‫‪ ‬‬
‫פרשת וישלח‬
‫"חתן מוחלין לו כל עוונותיו"‬
‫האם עשו היה מגדולי תנועת התשובה?! כיצד נלמדת המעלה של יום החופה‪ ,‬דווקא ממנו?‬
‫אַב ָר ָהם‬
‫ֵל ְך ֵע ָשׂו‪ֶ ,‬אל‪-‬יִ ְשׁ ָמ ֵעאל; וַיִּ ַקּח ֶאת‪ָ -‬מ ֲח ַלת ַבּת‪-‬יִ ְשׁ ָמ ֵעאל ֶבּן‪ְ -‬‬
‫אָביו‪ַ .‬ויּ ֶ‬
‫ָען‪ְ ,‬בּ ֵעינֵי‪ ,‬יִ ְצ ָחק ִ‬
‫ַרא ֵע ָשׂו‪ִ ,‬כּי ָרעוֹת ְבּנוֹת ְכּנ ַ‬
‫" ַויּ ְ‬
‫ָען‪ . .‬וְ ֶאת‪ָ -‬בּ ְשׂ ַמת ַבּת‪-‬יִ ְשׁ ָמ ֵעאל‪ֲ ,‬אחוֹת נְ ָביוֹת‪".‬‬
‫ָשׁיו‪ִ ,‬מ ְבּנוֹת ְכּנ ַ‬
‫ָשׁיו‪--‬לוֹ ְל ִא ָשּׁה‪ֵ . .‬ע ָשׂו ָל ַקח ֶאת‪-‬נ ָ‬
‫ֲאחוֹת נְ ָביוֹת‪ַ ,‬על‪-‬נ ָ‬
‫"בשמת בת ישמעאל ‪ -‬ולהלן קורא לה מחלת‪ ,‬מצינו באגדת מדרש ספר שמואל‪ :‬ג' מוחלין להן עונותיהם ‪ -‬גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא‬
‫אשה‪ ,‬ולמד הטעם מכאן‪ .‬לכך נקראת מחלת‪ ,‬שנמחלו עונותיו‪) ".‬בראשית כח‪ ,‬ח‪-‬ט‪ .‬לו‪ ,‬ב‪-‬ג וברש"י שם(‬
‫מה בין עשו הרשע שנמחלו עוונותיו לגר צדק?‬
‫בעניין הנלמד מפרשתנו כי חתן מוחלים לו כל עוונותיו‪ ,‬יש לתמוה מדוע רומזת התורה עניין זה דווקא בנישואי עשו ובפרט שהיה בהם עניין של‬
‫רמאות שהרי לקח את בשמת על נשותיו רק כדי להראות לאביו את גודל צדקותו ובפועל לא גירשן ובכך הוסיף ברשעתו )ע"פ רש"י‪ ,‬בראשית כח‪ ,‬ו(‪ ,‬ניתן‬
‫היה ללמוד זאת לכאורה מנישואין כשרים יותר?!‬
‫כמו כן‪ ,‬מדוע רש"י משנה מגרסת המדרש ותלמוד ירושלמי )בכורים ג‪ ,‬ג(‪ ,‬המונים בכלל אלו שנמחלים עוונותיהם‪ ,‬חכם ונשיא שעלו לגדולה וחתן‪,‬‬
‫ואילו רש"י מוסיף גם גר?‬
‫מדוע מתענים ביום החופה?‬
‫הנה‪ ,‬ביחס למנהג שהחתן והכלה מתענים ביום חופתם )רמ"א‪ ,‬שו"ע אבן העזר‪ ,‬סא‪ ,‬א( נאמרו כמה טעמים‪ :‬א‪ .‬כיון שביום זה נמחלים עוונותיהם‪ ,‬זהו‬
‫עבורם כיום כיפור ולכן עליהם להתענות )שו"ת מהר"ם מינץ‪ ,‬הובא בבאר היטב‪ ,‬אבן העזר‪ ,‬קט‪ ,‬ה(‪ .‬ב‪ .‬כדי שדעתם תהיה מיושבת בעת הקידושין ולא ישתכרו‬
‫)שם(‪ .‬ג‪ .‬מפני חביבות מצוות הקידושין ראוי להתענות לפניה‪ ,‬כפי שנהגו חסידים הראשונים להתענות לפני נטילת לולב וכדומה )רוקח‪ ,‬סי' שנ"ג(‪.‬‬
‫והנה העניין שיום החופה הוא יום מחילת עוונות‪ ,‬הוא בפשטות לכל הדעות‪ ,‬אלא שכאן יש לחקור )ראה לקו"ש ל‪ ,‬וישלח ג( האם המחילה תלויה בתענית‬
‫ותשובה או שהיא מצד עצם יום הנישואין? לדעה )הא'( שמתענים מפני שזהו יום מחילה‪ ,‬התענית כרוכה ומהווה חלק מתהליך המחילה‪ .‬אך לדעות )ב'‬
