פמיניזם בבית הספר - מחקר של שדולת הנשים בישראל
פמיניזם בבית הספר מאת :ד"ר דלית שמחאי ויהל אס קורלנדר פברואר 2102 1 תודות: מחקר זה נערך ופורסם בתמיכת קרן קונרד אדנאואר בישראל Konrad-Adenauer-Stiftung עו"ד יפה אלישקוב אלכסנדר זיבנברג סלעית טורק יעל טל ד"ר עמליה סער נורית צור יוסי פראייר – דרור מחאסן ראבוס צוות שדולת הנשים בישראל תודה מיוחדת לנערות ולנערים שענו על השאלון *בתמונת השער :נערות ממקיף ח' בבאר שבע ,שנת הלימודים תשס"ט .לנערות אלו אין קשר למחקר ולתוצאותיו 2 הקדמה מחקר זה התקיים ביוזמת שדולת הנשים בישראל ובתמיכתה ,1והוא סוקר מספר סוגיות מרכזיות המעסיקות א/נשי חינוך ,חוקרות/ים העוסקים בפמיניזם ובארגוני החברה האזרחית כמו גם את חברות וחברי התנועה הפמיניסטית. אחת ממטרותיה של התנועה הפמיניסטית ,ושל שדולת הנשים בישראל כחלק ממנה ,היא לקדם את השוויון המגדרי על ידי שינוי מודעות בקרב נשים וגברים גם יחד .בתי הספר התיכוניים נתפסים כזירה מתאימה במיוחד לפעולה זו בשל מרכזיותו של גיל ההתבגרות בעיצוב זהות מגדרית ומינית .עבור הפעילות והפעילים בתנועה הפמיניסטית החינוך לשוויון מגדרי הינו מרכיב מרכזי ביצירתו של עולם שוויוני ופמיניסטי יותר ,אשר אולי ייתר את הפעילות נגד סקסיזם .מבחינה זו פעילות חינוכית כמוה כהקדמת תרופה למכה .שדולת הנשים בישראל אימצה אסטרטגיה זו ,וב־ 1002הגתה את תוכנית "נמ"ש – נערות ונערים מובילי שינוי" ומאז היא מפעילה אותה במספר רב של בתי ספר בחינוך העברי והערבי. תוכנית זו תוצג בהרחבה בהמשך. במחקר זה ברצוננו לבחון את השקפת עולמן\ם של בני ובנות נוער בישראל בנוגע לזהות מגדרית ,יחס לפמיניזם ,נכונות להגדרה עצמית כפמיניסטית ועמדות כלפי תפקידי מגדר במשפחה ובשוק העבודה .בנוסף ,אנו מעוניינות להבחין במחקר בין נערות לנערים ,בין יהודיות/ים לערביות/ים ובין אלה מהם/ן שהשתתפו בסדנאות נמ"ש ודומות להן לבין מי שלא לקח בהן חלק .זהו אינו מחקר הערכה לתוכניות נמ"ש ,שכן מטרתנו אינה להתמקד רק בתוכניות החינוכיות אלא דווקא להרחיב את המבט ולשכלל את הבנתנו אודות תפיסת עולמם של בני ובנות נוער .הבנה זו עשויה לתרום לכך שהמפגש עימם יהיה פורה ובעל משמעות. בנוסף ,בחינת ההבדלים בין עמדותיהם/ן של בני/בנות נוער שלא לקחו חלק בסדנאות לבין אלה שהשתתפו בהן תסייע לשדולת הנשים בישראל ,ולארגונים המקיימים סדנאות ברוח דומה ,לבחון בעיניים חדשות את הנחות היסוד עליהן בנויות הסדנאות ולפתח אותן תוך התחשבות בעמדותיהן/ם של קהל היעד שלהן ,קרי – התלמידים והתלמידות. 1על אף מימונה המלא של שדולת הנשים בישראל את המחקר ,ניתנה לחוקרות יד חופשית לחלוטין בתכנון, עיבוד וכתיבת המחקר. 3 תוכן עניינים .2תקציר5............................................................................................... .1סקירה תיאורטית7................................................................................. א. היחס לפמיניזם במערב7.............................................................. ב. היחס לפמיניזם בישראל20............................................................. ג. בני ובנות נוער ופמיניזם25.............................................................. .3מתודולוגיה28......................................................................................... .4ממצאים10............................................................................................. א. חווית ההשתתפות בסדנאות לקידום שוויון בין המינים10...................... ב. עמדות בני ובנות נוער כלפי שוויון בין המינים12.................................. ג. יחסם של בני ובנות נוער לפמיניזם 18............................................... ד. מה בין סדנא פמיניסטית לזהות פמיניסטית?38.................................. .5דיון ומסקנות 42...................................................................................... .2ביבליוגרפיה45........................................................................................ 4 .0תקציר מאז תחילת דרכה מתמודדת התנועה הפמיניסטית עם התנגדות עזה לרעיונותיה .תיוג שלילי של פעילות התנועה הפך לכלי רב עוצמה ביצירת ניכור וחוסר הזדהות של נשים וגברים עם הפמיניזם .יחד עם זאת ,הישגיה של התנועה הפמיניסטית והניתוח החברתי הביקורתי שבבסיסה ,קנו גם אחיזה בקרב קהלים הולכים וגדלים .במחקר זה אנו מבקשות לתרום להתפתחותו של גוף ידע רחב שעוסק ביחס כלפי התנועה והזהות הפמיניסטית הבוחן סוגיה זו תוך התמקדות בעמדות ואמונות ביחס לזהות מגדרית ומינית .ייחודו של מחקר זה הוא בהתמקדות בבני ובנות נוער בישראל ובהשוואה שנערכת בו בין נערים לנערות ובין ערבים/יות ליהודיות/ים .בנוסף ,המחקר משוואה בין בני ובנות נוער שלא נתקלו בפמיניזם במסגרת מוסדית לעומת אלה מהן/ם שבית הספר זימן עבורן/ם מפגש מתמשך עימו. המחקר מבוסס על ניתוח 282שאלונים עליהם ענו בני ובנות נוער בבתי ספר תיכונים בישראל .השאלון כלל ארבעה חלקים :עמדות ביחס לתפקידי מגדר במשפחה ובשוק העבודה ,חווית ההשתתפות בסדנאות עבור מי שלקחו בהן חלק ,יחס לפמיניזם ולפמיניסטיות ונתונים ביוגראפיים. מהמחקר עולה כי עמדות בני ובנות הנוער בנוגע לחלוקת התפקידים במשפחה ובשוק העבודה נוטות למרכז .בני ובנות הנוער אינם מביעים מחויבות רבה לשוויון מגדרי אך גם לא תומכים בתפיסות סקסיסטיות ופטריארכאליות באופן קיצוני .הנערות נטו לעמדות שוויוניות יותר בהשוואה לנערים אך זהו הבדל קטן למדי .הסדנאות לקידום השוויון בין המינים נחוות על ידי המשתתפות/ים בהן כמשמעותיות והן מעוררות טווח רחב של רגשות .חשוב לשים לב שבחלק ניכר מהנושאים שנבחנו במחקר ההשוואה בין המשיבים/ות שלקחו חלק בסדנאות לבין בני גילם/ן שלא השתתפו בהן לא העלתה הבדלים משמעותיים .יחד עם זאת ,ניתן לראות כי נערים שלקחו חלק בסדנאות מביעים עמדות הדומות לעמדותיהן של הנערות שלא לקחו בסדנאות חלק. הממצאים מעלים כי בני ובנות נוער בישראל אינם מנוכרים לתנועה הפמיניסטית ולחברותיה. אמנם נכונותם לאמץ את הזהות הפמיניסטית אינה גבוהה ,אולם הם מכירים נשים פמיניסטיות ,מאמינים כי הפמיניזם רלבנטי ואינם מתייגים את הפמיניסטיות כנשים לא נשיות .ראוי לציין כי בני ובנות הנוער בחינוך הערבי ,בעיקר הנערות ,נוטות ונוטים להזדהות ולתמוך בפמיניזם יותר מבני/בנות גילם/ן היהודים. לסדנאות לקידום השוויון בין המינים יש חשיבות רבה וראוי שהן יעוצבו מחדש לאור הידע המצטבר במחקר זה ובמחקרים נוספים .המלצותינו הן כי תוקדש תשומת לב מרובה יותר 5 להנגשת הסדנאות לנערים בכלל ולנערים בחינוך הערבי בפרט .לאור הממצאים בנוגע ליחסם/ן של בני/בנות הנוער לפמיניזם ולזהות מגדרית וביודעינו כי א/נשים המזדהות כפמיניסטית מדווחות על רווחה פיזית ונפשית רבה יותר מאלו שלא מאמצות עמדה זו ,אנו ממליצות להעלות באופן ברור וללא חשש את הדיון על סוגיות אלו ,ולהציג בפני התלמידות והתלמידים עמדה פמיניסטית שאינה מתנצלת או מסתירה את קיומה. 6 .2סקירה תיאורטית .2ב .היחס לפמיניזם במערב התנועה הפמיניסטית רואה עצמה כמחויבת לשינוי חברתי ולהנחלת עמדה אידיאולוגית בשיח הציבורי הדומיננטי .לפיכך ,סוגיית היחס הציבורי כלפי הפמיניזם וכלפי פמיניסטיות מעסיקה לא מעט את הפעילות בתנועה ואת החוקרות אותה באקדמיה .ניתן לבחון את היחס לפמיניזם על ידי התמקדות בעמדות הציבור בנוגע לסוגיות שונות הקשורות בשוויון מגדרי, אולם בחינה זו אינה מציגה תמונה מלאה לגבי מכלול ההקשרים בהם פועלת התנועה הפמיניסטית .מחקרים מעלים ( )Eisele & Stake, 2008שלא די בהסכמה עם העמדות הפמיניסטית בכדי לתרגמם למעשה ,כיוון שללא אימוץ זהות עצמית כפמיניסט/ית יורדת הנכונות לאקטיביזם .לאור זאת ,ברור שסוגיית הנכונות להזדהות כפמיניסט/ית היא בעלת חשיבות רבה עבור העוסקות/ים בקידום סדר יום פמיניסטי וההסתייגות מלעשות כן מהווה אתגר חשוב שיש להתמודד עימו .הפמיניזם האקדמי מתייחס לסוגיות אלו וממחקריו עולה תמונה מורכבת. קבוצת מחקרים מרכזית מעלה שלתנועה הפמיניסטית יש דימוי שלילי אשר משפיע על נשים וגברים גם יחד .התנועה הפמיניסטית ,כך נטען ,מזוהה עם עמדות קיצוניות כך שרעיונות שקודמו על ידי הפמיניסטיות ,והפכו זה מכבר לנחלת הכלל ,אינם מזוהים עימה ( Liss, .)Hoffner and Crawford, 2000נראה כי באופן פרדוקסלי דווקא הצלחתה של התנועה הפמיניסטית בביסוס עמדותיה בזרם המרכזי מהווה אבן נגף בדרכה ,שכן יש מבין הצעירות במערב שמאמינות כי הפמיניזם אינו רלבנטי עוד .אלא שלא (רק) הצלחת הפמיניזם מוביל לעמדה זו .מחקרה של ריץ' ( )Rich, 2005מעלה כי גורם נוסף שמשפיע על חוסר ההזדהות של הצעירות עם הפמיניזם הוא התבססותה של האידיאולוגיה הניאו־ליברלית כאידיאולוגיה מרכזית .נשים צעירות ,היא טוענת ,מאמצות את האוריינטציה האינדיבידואלית של הניאו־ליברליזם ומנכסות את הצלחותיהן לעצמן .כאשר הנשים הצעירות נאלצות להתמודד עם הקשיים שמציב בפניהן הסדר המגדרי הן מפרשות זאת כקושי אישי .רתיעתן מהסימון כ"קורבנות" ותפיסתן את עצמן כסובייקטים בעלי כוח אישי מרחיקות אותן מניתוח פמיניסטי של חייהן כמו גם מהתנועה וחברותיה. טענה שחוזרת בחלק ניכר מהמחקרים היא שהתנועה הפמיניסטית נתפסת כעומדת בסתירה לזהויות המגדריות הדומיננטיות ועל כן היא מרחיקה ממנה נשים וגברים גם יחד .הגברים, טוענות טולר ,סוטר וטראומן ( )1004,Toller, Suter & Traumanמזהים את הפמיניזם עם "נשיות" ואילו הנשים מזהות את "הפמיניזם" עם "גבריות" .התוצאה בשני המקרים היא דומה – הסתייגות מזיהוי עצמי כפמיניסט/ית .הקישור שעושות צעירות בין פמיניזם לבין "נשיות 7 פגומה" זכה ליותר תשומת לב מחקרית ולפירוט רב יותר .ממחקרים שנערכו בקרב צעירות, בעיקר סטודנטיות ,במערב עולה שרבות מהן מאמינות בערכי התנועה הפמיניסטית ומטרותיה ,אך נמנעות מלהגדיר את עצמן כפמיניסטיות (,Rich, 2005; Roy et al, 2007 .)McCabe, 2005; Jenen et al, 2009אחד הביטויים שכמו מתמצתים את המורכבות הקיימת ביחס לפמיניזם הוא המשפט המוכר "אני לא פמיניסטית אבל" ."...אני תומכת בשוויון בשכר" אומרות נשים צעירות" ,אני תומכת בחלוקת עבודה שוויונית בטיפוח הבית", "אני מתנגדת לאלימות כלפי נשים ,כמובן" .אבל ,הן ממהרות להוסיף – "אני לא פמיניסטית". הסתייגות זו מוסברת על ידי מגוון מחקרים ,בחלקם נעשה שימוש ב"משחקי אסוציאציות" מהם לומדות החוקרות על עמדות הנחקרות ביחס לפמיניזם ולהגדרה עצמית כפמיניסטית. על מה חושבות נשים צעירות נוכח המילה "פמיניזם"? הפמיניסטיות/ים מבין הקוראות/ים את הדברים לא יתפלאו למצוא כי הפמיניזם מקושר בתפיסתן עם דימויים מגוונים כגון "לסביות", "כעס"" ,מאבק"" ,אגואיזם"" ,אגרסיביות"" ,כוחניות"" ,נון־קונפורמיזם" ו"שנאת גברים". כאמור ,המשותף לכל אותם דימויים הוא שהם נתפסים כשליליים משום שהם מאתגרים את הדימויים הרווחים לגבי "הנשיות התקנית" ( & Jenen, et al, 2009; Toller, Suter .)trauma, 2004; Roy et al, 2007אין זה מפתיע אם כן למצוא שאחת האסוציאציות שמועלות למילה פמיניזם הייתה "לא אני" .