‫“והיו לאחדים בידך"‬
‫המערכת‬
‫פרשת ויגש‬
‫ה' בטבת‬
‫ה'תשע"ב‬
‫גיליון מס' ‪200‬‬
‫בפרשת השבוע‪ ,‬פרשת "ויגש"‪ ,‬דנים אנו הרבה בצורה ישירה ועקיפה באחדותו של עם ישראל‪ :‬המאבק ההישרדותי של‬
‫האחים כנגד המשנה‪-‬למלך מצרים‪ ,‬הספקות והחששות המלוות את הפרידה הזמנית מיוסף )פרק מ"ד פסוק כ"ד‪":‬ויאמר‬
‫אליהם‪ ,‬אל תרגזו בדרך"(‪ ,‬התימרונים הפוליטיים על מנת להשיג "אוטונומיה" בתוככי מצרים וההישרדות הגשמית‬
‫בעזרת יוסף )פרק מ"ז פסוק י"ב‪" :‬ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו"(‪ .‬ונראה‪ ,‬שזהו גם הנושא העיקרי‬
‫וּכתֹב ָע ָליו‬
‫אָדם ַקח ְל ָך ֵעץ ֶא ָחד ְ‬
‫ְאַתּה ֶבן ָ‬
‫המופיע בהפטרה )יחזקאל ל"ז‪ ,‬ט"ו‪-‬י"ח(‪]" :‬טו[ ַוי ְִהי ְד ַבר ה' ֵא ַלי ֵלאמֹר‪]:‬טז[ ו ָ‬
‫)שנה שישית(‬
‫ֲב ָריו‪] :‬יז[ ְו ָקרַב א ָֹתם ֶא ָחד ֶאל‬
‫יוֹסף ֵעץ ֶא ְפ ַריִם ְו ָכל ֵבּית י ְִשׂ ָר ֵאל ח ֵ‬
‫וּכתוֹב ָע ָליו ְל ֵ‬
‫וּל ַקח ֵעץ ֶא ָחד ְ‬
‫ֲב ָריו ְ‬
‫ָאל ח ֵ‬
‫יהוּדה וְ ִל ְבנֵי י ְִשׂר ֵ‬
‫ִל ָ‬
‫ֲח ִדים ְבּ ָי ֶד ָך"‪.‬‬
‫ְהיוּ ַלא ָ‬
‫ֶא ָחד ְל ָך ְל ֵעץ ֶא ָחד ו ָ‬
‫המעשה הסמלי שמבקש הקב"ה מיחזקאל לעשות‪ ,‬מהווה פריצת דרך‪ :‬מעשה סמלי ראשון )ולכאורה‪ ,‬יחידי( בתקופה‬
‫שלאחר החורבן‪ ,‬המנבא אחדות ושלמות לעם ישראל‪ .‬גאולת שנים עשר שבטי ישראל תחת הנהגתו של מלך אחד‬
‫מצאצאי דוד‪ .‬אך לכאורה‪ ,‬הא גופא קשיא‪ :‬בתיאור המעשה הנצרך מיחזקאל‪ ,‬מבקש הקב"ה ממנו לקחת שני עצים ועל‬
‫כל אחד בנפרד לכתוב שם‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬יהפוך הזוג לאחד בידיו‪ .‬וצריך לשאול‪ :‬מדוע מבקש הקב"ה לכתוב את השמות‬
‫על עצים שונים לחלוטין )כך אפשר לדייק מפשט הפסוקים‪" ,‬עץ אחד"‪"-‬עץ אחד" ולא "עץ שני"‪ ,‬ואכמ"ל(? שהרי‪ ,‬גם‬
‫‪16:04 16:24‬‬
‫אם בא המעשה להביע את הפרידה והשבר האחדותי בין השבטים‪-‬לכאורה מתאים יותר היה לכתוב את השמות על עץ‬
‫אחד‪ ,‬לשוברו‪ ,‬ולאחר מכן לחברו בדרך נס‪ .‬כך‪ ,‬אפשר היה להביע עוד נקודת אמת‪ :‬שורש כל השבטים אחד הוא‪ ,‬וסופם‬
‫‪17:25 17:26‬‬
‫שעוד ישובו לשורשם ויתאחדו לעם אחד‪" ,‬שפה אחת ודברים אחדים"‪.‬‬
‫בכדי לנסות ולתרץ קושיה זו‪ ,‬נראה לחזור מן החיתום אל הפתיח‪ ,‬הפרשה עצמה‪ .‬לאחר ההתוודות של יוסף לאחים‪,‬‬
‫מופנה אור הזרקורים למשימה הבאה בתור‪ :‬הורדת יעקב למצרים‪ .‬וכך מתואר הדבר בפסוקים עצמם‪]" :‬ט[ ַמהֲרוּ ַועֲלוּ‬
‫ִית‬
‫ָשׁ ְב ָתּ ְב ֶארֶץ גּ ֶֹשׁן וְ ָהי ָ‬
‫יוֹסף ָשׂ ַמ ִני ֱאל ִֹהים ְלאָדוֹן ְל ָכל ִמ ְצ ָר ִים ְר ָדה ֵא ַלי אַל ַתּ ֲעמֹד‪] :‬י[ ְוי ַ‬
‫אָמר ִבּ ְנ ָך ֵ‬
‫ֲמ ְר ֶתּם ֵא ָליו כֹּה ַ‬
‫אָבי ַוא ַ‬
‫ֶאל ִ‬
‫אַתּה‬
‫ָעב ֶפּן ִתּ ָוּרֵשׁ ָ‬
‫ֲשׁר ָל ְך‪] :‬יא[ ְו ִכ ְל ַכּ ְל ִתּי א ְֹת ָך ָשׁם ִכּי עוֹד ָח ֵמשׁ ָשׁ ִנים ר ָ‬
‫וּב ָק ְר ָך ְו ָכל א ֶ‬
‫ֶיך ְוצֹאנְ ָך ְ‬
‫וּבנֵי ָבנ ָ‬
‫ֶיך ְ‬
‫וּבנ ָ‬
‫אַתּה ָ‬
‫ָקרוֹב ֵא ַלי ָ‬
‫לעילוי נשמת‬
‫בוֹדי‬
‫אָבי ֶאת ָכּל ְכּ ִ‬
‫ַד ֶתּם ְל ִ‬
‫ָמין ִכּי ִפי ַה ְמ ַד ֵבּר ֲא ֵליכֶם‪] :‬יג[ ו ְִהגּ ְ‬
‫אָחי ִב ְני ִ‬
‫ֲשׁר ָל ְך‪] :‬יב[ ו ְִהנֵּה ֵעינֵי ֶכם רֹאוֹת ו ְֵעינֵי ִ‬
‫ית ָך ְו ָכל א ֶ‬
‫וּב ְ‬
‫ֵ‬
‫מרת דבורה כץ ע"ה‬
‫אָבי ֵה ָנּה"‪ .‬וכותב רש"י בד"ה‪" :‬ועיני אחי בנימין"‪"-‬השווה את כולם‬
‫ַד ֶתּם ֶאת ִ‬
‫וּמ ַה ְר ֶתּם וְ הוֹר ְ‬
‫יתם ִ‬
‫ֲשׁר ְר ִא ֶ‬
‫ְאת ָכּל א ֶ‬
‫ְבּ ִמ ְצ ַריִם ו ֵ‬
‫ביחד‪ ,‬לומר‪ :‬שכשם שאין לי שנאה על בנימין אחי‪-‬שהרי לא היה במכירתי‪ ,‬כך אין בליבי שנאה עליכם"‪.‬‬
‫בת ר' אהרן ז"ל‬
‫שנאה‪ .‬זה לכאורה ההו"א שהיה לאחים ביחס לקשר ביניהם ובין יוסף‪ .‬המילה "שנאה"‪ ,‬לכאורה‪ ,‬באה לבטא רגשות‬
‫נלב"ע ב' בסיון תשע"א‬
‫עזים של אנטגוניזם וריחוק‪ .‬שיא הפיצול והפירוד‪ .‬ומוכרחים אנו לשאול‪ :‬היתכן שעד לשם ידרדרו להם היחסים בין‬
‫שנים עשר השבטים‪ ,‬אבות אומתנו?‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫הרצי"ה‪ ,‬בשיחותיו על חומש בראשית )פרשת ויגש‪ ,‬עיי"ש(‪ ,‬מחלק בין שני פירושים למילה שנאה‪:‬‬
‫א( איבה היכולה להגיע עד לכדי שפיכות דמים‪.‬‬
‫הוקדש ע"י משפחת יוסקוביץ‬
‫ב( קפידא ותרעומת‪.‬‬
‫ומסיק שהשנאה המדוברת אצלנו‪ ,‬איננה מן הסוג העיוור והבלתי‪-‬ניתן לגישור – אלא מן הסוג השני‪ :‬ביקורת והאשמה‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬מחוייבים אנו לשאול‪ :‬מהיכן נבעה אותה קפידא שמקורה עוד נטוע בשורש מכירת האחים? מדוע באמת "ולא‬
‫יכלו דברו לשלום" כדאיתא בריש פרשת "וישב"?‬
‫מן הראוי והנצרך מאיתנו‪ ,‬לא להוריד את אבות ואיתני האומה לרמתנו הנמוכה ומשם לנסות ולדלות ביקורת וצקצוקי לשון יודעי‪-‬כל‪ .‬כך לימדונו רבותינו‪ ,‬וכך גם‬
‫נוקטים אנו במקרה של שנאת השבטים ליוסף‪ .‬השנאה אינה נובעת מקנאה‪ ,‬מאכזבה‪ ,‬מתאווה או מרגשות‪-‬פרט מקופח זה או אחר‪ .‬השנאה היא הבעת ביקורת בונה‬
‫והעלאת האשמות וסתירות ע"מ לבנות‪ .‬ע"מ לעצב את האומה בכללה‪ :‬אומה אחת‪ ,‬המורכבת משנים עשר שבטים שונים ומגוונים‪ .‬הנראה הוא שהיה צורך עמוק‬
‫ומהותי לבנייתם של השבטים השונים ללא נוכחותו של יוסף במרכז הבמה‪ .‬וכן להיפך‪ :‬היה צורך עמוק ומהותי בבניית יוסף בתור בודד ופרט בארץ זרה ורחוקה‪.‬‬
‫זוהי אותה הנקודה שבאה ההפטרה ללמדנו‪ :‬אין עם ישראל בכללו הדבקה ואיחוד של שנים עשר חלקים שווים בעצם אך שונים במקרה‪ .‬אין הוא עץ אחד הנשבר‬
‫לרסיסים רסיסים‪ ,‬כזה שאין האחד מוסיף על חבירו מאומה‪ .‬עם‪-‬ישראל מהווה יחידה מאוחדת ומושלמת המכילה בתוכה את כל הזוויות השונות במהות שמבטאים‬
‫השבטים השונים‪-‬שני עצים שונים‪ .‬מכלול שהפך חזק בזכות יכולת הגישור וההכלה‪"-‬והיו לאחדים בידך"‪ ,‬ולא הפך בינוני מכורח פשרות וחצי אמיתות‪ .‬בעם‪-‬ישראל‬
‫האומה‪ ,‬בהחלט שייך למצוא את הניואנסים הייחודיים לכל פרט‪ ,‬את האור המבליח מבעד לכל חדר בנפש של כל פרט ופרט‪ .‬כל זה‪ ,‬מתוך הרחבת ההסתכלות‬
‫והיישרת המבט אל הכלל העוטף‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬שייך לעבור לחובת היום‪:‬‬
‫מאתיים עלונים זה הרבה‪ .‬הרבה מאוד‪.‬‬
‫מתחתיות שנותינו בתוך המערכת )בקושי שלושה‪-‬עשר גליונות עד לכתיבת שורות אלו‪ ,‬ועד בכלל( יכולים אנו רק להוריד את הכובע ולבטא את הערכתנו העצומה‬
‫לכל שעסקו ושעוסקים במלאכה החשובה הזאת מדי שבת בשבת‪ .‬מלאכה שמטרתה לבוא ולפתוח צוהר מתיבתנו האהובה אל החוץ‪ ,‬על אף שזה בבחינת "אפס קצהו‬
‫תראה וכולו לא תראה" כידוע לכל מי שזכה לצעוד בשבילי בית המדרש ברגליו שלו לקול המולת הבחורים‪.‬‬
‫נרצה להודות לרה"י‪ ,‬למשגיח‪ ,‬לרמי"ם ולבחורים לדורותיהם שעמלו וכתבו לעלון‪-‬והם הם העלון‪ .‬בנוסף‪ ,‬תודתנו שלוחה להנהלת הישיבה שתומכת בהמשך הפצת‬
‫העלון‪ ,‬הרחבת השפעתו ונתינת המקום והבמה המתאימים לפירות ה"כרם" שהוא מניב‪ .‬לסיום‪ ,‬על לנו לשכוח את הענקים שעל גביהם אנו‪ ,‬הגמדים‪ ,‬נאחזים‪:‬‬
‫העורכים לשעבר ש"י לאו ומוטי פקטר‪ ,‬שהעבירו לידינו מערכת מוכנה ומשומנת וחסכו מאיתנו את ה"עקבתא דמשיחתא" הכלולה בהקמה הראשונית מאפס‪.‬‬
‫שנזכה להמשיך ולהצעיד את המפעל החשוב הזה הלאה‪ ,‬למקומות חדשים ורעננים מתוך רוב שמחה‪ ,‬עושר )רוחני!(‪ ,‬כבוד ובעיקר‪-‬מיעוט עוונות‪.‬‬
‫שבת שלום!‬
‫‪www.kby.org.il :èðøèðéàá äáéùéä øúàá íâ òéôåî ïåìòä | "äðáéá íøë" úáéùé é"ò øåàì àöåé ïåìòä‬‬
‫‪!ïåéìéâä úùåã÷ ìò øåîùì àð‬‬
‫‪[email protected] :úáåúëì çåìùì ïúéð úåøàäå úåøòä ,úåáåâú‬‬
‫עורך‪ :‬מרדכי שחר‪.‬‬
‫נולדה בין החומות‬
‫התורה מונה את היורדים למצרים בפרטם ובכללם‪ .‬בכללם‬
‫היו שבעים‪ ,‬אלא שבפרטם אינם אלא ששים ותשע‪ .‬שאלה זו שאל‬
‫אבא חליפא את ר' חייא בר אבא במס' ב"ב קכג ע"א‪ ,‬ובתחילה ענה‬
‫לו רחב"א תשובה שלא סיפקה את השואל‪ ,‬ואז אמר לו‪ :‬מרגלית‬
‫טובה היתה בידי ואתה מבקשה לאבדה ממני?! הכי אמר ר' חמא‬
‫בר חנינא‪ ,‬זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות‪.‬‬
‫מפליא שקורא ליישוב זה מרגלית‪ ,‬וכמה תירוצים יש‬
‫בש"ס ולא אמר עליהם שהם מרגלית‪ .‬אך באמת יש בדבריו עומק‪,‬‬
‫והוא יסוד חשוב במחשבת היהדות‪.‬‬
‫כבר כתב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים‪" ,‬שמחשבות בורא‬
‫העולם אין כח באדם להשיגם‪ ,‬כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו‬
‫מחשבותיו‪ .‬וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי‬
‫שעמד אחריו‪ ,‬אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח"‪ ,‬ומאריך שם‬
‫הרמב"ם להסביר הדברים‪.‬‬
‫ומ"מ למדנו שרחוקים מאתנו דרכי ההשגחה האלוקית‪,‬‬
‫ודוקא מן הצרות שגרמו לנו הנוצרים תצמח הישועה ויתגלה‬
‫המשיח‪.‬‬
‫ועל כן אמר הנביא "כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר‬
‫אנכי חושב עליכם נאם ה'‪ ,‬מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם‬
‫אחרית ותקוה"‪ .1‬והפרשיות האחרונות מלמדות יסוד זה‪ .‬אלא‬
‫שאפילו יעקב לא הבין זאת ואמר "למה הרעותם לי להגיד לאיש‬
‫העוד לכם אח"‪ ,2‬והקב"ה אומר "אני עוסק בהמלכתו של בנו‬
‫במצרים והוא אומר למה הרעותם לי"‪ ,‬ואף האחים שרצו להפר‬
‫החלום לא הבינו שבצעדיהם לבטל החלום‪ ,‬בזה גופא הם מגשימים‬
‫אותו‪ .‬ומה שיעקב והאחים חשבו לצרה גדולה‪ ,‬התברר אח"כ‬
‫כשורש הגאולה‪.‬‬
‫ובסידור הגר"א הביא משל על זה‪ ,‬לאחד שהיתה לו אבן‬
‫יקרה מאד‪ ,‬ולימים נעשה בה סדק‪ ,‬וגרם לו צער רב‪ ,‬עד שבא חכם‬
‫אחד ואמר לו‪ ,‬שהוא מסוגל לעשות באבן פיתוחי חותם שיעלו את‬
‫ערכה של האבן פי כמה‪ ,‬והסדק הזה שאתה כל‪-‬כך מצטער עליו‪,‬‬
‫הוא יהיה היסוד לכל הפיתוחים שיבואו אחריו‪.‬‬
‫ובארנו בזה מה שכתבה הגמרא בפסחים על הפסוק ביום‬
‫ההוא יהיה ה' אחד וכו'‪ .‬אטו האידנא לאו אחד הוא‪ ,‬אלא שלעתיד‬
‫לבוא יברכו על הרעה כמו שמברכים על הטובה – הטוב והמיטיב‪.‬‬
‫ובוודאי שלא יהיה רע לעתיד לבוא‪ ,‬אלא שהמבט שלנו ישתנה ואז‬
‫נבין שהכל הוא מהלך של גאולה‪.‬‬
‫על הפסוק באיכה "השביעני במרורים הרוני לענה"‪ ,3‬דרשו‬
‫דרשו במדרש‪ :‬השביעני במרורים זה ליל פסח‪ ,‬הרוני לענה זה‬
‫תשעה באב‪.‬‬
‫על הקשר בין ליל הסדר לתשעה באב כבר אמרו שעל פי‬
‫סדר א"ת ב"ש‪ ,‬תשעה באב חל לעולם ביום שחל בו א' דפסח‪ ,‬ויום‬
‫הגלות משולב עם יום הגאולה‪.‬‬
‫בברכתו של משה לשבטים דילג על ברכה לשמעון‪ ,‬כשם‬
‫שיעקב לא ברכו‪ ,‬ואעפ"כ רמז משה על ברכה לשמעון כשאמר‬
‫"שמע ה' קול יהודה"‪ ,4‬וכתב רש"י שיש כאן רמז לברכת שמעון‪,‬‬
‫ופירש בשפתי חכמים‪ ,‬שלא אמר קבל קול יהודה‪ ,‬אלא שמע‪ ,‬שהוא‬
‫רמז לשמעון‪ ,‬ואף כשחלקו את הארץ נטל שמעון מחלקו של יהודה‪.‬‬
‫וכששאל יהודה את ה' אם לצאת למלחמה ואם ינצח‪" ,‬ויאמר ה'‬
‫יהודה יעלה"‪ .5‬ואז אמר יהודה לשמעון "עלה איתי בגורלי והלכתי‬
‫גם אני אתך בגורלך"‪ .6‬ומדוע נזקק יהודה לשמעון?‬
‫ה"בני יששכר" הביא בשם האר"י שכל שבט מתייחס‬
‫לאחד החודשים‪ ,‬וסדר ההקרבה של הנשיאים הוא לפי סדר‬
‫החודשים‪ ,‬ויהודה לפי זה עניינו חודש ניסן ושמעון חודש אב‪.‬‬
‫‪ 1‬ירמיהו‪ ,‬כט‪ ,‬יא‬
‫‪ 2‬בראשית‪ ,‬מג‪ ,‬ו‬
‫‪ 3‬איכה‪ ,‬ג‪ ,‬טו‬
‫‪ 4‬דברים‪ ,‬לג‪ ,‬ז‬
‫‪ 5‬שופטים‪ ,‬א‪ ,‬ב‬
‫‪ 6‬שופטים‪ ,‬א‪ ,‬ג‬
‫מרן‬
‫ראש‪-‬הישיבה‬
‫שליט"א‬
‫על פי זה מתברר שחדש אב תלוי בחדש ניסן וממילא‬
‫שמעון תלוי ביהודה‪ .‬והגלות של חדש אב‪ ,‬מושרשת היא בחדש‬
‫ניסן‪ .‬וע"כ יהודה ממתיק את הקללה של שמעון‪ ,‬כשהוא מאמץ את‬
‫שמעון אליו‪ ,‬ומגלה בזה שהגלות שרשה בגאולה‪ ,‬וחדש אב מקורו‬
‫בניסן‪.‬‬
‫ובזה ביארנו את הפגישה התמוהה שבין יעקב ליוסף‪,‬‬
‫שיוסף נפל על צווארי אביו‪ ,‬ואילו יעקב לא הגיב‪ .‬ובמדרש אמרו‬
