1. No category

‫ב"ה‬
‫סיכו הלכות מקואות‬
‫ס' רא‬
‫לקט וער‪ :‬ש"י לאו‬
‫רמת ג‪ ,‬ה'תשע"ב‬
‫הערות והארות‪[email protected] :‬‬
2
‫‪3‬‬
‫סעי א'‬
‫מידות המקוה‬
‫משנה – "למעלה מה‪ ,‬מקוה שיש בו ארבעי סאה שבו טובלי ומטבילי"‪) .‬פ"א מ"ז(‬
‫גמרא – " 'א במי נדה יתחטא' – מי שהנדה טובלת בה‪ ,‬הוי אומר מ' סאה"‪) .‬ע"ז עה‪(:‬‬
‫גמרא – "תניא‪' :‬ורח‪ %‬את בשרו במי' – במי מקוה‪' ,‬את כל בשרו' – מי שכל גופו עולה בה‪ ,‬וכמה ה? אמה על אמה ברו שלוש אמות"‪) .‬חגיגה‬
‫יא‪ (:‬ומשמע לחכמי שאמה על אמה ברו שלוש אמות זה מ' סאה ובמרובע ולא בעיגול‪.‬‬
‫רבנו ירוח – ה"ה א יהיה רחב ואינו גבוה כ"כ‪ ,‬יועיל א יתכסה במי בפע אחת‪.‬‬
‫חישוב מ' סאה‪ :‬חזו"א )או"ח ס' לט סע' יב( – ‪ 648‬ליטר בשעת הדחק ולכתחילה ‪ 750‬ליטר‪ .‬גר"ח נאה )שיעורי תורה ס' ג( – ‪ 331.7‬ליטר‪ .‬נהגו לעשות‬
‫מקוה הרבה יותר גדול מהשיעור כפל כפלי‪.‬‬
‫גמרא – "‪...‬כל מדת חכמי כ היא‪ ,‬בארבעי סאה טובל‪ ,‬בארבעי סאה חסר קורטוב‪ ,‬אינו יכול לטבול בה‪) ."...‬כתובות קד‪(.‬‬
‫כמה הוא שיעור קורטוב? רשב"צ – משקל דינר‪.‬‬
‫בית יוס – לא רק קורטוב‪ ,‬אלא אפילו פחות מקורטוב‪ ,‬כל שחסרו ארבעי סאה אפילו כל שהוא‪ ,‬פסול‪.‬‬
‫רשב"צ‪ ,‬רבנו יהונת – צרי שיהיה קצת יותר משיעור אמה על אמה ברו שלוש אמות‪ ,‬כדי שלא יצאו מי כשנכנס לטבול וירדו ממ' סאה‪.‬‬
‫באיזו אמה משערי? ראב"ד – באמה בת ששה טפחי משערי למקוה‪ .‬וכ צרי אמה שוחקת‪ ,‬כי כל שיעורי תורה מחמירי בה‪ .‬וכתב הרשב"א‪,‬‬
‫שאמה שוחקת יתרה על אמה עצבה חצי אצבע‪ ,‬וכ מוכח מהגמרות‪.‬‬
‫ארבעי סאה מדאורייתא או דרבנ? מרש"י )פסחי יז‪ (:‬ותוספות )נזיר לח‪ (.‬משמע שמדאורייתא מספיק רביעית לכלי במקוה ומדרבנ מ' סאה‪,‬‬
‫ולאד צרי מ' סאה מדאורייתא‪ .‬וכ כתבו רוב האחרוני‪ ,‬אבל הלבוש כתב שמ' סאה במקוה ג לאד זה מדרבנ‪.‬‬
‫מי טעון טבילה במים חיים?‬
‫משנה – "‪...‬למעלה מה מי חיי‪ ,‬שבה טבילה לזבי והזיה למצורעי וכשרי לקדש בה מי חטאת"‪) .‬פ"א מ"ח( וטע הדבר‪ ,‬שלא כתוב בתורה‬
‫לטבול במי חיי בשו דבר חו‪ %‬מזבי‪.‬‬
‫תוספתא – "חומר בזב מבזבה‪ ,‬שהזב טעו מי חיי והזבה אינה טעונה מי חיי"‪) .‬זבי פ"ג ה"א(‬
‫רמב"‪ ,‬רשב"א – פסקו את המשנה והגמרא‪ ,‬שרק זב טעו טבילה במי חיי‪ ,‬אבל זבה ושאר טמאי ולא‪.‬‬
‫דין טבילה במעין‬
‫תורת כהני – "א מעי ובור מקוה מי יהיה טהור )ויקרא יא לו(‪ .‬תניא‪ :‬אילו נאמר מקוה מי יהיה טהור‪ ,‬יכול אפילו מילא מי על כתפו ועשה מקוה‬
‫לכתחילה יהיה טהור‪ ,‬ת"ל‪ :‬מעי‪ .‬מה מעי בידי שמי‪ ,‬א מקוה בידי שמי‪ .‬אי מה מעי מטהר בכל שהוא‪ ,‬א מקוה מטהר בכל שהוא‪ ,‬ת"ל‪ :‬א מעי‬
‫– מעי מטהר בכל שהוא‪ ,‬והמקוה במ' סאה‪ .‬אי מה מעי מטהר בזוחלי‪ ,‬א מקוה מטהר בזוחלי‪ ,‬ת"ל‪ :‬א מעי – מעי מטהר בזוחלי והמקוה‬
‫באשבור )מכונסי("‪) .‬שמיני ריש פרשה ט(‬
‫]עיי בש" בסע' ה' שמתירי בפחות ממ' סאה במעי כי הוא מחובר למקורו ואז בס הכל כ יש מ' סאה‪ ,‬משא"כ בגל שנתלש שלא מחובר למקורו‪ ,‬אול הט"ז כתב שצרי שיעור שכל גופו‬
‫מתכסה בו‪ ,‬ובגל שנתלש זה מ' סאה וכא זה בפחות[‬
‫רמב"‪ ,‬ראב"ד – נית להבי מדברי הרמב"‪ ,‬שמעי מטהר בכל שהוא בי אד ובי כלי‪ ,‬מזה שלא כתב בפרוש אחרת‪ .‬והסבירו הראשוני את‬
‫הראב"ד‪ ,‬שלאו דוקא "כל שהוא"‪ ,‬כי מדובר בכל מקו שכל גופו נכנס ומתכסה במי‪ ,‬הגדול לפי גדלו והקט לפי קטנו‪ ,‬אלא הכונה לאפוקי שלא צרי‬
‫מ' סאה‪ .‬אבל במקוה כתוב "ורח‪ %‬את כל בשרו במי"‪ ,‬ודורשי מי שכל גופו עולה בה דהיינו מ' סאה‪.‬‬
‫ר"י‪ ,‬רא"ש‪ ,‬רשב"א‪ ,‬ר" – מה שכתוב שמעי מטהר בכל שהוא מדובר רק על כלי‪ ,‬אבל לטבילת אד צרי" מ' סאה לעול אפילו בקט שכל גופו עולה‬
‫בפחות ממ' סאה‪ .‬וראייתו מחגיגה כב‪ .‬ש כתוב ש"מקוה שחלקו בסל‪ ,‬הטובל ש לא עלתה לו טבילה‪ ,‬דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעינ דאיכא מ'‬
‫סאה במקו אחד"‪ ,‬ובמקוה א"א לומר "חלחולי מחלחלא" אלא מדובר במעי שגידי המי מתחברי תחת הקרקע ובכל זאת צרי מ' סאה‪.‬‬
‫די מעי זוחל‪ :‬בית יוס – משמע שבמעי שג א המי משוכי כגו מעי שהוא זוחל ואי בשו מקו ממנו מ' סאה‪ ,‬אבל כשתצר כל המי‬
‫שמתחלה ועד סו ה מ' סאה‪ ,‬טובלי בכל מקו ממנו שגו הנטבל מתכסה בו‪ ,‬בי שיהא אד ובי שיהא כלי לדברי הכל‪ .‬וכ פסק הש"" את דבריו‪.‬‬
‫וראיה לדבר‪ ,‬ממה ששנינו בתוספתא מקוואות‪" :‬איזו היא חרדלית? מי גשמי הבאי במדרו‪ ,‬רואי אות‪ ,‬א יש מתחלת ועד סופ צירו מ' סאה‬
‫מטבילי בה‪ ,‬וא לאו אי מטבילי בה‪ ,‬דברי בית שמאי‪ .‬בית הלל אומרי‪ :‬אי מטבילי בה עד שיהא לפניו עוגל מ' סאה‪ .‬וכל מה שב"ה חולקי‬
‫זה רק משו שקטפרס לא נחשב חיבור או משו שאי הנוטפי מטהרי אלא באשבור‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫די מעי שנחפר בידי אד‪ :‬מהרי"ק‪ ,‬תרומת הדש‪ ,‬רמב" – בארות העשויי בידי אד ומי נובעי מה‪ ,‬אע"פ שאי מימיה יוצאי לחו‪ ,%‬די מעי‬
‫גמור לה‪ .‬ואע"ג שראינו לעיל שמה מעי בידי שמי א מקוה בידי שמי‪ ,‬מ"מ זה מדבר על הוית המי שצריכה להיות בידי שמי‪ ,‬אבל חפירת‬
‫הקרקע יכולה להיות ג בידי אד‪.‬‬
‫שטיפה במי במקו טבילה במקוה‪ :‬רמב" – א רחצה במרח‪ %‬או עלו עליה כל מימות שבעול‪ ,‬הרי היא בטומאתה ויש בה כרת עד שתטבול במקוה‬
‫או במעי‪.‬‬
‫הלכה‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כרמב" שאי האשה עולה מטומאתה ברחיצה במרח‪ ,%‬ואפילו עלו עליה כל מימות שבעול )שלתפילה מועיל לעני ט' קבי(‪ ,‬עדי היא‬
‫טמאה וחייבי עליה כרת‪ ,‬עד שתטבול כל גופה במקוה או מעי שיש בו מ' סאה‪ ,‬שה אמה על אמה ברו ג' אמות )כרא"ש וכרשב"א( באמה‬
‫בת ששה טפחי )ראב"ד(‪.‬‬
‫ט"ז – וכל זה לאד‪ ,‬אבל לכלי מועיל טבילה בכל שהוא במעי‪.‬‬
‫ש"" )ס"ק מב'( – המחבר לא הזכיר שלכלי מספיק בכלשהו כי אי היו די טומאה וטהרה בכלי‪ ,‬ומה שטובלי כלי שנקנו מגוי‪ ,‬לכו"ע‬
‫צרי מ' סאה ג במעי‪.‬‬
‫ש"" – מי מקוה‪ ,‬היינו מי גשמי שנקוו למקו אחד‪ ,‬אבל אי צרי מי חיי אלא לזב‪ ,‬אבל לא לזבה ונדה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כרבנו ירוח‪ ,‬שה"ה א רחב יותר ואינו גבוה כ"כ מותר‪ ,‬כשר א יכולה להתכסות כולה בבת אחת‪ ,‬ויש בכולו מ' סאה‪.‬‬
‫ש"" – אבל א גופה קט ויכולה להתכסות כולה בפחות ממ' סאה‪ ,‬מ"מ חייב שיהיה לפחות מ' סאה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫כרשב"צ ורבנו יהונת‪ ,‬שצרי שיהיה החרי‪ %‬גדול יותר כדי שכשתכנס ויעלו המי יישארו ש מ' סאה בפני‪.‬‬
‫פתחי תשובה – החרי‪ %‬צרי להיות גדול עד כדי כ שכאשר יכנס אד למקוה לא תישפ החוצה שו טיפת מי אחת כפי שפסק הרמ"א‬
‫לקמ בסע' נ' להחמיר לכתחילה כדעת הר"ש‪ ,‬שא א ישארו מ' סאה‪ ,‬כל עוד שנשפכי מי החוצה‪ ,‬יש בזה די מקוה זוחל שפסול‪ .‬ומהב"ח‬
‫משמע שיש להחמיר א בדיעבד‪ .‬וא שיש חכ שרצה לומר שחומרת הרמ"א היא כאשר המי יוצאי מעצמ ולא כאשר הטובל מוציא‬
‫אות‪ ,‬מ"מ דברי אלו ה דוקא כאשר המי עתידי לחזור למקוה ואז אינ נפסלי כדברי ריב"ש בסע' נ'‪ ,‬אבל א לא יחזרו יש להחמיר‬
‫בזה‪.‬‬
‫אמנ קשה על זה מהש" בסע' נה שפסק מפורש שא זחלו המי מחמת הטבילה אי לפסול‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫סעי ב'‬
‫דין מעין זוחל‬
‫תורת כהני – "מעי מטהר בזוחלי ומקוה באשבור"‪.‬‬
‫רמב"‪ ,‬רמב"‪ ,‬ר"‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬מרדכי – אי הכונה שמעי מטהר רק בזוחלי‪ ,‬אלא הכונה א בזוחלי‪ ,‬כלומר בי בזוחלי ובי באשבור מטהר מעי‪,‬‬
‫ומקוה רק באשבור ולא בזוחלי‪ .‬והסביר המרדכי‪ ,‬שמעי נקרא מעי בי בזוחלי בי באשבור‪ ,‬אבל מקוה אינו נקרא כ אלא באשבור‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫"יקוו המי מתחת השמי אל מקו אחד"‪.‬‬
‫מחבר – פסק את הברייתא שמי מעי מטהרי בי במכונסי במקו אחד כמו מקוה ובי בזוחלי‪ ,‬אמנ מי גשמי שמתכנסי למקוה‪ ,‬אי מטהרי‬
‫אלא באשבור כשה לחוד בלא מעי ולא בזוחלי ובזה פסולי מהתורה‪.‬‬
‫דין זוחלים שמתערבים עם הנוטפים‬
‫גמרא – "תניא רבי מאיר אומר‪ :‬יובל שמו‪ ,‬שנאמר 'והיה כע‪ %‬שתול על פלגי מי ועל יובל ישלח שרשיו'‪ ,‬ולמה נקרא שמו פרת? שמימיו פרי ורבי‪.‬‬
‫מסייע ליה לשמואל‪ ,‬דאמר שמואל‪ :‬נהרא מכיפיה מיברי )מסלע שלו נובעי מי(‪ ,‬ופליגא דרב‪ ,‬דאמר רב אמי אמר רב מיטרא במערבא‪ ,‬סהדא רבא‬
‫דפרת )כשיורדי הרבה גשמי בא"י אז יש הרבה מי בבבל("‪.‬‬
‫אבוה דשמואל עביד להו לבנתיה‪ ,‬מקוה ביומי ניס ומפצי ביומי תשרי )מחצלות של קני ומשליכ למי ועומדות עליה וטובלות כדי שיש בימי תשרי לא‬
‫יעלה על רגליה ויחצו‪.(%‬‬
‫מקוה ביומי ניס‪ ,‬סבר לה כרב‪ ,‬דאמר רב אמי אמר רב‪ :‬מיטרא במערבא סהדא רבא דפרת‪ ,‬שמא ירבו נוטפי על הזוחלי והוו להו מי גשמי רובא‪.‬‬
‫מפצי להו ביומי תשרי‪ .‬ופליגא דידיה אדידיה )שקוד אמר שנהר מתבר מעצמו‪ ,‬דאמר שמואל אי המי נטהרי בזוחלי‪ ,‬אלא פרת ביומי תשרי"‪.‬‬
‫)בכורות נה‪(:‬‬
‫רש"י – שמואל עשה לה מקוה בימי ניס‪ ,‬שמא ירבו מי הגשמי על המי הנובעי בנהרות‪ ,‬ואז יוצא שטבלו במי גשמי‪ ,‬אבל מי גשמי מועילי רק‬
‫כשה מכונסי )אשבור( ולא כשה זוחלי‪ ,‬וא ירבו על הזוחלי‪ ,‬לא עלתה טבילה‪ .‬ושמואל סובר כא כרב שהנהר עולה ממי הגשמי‪ ,‬אבל בימי‬
‫‪5‬‬
‫תשרי שלא היה הרבה גש‪ ,‬מ הסת המי הנובעי רבי על מי הגשמי ולכ מותר לטבול בנהר‪ ,‬וכמו שכתוב "אי ל טפח יורד מלמעלה‪ ,‬שאי‬
‫תהו עולה לקראתו טפחיי"‪.‬‬
‫כמי ההלכה?‬
‫תוספות בש ר"ת‪ ,‬ר"‪ ,‬מהרי"ק‪ ,‬רבנו שמשו‪ ,‬ספר התרומה‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬סמ"ק – אע"פ ששמואל ואביו עומדי בשיטה אחת וכ הלכה כרב באיסורי‪,‬‬
‫הלכה כמו דבריו הראשוני של שמואל‪ ,‬שנהר מתבר" מהסלע שלו וטובלי בו כל ימות השנה ותמיד זוחלי רבי על הנוטפי‪ ,‬כי יש ברייתא‬
‫שמסייעת לו שאמרה שיובל שמו של נהר פרת‪ ,‬ונקרא שמו פרת שמימיו פרי ורבי‪ ,‬ואי טפח שיורד מלמעלה‪ ,‬שאי תהו עולה לקראתו טפחיי‪.‬‬
‫וכתב הרא"ש‪ ,‬שעל סמ פסק זה אנו סומכי לטבול בנהרות אפילו א גדלו מאוד עשר ידות מי ממה שהיה בתחילה‪ ,‬ולא חוששי שמא רבו הנוטפי‪,‬‬
‫כי רוב תגבורת המי היא ממקו נביעתו‪.‬‬
‫וכל דברי ר"ת ה בנהרות שאי מכזבי )היינו נהר(‪ ,‬אבל בנהרות שמכזבי )שלפעמי מתייבשי בקי‪ (%‬א"א לומר בה שהנהר מתבר מסלעיו‪ ,‬אלא‬
‫ודאי ה מי גש שאסור לטבול בה‪.‬‬
‫רבנו ירוח – חלק על הרא"ש‪ ,‬וכתב שאפילו לר"ת שפסק שמותר לטבול בנהרות‪ ,‬אות נהרות שגדלי לפעמי הרבה ממי הגשמי צרי להמתי שני‬
‫או שלושה ימי שיחזור הנהר לדרכו מאחר שרואי ממש שלפי שעה התרחב מחמת הגשמי‪.‬‬
‫ומהרי"ק ותרומת הדש כתבו שאע"פ שראוי היה להחמיר בזה כדעת ר"י )שמובאת לקמ(‪ ,‬מ"מ אות שנהגו להקל אי למחות בה‪ ,‬לחוש לעיירות‬
‫שאינ יכולי לחפור מקוואות‪ ,‬וא נאסור לה לטבול בנהרות‪ ,‬לא יטבלו כלל‪ .‬וכ"כ בדרכי משה‪ ,‬שנוהגי בכל מקו שאי בו מקוה לטבול בנהר‬
‫וסומכי להקל כדעת ר"ת‪.‬‬
‫מהר" מרוטנבורג‪ ,‬ר"י‪ ,‬רמב" בש ר"ח‪ ,‬רי"‪ ,‬רמב"‪ ,‬רא"ש‪ ,‬ריב"ש – מהר" היה אוסר לטבול בנהרות כל השנה חו‪ $‬מימי תשרי‪ ,‬כי מכיו שיש‬
‫סתירה משמואל על שמואל‪ ,‬לא פוסקי כמותו להקל אלא כדבריו "אי מטהרי בזוחלי אלא פרת בימי תשרי בלבד" וכרב וכאבוה דשמואל‪ ,‬שכבר‬
‫נפשרו כל השלגי שבעול וג אי גשמי יורדי כל אותו זמ‪ .‬ואע"פ שנהר מתבר מסלעיו‪ ,‬מ"מ לא עושי כ גזרה משו חרדלית של גשמי‪,‬‬
‫שיאמרו שמותר לטבול מזר גש שיורד מהר כמו שמותר לטבול בנהר שזור יותר מחמת הגש ולא ידעו שנהר מתבר ממימיו‪.‬‬
‫וכ כתב ג הרמב" שא רבו מי גשמי על מי הנהר‪ ,‬אינ מטהרי בזוחלי אלא באשבור‪ ,‬ולכ צרי להקי מפ‪ %‬וכיו"ב באותו נהר המעורב‪ ,‬עד‬
‫שיקוו המי ויטבול בה‪ .‬ומה שאביו של שמואל עשה מפ‪ %‬לבנותיו‪ ,‬היינו לצניעות‪.‬‬
‫והסיק הב"י‪ ,‬שלפי זה אפשר שבחודש אלול טובלי‪ ,‬שכבר כלו ימי החו הגדול של תמוז ואב ומה שלא נפשר ע"י חו החדשי הה‪ ,‬לא יפשיר ע"י‬
‫חו חודש אלול‪ .‬ולמד זאת ממה שכתוב "יומי תשרי"‪ ,‬היינו לרבות אלול הסמו לו )אחרת היתה הגמרא אומרת 'חודש תשרי'(‪ .‬ולמסקנה‪ ,‬אלול במקצת‬
‫שני ח ומקצת שני קר‪ ,‬והכל לפי אותה שנה‪ ,‬שא חמי אסור לטבול שמא יגרו להפשרת שלגי‪ ,‬וא הוא קריר מותר שלא יגרו להפשרת‬
‫שלגי‪ ,‬אבל תשרי לעול אי בו חו מספיק להפשיר שלגי‪ .‬ולכ כתב ר"י שאסור לטבול בנהרות עד זמ הפשרת שלגי‪.‬‬
‫וה"ה בכל השנה‪ ,‬א רואי שהנהר לא התרבה כמו שרגיל בימי תשרי‪ ,‬מותר לטבול בו‪ ,‬וא בתשרי פתאו התרבה מרוב גשמי‪ ,‬אז אסור‪ .‬והכל תלוי‬
‫בריבוי הגשמי או בחו רב שהיה בו‪ ,‬ומה שכתוב 'יומי תשרי' זה לפי רוב השני‪.‬‬
‫הא צרי" לשי מחצלת בנהר בימי תשרי? רמב" ע"פ כס משנה – כ‪ ,‬כי יש חשש שג בימי תשרי ירבו הנוטפי על הזוחלי‪ ,‬ואת זה היו עושי‬
‫דוקא בתשרי‪ ,‬כי בניס היו מוליכי מי מהנהר למקואות ובתשרי היו מעמידי בו מחצלאות ועושי מקוה בתוכו‪ .‬רש"י ור"‪ ,‬טור ע"פ מהר" –‬
‫בימי תשרי לא היה שמואל חושש לנוטפי והיו טובלי ממש בנהר ללא מחצלת‪ .‬ולאו דוקא תשרי‪ ,‬אלא ה"ה כל חודש בשנה בו רואי שלא רבו‬
‫הנוטפי על הזוחלי‪.‬‬
‫מרדכי – בכל מקרה‪ ,‬ג א טבלו בנהר שרבו בו הנוטפי על הוזחלי‪ ,‬שדבר זה אסור לפי מהר"‪ ,‬אי הולד ממזר‪ ,‬כי אפילו הבא מ הנדה ממש אי‬
‫הולד ממזר‪ ,‬וכ"ש כא שנחשב הדבר לטבילה מהתורה‪ ,‬ורק גזרה מדרבנ יש בדבר משו חרדלית של גשמי‪ ,‬ולכ ודאי שהולד כשר בלי שו פג א‬
‫לדברי מהר" מרוטנבורג וסיעתו‪.‬‬
‫הקשה הרב קדר זצ"ל בשו"ת היכל שלמה על המרדכי‪ ,‬מדוע כתב שהולד כשר כי הפסול לטבול בנהר הוא גזרה דרבנ משו חרדלית‪ ,‬הרי זה נאמר רק‬
‫כדי לתר‪ %‬את שמואל שסתר את עצמו‪ ,‬אבל לרב ולאביו של שמואל‪ ,‬יש כא חשש מהתורה שמא נהר כזה לא מטהר בזוחלי אלא באשבור וזהו ספק‬
‫של תורה!‬
‫הרב קדר ניסה לתר‪ $‬שמהר" מודה עקרונית לר"ת שמותר לטבול בנהר ורק משו גזרת חרדלית אוסר‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כרמב"‪ ,‬שא היו הזוחלי מתערבי ע מי גשמי והזוחלי ה הרוב‪ ,‬הרי ה כמעי לכל דבר שמטהר בי במכונס ובי בזוחל‪.‬‬
‫הדי כאשר ה שוה בשוה‪ :‬ב"י בש ראב"ד בש ספר בעלי הנפש – נחשב כמעי‪ ,‬כי במשנה משמע שרק כאשר מי השאובי רוב‪ ,‬כבר לא‬
‫נקרא כמעי ונידו כמקוה‪ .‬משמע שבשוה בשוה דינו כמעי‪ .‬גרסת הש"" בספר בלי הנפש – חייבי רוב מי חיי‪ ,‬ולכ ה"ה כא יצטרכו רוב‬
‫מי מעי על מי הגשמי הנוטפי‪ .‬ש"" למעשה – כיו שאיסור רוב נוטפי הוא מהתורה‪ ,‬צ"ע בזה לדינא‪.‬‬
‫הדי א בעקבות מי הגשמי המועטי הרחב הנהר למקומות בה לא זחל קוד לכ‪ :‬ר" בש רמב"‪ ,‬ראב"ד ע"פ הבית יוס‪ ,‬רבנו‬
‫שמשו‪ ,‬רא"ש‪ ,‬מרדכי ע"פ הב"י – ג המקומות שלא היה הנהר הול בה קוד‪ ,‬נחשבי כמעי‪ .‬מהרי"ק‪ ,‬רמב" ע"פ הדרכי משה‪,‬‬
‫ראב"ד לפי מהרי"ק‪ ,‬רבנו שמשו רא"ש ומרדכי ע"פ הש" – אפילו כשהזוחלי רוב אינ מטהרי אלא במקו שהיה מהל הנהר ש‬
‫‪6‬‬
‫מתחלה‪ .‬וכתב הש""‪ ,‬שא ר"ת שמתיר א א רבו נוטפי‪ ,‬מ"מ כל זה רק במקו שהיה הנהר הול מתחלה‪ ,‬אבל מה שהתרחב מחמת‬
‫הגשמי‪ ,‬אסור‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫וכרי"‪ ,‬כרמב" וכרא"ש וכמהר" מרוטנבורג‪ ,‬שא רבו מי הגשמי הנוטפי על הזוחלי‪ ,‬אינ מטהרי בזוחלי אלא באשבור‪ ,‬לפיכ‬
‫צרי להקי במחצלת )כפי שעשה אביו של שמואל לבנותיו( וכיו"ב באותו נהר שמי הגשמי מעורבי בו‪ ,‬עד שיקוו המי ויטבול בה‪ .‬וכ‬
