לכל בעיה מורכבת יש פתרון פשוט והוא שגוי (ד
לכל בעיה מורכבת יש פתרון פשוט והוא שגוי (ד.ל .מנקן) בעיות פשוטות בעיות מורכבות ובעיות מרושעות מאת אבי אלטמן (פורסם ב"משאבי אנוש" אוגוסט )9111 גישת המערכות לארגונים ולניהול ,על כל ענפיה מכוונת את מאמציה לטפל בבעיות הנוצרות תוך כדי נסיונן של מערכות ארגוניות להתקיים ולמלא את יעודן .כנגזר מתוך נקודת מוצא זו ,אנו מוצאים חלק נכבד מערכן המוסף של הגישות המערכתיות לסוגיהן בכלים המשוכללים שלהן להגדרת בעיות ,איפיונן ,ירידה לחקר סיבות השורש שלהן ,ומציאת דרכים לטיפול בהן .הפרק הנוכחי מבקש להתבונן במבט על הגישות השונות הקיימות להגדרה ולייצוג של בעיות ולהשיג נדבך נוסף של תובנה הנבנה על גבי ריבוי הגישות המערכתיות לטיפול בבעיות .נקודת המבט המשמשת אותנו כאן היא סוגיית ייצוג הבעיה ,והזיקה בין פעולת הייצוג ובין הגישה למציאת פתרונות. נפתח את הדיון בדוגמה המוכרת כאסון התכנוני של בניית הסכר על נהר הנילוס באסואן .זוהי בעיה המייצגת היטב את ההתנגשות שבין מערכות מעשי ידי אדם ובין מערכות טבעיות .המוטיבציה להקמת הסכר היתה הבעיה עתיקת היומין של ההצפה העונתית ע"י הנילוס .המים היו מציפים את השדות וגורמים להשחתה של היבול .בנוסף לכך רצו המצרים ,בהדרכתם של המומחים הסובייטים ,לווסת את כמויות המים להשקיה ולהגדיל את האינטנסיביות של החקלאות באגן הנילוס. לאחר השלמת הפרויקט צצו מספר בעיות רציניות חדשות .בים התיכון המזרחי נשברה שרשרת המזון ,ובעקבות כך נפגעה קשות תעשיית הדיג שהצטמצמה באופן ניכר .נוסף לכך נגרם סחף של דלתת הנילוס שגרם גם להמלחה של הקרקעות במצרים העלית .בהעדר עונות היובש ,התרבו טפילי הבילהרציה בקנה מידה עצום וגרמו לאפידמיה של מחלות מעיים לאורך הנילוס .התנאים החדשים איפשרו התרבות בלתי מבוקרת של עכברים אשר פגעו בין השאר במוצרי החקלאות .ולבסוף ,הנקודה הישראלית ,בהעדר הסחף של הנילוס הנשפך לים התיכון נסתם מקור החולות שהפכו את חופיה של ישראל לנוחים כל-כך לרחצה והם אמנם הולכים ונעלמים. כל תוצרי הלוואי הללו מעולם לא נלקחו בחשבון ע"י המנהיגים שתכננו את הסכר. ראסל אייקוף ( )4791טוען כי פתרון בעיות מוצלח דורש מציאת הפתרון הנכון לבעיה הנכונה .אנו נכשלים לעתים קרובות יותר מכיוון שאנו פותרים את הבעיה הלא נכונה מאשר בגלל שאנו נותנים את הפתרון הלא נכון לבעיה הנכונה. מציאת הפתרון המתאים מחייבת אותנו לזהות ולייצג את הבעיה אליה אנו מכוונים את מאמצינו .על בסיס גישות המערכות השונות אנו יכולים להבחין בין בעיות פשוטות ,בעיות מורכבות ובעיות מרושעות ולהתאים אסטרטגיה 1 שונה של גישה לפתרון לכל אחד מסוגי הבעיות .ההתייחסות לבעיה מורכבת כאל בעיה פשוטה מולידה אסונות כמו הסכר באסואן .