‫שקרא ק"ש‪ .‬ופלא‪ ,‬שברגע זה שחיכה לו עשרים ושתים שנה‪ ,‬קורא‬
‫דווקא ק"ש?‬
‫אלא‪ ,‬ע"פ דברינו‪ ,‬הבין יעקב עד כמה טעה כשאמר "למה‬
‫הרעותם לי"‪ ,‬ועכשיו כשרואה את גדולת יוסף ואחדות המשפחה‪,‬‬
‫הבין למפרע שמברכים על הרעה "הטוב והמטיב"‪ ,‬ובזה ה' אחד‬
‫ושמו אחד‪ ,‬וע"כ קרא ק"ש ‪ -‬שמע ישראל ‪ -‬ה' אחד‪.‬‬
‫מעתה נבין שהכניסה למצרים‪ ,‬ראשית הגלות‪ ,‬מחייבת את‬
‫ראשית הגאולה‪ .‬וזהו שנולדה יוכבד בין החומות‪ .‬שהחומה מבדילה‬
‫בין א"י למצרים‪ ,‬בין החירות שבא"י לגלות שבמצרים‪ .‬וע"כ עם‬
‫הכניסה למצרים נולד מושיען של ישראל‪ .‬וזה שאמר שיוכבד‪ ,‬אמו‬
‫של משה‪ ,‬נולדה בין החומות‪ .‬וזהו סימן שכל הגלות שתבוא עכשיו‪,‬‬
‫מעבר לחומה‪ ,‬מקורה בגאולה‪.‬‬
‫בתשעה באב שנת תרע"ד‪ ,‬ביום שפרצה מלחמת העולם‬
‫הראשונה‪ ,‬שהה הרב קוק זצ"ל באירופה‪ ,‬בכינוס של הכנסיה‬
‫הגדולה של אגודת ישראל‪ .‬וכשבאו אליו רבנים מבוהלים ושאלו מה‬
‫יהיה‪ ,‬ענה להם בביטחון‪" :‬זורע צדקות מצמיח ישועות‪ ...‬אור חדש‬
‫על ציון תאיר"‪ .‬כיון שהיה בטוח שמזה תצמח גאולתן של ישראל‪.‬‬
‫כפי שאכן היה בסוף המלחמה‪.‬‬
‫חמש עשרה שנה לאחר מכן‪ ,‬בחודש אב תרפ"ט‪ ,‬פרצה‬
‫האינתיפאדה הראשונה‪ .‬עשרות עשרות של יהודים בחברון‪ ,‬צפת‪,‬‬
‫מוצא‪ ,‬יפו‪ ,‬נהרגו בידי פורעים ערבים‪ .‬והממשלה הבריטית לא‬
‫עשתה דבר להצלתם‪ .‬הרב הרעיש אז עולמות‪ ,‬כולל הברחת‬
‫טלגרמות בשבת לקהילות היהודים בעולם‪ .‬ויחד עם צערו הרב‪ ,‬אמר‬
‫אז‪:‬‬
‫"כל מי שהוא עוקב את סדרי הישוב‪ ,‬מראשית צעדיו ועד‬
‫עכשיו‪ ,‬יכול הוא לראות בחוש איך שמכל ירידה אשר סבלנו‪,‬‬
‫נצמחה אח"כ עליה והתפתחות יותר גדולה‪ ,‬וצעד של דליגה לטובה‬
‫יצא מכל משבר וכו'‪ ,‬והנה ראינו עין בעין‪ ,‬איך שמתוך המחשכים‬
‫יצא לנו אור גדול‪ ,‬והיישוב המצומצם רחבו גבוליו‪ ,‬ובאה ארץ‬
‫ישראל למדרגתה היישובית שהיא עומדת בה היום‪ ,‬והרי ראינו‬
‫במדה זעירה את הגואל שנכסה וחזר ונגלה לנו‪.‬‬
‫ומזה עלינו ללמוד ולקוות לקח טוב‪ ,‬שלא להיות נופלים ברוחנו גם‬
‫מחרדתה של הנפילה הנוראה אשר נפל ישובנו כעת ע"י רשעים‬
‫הרוצחים הטמאים אשר הרגו בזדון חסידי עליון‪ ,‬גדולי התורה‬
‫והיראה )בירושלים בחברון במוצא בצפת וביתר המקומות‬
‫הקדושים(‪ .‬הכיסוי הזה אשר נכסה הגואל ההולך לפנינו וכו' אמנם‬
‫איום ונורא הוא‪ ,‬יש בו צדדים שהוא עולה במחשכיו על כל הירידות‬
‫אשר סבלנו מאז התחיל ישובינו להבנות‪ .‬אבל ברור הדבר שלפי‬
‫הערך של הכיסוי הזה הגדול‪ ,‬יהיה האור אשר יגלה וכו' בטוחים אנו‬
‫שממכתנו הגדולה הזאת תצמח רפואה"‪.7‬‬
‫‪ 7‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' ‪360‬‬
‫אהבת החינם של יוסף לאחיו‬
‫יוסף מבקש את שלום אחיו‬
‫כאשר שלח יעקב את יוסף "מעמק חברון ‪ -‬מעצה עמוקה של צדיק‬
‫הקבור בחברון" )רש"י לז‪ ,‬יד(‪ ,‬מטרתו ברורה ומוגדרת‪" :‬לך נא ראה את‬
‫שלום אחיך"‪ .‬בספרי חסידות למדו כאן פשט‪ ,‬שבניגוד לפגמים שמצא‬
‫יוסף באחיו עד כה‪ ,‬וככפרה לדיבה הרעה שהביא יוסף על אחיו בעבר‪,‬‬
‫נדרש הוא עתה לראות את שלומם ‪ -‬את שלמותם ואת החיובי שבהם‪ .‬כנגד‬
‫ההתייהרות ושנאת החינם‪ ,‬גרימת הקנאה והמחלוקת‪ ,‬מבקש ממנו אביו‬
‫להביא לשלום בית‪ ,‬ולאהבת חינם בין האחים‪ .‬יוסף לא הספיק למלא את‬
‫שליחות אביו‪ ,‬כי "בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו"; הם מודדים‬
‫לו כמידתו‪ ,‬ומשיבים לו ‪ -‬כפי דעתם עכשיו ‪ -‬רעה תחת רעה‪ .‬לאחר זמן‬
‫התברר לאחים שה' הפך את מחשבתם לטובה‪ ,‬ובתחילת הפרשה שלנו‬
‫מספר המקרא כיצד נפגשים יוסף ואחיו שוב‪ ,‬והוא עתה מלך במצרים‪.‬‬
‫כעת נראה כיצד מממש יוסף במהלך המפגש עם אחיו ולאחריו‪ ,‬את הציווי‬
‫המקורי של אביו יעקב‪" ,‬לך נא ראה את שלום אחיך"‪ .‬בכמה וכמה‬
‫עניינים‪ ,‬גדולים וקטנים‪ ,‬מביע יוסף את יחסו החם והנפלא לאחים‬
‫כתשובת המשקל ליחס המתנכר הגס והקר בראשית הסיפור‪.‬‬
‫קרוב לוודאי‪ ,‬שיחס מיוחד זה והנהגה מוסרית נפלאה כזו נבעו ממקור‬
‫אמונה מוצק של יוסף בקב"ה ובהנהגתו את העולם‪ .‬יוסף אינו נוטר שנאה‬
‫לאחים‪ ,‬כי מבחינתו למרות שאתם "מכרתם אותי מצרימה" )מה‪ ,‬ד(‪,‬‬
‫למעשה "למחיה שלחני א‪-‬להים לפניכם" )מה‪ ,‬ה(‪" ,‬וישלחני א‪-‬להים‬
‫לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה‪ ,‬ועתה לא‬
‫אתם שלחתם אותי הנה כי הא‪-‬להים" )מה‪ ,‬ז‪-‬ח(‪ .‬יוסף ודאי לא היה מודע‬
‫למשמעות השליחות מעמק חברון ‪" -‬מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור‬
‫בחברון" ‪ -‬אבל הוא ידע שאין מקרה בעולם‪ .‬וגם אם אדם פועל רעה‬
‫בבחירתו החופשית ‪ -‬כלפי הנידון שסובל‪ ,‬יש כאן משפט א‪-‬להי לתת‬
‫לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו‪ .‬גם אם אין אמונה זו מצדיקה את הפעולה‬
‫הרעה כנגד הנפגע‪ ,‬והיא אינה מסכימה אתה‪ ,‬היא מספקת ביטחון ושלווה‬
‫ויחס אוהב מצד הנפגע גם למי שפגע בו‪ .‬כך אומר דוד לאבישי בן צרויה‪,‬‬
‫המבקש להרוג את שמעי שפגע במלך‪" :‬הניחו לו ויקלל‪ ,‬כי אמר לו ה' "‬
‫)שמואל ב טז‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫להלן נעמוד על שלוש נקודות חסד של יוסף עם אחיו‪ .‬אפשר שהביטוי‬
‫"יוסף הצדיק" המתקשר בדעת הלומדים לתכונת הצניעות של יוסף‬
‫בסיפור עמידתו בפני פיתויה של אשת פוטיפר‪ ,‬ראוי לו להידרש ולהיזכר‬
‫גם בשל יחסו הנפלא והמיוחד לאחיו‪ .‬כי עבודת ה' אינה רק בין אדם‬
‫למקום אלא גם ובעיקר בין אדם לחבירו‪ ,‬וקל וחומר בין אדם לאחיו‪.‬‬
‫"הוציאו כל איש מעלי"‬
‫א‪" .‬ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש‬
‫מעלי" )מה‪ ,‬א(‪ ,‬רש"י‪" :‬לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו‬
‫ושומעין שאחיו מתביישין בהוודעו להם"‪ .‬במדרשים מובא שיוסף סיכן‬
‫את עצמו בסכנת חיים ממשית‪ ,‬כדי שאחיו לא יתביישו‪" .‬אמר רב חמא בר‬
‫חנינא‪ ,‬לא עשה יוסף כשורה שאילו בעט בו אחד מהם מיד מת" )בראשית‬
‫רבה צג‪ ,‬ט(‪" .‬א"ר שמעון בר נחמן‪ :‬לסכנה גדולה ירד יוסף‪ ,‬שאם הרגוהו‬
‫אחיו אין בריה בעולם מכירו" )תנחומא ויגש ה(‪ .‬חשש זה לא היה רחוק‪,‬‬
‫כיוון שבפועל היה עימות בין האחים לבין יוסף‪" ,‬כיון שהכירוהו בקשו‬
‫להורגו‪ .‬ירד מלאך ופזרם בארבע פינות הבית" )שם‪ ,‬שם(‪.‬‬
‫נוסיף שלוש הערות מוסריות קצרות בעניין זה‪ :‬האחת בשים לב‬
‫לביטוי שבמקרא‪" ,‬ולא יכול יוסף" ובהסברו של רש"י "לא היה יכול‬
‫לסבול"‪ .‬לא נאמר שיש איסור בדבר‪ ,‬או שיוסף חשש לעבור עבירה‪ .‬בעל‬
‫המוסר לא יכול כפשוטו לבייש את חברו‪ .‬בדומה לנאמר אצל תמר "נוח לו‬
‫לאדם להפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" )סוטה י‬
‫ע"ב(; רק שכאן יוסף מתנהג כך כלפי שנואי נפשו‪ ,‬בעוד תמר נוהגת כך‬
‫בחמיה הנכבד גדול הדור‪ ,‬שהיא גם מקוה להוליד ממנו מלך ומשיח‪.‬‬
‫השניה‪ ,‬אם אחיו יהרגוהו ומה יהא על המפגש עם אביו‪ ,‬הרי לרגע זה ייחל‬
‫כ"ב שנים‪ ,‬כלום לא ימומש החלום? נראה‪ ,‬שגם חלום של כ"ב שנים‪,‬‬
‫הכולל גם מצוות כיבוד אב‪ ,‬אינו עומד בפני מחסום של גרימת בושה שכזו‬
‫לאחים‪ ,‬ואע"פ שהאחים אינם מכירים איש מהמצרים‪ ,‬והבושה אינה‬
‫גדולה כל כך‪ .‬השלישית‪" ,‬ולא יכול יוסף להתאפק" ‪ -‬אבל לחכות עד‬
‫שהמצרים יצאו‪ ,‬הוא יכול‪ .‬תלוי למה צריך את כוח ההתאפקות‪ :‬בשביל‬
‫עצמו אינו יכול להתאפק‪ ,‬אבל כדי למנוע בושה מאחיו הוא יכול ויכול‪.‬‬
‫תוכחת יוסף‬
‫ב‪" .‬ויאמר‪...‬אני יוסף העוד אבי חי" )מה‪ ,‬ג(‪ .‬חז"ל דברו הרבה בתוכחה‬
‫של יוסף את אחיו‪" :‬ר' אליעזר כי מטי להאי קרא בכי‪' ,‬ולא יכלו אחיו‬
‫לענות אותו כי נבהלו מפניו'‪ ,‬ומה תוכחה של בשר ודם ‪ -‬כך‪ ,‬תוכחה של‬
‫הקב"ה על אחת כמה וכמה"? )חגיגה ד ע"ב(‪ .‬ובמדרש גרסו‪" :‬אבא כהן‬
‫ברדלא אומר אוי לנו מיום הדין‪ ,‬אוי לנו מיום התוכחה‪ .‬יוסף קטנן של‬
‫שבטים היה‪ ,‬ולא היו אחיו יכולים לעמוד בתוכחתו‪ ,‬לכשיבוא הקב"ה‬
‫ויוכיח לכל אחד ואחד לפי מה שהוא‪ ,‬שנאמר 'אוכיחך ואערכה לעיניך'‬
‫הרב אברהם‬
‫ריבלין שליט"א‪,‬‬
‫המשגיח הרוחני‪.‬‬
‫)תהילים נ‪ ,‬כא( על אחת כמה וכמה" )בראשית רבה צג‪ ,‬י(‪ .‬ר' יושע בר‬
‫סולוביצ'יק מקשה על המקרא‪ :‬מה פשר שאלת יוסף 'העוד אבי חי'‪ ,‬הרי‬
‫הוא כבר שאל כזאת‪ ,‬והאחים ענו כשחזרו למצרים "ויאמרו שלום לעבדך‬
‫לאבינו עודנו חי" )מג‪ ,‬כח(? ועוד‪ ,‬מדוע לא ענו האחים לשאלתו הפעם?‬
‫ובמדרש הקשה הגרי"ד‪ :‬מה ההבדל בין "יום הדין" ל"יום התוכחה"? מה‬
‫פשר הפסוק 'אוכיחך ואערכה לעיניך'? ומה פשר פירוש חז"ל לפסוק שה'‬
‫"יוכיח לכל אחד ואחד לפי מה שהוא"?‬
‫ר' יושע בר מחדש יסוד מוסרי בעניין התוכחה‪ :‬כשמוכיחים אדם‬
‫ומטילים עליו אשמה יש לו באמתחתו תירוצים מן המוכן‪ .‬תוכחה ראויה‪,‬‬
‫מוסרית ואפקטיבית‪ ,‬סותרת את תירוצי האדם מתוך מעשיו שלו‪ .‬אדם‬
‫הטוען שלא נתן צדקה משום שאין לו כסף‪ ,‬התוכחה שתטפח על פניו‬
‫תהיה בעובדה שבו בזמן בזבז כסף על שטויות‪ .‬ומי שמאחר לתפילה מפני‬
‫הקושי לקום מוקדם‪ ,‬יאלם דום אם השכים צאת לטיול וכדומה‪ .‬זה ההבדל‬
‫בין הדין לתוכחה‪" :‬הדין הוא על עצם העבירה‪ ,‬והתוכחה הוא הויכוח‬
‫שמראים לו ממעשה אחרת על זו" וזה עניינו של הפסוק "אוכיחך ואערכה‬
‫לעיניך" התוכחה שלך תהיה תוצר של מעשיך שלך‪ ,‬כי הקב"ה "יוכיח לכל‬
‫אחד ואחד לפי מה שהוא" ‪ -‬לפי איך שהוא התנהג בהזדמנות אחרת‪,‬‬
‫"ויהיו מעשיו נתפסים ממעשיו‪ ,‬היאך הם סותרים זה את זה"‪.‬‬
‫"ומה שאמר להם 'העוד אבי חי' לא בגדר שאלה כלל‪ ,‬דלא היה מקום‬
‫לשאלה כזו כלל עתה‪ ,‬רק המדרש מפרש שהוא בגדר תמיה ופליאה‪:‬‬
‫'העוד אבי חי' כמתמיה ואומר איני מבין היאך יכול אבי לחיות עד עתה‬
‫מרוב צערו שאינו יודע ממני‪ .‬ובדברים הללו נטמן ברמז שאלה גדולה‬
‫להם וגם סתירה על כל טענותיו של יהודה בויכוחו‪ .‬דכל טענותיו של‬
‫יהודה היה מצערו של יעקב שיגרם לו בלקיחתו את בנימין‪ ,‬וא"כ הרי קשה‬
‫עליהם מדוע לא חששו הם לצערו של אביהם ומכרו ליוסף‪ ,‬ואם יכול‬
‫לחיות בלא יוסף‪ ,‬כן היה יכול לחיות בלא בנימין"‪ .‬העובדה שתוכחת יוסף‬
‫באה בדרך זו היא כפי שאמרנו גם טובה יותר מבחינה פרקטית‪ ,‬אבל גם‬
‫מוסרית יותר ומראה על התחשבות באדם שמוכיחים אותו בחינת "הוכח‬
‫תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ‪ -‬לא תלבין פניו ברבים" )רש"י‪,‬‬
‫ויקרא יט‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫פעולות יוסף עבור אחיו‬
‫ג‪ " .‬ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו" )מז‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫בסוף פרשתנו מתוארת הלאמת הקרקעות הענקית שביצע יוסף עבור‬
‫פרעה‪ ,‬הרפורמה החקלאית האדירה מגיעה לשיא כלכלי‪" :‬ותהי הארץ‬
‫לפרעה" )מז‪ ,‬כ(‪ .‬אולם כאן בא המשך של תקנה חברתית‪ ,‬יוסף מעביר את‬
‫כל העם ממקום למקום ‪ -‬וכל כך למה? וזה לשם מה? מה הצורך לבלבל‬
‫את כל הארץ בצורה מוחלטת שכזו? "אמר ר"ש בן לקיש‪ ,‬הרבה מקראות‬
‫שראויין לשרוף ]רש"י"‪ :‬שלא היה לו לכתבם שאין להם צורך בתורה‬
‫וגנאי הוא לחברן עם הקדושה[ והן הן גופי תורה ]רש"י"‪ :‬טעמים גדולים‬
‫תלויין בהן[‪...‬כיוצא בו 'ואת העם העביר אותו לערים' מאי נפקא מינא‬
‫דלא ליקרו לאחיו גלוותא" ]=שלא יקראו לאחיו גולים‪ ,‬עולים חדשים[‬
‫)חולין ס ע"ב(; וכך הביא רש"י‪" :‬לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ"‪ .‬הגע‬
‫בעצמך‪ ,‬ניוד המוני של מיליוני ]?[ בני אדם‪ ,‬מהפכה שלמה שבוודאי‬
‫הותירה משקעים בכל שטחי החיים במצרים ‪ -‬וכל כך למה? כדי ששבעים‬
‫נפש לא ירגישו עצמם כזרים‪ .‬כולם זרים‪ ,‬ואף לא אחד יהין לקרוא לאחד‬
‫מאחיו "גולה"! ולמרות דברי הכלי יקר‪" ,‬ורחוק הוא שבעבור תועלת קטן‬