‫פסק הרמ"א לדינא‪ .‬וכתב הגר"א שצרי מחצלת ה בימי ניס וה בימי תשרי כדעת הרמב"‪.‬‬
‫ש"" – ה"ה א היתה כא גומא‪ ,‬ונזחלו מי הגשמי לתוכה‪ ,‬שעכשיו ה באשבור ומותר לטבול בה‪.‬‬
‫רמ"א‬
‫‪.1‬‬
‫הביא את דעת המתירי )ר"ת וסיעתו( לטבול בנהרות א בשעת גשמי והפשרת שלגי ואפילו א הוא מתרחב ומתפשט על כל גדותיו‪ ,‬וא‬
‫א רבו הנוטפי על הזוחלי‪ ,‬כי עיקר גידול הנהר הוא ממקורו‪ .‬וכתב כמהרי"ק שכ נהגו ברוב המקומות במקו שאי מקוה‪ ,‬ואי למחות‬
‫ביד המקלי כי יש לה על מי שיסמכו‪.‬‬
‫עטרת זהב‪ ,‬ש"" – אבל במקו שיש מקוה‪ ,‬אי לטבול בנהרות‪ ,‬אלא בזמ שהנהר קט מאוד שאז מותר‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫מ"מ יש להיזהר בנהר המתהווה לגמרי ע"י מי גשמי‪ ,‬וכשאי גשמי פוסק לגמרי )נחל אכזב(‪ ,‬שצרי להמתי עד שיקוו המי שבתוכו‪ ,‬אבל‬
‫בנהר שאינו פוסק‪ ,‬מותר לטבול בו בכל מקו ע"פ סברת המקלי שכתבנו‪.‬‬
‫קושית תרומת הדש על ההלכה שלנו – מדוע מי גשמי שה רוב על הזוחלי‪ ,‬פוסלי את הזוחלי‪ ,‬ואילו מי שאובי שה רוב על מ' סאה כשרי‬
‫שנשפכו למקוה לא פסלוהו לעול‪ ,‬כי כבר יש מ' סאה כשרי?‬
‫תרו‪ $‬תרומת הדש – הרא"ש כתב שהסיבה שאי שאובי פוסלי את המקוה‪ ,‬כי זה נחשב כאילו נזרעו בתוכו והרי ה כמחוברי וכשרי‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫שאובי ה תלושי בידי אד‪ ,‬וחיבור למ' סאה כשרי‪ ,‬מזריע אות ומחבר אות‪ .‬אבל פסול רוב נוטפי אינו מטע תלושי‪ ,‬אלא שצרי שיהיו‬
‫מכונסי‪ ,‬ולכ כאשר ה רוב פסול‪ .‬לפרוש זה כנראה מסכי ג הש"" ועיי בסע' טו' בבאור שיטתו‪.‬‬
‫תרו‪ $‬הב"ח – פסול נוטפי הוא מהתורה ומחמירי בו‪ ,‬פסול שאובי מדרבנ ומקלי בו‪.‬‬
‫דחית הט"ז – הוכיח שיש הכשר ג לרוב נוטפי‪ ,‬כגו המשי את המעי‪ .‬ועוד‪ ,‬מה ההבדל א התלוש נעשה כמחובר או שהמחובר נעשה כמחובר‬
‫כמוהו?‬
‫תרו‪ $‬הט"ז – פסול רוב נוטפי הוא מטע שחוששי שהפשרת שלגי וגשמי יורדי ממקו גבוה שאצל שפת הנהר כגו קטפרס‪ ,‬ונפסק בסע' ס'‬
‫שקטפרס אינו חיבור‪ ,‬וחוששי שמא תטבול באותו מקו מדרו שאי בו חיבור לזוחלי למטה במעי ונמצא שטובלת במקו פסול‪.‬‬
‫סעי ג'‬
‫תורת כהני – "א מעי ובור מקוה מי יהיה טהור – מה מעי בידי שמי‪ ,‬א מקוה בידי שמי‪ ...‬אי מה מעי מטהר בזוחלי‪ ,‬א מקוה מטהר‬
‫בזוחלי‪ ,‬ת"ל‪ :‬א מעי – מעי מטהר בזוחלי והמקוה באשבור )מכונסי( "‪) .‬שמיני ריש פרשה ט(‬
‫ולמדו הטור והבית יוס מכא‪ ,‬שלא יהיו מי המקוה שאובי‪ ,‬אלא שיתקבצו מי גשמי בגומא אחת‪ .‬ואפילו לא נשאבו‪ ,‬אלא שלא עומדי במקו אחד‬
‫אלא זוחלי על האר‪ ,%‬פסול‪.‬‬
‫מקור פסול זוחלי במקוה‪ :‬מהרי"ק‪ ,‬תרומת הדש – פסולו מהתורה‪ ,‬כי נדרש מפסוק שרק במעי אפשר זוחלי‪ ,‬ולכ פשוט שיש להחמיר בספיקו‪.‬‬
‫מרדכי – פסולו מדרבנ‪.‬‬
‫פסול מי שאובי‪ ,‬מה פסול מהתורה ומה מדרבנ?‬
‫רמב"‪ ,‬רשב"א‪ ,‬רמב"‪ ,‬ר"י )תוס' פסחי יז‪ :‬ד"ה "אלא" וכ ב"ב סו‪ :‬ד"ה "מכלל"( – מ התורה אפילו כל המקוה שאוב‪ ,‬כשר‪ ,‬ומדרבנ אסור מי‬
‫שאובי‪ ,‬ולכ כל ספק שארע בו‪ ,‬אפילו ספק א כולו שאוב א לא‪ ,‬כשר‪ .‬וראייתו ממשקה בית מטבחיא שראוי להטביל בה מחטי וצינורות‪ ,‬ומשמע‬
‫שה שאובי‪ .‬ומה שכתוב שמקוה צרי להיות בידי שמי בתורת כהני‪ ,‬משמע שזה אסמכתא בעלמא‪ .‬והטע שאסרו חכמי מי שאובי במקוה‪,‬‬
‫גזרה שמא יבוא להטביל בכלי‪ ,‬שש ודאי אסור מהתורה‪ ,‬כי צרי" שיהיה בקרקע כמו מעי‪.‬‬
‫רש"י‪ ,‬רשב"‪ ,‬תוספות בש ר"ת‪ ,‬רבנו שמשו )פרוש על המשנה(‪ ,‬רא"ש – מי שאובי פוסלי במקוה מהתורה א ה הרוב‪ .‬וכ כתב רש"י ור"ש‪,‬‬
‫שרק ג' לוגי שאובי שנפלו למקוה שחסר בו קצת ממ' סאה פוסלי את המקוה מדרבנ וספק בזה יהיה טהור כמבואר במקוואות פ"ב מ"ג‪ .‬משמע‬
‫שא כולו או רובו שאוב‪ ,‬אסור מהתורה‪] .‬ועיי לקמ שא נשאב בכלי גללי אפשר שג בזה אסור מדרבנ בלבד[‬
‫לשיטות שרובו שאוב פסול מהתורה‪ ,‬די ג' לוגי שאובי שנשפכו בתחלה למקוה‪ ,‬ואח"כ באו מי כשרי הא המקוה פסול מהתורה או מדרבנ?‬
‫ר" ע"פ ר"ת – ג ג' לוגי ראשוני בטר באו הכשרי‪ ,‬פוסלי את המקוה מהתורה‪ ,‬אבל ג' לוגי על פני המי הכשרי שמשלימי למ' סאה‪,‬‬
‫מדרבנ‪ .‬והביא ראיה מהמשנה במקוואות פ"ב מ"ד‪" ,‬ר"א אומר רביעית מי שאובי בתחלה פוסלי את המקוה וג' לוגי על פני המי‪.‬‬
‫ר" ע"פ ר"י ור"י מיגש‪ ,‬גאוני ורמב" – חלק עליו ודחה את ראייתו‪ ,‬וכתב שג זה אסור מדרבנ כמו ג' לוגי שאובי בסו שרק משלימי למ' סאה‪.‬‬
‫באיזה כלי ששאבו בה מי נפסל המקוה מהתורה ובאיזה מדרבנ?‬
‫‪7‬‬
‫ראב"ד – שאובה ע"י כלי מאליה‪ ,‬כגו צינור שאי בו תפיסת אד אסור מדרבנ‪ ,‬ורק כשמילא בכת אסור מהתורה‪ .‬רבנו שמשו – כשנשאב בדבר‬
‫המקבל טומאה אסור מהתורה‪ ,‬אבל א נשאב בכלי גללי וכלי אדמה‪ ,‬משמע שאפילו כולו שאוב אסור רק מדרבנ‪ ,‬כי הווית ע"י טהרה‪.‬‬
‫הלכה‬
‫מחבר – פסק כברייתא שמ' סאה צרי שיהיו בידי שמי ולא שאובי‪ ,‬אחרת המקוה פסול‪ .‬וכתב הש"" )ס"ק יז(‪ ,‬שמוכח מסע' נג' שהמחבר סובר‬
‫שמקוה שכולו שאוב פסול מדרבנ כדעת הרמב"‪.‬‬
‫רמ"א – כרא"ש ור"ש‪ ,‬שא כל המקוה שאוב פסול מהתורה‪ ,‬וספיקו להחמיר‪ ,‬וא רוב המקוה כשר והמועט שאוב פסול מדרבנ‪ ,‬וספיקו לקולא‪.‬‬
‫סעי ד'‬
‫תוספתא דמקוואות – "אמר רבי יהודה‪ :‬מעשה במקוה שבי אושא לשפרע והיה רבי דוסא מושיב בו שני תלמידי חכמי כדי שיקוו בו המי ארבעי‬
‫סאה‪ .‬שוב מעשה ברו בית ענת שקוות יותר מאלפי כור ובאו ושאלו את רבי חנינא ב תרדיו ופסל‪ ,‬שאני אומר גוי נכנסו וזלפוה בלילה‪ ,‬וחזרו‬
‫ומילאו אותה בקילו‪.‬‬
‫ומעשה ברב גמליאל ואנקלוס הגר שהיו באשקלו וטבל רב גמליאל במרח‪ %‬ואונקלוס בי‪ .‬אמר רבי יהושע ב קופסאי עמה הייתי ולא טבל רב‬
‫גמליאל אלא בי‪) ."...‬פ"ו ה"א‪2‬ב(‬
‫שו"ת הרא"ש – נשאל לגבי מקוה שהמי נמשכי לו מהגג והמקוה נעול במפתח והמפתח ביד הישראל והמקוה של הגוי‪ ,‬והגוי משכיר את המקוה לכל‬
‫מי שטובל בו בפרוטה‪ ,‬והיו כמה ימי שלא היו גשמי‪ ,‬הא יש לחשוש שמא ישלי הגוי מי מהגג למקוה ויפסול אותו? והשיב הרא"ש‪ ,‬שאי להאמי‬
‫לגוי‪ ,‬ובודאי יעשה כל מה שיוכל כדי שלא יפסד שכרו‪.‬‬
‫הטור הבי שתמיד פסול המקוה‪ ,‬אפילו הוא מלא‪ ,‬אבל הבית יוס חלק‪ ,‬וכתב שכל זה כשאי במקוה ‪ 21‬סאה שאז א מכניס מי שאובי נפסל‪ ,‬אבל‬
‫א יש ‪ 21‬סאה‪ ,‬אינו נפסל א שפ מי כי יש רוב מי כשרי‪.‬‬
‫שו"ת הרשב"א – נשאל על מקוה שהוא בבית המרח‪ %‬וכשיורדי גשמי נופלי משפת גג המרח‪ %‬דר צינור ונמש ויורד דר נקב אחד לאותו מקוה‪,‬‬
‫ודלת פתח המקוה נעולה בשני מנעולי שאי נעילת שוה‪ ,‬וסגרו ג את הנקב בשעוה‪ ,‬הא יש לאסור לטבול ש שמא יחלי הגוי מי אלו במי‬
‫שאובי מפני שיחוש שא לא יחליפ יסרחו המי ולא ירצו הנשי לטבול ש?‬
‫והשיב הרשב"א‪ ,‬שאי לפסול‪ ,‬כי ג שאוב כולו כשר מהתורה )עיי לעיל(‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהמפתחות סימ לזה ורק באיסורי תורה צרי שתי חותמות‪ ,‬אבל כא‬
‫מספיק אחת של שעוה‪ .‬ובמקומו של הרשב"א היהודית שוכרת מהגוי לשנה‪ ,‬ואז אי בעיה שיבוא למלא את המקוה כדי לקבל שכר‪.‬‬
‫מחבר – פסק כתשובת הרא"ש‪ ,‬שמקוה של גוי ומקבל ממנו שכר‪ ,‬אי להאמי לגוי שהמי בו כשרי‪ ,‬אא"כ יש במקוה כ"א סאה כשרי‪ .‬הרמ"א‬
‫הוסי‪ ,‬שצרי שתמיד יהיו בו כא' סאה וכשר משו שרובו כשר‪ ,‬וספקו לקולא‪.‬‬
‫ב"ח‪ ,‬ט"ז‪ ,‬ש"" – למחבר אפילו כולו שאוב פסול רק מדרבנ‪ ,‬ומה שהצרי כא כא' סאה‪ ,‬זה משו שמדובר שהגוי יכול לשפו" מי דר" הגג בלבד‬
‫)ולא דר דלת המקוה שהוא נעול במפתח(‪ ,‬ואז זו שאיבה שהמשיכוה דר צינור שאינו כלי וכשר לכתחילה א יש רוב מי כשרי‪ ,‬היינו כ"א סאה כפי‬
‫שלמדנו לקמ בסע' מד‪ ,‬אבל בסת שיכול לשפו" מי בלא המשכה אי להאמי לגוי אפילו במקוה שהיה מלא מ' סאה חסר אחת והשלי למ'‪ ,‬שאז‬
‫ג נפסל‪ ,‬ואפילו א זה ספק דרבנ יש להחמיר ואי מסתמכי על נאמנות הגוי‪ ,‬וזו היתה כוונת הטור‪.‬‬
‫הש"" כתב‪ ,‬שהרמ"א לשיטתו בסע' מו‪ ,‬ש כתב שהמשכה מועילה רק בקרקע ולא בכלי או רצפת אבני‪ ,‬ולכ אי כא הבדל בי המשכה לשפיכת מי‬
‫כרגיל‪ ,‬ולכ רק א ידוע שיש תמיד כ"א סאה כשר משו שספק דרבנ לקולא ומסתמכי על נאמנות הגוי‪.‬‬
‫גר"א‪ ,‬ש"" – א הגוי לא מקבל שכר או שלא נהנה בהחלפת המי‪ ,‬אי לחוש כלל‪ ,‬כי אי לו הנאה בזה‪.‬‬
‫רמ"א – מקוה שהיתה חסרה לפנינו ובא ומצאה מלאה ולא ידוע מי מילא אותה‪ ,‬וכ א היה רוב כשר או לא‪ ,‬ספקו לקולא‪ ,‬וא לא היה רוב כשר‪ ,‬הרי‬
‫זה ספק דאורייתא וא יש חשש שגוי מילא‪ ,‬יש להחמיר‪ ,‬וא ודאי ישראל מילא יש להקל‪ ,‬כי רוב המצויי אצל מקוה בקיאי ה אלו מי כשרי‬
‫ואלו לא‪ ,‬וכ"ש א הישראל לפנינו ואומר שהוא מילא כדי שהוא נאמ‪ ,‬ועד אחד נאמ באיסורי‪.‬‬
‫ש"" – ולא סומכי על גוי ג במסיח לפי תומו‪.‬‬
‫סעי ה'‬
‫משנה – "כל הימי כמקוה שנאמר 'ולמקוה המי קרא ימי' דברי רבי מאיר‪ ,‬רבי יהודה אומר‪ :‬הי הגדול )אוקיינוס( כמקוה‪ ,‬לא נאמר ימי אלא‬
‫שיש בו מיני ימי הרבה‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬כל הימי מטהרי בזוחלי )כמו מעי( ופסולי לזבי ולמצורעי ולקדש בה מי חטאת"‪) .‬פ"ה מ"ד(‬
‫רש"י‪ ,‬רבנו שמשו – לפי רבי יוסי‪ ,‬כל הימי מטהרי בזוחלי וי הגדול בכלל‪ ,‬שה מטהרי בי בזוחלי ובי במכונסי ותורת מעי עליה‬
‫ופסולי למי חטאת‪ ,‬זבי ומצורעי‪) .‬אבל לרבי מאיר טמאי לא נטהרי בי בכלל(‬
‫רמב" ע"פ הסבר הבית יוס – לעני טבילת טמאי כל הימי דינ כמעי לטהר בי במכונסי ובי בזוחלי‪ ,‬ולא נחלקו התנאי אלא לטבילת זבי‬
‫ומצורעי וקידוש מי חטאת שכתוב בה מי חיי‪ ,‬שלרבי מאיר כל הימי כמקוה ופסולי למה שצרי מי חיי‪ ,‬לרבי יהודה הי הגדול כמקוה‬
‫ונפסל לזבי‪ ,‬מצורעי ומי חטאת‪ ,‬אבל שאר ימי ה כמעי וכשרי א לאלו שלושה דברי בי בזוחלי ובי במכונסי‪ ,‬ורבי יוסי סבר ששלושה‬
‫‪8‬‬
‫דברי אלו פסולי בכל הימי בזוחלי‪ ,‬וכשרי רק באשבור בשאר ימי כמו מעי ובי הגדול פסולי תמיד‪ ,‬כי כשה זוחלי דומה הי לנהר וגזרו‬
‫זוחלי של שאר ימי אטו נהרות ובמעי לא גזרו כי זוחלי של מעי ה מי מועטי‪ ,‬אבל לטהר טמאי כל הימי כשרי בי בזוחלי ובי באשבור‬
‫לכל שיטות התנאי‪.‬‬
‫מחבר – פסק כמשנה וכרבי יוסי שכל הימי יש לה די מעי לטהר בזחילה‪.‬‬
‫גל שעלה על אדם או כלים‬
‫משנה – "גל שנתלש ובו ארבעי סאה ונפל על האד או על הכלי טהורי"‪) .‬מקוואות פ"ה מ"ו(‬
‫רא"ש – סת המשנה כרבי יוסי‪ ,‬שמשמע שגל שנתלש מ הי מטהר בזוחלי‪) .‬לפי הבית יוס זה אתיא לכולי עלמא(‬
‫כלים שנכנסו לאויר גל‬
‫תוספתא‪ ,‬גמרא )חולי לא‪" – (:‬מטבילי בראשי ואי מטבילי בכיפי )באמצע הגל היכ שעשוי ככיפה – רש"י(‪ ,‬שאי מטבילי באויר אלא חולי דלא‬
‫בעי כונה"‪.‬‬
‫רש"י )חגיגה יט‪ .‬ד"ה שאי(‪ ,‬תוספות – זה מדאורייתא לא מועיל‪ ,‬שלא אמרה תורה מקוה של אויר לטבילה‪ .‬ונראה שנלמד מהפסוק‪" :‬א מעי ובור‬
‫מקוה מי יהיה טהור"‪ ,‬ואלו אי דרכ להיות באויר‪.‬‬
‫רמב" – ג כתב שאי מטבילי בגל כשנמצא באויר‪ ,‬וכתב שמכיו שאי מטבילי בזוחלי ק"ו שאי מטבילי באויר‪.‬‬
‫והקשה הב"י‪ ,‬הרי הרמב" כתב מפורש שבי כ מטבילי בזוחלי לכו"ע! )ואי לומר שכא מדובר על הי הגדול כי אחרת היה צרי לכתוב כ‬
‫מפורש( ועוד‪ ,‬שכשהתיר גל שנפל על האד ועל הכלי שמטהר משמע בהדיא שמטהר בזוחלי כי א היה מדובר על אשבור היה חייב לומר זאת! אלא‬
‫ודאי שמדובר בדר זחילה!‬
‫והסביר הב"י את דברי הרמב"‪ ,‬שבאמת י הגדול מטהר בזוחלי כפי שאמרנו‪ ,‬וכוונתו שמי שמטביל באויר בגל הנתלש מהי‪ ,‬יבוא להטביל בזוחלי‬
‫שנוטפי‪ .‬וחייבי לומר כ‪ ,‬שהרי הרמב" סובר שכולו שאוב כשר מהתורה וודאי שאי לגזור אטו חרדלית של גשמי כדי שלא יטבול בי‪.‬‬
‫הב"ח הסביר את דברי הרמב" שאיסורו מהתורה )ולא משו גזרה(‪ ,‬לפי שאי זחילה באויר‪.‬‬
‫מחבר – פסק כמשנה שגל שנתלש מהי ובו מ' סאה ונפל על האד או על הכלי עלתה לה טבילה )כי הוא מטהר בזוחלי כמו מעי(‪ ,‬וכרש"י‬
‫וכרמב" שא הטביל בגל כשהוא באויר קוד שיפול על האר‪ ,%‬אע"פ שיש בו מ' סאה או שזרק כלי באמצע הגל שעשוי ככיפה‪ ,‬לא עלתה לה טבילה‪.‬‬
‫והקשו האחרוני‪ ,‬לפי שיטת הרמב" והראב"ד שפסקו בסע' א' שלא צרי מ' סאה במעי‪ ,‬אז א הגל מטהר כמו מעי בזוחלי‪ ,‬מדוע צרי מ' סאה?‬
‫תרו‪ $‬הב"ח – הי אינו במעי לטהר בכלשהו‪ ,‬ושוה למעי רק לעני זוחלי‪.‬‬
‫תרו‪ $‬הט"ז – כא הגל נופל על האד צרי שיכסה כל גופו‪ ,‬ולכ נקטה המשנה שיעור מ' סאה שבטוח שיתכסה בו כל האד במי‪ .‬לפי זה‪ ,‬ילד קט‬
‫שצרי" גיור מספיק ל' סאה‪ ,‬כי שיעור זה כבר מכסה את כל גופו‪ ,‬וכ פשוט שכלי יטהרו בכלשהו‪ ,‬כי זה מספיק לכסות אות‪.‬‬
‫תרו‪ $‬הש"" – כתב שתרוצו של הב"ח דחוק וכתב תרו‪ %‬אחר‪ ,‬שמה שמעי מטהר כלי בכלשהו או אפילו אד לדעת הרמב" והראב"ד זה רק במעי‬
‫מחובר‪ ,‬אבל כא שנתלש לגמרי הגל‪ ,‬חוזר דינו להיות כמ' סאה ג בכלי‪.‬‬
‫סעיפי ו'‪2‬ז'‬
‫פסול טבילה בכלי‬
‫תורת כהני – "א מעי ובור מקוה מי יהיה טהור‪ ...‬אי בור יכול א בור שבספינה? ת"ל‪ :‬מעי‪ ,‬מה מעי שעיקרו בקרקע‪ ,‬א בור שעיקרו בקרקע"‪.‬‬
‫)שמיני ריש פרשה ט(‬
‫מרדכי ע"פ ר"י )פ"ב דשבועות( – 'וכל משקה אשר ית בכלי יטמא'‪ ,‬מי בכלי מקבלי טומאה‪ ,‬ובמקוה אינ מקבלי טומאה‪ ,‬ולכ אי טובלי‬
‫בכלי‪.‬‬
‫תוספות )ב"ב סו( – איסור זה מהתורה אפילו למ"ד כולו שאוב מדרבנ‪.‬‬
‫מחבר – פסק את הנ"ל‪ ,‬שא מטביל כלי ובתוכו כלי‪ ,‬צרי שלא יהיו מ' סאה של מקוה )או מעי( בכלי‪ ,‬שאי טובלי בכלי‪.‬‬
‫ש"" – לכ גיגית שקבעוה באר‪ %‬וירדו עליה מי גש אסור לטבול בה )ע"פ הטור(‪ ,‬אבל א לא היה עליה ש כלי קוד שקבעוה כגו שקבעו ע‪ $‬או אב‬
‫ואח"כ חקקו‪ ,‬כשר‪) .‬וע"ע בזה לקמ(‬
‫הפת"ש הביא הרבה אחרוני שהקשו על הטור והשו"ע בזה‪ ,‬שהרי הגמרא בב"ב סו‪ :‬מבואר שקבעו ולבסו חקקו מועיל רק לעני שאיבה מדרבנ אבל‬
‫לא לאיסור תורה!‬
‫כמו הטור והשו"ע פסקו ר' חיי שבתי‪ ,‬באר יעקב ומרכבת המשנה‪ .‬אבל הנודע ביהודה לא נתקררה דעתו מהקושיה‪ ,‬וכתב שכונת הטור והשו"ע מותר‬
‫לטבול בכלי שקבעו ואח"כ חקקו כמו שכתב הש" רק בכלי שחייבי טבילה מדרבנ כגו כלי שנקנו מהגוי‪ ,‬וכלי זכוכית שלכו"ע ה מדרבנ‪ ,‬אבל לא‬
‫טבילת נידה ואפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה‪ .‬ורעק"א כתב שרק לעני המשכת מי למקוה מהני קבעו ולבסו חקקו שאינ נחשבי כשאובי‪,‬‬
‫אבל לא לעני לטבול בתוכו‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫אבל החת"ס כתב שמאחר והרמב"‪ ,‬הרשב"א‪ ,‬האגודה‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬הטור והשו"ע פסקו להתיר לטבול בכלי שקבעו ולבסו חקקו‪ ,‬וכ" מנהג כל ערי‬
‫ישראל ודאי שאסור לפקפק ולהרהר על הוראה זו‪.‬‬
‫ביטול כלי מהיותו כלי‬
‫משנה – "השקת שבסלע – אי ממלאי ממנה )מי לקידוש מי אפר פרה( ואי מקדשי בה ואי מזי ממנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את‬
‫המקוה )כי השוקת אינה כלי‪ ,‬ואי למי שבתוכה די מי שאובי(‪.‬‬
‫היתה כלי )עשה שוקת בתו אב שתלש מ הסלע( וחיברה בסיד )לקרקע והרי היא כשוקת שבסלע(‪ ,‬ממלאי בה )מי לקידוש אפר פרה(‪ ...‬ופוסלת את‬
‫המקוה )שיש לזה די מי שאובי(‪.‬‬
‫ניקב‪) 4‬אותה שוקת שהיא ככלי ופוסלת את המקוה( מלמטה או מ הצד ואינה יכולה לקבל מי כלשה‪ ,‬כשרה‪ .‬וכמה יהא בנקב )לבטלו מתורת כלי‬
‫שלא יחשבו מי שאובי(? כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה ב בתירא‪ :‬מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלי והיתה נקובה כשפופרת הנוד‪ ,‬והיו כל הטהרות שבירושלי נעשות על גבה‪ ,‬ושלחו בית‬