נוכח התפיסה הרווחת לפיה אישה פמיניסטית אינה אשה נשית דיה ,מתקשות נשים צעירות לשלב זהות זו כחלק מתפיסתן את עצמן. הסטיגמה השלילית על הפמיניזם היא כה חזקה עד שגם נשים שמזדהות עם מטרות התנועה נמנעות מלהזדהות כפמיניסטיות ,ואילו המעט שבינן לבין עצמן מזדהות כפמיניסטיות ,לא עושות זאת בפומבי ( .)Jenen, et al, 2009רוי ועמיתותיה ( Roy et al, )2007מסבירות כי נשים צעירות מאמינות (ובצדק) שגברים נרתעים מפמיניזם ומפמיניסטיות וזה משפיע על הגדרתן את עצמן. אלא שהיחס לפמיניזם ולפמיניסטיות אינו חד משמעי .אמנם ,אסוציאציות שליליות ביחס לפמיניזם הן רווחות יותר ,ויש לגביהן מעין סטאטוס־קוו ,אולם לצד אותן אסוציאציות, חושפים המחקרים גם אהדה לפמיניזם ודימויים חיוביים יותר שנקשרים לתנועה ולפעילות בה .תקשורת ההמונים ,שתרמה לעיצוב הדימוי השלילי שיש לתנועה הפמיניסטית ( )McCabe,2005; Hinds & Stacey, 2001תרמה גם לטיפוחו של דיון חיובי ביחס לנושאים המזוהים עם הפמיניזם .בבריטניה ,למשל ,מציגה תקשורת ההמונים יותר ויותר נשים "נשיות" בעלות כוח והשפעה .סיקור תקשורתי אוהד ביחס לאיקונות תרבותיות כמו הנסיכה דיאנה או להקת "הספייס־גירל'ס" ( )Spice Girlsשמזוהות עם המושג "כוח נשי", הרחיבו את גבולות השיח אודות פמיניזם ונשיות .גם אם ייצוג תקשורתי אוהד זה לא כלל את הפמיניזם הרדיקלי ,הרי שבפני הצופות והצופים הוצגו נשים חזקות ,נשים שמתמודדות 8 עם אתגרים שמעמיד בפניהן הסדר המגדרי הדכאני מבלי לאמץ זהות קורבנית .נשים שמפגינות תחושת זכאות עם הדגשה על אינדיבידואליזם ונשיות .בהופעותיהן התקשורתיות שילבו נשים אלו בין רעיונות פמיניסטיים וביקורת חברתית לבין ערכים מרכזים כמו אינדיבידואליזם ובחירה .שילוב זה תרם להצלחתן לזכות באהדת הציבור למרות המרכיב הביקורתי שבדבריהן ).)Hinds & Stacey, 2001 היחס האוהד לפמיניזם ניכר גם במחקרים בקרב נשים צעירות ,מהם עולה שחלק מהמשתתפות מעלות גם אסוציאציות חיוביות לגבי התנועה וחברותיה .אסוציאציות כמו "אינטליגנטיות"" ,יודעות"" ,שאפתניות" ו־"טיפוליות" ,מלמדות כי קיים גם קישור בין פמיניסטיות לבין ידע ,כוח ,יוזמה ודאגה ( .)Roy et al, 2007בנוסף ,יש נשים אשר מזדהות כפמיניסטיות .אמנם ,שיעורן נמוך ,יחסית ,אולם נכונות זו חוצה גבולות של גיל ומוצא אתני. נשים המזהות עצמן כפמיניסטיות הן משכילות יותר ,ומחזיקות בעמדות ליברליות יותר בהשוואה לאלו שלא ( ,(McCabe, 2005יש להן בטחון עצמי רב יותר ותחושת מסוגלות חזקה יותר ,וגם בריאותן הפיזית והמנטאלית עולה על של אלו שלא מזדהות כפמיניסטיות (.)Eisele and Jayne Stake, 2008 9 .2ב .היחס לפמיניזם בישראל מה מלמדים המחקרים על הפמיניזם בישראל אודות היחס לו זוכה התנועה וחברותיה בשיח הציבורי ,ועל מידת נכונותן של נשים בישראל להגדיר עצמן כפמיניסטיות? עוד טרם הקמת המדינה פעלו נשים פלסטיניות ויהודיות (בנפרד) למען שוויון מגדרי .עם הקמת המדינה נחקקו חוקים שונים שבאצטלא של מחויבות לשוויון תרמו לביסוסם של יחסי כוח מגדריים. למרות שהאווירה הציבורית לא עודדה שיח ביקורתי ,התנועה הפמיניסטית בישראל המשיכה בפעילות ובשנות השבעים של המאה העשרים התחזקה ,השיגה נראות ואף תמיכה גוברת מצד חלקים נרחבים בציבור (Rapoport & El־Or, 1997 ; .)Herzog, 2008התנועה הפמיניסטית בישראל היום מאופיינת במגוון רעיוני ופרגמאטי ומתמודדת עם אתגרים פנימיים רבים הקשורים בגיבוש קו פוליטי משותף מבלי לוותר על ריבוי הקולות שבה. הקישור בין ממדי דיכוי שונים בחברה לבין הדיכוי המגדרי משפיע אף הוא על דרכה של התנועה (שם). ההתפתחויות וההצלחות של התנועה הפמיניסטית בישראל לא הובילו בהכרח לקידומו של השיח הפמיניסטי אל מרכז הבמה .בישראל ,כמו במקומות נוספים ,התקבלותם של רעיונות פמיניסטיים בקרב הציבור הרחב לווה בניתוקם מהמקור הרעיוני ,עיקורם מהמסר הביקורתי ולעיתים גם בעיגונם ברעיונות פטריארכליים ( .)Israeli & Tabory, 1988מחקרים שנערכו בשנות התשעים של המאה העשרים מלמדים שגם בישראל התיוג השלילי של הפמיניזם הרתיע נשים מלזהות עצמן כפמיניסטיות .גם בישראל ההסתייגות מזיהוי עצמי זה הוסברה בכך שהפמיניסטיות נתפסות כ"לא נשיות" (פרידמן.)2111 , מאז מחקריהם של פרידמן (שם) ויזרעאלי ותבורי ( )Israeli & Tabory, 1988נערכו רק מעט מחקרים בנוגע ליחס לפמיניזם בישראל ומהם לא עולה מסקנות משותפות .במחקרן של בלומן והלוי ( )Blumen & Halevi, 2005ראיינו החוקרות את בוגרות החטיבה ללימודי האישה באוניברסיטת חיפה ומצאו שרבות מהן תומכות בעקרונות התנועה הפמיניסטית אך מסתייגות מלזהות את עצמן כפמיניסטיות .בהתאמה עם הידוע מהספרות ,מצאו גם הן כי בוגרות התוכנית מביעות מחויבות למאבק בנוגע לתחומים מובחנים בהם בולט אי השוויון המגדרי ,אך הן מהוות סוכנות של שינוי חברתי בעיקר במסגרת הקהילה והמשפחה הקרובה .בלומן והלוי לא מצאו הבדל משמעותי בין המרואיינות היהודיות לאלו הפלסטיניות. מחקר נוסף שבחן את מידת הזדהותן של נשים צעירות עם הפמיניזם הוא מחקרן של סער, שמחאי ולוין ( .)Sa'ar, Simchai & Lewin ,Submittedבשונה מרוב המחקרים על נושא רחב זה מצאו החוקרות כי רבות מבין המשיבות ,יהודיות ופלסטיניות גם יחד ,הגדירו עצמן כפמיניסטיות .היהודיות מבין המשיבות טענו לחוסר קשר בין הזהות הפמיניסטית לזהות 11 הנשית ואילו המשיבות הפלסטיניות טענו לקשר חיובי בין שתי הזהויות .החוקרות ציינו שלצד הנתונים המעודדים על נכונות להזדהות כפמיניסטיות ועל היעדר ניגוד בין פמיניזם לנשיות בעיני הסטודנטיות ,הן מביעות עמדה דו משמעית ביחס לפמיניזם ולנשיות ,שכן הזהות הנשית היא עבורן זהות מרובת סתירות וקונפליקטים (שם) .אימוץ זהות פמיניסטית מעוררת גם היא קונפליקטים ,ומחייבת התמודדות עם מחירים אישיים הכרוכים בחשיפת זהות זו. צעירות המעורבות בארגוני התנועה הפמיניסטית מדווחות על תגובות שליליות מצד סביבתן החברתית הקרובה לפעילותן זו אך מציינות כי אין בכך כדי לגרום להן להתכחש לזהות זו (.)Sa'ar & Gooldin, 2009 הנחישות שמפגינות בדבריהן הפעילות בארגונים הפמיניסטיים ,והעובדה שיש נשים צעירות אשר מוצאות את חברותן בתנועה הפמיניסטית כחווית חיים משמעותית ,מאתגרת ומספקת, מלמדות על צמיחתו של דור חדש בתנועה הפמיניסטית בישראל (שם) .נראה שעל אף הסטיגמות השליליות ועל אף ההתעלמות מתרומתה של התנועה הפמיניסטית לשוויון ולצדק החברתי ,מהווה הפמיניזם בית וקהילה בעלת חשיבות לנשים רבות .התנועה הפמיניסטית בישראל מהווה קהילה שלמרות התמודדותה עם ריבוי אג'נדות ומכשולים מצליחה להיות כוח משמעותי בהובלת שינוי חברתי בישראל ( .)Herzog, 2008נראה כי בימים בהם נכתב דוח זה מתברר מעל לכל ספק ששינוי זה הוא הכרחי. המחקרים שנעשו עד כה בעולם ובישראל על פמיניזם ,מגדר ,נשיות והזדהות עצמית כפמיניסטית ,עסקו בעיקר באוכלוסיית הסטודנטיות ובבחינת תפקידו של הפמיניזם האקדמי בגיבוש השקפת עולם פמיניסטית .תרומתו של המחקר הנוכחי הוא בהרחבת גבולות הדיון ובחינת הנושאים הללו בקרב בני ובנות נוער .גיל ההתבגרות מוצג בספרות המחקרית כשלב בו בתהליך האינדיבידואליזציה השנייה מתגבשת זהותו של האדם הבוגר/ת כזהות עצמית ונפרדת ( )Keefer & Reene, 2002בתהליך זה מתגבשות עמדותיהם של בני ובנות נוער כלפי המוסר החברתי בכלל ומצבי אי שוויון בפרט (.)Manago, Brown & Leaper, 2009 עבור נערים ונערות זהו שלב משמעותי ,אולם בשל השפעות תרבותיות מגוונות הוא נושא משמעות שונה עבור כל קטגוריה מגדרית .נערות ,בשונה מנערים ,חוות יותר מצוקה, קונפליקט ,בושה וספקנות לגבי עצמן בתהליך ההתבגרות .תהליך גיבוש עצמיותן נחווה כמתוח יותר .אחת הסיבות למתח ולאבדן ביטחונן העצמי היא הבנתן של הנערות כי עם עזיבתן את גיל הילדות חלה ירידה בעניין שיש לסובבים אותן בדעותיהן ,בתחומי העניין שלהן ובאופיין .מנגד גובר העניין במראה החיצוני שלהן ובמיניותן .הירידה בביטחון העצמי מעלה את הצורך של הנערות באישורים חיצוניים מהסובבים אותן; הן עסוקות מאוד בגופן, בדימויי הגוף שלהן ובניסיון להתאים את עצמן למודל נשי בלתי אפשרי .למעשה ,עם התבגרותן לומדות הנערות כי הן גדלות לתוך חברה המעריכה את הנשים כפחותות 11 בהשוואה לגברים ,חברה בה זהותה של האשה נבנית ביחס לאחרים שאת צרכיהם היא אמורה לספק ( .)Keefer & Reene, 2002נתונים מפורטים ומעודכנים התומכים בניתוח זה מוצגים בדוח המסכם מספר מחקרים על נושאים שונים הקשורים בבני ובנות נוער בישראל. הדוח מדגיש את תחומי החוזק של הנערות ,ואלה אינם שוליים .אלא שבמה שנוגע לתחושת רווחה ,בריאות נפשית ופיזית מצבן של הנערות אינו מעודד כלל (כאהן־סטרבצ'ינסקי, קונסטנטינוב וויורוביץ.)1002 , לצד אותם היבטים תרבותיים דכאניים ניתן להצביע גם על מרחבים של עצמה והכרה בנערות כבעלות אוטונומיה וכוח .התרבות הפופולארית מציגה בפני הנערות דימויי נשיות שיש בהם הזמנה לממש בחירה ,שליטה ועצמאות ,ליצור אחוות אחיות ותרבות נעורים שאינה מחויבת לריצוי בני המין השני ( .)Wald, 1998; Lemish, 2003אולם העמדה הדיכוטומית של המציאות ,המציגה היבטים דכאניים לעומת מעצימים ומשחררים אינה הולמת את מציאות חייהן של נשים ונערות מתבגרות בתרבות המערבית בת זמנינו .בדיון הפמיניסטי העכשווי על נשיות במערב ניתנת תשומת לב לסתירות שבבסיס ההבניה התרבותית של הנשיות האידיאלית בתרבות זו .נשים נדרשות לרצות את סביבתן אך גם להפגין עצמאות וכוח ,להפגין חולשה וגם השגיות ושליטה עצמית (גולדין .)1001 ,לאתיקה של החופש והאחריות אישית נלווית גם המחויבות לניהול עצמי קפדני ומתוחכם שיש עימו גם סיכונים עבור נשים צעירות ( .)McRobbie, 2004יחסי הכוח המגדריים לא נעלמו מהמסכים ומהבמות בהן מופיעות גיבורות התרבות של בנות הנעורים והתרבות הפופולארית מקנה לגיטימציה למגוון זהויות נשיות אך כולן כפופות לאידיאל בלתי אפשרי של יופי ( Lemish, .)2003אין להקל ראש בכך ש"כוח נשי" הפך סיסמא המזוהה עם להקת נשים מפורסמת ושבמסגרות מגוונות נערות מוזמנות לפתח את עצמיותן באופן משוחרר יותר אולם לא ניתן לראות בכך ביטוי לשינוי מהפכני ביחס החברתי לנשיות. סקרי עמדות שנערכו בקרב בני ובנות נוער בנוגע לתפקידי המגדר תורמים להעמקת ההבנה אודות יחסם לסוגיות השונות הקשורות בזהות מגדרית ,חלוקת תפקידים מגדרית ושוויון מגדרי .מממצאי סקרים אלה לא מתקבלת תמונה אחידה .