‫זה יבלבל יוסף את כל הארץ"‪ ,‬כנראה‪ ,‬בשל אהבת יוסף את אחיו הדבר‬
‫ה"קטן" הזה שאולי מי מהמצרים יהין להעליבם‪ ,‬הוא דבר גדול מאד‪,‬‬
‫שבשלו תתרחש מהפכת הנדידה במצרים‪.‬‬
‫הקובץ אשכולות ממלא תפקיד חשוב בגידול הרוחני של תלמידי הישיבה‬
‫בשל העובדה שיש במה קבועה המשמשת כלי ביטוי לחידושי תורה של‬
‫התלמידים‪ .‬בדרך כלל הלימוד הישיבתי הוא לימוד בעל פה‪ ,‬ששכרו‬
‫ותועלתו רבים‪ ,‬אבל מטבעו הוא זמני‪ ,‬וחותם הארעיות דבוק בו‪ .‬העלאת‬
‫דברים עלי דפוס והפיכתם לתורה שבכתב הופכת אותם לבחינת נצח למען‬
‫יעמדו ימים רבים‪ .‬בהגיע אשכולות לגליון המאתיים שלוחה ברכותינו‬
‫לעורכים‪ ,‬ליזמים ולתומכים להמשך לימוד תורה פורה בעל פה ובכתב‪,‬‬
‫ברכת הצלחה ועליה בתורה ויראת שמים עם הגיענו בית א‪-‬ל‪.‬‬
‫"אוצר זריעה" ו"אוצר השקה"‬
‫א‪ .‬הקדמה‬
‫קיומו של מקוה כשר לטבילה מהווה‪ ,‬כידוע‪ ,‬עניין חשוב ביותר בחיי‬
‫היהדות ובו קשורות טהרת המשפחה היהודית וקדושת הדורות הבאים‪.‬‬
‫זאת משום שאין כל דרך בעולם להתיר אשה נדה לבעלה‪ ,‬אפי' נפלו עליה‬
‫כל מימות שבעולם – עד שתטבול במקוה כשר של ארבעים סאה מי‬
‫גשמים‪.‬‬
‫מקוה כשר לטבילה על טהרת מי‪-‬גשמים בלבד‪ ,‬הוא דבר רצוי מאד אך‬
‫בלתי מצוי‪ .‬כמות מי‪-‬גשמים הנאגרת בעונת החורף למטרה זו‪ ,‬אין בה כדי‬
‫להחליף את מי המקוה פעמים רבות במשך השנה‪ .‬לפיכך‪ ,‬בונים סמוך‬
‫למקוה הטבילה בור אגירה נוסף‪ ,‬העשוי לקבל מי גשמים בכמות של‬
‫ארבעים סאה מים‪ ,‬בור זה נקרא "אוצר" והוא נועד‪ ,‬איפוא‪ ,‬לספק למקוה‬
‫במשך כל השנה מים כשרים לטבילה‪ .‬זאת כיוון שבאמצעות האוצר אפשר‬
‫להכשיר לטבילה גם מים שאובים הבאים מרשת ההספקה העירונית‪ ,‬כדרך‬
‫שיתבאר להלן‪.‬‬
‫ב‪ .‬נתן סאה ונטל סאה – שיטות הראשונים‬
‫איתא במשנה במקואות )ז‪ ,‬ב( "אלו פוסלין ולא מעלין‪ ...‬היו בו ארבעים‬
‫סאה ‪ -‬נתן סאה ונטל סאה הרי זה כשר"‪ .‬משמע בפשטות מדברי המשנה‪,‬‬
‫דאפי' נתן סאה מים שאובים ונטל סאה מי גשמים מתוך המקוה אפי' עשה‬
‫כן בכל המקוה – המקוה כשירה‪.‬‬
‫אך מהגמ' )יבמות פד ע"ב( לא משמע כן‪ ,‬שכן איתא התם‪" :‬תנן מקוה‬
‫שיש בו ארבעים סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה כשר‪ .‬וא"ר יהודה בר‬
‫שילא אמר ר' אסי א"ר יוחנן עד רובו‪ ,‬מאי לאו דנשתייר רובו‪ ,‬לא דלא‬
‫נשקול רובו"‪ .‬מדברי הגמרא משמע דאם נתן מים שאובים יותר מרובו‪,‬‬
‫המקוה פסול‪.‬‬
‫רש"י )שם‪ ,‬ד"ה נתן סאה ונטל סאה( כותב‪" :‬גבי שאר משקין ומי‬
‫פירות ותמד שהחמיץ קאי במס' מקוואות"‪ .‬יוצא לשיטת רש"י‪ ,‬דדוקא אם‬
‫נתן מי פירות יותר מרוב נפסל המקוה‪ ,‬אך בפחות מכאן בטלים מי הפירות‬
‫לרוב מי המקוה‪ ,‬לפי"ז אם נתן מים שאובים אפי' יותר מרוב – המקוה‬
‫כשר‪ .‬כשי' רש"י‪ ,‬כתבו הר"ש והרא"ש )מקוואות( וכן שאר הראשונים‪.‬‬
‫לשיטתם הדין במשנה במקוואות‪" :‬נתן סאה ונתן סאה ה"ז כשר" הוא‬
‫אפילו בכולו‪ ,‬כי המשנה מדברת במים שאובים‪.‬‬
‫עפ"י דברי רש"י הנ"ל ניתן להבין משנה נוספת )מקוואות ו‪ ,‬ח(‪:‬‬
‫"מטהרין את המקוה העליון מן התחתון‪ ...‬הרי בעליון ארבעים סאה‬
‫ובתחתון אין כלום‪ ,‬ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים‬
‫סאה"‪ .‬משמע‪ ,‬דאפי' נתן לעליון ארבעים סאה מים שאובים המקוה כשר‪,‬‬
‫כשי' רש"י ורוב הראשונים ד"נתן סאה ונטל סאה" אפי' בכולו כשר‪.‬‬
‫ג‪ .‬ביאור שיטת הרמב"ם – בנתן סאה ונטל סאה‬
‫הרמב"ם )מקוואות פ"ד‪ ,‬ה"ז( פוסק‪" :‬מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונתן‬
‫לתוכו סאה מים שאובים ונטל אח"כ ממנו סאה ה"ז כשר‪ .‬וכן נותן סאה‬
‫ונוטל סאה‪ ,‬והוא כשר עד רובו"‪ .‬הרי שהרמב"ם פוסק שהמקווה יהיה‬
‫כשר אם נתן סאה ונטל סאה במים שאובים רק עד רובו‪ .‬פסק זה תואם את‬
‫דברי הגמ' שר' יהודה בשם ר' יוחנן התיר בנטל סאה ונתן סאה רק עד‬
‫רובו‪ .‬לפי הרמב"ם‪ ,‬הגמ' מדברת במים שאובים ולא במי פירות‪ ,‬שבהם‬
‫כשר רק בסאה אחת‪.‬‬
‫אלא שדברי הרמב"ם צ"ע‪ ,‬שכן הוא פסק )מקוואות פ"ד ה"ו(‪" :‬מקוה‬
‫שיש בו מ' סאה מים שאינן שאובין ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כולו‬
‫כשר‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא מקוה עליון שיש בו מ' סאה מים כשרים והיה ממלא‬
‫בכלי ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו למקוה התחתון מ' סאה‪ ,‬הרי‬
‫התחתון כשר"‪.‬‬
‫לכאורה הרמב"ם סותר דברי עצמו‪ ,‬שבהלכה ז פסק‪ ,‬שדוקא עד רובו‬
‫כשר ואלו בהלכה הקודמת פסק הרמב"ם‪ ,‬שאפי' שפך לתוכו כל היום‬
‫כולו כשר?‬
‫ד‪ .‬ישוב הסתירה בדברי הרמב"ם‬
‫בביאור דברי הרמב"ם כתב הב"י בשם רבינו ירוחם‪ ,‬דמה שפסק הרמב"ם‬
‫בנתן סאה ונטל סאה עד רובו הוא משום "מראית העין"‪ ,‬דנראה שמרוקן‬
‫את כל המקוה ממימיו ולכן התיר רק עד רובו‪.‬‬
‫לפ"ז‪ ,‬כאשר אינו נוטל סאה אלא שופך מים לתוך המקוה העליון ועי"ז‬
‫מתמלא המקוה התחתון‪ ,‬אפי' בכולו כשר הואיל ואין בזה "מראית העין"‪.‬‬
‫ה‪ .‬פסק השו"ע כשי' רש"י‬
‫השו"ע )רא‪ ,‬כד( פוסק‪" :‬מי כבשים ומי שלקות ותמד שלא החמיץ‪ ,‬וכן מי‬
‫צבע פוסלין המקוה בג' לוגין‪ .‬אבל כל שאר המשקים ומי פירות ומורייס‬
‫ותמד משהחמיץ אין פוסלין מקוה החסר בג' לוגין‪ ,‬וגם אין משלימין אותו‬
‫להכשירו‪ ,‬שאם היה בו ל"ט סאין ונפל לתוכו סאה אחת מאלו אין‬
‫משלימין אותו‪ .‬אבל אם יש מ' סאה ונפל לתוכו סאה אחת מאלו ונטל‬
‫מתוכן סאה אחרת כשר‪ ,‬אפי' עשה כן עד י"ט פעמים‪ .‬אבל במים שאובים‬
‫הרב זכריה‬
‫טובי שליט"א‪,‬‬
‫ראש הכולל‪.‬‬
‫שנפלו סאה למ' סאה כשרים ונטל מתוכן סאה אחרת ונפל לתוכן סאה מים‬
‫כשרים‪ ,‬אפי' עשה כן עד עולם – כשר"‪.‬‬
‫מבואר‪ ,‬שהמחבר פוסק להלכה כשי' רש"י ויתר הראשונים‪ ,‬דדוקא במי‬
‫פירות וכדומה בעינן עד רובו‪ ,‬אך במים שאובים אפי' נטל ונתן את כל‬
‫המקוה כשר‪.‬‬
‫על כך כתב הש"ך )ס"ק סג(‪" :‬ודעת הרמב"ם דבמים שאובים עד רובו‬
‫דוקא כשר‪ ,‬וכן הביא הב"י בשם הרשב"ץ שכ"כ בשם הראב"ד‪ .‬וכתב‬
‫אע"פ שהאחרונים הסכימו להכשיר‪ ,‬מ"מ אין ראוי להכניס הראש בין‬
‫המחלוקת"‪ .‬היוצא מדברי הש"ך‪ ,‬דאע"פ שהשו"ע מיקל בדין נתן סאה‬
‫ונטל סאה אפי' בכל המקוה‪ ,‬כיון שהראב"ד חולק על זה יש מקום‬
‫להחמיר‪.‬‬
‫ו‪ .‬ביאור שיטת הראב"ד‬
‫אע"פ שכתב הש"ך‪ ,‬שהראב"ד חולק על רש"י ורוב הראשונים ופוסק כשי'‬
‫הרמב"ם‪ ,‬המעיין בדברי הראב"ד יווכח‪ ,‬דאין הדברים כפשוטם ושיטת‬
‫הראב"ד אינה כשיטת הרמב"ם‪.‬‬
‫הראב"ד )בעה"נ‪ ,‬שער המים עמ' פט( כתב‪" :‬ומקוה שיש בו ארבעים‬
‫סאה שנפלו עליו אפי' כמה מים שאובים אינו נפסל‪ .‬כדתנן היו בו מ' סאה‬
‫ממלא ונותן לתוכו עד שיחזרו המים למראיהם‪ ,‬מדלא קא יהיב שעורא‬
‫וקאמר שהוא נותן לתוכו עד שיחזרו למראיהם‪ ,‬וש"מ דמקוה שלם אינו‬
‫נפסל אפי' בכמה מים שאובים ואפילו ברובא‪ .‬ואי קשיא לך האי דגרסינן‬
‫ביבמות בפרק הערל‪ :‬מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה‬
‫כשר‪ ,‬ואמר ר' יוסי אמר ר' יוחנן וכו' התם משום דנתן ונטל הוא‪ ,‬אבל נתן‬
‫ולא נטל לעולם אינו נפסל‪ ,‬וטעמא דמלתא דכתיב מעין ומקוה מים יהיה‬
‫טהור‪ ,‬אלמא דומיא דמעין הוא ומעין אפי' בריבויא לא מיפסיל"‪.‬‬
‫עפ"י דברי הראב"ד הנ"ל נראה שפוסק כשיטת הרמב"ם‪ ,‬שהרי חילק‬
‫בין הגמ' דבעינן עד רובא‪ ,‬ובין מקוה שיש בו מ' סאה ונתן לתוכו יותר‬
‫מרובא – כשר‪ .‬טעם הדבר הוא‪ ,‬דהגמ' מדברת בנתן ונטל בכה"ג פוסל‬
‫יותר מרוב‪ .‬אם כן משמע בפשטות‪ ,‬שהטעם הוא משום מראית העין‬
‫כהסבר הב"י בשי' הרמב"ם‪.‬‬
‫אך הראב"ד בסוף דבריו מוסיף‪" :‬מיהו היכא דחסרו מיא וקמו להו על‬
‫שיעור מקוה ודאי אהנו בהו פסולין למפסליה למקוה‪ ,‬משום דהוו לו כנתן‬
‫סאה ונטל סאה‪ ,‬דאמרינן עד רובו ‪ -‬כשר טפי –לא‪ .‬וכן אם נפלו ארבעים‬
‫סאה מים שאובים למקוה שלם וחסרו מיא וקמו על ארבעים סאה אשתכח‬
‫דליכא במקוה אלא מחצה דכשרים‪ .‬וכל שכן אם נפלו לתוכו אחד‬
‫וארבעים סאה שאובים וחסרו וקמו על ארבעים סאה דפסול‪ ,‬דהא ליכא‬
‫במקוה אפילו מחצה דכשרים‪".‬‬
‫הרי שהראב"ד משווה בין דין נתן סאה ונטל סאה לדין "חסרו מיא"‪ ,‬דאם‬
‫היו במקוה מ' סאה ונפלו לתוכן אחד וארבעים סאה מים שאובים‪ ,‬ויצאו‬
‫מהמקוה אותה כמות של מי גשמים – המקוה פסול‪ ,‬אע"פ שלא נטל סאה‪.‬‬
‫הרי שהראב"ד פוסל לא מדין "מראית העין" אלא מדינא‪ ,‬דאם כעת רוב‬
‫המקוה ממים שאובים המקוה פסולה‪ .‬ראייתו של הראב"ד היא מהמשנה‬
‫)מקוואות פ"ד מ"ד(‪" :‬מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה‬
‫ועל מעלות המערה‪ ,‬אם רוב מן הכשר כשר ואם רוב מן הפסול – פסול‪".‬‬
‫משמע מדברי הראב"ד‪ ,‬דאין הבדל בין נתן סאה ונטל סאה לבין נחסרו‬
‫המים ע"י המילוי‪ ,‬שלעולם אם נחסר רובו פסול מדינא‪ .‬כך היתה גירסת‬
‫התשב"ץ בראב"ד‪ ,‬בניגוד לשיטת הרמב"ם דהפסול רק בנתן ונטל סאה‬
‫משום מראית העין‪.‬‬
‫ז‪ .‬מהו אוצר זריעה‬
‫כפי שכבר הקדמנו בפתיחה‪ ,‬הדבר הטוב ביותר הוא לעשות מקוה לטבילה‬
‫על טהרת מי גשמים בלבד‪ ,‬אך במציאות הדבר הוא בלתי אפשרי הואיל‬
‫וצריך להחליף את מי המקוה באופן תמידי ואין לנו כמות גשמים מספקת‬
‫לזה במשך כל השנה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬בונים סמוך לבור הטבילה בור נוסף לקבל את מי הגשמים‬
‫בשעור של ארבעים סאה ויותר )כאלף ליטר( הנקרא בשם "אוצר"‪ ,‬היינו‬
‫מקום שאגור בו מי גשמים‪ ,‬שבעזרתו מכשירים לטבילה גם מים שאובים‬
‫הבאים מהרשת העירונית‪.‬‬
‫כיצד פועל אוצר זריעה? ממלאים את האוצר במ' סאה מי גשמים‬
‫בעונת החורף‪ ,‬לתוך אוצר הזריעה מכניסים מים מהברז של הרשת‬
‫העירונית )מים שאובים( והמים מתערבים במי הגשמים שבאוצר ונחשב‬
‫ש"נזרעו" בתוכם‪ .‬לאחר מכן פותחים את בור הטבילה והמים מתוך‬
‫האוצר נשפכים לתוכו וכך הם נחשבים מי גשמים‪ ,‬שהרי נזרעו בתוך‬
‫האוצר של מי הגשמים‪.‬‬
‫יב‪ .‬חזו"א – רק "אוצר זריעה"‬
‫ח‪ .‬אוצר זריעה נוגד את שיטת הראב"ד‬
‫"אוצר זריעה" להלכה תואם את שיטת רש"י ורוב הראשונים‪ ,‬שארבעים לכן פוסק החזו"א )סי' קכג(‪ ,‬דיש להשתמש במילוי בור הטבילה רק‬
‫סאה מי גשמים אפי' אם שפך עליהם רוב מים שאובים וחסרו מיא – באוצר זריעה ולא באוצר השקה‪ ,‬כי ע"י שהמים השאובים מתערבבים עם‬
‫המקוה עדיין כשר‪ .‬אך לשיטת הראב"ד‪ ,‬שכתב דאם נפלו מים שאובים מי הגשמים בתוך האוצר נהפכים המים השאובים למי גשמים‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫למקוה של מ' סאה וחסרו מיא יותר מאשר מחצה של המי גשמים ‪ -‬ניתן לזרוע בתוך אוצר הזריעה כמות מים שאובים ללא הגבלה‪ ,‬שכל‬
‫המים השאובים מקבלים דין מי גשמים ע"י זריעתם באוצר‪.‬‬
‫המקוה פסולה‪.‬‬
‫אמנם החזו"א מוסיף החזו"א תנאי‪ ,‬שכדי לזרוע מים ולחברם למי‬
‫נמצא שלא ניתן לעשות מקוה ע"י אוצר זריעה לשיטת הראב"ד‪ ,‬שהרי‬
‫אחרי כמה פעמים של זריעת מים שאובים בתוך האוצר של מי הגשמים הגשמים לא ניתן לעשות זאת ע"י זחילה כי נפסק בשו"ע )רא‪ ,‬ס( "דאין‬
‫יהיו רוב המים באוצר ממים שאובים ולשיטת הראב"ד אוצר כזה פסול הנזחלים מחברים"‪ .‬לכן כתב החזו"א‪ ,‬שיכניס את צינור המים של הרשת‬
‫העירונית לתוך אוצר הזריעה בעומק ואז יתערבו המים יחד ורק אח"כ‬
‫מדינא‪.‬‬
‫למעשה פסקו האחרונים‪ ,‬שיש לחוש לשיטת הראב"ד ועדיף לעשות יכנסו לתוך בור הטבילה‪.‬‬
‫יש מחמירים עוד יותר וכותבים‪ ,‬שבשעת הכנסת המים השאובים‬
‫"אוצר השקה" ולא "אוצר זריעה"‪.‬‬
‫לאוצר הזריעה יש לסתום את בור הטבילה‪ ,‬שאז כל המים השאובים‬
‫ט‪ .‬מהו אוצר השקה‬
‫במשנה )מקוואות ו‪ ,‬ג( תנן‪" :‬שלשה מקוואות‪ ,‬בזה עשרים סאה ובזה נקווים ועומדים על עמדם ואין דרך זחילה כלל‪ .‬לפי"ז‪ ,‬צריכים להיות‬
