‫‪7‬‬ ‫מטרת העסק‬ ‫פרק א'‬ ‫מטרת העסק‬ ‫חלק גדול משנות חיינו‪ ,‬מוקדש לצרכי הפרנסה‪ .‬מדי בוקר‪ ,‬יוצאים רובנו לעסוק‬ ‫בעניינים שונים‪ ,‬עניני חולין בדרך כלל‪ ,‬לצורך הבאת טרף ומחיה לביתנו‪.‬‬ ‫הנהגה כזו‪ ,‬מופיעה כבר אצל חשובי התנאים והאמוראים‪ ,‬שהתפרנסו מעמל‬ ‫כפיהם‪ .‬יוזכרו כדוגמא‪ ,‬רבי מאיר שהיה לבלר )סופר(‪ ,1‬רבי יוחנן הסנדלר‪ ,2‬רבי‬ ‫יצחק הנפח ועוד‪ .3‬ידועה אמנם דעת רבי שמעון בר יוחאי‪ ,4‬כי על האדם ללמוד‬ ‫תורה כל היום ומלאכתו תיעשה על ידי אחרים‪ ,‬ואולם נפסק להלכה‪ 5‬כי הנהגה‬ ‫כזאת אינה מתאימה עבור הכלל‪ ,‬ואדם מן היישוב מוכרח לעשות לפרנסתו‪.‬‬ ‫מובן מאליו כי ישנה מטרה אלוקית נשגבה מאחורי ההתעסקות הרבה בענייני‬ ‫החולין‪ ,‬שהרי לולי היה רצונו של ה' בכך‪ ,‬היה בורא עולם שבו הפרנסה ניתנת מן‬ ‫המוכן והאדם צריך רק לשבת ללמוד תורה‪.‬‬ ‫וכאן נשאלת השאלה‪ ,‬מהי המטרה האלוקית בכך שיהודי יעמול לפרנסתו?‬ ‫והלא הקב"ה בחר בנו‪ ,‬עם ישראל‪ ,‬מכל העמים ורומם אותנו לקבל את תורתו‬ ‫ואת מצוותיו‪ ,‬ואם כך‪ ,‬מן הראוי היה כי עמו של ה' יהיה שקוע כל העת בעניינים‬ ‫רוחניים‪ ,‬כמו תורה ותפלה ויחוש את קרבת אלוקים?‬ ‫‪ .1‬עירובין יג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ .2‬אבות ד‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪ .3‬ראה פירוש המשניות להרמב"ם אבות שם‪.‬‬ ‫‪ .4‬ברכות לה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ .5‬בברכות שם‪" :‬הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן"‪ .‬ראה גם משנה תורה להרמב"ם‪ ,‬הלכות תלמוד תורה‪,‬‬ ‫פרק ג הלכה י‪ .‬שולחן ערוך אורח חיים סימן קנו‪ ,‬יורה דעה סימן רמו סעיף כא‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫להתפרנס!‬ ‫בעצם‪ ,‬ניתן להפוך שאלה זו לרחבה יותר ‪ -‬על בריאתו של העולם הזה הגשמי‬ ‫בכלל‪ :‬לשם מה ברא ה' עולם כה חומרי ומגושם‪ ,‬בעוד שתכלית השלמות הם חיי‬ ‫הנפש והרוח? ומדוע בחר ה' לכתחילה בעם ישראל‪ ,‬שהם נבראים בעלי גוף גשמי‬ ‫ולא הסתפק ברבבות המלאכים והשרפים הרוחניים שבעולמות העליונים?!‬ ‫דירה בתחתונים‬ ‫לשם הבנת שאלות אלו‪ ,‬ראוי לשים לב אל המטרה העקרית העומדת מאחורי‬ ‫בריאת העולם‪ .‬חז"ל אמרו במדרש‪ 6‬כי בריאת העולם הייתה "לפי שנתאווה הקב"ה‬ ‫שתהיה לו ’דירה' בעולם התחתון ביותר"‪ .‬כלומר‪ ,‬ה' רצה שאורו הגדול יאיר וישכון‬ ‫בעולם התחתון‪ ,‬החשוך ביותר מבחינה רוחנית‪ .