‫‪Eyal David Liany‬‬
‫‪BICYCLE RIDER‬‬
‫הגהות‪,‬‬
‫הבאה‬
‫לדפוס‪,‬‬
‫עריכה‬
‫גראפית‪:‬‬
‫שיתוף‪™ Sharing/‬‬
‫מו"ל ועורך אחראי‪ :‬אשר ביתן (ממקימי "זמורה‬
‫ביתן מודן")‬
‫"ביתן" הוצאה לאור‬
‫תל – אביב‬
‫‪1‬‬
‫‪Eyal David Liany‬‬
‫‪Bicycle Rider‬‬
‫‪All Rights Reserved © to‬‬
‫& ‪Eyal David Liany‬‬
‫™ ‪Sharing N.P.O‬‬
‫‪Bitan Publishers‬‬
‫© כל הזכויות שמורות למחבר אייל ליאני‬
‫‪[email protected]‬‬
‫צילום העטיפה‪© Andrew Michelson, hegre, NY:‬‬
‫ציורים בספר‪ :‬אייל ליאני ורינה שחם‪,‬‬
‫מתוך התערוכה "צונאמי‪"5002 /‬‬
‫תמונות‪ :‬מאגר רשום ©‪ ,‬התצלומים נקנו מבעלי זכויות‬
‫היוצרים‪.‬‬
‫מותר להעתיק את התכנים (בלבד) ולפרסמם בכל דרך‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫"ל ְַמנַצֵּ חַ ‪ ,‬עַ ל‪ׁ-‬שּוׁשַ ן עֵּ דּות; ִמכְ תָּ ם לְ ָּדוִ ד‬
‫לְ לַמֵּ ד‪".‬‬
‫תהילים פרק ס'‬
‫‪3‬‬
‫דיוקן דמיוני של עוז בן ישי‬
‫‪4‬‬
‫נכתב בין סתיו ‪ 4991‬לסתיו ‪4991‬‬
‫שדרות ‪ -‬תל אביב ‪ -‬זכרון יעקב ‪ -‬כנרת ‪-‬‬
‫גמלא‬
‫הדמויות הן פרי דמיונו של המחבר וכל קשר בינן לאנשים‬
‫אמיתיים‪ ,‬חיים או מתים‪ ,‬הוא יד המקרה‪.‬‬
‫לגבי פרטים משפחתיים‪ :‬בסיפור שולבו פרטים ביוגרפיים‬
‫אמיתיים‪ ,‬בין היתר על משפחת ברלין‪ .‬אך גיבורי הסיפור‬
‫עצמם הם דמיוניים וכל קשר בינם למשפחת ברלין‬
‫לדורותיה או לכל משפחה אחרת הוא מקרי בהחלט‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫שער ראשון‪ :‬המסע‬
‫‪ .1‬מסע חיים ארוך ומפותל יכול להתחיל בצעד אחד קטן ומהוסס‬
‫‪" .2‬לכל הוויה יקדם העדר"‬
‫‪ .3‬מכשולים במסע א' – שומר הסף של החוק‬
‫‪ .4‬מכשולים במסע ב' – אבא‬
‫‪ .5‬הכוכב החמישים ואחד בדגל הכוכבים והפסים‬
‫‪ .6‬בדרך להיפרד מאהובה‬
‫‪ .7‬תחנה ראשונה‪ :‬ורדית במעונות הסטודנטים‬
‫‪ .8‬הרהורים על חופש הבחירה‬
‫‪ .9‬השתחררות מכבלים של תדמית‬
‫‪ .11‬דמויות אקראיות באמצע הדרך צפונה‬
‫‪ .11‬סוסה ערביה מיוחסת ומיץ תפוזים דביק‬
‫‪ .12‬הנסיך הקטן מאור עקיבא‬
‫‪ .13‬תחנה חשובה בדרך‪ :‬זכרון יעקב והתחלה חדשה‬
‫‪ .14‬קרב ראשון במערכה של המלחמה בבדידות‪ :‬הרס עצמי‬
‫‪ .15‬המטרונום הערבי הנכון של מקצב החיים‬
‫‪ .16‬קרב שני במערכה של המלחמה בבדידות‪ :‬הסתמנות של ניצחון‬
‫‪6‬‬
‫‪ .17‬אמונה מספרת על משפחתה‬
‫‪ .18‬זה היה אחרת בפסטיבל לתאטרון אחר‬
‫‪ .19‬הלאה לים של הגליל‬
‫‪ .21‬חזרה לתל אביב ושיר לאמונה‬
‫שער שני‪ :‬זוגיות‬
‫‪ .21‬משיר לאהובה עד להתנפצות על סלעי המציאות‬
‫‪ .22‬בחזרה לזכרון יעקב‬
‫‪ 4 .23‬בנובמבר ‪1995‬‬
‫‪ .24‬בחזרה לקמפוס ולפעילות הפוליטית‬
‫‪ .25‬בפאריז צלצלו הפעמונים‬
‫‪ .26‬טקס נישואין‪ ,‬דת ומדינה‬
‫‪ .27‬התשעה בספטמבר‬
‫‪ .28‬חתונה אזרחית – פוסט טראומה‬
‫‪" .29‬ד"ר אמונה ברלין – בן ישי לקבלה בבקשה"‬
‫שער שלישי‪ :‬חיי נישואין‬
‫‪ .31‬הכמיהה לריגושים‪ ,‬האכזבה וזה שאני לא מדבר על זה‬
‫‪ .31‬פרפר משלים סיבוב וחוזר למעגל חיי‬
‫‪ .32‬בגידה וייסורי מצפון‬
‫‪7‬‬
‫‪ .33‬טלפון גורלי‬
‫‪ .34‬שבעה‬
‫‪ .35‬מן הזרות האחת לזרות האחרת‬
‫שער רביעי‪ :‬השבר‬
‫‪ .36‬יום הנישואין‬
‫‪ .37‬ימי הגירושין‬
‫‪ .38‬היינו צריכים לצעוק את האמת זה באזנה של זו וזו באזנה של זה‬
‫‪ .39‬מלאך מתחטא‬
‫‪ .41‬גורלן של נשים שנתפסו בקלקלתן שונה מזה של גברים‬
‫‪ .41‬קנאה‬
‫‪ .42‬החזקים מנצחים‬
‫‪ .43‬אחרית דבר‬
‫‪8‬‬
‫שער ראשון ‪ :‬המסע‬
‫מסע חיים ארוך ומפותל יכול להתחיל בצעד אחד קטן ומהוסס‪...‬‬
‫הנסיעה על כביש היציאה משדרות צפונה לא הייתה מלבבת במיוחד‪ .‬דרך אפורה להתחיל בה מסע‬
‫של בריחה מהשגרה‪ .‬אבל כך החל המסע שלי‪ .‬התרמיל הכבד השחור היה קשור מאחור‪ ,‬ואיים‬
‫ליפול‪ ,‬אחרי כל מהמורה שנפערה מולי‪ .‬האופניים הירוקים היו חדשים למדי‪ ,‬אך לא מתאימים‬
‫מטבעם למסעות ארוכים‪ .‬אולם דווקא הגיבוב המשונה הזה של מתכת אזמרגדית‪ ,‬שרשרת‬
‫משומנת‪ ,‬ברגים וגלגלים לא הכזיבו‪ .‬כאילו הכינו עצמם למסע‪ ,‬בהתעלות מכאנית מופלאה‪.‬‬
‫הצמיגים לא נתנו לעצמם להיפצע מכל כפיס עץ מחודד שנקרה לדרכם‪ .‬כל בורג ישב עמוק בתוך‬
‫תיברגתו‪ ,‬עוצר עצמו מלהשתחרר‪.‬‬
‫אופניי נצטיירו בעיניי לעיר שהעמיסו עליו בעליו את כלתו החדשה כבדת הגוף‪ .‬העיר נושא עיניו‬
‫בשתיקת הבנה‪ ,‬ובעליו מובילו בהליכה‪ .‬רק תמול שלשום היה ממאן לזוז לו הוטל עליו לשאת‬
‫מספוא שחרג ולו במעט מהסביר‪ .‬יודע צדיק נפש בהמתו‪ .‬יודעת הבהמה נפש צדיקה‪ .‬והאזמרגדיות‬
‫המתגלגלות ואני ידוע ידענו נפשו של איש את רעהו‪.‬‬
‫עיירת הולדתי השתנתה כל כך‪ .‬שכונות חדשות צצו בה‪ ,‬ואוכלסו במהגרים מארצות הקור‬
‫הלבנות‪ .‬תמונת מבטי התחלפה במהירות על הכביש השחור הארוך לאין חקר‪ .‬האספלט נראה‬
‫מרחוק אפרפר‪ ,‬אחר כך הוא מתקרב אליך‪ ,‬נעשה שחור‪ ,‬כאילו התכווץ הכביש בנסיעה לאחור‬
‫ונבלע לתוך גלגליי‪ .‬מבטו של רוכב צריך להתרכז בדרך שלפניו‪ .‬לסקור את הכביש שלפניו ולסכל‬
‫כל איום או צל של מטרד לשלוות הרכיבה וזוהי בעצם התורה כולה על רגל אחת‪ .‬אדם בא לעולם‬
‫כדי לחרף נפשו להגנת שלוותו‪ .‬משהגיע למנוחת עמלים‪ ,‬יחפש עניינים חדשים לענות בהם את‬
‫נפשו‪ .‬קשה היא השלווה לאדם יותר משקשה לו הדרך להשיגה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫תחנת הדלק ביציאה משדרות האירה לי פנים‪ .‬כל תחנת דלק באותו מסע הייתה מנחמת וטובה‬
‫אליי‪ ,‬אני דימיתיה באופן פוריטני‪-‬שובינסטי מעט למאהבת מדושנת‪ ,‬ורדרדת‪-‬עור המתרפקת על‬
‫יפי אהובה המחכה לה בנמל הבית‪ .‬והיא נאמנה מאוד וקולטת גופו המיוזע לגופה בכל מצב וזמן‪,‬‬
‫ובנפש חפצה‪.‬‬
‫"לכל הוויה יקדם העדר"‬
‫פרשתי את העוגן והנחתי מיטלטליי בצד‪ ,‬דמיינתי אותי כמלח שבע ימים וימות‪ ,‬שמעולם לא‬
‫נגמל ממחלת הים‪ .‬והוא שש אלי נמל החוף‪ ,‬וכל חפצו מסתכם בהרגשת קרקע יציבה תחת רגליו‪.‬‬
‫וזהו סודו של אותו הימאי שיודע להעריך היבשה רק לאחר תקופת נדודים באוקיינוסים רחוקים‬
‫ובנתיבים שכוחי‪-‬אל‪ .‬שכן לולי שעות הים הרבות לא יכול היה להעריך את אמא אדמה היציבה‪.‬‬
‫האדמה אותה לוקחים בני היבשה כמובנת לחלוטין מאליה‪ .‬לימים העמקתי חקור בתופעת "האין‬
‫המעצים את היש" ולמדתי לכנות זאת במשפט התלמודי‪" :‬לכל הוויה יקדם העדר‪ ".‬המידע הזה‬
‫הותיר בי מרגש נעים‪-‬לא נעים‪ .‬מאותה מגירה באונה הימנית של המוח‪ ,‬שהכילה מחשבות‬
‫המותירות סוג משקע מסוים‪ ,‬שלפתי זכרון עמום ולא ידעתי להגיד‪ ,‬אם הטרים את המרגש או היה‬
‫הוא הגורם לו‪.‬‬
‫תמונתו של הימאי נקטעה פתאום מחוט מחשבתי‪ ,‬תמונות מתקופת החאקי הפרטית שלי שבו‬
‫אליי‪.‬‬
‫את הטירונות הקשה קיצרו על מנת לשגר אותנו לשטחים לבט"שית‪ .‬אחרי זמן רב של שהייה‬
‫בשטח למדתי להעריך מחדש את בית הוריי ושכונת מולדתי‪.‬‬
‫נזכרתי בחופשה הראשונה מהצבא‪ ,‬אני עדיין טירון‪ ,‬נודף ממני ריח מיוחד שהיה בליל של זיעה‪,‬‬
‫מדים חדשים שטרם כובסו‪ ,‬וסיד לבן של עבודות רס"ר‪ .‬היה זה חורף קשה‪ ,‬בהרגשה אסופית‪,‬‬
‫אני מחכה לטרמפ בכביש שומם בצומת הרוחות ליד מצפה רמון‪ .‬נהג רחום עוצר את מכוניתו‬
‫המקרטעת‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫המכונית משמיעה חריקת גלגלים‪ ,‬גונחת בחוסר רצון‪ ,‬ופולטת מאגזוזה את שיעולה הזקן‪ .‬אני‬
‫מתמהמה מעט‪ ,‬חולמני והוזה‪.‬‬
‫"בוא כנס‪ ,‬ברוך אתה שומר ישראל‪ ,‬אקח אותך לאן שתרצה‪ ",‬מזמין הנהג‪ .‬אני עדיין חוכך‬
‫בדעתי‪ ,‬את החולמנות מחליפה אזהרת המפקד לחשוד במי שמציעים לך הצעות נדיבות מדי‪.‬‬
‫הרצון לברוח משם הביא אותי לחשוב הפוך על הפוך‪ .‬החיזבאללאים מכירים את הוראות‬
‫המפקדים טוב ממני‪ :‬מחבל מן הסתם היה פחות נדיב‪.‬‬
‫"תודה רבה‪ ",‬הפטרתי בכנסי למכונית‪ .‬האוטו היה מוזנח מעט‪ .‬רדיו תדיראן ללא טייפ השמיע‬
‫נעימות סתמיות‪ .‬על החלון שלידי הייתה מדבקה‪" :‬אני אוהב כל יהודי" ומתחתיה נכתב "דרוש‬
‫שלום‪ ,‬אהוב את הבריות ומקרבן לתורה"‪ .‬ואני חשבתי לעצמי שזו פילוסופיית חיים לא רעה‪,‬‬
‫לקיים תרי"ג מצוות‪ ,‬קלה כבחמורה‪ ,‬ולצבור נקודות לבנות בפנקסו הפתוח של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫ואני רק חייל שבדרך‪ ,‬בדיוק כמו עיוור לפני מעבר חצייה‪ ,‬או דודה בלומה שצריכה עזרה עם‬
‫הסלים‪ .‬כולנו צבא מסייעים‪ .‬כלי לצבירת הנקודות הטובות שילבינו את מעשיו של הגדול‬
‫בפושעים‪ .‬לאחר שגיבשתי משפט קדום ושבלוני נגד הנהג ודומיו‪ ,‬הגיע תורו להפגין את ייחודו‬
‫האישי‪ ,‬ואולי אף לנפץ את התיאוריות שבניתי‪ .‬לפתע הוא אמר‪:‬‬
‫"יודע אתה דבר חכמים צרוף מהו?"‬
‫"לא יודע‪ ",‬עניתי בפליאה מסוקרנת‪ .‬והוא בשלו‪ ,‬כאילו מגלה ממכמני לבבו את סודות הבריאה‬
‫הכמוסים ביותר‪ ,‬בחרדת קודש‪ ,‬מסנן מבין שיניו בלחש‪" :‬לכל הוויה יקדם העדר‪ ".‬השתררה‬
‫שתיקה ארוכה של כשלון מצידי בהבנת המסר‪ .‬היהודי שהבין לליבי‪ ,‬העביר ידו על זקנו המלבין‪,‬‬
‫מבלי להסב תשומת ליבו מן הנהיגה‪ ,‬וביאר את דבריו‪" :‬חכמינו זכרונם לברכה מספרים על‬
‫שלוימה‪ ,‬סנדלר עני‪ ,‬שנתברך בילדים רבים ורעבים‪ ,‬ובאשה קשת יום‪ ,‬שלא הפסיקה לבכות על‬
‫מר גורלה‪ .‬לא אחת נשאה כפיה לשמיים ושאלה את הקדוש ברוך הוא במה חטאה שזימן לה את‬
‫רב שלוימה הלא יוצלח כבעל‪ .‬ואותו סנדלר‪ ,‬השם ירחם‪ ,‬לא ידע הפסוק 'מצא אשה מצא טוב'‪,‬‬
‫וכששאלו אותו האברכים‪' :‬תגיד לנו רב שלוימה'‪ ,‬בקריצת עין של מביני עניין‪' ,‬מוצא או מצא?'‪.‬‬
‫היה זה סלנג האברכים לשאול כך האם מרוצה החתן מהזיווג שלו‪" .‬מצא" פירושו שהשלום שורר‬
‫‪11‬‬
‫במעונם ושהגבר מצא טוב ואילו "מוצא" פירושו שהגבר מוצא גיהנום מוות‪ .‬כתשובה לשאלה‬
‫הזאת הפטיר שלוימה הסנדלר אנחה יהודית טובה ואמר‪' :‬מוצא‪ ,‬מוצא אני מרה ממוות את‬
‫האשה'‪ .‬קשה הייתה מלאכתו ולא זכה לטיפה אחת של אושר בעולמו של הבורא‪"...‬‬
‫"רגע אחד‪ ",‬קטעתי אותו משטף דיבורו‪" ,‬האושר הוא יחסי‪ .‬כל אחד בונה אותו לעצמו‪ .‬מי‬
‫שמסרב להיות מאושר מעולל זאת לעצמו‪".‬‬
‫"לאט לך איש צעיר‪ ,‬הסכת ושמע‪ ",‬כחכח בגרונו והמשיך‪" ,‬התקין הסנדלר לעצמו מנעלים שהיו‬
‫בהרבה פחות ממידתו‪ .‬כל היום נתהלך בנעליים הלוחצות את כפות רגליו עד זוב דם‪ .‬משהגיע‬
‫לביתו‪ ,‬מעונה ודואב‪ ,‬פרש לבית הכסא‪ ,‬שם חלץ נעליו והפטיר אנחת רווחה עמוקה‪ .‬הייתה זו‬
‫הנאתו היחידה של הסנדלר‪ ".‬אחרי רגע של שתיקה‪ ,‬שנועדה לתת לי זמן לעכל את המסר‪ ,‬הפטיר‬
‫הנהג "וזה מה שאמרתי‪' :‬לכל הוויה יקדם העדר'‪".‬‬
‫מכשולים במסע א' ‪ -‬שומר הסף של החוק‬
‫תחנות הדלק דומות בכל מקום‪ .‬פעם אחת צבועות בירוק ואדום כמתבקש מצבעי הסמל של‬
‫חברת התדלוק‪ ,‬ופעם בצהוב של החברה המתחרה‪ .‬פני הדור כפני הכלב‪ ,‬או כפני תחנות הדלק‬
‫שלו‪ .‬בעלי הרכבים הממונעים הותירו שאריות מחיי השפע המערביים‪ .‬פחיות שמן המנוע לא‬
‫נוצלו עד תומן‪ ,‬והושלכו לאשפתות‪ .‬שארית השמן שבפחיות יכולה לשמש אגף מכונות שלם‬
‫בבית חרושת בינוני‪ .‬אותי היא שימשה לשימון אופניי האהובות חינם אין כסף‪ .‬הדרך הבין‪-‬‬
‫עירונית הקצרה נסתיימה ומיד תתחלף בדרך מהירה‪ .‬בילדותי קראתי על דרקונים יורקי אש‬
‫שניצבו בכניסה למערה‪ ,‬שם התרוצץ אושרו של נסיך רציני ורצוץ שרצה לרצות נסיכה רצויה‪,‬‬
‫שריצדה בתוכו‪ .‬בנערותי מעולם לא נתבקשתי להרוג דרקונים בשביל נערה‪ .‬בזמנים שלנו הכל‬
‫מובן מאליו‪ .‬הדרך הקשה בזויה‪ .‬מעטים ילכו בה ומעטים מהם יצאו ממנה נשכרים‪ .‬ההלך שילך‬
‫בה ייחשב מצורע‪ ,‬או גרוע מכך "פראייר"‪.‬‬
‫שלט הדרכים של מע"צ ניצב בירוק אימתני בצד המחלף‪ .‬הדרקון המזדקן עושה את עבודתו‬
‫החבוטה בשקט‪ ,‬מבלי להזדקק ללשונות של אש‪ ,‬תפקידו היה להגן על האוטוסטרדה המהירה‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫ולאסור על מי שלא עומד בקצב החיים המודרני לבוא בשעריה‪ .‬השלט דמה בעיניי לאותו שומר‬
‫הסף של החוק מהסיפור של פרנץ קפקא‪ .‬היחידי שיכול היה לעבור דרכו היה המבקש אותו או‬
‫הצופה בו‪.‬‬
‫האם להיכנע לדרישה שלא להיכנס לכביש המהיר רכוב על אופניי? במכת דיווש אחת המריתי‬
‫את פיו של המחוקק‪ .‬לא שעיתי לצו‪.‬‬
‫מכשולים במסע ב' ‪ -‬אבא‬
‫"אתה לא תעשה את זה! אני מזהיר אותך‪ .‬אתה לא הבן שלי יותר! אתה יכול לצפצף עליי‪ ,‬אבל‬
‫תיזהר מזה!"‬
‫המילים הקשות של אבי מהדהדות בתוך הראש שלי‪ .‬אני אורז דברים לתוך התיק שלי בחיפזון‪.‬‬
‫קושר את הכל לאופניי הירוקים‪ .‬ויוצא מפתח הדלת במהירות‪ .‬אומץ וחוזק של אנשים שפועלים‬
‫מחוסר ברירה‪ .‬הכל מתרחש כאילו זה לא אני שם שאומר לאבא שלי בפעם הראשונה בחיי בצורה‬
‫כה נחרצת‪" :‬לא‪".‬‬
‫אני עולה על האופניים במהירות ויוצא לדרכי הארוכה‪ .‬מרוב התרגשות שכחתי לקחת קסדה‪ .‬אני‬
‫עוצר‪ ,‬מנסה להירגע ו רק לא לאבד את היכולת שלי לשקול את כל אותם עניינים טכניים שקשורים‬
‫ברצון העז שלי לברוח מפה‪ .‬שבתי לקחת את הקסדה‪ ,‬לבי הלם‪ .‬רכבתי לאורך הכביש המשקיף‬
‫למרחבי הנגב השחון שכה אהבתי‪ .‬הנגב הוא יבש‪ ,‬חסר אמירה לכאורה‪ ,‬הוא לא מתלהם או יפה‬
‫עד כאב הוא פשוט שם‪ :‬אצילי‪ ,‬נוגע‪-‬לא נוגע‪ .‬מים מלמדים על חיים‪ .‬מימיהם של בני אדם‬
‫והחיות הם דם‪ ,‬פרש‪ ,‬זיעה‪ ,‬רוק‪ ,‬זרע ונוזלי וגינה‪ .‬חיים פירושם מאבק יצרים ורצונות‪ .‬כל אלו לא‬
‫היו בנגב‪ ,‬הצחיחות השואפת כאילו למוות‪ ,‬למעין ניטרליות נקייה‪ .‬הנוף היה מנוגד לרגשות‬
‫שפעפעו בי‪ ,‬דיוושתי ככל יכולתי‪ ,‬רק לברוח מכאן‪ ,‬לברוח למקום אחר‪ ,‬רק לא להיות פה יותר‪.‬‬
‫"אתה לא הבן שלי‪" ",‬אתה לא הבן שלי יותר‪" ",‬צריך לקחת את הקסדה‪" ",‬לא לשכוח פירות‬
‫יבשים לדרך‪" ",‬מהר מהר לפני שלא יעמוד לי כוחי‪ "...‬הראש עובד מהר‪ ,‬ועימו שרירי הרגליים‪.‬‬
‫רק לברוח מפה לעזאזל‪ ,‬להתנתק מהגופים הגדולים שמאיימים למשוך אותי אליהם כמו מגנט‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫לברוח‪ ,‬לברוח‪ ,‬לברוח‪ .‬להתחמק מהצורך לשקר לאנשים הקרובים אליי‪ .‬להתחמק מיחסים עם‬
‫הבריות‪ .‬מן העסקנות והחביבות המלוקקת‪ .‬לנוע על פני האדמה הזאת בהשקט ובבטחה‪ ,‬להיות‬
‫אדם נטו‪ .‬להשיל מעליי כל תדמית שדבקה בי‪ .‬כל שמץ של יחוס תכונות לא נכון‪ .‬לגלות מחדש‬
‫את עצמי‪ .‬לברוח‪ ,‬לברוח‪ ,‬לברוח‪.‬‬
‫במי מרדתי בסך הכל? הוריי היו אנשים עמלים‪ .‬ויויאן ולאון‪ .‬ויויאן זה חיה‪ ,‬לאון זה אריה אבל‬
‫ויויאן נשארה ויויאן ולאון נשאר לאון‪ .‬שניהם הגיעו לישראל בשנות העשרה המאוחרות שלהם‬
‫עם גלי העליה מצפון אפריקה בשנות ה‪ .05-‬הם עבדו קשה ובנו בית לתפארת‪ .‬יחסי אליהם היה‬
‫מהול בכבוד רב מחד ובמרד נגד השמרנות שייצגו מאידך‪ .‬המסע הזה היה ספינת הדגל של‬
‫המרד‪ .‬מרד נעורים מאוחר‪.‬‬
‫ויויאן בן ישי לבית טולדנו‪ ,‬אימי‪ ,‬נולדה במארקש שבמרוקו‪ .‬משפחתה הייתה ידועה מאוד‬
‫בקהילה היהודית בעיר‪ .‬במאה ה‪ 50-‬הם גורשו מהעיר טולדו שבספרד‪ .‬מרוקו הייתה עבורם ארץ‬
‫מקלט מפני האנטישמיות‪ .‬הערבים קיבלו בברכה את היהודים המשכילים ובעלי החוש המסחרי‪.‬‬
‫האגדה מספרת שכשנשאלו אם הם רוצים לחזור לטולדו‪ ,‬ענו היהודים בספרדית‪ "No" :‬ומאז‬
‫נקראו טולדו‪-‬נו וזה הפך לטולדנו‪.‬‬
‫דודּה של אמי שימש שר האוצר של מרוקו לצידו של המלך חסן‪ .‬אחי סבה היה הרב הראשי של‬
‫יהודי מרוקו ושמעו יצא בכל המגרב‪ .‬החמולה היהודית גרה ברחוב "מגן דויד" ברובע המלאח‬
‫("הגטו" בערבית) היהודי בבית עתיק יומין עם סליק מיוחד שבו הוחבא נשק לשעת צרה‪ .‬היו להן‬
‫"פאטמות" שעשו הכל ואף שימשו גויות של שבת‪ .‬אמי הייתה בת יחידה להוריה‪ .‬היא עלתה‬
‫לארץ עם הוריה ונשלחה לנגב‪ ,‬שם הכירה את אבי‪ ,‬התחתנה ולא שירתה בצה"ל‪.‬‬
‫אבי‪ ,‬לאון בן ישי‪ ,‬היה נצר למשפחת אנוסים שהתנצרה במאה ה‪ 51-‬בעל כורחה ובעבור זעם‬
‫חזרה לחיק היהדות‪ .‬משפחתו הגיעה במקור ממצרים‪ ,‬נדדה לאיטליה ולבסוף התיישבה בהרי‬
‫האטלס שבין אלגי'ריה למרוקו‪ .‬השם בנישו היה כקעקוע אות הקין של התנצרותם‪ ,‬כיוון שמקור‬
‫השם היה‪" :‬בן ישו"‪ .‬אבי עברת את השם ל‪-‬בן ישי כדי למחוק את הבושה שבשם המשיח‬
‫הישועי המוקצה‪ .‬בן ישי‪ ,‬הלוא הוא‪ ,‬דוד המלך שהומשח על ישראל‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫התהליך של שינוי השם לא הייתה נחלתו של אבי בלבד‪ .‬כשנולדתי‪ ,‬הבכור לבית אבי‪ ,‬ניתן לי‬
‫השם המונומנטאלי‪ :‬עזרא‪ ,‬על שם סבי‪ .‬גם עזרא הסופר היה דמות תנכי"ת מהוללת שעזרה‬
‫בשיקומו של העם היהודי יחד עם נחמיה‪ .‬על שמם נקרא מבצע "עזרא ונחמיה" להבאתם של‬
‫יהודים מהדיאספורה ורבים מעולי עיראק ותימן קראו לבניהם בשמות אלו‪.‬‬
‫אני שנאתי את השם הזה‪ .‬הוא נשמע לי ארכאי והקונוטציה שלו הייתה מסורתית מדי לטעמי‪.‬‬
‫לפני שהתגייסתי החלטתי להוריד את שתי האותיות האחרונות של שמי ולהישאר עם "עז"‬
‫ובכתיב מלא‪" :‬עוז"‪ .‬עוז היה שם ששידר עוצמה וכח‪ .‬שיא האתוס הציוני שרציתי כל כך‬
‫להשתייך אליו‪ .‬עוז היה גם שם משפחתו של דמות כל כך ישראלית‪ ,‬הסופר עמוס עוז‪ .‬מה יותר‬
‫ישראלי מעמוס עוז? חלוצי יאפי‪ ,‬בן קבוץ חולדה המתגורר היום בערד‪ ,‬חביב מפא"י ומפלגת‬
‫העבודה‪ .‬בנעוריי הוקסמתי מפניו החזקות וחרושות הקמטים שייצגו בעיניי את קמטיה של ארץ‬
‫ישראל‪ .‬הוא היה מודע היטב למראהו‪ .‬אני זוכר את עצמי יושב בסלון ביתי בשדרות וצופה באחד‬
‫הראיונות הטלויזיונים שהעניק‪ .‬הוא אמר בפטרוניות מסוימת שהוא יודע שלא משנה על מה הוא‬
‫מדבר בטלויזיה‪ ,‬למחרת האיש הקטן או עקרת הבית יזכרו איזה סוודר הוא לבש בראיון וישכחו‬
‫את תוכן דבריו‪.‬‬
‫בתקופה ההיא קראתי את "פה ושם בארץ ישראל"‪ ,‬ואולי היה זה אחד המניעים שלי לצאת למסע‬
‫האופניים שעשיתי ארבע שנים אחרי החלפת השם במשרד הפנים‪ .‬אהבתי גם את "מיכאל שלי"‪,‬‬
‫המתרחש בירושלים הסטודנטיאלית של פעם‪ .‬אחר כך‪ ,‬עם הפרסים‪ ,‬הכבוד והתרגום של כתביו‬
‫לכל שפה מערבית כמעט‪ ,‬היה איזשהו מסחור‪ ,‬נעלמה המקוריות הראשונית ונהנתי פחות לקרוא‬
‫את מה שהוציא לאור‪ .‬אבל הוא עדיין היה גיבור תרבות שלי ושמי הפרטי שהוחלף סימל זאת‬
‫בהחלט‪.‬‬
‫החלפת השם‪ ,‬כאמור‪ ,‬הייתה הכמיהה להחלפת נסיבות חיי‪ .‬קיבלתי השראה מגיבור תרבות אחר‪,‬‬
‫רוק הדסון‪ ,‬אחד משחקני הקולנוע הפופולריים בזמנו‪ ,‬שהמציא את שמו כדי לשדר עוצמה‬
‫וגבריות‪ .‬רוק זה סלע‪ ,‬והדסון הוא הנהר רב העוצמה שחוצה את ניו יורק‪ .‬בעברית זה היה יכול‬
‫להיות משהו כמו צור ירדני‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫וכך מעזרא בנישו הפכתי לעוז בן ישי‪ .‬חבריי בשמו"צ (השומר הצעיר) טענו שזה נשמע כמו שם‬
‫של טייס שנולד באפקה‪ .‬לא נולדתי באפקה אך לא חסר לי דבר בילדותי‪ .‬גרנו בבית חד קומתי עם‬
‫גינה קטנה‪ .‬אבי לא חסך מאתנו את הנאות העולם הזה‪ .‬הוריי תמיד נתנו לנו את ההרגשה שאנחנו‬
‫"יותר" משאר הילדים‪ .‬היינו הראשונים שהייתה להם טלוויזיה צבעונית (עוד בתקופה של האנטי‬
‫מחיקון האנטי הסוציאליסטי שאבי קיבל אותו בהבנה) ומאוחר יותר ביתנו היה הבעלים‬
‫הראשונים של מכשיר וידאו בעיירה‪ .‬אבל יותר מכל גאוותי הייתה על כך שביתנו היה היחידי‬
‫שהחזיק את כל סדרת האנציקלופדיה העברית בעריכת מופלאים כפרופ' ישראל אלדד ופרופ' בן‬
‫ציון נתניהו‪ .‬לא אשכח את היום שאבי חזר מהוצאת מסדה ברחוב בארי בתל אביב ועימו הכבודה‬
‫של הכרכים הירוקים עטופים בכריכת הנייר הצהובה‪ .‬לא מכלל ולא בריטניקה אלא‬
‫האנציקלופדיה העברית המפוארת! לא היה צריך לכתת יותר רגליים לספריה הציבורית העלובה‪.‬‬
‫העולם ומלואו היו בבית שלי‪ .‬ואני נהגתי לקרוא בערכים של האנציקלופדיה שעות על גבי שעות‪.‬‬
‫ערך אחרי ערך לפי סדר האותיות‪" .‬אלבניה"‪ ,‬כרך "ארץ ישראל"‪" ,‬גרהם בל"‪" ,‬דידרו"‪,‬‬
‫"הופיין"‪" ,‬וירג'יניה וולף"‪ .‬ואני שתיתי את המילים הללו לקרבי‪ ,‬את נמלות הדפוס השחורות‬
‫האלו‪ .‬מאוד אהבתי את המידע הזה‪" .‬מידע הוא כח‪ ",‬הייתי משנן לעצמי את המנטרה שעדיין לא‬
‫הבנתי מה היא אומרת‪.‬‬
‫אבי קנה בריכה מפיברגלאס לחצר‪ .‬וכך היינו שוחים לנו בבריכה מדי קיץ‪ .‬את המים לבריכה אבי‬
‫"פילח" מסניף בני עקיבא ששכן ממש ליד ביתנו‪ .‬היינו מטיילים בארץ בשבתות‪ ,‬לוקחים את‬
‫האוהל לסחנה‪ ,‬לים המלח ולכנרת‪ .‬זה היה בטרם גלי המיסטיקה הדתית ששטפו את שדרות‪ .‬את‬
‫הבריכה היינו מחזירים בחורף אל הגג‪ .‬מבצע קשה בשל כובדו הרב של גוש הפיברגלאס הכחול‬
‫ולכן תמיד היו עוזרים לנו כמה שכנים גברתנים מהשכונה‪.‬‬
‫כשאבי הגיע לארץ בגיל שש עשרה המצב הכלכלי היה קשה והוא יצא לעבוד ונהיה עצמאי בגיל‬
‫צעיר מאוד‪ .‬הוא נשלח עם משפחתו למעברה ליד אשדוד‪ .‬הוא היה מכונאי אוניות מומחה בנמל‬
‫אשדוד שעבד קשה ועלה לאט לאט בסולם הדרגות‪ .‬הוא היה קצר רוח ולעיתים מהיר חימה אך‬
‫בסל הכל היה נח לבריות‪ .‬אבי שמר על המסורת והיה יהודי מאוד מאמין‪ .‬אמונה פשוטה שהלכה‬
‫והקצינה עם השנים‪ .‬הוא התקרב מאוד למפד"ל והיה מאוד פופולרי בקרב עובדי הנמל הימניים‬
‫שהיו בעלי תודעה פוליטית וחברתית חזקה‪ .‬הוא נבחר לוועד העובדים והיה פעיל בהפגנות‬
‫‪16‬‬
‫שארגן הוועד של הנמל בהנהגתו של יהושע פרץ‪ .‬אבי היה מנהיג הקו הרגוע יותר במרד‪ .‬הוא‬
‫האמין כי יש להשכין שלום בדרכי נועם וכאב לו הלב על הכסף הרב שהמדינה מפסידה בגלל‬
‫הסגירה הברוטאלית של הנמל על ידי ההמון הזועם‪ .‬האוניות שחיכו בנמל‪ ,‬מצפות לפרוק את‬
‫מרכולתן‪ ,‬שבו ריקם למקום בואן והסבו נזקים כספיים כבדים למדינה‪ .‬עם שכוך הסערה‪ ,‬לאחר‬
‫שהפועלים השיגו את מבוקשם‪ ,‬אבי הרגיש פרסונה נון גרנטה בנמל אז הוא עקר עם המשפחה‬
‫לשדרות‪ .‬שם מצא נחמה פורתא כעסקן פוליטי וכבוחש בקדירה הדתית‪ .‬לימים הפך למזכיר‬
‫מועצת הפועלים של שדרות‪.‬‬
‫מהמפד"ל עבר אבי לתמ"י כשזו הוקמה ועם התמזגותה עם הליכוד והתחזקותו הוא המשיך‬
‫באופן טבעי‬
‫לש"ס‪ .‬הוא ניהל את קייטנות "אל המעיין" ברחבי הארץ והתקרב מאוד לחצר של אבוחצירא‬
‫ולרב עובדיה‬
‫יוסף‪ .‬הקרבה לעיירה נתיבות‪ ,‬לתעשיית הרבנים וההוויה הבבא‪-‬סאלית השפיעה על האווירה‬
‫בבית‪ .‬השתטחות‬
‫על קברי צדיקים וסיפורים אודותם היו לחלק מההווי המשפחתי‪.‬‬
‫לא אהבתי את המיסטיקה וסיפורי הנס אך באורח פלא עדיין לא נרתעתי מכך מאוד‪ .‬אבי התלבט‬
‫אם לשלוח אותי לבית ספר דתי אך לבסוף‪ ,‬למזלי‪ ,‬נשלחתי לבית ספר חילוני כי הוא נחשב לבית‬
‫ספר טוב יותר‪ .‬אבי האמין שאת ההשלמה ה"תורנית" אקבל בבית‪ .‬אך אני נמשכתי למתמטיקה‬
‫ולמדעים המדוייקים‪ .‬הם היו האלטרנטיבה הריאלית עבורי ללחשים‪ ,‬האמונות הטפלות‪ ,‬הבערות‬
‫והקמעות ששררו בסביבתי‪ .‬הייתי תלמיד מעולה ונבחרתי יחד עם עוד תלמידה לקבל שעורי‬
‫העשרה במכון ויצמן‪ .‬בכל יום שלישי בשבוע הייתי נוסע איתה באוטובוס לרחובות‪ .‬הנסיעות‬
‫הללו היו בשבילי מפלט והייתי מחכה להם בקוצר רוח כל השבוע‪ .‬במכון ויצמן התעמקנו‬
‫במתמטיקה גבוהה ובשאלות של פיזיקה עיונית‪ ,‬שגרמו לי לחשוב במושגים חדשים‪ .‬מאחר‬
‫והמורה לביולוגיה בבית הספר בשדרות הייתה דתיה היא לא לימדה את הפרקים על האבולוציה‬
‫של דארווין‪ ,‬הפרקים פשוט הושמטו מהקוריקולום‪ .‬הסטודנט למדעים מדוייקים‪ ,‬שהעביר לנו את‬