‫עשרים סאה ובזה עשרים סאה מים שאובים‪ ,‬והשאוב מן הצד וירדו קירות האוצר גבוהים מאד כדי שיהיה מקום באוצר לעמוד מ' סאה נוספים‬
‫למעלה מחור המקוה‪ .‬זאת‪ ,‬עמ"נ שרק לאחר מכן‪ ,‬כאשר יוציא את הפקק‪,‬‬
‫שלשתן וטבלו בהן ונתערבו ‪ -‬המקואות טהורים והטובלים טהורים‪".‬‬
‫עוד הובא )שם‪ ,‬ז(‪" :‬עירוב מקוואות כשפופרת הנוד" ופירש הרא"ש‪ ,‬יכנסו מ' סאה המעורבים לתוך המקוה ובכה"ג ליכא זחילה כלל‪.‬‬
‫ע"כ לפי שיטת החזו"א יש לעשות רק "אוצר זריעה" ולשמור על שני‬
‫שעל מנת להכשיר שאוב בצד כשר או חסר בצד שלם או שניהם חסרים‬
‫התנאים‪ .1 :‬המים יגיעו בהמשכה של ג' טפחים לאוצר )פתרון שהציע‬
‫צריך שיהא רוחב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫על פי זה‪ ,‬עושים כיום "אוצר השקה" בצד בור הטבילה וממלאים אותו האגרות משה לדעת הראב"ד(‪ .2 .‬הצינור של המים יכנס לעומק האוצר‬
‫בארבעים סאה מי גשמים בעונת החורף‪ .‬את בור הטבילה ממלאים במים כדי שיהיה עירוב של המים השאובים יחד עם מי האוצר לפני שיכנסו‬
‫שאובים מהרשת העירונית ולאחר מכן יוצרים חיבור בין בור הטבילה למקוה‪.‬‬
‫אמנם כפי שהובאר לעיל‪ ,‬חלק גדול מן האחרונים חולקים על החזו"א‬
‫לאוצר ההשקה‪ ,‬ע"י הוצאת הפקק מנקב שבקיר המשותף שביניהם‪ ,‬שהוא‬
‫בגודל שפופרת הנוד )קוטר ‪ 5‬ס"מ(‪ .‬חיבור זה נקרא "השקה"‪ ,‬היינו וסוברים שלפי שיטת הראב"ד לא ניתן לעשות אוצר זריעה‪ .‬ע"כ הציעו את‬
‫שהמים נושקים אלו לאלו ועי"ז נחשבים כמי גשמים‪ .‬כך שניתן לסתום "אוצר ההשקה" הפועל ע"י חיבור האוצר עם מי המקוה השאובים ע"י‬
‫שוב את נקב האוצר ולהחליף את המים שבבור הטבילה בכל פעם ושוב שפופרת הנוד‪ ,‬בכך פתרו את בעית החלפת מי האוצר במים שאובים‪.‬‬
‫אך החזו"א מתקיף את הפוסקים ה"מחמירים" לעשות אוצר השקה כדי‬
‫להשיקם לאוצר המי גשמים‪.‬‬
‫כן פסק השו"ע )רא נב(‪" :‬הבא לערב מקוה פסול או חסר עם מקוה לצאת את דעת הראב"ד‪ ,‬וכתב שזה "שטר מזויף מתוכו"‪ .‬אם באנו לפתור‬
‫כשר להכשירו או ששניהם חסרים ובא לערבם ולהכשירם‪ ,‬צריך שיהא את הבעיה שלא יהיו רוב מים שאובים באוצר‪ ,‬הרי כאשר ממלאים את‬
‫הנקב שביניהם רחב כשפופרת הנוד‪ .‬ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר המקוה באוצר ההשקה במים שאובים‪ ,‬ע"פ חוק "כלים שלובים" יש מעבר‬
‫אפי' רגע נשאר לעולם בהכשרו‪ ,‬אפי' נסתם הנקב אח"כ‪ ".‬הרי שלפי של מים שאובים לתוך האוצר בקוטר של ‪ 5‬ס"מ )שפופרת הנוד(‪ .‬החזו"א‬
‫השו"ע מספיק השקה חד פעמית כדי להכשיר את המקוה של המים עושה חשבון שמוכיח‪ ,‬שלאחר מילוי של עשרים וארבע פעמים אוצר‬
‫שאובים‪ .‬אך הש"ך )ס"ק יב( כתב בשם רבינו ירוחם‪ ,‬שנסתפקו המפרשים ההשקה יהיה רוב מים שאובים )שהרי גובה המים הוא ‪ 120‬ס"מ(‪ .‬לכן‬
‫במקרה שנסתם הנקב אם נשאר השאוב בהכשרו‪ .‬לכן כתב וטוב להחמיר אומר החזו"א אם באנו לפתור את בעית הראב"ד שברוב מים שאובים‬
‫לכתחילה וכן נקטו האחרונים שיש להחמיר שהנקב יהיה פתוח בשעת האוצר נפסל‪ ,‬א"כ גם באוצר השקה לאחר מספר פעמים נגיע לרוב מים‬
‫טבילה כדי שתהיה השקה תמידית‪.‬‬
‫שאובים‪ .‬אם כן‪ ,‬לא רק שלא פתרנו את הבעיה של רוב שאובים‪ ,‬אלא שיש‬
‫י‪ .‬הבנת החזו"א בשיטת הראב"ד‬
‫חסרונות באוצר השקה שאינן קיימות באוצר זריעה‪ .‬בעיות אלו כוללות‬
‫החזו"א )יו"ד‪ ,‬סי' קכג( דן בשיטת הראב"ד הנ"ל והביא את הבנת למשל‪:‬‬
‫התשב"ץ בדברי הראב"ד דפוסל אפי' אם המים נבלעים ונחסרים‪ .‬החזו"א ‪ .1‬מי האוצר מזוהמים הואיל והם מים עומדים והם נכנסים לאחר מכן‬
‫חולק על הבנת התשב"ץ בשיטת הראב"ד וכותב‪ ,‬שגם הראב"ד מודה לבור הטבילה‪.‬‬
‫לדברי המשנה )מקוואות ו‪ ,‬ח(‪ ,‬שאם היה בעליון ארבעים סאה ובתחתון ‪ .2‬הבלן שופך כלור או חומרים אחרים לאוצר כדי למנוע זיהומים וזה‬
‫אין כלום ‪-‬ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה‪ .‬כל גרוע יותר ממים שאובים‪.‬‬
‫מה שפוסל הראב"ד הוא רק אם נתן מים שאובים למקוה ונחו במקוה ‪ .3‬לפעמים עושים אוצר לשני מקוואות יחד ואם באוצר אחד פתוח הנקב‬
‫ולאחר שנחו נטל מהם או נבלעו בקרקע‪ ,‬שהאיסור הוא רק משום "מראית של ההשקה והמים עוברים למקוה השני ישנה זחילה בשעת הטבילה‪.‬‬
‫העין"‪ .‬אך אם כאשר ממלא מים שאובים למקוה של מ' סאה תוך כדי‬
‫ע"כ מסיק החזו"א שיש לעשות אך ורק "אוצר זריעה"‪ ,‬שע"י זריעת‬
‫מילוי המים יוצאים למקוה תחתון‪ ,‬בכה"ג גם הראב"ד מודה שהמקוה המים נהפכים למי גשמים והמקוה תמיד נשאר נקי‪ ,‬כי מי האוצר‬
‫כשר‪ ,‬זאת משום שבצורה זאת נראה שהמקוה של מי הגשמים לא נחסרה מתחלפים תמיד במילוי בור הטבילה‪.‬‬
‫ובכה"ג כשר אפי' ברובא‪.‬‬
‫יג‪ .‬המקוואות בימינו‬
‫לפי"ז‪ ,‬גם לראב"ד ניתן להשתמש ב"אוצר זריעה" למילוי בור רוב המקוואות בימינו בנויות הן על אוצר השקה והן על אוצר זריעה‪ ,‬כדי‬
‫הטבילה‪ ,‬שהדבר דומה לדין המשנה שממלא בכתף‪ ,‬שע"י שממלא מים לצאת ידי כל שיטת הפוסקים‪ .‬בצד אחד של המקוה עושים אוצר זריעה‬
‫שאובים לאוצר יורדים המים אל בור הטבילה‪ .‬רק כאשר נתן סאה ונטל שממנו ממלאים את המקוה ומצד שני של המקוה יש את אוצר ההשקה‪.‬‬
‫סאה‪ ,‬שכבר נחו המים במקוה ולאחר מכן נוטל מהם‪ ,‬נראה כמוציא את מי במקוואות של השנים האחרונות הוסיפו עוד חומרה ועושים באוצר‬
‫הגשמים ומחליפם במים שאובים ואסור מהטעם משום "מראית העין"‪.‬‬
‫ההשקה‪ ,‬אוצר ע"ג אוצר‪ ,‬היינו‪ ,‬שאוצר ההשקה העליון מושק בשפופרת‬
‫יא‪ .‬דחית דברי החזו"א משי' הראב"ד‬
‫הנוד לאוצר השקה תחתון‪ .‬כך שגם אם תהיה תחלופה של מים שאובים‬
‫הראב"ד עצמו )שער המים פ"ג‪ ,‬ה"ו( מתייחס לדברי המשנה "ממלא בתוך אוצר ההשקה העליון‪ ,‬עדיין רוב המים הנמצאים באוצר התחתון הם‬
‫בכתף" וכותב‪" :‬וכן שנינו היו בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום מי גשמים‪ .‬בכה"ג ודאי אם ימלאו את שתי אוצרות ההשקה פעם בשנה‬
‫ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה‪ ,‬והא ודאי תמיד יהיו רוב מי גשמים באוצר ובכך נפתרה בעית החזו"א‪.‬‬
‫כדי להפחית עוד יותר את בעיות החזו"א ב"אוצר השקה" כתבו‬
‫לאכשורי לתרוויהו עליון ותחתון קא בעי‪ .‬ואי ס"ד דלא נפקי כי הדדי או‬
‫האי פסול או האי פסול‪ ,‬שהרי כנתן סאה ונטל סאה דמי ואמרינן עד רובו‪ ,‬האחרונים‪ ,‬שיש לסתום את חור הטבילה בשעת מילוי המקוה ורק לאחר‬
‫שהגיע מעל חור ההשקה ניתן לפתוח את הנקב‪ ,‬כך נמנעת תחלופה גדולה‬
‫אלא ש"מ כי הדדי נפקי"‪.‬‬
‫הרי שהראב"ד עצמו‪ ,‬עמד על דברי המשנה הנ"ל והעמיד את המשנה של המים שבאוצר ההשקה‪.‬‬
‫בכה"ג שיורדים מהמקוה העליון לתחתון בצורה שווה‪ .‬אולם אם יהיו יד‪ .‬סיכום יתרונות וחסרונות "אוצר השקה" ו"אוצר זריעה"‬
‫בעליון רוב מים שאובים המקוה תהיה פסולה כמו בנתן סאה ונטל סאה "אוצר זריעה"‬
‫היתרונות‪:‬‬
‫דפסול ברובו‪.‬‬
‫א"כ נדחו דברי החזו"א בהבנתו בראב"ד‪ ,‬לפי הראב"ד לא ניתן לעשות ‪ .1‬המים‪ ,‬הן במקוה והן באוצר תמיד נקיים‪ ,‬לפי שמתחלפים בכל עת‬
‫"אוצר זריעה"‪ ,‬שלאחר פעמיים או שלש פעמים בהם ממלא את בור שממלאים מים למקוה‪.‬‬
‫הטבילה ע"י אוצר הזריעה‪ ,‬יהיו רוב מים שאובים באוצר ולפי הראב"ד ‪ .2‬לאחר הרבה שנים קורה ונוזל האוצר ע"י סדקים שנוצרים בו ואין אנו‬
‫בכה"ג נפסל האוצר‪ .‬כנראה שהחזו"א לא ראה את דברי הראב"ד הנ"ל‪ ,‬מודעים לכך‪ ,‬אולם כיוון שהמקוה אינו נוזל – המים שמקוה כשרים‬
‫ע"כ כתב שהראב"ד סובר שב"ממלא בכתף" יש להודות שאפי' ברוב מים לטבילה‪.‬‬
‫שאובים המקוה כשירה‪.‬‬
‫החסרונות‪:‬‬
‫‪ .1‬לפי דעת הראב"ד‪ ,‬אין מים שאובים נכשרים אלא בזמן שנשארו רוב מי‬
‫גשמים בתוכם‪ ,‬יוצא איפוא שאין אוצר זריעה מועיל להכשיר את המקוה‬
‫אלא בפעמים הראשונות בלבד‪.‬‬
‫‪ .2‬קודם שממלא את המקוה במים חדשים צריך להיות מקוה הטבילה יבש‬
‫לגמרי‪ ,‬מפני שאם יש בו ג' לוגין מים שאובים בתחילה המקוה פסול‪.‬‬
‫‪ .3‬יש ליזהר שלא למלא מים חמים לתוך המקוה לפני שיתמלאו בו‬
‫ארבעים סאה מים כשרים‪.‬‬
‫‪ .4‬לפעמים נוזלים המים שבתוך האוצר דרך סדקים בקירות‪ ,‬עד שלא‬
‫ישארו בתוכו ארבעים סאה מים כשרים והבלנים לא ירגישו בכך‪ ,‬ואם‬
‫פותחים הבלנים את של המים השאובים לתוך האוצר ואין באוצר ארבעים‬
‫סאה – המקוה פסול‪.‬‬
‫"אוצר השקה"‬
‫היתרונות‪:‬‬
‫‪ .1‬המקוה כשר גם לדעת הראב"ד כי אין תחלופה של מים בתוך האוצר‬
‫)החזו"א מפקפק בזה‪ ,‬אך ניתן לפתור את הבעיה ע"י סגירת חור הטבילה(‪.‬‬
‫‪ .2‬אין צורך ליבש את המקוה בעת החלפת המים‪ ,‬שהרי הם נכשרים ע"י‬
‫ההשקה‪.‬‬
‫‪ .3‬ניתן למלא מים חמים במקוה לפני ההשקה‪.‬‬
‫‪ .4‬כאשר יש נזילה באוצר ההשקה – מרגישים בכך מיד‪ ,‬שהרי זה משפיע‬
‫על מי המקוה המחוברים בשפופרת הנוד לאוצר‪.‬‬
‫החסרונות‪:‬‬
‫‪ .1‬המים שבאוצר ההשקה אינם נקיים כל כך‪ ,‬שהרי המים מכונסים‬
‫ועומדים במקום אחד ללא החלפה‪.‬‬
‫‪ .2‬אוצר ההשקה שהוא נוזל פוסל גם את מי המקוה לטבילה‪.‬‬
‫‪ .3‬לפעמים החלל של החור נסתם ע"י חול או אבנים ואין בחור כשפופרת‬
‫הנוד‪.‬‬
‫ע"כ מן הראוי לעשות בכל מקוה אוצר זריעה ואוצר השקה כדי לפתור את‬
‫כל הבעיות הקיימות בשני סוגי אוצרות אלו‪ .‬המחמירים עושים אוצר ע"ג‬
‫אוצר )השקה( בנוסף לכך‪ ,‬לצאת ידי כל השיטות‪.‬‬
‫"שירו לה' שיר חדש"‬
‫בפרשתנו מגלה יעקב אבינו לאחר עשרים ושתים שנה‪ ,‬כי‬
‫יוסף בנו חי‪ ,‬וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים‪ .‬יעקב רואה את בניו‬
‫עולים ממצרים והם אומרים לו שיוסף חי‪ ,‬אך הוא לא מאמין‪ .‬אולם‬
‫ברגע שראה את העגלות ששלח לו יוסף הוא מקבל חיים חדשים‪:‬‬
‫"וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו‪ ,‬ותחי רוח יעקב‬
‫אביהם"‪) .‬מה;כז(‬
‫וכיצד דוקא העגלות הרימו את רוחו של יעקב? על כך עונה לנו רש"י‪:‬‬
‫"סימן זה מסר להם במה היה עסוק שפירש ממנו‪ ,‬בפרשת עגלה‬
‫ערופה‪ ,‬זה שנאמר וירא את העגלות"‪.‬‬
‫עד כדי כך הקשר בין יעקב ליוסף חזק‪ ,‬ששניהם זכרו באיזו סוגיה‬
‫עסקו עשרים ושתים שנה קודם לכן ולא סיימו לדון בה! הרי יעקב רק‬
‫שלח את יוסף לאחיו לראות שהם בסדר‪ ,‬הוא לא חלם שהוא ייעלם‬
‫לעשרים ושתים שנה‪ .‬אך יעקב האמין וכאשר ראה שגם יוסף זוכר במה‬
‫דנו קודם עזיבתו‪ ,‬מיד קיבל את רוחו מחדש‪.‬‬
‫השבת נרגש אני מאוד עם יציאתו של גליון ה‪ 200-‬של "אשכולות"‪.‬‬
‫נפרדתי מהישיבה לפני כשלוש שנים וחצי‪ ,‬בחודש מנחם אב תשס''ח‪,‬‬
‫כאשר הדפסתי את גליון ‪ ,71‬ומדי שבוע בשבוע כאשר אני מקבל את‬
‫הגליון החדש‪ ,‬אני נזכר בימי כתלמיד בישיבה‪ :‬סדרי הלימוד‪ ,‬השבתות‬
‫וכמובן במה שהייתי עסוק כשפירשתי‪ :‬העבודה הרבה שהיתה כרוכה‬
‫בהדפסת העלון ובחלוקתו מדי שבוע בשבוע‪.‬‬
‫נספר בקצרה את ההיסטוריה של "אשכולות"‪ :‬העלון השבועי של‬
‫הישיבה החל במהלך שנת תשנ"ז‪ ,‬כאשר ידידי הטוב הרב איתי שהם‬
‫הי"ו‪ ,‬זרק את הרעיון לשני תלמידים בישיבה‪ ,‬להוציא דף שבועי עם‬
‫מאמרים תורניים מעבר לחוברות "בלכתך בדרך" המפורסמות של‬
‫הישיבה‪ .‬העלון שיצא נקרא "ענבי הכרם" ומדי שבוע ראש הישיבה‬
‫שליט"א והמשגיח שליט"א כתבו שם מאמרים בפרשת השבוע ובתנ"ך‬
‫וכן אברך או תלמיד מהישיבה שכתבו מאמר נוסף פעם בהלכה ופעם‬
‫באגדה‪ .‬במהלך השנים החליף העלון מספר עורכים‪ .‬כשהגעתי לישיבה‬
‫בשיעור א' בר"ח אלול תשס"ב עורכו של העלון היה האברך היקר‬
‫והחשוב הרב שלום בגייב הי"ו‪ ,‬שהיה אחראי על הדפסתו של העלון‬
‫שנים רבות‪.‬‬
‫במהלך שנת תשס"ה בה שרתתי בצה"ל‪ ,‬בפרשת "וארא"‪ ,‬החליף‬
‫העלון את שמו ל"אשכולות" עקב רצונם של ראש הישיבה והמשגיח‬
‫להפסיק לכתוב באופן קבוע לאחר כשבע שנים בהם כתבו כמעט מדי‬
‫שבוע‪ .‬חלק ממאמריו של ראש הישיבה שליט"א לענבי הכרם במהלך‬
‫השנים נכנסו לספרו "כרם לשלמה"‪ ,‬וחלק ממאמריו של המשגיח‬
