‫ועדת הערר‬ ‫לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס ‪3111 -‬‬ ‫בעניין‪:‬‬ ‫ערר מס' ‪353/3103‬‬ ‫פנחס יצחקי‬ ‫העורר‬ ‫נ ג ד‬ ‫הנתיב המהיר בע"מ‬ ‫ע"י עוה"ד ויקטור פישר ואח'‬ ‫המשיבה‬ ‫פסק ‪ -‬דין‬ ‫רקע עובדתי ודיוני‬ ‫‪ .1‬במועדים הרלוונטיים לערר‪ ,‬היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ‪.‬ר‪( 4130518 .‬להלן‪:‬‬ ‫"הרכב")‪ .‬המשיבה‪ ,‬בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים‪ ,‬התש"ס – ‪( 0000‬להלן‪" :‬החוק")‪,‬‬ ‫חייבה את העורר בחיוב אגרה בסך ‪ ₪ 1‬בגין שימוש שנעשה בנתיב המהיר לתל אביב (להלן‪:‬‬ ‫"הנתיב המהיר") ביום ‪( 9.1.11‬להלן‪" :‬הנסיעה הרלוונטית") וב‪ ₪ 00 -‬כחיוב פיצוי והחזר‬ ‫הוצאות (להלן‪" :‬פו"ה")‪ ,‬כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום‬ ‫אגרה ואכיפת תשלומים)‪ ,‬תשע"א – ‪( 0010‬להלן‪" :‬התקנות")‪.‬‬ ‫‪ .0‬ביום ‪ 09.4.10‬פתחה המשיבה נגד העורר תיק הוצאה לפועל על הסכומים הנ"ל‪ ,‬בתוספת הפרשי‬ ‫הצמדה‪ ,‬ריבית‪ ,‬שכ"ט עו"ד והוצאות נוספות והחוב תפח עשרות מונים‪ ,‬לכדי ‪ ,₪ 148‬נכון ליום‬ ‫‪ ,00.10.15‬כמצוין בסיכומים שהגישה המשיבה‪.‬‬ ‫העורר מבקש את ביטול מלוא החוב‪.‬‬ ‫‪ .5‬נקדים בתמצית מספר מילות רקע‪ ,‬החשובות לעניינינו‪ ,‬ביחס לדרך ההפעלה של פרויקט הנתיב‬ ‫המהיר ( להרחבה יתירה בכל הנוגע להפעלת הפרויקט והתשתית התחיקתית וההסכמית‬ ‫שמכוחה הוא פועל‪ ,‬ראו בפסק הדין שניתן בערר ‪ 5010011‬בעניין סיוון חן וכן בערר ‪11810011‬‬ ‫בעניין צבי ניסים ולביאה)‪ .‬באופן כללי ניתן לומר שפרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה‬ ‫חלקים מרכזיים‪ :‬קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון‪ ,‬עד לנקודת פיצול‪ ,‬סמוכה‬ ‫למחלף שפירים‪ ,‬שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב‪ ,‬במקטע השני‪ ,‬כהגדרתו‬ ‫להלן) אל גשר המוביל לחלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה‪ ,‬ממחלף בן גוריון ועד לנקודת‬ ‫הפיצול‪ ,‬יכונה להלן‪" :‬המקטע הראשון")‪ .‬החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה‪,‬‬ ‫עמדות רישום מנויים‪ ,‬מרכז בקרה‪ ,‬חניון גדול‪ ,‬מערך הסעות‪ ,‬נקודות ביקורת למתן פטורים‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ערר מס' ‪353/3103‬‬ ‫ועדת הערר‬ ‫לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס ‪3111 -‬‬ ‫לרבות פטור למי שמעלה או מוריד נוסע‪ ,‬עמדות לתשלום במזומן ועוד (מתחם זה יכונה להלן‪:‬‬ ‫"החניון")‪ .‬החלק השלישי הוא קטע הדרך (עבור מי שלא נכנס לחניון מדובר למעשה בהמשכו‬ ‫הישיר של המקטע הראשון)‪ ,‬שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ‬ ‫גלויות‪ ,‬בואכה תל אביב (קטע דרך זה יכונה להלן‪" :‬המקטע השני")‪.‬‬ ‫‪ .8‬בכל הנוגע לחיובי הקרן‪ ,‬האגרה והפו"ה‪ ,‬השאלה המרכזית שנתונה להכרעתנו היא האם‬ ‫העורר היה זכאי לפטור מתשלום האגרה והפו"ה וזאת מכוח הפטור המוענק בסעיף ‪(14‬א)‬ ‫לחוק למי שעשה שימוש בנתיב המהיר כשברכבו שלושה נוסעים נוספים‪ ,‬או‪ ,‬בעת שנפח‬ ‫התנועה בנתיב המהיר נמוך מ‪ 1,000-‬כלי רכב בשעה ‪ -‬שני נוסעים נוספים‪.