‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫בבית המשפט העליון בירושלים‬
‫בש"א ‪ - 9397/11‬א'‬
‫לפני‪:‬‬
‫כבוד הרשמת דנה כהן‪-‬לקח‬
‫המערערת‪:‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ‬
‫נ גד‬
‫המשיבים‪:‬‬
‫‪ .1‬חנית נוב‪ ,‬עו"ד‬
‫‪ .2‬כונס הנכסים הרשמי‬
‫בקשה להפקדת על הפקדת ערבון‬
‫ספרות‪:‬‬
‫א' גורן‪ ,‬סוגיות בסדר דין אזרחי )מהדורה עשירית‪ ,‬תשס"ט(‬
‫להחלטה בעליון )‪ :(28-12-2011‬בשא ‪ 9397/11‬מועב שרותי מזון בע"מ נ' חנית נוב שופטים‪ :‬ס' ג'ובראן‬
‫להחלטה בעליון )‪ :(05-01-2012‬בשא ‪ 9397/11‬מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב שופטים‪ :‬דנה כהן לקח‬
‫מיני‪-‬רציו‪:‬‬
‫* בערעור על "החלטה אחרת" של רשם ביהמ"ש העליון חל הפטור הקבוע בתקנה ‪ 400‬לתקסד"א‪,‬‬
‫ולפיכך אין לחייב את המערער בהפקדת עירבון‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בערעור על "פסק‪-‬דין" של רשם ביהמ"ש‬
‫העליון חלה החובה הרגילה הקבועה בתקנה ‪ 427‬לתקסד"א‪ ,‬ולפיה מחויב המערער בהפקדת עירבון‬
‫להבטחת הוצאות המשיב בערעור‪.‬‬
‫* דיון אזרחי – ערעור – על החלטה אחרת‬
‫* דיון אזרחי – ערעור – עירבון‬
‫* דיון אזרחי – עירבון – בערעור‬
‫* בתי‪-‬משפט – רשם – רשם של בית‪-‬המשפט העליון‬
‫* בתי‪-‬משפט – רשם – ערעור‬
‫* בתי‪-‬משפט – רשם – החלטותיו‬
‫‪.‬‬
‫בע"ד מגיש לביהמ"ש העליון ערעור על פסק‪-‬דין של רשם בימ"ש זה בעניין אזרחי‪ .‬האם יש לחייבו‬
‫בפתח ההליך בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות הצד שכנגד? במקרה הנדון‪ ,‬הערעור מופנה כנגד‬
‫פסק‪-‬דינו של הרשם שני‪ ,‬במסגרתו הורה הרשם על מחיקה על הסף של ערעור אזרחי שהגישה‬
‫המערערת‪ .‬המשיבה הגישה בקשה להורות על הפקדת עירבון בערעור‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫ביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה בקובעו‪:‬‬
‫בהתאם לפרקטיקה הנוהגת בבימ"ש זה‪ ,‬נמנעת המזכירות הראשית מקביעת עירבון בהליכים מסוג זה‪.‬‬
‫הבסיס לפרקטיקה האמורה לא הוברר עד תום‪ .‬השאלה היא האם פרקטיקה זו בדין יסודה‪ ,‬או שמא מן‬
‫הדין לשנותה? הסוגיה לא לובנה עד כה בפסיקה‪ .‬ועוד‪ ,‬תקנה ‪ 427‬לתקסד"א קובעת את הכלל לפיו‬
‫בערעור בעניין אזרחי‪ ,‬על המערער להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור‪ .‬באה תקנה ‪400‬‬
‫וקובעת חריג הפוטר מהחובה האמורה כאשר מדובר ב"ערעור על החלטת רשם לפי סעיף ‪ 96‬לחוק בתי‬
‫המשפט"‪ .‬נראה כי פסיקתו של בימ"ש זה טרם נזקקה באופן מפורש לשאלת היקף פריסתו של החריג‬
‫הקבוע בתקנה ‪ 400‬בכל הנוגע לערעורים על החלטות ופסקי‪-‬דין של רשמי ביהמ"ש העליון‪.‬‬
‫בהתאם לפרשנות הפסיקתית הנוהגת‪ ,‬הסייג הקבוע בתקנה ‪ 400‬הפוטר מהחובה להפקיד עירבון‪,‬‬
‫מוגבל לערעור על "החלטה אחרת" של רשם‪ .‬מנגד‪ ,‬בכל הנוגע לערעור על "פסק‪-‬דין" של רשם בימ"ש‬
‫מחוזי או בימ"ש שלום‪ ,‬נפסק כי חלה החובה הרגילה הקבועה בתקנה ‪ ,427‬לפיה על המערער להפקיד‬
‫עירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור‪ .‬גישה פרשנית זו נובעת הן מלשונה של תקנה ‪ 400‬בשילוב‬
‫עם סעיף ‪ 96‬לחוק בתי המשפט; הן מההיסטוריה החקיקתית של תקנה ‪ ;400‬והן מתכליתן של הוראות‪-‬‬
‫הדין האמורות על רקע תפיסות‪-‬היסוד עליהן מושתתים דיני הערעור הנוגעים לרשמים‪.‬‬
‫ביהמ"ש סבור‪ ,‬כי הפרשנות הנוהגת בפסיקה לעניין צמצום היקף תחולתו של הסייג הקבוע בתקנה ‪400‬‬
‫לערעור על "החלטה אחרת" שנתן רשם )להבדיל מ"פסק‪-‬דין"(‪ ,‬ראוי שתחול לא רק בערעורים על‬
‫החלטות שנתנו רשמים של בימ"ש מחוזי ובימ"ש השלום‪ ,‬אלא גם בערעורים על החלטות שנתנו‬
‫רשמים של ביהמ"ש העליון‪ .‬ביהמ"ש סבור‪ ,‬כי השוני בין ערעור על פסקי‪-‬דינם של רשמי הערכאות‬
‫הדיוניות )שהינו "ערעור חיצוני"( לבין ערעור על פסק‪-‬דין של רשמי ביהמ"ש העליון )שהינו "ערעור‬
‫פנימי"(‪ ,‬אינו צריך להשליך על היקף החובה להפקיד עירבון בערעורים אלה‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬תכליותיו של מוסד העירבון בערעור‪ ,‬בשילוב עם עקרונות של יציבות ואחידות בסדרי‪-‬הדין‬
‫וכן שמירה על השוויון הדיוני בין בעלי‪-‬הדין בערכאות השיפוט האזרחיות‪ ,‬מצדדים בגישה זו‪ .‬שנית‪,‬‬
‫מההיסטוריה החקיקתית של סעיף ‪ 96‬לחוק בתי המשפט עולה כי השוני בין ערעור על פסק‪-‬דין של‬
‫רשם ביהמ"ש העליון המוגש לביהמ"ש בו הוא מכהן )"ערעור פנימי"(‪ ,‬לבין ערעור על פסק‪-‬דין של‬
‫רשם ביהמ"ש מחוזי או בימ"ש שלום המוגש לערכאה גבוהה יותר )"ערעור חיצוני"(‪ ,‬נעוץ כולו‬
‫במבנה ערכאת‪-‬השיפוט במ"י‪ .‬אין הוא משקף כוונה של המחוקק להעניק יחס יסודי שונה לערעור על‬
‫פסק‪-‬דין של רשם ביהמ"ש העליון בנוגע להיבטים שונים הכרוכים בדיני הערעור‪ .‬כך בוודאי בכל‬
‫הנוגע לחובה להפקיד עירבון שתכליתה להבטיח את הוצאות הצד שכנגד ‪ -‬תכלית החלה בכל ההליכים‬
‫האמורים במידה שווה‪.‬‬
‫הגישה הפרשנית המוצעת מובילה לתוצאה מדוּדה במישור המעשי‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬בכל הנוגע לערעור על‬
‫"החלטה אחרת" של רשם ביהמ"ש העליון‪ ,‬המערער פטור מהחובה להפקיד עירבון לפי תקנה ‪. 400‬‬
‫זאת‪ ,‬כחלק מתפיסת‪-‬היסוד בדיני ערעור הנוגעים לרשמים‪ ,‬לפיה מן הראוי לאפשר לבע"ד שעניינו נדון‬
‫לפני רשם‪ ,‬להביא את עניינו לבחינה ערעורית לפני שופט של אותה הערכאה בה מכהן הרשם‪ ,‬תוך‬
‫הסרת החסמים הדיוניים המקובלים במסגרת דיני הערעור הכלליים‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬כאשר מדובר בערעור‬
‫על "פסק‪-‬דין" שנתן רשם ביהמ"ש העליון‪ ,‬מדובר בהחלטה שסיימה את ההתדיינות בין בעלי‪-‬הדין‬
‫בערכאה העליונה בה משמש הרשם‪ .‬לפיכך‪ ,‬האינטרס של בעל‪-‬הדין שכנגד מקבל משקל עדיף‪ ,‬וחלה‬
‫החובה הרגילה הקבועה בתקנה ‪ 427‬להפקיד עירבון בערעור לצורך הבטחת הוצאות המשיב‪.‬‬
‫אין בכוחם של טיעונים חוקתיים כדי לשמוט את הקרקע מתחת לפרשנות הנדונה‪ ,‬לפיה החובה‬
‫להפקיד עירבון חלה בערעור על "פסק‪-‬דין" של רשם ביהמ"ש העליון בעניינים אזרחיים‪ .‬אכן‪ ,‬עצם‬
‫החיוב בהפקדת עירבון עשוי לפגוע בזכויות יסוד חשובות‪ ,‬כגון זכות הקניין‪ ,‬זכות הגישה לערכאות וכן‬
‫‪2‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫זכות הערעור‪ .‬עם זאת‪ ,‬כבר נפסק כי החיוב בהפקדת עירבון הקבוע בתקנה ‪ 427‬אמנם פוגע בזכויות‬
‫יסוד‪ ,‬אולם הפגיעה היא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש‪.‬‬
‫שלוש הערות להשלמת התמונה‪ :‬א‪ .‬המסקנות הפרשניות בסוגיית היקף החובה להפקיד עירבון עשויות‬
‫לחול גם בערעורים על החלטות של רשמי ביהמ"ש העליון בעניינים מנהליים; ב‪ .‬ערעור על פסק‪-‬דין‬
‫של רשם ביהמ"ש העליון בעניין אזרחי )ומינהלי( נדון לפני שופט של ביהמ"ש העליון בדן יחיד והוא‬
‫עשוי להיות מצומצם מבחינת מהותו והיקפו‪ .‬נתונים אלה ראוי שישפיעו על קביעת שיעור העירבון‪,‬‬
‫בכפוף לבחינת נסיבותיו של כל תיק לגופו; ג‪ .‬בע"ד המגיש ערעור על פסק‪-‬דין של רשם ביהמ"ש‬
‫העליון רשאי‪ ,‬כמובן‪ ,‬להגיש בקשה לפטור מהפקדת עירבון או הקטנתו מטעמי חוסר יכולת כלכלית‪.‬‬
