתן ָדּת‬ ‫ַהיּוֹם ְו ֵאת ֲﬠ ֶשׂ ֶרת בְּ נֵ י ָה ָמן ְיִתלוּ ַﬠל ָה ֵﬠץ‪ :‬וַ יּ ֶ‬ ‫שׁוּשׁן גַּ ם ְבּיוֹם ַא ְר ָבּ ָﬠה‬ ‫הוּדים ֲא ֶשׁר ְבּ ָ‬ ‫שׁוּשׁן ְו ֵאת ֲﬠ ֶשׂ ֶרת בְּ נֵ י ָה ָמן ָתּלוּ‪ :‬וַ יִּ ָקּ ֲהלוּ ַהיְּ ִ‬ ‫ְבּ ָ‬ ‫וּשׁ ָאר‬ ‫שׁוּשׁן ְשׁל ֹשׁ ֵמאוֹת ִאישׁ ַוּב ִבּזָּ ה לֹא ָשׁ ְלחוּ ֶאת יָ ָדם‪ְ :‬‬ ‫ָﬠ ָשׂר ְלח ֶֹדשׁ ֲא ָדר וַ יַּ ַה ְרגוּ ְב ָ‬ ‫יהם‬ ‫יהם ְו ָהרֹג ְבּשֹׂנְ ֵא ֶ‬ ‫נוֹח ֵמאֹיְ ֵב ֶ‬ ‫הוּדים ֲא ֶשׁר בִּ ְמ ִדינוֹת ַה ֶמּ ֶלךְ ִנ ְק ֲהלוּ ְו ָﬠמֹד ַﬠל נַ ְפ ָשׁם ְו ַ‬ ‫ַהיְּ ִ‬ ‫נוֹח‬ ‫ֲח ִמ ָשּׁה ְו ִשׁ ְב ִﬠים ָא ֶלף ַוּב ִבּזָּ ה לֹא ָשׁ ְלחוּ ֶאת יָ ָדם‪ְ :‬בּיוֹם ְשׁל ָֹשׁה ָﬠ ָשׂר ְלח ֶֹדשׁ ֲא ָדר ְו ַ‬ ‫שׁוּשׁן נִ ְק ֲהלוּ‬ ‫הוּדים ֲא ֶשׁר ְבּ ָ‬ ‫ְבּ ַא ְר ָבּ ָﬠה ָﬠ ָשׂר בּוֹ ְו ָﬠשֹׂה אֹתוֹ יוֹם ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה‪ְ :‬ו ַהיְּ ִ‬ ‫נוֹח ַבּ ֲח ִמ ָשּׁה ָﬠ ָשׂר בּוֹ ְו ָﬠשֹׂה אֹתוֹ יוֹם ִמ ְשׁ ֶתּה‬ ‫ִבּ ְשׁל ָֹשׁה ָﬠ ָשׂר בּוֹ וּבְ ַא ְר ָבּ ָﬠה ָﬠ ָשׂר בּוֹ ְו ַ‬ ‫הוּדים ַה ְפּ ָרזִ ים ַהיּ ְֹשׁ ִבים ְבּ ָﬠ ֵרי ַה ְפּ ָרזוֹת ע ִֹשׂים ֵאת יוֹם ַא ְר ָבּ ָﬠה ָﬠ ָשׂר‬ ‫ְו ִשׂ ְמ ָחה‪ַ :‬ﬠל ֵכּן ַהיְּ ִ‬ ‫לוֹח ָמנוֹת ִאישׁ ְל ֵר ֵﬠהוּ )שם ט‪ ,‬יג‪-‬יט(‪.‬‬ ‫ְלח ֶֹדשׁ ֲא ָדר ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ֶתּה ְויוֹם טוֹב ִוּמ ְשׁ ַ‬ ‫‪1‬‬ ‫המאמר הינו שיכתוב שיעור שהעביר הרב בישיבה‪ ,‬ושעבר את ביקורתו‪.‬‬ ‫‪117‬‬ ‫‪118‬‬ ‫| הרב איתמר אלדר‬ ‫אסתר ביקשה רשות מאחשוורוש לעמוד על נפשם ולהילחם גם למחרת‪ ,‬בי"ד‬ ‫בחודש‪ .‬כך שבשושן הבירה הקרבות של היהודים נמשכו יומיים‪ .‬ממילא‪ ,‬בפרזות נחו‬ ‫היהודים מאויביהם וחגגו בי"ד באדר‪ ,‬ובשושן הבירה בט"ו בו‪.‬‬ ‫שׁוּשׁן נִ ְק ֲהלוּ ִבּ ְשׁל ָֹשׁה‬ ‫הוּדים ֲא ֶשׁר ְבּ ָ‬ ‫פסוק יח מספר על החגיגות של אותה שנה‪"ְ :‬ו ַהיְּ ִ‬ ‫נוֹח ַבּ ֲח ִמ ָשּׁה ָﬠ ָשׂר בּוֹ וְ ָﬠשֹׂה אֹתוֹ יוֹם ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה"‪,‬‬ ‫ָﬠ ָשׂר בּוֹ ְוּב ַא ְר ָבּ ָﬠה ָﬠ ָשׂר בּוֹ ְו ַ‬ ‫הוּדים ַה ְפּ ָרזִ ים ַהיּ ְֹשׁ ִבים ְבּ ָﬠ ֵרי ַה ְפּ ָרזוֹת ע ִֹשׂים ֵאת יוֹם‬ ‫"ﬠל ֵכּן ַהיְּ ִ‬ ‫ובפסוק יט נכתב‪ַ :‬‬ ‫לוֹח ָמנוֹת ִאישׁ לְ ֵר ֵﬠהוּ"‪ .‬אם‬ ‫ַא ְר ָבּ ָﬠה ָﬠ ָשׂר לְ ח ֶֹדשׁ ֲא ָדר ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ֶתּה וְ יוֹם טוֹב ִוּמ ְשׁ ַ‬ ‫נדייק‪ ,‬נגלה שפסוק זה כבר אינו מתאר את שהתרחש בשנת הנס‪ ,‬אלא הוא מספר‬ ‫לקורא את שהתרחש מנקודת מבט חדשה‪ ,‬מתוך הסתכלות לאחור‪ .‬הפסוק מלמד‬ ‫אותנו כי בעקבות הלחימה נהגו היהודים היושבים בפרזים לעשות את יום י"ד באדר‬ ‫ליום שמחה ומשתה‪ ,‬אך הכתוב כלל לא מתאר את המנהג של היהודים שאינם‬ ‫בפרזים‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬קביעת המנהג לא הסתיימה בשלב זה‪ .‬מרדכי שולח איגרות לכל היהודים ובהן‬ ‫בקשה )שם‪ ,‬כ‪-‬כח(‪:‬‬ ‫הוּדים ֲא ֶשׁר ְבּ ָכל ְמ ִדינוֹת‬ ‫וַ יִּ ְכתֹּב ָמ ְר ֳדּ ַכי ֶאת ַה ְדּבָ ִרים ָה ֵאלֶּ ה וַ יִּ ְשׁ ַלח ְס ָפ ִרים ֶאל ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫יהם ִל ְהיוֹת ע ִֹשׂים ֵאת יוֹם ַא ְר ָבּ ָﬠה‬ ‫חוֹקים‪ְ :‬ל ַקיֵּ ם ֲﬠ ֵל ֶ‬ ‫רוֹבים ְו ָה ְר ִ‬ ‫ַה ֶמּ ֶלךְ ֲא ַח ְשׁוֵ רוֹשׁ ַהקְּ ִ‬ ‫ָﬠ ָשׂר ְלח ֶֹדשׁ ֲא ָדר ְו ֵאת יוֹם ֲח ִמ ָשּׁה ָﬠ ָשׂר בּוֹ ְבּ ָכל ָשׁנָ ה ְו ָשׁנָ ה‪ַ :‬כּיָּ ִמים ֲא ֶשׁר נָ חוּ ָב ֶהם‬ ‫יהם ְו ַהח ֶֹדשׁ ֲא ֶשׁר נֶ ְה ַפּךְ ָל ֶהם ִמיָּ גוֹן ְל ִשׂ ְמ ָחה ֵוּמ ֵא ֶבל ְליוֹם טוֹב ַל ֲﬠשׂוֹת‬ ‫הוּדים ֵמאוֹיְ ֵב ֶ‬ ‫ַהיְּ ִ‬ ‫וּמ ָתּנוֹת ָל ֶא ְביוֹנִ ים‪ְ :‬ו ִק ֵבּל‬ ‫לוֹח ָמנוֹת ִאישׁ ְל ֵר ֵﬠהוּ ַ‬ ‫אוֹתם יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ַ‬ ‫ָ‬ ‫יהם‪ִ :‬כּי ָה ָמן ֶבּן ַה ְמּ ָד ָתא‬ ‫ַהיְּ ה ִוּדים ֵאת ֲא ֶשׁר ֵה ֵחלּוּ ַל ֲﬠשׂוֹת ְו ֵאת ֲא ֶשׁר ָכּ ַתב ָמ ְר ֳדּ ַכי ֲא ֵל ֶ‬ ‫גּוֹרל ְל ֻה ָמּם‬ ‫הוּדים ְל ַא ְבּ ָדם ְו ִה ִפּיל פּוּר הוּא ַה ָ‬ ‫הוּדים ָח ַשׁב ַﬠל ַהיְּ ִ‬ ‫ָה ֲאגָ גִ י צ ֵֹרר ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫וּל ַא ְבּ ָדם‪ :‬וּבְ ב ָֹאהּ ִל ְפנֵ י ַה ֶמּ ֶלךְ ָא ַמר ִﬠם ַה ֵסּ ֶפר יָ שׁוּב ַמ ֲח ַשׁ ְבתּוֹ ָה ָר ָﬠה ֲא ֶשׁר ָח ַשׁב ַﬠל‬ ‫ְ‬ ‫פוּרים‬ ‫הוּדים ַﬠל רֹאשׁוֹ ְו ָתלוּ אֹתוֹ ְו ֶאת ָבּנָ יו ַﬠל ָה ֵﬠץ‪ַ :‬ﬠל ֵכּן ָק ְראוּ ַליָּ ִמים ָה ֵאלֶּ ה ִ‬ ‫ַהיְּ ִ‬ ‫יﬠ‬ ‫וּמה ִהגִּ ַ‬ ‫וּמה ָראוּ ַﬠל ָכּ ָכה ָ‬ ‫ַﬠל ֵשׁם ַהפּוּר ַﬠל ֵכּן ַﬠל ָכּל ִדּבְ ֵרי ָה ִאגֶּ ֶרת ַהזֹּאת ָ‬ ‫יהם ְולֹא יַ ֲﬠבוֹר‬ ‫יהם ְו ַﬠל זַ ְר ָﬠם ְו ַﬠל ָכּל ַהנִּ ְל ִוים ֲﬠ ֵל ֶ‬ ‫הוּדים ֲﬠ ֵל ֶ‬ ‫יהם‪ִ :‬קיְּ מוּ ְו ִק ְבּלוּ ַהיְּ ִ‬ ‫ֲא ֵל ֶ‬ ‫ִל ְהיוֹת ע ִֹשׂים ֵאת ְשׁנֵ י ַהיָּ ִמים ָה ֵאלֶּ ה ִכּ ְכ ָת ָבם ְו ִכזְ ַמנָּ ם ְבּ ָכל ָשׁנָ ה וְ ָשׁנָ ה‪ְ :‬ו ַהיָּ ִמים ָה ֵאלֶּ ה‬ ‫וּמ ִדינָ ה ְו ִﬠיר וָ ִﬠיר ִו ֵימי‬ ‫נִ זְ ָכּ ִרים ְונַ ֲﬠ ִשׂים ְבּ ָכל דּוֹר וָ דוֹר ִמ ְשׁ ָפּ ָחה ִוּמ ְשׁ ָפּ ָחה ְמ ִדינָ ה ְ‬ ‫הוּדים ְוזִ ְכ ָרם לֹא יָ סוּף ִמזַּ ְר ָﬠם‪.‬‬ ‫פּוּרים ָה ֵאלֶּ ה לֹא יַ ַﬠבְ רוּ ִמתּוֹךְ ַהיְּ ִ‬ ‫ַה ִ‬ ‫כפי שראוי לעשות תמיד כשלומדים תנ"ך‪ ,‬ננסה "לשכוח" את כל מה שאנחנו יודעים‬ ‫ביחס לספר בו אנו עוסקים ואת אופן קיום החג ומנהגיו כפי שאנו מכירים‪ .‬מרדכי‬ ‫מבקש מכל היהודים לקיים דווקא בימים י"ד וט"ו באדר מנהגים המזכירים את‬ ‫יהם"‪ .‬בקשת מרדכי מעניינת‪,‬‬ ‫הוּדים ֵמאוֹיְ ֵב ֶ‬ ‫"כּיָּ ִמים ֲא ֶשׁר נָ חוּ ָב ֶהם ַהיְּ ִ‬ ‫ההצלה הגדולה‪ַ ,‬‬ ‫החדש יתקדש |‬ ‫כיוון שהוא לא מציין באיגרותיו חלוקה בין הפרזות לשושן הבירה‪ ,‬אלא מבקש‬ ‫מכלל היהודים לחגוג את שני הימים‪ ,‬והיהודים אכן מקבלים זאת על עצמם‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬אם לא היינו מכירים את המגילה‪ ,‬היה נדמה שהגענו לסופה‪ .‬אין מקום‬ ‫"קיְּ מוּ וְ ִק ְבּלוּ‬ ‫יותר טוב ונכון מזה לסיום‪ ,‬גם הפסוקים נותנים רושם של סיכום‪ִ :‬‬ ‫יהם וְ לֹא יַ ֲﬠבוֹר לִ ְהיוֹת ע ִֹשׂים ֵאת ְשׁנֵ י‬ ‫יהם וְ ַﬠל זַ ְר ָﬠם וְ ַﬠל ָכּל ַהנִּ לְ וִ ים ֲﬠלֵ ֶ‬ ‫הוּדים ֲﬠלֵ ֶ‬ ‫ַהיְּ ִ‬ ‫ַהיָּ ִמים ָה ֵאלֶּ ה ִכּ ְכ ָת ָבם ְו ִכזְ ַמנָּ ם ְבּ ָכל ָשׁנָ ה וְ ָשׁנָ ה‪ְ :‬ו ַהיָּ ִמים ָה ֵאלֶּ ה נִ זְ כָּ ִרים ְונַ ֲﬠ ִשׂים ְבּ ָכל דּוֹר‬ ‫פּוּרים ָה ֵאלֶּ ה לֹא יַ ַﬠבְ רוּ ִמתּוֹךְ‬ ‫וּמ ִדינָ ה וְ ִﬠיר וָ ִﬠיר ִו ֵימי ַה ִ‬ ‫וָ דוֹר ִמ ְשׁ ָפּ ָחה ִוּמ ְשׁ ָפּ ָחה ְמ ִדינָ ה ְ‬ ‫הוּדים וְ זִ כְ ָרם לֹא יָ סוּף ִמזַּ ְר ָﬠם"‪ .‬אלא שהמגילה ממשיכה )שם‪ ,‬כט‪-‬לב(‪:‬‬ ‫ַהיְּ ִ‬ ‫הוּדי ֶאת ָכּל תּ ֶֹקף ְל ַקיֵּ ם ֵאת ִאגֶּ ֶרת‬ ‫וּמ ְר ֳדּ ַכי ַהיְּ ִ‬ ‫יחיִל ָ‬ ‫וַ ִתּ ְכתֹּב ֶא ְס ֵתּר ַה ַמּ ְל ָכּה ַבת ֲא ִב ַ‬ ‫הוּדים ֶאל ֶשׁ ַבע ְו ֶﬠ ְשׂ ִרים ֵוּמ ָאה ְמ ִדינָ ה‬ ‫פּוּרים ַהזֹּאת ַה ֵשּׁנִ ית‪ :‬וַ יִּ ְשׁ ַלח ְס ָפ ִרים ֶאל ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫ַה ִ‬ ‫יהם ַכּ ֲא ֶשׁר‬ ‫ַמ ְלכוּת ֲא ַח ְשׁוֵ רוֹשׁ ִדּבְ ֵרי ָשׁלוֹם וֶ ֱא ֶמת‪ְ :‬ל ַקיֵּ ם ֵאת יְ ֵמי ַהפֻּ ִרים ָה ֵאלֶּ ה ִבּזְ ַמנֵּ ֶ‬ ‫הוּדי ְו ֶא ְס ֵתּר ַה ַמּ ְל ָכּה ְו ַכ ֲא ֶשׁר ִקיְּ מוּ ַﬠל נַ ְפ ָשׁם ְו ַﬠל זַ ְר ָﬠם ִדּבְ ֵרי‬ ‫יהם ָמ ְר ֳדּ ַכי ַהיְּ ִ‬ ‫ִקיַּ ם ֲﬠ ֵל ֶ‬ ‫ַהצֹּמוֹת ְוזַ ֲﬠ ָק ָתם‪ַ :‬וּמ ֲא ַמר ֶא ְס ֵתּר ִקיַּ ם ִדּבְ ֵרי ַהפֻּ ִרים ָה ֵאלֶּ ה ְונִ ְכ ָתּב ַבּ ֵסּ ֶפר‪.‬‬ ‫מה פשר האיגרות שכותבת אסתר? הרי מרדכי כבר שלח בקשה וכולם מקיימים את‬ ‫דבריו‪ ,‬כבר נכתבו פסוקי סיום חגיגיים! במה תוכן האיגרות של אסתר שונה‬ ‫מהאיגרות הקודמות של מרדכי?‬ ‫אם כן‪ ,‬אנו רואים חזרה משולשת בנוגע לקביעת חגיגות היהודים לדורות‪ .‬בפעם‬ ‫הראשונה בפסוק יט‪ ,‬עם תיאור המנהג באופן סתמי; בפעם השנייה בפסוק כ בעקבות‬ ‫איגרת מרדכי; ובפעם השלישית עם איגרת אסתר בפסוק כט‪ .‬מסוף המגילה רואים‬ ‫בבירור כי קביעת ימים אלו כימי חג לכלל ישראל לא הייתה פשוטה‪ .‬הדבר מובן‬ ‫לאור העובדה כי מדובר בשני מנהיגים הנמצאים בגלות‪ ,‬ומבקשים בעקבות אירוע‬ ‫גלותי לחדש חג שיצטרף למועדי התורה‪ ,‬דבר חסר תקדים; ובנוסף‪ ,‬לאור העובדה‬ ‫ִ‬ ‫שמדובר בתקופה שלאחר תחילת שיבת ציון והצהרת כורש‪ ,‬כשהיהודים כבר עולים‬ ‫לארץ ישראל כדי לבנות את בית המקדש‪ ,‬ומתחיל להירקם מרכז רוחני ארץ ישראלי‪.‬‬ ‫מתוך כך נשאל שתי שאלות‪ .‬ראשית‪ ,‬כיצד נקבע חג שמצטרף למועדי התורה?‬ ‫ושנית‪ ,‬כיצד נקבע חג על ידי שני מנהיגים גלותיים‪ ,‬בעוד ישנו מרכז ארץ ישראלי?‬ ‫בין אסתר למרדכי‬ ‫נעקוב אחרי התגלגלות האיגרות‪ .‬כבר ראינו שההבדל המרכזי בין המנהג הפשוט‬ ‫המוזכר בפסוק יט ובין איגרת מרדכי‪ ,‬הוא הרצון שכל עם ישראל יחגוג את חג‬ ‫הפורים במשך יומיים‪ .‬הרצון הזה של מרדכי הוא ברור ‪ -‬מהלך שבו כל העם חוגג‬ ‫במשך יומיים‪ ,‬בלא חלוקה בין החוגגים בי"ד באדר לחוגגים בט"ו‪ ,‬משמר את‬ ‫התאריכים הללו כחג כלל לאומי ולא כזיכרון לאירוע קהילתי‪ .‬מגמתו של מרדכי‬ ‫‪119‬‬ ‫‪120‬‬ ‫| הרב איתמר אלדר‬ ‫"כּי‬ ‫להפוך את החג הזה לחג קולקטיבי‪ ,‬בולטת גם באופן שבו מרדכי מזכיר את המן‪ִ :‬‬ ‫הוּדים ְל ַא ְבּ ָדם וְ ִה ִפּיל פּוּר הוּא‬ ‫הוּדים ָח ַשׁב ַﬠל ַהיְּ ִ‬ ‫ָה ָמן ֶבּן ַה ְמּ ָד ָתא ָה ֲאגָ גִ י צ ֵֹרר כָּ ל ַהיְּ ִ‬ ‫וּל ַא ְבּ ָדם")שם ט‪ ,‬כד(‪ .‬המן מוזכר כצורר היהודים מספר פעמים במהלך‬ ‫גּוֹרל לְ ֻה ָמּם ְ‬ ‫ַה ָ‬ ‫המגילה אך זו הפעם היחידה בה הוא מוזכר כצורר כל היהודים‪ .‬מרדכי מסביר‬ ‫ליהודים שמדובר פה בקטסטרופה הרלוונטית לכולם‪ ,‬החגיגות של ט"ו באדר הן לא‬ ‫הסיפור של היהודים שנמצאים בשושן בלבד‪ ,‬כמו שחגיגות י"ד באדר רלוונטיות גם‬ ‫לתושבי שושן שעוד לחמו ביום הזה‪ .‬אך כנראה שמרדכי לא לגמרי מצליח‪ ,‬ואסתר‬ ‫מרגישה צורך לכתוב איגרות נוספות‪.‬‬ ‫איגרות מרדכי ואסתר שונות‪ .‬מעבר להבדל בזהות השולח‪ ,‬ישנו הבדל מובהק גם‬ ‫חוֹקים"‪ ,‬דהיינו‬ ‫רוֹבים ְו ָה ְר ִ‬ ‫"הקְּ ִ‬ ‫בזהות הנמענים‪ ,‬בעוד מרדכי שולח ספרים אל ַ‬ ‫הוּדים ֶאל ֶשׁ ַבע‬ ‫"אל ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫הקרובים לשושן והרחוקים ממנה‪ ,‬אסתר שולחת ספרים ֶ‬ ‫וְ ֶﬠ ְשׂ ִרים ֵוּמ ָאה ְמ ִדינָ ה"‪.‬‬ ‫יהם לִ ְהיוֹת‬ ‫"ל ַקיֵּ ם ֲﬠלֵ ֶ‬ ‫ההבדל השלישי והדומיננטי ביותר הוא בתוכן‪ ,‬מרדכי כותב‪ְ :‬‬ ‫ע ִֹשׂים ֵאת יוֹם ַא ְר ָבּ ָﬠה ָﬠ ָשׂר לְ ח ֶֹדשׁ ֲא ָדר ְו ֵאת יוֹם ֲח ִמ ָשּׁה ָﬠ ָשׂר בּוֹ ְבּ ָכל ָשׁנָ ה ְו ָשׁנָ ה‪:‬‬ ‫יהם וְ ַהח ֶֹדשׁ ֲא ֶשׁר נֶ ְה ַפּךְ לָ ֶהם ִמיָּ גוֹן לְ ִשׂ ְמ ָחה‬ ‫הוּדים ֵמאוֹיְ ֵב ֶ‬ ‫ַכּיָּ ִמים ֲא ֶשׁר נָ חוּ ָב ֶהם ַהיְּ ִ‬ ‫וּמ ָתּנוֹת‬ ‫לוֹח ָמנוֹת ִאישׁ לְ ֵר ֵﬠהוּ ַ‬ ‫אוֹתם יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ַ‬ ‫ֵוּמ ֵא ֶבל לְ יוֹם טוֹב לַ ֲﬠשׂוֹת ָ‬ ‫יהם‬ ‫יהם ַכּ ֲא ֶשׁר ִקיַּ ם ֲﬠלֵ ֶ‬ ‫ָל ֶא ְביוֹנִ ים"‪ .‬ואסתר אומרת‪" :‬לְ ַקיֵּ ם ֵאת יְ ֵמי ַהפֻּ ִרים ָה ֵאלֶּ ה ִבּזְ ַמנֵּ ֶ‬ ‫הוּדי ְו ֶא ְס ֵתּר ַה ַמּ ְל ָכּה ְו ַכ ֲא ֶשׁר ִקיְּ מוּ ַﬠל נַ ְפ ָשׁם וְ ַﬠל זַ ְר ָﬠם ִדּבְ ֵרי ַהצֹּמוֹת‬ ‫ָמ ְר ֳדּ ַכי ַהיְּ ִ‬ ‫יהם"‪ ,‬זאת אומרת שאולי היא פותחת מחדש את‬ ‫"בּזְ ַמנֵּ ֶ‬ ‫וְ זַ ֲﬠ ָק ָתם"‪ .‬אסתר אומרת ִ‬ ‫האפשרות לפיצול‪ .‬אבל בעיקר‪ ,‬היא מוסיפה את ִ"דּבְ ֵרי ַהצֹּמוֹת וְ זַ ֲﬠ ָק ָתם"‪ ,‬אסתר‬ ‫נוגעת בדבר‪ ,‬והיא זוכרת לא רק את הישועה שהייתה‪ ,‬אלא גם את הכניסה אל‬ ‫ֹאכלוּ ְו ַאל ִתּ ְשׁתּוּ ְשׁל ֶֹשׁת יָ ִמים לַ יְ לָ ה וָ יוֹם" )שם ד‪,‬‬ ‫המלך‪ ,‬את בקשת ְ"וצוּמוּ ָﬠלַ י ְו ַאל תּ ְ‬ ‫טז(‪.‬‬ ‫חדש עלינו‬ ‫אפשרות אחרת של הבנת משמעות המילים ִ"דּבְ ֵרי ַהצֹּמוֹת וְ זַ ֲﬠ ָק ָתם"‪ ,‬תעמיד את‬ ‫דרישת אסתר באופן חדש ותענה על שתי השאלות שהיו לנו‪ .‬ניתן להסביר את‬ ‫המילים הללו כניסיון של אסתר להזכיר את הצומות המוכרים לנו מאז חורבן הבית‪.‬‬ ‫היא רוצה להגיד שיש דבר כזה לחדש חגים‪ .‬היא טוענת שכבר נפתח הפתח לחכמים‬ ‫לקבוע מועדים חדשים שמחייבים את כלל ישראל‪ ,‬וכפי שהיא ומרדכי ושאר‬ ‫היושבים בגלות שימרו את הצומות שקבעו היושבים בארץ ישראל‪ ,‬כעת היא רוצה‬ ‫לחדש חג בי"ד ובט"ו באדר‪.‬‬ ‫החדש יתקדש |‬ ‫הבעיה השנייה שהייתה לנו עסקה בניתוק מארץ ישראל‪ .‬הבקשה של מרדכי ואסתר‬ ‫הציפה את השאלה בדבר מיקומו של המרכז הרוחני‪ ,‬האם הוא נמצא בשושן הבירה‬ ‫או בארץ ישראל? לאורך הדורות שאחר כך המשיך עם ישראל לעסוק בשאלה הזו‬ ‫ביחס לעיבור החודש‪ ,‬האם המרכז הרוחני הוא בבבל‪ ,‬שם יושבים יהודים רבים‪ ,‬או‬ ‫בארץ ישראל? אם כן‪ ,‬יש צד בדברי אסתר בו היא רוצה ליצור זיקה לירושלים‪ .‬היא‬ ‫אומרת שהימים שהיא רוצה לקבוע הם בעצם המשך לימי הצום והתענית‪ .‬כשם‬ ‫שתשעה באב הוא אחרי החורבן‪ ,‬גם ימי הפורים הם ימים שאחרי החורבן‪ ,‬ויש להם‬ ‫תפקיד זהה ‪ -‬להביא אותנו בחזרה לארץ ישראל‪ .‬הרצון ליצור זיקה לירושלים החל‬ ‫חוֹקים" המופיע בדברי מרדכי‪,‬‬ ‫רוֹבים וְ ָה ְר ִ‬ ‫"הקְּ ִ‬ ‫עוד כשאסתר השמיטה את מושג ַ‬ ‫המעמיד את שושן הבירה כמרכז שאליו מתייחס הכל‪.‬‬ ‫נקודה נוספת בדברי אסתר שיש לשים לב לקיומה‪ ,‬הן המילים ִ"דּבְ ֵרי ָשׁלוֹם וֶ ֱא ֶמת"‬ ‫)שם ט‪ ,‬ל(‪ .‬בפתיחת תיאור איגרת אסתר נכתב‪" :‬וַ ִתּ ְכתֹּב ֶא ְס ֵתּר ַה ַמּ ְל ָכּה‪ֶ ...‬את ָכּל‬ ‫תּ ֶֹקף" )שם ט‪ ,‬כט(‪ ,‬יש בדברים אלו מן תחושה של כוחניות הנדרשת לקביעת הימים‬ ‫האלה‪ ,‬אך מצד שני אופן כתיבת האיגרות ותוכנן היה ִ"דּבְ ֵרי ָשׁלוֹם וֶ ֱא ֶמת"‪ .‬יש כאן‬ ‫מגמה מרוככת יותר של אסתר‪ ,‬שאולי גם קשורה להיותה אישה‪ ,‬בניגוד למרדכי‪.‬‬ ‫מגמה שהמטרה שלה היא לאפשר לימי הפורים להתקבל אצל כל ישראל‪ .‬מאחורי‬ ‫הבקשה הזו של אסתר עומדת תנועה הרבה יותר פנימית והרבה יותר עמוקה‪.‬‬ ‫כתבוני לדורות‬ ‫אסתר על פי חז"ל אומרת בתחילה "קבעוני לדורות"‪ .‬הגמרא )מגילה ז‪ ,‬א( אומרת‬ ‫שחז"ל ענו לה‪" :‬קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות"‪ .‬חז"ל לא רק אומרים לה ‪-‬‬ ‫"אם נקבע את החג‪ ,‬אז‪ ,"...‬אלא כמו מזכירים לה את הסוף של המגילה‪" :‬וַ יָּ ֶשׂם‬ ‫ַה ֶמּלֶ ךְ ֲא ַח ְשׁוֵ רוֹשׁ ַמס ַﬠל ָה ָא ֶרץ ְו ִאיֵּ י ַהיָּ ם" )אסתר י‪ ,‬א(‪ .‬זהו חג של גלות‪ ,‬שבסופו‬ ‫היהודים עודם בגלות‪ ,‬עודם משועבדים לאחשוורוש‪ .‬כשחז"ל באים ואומרים "קנאה‬ ‫את מעוררת עלינו"‪ ,‬הם אומרים לה שזה לא חג של גאולה‪ ,‬זה לא חג שעם ישראל‬ ‫יוצא בו מעבדות לחירות‪ ,‬זה לא חג בו הוא מקבל תורה‪ ,‬זה בסך הכל חג שמציין‬ ‫צרה שעם ישראל הצליח להיחלץ ממנה‪ .‬ביחס לאמירת הלל בפורים אומרים חז"ל‬ ‫)מגילה יד‪ ,‬א(‪" :‬אכתי עבדי אחשורוש אנן"‪ .‬כלומר הטענה כלפי אסתר אינה טענה‬ ‫טכנית אלא טענה מהותית‪ ,‬אי אפשר לקבוע חג במציאות של גלות ושעבוד‪.‬‬ ‫לאחר מכן אומרת אסתר "כתבוני לדורות"‪ .‬היא אינה מבקשת לקבוע חג בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫אף להכניס את קורותיו לתנ"ך‪ .‬משמעות הבקשה היא הרצון להגיד שהסיפור‬ ‫שהתרחש בשושן הוא דבר ה'‪ ,‬אמירה א‪-‬להית‪ ,‬שהרי כאלה הם התכנים שנכנסים‬ ‫ישׁים'‬ ‫"'הלֹא ָכ ַת ְב ִתּי לְ ךָ ָשׁלִ ִ‬ ‫לתנ"ך‪ .‬התשובה שאסתר מקבלת מחז"ל )שם ז‪ ,‬א( היא‪ֲ :‬‬ ‫‪121‬‬ ‫‪122‬‬ ‫| הרב איתמר אלדר‬ ‫)משלי כב‪ ,‬כ( ‪ -‬שלישים ולא רבעים"‪ .‬הם בעצם אומרים לה‪ ,‬בכתיבת סיפור עמלק‬ ‫ישנם שלושה שלבים; פעם אחת מוזכר עמלק בפרשת בשלח‪ ,‬בפעם השנייה בפרשת‬ ‫כי תצא‪ ,‬ובפעם השלישית בספר שמואל‪ ,‬ביחס לאגג‪ .‬המכסה שהייתה לסיפור עמלק‬ ‫התמלאה‪ ,‬ואין עוד מקום לספר את סיפורך‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬חז"ל מכניסים את מגילת‬ ‫מﬠניין עמלק שבפרשת בשלח‪:‬‬ ‫אסתר לתנ"ך‪ ,‬הם מסתמכים על פסוק מן התורה ִ‬ ‫הוֹשׁ ַﬠ ִכּי ָמחֹה ֶא ְמ ֶחה ֶאת זֵ כֶ ר‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל מ ֶֹשׁה ְכּתֹב זֹאת זִ כָּ רוֹן ַבּ ֵסּ ֶפר וְ ִשׂים ְבּ ָאזְ נֵ י יְ ֻ‬ ‫"וַ יּ ֶ‬ ‫"כּתֹב זֹאת" ‪ -‬מה שכתוב‬ ‫ֲﬠ ָמלֵ ק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם" )שמות יז‪ ,‬יד(‪ .‬חז"ל לומדים כך‪ְ :‬‬ ‫"בּ ֵסּ ֶפר" ‪ -‬המגילה‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬בפרשות בשלח וכי תצא; "זִ כָּ רוֹן" ‪ -‬את שכתוב בנביאים; ַ‬ ‫"הלֹא ָכ ַת ְב ִתּי לְ ךָ‬ ‫מלכתחילה הן הקושי והן הפיתרון אינם מובנים‪ .‬מה בכך שכתוב ֲ‬ ‫ישׁים"? האם לא מצאנו דברים שנכתבו יותר משלוש פעמים? גם התירוץ אינו‬ ‫ָשׁלִ ִ‬ ‫נהיר‪ ,‬מה בכך שניתן לפרק את הפסוק לארבע שלבים?‬ ‫הכתובים ‪ -‬רוח הקודש‬ ‫אסתר מקיימת וויכוח עמוק מאד עם חז"ל‪ ,‬אין זה רק וויכוח אינטרסנטי של אסתר‬ ‫הדורשת שיזכרו אותה לדורות‪ ,‬אלא דיון ענייני בעצם השאלה האם יש מקום‬ ‫מﬠבר לתורה ולנביאים‪ .‬בניסוח יותר עמוק ורוחני‪ ,‬נאמר כי אסתר‬ ‫לכתובים‪ֵ ,‬‬ ‫מתווכחת עם חז"ל האם יש דבר ה' מעבר לדברי הנבואה שאפשר‪ ,‬ראוי ונכון‬ ‫להקשיב לו‪ .‬היא מבררת האם יש מושג כזה שנקרא רוח הקודש‪ ,‬מעבר לתורה‬ ‫ישׁים'‪,‬‬ ‫"'הלֹא ָכ ַת ְב ִתּי לְ ךָ ָשׁלִ ִ‬ ‫שהוריד משה רבנו‪ .‬כשחז"ל אומרים לה בראשית הדיון ֲ‬ ‫שלישים ולא רבעים"‪ ,‬לא מדובר בוויכוח על מספרים והקצאות ‪ -‬דווקא שלוש ולא‬ ‫ארבע‪ .‬הם אומרים שאין עוד מקום להכניס את עניין עמלק‪ ,‬כי זה כבר כתוב בתורה‬ ‫ובנביאים‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מה יש לך‪ ,‬אסתר‪ ,‬לחדש בעניין? את שהיה לריבונו של עולם‬ ‫להגיד בעניין עמלק הוא כבר אמר‪ .‬ואילו אסתר אומרת שצריך לפתח הקשבה חדשה‬ ‫לדבר ה' שמתגלה דרך סוג חדש של גילוי שאינו תורת משה‪ ,‬ואינו נבואת ירמיהו‬ ‫ויחזקאל‪ ,‬אלא הוא רוח הקודש של הכתובים‪ .‬אומרת אסתר‪ ,‬אחרי שתפחתו את‬ ‫ליבכם ואוזניכם לדבר ה' המופיע באופן שכזה‪ ,‬תקבלו לא רק אותי‪ ,‬אלא גם דברים‬ ‫שקדמו לי ‪ -‬את שיר השירים‪ ,‬ואת קהלת‪ ,‬את איוב ועוד רבים‪ .‬אסתר מתעקשת על‬ ‫פתיחת מחלקה חדשה בתנ"ך שתקרא להלן "מחלקת כתובים"‪ .‬והתשובה של חז"ל‬ ‫"כּתֹב זֹאת זִ ָכּרוֹן ַבּ ֵסּ ֶפר"‪ .‬התשובה בעצם מאפשרת את שלוש‬ ‫לאחר הסכמתם היא‪ְ :‬‬ ‫ה"כּתֹב זֹאת"‪ ,‬התורה שבכתב; דרך‬ ‫ְ‬ ‫הדרכים בהן ניתן לשמוע את דבר ה'‪ ,‬דרך‬ ‫"בּ ֵסּ ֶפר" האישי‪ ,‬רוח הקודש‪.‬‬ ‫ה"זִ כָּ רוֹן"‪ ,‬זיכרונו של ה' המופיע בנבואה; וכן ַ‬ ‫במובן זה אסתר מחוללת שינוי דרמטי‪ .‬אסתר מלמדת שדבר ה' אינו רק הדבר הברור‬ ‫והגלוי שמתחיל ב"וַ יְ ַדבֵּ ר ה' ֶאל מ ֶֹשׁה ֵלּאמֹר" כפי שהתרגלנו‪ ,‬אלא אפילו דברי‬ ‫החדש יתקדש |‬ ‫חרבונה האומר‪" :‬גַּ ם ִהנֵּ ה ָה ֵﬠץ" )אסתר ז‪ ,‬ט(‪ .‬על אף שזו באמת מגילה של הסתר‬ ‫פנים ושל היעדר התגלות‪ ,‬מדובר בדבר ה'‪ ,‬וראוי להתייחס לימים האלה כימי חג‬ ‫כלל ישראליים‪ .‬ומדוע? מפני שיש גילוי אחר של ריבונו של עולם בעולם‪ .‬אמנם יש‬ ‫כתובים שקדמו למגילת אסתר‪ ,‬אבל אסתר היא הספר הראשון שביקשו להכניסו‬ ‫לתנ"ך‪ ,‬הגם שאין בו בכלל אזכור של ריבונו של עולם‪.‬‬ ‫כתחליף למלים "נָ ְד ָדה ְשׁנַ ת ַה ֶמּלֶ ךְ " )אסתר ו‪ ,‬א( הייתה המגילה יכולה לכתוב‬ ‫בפשטות "וה' הדיר את שנתו של אחשוורוש בלילה ההוא"; בכוונה תחילה כותבי‬ ‫ישׁי ָבּ ֵﬠת ַהזֹּאת‬ ‫"כּי ִאם ַה ֲח ֵרשׁ ַתּ ֲח ִר ִ‬ ‫המגילה מסתירים את ריבונו של עולם וכותבים ִ‬ ‫הוּדים ִמ ָמּקוֹם ַא ֵחר" )שם ד‪ ,‬יד(‪ ,‬על אף שבקלות היה אפשר‬ ‫ֶרוַ ח וְ ַה ָצּלָ ה יַ ֲﬠמוֹד ַליְּ ִ‬ ‫הוּדים מה' יתברך"‪ .‬לכולם ברור מיהו אותו "מקום"‬ ‫לכתוב‪"ֶ :‬רוַ ח וְ ַה ָצּלָ ה יַ ֲﬠמוֹד לַ יְּ ִ‬ ‫אליו מתכוון מרדכי‪ .‬אנחנו מתאמצים בכוח בקריאת המגילה לנגן את "נָ ְד ָדה ְשׁנַ ת‬ ‫ַה ֶמּלֶ ךְ " במנגינת "המלך" שבשחרית של ימים נוראים כדי להיזכר בה' יתברך‪ ,‬וחז"ל‬ ‫יודעים להגיד שבכל מקום שנכתב "המלך" הכוונה היא למלך מלכי המלכים‪ .‬אבל‬ ‫למגילה זה לא נכנס‪ ,‬ולא במקרה‪ .‬אסתר מלמדת על דבר ה' החדש‪ ,‬שאין בו "כֹּה‬ ‫ָא ַמר ה'" והתגלות ברורה‪ ,‬אלא היעלם והסתרה‪ .‬על הפסוק ְ"ו ָאנ ִֹכי ַה ְס ֵתּר ַא ְס ִתּיר"‬ ‫)דברים לא‪ ,‬יח(‪ ,‬אומר ה"שפת אמת" )פורים תרנה( ‪ -‬הקב"ה מסתיר את ה"אנכי"‬ ‫ה"אנ ִֹכי ה' ֱא‪-‬ל ֶֹהיךָ " )שמות כ‪ ,‬ב( של התגלות דבר ה' כפי שהוא מופיע‬ ‫ָ‬ ‫שלו‪ ,‬את‬ ‫בתורה ובנבואה‪ .‬הוא מסתתר וכביכול מתחפש‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬לחרבונה‪ .‬מדוע אנו שרים‬ ‫בדביקות עצומה "וגם חרבונה זכור לטוב"?! מי הוא היה? בסך הכל סריס פרסי!‬ ‫מאיפה באה לנו העין הטובה הזו אם לא מאסתר שמתייחסת לסיפור שלה ככזה שבו‬ ‫הקב"ה מתגלה בכל פרט ופרט?!‬ ‫המציאות הא‪-‬להית‬ ‫כל החידוש הזה דרמטי עבורנו‪ ,‬חז"ל )מדרש משלי ט‪ ,‬ב( אומרים שכל החגים כולם‬ ‫יעברו ורק פורים יישאר‪ ,‬אמנם ר' אלעזר מוסיף את יום כיפור‪ ,‬אך פורים הוא‬ ‫העיקר‪ .‬זאת משום שפורים רלוונטי מאד בשבילנו‪ .‬פסח‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬מעבר למובנים‬ ‫החסידיים של "היציאה לחירות"‪ ,‬פחות רלוונטי‪ ,‬מפני שעשר מכות וקריעת ים אינם‬ ‫מראות שכיחים כל כך‪ ,‬בלשון המעטה‪ .‬פסח מקנה לנו נקודת מבט ממנה קל מאד‬ ‫לראות את הקב"ה ‪ -‬הוא על הים! יש דיבור ישיר! וכן הדבר בשבועות ובסוכות‪.‬‬ ‫במובן זה פורים מקנה לנו נקודת מבט עמוקה יותר משאר המועדים‪ .‬בפורים אתה‬ ‫לא רואה כלום! אתה רואה רק צירופי מקרים שניתן להסבירם בדרך זו או אחרת‪,‬‬ ‫אבל אין התגלות ונבואה‪ ,‬אין דיבור ישיר‪ .‬אסתר ומרדכי רוצים שהחג הזה יתוקן‪,‬‬ ‫דווקא מפני שהם אנשי הגלות‪ .‬הם מבינים שיש להם תפקיד היסטורי שמטרתו‬ ‫‪123‬‬ ‫‪124‬‬ ‫| הרב איתמר אלדר‬ ‫"פּוּר ִימית"‪ ,‬המצליחה לראות גילוי א‪-‬להי בכל‬ ‫לאפשר לכל עם ישראל לפתח ראייה ִ‬ ‫מציאות ‪ -‬דבר חשוב לאלפיים שנות הגלות שתבאנה אחר כך‪.‬‬ ‫ראיית הקב"ה בכל מציאות היא גישה מרחיקת לכת עד כדי הדרישה לראות את‬ ‫הקב"ה אפילו במציאות של המן‪ .‬זו אולי משמעות הביטוי "עד דלא ידע בין ארור‬ ‫המן לברוך מרדכי" )מגילה ז‪ ,‬ב(‪ .‬את נקודת המבט הזו נתנה לנו אסתר במתנה‪ ,‬תוך‬ ‫שהיא התעקשה מול חז"ל שיתייחסו לסיפור ההצלה כגילוי של הקב"ה‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫ִאפשרה לנו לראות פתאום איך הקב"ה מופיע בכל מציאות‪ ,‬גם כשהאבחנות אינן‬ ‫ברורות‪ .‬בסיפור יציאת מצרים מאד ברור מי הם המביאים את דבר ה' ‪ -‬משה ואהרון‪.‬‬ ‫ואילו במגילת אסתר? אף אחד לא מדבר בשם ה'‪ ,‬אבל כולם מדברים בשמו ‪ -‬מרדכי‬ ‫ואסתר; המן וזרש‪ ,‬להבדיל; חרבונה והסריסים‪ .‬כולם‪.‬‬ ‫ההתעקשות של מרדכי ואסתר‪ ,‬היא הסוד הגדול של פורים שהופך אותו לחג כל כך‬ ‫משמעותי ונצחי עבור עם ישראל‪ .‬הוא חג שהופך את הקב"ה מכזה שכביכול יושב‬ ‫על הים לכזה שנמצא בכל מקום‪ .‬פורים מעניק לנו את היכולת להנכיח את ריבונו‬ ‫של עולם בעולם‪ ,‬וראוי לעשות זאת אפילו בלא השפעת יין‪...‬‬ ‫מלאכים ובני אדם‬ ‫שי שצ'ופק‬ ‫מעורבות המלאכים במגילה‬ ‫למגילת אסתר פנים רבים‪ ,‬אבקש להאירה מכיוון שאינו נידון דיו‪ .‬תפקידו העיקרי‬ ‫של המדרש הוא להיות פרשן של המקרא‪ ,‬ולכן בדרך כלל הוא נצרך לפרש פסוק רק‬ ‫אם קיים בו קושי מסוים‪ .‬במגילת אסתר ישנם כמה וכמה מדרשים שלא עומדים ב"תו‬ ‫התקן" הרגיל‪ ,‬אלא מרחיבים ללא סיבה בפירוש הפסוקים שלכאורה נראה שלא קיים‬ ‫בהם אפילו קושי בסיסי‪ .‬אבקש לעמוד על הקו המחבר שבין המדרשים הללו‪.‬‬ ‫המדרש סוטה מדרכו הרגילה דווקא באחד מרגעי השיא של סיפור המגילה‪ .‬במשתה‬ ‫ֹאמר ֶא ְס ֵתּר ִאישׁ‬ ‫היין השני שערכה אסתר מזכירים חז"ל מלאך )מגילה טז‪ ,‬א(‪'" :‬וַ תּ ֶ‬ ‫ַצר ְואוֹיֵ ב ָה ָמן ָה ָרע ַהזֶּ ה' אמר רבי אלעזר‪ :‬מלמד שהייתה מחווה כלפי אחשוורוש‪,‬‬ ‫ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן"‪ .‬גמרא זו לכאורה יוצרת בעיה בפשט הכתוב‪ ,‬הרי‬ ‫ברור לכולנו שכאשר אסתר אמרה‪ִ " :‬אישׁ ַצר ְואוֹיֵ ב ָה ָמן ָה ָרע ַהזֶּ ה" )אסתר ז‪ ,‬ו( היא‬ ‫הצביעה על המן‪ ,‬אז מדוע המדרש בוחר להגיד שהיא הצביעה על אחשוורוש‪,‬‬ ‫והמלאך הוא שפותר את הבעיה על ידי סטירת ידה לכיוון המן? מה היה קורה‪ ,‬לפי‬ ‫המדרש‪ ,‬אם היא הייתה מסיימת את המשפט ומצביעה על אחשוורוש? מה היה עושה‬ ‫אחשוורוש אז?!‬ ‫גם בהמשך הסיפור כאשר אחשוורוש חוזר לזירה‪ ,‬המדרש מוסיף מלאך נוסף )שם(‪:‬‬ ‫"אתא לביתיה ‪' -‬וְ ָה ָמן נ ֵֹפל ַﬠל ַה ִמּ ָטּה' )אסתר ז‪ ,‬ח(‪ ,‬נופל? נפל מיבעי ליה! ‪ -‬אמר‬ ‫רבי אלעזר‪ :‬מלמד שבא מלאך והפילו עליה"‪ .‬גם כאן חז"ל הולכים כנגד דברי‬ ‫הכתוב לפיהם המן בעצמו נופל‪ ,‬ואומרים שמישהו הפיל אותו‪ ,‬ומי זה היה? מלאך!‬ ‫מצינו שחז"ל משתמשים במלאכים במקומות שונים‪ ,‬אך הכמות בה עניין המלאכים‬ ‫מוזכר במדרש המגילה הינו רב מן הרגיל‪ .‬ישנם מדרשים שאפילו מגדילים לעשות‬ ‫ולא מזכירים מלאכים בודדים אלא קבוצות של מלאכים‪ ,‬כך לדוגמא המדרש מתאר‬ ‫את המפגש שבין אסתר לאחשוורוש‪ .‬אסתר חוששת מהמפגש‪ ,‬שהרי היא לא מוזמנת‬ ‫אליו‪ ,‬בזמן שאחשוורוש יושב מפוחד בחדרו ובארמונו‪ .