‬‬ ‫בעניין סמכויות המשיבה לגבות חיובים‪ ,‬הרי שלפי סעיף ‪ 3‬לחוק [בשילוב חוק כביש אגרה‬ ‫(כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – ‪ ,1993‬כמפורט בסעיף] אלו כוללות‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את הסמכות‬ ‫לפתוח תיק הוצל"פ ביחס לחוב שלא שולם והפך חלוט ("חוב חלוט"‪ ,‬לפי סעיף ההגדרות הוא‬ ‫חוב שלא הוגש לגביו ערר תוך המועד שנקצב לכך או שהערר לגביו נדחה ולא ניתן לערעור עוד)‪.‬‬ ‫‪ .3‬לכתב הערר‪ ,‬שהוגש ביום ‪ ,00.9.10‬צורף צילום של ערר שהוגש‪ ,‬כך מסתבר‪ ,‬עוד ביום ‪,01.1.11‬‬ ‫א ך כיוון שנכתב בכתב יד הוחזר לעורר על ידי מזכירות הוועדה על מנת שיוגש מודפס‪.‬‬ ‫להלן קיצור טענות העורר‪:‬‬ ‫בעניין חיובי הקרן טוען העורר שחויב שלא כדין משום שבנסיעה הרלוונטית שהו ברכב ‪3‬‬ ‫נוסעים‪ .‬בעניין זה מציין העורר שדובר בימיו הראשונים של הנתיב המהיר וכי האופן בו‬ ‫מתבצע הליך בדיקת מס' הנוסעים לא היה ברור‪.‬‬ ‫בעניין תיק ההוצל"פ טען העורר (בדיון שהתקיים בפנינו ובסיכומיו) שהעובדה שהערר שהגיש‬ ‫בכתב יד לא נקלט במזכירות הוועדה הובאה לידיעתו רק לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ‪ .‬כן טען‬ ‫העורר כי משהגיש ערר בזמנו הניח שהעניין בטיפול והיה משוכנע כי מרגע הגשת הערר לא‬ ‫ינקטו נגדו הליכי גביה‪ .‬העורר אף קבל על כך שהמשיבה לא יצרה עימו קשר טלפוני קודם‬ ‫שפתחה את תיק ההוצל"פ‪.‬‬ ‫‪ .1‬בתשובתה לערר‪ ,‬בטיעוניה בעל פה ובסיכומיה טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות‬ ‫את דחיית הערר‪ .‬בין היתר טענה המשיבה כי על מנת ליהנות מפטור השמור לרכב מרובה‬ ‫נוסעים היה על העורר לעבור בנקודת ביקורת‪ .‬לטענתה‪ ,‬היה על העורר לברר מראש את‬ ‫התנאים לקבלת הפטור ובכל מקרה השילוט בשטח מבהיר את אופן קבלת הפטור‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫טוענת המשיבה‪ ,‬היה על העורר להירשם מראש כמנוי אצל המשיבה‪ .‬משלא עשה את שני אלו‬ ‫חויב כדין באגרה ובפו"ה‪ .‬לעניין תיק ההוצל"פ טענה המשיבה ששלחה את החשבון בסמוך‬ ‫לאחר הנסיעה ועשתה כן שוב ביום ‪ ,00.10.11‬כאשר לגבי המשלוח השני צירפה פלט מאתר‬ ‫חברת הדואר המציין כי דבר הדואר "נמסר ליעדו ‪ ...‬ביום ‪."4.1.10‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ערר מס' ‪353/3103‬‬ ‫ועדת הערר‬ ‫לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס ‪3111 -‬‬ ‫‪ .7‬דיון במעמד הצדדים התקיים ביום ‪ 10.10.15‬ובמהלכו שמענו את עדות העורר‪ ,‬שהשיב‬ ‫לשאלות הוועדה ונחקר על ידי ב"כ המשיבה‪ .‬נציין כי עיון בתיק בדיון העלה כי לפי רישומי‬ ‫המזכירות הערר שהוגש על ידי העורר בכתב יד כאמור הוחזר לו בדואר רגיל ביום ‪ 01.1.11‬וכי‬ ‫ביום ‪ 00.0.10‬יצר העורר קשר טלפוני עם מזכירות הוועדה ואז נמסר לו על פה שהערר הוחזר‬ ‫לו וכי עליו להגישו מחדש כשהוא מודפס‪ .‬בסיום הדיון ביקשה המשיבה לסכם טענותיה בכתב‬ ‫ולצדדים שניהם נקצבו מועדים לצורך הגשת סיכומים‪.