‫מן הכלל אל הפרט‪ .‬הערעור שבכותרת נסוב על פסק‪-‬דין של רשם בימ"ש זה‪ .‬מכאן‪ ,‬שעל המערער‬
‫להפקיד עירבון‪.‬‬
‫להחלטה בעליון )‪ :(28-12-2011‬בשא ‪ 9397/11‬מועב שרותי מזון בע"מ נ' חנית נוב שופטים‪ :‬ס' ג'ובראן‬
‫להחלטה בעליון )‪ :(05-01-2012‬בשא ‪ 9397/11‬מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב שופטים‪ :‬דנה כהן לקח‬
‫להחלטה בעליון )‪ :(18-03-2012‬בשא ‪ 9397/11‬מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב שופטים‪ :‬דנה כהן לקח‬
‫החלטה‬
‫בעל ‪ -‬דין מגיש לבית‪ -‬המשפט העליון ערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬משפט‬
‫זה בעניין אזרחי‪ .‬האם יש לחייבו בפתח ההליך בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות הצד‬
‫שכנגד? זו השאלה המונחת לפניי‪.‬‬
‫עיקרי העובדות‬
‫‪.1‬‬
‫הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק‪ -‬דינו של כב' הרשם שני שניתן ביום‬
‫‪ 13.12.2011‬ב ע"א ‪] 7829/11‬פורסם בנבו[‪ .‬במסגרת פסק‪ -‬הדין האמור‪ ,‬הורה כב' הרשם‬
‫על מחיקה על הסף של ערעור אזרחי שהגישה המערערת ) ע"א ‪ 7829/11‬הנ"ל(‪ ,‬מן‬
‫הטעם שלא נתונה לה זכות ערעור על החלטת בית‪ -‬המשפט המחוזי‪ .‬במסגרת פסק‪-‬‬
‫הדין‪ ,‬נדחתה גם בקשה חלופית מטעם המערערת לה ארכת מועד להגשתה של בקשת‬
‫רשות ערעור אזרחית‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫ביום ‪ 28.12.2011‬ביקש כב' השופט ג'ובראן את תגובת המשיבים לערעור על‬
‫פסק‪ -‬דינו של הרשם בתוך ‪ 30‬ימים‪ .‬זמן קצר לאחר מכן‪ ,‬הגישה המשיבה ‪) 1‬להלן‪:‬‬
‫המשיבה ( בקשה להורות על הפקדת עירבון בערעור – היא הבקשה המונחת לפניי‪.‬‬
‫בבקשתה טוענת המשיבה כי בהתאם לתקנה ‪ 427‬ל תקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬התשמ"ד‪-‬‬
‫‪3‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫‪) 1984‬להלן‪ :‬תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות (‪ ,‬יש להורות למערערת להפקיד‬
‫עירבון לשם הבטחת הוצאות המשיבה בערעור‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫המערער ת מתנגדת לבקשה‪ .‬לטענת המערערת‪ ,‬לא בכדי לא יצאה לפני בית‪-‬‬
‫המשפט הוראה על הפקדת עירבון‪ ,‬שכן עסקינן בערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪-‬‬
‫המשפט העליון שנדון לפני אותה הערכאה בה הוא מכהן‪ .‬מטעם זה‪ ,‬כך נטען‪ ,‬חל‬
‫ההסדר הקבוע בתקנה ‪ 400‬ל תקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬המחריג את החובה להפקיד‬
‫עירבון בערעור‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬נטען כי החלטת כב' הרשם אוקון ב ע"א ‪ 7523/02‬נסים נ'‬
‫מעריב‪ ,‬הוצאת מודיעין בע"מ‪ ,‬פ"ד נ ז )‪ ( 2002) 865 ( 1‬במסגרתה נקבעה חובה להפקדת‬
‫עירבון בערעור על "פסק‪ -‬דין" )להבדיל מ"החלטה אחרת"( של רשם‪ ,‬מתייחסת‬
‫לנסיבות בהן מדובר בערעור על "פסק‪ -‬דין" של רשם בית ‪ -‬משפט שלום או רשם בית‪-‬‬
‫משפט מחוזי ‪ -‬ערעור המוגש לערכאה גבוהה יותר‪ .‬מנגד‪ ,‬הערעור על פסק‪ -‬דין של‬
‫רשם בי ת‪ -‬המשפט העליון מתברר לפני אותה ערכאה בה מכהן הרשם‪ ,‬ולפיכך לפי‬
‫הנטען אין להורות על הפקדת עירבון במסגרתו‪.‬‬
‫הפרקטיקה הנוהגת והשאלה העומדת לדיון‬
‫‪.4‬‬
‫הצדדים חלוקים‪ ,‬אפוא‪ ,‬בשאלה האם יש לחייב בהפקדת עירבון בעל ‪ -‬דין‬
‫שהגיש ערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬המשפט העליון בע ניין אזרחי‪ .‬ייאמר מיד כי‬
‫בהתאם לפרקטיקה הנוהגת בבית‪ -‬משפט זה‪ ,‬נמנעת המזכירות הראשית מקביעת עירבון‬
‫בהליכים מסוג זה‪ .‬כך אירע גם במקרה דנן‪ ,‬בו הערעור שבכותרת הועבר לטיפולו של‬
‫כב' השופט ג'ובראן בסמוך לאחר פתיחת ההליך ותשלום האגרה‪ ,‬בלא שהמערערת‬
‫נדרשה להפקיד תחיל ה עירבון להבטחת הוצאות המשיבים בהליך‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫הבסיס לפרקטיקה האמורה הנוהגת מזה שנים במזכירות בית‪ -‬המשפט העליון‪,‬‬
‫לא הוברר עד תום‪ .‬יצוין כי כאשר מוגש לבית‪ -‬משפט זה הליך ערעורי על פסק ‪ -‬דין‬
‫בעניין אזרחי של רשם בית‪ -‬משפט מחוזי‪ ,‬נפתח ההליך כערעור אזרחי – ע"א ‪ ,‬או‬
‫כבקשת רשות ערעור – רע"א ‪ .‬תיקים אלה מועברים כעניין שבשגרה למזכירות הראשית‬
‫לקביעת סכום העירבון ומועד ההפקדה )ראו‪ :‬תקנה ‪) 404‬ב( ותקנה ‪ 430‬ל תקנות סדר‬
‫הדין האזרחי (‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ערעורים על פסקי‪ -‬דין של רשמ י בית‪ -‬המשפט העליון‬
‫בעניינים אזרחיים נפתחים על‪ -‬ידי מזכירות בית‪ -‬המשפט כבש"א‪ .‬יתכן כי בשל כך‪,‬‬
‫שאלת קביעת עירבון בהליכים אלה לא נבחנה עד היום‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כעניין שבעובדה‬
‫‪4‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫לא מועברים ההליכים הנדונים למזכירות הראשית של בית‪ -‬המשפט לקביעת סכום‬
‫עירבון ומועד הפקדה‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫השאלה המרכזית העומדת לדיון היא האם הפרקטיקה הנוהגת של אי חיוב‬
‫בהפקדת עירבון בערעור על פסק ‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬המשפט העליון בעניין אזרחי ‪-‬‬
‫בדין יסודה‪ ,‬או שמא מן הדין לשנותה‪ .‬למיטב הידיעה‪ ,‬הסוגיה לא לובנה עד כה‬
‫בפסיקה ואין הלכה בעניין‪.‬‬
‫המסגרת הנורמטיבית – הור אות הדין הרלוונטיות‬
‫‪.7‬‬
‫נקודת המוצא לבחינת הסוגיה הנדונה מצויה בתקנה ‪ 427‬הפותחת את סימן ד'‬
‫לפרק ל' של תקנות סדר הדין האזרחי ‪ ,‬שכותרתו "ערובה להוצאות"‪ .‬וזו לשון התקנה‪:‬‬
‫‪ . 427‬הוצאות הערעור‬
‫המער ער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה‬
‫בסימן זה‪.‬‬
‫הכלל הוא‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי בערעור המוגש בעניינים אזרחיים‪ ,‬על המערער להפקיד‬
‫עירבון‪ .‬תכלית העירבון היא להבטיח את הוצאות המשיב בערעור‪ ,‬באופן שהמשיב‬
‫יוכל לגבות בדרך קלה‪ ,‬זמינה ובטוחה את הוצאותיו אם ייפסקו לטובתו‪ ,‬ב לא שיאלץ‬
‫לנקוט בהליך נוסף ומסורבל‪ .‬בשונה מתובענה המתבררת לראשונה בערכאה הדיונית‪,‬‬
‫הרי שבערעור ההנחה היא כי פסק‪ -‬הדין עליו משיגים נכון הוא‪ ,‬ולפיכך קמה הצדקה‬
‫לחייב את המערער להפקיד עירבון שנועד להבטיח מראש את הוצאות המשיב )ראו‪:‬‬
‫בש"א ‪ 9651/07‬אבו רביעה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ )]פורסם בנבו[‪.(( 6.2.2008 ,‬‬
‫תכלית נוספת של הדרישה להפקיד עירבון עוד בטרם קוים דיון‪ ,‬היא למנוע הטרדת‬
‫שווא של המשיב וכן למנוע הגשת הליכי סרק )ראו‪ :‬בש"א ‪ 4735/91‬מוצרי הדר‬
‫ישראליים בע"מ נ' יפיס מוצרי הדר בע"מ בכינוס נכסים‪ ,‬פ"ד מה )‪870 , 867 ( 5‬‬
‫) ‪.(( 1991‬‬
‫‪.8‬‬
‫עד כאן הכלל‪ .‬ואולם‪ ,‬תקנה ‪ 400‬ל תקנות סדר הדין האזרחי קובעת חריג‬
‫לחובה הקבועה בסימן ד' לתקנות בדבר הפקדת עירבון להבטחת הוצאות משיב‬
‫בערעור‪ .‬וכך קובעת תקנה ‪: 400‬‬
‫‪5‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫‪ . 400‬ערעור על החלטת רשם‬
‫ערעור על החלטת רשם לפי סעיף ‪ 96‬לחוק בתי המשפט‪,‬‬
‫לרבות החלטה לגבי בקשה לבטל החלטה על פי צד אחד‬
‫או בהעדר כתבי טע נות של הצד השני‪ ,‬יהיה עשרים ימים‬