ההתייחסות לבעיה מרושעת כאל בעיה מורכבת יכול להוביל לאסונות גדולים לא פחות במקרה הרע ,במקרה הטוב היא עלולה לגרום לנו להתייאש ולנטוש את הבעיה. למרבה הצער ,אומר ג'ונתן .ב .קינג ( )4771אנו עומדים בפני מספר מכשולים בבואנו לפתור את הבעיות הנכונות .פיתוח יכולתנו להגדיר בעיות כמורכבות – ללמוד כיצד להתיר אותן דרך המורכבות ואי-הודאות – מהווה אתגר רציני בזמנים הסוערים של היום .בנוסף ,פיתוח יכולתנו להגדיר בעיות כמרושעות – ללמוד כיצד לטפל בבעיות שאין להן "פתרון" – מהווה אתגר גדול עוד יותר בעידן שהופך יותר ויותר פלורליסטי. האלטרנטיבות לפתרון הבעיות הנכונות הן קטסטרופליות בפוטנציה .ניסיון להמשיך ל"פשט" את העולם ההופך מורכב יותר ויותר ,שלא לדבר על סבוך יותר ויותר ,הופך אותו למקום מסוכן ובלתי יציב. בעיות פשוטות ובעיות מורכבות קינג אומר כי גילוי תרכיב חיסון לאבעבועות ,אנליזה של המרכיבים הכימיים של זיהום האוויר ,והורדת ריבית הפריים הן בעיות פשוטות .בעיות פשוטות ניתנות לפתרון בבידוד יחסי מבעיות אחרות. אנו פותרים בעיות פשוטות בשיטות אנליטיות – חלוקה לחלקים ,מרכיבים קבועים ,הערכת הסתברויות .אנו מארגנים את עצמנו לפתור בעיות פשוטות באמצעות התמחות – חלוקה של העבודה לפי תחומים ,הנדסה לומדים בטכניון ,עבודת צוות לומדים בסדנאות במרכז הדרכה ,וקורס בכלכלה בחוג המתאים באוניברסיטה .מבחינה תרבותית נהנות בעיות פשוטות מקונצנזוס :כולם מסכימים מדוע צריך לעשות משהו ומהי הדרך הנכונה לגשת לעשייה. ישנן אין-ספור בעיות פשוטות ,סוג הבעיות שקינג מכנה בעיות בעלות "פשטות מאורגנת" .פתרונן היה מבצרו של המדע במשך כמה מאות שנים .במידה רבה בגלל הצלחות אלו ,הן נשארו האידיאל עבור רבים מאנשי מדעי החברה וגם עבור מנהלים ומנהלנים. -----------בספרות מופיעים המונחים הבאים: בעיות פשוטות ( tame -ריטל ו-וובר) ( Simpleשרקנסקי ואחרים) בעיות מורכבות ( comlex -ג'ונס ,שרקנסקי) ( messאקוף). בעיות מרושעות ( wicked -ריטל ו-וובר) 2 אבל הדברים הפכו מורכבים יותר .אנו עומדים יותר ויותר מול בעיות של "מורכבות מאורגנת" ,אשכולות של בעיות תלויות וקשורות אהדדי ,או מערכות של בעיות .למשל ,איננו יכולים להתייחס לסלילת כביש בתוך סביבת חורש טבעי רק כאל בעיה הנדסית (בעיה פשוטה) ,זו בעיה הנמצאת באינטראקציה עם בעיות של שימוש בקרקע ,אקולוגיה ,ערכים חברתיים ,מדיניות תחבורה מקומית וארצית וכד'. השפה איננה מכילה מלה עבור מערכת של בעיות לכן קבע ראסל אייקוף את המונח ( . messyשמשמעותו בערך -בלגן) .כמו לכל מערכת ,גם לבלגן יש תכונות שאין לאף אחד מהחלקים שלו .התכונות של הבלגן הולכות לאיבוד כאשר מתייחסים אליהן בנפרד .