‫הסדנא במכון ויצמן נתן לי לקרוא את "מוצא המינים"‪ .‬הספר היה משעמם למדי וכלל תיאורי‬
‫‪17‬‬
‫ניסויים שערך צ'ארלס דארווין בתרנגולות ובמיני חיות אחרות שנועדו להוכיח את האבולוציה‬
‫אבל לראשונה עמדה בפניי אלטרנטיבה לסיפור גן העדן והאדם הראשון‪ ,‬שתמיד נראה לי בעיקר‬
‫סיפור טוב להמונים‪.‬‬
‫התברר לי שמדענים מצאו שהעולם הזה קיים כ‪ 7.4-‬מיליארד שנים ולא כששת אלפים שנים לפי‬
‫התנ"ך‪ .‬הכל התחיל מענן גז אחד ולא במעשה של שישה ימים‪ .‬הידיעה שהעולם קיים כל כך‬
‫הרבה שנים נתנה לי פרספקטיבה על אפסיות קיומנו בעולם‪.‬‬
‫כשהייתי בתיכון החלטתי ללכת לשומר הצעיר‪ ,‬למגינת ליבו של אבי‪ .‬הסמינרים בגבעת חביבה‬
‫וחיי הקומונרים של השמו"צ היו אנטי תזה למה שראיתי בבית‪ .‬הקומונרים לבני השרוך גרו‬
‫בדירה שכורה ליד המרכז המסחרי של שדרות‪ .‬בביקוריי שם הרחתי לראשונה ריח של חופש מדת‬
‫ומכבלים מוסריים‪ .‬גיטרה וסיגריות‪ ,‬חופש מיני ומחשבתי ויחד עם זאת הגשמה וציונות‬
‫שהתבטאה בעיקר בחינוך למצוינות חברתית והגשמה‪.‬‬
‫התנועה טיפחה אותי‪ ,‬הייתי מדריך ומרכז פעילות פוליטית‪ .‬נמשכתי למפ"ם הסוציאליסטית‪.‬‬
‫קראתי את המניפסט הקומוניסטי של מארקס ואנגלס‪ .‬הוא שיעמם אותי בגלל חוסר הרלבנטיות‬
‫שלו אך הרגשתי שזה היה חשוב להשכלה שלי ולהבנה איך רעיון יכול להניע המוני בני אדם‬
‫ברחבי העולם תחת הסיסמה "פועלי כל העולם התאחדו"‪ .‬בחדר שלי התנוססה תמונה של המורד‬
‫הנערץ עליי‪ ,‬צ'ה גווארה‪ ,‬על רקע אדום‪ .‬באחד במאי‪ ,‬כשהייתי בכיתה י"ב‪ ,‬נסעתי עם חבריי‬
‫לתנועה לצעוד עם הפועלים בכיכר מלכי ישראל (כך עדיין קראו אז לכיכר‪ ,‬על שם כל‬
‫המונארכים של ישראל‪ .‬היה זה עדיין עידן התמימות‪ .‬אחר כך שמה של הכיכר הוחלף לשם‬
‫הנצחת מנהיג ישראלי אחר‪ ,‬שמת בגלל מלחמת אחים)‪ .‬כמובן שלא סיפרתי על ההפגנה לאבא‪.‬‬
‫בתקופה ההיא נמנעתי מחיכוכים מיותרים עימו‪.‬‬
‫לפני הגיוס שלי לא היו לי לבטים כלל‪ .‬הצבא היה ערך חשוב בחיי התנועה והשרות ביחידה‬
‫קרבית נתפס כדבר טבעי ונכון‪ .‬היה לי ברור שאני אהיה חי"רניק‪ .‬בהגיע זמני להתגייס התנדבתי‬
‫ליחידת המסתערבים בגזרת השומרון‪ ,‬בתקופה שהאינתיפאדה הייתה בעיצומה‪ .‬נורא רציתי‬
‫להתקבל ליחידה אפופת המסתורין‪ .‬יתכן שעזרה לי חזותי המזרחית והידע שהיה לי בערבית‪.‬‬
‫במשך השירות קראתי את "הזמן הצהוב" של גרוסמן‪ .‬היה זה ראשית השבר והקריעה אצלי בין‬
‫האתוס הציוני הלוחם על אדמתו לבין המציאות הדסטרוקטיבית בשטח של החייל הכובש‪,‬‬
‫‪18‬‬
‫השובר‪ ,‬ההורס והמדכא‪ .‬שמעתי על חיילי מילואים‪ ,‬שסירבו לשרת בשטחים והעדיפו ללכת‬
‫למעצר צבאי‪ .‬היו אלה ניצנים של מרד שהסדירים עוד טרם הצטרפו אליו‪ .‬מעשים כאלו היו אז‬
‫בעיניי מוקצים‪ .‬אני דבקתי במשימתי לאורך השירות אבל הדברים שנאלצתי לעשות כחייל היו‬
‫נוראיים‪ .‬ביום שהשתחררתי נעלתי הכל במגירה שלא פתחתי לעולם‪.‬‬
‫אני ואבי נענו במסלולים מקבילים‪ .‬ככל שהקצינו דעותיו הלכנו והתרחקנו‪ .‬אמנם אני תמיד הייתי‬
‫בעיניו הבן ה"מוצלח"‪ .‬אך דעותיי השמאלניות החריפות הרחיקו אותי ממנו לאט לאט אך בקצב‬
‫בטוח‪.‬‬
‫ליל הסדר האחרון סימן שיא חדש בעומק התהום שנפערה בינינו‪ .‬אחרי הארוחה הנפלאה‬
‫שהכינה אמי ניהלנו שיחת חולין רגועה‪ .‬אבי התפאר בפנינו על מפעל הקייטנות של "אל‬
‫המעיין"‪ .‬אני לא יכולתי להתאפק יותר‪ ,‬לפי הדו"ח האחרון של האגודה לזכויות האזרח‪ ,‬קייטנות‬
‫אלו היו כלי לשטיפת מוח‪ .‬ש"ס הציעה את הקייטנות לעולים חדשים מחבר המדינות ורבים מהם‬
‫התפתו שכן בכך הפחיתו מעצמם את עול העסקתו וכלכלתו של הילד שלהם‪ .‬מבחינתם היה זה‬
‫פחות פה להאכיל לזמן מה‪ .‬בקייטנות נאלצו ילדים‪ ,‬שהיו זרים לחלוטין לעולם התורה‪ ,‬להתפלל‬
‫שלוש פעמים ביום ולקרוא בכתובים הקדושים שלא אמרו להם דבר‪ .‬זאת בשעה שחבריהם‬
‫לביה"ס ליקקו איזה ארטיק או בילו בבריכה‪ .‬התבשלתי בתוכי בשעה שאבי המשיך לתאר את‬
‫המפעל המבורך והצלחתו בקרב אוכלוסיות שהוגדרו בלשונו "תינוקות שנשבו"‪.‬‬
‫"הם לא תינוקות ובטח שלא שבה אותם אף אחד‪ .‬מספיק עם שטיפת המוח הזאת שאתם עושים‪,‬‬
‫אבא! אתה והחברים שלך בש"ס‪ ",‬העזתי להפר את האווירה הרגועה‪.‬‬
‫"איך אתה מעז לדבר כך? תתבייש לך ככה להתחצף לאביך בליל הסדר!"‬
‫אימי הרגיעה את הרוחות אבל מאז נמנעתי מלהגיע לאיזושהי שיחה עמוקה עם אבי‪ .‬לא רציתי‬
‫להוציא את השדים מהבקבוק‪.‬‬
‫בדרך להיפרד מאהובה‬
‫אני רוכב בצדי הדרך‪ .‬הפס הצהוב משמאלי‪ .‬כאילו נסללה עבורי דרך פנויה במיוחד‪ .‬משאיות‬
‫גדולות‪ ,‬עמוסות סחורה‪ ,‬מאיימות להעיף אותי לתעלה‪ .‬אני עובר את קיבוץ יד מרדכי‪ ,‬צומת‬
‫‪19‬‬
‫אשקלון‪ ,‬קיבוץ ניצנים‪ ,‬צומת אשדוד‪ .‬על כביש גהה אין תחנות דלק כמעט‪ .‬את העוגן אני זורק‬
‫במחלפים‪ .‬מחלף יבנה‪ .‬נחל שורק‪ .‬גשר ראשון‪ .‬מחלף השבעה‪ .‬בית דגן‪ .‬הדרך הייתה קשה‬
‫והתחנה הראשונה שלי תוכננה להיות עגינה למנוחת הלילה אצל ורדית במעונות הסטודנטים‪.‬‬
‫הייתה זו תחנה חשובה‪ .‬תחנה של פרידה מאהובה‪ .‬גמעתי כשבעים קילומטרים ביום המוזר הזה‪.‬‬
‫הלאה‪ ,‬צריך להמשיך הלאה‪ .‬הדרך עוד קוראת לי לגלגל את אופניי עליה‪ ,‬האדמה עליה אני רוכב‬
‫מחכה‪ .‬ואני מקבל עליי את הדין כמאהב מתחיל‪ ,‬יונק את מה שלדרך יש להציע‪ .‬קולט לתוכי את‬
‫הנוף‪ .‬כל הפנורמה הגדולה והבלתי מושגת מתכווצת לאמירה שנקלטת במחשבה שלי‪ .‬מהמורות‬
‫הדרך‪ ,‬השמש‪ ,‬השדות החרושים‪ ,‬הכל יוצר הוויה אחת שלמה‪ .‬הוויה של דומם‪ .‬אולי בגלל זה‬
‫אנשים אוהבים את הטבע‪ .‬קל יותר להתמודד עם הדומם מאשר עם החומר הבנאדמי‪ .‬האדם הוא‬
‫יצור חברתי אך יחד עם זאת כה אנוכי‪ .‬פעם דוד אבידן כינה עצמו יחידת תקשורת מתנייעת‪.‬‬
‫כצרכן טכנולוגיה אובססיבי הזדהיתי מאוד עם שיריו ומסריו הקוסמופוליטיים‪ .‬גם למסע שלי‬
‫לקחתי את המחשב הנישא‪ ,‬שתפס כשליש מהתרמיל השחור הקשור לסבל האופניים‪ .‬על מעבד‬
‫התמלילים רשמתי את חוויותיי והגיגיי‪ .‬גם במקומות הנידחים ביותר אליהם הגעתי במסעי‬
‫יכולתי לתקשר עם העולם באמצעות הטלפון הסלולרי שלי‪ .‬לא שהיה לי חשק לזה‪ ,‬אך עצם‬
‫האפשרות השפיעה על החוויה‪ .‬איך זה שגם היום החיה התקשורתית הזו המכונה בנאדם כל כך‬
‫בודדה רוב הזמן?‬
‫קשה הבדידות ללב אדם‪ ,‬אך לרוב קשה הפרתה יותר‪.‬‬
‫הכוכב החמישים ואחד בדגל הכוכבים והפסים‬
‫כביש מס' ‪ 7‬מדרום לצפון‪ .‬פחיות קוקה קולה מעוכות לצד הדרך‪ .‬הכל אמריקה פה‪ .‬הכוכב‬
‫החמישים ואחד‪ .‬לילדים קוראים היום תום ושרון‪ .‬ג'ו עדיין לא קוראים פה‪ .‬בחנות הלבשה בדרך‬
‫ז'בוטינסקי ברמת גן תלוי דגל גדול של כוכבים ופסים‪" .‬זה טוב לקידום מכירות‪ ",‬אמר לי בעל‬
‫החנות‪" ,‬כחול ואדום ולבן זה מה שהולך‪ ".‬רחוב אחד יש בתל אביב‪" ,‬תוצרת הארץ" שמו‪ ,‬אבל‬
‫הפלא ופלא דווקא הוא מכל הרחובות משמש לריכוז של יבואנים ליגה ד' "אימפורט‪-‬אקספורט‬
‫‪21‬‬
‫אל‪ .‬טי‪ .‬די‪ ".‬קצת הרחק משם‪ ,‬בואכה שוק הכרמל‪ ,‬ראיתי תיכוניסטיות מתהלכות בחצאיות‬
‫קצרצרות ונעלי עבודה גסות‪ .‬שם נמצא "רחוב המלך ג'ורג'"‪ ,‬בפי הדיוטות כמוני‪ ,‬הלא הוא "קינג‬
‫ג'ורג'"‪ ,‬למביני עניין‪ .‬פרנסי העיר שלנו‪ ,‬המחשיבים עצמם קוסמופוליטיים‪ ,‬עסקנים מכופתרים‪,‬‬
‫שועי הארץ הזאת‪ ,‬הם חולמים להקים פה‪ ,‬בארץ הקודש‪ ,‬דיסנילנד של המזרח התיכון‪ .‬שמעון‬
‫פרס היה גוזר את הסרט תוך לחיצת ידה של בובת מיקי מאוס חייכנית ומלוקקת‪ .‬זה היה הולך‬
‫יופי עם חזון "המזרח התיכון החדש"‪ .‬האידיאולוגיה בשירות הכלכלה המתפתחת‪.‬‬
‫תחנה ראשונה‪ :‬ורדית במעונות הסטודנטים‬
‫אני ממשיך לרכב‪ :‬איילון צפון‪ .‬יציאת רוקח והאוניברסיטה‪ .‬רחוב איינשטיין‪ .‬המעונות‪ .‬את‬
‫ורדית הכרתי כשהתפלחתי לקונצרט תחילת השנה של האקדמיה למוסיקה באוניברסיטה‪ .‬עיניה‬
‫הירוקות הענקיות‪ ,‬שהיה בהן משהו מעט אבוד‪ ,‬משכו אותי אליה בכוחות לא רציונאליים‪ .‬היא‬
‫הייתה סטודנטית למוסיקולוגיה‪ ,‬פסנתרנית וזמרת ג'אז שהופיעה מדי פעם בבתי מלון וברים‬
‫בעיר‪.‬‬
‫כשרון מבוזבז‪ .‬בימי חלדי פגשתי עשרות כמותה בעיר הגדולה מחכים ליום שיגלו אותם‪ .‬ורדית‬
‫הייתה המורה שלי בעיר הגדולה‪ .‬היא הייתה גדולה ממני בשלוש שנים‪ .‬היא לימדה אותי איפה‬
‫נמצאות חנויות המוסיקה הכי טובות‪ ,‬היא פתחה אותי לכל אותם זרמים אומנותיים שלפני כן‬
‫אפילו לא שמעתי עליהם‪ .‬במוזיקה התחלתי עם ג'אז קלאסי‪ .‬האזנתי לגרשווין ודיוק אלינגטון‬
‫ואחר כך לג'אז יותר מודרני‪ :‬להקת אורגון‪ ,Dead can Dance ,‬פול ווינטר‪ ,‬יאן גרברק‪ ,‬ג'ון‬
‫מקלפלין ואומברטו ג'יסמונטי‪ .‬הערצנו את הצייר הנורבגי אדוורד מונק ואת הצרפתי קלוד מונה‪.‬‬
‫הלכנו המון לבקר במוזיאון‪ .‬תיאטרון הקאמרי החליף את בית הקולנוע‪.‬‬
‫אני הייתי תלמיד מעולה‪ .‬ינקתי לתוכי את התרבות החדשה בהתלהבות ובהתמסרות מלאה‪ .‬הרי‬
‫במורשת של בית אבא‪ -‬מרדתי‪ ,‬את הצבא ‪ -‬הדחקתי‪ .‬לתוך הוואקום הזה הזרקתי תרבות וערכים‬
‫של החברה החילונית אליה הגעתי‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫באיזשהו שלב הגענו לנקודת רוויה‪ .‬אני‪ ,‬התלמיד‪ ,‬עליתי על מורתי‪ .‬ההצלחה החלה להראות לי‬
‫פנים‪ ,‬התחלתי להלחין ולהופיע ברחבי העיר עם מוזיקאים מוכרים‪ .‬אחרי שנתיים של חברות‪,‬‬
‫האהבה הגדולה דעכה‪ .‬הייתי חסיד המציאות האורבנית‪ ,‬שואף לקידום מהיר בסולם החברתי‪.‬‬
‫הייתי מוכן לשלם את המחיר‪ .‬למדתי בפקולטה זעיר‪-‬בורגנית נחשבת‪ ,‬הצטיידתי במיטב‬
‫הטכנולוגיה ובאופנה השינקינאית מחודדת הצווארונים‪.‬‬
‫ורדית תעבה את המודרני ושאפה ל"ישן והטוב"‪ .‬היא התעמקה במיסטיקה הודית ואף למדה‬
‫לקרוא בקלפי טארוט‪ .‬המרחק בינינו הלך וגבר‪ .‬המסע שלי היה בסופו של דבר גם מסע הניתוק‬
‫שלי מוורדית‪ .‬אבל בטרם הניתוק רציתי לראות אותה עוד פעם אחת‪ .‬הגעתי למעונות וחניתי את‬
‫אופניי ליד בנין ‪ D‬בו התגוררה ורדית‪.‬‬
‫ורדית קיבלה אותי ברגשות מעורבים‪" .‬שלום‪ ,‬אהובי‪ ",‬אמרה מבויישת‪-‬מופתעת‪" .‬מה מביא‬
‫אותך הלום?" שאלה בעודני עומד בסף הדלת‪" .‬אני כאן כי אני כאן‪ .‬באתי להגיד שלום לפני‬
‫שאני ממשיך במסע האופניים שסיפרתי לך עליו‪ ".‬אחר כך תפסתי אותה בחוזקה והובלתי אותה‬
‫לתוך החדר‪ .‬באותו לילה היינו כה מרוחקים‪ ,‬עד שמעשה האהבה הצליח מעבר למשוער‪.‬‬
‫בבוקר התעוררתי מוקדם‪ ,‬הבוקר פצח בשיר ואני קמתי ברצון‪ .‬נפרדתי מוורדית בנשיקה‪ ,‬לחייה‬
‫היו חמות ואדומות‪ .‬רוח הדרך הבוערת בעצמותיי מקנטרת את קבעונה המתנמנם‪ .‬היא הציקה לי‬
‫בשאלה‪" :‬אני בסך הכל עוד תחנה בדרך שלך?" ואני נפגעתי מהיכולת שלה לומר דברים‬
‫אמיתיים שלא יכול הייתי להפריך‪ .‬הבלגתי והמשכתי הלאה למרחבים‪ ,‬מסרב להיות מודע למה‬
‫שהדברים עלולים לחולל בנפשה של הציפור‪-‬אשה הקטנה הזאת‪ ,‬שכה אהבתי‪.‬‬
‫אלקס אנסקי שידר ברדיו פינה לילדים‪ .‬רכבתי דרך הפרדסים של כפר אז"ר‪ ,‬משתדל ליהנות‬
‫מהשלווה הכפרית‪ ,‬בטרם אשוב לכביש המהיר‪ .‬הרכיבה הייתה סיזיפית‪ ,‬שרירי הרגליים שלי היו‬
‫קשים‪ .‬אולם ידעתי שכל התחלה היא קשה והמשכתי באופן מכני הלאה‪.‬‬
‫הרהורים על חופש הבחירה‬
‫‪22‬‬
‫יצר הנדודים שלט בכל רמ"ח אבריי ולא נתן להם מנוח‪ .‬אני יודע שאין לי הרבה ברירות‪ ,‬אדם‬
‫שבוי בתוך עצמו‪ ,‬ובתוך רצונותיו‪ .‬חופש הבחירה הוא חופש מדומה‪.‬‬
‫הקללה הזאת שניתנה לאדם לנסות להגשים את חלומותיו בכל מחיר‪ .‬דיוושתי בכח במעלה‬
‫הכביש‪ ,‬מחשבותיי מתבהרות והולכות‪ .‬לא אחת שאלתי את עצמי האם האומץ לחלום הוא ברכה‬
‫לאדם או שמא מארה אימתנית הרובצת לפתחו?‬
‫חזרו אליי תמונות מהפנימייה לגננות וטכנאות נוף בפתח תקווה‪ .‬שם שימשתי כמורה בפרויקט‬
‫מיכא"ל‪ ,‬פרוייקט הוראה חדיש וניסיוני שמטרתו הייתה ללמד את הילדים לחלום‪ ,‬לקחת את‬
‫חייהם בידיהם‪ ,‬לחלום ולהגשים‪ .‬הייתי מגיע לשם בכל יום חמישי‪ .‬עוף מוזר בפנימייה הירוקה‬
‫הזאת‪ .‬לפנימייה זו נפלטו ילדים ממסגרות החינוכיות הקונבנציונאליות שלא מצאו עצמם‬
‫במסגרות הרגילות‪ .‬מערכת החינוך המיינסטרימית הפכה לסוללה של בתי חרושת לנוער "מלח‬
‫הארץ"‪ .‬נוער של סיירת או ניירת‪ :‬אחד ישבע בכותל עם אדום בכותפת והאחר ישרת בתחנת‬
‫הרדיו הצבאית‪ .‬הילדים בפנימייה הזאת לא חושבים במושגים האלה‪ :‬בעצם‪ ,‬הם בכלל לא‬
‫עוסקים בעתיד שלהם‪ .‬הגודו לו הם מחכים הוא פשוט יותר‪ ,‬הסתכם פעמים רבות ברצון בסיסי‬
‫לבן זוג טוב ומשפחה יציבה‪ ,‬דבר שהיה כה חסר שם בגננות ובטכנאות‪ .‬וכך בריטואל קבוע הייתי‬
‫מגיע לשם עם "זלדה"‪ ,‬הווספה פיאג'ו האדומה שלי‪ ,‬כלי מיושן להכעיס בנון מצ'ואיסטיות שלו‪.‬‬
‫הסטודנט למשפטים "שחבל לו על הזמן"‪ ,‬בפי הילדים‪ .‬המנהל יעקב חיבב אותי‪ ,‬אבל הביט בי‬
‫במבטים חשדניים‪ ,‬שמבוגר תולה במתקן עולם בן תשחורת כזה‪ .‬ואני הוריתי להם מהו חלום‬
‫ומהי אמביציה‪ .‬לימדתי אותם על הסם הזה שממריץ אנשים אל ההצלחה החברתית‪ ,‬אל‬
‫הפקולטות היוקרתיות באוניברסיטה‪ ,‬אל השידוך הטוב ומקום העבודה המסודר‪ ,‬אל הלוקש‬
‫שמנפיק את ליטרת הבשר למלחכי הפינכה‪ .‬אבל אולי אפשר לומר שהאומץ לרצות בהגשמה‬
‫עצמית הוא הוא מותר האדם מן הבהמה?‬
‫השתחררות מכבלים של תדמית‬
‫המשכתי לדהור כשהרוח הצדדית מפיחה בי תקווה‪ .‬יותר מכל בער בי הרצון לברוח מהבריות‬
‫המכירות אותי‪ .‬להתנער מה"דימוי העצמי"‪ ,‬גם כן ביטוי‪" ,‬דימוי עצמי"‪ ,‬הדבר הכי פחות עצמי‬
‫‪23‬‬
‫הוא דימוי‪ ,‬שהרי כל כולו נולד מידם המעצבת של אחרים‪ .‬ומאותם אחרים אני בורח‪ .‬מאותם‬
‫אחרים שאמרו לי "אתה חזק" "‪,‬אתה רגיש"‪" ,‬אתה דייקן"‪" ,‬אתה מפוזר"‪ ,‬אתה טיפש"‪ ,‬אתה‬
‫מבריק"‪ .‬הכל שליפות מהשרוול בלי לדעת כלל על מה הם שחים‪ .‬לברוח מהּפי‪ ,‬השותפה שלי‬
‫בדירה במלצ'ט‪ ,‬שגוזרת כל היום דמויות נשים ארוכות רגליים מז'ורנלים‪ ,‬חולמת ללמוד בארצות‬
‫הברית כי שם הכי טוב‪ ,‬ומרכלת על כל העולם ועל אשתו‪ ,‬וגרוע מכל גם עליי‪ .‬לברוח גם‬
‫מוורדית‪ ,‬שכמו כל האהובות פועלת לפי כוחות השוק‪ .‬כשמושא אהבתן קרוב מאוד‪ ,‬ורוצה‬
‫מאוד‪ ,‬ומחזר ללא לאות‪ ,‬הן תדחנה אותו‪ .‬אולם ברגע שהוא יחל להראות סימנים של מעוף‬
‫ושחרור תכבולנה אותו בתלותיות רגשנית‪ .‬לברוח מעוז של ורדית‪ ,‬להתחמק מעוז של אבא ואמא‪.‬‬
‫להתקרב לעוז של עוז‪.‬‬
‫ואכן ברחתי‪ .‬ברחתי לארץ לא נודעת‪.‬‬
‫דמויות אקראיות באמצע הדרך צפונה‬
‫על הכביש ספרתי פרוות של חיות מחוצות שכיניתי "צמריות"‪ .‬מחלף כפר שמריהו היה עמוס‬
‫בתנועה‪ .‬אני רוכב צפונה‪ .‬השמש קופחת על ראשי ואני ממשיך כאילו אינני יודע לאן‪ .‬הדרך‬
‫הישנה לחיפה הייתה עמוסת תנועה‪ .‬מכונית אחת בצבע בורדו מטאלי התקרבה אליי‪ .‬בזגוגית‬
‫האחורית היו שני שלטונים צהובים שהכריזו תבונות שוביניסטיות דלוחות‪" :‬ראש טוב מחפש‬
‫גוף טוב"‪" ,‬צפרי אם בא לך עליי"‪ .‬הנהג המשיך להתקרב אליי‪ ,‬הוא היה שזוף ומיוזע‪ ,‬פדחתו‬
‫שהחלה להקריח‪ ,‬בצבצה מעבר לקוביית הדומינו הפרוותית שהשתלשלה מהמראה הפנימית של‬
‫האוטו‪ .‬הבחנתי גם בדמויות של סוסי מוסטאנג מודבקים על הפגוש‪ .‬הנהג ניצל את הפקק שנוצר‬
‫ברמזור‪ ,‬הוציא את ראשו המזיע מהחלון ואמר (חצי לי חצי לאשתו שישבה לצידו)‪" :‬תראו את‬
‫המג'נון נוסע ככה על האופניים בשמש‪ .‬תגיד ת'מוכר ת'אופניים?"‬
‫"בשום אופן‪ ",‬עניתי‪" ,‬אתה מוכר ת'אלפה רומיאו ש'ך?"‬
‫"מוכר‪ ,‬מוכר‪ ",‬הוא ענה משועשע‪" ,‬קח ת'אלפה יחד עם אשתי ותן לי ת'אופניים‪"...‬‬
‫"אתה חושב שאני פראייר?" שאלתי‪" ,‬מה פתאום שאני אסכים‪ ",‬קרצתי לו‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫אשתו כבדת‪-‬הגוף מחתה בקול‪ ,‬תוך ניגוב אגלי הזיעה שהצטברו על מצחה‪ ,‬ואמרה שהם‬
‫מאחרים ושטאנט רוזה מחדרה תכעס‪ .‬הזוג המצחיק הזה המשיך בדרכו אל חייו ואני נשארתי‬
‫מאחור אנוס לחיות על פי הקצב האיטי של אופניי בעליה‪ .‬רוב היום עבר עליי בנסיעה‬
‫ובאינטראקציות חברתיות דלות ביותר עם אנשים זרים‪ ,‬בדומה לנהג ההוא ואשתו‪ .‬פעם היה זה‬
‫בעל קיוסק מצחין בתחנת דלק‪ ,‬שמכר לי חיוך של נוכל יחד עם חומוס ישן בפיתה קרה ופעם‬
‫רועה צאן ערבי שפטפט עמי על הא ועל דא‪ ,‬וסיפר לי שיש גם ערבים טובים‪ .‬למען האמת‪ ,‬היה‬
‫זה שינוי מרענן לעומת מערכות היחסים המורכבות שניהלתי שם בבית‪ .‬קבוצה של נערים נסעה‬
‫לידי במיניבוס וולוו ירוק‪ ,‬שהיה כתוב עליו "מכבי חיפה האלופה"‪ .‬מן הסתם כדורגלנים צעירים‬
‫שנסעו למשחק בדרום‪ .‬את המתח שהצטבר אצלם הם ניקזו לעברי בצרחות שהצליחו להפר את‬
‫שלוותי‪ .‬אבל אני לא הרפיתי לרגע‪ ,‬ממשיך במשימת הבריחה‪ .‬הנסיעה התארכה‪ ,‬השמש יקדה על‬
‫ראשי בעוצמה ואני התלבטתי מה לעשות‪ :‬האם לקחת את המנוחה עכשיו או אחר כך‪ .‬הדרך‬
‫מושכת אותי בתובעניות להמשיך ואני נכנע לה בקלות בלי מאבק‪ ,‬מרים דגל לבן בכל פעם שאני‬
‫רואה באופק נוף בלתי מוכר‪ .‬רק עד ההר הזה שם באופק אגיע ואחר כך אנוח‪ ,‬אני מבטיח לעצמי‪,‬‬
‫וההר מתקרב אליי אט אט‪ ,‬צבעו החום אפרפר הופך לגוונים מובנים‪-‬מרגיעים‪ ,‬נקודות ירוקות‬
‫מבצבצות על כיפתו‪ .‬ואז מרחוק מתגלה לו באופק עדר של כבשים כהות הגולשות אל הוואדי‪.‬‬
‫מחזירות לי תמונותיה של אהובתי‪ ,‬ושערה גולש ממצחה הישר ומתבדר לו ברוח‪.‬‬
‫עליתי על דרך אפורה של סדנאות מלאכה‪ .‬אזור התעשייה היה ריק‪ ,‬שכן ערב סוכות היה זה‪ .‬רק‬
‫כמה מוסכים של ערבים נשארו פתוחים‪ .‬עצרתי לאכול בחנות שנשאה את השם "בורקס פשוט"‪.‬‬
‫שוב פעם נאלצתי לעבור חוויה קולניארית מרגיזה‪ .‬בורקס התרד לא היה פשוט לעיכול‪ ,‬ואף לא‬
‫נעים לכיס‪ .‬טלויזיה שישה‪-‬עשר אינטש שידרה "זהו‪-‬זה" בשחור לבן‪ .‬מושונוב נראה רזה מתמיד‪,‬‬
‫ובדיחותיו לא עזרו להבליג על השיממון הנורא של המקום‪ ,‬כל כך רחוק מהבית‪ ,‬ערב חג סוכות‪.‬‬
‫והמחשבות ממשיכות להטריד‪ .‬ורדית חונקת אותי‪ ,‬אני חייב לברוח ממנה‪ .‬מה בן אדם בסך הכל‬
‫רוצה בעולם הזה? שקט נפשי‪ ,‬לתת אהבה ולקבל אהבה‪ .‬דווקא אז‪ ,‬יקבל הכל במינונים קיצוניים‪.‬‬
‫ורדית אהבה אותי בצורה חונקת‪ ,‬אבל לא אהבה לאהוב אותי‪ .‬אנשים אחרים לא היו שם‪ ,‬כדי‬
‫לתת‪/‬לקבל אהבה‪ .‬הכל נשרף תחת הלהבה הגדולה של אהבתה הלופתת‪ .‬וכשאני החלטתי לבסוף‬
‫לעזוב‪ ,‬נותרתי בודד ועגמומי בלי שתהיה לי תשתית לאהוב‪ ,‬ואת מי‪ .‬היא רודפת אותי אפילו‬
‫‪25‬‬
‫עכשיו‪ .‬לא נותנת לי מנוח‪ ,‬פוקחת עינה עליי‪ ,‬ויודעת הכל בחוש שישי של אשה נבגדת‪ .‬קורעת‬
‫אותי בשיחות מייגעות מטלפונים ציבוריים באמצע המסע שאני בעצמי בטיפשותי יזמתי‪ .‬היה לי‬
‫קשה לעמוד בבכיה של אישה‪ .‬ובייחוד של האשה הזאת‪ ,‬השברירית‪ ,‬אליה יש לי חולשה‬
‫מיוחדת‪ .‬ורדית הייתה ילדה‪-‬אשה יפה מאוד‪ .‬זוג עיני עגל ענקיות בצבע אזמרגד‪ ,‬שערה כעדר‬
‫העזים שגלש מהגלעד‪ ,‬זוהר ומתרפק על קרני שמש אחרונות של ספטמבר‪ .‬צר היה לי על ורדית‬
‫שהייתה כזאת‪ .‬אהבתה החונקת לא נתנה לי ברירה אלא לעוזבה‪.‬‬
‫סוסה ערביה מיוחסת ומיץ תפוזים דביק‬
‫מחשבותיי נטמעו ברוטינת הרכיבה המתנמנמת‪ .‬גם לרכיבה מגיעה סיאסטת הצהריים שלה‪ .‬אזור‬
‫דרום השרון הוא משעמם למדי‪ .‬עמק חפר זימן לי עליות קשות למכביר‪ .‬הדרך המובילה לחדרה‬
‫מוקפת משני צידיה בשדרה של עצים מגוננים‪ ,‬אשר סיפקו צל לפדחתי הבוערת ובריזה נעימה‬
‫להשיב את רוחי‪ .‬החלטתי לעגון למנוחת צהריים שלווה בצל העצים‪ .‬נעצרתי ליד גן אירועים‪,‬‬
‫אחד מני רבים שפשטו בארצנו‪ .‬גיבוב של צמחים אקזוטיים‪ ,‬רבע עוף ובורקס‪ .‬שלט בצבעים של‬
‫לבן וירוק קידם את הגן‪ .‬ציור של כלה על רקע הדשא‪ .‬הגן שבו עצרתי היה שקט‪ .‬הוא מתחיל‬
‫לשקוק חיים רק בערב‪ .‬פשטתי את רגליי העייפות‪ ,‬וכל כולי הייתי טרוד בהרחקת הזבובים‪.‬‬
‫פתאום ראיתי נערה באה מכיוון הגן‪ ,‬ובידה קנקן מיץ תפוזים קריר‪ .‬מזגה היא את הכוס‬
‫והתיישבה לידי‪.‬‬
‫"מאיפה אתה מגיע?" שאלה בשקט‪ ,‬תוך שגרוגרתי נעה בקצב אחיד‪ ,‬בגומעי את המיץ המתוק‪.‬‬
‫"אני מהמרכז"‪ ,‬עניתי בפיזור דעת‪" .‬אה‪ ,‬אז באת לבקר אותי בצפון?" שאלה בהומור‪.‬‬
‫היא קרנה לעברי ובחיוכה המבוייש נחשפה מערכת השיניים הבריאות שלה‪ .‬דמתה היא לסוסה‬
‫ערביה אצילה נחבאת אל הכלים ולא מודעת לאילן היוחסין הגזעי שלה‪ .‬תמירה ושחומת עור‪.‬‬
‫עיניה שחורות כפחם‪ .‬ריח זיעתה הגיע עד לנחיריי‪ ,‬ריח של בחורה פשוטה וקשת יום‪ ,‬מלצרית‬
‫בלילה ופועלת ניקיון ביום‪ .‬בתקופה ההיא כל מיני אולמות ארועים ומסעדות זולות‪ ,‬ניצלו את‬
‫כוח עבודתן של נערות מהשטחים‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ובכל מקרה‪ ,‬אני נמשך אליה כמו מטורף‪ .‬האם זה הלבנטיניות שלה‪ ,‬או שמא הזרות וה"מים‬
‫גנובים ימתקו" שביחסים עם ה"אויב"?‬
‫"נגמר לי המיץ‪ ,‬אני רוצה עוד‪ ",‬ביקשתי בתובעניות‪ .‬היה חם‪ ,‬המיץ הדביק נדבק לידיי‪ .‬משק‬
‫כנפיהם של זבובים פילח את שתיקת השממה‪ .‬היה נדמה שהזמן עצר מלכת‪ ,‬דממת אלחוט‪ .‬היא‬
‫הביטה בי כמו באיזה תייר לבן ראשון שהגיע לכפר נידח במוזמביק‪ .‬היינו רעבים‪ .‬שלחתי אליה‬
‫יד והצעתי לה את עצמי‪ .‬ליטפתי את כף ידה המחוספסת‪ .‬ציפורניה היו קצרות ומלוכלכות‬
‫מצחצוח כלי מזון‪ .‬ושוב אותו בליל זיעה ובושם זול מתפשט בתוך נחיריי‪ .‬ואני עולה עם היד‬
‫לאורך שדרת האמה אל כתפה‪ .‬פטמותיה הפוזלות בלטו מבעד לחולצתה הטלואה‪ ,‬שכבר לא‬
‫נראתה כמלבוש מלצרית‪ .‬ואני מביט ישר לתוך עיניה הנפחדות‪ .‬עיניים של חרדה וכניעה‪ ,‬תמימות‬
‫והתחטאות כאחד‪ .‬כאילו אומרות‪ֱ :‬היֵּה אתה המוציא ומביא ולפחות מצפוני יהיה רגוע‪.‬‬
‫הפסיביות היא נשקן של נשים שקיבלו חינוך שמרני ואני רציתי דווקא את ההפך ממנה‪ .‬השלכתי‬
‫אותה ארצה והפכתי אותה‪ .‬היא הייתה עם הפנים לקרקע‪ .‬חילצתי חולצה חלוצית מתרמילי‬
‫הלחוץ‪ ,‬כדי להציע לה מצע‪ .‬היא עדיין לא מגיבה‪ .‬גהרתי מעליה במצב הזה כמה דקות‪ .‬אנקותיה‬
‫לא אחרו לבוא‪ .‬נשארנו דוממים כך ליד הגן‪ ,‬מוגנים על ידי עצי האקליפטוס‪.‬‬
‫זו הייתה הפעם הראשונה ששכבתי עם מישהי שאינה ורדית‪ .‬ורדית הייתה הראשונה שלי‪ .‬היא‬
‫הייתה מורת הדרך היודעת‪ .‬חזות הכל בעיניי בכל הנוגע לנשיות‪ .‬משכב חפוז זה היה הסמל‬
‫לניתוק המוחלט והמתבקש מוורדית‪.‬‬
‫לבסוף קמנו בשתיקה‪ .‬אני לעולמי והיא לשגרת חייה‪ .‬טרדות הנסיעה השכיחו אותה ממני אך‬
‫ידעתי שהיא תישאר זיכרון מיוחד‪ .‬מהות מטורפת במגירות האונה‪ ,‬תחת הקטלוג של תאווה‬
‫בהמית לאשה מן הכפר‪ ,‬שיתעורר כל אימת שאשתה מיץ תפוזים דביק וכתום באיזה קיוסק נידח‪.‬‬
‫הנסיך הקטן מאור עקיבא‬
‫ואני בטקס הקבוע ממשיך הלאה בדרכי‪ .‬כולי מלא אושר פנימי‪ .‬השקט שאחרי הסערה‪ ,‬מרגיש‬
‫איך הדם זורם במהירות בעורקיי‪ .‬הרוח מפזרת את בלוריתי ואני נכנע לה ומניח לה לנשוב בתוכי‬
‫‪27‬‬
‫ולהוליך אותי בדהרה לאופקים חדשים‪ .‬מרגיש כיצד המקום ממנו נובע היצר המיני הכובש‪ ,‬הוא‬
‫אותו מקום בדיוק שמניע אותי להמשיך ולכבוש את הדרך‪ ,‬להמשיך לנצח את הגוף הפיזי‪,‬‬
‫להמשיך ולהשיל מעליי לכל הרוחות כל תדמית ולבוש שכפו אותי ללבוש‪ .‬הרצון להשיג‪ ,‬לקרוא‪,‬‬
‫להשלים ולגמוע‪ ,‬הוא הרצון הגברי הבסיסי לשלוט בסביבה‪ .‬לסמן טריטוריות‪ .‬משם יכולות‬
‫להתרגש על העולם צרות צרורות‪ .‬למשל אם המעיין נובע מחזהו של אדם רדוף ושפל רוח‪ .‬אך‬