‫שמאי ופחתוה‪ ,‬שב"ש אומרי עד שיפחת רובה"‪) .‬מקוואות פ"ד מ"ה(‬
‫גמרא – ביבמות טו‪ .‬מובאת המשנה הזו של שוקת יהוא שהיתה בירושלי ומפורש שמדובר על שיעור נקב בערוב מקוואות כדי להשלי למ' סאה‪.‬‬
‫כמה יהיה בנקב כדי שיבטל מתורת כלי?‬
‫תוספתא – "קסטילו המחליק מי בכרכי )ע"י חבית או עריבה גדולה( כשפופרת אינו פוסל את המקוה‪ ,‬וא לאו‪ ,‬פוסל את המקוה )כמו שמשמע‬
‫במשנתנו(‪ .‬הלכה זו עלו עליה בני אסיא שלש רגלי ביבנה‪ ,‬ולרגל השלישי הכשירו לה אפילו נקוב כמחט‪.‬‬
‫אמר ר"א בר' יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה‪ ,‬וכשבאתי אצל חבריי אמרו לי יפה הורית‪ .‬במה דברי אמורי )שצרי שפופרת הנוד(‪ :‬מ הצד‪ ,‬אבל‬
‫מלמטה אינו פוסל את המקוה )אפילו א זה כמחט(‪ .‬וא היה מקבל כלשהו מ הנקב ולמטה )שנקוב בצד ויש עוד מקו למי עד שולי הכלי( פוסל את‬
‫המקוה"‪.‬‬
‫רא"ש‪ ,‬מהר"‪ ,‬רבנו שמחה‪ ,‬רבנו שמשו‪ ,‬רבנו ירוח בש הגאוני – הלכה כר' אלעזר בר' יוסי שמלמטה מספיק נקב כמלוא מחט ומ הצד צרי‬
‫כשפופרת הנוד‪ .‬וכסתמא דגמרא ביבמות שהמשנה שהצריכה שפופרת הנוד מדברת רק בערוב מקוואות שצרי שפופרת הנוד כפי שהיה בשוקת‬
‫שבירושלי‪ ,‬וזהו מילתא באפי נפשה‪ .‬לכ‪ ,‬מותר לעשות גיגית גדולה של ע‪ $‬או שוקת אב ויעשה למטה בשוליה נקב כמלוא מחט‪ ,‬ויושיבנה על האר‪$‬‬
‫וימשו" לתוכה מי ויטבול בה‪.‬‬
‫רמב" – פסק כפשט המשנה‪ ,‬שבשוקת שבסלע‪ ,‬רק א ניקבה מלמטה או מ הצד כשפופרת הנוד‪ ,‬כשרה ולא פוסלת את המקוה‪ .‬ושיעור נקב בעירוב‬
‫מקוואות ושיעור נקב לבטלו מתורת כלי שוי והוא כשפופרת הנוד‪ .‬ודברי המשנה והברייתא ייושבו כ"‪ :‬היו שתי שוקת יהוא בירושלי‪ ,‬אחת שהיו‬
‫מטבילי בה ולא היו בה מ' סאה ועשו לה נקב שיתערבו המי‪ ,‬והשניה שהיו מי מקלחי ממנה ויורדי למקוה ועשו לה נקב כדי לבטלה מתורת כלי‪,‬‬
‫ובשניה עשו נקב של שפופרת הנוד‪.‬‬
‫והביא הב"י הוכחות לפרוש זה שאי שוקת המשנה זו שוקת הברייתא‪ ,‬האחת שבמשנה מעשה השוקת הובא בש רבי יהודה ב בתירא ובאחת לא‪ ,‬והשניה‪ ,‬שבברייתא ביבמות כתוב שהיתה‬
‫נקובה למקוה וכא במשנה זה לא כתוב‪ ,‬ומשמע שהיו שתי שוקת בירושלי‪ .‬ועוד‪ ,‬שבמשנה כתוב "ופחתוה" ובברייתא כתוב "והרחיבוה"‪ ,‬ומכיו שיש כא לשונות שוני‪ ,‬לא מדובר באותה‬
‫שוקת‪.‬‬
‫וסיי הבית יוס‪ ,‬שא א נאמר שמדובר באותה שוקת‪ ,‬מ"מ שתיה מדברות בנקב המבטלה מתורת כלי‪ ,‬שצרי כשפופרת הנוד‪ .‬ואע"ג שביבמות משמע שמדובר בערוב מקוואות‪ ,‬מדובר‬
‫שמשווי את שיעור נקב המבטלה לשיעור ערוב מקוואות‪ ,‬ששיעור שניה כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫וסובר הרמב" שמה שדיבר ר' אלעזר ב"ר יוסי‪ ,‬מדבר על חבית או עריבה גדולה )קסטילו שעשוי מחרס( שקבעה בקרקע היכ שנובעי המי וה‬
‫מקלחי את המי למקוואות שוני‪ ,‬וזהו קסטילו‪ ,‬ושיעור הנקב שלו כדי שלא ייחשב כלי למי שאובי‪ ,‬הוא כשיעורו לטהרה שהוא כמוציא זית‬
‫שזהו שיעור המטהר לכלי חרס מטומאה והלכה כמותו‪ .‬ומה שסיימה הברייתא לחלק בי מהצד ללמטה‪ ,‬זהו המש דברי ת"ק‪ ,‬וראב"י לא סובר את זה‬
‫בכלל‪.‬‬
‫והגר"א כתב‪ ,‬שבגרסת הרמב" בכלל לא היו המילי "במה דברי אמורי וכו'"‪ ,‬אלא היה רשו‪" :‬בד"א שקבעו באר‪ ,%‬אבל לא קבעו באר‪ %‬פוסל את‬
‫המקוה"‪.‬‬
‫ולכאורה קשה‪ ,‬מדוע הצרי הרמב" בכלי שיהא בו נקב כשפופרת הנוד‪ ,‬וכא לגבי קסטילו הצרי רק נקב שמטהר כלי חרס? לכ מביא הבית יוס‬
‫כמה תרוצי‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫כאשר מחבר את הכלי לסלע בעודו של‪ ,‬לא תתבטל שלימותו עד שינקב נקב כשפופרת הנוד והוא נקב גדול‪ ,‬וזה פשט המשנה‪ ,‬אבל א נקבו‬
‫ואח"כ קבעו בסלע‪ ,‬כיו שקוד שחיבר אותו לאר‪ %‬בטל ממנו ש כלי לעני טומאה‪ ,‬כשיחברו‪ ,‬יתבטל ממנו ש כלי לעני מקוה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כלי אב שלא שיי בו טומאה מנקב כשפופרת הנוד כמו שוקת שהיא מאב‪ ,‬אבל כלי שמקבל טומאה‪ ,‬מספיק נקב שמטהרו מלקבל טומאה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫ניקוב כשפופרת הנוד בשוקת שבסלע היא הכר‪ ,‬שלא יבואו לטעות ולהכשיר ג כלי רגיל בלא שו נקב‪.‬‬
‫ראב"ד – הסכי ע הרמב" שא ניקב הכלי כשיעור המטהר אותו מטומאה‪ ,‬המי היוצאי ממנו לא יפסלו את המקוה מדי מי שאובי‪ ,‬אבל‬
‫לעני לטבול בתוכו ממש‪ ,‬שהוא ישמש כמקוה‪ ,‬בזה צרי שיהיה נקב כשפופרת הנוד ולרבי יהודה ארבעה טפחי או ברובו‪ .‬וכתב‪ ,‬שאי ייתכ שלא יהיה‬
‫בקרקעיתו ודפנו חרס הראוי לקבל טומאה ונמצא טובל בכלי‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫הבית יוס הקשה על הראב"ד‪ ,‬מני לחלק בי כלי שמי שעוברי בו לא פוסלי מקוה‪ ,‬לבי זה שהכלי לא ראוי לשמש כמקוה?! ועוד‪ ,‬א באמת א"א‬
‫שלא יהיה בקרקעיתו ודפנו חרס הראוי לקבל טומאה‪ ,‬אז אפילו א ניקב כשפופרת הנוד זה לא יספיק!‬
‫רבי חיי מבריסק הסביר המחלוקת בי הראשוני ע"פ יסוד שיש שני דיני בעני הכשר כלי‪ .‬די אחד הוא נקב כשפופרת הנוד וזה לעני ערוב מקואות‪,‬‬
‫ואת זה פוסק הרמב" לעני שידה ותיבה שבי שטובל בי א מנוקב כשפופרת הנוד‪ .‬די אחר הוא קשור בביטול כלי וכא הרמב" מצרי שיעור של‬
‫בכדי טהרתו וקביעה בקרקע‪ .‬ומסביר ר' חיי‪ ,‬שאיסור טבילה בכלי יכול להילמד ע"פ הברייתא בתורת כהני בשתי צורות‪ :‬האחת שאני לא טובל‬
‫בכלי‪ ,‬והשניה שבסו אי טבילה בקרקע‪.‬‬
‫הרמב" למד שהטבילה צריכה להיות בקרקע‪ ,‬ובלא זה אי טבילה ולכ אע"פ שניקב חייב לקובעו בקרקע ולכ מצרי שני תנאי‪ .‬אבל הר"ש והרא"ש‬
‫למדו שהעיקר הוא שאסור לטבול בכלי‪ ,‬וא כ‪ ,‬ברגע שניקב הכלי מותר לטבול בו בלי קשר א נקבע בקרקע‪.‬‬
‫וא כ‪ ,‬בשידה ותיבה שבי שמנוקבי כשפופרת הנוד וטובל בה‪ ,‬הערוב מחשיב את הטבילה כאילו טובל בי‪ ,‬וי זה קרקע‪ .‬אבל בביטול כלי צרי‬
‫ביטול כלי וג חיבור לקרקע‪.‬‬
‫הראב"ד הסכי שערוב מקואות כשפופרת הנוד‪ ,‬וא כ מדוע ג לעני טבילה בתו כלי לא נתיר כמו בערוב מקואות כשפופרת הנוד‪ .‬אמנ הרמב"‬
‫ראינו שסובר שחייבי ג לבטל את הכלי לקרקע כדי שאפשר יהיה לטבול בתוכו‪ ,‬ובזה מחלוקתו ע הראב"ד‪.‬‬
‫טור – אע"פ שהרא"ש הקל בביטול כלי בנקב כלשהו‪ ,‬פסק להחמיר שא ניקב בשולי הגיגית נקב כשפופרת הנוד טובלי בו‪ ,‬ופחות מזה לא בכל סוג כלי‬
‫שהוא‪ .‬ובכל מה שאמרנו שאסור שיהיו מ' סאה בתו" הכלי‪ ,‬שוה מעי למקוה‪ ,‬ואסור שיהיו ג מ' סאה של מעי‪.‬‬
‫קושית הבית יוס על הטור – לא ברור כמי הוא סובר‪ ,‬א כרא"ש‪ ,‬הרי הרא"ש אמר שבשולי הגיגית למטה מספיק נקב כלשהו‪ .‬וא כרמב"‪ ,‬הרי בכלי‬
‫הרמב" מצרי שיעור של טהרה והוא כמוציא זית‪ ,‬ואילו הטור הצרי ג כא כשפופרת הנוד בי בשל ע‪ %‬ובי בשל חרס‪ ,‬כי לא חילק בזה‪ .‬וא‬
‫כראב"ד‪ ,‬הרי הראב"ד חילק בי לטבול בתוכה לבי למשו ממנה מי שמספיק בכדי טהרתו‪ ,‬ואת זה הטור לא חילק!‬
‫הסבר הטור ע"פ הבית יוס – הטור סובר כדעת הרא"ש‪ ,‬ומה שכתב כא שצרי לנקב כשפופרת הנוד‪ ,‬הכונה מצדו של הכלי‪ ,‬והכונה שזה קרוב לשוליו‬
‫של הכלי וכ לא יכול לקבל יותר שו דבר‪ ,‬אבל בשוליו של הכלי ממש ומלמטה מספיק נקב כלשהו כמו שראינו ברא"ש ובראשוני‪ ,‬וסמ על מה שכתב‬
‫לקמ שכלי שניקב בשוליו אפילו כלשהו‪ ,‬אינו חשוב עוד כלי לפסול את המקוה‪ ,‬וכיו שכ‪ ,‬אינו נחשב עוד כלי וטובלי בתוכו‪] .‬וש כתב בש הרא"ש‬
‫שכתב לכתחילה אי לעשות כ מקוה לכתחילה‪ ,‬ולכ לא הזכיר זאת כא הטור[‬
‫סת את הנקב בחומרי שוני‪ ,‬מה נחשב סתימה ומה לא‪:‬‬
‫תוספתא – "פקקו בסיד ובבני אינו פוסל את המקוה‪ ,‬בסיד ובגפסיס פוסל את המקוה‪ ,‬על גבי האר‪ %‬או על גבי סיד וגפסיס או שמרחו בטיט מ הצדדי‬
‫אינו פוסל את המקוה"‪) .‬ש(‬
‫פרוש הר"ש והרא"ש – סיד וצרורות כמו בני וכ"ש כל אחד מה לחוד )גר"א(‪ ,‬לא נחשב כסות את הנקב‪ ,‬ולכ זה עדי לא כלי ואינ מי שאובי‬
‫והמקוה כשר‪ ,‬אבל סיד וגפסיס יחד חשובי סתימה מעליא ונחשב ככלי והמי שאובי‪ .‬הושבה ע"ג האר‪ %‬בלא סתימה כדי שלא יצאו המי או הושיבו‬
‫ע"ג סיד וגפסיס וכ מריחה בטיט מהצדדי לא נחשב כסתימה ולא פוסל את המקוה‪ .‬הגר"א הדגיש כי העיקר לדעת הרא"ש והר"ש היא הא יש‬
‫סתימה מעליא או לא‪.‬‬
‫רמב" ע"פ פרוש הבית יוס – סתימה בסיד או גפסיס כבר פוסלי את המקוה כי אי זו דר" בני באלו ולכ נעקר ממנו ש בני וש כלי עליו וג אי‬
‫בו נקב ולכ פוסל‪ ,‬אבל שאר הדברי כגו סיד או בני לא פוסלי את המקוה וג כשר לטבול בה כי אינ כלי )ואע"פ שאי נקב‪ ,‬כיו שהוא עדי ש‬
‫בני‪ ,‬כשר(‪ .‬הגר"א הדגיש כי העיקר לדעת הרמב" היא הא זה כבני או לא‪.‬‬
‫ואח"כ כתב כמו הרא"ש‪ ,‬שא הושיבו על גבי האר‪ %‬או ע"ג סיד או גפסיס ג"כ כשר‪ ,‬כי ה כארעא סמיכתא‪ .‬וכ א גרר אותו ע"ג סיד ונמרח ונסת‬
‫ג"כ כשר אע"פ שמרח בטיט מהצדדי‪ ,‬כי זה נחשב כבני‪.‬‬
‫הלכה‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את התוספתא וכר' אלעזר בר' יוסי וכדעת הרמב"‪ ,‬שא לוקח כלי גדול )כגו חבית גדולה וכד'( וניקבו נקב שמטהרו מטומאה )שאז לא‬
‫נחשב כלי יותר(‪ ,‬והוא כמוציא זית )פחות משפופרת הנוד(‪ ,‬וקבעו )קברו( אח"כ באר‪ %‬ועשאו מקוה )שני הדברי‪ :‬בני ואינו כלי(‪ ,‬הרי זה כשר‬
‫)ואפילו להטביל בתוכו(‪.‬‬
‫ש"" – כל מה שהתיר המחבר כשניקב בנקב המטהרו זה רק בשולי הכלי כשלא יכול לקבל מי יותר‪ ,‬אבל א ניקב מהצד גבוה מהשולי‬
‫אפילו כשפופרת הנוד‪ ,‬ויכול לקבל מי‪ ,‬פסול‪.‬‬
‫והקשה הש"" על המחבר‪ ,‬הרי לקמ בסע' מ' כתב שכלי שניקב בשוליו אפילו כלשהו‪ ,‬אינו חשוב כלי לפסול את המקוה‪ ,‬ומדוע כא הצרי‬
‫נקב המטהרו מלקבל טומאה? ותר‪ $‬הש""‪ ,‬שאולי כונתו למה שכתב ש בהמש שאי לעשות לכתחילה מקוה כזה‪ ,‬אלא כפי שכתב כא ע"י‬
‫נקב גדול יותר המטהרו מלקבל טומאה‪.‬‬
‫אבל הפת"ש בסע' מ' הוסי להקשות‪ ,‬הרי כא פסק המחבר כרמב" שנקב המטהרו חייב לבוא ביחד ע קבעו באר‪ %‬ועשאו בני‪ ,‬ואילו בסע'‬
‫מ' פסק בפשיטות את דעת ר"ש ורא"ש שנקב לחוד מהני ג א לא קבעו באר‪ %‬ואפילו לכתחילה לא זקוק לכ‪ ,‬ולזה יועיל תרו‪ %‬הש"? ותר‪$‬‬
‫הפת"ש בש הרעק"א‪ ,‬שכא מדובר לטבול בתו הכלי הזה‪ ,‬ולזה צרי לקבעו כבני ונקב המטהרו מלקבל טומאה כי פסול טבילה בכלי‬
‫מדאורייתא‪ ,‬ולקמ בסע' מ' מדובר לפסול את המי מדי שאובי שזה מדרבנ ולכ מספיק נקב כלשהו בלא קביעה באר‪ ,%‬והמחבר הכריע‬
‫‪11‬‬
‫בעצמו להחמיר כא כרמב" לעני טבילה ולהקל בהכשר המי כר"ש והרא"ש בסע' מ' כי להרבה פוסקי מי שאובי מדרבנ‪.‬‬
‫אמנ שאל עוד הפת"ש‪ ,‬הרי לר"ש ולרא"ש יש חומרה‪ ,‬שא סת בסיד וגפסיס חזר להיות כלי‪ ,‬וא כא זה מדאורייתא צרי להחמיר בזה‬
‫כדעת הר"ש‪ ,‬ולא כרמב" שמקל בזה א קבעו באר‪ ?%‬ופרש הפת"ש שלכ המחבר נזהר בלשונו וכתב "סיד או גפסיס" )עיי לקמ( ולכ זה‬
‫לא נחשב סתימה כלל ואי זה כלי ולא יפסול‪) .‬ולרעק"א הגירסה ברמב" היתה "סיד וגפסיס" ולא כמו שכתבנו לעיל(‬
‫רמ"א – פסק כרא"ש וכטור וכרמב" וכריטב"א שצרי שיהיה נקב כשפופרת הנוד‪ ,‬ויש להחמיר בזה‪] .‬בדרכי משה כתב שא ניקב כשיעור של‬
‫מוציא רימו כ"ע מודי שמותר אפילו לטבול בתוכו[‬
‫והקשה הש""‪ ,‬הרי הרא"ש והטור דיברו שקבעו של ואח"כ בא לנקב‪ ,‬ובזה ג הרמב" והשו"ע מודי שצרי כשפופרת הנוד‪ ,‬ומה‬
‫המחלוקת בי המחבר לרמ"א?‬
‫ותר‪ $‬הש""‪ ,‬שהרמ"א סובר כתרוצי האחרי של הב"י שמחלקי בי כלי אבני שלא מקבלי טומאה וצרי לנקב כשפופרת הנוד‪ ,‬לכלי‬
‫שמקבלי טומאה ומנקב כמוציא זית או שוקת שבסלע שאני‪ ,‬ועל זה דיבר כא‪ ,‬ובא להרמ"א לומר‪ ,‬שא קבעו של‪ ,‬אפילו הוא כלי המקבל‬
‫טומאה‪ ,‬צרי לנקב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫פתחי תשובה‬
‫– הביא בש הרבה אחרוני שא קבעו באר‪ %‬מועילה נקיבה אח"כ בשיעור של שפופרת הנוד‪ .‬והסיק שלכתחילה או בדיעבד במקו שאי הפסד יש להוציא‬
‫את הכלי‪ ,‬לנקב ואח"כ להחזירו‪ ,‬אבל במקו שיש הפסד או טרחה יש להתיר‪ .‬עוד כתב בש הבאר יעקב‪ ,‬שא ניקב כדי וקבעו באר‪ ,%‬ואח"כ להביאו למקו אחר‪ ,‬צרי לנקב‬
‫מחדש‪ ,‬כי כבר נסת בעת שקבעו‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כתב את הברייתא ע"פ פרוש הרמב" שא פקק את הנקב בסיד ובבני )צרורות( אינו פוסל את המקוה‪ ,‬כי אי תרתי לריעותא ועדי הוא בני‪,‬‬
‫וכשר לכתחילה‪ .‬אבל א סת בסיד או בגפסיס )כעי סיד ולב ממנו‪ ,‬שאי דר לעשות בני אית ללא אבני או צרורות( שכבר אינו בני וג‬
‫הוא כלי‪ ,‬המקוה הזה פסול עד שיקבע אותו באר‪ %‬או יבנה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫כתב עוד את הרמב"‪ ,‬שא הוליכו על האר‪ %‬או ע"ג סיד ומרח בטיט או בצדדי )במקו לקבוע אותו( וע"י הגרירה נדבק ש כשר‪ ,‬כי זה‬
‫נחשב כבני‪ ,‬כי מכיו שהסיד על האר‪ ,%‬כארעא סמיכתא דמיא‪.‬‬
‫רמ"א – פסק ע"פ הרשב"א‪ ,‬שמותר לעשות את הכלי הזה כמקוה בגג‪ ,‬ובלבד שלא יהיה תו כלי או אב שחקקו ולבסו קבעו‪ ,‬אבל חבור אבני הרבה‬
‫לא נקרא כלי‪.‬‬
‫סעי ח'‬
‫משנה – "מעי שהעבירו מעל גבי השוקת פסול‪ .‬העבירו על גבי שפה כלשהו‪ ,‬כשר חוצה לה‪ ,‬שהמעי מטהר בכלשהו"‪) .‬מקוואות פ"ה מ"א(‬
‫רמב"‪ ,‬רא"ש – פרוש‪ ,‬שמי המעי נופלי לתו השוקת ומש נמשכי ויוצאי לחו‪ ,%‬והשוקת הוא כלי פסול שלא מטבילי בו וג במי שיוצאי‬
‫ממנו לא מטבילי‪ .‬אבל א מי המעי נופלי ג על שפת השוקת ויוצאי לחו‪ ,%‬כשרי המי היוצאי מ השוקת‪ ,‬כי כל המי מחוברי למעי ע"י‬
‫המי שנוגעי בשפת השוקת‪ ,‬ונטהרי‪ ,‬ואפילו א היו המי שבתוכו מרובי‪.‬‬
‫רבנו שמשו – תמה מדוע המי האלו שירדו לשוקת נפסלי‪ ,‬הרי מי השוקת מחוברי למעי שמטהר בכל שהוא‪ ,‬וכ תמה מדוע לקמ בסעי ט' התירו‬
‫לטבול כלי בתו כלי ומה ההבדל? ולכ הסביר רבנו שמשו‪ ,‬שיש לחלק בי כלי תלושי שכשרי להטביל בתוכ‪ ,‬לכלי קבועי שהמעי נגרר על‬
‫גב‪ ,‬שגזרו חכמי שלא להטביל בתוכ‪ ,‬שמא יקבעו אות במקו מוצא מי ואי ש כשפופרת הנוד ונמצאי המי העוברי על גביו פסולי‪.‬‬
‫הרא"ש שכתב שמ הדי אסורי המי האלו שירדו לשוקת ולא מצד גזרה‪ ,‬תר‪ $‬את קושית רבנו שמשו‪ ,‬שכיו שכלי מפסיק בי המי שיצאו חו‪$‬‬
‫לשוקת לבי המעי‪ ,‬לא נקראי מחוברי למעי ואסור לטבול בכלי הזה‪ ,‬משא"כ כשמטביל כלי בתו" כלי שהוא עצמו נטבל במקוה‪.‬‬
‫ואי זה דומה למעי שנת לתוכו מי שאובי שבטלי במעי‪ ,‬כי שמו של המעי לא בטל וכ מקוה שיש בו מ' סאה‪ ,‬אפילו נת לתוכו אל סאה שאובי‬
‫לא בטל שמו ממנו‪ ,‬אבל כא המי שיצאו לחו‪ %‬לא מחוברי‪ ,‬ובטל מה ש המעי ופסולי לטבילה‪ .‬והסיק שאי לטבול בתו הכלי שהמעי עובר‬
‫עליו‪ ,‬בי א הוא מחובר ובי א הוא תלוש ולא כרבנו שמשו‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כמשנה וכרמב" וכרא"ש‪ ,‬שמעי שמקלח לתו כלי פסול לטבול בו‪ ,‬בי במי שבתו הכלי ובי לאחר שיצאו ממנו )כשגלשו או שיש בו‬
‫נקב פחות משפופרת הנוד – ב"ח(‪ ,‬כי ה שאובי‪ .‬וכתב הט"ז‪ ,‬שהמי שבכלי לא נטהרי בהשקה למי המעי‪ ,‬כי יש חשש שמא יטבול בתו‬
‫כלי שאינו מחובר‪.‬‬
‫ט"ז – כא מדובר שהכלי הונח ע"י אד מדעתו‪ ,‬שא לא כ‪ ,‬היו המי מטהרי כמו בסע' מא בכלי שתחת הצינור‪ ,‬שדוקא מדעת אד‬
‫בעינ‪.‬‬
‫ש"" – א יש נקב בשולי הכלי כשפופרת הנוד‪ ,‬כ שאינו מקבל יותר מי מהנקב ולמטה‪ ,‬אז נתבטל ממנו ש כלי ומותר לטבול אפילו בתו‬
‫הכלי כמו שבארנו בסעי הקוד‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫א המעי מקלח על שפת הכלי ולתוכו‪ ,‬אז בתו הכלי אסור לטבול אבל חוצה לו מותר אפילו א המי שבתוכו מרובי‪.‬‬