‫שליט"א נכנסו לספרו "עיוני הפטרה" וכן לספרים נוספים שכתב‪.‬‬
‫בעת כניסתו של אשכולות בפרשת "וארא" תשס"ה והפרידה מ"ענבי‬
‫הכרם" הצטרף לרב שלום בגייב ידידי הטוב‪ ,‬חברותתי היקרה וחשובה‬
‫ר' מתן סבג הי"ו‪ ,‬בעריכת העלון ובעיצובו הגרפי‪ .‬באופן כללי‪ ,‬גודלו‬
‫של העלון נשאר כפי שהיה בימי "ענבי הכרם"‪ ,‬אך עם כותבים שונים‪,‬‬
‫חלקם אף רבנים בוגרי הישיבה‪ .‬בחודש מנחם‪-‬אב שנת תשס"ו‪ ,‬לאחר‬
‫שנה וחצי סיים הרב שלום בגייב את דרכו בישיבה‪ ,‬והגליון לפרשת‬
‫מטות מסעי תשס"ו היה הגליון האחרון שהוא ומתן הוציאו לאור‪.‬‬
‫עם תחילת שנת תשס"ז הרגשתי כי חסר משהו על במת בית המדרש‬
‫בליל שבת‪ ,‬דבר שהיה קיים במשך כמעט עשר שנים ברציפות‪ ,‬ולכן‬
‫קבלתי עם עצמי את ההחלטה להחזיר את העלון בחזרה‪ .‬לאחר קבלת‬
‫ברכתם של ראש הישיבה שליט"א והמשגיח שליט"א‪ ,‬יצא "אשכולות"‬
‫המחודש בפרשת "תולדות" תשס"ז‪ .‬אז גם התחלתי למספר את‬
‫הגליונות‪ .‬בגליון מספר ‪ 10‬בפרשת "וארא" תשס"ז‪ ,‬הוגדל העלון‬
‫לעמוד גדול כפי שהוא מוצג בפניכם כל שבת ושבת‪.‬‬
‫החלטתי כי העלון יפתח במאמר על הפרשה‪ ,‬ולאחר מכן יהיו מאמר‬
‫עיוניים בנושאים שונים ובעמוד האחרון שאר פרפראות‪ .‬המלאכה לא‬
‫היתה פשוטה בכלל‪ .‬בניגוד לעלון המקביל "זמורות" שנשלח לחיילים‬
‫שיוצא פעם בחודש ושהיו לו הרבה חבר'ה בצוות‪ ,‬כאן מדובר על עלון‬
‫שיוצא פעם בשבוע‪ ,‬והייתי לבדי צריך כל שבוע למצוא כותבים‬
‫חדשים‪.‬‬
‫בהתחלה היו מדורים שהיו קבועים לכותב יחיד‪ ,‬שהוחלפו מידי כמה‬
‫שבתות‪.‬‬
‫לאחר כמה חודשים‪ ,‬הצטרפו אלי ידידי היקרים והחשובים ר' מוטי‬
‫פקטר וחיים ארנפלד הי"ו‪ ,‬שעזרו בהקלדת המאמרים‪ ,‬הביאו‬
‫רעיונות ותמכו וסייעו בכל מה שניתן היה‪ .‬תמיד אהיה אסיר תודה‬
‫להם‪.‬‬
‫ש"י לאו‪,‬‬
‫עורך אשכולות‬
‫לשעבר‪.‬‬
‫העלון הודפס לרבני הישיבה‪ ,‬אברכיה‪ ,‬עובדיה ותלמידיה‪ ,‬חולק‬
‫בישובי הסביבה‪ ,‬נשלח בדואר אלקטרוני למאות בוגרים שחלקם‬
‫העבירו אותו לחבריהם‪ ,‬וכך טעמו מפירות הכרם גם שנים רבות לאחר‬
‫עזיבתם את הישיבה‪.‬‬
‫הרגשתי סיפוק רב בעמלי‪.‬‬
‫בחודש מנחם אב תשס"ח סיימתי את דרכי בישיבה לאחר שש שנים‬
‫וכך גם את תפקידי כעורך העלון‪ ,‬והגליון האחרון שהוצאתי היה‬
‫לפרשת מטות‪-‬מסעי תשס"ח מספר ‪.71‬‬
‫ר' מוטי פקטר קיבל על עצמו את עריכת העלון‪ ,‬תפקיד אותו נשא‬
‫במשך שלוש שנים עד סוף שנת תשע"א‪ ,‬יחד עם עזרתם האדיבה של‬
‫חיים ארנפלד‪ ,‬ומאוחר יותר יעקב סוקוליק‪ ,‬הראל לוין ומרדכי שחר‪.‬‬
‫מדי שבוע קבלתי לדואר האלקטרוני שלי את העלון המושקע והמעוצב‬
‫ושמחתי עד מאוד‪ ,‬כאשר ראיתי כי פרי עמלי ממשיך לפרוח‪ .‬מוטי‬
‫הביא רעיונות חדשים‪ ,‬הרחיב את מעגל הכותבים‪ ,‬והתמיד בעבודה זו‬
‫במסירות רבה מידי שבוע במשך שלוש שנים‪.‬‬
‫לפני כארבעה חודשים העביר מוטי את עריכת העלון למרדכי שחר‪.‬‬
‫מרדכי ממשיך בדרך הטובה הזו‪ ,‬מרחיב את מעגל הכותבים ותוכן‬
‫המאמרים‪ ,‬ואף הרים מדור "דור דעה" חשוב ביותר‪ ,‬בו ניתנת לתלמידי‬
‫הישיבה הזדמנות להתבטא בנושאים כלליים חשובים‪ ,‬שראוי לדון‬
‫עליהם בראיה תורנית‪ .‬ישר כח ובהצלחה!‬
‫אחי תלמידי הישיבה! דעו כי היציאה מהישיבה לאחר השנים בהם‬
‫חוסים בצילה קשה היא עד מאוד! תחושת הריקנות בתורה חזקה היא‬
‫עד מאוד‪ ,‬ולכן במהלך תקופת הלימודים בישיבה‪ ,‬חייבים למלא את‬
‫המאגרים ולטעון את המצברים היטב‪ ,‬כדי שיהיו כוחות חזקים‬
‫להמשיך ולהתמיד גם בחוץ‪ ,‬כ"ש כשיש לחץ כשלומדים באקדמיה‪.‬‬
‫המשך הוצאתו של העלון ושליחתו לבוגרים הינו דבר חשוב ביותר‪,‬‬
‫שמחזיר טיפה את הזכרונות מהימים בהם למדנו בכרם‪ ,‬רואים שמות‬
‫של רבנים‪ ,‬אברכים ותלמידים שאנחנו מכירים והדבר מעורר בנו‬
‫זכרונות‪ .‬בקיצור‪ ,‬כפי ש"זמורות" מהווה סוג של שמירת קשר בין‬
‫הישיבה לתלמידיה שבצה"ל‪ ,‬כך "אשכולות" מלבד תפקידו החשוב‬
‫בתוך הישיבה‪ ,‬יכול להוות סוג של קשר בין הישיבה לבוגריה‪ .‬נקודה‬
‫למחשבה לנוגעים בדבר‪.‬‬
‫השבת‪ ,‬עם צאתו לאור של גליון ה‪ 200-‬מתמלא ליבי שמחה ואושר‪.‬‬
‫מודה אני מקרב לב לחיים ארנפלד‪ ,‬יעקב סוקוליק והראל לוין‪ ,‬שעזרו‬
‫מאוד לעורכי העלון להוציאו לאור מידי שבוע‪.‬‬
‫תודה מיוחדת וחמה עד מאוד שמורה בליבי לשנים מידידי הטובים‬
‫והיקרים שאותם מחבב אני עד מאוד‪.‬‬
‫בראש ובראשונה‪ ,‬חברותתי היקרה וחשובה‪ ,‬ר' מתן סבג‪ ,‬שברכה‬
‫שורה בכל דבר שידו נוגעת‪ ,‬בלימוד בחברותא ובכלל‪ ,‬בעבודותיו‬
‫בהקלטת שיעורי הישיבה ובעיצוביו המרהיבים את ספרי וחוברות‬
‫הישיבה‪ ,‬וכן את עלוני הישיבה "אשכולות" ו"זמורות"‪.‬‬
‫וכמובן חברי הטוב‪ ,‬ר' מוטי פקטר‪ ,‬יד ימיני ומחליפי בתפקיד‪ ,‬שעבד‬
‫במסירות במשך שלוש שנים תמימות בהתמדה עצומה‪ .‬אצל מוטי‬
‫מתקיים "תורה ודרך ארץ" באדם אחד‪ ,‬תמיד מאיר פנים ועוזר ומסייע‬
‫בכל מה שהוא יכול‪.‬‬
‫למתן ומוטי‪ ,‬לחיים ויעקב והראל‪ ,‬יחד עם עורך "אשכולות" מרדכי‬
‫שחר‪ ,‬ובכלל לכל רבני‪ ,‬אברכי‪ ,‬עובדי ותלמידי הישיבה אאחל תמיד‬
‫ברכה והצלחה בכל אשר תעשו ותפנו‪ ,‬שימלא ה' כל משאלות לבכם‬
‫לטובה‪ ,‬ותזכו לעלות מעלה מעלה בתורה‪ ,‬במצוות‪ ,‬במעשים טובים‬
‫ובמידות טובות‪ ,‬שתמשיכו להפיץ את תורת הכרם בכל אתר ואתר‬
‫ויקוים בכם‪" :‬ראו זה שלמד תורה‪ ,‬מה נאים דרכיו‪ ,‬מה מתוקנים‬
‫מעשיו‪ .‬אשריו‪ ,‬ואשרי רבו שלימדו תורה"‪.‬‬
‫שלכם תמיד בברכה ובידידות‪,‬‬
‫אוהבכם עד מאוד‪,‬‬
‫ש"י‪.‬‬
‫גליונות חיים‬
‫נושא מעניין בפרשתנו הוא פגישת הצמרת של יעקב‪,‬‬
‫אבי האומה הישראלית‪ ,‬עם פרעה מלך מצרים‪ ,‬ראש‬
‫האימפריה הגדולה ביותר של אותם ימים‪ .‬רבות ניתן לדבר‬
‫על פגישה זו‪ ,‬אך ברצוני להסב את תשומת הלב לנקודה‬
‫מסויימת‪.‬‬
‫נשים לב כיצד פונה פרעה אל יעקב‪ .‬השאלה הראשונה‬
‫שהוא שואל אותו‪" :‬כמה ימי שני חייך?" שאלה תמוהה‬
‫במקצת‪ .‬האם זה מן הנימוס לשאול כשאלה ראשונה אדם‬
‫המגיע לביקור‪" :‬בן כמה אתה?" כמעט חסרה כאן‬
‫השאלה השניה המתבקשת‪" :‬כמה אתה מרוויח לחודש?"‬
‫אבל אם מתבוננים בנוסח השאלה מבחינים שזאת לא‬
‫שאלה סתמית – בן כמה אתה – פרעה אומר‪" :‬כמה ימי‬
‫שני חייך" כפל לשון ימי שני חייך ימים לחוד ושנות חיים‬
‫לחוד‪.‬‬
‫פרעה התרשם מאוד מאישיותו של יעקב ועל כן הוא‬
‫שואל אותו כמה ימים יש לך בשנות חייך‪ ,‬כמה ימים‬
‫במשך שנות חייך הם ימים מנוצלים שאפשר לקרוא להם‬
‫חיים‪.‬‬
‫יעקב הבין את עומק שאלת פרעה ועל כן הוא עונה לו‪:‬‬
‫"ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה" תקופת המגורים שלי‬
‫בעולם היא מאה ושלושים שנה‪ ,‬אבל – מוסיף יעקב –‬
‫"מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי‬
‫אבותי בימי מגוריהם"‪ .‬יעקב אבינו ברוב צניעותו‬
‫וענוותנותו אומר שהימים בהם היה חי במובן של עשיה‬
‫ופעילות חיובית הם מעט ורעים ולא השיגו את מה‬
‫שאבותיו זכו להשיג בימי מגוריהם‪.‬‬
‫את ההדגשה הזאת של ניצול הימים באמת מוצאים אנו‬
‫בכמה מקומות‪ .‬אצל אברהם כתוב‪" :‬ואברהם זקן בא‬
‫בימים" שבא עם כל הימים ימים מלאים‪ ,‬וגם נאמר אצל‬
‫אברהם "ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי" ממש כפל‬
‫לשון‪ ,‬כמו שאמרנו‪.‬‬
‫גם אצל יצחק נאמר‪" :‬ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים"‬
‫ומביא בעל הטורים שרק אצל שלושה צדיקים מוזכר‬
‫הביטוי שבע ימים – אצל אברהם‪ ,‬אצל יצחק ואצל איוב‪.‬‬
‫כעת נחזור אל יעקב‪ .‬אע"פ שבצניעותו אומר יעקב‬
‫לפרעה "מעט ורעים היו ימי שני חיי"‪ ,‬הרי התורה מעידה‬
‫שיעקב חי את מלא ימי שנותיו‪ .‬בתחילת פרשת ויחי‬
‫כתוב‪" :‬ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת‬
‫שנה"‪ .‬גם כאן הכפילות של ימים ושנות חיים – כאן נאמר‬
‫שכל מאה ארבעים ושבע שנותיו היו שנות חיים‪.‬‬
‫מוטי פקטר‪,‬‬
‫עורך אשכולות‬
‫לשעבר‪.‬‬
‫אך לאחר מחשבה‪ ,‬נראה לי שכמו שכבר הזכרתי לפני‬
‫‪ 100‬גליונות‪ ,‬תפקידו של עלון ישיבתי שונה מאוד‬
‫מתפקידיהם של עלונים רבים היוצאים לאור בתפוצות‬
‫ישראל‪ .‬העלונים היוצאים בימינו מטרתם יכולה להיות‬
‫הפצת אג'נדה מסויימת‪ ,‬פרנסה לעורך ולכותבים‪ ,‬במה‬
‫להתבטאות פוליטית וכדו'‪ .‬אך תפקידו של עלון ישיבתי‬
‫הוא להיות חלק )קטן אולי אך חשוב( מהדבק ההכרחי‬
‫הזה שהופך את הישיבה מ"שק של תפוזים" לכלל מאוחד‬
‫– לציבור אחיד‪ ,‬לישיבה!‬
‫העלון הזה אמור לעודד כתיבה של בחורים ואברכים‪,‬‬
‫ביקורת של קוראים על המאמרים ושיח ישיבתי המעודד‬
‫את החשיבה ואת חידוד הדעות‪ .‬ועד כמה שאני מצליח‬
‫לראות‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬התפקיד הזה מתחיל לקרות‪ ,‬יותר‬
‫אנשים מסכימים לכתוב מאמרים‪ ,‬יותר מאמרים נכתבים‬
‫ברמה גבוהה‪ .‬בחמש שנות העלון בחורים ואברכים רבים‬
‫שיפרו את רמת הכתיבה שלהם בצורה ניכרת‪ ,‬והשיח‬
‫הישיבתי בעקבות העלון הולך ומתגבר‪.‬‬
‫אני יודע שיהיו מי שיגידו שצריך להעלות את מספר‬
‫הקוראים‪ ,‬ויהיו מנגד מי שיטענו שאסור למכור את רמתו‬
‫התורנית הגבוהה של העלון בתמורה לעוד כמה קוראים‪.‬‬
‫הטענה שלי היא מעל שתי הטענות הללו‪ .‬העלון לא‬
‫נכתב )רק( כדי שיקראו אותו!!! העלון נכתב )בעיקר( כדי‬
‫שיכתבו אותו‪ ...‬ומכיוון שכך‪ ,‬אין ספק שלכל גליון וגליון‬
‫היה תפקיד )ולו מזערי( בהתקדמות וכל הגליונות ייחשבו‬
‫"גליונות חיים"‪.‬‬
‫לאחרונה‪ ,‬שאל אותי מישהו האם אני מתגעגע לעריכת‬
‫העלון? התשובה הראשונית והאינסטינקטיבית שלי הייתה‬
‫"לא! מה פתאום?" אבל כעת‪ ,‬בעת כתיבת שורות אלו‪,‬‬
‫אני יודע שאמנם אני לא מתגעגע לעבודה היומיומית של‬
‫עריכה‪ ,‬עיצוב‪ ,‬הדפסה‪ ,‬קיפול‪ ,‬חלוקה וכו'‪ ,‬אבל בהחלט‬
‫חסרים לי המפגשים הרבים שהיו לי עם אנשים שונים‬
‫בתוך הישיבה ומחוצה לה בהקשר של העלון‪ .‬הקשרים עם‬
‫כותבים‪ ,‬קוראים‪ ,‬מבקרים ומחמיאים‪ .‬כשהייתי עורך של‬
‫העלון הרגשתי איך הוא מקשר את חוטי הישיבה‪ ,‬וכעת‬
‫כשאני שותף זוטר )מאוד( במערכת אני לא מרגיש את זה‪,‬‬
‫לא מקבל את הפידבק‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬חשוב לי מאוד להעמיד על טעותם את אותם‬
‫החושבים שהעלון אינו חלק מהישיבה‪ .‬העלון היה‬
‫ובעז"ה ימשיך להיות חלק חשוב מהדבק שבין כל‬
‫את הרעיון הזה הבאתי בשם אבי מורי שליט"א בגליון החלקים של הישיבה )רבנים‪ ,‬אברכים‪ ,‬בחורים‪ ,‬עובדים‪,‬‬
‫‪ 84‬של אשכולות לפני שלוש שנים בדיוק‪ .‬הגליון ה‪ 13-‬בוגרים וכו'(‪.‬‬
‫שזכיתי לערוך‪ .‬כעת‪ 116 ,‬עלונים עברו מאז‪ ,‬כבר אינני‬
‫לא נותר לי אלא לסיים בתודה ובברכה לש"י לאו היקר‬
‫העורך של העלון ומים רבים עברו בירדן‪ .‬ניסיתי לחשוב‬
‫עם עצמי האם ניתן לומר שכל "ימי העלון" או "גליונות שהרים מחדש את הפרויקט החשוב הזה‪ ,‬למרדכי שחר‬
‫שהסכים להמשיך את נשיאת הלפיד והצליח לחזק את‬
‫העלון" היו גליונות "חיים"?‬
‫התשובה הראשונה שקפצה לי לראש הייתה – "לא אורו ולכל מי שעשה עושה ויעשה ביצירת עלון הפאר‬
‫בטוח"‪ ,‬יכול להיות שהרבה מן העלונים יצאו מתוך דחק הזה‪:‬‬
‫"העלון של תלמידי ישיבת "כרם ביבנה""!‬
‫של זמן‪ ,‬עבודה רבה הייתה יכולה להיעשות ביתר תשומת‬
‫לב ואיכות הכתיבה והעריכה הייתה יכולה להשתפר‪.‬‬
‫חזקת קרקעות ומטלטלין‬
‫)ב "ב‪ ,‬כ "ח‪(.‬‬
‫מתוך שיעורו של הגאון ר ' זלמן נחמיה גולדברג שליט "א‬
‫איתא במשנה בריש פרק חזקת הבתים‪:1‬‬
‫"חזקת הבתים‪ ,‬והבורות‪ ,‬והשיחין‪ ,‬והמערות‪ ,‬והשובכות‪,‬‬
‫והמרחצאות‪ ,‬ובית הבדין‪ ,‬ובית השלחין‪ ,‬והעבדים‪ ,‬וכל שהוא‬
‫עושה פירות תדיר ‪ -‬חזקתן שלש שנים מיום ליום"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אדם שהחזיק בשדה או בבית במשך שלוש שנים ללא ערעור של‬
‫הבעלים הקודמים‪ ,‬וטוען שקנה או קיבל במתנה את השדה או הבית‪ ,‬נאמן‬
‫ומעמידים את הנכס בידו‪.‬‬