‬ולכן ברא את העולם הגשמי‪ .‬מטרה‬ ‫אלוקית זו‪ ,‬נשלמת על ידי עם ישראל‪ ,‬הלומדים תורה ומקיימים מצוות ובכך‬ ‫מביאים את אורו הגדול של הקב"ה לכל פינה בעולםא‪.‬‬ ‫בכך מובנת הסיבה כי פרנסתנו באה דוקא דרך ההתעסקות בענייני החולין‪ .‬לו‬ ‫היינו ספונים כל היום באהלי תורה ועולמות רוחניים – הקדושה הייתה נשארת‬ ‫ברובד הרוחני של חיינו ולא חודרת אל החלק הגשמי של העולם‪ .‬העובדה שאנו‬ ‫מוכרחים לאחוז בענייני העולם ולעסוק בהם באופן תדיר‪ ,‬מאפשרת לנו להביא‬ ‫לידי ביצוע את עשיית ה'דירה לה' בעולם הגשמי‪.'7‬‬ ‫רעיון זה משתקף היטב בדבריו המעניינים של ה'מכילתא'‪" 8‬ששת ימים תעבוד‬ ‫ועשית כל מלאכתך – זו מצות עשה"! כלומר‪ ,‬כשם שציווה הקב"ה את ישראל‬ ‫לשבות ביום השבת‪ ,‬כך ציווה להם במצות עשה לעשות מלאכה בששת ימי החול!‬ ‫איזו מצוה ישנה בהתעסקות בענייני החולין? אלא כאשר מלאכתנו היא לשם‬ ‫שמים ‪ -‬למען מימוש רצונו של ה' בעשיית ’דירה' בעולמנו התחתון – הרי זו מצות‬ ‫עשה‪.!9‬‬ ‫ברוח זו‪ ,‬מוארת נקודה מופלאה אחרת‪ .‬התורה אסרה לעשות ביום השבת את‬ ‫המלאכות שאנו עושים במשך השבוע‪ .‬המדד הקובע אם מלאכה מסוימת מותרת או‬ ‫‪ .6‬תנחומא נשא טז‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ .7‬תורת מנחם תש"נ חלק ד עמ' ‪.196‬‬ ‫‪ .8‬מכילתא דרשב"י‪ .‬הובאה בדרשות רבי יהושע אבן שועב פרשת וישב‪.‬‬ ‫‪ .9‬לקוטי שיחות חלק א עמ' ‪.193‬‬ ‫מטרת העסק‬ ‫‪9‬‬ ‫אסורה ביום השבת הוא "מלאכת המשכן"‪ :‬אם מלאכה זו נעשתה במשכן – אסורה‬ ‫בשבת ואם לאו – מותרת‪.10‬‬ ‫בהשקפה ראשונה‪ ,‬לא מובן הקשר בין המלאכות שלנו למלאכת המשכן‪ .‬המשכן‬ ‫היה ביתו הפרטי של ה'‪ ,‬ואילו המלאכות שלנו הן מלאכות חולין גרידא? ואולם‪,‬‬ ‫הדמיון בין הדברים מלמדנו כי גם מעשי החולין שלנו הם בבחינת "מלאכת‬ ‫המשכן"‪ .‬וזאת‪ ,‬מהסיבה הפשוטה כי המלאכות שעושה היהודי בימות החול הם‬ ‫השכנת קדושתו של הקב"ה בעולם‪ ,11‬בדומה להקמת המשכן במדבר‪ ,‬שהיתה‬ ‫קידוש החפצים הגשמיים והפיכתם לכלים להשראת השכינה‪7‬ב!‬ ‫השאלה הראשונה‬ ‫הבאת הקדושה אל העולם‪ ,‬נעשית בכך שניהול העסקים הוא בהתאם להוראות‬ ‫התורה הקדושה‪ ,‬מתוך יושר ואמונה‪ .‬כך נוצר מיזוג וחיבור בין העולמות ‪ -‬עולם‬ ‫הרוח ועולם הגשם‪ ,‬והקדושה האלוקית בתורה משפיעה על אורחות האדם‬ ‫בפרנסתו‪ ,‬עד שהוא הופך למוסרי והוגן ביחסיו עם הזולת‪.