‬‬ ‫דיון‬ ‫‪ .4‬היות שהמשיבה לא טענה לאיחור בהגשת הערר אין צורך להיכנס לסוגיה זו והנחתנו היא שגם‬ ‫אם פורמאלית קיים איחור (ומסתבר שקיים לגבי מועד הגשת הערר המודפס) הרי שהמשיבה‬ ‫אינה מתנגדת להארכת המועד להגשתו עד המועד בו הוגש‪.‬‬ ‫לגופו של עניין‪ ,‬תחילה נדון בחיובי הקרן ‪ -‬האגרה והפו"ה‪.‬‬ ‫‪ .9‬אכן‪ ,‬כטענת המשיבה‪ ,‬השימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שפועל בהתאם לאחת החלופות‬ ‫במוצעות בסעיף ‪5‬ב לחוק‪ ,‬שזו לשונו‪:‬‬ ‫"‪3‬ב(א) לא ינהג אדם ברכב בנתיב מהיר‪ ,‬אלא אם כן מתקיים אחד מאלה‪:‬‬ ‫(‪ )0‬ברכב קיים אמצעי זיהוי על פי הסכם תקף;‬ ‫(‪ )3‬האגרה בעד אותה נסיעה שולמה מראש או שולמה במהלך הנסיעה בנתיב מהיר‪ ,‬הכל כפי‬ ‫שקבע בעל הזיכיון באישור הרשות הממונה;‬ ‫‪"...‬‬ ‫‪ .10‬סעיף ‪5‬ג לחוק קובע –‬ ‫"‪3‬ג‪.‬‬ ‫(א) המבקש להסדיר מראש את אופן חיובו באגרה ובחיובים אחרים לפי הוראות חוק זה‪ ,‬בשל‬ ‫נסיעות ברכב בנתיב מהיר‪ ,‬יתקשר לשם כך בהסכם עם בעל הזיכיון‪".‬‬ ‫‪ .11‬כן צודקת המשיבה בטענתה לכך שהחובה לעבור בנקודת בידוק בכדי לקבל פטור בגין רכב רב‬ ‫תפוסה‪ ,‬מעוגנת בתקנה ‪ 14‬לתקנות‪ ,‬הקובעת שזכאי לפטור רכב שבו שלושה או ארבעה‬ ‫נוסעים‪ ,‬לפי העניין‪ ,‬ואשר ‪-‬‬ ‫"עבר במיתקן ביקורת‪ ,‬במקום שאישרה הרשות הממונה; בפסקה זו‪" ,‬מיתקן ביקורת" – מיתקן שנועד‬ ‫לספירת הנוסעים ברכב‪"...‬‬ ‫התקנות קובעות אפוא‪ ,‬קטגורית‪ ,‬שהזכות ליהנות מפטור מותנית במעבר בנקודת ביקורת‪.‬‬ ‫‪ .10‬העורר לא פעל בהתאם לאמור בחוק ובתקנות ‪ -‬לא הוכח שנרשם לשירותי המשיבה קודם‬ ‫לשימוש בנתיב המהיר ולא שילם מראש עבור הנסיעות‪ .‬ככל שיתברר שהעורר לא עבר בנקודת‬ ‫ביקורת קודם הכניסה אל המקטע השני‪ ,‬כרכב מרובה תפוסה‪ ,‬יהיה עלינו לקבוע שהמשיבה‬ ‫חייבה אותו בדין הן בחיוב האגרה עבור הנסיעה והן בפו"ה‪ ,‬בשל ההימנעות מרישום‪ ,‬ובהתאם‬ ‫לתקנה ‪ 11‬לתקנות הקובעת כי "חייב יחויב בפיצוי והחזר הוצאות לבעל הזיכיון בעד כל אחד מאלה ‪...‬‬ ‫נסיעה בנתיב מהיר בניגוד לחוק או לתקנות אלה‪ ,‬לרבות בלא הסכם תקף"‪ .‬שיעור הפו"ה נקבע בתוספת‬ ‫השלישית לתקנות‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ערר מס' ‪353/3103‬‬ ‫ועדת הערר‬ ‫לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס ‪3111 -‬‬ ‫‪ .15‬אלא שבאמור לא די‪ .‬כפי שכבר קבענו במקרים אחרים‪ ,‬מעבר להוראות החוק והתקנות‪ ,‬ברור‬ ‫מאליו שהסימונים והשלטים המוצבים לאורך כביש מס' ‪ ,1‬בואכה הנתיב המהיר‪ ,‬ואלו‬ ‫המוצבים לאורך המקטע הראשון‪ ,‬ולאחר מכן באזור החניון‪ ,‬חייבים להיות בהירים די הצורך‪.‬‬ ‫בהעדר שילוט מתאים‪ ,‬גם המשתמש הזהיר ביותר‪ ,‬ואפילו זה המכיר את החוק והתקנות‪,‬‬ ‫בהיכנסו אל הפרויקט עצמו‪ ,‬עלול לטעות בבואו לממש את המידע התיאורטי שצבר קודם לכן‬ ‫ובפרט כאשר מדובר במצב נסיעה‪ ,‬המחייב ריכוז מקסימאלי בנעשה בכביש והפנמה מהירה‬ ‫ומדויקת של המסרים העולים משלטי ההכוונה והמידע‪ .‬ברור אפוא‪ ,‬שעל מערך השילוט‬ ‫המוצב קודם הכניסה לנתיב‪ ,‬לאורכו וברחבי החניון‪ ,‬להיות כזה שיאפשר למשתמש הסביר‬ ‫להבין בצורה ברורה את הדרך שבה מצופה ממנו לפעול מבלי להיות מחויב בתשלומי יתר‪,‬‬ ‫וכזה המוציא את אופציית הטעות מכלל היתכנות סבירה‪.