‫מהיום שבו ניתנה ההחלטה‪ ,‬והוראות פרק זה‪ ,‬למעט‬
‫סימן ד' ‪ ,‬יחולו על הערעור האמור בשינויים המחוייבים‪.‬‬
‫)ההדגשה אינה במקור‪ ,‬ד‪.‬כ‪.‬ל(‬
‫עינינו רואות כי תקנה ‪ 400‬קובעת בלשון ברורה ומפורשת חריג לתחולתו של‬
‫סימן ד' לתקנות בדבר החובה להפק יד עירבון בערעור‪ .‬בהתאם לתקנה ‪ , 400‬אין חובה‬
‫להפקיד עירבון כאשר עסקינן בערעור על החלטת רשם לפי סעיף ‪ 96‬ל חוק בתי המשפט‬
‫]נוסח משולב[ ‪ ,‬התשמ"ד‪) 1984 -‬להלן‪ :‬חוק בתי המשפט או החוק (‪ .‬וכך קובע סעיף ‪96‬‬
‫לחוק בתי המשפט בסעיפים‪ -‬הקטנים הרלוונטיים לסוגיה הנדונה לפניי‪:‬‬
‫‪ . 96‬ערעור על החלטת רשם‬
‫)א( פסק דין של רשם של בית משפט שלום או בית‬
‫משפט מחוזי דינו‪ ,‬לעניין ערעור‪ ,‬כפסק דין של בית‬
‫המשפט בו הוא משמש רשם‪.‬‬
‫)ב( החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני בית‬
‫המשפט שבו הו א משמש רשם‪ ,‬ורשאי בית המשפט לדון‬
‫בו בשופט אחד‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫)ה( פסק דין של רשם של בית המשפט העליון ניתן‬
‫לערעור לפני בית המשפט העליון‪ ,‬שידון בו שופט אחד‪.‬‬
‫לשם השלמת התמונה‪ ,‬נזכיר גם את סעיף ‪ 95‬לחוק בתי המשפט‪ ,‬הקובע בהאי‬
‫לישנא‪:‬‬
‫‪ . 95‬החלטת רשם כהחלטת בית המשפט‬
‫פסק די ן והחלטה אחרת של רשם – כמוהם כפסק דין או‬
‫החלטה אחרת של בית המשפט שבו הוא משמש רשם‪,‬‬
‫והכל בכפוף לסעיף ‪. 96‬‬
‫‪.9‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬תקנה ‪ 427‬ל תקנות סדר הדין האזרחי קובעת את הכלל לפיו בערעור‬
‫בעניין אזרחי‪ ,‬על המערער להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור‪ .‬באה‬
‫תקנה ‪ 400‬ל תקנות סדר הדין האזרחי וקובעת חריג הפוטר מהחובה האמורה כאשר‬
‫מדובר ב"ערעור על החלטת רשם לפי סעיף ‪ 96‬לחוק בתי המשפט"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫השאלה בה עלינו למקד מבטנו היא מהו היקף פריסתו של החריג הקבוע‬
‫בתקנה ‪ 400‬ל תקנות סדר הדין האזרחי‪ .‬שאלה זו ‪ -‬שהיא פרשנית באופיה ‪ -‬נדונה בעבר‬
‫בפסיקתו של בית‪ -‬משפט זה בהקשר של ערעורים על החלטות ופסקי ‪ -‬די ן של רשמי‬
‫בית‪ -‬המשפט המחוזי ובית‪ -‬משפט השלום‪ .‬עד כמה שידיעתי מגעת‪ ,‬פסיקתו של בית‪-‬‬
‫משפט זה טרם נזקקה באופן מפורש לשאלת היקף פריסתו של החריג הקבוע בתקנה‬
‫‪ 400‬ל תקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬בכל הנוגע לערע ורים על החלטות ופסקי‪ -‬דין של רשמי‬
‫בית‪ -‬המשפט העליון‪.‬‬
‫הפרשנות הפסיקתית לסייג הקבוע בתקנה ‪ 400‬והטעמים לה‬
‫‪. 10‬‬
‫תקנה ‪ 400‬פוטרת מהחובה להפקיד עירבון ב"ערעור על החלטת רשם לפי‬
‫סעיף ‪ 96‬לחוק בתי המשפט" )ההדגשה אינה במקור‪ -‬ד‪.‬כ‪.‬ל(‪ .‬המונח "החלטה" מוגדר‬
‫ב תקנות סדר הדין האזרחי כ‪" -‬פסק‪ -‬דין וכל החלטה אחרת של בית משפט"‪ .‬בהתחשב‬
‫בהגדרה האמורה‪ ,‬הועלתה בשעתו הטענה כי הסייג הקבוע בתקנה ‪ 400‬לעניין העדר‬
‫החובה להפקיד עירבון‪ ,‬חל בערעור על כל החלטת רשם ‪ -‬בין אם מדובר ב" החלטה‬
‫אחרת" ובין אם מדובר ב"פסק‪ -‬דין"‪ .‬טענה זו נדחתה בפסיקתם של רשמי בית‪ -‬משפט‬
‫זה במסגרת ערעורים על החלטות שנתנו רשמים של בית‪ -‬המשפט המחוזי או בית‪-‬‬
‫משפט השלום‪ .‬נקבע כי הסייג הקבוע בתקנה ‪ 400‬הפוטר מהחובה להפקיד עירבון‪ ,‬חל‬
‫בערעור על "החלטה אחרת" של רשם‪ ,‬המתברר ל פני שופט של הערכאה בה הרשם‬
‫מכהן‪ .‬מנגד‪ ,‬בערעור על "פסק‪ -‬דין" של רשם בית‪ -‬משפט מחוזי או רשם בית ‪ -‬משפט‬
‫שלום‪ ,‬הסייג הקבוע בתקנה ‪ 400‬אינו חל‪ ,‬ונותרת על‪ -‬כנה החובה להפקיד עירבון‬
‫בהתאם לסימן ד' לפרק ל' של התקנות )ראו‪ :‬החלטתה של כב' הרשמת ח' מאק‪-‬‬
‫קלמנוביץ בע"א ‪ 2251/00‬מלחיס נ' גובס )]פורסם בנבו[ ‪ ,( 22.10.2000 ,‬וכן‪ :‬החלטתו‬
‫של כב' הרשם ב' אוקון ב ע"א ‪ 7523/02‬נסים נ' מעריב הנ"ל; עוד ראו החלט ת כב'‬
‫הנשיא א' ברק שמדבריו משתמעת עמדה פרשנית זהה‪ :‬בש"א ‪ 5841/97‬בר נוי נ' קופת‬
‫בית המשפט המחוזי בחיפה )]פורסם בנבו[ ‪.(( 1.12.1997 ,‬‬
‫יצוין כי העמדה הפרשנית האמורה לפיה ערעור על "החלטה אחרת " של רשם‬
‫פטוּר מהחובה להפקיד עירבון‪ ,‬ואילו ערעור על "פסק‪ -‬דין" של רשם בית‪ -‬משפט מחוזי‬
‫או רשם בית‪ -‬משפט שלום מחייב הפקדת עירבון‪ ,‬השתרשה בפסיקה ונראה כי היא‬
‫העמדה המקובלת )ראו למשל‪ :‬בש"א ‪) 1848/0 4‬נצרת( כהן נ' בנק הפועלים בע"מ‬
‫)]פורסם בנבו[ ‪ ;( 8.6.2004 ,‬בש"א ‪) 1100/06‬נצרת( עופות אחים זטמה נצרת בע"מ נ'‬
‫‪7‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫מושב כפר יהושע )לא פורסם‪ ;( 17.1.2006 ,‬ע"א ‪ 9620/06‬אפרים נ' גרוסברג )]פורסם‬
‫בנבו[ ‪ ;( 25.1.2007 ,‬בש"א ‪) 6167/08‬ת"א( מינצר נ' ‪]) Aarding‬פורסם בנבו[ ‪,‬‬
‫‪ ;( 27.4.2008‬ע"ר ‪) 7940 -11 - 09‬חיפה( מראה המפרץ בע"מ נ' וינמאר )]פורסם בנבו[ ‪,‬‬
‫‪ ;( 8.12.2009‬ע"ר ‪) 52226 -08 - 10‬ר מלה( ‪ Karyer‬נ' סרטל ייעוץ בע"מ )]פורסם בנבו[ ‪,‬‬
‫‪ ;( 23.1.2011‬עוד ראו‪ :‬אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי ‪) 653‬מהדורה עשירית‪,‬‬
‫‪.(( 2009‬‬
‫‪. 11‬‬
‫בחינת מכלול ההחלטות שהוזכרו לעיל‪ ,‬מעלה כי קיימים מ ספר טעמים לעמדה‬
‫הפרשנית המבחינה בין "החלטה אחרת" לבין "פסק‪ -‬דין" של רשם‪ ,‬לעניין תחולת‬
‫הסייג הקבוע בתקנה ‪ . 400‬טעמים אלה משתייכים לשלושה מישורים עיקריים –‬
‫המישור הלשוני‪ ,‬מישור ההיסטוריה החקיקתית ומישור תכלית החקיקה‪:‬‬
‫‪. 12‬‬
‫במישור הלשוני ‪ -‬תקנה ‪ 400‬ל תקנות סדר הדין האזרחי נסמכת על‪ -‬פי לשונה‬
‫המפורשת על הוראת סעיף ‪ 96‬לחוק בתי המשפט‪ .‬סעיף ‪ 96‬הנ"ל מבחין בבירור בין‬
‫"פסק‪ -‬דין" לבין "החלטה אחרת"‪ .‬נפסק כי ההבחנה האמורה משליכה על היקף‬
‫תחולתו של הסייג הקבוע בתק נה ‪ , 400‬באופן שהפטור מהחובה להפקיד עירבון חל‬
‫בערעור על "החלטה אחרת" )להבדיל מ"פסק‪ -‬דין"( של רשם‪ .‬כאן המקום לציין כי‬
‫תקנה ‪ 400‬מדברת בנשימה אחת על לוח זמנים של ‪ 20‬ימים להגשת ערעור על החלטת‬
‫רשם ועל כללי הדיון בו‪ ,‬תוך החרגת תחולתו של סימן ד'‪ .‬זאת ועוד; התקנה מת ייחסת‬
‫בלשונה המפורשת להחלטת רשם "לרבות החלטה לגבי בקשה לבטל החלטה על פי צד‬
‫אחד או בהעדר כתבי טענות של הצד השני"‪ ,‬קרי‪ -‬להחלטת רשם שהיא בגדר "החלטה‬
‫אחרת"‪ .‬בהתחשב בכל אלה‪ ,‬העמדה הפרשנית המקובלת היא כי כאשר תקנה ‪400‬‬
‫קובעת לוח זמנים של ‪ 20‬ימים להגשת ערעור ומחרי גה את תחולתו של סימן ד' לפרק‬
‫ל' של תקנות סדר הדין האזרחי ‪ ,‬היא מתייחסת במכלול העניינים האמורים לערעור על‬
‫"החלטה אחרת" )להבדיל מ"פסק‪ -‬דין"( של רשם‪) .‬ראו בהקשר זה‪ :‬ע"א ‪2251/00‬‬
‫מלחיס הנ"ל; וכן‪ :‬ע"א ‪ 7523/02‬נסים נ' מעריב הנ"ל‪ ,‬בעמ' ‪.( 867‬‬
‫‪. 13‬‬
‫במישור ההיסטוריה החקיקתית ‪ -‬טרם תיקון תשנ"ב ל תקנות סדר הדין‬
‫האזרחי ‪ ,‬קבעה תקנה ‪ 400‬בנוסחה דאז כדלקמן‪" :‬ערעור על החלטת רשם לפי סעיף‬
‫‪) 12‬ב( לפקודת הרשמים ]נוסח חדש[‪ ,‬התשל"א‪ , 1971 -‬יוגש תוך שבעה ימים מיום מתן‬
‫ההחלטה‪ ,‬והוראות פרק זה‪ ,‬למעט סימן ד' ‪ ,‬יחולו על הערעור האמור בשינוייים‬