‬לפי הפשט‪ ,‬המילים "וַ יְ ִהי‬ ‫‪125‬‬ ‫‪126‬‬ ‫| שי שצ'ופק‬ ‫כִ ְראוֹת ַה ֶמּלֶ ךְ ֶאת ֶא ְס ֵתּר ַה ַמּ ְל ָכּה" )אסתר ה‪ ,‬ב( מבטאות את ההפתעה של אחשוורוש‬ ‫מהימצאותה של אסתר בחצר המלך ללא הזמנה‪ ,‬אך המדרש )ילקוט שמעוני אסתר‪,‬‬ ‫תתרנו( מפליג לכיוון אחר‪:‬‬ ‫"וַ יְ ִהי ִכ ְראוֹת ַה ֶמּ ֶלךְ ֶאת ֶא ְס ֵתּר ַה ַמּ ְל ָכּה"‪ ,‬כיון שראה אותה‪ ,‬הפך את פניו שלא‬ ‫יראה‪ ,‬אותה והיו מלאכי השרת תולים את פניו שלא בטובתו והוא צווח ווי‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה מדוע המדרש בחר להסביר את הפסוק בהקשר של הפניית‬ ‫אחשוורוש את מבטו מאסתר? האם זה לא מפתיע ומסקרן את אחשוורוש מדוע‬ ‫אסתר באה אליו ללא הזמנה? מדוע המדרש צריך לערב את מלאכי השרת בסיפור?‬ ‫הרי ההסתכלות על אסתר היא פשט הפסוק במגילה! העובדה שמספר המדרש‪,‬‬ ‫שאחשוורוש מסיט פניו מלהביט באסתר‪ ,‬יוצרת בעיה שלכאורה אינה קיימת בפסוק‪.‬‬ ‫את הפתרון חז"ל מכניסים ב"דוחק"‪ ,‬בכך שהם משתפים כח עליון ‪ -‬המלאכים‪.‬‬ ‫מדרש אחר העוסק בתחילת סיפורה של המגילה מזכיר גם הוא קבוצת מלאכים‬ ‫)אסתר רבה א‪ ,‬י(‪:‬‬ ‫" ַבּיָּ ִמים ָה ֵהם" )אסתר א‪ ,‬ב(‪ ,‬זה הוא אחד מן המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין‬ ‫פיתקין לפני הקב"ה‪ ,‬שהיו אומרים לפניו‪" :‬רבש"ע‪ ,‬בית המקדש חרב ורשע זה‬ ‫יושב ועושה מרזיחין?!" אמר להם‪" :‬תנו ימים כנגד ימים"‪ ,‬ההוא דכתיב )נחמיה יג‪,‬‬ ‫יאים ָה ֲﬠ ֵרמוֹת ְוע ְֹמ ִסים ַﬠל‬ ‫וּמ ִב ִ‬ ‫יהוּדה דּ ְֹר ִכים גִּ תּוֹת ַבּ ַשּׁ ָבּת ְ‬ ‫טו( " ַבּיָּ ִמים ָה ֵה ָמּה ָר ִא ִיתי ִב ָ‬ ‫רוּשׁלַ ִם ְבּיוֹם ַה ַשּׁ ָבּת וָ ָא ִﬠיד ְבּיוֹם‬ ‫יאים יְ ָ‬ ‫וּמ ִב ִ‬ ‫ַה ֲחמ ִֹרים ְו ַאף יַ יִן ֲﬠנָ ִבים ְוּת ֵאנִ ים ְו ָכל ַמ ָשּׂא ְ‬ ‫ִמ ְכ ָרם ָציִד"‪.‬‬ ‫וכן בהמשך‪ ,‬כאשר אחשוורוש מתייעץ עם הסריסים‪ ,‬שוב נחלצת קבוצת מלאכים‬ ‫לעזרה )אסתר רבה ד‪ ,‬ב(‪:‬‬ ‫אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪" :‬אם מתקיימת עצתו של רשע זה מי מקריב‬ ‫לפניך? "כרשנא"‪ ,‬מי מקריב לפניך פר בן שנה?! "שתר"‪ ,‬מי מקריב לפניך שתי‬ ‫תורים?! "אדמתא"‪ ,‬מי בונה לפניך מזבח אדמה?! כד"א " ִמזְ ַבּח ֲא ָד ָמה ַתּ ֲﬠ ֶשׂה לִּ י"‬ ‫)שמות כ‪ ,‬כ(‪" ,‬תרשיש"‪ ,‬מי לובש בגדי כהונה ומשמש לפניך?! כמד"א " ַתּ ְר ִשׁישׁ‬ ‫ְושׁ ַֹהם ְויָ ְשׁ ֵפה" )שם כח‪ ,‬כ(‪" ,‬מרס"‪ ,‬מי ממרס לפניך את העופות?! "מרסנא"‪ ,‬מי‬ ‫ממרס לפניך את הסלתות?! "ממוכן"‪ ,‬מי מכין לפניך את המזבח?! כמה דאת אמר‬ ‫"וַ יָּ ִכינוּ ַה ִמּזְ ֵבּ ַח ַﬠל ְמכוֹנ ָֹתיו" )עזרא ג‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫אם הדבר אינו ברור‪ ,‬גם ברגעים בהם " ַה ֶמּלֶ ךְ ָקם ַבּ ֲח ָמתוֹ" )אסתר ז‪ ,‬ו(‪ ,‬מוסיף‬ ‫המדרש )מגילה טז‪ ,‬א( פרטים שלא מופיעים בפשט הכתובים‪ ,‬אשר מעידים על ניסיון‬ ‫חתרני להעביר לנו מסר מסוים‪:‬‬ ‫מלאכים ובני אדם |‬ ‫וה ֶמּ ֶלךְ ָקם ַבּ ֲח ָמתוֹ"‪ְ " ,‬ו ַה ֶמּ ֶלךְ ָשׁב ִמגִּ נַּ ת ַה ִבּ ָיתן" )שם‪ ,‬ז(‪ ,‬מקיש שיבה לקימה‪ ,‬מה‬ ‫" ַ‬ ‫קימה בחימה ‪ -‬אף שיבה בחימה‪ ,‬דאזל ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי‬ ‫וקא עקרי לאילני דבוסתני‪ ,‬ואמר להו‪" :‬מאי עובדייכו?" אמרו ליה‪" :‬דפקדינן‬ ‫המן"‪.‬‬ ‫מדוע צריך להגיד זאת? הרי המלך יצא נסער‪ ,‬למה להגיד שהוא לא המשיך להיות‬ ‫נסער גם בחזרתו? למה צריך היה לקרות משהו בזמן ששהה בחוץ? למה המלאכים‬ ‫נדמים לבני אדם שהורסים לו את הגינה? למה צריך לעצבן אותו יותר?!‬ ‫במסכת מגילה )טו‪ ,‬ב( חז"ל לא הזכירו קבוצת מלאכים בעלמא אלא הגדילו לעשות‬ ‫ואף חשפו בפנינו את כמות המלאכים שמרכיבים אותה‪:‬‬ ‫אמר רבי יוחנן‪ :‬שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה‪ :‬אחד שהגביה את‬ ‫צווארה‪ ,‬ואחד שמשך חוט של חסד עליה‪ ,‬ואחד שמתח את השרביט‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬נמצינו למדים כי מספר המלאכים עליהם דיבר המדרש הוא שלושה‪ ,‬כעת‬ ‫ננסה להתחקות אחר זהותם‪ .‬בהמשך המדרש נכתב‪:‬‬ ‫הסּנְ וֵ ִרים על עיניו כשראה אותה האירו עיניו‪,‬‬ ‫"וַ יְ ִהי ִכ ְראוֹת ַה ֶמּ ֶלךְ "‪ ,‬לפי שהיו ַ‬ ‫והושיט לה השרביט שבידו‪ ,‬ולא היה כח באסתר ליגע בו‪ ,‬ויש אומרים מיכאל‬ ‫משכה והגיעה בראש השרביט‪.‬‬ ‫השאלה המלווה אותנו לאורך כל הדרך שייכת גם כאן ‪ -‬מדוע המדרש בחר להגיד‬ ‫שלא היה לה כח לגעת בשרביט‪ ,‬וכי יש מלאך שהתערב והוא שקירב אותה לגעת‬ ‫בו? בכל אופן נחשפנו לשמו של אחד משלושת המלאכים המוזכרים במדרש ‪-‬‬ ‫המלאך מיכאל‪.‬‬ ‫מדרש נוסף על המגילה מזכיר מלאך נוסף‪'" :‬וַ יִּ ָמּ ֵצא ָכתוּב' )אסתר ו‪ ,‬ב(‪ ,‬כתב מבעי‬ ‫ליה! מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב" )מגילה טו‪ ,‬ב(‪ .‬כאשר המלך מבקש‬ ‫שיקראו לפניו את ספר הזיכרונות כותבת המגילה‪" :‬וַ יִּ ָמּ ֵצא"; על פי פשט הפסוקים‬ ‫הוא חיפש משהו ולכן מצא‪ ,‬אך שוב‪ ,‬המדרש חותר להבין את הפסוק באופן על‬ ‫טבעי‪ .‬ידוע לנו ששמשי הסופר כתב את השטנה על היהודים בימי עזרא )רש"י‪ ,‬שם(‪.‬‬ ‫המדרש טוען שהוא ניסה למחוק את מה שכתוב על מרדכי בגלל שנאתו ליהודים‬ ‫ולכן אחשוורוש לא שמע על מעשה מרדכי‪ ,‬אך גבריאל המלאך הוא זה שכתב מחדש‬ ‫את מעשה מרדכי‪ .‬כמובן‪ ,‬הסבר זה מאוד רחוק מהפשט‪.‬‬ ‫נותר לנו לגלות מי הוא המלאך השלישי בקבוצת המלאכים‪ .‬גם בהמשך הדרך‬ ‫מוסיפים חז"ל עוד מלאך נוסף או דמות הדומה למלאך שממש לא נצרכת‪" :‬רב אמר‬ ‫חרבונה זכור לטוב‪ ,‬ויש אומרים באותה שעה בא אליהו ז"ל ונדמה לחרבונה" )ילקוט‬ ‫‪127‬‬ ‫‪128‬‬ ‫| שי שצ'ופק‬ ‫שמעוני אסתר‪ ,‬תתרנט(‪ .‬אולי כאן מסתיימת חשיפת זהותם של שלושת המלאכים‪:‬‬ ‫מיכאל גבריאל ואליהו‪.‬‬ ‫מפתיע לגלות שכבר בתחילת המגילה המדרש מכניס את המלאכים ואת אליהו‬ ‫למדרש אחד )אסתר רבה‪ ,‬ז(‪:‬‬ ‫שׁוּשׁן ַה ִבּ ָירה ְל ִמגָּ דוֹל ְו ַﬠד‬ ‫"וּבִ ְמלוֹאת ַהיָּ ִמים ָה ֵאלֶּ ה ָﬠ ָשׂה ַה ֶמּ ֶלךְ ְל ָכל ָה ָﬠם ַהנִּ ְמ ְצ ִאים ְבּ ַ‬ ‫ָק ָטן ִמ ְשׁ ֶתּה ִשׁ ְב ַﬠת יָ ִמים ַבּ ֲח ַצר גִּ נַּ ת ִבּ ַיתן ַה ֶמּ ֶלךְ " )אסתר א‪ ,‬ה( ואין העם האמור כאן‬ ‫אלא ישראל‪ ...‬כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם‪" :‬לא תלכו‬ ‫לאכול בסעודתו של אחשורוש"‪ ...‬א"ר ישמעאל‪ :‬שמונה עשר אלף וחמש מאות‬ ‫הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו‪ ,‬מיד עמד שטן והלשין עליהם‬ ‫לפני הקב"ה ואמר לפניו‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬עד מתי תדבק באומה זו שהם‬ ‫מפרישין לבבם ואמונתם ממך?"‪ ...‬באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב‬ ‫עליה‪ ,‬מיד יצתה התורה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הקב"ה‪ ,‬וגם מלאכי‬ ‫השרת צעקו לקול בכייתה‪ ,‬ואמרו לפניו‪" :‬רבש"ע‪ ,‬אם ישראל בטלים מן העולם‬ ‫אנו למה אנו צריכין בעולם?‪ ...‬באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל‬ ‫אבות העולם‪ ,‬ואצל משה בן עמרם‪ ,‬ואמר להם‪" :‬עד מתי אבות העולם רדומים‬ ‫בשינה‪ ,‬ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויין בה? כי מלאכי השרת וחמה‬ ‫ולבנה וכוכבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכים במרד‪ ,‬ואתם עומדים‬ ‫מנגד ואינכם משגיחים"‪ ,‬אמרו לו‪" :‬מפני מה?" אמר להם‪" :‬מפני שנהנו ישראל‬ ‫מסעודתו של אחשורוש‪ ,‬ובעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם‬ ‫ולאבד את זכרם"‪ ,‬אמרו לו אברהם יצחק ויעקב‪" :‬אם הם עברו על דת הקב"ה‬ ‫ונחתמה גזירתם‪ ,‬מה אנו יכולים לעשות?" חזר אליהו‪ ,‬ואמר לו למשה‪" :‬אי רועה‬ ‫נאמן? כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזירתם לבלתי השחית‪ ,‬שנאמר‬ ‫לוּלי מ ֶֹשׁה בְ ִחירוֹ ָﬠ ַמד ַבּ ֶפּ ֶרץ ְל ָפנָ יו ְל ָה ִשׁיב ֲח ָמתוֹ ֵמ ַה ְשׁ ִחית" )תהלים קו‪ ,‬כג(‪ ,‬מה‬ ‫" ֵ‬ ‫תענה על הצרה הזאת? " ִכּי ָבאוּ ָבנִ ים ַﬠד ַמ ְשׁבֵּ ר ְוכ ַֹח ַאיִן ְל ֵל ָדה" )מלכים ב יט‪ ,‬ג(?‬ ‫אמר לו משה‪" :‬כלום יש אדם כשר באותו הדור?" אמר לו‪" :‬יש‪ ,‬ושמו מרדכי"‪,‬‬ ‫אמר לו‪" :‬לך והודיעו‪ ,‬כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן‪ ,‬ונבקש רחמים‬ ‫עליהם לפני הקב"ה" אמר לו‪" :‬רועה נאמן‪ ,‬כבר נכתבה אגרת כליה על ישראל"‪,‬‬ ‫אמר לו משה‪" :‬אם בטיט היא חתומה‪ ,‬תפילתנו נשמעת‪ ,‬ואם בדם נחתמה מה‬ ‫שהיה הוא"‪ ,‬אמר לו‪" :‬בטיט היא חתומה"‪ ,‬אמר לו משה רבנו‪" :‬לך והודיע‬ ‫וּמ ְר ֳדּ ַכי יָ ַדע ֶאת ָכּל ֲא ֶשׁר נַ ֲﬠ ָשׂה‬ ‫למרדכי"‪ ,‬מיד הלך והודיע למרדכי‪ ,‬ההוא דכתיב " ָ‬ ‫וַ יִּ קְ ַרע ָמ ְר ֳדּ ַכי ֶאת ְבּגָ ָדיו" )אסתר ד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬ממדרש זה עולה שללא התערבותם של המלאכים ואליהו‪ ,‬הייתה המגילה‬ ‫מסתיימת כמגילת חורבן‪ .‬רק משום שהמלאכים ואליהו נזעקו לעזרה‪ ,‬באה התשועה‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫מלאכים ובני אדם |‬ ‫המלאכים מגלים את מאחורי הקלעים‬ ‫את הרעיון על אי הימצאות הקב"ה במגילה כולנו מכירים‪ ,‬מגילת אסתר‪ ,‬הסתר‬ ‫הפנים של הקב"ה )חולין קלט‪ ,‬ב(‪ .‬אך חז"ל דאגו שנבין שאין פה מהלך אנושי רגיל‪,‬‬ ‫אלא שמאחורי כל שלב במהלך‪ ,‬ומאחורי כל דמות במגילה‪ ,‬מסתתר מלאך‪ ,‬כמו‬ ‫שניתן לראות במדרש אחר‪" :‬אמר ר' סימון אין כל עשב ועשב שאין לו מזל )מלאך(‬ ‫ברקיע שמכה אותו ואומר לו גְּ ַדל" )בראשית רבה‪ ,‬י(‪ .‬לכאורה העשבים גדלים‬ ‫בצורה טבעית‪ ,‬אך אומר לנו המדרש שמאחורי כל פעולה טבעית מסתתר כוח עליון‬ ‫של הקב"ה אשר גורם לה להתרחש‪ .‬רעיון זה תואם את העובדה שחודש אדר מגיע‬ ‫בתקופה בה הכל מתחיל להיות ירוק‪ ,‬לקראת בוא האביב‪ ,‬חז"ל רצו להראות לנו כי‬ ‫לא רק בטבע יש כח נסתר המניע אותו‪ ,‬אלא גם במגילה ישנו אותו כח נסתר‬ ‫המפעיל כל דמות ומחולל כל מהלך‪.‬‬ ‫בני אדם כמלאכים‬ ‫האם שלושת המלאכים שנזכרו לעיל הם היחידים‪ ,‬או שמא במגילה ישנו מלאך נסתר‬ ‫נוסף? ברצוני להעלות סברה המתבססת על דברי חז"ל במסכת מגילה )טו‪ ,‬א(‪" :‬אמר‬ ‫רב נחמן‪ :‬מלאכי זה מרדכי‪ ,‬ולמה נקרא שמו מלאכי? שהיה משנה למלך"‪ .‬המדרש‬ ‫אומר כי הנביא מלאכי הרי הוא מרדכי שנקרא כך עקב תפקידו כמשנה למלך‬ ‫אחשוורוש‪ ,‬ואולי הכוונה היא למשנה למלך מלכי המלכים ‪ -‬קרי‪ ,‬הכוחות שהקב"ה‬ ‫שולח לעולם‪ .‬האם לפי זה יתכן שישנו מלאך רביעי שעובד במגילה והוא המלאך‬ ‫מרדכי?‬ ‫אם נעיין בנבואות מלאכי נוכל לראות התייחסות למדרשים שהבאנו לעיל‪ִ " .‬הנְ נִ י‬ ‫וּפ ְתאֹם יָ בוֹא ֶאל ֵה ָיכלוֹ‪ָ ,‬ה ָאדוֹן ֲא ֶשׁר ַא ֶתּם ְמ ַב ְק ִשׁים‪,‬‬ ‫וּפנָּ ה ֶד ֶרךְ לְ ָפנָ י‪ִ .‬‬ ‫שֹׁלֵ ַח ַמ ְל ָא ִכי‪ִ ,‬‬ ‫וּמ ְל ַאךְ ַהבְּ ִרית ֲא ֶשׁר ַא ֶתּם ֲח ֵפ ִצים ִהנֵּ ה ָבא‪ָ ,‬א ַמר ה' ְצ ָב‪-‬אוֹת" )מלאכי ג‪ ,‬א(‪ .‬לפי דברי‬ ‫ַ‬ ‫הנביא‪ ,‬אנו מחכים לגורם על טבעי‪ ,‬המוזכר בפסוק כמספר מלאכים‪ ,‬אשר יבואו‬ ‫ויגאלו אותנו בצורה פתאומית‪ .‬דבר נוסף המוזכר בפסוק הוא תשועה הבאה על ידי‬ ‫כ"מ ְל ַאךְ ַהבְּ ִרית"‪ .‬ישנן שתי דרכים להסביר מדוע הוא‬ ‫אליהו הנביא המוזכר בפסוק ַ‬ ‫מכונה כך‪ .‬ראשית‪ ,‬אליהו הוא המלאך המגיע לבריתות של עם ישראל והוא קרוי כך‬ ‫על שם ברית המילה‪ .‬שנית‪ ,‬אולי הוא מכונה כך בעקבות המדרש שראינו על מגילת‬ ‫אסתר בו רב זיהה את אליהו כחרבונה‪ ,‬אותו בן ברית שהוא בעצם מלאך‪ .‬בסוף ספר‬ ‫מלאכי מוזכר שוב אליהו אך הפעם בצורה ברורה‪ִ " :‬הנֵּ ה ָאנ ִֹכי שֹׁלֵ ַח ָל ֶכם ֵאת ֵאלִ יָּ ה‬ ‫בוֹתם‬ ‫נּוֹרא‪ :‬וְ ֵה ִשׁיב ֵלב ָאבוֹת ַﬠל ָבּנִ ים וְ ֵלב ָבּנִ ים ַﬠל ֲא ָ‬ ‫ַהנָּ ִביא לִ ְפנֵ י בּוֹא יוֹם ה' ַהגָּ דוֹל וְ ַה ָ‬ ‫ֶפּן ָאבוֹא וְ ִה ֵכּ ִיתי ֶאת ָה ָא ֶרץ ֵח ֶרם" )שם‪ ,‬כג‪-‬כד(‪ .‬יתכן לומר שמלאך הברית המוזכר‬ ‫בתחילת הפרק‪ ,‬הינו מלאך אחר בסיפורנו‪ ,‬שהרי הפסוק המסיים את נבואת מלאכי‬ ‫מזכיר את אליהו במופרש‪ ,‬כך שאם הפסוק בתחילת הפרק התכוון גם הוא לאליהו‪,‬‬ ‫‪129‬‬ ‫‪130‬‬ ‫| שי שצ'ופק‬ ‫אז הוא היה מזכיר אותו בשמו‪ .‬הייתכן לומר שמלאך הברית הוא מרדכי? אם כך הוא‬ ‫הדבר‪ ,‬נבואת מלאכי בעצם נאמרה על ידי מרדכי לגבי תקופתו‪ .‬אולי באמת רואה‬ ‫מרדכי בחרבונה האיש‪ ,‬דמות מלאכית אשר משמשת בת ברית לעם היהודי בגלות‬ ‫הנוראה והשחורה הזו‪ ,‬ואולי מרדכי בעצמו הוא המלאך אשר פועל במגילה כדי‬ ‫לשנות את הגזירה‪.‬‬ ‫הנביא מלאכי מזכיר פעם נוספת את המילה מלאך‪ ,‬אך הפעם בצורה קצת שונה‬ ‫תוֹרה יְ ַב ְקשׁוּ ִמ ִפּיהוּ ִכּי ַמ ְל ַאךְ ה' ְצ ָב‪-‬‬ ‫יִשׁ ְמרוּ ַד ַﬠת ְו ָ‬ ‫מהפעמים הקודמות‪ִ " :‬כּי ִשׂ ְפ ֵתי כ ֵֹהן ְ‬ ‫אוֹת הוּא" )שם ב‪ ,‬ז(‪ .‬אין מדובר פה במלאך "רגיל"‪ ,‬על טבעי‪ ,‬אלא המלאך הוא בן‬ ‫האדם‪ ,‬הכהן‪ .‬בתיאור זה הנביא מבקש ללמד אותנו להסתכל על המציאות בצורה‬ ‫שונה‪ ,‬בצורה כזו שנלמד להסתכל על מלמדי התורה‪ ,‬שבימיו היו הכהנים‪ ,‬כעל‬ ‫מלאכים‪ .‬ואולי בעצם‪ ,‬שנסתכל על כל בני האדם כעל מלאכים‪.‬‬ ‫ניתן ללמוד מכך‪ ,‬שאולי המשימה שעלינו לקחת על עצמנו מפורים ואילך היא‬ ‫ללמוד לראות את כל בני האדם כמלאכים‪ .‬אפילו את אלו שאינם נראים מבחוץ‬ ‫כמשהו חיובי כמו חרבונה ‪ -‬חרב‪ .‬עד כמה המשימה להסתכל על כל אחד כעל מלאך‬ ‫קשה ביום יום הרגיל‪ .‬האם יתכן שבפורים נתנו לנו את שתיית היין ככלי עזר להגיע‬ ‫לכך? הרי אנחנו מחויבים לשתות יין באופן שיטשטש את ההסתכלות שלנו "עד דלא‬ ‫ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"! ואולי המשימה שלנו בפורים היא ללמוד לראות‬ ‫את המלאך שבתוך כל אחד‪ .‬לפני מספר שנים נסענו עם חתן לרב אברהם שפירא‬ ‫זצ"ל‪ ,‬הרב תפס בידי החתן ושאל אותו "ראית אותם?" כולנו הסתכלנו זה על זה ולא‬ ‫הבנו‪ ,‬מה רוצה הרב? מה הוא מבקש לומר לחתן? והרב חזר על שאלתו‪" :‬ראית‬ ‫אותם? את המלאכים? הם בואו כדי לרקוד איתך בחתונה שלך!"‪ .‬האם הוא התכוון‬ ‫למלאכים ממש‪ ,‬או שהוא ראה בחבריו של החתן מלאכים? אז הבנתי‪ ,‬שיש אנשים‬ ‫שרואים מלאכים כל השנה‪ ,‬ויש אנשים שזוכים לכך רק פעם בשנה‪ ,‬הרי "לא כל יום‬ ‫פורים"‪.‬‬ ‫בחסידות וכבר במדרשים ישנם ניסיונות לחבר בין פורים ליום הכיפורים‪ .‬ברצוני‬ ‫לנסות ולהוסיף נדבך לחיבור הזה‪ .‬לכאורה יש הבדל גדול בין השניים‪ ,‬בעוד ביום‬ ‫הכיפורים אנו מתנהגים כמלאכים‪ ,‬אנו מאוד רוחניים‪ ,‬לא אוכלים ולא שותים‪,‬‬ ‫עומדים כל היום בתפילה וכדומה‪ ,‬הרי שבפורים אנחנו מאוד גשמיים‪ .‬יתכן שדווקא‬ ‫ביום הזה‪ ,‬בו לכאורה הכל גשמי ולא מלאכי‪-‬שמימיי‪ ,‬המשימה שלנו גדולה‬ ‫שבעתיים‪ .‬אולי דווקא בחג הפורים עלינו ללמוד לראות מלאכים‪ ,‬לאו דווקא‬ ‫שמימיים‪ ,‬אלא מלאכים ארציים‪ ,‬מלאכים שנמצאים בכל פינה‪ .‬להצליח לראות בכל‬ ‫אדם מלאך‪ .‬זו המשימה של חג הפורים‪ :‬לראות באחר מלאך‪ .‬שנזכה לעלות‬ ‫ולהתעלות‪.‬‬ eìaÀ ÷À Ä å eîÀi÷Ä äëìä é÷øô ,äøåú åæ äøÉÈ åà ø÷éÄ È å äìéî ïåÉ NNÈ ,áåè íåé äçÈ îÀ NÄ .ïéìéôú úà áåúëä äðéù äîå ,øåàéá êéøöå äøåú äéä íéãåäéì" ùøéô àìå åîòè ?"ïéìéôúå äìéîå áåè íåéå äéä åîöò äæù àåä ïéðòä ìáà ,äòåùéäå äìåàâä íúåùôðá úàæ ìàøùé éðá åùéâøäù .ïåùù äìéîäå äøåà àéä äøåúäù çîøú 131 132 ‫ימי משתה בשמחה‬ ‫ה ר ב י ואל מנוביץ'‬ ‫ראש הישיבה‬ ‫מיחייב איניש‬ ‫סוגיית הגמרא במסכת מגילה )ז‪ ,‬ב( מכנסת לתוכה בשורות מעטות רבות מהלכות‬ ‫החג‪ .‬בתוך הדברים מובא מאמר מחונן של רבא‪ ,‬שעיצב את פניו של חג הפורים‬ ‫יותר מכל הלכה אחרת‪" :‬אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע ביו‬ ‫ארור המן לברוך מרדכי"‪ .‬דברי רבא נאמרים באופן סתמי ללא הגבלות או‬ ‫הסתייגויות‪.‬‬ ‫רש"י במקום לא מבאר את עצם הדין ורק מוסיף‪" :‬לאבסומי ‪ -‬להשתכר ביין"‪,‬‬ ‫בפשטות עולה מדבריו שחיוב השתייה הוא דווקא ביין ולא במשקאות משכרים‬ ‫אחרים כדוגמת שכר מדינה‪ .‬רבה של ירושלים‪ ,‬הרב צבי פסח פרנק‪ ,‬מביא את דברי‬ ‫רש"י בספר "מקראי קודש" )עמ' קס‪ ,‬מהד' תשל"ז(‪ ,‬דן בנפקא מינות העולות מהם‬ ‫ומבאר שחיוב הביסום ביין הוא זכר לנס שהיה ביין; שכן גם משתאות אחשוורוש היו‬ ‫ביין‪ ,‬כמו שנאמר במגילה‪" :‬וְ יֵ ין ַמ ְלכוּת ָרב ְכּיַ ד ַה ֶמּלֶ ךְ " )אסתר א‪ ,‬ז(‪ ,‬וכך גם משתה‬ ‫ֹאמר ַה ֶמּלֶ ךְ ְל ֶא ְס ֵתּר בְּ ִמ ְשׁ ֵתּה ַהיַּ יִן" )שם ה‪ ,‬ו(‪ .‬יתכן שהערתו של רש"י יש‬ ‫אסתר‪" :‬וַ יּ ֶ‬ ‫בה גם כדי להגדיר את חובת הביסום ולא רק לקבוע את המשקה בו מצווים להתבסם‬ ‫)ועוד חזון למועד(‪.‬‬ ‫בהמשך לדברי רבא מביאה הגמרא סיפור‪:‬‬ ‫רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי‪ ,‬איבסום‪ ,‬קם רבה שחטיה לרבי‬ ‫זירא‪ ,‬למחר בעי רחמי ואחייה‪ .‬לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי‬ ‫הדדי‪ .‬אמר ליה‪ :‬לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא‪.‬‬ ‫סיפור הגמרא מעורר שאלות ותהיות רבות‪ ,‬אבל לא נעסוק בהם במסגרת דברינו אלו‬ ‫)בביאור הגמרא הנ"ל עיין דברי האדמו"ר מלובביץ הנפלאים ב"ליקוטי שיחות"‬ ‫תשנ"ו(‪ ,‬אלא רק במשמעות ההלכתית של הבאת הסיפור בהקשר לדברי רבא‪ .‬נברר‬ ‫‪133‬‬ ‫‪134‬‬ ‫| הרב יואל מנוביץ'‬ ‫האם מדובר במעשה הבא לסתור את דברי רבא‪ ,‬או שלהפך‪ ,‬הוא מחזק את הוראתו‬ ‫לפיה "מיחייב איניש לבסומי"‪ .‬הרי"ף פסק את הדין של רבא באופן פשוט ולא הביא‬ ‫את הסיפור שאחריו‪" :‬אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך‬ ‫מרדכי לארור המן"‪ .‬הר"ן על הרי"ף לעומת זאת‪ ,‬כן מזכיר את ההמשך‪" :‬וכתב רבינו‬ ‫אפרים ז"ל מההוא עובדא דקם רבה ושחטיה לר' זירא כדאי' בגמ' אידחי ליה מימרא‬ ‫דרבא ולא שפיר דמי למבעד הכי"‪ .‬רבינו אפרים המובא בר"ן אומר שהגמרא הביאה‬ ‫את כל הסיפור של "קם רבה ושחטיא לרב זירא" כדי להגיד שהמימרא של רבא הינה‬ ‫דחויה מההלכה‪ .‬ההבנה הזו מאד הגיונית‪ .‬מהלך הסוגיא מתחיל בדברי רבא שאמר‬ ‫שצריכים להשתכר בפורים‪ ,‬ובהמשך מביאה הגמרא מעשה שמוכיח שהוראה זו‬ ‫אחריתה מי ישורנה וסופה שהביאה לשפיכות דמים‪ ,‬אם כן המסקנה המתבקשת היא‬ ‫שדברי רבא דחויים מההלכה‪.‬‬ ‫ה"פרי חדש" על ה"שלחן ערוך" )או"ח תרצה‪ ,‬ב( לומד ממהלך הגמרא בדיוק הפוך‪.‬‬ ‫הרי בסיפור כתוב שרבה שחט את ר' זירא‪ ,‬ולשנה אחרת הזמין אותו לעשות סעודה‬ ‫יחד‪ .‬ר' זירא ענה לו‪" :‬לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא"‪ .‬מדוע ענה לו כך?‬ ‫למה הוא חושש? ר' זירא הבין שהמסקנה של הסיפור משנה שעברה לא הייתה שלא‬ ‫צריך להשתכר‪ ,‬ולכן הניח שרבה ישתכר גם השנה‪ ,‬משום כך סירב ר' זירא לסעודת‬ ‫פורים משותפת נוספת‪ ,‬בטענה שהספיקה לו החוויה משנה שעברה! עולה אם כן‬ ‫שה"פרי חדש" הגיע לאותה מסקנה של הרי"ף‪ ,‬שהשמיט את הסיפור‪ ,‬וקיבל את‬ ‫הדברים של רבא באופן פשוט‪ .‬אכן‪ ,‬ה"שלחן ערוך" )שם( הביא את הדברים בצורה‬ ‫פשוטה וכתב‪" :‬חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך‬ ‫מרדכי"‪.‬‬ ‫החסיד הוא המושל?!‬ ‫לא כולם הסכימו עם פסיקת הרי"ף והשו"ע‪ .‬הרמ"א‪ ,‬שם‪ ,‬כותב‪" :‬ויש אומרים דאין‬ ‫צריך להשתכר כל כך אלא ישתה יותר מלימודו ויישן‪ ,‬ומתוך שישן אינו יודע בין‬ ‫ארור המן לברוך מרדכי"‪ .‬לכאורה הרמ"א הביא את לשון הרמב"ם‪ ,‬אלא‬ ‫שכשמדקדקים מגלים שלמרות ששניהם הזכירו את עניין השינה‪ ,‬הם אוחזים בשיטות‬ ‫שונות‪ .‬הרמב"ם בהלכות מגילה )ב‪ ,‬טו( כתב‪" :‬כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר‬ ‫בשׁכרות"‪.‬‬ ‫ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו‪ ,‬ושותה יין עד שישתכר וירדם ִ‬ ‫הרמ"א מתחיל במילים‪" :‬ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך"‪ ,‬ואילו לשון‬ ‫הרמב"ם היא ‪" -‬שותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות"‪ .‬הוא לא אומר שלא‬ ‫להשתכר! הרמב"ם לא מתכוון שנאכל טוב בסעודת פורים‪ ,‬נשתה קצת ואז נלך‬ ‫למנוחת צהריים‪ .‬זה לא נקרא "עד דלא ידע"! הרמב"ם הבין את תחילת האמירה של‬ ‫ימי משתה בשמחה |‬ ‫רבא כפשוטה‪" ,‬מיחייב איניש לבסומי בפוריא"‪ ,‬ממש חייב‪ .‬אלא שאת המילים "עד‬ ‫דלא ידע" הבין הרמב"ם שצריך לקיים בשינה‪ .‬לאור דברינו צריך עיון למי כיוון‬ ‫הרמ"א באומרו "יש אומרים דאין צריך להשתכר וכו'"‪.‬‬ ‫למרות השגתו של הרמ"א על ה"שלחן ערוך"‪ ,‬נראה כי הוא אינו מבטל את דברי‬ ‫רבא‪ ,‬שכן אם מסקנת מעשה דר' זירא היא שדברי רבא נדחו מיסודם‪ ,‬מהיכן מקורו‬ ‫של הרמ"א להשתכרות? שהרי כתב‪" :‬שאין צריך להשתכר כל כך"‪ ,‬משמע שמכל‬ ‫מקום להשתכר צריך‪ .‬אף על פי כן נדחק ה"טורי זהב" בדברי הרמ"א‪ ,‬וביאר‬ ‫שהרמ"א סבר שהסוגיא חזרה בה מדברי רבא‪ ,‬בעזרת מעשה דר' זירא‪ ,‬כמו שפירש‬ ‫רבינו אפרים המובא בר"ן‪ ,‬ואלו דברי ה"טורי זהב" שם )ס"ק ב(‪:‬‬ ‫וי"א שא"צ להשתכר כו'‪ - .‬והא דאמר רבא בגמ' עד שלא ידע בין ארור המן וכו'‬ ‫נדחה מימרא זו כיון שבגמ' מביא ע"ז דרבה שחטיה לר' זירא ש"מ מסקנת הגמ'‬ ‫שאין לעשות כן‪ .‬כ"כ ב"י בשם הר"ן בשם ר' אפרים‪.‬‬ ‫גם את דברי ה"שלחן ערוך" עצמו התאמצו נושאי כליו לסייג מתוך התחושה‬ ‫שלשתות לשכרה זו גזירה שאין עם ישראל יכול לעמוד בה‪ .‬וכך כותב ה"טורי זהב"‬ ‫בהסבר דברי ה"שלחן ערוך" )ס"ק א(‪:‬‬ ‫רבים רוצים לתרץ ולפרש מה הכוונה בזה ולא נתיישב‪ .‬ולענ"ד לפרש בדרך זה‬ ‫דצריך אדם לתת שבח לו יתברך על טובה כפולה שעשה עמנו‪ ,‬הא' הוא פורענות‬ ‫שהביא הוא יתברך על המן‪ ,‬ואלו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל‬ ‫דיינו‪ ,‬אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאוד‪ ,‬והטובה יתרה‪ ,‬ע"כ אמר צריך לבסומי‬ ‫עד שלא ידע מעלתינו מן ארור המן שזה מפלה שלו לברוך מרדכי שזה מעלתינו‬ ‫שניה‪ ,‬והכוונה מדאמר "עד דלא ידע" מכלל שקודם שכרות שלו ידע ונתן שבח על‬ ‫זה בזה נתכוונו שלא יפסיק מליתן שבח על זה בשמחה עד שיבוא לידי כך שלא‬ ‫יבחין עוד ואז פטור מזה כנלע"ד‪.‬‬ ‫ומחדש שההבחנה בין ארור‬ ‫ֵ‬ ‫ה"טורי זהב" רוצה להקטין את חובת ה"עד דלא ידע"‬ ‫המן לברוך מרדכי היא הבחנה דקה בין שני חלקים של הישועה‪ :‬האחד ‪ -‬מיגור‬ ‫הרע‪ ,‬והשני ‪ -‬תוספת הטובה‪ .‬ההבחנה הזו כל כך דקה עד שה"טורי זהב" אומר‬ ‫שכדי שיוכלו לקיים עליה "עד דלא ידע"‪ ,‬יש חיוב על כולם ללמוד ולהבין הבדל זה‬ ‫כשהם בפיקחותם‪.‬‬ ‫ה"מגן אברהם" מנסה לתרץ מכיוון אחר‪" :‬וי"א שלא ידע לחשוב שארור המן‬ ‫בגימטריא ברוך מרדכי"‪ .‬כידוע‪ ,‬ה"מגן אברהם" אינו נוהג להגיע בתירוציו למחוזות‬ ‫הגימטריות‪ ,‬ואם הוא נדחק לעשות זאת בסוגיה דנן‪ ,‬משמעות הדבר היא שגם הוא‬ ‫התקשה בהבנת דברי המחבר‪.‬‬ ‫‪135‬‬ ‫‪136‬‬ ‫| הרב יואל מנוביץ'‬ ‫ה"יד אפרים" מדגיש את חיוב השמחה ומעביר את מיקוד ההלכה מחובת שיכרות‬ ‫לחובת שמחה‪:‬‬ ‫ולי הצעיר נתפרש בחזיון לילה שהכוונה הוא שעיקר החיוב של המשתה הוא‬ ‫שיהיה שרוי בשמחה כדכתיב " ְויַ יִן יְ ַשׂ ַמּח ְל ַבב ֱאנוֹשׁ" )תהלים קד‪ ,‬טו( ומחמת‬ ‫שיהיה שרוי בשמחה יהיה חדות ה' מעוזו ויתן תודות והלל לה' על הנס מתוך‬ ‫הרחבת הלב וע"ד שאמרו אגרבו חמרא אדרדקי כו' ולכן אין לו להשתכר יותר‬ ‫מדאי שיתבלבל דעתו ולא יכיר בתוקף הנס כלל וז"ש‪" :‬חייב אדם לבסומי בפוריא‬ ‫עד שלא ידע כו'" הך עד הוא ולא עד בכלל‪ ,‬ור"ל שגדול חיוב השתי' בזה לבסומי‬ ‫עד גבול דלא ידע כו' שמן הגבול הזה והלאה הוא ביטול כוונת חיוב שחייבו‬ ‫חכמים לבסומי כדי שיתן הלל והודאה שכיון שיתבלבל דעתו כ"כ דלא ידע בין‬ ‫ארור המן כו' פשיטא שאין בו דעת ותבונה לשבח ולפאר על תוקף הנס‪.‬‬ ‫הרב זווין מצטט את בעל השו"ת החשוב "תשובה מאהבה"‪ ,‬תלמידו המובהק של‬ ‫ה"נודע ביהודה"‪ ,‬שכותב בפתיחה לאחת התשובות )או"ח‪ ,‬רצט(‪" :‬ברוך ה' שנת‬ ‫אור"ה ושמח"ה לפ"ק פראג‪ ,‬יום ארבע עשר לחודש אדר‪ ...‬הן היום זמן שמחה לכל‪,‬‬ ‫רבים שתו‪ ,‬ורבים ישתו ורבים אומרי' נשקנו יין גם הלילה ורבים מפזזים ומכרכרים‬ ‫לקול כנור ועוגב"‪ .‬הוא אמנם כותב בביקורת על כך ששמחת פורים אינה באמת‬ ‫שמחת פורים אלא שמחה של משתאות ונשפים‪ ,‬אבל בכל אופן‪ ,‬אחרי כל התירוצים‬ ‫של נושאי הכלים‪ ,‬ניתן ללמוד מדברי ה"תשובה מאהבה" שהמציאות היא שעם‬ ‫ישראל היה רגיל לנהוג כפשט חיוב ה"שלחן ערוך"‪.‬‬ ‫שתייה או שכרות‬ ‫יש מקום לחקור האם דברי רבא‪" ,‬עד דלא ידע"‪ ,‬הם גדר המצווה‪ ,‬כפי שנראה‬ ‫שהבינו רוב פרשני הגמרא והפוסקים‪ ,‬או שמא אין זה גדר החיוב אלא גבול החיוב‪,‬‬ ‫הפוטר את האדם ואין הכרח להגיע אליו‪.‬‬ ‫מצינו חקירה מעין זו במצוות רבות‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬במצוות עשה הראשונה שמנה ספר‬ ‫"החינוך" ‪ -‬מצוות פרו ורבו‪ .‬הגמרא ביבמות )סב‪ ,‬א( אומרת שגוי שהתגייר עם בניו‬ ‫קיים את מצוות "פרו ורבו" ואינו צריך לקיימה שוב‪ ,‬דין זה נפסק להלכה והובא‬ ‫ב"שלחן ערוך" )אה"ע א‪ ,‬ז(‪" :‬היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר הוא והם‪ ,‬הרי זה‬ ‫קיים מצוה זו"‪.