‫ב"ח – דחה את דעת הרשב"א שמתיר לטבול בכלי באופ זה‪ ,‬כאשר היו מ' סאה מהמעי לפני שהגיע לכלי‪ ,‬וכתב שבשו דר אסור לטבול‬
‫בתו הכלי‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫מדוע מותר לטבול במי שמחו‪ $‬לכלי?‬
‫ט"ז ע"פ הרא"ש – כי המעי שנופל על שפת הכלי מטהר את כל המי בכלשהו‪ ,‬ואע"פ שמי הכלי מרובי‪ ,‬מ"מ כל המי מחוברי למעי ע"י‬
‫המי המועטי הנופלי על שפת הכלי‪ ,‬ונטהרי מפסול השאיבה שלה‪.‬‬
‫ש"" – לכאורה מה שמותר כשמקלח על שפת הכלי‪ ,‬זה דוקא באשבור )כרמ"א בסע' יא(‪ ,‬כי בריבוי נוטפי שוב אינו יכול לטבול בזוחלי‪,‬‬
‫אבל מפשט ההלכה משמע שה כמעי לכל דבר‪ .‬וההסבר לכ" הוא‪ ,‬שכא המי שבתו" הכלי ה עצמ מהמעי והמעי מקלח לתוכ וה‬
‫מחוברי למעי‪.‬‬
‫סעי ט'‬
‫גמרא – "ואזדא רבא לטעמיה‪ ,‬דאמר רבא‪ :‬סל וגרגותני שמילא כלי והטביל‪ ,‬טהורי‪ .‬ומקוה שחילקו בסל וגרגותני‪ ,‬הטובל ש לא עלתה לו טבילה‪,‬‬
‫דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא ובעינ דאיכא מ' סאה במקו אחד‪ .‬והני מילי בכלי טהור‪ ,‬אבל בכלי טמא‪ ,‬מיגו דסלקא טבילה לכוליה גופיה דמנא‪,‬‬
‫סלקא להו נמי לכלי דאית ביה‪ ,‬דתנ‪ :‬כלי שמילא כלי והטביל‪ ,‬הרי אלו טהורי‪ ...‬וא אינו צרי להטבילו ומי המעורבי – עד שיהיו מעורבי‬
‫כשפופרת הנוד‪) ".‬חגיגה כב‪(.‬‬
‫תוספתא – "קומקומוס שהוא מלא כלי והשיק למקוה‪ ,‬אע"פ שפיו צר כל שהוא‪ ,‬כלי שבתוכו טהורי‪ .‬הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד"‪.‬‬
‫)מקוואות פ"ה ה"א( ופרש הר"ש שכשמטהו על צדו‪ ,‬אי מתחבר למעלה אלא מ הצד‪ ,‬ולכ צרי שפופרת הנוד‬
‫רמב" – פסק ע"פ הרמב" והתוספתא‪ ,‬שכלי טמא שנת בתוכו כלי אחרי והטביל הכל‪ ,‬עלתה לה טבילה‪ ,‬אע"פ שפי הכלי צר יותר‪ ,‬שהרי המי‬
‫נכנסי לו ומתו שעלתה לו טבילה עלתה טבילה לכלי שבתוכו‪ .‬אבל א הטהו על צדו והטביל לא עלתה לה טבילה עד שיהיה פיו רחב כשפופרת‬
‫הנוד‪ .‬וכ א היה הכלי טהור ונת לתוכו כלי טמאי והטביל‪ ,‬לא עלתה לו טבילה עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫כמה צרי" במטביל במעי?‬
‫תוספתא – "עריבה שהיא מלאה כלי והשיקה למקוה‪ ,‬צריכה שפופרת הנוד‪ ,‬ובמעי כלשהו"‪.‬‬
‫רבנו שמשו – פסק את הברייתא הזו‪ ,‬שא טובל את העריבה במעי‪ ,‬מספיק נקב כלשהו‪.‬‬
‫רמב"‪ ,‬רא"ש‪ ,‬טור – לא חילקו בדבר בי מקוה למעי‪ ,‬משמע שלא סוברי כמו הברייתא הזו‪ ,‬כי היא חולקת על המשנה )פ"ו מ"ה( ש"השידה והתיבה‬
‫שבי אי מטבילי בה‪ ,‬אא"כ היו נקובי כשפופרת הנוד‪ .‬והרי ידוע שי מטהר בזוחלי לדעת רבי יוסי כמו מעי וזה בכלשהו‪ .‬ומזה שרבי יוסי לא‬
‫חולק כא‪ ,‬משמע שכשמטביל כלי בתו כלי‪ ,‬והכלי החיצוני טהור‪ ,‬חייב לנקוב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כרבא‪ ,‬וכרמב"‪ ,‬שכלי טמא שנת בתוכו כלי טהורי והטביל הכל עלתה לו טבילה אע"פ שהכלי צר ביותר‪ ,‬כי מתו שעלתה טבילה‬
‫לכלי הטמא‪ ,‬עלתה ג לכלי שבתוכו והרי המי נכנסי פנימה‪ .‬וא הטהו על צדו‪ ,‬לא עלתה טבילה‪ ,‬עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד‪ ,‬כי‬
‫כשהנקב למעלה המי של המקוה צפי על גביו ומתחברי למי שבתו הכלי‪ ,‬ולזה מספיק חיבור בכלשהו‪ ,‬אבל כשמטהו על צדו לא מתחבר‬
‫מלמעלה‪ ,‬והמי שעל גב הכלי אינ מי מקוה ולכ חייב שפופרת הנוד )ט"ז וש" ע"פ הר"ש(‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫וה"ה א היה כלי טהור וכלי טמאי בתוכו‪ ,‬לא עלתה לה טבילה‪ ,‬עד שיהיה הכלי מנוקב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫רמ"א‬
‫‪.1‬‬
‫מותר לטבול כלי בסל או בשק שהוא מנוקב ומי מנטפי ממנו‪ ,‬וזה עדי מכלי שמנוקב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫בס' רב ס"ו פסק שמותר לטבול כלי בתו כלי כאשר פי החיצו מנוקב כשפופרת הנוד‪ .‬ויזהר שהכלי הפנימי יהיה רפוי‪ ,‬כי א הוא כבד ומונח‬
‫בחיצו‪ ,‬לא עלתה הטבילה במקו שהוא מונח‪.‬‬
‫סעיפי י'‪2‬יא'‬
‫משנה – "מעי‪ ,‬העבירו ע"ג בריכה והפסיקו‪ ,‬הרי הוא כמקוה‪ .‬חזר והמשיכו‪ ,‬פסול לזבי ולמצורעי ולקדש בה מי חטאת‪ ,‬עד שידע שיצאו הראשוני‬
‫)שנכנסו לבריכה והיו כמקוה זמ שהפסיקו‪ ,‬וברגע שיצאו חזרו המי שבבריכה להיות מי מעי ומותרי בכל הנ"ל("‪) .‬מקוואות פ"ה מ"א(‬
‫רא"ש – משמעות הדבר שהבריכה מטהרת כמקוה‪ ,‬שמטהר באשבור וצרי מ' סאה‪ ,‬וא חזר והמשיכו חזר להיות לבריכה די מעי לטהר בכל שהוא‪.‬‬
‫בית יוס ע"פ הרא"ש והר"ש – מדובר שהבריכה היתה מלאה מי גשמי שאי מטהרי אלא באשבור‪ ,‬וכשהעביר מי מעי חזרו מי הבריכה כאילו ה‬
‫מי מעי לטהר א בזוחלי ובכל שהוא ע"י חיבור‪ ,‬וכשהפסיק את מי המעי מלקלח בבריכה ועכשיו אינה מחוברת למעי חזרה לדי מקוה‪ .‬משמע‪,‬‬
‫שא בהתחלה היתה הבריכה ריקה‪ ,‬ונמשכו אליה מי מעי‪ ,‬אפשר שלאחר שהפסיק את מי המעי‪ ,‬יהיו די המי שבבריכה כמי מעי‪ .‬ונשאר בצ"ע‬
‫על מסקנה זו‪.‬‬
‫רמב" – מדובר שהיתה הבריכה מלאה מי מקוה‪ ,‬ומדובר שמי המעי נכנסי לבריכה ולא יוצאי ממנו‪ ,‬וזה נקרא "שהפסיקו"‪ ,‬היינו שה לא יוצאי‬
‫לחו‪ %‬אלא מכונסי‪ ,‬ויש ש מי מעי ומי מקוה וזה נידו כמקוה‪ ,‬כי מכיו שלא יוצאי החוצה‪ ,‬מי המעי לא מעלי את הבריכה לדרגת מקוה ופסק‬
‫‪13‬‬
‫מה די מי חיי‪ .‬וא המשיכו אח"כ‪ ,‬היינו שיצאו לחו‪ %‬כל מי המקוה והמעי שהיו קוד‪ ,‬אזי נידוני כמעי לטהר זבי ומצורעי‪ .‬וא נמשכי‬
‫החוצה‪ ,‬אפילו שלא יצאו כל המי‪ ,‬עדי כשרי לטבילה כמעי לטמאי‪.‬‬
‫אבל א הבריכה היתה ריקה בהתחלה והמשי מי מעי לבריכה וה נקוי ש ולא נמשכי לחו‪ ,%‬מסתפק הרמב" הא ה כמעי או כמקוה כיו‬
‫שאינ נמשכי לחו‪.%‬‬
‫מהרי"ק בש הראב"ד וכ פרש תפארת ישראל והרמב" בפרוש המשנה – כתב מפורש שמדובר שהעביר את מי המעי ע"ג בריכה ריקה‪ ,‬וא הפסיקו‬
‫דינו כמקוה‪.‬‬
‫מאיזה זמ לאחר הפסקת הקילוח חוזר לבריכה די מקוה?‬
‫מהרי"ק – מה שא הפסיקו את הקילוח הרי הוא חזר להיות כמקוה‪ ,‬זה רק לאחר שנחו מי המעי במקוה ונעשו אשבור‪ ,‬אבל כאשר ה עדי חיי‬
‫וזוחלי מכח נביעות המעי‪ ,‬אע"פ שהופסקו מהמעי הרי ה כמעי‪ ,‬כי לא פקעה חיות מה‪.‬‬
‫והוכיח זאת‪ ,‬מהמשנה במקוואות )פ"ה מ"ו(‪ ,‬שגל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האד ועל הכלי ה טהורי‪ ,‬וכא זה ודאי מעי שהופסק והול‬
‫למרחוק‪ ,‬אלא שהוא עדי זוחל ואי כא אשבור כלל‪ ,‬וזאת משו שהגל לא נח‪.‬‬
‫ראב"ד‪ ,‬רשב"א – אי חילוק בזה‪ .‬וכתב הב"י‪ ,‬שמגל שנתלש ועלה אי ראיה‪ ,‬כי ש הגל נתלש מעצמו וחיותו רב וג נתלש מהי עצמו וזו דר זחילתו‬
‫א שנתלש‪ ,‬משא"כ כא‪ .‬ולכ כשהופסק המעי אי ש מעי עליו א בזוחלי אלא די נוטפי עליו‪ .‬וכ הכריע הש""‪.‬‬
‫הא יש הבדל בי מי מעי מרובי למועטי?‬
‫רשב"א )שער המי בסו תורת הבית( – מקוה מי שאובי שהמשיכו עליו מי מעי אפילו מי מעי מועטי‪ ,‬ה מטהרי את השאובי המרובי ולא‬
‫משנה מה קד‪.‬‬
‫הלכה‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה ואת הרא"ש‪ ,‬שמעי שהמשיכו )בהיותו זוחל( לבריכת מי )מי גשמי( שה נקוי ועומדי‪ ,‬יש לה די מעי )כל הדיני‪,‬‬
‫לטהר בי בזוחלי ובי באשבור וכלי בכל שהוא‪ .‬לש" רק א רבו מי המעי על מי הגשמי ולט"ז אפילו רבו מי הגשמי על מי המעי(‪.‬‬
‫וא הפסיק את הקילוח‪ ,‬חזר להיות לה די מקוה )שמטהרת במ' סאה ובאשבור(‪ ,‬וא חזר והמשי את הקילוח‪ ,‬חזר להיות לה די מעי‬
‫)אבל לא כל הדיני‪ ,‬כי זבי ומצורעי חייבי מי חיי(‪.‬‬
‫ש"" – לעיל ראינו שהכריע כדעת הראב"ד והרשב"א‪ ,‬שכאשר הופסק המעי‪ ,‬יש עליו די נוטפי מיד כמו כל מקוה אע"פ שעדי לא נחו‬
‫המי כדעת הרשב"א והראב"ד ולא כמהרי"ק‪.‬‬
‫ט"ז – המחבר פסק בסעי טו' כרמב" וכרא"ש שיש הבדל בי מעי זוחל שמטהר בזוחלי ובכלשהו ג א מתרחב‪ ,‬למעי עומד שמטהר‬
‫באשבור ובכלשהו‪ ,‬וכא מדובר שהמעי היה משו תחילה והוסי המשכתו לבריכה ולכ יש לו די מעי‪ ,‬אבל א המעי היה עומד מתחילה‬
‫והמשיכו או ריבה עליו מי שאובי ואז נמש‪ ,‬לא כשר יהיה לטבול בו יותר בזוחלי אלא רק באשבור‪.‬‬
‫קושית הפרישה – מה ההבדל בי הלכה זו לטבילה בנהרות בעת הגשמי בסעי ב' שר"י והרמב" וסיעתו פוסלי‪ ,‬מדי רבו נוטפי על‬
‫הזוחלי וכא מותר?‬
‫תרו‪ $‬הט"ז – ע"פ חידושו בסע' ב' לא קשה‪ ,‬ש יש חשש שהפשרת שלגי וגשמי יורדי ממקו גבוה אצל שפת הנהר ובזה אי חיבור למעי‪,‬‬
‫כי קטפרס אינו חיבור‪ ,‬ואז יש חשש שתטבול באותו מקו מדרו שלא כשר בזוחלי כי אי חיבור לזוחלי הנמשכי למטה‪ ,‬ובאופ זה מותר‬
‫לטבול רק באשבור‪ ,‬אבל כא לא שיי חשש זה‪.‬‬
‫תרו‪ $‬הש"" – ע"פ שיטתו‪ ,‬אכ מותר כא רק כאשר רבו מי המעי על מי הגשמי‪ .‬וע"ע בזה בסע' טו' בבאור שיטת הש"‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כרשב"א‪ ,‬שמקוה מי שאובי שהמשיכו עליו מי מעי‪ ,‬אפילו ה מועטי‪ ,‬ה מטהרי את מי המקוה השאובי ולא משנה מה קד למה‪.‬‬
‫רמ"א – ומ"מ טובלי בו רק באשבור‪ ,‬ולא עדי ממי נהרות שרבו הנוטפי על הזוחלי שש מותר רק באשבור‪.‬‬
‫ט"ז – טובלי במקוה זה רק באשבור‪ ,‬כי מדובר במעי שהיה עומד בלא זחילה‪ ,‬והמשיכוהו לבריכה ע"י מי אחרי‪ ,‬אבל א היה מהל"‬
‫תחילה מטהר א בזוחלי‪.‬‬
‫ודחה את השוואת הרמ"א של די זה לדי נהרות שרבו בה נוטפי על הזוחלי‪ ,‬כי ש יש טע אחר לאסור בזוחלי כפי שבארנו מדי‬
‫קטפרס אינו חיבור‪ ,‬וכא יש סיבה אחרת לאסור בזוחלי‪ ,‬לפי שהמעי לא היה זוחל קוד‪.‬‬
‫סעי יב'‬
‫משנה – "העבירו על גבי כלי או על גבי ספסל‪ ,‬רבי יהודה אומר‪ :‬הרי הוא כמו שהיה‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטבול על גבי‬
‫ספסל"‪) .‬מקוואות פ"ה מ"ב(‬
‫ר"ש – מדובר שהעבירו על גבי כלי נקובי‪ ,‬כי אחרת הדבר לא שונה משוקת‪.‬‬
‫רמב"‪ ,‬רא"ש – מדובר שהעבירו על גבי אחורי הכלי‪ ,‬היינו דפנותיה מבחו‪ ,%‬ואפילו כ לפי רבי יוסי דינו כמקוה‪ ,‬שנפסלו מלטהר בזוחלי ובכל‬
‫שהוא‪ ,‬וטבילה ע"ג ספסל זו גזירה שמא יטבול בכלי‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה וכדעת רבי יוסי וכהבנת הרמב" והרא"ש )ולא כר"ש(‪ ,‬שמעי שהעבירו על גבי אחורי הכלי והמשיכו למקו אחר‪ ,‬חזר‬
‫להיות לו די מקוה‪ ,‬כי הכלי מפסיק בי המעי למי היורדי על גביו )ט"ז(‪.‬‬
‫ט"ז – מדובר שהמעי עובר כולו ע"ג אחורי הכלי ואי עובר כלל על צדדיו‪ ,‬אחרת יהיה מותר כמו בסע' ח'‪.‬‬
‫דרישה – מדובר שנפסק הקילוח‪ ,‬אחרת יש לזה די מעי ממש‪.‬‬
‫ש"" – חלק עליו‪ ,‬כי זה שמקלח על אחורי הכלי הרי זה כהפסק‪ ,‬ולכ יש לזה די מקוה כמו שמשמע בפוסקי‪ .‬וכל זה שמקלח על אחורי‬
‫הכלי‪ ,‬אבל א קצתו מקלח מחו‪ $‬לכלי יש לו די מעי‪.‬‬
‫תוספות יו"ט – מה שמדובר כא שלאחר הקילוח על אחורי הכלי יש לזה די מקוה‪ ,‬זה רק כאשר המי היו יכולי לעבור ג ללא הכלי‪,‬‬
‫אבל א עוברי רק בגלל הכלי‪ ,‬ג למקוה לא צריכי להיות כשרי‪ ,‬מדי מי שאובי‪.‬‬
‫פרישה – חלק עליו‪ ,‬וכתב שבכל עני מותר‪ ,‬ורק במי גשמי יש לחלק בזה‪ ,‬אבל לא במי מעי‪ ,‬וע"ע לקמ בסע' מט‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫ובלבד שלא יטבול על אחורי הכלי ממש‪ ,‬כי אע"פ שש אי שו הפסק וצרי להיות לזה די מעי‪ ,‬מ"מ אסור‪ ,‬גזרה שמא יטביל בתו"‬
‫הכלי )גזרת מרחצאות‪ ,‬פרוש הרא"ש והרע"ב(‪.‬‬
‫טור וב"י בש הראב"ד ועוד )ס' קצח( – דוקא בכלי המקבלי טומאה שייכת גזרה זו‪ ,‬אבל בכלי חרס וכיו"ב שלא מקבל טומאה‪ ,‬לא ומותר‬
‫לטבול לכתחילה על גב‪.‬‬
‫טור בש הרא"ש – לא חילק בזה ואסר תמיד‪ .‬והב"י תמה על דבריו‪ ,‬ולכ פסק בשו"ע בס' קצח שאשה שטובלת ויש טיט במקו שטובלת‪ ,‬לא‬
‫תעמוד ע"ג כלי ע‪ ,%‬כי מקבלי טומאה בגב‪ ,‬ולא על שו כלי הראוי למדרס )שאלו מקבלי טומאה(‪.‬‬
‫רא"ש ע"פ הש"" – הסביר את דעת הרא"ש‪ ,‬שכל כלי אסור לטבול כשעומד על אחוריו )גבו( בי מקבל טומאה ובי לא ואי חילוק בזה‪ .‬וכל‬
‫זה לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד א טבלה כ‪ ,‬עלתה לה טבילה‪.‬‬
‫הכרעת הש"" – בכלי חרס יש להקל בדיעבד כשטבלה כ על גב‪ ,‬כי ג הראב"ד מתיר לכתחילה בכלי חרס‪ ,‬אבל בשאר כלי אי להקל‪.‬‬
‫סעיפי יג'‪2‬יד'‬
‫משנה – "הזוחלי כמעי והנוטפי כמקוה‪ .‬העיד רבי צדוק על הזוחלי שרבו על הנוטפי שה כשרי )ודינ כזוחלי שמטהרי בכל שה(‪.‬‬
‫ונוטפי שעשא זוחלי )מקוה שנפר‪ %‬ומימיו יוצאי וזוחלי( סומ אפילו מקל‪ ,‬אפילו קנה )למנוע יציאת המי(‪ ,‬אפילו זב וזבה‪ ,‬יורד וטובל‪ ,‬דברי רבי‬
‫יהודה‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬כל דבר שהוא מקבל טומאה אי מזחילי בו"‪) .‬מקוואות פ"ה מ"ה(‬
‫נוטפי כמקוה‬
‫זוחלי כמעי‬
‫נוטפי שעשא זוחלי‬
‫מקוה שפר‪ %‬על שפתו ומימיו‬
‫יוצאי וזוחלי סומ אפילו מקל‬
‫פרוש הר"ש ורע"ב והרא"ש‬
‫מי גשמי שנוטפי דינ כמקוה‬
‫בתשובה‬
‫או קנה או זב וזבה שסומכי ביד‬
‫או ברגל וסותמי מקו יציאת‬
‫המי ונעשי חזרה אשבור ויורד‬
‫הטמא וטובל לדעת רבי יהודה‬
‫נהרות או מעיינות שנמשכי‬
‫וזוחלי ממעי יש לה די מעי‬
‫לכל דבר‬
‫פרוש הרמב" והרא"ש בהלכות‬
‫נוטפי שרוצה לעשות זוחלי‪,‬‬
‫מעי שעל ההר ומימיו נוטפי טיפה‬
‫טיפה למטה‪ ,‬אע"פ שיורדות‬
‫במרוצה‪ ,‬כיו שאינ זוחלי אלא‬
‫יורדי בהפסק‪ ,‬יש לה די מקוה‬
‫וכשר במ' סאה ובאשבור )ופסול‬
‫לזב‪ ,‬זבה ולקדש בה מי חטאת(‬
‫סומ לנוטפי מקל או קנה שה‬
‫כלי והמי יורדי דרכ במקו‬
‫לנטו טיפה טיפה בלי הפסק ואז‬
‫יטבלו בו זב וזבה‪ ,‬כי אלו מי‬
‫חיי‪ .‬ורבי יוסי סובר שלא ישי‬
‫ש מקל או קנה כי אלו פשוטי כלי‬
‫ע‪ %‬שמקבלי טומאה מדרבנ‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה ע"פ פרוש הרמב"‪ ,‬שמעי שיורד מההר טיפי טיפי בהפסק‪ ,‬זהו נוטפי ויש לו די מקוה אא"כ יורד בקלוח בלא הפסק ואז‬
‫יש די מעי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כרבי יוסי‪ ,‬שמעי נוט שרוצה לעשותו זוחלי כגו שסמ למקו הנט טבלא של חרס חלקה )שזהו דבר שאינו מקבל טומאה(‪ ,‬הרי המי‬
‫זוחלי ויורדי עליה ה כשרי כמעי‪ .‬אבל דבר שמקבל טומאה אפילו מדרבנ כגו קני של כלי ע‪ ,%‬אי מזחילי בו‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫כרמב" שזוחלי שקלח בעלי אגוז כשרי‪ ,‬שאי עלי אלו חשובי ככלי‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫עיי לקמ בסע' מח שהרא"ש‪ ,‬הטור והשו"ע לכאורה סתרו את עצמ‪ ,‬שכא פסקו בנוטפי שעשא זוחלי שמדובר שממשי מי מעי‪ ,‬ובסע' מח פסקו‬
‫כמו הר"ש שמדובר לעני המשכת מי גשמי למקוה שאסור שתהיה ע"י דבר המקבל טומאה‪ ,‬אע"פ שלרמב" זה מותר‪ .‬וש הבאנו את הסבר הב"י‬
‫שהרא"ש‪ ,‬הטור והשו"ע החמירו כשתי השיטות‪ ,‬ע"ש באריכות‪.‬‬
‫סעי טו'‬
‫הדין ברבו נוטפים על הזוחלים במעין‬
‫משנה – "למעלה מה )ממי גבאי‪ ,‬מי תמציות ומי מקוה שיש בו מ' סאה(‪ :‬מעי שמימיו מועטי )ואי גו הטובל יכול להיכנס בה( שרבו עליו מי‬
‫שאובי )מילא מי ונת לתוכו(‪ ,‬שוה למקוה לטהר באשבור )אבל זוחלי לא מטהר( ולמעי להטביל בו בכל שהוא"‪) .‬מקוואות פ"א מ"ז(‬
‫משנה – "מעי שהוא משו כנדל‪ ,‬ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהיה‪ .‬היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבור‪ ,‬ולמעי להטביל‬
‫בה בכלשהו"‪) .‬מקוואות פ"ה מ"ג(‬
‫תוספתא – "מעי שהוא משו כנדל וריבה עליו והרחיבו‪ ,‬מטהר באשבור ואי מטהר בזוחלי אלא עד מקו שיכול להל מתחילתו"‪) .‬פ"א מ"ז(‬
‫פרוש הרמב" והרא"ש – מדובר שריבה לתו הנחל מי שאובי והתחזקו הנחלי הקטני שיוצאי ממנו ונמשכו הרבה‪ ,‬מטהרי כזוחלי‬
