פרשת ויגש - ישיבת כרם ביבנה
“והיו לאחדים בידך" המערכת פרשת ויגש ה' בטבת ה'תשע"ב גיליון מס' 200 בפרשת השבוע ,פרשת "ויגש" ,דנים אנו הרבה בצורה ישירה ועקיפה באחדותו של עם ישראל :המאבק ההישרדותי של האחים כנגד המשנה-למלך מצרים ,הספקות והחששות המלוות את הפרידה הזמנית מיוסף )פרק מ"ד פסוק כ"ד":ויאמר אליהם ,אל תרגזו בדרך"( ,התימרונים הפוליטיים על מנת להשיג "אוטונומיה" בתוככי מצרים וההישרדות הגשמית בעזרת יוסף )פרק מ"ז פסוק י"ב" :ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו"( .ונראה ,שזהו גם הנושא העיקרי וּכתֹב ָע ָליו אָדם ַקח ְל ָך ֵעץ ֶא ָחד ְ ְאַתּה ֶבן ָ המופיע בהפטרה )יחזקאל ל"ז ,ט"ו-י"ח(]" :טו[ ַוי ְִהי ְד ַבר ה' ֵא ַלי ֵלאמֹר]:טז[ ו ָ )שנה שישית( ֲב ָריו] :יז[ ְו ָקרַב א ָֹתם ֶא ָחד ֶאל יוֹסף ֵעץ ֶא ְפ ַריִם ְו ָכל ֵבּית י ְִשׂ ָר ֵאל ח ֵ וּכתוֹב ָע ָליו ְל ֵ וּל ַקח ֵעץ ֶא ָחד ְ ֲב ָריו ְ ָאל ח ֵ יהוּדה וְ ִל ְבנֵי י ְִשׂר ֵ ִל ָ ֲח ִדים ְבּ ָי ֶד ָך". ְהיוּ ַלא ָ ֶא ָחד ְל ָך ְל ֵעץ ֶא ָחד ו ָ המעשה הסמלי שמבקש הקב"ה מיחזקאל לעשות ,מהווה פריצת דרך :מעשה סמלי ראשון )ולכאורה ,יחידי( בתקופה שלאחר החורבן ,המנבא אחדות ושלמות לעם ישראל .גאולת שנים עשר שבטי ישראל תחת הנהגתו של מלך אחד מצאצאי דוד .אך לכאורה ,הא גופא קשיא :בתיאור המעשה הנצרך מיחזקאל ,מבקש הקב"ה ממנו לקחת שני עצים ועל כל אחד בנפרד לכתוב שם .לאחר מכן ,יהפוך הזוג לאחד בידיו .וצריך לשאול :מדוע מבקש הקב"ה לכתוב את השמות על עצים שונים לחלוטין )כך אפשר לדייק מפשט הפסוקים" ,עץ אחד""-עץ אחד" ולא "עץ שני" ,ואכמ"ל(? שהרי ,גם 16:04 16:24 אם בא המעשה להביע את הפרידה והשבר האחדותי בין השבטים-לכאורה מתאים יותר היה לכתוב את השמות על עץ אחד ,לשוברו ,ולאחר מכן לחברו בדרך נס .כך ,אפשר היה להביע עוד נקודת אמת :שורש כל השבטים אחד הוא ,וסופם 17:25 17:26 שעוד ישובו לשורשם ויתאחדו לעם אחד" ,שפה אחת ודברים אחדים". בכדי לנסות ולתרץ קושיה זו ,נראה לחזור מן החיתום אל הפתיח ,הפרשה עצמה .לאחר ההתוודות של יוסף לאחים, מופנה אור הזרקורים למשימה הבאה בתור :הורדת יעקב למצרים .וכך מתואר הדבר בפסוקים עצמם]" :ט[ ַמהֲרוּ ַועֲלוּ ִית ָשׁ ְב ָתּ ְב ֶארֶץ גּ ֶֹשׁן וְ ָהי ָ יוֹסף ָשׂ ַמ ִני ֱאל ִֹהים ְלאָדוֹן ְל ָכל ִמ ְצ ָר ִים ְר ָדה ֵא ַלי אַל ַתּ ֲעמֹד] :י[ ְוי ַ אָמר ִבּ ְנ ָך ֵ ֲמ ְר ֶתּם ֵא ָליו כֹּה ַ אָבי ַוא ַ ֶאל ִ אַתּה ָעב ֶפּן ִתּ ָוּרֵשׁ ָ ֲשׁר ָל ְך] :יא[ ְו ִכ ְל ַכּ ְל ִתּי א ְֹת ָך ָשׁם ִכּי עוֹד ָח ֵמשׁ ָשׁ ִנים ר ָ וּב ָק ְר ָך ְו ָכל א ֶ ֶיך ְוצֹאנְ ָך ְ וּבנֵי ָבנ ָ ֶיך ְ וּבנ ָ אַתּה ָ ָקרוֹב ֵא ַלי ָ לעילוי נשמת בוֹדי אָבי ֶאת ָכּל ְכּ ִ ַד ֶתּם ְל ִ ָמין ִכּי ִפי ַה ְמ ַד ֵבּר ֲא ֵליכֶם] :יג[ ו ְִהגּ ְ אָחי ִב ְני ִ ֲשׁר ָל ְך] :יב[ ו ְִהנֵּה ֵעינֵי ֶכם רֹאוֹת ו ְֵעינֵי ִ ית ָך ְו ָכל א ֶ וּב ְ ֵ מרת דבורה כץ ע"ה אָבי ֵה ָנּה" .וכותב רש"י בד"ה" :ועיני אחי בנימין""-השווה את כולם ַד ֶתּם ֶאת ִ וּמ ַה ְר ֶתּם וְ הוֹר ְ יתם ִ ֲשׁר ְר ִא ֶ ְאת ָכּל א ֶ ְבּ ִמ ְצ ַריִם ו ֵ ביחד ,לומר :שכשם שאין לי שנאה על בנימין אחי-שהרי לא היה במכירתי ,כך אין בליבי שנאה עליכם". בת ר' אהרן ז"ל שנאה .זה לכאורה ההו"א שהיה לאחים ביחס לקשר ביניהם ובין יוסף .המילה "שנאה" ,לכאורה ,באה לבטא רגשות נלב"ע ב' בסיון תשע"א עזים של אנטגוניזם וריחוק .שיא הפיצול והפירוד .ומוכרחים אנו לשאול :היתכן שעד לשם ידרדרו להם היחסים בין שנים עשר השבטים ,אבות אומתנו? ת.נ.צ.ב.ה הרצי"ה ,בשיחותיו על חומש בראשית )פרשת ויגש ,עיי"ש( ,מחלק בין שני פירושים למילה שנאה: א( איבה היכולה להגיע עד לכדי שפיכות דמים. הוקדש ע"י משפחת יוסקוביץ ב( קפידא ותרעומת. ומסיק שהשנאה המדוברת אצלנו ,איננה מן הסוג העיוור והבלתי-ניתן לגישור – אלא מן הסוג השני :ביקורת והאשמה. עתה ,מחוייבים אנו לשאול :מהיכן נבעה אותה קפידא שמקורה עוד נטוע בשורש מכירת האחים? מדוע באמת "ולא יכלו דברו לשלום" כדאיתא בריש פרשת "וישב"? מן הראוי והנצרך מאיתנו ,לא להוריד את אבות ואיתני האומה לרמתנו הנמוכה ומשם לנסות ולדלות ביקורת וצקצוקי לשון יודעי-כל .כך לימדונו רבותינו ,וכך גם נוקטים אנו במקרה של שנאת השבטים ליוסף .השנאה אינה נובעת מקנאה ,מאכזבה ,מתאווה או מרגשות-פרט מקופח זה או אחר .השנאה היא הבעת ביקורת בונה והעלאת האשמות וסתירות ע"מ לבנות .ע"מ לעצב את האומה בכללה :אומה אחת ,המורכבת משנים עשר שבטים שונים ומגוונים .הנראה הוא שהיה צורך עמוק ומהותי לבנייתם של השבטים השונים ללא נוכחותו של יוסף במרכז הבמה .וכן להיפך :היה צורך עמוק ומהותי בבניית יוסף בתור בודד ופרט בארץ זרה ורחוקה. זוהי אותה הנקודה שבאה ההפטרה ללמדנו :אין עם ישראל בכללו הדבקה ואיחוד של שנים עשר חלקים שווים בעצם אך שונים במקרה .אין הוא עץ אחד הנשבר לרסיסים רסיסים ,כזה שאין האחד מוסיף על חבירו מאומה .עם-ישראל מהווה יחידה מאוחדת ומושלמת המכילה בתוכה את כל הזוויות השונות במהות שמבטאים השבטים השונים-שני עצים שונים .מכלול שהפך חזק בזכות יכולת הגישור וההכלה"-והיו לאחדים בידך" ,ולא הפך בינוני מכורח פשרות וחצי אמיתות .בעם-ישראל האומה ,בהחלט שייך למצוא את הניואנסים הייחודיים לכל פרט ,את האור המבליח מבעד לכל חדר בנפש של כל פרט ופרט .כל זה ,מתוך הרחבת ההסתכלות והיישרת המבט אל הכלל העוטף. עתה ,שייך לעבור לחובת היום: מאתיים עלונים זה הרבה .הרבה מאוד. מתחתיות שנותינו בתוך המערכת )בקושי שלושה-עשר גליונות עד לכתיבת שורות אלו ,ועד בכלל( יכולים אנו רק להוריד את הכובע ולבטא את הערכתנו העצומה לכל שעסקו ושעוסקים במלאכה החשובה הזאת מדי שבת בשבת .מלאכה שמטרתה לבוא ולפתוח צוהר מתיבתנו האהובה אל החוץ ,על אף שזה בבחינת "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה" כידוע לכל מי שזכה לצעוד בשבילי בית המדרש ברגליו שלו לקול המולת הבחורים. נרצה להודות לרה"י ,למשגיח ,לרמי"ם ולבחורים לדורותיהם שעמלו וכתבו לעלון-והם הם העלון .בנוסף ,תודתנו שלוחה להנהלת הישיבה שתומכת בהמשך הפצת העלון ,הרחבת השפעתו ונתינת המקום והבמה המתאימים לפירות ה"כרם" שהוא מניב .לסיום ,על לנו לשכוח את הענקים שעל גביהם אנו ,הגמדים ,נאחזים: העורכים לשעבר ש"י לאו ומוטי פקטר ,שהעבירו לידינו מערכת מוכנה ומשומנת וחסכו מאיתנו את ה"עקבתא דמשיחתא" הכלולה בהקמה הראשונית מאפס. שנזכה להמשיך ולהצעיד את המפעל החשוב הזה הלאה ,למקומות חדשים ורעננים מתוך רוב שמחה ,עושר )רוחני!( ,כבוד ובעיקר-מיעוט עוונות. שבת שלום! www.kby.org.il :èðøèðéàá äáéùéä øúàá íâ òéôåî ïåìòä | "äðáéá íøë" úáéùé é"ò øåàì àöåé ïåìòä !ïåéìéâä úùåã÷ ìò øåîùì àð [email protected] :úáåúëì çåìùì ïúéð úåøàäå úåøòä ,úåáåâú עורך :מרדכי שחר. נולדה בין החומות התורה מונה את היורדים למצרים בפרטם ובכללם .בכללם היו שבעים ,אלא שבפרטם אינם אלא ששים ותשע .שאלה זו שאל אבא חליפא את ר' חייא בר אבא במס' ב"ב קכג ע"א ,ובתחילה ענה לו רחב"א תשובה שלא סיפקה את השואל ,ואז אמר לו :מרגלית טובה היתה בידי ואתה מבקשה לאבדה ממני?! הכי אמר ר' חמא בר חנינא ,זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות. מפליא שקורא ליישוב זה מרגלית ,וכמה תירוצים יש בש"ס ולא אמר עליהם שהם מרגלית .אך באמת יש בדבריו עומק, והוא יסוד חשוב במחשבת היהדות. כבר כתב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים" ,שמחשבות בורא העולם אין כח באדם להשיגם ,כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו .וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו ,אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח" ,ומאריך שם הרמב"ם להסביר הדברים. ומ"מ למדנו שרחוקים מאתנו דרכי ההשגחה האלוקית, ודוקא מן הצרות שגרמו לנו הנוצרים תצמח הישועה ויתגלה המשיח. ועל כן אמר הנביא "כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם ה' ,מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה" .1והפרשיות האחרונות מלמדות יסוד זה .אלא שאפילו יעקב לא הבין זאת ואמר "למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח" ,2והקב"ה אומר "אני עוסק בהמלכתו של בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי" ,ואף האחים שרצו להפר החלום לא הבינו שבצעדיהם לבטל החלום ,בזה גופא הם מגשימים אותו .ומה שיעקב והאחים חשבו לצרה גדולה ,התברר אח"כ כשורש הגאולה. ובסידור הגר"א הביא משל על זה ,לאחד שהיתה לו אבן יקרה מאד ,ולימים נעשה בה סדק ,וגרם לו צער רב ,עד שבא חכם אחד ואמר לו ,שהוא מסוגל לעשות באבן פיתוחי חותם שיעלו את ערכה של האבן פי כמה ,והסדק הזה שאתה כל-כך מצטער עליו, הוא יהיה היסוד לכל הפיתוחים שיבואו אחריו. ובארנו בזה מה שכתבה הגמרא בפסחים על הפסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' .אטו האידנא לאו אחד הוא ,אלא שלעתיד לבוא יברכו על הרעה כמו שמברכים על הטובה – הטוב והמיטיב. ובוודאי שלא יהיה רע לעתיד לבוא ,אלא שהמבט שלנו ישתנה ואז נבין שהכל הוא מהלך של גאולה. על הפסוק באיכה "השביעני במרורים הרוני לענה" ,3דרשו דרשו במדרש :השביעני במרורים זה ליל פסח ,הרוני לענה זה תשעה באב. על הקשר בין ליל הסדר לתשעה באב כבר אמרו שעל פי סדר א"ת ב"ש ,תשעה באב חל לעולם ביום שחל בו א' דפסח ,ויום הגלות משולב עם יום הגאולה. בברכתו של משה לשבטים דילג על ברכה לשמעון ,כשם שיעקב לא ברכו ,ואעפ"כ רמז משה על ברכה לשמעון כשאמר "שמע ה' קול יהודה" ,4וכתב רש"י שיש כאן רמז לברכת שמעון, ופירש בשפתי חכמים ,שלא אמר קבל קול יהודה ,אלא שמע ,שהוא רמז לשמעון ,ואף כשחלקו את הארץ נטל שמעון מחלקו של יהודה. וכששאל יהודה את ה' אם לצאת למלחמה ואם ינצח" ,ויאמר ה' יהודה יעלה" .5ואז אמר יהודה לשמעון "עלה איתי בגורלי והלכתי גם אני אתך בגורלך" .6ומדוע נזקק יהודה לשמעון? ה"בני יששכר" הביא בשם האר"י שכל שבט מתייחס לאחד החודשים ,וסדר ההקרבה של הנשיאים הוא לפי סדר החודשים ,ויהודה לפי זה עניינו חודש ניסן ושמעון חודש אב. 1ירמיהו ,כט ,יא 2בראשית ,מג ,ו 3איכה ,ג ,טו 4דברים ,לג ,ז 5שופטים ,א ,ב 6שופטים ,א ,ג מרן ראש-הישיבה שליט"א על פי זה מתברר שחדש אב תלוי בחדש ניסן וממילא שמעון תלוי ביהודה .והגלות של חדש אב ,מושרשת היא בחדש ניסן .וע"כ יהודה ממתיק את הקללה של שמעון ,כשהוא מאמץ את שמעון אליו ,ומגלה בזה שהגלות שרשה בגאולה ,וחדש אב מקורו בניסן. ובזה ביארנו את הפגישה התמוהה שבין יעקב ליוסף, שיוסף נפל על צווארי אביו ,ואילו יעקב לא הגיב .