‬‬ ‫מפורסמת שאלת ה"שאגת אריה" בספרו "טורי אבן" על מסכת ראש השנה )כח‪ ,‬ב( ‪-‬‬ ‫הרי כתוב שמי שהיה שוטה ואכל מצה לא יצא ידי חובה וצריך לאכול מצה שוב‪,‬‬ ‫משמע שאם אדם עשה מצווה כשלא היה בר ‪ -‬חיובא‪ ,‬צריך לחזור ולקיימה‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬כך צריך להיות הדין גם ביחס לגוי שהתגייר עם ילדיו‪ ,‬ויהיה עליו לקיים‬ ‫ימי משתה בשמחה |‬ ‫את המצווה מחדש! על כך תירץ בעל ה"מנחת חינוך" )שם(‪ ,‬שבאמת במצוות "פרו‬ ‫ורבו" מעשה המצווה‪ ,‬הביאה‪ ,‬היא לא המצווה אלא רק הכשר מצווה‪ .‬דהיינו‪ ,‬לא‬ ‫פעולת המצווה היא שחשובה‪ ,‬אלא התוצאה‪ .‬כשיש לאדם בן ובת בעולם הוא קיים‬ ‫את מצוות "פרו ורבו"‪ ,‬ולא משנה אם הם נולדו כשהאב היה יהודי או גוי‪ .‬על פי‬ ‫דרך זו רצה להסביר גם את הדין הקובע שאדם שבניו מתו בחייו הפסיד את מצוות‬ ‫"פרו ורבו" ומחויב בה שוב‪ ,‬כי עיקר המצווה היא התוצאה ולא מעשה המצווה‪.‬‬ ‫ה"אגרות משה" )אה"ע ב‪ ,‬יח( דן האם אב קיים מצוות "פרו ורבו" כשנעשתה הפריית‬ ‫מבחנה‪ .‬לשיטת ה"מנחת חינוך" שחידש שהמצווה היא התוצאה‪ ,‬פשוט שאכן קיים‬ ‫את המצווה‪ .‬אבל ל"אגרות משה" לא מסתבר הסברו של ה"מנחת חינוך"‪ ,‬והוא‬ ‫מחדש שהמצווה היא לחיות עם אשתו כדרך כל הארץ במציאות שבאופן פוטנציאלי‬ ‫יוכלו להוליד‪ ,‬וחיוב זה עליו עד שיולדו לו בן ובת‪ .‬כל זמן שלא נולדו לו בן ובת‬ ‫חייב לעשות מה שבידו לעשות‪ ,‬דהיינו לחיות עם אישה ולבוא עליה כדרך כל‬ ‫הארץ‪ .‬על פי זה מחדש חידוש גדול שגם אם נולדו לו בנים בגויותו נפטר מהמצווה‪,‬‬ ‫למרות שלא קיים אותה כי סוף סוף היה גוי בזמן קיום המצווה‪.‬‬ ‫ה"שפת אמת" על הגמרא במגילה דן לגבי החיוב לבסומי‪ ,‬ושואל מה הוא "עד דלא‬ ‫ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"‪ ,‬האם זה גדר המצווה‪ ,‬או שזה גדר הפטוֹר‬ ‫מהמצווה? וזו לשונו‪:‬‬ ‫נראה לפרש דאין הכוונה שמחויב להשתכר כל כך עד שלא ידע אלא דכל היום‬ ‫מחויב לעסוק במשתה ועד דלא ידע עדיין החיוב עליו‪ ,‬לאפוקי כשהגיע לשיעור‬ ‫זה‪ .‬אבל אפי' קודם השיעור יוצא כל שעוסק במשתה כנ"ל‪.‬‬ ‫האדמו"ר מגור אומר שאין מצווה להשתכר בפורים! גדר המצווה הוא לשתות יין‬ ‫בנחת‪ ,‬אבל אם אדם הגיע למצב של "עד דלא ידע"‪ ,‬הוא נעשה פטור מהמצווה‪ .‬זה‬ ‫גדר הפטור כפי שהמציאות של בן ובת בעולם זה גדר הפטור ממצוות פרייה ורבייה‪.‬‬ ‫יש לזה נפקא מינה מאוד גדולה‪ .‬שכשם שאם חלילה מתו הבנים הוא חייב להוליד‬ ‫מחדש‪ ,‬כך גם יהיה לגבי שתייה בפורים‪ .‬יש מצווה לשתות‪ ,‬ואם הגיע ל"עד דלא‬ ‫ידע"‪ ,‬הוא פטור‪ .‬אך אם הלך לישון קצת‪ ,‬והתפקח חל עליו החיוב להמשיך ולשתות‬ ‫מחדש!‬ ‫לפי הסבר זה‪ ,‬שהמצווה היא לשתות ואין חיוב להשתכר‪ ,‬מסתבר יותר שיש דינים‬ ‫בשתייה שהיא גופא המצווה‪ ,‬כמו שאמר רש"י שהמצווה היא דווקא ביין שבו נעשה‬ ‫הנס כפי שהבאנו בראש הדברים‪ .‬ואולי זה גם הסבר דברי הרמ"א שהתקשינו בהם‪,‬‬ ‫שלכאורה הביא את חיוב ההתבסמות ומאידך הגביל אותו ואמר שמתקיים בשינה‪.‬‬ ‫יתכן לבאר את דבריו שלא כהבנת ה"טורי זהב"‪ ,‬אלא להגיד שהוא מסכים עם דינו‬ ‫‪137‬‬ ‫‪138‬‬ ‫| הרב יואל מנוביץ'‬ ‫של רבא כמו שפסק ה"שלחן ערוך" וכמו שמדויק בדברי הרמ"א עצמו‪ ,‬ומתוך הקושי‬ ‫לראות בשכרות מצווה מצא הרמ"א דרך לצאת ידי חובת "עד דלא ידע" על ידי‬ ‫שהאדם ישן ולמרות שלא קיים מצוות ביסום‪ .‬מעין גדרו של ה"אגרות משה" שאמר‬ ‫שיכול אדם להיפטר מהמצווה אף על גב שלא קיים את המצווה‪.‬‬ ‫אחרית דבר‪ ,‬נראה שהגדר שנתן ה"שפת אמת" הוא נכון וראוי כהנהגה מעשית‬ ‫לבחורי ישיבה‪ .‬אדם צריך לשתות בשמחה‪ ,‬מתוך יראת שמיים‪ ,‬מתוך קדושת היום‪,‬‬ ‫וזה עיקרה של מצוות "מיחייב איניש לבסומי"‪ ,‬ואם חש שהוא מאבד עשתונותיו‬ ‫צריך לחדול מלשתות ונפטר מן המצווה‪.‬‬ ‫אימת מלך‬ ‫ידוע כי פורים הוא בבחינת יום הכיפורים‪ .‬ר' שמחה בונים מפשיסחא אמר שאמנם‬ ‫ביום הכיפורים ישנם חמישה עינויים‪ ,‬אך הם נוגעים לגוף‪ ,‬ואילו בפורים העינוי הוא‬ ‫קשה במיוחד‪ ,‬כי הוא דורש מאיתנו לבטל את הדעת ‪" -‬עד דלא ידע"‪ .‬כשאדם‬ ‫מוותר על הדעת זה העינוי הכי קשה! וזה לא רק עינוי‪ ,‬זה היפך הטבע שלנו ואפילו‬ ‫קשה להגיד את זה‪ .‬איך אדם יכול להיות חסר דעת?! הרי מרכז העבודה הרוחנית‬ ‫שלנו הוא בדעת‪ .‬נכון שיש צד של רגש‪ ,‬רינה ושמחה שצריך ללבות‪ ,‬אבל הדעת‬ ‫היא הדבר המרכזי‪ .‬הראש גבוה מהלב‪ .‬הבקשה הראשונה בתפילת עמידה היא "חננו‬ ‫מאיתך חכמה בינה ודעת"‪ .‬איך מחייבים אותנו פתאום להיות כמו גוי שיכור שלא‬ ‫אחראי למעשיו?!‬ ‫כותב הרב ב"עולת ראיה" )א‪ ,‬עמ' תלט‪-‬תמא‪" ,‬לעשות פורים"(‪:‬‬ ‫ידענו מדברי חכמים אמתיים שהארת פורים גדולה למאד‪ ,‬וקדושה גדולה מאירה‬ ‫בו בעולם‪ .‬ונראה שמתוך כך מלמעלה‪ ,‬האדם נשמר אז מכל קלקול‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫עסוק בשמחת פורים‪ ,‬וא"צ כ"כ להיות על משמרתו רק שלא יעבור ח"ו שום דבר‬ ‫מדברי התורה והמצוה‪ ,‬שח"ו אין עבירה מצוה‪.‬‬ ‫הרב אומר‪ ,‬איסורים הם איסורים! ואין עבירה מצווה! אבל בניגוד לכל מהלך השנה‬ ‫בה צריך אדם להיות בשמירה גדולה גם בנוגע לדבר הרשות‪ ,‬להסתייג מהשתייה‬ ‫ומהאלכוהול הזרים לנו‪ ,‬בפורים לא צריך להישמר מזה כל כך‪ .‬זאת מפני שקדושת‬ ‫פורים השוֹרה בעולם היא כל כך גדולה עד שהיא השומרת על האדם‪.‬‬ ‫אבל בדברי הרשות‪ ,‬שראוי להשמר מהם בכל הימים‪ ,‬במה שהם מקלי' נוגה‬ ‫שקרובה אל הרע‪ ,‬ביום הקדוש הזה משומרים אנו כי נפל אז פחד היהודים על עמי‬ ‫הארץ‪ ,‬ורבים מהם מתיהדים‪ ,‬וכמו כן בכל דור ודור נופל פחד היהודים‪ ,‬מי שהוא‬ ‫יהודי כופר בע"ז ומודה באמונת אל אחד המיוחד ב"ה‪ ,‬אשר אפס זולתו‪ ,‬על‬ ‫שרשיהם של עמי הארץ למעלה‪ ,‬וייראו לשלוח בו יד לפתות ולהסית ח"ו‪.‬‬ ‫ימי משתה בשמחה |‬ ‫משמעות המילים "נפל פחד היהודים" היא שנפל פחד הקדושה על כל הכוחות‬ ‫האחרים שבעולם‪ ,‬והם לא יכולים לפעול עלינו לרעה בפורים‪ ,‬בגלל הגדלו‪ּZ‬ת‪.‬‬ ‫בפורים כולם מתייהדים‪ ,‬מתגיירים‪.‬‬ ‫ולולא דמסתפינא הי' נ"ל‪ ,‬דאף שבכל הימים שתוי אל יתפלל‪ ,‬מ"מ ביום זה הואיל‬ ‫ומצותו בכך לא מטריד‪ ,‬זולת שיכור גמור שצ"ע אם הוא מהמצוה‪ .‬כי עיקר טעם‬ ‫שתוי אל יתפלל י"ל מפני שהתפילה היא העלאה למעלה כקרבן לד'‪ ,‬ואם נמצא‬ ‫בענינו דבוק רע הרי הוא מקריב ע"ג מזבח העליון דבר שאינו ראוי לקדושה‪ ,‬אבל‬ ‫ביום זה כחות הגוף ג"כ מקודשים לשמים‪ ,‬והאור חופף עליהם בכל גוני‪.‬‬ ‫כיוון שבפורים כל כוחות הגוף מקודשים לשמים‪ ,‬אומר הרב "לולא דמסתפינא"‬ ‫הייתי אומר שגם אדם שתוי רשאי להתפלל‪ ,‬מה שאין כן בשאר הימים‪ .‬בעניין גדר‬ ‫שיעור השתייה ממשיך הרב ואומר‪:‬‬ ‫שיעור השכרות‪ ,‬שאינו יכול לדבר לפני המלך‪ ,‬שמבואר בסי' צ"ט דתפלתו תועבה‪,‬‬ ‫נלע"ד די"ל שהוא שיעור גדול לשכרות‪ ,‬כפי שאחז"ל "פחד קשה יין מפיגו" )בבא‬ ‫בתרא י‪ ,‬א(‪ ,‬ואם לא יהי' שכור גדול‪ ,‬אפי' שכשאין פחד לנגד עיניו אינו יכול‬ ‫לכוין דעתו לדבר כראוי‪ ,‬מ"מ כשיראה המלך לנגד עיניו יהיב אדעתי' וננער מיינו‬ ‫ומדבר כהוגן‪ ,‬אבל כשהגיע לשיעור כזה‪ ,‬שגם אימתו של מלך לא תועיל לו לכוין‬ ‫דעתו‪ ,‬אז אסור להתפלל בכל גוני‪ .‬ולפ"ז לפמש"כ לעיל‪ ,‬די"ל בפורים שהשכרות‬ ‫מצוה‪ ,‬ועכ"פ שיהי' שתוי ודאי חובה היא‪ ,‬י"ל דמותר לכתחילה להתפלל כ"ז שלא‬ ‫הגיע לשכרות גדולה כ"כ‪ ,‬שאינו יכול לדבר אפי' לפני המלך‪ .‬וניחא בזה ללמד‬ ‫זכות על הרבה שנוהגים להתפלל בהיותם שתויים בפורים עכ"פ‪ ,‬ואף כי צ"ע קצת‬ ‫לדינא‪ ,‬מ"מ לענין שתוי לע"ד יש ע"מ לסמוך‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬מה שאמר הרב ש"לולא דמסתפינא" היה אומר שאפילו שיכור רשאי‬ ‫להתפלל‪ ,‬זה בתנאי שנשארת לו אימת המלכות‪ .‬שהוא רוטט כשאומרים לו שהוא‬ ‫נמצא בבית מדרש‪ ,‬שיש קדושה סביבו‪ ,‬הוא מבין את המשמעות של העמידה‬ ‫בתפילה! הוא לא הפקר‪ ,‬הוא לא מושלך‪ ,‬לא מתפרק! אם הוא תופס את עצמו ומבין‬ ‫מה זה אימת מלכות‪ ,‬אז זה לא כמו כל יום‪ .‬ועם זה‪ ,‬אומר הרב‪ ,‬ודאי שאין שום‬ ‫בעיה והוא יכול להתפלל‪ .‬הרב סמוך ובטוח שכשמלאים ביראת שמיים אז הכל נעשה‬ ‫בהתקדשות ובטהרה‪.‬‬ ‫בסומא מפיק בסומא ‪ -‬בדחילו ורחימו‬ ‫לדעתי תענית אסתר היא הכנה נפלאה לפורים‪ .‬היראה מוכרחה לבוא לפני האהבה‪.‬‬ ‫אי אפשר בלי זה‪ .‬הכל תמיד צריך להיעשות ב"דחילו ורחימו"‪ ,‬ודאי בקיום מצוות‬ ‫פורים‪ .‬התענית כל כך מתאימה כאן‪ .‬היום הזה שמלווה בתפילות מיוחדות‪ ,‬בסליחות‪,‬‬ ‫ב"וַ יְ ַחל מ ֶֹשׁה" )שמות לב‪ ,‬יא(‪ ,‬מרומם ומכניס אותנו לאווירה של עבודת ה'‪ ,‬ומתוך‬ ‫‪139‬‬ ‫‪140‬‬ ‫| הרב יואל מנוביץ'‬ ‫כך אנו באים לפורים בטהרה גדולה יותר‪ ,‬בקדושה גבוהה יותר‪ .‬התענית מורידה את‬ ‫הגוף‪ .‬כמו שאומרים על "משיב הרוח ומוריד הגשם" ‪ -‬כדי להוסיף ברוחניות צריך‬ ‫להוריד את הגשמיות‪ .‬מתוך התענית‪ ,‬גם "כוחות הגוף" מתייהדים‪ ,‬כפי שאומר הרב;‬ ‫וכשזה קורה‪ ,‬לא צריך לפחד משום דבר‪ ,‬ואפילו שתוי יכול להתפלל‪.‬‬ ‫אני רוצה לסיים במילים יפות של הרב ב"מאמרי הראי"ה" )"אגרת הפורים"‪ ,‬עמ'‬ ‫‪: (153‬‬ ‫"נכנס יין יצא סוד" )סנהדרין לח‪ ,‬א(‪ ,‬ומאוד אנו צריכים בחיינו שסודות הנעלמים‬ ‫יצאו ויתגלו‪ .‬על ידי גלויים של הסודות נכיר את עצמנו‪ ,‬נכיר את מה שחבוי‬ ‫בקרבנו בשעה שאנחנו נבוא לאותה הבחינה של "לבסומי עד דלא ידע" נפטר‬ ‫לפחות לשעה מכל אותן הידיעות המטעות אותנו המוליכות אותנו כשבויים ואין‬ ‫לפדות‪ ,‬כאסירים ואין להתיר‪ ,‬והידיעות המטעות הללו הן מסתירות ממנו את‬ ‫היסוד‪.‬‬ ‫בפורים אנחנו לא שחקנים בהצגת תיאטרון‪ ,‬הרב אומר הפוך! אנחנו שותים כי זה‬ ‫מוציא מאיתנו את מה שאנחנו באמת‪ .‬הגמרא בשבת )מא‪ ,‬א( אומרת "הבלא מפיק‬ ‫הבלא"‪ .‬כלומר‪ ,‬החום של בתי המרחץ מוציא מהאדם את הזיעה‪ .‬ובאותו אופן‬ ‫ממשיך הרב ואומר הרב "ובסומא מפיק בסומא"‪ ,‬מבוסמים אנחנו יותר מדאי‬ ‫מדמיונות חיצוניים ובשביל כך אין אנו מרגישים את האמיתיות הפנימיות שלנו‪ ,‬את‬ ‫סוד האמת"‪ .‬זאת הנקודה ‪ -‬אנו צריכים להוציא לפועל את האמת‪ ,‬את מי שאנחנו‬ ‫באמת! הרב מסיים מאמר אחר בפסקה נפלאה )שם‪" ,‬עד דלא ידע"‪ ,‬עמ' ‪:(157‬‬ ‫ומתוך כל הגואלים הפודים והאוהבים‪ ,‬ומתוך כל המשעבדים המוכרים והשונאים‪,‬‬ ‫מתוך כל מועצותיהם השונות יושב בשמים ישחק‪ .‬להעמיד לנו אור ישועה וגאולת‬ ‫עולמים ומתוך המעמד של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"‪ ,‬תבא הכרה‬ ‫העליונה למצא את היהודי הבלתי ידוע שבתוכנו‪ ,‬ואח אל אח יתודע‪ ,‬ויד ליד‬ ‫תנתן‪ ,‬וקול גדול ישמע‪ :‬קומו ונעלה ציון אל בית א‪-‬לקינו‪ ,‬וכבימי מור והדס יאמר‬ ‫גם היום ישנו עם אחד מאוגד וגבוש עומד בחסנו‪ ,‬לבנות את כל הריסותיו מאוצרו‬ ‫הוּדים"‬ ‫הפנימי הסמוי מן העין אשר בו גנוזה היא הברכה של " ֵלךְ ְכּנוֹס ֶאת ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫)אסתר ד‪ ,‬טז(‪ .‬ו"מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך‬ ‫מרדכי"‪ ,‬ונאמר לחיים‪ ,‬לחיים‪ ,‬לחיים טובים ולשלום לכל ישראל‪ ,‬ואמרו אמן‪.‬‬ ‫שנזכה בעזרת ה' שחג הפורים הבא עלינו לטובה יביא איתו הרבה שפע וברכה‪.‬‬ ‫לישיבה שלנו‪ ,‬ולכל עם ישראל‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫שמחת פורים בשלמות‬ ‫‪1‬‬ ‫הרב אהרון איזנטל‬ ‫התהוות מנהגי הפורים‬ ‫סופה של מגילת אסתר מתאר את תהליך התהוות תקנת ימי הפורים‪ .‬לאחר שגברה‬ ‫יד היהודים על אויביהם‪ ,‬מתארת המגילה כיצד צויין הניצחון‪ְ " :‬בּיוֹם ְשׁל ָֹשׁה ָﬠ ָשׂר‬ ‫הוּדים ֲא ֶשׁר‬ ‫נוֹח ְבּ ַא ְר ָבּ ָﬠה ָﬠ ָשׂר בּוֹ וְ ָﬠשֹׂה אֹתוֹ יוֹם ִמ ְשׁ ֶתּה וְ ִשׂ ְמ ָחה‪ :‬וְ ַהיְּ ִ‬ ‫לְ ח ֶֹדשׁ ֲא ָדר ְו ַ‬ ‫נוֹח ַבּ ֲח ִמ ָשּׁה ָﬠ ָשׂר בּוֹ וְ ָﬠשֹׂה אֹתוֹ‬ ‫שׁוּשׁן נִ ְק ֲהלוּ ִבּ ְשׁל ָֹשׁה ָﬠ ָשׂר בּוֹ ְוּב ַא ְר ָבּ ָﬠה ָﬠ ָשׂר בּוֹ ְו ַ‬ ‫ְבּ ָ‬ ‫יוֹם ִמ ְשׁ ֶתּה וְ ִשׂ ְמ ָחה" )אסתר ט‪ ,‬יז‪-‬יח(‪ .‬כלומר‪ ,‬באותה השנה‪ ,‬היה יום י"ד באדר בכל‬ ‫המדינות שבממלכה הפרסית יום משתה ושמחה‪ ,‬ובשושן חגגו באותו אופן למחרת‪,‬‬ ‫בט"ו באדר‪.‬‬ ‫הוּדים ַה ְפּ ָרזִ ים ַהיּ ְֹשׁ ִבים ְבּ ָﬠ ֵרי‬ ‫על השלב השני שבהתהוות המנהג מסופר כך‪ַ " :‬ﬠל ֵכּן ַהיְּ ִ‬ ‫ַה ְפּ ָרזוֹת ע ִֹשׂים ֵאת יוֹם ַא ְר ָבּ ָﬠה ָﬠ ָשׂר לְ ח ֶֹדשׁ ֲא ָדר ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ֶתּה וְ יוֹם טוֹב ִוּמ ְשׁל ַֹח ָמנוֹת‬ ‫ִאישׁ לְ ֵר ֵﬠהוּ" )שם‪ ,‬יט(‪ .‬הכתוב מתאר כי היהודים היושבים בערי הפרזות נהגו באופן‬ ‫ספונטאני‪ ,‬גם אחרי שנת הניצחון‪ ,‬לחגוג ביום י"ד באדר‪ ,‬הגם שלא ברור האם‬ ‫מדובר במנהג קבוע או שמא רק בנוהג של זיכרון שנשמר בשנים הסמוכות לנס‬ ‫הניצחון‪ .‬יש לשים לב שלמנהג יום שמחה ומשתה‪ ,‬התווסף הנוהג לשגר משלוחי‬ ‫מנות איש לרעהו‪ ,‬מעשה שלא מצאנו בשנת הניצחון‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬נאמר שעשו את‬ ‫היום "יוֹם טוֹב"‪ .‬יש לשאול האם הכוונה היא שאסרוהו במלאכה‪ ,‬כיום טוב מן‬ ‫התורה?‬ ‫המגילה ממשיכה ומספרת על השלב השלישי של קביעת המנהג )שם‪ ,‬כ‪-‬כג(‪:‬‬ ‫הוּדים ֲא ֶשׁר ְבּ ָכל ְמ ִדינוֹת‬ ‫וַ יִּ ְכתֹּב ָמ ְר ֳדּ ַכי ֶאת ַה ְדּבָ ִרים ָה ֵאלֶּ ה וַ יִּ ְשׁ ַלח ְס ָפ ִרים ֶאל ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫יהם ִל ְהיוֹת ע ִֹשׂים ֵאת יוֹם ַא ְר ָבּ ָﬠה‬ ‫חוֹקים‪ְ :‬ל ַקיֵּ ם ֲﬠ ֵל ֶ‬ ‫רוֹבים ְו ָה ְר ִ‬ ‫ַה ֶמּ ֶלךְ ֲא ַח ְשׁוֵ רוֹשׁ ַהקְּ ִ‬ ‫ָﬠ ָשׂר ְלח ֶֹדשׁ ֲא ָדר ְו ֵאת יוֹם ֲח ִמ ָשּׁה ָﬠ ָשׂר בּוֹ ְבּ ָכל ָשׁנָ ה ְו ָשׁנָ ה‪ַ :‬כּיָּ ִמים ֲא ֶשׁר נָ חוּ ָב ֶהם‬ ‫‪1‬‬ ‫המאמר הינו שיכתוב שיעור שהעביר הרב בישיבה‪ ,‬ושעבר את ביקורתו‪.‬‬ ‫‪141‬‬ ‫‪142‬‬ ‫| הרב אהרון איזנטל‬ ‫יהם ְו ַהח ֶֹדשׁ ֲא ֶשׁר נֶ ְה ַפּךְ ָל ֶהם ִמיָּ גוֹן ְל ִשׂ ְמ ָחה ֵוּמ ֵא ֶבל ְליוֹם טוֹב ַל ֲﬠשׂוֹת‬ ‫הוּדים ֵמאֹיְ ֵב ֶ‬ ‫ַהיְּ ִ‬ ‫וּמ ָתּנוֹת ָל ֶא ְביוֹנִ ים‪ְ :‬ו ִק ֵבּל‬ ‫אוֹתם יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁל ַֹח ָמנוֹת ִאישׁ ְל ֵר ֵﬠהוּ ַ‬ ‫ָ‬ ‫יהם‪.‬‬ ‫הוּדים ֵאת ֲא ֶשׁר ֵה ֵחלּוּ ַל ֲﬠשׂוֹת ְו ֵאת ֲא ֶשׁר ָכּ ַתב ָמ ְר ֳדּ ַכי ֲא ֵל ֶ‬ ‫ַהיְּ ִ‬ ‫מרדכי מבקש מהיהודים שהימים הללו יהפכו לימים קבועים של משתה ושמחה‪,‬‬ ‫משלוח מנות איש לרעהו‪ ,‬וגם מוסיף תקנה חדשה ‪ -‬מתנות לאביונים‪ .‬היהודים אכן‬ ‫קיבלו זאת עליהם מכוח מעשיהם הספונטאניים בשנת הניצחון ובשנים שאחריו ‪-‬‬ ‫יהם" ‪ -‬בשל האיגרת של‬ ‫" ֵאת ֲא ֶשׁר ֵה ֵחלּוּ לַ ֲﬠשׂוֹת"‪ ,‬וגם " ְו ֵאת ֲא ֶשׁר ָכּ ַתב ָמ ְר ֳדּ ַכי ֲאלֵ ֶ‬ ‫מרדכי‪ ,‬ובה הבקשה לקבוע לדורות את המנהגים שנוצקו באותן שנים ראשונות‪.‬‬ ‫בהמשך מופיעים תיאורים נוספים שמתארים את קבלת המנהג וקביעתו הסופית )שם‪,‬‬ ‫כז‪-‬כח(‪:‬‬ ‫יהם וְ לֹא יַ ֲﬠבוֹר ִל ְהיוֹת‬ ‫יהם ְו ַﬠל זַ ְר ָﬠם ְו ַﬠל ָכּל ַהנִּ ְל ִוים ֲﬠ ֵל ֶ‬ ‫הוּדים ֲﬠ ֵל ֶ‬ ‫ִקיְּ מוּ ְו ִק ְבּלוּ ַהיְּ ִ‬ ‫ע ִֹשׂים ֵאת ְשׁנֵ י ַהיָּ ִמים ָה ֵאלֶּ ה ִכּ ְכ ָת ָבם ְו ִכזְ ַמנָּ ם ְבּ ָכל ָשׁנָ ה ְו ָשׁנָ ה‪ְ :‬ו ַהיָּ ִמים ָה ֵאלֶּ ה נִ זְ ָכּ ִרים‬ ‫פּוּרים‬ ‫וּמ ִדינָ ה ְו ִﬠיר וָ ִﬠיר ִו ֵימי ַה ִ‬ ‫ְונַ ֲﬠ ִשׂים ְבּ ָכל דּוֹר וָ דוֹר ִמ ְשׁ ָפּ ָחה ִוּמ ְשׁ ָפּ ָחה ְמ ִדינָ ה ְ‬ ‫הוּדים ְוזִ ְכ ָרם לֹא יָ סוּף ִמזַּ ְר ָﬠם‪.‬‬ ‫ָה ֵאלֶּ ה לֹא יַ ַﬠבְ רוּ ִמתּוֹךְ ַהיְּ ִ‬ ‫נראה שזה שלב נוסף‪ ,‬בו נקבע שהמנהג יימשך גם בדורות הבאים‪ ,‬ויתקיים לא רק‬ ‫יהודי הדור שחוה את הישועה‪.‬‬ ‫על ידי ֵ‬ ‫והנה אנו מוצאים שנשלחה איגרת פורים נוספת‪ַ " ,‬ה ֵשּׁנִ ית"‪ ,‬שנכתבה על ידי אסתר‪,‬‬ ‫ואליה הצטרף גם מרדכי היהודי‪ ,‬אולי מפני שהתקנות לא התקבלו עדיין על כל‬ ‫חלקי האומה )שם‪ ,‬כט‪-‬לב(‪:‬‬ ‫הוּדי ֶאת ָכּל תּ ֶֹקף ְל ַקיֵּ ם ֵאת ִאגֶּ ֶרת‬ ‫וּמ ְר ֳדּ ַכי ַהיְּ ִ‬ ‫יחיִל ָ‬ ‫וַ ִתּ ְכתֹּב ֶא ְס ֵתּר ַה ַמּ ְל ָכּה ַבת ֲא ִב ַ‬ ‫הוּדים ֶאל ֶשׁ ַבע ְו ֶﬠ ְשׂ ִרים ֵוּמ ָאה ְמ ִדינָ ה‬ ‫ַהפֻּ ִרים ַהזֹּאת ַה ֵשּׁנִ ית‪ :‬וַ יִּ ְשׁ ַלח ְס ָפ ִרים ֶאל ָכּל ַהיְּ ִ‬ ‫יהם ַכּ ֲא ֶשׁר‬ ‫ַמ ְלכוּת ֲא ַח ְשׁוֵ רוֹשׁ ִדּבְ ֵרי ָשׁלוֹם וֶ ֱא ֶמת‪ְ :‬ל ַקיֵּ ם ֵאת יְ ֵמי ַהפֻּ ִרים ָה ֵאלֶּ ה ִבּזְ ַמנֵּ ֶ‬ ‫הוּדי ְו ֶא ְס ֵתּר ַה ַמּ ְל ָכּה ְו ַכ ֲא ֶשׁר ִקיְּ מוּ ַﬠל נַ ְפ ָשׁם ְו ַﬠל זַ ְר ָﬠם ִדּבְ ֵרי‬ ‫יהם ָמ ְר ֳדּ ַכי ַהיְּ ִ‬ ‫ִקיַּ ם ֲﬠ ֵל ֶ‬ ‫ַהצּוֹמוֹת ְוזַ ֲﬠ ָק ָתם‪ַ :‬וּמ ֲא ַמר ֶא ְס ֵתּר ִקיַּ ם ִדּבְ ֵרי ַהפֻּ ִרים ָה ֵאלֶּ ה ְונִ ְכ ָתּב ַבּ ֵסּ ֶפר‪.‬‬ ‫מרדכי ואסתר מבקשים לחזק את התקנות עוד ועוד‪ .‬לא די בקבלה שתעשה " ְבּ ָכל‬ ‫דּוֹר וָ דוֹר"‪ ,‬ביטוי שאולי מתייחס לדורות הקרובים‪ ,‬אלא גם " ַﬠל זַ ְר ָﬠם"‪ ,‬עד סוף כל‬ ‫הדורות‪ .‬המגילה מעידה שלולא האיגרת הנוספת שכתבה אסתר‪ ,‬לא היו הדברים‬ ‫מתקיימים‪.‬‬ ‫סקרנו‪ ,‬אם כן‪ ,‬את שלבי התהוות המנהג‪ ,‬שדרש פעולות חיזוק רבות‪ ,‬דבר ברור‬ ‫לאור העובדה שמדובר ברצון לקבוע מועד חדש שאינו מן התורה‪ .‬מעתה יש לברר‬ ‫שמחת פורים בשלמות |‬ ‫מה מכל המנהגים הספונטאניים התקבל כתקנה מוחלטת וסופית שנוהגת בימי‬ ‫הפורים‪.‬‬ ‫עוד נבקש להבין את מהות שמחת הפורים‪ ,‬כיצד היא מתקיימת ומה הדרך להשגתה‪.‬‬ ‫האם היא מתבססת רק על עצם ההצלה של עם ישראל מהשמדה‪ ,‬או שמא היא‬ ‫נובעת מדבר מה נוסף‪ .‬וגם‪ ,‬כיצד יוצאים ידי חובת משתה בפורים‪.‬‬ ‫אגוזים בפורים?‬ ‫הרמב"ם כותב בהלכות מגילה )ב‪ ,‬יד(‪" :‬מצות יום י"ד לבני כפרים ועיירות ויום ט"ו‬ ‫לבני כרכים להיותן יום שמחה ומשתה ומשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים"‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬זהו העתק של התקנה בשלביה האחרונים‪ ,‬כפי שנוסחה באיגרת מרדכי‪:‬‬ ‫וּמ ָתּנוֹת ָל ֶא ְביוֹנִ ים"‪.‬‬ ‫לוֹח ָמנוֹת ִאישׁ ְל ֵר ֵﬠהוּ ַ‬ ‫אוֹתם יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ַ‬ ‫ָ‬ ‫"לַ ֲﬠשׂוֹת‬ ‫אמנם ישנו שינוי מלשון המגילה‪ ,‬שהרי הרמב"ם כתב "יום שמחה ומשתה" בלשון‬ ‫יחיד‪ ,‬אך בדפוסים קדמונים מופיע הניסוח "ימי משתה ושמחה"‪ ,‬ככתוב במגילה‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬אנחנו מבקשים לעמוד על גדר החובה הכפולה‪ ,‬משתה ושמחה‪ ,‬שבימי‬ ‫הפורים‪ .‬נעיין בהגדרת הרמב"ם את אופן המשתה )שם‪ ,‬טו(‪" :‬כיצד חובת סעודה זו?‬ ‫שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו‪ ,‬ושותה יין עד שישתכר וירדם‬ ‫בשכרותו"‪ .‬הרי שעל ידי אכילת בשר ושתיית יין יוצא חובת המשתה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫את אופן השמחה בפורים‪ ,‬הרמב"ם לא הגדיר‪.‬‬ ‫והנה מצינו ברמב"ם בהלכות שביתת יום טוב )ו‪ ,‬יז‪-‬יח( צורה שבה מקיימים מצוות‬ ‫שמחה ביום טוב‪:‬‬ ‫שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד‬ ‫ותענית‪ .‬וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל‬ ‫הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'‪ .‬אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא‬ ‫קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא‬ ‫ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו‪ .‬כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות‪.‬‬ ‫והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו‪ .‬והאנשים אוכלין בשר ושותין‬ ‫יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין‪ .‬וכשהוא אוכל ושותה חייב‬ ‫להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים‪ .‬אבל מי שנועל דלתות‬ ‫חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין‬ ‫זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו‪ .‬ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל‬ ‫אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם‪ .‬ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר וזריתי פרש על‬ ‫פניכם פרש חגיכם‪.‬‬ ‫‪143‬‬ ‫‪144‬‬ ‫| הרב אהרון איזנטל‬ ‫מעתה יש לשאול‪ ,‬כיוון שהרמב"ם הגדיר בהלכות יום טוב את צורת השמחה‬ ‫הנדרשת‪ ,‬מדוע לא הגדיר גם את אופן הקיום של שמחת הפורים? וכי תאמרו שאת‬ ‫צורת השמחה שנאמרה ביום טוב נעתיק גם לימי הפורים‪ ,‬אי אפשר לומר כן‪ ,‬שהרי‬ ‫מעולם לא שמענו שקיימת חובה לחלק לקטנים קליות‪ ,‬אגוזים ומגדנות בפורים!‬ ‫נראה שעל מנת לברר מדוע הרמב"ם לא הגדיר את שמחת הפורים‪ ,‬עלינו להקדים‬ ‫ולברר מה הוא אופן קיום חובה זו‪.‬‬ ‫איסור מלאכה בפורים?‬ ‫הגמרא במסכת מגילה )ה‪ ,‬ב( מספרת שרבי נטע נטיעה בפורים‪ ,‬ותמהה על כך‪:‬‬ ‫רבי היכי נטע נטיעה בפורים?! והתני רב יוסף‪" :‬שמחה ומשתה וי"ט"; שמחה ‪-‬‬ ‫מלמד שאסורים בהספד‪ ,‬משתה ‪ -‬מלמד שאסור בתענית‪ ,‬ויום טוב ‪ -‬מלמד שאסור‬ ‫בעשיית מלאכה!‬ ‫כזכור‪ ,‬בסמוך לישועת הפורים‪ ,‬יהודי מלכות אחשוורוש חגגו את ימי הפורים כימי‬ ‫" ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ֶתּה וְ יוֹם טוֹב"‪ .‬רב יוסף ציטט ברייתא שהסבירה את אופיים של אותם‬ ‫הימים‪ :‬שמחה ‪ -‬מלמד שאסורים בהספד; משתה ‪ -‬מלמד שאסור בתענית; יום טוב ‪-‬‬ ‫מלמד שאסור בעשיית מלאכה‪ .‬לפיכך שאלה הגמרא כיצד רבי חילל את קדושת‬ ‫הפורים כשנטע נטיעה‪ ,‬והרי זו מלאכה האסורה ביום טוב! הגמרא דנה בדבר‪ ,‬ולבסוף‬ ‫מתרצת‪:‬‬ ‫רבה בריה דרבא אמר‪ :‬אפי' תימא ביומיה‪ ,‬הספד ותענית ‪ -‬קבילו עלייהו‪ ,‬מלאכה ‪-‬‬ ‫לא קבילו עלייהו‪ .‬דמעיקרא כתיב " ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ֶתּה ְויוֹם טוֹב"‪ ,‬ולבסוף כתיב‬ ‫אוֹתם יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה" ואילו יום טוב לא כתיב‪.‬‬ ‫" ַל ֲﬠשׂוֹת ָ‬ ‫רבה בריה דרבא לימד שאת איסור ההספד והתענית קיבלו עליהם היהודים לדורות‪,‬‬ ‫אבל את איסור עשיית מלאכה הם נטשו‪ ,‬והראיה ‪ -‬המושג "יום טוב" הושמט בתקנה‬ ‫האחרונה‪ ,‬ומאחר שאין איסור לעשות מלאכה בפורים‪ ,‬לפיכך נטע רבי נטיעות בו‬ ‫ביום‪ .‬מדיוקו של רבה בריה דרבא אפשר ללמוד חידוש לענייננו‪ ,‬והוא שבשמחה‬ ‫הספונטאנית של השנים הראשונות היהודים עשו מימי הפורים יום טוב של ממש‪,‬‬ ‫הכולל איסור עשיית מלאכה כבשאר הרגלים‪ .‬רק בשלבים המאוחרים יותר‪ ,‬באיגרת‬ ‫מרדכי ובקבלת היהודים לדורות‪" ,‬נעלם" הביטוי "יום טוב"‪.‬‬ ‫ואם בדיוקים בלשון הכתוב עסקינן‪ ,‬יש להוסיף שבחגיגות הראשונות נאמר‬ ‫שהיהודים עשו את יום הארבעה עשר ל" ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ֶתּה"‪ ,‬אבל בשלב מאוחר יותר‬ ‫נאמר שעשו "יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה"‪ .‬הדבר מעורר תמיהה‪ ,‬מה פירוש המונח "ימי‬ ‫משתה"? כאשר עושים יום שמחה‪ ,‬הכולל משתה‪ ,‬הדבר מובן‪ ,‬אך מה משמעות‬ ‫שמחת פורים בשלמות |‬ ‫המושג ההפוך‪ ,‬המופיע מספר פעמים בהמשך המגילה ‪" -‬יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה וְ ִשׂ ְמ ָחה"? האם‬ ‫הכוונה היא שעשו משתה בכל היום כולו? ועוד‪ :‬מה הוביל להיפוך סדר המילים‬ ‫במגילה?‬ ‫משתה ושמחה‬ ‫הרב יעקב בצלאל ז'ולטי זצ"ל‪ ,‬מסביר בחיבורו "משנת יעבץ"‪ ,‬שיש הבדל במהות יום‬ ‫הפורים בין החגיגות הספונטאניות שבראשית ימי התקנה‪ ,‬לבין אלה של הימים‬ ‫שלאחר התקנה המוסדרת‪ .‬מלשון הרמב"ם בהלכות שביתת יום טוב )שם( שכתב‬ ‫"וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב‪ ,‬הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים עליו‬ ‫וכו'" יש לדייק שימי החג הם בעצמותם ימי שמחה ככתוב "וְ ָשׂ ַמ ְח ָתּ בְּ ַחגֶּ ךָ " )דברים‬ ‫טז‪ ,‬יד(‪ ,‬ואופן קיום מצוות השמחה ביום טוב הוא על ידי חלוקת אגוזים לילדים‪,‬‬ ‫קניית בגדים לנשים ואכילת בשר ויין על ידי הגברים‪ .‬דהיינו‪ ,‬מצוות השמחה חלה‬ ‫בכל שעה מימי החג וכדי לקיימה קבעו שכל אחד יקבל את מה שהוא רוצה‪ ,‬וממילא‬ ‫הוא יהיה שמח בכל החג‪ .‬מאחר שכבר ציינּוּ‪ ,‬שבתחילה‪ ,‬כשהיהודים נהגו בעצמם‬ ‫מנהג ספונטאני‪ ,‬הם עשו את יום הפורים ליום טוב של ממש‪ ,‬נמצא שהם קיבלו על‬ ‫עצמם את כל גדרי יום טוב‪ ,‬וביניהם‪ ,‬את החובה שהיום יהיה יום של שמחה‪ ,‬הכולל‬ ‫גם משתה‪" ,‬ימי שמחה ומשתה"‪ .‬אך לאחר שהימים התעצבו על פי תקנות מרדכי‬ ‫ואסתר‪ ,‬מהותם השתנתה‪ .‬שוב אין הימים הללו ימים של שמחה‪ ,‬אלא ימי חול‬ ‫רגילים‪ ,‬ובהם חלה חובה לערוך משתה‪ ,‬ובמהלכו ‪ -‬לשמוח‪ .‬השמחה‪ ,‬טוען הרב‬ ‫ז'ולטי‪ ,‬אינה עוד המהות של הפורים‪ ,‬אלא היא דבר הנגרר אחר המשתה‪ ,‬שהוא‬ ‫המהות‪ .‬שינוי זה בא לידי ביטוי בהיפוך הסדר במגילה ל"יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה"‪ .‬ממילא‬ ‫מובן מדוע הרמב"ם לא הגדיר את אופן קיום מצוות שמחה בפורים‪ ,‬שכן בשונה מיום‬ ‫טוב אין זה יום שמהותו שמחה‪.‬‬ ‫על פי חידוש זה מתבארות סוגיות נוספות בהלכות הפורים‪ .‬ישנה הלכה ידועה‬ ‫שמקורה במסכת מגילה )ז‪ ,‬ב( "אמר רבא‪ :‬מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע‬ ‫בין ארור המן לברוך מרדכי"‪ .‬לאחר מכן מספרת הגמרא‪:‬‬ ‫רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי‪ ,‬איבסום‪ ,‬קם רבה שחטיה לרבי זירא‪ ,‬למחר‬ ‫בעי רחמי ואחייה‪ .‬לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי‪ .‬אמר ליה‪ :‬לא‬ ‫בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא‪ .