‬‬ ‫כפי שעשינו גם בעבר (ראה למשל פסה"ד בערר ‪ 04115011‬בעניין אלי דותן‪ ,‬ערר ‪04415011‬‬ ‫בעניין לנדאו‪ ,‬ערר ‪ 0815010‬בעניין נוימן‪ ,‬ערר ‪ 01015015‬בעניין משיח ועוד)‪ ,‬עלינו לבחון בערר‬ ‫זה את מצב השילוט המתייחס לפטור הקבוע בתקנות עצמן לרכב מרובה נוסעים‪.‬‬ ‫‪ .18‬סוגיית הרישום מראש שנטענה כטענה מרכזית בתגובת המשיבה‪ ,‬רלוונטית רק במידה וייקבע‬ ‫שהעורר אינו זכאי ליהנות מן הפטור השמור לרכב מרובה נוסעים‪ ,‬שכן אין חולק שאם היה‬ ‫עומד בתנאי הפטור‪ ,‬קרי – עובר בנקודת ביקורת‪ ,‬הוא היה מקבל פטור מתשלום‪ ,‬גם אם לא‬ ‫היה נרשם מראש כמנוי (בערר בעניין ניסים ולביאה צבי הנ"ל מסרה הרשות הממונה‪,‬‬ ‫שהצטרפה להליך‪ ,‬כי הזכאות לכל הפטורים אינה מותנית ברישום מראש‪ ,‬ובלבד שהמשתמש‬ ‫ימלא אחר הדרישות התפעוליות ובכלל זה חובת הבידוק)‪ .‬משכך‪ ,‬הרי שככל שנקבע שיש‬ ‫להחיל את הפטור למרות ההימנעות מבידוק‪ ,‬הפועל היוצא יהיה ביטולו של חיוב הפו"ה‪,‬‬ ‫בנוסף לחיוב האגרה‪ ,‬למרות שלא בוצע רישום מוקדם‪ .‬נציין בנוסף‪ ,‬כי השלטים עצמם‪,‬‬ ‫שיתוארו להלן ביתר פירוט‪ ,‬המציינים "לרישום או פטור" תומכים בהבנה שבפני המשתמש‬ ‫עומדות שתי אופציות לשימוש בנתיב ‪ -‬רישום או פטור ‪ -‬כשכל אחת מהן עומדת בזכות עצמה‪,‬‬ ‫כך שבמידה ויבחר בערוץ ה"פטור" תוסר מעליו חובת הרישום‪.‬‬ ‫‪ .13‬נבחן את מערך השילוט המתייחס לרכב מרובה נוסעים‪ ,‬כפי שהיה קיים במועד ביצוע הנסיעה‬ ‫הרלוונטית‪.‬‬ ‫השלט הראשון שהקביל את פני המשתמש בהקשר זה‪ ,‬הוא שלט צהוב המוצב בשול הימני של‬ ‫כביש מס' ‪ ,1‬לפני תחילת המקטע הראשון‪ ,‬ובראשו חץ מוטה שמאלה שלצידו הכיתוב "נתיב‬ ‫מהיר" וסימול גראפי של כביש אגרה (מופיע בנספח ‪ 5‬לתגובת המשיבה)‪ .‬תחת לכיתוב זה‬ ‫מתוח קו אופקי ותחתיו נרשם "לרישום או פטור"‪ .‬תחת כיתוב זה מצויה תצוגה ספרתית‬ ‫דיגיטאלית כשלצידה מסומן "‪( "+‬פלוס)‪ ,‬ואשר תפקידה לציין את מספר הנוסעים ברכב‬ ‫המזכה בפטור בכל נקודת זמן‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪(14‬א) הנ"ל‪ .‬תחת התצוגה הדיגיטאלית מצוין‬ ‫"סעו ל‪ "-‬ותחת כיתוב זה מופיע מלבן שבתוכו סימול תמרור של אוטובוס וסימול תמרור של‬ ‫‪4‬‬ ‫ערר מס' ‪353/3103‬‬ ‫ועדת הערר‬ ‫לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס ‪3111 -‬‬ ‫חניון (האות חי"ת ובתוכה האות הלועזית –‪ )P‬ובין שניהם הסימן "‪ ."+‬שלט זה יכונה להלן‬ ‫"השלט הראשון"‪.‬‬ ‫הבנה פשוטה של הכיתוב "סעו ל‪ "-‬היא שעל המעוניין בקבלת פטור לנסוע למקום מסוים‪,‬‬ ‫היינו מצופה ממנו שלא להמשיך בנסיעה רגילה בנתיב המהיר‪ .‬מן הסימולים הגרפיים שלאחר‬ ‫הכיתוב "סעו ל‪ "-‬עולה שאותו מקום מסוים שיש לפנות אליו‪ ,‬הוא חניון‪ ,‬הכולל תחבורה‬ ‫ציבורית‪ .‬השלט הראשון מעביר אפוא את המסר שלפיו הפטור לרכב מרובה נוסעים כרוך‬ ‫בביצוע פעולה מסוימת – "סעו ל‪ – "-‬כשההדרכה היא לנסוע אל אזור הכולל חניון ותחבורה‬ ‫ציבורית‪.‬‬ ‫בהמשך ולאורך המקטע הראשון‪ ,‬קודם לפיצול המוביל אל החניון‪ ,‬היו מוצבים שלטים "נתיב‬ ‫מהיר" ומעליהם שלט‪ ,‬שבמועד הנסיעות הרלוונטיות‪ ,‬עד ספטמבר ‪ ,0011‬הורה "לרשומים‬ ‫בלבד" (מאז ‪ 910011‬הוא מורה "לרשומים או למשלמים במזומן")‪.