‫וג'( שמתענים מצד טעמים אחרים‪ ,‬משמע שעצם הכפרה אינה תלויה בתענית‪.‬‬
‫וזהו בדומה למחלוקת בין רבי לרבנן )שבועות יג‪ ,‬א( האם יום הכפורים מכפר מצד עיצומו של יום גרידא‪ ,‬או שזקוקים גם לתשובה‪.‬‬
‫]נוסף לכך‪ ,‬מלשון הרמב"ם )אליבא דרבנן( "עיצומו של יום הכפורים מכפר לשבים" )הל' תשובה‪ ,‬א‪ ,‬ג(‪ ,‬משמע שהכפרה כוללת גם את מי שעוסק בתשובה אך לא‬
‫השלימה‪ .‬לפי זה ישנם ג' גדרים‪ :‬א‪ .‬עיצומו של יום מכפר‪ .‬ב‪ .‬זהו רק עם עשיית התשובה‪ .‬ג‪ .‬גם 'תנועה' של תשובה מועילה לכפרה‪.‬‬
‫ועד"ז הם הטעמים בעניין התענית ביום החופה‪ :‬לפי הטעם שלא ישתכרו וקניין הקידושין ייעשה כהלכתו‪ ,‬אין התענית קשורה כלל לכפרה‪ ,‬הבאה מצד עצם היום‪.‬‬
‫טעם התענית מפני מחילת העוונות‪ ,‬הוא כרבנן‪ ,‬שהיום מכפר ע"י התשובה‪ ,‬והעניין של חביבות המצווה‪ ,‬יש בו משום 'תנועת' שיבה לה' )כרמב"ם בדעת רבנן([‬
‫התשובה והכפרה‬
‫לפי זה מובן החילוק בין רש"י למדרש והירושלמי‪ ,‬רש"י מזכיר גירות‪ ,‬להורות שגם חתן והעולה לגדולה‪ ,‬יש להם לעשות תשובה כדי שיכופר להם‪,‬‬
‫כגר זה המשנה מעשיו לטובה‪ .‬אך לפי הירושלמי‪ ,‬עצם יום הנישואין מכפר ולכן אינו מונה גר בין אלו שמתכפר להם כיון שאצלו זה מפני מעשיו‬
‫ונכלל בגדר אחר ]בנוסף‪ ,‬המדרש מזכיר שעשו "נתן דעתו להתגייר" וזהו בבחינת תנועת תשובה[‪.‬‬
‫עתה יחוור מדוע נרמזת מעלת יום הנישואין דווקא בנישואי עשו – הכפרה של עיצומו של יום שייכת רק מצד גילוי עצם הנשמה ‪ ,‬הקיימת אך אצל‬
‫איש ישראל ועל כן זה מתבטא בנישואי עשו שהיה בגדר ישראל )קדושין יח‪ ,‬א( ושייך אצלו אופן כפרה זה‪.‬‬
‫הלקח‬
‫תכלית עניין הנישואין הוא "פרו ורבו" ובמובנו הרוחני העמדת תלמידים הנחשבים כבנים‪ ,‬ועל ידי כן מוחלין לו כל עוונותיו‪ .‬אף אם היה קודם לכן‬
‫בשפל המצב‪ ,‬הרי הוא מתעלה‪ ,‬בזכות הנחלת התורה לאחינו בני ישראל‪.‬‬
‫מדרש לפרשה‬
‫"חכם‪ ,‬חתן נשיא‪ ,‬גדולה מכפרת‪ . .‬חכם – "והדרת פני זקן" מה כתיב בתריה "וכי יגור אתכם גר"‪ ,‬מה הגר מוחלין לו על כל עוונותיו‪ ,‬אף חכם‬
‫שנתמנה מוחלין לו על כל עוונותיו‪ . .‬חתן‪" ,‬וילך עשו" ‪ . .‬וכי מחלת שמה ‪ . .‬אלא שנמחלו לו כל עוונותיו‪ .‬נשיא ‪" -‬בן שאול שנה במלכו" וכי בן שנה‬
‫היה? אלא שנמחלו לו כל עוונותיו‪) ".‬ירושלמי בכורים ג‪ ,‬ג(‬
‫‪ ‬‬