הראי/ יעקב אורלנד
הראי /יעקב אורלנד יבֹוא יֹום והמסכֹות על פני תבגֹּדנה ולֹּא יהא עֹוד חיץ ּביני לבין רֹוַאי. אנשים יפגשּוני ּבּבֹּקר ּבּבֹּקר ויברכּוני: שלֹום לך ,פחד, ּבֹּקר טֹוב לך ,מבֹוך, מה שלֹומך ,יאּוש? וָאנֹּכי אּביט ּבם ָאז ּופלצּות גדֹולה תעברני, כפלצּות הראי, המּביט ּבי ואינּנּו רֹואה את עצמֹו. אורית רון שלח כל /דמיון. חזון האימים שניבא ג''ורג' אורוול בדבר "האח הגדול" התממש בימינו והפך למציאות העולה על ח'ליל ג'וב המשוגע ותקרא את ככל שמתפתחת הטכנולוגיה מטרידה אותי יותר ויותר המכונה שתומצא ,חלילה ,יום אחד, ג'ובראן ח'ליל קומיקס, מחשבותינו הכמוסות ,ונהיה כמו רנטגן מהלך .שקופים וחשופים ,או גרוע מזה ,כמו חוברות ג'ובראן שּבּועות מלאות בסּבטקסט הכי אמיתי ,אינטימי ,יצא לנו מתוך הראש ,או יאיר לנו מתוך הבטן. השואלים אותי א המחשבות ,הפנטזיות ,הדיבור הפנימי ,הוא המבצר האחרון של הפרטיות שלנו .והמסכותאתם שאנו לובשים השואלים אותי איך נע אותי על על הפנים כל ימות השנה נועדו להגן על הנשמה הרוטטת ,על החלקים הפגיעים ,על הפחדים, איךכלנעשיתי משוג נעשיתי שווים אותם חלקים שאינם אלגנטיים מספיק כדי לבוא במגע עם החברה ,שמא לא נתקבל בה כחברים משוגע ,זה קרה משוגע ,זה קרה כך: ולא נהיה מוערכים ואהובים .שהרי זאת משאלת הלב של כל אדם. קרה כך: איך נוכל לשרוד בחברה ביום שהמכונה ההיא תומצא ,שתחדור את כל המסכות המגנות?יום אחד ,זמן רב לפני מדבר על הולדת אל כשהוא לפני איך נוכל לשרוד בזוגיות אם בן הזוג היה רואה ושומע כל מה שחולף לנו ,הנשים ,בראש,זמן רב עבודה ,פוליטיקה ,כדורגל ,סקס?... הולדת אלים רבים ,הת אכן ,זהו חלום בלהות. אלים רבים ,התעוררתי התעוררתי משינה עמו משינה עמוקה וגיליתי עמוקה וגיליתי כי כל מ וגיליתי כי כל מסכותי כל מסכותי נגנבו. אורית רון שלח המשוגע /ח'ליל ג'ובראן אתם השואלים אותי איך נעשיתי משוגע ,זה קרה כך: יום אחד ,זמן רב לפני הולדת אלים רבים ,התעוררתי משינה עמוקה וגיליתי כי כל מסכותי נגנבו. שבע מסכות שעיצבתי ונשאתי בשבע חיים ,ואני התרוצצתי חסר -מסכה ברחובות ההומים וצעקתי" :גנבים ,גנבים ,גנבים ארורים". גברים ונשים צחקו לי ,וכמה מהם נמלטו לבתיהם בפחדם מפני .כאשר הגעתי לכיכר השוק צעק לפתע צעיר מגג הבית "הוא משוגע" .הרמתי את מבטי כדי להביט בו :השמש נשקה את פני הערומים בפעם הראשונה ,ונשמתי הוצתה באהבה לשמש ,ולא רציתי עוד במסכותיי .כאחוז טירוף צעקתי "יבורכו ,יבורכו הגנבים ,שגנבו את מסכותי". כך נעשיתי משוגע. בשגעוני מצאתי את החירות ואת הבטחון ,את חירות הבדידות ואת הבטחון שלא להיות מובן ,כי אלו המבינים אותנו משעבדים משהו משלנו. אבל אל לי להיות גא בבטחוני .אפילו הגנב בכלא בטוח מגנב אחר. מי זה שאומר את כל אשר עם ליבו? באותנטיות ,בתום לב ,בבטחון? הילד ,המשוגע ,השוטה והשיכור. אצל כל אחד מן הארבעה המסכות נופלות .הילד עדיין לא לבש אותן .הוא עדיין לא למד שכדאי ,הוא יאמר שהמלך עירום ,שללכת עירום זה כיף ,ועוד כהנה וכהנה .השוטה ,הוא חכם המעמיד פני ליצן ומרשה לעצמו לומר הכל .הוא הסטיריקן של ימינו .השיכור לא יודע מה הוא אומר ,והמשוגע – הוא מי שמסכותיו נפלו ותוכו זהה לברו .ממנו אנשים מפחדים .הוא לא עושה חשבון ולא סופר אף אחד. שכרו – החירות ,הרגשת השלמות באמירת האמת שלו עד הסוף .הפסדו – בהיותו מוקע מהחברה ,בודד ומובן במלואו רק לעצמו" .כי אלו המבינים אותנו משעבדים משהו משלנו". ובכל זאת ,ביחסים שמאפשרים קרבה ,אמון ובטחון ,הסרת המסכה משחררת. מסכות ההגנה ,כשהן הופכות לחלק מן הפנים ונדבקות – אנחנו עצמנו מתחילים להאמין לשקר ,וזו סכנה לאמת הפנימית שלנו .לא ,אני לא מלאת בטחון עצמי ,לא ,אני לא באמת ספורטיבית ולוקחת הכל באיזי, לא ,אני לא סנובית ,שמחה ,מתנשאת ,מצליחה ,נדיבה ,מוכשרת ,פאן לי ,עושה 01דברים במקביל ,אלה רק מסכות שבאות להסתיר את היותי פגיעה ,רגישה ,לא יודעת ליצור קשרים חברתיים ,פוחדת להיכשל, לאכזב ,עצלנית ,סובלת מדימוי עצמי שלילי ועוד ועוד. במערכות יחסים המאפשרות הסרת מסכות – אנחנו תמיד מרגישים טוב .זו הקלה. לרגע הסרת המסכה בספר או בסרט אני קוראת "כשניטשה בוכה" .זה תמיד בכי כל כך משחרר ומזכך. אפילו הצופים /הקוראים מרגישים אחריו יותר טוב. ומה קורה בפורים ,חג המסכות? בפורים לובשים מסכות ,שבחסותן האני האמיתי ירגיש את החופש לצאת החוצה.
© Copyright 2024