‫אך לגבי מטלטלין הדין שונה‪ .‬מצאנו בגמ'‪ 2‬שכל המחזיק בחפץ‪ ,‬ובאו‬
‫הבעלים הקודמים ומערערים שהחפץ שלו‪ ,‬נאמן המחזיק מיד משום שיש‬
‫חזקה "כל מה שתחת יד אדם שלו"‪.‬‬
‫אמנם יש חפצים שבהם חזקה זו אינה מועילה‪ ,‬כגון גודרות‪ 3‬ודברים‬
‫העשויים להשאיל ולהשכיר‪ ,4‬וכן יש אנשים שחזקתם לא מועילה‪ ,‬כגון‬
‫‪5‬‬
‫אומנים ואפוטרופין‬
‫ויש לברר‪ ,‬מדוע לא נאמר שגם בקרקעות עצם זה שהאדם מחזיק בקרקע‬
‫זו ראיה שהקרקע שלו‪ ,‬ויועיל לאלתר כמו במטלטלין‪ .‬מהו החילוק בין‬
‫מטלטלין שהחזקה מועילה מיד‪ ,‬לבין חזקת קרקעות דבעינן ג' שנים?‬
‫ודוחק הוא לחלק ולומר שבמטלטלין האדם מחזיק בהם בידו ולכן קנה‬
‫מיד‪ ,‬ואילו בקרקע אינו מחזיק ממש בידו‪ .‬שהרי תוס' כתבו בכמה מקומות‬
‫‪6‬שאף בפירות יש חזקה לאלתר‪ ,‬ואע"פ שאינו מחזיק באילן‪.‬‬
‫והדברים צריכים ביאור‪.‬‬
‫איתא בגמ' לקמן‪:7‬‬
‫"ההוא דאמר ליה לחבריה‪ :‬מאי בעית בהאי ארעא? אמר ליה‪:‬‬
‫מינך זבני ואכלתיה שני חזקה‪ ,‬אזל אייתי סהדי דאכלה תרתי‬
‫שני; אמר רב נחמן‪ :‬הדרא ארעא והדרי פירי‪ .‬אמר רב זביד‪:‬‬
‫אם טען ואמר לפירות ירדתי ‪ -‬נאמן‪ ,‬לאו מי אמר רב יהודה‪:‬‬
‫האי מאן דנקיט מגלא ותובליא‪ ,‬ואמר‪ :‬איזיל איגדריה לדיקלא‬
‫דפלניא דזבניה ניהלי ‪ -‬מהימן? לא חציף איניש דגזר דיקלא‬
‫דלאו דיליה‪ ,‬הכא נמי לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה‪.‬‬
‫אי הכי‪ ,‬ארעא נמי! ארעא‪ ,‬אמרינן ליה‪ :‬אחוי שטרך‪ .‬אי הכי‪,‬‬
‫פירי נמי! שטרא לפירי לא עבדי אינשי"‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ותמהו שם התוס'‬
‫"וא"ת מאי איריא משום דלא חציף תיפוק ליה משום דתפיס מידי דהוה‬
‫אמטלטלין שאין עשויין להשאיל ולהשכיר דאי אמר לקוחין הן בידי‬
‫נאמן"‪ .‬כלומר‪ ,‬מדוע נצרכה הגמרא לסברא "דלא חציף"‪ ,‬הרי האדם‬
‫מוחזק בפירות ומשום כך קנה?‬
‫ותירצו‪ :‬וי"ל דאיצטריך טעמא דלא חציף אם לקטן והניח ברשות שאינן‬
‫שלו דלא תפיס בהן"‪ .‬דהיינו‪ ,‬שכאשר הפירות אינן ברשותו‪ ,‬החזקה אינה‬
‫מועילה‪ ,‬ורק משום הסברא "דלא חציף איניש"‪ ,‬נאמן הקוטף לטעון‬
‫שהפירות שלו‪.‬‬
‫אך דברי התוס' צריכים ביאור‪ ,‬שהרי לכאורה ברגע שהקוטף החזיק‬
‫בפירות הוא נעשה מוחזק בהם‪ ,‬ומדוע יש ריעותא בכך שברגע זה הם אינם‬
‫ברשותו?‬
‫ובחידושי הגרנ"ט‪ 9‬ביאר את דברי התוס'‪ ,‬ויש להקדים כמה הקדמות על‬
‫מנת להבין את התירוץ‪:‬‬
‫קי"ל שהמוציא מחבירו עליו הראייה‪ .‬ויש לדון בגדר זה‪ ,‬האם יש בזה‬
‫הוכחה המבוררת‪ ,‬או שמא זאת הנהגה שאין בה בירור‪.‬‬
‫נראה להוכיח מכמה סוגיות שכלל זה הוא רק בגדר הנהגה ואין בו משום‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫א‪ .‬הגמ' בב"מ‪ 10‬אומרת‪ ,‬שאדם שנולד ברשותו ספק בכור )כגון‬
‫שקנה בהמה מגוי וילדה וספק אם ִבּ ְכּרה כבר(‪ ,‬הכהן אינו יכול‬
‫‪ 1‬ב"ב דף כח ע"א‪.‬‬
‫‪ 2‬לקמן לה‪ .‬ובעוד מקומות‪.‬‬
‫‪ 3‬עי' לקמן דף לה ע"ב‪" :‬הגודרות אין להן חזקה‪ .‬אמר רבא‪ :‬אין להן חזקה לאלתר‪ ,‬אבל‬
‫יש להן חזקה לאחר ג' שנים‪"...‬‬
‫‪ 4‬עי' לקמן דף נב ע"ב‪" :‬דברים העשוין להשאיל ולהשכיר‪ ,‬ואמר לקוחין הן בידי ‪ -‬אינו‬
‫נאמן"‬
‫‪ 5‬עי' לקמן דף מב ע"א‪" :‬האומנין והשותפין והאריסין והאפוטרופין ‪ -‬אין להם חזקה"‪.‬‬
‫‪ 6‬בכמה מקומות‪ ,‬וכדלקמן‪.‬‬
‫‪ 7‬דף לג ע"ב‪.‬‬
‫‪ 8‬שם בד"ה "ואי טעין"‪.‬‬
‫‪ 9‬ב"ב סי' קסו‪.‬‬
‫‪ 10‬דף ו ע"ב בסוגיית "תקפו כהן"‪.‬‬
‫עקיבא קליינרמן )ה'(‬
‫ואיתיאל סופר )א'(‬
‫להוציא מרשותו משום שהמוציא מחבירו עליו הראייה‪.‬‬
‫ולכאורה כאן אין במוחזקות שום הוכחה לעניין זה‪ .‬ועוד‬
‫אומרת הגמ' שם‪ ,‬שאותו ספק בכור אסור בגיזה ועבודה‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬שאע"פ שהבהמה נשארת בידי המחזיק‪ ,‬עכ"פ לעניין‬
‫איסורים חוששים שמא הוא בכור‪ .‬מוכח מכאן שאין המוחזקות‬
‫משום בירור‪ ,‬אלא הנהגה גרידא‪.‬‬
‫ב‪ .‬הוא הדין לגבי ספק בכור אדם‪ :11‬אישה שהפילה ואח"כ‬
‫הולידה ילד בריא‪ ,‬וספק האם הולד שהפילה פוטרת את השני‬
‫בפדיון הבן‪ ,‬קי"ל שהמוציא מחבירו עליו הראייה‪ ,‬וגם כאן לא‬
‫שייך לכאורה בירור‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הגמ' בב"ק‪ ,12‬דנה מהו המקור לדין המוציא מחבירו עליו‬
‫הראייה‪" :‬א"ר שמואל בר נחמני‪ :‬מניין להמוציא מחבירו עליו‬
‫הראיה? שנאמר‪" :13‬מי בעל דברים יגש אליהם‪ ,‬יגיש ראיה‬
‫אליהם"‪ .‬מתקיף לה רב אשי‪ :‬הא למה לי קרא? סברא הוא‪,‬‬
‫דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא! אלא‪ ,‬קרא לכדר"נ אמר רבה‬
‫בר אבוה‪ ,‬דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה‪ :‬מניין שאין נזקקין‬
‫אלא לתובע תחלה? שנאמר‪ :‬מי בעל דברים יגש אליהם‪ ,‬יגיש‬
‫דבריו אליהם‪ .‬אמרי נהרדעי‪ :‬פעמים שנזקקין לנתבע תחלה‪,‬‬
‫והיכי דמי? דקא זילי נכסיה‪.‬‬
‫ומשמע מהמשל שמביאה הגמ' לסברת "המוציא מחבירו‪,"...‬‬
‫שדין זה אינו בגדר הוכחה‪ ,‬משום שאם נאמר שדין המע"ה‬
‫הוא בגדר הוכחה‪ ,‬המשל אינו תואם את הנמשל‪ ,‬שהרי בסברא‬
‫של חולה שהולך לבית‪-‬הרפואה אין שום הוכחה שכך הוא צריך‬
‫לעשות‪ ,‬אלא סברא בלבד‪.‬‬
‫יש עוד סוגיות רבות שניתן להוכיח מהם את היסוד הנ"ל‪ ,‬שדין המע"ה‬
‫הוא בגדר הנהגה בלבד‪.‬‬
‫ההיגיון אומר שכאשר אדם רוצה להוציא דבר מחברו‪ ,‬הוא יהיה זה שצריך‬
‫להוכיח‪ ,‬ולא האדם המוחזק בחפץ‪ .‬כיון שהמוציא משנה ממצב קיים ויש‬
‫כאן עדיפות של המוחזק‪ .‬לכן דומה הדבר לסברא "דכאיב ליה כאיבא‬
‫אזיל לבי אסיא"‪.‬‬
‫כפי שאמרנו יש מקומות שלא מועילה בהם חזקה‪ ,‬כגון גודרות ואומן‪ .‬ויש‬
‫לברר‪ ,‬מדוע לא הולכים בהם בתר מוחזקות‪.‬‬
‫ונראה שהביאור בזה הוא פשוט‪ .‬המוחזקות מועילה רק במקום שיש ספק‬
‫גמור‪ .‬בדוגמאות שהבאנו לעיל‪ ,‬ספק בכור אדם וספק בכור בהמה‪ ,‬יש‬
‫ספק מוחלט‪ ,‬ולכן אזלינן בהם בתר חזקה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כאשר אדם מחזיק בחפץ שבעבר היה שייך לחברו‪ ,‬מתעורר כאן‬
‫ספק האם החפץ שייך לו משום ש"חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו"‪.14‬‬
‫החזקה מצד עצמה אינה יכולה לברר את המצב )כי היא איננה כלי בירור‪,‬‬
‫כפי שהתבאר לעיל(‪ ,‬ולכל היותר יש בה כדי לעורר ספק‪ ,‬ולאחר שמתעורר‬
‫ספק אנו מנהיגים ע"פ המוחזקות‪.‬‬
‫אך במקרים שבהם אין אומרים "חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו"‪ ,‬כמו‬
‫בגודרות ואומנין‪ ,‬החזקת של האדם בחפץ אינה יכולה לעורר ספק כלל‪,‬‬
‫מכיוון שבאופנים אלו החזקת האדם בחפץ מתפרשת כמוחזקות זמנית‪,‬‬
‫ולכן לא מועיל בהם המוחזקות‪) .‬ניתן לדמות זאת ללווה שטוען שבע"ח‬
‫מחל לו על חובו‪ ,‬שבכי האי גוונא לא נוצר ספק כלל לגבי החיוב שלו‬
‫אע"פ שהוא מוחזק בחפץ(‪.‬‬
‫לפי זה‪ ,‬נוכל להבין את באור הגרנ"ט לדברי תוס'‪ .‬ר' נפתלי מבאר‪ ,‬שתוס'‬
‫תירצו שכאן איירי שהפירות ברשות אחר‪ ,‬משום שכאשר הפירות אינם‬
‫ברשותו של הקוטף‪ ,‬לא מתעורר ספק כלל משום שאין כאן חזקה "כל מה‬
‫שתחת יד אדם שלו"‪ ,‬וממילא לא שייך ללכת אחר המוחזקות‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הראייה של "לא חציף איניש דגזר דיקלא דלאו דיליה"‪ ,‬חזקה‬
‫יותר מהמוחזקות והיא מכריעה את הדין אף במקום שלא נוצר ספק‪.‬‬
‫‪ 11‬מסכת טהרות פרק ד' משנה יב'‪ ,‬והובא בב"מ שם‪.‬‬
‫‪ 12‬דף מו ע"ב‪.‬‬
‫‪ 13‬שמות כד‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ 14‬יש להבדיל בין "חזקה כל מה שתחת יד אדם שלו" שהיא מועילה לעורר את הספק‪,‬‬
‫לבין המוחזקות שהיא מכריעה את הדין כאשר נוצר הספק‪.‬‬
‫ע"פ מה שנתבאר‪ ,‬ניתן לתרץ את השאלה שבפתח דברינו‪ :‬מדוע חזקת‬
‫קרקעות מועילה רק לאחר שלוש שנים וחזקת מטלטלין מועילה לאלתר?‬
‫לפי האמור לעיל מבואר‪ ,‬שבכל מקום שיש חזקה "כל מה שתחת יד אדם‬
‫שלו" נוצר ספק‪ ,‬אך יש חילוק בין ההנהגה במציאות של ספק בין‬
‫מטלטלין לקרקע‪.‬‬
‫וראיה לדבר‪ ,‬מהא דאיתא בכתובות‪:1‬‬
‫"‪...‬אלא אמר ר' נחמן‪ :‬אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת‬
‫מריה‪ ,‬מידי דהוה אנכסי דבר שטיא‪ :‬בר שטיא זבין נכסי‪ ,‬אתו‬
‫בי תרי אמרי כשהוא שוטה זבין‪ ,‬ואתו בי תרי ואמרי כשהוא‬
‫חלים זבין‪ ,‬אמר רב אשי‪ :‬אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא‬
‫בחזקת בר שטיא"‪.‬‬
‫הגמ' מספרת על אדם שהיה שוטה לפרקים )לעיתים היה בריא ולעיתים‬
‫היה שוטה(‪ ,‬ומכר נכסים‪ .‬באו שני עדים ואמרו שמכר שהיה בריא‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן באו שני עדים שטענו שמכר בהיותו שוטה‪ ,‬אומר ר' אשי‪ ,‬מכיוון שיש‬
‫‪2‬‬
‫כאן ספק מוחלט )תרי ותרי( אוקי ממונא בחזקתיה‪ .‬ומבאר שם רש"י‬
‫שבקרקע הולכים אחר חזקת המרא קמא ואילו במטלטלין הולכים אחר‬
‫המוחזק‪.‬‬
‫מהי הסברא לחילוק זה?‬
‫נראה לבאר‪ ,‬שבמטלטלין המוחזקות יותר חזקה ומשמעותית מחזקת מרא‬
‫קמא‪ ,‬משום שהחפץ נמצא בתוך ידו של המוחזק‪ .‬אך בקרקע שהנכס אינו‬
‫נמצא בידו של המוחזק‪ ,‬כח המוחזקות חלש יותר מכח וחזקת המרא קמא‪.‬‬
‫ולפ"ז מובן מדוע המוחזקות במטלטלין מועילה מיד‪ .‬ברגע שאדם מחזיק‬
‫בנכס נוצר ספק‪ ,‬ובמטלטלין החזקה גוברת על החזקת מרא קמא‪ .‬אך‬
‫בחזקת הבתים והקרקעות חזקת מרא קמא גוברת על המוחזקות עד‬
‫שיחזיק בקרקע שלוש שנים‪.3‬‬
‫הוכחה מדברי הרמב"ן‬
‫ניתן להביא ראייה ליסוד זה מדברי הרמב"ן‪.‬‬
‫הגמ' במסכת כתובות‪ 4‬מספרת על אדם שהפקיד בחייו חבילה של שטרות‬
‫חוב בידי אישה‪ ,‬ולאחר זמן מת‪ .‬האישה טענה שתפסה את השטרות עוד‬
‫בחייו של המת בתורת פרעון על החוב שהיה לו גבה‪ .‬אומרת הגמ' שאם‬
‫אין לאישה עדים על כך שהמת תבע את השטרות בחייו‪ ,‬ושהיא סירבה‬
‫להחזירם‪ ,‬היא אינה נאמנת והשטרות חוזרות ליורשים‪.‬‬
‫והקשו שם התוס'‪ 5‬והרי"ף‪ ,6‬מדוע לא נאמנת האישה לטעון שתפסה‪,‬‬
‫במיגו שהיתה יכולה לטעון שקנתה אותם מהבעלים? הלא לכאורה נאמנת‬
‫האישה לטעון לקוחים הם בידי מכיוון שהיא מוחזקת בשטרות! ומתרץ‬
‫הרי"ף‪ ,‬שכיוון שמסירה או משיכה אינה מועילה לקנות שטרות‪ ,‬כפי‬
‫שמועילה במטלטלים אחרים‪) ,‬כיון שבכדי לקנות שטר זקוקים לשטר‬
‫אחר(‪ ,‬אין משמעות לחזקה‪.‬‬
‫ובראב"ד בהשגות‪ ,‬תמה על דברי הרי"ף‪ ,‬מה עניין דרך הקניין לתועלת‬
‫המוחזקות‪ ,‬הרי כאן מדברים על ההוכחה ולא על האופן שבו קנתה?‬
‫וביאר שם הרמב"ן )במלחמות(‪ ,‬שהסיבה שמסירה או משיכה אינה‬
‫מועילה בשטרות‪ ,‬היא מכיוון שבשונה משאר מטלטלים‪ ,‬הדבר שנקנה ע"י‬
‫העברת בעלות השטר איננה ניתנת למסירה או למשיכה‪ .‬בהעברת בעלות‬
‫השטר‪ ,‬אין קניין על הנייר גרידא‪ ,‬עיקר הקניין הוא על החוב‪ ,‬שאיננו‬
‫ממשי ואינו ניתן למסירה‪.‬‬
‫וממילא ברור לפ"ז מדוע לא מועילה המוחזקות‪ .‬שהרי גם לאחר שאדם‬
‫מוחזק בנייר‪ ,‬הוא אינו מוחזק בחוב משום שהחוב איננו נמצא תחת ידו‪.‬‬
‫וזהו הביאור בדברי הרי"ף והתוס'‪.‬‬
‫מכאן מוכח‪ ,‬שגם הרמב"ן סובר כדברי הגרנ"ט‪ ,‬שהמוחזקות יוצרת רק‬
‫ספק‪ ,‬ולכן אין הוכחה במה שמוחזקת בשטר‪ ,‬כיון שבזה אינה יוצרת ספק‪.‬‬
‫‬
‫בתחילת "חזקת הבתים"‪ 7‬הגמ' דנה מניין לחזקה שהיא של שלש שנים‪:‬‬
‫"אמר ר' יוחנן‪ ,‬שמעתי מהולכי אושא שהיו אומרים‪ :‬מנין‬
‫לחזקה ג' שנים? משור המועד‪ ,‬מה שור המועד כיון שנגח ג'‬
‫נגיחות ‪ -‬נפק לי' מחזקת תם וקם ליה בחזקת מועד‪ ,‬ה"נ כיון‬
‫דאכלה תלת שנין ‪ -‬נפק לה מרשות מוכר וקיימא לה ברשות‬
‫לוקח"‪.‬‬
‫‪ 1‬דף כ ע"א‪.‬‬
‫‪ 2‬שם ד"ה "ואוקי"‪ ,‬וע"ש‪.‬‬
‫‪ 3‬שזוהי תקנת חכמים שלאחר ג' שנים נתבררה חזקתו של המחזיק‪ .‬עי' קצה"ח סי' קמו‬
‫סק"ד‪ .‬וכן בסי' קמ סק"ב‪.‬‬
‫‪ 4‬דף פה ע"א‪.‬‬
‫‪ 5‬בד"ה "אית לך סהדי"‪.‬‬
‫‪ 6‬כתובות דף מג ע"א בדפי הרי"ף‪.‬‬