ובמדרש אמרו שקרא ק"ש .ופלא ,שברגע זה שחיכה לו עשרים ושתים שנה ,קורא דווקא ק"ש? אלא ,ע"פ דברינו ,הבין יעקב עד כמה טעה כשאמר "למה הרעותם לי" ,ועכשיו כשרואה את גדולת יוסף ואחדות המשפחה, הבין למפרע שמברכים על הרעה "הטוב והמטיב" ,ובזה ה' אחד ושמו אחד ,וע"כ קרא ק"ש -שמע ישראל -ה' אחד. מעתה נבין שהכניסה למצרים ,ראשית הגלות ,מחייבת את ראשית הגאולה .וזהו שנולדה יוכבד בין החומות .שהחומה מבדילה בין א"י למצרים ,בין החירות שבא"י לגלות שבמצרים .וע"כ עם הכניסה למצרים נולד מושיען של ישראל .וזה שאמר שיוכבד ,אמו של משה ,נולדה בין החומות .וזהו סימן שכל הגלות שתבוא עכשיו, מעבר לחומה ,מקורה בגאולה. בתשעה באב שנת תרע"ד ,ביום שפרצה מלחמת העולם הראשונה ,שהה הרב קוק זצ"ל באירופה ,בכינוס של הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל .וכשבאו אליו רבנים מבוהלים ושאלו מה יהיה ,ענה להם בביטחון" :זורע צדקות מצמיח ישועות ...אור חדש על ציון תאיר" .כיון שהיה בטוח שמזה תצמח גאולתן של ישראל. כפי שאכן היה בסוף המלחמה. חמש עשרה שנה לאחר מכן ,בחודש אב תרפ"ט ,פרצה האינתיפאדה הראשונה .עשרות עשרות של יהודים בחברון ,צפת, מוצא ,יפו ,נהרגו בידי פורעים ערבים .והממשלה הבריטית לא עשתה דבר להצלתם .הרב הרעיש אז עולמות ,כולל הברחת טלגרמות בשבת לקהילות היהודים בעולם .ויחד עם צערו הרב ,אמר אז: "כל מי שהוא עוקב את סדרי הישוב ,מראשית צעדיו ועד עכשיו ,יכול הוא לראות בחוש איך שמכל ירידה אשר סבלנו, נצמחה אח"כ עליה והתפתחות יותר גדולה ,וצעד של דליגה לטובה יצא מכל משבר וכו' ,והנה ראינו עין בעין ,איך שמתוך המחשכים יצא לנו אור גדול ,והיישוב המצומצם רחבו גבוליו ,ובאה ארץ ישראל למדרגתה היישובית שהיא עומדת בה היום ,והרי ראינו במדה זעירה את הגואל שנכסה וחזר ונגלה לנו. ומזה עלינו ללמוד ולקוות לקח טוב ,שלא להיות נופלים ברוחנו גם מחרדתה של הנפילה הנוראה אשר נפל ישובנו כעת ע"י רשעים הרוצחים הטמאים אשר הרגו בזדון חסידי עליון ,גדולי התורה והיראה )בירושלים בחברון במוצא בצפת וביתר המקומות הקדושים( .הכיסוי הזה אשר נכסה הגואל ההולך לפנינו וכו' אמנם איום ונורא הוא ,יש בו צדדים שהוא עולה במחשכיו על כל הירידות אשר סבלנו מאז התחיל ישובינו להבנות .אבל ברור הדבר שלפי הערך של הכיסוי הזה הגדול ,יהיה האור אשר יגלה וכו' בטוחים אנו שממכתנו הגדולה הזאת תצמח רפואה".7 7מאמרי הראי"ה ,ח"ב ,עמ' 360 אהבת החינם של יוסף לאחיו יוסף מבקש את שלום אחיו כאשר שלח יעקב את יוסף "מעמק חברון -מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון" )רש"י לז ,יד( ,מטרתו ברורה ומוגדרת" :לך נא ראה את שלום אחיך" .בספרי חסידות למדו כאן פשט ,שבניגוד לפגמים שמצא יוסף באחיו עד כה ,וככפרה לדיבה הרעה שהביא יוסף על אחיו בעבר, נדרש הוא עתה לראות את שלומם -את שלמותם ואת החיובי שבהם .כנגד ההתייהרות ושנאת החינם ,גרימת הקנאה והמחלוקת ,מבקש ממנו אביו להביא לשלום בית ,ולאהבת חינם בין האחים .יוסף לא הספיק למלא את שליחות אביו ,כי "בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו"; הם מודדים לו כמידתו ,ומשיבים לו -כפי דעתם עכשיו -רעה תחת רעה .לאחר זמן התברר לאחים שה' הפך את מחשבתם לטובה ,ובתחילת הפרשה שלנו מספר המקרא כיצד נפגשים יוסף ואחיו שוב ,והוא עתה מלך במצרים. כעת נראה כיצד מממש יוסף במהלך המפגש עם אחיו ולאחריו ,את הציווי המקורי של אביו יעקב" ,לך נא ראה את שלום אחיך" .בכמה וכמה עניינים ,גדולים וקטנים ,מביע יוסף את יחסו החם והנפלא לאחים כתשובת המשקל ליחס המתנכר הגס והקר בראשית הסיפור. קרוב לוודאי ,שיחס מיוחד זה והנהגה מוסרית נפלאה כזו נבעו ממקור אמונה מוצק של יוסף בקב"ה ובהנהגתו את העולם .יוסף אינו נוטר שנאה לאחים ,כי מבחינתו למרות שאתם "מכרתם אותי מצרימה" )מה ,ד(, למעשה "למחיה שלחני א-להים לפניכם" )מה ,ה(" ,וישלחני א-להים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה ,ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי הא-להים" )מה ,ז-ח( .יוסף ודאי לא היה מודע למשמעות השליחות מעמק חברון " -מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון" -אבל הוא ידע שאין מקרה בעולם .וגם אם אדם פועל רעה בבחירתו החופשית -כלפי הנידון שסובל ,יש כאן משפט א-להי לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו .גם אם אין אמונה זו מצדיקה את הפעולה הרעה כנגד הנפגע ,והיא אינה מסכימה אתה ,היא מספקת ביטחון ושלווה ויחס אוהב מצד הנפגע גם למי שפגע בו .כך אומר דוד לאבישי בן צרויה, המבקש להרוג את שמעי שפגע במלך" :הניחו לו ויקלל ,כי אמר לו ה' " )שמואל ב טז ,יא(. להלן נעמוד על שלוש נקודות חסד של יוסף עם אחיו .אפשר שהביטוי "יוסף הצדיק" המתקשר בדעת הלומדים לתכונת הצניעות של יוסף בסיפור עמידתו בפני פיתויה של אשת פוטיפר ,ראוי לו להידרש ולהיזכר גם בשל יחסו הנפלא והמיוחד לאחיו .כי עבודת ה' אינה רק בין אדם למקום אלא גם ובעיקר בין אדם לחבירו ,וקל וחומר בין אדם לאחיו. "הוציאו כל איש מעלי" א" .ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי" )מה ,א( ,רש"י" :לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהוודעו להם" .במדרשים מובא שיוסף סיכן את עצמו בסכנת חיים ממשית ,כדי שאחיו לא יתביישו" .אמר רב חמא בר חנינא ,לא עשה יוסף כשורה שאילו בעט בו אחד מהם מיד מת" )בראשית רבה צג ,ט(" .א"ר שמעון בר נחמן :לסכנה גדולה ירד יוסף ,שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירו" )תנחומא ויגש ה( .חשש זה לא היה רחוק, כיוון שבפועל היה עימות בין האחים לבין יוסף" ,כיון שהכירוהו בקשו להורגו .ירד מלאך ופזרם בארבע פינות הבית" )שם ,שם(. נוסיף שלוש הערות מוסריות קצרות בעניין זה :האחת בשים לב לביטוי שבמקרא" ,ולא יכול יוסף" ובהסברו של רש"י "לא היה יכול לסבול" .לא נאמר שיש איסור בדבר ,או שיוסף חשש לעבור עבירה .בעל המוסר לא יכול כפשוטו לבייש את חברו .בדומה לנאמר אצל תמר "נוח לו לאדם להפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" )סוטה י ע"ב(; רק שכאן יוסף מתנהג כך כלפי שנואי נפשו ,בעוד תמר נוהגת כך בחמיה הנכבד גדול הדור ,שהיא גם מקוה להוליד ממנו מלך ומשיח. השניה ,אם אחיו יהרגוהו ומה יהא על המפגש עם אביו ,הרי לרגע זה ייחל כ"ב שנים ,כלום לא ימומש החלום? נראה ,שגם חלום של כ"ב שנים, הכולל גם מצוות כיבוד אב ,אינו עומד בפני מחסום של גרימת בושה שכזו לאחים ,ואע"פ שהאחים אינם מכירים איש מהמצרים ,והבושה אינה גדולה כל כך .השלישית" ,ולא יכול יוסף להתאפק" -אבל לחכות עד שהמצרים יצאו ,הוא יכול .תלוי למה צריך את כוח ההתאפקות :בשביל עצמו אינו יכול להתאפק ,אבל כדי למנוע בושה מאחיו הוא יכול ויכול. תוכחת יוסף ב" .ויאמר...אני יוסף העוד אבי חי" )מה ,ג( .חז"ל דברו הרבה בתוכחה של יוסף את אחיו" :ר' אליעזר כי מטי להאי קרא בכי' ,ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו' ,ומה תוכחה של בשר ודם -כך ,תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה"? )חגיגה ד ע"ב( .ובמדרש גרסו" :אבא כהן ברדלא אומר אוי לנו מיום הדין ,אוי לנו מיום התוכחה .יוסף קטנן של שבטים היה ,ולא היו אחיו יכולים לעמוד בתוכחתו ,לכשיבוא הקב"ה ויוכיח לכל אחד ואחד לפי מה שהוא ,שנאמר 'אוכיחך ואערכה לעיניך' הרב אברהם ריבלין שליט"א, המשגיח הרוחני. )תהילים נ ,כא( על אחת כמה וכמה" )בראשית רבה צג ,י( .ר' יושע בר סולוביצ'יק מקשה על המקרא :מה פשר שאלת יוסף 'העוד אבי חי' ,הרי הוא כבר שאל כזאת ,והאחים ענו כשחזרו למצרים "ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי" )מג ,כח(? ועוד ,מדוע לא ענו האחים לשאלתו הפעם? ובמדרש הקשה הגרי"ד :מה ההבדל בין "יום הדין" ל"יום התוכחה"? מה פשר הפסוק 'אוכיחך ואערכה לעיניך'? ומה פשר פירוש חז"ל לפסוק שה' "יוכיח לכל אחד ואחד לפי מה שהוא"? ר' יושע בר מחדש יסוד מוסרי בעניין התוכחה :כשמוכיחים אדם ומטילים עליו אשמה יש לו באמתחתו תירוצים מן המוכן .תוכחה ראויה, מוסרית ואפקטיבית ,סותרת את תירוצי האדם מתוך מעשיו שלו .אדם הטוען שלא נתן צדקה משום שאין לו כסף ,התוכחה שתטפח על פניו תהיה בעובדה שבו בזמן בזבז כסף על שטויות .ומי שמאחר לתפילה מפני הקושי לקום מוקדם ,יאלם דום אם השכים צאת לטיול וכדומה .זה ההבדל בין הדין לתוכחה" :הדין הוא על עצם העבירה ,והתוכחה הוא הויכוח שמראים לו ממעשה אחרת על זו" וזה עניינו של הפסוק "אוכיחך ואערכה לעיניך" התוכחה שלך תהיה תוצר של מעשיך שלך ,כי הקב"ה "יוכיח לכל אחד ואחד לפי מה שהוא" -לפי איך שהוא התנהג בהזדמנות אחרת, "ויהיו מעשיו נתפסים ממעשיו ,היאך הם סותרים זה את זה". "ומה שאמר להם 'העוד אבי חי' לא בגדר שאלה כלל ,דלא היה מקום לשאלה כזו כלל עתה ,רק המדרש מפרש שהוא בגדר תמיה ופליאה: 'העוד אבי חי' כמתמיה ואומר איני מבין היאך יכול אבי לחיות עד עתה מרוב צערו שאינו יודע ממני .ובדברים הללו נטמן ברמז שאלה גדולה להם וגם סתירה על כל טענותיו של יהודה בויכוחו .דכל טענותיו של יהודה היה מצערו של יעקב שיגרם לו בלקיחתו את בנימין ,וא"כ הרי קשה עליהם מדוע לא חששו הם לצערו של אביהם ומכרו ליוסף ,ואם יכול לחיות בלא יוסף ,כן היה יכול לחיות בלא בנימין" .העובדה שתוכחת יוסף באה בדרך זו היא כפי שאמרנו גם טובה יותר מבחינה פרקטית ,אבל גם מוסרית יותר ומראה על התחשבות באדם שמוכיחים אותו בחינת "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא -לא תלבין פניו ברבים" )רש"י, ויקרא יט ,יז(. פעולות יוסף עבור אחיו ג " .ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" )מז ,כא(. בסוף פרשתנו מתוארת הלאמת הקרקעות הענקית שביצע יוסף עבור פרעה ,הרפורמה החקלאית האדירה מגיעה לשיא כלכלי" :ותהי הארץ לפרעה" )מז ,כ( .אולם כאן בא המשך של תקנה חברתית ,יוסף מעביר את כל העם ממקום למקום -וכל כך למה? וזה לשם מה? מה הצורך לבלבל את כל הארץ בצורה מוחלטת שכזו? "אמר ר"ש בן לקיש ,הרבה מקראות שראויין לשרוף ]רש"י" :שלא היה לו לכתבם שאין להם צורך בתורה וגנאי הוא לחברן עם הקדושה[ והן הן גופי תורה ]רש"י" :טעמים גדולים תלויין בהן[...כיוצא בו 'ואת העם העביר אותו לערים' מאי נפקא מינא דלא ליקרו לאחיו גלוותא" ]=שלא יקראו לאחיו גולים ,עולים חדשים[ )חולין ס ע"ב(; וכך הביא רש"י" :לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ" .