מחקרה של קוליק ()Kulik, 2000 מצביע על כך שנערות בישראל מחויבות לשוויון מגדרי ושהן מחזיקות בעמדות פחות סטריאוטיפיות בהשוואה לנערים בני גילן בנוגע לתפקידי המגדר ולזהות נשית .מחקרה מעלה שבתפיסת עולמן של הנערות נחלש הזיהוי בין מקצועות שונים בשוק העבודה לבין זהות נשית או גברית .עמדותיהן הליברליות של הנערות ,טוענת קוליק ,מלמדות על שאיפתן לשיפור מעמדן בחברה ,בעבודה ובמשפחה .מחקר עמדות שנערך לאחרונה עבור תנועת ויצ"ו (נאמני )1021 ,מאתגר במידה מסוימת את מסקנתה של קוליק .הנערות שהשתתפו במחקר זה דיווחו אמנם על שאיפתן לשלב בין אמהות לבין קריירה ניהולית והסתייגו 12 ממקצועות "נשיים" מסורתיים כגון הוראה וחינוך .במקום מקצועות אלה הן העדיפו מקצועות חופשיים מתגמלים יותר .אלא שרק מעטות מאוד מהן דיווחו כי הן רואות את עצמן בתפקידי הנהגה בפוליטיקה או בצבא .לצד שאיפתן של רבות מהנערות להתפתח בשוק העבודה רק 24%מהן דיווחו כי ברצונן להמשיך ללימודים אקדמאים בתחומי המדעים ,ההנדסה והטכנולוגיה .רק 8%מהמשתתפות בסקר מתכננות קריירה בהיי־טק ,בהנדסה או באדריכלות .רבות יותר שואפות להיות זמרות ,שחקניות או דוגמניות( 2שם). בית הספר הוא סוכן סוציאליזציה מרכזי עבור בני ובנות נוער וככזה יש לו תפקיד בגיבוש זהותם/ן המגדרית .מחקרים שבחנו סוגיה זו בעבר (סוף שנות ה־ '80ושנות ה־ '10של המאה העשרים) הצביעו על המסרים הסקסיסטיים שמועברים לתלמידים ולתלמידות בישראל באופנים שונים .ספרי הלימוד ,הראתה מלר ( )2112כוללים מגוון רחב של ייצוגים מגדריים המציגים את הנשים בעמדת נחיתות בהשוואה לגברים .מחקר נוסף (אברהמי־עינת )2181 ,העלה כי גם באינטראקציות שמקיימות מורות עם תלמידים/ות מועברים באופן סמוי מסרים סקסיסטיים והטיות מגדריות .המורות ,כך עלה מהמחקר ,נוטות לקיים יותר אינטראקציות עם התלמידים בהשוואה לתלמידות ,את הילדים הן מעודדות לגלות יוזמה ולקדם את הישגיהם ואילו יחסן אל התלמידות מטפח אצלן עמדה פאסיבית ותלותית .גם מחוץ לשיעור נמשכת הנחלת העמדה הסקסיסטית .בשיחות הייעוץ ,למשל, בהן יועצות ומורות משוחחות עם תלמידים/ות לגבי מסלול לימודיהם/ן מכוונות הבנות למקצועות הומאניים וטיפוליים ואילו הבנים מכוונים למקצועות ריאליים וטכנולוגיים .אין פליאה אם כן כי הפרדה מגדרית של תחומי לימוד נשמרת ומתקיימת גם במסגרת הלימודים האקדמיים ,כאשר יכולת הבחירה האישית של הצעיר/ה רבה יותר (איילון.)1000 , מחקרים כגון אלה של אברהמי־עינת ומלר לא נעלמו מעיני משרד החינוך ובהזדמנויות שונות הועלתה המחויבות לשנות את תכני ספרי הלימוד ולקדם שוויון מגדרי באינטראקציה בין תלמידות/ים לבין סגל בית הספר .למשל ,בדוח דברת שפורסם בינואר 1005הוצגה פניה אל בתי הספר להידרש לנושא קידום השוויון המגדרי .בדו"ח צוין כי בין יתר הנושאים יש לשלב במערכת הלימוד את נושא המגדר ברמה של 1עד 4שעות לפי הגיל (דוברת ואחרים, .)1005למצער ,מחויבות זו אינה באה לביטוי בפעולה ממשית .דוחות מעודכנים (אס קורלנדר ,1020 ,תמיר ,1007 ,גרא ואחרות )1001 ,על בתי הספר בישראל מצביעים על ביטויי סקסיזם ,אפלייה ושימוש בסטריאוטיפים בתכני ספרי הלימוד .השימוש הסטריאוטיפי בתכני ספרי הלימוד מתקיים הן בגרפיקה והן בייצוג החסר של דמויות נשיות לעומת גבריות. 2ראוי לציין שגם מחקרה של קוליק וגם המחקר שנערך עבור תנועת ויצ"ו נערך בקרב נערות ונערים יהודים ולא כלל את בני ובנות הנוער הערבים. 13 ההטיות הסקסיסטיות רווחות יותר בספרי הלימוד לילדים בגילאים בוגרים ופחות בספרים המיועדים לגיל הרך ובחינוך הערבי יותר מאשר בחינוך העברי ,אלא שממצא אחרון זה לא נבדק עדיין באופן מספק .לצד מחקרים בהם מציגים חוקרים עמדה ביקורתית על מערכת החינוך בעוד הם אינם חלק ממנה ,גם לתלמידות הבאות בשערי בית הספר טענות כלפי העדר חינוך לשוויון בין המינים במערכת החינוך בישראל .במחקר שנערך עבור ויצ"ו ישראל נמצא כי 57%מהנערות שהשתתפו בסקר טענו כי" :מערכת החינוך בישראל לא מצליחה לחנך את בני הנוער לערכים חברתיים של שוויון ומתן הזדמנות שווה לנשים וגברים" (נאמני, .)1021 14 .2ג .בני ובנות נוער ופמיניזם נשים שאינן מזדהות עם התנועה הפמיניסטית ואינן מודעות למיסודו של אי השוויון המגדרי בחברתן נוטות להאשים את עצמן בכך שאינן עומדות באמות המידה הבלתי אפשרויות שמבנות את הנשיות הנורמטיבית .לחילופין מתברר כי נשים שאימצו את האידיאולוגיה והזהות הפמיניסטית מדווחות במחקרים כי זהות זו מהווה עבורן מקור של כוח ובטחון .אולם אימוץ זהות פמיניסטית אינה דבר של מה בכך ,כפי שהראינו לעיל .לאור ההבנה שרבים ורבות מאמינים/ות שהפמיניזם חותר תחת הסדר המגדרי המקובל ,ובמקביל לכך שבגיל ההתבגרות מקפידות הנערות לרצות את סביבתן החברתית גם על ידי אימוץ התנהגות נשית נורמטיבית ( )Keefer & Reene, 2002יש לבחון אם מקור כוח זה אכן זמין ורלבנטי עבור נערות (ונערים). רק מעט מחקרים מתמודדים עם שאלת נכונותן של נערות להגדיר עצמן כפמיניסטיות וגם בהם קיימת התעלמות מנערות מקטגוריות אתניות מוחלשות .מחקר שנערך בקרב מתבגרות ממוצא לטיני מעלה שיש להן פרשנויות מגוונות למשמעות המושג "פמיניזם" .מבין הנערות שתופסות את הפמיניזם בהקשר של שוויון זכויות והעצמה נשית הרוב הגדירו עצמן כפמיניסטיות ( .)Manago, Brown & Leaper, 2009נערות אלו גם דיווחו על דימוי גוף חיובי יותר בהשוואה לחברותיהן שלא הגדירו עצמן כך .ממצא זה זוכה לחיזוק במחקרן של סער ,שמחאי ולוין ( )Sa'ar, Simchai & Lewin, Submittedשמעלה כי נשים צעירות בישראל אינן נרתעות כבעבר מלזהות עצמן כפמיניסטיות ,והפמיניזם ,בעיקר בעיני הפלסטיניות ,אינו עומד בסתירה עם הנשיות הדומיננטית .לאור הידוע על מרכזיותו של דימוי הגוף וגיבושה של זהות נשית בחוויית ההתבגרות של נערות ונשים צעירות ,ההבנה כי הזדהות כפמיניסטית משפרת את תחושתן של הנערות ביחס לעצמן ולנשיותן מרמזת על הפוטנציאל הגלום באימוצה של זהות זו בקרב נערות. החינוך לשוויון בין המינים בבתי ספר בישראל יעדי משרד החינוך בנושא החינוך לשוויון עוגנו בחוזר מנכ"ל מיום 2בדצמבר .1001יעדים אלה כוללים את קידום שוויון ההזדמנויות ושחרור מתפיסות סטריאוטיפיות; העצמת בני ובנות הנוער על ידי הרחבת רפרטואר ההתנהגויות החברתיות והלימודיות של כל אחד מבני שני המינים; העצמת מנהיגות חינוכית בקרב מנהלות ומנהלים ,מחנכות ומחנכים כמשפיעים וכמובילי שינוי של תפיסות ערכיות; פיתוח תוכני לימוד וחומרים המחנכים לשוויון מגדרי ולעיצוב תפיסת עולם ותרבות שוויוניים .חוזר המנכ"ל מפרט אף עשר פעולות שיש לבצע ברמה הבית ספרית כדי להשיג יעדים אלו ומונה מספר דוגמאות :מתן ביטוי לשוויון המגדרי בתוכני אירועים ,טקסים וחגים; יצירת מאגר מידע זמין בנושא השוויון בין המינים ,שיכלול 15 מאמרים ,קלטות וידיאו ,סרטים ,חומרים להפעלה ומקורות לעיון ולמחקר; שילוב התפיסה המגדרית ביישום תכניות הלימוד ובתכנית הבית־ספרית; כתיבת תוכניות לימוד מפרספקטיבה מגדרית ופיקוח על תוכניות שונות תוך אימוצה של פרספקטיבה זו. אחת היוזמות הבודדות שאכן התממשו בכלל בתי הספר בישראל הינה בחינת ספרי לימוד בכדי לוודא שאינם מכילים סטריאוטיפים מגדרים .במארס ,1001טרם החלת החובה לאתר סטריאוטיפים מגדריים במטרה להוציאם מספרי הלימוד ,יזמה שרת החינוך דאז לימור לבנת ועדה לבדיקת ספרי הלימוד ששימשו את מערכת החינוך .הועדה מצאה כי 12.4%מכלל ספרי הלימוד המאושרים במשרד החינוך מכילים סטריאוטיפים מגדריים .כיום לא מאשר משרד החינוך ספרים שלא עברו בדיקה כגון זו .אולם קרוב ל־ 30%מספרי הלימוד המיועדים לכל שכבות הגיל ונעשה בהם שימוש בבית ספר ,אינם מאושרים על־ידי משרד החינוך ועליהם אין פיקוח (וורגן.)1020 , יוזמה נוספת שיצאה לדרך היא הקמת היחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך .היחידה הוקמה באופן רשמי על־ידי משרד החינוך בשנת 1001אך פעילותה החלה למעשה עשור קודם לכן על־ידי מינוי ממונה על שיווין בין המינים במשרד החינוך .מטרת היחידה היא ליצור ולקדם שוויון מגדרי במערכת החינוך בישראל והתוכניות שהיא מפעילה מיועדות לקהלים שונים .מקצת התוכניות פועלות בשיתוף עם ארגונים פמיניסטיים הפעילים בתחום .עיקר התוכניות הן זמניות וכוללות מספר מפגשים בתור מסגרת ללימודי העשרה .חריג אחד הוא קידום התוכנית ללימודי מגדר בתוכנית למדעי החברה לבגרות. נכון לשנת הלימודים התשע"ב הפעילה היחידה שתי תוכניות בתוך בתי הספר :נמ"ש – נערות ונערים מובילי\ות שינוי ,באחריות שדולת הנשים בישראל ותוכנית מגדר וכבוד האדם מטעם "המרכז הישראלי לכבוד האדם" .תוכניות אלו אינן קבועות והן מתרחשות בכעשרה מפגשים .לפי נתונים שהועברו לנו על ידי הגברת מרים שכטר ,הממונה לשעבר על יחידת השוויון בין המינים ,בשנת הלימודים תש"ע עברו 35,405תלמידים ותלמידות סדנאות בנושאי מגדר .מספר זה של תלמידים מהווה 23.2%מכלל התלמידות והתלמידים שלמדו בכיתות הרלוונטיות בשנת תש"ע.3 נראה אם כן שמערכת החינוך מגבילה את פעילותה לכזו שמתקיימת תחת אחריותה של היחידה לשוויון בין המינים ומגלגלת את הכדור לעברן של עמותות וארגונים פמיניסטיים אשר מהווים "ספק חוץ" של תוכניות ותכנים פמיניסטיים .צורת פעולה זו ,המעודדת קיומן של פעולות כגון ארגון כנסים ,עידוד תלמידות/ים לכתוב עבודות על נושאים הקשורים בזהות 3על פי לוח מספר 8.27למ"ס בתי ספר ,כיתות ותלמידים בחינוך העל־יסודי 16 מגדרית וכדומה ,לא מבטיחה המשכיות ויציבות או הטמעה של ערכים ותפיסות עולם שוויוניים .הפירוט אודות תוכנית נמ"ש ,המוצג להלן ,מהווה דוגמא טובה לפעילות כגון זו. תוכנית נמ"ש– נערות ונערים מובילי\ות שינוי את תוכנית נמ"ש הגתה ומפעילה שדולת הנשים בישראל מאז 1002והיא מיועדת בעיקר לתלמידות ותלמידי כיתה ט' בחינוך העברי ובחינוך הערבי בבתי הספר ברחבי המדינה מטרת התוכנית היא לקדם את השוויון המגדרי באמצעות העצמת נערות ,הפנמת נקודת מבט מגדרית ופיתוח חשיבה ביקורתית .בסדרת מפגשים שמעבירים/ות מנחים/ות שעברו הכשרה מתאימה לומדים/ות המשתתפות/ים איך לזהות אפליה מגדרית ושימוש בסטריאוטיפים סקסיסטיים ,דנים בסוגיות הקשורות במעמד הנשים בישראל ,עוסקים בהעלאת מודעות עצמית ועוד .בניגוד לתוכניות אחרות ,תוכנית נמ"ש מוצעת במסגרת מערכת הלימודים הרגילה ולכן מבטיחה שיעורי השתתפות גבוהים ויחס תומך מצד מערכת החינוך. המפגשים במסגרת תוכנית נמ"ש מתקיימים על בסיס הבחנה מגדרית .לכל קטגוריה מגדרית מועברים תכנים שונים ,שנתפסים כמתאימים יותר לחבריה/חברותיה .כך ,למשל ,בקבוצות של הנערים מעלים המנחים שאלות בנוגע לתפיסות אודות "הגבריות האידיאלית" ,חיזור ויחסים ,אחוות גברים – צבא וחברת הבנים וכדומה .את המפגשים האלה מנחה גבר .