‫אם המים מפכים מקרבו של אדם אהוב ואוהב‪ ,‬אז תהפוך הכבישה ההרסנית לעוצמה אדירה של‬
‫שינוי‪ .‬שינוי לטובה‪ .‬מלאי המקורות שלנו מוגבל‪ ,‬וכל אדם רוצה את ליטרת הבשר שלו‪ .‬התחרות‬
‫הזאת הביאה את האדם לטהורה שבפסגות ולשפלה שבשואות‪ .‬קנאת הסופרים‪ ,‬התחרויות‬
‫הספורטיביות והמוסיקליות הצעידו את האדם הנאור הלאה למרחקים חדשים‪ .‬האדם החושב‬
‫השכיל להשתמש ביצר התחרות הנמוך והבסיסי למטרות נעלות‪.‬‬
‫העצב יחדור לעיתים‪ ,‬יחלחל אט‪-‬אט לנשמה‪ ,‬יפזר אפלוליות אפורה אל תוך השלווה‪" .‬יפה‬
‫שקיעת שמש ללב עצוב‪ ",‬כה נאה דרש סנט אכזופרי‪ .‬מרגיע ומנחם לדעת שגם השמש הגדולה‬
‫מרפה מאתנו‪ .‬כי אחרי הכיבוש והניצחון תבוא ריקנות מאיימת שתקרא להפסיק מלפעול‪ .‬לחדול‪,‬‬
‫לעזוב ולנטוש‪ .‬להיטמע בתוך אדישותו של הטבע‪ .‬לדאוג לצרכים הבסיסיים ותו לו‪.‬‬
‫חדלתי מהמחשבות הללו‪ .‬אני מוכרח להגיע לאכסניה בזכרון יעקב‪ ,‬לארוחת החג‪ ,‬לפני שיחשיך‪.‬‬
‫איזור השרון יפה בשעות בין הערביים‪ .‬התקרבתי לשיכונים האפרוריים של אור עקיבא‪ .‬ילדים‬
‫שיחקו בשכונה‪ ,‬שקועים בתוך עולמם הקטן‪" .‬צר עולמם כעולם נמלה‪ ",‬שחזרתי לעצמי את דברי‬
‫המשוררת‪ .‬בכמה התקדמתי אני מאז שהתבגרתי? גדול העולם עד לאין חקר‪ ,‬אך עד לאן אשכיל‬
‫להגיע? את תשומת לבי תפס ילד קטן‪ ,‬שנראה פרוש ומרוחק מההמולה הנמלית של הילדים‪.‬‬
‫התקרבתי אליו‪ .‬עיניו השחורות הנבונות הביטו בי במבטן הסקרן‪.‬‬
‫"היי‪ ",‬קראתי‪" ,‬אתה יודע מה המרחק לזכרון מכאן?"‬
‫"אין לך עוד הרבה‪ ,‬משהו כמו חצי‪-‬שעה‪ "...‬הוא אמר מבלי להסיר את עינו מהאופניים‪ ,‬כאילו‬
‫היו עשויים מזהב‪.‬‬
‫"רוצה סיבוב?" שאלתי פתאום‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫לשבריר שניה‪ ,‬הסתמנה על פני הילד פליאה מסוימת‪ ,‬אך מיד שב לארשת פניו הקודמת‪ ,‬שכאילו‬
‫אמרה‪" :‬אני יודע יותר טוב מכם מה קורה מסביב‪ ,‬אבל אני לא מוכן להיות פיון במשחק החיים‬
‫העלוב שלכם‪ ".‬מפתיע שפנים של ילד יביעו ציניות כזאת‪ ,‬ועוד בערב סתווי כזה באור עקיבא‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬הוא הפטיר‪" ,‬רק תעזור לי לעלות‪ ".‬סייעתי לו להתרומם אל המושב‪ ,‬הוא היה קליל‪ ,‬רגליו‬
‫המקלוניות בקושי הגיעו לדוושות‪ ,‬אך הוא התעקש לרכב‪ .‬הוא דיווש לכיוון הכביש הראשי‪ ,‬חצה‬
‫אותו‪ ,‬והמשיך דרך השדות‪ ,‬אל הים הפתוח‪ .‬אני רצתי אחריו‪ ,‬מפחד שיקרה לו משהו‪ .‬לבסוף‬
‫הדבקתי אותו‪ .‬שנינו התעייפנו והוא ירד מהאופניים‪ ,‬כשמבט ניצחון מחליף את המבע המתנשא‬
‫הקודם‪ .‬הבטנו בשמש הגדולה הנוטה ללון‪ ,‬ואני דימיתי אותו לנסיך ההוא שהתאהב בשושנה‪ .‬גם‬
‫הילד הזה‪ ,‬אהב שקיעות‪ .‬אחרי שעה קלה בלי אומר‪ ,‬על שפת ימה של קיסריה‪ ,‬נפרדנו באהדה‬
‫הדדית‪" .‬יפה שקיעת שמש ללב עצוב‪ ",‬לחשתי לעצמי‪ .‬עליתי על גבי אופניי‪ ,‬ממהר לתפוס את‬
‫שעותיה האחרונות של השמש‪ .‬חזרתי אל שגרת הדיווש המייגעת ועד מהרה שכחתי את אותם‬
‫רגעים מענגים של הילד השברירי ההוא‪ ,‬אליו אחזור עוד במחשבותיי מאוחר יותר‪ .‬באותה שעה‬
‫העסקתי את מוחי בחישובי דרכים ומהירויות‪ ,‬בתכנון הצידה והכסף וכל שאר אמצעי המחיה‬
‫המוגבלים שעמדו לי‪.‬‬
‫זכרון יעקב והתחלה חדשה‬
‫ירד כבר הלילה ואני ניצב למרגלותיה של זכרון יעקב הניצבת על ההר‪ .‬אזרתי כוחות אחרונים‬
‫והחלתי מטפס בעליה‪ .‬אני כל‪-‬כך רוצה להגיע כבר‪ .‬לעשות אמבטיה טובה ולעסות את רגליי‬
‫העייפות‪ .‬הדרך חשוכה לחלוטין ואין פנס רחוב אחד לרפואה‪ .‬בעזרת פנס האופניים הארתי את‬
‫השלטים‪ ,‬חיפשתי את הפניה לאכסניית בית דניאל‪ .‬האכסניה הזאת משמשת מקום קיט ויצירה‬
‫למוסיקאים‪ .‬האכסניה לא פתוחה לקהל הרחב‪ ,‬השמועה על המקום עוברת מפה לאוזן‪ ,‬רק ליודעי‬
‫דבר‪ .‬אני שמעתי עליה מסטודנטים בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה‪ .‬רכבתי עם אופניי לעבר‬
‫שדרת ברושים גדולה‪ .‬הברושים היו כהים וארוכים בחשכת הלילה ונדמו לי כחיילי משמר‬
‫תורכיים שעומדים בשורה‪ ,‬משופמים‪ ,‬דקיקי גזרה וחבושים בתרבוש‪ .‬אחרי כמה סיבובים‬
‫הצלחתי למצוא את האכסניה‪ ,‬שדמתה יותר לאחוזה פרטית מאשר לבית הארחה‪ .‬נכנסתי דרך‬
‫‪29‬‬
‫שער ברזל לבן‪ ,‬השבילים הצרים הובילו אותי אל האור‪ .‬מהמטבח יצאה הטבחית‪ ,‬שאחר כך אדע‬
‫שהיא גם פקידת הקבלה‪ ,‬המנקה והחדרנית‪ .‬היא הביטה בי מבעד לחלון המטבח במבט עוין‪.‬‬
‫פתאום הבנתי שאני בטח נראה מאוד חשוד‪ .‬מלוכלך‪ ,‬לא מגולח‪ ,‬רכוב על אופניים מאובקים‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬אני עוז‪ ",‬אמרתי בקול מהוסס‪.‬‬
‫"מה אתה רוצה?" שאלה בקוצר רוח‪.‬‬
‫"אני הזמנתי מקום להלילה‪ ...‬קוראים לי עוז‪ ",‬חזרתי שוב על שמי‪" ,‬עוז בן‪-‬ישי‪".‬‬
‫"אהה‪ .‬טוב‪ ,‬אם זה כך‪ "...‬היא הפשילה את הסינר שהיה קשור למותניה‪" ,‬בוא אחריי לחדר‬
‫הקבלה‪".‬‬
‫הלכתי אחריה למשרד קטן‪ .‬היא וידאה שאני אכן רשום‪ .‬אחר כך נטלה זוג מגבות ומצעים בצבע‬
‫צהוב מזעזע ושמה הכל תחת זרועותיי‪ ,‬והחלה ללכת בצעדים מהירים שהבליטו מאוד את עכוזה‬
‫הבשרני‪ .‬החדר מוקם במין קומפלקס קטן‪ ,‬שהכיל טרקלין נפרד‪ ,‬ששימש את כל החדרים‪ ,‬ובו‬
‫ניצב פסנתר כנף שחור‪ ,‬תקליטים קלאסיים למכביר‪ ,‬וספריה קטנה ומיושנת‪.‬‬
‫בבוקר שלמחרת רכבתי לאיטי ברחוב "המייסדים"‪ ,‬במסלול התפוז הנחמד‪ ,‬שנחנך לכבוד שנת‬
‫הבחירות המוניציפליות במושבה‪ .‬צינת הבוקר טפחה על פניי והקרקע רעדה תחתיי בשל אבני‬
‫הדרך המסותתות במכוון באופן גס‪ .‬פנסי רחוב מסוגננים צבועים בירוק זית עדיין פוקחים עין‬
‫עצלנית‪ ,‬מסרבים להכיר בעובדה שהשחר הפציע כבר‪ .‬פתאום קלטו עיניי נערה צנומה בחצאית‬
‫פעמון הולכת‪-‬מרחפת לה ברחוב‪ .‬היא הייתה מוכרת לי מאוד אך לא הצלחתי להיזכר מאין‪ .‬לבי‬
‫החסיר פעימה אחת קטנה‪ ,‬למראה שערה הזהוב המתבדר ברוח‪ .‬היא עשתה לי משהו כבר במבט‬
‫ראשון‪ ,‬למרות שלא הודיתי בזה ביני לבין עצמי‪ .‬אסור לפתוח בקשרים עם מקומיות‪ ,‬הקול‬
‫העליון עלה בתוכי‪ ,‬אני תייר בחבל ארץ זאת‪ .‬עשיתי את כל הדרך כדי לברוח‪ ,‬ולא כדי להתקבע‬
‫פה‪ .‬אני חופשי כמו הרוח‪ .‬בא והולך‪ .‬אבל בכל זאת משהו היה חסר‪ .‬משהו עדיין צובט בלב בכל‬
‫פעם שאני רואה מבעד לבדידותי המזהרת על האופניים זוג אוהבים מביט בשקיעה‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬את שם‪ ,‬איפה אפשר לקנות פה משהו לארוחת בוקר?" מצאתי את עצמי פתאום אומר‬
‫לנערה ההיא‪ .‬היא הרימה את זוג עיני השקד שלה‪ ,‬ואמרה עם מבטא מעט זר‪" :‬בוא אחריי‪ ,‬אני‬
‫בדרך למכולת‪ ".‬ירדתי מהאופניים והחלתי לפסוע אחריה‪ ,‬מנסה להסתיר את שביעות רצוני לאור‬
‫האמפטיה הזאת מאדם זר‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫"בא לי נורא להגיד לך משהו אבל אני לא רוצה שזה ישמע כמו קלישאה נוראה‪ ".‬אזרתי אומץ‬
‫והבעתי את אשר על לבי‪.‬‬
‫"תגיד תגיד‪ ",‬היא אמרה מבלי להסתכל לעברי‪ ,‬כובשת חיוך ביישני‪.‬‬
‫"את נורא מוכרת לי ואינני יודע מאיפה‪".‬‬
‫"האמת שגם אתה מוכר לי‪".‬‬
‫"מהאוניברסיטה אולי?"‬
‫"כן‪ ",‬היא נזכרה‪" ,‬אתה היית סטודנט בקורס של פרופ' זיס ב'רפואה ומשפט'‪".‬‬
‫"נכון ואת היית האסיסטנטית שלו מהמכון לרפואה משפטית!"‬
‫"כן‪ ,‬אתה הבחור שכל הזמן המטיר שאלות על זיס בדילמות של אתיקה ומוסר!"‬
‫"מודה באשמה‪".‬‬
‫"נחמד לראות אותך כאן במושבה‪".‬‬
‫"איך קוראים לך?"‬
‫"אמונה‪".‬‬
‫"יש לך שם יפה‪ ,‬אמונה‪ ",‬אמרתי‪ ,‬ומיד התחרטתי על ההערה הטיפשית‪ .‬אבל בכל זאת המשכתי‪:‬‬
‫"קוראים לי עוז‪".‬‬
‫"עשית את כל הדרך על אופניים?" שאלה אמונה‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬עניתי‪" ,‬ונהנתי מכל רגע‪ ".‬שיקרתי‪ ,‬היו רגעים במסע הזה שהייתי מעדיף לשכוח‪.‬‬
‫"הנה‪ ,‬הגענו‪".‬‬
‫נכנסנו יחד למכולת שהתהדרה בתואר המפוקפק של הצרכנייה הוותיקה ביותר במושבה‪ .‬אחר כך‬
‫התברר שגם המוצרים במכולת היו ותיקים‪ ,‬אולי אפילו היסטוריים‪ ,‬ועל כך העידו בני מעיי‬
‫הנאמנים‪ .‬חשבתי לעצמי שאולי האגרונומים הצרפתים מהיקב של הברון רוטשילד היו היחידים‬
‫שקדמו לי ולאמונה בביקור במכולת‪ ,‬מציגים את פרצופם האדום‪ ,‬המסגיר את אי התאמתם‬
‫לשמש של ארץ הקודש‪ ,‬מסירים את כובעי הברט‪ ,‬ומהנהנים לשלום לחנווני‪ ,‬תוך כדי סירוק‬
‫המוסטאש‪ .‬פנים המכולת נראה מוזנח‪ ,‬עגלות יד מיושנות וחלודות הציעו את שירותן העייף‬
‫ללקוחות המשועממים‪ .‬ניגשתי למקרר שהפיק קולות חזקים של מאמץ‪ .‬נטלתי לי לבן‪ ,‬ומערמת‬
‫דברי המאפה שעמדה מימין‪ ,‬לקחתי לחם שעורה‪ .‬בזווית העין קלטתי את אמונה שכבר סיימה את‬
‫‪31‬‬
‫קניותיה ועומדת לשלם לזבן‪ .‬מיהרתי לעברה‪ ,‬פן תעלם מחיי לעולם‪ .‬שילמתי לחנווני ויצאתי מיד‬
‫בעקבותיה‪.‬‬
‫"היי אמונה‪ ,‬חשבתי אולי לשוחח איתך קצת‪ .‬אני לא מכיר פה אף אחד בזכרון‪ ",‬אזרתי עוז‬
‫ואמרתי‪ .‬היא האטה מעט מקצב הליכתה ולבסוף נתרצתה ואמרה‪:‬‬
‫"חכה לי ליד שער הברזל השחור בכניסה לשכונת הגרמנים‪ ,‬הערב בשעה שבע פחות רבע‪".‬‬
‫"או קיי‪ ,"...‬השבתי‪ ,‬אך היא פתחה בצעדים גדולים מתכוונת לפנות בסמטה‪ ,‬תוך שהיא מפטירה‪:‬‬
‫"אבל עכשיו‪ ,‬אני חייבת להגיע הביתה‪ ...‬אז להתראות‪".‬‬
‫היא כבר כמעט נעלמה מעבר לסמטה‪ ,‬מציגה לי את גבה הדקיק‪ ,‬ומותירה על פניי הבעת עליצות‪,‬‬
‫שהתחלפה במהרה בחיוך רחב מאוזן לאוזן‪ ,‬מאיים להישפך לי מהפרצוף‪ ,‬אותו כבר לא‬
‫התאמצתי להסתיר‪ .‬אילו נערות יש במושבה הזאת‪ ,‬שהזמן כאילו קפא בה מלכת? מי לעזאזל‬
‫מפחית רבעי שעה אחורנית משעה עגולה? ואיפה לכל הרוחות נמצאת שכונת הגרמנים?‬
‫לאלוהים פתרונים‪.‬‬
‫קרב ראשון במערכה של המלחמה בבדידות‪ :‬הרס עצמי‬
‫המשכתי לכיוון חוות הברון‪ ,‬להתבשם על יפי הפריחה‪ ,‬חוזר לשלוות העצמי הטובה והמוכרת‪.‬‬
‫מנסה לדלות מעצמי זקיקים אחרונים של לבד‪ ,‬מנבא את הביחד המרחף באוויר‪ ,‬שעומד למלא‬
‫עד כלות את כל הווייתי‪ .‬ימיי על פני האדמה ספורים הם ואני דוחס לתוכם מה שיותר תוכן וגיוון‪.‬‬
‫לא אתן לעצמי לרבוץ‪ .‬ממש היהודי הנודד בהתגלמותו‪ .‬תמיד משתנה כמו שחקן רב תכליתי או‬
‫זיקית זוחלת‪.‬‬
‫מימין הדרך ברושים בצבע ירוק כהה ריצדו לעברי‪ ,‬במאבקם הטיפשי עם הרוח‪ .‬נעצרתי על מנת‬
‫להשיב את רוחי‪ .‬חם היום מאוד והשמש הוציאה ממני את החיוניות שהשכמתי עמה הבוקר‪.‬‬
‫התיישבתי לנוח בין העצים וסבלתי מאוד‪ .‬נמאס לי להקשיב לקול הפנימי שלי כל הזמן‪ ,‬כקול‬
‫אנושי יחידי בין האנשים‪ .‬אני רוצה לצאת מתוך הקונכייה הזאת‪ .‬הרגשתי כיצד המאיסה ב"לבד"‬
‫גואה בי‪ .‬מנגד יצר הנדודים משך אל האופק‪ .‬אסור לך להיקשר עכשיו לכלום‪ .‬אל תשאיר עקבות‬
‫‪32‬‬
‫אחריך‪ .‬חזור נקי כפי שבאת בלי תוספות מכבידות בדמותן של מקומיות יפות צמה‪ .‬ממש‬
‫התחלתי לשכנע את עצמי‪ ,‬אבל רוחי לא שקטה ולא נחה‪ .‬הרצון העז הזה בקשר לא הניח לי‪ ,‬ולא‬
‫היה מנוס מהשתלשלות הדברים כפי שהתגלגלה הלאה‪.‬‬
‫השמיים הנאים של ספטמבר האפירו באופק‪ .‬עננה גדולה התקרבה מצפון כצופנת רעות למסעי‪.‬‬
‫רגשותיי עדיין מעורבלים ואינני יודע מה הלאה‪ .‬עדיין לא צופה את המהפך הקיצוני שיתרחש‬
‫עוד מעט‪ ,‬לא מודע לעומק המשקעים שבתוכי‪ .‬מאסתי בעובדה שלא היה אדם עלי אדמות שיכול‬
‫היה להבין אותי‪ .‬גם את אלה שיכלו להבין אותי מעט‪ ,‬השארתי הרחק מאחור‪ .‬כעת אני בודד‬
‫מאוד ועזוב לנפשי‪ .‬הצטברו בי כעסים ויצרים של הרס עצמי‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬ללא כל אזהרה מוקדמת‪ ,‬עשיתי את המעשה שאחר פשרו אתור שנים אחר כך‪.‬‬
‫קמתי ובעטתי בכל העוצמה באופניי האהובות‪ ,‬על לא עוול בכפם‪.‬‬
‫"די!!!" צרחתי אל תוך השיממון‪ ,‬יודע שלצערי אף אחד לא מקשיב‪" .‬אני רוצה לברוח‬
‫מכאן!!!"‪ ,‬המשכתי לצעוק‪ ,‬ביתר שאת‪ ,‬עד שוורידי הגרון שלי איימו להתפקע‪ .‬המשכתי לחבוט‬
‫בגלגלים ובשרשרת‪ ,‬אחוז טירוף ממש‪ .‬הנפתי את רגלי ונתתי בעיטה חזקה לתוך חישוקי המתכת‬
‫העדינים של האופן הקדמי‪ ,‬מעקם את צורתו עד שנהיה אליפטי‪ ,‬מסתובב על צירו באיטיות‪,‬‬
‫ומשמיע חריקה‪-‬יבבה דקה‪ ,‬עד שנחלשת תאוצתו ובאוושה קלה נעצר‪ .‬בהמשך הסיוט המתמשך‬
‫הזה‪ ,‬נטלתי את אופניי האהובות ואחזתי אותם בכח רב באוויר‪ ,‬כולי רועד ומתוח‪ ,‬ממש פקעת‬
‫עצבים‪ ,‬נשאתי את עיניי למרומים וקראתי‪" :‬גם פה בחור הנידח הזה אני לא יכול לברוח מעצמי‪".‬‬
‫עצמתי את עיניי כמסרב להכיר בצעד המתבקש הבא‪ .‬השלכתי את אופניי באוויר לעבר האדמה‬
‫הרעה‪ ,‬הסלעית‪ .‬צנחתי באפיסת כוחות‪ ,‬ליד אופניי‪ ,‬עדיין קשור אליהם‪ ,‬ואוחז בהם בשארית‬
‫כוחותיי‪ .‬כבחור שירה באהובתו היפה‪ ,‬רק משום שלא יכול היה לשאת את יופייה‪ .‬לא יכול לעכל‬
‫כיצד להתמודד עם ברכה‪-‬קללה כזאת שנפלה לידיו‪ .‬למחרת בבוקר ישחיזו עיתונאים קטנים את‬
‫עטם המהוה‪ ,‬תשחרנה הכותרות בצהרונים הצהבהבים העלובים‪ ,‬באותיות של קידוש לבנה‪:‬‬
‫"רצח חברתו על רקע רומנטי"‪ .‬וכולם ידפדפו לעמוד הבא לראות את הנערה מהעיירה הנידחת‬
‫שזכתה בתחרות מלכות היופי‪ .‬ואז הכל נדם בתוכי‪ ,‬שרוע על האדמה‪ ,‬עדיין אוחז באופניי‬
‫הפגועות‪ ,‬צולל‪-‬בורח לתוך שינה עמוקה‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫המטרונום הערבי הנכון של מקצב החיים‬
‫התעוררתי לקול פעיית הכבשים ומייד נזכרתי באירועי הבוקר‪" .‬שבע פחות רבע ליד שער‬
‫הברזל‪ ".‬קמתי במהירות מהאדמה‪ .‬הבטתי באופניי החבולות נדהם וכואב‪ ,‬אך לא היה זמן‬
‫לבכות‪ .‬השעון הראה שש ושלושים‪ .‬בראותי את הכבשים‪ ,‬תרתי אחר רועה הצאן‪ ,‬וכשזיהיתי‬
‫אותו רצתי בכל כוחי לכיוונו‪ ,‬עד מהרה פגשתי בזקן ערבי שהתהדר בשפם מלבין ומיוחס‪.‬‬
‫"מרחבא‪ ",‬קראתי תוך שאני פוסע אליו בצעדים מהירים‪ .‬הרועה שהיה ישוב על הארץ‪ ,‬הסתובב‬
‫במתינות לאחור‪ ,‬וכשראה אותי ענה בלבביות‪:‬‬
‫"מרחבתיין‪ ,‬מי אתה?"‬
‫"אני עוז‪ ,‬ורציתי לדעת איך אני מגיע לשכונת הגרמנים?" יריתי את המילים במהירות‪ ,‬כולי אדום‬
‫ומתנשף מהריצה‪.‬‬
‫"אני קוראים אותי סוהלם‪ ,‬אבל למה אתה ממהר?"‬
‫"אני מאחר לפגישה‪".‬‬
‫"לפגישה?"‪ ,‬נאורו עיניו‪" ,‬בטח עם בחורה‪ ,‬וואללה אתם‪ ,‬אל יהוד‪ ,‬מה לא תעשו בשביל‬
‫בחורה‪ ",‬הוא צחק כשקלט את מבטי המבויש‪" ,‬אם היא רצינית מספיק היא תחכה לך‪ ,‬עכשיו‬
‫למה לא תצטרף אליי ותשמע סיפור?"‬
‫הבטתי בשעון בעצבנות‪ ,‬ושקלתי מה לעשות‪ .‬אבל הוא החל כבר לספר ואני הייתי אנוס להקשיב‪,‬‬
‫כי עדיין לא ידעתי להגיע לחווה ולא הייתה נפש חיה בנמצא‪ ,‬שתסביר לי‪.‬‬
‫"פעם פגשתי אחד בדיוק כמוך‪ ,‬יהודי צעיר‪ ",‬נעצר פתאום ושאל אותי‪:‬‬
‫"אתה‪ ,‬מאיפה אתה בארץ?"‬
‫"אני משדרות‪".‬‬
‫"בסדר‪ ,‬אז הצעיר הזה היה דווקא מתל אביב‪ ,‬היה מנהל עבודה של בניין‪ .‬יום אחד ככה יצא‬
‫שהוא ראה אותי יושב ואוכל מלפפון‪ .‬הוא היה לו פלאפון ואוטומוביל ותמיד היה ממהר ולחוץ‪.‬‬
‫יום אחד הוא שאל אותי‪" :‬תגיד לי יא סוהלם איך זה אתה תמיד יושב רגוע ואוכל מלפפון?"‬
‫שאלתי אותו‪" :‬תגיד לי יוסי‪ ,‬למה אתה תמיד ממהר ועובד קשה כל כך?"‬
‫"זה בגלל שאני רוצה להתקדם בחיים ולהרוויח כסף‪".‬‬
‫‪34‬‬
‫"ומה תעשה עם הכסף?"‬
‫"אני אקנה אוטו חדש אוטומט עם מיזוג אוויר‪".‬‬
‫"ואז תפסיק לעבוד?"‬
‫"לא‪ .‬אחר כך אני אעשה עוד כסף‪".‬‬
‫"יא יוסי‪ ,‬ומה תעשה עם הכסף הפעם? "‬
‫"אני אבנה וילה‪ ,‬עם גן ועצים יפים‪".‬‬
‫"ואז תפסיק לעבוד?"‬
‫"לא ולא‪ ,‬אז אני אשלח את הילדים לאוניברסיטה‪".‬‬
‫"ומה תעשה אחר כך?"‬
‫"אחר כך אני אשב לי בנחת ולא אעבוד יותר‪".‬‬
‫ואז צחקתי ואמרתי לו‪" :‬יא יוסי‪ ,‬אז למה לחכות‪ ,‬אני התחלתי לנוח כבר מעכשיו‪".‬‬
‫הצטרפתי לצחוקו‪ ,‬נסחף אחרי החמימות המזרחית של הרועה‪ ,‬שצחק במלוא פיו‪ ,‬חושף שיניים‬
‫צהובות מעישון‪ .‬ואז התעשתי ושאלתי אותו בקוצר רוח‪:‬‬
‫"איך אני מגיע לשכונת הגרמנים?"‬
‫"אה‪ ",‬הוא הפטיר‪ ,‬והסביר כיצד אני מגיע לשם‪.‬‬
‫כל כך אופייני היה הסיפור הזה‪ .‬אולי זוהי תמצית ההבדל בין המזרח למערב‪ .‬הכל עניין של קצב‪.‬‬
‫סוהלם דיבר על המטרונום השלו של מקצב החיים המזרחי‪.‬‬
‫קרב שני במערכה של המלחמה בבדידות‪ :‬הסתמנות של נצחון‬
‫נפרדתי ממנו לשלום ופתחתי בריצה ליעד המבוקש‪ .‬הדרך התארכה ואני כולי נחוש וזועם‪,‬‬
‫חשבתי כל הזמן על הצורך שלי למגר את הניכור האנושי ממנו סבלתי לאחרונה‪ .‬הבדידות קשה‬
‫היא לאדם‪ .‬אני מאסתי בה ואני אנקום את נקמתי בה‪ .‬ארים עליה חרב גדולה ואתקע אותה היישר‬
‫בתוך גבה הקשה והקר‪ .‬באותם רגעים חשבתי על כל אותם אנשים בודדים שיושבים בחושך‬
‫ומחכים שמשהו יקרה‪ .‬ואני קורא להם‪ :‬בודדי כל העולם ‪ -‬התאחדו! הילחמו בה בבדידות הזאת‪,‬‬
‫‪35‬‬
‫צאו לרחובות‪ ,‬עלו על הבריקדות וקראו‪ :‬די! שירפו את המנזרים האפלים שיצרה החברה‬
‫המודרנית‪ ,‬השחיתו עד דק את הכוכים הקטנים בהם יושבים אנשים מול אור השעשועים הכחול‬
‫המרצד מהקופסא הקטנה‪ .‬הרתיחו את קור ליבה של הפקידות הממשלתית‪ .‬התיכו את קפיאותו‬
‫של האח הגדול‪ .‬האמינו בבני האדם כי הם מקור התקווה‪ .‬שימרו על קור רוחכם ודעו שיבוא יום‬
‫ולא תדעו צער יותר‪ .‬אל תפחדו מהכשלונות כי הם המצביעים על היעד‪ .‬אדם שנכשל בהגשמת‬
‫מטרתו‪ ,‬צריך לדעת שהוא מהלך ישרים‪ ,‬זה הסמן המעיד על הדרך הנכונה‪ .‬המרחק בין הכשלון‬
‫החרוץ להצלחה משכרת הוא קטן יותר מהמרחק שבין ריסו של תיקן מצוי לארכובת עינו‪.‬‬
‫בעודי חושב מחשבות מתלהמות אלו‪ ,‬צדו עיניי את השכונה המגודרת של הגרמנים‪ .‬נשים בעלות‬
‫חזות סלאווית‪ ,‬מחודדות לסת ושופעות חזה רוכבות על אופני נשים מיושנות‪ ,‬לראשן מטפחות‬
‫והן עטויות בשמלות מלמלה ארוכות‪.‬‬
‫אמונה מספרת על משפחתה‬
‫שער הברזל השחור ניבט אליי מאיים‪ .‬הבחנתי בדמותה של אמונה ממתינה שם‪ .‬לבי החסיר‬
‫פעימה‪ .‬הגברתי את מהירות ההליכה שלי‪ .‬היא ניבטה אליי‪ ,‬שערה הזהוב‪ ,‬עיני האיילה‪ ,‬הגבות‬
‫העבות מעט‪ ,‬יחד יצרו דמות עדינה שבא ללטף‪.‬‬
‫"שלום‪ ",‬היא אמרה והשפילה את עיניה‪.‬‬
‫"שלום‪ ",‬עניתי‪ ,‬ואף אני השפלתי את עיניי‪ .‬הרגשתי "יחף" בלי האופניים‪ ,‬כאילו שהייתי צריך‬
‫להביא איתי משהו‪ .‬איזו חזית ירקרקה של מתכת‪ .‬כאילו שאני‪ ,‬כמו שאני‪ ,‬אינו מספיק‪.‬‬
‫"מה שלומך?" שאלתי על מנת להפיג את המבוכה‪.‬‬
‫"טוב תודה‪ ",‬השיבה ומיד הוסיפה‪" :‬בוא נלך לוואדי‪ ,‬שם יותר יפה‪".‬‬
‫פסענו אט לתוך הוואדי‪ ,‬עוברים בין העצים הגבוהים והמוזנחים‪ .‬שערה היה קלוע בצמה שירדה‬
‫לכתפיה והתנודדה מצד לצד‪.‬‬
‫נעצרנו ליד הפריחה עוצרת הנשימה והתיישבנו על ספסל‪.‬‬
‫אמונה הייתה סטודנטית שנה רביעית בבית הספר לרפואה‪ .‬היא עובדת במקביל במכון לרפואה‬
‫משפטית באבו כביר‪ .‬היא לא חושבת להתמחות בפתולוגיה אבל זה מעניין אותה‪ .‬היא נולדה‬
‫‪36‬‬
‫בקיימברידג'‪ ,‬מסצ'וסטס‪ .‬אבא שלה‪ ,‬פרופסור זבולון ברלין‪ ,‬עשה שם את הדוקטורט שלו‬
‫במחלקה לפילוסופיה תיאולוגית‪ .‬אימה‪ ,‬ברוריה‪ ,‬אמריקנית במוצאה ויש לה אח אחד בשם רועי‬
‫שהיה בחור מופנם וספורטאי מוכשר‪ .‬גם הוא התנדב ליחידה המסתערבת ביהודה ושומרון‬
‫והתגייס שנה אחריי‪ .‬הכרתי אותו מהיחידה היכרות לא מעמיקה‪ .‬אך היה נעים לגלות קשר נוסף‬
‫לאמונה‪ .‬רועי היה פריק לא קטן של אופניים בעצמו‪.‬‬
‫בוואדי החל להחשיך ולא קלטנו כיצד עבר הזמן בשיחה הקולחת שניהלנו‪ .‬כשעלינו למעלה‬
‫סיפרתי לה על משפחתי ועל מקור שם משפחתי‪ ,‬בן ישי‪ .‬ליוויתי את אמונה לביתה‪ .‬הגענו לפתח‬
‫הבית‪ ,‬הרוח נשבה עלינו ובידרה את שערותיה הגולשות של אמונה‪ .‬הייתה זו שעת שקיעה‬
‫רומנטית‪ .‬הייתה הרגשה של משיכה הדדית בינינו‪ .‬אני קרבתי אל אמונה וריחה היה כה עדין‬
‫ונשי‪ .‬התקרבתי ללחיה ונשקתי לה נשיקה רכה ועדינה‪ .‬היא הסמיקה מעט אך החזירה לי נשיקה‬
‫על שפתיי‪ .‬הרגשתי כיצד לבי הולם בחוזקה‪ .‬התרגשנו מאוד‪ .‬היא עזבה אותי ונבלעה בביתה‪.‬‬
‫המשכתי להביט בה עד שנעלמה‪ .‬לבסוף גררתי את עצמי בחזרה לאכסניה‪.‬‬
‫למחרת היא התקשרה אליי לטלפון הנייד‪ .‬היא בישרה לי שאני מוזמן לארוחת ערב עם הוריה‪.‬‬
‫היא אמרה שהיא סיפרה לאביה על תולדות המשפחה שלי והוא גילה בזה עניין אדיר לאור‬
‫המחקר שלו על יהדות ספרד‪.‬‬
‫הארוחה הייתה נעימה וקולחת‪ .‬היה נחמד לפגוש את רועי שהיה ברגילה באותה עת‪ .‬בסוף הערב‬
‫שאלתי את אמונה איפה נמצא הפנצ'ר מעכר כי רציתי לתקן את האופניים שלי‪ .‬אמונה אמרה‬
‫שהיא תראה לי את המקום מחר‪.‬‬
‫למחרת נפגשנו ברחוב המייסדים‪ .‬אמונה לבשה הפעם ג'ינס וטי שירט‪ ,‬ונראתה נערית ושובבה‬
‫משהו‪ .‬היא צהלה לקראתי ונתנה לי חיבוק חם כזה שהביך אותי‪ .‬היא ראתה את אופניי ואמרה‪:‬‬
‫"‪ What the hell‬עשית לאופניים שלך?"‬
‫"אל תשאלי‪ ,‬עדיף שלא תדעי‪".‬‬
‫"או‪.‬קיי ילד‪ ,‬אני אקח אותך לפנצ'ר מעכר הכי טוב במקום הזה‪".‬‬
‫היא הובילה אותי בין הרחובות כדי לשקם את אופניי ההרוסות‪ .‬היו בה אלמנטים תרפויטיים‪,‬‬
‫חשבתי לעצמי‪ ,‬היא לוקחת אותי כדי לרפא את אופניי‪ ,‬כדי לרפא אותי‪ .‬הגענו לחנות קטנה‬
‫‪37‬‬
‫במרכז מסחרי קטן‪ .‬מתקן האופניים נדהם לראות אותן במצב הזה והציע לי לעשות טרייד אין עם‬
‫אופניים דומים שהיו לו‪ .‬לתקן את האופניים כבר לא היה משתלם‪ .‬הסכמתי וקיבלתי זוג אופניים‬
‫חדש לידיי בתוספת לא מבוטלת של כסף‪.‬‬
‫בעוד שבוע מתחיל פסטיבל עכו לתאטרון אחר‪ .‬לא רציתי לפספס את האירוע‪.‬‬
‫באותו ערב נפגשתי שוב עם אמונה‪ .‬התיישבנו במסעדה של סנטו התימני‪ ,‬לעסנו גת והעלינו‬
‫חוויות משותפות‪ .‬אמונה סיפרה לי שהיא גרה בדירה שכורה בשייח' מוניס עם שותפה מוזרה‬
‫שלומדת קולנוע‪ .‬סיפרתי לאמונה על אחותי איילת‪ ,‬תיכוניסטית ומדריכה במחנות העולים‪ .‬היא‬
‫נערה מאוד מיוחדת שכותבת שירים ושקועה בקריאה של ספרות יפה‪ .‬אידיאליסטית‪ ,‬אוהבת את‬
‫הים‪ .‬היא לא שמה מעייניה ללימודים כל כך‪ .‬תנועת הנוער וחניכיה הרבה יותר חשובים לה‪ .‬היא‬
‫נוהגת לעיתים להתבודד בים‪ ,‬שם מוצאת מפלט מהלחצים המשפחתיים והחברתיים‪.‬‬
‫אמונה אמרה שהיא הייתה רוצה להכיר את איילת‪ .‬היבטנו זה בזו והיה חשמל באוויר‪ .‬הושטתי יד‬
‫והיא שלחה גם כן‪ .‬המשכנו לשבת חבוקי ידיים אצל סנטו‪ .‬אמונה סיפרה לי על משפחתה‪.‬‬
‫אביה זבולון התמחה בלימודיו בארצות הברית בפילוסופיה ובמחשבת ישראל‪ .‬הוא היה נצר‬
‫למשפחת ברלין המפורסמת‪ ,‬שלימים אחד מבניה הקים את אוניברסיטת בר אילן‪ .‬השם "בר‪-‬‬
‫אילן" הוא "גיור" של השם ברלין‪ .‬המשפחה דגלה באמונה כי שילוב של השכלה חיצונית‬
‫והשכלה תורנית הוא הטוב ביותר‪ .‬על מדף הספרים שלהם עמדו "שמונה פרקים לרמב"ם"‬
‫ו"שולחן ערוך" לצידם של "ייסורי ורתר הצעיר" של גתה ואנתולוגיית שירים של רילקה‪.‬‬
‫זבולון נולד בירושלים אך ילדותו עברה עליו בזכרון יעקב‪ .‬הוא היה הבכור במשפחתו‪ .‬ג'ינג'י‪,‬‬
‫חד לשון‪ ,‬חכם וחסר סבלנות כלפי אנשים שלטעמו לא היו ברמתו‪ .‬הוא היה מדריך נערץ בבני‬
‫עקיבא‪ .‬שרת בצנחנים לצידם של אריק שרון ורפול‪ .‬במלחמת ששת הימים נפצע בזרועו וקיבל‬
‫סטיפנדיה של משרד הביטחון ללימודים באוניברסיטת חיפה כשזו עוד הייתה שלוחה של‬
‫האוניברסיטה העברית‪ .‬הוא שקע בלימודים בין תחומיים בהיסטוריה‪ ,‬לשון ופילוסופיה‪ .‬את‬