‬‬ ‫אם נשים לב‪ ,‬רבות ממצוות התורה קשורות לענייני ההנהגה בעסקים‪ :‬התרחקות‬ ‫מדבר שקר והונאת הזולת; איסור השגת גבול וייעוץ עצה שאינה הוגנת לזולת;‬ ‫מצות הלוואה לנצרך ללא ריבית‪ ,‬וכהנה רבות‪ .‬כללות ההנהגות ביושר עפ"י דרכי‬ ‫התורה‪ ,‬נקראת בלשון חז"ל‪" :‬משא ומתן באמונה‪."12‬‬ ‫חז"ל הוסיפו ואמרו כי השאלה הראשונה שנשאל האדם בבית דין של מעלה‪,‬‬ ‫לאחר פטירתו‪ ,‬היא‪" :‬נשאת ונתת באמונה?"‪ .‬השאלה הראשונה היא תמיד המרכזית‬ ‫ביותר‪ ,‬ובענייננו‪ ,‬היא באה לברר את הנקודה החשובה ביותר בחייו של האדם‬ ‫בעולם‪ :‬האם השלמת את תכלית הבריאה? האם הבאת את הקדושה אל תוך המשא‬ ‫ומתן בענייני גשמיות העולם‪?7‬‬ ‫‪ .10‬שבת צו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ .11‬ומה שביום השבת נמנעים מהמלאכות הללו‪ ,‬כי אז מתעלים לדרגה גבוהה יותר והעבודה היא בעיקר ברמה‬ ‫הרוחנית‪ ,‬ראה המתבאר בפרק הבא‪.‬‬ ‫‪ .12‬יומא פו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫כסף טהור‬ ‫חלק מהותי בניהול העסק לשם שמים הוא‪ ,‬ניצול הרווחים למטרות קדושה‪ .‬כיון‬ ‫שהכסף הוא מטרת העסק ותמציתו‪ ,‬הרי ניתובו לענייני תורה ומצוות‪ ,‬מוכיח כי‬ ‫מטרת העסק היא לשם שמים‪.‬‬ ‫בעל עסק שמטרתו היא השגת רווח והתעשרות בלבד‪ ,‬אינו מפזר את הונו לצדקה‬ ‫ולקניית מצוות‪ .‬ואילו כאשר הרווחים מופנים למוסדות צדקה‪ ,‬לקניית תשמישי‬ ‫קדושה‪ ,‬החזקת מלמדי תורה לבנים וכדומה‪ ,‬הדבר מגלה כי התעסקות הפרנסה‬ ‫היא לשם שמים‪.‬‬ ‫אין צורך לומר כי כאשר מטרת העסק היא לשם שמים‪ ,‬בוודאי שהנהגת העסק‬ ‫היא לפי כללי התורה‪ ,‬כנזכר לעיל‪ .‬שהרי אין כל טעם להרוויח כסף כדי לקיים‬ ‫מצוות‪ ,‬כאשר הרווח נעשה מתוך דחיית מצוות אחרות‪...‬‬ ‫ללמוד מראשוני הסוחרים‬ ‫הנהגה כזאת‪ ,‬מופיעה כבר אצל הסוחרים הראשונים בהיסטוריה היהודית‪ ,‬שבט‬ ‫זבולון‪.‬‬ ‫שבט זבולון התגוררו על חוף הים וניהלו צי של אוניות שהעבירו סחורה ממדינה‬ ‫למדינה‪ ."13‬ואולם‪ ,‬שבט זבולון לא הסתפקו רק בניהולם המוצלח של עסקיהם‪ ,‬אלא‬ ‫חתמו הסכם מקורי עם אחיהם משבט יששכר‪ :14‬יששכר ייקחו על עצמם את משא‬ ‫עול התורה‪ ,‬כמו החמור שנושא על שכמו משא כבד‪ ,"15‬ואילו זבולון ייצאו לעסוק‬ ‫בסחורה ומהכסף שירוויחו‪ ,‬יפרנסו את יששכר היושבים כל העת באהלי התורה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬יקבלו זבולון חלק בתורתם של יששכר וייעשו שותף בה‪.