הגע בעצמך ,ניוד המוני של מיליוני ]?[ בני אדם ,מהפכה שלמה שבוודאי הותירה משקעים בכל שטחי החיים במצרים -וכל כך למה? כדי ששבעים נפש לא ירגישו עצמם כזרים .כולם זרים ,ואף לא אחד יהין לקרוא לאחד מאחיו "גולה"! ולמרות דברי הכלי יקר" ,ורחוק הוא שבעבור תועלת קטן זה יבלבל יוסף את כל הארץ" ,כנראה ,בשל אהבת יוסף את אחיו הדבר ה"קטן" הזה שאולי מי מהמצרים יהין להעליבם ,הוא דבר גדול מאד, שבשלו תתרחש מהפכת הנדידה במצרים. הקובץ אשכולות ממלא תפקיד חשוב בגידול הרוחני של תלמידי הישיבה בשל העובדה שיש במה קבועה המשמשת כלי ביטוי לחידושי תורה של התלמידים .בדרך כלל הלימוד הישיבתי הוא לימוד בעל פה ,ששכרו ותועלתו רבים ,אבל מטבעו הוא זמני ,וחותם הארעיות דבוק בו .העלאת דברים עלי דפוס והפיכתם לתורה שבכתב הופכת אותם לבחינת נצח למען יעמדו ימים רבים .בהגיע אשכולות לגליון המאתיים שלוחה ברכותינו לעורכים ,ליזמים ולתומכים להמשך לימוד תורה פורה בעל פה ובכתב, ברכת הצלחה ועליה בתורה ויראת שמים עם הגיענו בית א-ל. "אוצר זריעה" ו"אוצר השקה" א .הקדמה קיומו של מקוה כשר לטבילה מהווה ,כידוע ,עניין חשוב ביותר בחיי היהדות ובו קשורות טהרת המשפחה היהודית וקדושת הדורות הבאים. זאת משום שאין כל דרך בעולם להתיר אשה נדה לבעלה ,אפי' נפלו עליה כל מימות שבעולם – עד שתטבול במקוה כשר של ארבעים סאה מי גשמים. מקוה כשר לטבילה על טהרת מי-גשמים בלבד ,הוא דבר רצוי מאד אך בלתי מצוי .כמות מי-גשמים הנאגרת בעונת החורף למטרה זו ,אין בה כדי להחליף את מי המקוה פעמים רבות במשך השנה .לפיכך ,בונים סמוך למקוה הטבילה בור אגירה נוסף ,העשוי לקבל מי גשמים בכמות של ארבעים סאה מים ,בור זה נקרא "אוצר" והוא נועד ,איפוא ,לספק למקוה במשך כל השנה מים כשרים לטבילה .זאת כיוון שבאמצעות האוצר אפשר להכשיר לטבילה גם מים שאובים הבאים מרשת ההספקה העירונית ,כדרך שיתבאר להלן. ב .נתן סאה ונטל סאה – שיטות הראשונים איתא במשנה במקואות )ז ,ב( "אלו פוסלין ולא מעלין ...היו בו ארבעים סאה -נתן סאה ונטל סאה הרי זה כשר" .משמע בפשטות מדברי המשנה, דאפי' נתן סאה מים שאובים ונטל סאה מי גשמים מתוך המקוה אפי' עשה כן בכל המקוה – המקוה כשירה. אך מהגמ' )יבמות פד ע"ב( לא משמע כן ,שכן איתא התם" :תנן מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה כשר .וא"ר יהודה בר שילא אמר ר' אסי א"ר יוחנן עד רובו ,מאי לאו דנשתייר רובו ,לא דלא נשקול רובו" .מדברי הגמרא משמע דאם נתן מים שאובים יותר מרובו, המקוה פסול. רש"י )שם ,ד"ה נתן סאה ונטל סאה( כותב" :גבי שאר משקין ומי פירות ותמד שהחמיץ קאי במס' מקוואות" .יוצא לשיטת רש"י ,דדוקא אם נתן מי פירות יותר מרוב נפסל המקוה ,אך בפחות מכאן בטלים מי הפירות לרוב מי המקוה ,לפי"ז אם נתן מים שאובים אפי' יותר מרוב – המקוה כשר .כשי' רש"י ,כתבו הר"ש והרא"ש )מקוואות( וכן שאר הראשונים. לשיטתם הדין במשנה במקוואות" :נתן סאה ונתן סאה ה"ז כשר" הוא אפילו בכולו ,כי המשנה מדברת במים שאובים. עפ"י דברי רש"י הנ"ל ניתן להבין משנה נוספת )מקוואות ו ,ח(: "מטהרין את המקוה העליון מן התחתון ...הרי בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ,ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה" .משמע ,דאפי' נתן לעליון ארבעים סאה מים שאובים המקוה כשר, כשי' רש"י ורוב הראשונים ד"נתן סאה ונטל סאה" אפי' בכולו כשר. ג .ביאור שיטת הרמב"ם – בנתן סאה ונטל סאה הרמב"ם )מקוואות פ"ד ,ה"ז( פוסק" :מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונתן לתוכו סאה מים שאובים ונטל אח"כ ממנו סאה ה"ז כשר .וכן נותן סאה ונוטל סאה ,והוא כשר עד רובו" .הרי שהרמב"ם פוסק שהמקווה יהיה כשר אם נתן סאה ונטל סאה במים שאובים רק עד רובו .פסק זה תואם את דברי הגמ' שר' יהודה בשם ר' יוחנן התיר בנטל סאה ונתן סאה רק עד רובו .לפי הרמב"ם ,הגמ' מדברת במים שאובים ולא במי פירות ,שבהם כשר רק בסאה אחת. אלא שדברי הרמב"ם צ"ע ,שכן הוא פסק )מקוואות פ"ד ה"ו(" :מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינן שאובין ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כולו כשר .ולא עוד ,אלא מקוה עליון שיש בו מ' סאה מים כשרים והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו למקוה התחתון מ' סאה ,הרי התחתון כשר". לכאורה הרמב"ם סותר דברי עצמו ,שבהלכה ז פסק ,שדוקא עד רובו כשר ואלו בהלכה הקודמת פסק הרמב"ם ,שאפי' שפך לתוכו כל היום כולו כשר? ד .ישוב הסתירה בדברי הרמב"ם בביאור דברי הרמב"ם כתב הב"י בשם רבינו ירוחם ,דמה שפסק הרמב"ם בנתן סאה ונטל סאה עד רובו הוא משום "מראית העין" ,דנראה שמרוקן את כל המקוה ממימיו ולכן התיר רק עד רובו. לפ"ז ,כאשר אינו נוטל סאה אלא שופך מים לתוך המקוה העליון ועי"ז מתמלא המקוה התחתון ,אפי' בכולו כשר הואיל ואין בזה "מראית העין". ה .פסק השו"ע כשי' רש"י השו"ע )רא ,כד( פוסק" :מי כבשים ומי שלקות ותמד שלא החמיץ ,וכן מי צבע פוסלין המקוה בג' לוגין .אבל כל שאר המשקים ומי פירות ומורייס ותמד משהחמיץ אין פוסלין מקוה החסר בג' לוגין ,וגם אין משלימין אותו להכשירו ,שאם היה בו ל"ט סאין ונפל לתוכו סאה אחת מאלו אין משלימין אותו .אבל אם יש מ' סאה ונפל לתוכו סאה אחת מאלו ונטל מתוכן סאה אחרת כשר ,אפי' עשה כן עד י"ט פעמים .אבל במים שאובים הרב זכריה טובי שליט"א, ראש הכולל. שנפלו סאה למ' סאה כשרים ונטל מתוכן סאה אחרת ונפל לתוכן סאה מים כשרים ,אפי' עשה כן עד עולם – כשר". מבואר ,שהמחבר פוסק להלכה כשי' רש"י ויתר הראשונים ,דדוקא במי פירות וכדומה בעינן עד רובו ,אך במים שאובים אפי' נטל ונתן את כל המקוה כשר. על כך כתב הש"ך )ס"ק סג(" :ודעת הרמב"ם דבמים שאובים עד רובו דוקא כשר ,וכן הביא הב"י בשם הרשב"ץ שכ"כ בשם הראב"ד .וכתב אע"פ שהאחרונים הסכימו להכשיר ,מ"מ אין ראוי להכניס הראש בין המחלוקת" .היוצא מדברי הש"ך ,דאע"פ שהשו"ע מיקל בדין נתן סאה ונטל סאה אפי' בכל המקוה ,כיון שהראב"ד חולק על זה יש מקום להחמיר. ו .ביאור שיטת הראב"ד אע"פ שכתב הש"ך ,שהראב"ד חולק על רש"י ורוב הראשונים ופוסק כשי' הרמב"ם ,המעיין בדברי הראב"ד יווכח ,דאין הדברים כפשוטם ושיטת הראב"ד אינה כשיטת הרמב"ם. הראב"ד )בעה"נ ,שער המים עמ' פט( כתב" :ומקוה שיש בו ארבעים סאה שנפלו עליו אפי' כמה מים שאובים אינו נפסל .כדתנן היו בו מ' סאה ממלא ונותן לתוכו עד שיחזרו המים למראיהם ,מדלא קא יהיב שעורא וקאמר שהוא נותן לתוכו עד שיחזרו למראיהם ,וש"מ דמקוה שלם אינו נפסל אפי' בכמה מים שאובים ואפילו ברובא .ואי קשיא לך האי דגרסינן ביבמות בפרק הערל :מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה כשר ,ואמר ר' יוסי אמר ר' יוחנן וכו' התם משום דנתן ונטל הוא ,אבל נתן ולא נטל לעולם אינו נפסל ,וטעמא דמלתא דכתיב מעין ומקוה מים יהיה טהור ,אלמא דומיא דמעין הוא ומעין אפי' בריבויא לא מיפסיל". עפ"י דברי הראב"ד הנ"ל נראה שפוסק כשיטת הרמב"ם ,שהרי חילק בין הגמ' דבעינן עד רובא ,ובין מקוה שיש בו מ' סאה ונתן לתוכו יותר מרובא – כשר .טעם הדבר הוא ,דהגמ' מדברת בנתן ונטל בכה"ג פוסל יותר מרוב .אם כן משמע בפשטות ,שהטעם הוא משום מראית העין כהסבר הב"י בשי' הרמב"ם. אך הראב"ד בסוף דבריו מוסיף" :מיהו היכא דחסרו מיא וקמו להו על שיעור מקוה ודאי אהנו בהו פסולין למפסליה למקוה ,משום דהוו לו כנתן סאה ונטל סאה ,דאמרינן עד רובו -כשר טפי –לא .וכן אם נפלו ארבעים סאה מים שאובים למקוה שלם וחסרו מיא וקמו על ארבעים סאה אשתכח דליכא במקוה אלא מחצה דכשרים .וכל שכן אם נפלו לתוכו אחד וארבעים סאה שאובים וחסרו וקמו על ארבעים סאה דפסול ,דהא ליכא במקוה אפילו מחצה דכשרים". הרי שהראב"ד משווה בין דין נתן סאה ונטל סאה לדין "חסרו מיא" ,דאם היו במקוה מ' סאה ונפלו לתוכן אחד וארבעים סאה מים שאובים ,ויצאו מהמקוה אותה כמות של מי גשמים – המקוה פסול ,אע"פ שלא נטל סאה. הרי שהראב"ד פוסל לא מדין "מראית העין" אלא מדינא ,דאם כעת רוב המקוה ממים שאובים המקוה פסולה .ראייתו של הראב"ד היא מהמשנה )מקוואות פ"ד מ"ד(" :מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה ועל מעלות המערה ,אם רוב מן הכשר כשר ואם רוב מן הפסול – פסול". משמע מדברי הראב"ד ,דאין הבדל בין נתן סאה ונטל סאה לבין נחסרו המים ע"י המילוי ,שלעולם אם נחסר רובו פסול מדינא .כך היתה גירסת התשב"ץ בראב"ד ,בניגוד לשיטת הרמב"ם דהפסול רק בנתן ונטל סאה משום מראית העין. ז .מהו אוצר זריעה כפי שכבר הקדמנו בפתיחה ,הדבר הטוב ביותר הוא לעשות מקוה לטבילה על טהרת מי גשמים בלבד ,אך במציאות הדבר הוא בלתי אפשרי הואיל וצריך להחליף את מי המקוה באופן תמידי ואין לנו כמות גשמים מספקת לזה במשך כל השנה. לפיכך ,בונים סמוך לבור הטבילה בור נוסף לקבל את מי הגשמים בשעור של ארבעים סאה ויותר )כאלף ליטר( הנקרא בשם "אוצר" ,היינו מקום שאגור בו מי גשמים ,שבעזרתו מכשירים לטבילה גם מים שאובים הבאים מהרשת העירונית. כיצד פועל אוצר זריעה? ממלאים את האוצר במ' סאה מי גשמים בעונת החורף ,לתוך אוצר הזריעה מכניסים מים מהברז של הרשת העירונית )מים שאובים( והמים מתערבים במי הגשמים שבאוצר ונחשב ש"נזרעו" בתוכם .לאחר מכן פותחים את בור הטבילה והמים מתוך האוצר נשפכים לתוכו וכך הם נחשבים מי גשמים ,שהרי נזרעו בתוך האוצר של מי הגשמים. יב .חזו"א – רק "אוצר זריעה" ח .אוצר זריעה נוגד את שיטת הראב"ד "אוצר זריעה" להלכה תואם את שיטת רש"י ורוב הראשונים ,שארבעים לכן פוסק החזו"א )סי' קכג( ,דיש להשתמש במילוי בור הטבילה רק סאה מי גשמים אפי' אם שפך עליהם רוב מים שאובים וחסרו מיא – באוצר זריעה ולא באוצר השקה ,כי ע"י שהמים השאובים מתערבבים עם המקוה עדיין כשר .אך לשיטת הראב"ד ,שכתב דאם נפלו מים שאובים מי הגשמים בתוך האוצר נהפכים המים השאובים למי גשמים .לדבריו, למקוה של מ' סאה וחסרו מיא יותר מאשר מחצה של המי גשמים -ניתן לזרוע בתוך אוצר הזריעה כמות מים שאובים ללא הגבלה ,שכל המים השאובים מקבלים דין מי גשמים ע"י זריעתם באוצר. המקוה פסולה. אמנם החזו"א מוסיף החזו"א תנאי ,שכדי לזרוע מים ולחברם למי נמצא שלא ניתן לעשות מקוה ע"י אוצר זריעה לשיטת הראב"ד ,שהרי אחרי כמה פעמים של זריעת מים שאובים בתוך האוצר של מי הגשמים הגשמים לא ניתן לעשות זאת ע"י זחילה כי נפסק בשו"ע )רא ,ס( "דאין יהיו רוב המים באוצר ממים שאובים ולשיטת הראב"ד אוצר כזה פסול הנזחלים מחברים" .