הפתרון לבלגן תלוי בטיבה של האינטראקציה בין הפתרונות ובין החלקים. בעיות שאינן ניתנות לפתרון בבידוד יחסי זו מזו יוצרות "בלגנים" .אנו מסדרים את הבלגן באמצעות שיטות "מערכתיות" ,ע"י התמקדות ב"תהליכים" ובאמצעות גישות אינטרדיסציפלינריות .במקום פשוט להפריד דברים לחלקיהם ולתקן את המרכיבים ,אנו בוחנים את דפוסי האינטראקציה בין החלקים .אנו מחפשים אחר תבניות כמו מעגלי קסם ,נבואות שמגשימות או מכשילות את עצמן ,ומעגלי משוב חיוביים ושליליים .אנו מארגנים את עצמנו לטפל בבעיות מורכבות באמצעות קבוצות חוצות תפקידים ,אימון יתר ,וארגונים לומדים. "בלגנים" מצריכים מחויבות להבנה כיצד דברים המתרחשים כאן ועכשיו נמצאים באינטראקציה עם דברים שיתרחשו שם ואחר-כך. הרבה דוגמאות ממחישות את המושג של בלגן .איידס מורכב יותר מאבעבועות; טיפול בזיהום מים מורכב יותר מבניית מערכות שפכים; צפיפות מכוניות איננה נפתרת פשוט ע"י הוספת כבישים מהירים; מדיניות מאקרו- כלכלית היא מורכבת הרבה יותר בכלכלה הגלובלית. סכנה עיקרית בטעות שבהבחנה בין בעיה מורכבת לפשוטה היא שזה הופך את הטיפול בבלגן לקשה הרבה יותר .הדוגמה הפשוטה ביותר לכך :השאלה מי מבין ילדיך התחיל בריב היא טעות של התייחסות לבעיה מורכבת כאל בעיה פשוטה .הניסיון לפשט את הבעיה ע"י האשמת האחד לרוב מחריף את מצב הדברים. קינג מוסיף ואומר שמנהלים ואנשי הממשל אינם יודעים כיצד לחשוב במונחים של בעיות מורכבות; הם לא למדו כיצד לסדר מערכות סוציו-טכניות מורכבות .לפני שני עשורים ,ציין קרל ווייק ש"רוב המנהלים נקלעים לצרות מכיוון שהם שוכחים לחשוב במעגלים .בעיות ניהוליות חוזרות על עצמן מכיוון שמנהלים ממשיכים להאמין שיש דברים כאלה כמו סיבתיות חד-צדדית ,משתנים תלויים ובלתי תלויים ,סיבות ,וסופיות .מעל עשרים שנה מאוחר יותר הציג סנגה אותה נקודה בספרו הדיסציפלינה החמישית. ההשלכות המטרידות ביותר הן ההימנעות הנמשכת של מדעני החברה ,מנהלים ,ומחנכים לשאול את סוג השאלות הצומחות מבעיות מורכבות .ישנן לכך מספר סיבות. בעיות מורכבות פוגעות בתחושת הלוגיקה הליניארית שלנו ,התחביר הליניארי של השפה שלנו ,והאמונה העקבית שלנו בניבוי. 3 אנו מאורגנים כדי לפתור בעיות פשוטות :ארגוני העסקים שלנו וארגוני ההשכלה הגבוהה שלנו ממעטים בשימוש בכלים המתאימים לטיפול בבעיות מורכבות ובעיקר בצוותים רב-מקצועיים או חוצי תפקידים ובמחקרים אינטגרטיביים. יותר ויותר חברים בקהילה האקדמית משתכנעים כי אל השאלות החשובות של המדע היום יש לגשת בגישה רב-תחומית .הגישה המדעית הקלאסית המפרקת את העולם לחלקיו הקטנים ביותר וחוקרת אותם ,הגיעה למיצוי .בתחומים כמו חקר המוח ,קבלת החלטות ,פיסיקה ,כלכלה ,סוציולוגיה ועוד ,נחוץ ידע רב-תחומי כדי לתקוף את שאלות היסוד ברמת המערכת .