‫ובכלשהו‪ ,‬כי בכל מקרה היו מגיעי לש‪ ,‬אבל א היה המעי עומד וריבה לו מי שאובי עד שהמשיכו אינו מטהר במקו זחילת אלא באשבור‬
‫כמקוה ובכלשהו כמעי‪ .‬וה סוברי שהתוספתא והמשנה בפ"א מ"ז מדברי במעי שעמד קוד שריבה עליו מי שאובי‪.‬‬
‫וכתב הבית יוס בבאור דברי הרמב"‪ ,‬שמדובר שמרבה מי שאובי בגומת המעי שש חשיבות מימיו ומבטלי כל המי הבאי עליה וכ משמע מלשונו 'לתו המעי' – 'בעיקר המעי'‪,‬‬
‫ולא בנחלי שנמשכי ממנו‪ ,‬אבל א ריבה בנחלי שנמשכי ממנו ורבו השאובי על מי המעי הנוטפי נפסל מלטהר אפילו באשבור כי זה נקרא ממש מי שאובי‪.‬‬
‫הב"י התקשה מדוע א ריבה במי הנזחלי מ המעי אינ אפילו כמקוה‪ ,‬הרי בלא הריבוי ה מטהרי בכלשהו‪ ,‬ובזוחלי במ' סאה‪ ,‬וא"כ כמו שבמקוה א ריבו בו כל מי שאובי‬
‫שבעול הוא כשר‪ ,‬כ צרי להיות ג פה? ולכ באר הב"י‪ ,‬שאפשר לומר‪ ,‬שכונת המילי 'לתו המעי' או 'בעיקר המעי' שיי ג במי הנמשכי וניגרי מהמעי‪ ,‬וכתב הרמב" לשונות אלו‬
‫למעט מקרי בה ריבה מי שאובי מחו‪ %‬למי הניגרי מהמעי והתפשטו ונגעו במי הניגרי מהמעי שאז לא מתבטלי‪ .‬אמנ סייג הב"י שאפשר לשונות אלו של הרמב" ה בלאו‬
‫דוקא‪.‬‬
‫פרוש הר" והראב"ד – ריבה לתו הנחל שמשו כנדל מי שאובי‪ ,‬במקומות שהיה זוחל בו מתחילה מטהר כמעי בזוחלי ובכלשהו‪ ,‬ובמקומות‬
‫שהוא זוחל בה עכשיו מחמת ריבוי הנוטפי מטהר כמקוה באשבור ובכלשהו‪ .‬וא היה עומד אזי לכל מקו שנמש מחמת המי השאובי מטהר‬
‫באשבור ובמ' סאה‪ ,‬ובמקו שהיה עומד מתחילה שוה למעי להטביל בו בזוחלי ובכלשהו‪ .‬ודבריה מסתדרי ע התוספתא שמחלקת בי מקו‬
‫שהיה זוחל מתחילה למקו שנמש יותר מחמת המי‪ ,‬וכ יש לפרש את המשנה בפ"א מ"ז‪.‬‬
‫]הר" רצה לומר שפרוש זה הוא שיטת הרמב"‪ ,‬א הב"י דחה הבנה זו[‬
‫פרוש הר"ש – מעי שהוא משו כנדל ע נחלי קטני וריבה מי‪ ,‬כלומר‪ ,‬עשה בריכות לכל המקומות שהיה מולי" ונתמלאה כל אחת מי‪ ,‬הרי זה‬
‫מעי כמו שהיה‪ ,‬כלומר‪ ,‬במקומות שהיה זוחל קוד שריבה מטהר בזוחלי‪ ,‬ובצדדי מטהר באשבור כפי שמפורש בתוספתא פ"א מ"ז בלשו‬
‫'שהרחיבו' מחמת הבריכה שעשה‪ ,‬ובמשנה בפ"ה מ"ג‪ .‬וא המעי היה עומד והרחיב מקו עמידתו וגר לו לזחול מטהר באשבור כמקוה‪.‬‬
‫אבל א ריבה עליו מי שאובי מטהר באשבור בלבד ובכלשהו‪ ,‬אפילו במקו שהיה זוחל בהתחלה‪ ,‬כפי שנאמר במשנה בפ"א מ"ז‪.‬‬
‫הוספת מים שאובים למעין שמימיו מועטים‬
‫משנה – "למעלה מה )ממי גבאי‪ ,‬מי תמציות ומי מקוה שיש בו מ' סאה(‪ :‬מעי שמימיו מועטי )ואי גו הטובל יכול להיכנס בה( שרבו עליו מי‬
‫שאובי )מילא מי ונת לתוכו(‪ ,‬שוה למקוה לטהר באשבור )אבל זוחלי לא מטהר( ולמעי להטביל בו בכל שהוא"‪) .‬מקוואות פ"א מ"ז(‬
‫מרדכי ורא"ש בש מהר" מרוטנבורג – מעי כלשהו אינו נפסל כלל לטבילה במי שאובי שמצטרפי אליו‪ ,‬ומותר א לכתחילה לרבות מי‬
‫שאובי למעי‪ ,‬וזו הרבותא‪ ,‬שאע"ג שאי כל גופו עולה אלא במי השאובי‪ ,‬כי המעי היה ע מעט מאוד מי‪ ,‬מ"מ מותר לכתחילה לרבות מי‬
‫שאובי עליו‪ .‬וכ" פסקו רוב הראשוני אבל מסיבות שונות‪:‬‬
‫רמב"‪ ,‬ראב"ד – סוברי שמעי כלשהו אי מי שאובי פוסלי אותו אפילו לא לאד‪ ,‬כי ה סוברי שאד נטהר במעי בכלשהו‪ .‬רשב"א‪ ,‬רא"ש –‬
‫אע"פ שסוברי שאד נטהר במעי במ' סאה ולא בכלשהו‪ ,‬מ"מ מעי לא נפסל אפילו במי שאובי‪ .‬רמב" – ג"כ סבר להלכה כרמב" וכראב"ד‪ ,‬א‬
‫חשש לחלק בי קדמו השאובי למעי שנפסל‪ ,‬לקד המעי לשאובי שכשר‪ .‬וכתב להיזהר בזה לכתחילה‪.‬‬
‫דעה אחרת במרדכי – במעי ג"כ פסולי ג' לוגי מי שאובי‪ .‬וכתב מהרי"ק שלפי שיטה זו‪ ,‬המשנה שהתירה מעי שרבו עליו מי שאובי‪ ,‬התירה‬
‫אותו רק לעני טבילת כלי‪ ,‬כי מעי כלשהו מטהר כלי וזה נחשב כמקוה של שמי שאובי לא פוסלי אותו‪ ,‬אבל לטבילת אד שצרי מ' סאה‪ ,‬אי‬
‫ש מקוה עליו‪.‬‬
‫מחבר – פסק כמרדכי וכרא"ש וכרוב הראשוני‪ ,‬שמעי כל שהוא‪ ,‬יכול לתת לתוכו כמה מי שאובי שירצה והוא יהיה כשר אע"פ שה רבי על מי‬
‫המעי‪.‬‬
‫רמ"א – ואי חילוק בזה בי קד המעי לקדמו המי השאובי‪ .‬והביא כי"א את הרמב"‪ ,‬שחילק בזה ופסל א קדמו המי השאובי למי המעי א‬
‫לא היו בה מ' סאה קוד‪ ,‬וע"ע לקמ בסע' מ' ש החמיר הרמ"א כדעה המחמירה שהובאה במרדכי‪ ,‬ע"ש‪ .‬ובדגול מרבבה בסע' כד התיר לכתחילה‬
‫כאשר ידוע שהמעי נובע כל הזמ‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫לא ברור מדברי המחבר כיצד פסק ברבו נוטפי על הזוחלי ויש סתירה בדבריו מכמה סוגיות ונחלקו בזה הט"ז והש""‪:‬‬
‫שיטת הט"ז – הבי שהלכה כרמב" וכרא"ש שאפילו הנוטפי מרובי‪ ,‬מ"מ יש לה די מעי כאשר המעי היה זוחל מתחילה‪ .‬וכ מוכח במחבר בסע'‬
‫ח'‪ ,‬במעי שמקלח על שפת הכלי ולתוכו‪ .‬ומה שאסור לטבול בנהר בסעי ב' זה משו חשש קטפרס כפי שבארנו לעיל‪ .‬ולכ בסע' י' יש די מעי לבריכה‪,‬‬
‫אע"פ שרבו השאובי על מי הבריכה‪ ,‬ומה שהרמ"א למד בסע' יא שזה כמו מרבו נוטפי בנהר בסע ב'‪ ,‬עיי ש שהט"ז חלק על הרמ"א בזה‪.‬‬
‫וכא בסעי טו' מדובר שהמעי הזה שנכנסו לו שאובי כשר רק באשבור ולא בזחילה‪ ,‬ע"פ דעת הרא"ש והרמב"‪ ,‬כי המעי היה עומד ולא נמש‪.‬‬
‫שיטת הש"" – ג כתב שהמחבר סובר כדעת הרא"ש והרמב" שיש הבדל בי מעי עומד למעי זוחל‪ .‬אמנ במקומות אחרי משמע מדבריו שהלכה‬
‫כר"ש שאוסר בריבוי נוטפי על הזוחלי בכל מקרה‪ ,‬ולכ את סע' י' העמיד ברבו הזוחלי על הנוטפי ובסע' יא' מותר רק באשבור כפי שפסק הרמ"א‪,‬‬
‫ובסע' ח' פרש שהמי בכלי מחוברי למעי והוא מקלח לתוכ כל הזמ ולכ ש טהורי כמעי‪ ,‬משא"כ במקרה אחר‪.‬‬
‫ולתר‪ $‬דברי הש"" פרש הפרי דעה‪ ,‬שמה שאסר בסעי ב' להטביל בנהרות‪ ,‬זה ע"פ תרו‪ %‬תרומת הדש בסעי ב' שיש הבדל בי רבו נוטפי על הזוחלי‬
‫שאז דינו באשבור כמו בסעי ב' וסעי י'‪ ,‬לרבו שאובי על הזוחלי כמו כא בסעי טו' שמקלי שדינ כמעי כי מי שאובי נזרעי במעי‪.‬‬
‫אמנ נשארתי בצ"ע על תרו‪ %‬זה מסעי יא'‪ ,‬ש מדובר ממש על רבו שאובי על הזוחלי ממעי וכתב המחבר שמטהר רק באשבור‪ ,‬ולכאורה לפי‬
‫הש" צרי להיות טהור ג בזוחל‪.‬‬
‫מי שאובי שנטהרו במעי ועברו למקוה חסר‬
‫ש"" – א הלכו אות מי שאובי שהשליכו במעי למקוה שחסר ממ' סאה‪ ,‬הסתפק רבנו ירוח‪ ,‬כי יש מתירי לטבול בו ויש אוסרי‪ .‬ומכריע הש""‬
‫שבמקוה חסר רובו יש להחמיר‪ ,‬אבל א חסר פחות מכ' סאה אפשר להקל שמצטרפי להשלי למ' סאה מי כשרי‪.‬‬
‫פתחי תשובה – הנודע ביהודה תמה על הש""‪ ,‬הרי הספק הוא לגבי מקוה שנכשר בהשקה הא לאחר שהתערבו נסת הנקב‪ ,‬הא עדי כשר‪ ,‬וש‬
‫הכריע להחמיר לכתחילה וג ש תמה הנוב"י על הש" והכריע להקל‪ .‬וג החת"ס כתב שנהגו במקומו שעושי ב' מקוואות ונקב שפופרת הנוד ביניה‬
‫וממלאי את האחד עד שיעלה על גדותיו ויתמלא השני וירוקנו את הראשו וינקו אותו ויחזרו וימלאו אותו וכ הלאה‪ ,‬ואי לחשוש כלל לדברי הש"‪.‬‬
‫דין הוספת מים שאובים למקוה שיש בו מ' סאה‬
‫משנה – "היה בעליו מ' סאה )כשרי( ובתחתו אי בו כלו‪ ,‬ממלא בכת ונות בעליו )והוא נשאר כשר כי יש בו מ' סאה כשרי( עד שירדו לתחתו‬
‫)ויכשר ע"י השקה( מ' סאה"‪) .‬מקוואות פ"ו מ"ח(‬
‫משנה – "נפל לתוכו יי ]או[ מוהל )שיוצא מהזיתי( ושינו את מראיו‪ ,‬פסול )משו שינוי מראה(‪ .‬כיצד יעשה? ימתי עד שירדו גשמי‪ .‬היו בו מ' סאה‪,‬‬
‫ממלא בכת ונות לתוכו‪ ,‬עד שיחזרו למראה המי"‪) .‬מקוואות פ"ז מ"ג(‬
‫תוספתא – "שני מקוואות‪ ,‬אחד יש בו מ' סאה‪ ,‬ואחד אי בו‪ ,‬ונפלו ג' לוגי מי שאובי לאחד מה‪ ,‬אני אומר‪ ,‬לתו של מ' נפלו"‪) .‬פ"ב ה"ב(‬
‫רא"ש‪ ,‬ר"ש‪ ,‬רי"‪ ,‬רמב"‪ ,‬רמב"‪ ,‬ר" – מכא למדו הראשוני שמקוה כשר אינו נפסל אפילו א רבו המי השאובי על הכשרי‪.‬‬
‫ראב"ד ע"פ הסבר הבית יוס – א יש מקוה כשר ונטל סאה ונת סאה מי שאובי‪ ,‬נפסל המקוה א נפלו בו למחצה וכ"ש א יש רוב שאובי‪ ,‬כי‬
‫נטל את המי הכשרי‪) .‬אבל בנת שאובי ולא נטל ג הוא מודה שכשר כמו פסק הראשוני לעיל‪ ,‬וע"ע בזה לקמ בסע' כד(‬
‫רשב" )ב"ב סו‪ .‬ד"ה "ומתמה"( – משמע שסובר שמקוה של ג"כ נפסל במי שאובי‪.‬‬
‫ר" – אע"פ שהרשב" חולק על זה‪ ,‬הלכה למעשה שהמקוה לא נפסל ולא כרשב"‪ .‬וכתב עוד‪ ,‬שאפילו מקוה שאי בו מ' סאה מכונסי אלא בהשקה‪,‬‬
‫כגו שתי גומות של עשרי ולול פתוח מזה לזה ונושקי זה את זה בכשפופרת הנוד שהוא ערוב מקוואות‪ ,‬נקרא מקוה של ולא נפסל בתוספת מי‬
‫שאובי לא אחת מהגומות‪ .‬ואכמ"ל בראיותיו‪.‬‬
‫מחבר – פסק כרמב" וכרא"ש שמקוה שיש בו מ' סאה יכול להכניס לתוכו כמה מי שאובי שירצה וה כשרי‪ ,‬אע"פ שהשאובי רבי על הכשרי‬
‫שהיו בו מתחילה‪.‬‬
‫מים שאובים שנפלו למקוה שאין בו מ' סאה מים כשרים‬
‫מהי כמות המי השאובי שצריכה ליפול כדי שיפסל?‬
‫משנה – "העידו משו שמעיה ואבטליו ששלושה לוגי מי שאובי פוסלי את המקוה וקיימו חכמי דבריה"‪) .‬עדויות פ"א מ"ג(‬
‫משנה – "רבי אליעזר אומר‪ :‬רביעית מי שאובי בתחלה פוסלי את המקוה )כי רביעית יש לו ש מקוה לעני מחטי וצינורות וכבר יש עליו ש‬
‫מקוה פסול( ושלושה לוגי על פני המי )כשכבר היו ש מי קוד א לא מ' סאה(‪ .‬וחכמי אומרי‪ :‬בי בתחלה ובי בסו שיעורו בשלושה לוגי"‪.‬‬
‫)מקוואות פ"ב מ"ד(‬
‫רמב"‪ ,‬רשב"א – הלכה כחכמי ששלושה לוגי מי שאובי פוסלי את המקוה בי בתחלה כשהוא ריק ובי בסו ופחות מזה לא‪.‬‬
‫למה שלושה לוגי? ראב"ד – זה שיעור רבע ההי שהוא השיעור הקט ביותר שבנסכי הציבור והואיל ושיעור זה חשוב לנסכי של קרבנות ציבור‪ ,‬חשוב‬
‫הוא לפסול את המקוה בשאובי‪ .‬רא"ש – שלושה לוגי ראויי לרחיצת אד‪ ,‬ראשו ורובו‪.‬‬
‫מחבר – פסק כמשנה וכרמב" ולכ כל זמ שאי במקוה מ' סאה מי כשרי‪ ,‬אפילו חסר כלשהו‪ ,‬א נפלו לתוכו ג' לוגי מי שאובי פסלוהו‪.‬‬
‫הדי כשסחט כסותו שהיתה ע מי‪:‬‬
‫‪17‬‬
‫משנה – "שני שהיו מטילי למקוה‪ ,‬זה לוג ומחצה וזה לוג ומחצה‪ ,‬הסוחט את כסותו )טבל בגדו במקוה שיש בו מ' סאה מכוונות והגביה את הבגד‬
‫וסחטו( ומטיל ממקומות הרבה )המי נפלו מהרבה מקומות בבגד שלו(‪...‬רבי עקיבא מכשיר )כי צריכי ליפול ממקו אחד ומכלי אחד( וחכמי פוסלי‪.‬‬
‫אמר רבי עקיבא‪ :‬לא אמרו מטילי אלא מטיל‪ ,‬אמרו לו‪ :‬לא כ ולא כ אמרו‪ ,‬אלא שנפלו שלושה לוגי"‪) .‬מקוואות פ"ג מ"ג(‬
‫רמב"‪ ,‬רא"ש – הלכה כחכמי שפוסלי‪.‬‬
‫רמב" בש הראב"ד – הסיבה שבסוחט כסותו למקוה הוא נפסל‪ ,‬זה מפני שזה נחשב כאילו המי יורדי למקוה מתו" ידי האד‪.‬‬
‫בית יוס – מבאר מדוע בסע' ז' לגבי כלי מנוקב שמטהרו מלקבל טומאה‪ ,‬יכול לשמש כמקוה ואילו כא בבגד שהוא ככלי מנוקב פסול‪ ,‬ומסביר‪ ,‬שג‬
‫בכלי מנוקב‪ ,‬א יפלו המי מתחת ידי האד יהיה פסול‪ ,‬ומה שבכלי לא פוסל‪ ,‬זה רק כשיפלו המי ממילא למקוה מכלי זה‪ ,‬שכיו שאינו כלי יותר‪,‬‬
‫כשר‪.‬‬
‫ב"ח – דקדק בבאור הבית יוס שדוקא כשהאד מכוו אז נפסל‪ ,‬וא נופלי המי שלא בכוונה נחשב כנפל ממילא ולא פוסלי משו ידי אד‪.‬‬
‫ש"" – חלק על הב"ח‪ ,‬וכתב שכל מה שבא מיד האד פסול‪ ,‬בי בכונה ובי שלא בכונה‪ ,‬ומה שכתב הב"י שכשר כאשר נופל "ממילא"‪ ,‬זה דוקא כשנפלו‬
‫המי ממילא מהכלי הנקוב בלא שהאד רצה בזה כלל‪ .‬ובזה תר‪ %‬הש" מדוע לקמ בסע' מ' מותר לנקות את המקוה ע"י הוצאת המי בכלי נקוב‬
‫כשלהו בשוליו וזה לא נחשב בידי אד‪ ,‬כי ש כשבא לשאוב את המי‪ ,‬לא מעוניי שירדו בחזרה למקוה‪ ,‬שהרי הוא רוצה לנקותו‪ ,‬ומה שנופלי זה ודאי‬
‫"ממילא" ולכ הוא נפסל מהטע של ידי אד‪ .‬ע"ש עוד באריכות ג בדברי הט"ז בזה‪.‬‬
‫מחבר – הלכה כחכמי וכרמב" ולכ ג' לוגי שנפלו למקוה שאי בו מ' סאה פסלוהו‪ ,‬בי א נפלו כול מכלי אחד ובי א סחט את כסותו והגביהו‬
‫מהמי והמי נפלו למקוה ממקומות הרבה וכ המערה מהצרצור )כלי חרס ע רשת( ומטיל ממקומות הרבה‪ ,‬פסול‪.‬‬
‫ט"ז – מהב"ח משמע שא נסחטי על ידו המי מהבגד אבל הוא לא מתכוו לזה‪ ,‬זה לא נחשב ע"י אד‪ ,‬ואי הלכה כ‪ ,‬אלא בי א מתכוו ובי א‬
‫לא מתכוו‪ ,‬מ"מ פסול למקוה ונחשב בידי אד‪ ,‬ורק כשנופלי המי "ממילא" לא פוסל‪ .‬וכ ראינו ג בש" לעיל‪.‬‬
‫ש"" – א הכניס את כסותו למקוה ולא הגביה אותה‪ ,‬כיו שהמי שבכסות באי ממקוה זו ועדי מחוברי לה‪ ,‬לא נעשו שאובי‪.‬‬
‫עטרת זהב – י"א‪ ,‬שכל זה דוקא כשהמי זבי בעצמ מהכסות למקוה ואז מכיו שלא הגביהו לא נקרא שאובי‪ ,‬אבל א סחט בידי‪ ,‬אז אע"פ‬
‫שהכסות עדי במקוה‪ ,‬פסול‪ .‬המעדני מל" כתב שלא יודע מיה אות י"א‪ ,‬והסביר הש"" שמדובר ברוקח‪ ,‬שכתב שזה נפסל בכסות כאשר עוקר את‬
‫המי מתוכו‪ ,‬והיינו כאשר הוא סוחט בידיי‪.‬‬
‫הדי כשזורק מי למקוה בידיו וכ כמנתז מי ע"י בהמה‪:‬‬
‫משנה – "המסלק את הטיט לצדדי )מקרקעית המקוה( ומשכו ממנו שלושה לוגי‪ ,‬כשר‪ .‬היה תולש )בידיו את הטיט( ומשכו ממנו שלושה לוגי‪ ,‬פסול‪,‬‬
‫ורבי שמעו מכשיר‪ ,‬מפני שלא התכוו לשאוב"‪) .‬מקוואות פ"ב מ"ו(‬
‫תוספתא – "וכ היה רבי יוסי אומר‪ :‬זיל בידיו וברגליו שלושה לוגי למקוה‪ ,‬פסול‪ .‬הוליכו ע הקרקע‪ ,‬כשר‪ .‬לגיו העובר ממקו למקו וכ שיירא‬
‫העוברת ממקו למקו וזילפו בידיה וברגליה ג' לוגי למקוה כשר‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא אפילו עשו מקוה בתחילה כשר"‪.‬‬
‫פרוש הרא"ש והטור – זיל בידיו וברגליו זה ממש מי שאובי כי אינו בידי שמי‪ ,‬וע הקרקע כשר כאשר יש רוב כשרי‪ .‬בסיפא מתחדש שברגלי‬
‫בהמות זה כשר‪.‬‬
‫פרוש הר"ש ע"פ הב"י – מדובר שנמשכו ג' לוגי למקוה בהמשכה על הקרקע ואז זה כשר‪ .‬ואי חילוק בזה בי אד לבהמה‪.‬‬
‫פרוש הראב"ד והר"ש ע"פ הט"ז – מה שרבי יוסי אוסר בזילו זה כאשר הזילו היה ממי שאובי ולכ אסור‪ ,‬אבל בסיפא מדובר שזילפו מי שאינ‬
‫שאובי‪ ,‬כי הביאו בידיה ורגליה מהנהר‪ ,‬ואפילו עשו כל המקוה כ בהמשכה‪ ,‬כשר‪ ,‬ובלא המשכה כשר כאשר יש רוב מי כשרי‪ .‬ואי חילוק בזה‬
‫בי אד לבהמה‪.‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה והתוספתא שא זרק בחפניו‪ ,‬פסול‪.‬‬
‫רמ"א‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המש דברי רבי יוסי ע"פ הרא"ש‪ ,‬שא העביר ג' לוגי בידיו ע"ג קרקע )כלומר נמשכו על הקרקע בלא הגבהה( או שנתזו מרגלי‬
‫בהמה‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫והביא כי"א את הר"ש לפסול‪ ,‬וזה כדי רגל אד ובשניה כשר רק א מעביר על גבי קרקע שנחשב כהמשכה ובלא זה‪ ,‬זה נחשב כשאיבה‪,‬‬
‫וע"ע בזה בסע' לט‪.‬‬
‫ט"ז – הארי לדחות את הבנת הר"ש כפי שהבינו אותו הב"י והרמ"א‪ ,‬וכתב שהוא סובר כמו הראב"ד שג באד מותר בזיל בידיו כאשר‬
‫אות מי אינ שאובי ואי שו חילוק בי רגל אד לבהמה‪ ,‬ולכ לכו"ע בבהמות מותר בזילו‪ ,‬שלרא"ש ולטור מותר בבהמה‪ ,‬ולר"ש‬
‫ולראב"ד מותר ג באד‪ ,‬וכונת הרמ"א שחייב להעביר בהמשכה ע"ג קרקע‪ ,‬זה רק א כל המקוה נעשה כ‪ ,‬כי בזילו מותר רק כשיש רוב‬
‫מי כשרי‪.‬‬
‫שלושה לוגי שנפלו מכמה כלי באיזה אופני נפסל ובאיזה לא‬
‫משנה – "מכלי אחד‪ ,‬משני ומשלושה‪ ,‬מצטרפי‪ .‬ומארבעה‪ ,‬אי מצטרפי‪...‬במה דברי אמורי? בזמ שהתחיל השני עד שלא פסק הראשו )כלומר‬
‫שהתחיל השני לשפו מי לפני שהראשו הפסיק ואז יש צירו של כמות המי משני הכלי("‪) .‬מקוואות פ"ג מ"ד(‬
‫‪18‬‬
‫גמרא – "דתניא‪ :‬שלושת לוגי מי שאובי שנפלו למקוה בשני ושלושה כלי‪ ,‬ואפילו בארבעה וחמישה כלי פוסלי את המקוה‪ .‬יוס ב חוני‬
‫אומר‪ :‬בשני ושלושה כלי פוסל את המקוה‪ ,‬בארבעה וחמשה אי פוסלי את המקוה"‪.‬‬
‫רש"י – מדובר שנפל לוג מכל כלי‪ ,‬ולכ בארבעה כלי ויותר שלא נופל לוג מכל כלי אלא פחות מזה‪ ,‬לא נפסל המקוה‪ .‬משמע שא יפול מכלי אחד שני‬