‫המחוייבים" )ההדגשות אינן במקור ‪ -‬ד‪.‬כ‪.‬ל(‪ .‬סעיף ‪) 12‬ב( לפקודת הרשמים ]נוסח‬
‫‪8‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫חדש[‪ ,‬התשל"א‪ 1971 -‬קבע בשעתו כי " החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור לפני‬
‫בית המשפט שבו הוא משמש רשם‪ ,‬ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד"‬
‫)ההדגשה אינה במקור‪ -‬ד‪.‬כ‪.‬ל(‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬טרם תיקון תשנ"ב ל תקנות סדר הדין‬
‫האזרחי ‪ ,‬קבעה תקנה ‪ 400‬בבירור כי הסייג בדבר אי הפקדת עירבון יחול בערעור על‬
‫"החלטה אחרת" )להבדיל מ"פסק‪ -‬דין"( של רשם‪ .‬מאוחר יותר – בשנת ‪ – 1992‬תוקנו‬
‫תקנות סדר הדין האזרחי ‪ ,‬באופן שתקנה ‪ 400‬חלה על‪ -‬פי לשונה על "ערעור על החלטת‬
‫רשם לפי סעיף ‪ 96‬ל חוק בתי המשפט ]נוסח משולב[ ‪ ,‬התשמ"ד‪ ." 1984 -‬כפי שצ וין‬
‫לעיל‪ ,‬סעיף ‪ 96‬לחוק בתי המשפט מתייחס בלשונו הן ל"החלטה אחרת" והן ל"פסק‪-‬‬
‫דין" של רשם‪ .‬עם זאת‪ ,‬מההסטוריה החקיקתית עולה בבירור כי הסייג המחריג את‬
‫תחולתו של סימן ד' שעניינו הפקדת עירבון‪ ,‬הוגבל מלכתחילה לערעור על "החלטה‬
‫אחרת" של רשם‪.‬‬
‫‪. 14‬‬
‫אשר לתכלית החקיקתית ‪ -‬ב ע"א ‪ 7523/02‬נסים נ' מעריב הנ"ל‪ ,‬עמד כב'‬
‫הרשם אוקון על התפיסה המהותית המונחת בבסיס ההבחנה בין ערעור על "החלטה‬
‫אחרת" לבין ערעור על "פסק‪ -‬דין" של רשם‪ ,‬לעניין היקף החריג הקבוע בתקנה ‪. 400‬‬
‫השאלה שהובאה להכרעתו של הרשם אוקון באותה פרשה‪ ,‬נגעה לסוגית החובה‬
‫להפקיד עירבון במסגרת ערעור שהוגש לבית‪ -‬המשפט העליון על פסק‪ -‬דין שנתן רשם‬
‫של בית‪ -‬המשפט המחוזי‪ .‬לצורך הכרעה בשאלה זו‪ ,‬דן הרשם אוקון בשאלת פרשנותה‬
‫של תקנה ‪ . 400‬בהחלטתו‪ ,‬נזקק כב' הרשם לשאלה מדוע בערעו ר על פסק‪ -‬דין שנתן‬
‫רשם של בית‪ -‬המשפט המחוזי חל סימן ד' המחייב בהפקדת עירבון‪ ,‬ואילו בערעור על‬
‫"החלטה אחרת" של רשם חל הסייג הקבוע בתקנה ‪ 400‬הפוטר מהחובה להפקיד‬
‫עירבון‪ .‬על‪ -‬מנת להשיב על שאלה זו‪ ,‬התבסס כב' הרשם אוקון על נוסחו של סעיף‬
‫‪) 96‬א( לחוק בתי המשפט הקובע כדלקמן‪ " :‬פסק דין של רשם של בית‪ -‬משפט שלום או‬
‫של בית משפט מחוזי דינו‪ ,‬לעניין ערעור ‪ ,‬כפסק דין של בית המשפט שבו הוא משמש‬
‫כרשם" )ההדגשה אינה במקור ‪ -‬ד‪.‬כ‪.‬ל(‪ .‬הרשם אוקון ציין בהחלטתו כי בהתאם לסעיף‬
‫‪) 96‬א( הנ"ל‪ ,‬ערעורים על פסקי‪ -‬דין של רשמים בבית‪ -‬המשפט המחוזי או בבית‪ -‬משפט‬
‫השלום‪ ,‬מוגשים לערכאה שיפוטית בדרגה הגבוהה יותר‪ .‬מאחר שבערעור על פסק ‪ -‬דין‬
‫של שופט בית‪ -‬משפט שלום או שופט בית‪ -‬משפט מחוזי חייב המערער בהפקדת‬
‫עירבון‪ ,‬הרי בהתאם לסעיף ‪) 96‬א( לחוק בתי המשפט‪ ,‬חלה החובה האמורה גם בערעור‬
‫על פסק ‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬משפט מחוזי או בית‪ -‬מש פט שלום לערכאה השיפוטית‬
‫שמעליהם‪ .‬מנגד‪ ,‬לפי סעיף ‪) 96‬ב( לחוק בתי המשפט‪ ,‬ערעור על "החלטה אחרת" של‬
‫‪9‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫רשם מוגש לאותה הערכאה בה מכהן הרשם‪ .‬בהתייחס לכך‪ ,‬קבע כב' הרשם אוקון‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫"קשה להניח כי מצבו של משיב בפסק דין שניתן על‬
‫ידי רשם שונה ממצבו של משיב בפסק‪ -‬דין אחר‪ ,‬וזאת‬
‫נוכח ההוראה הברורה של סעיף ‪ 96‬לחוק‪ .‬לעומת זאת‬
‫ניתן להבין את הפטור מחובת ההפקדה לערעור על‬
‫החלטה אחרת של רשם‪ ,‬שכן ערעור זה מוגש בפני‬
‫אותה ערכאה שהרשם מכהן בה‪ ,‬ובמובן זה ניתן לראות‬
‫באותו ערעור חלק מן ההליך המתנהל באותה ערכאה ‪,‬‬
‫ואין מקום לחייבו בהפקדת ע ירבון‪ ,‬אלא אם כן חויב‬
‫המערער בהפקדת עירבון בגדרו של ההליך העיקרי לפי‬
‫מצוות תקנה ‪."519‬‬
‫)ראו‪ :‬ע"א ‪ 7523/02‬נסים נ' מעריב הנ"ל‪ ,‬בעמ' ‪; 869‬‬
‫ההדגשות אינן במקור ‪ -‬ד‪.‬כ‪.‬ל(‪.‬‬
‫לשון אחר; לשיטתו של ה רשם אוקון‪ ,‬ההסבר להבחנה בין ערעור על "החלטה‬
‫אחרת" של רשם לבין ערעור על "פסק‪ -‬דין" של רשם לעניין החובה להפקיד עירבון‪,‬‬
‫הוא כי ערעור על "החלטה אחרת" של רשם נדון לפני שופט של אותה ערכאה בה מכהן‬
‫הרשם‪ .‬על רקע זה‪ ,‬ערעור מן הסוג האמור נתפס כחלק מההליך הכולל המתנהל באותה‬
‫הערכאה‪ ,‬ולפיכך אין חיוב בהפקדת עירבון במסגרתו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ערעור על "פסק‪-‬‬
‫דין" שנתן רשם של בית ‪ -‬משפט מחוזי או בית‪ -‬משפט השלום‪ ,‬מוגש לערכאה גבוהה‬
‫יותר בסולם ההיררכיה השיפוטית‪ .‬זאת ועוד; הוראת‪ -‬סעיף ‪) 96‬א( לחוק בתי המשפט‬
‫קובעת כי ערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬משפט מחוזי או בית‪ -‬משפט שלום‪ ,‬דינו‬
‫כדין ערעור על פסק‪ -‬דין של בית‪ -‬המשפט בו מכהן הרשם‪ .‬לפיכך‪ ,‬נפסק כי ערעור מן‬
‫הסוג האמור חייב בהפקדת עירבון בהתאם להוראות סימן ד' לפרק ל' של תקנות סדר‬
‫הדין האזרחי ‪.‬‬
‫‪. 15‬‬
‫לגישתי‪ ,‬את דבריו האמורים של כב' הרשם אוקון ראוי לבחון מתוך הסתכלות‬
‫רחבה וכוללת על דיני הערעור הנוגעים לרשמים‪.‬‬
‫בעיקרון‪ ,‬ניתן לומר כי ערעור על "החלטה אחרת" של רשם נבדל מערעור על‬
‫"החלטה אחרת" של שופט בשני עניינים עיקריים‪ :‬ראשית ‪ ,‬ערעור על "החלטה א חרת"‬
‫של רשם נדון לפני שופט של אותה ערכאה בה מכהן הרשם‪ .‬זאת‪ ,‬בניגוד ל"החלטה‬
‫אחרת" של שופט‪ ,‬שהערעור עליה נדון לפני ערכאה שיפוטית גבוהה יותר‪ .‬שנית ‪,‬‬
‫‪10‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫ערעור על "החלטה אחרת" של רשם הוא בזכות‪ ,‬בעוד שערעור על "החלטה אחרת" של‬
‫שופט טעון רשות‪ .‬למען שלמות התמונה‪ ,‬יצוין כי לוח הזמנים להגשת ערעור על‬
‫"החלטה אחרת" של רשם קצר יותר ביחס לערעור על "החלטה אחרת" של שופט – ‪20‬‬
‫ולא ‪ 30‬ימים )ראו‪ :‬תקנה ‪ 400‬ל תקנות סדר הדין האזרחי (‪.‬‬
‫השילוב של מתן זכות ערעור על "החלטה אחרת" של רשם‪ ,‬ביחד עם העובדה‬
‫שערעור כאמור נדון לפני שופט של אותה הערכאה בה מכהן הרשם‪ ,‬עשוי ללמד כי‬
‫תפיסת ‪ -‬היסוד של המחוקק הינה כי מן הראוי להקל עם בעל‪ -‬דין שעניינו נדון לפני‬
‫רשם‪ ,‬והוא מעוניין להביא את עניינו לבירור ערעורי לפני שופט‪ .‬לצורך כך‪ ,‬קבע‬
‫המחוקק בסע יף ‪) 96‬ב( לחוק בתי המשפט כי "החלטה אחרת" של רשם תהא נתונה‬
‫לערעור בזכות )להבדיל מערעור ברשות לפי דיני הערעור הכלליים(‪ ,‬ואף קבע כי‬
‫הערעור בזכות יוגש לשופט של אותה הערכאה בה מכהן הרשם )קרי‪ ,‬ערעור "פנימי"‬
‫לאותה הערכאה‪ ,‬ולא ערעור "חיצוני" ‪ -‬לערכאה גבוה ה יותר; למינוח "ערעור פנימי"‬
‫ו"ערעור חיצוני" ראו‪ :‬דברי השופט )כתוארו אז( א' ברק בר"ע ‪ 40/84‬סילברה נ'‬
‫היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬פ"ד לח) ‪.(( 1984 ) 337 ( 4‬‬
‫התפיסה לפיה מן הראוי להקל עם בעל‪ -‬דין המעוניין להביא דבריו לפני שופט‬
‫לאחר שעניינו נדון לפני רשם של אותה הערכאה‪ ,‬משתקפת היטב בהחלטה שניתנה עוד‬
‫בשנות השישים של המאה הקודמת על‪ -‬ידי כב' השופט )כתוארו אז( זוסמן‪ ,‬בקובעו‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫"לענין ערעור על החלטה אחרת של הרשם ‪ ...‬סבר‬