העתיד נמצא בתחומים שהם במובהק רב מקצועיים כמו למשל האלקטרוניקה המולקולרית ,פסיכו-ביולוגיה ועוד .אם בתחומי האקדמיה מגיעים החוקרים להכרה כי הדרך בה הם מדברים ,שיטות החקירה שלהם ,והדרך בה הם מתארגנים מגדירה מראש את רוב מה שהם יכולים לדעת, הרי שבארגוני העסקים ובארגונים הציבוריים עדיין רבה הדרך. יתכן שהסיבה לכך היא כי מבחינה פוליטית ,בעיות מורכבות דורשות מנהלי דרג בכיר ודרג ביניים המוותרים על סמכות מסורתית ודפוסים של שליטה ,דבר שרבים ממאנים לעשות .מה שמטריד יותר ,בזמנים סוערים אנשים מרגישים לא-בטוחים ומאוימים ,ופונים לאלה המציעים תשובות מרגיעות אבל פשטניות. מכשולים אלה עצמם מהווים בעיה מורכבת. המתודיקה של טיפול בבעיות מורכבות ברור שאחד מהנושאים הפחות "נקיים" בטיפול ב"בלגנים" הוא היכן משרטטים את גבולותיה של מערכת מסוימת .האמירה שכל דבר קשור לכל דבר אחר איננה עוזרת כל-כך .מה שאנו צריכים הן מתודות לסידור הדברים ,כי הרי גבולות הן לעתים רחוקות ברורים ומוחלטים. הדור השני של גישת המערכות מתבסס על מודלים של תכנון כתהליך וכחני במהלך שבו דמות הבעיה והפתרון יופיעו בהדרגה בין המשתתפים ,כתוצר של שיפוט מתמשך ,הכפוף לטיעונים ביקורתיים (ריטל ו-וובר ,צ'קלנד). כך ,המכשול העיקרי יכול להיות פחות שרטוט הגבולות בפועל ויותר עניין של השקעת זמן ומאמצים בתהליכים של שרטוט גבולות. שרטוט גבולות היא אסטרטגיה להתרה של בלגנים ,המאפשרת ל"דמות" הבעיה "לבצבץ בהדרגה" .זהו תהליך מאד שונה מזה של בחינת השערות במדע ,מניהול עפ"י יעדים בעסקים או מתהליך של התדיינות בבתי משפט. שרטוט גבולות במדע מתייחס לתהליך ,המסתורי עדיין ,של יצירת השערות טובות קודם כל; בחברות עסקיות, הוא מתייחס להעמדה בספק של גישות שהוכיחו את עצמן בעבר כמתאימות גם להיום וכד'. בלגנים ובעיות מרושעות הטענה שלנו היא כי קבוצות שונות מחזיקות בערכים שונים – שמה שמספק את רצון האחד יכול לפגוע באחר, שמה מייצג פתרון בעיה עבור האחד מהווה יצירת בעיה עבור האחר .בנסיבות כאלה ,ובהעדר תיאוריה חברתית 4 כוללת ואתיקה חברתית כוללת ,אין דרך לקבוע איזו קבוצה צודקת ומטרותיה של איזו קבוצה צריכות להתממש. (ריטל ו-וובר.)3791 , בקיצור ,אסטרטגיות לטיפול בבלגנים הן טובות כל זמן שרובנו מחזיקים בתיאוריה חברתית אחת ובאתיקה חברתית אחת .כיום ,כאשר אנו עדים לפיצול הולך וגדל לקבוצות המחזיקות בערכים ובאינטרסים שונים( ,כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכנסת שלנו שיש בה יותר מפלגות מאי-פעם) הרי שאנחנו עומדים בפני בעיות מרושעות. בעיות מרושעות הן מה ששומכר כינה "מתפזרות" בניגוד לבעיות "מתכנסות" .בעיה מתכנסת מבטיחה פתרון. ככל שנחקור אותה יותר ,כך יותר ויותר תשובות שונות יתכנסו במוקדם או במאוחר. בעיות פשוטות הן מתכנסות בהגדרה .