לכן כתב החזו"א ,שיכניס את צינור המים של הרשת העירונית לתוך אוצר הזריעה בעומק ואז יתערבו המים יחד ורק אח"כ מדינא. למעשה פסקו האחרונים ,שיש לחוש לשיטת הראב"ד ועדיף לעשות יכנסו לתוך בור הטבילה. יש מחמירים עוד יותר וכותבים ,שבשעת הכנסת המים השאובים "אוצר השקה" ולא "אוצר זריעה". לאוצר הזריעה יש לסתום את בור הטבילה ,שאז כל המים השאובים ט .מהו אוצר השקה במשנה )מקוואות ו ,ג( תנן" :שלשה מקוואות ,בזה עשרים סאה ובזה נקווים ועומדים על עמדם ואין דרך זחילה כלל .לפי"ז ,צריכים להיות עשרים סאה ובזה עשרים סאה מים שאובים ,והשאוב מן הצד וירדו קירות האוצר גבוהים מאד כדי שיהיה מקום באוצר לעמוד מ' סאה נוספים למעלה מחור המקוה .זאת ,עמ"נ שרק לאחר מכן ,כאשר יוציא את הפקק, שלשתן וטבלו בהן ונתערבו -המקואות טהורים והטובלים טהורים". עוד הובא )שם ,ז(" :עירוב מקוואות כשפופרת הנוד" ופירש הרא"ש ,יכנסו מ' סאה המעורבים לתוך המקוה ובכה"ג ליכא זחילה כלל. ע"כ לפי שיטת החזו"א יש לעשות רק "אוצר זריעה" ולשמור על שני שעל מנת להכשיר שאוב בצד כשר או חסר בצד שלם או שניהם חסרים התנאים .1 :המים יגיעו בהמשכה של ג' טפחים לאוצר )פתרון שהציע צריך שיהא רוחב כשפופרת הנוד. על פי זה ,עושים כיום "אוצר השקה" בצד בור הטבילה וממלאים אותו האגרות משה לדעת הראב"ד( .2 .הצינור של המים יכנס לעומק האוצר בארבעים סאה מי גשמים בעונת החורף .את בור הטבילה ממלאים במים כדי שיהיה עירוב של המים השאובים יחד עם מי האוצר לפני שיכנסו שאובים מהרשת העירונית ולאחר מכן יוצרים חיבור בין בור הטבילה למקוה. אמנם כפי שהובאר לעיל ,חלק גדול מן האחרונים חולקים על החזו"א לאוצר ההשקה ,ע"י הוצאת הפקק מנקב שבקיר המשותף שביניהם ,שהוא בגודל שפופרת הנוד )קוטר 5ס"מ( .חיבור זה נקרא "השקה" ,היינו וסוברים שלפי שיטת הראב"ד לא ניתן לעשות אוצר זריעה .ע"כ הציעו את שהמים נושקים אלו לאלו ועי"ז נחשבים כמי גשמים .כך שניתן לסתום "אוצר ההשקה" הפועל ע"י חיבור האוצר עם מי המקוה השאובים ע"י שוב את נקב האוצר ולהחליף את המים שבבור הטבילה בכל פעם ושוב שפופרת הנוד ,בכך פתרו את בעית החלפת מי האוצר במים שאובים. אך החזו"א מתקיף את הפוסקים ה"מחמירים" לעשות אוצר השקה כדי להשיקם לאוצר המי גשמים. כן פסק השו"ע )רא נב(" :הבא לערב מקוה פסול או חסר עם מקוה לצאת את דעת הראב"ד ,וכתב שזה "שטר מזויף מתוכו" .אם באנו לפתור כשר להכשירו או ששניהם חסרים ובא לערבם ולהכשירם ,צריך שיהא את הבעיה שלא יהיו רוב מים שאובים באוצר ,הרי כאשר ממלאים את הנקב שביניהם רחב כשפופרת הנוד .ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר המקוה באוצר ההשקה במים שאובים ,ע"פ חוק "כלים שלובים" יש מעבר אפי' רגע נשאר לעולם בהכשרו ,אפי' נסתם הנקב אח"כ ".הרי שלפי של מים שאובים לתוך האוצר בקוטר של 5ס"מ )שפופרת הנוד( .החזו"א השו"ע מספיק השקה חד פעמית כדי להכשיר את המקוה של המים עושה חשבון שמוכיח ,שלאחר מילוי של עשרים וארבע פעמים אוצר שאובים .אך הש"ך )ס"ק יב( כתב בשם רבינו ירוחם ,שנסתפקו המפרשים ההשקה יהיה רוב מים שאובים )שהרי גובה המים הוא 120ס"מ( .לכן במקרה שנסתם הנקב אם נשאר השאוב בהכשרו .לכן כתב וטוב להחמיר אומר החזו"א אם באנו לפתור את בעית הראב"ד שברוב מים שאובים לכתחילה וכן נקטו האחרונים שיש להחמיר שהנקב יהיה פתוח בשעת האוצר נפסל ,א"כ גם באוצר השקה לאחר מספר פעמים נגיע לרוב מים טבילה כדי שתהיה השקה תמידית. שאובים .אם כן ,לא רק שלא פתרנו את הבעיה של רוב שאובים ,אלא שיש י .הבנת החזו"א בשיטת הראב"ד חסרונות באוצר השקה שאינן קיימות באוצר זריעה .בעיות אלו כוללות החזו"א )יו"ד ,סי' קכג( דן בשיטת הראב"ד הנ"ל והביא את הבנת למשל: התשב"ץ בדברי הראב"ד דפוסל אפי' אם המים נבלעים ונחסרים .החזו"א .1מי האוצר מזוהמים הואיל והם מים עומדים והם נכנסים לאחר מכן חולק על הבנת התשב"ץ בשיטת הראב"ד וכותב ,שגם הראב"ד מודה לבור הטבילה. לדברי המשנה )מקוואות ו ,ח( ,שאם היה בעליון ארבעים סאה ובתחתון .2הבלן שופך כלור או חומרים אחרים לאוצר כדי למנוע זיהומים וזה אין כלום -ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה .כל גרוע יותר ממים שאובים. מה שפוסל הראב"ד הוא רק אם נתן מים שאובים למקוה ונחו במקוה .3לפעמים עושים אוצר לשני מקוואות יחד ואם באוצר אחד פתוח הנקב ולאחר שנחו נטל מהם או נבלעו בקרקע ,שהאיסור הוא רק משום "מראית של ההשקה והמים עוברים למקוה השני ישנה זחילה בשעת הטבילה. העין" .אך אם כאשר ממלא מים שאובים למקוה של מ' סאה תוך כדי ע"כ מסיק החזו"א שיש לעשות אך ורק "אוצר זריעה" ,שע"י זריעת מילוי המים יוצאים למקוה תחתון ,בכה"ג גם הראב"ד מודה שהמקוה המים נהפכים למי גשמים והמקוה תמיד נשאר נקי ,כי מי האוצר כשר ,זאת משום שבצורה זאת נראה שהמקוה של מי הגשמים לא נחסרה מתחלפים תמיד במילוי בור הטבילה. ובכה"ג כשר אפי' ברובא. יג .המקוואות בימינו לפי"ז ,גם לראב"ד ניתן להשתמש ב"אוצר זריעה" למילוי בור רוב המקוואות בימינו בנויות הן על אוצר השקה והן על אוצר זריעה ,כדי הטבילה ,שהדבר דומה לדין המשנה שממלא בכתף ,שע"י שממלא מים לצאת ידי כל שיטת הפוסקים .בצד אחד של המקוה עושים אוצר זריעה שאובים לאוצר יורדים המים אל בור הטבילה .רק כאשר נתן סאה ונטל שממנו ממלאים את המקוה ומצד שני של המקוה יש את אוצר ההשקה. סאה ,שכבר נחו המים במקוה ולאחר מכן נוטל מהם ,נראה כמוציא את מי במקוואות של השנים האחרונות הוסיפו עוד חומרה ועושים באוצר הגשמים ומחליפם במים שאובים ואסור מהטעם משום "מראית העין". ההשקה ,אוצר ע"ג אוצר ,היינו ,שאוצר ההשקה העליון מושק בשפופרת יא .דחית דברי החזו"א משי' הראב"ד הנוד לאוצר השקה תחתון .כך שגם אם תהיה תחלופה של מים שאובים הראב"ד עצמו )שער המים פ"ג ,ה"ו( מתייחס לדברי המשנה "ממלא בתוך אוצר ההשקה העליון ,עדיין רוב המים הנמצאים באוצר התחתון הם בכתף" וכותב" :וכן שנינו היו בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום מי גשמים .בכה"ג ודאי אם ימלאו את שתי אוצרות ההשקה פעם בשנה ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה ,והא ודאי תמיד יהיו רוב מי גשמים באוצר ובכך נפתרה בעית החזו"א. כדי להפחית עוד יותר את בעיות החזו"א ב"אוצר השקה" כתבו לאכשורי לתרוויהו עליון ותחתון קא בעי .ואי ס"ד דלא נפקי כי הדדי או האי פסול או האי פסול ,שהרי כנתן סאה ונטל סאה דמי ואמרינן עד רובו ,האחרונים ,שיש לסתום את חור הטבילה בשעת מילוי המקוה ורק לאחר שהגיע מעל חור ההשקה ניתן לפתוח את הנקב ,כך נמנעת תחלופה גדולה אלא ש"מ כי הדדי נפקי". הרי שהראב"ד עצמו ,עמד על דברי המשנה הנ"ל והעמיד את המשנה של המים שבאוצר ההשקה. בכה"ג שיורדים מהמקוה העליון לתחתון בצורה שווה .אולם אם יהיו יד .סיכום יתרונות וחסרונות "אוצר השקה" ו"אוצר זריעה" בעליון רוב מים שאובים המקוה תהיה פסולה כמו בנתן סאה ונטל סאה "אוצר זריעה" היתרונות: דפסול ברובו. א"כ נדחו דברי החזו"א בהבנתו בראב"ד ,לפי הראב"ד לא ניתן לעשות .1המים ,הן במקוה והן באוצר תמיד נקיים ,לפי שמתחלפים בכל עת "אוצר זריעה" ,שלאחר פעמיים או שלש פעמים בהם ממלא את בור שממלאים מים למקוה. הטבילה ע"י אוצר הזריעה ,יהיו רוב מים שאובים באוצר ולפי הראב"ד .2לאחר הרבה שנים קורה ונוזל האוצר ע"י סדקים שנוצרים בו ואין אנו בכה"ג נפסל האוצר .כנראה שהחזו"א לא ראה את דברי הראב"ד הנ"ל ,מודעים לכך ,אולם כיוון שהמקוה אינו נוזל – המים שמקוה כשרים ע"כ כתב שהראב"ד סובר שב"ממלא בכתף" יש להודות שאפי' ברוב מים לטבילה. שאובים המקוה כשירה. החסרונות: .1לפי דעת הראב"ד ,אין מים שאובים נכשרים אלא בזמן שנשארו רוב מי גשמים בתוכם ,יוצא איפוא שאין אוצר זריעה מועיל להכשיר את המקוה אלא בפעמים הראשונות בלבד. .2קודם שממלא את המקוה במים חדשים צריך להיות מקוה הטבילה יבש לגמרי ,מפני שאם יש בו ג' לוגין מים שאובים בתחילה המקוה פסול. .3יש ליזהר שלא למלא מים חמים לתוך המקוה לפני שיתמלאו בו ארבעים סאה מים כשרים. .4לפעמים נוזלים המים שבתוך האוצר דרך סדקים בקירות ,עד שלא ישארו בתוכו ארבעים סאה מים כשרים והבלנים לא ירגישו בכך ,ואם פותחים הבלנים את של המים השאובים לתוך האוצר ואין באוצר ארבעים סאה – המקוה פסול. "אוצר השקה" היתרונות: .1המקוה כשר גם לדעת הראב"ד כי אין תחלופה של מים בתוך האוצר )החזו"א מפקפק בזה ,אך ניתן לפתור את הבעיה ע"י סגירת חור הטבילה(. .2אין צורך ליבש את המקוה בעת החלפת המים ,שהרי הם נכשרים ע"י ההשקה. .3ניתן למלא מים חמים במקוה לפני ההשקה. .4כאשר יש נזילה באוצר ההשקה – מרגישים בכך מיד ,שהרי זה משפיע על מי המקוה המחוברים בשפופרת הנוד לאוצר. החסרונות: .1המים שבאוצר ההשקה אינם נקיים כל כך ,שהרי המים מכונסים ועומדים במקום אחד ללא החלפה. .2אוצר ההשקה שהוא נוזל פוסל גם את מי המקוה לטבילה. .3לפעמים החלל של החור נסתם ע"י חול או אבנים ואין בחור כשפופרת הנוד. ע"כ מן הראוי לעשות בכל מקוה אוצר זריעה ואוצר השקה כדי לפתור את כל הבעיות הקיימות בשני סוגי אוצרות אלו .המחמירים עושים אוצר ע"ג אוצר )השקה( בנוסף לכך ,לצאת ידי כל השיטות. "שירו לה' שיר חדש" בפרשתנו מגלה יעקב אבינו לאחר עשרים ושתים שנה ,כי יוסף בנו חי ,וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים .יעקב רואה את בניו עולים ממצרים והם אומרים לו שיוסף חי ,אך הוא לא מאמין .אולם ברגע שראה את העגלות ששלח לו יוסף הוא מקבל חיים חדשים: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ,ותחי רוח יעקב אביהם") .מה;כז( וכיצד דוקא העגלות הרימו את רוחו של יעקב? על כך עונה לנו רש"י: "סימן זה מסר להם במה היה עסוק שפירש ממנו ,בפרשת עגלה ערופה ,זה שנאמר וירא את העגלות". עד כדי כך הקשר בין יעקב ליוסף חזק ,ששניהם זכרו באיזו סוגיה עסקו עשרים ושתים שנה קודם לכן ולא סיימו לדון בה! הרי יעקב רק שלח את יוסף לאחיו לראות שהם בסדר ,הוא לא חלם שהוא ייעלם לעשרים ושתים שנה .אך יעקב האמין וכאשר ראה שגם יוסף זוכר במה דנו קודם עזיבתו ,מיד קיבל את רוחו מחדש. השבת נרגש אני מאוד עם יציאתו של גליון ה 200-של "אשכולות". נפרדתי מהישיבה לפני כשלוש שנים וחצי ,בחודש מנחם אב תשס''ח, כאשר הדפסתי את גליון ,71ומדי שבוע בשבוע כאשר אני מקבל את הגליון החדש ,אני נזכר בימי כתלמיד בישיבה :סדרי הלימוד ,השבתות וכמובן במה שהייתי עסוק כשפירשתי :העבודה הרבה שהיתה כרוכה בהדפסת העלון ובחלוקתו מדי שבוע בשבוע. נספר בקצרה את ההיסטוריה של "אשכולות" :העלון השבועי של הישיבה החל במהלך שנת תשנ"ז ,כאשר ידידי הטוב הרב איתי שהם הי"ו ,זרק את הרעיון לשני תלמידים בישיבה ,להוציא דף שבועי עם מאמרים תורניים מעבר לחוברות "בלכתך בדרך" המפורסמות של הישיבה .