‬‬ ‫הסכם מדהים זה‪ ,‬בא לידי ביטוי בברכתו של משה רבנו לבני השבטים הללו‪:‬‬ ‫"שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך"‪ .16‬כלומר‪ ,‬זבולון "יוצא" לסחורה‪ ,‬ומחזיק‬ ‫את יששכר היושב באהליו ולומד תורה‪.‬‬ ‫‪ .13‬ויחי מט‪ ,‬יג‪ .‬הרעיון בפנים הוא לפי דברי רש"י בפירושו שם‪.‬‬ ‫‪ .14‬בראשית רבה‪ ,‬עב‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪ .15‬שם‪ ,‬פסוק יד‪.‬‬ ‫‪ .16‬ברכה לג‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫מטרת העסק‬ ‫‪11‬‬ ‫מסוחרי שבט זבולון יכולים אנו ללמוד מהו "עסק" משתלם‪ .‬כאשר מטרת הרווחים‬ ‫מכוונת לצורך החזקת לומדי תורה וקיום מצוות‪ ,‬הופך העסק להיות רווחי הרבה‬ ‫יותר‪ .‬שכן‪ ,‬מעבר לרווחים הגשמיים שמסתכמים באותם מעות‪ ,‬הרי בכך נשלמת‬ ‫כוונת הבורא בבריאה כולה‪!17‬‬ ‫יששכר וזבולון‬ ‫חז"ל מציינים את העובדה‪ 18‬כי למרות שזבולון צעיר מיששכר‪ ,‬הוא מופיע בברכות‬ ‫לפניו וגם התברך בפועל לפניו‪ .‬וזאת‪ ,‬משום שהוא תמך כלכלית ביששכר‪ ,‬ולכן כל‬ ‫תורתו של יששכר היא בזכות זבולון!‬ ‫ואולם‪ ,‬לאור האמור אפשר לומר כי ברכת זבולון הוקדמה‪ ,‬בשל עצם עיסוקו‬ ‫בקידוש העולם לשם שמים‪ ,‬דבר המשלים את כוונת הבריאה כולה!‪ .‬יתירה מכך‪:‬‬ ‫פעולה זו קודמת אפילו ללימוד התורה של יששכר‪ ,‬כיון ששלמות המשימה של‬ ‫"דירה בתחתונים"‪ ,‬מושגת דוקא באמצעות העיסוק בענייני העולם התחתון‪.‬‬ ‫ובבחינה זו‪ ,‬יש לסוחר יתרון על לומד התורה‪ ,‬השקוע בעולם הקדושה ואינו בא‬ ‫במגע עם ענייני העולם הגשמי והפיכתם לקדושהג‪.‬‬ ‫רעיון זה‪ ,‬נרמז גם בשמותיהם של ’יששכר' ו'זבולון'‪’ :‬יששכר'‪ ,‬נגזר מהמילים ’יש‬ ‫שכר'ד‪ ,‬והוא מלמד על השכר הגדול שבא על ידי לימוד התורהה‪ .‬ואילו ’זבולון'‪,‬‬ ‫הוא מלשון "בית זבול"‪ ,‬כמו "דירה"ד‪ ,‬ללמד כי דוקא עבודתו של זבולון‪ ,‬פועלת את‬ ‫עיקר עשיית הדירה לה' בעולמנו הגשמיו‪.‬‬ ‫מעניין כי בנוסף לברכה המיוחדת שלה זכה זבולון בענייני העסק‪ ,‬הוא זכה גם‬ ‫בהשראת שמחה בביתו‪ .‬כדברי הפסוק‪" :‬שמח זבולון בצאתך" ]לסחורה[‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫החדרת קדושה בענייני העולם‪ ,‬מביאה שמחה מיוחדת לאדם‪ ,19‬שהרי בכך מרחיבים‬ ‫את חומות הקדושה‪ ,‬כדי שתתפשט גם בתוך עסקי החולין‪ ,‬וההתפשטות לכל עבר‬ ‫היא ממאפייניה הבולטים של השמחה ה"פורצת גדר"‪.20‬‬ ‫‪ .17‬כפי שנראה להלן‪ ,‬יש מכך גם רווח גשמי לאדם בהרווחת פרנסתו וגם בתחושות הסיפוק והאושר‪.