בלגנים יכולים להתכנס אם נסכים על מה שחופף ,על האסטרטגיה המתאימה ,ועל סוג הסביבה אותה אנו שואפים לקיים .בעיה מתפזרת אינה מבטיחה פתרון אחד .ככל שנחקור אותה ,כך יותר אנשים בעלי אינטלקט ובעלי יושרה יגיעו בסופו של דבר לפתרונות שונים. בעיות מרושעות ,או בעיות ללא פתרון כפי שמכנה אותן עירא שרקנסקי ( )4771הן בעיות דוגמת הויכוח בין הזרמים הדתיים ביהדות .אנו נתקלים בהן כאשר מתרחשים עימותים אידיאולוגיים הנוצרים כאשר הגבולות של הבלגנים מתרחבים עד להכללתם של נושאים סוציו-פוליטיים או מוסריים-רוחניים .בעיות מרושעות מתקיימות כאשר אנשים מתייחסים להנחות ערכיות ולתפיסות אידיאולוגיות ככאלה שאינן בנות שינוי. כמו במקרה של בלגנים ,גם כאן יש סכנה רצינית של "פתרון הבעיה הלא נכונה" .החלפה ,או ייצוג לא מתאים של בעיה מרושעת בבלגן ,שלא לדבר על בעיה פשוטה ,תביא אנשים להסיק בסופו של דבר שאלה הבאים עם תשובות שונות ,חסרים יושרה ,אינטלקט או שניהם גם יחד .הסכנה הגדולה היא שמסקנות כאלה חותרות תחת האמון ,ואמון הוא אסטרטגיה בסיסית כדי להתמודד בצורה קולקטיבית עם בעיות מרושעות. אם בעיות מרושעות הופכות להיות יותר רווחות בעידן שלנו ,אנו עומדים בפני בחירה אסטרטגית .אנחנו ממשיכים לייצג אותן כבעיות מורכבות או כבעיות פשוטות ,בתקווה שהן לא תדרדרנה למלחמת תרבות ,מלחמת מעמדות ,או טרור .יש בכך כדי ליצור סיכון בחברה היותר ויותר פלורליסטית שלנו .האסטרטגיה הזו לבדה עלולה להפגיש אותנו עם הצדדים האפלים של הפלורליזם. מצד שני ,אנו יכולים להכיר בבעיות מרושעות ככאלה ולנסות לייצב אותן כ"מצבים" .זה לא קל מכיוון שבעיות מסובכות פוגעות בתחושת הלוגיקה שלנו ובאמונות המשותפות שלנו אפילו יותר מאשר בלגנים .בזמנים שלנו, די קשה לקבל שבעיה כזאת וכזאת היא ללא פתרון .זה נראה כמו לוותר ,לעזוב את השטח ולהניח לדברים כמות שהם. אירווינג קריסטול ( )4791נותן דוגמה יפה לבעיה מרושעת וסיבה טובה גם להבנה מדוע אנו מתעלמים מטיבן של בעיות מרושעות. אחד מהדברים החכמים ביותר שנאמרו אודות המחקר של יחסים בין בני אדם נאמר ע"י מדינאי ישראלי (משה דיין או שמא היה זה אבא אבן?)… בבחנו את מדיניות החוץ הישראלית… ואת עתידה של ירושלים המזרחית, 5 אזור קדוש לכל שלושת הדתות המערביות אמר" ,מזרח ירושלים?" זו איננה בעיה בכלל… בפוליטיקה ,אם אין לך פתרון ,אין לך בעיה .מה שיש לך זה מצב ,במשמעות הרפואית שלו". אסטרטגיה של ייצוב המצב "במשמעות הרפואית שלו" היא בעיקרה מניעת התדרדרות והחרפה של הבעיה והקלה ככל האפשר על הסבל הנוצר מהתמשכות הבעיה. אחת הדרכים האפשריות לנוכח בעיות מרושעות היא הימנעות מפעולה .