‫התיזה שלו כתב על "יהדות ספרד לאחר תור הזהב"‪ .‬הוא קיבל מלגה להמשיך וללמוד בבוסטון‬
‫והוא נענה להצעה ברצון‪ .‬בבוסטון הוא הכיר את ברברה רובינסון‪ ,‬הסטודנטית היפהפייה וחכמה‬
‫שכולם חיזרו אחריה‪ .‬היא הייתה באחווה של בני בוסטון העשירים‪ WASPS ,‬ששידרו שהם‬
‫‪38‬‬
‫לא מקבלים כל אחד לחברתם‪ .‬הוא התחבר ליהודים שגרו בקיימברידג'‪ ,‬רובם למדו בהרווארד‬
‫וב‪ .MIT-‬ברברה למדה מדעי המדינה ותקשורת והייתה מעורה גם בפוליטיקה הסטודנטיאלית‬
‫הערה של תחילת שנות השבעים‪ .‬הפגנות נגד מלחמת וייטנאם ולהורדת שכר הלימוד‪.‬‬
‫זבולון היה עכבר ספריה‪ .‬שום דבר לא עניין אותו יותר מלחטט ולמצוא עוד איזה כתב יד ששפך‬
‫אור על תולדות היהודים שבספרד בתור הזהב‪ .‬הוא גילה חברה יהודית בעלת מסורת ותרבות‬
‫מרתקת‪ .‬העובדה שהלך לחקור את החברה הספרדית הייתה מעין התרסה על ההגמוניה המערבית‬
‫ששלטה בחינוכו הקפדני‪ .‬המשפחה שלו הייתה מאוד קנאית לשורשיה היקיים והתייחסה בזלזול‬
‫לכל תרבות ששכנה מזרחית לנהר הריין‪.‬‬
‫המפגש בין ברברה לזבולון היה בהפגנה‪ ,‬שארגנו הסטודנטים היהודים בקמפוס במחאה על‬
‫האופן בו הוצגה ישראל בתקשורת בסיקור אירועי יום האדמה של הפלסטינים‪ .‬ברברה באה‬
‫לשמוע ונטתה דווקא בדעותיה לטובת הערבים "שנגזלו אדמותיהם על יד ישראלים"‪ .‬היא שמעה‬
‫את נאומו החריף של זבולון שציטט מהתנ"ך ומהברית החדשה כדי להוכיח את זכותו ההיסטורית‬
‫של העם היהודי בארץ ישראל‪ .‬ברברה החליטה שהיא חייבת לדבר עם הסטודנט הג'ינג'י‬
‫הכריזמטי שאריג עגול ומוזר היה על ראשו‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה כיפה‪ .‬היא‬
‫ניגשה לזבולון והזמינה אותו לקפה במנזה‪ .‬משם הדרך להתאהבות ההדדית הייתה קצרה‪ .‬מאחר‬
‫ולכל אחד מהם הייתה היסטוריה של מרידות‪ ,‬הם נמשכו דווקא אל השונה והבלתי צפוי שמצאו‬
‫זה בזו‪ .‬הם יצאו תקופה ארוכה אך במהלך הלמודים משפחתו של זבולון לא ידעה שהוא יוצא עם‬
‫שיקסע‪.‬‬
‫זבולון המשיך לעבוד באוניברסיטה לאחר שסיים את לימודיו וכשברברה סיימה אף היא הם‬
‫החליטו להתחתן‪ .‬זבולון התנה זאת בגיור ובחיים בישראל‪ .‬ברברה ההרפתקנית ורחבת האופקים‬
‫הסכימה‪ .‬הם עברו לגור בבית שהתפנה בזכרון יעקב בעקבות מותו של אחד הדודים לבית ברלין‪.‬‬
‫זבולון ירש את הבית‪ ,‬והיה נדמה שהנה הם הולכים לפתוח בחיים מאושרים בארץ הקודש‪.‬‬
‫ברברה הלכה ל"מכון לגיור נשים" של הרבנות בחיפה‪ .‬היא שינתה את שמה לברוריה‪ .‬לאט לאט‬
‫היא החלה לשנוא את המוסד האורתודוכסי‪ ,‬אך צייתה לדרישותיו ולאחר שנתיים קשות מאוד‬
‫קיבלה את תעודת הקבלה שלה ליהדות‪ .‬זבולון שימש כמרצה באוניברסיטת חיפה‪ .‬ברוריה עבדה‬
‫‪39‬‬
‫במועצה המקומית‪ .‬לאחר שלוש שנים חזר זבולון לקיימברידג' לסמסטר אחד‪ .‬אז נולדה להם‬
‫אמונה‪ ,‬ביתם הבכורה‪.‬‬
‫היה כבר מאוחר ואנחנו עדיין מרותקים אחד לשני במסעדה‪ .‬הייתה זו בפירוש התאהבות‬
‫טוטאלית‪.‬‬
‫"מה המשך תוכניותיך ארחי פרחי שכמותך?" שאלה אמונה‪.‬‬
‫"אני רוצה להמשיך עם האופניים לעכו‪ ,‬לפסטיבל‪".‬‬
‫"וואו‪ ,‬נשמע לי מדליק‪ .‬אני כל כך מקנא בך בקלילות הזאת שאתה לוקח את עצמך ממקום‬
‫למקום‪".‬‬
‫"את מוזמנת לבוא‪ ",‬התלוצצתי‪.‬‬
‫שילמתי את החשבון וליוויתי את אמונה לביתה‪.‬‬
‫"מחר אני נוסע‪ ,‬אני בטוח שנמשיך להיפגש בקמפוס‪ ",‬אמרתי‪ .‬נשקתי לשפתיה‪ .‬חיבקתי אותה‬
‫לקירבי‪ .‬החלקתי ידיי על שערה הזהוב והרחתי את הריח המדהים שנדף ממנו‪.‬‬
‫"אני אתגעגע אליך‪ ,‬טפשון‪ .‬תעבור מחר בצהריים דרך הבית שלי להגיד שלום‪".‬‬
‫"בסדר‪ ,‬אמונה‪".‬‬
‫זה היה אחרת בפסטיבל לתאטרון אחר‬
‫חזרתי לי לאכסניה והרגשתי מעט עצוב שאני צריך לעזוב כך את אמונה‪.‬‬
‫למחרת הכנתי את הציוד ועברתי דרך הפנצ'ר מעכר להכנות האחרונות של האופניים‪.‬‬
‫בשעה שתיים עשרה החלתי לרכב לכיוון של הבית של אמונה כדי להיפרד‪ .‬פתאום ראיתי דמות‬
‫עם משקפי שמש גדולים וקסדה רוכבת על אופניים לכיווני עם תיק קשור לסבל‪ .‬התקרבתי אליה‪.‬‬
‫הבחנתי שזו בחורה‪ .‬פתאום אני שומע את הרוכבת קוראת בשמי‪ .‬זו הייתה לא אחרת מהאחת‬
‫והיחידה…‬
‫"אמונה?"‬
‫"כן! אני רוצה להצטרף למסע!"‬
‫‪41‬‬
‫"מה?"‬
‫"תהיה ספונטני! אני באה!"‬
‫חשבתי רגע על ההשלכות של הבקשה הבלתי צפויה‪ ,‬החלטתי שכנראה זה סימן מלמעלה‪.‬‬
‫הגעתי למסקנה‬
‫שזה עשוי להיות מהנה לשתף מישהו נוסף במסע‪.‬‬
‫"ולא יהיה לך קשה עם המאמץ? ובלי מקלחת כל יום? ולשמוע את השטויות שלי כל היום?"‬
‫"לא! הכל מוכן בתיק שלי‪ ,‬וחוץ מזה אם לא איתך אז אני ממשיכה לבד‪ .‬כבר נפרדתי מאמא‬
‫ואבא ומרועי‪ .‬אגב‪ ,‬אלה אופני ההרים שלו‪".‬‬
‫"או קיי‪ ,‬יוצאים לדרך!" צהלתי‪.‬‬
‫"איההה!" צרחה אמונה‪.‬‬
‫נסענו לנו לדרכינו‪ .‬הדרך קראה לנו‪ .‬רכבנו בטור ‪ -‬אני מוביל ואמונה אחריי‪ .‬בהפסקות שעשינו‬
‫קשקשנו על הא ועל דא ועל פילוסופיה ועל קאנט ועל גוף האדם‪ .‬אמונה הביאה איתה ציוד עזרה‬
‫ראשונה שלא היה מבייש אף רופאה שבדרך‪ .‬היה לנו כיף ביחד‪.‬‬
‫עברנו את נווה ים ועתלית‪ ,‬חוף דדו והנה מימיננו חיפה‪ .‬החלטנו לנוח קצת בבית קפה בעיר‬
‫התחתית‪ .‬קנינו פירות אצל ירקן והמשכנו לעכו דרך הקריות‪.‬‬
‫הדרך הייתה משעממת מעט אבל שלטי חוצות בישרו על התקרבנו לפסטיבל עם סמל הליצן‬
‫הדומע‪ ,‬המשכנו לדווש‪ .‬אמונה הייתה אדומה מהמאמץ אך לא פצתה פה והמשיכה‪ .‬האטתי מעט‬
‫את הקצב‪.‬‬
‫"אל תעשה לי הנחות‪ ,‬תמשיך לדווש כמו שהיית רגיל עד עכשיו!"‬
‫"או קיי‪ ,‬בסדר‪ ,‬עקשנית שכמותך!"‬
‫הגענו לעכו והמשכנו לרכב לאורך החוף‪ .‬המצודה היפה והטיילת הרומנטית שעל החוף שימחו‬
‫את לבנו‪ .‬הגענו עד האכסניה של וליד‪ .‬וליד שאל אם אנחנו רוצים לישון בחדר זוגי או לחלוק‬
‫חדר עם קבוצה של שישה מטיילים‪ .‬אמרתי מיד שאנחנו קצת מתקמצנים והצטרפנו לחדר של‬
‫ארבעה תרמילאים מאנגליה‪ ,‬שלושה מהם היו בחוץ‪ .‬האנגלייה שנשארה בחדר נראתה מיוחדת‪,‬‬
‫חצי הגוף שלה היה מלא קעקועים‪ .‬היא פתחה איתנו בשיחה‪:‬‬
‫‪41‬‬
‫ "!‪“Hello! My name is Kate. You are welcome‬‬‫"‪“Nice to meet you, my name is Emuna and this is Oz‬‬
‫ "‪“What beautiful tattoos you’ve got‬‬‫”!‪“Yea. Haven’t you heard? Plastic Art is dead now it’s Body Art‬‬‫אמרה והצביעה על הפירסינג באפה ובתנוך אוזניה‪ ,‬אחר כך היא הסירה את חולצתה וחשפה‬
‫לעיננו הנדהמות את חזּה‪:‬‬
‫”‪“You see and I also have a piercing on my nipple.‬‬
‫אמרה תוך שהיא חושפת את פטמתה הלבנה המנוקבת‪ .‬אמונה ואני הבטנו אחד בשני‪ ,‬חייכנו‪,‬‬
‫מעכלים את החופשיות שבה התנהלה התיירת שהייתה וודאי על אל‪ .‬אס‪ .‬די‪ .‬קיבלנו את זה‬
‫ונכנסנו לאווירה‪.‬‬
‫יצאנו לפסטיבל‪ .‬הייתה אווירת הפנינג משגעת‪ .‬התלהבנו בייחוד ממיצגי הרחוב‪ .‬ג'וליאנו מר‬
‫התחפש לקוף ועלה על עץ‪ .‬הוא שהה שם שעות רבות חשוף ישבן‪ ,‬זורק בוטנים על עוברים‬
‫ושבים ועושה קולות של קוף‪ .‬קנינו לנו צמר גפן מתוק והיינו מאושרים עד השמיים‪ .‬למחרת‬
‫הלכנו לראות את ההצגה "נעמי" שזכתה במקום הראשון בפסטיבל‪.‬‬
‫בערב הלכנו לחומה העתיקה‪ .‬היה זה ערב חמים ונעים והרגשתי הכי טוב שבעולם כך ללכת‬
‫מחובק עם אמונה‪ .‬באותו ערב אביב גפן הופיע בפסטיבל‪ .‬לא היו לנו כרטיסים אז ראינו את‬
‫המופע מהחומה הגדולה‪ .‬מאוד אהבנו את הלחנים של אביב אבל כבר לא היינו "ילדי אור הירח"‬
‫שלו‪ ,‬כמו שאר בני הנוער שצרחו בהופעה‪ .‬כבר לא הרגשנו שמישהו דפק אותנו ושאנחנו דור‬
‫מזויין‪ .‬נו שיהיה‪.‬‬
‫אחרי שלושה ימים של תיאטרון ומופעי רחוב דיברתי עם אמונה על זה שהתחזקה אצלי המסקנה‬
‫שיש לנו תרבות חילונית ישראלית עשירה למרות שאנחנו פה בקושי חמישים שנה‪" .‬אין לנו במה‬
‫להתבייש‪ .‬למרות כל הטענות של הדתיים עלינו‪ ,‬על החילונים חסרי שאר הרוח והאמונה‪ ,‬ניתן‬
‫לומר שהמפעל הציוני הצליח‪".‬אמונה הגיבה בהסתייגות‪ .‬היא אמרה שלמרות הכל יש משהו‬
‫בהתקפה התרבותית של הדתיים הטוענים שאצלם "העגלה המלאה" בכל טוב ספרות תורנית החל‬
‫‪42‬‬
‫ברמב"ם עובר בשולחן ערוך ועד ימי הבעש"ט‪ .‬החילונים‪ ,‬לעומתם‪ ,‬עומדים בפני שוקת חילונית‬
‫שבורה ועגלתם ריקה‪ :‬טיפקס‪ ,‬אביב גפן ותרבות פופ מועתקת מאמריקה‪.‬‬
‫עניתי לה שכלל ועיקר לא! זה גם טיפקס וגם אביב גפן אבל התרבות שלנו לא נגמרת בפופ! מדף‬
‫הספרים שלנו עשיר ומגוון והעגלה שלנו מלאה‪ .‬אנחנו יכולים להמשיך לינוק מהרמב"ם ופרקי‬
‫אבות לצידם של עגנון וי"ל פרץ עד א"ב יהושע‪ ,‬שליו ועמוס עוז‪ .‬ויותר מכך‪" :‬מורשת ישראל"‪,‬‬
‫כפי שהתבטא פעם פרופסור אהרון ברק בהתפלמסות המפורסמת עם פרופסור מנחם אלון‪ ,‬איננה‬
‫רק הקונצנזוס האורתודוכסי‪ .‬זה כולל גם את שבתאי צבי וברוך שפינוזה וגם לזרמים הרפורמיים‬
‫יש לתת במה וייצוג‪.‬‬
‫"אתה יודע מה‪ ,‬עם הדתיים נניח שאתה עוד איכשהו מצליח להתמודד אבל מה תגיד לגווארדיה‬
‫המבוגרת של דור המדינה‪ ,‬שייבשה ביצות נפצעה בפלמ"ח ואכלה אבקת ביצים בימי הצנע‪ .‬כמו‬
‫שסבא שלי אומר‪' :‬זה נוער זה? זה בררה!'"‬
‫"תראי אמונה‪ ,‬את הטענות האלה משמיעים החתייארים האלה כבר מאות בשנים‪ .‬לכל דור יש את‬
‫הזקנים הספקנים‪ .‬זה התחיל בכינוי "דור האספרסו"‪ ,‬שרקד ריקודים סלוניים ושמע אלביס במקום‬
‫ללכת לתנועת הנוער‪ ,‬אר כך היה זה 'דור מזויין' הפצפיסט להחריד המשתמט משירות‪ ,‬דור‬
‫השורץ בתאילנד ובגואה במסיבות פול מון ומעשן עשבים‪ .‬אבל אין זה מייצג! הדור הזה ברובו‬
‫עדיין מתגייס לצבא בגאווה‪ ,‬מקים חברות סטארט אפ שנסחרות בוול סטריט ומייצר אמנות‪,‬‬
‫ספרות ושירה עברית עדכנית‪ .‬גם אם קרבתו למורשת ולתנ"ך הולכת ומתרחקת‪".‬‬
‫"בסדר בסדר עוז‪ ,‬העגלה שלך מלאה ואתה סוחב יפה בזינוק בעלייה…"‬
‫הלכנו לישון באכסניה‪ .‬בחדר המשותף התרמילאית האנגלייה‪ ,‬קייט‪ ,‬הריצה לה שורה על נייר‬
‫כסף‪ .‬אני ואמונה המשכנו להתווכח על הנושאים הבוערים של הארץ עד שלבסוף קייט קטעה‬
‫אותנו ושאלה על מה אנחנו מדברים‪ .‬תרגמנו לה לאנגלית את הוויכוח שניהלנו‪ .‬היא אמרה שהיא‬
‫לא מבינה למה הישראלים הצעירים מבזבזים כל כך הרבה אנרגיה במקום ליהנות מהחיים‪" .‬לא‬
‫הספיקו לכם שלוש שנים בצבא?"‬
‫"השיקסע הזאת מרגיזה אותי‪ ",‬אמרתי לאמונה בעברית‪.‬‬
‫"תמשיך להיות אור לגויים ‪ -‬כרות ערלה שכמוך!" החזירה לי אמונה‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫"לא בא לי‪".‬‬
‫"אנחנו עם סגולה!" חיקתה אמונה את יאצק‪ ,‬שנופל וקם‪.‬‬
‫"אני עם ורודה‪-‬כחלחלה עם נקודות!" השבתי‪.‬‬
‫הלאה לים של הגליל‬
‫השכמנו קום‪ .‬הכיוון היה כנרת‪ .‬שם נערכת הצליחה המסורתית‪ .‬היינו צריכים לעלות תחילה‬
‫לשפלה ולקו ההר ולבסוף לרדת בירידה החדה לעמק הכנרת‪ .‬הדרך הייתה ארוכה אבל התכוונו‬
‫להגיע לקיבוץ האון עוד בלילה‪ .‬ואכן הגענו‪ .‬לעת ערב הייתה שקיעה משגעת‪ .‬מצאנו לנו מקומות‬
‫ללון בקיבוץ האון‪ ,‬אצל חברים של אמונה מבית הספר לרפואה‪.‬‬
‫למחרת השתתפנו בצליחה‪ .‬אני החלטתי שאני עושה את המסלול התחרותי של חמישה‬
‫קילומטרים‪ .‬אמונה עשתה את המסלול העממי באורך של קילומטר וחצי‪.‬‬
‫השחיה התישה אותנו‪ .‬נפגשנו על הדשא‪ ,‬שם קיבלנו שוקו‪ ,‬לחמניה ומדליה‪.‬‬
‫"אמונה‪ ,‬כנראה שאני לא בכושר‪ .‬חטפתי ספאזם באמצע השחייה שהשתחרר רק בסוף‪".‬‬
‫"תראה לי‪ ,‬איפה?"‬
‫"אה‪ ,‬כאן בשוקה? תנוח‪ ,‬יעבור לך‪ .‬ואם אתה כזה מגן התרבות העברית תאמר 'עווית' ולא‬
‫'ספאזם'!"‬
‫"מה שתגידי דוקטור!"‬
‫התפנקנו לנו כל אחר הצהריים על הדשא ובילינו בלא לעשות כלום‪.‬‬
‫למחרת רכבנו לקבוצת כנרת‪ .‬הלכנו לבקר את קבר רחל המשוררת‪ .‬הייתה שם אווירה קסומה‪.‬‬
‫באוויר עמד ריח של ארץ ישראל הישנה והטובה‪ .‬לא היו כלל אנשים מלבדנו ונוצרה אווירה‬
‫מאוד אינטימית ביני לבין אמונה‪ .‬ישבנו למרגלות הקבר‪.‬‬
‫"היא הייתה גדולה רחל! חלוצה ומשוררת"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫"רק על עצמי לספר ידעתי‪ ,‬צר עולמי כעולם נמלה‪ ",‬ציטטה אמונה‪.‬‬
‫"איזו צניעות הייתה בה לומר משפט כזה‪".‬‬
‫‪44‬‬
‫משם המשכנו לטייל‪ .‬עצרנו ב"בית גבריאל"‪ ,‬המקום היפה על שפת הכנרת שתרמה הנדבנית‬
‫גיטה שרובר‪.‬‬
‫חזינו במקום שבו אושרר הסכם השלום עם ירדן‪ ,‬ב‪ 55-‬בנובמבר ‪ ,5997‬כחודש לאחר חתימתו‪.‬‬
‫המשכנו לרכב‬
‫והגענו לשדות דגניה א'‪ .‬בתוך החורש נחנו קמעה‪ .‬פרשנו מגבת וישבנו לאכול פירות שאמונה‬
‫הביאה‬
‫מהקיבוץ‪.‬‬
‫אחר כך לקחנו את המגבת הרחבה והלכנו לפינה מוצלת‪ .‬חיבקתי את אמונה בחום‪ .‬היא חיבקה‬
‫אותי ומיששה את עכוזי‪ .‬בלי אומר פשטתי את חולצתי ואמונה גם‪ .‬פטמותיה היו זקורות‪ .‬גוון‬
‫עורה היה בהיר ומנומש‪ .‬מעשה האהבה הראשוני שלנו שם בקרחת היער בשדות דגניה היה‬
‫קסום‪ ,‬נחשוני ובתולי‪ .‬לאחר מכן התיישבנו שעונים על גזע האקליפטוס חבוקים ושותקים‪ .‬לא‬
‫יכולנו להביע במילים את מה שהרגשנו‪ .‬אחרי שעה קלה שברתי את השתיקה ובפרץ רומנטי חסר‬
‫תקנה ציטטתי מה שזכרתי מהסונטה השמונה עשרה של וויליאם שייקספיר‪:‬‬
‫?‪“Shall I compare thee to a summer’s day‬‬
‫‪Thou art more lovely and more temperate.‬‬
‫‪Rough winds do shake the darling buds of May,‬‬
‫… ‪And summer’s lease hath all too short a date:‬‬
‫‪So long as men can breathe or eyes can see,‬‬
‫”‪So long lives this, and this brings life to thee.‬‬
‫אמונה נשקה לי ואמרה שזו אחת הסונטות היפות ביותר שהיא שמעה‪.‬‬
‫שמורת גמלא‬
‫‪45‬‬
‫המשכנו במסע‪ .‬היעד הסופי היה שמורת גמלא‪ .‬הדרך לרמת הגולן הייתה קשה ורבת עליות‪.‬‬
‫היישוב היהודי בגמלא נשתמר יפה יחסית‪ .‬רכבנו למרכז מבקרים של יקבי רמת הגולן וטעמנו יין‬
‫קברנה משובח‪.‬‬
‫סיפרתי לאמונה על ד"ר ארליך‪ ,‬מרצה שלי בקליניקה לזכויות אדם‪ ,‬שמסרב לשתות יינות מרמת‬
‫הגולן‪" .‬היקבים ברמת הגולן מייצרים יין מענבים שגדלים בשטחי סוריה הכבושים‪ ",‬הוא היה‬
‫אומר‪" ,‬אל תשתו כיבוש"‪ .‬לפני שהגיע לקליניקה עבד ד"ר ארליך כעורך דין במוקד להגנת‬
‫הפרט‪ ,‬ארגון בירושלים שעוסק בהפרת זכויות של פלסטינים בשטחים‪ .‬הוא טיפל בתלונות של‬
‫פלסטינים נגד הרשויות בישראל וייצג בתביעות אזרחיות רבות של פלסטינים נגד מדינת ישראל‬
‫בגין פגיעה בזכויותיהם‪.‬‬
‫"אנחנו נוטים לשכוח מהשטח הכבוש הזה בזכות חוק רמת הגולן שלא מוכר על ידי אף מדינה‬
‫בעולם‪ ,‬מלבד על ידינו"‪ ,‬היה חוזר ואומר‪.‬‬
‫ישבנו בשדה ליד היקב עם בקבוק שקנינו במהלך הביקור ושמיכה‪ .‬אמונה הייתה כבר שיכורה‪.‬‬
‫"אבל היין הזה טוב‪ ",‬היא צחקקה "אין לו טעם של כיבוש‪ ".‬על שביל העפר לידינו חנה רכב עם‬
‫הסטיקר "העם עם הגולן"‪.‬‬
‫זו הייתה הנקודה הצפונית ביותר במסענו‪ .‬משם התחלנו להדרים שוב בדרך הביתה‪.‬‬
‫חזרה לתל אביב ושיר לאמונה‬
‫המסע חזרה לקח לנו שלושה ימים מהנים של חציית מחוזות ארצנו הקטנה‪ ,‬שבגלל התפרסותה‬
‫על קו אורך בכדור הארץ התברכה בגיוון גאוגרפי נדיר‪.‬‬
‫חזרנו לתל אביב‪ .‬ביציאה של איילון לרמת אביב היו אמורות להיפרד דרכינו‪ .‬היא לדירתה ואני‬
‫לדירתי במרכז תל אביב‪ .‬אך אמונה הזמינה אותי לעשות את הלילה עימה בדירתה בשייח' מוניס‪.‬‬
‫אמונה הראתה לי אלבומי תמונות שלה מילדותה‪ .‬היא הייתה ילדה מכוערת בתמונות‪ .‬היו לה‬
‫המון ג'ינג'ים על הפנים והשערות שלה היה חלקות מדי וישרות כמו מקלות‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫רק בצבא נשיותה הגיעה לכלל שלמות‪ .‬השיער התעבה והפך יפהפה‪ .‬הנמשים התעדנו ונהיו‬
‫חינניים‪ .‬השיניים נתיישרו והגשר הוסר‪ .‬אמונה הייתה חיילת יפהפייה בתמונות והיא נשארה כך‬
‫עד היום‪ .‬לא אחת לאורך המסע בחורים סובבו את ראשם כשראו אותה רוכבת פזורת שיער על‬
‫אופניה‪ .‬אבל אמונה עדיין ראתה עצמה כיצור ג'ינג'י לא יפה‪ .‬היא העריכה הרבה יותר את‬
‫האינטלקט שלה‪ .‬היא לא הייתה מודעת לנשיותה הפורצת ולכך שהייתה חושנית כל כך‪ .‬הייתה‬
‫בה את אותה צניעות מופלאה שלא מצאתי בבנות גילה באוניברסיטה‪ .‬היה בה משהו אגדתי‪ .‬כמו‬
‫צפרדע‪ ,‬שנושק והפך לנסיך‪ .‬טרנספורמציה של ברווז מכוער שהפך לברבור‪.‬‬
‫למחרת נסענו לדירה השכורה שלי‪ .‬אירחתי את אמונה בחדר הקטן שלי‪ .‬באותו לילה לאחר שהיא‬
‫הלכה לקחתי את הגיטרה האקוסטית שלי וכתבתי את השיר הנפלא על אמונה‪:‬‬
‫שיר לאמונה‬
‫הינך הברווז המכוער שהפך לברבור‬
‫ולכן כה יפית בעיניי‬
‫לו היית מאז ומעולם ברבורית וצחורה‬
‫שכל הבריות מלהגים ביופיה‪,‬‬
‫וכי אז לא הייתי מוקסם!‬
‫לו היית מתגנדרת באברייך‬
‫נוצות של תכלת קדומה ואזמרגד מסנוור‬
‫וכי אז לא הייתי נפעם!‬
‫לו תמול שלשום היו נשפכים מגרונך‬
‫פעמונים קטנים מופלאים בכל פעם שהיית פוצחת בשיר‪,‬‬
‫וכי אז לא הייתי נרעש!‬
‫כי רק הברבור שידע ימי ברווזות‬
‫יפרח לעולם ויהיה מאושר‪.‬‬
‫ואנוכי?‬
‫מי יתנני עוף ציפור‪-‬כנף קטנה ונאווה‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫שער שני‪ :‬זוגיות‬
‫בחזרה לזכרון יעקב‬
‫וכך היו חיי עם אמונה מלאי סתירות ובלתי צפויים‪ .‬אני ידעתי מהם תנאי הפתיחה עם אמונה‬
‫והייתי בטוח‪ ,‬ממש כמו ניוטון‪ ,‬שהעתיד הטוב בידיי‪.‬‬
‫אבל באותם רגעים כשהייתי מאוהב בה המחשבות הקיומיות לא הטרידו אותי כלל‪ .‬הייתי כל‬
‫כולי בתוך הזוגיות החדשה‪.‬‬
‫אמונה הזמינה אותי לבית הוריה‪ .‬ברוריה קיבלה אותנו באהבה גדולה‪ .‬היא הכינה ברווז צלוי‬
‫בדבש‪ .‬בינתיים אמונה ואני עלינו להתקלח באגף של "הילדים"‪ .‬אמונה הכניסה אותי לחדרה‬
‫והלכה לאמבטיה‪ .‬אני קראתי את הגליון האחרון של "משקפיים"‪ ,‬עליו אמונה הייתה מנויה‪,‬‬
‫שעסק ב"עטיפה"‪.‬‬
‫"עוז אני צריכה את המגבת שתלויה במרפסת שלי"‪ ,‬קראה אמונה מתוך האמבטיה‪ .‬הבאתי לה את‬
‫המגבת‪ .‬היא הושיטה יד מעבר לדלת האמבטיה‪ .‬הושטתי את המגבת והיא אחזה בה‪ .‬לא הרפיתי‬
‫מהמגבת הגדולה‪ .‬התחלנו במשחק של משיכות כשהדלת כמעט מוגפת ואמונה מסתתרת‪ .‬לבסוף‬
‫היא משכה את המגבת יחד איתי בכח לתוך האמבטיה‪ .‬שנינו פרצנו בצחוק גדול בשעה שאני‬
‫נרטב ממנה‪ .‬גופה היה לבן כל כך למרות המסע המפרך והמשזף‪ .‬סובבתי אותה לעבר הקיר‬
‫ונגעתי בעדינות בכל גופה‪ .‬לבסוף הושבתי אותה על הכיור‪ ,‬פישקתי את רגליה כשדמותי ניבטת‬
‫‪48‬‬
‫אליי מהמראה של האמבט‪ .‬איברי נבלע בתוך הגן‪-‬אגן האדמוני שלה‪ .‬אחרי שסיימנו התרווחנו‬
‫באמבט המשוכלל‪ ,‬שהפך בלחיצת כפתור לג'קוזי רב עוצמה‪ .‬אפילו רדיו היה שם‪ ,‬מאיר אריאל‬
‫שר לו‪.‬‬
‫"אמונה שמת לב למייל שוביניזם בשירים של אריאל?"‬
‫"נגיד‪ .‬תוציא כבר את המה‪-‬שמו שלך מהאמבט ונזוז! יש לנו לרדת על ברווז צלוי בדבש‪".‬‬
‫"לא באמת‪ ,‬אמונה‪ ,‬לא שמת לב לדברים שלו‪ .‬קחי את השיר שלו 'שוב אני מוצץ גבעול… וגם‬
‫הייתה לי בחורה קצת פראית קצת לא פרועה אך לא הגיע לה שאשתגע'‪" .‬‬
‫"באמת בא לי למצוץ גבעול שחור עכשיו‪ ",‬התלוצצה אמונה והשיבה לי בשוביניזם נשי משלה‪.‬‬
‫"ואז במכונית שכורה הרסתי לה את הצורה ועד היום אני מתגעגע…"‬
‫התנגבנו ויצאנו‪ .‬הארוחה הייתה מצוינת‪ .‬אביה של אמונה חזר מהעבודה והצטרף אלינו‪ ,‬כולו‬
‫עליצות‪ ,‬פיזוז וחידודי לשון‪ .‬זבולון בירך כל אב מזון לפני שאכל אותו‪ :‬המוציא לחם מן הארץ‪,‬‬
‫בורא פרי האדמה‪ .‬חשבתי שזה מנהג יפה להודות לאל על כל דבר שנכנס לפה‪ ,‬אבל יש בזה מן‬
‫ההתשה‪.‬‬
‫‪ 7‬בנובמבר ‪5990‬‬
‫החופשה נסתיימה לה‪ .‬חזרנו אני ואמונה ללימודים‪ .‬החלטנו לעבור לגור יחד‪ .‬שכרנו דירת שני‬
‫חדרים ברחוב הנס כריסטיאן אנדרסן ליד האוניברסיטה‪ .‬רכשנו הרבה חברים משותפים‪.‬‬
‫הכל הלך על מסלולו כרגיל עד שהלילה ההוא בנובמבר ‪ 5990‬תפס אותנו עם המכנסיים למטה‪.‬‬
‫אמונה ואני הגענו לעצרת השלום מרמת אביב רכובים על אופניים‪ .‬אני על אופניי ואמונה על‬
‫האופניים של רועי שהיא לא טרחה עדיין להחזיר לו‪ .‬פגשתי שלושה מהקומונרים שהיו בשמו"צ‬
‫בשדרות‪ ,‬הם התגוררו עכשיו בגרעין בחולון ואחד מהם‪ ,‬אסף‪ ,‬נראה מרוצה מאוד‪ .‬הוא היה פעיל‬
‫מאוד וגם עבד כעוזר הפרלמנטרי של סגן שר החוץ יוסי ביילין‪ .‬הוא סיפר כי נכח בטקס חתימת‬
‫הסכם השלום עם ירדן ליד אילת‪" .‬זה היה מהפנט‪ ",‬הוא אמר‪ .‬אביב גפן עלה וביצע את "לבכות‬
‫לך"‪ ,‬אמונה לחשה לי "אולי בכל זאת לא הערכנו אותו מספיק"‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫כשמירי אלוני עלתה לשיר החלטנו להתחיל ללכת‪ .‬הדרך לרמת אביב הייתה ארוכה והכבישים‬
‫מסביב לכיכר היו חסומים‪ .‬הזמנו את אסף ונילי לבקר בדירתנו‪ .‬בדרכנו צפונה על אבן גבירול‬
‫הבחנו שהפמליה של ראש הממשלה יורדת במדרגות‪ .‬אסף ביקש שנישאר לראות את רבין‪ ,‬הוא‬
‫ניסה לעשות עלינו רושם והתכוון לגשת עליו‪ .‬לפתע נשמעו היריות ובזווית העין ראיתי את אסף‬
‫צועק "זה סרק‪ ,‬זה סרק"‪.‬‬
‫אסף ונילי נעלמו בהמון וכולם דיברו על כך שלוקחים את רבין לבית החולים איכילוב‪ ,‬תפסתי את‬
‫אמונה בידה‬
‫"אנחנו הולכים לאיכילוב‪".‬‬
‫אמונה הישירה אליי מבט ועיניה היו לחות‪ ,‬הבחנתי שהיא רועדת‪.‬‬
‫חיבקתי אותה‪.‬‬
‫"אנחנו לא יודעים מה קרה‪ ,‬בואי נלך לאיכילוב‪ ,‬שם אולי נדע יותר‪".‬‬
‫מחוץ לשערי איכילוב התקהלנו עם עוד מאות בני אדם‪ ,‬עד להישמע הודעתו של איתן הבר‪.‬‬
‫"אפשר כבר ללכת הביתה?" ביקשה אמונה בקול שבור‪.‬‬
‫אני רציתי למצוא את אסף ונילי‪ ,‬אבל זה היה חסר סיכוי בין המוני בני האדם‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרתי לה לקול צרחות הסובבים‪.‬‬
‫את אסף לא ראיתי מאז‪ ,‬מספר שנים אחר כך שמעתי מחבר תנועה שפגשתי במקרה שהוא עבר‬
‫לאוסטרליה לאחר הרצח‪.‬‬
‫כמה חודשים לאחר הרצח פורסם כי חברי ועדת שמגר לא הצליחו לברר מי השמיע את הצעקה‬
‫"סרק" ועל כן קבעו כי "נקודה זו סתומה עדיין"‪ .‬מי שהשמיע את הצעקה‪ ,‬לפי שמגר‪ ,‬עשה זאת‬
‫"כנראה מתוך תקווה כי אכן כך הדבר וכי אין מדובר בירי אמיתי‪".‬‬
‫בחזרה לקמפוס ולפעילות הפוליטית‬
‫אחרי רצח רבין הצטרפתי רשמית למפלגת העבודה ולתא הפוליטי השמאלי באוניברסיטה‬
‫(ס‪.‬ל‪.‬ע) וארגנתי בדירתנו רבי שיח בין חילוניים ודתיים‪ .‬אמונה לא כל כך התחברה לפעילות‬
‫הזאת‪ .‬הייתה בינינו הסכמה שבשתיקה שלא לדבר יתר על המידה על פוליטיקה‪ .‬אני הסברתי זאת‬
‫‪51‬‬
‫לעצמי בחינוכה ה"פלורליסטי אובייקטיבי" עד אימה של אמונה‪ ,‬שהילכה בזהירות בין אביה‬
‫הימני הדתי לבין אמה הגיורת שהייתה שמאלנית וצידדה בגיור רפורמי‪ .‬ברוריה ברלין חשה היטב‬
‫את נחת זרועו של הממסד הרבני היושב בציון עת היא ביצעה את הליכי הקונוורציה ומשם נבעה‬
‫סלידתה לאורתודוכסיה‪.‬‬
‫משפחתה של אמונה הייתה נטועה עמוק מאוד בממסד הציוני הדתי והעובדה שהמרצח יצא‬
‫משורותיהם לא עשה למשפחה נחת‪ .‬אמונה אמנם התרחקה מאורח החיים הדתי באופן קיצוני‪.‬‬
‫העובדה שהיא גרה עם גבר חילוני בדירה אחת ללא נישואין הייתה הלם עבור משפחתה‬
‫המורחבת‪ .‬גם אביה לא היה מרוצה מכך כלל ועיקר אך ברוריה הרגיעה אותו והוא נטה לקבל‬
‫זאת‪ .‬ככלות הכל הוא היה קרוב לעולם החילוני ולהווי חייהם של הסטודנטים החילוניים‪.‬‬
‫זבולון היה אמנם פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה‪ ,‬אך הוא נמנה בשל זכות אבות‪ ,‬על חבר‬