העלון שיצא נקרא "ענבי הכרם" ומדי שבוע ראש הישיבה שליט"א והמשגיח שליט"א כתבו שם מאמרים בפרשת השבוע ובתנ"ך וכן אברך או תלמיד מהישיבה שכתבו מאמר נוסף פעם בהלכה ופעם באגדה .במהלך השנים החליף העלון מספר עורכים .כשהגעתי לישיבה בשיעור א' בר"ח אלול תשס"ב עורכו של העלון היה האברך היקר והחשוב הרב שלום בגייב הי"ו ,שהיה אחראי על הדפסתו של העלון שנים רבות. במהלך שנת תשס"ה בה שרתתי בצה"ל ,בפרשת "וארא" ,החליף העלון את שמו ל"אשכולות" עקב רצונם של ראש הישיבה והמשגיח להפסיק לכתוב באופן קבוע לאחר כשבע שנים בהם כתבו כמעט מדי שבוע .חלק ממאמריו של ראש הישיבה שליט"א לענבי הכרם במהלך השנים נכנסו לספרו "כרם לשלמה" ,וחלק ממאמריו של המשגיח שליט"א נכנסו לספרו "עיוני הפטרה" וכן לספרים נוספים שכתב. בעת כניסתו של אשכולות בפרשת "וארא" תשס"ה והפרידה מ"ענבי הכרם" הצטרף לרב שלום בגייב ידידי הטוב ,חברותתי היקרה וחשובה ר' מתן סבג הי"ו ,בעריכת העלון ובעיצובו הגרפי .באופן כללי ,גודלו של העלון נשאר כפי שהיה בימי "ענבי הכרם" ,אך עם כותבים שונים, חלקם אף רבנים בוגרי הישיבה .בחודש מנחם-אב שנת תשס"ו ,לאחר שנה וחצי סיים הרב שלום בגייב את דרכו בישיבה ,והגליון לפרשת מטות מסעי תשס"ו היה הגליון האחרון שהוא ומתן הוציאו לאור. עם תחילת שנת תשס"ז הרגשתי כי חסר משהו על במת בית המדרש בליל שבת ,דבר שהיה קיים במשך כמעט עשר שנים ברציפות ,ולכן קבלתי עם עצמי את ההחלטה להחזיר את העלון בחזרה .לאחר קבלת ברכתם של ראש הישיבה שליט"א והמשגיח שליט"א ,יצא "אשכולות" המחודש בפרשת "תולדות" תשס"ז .אז גם התחלתי למספר את הגליונות .בגליון מספר 10בפרשת "וארא" תשס"ז ,הוגדל העלון לעמוד גדול כפי שהוא מוצג בפניכם כל שבת ושבת. החלטתי כי העלון יפתח במאמר על הפרשה ,ולאחר מכן יהיו מאמר עיוניים בנושאים שונים ובעמוד האחרון שאר פרפראות .המלאכה לא היתה פשוטה בכלל .בניגוד לעלון המקביל "זמורות" שנשלח לחיילים שיוצא פעם בחודש ושהיו לו הרבה חבר'ה בצוות ,כאן מדובר על עלון שיוצא פעם בשבוע ,והייתי לבדי צריך כל שבוע למצוא כותבים חדשים. בהתחלה היו מדורים שהיו קבועים לכותב יחיד ,שהוחלפו מידי כמה שבתות. לאחר כמה חודשים ,הצטרפו אלי ידידי היקרים והחשובים ר' מוטי פקטר וחיים ארנפלד הי"ו ,שעזרו בהקלדת המאמרים ,הביאו רעיונות ותמכו וסייעו בכל מה שניתן היה .תמיד אהיה אסיר תודה להם. ש"י לאו, עורך אשכולות לשעבר. העלון הודפס לרבני הישיבה ,אברכיה ,עובדיה ותלמידיה ,חולק בישובי הסביבה ,נשלח בדואר אלקטרוני למאות בוגרים שחלקם העבירו אותו לחבריהם ,וכך טעמו מפירות הכרם גם שנים רבות לאחר עזיבתם את הישיבה. הרגשתי סיפוק רב בעמלי. בחודש מנחם אב תשס"ח סיימתי את דרכי בישיבה לאחר שש שנים וכך גם את תפקידי כעורך העלון ,והגליון האחרון שהוצאתי היה לפרשת מטות-מסעי תשס"ח מספר .71 ר' מוטי פקטר קיבל על עצמו את עריכת העלון ,תפקיד אותו נשא במשך שלוש שנים עד סוף שנת תשע"א ,יחד עם עזרתם האדיבה של חיים ארנפלד ,ומאוחר יותר יעקב סוקוליק ,הראל לוין ומרדכי שחר. מדי שבוע קבלתי לדואר האלקטרוני שלי את העלון המושקע והמעוצב ושמחתי עד מאוד ,כאשר ראיתי כי פרי עמלי ממשיך לפרוח .מוטי הביא רעיונות חדשים ,הרחיב את מעגל הכותבים ,והתמיד בעבודה זו במסירות רבה מידי שבוע במשך שלוש שנים. לפני כארבעה חודשים העביר מוטי את עריכת העלון למרדכי שחר. מרדכי ממשיך בדרך הטובה הזו ,מרחיב את מעגל הכותבים ותוכן המאמרים ,ואף הרים מדור "דור דעה" חשוב ביותר ,בו ניתנת לתלמידי הישיבה הזדמנות להתבטא בנושאים כלליים חשובים ,שראוי לדון עליהם בראיה תורנית .ישר כח ובהצלחה! אחי תלמידי הישיבה! דעו כי היציאה מהישיבה לאחר השנים בהם חוסים בצילה קשה היא עד מאוד! תחושת הריקנות בתורה חזקה היא עד מאוד ,ולכן במהלך תקופת הלימודים בישיבה ,חייבים למלא את המאגרים ולטעון את המצברים היטב ,כדי שיהיו כוחות חזקים להמשיך ולהתמיד גם בחוץ ,כ"ש כשיש לחץ כשלומדים באקדמיה. המשך הוצאתו של העלון ושליחתו לבוגרים הינו דבר חשוב ביותר, שמחזיר טיפה את הזכרונות מהימים בהם למדנו בכרם ,רואים שמות של רבנים ,אברכים ותלמידים שאנחנו מכירים והדבר מעורר בנו זכרונות .בקיצור ,כפי ש"זמורות" מהווה סוג של שמירת קשר בין הישיבה לתלמידיה שבצה"ל ,כך "אשכולות" מלבד תפקידו החשוב בתוך הישיבה ,יכול להוות סוג של קשר בין הישיבה לבוגריה .נקודה למחשבה לנוגעים בדבר. השבת ,עם צאתו לאור של גליון ה 200-מתמלא ליבי שמחה ואושר. מודה אני מקרב לב לחיים ארנפלד ,יעקב סוקוליק והראל לוין ,שעזרו מאוד לעורכי העלון להוציאו לאור מידי שבוע. תודה מיוחדת וחמה עד מאוד שמורה בליבי לשנים מידידי הטובים והיקרים שאותם מחבב אני עד מאוד. בראש ובראשונה ,חברותתי היקרה וחשובה ,ר' מתן סבג ,שברכה שורה בכל דבר שידו נוגעת ,בלימוד בחברותא ובכלל ,בעבודותיו בהקלטת שיעורי הישיבה ובעיצוביו המרהיבים את ספרי וחוברות הישיבה ,וכן את עלוני הישיבה "אשכולות" ו"זמורות". וכמובן חברי הטוב ,ר' מוטי פקטר ,יד ימיני ומחליפי בתפקיד ,שעבד במסירות במשך שלוש שנים תמימות בהתמדה עצומה .אצל מוטי מתקיים "תורה ודרך ארץ" באדם אחד ,תמיד מאיר פנים ועוזר ומסייע בכל מה שהוא יכול. למתן ומוטי ,לחיים ויעקב והראל ,יחד עם עורך "אשכולות" מרדכי שחר ,ובכלל לכל רבני ,אברכי ,עובדי ותלמידי הישיבה אאחל תמיד ברכה והצלחה בכל אשר תעשו ותפנו ,שימלא ה' כל משאלות לבכם לטובה ,ותזכו לעלות מעלה מעלה בתורה ,במצוות ,במעשים טובים ובמידות טובות ,שתמשיכו להפיץ את תורת הכרם בכל אתר ואתר ויקוים בכם" :ראו זה שלמד תורה ,מה נאים דרכיו ,מה מתוקנים מעשיו .אשריו ,ואשרי רבו שלימדו תורה". שלכם תמיד בברכה ובידידות, אוהבכם עד מאוד, ש"י. גליונות חיים נושא מעניין בפרשתנו הוא פגישת הצמרת של יעקב, אבי האומה הישראלית ,עם פרעה מלך מצרים ,ראש האימפריה הגדולה ביותר של אותם ימים .רבות ניתן לדבר על פגישה זו ,אך ברצוני להסב את תשומת הלב לנקודה מסויימת. נשים לב כיצד פונה פרעה אל יעקב .השאלה הראשונה שהוא שואל אותו" :כמה ימי שני חייך?" שאלה תמוהה במקצת .האם זה מן הנימוס לשאול כשאלה ראשונה אדם המגיע לביקור" :בן כמה אתה?" כמעט חסרה כאן השאלה השניה המתבקשת" :כמה אתה מרוויח לחודש?" אבל אם מתבוננים בנוסח השאלה מבחינים שזאת לא שאלה סתמית – בן כמה אתה – פרעה אומר" :כמה ימי שני חייך" כפל לשון ימי שני חייך ימים לחוד ושנות חיים לחוד. פרעה התרשם מאוד מאישיותו של יעקב ועל כן הוא שואל אותו כמה ימים יש לך בשנות חייך ,כמה ימים במשך שנות חייך הם ימים מנוצלים שאפשר לקרוא להם חיים. יעקב הבין את עומק שאלת פרעה ועל כן הוא עונה לו: "ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה" תקופת המגורים שלי בעולם היא מאה ושלושים שנה ,אבל – מוסיף יעקב – "מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם" .יעקב אבינו ברוב צניעותו וענוותנותו אומר שהימים בהם היה חי במובן של עשיה ופעילות חיובית הם מעט ורעים ולא השיגו את מה שאבותיו זכו להשיג בימי מגוריהם. את ההדגשה הזאת של ניצול הימים באמת מוצאים אנו בכמה מקומות .אצל אברהם כתוב" :ואברהם זקן בא בימים" שבא עם כל הימים ימים מלאים ,וגם נאמר אצל אברהם "ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי" ממש כפל לשון ,כמו שאמרנו. גם אצל יצחק נאמר" :ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים" ומביא בעל הטורים שרק אצל שלושה צדיקים מוזכר הביטוי שבע ימים – אצל אברהם ,אצל יצחק ואצל איוב. כעת נחזור אל יעקב .אע"פ שבצניעותו אומר יעקב לפרעה "מעט ורעים היו ימי שני חיי" ,הרי התורה מעידה שיעקב חי את מלא ימי שנותיו .בתחילת פרשת ויחי כתוב" :ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" .גם כאן הכפילות של ימים ושנות חיים – כאן נאמר שכל מאה ארבעים ושבע שנותיו היו שנות חיים. מוטי פקטר, עורך אשכולות לשעבר. אך לאחר מחשבה ,נראה לי שכמו שכבר הזכרתי לפני 100גליונות ,תפקידו של עלון ישיבתי שונה מאוד מתפקידיהם של עלונים רבים היוצאים לאור בתפוצות ישראל .העלונים היוצאים בימינו מטרתם יכולה להיות הפצת אג'נדה מסויימת ,פרנסה לעורך ולכותבים ,במה להתבטאות פוליטית וכדו' .אך תפקידו של עלון ישיבתי הוא להיות חלק )קטן אולי אך חשוב( מהדבק ההכרחי הזה שהופך את הישיבה מ"שק של תפוזים" לכלל מאוחד – לציבור אחיד ,לישיבה! העלון הזה אמור לעודד כתיבה של בחורים ואברכים, ביקורת של קוראים על המאמרים ושיח ישיבתי המעודד את החשיבה ואת חידוד הדעות .ועד כמה שאני מצליח לראות ,לאט לאט ,התפקיד הזה מתחיל לקרות ,יותר אנשים מסכימים לכתוב מאמרים ,יותר מאמרים נכתבים ברמה גבוהה .בחמש שנות העלון בחורים ואברכים רבים שיפרו את רמת הכתיבה שלהם בצורה ניכרת ,והשיח הישיבתי בעקבות העלון הולך ומתגבר. אני יודע שיהיו מי שיגידו שצריך להעלות את מספר הקוראים ,ויהיו מנגד מי שיטענו שאסור למכור את רמתו התורנית הגבוהה של העלון בתמורה לעוד כמה קוראים. הטענה שלי היא מעל שתי הטענות הללו .העלון לא נכתב )רק( כדי שיקראו אותו!!! העלון נכתב )בעיקר( כדי שיכתבו אותו ...ומכיוון שכך ,אין ספק שלכל גליון וגליון היה תפקיד )ולו מזערי( בהתקדמות וכל הגליונות ייחשבו "גליונות חיים". לאחרונה ,שאל אותי מישהו האם אני מתגעגע לעריכת העלון? התשובה הראשונית והאינסטינקטיבית שלי הייתה "לא! מה פתאום?" אבל כעת ,בעת כתיבת שורות אלו, אני יודע שאמנם אני לא מתגעגע לעבודה היומיומית של עריכה ,עיצוב ,הדפסה ,קיפול ,חלוקה וכו' ,אבל בהחלט חסרים לי המפגשים הרבים שהיו לי עם אנשים שונים בתוך הישיבה ומחוצה לה בהקשר של העלון .הקשרים עם כותבים ,קוראים ,מבקרים ומחמיאים .כשהייתי עורך של העלון הרגשתי איך הוא מקשר את חוטי הישיבה ,וכעת כשאני שותף זוטר )מאוד( במערכת אני לא מרגיש את זה, לא מקבל את הפידבק. לכן ,חשוב לי מאוד להעמיד על טעותם את אותם החושבים שהעלון אינו חלק מהישיבה .העלון היה ובעז"ה ימשיך להיות חלק חשוב מהדבק שבין כל את הרעיון הזה הבאתי בשם אבי מורי שליט"א בגליון החלקים של הישיבה )רבנים ,אברכים ,בחורים ,עובדים, 84של אשכולות לפני שלוש שנים בדיוק .הגליון ה 13-בוגרים וכו'(. שזכיתי לערוך .כעת 116 ,עלונים עברו מאז ,כבר אינני לא נותר לי אלא לסיים בתודה ובברכה לש"י לאו היקר העורך של העלון ומים רבים עברו בירדן .