שרקנסקי מציין את פיצוץ השגרירות הישראלית בבואנוס איירס כבעיה חסרת פתרון מתקבל על הדעת או כבעיה המציגה ברירות בלתי רצויות .גם כשהתברר שאיראן עומדת מאחורי הפיצוץ ,הרי שהחשש לשלומם של יהודי איראן מנע מממשלת ישראל לפעול בתגובה כנגד מטרות איראניות. אולם יש בעיות מרושעות המחייבות התמודדות מכיוון שהן מקפלות בתוכן פוטנציאל איום גבוה .האסטרטגיה להתמודדות עם בעיות כאלה ,אומר שרקנסקי ,היא באמצעות הימנעות מפתרון מושלם ,חיפוש פתרונות המקלים על המתח ,והתרכזות בפתרונות חלקיים למצבים קונקרטיים מתוך מגמה לנסח מחדש את הבעיה בהמשך הדרך. כאשר המשתתפים בטיפול בבעיה מנסחים את עמדותיהם בצורה נחרצת וטעונת רגשות ,ורואים בפשרה כלשהי בגידה בערכים מקודשים ,מוטב למצוא ניסוחים עמומים ולזכור שההקשרים משתנים עם הזמן. לכן ,הגישה האסטרטגית לבעיות מרושעות לדברי שרקנסקי היא בחירה בין הימנעות מנקיטת פעולה ,בין ייצובן כ"מצב" ,ובין הדרך למוסס אותן. הקונפליקט הישראלי פלשתיני – בעיה מרושעת במפגשים עם אנשי הגות ומעשה אתם דנתי ביישום סוגיית הייצוג ואסטרטגיית הפתרון לבעיות מרושעות עלתה מדרך הטבע סוגיית הסכסוך הישראלי-פלשתיני כפרוטוטיפ של בעיה מרושעת .מצב דברים בו אמונות ,מיתולוגיות ,חלומות ,ואידיאולוגיות מתגבשות כדי ליצור שני נרטיבים לאומיים העומדים ביסוד זהותן של שני הקולקטיבים – הישראלי והפלשתיני הוא תנאי מספיק לאפשר קיומה של בעיה מרושעת .כאשר שני הנרטיבים מהווים מעין תמונת ראי האחד של האחר ,ושניהם סובבים סביב אותה פיסת ארץ (קטנה) הרי שיש לנו בפועל בעיה שאיננה ניתנת להתרה. דרכים שונות ליישם פתרונות בהקשר של הקונפליקט הישראלי-פלשתיני ותוצאותיהן ,יכולים להדגים את הדברים שנאמרו לעיל על ייצוג בעיות ועל אסטרטגיות לפתרונן. יש להקדים ולומר כי כל ההתייחסויות שלהלן נעשות בדיעבד וככאלה הן מהוות חכמה שלאחר מעשה. שאלה גדולה היא אם היינו נוהגים אחרת לו היינו בוחנים מלכתחילה את הפתרונות לאור העקרונות הללו. ב )?( 4771-נהגתה במערכת הבטחון תכנית לטיפול בסוגיית הטרור ,וקיבלה את אישור הדרג המדיני. התכנית התבססה על ההבחנה שהגלייתם של מנהיגים שהיו מעורבים בטרור הוכחה כאמצעי מרתיע יעיל ביותר כנגד אותם אנשים שהיוו גורם חשוב ביצירת גרעיני תמיכה בפעילות טרור .עד כה בוצע עונש זה כנגד אנשים בודדים ,שהוגלו לארצות שונות שהסכימו לקבל אותם .הרעיון שעלה במערכת הבטחון היה ליישם 6 את אמצעי הענישה (או המניעה) הזה על מספר רב של אנשים שנחשבו מנהיגי ארגוני טרור ,ובכך ,להמיט מכה קשה על תנועות אלו .התכנית היתה לגרש מהארץ קבוצה של 174מנהיגי ופעילי טרור. ככל הנראה לא נאמדו כראוי ההשלכות הרחבות של יישום פתרון שנראה אפקטיבי עבור בודדים ,על גבי קבוצה רחבה של אנשים .על-פניו יש כאן טעות ייצוג של בעיה מרושעת כבעיה פשוטה לכאורה .