‫הנאמנים של אוניברסיטת בר אילן שנקשרה לשמו של הרוצח הנתעב‪ ,‬יגאל עמיר‪ .‬זבולון היה‬
‫צאצא של ר' נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב)‪ ,‬ראש ישיבת וולוז'ין‪ .‬כמו זבולון‪ ,‬נפתלי צבי היה‬
‫איש סוער וחם‪ ,‬בזכותו הפכה ישיבת וולוז'ין לישיבה אליטיסטית שקלטה את טובי המוחות‬
‫היהודיים של רוסיה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה‪ .‬חיים נחמן ביאליק‪ ,‬שלמד‬
‫בוולוז'ין‪ ,‬כתב בפואמה שלו "המתמיד" על הנצי"ב‪ ,‬שהיה איש חם ואבהי‪ ,‬שנתן יחס מיוחד לכל‬
‫בר אוריין באשר הוא‪ .‬ביאליק מתאר את הנצי"ב כמתרגש מאוד למשמע "קול מתמיד מעורר‬
‫שחר‪ ".‬אבל קולות חדשים מצד תנועת ההשכלה היהודית נשמעו בישיבתו של הנצי"ב ובישרו את‬
‫הבאות‪ .‬הנצי"ב התנגד לדרישת המשכילים להכניס לימודים כלליים "חיצוניים" לקוריקולום של‬
‫הישיבה שלו‪ .‬לבסוף הישיבה נסגרה על ידי השלטונות הצאריים ומשפחת ברלין הוגלתה למינסק‬
‫ומשם לווארשה‪ .‬בנו של הנצי"ב‪ ,‬מאיר ברלין (בר אילן)‪ ,‬שהיה לבכירי תנועת "המזרחי"‪ .‬החל‬
‫כתלמיד בישיבה אך חייו תפסו כיוון שונה משל אביו‪ .‬הוא היה איש מאוד מצליח ומכובד אך‬
‫בדרכו הייחודית התרחק לא מעט ממורשת אביו ועיגל את הפינות‪ .‬תכונה זו עברה כחוט השני‬
‫בסאגה המשפחתית עד כדי התגלמותה בדמותה השסועה של אמונה‪ ,‬שמצד אחד הייתה בת‬
‫נאמנה להוריה‪ ,‬עושת דברם‪ ,‬לא מביישת את הפירמה ועושה חיל בלימודיה‪ ,‬אך מאידך גיסא‬
‫מתחה את החבל הדק של הליברליות ולימודי החול עד כדי זניחת לימודי הקודש בכלל‪ .‬מאיר בר‬
‫אילן היה ציוני נלהב וכריזמטי‪ ,‬איש תורה ומעשה‪ .‬בקונגרס הציוני השביעי בבאזל הוא הצביע‬
‫‪51‬‬
‫נגד תוכנית אוגנדה‪ .‬מזגו הסוער בא לידי ביטוי בשיחות ה"שולחן העגול" בלונדון‪ ,‬אליהן הוזמן‬
‫ב‪ 5991-‬על יד הממשלה הבריטית‪ .‬משנתגלו לו כוונותיה של אנגליה שהיו רחוקות מלהיות פרו‬
‫ציוניות הוא תבע להפסיק את השיחות‪ .‬אנשי הכתר האנגלי סירבו נחרצות להצעה החצופה של‬
‫הרבי מפלשתינה ומאיר בר אילן הסתלק עם כמה מחבריו מהוועידה‪ .‬הוא כתב ספר זכרונות בשם‬
‫"מוולוז'ין לירושלים"‪ ,‬בו הוא מגולל את קורותיו מהישיבה ברוסיה ועד להגיעו לירושלים‪ .‬הוא‬
‫זכה לראות בהתגשמות חלום הקמת המדינה ונפטר ב‪ .5979-‬לזכרו נוסדה אוניברסיטת "בר‬
‫אילן"‪ .‬זבולון הוא אחיינו‪ .‬פלג משפחתו של זבולון שימר דווקא את השם ברלין ועקר מירושלים‬
‫לזכרון יעקב‪ ,‬שם נולדה אמונה‪.‬‬
‫כשבוע לאחר הרצח‪ ,‬הוריה של אמונה הזמינו אותנו אליהם לזכרון‪ .‬בארוחת הערב פרץ ויכוח‬
‫חריף ביני לבין אביה של אמונה‪ ,‬לגבי הזכות ההיסטורית של העם היהודי בציון‪ .‬הוא לא היה‬
‫מוכן להכיר בזכויותיהם של הערבים שנולדו כאן‪ .‬נכנסנו למערבולת שאולי הייתה מיותרת‪ ,‬שנינו‬
‫התחפרנו כמו דחפורים כבדים בתוך עמדותינו ללא הקשבה אמיתית‪ .‬אני התרעמתי על הנופך‬
‫האקדמי ששיווה זבולון לטיעוניו וההתרסה שלו נגדי כינוקא שלא מבין מחייו‪.‬‬
‫אמונה שתקה במשך כל הויכוח אבל סדק קטן ובלתי נראה החל להיפער בינינו‪ .‬כאילו אמרה לי‪:‬‬
‫מי אתה שתעז לערער את האיזון הדק הזה בביתי?‬
‫אבל את הסדק הזה הדחקתי לקרן זווית‪ ,‬נאחז בדימוי של הזוגיות נטולת הבעיות שלנו‪ ,‬מסרב‬
‫להפר את הפסטורליה‪ .‬הייתי מאוהב בה עד כלות‪.‬‬
‫בפאריז צלצלו הפעמונים‬
‫סיימתי את חוק לימודיי באוניברסיטה‪ .‬את ההתמחות עשיתי באגודה לזכויות האזרח ואצל נשיא‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב‪ .‬אמונה סיימה את הלימודים הקליניים והחלה את שנת הסטאז'‬
‫בתל השומר‪ .‬היא רוצה להתמחות ברפואת ילדים‪ ,‬למרות שמנהל המחלקה שם‪ ,‬פרופ' זוכוביצקי‪,‬‬
‫הוא איש קשה‪ ,‬שאהב לבחון את הסטודנטים שלו בכל עת והקשה מאוד על אמונה בשנה‬
‫‪52‬‬
‫החמישית ללימודיה‪ .‬גרנו כבר שנתיים יחד‪ .‬חברים ומשפחה חקרו אותנו אם אנחנו עומדים‬
‫להתחתן בקרוב‪ .‬אנחנו שתקנו‪.‬‬
‫עברנו מהדירה הקטנה ברחוב אנדרסן‪ .‬החלטנו שדי לנו מרמת אביב הסטודנטיאלית ושכרנו דירה‬
‫ברחוב פרוג בתל אביב‪ ,‬ממש מול כיכר צינה דיזנגוף‪ ,‬שידעה ימים טובים יותר‪ .‬סידרנו לנו דירה‬
‫יפה‪ ,‬אמונה עיצבה בטוב טעם ובצנעה את הדירה‪.‬‬
‫לכבוד העובדה שסיימתי את בחינות הלשכה הוריי קנו לנו זוג כרטיסים לפאריז‪ .‬שמעתי צרפתית‬
‫בבית‪ .‬למעשה זו הייתה השפה הראשונה שדיברתי‪ .‬הוריי התעקשו שאדבר צרפתית כשהייתי‬
‫תינוק‪ .‬התרבות הצרפתית הוחדרה עמוק בביתנו‪ .‬אימי עמלה על כך והיה חשוב לה שנצא עם‬
‫מטען תרבותי‪ .‬מטען תרבותי אליבא דאימי פירושו פלובר‪ ,‬מאטיס סנט אכזופרי ואמיל זולא‪ .‬אבי‬
‫שימש כראש אגודת הפרנקופונים בשדרות ואימי הייתה שותפה פעילה‪.‬‬
‫העיר באפור האירה לנו פנים‪ .‬אמונה השתלבה כל כך יפה בשיק הפריזאי ונראתה כבת המקום‪.‬‬
‫פסענו בשאנז אליזה‪ .‬ביקרנו במוזיאון בלזק האגדי‪ .‬המוזיאון הוא בעצם ביתו המוריק‪ ,‬אליו ברח‬
‫מנושיו‪ ,‬ושם כתב שבע עשרה שעות ביום את סיפוריו המרתקים על הקומדיה האנושית של‬
‫פאריז‪ ,‬חיי הלילה והבוהמה וסיפורם של הצעירים מהכפר שניסו להצליח בכרך‪.‬‬
‫אני בחוצפתי הישראלית לימדתי את אנשי המוזיאון פרטים שלא ידעו על הסופר האגדי‪ .‬בתקופה‬
‫שחבשתי את ספסל הפקולטה למשפטים כתבתי עבודה בספרות ומשפט על בלזק‪ .‬במחקרי‬
‫גיליתי פרטים מדהימים על ימיו האחרונים של הסופר הדגול‪ .‬כשאונורה דה בלזק היה על ערש‬
‫דווי הוא קרא לעזרה בשמו של הרופא‪ ,‬ד"ר ביאנשון‪ ,‬שהייתה דמות בדיונית בספריו‪ .‬אנשי‬
‫המוזיאון לא מצאו לכך סימוכין בקורות החיים הרשמיים של הסופר והעמידוני ככלי ריק שלא‬
‫יכול להוכיח את טענתו חסרת השחר‪ .‬אך לבסוף מבקרת זקנה שהייתה מורה לספרות צרפתית‪,‬‬
‫הצילה את כבודי‪ ,‬איששה את גרסתי ואף עזרה לי למצוא את ד"ר ביאנשון בין הניירות‪.‬‬
‫אמונה צחקה על עקשנותי אך הייתה מאושרת מאוד מן העיר‪ .‬הלכנו חבוקים בארק דה טריומף‬
‫יודעים שיחד העולם לא יוכל נגדנו‪ .‬נראינו כזוג מאוהב בירח דבש‪ .‬נכנסנו לחנות של טיפאני‪ ,‬שם‬
‫קניתי לאמונה זוג עגילי זהב שהמחיר שלהם היה אסטרונומי בשבילי אז‪ .‬ניצלתי הזדמנות בה‬
‫עברה לאגף אחר של החנות וקניתי דבר מה נוסף בלי שתראה‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫חזרנו למלון לקממבר ויין שחיכו לנו על השולחן‪ .‬היינו שתויים מיין ואהבה והזדיינו כמו שפנים‬
‫כל הלילה‪ ,‬מוצאים טעמים חדשים לקממבר פרזידנט המעולה שהתמזג עם מליחות גופינו עת‬
‫אכלנו זו את גופו של זה‪.‬‬
‫למחרת נסענו למגדל אייפל‪ .‬עלינו במעלית יחד עם התיירים הרבים עד לקומה האחרונה‪ .‬אמונה‬
‫לבשה חצאית פרחונית שהתנופפה ברוח החזקה שנשבה בקומה הגבוהה‪ .‬פאריז נפערה למול‬
‫עיננו המשתאות‪ .‬אמונה נשענה על המעקה והשקיפה על הכל דרך משקפת בחמישה פרנק‪.‬‬
‫בינתיים הוצאתי מכיסי מה שהוצאתי‪ ,‬טפחתי על שכמה של אמונה‪ .‬היא הסתובבה אליי‪ .‬כרעתי‬
‫ברך ושאלתי לתוך האופק את המשפט האלמותי‪:‬‬
‫"אמונה‪ ,‬האם תינשאי לי?"‬
‫אנשים רבים נאספו סביבנו ואמונה נעשתה אדומה כעגבנייה בעונה‪ ,‬חיכתה מעט‪Bien sur, " :‬‬
‫‪ ,"Idiot‬הטעימה בצרפתית המגומגמת שלה‪ .‬נשאתי אותה על זרועותיי לקול מחיאות הכפיים של‬
‫התיירים שהיו סביבנו‪.‬‬
‫"כמה זמן כבר חיכיתי לשאלה הזאת ממך‪ ",‬אמרה אמונה‪.‬‬
‫הוצאתי את הטבעת שקניתי בטיפאני‪ ,‬טבעת מזהב לבן עם עיטורי פרחים חרוטים בתוך המתכת‪,‬‬
‫וענדתי על אצבעה‪ .‬למזלי קלעתי והטבעת התאימה לאצבעה הגרומה‪.‬‬
‫טקס נישואין‪ ,‬דת ומדינה‬
‫את החתונה התכוונו לערוך בקיבוץ גינוסר‪ ,‬שם גרה חברתה הטובה ביותר של ברוריה‪ ,‬אסתי‬
‫מקרוגר‪-‬צנעני‪ .‬את אסתי היא פגשה בארץ באולפן ובמכון לגיור גרות של הרבנות‪ ,‬שהיה מקום‬
‫טראומטי עבור שתיהן‪ .‬בזמנו לא הייתה דרך מוכרת אחרת בארץ לגיור ועדיין לא נמצאו פרצות‬
‫של גיור בחוץ לארץ‪ .‬המפגש של הבחורות הצעירות הללו עם הממסד הרבני התובעני היה קשה‪.‬‬
‫שתיהן התאהבו בישראלים ויחד עם זאת בישראל וביהדות‪ ,‬אך לא תיארו עד כמה יהיה קשה‬
‫להסתופף בחיקו ה"חמים" של עם הספר‪ .‬הן הקימו את "האגודה לגיור הוגן וחופש מדת"‪,‬‬
‫שהייתה עמותה רשומה שפעלה במשרד קטן בהדר הכרמל‪ .‬הן גייסו פעילים וניסו להפעיל לובי‬
‫‪54‬‬
‫לקידום הצעות חקיקה בנושא‪ .‬בכל פעם שחוק ההמרה הגיע להצבעה בכנסת‪ ,‬או שכונסו ועדות‬
‫ציבוריות לפתרון יחסי דת ומדינה בבית ברלין‪-‬רובינסון בזכרון הייתה עוברת אוושה של חוסר‬
‫נוחות‪ .‬זבולון לא דיבר על כך וגם ברוריה לא‪ .‬אצל אסתי ובעלה זה היה יותר פשוט‪ ,‬הרצל צנעני‪,‬‬
‫בעלה של אסתי‪ ,‬חילוני גמור‪ ,‬לא הבין על מה המהומה‪ ,‬בעיניו גיור כזה הוא נבלה וגיור אחר‬
‫הוא טריפה‪ .‬הרצל גדל כילד חוץ בקיבוץ‪ .‬הוא התפרנס בעבודה‪ ,‬שכל כך לא אפיינה את דמות‬
‫הקיבוצניק מהדור הקודם‪ ,‬הוא היה נהג מונית‪ .‬לקיבוץ היה רשיון למונית והרצל היה הנהג‪ .‬את‬
‫אסתר מקרוגר בת יורקשייר פגש הרצל בקיבוצו‪ ,‬לשם הגיעה כמתנדבת‪ .‬הם התאהבו ונישאו‪ .‬הם‬
‫היו זוג נורא יפה‪ ,‬הוא תימני מתולתל ותמיר והיא נראתה כמו ליידי אנגלייה מהתקופה‬
‫הויקטוריאנית‪.‬‬
‫בניגוד לברוריה‪ ,‬אסתי לא השלימה את הליך הגיור הקשה ופרשה בהתחלה‪ .‬היום היא איננה‬
‫מבינה למה נכנסה לזה מלכתחילה‪.‬‬
‫אסתי והרצל הציעו לאמונה ולי את המדשאה וחדר האוכל של גינוסר כמקום החתונה שלנו‪ .‬אכן‬
‫לא היה מקום נפלא יותר לחגוג את אירוע האיחוד שלנו‪ .‬רק שעל השמחה העיבה שוב עננה‬
‫בדמותו של הקונפליקט המתמיד על אמונה וחופש המצפון‪ .‬הארץ הזאת אוכלת יושביה‪ .‬אחרי‬
‫אלפיים שנות וכחמישים שנות ריבונות ועדיין לא הגדרנו לנו כיאות קונצנזוס לגבי הטקסים‬
‫הבסיסיים ביותר שלנו‪.‬‬
‫אני לא הייתי מוכן להתחתן בטקס כדת משה וישראל‪ .‬ראיתי בכך פגיעה קשה בריבונות שלי‬
‫כאדם חופשי‪ .‬לא רציתי לכרוך את חיי הנישואין לחוקים הארכאיים בעיניי של המסורת היהודית‪.‬‬
‫אם אני אמות לא אהיה מוכן שאחי הרווק ואמונה ישתתפו בטקס פאגני של "חליצה" (אקט‬
‫הייבום‪ ,‬למזלנו‪ ,‬חלף מן העולם)‪ .‬אם חלילה נזדקק לישוב סכסוך בינינו לא יהיה זה הוגן להפקיר‬
‫את אמונה למערכת לא שוויונית של חלוקת רכוש המפלה את האישה‪ ,‬שגם אם אתה עוקף אותה‬
‫על ידי הליכה לבית משפט חילוני לענייני משפחה הרי שהוא כפוף לדין הסובסטנטיבי של‬
‫האורתודוכסיה היהודית‪ .‬בקשר לכך אמונה ואני היינו תמימי דעים‪.‬‬
‫לא שיערנו שבכך נפתחה מלחמת עולם‪ .‬אבי‪ ,‬לאון‪ ,‬וזבולון מן הצד האחד כרתו ברית מוזרה‬
‫ביניהם לשכנענו להחזיר בינה לפדחתנו ולהסכים לחתונה "יהודית"‪ .‬הקשר בין אבי‪ ,‬איש מעשה‬
‫‪55‬‬
‫פשוט‪ ,‬לזבולון‪ ,‬האליטיסט הנאור‪ ,‬היה נראה מעט מוזר‪ .‬הם מצאו עצמם מדברים זמן ניכר‬
‫בטלפון מאז שהיטלנו את הפצצה בקשר לנישואין אזרחיים‪.‬‬
‫בכל מצב אחר לא היה סיכוי שהם יפגשו‪ .‬בין מסדרונות החוג למחשבה יהודית באוניברסיטת‬
‫חיפה לעולם הקימונעים ואנשי האספקה הטכנית מהדרום הפרידו הרבה יותר מ‪ 575-‬קילומטרים‪.‬‬
‫ל"מחנה להחזרת עטרה ליושנה" הצטרפו עוד כמה דודים אכפתניקים מצד משפחתי ואחיו של‬
‫זבולון‪ .‬אני ואמונה נקראנו להרגיע את הרוחות‪ .‬צידדו בנו אסתי וברוריה‪ ,‬שזו אולי הפעם‬
‫הראשונה שיצאה בגלוי נגד בעלה בנושאים כאלו‪.‬‬
‫השיחה שניהלנו בדירה שלנו בתל אביב כולנו‪ ,‬לא הייתה קלה‪ .‬אבי התרתח וברגע שהיינו שנינו‬
‫לבד במטבח הטיח בי את המשפט ההוא ששמעתי רק פעם אחת קודם‪ ,‬לפני מסע האופניים שלי‪:‬‬
‫"אם תתחתן כמו גוי אז אתה לא הבן שלי יותר‪".‬‬
‫השיחה נגמרה בפיצוץ‪ ,‬כל אחד התחפר עמוק בעמדתו‪ .‬הדחפורים עבדו שעות נוספות ויכולנו‬
‫לפתוח חברה לציוד מכאני הנדסי או לפחות לייעץ לצה"ל איך לשפר עמדות‪ .‬מבצרים של‬
‫קשיחות אידיאולוגית מפחידה‪.‬‬
‫התשעה בספטמבר‬
‫אני ואמונה החלטנו למרות הכל לא להיכנע‪ .‬הכנו הזמנות מיוחדות‪ ,‬שאמונה עיצבה בעצמה‪ .‬אחי‬
‫הבטיח לנגן עם חבריו ולהשמיע מוסיקה ישראלית שקטה‪ .‬אמונה השיגה קייטרינג מעולה במחיר‬
‫סביר‪ .‬תשעה בספטמבר נקבע כיום כלולותינו‪.‬‬
‫החלטנו להזמין את לאון וזבולון למרות הכל‪ .‬ירצו יבואו לא ירצו ההפסד כולו שלהם‪.‬‬
‫אבי בלט בהעדרו וליבי צבט על כך‪ .‬אמי הגיעה עם אחותי איילת‪ ,‬היא התייפחה מהתרגשות‪.‬‬
‫אחר כך הגיעו אסתי‪ ,‬הרצל וברוריה יחד עם חברים קרובים חלקם מהעמותה‪ .‬אחיה של אמונה‬
‫השתרך אחריהם‪ .‬גם זבולון לא הגיע‪ .‬בתחילת הערב חשבתי על השם שבחר להעניק לבתו אשר‬
‫אהב‪ ,‬אמונה‪ .‬האמונה שאליה התכוון ודאי לא הייתה רק אמונה ביפי האדם ובטוב שבעולמנו‪.‬‬
‫האמונה המונותאיסטית הייתה תמצית עולמו‪ .‬גם בבוסטון הרחוקה שמר על הכיפה מעל ראשו‪,‬‬
‫קורבן זה היה נראה לו קטן ביותר אל קרבן היהודים שחרפו נפשם למוות על מזבח היהדות‬
‫‪56‬‬
‫והקריבו גופם לקדש כל מיני ציוויי "ייהרג ובל יעבור"‪" .‬אמונה" גם הפכה לשמה של התנועה‬
‫היהודית המיישבת בשטחים‪ .‬הוא כאיש בני עקיבא התרחק יחד עם תנועתו מהציונות החילונית‬
‫שהלכה תחילה יד ביד עם מפא"י בברית ההיסטורית ההיא‪ .‬הציונות הדתית החדשה גאלה טרשים‬
‫בסבסטיה ובאלון מורה ואחר כך באלקנה ובאריאל עד בואכה מעלה אדומים‪ .‬הציונות הדתית‬
‫שקידשה את האתוס של החייל יפה הבלורית שלראשו כיפה בצבע חטיבת החי"ר אליה משתייך‬
‫ולכותפתו כומתה‪ ,‬רצוי אדומה‪ .‬החייל שדחק את הקיבוצניק המתחבט‪ ,‬מן ההגמוניה ביחידות‬
‫המיוחדות‪ ,‬בקורס הטיס ובבה"ד ‪.5‬‬
‫משבר הערכים החילוני מושך כל כך הרבה ישראלים להודו ולמזרח‪ .‬נראה מהצד כי לדתיים‬
‫כביכול אין חסך או צורך בערכים חיצוניים לדתם ואלו שנזקקו יותר למיסטיקה מצאו סיפוקם‬
‫בקבלה ובתורת הנסתר‪ .‬ובכל זה נצמדו אבי מחד וזבולון מאידך‪.‬‬
‫דווקא האתוס הזה הוציא תפוח רקוב אחד‪ .‬אם הייתי מציע לזבולון‪ ,‬שתחתיי יחתן את ביתו‬
‫האהובה עם גבר אחר שאתאר מיד‪ ,‬אין לי ספק שבנקודת זמן מסוימת הוא היה מסכים לכך‪ .‬הגבר‬
‫הזה‪ ,‬חובש כיפה סרוגה‪ ,‬למד משפטים ומחשבים באוניברסיטת בר אילן‪ ,‬סיים שרות בישיבת‬
‫הסדר "כרם ביבנה"‪ ,‬ישיבת ההסדר הראשונה ברוחו של החזון אי"ש‪ ,‬האיכותית ביותר והנחשבת‬
‫לשחורה ביותר מבין הישיבות ה"ציוניות"‪ .‬חי"רניק ששרת בחס"ע גולני‪ .‬אותו בחור בא‬
‫ממשפחה תימנית מנוה עמל בהרצליה‪ .‬על גבר כזה היה חותם בוודאי זבולון כחתן ראוי ביותר‬
‫לביתו לפני נובמבר ‪ 5990‬אבל המיתוס נופץ‪.‬‬
‫מי שעומד להיות חתנה של אמונה הוא רוכב אופניים אפיקורס ולא אף אחד אחר‪.‬‬
‫בשעה תשע לערך התכנסו הקרואים במרכז המדשאה ליד בית הילדים של גנוסר‪ .‬גרשון‪,‬‬
‫פלמ"חניק לשעבר‪ ,‬פנסיונר מבית התרבות של גינוסר היה אחראי על המוזיקה‪ .‬בתחילת הערב‬
‫הוא שם את "שיר הרעות"‪ ,‬ואמר שזה סמל לרעות שתשרור ביני לאמונה‪ .‬אחר כך הוא עבר‬
‫לשירים ישראליים עכשוויים יותר‪.‬‬
‫נערך טקס יפה ללא שבירת הכוס‪ .‬אמונה ואני לא הרגשנו צורך להתאבל על חורבן בית המקדש‪.‬‬
‫החורבן הוא אירוע טראומטי ללא ספק ואני מצר עליו מאוד‪ ,‬אך יהיה זה צבוע להעלותו על נס‬
‫דווקא ביום חתונתנו‪ .‬מדוע שלא נדליק גם נר לזכר הנופלים במערכות ישראל ולזכר הבתולות‬
‫היהודיות שנאנסו על ידי הקוזאקים בקישינב?‬
‫‪57‬‬
‫החופה היחידה שסוככה מעלינו הייתה חופת השמיים‪ .‬לא התכוונתי לענוד טבעת לאמונה שכן‬
‫לא ראיתי כל צורך להביע בעלות על אשתי המיועדת‪ .‬הכנו טבעות להחלפה כסמל לשוויון בינינו‪.‬‬
‫לא היה רב בטקס שיכריז בצביעות שהוא מודה לאל "שהתיר לנו את הבתולות"‪ ,‬שכן לא היה‬
‫ספק לאף אחד לגבי אי‪-‬בתוליה של אמונה‪ .‬אמנם המשכו של המשפט "ואסר לנו את הארוסות"‬
‫היה מוסרי ונכון בעיניי ולפחות באותה שעה בגינוסר לא האמנתי‪ ,‬שגם אותו אשטוף למימי‬
‫האסלה ברבות הימים‪.‬‬
‫עורך הדין גדעון סרק ערך את הטקס‪ .‬הוא היה יהודי רפורמי‪ ,‬פעיל ב"בית דניאל"‪ ,‬בית מרכז‬
‫הרפורמים ברחוב בני דן בתל אביב‪ .‬הכרתי אותו בתקופה‪ ,‬שעבדתי באגודה לזכויות האזרח‪ .‬על‬
‫מנת שלטקס האיחוד בינינו תהיה האינטימיות הרצויה שבועת האמונים שלנו תוכננה להיות על‬
‫גג בית הילדים‪ ,‬שהוכן לשם כך במיוחד‪ .‬שם למעלה היינו אמורים להישבע לאהבתנו כשמעלינו‬
‫חופה של כוכבים‪ .‬לא רצינו בחופה רגילה שבה כולם מצופפים סביב החתן והכלה בהמולה‪ ,‬צלם‬
‫הוידאו צועק שלא ידרכו לו על הכבל ומסנוור את הקרואים בספוט אימתני לוהט והדודות‬
‫מתייפחות ומנשקות את כולן בדביקות מרגיזה‪.‬‬
‫בשעה עשר לערך עלינו אמונה ואני יחד עם גדעון לגג בית הילדים‪ .‬זה היה מבנה בן קומה אחת‪.‬‬
‫הייתה אווירה מחשמלת וכל כך שמחתי שלא ערכנו חופה רגילה‪ .‬הייתה הרגשה מופלאה של‬
‫התרוממות והשאה‪ .‬היה זה ערב יפה והרגשתי כמהלך על גג העולם כשעמדתי שם על הגג יחד‬
‫עם אמונה‪.‬‬
‫גרשון השמיע את אהוד בנאי ואני דקלמתי יחד איתו לתוך אוזנה של אמונה‪" :‬אהובתי הביטי אל‬
‫העפרוני… כשמעלינו חופה של כוכבים…"‬
‫גדעון הקריא לנו את הזכויות והחובות של בני זוג על פי המקובל בחוק הבינלאומי ובמסורת‬
‫האוניברסלית שגיבש המין האנושי‪ .‬הוא ניהל את הטקס בעליצות מה ובחן רב‪ .‬הוא ביקש מאתנו‬
‫להכין את הטבעות‪ ,‬שהבאנו מבעוד מועד ושאל אם אנחנו מוכנים לבוא בברית של גבר ואשה‪.‬‬
‫הבטנו אחד בשני וענינו ביחד‪" :‬כן‪ ".‬האיש האחראי על המוזיקה השמיע ברקע בשקט את שיר‬
‫השלום של להקת הנח"ל עם מירי אלוני‪ .‬זה היה האות שלנו לרדת למטה לאורחים‪ .‬בעודנו‬
‫יורדים בגרם המדרגות הרחב החיצוני של בית הילדים‪ ,‬אמונה החזיקה בידה נייר‪ ,‬שעליו השיר‬
‫‪58‬‬
‫שכתבתי לה אז בזכרון‪" ,‬שיר לאמונה"‪ .‬היא קיפלה את הדף לארבעה חלקים מדוייקים ונתנה לי‬
‫אותו שאשמור אותו עבורה‪ .‬הכנסתי אותו לכיס חולצתי הלבנה‪.‬‬
‫כשהגענו לרחבה שליד גרם המדרגות החיצוני של בית הילדים שמתי לב לדמות שישבה בחושך‬
‫ועוררה את חשדי‪ .‬היה זה גבר כהה עור וכחוש‪ ,‬מעט נמוך‪ ,‬בעל שער מתולתל וכיפה לראשו‪ .‬הוא‬
‫ישב על בטונדה חצי כדורית בחושך‪ .‬אז ראיתי את אחד מחברי הקיבוץ‪ ,‬בחורצ'יק חסון כזה‪,‬‬
‫שהיה חמוש כיוון ששימש כשומר התורן באותו לילה‪ .‬הוא עבר לידינו בפטרול שלו‪.‬‬
‫"הכל בסדר?"‬
‫"כן‪ ,‬כן‪".‬‬
‫אחר כך ראיתי את הדמות שישבה בחושך מתלוצצת עם השומר‪ .‬הדבר השקיט את חשדי‪.‬‬
‫הגענו למטה אל המוזמנים‪ ,‬שקיבלו אותנו בברכות‪ .‬גדעון סרק המשיך בטקס ושאל בבדיחות‬
‫הדעת בפרפרזה על המנהג הנוצרי בחתונות‪:‬‬
‫"האם יש מישהו שמתנגד לנישואין אלו?"‬
‫שררה שתיקה בקהל‪.‬‬
‫לפתע מכיוון בית הילדים פרצה לעברנו הדמות מהחושך וצעקה בקול שבור‪:‬‬
‫"כן! אני מתנגד‪ ,‬לא יקום ולא יהיה טקס אלילים כזה! התייעצתי עם כל הרבנים ואם אני אשתוק‬
‫יש עליי 'דין מוסר'‪ ,‬אני לא מוכן למסור החתן והכלה לעבודה זרה שדינה כריתות והיא בבחינת‬
‫לאו מפורש מהתורה‪ ,‬שהוא ייהרג ובל יעבור‪ ".‬נשימתי נעתקה‪.‬‬
‫הוא התקרב לעברנו בהליכה אסרטיבית עד שממש עמד מטרים ספורים מאתנו באור ליד‬
‫הבטונדות החצי‪-‬כדוריות‪ ,‬שחצצו בין בית הילדים לשטח ה"סטרילי" שאמור היה להיות רחבת‬
‫החופה‪ .‬כולם נעצו בו מבטים וקפאו על מקומם‪.‬‬
‫היה זה לא אחר מאבי‪ ,‬לאון‪.‬‬
‫הוא רקע ברגלו שלוש פעמים‪ ,‬נבוך וכעוס‪ ,‬נטל את בקבוק היין מידיו של גדעון‪ ,‬אחז בצוואר‬
‫הבקבוק וניפץ אותו בעוצמה רבה על הרצפה‪ .‬רסיסים של הכוס חתכו את האוויר וניתכו בעצומה‬
‫על ירכה של אמונה‪ .‬היא נפצעה מחתנה ביום חתונתה‪ .‬כתמי הדם שלה התערבבו בטיפות יין‬
‫קברנה אדום שניתזו לעברה של שמלתה הצחורה של אמונה והכתימו אותה בכתמים אדומים‬
‫כדם שנאת אחים‪ .‬נתזים אחדים עפו לעבר חולצתי והכתימו אותה‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫אמונה פרצה בבכי דק‪ .‬כל האורחים נשארו לעמוד על מקומם‪ .‬אחר כך באופן הזוי שמעתי מישהו‬
‫אומר‪" :‬סרק‪ ,‬סרק‪ ,‬סרק"‪ .‬לא הבנתי אם הכוונה למר גדעון סרק או למשהו אחר?‬
‫פתאום ראיתי את אמונה מתמוטטת‪ .‬שמעתי מישהו צועק לעברו של גדעון‪" :‬תקרא לאמבולנס‪,‬‬
‫תקרא לאמבולנס‪ ,‬תקרא לאמבולנס‪ .‬קיבוצניק צעיר וחסון‪ ,‬זינק לעברה באינסטינקט בריא ולקח‬
‫אותה בזרועותיו‪ .‬הוא דחף אותה במהירות לתוך המונית של הרצל צנעני‪ .‬הרצל עדיין לא קלט‬
‫מה קרה‪ ,‬התניע את המונית ונסע במצוות הבחור החסון לבית החולים‪ .‬יבבות הסירנה לא איחרו‬
‫לבוא ומכל העברים החלו לבוא סקרנים‪.‬‬
‫במחזה הסוראליסטי עד כאב הזה חזו האנשים הקרובים ביותר לי ביום התשיעי בחודש ספטמבר‪.‬‬
‫זה קרה אלף תשע מאות תשעים ושבע שנה אחרי שהחלו הנוצרים לספור את ספירת ישו הצלוב‪.‬‬
‫חמשת אלפים שבע מאות חמישים ושמונה שנה לבריאת העולם אליבא דמשה רבינו‪ .‬יום חתונתי‪.‬‬
‫בבית החולים‪ ,‬בהביטי על שמלתה המוכתמת של אמונה שנמהלה וחוטאה בינתיים במלח‬
‫דמעותיה עלתה במוחי סצנת החתן והכלה במחזה "רצח" של חנוך לוין‪ .‬חיילים ישראלים רצחו‬
‫באכזריות ילד ערבי בשטחים‪ .‬אביו‪ ,‬שגולם על ידי מאכרם חורי‪ ,‬הוכיח את החיילים ונשבע‬
‫שינקום את מות בנו‪ .‬החתן‪ ,‬שדמה לאחד החיילים הישראלים הרוצחים‪ ,‬והכלה פורשים מהמולת‬
‫חתונתם לחוף הים על מנת לגאול את בתוליהם‪ .‬ביום החתונה של הבחור מזדמן האב רדוף הנקם‪.‬‬
‫האב הערבי מוצא פורקנו ואונס את הכלה‪ .‬הוא לא שועה לתחנוני החתן שלא ידע אשה עדיין‬
‫וטוען שגם בנו נרצח בתול‪.‬‬
‫בתשעה לספטמבר עשו בי כמעט הכל ואני קפוא‪ ,‬חסר אונים ולא מש ממקומי‪.‬‬
‫אמונה שוחררה עוד באותו הלילה מבית החולים כשהיא סובלת מהלם קל אך לא נגרם לה שום‬
‫נזק גופני‪ .‬היא העירה לי שאני צריך להחליף את החולצה שלי שגם היא הוכתמה‪ .‬במכונית‬
‫הסרתי את החולצה ונשארתי עם גופיה‪ .‬לקחתי את הנייר שהיה בכיס החולצה ונשא בדיו שחורה‬
‫את מלות "שיר לאמונה"‪ .‬הנייר הוכתם ביין שהשאיר עליו מכתם אדום סימטרי כפרח סימטרי‪,‬‬
‫שנעשה באוריגאמי‪ .‬המכתם הקיף בדיוק את הבית המסיים‪:‬‬
‫"כי רק הברבור שידע ימי ברווזות‬
‫יפרח לעולם ויהיה מאושר‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫ואנוכי?‬
‫מי יתנני עוף ציפור‪-‬כנף קטנה ונאווה‪".‬‬
‫הנייר המוכתם נשאר למזכרת מאותו לילה נוראי‪.‬‬
‫‪ .61‬חתונה אזרחית – פוסט טראומה‬
‫אני לא מדבר עם אבא‪ .‬בעקבות טראומת החתונה חברים הציעו לי ולאמונה ללכת לטיפול‪ .‬הלכנו‬
‫יחד לפסיכותרפיסט אבל אחרי שתי פגישות החלטנו שאין בזה תועלת‪.‬‬
‫אנחנו נשואים כבר ארבע שנים ולא חוגגים שום אירוע עם משפחתי‪ .‬ארבעה לילות סדר יתומים‪,‬‬
‫ארבעה תשעה בספטמברים שאף אחד לא חוגג‪ ,‬ארבע מימונות ללא מופלטות‪.‬‬
‫אבל החיים חזקים מהכל‪ .‬מהר מאוד חזרנו לנהל חיים רגילים של זוג‪ ,‬כמו שידענו לפני החתונה‪.‬‬
‫הכל מתנהל על מי מנוחות‪ .‬אנחנו מארחים חברים משותפים לארוחות בדירתנו‪ .‬אמונה מכינה את‬
‫המנה העיקרית‪ ,‬למשל דג סולית‪ ,‬שהושרה כל הלילה בלימון ופטרוזיליה בתוספת בוטנים‬
‫מטוגנים‪ .‬אני מכין את המתאבנים והסלטים‪ .‬אני עובד כשכיר במשרד עורכי דין בינוני בתל אביב‪.‬‬
‫משתכר לא רע‪ .‬רכשתי לי מחשב נייד משוכלל יותר מזה המשומש ששימש אותי עד כה‪ .‬אני‬
‫לוקח אותו לכל מקום והוא משמש לי יומן ומזכירה ועליו אני כותב גם את הגיגיי‪ .‬יש לי תפקיד‬
‫וולונטרי שאני עושה בשביל הנשמה באגודה לזכויות האזרח‪ .‬אני מעביר קורס בחירה‬
‫באוניברסיטה במשפט ופוליטיקה‪ .‬אנחנו עדיין מנויים במועדון הספורט של האוניברסיטה‪ .‬אני‬