‫המחוקק כי החלטה זו‪ ,‬שאינה מסיימת את הערכאה ולכן‬
‫אין היא בגדר פסק‪ -‬דין ‪ ...‬מוטב שמעשה הרשם ייבדק‬
‫תחילה על‪ -‬ידי אותה ערכאה בה מכהן הרשם בטרם יובא‬
‫בפני ערכאה גבוהה יותר‪ ,‬ומשקבע כך‪ ,‬שוב לא ראה‬
‫לטוב לפניו לתלות את הערעור בנטילת הרשות‪ .‬הדיון‬
‫המקורי והדיון בערעור מתנהלים באותו בית‪ -‬משפט‪.‬‬
‫תח ילה עשה אמנם הרשם את מלאכתו של השופט‪,‬‬
‫במקומו של זה‪ ,‬אך שניהם שייכים לאותה ערכאה‪,‬‬
‫וכשניתנה רק החלטה אחרת‪ ,‬לא יצא המשפט כולו‬
‫מתחומיה של אותה ערכאה‪ .‬ההפניה אל הרשם אינה‬
‫אלא עיכוב של זכות הפניה אל השופט‪ .‬לכן מן הראוי‬
‫ששופט של אותו בית‪ -‬המשפט ישמע ערעורו של בעל‬
‫דין ויתקן הוא עצמו את הטעון תיקון‪ ,‬בטרם ייפתחו‬
‫לפני בעל הדין שעריה של ערכאה גבוהה יותר ‪."...‬‬
‫‪11‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫) המ' ‪ 337/68‬הרולד אסטווד מללוידס נ' יעקב יפת‬
‫ושות' בע"מ‪ ,‬פ"ד כב )‪ ;( 1968 ) 473 , 470 ( 2‬ההדגשה‬
‫אינה במקור‪ -‬ד‪.‬כ‪.‬ל(‪.‬‬
‫דומה כי מאז דבריו של הנשיא זוסמן לעניין היותה של הפנייה אל הרשם בגדר‬
‫"עיכוב של זכות הפנייה אל השופט"‪ ,‬חלו תמורות בתפיסת תפקידם השיפוטי של‬
‫הרשמים בשיטתנו המשפטית‪ .‬עם זאת‪ ,‬ההיגיון בהסבר שהציג הנשיא זוסמן נותר‬
‫בעינו‪ ,‬במובן זה שהרשם נת פס כדרג נמוך יותר בהיררכיה השיפוטית‪ ,‬ביחס לשופט של‬
‫אותה הערכאה בה מכהן הרשם‪ .‬נראה כי מיקומם האמור של הרשמים במדרג השיפוטי‪,‬‬
‫הוא שהצדיק בעיני המחוקק את הרחבת האפשרות העומדת לבעל‪ -‬דין שעניינו נדון‬
‫לפני רשם‪ ,‬להביא את ערעורו ביתר קלוּת לפני שופט של אותה הערכאה‪.‬‬
‫תפיסה דומה משתקפת בדבריה של המישנה‪ -‬לנשיא‪ ,‬כב' השופטת מ' בן‪ -‬פורת‬
‫ב ע"א ‪ 31/82‬כהן נ' מזרחי‪ ,‬פ"ד לט ) ‪ . 160 (1‬באותה פרשה דנה כב' השופטת בן‪ -‬פורת‬
‫בשאלת האפשרות לתקוף "החלטה אחרת" של רשם‪ ,‬במסגרת ערעור על פסק‪ -‬הדין‬
‫שסיים את ההליך באותה הערכאה‪ .‬על שאלה זו השיבה כב' השופטת בן‪ -‬פורת בחיוב‪.‬‬
‫וכך אמרה‪:‬‬
‫"מכאן עולה‪ ,‬שלענין "החלטה אחרת" של רשם ניתנה‬
‫לבעל דין מעין פריווילגיה לא להסתפק בנאמר בה‬
‫ולפנות בזכות לשופט של אותה ערכאה‪ ,‬למען יבדוק‬
‫אם טובה היא או פגומה ‪ .‬ברם מכאן אין‪ ,‬לדעתי‪,‬‬
‫להסיק‪ ,‬שבעל דין‪ ,‬שלא ניצל זכות זו והסתפק בינתים‬
‫בהחלטה כפי שניתנה‪ ,‬מנוע מלהשיג עליה במסגרת‬
‫ערעור על פסק‪ -‬דינו של בית המשפט המחוזי בסופו של‬
‫הדיון" )ההדגשה אינה במקור ‪ -‬ד‪.‬כ‪.‬ל( ‪.‬‬
‫החריג הקבוע בתקנה ‪ , 400‬הפוטר מהחובה להפקיד עירבון בער עור על‬
‫"החלטה אחרת" של רשם‪ ,‬משתלב היטב בתפיסה האמורה‪ .‬הפטור מהחובה להפקיד‬
‫עירבון עשוי להיחשב כחלק מתפיסת‪ -‬היסוד של המחוקק לאפשר לבעל‪ -‬דין שעניינו‬
‫נדון לפני רשם‪ ,‬להביא את עניינו לבחינה ערעורית לפני שופט של אותה הערכאה‪ ,‬תוך‬
‫הסרת חסמים דיוניים מקובלים החלים בהליכים ערעוריים על "החלטות אחרות" של‬
‫שופטים‪ ,‬קרי‪ -‬ללא צורך בבקשת רשות ערעור וכן ללא צורך בהפקדת עירבון‪ .‬זאת‪,‬‬
‫נוכח ראייתו של הרשם כדרג שיפוטי נמוך יותר ביחס לשופט המכהן באותה ערכאה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫‪. 16‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫ואולם‪ ,‬אליה וקוץ בה‪ :‬ככל שאמנם המחוקק שאף לאפשר לבעל‪ -‬דין שעניינו‬
‫נדון לפ ני רשם‪ ,‬להביא ביתר קלוּת את טענותיו הערעוריות לפני שופט )קרי‪ -‬בערעור‬
‫"פנימי" המוגש בזכות‪ ,‬והפטוּר מן החובה להפקיד עירבון(‪ ,‬מתעוררת השאלה מדוע‬
‫הגביל המחוקק את גישתו האמורה לערעור על "החלטה אחרת" של רשם‪ ,‬ולא החיל‬
‫אותה גם ‪ -‬ואולי אף ביתר שאת ‪ -‬בערעור על "פסק‪ -‬דין" של רשם‪ .‬הרי לכאורה‪ ,‬יכול‬
‫היה המחוקק לקבוע כי גם "פסקי‪ -‬דין" של רשמים נתונים לערעור בזכות לפני שופט‬
‫של אותה הערכאה בה מכהן הרשם‪ ,‬תוך הסרת חסמים דיוניים שונים להגשת ערעור‬
‫"פנימי" כאמור‪ ,‬לרבות פטור מהחובה להפקיד עירבון‪.‬‬
‫התהייה האחרונה חושפת קושיה יסודית הטמונה בדיני הערעור על החלטות‬
‫רשמים‪ ,‬שהינה רחבה יותר משאלת היקף החובה להפקיד עירבון בערעור‪ .‬כפי שצוין‬
‫לעיל‪ ,‬דיני הערעור על "החלטה אחרת" של רשם‪ ,‬נבדלים מדיני הערעור הכלליים‬
‫החלים לגבי "החלטה אחרת" של שופט ‪ -‬הן בכך שמדובר בערעור בזכות ולא ברשות;‬
‫הן בכך שה ערעור מוגש לאותה הערכאה בה מכהן הרשם ולא ערכאה גבוהה יותר; והן‬
‫בכך שבהתאם לתקנה ‪ , 400‬המערער פטור מהחובה להפקיד עירבון‪ .‬מנגד‪ ,‬סעיף ‪96‬‬
‫לחוק בתי המשפט קובע כי לצורך ערעור‪" ,‬פסק‪ -‬דין" שנתן רשם של בית‪ -‬משפט מחוזי‬
‫או בית‪ -‬משפט השלום‪ ,‬הוא כדין פסק‪ -‬דין של בית ‪ -‬המשפט ב ו משמש הרשם‪ .‬לשון‬
‫אחר; בכל הנוגע לפסקי‪ -‬דין שנתנו רשמים של בית‪ -‬משפט מחוזי או בית‪ -‬משפט שלום‪,‬‬
‫חלים דיני הערעור הכלליים לגבי ערעור על פסקי‪ -‬דין של שופטי הערכאה בה מכהן‬
‫הרשם‪ .‬והשאלה נותרת על כנה – מדוע דיני ערעור לגבי רשמים הינם שונים מדיני‬
‫הערעור הכלליים כאשר ע סקינן ב"החלטות אחרות"‪ ,‬ואילו לגבי "פסקי ‪ -‬דין" של‬
‫רשמים חלים דיני הערעור הרגילים‪.‬‬
‫שאלה זו אינה פשוטה למענה ברמה העיונית‪ .‬ככל שהפכתי בדבר‪ ,‬נותרתי עם‬
‫עיקרי התשובה שניתנה עוד בפסיקתו של הנשיא זוסמן‪ :‬נראה כי ככל שעסקינן‬
‫ב"החלטה אחרת" של רשם‪ ,‬ההליך באותה הערכא ה בה מכהן הרשם טרם הסתיים‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬עמדת המחוקק היא כי אין הצדקה לערעור "חיצוני" על החלטת הרשם המהווה‬
‫דרג נמוך יותר בהיררכיה השיפוטית‪ ,‬ויש לאפשר ערעור "פנימי" בזכות לפני שופט של‬
‫אותה ערכאה בה מכהן הרשם‪ ,‬תוך הסרת חסמים דיוניים שנוהגים במסגרת דיני‬
‫הערעור הכללי ים‪ .‬כחלק מאותה התפיסה‪ ,‬פטוּר ערעור מן הסוג האמור מהחובה‬
‫להפקיד עירבון‪ .‬מנגד‪ ,‬כאשר עסקינן ב"פסק‪ -‬דין" של רשם‪ ,‬ההתדיינות בין בעלי‪ -‬הדין‬
‫באותה הערכאה הסתיימה‪ .‬לפיכך‪ ,‬ברמה העקרונית‪ ,‬הכרעת הרשם אינה בבחינת שלב‬
‫‪13‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫מקדים להכרעתו של שופט באותה הערכאה בהליך העיקרי‪ ,‬אלא היא בבחינת סוף‬
‫פסוק‪ .‬לפיכך‪ ,‬סבר המחוקק כי מן הראוי לקבוע כי דינו של פסק‪ -‬דין שנתן רשם לעניין‬
‫ערעור‪ ,‬כדין פסק‪ -‬דין של בית‪ -‬המשפט בו הרשם מכהן באופן שיחולו דיני הערעור‬
‫הכלליים‪ ,‬ובכלל זה ‪ -‬החובה להפקיד עירבון‪.‬‬
‫‪. 17‬‬
‫בין כך ובין אחרת‪ ,‬בכל הנוגע להיקף החובה להפקיד עירבון בערעור – נראה‬
‫כי הפרשנות הפסיקתית לסייג הקבוע בתקנה ‪ 400‬ל תקנות סדר הדין האזרחי מובילה‬
‫לתוצאה שקוּלה במישור המעשי‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬בכל הנוגע לערעור על "החלטה אחרת"‬
‫של רשם ‪ -‬הסייג הקבוע בתקנה ‪ 400‬חל‪ ,‬והמערער פטור מהחובה להפקיד עירבון‪.‬‬
‫)זאת‪ ,‬כחלק מהתפיסה לפיה ההליך בכללותו טרם הסתיים‪ ,‬ולפיכך מן הראוי להקל עם‬
‫בעל ‪ -‬דין המעוניין להביא דבריו לפני שופט בערכאה בה משמש הרשם(‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬
‫כאשר עסקינן בערעור על "פסק‪ -‬דין" שנתן הרשם ואשר סיים את ההתדיינות בין בעלי‪-‬‬