את קבוצות הנערות מנחות נשים ,שמעלות לדיון תכנים הקשורים בפיתוח אסרטיביות ,ניתוח ביקורתי על עולם הפרסום ,מנהיגות נשים ועוד.4 4כל המידע הנ"ל ניתן לנו על ידי עובדות שדולת הנשים בישראל.1020 , 17 .3מתודולוגיה מטרת המחקר היא לעמוד על תפיסת עולמם של בני ובנות נוער בישראל בנוגע לשוויון מגדרי ,פמיניזם וזהות מגדרית .מטרה נוספת היא לבחון את ההבדלים בין בני ובנות נוער שהשתתפו בסדנות לקידום השוויון בין המינים במסגרת לימודיהם בבתי הספר לבין בני/בנות גילם שלא לקחו חלק בסדנאות .שאלות אלו עלו במחקרים שנערכו בישראל ובעולם שבמרכזם עמדו נשים וגברים צעירות/ים ,בעיקר סטודנטיות/ים שחלקן/ם למדו בתוכניות ללימודי מגדר .כפי שצוין בסקירת הספרות ,בישראל נערכו מעט מאוד מחקרים אודות סוגיות אלו .המחקר האחרון בנושא זה נערך בשנים 1008-1001על ידי סער ,שמחאי ולוין ( Sa'ar, )Simchai & Lewin. Submittedובמהלכו נבדקו עמדותיהן/ם של סטודנטיות/ים במכללות ואוניברסיטאות בצפון ישראל .במחקר זה הופצו השאלונים בקרב סטודנטיות וסטודנטים יהודים/יות וערבים/יות ,כאלה שהשתתפו בקורסים בנושאי מגדר וכאלה שלא. המחקר הנוכחי מבקש להצטרף לדיון הרחב בנוגע לעמדותיהם של צעירים וצעירות על זהות מגדרית ,זהות פמיניסטית ותפיסות עולם פמיניסטיות ובנוגע לקשר בין נושאים אלה לבין חשיפה לתכנים פמיניסטיים במסגרת מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה .השאלון בו נעשה שימוש במחקר זה מבוסס על זה שהופץ במחקרן של סער ,שמחאי ולוין (שם) .בעזרת רכזות תוכנית נמ"ש של שדולת הנשים בישראל ,עבר השאלון התאמה לחיי בני ובנות נוער ולחוויית ההשתתפות בסדנאות לקידום השוויון בין המינים במערכת החינוך בישראל. לאחר ניסוח השאלון הוא הועבר למשרד המדענית הראשית במשרד החינוך לטובת קבלת אישור להפצתו בבתי הספר .5בעקבות הנחייתה ,טרם הפצת השאלונים הופצו מכתבים להורי התלמידים המיידעים אותם על המחקר .בתהליך יצירת המדגם הבחנו בין בתי ספר וכיתות בהם נערכו סדנאות נמ"ש לבין בתי הספר וכיתות בהם לא התקיימו סדנאות במסגרת תוכנית זו .בהמשך נערכה דגימה אקראית מייצגת מתוך הקטגוריות של מרכז ופריפריה, חינוך עברי וחינוך ערבי .המדגם שהתקבל כלל אם כן מגוון רחב של תלמידות ותלמידים מרקעים שונים .בהשוואה בין החינוך העברי לחינוך הערבי נלקח בחשבון כי בחינוך הערבי מועברות סדנאות נמ"ש לנערות בלבד .בנוסף ,חלק קטן מהמשיבים/ות על השאלונים לא השתתפו בסדנאות נמ"ש אך דיווחו כי השתתפו בסדנאות שמועברות על ידי ארגונים אחרים. השאלונים הופצו בבתי הספר בשנת הלימודים תשע"א ( )1020-1022על ידי רכזות תוכנית נמ"ש של שדולת הנשים .הרכזות הונחו על ידינו כיצד להפיץ את השאלונים באופן שיבטיח את האנונימיות של הנחקרים ושהתלמידות/ים עונים/ות על השאלון מרצונן/ם החופשי. במטרה למנוע הטיה במחקר או הפעלת לחץ על המשיבים/ות הקפדנו על כך שהפצת 5תיק מספר .2032 18 השאלונים תעשה על ידי רכזות הפרויקט שאינן משמשות כמנחות בסדנאות ואינן מוכרות לתלמידים/ות .בסך הכל הופצו 2750שאלונים ,ומתוכם נמצאו 282ראויים לשימוש. השאלון כלל ארבעה חלקים .בחלק הראשון הועלו שאלות שהופנו רק לבני ובנות הנוער שלקחו חלק בסדנאות לשוויון בין המינים .השאלות בחלק זה ביקשו לברר את התחושות שהעלתה הסדנא אצל המשתתפ/ת ,את האופן בו הוא/היא פרשה אותה ,האם ההשתתפות בה הייתה משמעותית עבורו/ה וכדומה .החלק השני הופנה לכלל המשתתפות/ים במחקר והעלה שאלות הקשורות בזהות נשית ובזהות פמיניסטית .בחלק מהשאלות התבקשו המשיבות/ים לכתוב את דעתם על נשים ועל פמיניזם ובחלקן האחר הם/ן הוזמנו להביע את מידת הזדהותם/ן עם מרכיבי זהות אלו .בחלק השלישי התלמידות/ים התבקשו לציין את מידת הסכמתן/ם עם רשימת היגדים המתייחסים לתפקידי מגדר במסגרת המשפחה ושוק העבודה .חלקו האחרון של השאלון כלל שאלות המתייחסות לנתונים דמוגראפיים של הנחקרים. בתום איסוף השאלונים הם הועברו לקידוד ולניתוח סטטיסטי מקצועי .הנתונים שיוצגו בדוח זה מבוססים על ניתוח התשובות לשאלות שמתמקדות בארבעה נושאים מרכזיים :חוויית ההשתתפות בסדנאות לשוויון בין המינים ,עמדות בני ובנות הנוער כלפי שוויון בין המינים, יחסם של בני ובנות נוער לפמיניזם והקשרים הקיימים בין חווית ההשתתפות בסדנאות לבין עמדות על פמיניזם .לאורך ניתוח הנתונים בנוגע לסוגיות אלו נבחנו ההבדלים בין יהודיות/ים לערביות/ים ובין נערות לנערים. 19 .4ממצאים פרק הממצאים נפתח בניתוח חוויית ההשתתפות של בני ובנות הנוער בסדנאות לשוויון בין המינים .כפי שמפורט בפרק סקירת הספרות מערכת החינוך בישראל משקיעה מאמץ ניכר בסדנאות אלו והן מועברות לכ־ 24%מכלל בני ובנות הנוער בישראל ,הן בחינוך העברי והן בחינוך הערבי והפעילות בתחום זה ,מעסיקה הן את מערכת החינוך והן ארגונים פמיניסטיים בחברה האזרחית בישראל. במחקר הנוכחי נשאלו התלמידות/ים אם השתתפו בסדנא של נמ"ש או בסדנא אחרת שהוגדרה ככזו שעוסקת בתחום של שוויון בין המינים .מבין המשיבים\ות בחינוך העברי 42.7%דיווחו על השתתפות בסדנאות ובחינוך הערבי 6דיווחו 41.7%על השתתפות בסדנאות. .4א .חווית ההשתתפות בסדנאות לקידום שוויון בין המינים בעזרת המחקר הנוכחי נעמוד על המשמעות של ההשתתפות בסדנאות ללוקחות/ים בהן חלק ועל הרגשות שהן מעוררות בהם/ן .הנתונים בפרק זה יעמדו על ההבדלים בין המשיבים על פי זהותם/ן הלאומית והמגדרית .בעת קריאת הממצאים יש לקחת בחשבון שבחינוך הערבי רק הנערות השתתפו בסדנאות וזאת בשונה מהחינוך העברי בו לקחו בהן חלק גם נערות וגם נערים .הבדלים שנמצאו על בסיס לאומי מושפעים מכך שקיימים הבדלים מגדריים בנוגע לחוויית ההשתתפות בסדנאות. תפיסת הסדנא כמשמעותית בעיני המשתתפים/ות בה המשתתפות/ים במחקר שלקחו חלק בסדנאות התבקשו לציין באיזה מידה הייתה הסדנא משמעותית עבורן/ם בסולם של 2עד =2( 5כלל לא =1 ,במידה מועטה=3 ,במידה בינונית, =4במידה רבה=5 ,במידה רבה מאוד) .התפלגות התשובות (ראו גרף מספר )2מעלה כי 20%מהמשתתפים/ות בסדנאות טענו שהסדנא כלל לא היה משמעותית עבורם/ן ו־25.4% טענו שהסדנא הייתה משמעותית במידה מועטה .רוב המשיבים/ות ( )74.2%טענו שהסדנא הייתה בעלת משמעות בינונית עד משמעותית במידה רבה מאוד .התשובה השכיחה ביותר ( )43.7%הייתה שהסדנא הייתה משמעותית במידה רבה. 6המונחים 'חינוך עברי' ו'חינוך ערבי' הינם המונחים שמשרד החינוך עושה בהם שימוש ועל כן גם אנחנו. למרות שהזהות היהודית קשורה גם בדת וגם בלאום ,לאורך הדיון אנו משתמשות בהבחנה בין יהודים/ות לערבים/ות כהבחנה לאומית. 21 גרף מספר .2 השוואה ע"פ מגדר -נמצאו הבדלים מובהקים מבחינה סטטיסטית בין נערים ונערות .כפי שניתן לראות בגרף מספר ,1חווית ההשתתפות בסדנאות לשוויון בין מינים היא משמעותית יותר עבור הנערות ומשמעותית פחות עבור הנערים 21.7% .מהנערות טענו שהסדנא שבה השתתפו הייתה כלל לא משמעותית עבורן או משמעותית במידה מועטה 44.2% .מהנערים טענו כך .לעומת זאת 80.3% ,מהנערות טענו שהסדנא הייתה משמעותית במידה בינונית, במידה רבה או במידה רבה מאוד .מבין הנערים רק 55.3%טענו לרמות כאלה של משמעותיות. גרף מספר .1 21 השוואה ע"פ לאום -ניתוח ההבדלים ברמת המשמעותיות שנתנו המשתתפות/ים לסדנאות בהשוואה בין יהודיות/ים לערביות מעלה ש־ 12.1%מבין משתתפות/י הסדנאות בחינוך העברי טענו שהסדנא הייתה לא משמעותית לעומת רק 1.4%מבין בוגרות החינוך הערבי שטענו כך 13.1% .ממשתתפי הסדנאות בחינוך העברי טענו שהסדנא הייתה משמעותית במידה מעטה לעומת 1.2%מהמשתתפות בסדנאות בחינוך הערבי 54.8% .מבני/ות הנוער בחינוך העברי טענו שהסדנא בה השתתפו הייתה בעלת משמעות בינונית ומעלה ,התשובה השכיחה ( )38.1%בקרב בני/ות הנוער היהודים הייתה שהסדנא הייתה בעלת משמעות בינונית 20.2% .מהם טענו שהסדנא הייתה משמעותית מידה רבה 5.3% ,מבני/בנות הנוער היהודים טענו שהייתה בעלת משמעות במידה רבה מאוד .לעומת זאת 88% ,מהמשתתפות בסדנאות בחינוך הערבי טענו שהסדנא הייתה משמעותית ברמה בינונית ומעלה .התשובה השכיחה שניתנה לשאלה זו על ידי המשתתפות בחינוך הערבי הייתה שהסדנא הייתה משמעותית במידה רבה 22.3% .מהמשתתפות הביעו עמדה זו. ההשוואה בין חווית ההשתתפות בסדנאות בין החינוך העברי לערבי ,המוצגת בגרף מספר ,3 מעלה כי המשתתפות בסדנות בחינוך הערבי מוצאות את הסדנאות משמעותיות יותר בהשוואה למשתתפות/ים בהן בחינוך העברי .הבדלים אלה נמצאו מובהקים מבחינה סטטיסטית. גרף מספר .3 22 רגשות בנוסף לדיווח הכללי אודות מידת המשמעות של הסדנאות בררנו איזה תגובות הן עוררו בקרב המשתתפות/ים בהן .הצגנו בפני המשיבים/ות רשימת תגובות (התרגשות ,התלהבות, כעס ,חרדה ,ענין אינטלקטואלי ואדישות) וביקשנו מהן/ם לבחור מביניהן את התגובות שהסדנא עוררה בהם/ן .למשיבים/ות על השאלון ניתנה אפשרות לסמן יותר מאשר תשובה אחת וזאת מתוך הבנה שהסדנאות עשויות לעורר קשת רחבה של רגשות ושמפגשים שונים עשויים לעורר רגשות מגוונים .הממצאים על התגובות שעוררו הסדנאות מוצגים תוך הבחנה בין תגובות הנערים לתגובות הנערות (ראו גרף מספר )4ובהבחנה בין התגובות שעוררו סדנאות בקרב בני הנוער היהודים/ות לבין התגובות שהן עוררו אצל הנערות הערביות (גרף מספר .)5יש לקחת בחשבון שההבדל בין התגובות בחינוך העברי והערבי מושפעות בין השאר מכך שבחינוך הערבי רק הנערות השתתפו בסדנאות ,ושהתגובות של נערות לסדנאות שונות מאוד מאלו שציינו הנערים. התרגשות -מניתוח הממצאים עולה ש־ 28%מבין בני ובנות הנוער היהודים שהשתתפו בסדנאות לשוויון בין המינים טענו כי הסדנא עוררה בהם התרגשות 43.8% .מבין המשתתפות הערביות ציינו כי הסדנא עוררה בהן התרגשות ,הבדל זה נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית .שיעור גבוה יותר של נערות חוו את הסדנא כמעוררת התרגשות בהשוואה לשיעור הנערים ( 38.2%לעומת 13.2%בהתאמה) .גם הבדל זה נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית. התלהבות 14.2% -מבין בני ובנות הנוער היהודים/יות שהשתתפו בסדנאות לשוויון בין המינים טענו כי הסדנא עוררה בהם התלהבות 53% .מבין המשתתפות הערביות ציינו כי הסדנא עוררה בהן התלהבות .הבדל זה נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית .שיעורן של הנערות שדיווחו כי הסדנא עוררה בהן התלהבות הוא גבוה מעט יותר משיעור הנערים שדווחו כך ( 43.3%ו־ 42.8%בהתאמה) .הבדל זה לא נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית. כעס 27% -מבין בני ובנות הנוער היהודים שהשתתפו בסדנאות ציינו כי הסדנא עוררה בהם/ן כעס ,לעומת 3.8%מהמשתתפות הערביות שציינו כי הסדנא עוררה בהן רגש זה. הבדל זה נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית 7.1% .