‬‬ ‫‪ .18‬בראשית רבה שם‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ .19‬עפ"י שיחת יום ב דחג השבועות תשל"ז‪.‬‬ ‫‪ .20‬ספר המאמרים תרנ"ז עמ' רכג‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫להתפרנס!‬ ‫‪12‬‬ ‫הרגע החשוב ביום‬ ‫עם זאת‪ ,‬לצד ניהול העסק מתוך יראת שמים והחזקת לומדי תורה‪ ,‬על העוסק‬ ‫ללמוד תורה ולקיים מצוות בעצמו‪ .‬כלומר‪ ,‬ה'זבולון' חייב בזמנים מסוימים להיות‬ ‫בעצמו ’יששכר'‪ .‬כדברי חז"ל‪ 21‬שכל אדם‪ ,‬גם העסוק ביותר‪ ,‬חייב ללמוד לפחות‬ ‫"פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית"‪ .‬וכך בענין ההתמסרות ללימוד‪ :‬באותם זמנים‬ ‫שבהם עוסק בתורה‪ ,‬עליו להיות שקוע ולהוט בלימוד כאילו זה עיסוקו העקרי‪.‬‬ ‫במילים פשוטות‪ ,‬בעל עסק צריך לקבוע לעצמו זמנים‪ ,‬שבהם הוא שוקע בעניני‬ ‫קדושה ודברי תורה בצורה פנימית‪ .‬ימים ורגעים שבהם הוא מתרגש ומתלהב‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬משל הוא "יושב אוהל" ו'תלמיד ישיבהז‪...‬‬ ‫אדמו"ר הצמח צדק מליובאוויטש‪ ,‬אמר פעם בעת דבקות‪:‬‬ ‫"חז"ל דיברו‪ 22‬על "הלומד תורה לפרקים"‪ .‬בעולמנו מפרשים זאת על אדם הלומד‬ ‫תורה לעתים‪ .‬ואילו ב'גן‪-‬עדן' מפרשים זאת על אדם הלומד תורה והיא ’מפרקת'‬ ‫אותו "לפרקים" ‪ -‬לחלקים‪ .‬הוי אומר שדברי התורה חודרים לפנימיותו"‪...23‬‬ ‫ואכן‪ ,‬קביעות עתים לתורה‪ ,‬כמו גם ההתמסרות לה‪ ,‬מהווה ’אבן בוחן' לגבי מניעיו‬ ‫של האדם‪ :‬אם מטרת עיסוקיו היא לשם שמים או לשם ההצלחה הגשמית‪ .‬וכאשר‬ ‫חמש מעלות‬ ‫"כמה מעלות טובות למי שקובע עתים לתורה‪:‬‬ ‫מקיים מצות לימוד תורה‪ .‬התורה מזככת ומעדנת אותו‪ .‬יודע את התורה‬ ‫ואינו נכשל מחוסר ידיעה‪ .‬מתחבר ללומדי תורה‪ .‬הבית מתנהל באופן אחר‪.‬‬ ‫פנים אחרות לו בביתו; לשבת וחג ‪ -‬יש טעם אחר לגמרי"‪.‬‬ ‫)אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ(‬ ‫‪ .21‬מנחות צט‪ ,‬ב‪ .‬וכן נפסק להלכה בשלחן ערוך הרב‪ ,‬הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ד‪.‬‬ ‫‪ .22‬סנהדרין צט‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪’ .23‬היום יום' יא אלול‪.‬‬ ‫מטרת העסק‬ ‫‪13‬‬ ‫אדם מקפיד על עיתותיו לתורה‪ ,‬למרות כל טרדותיו‪ ,‬זו הוכחה ברורה שהתורה‬ ‫והמצוות הם העיקר אצלו‪.