ניסיתי לחשוב עם עצמי האם ניתן לומר שכל "ימי העלון" או "גליונות שהרים מחדש את הפרויקט החשוב הזה ,למרדכי שחר שהסכים להמשיך את נשיאת הלפיד והצליח לחזק את העלון" היו גליונות "חיים"? התשובה הראשונה שקפצה לי לראש הייתה – "לא אורו ולכל מי שעשה עושה ויעשה ביצירת עלון הפאר בטוח" ,יכול להיות שהרבה מן העלונים יצאו מתוך דחק הזה: "העלון של תלמידי ישיבת "כרם ביבנה""! של זמן ,עבודה רבה הייתה יכולה להיעשות ביתר תשומת לב ואיכות הכתיבה והעריכה הייתה יכולה להשתפר. חזקת קרקעות ומטלטלין )ב "ב ,כ "ח(. מתוך שיעורו של הגאון ר ' זלמן נחמיה גולדברג שליט "א איתא במשנה בריש פרק חזקת הבתים:1 "חזקת הבתים ,והבורות ,והשיחין ,והמערות ,והשובכות, והמרחצאות ,ובית הבדין ,ובית השלחין ,והעבדים ,וכל שהוא עושה פירות תדיר -חזקתן שלש שנים מיום ליום". כלומר ,אדם שהחזיק בשדה או בבית במשך שלוש שנים ללא ערעור של הבעלים הקודמים ,וטוען שקנה או קיבל במתנה את השדה או הבית ,נאמן ומעמידים את הנכס בידו. אך לגבי מטלטלין הדין שונה .מצאנו בגמ' 2שכל המחזיק בחפץ ,ובאו הבעלים הקודמים ומערערים שהחפץ שלו ,נאמן המחזיק מיד משום שיש חזקה "כל מה שתחת יד אדם שלו". אמנם יש חפצים שבהם חזקה זו אינה מועילה ,כגון גודרות 3ודברים העשויים להשאיל ולהשכיר ,4וכן יש אנשים שחזקתם לא מועילה ,כגון 5 אומנים ואפוטרופין ויש לברר ,מדוע לא נאמר שגם בקרקעות עצם זה שהאדם מחזיק בקרקע זו ראיה שהקרקע שלו ,ויועיל לאלתר כמו במטלטלין .מהו החילוק בין מטלטלין שהחזקה מועילה מיד ,לבין חזקת קרקעות דבעינן ג' שנים? ודוחק הוא לחלק ולומר שבמטלטלין האדם מחזיק בהם בידו ולכן קנה מיד ,ואילו בקרקע אינו מחזיק ממש בידו .שהרי תוס' כתבו בכמה מקומות 6שאף בפירות יש חזקה לאלתר ,ואע"פ שאינו מחזיק באילן. והדברים צריכים ביאור. איתא בגמ' לקמן:7 "ההוא דאמר ליה לחבריה :מאי בעית בהאי ארעא? אמר ליה: מינך זבני ואכלתיה שני חזקה ,אזל אייתי סהדי דאכלה תרתי שני; אמר רב נחמן :הדרא ארעא והדרי פירי .אמר רב זביד: אם טען ואמר לפירות ירדתי -נאמן ,לאו מי אמר רב יהודה: האי מאן דנקיט מגלא ותובליא ,ואמר :איזיל איגדריה לדיקלא דפלניא דזבניה ניהלי -מהימן? לא חציף איניש דגזר דיקלא דלאו דיליה ,הכא נמי לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה. אי הכי ,ארעא נמי! ארעא ,אמרינן ליה :אחוי שטרך .אי הכי, פירי נמי! שטרא לפירי לא עבדי אינשי". 8 ותמהו שם התוס' "וא"ת מאי איריא משום דלא חציף תיפוק ליה משום דתפיס מידי דהוה אמטלטלין שאין עשויין להשאיל ולהשכיר דאי אמר לקוחין הן בידי נאמן" .כלומר ,מדוע נצרכה הגמרא לסברא "דלא חציף" ,הרי האדם מוחזק בפירות ומשום כך קנה? ותירצו :וי"ל דאיצטריך טעמא דלא חציף אם לקטן והניח ברשות שאינן שלו דלא תפיס בהן" .דהיינו ,שכאשר הפירות אינן ברשותו ,החזקה אינה מועילה ,ורק משום הסברא "דלא חציף איניש" ,נאמן הקוטף לטעון שהפירות שלו. אך דברי התוס' צריכים ביאור ,שהרי לכאורה ברגע שהקוטף החזיק בפירות הוא נעשה מוחזק בהם ,ומדוע יש ריעותא בכך שברגע זה הם אינם ברשותו? ובחידושי הגרנ"ט 9ביאר את דברי התוס' ,ויש להקדים כמה הקדמות על מנת להבין את התירוץ: קי"ל שהמוציא מחבירו עליו הראייה .ויש לדון בגדר זה ,האם יש בזה הוכחה המבוררת ,או שמא זאת הנהגה שאין בה בירור. נראה להוכיח מכמה סוגיות שכלל זה הוא רק בגדר הנהגה ואין בו משום הוכחה: א .הגמ' בב"מ 10אומרת ,שאדם שנולד ברשותו ספק בכור )כגון שקנה בהמה מגוי וילדה וספק אם ִבּ ְכּרה כבר( ,הכהן אינו יכול 1ב"ב דף כח ע"א. 2לקמן לה .ובעוד מקומות. 3עי' לקמן דף לה ע"ב" :הגודרות אין להן חזקה .אמר רבא :אין להן חזקה לאלתר ,אבל יש להן חזקה לאחר ג' שנים"... 4עי' לקמן דף נב ע"ב" :דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ,ואמר לקוחין הן בידי -אינו נאמן" 5עי' לקמן דף מב ע"א" :האומנין והשותפין והאריסין והאפוטרופין -אין להם חזקה". 6בכמה מקומות ,וכדלקמן. 7דף לג ע"ב. 8שם בד"ה "ואי טעין". 9ב"ב סי' קסו. 10דף ו ע"ב בסוגיית "תקפו כהן". עקיבא קליינרמן )ה'( ואיתיאל סופר )א'( להוציא מרשותו משום שהמוציא מחבירו עליו הראייה. ולכאורה כאן אין במוחזקות שום הוכחה לעניין זה .ועוד אומרת הגמ' שם ,שאותו ספק בכור אסור בגיזה ועבודה. דהיינו ,שאע"פ שהבהמה נשארת בידי המחזיק ,עכ"פ לעניין איסורים חוששים שמא הוא בכור .מוכח מכאן שאין המוחזקות משום בירור ,אלא הנהגה גרידא. ב .הוא הדין לגבי ספק בכור אדם :11אישה שהפילה ואח"כ הולידה ילד בריא ,וספק האם הולד שהפילה פוטרת את השני בפדיון הבן ,קי"ל שהמוציא מחבירו עליו הראייה ,וגם כאן לא שייך לכאורה בירור ,וכנ"ל. ג. הגמ' בב"ק ,12דנה מהו המקור לדין המוציא מחבירו עליו הראייה" :א"ר שמואל בר נחמני :מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה? שנאמר" :13מי בעל דברים יגש אליהם ,יגיש ראיה אליהם" .מתקיף לה רב אשי :הא למה לי קרא? סברא הוא, דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא! אלא ,קרא לכדר"נ אמר רבה בר אבוה ,דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה :מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה? שנאמר :מי בעל דברים יגש אליהם ,יגיש דבריו אליהם .אמרי נהרדעי :פעמים שנזקקין לנתבע תחלה, והיכי דמי? דקא זילי נכסיה. ומשמע מהמשל שמביאה הגמ' לסברת "המוציא מחבירו,"... שדין זה אינו בגדר הוכחה ,משום שאם נאמר שדין המע"ה הוא בגדר הוכחה ,המשל אינו תואם את הנמשל ,שהרי בסברא של חולה שהולך לבית-הרפואה אין שום הוכחה שכך הוא צריך לעשות ,אלא סברא בלבד. יש עוד סוגיות רבות שניתן להוכיח מהם את היסוד הנ"ל ,שדין המע"ה הוא בגדר הנהגה בלבד. ההיגיון אומר שכאשר אדם רוצה להוציא דבר מחברו ,הוא יהיה זה שצריך להוכיח ,ולא האדם המוחזק בחפץ .כיון שהמוציא משנה ממצב קיים ויש כאן עדיפות של המוחזק .לכן דומה הדבר לסברא "דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא". כפי שאמרנו יש מקומות שלא מועילה בהם חזקה ,כגון גודרות ואומן .ויש לברר ,מדוע לא הולכים בהם בתר מוחזקות. ונראה שהביאור בזה הוא פשוט .המוחזקות מועילה רק במקום שיש ספק גמור .בדוגמאות שהבאנו לעיל ,ספק בכור אדם וספק בכור בהמה ,יש ספק מוחלט ,ולכן אזלינן בהם בתר חזקה. כלומר ,כאשר אדם מחזיק בחפץ שבעבר היה שייך לחברו ,מתעורר כאן ספק האם החפץ שייך לו משום ש"חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו".14 החזקה מצד עצמה אינה יכולה לברר את המצב )כי היא איננה כלי בירור, כפי שהתבאר לעיל( ,ולכל היותר יש בה כדי לעורר ספק ,ולאחר שמתעורר ספק אנו מנהיגים ע"פ המוחזקות. אך במקרים שבהם אין אומרים "חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו" ,כמו בגודרות ואומנין ,החזקת של האדם בחפץ אינה יכולה לעורר ספק כלל, מכיוון שבאופנים אלו החזקת האדם בחפץ מתפרשת כמוחזקות זמנית, ולכן לא מועיל בהם המוחזקות) .ניתן לדמות זאת ללווה שטוען שבע"ח מחל לו על חובו ,שבכי האי גוונא לא נוצר ספק כלל לגבי החיוב שלו אע"פ שהוא מוחזק בחפץ(. לפי זה ,נוכל להבין את באור הגרנ"ט לדברי תוס' .ר' נפתלי מבאר ,שתוס' תירצו שכאן איירי שהפירות ברשות אחר ,משום שכאשר הפירות אינם ברשותו של הקוטף ,לא מתעורר ספק כלל משום שאין כאן חזקה "כל מה שתחת יד אדם שלו" ,וממילא לא שייך ללכת אחר המוחזקות. לעומת זאת ,הראייה של "לא חציף איניש דגזר דיקלא דלאו דיליה" ,חזקה יותר מהמוחזקות והיא מכריעה את הדין אף במקום שלא נוצר ספק. 11מסכת טהרות פרק ד' משנה יב' ,והובא בב"מ שם. 12דף מו ע"ב. 13שמות כד ,יד. 14יש להבדיל בין "חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו" שהיא מועילה לעורר את הספק, לבין המוחזקות שהיא מכריעה את הדין כאשר נוצר הספק. ע"פ מה שנתבאר ,ניתן לתרץ את השאלה שבפתח דברינו :מדוע חזקת קרקעות מועילה רק לאחר שלוש שנים וחזקת מטלטלין מועילה לאלתר? לפי האמור לעיל מבואר ,שבכל מקום שיש חזקה "כל מה שתחת יד אדם שלו" נוצר ספק ,אך יש חילוק בין ההנהגה במציאות של ספק בין מטלטלין לקרקע. וראיה לדבר ,מהא דאיתא בכתובות:1 "...אלא אמר ר' נחמן :אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ,מידי דהוה אנכסי דבר שטיא :בר שטיא זבין נכסי ,אתו בי תרי אמרי כשהוא שוטה זבין ,ואתו בי תרי ואמרי כשהוא חלים זבין ,אמר רב אשי :אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת בר שטיא". הגמ' מספרת על אדם שהיה שוטה לפרקים )לעיתים היה בריא ולעיתים היה שוטה( ,ומכר נכסים .באו שני עדים ואמרו שמכר שהיה בריא ,ולאחר מכן באו שני עדים שטענו שמכר בהיותו שוטה ,אומר ר' אשי ,מכיוון שיש 2 כאן ספק מוחלט )תרי ותרי( אוקי ממונא בחזקתיה .ומבאר שם רש"י שבקרקע הולכים אחר חזקת המרא קמא ואילו במטלטלין הולכים אחר המוחזק. מהי הסברא לחילוק זה? נראה לבאר ,שבמטלטלין המוחזקות יותר חזקה ומשמעותית מחזקת מרא קמא ,משום שהחפץ נמצא בתוך ידו של המוחזק .אך בקרקע שהנכס אינו נמצא בידו של המוחזק ,כח המוחזקות חלש יותר מכח וחזקת המרא קמא. ולפ"ז מובן מדוע המוחזקות במטלטלין מועילה מיד .ברגע שאדם מחזיק בנכס נוצר ספק ,ובמטלטלין החזקה גוברת על החזקת מרא קמא .אך בחזקת הבתים והקרקעות חזקת מרא קמא גוברת על המוחזקות עד שיחזיק בקרקע שלוש שנים.3 הוכחה מדברי הרמב"ן ניתן להביא ראייה ליסוד זה מדברי הרמב"ן. הגמ' במסכת כתובות 4מספרת על אדם שהפקיד בחייו חבילה של שטרות חוב בידי אישה ,ולאחר זמן מת .האישה טענה שתפסה את השטרות עוד בחייו של המת בתורת פרעון על החוב שהיה לו גבה .אומרת הגמ' שאם אין לאישה עדים על כך שהמת תבע את השטרות בחייו ,ושהיא סירבה להחזירם ,היא אינה נאמנת והשטרות חוזרות ליורשים. והקשו שם התוס' 5והרי"ף ,6מדוע לא נאמנת האישה לטעון שתפסה, במיגו שהיתה יכולה לטעון שקנתה אותם מהבעלים? הלא לכאורה נאמנת האישה לטעון לקוחים הם בידי מכיוון שהיא מוחזקת בשטרות! ומתרץ הרי"ף ,שכיוון שמסירה או משיכה אינה מועילה לקנות שטרות ,כפי שמועילה במטלטלים אחרים) ,כיון שבכדי לקנות שטר זקוקים לשטר אחר( ,אין משמעות לחזקה. ובראב"ד בהשגות ,תמה על דברי הרי"ף ,מה עניין דרך הקניין לתועלת המוחזקות ,הרי כאן מדברים על ההוכחה ולא על האופן שבו קנתה? וביאר שם הרמב"ן )במלחמות( ,שהסיבה שמסירה או משיכה אינה מועילה בשטרות ,היא מכיוון שבשונה משאר מטלטלים ,הדבר שנקנה ע"י העברת בעלות השטר איננה ניתנת למסירה או למשיכה .בהעברת בעלות השטר ,אין קניין על הנייר גרידא ,עיקר הקניין הוא על החוב ,שאיננו ממשי ואינו ניתן למסירה. וממילא ברור לפ"ז מדוע לא מועילה המוחזקות .