‫הדין באותה הערכאה – הרי כאן האינטרס של בעל‪ -‬הדין שכנגד מקבל משקל עדיף‪,‬‬
‫ושבה החובה להפקיד עירבון בערעור לצורך הבטחת הוצאות הצד שכנגד‪.‬‬
‫‪. 18‬‬
‫סיכומם של דברים; בהתאם לפרשנות הפסיקתית הנוהגת‪ ,‬הסייג הקבוע בתקנה‬
‫‪ 400‬ל תקנות סדר הדין האזרחי הפוטר מהחובה להפקיד עירבון‪ ,‬מוגבל לערעור על‬
‫"החלטה אחרת" של רשם‪ .‬מנגד‪ ,‬בכל הנוגע לערעור על "פסק‪ -‬דין" של רשם בית‪-‬‬
‫משפט מחוזי או בית‪ -‬משפט שלום‪ ,‬נפסק כי חלה החובה הרגילה הקבועה בתקנה ‪427‬‬
‫ל תקנות סדר הדין האזרחי ‪ ,‬לפיה על המערער להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיב‬
‫בערעור‪ .‬גישה פרשנית זו נובעת הן מלשונה של תקנה ‪ 400‬בשילוב עם סעיף ‪ 96‬לחוק‬
‫בתי המשפט; הן מההיסטוריה החקיקתית של תקנה ‪ ; 400‬והן מתכליתן של הורא ות‪-‬‬
‫הדין האמורות על רקע תפיסות‪ -‬היסוד עליהן מושתתים דיני הערעור הנוגעים לרשמים‪.‬‬
‫היקף תחולתו של הסייג הקבוע בתקנה ‪ 400‬בנוגע לערעורים על החלטות הרשמים‬
‫בבית‪ -‬המשפט העליון‬
‫‪. 19‬‬
‫השאלה המצויה במוקד ההליך שלפניי הינה האם הפרשנות הפסיקתית‬
‫האמורה – המבחינה בין "החלט ה אחרת" לבין "פסק‪ -‬דין" של רשם לעניין היקף‬
‫תחולתו של הסייג הקבוע בתקנה ‪ – 400‬חלה גם לגבי ערעורים על החלטותיהם של‬
‫רשמים בבית‪ -‬המשפט העליון‪ .‬ודוק‪ ,‬הצדדים שלפניי מסכימים כי כאשר מוגש ערעור‬
‫על "החלטה אחרת" שנתן רשם של בית‪ -‬המשפט העליון‪ ,‬פטוּר המערער מהפקדת‬
‫‪14‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫עירבון ‪ .‬עמדה זו מתבקשת בבירור מלשונה של תקנה ‪ 400‬הקובעת כי סימן ד' לא יחול‬
‫ב"ערעור על החלטת רשם לפי סעיף ‪ 96‬לחוק בתי המשפט"‪ ,‬ובכלל זה – ערעור על‬
‫החלטת רשם של בית‪ -‬המשפט העליון‪.‬‬
‫המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת היקף תחולתו של הסייג הקבוע בתקנה‬
‫‪ , 400‬כאשר עסקינן בערעור על "פסק‪ -‬דין" שנתן רשם של בית‪ -‬המשפט העליון‪.‬‬
‫המשיבה סבורה כי בהתאם לפרשנות הפסיקתית עליה עמדנו לעיל‪ ,‬הפטור הקבוע‬
‫בתקנה ‪ 400‬אינו חל בערעור על "פסק‪ -‬דין" של רשם בית‪ -‬המשפט העליון‪ ,‬ונותר על‪-‬‬
‫כנו הכלל הרגיל הקבוע בסימן ד' לתקנות‪ ,‬לפיו מוטלת על המערער חובה להפק יד‬
‫עירבון לצורך הבטחת הוצאות המשיב בערעור‪ .‬מנגד‪ ,‬המערערת טוענת כי מאחר‬
‫שערעורים על החלטותיו של רשם בית‪ -‬המשפט העליון נדונים תמיד לפני שופט של‬
‫בית‪ -‬המשפט העליון )"ערעור פנימי"(‪ ,‬יש להחיל את הפטור מהחובה להפקיד עירבון‬
‫כאמוּר בתקנה ‪ , 400‬הן בערעור על "החלטה אחרת " והן בערעור על "פסק‪ -‬דין" של‬
‫רשם בית‪ -‬המשפט העליון‪.‬‬
‫‪. 20‬‬
‫מבין שתי הגישות הפרשניות בשאלה הנדונה‪ ,‬עדיפה בעיניי הגישה הראשונה‬
‫בה אוחזת המשיבה‪ .‬לשיטתי‪ ,‬הפרשנות הנוהגת בפסיקה לעניין צמצום היקף תחולתו‬
‫של הסייג הקבוע בתקנה ‪ 400‬לערעור על "החלטה אחרת" שנתן רשם )לה בדיל מ"פסק‪-‬‬
‫דין"(‪ ,‬ראוי שתחול לא רק בערעורים על החלטות שנתנו רשמים של בית‪ -‬משפט מחוזי‬
‫ובית‪ -‬משפט השלום‪ ,‬אלא גם בערעורים על החלטות שנתנו רשמים של בית‪ -‬המשפט‬
‫העליון‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬ערעור על פסק‪ -‬דין שנתן רשם של בית‪ -‬משפט מחוזי או בית‪ -‬משפט‬
‫שלום‪ ,‬מוגש לערכאה בדרגה גבוהה יותר )"ערעור חיצוני"(‪ .‬בסעיף ‪)96‬א( לחוק בתי‬
‫המשפט נקבע במפורש כי דין ערעור זה‪ ,‬כדין ערעור על פסק‪ -‬דין של בית‪ -‬המשפט בו‬
‫מכהן הרשם‪ ,‬ובכלל זה ‪ -‬החובה להפקיד עירבון‪ .‬מנגד‪ ,‬ערעור על פסק‪ -‬דין שנתן רשם‬
‫של בית‪ -‬המשפט העליון‪ ,‬מוגש לשופט של אותה ערכאה בה מכהן הרשם )"ערעור‬
‫פנימי"(‪ .‬כך הוא הדבר‪ ,‬שכן בית‪ -‬המשפט העליון הוא ערכאת השיפוט העליונה‬
‫בשיטתנו המשפטית‪ .‬מטבע הדברים‪ ,‬ערעור על פסק‪ -‬דין שנתן רשם של בית‪ -‬המשפט‬
‫העליון אינו יכול להיות מוגש לערכאה שיפוטית בדרגה גבוהה יותר‪ ,‬ולפיכך הוא מוגש‬
‫לשופט של הערכאה העליונה‪ .‬ממילא‪ ,‬נמנע המח וקק מלקבוע כי פסק‪ -‬דינו של רשם‬
‫בית‪ -‬המשפט העליון לעניין ערעור‪ ,‬הוא כדין פסק‪ -‬דין של הערכאה בה הוא מכהן‪.‬‬
‫התוצאה היא כי הן "החלטה אחרת" והן "פסק‪ -‬דין" של רשם בית‪ -‬המשפט העליון‪,‬‬
‫‪15‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫ניתנים לערעור לפני בית‪ -‬המשפט העליון שידון בו בשופט אחד‪ .‬השאלה היא האם‬
‫השוני האמור בין ערעור על פסקי‪ -‬דינם של רשמי הערכאות הדיוניות )שהינו "ערעור‬
‫חיצוני"( לבין ערעור על פסק‪ -‬דין של רשמי בית‪ -‬המשפט העליון )שהינו "ערעור‬
‫פנימי"(‪ ,‬צריך להשליך על היקף החובה להפקיד עירבון בערעורים אלה‪ .‬לגישתי‪ ,‬יש‬
‫להשיב על שאלה זו בשלילה‪ ,‬וזאת מן הטעמים עליהם אעמוד להלן‪.‬‬
‫‪. 21‬‬
‫ראשית ‪ ,‬יש למקד את המבט בתכליותיו של מוסד העירבון הקבוע בסימן ד'‬
‫לפרק ל' של תקנות סדר הדין האזרחי ‪ .‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬מלשונה של תקנה ‪ 427‬עולה‬
‫בבירור כי תכליתן של ההוראות בדבר הפקדת עירב ון בערעור‪ ,‬היא להבטיח כי המשיב‬
‫לא ייצא נפסד בשל חוסר יכולתו לגבות את ההוצאות שיפסקו לטובתו‪ ,‬אם ייפסקו‪,‬‬
‫מקום בו יידחה הערעור‪ .‬תכלית נוספת של הדרישה להפקיד עירבון עוד בטרם התקיים‬
‫דיון‪ ,‬היא למנוע הטרדת שווא של המשיב וכן למנוע הגשת הליכי סרק )ראו‪:‬‬
‫האסמכתאות בפ יסקה ‪ 7‬לעיל(‪ .‬התכליות האמורות רלוונטיות גם לערעורים על פסקי‪-‬‬
‫דין של רשמי בית‪ -‬המשפט העליון‪ ,‬באשר בית‪ -‬המשפט עשוי להטיל הוצאות במסגרתם‬
‫)ראו והשוו‪ :‬דברי כב' השופט )כתוארו אז( ריבלין ב ב ש"א ‪ 10064/03‬זריפי נ' כהן‪,‬‬
‫פ"ד נח )‪ ( 2004 ) 100 , 97 ( 4‬לעניין החובה להפקיד עירבון בערעור פסלות(‪.‬‬
‫יתרה מזאת; לצורך התכליות האמורות של החובה להפקיד עירבון בערעור‪,‬‬
‫אין שוני מהותי רלוונטי בין ערעור על פסק‪ -‬דין שנתן רשם של בית ‪ -‬משפט מחוזי או‬
‫בית‪ -‬משפט שלום ‪ -‬לגבי ו כבר נפסק כי חלה החובה הכללית הקבועה בתקנה ‪427‬‬
‫להפקיד עירבון‪ ,‬לבין ערעור על פסק‪ -‬דין שנתן רשם של בית‪ -‬המשפט העליון‪ .‬הן כאשר‬
‫עסקינן בערעור על פסק‪ -‬דין שנתן רשם של בית‪ -‬משפט מחוזי או בית ‪ -‬משפט שלום‪ ,‬והן‬
‫כאשר עסקינן בערעור על פסק‪ -‬דין שנתן רשם של בית‪ -‬המשפט העליון‪ ,‬מדובר בערעור‬
‫על החלטה שלפי מהותה סיימה את ההתדיינות בין בעלי‪ -‬הדין באותה הערכאה בה‬
‫מכהן הרשם‪ .‬האינטרס של המשיב כי יועמד לרשותו מקור זמין‪ ,‬ודאי ונוח לגביית‬
‫הוצאותיו בערעור אם וככל שייפסקו לטובתו‪ ,‬חל בכל סוגי הערעורים האמורים‬
‫בעוצמה שווה‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬תכליו תיו של מוסד העירבון בערעור‪ ,‬בשילוב עם עקרונות של‬
‫יציבות ואחידות בסדרי ‪ -‬הדין וכן שמירה על השיוויון הדיוני בין בעלי‪ -‬הדין בערכאות‬
‫השיפוט האזרחיות‪ ,‬מצדדים בגישה פרשנית לפיה הן כאשר מדובר בערעור על פסק‪-‬‬
‫דין שנתן רשם של בית‪ -‬משפט מחוזי או בית‪ -‬משפט שלום‪ ,‬והן כאשר מד ובר בערעור‬
‫על פסק‪ -‬דין שנתן רשם של בית‪ -‬המשפט העליון‪ ,‬חל הכלל הקבוע בתקנה ‪ 427‬ל תקנות‬