‫לוגי ומשני הכלי האחרי יפלו יחד לוג אחד‪ ,‬יהיה המקוה כשר‪ .‬הבית יוס התקשה בדבריו וניסה לדחוק ולהסביר שג רש"י יודה שג נפל מכלי‬
‫מסוי פחות מלוג‪ ,‬כל עוד שס הכל יש ג' לוגי פסול‪.‬‬
‫תוספות ע"פ ראב"ד‪ ,‬רא"ש‪ ,‬רמב" – אע"פ שת"ק בברייתא סובר שאפילו בארבעה וחמשה כלי פסול‪ ,‬ורבי עקיבא )במשנה לעיל( חולק ואומר שנפסל‬
‫רק מכלי אחד‪ ,‬מ"מ הלכה שמשלושה מצטרפי‪ ,‬מארבעה לא מצטרפי‪.‬‬
‫משנה – "במה דברי אמורי? בזמ שלא התכוו לרבות‪ ,‬אבל התכוו לרבות‪ ,‬אפילו קורטוב בכל השנה מצטרפי לשלושה לוגי"‪) .‬מקוואות פ"ג מ"ד(‬
‫]הב"י כתב בש הראב"ד‪ ,‬שכל זה בשני ושלושה כלי‪ ,‬אבל בכלי אחד‪ ,‬בי כ ובי כ צריכי להצטר[‬
‫פרוש הטור ורבנו ירוח – א בשעה ראשונה שהתחיל לשפו מי מהכלי הראשו התכוו להטיל שלושה לוגי‪ ,‬מצטר אפילו נת מעט מעט מי‬
‫מהרבה כלי‪.‬‬
‫פרוש הבית יוס ע"פ הרמב"‪ ,‬וכ פרש רבי עובדיה מברטנורא ותוס' יו"ט – כשמטיל את המי השאובי למקוה הוא מתכוו לרבות את מי המקוה‬
‫שיהיו בו מי בשפע ולא יחסרו מי כשיטבלו בו אנשי‪ ,‬אבל א לא הטיל את המי כדי לרבות את מי המקוה‪ ,‬אז משני ושלושה כלי מצטרפי‪,‬‬
‫מארבעה וחמשה לא‪.‬‬
‫פרוש הרשב"א – א המי נפלו בלא כונה למקוה‪ ,‬אז בשני ושלושה כלי מצטרפי ובארבעה לא‪ ,‬אבל א נת את המי למקוה בכונה‪ ,‬מצטרפי‬
‫תמיד‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה‪ ,‬ולכ א שאב מי למקוה שאי בו מ' סאה משני או שלושה כלי מזה קצת ומזה קצת‪ ,‬מצטרפי לג' לוגי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כל זה שמתחיל להטיל מהכלי השני בטר פסק מהראשו ואז מצטרפי‪ ,‬אבל א פסק הראשו אי מצטרפי‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫כת"ק וכראשוני‪ ,‬שמה שאמרנו שמצטרפי א התחיל להטיל מהשני קוד שפסק הראשו‪ ,‬זה דוקא עד שלושה כלי‪ ,‬אבל ארבעה כלי לא‬
‫מצטרפי‪ ,‬ואפילו א נפלו כול יחד‪ ,‬כי אי לוג מכל כלי )רש"י וש"(‬
‫‪.4‬‬
‫כמשנה ע"פ פרוש הטור‪ ,‬שכל מה שלא פוסל כשזה מארבעה כלי‪ ,‬זה רק כאשר לא היתה דעתו מהתחלה לית את כל שלושת הלוגי‪ ,‬אבל‬
‫א התכוו לתת את כל שלושת הלוגי‪ ,‬אפילו לא נת אלא מעט מעט מכל כלי שהוא‪ ,‬מצטר ונפסל‪.‬‬
‫סעי טז'‬
‫משנה – "הספוג והדלי שהיו בו שלושה לוגי מי ונפלו למקוה )שאי בו מ' סאה(‪ ,‬לא פסלוהו‪ ,‬שלא אמרו אלא שלושה לוגי שנפלו"‪) .‬מקוואות פ"ו‬
‫מ "ד (‬
‫פרוש הרמב" והרא"ש – מדובר בספוג שבלועי בו שלושה לוגי וכשנפלו למקוה התערבו המי הבלועי בו ע מי המקוה‪ ,‬וכ דלי שפיו צר ובו‬
‫שלושה לוגי מי שאובי ונפל למקוה ולא יצאו כל המי שבתוכו אלא התערבו ע מי המקוה‪ ,‬לא פסלוהו כי צרי שיפלו שלושה לוגי ולא שיתערבו‬
‫בלא לצאת‪.‬‬
‫פרוש הר"ש – מדובר בדלי שהיו מי בלועי ודבוקי בו ולא שלושה לוגי מי בעי כמו בספוג ולכ לא גזרו בה מדי שלושה לוגי שנפלו‪.‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה ע"פ פרוש הרא"ש והרמב"‪.‬‬
‫סעיפי יז'‪2‬יח'‬
‫משנה – "האביק )כלי מתכת שעומד באמצע האמבטי( שבמרח‪ %‬בזמ שהוא באמצע‪ ,‬פוסל‪ ,‬מ הצד אינו פוסל מפני שהוא כמקוה סמו למקוה‪ ,‬דברי‬
‫רבי מאיר‪ .‬וחכמי אומרי‪ :‬א מקבלת האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק‪ ,‬כשר‪ .‬רבי אלעזר ברבי צדוק אומר‪ :‬א מקבל האביק כל שהוא‪ ,‬פסול"‪.‬‬
‫)מקוואות פ"ו מ"י(‬
‫באור המשנה ע"פ הרמב" – ע"פ המשנה‪ ,‬מי שאובי שהיו בצד המקוה‪ ,‬אע"פ שהמי נוגעי במי המקוה לא פסלוהו‪ ,‬מפני שה כמקוה סמו‬
‫למקוה‪ .‬היו השאובי באמצע פוסלי את המקוה‪ .‬ולא היה בגרסתו "דברי רבי מאיר" ולכ פסק כסת משנה‪.‬‬
‫באור הר"ש והרא"ש – מדובר באביק שעומד באמבטי של מקוה וכשנמאסי המי פותחי אותו ויוצאי המי ואח"כ סותמי אותו וממלאי שוב‪.‬‬
‫וא אביק זה נמצא באמצע האמבטי פוסל את המקוה‪ ,‬כי המי שבתוכו שאובי‪ ,‬וכל מי האמבטי גרורי על ידו‪ ,‬אבל א האביק מ הצד לא פסל כי‬
‫אי מי האמבטי גרורי על גביו‪ ,‬ורק מה שבתוכו הוא שאוב ומי האמבטי ה כמקוה כשר סמו למקוה שאוב‪ .‬ולדעת חכמי א א האביק למטה‪ ,‬א‬
‫מקבלת האמבטי רביעית קוד שיגיעו לאביק מהתורה זה כבר מקוה כשר ולכ לא נפסל‪ .‬ולר' אלעזר ברבי צדוק פוסל בי מ האמצע ובי מ הצד א‬
‫האביק מקבל כלשהו‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫משנה – "המטהרת שבמרח‪) %‬בריכות קרות שהיו רוחצי בה לאחר שיצאו מהמרח‪ %‬הח( התחתונה מלאה שאובי והעליונה כשרי‪ ,‬א יש כנגד‬
‫הנקב שלושה לוגי פסול )א אי בעליונה מ' סאה(‪ .‬כמה יהא בנקב ויהא בו ג' לוגי? אחד משלוש מאות ועשרי בבריכה דברי רבי יוסי‪ .‬רבי אליעזר‬
‫אומר‪ :‬אפילו התחתונה מליאה כשרי והעליונה מלאה שאובי )ודרכ לרדת(‪ ,‬ויש בצד הנקב ג' לוגי כשר‪ ,‬שלא אמרו אלא שלושה לוגי שנפלו"‪.‬‬
‫)מקוואות פ"ו מי"א(‬
‫באור הרמב" וכ בארו הרא"ש והר"ש ורע"ב – פסק כרבי יוסי‪ ,‬ששתי בריכות זו למעלה מזו וכותל ביניה והעליונה מליאה מי כשרי והתחתונה‬
‫מליאה מי שאובי ונקב בכותל שבי העליונה לתחתונה‪ ,‬א יש כנגד הנקב שלושה לוגי מי שאובי‪ ,‬נפסלה העליונה‪ ,‬מפני שהנקב הוא כאילו‬
‫באמצע העליונה ולא בצידה‪ .‬א בבריכה התחתונה יש מ' סאה‪ ,‬צרי בנקב להיות אחד משלוש מאוד ועשרי‪ ,‬וא היתה עשרי הנקב צרי להיות אחד‬
‫ממאה וששי לבריכה‪ ,‬ואכמ"ל בחשבו‪ .‬וכל זה לרבותא‪ ,‬שאע"פ שדרכ של מי לרדת והעליונה היא הכשרה‪ ,‬מ"מ פסולה העליונה‪ ,‬וכ"ש א‬
‫התחתונה היתה מלאה כשרי והעליונה פסולי‪ ,‬שהדי כ‪.‬‬
‫והדגיש הבית יוס‪ ,‬שדבר ברור הוא‪ ,‬שכל זה כשאי במי הכשרי מ' סאה‪ ,‬אבל א יש בה מ' סאה‪ ,‬פשוט שכל מי שאובי שבעול לא יפסלו‬
‫אות וכמו שבארנו לעיל באריכות רבה‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את מסקנת הרמב" מהמשנה‪ ,‬שמי שאובי שהיו בצד המקוה‪ ,‬אע"פ שהמי נוגעי במי המקוה‪ ,‬לא פסלוהו‪.‬‬
‫ש"" – אבל א היו השאובי באמצע המקוה‪ ,‬פסלוהו‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כמשנה וכרבי יוסי‪ ,‬ששתי בריכות זו למעלה מזו וקיר ביניה ואחת מלאה מי כשרי )פחות ממ' סאה( והשניה מי שאובי ונקב ביניה‪,‬‬
‫א יש כנגד הנקב שלושה לוגי מי שאובי‪ ,‬פסול‪ .‬ונקב זה שיעורו אחד משלוש מאות ועשרי לבריכה )שהיא ‪ 960‬לוגי חלקי ‪ 3‬זה ‪(320‬‬
‫ואז יש בו שלושה לוגי‪.‬‬
‫ט"ז – אי הבדל בי א העליונה מלאה מי כשרי והתחתונה פסולי או להיפ‪.‬‬
‫סעיפי יט'‪2‬כ'‪2‬כא'‪2‬כב'‬
‫משנה‬
‫‪.1‬‬
‫"רבי יוסי אומר‪ :‬שני מקוואות שאי בה מ' סאה ונפלו לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו‪ ,‬כשרי‪ ,‬מפני שלא נקרא עליה ש פסול‪.‬‬
‫אבל מקוה שאי בו מ' סאה ונפלו בו שלושה לוגי ונחלק לשני )והוסיפו מי כשרי כדי שיהיה בו מ' סאה(‪ ,‬פסול‪ ,‬מפני שנקרא עליו ש‬
‫פסול )כל המקוה נחשב כמי שאובי וכאילו כל מימיו נשאבו בכלי(‪.‬‬
‫ורבי יהושע מכשיר‪ ,‬שהיה רבי יהושע אומר‪ :‬כל מקוה שאי בו מ' סאה ונפלו לו שלושה לוגי וחסר אפילו קורטוב )אפילו ניטל ממנו לאחר‬
‫מכ(‪ ,‬כשר‪ ,‬מפני שחסרו לו שלושה לוגי‪.‬‬
‫וחכמי אומרי‪ :‬לעול הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו )כל מה שהיה בו לפני כניסת שלושת הלוגי( ועוד )קצת כדי שודאי ישארו פחות‬
‫משלושה לוגי מי שאובי("‪) .‬מקוואות פ"ג מ"א(‬
‫רמב" – פסק להלכה כרבי יוסי וכחכמי ולא כר' יהושע‪ .‬כלומר‪ ,‬מקוה שיש בו כ' סאה מי גשמי ונפל לתוכו סאה מי שאובי ואח"כ‬
‫הרבה מי כשרי להשלימ למ' סאה‪ ,‬נשאר פסול עד שידע שיצאו ממנו כ' סאה שהיו בו ועוד ה' קבי )‪ 20‬לוג( ויותר מרבע קב )לוג אחד( ואז‬
‫נשארו פחות משלושה לוגי ממה שהיה בתחילה‪.‬‬
‫תוספתא – "שתי בריכות של מ' מ' סאה זו על גב זו )ע הג' לוגי שנכנסו שהיה חסר פחות מג' בכל אחת ונכנסו( ונפלו שלושה לוגי מי לעליונה ונפתקו ובאו לתחתונה כשרי‪,‬‬
‫שאני אומר שלמו מ' סאה עד שלא ירדו ג' לוגי )שירדו ע השאובי ג כשרי מהעליונה ונשלמו למ' סאה לפני שירדו כל השאובי לתחתונה‪ ,‬ושתיה כשרות(‪ .‬שני מקוואות‬
‫של כ' כ' סאה זה בצד זה ונפלו שלושה לוגי לתו אחד מה ונפתקו ובאו לחבירו‪ ,‬כשר )כר' יהושע(‪ .‬רבי יוסי אומר‪ ,‬א ניטלה מחיצה פסול‪ ,‬אבל רואה אני את דברי רבי יהושע‬
‫במקוה שיש בו מ' סאה ונפלו בו שלושה לוגי )ואי עליו ש פסול( וחלקו לשני‪ ,‬שזה כשר להקוות עליו )בהכשר ולהשלי למ' סאה כל אחד ואחד("‪) .‬פ"ג ה"ד(‬
‫‪.2‬‬
‫"כיצד? הבור שבחצר )שיש בו פחות ממ' סאה מי כשרי( ונפלו לו שלושה לוגי‪ ,‬לעול הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד‪ ,‬או עד‬
‫שיעמיד בחצר מ' סאה ויטהרו העליוני מ התחתוני )ע"י חרי‪ .(%‬רבי אלעזר ב עזריה פוסל אא"כ פקק )שאז זה חיבור יפה בי שני‬
‫המקוואות("‪) .‬ש מ"ב(‬
‫פרוש הר"ש – הכונה שיעמיד בחצר מקוה כשר למטה מ הפסול ופותקו לכשר כדי שיתחברו ויטהר העליו הפסול מ התחתו הכשר מדי גוד‬
‫אסיק‪ ,‬וכ"ש א הכשר למעלה ומטהר את הפסול התחתו‪ ,‬וראב"ע פוסל כי אי לו די "גוד אסיק"‪.‬‬
‫הסבר הראב"ד – מדברי ת"ק רואי שצריכי לצאת ממנו מלא שיעור המי שהיו בו קוד שנפלו לו שלושת הלוגי ועוד קצת ואז יהיו ש‬
‫פחות משלושה לוגי והמקוה יהיה כשר‪.‬‬
‫פסק הרמב" – פסק כת"ק שאפשר לערב את המקוואות זה בזה‪) .‬לא ברור הא הרמב" סובר גוד אחית או לא(‬
‫פסק הראב"ד – מכא פסק‪ ,‬שכל מקוה שהיה חסר שלושה לוגי ונפלו לו שלושה לוגי שאובי‪ ,‬לעול הוא בפיסולו עד שירבו עליו מי‬
‫גשמי או שישטפו עליו מי כשרי עד כדי שנשער שנפל עליו במילוא הראשו‪ ,‬ועוד שהמי הבאי בתוכו דוחי את המי שבתוכו‬
‫ומוציאי אות‪.‬‬
‫וכ א היה המקוה חסר פחות משלושה לוגי‪ ,‬אפילו קורטוב‪ ,‬ונפלו מי שאובי פחות משלושה לוגי והשלימוהו‪ ,‬אינו לא כשר ולא פסול‪,‬‬
‫וא יכנסו לו מי גשמי כשיעור שהיה חסר מתחילה‪ ,‬יהיה כשר‪ ,‬אבל א נכנסו שלושה לוגי מי שאובי‪ ,‬פסול עד שיצא ממנו מילואו‬
‫כדלהל‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪.3‬‬
‫משנה – "בור שהוא מלא מי שאובי‪ ,‬והאמה )מי גשמי( נכנסת לו ויוצאה ממנו )חרדלית של גשמי(‪ ,‬לעול הוא בפיסולו‪ ,‬עד שיתחשב‬
‫)יעשה חשבו( שלא נשתייר מ הראשוני )השאובי( שלושה לוגי"‪) .‬ש מ"ג(‬
‫באור ראשו הראב"ד – מדובר שהאמה מלאה במי גשמי‪ ,‬אבל א זו מלאה במי מעי הנובעי נראה שלא צרי" לחשב‪ .‬ולגבי החישוב‪,‬‬
‫המי שיוצאי מהבור בצד השני של האמה אינ כול מהמי הראשוני‪ ,‬אלא כללו חלק מ המי השאובי וחלק ממי האמה לפי חשבו‬
‫היחס שבי כמות המי שהיו בתחילה בבור לכמות כל המי שהיו בבור ושנכנסו מ האמה ג יחד‪.‬‬
‫באור נוס בראב"ד – חשבו המי היוצאי הוא מחצה על מחצה )ולא לפי חשבו(‪ ,‬כי המי היורדי לבור באחרונה קרובי לצאת יותר מ‬
‫הראשוני שהיו בבור‪ .‬כלומר‪ ,‬מחצית מ המי היוצאי היא מ המי השאובי שהיו בבור והמחצית השניה מ האמה‪ ,‬וכאשר נכנסת כמות‬
‫כזו שלא נשאר כלו מ המי הראשוני‪ ,‬אזי הבור נהיה מקוה כשר‪ .‬והוכחתו מהמשנה בפ"ו מ"ח‪" :‬היו בעליו מ' סאה ובתחתו אי כלו‪,‬‬
‫ממלא בכת ונות לעליו עד שירדו לתחתו מ' סאה"‪ ,‬ומכא משמע שהמי שיורדי ה מחצה מהשאובי ומחצה מהמקוה )כי א היו‬
‫כול שאובי לא היה התחתו כשר(‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה‪ ,‬וכרבי יוסי‪ ,‬ולכ שני מקוואות שאי בא אחד מה מ' סאה כשרי ונפל לזה לוג וחצי ולזה לוג וחצי והתערבבו‪ ,‬שניה‬
‫כשרי כי לא נקרא ש פסול על א אחד מה‪ ,‬אבל א נפלו ג' לוגי שאובי למ' סאה חסר משהו ואח"כ נחלקו וריבה מי כשרי‪ ,‬פסול‪,‬‬
‫כי נקרא עליה כבר מקוד ש פסול‪ ,‬כי כאילו כל מימיו של המקוה נשאבו בכלי ועכשיו אי מ' סאה כשרי ג א ריבה מי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כמשנה‪ ,‬שהבור שהוא מלא מי שאובי ונפסל‪ ,‬והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו‪ ,‬נשאר פסול עד שנחשב ונוכיח שיצאו המי השאובי שהיו‬
‫ש ולא נשאר מה אלא פחות מג' לוגי‪.‬‬
‫ט"ז‪ ,‬ש"" – כא מדובר שמחשב את המי היוצאי כפי חשבו כמו שבארנו בראב"ד‪ ,‬שמהמי היוצאי יש חלק מהמקוה וחלק מהאמה‪,‬‬
‫כמו שהבאנו ברמ"א לקמ‪ ,‬משא"כ במקוה כשר חסר קורטוב שנפלו לו ג' לוגי מי שאובי‪ ,‬שנכשר כשיוצא ממנו מילואו ועוד )מ' סאה‬
‫פחות ג' לוגי ועוד קצת( וזה עוד חומרא למה שהיה צרי לשער בג' לוגי וזהו‪.‬‬
‫ש"" – לפי שני ההסברי בראב"ד )לפי חשבו או מחצה על מחצה( יש קולא וחומרא‪ .‬א מי האמה מרובי ממי הבור‪ ,‬כגו שהוא ‪ 120‬לוג‬
‫ובבור יש ‪ 40‬לוג ויצאו ‪ ,80‬אזי לפי חשבו יצאו מהאמה ‪ 60‬לוג ומהבור ‪ 20‬ונשארו ‪ 20‬לוג בבור‪ ,‬ואילו לפי מחצה על מחצה יש קולא כי יוצאו‬
‫כל מי הבור‪ .‬וא מי הבור מרובי‪ ,‬יצאו ‪ 60‬לוג מהבור ונשארו ‪ 60‬ובחשבו מחצה על מחצה יצאו רק ‪ 40‬לוג מהבור ונשארו ‪ 80‬וזה להחמיר‪.‬‬
‫ופסק הש"" להכריע בזה תמיד לחומרא‪ ,‬כלומר נעשה את שתי האפשרויות ונל" לחומרא‪.‬‬
‫רמ"א‪ ,‬ט"ז‪ ,‬באה"ג‪ ,‬ש"" – מדובר שהאמה מלאה במי גשמי‪ ,‬כי מי מעי יטהרו אותו בכלשהו‪ ,‬וזה פשוט כדלעיל בסע' יא‪.‬‬
‫ש"" – מדובר שאי באמה מ' סאה מי גשמי כי אחרת הבור נטהר בהשקה כדלקמ בסע' נב‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫כמשנה וכת"ק‪ ,‬שמקוה שנפל לתוכו מי שאובי ונפסל וריבה מי כשרי מ' סאה‪ ,‬הרי הוא נשאר פסול‪ ,‬עד שיצאו כל המי שהיו בתוכו‬
‫ויפחתו השאובי פחות מג' לוגי‪ .‬וכ א עשה מקוה שיש בו מ' סאה מי כשרי וערבו ע המקוה הזה הפסול‪ ,‬טהור‪.‬‬
‫ט"ז – כתב שא יש במקוה רק כ' סאה כשרי‪ ,‬ונפלו אח"כ מי שאובי‪ ,‬דינו כאילו כולו שאוב‪ ,‬ולכ מכשיר אותו ע"י חשבו ולא ע"י שיצא‬
‫ממנו מילואו ועוד קצת‪ .‬ויש לעיי בדקדוק זה של הט"ז‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫כמשנה וכחכמי‪ ,‬שא היה המקוה חסר ממ' סאה ג' לוגי‪ ,‬ונפלו לו ג' לוגי מי שאובי‪ ,‬לעול הוא בפיסולו עד שירבו עליו מי גשמי או‬
‫עד שישטפו מי כשרי כמילוא הראשו )מ' סאה פחות ג' לוגי ועוד קצת( ושמי אלו ידחו את המי הראשוני החוצה‪.‬‬
‫ש"" – כל זה במקוה שהיא בדיוק מ' סאה‪ ,‬אבל במקוה גדולה יותר‪ ,‬ייתכ שג לאחר שריבה מי גשמי נשארו שלושת הלוגי השאובי‬
‫שפוסלי את המקוה‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫וא היה המקוה פחות מג' לוגי‪ ,‬אפילו קורטוב ונפלו עליו מי שאובי פחות מג' והשלימוהו‪ ,‬לא פסלוהו ולא הכשירוהו )כי המי‬
‫השאובי כמא דליתנהו דמי(‪ ,‬וא ירדו עליו מי גשמי בשיעור שהיה חסר מתחילה‪ ,‬כשר‪ .‬אבל א נפלו לו ג' לוגי מי שאובי‪ ,‬פסול‬
‫אפילו היה חסר קורטוב‪ ,‬ונשאר פסול עד שיצא ממנו מילואו ועוד )מ' סאה ועוד(‪ ,‬כ שישארו ש פחות מג' לוגי ואז ימלא מחדש מי גשמי‪.‬‬
‫רמ"א – פסק כראב"ד‪ ,‬שמה שהמקוה נהיה כשר כאשר יוצא ממנו מילואו ועוד קצת‪ ,‬זה רק כאשר נכנסו ג' לוגי שאובי‪ ,‬אבל במקוה שהיה‬
‫כולו שאוב‪ ,‬כדי להכשירו צרי שיצא ממנו הרבה יותר מכדי מילואו ועוד‪ ,‬ומחשבי את המי יוצאי לפי ער הכשרי והפסולי‪) .‬עיי לעיל‬
‫שהרחבנו בזה(‬
‫סעי כג'‬
‫משנה – "שלושה לוגי מי )שאובי(‪ ,‬ונפל לתוכ קורטוב יי והרי מראיה כמראה היי ונפלו למקוה לא פסלוהו‪ .‬שלושה לוגי מי חסר קורטוב‬
‫ונפל לתוכ קורטוב חלב‪ ,‬והרי מראיה כמראה המי ונפלו למקוה לא פסלוהו )כי אי שלושה לוגי שלמי של מי וחלב לא פוסל מקוה(‪ .‬רבי יוחנ ב‬
‫נורי אומר‪ :‬הכל הול אחר המראה"‪) .‬מקוואות פ"ז מ"ה(‬
‫רמב"‪ ,‬ראב"ד‪ ,‬רא"ש – חכמי מצריכי ג שיעור שלושה לוגי מי וג מראה מי ולכ בשני המקרי במשנה לא פסלו‪ ,‬רבי יוחנ ב נורי מצרי‬