מבין הנערות ציינו שהסדנא עוררה בהן כעס לעומת 21.7%מהנערים אולם הבדל זה לא נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית. חרדה 4.5% -מהנערים והנערות היהודים/ות ציינו שהסדנא עוררה אצלם/ן חרדה לעומת 8.1%מהנערות הערביות שדיווחו על תגובה רגשית זו .הבדל זה לא נמצא מובהק מבחינה 23 סטטיסטית 8.4% .מהנערות דיווחו כי הסדנא עוררה אצלן חרדה לעומת 2.8%מהנערים. גם הבדל זה לא נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית. עניין אינטלקטואלי 13.4% -מבני/בנות הנוער היהודיות/ים דווחו כי הסדנא עוררה אצלן/ם ענין אינטלקטואלי לעומת 34.2%מהמשתתפות הערביות בסדנאות .הבדל זה נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית .שיעור הנערות שדיווחו כי הסדנא עוררה אצלן ענין אינטלקטואלי היה גבוה משיעור הנערים שטענו כך ( 34.2%ו – 28.1%בהתאמה) .ההבדל בין הקבוצות נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית. אדישות -לצד דיווחי המשתתפות/ים בסדנאות על רגשות שונים שחווית ההשתתפות בסדנא עוררה בהם/ן ,שיעור לא מבוטל של משתתפים/ות טענו שהם/ן חשו אדישות ביחס לסדנא .שיעור גבוה יותר של יהודיות/ים דווחו על אדישות בהשוואה לשיעור הנערות הערביות שדיווחו כן ( 14.3%ו־ 8.2%בהתאמה) .שיעור הנערים שדיווחו על אדישות היה גבוה פי שתיים וחצי משיעור הנערות ( 17.3%ו־20.7%בהתאמה). גרף מספר .4 חווית ההשתתפות בסדנא – רגשות בחלוקה על פי מגדר 24 גרף מספר 5 חווית ההשתתפות בסדנא – רגשות על פי לאום סיכום ההשתתפות בסדנאות היא משמעותית ומעוררת רגשות בקרב הלוקחים\ות בהן\ם חלק .רק מעטים\ות מבין המשתתפים בה טענו כי הסדנא לא הייתה משמעותית כלל עבורם\ן והרוב טענו שהייתה זו חוויה בעלת משמעות .בקרב נערות דווחה חווית השתתפות משמעותית יותר מאשר בקרב נערים ובקרב המשתתפות הערביות בהשוואה למשתתפות והמשתתפים היהודים\יות. ניתוח רגשות המשתתפים מעלה שהסדנאות מעלות יותר רגשות חיובים מאשר שלילים בקרב בני ובנות הנוער שעברו אותם ,יהודים\יות וערביות כאחד .הנערות ,יהודיות וערביות גם יחד ,דיווחו על רגשות חיובים יותר מאשר בקרב הנערים היהודים .הבדל מגדרי זה משפיע ממילא על כך שבחינוך הערבי הסדנאות נחוות באופן רגשי חיובי יותר מאשר בחינוך העברי .בחינה של הרגשות השלילים (כעס וחרדה) מעלה הבדל בין היהודיות/ים לערביות בנוגע לכעס ,אולם כל שאר ההבדלים בין הקטגוריות השונות לא נמצאו מובהקים מבחינה סטטיסטית. . 25 .4ב .עמדות בני ובנות נוער כלפי שוויון בין המינים כדי להבין מהי תפיסת עולמן/ם של בני ובנות נוער בישראל ביחס לתפקידי מגדר ולזהות מגדרית הוצגו בפניהן/ם שאלות שונות אודות חלוקת תפקידים בין בני זוג במשפחה ,בנוגע לוויתורים הכרוכים במשפחתיות בה שני בני הזוג עובדים בשוק העבודה וכדומה. התלמידים\ות ,אלה שהשתתפו בסדנאות וגם אלה שלא ,התבקשו לסמן את מידת הזדהותן/ם עם ההיגדים תוך בחירה בין ארבע תשובות אפשריות (=2מסכימ/ה מאוד=1 ,די מסכימ/ה=3 ,לא כל כך מסכימ/ה ו – =4לא מסכימ/ה) .גרף מספר 2מציג דוגמא לממצאים הנוגעים לשלושה מכלל ההיגדים .הדיון שלהלן כולל ניתוח של כלל ההיגדים ומסכם את עמדות כלל המשיבים/ות תוך הבחנה על בסיס מגדרי ועל בסיס השתתפות בסדנאות לקידום השוויון בין המינים .הדיון לא כולל חלוקה על בסיס לאומי משום שההבדלים היו קטנים מאוד ולא נמצאו מובהקים מבחינה סטטיסטית. גרף מספר .2 לנערות עמדות יותר מקדמות שוויון מגדרי בהשוואה לנערים ( 1.5בממוצע לעומת 1.4 בממוצע מתוך ,4בהתאמה) .זהו אמנם ההבדל מובהק אבל בשתי האוכלוסיות העמדות קרובות למדי והן מלמדות על השקפת עולם שאינה מאמצת באופן ברור אידיאולוגיה זו או אחרת .לאור הממצאים הללו בחנו האם המשתתפים והמשתתפות בסדנאות לקידום שוויון מגדרי מביעים עמדות מקדמות שוויון מגדרי יותר מאשר בני גילם שלא השתתפו בסדנאות ומצאנו שלא קיים הבדל סטטיסטי מובהק בין שתי הקטגוריות .בנוסף ,לא נמצא קשר 26 סטטיסטי מובהק בין מידת המשמעותיות שייחסו בני/בנות הנוער להשתתפותם/ן בסדנא לבין עמדותיהם/ן בנוגע לתפקידי מגדר ולחלוקת התפקידים בין גברים לנשים במשפחה ובשוק העבודה. 27 .4ג .יחסם של בני ובנות נוער לפמיניזם מסקירת הספרות עולה כי היחס לפמיניזם אינו חד משמעי .מחקרים רבים מצביעים על כך שהפמיניזם בכללותו אינו נתפס באור חיובי ,ושהישגי התנועה הפמיניסטית נוכסו בשיח הציבורי ונותקו מההקשר הפוליטי וההיסטורי שלהם .ניתוח עמדותיהם של צעירים ובעיקר של צעירות במערב מעלה שיש ביניהן/ם שמאמינים כי לא קיים יותר אי שוויון מגדרי ועל כן/ם הן/ם טוענות/ים שהפמיניזם כבר אינו רלבנטי .אחרים/ות ,מאמצים את עקרונות התנועה הפמיניסטית אך מסתייגים מלזהות את עצמם/ן כפמיניסט/ית .אחד ההסברים המרכזיים שניתנים בספרות המחקרית לסוגיה זו הוא שהפמיניזם נתפס כעומד בסתירה לזהות הנשית הדומיננטית בחברה .יחד עם זאת ,מחקר עדכני ()Sa'ar, Simchai & Lewin, Submitted על עמדותיהן של סטודנטיות בישראל מלמד על נכונות רבה ,יחסית ,להזדהות כפמיניסטית ועל תפיסת עולם שאינה רואה ניגוד בין זהות פמיניסטית לזהות נשית .הממצאים שיוצגו בפרק זה משתלבים בדיון הקיים אודות היחס לפמיניזם והם מתמקדים במידת הרלבנטיות שמייחסים בני ובנות הנוער בישראל לפמיניזם ,במידת הכרותם/ן עם נשים פמיניסטיות, בקישור בין זהות פמיניסטית לזהות נשית ובנכונות להגדרה עצמית כפמיניסט/ית .לאורך הדיון נציג נתונים תוך התייחסות להבחנות על בסיס לאומי ומגדרי ונשווה בין עמדותיהם של מי שהשתתפו בסדנאות לשוויון בין המינים לבין עמדותיהן/ם של מי שלא לקחו בהן חלק. מידת הרלבנטיות של הפמיניזם מידת הרלבנטיות של הפמיניזם בעיני בני ובנות הנוער נבדקה בעזרת שאלה ישירה" :האם לדעתך הפמיניזם עדיין רלבנטי?" ,עליה ענו המשיבים תוך בחירה בין חמש תשובות אפשריות (=2כלל לא=1 ,במידה מועטה=3 ,במידה בינונית=4 ,במידה רבה=5 ,במידה רבה מאוד). בני ובנות הנוער שלא השתתפו בסדנאות -מבין בני/בנות הנוער שלא עברו סדנאות שוויון בין המינים רק 21.8%טענו שהפמיניזם לא רלבנטי .כל שאר המשיבים/ות טענו בזכות הרלבנטיות של הפמיניזם .כפי שניתן לראות בגרף מספר 7רוב המשיבים ( )72.8%טענו שהפמיניזם רלבנטי על הרצף שנע בין רלבנטיות מועטה ( ,)14.4%במידה בינונית ()11.2% ובמידה רבה ( .)13.3%מיעוט מבין הטוענות/ים לרלבנטיות הפמיניזם ( )20.5%טענו כי הפמיניזם רלבנטי במידה רבה מאוד. 28 גרף מספר .7 בני ובנות הנוער שהשתתפו בסדנאות נמ"ש -מבין בני הנוער שהשתתפו בסדנאות נמ"ש רק 2.4%טענו שהפמיניזם לא רלבנטי .כל שאר המשיבים טענו בזכות הרלבנטיות של הפמיניזם .רובם ( )74.3%טענו שהפמיניזם רלבנטי על הרצף שנע בין רלבנטיות מועטה ( ,)24.5%במידה בינונית ( )12.7%ובמידה רבה ( .)33.2%מיעוט מבין הטוענים לרלבנטיות הפמיניזם ( )21.1%טענו כי הפמיניזם רלבנטי במידה רבה מאוד .ראו גרף מספר .8 גרף מספר .8 נערות יהודיות וערביות -נערות יהודיות ,בין אם עברו סדנאות ובין לאו ,טוענות שהפמיניזם רלבנטי במידה בינונית (ממוצע 1.7ו – 1.8בממוצע מתוך .)5ההשוואה על בסיס השתתפות בסדנאות לא העלתה הבדל מובהק מבחינה סטטיסטית .הנערות הערביות טוענות ליתר רלבנטיות של הפמיניזם .גרף מספר 1מציג את תשובות הנערות ובעזרתו ניתן לראות כי נערות ערביות שהשתתפו בסדנאות טענו שהפמיניזם רלבנטי במידה בינונית עד רבה ( 3.2בממוצע מתוך )5ואלו שלא השתתפו בסדנאות טענו שהפמיניזם רלבנטי במידה 29 בינונית ( 3בממוצע מתוך .)5ההשוואה על בסיס השתתפות בסדנאות העלתה הבדל מובהק מבחינה סטטיסטית .הנערות הערביות ,בין אם השתתפו בסדנאות ובין אם לאו ,תופסות את הפמיניזם כיותר רלבנטי ממה שטוענות הנערות היהודיות וההבדל בין הקטגוריות הללו הוא מובהק מבחינה סטטיסטית. נערים יהודים -נערים יהודים ,בין אם עברו סדנאות ובין אם לאו ,מסכימים במידה מועטה עד בינונית עם הטענה שהפמיניזם עדיין רלבנטי .אלה שעברו את הסדנאות מביעים הסכמה מעט יותר רבה עם טענה זו בהשוואה לאלו שלא ( 1.8ו־ 1.2בממוצע מתוך 5בהתאמה) וההבדל נמצא מובהק סטטיסטית. סיכום -הנתונים העולים ממחקר זה מצביעים על כך שבני ובנות נוער תופסים את הפמיניזם כרלבנטי .רק מיעוט מבין המשיבים/ות טענו כי הפמיניזם אינו רלבנטי בעיניהם .מידת הרלבנטיות שמיוחסת לפמיניזם משתנה בין יהודיות/ים לערביות ,ובין נערות לנערים והיא מובהקת סטטיסטית .כמו כן מהנתונים עולה שמי שהשתתפו בסדנאות תופסים את הפמיניזם כרלבנטי יותר בהשוואה לאלה שלא משתתפים בהן ,אולם ההבדל בין הקבוצות אינו מובהק מבחינה סטטיסטית .7בנוסף ,נערים שהשתתפו בסדנאות מביעים עמדות שונות בהשוואה לחבריהם שלא לקחו בהן חלק ושינוי זה מוביל לכך שתשובות הנערים שלקחו חלק בסדנאות דומות לתשובותיהן של הנערות שלא השתתפו כלל בסדנאות. גרף מספר .1 7 P=0.063ועל כן יש להניח כי במקרה של מדגם גדול יותר התוצאה הייתה יוצאת מובהקת 31 הכרות עם פמיניסטים\ות נערים ונערות בישראל מדווחים על היכרות רבה עם פמיניסטיות .תשובותיהם/ן של בני ובנות הנוער לשאלה "האם את/ה מכיר/ה נשים ,באופן אישי או ציבורי ,המגדירות עצמן כפמיניסטיות" מעלות ש־ 22.1%מבין המשיבות/ים לשאלון טענו שהן/ם מכירים/ות פמיניסטית/ות בדרך זו או אחרת (ראו גרף מספר .)20מובן כי תשובותיהן/ם של בני ובנות הנוער משקפות במידה רבה את הדימויים שיש להן/ם על נשים פמיניסטיות ולא בהכרח את זהותן העצמית של הנשים להן מיוחסת עמדה זו. יותר בני נוער ערבים/ות מיהודים/ות דווחו על הכרות עם פמיניסטית/יות ( 70.1%לעומת 21%בהתאמה ,ההבדל מובהק מבחינה סטטיסטית) .היכרותן/ם עם פמיניסטיות נעשית, לדבריהם ,באמצעות מגוון ערוצים 21.2% .טענו שהפמיניסטיות המוכרות להן/ם הן חברות מבית הספר או תנועות הנוער ו־ 28.8ספרו שהפמיניסטיות המוכרות להן/ם הן בנות משפחה או חברות קרובות 27.7% .מבני ובנות הנוער במדגם דיווחו שהם מכירים פמיניסטיות שהן נשים מפורסמות (למשל ,נשים המופיעות בתקשורות ,פוליטיקאיות וכדומה) 1.2% .טענו שהפמיניסטיות שהם מכירות/ים הן מורות מבית הספר. גרף מספר 20 31 מה בין פמיניזם לנשיות? כדי להבין אם בתפיסתם/ן של בני ובנות הנוער יש סתירה בין פמיניזם לבין נשיות ,כפי שנמצא בחלק ניכר מהמחקרים ,הצגנו את המשפט "אשה פמיניסטית היא "...וביקשנו מהמשיבים/ות על השאלון להשלימו תוך בחירה באחת מבין מספר תשובות המתייחסות לרמה כזו או אחרת של נשיות .אופציה נוספת שהועמדה בפני המשיבים/ות לשאלון הייתה כזו המלמדת שלדעתם/ן אין קשר בין זהות פמיניסטית לבין זהות נשית. בני נוער יהודים ויהודיות -התשובה השכיחה ביותר בקרב בני ובנות נוער יהודים שלא השתתפו בסדנאות לשוויון בין המינים מלמדת שלדעתם/ן הזהות הפמיניסטית אינה קשורה בזהות הנשית 37.5% .מהמשיבים/ות טענו ש"זה לא משנה" 34.8% .מהמשיבים/ות טענו שאשה פמיניסטית אינה נשית מספיק 17.7% .