‫‪16‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫סדר הדין האזרחי בדבר חובתו של המערער להפקיד עירבון לצורך הבטחת הוצאות‬
‫המשיב בערעור‪) .‬ראו והשוו‪ :‬בש"א ‪ 5123/97‬פלוני נ' דרשן‪ ,‬פ"ד נא ) ‪ 755 , 750 ( 4‬עד‬
‫‪ ,( 1997 ) 756‬שם נקבע כי ערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬המשפט העליון‪ ,‬קרוב‬
‫מבחינת התכלית החקיקתית של מועדי הערעור לפסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬המשפט‬
‫המחוז י ובית‪ -‬משפט שלום‪ .‬בהתחשב בכך‪ ,‬נפסק בדרך של היקש כי המועד להגשת‬
‫ערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬המשפט העליון הוא ‪ 45‬ימים(‪.‬‬
‫‪. 22‬‬
‫שנית‪ ,‬בחינת ההיסטוריה החקיקתית של סעיף ‪ 96‬לחוק בתי המשפט מעלה כי‬
‫מלכתחילה‪ ,‬נקבע בסעיף ‪) 96‬ב( כי "החלטה אחרת" של רשם ‪ -‬ובכלל זה רשם ש ל בית‪-‬‬
‫המשפט העליון ‪ -‬ניתנת לערעור לפני בית‪ -‬המשפט בו משמש הרשם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בכל‬
‫הנוגע ל"פסק‪ -‬דין" שנתן רשם של בית‪ -‬המשפט העליון ‪ -‬קבע סעיף ‪) 96‬א( לחוק‬
‫בנוסחו הקודם כי "פסק דין של רשם ‪ ,...‬לעניין ערעור‪ ,‬כדין פסק דין של בית המשפט‬
‫בו הוא מכהן כרשם" ‪ -‬בלא להבחין בי ן ערכאות השיפוט השונות במערכת האזרחית‪.‬‬
‫בהתחשב בכך‪ ,‬נפסק בשעתו כי "דין פסק‪ -‬הדין של הרשם של בית‪ -‬המשפט העליון‬
‫כדין פסק‪ -‬דין של בית המשפט העליון‪ .‬וכפי שאין ערעור על זה האחרון‪ ,‬אין גם ערעור‬
‫על זה הראשון" )דברי הנשיא מ' שמגר ב ב"ש ‪ 521/85‬תאומים נ' רפאל‪ ,‬פ"ד לט ) ‪( 2‬‬
‫‪.(( 1985 ) 564 , 561‬‬
‫נוכח הפסיקה שקבעה כי לפי נוסחו הקודם של סעיף ‪ 96‬אין אפשרות לערער‬
‫על פסק‪ -‬דין שנתן רשם של בית‪ -‬המשפט העליון‪ ,‬תיקן המחוקק את חוק בתי המשפט‬
‫בשנת תשמ"ו ) ‪ ,( 1986‬והוסיף את סעיף ‪) 96‬ה( הקובע כי פסק‪ -‬דין של רשם בית‪-‬‬
‫המשפט העליון ניתן לערעור לפני בית‪ -‬המשפט העליון‪ ,‬שידון בו בשופט אחד‪.‬‬
‫במקביל‪ ,‬תוקן סעיף ‪) 96‬א( לחוק בתי המשפט באופן שנקבע כי "פסק דין של רשם של‬
‫בית משפט שלום או של בית משפט מחוזי דינו‪ ,‬לענין ערעור‪ ,‬כפסק דין של בית‬
‫המשפט שבו הוא משמש רשם" )ההדגשה אינה במקור‪ -‬ד‪.‬כ‪.‬ל(‪ .‬תיקון זה הותיר את‬
‫האפשרות להגשת "ערעור חיצוני" על פסקי‪ -‬דין שנתנו רשמיו של בית‪ -‬המשפט המחוזי‬
‫ובית‪ -‬משפט השלום לערכאה גבוהה יותר )ראו‪ :‬חוק בתי המשפט )תיקון מס' ‪,( 3‬‬
‫התשמ"ו‪ , 1986 -‬ס"ח ‪ 1191‬התשמ"ו בעמ' ‪ ;( 216‬עוד ראו‪ :‬יואל זוסמן סדרי הדין‬
‫האזרחי ‪) 776‬מהדורה שביעית‪.(( 1995 ,‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬מההיסטוריה החקיקתית של סעיף ‪ 96‬לחוק בתי המשפט עולה כי‬
‫מלכתחילה‪ ,‬לא ראה המחוקק להבדיל בלשון החוק בין ערעור על פסק‪ -‬דין של רשם‬
‫‪17‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫בית‪ -‬המשפט העליון לבין ערעור על פסק‪ -‬דין של רשמים בערכאות הדיוניות‪ .‬דא עקא‪,‬‬
‫הדבר יצר תקלה של העדר אפשרות להגיש ערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬המשפט‬
‫העליון‪ .‬על רקע זה‪ ,‬תוקן סעיף ‪ 96‬באופן שיצר הבחנה בין ערכאות השיפוט אליהן‬
‫יוגשו הערעורים האמורים‪ .‬ברי‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי השוני בין ערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪-‬‬
‫המשפט העליון המוגש לבית‪ -‬המשפט בו הוא מכהן )"ערעור פנימי"(‪ ,‬לבין ערעור על‬
‫פסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬משפט מחוזי או בית‪ -‬משפט שלום המוגש לערכאה גבוהה יותר‬
‫)"ערעור חיצוני"(‪ ,‬נעוץ כל‪ -‬כולו במבנה ערכאת‪ -‬השיפוט במדינת ישראל‪ .‬אין הוא‬
‫משקף כוונה של המחוקק להעניק יחס יסודי שונה לערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪-‬‬
‫המשפט העליון ביחס לערעור על פסקי‪ -‬דין של רשמי הערכאות האזרחיות האחרות‪,‬‬
‫בנוגע להיבטים שונים הכרוכים בדיני הערעור‪ .‬כך בוודאי‪ ,‬בכל הנוגע לחובה להפקיד‬
‫עירבון שתכליתה להבטיח את הוצאות הצד שכנגד בערעור ‪ -‬תכלית החלה בכל‬
‫ההליכים האמורים במידה שווה‪.‬‬
‫‪. 23‬‬
‫אוסיף כי הגישה הפרשנית המוצעת מובילה לתוצאה מדוּדה במישור המעשי‪:‬‬
‫מחד גיסא‪ ,‬בכל הנוגע לערעור על "החלטה אחרת" של רשם בית‪ -‬המשפט העליון‪,‬‬
‫המערער פטור מהחובה להפקיד עירבון לפי תקנה ‪) . 400‬זאת‪ ,‬כחלק מתפיסת‪ -‬היסוד‬
‫בדיני ערעור הנוגעים לרשמים‪ ,‬לפיה מן הראוי לאפשר לבעל‪ -‬דין שעניינו נדון לפני‬
‫רשם‪ ,‬להביא את עניינו לבחינה ערעורית לפני שופט של אותה הערכאה בה מכהן‬
‫הרשם‪ ,‬תוך הסרת החסמים הדיוניים המקובלים במסגרת דיני הערעור הכלליים‪ ,‬קרי‪-‬‬
‫ללא צורך בבקשת רשות ערעור וכן ללא צורך בהפקדת עירבון; לתפיסת‪ -‬היסוד‬
‫האמורה‪ ,‬ראו‪ :‬בפיסקאות ‪ 15-16‬לעיל(‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬כאשר מדובר בערעור על "פסק‪-‬‬
‫דין" שנתן רשם בית‪ -‬המשפט העליון‪ ,‬מדובר בהחלטה שסיימה את ההתדיינות בין‬
‫בעלי‪ -‬הדין בערכאה העליונה בה משמש הרשם‪ .‬לפיכך‪ ,‬האינטרס של בעל‪ -‬הדין שכנגד‬
‫מקבל משקל עדיף‪ ,‬וחלה החובה הרגילה הקבועה בתקנה ‪ 427‬להפקיד עירבון ב ערעור‬
‫לצורך הבטחת הוצאות המשיב‪.‬‬
‫‪. 24‬‬
‫המערערת מתנגדת לחיובה בהפקדת עירבון בגין הערעור שבכותרת‪ ,‬המופנה‬
‫כנגד פסק‪ -‬דין שנתן רשם בית‪ -‬המשפט העליון‪ .‬את עיקר התנגדותה השתיתה המערערת‬
‫על דבריו של כב' הרשם ב' אוקון ב ע"א ‪ 7523/02‬נסים נ' מעריב הנ"ל‪ ,‬אשר צוטטו‬
‫בפיסקה ‪ 14‬לעיל ואשר אליהם הפנו החלטות שיפוטיות מאוחרות יותר‪ .‬דא עקא‪ ,‬מן‬
‫הראוי להתחשב בהקשר הכולל בו נאמרו דבריו של כב' השופט אוקון‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫בהחלטתו האמורה התייחס הרשם אוקון במפורש לתכליתו של העירבון "להגן‬
‫על אינטרס ממשי של המשיב" )שם‪ ,‬בעמ' ‪ .( 869‬הוא הוסיף וציין כי "קשה להניח כי‬
‫מצבו של משיב בפסק‪ -‬דין שניתן על‪ -‬ידי רשם‪ ,‬שונה ממצבו של משיב בפסק ‪ -‬דין אחר‪,‬‬
‫וזאת נוכח ההוראה הברורה בסעיף ‪ 96‬לחוק"‪ .‬נראה כי בדברים אלה‪ ,‬כיוון כב' הרשם‬
‫לכך שאין הצדקה מהותית להבחין בין מי שהינו משיב לערעור שהוגש על "פסק‪ -‬דין"‬
‫שניתן על‪ -‬ידי שופט בערכאה הדיונית‪ ,‬לבין מי שהינו משיב לערעור שהוגש על "פסק‪-‬‬
‫דין" של רשם בערכאה הדיונית‪ .‬בשני המקרים‪ ,‬על המשיב להתמודד עם ערעור שהוגש‬
‫כנגד החלטה שסיימה את ההתדיינות בין בעלי ‪ -‬הדין לטובתו‪ ,‬ולפיכך קמה הצדקה‬
‫להבטיח את הוצאותיו בערעור באמצעות הפקדת עירבון‪ .‬רציונאלים אלה חלים במידה‬
‫שווה בעניינו של משיב בערעור המופנה כנגד "פסק‪ -‬דין" שנתן רשם של בית‪ -‬המשפט‬
‫העליון‪ .‬אמנם‪ ,‬על פסק‪ -‬דין שנתן שופט של בית‪ -‬המשפט העליון אין ערעור‪ ,‬בהיותו‬
‫של בית‪ -‬המשפט העליון ערכאת‪ -‬השיפוט העליונה‪ .‬כאמור‪ ,‬על רקע זה נמנע המחוקק‬
‫מלקבוע כי פסק‪ -‬דינו של רשם בית‪ -‬המשפט העליון לעניין ערעור‪ ,‬הוא כדין פסק‪ -‬דין‬
‫של הערכאה בה הוא מכהן‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בעובדה זו הנעוצה במבנה‪ -‬ערכאות השיפוט‬
‫האזרחיות בשיטתנו המשפטית‪ ,‬אין כדי להצדיק חריגה מהחובה הכללית להפקיד‬