תוצאות הפעולה הזו חזרו כבומרנג אל פניהן של ממשלת ישראל ומערכת הבטחון והעמידו אותן במצב מביך. אף מדינה לא הסכימה לקבל אליה קבוצה כה גדולה של מגורשים .אין דין קבלת מגורש אחד כדין קבוצה היכולה להשפיע וליצור תהליכים שאינם רצויים בכל מדינה אליה יגיעו .כתוצאה מכך נותרו המגורשים במחנה אוהלים על אדמת לבנון סמוך לגבול הישראלי כשממשלת לבנון מתמידה בסרובה לקבל אותם אליה. תמונות מחנה האוהלים והמגורשים הרועדים בשלג לא ירדו במשך ימים ארוכים ממסכי הטלביזיה והיוו נושא מרכזי במהדורות החדשות .הם עוררו גלי אהדה וקיבלו עזרה הומניטרית מארגונים שונים בעולם ועזרו להציג את השלטון הישראלי כמרושע ואכזרי ,ואת העניין הפלשתיני כצודק וכחיוני. לנוכח הענין התקשורתי התעורר גם לחץ מדיני שגרם לממשלה להחזיר את המגורשים לישראל לאחר מספר חדשים. בכך נחלה ישראל מפלה משפילה במאבק על דעת הקהל העולמית בסוגיית הקונפליקט הישראלי-פלשיתני. כמו-כן איבדה ישראל גם את האמצעי ,האפקטיבי עד כה של גירוש יחידים מהארץ .אבל אולי התוצאה האסונית ביותר של ארוע זה היתה הברית שנוצרה בהזדמנות זו בין ארגון החיזבאללה ובין ארגוני הטרור הפלשתינים .ברית זו כללה בין השאר גם העברת ידע של טכנולוגיות ותורות לחימה של טרור וגרילה ,כולל טרור המתאבדים שהפך מאז לנשק העיקרי במאבקם של הפלשתינאים כנגד ישראל. הסכם אוסלו ,כמסגרת כוללת יכול להוות דוגמא לנסיון "למוסס" את הקונפליקט באמצעות הימנעות מפתרון מושלם ,הקלת המתח ,והתרכזות בפתרונות חלקיים כדי ליצור אווירה של אמון שתקל על הטיפול בסוגיות שבמרכז הקונפליקט .ההימנעות המכוונת בדיון מוקדם בשאלת ירושלים ובשאלת זכות השיבה ,והשארתם לדיון מאוחר במסגרת הסדר הקבע מחד ,ומאידך העיסוק בנושאי איכות סביבה ,מים ,מיזמים משותפים של תעשייה וחקלאות ,תיירות ,סיורים בטחוניים משותפים וכד' ,כל אלה מהווים הדגמה לאסטרטגיית "מיסוס" הבעיה .כמו-כן ,דווקא הניסוחים העמומים של הסכם אוסלו ,המהווים פעמים רבות נושא להתקפה עליו, עולים בקנה אחד עם גישתו של שרקנסקי לטיפול בבעיות מרושעות .הסכם אוסלו לא הגיע מעולם למיצויו, ולכן גם לא ניתן לומר בפרספקטיבה הנוכחית של הזמן אם היה בכוחו ליצור שינוי מהותי במצב הקונפליקטואלי. לעומת זאת ,בועידת קאמפ דייויד חתר אהוד ברק להכרזה על קץ הסכסוך ובכך העלה על פני השטח את הסוגיות המהותיות של הקונפליקט – הסוגיות של מעמד ירושלים וזכות השיבה – ובכך נוצר משבר .מתוך עיון בדברים שנכתבו ונאמרו ע"י משתתפים בועידה ,אפשר להסיק כי החתירה של ראש הממשלה ברק להכרזה על סיום הסכסוך נבעה מתחושה שבמצב העניינים הקיים ,של התקדמות הדרגתית ,ללא השגת 7 שום הישג של הסדר קבע ,מביאה את ישראל לויתור על כל קלפי המיקוח שלה בזה אחר זה מבלי לקבל דבר ממשי תמורתם .