מהמשיבים/ות טענו שאשה פמיניסטית היא נשית או נשית מאוד. כפי שניתן לראות בגרף מספר ,22רוב הנערות היהודיות ( ,)52.4%בין אם עברו סדנא ובין אם לאו ,לא מקשרות בין זהות פמיניסטית לבין זהות נשית וטוענות ש"זה לא משנה" .כ־ שליש ( )11.3%מהנערות היהודיות טוענות שאשה פמיניסטית היא "נשית" או "נשית מאוד", כשההתפלגות בין התשובות זהה .רק 21.3%טענו כי אישה פמיניסטית הינה "לא נשית מספיק". נערות יהודיות שהשתתפו בסדנאות תומכות יותר בטענה שאין קשר בין זהות נשית לזהות פמיניסטית בהשוואה לנערות יהודיות שלא השתתפו בסדנאות ( 57.2%ו ־ 44%בהתאמה). כרבע ( )15.5%מבין המשתתפות בסדנאות טוענות שאשה פמיניסטית היא נשית או נשית מאוד .לעומתן 34% ,מבין אלו שלא השתתפו בסדנאות טוענות כך 22.1% .מהמשתתפות בסדנאות טענו שאשה פמיניסטית אינה נשית מספיק ו – 11%מהנערות היהודיות שלא השתתפו בסדנאות טוענות כך .הבדלים בין הנערות שהשתתפו בסדנאות לבין אלו שלא לקחו בהן חלק לא נמצאו מובהקים מבחינה סטטיסטית. עמדותיהם של הנערים היהודים לגבי הקשר בין זהות פמיניסטית לזהות נשית מצביעות על מגמה דומה לזו שהוצגה בעמדותיהן הנערות היהודיות .רבים מבין הנערים היהודים ( ,)40.1%בין אם השתתפו בסדנאות ובין אם לאו ,לא מוצאים קשר בין זהות פמיניסטית לזהות נשית ,וטוענים ש"זה לא משנה" .מבין אלה שכן מוצאים קשר בין זהות פמיניסטית לזהות נשית ,קצת פחות משליש ( )30.1%טוענים שאשה פמיניסטית אינה נשית מספיק ולעומתם 18.1% ,מהנערים היהודים טוענים שאשה פמיניסטית היא נשית ( )21.2%או נשית מאוד (.)1.3% 32 גרף מספר 22 33.1%מבין הנערים יהודים שלא עברו סדנאות לא מוצאים קשר בין זהות פמיניסטית לזהות נשית .הקבוצה הגדולה ביותר ( )44.2%מבין הנערים היהודים שלא עברו סדנאות היא זו של נערים הטוענים שאישה פמיניסטית אינה נשית מספיק .לעומתם 12.4% ,טוענים שאישה פמיניסטית היא נשית או נשית מאוד. כמחצית מהנערים היהודים שעברו סדנאות ( )52.3%לא מקשרים בין זהות פמיניסטית לזהות נשית (וטוענים שזה לא משנה) לעומת 48.7%שתשובותיהם מצביעות על עמדה המקשרת בין זהות פמיניסטית לזהות נשית .מבין הנערים שמקשרים בין זהות פמיניסטית לזהות נשית הרוב ( )73.2%טוענים שאישה פמיניסטית היא נשית או נשית מאוד ,ורק 12.3%חושבים שאישה פמיניסטית אינה נשית .ההבדלים בין עמדות הנערים שעברו סדנאות לבין אלה שלא לקחו בהן חלק הוא הבדל מובהק מבחינה סטטיסטית. בני נוער ערבים וערביות -בשונה מבני ובנות הנוער היהודים שלא עברו סדנאות ,בני ובנות נוער ערבים שלא השתתפו בסדנאות מקשרים בין זהות פמיניסטית וזהות נשית .רק 10% מהם/ן טוענות/ים ש"זה לא משנה" (לעומת 37.5%מהמשיבות/ים היהודית/ים) .רוב ( )52.1%בני ובנות הנוער הערבים שלא עברו סדנאות לשוויון בין המינים טענו שאשה פמיניסטית היא אשה נשית מאוד .רק 13.2%טענו שאשה פמיניסטית אינה נשית מספיק וזאת לעומת 34.8%מבין היהודים/ות שענו כך. רוב הנערות הערביות ( )24.2%טוענות שאשה פמיניסטית היא אשה נשית מאוד24.7% . מהן טוענות שאשה פמיניסטית אינה נשית מספיק ו־ 12.1%מהן טוענות ש"זה לא משנה" 33 (ראו גרף מספר .)21השוואה בין נערות ערביות שעברו סדנאות לשוויון בין המינים לבין נערות ערביות שלא עברו את הסדנאות מעלה שהנערות שהשתתפו בסדנאות מביעות מעט יותר תמיכה בטענה שאשה פמיניסטית היא אשה נשית מאוד בהשוואה לחברותיהן שלא השתתפו בסדנאות ( 24.8%לעומת 22.1%בהתאמה) אולם הבדל זה לא נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית 23.3% .מהנערות הערביות שהשתתפו בסדנאות טוענות שאשה פמיניסטית אינה נשית מספיק ,לעומת 21%מהנערות הערביות שלא השתתפו בסדנאות. 12.1%מהנערות הערביות שהשתתפו בסדנאות טוענות ש"זה לא משנה" לעומת 21% שהשיבו כך מבין הנערות הערביות שלא השתתפו בסדנאות .ההבדלים בין הקבוצות לא נמצא מובהקים מבחינה סטטיסטית .רבים מבין הנערים הערבים שלא עברו סדנאות לשוויון בין המינים טוענים שאשה פמיניסטית הינה נשית מאוד ( 48.2%מהמשיבים) 15.1% .מהם טענו שאשה פמיניסטית אינה נשית מספיק ושיעור זהה של משיבים טענו ש"זה לא משנה". גרף מספר .21 לסיכום ,ניתן לראות שבני ובנות הנוער היהודים אינם רואים קשר בין זהות נשית לזהות פמיניסטית .כאמור ,התשובה השכיחה שנבחרה על ידם הייתה ש"זה לא משנה" .יחד עם זאת יש לשים לב כי מבין אלה שרואים קשר בין שתי הזהויות ,רבים יותר מצביעים על כך שאישה פמיניסטית אינה נשית מספיק בהשוואה לאלו שטוענים כי אישה פמיניסטית היא נשית או נשית מאוד .העמדה לפיה פמיניזם עומד בסתירה לזהות הנשית נחלשה ,ככל הנראה ,אולם עדיין יש לה מקום בתפיסת עולמם של בני ובנות נוער יהודים .ההבדל בין עמדותיהם של בני ובנות נוער היהודים שהשתתפו בסדנאות לשוויון מגדרי לבין עמדותיהם/ן של מי שלא השתתפו בסדנאות אינו גדול ,והוא מחזק את העמדה לפיה אין קשר בין זהות 34 נשית לזהות פמיניסטית .בהשוואה לנערים שלא השתתפו בסדנאות לבין אלה שכן לקחו בהן חלק עולה כי ההשתתפות בסדנאות מקרבת את הנערים לעמדותיהן של כלל הנערות גם אלו שלא לקחו חלק בסדנאות. בני ובנות הנוער הערביים ,בשונה מבני ובנות הנוער היהודים ,מצביעים על קשר בין זהות פמיניסטית לזהות נשית ואינם טוענים לסתירה בין הזהויות הללו .הנערים הערבים ,אף שלא השתתפו בסדנאות ,מחזיקים בעמדה זו במידה רבה ורואים באישה פמיניסטית כאישה נשית .תשובותיהן של הנערות הערביות שהשתתפו בסדנאות מלמדות על דמיון מסוים בינן לבין בני ובנות הנוער היהודים שענו שאין קשר בין זהות נשית לזהות פמיניסטית. מידת נכונותן/ם של בני ובנות נוער להזדהות כפמיניסטים\יות מהספרות המחקרית אנו לומדות/ים על חוסר נכונות להזדהות כפמיניסטיות/ים על שום הדימוי השלילי שדבק בזהות זו ,כעומדת בניגוד לנשיות הדומיננטית .אלא שממחקר זה עולה ,שבקרב בני ובנות הנוער סטריאוטיפ זה נחלש .שיעור לא מבוטל של בני ובנות נוער, בעיקר בקרב הערביות/ים ,אף טוענים לקשר חיובי בין נשיות לפמיניזם .בנוסף ,מהנתונים עד כה עולה כי הפמיניזם נתפס כרלבנטי בעיני בני ובנות הנוער וכי היכרותם/ן עם פמיניסטיות אינה מעטה .כדי לפענח באופן יותר מורכב את משמעותם של נתונים אלה בחנו את מידת נכונותם/ן להגדיר עצמן/ם כפמיניסטיות/ים ,משמע ,לאמץ את הפמיניזם כחלק מזהותם. מהממצאים עולה שנערים ונערות בישראל שלא השתתפו כלל בסדנאות לשיווין בין המינים אינם מביעים נכונות גבוהה להזדהות כפמיניסטים/יות ,אך נמצא כי לנערות נכונות רבה יותר ( 1.7בממוצע מתוך )5מאשר לנערים (ממוצע 2.1מתוך )5והבדל זה הוא מובהק מבחינה סטטיסטית. נערות ערביות ,בין אם השתתפו בסדנה ובין אם לאו ,מגדירות את עצמן כפמיניסטיות במידה בינונית עד גבוהה (ממוצע 3.82 :ו 3.24בהתאמה מתוך סקלה של .5ההבדל בין הקבוצות הינו מובהק) .נערות יהודיות בין אם השתתפו בסדנה ובין אם לאו ,מגדירות את עצמן כפמיניסטיות במידה מועטה עד בינונית (ממוצע 1.41 :ו־ 1.42בהתאמה מתוך סקלה של .5 ההבדל בין הקבוצות אינו מובהק) ההבדל שנמצא בין הנערות הערביות ליהודיות הוא מובהק מבחינה סטטיסטית. נערים ערבים לא עברו כלל סדנאות .מידת נכונותם להגדיר עצמם כפמיניסטים היא בינונית ( 1.8מתוך )5וההשוואה בינם לבין הנערים היהודים שלא עברו סדנאות מלמדת כי לאחרונים נכונות מעטה עד מאוד להגדרה עצמית כפמיניסטים ( 2.2מתוך .)5הבדל זה נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית אולם שיעור המשיבים על שאלה זו היה נמוך מאוד. 35 נערים יהודים ,בין אם השתתפו בסדנאות ובין אם לאו ,מגדירים עצמם כפמיניסטים במידה מעטה עד בינונית ( 2.2ו־ 1.34בהתאמה) .ההבדל בין נערים שהשתתפו בסדנאות לבין אלה שלא השתתפו בהן הוא הבדל מובהק מבחינה סטטיסטית והוא מלמד על נכונותם של בוגרי הסדנאות להגדיר עצמם כפמיניסטים .יחד עם זאת גם נכונות זו אינה גבוהה וכאמור, היא נמוכה יותר מנכונותן של כלל הנערות במדגם להגדיר עצמן כפמיניסטיות. יש הבדל מובהק סטטיסטית בין מידת הנכונות של נערות ערביות שהשתתפו בסדנאות להגדיר את עצמן פמיניסטיות לבין נכונותן של אלו שלא השתתפו בסדנאות ,אולם הבדל זה הינו קטן למדי .בדומה ,הנערים הערבים מביעים נכונות גבוהה יותר להגדיר עצמם כפמיניסטים בהשוואה לנערים היהודים וזאת בלי קשר להשתתפות בסדנאות ,שכן הנערים הערבים לא עוברים אותן .בקרב הנערים היהודים ניתן למצוא הבדל קטן בין מי שהשתתפו בסדנאות לבין מי שלא .ניתן לראות שהמשתתפים בסדנאות מביעים נכונות גבוהה יותר להזדהות כפמיניסטיות/ים אולם הבדל זה הוא מאוד קטן ובקרב הנערות הוא אינו מובהק מבחינה סטטיסטית .גרף מספר 23מסכם את ההבדלים בין נערות ונערים ,יהודים/ות וערביות/ים בנוגע למידת נכונותן/ם להזדהות כפמיניסטים/ות. גרף מספר 23 הממצאים ביחס לכלל המשתתפות/ים במחקר מלמדים שקיים קשר סטטיסטי חיובי בין הנכונות להגדרה עצמית כפמיניסט/ית לבין התייחסות לפמיניזם כרלבנטי .כמו כן קיים קשר בין הנכונות של הנער/ה להגדיר עצמה/ו כפמיניסט/ית לבין היכרותה/ו עם פמיניסטיות. קשרים אלה הם מובהקים אך אינם חזקים. לסיכום ,למרות שחל שינוי ביחס לפמיניזם בקרב בני ובנות הנוער ,ועל אף היכרותם/ן עם פמיניסטיות ותפיסתם את הפמיניזם כרלבנטי ,נכונותם להגדיר את עצמם/ן כפמיניסטיות/ים 36 אינה גבוהה והיא נעה בין נכונות מעטה לבינונית .ממצאים אלה משותפים במידה רבה גם למי שהשתתפו בסדנאות לקידום השוויון בין המינים וגם למי שלא לקחו בהן חלק .נכונותן של הנערות להגדיר עצמן כפמיניסטיות גבוהה יותר מזו של הנערים ושל הנערות הערביות גבוהה יותר מזו של הנערות היהודיות .הקשרים בין ההכרות עם פמיניסטיות ובין ההתייחסות לפמיניזם כרלבנטי לבין הנכונות להזדהות כפמיניסט/ית הם קשרים חיוביים ומובהקים מבחינה סטטיסטית אולם אלה קשרים חלשים .ממצא זה ,לצד הנתון כי בני ובנות הנוער אינם/ן ששים/ות לזהות עצמם/ן כפמיניסט/ית מחדדים את ההבנה לגבי המקום המורכב שתופס הפמיניזם בתפיסתם עולמם/ן של בנות/בני הנוער .ניתן לומר ,אם כן ,כי בני/בנות הנוער במחקר זה ,כמו הסטודנטיות במחקרן של בלומן והלוי ( Blumen & Halevi, )20059מצטרפים לנשים ולגברים רבים שאת תפיסת עולמן/ם ניתן לסכם בביטוי המוכר: "אני לא פמיניסטית ,אבל "...אותו משמיעים/ות א/נשים רבות/ים שמציינות/ים את הזדהותן/ם עם רעיונות התנועה הפמיניסטית לצד הדגשה כי אינן/ם מאמצות/ים את הפמיניזם כחלק מזהותן/ם. 37 .4ד .מה בין סדנא פמיניסטית לזהות פמיניסטית? בפרק זה ,הסוגר את הדיון בממצאי המחקר ,אנו מבקשות לעמוד על קשרים בין סוגיות שונות שעלו במהלכו .בתחילת הפרק נתמקד בזיהוי הסדנאות כסדנאות פמיניסטיות ובאופן בו זיהוי זה משפיע על נכונותם/ן של בני ובנות הנוער להגדיר עצמן/ם כפמיניסטיות/ים ובתפיסתם/ן את הסדנא כמחוללת שינוי ביחס לפמיניזם .