‬אמר רבא‪ :‬סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי‬ ‫חובתו‪ ,‬מאי טעמא? "יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה" כתיב‪.‬‬ ‫הרי"ף פוסק להלכה רק את הדין של רבא‪ .‬בעל המאור מביא את דברי רבינו אפרים‬ ‫שמשיג על הרי"ף בטענה שאם ההלכה היא אכן כרבא‪ ,‬אזי לא מובן‪ ,‬מדוע הוזכר‬ ‫המעשה שאירע לרבה ולרבי זירא? נראה לו פשוט שהגמרא כתבה את המעשה כדי‬ ‫‪145‬‬ ‫‪146‬‬ ‫| הרב אהרון איזנטל‬ ‫לחלוק על הדין של רבא‪ ,‬ולהראות שחלילה‪ ,‬אדם עשוי להגיע בעקבותיו עד כדי‬ ‫רצח‪.‬‬ ‫אומר בעל ה"משנת יעבץ" שאפשר ליישב את שיטת הרי"ף‪ .‬המעשה שמסופר על‬ ‫רבה ורבי זירא לא בא לסתור את ההלכה של רבא‪ ,‬אלא ללמדנו גדר נוסף בחיוב‬ ‫השתייה בפורים‪ ,‬והוא ‪ -‬שזמן הביסום צריך להיות במהלך הסעודה‪ .‬נמצא שעיקר‬ ‫דין שמחה שיש בפורים הוא לא מחובת היום של פורים‪ ,‬ואין פורים מוגדר כיום‬ ‫שמחה‪ ,‬אלא השמחה היא חלק ממאפייני הסעודה‪ ,‬שבתוכה מקיימים את מצוות היום‬ ‫של ביסום‪ ,‬שממילא מובילה לשמחה‪ .‬ואכן‪ ,‬גם הרמב"ם )שם‪ ,‬טו( כותב את דין‬ ‫הביסום בתוך הלכות הסעודה "כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה‬ ‫כפי אשר תמצא ידו וישתה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו"‪ .‬לפיכך פורים נקרא‬ ‫יום " ִמ ְשׁ ֶתּה וְ ִשׂ ְמ ָחה"‪ ,‬המשתה קודם לשמחה כי פורים הוא יום שבו עושים משתה‪,‬‬ ‫ובשעת המשתה יש לקיים את החובה להגיע לידי שמחה‪.‬‬ ‫לאור הדברים הללו מסביר הרב ז'ולטי את דברי המחבר בשלחן ערוך )או"ח תרצו‪,‬‬ ‫ח( הפוסק שמותר לשאת אישה בפורים‪ .‬נושאי הכלים שואלים כיצד יתכן הדבר‪,‬‬ ‫והרי ישנה הלכה שלא נושאים נשים במועד )מו"ק ח‪ ,‬ב; שו"ע שם תקמו‪ ,‬א‪-‬ד(‪ ,‬ואם‬ ‫כן‪ ,‬מה ההבדל בין פורים לשאר המועדות? בטרם נזכיר את הסברו‪ ,‬נעיין בתשובות‬ ‫נושאי הכלים‪.‬‬ ‫ה"טורי זהב" אומר משפט אחד‪" :‬דלא דמי לחג דכתיב 'וְ ָשׂ ַמ ְח ָתּ בְּ ַחגֶּ ךָ ' ולא באשתך"‪.‬‬ ‫בחג יש דין "ושמחת בחגך"‪ ,‬אשר מפורש בתורה‪ ,‬אך דין זה לא נאמר ביחס לפורים‪,‬‬ ‫שאינו חג אלא מועד שתקנו חכמים‪ ,‬וממילא אין בו איסור למעט בשמחת הפורים על‬ ‫ידי שמחת נשואי אישה‪.‬‬ ‫בעל ה"מגן אברהם" מזכיר שישנם שלושה נימוקים בגמרא במועד קטן )שם( לכך‬ ‫שאין נושאים נשים במועד‪ .‬הנימוק הראשון הופיע בדברי הט"ז שהובאו לעיל‪.‬‬ ‫הנימוק השני הוא שיש חשש שמא תתבטל מצוות פרייה ורבייה‪ .‬נסביר‪ :‬מחמת‬ ‫עניותם‪ ,‬רצו אנשי הדורות הקודמים לחסוך בהוצאותיהם‪ ,‬ולכן נהגו להעמיד חופה‬ ‫בערב שבת ולאחד את סעודת הנישואין עם סעודת השבת‪ .‬חז"ל חששו שאם יינתן‬ ‫היתר לשאת אישה במועד‪ ,‬זוגות ימתינו מלהינשא במשך החודשים שלפני המועד‪,‬‬ ‫כדי לחסוך בהוצאות שבעת ימי המשתה ולאחדן עם סעודות שבעת ימי החג‪ ,‬וממילא‬ ‫יתבטלו ממצוות פרייה ורבייה‪ .‬הטעם השלישי הוא ש"אין מערבים שמחה בשמחה"‪.‬‬ ‫ה"מגן אברהם" אומר ששני הנימוקים הראשונים אינם שייכים לפורים‪ .‬בנוגע לטעם‬ ‫הראשון ‪" -‬וְ ָשׂ ַמ ְח ָתּ בְּ ַחגֶּ ךָ " נאמר ביחס למועדי התורה ולא ביחס לפורים‪ ,‬ולטעם‬ ‫השני ‪ -‬איננו חוששים לביטול פרייה ורבייה משום החיסכון בפורים‪ ,‬שכן החשש‬ ‫שמחת פורים בשלמות |‬ ‫קיים רק במועדי התורה שנמשכים שבעה ימים ואדם עשוי להמתין להם כדי לחסוך‬ ‫חיסכון גדול‪ ,‬שכן יכול לעשות בחול המועד את כל שבעת ימי המשתה‪ ,‬אך לא‬ ‫מסתבר שישהה עצמו כל כך עד לפורים בשביל לחסוך סעודה אחת משבעת ימי‬ ‫המשתה של החתן והכלה‪ .‬אך למעשה‪ ,‬ההלכה האוסרת לשאת נשים במועד נפסקה‬ ‫בעקבות הטעם השלישי ‪ -‬ש"אין מערבים שמחה בשמחה" )עי' בסימן תקמו(‪ ,‬וטעם‬ ‫זה עומד בעינו גם בפורים‪ .‬לפיכך ה"מגן אברהם" חולק על המחבר ואומר שאין‬ ‫נושאים נשים בפורים‪.‬‬ ‫נחזור למהלך דברי ה"משנת יעבץ"‪ .‬לפי דבריו פסיקת המחבר מובנת‪ .‬אם מהות היום‬ ‫הייתה השמחה כמו ביום טוב‪ ,‬באמת היה איסור לשאת אישה בפורים‪ ,‬פן שמחת‬ ‫הנישואין תתפוס מקום ותצמצם את שמחת המועד הנדרשת‪" .‬אין מערבים שמחה‬ ‫בשמחה"‪ ,‬מפני שחובה על האדם להיות שלם בכל ליבו ונפשו עם שמחת היום טוב‬ ‫ולא לצמצם אותה על ידי שמחות אחרות‪ .‬אולם הואיל ותקנת פורים חידשה את‬ ‫צורת המועד והסירה מעליו את התואר "יום טוב"‪ ,‬כולל גדרי השמחה החלים בו‪,‬‬ ‫לפיכך ניתן לשאת אישה בפורים‪ ,‬בלי לעבור על האיסור של ערבוב שמחות זו בזו‪.‬‬ ‫אלא שדומה שמהלך ה"משנת יעבץ" סותר את מהות היום‪ .‬חרף סדר המילים בפסוק‬ ‫המציב את המשתה לפני השמחה‪ ,‬קשה לומר שפורים אינו יום של שמחה‪,‬‬ ‫ושהשמחה בו היא דבר הנגרר מתוך המשתה‪ .‬ההגדרה היא בדיוק הפוכה ‪ -‬עצמותו‬ ‫של יום הפורים הוא יום מועד של שמחה על שניצלנו מיד אויבינו‪ .‬הדבר מדויק גם‬ ‫מלשון הרמב"ם בהלכות מגילה )שם‪ ,‬יד( שמשתמש במושג הראשוני ‪" -‬יום שמחה‬ ‫ומשתה"‪ ,‬ולפי מהלכו של הרב ז'ולטי לשון זו אומרת שהיום הוא יום של שמחה‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫והמשתה הוא חלק ממנו‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬נעיין שוב בדברי הרמב"ם בהלכות יום טוב ונראה שאפשר לדייק מהם את‬ ‫ההיפך משיטת בעל ה"משנת יעבץ"‪ ,‬שהרי זו לשון הרמב"ם‪" :‬שבעת ימי הפסח‬ ‫ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית"‪ .‬הרמב"ם לא‬ ‫כותב שהם ימי שמחה‪ ,‬אלא שהם אסורים בהספד ובתענית‪ .‬כך משמע גם מהמשך‬ ‫דבריו שכתב‪" :‬וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל‬ ‫הנלוים עליו"‪ ,‬לא מוזכר שהיום צריך להיות בעל מהות של שמחה‪ ,‬אלא שיש חובת‬ ‫גברא של שמחה‪ ,‬האדם צריך להיות שמח! מתוך כך מוטל עליו לעשות פעולות‬ ‫מוגדרות שתבאנה אותו ואת הנלווים עליו לכדי שמחה‪ ,‬כל אחד וחפצי ליבו על פי‬ ‫‪2‬‬ ‫ה"משנת יעבץ" מפרש שכוונת הרמב"ם היא שהשמחה תהיה בזמן המשתה‪ ,‬כפי שעולה מדברי‬ ‫הרמב"ם שכתב את חובת הביסום בתוך משתה הפורים )הל' מגילה ב‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫‪147‬‬ ‫| הרב אהרון איזנטל‬ ‫‪148‬‬ ‫עניינו‪ ,‬אם על ידי קליות ואגוזים‪ ,‬אם על ידי קניית בגד חדש ואם על ידי שתיית יין‬ ‫ואכילת בשר‪ .‬אך בשום מקום לא מוגדר שהיום הוא יום שמהותו שמחה‪ .‬לעומת זאת‬ ‫פורים מוגדר בכתוב וברמב"ם כיום שמחה‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬עלינו לשוב וליישב את‬ ‫השאלה הראשונית ‪ -‬מהו גדר השמחה בפורים ומדוע הוא לא מוזכר בדברי הרמב"ם?‬ ‫אין גבול לשמחת פורים‬ ‫אין זה מפתיע אם נאמר שאל לנו לחפש את ההגדרה לשמחת פורים‪ ,‬מפני שאי‬ ‫אפשר להגדיר את השמחה! בשונה מימים טובים‪ ,‬שמחת פורים אינה דין בגברא אלא‬ ‫דין ביום עצמו‪ ,‬והיא איננה גבולית‪ ,‬וממילא לא שייך לקבוע גדרות לשמחה‪.‬‬ ‫על פי זה אפשר ליישב שאלה על הרמב"ם שכתב בהמשך הלכות שביתת יום טוב‬ ‫)שם‪ ,‬כ‪-‬כא( כך‪:‬‬ ‫כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש ויאמר שכל‬ ‫מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה‪ .‬שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה‬ ‫שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה‬ ‫שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה‬ ‫ובטוב לבב מרב כל‪ .‬הא למדת שהעבודה בשמחה‪ .‬ואי אפשר לעבוד את השם לא‬ ‫מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות‪ .‬חייבין בית דין להעמיד‬ ‫שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא‬ ‫יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה‪ .‬וכן יזהירו בדבר זה‬ ‫לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה‪ .‬ולא ימשכו ביין שמא‬ ‫יבואו לידי עבירה‪.‬‬ ‫לכאורה היה הרמב"ם צריך לכתוב את זה בנוגע לפורים! היכן עלינו להזהיר אנשים‬ ‫מהוללות אם לא בפורים?! ובכל זאת הדבר נכתב בהלכות יום טוב‪ ,‬ואילו בפורים‬ ‫הרמב"ם לא כתב שום גדר‪ ,‬אלא כתב שיש חובת סעודה ושתיית יין עד כדי ִשכרות‬ ‫שתוביל לשינה‪ .‬כל זאת מפני שהמהות של היום היא השמחה‪ ,‬ולזאת ‪ -‬אין גבול!‬ ‫תפיסה זו מתרצת באופן חדש את הקושיה לכאורה על השולחן ערוך בהלכות‬ ‫השונות ביחס לנישואין‪ :‬כשהמצווה היא לעשות יום שכולו שמחה‪ ,‬ממילא לא שייך‬ ‫הדין "אין מערבין שמחה בשמחה"‪ ,‬אלא כל האמצעים כשרים לכך‪ ,‬כולל שמחת‬ ‫‪3‬‬ ‫נישואין‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫את העיקרון הקובע שכל האמצעים כשרים כדי להביא לשמחה‪ ,‬שמעתי מהרב אברהם דב אויערבך‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫שמחת פורים בשלמות |‬ ‫השלמות המשמחת‬ ‫אם כן‪ ,‬מדברי הרמב"ם בהלכות מגילה איננו יכולים לקבוע גדר לשמחה‪ ,‬ולהיפך‪,‬‬ ‫השמחה היא בלתי גבולית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לשונו של רבא על חובת הביסום ‪" -‬מיחייב‬ ‫איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע"‪ ,‬לכאורה מלמדת על גבול מסוים בעניין זה‪,‬‬ ‫שהרי המילה "עד" נמצאת בשדה הסמנטי של מושגי גבול‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬הגדר‬ ‫שהציב רבא מטושטשת למדי‪ ,‬שכן הקו של בלבול בין ארור המן לברוך מרדכי אינו‬ ‫גבול מוגדר‪ .‬אם כן‪ ,‬האם אפשר למצוא גדר לחובת הביסום‪ ,‬לשיטת רבא? בהנחה‬ ‫שחובת הביסום נועדה להביאנו לידי קיום מצוות השמחה‪ ,‬אפשר שאם נמצא פשר‬ ‫לדברי רבא נוכל לתפוס משהו מחובת השמחה בפורים‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬כשרוצים להגדיר דבר מה חמקמק ניתן להשתמש במושג ההפוך לו‪ .‬וכן כאן‪,‬‬ ‫אפשר שאם נבין מהי העצבות‪ ,‬נבין את הרגש ההפוך‪ ,‬השמחה‪ .‬העצבות נובעת‬ ‫מתחושת חיסרון שיש באדם‪ ,‬האדם עצוב כשהוא מרגיש חסר‪ ,‬כשהוא חש כי טרם‬ ‫השלים את עצמו‪ .‬היפוכו של דבר‪ ,‬רגש השמחה הינו תחושה הממלאת את האדם‬ ‫בעקבות השגת שלמות מסוגים שונים‪ .‬למשל‪ ,‬הספק והקושיה הם מצב של חיסרון‬ ‫מעציב‪ ,‬אבל כשהספקות נפתרים והתשובה ברורה‪ ,‬האדם מרגיש שלם יותר‪ ,‬ונעשה‬ ‫שמח‪" .‬אין שמחה כהתרת הספקות"‪.‬‬ ‫תחושת השמחה הגדולה נובעת‪ ,‬כאמור‪ ,‬מתחושת שלמות‪ ,‬והיא אינה מוגבלת או‬ ‫מוגדרת‪ .‬נשאלת השאלה‪ :‬כיצד ניתן לחוש שמחה גדולה‪ ,‬מתפרצת ובלתי מוגדרת‬ ‫המנוגדת לעצבות? הרי עולמנו כולו מוגדר ומוגבל ורע וטוב משמשים בו בערבוביה‪,‬‬ ‫הוא מלא עצב וחסרונות‪ .‬איך‪ ,‬אם כן‪ ,‬ניתן להתרומם למציאות רוויה בשמחה?‬ ‫בשכרות‪ ,‬אבל זו אינה ממלאת‬ ‫קיימת אפשרות להימלט מהמצוקות על ידי שקיעה ִ‬ ‫השכרות‪ .‬השכִ רות מנתקת את האדם מן המציאות‬ ‫בכדי היהדות מגנה את ִ‬ ‫דבר; לא ִ‬ ‫הקשה ומלאת העצב באופן זמני בלבד‪ ,‬עד ההתפכחות והנחיתה בחזרה אל המציאות‬ ‫הכואבת‪ .‬האם לכך התכוון רבא כשציווה להתבסם? ודאי שאין בזה כל תועלת‬ ‫לעבודת ה'‪ ,‬ולהיפך‪.‬‬ ‫נראה שרבא התכוון ללמדנו שעניינו של פורים הוא להגיע למדרגת "עד דלא ידע‬ ‫בין ארור המן לברוך מרדכי"‪ .‬דעה קשורה בשכל‪ ,‬והוא מראה לנו שבעולם הזה‬ ‫קיימת הופעה של רע וטוב‪ ,‬שני כוחות שכביכול נאבקים זה בזה‪ ,‬אבל אם נצליח‬ ‫להתרומם לעולם שמעל הדעת‪ ,‬נשכיל להבין שהכל מאת ה'‪ ,‬גם הטוב וגם מה‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ה'‬ ‫שנראה לנו כרע‪ .‬זו הסיבה לכך שאנחנו מכריזים פעמיים ביום " ְשׁ ַמע ְ‬ ‫לוהינוּ ה' ֶא ָחד" )דברים ו‪ ,‬ד(‪ .‬מדוע ההכרזה הזו כה חשובה? מפני שהיא מזכירה‬ ‫ֱא‪ֵ -‬‬ ‫‪149‬‬ ‫‪150‬‬ ‫| הרב אהרון איזנטל‬ ‫לנו שהכל מאיתו יתברך‪ ,‬אפילו הרע‪ .‬לא רק "מרדכי הבָּ רוּך" מאת ה'‪ ,‬אלא גם המן‬ ‫הארור‪ ,‬להבדיל‪ .‬לא רק מדינת ישראל מאת ה'‪ ,‬אלא גם השואה‪.‬‬ ‫זו הבנה שמעל הדעת‪ .‬בעולם הזה אנחנו מפרידים ומחלקים את ההופעות במציאות‬ ‫זו מזו‪ ,‬שהרי יש ברכת "הטוב והמטיב" ויש ברכת "ברוך דיין האמת"‪ .‬ההשכלה‬ ‫שהכל "טוב ומטיב"‪ ,‬שגם הצרות‪ ,‬הייסורים והספקות אמורים להוביל לטוב‪ ,‬היא דבר‬ ‫שמעל לדעת‪ .‬רק לעתיד לבוא יברכו על הכל "הטוב והמטיב"‪ .‬פורים הוא יום אחד‬ ‫בשנה שבו אנו מצווים להגיע אל העולם שמעבר לתפיסה האנושית‪ .‬רבא סבור היה‬ ‫שאי אפשר להגיע לזה בלא ביסום‪ ,‬בלי לאבד מעט את הדעת האנושית‪ ,‬המבקרת כל‬ ‫תופעה באיזמל השכל הקר‪.‬‬ ‫אפשר שזו המצווה של שמחת הפורים ‪ -‬להגיע לתחושת שלמות ההנהגה של הקדוש‬ ‫ברוך הוא‪ .‬מאורעות הפורים בימי מרדכי ואסתר מלמדים אותנו שאי אפשר לנו‬ ‫להבין את משמעותם של המאורעות בשעת התרחשותם‪ .‬פער השנים בין המעשה של‬ ‫בגתן ותרש לבין גזירת המן )תשע שנים(‪ ,‬אירוע שיצר את המהפך בלילה ההוא שבו‬ ‫נדדה שנת המלך‪ ,‬מלמד ש"הקדוש ברוך הוא מקדים תרופה למכה" )ע"פ מגילה יג‪,‬‬ ‫ב(‪ .‬כך גם מאורעות מפותלים אחרים השזורים במגילת אסתר‪ ,‬מלמדים ש" ַרבּוֹת‬ ‫ַמ ֲח ָשׁבוֹת ְבּ ֶלב ִאישׁ וַ ֲﬠ ַצת ה' ִהיא ָתקוּם" )משלי יט‪ ,‬כא(‪ .‬לתחושה הזו מגיעים רק‬ ‫מתוך הבנת העובדה שהכול מאיתו יתברך‪ ,‬מתוך ההבנה שגם הרע מוביל לטוב‪,‬‬ ‫ובעצם כבר לא ניתן להבחין מה טוב יותר‪ ,‬מה מוביל אל הטוב‪ ,‬ה"ארור המן" או‬ ‫ה"ברוך מרדכי"‪ .‬ממילא ניתן להסביר לפי זה את פשר השינוי במהותם של ימי‬ ‫הפורים‪ ,‬שבתחילה נחגגו כימי " ִשׂ ְמ ָחה ִוּמ ְשׁ ֶתּה"‪ ,‬ואחר כך "יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה ְו ִשׂ ְמ ָחה"‪.‬‬ ‫בשנים הראשונות שלאחר התשועה הגדולה חוו היהודים את ההשגחה הפרטית‬ ‫שהתגלתה לעיניהם במלוא תקפותה‪ .‬הם ראו לנגד עיניהם כיצד מה שנדמה כאיום‬ ‫השמדה על עם ישראל שימש כלי ביד ה' בשביל להביא את הטוב‪ .‬הם חוו במלאות‬ ‫את ה"ונהפוך הוא"‪.‬‬ ‫ממילא‪ ,‬השמחה הייתה פשוטה ללא צורך באמצעי עזר‪ ,‬והמשתה שימש רק כסעודת‬ ‫הודיה‪ .‬אבל ככל שהלכו ונתרחקו מהמאורעות נזקקו לביסום על מנת להתרומם‬ ‫למדרגה זו של "עד דלא ידע"‪ ,‬לכן המשתה קודם לשמחה‪.‬‬ ‫יהי רצון שנזכה לשמחת פורים בשלמות‪.‬‬ ‫בדין חובת‬ ‫משלוח מנות בפורים‬ ‫הרב י שי סמואל‬ ‫בשנים האחרונות מתרבים המקומות בהם מצמצמים את משלוחי המנות למינימום‬ ‫ההלכתי כך שכל אחד שולח לאדם אחד או שניים‪ .‬הבסיס למנהג הנ"ל הוא הרצון‬ ‫למנוע טרחה גדולה לשולחים ולמקבלים‪ ,‬שבדרך כלל מתאספת בביתם כמות גדולה‬ ‫של ממתקים ודברי מאפה מיותרים; וכן‪ ,‬לצמצם את ההוצאה הכספית הכרוכה‬ ‫במשלוח מנות לאנשים רבים‪.‬‬ ‫המנהג שהתקבל מתנהל כך שמכינים משלוח מכובד המכיל מוצרי מזון שונים‬ ‫וחשובים‪ ,‬ובעזרת הגרלה הנערכת בין המשתתפים נקבע מי נותן למי‪ .‬פעמים רבות‬ ‫מתארגנים מפעלי צדקה שונים בקריאה לצמצם את משלוחי המנות ולתרום את הכסף‬ ‫שהיו מוציאים על המשלוחים הרבים לצדקה וזאת על פי דברי ה"משנה ברורה"‬ ‫)תרצד‪ ,‬ס"ק ג(‪:‬‬ ‫מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו שאין‬ ‫שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים יתומים ואלמנות ודומה לשכינה‬ ‫שנאמר להחיות רוח שפלים ולהשיב לב נדכאים ]רמב"ם[‪.‬‬ ‫במאמר זה ברצוני לנסות לבחון האם מנהגים אלו נכונים וראויים‪ ,‬או שמא יש‬ ‫במנהג זה פגיעה במצווה חשובה זו‪.‬‬ ‫מקור המצווה וטעמיה בדברי הפוסקים‬ ‫לוֹח‬ ‫וּמ ְשׁ ַ‬ ‫אוֹתם יְ ֵמי ִמ ְשׁ ֶתּה וְ ִשׂ ְמ ָחה ִ‬ ‫לגבי תקנת ימי הפורים נאמר במגילה‪" :‬לַ ֲﬠשׂוֹת ָ‬ ‫וּמ ָתּנוֹת ָל ֶא ְביוֹנִ ים" )אסתר ט‪ ,‬כב( ‪ -‬מהפסוק עולה שהתקנה‬ ‫ָמנוֹת ִאישׁ לְ ֵר ֵﬠהוּ ַ‬ ‫מורכבת הן מימי משתה ושמחה והן ממשלוח מנות איש לרעהו‪ ,‬וכך פסק ה"שלחן‬ ‫ערוך" )או"ח תרצה‪ ,‬ד(‪" :‬חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים‪,‬‬ ‫‪151‬‬ ‫‪152‬‬ ‫| הרב ישי סמואל‬ ‫לוֹח ָמנוֹת ִאישׁ לְ ֵר ֵﬠהוּ' )אסתר ט‪ ,‬יט; שם‪ ,‬כב( שתי מנות לאיש אחד‪.‬‬ ‫שנאמר‪ִ ' :‬וּמ ְשׁ ַ‬ ‫וכל המרבה לשלוח לרעים משובח"‪.‬‬ ‫בטעם מצווה זו נחלקו הפוסקים‪:‬‬ ‫ה"מנות לוי" )לרבי שלמה אלקבץ הלוי( כתב‪" :‬הטעם להרבות השלום והריעות היפך‬ ‫וּמפ ָֹרד ֵבּין ָה ַﬠ ִמּים' )אסתר ג‪ ,‬ח( שפירושו במקום‬ ‫מדברי המן הצורר שאמר ְ'מ ֻפזָּ ר ְ‬ ‫שראוי להיות עם אחד הינם מפוזרים ומפורדים במחלוקת"‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב ב"כף החיים" )ס"ק לח(‪" :‬והא דתיקנו לשלוח לעשיר נראה כדי שיהא‬ ‫אהבה בישראל‪ ,‬שע"י שזה שולח לזה וזה לזה יהיה אהבה ביניהם"‪.‬‬ ‫משני מקורות אלה עולה‪ ,‬כי טעם משלוח המנות איש לרעהו אינו לספק צרכיו של‬ ‫השני‪ ,‬שאם כן לא היה צריך לשלוח לעשיר שיש לו כל צורכו‪ ,‬אלא הטעם הוא רק‬ ‫מצדדים חברתיים ‪ -‬על ידי שאדם מקבל מחברו משלוח מנות ניכרת חיבתו אליו‪,‬‬ ‫ובכך מתרבה אחווה בישראל‪.‬‬ ‫אולם יש שכתבו שהטעם הוא כדי למלא את מחסורו של החבר‪ ,‬ולכן תקנו לשלוח‬ ‫מנות לכולם‪ ,‬אף לעשירים‪ ,‬כדי שלא לבייש את מי שאין לו‪ .‬כן כתב "תרומת הדשן"‬ ‫)קיא(‪:‬‬ ‫דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה‬ ‫כדינא‪ .‬כדמשמע בגמ' פ"ק מגילה ז ע"ב דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו‬ ‫מחלפים סעודותייהו בהדדי‪ ,‬ונפקי בהכי משלוח מנות‪ .‬אלמא דטעמא משום סעודה‬ ‫היא‪.‬‬ ‫השלכות הטעמים המעשיים ‪ -‬הלכה למעשה‬ ‫בפוסקים אנו מוצאים נפקא מינות רבות ממחלוקת זו‪:‬‬ ‫א‪ .‬הרמ"א )או"ח תרצה‪ ,‬ד( פסק כי אדם יוצא ידי חובת המצווה אם הוא שולח‬ ‫משלוח מנות לאדם שמסרב לקבלו‪" :‬ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם‬ ‫או מוחל לו‪ ,‬יצא"‪ .‬וב"משנה ברורה" )שם‪ ,‬ס"ק כד( כתב שה"פרי חדש" וה"חתם‬ ‫סופר" חולקים על זה‪ .‬ונראה ששורש מחלוקתם הוא בטעם חובת משלוח מנות ‪ -‬לפי‬ ‫טעם "תרומת הדשן"‪ ,‬כיוון שבפועל לא קיבל את המשלוח ולא נהנה ממנו‪ ,‬לא יצא‬ ‫השולח ידי חובה‪ ,‬אבל לטעם השני כיוון ששלח והראה את חיבתו לחברו הרי יצא‬ ‫ידי חובה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם אדם שולח לחברו משלוח מנות בעילום שם כך שהמקבל לא יודע מי שלח‬ ‫כתב בשו"ת "כתב סופר" )קמא(‪:‬‬ ‫חובת משלוח מנות בפורים |‬ ‫מה שנסתפקת מי ששולח מנות לרעהו ואין המקבל יודע מי שלח לו אם יוצא‬ ‫המשלח מצות משלוח מנות לפום רהיטא נ"ל דתלי' בטעמא‪ ,‬לטעמא דתה"ד דמצות‬ ‫משלוח מנות כדי למלאות חסרון מי שאין לו מסתבר דיוצא גם כשאין חבירו יודע‬ ‫מי ששלח לו סוף כ"ס הגיע לתכלית המכוין ויש מצוה ביותר כעין מצות צדקה‬ ‫דאמר ר"ח ה"ד מצווה צדקה שא"י ממי נטלה כדי שלא יבייש‪ ,‬אבל לטעמא משום‬ ‫חיבה שלום וריעות וכן משמע לשון איש לרעהו בוודאי אינו יוצא כשאין המקבל‬ ‫יודע מי המשלח דאין שלוח כזה דרך חיבה וריעות ואינו מקרב לבבות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אם בני ביתו של אדם שולחים משלוח מנות ללא ידיעתו‪ ,‬כתב "ערוך השלחן"‬ ‫)תרצו‪ ,‬ג( שכאשר אדם נאלץ להיות בדרכים בפורים‪ ,‬חלה עליו החובה לדאוג שיהיה‬ ‫לו מקום שיוכל לקרוא בו את המגילה ולקיים מצוות משלוח מנות‪ ,‬והוסיף‪" :‬ואינו‬ ‫מועיל מה שבביתו נותנים בשבילו‪ ,‬ואפשר דבמתנות לאביונים יצא אבל בשילוח‬ ‫מנות שלא בפניו וודאי דלאו כלום הוא"‪ .‬נראה שגם במקרה זה יש נפקא מינא לטעם‬ ‫המצווה‪ ,‬לפי הטעם של "תרומת הדשן"‪ ,‬שטעם המצווה הוא למלא את מחסורו של‬ ‫החבר‪ ,‬ברור שהמתנה הניתנת לצורך פורים לא מצריכה את ידיעת האדם‪ ,‬אבל לפי‬ ‫הטעם השני‪ ,‬אם שלחו בשבילו והוא אינו יודע ששלחו אין בכך ריבוי של שלום‬ ‫ואחווה‪ ,‬ולא יצא‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הירושלמי במסכת מגילה )א‪ ,‬ד( מזכיר מקרה של שליחת מתנה שאינה לכבוד‬ ‫השולח והמשלח‪:‬‬ ‫ר' יודן נשייא שלח לרבי הושעיה רבה חדא עטם וחד לגין דחמר שלח וא"ל קיימת‬ ‫וּמ ָתּנוֹת ָל ֶא ְביוֹנִ ים' )אסתר ט‪ ,‬כב(‪ .‬חזר ושלח ליה חד עיגל וחד גרב דחמר‬ ‫בנו ' ַ‬ ‫לוֹח ָמנוֹת ִאישׁ ְל ֵר ֵﬠהוּ' )שם(‪.‬‬ ‫שלח וא"ל קיימת בנו ' ִוּמ ְשׁ ַ‬ ‫ה"חיי אדם" )קנה‪ ,‬לא( ושו"ת ה"ציץ אליעזר" )ח‪ ,‬יד( נחלקו בהבנת הירושלמי‪.‬‬ ‫ה"חיי אדם" למד מהירושלמי שאם שולח לעשיר דבר שאינו ראוי לו ‪ -‬אינו יוצא‬ ‫בזה ידי חובת משלוח מנות‪ .‬שהרי בתחילה שלח ר' יודן מתנה קטנה כדרך שנותנים‬ ‫לאביונים ואמר לו ר' הושעיה שיצא בזה רק ידי חובת מצוות מתנות לאביונים ורק‬ ‫כששלח לו מתנה גדולה יותר אמר לו שקיים גם מצוות משלוח מנות‪ .‬ה"ציץ‬ ‫אליעזר" חולק על הבנתו של ה"חיי אדם" לפיה החיסרון במשלוח הראשון היה בכך‬ ‫שהמקבל עשיר והמתנה הייתה קטנה‪ ,‬אלא שיותר מסתבר לומר שהחיסרון היה‬ ‫דווקא במי ששלח שהיה עשיר‪ ,‬ולא ראוי לעשיר לשלוח מתנה קטנה ולכן נחשב‬ ‫‪1‬‬ ‫הדבר רק כמתנה לאביון‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫וכך נראה גם בחידושי הריטב"א )מגילה ז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪153‬‬ ‫‪154‬‬ ‫| הרב ישי סמואל‬ ‫מוסיף ה"ציץ אליעזר" וכותב‪:‬‬ ‫ועולה בדעתי לומר דדבר זה אי מביטים אנו בזה לפי עשירותו של הנותן או לפי‬ ‫עשירותו של המקבל‪ ,‬תלוי בב' הטעמים שישנן במצות משלוח מנות‪ .‬דאם נאמר‬ ‫כטעמו של התרומת הדשן שהוא משום הרוחה דמקבל‪ ,‬א"כ תלוי הדבר בעיקר‬ ‫במעמדו של המקבל ואם המקבל עשיר אין לו כל תועלת של ממש במתנה פחותה‬ ‫כזאת‪ ,‬אבל אם הוא עני אזי אף על פי שהנותן עשיר הרי מ"מ יש למקבל לפי‬ ‫מעמדו תועלת גם ממתנה כזאת ולכן שפיר יוצא הנותן ידי משלוח מנות בזה אף‬ ‫על פי שהוא עשיר‪ ,‬אבל אם נאמר כטעמו של הבעל "מנות הלוי" שהוא משום כדי‬ ‫להרבות השלום והריעות היפך מרגילתו של הצד שאמר מפוזר ומפורד והיינו כדי‬ ‫שהנותן יראה בזה חיבתו למקבל‪ ,‬א"כ תלוי הדבר בעיקר במעמדו של הנותן‪ ,‬ואם‬ ‫הוא עשיר אזי כשנותן מתנה מועטת אין בזה בכדי להראות אחוה וריעות וחיבה‬ ‫של ממש‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ניתן להוסיף נפקא מינות נוספות בין הטעמים‪ ,‬נפקא מינא ראשונה נוגעת בשאלה‬ ‫האם אפשר לקיים מצוות משלוח מנות כששולח מתנות שאינם מאכל ומשקה‪.‬‬ ‫הנפקא מינה השנייה נוגעת בשאלה האם יוצא ידי חובה כששולח דברי אוכל שאינם‬ ‫ראויים לאכילה מידית כגון קמח‪ ,‬אורז ומיני קטניות שאינם מבושלים‪.‬‬ ‫ה"שלחן ערוך" )שם( פסק "חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני‬ ‫אוכלים"‪ ,‬וכתב ה"משנה ברורה" )ס"ק כ(‪:‬‬ ‫מיני אוכלין ‪ -‬ולא בגדים ושארי דברים‪ ...‬ובעינן שיהיה מין אוכל המבושל ולא‬ ‫בשר חי דמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמע וי"א דכיון שהוא שחוט וראוי‬ ‫להתבשל מיד שרי‪.‬‬ ‫ב"באר היטב" )ס"ק ז( מובאת מחלוקת ביחס לשאלה האם אדם יוצא ידי חובה‬ ‫כששולח כסוּת או כלים‪ .‬לדעת ה"הלכות קטנות" אם יכול למכור אותם בפורים‬ ‫ולקנות צרכי סעודתו יוצא ידי חובה‪ ,‬אך לדברי "תרומת הדשן" נראה לומר שלא‬ ‫יצא‪ .‬ונראה שלטעם הראשון שהביא "מנות הלוי"‪ ,‬כיוון שגם על ידי מתנות אלו הוא‬ ‫מרבה אחווה ושלום‪ ,‬יוצא בהם ידי חובה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ה"באר היטב" )שם( מסתפק ביחס לאדם שידע שבפורים יהיה במקום בו לא יהיה‬ ‫לו למי לשלוח מנות‪ ,‬ולכן שלח משלוח מנות לפני פורים והם הגיעו למקבל בפורים‪,‬‬ ‫והביא בשם ה"יד אהרן" שיוצא ידי חובה‪.‬‬ ‫ובשו"ת "דברי משה" תולה ספק זה במחלוקת בטעם המצווה‪ .‬לדעת "תרומת הדשן"‬ ‫הדבר תלוי במקבל כי טעם המצווה הוא למלא צרכו של חברו‪ ,‬וכיוון שקיבל את‬ ‫המשלוח בפורים יוצא ידי חובה‪ .‬אבל לטעם השני של בעל "מנות הלוי" המצווה היא‬ ‫חובת משלוח מנות בפורים |‬ ‫על השולח להרבות אחווה עם רעיו דווקא ביום הפורים‪ ,‬ולכן אם שלח לפני יום‬ ‫חיובו לא יצא‪.‬‬ ‫ִצמצוּם משלוחי מנות ‪ -‬הלכה למעשה‬ ‫נראה לומר מתוך דיוק בדברי ה"שלחן ערוך"‪ ,‬שהביא את דיני משלוח מנות בתוך‬ ‫סימן העוסק בסעודת פורים‪ ,‬שעיקר הטעם למצווה הוא שיהיו לו מאכלים חשובים‬ ‫לצורך סעודת פורים; ואילו מהרמ"א‪ ,‬שפסק שמי ששלח לחברו שאינו רוצה לקבלו‬ ‫יצא ידי חובה‪ ,‬משמע שפוסק כדעה השנייה‪ ,‬שכיוון שהראה את חיבתו בעצם‬ ‫השליחות יצא ידי חובה‪ .‬למעשה‪ ,‬כתבו כל הפוסקים שראוי לצאת ידי חובת כל‬ ‫הדעות‪.‬‬ ‫נראה שגם התשובה לשאלה שאיתה פתחתי את דברי‪ ,‬בדבר הרוצים לצמצם את‬ ‫המשלוחים‪ ,‬תלויה במחלוקת בטעם המצווה‪ .‬לטעם ה"מנות הלוי" יש חשיבות גדולה‬ ‫להרבות במשלוחים כדי להרבות אחווה ושלום‪ ,‬וככל שמרבה לשלוח כך גם מרחיב‬ ‫את מעגל חבריו וידידיו בכך שמראה להם את אהבתו‪ .‬ואילו לטעמו של "תרומת‬ ‫הדשן" אם ריבוי המשלוחים כלל אינו עוזר לקיום סעודת פורים‪ ,‬ואפילו גורם טורח‬ ‫בטיפול בריבוי הממתקים שנאספים בבית ללא צורך‪ ,‬יתכן שיש צורך לצמצם את‬ ‫המשלוחים ולהפנות את הכסף לטובת מצוות אחרות‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬כיוון שבפוסקים מצאנו את שני הטעמים בחובת משלוח המנות‪ ,‬נראה‬ ‫לענ"ד שאסור לפגוע בחשיבות המצווה ולצמצמה‪ .‬חשוב מאוד להקפיד ולשלוח‬ ‫דווקא לאנשים שאיתם הקשר החברתי קצת חלש‪ ,‬לחשוב על אנשים שנמצאים‬ ‫בשולי החברה‪ ,‬ולקיים דווקא בהם את מצוות משלוח מנות‪ ,‬ובכך לקרבם‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫אם חלילה אנו חוששים שמא פגענו בחבר כל שהוא‪ ,‬אין טוב ממצוות משלוח מנות‬ ‫ויום הפורים לחידוש קשר‪.‬‬ ‫ברור שהעיקר במשלוח מנות הוא עצם המשלוח‪ ,‬ולכן הוא לא צריך להכיל דברים‬ ‫יקרים שמהווים עול לשולח‪ .‬וכמובן‪ ,‬יש לזכור שהעיקר במצווה היא להרבות אהבה‬ ‫ואחווה שלום ורעות בעם ישראל‪.