‫‪ 7‬ב"ב דף כח ע"א‪.‬‬
‫ולכאורה תמוה‪ ,‬מה קשר יש בין חזקת הבתים לבין שור המועד?‬
‫רבינו יונה מבאר‪ ,‬שהעניין של חזקת הבתים הוא כפי שביארנו לעיל‪,‬‬
‫שהסיבה שאין אנו מאמינים למוחזק היא כיון שכאשר יש ספק בקרקע‪,‬‬
‫ההכרעה היא שמרא קמא גובר‪ ,‬כיון שהוא החזיק בקרקע קודם וגם לו יש‬
‫דין של "מוחזק"‪ .‬וא"כ‪ ,‬זהו הלימוד משור‪-‬המועד‪ :‬כל זמן שלא נגח ג'‬
‫נגיחות לא השתנה מצבו‪ .‬אך כאשר נגח ג"פ יש לו שם של "שור מועד"‪.‬‬
‫והוא‪-‬הדין בנידון דידן‪ .‬כל עוד לא אכל ג' אכילות אזלינן בתר מרא קמא‪.‬‬
‫אך כאשר כבר הוחזק שלוש שנים‪ ,‬השתנה המצב ויש כאן שם אחר‬
‫לקרקע‪ ,‬שהיא שייכת למוחזק‪.‬‬
‫ובהמשך הגמ'‪" :8‬אלא מעתה‪ ,‬חזקה שאין עמה טענה תיהוי חזקה‪ ,‬אלמה‬
‫תנן‪ :‬כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה! טעמא מאי? דאמרינן‪ :‬דלמא‬
‫כדקאמר‪ ,‬השתא איהו לא טעין‪ ,‬אנן ליטעון ליה?!"‪.‬‬
‫והביאור בזה‪ ,‬שלפי הלימוד משור המועד‪ ,‬כך צריך להיות הדין גם בחזקה‬
‫שאין עמה טענה‪ .‬ואין הכוונה לחזקה שאין עמה טענה כלל כפי שמבואר‬
‫לקמן‪ 9‬שאומר המחזיק "לא אמר לי אדם דבר מעולם"‪ ,‬שבזה פשוט שאינו‬
‫שאינו קונה‪ .‬אלא כוונת הגמ' שכאשר טען שיש לו ספק אם הקרקע שלו‪,‬‬
‫כגון שאמר לו "מפלוני קניתיה שקנה ממך"‪ ,‬ג"כ תהיה חזקה כיון‬
‫שלומדים משור המועד‪.‬‬
‫כתב הרמב"ם‪:10‬‬
‫"אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן‪ ,‬אחד הבא בטענת‬
‫עצמו או בטענת אביו לפי שזה המקצת שהודה בו לקטן אינו‬
‫אלא כמשיב אבדה‪ ...‬שאין משביעין את הקטן כלל‪ ,‬ואפילו‬
‫חרם סתם אינו מקבל לפי שאינו יודע עונש השבועה"‪.‬‬
‫ובקצות החושן הוכיח מדברי הרמב"ם‪ ,‬שקטן שטען שקנה חפץ ובעל‬
‫החפץ מעיד שהחפץ שלו‪ ,‬טענת הקטן לא תועיל‪ .‬כיון שהדין במטלטלין‬
‫כמו בקרקע‪.‬‬
‫אך לפי דרכינו נראה לחלק‪ ,‬שייתכן שדווקא בקרקע הדין הוא שצריך‬
‫טענה‪ ,‬כיון ששם כל עוד לא החזיק ג' שנים יש חזקת מרא קמא‪ ,‬ולכן‬
‫אע"פ שיש ג' שנים צריך בנוסף לכך גם טענה‪ ,‬וקטן שטען אין טענתו‬
‫טענה‪ .11‬אך אין ללמוד מכך שגם לגבי מטלטלין הדין יהיה כך‪ .‬כיון‬
‫שבמטלטלין מתחילה אזלינן בתר המוחזק‪ ,‬ולכן א"צ טענה‪.‬‬
‫וא"כ ראיית התוס' מדברי הרמב"ם אינה מוכרחת‪.‬‬
‫בביאור שאלת הגמ' "אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה תיהוי חזקה"‪,‬‬
‫התוס' ביארו שכוונת הגמ' כפשוטו‪ ,‬לחזקה שאין עמה טענה ממש‪ .‬דהיינו‬
‫כמ"ש לקמן במשנה‪" 12‬שלא אמר לי אדם דבר מעולם"‪.‬‬
‫ולכן תוס' הקשו‪ :13‬תימה מאי ס"ד דמקשה דהיכי מצי לאוקמי בידיה כיון‬
‫דלא טעין מידי?"‪ .‬ותירצו‪" :‬וי"ל דהכי פריך כיון דילפת משור המועד מה‬
‫התם בשלש נגיחות הוי בחזקת נגחן הכא נמי כיון דאכלה שלש שנים ולא‬
‫מיחה הויא בחזקת שלא ימחה עוד ובלא טענה נמי תהא שלו דאית לן‬
‫למימר שמחל לו"‪.‬‬
‫ולכאורה הדבר תמוה‪ ,‬וכי יש הו"א שחזקה שאין עמה טענה כלל‪ ,‬תהיה‬
‫חזקה?‬
‫אלא צריך לומר‪ ,‬שאין כוונת תוס' שמחל לו‪ ,‬אלא שכביכול הקנה לו את‬
‫הקרקע ולכן בלא טענה נמי תהיה הקרקרע שלו‪ .‬אך הלשון "מחל לו"‬
‫טעון ביאור‪ .‬ואולי י"ל שיש כאן אומדנא שמחל לו‪.‬‬
‫ובתירוצם השני אכן תירצו התוס' כמו שכתבנו לעיל‪ ,‬שאין הכוונה שאין‬
‫עמה טענה כלל‪ ,‬אלא שטוען טענת ספק‪ .‬וז"ל התוס'‪ :‬אי נמי הא דקא‬
‫פריך למימרא דחזקה שלא בטענה תהא חזקה‪ ,‬היינו כגון דאמר ליה‬
‫מפלניא זבנתה דזבנה מינך‪ ,‬אע"ג דלא אמר קמי דידי זבנה ולא דר בה‬
‫אפי' חד יומא ולא ידע אי זבנה מיניה אי לא‪."...‬‬
‫אמנם בפרק "לא יחפור"‪ 14‬מצינו שכל מה שצריך ג' שנים זה רק כאשר‬
‫טען שקנה את הקרקע‪ ,‬אך אם לא קנה את הקרקע אלא רק את זכות‬
‫השימוש בה‪ ,‬כגון לשפוך מים לחצר חברו‪ ,‬קנה גם ללא ג' שנים‪ .‬וכך הדין‬
‫לפי רוב הפוסקים‪ ,‬שא"צ ג' שנים ולאלתר הוי חזקה‪ .‬והטעם – כיון ששם‬
‫אינו בא לקנות את גוף הקרקע אלא רק את זכות השימוש בה‪ ,‬וזהו דין של‬
‫"חזקת תשמישין"‪.15‬‬
‫‪ 8‬שם ע"ב‪.‬‬
‫‪ 9‬דף מא ע"א‪.‬‬
‫‪ 10‬פרק ה' מהלכות טוען ונטען ה"ט‪-‬ה"י‪ .‬וכן עי' בפ"ב מהל' שכירות ה"ז‪.‬‬
‫‪ 11‬או שיש תקנת חכמים שבקרקעות צריך ג' שנים‪ ,‬וכמו שכתב הקצות עצמו‪ .‬ועי' לעיל‬
‫הערה ‪.17‬‬
‫‪ 12‬דף מב ע"א‪.‬‬
‫‪ 13‬בד"ה "אלא מעתה"‪.‬‬
‫‪ 14‬ב"ב דף כג ע"א‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ 15‬אמנם י"א שגם בחזקת תשמישין בעינן ג' שנים‪ .‬עי' ב"ב כג ע"א בתוד"ה "והא אחזיקו"‬
‫בשם ריב"ם‪ ,‬ועוד ראשונים סוברים כך‪.‬‬
‫מים עמוקים‬
‫איתא במדרש‪:1‬‬
‫ֲמ ִקּים ֵע ָצה ְבלֶב ִאישׁ וְ ִאישׁ‬
‫ְהוּדה וגו'‪ְ ,‬כּ ִתיב ַמיִם ע ֻ‬
‫ַו ִיּגַּשׁ ֵאלָיו י ָ‬
‫ְתּבוּנָה י ְִד ֶלנָּה‪) ,‬משל למה הדבר דומה‪ִ (:‬ל ְב ֵאר ֲע ֻמ ָקּה ְמ ֵלאָה צוֹנֵן וְ ָהיוּ‬
‫ימנָּה‪ָ ,‬בּא ֶא ָחד‬
‫ְכוֹלה ִל ְשׁתּוֹת ֵה ֶ‬
‫יה צוֹנְנִ ין וְ י ִָפין וְ לֹא ָהי ְָתה ְבּ ִריָּה י ָ‬
‫ימ ָ‬
‫ֵמ ֶ‬
‫ימנָּה וְ ָשׁ ָתה‪,‬‬
‫יחה וְ ָד ָלה ֵה ֶ‬
‫יחה ִבּ ְמ ִשׁ ָ‬
‫ימה ְמ ִשׁ ָ‬
‫ימה ְבּנִ ָ‬
‫וְ ָק ַשׁר ֶח ֶבל ְבּ ֶח ֶבל וְנִ ָ‬
‫ָבר‬
‫יוֹסף דּ ָ‬
‫ְהוּדה ֵמ ִשׁיב ְל ֵ‬
‫שׁוֹתין‪ָ ,‬כּ ְך לֹא זָז י ָ‬
‫ימנָּה ְו ִ‬
‫דּוֹלין ֵה ֶ‬
‫ִה ְת ִחילוּ ַהכֹּל ִ‬
‫ָבר ַעד ֶשׁ ָע ַמד ַעל ִלבּוֹ‪.‬‬
‫ַעל דּ ָ‬
‫לדעת המדרש רבה‪ ,2‬על יוסף נאמר "מים עמוקים עצה בלב איש"‪,‬‬
‫איש"‪ ,‬מכיוון שהוא בעל הסוד העמוק ולא מגלה )עדיין( את סודו‬
‫ועצתו‪ .‬יהודה הוא ה"איש תבונות ידלנה" כלומר שיהודה הצליח‬
‫"לדלות" בכוח טענותיו את אותו סוד עמוק‪ ,‬אותה עצה‪ ,‬וכך יוסף‬
‫התגלה לאחיו‪.‬‬
‫יש לבאר את לשון העומק בעצה שלכאורה לא מדויק לקרוא‬
‫לעצה בלב יוסף עמוקה‪ ,‬הנכון יותר לקרוא אותה מוסתרת‪.3‬‬
‫עוד עלינו לבאר מדוע המדרש ממשיל את יוסף הצדיק כבאר‬
‫מלאה צונן וחוזר ומדגיש שהיו מימיה צוננין? אמנם משל לבאר מובן‬
‫מכיוון שהיא עמוקה ומכסה את שבתוכה‪ ,‬כך העצה בתוכו‪ ,‬אבל מה‬
‫ענין הצונן שמדגיש המדרש פעמים?‬
‫הישמח משה‪ 4‬דן בדברי המדרש‪:5‬‬
‫יהן וְכָל‬
‫ֲביהוּא ְמ ַה ְלּ ִכין אַ ֲח ֵר ֶ‬
‫הוֹל ִכין ְתּ ִח ָלּה וְ נָדָב ַוא ִ‬
‫משׁה וְ אַ ֲהרֹן ְ‬
‫ֶ‬
‫ְקנִים ַה ָלּלוּ )משה‬
‫אוֹמ ִרים )נדב ואביהוא( ָמ ַתי ְשׁנֵי ז ֵ‬
‫ֵיהן‪ ,‬וְ ְ‬
‫ָאל אַ ֲחר ֶ‬
‫י ְִשׂר ֵ‬
‫ֲגין ְשׂ ָררָה ַעל ַה ִצּבּוּר‪.‬‬
‫ואהרן( ֵמ ִתים וְאָנוּ נוֹה ִ‬
‫וקשה לקבל הדברים‪ ,‬שנדב ואביהוא כך אמרו על משה ואהרן‬
‫מכיוון שאף פחותים לא מדברים כך‪ 6,‬ועוד שמשה אמר לאהרן על נדב‬
‫‪7‬‬
‫נדב ואביהוא "הם יותר גדולים ממני וממך"‬
‫‪8‬‬
‫בכדי להסביר את המדרש מביא הישמח משה את הגמ' בחגיגה‬
‫שמתרצת את הסתירה בין ביטויי השמחה לבין ביטויי העצב במקומו‬
‫של ה' יתברך‪ :‬בבתי גוואי )פנימיים( יש עצב‪ ,‬בבתי בראי )חיצוניים(‬
‫יש שמחה‪ .‬על דרך זו ישנם שני סוגי צדיקים‪ :‬צדיקים גדולים ששורשם‬
‫בבתי בראי‪ -‬דרך עבודת ה' של אלו היא בשמחה‪ ,‬עוז‪ ,‬התפעלות‪,‬‬
‫אהבה ויראה‪ ,‬שירה‪ ,‬ריקוד וכו' ממש כדרכם של רוב האדמורי"ם‬
‫בחסידויות‪ .‬צדיקים יותר גדולים ששורשם בבתי גואי‪ -‬עבודת ה'‬
‫שלהם פנימית יותר ולא מוחצנת ע"י ריקוד ושמחה וכדומה כנ"ל‬
‫)ליטאיות?!(‪.‬‬
‫אומר הישמח משה שנדב ואביהוא שורשם מבתי בראי‪ ,‬משה‬
‫ואהרן שורשם מבתי גואי‪ .‬נדב ואביהו מאסו בהנהגה ה"יבשה" מבחוץ‬
‫ורצו לשמוח ולצהול בה' יתברך‪ ,‬לכן רצו להחליף את ההנהגה‪.9‬‬
‫השם משמואל‪ 10‬מעמיק ומרחיב את רעיון הישמח משה‪:‬‬
‫הצדיקים הפנימיים יותר אמנם יותר גדולים אבל הצדיקים מבתי בראי‬
‫מסוגלים לקרב לקדושה גם את הרחוקים החיים חיי חיצוניות וע"י‬
‫חיצוניות קדושה של שמחה‪ ,‬התלהבות וחום בה' יתברך‪ ,‬משא"כ‬
‫הצדיקים הפנימיים שלהם כביכול אין נק' השקה עם הרחוקים‬
‫החיצוניים‪.‬‬
‫מוסיף השם משמואל שהצדיקים מבתי גואי עיקר עבודתם היא‬
‫שכלית ומאידך הצדיקים מבתי בראי עיקר עבודתם היא בלב‪ .‬שכל‬
‫האדם הוא משכן הנשמה שהיא יותר פנימית ושורשית ללב שהוא‬
‫משכן הרוח‪ 11‬שממנה ענייני מידות האדם‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫בראשית רבה פ' צג'‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫דווקא המדרש רבה דהזוהר הקדוש ד' רא ע"ב אומר ההיפך‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫בפשטות דבר עמוק הוא כולל במשמעותו נסתר אבל המשמעות המלאה היא‬
‫יותר ממוסתר בעלמא אלא מאוד מכוסה ונעלם‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫הרב הק' משה טייטלבוים זצ"ל‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ויקרא רבה כ' אות י'‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫יש להוסיף שהרי מדובר באביהם ודודם )!(‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫תו"כ שמיני‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫דף ה' ע"ב‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫דברי הישמח משה לכאורה מוכחים מפסוקי התורה‪ ,‬שלא נראה מהם ביטויים‬
‫של התלהטות חיצונית של משה ואהרן ומאידך אנו מוצאים את אותה התלהטות‬
‫אצל נדב ואביהוא שלא יכלו לעצור את עצמם מלתת לה לפרוץ גם למקום אסור‬
‫"בהקריבם אש זרה"‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫שנת תרעז' ד"ה ויגש אליו‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫הרוח שמשכנה בלב היא השתלשלות מהנשמה העליונה שמשכנה במוח‪.‬‬
‫יוסף סברי‪,‬‬
‫שיעור ו'‬
‫יוסף היה ראש של בני ישראל‪ ,‬ניתן לראות זאת בחלומותיו שהתגשמו‪:‬‬
‫ַתּ ְשׁ ַתּ ֲחוֶי ָן‬
‫יכם ו ִ‬
‫ֻבּינָה ֲא ֻלמּ ֵֹת ֶ‬
‫ֻמּ ִתי וְ גַם נ ִָצּ ָבה וְ ִהנֵּה ְתס ֶ‬
‫"וְ ִהנֵּה ָק ָמה ֲאל ָ‬
‫ֻמּ ִתי"‪ 12‬וכן בחלום השני‪ .‬כך היא דרכה האמיתית של השכל‪,‬‬
‫ַל ֲאל ָ‬
‫הנשמה‪ ,‬שכולם כפופים לה ועושים כרצונה‪ .‬לכן דרך עבודת ה' של‬
‫יוסף הצדיק היא בצורה פנימית ולא מוחצנת‪ .‬מולו עומד יהודה שהוא‬
‫צדיק העובד יותר עבודת הלב וכן צורת עבודתו יותר מוחצנת‬
‫ובהתלהבות‪ ,‬באמת דרך הלב האמיתית להיות מוכנע כלפי המוח‪,‬‬
‫אַתּם ַהגּוּף ַואֲנִי ָהרֹאשׁ"‪ 13‬כך אומר יוסף לאחיו‪ .‬את האחים‬
‫הנשמה‪ֶ " .‬‬
‫מייצג יהודה‪ ,‬מלך האחים‪ ,‬שממנו גם יצאה מלכות בית דוד‪ .‬ביהודה‬
‫ג"כ מוצגים לראווה כל אותיות שם המפורש דבר המלמד על עבודת ה'‬
‫המוחצנת יותר בבחינת בתי בראי‪ .‬יש גם קצת ראיה מדוד המלך ע"ה‪,‬‬
‫שיצא מיהודה‪ ,‬שדוד היה‪:‬‬
‫‪ .1‬אדמוני בעל מזג חם לעשות מלחמות ה'‪.‬‬
‫‪ .2‬שכתב את תהילים המלא שירות‪ ,‬תשבחות וזמירות לה' יתברך‪.‬‬
‫‪ .3‬היה רוקד לפני ה' יתברך בשעת החזרת הארון‪.‬‬
‫כל הנ"ל מקורם בלב והם עבודת ה' החמה והשמחה‪.‬‬
‫על פי כל הנאמר לעיל נוכל‪ ,‬בסייעתא דשמיא‪ ,‬לענות על השאלות‬
‫ששאלנו‪:‬‬
‫ידוע ומפורסם וכן נכתב קצת לעיל שהשכל הוא קר‪ ,‬מאוד סטטי‬
‫ולא משתנה‪ ,‬מאידך הלב הוא חם בכלל ובפרט במצבי התפרצות )בין‬
‫כעס בין שמחה ועוד( ומשתנה תמיד ע"פ כל שנוי במצב האדם ואולי‬
‫במיוחד ע"פ שינויים במצב הרוח‪.‬‬
‫כמו שנכתב לעיל יוסף הוא הצדיק הפנימי שעבודתו שכלית‪ ,‬לכן‬
‫העצה שבקרבו היא עבודת ה' השכלית שלו עמוקה מאוד בתוכו ולא‬
‫נגלית ומוחצנת‪ ,‬כמו שנאמר עליו שהיה מסלסל בשערו וניתן לומר‬
‫שרצה שלא יראו את צדקותו‪ .‬א"כ מובן מדוע המשיל המדרש את‬
‫העצה לעמוקה‪ .‬לענין הקרירות גם מובן השכל הוא קר ולכן המשיל‬
‫המדרש את עצתו למים קרים‪ ,‬שעבודת ה' שלו היא בקרירות ולכן‬
‫העצה שהיא סגנון עבודת ה' שלו‪ -‬קרה‪.‬‬
‫אמנם בצדיקים עסקינן אבל אין ספק ששתי דרכי עבודת ה' הנ"ל‬
‫שייכות לנו‪ .‬ישנם אנשים שעבודתם נוטה לשכלית‪ ,‬קרירה‪ ,‬לא מביעים‬