‬‬ ‫דא עקא‪ ,‬משתמש המבקש פטור בגין רכב מרובה נוסעים‪ ,‬לאחר שהבחין בשלט הראשון‪ ,‬וגם‬ ‫אם קלט במידה כזו או אחרת את המסר העולה ממנו‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא צפוי היה לפגוש בכל שלט‬ ‫לאורך המקטע הראשון‪ ,‬המתייחס לנושא הפטור‪ ,‬אלא רק לעניין הרישום‪ .‬גם בנקודת הפיצול‪,‬‬ ‫שבה‪ ,‬ורק בה‪ ,‬ניתן לרדת מן המקטע הראשון אל החניון‪ ,‬הכולל את נקודות הבידוק‪ ,‬לא הוצב‬ ‫כל שלט המופנה אל מבקשי הפטור אלא רק שלט המורה "לרישום"‪ ,‬לצד סימול גראפי של‬ ‫חניון‪.‬‬ ‫מצב דברים זה‪ ,‬עלול בהחלט ליצור רושם מוטעה אצל המשתמש הסביר והתמים‪ ,‬שכן גם אם‬ ‫הבחין בשלט המורה לו לנסוע לאזור מסוים‪ ,‬הכולל חניון ותחבורה ציבורית‪ ,‬בהמשך נסיעתו‬ ‫לא פגש כל שלט המורה לו באופן בהיר וברור היכן עליו לפנות על מנת להיכנס לאותו אזור‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬גם בנקודת הפיצול קיים סימול של חניון‪ ,‬ובצירוף המסר שעלה מן השלט הראשון ניתן‬ ‫להסיק כמסקנה לוגית שעל המשתמש לפנות בנקודת הפיצול אל עבר החניון‪ ,‬אולם הדברים‬ ‫אינם בהירים כלל וכלל‪ .‬המשתמש שהבחין בשלט הראשון המורה "לרישום או פטור" ולאחר‬ ‫מכן מבחין בשלט המורה רק "לרישום" (וכיום ‪" -‬לרישום או תשלום")‪ ,‬עלול לטעות ולהבין‬ ‫שהשלט השני מתייחס רק למי שמבקש לנקוט באופציה של הרישום‪ ,‬או של תשלום מראש‪ ,‬ועל‬ ‫בסיס הבנה זו להמשיך בנסיעה במקטע השני מתוך הנחה שהוא ייתקל בשלט המופנה אליו‪,‬‬ ‫ככזה המבקש לקבל פטור בגין רכב מרובה תפוסה‪ .‬בהקשר זה יש להזכיר‪ ,‬שמדובר בשעת‬ ‫נהיגה המחייבת ריכוז מקסימאלי וכמות המסרים שניתן להפנים וכמות הקישורים הלוגיים‬ ‫שניתן לבצע במהלכה‪ ,‬מוגבלות‪.‬‬ ‫בעבר כבר ציינו שטוב היה‪ ,‬אם במסגרת השלטים המוצבים לפני הפיצול ובפיצול עצמו‪ ,‬לצד‬ ‫הכיתוב "לרישום או לתשלום" יוסף כיתוב שממנו יובן באופן פשוט שעל המבקש לקבל פטור‬ ‫בגין רכב רב תפוסה לרדת אל החניון‪ .‬זאת בדומה לאשר נעשה לעניין אפשרות התשלום מראש‪,‬‬ ‫שאף היא לא הייתה ברורה קודם לשינוי נוסח השלט המוצב בנקודת הפיצול‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ערר מס' ‪353/3103‬‬ ‫ועדת הערר‬ ‫לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס ‪3111 -‬‬ ‫במקרים קודמים אלו הבהרנו שאין אנו באים להורות למפעיל או לרשות הממונה אלו שלטים‬ ‫יש להת קין ואלו לא ומה צריך להיות הנוסח המדויק על גבי השלטים‪ .‬ברור שבמסגרת‬ ‫תמרורים ו שלטי דרך לא ניתן להעביר את כל פרטי הפרטים של שיטת ההפעלה של הפרויקט‬ ‫ואנו גם סמוכים ובטוחים שנעשתה ונעשית עבודה מאומצת במטרה להציב את מערך השילוט‬ ‫האופטימאלי‪ ,‬בהתחשב במגבלות המקום והשיקולים המקצועיים האחרים שלבטח קיימים‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬אין אנו פוטרים עצמנו מהמלצה לבחון את מערך השילוט גם בהקשר זה של פטור‬ ‫לרכב מרובה תפוסה‪ ,‬כך שההפניה אל אזור החניון תהיה ברורה דיה‪.‬‬ ‫תפקידה האופרטיבי של הוועדה בהקשר זה הוא לדון בדיעבד במקרים ספציפיים של‬ ‫משתמשים הטוענים שהשילוט הטעה אותם‪ .