‬‬ ‫יתירה מזו‪ :‬כיון שלימוד התורה הוא העיקר והתכלית בחיים‪ ,‬על האדם להקדיש‬ ‫לו את הזמן האיכותי והעיקרי בחייו‪ .‬הדבר נלמד גם מהכתוב‪" 24‬כל חלב לה'"‪,‬‬ ‫כלומר יש לתת לה' מן הטוב והמובחר שבכל דבר‪.‬‬ ‫כך גם בשעות היום‪ :‬יש לנצל את השעות הראשונות של היום‪ ,‬הזמן בו האדם ערני‬ ‫ורענן‪ ,‬לענייני קדושה‪ .‬החל מההודאה לה' בעת פקיחת העיניים "מודה אני לפניך"‪,‬‬ ‫ברכות השחר‪ ,‬והתפילה בבית הכנסת‪ .‬לפי ההלכה אף יש ללמוד תורה לאחר‬ ‫התפילה‪ ,‬ורק לאחר מכן‪ ,‬כשהאדם מלא וגדוש בענייני קדושה‪ ,‬ללכת לעסקים‪.25‬‬ ‫נאמר בתורה‪" 26‬ראשית עריסותיכם ‪ . .‬תרימו תרומה'"‪ .‬ויש לפרש זאת‪ :‬את‬ ‫הראשית שמיד עם הקימה מהמיטה )"עריסותיכם"(‪ ,‬שהוא הזמן המובחר ביום‪ ,‬יש‬ ‫להקדישו תרומה לה'‪...27‬‬ ‫הרבי מקנא בסוחר‬ ‫ההתעסקות בענייני המסחר‪ ,‬מפגישה את האדם עם יהודים רבים‪ ,‬שחלקם אינם‬ ‫מודעים לחשיבות התורה והמצוות‪ .‬כחלק מניהול העסק לשם שמים‪ ,‬ראוי לנצל‬ ‫את המפגש עם אותם יהודים לדיבור וחיזוק שמירת התורה והמצוות‪ ,‬וכך מגדילים‬ ‫יותר את כבוד שמים ומפרסמים שמו יתברך ברבים‪.28‬‬ ‫ר' אליהו אבליער‪ ,‬היה מחסידי האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש‪ ,‬והתעסק כל‬ ‫ימיו במסחר‪ .‬פעם בהיותו ב'יחידות' בחדר הרבי‪ ,‬אמר לו הרבי כדברים הללו‪:‬‬ ‫"אליהו‪ ,‬מקנא אני בך! אתה נוסע בשווקים‪ ,‬פוגש הרבה בני אדם‪ ,‬וכאשר תוך כדי‬ ‫עשיית עסק אתה מדבר עמם דבר תורה ‪ -‬מאמר "עין יעקב" או דבר התעוררות‬ ‫ללימוד נגלה או חסידות – הרי זה גורם שמחה למעלה‪ .‬ובתור "דמי תיווך"‪ ,‬משלם‬ ‫‪ .24‬ויקרא ג‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪ .25‬לקוטי שיחות חלק ב עמ' ‪ ,32‬חלק ג עמ' ‪.44‬‬ ‫‪ .26‬במדבר טו‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪ .27‬ספר המאמרים קונטרסים דף קסה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ .28‬בפרק ח תתבאר נקודה נוספת‪ ,‬המבטאת עומק נוסף בניצול העסק לשם שמים‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫להתפרנס!‬ ‫לך הקב"ה בבני חיי ומזוני‪ .‬ככל שהמסחר יותר והעבודה רבה יותר – הרי ה"תשלום"‬ ‫משמים גדול יותר‪."29‬‬ ‫מכאן כי לצד השלמת הכוונה האלוקית על ידי חיזוק התורה ומצוות במקום‬ ‫העבודה ‪ -‬הנה פעולה זו מוסיפה ברכה והצלחה בענייני העסק עצמם! ]ענין זה‪,‬‬ ‫יתבאר בהרחבה בפרק הבא[‪.‬‬ ‫תן כבוד לעשירים!