שהרי גם לאחר שאדם מוחזק בנייר ,הוא אינו מוחזק בחוב משום שהחוב איננו נמצא תחת ידו. וזהו הביאור בדברי הרי"ף והתוס'. מכאן מוכח ,שגם הרמב"ן סובר כדברי הגרנ"ט ,שהמוחזקות יוצרת רק ספק ,ולכן אין הוכחה במה שמוחזקת בשטר ,כיון שבזה אינה יוצרת ספק. בתחילת "חזקת הבתים" 7הגמ' דנה מניין לחזקה שהיא של שלש שנים: "אמר ר' יוחנן ,שמעתי מהולכי אושא שהיו אומרים :מנין לחזקה ג' שנים? משור המועד ,מה שור המועד כיון שנגח ג' נגיחות -נפק לי' מחזקת תם וקם ליה בחזקת מועד ,ה"נ כיון דאכלה תלת שנין -נפק לה מרשות מוכר וקיימא לה ברשות לוקח". 1דף כ ע"א. 2שם ד"ה "ואוקי" ,וע"ש. 3שזוהי תקנת חכמים שלאחר ג' שנים נתבררה חזקתו של המחזיק .עי' קצה"ח סי' קמו סק"ד .וכן בסי' קמ סק"ב. 4דף פה ע"א. 5בד"ה "אית לך סהדי". 6כתובות דף מג ע"א בדפי הרי"ף. 7ב"ב דף כח ע"א. ולכאורה תמוה ,מה קשר יש בין חזקת הבתים לבין שור המועד? רבינו יונה מבאר ,שהעניין של חזקת הבתים הוא כפי שביארנו לעיל, שהסיבה שאין אנו מאמינים למוחזק היא כיון שכאשר יש ספק בקרקע, ההכרעה היא שמרא קמא גובר ,כיון שהוא החזיק בקרקע קודם וגם לו יש דין של "מוחזק" .וא"כ ,זהו הלימוד משור-המועד :כל זמן שלא נגח ג' נגיחות לא השתנה מצבו .אך כאשר נגח ג"פ יש לו שם של "שור מועד". והוא-הדין בנידון דידן .כל עוד לא אכל ג' אכילות אזלינן בתר מרא קמא. אך כאשר כבר הוחזק שלוש שנים ,השתנה המצב ויש כאן שם אחר לקרקע ,שהיא שייכת למוחזק. ובהמשך הגמ'" :8אלא מעתה ,חזקה שאין עמה טענה תיהוי חזקה ,אלמה תנן :כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה! טעמא מאי? דאמרינן :דלמא כדקאמר ,השתא איהו לא טעין ,אנן ליטעון ליה?!". והביאור בזה ,שלפי הלימוד משור המועד ,כך צריך להיות הדין גם בחזקה שאין עמה טענה .ואין הכוונה לחזקה שאין עמה טענה כלל כפי שמבואר לקמן 9שאומר המחזיק "לא אמר לי אדם דבר מעולם" ,שבזה פשוט שאינו שאינו קונה .אלא כוונת הגמ' שכאשר טען שיש לו ספק אם הקרקע שלו, כגון שאמר לו "מפלוני קניתיה שקנה ממך" ,ג"כ תהיה חזקה כיון שלומדים משור המועד. כתב הרמב"ם:10 "אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ,אחד הבא בטענת עצמו או בטענת אביו לפי שזה המקצת שהודה בו לקטן אינו אלא כמשיב אבדה ...שאין משביעין את הקטן כלל ,ואפילו חרם סתם אינו מקבל לפי שאינו יודע עונש השבועה". ובקצות החושן הוכיח מדברי הרמב"ם ,שקטן שטען שקנה חפץ ובעל החפץ מעיד שהחפץ שלו ,טענת הקטן לא תועיל .כיון שהדין במטלטלין כמו בקרקע. אך לפי דרכינו נראה לחלק ,שייתכן שדווקא בקרקע הדין הוא שצריך טענה ,כיון ששם כל עוד לא החזיק ג' שנים יש חזקת מרא קמא ,ולכן אע"פ שיש ג' שנים צריך בנוסף לכך גם טענה ,וקטן שטען אין טענתו טענה .11אך אין ללמוד מכך שגם לגבי מטלטלין הדין יהיה כך .כיון שבמטלטלין מתחילה אזלינן בתר המוחזק ,ולכן א"צ טענה. וא"כ ראיית התוס' מדברי הרמב"ם אינה מוכרחת. בביאור שאלת הגמ' "אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה תיהוי חזקה", התוס' ביארו שכוונת הגמ' כפשוטו ,לחזקה שאין עמה טענה ממש .דהיינו כמ"ש לקמן במשנה" 12שלא אמר לי אדם דבר מעולם". ולכן תוס' הקשו :13תימה מאי ס"ד דמקשה דהיכי מצי לאוקמי בידיה כיון דלא טעין מידי?" .ותירצו" :וי"ל דהכי פריך כיון דילפת משור המועד מה התם בשלש נגיחות הוי בחזקת נגחן הכא נמי כיון דאכלה שלש שנים ולא מיחה הויא בחזקת שלא ימחה עוד ובלא טענה נמי תהא שלו דאית לן למימר שמחל לו". ולכאורה הדבר תמוה ,וכי יש הו"א שחזקה שאין עמה טענה כלל ,תהיה חזקה? אלא צריך לומר ,שאין כוונת תוס' שמחל לו ,אלא שכביכול הקנה לו את הקרקע ולכן בלא טענה נמי תהיה הקרקרע שלו .אך הלשון "מחל לו" טעון ביאור .ואולי י"ל שיש כאן אומדנא שמחל לו. ובתירוצם השני אכן תירצו התוס' כמו שכתבנו לעיל ,שאין הכוונה שאין עמה טענה כלל ,אלא שטוען טענת ספק .וז"ל התוס' :אי נמי הא דקא פריך למימרא דחזקה שלא בטענה תהא חזקה ,היינו כגון דאמר ליה מפלניא זבנתה דזבנה מינך ,אע"ג דלא אמר קמי דידי זבנה ולא דר בה אפי' חד יומא ולא ידע אי זבנה מיניה אי לא."... אמנם בפרק "לא יחפור" 14מצינו שכל מה שצריך ג' שנים זה רק כאשר טען שקנה את הקרקע ,אך אם לא קנה את הקרקע אלא רק את זכות השימוש בה ,כגון לשפוך מים לחצר חברו ,קנה גם ללא ג' שנים .וכך הדין לפי רוב הפוסקים ,שא"צ ג' שנים ולאלתר הוי חזקה .והטעם – כיון ששם אינו בא לקנות את גוף הקרקע אלא רק את זכות השימוש בה ,וזהו דין של "חזקת תשמישין".15 8שם ע"ב. 9דף מא ע"א. 10פרק ה' מהלכות טוען ונטען ה"ט-ה"י .וכן עי' בפ"ב מהל' שכירות ה"ז. 11או שיש תקנת חכמים שבקרקעות צריך ג' שנים ,וכמו שכתב הקצות עצמו .ועי' לעיל הערה .17 12דף מב ע"א. 13בד"ה "אלא מעתה". 14ב"ב דף כג ע"א ,ועוד. 15אמנם י"א שגם בחזקת תשמישין בעינן ג' שנים .עי' ב"ב כג ע"א בתוד"ה "והא אחזיקו" בשם ריב"ם ,ועוד ראשונים סוברים כך. מים עמוקים איתא במדרש:1 ֲמ ִקּים ֵע ָצה ְבלֶב ִאישׁ וְ ִאישׁ ְהוּדה וגו'ְ ,כּ ִתיב ַמיִם ע ֻ ַו ִיּגַּשׁ ֵאלָיו י ָ ְתּבוּנָה י ְִד ֶלנָּה) ,משל למה הדבר דומהִ (:ל ְב ֵאר ֲע ֻמ ָקּה ְמ ֵלאָה צוֹנֵן וְ ָהיוּ ימנָּהָ ,בּא ֶא ָחד ְכוֹלה ִל ְשׁתּוֹת ֵה ֶ יה צוֹנְנִ ין וְ י ִָפין וְ לֹא ָהי ְָתה ְבּ ִריָּה י ָ ימ ָ ֵמ ֶ ימנָּה וְ ָשׁ ָתה, יחה וְ ָד ָלה ֵה ֶ יחה ִבּ ְמ ִשׁ ָ ימה ְמ ִשׁ ָ ימה ְבּנִ ָ וְ ָק ַשׁר ֶח ֶבל ְבּ ֶח ֶבל וְנִ ָ ָבר יוֹסף דּ ָ ְהוּדה ֵמ ִשׁיב ְל ֵ שׁוֹתיןָ ,כּ ְך לֹא זָז י ָ ימנָּה ְו ִ דּוֹלין ֵה ֶ ִה ְת ִחילוּ ַהכֹּל ִ ָבר ַעד ֶשׁ ָע ַמד ַעל ִלבּוֹ. ַעל דּ ָ לדעת המדרש רבה ,2על יוסף נאמר "מים עמוקים עצה בלב איש", איש" ,מכיוון שהוא בעל הסוד העמוק ולא מגלה )עדיין( את סודו ועצתו .יהודה הוא ה"איש תבונות ידלנה" כלומר שיהודה הצליח "לדלות" בכוח טענותיו את אותו סוד עמוק ,אותה עצה ,וכך יוסף התגלה לאחיו. יש לבאר את לשון העומק בעצה שלכאורה לא מדויק לקרוא לעצה בלב יוסף עמוקה ,הנכון יותר לקרוא אותה מוסתרת.3 עוד עלינו לבאר מדוע המדרש ממשיל את יוסף הצדיק כבאר מלאה צונן וחוזר ומדגיש שהיו מימיה צוננין? אמנם משל לבאר מובן מכיוון שהיא עמוקה ומכסה את שבתוכה ,כך העצה בתוכו ,אבל מה ענין הצונן שמדגיש המדרש פעמים? הישמח משה 4דן בדברי המדרש:5 יהן וְכָל ֲביהוּא ְמ ַה ְלּ ִכין אַ ֲח ֵר ֶ הוֹל ִכין ְתּ ִח ָלּה וְ נָדָב ַוא ִ משׁה וְ אַ ֲהרֹן ְ ֶ ְקנִים ַה ָלּלוּ )משה אוֹמ ִרים )נדב ואביהוא( ָמ ַתי ְשׁנֵי ז ֵ ֵיהן ,וְ ְ ָאל אַ ֲחר ֶ י ְִשׂר ֵ ֲגין ְשׂ ָררָה ַעל ַה ִצּבּוּר. ואהרן( ֵמ ִתים וְאָנוּ נוֹה ִ וקשה לקבל הדברים ,שנדב ואביהוא כך אמרו על משה ואהרן מכיוון שאף פחותים לא מדברים כך 6,ועוד שמשה אמר לאהרן על נדב 7 נדב ואביהוא "הם יותר גדולים ממני וממך" 8 בכדי להסביר את המדרש מביא הישמח משה את הגמ' בחגיגה שמתרצת את הסתירה בין ביטויי השמחה לבין ביטויי העצב במקומו של ה' יתברך :בבתי גוואי )פנימיים( יש עצב ,בבתי בראי )חיצוניים( יש שמחה .על דרך זו ישנם שני סוגי צדיקים :צדיקים גדולים ששורשם בבתי בראי -דרך עבודת ה' של אלו היא בשמחה ,עוז ,התפעלות, אהבה ויראה ,שירה ,ריקוד וכו' ממש כדרכם של רוב האדמורי"ם בחסידויות .צדיקים יותר גדולים ששורשם בבתי גואי -עבודת ה' שלהם פנימית יותר ולא מוחצנת ע"י ריקוד ושמחה וכדומה כנ"ל )ליטאיות?!(. אומר הישמח משה שנדב ואביהוא שורשם מבתי בראי ,משה ואהרן שורשם מבתי גואי .נדב ואביהו מאסו בהנהגה ה"יבשה" מבחוץ ורצו לשמוח ולצהול בה' יתברך ,לכן רצו להחליף את ההנהגה.9 השם משמואל 10מעמיק ומרחיב את רעיון הישמח משה: הצדיקים הפנימיים יותר אמנם יותר גדולים אבל הצדיקים מבתי בראי מסוגלים לקרב לקדושה גם את הרחוקים החיים חיי חיצוניות וע"י חיצוניות קדושה של שמחה ,התלהבות וחום בה' יתברך ,משא"כ הצדיקים הפנימיים שלהם כביכול אין נק' השקה עם הרחוקים החיצוניים. מוסיף השם משמואל שהצדיקים מבתי גואי עיקר עבודתם היא שכלית ומאידך הצדיקים מבתי בראי עיקר עבודתם היא בלב .שכל האדם הוא משכן הנשמה שהיא יותר פנימית ושורשית ללב שהוא משכן הרוח 11שממנה ענייני מידות האדם. 1 בראשית רבה פ' צג'. 2 דווקא המדרש רבה דהזוהר הקדוש ד' רא ע"ב אומר ההיפך. 3 בפשטות דבר עמוק הוא כולל במשמעותו נסתר אבל המשמעות המלאה היא יותר ממוסתר בעלמא אלא מאוד מכוסה ונעלם. 4 הרב הק' משה טייטלבוים זצ"ל. 5 ויקרא רבה כ' אות י'. 6 יש להוסיף שהרי מדובר באביהם ודודם )!(. 7 תו"כ שמיני. 8 דף ה' ע"ב. 9 דברי הישמח משה לכאורה מוכחים מפסוקי התורה ,שלא נראה מהם ביטויים של התלהטות חיצונית של משה ואהרן ומאידך אנו מוצאים את אותה התלהטות אצל נדב ואביהוא שלא יכלו לעצור את עצמם מלתת לה לפרוץ גם למקום אסור "בהקריבם אש זרה". 10 שנת תרעז' ד"ה ויגש אליו. 11 הרוח שמשכנה בלב היא השתלשלות מהנשמה העליונה שמשכנה במוח. יוסף סברי, שיעור ו' יוסף היה ראש של בני ישראל ,ניתן לראות זאת בחלומותיו שהתגשמו: ַתּ ְשׁ ַתּ ֲחוֶי ָן יכם ו ִ ֻבּינָה ֲא ֻלמּ ֵֹת ֶ ֻמּ ִתי וְ גַם נ ִָצּ ָבה וְ ִהנֵּה ְתס ֶ "וְ ִהנֵּה ָק ָמה ֲאל ָ ֻמּ ִתי" 12וכן בחלום השני .כך היא דרכה האמיתית של השכל, ַל ֲאל ָ הנשמה ,שכולם כפופים לה ועושים כרצונה .לכן דרך עבודת ה' של יוסף הצדיק היא בצורה פנימית ולא מוחצנת .מולו עומד יהודה שהוא צדיק העובד יותר עבודת הלב וכן צורת עבודתו יותר מוחצנת ובהתלהבות ,באמת דרך הלב האמיתית להיות מוכנע כלפי המוח, אַתּם ַהגּוּף ַואֲנִי ָהרֹאשׁ" 13כך אומר יוסף לאחיו .את האחים הנשמהֶ " . מייצג יהודה ,מלך האחים ,שממנו גם יצאה מלכות בית דוד .ביהודה ג"כ מוצגים לראווה כל אותיות שם המפורש דבר המלמד על עבודת ה' המוחצנת יותר בבחינת בתי בראי .יש גם קצת ראיה מדוד המלך ע"ה, שיצא מיהודה ,שדוד היה: .1אדמוני בעל מזג חם לעשות מלחמות ה'. .2שכתב את תהילים המלא שירות ,תשבחות וזמירות לה' יתברך. .3היה רוקד לפני ה' יתברך בשעת החזרת הארון. כל הנ"ל מקורם בלב והם עבודת ה' החמה והשמחה. על פי כל הנאמר לעיל נוכל ,בסייעתא דשמיא ,לענות על השאלות ששאלנו: ידוע ומפורסם וכן נכתב קצת לעיל שהשכל הוא קר ,מאוד סטטי ולא משתנה ,מאידך הלב הוא חם בכלל ובפרט במצבי התפרצות )בין כעס בין שמחה ועוד( ומשתנה תמיד ע"פ כל שנוי במצב האדם ואולי במיוחד ע"פ שינויים במצב הרוח. כמו שנכתב לעיל יוסף הוא הצדיק הפנימי שעבודתו שכלית ,לכן העצה שבקרבו היא עבודת ה' השכלית שלו עמוקה מאוד בתוכו ולא נגלית ומוחצנת ,כמו שנאמר עליו שהיה מסלסל בשערו וניתן לומר שרצה שלא יראו את צדקותו .