‬במקרים אלו וככל שהוועדה משתכנעת שאכן‬ ‫בוצעה נסיעה עם מספר הנוסעים המאפשר פטור וכי המשתמש נפל לכלל טעות‪ ,‬בתום לב‪,‬‬ ‫שמקורה בשילוט‪ ,‬ובעטיה נמנע מן הבידוק‪ ,‬היא תשקול לזכות אותו מן האגרה ומן הפו"ה‬ ‫שהושתו עליו‪ ,‬בהתחשב בנסיבותיו של כל ערר וערר‪.‬‬ ‫נציין לצד האמור‪ ,‬כי מערך השילוט המוצב ברחבי החניון עצמו‪ ,‬בכל הנוגע לרכב מרובה‬ ‫נוסעים‪ ,‬הינו מספק ומעביר באופן משביע רצון את המסר שלפיו יש להתייצב בנקודה מסוימת‬ ‫בכדי לקבל את הפטור המיוחל (גם לעניין זה ראה בפסק הדין בעניין ניסים ולביאה צבי)‪.‬‬ ‫נשוב אל המקרה דנן‪.‬‬ ‫‪ .11‬לעניין עצם העובדה שברכב שהו בנסיעות הרלוונטיות מספר נוסעים מספיק לצורך קבלת‬ ‫פטור‪ ,‬לא מצאנו סיבה של ממש לפקפק בעדות העורר בהקשר זה‪ .‬עדותו של העורר בנושא זה‬ ‫הותירה רושם של אמינות ומצד המשיבה לא הייתה למעשה כפירה של ממש בסוגיה זו והעורר‬ ‫כלל לא נחקר לגביה‪ .‬בנסיבות העניין‪ ,‬יש לקבוע שהעורר עבר את הרף הראיתי הנצרך על מנת‬ ‫להוכיח את גרסתו בהיבט זה‪.‬‬ ‫‪ .17‬נוכח האמור ‪ -‬הבעייתיות הקיימת במערך השילוט‪ ,‬העובדה שדובר בנסיעה ראשונה של העורר‬ ‫בנתיב המהיר וקביעתנו העובדתית שברכב שהו מספר נוסעים המזכה בפטור‪ ,‬יש לפטור את‬ ‫העורר מחיובי האגרה והפו"ה שהושתו עליו‪ ,‬כמו גם מהפרשי ההצמדה והריבית שנוספו להם‬ ‫עובר לפתיחת תיק ההוצל"פ‪.‬‬ ‫‪ .14‬נפנה כעת לבחון את מעמדו של תיק ההוצל"פ והסכומים שנוספו עקב פתיחתו‪ ,‬שכאמור עולים‬ ‫עשרת מונים על חיובי קרן האגרה והפו"ה‪.‬‬ ‫‪ .19‬לאחר עיון בכתבי הטענות‪ ,‬הנספחים ופרוטוקול הדיון‪ ,‬ניתן לסכם את השתלשלות העניינים‬ ‫העובדתית הכרונולוגית‪ ,‬בוודאות קרובה‪ ,‬כך –‬ ‫ביום ‪ 9.1.11‬בוצעה הנסיעה הרלוונטית‪.‬‬ ‫במועד כלשהו לאחר מכן קיבל העורר חשבון לתשלום האגרה והפו"ה‪ ,‬כפי שהודה בסיכומיו‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬היות שהחשבון הופק רק ביום ‪ ,7.8.11‬כמצוין על גביו‪ ,‬ניתן להניח שהוא לא התקבל‬ ‫‪6‬‬ ‫ערר מס' ‪353/3103‬‬ ‫ועדת הערר‬ ‫לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס ‪3111 -‬‬ ‫במועד מוקדם יותר‪ .‬המשיבה מצידה לא הציגה ראיות בנוגע למשלוח החשבון‪.‬‬ ‫ביום ‪ 01.1.11‬הגיש העורר ערר בכתב יד‪ ,‬שנשלח אליו בחזרה על ידי מזכירות הוועדה‪ ,‬מבלי‬ ‫שנפתח תיק‪.‬‬ ‫ביום ‪ 00.10.11‬נשלחה החשבונית שנית לעורר על ידי בא כוח המשיבה המטפל בגביה‪ .‬היות‬ ‫שהעורר אישר בעדותו שיתכן שקיבל חשבונית‪ ,‬בצירוף פלט חברת הדואר האמור המציין‬ ‫"נמסר ליעדו"‪ ,‬יש לצאת מהנחה שגם חשבונית זו נמסרה לו‪ .‬בסיכומיו בוחר אמנם העורר‬ ‫לכפור בקבלת החשבון בשנית ברם יש להעדיף את עדותו הספונטנית יותר בפנינו מאשר את‬ ‫גרסתו המאוחרת שנרשמה בסיכומים‪ .‬מצד המשיבה‪ ,‬עד לסיכומים שהוגשו‪ ,‬נטען שלעורר‬ ‫נשלחה החשבונית בלבד‪ .‬רק בסיכומיה העלתה המשיבה את הטענה שהחשבונית צורפה‬ ‫למכתב התראה מאת בא כוחה‪ ,‬שהתריע על כוונה לנקוט בהליכים‪ .‬המשיבה לא הגישה העתק‬ ‫ממכתב ההתראה על מנת שנוכל לדעת מה היה תוכנו‪ ,‬עד כמה היה בו כדי להבהיר לעורר את‬ ‫כוונותיה ו אף לא נתנה לעורר אפשרות להתייחס לטענה זו בדיון‪ .