‬ ‫דברים אלו בנוגע למטרה האמיתית בעשיית העסקים‪ ,‬מקרינים על היחס‬ ‫וההסתכלות הראויים על אנשים עשירים‪ .‬האם נתינת כבוד לעשירים מהווה סגידה‬ ‫לעושר? והאם יש מקום לכבד עשיר‪ ,‬שאינו מפזר די מהונו לצדקה?‬ ‫הגמרא מספרת‪ 30‬כי רבי ]רבי יהודה הנשיא[‪ ,‬היה נוהג לתת כבוד לעשירים‪.‬‬ ‫כאשר הופיע לפניו בנו של עשיר בעל סכום של "מאה מנה"‪ ,‬היה אומר‪" :‬פנו מקום‬ ‫לבן מאה מנה"‪ .‬וכאשר הופיע לפניו בן עשיר בעל מאתיים מנה‪ ,‬היה אומר‪" :‬פנו‬ ‫מקום לבן מאתיים"‪ ,‬והיה מושיבו במקום חשוב יותר‪.‬‬ ‫הנהגה זו‪ ,‬אינה מובנת‪ :‬רבי יהודה הנשיא‪ ,‬מחבר המשניות‪ ,‬היה צדיק גדול מאד‪,‬‬ ‫עד שנקרא "רבנו הקדוש‪ ,"31‬ואם כן בוודאי שהעיקר בעיניו היו התורה והמצוות‪,‬‬ ‫ומדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬היה מעניק כבוד גדול כל כך לעשירים?‬ ‫ואולם‪ ,‬רבי לא כיבד את העשירים בגלל ההון והעושר שצברו‪ ,‬אלא בגלל‬ ‫הכוחות המיוחדים שניחנו בהם‪ .‬העובדה שה' בחר לתת לאנשים אלו את הכסף‬ ‫והזהב וההצלחה העסקית‪ ,‬מלמדת כי ה' נותן בהם אמון שינצלו את העושר לטוב‪,‬‬ ‫להוספה בתורה ובמצוות ולהשפיע כך על סביבתם‪ .‬ובגלל האימון הגדול שנותן ה'‬ ‫בעשירים‪ ,‬היה רבי מכבד אותם‪.32‬‬ ‫ראוי לציין כי גם רבי עצמו היה עשיר‪ ,‬שניצל את עושרו למטרות קדושה‪ .‬הגמרא‬ ‫ממחישה את עושרו העצום של הרבי‪" :‬לא פסקו מעל שולחנו‪ ,‬לא חזרת‪ ,‬לא קישות‬ ‫‪’ .29‬היום יום' ט"ז אייר‪.‬‬ ‫‪ .30‬עירובין פה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ .31‬ירושלמי מגילה פרק א‪ ,‬הלכה יא‪.‬‬ ‫‪ .32‬תורת מנחם תש"נ חלק א עמ' ‪.36‬‬ ‫‪15‬‬ ‫מטרת העסק‬ ‫הגבירים יביאו את המשיח!‬ ‫פעם‪ ,‬בעת התוועדות שמחת תורה‪ ,‬דיבר הרבי הרש"ב מליובאוויטש על‬ ‫גודל מעלתם של הגבירים‪ ,‬שמרבים בנתינת צדקה‪.‬‬ ‫נענה בנו הרבי הריי"צ ואמר‪ :‬אצלם‪ ,‬אין כסף נחשב לכלום‪...‬‬ ‫הרבי הרש"ב לא רצה לשמוע את הדברים‪ ,‬והשיב‪ :‬מה אתה חושב‪ ,‬שהעניים‬ ‫יביאו את המשיח? לא‪ ,‬הגבירים הם שיביאו את המשיח!‬ ‫)אוצר פתגמי חב"ד(‬ ‫ולא צנון ‪ -‬לא בימות החמה ולא בימות הגשמים‪) "33‬כלומר‪ ,‬תמיד היו על שולחנו‬ ‫פירות וירקות‪ ,‬גם לא בעונת הגדילה שלהם(‪ .‬עם זאת‪ ,‬מסופר כי טרם פטירתו‪,‬‬ ‫העיד רבי על עצמו שלא נהנה מהעולם הזה אפילו כשיעור אצבע קטנה‪ !34‬רבי ניצל‬ ‫אפוא את עושרו אך ורק לשם שמים‪ ,35‬והשתמש בכוח השפעתו כעשיר‪ ,‬למען כלל‬ ‫ישראל‪.36‬‬ ‫למה חפץ אברהם בעשירות‬ ‫ואגב‪ ,‬דבר זה מבאר לנו את הבטחת ה' לאברהם על הציווי "לך לך מארצך‪"37‬‬ ‫– "ואברכך ואגדלה שמך"‪ .