‬‬ ‫‪155‬‬ 156 ‫אף הן היו באותו הנס‬ ‫חיובן של נשים בקריאת המגילה ובשאר מועדים‬ ‫הרב נתנאל אריה‬ ‫הצעת הסוגיה וקשייה‬ ‫בגמרא במסכת מגילה )ד‪ ,‬א( "אמר ר' יהושע בן לוי‪ :‬נשים חייבות במקרא מגילה‬ ‫שאף הן היו באותו הנס"‪ .‬כעין זה מצאנו גם במסכת פסחים )קח‪ ,‬א( בעניין חיוב‬ ‫נשים בארבע כוסות‪ ,‬ובמסכת שבת )כג‪ ,‬א( במצוות נר חנוכה‪ .‬בכל המקומות מדובר‬ ‫במצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬ומכל מקום אמר ר' יהושע בן לוי שנשים חייבות כיון‬ ‫שהיו באותו הנס‪.‬‬ ‫פירוש רשב"ם ‪ -‬אף הן גרמו לנס‬ ‫רשב"ם במסכת פסחים פירש שבכל שלושת המקומות משמעות הביטוי "אף הן היו‬ ‫באותו הנס" הינה‪ ,‬שהנשים גרמו לנס ולהצלה‪ ,‬וזה לשונו שם‪" :‬דאמר במסכת סוטה‬ ‫)יא‪ ,‬ב( בשכר נשים צדקניות‪ ,‬שהיו באותו הדור נגאלו‪ ,‬וכן גבי מקרא מגילה אמר‬ ‫הכי‪ ,‬משום דעל ידי אסתר הוה‪ ,‬וכן גבי חנוכה"‪.‬‬ ‫פירוש תוספות ‪ -‬אף הן נכללו בנס‬ ‫תוספות במסכת פסחים ומגילה הביאו את דבריו‪ ,‬והקשו עליו שתי קושיות‪ .‬ראשית‪,‬‬ ‫לשון "אף הן היו" משמע שהן טפלות‪ ,‬ולא שהן עיקר הגורם לנס‪ .‬עוד מקשה על‬ ‫רשב"ם מתלמוד ירושלמי שגרס‪" :‬שאף הן היו באותו ספק" דהיינו ‪ -‬באותה סכנה‪,‬‬ ‫ומשמע שאף הן היו בכלל אותו נס והצלה‪ .‬על כן מפרש תוספות כפשוטו‪ ,‬שאף הן‬ ‫היו באותה סכנה וגזירה‪ ,‬והנס התרחש גם להן‪ ,‬ועל כן מחויבות במצוות לזכר הנס‪.‬‬ ‫וזה לשונו במסכת מגילה‪" :‬שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג‪ ,‬וכן בפסח שהיו‬ ‫משועבדות לפרעה במצרים‪ ,‬וכן בחנוכה הגזירה הייתה מאד עליהן"‪.‬‬ ‫‪157‬‬ ‫‪158‬‬ ‫| הרב נתנאל אריה‬ ‫רש"י ‪ -‬מדרש פליאה‬ ‫מדרש פליאה הוא פירוש רש"י בעניין‪ .‬במסכת מגילה פירש כתוספות‪" :‬שאף על‬ ‫הנשים גזר המן להשמיד‪ ,‬להרוג ולאבד"‪ ,‬אך במסכת פסחים פירש כרשב"ם‪:‬‬ ‫"כדאמרינן בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו‪ ,‬וכן גבי מקרא מגילה נמי‬ ‫אמרינן הכי‪ ,‬דמשום דעל ידי אסתר נגאלו‪ ,‬וכן גבי נר חנוכה"‪ .‬לא דיו שדבריו‬ ‫סותרים אלו את אלו‪ ,‬אלא שבמסכת שבת‪ ,‬בעניין נר חנוכה‪ ,‬עשה שלום בין תוספות‬ ‫לרשב"ם‪ ,‬והביא דברי שניהם‪" :‬היו באותו הנס ‪ -‬שגזרו יוונים על כל בתולות‬ ‫להיבעל לטפסר תחילה‪ ,‬ועל ידי אשה נעשה הנס"‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬גם היו בכלל הנס‪,‬‬ ‫וגם היו גורם הנס‪ ,‬ודבריו צריכים ביאור‪.‬‬ ‫נראה שגם פירוש רשב"ם צריך ביאור‪ .‬לכאורה מפשט דברי ריב"ל משמע בבירור‬ ‫כתוספות‪ ,‬שאף הן היו בכלל אותו הנס‪ ,‬ולא שהן היו גורם הנס‪ .‬מה גם שהמילים‬ ‫"אף הן היו" משמע שטפילות הן ולא עיקר‪ ,‬וגם ראינו שהירושלמי מפרש שאף הן‬ ‫היו באותו סכנה וכתוספות‪.‬‬ ‫פירוש החתם סופר‬ ‫אמרנו כי פירוש הרשב"ם שנשים גרמו הנס מוקשה‪ ,‬הן מפשט הלשון‪" :‬אף הן היו"‪,‬‬ ‫והן מלשון תלמוד ירושלמי‪ ,‬המפרש שאף הן היו בסכנה‪ .‬מה"חתם סופר" בתשובה‬ ‫)או"ח‪ ,‬קפה( עולה כי קושיה אחת מתורצת בחברתה‪ ,‬וכדלקמן‪.‬‬ ‫פירוש ה"חתם סופר" בדעת רשב"ם‬ ‫ה"חתם סופר" סובר שסברת הדין "אף הן היו באותו הנס" לחייב נשים במצוות עשה‬ ‫שהזמן גרמן הינה "סברה דאורייתא"‪ ,‬רוצה לומר סברה חזקה וברורה‪ .‬לדבריו אף‬ ‫אם יצויר שהיינו עוסקים בזה במצוות מדאורייתא‪ ,‬ולא רק במצוות דרבנן כפורים‪,‬‬ ‫חנוכה וארבע כוסות‪ ,‬מכל מקום סברה חזקה זו ש"אף הן היו באותו הנס" הייתה‬ ‫מחייבתן מהתורה‪ .‬לאור תפיסתו קשה ל"חתם סופר" מסוכות‪ ,‬מדוע נשים פטורות‬ ‫ממצוות סוכה‪ ,‬והלא אף הן היו באותו הנס כמו בפסח?!‬ ‫מסביר ה"חתם סופר" כי זה מה שהוקשה גם לתלמוד ירושלמי‪ ,‬ועל כן נקטו חז"ל‬ ‫בירושלמי לשון‪" :‬אף הן היו באותו ספק"‪ .‬דהיינו‪ ,‬רק נס הצלה מסכנת מוות מחייב‬ ‫נשים במצווה ולא כל נס בכלל‪ .‬בפסח חנוכה ופורים הייתה הצלה מסכנה‪ ,‬ועל כן‬ ‫חייבות‪ .‬אך בסוכות לא הייתה הצלה מסכנה אלא נס גרידא‪ ,‬ועל כן פטורות הן‪.‬‬ ‫מכאן בא ה"חתם סופר" ליישב דעת הרשב"ם‪ .‬לדעת ה"חתם סופר" גם לרשב"ם‬ ‫הוקשה מדוע שונה סוכות מפסח‪ ,‬אך לא יכול היה לפרש שאף הן היו "באותה‬ ‫סכנה"‪ ,‬שהרי הבבלי נקט בפירוש‪" :‬היו באותו הנס"‪ ,‬ולא כירושלמי‪" :‬היו באותו‬ ‫אף הן היו באותו הנס |‬ ‫ספק"‪ .‬לכן פירש רשב"ם שהנשים גרמו הנס‪ ,‬ובזה כלל את פסח‪ ,‬חנוכה ופורים‪ ,‬מה‬ ‫שאין כן בסוכות שלא גרמו הנס ‪ -‬פטורות הן‪.‬‬ ‫אם נמשיך את דבריו‪ ,‬שנכתבו שם בקיצור‪ ,‬נראה שאפשר להוסיף שבזה חולקים‬ ‫תוספות ורשב"ם; האם סברת ריב"ל "שאף הן היו" הינה סברה דאורייתא‪ ,‬דהיינו‬ ‫סברה חזקה וברורה‪ ,‬שיש לה תוקף של תורה‪ .‬או שהיא סברה דרבנן‪ ,‬דהיינו‪ ,‬רק‬ ‫תקנת חז"ל במצוות שתיקנו הם‪ .‬רשב"ם סובר שזו סברה דאורייתא‪ ,‬על כן הוקשה לו‬ ‫ההבדל בין סוכות לפסח‪ ,‬ודחק לפרש שהנשים גרמו לנס וכנ"ל‪ .‬אך תוספות סובר‬ ‫שזו סברה דרבנן‪ , 1‬ממילא מפרש שלא בכל מקום ראו חז"ל לתקן חיוב לנשים‪,‬‬ ‫ובמיוחד לא בסוכות שזו מצווה מתמשכת וכוללת‪ ,‬על כן פירש כפשוטו שאף הן היו‬ ‫בכלל הנס‪.‬‬ ‫קשיים בפירוש ה"חתם סופר"‬ ‫פירוש ה"חתם סופר" יפה הוא‪ ,‬אבל לדידי לא התיישבו הדברים כל כך‪ .‬הן מה‬ ‫שכתב שסברת "אף הן היו" היא סברה דאורייתא‪ ,‬והן קביעתו כי בפסח הנשים היו‬ ‫בכלל הגזירה וסכנה‪ ,‬ואבאר הקשיים אחד לאחד‪.‬‬ ‫כל יסוד קושייתו ויישוביו של ה"חתם סופר" מיוסדים על ההנחה כי סברת "אף הן‬ ‫היו" הינה סברה דאורייתא‪ ,‬ומשום כך הקשה מדוע בפסח חייבות אבל בסוכות‬ ‫‪2‬‬ ‫פטורות‪ .‬לעניות דעתי‪ ,‬אף שמצאנו דעה כזו בראשונים ‪ ,‬אין נראה לתלות הדברים‬ ‫בדעה יחידית זו‪ ,‬ולעשות ממנה עיקר‪ .‬ראשית‪ ,‬מדוע להניח כך‪ ,‬והלא אין המדובר‬ ‫אלא במצוות דרבנן‪ :‬חנוכה‪ ,‬פורים ותקנת ארבע כוסות בפסח‪ .‬יתירה מכך‪ ,‬עד‬ ‫שנקשה מפסח לסוכות‪ ,‬אדרבה נלמד מסוכות שאין זו סברה דאורייתא‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫תיקנו חז"ל בכל מקום‪ ,‬ובוודאי לא במקום שהתירה תורה‪ ,‬ומה גם שיש שם סברה‬ ‫חזקה להתיר וכמו שכתבנו לעיל‪.‬‬ ‫עוד יש להוסיף דברי הרמב"ם בפירוש המשנה )קידושין א‪ ,‬ז( שמה שאנו נוקטים‬ ‫שבמצוות שנשים פטורות ‪" -‬הזמן גרמן" אינו סיבה לפטור‪ ,‬אלא קיבלו כך חז"ל‬ ‫בקבלה מסיני‪ ,‬והכל סיבותיו הנסתרות של הקב"ה‪ .‬אלא שנקטו חז"ל סימן על דרך‬ ‫הכלל‪ ,‬ואמרו שמצוות אלו ‪ -‬רובן הזמן גרמן‪ .‬אם כך מי אנו שנבוא להקשות קושיות‬ ‫מדוע כאן חייבות ושם פטורות?!‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫כפי שבאמת כותב תוס' בפסחים ובמגילה‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫דעת ר' יוסף איש ירושלים‪ ,‬מובאת בתוס' במגילה שם‪.‬‬ ‫‪159‬‬ ‫| הרב נתנאל אריה‬ ‫‪160‬‬ ‫כמו כן קשה לעניות דעתי לטעון כי בפסח היו הנשים בכלל סכנה ולכן חייבות‪ ,‬מה‬ ‫שאין כן בסוכות שלא היו בכלל סכנה‪ .‬הלא מקרא מפורש הוא ְ"ו ָכל ַה ַבּת ְתּ ַחיּוּן"‬ ‫‪3‬‬ ‫)שמות א‪ ,‬כב(! ואם תאמר מכל מקום שלטו בנשותיהם ‪ ,‬יש להשיב שאדרבה ממקרה‬ ‫שלומית בת דברי‪ ,‬שבא אליה המצרי בלילה בהיחבא‪ ,‬למדנו שלא שלטו בנשותיהם‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ורק אחת הייתה ופרסמה הכתוב ‪.‬‬ ‫שוב ראיתי‪ ,‬שכמעט מפורש כדברי בחז"ל בשני מקומות ובמשנה תוקף‪ .‬בברייתא‬ ‫למגילת תענית כתוב‪" :‬אמר ר' יהושע בן קרחה‪ :‬ומה גאולת מצרים‪ ,‬שלא נגזרה‬ ‫שנאמר‪":‬כּל ַה ֵבּן ַהיִּ לּוֹד ַהיְ א ָֹרה ַתּ ְשׁלִ ֻיכהוּ ְו ָכל ַה ַבּת‬ ‫ָ‬ ‫גזירה אלא על הזכרים בלבד‪,‬‬ ‫ְתּ ַחיּוּן" )שמות א‪ ,‬כב( עשו אותם ימים טובים‪ .‬גאולת מרדכי שנגזרה גזירה על‬ ‫הזכרים ועל הנקבות על אחת כמה וכמה"‪.‬‬ ‫עוד מצאתי בשיר שירים רבה )ד‪ ,‬יב( על הפסוק‪" :‬גַּ ן נָ עוּל ֲאח ִֹתי ַכ ָלּה" בשם ריב"ל‪,‬‬ ‫שהוא בעל המימרא בבבלי‪" :‬שהיו )האומות( מונין )מצערים( לישראל ואומרים‪:‬‬ ‫ויעבידו מצרים את בני ישראל‪ .‬אם בעשותן הן מכריחין‪ ,‬כל שכן בגופן ובנשותיהן!‬ ‫באותה שעה אמר הקב"ה אחותי כלה גן נעול"‪ .‬נמצאנו למדים שאותו רבי יהושע בן‬ ‫לוי שהוא בעל המאמר‪" :‬שאף הן היו באותו הנס" הוא גם הדורש‪ ,‬כי לא היו הנשים‬ ‫בכלל הגזירה במצרים‪ ,‬ולא שלטו בהן המצרים! נראה אם כן שצריך לחפש כיוון‬ ‫אחר בפשט דברי הרשב"ם והירושלמי‪ ,‬ואף בדברי רש"י שעדיין לא עסקנו בהם‪.‬‬ ‫יסוד פירוש רש"י‬ ‫פירוש רש"י כפירוש רשב"ם‬ ‫רש"י כאמור הינו מדרש פליאה‪ .‬במגילה פירש כתוספות ש"אף הן היו באותו הנס"‪.‬‬ ‫רוצה לומר שהיו בכלל הנס שניצלו משמד‪ .‬בחנוכה פירש גם כן כתוספות‪ ,‬אך הוסיף‬ ‫עליו דברי הרשב"ם‪ ,‬שעל ידי אשה נעשה הנס‪ .‬אבל בפסחים פירש רק כרשב"ם‪,‬‬ ‫ועוד הגדיל להתמיה בפרשו לכל שאר המקומות‪ ,‬גם חנוכה וגם פורים‪ ,‬שבכולן סיבת‬ ‫חיוב נשים מפני שהן גרמו הנס‪ ,‬שלא כמו שפירש הוא עצמו באותם מקומות וכנ"ל‪.‬‬ ‫לעניות דעתי יש מקום לומר שאם נבין את פירוש רש"י לדברי ריב"ל‪ ,‬באופן שיבאר‬ ‫את כל המקומות‪ ,‬נבין גם את פירוש רשב"ם‪ .‬הרשב"ם כתב פירושו רק לפסחים ולא‬ ‫למסכת מגילה ולמסכת שבת‪ .‬בפסחים כתב כדברי רש"י זקנו כמעט מילה במילה‪ .‬יש‬ ‫‪3‬‬ ‫ואונס כרוצח‪ ,‬עיין דברים כב‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כמובא במדרש שמות רבה א‪ ,‬כח‪.‬‬ ‫אף הן היו באותו הנס |‬ ‫מקום להניח‪ ,‬שכשם ששווים הם בפירושם שם‪ ,‬כך ישוו בפירושם גם בשאר‬ ‫המקומות‪.‬‬ ‫מקומן של הנשים בשלושת הגאולות‬ ‫נראה לי שבעיקר הדברים רש"י מסכים לדעת תוספות‪ ,‬שסברת "אף הן היו" הינה‬ ‫סברה לתקנה דרבנן‪ .‬אלא שלדעתו אין כל המקומות שווים בעניינם‪ .‬בפורים הייתה‬ ‫גזירת שמד על גברים ונשים כאחד‪ ,‬אבל בפסח לא היו הנשים בכלל הגזירה‪ ,‬וכפי‬ ‫שהתבאר לעיל‪ ,‬ובחנוכה אי אפשר לומר שהיו בגזירת שמד‪ ,‬אך היו בגזירה נוראה‬ ‫‪5‬‬ ‫להיבעל להגמון תחילה ‪.‬‬ ‫כמו כן יש להבחין מהו חלקן של הנשים בכל מאורע‪ .‬בפסח היו שותפות הנשים‬ ‫ככלל בזכות הגאולה‪ ,‬וכמאמרם )סוטה יא‪ ,‬ב(‪" :‬בשכר נשים צדקניות"‪ .‬אבל בפורים‬ ‫רק אשה אחת ‪ -‬אסתר‪ ,‬וגם היא ‪"ְ -‬ו ֶאת ַמ ֲא ַמר ָמ ְר ֳדּ ַכי ֶא ְס ֵתּר ע ָֹשׂה")אסתר ב‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫בחנוכה במיוחד חלקן של הנשים אינו מבורר כל עיקר‪ ,‬שכן מעשה יהודית בפשטות‬ ‫אינו באותה תקופה‪ ,‬וגם סיפור ביתו של מתתיה כהן גדול )כמובא בספר חשמונאים‬ ‫ח"א‪ ,‬א(‪ ,‬אינו ברור ומרכזי; לא כאסתר המלכה‪ ,‬ובודאי שלא ככל הנשים בגאולת‬ ‫מצרים‪ .‬מאחר שאין מכנה משותף ברור ומוחלט‪ ,‬הן בחלקן של הנשים בגרימת‬ ‫המאורע והנס‪ ,‬והן בשייכותן להצלה ולגאולה שעל ידי הנס‪ ,‬נראה שיש מקום להבין‬ ‫כל מקום לפי עניינו‪ ,‬מהי עיקר סיבת חז"ל לתקן שגם הנשים יהיו בכלל המצווה‪.‬‬ ‫עוד צריך לומר שבין סברת רשב"ם ובין סברת תוספות שתיהן ראויות להיאמר‪ ,‬אלא‬ ‫שסברת רשב"ם יותר חזקה‪ ,‬שהרי לדבריו לא זו בלבד שהנשים היו בכלל ההצלה‪,‬‬ ‫אלא הן אף גרמו להצלה‪ ,‬וזה פשוט גם לדעת תוספות‪ ,‬אלא שהוא הקשה מצד אחר‪,‬‬ ‫שאם כרשב"ם ‪ -‬מדוע כתוב "אף הן היו"‪ ,‬ומשמע שטפלות הן ולא עיקריות‪.‬‬ ‫אמנם לכשנדקדק נראה כי לכאורה קושיה זו אינה קשה כל עיקר‪ ,‬שהרי לא אמר‬ ‫הרשב"ם בשום אופן שהן היו עיקר גורמי הנס‪ ,‬אלא שגם הן היו גורמות הנס‪!6‬‬ ‫יישוב הדברים והשלכות מעשיות‬ ‫פירוש רש"י ורשב"ם‬ ‫‪5‬‬ ‫גם מלשון תוס' נראה שסבר שאין יד כל המקומות שווה‪ .‬שהרי בפסח לא כתב שהיו "בגזירה" אלא‬ ‫שהיו "בשעבוד"‪ ,‬ובחנוכה ג"כ לא ציין דבר ברור‪ ,‬אלא כתב באופן כללי‪" :‬הגזירה הייתה מאוד‬ ‫עליהן"‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫עיין בדבריו‪ ,‬ועיין עוד במדרש שהש"ר )ד‪ ,‬יב( שבנוסף לנשים צדקניות עוד נגאלו בזכות שלא שינו‬ ‫את שמם ולשונם‪ ,‬ולא דברו לשון הרע‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫‪161‬‬ ‫| הרב נתנאל אריה‬ ‫‪162‬‬ ‫אם כנים דברינו יישוב הדברים פשוט הוא‪ .‬בעניין ארבע כוסות בפסח סברו רש"י‬ ‫ורשב"ם‪ ,‬שכיוון שהגזירה לא הייתה על הנשים‪ ,‬ומאידך גיסא לא רק אשה אחת אלא‬ ‫כל הנשים ככלל היו שותפות בגרימת הגאולה‪ ,‬ממילא הסברה העיקרית לתקנת חז"ל‬ ‫לחייב נשים היא שותפותם בגרימת הגאולה‪.‬‬ ‫אבל בפורים שהייתה גזירת שמד על הגברים והנשים כאחד‪ ,‬ממילא זו בודאי הסברה‬ ‫העיקרית לכלול גם נשים בחיוב ההודאה על ההצלה‪ ,‬ולא מצא רש"י לנחוץ להזכיר‬ ‫שותפותה של אסתר בגרימת ההצלה‪ .‬הן משום שהיא רק אשה אחת‪ ,‬ולא עניין‬ ‫המייחד את כלל הנשים כבפסח‪ ,‬והן משום שחיוב הודאה על הצלה ממוות לחיים‬ ‫חזק יותר מהסברה שגם הן גרמו להצלה‪.‬‬ ‫בחנוכה יש פנים לכאן ולכאן‪ .‬מחד‪ ,‬לא הייתה זו הצלה ממוות לחיים‪ ,‬ומאידך גם לא‬ ‫כל הנשים היו שותפות בגרימת ההצלה‪ .‬לכן בחר רש"י להביא שתי הסברות‪ .‬גם‬ ‫שהיו בכלל הגזירה וההצלה‪ ,‬וגם שהיו שותפות בנס‪ .‬אמנם מה שבפסחים הביא רש"י‬ ‫שבכל המקומות‪ ,‬גם חנוכה ואפילו פורים‪ ,‬סיבת חיוב הנשים במצווה הוא‪ ,‬מאחר‬ ‫שהיו שותפות בנס‪ ,‬יש להבין על פי מה שהקדמנו‪ ,‬שבאמת סברת שותפות בגרם‬ ‫ההצלה היא אמת ואפילו עיקרית באופן כללי‪ .‬אבל בפרשו לכל מקום בפני עצמו‪,‬‬ ‫פירש לפי היותר מתאים לפרש באותו עניין!‬ ‫דעת הירושלמי‬ ‫דעת הירושלמי הובאה בתוספות ובעוד מקומות שגרס‪" :‬אף הן היו באותו ספק"‪ .‬את‬ ‫דברי הירושלמי לא מצאתי בהתייחסותו לגבי פסח או חנוכה‪ ,‬אלא בעניין פורים‬ ‫במסכת מגילה )ב‪ ,‬ה( במשנה גבי "הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה‬ ‫וקטן"‪ .‬לפיכך נוכל להסביר‪ ,‬שגם דברי הירושלמי אינם קושיה על רש"י ורשב"ם‬ ‫אלא להיפך‪ .‬כמו שהבאנו לעיל‪ ,‬לכולי עלמא הסברה העיקרית באופן כללי הינה‬ ‫שותפותם של הנשים בגרימת הנס וההצלה‪ ,‬אבל מכל מקום כולם מודים שבפורים ‪-‬‬ ‫שהיה הצלה משמד‪ ,‬ממיתה לחיים‪ ,‬הסברה העיקרית לחיובן היא העובדה שאף הן‬ ‫ניצלו‪ ,‬הנשים עם הגברים‪ ,‬וכמו שכתב רש"י בעצמו‪.7‬‬ ‫סיכום השיטות‬ ‫נראה למסקנה שבין לרשב"ם ובין לרש"י קיימת סברה כללית מדרבנן לחיוב נשים‬ ‫בפורים‪ ,‬חנוכה וארבע כוסות‪ ,‬והיא שותפותם בגרימת הנס וההצלה‪ .‬אכן מאחר שאין‬ ‫יד כל המקומות שווה‪ ,‬יש להסביר כל מקרה לגופו‪ ,‬מהי הסברה היותר עניינית‬ ‫לתקנת חז"ל‪ .‬גם הירושלמי אפשר שיסבור כרש"י ורשב"ם‪ ,‬ומה שכתב‪" :‬היו באותו‬ ‫‪7‬‬ ‫גם מתוס' בפסחים ובמגילה משמע שהירושלמי מוסב רק על פורים ולא על חנוכה ופסח‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫אף הן היו באותו הנס |‬ ‫ספק" מוסב על פורים בלבד‪ ,‬ושם גם רש"י ורשב"ם מודים לו שזו הסברה העיקרית‪,‬‬ ‫וכמו שכתב רש"י בעצמו‪ .‬תוספות מחמת קושי הלשון והבנתו האחרת בירושלמי‪,‬‬ ‫מפרש בכל המקומות שאף הן היו באותה סכנה‪ .‬אלא שכאמור‪ ,‬את לשון התלמוד‬ ‫ירושלמי ניתן ליישב‪ ,‬וגם קושי הלשון אינו חזק‪ ,‬כמו שהתבאר לעיל‪ ,‬ונמצאו דברי‬ ‫רש"י ורשב"ם עיקר בפירוש הסוגיות‪.‬‬ ‫ההשלכות לחיוב נשים בקריאת מגילה‬ ‫רש"י ותוספות חלוקים גם ביחס לאיכות חיוב נשים במקרא מגילה‪ .‬לדעת רש"י נשים‬ ‫‪8‬‬ ‫מוציאות גברים בקריאתן ‪ ,‬אבל לדעת תוספות נשים יכולות להוציא נשים אחרות‪,‬‬ ‫אך אינן יכולות להוציא גברים ידי חובה‪.9‬‬ ‫על פי הבנתנו במחלוקת רש"י ורשב"ם עם התוספות נוכל לבאר זאת כך‪ .‬להסברו של‬ ‫רש"י‪ ,‬יסוד חיוב נשים במקרא מגילה הינו שותפותן הפעילה בנס ההצלה כמו‬ ‫הגברים‪ ,‬וזוהי סברה עיקרית באופן כללי לחיובן‪ .‬ממילא לא תיקנו חז"ל חילוק‬ ‫מדרגות בינם לבין הגברים בתוקף חיובן במצווה‪ ,‬ויכולות להוציא גברים ידי חובה‪.‬‬ ‫אבל לתוספות שהדגיש שהיו טפלות‪ ,‬וחיובן הינו רק משום שגם היו בכלל ההצלה‪,‬‬ ‫יש מקום לחילוק מדרגות בתוקף חיובן‪ ,‬שאינן אלא גם מחויבות אבל לא כדרגת חיוב‬ ‫הגברים להוציאם ידי חובה‪ ,‬ובאמת נראה שמרן ה"בית יוסף" )או"ח‪ ,‬תרפט( תלה‬ ‫בזה את מחלוקתם‪ ,‬עיין שם היטב‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫עיין רש"י ערכין )ג‪ ,‬א( ד"ה לאתויי נשים‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫תוס' בערכין שם ד"ה לאתויי ובמגילה )ד‪ ,‬א( ד"ה נשים‪.‬‬ ‫‪163‬‬ 164 ‫בירור הלכתי‬ ‫במצוות מחיית עמלק‬ ‫הרב שלמה שטרסברג‬ ‫מצוות מחיית עמלק הוא נושא גדול ורחב מאוד אשר לו היבטים מוסרים והלכתיים‬ ‫רבים‪ .‬במאמר זה אנחנו לא נעסוק בהיבטים המוסריים של המצווה על אף חשיבותם‬ ‫אלא נתמקד בגדרים ההלכתיים של מצווה זו‪ ,‬והשלכותיהן לימינו אנו‪.‬‬ ‫תוקף המצווה‬ ‫המפגש הראשון של עם ישראל עם עמלק קרה ממש לאחר יציאת מצרים כאשר הם‬ ‫באו להילחם עם ישראל בִּ ְר ִפ ִידם‪ .‬לאחר המלחמה הקשה בעמלק מוזכר פעמיים‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל מ ֶֹשׁה ְכּתֹב זֹאת זִ כָּ רוֹן ַבּ ֵסּ ֶפר וְ ִשׂים‬ ‫בתורה הציווי על המלחמה בעמלק‪" :‬וַ יּ ֶ‬ ‫הוֹשׁ ַﬠ ִכּי ָמחֹה ֶא ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמלֵ ק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם")שמות יז‪ ,‬יד(‪:‬‬ ‫ְבּ ָאזְ נֵ י יְ ֻ‬ ‫וכן בדברים פרק כה )יז‪ ,‬יט( חוזרת התורה ומצווה אותנו למחות את שמו וזכרו מן‬ ‫העולם‪:‬‬ ‫את ֶכם ִמ ִמּ ְצ ָריִם‪ֲ :‬א ֶשׁר ָק ְרךָ ַבּ ֶדּ ֶרךְ וַ יְ זַ נֵּ ב ְבּךָ‬ ‫זָ כוֹר ֵאת ֲא ֶשׁר ָﬠ ָשׂה ְלךָ ֲﬠ ָמ ֵלק ַבּ ֶדּ ֶרךְ ְבּ ֵצ ְ‬ ‫יח ה' א‪-‬להיך ְלךָ‬ ‫ָכּל ַהנֶּ ֱח ָשׁ ִלים ַא ֲח ֶריךָ ְו ַא ָתּה ָﬠיֵ ף ְויָ גֵ ַﬠ ְולֹא יָ ֵרא א‪-‬להים‪ְ :‬ו ָהיָ ה ְבּ ָהנִ ַ‬ ‫ִמ ָכּל אֹיְ ֶביךָ ִמ ָסּ ִביב ָבּ ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ה' א‪-‬להיך נ ֵֹתן ְלךָ נַ ֲח ָלה ְל ִר ְשׁ ָתּהּ ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר‬ ‫ֲﬠ ָמ ֵלק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם לֹא ִתּ ְשׁ ָכּח‪.‬‬ ‫וכן הציווי הובא בגמרא במסכת סנהדרין )כ‪ ,‬ב( שזוהי אחת משלוש המצוות שנצטוו‬ ‫ישראל בכניסתן לארץ ובלשון הגמרא‪" :‬וכן היה רבי יהודה אומר‪ :‬שלש מצות נצטוו‬ ‫ישראל בכניסתן לארץ‪ :‬להעמיד להם מלך‪ ,‬ולהכרית זרעו של עמלק‪ ,‬ולבנות להם‬ ‫בית הבחירה"‪ .‬ונפסקו להלכה בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים פ"א‪ .‬ובמכילתא דרבי‬ ‫ישמעאל בשלח )מסכתא דעמלק פרשה ב( נאמר‪ִ '" :‬כּי ָמחֹה ֶא ְמ ֶחה'‪ ,‬מחה בעולם הזה‬ ‫אמחה לעולם הבא"‪ .‬ובזוהר הקדוש‪" :‬אמר רבי יצחק כתיב ' ִכּי ָמחֹה ֶא ְמ ֶחה' וכתיב‬ ‫‪165‬‬ ‫‪166‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫)דברים כה( ' ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמלֵ ק'‪ ,‬אלא אמר קודשא בריך הוא אתון מחון דוכרניה‬ ‫לתתא ואנא אמחה דוכרניה לעילא‪) ".‬ח"ב בשלח סו‪ ,‬א(‪ .‬כלומר המלחמה והמחיה‬ ‫היא לא רק כאן בארץ אלא גם כנגד שורשו הרוחני של עמלק שגם אותו הקב"ה‬ ‫ימחה‪ .‬תוקפה החמור של המצווה בא בצורה בולטת בדבריו של רש"י על הפסוק‪:‬‬ ‫"כּי יָ ד ַﬠל ֵכּס יָ ‪-‬הּ ִמלְ ָח ָמה לַ ‪-‬ה' ַבּ ֲﬠ ָמלֵ ק ִמדּ ֹר דּ ֹר" )שמות יז‪ ,‬טז( ופירש רש"י במקום‬ ‫ִ‬ ‫מדוע נאמר ֵכס ולא כסא? אלא שנשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו‬ ‫שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו‪ .‬הכסא מבטא את התגלות ה' בעולם ועולה‬ ‫מדברי רש"י שעמלק מעכב את התגלות ה' בעולם‪.‬‬ ‫לאור כל המקורות שהבאנו לעיל ניתן ללמוד על החומרה העצומה שבה רואה‬ ‫התורה את מעשהו של עמלק שמהוה שורש הרע בעולם ומעכב את גילוי השכינה‬ ‫להתגלות בעולם‪ ,‬ומשום כך מובן מאוד מדוע ישר אחרי המלכתו של שאול למלך‬ ‫על ישראל הוא מצווה על מחיית עמלק‪ ,‬וכיון שלא מחה את כל עמלק אלא השאיר‬ ‫את אגג והבהמות בחיים‪ ,‬נענש ואיבד את המלוכה‪.‬‬ ‫השמדת עמלק בדורות השונים‬ ‫יח‬ ‫אך יש לתמוה מדוע בזמנו של יהושע שנאמר בו‪" :‬וַ יְ ִהי ִמיָּ ִמים ַר ִבּים ַא ֲח ֵרי ֲא ֶשׁר ֵהנִ ַ‬ ‫יהם" )יהושע כג‪ ,‬א(‪ ,‬הרי זו השעה שקבעה התורה לקיום מצות‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ִמכָּ ל אֹיְ ֵב ֶ‬ ‫ה' לְ ְ‬ ‫יח ה' א‪-‬להיך לְ ךָ ִמכָּ ל אֹיְ ֶביךָ ִמ ָסּ ִביב ָבּ ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ה' א‪-‬להיך‬ ‫מחיית עמלק "וְ ָהיָ ה ְבּ ָהנִ ַ‬ ‫נ ֵֹתן לְ ךָ נַ ֲחלָ ה לְ ִר ְשׁ ָתּהּ ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ כֶ ר ֲﬠ ָמ ֵלק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם לֹא ִתּ ְשׁ ָכּח‪) ".‬דברים כה‪,‬‬ ‫יט(‪ ,‬אז מדוע השהו ישראל את מצות מחיית זכר עמלק עד תקופת שאול? אם משום‬ ‫שמינוי מלך קודם למחיית עמלק כפי שאומר הרמב"ם )הלכות מלכים א‪ ,‬א(‪ ,‬אז‬ ‫לכאורה היה עליהם למנות מלך כדי שיוכלו לקיים מצות מחיית עמלק?‬ ‫ונראה ליישב בפשטות שיהושע לא עסק במצוות מחיית עמלק לפי שאמר הכתוב‪:‬‬ ‫יח ה' א‪-‬להיך לְ ךָ ִמ ָכּל אֹיְ ֶביךָ ִמ ָסּ ִביב ָבּ ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ה' א‪-‬להיך נ ֵֹתן ְלךָ נַ ֲח ָלה‬ ‫"וְ ָהיָ ה ְבּ ָהנִ ַ‬ ‫לְ ִר ְשׁ ָתּהּ ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמלֵ ק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם לֹא ִתּ ְשׁ ָכּח‪ ,"..‬תלה הכתוב את מצות‬ ‫מחיית עמלק בירושת הארץ וכיון שבזמן יהושע לא כבשו ישראל חלק ניכר מהארץ‬ ‫יהוֹשׁ ַﬠ זָ ֵקן ָבּא ַבּיָּ ִמים‪ְ ...‬ו ָה ָא ֶרץ נִ ְשׁ ֲא ָרה ַה ְר ֵבּה ְמאֹד לְ ִר ְשׁ ָתּהּ‪) ".‬יהושע‬ ‫ֻ‬ ‫ כפי שנאמר‪" :‬וִ‬‫יג‪ ,‬א( ואפילו ירושלים שהיא מקום המקדש העתידי וליבו של עם ישראל לא הייתה‬ ‫בידינו‪ ,‬שהרי רק בימי דוד נכבשה‪ ,‬כפי שנאמר‪" :‬וַ יִּ ְלכֹּד ָדּוִ ד ֵאת ְמ ֻצ ַדת ִציּוֹן ִהיא ִﬠיר‬ ‫ָדּוִ ד‪) ".‬שמו"ב ה‪ ,‬ז( הרי יוצא שעוד לא הגיע הזמן בו מחויבים בישום מצווה זו‪.‬‬ ‫וכן נראה שהבין הרמב"ן בסוף פרשת בשלח )שמות יז‪ ,‬טו(‪:‬‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫וירמוז כי אחרי שיירשו הארץ ימחו אותו‪ ,‬כי מצוה עליהם תחלה להכרית שבעת‬ ‫יח ה' א‪-‬להיך ְלךָ ִמ ָכּל‬ ‫הגוים וינחלו הארץ‪ ,‬זהו שנאמר שם )כה יט( " ְו ָהיָ ה ְבּ ָהנִ ַ‬ ‫אֹיְ ֶביךָ ִמ ָסּ ִביב ָבּ ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ה' א‪-‬להיך נ ֵֹתן ְלךָ נַ ֲח ָלה ְל ִר ְשׁ ָתּהּ"‪ ,‬ואם היה בימי יהושע‬ ‫בן נון כן‪ ,‬היה מזהירם למחות אותו‪ ,‬אבל " ְו ָה ָא ֶרץ נִ ְשׁ ֲא ָרה ַה ְר ֵבּה ְמאֹד ְל ִר ְשׁ ָתּהּ"‬ ‫)יהושע יג א(‪ ,‬ולא הגיע זמנה עד מלוך שאול‪:‬‬ ‫אולם השאלה נשארת בעינה לגבי שאר מלכי ישראל שבתקופתם הארץ לגבולותיה‬ ‫הייתה בשליטתם אז מדוע הם לא יצאו למלחמה נגד עמלק? ניתן לכאורה ליישב‬ ‫קושי זה על פי חידושו של הרב משה שטרנבוך‪ 1‬בספרו "מועדים וזמנים" )ח"ב סימן‬ ‫קסב( שאמר שהמצווה של מחיית עמלק מתקיימת רק כשלא משאיר מהם שריד‬ ‫ופליט ואם נשאר מהם משהו ‪ -‬לא קיימנו את המצווה כלל‪ .‬ועל כן דווקא בימי‬ ‫שאול כשהעמלקיים היו במקומם וישראל יכלו להשמידם עד האחרון שבהם הייתה‬ ‫מוטלת עליהם המצווה לעשות כן‪ ,‬אך מפני ששאול והעם רחמו על אגג ועל חלק‬ ‫מהצאן והבקר שלהם לא קיימו ישראל את המצווה‪ ,‬ובינתיים הם ברחו חלקם‬ ‫ונתפזרו בעולם ולכן שאר מלכי ישראל לא יכלו לקיים את המצווה כי המציאות לא‬ ‫אפשרה זאת‪ .‬ולכאורה ניתן להביא סימוכין לחידושו העצום של הרב שטרנבוך‬ ‫מדברי החפץ חיים )מובא בספר "עיטורי תורה" פרשת זכור‪ ,‬עמ' ‪ (312‬אשר מקשה‬ ‫על לשון הפסוק בשמואל‪" :‬וְ ָל ָמּה לֹא ָשׁ ַמ ְﬠ ָתּ ְבּקוֹל ה' וַ ַתּ ַﬠט ֶאל ַה ָשּׁלָ ל וַ ַתּ ַﬠשׂ ָה ַרע‬ ‫ְבּ ֵﬠינֵ י ה'‪".‬‬ ‫לכאורה אינו מדוקדק כי הרי חטאו של שאול היה שלא קיים מצוות ה' לכלות את‬ ‫עמלק עד תומו‪ ,‬ולא שמע בקול ה' והשאיר את אגג מלך עמלק בחיים‪ ,‬אם כך אינו‬ ‫מתאים כאן הלשון "וַ ַתּ ַﬠשׂ ָה ַרע" אדרבא‪ ,‬חטאו היה בשב ואל תעשה‪ ,‬שחמל על‬ ‫אגג ולא הרגו?‬ ‫התשובה לקושייתו היא‪" :‬כיוון שהקב"ה ציוה את שאול להכות ולהחרים את עמלק‬ ‫ואת כל אשר לו היה עליו לקיים את דבר ה' במלואו כיוון ששאול לא עשה כן והרג‬ ‫מקצתם וחמל על מקצתם הרי שצו ה' לא נתקיים כלל כי על הריגת מקצתם לא‬ ‫נצטווה מכאן יוצא שאלה שהרגם לא היה זה מציווי ה' אלא כסתם רציחת אנשים‬ ‫מתוך שרירות ליבו והיה עליו ליתן את הדין על מעשה הרציחה הזה ולזה קורא‬ ‫הנביא‪' :‬וַ ַתּ ַﬠשׂ ָה ַרע'"‪ .‬אולם גם אם נקבל חידוש עצום זה בגדר מצוות מחיית עמלק‬ ‫הרי שתרוץ זה יכול להתקבל בדעת הרמב"ם‪ ,‬אבל לדעת ספר "החינוך" )עשה תרד(‬ ‫ודאי שאין אפשרות ליישב כך שהרי כתב במפורש‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הרב משה שטרנבוך הוא פוסק חרדי ידוע בירושלים‪ ,‬ראב"ד העדה החרדית‪.‬‬ ‫‪167‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫‪168‬‬ ‫ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם‪,‬‬ ‫אם יש כח בידם בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬אם אולי ימצא אחד מכל זרעם‪ .‬והעובר על‬ ‫זה ובא לידו אחד מזרע עמלק ויש סיפק בידו להרגו ולא הרגו ‪ -‬ביטל עשה זה‪.‬‬ ‫לדעת ספר "החינוך" המצווה היא להרוג מזרע עמלק גם אם אין אפשרות להשמיד‬ ‫את כל עמלק‪ ,‬ואדם שיהרוג אחד מהם קיים את מצווה‪ .‬ואם כן חוזרת השאלה שבה‬ ‫פתחנו‪ :‬מדוע לא מחו המלכים שבזמנם הייתה הארץ בשלטון ישראל את עמלק?