‫שוחה שלוש פעמים בשבוע אבל בכל זאת פיתחתי כרס קטנה‪ .‬המטבוליזם כבר לא מה שהיה‬
‫פעם‪ .‬מימי הרכיבה האינטנסיביים על האופניים נשארה בעיקר נוסטלגיה‪ .‬ובכל זאת אני מחזיק‬
‫בבאגז' של האוטו זוג אופניים מתקפלים שקניתי בהולנד‪ .‬לפעמים בפקקים אני עדיין משתמש‬
‫בהם‪ ,‬נוטש את הרכב איפה שאפשר‪ ,‬מוציא את האופניים ודוהר בתוך הכרך‪.‬‬
‫אמונה עובדת קשה אבל תמיד מחייכת‪ .‬היא לקראת סוף ההתמחות שלה ורק הולכת ונהיית יפה‬
‫עם השנים‪ .‬בשערותיה הזהובות נזרקו כמה שיערות שיבה‪ .‬אמונה היא מסוג האנשים האלה‬
‫‪61‬‬
‫שבכל מקום אוהבים אותם‪ .‬הממונים עליה‪ ,‬ובייחוד מנהל המחלקה‪ ,‬פרופ' זוכוביצקי‪ ,‬פשוט‬
‫מטורפים עליה‪.‬‬
‫‪" .64‬ד"ר אמונה ברלין ‪ -‬בן ישי לקבלה‪ ,‬בבקשה"‬
‫אבל הקריירה המצליחה של אמונה ובמידה מסויימת גם שלי גרמו לשחיקה במערכת היחסים‬
‫שלנו‪ .‬לשמחתי הגיע אירוע שהפיח מעט רוח בזוגיות שלנו‪ .‬היה זה טקס סיום חובותיה של‬
‫אמונה לביה"ס לרפואה‪ .‬לקבלת ה‪ MD-‬של אמונה ושבועת אסף הרופא הגיעו זבולון וברוריה‪.‬‬
‫זבולון התקשה לשכוח את שארע בחתונה שלנו למרות שלא נכח בה‪ .‬בהפסקה של הטקס הוא‬
‫הראה לי מאמר שפירסם בביטאון "חברה ופוליטיקה" על נישואין אזרחיים ואורתודוכסיים ובו‬
‫מציע פיתרון של פשרה‪ .‬בין הרצאה משמימה של דיקן הפקולטה לרפואה לדברי ברכה של‬
‫מנכ"ל בית חולים איכילוב‪ ,‬קראתי את המאמר בעניין רב‪ .‬לדעתו של זבולון‪ ,‬יש לחזור למתכונת‬
‫הישנה של הנישואין היהודיים‪ .‬אין צורך דווקא ברב‪ .‬לדידו‪ ,‬די‪ ,‬שהגבר נתן לאישה טבעת בשווי‬
‫מעל פרוטה‪ ,‬שקנה בעצמו‪ .‬אין מניעה שהאישה גם תיתן לגבר טבעת כזאת‪ .‬זבולון הרחיק לכת‬
‫ואמר‪ ,‬שעל מנת להכיר בנישואין שלא היה בהם שום סממן של קידושין תקניים ונערכו בין‬
‫יהודים‪ ,‬יש לעיתים לחזור לאופציה של קידושי ביאה‪ ,‬קידושים הנערכים על ידי שני עדים שנכחו‬
‫מחוץ לחדר בו התייחדו בני הזוג‪ .‬מתוך הקונספציה ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות"‪ .‬על‬
‫מנת למנוע פגיעה בפרטיות‪ ,‬די בכך שזוג אנשים יצהירו שהם יודעים‪ ,‬שהזוג קיימו יחסי מין ואין‬
‫צורך בנוכחות פיזית מחוץ לחדר‪ .‬בצורה כזאת ניתן להכשיר נשואים אזרחיים ורפורמיים ולראות‬
‫בנוקטים באקט זה ככשרים לבוא בקהל ישראל לא מכוח נישואיהם האזרחיים אלא מכוח קדושי‬
‫הביאה‪ .‬אין להסיק מכך שבכל פעם שזוג חברים הגרים יחד וחיים חיי אישות יחשבו נשואים‪ .‬את‬
‫קידושי הביאה יפעילו רק במקרים מיוחדים בפיקוח בית הדין הרבני הגדול בירושלים‪ .‬בכך נחזיר‬
‫לחיק היהדות זוגות רבים שנישואיהם הרפורמיים והאזרחיים יוכרו כתקפים לפי דת משה‬
‫וישראל‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫הוריה של אמונה הזמינו אותי ואת הדוקטוריס מדיצינה החדשה לאחר הטקס למסעדה‪ .‬הערתי‬
‫לזבולון שהצעתו מעניינת אך היא חד צדדית‪ ,‬היא אמנם פותרת את הבעיה של הממסד הרבני‬
‫שאינו רוצה שבנים של יהודים בארץ ייחשבו ממזרים‪ ,‬אך אינה פותרת את רצונם של אלו‬
‫שמתחתנים בחתונה אזרחית להינתק מהממסד הרבני שחובק אותם חיבוק דב‪ .‬גם אם הרבנות‬
‫תכיר בנישואין אלה לא היו רוצים הזוגות שלא התחתנו כדת משה וישראל להיות כפופים לדין‬
‫הדתי‪.‬‬
‫זבולון הבין את מה שאני אומר והקשיב בסבר פנים רציני‪ .‬הפרופסור המכובד כבר לא התייחס‬
‫אליי כינוקא חסר דעת‪ .‬אבל יחסינו עדיין היו מתוחים מעט‪ .‬הערכתי במידת מה את כברת הדרך‬
‫התפיסתית שעבר‪ .‬כמובן שנשארו בי משקעי העבר‪ ,‬אך אני מטבעי סלחן לזרים ונוטר לשארי‬
‫בשרי‪ ,‬ועל מה שהייתי מוכן לסלוח לזבולון לא הייתי מוכן לסלוח לאבי‪.‬‬
‫אמונה המשיכה לפרוח‪ .‬היא למעשה בחורה שכל חייה קיבלה חיזוקים חיוביים‪ .‬הורים אוהבים‪,‬‬
‫חברי ילדות טובים‪ ,‬מערכת חינוך מעולה‪ ,‬סביבה יפה המשקיפה על העמק‪ ,‬עתיקות קיסריה‪,‬‬
‫מורשת של חלוצים ואיכרים‪ ,‬סיפורים על משפחת רוטשילד שעל שם אחד מנצריה נקראת‬
‫המושבה בה התגוררה‪ .‬ישוב איכותי ולא מנוכר ועם זאת לא מרוחק מדי מהמרכז‪ .‬בהדר הכרמל‬
‫קונים בגדים ובתל אביב הולכים לראות הצגה בתיאטרון‪ .‬אמונה חייכה אל העולם והעולם חייך‬
‫אליה‪.‬‬
‫שער שלישי‪ :‬חיי נשואין‬
‫‪63‬‬
‫‪ .61‬הכמיהה לריגושים‪ ,‬האכזבה‪ ,‬וזה שאני לא מדבר על זה‬
‫עברו עלינו כמה שנות נישואין‪ .‬אט אט רוח הנעורים שלנו נשחקה בדרישות האימתניות של‬
‫החברה המודרנית מהבורגני הזעיר‪ .‬שגרה‪ ,‬שגרה‪ ,‬שגרה‪ .‬אמונה הילדה הטובה הנצחית שילמה‬
‫את מיסיה יפה לחברה הזו‪ .‬אני השתמטתי מעט מדמי החובה וחטאתי מדי פעם בכתיבה‪ ,‬נגינה‬
‫ושאר צרכי רוח‪ .‬אני רציתי שאמונה תהיה מעט יותר ספונטנית‪ .‬קצת ילדה רעה‪ .‬קצת לא צפויה‪.‬‬
‫אחד החלומות שלי היה שהיא תבוא פעם ותאמר לי‪" :‬עוז עשיתי פירסינג בפטמה"‪ .‬אבל זה לא‬
‫קרה אף פעם‪ .‬חששתי שמערכת הנישואין שלנו תהפוך למין משהו כזה צפוי וברור‪ .‬אנחנו קמים‬
‫בבוקר‪ ,‬אמונה שמה לנו קורנפלקס בקערות‪ ,‬שמה מים בקומקום ואבקת נס בספלים מצויירים‪ .‬כל‬
‫אחד לפי מזל השמיים שלו‪ ,‬אני בתולה והיא דגים‪ .‬אני מצחצח שיניים ומתגלח‪ .‬אחר כך‬
‫מתחלפים‪ .‬היא נכנסת לאמבטיה מצחצחת שיניים ומנקה את פניה עם תחליב‪ .‬בינתיים המים‬
‫רתחו‪ .‬אני מוזג לנו למאגים מים רותחים ומוסיף חלב‪ .‬לי דל קלוריות ולה רגיל‪ .‬מוזג באותה‬
‫הזדמנות חלב לקורנפלקס‪ .‬שומע אותה מגרגרת את הנוזל שרופא השיניים נתן לה כדי לשמור על‬
‫החניכיים‪ .‬אחר כך מתיישבים לאכול‪ .‬וכך חוזר חלילה מדי בוקר‪.‬‬
‫באחד הבקרים הללו לאחר רוטינת הכיסאות החמים באמבטיה היא אמרה‪:‬‬
‫"בוקר טוב יקירי‪".‬‬
‫"בוקר טוב יקירתי‪".‬‬
‫"בא לי לדעת מה התחדש על כדור הארץ‪ .‬עוז תורך להביא את 'הארץ' מלמטה‪".‬‬
‫"לא נכון‪ ,‬זה תורך‪ ,‬אני הבאתי אתמול‪".‬‬
‫"אבל תראה איך אני נראית עם המסיכה‪ .‬אני לא יכולה לצאת ככה החוצה‪".‬‬
‫"טוב בסדר אני אביא‪".‬‬
‫אחר כך אני הולך להתלבש‪ .‬אמונה מכפתרת לי את הכפתורים הקטנים של הצווארון של העניבה‪.‬‬
‫אני סוגר לה את רוכסן החצאית‪ .‬אנחנו יורדים לחניה אני מתניע את הסובארו‪ .‬נוסע לכיוון מרכז‬
‫העסקים העמוס של העיר‪ .‬אמונה נכנסת לשרייד ועולה על דרך השלום‪ .‬בדרך‪ ,‬בפקקים אני חושב‬
‫על מה שאמר דויד גרוסמן על מוסד הנישואין בראיון שהתפרסם בסופשבוע‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫הוא טען שבחייו האישיים הוא "מצא"‪ .‬הוא מצא שאשתו היא בת ברית ידידותית בעולם לא‬
‫ידידותי‪ .‬לעומת זאת אצל הרבה זוגות אמר שהוא בהחלט מוצא‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא מוצא שהנישואין‬
‫מסתכמים בחשבונאות אריתמטית פשוטה‪ .‬כל אחד מחשב כמה הוא הכניס לתא המשפחתי‪.‬‬
‫כך הגברת הישראלית הממוצעת אומרת לעצמה‪" :‬הוא אמנם הביא את האוטו וירש את הרנטה‬
‫של אמא שלו והוא גם מרוויח יותר טוב אבל אני תרמתי את הגנים המשובחים שהצמיחו לו‬
‫ילדים כל כך חכמים‪ .‬ואני גם זאת שתורמת כל כך לאגו הנמוך שלו ומעודדת את הבהמה בכל‬
‫פעם שהבוס שלו צורח עליו‪ .‬לי יש ייחוס‪ .‬סבי היה ראש השומר הצעיר בפולין‪ ,‬עלה לארץ וייבש‬
‫ביצות‪ .‬ואילו משפחתו באה מכפר נידח בגליציה ואביו היה‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬השוחט של‬
‫השטעטל‪ .‬אז מה היה לנו? גנים‪ ,‬ייחוס ועידוד שלי לעומת רנטה‪ ,‬רכב ומשכורת שלו‪ .‬או קיי‪,‬‬
‫אנחנו שווים‪".‬‬
‫המחשבה הזו לא הרפתה ממני‪ .‬כשהגעתי לחניה דמיינתי את הפטמות של אמונה עם חישוק‬
‫פירסינג וקעקוע על ישבנה‪ .‬כל האאוט פיט הזה על רקע שערה הזהוב הקלוע יפה ותדמית האחות‬
‫הרחמניה‪ .‬קצת מגוחך‪.‬‬
‫יום אחד בנסיעה השגרתית במכונית עם אמונה לעבודה שאלתי אותה‪" :‬בגדת בי פעם?" אמונה‬
‫הביטה בי במבט מונה ליזה כאילו אומרת מאיפה באה השאלה הזו הבוקר? "לא!!!" היא ענתה‬
‫והמשיכה בשלה‪.‬‬
‫‪ .69‬פרפר משלים סיבוב וחוזר למעגל חיי‬
‫עליתי למשרד‪ .‬עברתי על הניירת הרגילה‪ .‬המזכירה‪ ,‬טובה‪ ,‬הודיעה לי שהיא בהריון מתקדם‬
‫וזליגמן הטיל עליי את המשימה למיין ולראיין מזכירות למשרה זמנית ששלחו לנו ממנפאואר‪.‬‬
‫בהתחלה נטיתי להתעצבן מהמשימה הבלתי צפויה אבל אחר כך אמרתי לעצמי שזה לא נורא‪.‬‬
‫עברתי על השמות ועל קורות החיים של המועמדות‪ .‬זאת מבוגרת מדי וזאת לא יודעת להדפיס‬
‫באנגלית כנראה‪ ,‬ומה פתאום שולחים לנו מישהי שגרה במושב אמירים שכותבת ברזומה שכעת‬
‫חזרה מהודו‪ ,‬היא בטח רוחנית כזאת‪ ,‬וגם גרה רחוק‪ ,‬ומה לה ולמשרד עורכי דין? רגע איך‬
‫‪65‬‬
‫קוראים לה? ורדית הלחמי? ורדית? התחרדתי‪ .‬חברתי מימי האוניברסיטה? האקס המיתולוגית‬
‫שלי?‬
‫לבי החל לדפוק מהר‪ .‬מדוע ורדית צצה דווקא עכשיו כשיש ואקום רגשי בחיי?‬
‫באותו הערב חזרתי מהמשרד נרגש‪ .‬אמונה הייתה במשמרת לילה בבית החולים ויצועי היה ריק‪.‬‬
‫בזמן האחרון יש לה הרבה משמרות ואנחנו לא מתראים הרבה באמצע השבוע‪ .‬היא חוזרת אחר‬
‫הצהריים אחרי משמרת ממוטטת והולכת לישון‪.‬‬
‫בשיממוני הלכתי לארון והוצאתי אלבומי תמונות מהתקופה שהייתי סטודנט‪ .‬עברתי על תמונות‬
‫מסע האופניים‪ ,‬עת נפרדתי מוורדית‪ .‬הייתה תמונה אחת שאהבתי לחזור אליה במיוחד‪ ,‬אני‬
‫וורדית משתזפים בעירום בחוף געש בקיץ‪ .‬אחר כך החלטתי לחטט קצת בכתבים שלי ובמחברת‬
‫השירים הישנה‪ .‬מצאתי שיר אחד שכתבתי ממש לפני הפרידה מוורדית‪:‬‬
‫פרפר‬
‫בכל פגישה איתך אני הפרפר‪.‬‬
‫נמשך אל אור עינייך הבהירות‬
‫לגוף הרך‪ ,‬לשדיים הגדושים ולעורך הלבן‪.‬‬
‫פרפר לילה‪ ,‬שכובל את החופש שלו מרצון‪.‬‬
‫בבוקר קם אל תוך האכזבה ההדדית‬
‫בדרך כלל אחרי ליל אהבים‬
‫שמשאיר רק אותי שבע‪.‬‬
‫אני לא מספיק ולא מספק‬
‫לא כי אני לא טוב ולא כי את‬
‫אני הוא אני ואת זאת את‪.‬‬
‫שנינו בתחום האפור‬
‫‪66‬‬
‫לא טוב מדי בשביל להיות מרוצים‬
‫ולא רע כדי לעזוב‪.‬‬
‫האהבה היא הפליטה האחרונה‬
‫והעלובה של יחסינו‪.‬‬
‫מחכים לשינוי הגדול שיבוא‪,‬‬
‫מחכים לגודו‪.‬‬
‫מערכת היחסים עם ורדית דעכה במשך זמן רב‪ .‬הניתוק המוחלט בא עם מסע האופניים שלי‬
‫ואיתו באה אהבה גדולה אחרת שהחליפה את קודמתה‪ .‬המעגל עם ורדית לא נסגר עדיין ואולי‬
‫בשבוע הבא הוא ייסגר‪ .‬ורדית אכן הייתה פרפר בעל אורך חיים קצר‪ ,‬אך כמו עוף החול שבה‬
‫אליי בנקודות מכריעות בחיי‪ .‬פעם גולם ואחר כך פרפר יפה‪ ,‬פעם דבורה עוקצנית ופעם דבורה‬
‫נוטפת דבש‪.‬‬
‫הפגישה במשרד הייתה אחד הדברים המעניינים ביותר שקרו לי‪ .‬הזמנתי את ורדית לראיון‪ ,‬דרך‬
‫המזכירה‪ ,‬מבלי שנתתי לה להבין מי יהיה המראיין‪ .‬כל אותו שבוע הייתי נרגש מאוד‪ .‬אמונה‬
‫הרגישה בזה אך לא ידעה לשים את האצבע על מה שמרעיש אותי כל כך‪ ,‬ולאור מערכת היחסים‬
‫המתוחה בינינו גם לא הרגשתי צורך ליידע אותה‪.‬‬
‫עבר שבוע‪ .‬השעה ‪ 55:55‬הגיעה‪ .‬טובה צפצפה באינטרקום ואמרה שהמועמדת שהזמנתי לראיון‬
‫מגיעה‪ .‬דפיקה חלושה על הדלת‪.‬‬
‫"אפשר להיכנס‪ ",‬אמרתי בקול ניחר‪.‬‬
‫ורדית נכנסה עם שרוואל וחולצת משי‪ .‬היא נעלה עדיין את אותו זוג הנעליים השחוקות‪ ,‬שהיו‬
‫לה‪ ,‬כינינו אותן "נעלי שואה"‪ .‬היא הייתה שזופה ויפה מאוד‪ .‬עיניה הירוקות ברקו ושיערה החום‬
‫גלש על כתפיה‪ .‬היא נראתה לי נמוכה מאוד‪ .‬והיא אכן הייתה נמוכה‪ .‬לא יותר ממטר שישים‪ .‬זוג‬
‫שדיה הענקיים בלטו מאוד מעבר לחולצת המשי ומבעד לבגד הגוף שחור הכתפיות‪ .‬עדיין אותה‬
‫מידת חזייה ‪ D 40 -‬שהיה כל כך לא פרופורציוני לגופה הקטן‪ ,‬ירושה מסבתה העירקית‪ .‬מפתח‬
‫שדיה הכבדים המנומשים ניבט אליי מבעד למחשוף‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫"ורדית?"‬
‫"כן‪ ,‬זאת אני‪ ",‬אמרה ורדית מעבר למשקפיה העגולים שהגדילו עוד יותר את עיני הים שלה‪ .‬היא‬
‫התיישבה ולא זיהתה אותי‪.‬‬
‫"את לא זוכרת אותי ?"‬
‫"עוז?"‬
‫"כן זה אני"‬
‫"לא זיהיתי אותך עם העניבה הזאת‪ .‬אתה נראה כל כך רשמי כך‪ .‬וואו‪ ,‬אין מילים בפי"‪ ,‬אמרה‬
‫באיטיות ובעיניים פתוחות לרווחה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה אני‪".‬‬
‫"אני עדיין זוכרת אותך כסטודנט שרוכב על אופניים‪ .‬כל כך השתנית‪".‬‬
‫"מודה באשמה‪".‬‬
‫מבטינו הצטלבו ושתקנו לפחות שתי דקות‪ .‬שלחתי יד ללחיצה‪ .‬הלחיצה הייתה חמה כאילו‬
‫חשמל עבר בין ידינו‪ .‬נשארנו עם ידיים לחוצות זמן רב‪ ,‬עדיין מביטים אחד בשני‪ .‬את החשמל‬
‫שהיה באוויר הרגשנו מאוד חזק‪ .‬ניגשתי למפתח הפרפר שבדלת ונעלתי‪ .‬לחצתי על כפתור‬
‫האינטרקום‪:‬‬
‫"טובה‪ ,‬אל תעבירי לי שיחות‪".‬‬
‫ניגשתי לוורדית שישבה עדיין‪ .‬חיבקתי אותה מאחור אוחז חזק בשדיה הכבדים‪ ,‬מעביר את ידיי‬
‫על פיה והיא אוכלת את אצבעותיי‪ .‬לקחתי אותה בשתי ידיי ושמתי אותה על השולחן‪ .‬חלצתי את‬
‫נעליה ונעליי‪ ,‬ניגשתי למכנסי השרוואל‪ ,‬אחזתי בהם ובתחתונים שלה יחד‪ .‬משכתי את שניהם‬
‫מעליה באחת בכח רב‪ .‬קרעתי את החולצה ממנה ופתחתי את זוג הכפתורים של בגד הגוף שהיו‬
‫קרובים למפשעתה‪ .‬אחר כך פתחתי את חזייתה בשעה שהיא פתחה את מכנסיי אוחזת בטירוף‬
‫באיברי ושואבת אותו לקרבה בכוחות יניקה שכאילו לא נבעו מן הגוף הקטן‪ ,‬כמכשיר סאקשן‬
‫דנטאלי‪ ,‬כאילו מצאה מים במדבר‪ .‬לא נתתי לה להמשיך‪ .‬הנחתי קלסר עב כרס אחד תחת ראשה‬
‫ושני תחת ישבנה‪ .‬בעלתי אותה על השולחן בפראיות במשגל ממושך ומיוזע‪ ,‬נושק את שפתיה‬
‫הבשרניות‪ .‬עולה ויורד מעליה‪ ,‬והיא מעודדת אותי להמשיך‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫"עוד‪ ,‬עוד אל תפסיק"‪ .‬ורדית צעקה אליי תוך שהיא אוחזת בישבני בחוזקה ובכך מכתיבה את‬
‫הקצב‪.‬‬
‫אני הגעתי אל קיצי‪ ,‬צווחתי תוך כדי שהשקיתי את גנה בזרעי הניגר כמעיין‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬אל תפסיק!" הכתה בי ורדית‪ .‬המשכתי למרות הכל‪ .‬אנקתה המיוחדת לא אחרה לבוא‪,‬‬
‫היא הפיקה יבבת נהי‪ ,‬כמעט בכי‪.‬‬
‫ואחר כך ירדה דממה על העולם‪.‬‬
‫נשארנו מאוחדים על השולחן כמו זוג כלבים שלא יכולים להשתחרר מההזדווגות‪ ,‬מתענגים על‬
‫האורגזם הישן‪-‬חדש‪ .‬פעימות הלב ומחזור הדם של שנינו הסתנכרנו אחד אל השני‪.‬‬
‫רבות נכתב על האורגזמה האנושית‪ .‬בכל העולם משוררים והוגים ניסו לתאר במילים מה קורה‬
‫שם‪ .‬דווקא בעברית נתנו לה את השם "אביונה"‪ .‬שם נשי שכמעט מתחבר לאובליגציות‬
‫הקלאסיות של הגבר‪" :‬שארה כסותה ועונתה"‪ ,‬עונתה התפרש כקיום יחסי מין עונתי‪ .‬הגבר לפי‬
‫ההלכה‪ ,‬כך קראתי‪ ,‬צריך להעניק לאישה הזכות להנאה מינית כלשהי אך אינו מחוייב לגרום לה‬
‫לאורגזמה (אביונה)‪ .‬אין חובה בסיפוק מלא עד פורקן וקתרזיס‪ .‬האביונה אינה הכרחית‪ .‬אולי‬
‫מכאן השם אביונה – אורגזמה עניה‪ .‬ביהדות אורגזמה היא עניין צנוע שאסור לדרוש בו יותר‬
‫מדי‪ .‬זנוחה ממש כמו האלמנה‪ ,‬היתומה‪ ,‬הגרה‪ ,‬הענייה‪ ,‬האביונה הנמצאת בקרן פינה‪ .‬לא כך היה‬
‫צריך לנהוג בחוויה הנשית‪.‬‬
‫ורדית נטלה מתיקה פרלמנט ארוך ועישנה לה סיגריה שאחרי‪ .‬אני התחלתי להתלבש‪.‬‬
‫"אתה עדיין אותו נמר שהכרתי מבעד לחולצה המכופתרת והעניבה‪".‬‬
‫"וגם את למדת כמה דברים חדשים‪".‬‬
‫"אתה נשוי?"‬
‫"כן‪ ,‬מה איתך?"‬
‫"עדיין בתולה זקנה וחופשייה‪ .‬אתה חושב‪ ,‬שכדאי שאני אעבוד בזליגמן?"‬
‫"אינני בטוח לנוכח מה שקרה פה היום‪ .‬דרך אגב מדוע את מחפשת עבודה כמזכירה? הרי למדת‬
‫מוסיקולוגיה ופסיכולוגיה‪".‬‬
‫"לא סיימתי את התואר‪ .‬הסתובבתי בעולם ועכשיו אני צריכה להתפרנס‪".‬‬
‫‪69‬‬
‫ייסורי מצפון‬
‫באותו שבוע מצפוני החל להציק לי‪ .‬מאיפה הגיע אליי הרצון העז הזה לבגוד באמונה של אמונה‬
‫ולבגוד באמונה שלי במוסריות התא המשפחתי? מאיפה הנקמה האפלה הזאת? אין לעשות‬
‫לחברך מה ששנוא עליך‪ ,‬פעם בי הצו המוסרי‪ .‬מהיכן שאבתי את דפוס ההתנהגות הזה‪ .‬סימן‬
‫השאלה הזה חלחל בתוכי עמוקות ולא נתן לי מנוח‪ .‬על הבגידה למדתי כנראה משכונת ילדותי‪.‬‬
‫אני זוכר את אותם גברים‪ ,‬שהיו הולכים לזונות בצומת היציאה מהעיר‪ .‬את חלקם הכרתי כאבות‬
‫של חברים שלי‪ .‬הייתה איזו לגיטימיות בלתי מפורשת לתופעה הזאת‪.‬‬
‫יש בנו משהו דפוק בבני האדם‪ .‬ילד מוכה מכה את ילדיו‪ .‬תלמיד מדוכא הופך למחנך מדכא‪.‬‬
‫נבגד הופך לבוגד‪ .‬עם נכבש שספג השפלות הופך לכובש ומשפיל‪.‬‬
‫באופן מוזר לא חזרו אליי הרגשות שהיו לי לוורדית‪ .‬הרגשתי שאני מאוד אוהב את אמונה‪ ,‬אולי‬
‫אפילו יותר‪ .‬אבל הבנתי שהבגידה הייתה מן זעקה לשינוי‪ ,‬לריגושים‪.‬‬
‫החלטתי שאני צריך לעשות שינוי בחיי המקצועיים‪ .‬נמאס לי מהמשרד בו אני עובד‪ .‬נמאס לי‬
‫להיות שכיר של עו"ד זליגמן הקמצן‪ .‬נמאס לי להעביר ניירת ממקום למקום‪ .‬עורך דין שכיר‬
‫בכרך הגדולה הוא עבד נרצע שעובד כל יום עד תשע בערב‪ .‬אם נתמזל מזלך אחרי חמש עשרה‬
‫שנה אתה הופך להיות שותף זוטר‪ .‬המחשבות הללו לא הרפו ממוחי‪ .‬היו לי שיחות ארוכות על‬
‫כך עם אמונה והיא הבינה לליבי‪.‬‬
‫יחסיי עם אמונה השתפרו וחזרנו לשגרה שלנו‪ .‬מאז הפגישה עם ורדית במשרד לא יצרתי איתה‬
‫קשר‪ .‬מדי פעם כששכבתי עם אמונה בתנוחה המיסיונרית המשעממת דמיינתי את ורדית תחתיי‬
‫על השולחן המשרדי‪ .‬למזלי אמונה לא ראתה את פרצופי המסמיק כשאפפה אותי תחושה של‬
‫חטא ועונג‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬ורדית כבר לא הייתה חלק מעולמי‪.‬‬
‫התוכנית שלי הייתה לפתוח משרד עצמאי משלי‪ .‬רציתי לחזור למקצוע בו התמחיתי ‪ -‬אולי‬
‫לחזור ולהיות פליליסט ולעסוק גם בזכויות אדם‪ .‬היו לי שיחות על כך עם חבריי מהאגודה‬
‫לזכויות האזרח‪ .‬בגלל הצפיפות של עורכי הדין בתל אביב תהיתי רבות באיזה תחום אוכל למצוא‬
‫פרנסה טובה‪ .‬נזכרתי בסדרת הכתבות של עינת פישביין‪ ,‬על המהגרים בתל אביב‪" :‬התל אביבים‬
‫‪71‬‬
‫החדשים"‪ .‬נהגתי לקרוא את הכתבות מדי שבוע בעיתון "העיר" ואלו והותירו עליי רושם עמוק‪.‬‬
‫לא פעם כשנסעתי לדרום העיר למסור את הרכב למוסך‪ ,‬נתקלתי בפרצופיהם העגומים של‬
‫הפועלים הניגרים והרומנים‪ .‬הם שואבי המים וחוטבי העצים שלנו‪ .‬כל כך דחוקים ונדחים על‬
‫ידינו‪" ,‬הותיקים"‪.‬‬
‫וכך לאחר בירורים והליכים רבים‪ ,‬בוקר בהיר אחד הודעתי לזליגמן הזקן שאני עוזב את המשרד‪.‬‬
‫זליגמן הציע לי להישאר‪ ,‬ואמר שבקרוב הוא מתכוון לקבל כשותף את אחד השכירים ואני אצלו‬
‫על הכוונת‪ .‬הוא נתן לי יומיים לחשוב על ההצעה ואף אמר שאם אסכים יעלה לי את המשכורת‬
‫ב‪ 60-‬אחוזים‪ .‬הופתעתי מהצעתו אבל אחרי יומיים של לבטים בהם שיתפתי את אמונה‪ ,‬החלטתי‬
‫לעזוב בכל זאת‪ .‬מצאתי משרד להשכרה ברחוב סלומון‪ ,‬ליד התחנה המרכזית הישנה‪ .‬דמי‬
‫השכירות היו זולים ואף הוצעה לי הספריה המשפטית של השוכר הקודם‪ ,‬עו"ד שפשט את הרגל‪.‬‬
‫חשבתי שזו הזדמנות נהדרת‪ .‬לא יכולתי להרשות לעצמי משהו מפואר‪ .‬גם מזכירה לא יכולתי‬
‫לשכור‪ .‬לכן החלטתי שבהתחלה אנהל הכל דרך המחשב הנייד והמזכירה האלקטרונית‪ .‬המיקום‬
‫היה מצוין מבחינת הקליינטורה ששאפתי להגיע אליה‪.‬‬
‫לפתיחה של המשרד החדש שלי הגיעו הרבה חברים למקצוע ולחיים‪ .‬את אבי לא הזמנתי‪ .‬אמי‬
‫הגיעה כולה קורנת‪ ,‬עם שלט מוזהב‪ ,‬הנושא את שמי ותארי‪ ,‬לכניסה של המשרד‪ .‬באמת מחווה‬
‫יפה מצידה‪.‬‬
‫אמונה הייתה אחראית על האירוח והכיבוד‪ .‬היא הייתה כל כך טובה אליי במשך כל תקופת‬
‫הלבטים שלי‪ .‬היא שימשה לי בהחלט כתף איתנה להישען עליה‪ .‬אהבתי אליה רק גברה ונטיתי‬
‫להדחיק את משקעי העבר והבגידה עם ורדית‪.‬‬
‫בהתחלה קיבלתי תיקים פליליים מהסנגוריה הציבורית‪ .‬עסקתי מעט במשפט אזרחי‪ :‬ירושות‬
‫וחוזים של מכרים ולקוחות שזכרו אותי עוד מזליגמן‪.‬‬
‫התיק הראשון שקיבלתי על עצמי של מהגר היה המקרה של דדה ממובאסו‪ ,‬אזרח ניגרי‪ ,‬שנפצע‬
‫קשה‪ ,‬מנפילה מפיגום‪ ,‬באתר בנייה בו שימש כתפסן‪ .‬הקבלן שהעסיק אותו התנער ממנו לחלוטין‬
‫והוא נזרק פשוטו כמשמעו לרחוב‪ .‬הקבלן דאג שיוצא צו גירוש נגדו ובכך קיווה להתפטר‬
‫מהמטרד‪ .‬נתקלתי בדדה יושב על הספסל הציבורי‪ ,‬כולו חבול ומסכן‪ ,‬כשיצאתי בשעת לילה‬
‫מאוחרת מהמשרד שלי‪ .‬דיברתי איתו מעט באנגלית וביקשתי ממנו שיכנס למשרד שלי למחרת‬
‫‪71‬‬
‫בבוקר‪ .‬הוא אכן הגיע וגולל את קורותיו‪ .‬ראשית דאגתי שיתאכסן בהוסטל לדרי רחוב‪ .‬אחר כך‬
‫החלטתי להגיש תביעת נזיקין נגד מעבידו‪ .‬התברר לי שהוא לא היה מבוטח כלל‪ ,‬הקושי היחידי‬
‫היה שמשפט כזה אורך זמן‪ .‬אבל לפחות הייתה לו תקווה‪ .‬קישרתי אותו עם האגודה שהקים‬
‫הכומר ג'ורג' נאבסי‪ ,‬איש דת של הכנסיה הפרוטסטנטית מקמרון‪ .‬דדה ממובאסו החל לעבוד‬
‫כטלפן באגודה ביפו וקיבל שם מזון ויחס שהיה חסר לו‪ ,‬עד שתביעתו תתברר‪ .‬כמובן שלא‬
‫קיבלתי שכר טרחה ממנו‪ ,‬אבל ידעתי שאם אצליח להשיג לו פיצויים אוכל לקבל מהם נתח נאה‬
‫שיהיה שכר הולם על עבודתי‪.‬‬
‫בינתיים שמעי בקרב אוכלוסיית העובדים הזרים החל להתפשט‪ .‬קיבלתי על עצמי תיקים רבים‬
‫בעיקר בדיני עבודה‪ .‬היו לי קשרים אמיצים עם ראשי קהילת העובדים הזרים ואף הייתי מעורב‬
‫באירועי צדקה שארגנו‪.‬‬
‫המשרד הרוויח יפה ואף חשבתי להכניס עו"ד נוסף שיעזור לי‪ .‬הפרשתי כחמישה אחוז‬
‫מהכנסותיי לארגוני זכויות אדם‪ ,‬והרגשתי יפה נפש (כן‪ ,‬כן‪ ,‬מה רע בביטוי השחוק והמאוס‬
‫הזה?) ומאושר‪.‬‬
‫‪ .95‬טלפון גורלי‬
‫השפע הכלכלי החל לתת את אותותיו‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה בחיי‪ ,‬שעמדתי לגמרי על רגליי‪.‬‬
‫לא זו בלבד אלא שגם עתידי היה מובטח‪ .‬עשיתי לי ולאמונה ביטוח חיים והבית נרשם על שמנו‬
‫בטאבו‪ .‬לא צריך לשלם משכנתא ואין בוסים מעצבנים שיכולים לפטר אותך‪.‬‬
‫אתה אדון לעצמך‪ .‬אתה אפילו כבר לא מודאג כל כך מהכרס הקטנטנה שהחלת לפתח‪ ,‬שהיא‬
‫בעצמה סימן לשבעות ולאדנות‪ .‬החלפת את הסובארו ג'אסטי ברכב טויוטה ‪ .7X7‬שיפצת את‬
‫הבית‪.‬‬
‫אני חשבתי שהגיע הזמן לילד‪ .‬אבל אמונה טענה שמוקדם מדי‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫יום אחד בעודי יושב במשרד ומתעדכן בתוכנה חדשה של מיקרוסופט‪ ,‬שנועדה להחליף את‬
‫"חשבשבת" הישנה והטובה לניהול חשבונות‪ ,‬צלצל הטלפון במשרד‪.‬‬
‫"עוז בן ישי?"‬
‫"מדבר‪ ",‬עניתי‪ ,‬מופתע מצורת הפנייה‪.‬‬
‫"מדברת ד"ר פירוצקי מהמחלקה האונקולוגית בבית החולים ברזילי‪".‬‬
‫מחשבתי נדדה לישראל ברזילי‪ ,‬פוליטריקון מקיבוץ נגבה שהיה שר הבריאות פעם‪ .‬בנגבה‬
‫העברתי חלק מילדותי במחנות קיץ‪ .‬תמיד קינאתי בילדי בקיבוץ‪ .‬אורחות חייהם הדגישו עבורי‬
‫את העוני התרבותי שחוויתי בשדרות‪.‬‬
‫"מר בן ישי?" הפכה פנייתה של הד"ר לרשמית עוד יותר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני איתך‪".‬‬
‫"זה בקשר לאביך‪ ,‬לאון‪ ,‬התקשרתי להודיע לך שלא נותר לו זמן רב‪ ,‬כדאי שתגיע לכאן‪".‬‬
‫עזבתי את הניירות‪ ,‬זינקתי למכונית וירדתי לאיילון דרום‪ .‬התקשרתי לבית הוריי לדבר עם אמי‬
‫ולא היה מענה‪ ,‬סלולרי לא היה לה‪ .‬הודעתי לאמונה שאני בדרך לבית החולים‪ .‬היא אמרה שהיא‬
‫הייתה באה איתי אבל הם בדיוק קיבלו ילד אחרי תאונת דרכים והיא אינה יכולה לצאת מתל‬
‫השומר‪ .‬בכל מקרה היא הבטיחה להפעיל את קשריה על מנת שאבי יטופל על ידי הרופאים‬
‫הטובים ביותר שם‪ .‬כל הנסיעה לא הרפתה המחשבה ממוחי‪" :‬אבא חולה במחלה הנוראה הזאת‬