אין לדעת אם לזאת התכוון ,אבל בחתירתו להכרזה על קץ הסכסוך כדי לגלות כוונותיו האמיתיות של עראפת (לדבריו) נקט אהוד ברק באסטרטגיה שונה מאלו אותן ציין שרקנסקי – יצירת משבר. כלומר ,יתכן וכאשר אף אחת מהדרכים האחרות ,המנעות ,ייצוב או מיסוס הבעיה איננה אפשרית ,או איננה מביאה את התוצאות המקוות ,האסטרטגיה האפשרית הנוספת היא יצירת משבר כדי לחולל תזוזה במצב הקיים ולהניע דינמיקה שתחייב את כל המעורבים להערך מחדש ולבחון את עמדותיהם ואת פעולותיהם לאור המצב החדש .כמובן שאין בכך שום ערובה שהמצב החדש יהיה עדיף אבל זהו סיכון שיש המוכנים לקחת אותו. לסיכום ,תורת המערכות מבחינה בין שלושה ייצוגים של בעיות אשר האסטרטגיות לפתרונן שונות איכותית זו מזו .ייצוג לא נכון של הבעיה ,למשל ,התייחסות לבעיה מורכבת או מסובכת כאל בעיה פשוטה ,יגרור הפעלת אסטרטגיה שגויה והתוצאות עלולות להיות הרות אסון כפי שאמרנו קודם. בעיות פשוטות הן בעיות אותן נפתור בדרך המסורתית כפי שאנו פותרים בעיות במדע ובעסקים. בעיות מורכבות הן פאזלים :יותר מאשר "לפתור" אותן אנו מסדרים או מתירים את המורכבות שלהן. בעיות מרושעות ללא פתרון לכאורה ,בהן הדרכים לפעולה הן המנעות מפעולה ,ייצוב הבעיה ומניעת התדרדרותה ,נסיון למוסס או לפוגג את המכשולים לקונצנזוס המתקיימים בהן ,או חתירה למשבר כדי ליצור דינמיקה שתביא למצב חדש. לפתור ולהתיר שונות שתיהן איכותית מהאסטרטגיה של למוסס את המכשולים לקונצנזוס המתקיימים בבעיות מרושעות. המטאפורות של פאזל (סידור היחסים בין מרכיבים שונים של הבעיה) והמטאפורה הכימית (למוסס את המתח של הבעיה המסובכת) בהן משתמש קינג ( ,)4771הן דרכים להרחבה ולהבניה מחדש של הבנתנו את הבעיות. 8 מקורות Ackoff, R. L. (1974), Redesigning the Future: A system Approach to Societal Problems, Wiley & Sons, New York. Ackoff, R. L. (1981): Creating the Corporate Future. Wiley, New York. Banathi, B.H. (1996): Designing Social Systems in a Changing World. Plenum Press, New York and London. Jones, C. J. (1980): Design Methods Seeds of Human Future, Wiley Interscience, New York. King, J. B. (1992): Learning to Solve the Right Problem: The Case of Nuclear Power in America. A web paper. Kristol, I. (1978): Where have all the answers gone? Think: 12-14. Rittle H.. W. J. & Webber, M. M. (1973): Dilemmas in general theory of planning, Policy Making,4: 155-169. Sharkansky I. (1998): Policy Making in Israel: Routines for Simple Problems and Coping with the Complex. U. of Pittsburgh Press. 9
© Copyright 2024