‬ ‫שהרי גם אם היו הורגים חלקם היו מקיימים את המצווה‪ .‬ישנה אפשרות נוספת‬ ‫לענות על שאלה זו על פי חידושו של הגרי"ז )סימן קס(‪:‬‬ ‫אעפ"י שמלחמת עמלק היא אחת מג' מצות שנצטוו ישראל מכניסתן לארץ אין‬ ‫מחויבין רק בנבואה שילחמו אתם‪ ,‬דאל"כ למה נצטרכו כאן לצווי מיוחד‪ ,‬ומבואר‬ ‫"מ ְל ָח ָמה ַלה' ַבּ ֲﬠ ָמ ֵלק"‪ ,‬דמלחמה ע"פ ה' היא‪...‬‬ ‫זה בקרא דכתיב )בשלח יז טז(‪ִ :‬‬ ‫דאין חיוב‪ ,‬רק ע"פ ה' בנבואה‪ ,‬שילחמו בעמלק ולמחותם‪.‬‬ ‫הגרי"ז מוכיח מכך שהיה צורך בציווי של שמואל לשאול למחות את עמלק על אף‬ ‫שישנה מצווה מפורשת על כך‪ ,‬שלשם ביצוע המצווה יש הכרח בהוראה של נביא‪.‬‬ ‫ולכן מובן לפי זה שכל מלכי ישראל בכל התקופות חוץ משאול לא קיימו את‬ ‫המצווה מפני שלא קיבלו הוראת נביא מפורשת על כך‪.‬‬ ‫אולם לעניות דעתי אין צורך בכל זה כיוון שאין כאן כלל קושיה‪ ,‬ובאמת כל זמן‬ ‫שיכלו ישראל להשמיד את עמלק עשו זאת עד שהגיעו למצב שלא ידעו מיהו עמלק‬ ‫כיוון שהם נתפזרו כל כך‪ ,‬שהרי שאול הרג את כל עמלק והשאיר רק את אגג מלך‬ ‫עמלק וגם אותו הרי הרג שמואל למחרת‪ .‬אלא שבינתיים בא אגג על שפחה ונולד‬ ‫המשך לעמלק‪ 2‬ומאז הם היו מיעוט שבמיעוט שאפילו לא ידעו מי הם‪ ,‬ובנוסף לכך‬ ‫העמלקים קיבלו מכות קשות נוספות‪ :‬בימי דוד )שמו"ב כז‪ ,‬ח‪ ,‬שמו"ב א‪ ,‬א(‪ ,‬ובימי‬ ‫וּמ ֶהם ִמן בְּ נֵ י ִשׁ ְמעוֹן ָה ְלכוּ לְ ַהר ֵשׂ ִﬠיר ֲאנָ ִשׁים ֲח ֵמשׁ‬ ‫חזקיהו כמסופר בדברי הימים‪ֵ " :‬‬ ‫ֵמאוֹת וַ יַּ כּוּ ֶאת ְשׁ ֵא ִרית ַה ְפּלֵ ָטה לַ ֲﬠ ָמלֵ ק וַ יֵּ ְשׁבוּ ָשׁם ַﬠד ַהיּוֹם ַהזֶּ ה" )ד‪ ,‬מב‪ ,‬מג(‪ .‬ואחרי‬ ‫כל זה גם אם נצלו מהן מעט‪ ,‬הם נתפזרו ונתערבו באומות כדברי הרמב"ם ב"ספר‬ ‫המצוות"‪" :‬ונתפזרו הנשארים ונתערבו באומות עד שלא נשאר בהם שורש" )עשה‬ ‫קפז( כיון שהם לא ידעו מיהו עמלק הם לא יכלו להשמידם לגמרי‪ ,‬אבל ודאי כאשר‬ ‫ידעו על מישהו שהוא עמלק מיד הרגוהו כפי שראינו בימי דוד וחזקיהו‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫"התורה השלמה" למגילת אסתר עמוד צג‪ ,‬ובמגלה יג‪ ,‬א "ומה שילם לי ימיני‪ ,‬דלא קטליה שאול‬ ‫לאגג‪ ,‬דאתיליד מיניה המן‪ ,‬דמצער לישראל" ועוד עיין ילקוט שמעוני תורה פרשת נח רמז סא‪" :‬לא‬ ‫גלגל הקדוש ברוך הוא והביא המן לעולם אלא בשכרו של אגג שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה‬ ‫חבוש בבית האסורין שמא יאבד זרעו מן העולם"‪.‬‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫חלקי המצווה‬ ‫למצווה יש שני חלקים‪ :‬מחיית האנוש‪ ,‬מחיית הרכוש‪.‬‬ ‫מחיית האנוש‬ ‫הרמב"ם ב"ספר המצוות" )עשה‪ ,‬קפח( אומר‪" :‬היא שציוונו להכרית זרע עמלק לבד‬ ‫משאר זרע ֵﬠשו‪ ,‬זכרים ונקבות קטנים וגדולים‪ .‬והוא אמרו יתעלה‪ִ " :‬תּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ כֶ ר‬ ‫ֲﬠ ָמלֵ ק" )דברים כה‪ ,‬יט("‪ .‬המקור לדבריו שמצוות המחייה כוללת גם את השמדת‬ ‫הנשים העמלקיות הוא מהגמרא בבא בתרא )כא‪ ,‬א( שם מסופר שיואב טעה בחשבו‬ ‫שהמצווה היא להרוג רק את הזכרים ודוד המלך מוכיחו על כך ‪:‬‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ַﬠד ִה ְכ ִרית ָכּל‬ ‫יוֹאב ְו ָכל ְ‬ ‫"כּי ֵשׁ ֶשׁת ֳח ָד ִשׁים יָ ַשׁב ָשׁם ָ‬ ‫דכתיב‪) :‬מלכ"א יא( ִ‬ ‫זָ ָכר ֶבּ ֱאדוֹם"‪ ,‬כי אתא לקמיה דדוד‪ ,‬אמר ליה‪ :‬מאי טעמא עבדת הכי? אמר ליה‪,‬‬ ‫דכתיב‪ :‬תמחה את זָ ָכר עמלק‪ .‬אמר ליה‪ :‬והא אנן זֵ ֶכר קרינן! א"ל‪ :‬אנא זָ ָכר‬ ‫‪3‬‬ ‫אקריון‪.‬‬ ‫יש להקשות על הראיה מהפסוק שהביאה הגמרא‪ ,‬שהרי הפסוק מדבר על אדום ולא‬ ‫על עמלק?‬ ‫מצאתי תירוץ לקושיה זו בשו"ת "קול מבשר" )ח"ב‪ ,‬מב לגאון ר' משולם ראטה(‬ ‫שביאר שלתלמוד בבלי היה קשה כיצד הותר ליואב להכרית כל זכר באדום ולעבור‬ ‫על מצוות " ְו ַאל ִתּ ְתגָּ ר ָבּם" )דברים ב‪ ,‬ט( )ועל אף שבבראשית רבה נימקו זאת‬ ‫בנימוק שהם פרצו הגדר תחילה הרי עדיין היה קשה לבבלי מפני שבתורה לא נאמר‬ ‫הדבר בתנאי אלא בצורה מוחלטת לדורות( לכן הוכרחה הגמרא לומר כי אדום הנזכר‬ ‫כאן בפסוק הכוונה לעמלק‪ ,‬ובאותם בני עמלק הכרית יואב כל זָ כָ ר מפני שטעה‬ ‫בקריאת פרשת זכור וחשב שכתוב בתורה תמחה את זָ כָ ר עמלק ולא זֵ כֶ ר כפי שבאמת‬ ‫כתוב‪.‬‬ ‫וראיתי שהמהרש"א על מסכת בבא בתרא )כא‪ ,‬א( הקשה קושיה זו‪ ,‬והוסיף להקשות‬ ‫עוד כיצד כל ישראל לא מיחו בו? וכי כולם טעו בהבנת פסוק זה? והוא יישב‬ ‫קושיות אלו באומרו‪ ,‬אמנם המלחמה הייתה מול אדום אבל הקפדתו של יואב להרוג‬ ‫באדום רק את הזכרים העמידה אותו על טעותו ביחס למצוות מחיית עמלק‪.‬‬ ‫זאת המלחמה שהיה לו באדום לא היה אלא מלחמת רשות ולכך לא חשו כל‬ ‫ישראל להרוג גם הנקבות‪ ,‬אבל דוד שאל ליואב שהיה שר הצבא מאיזה טעם‬ ‫‪3‬‬ ‫ובתוס' שם ד"ה "סך מקרי דרדקי" פירש שהטעות הייתה של יואב כי רבו לימדו 'זֵ ֶכר' כדין‪ ,‬אלא‬ ‫שרבו לא השגיח עליו יפה כשלימדו מקרא זה ונשתבש יואב וקרא זָ ָכר במקום 'זֵ ֶכר'‪.‬‬ ‫‪169‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫‪170‬‬ ‫הקפיד הוא להרוג רק הזכרים והשיב תמחה את זָ ָכר עמלק כתיב ואם במלחמת‬ ‫מצווה בעמלק הקפיד קרא על הזכרים ק"ו לעשות כן במלחמת רשות בעוה"ז‬ ‫באדום שלא להרוג רק הזכרים והשיב דוד "אנן זֵ ֶכר קרינן" ואין חילוק גם בעמלק‬ ‫בין זכר ובין נקבה‪.‬‬ ‫מחיית הרכוש‬ ‫אחרי שראינו את גדרי המצווה במחיית אנוש עכשיו נשאלת השאלה‪ :‬האם יש חיוב‬ ‫להשמיד כל אשר לעמלק‪ ,‬כגון בהמות וכו'? הרמב"ם וספר "החינוך" שהובאו לעיל‬ ‫לא הזכירו כלל שצריך להרוג גם את הבהמות וכל מה שכתבו התייחס רק למחיית‬ ‫האנוש‪ ,‬אולם רש"י )דברים כה‪ ,‬יט( כתב‪ִ '" :‬תּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמלֵ ק' ‪ֵ ' -‬מ ִאישׁ ַﬠד ִא ָשּׁה‬ ‫ֵמעֹלֵ ל וְ ַﬠד יוֹנֵ ק ִמשּׁוֹר וְ ַﬠד ֶשׂה' )שמו"א טו‪ ,‬ג(‪ .‬שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על‬ ‫הבהמה‪ ,‬לומר בהמה זו משל עמלק הייתה" כלומר שהמצווה היא כוללת לא רק את‬ ‫מחיית האנוש אלא גם את מחיית הבהמות‪ .‬נשאלת השאלה מה המקור לדברי רש"י?‬ ‫בעל "מנחת חינוך" )מצוה תרד( תמה מאוד על דבריו של רש"י‪:‬‬ ‫ודבר זה דאף הבהמה צריכים להרוג אינו מבואר בר"מ וברהמ"ח )ספר "החינוך"(‬ ‫ואיני יודע מהיכן הוציא רש"י זה ובספרי כאן לא ראיתי זה וממעשה דשאול אין‬ ‫ראיה דהקב"ה צוה לו אז עי שמואל אבל להיות מצוה לדורות לא שמענו וצ"ע‪.‬‬ ‫והאמת שלא הבנתי כל כך את תמיהתו על רש"י שהרי על אף שבספרי חיוב מחיית‬ ‫הבהמות לא מופיע הרי במכילתא )שמות יז‪ ,‬ח‪ ,‬טז( הדברים כתובים במפורש כרש"י‪:‬‬ ‫"ר' אלעזר המודעי או' נשבע הקדוש ברוך הוא בכסא הכבוד שלו אם אניח נין ונכד‬ ‫של עמלק תחת מפרס כל השמים שלא יאמרו גמל זה של עמלק" )מכילתא דרבי‬ ‫ישמעאל בשלח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫אולם האיר ה' עיני על ידי חבר נעורי ר' יאיר הדאייה שאמר שיש לחלק בין רש"י‬ ‫למקורות הנ"ל שהרי הם דורשים דרשה זו על הפסוק‪ָ " :‬מחֹה ֶא ְמ ֶחה" שמופיע בספר‬ ‫שמות )יז‪ ,‬ח‪-‬טז(‪ ,‬שם כתוב שהקב"ה בעצמו ישמיד אפילו את הבהמות של עמלק‪,‬‬ ‫ואילו רש"י דרש דרשה זו על הפסוק בדברים )כה‪ ,‬יט( העוסק בחיוב שלנו למחות‬ ‫את זכר עמלק‪ ,‬על כך תמה ה"מנחת חינוך" מהיכן לרש"י שיש ציווי עלינו להשמיד‬ ‫גם את הבהמות‪ .4‬ואמנם מפרשי רש"י שניסו לבאר את המקור לדבריו כתבו שזה‬ ‫בדיוק משמעות המילה‪ :‬זֵ כֶ ר שלא להשאיר שום זכר‪ ,‬וכלשון המזרחי )ראם דברים‬ ‫‪4‬‬ ‫והנה הזדמן לידי השנה ספר "זכור לאברהם" ובעמוד קלח הביא גם הוא חילוק זה בכדי ליישב את‬ ‫דברי הרמב"ם שלא יסתור את דברי המכילתא שהבאנו‪.‬‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫כה(‪" :‬כי מלת זֵ ֶכר מורה שלא תשאיר אחריו דבר‪ ,‬שיהיה זכרו עליו"‪ .‬מקור נוסף‬ ‫לדברי רש"י מובא בספר "אבני שהם" לרב משה ליב שחור זצ"ל דברים כה‪ ,‬יט‬ ‫שכתב שמקורו של רש"י הוא במדרש איכה רבה סוף פרשה ג‪" :‬ר' יהושע אמר שלא‬ ‫יהא נין ונכד לעמלק‪ ,‬מתחת השמים‪ ,‬שלא יאמרו אילן זה של עמלק‪ ,‬גמל זה של‬ ‫עמלק‪ ,‬רחל זו של עמלק"‪ .‬הרי ממדרש זה אנו למדים שגם אילנות של עמלק אסור‬ ‫להשאיר ולא רק בהמות ומכאן שכל הדברים של עמלק אסור להשאיר‪ .‬וראיתי שכך‬ ‫גם כתוב במדרש תהלים )ט(‪:‬‬ ‫דבר אחר האויב תמוה חרבות‪ .‬תני בשם ר' אליעזר שבועה נשבע הקדוש ברוך הוא‬ ‫בכסא כבודו‪ ,‬שלא להשאיר לזרעו של עמלק תחת כל השמים‪ ,‬לא נין ולא נכד‬ ‫בעמו‪ ,‬שנאמר " ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק" )דברים כה יט(‪ ,‬שלא יאמרו אילן זה של‬ ‫עמלק‪ ,‬גמל זה של עמלק‪ ,‬רחל זו של עמלק הי'‪ ,‬שנאמר‪ָ " :‬א ַבד זִ ְכ ָרם‬ ‫ֵה ָמּה")תהילים ט‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫המדרש מחדש שעל אף שתולה את השבועה שלא להשאיר זכר לעמלק בהקב"ה הרי‬ ‫"תּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ כֶ ר ֲﬠ ָמלֵ ק" הוא‬ ‫הפסוק שהמדרש מביא כראיה הוא הציווי שניתן לנו‪ִ :‬‬ ‫מהווה מקור לדברי רש"י מעבר למה שביארו המפרשים בהבנת המילה זֵ כֶ ר‪.‬‬ ‫אך יש קושי בין דבריו של רש"י בפירושו לתורה ובין בפירושו על ספר שמואל‪.‬‬ ‫בפרושו לתורה הוא נימק את מחיית הבהמות‪" :‬שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על‬ ‫הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק הייתה" משמע מדבריו שיש כאן נימוק עקרוני‬ ‫למחיית הבהמה‪ .‬ואילו בפרושו לספר שמו"א )טו‪ ,‬ג( כתב‪ִ '" :‬משּׁוֹר וְ ַﬠד ֶשׂה'‪ ,‬שהיו‬ ‫בעלי כשפים ומשנין עצמן ודומין לבהמה"‪ .‬משמע שהחיוב למחות את הבהמה הוא‬ ‫רק כדי להתגבר על כך שהיו בעלי כשפים ואם יחיו את הבהמות יש חשש שחלק‬ ‫מהעמלקיים ינצלו‪ .‬נימוקו של רש"י היה מובן אילו הרמב"ם הסובר שבדרך כלל אין‬ ‫להרוג בהמות‪ ,‬היה כותבו כדי להסביר מדוע בכל זאת ציוה שמואל את שאול להרוג‬ ‫הפעם גם את הבהמות‪ .‬או לפי שיטת רבנו בחיי )דברים כה‪ ,‬יט( ו"בעל הטורים"‬ ‫)שמות כב‪ ,‬יז( שמסכימים עם רש"י שיש חיוב להרוג גם את הבהמות אלא שנימקו‬ ‫זאת בנימוק שונה‪" :‬ועוד ממה שדרשו רז"ל‪ :‬שהיו עושים עצמם בהמות בחכמת‬ ‫הכשפים וחוזרים לאיזה מין שירצו‪ ,‬ולכך הוצרך לומר‪ִ " :‬משּׁוֹר וְ ַﬠד ֶשׂה ִמגָּ ָמל וְ ַﬠד‬ ‫ֲחמוֹר" )שמו"א טו‪ ,‬ג(‪ ,‬ולכך גברה עליהם חכמת התורה שלא תועיל להם חכמתן"‬ ‫)רבנו בחיי‪ ,‬שם( אבל לדעת רש"י שהנימוק למחיית הבהמות הוא עניין עקרוני שלא‬ ‫יאמרו בהמה זו משל עמלק לא היה צורך לכתוב את נושא הכשפים וכו'‪.‬‬ ‫ישנו קושי נוסף בדעת רש"י האוסר לקחת דבר מעמלק מדברי הפסוקים בספר‬ ‫שמואל ודברי הימים ששם נאמר שדוד הקדיש כסף השייך לעמלק לה'‪" :‬גַּ ם א ָֹתם‬ ‫‪171‬‬ ‫‪172‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫ִה ְק ִדּישׁ ַה ֶמּלֶ ךְ ָדּוִ ד לַ ה' ִﬠם ַה ֶכּ ֶסף וְ ַהזָּ ָהב ֲא ֶשׁר ִה ְק ִדּישׁ ִמ ָכּל ַהגּוֹיִם ֲא ֶשׁר ִכּ ֵבּשׁ‪ֵ :‬מ ֲא ָרם‬ ‫וּמ ֲﬠ ָמלֵ ק" )שמו"ב ח‪ ,‬יא‪-‬יב(‪ .‬מפסוקים אלו יוצא‬ ‫וּמ ְפּלִ ְשׁ ִתּים ֵ‬ ‫וּמבְּ נֵ י ַﬠמּוֹן ִ‬ ‫מּוֹאב ִ‬ ‫וּמ ָ‬ ‫ִ‬ ‫שדוד המלך לא נמנע מלקחת כסף וזהב של עמלק‪ ,‬ולא זו בלבד שלא איבדם מתחת‬ ‫השמים אלא אף הקדישם לגבוה‪ ,‬לקבעם בבנין בית המקדש!‬ ‫אנחנו נציע ליישוב הקושיות על שיטת רש"י בשמונה דרכים שונות‪:‬‬ ‫א‪ .‬ה"משך חכמה" בפירושו על ספר דברים )כה( הסביר שלשיטת רש"י ברור שיחיד‬ ‫לא מצווה במצוות מחיית עמלק שהרי דוד לוקח שלל מעמלק על אף שלרש"י זה‬ ‫חלק מגדר המצווה‪:‬‬ ‫" ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק"‪ .‬בספר "החינוך" כתב דעל כל יחיד שיקרה לפניו מזרע‬ ‫עמלק מצוה זו‪ .‬ולרש"י שפירש זכר מאיש )ועד אשה מעולל ועד יונק( משור ועד‬ ‫שה‪ ,‬שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר "בהמה זו משל עמלק‬ ‫היא"‪ ...‬מוכח דעל יחיד אין המצוה‪ ,‬דהרי מפורש בשמו"א )כז‪ ,‬ח‪,‬ט(‪" :‬וַ יַּ ַﬠל ָדּ ִוד‬ ‫שׁוּרי ְו ַה ִגּזְ ִרי ְו ָה ֲﬠ ָמ ֵל ִקי‪ְ ...‬ו ִה ָכּה ָד ִוד ֶאת ָה ָא ֶרץ ְולֹא יְ ַחיֶּ ה ִאישׁ‬ ‫וַ ֲאנָ ָשׁיו וַ יִּ ְפ ְשׁטוּ ֶאל ַה ְגּ ִ‬ ‫ְו ִא ָשּׁה ְו ָל ַקח צֹאן ָוּב ָקר וַ ֲחמ ִֹרים וּגְ ַמלִּ ים ְוּבגָ ִדים וַ יָּ ָשׁב וַ יָּ בֹא ֶאל ָא ִכישׁ"‪ .‬הרי דביחיד‬ ‫אין מצוה לאבד הצאן ובקר‪....‬‬ ‫אך תשובה זו אינה מתרצת לנו מדוע נצטווה שאול להרוג את הבהמות מהנימוק‬ ‫שהיו בעלי כשפים ולא משום שזה חלק מגדרי מצוות מחיית עמלק‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הרב שטרנבוך בספרו "מועדים וזמנים" )ח"ב סימן קסג( אומר שכל האיסור‬ ‫בחפצים ובהמות הוא מצד זה שלא יאמרו שזה היה של עמלק‪ ,‬וכל זה שייך רק אם‬ ‫יש סימן היכר בחפץ‪ ,‬שהרי אין להעלות על הדעת שאם אדם קנה שור מעמלק יהיה‬ ‫מצווה להרגו וממילא כל הציווי הוא רק בדברים שיש בהם היכר שהיו של עמלק‬ ‫כמו אילן שחרות עליו עמלק וכו' ולזה התכוון רש"י באמרו‪" :‬שלא יהיה שם עמלק‬ ‫נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק הייתה" אבל חפץ שלא ניכר‬ ‫שמשל עמלק הוא ‪ -‬מותר לקחתו‪ .‬על כן הקדיש דוד לה' את הכסף שלקח מעמלק‬ ‫כיוון שלא היה עליו סימן היכר‪ .‬אבל שאול נצטווה להרוג את כל הבהמות גם את‬ ‫אלו שלא היה בהן סימן היכר‪ .‬לכן הוצרך רש"י לפרש‪" :‬שהיו בעלי כשפים ומשנין‬ ‫עצמן ודומין לבהמה" ולכן הוצרכו להרוג גם את הבהמות שאין בהם סימן היכר כי‬ ‫היה חשש שהעמלקיים עצמם מחופשים בתוכם‪.‬‬ ‫אולם לכאורה עדיין יש לשאול ממה שמסופר במגילת אסתר )ח‪ ,‬א( " ַבּיּוֹם ַההוּא נָ ַתן‬ ‫הוּדים" הרי בית המן הוא רכוש‬ ‫ַה ֶמּלֶ ךְ ֲא ַח ְשׁוֵ רוֹשׁ ְל ֶא ְס ֵתּר ַה ַמּ ְל ָכּה ֶאת ֵבּית ָה ָמן צ ֵֹרר ַהיְּ ִ‬ ‫עמלק‪ ,‬אם כך לשיטת רש"י כיצד לא השמידו אותו? ועוד שמרדכי בעצמו נהיה‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫הממונה על בית זה כמו שנאמר‪" :‬וַ ָתּ ֶשׂם ֶא ְס ֵתּר ֶאת ָמ ְר ֳדּ ַכי ַﬠל ֵבּית ָה ָמן" )שם‪ ,‬ב(‬ ‫וכאן ודאי שיש סימן היכר שהבית של עמלק שהרי היה ביתו של המן‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וראיתי למהר"י פערלא )רבי ירוחם פישל( בביאורו ל"ספר המצוות" של רס"ג‬ ‫)עשה נט‪ ,‬ס( שכתב בביאורו הראשון‪" :‬דמזה מוכח כדעת הרא"ם והרמב"ן ז"ל‬ ‫וסייעתם דעשה דתמחה זכר עמלק לא הטיל הכתוב אלא על המלך‪ .‬וכיון שהיו אז‬ ‫בגולה ואין מלך בישראל לכן לא היתה אז נוהגת מצוה זו‪".‬‬ ‫ד‪ .‬ביאור נוסף שכתב שם שיכול להיות לכל השיטות הוא‪" :‬כיוון דקיי"ל )סו"פ נגמר‬ ‫הדין( דהרוגי מלכות נכסיהם למלך עיין שם‪ .‬אם כן מיד משנהרג המן‪ ,‬זכה אחשורוש‬ ‫מדינא בכל נכסיו‪ .‬ובזה כבר טיהרו נכסיו והותרו למרדכי ואסתר לזכות בהם"‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ביאור נוסף מביא שם על פי דברי הירושלמי )יבמות ב‪ ,‬ו( שאומר‪" :‬וכי המן בן‬ ‫המדתא הוא אלא צורר בן צורר" ומהיכן כה ברור לירושלמי שהמן לא מגזע עמלק?‬ ‫ומשיב כי אחרת לא היו מרדכי ואסתר מקבלים את בית המן שאסור עליהם בהנאה‬ ‫אלא שעוד היו חייבים להחריבו‪.5‬‬ ‫ו‪ .‬דרך נוספת לתרץ את השאלה איך השתמשו בבית המן היא לומר שכיוון שהייתה‬ ‫זו מתנת המלך לאסתר הרי לא יכלו להרסו כי היה הדבר מתפרש כזלזול במלך והיה‬ ‫בזה אף סכנה‪.‬‬ ‫ז‪ .‬הסבר נוסף ראיתי בספר "זכור לאברהם" )עמ' קלד( שהביא את דברי "בית הלוי"‬ ‫בפרשת בשלח שכתב‪" :‬שהצטווינו לא לקחת משלל עמלק כדי להוכיח קבל עם ועדה‬ ‫שאין מלחמתנו עם עמלק בשביל מטרת שלל אלא עיקר מלחמתנו אינה אלא לנקום‬ ‫בו את נקמתנו על ' ֲא ֶשׁר ָק ְרךָ ַבּ ֶדּ ֶרךְ '"‪ .‬ולפי זה אפשר לבאר שלא היה אסור לקחת‬ ‫את בית המן מטעם ממון עמלק כיוון שלא נלקח כשלל מלחמה אלא ניתן להם על‬ ‫ידי המלך אחשוורוש ובזה לא שייך שיאמרו שעשיית המלחמה היא בשביל תועלת‬ ‫ממון‪.‬‬ ‫ח‪ .‬תירוץ על דרך הדרוש יש בהקדמה לשו"ת "עונג יו"ט" )אות ז( שכתב בהגהות‬ ‫שם‪" :‬שחיוב הריגת הבהמות והחרמת השלל אינו קיים עד שיהרוג את כל האדם‬ ‫שבהן שאז מצווה להחרים גם הבהמות‪ ,‬וכל זמן שיש אדם מעמלק אין מצווה‬ ‫חוֹטא נָ ַתן‬ ‫בהריגת הבהמות"‪ .‬הוא מוכיח את דבריו מדברי הגמרא )מגילה י‪ ,‬ב(‪ '" :‬וְ לַ ֶ‬ ‫ִﬠנְ יָ ן ֶל ֱאסוֹף וְ ִל ְכנוֹס' זה המן ' לָ ֵתת לְ טוֹב לִ ְפנֵ י ָה ֱא‪,‬ל ִֹהים ' זה מרדכי ואסתר דכתיב‪' :‬‬ ‫‪5‬‬ ‫כמובן אנו הבאנו כאן הסברים רבים אחרים ולכן להוכיח שהמן לא מגזע עמלק על בסיס העובדה‬ ‫שמרדכי ואסתר השתמשו בבית המן זו ראיה חלשה‪.‬‬ ‫‪173‬‬ ‫‪174‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫וַ ָתּ ֶשׂם ֶא ְס ֵתּר ֶאת ָמ ְר ֳדּ ַכי ַﬠל ֵבּית ָה ָמן' )אסתר ח‪ ,‬ב("‪ .‬ולפי זה נראה שעצתו של שאול‬ ‫הייתה שיזכה העם בשלל קודם שימחו ויהרגו את העמלקיים שאז עדיין אין מצווה‬ ‫בהריגת הבהמות כיוון שעדיין בני עמלקיים קיימים‪ ,‬ואם כן גם בבית המן כיון‬ ‫שבפועל לא הצליחו להשמיד את כל בני עמלק הרי היה מותר לקחת ולהשתמש‬ ‫בבית המן‪.‬‬ ‫היקף המחויבים במצווה‬ ‫הרמב"ם בסוף מצוות עשה כתב‪" :‬וכשתסתכל כל אלו המצות שקדם זכרם הנה תמצא‬ ‫מהם מצות שהם חובה על הציבור‪ ,‬לא לכל איש ואיש‪ ,‬כגון בנין בית הבחירה והקמת‬ ‫מלך והכרתת זרעו של עמלק )מ' כ קעג קפח("‪ ,‬כלומר הרמב"ם משייך את החיוב‬ ‫לקיום מצווה זו על הציבור ואין חיוב זה נופל על היחיד כפרט‪ .‬בעל ספר "החינוך"‬ ‫)מצווה תרד( כתב‪:‬‬ ‫וזאת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן‪ ,‬וכעניין שאמרו ז"ל )סנהדרין כ‪ ,‬ב(‪:‬‬ ‫"שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית‬ ‫הבחירה ולהכרית זרע עמלק"‪ .‬ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל‬ ‫החיוב להרגם ולאבדם מן העולם אם יש כח בידם בכל מקום ובכל זמן‪.‬‬ ‫לדעת ספר "החינוך" שהחיוב הוא לא רק מצווה ציבורית‪ ,‬אלא גם חיוב אישי ופרטי‬ ‫על כל אחד ואחד שיש בידו את היכולת למחות את עמלק וכפי שמסיים הוא בסוף‬ ‫דבריו )שם( ‪ ":‬אם ‪...‬בא לידו אחד מזרע עמלק ויש סיפק בידו להורגו ולא הרגו‬ ‫ביטל עשה זה"‪.‬‬ ‫בעל "ספר היראים" בסימן תלה )דפוס ישן‪ ,‬רצט( סובר שמחיית עמלק מוטלת רק על‬ ‫המלך ולמד זאת מאזכור התורה את הכסא בצמידות למחיית עמלק‪'ִ " :‬כּי יָ ד ַﬠל ֵכּס‬ ‫יָ הּ'‪ ,‬כאשר תהיה מלכות אז תתקיים מלחמה לה' בעמלק"‪ ,‬ומדברי הגמרא )סנהדרין‬ ‫כ‪ ,‬ב( שהקדימה את מינוי מלך למצות מחית עמלק שרק על המלך מוטלת החובה‬ ‫וכשאין מלך אין חובת מחיית עמלק‪ .‬אך שיטתו מצריכה עיון שהרי הגמרא בסנהדרין‬ ‫)שם( אומרת שיש שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ואחת מהן היא מחיית‬ ‫עמלק‪ ,‬משמע מהגמרא שהציווי הוא על כל ישראל ולא רק על המלך‪ .‬וכן מובא‬ ‫בפסיקתא רבתי )איש שלום( פיסקה יג‪:‬‬ ‫אמר הקדוש ברוך הוא אני אין לפני שכחה וזכור אני מה עשו‪ ,‬אתם שאתם בשר‬ ‫ודם ואתם שכיחים הוי זכורים מה עשה לכם עמלק כדי שתמחה שמו מן העולם‬ ‫את ֶכם ִמ ִמּ ְצ ָריִם‪ִ ...‬תּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק"‪,‬‬ ‫"זָ כוֹר ֵאת ֲא ֶשׁר ָﬠ ָשׂה ְלךָ ֲﬠ ָמ ֵלק ַבּ ֶדּ ֶרךְ ְבּ ֵצ ְ‬ ‫אמרו לו רבש"ע לנו הוא למחות את שמו‪ ,‬אמר להם אין‪ ,‬גלוי וצפוי לפני‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫כשאמסור את עמלק ביד שאול מלככם שעתיד לשייר מזרעו‪ ,‬שהוא חס עליו‬ ‫"וַ יַּ ְחמֹל ָשׁאוּל ְו ָה ָﬠם ַﬠל ֲאגָ ג" )שמו"א טו ט(‪ ,‬לכך אני מצוה אתכם תמחה‪.‬‬ ‫מכאן משמע במפורש שלא רק המלך מחויב לקיים מצוות מחיית עמלק אלא גם כל‬ ‫ישראל מחויבים בזה! ונראה ליישב על פי דבריו של ספר "תורת המלך" על הרמב"ם‬ ‫הלכות מלכים )א‪ ,‬א( במילואים שבסוף הספר שכתב שכוונת דברי "היראים"‬ ‫שהמצווה מוטלת רק על המלך אמור רק בדין המלחמה הנאמר באופן כללי להחרימו‬ ‫אבל חיובו של כל יחיד ויחיד ‪ -‬יודה גם "היראים" בכך‪ .‬ובנוסף נראה שהמחלוקת‬ ‫בינו לבין הרמב"ם ושאר הראשונים היא‪ :‬האם הציווי למנות מלך שהוא לפני מצות‬ ‫מחית עמלק‪ ,‬זהו דין בקדימות המצווה בלבד או מפני שזה דין במלך ולכן כל זמן‬ ‫שלא מינו מלך לא שייכת מצווה זו?!‪ .‬לדעת "היראים" נראה שאין זה דין בקדימות‬ ‫בלבד אלא כל זמן שלא מינו מלך אין למצווה על מי לחול‪ ,‬אבל לשיטת הרמב"ם‬ ‫ושאר הראשונים הסוברים שהמצווה מוטלת על כל הציבור משמע שזהו דין בקדימות‬ ‫המצווה בלבד‪ ,‬שמצות מינוי מלך קודמת למצות מחית עמלק אבל לא משום שקיומה‬ ‫תלוי במינוי מלך‪.‬‬ ‫לפי "היראים" ברור מדוע התרעם שמואל על שאול בלבד ולא על כל העם‪ ,‬אבל‬ ‫לדברי הראשונים הסוברים שהחובה מוטלת על כל הציבור ‪ -‬לא מובן מדוע כעס‬ ‫שמואל רק על שאול בחמלתו על אגג והצאן‪ ,‬ולא התרעם על כל העם? ואין לפרש‬ ‫שהיה על העם לשמוע בקול שאול מכיוון שהיה מלך‪ ,‬שהרי כנגד דבר מצווה אין‬ ‫חיוב לשמוע בקול המלך )סנהדרין מט‪ ,‬א( והיה להם למחות את כל עמלק גם‬ ‫מבלעדי שאול‪ .‬ואולי ניתן ליישב ולומר שכיוון ששמואל ציוה על שאול להלחם‬ ‫בעמלק הוא סמך עליו שיקיים את המצווה במלואה ולכן עיקר טענתו הייתה כנגד‬ ‫‪6‬‬ ‫שאול שהיה המלך והמנהיג והמוביל של מלחמה זו‪.‬‬ ‫חלקן של הנשים בקיום המצווה‬ ‫הרמב"ם בסוף "ספר המצוות" מונה באילו מצוות נשים פטורות וברשימה זו הוא אינו‬ ‫מונה את מצוות קפז וקפח העוסקות במחיית עמלק מכאן יוצא שלדעת הרמב"ם‬ ‫נשים מחויבות במצוות מחיית עמלק‪ .‬בעל ספר "החינוך" )מצווה תרד( כותב‪:‬‬ ‫"ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם‬ ‫‪ ,"...‬משמע מדבריו שרק על הזכרים ישנה מצוות מחיית עמלק ולא על הנקבות‪.‬‬ ‫אבל לכאורה יש להקשות על דבריו אלו‪ ,‬שהרי דברי ספר "החינוך" סותרים זה את‬ ‫‪6‬‬ ‫ועדיין יש לעיין שהרי לא מצאנו שכעס על העם כלל בנושא זה וצ"ע‪.‬‬ ‫‪175‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫‪176‬‬ ‫זה שהרי במצווה תכה לגבי שבעה עממין כתב‪" :‬נוהגת גם בנקבות" ומה הסברה‬ ‫לחלק בין מלחמת שבעת עממין למלחמת עמלק? וכבר עמד על שאלה זו ה"מנחת‬ ‫חינוך" )מצווה תרד(‪:‬‬ ‫צ"ע למה יפטרו נשים ממ"ע זו? דאין הזמן גרמא ומלחמה זו מבואר דאף כלה‬ ‫‪7‬‬ ‫מחופתה וכו' ‪...‬וכבר כתבתי לעי ל דנראה דאף במקום סכנה מחויב כי ידוע‬ ‫דהתורה לא תסמוך דינים על ניסים כמבואר ברמב"ן כפ והתורה צונו להלחם‬ ‫ומסכנים נפש במלחמה אם כך גזרת הכתוב הוא דאפי' ס"נ מחויב במצוה זו‪.‬‬ ‫והאידנא אין אנו מצווים בזה כי כבר עלה סנחריב ובלבל את העולם וכל דפריש‬ ‫מרובא פריש‪.‬‬ ‫נציע ארבע דרכים ליישוב הסתירה שעולה לכאורה בדברי ספר "החינוך"‪:‬‬ ‫א‪ .‬בהערות לספר "החינוך" )הוצאת מוסד הרב קוק מצווה תקנח( המהדיר מפנה‬ ‫לדברי ספר "החינוך" בעצמו שכתב ביחס לשבעת עממין‪" :‬ועל כן בהיותם עיקר‬ ‫עבודה זרה ויסודה הראשון ‪ -‬נצטווינו למחותן" והכתוב מעיד על זה שנאמר‪ְ " :‬ל ַמ ַﬠן‬ ‫אתם לַ ה'‬ ‫יהם וַ ֲח ָט ֶ‬ ‫תּוֹﬠב ָֹתם ֲא ֶשׁר ָﬠשׂוּ ֵלא‪,‬ל ֵֹה ֶ‬ ‫ֲ‬ ‫ֲא ֶשׁר לֹא יְ לַ ְמּדוּ ֶא ְת ֶכם לַ ֲﬠשׂוֹת ְכּכֹל‬ ‫ֱא‪,‬ל ֵֹה ֶיכם‪ ."..‬ולפיכך בא הלאו של "לֹא ְת ַחיֶּ ה ָכּל נְ ָשׁ ָמה" )דברים כ‪ ,‬טז( ולכן נוהגים‬ ‫בקיום העשה והלאו גם בנשים‪ ,‬מה שאין כן במצוות מחיית עמלק שאיננה מטעם‬ ‫עבודה זרה אלא מצד המלחמה שבזה שייכים רק גברים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הרב צבי פסח פרנק בספרו "מקראי קודש" )בעניין נשים בפרשת זכור סימן ה(‬ ‫מביא בשם הגאון ר"י עטלינגר שהוכיח שאין הנשים יוצאות למלחמה רק מעת שבאו‬ ‫בוּדּה ַבת ֶמלֶ ךְ‬ ‫לארץ ישראל ונתיישבו בה וכל זאת משום דרכי נועם דכתיב‪ָ " :‬כּל ְכּ ָ‬ ‫‪7‬‬ ‫במצווה תכה כתב הרהמ"ח‪" :‬ועובר ע"ז ובא לידו ויכול להורגו מבלי שיסתכן בדבר וכו' וצ"ע נהי‬ ‫דכל המצות נדחים מפני הסכנה מ"מ מצוה זו דהתורה ציותה ללחום עמהם וידוע דהתורה לא‬ ‫תסמוך דיני' על הנס כמבואר ברמב"ן ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה א"כ חזינן‬ ‫דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהוא סכנה‪ .‬א"כ דחוי' סכנה במקום הזה ומצוה להרוג אותו אף‬ ‫שיסתכן‪ .‬בעל ספר "מנחת חינוך" מלמד אותנו יסוד גדול מאוד והוא שמצוות כיבוש הארץ ע"י‬ ‫מלחמה וכן שאר המצוות שהתורה חייבה אותנו להילחם אינם נדחות מפני פיקוח נפש שהרי בדרך‬ ‫הטבע במלחמה אנשים נהרגים ובכל זאת ניתנה מצוות מלחמה בכיבוש הארץ ובמלחמת עמלק‬ ‫ובעזרת ישראל מיד צר וכו'‪ .‬ועל דבר תמיהתו על ספר "החינוך" שכתב שעובר בעשה רק אם יכול‬ ‫להורגו ללא שהסתכן‪ .‬נראה לבאר שגם ספר "החינוך" מקבל את העיקרון הפשוט שהביא ה"מנחת‬ ‫חינוך" שבמלחמת מצווה החיוב להלחם הוא גם כשיש פיקוח נפש‪ .‬אלא שהחינוך סובר שיש גדר‬ ‫כללי של מלחמה ובנוסף לו יש גדר פרטי על היחיד שרואה משבעת עממין או מעמלק וביחס לגדר‬ ‫היחיד שם החיוב הוא רק אם לא מסתכן בגלל זה‪ .‬וכן ראיתי שכתב במפורש הגאון ר' משולם ראטה‬ ‫בשו"ת "קול מבשר" )ח"ב סימן מב וז"ל(‪.‬‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫ְפּנִ ָימה" )תהילים מה‪ ,‬יד(‪ ,‬אבל קודם שנתיישבו בה דהיינו בשעת כיבוש יהושע שאז‬ ‫הייתה זו מלחמת חובה גם הנשים חויבו להשתתף בכבוש שבעת עממין ונצטוו‬ ‫במצוות לא תעשה של "לֹא ְת ַחיֶּ ה ָכּל נְ ָשׁ ָמה"‪ .