‫ולא ידעתי?"‬
‫נכנסתי למחלקה בבהלה‪ .‬אמי וקרובי משפחה ישבו מחוץ לחדר הטפול הנמרץ של האונקולוגית‪.‬‬
‫לא דיברתי עם אף אחד מהם ופניתי מיד לדלת הגדולה‪" .‬אלו לא שעות הביקור‪ ",‬נתקלתי‬
‫בהתנגדות של האחות הראשית‪ .‬לא שעיתי לה‪ ,‬עקפתי אותה והלכתי לכיוון החולים‪ .‬היו שם‬
‫שישה אנשים מחוברים לצינורות ולמכשירים‪ .‬לא יכולתי לזהות את אבי‪ .‬עברתי מיטה מיטה עד‬
‫שראיתי את השם לאון בן ישי על גיליון הטיפול שליד המיטה שלו‪ .‬ארבעה רופאים היו סביבו‬
‫ועמלו כמו נמלים‪ .‬אחיות נכנסו ויצאו‪ ,‬ולא היה להן אפילו זמן לסלק אותי‪ .‬כל שנותר היה לי‬
‫לעשות הוא להסתכל עליו קפוא על מקומי‪.‬‬
‫הוא היה כחוש ורזה‪ .‬אצבעות רגליו שבצבצו מעבר לסדין היו כמו שקופות‪ .‬ניתן היה לראות את‬
‫ורידי רגליו‪ .‬ראשו היה נפוח באופן בלתי פרופורציונלי לגוף הכחוש‪ .‬ממש כמו בסרטים הראה‬
‫‪73‬‬
‫המוניטור קו חיים הולך וגווע‪ .‬לא יכולתי לעמוד בזה יותר‪ .‬יצאתי החוצה למשפחה‪ ,‬שהתנתקתי‬
‫ממנה כל כך הרבה זמן‪ .‬חיבקתי את אמי‪ .‬התיישבתי בלי אומר בחדר ההמתנה יחד עם כולם‪.‬‬
‫הרגשתי כמו אדם זר לחלוטין בתוך שבט לא לו‪ .‬חשתי זרות ואי נוחות‪ :‬אבא שלי גוסס וישנם כל‬
‫מיני דודים רחוקים ושכנים שהקדימו אותי‪ ,‬בנו‪ ,‬מלהיווכח בכך‪.‬‬
‫לא יכולתי לבוא בטענות לאימי כי אני זה שניתקתי את הקשר‪ .‬זיכרונות מהחתונה שלי עלו בי‬
‫ואפילו ברגעים אלו לא הרפו ממני והזכירו לי מדוע נוצר הנתק‪ .‬שני רופאים שיצאו מדלת‬
‫הטיפול הנמרץ שמו קץ למחשבותיי‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫‪ .96‬שבעה‬
‫הלוויה הייתה קשה‪ .‬בית העלמין של שדרות‪ .‬שעת צהריים‪ ,‬השמש יוקדת על צווארי‪ .‬אמי חצי‬
‫מעולפת‪ ,‬מאוששת על ידי דודות ושכנות צווחניות‪ .‬אני חיבקתי את אחותי איילת‪ .‬אמונה הייתה‬
‫לצידי‪ .‬רב העיר הספרדי‪ ,‬הרב מסעוד מסאס‪ ,‬שהיה מאוד קרוב לאבי נשא את נאום ההספד‬
‫המרכזי‪ ,‬שדיבר על התקרבותו של אבי לדת בשנים האחרונות לחייו‪ .‬על כך שהוא נלחם מלחמת‬
‫קודש בחנויות החזיר בעיר (דבר שלא ידעתי) ותרם רבות לבית הכנסת על שם הרשב"י באזור‬
‫מגוריו‪ .‬הרב הוסיף שלאון הותיר אחריו‪ ,‬בן עורך דין‪ ,‬בת סטודנטית לעבודה סוציאלית ואם‬
‫שתרמה לקהילה‪ .‬לדעתי לא לחינם הוא לא הזכיר את העובדה שללאון הייתה גם כלה‪ .‬ריחפה‬
‫איזו עננה של אשמה‪ ,‬שאינני יודע אם הייתה פרי דמיוני בלבד‪ .‬הרגשתי אצבע מאשימה‪ ,‬על כך‬
‫שלאבי היה בן שורר ומורד‪ ,‬שהתחתן באמצעות רב רפורמי‪.‬‬
‫השבעה לוותה בקשיים רבים עבורי‪ .‬אמונה באה לשדרות לשבת איתנו‪ ,‬אבל לא התחברה כל כך‪.‬‬
‫אחרי יום ולילה ששהתה איתי שם‪ ,‬חזרה לתל השומר‪ .‬אימי שאלה אותה האם נראה ממנה בקרוב‬
‫נכד והיא ענתה בסרקזם שרק הבליט את חוסר השתייכותה‪" :‬בעזרת השם‪".‬‬
‫זר ותלוש הייתי שם‪ .‬אמונה לא סיפקה לי את התמיכה‪ .‬זרותה הייתה שונה משלי‪ ,‬אני בסך הכל‬
‫שהיתי עם אנשים איתם גדלתי בעיר הולדתי‪ ,‬שארי בשרי‪ ,‬דם מדמי‪ ,‬בני עיר הולדתי‪ ,‬איתם הייתי‬
‫אמור להרגיש בבית‪ .‬אבל זה לא היה כך‪.‬‬
‫בתום השבעה נסעתי לאמונה לתל אביב‪ .‬הרגשתי כמו בסיפורים של ברדיצ'בסקי )"מעבר לנהר"(‬
‫וביאליק ("אחורי הגדר") על תחושת התלישות‪ .‬נזכרתי גם בסיפור על בחור מהמעמד הנמוך‪,‬‬
‫שיצא מהעיירה היהודית כדי ללמוד רפואה בעיר הגדולה‪ .‬הוא חזר כרופא אבל הרגיש תלוש‪.‬‬
‫בעיר התייחסו אליו ככפרי ובעיירת מולדתו לא יכול היה להשתלב מאחר והרגיש שאנשי העיירה‬
‫מהם יצא כבר אינם לרמתו‪.‬‬
‫תלישות היא הרגשה נוראה‪ .‬אם אתה מורד בערכים שאתה מתנגד להם‪ ,‬אז אתה מורד‪ .‬אינך יכול‬
‫לצפות לאהדה גדולה מדי מאלו שמרדת בהם‪ .‬גם לא מבני משפחה‪ .‬אמי הייתה היחידה שיכולתי‬
‫לדבר איתה‪ ,‬אבל היא הייתה טיפוס חלש מדי והקשר בינינו היה קשר דם של אם ובן ותו לו‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫כל ימי השבעה שחזרתי תמונות מחיי עם אבי‪ .‬ייסורי המצפון על כך שאני לא הייתי איתו ממש‬
‫ברגעיו האחרונים‪ ,‬ונאלצתי לחזות במותו המתקרב באופן כל כך לא טבעי‪ .‬אפילו להגיד קדיש‬
‫לא אמרתי‪ .‬החובה הבסיסית ביותר שלי כבן לא מולאה‪ .‬בתום ימי השבעה נסעתי לאמונה לתל‬
‫אביב‪.‬‬
‫פשוט לא יכולתי להגות את מילות הקדיש‪" :‬יִתְ ג ַַדל וְ יִתְ קַ ַדׁש ְׁשמֵּ ּה ַרבָּ א"‪ .‬אני אתאיסט‪ .‬לא רוצה‬
‫להגדיל ולקדש שמו של אלוהים שאני בטוח שאינו קיים‪ .‬ועוד בהמשך דברי הקילוסין רק‬
‫מתעצמים בצורה גרוטסקית‪" :‬וְ י ְִׁשתַ בַ ח וְ יִתְ ּפָּ אֵּ ר וְ יִתְ רוֹמֵּ ם וישתבח ויתפאר ויתרומם וְ יִתְ נַשֵּ א‬
‫וְ יִתְ הַ ָּדר וְ יִתְ עַ לֶּה וְ יִתְ הַ לָּל"‪.‬‬
‫הרי פרידריך ניטשה הכריז ב"כה אמר זרתוסטרא" שאלוהים מת ואני קניתי את זה‪ .‬לא יכולתי‬
‫לומר את המילים‪" :‬בְ עָּ לְ מָּ א ִדי בְ רָּ א כִ ְרעּותֵּ ּה" שפירושן בעולם שברא כרצונו‪ .‬מי אמר שהוא ברא‬
‫ולא המפץ הגדול ולמה כרצונו כשיש תורת כאוס‪ .‬כל הקדיש הזה נשמע לי כמו ג'יבריש עתיק‬
‫ולא רלבנטי לחיי‪ .‬ובכל זאת חרה לי שלא אמרתי אותו ולו לשם זכרו של אבי‪.‬‬
‫‪ .99‬מן הזרות האחת לזרות האחרת‬
‫בלילה באתי אל אמונה‪ .‬היא חיבקה אותי ואמרה לי שזקן האבל מאוד סקסי בעיניה‪ .‬בבוקר‬
‫התגלחתי‪ .‬בהרגשה כבדה ניסיתי לחזור לשגרה‪ .‬הכל היה כביכול כרגיל‪ ,‬נסעתי למשרד‪ ,‬פתחתי‬
‫את היומן ונזכרתי שבעוד חודש חל יום נישואינו‪ .‬החלטתי שאת יום הנישואין המקולל שלא נחגג‬
‫אף פעם‪ ,‬דווקא עכשיו נחגוג ונשבור את המסורת‪ .‬התכוונתי להפתיע את אמונה‪ .‬אסור לחגוג‬
‫בימי האבל אבל במקרה הזה חשבתי שיש מקום לחרוג מהמנהג‪ .‬הרי למותו של אבי יש את‬
‫הפוטנציאל לסגור את הפרק הזה בחיי של הטקס המביש‪ .‬לא אתן למנהגי האבל היהודיים למנוע‬
‫ממני הנאה זו של שיקום חיי החדשים שיצרתי מחוץ לבית הוריי‪.‬‬
‫חשבתי לעצמי כמה אידיאולוגיה יכולה להוות גורם מפריד בין בני אדם‪ .‬למושג ה"אמונה"‬
‫הייתה חשיבות עצומה בעיצוב חיי הבוגרים‪ .‬הבגידה באמונה הדתית (הדיבר "לא תנאף") מחד‬
‫‪76‬‬
‫והנישואין לאמונה‪ ,‬אמונה אחרת‪ .‬גם זבולון ברלין בקראו לביתו כפי שקרא לה בסך הכל רצה בת‬
‫שתייצג את האמונה המונותאיסטית‪ .‬צחוק הגורל הביא לכך שהדבר לא רק שלא הושג אלא הפך‬
‫למוקד של עימות‪.‬‬
‫יחסיי עם אבי התערערו בגלל האמונה‪ .‬כמה שהערכתי אותו כל ימיי לא הייתי מסוגל לקבל את‬
‫השמרנות שלו ואת נסיונות הכפייה שלו‪ .‬לא רציתי את אות הקין של ה"מורד"‪ .‬הילד הטוב שהפך‬
‫למורד הנורא מכל ‪ -‬לזה שמעז לכפור בעיקר‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫שער רביעי‪ :‬השבר‬
‫‪ .97‬יום הנישואין‬
‫אמונה ואני נשואים כבר כמעט שבע שנים‪ .‬היחסים בינינו השתפרו לאחרונה‪ ,‬למרות שהמשכתי‬
‫להשתוקק לאישה פרועה יותר‪ .‬כמיהה שלא מומשה יותר‪ .‬גם אצל אמונה הרגשתי שיש איזה‬
‫רצון למשהו אחר אבל לא דיברנו על זה‪.‬‬
‫לילה אחד אחרי שחזרתי מהעבודה עם כנאפה מתוקה שקניתי לאמונה‪ ,‬התיישבנו לאכול את‬
‫ארוחת הערב‪ .‬כבר מזמן רציתי לדבר איתה על הבאת ילדים‪ .‬עד עכשיו דחינו שיחה רצינית‬
‫בנושא בגלל כל מיני דברים‪ .‬אבל עכשיו המשרד מתפקד יפה ואמונה כבר מזמן סיימה את‬
‫ההתמחות והיא כבר רופאת ילדים מדופלמת‪ .‬היא נשארה לעבוד בתל השומר והולך לה לא רע‪.‬‬
‫"אמונה‪ ,‬מתי החסידה תבוא לבקר אצלנו?"‬
‫"אתה רוצה ממני ילד?"‬
‫"כן!"‬
‫"אתה יודע משהו מצחיק‪ ,‬בדיוק היום דיברתי על זה עם רונית מהמחלקה‪ .‬היא שאלה אותי מתי‬
‫נביא כבר ילדים לעולם‪ ,‬ואמרתי לה שאנחנו עדיין עובדים כמו מטורפים שנינו ואין לנו זמן לכך‬
‫עדיין‪ ,‬אבל בקרוב‪".‬‬
‫"נראה שהבקרוב הזה הגיע‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬מהיום אפסיק להשתמש בגלולות‪".‬‬
‫אמונה הפסיקה לקחת גלולות‪ ,‬וחיכינו לביוץ‪.‬‬
‫היום הוא השמיני לספטמבר‪ ,‬מחר הוא יום נישואינו‪ ,‬שלא נחגג אף פעם בגלל נסיבות הנישואין‬
‫העגומות‪ .‬אבל אני גמרתי אומר בליבי לשבור את המסורת הזאת‪ .‬תכננתי להפתיע את אמונה‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫למחרת הזמנתי מחנות הפרחים שליד המשרד שלי זר פרחי יער וכתבתי שיר מיוחד לאירוע ואף‬
‫חיברתי לו לחן פשוט‪ .‬רציתי להפתיע את אמונה בעבודה שכן ידעתי שהיום היא במשמרת‪.‬‬
‫הזמנתי לנו מקומות במסעדת קימל בנווה צדק‪.‬‬
‫אמונה עובדת מאוד קשה במחלקה של פרופ' זוכוביצקי‪ .‬פעם אחת כשהתקשרתי לדבר איתה‬
‫בבית החולים‪ ,‬ענה לי הפרופ' ולפני שהוא העביר אותה הוא חלק לה מחמאות שעשו אותי נבוך‪.‬‬
‫הייתי גאה שיש לי אשה כזאת נפלאה שתורמת להקלת הסבל בעולם ועזרת ליצורים חסרי אונים‪:‬‬
‫ילדים חולים‪.‬‬
‫שמחתי שלאמונה יש בוס שהוא כמו אבא טוב כזה‪ .‬פרופ' זוכוביצקי עשה הרבה בחייו‪ .‬כיום הוא‬
‫חרוש קמטים אך ניתן להבחין שבעברו הוא היה גבר נאה‪ .‬הוא אמנם קצת קשה עם עצמו ואחרים‬
‫אך בבסיסו הוא אדם מאוד טוב‪ .‬יש לו שישה ילדים ובעברו הוא התחיל בקריירה של טייס‪ .‬בימי‬
‫טרום המדינה השתייך ללח"י‪ .‬הוא נשלח לקבל הכשרה בחיל האוויר המלכותי הבריטי‪ ,‬בצה"ל‬
‫הוא פיקד על טייסת קרב‪ ,‬יצא ללימודי רפואה ולימים היה הרופא הראשי של חיל האוויר‪ .‬באחת‬
‫ממסיבות המחלקה הוא סיפר לי שהוא רואה עצמו כז'בוטינסקאי האחרון‪ .‬הוא הגדיר זאת כך‪:‬‬
‫"כשאני מסתכל ימינה אני רואה רק קיר"‪ .‬הוא חילוני גמור אמנם אך כאיש ארץ ישראל השלמה‬
‫הוא עקר עם משפחתו לאלקנה‪ .‬הוא היה נוהג לצטט את הקלישאה הידועה‪" :‬שתי גדות לירדן זו‬
‫שלנו זו גם כן…" פעם הוא אמר לי‪" :‬גבר בא לעולם כדי להילחם‪ ,‬להוליד ילדים וכדי לסמן‬
‫טריטוריות‪ .‬את כל זה עשיתי בחיי"‪ .‬בנו הבכור מפקד כיום על אותה טייסת שהוא פיקד עליה‪.‬‬
‫אמונה סיפרה לי שהוא אדם עם ערכי מוסר מאוד גבוהים והוא יושב בוועדות המשמעת והאתיקה‬
‫של בית החולים‪.‬‬
‫שמח וטוב לב המשכתי לעבוד במשרד‪ .‬סיימתי את העבודה‪ ,‬נסעתי לכיוון אלוף שדה ועליתי על‬
‫דרך השלום‪ ,‬שהתברר שלא הובילה אותי לשלום‪ .‬הדרך מדרום תל אביב לשיבא הייתה פקוקה‬
‫ומעצבנת‪ ,‬אך בליבי שררה שמחה אמיתית ופעפעה ידיעה שאני ללא ספק הולך להחזיר קצת צבע‬
‫לחיי הנישואין שלנו‪ ,‬שנשחקו תחת טרדות היומיום ועול הפרנסה‪.‬‬
‫הגעתי למחלקה בשעה שמונה בערב לערך מצויד בזר הפרחים הקטן והמיוחד‪ ,‬מתכונן לחגוג את‬
‫יום הנישואין שלא נחגג מאז מעולם‪ .‬פניתי לאחות הראשית‪ ,‬פנינה‪ ,‬שהכרתי מאירועים של‬
‫‪79‬‬
‫המחלקה‪" .‬שלום פנינה! את יודעת איפה אמונה?" היא הביטה בי מחויכת למראה זר הפרחים‪:‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ ,‬היא בחדר הטיפולים נדמה לי"‪ .‬היא הובילה אותי לשם‪ ,‬הוציאה צרור מפתחות ופתחה‬
‫את המנעול כלאחר יד‪ .‬הדלת נפתחה ושנינו ראינו את אמונה רוכנת מעל פרופ' זוכוביצקי כשהוא‬
‫שוכב במיטת הטיפולים‪ .‬אמונה הייתה לבושה רק בחזייתה השחורה בלבד ובביריות תחרה‬
‫שהקיפו את מותניה‪ .‬על חזה הורכבו אביזרים ברזליים שאחר כך נתברר לי שהם "צובטי‬
‫פטמות"‪ ,‬היא רכבה מעליו כאשר הוא היה קשור למיטה בעזרת כמה חוסמי עורקים ("חית עין"‬
‫כמו שקראנו לזה בצבא) כשפרצופו נראה מעונה אך נהנה מכאב‪ .‬אמונה שלטה באקט הסאדו‪-‬‬
‫מזוכיסטי ואף הספיקה לחבוט בפרופ' זוכוביצקי עם הכבל של הסטטוסקופ שלה בטרם הרגישה‬
‫בנוכחותנו‪.‬‬
‫אני פניתי לאחור‪ ,‬מתקשה להאמין ותופס את ראשי בחלחלה‪ .‬יצאתי במהירות מהמחלקה‪.‬‬
‫כעבור כמה דקות מצאתי את עצמי נוסע ברכבי לפארק הלאומי ברמת גן‪ .‬הלכתי ברגל‪ ,‬פסעתי‬
‫בגן ועליתי על הגשר שמעל אגם המים המלאכותי‪ .‬הסתכלתי על המים והמחשבות זרמו יחד עם‬
‫אדוות הגלים באגם‪.‬‬
‫ימי הגירושין‬
‫לא חזרתי יותר לדירה‪ ,‬עברתי לישון במשרד שלי לעת עתה‪ .‬את לילותיי העברתי על מיטה צבאית‬
‫מתקפלת שהשגתי בשוק הפשפשים‪ .‬אמונה הסתגרה בדירה שלנו‪ .‬בשיחות הלאקוניות שהיו לנו‬
‫היא נשמעה עצובה מאוד‪ .‬למען ההגינות התוודיתי בפניה על כך שהיא לא היחידה שבגדה‬
‫במערכת היחסים שלנו וסיפרתי על המקרה שהיה לי עם ורדית‪ .‬אמונה לא הזדעזעה מכך‪ ,‬היא‬
‫הגיבה באדישות‪ .‬היה ברור לשנינו שאיננו יכולים להמשיך ביחד‪.‬‬
‫הגירושין היו מהירים ולא מכוערים‪ .‬אמונה נשארה לגור בדירה שלנו בתל אביב‪ .‬עו"ד גדעון סרק‬
‫טיפל בכל העניינים הפרוצדוראליים‪ .‬אמונה קיבלה את חלקה לפי הסכם הממון שערכנו לפני‬
‫הנישואין‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫יום אחד התקשרו אליי ממיסטר קלין שליד הדירה שהייתה של שנינו פעם‪ .‬החליפה שלי יצאה‬
‫מניקוי יבש‬
‫כבר לפני חודשיים‪ .‬אם אני לא אבוא היום‪ ,‬אמר לי הקול מעבר לקו‪ ,‬הוא ימסור אותה לנזקקים‪.‬‬
‫אחרי שלקחתי את החליפה עצרתי לקחת קפה בבית הקפה בו היינו אוכלים אמונה ואני בימי‬
‫שישי ארוחת בוקר‪.‬‬
‫"עוז?" אמונה נעמדה מאחוריי בתור‪" ,‬מה מביא אותך לשכונה?"‬
‫סיפרתי לה על המכבסה‪ .‬היא התנצלה שלא עדכנה אותי שהם שלחו כבר כמה מכתבים‪ .‬היא‬
‫נראתה עצובה ובכל זאת נהדר‪ .‬יכולתי להרגיש שהיא שמחה לראות אותי‪ .‬ריח כביסה נקייה תמיד‬
‫גרם לה לרצות להיכנס איתי למיטה‪ .‬עברו כבר שלושה חודשיים אבל גופינו עדיין לא לגמרי‬
‫נפרדו‪ ,‬אולי נעשה איזה זיון פרידה‪.‬‬
‫"אתה הרי יודע מה הריח הזה עושה לי‪ ",‬לחשה לי באוזן‪ ,‬מוסיפה נשיפה קלה‪.‬‬
‫הסתובבתי אליה‪ ,‬חצי חיוך חצי הרמת גבה לעברה‪" .‬אמונה"‪ ,‬היססתי מעט‪" ,‬את בטוחה שאת‬
‫רוצה?" היא חייכה‪ ,‬הישירה מבט ולקחה את ידי בידה‪" .‬על מה אתה מדבר?"‪ ,‬היתממה‪" ,‬אני לא‬
‫מבינה"‪ .‬יצאנו יחד מהמכבסה‪ ,‬פנינו לרכב ואז נסענו למשרד שלי‪ .‬מדרגות‪ ,‬מבואה‪ ,‬חדר‬
‫המזכירה שלא הייתה לי ואז הפשטתי את חולצתה‪ ,‬ליטפתי את שדיה‪ ,‬והיא נשכבה על המיטה‬
‫החורקת‪.‬‬
‫מצעים חדשים‪ ,‬שעברו כביסה לא מכבר היו פרוסים על המיטה‪ .‬התחלתי לנשק את צווארה‪ ,‬את‬
‫חזּה‪ ,‬את בטנה‪ ,‬מלטף בידיי את רגליה המוכרות לי כל כך‪ .‬נשיפותיה גברו‪ ,‬עורה סמר‪ ,‬חום גופה‬
‫עלה‪" .‬בוא נעשה את זה בלי לחשוב על מחר"‪ ,‬לחשה‪.‬‬
‫"איפה היית שבע שנים?" לחשתי חזרה‪ ,‬נמלא תקווה מחודשת‪.‬‬
‫שכבנו כמו אז בשדות בדגניה‪ ,‬בתשוקה לוהטת כאילו לא היו דברים מעולם‪.‬‬
‫"אני לא יכולה להישאר כאן‪ ,‬חייבת לצאת‪ ",‬היא אמרה בעודנו מתנשפים‪ ,‬פנינו לתקרה‪.‬‬
‫"רגע אמונה‪ ,‬עוד מעט‪".‬‬
‫אבל היא התלבשה בזריזות ויצאה‪ ,‬מעיפה מבט אחרון לעברי‪ ,‬נעלמת מאחורי דלת הברזל‬
‫האפורה‪ .‬נרדמתי‪ ,‬וכשקמתי כאילו היה זה חלום‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫‪ .91‬היינו צריכים לצעוק את האמת זה באזנה של זו וזו באזנו של זה‬
‫למרות ניסיונותיי‪ ,‬אמונה סירבה להיפגש איתי שוב‪ .‬לימים ניסיתי לנתח כיצד זה התדרדרה‬
‫מערכת היחסים שלנו לשפל כזה‪ .‬אמונה ואני היינו קורבנות של התנהגות יענית‪ .‬שנינו לא יכולנו‬
‫להתמודד עם האמת‪ .‬דיווח אמת על רגשותינו האמיתיים היה קשה לנו מכל דבר אחר‪ .‬במרוץ‬
‫ההישגיות שכחנו את הפרט השולי הזה שקוראים לו כנות ביחסים‪ .‬ניהלנו חיים של נוחות‪ .‬את‬
‫תתמכי בי‪ ,‬עו"ד מצליח‪ ,‬תארחי את אורחיי ותראי את יופייך לעולם המקנא בהצלחתי‪ .‬אני אספק‬
‫לך את ההשלמה הגברית לתדמית ה"רופאה החסודה והמצליחנית"‪ .‬חלוקך הלבן צמרירי ורך את‬
‫בו מתעטפת תמיד לעת ליל ובו תכבסי את מוסרך‪ .‬החלוק הלבן הוא זה ששימש חומר הלבנה‬
‫לדחפים החייתים‪ ,‬ממש כמו שגלימתי ועניבתי השחורות והאצטלה של לוחם זכויות האדם‬
‫טיאטאו מתחת לשטיח ערגות וסערות רגשיות‪ .‬המוסר של שנינו הידרדר ככל שצברנו כח בחברה‬
‫הזעיר‪-‬בורגנית בה חיינו‪.‬‬
‫עיר החטאים‪ ,‬תל אביב‪ ,‬קלטה אותנו בזרועות פתוחות‪ .‬העיר העברית הראשונה אמרה לעצמה‪:‬‬
‫"הנה עוד שני צעירים מבטיחים מהפריפריה"‪ ,‬וחככה ידיה בהנאה‪" ,‬הבה נראה אותם עומדים‬
‫בפיתויים שאני אציב להם‪ .‬העוז הזה לא נראה לי גיבור כמו איוב‪ ,‬ואמונה הזאת גם היא לא‬
‫בדיוק רות המואביה‪ ,‬היא תיתפס כשתאוותה בידה‪ ".‬לי היא שלחה אקסית מיתולוגית מפתה‬
‫ואימהית ולאמונה היא שלחה פרופ' סמכותי ומזוכיסט‪ .‬לשנינו היו יצרים אבל במיטה החוקית‬
‫שלנו התביישנו לקרוא להם דרור‪.‬‬
‫נפלנו בפח של הכרך‪ .‬נעדרנו אמונה בליבנו ולא היה כח ערכי חזק מספיק למלא את הוואקום‬
‫שהותיר האלוהים שהכחדנו מלבנו‪ ,‬האלוהים המוסרי הפשוט שחונכנו עליו על יד אבותינו‪ .‬אכן‬
‫לא היינו גיבורים כמו איוב‪ .‬אנשים רגילים היינו‪ ,‬אנשים רגילים שנגעו קצת בזוהר מקצועי‬
‫ופרסטיז'ה ולא יותר‪ .‬בחיינו המקצועיים אמונה הפיחה חיים בילדים ואני תיקנתי עוולות‪ .‬רק‬
‫שבחיים הפרטיים אמונה נתנה הנשמת רעל לאהבתנו לאחר שאני הראשון שיצר את עוולת‬
‫הבגידה באמון‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫לאחר הביקור הדרמטי שלי בבית חולים שיבא חשבתי על הספר הנפלא "הזר" של אלבר קאמי‪.‬‬
‫קאמי מספר על האיש הפסיבי‪ ,‬שלא בכה בלוויה של אימו‪ .‬חוסר הרצון שלו לנקוט עמדה הוביל‬
‫אותו לגרדום לאחר שהואשם ברצח אימו על לא עוול בכפו‪ .‬המסר העיקרי של קאמי היה שאין‬
‫אפשרות להתחמק מלקחת חלק בחברה שלנו‪ ,‬מי שעושה זאת נדון לכליה חברתית ואפילו פיסית‪.‬‬
‫האדם מטבעו חייב לנקוט עמדה‪ ,‬ניטרליות אינה תכונה לבני אדם‪ ,‬צריך להשאיר אותה לאו"ם‬
‫ולשוויץ‪ .‬אמונה ואני השארנו דברים "נייטרליים"‪ .‬דברים שטוטאו מתחת לשולחן ודיאלוגים‬
‫שלמים אילמים שלא יצאו לאוויר העולם‪.‬‬
‫אני ואמונה שתקנו לכל אותם סדקים שנפערו במערכת היחסים שלנו‪ ,‬לא ידענו לומר‪" :‬כואב לי"‪,‬‬
‫לא ידענו להתווכח עד כאב‪ .‬הטאטוא הגדול של הערב‪ ,‬שכן מחר בבוקר לך יש משמרת בביה"ח‬
‫ולי תיק הגירה חשוב‪ .‬וחוץ מזה למה לעורר את המתים?‬
‫אם כן התשובה שלי‪ :‬לעורר אותם ועוד איך‪ .‬לא רק את המתים גם את החיים החולים‪ .‬להפוך‬
‫ולהפוך‪ ,‬להגיע לשורש ולא לשקוט על השמרים‪ .‬ממש כמו הנסיך הקטן של סנט אכזופרי‪,‬‬
‫שהחליט כי עליו לנכש את גידולי עץ הבאובב בעודם קטנים אחרת הכוכב שלו יכוסה כולו‬
‫בעצים המתפשטים עד כדי הרס מוחלט‪ .‬כך היינו צריכים לנכש בגינת היחסים שלנו‪ .‬כך היינו‬
‫צריכים לצעוק את האמת זה באזנו של זה‪.‬‬
‫סנט אכזופרי‪ ,‬שהיה טייס בכוחות בעלות הברית במלחמת העולם‪ ,‬רמז בדימוי עצי הבאובב על‬
‫כך‪ ,‬שמי שלא נלחם בכוחות הרשע (הנאצים בתקופתו) בעודם רק מבצבצים‪ ,‬צפוי לספוג מהם‬
‫מכת מוות‪.‬‬
‫ומהמאקרו של מלחמת העולם השנייה למיקרו קוסמוס של כל גבר ואשה‪ :‬אסור להירדם על‬
‫המשמרת‪ .‬יש לבדוק היטב את המאכלת‪ ,‬ללבות את גחלי התשוקה ולהשגיח עליה פן תכבה‪.‬‬
‫תמיד יש לטפח את להבות האהבה‪ ,‬שהיא עזה כמוות ורשפיה רשפי אש‪ ,‬ברגעים מסויימים‪ ,‬אך‬
‫למזניחים את האש צפויה דעיכה וקור ברגעים אחרים‪.‬‬
‫כל אישה ואיש‪ :‬אתם מוכרחים לפנות את האפר מן האח המבוערת של אהבתם‪ ,‬הוציאו את‬
‫הקיטור כשצריך ואל תפחדו אם זה לא נעים‪ .‬ובחורף אסור להתעצל להזמין את מנקה הארובות‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫מלאך מתחטא‬
‫לימים כתבתי שיר געגועים לאמונה‪ ,‬האהבה הגדולה באמת של חיי שאיבדתי‪:‬‬
‫מלאך מתחטא‬
‫מלאך מתחטא נהדר שלי‬
‫כיצד זה בגדנו בעצמנו כך?‬
‫כיצד זה שתקנו והעמדנו פנים‬
‫שהכל כל כך נפלא?‬
‫יותר לא אקפוץ ראש‬
‫לתוך בריכות האזמרגד שלך‪.‬‬
‫יותר לא אגע‬
‫בשפתייך המצוירות‪.‬‬
‫יותר לא ארגיש‬
‫את מגעך המרפא‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫ואני זה זמן רב‬
‫מתאבל על האבדה‪,‬‬
‫שלא היה מנוס‬
‫שלא לאבדה‪.‬‬
‫עם השנים המעטתי בערכם של החטאים של אמונה ושלי‪ .‬לא לחינם כיניתיה מלאך מתחטא ולא‬
‫מלאך חוטא‪ .‬בבניין מתפעל יש גם מן הפעיל וגם מן הסביל‪ .‬היא לא חטאה ולא החטיאה אחרים‪.‬‬
‫היא רק התחטאה‪.‬‬
‫גורלן של נשים שנתפסו בקלקלתן שונה מזה של הגברים‬
‫לא חיפשתי נקמה אבל כנראה שבכל זאת המסדר האנושי נוקט ענישה חברתית במקרים כאלו‪.‬‬
‫אחרי המקרה‪ ,‬אמונה לא יכולה הייתה לחזור למחלקה בשיבא‪ .‬היא לא הייתה מסוגלת להסתכל‬
‫לאף אחד שם בעיניים‪ .‬היא עברה לעבוד בבית חולים לילדים "דנה"‪ .‬היא הייתה צריכה לבנות‬
‫את שמה הטוב מחדש‪ .‬מאחר והקהילה הרפואית שעוסקת בילדים באזור המרכז די מצומצמת‪,‬‬
‫השמועה על עלילותיה עם פרופ' זוכוביצקי עשתה לה כנפיים‪ .‬היה זה בהחלט קשה לאמונה‪.‬‬
‫דווקא בתור אחת שגדלה כנסיכה ישראלית‪ ,‬ילדת תנובה כזאת שגדלה במושבה‪ ,‬שעגלת הספרים‬
‫בסלון בית הוריה הייתה מלאה מכל טוב‪ .‬היה זה הכישלון האמיתי הראשון שאיתו היא הייתה‬
‫צריכה להתמודד אי פעם‪ .‬אם הייתה בה מעט מן הציניות ומהמתירנות אולי היא יכולה הייתה‬
‫להתמודד עם זה טוב יותר‪ .‬אך מתוך הפוריטניות המינית בה גדלה‪ ,‬וכובד הראש בו לקחה את‬
‫החיים זה לא היה קל‪ .‬באחת השיחות שהייתה לנו אחרי המקרה היא סיפרה לי שהיא מרגישה‬
‫כמו צל‪ .‬בית החולים התל אביבי מצטייר בעיניה כמפלצת אורבנית נוראית‪" ,‬איכסילוב" היא‬
‫‪85‬‬
‫קוראת לו‪ ,‬ודווקא בית חולים דנה הוא עוד שמורת טבע יחסית לשאר בית החולים‪ .‬הרופאים‬
‫התחרותיים בתל אביב מפחיתים מערכה של מחלקת הילדים‪ ,‬אין היא עומדת בפרסטיז'ה של‬
‫הכירורגית‪ ,‬הקרדיולוגית והאונקולוגית‪.‬‬
‫מה העיר הזאת עשתה לה‪ ,‬לאמונה שלי? מדוע היא נמשכה לאפלוליות הזאת של יחסים סאדו‪-‬‬
‫מזוכיסטיים עם אשמאי זקן? לאלוהים פתרונים‪ .‬לא היינו פתוחים עד כדי כך ואני לא שאלתי‪.‬‬
‫ניחשתי שמן הסתם זו לא הייתה הפעם הראשונה ואולי הוא לא היה הראשון‪.‬‬
‫פרופ' זוכוביצקי מצידו המשיך לנהל את המחלקה בשיבא‪ .‬הממזר הזקן לא נפגע כלל‪ .‬בחברה‬
‫שלנו הגבר במקרה כזה תמיד יוצא כשידו על העליונה‪ .‬כך גם פוליטיקאים שניהלו רומנים ובגדו‬
‫בנשותיהם‪ .‬טול את משה דיין בשעתו וביבי נתניהו ופרשת הקלטת ואפילו ביל קלינטון הגיבור‬
‫שלא שלט ביצרו‪ ,‬שיקר לאומה במצח נחושה והמשיך לכהן כנשיא פופולארי ואילו מוניקה‬
‫לווינסקי‪ ,‬הפרינססה היהודייה‪ ,‬שנחשבה למרשעת‪ ,‬בשעה שהייתה רווקה ולא בגדה באף אחד‬
‫בעצם‪ ,‬הפסיקה לעבוד בפנטגון בעקבות הפרשיה‪.‬‬
‫קלינטון‪ ,‬אדם חיובי‪ ,‬חם וכריזמטי‪ ,‬נקט ברטוריקה המתחמקת שלו כהרגלו (לפחות עד רגע‬
‫האמת בעדותו בפני חבר המושבעים הגדול)‪ .‬זו פעלה שכששאלו אותו אם עישן מריחואנה‪ .‬אז‬
‫הוא ענה‪:‬‬
‫"‪.”Yes, but I didn’t inhale‬‬
‫הקוריוז בכל הסיפור הזה הוא שגברת לווינסקי שימשה את העם היהודי‪ ,‬לפי פובליציסטים‬
‫מהימין הפוליטי‪ ,‬כמו הדסה‪ ,‬הלא היא מלכת אסתר‪ .‬כשבנימין נתניהו נסע לוושינגטון הוא היה‬
‫אמור להינזף על ידי קלינטון בגלל אי התקדמות המשא ומתן עם הפלסטינים וכן הסיוע התקציבי‬
‫שישראל מקבלת מארצות הברית עמד בסכנת קיצוץ בשל כך‪ .‬אך בדיוק פרצה פרשת לווינסקי‪,‬‬
‫תשומת הלב הופנתה רק לכך ושכחו לנזוף במנהיג הישראלי הסורר‪ ,‬ושוב ביבי ניצל בעור שיניו‪.‬‬
‫וכך יצא שמוניקה לווינסקי‪ ,‬בתו המפונקת של רופא אונקולוג יהודי מצליח‪ ,‬מתמחה בבית הלבן‪,‬‬
‫הצילה את העם היושב בציון בגופה‪ .‬ממש כמו אסתר‪ ,‬שהתמסרה לאחשוורוש על מנת להציל את‬
‫בני עמה‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫עבור אמונה הייתה זו מכה קשה לתדמיתה המהוגנת‪ .‬כששוחחנו על כך היא התקשתה להסתיר‬