‬בנסיבות אלו אין אנו‬ ‫מקבלים את ההנחה שלעורר נשלח מכתב בהתראה‪ ,‬אלא רק החשבון גופו‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫ביום ‪ 00.0.10‬שוחח העורר עם מזכירות הוועדה ובשיחה זו הובהר לו שהערר שהגיש בכתב יד‬ ‫לא נקלט וכי עליו להגיש ערר מודפס‪ .‬הנחה עובדתית זו מסתברת הן נוכח רישומי המזכירות‬ ‫והן נוכח עדות העורר בהקשר זה‪ ,‬שלא כפר פוזיטיבית בקיום השיחה אלא טען שאינו זוכר‬ ‫ששוחחו עימו קודם לפתיחת תיק ההוצל"פ (שורה ‪ 18-13‬לפרוטוקול)‪.‬‬ ‫ביום ‪ 09.4.10‬נפתח תיק ההוצל"פ‪.‬‬ ‫ביום ‪ 00.9.10‬הוגש הערר המודפס ונפתח התיק בוועדה‪.‬‬ ‫‪ .00‬כאמור‪ ,‬על פי סעיף ‪ 3‬לחוק‪ ,‬המשיבה מוסמכת לפתוח תיק הוצל"פ ביחס לחוב חלוט‪ ,‬היינו‬ ‫ביחס לחוב שלא הוגש לגביו ערר בתוך ‪ 83‬ימים מיום מסירת הודעה על החיוב (ראה סעיף ‪8‬ח‬ ‫לחוק)‪.‬‬ ‫היות שהעורר קיבל את ההודעה על החיוב כבר באפריל ‪ 0011‬ולאחר מכן בינואר ‪,0010‬‬ ‫ופורמאלית לא היה ערר פתוח לגבי החיובים‪ ,‬הרי שבמועד פתיחת תיק ההוצל"פ הייתה‬ ‫למשיבה הסמכות לפעול באופן בו פעלה‪.‬‬ ‫‪ .01‬עם זאת‪ ,‬במקרים אחרים וגם במקרים בהם עמדה למשיבה הסמכות הפורמאלית‪-‬טכנית‬ ‫לנקוט בהליכי הוצל"פ‪ ,‬הופנתה כלפי המשיבה ביקורת נוקבת ביחס להתנהלותה עובר לפתיחת‬ ‫תיקי הוצל"פ כנגד לקוחותיה‪ .‬במקרים אלו ציינו שעל המשיבה לנקוט משנה זהירות‪ ,‬לפעול‬ ‫בתום לב ולעשות פעולות מינימאליות על מנת להביא לידיעת הלקוח את דבר כוונתה לנקוט‬ ‫כלפיו בהליכי קיצון כדוגמת הוצאה לפועל‪ ,‬במיוחד כאשר מדובר בחיובי קרן מינוריים‪,‬‬ ‫כדוגמת המקרה דנן‪ .‬במקרים המתאימים לא נמנענו מלהורות על סגירת תיקי ההוצל"פ או על‬ ‫הפחתה ניכרת ביתרת החוב (ראה למשל פסקי הדין בערר ‪ 80415010‬בעניין וכטר ובערר‬ ‫‪7‬‬ ‫ערר מס' ‪353/3103‬‬ ‫ועדת הערר‬ ‫לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס ‪3111 -‬‬ ‫‪ 80915010‬בעניין גלעדי‪ ,‬ערר ‪ 87115010‬בעניין ידידיה דגן‪ .‬נציין שבסוגיה זו של נקיטת הליכי‬ ‫הוצל" פ קיימת פסיקה ענפה של וועדות הערר הדנות בעררים המוגשים כנגד בעלת הזיכיון‬ ‫להפעלת כביש מס' ‪ 1‬וניתן בהחלט להקיש ממנה על המטריה דנן‪ ,‬שכן הסמכויות שהוענקו‬ ‫בחוק בהקשר זה לשתי הזכייניות‪ ,‬הן דומות)‪.‬‬ ‫‪ .00‬במקרה דנן לא ניתן לומר שהתנהלות המשיבה לקתה בחוסר תום לב קיצוני אבל בהינתן‬ ‫התשתית העובדתית שפירטנו בסעיף ‪ 19‬לעיל אנו בהחלט סבורים שנפל פגם משמעותי‬ ‫בהתנהלותה‪ ,‬המצדיק התערבות בתיק ההוצל"פ ובחוב התלוי ועומד במסגרתו‪.‬‬ ‫‪ .05‬אילו הייתה המשיבה משכילה להראות שבינואר ‪ 0010‬קיבל העורר מכתב התראה המבהיר לו‬ ‫שבכוונתה לנקוט נגדו בהליכי הוצל"פ‪ ,‬כי אז לא היה מקום להתערבותנו‪ .‬במקרה כזה היה‬ ‫הדבר דומה למצב הדברים שעמד בפנינו בערר ‪ 85415010‬בעניין סולומון שם ביססנו את דחיית‬ ‫הערר על כך שהעורר קיבל מכתב התראה זמן ניכר קודם לפתיחת תיק ההוצל"פ‪ .