‫רק מראה‪ .‬ופסקו הראשוני הלכה כת"ק‪ .‬והוסי הרא"ש‪ ,‬שבמקרה הראשו כשנפל לג' לוגי יי ומראיה כיי לא פסלו את המקוה‪ ,‬כל זה כאשר לא‬
‫שינו את מראה המקוה‪ ,‬אבל א שינו את מראה המקוה‪ ,‬ודאי פסלו אותו וזה פשוט‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה וכת"ק וכרמב"‪ ,‬ולכ ג' לוגי מי פוסלי מקוה כאשר מראיה כמראה מי וה כול עשויי מי‪ ,‬אבל א פחות מג'‬
‫לוגי שנפל לה קורטוב חלב לא פוסלי )אע"ג שמראיה כמראה מי( וכ ג' לוגי שנפל לה יי ומראיה כמראה יי לא פוסלי‪.‬‬
‫ט"ז – אבל יי לב דינו כחלב‪.‬‬
‫ש"" – כרא"ש‪ ,‬שג' לוגי שנפל לה יי אדו לא פוסלי את המקוה‪ ,‬כאשר לא משתנה מראה המקוה‪ ,‬אבל א משתנה מראה המקוה פשוט שפסול‬
‫אפילו יש בו מ' סאה כשרי‪.‬‬
‫סעי כד'‬
‫משנה – "אלו פוסלי ולא מעלי )את המקוה למ' סאה כשה פחות מג' לוגי שאובי(‪ :‬המי )שאובי( בי טמאי ובי טהורי‪ ,‬ומי כבשי ומי‬
‫שלקות ]והשכר[ והתמד עד שלא החמי‪.%‬‬
‫כיצד פוסלי ולא מעלי? מקוה שיש בו מ' סאה חסר קורטוב‪ ,‬ונפל מה קורטוב לתוכו‪ ,‬לא העלוהו‪ .‬פוסלו בשלושה לוגי‪.‬‬
‫אבל שאר המשקי )יי ושמ(‪ ,‬ומי פירות‪ ,‬והציר )של דגי( והמורייס )רוטב של דגי כבושי( והתמד משהחמי‪) %‬ויש בו טע יי( פעמי מעלי ופעמי‬
‫שאינ מעלי‪ .‬כיצד? מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת‪ ,‬נפל לתוכו סאה מה‪ ,‬לא העלתו‪ .‬היו בו מ' סאה‪ ,‬נת סאה ונטל סאה‪ ,‬הרי זה כשר"‪) .‬מקוואות‬
‫פ " ז מ "ב (‬
‫פרוש רש"י‪ ,‬ר"ת‪ ,‬רא"ש‪ ,‬טור והר"ש – זה ההבדל בי המשקי האלו למי ממש‪ ,‬שא חסר סאה אחת‪ ,‬מי רגילי יפסלו את המקוה ומשקי אלו‬
‫לא פוסלי ולא מעלי‪ .‬ובמקרה שמעלי כגו שהיו מ' סאה כשרי נת סאה ונטל סאה אי הבדל בי מי למשקי אלו וכשר‪ ,‬אלא שבמי יכול‬
‫לעשות כ אפילו יותר מעשרי פע ויהיה כשר‪ ,‬ואפילו יכנסו אל סאה מי שאובי כשר כל עוד שהיו בהתחלה מ' סאה מי כשרי‪ ,‬אבל במי פרות עד‬
‫רובו‪ ,‬וביותר מזה פסול‪ ,‬כי מי אלו אינ ראויי לטבילה כלל והחמירו בה חכמי שיהיו פוסלי ברוב‪.‬‬
‫וכל זה כשנת קוד סאה משאר משקי אלו ואח"כ נטל‪ ,‬אבל א קוד נטל ואח"כ נת לא יהיה כשר‪ ,‬כי משקי אלו לא משלימי למקווה כשר כפי‬
‫שכתבנו‪.‬‬
‫פרוש הרמב" – לגבי המקרה ששאר משקי מעלי חלק על הרא"ש והר"ש‪ ,‬וכתב שבמי שאובי יכול לתת סאה ויטול סאה עד רובו )ולא כרא"ש‬
‫שיכול כמה שרוצה( ובשאר משקי מותר לו רק פע אחת‪.‬‬
‫הרא"ש כתב שדבריו של הרמב" תמוהי‪ ,‬כי הרמב" התיר למקוה שיש בו מ' סאה כשרי לשפו מי שאובי כל היו‪ ,‬ומה יהיה ההבדל בי זה‬
‫לנות ונוטל ביותר מרוב? ואי לומר שיש לחלק בי מקרה שיש כל הזמ מי כשרי כשיעור לבי מקרה שמוציא מי ומ סת מוציא ג מהכשרי‪ ,‬כי‬
‫הרמב" כתב בעצמו שאפשר למלא לעליו ויורדי המי למקוה תחתו ושניה כשרי‪ ,‬וכא ודאי לאחר השפיכה אי מ' סאה כשרי בעליו?! ולכ‬
‫הסיק כמו שכתב ר"ת‪ ,‬שבמי פירות מותר עד רובו ובמי מותר כמה שירצה‪.‬‬
‫והבית יוס הסביר את שיטת הרמב" ע"פ חילוק הרמב"‪ ,‬שאע"פ שזה כשר במי שאובי ג א נטל ונת כל היו‪ ,‬מ"מ אנשי יראו שניטלו רוב‬
‫המי הכשרי ויבואו לטעות ולהכשיר תמיד במי שאובי ולכ חכמי גזרו על זה‪ ,‬אבל במקוה עליונה ותחתונה לא יבואו להתבלבל כי לא ניטלו‬
‫המי ביד‪ ,‬אלא נשפכו‪.‬‬
‫פרוש הראב"ד – ג כתב כרמב" שא יש מ' סאה כשרי יכול להוסי לה כל מי שאובי שבעול‪ ,‬אבל א לאחר מכ חסרו המי ועמדו על מ'‬
‫סאה‪ ,‬נמצא שלא בטוח שיש במקוה יותר כ' סאה כשרי‪ ,‬וזה כמו נת ונטל שכשר רק עד רובו‪ .‬משמע מכא‪ ,‬שהפסול בנת סאה ונטל סאה הוא פסול‬
‫ממש ומ הדי ולא משו מראית עי כמו שפרשנו את הרמב"‪ .‬וכ"כ החת"ס שלראב"ד פסול מדינא‪.‬‬
‫אמנ קשה כעת על הראב"ד מהמשנה שאומרת "היה בעליו מ' סאה ובתחתו אי כלו‪ ,‬ממלא בכת ונות בעליו עד שירדו לתחתו מ' סאה"? ומתר‪$‬‬
‫החזו"א )ס' קכג ס"ק א'(‪ ,‬שמה שחסרו מי ואסור מדינא זה רק כאשר נת סאה ונחו המי ונהיה מקוה והוציא את המי אח"כ‪ ,‬אבל א נות כל הזמ‬
‫ונשפכי לתחתו זה מותר ג לראב"ד‪.‬‬
‫אמנ תימה על החזו"א הרי הראב"ד בעצמו תר‪ $‬שאלה זו‪ ,‬וכתב שבמשנה של ממלא בכת מדובר שנת מי עד חצי‪ ,‬כלומר כ' סאה כא וכ' סאה כא‬
‫אבל אי רוב שאובי בשו מקוה‪ ,‬כי ברוב שאובי זה פסול‪.‬‬
‫רשב"צ – פסק כאשר נת ונטל וחסרו רוב המי הכשרי להחמיר ולפסול ולא להכניס ראש במחלוקת‪ ,‬אע"פ שמ הדי צרי להיות הדבר כשר‪.‬‬
‫רמב" – מקוה נפסל בשינוי מראה בלבד )ולא שינוי טע או ריח(‪ .‬וכ מקוה שיש בו כ' סאה כשרי או פחות מזה‪ ,‬ונפל לתוכו סאה יי או מי פירות ולא‬
‫שינו את מראיו‪ ,‬הרי אות כ' סאה נשארי כשרי כשהיו והסאה שנפלה לא מעלה ולא מורידה‪ ,‬וא נוספו כא עוד כ' סאה מי כשרי‪ ,‬הרי המקוה‬
‫כשר כי לא היה שינוי מראה‪ .‬וכתב הב"י‪ ,‬שטעמו ע"פ משנתנו‪ ,‬שאות סאה מי פירות לא מצטרפי למקוה‪ ,‬כי מי פירות לא מעלי את המקוה כמו נת‬
‫סאה ונטל סאה‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כמשנה שמי כבשי ומי שלקות ותמד שלא החמי‪ %‬וכ מי צבע )עיי בסעי הבא( פוסלי את המקוה בג' לוגי שאובי‪ ,‬ודינ כמו מי‬
‫שאובי רגילי‪ ,‬כי כל אלו נקראי בש 'מי'‪.‬‬
‫ש"" – ה"ה שכר‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כמשנה‪ ,‬ששאר משקי‪ ,‬מי פירות‪ ,‬מורייס‪ ,‬תמד שהחמי‪ ,%‬אי פוסלי מקוה חסר בג' לוגי וג לא משלימי אותו להכשירו כשאי בו מ'‬
‫סאה כשרי אפילו חסר משהו‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪.3‬‬
‫אבל א היו מ' סאה כשרי ונפלה סאה של אחד ממשקי אלו ואח"כ ניטלה סאה מהכשרי הרגילי‪ ,‬נשאר המקוה כשר‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫כפרוש הרא"ש והתוס' ולא כרמב"‪ ,‬שיכול ליטול מי כשרי ולתת משקי אחרי אלו אפילו יט' סאה‪ ,‬כל עוד שיש רוב כשרי‪ ,‬משא"כ‬
‫במי שאובי שלאחר שהיו מ' כשרי יכול לתת וליטול עד עול‪.‬‬
‫ש"" – הכריע ע"פ הרשב"צ לחוש לדעת הרמב" וג במי שאובי רגילי להחמיר עד רובו‪.‬‬
‫דגול מרבבה – הטע בזה משו מראית עי‪ ,‬ולכ במקוה שהוא מעי הנובע מותר אפילו נופלי מי שאובי עד עול‪ ,‬כי אי מראית עי‪,‬‬
‫שכול יודעי שמעיי זה לא פוסק‪.‬‬
‫גר"א – מה שחוששי לדעת הרמב" זה רק כאשר נטל ונת כ שנראה כאילו החלי את הכשרי בשאובי‪ ,‬אבל כאשר עוברי למקו אחר‬
‫מאליה‪ ,‬כגו שהיו בעליו מ' סאה כשרי ובתחתו ריק וירדו‪ ,‬כשר לכו"ע‪.‬‬
‫סעי כה'‬
‫משנה – "הדיח בו סלי זיתי וסלי ענבי ושינו את מראיו כשר )כי מה שפוסל בשינוי מראה זה רק כאשר גו הדבר המשנה את מראיו נופל לתוכו‪ ,‬אבל‬
‫לכלו הסלי מהפרות לא נחשב(‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬מי הצבע פוסלי אותו )את המקוה שאי בו מ' סאה כשרי( בשלושה לוגי )כי ה נקראי מי‬
‫צבועי(‪ ,‬ואינ פוסלי אותו בשינוי מראה )כשנפלו פחות מג' לוגי או שנפלו למקוה כשר‪ ,‬כי צבע אי בו ממש‪ ,‬רק שרית סמני(‪.‬‬
‫נפל לתוכו יי ומוחל ושינו את מראיו‪ ,‬פסול )כי נמצא בו גו הדבר המשנה(‪ .‬כיצד יעשה? ימתי לו עד שירדו גשמי‪ ,‬ויחזרו מראיה למראה מי‪ .‬היו בו‬
‫מ' סאה )ונשתנה מראיה ע"י יי או מוחל(‪ ,‬ממלא בכת ונות לתוכו‪ ,‬עד שיחזרו מראיה למראה המי"‪) .‬מקוואות פ"ז מ"ג(‬
‫רמב" – הלכה כרבי יוסי‪ ,‬כי אי מי שחולק עליו‪.‬‬
‫רשב"א‪ ,‬ראב"ד‬
‫‪.1‬‬
‫למדנו מהמשנה הזו‪ ,‬ששינוי מראה פוסל כאשר יתערב גו המשקה ואותו המשקה משנה את מראיו‪ ,‬אבל א שרה סמני או אוכלי ונשתנו‬
‫מראיו‪ ,‬כשר‪ ,‬כמו סלי זיתי וענבי שאינ מגו הדבר המשנה את המראה‪ ,‬וה"ה מי צבע שפוסלי רק בג' לוגי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫אי לשינוי מראה שיעור‪ ,‬אלא אפילו א מלוג אחד השתנה המראה‪ ,‬פסול‪ ,‬משא"כ במי שצרי שלושה לוגי‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫שינוי מראה אפשר להחזירו להכשרו ע"י מילוי מי בכת‪ ,‬משא"כ א התווספו מי שאובי שצרי שיצא ממנו כמילואו וכנ"ל‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫שלושה לוגי פוסלי רק בשאובי‪ ,‬ואילו שינוי מראה פוסל אפילו שלא בשאובי‪ ,‬כגו שנמש לתוכו יי מ הגת ומוהל מבית הבד שלא‬
‫מתו כלי‪ .‬והוכחתו מספרא בתורת כהני‪" :‬מקוה מי – ולא מקוה כל משקי‪ ,‬פרט לשנפלו לתוכו מי כבשי ומי צבעי ושינו מראיו‪ ,‬ומה‬
‫הת שלא בשאובי‪ ,‬א כא שלא בשאובי"‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫כל מה שאמרנו שמקוה נפסל בשינוי מראה‪ ,‬זה רק מקוה‪ ,‬אבל מעי לא נפסל בשינוי מראה אלא רק כשעשאו כולו שאוב‪ ,‬או כשריבה עליו מי‬
‫שאובי שנפסל מלטהר בזוחלי‪ ,‬אבל פסול מראה אי בו‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כרבי יוסי שמי צבע פוסלי את המקוה החסר בג' לוגי‪ ,‬כי צבע אי בו ממש אלא רק שרית סמני‪ ,‬אבל מקוה של שנפלו לו מי צבע לא‬
‫פוסלי אותו בשינוי מראה‪ ,‬מפני שאי בה מגו הדבר המשנה את מראיו‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כרשב"א והראב"ד‪ ,‬ה"ה א הדיח בו כלי ונשתנה מראיו או ששרה בו סימני או אוכלי והשתנו מראיו‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫כמשנה‪ ,‬שא נפל לתוכו יי או מוהל זיתי )אפילו לא שאובי( ושינו מראיו מכמות שהיה )אפילו לא נראה ממש כיי‪ ,‬אלא קצת פחות ממה‬
‫שהיה קוד( נפסל‪.‬‬
‫ש"" – אי לשינוי מראה שיעור‪ ,‬אלא אפילו השתנה המראה מלוג אחד‪ ,‬פסול‪ .‬ובנוס‪ ,‬אע"פ שלא נשתנה ממש למראה יי‪ ,‬אלא כיו שהשתנה‬
‫מהמראה שהיה בתחילה‪ ,‬נפסל‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫הכשר מקוה שהשתנו מראיו הוא כ‪ :‬א לא היו לו מ' סאה כשרי ימתי עד שירדו גשמי ויחזור להיות כמראה מי‪ ,‬וא היו בו מ' סאה‬
‫כשרי ימלא ויביא בכת מי שאובי וימלא עד שיחזור למראה מי‪.‬‬
‫ט"ז – ע"י המשכה לא יכול להכשיר מקוה זה‪ ,‬כי יש לחוש שמא לא יחזור למראה הכשר עד שמש כ"כ הרבה‪ ,‬כ שיהיו רוב ע"י המשכה‪ ,‬כי‬
‫המי דוחי את מה שהיה ש כבר‪ ,‬ורובו ע"י המשכה פסול‪.‬‬
‫סעי כו'‬
‫משנה – "נפל לתוכו יי או מוחל ושינו מקצת מראיו )בצד אחד של המקוה(‪ ,‬א אי בו מראה מי מ' סאה‪ ,‬הרי זה לא יטבול בו )אפילו בצד שיש בו‬
‫מראה מי‪ ,‬כי מי שנשתנו מראיה אינ דינ מי כלל("‪) .‬מקוואות פ"ז מ"ד(‬
‫תוספתא – "היה בו מ' סאה ונפל לתוכו יי ונשתנו מראיו של חציו‪ ,‬אפילו הטובל במקו שלא נשתנה לא עלתה לו טבילה"‪) .‬פ"ה ה"ח(‬
‫רא"ש – כתב את התוספתא להלכה כמו שהיא‪ ,‬ומשמע מכא שבכל מקרה לא עלתה לו טבילה‪ ,‬אפילו היו מ' סאה כשרי שלא נשתנו מראיה‪.‬‬
‫פרוש הראב"ד והר"ש – מדובר בתוספתא כמו במשנה שאי בה מראה מי מ' סאה‪ ,‬אבל א יש בו מ' סאה מראה מי טובל במקו שנראה כמי‪.‬‬
‫וכ"פ להלכה הרמב"‪ .‬וראיה לדבר מההמש‪ ,‬ש כתוב שחבית מלאה יי שנפלה לי הגדול וטבל באותו מקו לא עלתה לו טבילה‪ ,‬משמע שרק באותו‬
‫מקו יש בעיה‪ ,‬אבל במקו אחר שנראה כמי‪ ,‬מותר‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫מחבר – פסק כמשנה וכראב"ד והר"ש והרמב"‪ ,‬שא היו בו מ' סאה ונפל יי ונשתנה מראה חציו‪ ,‬א אי בו מראה מי מ' סאה לא יטבול‪ .‬וא נשאר‬
‫מ' סאה מראה מי‪ ,‬טובל באות מ' סאה שמראיה מי‪.‬‬
‫סעי כז'‬
‫רמב" – מקוה שנשתנה מראה מימיו מחמת עצמו ולא נפל לו דבר‪ ,‬הרי זה כשר‪ ,‬כי רק כשנשתנה מחמת דבר אחר נפסל‪ .‬והסביר הב"י‪ ,‬שזה נלמד בק"ו‬
‫ממי הצבע והדחת סלי זיתי וענבי ששינו מראיו‪ ,‬שאי גו הדבר המשנה במקוה‪ ,‬ולכ זה לא פוסל‪.‬‬
‫מחבר – פסק כרמב"‪.‬‬
‫סעי כח'‬
‫רשב"א – המעי מטהר בכל שהוא ומטהר אפילו השתנו מראיו כגו שנפל ש יי או ציר או מוהל‪ ,‬שכש שאינו נפסל במי שאובי‪ ,‬כ לא נפסל בשינוי‬
‫מראה‪ .‬וא מקוה נפסל בשינוי מראה‪ ,‬יכול להמשי אליו מי מעי והמעי יטהר אותו אפילו לא חזרו למראיה כש שמטהר אותו מפיסול השאובי‪.‬‬
‫מחבר – פסק כרשב"א‪ ,‬ששינוי מראה פוסל רק במי גשמי שנעשו מקוה‪ ,‬אבל מעי לא נפסל בשינוי מראה‪ ,‬ומקוה שנפסל בשינוי מראה‪ ,‬ממשי אליו מי‬
‫מעי‪ ,‬ונטהר אפילו לא חזרו למראיה הראשוני‪] .‬ובלבד שלא ישיק במקו היי‪ ,‬עיי לקמ בסע' כט[‬
‫סעי כט'‬
‫תוספתא – "נפלו לו ג' לוגי יי‪ ,‬כאילו לא נפל בי במקו היי בי במקו המי‪ .‬היה שאוב והשיקו‪ ,‬השיק במקו היי זה וזה לא טהר‪ .‬השיק במקו‬
‫המי‪ ,‬מקו המי טהר‪ ,‬מקו היי לא טהר"‪) .‬פ"ה ה"ח(‬
‫פרוש הר"ש – א נפלו ג' לוגי יי ולא השתנה המראה‪ ,‬טובל בכל מקו וכאילו לא נפל‪ .‬א היו מי שאובי בשיעור שני מקוואות או שלושה והשיקו‬
‫למקוה כשר להכשירו לטבילה‪ ,‬השקה במקו יי אינה השקה ולא טהר‪ ,‬אע"פ שיש במקו המי שיעור מקוה‪ ,‬כי מועילה רק השקה במקו מי‪.‬‬
‫מחבר – פסק כתוספתא וכפרוש הר"ש‪ ,‬שא נפלו ג' לוגי יי )בלא שינוי מראה המקוה( כאילו לא נפל וטובל בכל מקו‪ .‬היה שאוב והשיקו )חיבר אליו‬
‫מקוה כשר או מעי( במקו היי‪ ,‬שני המקוואות פסולי‪ ,‬במקו המי‪ ,‬מקו המי טהור‪ ,‬מקו היי לא טהר‪.‬‬
‫תוספתא – "מקוה שאי בו מי מ' סאה ונפל לתוכו ]יי[ ונשתנו מראיו‪ ,‬אינו נפסל בג' לוגי‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא אפילו חזרו מימיו לכמות שהיו‪ ,‬כשר"‪.‬‬
‫פרוש ראב"ד – כיו שחזר למראה יי‪ ,‬נחשב כאילו כולו יי ואינו נפסל בג' לוגי מי‪ ,‬ונפק"מ שא חזרו למראה מי אח"כ כשר‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהיי‬
‫עולה לו למ' סאה‪ ,‬כי א כשחזרו להיות מי מטהרי‪ ,‬אז זה כולל את כל מה שבתוכו‪.‬‬
‫פרוש הר"ש והרמב" – חלקו על הראב"ד‪ ,‬וכתב שאפילו חזר אח"כ למראיו‪ ,‬כשר להקוות עליו‪ ,‬כלומר היי לא מעלה אותו למ' סאה וצרי להשלי‬
‫למ' סאה מי כדי שיכשיר בהשקה‪.‬‬
‫רמ"א – פסק כתוספתא שמקוה חסר שנפל ש יי ונשתנה מראהו ונפלו עוד ג' לוגי מי שאובי‪ ,‬לא פוסלי )כי נחשב כאילו כולו יי ולא נפסל בג'‬
‫שאובי(‪ ,‬וכשחוזר ומשלי המקוה במי כשרי וחוזר למראהו הראשו‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫ש"" – כתב שדעת הרמ"א נוטה כפרוש הר"ש והרמב" שהיי לא מצטר‪ ,‬ולא כראב"ד‪.‬‬
‫סעי ל'‬
‫משנה – "אלו מעלי )את המקוה למ' סאה( ולא פוסלי )א נפלו למקוה שאובי בכלי(‪ :‬השלג‪ ,‬והברד‪ ,‬והכפור )טל קרוש(‪ ,‬והגליד‪ ,‬והמלח והטיט‬
‫הנרוק )טיט ר שנשפ מכלי לכלי(‪ .‬אמר רבי עקיבא‪ :‬היה רבי ישמעאל ד כנגדי לומר‪ :‬השלג אינו מעלה את המקוה‪ ,‬והעידו אנשי מידבא משמו‪ ,‬שאמר‬
‫לה‪ :‬צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחילה‪ .‬רבי יוחנ ב נורי אומר‪ :‬אב הברד כמי‪.‬‬
‫כיצד מעלי ולא פוסלי? מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת‪ ,‬נפל מה סאה לתוכו )וזה ודאי יותר מג' לוגי‪ ,‬שהרי סאה היא ‪ 24‬לוגי( והעלתו )למ'‬
‫סאה(‪ ,‬נמצאו מעלי ולא פוסלי"‪) .‬מקוואות פ"ז מ"א(‬
‫רא"ש‪ ,‬טור – שלג‪ ,‬ברד וכו' לא פוסלי אע"פ שה שאובי‪ ,‬כי לא שיי בכלל פסול שאיבה אלא במי‪ ,‬ואפילו עשה כל המקוה מאלו והביא לתו"‬
‫המקוה בכלי‪ ,‬כשר‪ ,‬כי שלג הוא כמו מי‪) .‬חו‪ %‬מטיט הנרוק שכתוב בפרוש בגמרא בסוכה שרק מצטר למ' סאה(‬
‫והוכחתו מהתוספתא‪" :‬עיגולי שלג המשוקעי בבור‪ ,‬הרי אלו מעלי‪ .‬רבי יהודה אומר אי מעלי‪ ,‬ומודה רבי יהודה שהוא מביא טיט הנרוק בעריבה‬
‫ומשיק ויורד וטובל"‪ ,‬משמע ששלג משלי למקוה מ' סאה‪ ,‬וצרי" שיהיה נכבש יחד‪ ,‬כדי שלא יחסר ממנו לכשימוח‪.‬‬
‫א" שואל החזו"א על הרא"ש‪ ,‬א לפי הרא"ש שלג הוא כמי‪ ,‬מדוע אי כא פסול של הויה ע"י טומאה? ומסביר החזו"א‪ ,‬שמי לא הולכי בפני עצמ‬
‫וצרי כלי כדי להביא אות‪ ,‬וכשמביא אות זה נקרא הויה בידי אד‪ ,‬אבל שלג כשהוא עומד בפני עצמו אפשר לטבול בו‪ ,‬ולכ זה שמכניסי אותו לכלי‬