‬אם כן עולה מדבריו כיוון שבמחיית‬ ‫עמלק נצטווינו רק לאחר מינוי מלך וישיבה בארץ לכן נשים פטורות מהמצווה‪ ,‬אבל‬ ‫במלחמת שבעת העממין חיוב המלחמה בהם היה קודם שירשו את הארץ ולכן הנשים‬ ‫חייבות בו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הרב מנחם מנדל כשר בספרו "התורה השלמה" במילואים לפרשת בשלח )אות כד(‬ ‫כותב שיש לחלק בין איסור לאו למצוות עשה ביחס לשבע עממין הרי יש איסור לאו‬ ‫של "לֹא ְת ַחיֶּ ה ָכּל נְ ָשׁ ָמה" ולכן גם נשים חייבות )על אף שאינם בנות מלחמה( אבל‬ ‫במצוות מחיית עמלק יש רק מצוות עשה ביחס להשמדת עמלק ואין על זה לאו ולכן‬ ‫נשים פטורות‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בעל ה"אבני נזר" )או"ח‪ ,‬תקט( אומר שמצוות מחיית עמלק באה בשני אופנים‪:‬‬ ‫‪ .1‬מלחמה‪ ,‬נשים פטורות‪ ,‬כי אינם חייבות במלחמה‪.‬‬ ‫‪ .2‬באופן אישי ‪ -‬נשים פטורות‪ ,‬כי זוהי מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬שהרי בשבת אינם‬ ‫יכולות להלחם ולחלל שבת‪ ,‬שהרי להרוג עמלקי לא יותר חמור מארבע מיתות בית‬ ‫דין שאין מבצעים אותן בשבת )סנהדרין לב‪ ,‬א( ולכן זו מצוות עשה שהזמן גרמה‬ ‫ונשים פטורות ממנה‪.‬‬ ‫ומוסיף ואומר‪:‬‬ ‫ואין להקשות כיון דזמן מצוה זו באנשים בשעת מלחמה‪) .‬אין להקשות שהחיוב‬ ‫התמידי של הגברים במצוה זו מדיני מלחמה מראה שאין זו מצוות עשה שהזמן‬ ‫גרמא( לא קשיא דקיימא לן )שבת סב‪ ,‬א( נשים עם בפני עצמם‪ .‬וכיון דלנשים אין‬ ‫מחיית עמלק כלל בשבת‪ .‬לא חשיב לגבייהו זמן מצוה זו כלל והוה לגבייהו זמן‬ ‫גרמא‪.‬‬ ‫ביחס למלחמת שבעת עממין יש לאו של "לֹא ְת ַחיֶּ ה ָכּל נְ ָשׁ ָמה" כיון שיש לאו ‪ -‬אין‬ ‫פטור של מצוות עשה שהזמן גרמא ולכן גם הנשים חייבות ‪ .‬וישנה עוד סברה לומר‬ ‫שנשים חייבות בשבעת העממין שביחס אליהם אומרת התורה )דברים כ‪ ,‬יח( שסיבת‬ ‫השמדתם למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות כדרכם הרעה‪ ,‬אם כן הריגתם היא‬ ‫מלאכה שאינה צריכה לגופה ודומה להריגת מזיקים שנחשבת גם כן למלאכה שאינה‬ ‫צריכה לגופה‪ ,‬שלפי רוב הפוסקים )חוץ מהרמב"ם( פטור וממילא מצוות הריגת‬ ‫שבעת עממין נוהגת מן התורה גם בשבת ולכן נשים חייבות בה‪.‬‬ ‫‪177‬‬ ‫‪178‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫וראיתי בספר "תורת המלך" )על הרמב"ם הלכות מלכים ה‪ ,‬ד( שתמה על דברי‬ ‫ה"אבני נזר" שאמר שמצוות מחיית עמלק ביחס לנשים היא מצוות עשה שהזמן‬ ‫גרמא‪ ,‬שהרי אפילו אם יש איסור להרגם בשבת הרי המצווה קיימת גם בשבת ואם‬ ‫עבר על הלאו והרגם בשבת ‪ -‬קיים בזה את מצוות מחיית עמלק‪ .‬ואולי יש ליישב‬ ‫ש"אבני נזר" סובר שכאשר חכמים או התורה אסרו על קיום מצווה מסוימת בשבת‬ ‫הרי עקרו את חיוב המצווה בשבת וגם אם יעשה את המצווה באיסור לא יקיים את‬ ‫המצווה וצ"ע‪.‬‬ ‫קבלת גרים מעמלק‬ ‫הרמב"ם )הל' איסורי ביאה יב‪ ,‬יז( פסק להלכה‪:‬‬ ‫כל העכו"ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה והעבדים‬ ‫כשישתחררו הרי הן כישראל לכל דבר שנאמר הקהל חוקה אחת יהיה לכם‬ ‫ומותרין להכנס בקהל ה' מיד‪ ...‬חוץ מד' עממין בלבד והם עמון ומואב ומצרים‬ ‫ואדום שהאומות האלו כשיתגייר אחד מהן הרי הוא כישראל לכל דבר אלא לעניין‬ ‫ביאה בקהל‪.‬‬ ‫הרמב"ם לא ציין את עמלק כחריג שלא יכול להתגייר‪ ,‬וכן כתב הרמב"ם במפורש‬ ‫בהלכות מלכים )ו‪ ,‬ד(‪" :‬אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם‬ ‫נשמה"‪ ,‬יוצא מדבריו שאם השלימו עמלק ניתן לקבלם כגרים‪.‬‬ ‫וראיתי בחידושי הגרי"ז )סימן קסא( שהביא מקור לדברי הרמב"ם שניתן לקבל גרים‬ ‫ֹאמר לֵ ךְ‬ ‫מעמלק מדברי שמואל לשאול )שמו"א טו‪ ,‬יח(‪" :‬וַ יִּ ְשׁלָ ֲחךָ ה' ְבּ ָד ֶרךְ וַ יּ ֶ‬ ‫לּוֹתם א ָֹתם‪ ".‬מכאן משמע שחיוב‬ ‫וְ ַה ֲח ַר ְמ ָתּה ֶאת ַה ַח ָטּ ִאים ֶאת ֲﬠ ָמ ֵלק ְונִ לְ ַח ְמ ָתּ בוֹ ַﬠד ַכּ ָ‬ ‫המחיה הוא רק כשהם חוטאים‪ ,‬ולא כשרוצים להתגייר ובלשונו‪" :‬מדקאמר את‬ ‫החטאים מכאן מקור לשיטת הרמב"ם )הלכות מלכים ו‪ ,‬ד(‪ ,‬דעמלק אם קבל ז' מצוות‬ ‫והשלים אין הורגים אותו‪"...‬‬ ‫יש מספר קושיות על שיטת הרמב"ם‪:‬‬ ‫א‪ .‬נשאלת השאלה מניין לרמב"ם שעמלק אם השלימו מקבלים אותם? אם בגלל‬ ‫ההשוואה בין דינו של עמלק לשבעה עממין שבהם נימקה התורה את חובת מחייתם‬ ‫יהם‬ ‫תּוֹﬠב ָֹתם ֲא ֶשׁר ָﬠשׂוּ ֵלא‪,‬ל ֵֹה ֶ‬ ‫בפסוק‪ְ ":‬ל ַמ ַﬠן ֲא ֶשׁר לֹא יְ ַל ְמּדוּ ֶא ְת ֶכם לַ ֲﬠשׂוֹת ְכּכֹל ֲ‬ ‫אתם לַ ה' ֱא‪,‬ל ֵֹה ֶיכם‪) ".‬דברים כ‪ ,‬יח( ולומדת מכאן הגמרא )סוטה לה‪ ,‬ב( "שאם‬ ‫וַ ֲח ָט ֶ‬ ‫היו חוזרים בתשובה מקבלין אותם"‪ .‬לכאורה אין לדמות כלל שהרי בשבעת עממין‬ ‫הנימוק בפסוק הוא כדי שלא ילמדו ממעשיהם הרעים ויעשו כמותם ולכן כשיעשו‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫תשובה מקבלים אותם‪ ,‬אבל בעמלק שאין פסוק כזה והטעם בפשטות הוא משום‬ ‫מהות הרשעה הטבועה בו‪ ,‬מניין שאם השלים מקבלים אותו?‬ ‫ב‪ .‬עוד קושי שעולה מדברי הרמב"ם שהוא לכאורה סותר מכילתא מפורשת )מכילתא‬ ‫דרבי ישמעאל בשלח‪ ,‬ב( שבה נאמר שאין מקבלים גרים מעמלק‪:‬‬ ‫ר' אליעזר אומר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבא אחד מכל אומות‬ ‫ֹאמר ָדּ ִוד ֶאל ַהנַּ ַﬠר‬ ‫העולם להתגייר שיקבלוהו ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו שנ'‪" :‬וַ יּ ֶ‬ ‫ֹאמר ֶבּן ִאישׁ גֵּ ר ֲﬠ ָמ ֵל ִקי ָאנ ִֹכי" נזכר דוד באותה שעה מה‬ ‫ַה ַמּגִּ יד לוֹ ֵאי ִמזֶּ ה ָא ָתּה וַ יּ ֶ‬ ‫שנאמר למשה רבנו אם יבא אחד מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו ומביתו‬ ‫‪8‬‬ ‫של עמלק שלא יקבלוהו מיד ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך‪...‬‬ ‫ננסה להציע מספר תירוצים ליישוב דברי הרמב"ם‪.‬‬ ‫א‪ .‬גם הרמב"ם סובר שאין מקבלים גרים מעמלק‪ :‬בשו"ת "שרידי אש" )ח"ב‪ ,‬עג‪,‬‬ ‫תקנא( הביא בשם הגר"ח העלר שהעיר בזה וכתב שגם הרמב"ם סובר דבז' אומות אין‬ ‫חילוק בין השלימו או לא‪ .‬ותמיד לא מקבלים מהם גרים וכפי שמובא במכילתא ומה‬ ‫שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים )ו‪ ,‬ד( בז' אומות ועמלק שלא השלימו אין מניחים‬ ‫בהם נשמה‪ ,‬אין כוונתו על העתיד שאסור לקבל מהם גרים‪ ,‬אלא יש כאן טעם ונימוק‬ ‫על העבר‪ ,‬שהסיבה שהתורה החמירה כל כך בעונשם היא בעמלק לפי שלא השלימו‪,‬‬ ‫כגון עמלק שקרך בדרך‪ ,‬ובז' אומות שלא נענו ליהושע ששלח להם ג' כתבים‪ ,‬כמובא‬ ‫ברמב"ם‪ .‬וכתב ב"שרידי אש" שם על דבריו שהם דברי טעות‪ ,‬שאין ליתן טעם על‬ ‫צווי התורה בשביל שלא נענו לכתבים ששלח להם יהושע‪.‬‬ ‫ב‪ .‬גם הרמב"ם סובר שלכתחילה אין לקבל גרים מעמלק אבל בדיעבד הגרות חלה‪:‬‬ ‫ה"רסיסי לילה" )לב( כתב‪" :‬ליישב דהתם דמצוה להורגו ואפילו יאמר שרוצה‬ ‫להתגיר‪ ,‬מכל מקום אם נתגייר וקבלוהו ‪ -‬דין ישראל עליו ‪ -‬כלומר לכתחילה אין‬ ‫לקבלו אבל אם קבלוהו בדיעבד הוא יהודי ואין להורגו"‪ .‬ולפי זה נוכל ליישב את‬ ‫‪8‬‬ ‫"‪...‬לאמר אנוכי מתתי את משיח ה'" ולכאורה קשה כיצד הרגו דוד הרי אין אדם משים עצמו רשע?‬ ‫אלא ודאי כיון שאין מקבלים גרים מעמלק ומימילא הוא גוי‪ ,‬וגוי נהרג בעדות עצמו וכן כתבו‬ ‫"המרכבת משנה" על המכילתא סוף בשל והמשך חכמה דברים כה‪ ,‬יט )וצ"ע למה למכילתא לא‬ ‫הרגו מכיון שהוא עמלק? ואולי שני הטעמים האלה ביחד מצטרפים( ואולם הרמב"ם ה' סנהדרין‬ ‫)יח‪ ,‬ו( כתב שדוד שהרג לגר עמלקי בהודאת פיו "הוראת שעה הייתה או דין מלכות היה" משמע‬ ‫שלא בגלל שהיה עמלקי הרגו אלא מפני שהודה בהודאת פיו שהמית את שאול‪) .‬ועיין שו"ת "קול‬ ‫מבשר" ח"ב סימן מב(‪ .‬וראיתי בספר "תורת המלוכה" של הרב גרשוני הלכות מלכים פ"ו שרוצה‬ ‫לומר שהוראת שעה הייתה להורגו על פי עדות עצמו שהרי בלאו הכי אין אדם נהרג על פי עדות‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫‪179‬‬ ‫‪180‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫הסתירה בין הרמב"ם למכילתא ולומר שדברי המכילתא הם לכתחילה‪ :‬שלא מקבלים‬ ‫מהם גרים הואיל ושם עמלק עליהם‪ ,‬אבל בדיעבד כיוון שקיבלוהו חלה הגרות ופקע‬ ‫ממנו שם עמלק‪ .‬אולם לפי דבריו יקשה לשון המכילתא‪ ":‬נזכר שאין מקבלין גרים‬ ‫מעמלק והרגו" כלומר דוד הרגו משום שהוא עמלק ואם כן משמע שאפילו בדיעבד‬ ‫לא חל הגירות!‬ ‫ג‪ .‬ניתן לקבל גר מעמלק גם לכתחילה רק למעמד של גר תושב שלא נהרגו‪:‬‬ ‫ה"אבני נזר" )או"ח‪ ,‬תקח( הציע ליישב את שני הקשיים באומרו שיש לחלק בין‬ ‫שבעה עממין לעמלק‪ .‬ז' עממין נענשים בגלל מעשיהם‪ ,‬והייתי חושב שלא תועיל‬ ‫להם תשובה ולכן יש צורך בפסוק להשמיע לנו שאם עשו תשובה מקבלים אותם‪,‬‬ ‫אבל לגבי עמלק שנענשים בגלל מעשה אבותיהם זה דווקא כשאוחזים מעשה אבותם‬ ‫בידיהם אבל אם קבלו שבע מצוות בני נח הרי הם אינם אוחזים מעשה אבותם‬ ‫בידיהם‪ ,‬ואין נענשים בחטא אבותם‪ .‬אולם כיון שראה הקב"ה שהשנאה לעם ישראל‬ ‫טמונה בלבם‪ ,‬אם כך גם כשרוצה העמלקי להתגייר אין זו ראיה שרוצה בהכנעה‪,‬‬ ‫ולכן עליו חובת ההוכחה שרוצה להיות נכנע וזה יכול להיות רק בשעת כבוש שאז‬ ‫צריך לקבל עליו מיסים ושעבוד שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל‬ ‫)רמב"ם הלכות מלכים ו‪ ,‬א( ורק כך הוא יוצא מגדר אוחזין מעשה אבותם בידיהם‬ ‫ואינו מחויב מיתה‪.‬‬ ‫מדבריו יוצאים שני דברים‪ ,‬דבר ראשון שמצוות המלחמה נגד עמלק אינה מלחמה‬ ‫נגד הגזע העמלקי אלא דווקא בעמלק רשע‪ ,‬ואם הוא צדיק למרות שהוא עדיין‬ ‫עמלק לא חלה עליו המצווה של " ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ כֶ ר ֲﬠ ָמלֵ ק"‪ .‬דבר שני‪ ,‬עמלק צריך‬ ‫להיות במצב מושפל כלפי עם ישראל ולכן אנחנו נותנים להם רק מעמד של גר‬ ‫תושב‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ניתן לקבל גר עמלקי רק כשמתברר שרצונו להתגייר הוא אמיתי‪:‬‬ ‫הנצי"ב בפרושו למכילתא סוף בשלח כתב על דברי המכילתא שאין מקבלים גרים‬ ‫מעמלק כלומר בשעת מלחמה וגדולת ישראל כמו בימי דוד המלך )מסתבר לומר‬ ‫שה"ו" של ו'גדולת ישראל הכוונה ל "או"(‪ .‬אם לשיטת ה"אבני נזר" היה על עמלק‬ ‫להוכיח שאינו מתגאה על ישראל ולכן צריך דווקא השפלה כלפי ישראל דהיינו‬ ‫מעמד של גר תושב‪ .‬הרי לנצי"ב ההוכחה היא שרצונו להתגייר הוא אמיתי ולכן‬ ‫מספיק שיהיה במצב שפל כמו ישראל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ניתן לקבל גר מעמלק לכתחילה אבל רק בשלבים לאחר שקיבל שבע מצוות בני‬ ‫נח‪:‬‬ ‫ה"כסף משנה" כתב בדעת הרמב"ם )מלכים ו‪ ,‬ד(‪" :‬אלא שאפשר לטעון בעד רבינו‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫ולומר שבכלל השלימו הוא קבלת שבע מצות שאם קבלו עליהם שבע מצות הרי‬ ‫יצאו מכלל שבעה עממין ומכלל עמלק הרי הם כבני נח הכשרים"‪ .‬כלומר המלחמה‬ ‫היא כנגד העם העמלקי‪ ,‬אבל הוא יכול לצאת מגדר עמלק אם יקבל על עצמו שבע‬ ‫מצוות בני נח קודם לכן וכן כתב במפורש הר אפרים על המכילתא סוף בשלח‬ ‫שעמלק קודם שבא להתגייר חייב לקבל על עצמו שבע מצוות בני נח ולהיות גר‬ ‫תושב‪ ,‬ורק כך הוא יוצא מגדר עמלק ויכול להתגייר‪ .‬אבל אם יתגייר ללא שקיבל‬ ‫עליו שבע מצוות בני נח תחילה‪ ,‬לא יצא מגדר עמלק ואפשר להורגו‪ .‬וממילא ניתן‬ ‫לומר שהרמב"ם דיבר בעמלק שקיבל שבע מצוות בני נח ואחר כך התגייר שאז‬ ‫מקבלים אותו‪ ,‬ואילו המכילתא מדברת כשהתגייר ישר ולכן לא מקבלים אותו‪ ,‬ולפי‬ ‫זה נצטרך לומר שזו גם הסיבה שדוד הרג את הגר עמלקי כי התגייר בלי שקיבל על‬ ‫עצמו שבע מצוות בני נח תחילה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ניתן לגייר גר עמלקי אבל אסור יהיה לו לבוא בקהל‪:‬‬ ‫דעת בעל "מגילת ספר" על הסמ"ג )לאוין מלת קטו( היא שכוונת המכילתא היא‬ ‫שלא יקבלו גר עמלקי להתירו לבוא בקהל ולישא בת ישראל‪ ,‬אבל אין הכי נמי‬ ‫ישראל הוא לכל דבר‪.‬‬ ‫על אף שלכאורה קצת דחוק לפרש בלשון המכילתא‪" :‬אין מקבלין גרים מעמלק"‬ ‫שהכוונה רק לעניין לבוא בקהל‪ ,‬ועוד שאם כדבריו הרי הרמב"ם בהלכות איסורי‬ ‫ביאה )יב‪ ,‬יז( שהבאנו בתחילת פרק זה היה צריך למנות את עמלק בחריגים שגם‬ ‫כשמתגיירים אסורים לבוא בקהל‪.‬‬ ‫אולם נשאלת השאלה מניין לרמב"ם שמקבלים גרים מעמלק? יתכן שמקור דבריו של‬ ‫הרמב"ם הוא הגמרא במסכת גיטין )נז‪ ,‬ב( ובסנהדרין )צו‪ ,‬א( שם נאמר שמבני בניו‬ ‫של המן למדו תורה בבני ברק‪ .‬הרי אסור ללמד לגוי תורה‪ ,‬אז איך יכול להיות שהם‬ ‫למדו תורה? )רמב"ם הלכות מלכים י‪ ,‬ט( אלא אפשר לתרץ שמשום שמקבלים גרים‬ ‫מעמלק לכן מותר לו ללמוד תורה‪ .‬ויתכן לפי הסבר זה שאין הכרח לנסות וליישב‬ ‫את המכילתא עם דברי הרמב"ם‪ ,‬וניתן לומר שהרמב"ם סבר שישנה מחלוקת בין‬ ‫המכילתא לתלמוד בבלי‪ ,‬ולכן פסק והכריע כתלמוד בבלי שמקבלים גרים מעמלק‪.‬‬ ‫ננסה להציע חמש ניסיונות ליישב את דברי המכילתא עם הנאמר בתלמוד בבלי‪:‬‬ ‫‪181‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫‪182‬‬ ‫א‪ .‬באמת לא קיבלו גרים מעמלק והנאמר בגמרא בגיטין הוא טעות בגרסה כפי‬ ‫שעולה מגרסת "בעל הטורים" )שמות כח‪ ,‬ז( שמבני בניו של נעמן למדו תורה ברבים‬ ‫‪9‬‬ ‫ואם כך אין כלל ראיה שגיירו מזרע עמלק‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫ב‪" .‬החזון איש")על הרמב"ם הלכות מלכים ו‪ ,‬ד( כתב‪" :‬ומיהו מכאן אין להוכיח‬ ‫דמקבלים גרים מעמלק די"ל דבני בניו נתערבו באחרים וקבלו אותם ‪ -‬כי לא ידעו‬ ‫שהם מזרע עמלק"‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בספר "אבני שהם" )על דברים כה‪ ,‬יט( כתב ליישב לפי דברי הגמרא במסכת‬ ‫קידושין )סז‪ ,‬א( האומרת‪" :‬באומות הלך אחר הזכר‪ ,"...‬אצל אומות העולם הייחוס‬ ‫הול אחרי האבא וכן מפורש ברמב"ם ב"מורה נבוכים" )ג‪ ,‬נ( שמצוות מחיית עמלק‬ ‫תלויה באב‪ ,‬דמי שאביו עמלקי מצווה למחותו אף על פי שאמו מאומה אחרת ומי‬ ‫שאביו מאומה אחרת‪ ,‬אין מצווה למחותו אף על פי שאמו עמלקית‪ .‬וכן הוא לגבי‬ ‫כל הגויים שהולכים אחר הזכר ולא אחר הנקבה אם כך לפי זה ניתן לתרץ בפשטות‬ ‫שבנותיו של המן נשאו גויים מאומה אחרת וכיון שכך בניהם ובני בניהם יצאו מגדר‬ ‫עמלק ולכן קבלו אותם בתור גרים וזכו ללמוד תורה בבני ברק‪.‬‬ ‫נראה שתירוץ זה יכול להיות טוב לרמב"ם שסובר שחובת המחיה היא רק על זרע‬ ‫עמלק ולא על ממון עמלק ואם כך אם נאמר שזרע האם אינו נחשב לזרע עמלק לכן‬ ‫מובן מדוע אין להשמידו ואפילו מותר לקבלו כגר וללמדו תורה וכו' אבל לשיטת‬ ‫רש"י שסובר שגם ממון עמלק נאסר כדי שלא יאמרו בהמה זו מעמלק היא שלא‬ ‫יהיה זכרו נשאר אפילו על בהמה אם כך כל שכן שאסור להשאיר מזרעו גם אם זה‬ ‫מבנותיו‪ ,‬דלא גרע מבהמתו של עמלק שצריך להרגה כדי שלא יהיה נזכר שמו על‬ ‫הבהמה וכל שכן בזרעו מבנותיו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ה"צפנת פענח" בקונטרס השלמה י‪ :‬כתב שהמן היה עבד כמו שאמרו בגמרא‬ ‫מגילה‪:‬‬ ‫)טו‪ ,‬ב( "ונשא שפחה מאומה אחרת" ולכן אין הזרע הולך אחריו ויכול היה זרעו‬ ‫להתגייר וללמוד תורה בבני ברק‪ .‬אולם שו"ת "קול מבשר" )ח"ב‪ ,‬מב( דחה את‬ ‫דבריו וכתב‪ְ '" :‬ו ָכל זֶ ה ֵאינֶ נּוּ שֹׁוֶ ה לִ י' כי אין שום ספק שהמן לא מל וטבל לשם‬ ‫עבדות לקבלת עול מצוות שעבד חייב בהם כאישה ישראלית‪ ,‬שאילו עשה כך לא‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫אומנם דעת החזו"א יו"ד קנז סק ה' שודאי גם בעל הטורים גרס כמו הנוסח שלנו מבני בניו של המן‬ ‫ומקורו בעניין נעמן הוא ממקום אחר‪.‬‬ ‫וכן ביו"ד הל' גרות סימן קנז‪.‬‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫יהם שֹׁנוֹת‬ ‫היה יכול להיות לו פתחון פה להלשין על היהודים לפני אחשורוש ש' וְ ָד ֵת ֶ‬ ‫ִמ ָכּל ָﬠם וכו'" ע"ש‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו "פרי צדיק" )לפורים אות ב( מביא שם מגרסת‬ ‫ה"עין יעקב" בסנהדרין )צו‪ ,‬א( שגורס‪" :‬מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק‬ ‫ומנו רב שמואל בר שילת" והוא כתב‪" :‬ואף שאין מקבלין גרים מעמלק כנ"ל‪ ,‬נראה‬ ‫דר"ש בר שילת יצא מאחד מהם שבא על בת ישראל ויצא מהמן שלא מדעת"‪,‬‬ ‫כלומר לפי מה שמחדש ר' צדוק ייתכן שבני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק היו‬ ‫צאצאיו של גוי אחד מזרע המן הבא על בת ישראל באונס והוליד בנים ממנה‪,‬‬ ‫ולבנים אלו יש דין ישראל ולפי זה לא קשה כלום שהרי לא הוצרכו לגייר אותם‬ ‫ולכן הם יכלו ללמוד תורה בבני ברק‪ .‬אמנם יש דוחק מסוים לפרש כך כי לפי זה לא‬ ‫ברור החידוש של הגמרא שבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק הרי מדובר‬ ‫ביהודי‪ ,‬אם כך ודאי שיכול היה ללמוד תורה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬התלמוד הירושלמי ביבמות )ב‪ ,‬ו( אומר‪" :‬וכי המן בן המדתא הוא אלא צורר בן‬ ‫צורר"‪ ,‬מדברים אלו משמע שהמן אינו כלל מגזע עמלק‪ ,‬אלא רק רשע שמחזיק‬ ‫בשיטתו של עמלק ולכן הוא נחשב לעמלקי ואם כך מובן מדוע יכלו ללמד את זרעו‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫למעשה על אף שמפשטות המכילתא משמע שאין מקבלים גרים מעמלק כלל הרי‬ ‫שהפרשנים השונים יישבו את המכילתא כדי שלא תסתור את דברי הרמב"ם ולמעשה‬ ‫הסכימו עימו שמקבלים גרים מעמלק )במצבים או תנאים כפי שביררנו לעיל(‪ .‬היחיד‬ ‫שמצאתי שנראה מדבריו בפשטות שלא מקבלים בשום תנאי גרים מעמלק הוא בעל‬ ‫"מרכבת משנה" על המכילתא )שמות יז‪ ,‬יד‪-‬טז(‪ ,‬מדבריו נראה שהמכילתא חולק על‬ ‫הרמב"ם שכתב‪" :‬אין מקבלין מהם לעולם אפילו בדורות אלו וזהו מדור דור‪ ...‬בין‬ ‫שישראל בשפל הטחנה ובין שהם במדרגת למעלה לעולם אין מקבלים מהם"‬ ‫הרב יהודה גרשוני במאמר שפרסם בנושא עמלק בקובץ "תורה והמדינה"‪ 11‬מקשה‬ ‫על שיטת רש"י המופיעה בפירושו בספר ישעיהו )מד‪ ,‬ד( שכתב על הפסוק‪ְ '":‬ו ָצ ְמחוּ‬ ‫בְּ ֵבין ָח ִציר ַכּ ֲﬠ ָר ִבים ַﬠל ְיִבלֵ י ָמיִם'‪ ,‬בתוך עמלק על ידי גרים שיתווספו עליהם‪ ,‬בין‬ ‫חציר הוא עמלק שנאמר עליו 'וְ ָהיְ ָתה נְ וֵ ה ַתנִּ ים ָח ִציר ִלבְ נוֹת יַ ֲﬠנָ ה' )ישעיהו לד‪ ,‬יג("‪.‬‬ ‫מוכח אם כן מרש"י שמקבלים אותם לכתחילה‪ ,‬ואילו מהמכילתא מוכח שאפילו‬ ‫בדיעבד לא מקבלים אותם‪ ,‬שהרי דוד הרג את הנער העמלקי אף שהיה כבר גר‪.‬‬ ‫אולם נראה שהקושיה מעיקרא ליתא‪ :‬הרי הקושיה מתבססת על כך שרש"י אמר‬ ‫‪11‬‬ ‫קובץ ט‪ ,‬י עמ' עו‪ ,‬פא‬ ‫‪183‬‬ ‫‪184‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫"בתוך עמלק" אבל גרסה זו בטעות יסודה ובדפוס ראשון ובכתבי יד נאמר "בתוך‬ ‫ֵﬠשו" וכך גם נראה מהוכחת רש"י מפרק לד המדבר על אדום ע"ש‪.‬‬ ‫זמן קיום המצווה‬ ‫הסמ"ג אומר )ל"ת רכו( שמצווה זו נוהגת רק לימות המשיח שהרי כתב‪:‬‬ ‫כשם שנמחה שבעת עממים כך נצטוו ישראל למחות את זכר עמלק שנאמר )דברים‬ ‫"תּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם לֹא ִתּ ְשׁ ָכּח‪ "....‬מצוה זו אינה נוהגת‬ ‫כה‪ ,‬יט( ִ‬ ‫יח ה' א‪-‬להיך ְלךָ‬ ‫אלא לימות מלך המשיח לאחר כיבוש הארץ שנאמר‪ְ " :‬ו ָהיָ ה ְבּ ָהנִ ַ‬ ‫ִמ ָכּל אֹיְ ֶביךָ ִמ ָסּ ִביב ָבּ ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ה' א‪-‬להיך נ ֵֹתן ְלךָ נַ ֲח ָלה ְל ִר ְשׁ ָתּהּ ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר‬ ‫ֲﬠ ָמ ֵלק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם לֹא ִתּ ְשׁ ָכּח"‪.‬‬ ‫יח ה' א‪-‬להיך לְ ךָ‬ ‫ולכאורה קשה שהרי מהפסוק שהסמ"ג עצמו מביא משמע‪ְ " :‬בּ ָהנִ ַ‬ ‫ִמ ָכּל אֹיְ ֶביךָ ִמ ָסּ ִביב‪ "...‬כבר במציאות כזו ניתן לקיים את מצוות מחיית עמלק וזה הרי‬ ‫לפני ימות המשיח! וראיתי בספר "אבני שהם" )דברים כה‪ ,‬יט( שכותב שכנראה בעלי‬ ‫שיטה זו סוברים שהפסוק דיבר על מנוחה מכל האויבים אשר סביבות גבולותיה של‬ ‫ארץ ישראל המובטחת לאברהם אבינו שהיא מנהר מצרים ועד נהר פרת שהיא‬ ‫כוללת ארצות " ַה ֵקּינִ י ְו ֶאת ַהקְּ נִ זִּ י ְו ֵאת ַה ַקּ ְדמֹנִ י" )ראה בראשית טו‪ ,‬יח‪-‬כא( וגבולות‬ ‫אלו לא היו בידי ישראל מעולם אלא רק לעתיד לבוא יהיו לכן הוא פירש שמצווה זו‬ ‫אינה נוהגת אלא לימות המשיח‪.‬‬ ‫הרדב"ז בהלכות מלכים )ה‪ ,‬ה( מקשה קושיה נוספת על שיטת הסמ"ג‪" :‬וראיתי מי‬ ‫שכתב שאין מצוה זו נוהגת עד ימות המשיח ופרשת שמואל ושאול הויא תיובתיה‬ ‫כלומר‪ ,‬מציווי שמואל לשאול להכות את עמלק משמע שכבר אז הייתה המצווה ולא‬ ‫רק לימות המשיח"‬ ‫הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת "יביע אומר" )ח‪ ,‬או"ח‪ ,‬נד( תירץ קושיה זו‪:‬‬ ‫ופשוט שלא נתכוון הסמ"ג לשלול מצווה זו בתקופה שהיו ישראל שרויים על‬ ‫אדמתם ומלכם בראשם‪ ,‬אלא לזמנינו זה כלומר גם הסמ"ג סבר שמצווה זו נהגה‬ ‫בתקופת מלכי ישראל אלא שאחר כך כשבטלה מלכות ישראל לא יכולה מצווה זו‬ ‫להתקיים עד ימות המשיח‪.‬‬ ‫וכך נראה מדבריו בהמשך שכתב‪ .‬וכן בספר "סביב ליראיו" על "היראים" הסביר דברי‬ ‫הסמ"ג דסבירא ליה כדעת "היראים"‪ .‬משמע שמבין הרב שכיוון שאין מלך לכן‬ ‫מצווה זו יכולה להתקיים רק לימות המשיח‪ .‬וראיתי שהרב כשר בספרו "התורה‬ ‫השלמה" במילואים לפרשת בשלח )אות כד( כתב ליישב את דברי הסמ"ג שבזמן‬ ‫שמואל ושאול שידעו מי הם עמלק ודאי הייתה נוהגת מצווה זו אבל אחר שבא‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫סנחריב ובלבל את העולם אין אנו יודעים מי המה זרע עמלק ורק בימות המשיח‬ ‫כשנדע מי הם זרע עמלק אז תכול המצווה‪.‬‬ ‫יח ה' ֱא‪-‬לֹ ֶהיךָ ְלךָ ִמ ָכּל אֹיְ ֶביךָ‬ ‫על אף שמלשון הסמ"ג שתלה את הדברים " ְבּ ָהנִ ַ‬ ‫ִמ ָסּ ִביב" ולא במציאות של חוסר במלך או חוסר יכולת לזהות היום מי הם עמלק‬ ‫נראה לכאורה שלא זה מוקד דבריו‪ .‬ונראה שניתן לתרץ שפרשת שמואל ושאול‬ ‫הייתה הוראת שעה על פי נביא אבל כדין של מצווה אין ראיה וייתכן שציווי התורה‬ ‫שמחייב השמדת עמלק יהיה קיים רק לימות המשיח‪.‬‬ ‫שיטת ספר "החינוך"‬ ‫"החינוך" )עשה‪ ,‬תרד( כתב במפורש שמצווה זו נוהגת בכל הדורות וז"ל‪" :‬באמת כי‬ ‫גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם אם יש כח‬ ‫בידם בכל מקום ובכל זמן אם אולי ימצא אחד מכל זרעם‪ ".‬ולכאורה דברי "החינוך"‬ ‫סותרים לדבריו ביחס למצוות מינוי מלך שהרי כתב )מצוה תצז( "ונוהגת בזמן‬ ‫שישראל על אדמתן" והראיה שהביא משותפת לכל שלוש המצוות‪ :‬מינוי מלך‪,‬‬ ‫מחיית עמלק‪ ,‬בניית בית המקדש שהרי כתב שם‪" :‬וכמו שאמרו ז"ל )שם כ‪ ,‬ב(‪ :‬שלש‬ ‫מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ‪ ,‬למנות עליהן מלך‪ ,‬ולבנות בית הבחירה‪,‬‬ ‫ולהכרית זרעו של עמלק"‪ .‬משמע ש"החינוך" הבין את דברי הגמרא בסנהדרין שחיוב‬ ‫מצוות אלו קיים רק כשישראל נמצאים על אדמתם‪ .‬אם כך כיצד כאן כתב ביחס‬ ‫למצוות מחיית עמלק שהיא נוהגת בכל מקום ובכל זמן?‬ ‫בעל הספר "זכור לאברהם" )כ‪ ,‬ה( עמד על החלוקה שיש בין מצוות מלך ובית‬ ‫המקדש שהם מצוות שמוטלות על הציבור‪ ,‬לבין מצוות מחיית עמלק שבה כתב‬ ‫"החינוך"‪" :‬וזאת מן המצוות המוטלות על הציבור כולן‪ ...‬ובאמת כי גם על כל יחיד‬ ‫מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם אם יש כח בידם בכל מקום‬ ‫ובכל זמן וכו'"‪ ,‬כלומר שמעבר לדין הציבורי ישנה גם מצווה על היחיד להרוג‬ ‫עמלקי אם הזדמן לידו‪ .‬ונצטרך לומר שביחס לגדר הציבורי בכל שלושת המצוות‬ ‫יח ה' ֱא‪-‬לֹ ֶהיךָ‬ ‫הללו החיוב הוא דווקא בארץ‪ ,‬וביחס לעמלק נוסף גם התנאי של " ְבּ ָהנִ ַ‬ ‫לְ ךָ ִמ ָכּל אֹיְ ֶביךָ ִמ ָסּ ִביב וכו'"‪ ,‬ובלי זה לא חייבה תורה ליזום מלחמה ציבורית כנגד‬ ‫עמלק‪ ,‬אבל אין זה שייך לגדר הפרטי בו אדם פרטי שפוגש עמלקי ויכול להורגו‪,‬‬ ‫הרי הוא מצווה בזה בכל מקום ובכל זמן‪.‬‬ ‫שיטת הרמב"ם‬ ‫דעת הרמב"ם בנוגע לזמן קיום המצווה תלוי בתוקף המצווה אך מכאן עולה‬ ‫שהרמב"ם סותר את דבריו‪ ,‬שהרי בהלכות מלכים )ה‪ ,‬ה( כתב במפורש‪" :‬וכן מצות‬ ‫‪185‬‬ ‫‪186‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫עשה לאבד זכר עמלק כלומר זו מצווה מהתורה"‪ .‬ואילו בהקדמה לפרוש המשניות‬ ‫)בתחילת פרק שני עמ' יח בהוצאת מוסה"ק( כתב לגבי נביא המתנבא בשם ה' ויצווה‬ ‫בצווים ויאסור איסורים בדבר שאינו מן התורה‪ ,‬כגון שיאמר הלחמו על עיר פלונית‬ ‫או עם אומה פלונית עתה ‪ -‬כמו שציוה שמואל לשאול להלחם בעמלק‪ ...‬כלומר זו‬ ‫אינה מצווה מהתורה‪.‬‬ ‫נציע ארבע ניסיונות ליישב את הסתירה העולה בדברי הרמב"ם‪:‬‬ ‫א‪ .‬תירוץ ראשון ליישב את הקושיה הוא לומר שהרמב"ם הולך בשיטת הסמ"ג ואומר‬ ‫שהמצווה מדאורייתא נוהגת רק לעתיד לבוא ולכן בזמן שאול לא היה זמן קיום‬ ‫המצווה אלא רק הוראת שעה של שמואל הנביא כמאמרו בהקדמה למשנה‪ .‬ונראה‬ ‫שכך הבין ה"קרית ספר" על הרמב"ם הלכות מלכים )ה( שכתב במפורש‪:‬‬ ‫"מצות עשה למחות זרע עמלק וכדכתיב ' ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ כֶ ר ֲﬠ ָמלֵ ק' וכתיב קמיה‪' :‬וְ ָהיָ ה‬ ‫יח ה' ֱא‪-‬לֹ ֶהיךָ לְ ךָ ִמ ָכּל אֹיְ ֶביךָ ִמ ָסּ ִביב ָבּ ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ה' א‪-‬להיך נ ֵֹתן ְלךָ נַ ֲחלָ ה ְל ִר ְשׁ ָתּהּ‬ ‫ְבּ ָהנִ ַ‬ ‫ִתּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמלֵ ק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם לֹא ִתּ ְשׁ ָכּח' תמחה דמשמע דאינה נוהגת אלא‬ ‫לימות המשיח לאחר כיבוש"‪ .