‫עירבון ל צורך הבטחת הוצאות המשיב בערעור על "פסק‪ -‬דין" שנתן רשם‪ ,‬ועל כך‬
‫עמדתי בדבריי לעיל‪.‬‬
‫‪. 25‬‬
‫לסיום יוער כי הצדדים שלפניי לא העלו נימוקים חוקתיים בטיעוניהם‪ ,‬ולפיכך‬
‫לא ראיתי להיזקק לנימוקים אלה בהרחבה‪ .‬אציין רק כי לא נעלם מעיניי כי עצם החיוב‬
‫בהפקדת עירבון‪ ,‬עשוי לפג וע בזכויות יסוד חשובות‪ ,‬כגון זכות הקניין‪ ,‬זכות הגישה‬
‫לערכאות וכן זכות הערעור‪ .‬עם זאת‪ ,‬כבר נקבע בפסיקה כי החיוב בהפקדת עירבון‬
‫הקבוע בתקנה ‪ 427‬ל תקנות סדר הדין האזרחי אמנם פוגע בזכויות יסוד‪ ,‬או לם הפגיעה‬
‫היא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש‪ .‬התכלית הראויה נובעת מהצורך‬
‫להבטיח את הוצאותיו של המשיב בערעור‪ ,‬נוכח החזקה כי פסק‪ -‬הדין שניתן בעניינו‬
‫נכון הוא‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬יש לזכור כי אל מול זכויות היסוד של המערער‪ ,‬עומדות גם‬
‫זכויותיו של בעל‪ -‬הדין שכנגד ו בכלל זה זכותו לקניין בדמות פירעון ההוצאות שהוציא‬
‫לצורך הגנתו בערעור‪ ,‬ככל שייפסקו לטובתו‪ .‬אשר לדרישת המידתיות ‪ -‬נפסק כי היא‬
‫עשויה לקבל מענה הולם‪ ,‬הן במישור שיעור העירבון שעליו להיקבע מלכתחילה באופן‬
‫פרופורציונאלי לשיעור ההוצאות הצפוי‪ ,‬בשים לב למהות ההליך ולה יקפו; והן‬
‫במישור המנגנון הקבוע בדין למתן פטור מהפקדת עירבון או להפחתת שיעורו למי‬
‫שידו אינה משגת )ראו‪ :‬רע"א ‪ 5208/06‬דייויס נ' מלכה )]פורסם בנבו[ ‪;( 29.6.2006 ,‬‬
‫‪19‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫עוד ראו‪ :‬ע"א ‪ 807/08‬שקמים בינוי ופיתוח בע"מ נ' שמאי )]פורסם בנבו[ ‪,‬‬
‫‪.((23.4.2009‬‬
‫בהתחשב בכל אלה‪ ,‬גישתי היא כי אין בכוחם של טיעונים חוקתיים כדי‬
‫לשמוט את הקרקע מתחת לפרשנות הנדונה לתקנה ‪ 427‬ל תקנות סדר הדין האזרחי ‪,‬‬
‫לפיה החובה להפקיד עירבון חלה בערעור על "פסק‪ -‬דין" של רשם בית‪ -‬המשפט העליון‬
‫בעניינים אזרחיים‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫‪. 26‬‬
‫נוכח מכלול הטעמים שפורטו עד כה‪ ,‬המסקנה אליה באתי היא כי בערעור על‬
‫"החלטה אחרת" של רשם בית‪ -‬המשפט העליון חל הפטור הקבוע בתקנה ‪ 400‬ל תקנות‬
‫סדר הדין האזרחי ‪ ,‬ולפיכך אין לחייב את המערער בהפקדת עירבון‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫בערעור על "פסק‪ -‬דין" של רשם בית‪ -‬המשפט העליון חלה החובה הרגילה הקבועה‬
‫בתקנה ‪ 427‬ל תקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬ולפיה מחוייב המערער בהפקדת עירבון‬
‫להבטחת הוצאות המשיב בערעור‪.‬‬
‫‪. 27‬‬
‫בסיום דברים אלה‪ ,‬ברצוני להוסיף שלוש הערות להשלמת התמונה‪ :‬ההערה‬
‫הראשונה היא כי המסקנות הפרשניות אליהן הגעתי בסוגיית היקף החובה להפקיד‬
‫עירבון‪ ,‬מתייחסות להליכי ערעור על החלטות של רשמי בית‪ -‬המשפט העליון בעניינים‬
‫אזרחיים‪ ,‬לגביהם חלות תקנות סדר הדין האזרחי ‪ .‬מסקנות אלה עשויות לחול גם‬
‫בערעורים על החלטות של רשמי בית‪ -‬המשפט העליון בעניינים מנהליים‪ ,‬נוכח ההסדר‬
‫הקבוע בתקנות ‪ 32‬ו‪ 34 -‬לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים )סדרי דין(‪ ,‬התשס"א‪-‬‬
‫‪ . 2000‬למותר לציין כי אין בהחלטתי האמורה כדי לחייב הפקדת עירבון בערעורים על‬
‫פסקי‪ -‬דין של רשמי בית‪ -‬המשפט העליון בהליכי בג "צ או בהליכים פליליים‪ ,‬לגביהם‬
‫אין עיגון שבדין לחובה להפקיד עירבון מלכתחילה‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬ערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬המשפט העליון בעניין אזרחי )ואף‬
‫בעניין מינהלי( נדון לפני שופט של בית‪ -‬המשפט העליון בדן יחיד והוא עשוי להיות‬
‫מצומצם מבחינת מהותו והיקפו‪ .‬נתונים אל ה מן הראוי שישפיעו על קביעת שיעור‬
‫העירבון‪ ,‬בכפוף לבחינת נסיבותיו של כל תיק לגופו בהתאם לשיקולים הרלוונטיים‬
‫‪20‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫לעניין )ראו בהקשר זה‪ :‬החלטתו של כב' השופט )כתוארו אז( ש' לוין ברע"א ‪1723/ 91‬‬
‫נסטל נ' בר נוי‪ ,‬פ"ד מה ) ‪.(( 1991) 83 ( 5‬‬
‫לבסוף‪ ,‬יצוין כי בעל‪ -‬דין המגיש ערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬המשפט‬
‫העליון רשאי‪ ,‬כמובן‪ ,‬להגיש בקשה לפטור מהפקדת עירבון או הקטנתו מטעמי חוסר‬
‫יכולת כלכלית‪ ,‬כאמור בתקנה ‪ 432‬ל תקנות סדר הדין האזרחי ‪ .‬בקשתו תיבחן בהתאם‬
‫לאמות‪ -‬המידה הרגילות החלות בהקשר זה‪ ,‬אשר עיקרן הוכחת העדר יכולת כלכלית‬
‫וסיכויים טובים לערעור )לאמות‪ -‬המידה המנחות להפעלת שיקול‪ -‬הדעת השיפוטי‬
‫בבקשה לפטור מהפקדת עירבון‪ ,‬ראו‪ :‬בש"א ‪ 1528/06‬ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי‬
‫)]פורסם בנבו[ ‪ ( 17.10.2007 ,‬מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה; וכן‪ :‬בש"א ‪ 8226/10‬עם ‪-‬‬
‫דוד נ' ישרס חברה להשקעות בע"מ )]פורסם בנבו[‪ ( 24.11.2010 ,‬מפי כב' השופט ס'‬
‫ג'ובראן(‪.‬‬
‫מן הכלל אל הפרט‬
‫‪. 28‬‬
‫כפי שנאמר בראשית הדברים‪ ,‬הערעור שבכותרת נסוב על פסק‪ -‬דין של כב'‬
‫הרשם שני שהורה על סילוק על הסף של הערעור העיקרי שהגישה המערערת‪ .‬מדובר‪,‬‬
‫אפוא‪ ,‬בערעור על פסק‪ -‬דין של רשם בית‪ -‬משפט זה‪ .‬בהתחשב במכלול הטעמים‬
‫שפורטו‪ ,‬על המערער להפקיד עירבון בהתאם להסדר הקבוע בתקנה ‪ 427‬ל תקנות סדר‬
‫הדין האזרחי ‪.‬‬
‫‪. 29‬‬
‫אשר לשיעור העירבון ‪ -‬הערעור שבכותרת מופנה הן כנגד סילוקו על הסף של‬
‫הערעור ה עיקרי שהגישה המערערת נוכח קביעותיו של כב' הרשם שני בסוגיית סיווג‬
‫ההליך‪ ,‬והן כנגד דחיית בקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשתה של‬
‫בקשת רשות ערעור‪ .‬בפסק‪ -‬דינו של הרשם חוייבה המערערת בתשלום הוצאות לטובת‬
‫המשיבה ‪ .1‬בהתחשב בהיקף הערעור על פסק‪ -‬דינו של כב' הרש ם שני ובחיוב‬
‫המערערת בהוצאות במסגרתו‪ ,‬אני רואה לחייב את המערערת בהפקדת עירבון בהליך‬
‫שבכותרת בסך ‪ 10,000‬ש"ח‪ .‬העירבון יופקד תוך ‪ 14‬ימים מעת המצאת החלטה זו‪ ,‬ולא‬
‫‪ -‬יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהחלטה נוספת‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב‬
‫בשא ‪9397/11‬‬
‫עם הפקדת העירבון‪ ,‬תשיב המזכירות את התיק לטיפולי על ‪ -‬מנת לקצוב מועד‬
‫להגשת תגובתם של המשיבים לערעור‪ .‬המזכירות תדאג בטובה לתזכורת פנימית‬
‫מתאימה‪.‬‬
‫בשים לב לשאל ֹו ת העקרוני ֹו ת שנדונוּ בהחלטתי ובהתחשב בשינוי הפרקטיקה‬
‫שנהגה עד כה‪ ,‬אינני רואה לעשות צו להוצאות בהליך שלפניי‪.‬‬
‫ניתנה היום‪ ,‬י"ב בשבט תשע"ב ) ‪.( 5.2.2012‬‬
‫‪5 1 29 37 1‬‬
‫דנה כהן לקח ‪54678313-9397/11‬‬
‫‪5 4 6 7 83 1 3‬‬
‫דנה כהן‪ -‬לקח‪ ,‬שופטת‬
‫רשמת‬
‫_________________________‬
‫העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח‪ 11093970_F03.doc .‬רכ‬
‫מרכז מידע‪ ,‬טל' ‪ ; 077-2703333‬אתר אינטרנט‪www.court.gov.il ,‬‬
‫נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה‬
‫בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה‪ ,‬חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן‬
‫‪22‬‬