בחלקו השני של הפרק נתייחס לזיהוי המנחה של הסדנאות כפמיניסט/ית ובקשר בין אותו זיהוי לבין תפיסתם/ן של המשתתפות/ים בסדנא את החוויה כמחוללת שינוי ביחס לפמיניזם .בנוסף ,נעמוד על הקשר בין זיהוי המנחה כפמיניסט/ית לבין עמדות מקדמות שוויון בין המינים וכן בנוגע לנכונות לאימוץ זהות עצמית כפמיניסט/ית .הצגת קורלציות אלו הינה חשובה משני טעמים .ראשית, ההבנה אודות היחס השלילי לפמיניזם כגורם המוביל לחוסר נכונות לאמץ בגלוי את הזהות הפמיניסטית מאירה את חשיבותה של סוגיית השיום ( )Namingוהפומביות הניתנת למילה "פמיניזם" .שנית ,הסדנאות לשוויון בין המינים מזמנות לבני ובנות הנוער הלוקחות/ים בהן חלק מפגש מתמשך עם מנחה ,שזיהויו/זיהויה כפמיניסט/ית עשויה להיות בעל משמעות כמקור לחיקוי ,לניפוץ מיתוסים וכדומה. האם הסדנא פמיניסטית? כפי שתואר בפרק הפותח את הדוח ,הסדנאות לשוויון בין המינים בהן השתתפו המשיבים על השאלון במחקר זה הן סדנאות שפותחו והונחו על ידי ארגונים שמגדירים את עצמם בגלוי כארגונים פמיניסטיים .למשל ,שיעור גבוה מבין המשתתפות/ים בסדנאות שלקחו חלק במחקר זה הם בוגרי תוכנית נמ"ש ,שבאחריות שדולת הנשים בישראל ,ארגון המציג בגלוי את זהותו כארגון פמיניסטי .כדי להבין אם העמדה הפמיניסטית של הארגונים המעורבים בקידום הסדנאות בבתי הספר מחלחלת אל המשתתפים/ות בהן ,התלמידות/ים ,או שמא הפמיניזם נשאר מחוץ לכותלי הכיתות ,שאלנו את התלמידים/ות אם לדעתן/ם הסדנא בה השתתפו הייתה פמיניסטית .המשיבים לשאלה התבקשו לבחור בין שלוש תשובות אפשריות=2 :כן=1 ,לא=3 ,לא יודע/ת. רוב בני ובנות הנוער שהשתתפו בסדנאות לשוויון בין המינים זיהו את הסדנאות כפמיניסטיות 77.1% .טענו שהסדנאות היו פמיניסטיות 22.4% ,טענו שהסדנאות אינן פמיניסטיות ו־ 20.7%מהמשתתפות/ים בסדנאות שענו על שאלה זו טענו שאינן/ם יודעים/ות לזהות אם הסדנא הייתה פמיניסטית או לא .נמצאו הבדלים מובהקים מבחינה סטטיסטית בין המשיבות/ים בחינוך העברי לעומת בנות גילן בחינוך הערבי .מבין המשתתפות/ים בסדנאות בחינוך העברי רק 52.7%זיהו את הסדנא כפמיניסטית לעומת הרוב המוחץ ( )15.4%מבין המשתתפות בסדנאות בחינוך הערבי .שיעור גבוה זה של משיבות ערביות ,המזהות את 38 הסדנא כפמיניסטית ,הוא מרשים ביותר במיוחד נוכח ההימנעות של המנחות בבתי הספר של החינוך הערבי להזכיר את המילה "פמיניזם" .8הבדל מובהק מבחינה סטטיסטית נמצא גם בהשוואה בין נערים ונערות .שיעור הנערות שזיהו את הסדנאות לשוויון בין המינים כסדנאות פמיניסטיות עומד על 82%לעומת 42.4%מבין הנערים .שיעור הנערים שטענו כי אינם יודעים באם הסדנא היא פמיניסטית היה גבוה במיוחד (.)12.8% זיהוי הסדנא כפמיניסטית קשורה בנכונות לזהות עצמית כפמיניסט/ית .נמצא הבדל מובהק בין בני ובנות נוער שתפסו את הסדנא כפמיניסטית לבין אלה שזיהו אותה כלא פמיניסטית בנוגע להגדרתם את עצמם כפמיניסטיות/ים .בני ובנות הנוער שזיהו את הסדנא כפמיניסטית הגדירו עצמם כפמיניסטים במידה בינונית־רבה ( m=3.58מתוך )5ולעומתן/ם ,בני ובנות הנוער שזיהו את הסדנא כלא פמיניסטית הגדירו את זהותם כפמיניסטית במידה מועטה־ בינונית ( m=2.37מתוך .)5 זיהוי הסדנא כפמיניסטית קשור גם בתחושת המשתתפות/ים בה כי חל שינוי ביחסם/ן לפמיניזם .מבין אלה שאמרו שהסדנא הייתה פמיניסטית 72.2%טענו שחל שינוי ביחסם/ן לפמיניזם ואילו 13.4%טענו שלא חל שינוי ביחסן/ם לפמיניזם .אלה שטענו שהסדנא לא הייתה פמיניסטית מהווים קבוצה קטנה ,ורוב חבריה ( )21.1%טענו שלא חל שינוי ביחסן/ם לפמיניזם .ההבדל בין שתי הקבוצות נמצא מובהק מבחינה סטטיסטית. הקשרים הנידונים אינם מלמדים על סיבתיות ,כך שאין ביכולתנו לקבוע אם ההבדלים בין המשתתפות/ים בסדנאות לבין אלה שלא השתתפו בהן נובעים מהמפגש עם פמיניזם במסגרת אותן סדנאות .אולם מעניין למצוא כי זיהוי הסדנאות עם פמיניזם קשור עם הנכונות לאמץ את הפמיניזם כחלק מזהותו/ה של הנער/ה ועם התחושה כי בעקבותיה חל שינוי ביחס לפמיניזם. תפיסת המנחה כפמיניסט\ית המנחות/ים בסדנאות עוברות/ים מיון והכשרה מטעם הארגונים הפמיניסטיים שמפעילים את הסדנאות בבתי הספר .הם/ן פוגשות/ים את המשתתפות/ים בסדנאות ומשמשים/ות כשגרירי הארגונים שמטעמם הן/ם נשלחו .שאלה חשובה שעולה בהקשר זה היא האם במפגש של המנחים/ות עם בנות/בני הנוער מזהים האחרונים את המנחות/ים כפמיניסטיות/ים .גם בשאלה זו יכלו המשתתפים/ות בסדנאות לבחור בין שלוש תשובות (=2כן=1 ,לא=3 ,לא יודע/ת) .כצפוי ,התפלגות התשובות לשאלה זו דומה להתפלגות התשובות בשאלה אודות זיהוי הסדנא כפמיניסטית .רוב המשתתפות/ים ( )77%זיהו את המנחה כפמיניסט/ית. 8מבוסס על שיחה עם גב' מחאסן ראבוס שבתקופה בה נערך המחקר שימשה כרכזת מטעם שדולת הנשים בישראל בפרוייקט נמ"ש בחינוך הערבי. 39 הערביות הצביעו על זיהוי זה באופן גורף ( ,)15.3%לעומת היהודיות/ים ( .)41.2%יותר נערות זיהו את המנחה כפמיניסטית בהשוואה לנערים ( 87.4%לעומת 38.1%בהתאמה). יש הבדל מובהק בין מי שזיהו את המנחה כפמיניסט/ית לבין מי שלא זיהו אותה/אותו כפמיניסט/ית בנוגע לתחושת השינוי ביחס לפמיניזם .בקרב מי שחשבו שהמנחה פמיניסט/ית ,הרוב ( )72.1%דיווחו כי חל שינוי ביחסם לפמיניזם ו־ 13.8%מהם דיווחו שלא חל שינוי ביחסם לפמיניזם .בקרב מי שלא זיהו את המנחה כפמיניסט/ית ,מיעוט גדול ()40.7 דיווחו על שינוי ביחסם לפמיניזם והרוב ( )51.3%דווחו כי לא חל שנוי ביחסם לפמיניזם. כפי שצוין בחלקו השני של פרק הממצאים ,עמדותיהן/ם של בני הנוער שהשתתפו במחקר היו כאלה שמלמדות על אימוץ חלקי בלבד של רעיונות המקדמים שוויון בחלוקת התפקידים המגדרית במשפחה ובשוק העבודה .עוד עולה מהמחקר ,שאין קשר סטטיסטי מובהק בין זיהויי המשתתפות/ים את מנחות ומנחי הסדנאות כפמיניסטיות/ים לבין עמדות המשיבים/ות בנוגע לסוגיות אלו. בשונה מהיעדרו של קשר בין זיהוי המנחה כפמיניסט/ית לבין עמדות בני ובנות הנוער בנוגע לשוויון מגדרי ,נמצא הבדל מובהק בין מי שזיהו את המנחה כפמיניסט/ית לבין מי שלא זיהו אותה/אותו כפמיניסט/ית בנוגע לזהות העצמית כפמיניסט/ית .המשתתפים/ות בסדנאות שזיהו את המנחה כפמיניסט/ית מזהים עצמם כפמיניסטים/ות במידה בינונית־במידה רבה ( m=3.59מתוך )5ואילו אלה שלא זיהו את המנחה כפמיניסט/ית זיהו את עצמם כפמיניסטים/ות במידה מועטה ( m=1.96מתוך .)5 41 .5דיון ומסקנות המנחים והמנחות בסדנאות לקידום השוויון בין המינים באים בשערי בית הספר למספר מפגשים שבועיים לאורך חודשיים וחצי .במהלך אותה תקופה הן/ם משוחחות/ים עם בני ובנות נוער על תפיסות עולם הקשורות במגדר ,תפקידי נשים וגברים בחברה ועל האפשרות לחולל שינוי חברתי .דיאלוג זה מתקיים על בסיס הנחות מוקדמות בנוגע לעולמם של בני/ות הנוער ,הנחות שאינן תואמות בהכרח את המציאות .תפקידו של מחקר זה הוא לתרום לפיזור הערפל הן בנוגע לתפיסת עולמן/ם של בני ובנות נוער בנוגע לתפקידי מגדר ,שוויון מגדרי, זהות ופמיניזם והן בנוגע לחוויית השתתפותן/ם בסדנאות .תשומת לב מרובה ניתנה לאורך המחקר להבחנה בין נערים לנערות ובין תלמידים/ות מבתי הספר בחינוך הערבי לאלה מבתי הספר בחינוך העברי .הבחנה זו נובעת גם בשל ההבדלים המשמעותיים בחוויית החיים של כל אחת מהקטגוריות החברתיות הללו ,וגם על שום שסדנאות נמ"ש ,שלהן מרכזיות במחקר זה ,מעוצבות אף על בסיס הנחות שונות לגבי כל אחת מהן .כך ,למשל ,הסדנאות נעשות תוך הקפדה על הפרדה מגדרית ואינן מתקיימות כלל עבור הנערים בחינוך הערבי .הנחה נוספת המשפיעה על הבניית הסדנאות היא שיש להימנע משימוש במונח "פמיניזם" במפגש עם הנערות הערביות.. מתוצאות המחקר עולה כי רוב התלמידות והתלמידים המשתתפים/ות בסדנאות אינן/ם נשארות/ים אדישות/ים להן .הסדנאות מעוררות טווח רחב של רגשות :התרגשות והתלהבות לצד חרדה וכעס .גם מקומה של החוויה האינטלקטואלית לא נפקד מהתגובות המדווחות. הרגשות החיובים שמעוררות הסדנאות הם יותר דומיננטיים בהשוואה לרגשות השליליים, ואצל הנערות הן עולות באופן משמעותי יותר מאשר אצל הנערים .אלא שעוררות רגשית ,גם אם זו חיובית ונותנת תחושת סיפוק בקרב העושות במלאכה ,אינה ממטרותיה המרכזיות של תוכנית נמ"ש או של תוכניות דומות לה .בחינת עמדותיהן/ם של בני ובנות הנוער בישראל על זהות מגדרית וחלוקת התפקידים בין גברים לנשים במשפחה ובשוק העבודה ,כמו גם על פמיניזם ופמיניסטיות מעמידה סימן שאלה על מתכונתן הנוכחית של הסדנאות לקידום השוויון בין המינים. עמדותיהם/ן של בני ובנות נוער בישראל ,כפי שעלו מהמדגם ,מביעות מחויבות חלקית לשוויון המגדרי .כפי שנמצא במחקרים קודמים ,גם במחקר הנוכחי מצאנו כי עמדותיהן של הנערות הן שוויוניות יותר בהשוואה לעמדות הנערים .כאשר הצבנו בפני המשיבות/ים מצבי קונפליקט שונים הקשורים במתח בין מחויבות למשפחה לבין מחויבות לשוק העבודה נטייתן של הנערות ביטאה את כמיהתן לפתרונות שוויוניים .הנערים נטו לאמץ פתרונות המעוגנים בסדר מגדרי המזהה את הגבריות עם המרחב הציבורי ואת הנשיות עם המרחב הפרטי .יחד 41 עם זאת ,ההבדלים בין בנערים לנערות היו קטנים למדי והראו כי גם לנערים וגם לנערות עמדות שאינן מחויבות באופן עמוק לשוויון אך גם לא לסדר הפטריארכאלי בגרסתו הנוקשה. לא נמצא הבדל בין עמדותיהם/ן של המשתתפות/ים בסדנאות לקידום השוויון בין המינים לבין בני גילם שלא לקחו חלק בסדנאות אלו .גם מי שדווחו על חווית ההשתתפות בסדנאות כחוויה בעלת משמעות לא הביעו עמדות שונות באופן מובהק ממי שחוו את הסדנא כפחות משמעותית. בסקירת הספרות האקדמית הצגנו מחקרים המלמדים כי חלק משמעותי מהרעיונות וההישגים של התנועה הפמיניסטית הפכו זה מכבר לנחלת הזרם המרכזי בחברה והם אינם מיוחסים עוד לתנועה זו ולפעילות בה .כתוצאה מכך ,וברוח האידיאולוגיה הניאו־ליברלית, רבים ורבות נמנעים מלהגדיר עצמן/ם כפמיניסטיות/ים ומפרשים את הישגיהן/ם כמו גם את האתגרים איתם הן/ם מתמודדות/ים כתולדה של פעולה אישית בלבד .שאלת הרלבנטיות של הפמיניזם היא אם כן שאלה חשובה שהתשובה עליה אינה מובנת מאליה .מהמחקר עולה שבני ובנות נוער בישראל בהחלט מאמינים/ות ברלבנטיות של הפמיניזם .רק מעטים/ות מבין המשתתפים/ות במחקר טענו כי הפמיניזם אינו רלבנטי בעיניהם/ן .הנערות תמכו בטענה כי הפמיניזם הוא רלבנטי יותר מאשר הנערים בני גילן ועמדות בני ובנות הנוער שהשתתפו בסדנאות אינה שונה באופן מובהק מעמדותיהן/ם של מי שלא לקחו בהן חלק .ממצא שראוי להתייחס אליו בהקשר זה היא שנערים שהשתתפו בסדנאות לקידום השוויון בין המינים הביעו עמדה דומה לזו שהביעו הנערות שכלל לא לקחו חלק בסדנאות .כפי שניתן היה לראות בפרק הממצאים ,מגמה זו חזרה במספר תחומים. סוגיה נוספת שבה נמצא כי עמדות הנערים שהשתתפו בסדנאות דומות לעמדותיהן של נערות שלא לקחו בהן חלק היא זו הנוגעת לקשר בין זהות פמיניסטית לבין זהות נשית. כזכור ,הספרות המחקרית לא מציגה ממצאים קוהרנטיים בנוגע לעניין זה .