‬אולם קשה מאוד לומר כן בדעת הרמב"ם שהרי הוא‬ ‫כתב בתחילת הלכות מלכים‪" :‬שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות‬ ‫להם מלך‪ ...‬ולהכרית זרעו של עמלק‪ ...‬ולבנות להם את בית הבחירה‪) "...‬א‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫כלומר מדברים אלו עולה לשיטת הרמב"ם המצווה נוהגת עם כניסתם לארץ ולא‬ ‫לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫וכן כתב הרמב"ם ב"ספר המצוות" )עשה‪ ,‬קפז(‪:‬‬ ‫התחשוב כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק לגמרי ויכריתהו עד אחריתו כמו שיהיה‬ ‫"כּי ָמחֹה ֶא ְמ ֶחה ֶאת זֵ כֶ ר‬ ‫במהרה בימינו כמו שהבטיחנו יתעלה )שמות יז‪ ,‬טז( ִ‬ ‫ֲﬠ ָמ ֵלק" אינו נוהג לדורות‪ .‬זה לא ייאמר‪ ,‬אבל הוא נוהג בכל דור ודור כל זמן‬ ‫שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו‪.‬‬ ‫הרי מפורש שהמצווה נוהגת לשיטת הרמב"ם בכל דור ולא רק לעתיד לבוא‪ ,‬ואת‬ ‫דבריו בהקדמה לפרוש המשניות יש לבאר באופנים אחרים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬תירוץ שני ניתן לומר שבזמן שאול המלך שעדיין ירושלים לא הייתה בידינו‪,‬‬ ‫וישראל היו מוקפים בפלשתים בתוך הארץ ורבים עדיין יתנכלו לנו ולכן לא התקיים‬ ‫יח ה' ֱא‪-‬לֹ ֶהיךָ לְ ךָ‬ ‫עדיין התנאי שאותו הציבה התורה לקיום המצווה והוא‪" :‬וְ ָהיָ ה ְבּ ָהנִ ַ‬ ‫ִמ ָכּל אֹיְ ֶביךָ ִמ ָסּ ִביב" )דברים כה‪ ,‬יט(‪ .‬אולם לפירוש זה יהיה קשה מדברי הרמב"ם‬ ‫בתחילת הלכות מלכים שכתב‪" :‬מינוי מלך קודם למלחמת עמלק שנאמר אותי שלח‬ ‫ה' למשחך ‪...‬עתה לך והכיתה את עמלק" ‪ -‬משמע שהייתה אז מצווה על אף שלא‬ ‫הייתה להם מנוחה משאר האויבים‪.‬‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫ג‪ .‬תירוץ נוסף שמעתי מפי הרב אביגדור שילה שליט"א שהפנה את תשומת ליבי‬ ‫לדיוק בלשון הכתובה ברמב"ם ובספר שמואל‪ .‬אם נעיין היטב בדברי הרמב"ם‬ ‫בהקדמה לפרוש המשנה נראה שכתב‪..." :‬כגון שיאמר הלחמו על עיר פלונית או עם‬ ‫אומה פלונית עתה ‪ -‬כמו שצוה שמואל לשאול להלחם בעמלק‪ ,"...‬כלומר הוראת‬ ‫הנביא הייתה להלחם עתה‪ ,‬וזה לא היה חיוב התורה שהרי המלך בזמן כהונתו חל‬ ‫עליו החיוב למחות את עמלק אבל רשאי הוא לדחות את הביצוע בכמה שנים וכאן‬ ‫הייתה הוראת נביא מיוחדת לומר לשאול‪ :‬הומלכת למלך עשה זאת עכשיו‪ .‬וכן‬ ‫משמע גם מלשון הכתוב )שמו"א טו‪ ,‬א‪,‬ג(‪:‬‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ְו ַﬠ ָתּה‬ ‫מוּאל ֶאל ָשׁאוּל א ִֹתי ָשׁ ַלח ה' ִל ְמ ָשׁ ֳחךָ ְל ֶמ ֶלךְ ַﬠל ַﬠמּוֹ ַﬠל ְ‬ ‫ֹאמר ְשׁ ֵ‬ ‫וַ יּ ֶ‬ ‫יִשׂ ָר ֵאל ֲא ֶשׁר‬ ‫ְשׁ ַמע ְלקוֹל ִדּבְ ֵרי ה'‪ .‬כֹּה ָא ַמר ה' ְצ ָבאוֹת ָפּ ַק ְד ִתּי ֵאת ֲא ֶשׁר ָﬠ ָשׂה ֲﬠ ָמ ֵלק ְל ְ‬ ‫ָשׂם לוֹ ַבּ ֶדּ ֶרךְ ַבּ ֲﬠלֹתוֹ ִמ ִמּ ְצ ָריִם‪ַ .‬ﬠ ָתּה ֵלךְ ְו ִה ִכּ ָיתה ֶאת ֲﬠ ָמ ֵלק ְו ַה ֲח ַר ְמ ֶתּם ֶאת ָכּל ֲא ֶשׁר‬ ‫לוֹ ְולֹא ַת ְחמֹל ָﬠ ָליו ְו ֵה ַמ ָתּה ֵמ ִאישׁ ַﬠד ִא ָשּׁה ֵמע ֵֹלל ְו ַﬠד יוֹנֵ ק ִמשּׁוֹר ְו ַﬠד ֶשׂה ִמגָּ ָמל‬ ‫ְו ַﬠד ֲחמוֹר‪.‬‬ ‫חיזוק להסבר זה ניתן להביא מהגרסה המובאת בהקדמת הרמב"ם למשנה )מהדו' הרב‬ ‫יצחק שילת עמ' לא( שכתב‪" :‬ויצוה בצווים ויזהיר באזהרות בדברים שאינם מן‬ ‫התורה‪ ,‬כגון שיאמר הלחמו עם עיר פלונית או עם אומה פלונית עתה‪ ,‬כמו שצוה‬ ‫שמואל את שאול להלחם בעמלק אז"‪ .‬בגרסה זו מודגש שהציווי שאותו מגדיר‬ ‫הרמב"ם כאינו מהתורה הוא להלחם אז ודבר זה כבר אינו ציווי התורה אלא הוראת‬ ‫נביא‪.‬‬ ‫מצוות מחיית עמלק בימינו‬ ‫אם ננסה לרדת לפסים מעשים ולשאול את עצמינו האם יש מצווה בימינו להרוג‬ ‫פלוני שברור לנו שהוא מזרע עמלק‪ ,‬הרי יתברר לנו שהדבר נעוץ בבירור והכרעה‬ ‫בהרבה מאוד מחלוקות ראשונים ואחרונים שאין בכוחנו להכריע בכולם לעת הזאת‪.‬‬ ‫למשל האם חיוב המצווה חל תמיד או שהוא יהיה קיים רק בימות המשיח? האם‬ ‫החיוב הוא על המלך‪ ,‬על הציבור או על כל יחיד ויחיד? האם מינוי מלך בתחילה‬ ‫יח ה' ֱא‪-‬לֹ ֶהיךָ לְ ךָ ִמ ָכּל‬ ‫מעכב? האם קיום מלחמות אחרות מעכב את החיוב של "וְ ָהנִ ַ‬ ‫אֹיְ ֶביךָ ִמ ָסּ ִביב"? האם יש צורך בנביא? האם חיוב המצווה הוא רק כשאפשר להשמיד‬ ‫את כל עמלק?‬ ‫לפי זה יוצא שחיוב המצווה בימינו הוא רק אם נאמר שהמצווה היא בכל דור ודור‪,‬‬ ‫לאו דווקא על המלך‪ ,‬ולא מתעכבת בגלל קיום איומי אויבים ומלחמות אחרות‪ ,‬לא‬ ‫תלויה בקיום מלך או נביא‪ ,‬וקיימת גם כשאין אפשרות להשמיד את כולם‪.‬‬ ‫‪187‬‬ ‫‪188‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫קיום המצווה מבחינה מעשית‬ ‫מלבד השאלות ההלכתיות הרבות שצריך להכריע בכולם כדי לאפשר את קיום מצוות‬ ‫מחיית עמלק בימינו‪ ,‬הרי קיים קושי לקיים את מצוות מחיית עמלק מבחינת ידיעת‬ ‫המציאות כיון שאין אנו יודעים מי הם העמלקיים כיון שבא סנחריב מלך אשור‬ ‫ובלבל את האומות כמו שכתוב במסכת ידים )ו‪ ,‬ד(‪:‬‬ ‫בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש אמר להם מה אני לבא‬ ‫בקהל אמר לו ר"ג אסור אתה אמר לו ר' יהושע מותר אתה אל ר"ג הכתוב אומר‬ ‫וּמוֹא ִבי ִבּ ְק ַהל ה' גַּ ם דּוֹר ֲﬠ ִשׂ ִירי לֹא יָ בֹא ָל ֶהם ִבּ ְק ַהל‬ ‫ָ‬ ‫)דברים כג‪ ,‬ד( "לֹא יָ בֹא ַﬠמּוֹנִ י‬ ‫עוֹלם" אמר לו רבי יהושע וכי עמונים ומואבים במקומן הן כבר עלה סנחריב‬ ‫ה' ַﬠד ָ‬ ‫מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר )ישעיה י‪ ,‬יג( ְ"ו ָא ִסיר גְּ בוּלֹת ַﬠ ִמּים‬ ‫יוֹשׁ ִבים"‪.‬‬ ‫אבּיר ְ‬ ‫אוֹריד ַכּ ִ‬ ‫שׁוֹשׂ ִתי ְו ִ‬ ‫ֵ‬ ‫יהם‬ ‫תוּדוֹת ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫וַ ֲﬠ‬ ‫וכשמובא סיפור זה בגמרא בברכות )כח‪ ,‬א( ישנה תוספת בטענת ר' יהושע‪":‬דכל‬ ‫דפריש מרובא פריש" ומספרת הגמרא‪":‬מיד התירוהו לבוא בקהל"‪.‬‬ ‫אחד הדברים העולים לנו במחשבה בצורה מהירה כאשר דנים על קיום מחיית עמלק‬ ‫בימינו ועל זהותו כיום הוא ייחוסה של גרמניה לעמלק לאור ההיסטוריה הלא רחוקה‬ ‫רווית נהרות של דם שיש לנו עם אומה זו‪ ,‬לכן נשאלת השאלה האם יש לייחוס‬ ‫הגיוני הזה סימוכין במקורות שלנו? בגמרא במגילה )ו‪ ,‬א( ‪:‬‬ ‫"אל ִתּ ֵתּן ה' ַמ ֲאוַ יֵּ י ָר ָשׁע זְ ָממוֹ ַאל‬ ‫ואמר רבי יצחק‪ :‬מאי דכתיב )תהלים קמ‪ ,‬ט( ַ‬ ‫ָתּ ֵפק יָ רוּמוּ ֶס ָלה‪ ".‬אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא‪ :‬ריבונו של עולם‪ַ " ,‬אל ִתּ ֵתּן"‬ ‫לעשו הרשע תאות לבו‪" ,‬זְ ָממוֹ ַאל ָתּ ֵפק"‪ ,‬זו גרממיא של אדום‪ ,‬שאלמלי הן יוצאין‬ ‫מחריבין כל העולם כולו‪.‬‬ ‫רש"י מפרש את המילה "גרממיא"‪" :‬שם מלכות והיא מאדום" וכתב בחידושי ר' יעקב‬ ‫עמדין‪":‬כמדומה ר"ל גרמניא היא אשכנז שלנו"‪ ,‬וכן הגאון מוילנא בהגהותיו על‬ ‫הגמרא ביומא )י‪ ,‬א(‪" :‬בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס גומר זו‬ ‫גרממיא ‪ -‬ר"ל גרמניא"‪ .‬נראה ממקורות אלו שהאומה הגרמנית מוזכרת לרעה כבר‬ ‫בתקופת הגמרא‪ .‬דבר נוסף המעיד על יחס שלילי חריג לאומה הגרמנית הוא ייחוסה‬ ‫לזרע עמלק כמובא בספר "אדר ופורים" )עמוד ‪ 64‬הערה ד( שהביא מהספר "האיש‬ ‫על החומה" )ח"ב עמוד ‪ (108‬שמסופר שם שר' יוסף זוננפלד זצ"ל לא יצא לקראת‬ ‫פני הקיסר הגרמני וילהלם בהגיעו לירושלים כי המהר"יל דסקין הייתה לו מסורת‬ ‫מהגר"א שהאומה הגרמנית יצאה מעמלק וזה סימנם של זרע עמלק‪ :‬מתהדרים‬ ‫ומתייפים כלפי חוץ‪ ,‬ובתוכם ארס ושנאה כבושה לעם ישראל‪ ,‬ומוסיף שם שאין‬ ‫לסמוך על זה להלכה שהרי נתערבו הרבה אומות בתוך אומה זו‪.‬‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫מצוות המחייה היא לאו דווקא בגזע‬ ‫מצינו במקורות שונים שלמצוות מחיית עמלק יש מטרה מעבר למחיית הגזע שנקראת‬ ‫עמלק נביא לכך מספר מקורות‪ .‬הנצי"ב מוולוזין בפרושו "העמק דבר" שואל על גוף‬ ‫המאמר של התורה‪ִ " :‬כּי ָמחֹה ֶא ְמ ֶחה ֶאת זֵ כֶ ר ֲﬠ ָמלֵ ק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם" )שמות יז‪ ,‬יד(‪:‬‬ ‫אם הכוונה למלכות עמלק‪ ,‬על מה קבעו חז"ל מצות זכירה זו לדורות אחר שכבר‬ ‫נמחית מלכות הרשעה זו מהעולם? ואם אפילו יש איזה אנשים מזרע אומה זו‬ ‫בעולם‪ ,‬מה זה העניין ואם הכוונה שיהא נשכח שמו וזכרו ? זה אי אפשר כלל‪,‬‬ ‫שהרי התורה נצחית והיא מזכירתו‪ ,‬אלא על כרחך הכוונה תעודת עמלק בעולם‪...‬‬ ‫והבטיח הקב"ה כי תגיע שעה שימחה זכר עמלק היינו תכלית תעודתו שתהיה‬ ‫הליכות הטבע חפשי בלי השגחה לפי מעשים זה הרצון יהי נשכח מאומות העולם‬ ‫ְ"ו ָהיָ ה ה' ְל ֶמ ֶלךְ ַﬠל ָכּל ָה ָא ֶרץ" )זכריה יד‪ ,‬ט( וזהו לימות המשיח שיגיע במהרה‬ ‫בימינו‪.‬‬ ‫הנצי"ב אומר שמעבר למצווה להשמיד זרעו של עמלק שכבר מזמן גזע זה נעלם‬ ‫מהאנושות‪ ,‬התורה מצווה לדורות למחות את תעודת עמלק בעולם‪ ,‬את השקפת‬ ‫עולמו הנלוזה והיא שאין השגחה בעולם ואין ערך למעשי האדם לטוב או לרע‪ .‬יוצא‬ ‫אם כן שלמצוות מחיית עמלק לדורות יש צד של מלחמה בכפירה שיש בעולם‪.‬‬ ‫מקור נוסף לכך שעמלק זה גם שיטה הוא המאמר "קול דודי דופק" )"איש האמונה"‬ ‫‪ 101,102‬והערה ‪ .(23‬שם נאמר בשמו של הרב משה סולובייצ'יק שגם בימינו יש דין‬ ‫מלחמת עמלק ומביא בשם אביו כי כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל‬ ‫הופכת על פי ההלכה לעמלק ובנוסף לכך הוא מוסיף שבנוגע למצוות מחיית עמלק‬ ‫ישנם שני גדרים על פי המקורות השונים בתורה‪ .‬גדר אחד על פי הנאמר בספר‬ ‫"תּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ כֶ ר ֲﬠ ָמלֵ ק ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם לֹא ִתּ ְשׁ ָכּח" מהפסוק עולה‬ ‫דברים )כה‪ ,‬יט(‪ִ :‬‬ ‫שהמלחמה היא כנגד גזע עמלק שצריך למחות אותו מתחת השמיים‪ ,‬וגדר שני על פי‬ ‫הנאמר בפרשת בשלח‪ִ " :‬מלְ ָח ָמה לַ ה' ַבּ ֲﬠ ָמלֵ ק ִמדּ ֹר דּ ֹר" גדר זה מלמד על התכוננות‬ ‫מלחמתית של הציבור כנגד כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל שבו זמנית‬ ‫היא הופכת לעמלק על פי ההלכה‪ .‬הרב סולובייצ'יק מוכיח את דבריו מהרמב"ם‬ ‫בהלכות מלכים )ה‪ ,‬ה( שאומר‪" :‬וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק‪ "..‬מכך שהוא לא‬ ‫הזכיר את שלושת המילים "וכבר אבד זכרם" כפי שאמר לגבי שבעת העממין‪ ,‬ובנוסף‬ ‫לא השתמש בכלל של ר' יהושע שבא סנחריב ובלבל את כל האומות שני נקודות‬ ‫אלה לדעתו מוכיחות שדעת הרמב"ם היא שודאי שעמלק עדיין קיים בעולם‪.‬‬ ‫מקור נוסף מצאתי בשו"ת "כתר אפרים" )א( שם הוא רוצה להוכיח מהרמב"ם‬ ‫שמצוות מחיית עמלק קיימת בכל מקרה של "עזרת ישראל מיד צר" וההוכחה לכך‬ ‫היא כאשר הרמב"ם עוסק בדין השלמה עם האויב הוא כותב‪ ":‬במה דברים אמורים‬ ‫‪189‬‬ ‫‪190‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫במלחמת הרשות‪...‬אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחים מהם נשמה"‬ ‫)הלכות מלכים ו‪ ,‬ד( מוזכרים שניים משלושת סוגי מלחמת מצווה והשמיט דווקא‬ ‫"עזרת ישראל מיד צר" נראה לומר שזה משום שמצווה זו דומה למלחמת עמלק‬ ‫ממש ואין צורך לכפול הדברים ולכן הבליע הרמב"ם דין זה לשני סוגי המלחמה שהם‬ ‫במהות אחת‪.‬‬ ‫אלא שניתן לדחות את ראייתו מדין "עזרת ישראל מיד צר"‪ ,‬ולומר שהרמב"ם לא‬ ‫מנה את דין זה ביחד עם שבעת העממין ועמלק לא בגלל שהוא כלול במצוות מחיית‬ ‫עמלק‪ ,‬אלא מפני שבמלחמת המצווה מדין "עזרת ישראל מיד צר" אין חובה‬ ‫להשמידם ומותר להחיות מהם נשמה ולכן הוא לא הזכיר אותה ביחד עם המלחמות‬ ‫שכן שייך בהן הדין של "לֹא ְת ַחיֶּ ה ָכּל נְ ָשׁ ָמה"‪.‬‬ ‫מקור נוסף ניתן למצוא בכתביו של הרב ד"ר יוסף הלוי זלינגר )מאמר "לא תשכח"‬ ‫עמוד רצז(‪:‬‬ ‫‪...‬אבל המנהג לקרא פרשת זכור ברבים לזכר את מחית עמלק מתחת השמים‬ ‫הונהג לכתחילה אחרי אשר כבר אבד השבט הקטן והבזוי אשר הציקו לישראל‬ ‫מימי משה עד ימי דוד‪ .‬ואנשי כנסה"ג אשר תקנו וסדרו את כל עבודת בית הכנסת‬ ‫ידעו היטב כי לא היה עוד שום שאר וזכר לעמלק בזמנם‪ .‬האם קלעו את חיציהם‬ ‫בלא מטרה? האם ליצור דמיוננו אנחנו שולחים את קללותינו ושופכים את חמתינו‬ ‫בקראינו בכל לשון של נקמה ושנאה ימח שמו וזכרו? אמנם לא! עמלק אשר אנחנו‬ ‫מקללים ומחרפים אותו‪ ,‬איננו זכר מאורע ישן נושן‪ ,‬וקשה למצוא איש מישראל‬ ‫אשר לא ראהו עוד עין בעין ואשר לא הרגיש עוד מהלומות ידיו הגסות‪...‬המן לא‬ ‫היה אפוא נכד אגג מזרעו‪ ,‬כי אם נכדו ברוח עמלקים כאלה היו בכל הדורות וגם‬ ‫‪12‬‬ ‫בימינו אלה‪ ...‬עמלק איננו איש או שבט או עם כי אם שיטה וכו'‪.‬‬ ‫מקור נוסף לכך שעמלק זה לא רק גזע אלא גם שיטה מצאתי בספר "תורה והמדינה"‬ ‫)ט‪-‬י‪ ,‬עז( של הרב יהודה גרשוני שמביא בשם ר"ח סולבייצ'יק שעמלק זה לא רק גזע‬ ‫אלא גם שיטה כפי שכבר הבאנו לעיל ובלשונו‪ ":‬דכל עם הצורר לישראל ורוצה‬ ‫להשמיד את עם ישראל הוא עמלק ועליהם חל המצווה של התורה של מחיית עמלק‬ ‫וזה נמצא תמיד מבין האומות"‪ .‬ובנוסף לכך הוא מביא ראיה לדבר מדברי הירושלמי‬ ‫מסכת יבמות )ב‪ ,‬ו( הגמרא עוסקת שם בשאלה‪ :‬האם לגויים יש יחס לאביהם? רבי‬ ‫‪ 12‬וכן ראיתי שכתב הנזיר "וי"ל ז' עממים לאו דווקא לתולדותיהם הגזעיות‪...‬וכן עמלק כמותו‪ ,‬צר‬ ‫ואויב ישראל מובהק"‪ .‬מתוך מגילת מלחמה ושלום עמוד יט ובדומה בעמוד כב וכן בחוברת אור‬ ‫הנצח עמוד לט ועמוד מא‪.‬‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫יוחנן אומר גויים יש להם יחס ורבי שמעון בן לקיש אומר שגויים אין להם יחס‪,‬‬ ‫שואל הירושלמי‪:‬‬ ‫ֹאדךְ ַבּ ְל ֲא ָדן ֶבּן ַבּ ְל ֲא ָדן ֶמ ֶלךְ ָבּ ֶבל‬ ‫"בּ ֵﬠת ַה ִהיא ָשׁ ַלח בְּ ר ַ‬ ‫והא כתיב )מלכ"ב כ‪ ,‬יב( ָ‬ ‫וּמנְ ָחה ֶאל ִחזְ ִקיָּ הוּ"? על ידי שכיבד זקינו זכה להתיחס‪ .‬והא כתיב )מלכ"א‬ ‫ְס ָפ ִרים ִ‬ ‫טו‪ ,‬יח( "וַ יִּ ְשׁ ָל ֵחם ַה ֶמּ ֶלךְ ָא ָסא ֶאל ֶבּן ֲה ַדד ֶבּן ַטבְ ִרמֹּן ֶבּן ֶחזְ יוֹן ֶמ ֶלךְ ֲא ָרם ַהיּ ֵֹשׁב‬ ‫"כּי ָה ָמן ֶבּן‬ ‫ְבּ ַד ֶמּ ֶשׂק ֵלאמֹר"? קוצץ בן קוצץ‪ .‬כמה דאת אמר )אסתר ט‪ ,‬כד( ִ‬ ‫ַה ְמּ ָד ָתא"‪ .‬וכי בן המדתא היה‪ .‬אלא צורר בן צורר אוף הכא קוצץ בן קוצץ‪.‬‬ ‫מדברי הירושלמי עולה שניתן לומר שאצל הגויים אין ייחוס לאבא‪ ,‬הייחוסים של‬ ‫גויים ביחס לאבות המוזכרים בתנ"ך אין הכוונה לומר שהוא בנו‪ ,‬אלא שהוא ממשיך‬ ‫דרכו לדוגמא‪ :‬המן לא היה בנו הביולוגי של המדתא אלא הוא נשא את שיטתו ולכן‬ ‫יוחס אליו‪ ,‬אם כן משמע שעמלק זה לאו דווקא גזע אלא גם שיטה‪.‬‬ ‫אך נראה לומר שאין ראיה מהירושלמי שהרי מסתבר לומר שאין כוונת הירושלמי‬ ‫לומר שהמן לא היה כלל מזרעו של עמלק‪ ,‬שבזה הוא יחלוק על הרבה מאוד מדרשי‬ ‫חז"ל שבהם מפורש שהוא מזרע עמלק‪ ,‬אלא לומר שהמדתא לא היה אביו של המן‪,‬‬ ‫אלא מאבות אבותיו ויוחס אליו כדי להראות שהמן הוא צורר בן צורר‪ .‬וכן ראיתי‬ ‫ב"פני משה" במקום שכתב שהמדתא הוא בנו של אגג עיין שם‪.‬‬ ‫ישנם גם ראיות מהמדרשים שעמלק זו שיטה ולא רק גזע‪ ,‬נביא מהם שני מקורות‪.‬‬ ‫המקור הראשון הוא ממדרש תנחומא )פרשת כי תצא‪ ,‬יז(‪:‬‬ ‫"תּ ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק"‬ ‫ר' יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי כתוב אחד אומר ִ‬ ‫"מחֹה ֶא ְמ ֶחה ֶאת זֵ ֶכר ֲﬠ ָמ ֵלק" )שם שמות יז‪,‬‬ ‫)דברים כה‪ ,‬יט(‪ ,‬וכתוב ]אחד[ אומר ָ‬ ‫יד(‪ ,‬כיצד יתקיימו שני כתובין הללו עד שלא פשטו ידיהן בכסא‪ ,‬תמחה‪ ,‬משפשטו‬ ‫ידיהן בכסא‪ ,‬אמחה‪ ,‬אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסאו של הקדוש ברוך‬ ‫ירוּשׁלַ ִם ִכּ ֵסּא‬ ‫"בּ ֵﬠת ַה ִהיא יִקְ ְראוּ ִל ָ‬ ‫הוא? אלא על ידי שהחריב את ירושלים‪ ,‬דכתיב‪ָ :‬‬ ‫ה"' )ירמיה ג יז(‪ ,‬לפיכך כתיב כי מחה אמחה‪.‬‬ ‫המקור השני הוא המדרש באיכה רבה )פרשה ה(‪:‬‬ ‫א"ר ברכיה‪ :‬אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע הכתבת לנו בתורתך‬ ‫)דברים כה( "זָ כוֹר ֵאת ֲא ֶשׁר ָﬠ ָשׂה ְלךָ ֲﬠ ָמ ֵלק" לי עשה ולך לא עשה‪ ,‬לא החריב את‬ ‫מקדשך?‬ ‫משני מקורות אלו בחז"ל מיוחס חורבן ירושלים ובית המקדש לעמלק‪ ,‬הרי ידוע‬ ‫שלא עמלק החריב את ירושלים והמקדש‪ ,‬אלא שוב עולה מכאן שהשם עמלק אין‬ ‫הכוונה לגזע בהכרח אלא זהו שם כולל לרשעה המתנכלת לעם ישראל‪.‬‬ ‫‪191‬‬ ‫‪192‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫הרב כהנא הי"ד בספרו "אור הרעיון" )קכז ‪-‬קכח( מתייחס לכך שעמלק זה גם שיטה‪,‬‬ ‫והוא מתבסס על שני המקורות מהמדרש המובאים לעיל ומשייכם לימינו‪:‬‬ ‫החטא של עמלק הוא מלחמה גלויה וחצופה בהקב"ה כפי שעשה כאשר יצאו בנ"י‬ ‫ממצרים אך גם כל אומה אחרת וכל גוי אחר המחרף ונלחם בהקב"ה ‪ -‬נדבק בו‬ ‫חטאו של עמלק‪ ,‬והוא כעמלק‪ .‬הרי לא עמלק העם החריב את ירושלים‪ ,‬ומכל‬ ‫מקום אמרו חז"ל שבזה פשט עמלק ידו בכסא‪ ,‬אלא מכאן למדנו שכל הפושט ידו‬ ‫בכסא נקרא עמלק והבן וזכור כלל זה לימינו‪ ...‬רק אחרי שחרב ביהמ"ק וגלו‬ ‫ישראל מארצם וממדינתם‪ ,‬ולא הייתה להם האפשרות למחות את זכר עמלק‪ ,‬אמר‬ ‫הקב"ה‪ :‬עתה‪ ,‬אני אמחה את זכר כל עמלק שגילה פנים נגד ה'‪ .‬ויש להבין שהיום‬ ‫שאכן החזיר אותנו הקב"ה בחסדו לארצנו ולשלטוננו שוב עלינו להשתתף אתו‬ ‫במחיית עמלק‪ ,‬אם יתברר לנו שיש בפנינו עניין של עמלק‪.‬‬ ‫גדרי ציווי המחייה לשיטת הסוברים שעמלק זה גם שיטה‬ ‫א‪ .‬הרב יהודה גרשוני בתשובתו אליי כתב שאין להחיל את דיני מצוות מחיית עמלק‬ ‫שקיימים גם על הטף והנשים ולחלק מהראשונים גם על הממון על עמלק שבשיטה‬ ‫שהרי שם צריך בירור לגביהם האם הם אוחזים בשיטת עמלק או לא‪:‬‬ ‫בנוגע מה שאתה שואל אם יש מצווה להשמיד גם טפם ורכושם בבחינת "לֹא ְת ַחיֶּ ה‬ ‫ָכּל נְ ָשׁ ָמה‪ ".‬ואם יש עלינו מצווה להכריז מלחמה עליהם כדי לקיים מצוות מחיית‬ ‫עמלק יש לחשוב מתי יש חיוב עלינו לצאת נגדם בפועל ולהשמידם‪ ,‬אם עושים‬ ‫פעולות נגדינו או שרק אם הם אויבינו ברעיון? בודאי על המחבלים שעושים‬ ‫פעולות נגדינו בפועל וגם על החלק שעוזר אותם אין ספק שהם בבחינת עמלק‪,‬‬ ‫ובנוגע לזרעם ורכושם‪ ,‬אי אפשר לקבוע זה באופן פשוט שדין עמלק חל רק על‬ ‫השיטה ולא על עצם הגזע וכל זמן שלא נתברר שגם זרעם באותה השיטה אין‬ ‫סברא שמצות מחיית עמלק חל על זרעם גם כן בכל זאת יש לעיין בזה הרבה‪...‬‬ ‫ב‪ .‬הרב ראובן כץ זצ"ל אב"ד בפ"ת כתב בספרו "דבר בעיתו" )שא‪-‬שד‪" ,‬שילומי‬ ‫כפרה ממלכות עמלק"( מאמר עוסק בקבלת כספי השילומים מגרמניה‪ .‬במאמר זה‬ ‫הרב אוסר את הדבר מכל וכול מדין גדר של ממון עמלק‪ .‬הרב כץ יוצא בחריפות‬ ‫כנגד הסכם השילומים ומשתמש בגדרי עמלק כדי לתת תוקף לאיסור לקחת כספי‬ ‫שילומים מגרמניה‪ .‬בחרתי להביא קטע עוצמתי מתוך דבריו שם וניכר שזעקות‬ ‫הנספים בשואה מדברים מתוך גרונו‪:‬‬ ‫אלמלי בא היום מלך המשיח כי אז הייתה ניצבת במלוא העצמה מצוות היסוד של‬ ‫מחיית זכר עמלק שכן יהדות ועמלקות הם שני יסודות מנוגדים שאינם רשאים‬ ‫ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת בעולם הצדק של הקב"ה‪ .‬אין כל ספק בדבר‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫שהעם הגרמני היה הוה ויהיה התגלמות בדמות ובצלם של העמלק ההיסטורי‪.‬‬ ‫הנאצים הגרמניים שיכללו וביצרו את צפע העמלק יותר משעשה זאת עמלק‬ ‫המקורי‪ .‬הרצח המתוכנן של ששה מיליונים אחים ואחיות הוא שיא הרשעה‬ ‫והשטניות ועל מעשה השמדה אלו מצווה העם לקיים בכל נפשו את דין ומצוות‬ ‫הנקמה של " ָמחֹה" " ִתּ ְמ ֶחה"‪ .‬אמנם ממשלת ישראל אינה בעלת עצמה ואפשרות‬ ‫לקיים את דין מחיית עמלק‪ ,‬גרמניה בכל החובה המוסרית והמצפונית אבל מהעדר‬ ‫כח לבצע את משימת הנקמה והמחיה עד כדי ניהול משא ומתן עם המרצחים עוד‬ ‫רב המרחק והגיון הדעת נקמה ומחייה מוסבים לא רק לגבי גוף האויב אלא גם‬ ‫לגבי סחורותיו ותוצרתן‪ ...‬כי הנקמה והמחייה מיועדים לעקור מקיום העולם‬ ‫וזיכרון העולם כל עקבות זיכרון העלולים להשאיר את שם עמלק ע"י השור והשה‪,‬‬ ‫הסחורה והמכונות‪ ,‬של עמלק לא יקוים צו הנקמה והמחייה‪ .‬יש להחרים את‬ ‫עמלק בכל‪ ,‬בגופו ומה גם בתוצאות רכוש וממון‪ ...‬עמלק הדור הזה עם המרצחים‬ ‫אשר יסוד משטרו היה מכוון לעקור את שם ועם ישראל עם העמלקים שרצחו‬ ‫והשמידו ששה מיליונים אחים ואחיות צדיקים וקדושים עם שטנים זה שהרג תוך‬ ‫אכזריות מתוכננת למעלה ממיליון ילדים ותינוקות שלא טעמו טעם חטא‪ .‬אין ספק‬ ‫כי עם אומה זו אסור לנו להגעיל את ידינו ולהושיט להם יד לסייע להחזיר להם‬ ‫את שלומם על כנו‪.‬‬ ‫בהקשר להסכם השילומים עם גרמניה ראיתי שבשו"ת "אז נדברו" )ח"ב סימן עז(‬ ‫השיג על הרוצים לאסור לקנות תוצרת גרמנית מדין ממון עמלק וכותב שאין שום‬ ‫איסור וחרם לקנות תוצרת גרמניה יותר משאר גויים‪" :‬וחלילה לחדש תורה חדשה‬ ‫שיש בזה מצות מחית עמלק כי עד יבא שילה יהיה נעלם מאתנו מי הוא זה עמלק‬ ‫האמיתי לכן נראה שאין מקום להחמיר בזה‪".‬‬ ‫ג‪ .‬בנוגע לדיון על גדרי המצווה לשיטת הסוברים שעמלק זה גם שיטה מצאתי דברים‬ ‫שכתב הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל )"קול צופיך" גיליון שבת זכור התשס"ב( שניתן‬ ‫לדלות מתוך דבריו שבגדר של שיטת עמלק ניתן למחות אותו ואת זרעו‪:‬‬ ‫מדוע בגלותנו אנו מחויבים בפרשת זכור בציבור מן התורה‪ ,‬והלוא אין אנחנו‬ ‫יכולים לעשות עם הוראה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שבימינו אנחנו לא יכולים להצביע בבירור על‬ ‫אדם ולומר עליו שהוא מזרע עמלק ולקיים בו מחייה הלכה למעשה‪ ,‬ואמנם יש‬ ‫לנו סימנים שכל מי שקרך בדרך‪ ,‬שהוא עושה מכונת תופת בדרך‪ ,‬זהו עמלק‬ ‫וצריכים למחות אותו ואת זרעו ולא להסתפק בהפצצת ביתו וכדומה‪ ,‬וגם לא‬ ‫לדחות את התגובה לאחר דיונים והתייעצויות אלא להחזיר מכה תחת מכה ובנפש‪.‬‬ ‫לסיום‪ ,‬ברצוני להביא את דבריו החשובים של הרב נחום אליעזר רבינוביץ ראש‬ ‫ישיבת מעלה אדומים בשו"ת "מלומדי מלחמה" )‪ (24-25‬שם הוא נשאל איך‬ ‫להתייחס לדברים שהזכרנו בשם הרב משה סולבייצ'יק האם הם הלכה למעשה?‬ ‫‪193‬‬ ‫‪194‬‬ ‫| הרב שלמה שטרסברג‬ ‫בדבריו הוא מביא את הרמב"ם שברור מדבריו שהמצווה היא רק כנגד שבט עמלק‬ ‫מתוך משפחות עשיו‪ ,‬והוא מתמודד עם הראיה לכאורה שהביאו מדברי הרמב"ם‬ ‫שהשמיט את המילים וכבר אבד זכרם ביחס לעמלק‪ .‬לקראת סוף התשובה הוא כותב‪:‬‬ ‫אולם מה שהובא בשם ר' משה סולובייצ'יק ז"ל‪ :‬אין זה אלא דרוש והוא אמר את‬ ‫הדברים כנגד הנאצים ימ"ש שהם מעשי עמלק וגרוע ממנו בהרבה‪ ,‬ואין ספק‬ ‫שמחובתנו לא לשכוח את שעוללו לנו בנו עוולה‪ ,‬ולא נסלח לפושעים בשום אופן‬ ‫ונענישם אם אפשר‪ ,‬כמו שנעשה לאותו רשע אייכמן שחיק טמיא‪ ,‬כן יאבדו כל‬ ‫אויבך ה'‪ .‬וכבר הורונו חז"ל שיש מקום לדרשן לומר דברים שאינם מדויקים על‬ ‫פי ההלכה כדאיתא ביומא )כג‪ ,‬א( שעמד ר' צדוק על מעלות האולם ואמר וכו'‪.‬‬ ‫הנה מקום אתי להזכיר מה שאמר לי ידידי הרה"ג ר' יצחק שילת שליט"א ששמע‬ ‫מפי הרצי"ה קוק זצ"ל שדעתו לא הייתה נוחה ממה שכתב הגרי"ד סולובייצ'יק‬ ‫זצ"ל בשם אביו ר' משה זצ"ל בעניין זה‪ ,‬ואמר שאינו אלא דרוש‪ ,‬ויש להימנע‬ ‫מלומר דברים כאלה‪ ,‬אמנם נאמרו דברים כאלה על דרך הדרוש גם בדורות עברו ‪-‬‬ ‫לעולם הייתה הכוונה לעודד את המעונים והנרדפים מבני עמנו לסמוך על הבטחתו‬ ‫יתברך שבוא יבוא היום והוא יכרית את עמלק ויניח לנו מכל אויבינו מסביב‪ ,‬אבל‬ ‫לא כדורות ההם הדור שלנו כי הם ידעו להבחין בין דברי הלכה שהם כפשוטם‬ ‫לבין דברי דרוש והגות שהם על דרך משל ומליצה ואין לערבב התחומין‪...‬‬ ‫המלבי"ם בספרו "התורה והמצוה" על המכילתא )שמות יז‪ ,‬יד( כתב על הפסוק‬ ‫הוֹשׁ ַﬠ" שנאמר ליהושע בעל פה שלעתיד לבא הקב"ה בעצמו ימחה את‬ ‫"וְ ִשׂים ְבּ ָאזְ נֵ י יְ ֻ‬ ‫זכר עמלק‪ ,‬והמחייה הזאת כוללת את כל צוררי ישראל והוא מוצא לכך רמז‬ ‫באמירת הפסוק‪ִ ":‬מדּ ֹר דּ ֹר"‪ .‬וזה ודאי דבר שכולם יוכלו לקבל ולהסכים שהרי ייחס‬ ‫את הדברים לריבונו של עולם ולא כציווי אלינו בגדרי מצוות מחיית עמלק‪ .‬וזה‬ ‫לשונו שם‪:‬‬ ‫ר"ל שימסור לו בעל פה‪ ,‬שחוץ ממה שנצטוו ללחום עמו על משטמת עולם שי"ל‬ ‫על ישראל‪ ,‬יבא עת שהשי"ת בעצמו ימחה את שמו נגד מה שהיה מגמתו לנאץ שם‬ ‫ה'‪ ,‬ונגד מה שנלחם עם ה'‪ .‬מחה אמחה את זכר עמלק יבא עת לעת"ל שאני‬ ‫בעצמי אמחה את זכר עמלק‪ ,‬וזה יהיה לעת"ל‪ ,‬ורמז ג"כ שבכל דור ודור יעמדו‬ ‫צוררי ישראל להשמידם וצוררי ה' ומכחישי שמו‪ ,‬שכלם שורש פורה ראש ולענה‬ ‫מעמלק‪ ,‬ובאחרית הימים ישמידם מתחת שמי ה'‪:‬‬ ‫וראיתי בספר "יד המלך" בדבריו על הלכות מלכים )יב‪ ,‬ב( שכתב שגם לדעתו‬ ‫המחייה תתקיים רק לעתיד לבוא‪:‬‬ ‫ֹאמר‬ ‫עינינו רואות בהשמדת זכר עמלק דמקרא מלא דיבר הכתוב )שמות יז‪ ,‬טז( "וַ יּ ֶ‬ ‫ִכּי יָ ד ַﬠל ֵכּס יָ הּ ִמ ְל ָח ָמה ַלה' ַבּ ֲﬠ ָמ ֵלק ִמדּ ֹר דּ ֹר‪."...‬ואיך יהיה מצוה זו נוהגת כלל‬ ‫בירור הלכתי במצוות מחיית עמלק |‬ ‫בימות המשיח הלא גם )את( עמלק כבר בלבל סנחריב‪ ,‬ואיך נדע מי הוא מזרע‬ ‫עמלק‪ ,‬ואית לן למימר גם בזה דכל דפריש מרובא הוא?‪ .‬אלא ודאי דמשיח צדקנו‬ ‫יגלה לנו מי המה‪ .‬ולעתיד לבוא לא ינקה עמלק ויקבל את עונשו המגיע לו ויכרת‬ ‫שמו מן העולם הזה ומן העולם הבא ואז נקיים את המצווה לאבד שמם וזכרם של‬ ‫עמלק מתחת השמים ושמו של הקב"ה וכיסאו יהיו שלמים ונזכה לראות בביאת‬ ‫גואל משיח צדקנו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫‪195‬‬