‫את גודל הבושה שחשה‪ .‬הבטחנו אחד לשני להמשיך ולהטות אוזן בשעת הצורך‪ ,‬אך ההבטחה‬
‫לא מומשה‪ .‬לאחר המפגש שלנו במכבסה ניתקה איתי בהדרגה קשר ושקעה בדיכאון‪ .‬היא לא‬
‫נתנה לאף אחד לעזור לה‪ .‬היא לא סיפרה על המקרה למשפחתה וגם לא לחברותיה כך שאף אחד‬
‫לא ידע‪ .‬ומי שלא יודע גם לא יכול לעזור‪.‬‬
‫שמחתי שהגירושין היו כל כך בוגרים ומתחשבים‪ .‬הסיבה האמיתית לפרידה לא נודעה בקרב‬
‫החברים שלנו ומשפחותינו‪ .‬הסיבה שסיפקנו לגירושים הייתה שהתפצלו דרכינו והאהבה כבר לא‬
‫שוררת בינינו‪ .‬אימי הצטערה מאוד‪ .‬מעניין מה אבא שלי היה אומר על כך אם היה חי‪ .‬הרי בעיניו‬
‫היא הייתה אחראית לטקס הרפורמי ולרתיעתי מן הדת‪ .‬אני כל כך מתגעגע לאבא לפעמים‪ .‬אני‬
‫חושב שהיום הוא היה סולח לי‪ .‬אחרי הכל הייתי פעם בנו האהוב‪ .‬מאחר ואינני מאמין בעולם‬
‫הבא‪ ,‬ברור לי שכעת הוא רימה ותולעה ותו לו ולכן אין כל זה משנה אבל בכל זאת רוחו‬
‫ומורשתו ניכרו בי‪ .‬הפחד וחוסר הנוחות מבגידתי במסורת עליה חונכתי לא הרפו ממני שנים‬
‫אחרי מותו של אבי‪.‬‬
‫‪ .91‬קנאה‬
‫עברה כבר חצי שנה מאז הגירושין‪ .‬אני שכרתי דירה בבניין בו שכן המשרד שלי בדרום תל אביב‪.‬‬
‫ממש כמו בהודו שם נהוג שהסוחרים גרים מעל לעסק שלהם‪ .‬היה בזה ניתוק מהעיר הבורגנית‬
‫וניתוק ממשקעי אמונה‪ .‬כך גם הרגשתי יותר מחובר לחייהם של לקוחותיי‪ .‬עיצבתי את הדירה‬
‫בצורה מינימליסטית‪ .‬הסלון היה חדר מוסיקה בעצם‪ .‬הכנסתי אליו פסנתר רוסי ישן ואת כלי‬
‫הנגינה העתיקים שאספתי בחיי הקצרים‪ :‬הטאבלה והראבבה הבדווית ואפילו קאנון מצרי שקניתי‬
‫פעם בקהיר וזה בנוסף לגיטרות המודרניות ולמגבר רב העוצמה‪ .‬בחדר המגורים לא היו ספות‬
‫אלא מחצלות וכריות‪ .‬נהגתי לעשות יוגה פעמיים ביום לצלילי מוסיקת סיטאר של שנקר‪.‬‬
‫אמונה ואני כמעט ולא שוחחנו‪ .‬פעם אחת היא הפתיעה אותי בשיחת טלפון לתוך הלילה‪ .‬היא‬
‫גוללה את מר גורלה במחלקה‪ .‬את העובדה שהיא שוב פעם צריכה להוכיח את עצמה‪ .‬היא עושה‬
‫עבודה של מתמחה וקשה לה נורא לתפקד כך‪ .‬העלבון גדול מדי‪ .‬היא סיפרה לי כמה שהיא‬
‫‪87‬‬
‫מקנאה בי על כך שאני בעל משרד עצמאי ללא בוסים ומפקחים‪ .‬היא אמרה שאינני יודע להעריך‬
‫את היתרון שבכך‪ .‬ההימצאות הזו בסיר לחץ של בית חולים‪ ,‬עם משמרות ומצבי חירום‪ ,‬כשכולם‬
‫יודעים עליך ומרכלים עליך פשוט הוציאה אותה מדעתה‪ .‬היא הייתה ממורמרת‪ .‬אבל גרוע מכך‬
‫היא דיברה על הקנאה שיש לה בי‪ .‬היא חשפה עד כמה היא מקנאה ביצירתיות ובפשטות שלי‪.‬‬
‫אני כמובן ביטלתי זאת ואמרתי לה שגם לי יש את רגעי הייאוש‪ .‬גם לי יש קנאה לפעמים בחברים‬
‫שנישואיהם עלו יפה‪ .‬אמרתי לאמונה‪ ,‬שזה לא תמיד כל כך הרואי להתעסק במהגרים ובלקוחות‬
‫פליליים‪ .‬לפעמים אני תוהה מדוע אני עוסק בכך במקום בעבירות צווארון לבן או במשפט‬
‫מסחרי‪ .‬הרי הייתי מתרגל באוניברסיטה בדיני תאגידים‪ ,‬התמצאתי היטב במשפט כלכלי ומסחרי‪.‬‬
‫בעסק שאני נמצא בו אני לגמרי לבד ‪ -‬לטוב ולרע‪ ,‬אם אפשוט רגל מחר אף אחד לא יעזור לי‪ .‬אין‬
‫לי פנסיה ואין קרן השתלמות והכל ייפול על כתפיי‪ .‬יש לי שותף אחד בעסק ‪ -‬נעלם אך מאוד‬
‫חשוב‪ :‬המדינה‪ .‬בכל חודש פקיד השומה לוקח את המחצית המגיעה לו מהרווחים‪ .‬וזאת על כך‬
‫שנתן לי חברה מאורגנת‪ ,‬כביש לנהוג עליו‪ ,‬צבא ששומר עליי ותשתיות לעבוד בעזרתן‪.‬‬
‫אבל שום דבר ממה שאמרתי לא הפיס את קנאתה של אמונה‪ .‬היא טענה שאני יוצא מהר‬
‫ממשברים‪ .‬שאני כותב איזה שיר או פורק הכל על הגיטרה האקוסטית ועובר הלאה‪ .‬בשעה‬
‫שאצלה הכל שוקע כצל כבד וחזק על ליבה‪ .‬קשה לה לעבור לסדר היום‪.‬‬
‫השיחה עמה הדאיגה אותי‪ .‬שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אבוא אליה‪ .‬היא השיבה בלא‬
‫מוחלט‪ .‬ביקשתי ממנה שלפחות תשוחח על כך עם החברות שלה‪ ,‬אך היא השיבה שאין לה אף‬
‫אחד שמבינות אותה ולא בא לי להיות עכשיו עם אנשים שלא מבינים אותה‪ .‬למחרת ניסיתי‬
‫לדובב אותה שוב אך ללא הואיל‪ .‬היא ביקשה שאניח אותה לנפשה "ד"ר זמן יעשה את שלו"‪,‬‬
‫היא הבטיחה‪.‬‬
‫קנאה‪ .‬אלוהים לקח חומר בנאדמי מהאדמה‪ .‬ערבב עם נוזלים‪ .‬לקח את העיסה שנבראה בצלם‪,‬‬
‫גולל אותה וכידרר אותה‪ .‬ככה נוצר הפרצוף‪ .‬אחר כך לקח סכין יפני וחרץ בתוך גוש הבשר‬
‫הסגלגל הזה שתי כוסות‪ .1‬אחת מימין ואחת משמאל‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫לקרוא עם שני שורוקים‪ .‬סלנג‪ :‬הכוונה לחתכים הנעשים על ידי סכין יפנית או הצלקות שנותרו מאותם חתכים‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫גם אצל העיוור‪ ,‬גם אצל הפיקח‪ :‬הקנאה מתחילה בפתחים של הגוף מסוג המכונה עיניים‪.‬‬
‫שמונה‪/‬שבעה כוסות נחרצו בעיסה‪ :‬עיניים‪ ,‬אוזניים‪ ,‬נחיריים‪ ,‬פה‪ ,‬צינור השתן‪ ,‬פי טבעת ולידן‬
‫(רק מחצית מבני האנוש צוידו באיבר זה)‪ .‬ישנם כמובן גם נקבוביות על האפידרמיס‪.‬‬
‫ככל שהפתחים מתרחקים מהמח כך הם נעשים בהמיים יותר ויותר‪ .‬עיניים ואוזניים הם הקלט‬
‫שהמח מעבד לכדי משמעות רוחנית‪ .‬הנשימה מפעמת את הנשמה‪.‬‬
‫וכך הלאה והלאה עד לתחתית המפנה פסולת ונוזלים מחד ודואגת לרביה מאידך‪.‬‬
‫עיניים‪ .‬עיניים רואות‪ .‬עיניים בוחנות‪ .‬עיניים מבחינות‪ .‬מבודדות בפינצטה את מה ששייך לאני‬
‫להבדיל ממה שיש לזולת‪ .‬האבחון מלמד אותן שבני האדם אינם שווים‪ .‬הדיאגנוזה היא שישנם‬
‫פערים‬
‫פערים יוצרים חסכים‪ .‬החסכים יוצרים רצון או צורך‪ .‬הרצון או הצורך לצאת מהגוף הפיזי ולקבל‬
‫בעלות על הקניין של הזולת‪ .‬השגת היש הזה‪ ,‬כך רבים מאמינים‪ ,‬תוכל להשלים את החסכים‪ .‬לא‬
‫פעם לכשישיגו הקנאים מה שאוו מהזולת יזניחו זאת במהרה‪ .‬מיד ישליכו יהבם על המושא הבא‬
‫שנדמה וישלים את הפער‪ .‬את אותו העדר ההולך ומתחדש כמעין המתגבר במעגל שוטה‪.‬‬
‫קנאה יכולה להעביר אדם ועולם על דעתם‪ .‬משטרים קמו ונפלו‪ ,‬מלחמות פרצו‪ ,‬קירות ברזל נבנו‬
‫ונופצו בשל קנאה‪.‬‬
‫אך ישנה תקווה בכל זאת‪ .‬פשט הוא שניתן להפוך הקנאה לכח מניע חיובי‪ .‬באנגלית ידעו להבחין‬
‫בין ‪ jealousy‬לבין ‪.envy‬‬
‫קנאת סופרים תרבה חוכמה אך קנאת הדיוטות תרבה מכאוב‪ .‬ובסופו של דבר כולנו הדיוטות‪.‬‬
‫אם גאולת האדם באה מגאולת האדמה‪ 2‬הרי שלבסוף הוא יגאל עצמו ויחזיר את החומר הבנאדמי‬
‫והנוזלים שניתנו לו בהשאלה לשומר במלתחה‪ .‬ואז ישרור ריק מדהים‪ .‬החריצים יסגרו‪ .‬הפערים‬
‫‪2‬‬
‫כך ניתן ללמוד מא"ד גורדון‪" ,‬דת העבודה"‪ .‬במערכת הבחירות האחרונות חשבתי שהיה נחמד אם השמאל‬
‫היה משתמש בצלמו כקמע למציאת עבודה למובטלים וכמצמיח זקנים ושערות לקרחים‪" :‬תואם כדורי"‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫יאבדו ממשמעותם‪ .‬החסכים יתפוגגו‪ .‬יתבטל הרצון וייגנז הצורך‪ .‬ואפילו הקנאה תגווע‪ .‬ושימותו‬
‫כל הקנאים‪.‬‬
‫החזק מנצח‪ .‬אתיקה ומוסר כלפי אנשים וכלפי ארגונים‬
‫בדירה החדשה הצלחתי לתפקד ואפילו לא רע‪ .‬השקעתי את כל כולי במשרד‪ .‬מצאתי את סיפוקי‬
‫בעזרה לאנשים שבאמת נזקקו לעזרתי‪ .‬למרות הקשיים של התעסקות עם מקרים סוציאליים כאלו‬
‫בסופו של חשבון זה היה משתלם‪ .‬הם גם ידעו להוקיר תודה‪ .‬הדברים הקטנים גרמו לי לאושר‪:‬‬
‫מכתב של עוזרת פיליפינית שהחליקה בבית מעבידתה בנווה אביבים וזכתה לבסוף בתביעת‬
‫הנזיקין שלה או מינוי לנשיאות כבוד של קרן חינוך למהגרים‪ .‬נהניתי מחיים חברתיים צנועים ולא‬
‫זוגיים‪ .‬זה יכול היה להיות ערב צדקה של מהגרים מרומניה‪ ,‬ערבים ביתיים של שיחות בצ'אט‬
‫באינטרנט עם אנשים מכל העולם או נגינה בגיטרה האקוסטית החדשה והמשובחת שקניתי‪.‬‬
‫נדמה היה כי הקשר עם אמונה כבר ניתק לחלוטין‪ .‬בירכתי על כך שלא היו לנו ילדים‪ .‬זה יכול‬
‫היה לתת פריזמה שונה לכל התמונה של גירושינו‪.‬‬
‫היה זה קיץ ובמשרד המזגן בקושי עבד‪ ,‬אחר הצהריים אחד עת טבעתי בניירת במשרדי הוציא‬
‫אותי מהשגרה צלצול טלפון‪ .‬עניתי בלי להוריד את עיניי מכתב התביעה שניסחתי נגד עמידר‬
‫עבור דייר מוגן אחד‪ .‬קולה של אמונה הפתיע אותי‪ .‬אחרי שיחת חולין קצרה בה העמידה פנים‬
‫שהכל בסדר היא אמרה‪" :‬עוז‪ ,‬תבוא לבקר אותי בדירה‪ ".‬קולה נשמע מוזר‪ .‬היא אמרה את זה‬
‫באטימות שכבר התחלתי להכיר אלא שהפעם קולה היה נשמע קהה במיוחד‪ ,‬פרוזאקי כזה‪.‬‬
‫"או קיי אני אגיע‪ ,‬אמונה‪ .‬אני תוך שעה אצא‪ ,‬אני פשוט חייב לסיים משהו למחר בבוקר‪ ".‬לאחר‬
‫כשעה וחצי יצאתי מהמשרד‪ .‬איילון היה פקוק‪ .‬הגעתי לחדר המדרגות של הדירה‪ ,‬עליתי‬
‫במדרגות‪ ,‬כשאני מפזם צלילים מפרסומת טורדנית מהרדיו שדבקה אליי מהבוקר‪ .‬דפקתי בדלת‬
‫ואמונה לא פתחה‪ .‬נזכרתי שמעולם לא החזרתי לה את המפתח שלי‪ ,‬פתחתי את הדלת באמצעותו‬
‫ונכנסתי ישר לחדר השינה‪.‬‬
‫"ללללאאאא!!!!!!!!!!!" זעקתי למראה שנגלה לי‪ .‬אמונה הייתה שרועה על המיטה כששני‬
‫בקבוקים של ואליום נוזלי עמדו ריקים על השידה‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫התבוננתי בהלם בגופתה‪ .‬מיששתי את פרק ידה ולא היה דופק‪ .‬עדיין נותר משהו מההדר של‬
‫אמונה בגוף המת המוטל לפניי‪ .‬אני פרצתי בבכי תמרורים ואחזתי את שיערות הזהב שעוד נותרו‬
‫כזכר מיופייה‪.‬‬
‫זו הייתה הפעם הראשונה שביקרתי בדירה מאז הפרידה‪ .‬מבעד לדמעותיי סקרתי את הבית‪ .‬היה‬
‫נדמה כי הוא לא נשטף זמן רב‪ .‬הרצפה והרהיטים היו מאובקים‪ .‬מבעד לדלת הבחנתי שהכלים‬
‫בכיור עלו על גדותיהם ובחדר השינה עמד ריח של טחב‪ .‬לצד בקבוקי הוואליום הבחנתי בגלולות‬
‫שלא זיהיתי‪ .‬כנראה שהיא נטלה אותם קודם ששמה קץ לחייה‪ .‬אמונה הייתה שרועה על גבה‪,‬‬
‫הבחנתי שהיא עוד עונדת את הטבעת שהענקתי לה ביום נישואינו‪ .‬כף ידה הייתה לבנה כסיד‬
‫ואחזה באריג‪ .‬בתחילה חשבתי שזהו סדין אבל אז הבחנתי בגימור שלו ומיד הבנתי שזו שמלת‬
‫הכלולות שלה‪ ,‬בה אחזה לפני מותה כטובע האוחז בקש‪ .‬לו רק הייתי קשוב אליה יותר‪ .‬אילולא‬
‫הייתי מתעכב במשרד והייתי יוצא מיד לדרך‪ ,‬הרי פספסתי אותה רק בכמה רגעים‪ ,‬חשבתי‪ .‬ניסיתי‬
‫לחשב את הזמן בו היא ביצעה את המעשה ובאיזו שעה היה עליי לצאת כדי להספיק להגיע‬
‫אליה אבל חדלתי מניתוחים‪ .‬קבס המחזה הכריע אותי‪.‬‬
‫"ללל‪-‬ממממ‪-‬הההה????"‬
‫צרחתי כשאני אוחז עדיין בגופה הקר של אמונה‪ .‬חזרתי על המילה הזאת בצרחות כמה פעמים‬
‫עד שקהו חושיי לחלוטין‪ .‬הדבר הבא שזכרתי הוא את צליל הסירנה שבקע מהניידת שהובלתי‬
‫בה‪ .‬כנראה שזעקותיי עוררו את חשדו של אחד השכנים‪ .‬השוטרים מצאו אותי רוכן מעל גופתה‬
‫של אמונה‪ .‬מיד נעצרתי כחשוד ברצח‪ .‬אני זוכר שהשוטרים שאלו אותי אם אני רוצה להודיע‬
‫למישהו על מעצרי ואמרתי שלא‪ .‬שאלו אותי איך זה שעשיתי ביטוח חיים לאמונה לפני שנה‬
‫ולמה‪ .‬אינני זוכר מה עניתי‪ .‬את הלילה ההוא ביליתי בבית המעצר המחוזי אבו כביר‪ ,‬כשאני עדיין‬
‫לא קולט מה קורה סביבי‪ .‬הייתי לבוש עוד בבגדים שהיו לי ואפילו לא טרחתי להוריד את‬
‫המשקפיים‪ .‬הדבר הבא שזכרתי הוא שמישהו בתא המעצר העיר אותי‪ .‬הבטתי בשעון והוא הראה‬
‫שלוש וחצי לפנות בוקר‪.‬‬
‫"מה אתה רוצה?" אמרתי בנמנום לעצור שהעיר אותי‪ .‬הרגשתי בלהב סכין גילוח שהצמיד‬
‫לגרוני‪ .‬הוא היה גבר עצום מימדים ומסריח מאלכוהול‪.‬‬
‫"יא חתיכת מניאק‪ ,‬אתה עכשיו בשקט תקום מהמיטה תוריד לי את התחתונים ותרד לי‪".‬‬
‫‪91‬‬
‫"מה?" הייתי עדיין בהלם מאירועי היום‪.‬‬
‫"מה ששמעת אינטליגנט קטן‪ .‬אתה תמצוץ לי את הזין עם המשקפיים העגולות שלך והבגדים‬
‫היפים האלה‪ ,‬יא חתיכת מתרומם‪ ,‬עד שאני אשפריץ לך לתוך הפה את כל מה שיש לי‪ .‬אתה‬
‫תשתה דייסת קורנפלור חמה הלילה‪ .‬אני אראה לך מזה‪ ,‬יא יוסי שריד מזדיין שכמוך! אני אדפוק‬
‫אותך יחד עם כל השמאלנים האלה שהרסו את המדינה‪ ",‬הוא המשיך לאיים תוך החלקת הסכין‬
‫על גרוני עד שהחלתי לדמם‪ .‬הוא הוריד את ראשי בכח לעבר חלציו‪ .‬למזלי לקול המהומה קם‬
‫עצור אפריקאי מהמיטה שלו‪ .‬הוא הביט בפניי לאור הירח שחדר מבעד לחרך ודיבר בעברית‬
‫רצוצה במבטא מוזר‪:‬‬
‫"תעזוב אותו יא משוגע‪ ,‬זה אדווקט אימפורטנט! תעזוב אותו יא מניאק‪ ,‬האיש הזה לעזור לי נגד‬
‫קבלן‪ .‬תעזוב אותו אני אומר לך!"‬
‫הסכין הורדה מגרוני וניצלתי מהמטורף הזה‪ .‬הדוקר פרש לאחור‪ .‬לא יכולתי להגן על עצמי או‬
‫להוציא אפילו קול מגרוני‪ .‬לא זיהיתי אפילו את העצור שהציל אותי עכשיו‪ .‬פשוט בהיתי בו‬
‫בחשיכה‪.‬‬
‫"סניור בן ישי אתה זוכר אותי?" שאל אותי העצור הגואל‪" .‬אני דדה ממובאסו‪ ,‬אתה לא זוכר‬
‫אותי?"‬
‫למרות ההלם שהייתי שרוי בו חזר לזיכרוני המקרה של האזרח הניגרי‪ ,‬שהיה הלקוח הפרטי‬
‫הראשון שלי‪ ,‬בו נתקלתי ליד המשרד וטיפלתי בו‪ .‬הוא נפצע קשה מנפילה מפיגום וטיפלתי‬
‫בתביעת הנזיקין שלו‪ .‬הוצאתי סכום לא רע מהקבלן שהעסיק אותו‪ .‬הוא היה נראה בסדר אבל‬
‫הצטערתי להיווכח שהוא נמצא באבו כביר‪.‬‬
‫"מה אתה עושה פה‪ ,‬דדה?" שאלתי בהתרגשות תוך שפזלתי לעבר הדוקר ההוא לוודא שהוא אכן‬
‫תפס מרחק ממני עכשיו‪.‬‬
‫דדה הביט בו אף הוא במבט מזרה אימה ואמר לי‪" :‬אחרי שאני קיבל הכסף מהקבלן‪ ,‬חשבתי‬
‫שהכל יהיה בסדר‪ .‬אני עזב עבודה אצל כומר ג'ורג' ולמצוא עבודה בבניין‪ .‬אבל אז בא ז'אנדארם‬
‫ואמר שיעשו לי דיפורטסיון לניגריה‪ .‬אז עכשיו אני להימצא פה לבינתיים בגלל שפוליס המניאק‬
‫לעצור אותי‪ .‬אבל אל תדאג לי העיקר שהכל להיות בסדר איתך‪".‬‬
‫‪92‬‬
‫הוא כיסה אותי בשמיכה ועבר לישון במיטה שמעליי כדי להשגיח שלא יאונה לי כל רע‪ .‬עד‬
‫הבוקר המשכתי לבהות וכל גופי רעד‪ .‬דדה שם ידו על כתפי ואמר‪:‬‬
‫"מה קרה סניור האדווקאט? אני לדאוג לך! הכל יהיה בסדר‪ .‬אני בטוח שלא אתה לעשות כלום‪.‬‬
‫אתה במוסטיק לא לנגוע‪ .‬אני אגיד להם יביאו לך סנג'ר מהגוורנמונט‪".‬‬
‫"הבטח לי שלא תספר לאף אחד על מה שהיה פה הלילה‪ ",‬אמרתי בבכי‪.‬‬
‫"אני מבטיח‪ ,‬בן ישי‪ .‬אל תדאג‪".‬‬
‫למחרת רוחי שבה אליי‪ .‬שוטר אחד בא לקחת אותי מהתא‪ .‬הובלתי ברכב להובלת עצורים‪ ,‬הקרוי‬
‫בעגת המשטרתית "פוסטה"‪ ,‬לבית משפט השלום ברחוב ויצמן‪ .‬הובאתי בפני שופט מעצרים‪.‬‬
‫למזלו של כבודי היה זה שופט צעיר שלא הכיר אותי‪ .‬הסברתי לו במה מדובר ואת העובדה שאני‬
‫לא מסוכן לציבור‪ .‬ידעתי שאין לי סיכוי רב שכן מי שחשוד בעבירה הקשורה למותו של אדם‬
‫ישנה חזקה שהוא מסוכן‪ .‬נורא קשה להפריך את חזקת המסוכנות בחשד לרצח אבל ידעתי שהיו‬
‫כמה תקדימים כאלה בבית המשפט ברמלה וציטטתי אותם מהזכרון‪ .‬לשמחתי השופט שחרר‬
‫אותי בערובה וציווה על מעצר בית‪ .‬לאבו כביר כבר לא חזרתי וקיוויתי שגם לא אחזור יותר‪.‬‬
‫אחרי שהשוטרים מצאו מכתב התאבדות הם ירדו ממני וראש מדור חקירות התנצל בפניי באופן‬
‫אישי על מה שקרה‪ .‬החוויה בבית המעצר הייתה מצמררת‪ ,‬סוף סוף הבנתי מה העצורים שאני‬
‫מייצג עוברים‪ .‬הייתי בר מזל שדדה עזר לי‪ .‬אתה אף פעם אינך יודע מתי תיזקק לאנשים שעזרת‬
‫להם בעבר‪ .‬ממש כמו במשל ההוא על העכבר שגמל לאריה וכרסם את הרשת בה נלכד‪.‬‬
‫בצוואתה אמונה ביקשה להיקבר בטקס אזרחי ללא רב‪ .‬הלוויה הייתה שקטה מאוד‪ .‬חיבקתי את‬
‫זבולון וברוריה שאיבדו את ביתם האהובה‪.‬‬
‫"למה היא עשתה את זה?" ייבב אחיה‪ ,‬רועי‪ .‬רועי כבר היה גבר צעיר‪ .‬הוא למד הנדסה אזרחית‬
‫בטכניון‪.‬‬
‫"אני לא יודע‪ ",‬עניתי בנהי‪.‬‬
‫אימי תמכה בי‪ .‬אחותי‪ ,‬איילת‪ ,‬לא הייתה קרובה כל כך לאמונה וגם אני והיא התרחקנו מעט עם‬
‫השנים‪ .‬איילת הייתה בחורה מסורתית‪ ,‬ילדה טובה בני עקיבא‪ .‬גם היא חיבקה אותי‪ .‬אני הייתי‬
‫מאופק כל הטקס‪ .‬הגיעו אנשים מתל השומר ומאיכילוב (פרופ' זוכוביצקי לא הגיע)‪ ,‬חברים רבים‬
‫שצברנו‪ ,‬אנשים מהמעגלים שלי‪ ,‬חברים מהצבא‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫השבעה נערכה אצל הוריה של אמונה בזכרון‪ .‬אני הייתי שבור ולא יכולתי לסבול את כל השאלות‬
‫שהומטרו עליי שם‪ .‬אבל עמדתי בכך באומץ‪ .‬השאלה הגדולה שריחפה באוויר הייתה‪":‬למה?"‪.‬‬
‫אני חשבתי שמבחינתה של אמונה היה זה כשלון כל כך עמוק עד שלא יכולה הייתה להביט‬
‫בראי‪ .‬החיים בדרך כלל מכינים אותנו לכישלונות לאט לאט‪ .‬כשנתפסנו בקלקלתנו בגן נענשנו‬
‫בכך שהועמדנו בפינה‪ .‬אחר כך שלא למדנו היטב למבחן קיבלנו ציון לא טוב‪ .‬כששיקרנו לחבר‬
‫לקחנו את הסיכון שנאבד את אמינותנו וגם את החבר‪ .‬כך אט אט אנו מורגלים להתמודד עם‬
‫חולשותינו‪ .‬אבל אמונה לא עברה תהליך כזה כמעט בכלל‪ .‬היא הייתה מאוד מוכשרת ונכשלה‬
‫מעט‪ .‬גם כשנכשלה לא הוענשה על כך יותר מדי‪ .‬הוריה היו עסוקים בשלהם והליברליות שלהם‬
‫קיבלה את הכל‪ .‬המורים אהבו אותה ונטו לסלוח לה‪ .‬חבריה מצאו בה דמות חביבה וחסרת יכולת‬
‫להזיק‪ .‬בצבא ובאוניברסיטה הייתה במגע עם אנשים איכותיים מאוד‪ ,‬חסרי רצון או צורך להרע‪.‬‬
‫היא גם עברה מסלולי חית‪-‬למד ("חייב לעבור") כאלה‪ .‬מי שמתחיל לימודי רפואה כמעט ואינו‬
‫נושר‪ .‬זה כמו גליל נייר טואלט‪ .‬מי שנכנס בגליל עובר‪ .‬אין חורי סינון‪ .‬החברה רוכשת לך כבוד‬
‫רב‪ .‬אתה עטוף בצמר גפן וגם לאלת המזל היה פה תפקיד‪ .‬כל הכוחות החיוביים האלה שספגה‬
‫כל חייה רק העצימו את עצמם‪ .‬היא ראתה את החיובי בכל אדם ובכל דבר וגישה כזאת מביאה‬
‫בדרך כלל לכך שהסביבה מחזירה חיוביות למקרין אותה‪ .‬ככה זה כשאתה מחייך לעולם‪ ,‬העולם‬
‫מחייך אליך‪.‬‬
‫אבל אט אט נסדקו במעטה הנחמדות הזה סדקים‪ .‬יצרים אפלים שקיימים בכולנו לא מצאו את‬
‫פורקנם אצל אמונה‪ .‬היא לא נתנה להם דרור לגיטימי‪ .‬המרידה באמונה אורתודוכסית‪ ,‬היצרים‬
‫המיניים שבשלו‪ ,‬הליבידו שדרש גירויים הולכים וגוברים‪ ,‬החיים המסחררים של העיר‪ ,‬הכמיהה‬
‫אחר ריגושים חדשים‪ .‬סף הגירוי ההולך ומתגבר עם השנים‪ .‬המצוקות של החולים‪ ,‬ילדים שמתו‬
‫במחלקה‪ ,‬בעיות אתיות ויחסים עם הצוות בעבודה ‪ -‬כל אלו הצטברו תחת מעטה הנחמדות‬
‫שאמונה המשיכה לדבוק בו‪ .‬עד שלא יכולה הייתה יותר‪ .‬ולבסוף החשיפה של מעשה הבגידה‬
‫הפרוורטי אל מול בעלה ומול הקולגות שלה‪.‬‬
‫אמונה נפלה בגלל שעשתה שקר בנפשה‪ .‬שקרים זו חולשה אנושית כל כך נפוצה וכל כך מסוכנת‪.‬‬
‫אמונה שיקרה לעצמה שהיא מאושרת‪ .‬שיקרה לי שאמרה לי שמעולם לא שכבה עם מישהו אחר‪.‬‬
‫והשקר כלפיי היה פחות חמור‪ .‬השקר לעצמה‪ .‬היכולת שלה להסתכל במראה ולראות את דמותה‬
‫‪94‬‬
‫נכוחה נפגמה לגמרי‪ .‬כשנזכרתי בשקריה של אמונה‪ ,‬נזכרתי בסיפור המעניין "הפרופסור‬
‫והשקרים"‪ :‬פרופסור נערץ לפסיכולוגיה חברתית‪ ,‬עמד לפני הקתדרלה והרצה את השיעור‬
‫האחרון לשנת הלימודים לפני קהל רב של סטודנטים‪.‬‬
‫"מי קרא את הספר רב המכר האחרון שכתבתי?" שאל הפרופסור בקולו הרועם‪ .‬השתררה דממת‬
‫מוות‪" .‬לספר שכתבתי קוראים 'מדוע אנו משקרים'‪ ,‬ובכן מי קרא אותו?" כמה אצבעות‬
‫מהוססות הורמו בשורות הראשונות‪" .‬זה הכל?" הזדעק באכזבה‪ .‬הפעם הורמו הרבה אצבעות‬
‫מכל עברי הכיתה‪.‬‬
‫"חברה‪ ,‬מעולם לא כתבתי ספר בשם 'מדוע אנו משקרים'!" פסק הפרופסור…‬
‫שקר בא לעולם‪ .‬קל להפריח אותו‪ .‬טכנית זה נשמע אותו הדבר כמו לחצוב דבר של אמת‪.‬‬
‫אמונה‪ ,‬כשמה‪ ,‬הייתה בתחילת דרכה נאמנה לאמת‪ .‬הסדק הראשון נפער כשראתה את אביה‬
‫משקר למס הכנסה בכך שלא דיווח על הרצאות שערך מחוץ לאוניברסיטה ועליהן קיבל כסף‬
‫"שחור"‪ .‬זהו מעשה כמעט נסלח (שקר כלפי ארגון)‪ .‬אחר כך נסדק הסדק יותר כששיקר לאביו‬
‫שאשתו הגיורת לא נוסעת בשבת (שקר כלפי אדם ועוד כלפי אביו)‪.‬‬
‫גם אביו של עוז עשה מניפולציות מוסריות‪ .‬הוא קנה בריכה מפיברגלאס לחצר ביתו ומילא אותה‬
‫במים מדי קיץ‪ .‬את המים לבריכה "פילח" מסניף בני עקיבא ששכן ממש ליד ביתנו‪ .‬מים על‬
‫חשבון העירייה (הקצבה לתנועות הנוער)‪ .‬זהו מעשה פסול כלפי ארגון‪ .‬ודווקא זה קשה יותר‬
‫מלשקר למס הכנסה‪ .‬זה ארגון יחסית קהילתי ועוד הקצבה לתנועות נוער עניות‪.‬‬
‫עוז ניתח את התדרדרותה המוסרית של אמונה לאור אירועי מפתח בנערותה‪ .‬הוא נהג לחלק את‬
‫המוסר לשניים‪.‬‬
‫כאשר אמונה שיקרה לאהובה ולקרוביה זו כבר הייתה אחריותה המוסרית‪.‬‬
‫ולא רק השקרים אכלו את אמונה‪ .‬אולי גרועה מכך הייתה האויבת הגדולה של האדם‪" :‬הקנאה"‪.‬‬
‫לאחר הגירושין הייתה קנאה‪ .‬הקנאה עליה דיברה אמונה הייתה תוצאה ולא גורם‪ .‬כתוצאה‬
‫מהפער בין מה שהתחולל בה לבין תדמיתה נוצר חלל‪ .‬היא שאפה למלא את החלל הזה‪ ,‬וכמהה‬
‫לאנשים "חזקים" שיש להם את זה‪ .‬היא השליכה יהבה עליי והפכה אותי למושא לקנאה‪ .‬אמנם‬
‫‪95‬‬
‫היו בי דברים שיכלו לגשר על חסכיה אך ככל אדם אחר היו לי חסכים אחרים שהציקו לי‪ .‬אותם‬
‫היא כמעט לא ראתה‪ .‬הקנאה הייתה רק סימפטום‪.‬‬
‫אבל למעשה לעולם לא הבנתי מדוע עשתה זאת ואיך נמחו כל אותם כוחות חיוביים שהושקעו‬
‫בה כל חייה‪.‬‬
‫במהלך השבעה זבולון הראה לי את מכתבה האחרון לפני שהתאבדה‪ ,‬בו היא מתנצלת בפני‬
‫הוריה ומבקשת מהם לא לנבור בסיבות למותה יותר מדי‪ .‬היא השאירה מעטפה חתומה שנועדה‬
‫רק לי‪ .‬בהגיעי לדירה שלי פתחתי את המעטפה בסקרנות‪ .‬היה זה מכתב קצר שנכתב על נייר‬
‫מכתבים מצועצע משהו‪.‬‬
‫עוז יקירי‪,‬‬
‫קצתי בחיי‪ .‬אל תיקח על זה אשמה‪ .‬כנראה שאינני ברבורית וצחורה וטהורה כמו שכתבת ב"שיר‬
‫לאמונה"‪ .‬בניגוד אליך אף פעם לא הצטיינתי במילים‪ .‬בחרתי לצטט מתוך "אגדה יפנית" שכתב‬
‫אהוד מנור והלחין אריאל זילבר‪:‬‬
‫"בחמש קם צייד ויצא את ביתו…‬
‫והנה זוג ברבורים בנהר‬
‫לבנים ויפים אוהבים וזקופים‬
‫מיד חץ שלח באחד…‬
‫נערה מעונה אל הבית פרצה‬
‫בידה הקטנה אחזה בנוצה‬
‫שתי עיניה צופות‪ ,‬נוזפות‪ ,‬יפות‬
‫כל הלילה דמעותיה שוטפות‬
‫מה חטא מה עוון אהובי הלבן‬
‫‪96‬‬
‫מחר‪ ,‬לך ליד הנהר‬
‫בחמש קם צייד ויצא את ביתו‬
‫אל המים צעד ודרך קשתו‬
‫ברבורה עדינה לבן גונה‬
‫ראתה את הצייד בעינה‬
‫היא שלחה מקורה וקרעה בבשרה‬
‫מולו צללה בצילו‪ .‬צללה בצילו‪".‬‬
‫‪ .99‬אחרית דבר‬
‫ביגוני הרב לא מצאתי מנוחה לנפשי‪ .‬תלוש הייתי‪ .‬למשפחתי לא יכולתי לחזור‪ .‬אני שהפניתי‬
‫עורף למסורת עליה חונכתי‪ .‬שלא שמעתי למוסר אבי‪ ,‬זכרונו לברכה‪ ,‬ולחכמת אימי‪ .‬אני שידעתי‬
‫הכל יותר טוב מכולם‪ .‬אני זה שהייתי צריך לשאת עימי את חילול הקודש‪ .‬כל שנותר היה לי‬
‫לעשות הוא לחזור לארבעה קירות ריקים‪ ,‬לאסוף את השברים ולכתוב את הרקוויאם לחברה רבת‬
‫הפנים בה חייתי‪.‬‬
‫עורקיי עברו בדיוק בצומת הוורידים הזה של "כור ההיתוך" הישראלי‪ .‬דת מול חופש מדת‪,‬‬
‫מתירנות שלא יודעת גבול מול ערכים מוצקים וגבולות ברורים‪ ,‬אמונות נשברות ומיתוסים‬
‫קורסים‪ .‬כל היסודות הללו היו חומרי הגלם של הווייתי‪ ,‬ושימשו בה בערבוביה נוראית‪ .‬אבל‬
‫עדיין לא הייתה בי טיפת חרטה‪ .‬לא הייתה לי ברירה אלא לעשות הכל כפי שעשיתי ולקוות לטוב‬
‫הכאוטי שיבוא‪ .‬עדיין האמנתי שטוב עשיתי ושהצדק היה עימי לאורך כל הדרך‪ .‬ובכל זאת נוע‬
‫תנוע משנתי‪.‬‬
‫מוכן אני כעת לפתוח פרק ב' בחיי עם אותם חומרי גלם ואותם יסודות‪ ,‬איתם אקומם את בניין‬
‫המחר על חורבות האתמול‪ .‬ואולי בניין זה יהיה יפה יותר מזה שנהרס אמש‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫סוף‪.‬‬
‫‪98‬‬