‬לכאורה‪ ,‬הדבר אינו מובן כלל‪ :‬הלא אברהם קיים את‬ ‫המצוות מאהבת ה' ולא בשביל הטובה שיקבל עבורם‪ ,38‬ומה יועיל ’לשכנעו' בכך‬ ‫שיהיה עשיר?! גם הבטחת ’ואגדלה שמך' איננה מובנת‪ :‬אברהם היה אדם צנוע‬ ‫ובטל‪ ,‬כדבריו "ואנכי עפר ואפר‪ ,"39‬ומדוע לחשוב שהוא חפץ בכך ששמו יגדל‬ ‫ויתפרסם?!‬ ‫‪ .33‬עבודה זרה יא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ .34‬כתובות קד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ .35‬וכדברי התוספות ד"ה צנון וחזרת )עבודה זרה שם( שהצנון והחזרת שעל שלחנו היו לצורך אורחיו‪.‬‬ ‫‪ .36‬כידוע ששרר קשר מיוחד בין רבי למלך רומי‪ ,‬אנטונינוס )עבודה זרה שם ועוד(‪.‬‬ ‫‪ .37‬בראשית יב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ .38‬משנה תורה להרמב"ם‪ ,‬הלכות תשובה‪ ,‬פרק י הלכה ב‪.‬‬ ‫‪ .39‬בראשית יח‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫להתפרנס!‬ ‫אין זאת אלא שהקב"ה הבטיח לו‪ ,‬שעל ידי הליכתו לארץ ישראל יתעשר ויהיו‬ ‫דבריו נשמעים ובכך יוכל לפרסם יותר את שמו של הקב"ה! כלומר העשירות‬ ‫אינה רק התגדלותו האישית של אברהם‪ ,‬אלא התגדלות כבוד ה' בעולם‪ .‬ו'טענה'‬ ‫כזאת בודאי היה בה כדי לשכנע את אברהם המסור לרעיון של הפצת שמו של ה'‬ ‫בעולם‪...‬‬ ‫כעת מובנת גם שאלה נוספת‪ :‬לאחר הנס שנעשה לאברהם בניצחון המלכים‪,‬‬ ‫מרגיע אותו ה' באמרו‪" :40‬אל תירא אברם ‪ . .‬שכרך הרבה מאד!"‪ .‬וגם כאן נשאלת‬ ‫השאלה‪ :‬וכי אברהם עבד את ה' לשם השכר‪ ,‬ומדוע לחשוד בו שמפחד על שכרו?!‬ ‫אלא שאברהם חפץ בעושר כדי להרבות כבוד שמים‪ ,‬ועל כן הוא נרגע רק כאשר‬ ‫הובטח לו שיהיו לו אמצעים גדולים לכך‪...41‬‬ ‫אין מתאים יותר לסיים פרק זה מאמרתו של אדמו"ר הזקן‪ ,‬בעל התניא‪ ,‬שאמר‪:‬‬ ‫"היכל העשירות‪ ,‬עומד בין גן‪-‬עדן לבין גיהינום‪ ,‬ושני פתחים לו‪ ,‬זה כנגד זה‪ :‬אחד‬ ‫לעבר גן עדן‪ ,‬והשני – לגיהינום‪ .‬כאשר מנצלים את העושר עבור צדקה‪ ,‬לימוד‬ ‫תורה וקיום מצוות‪ ,‬העושר הופך לגן עדן‪ .‬ואילו כאשר מנצלים אותו רק לצרכי‬ ‫עצמו – הוא הופך לגיהינום‪."42‬‬ ‫‪ .40‬שם טו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ .41‬לקוטי שיחות חלק כ עמ' ‪ 45‬ואילך‪.‬‬ ‫‪ .42‬אגרות קדש אדמו"ר הריי"צ חלק ז עמ' נח‪.‬‬