‬נציין כי בד‬ ‫בבד ציינו שם שניתן ל הבין את טרונייתו של העורר על כך שהמשיבה לא ניסתה ליצור איתו‬ ‫קשר טלפוני או אחר קודם לפתיחת התיק‪ ,‬למעט מכתב ההתראה‪ ,‬ואת הקושי שלו לקבל את‬ ‫הפער שבין סכום החוב המקורי לבין זה שנצבר בהוצל"פ‪ ,‬ברם באלו לא מצאנו די על מנת‬ ‫להביא לביטול ההליכים שננקטו בהתאם לדין‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫במקרה דנן‪ ,‬הנחתנו היא כאמור שהמשיבה הסתפקה במסירת החשבונית עצמה לידי העורר‬ ‫בשני המועדים שציינו ולא טרחה בשום שלב ליידעו אודות כוונתה לפתוח נגדו הליכי הוצל"פ‪.‬‬ ‫בהינתן נסיבות אלו‪ ,‬אנו סבורים שלא היה זה סביר מצד המשיבה לפתוח את תיק ההוצל"פ‬ ‫במועד שבו נפתח‪ ,‬קרוב לתשעה חודשים לאחר מסירת החשבון בשנית לעורר‪ .‬גם אם הוראות‬ ‫החוק היבשות עומדות לימין המשיבה בכל הנוגע לסמכותה הפורמאלית לנקוט בהליכים אלו‪,‬‬ ‫עדיין עליה ליטול בחשבון שהלקוח הפשוט העומד מולה אינו מודע לסמכויות אלו ואינו מודע‬ ‫לכך שאם לא ישלם את החשבון הוא ימצא עצמו‪ ,‬ללא כל התראה נוספת‪ ,‬מול תיק הוצל"פ‬ ‫הכולל חוב בן מאות ש"ח‪ .‬המעט שניתן לצפות מן המשיבה בנסיבות כאלה הוא לנקוט בניסיון‬ ‫סביר ליצירת קשר טלפוני עם הלקוח על מנת למסור לו על קיומו של חוב בלתי משולם‬ ‫ולהבהיר לו שהמשך ההתעלמות מקיומו יביא לפניה להוצל"פ‪ .‬במקרה שלנו לא נעשה כל‬ ‫ניסיון כזה מצד המשיבה‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬גם העורר מצידו לא עשה את המצופה ממנו‪ ,‬שכן הוא התמהמה עד מאוד בהגשת הערר‬ ‫המודפס מעת שנודע לו בשיחה עם מזכירות הוועדה על החזרת הערר שהוגש בכתב יד והגישו‬ ‫רק לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ‪ .‬אילו היה העורר מקדים את הגשת הערר לפתיחת תיק‬ ‫ההוצל"פ‪ ,‬כי אז סביר מאוד להניח שפתיחת התיק הייתה נמנעת‪.‬‬ ‫‪ .08‬לטעמנו‪ ,‬שקלול כל האמור ‪ -‬קביעותינו ביחס לבטלות חיובי הקרן והתנהלות כל אחד מן‬ ‫הצדדים בהקשר של תיק ההוצל"פ – מצדיק להשית על העורר לשאת בסך הכולל של ‪ ₪ 140‬על‬ ‫מנת להביא לסילוק חובותיו נשואי ערר זה כלפי המשיבה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ערר מס' ‪353/3103‬‬ ‫ועדת הערר‬ ‫לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס ‪3111 -‬‬ ‫‪ .03‬הערר מתקבל אפוא בחלקו ובאופן שעל העורר לשלם למשיבה את הסך הכולל של ‪.₪ 140‬‬ ‫העורר יבצע את התשלום בתוך ‪ 50‬ימים מעת שיקבל את פסק הדין‪ .‬במהלך תקופה זו יוסיף‬ ‫לשרור צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן‪.‬‬ ‫היה וישלם העורר את הסך הנ"ל תוך הזמן שנקצב לו‪ ,‬תסגור המשיבה את תיק ההוצל"פ‬ ‫מיידית וללא תנאי‪.‬‬ ‫ככל שלא ישלם העורר את חובו כאמור‪ ,‬תוכל המשיבה לשוב ולנקוט נגדו בהליכי גביה‬ ‫והוצל"פ‪ ,‬אולם זאת רק לאחר שיתרת החוב הכוללת בתיק ההוצל"פ תעודכן לכדי הסך שהוטל‬ ‫על העורר במסגרת פסק דין זה‪.‬‬ ‫בנסיבות‪ ,‬אין צו להוצאות‪.‬‬ ‫ערעור על פסק דין זה טעון רשות של בית המשפט המחוזי‪ .‬בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך ‪50‬‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫ניתן היום‪ :‬כג' באדר ב' התשע"ד‪ 35 ,‬במרץ ‪ ,3102‬בהעדר הצדדים‪.‬‬ ‫עו"ד מנחם שח"ק‬ ‫יו"ר הוועדה‬ ‫עו"ד שרון גלילי‬ ‫חבר הועדה‬ ‫‪9‬‬ ‫גלעד ונגרובר‬ ‫חבר הועדה‬