מחקרים רבים מדגישים את ההסתייגות מהזהות הפמיניסטית ומסבירים זאת בכך שזהות זו נתפסת כסותרת נשיות .מחקרים אחרים מדגישים את היחס החיובי לפמיניזם ומלמדים על נכונות גוברת להזדהות כפמיניסטית .ממצאי מחקר זה מעלים כי ישנם הבדלים מובהקים ומשמעותיים בין בני/בנות הנוער היהודיות/ים והערביות/ים בנוגע לסוגיה זו .בני/בנות הנוער היהודיות/ים אינם/ן מזהים/ות את הפמיניסטיות כ"בלתי נשיות" או גבריות" וגם לא רואים אותן כ"נשיות" .רובם טוענים ,פשוט ,ש"זה לא משנה" ומביעות/ים עמדה המנתקת את הקשר בין הזהות המגדרית לבין הזהות הפמיניסטית .בני/ות הנוער הערבים/יות לעומת זאת ,מביעים/ות עמדה מפתיעה אף יותר .לא רק שהם אינם מזהים פמיניזם עם נשיות פגומה ,כפי שמעלים רוב המחקרים ,אלא הם טוענים כי אשה פמיניסטית היא אשה נשית מאוד .ממצאים דומים נמצאו גם במחקרן של סער ,שמחאי ולוין ( & Sa'ar, Simchai 42 )Lewin, Submittedשבחן עמדות בקרב סטודנטיות בישראל .ייתכן ושני מחקרים אלה חושפים מגמה עכשווית שעדיין לא זכתה למספיק תשומת לב מחקרית. סקירת הספרות המחקרית מעלה כי הזיהוי בין פמיניזם לזהות מגדרית פגומה הוא מקור ההסתייגות של גברים ונשים להזדהות כפמיניסטים/ות .לאור ממצאי המחקר הנוכחי ,לפיו אין קשר בין פמיניזם לנשיות (במקרה של היהודיות/ים) או שהזהות הפמיניסטית והנשית מחזקות זו את זו (במקרה של הערביות/ים) ניתן היה לצפות כי בני ובנות הנוער לא רק יראו את הפמיניזם כרלבנטי אלא אף יזדהו כפמיניסט/ים .ציפייה זו נענתה רק באופן חלקי. נכונותם/ן של בני ובנות הנוער להזדהות כפמיניסט/ית היא מעטה עד בינונית .נערות נוטות לכך יותר מנערים ,והנערות הערביות נוטות לכך יותר מאשר היהודיות .גם מי שהשתתפו בסדנאות לקידום השוויון בין המינים ,וגם אלה שלא ,ביטאו נכונות דומה .אמנם ,אלה שהשתתפו בסדנאות וזיהו אותן כפמיניסטיות נטו יותר לאמץ את הפמיניזם כחלק מזהותם/ן אולם הקשרים בין המשתנים הללו הם חלשים. לקראת סיום הדוח אנו מבקשות לטעון מספר טענות כלליות ,שמקשרות בין הממצאים השונים בנוגע לעמדות על יחסי המגדר ,זהות פמיניסטית וחווית ההשתתפות בסדנא .מתוך טענות אלו נגזור גם מספר המלצות עבור מעצבות/י הסדנאות לקידום השוויון בין המינים. ראשית ,עמדותיהם/ן של בני ובנות הנוער לגבי זהות מגדרית וחלוקת התפקידים במשפחה ובשוק העבודה אינן מפתיעות נוכח הידוע לנו על עמדותיהם/ן של מבוגרים ועל חלוקת העבודה המגדרית שנעשית בפועל במשפחות בישראל (שטייר .)1005 ,לאור עמדות אלו מתחדדת ההבנה אודות חשיבותן של הסדנאות לקידום השוויון בין המינים .יחד עם זאת, ממצאי המחקר אינם מלמדים על הבדלים רבים ומשמעותיים בין בני ובנות הנוער שעברו את הסדנא לבין אלה שלא .לאור החשיבות הרבה של הסדנאות ,כמו גם המשאבים הרבים שמושקעים בהן ,יש לראות את ממצאי המחקר כזרז לתהליך של ביקורת עצמית אודות הנחות היסוד של עיצוב הסדנאות והשפעתן על בני ובנות הנוער. שנית ,ממצאי המחקר מלמדים כי הסדנאות חשובות במיוחד עבור הנערים .נערים שהשתתפו בסדנאות הביעו באופן עקבי עמדות דומות לאלה של הנערות שלא לקחו חלק בסדנאות .אמנם ,לא ניתן לטעון לקשר סיבתי ברור בין הדברים אך ניתן להניח כי המפגש שלהם עם הפמיניזם ,כפי שבא לביטוי בסדנאות ,הוא בעל חשיבות רבה ליצירת דיאלוג פורה בין נערות לנערים אודות סוגיות המשמעותיות להם/ן .יש מקום לחשוב מחדש על ההדרכה שניתנת למנחים בסדנאות בהם משתתפים הנערים .הנערים זיהו במידה מעטה ,יחסית ,את הסדנא והמנחים בה עם פמיניזם .כיוון שזיהוי זה קשור בשינוי ביחס לפמיניזם ובנכונות רבה יותר לאמץ זהות עצמית פמיניסטית ,ראוי כי המנחים יעלו לדיון את אפשרות קיומה של זהות 43 גברית־פמיניסטית .מפגש של בני נוער עם גבר פמיניסט המצהיר בגלוי על זהותו זו עשויה להיות בעלת משמעות עבור הנערים. שלישית ,ההשוואה בין בני ובנות נוער יהודים לבין בני גילם/ן הערבים מעלה כי לבני ובנות הנוער הערבים/ות יש יותר קשר עם פמיניזם והיחס שלהם לתנועה ולזהות הפמיניסטית הוא יותר חיובי .הבנה זו ,יחד עם טענתנו הקודמת ,אודות החשיבות של הנגשת הסדנאות לנערים ,מעלה סימני שאלה אודות ההחלטה להדיר את הנערים הערבים מהסדנאות לקידום השוויון בין המינים. רביעית ,מתברר כי עמדתם של בני ובנות הנוער בנוגע לפמיניזם אינה כה שלילית כפי שניתן לצפות בעקבות קריאת חלק ניכר מהמחקרים האקדמיים .אמנם בני ובנות הנוער לא ממהרים לאמץ את הזהות הפמיניסטית ולהגדיר עצמם ככאלה/ו אולם היחס שלהם לפמיניזם אינו שלילי .הם/ן מכירות/ים פמיניסטיות גם דרך ערוצי התקשורת וההשתתפות במרחב הציבורי וגם באופן אישי – מורות ,חברות ובנות משפחה .מי מהם/ן שהשתתפו בסדנאות וזיהו אותן עם פמיניזם הביעו יחס חיובי יותר לתנועה ולחברותיה .המסקנה העולה ממחקר זה היא אם כן כי החצנת הפמיניזם לא רק שאינה פוגעת במטרות הסדנאות אלא עשויה אף לקדם אותן .ראוי כי המילה "פמיניזם" תהיה שגורה על לשונן/ם של מנחות ומנחי הסדנאות הן בחינוך העברי והן בחינוך הערבי ,ושזהותן/ם הפמיניסטית של המנחות/ים והגופים העומדים מאחורי הסדנאות יהיו גלויים. קיומן של סדנאות לקידום השוויון בין המינים הוא ראוי ומבורך .עם זאת ,נדרשת בחינה מחודשת של הנחות היסוד העומדות בבסיס בניית הסדנאות בקרב בני ובנות הנוער בישראל .מהמחקר עולה כי החשש מניכור בין בני ובנות הנוער לבין הפמיניזם הינו מוגזם. יתכן וחשש זה הוא אשר מוביל לכך שמהסדנאות לקידום השוויון בין המינים נעדר עיסוק אמיץ ומשמעותי בקונפליקטים הקשורים בתפקידי המגדר הרווחים בישראל ובתרומתה של התנועה הפמיניסטית לדיון זה. 44 .6ביבליוגרפיה אברהמי־עינת ,י .2181 .היא והוא בכיתה .תל אביב :מודן. אילון ,ח .1000 .הבדלים בין נשים וגברים בתחומי לימוד באוניברסיטה .סוציולוגיה ישראלית ב(513 :)1־.544 אס קורלנדר ,י .1020 .נשים בישראל .2101רמת גן :שדולת הנשים בישראל. גולדין ,ס .1001 .אנורקסיה בישראל או "אנורקסיה ישראלית"? כמה הערות על "תסמונת תלויית תרבות" בהקשר גלוקלי .סוציולוגיה ישראלית ד(.205-242 :)2 גרא ,א ואחרות .1002 .דוח הועדה לבדיקת סטריאוטיפים מגדריים .ירושלים :כנסת ישראל. דוברת ,ש ואחרים .1005 .כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל :התוכנית הלאומית לחינוך .ירושלים :כנסת ישראל. וורגן ,י .1020 .הפיקוח על תחום ספרי הלימוד במערכת החינוך .ירושלים :ממ"מ ,כנסת ישראל. כאהן־סטרבצ'ינסקי ,פ ,.קונסטנטינוב ,ל .ויורוביץ ,ל .1002 .נערות בישראל :ניתוח מידע ממחקרים נבחרים .ירושלים :מכון ברוקדייל. מלר ,צ .2112 .השתקפות סטריאוטיפים מינניים ( )sexistsבספרי לימוד בחינוך הממלכתי בישראל .חינוך וסביבתו .23 נאמני ,צ .1021 .סקר נערות :לא רוצות קריירה ,לא מאמינות בשוויון .נדלה מתוך onlife שבאתר האנטרנט של עיתון הארץ. פרידמן ,א .2111 .על פמיניזם ,נשיות וכוח של נשים בישראל .בתוך דפנה יזרעאלי ואחרות (עורכות) .מין מגדר ופוליטיקה .תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,סדרת קו אדום .עמ' .47 -21 שטייר ,ח .1005 .קשרי הגומלין בין עבודה לשכר לעבודה במשפחה .סוציולוגיה ישראלית ז (.220 – 243 :)2 תמיר ,ט .1007 .בין תיאוריה למציאות :נשים בישראל .1002רמת גן :שדולת הנשים בישראל. Blumen, O, and Halevi, S 2005. Negotiating national boundaries: Palestinian and Jewish Women’s Studies students in Israel. Identities: Global Studies in Culture and Power, 12:505–538. Eisele, H, and Stake, J. 2008. The differential relationship of feminist attitudes efficacy. Psychology of Women Quarterly 32:־and feminist identity to self 233-244. 45 Herzog, H. 2008. Re/visioning the women’s movement in Israel. Citizenship Studies 12(3): 265–282. Hinds, H, and Stacey, J. 2001. Imaging feminism, imaging femininity: The bra־burner, Diana, and the woman who kills. Feminist Media Studies 1(2): 153-177. Izraeli, D. N., and Tabory, E. 1988. The political context of feminism attitudes in Israel. Gender and Society 2(4): 463-481. Jenen, J, Winquist, J, Arkkelin, D and Schuster, K. 2009. Implicit attitudes towards feminism. Sex Roles 60: 14–20. Keefer. B.P and Reene, K.J. 2002. Female adolescence: Difficult for heterosexual girls, hazardous for lesbians. Annual of Psychoanalysis. 30: 245-252 Kulik, L. 2000. Gender identity, sex typing of occupations, and gender role ideology among adolescents: Are they related? International Journal for the Advancement of Counselling 22: 43–56. Lemish, D. 2003. Spice־World: Construction femininity the popular way. Popular Music and Society 26(1): 17-29. Liss, M, Hoffner, C and Crawford, M. 2000. What do feminists believe? Psychology of Women Quarterly 24: 279-281. Manago, A.M., Brown, C.S., and Leaper, C. 2009. Feminist Identity among Latina adolescents. Journal of Adolescent Research 24: 750-776. McCabe, J. 2005. What's in a label? The relationship between feminist self־identification and "Feminist" attitudes among U.S. women and men. Gender & Society 19(4): 480-505. McRobbie, A. 2004. Post‐feminism and popular culture. Feminist Media Studies 4(3): 255-264. Rapoport, T, and El־Or, T. 1997. Cultures of womanhood in Israel: Social agencies and gender production. Women's Studies Forum 20(5-6): 573-580. Rich, E. 2005. Young women, feminist identities and neo-liberalism. Women’s Studies International Forum 28: 495–508. Roy, R. E., Weibust, K. S. and Miller, C. T.. 2007. Effects of stereotypes about feminist on feminist self־identification. Psychology of Women Quarterly 31: 146–156 46 Sa'ar, Amalia, and Gooldin, S. 2009. Intense engagement: Young women in Israel forging feminist subjectivities. Women's Studies International Forum 32: 179–188. Sa'ar, A, Simchai, D & Lewin, A . How ready are young women to call themselves ‘feminist’? The case of Jewish and Palestinian students in Israel. Submitted Toller, P. W., Suter E. A. and Trautman, T. C. 2004. Gender role identity and attitudes toward feminism. Sex Roles 51(1-2): 85-90. Wald, G. 1998. Just a girl? Rock music, feminism, and the cultural construction of female youth. Signs 23( 3): 585-610. 47
© Copyright 2024