א"כ מובן מדוע המשיל המדרש את העצה לעמוקה .לענין הקרירות גם מובן השכל הוא קר ולכן המשיל המדרש את עצתו למים קרים ,שעבודת ה' שלו היא בקרירות ולכן העצה שהיא סגנון עבודת ה' שלו -קרה. אמנם בצדיקים עסקינן אבל אין ספק ששתי דרכי עבודת ה' הנ"ל שייכות לנו .ישנם אנשים שעבודתם נוטה לשכלית ,קרירה ,לא מביעים רגשות שמחה בה' ורגשות התפעלות בכלל .עבודה נשמתית-פנימית ממש שמעל לרגש הנמוך לכאורה כמו הצדיקים מבתי גואי. ישנם אנשים שעבודתם נוטה ללבבית ,חמה ,שמחה בה' ,הפגנת רגשות וכמובן ריקוד וניגונים .עבודתם היא יותר חיצונית ויותר "מדברת" לעולם הזה ויכולה לקרבו לה' יתברך. בכל מקרה אצל כולנו נראה שמדובר רק בנטייה ולא נראה שיש צורה מוחלטת שכלית או מוחלטת לבבית .על כן ,מכיוון ששני הדרכים בנו ,אסור לנו להשקיע בסוג אחד של עבודה ולהזניח לגמרי את האחר. אנו רואים ויכולים לזהות יהודים הנוטים לכאן ולכאן וכן גם על עצמנו אולי אנו יכולים לומר לאן אנו יותר נוטים .נראה שעלינו לדעת לדבוק כ"א בדרכו ובשורש נשמתו ,אבל שלא לשכוח את כוח ההתאחדות לאחד שכל ולב ,רוח ונשמה .כענין הנישואין )גבר-שכל, אישה-לב( וכן רמוז ענין זה בתפילין ,איסור דיבור בין של יד )לב( לשל ראש )שכל( .כדברי הזוהר הקדוש 14על "ויגש אליו )ליוסף ,שכל ע"פ רוּב ָתּא ְד ַע ְל ָמא ְבּ ַע ְל ָמא, דרכינו( יהודה )לב ,ע"פ דרכינו(“ ִתּ ְק ְ ֲדא ָדּא ְבּ ָדא ְל ֶמהוֵי כּ ָֹלּא ַחד. ְל ִא ְתאַח ָ רבינו הרב קוק כותב" :15אי אפשר לאדם לחיות לא בשכל לבדו, ולא ברגש לבדו ,תמיד צריך שיהיה ממזג את השכל עם הרגש בחוברת“. ה' יתברך שמו יהיה בסעדנו לעבוד עבודתו ,עבודת השכל ועבודת הלב .בנפרד תחילה בכדי לשכללם כראוי ולאחר מכן באיחוד כך שתיהיה עבודה תמה. 12 בראשית לז' ,ו'. 13 בראשית רבה ק' ,אות י'. 14 בראשית ד' רו' ע"א. 15 אורות הקודש א' ,עד'. שמור על חבריך קרובים בעניין אינטרנט בישיבה או על אויביך קרובים יותר? 1 טיהור הסרטן או ביעורו / 1נתנאל סגרון )ג'( ראשית ,אני מעוניין להבהיר שאינני דן האם הכנסת האינטרנט לעולם הייתה חיובית-שהרי התשובה פשוטה .השאלה היא מה לעשות במצב הדיעבדי הקיים ,כאשר האינטרנט הפך לחלק מהסדר יום העולמי .עוד יש להוסיף, שהדיון הוא אך ורק על אינטרנט עם חסימת רימון ,ברמת הגנה גבוהה. אז לפני שנזעק בקול שאינטרנט זה ֶפּגע רע ,ונוציא אותו מכלל ישראל- כדאי אולי שנעמוד על מעלותיו הלא מבוטלות .כך לפחות נדע מה אנחנו מפסידים .א"כ ,נתחיל מ'סור-מרע' ונעבור ל'ועשה-טוב'. הטור 2פוסק ש"-משחק בקוביא פסול לעדות" -מטעם שאינו עוסק ביישובו של עולם .3מכאן ,מודעה רבה לאורייתא שאדם מישראל ,וקל וחומר הדין ,ולא מעופף לו באיזו תלמיד חכם ,אמור להיות מונח ובקיא בחיי עלמא ֵ בועה ענקית הרחק מאזור שדעת בני אדם נוחה בו .כשלב ראשון לניפוץ הבועה ,מומלצת קצת תקשורת עם העולם החיצון .וכאן מגיע ידידנו, האינטרנט שליט"א .ואספר לכם מעשה שהיה )? :(..לאחר חברותא של שעה תמימה ששייטה לה במחשבות מופשטות על כלל ישראל ומהותו מתוך כתבי הרב קוק ,הלם בי ברק! בעצם ,מי זה כלל ישראל? איפה הוא? מה עובר עליו עכשיו? ושאר שאלות בסיסיות הנדרשות להיכרות עם מושג .או אז ,הנץ בי רעיון מבריק .אולי אתעדכן קצת? אולי אערב דעתי מעט עם שאר הבריות? כך התחילו חיפושיי ,אחר ידידי משכבר הימים .האינטרנט. ב)מ('דור דעה' של שבוע שעבר ,הדגישו את בעיית הבריחה ההמונית מהישיבה לכיוון הבית בשבתות .אחד הכותבים ,הגדיל לעשות-ואף חקר חקירה :האם הבית זה דין בהורים או דין במחשב. כתוצאה מכך עלו בי מחשבות :אולי באמצעות הכנסת האינטרנט לישיבה, נוכל למנוע את הנשירה ההמונית .שהרי כאשר בחור נמצא בישיבה ומצפה בכיליון עיניים למחשב מרושת-שהותו בישיבה מתקצרת .ללא ספק. כמו כן ,שאר הפעולות שגורמות לבחור להשתמש בשירותים בעיר הגדולה ,יוכלו להתממש באמצעות האינטרנט ,לדוגמא :ניהול חשבון בנק, דחיית התייצבות לצבא ועוד ועוד .על מנת לגרום לבחור להישאר בישיבה, מומלץ לתת לו הרגשה שכל צרכיו מתמלאים .וכמו שמספקים לו אוכל, מקלחת ,וחדר שינה-נראה לומר שיספקו לו שאר צרכים כמו אינטרנט, ומגרשי כדורגל וכדורסל-להרפיה .אמנם אפשר להישאר תקוע במצב האידיאלי מתקופת הגלות ,שבה הישיבות היו מלאות בתלמידי חכמים ,אבל כיום זה לא יעבוד-צריך להתאים את הישיבה לכח האדם שמתייצב.4 כמו שלא מכחישים שמזגן בחדרים ,אוכל טוב ומיטות נוחות זה צורך שלא היה קיים בעבר ,אך בהחלט נצרך היום-כך גם אינטרנט .אינטרנט זה טריוויאלי .תתעדכנו. אז בואו נצא מהתמימות .זה לא סוד שרבים וטובים נוהרים לאזורי וויפיי ) (wifiעם מחשבים בתיקיהם במטרה לתקשר עם העולם החיצון .מחשבים שבהם אין חסימה של אינטרנט רימון וקל וחומר לא חסימה אמיתית ,כידוע ליודעי ח"ן .בוקר טוב! כשלא שמנו לב ,האינטרנט כבר חדר .נא להתנהג בהתאם. ת'כלס ,אפשר להגדיר את המצב העכשווי בצורה כזאת :החבר'ה הטובים- מפסידים .ז"א :החבר'ה שמבחינתם נהלי הישיבה הם המלצה וסדרי הישיבה הם עצה טובה ,5הם שוהים בלתי חוקיים במועדני וויפיי ,ונהנים מהדבר האסור .אך החבר'ה הטובים ,שהשתמשו באינטרנט למטרות יעילות ונכונות, סובלים מחמת האיסור מחסך חמור. חוץ מזה ,הכנסת האינטרנט תצדיק את עצמה .כלומר :כאשר נאמץ את האינטרנט ינשאהו המקום ,ועולם התורה יתחיל לתת אותותיו ברשת .חסימת רימון תהפך לחסימה בטיחותית ויעילה ,וכמות המידע שתתוסף תהיה עצומה .אוסף השיעורים שנמצא באינטרנט הוא אדיר ,אוסף המשאבים ללימוד תורה הוא מדהים .החל מטעמי המקרא ,ממשיך בדף יומי בעיון ,וכלה במאמרים הלכתיים ועיוניים עמוקים .כך שאם נדע למנף את המצב בצורה נכונה ,חסרונותיו הקיימים של האינטרנט ייעלמו ,ובמקומם תקום ממלכה אלחוטית כשרה ויעילה .ממלכה שתשנה את הפסיקה מ"-סיני ועוקר הרים- סיני עדיף"-ל'עוקר הרים עדיף' .6שהרי הר סיני יהיה במרחק גיגול קטן. לסיכום ,הבנתי .הבעיה היא השם. אינטרנט הפך לשם נרדף לפריקת עול .אז ...נשנה את המילה .מה דעתכם על ' ?'harSinaiרשת אלחוטית המעבירה מידע מכל העולם היהודי התורני, היישר אליך ללא מאמץ .מישהו מתנגד? 7 לאור האמור לעיל ,איני תלמיד חכם -וד"ל. 1אינני בא לערער על צביון הישיבה ,שאינני מודע לדעתו אך מנחש את קיומו. )עיין במשפט הסיום(. 2סימן ש"ע. 3זה לא מאמר הלכתי ,נא לא להטריד אותי. 4כמו שמנהגי העיר ובתי הכנסיות משתנים בהתאמה לתושבים ,כך הישיבה צריכה להשתנות בהתאם לתלמידים .עיין ערך תקנון התפילה בכולל. 5ובכל ישיבה יש כאלו ,בבקשה לא ליפול מהכסאות... 6כמובן ,זה לא מדוייק-אבל הרעיון הובן... 7עיין בדברי רבא ביומא דף ע"ב ע"ב. ככה לא בונים תיבה /אליאור חסון )ז'( "הישיבה היא תיבת נח". זהו ביטוי שעד לא מזמן נישא בפי רוב כדברי שבח והערכה. לא צריכים לעשות יותר מדי ,פנוים מהבלי העולם הזה ואפשר פשוט לשבת וללמוד. מאז ,תמורות עברו על עולמנו הגדול והרחב ,ובהתאמה-גם על עולמנו הקטן בישיבה. "אי אפשר להסתגר מהעולם" ,"...צריך לדעת מה קורה ולהיות מחובר"... טענות כאלה ודומות להן מופרחות לחלל האוויר וקוראות תיגר על תיבתנו המשייטת לה בנעימים ,תובעות ממנה לפתוח את צוהרה לעולם שבחוץ ולא להתכנס בתוך עצמה. בואו נהיה כנים ,תיבתנו כבר מזמן לא משומרת וסגורה. בין אם זה מתבטא בעלונים והעיתונים שמגיעים לפתחנו כל שבוע ובמכשירים הסלולריים המתקדמים המצויים באמתחתנו ,ובין אם זה מורגש בהיחשפות יושבי התיבה לעולם הרחב כל שבת שלישית ובימי החופשה ע"י מגוון מדיומים שונים .זה המצב ,והאם הוא תקין או לא ,על כך דיברו גדולים וטובים ממני .אגב ,איני מתיימר לומר שאיני צורך את העלונים והמדיומים דלעיל. ובכל זאת ,מתקיים לו מצב שנמשך כבר זמן לא קצר של "שלושה שבועות- לד' ,ושבת שלישית-לכם" .זהו הסטטוס קוו שלנו. חלפה לה מן העולם המציאות של עזיבת הבית לחודשים ארוכים ע"מ לגלות למקום תורה )חוץ מאצל החוצניקים( ואיני יודע בכמה ישיבות בימינו עוד לומדים במתכונת של "שבת שביעית בבית" כמו שהזכיר הרב סתיו בסיפוריו על קול תורה. וכך ,למרות שרובנו מן הסתם נהנים בבית מבחינה גשמית הרבה יותר )אין על אוכל של אמא( ,הרבה עושים בחירה מודעת להשאר בישיבה זמן ממושך ,על אף הקשיים והגעגוע ,למען עולמם הרוחני. יכולנו לומר" :נצא הביתה כל שבת )או כל שבת שניה( ונלמד בבית כדבעי". אבל אנו מכירים את עצמנו -רצונות לחוד ומעשים לחוד .לכן אנשים בוחרים לצמצם את נקודת הבחירה שלהם .במקום לצאת הביתה ולהתחיל להתלבט כמה זמן לשבת על המחשב )"וואו ,כבר עברו 3שעות"( או להתבאס על זה שאין אווירה של לימוד ,הם מחליטים :נשארים בישיבה! .ממילא ,ישנם פחות פיתויים ויותר תמריץ ללמוד. לכן ,אינני חפץ לעסוק בבעיות הרוחניות הקשות שקיימות באינטרנט .חזקה עליה על ישיבה שאם תתקין אינטרנט במחשביה לא תהיה גישה לאתרים שאסור להכנס אליהם או אפילו לכאלה שלא ראוי לבן ישיבה להמצא בהם .אני רוצה להתייחס לסוגיא מבחינת בזבוז הזמן וביקוע עוד ֶבּקע אנוּש בתיבתנו מלאת החלונות גם כך ובכך להופכה לרפסודה ותו לא. נשאלת השאלה :האם אנחנו תמימים? האם אין אתם רואים בעיני רוחכם את התורים שיווצרו בהמתנה למחשבינו לו הותקן בהם אינטרנט? את החבורות המתגודדות סביב המחשב -שבאו לבדוק רק דבר אחד לפני שעה? לא כי אנשים רעים ,אלא כי אנשים זקוקים לגבולות -אפילו אם הגבולות הללו מלאכותיים ולא שורשיים. לו היה מדובר ברשימה שחורה ,כזו המאפשרת גישה לאתרי מידע תורניים ואולי לאתרה של חברת אגד )מישהו אמר דייטים בירושלים?( -ניחא .מן הסתם כך לא היתה נוצרת בעיה. אך אם נאפשר גישה לאתרי חדשות למיניהם )אפילו שזה רק ערוץ ,(7 לויקיפדיה ואתרי משחקונים למיניהם -בכך סתמנו את הגולל על חלק גדול מן הלימוד שלנו. ולאותם אנשים רציניים שזועקים מהמיית ליבם" :אפשר לעשות שימוש באינטרנט לטובה! אפשר להשתמש בו רק כשצריך ,להגדיל תורה ולהאדירה!" להם נאמר שאע"פ שאכן מכירים אתם את עצמכם שתוכלו לעמוד בנסיון, מוסד ציבורי שתחת כנפיו חוסים ארבעה-מאות בחורים )ואפילו עשרים בחורים!(-צריך אחריות ציבורית. הרי אנשים שהיו צריכים מענה אינטרנטי נקודתי ומהיר בגבולות הישיבה מצאו פתרונות יצירתיים ,ובמקרה הכי גרוע אפשר ללכת למשרדים ולבקש מהן שימוש מהיר במחשב -כמו שאנו עושים לגבי שליחת פקסים )וזה אפילו לא יעלה כסף(. אסיים באמירה שכולנו מן הסתם שמענו במשך שהותנו בישיבה או חשבנו בעצמנו" :ברוך השם שאין לי גישה בישיבה לדברים שיש לי גישה אליהם בבית- אחרת לא הייתי לומד" .ודפח"ח. )הערה :כמובן שאדם מצופה גם להתגבר על מכשולים .אנו מדברים על הסרתם מבעוד מועד בבחינת "ואל תביאני לידי נסיון"(.
© Copyright 2024