‫רגשות שמחה בה' ורגשות התפעלות בכלל‪ .‬עבודה נשמתית‪-‬פנימית‬
‫ממש שמעל לרגש הנמוך לכאורה כמו הצדיקים מבתי גואי‪.‬‬
‫ישנם אנשים שעבודתם נוטה ללבבית‪ ,‬חמה‪ ,‬שמחה בה'‪ ,‬הפגנת‬
‫רגשות וכמובן ריקוד וניגונים‪ .‬עבודתם היא יותר חיצונית ויותר‬
‫"מדברת" לעולם הזה ויכולה לקרבו לה' יתברך‪.‬‬
‫בכל מקרה אצל כולנו נראה שמדובר רק בנטייה ולא נראה שיש‬
‫צורה מוחלטת שכלית או מוחלטת לבבית‪ .‬על כן‪ ,‬מכיוון ששני הדרכים‬
‫בנו‪ ,‬אסור לנו להשקיע בסוג אחד של עבודה ולהזניח לגמרי את האחר‪.‬‬
‫אנו רואים ויכולים לזהות יהודים הנוטים לכאן ולכאן וכן גם על‬
‫עצמנו אולי אנו יכולים לומר לאן אנו יותר נוטים‪ .‬נראה שעלינו לדעת‬
‫לדבוק כ"א בדרכו ובשורש נשמתו‪ ,‬אבל שלא לשכוח את כוח‬
‫ההתאחדות לאחד שכל ולב‪ ,‬רוח ונשמה‪ .‬כענין הנישואין )גבר‪-‬שכל‪,‬‬
‫אישה‪-‬לב( וכן רמוז ענין זה בתפילין‪ ,‬איסור דיבור בין של יד )לב( לשל‬
‫ראש )שכל(‪ .‬כדברי הזוהר הקדוש‪ 14‬על "ויגש אליו )ליוסף‪ ,‬שכל ע"פ‬
‫רוּב ָתּא ְד ַע ְל ָמא ְבּ ַע ְל ָמא‪,‬‬
‫דרכינו( יהודה )לב‪ ,‬ע"פ דרכינו(“ ִתּ ְק ְ‬
‫ֲדא ָדּא ְבּ ָדא ְל ֶמהוֵי כּ ָֹלּא ַחד‪.‬‬
‫ְל ִא ְתאַח ָ‬
‫רבינו הרב קוק כותב‪" :15‬אי אפשר לאדם לחיות לא בשכל לבדו‪,‬‬
‫ולא ברגש לבדו‪ ,‬תמיד צריך שיהיה ממזג את השכל עם הרגש‬
‫בחוברת“‪.‬‬
‫ה' יתברך שמו יהיה בסעדנו לעבוד עבודתו‪ ,‬עבודת השכל ועבודת‬
‫הלב‪ .‬בנפרד תחילה בכדי לשכללם כראוי ולאחר מכן באיחוד כך‬
‫שתיהיה עבודה תמה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫בראשית לז'‪ ,‬ו'‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫בראשית רבה ק'‪ ,‬אות י'‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫בראשית ד' רו' ע"א‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫אורות הקודש א'‪ ,‬עד'‪.‬‬
‫שמור על חבריך קרובים‬
‫בעניין אינטרנט‬
‫בישיבה‬
‫או על אויביך קרובים יותר?‬
‫‪1‬‬
‫טיהור הסרטן או ביעורו‪ / 1‬נתנאל סגרון )ג'(‬
‫ראשית‪ ,‬אני מעוניין להבהיר שאינני דן האם הכנסת האינטרנט לעולם הייתה‬
‫חיובית‪-‬שהרי התשובה פשוטה‪ .‬השאלה היא מה לעשות במצב הדיעבדי‬
‫הקיים‪ ,‬כאשר האינטרנט הפך לחלק מהסדר יום העולמי‪ .‬עוד יש להוסיף‪,‬‬
‫שהדיון הוא אך ורק על אינטרנט עם חסימת רימון‪ ,‬ברמת הגנה גבוהה‪.‬‬
‫אז לפני שנזעק בקול שאינטרנט זה ֶפּגע רע‪ ,‬ונוציא אותו מכלל ישראל‪-‬‬
‫כדאי אולי שנעמוד על מעלותיו הלא מבוטלות‪ .‬כך לפחות נדע מה אנחנו‬
‫מפסידים‪ .‬א"כ‪ ,‬נתחיל מ'סור‪-‬מרע' ונעבור ל'ועשה‪-‬טוב'‪.‬‬
‫הטור‪ 2‬פוסק ש‪"-‬משחק בקוביא פסול לעדות"‪ -‬מטעם שאינו עוסק‬
‫ביישובו של עולם‪ .3‬מכאן‪ ,‬מודעה רבה לאורייתא שאדם מישראל‪ ,‬וקל וחומר‬
‫הדין‪ ,‬ולא מעופף לו באיזו‬
‫תלמיד חכם‪ ,‬אמור להיות מונח ובקיא בחיי עלמא ֵ‬
‫בועה ענקית הרחק מאזור שדעת בני אדם נוחה בו‪ .‬כשלב ראשון לניפוץ‬
‫הבועה‪ ,‬מומלצת קצת תקשורת עם העולם החיצון‪ .‬וכאן מגיע ידידנו‪,‬‬
‫האינטרנט שליט"א‪ .‬ואספר לכם מעשה שהיה )?‪ :(..‬לאחר חברותא של שעה‬
‫תמימה ששייטה לה במחשבות מופשטות על כלל ישראל ומהותו מתוך כתבי‬
‫הרב קוק‪ ,‬הלם בי ברק! בעצם‪ ,‬מי זה כלל ישראל? איפה הוא? מה עובר עליו‬
‫עכשיו? ושאר שאלות בסיסיות הנדרשות להיכרות עם מושג‪ .‬או אז‪ ,‬הנץ בי‬
‫רעיון מבריק‪ .‬אולי אתעדכן קצת? אולי אערב דעתי מעט עם שאר הבריות?‬
‫כך התחילו חיפושיי‪ ,‬אחר ידידי משכבר הימים‪ .‬האינטרנט‪.‬‬
‫ב)מ('דור דעה' של שבוע שעבר‪ ,‬הדגישו את בעיית הבריחה ההמונית‬
‫מהישיבה לכיוון הבית בשבתות‪ .‬אחד הכותבים‪ ,‬הגדיל לעשות‪-‬ואף חקר‬
‫חקירה‪ :‬האם הבית זה דין בהורים או דין במחשב‪.‬‬
‫כתוצאה מכך עלו בי מחשבות‪ :‬אולי באמצעות הכנסת האינטרנט לישיבה‪,‬‬
‫נוכל למנוע את הנשירה ההמונית‪ .‬שהרי כאשר בחור נמצא בישיבה ומצפה‬
‫בכיליון עיניים למחשב מרושת‪-‬שהותו בישיבה מתקצרת‪ .‬ללא ספק‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬שאר הפעולות שגורמות לבחור להשתמש בשירותים בעיר‬
‫הגדולה‪ ,‬יוכלו להתממש באמצעות האינטרנט‪ ,‬לדוגמא‪ :‬ניהול חשבון בנק‪,‬‬
‫דחיית התייצבות לצבא ועוד ועוד‪ .‬על מנת לגרום לבחור להישאר בישיבה‪,‬‬
‫מומלץ לתת לו הרגשה שכל צרכיו מתמלאים‪ .‬וכמו שמספקים לו אוכל‪,‬‬
‫מקלחת‪ ,‬וחדר שינה‪-‬נראה לומר שיספקו לו שאר צרכים כמו אינטרנט‪,‬‬
‫ומגרשי כדורגל וכדורסל‪-‬להרפיה‪ .‬אמנם אפשר להישאר תקוע במצב‬
‫האידיאלי מתקופת הגלות‪ ,‬שבה הישיבות היו מלאות בתלמידי חכמים‪ ,‬אבל‬
‫כיום זה לא יעבוד‪-‬צריך להתאים את הישיבה לכח האדם שמתייצב‪.4‬‬
‫כמו שלא מכחישים שמזגן בחדרים‪ ,‬אוכל טוב ומיטות נוחות זה צורך‬
‫שלא היה קיים בעבר‪ ,‬אך בהחלט נצרך היום‪-‬כך גם אינטרנט‪ .‬אינטרנט זה‬
‫טריוויאלי‪ .‬תתעדכנו‪.‬‬
‫אז בואו נצא מהתמימות‪ .‬זה לא סוד שרבים וטובים נוהרים לאזורי וויפיי‬
‫)‪ (wifi‬עם מחשבים בתיקיהם במטרה לתקשר עם העולם החיצון‪ .‬מחשבים‬
‫שבהם אין חסימה של אינטרנט רימון וקל וחומר לא חסימה אמיתית‪ ,‬כידוע‬
‫ליודעי ח"ן‪ .‬בוקר טוב! כשלא שמנו לב‪ ,‬האינטרנט כבר חדר‪ .‬נא להתנהג‬
‫בהתאם‪.‬‬
‫ת'כלס‪ ,‬אפשר להגדיר את המצב העכשווי בצורה כזאת‪ :‬החבר'ה הטובים‪-‬‬
‫מפסידים‪ .‬ז"א‪ :‬החבר'ה שמבחינתם נהלי הישיבה הם המלצה וסדרי הישיבה‬
‫הם עצה טובה‪ ,5‬הם שוהים בלתי חוקיים במועדני וויפיי‪ ,‬ונהנים מהדבר‬
‫האסור‪ .‬אך החבר'ה הטובים‪ ,‬שהשתמשו באינטרנט למטרות יעילות ונכונות‪,‬‬
‫סובלים מחמת האיסור מחסך חמור‪.‬‬
‫חוץ מזה‪ ,‬הכנסת האינטרנט תצדיק את עצמה‪ .‬כלומר‪ :‬כאשר נאמץ את‬
‫האינטרנט ינשאהו המקום‪ ,‬ועולם התורה יתחיל לתת אותותיו ברשת‪ .‬חסימת‬
‫רימון תהפך לחסימה בטיחותית ויעילה‪ ,‬וכמות המידע שתתוסף תהיה‬
‫עצומה‪ .‬אוסף השיעורים שנמצא באינטרנט הוא אדיר‪ ,‬אוסף המשאבים‬
‫ללימוד תורה הוא מדהים‪ .‬החל מטעמי המקרא‪ ,‬ממשיך בדף יומי בעיון‪ ,‬וכלה‬
‫במאמרים הלכתיים ועיוניים עמוקים‪ .‬כך שאם נדע למנף את המצב בצורה‬
‫נכונה‪ ,‬חסרונותיו הקיימים של האינטרנט ייעלמו‪ ,‬ובמקומם תקום ממלכה‬
‫אלחוטית כשרה ויעילה‪ .‬ממלכה שתשנה את הפסיקה מ‪"-‬סיני ועוקר הרים‪-‬‬
‫סיני עדיף"‪-‬ל'עוקר הרים עדיף'‪ .6‬שהרי הר סיני יהיה במרחק גיגול קטן‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬הבנתי‪ .‬הבעיה היא השם‪.‬‬
‫אינטרנט הפך לשם נרדף לפריקת עול‪ .‬אז‪ ...‬נשנה את המילה‪ .‬מה דעתכם‬
‫על '‪ ?'harSinai‬רשת אלחוטית המעבירה מידע מכל העולם היהודי התורני‪,‬‬
‫היישר אליך ללא מאמץ‪ .‬מישהו מתנגד?‬
‫‪7‬‬
‫לאור האמור לעיל‪ ,‬איני תלמיד חכם ‪-‬וד"ל‪.‬‬
‫‪ 1‬אינני בא לערער על צביון הישיבה‪ ,‬שאינני מודע לדעתו אך מנחש את קיומו‪.‬‬
‫)עיין במשפט הסיום(‪.‬‬
‫‪ 2‬סימן ש"ע‪.‬‬
‫‪ 3‬זה לא מאמר הלכתי‪ ,‬נא לא להטריד אותי‪.‬‬
‫‪ 4‬כמו שמנהגי העיר ובתי הכנסיות משתנים בהתאמה לתושבים‪ ,‬כך הישיבה‬
‫צריכה להשתנות בהתאם לתלמידים‪ .‬עיין ערך תקנון התפילה בכולל‪.‬‬
‫‪ 5‬ובכל ישיבה יש כאלו‪ ,‬בבקשה לא ליפול מהכסאות‪...‬‬
‫‪ 6‬כמובן‪ ,‬זה לא מדוייק‪-‬אבל הרעיון הובן‪...‬‬
‫‪ 7‬עיין בדברי רבא ביומא דף ע"ב ע"ב‪.‬‬
‫ככה לא בונים תיבה ‪ /‬אליאור חסון )ז'(‬
‫"הישיבה היא תיבת נח"‪.‬‬
‫זהו ביטוי שעד לא מזמן נישא בפי רוב כדברי שבח והערכה‪.‬‬
‫לא צריכים לעשות יותר מדי‪ ,‬פנוים מהבלי העולם הזה ואפשר פשוט לשבת‬
‫וללמוד‪.‬‬
‫מאז‪ ,‬תמורות עברו על עולמנו הגדול והרחב‪ ,‬ובהתאמה‪-‬גם על עולמנו הקטן‬
‫בישיבה‪.‬‬
‫"אי אפשר להסתגר מהעולם‪" ,"...‬צריך לדעת מה קורה ולהיות מחובר‪"...‬‬
‫טענות כאלה ודומות להן מופרחות לחלל האוויר וקוראות תיגר על תיבתנו‬
‫המשייטת לה בנעימים‪ ,‬תובעות ממנה לפתוח את צוהרה לעולם שבחוץ ולא‬
‫להתכנס בתוך עצמה‪.‬‬
‫בואו נהיה כנים‪ ,‬תיבתנו כבר מזמן לא משומרת וסגורה‪.‬‬
‫בין אם זה מתבטא בעלונים והעיתונים שמגיעים לפתחנו כל שבוע‬
‫ובמכשירים הסלולריים המתקדמים המצויים באמתחתנו‪ ,‬ובין אם זה מורגש‬
‫בהיחשפות יושבי התיבה לעולם הרחב כל שבת שלישית ובימי החופשה ע"י‬
‫מגוון מדיומים שונים‪ .‬זה המצב‪ ,‬והאם הוא תקין או לא‪ ,‬על כך דיברו גדולים‬
‫וטובים ממני‪ .‬אגב‪ ,‬איני מתיימר לומר שאיני צורך את העלונים והמדיומים‬
‫דלעיל‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬מתקיים לו מצב שנמשך כבר זמן לא קצר של "שלושה שבועות‪-‬‬
‫לד'‪ ,‬ושבת שלישית‪-‬לכם"‪ .‬זהו הסטטוס קוו שלנו‪.‬‬
‫חלפה לה מן העולם המציאות של עזיבת הבית לחודשים ארוכים ע"מ לגלות‬
‫למקום תורה )חוץ מאצל החוצניקים( ואיני יודע בכמה ישיבות בימינו עוד‬
‫לומדים במתכונת של "שבת שביעית בבית" כמו שהזכיר הרב סתיו בסיפוריו על‬
‫קול תורה‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬למרות שרובנו מן הסתם נהנים בבית מבחינה גשמית הרבה יותר )אין על‬
‫אוכל של אמא(‪ ,‬הרבה עושים בחירה מודעת להשאר בישיבה זמן ממושך‪ ,‬על אף‬
‫הקשיים והגעגוע‪ ,‬למען עולמם הרוחני‪.‬‬
‫יכולנו לומר‪" :‬נצא הביתה כל שבת )או כל שבת שניה( ונלמד בבית כדבעי"‪.‬‬
‫אבל אנו מכירים את עצמנו‪ -‬רצונות לחוד ומעשים לחוד‪ .‬לכן אנשים בוחרים‬
‫לצמצם את נקודת הבחירה שלהם‪ .‬במקום לצאת הביתה ולהתחיל להתלבט כמה‬
‫זמן לשבת על המחשב )"וואו‪ ,‬כבר עברו ‪ 3‬שעות"( או להתבאס על זה שאין‬
‫אווירה של לימוד‪ ,‬הם מחליטים‪ :‬נשארים בישיבה!‪ .‬ממילא‪ ,‬ישנם פחות פיתויים‬
‫ויותר תמריץ ללמוד‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אינני חפץ לעסוק בבעיות הרוחניות הקשות שקיימות באינטרנט‪ .‬חזקה‬
‫עליה על ישיבה שאם תתקין אינטרנט במחשביה לא תהיה גישה לאתרים שאסור‬
‫להכנס אליהם או אפילו לכאלה שלא ראוי לבן ישיבה להמצא בהם‪ .‬אני רוצה‬
‫להתייחס לסוגיא מבחינת בזבוז הזמן וביקוע עוד ֶבּקע אנוּש בתיבתנו מלאת‬
‫החלונות גם כך ובכך להופכה לרפסודה ותו לא‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ :‬האם אנחנו תמימים?‬
‫האם אין אתם רואים בעיני רוחכם את התורים שיווצרו בהמתנה למחשבינו לו‬
‫הותקן בהם אינטרנט? את החבורות המתגודדות סביב המחשב‪ -‬שבאו לבדוק רק‬
‫דבר אחד לפני שעה?‬
‫לא כי אנשים רעים‪ ,‬אלא כי אנשים זקוקים לגבולות‪ -‬אפילו אם הגבולות הללו‬
‫מלאכותיים ולא שורשיים‪.‬‬
‫לו היה מדובר ברשימה שחורה‪ ,‬כזו המאפשרת גישה לאתרי מידע תורניים‬
‫ואולי לאתרה של חברת אגד )מישהו אמר דייטים בירושלים?(‪ -‬ניחא‪ .‬מן הסתם‬
‫כך לא היתה נוצרת בעיה‪.‬‬
‫אך אם נאפשר גישה לאתרי חדשות למיניהם )אפילו שזה רק ערוץ ‪,(7‬‬
‫לויקיפדיה ואתרי משחקונים למיניהם‪ -‬בכך סתמנו את הגולל על חלק גדול מן‬
‫הלימוד שלנו‪.‬‬
‫ולאותם אנשים רציניים שזועקים מהמיית ליבם‪" :‬אפשר לעשות שימוש‬
‫באינטרנט לטובה! אפשר להשתמש בו רק כשצריך‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה!"‬
‫להם נאמר שאע"פ שאכן מכירים אתם את עצמכם שתוכלו לעמוד בנסיון‪,‬‬
‫מוסד ציבורי שתחת כנפיו חוסים ארבעה‪-‬מאות בחורים )ואפילו עשרים‬
‫בחורים!(‪-‬צריך אחריות ציבורית‪.‬‬
‫הרי אנשים שהיו צריכים מענה אינטרנטי נקודתי ומהיר בגבולות הישיבה‬
‫מצאו פתרונות יצירתיים‪ ,‬ובמקרה הכי גרוע אפשר ללכת למשרדים ולבקש מהן‬
‫שימוש מהיר במחשב‪ -‬כמו שאנו עושים לגבי שליחת פקסים )וזה אפילו לא יעלה‬
‫כסף(‪.‬‬
‫אסיים באמירה שכולנו מן הסתם שמענו במשך שהותנו בישיבה או חשבנו‬
‫בעצמנו‪" :‬ברוך השם שאין לי גישה בישיבה לדברים שיש לי גישה אליהם בבית‪-‬‬
‫אחרת לא הייתי לומד"‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬
‫)הערה‪ :‬כמובן שאדם מצופה גם להתגבר על מכשולים‪ .‬אנו מדברים על‬
‫הסרתם מבעוד מועד בבחינת "ואל תביאני לידי נסיון"(‪.‬‬