‫זה לא פוסל בו כי הוא לא צרי כלל הויה כי הוא כבר מקוה‪.‬‬
‫ראב"ד – הסכי לרא"ש ששלג לא נפסל א הביאו בכלי והוא שאוב והרי הוא משלי למ' סאה כשיש רוב כשרי‪ ,‬והסכי ששלג משלי כמו שהוא‬
‫כמו ברד‪ ,‬גליד וטיט‪ ,‬וכ מזה שאי לשו המשנה "מי שלג"‪ ,‬אלא שצרי" למע" את חללו כדי שלא יהיה תפוח וחלול שאז אינו נחשב כסאה שלמה‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫אבל חלק על הרא"ש‪ ,‬וכתב שא"א לעשות כל המקוה מדברי אלו ואפילו לא משלג‪ .‬וההסבר‪ ,‬שכיו ששלג אינו מי א"א לעשות כל המקוה ממנו‪,‬‬
‫ממילא אינו אסור בג' לוגי שאובי כי אי חשש שמא יבוא לעשות מקוה של משלג‪ ,‬כי בכל מקרה אסור‪ ,‬ולכ הוא משלי למ' סאה כשיש רוב‬
‫כשרי‪.‬‬
‫ומה שהתירו לאנשי מידבא לעשות מקוה לכתחילה משלג‪ ,‬פרש הראב"ד שהכונה שיביאו אותו בידיי‪ ,‬ולאחר שיפשיר וימוח הוא נקרא דבר חדש‬
‫ונהיה מקוה כשר ואפשר לטבול בו‪ .‬אבל רעק"א כתב שהראב"ד סובר שג כשריסק את השלג ונימוח‪ ,‬אינו כשר רק לצר אותו לרוב מי כשרי‪ ,‬כי‬
‫כשנפל לא היה עליו ש מי כלל‪ .‬ולפי זה הראב"ד פוסק כמו ת"ק ולא כמו אנשי מידבא‪.‬‬
‫]ותמה מדוע כל הדברי שמעלי ולא פוסלי ונחשבי כמי לא נפסלי בשאובי? והסביר‪ ,‬שאלו דברי שאי עושי מה מקוה לכתחילה‪ ,‬אלא רק משלימי למקוה‪ ,‬וההקש בי מעי‬
‫שבידי שמי למי בידי שמי מדבר רק על מי‪ ,‬אבל דברי אלו שה שאר משקי פוסלי בשינוי מראה אבל משו שאובי‪ ,‬לא‪ ,‬כי לא עושי מה מקוה[‬
‫א" עדי שיטת הראב"ד צ"ע‪ ,‬שהרי א שלג אינו מי ולכ א"א לטבול בו‪ ,‬אז מדוע הוא משלי למ' סאה‪ ,‬הרי הוא לא מי‪ ,‬וממה נפש‪ :‬א זה מי‬
‫אז למה לא פוסל בשלושה לוגי שאובי‪ ,‬וא זה לא מי מדוע משלי למ' סאה? אלא יש לתר‪ $‬ע"פ חידושו של האגרות משה בסע' מד‪ ,‬שלפי‬
‫הראב"ד א"א לעשות כל המקוה משלג‪ ,‬שאינו מי‪ ,‬ולכ א יש רוב מי כשרי‪ ,‬אי כא פסול במקוה‪ ,‬אלא יש בעיה ע המי שאינ נקוי‪ ,‬ורוב‬
‫הכשרי פותרי ג את בעית המי‪ .‬ושלג שמפשיר יכול להיות מקוה‪ ,‬כי הפשרתו זוהי המשכתו וכשר‪.‬‬
‫רמב" – הלכה כת"ק שכל אלו מעלי למ' סאה ולא פוסלי‪ ,‬ורק בשלג יש די מיוחד שיכול להביאו בפני עצמו ולרסקו )כלומר למע חללו( ולעשות‬
‫ממנו מקוה של‪.‬‬
‫רש"י – למד מדברי משנתנו‪ ,‬שא טבל במ' סאה של טיט נרוק לא עלתה לו טבילה‪ ,‬כי כתוב שמעלי ולא פוסלי‪ .‬משמע שרק מעלי‪ ,‬אבל לא בפני‬
‫עצמ‪ .‬מכא נית להסיק שא שלג א עשה ממנו מקוה לכתחילה רק בפני עצמו‪ ,‬הרי זה פסול‪ ,‬ושלג כמו שאר דברי רק מעלי למ' סאה‪ .‬ואע"פ‬
‫שרבי ישמעאל התיר לה לעשות מקוה משלג‪ ,‬זו דעתו‪ ,‬אבל הלכה כת"ק שרק מעלי‪ .‬אמנ נית לדחות מסקנה זו‪ ,‬כי אולי ת"ק מסכי לרבי ישמעאל‬
‫לעני שלג‪ ,‬וכתב "מעלי" אגב שאר המשקי‪ ,‬או שנאמר שבשלג הלכה כרבי ישמעאל שפסק הלכה למעשה‪.‬‬
‫רז"ה – חלק על הראב"ד והרא"ש‪ ,‬ותמה מהיכ למדו שאנשי מידבא הביאו בכלי את השלג‪ ,‬ואולי משכוהו בידיה ע הקרקע! לכ כתב שאי שו‬
‫ראיה מאנשי מידבא לומר שאי שאיבה פוסלת בשלג‪ .‬ולכ חלק על הרא"ש והראב"ד‪ ,‬וכתב שדי שלג כדי מי בי לפסול ובי להכשיר‪ ,‬ולכ אפשר‬
‫לטבול בשלג כמו שהוא כמו שטובלי במי כשרי‪ ,‬אבל אסור בשו אופ להביא אותו בכלי כי זה דינו כמי שאובי‪.‬‬
‫הא במשנה מדובר בשלג מופשר או לא?‬
‫מרדכי בש רבנו שמריה – הטובל בשלג שאינו מופשר ומחזיק מ' סאה עלתה לו טבילה‪ ,‬והוכחתו ממשנתנו ששלג וברד מעלי את המקוה‪ ,‬ולא כתוב‬
‫שה מופשרי‪ ,‬כי א הופשרו זה פשיטא‪.‬‬
‫מרדכי בש ה"ר אליעזר ורבנו שמחה – מדובר במשנה בשלג מופשר וחידושה של המשנה שאע"פ שהוא מופשר אי די מי שאובי עליה‪ ,‬ועוד‪ ,‬שא‬
‫אינו מופשר לא יגעו כל המי בבשר הטובל‪ ,‬וכ "אי מטבילי בכיפי"‪.‬‬
‫מרדכי – התקשה בדברי ה"ר אליעזר‪ ,‬שא הכונה היא למופשרי צריכי להיפסל מדי מי שאובי‪ ,‬והוכיח זאת מהתוספתא‪" :‬עיגולי שלג‬
‫המשוקעי בבור הרי אלו מעלי"‪ ,‬ומשמע שבעוד עיגולי שלג‪ ,‬ה מעלי אע"פ שלא הופשרו‪ .‬ומכא נלמד שלא צריכי שכל מי מ' הסאה יגעו בבשר‬
‫הטובל‪ .‬וכ דחה את ההוכחה מכ שאי מטבילי בכיפי‪ ,‬שש זה באויר וכא מדובר בשלג ע"ג שלג‪ ,‬וזה דומה לי או לבריכה שעמוקי מאה אמה‬
‫שטובלי במי העליוני או התחתוני‪.‬‬
‫להלכה הכריע הבית יוס‪ ,‬שאע"פ שדברי רבנו שמריה נראי‪ ,‬מ"מ אי להקל בספק איסור תורה נגד הר"ר אליעזר ורבנו שמחה‪ ,‬אבל לטבול ידיו‬
‫בשלג לסעודה א אי לו מי מותר‪ ,‬כי נטילת ידי דרבנ ובזה יסמו" על רבנו שמריה‪.‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה וכאנשי מידבא‪ ,‬ששלג )שנתנו אותו למקוה בעודו שלג(‪ ,‬ברד‪ ,‬כפור‪ ,‬מלח וטיט עב קצת אפילו יש בו רכות שיכולי להריקו מכלי‬
‫אל כלי אי שאיבה פוסלת בה וא שאב מאלו למקוה חסר‪ ,‬לא פסלוהו‪ ,‬וכרא"ש‪ ,‬שאפילו עשה כל המקוה משלג או כפור או ברד שהובאו בכלי‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫כמי פסק המחבר? לכאורה מוכח שפסק הרא"ש וכ ג הבי הרמ"א שהביא את היש מחמירי‪ ,‬אבל בבאר הגולה )אות סח( כתב שפסק כראב"ד?‬
‫כנראה שבאר הגולה הבי שהמחבר כמו הראב"ד )לא ע"פ גרסת רעק"א( ומדובר בשלג שהופשר‪ .‬וכ מוכח בסע' לא ש מדובר על שלג שנימוח‪.‬‬
‫רמ"א – פסק כראב"ד‪ ,‬כרא"ש וכרמב"‪ ,‬שכשמשער שיעור המקוה בשלג למ' סאה‪ ,‬ימע חללו תחילה )כדי שכשימוח יהיה בו מ' סאה מי(‪ ,‬וכרבנו‬
‫שמריה שאז טובל בו כמו שהוא‪ .‬והביא כיש מחמירי את הר"ר אליעזר ורבנו שמחה‪ ,‬שצרי להמתי עד שהשלג ימח למי ואז יטבול בו‪ .‬ופסק שטוב‬
‫להחמיר לכתחילה‪.‬‬
‫ש"" – הארי להוכיח מרוב הראשוני )ראב"ד‪ ,‬רש"י‪ ,‬רמב"‪ ,‬רז"ה ועוד( שא"א לטבול במקוה שכולו שלג‪ ,‬ושאיבה פוסלת בזה‪ ,‬וניסה להוכיח שג‬
‫הרא"ש סובר כ שמודה שצרי שימוח ורק לעני השלמה לא צרי‪ ,‬ונשאר בזה רבנו שמריה בדעת מיעוט‪ ,‬והביא את מסקנת הב"י‪ ,‬שסומכי על דבריו‬
‫כמו שכתב המרדכי רק לעני נטילת ידיי לפני הלח‪ ,‬שיכול להכניס ידיו לשלג ונחשב כאילו נטל‪ ,‬כי נטילת ידי דרבנ‪ ,‬אבל בטבילה במקוה של‬
‫תורה צרי" להחמיר ששאובי פוסלי במקוה שכולו עשוי משלג‪.‬‬
‫]בשו"ע או"ח ס' קס סע' יב החמיר ג שלא ליטול ידי בשלג ולכאורה הוא סותר את עצמו מהכרעתו בב"י שאפשר להקל וליטול ידיו בשלג כי זה דרבנ‪.‬‬
‫לפי באר הגולה לא קשה‪ ,‬כי מדובר שטובלי בשלג שהופשר[‬
‫)ע"ע בשו"ת חת"ס יו"ד ח"ב ס' ר'(‬
‫‪25‬‬
‫פתחי תשובה – מקוה שנעשה משלג שהובא בכלי והביאו בכלי מי רותחי ושפכו עליו כדי שיפשיר‪ ,‬לכאורה הוא כשר‪ ,‬כי מכיו שהמחבר פסק‬
‫שכשר לטבול בשלג‪ ,‬ממילא הוא כמי כשרי במ' סאה שמוסיפי לה שאובי‪ ,‬אבל התולדות יצחק פסק להחמיר‪ ,‬כי ע"פ הש" מכיו שלא טובלי‬
‫בשלג‪ ,‬אז השלג נחשב כעצי ואבני וממילא כשמכניסי את המי החמי‪ ,‬הרי ה כג' לוגי מי שאובי בתחילה שפוסלי את המקוה‪ ,‬אפילו א‬
‫באו אח"כ מ' סאה כשרי‪ .‬וכ פסק ג החת"ס‪ ,‬וכתב שיניח את השלג על טח ברזל מלוב או גחלי וכ יפשיר אותו ובלא זה אי להתיר בשו אופ כי‬
‫זה ספק איסור כרת‪.‬‬
‫והוסי החת"ס שג רבנו שמריה שהתיר לטבול בשלג שלא נימוח‪ ,‬זה רק כשהוא בבקעה או שירד למקוה ממילא‪ ,‬אבל כשהובא בידי ודאי אסור וחייב‬
‫להמתי שימוח‪.‬‬
‫סעי לא'‬
‫תוספתא – "מקוה שאוב שהגליד )נהיה קרוש‪ ,‬קפא(‪ ,‬טהור משו מי שאובי‪ .‬נימוחו‪ ,‬כשר להקוות"‪) .‬טהרות פ"ב ה"ג(‬
‫רא"ש‪ ,‬רבנו ירוח – משמע שכשר להקוות‪ ,‬הכוונה שכשר לטבול בו‪ ,‬שהוא מקוה כשר‪ ,‬כאילו הוא מי גשמי‪ .‬ומדובר שיש בו שיעור כזה שלאחר‬
‫שימוח יהיה בו שיעור סאה להשלי למ' סאה‪ ,‬ואז אע"פ שעכשיו לא נימוח‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫שאילתות‪ ,‬סמ"ג – הוכיח שהכונה ב"להקוות"‪ ,‬הכוונה להוסי לו מ' סאה מי גשמי כדי להכשירו‪ ,‬כי מה שהגליד ומה שנימוח נידו כמו שאובה‬
‫שהמשיכה‪ ,‬שא הוסיפו לה מ' סאה מי גשמי נהיה הכל כשר‪ ,‬וה"ה כא‪] .‬להבדיל מסת ל' לוגי מי שאובי שלא הומשכו שפוסלי את המקוה‬
‫לעול‪ ,‬אפילו א יביאו ש כל מי גשמי שבעול[‬
‫מחבר – פסק את דברי התוספתא‪.‬‬
‫ש"" – הבי כרא"ש שמותר לטבול בו כמו שהוא‪.‬‬
‫חזו"א )יו"ד קלח( – הש" לשיטתו שאוסר לעיל בסע' ל' טבילה בשלג ממש שהוא אינו מי ולכ כמופשר בטל ממנו די שאוב‪ ,‬אבל למחבר ולרמ"א‬
‫שהתירו טבילה בשלג ממש‪ ,‬ממילא פסקו כשאילתות שצרי להוסי לו מ' סאה מי גשמי‪] .‬החזו"א הרחיב שבהכנסת גוש קרח או שלג והפיכתו למקוה‬
‫יש בעיה נוספת של מקוה בידי אד וג ע"י דבר המקבל טומאה[‬
‫סעי לב'‬
‫משנה – "מקוה שיש בו מ' סאה מי וטיט‪ ,‬רבי אליעזר אומר מטבילי במי ואי מטבילי בטיט‪ .‬ורבי יהושע אומר בטיט ובמי‪ .‬באיזה טיט‬
‫מטבילי? בטיט שהמי צפי על גביו )ואז כאשר רגליו של הטובל נכנסות לטיט המי מקדימי ונכנסי לש ומחוברי למי המקוה ולכ ג הרגלי‬
‫טבלו במי(‪.‬‬
‫היו המי מצד אחד‪ ,‬מודה רבי יהושע שמטבילי במי ואי מטבילי בטיט‪ .‬באיזה טיט אמרו )שמשלי למ' סאה אע"פ שלא טובלי בו(? בטיט‬
‫שהקנה יורד מאליו )ר מאוד ושוקע בקנה(‪ ,‬דברי רבי מאיר‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬מקו שאי קנה המידה עומד )לאו דוקא קנה יורד‪ ,‬אלא מספיק שנוטה‬
‫על צדו(‪ .‬אבא אלעזר ב דולעאי אומר‪ :‬מקו שהמשקולת יורדת )אפילו הטיט עבה‪ ,‬אלא שהמשקולת תרד בו מחמת כובדה(‪ .‬רבי אליעזר אומר‪ :‬היורד‬
‫בפי חבית )אפילו טיט עבה כל עוד שנשפ לחבית(‪ .‬רבי שמעו אומר‪ :‬הנכנס בשפופרת הנוד‪ .‬רבי האלעזר בר צדוק אומר‪ :‬הנמדד בלוג"‪) .‬מקוואות פ"ב‬
‫מ"י(‬
‫ר"ש‪ ,‬תוספות‪ ,‬רא"ש – אע"פ שא הטיט מצד אחד והמי מצד אחר מודה רבי יהושע שטובל במי‪ ,‬מ"מ הטיט משלי למ' סאה‪ ,‬כפי שנאמר בסוכה‬
‫יט‪" :‬טיט הנרוק מצטר למ' סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה"‪.‬‬
‫רמב"‪ ,‬טור – הלכה כרבי יהושע‪.‬‬
‫הר"ש הקשה מדוע הגמרא בזבחי )כב‪ (.‬התעלמה לכאורה מכל השיעורי האלו של טיט‪ ,‬וכתבה שמה שקובע בטיט זה א הפרה שוחה ושותה ממנו‬
‫שלא נשנה במשנה? ותר‪ ,$‬ששיעורי אלו במשנה שלנו היא מחלוקת תנאי איזה טיט הבהמה שותה‪.‬‬
‫תוספות והרמב"‪ ,‬ר"ש‪ ,‬סמ"ג – טיט ר שהפרה שוחה ושותה ממנו‪ ,‬הרי זה נמדד ע המקוה‪ .‬וא הטיט עבה עד שהפרה לא שותה ממנו‪ ,‬אינו נמדד‬
‫ע המקוה‪ .‬ומ"מ ג טיט שנמדד ע המקוה אי מטבילי בו אא"כ מדובר בטיט שהמי צפי על גביו‪.‬‬
‫סמ"ק – לגבי טיט הנמדד ע המקוה‪ ,‬הביא את מחלוקת התנאי ממשנתנו והכריע להלכה להחמיר כדברי כול‪.‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה וכרבי יהושע וכרמב" ורוב הראשוני‪ ,‬שמקוה שיש בו מ' סאה מי וטיט מעורבי‪ ,‬והטיט ר כ שהפרה שוחה ושותה ממנו‪,‬‬
‫א המי צפי על הטיט טובל בכל המקוה‪ ,‬וא לא אז טובל רק במקו המי והטיט משלי למ' סאה‪.‬‬
‫סעי לג'‬
‫תוספתא – "לא א אמרת במקוה שלא עשה בו את הצפרי"‪) .‬סו פ"ג דמקוואות( ופרש הר"ש‪ ,‬שצפרי ה אבעבועות של מי ואינ נחשבי כמי‬
‫לטבול בה‪.‬‬
‫גמרא – "אמר ריש לקיש‪ :‬כל המשלי למי מקוה משלי למי כיור‪ ,‬לרביעית )של נטילת ידי( לא משלי‪ .‬למעוטי מאי?‪ ...‬אלא למעוטי יבחושי‬
‫אדומי )יתושי בלא כנפי ונבראי מ המי(‪ .‬אפילו בעינייהו נמי )אפילו כל המקוה נעשה מה כשר(‪ ,‬דהא תניא‪ ,‬רשב"ג אומר‪ :‬כל שתחלת ברייתו‬
‫מ המי מטבילי בו‪ .‬ואמר רב יצחק בר אבדימי‪ :‬מטבילי בעינו של דג )דג גדול שנימוק שומ עינו בחורו("‪) .‬זבחי כב‪(.‬‬
‫הר"ש נשאר בצ"ע‪ ,‬מדוע גרעו צפרי שאי לטבול בה‪ ,‬מיבחושי אדומי שמותר לטבול בה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫מחבר – פסק כגמרא וכרמב" שפסק גמרא זו‪ ,‬שכל שתחלת ברייתו מ המי כגו יבחושי אדומי מטבילי בו‪ ,‬וכ מטבילי בעינו של דג גדול‬
‫שנימוק שומ עינו בחורו‪.‬‬
‫סעי לד'‬
‫גמרא – "תניא‪ :‬צנור שחקקו ולבסו קבעו‪ ,‬פוסל את המקוה ‪ .‬קבעו ולבסו חקקו‪ ,‬אינו פוסל את המקוה"‪) .‬ב"ב סה‪ ,:‬ב"ק סז‪(.‬‬
‫משנה – "המניח כלי תחת הצנור‪ ,‬אחד כלי גדולי ואחד כלי קטני‪ ,‬אפילו כלי גללי‪ ,‬כלי אבני )ואע"פ שאינ מקבלי טומאה‪ ,‬מ"מ לעני‬
‫המקוה פוסלי אותו(‪ ,‬כלי אדמה )כגו כלי נתר או כלי חרס( פוסלי את המקוה )א יורדי לכלי מי גשמי ומש ה עוברי למקוה(‪ .‬אחד המניח‬
‫ואחד השוכח כדברי בית שמאי‪ ,‬ובית הלל מטהרי בשוכח"‪) .‬מקוואות פ"ד מ"א‪ ,‬שבת טז‪(:‬‬
‫כלי גדולי‪ :‬תוספות – כלי ע‪ %‬שיתרי על מ' סאה‪ ,‬שמרוב גודל לא מקבלי טומאה ולא מטלטלי כשה מלאי או ריקי‪ .‬רא"ש – מחזיקי מ'‬
‫סאה בלח‪.‬‬
‫כלי קטני‪ :‬תוספות – כלי חרס דקי ושיעורי מכדי סיכת קט ועד לוג‪ .‬רא"ש – פחות מכדי סיכת קט‪.‬‬
‫מחבר – פסק את הברייתא‪ ,‬שכלי נקרא כלי לעני מי שאובי א הוא ראוי לקבל מי קוד שיקבע אותו בקרקע וע"פ המשנה שימלא אותו מי‬
‫לדעת‪ ,‬כלומר לש מקוה‪ ,‬ואז המי נקראי שאובי ואז הוא פוסל בי א הוא כלי גדול ובי א הוא כלי קט ואפילו א הוא כלי גללי או כלי אדמה‬
‫שאינו מקבל טומאה‪.‬‬
‫ט"ז‪ ,‬ש"" – לדעת הכונה שהמילוי של המי יהיה לדעת או לצרכיו‪ ,‬אבל אי צרי שיתכוו ליתנ למקוה‪.‬‬
‫סעי לה'‬
‫משנה – "המניח טבלא תחת הצנור )ומי הגשמי יורדי דר הטבלא למקוה‪ ,‬והצנור לא פוסל כגו שקבעו ואח"כ חקקו(‪ ,‬א יש לה ְל ִב ְז ֵ‪6‬ז‪ ,‬פוסלת את‬
‫המקוה‪ ,‬וא לאו‪ ,‬לא פוסלת את המקוה‪ .‬זקפה לדוח )תחת הצנור כדי המי ישטפו ממנה את הלכלו שבה(‪ ,‬בי כ ובי כ )א יש לבזבז או אי( אינה‬
‫פוסלת את המקוה"‪) .‬מקוואות פ"ד מ"ב(‬
‫רא"ש‪ ,‬ר"ש‪ ,‬סמ"ג – ְל ִב ְז ֵ‪6‬ז הכונה למסגרת‪ ,‬כלומר שפה מארבע רוחותיה‪ ,‬וראויה לקבל מי ואז המי שאובי‪ ,‬וא אי לה לא נעשית לקבל מי ואז‬
‫לא נחשבי המי כשאובי‪.‬‬
‫רא"ש‪ ,‬טור – מה שלא נחשב כשאובי כשזקפה לדוח‪ ,‬זה רק בתנאי שהמי היו יכולי לבוא למקוה בלי הטבלא הזאת בכלל‪ ,‬שאל"כ אע"פ שלא‬
‫נפסלי בשאיבה‪ ,‬מ"מ צריכי מי המקוה לבוא ע"י טהרה‪ ,‬וכא הטבלא היא דבר המקבל טומאה שא"א למשו דרכו מי למקוה ולכ פוסלת אפילו‬
‫אי לה שפה כלל‪.‬‬
‫בית יוס – הקשה‪ ,‬הרי א אי לה שפה כלל אינה כלי ולא מקבלת טומאה? ותר‪ ,$‬שהפ את הטבלא כ שהמי עוברי במקו שבו אי שפה‪ ,‬ומ"מ‬
‫נחשבת כמקבלת טומאה‪ .‬ועוד תר‪ ,%‬שמדובר בטבלא ללא שפה כלל‪ ,‬ואע"פ מקבלת טומאה כי היו לה שפות וניטלו א לא נשברה לגמרי‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫בכמה צדדי צרי" שתהיה לה שפה כדי שזה יקרא כלי קיבול? מרדכי בש מהר" – מארבע הרוחות ופחות מזה אינו בית קיבול‪ .‬רוקח – בשני צדדי‬
‫כשר‪ ,‬משלושה צדדי‪ ,‬כבר פסול‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה וכפרוש הר"ש‪ ,‬שהמניח טבלא תחת הצנור אצל המקוה כדי שיפלו ממנה המי למקוה‪ ,‬א יש לה ארבע שפות וראויה לקבל‬
‫מי פוסלת‪ ,‬אבל בלא זה לא פוסלת‪ .‬וכרא"ש‪ ,‬שא זקפה על צידה‪ ,‬אפילו יש לה שפות לא פוסלת כי לא עומדת בעני שראויה לקבל מי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫פסק כרא"ש‪ ,‬שהטבלא לא פוסלת רק כשהמי יכולי לבוא למקוה ג בלא הטבלא הזאת‪ ,‬אבל א יכולי לבוא רק ע"י הטבלא‪ ,‬אפילו‬
‫כשזק פוסלת את המקוה‪ ,‬כי מקבלת טומאה והויתו של מקוה צריכה להיות ע"י טהרה‪.‬‬
‫ט"ז ע"פ הב"י – מדובר אפילו בטבלא שאי לה שפה‪ ,‬ומכיו שהמי מגיעי למקוה רק דרכה‪ ,‬פוסלת‪ .‬ואע"פ שזה פשוטי כלי ע‪ %‬והכלי מקבל‬
‫טומאה מדרבנ‪ .‬ועוד יש לומר שמדובר בכלי ע‪ %‬שייחד אותו לתשמיש ואז מקבל טומאה מהתורה‪.‬‬
‫ש"" – הב"ח הסיק שכא מדובר שבד שהאשה עורכת עליו פת וכ"כ העטרת זהב‪ ,‬שבטבלא שיש לה שפות ואז מקבלת טומאה מהתורה‪.‬‬
‫סעי לו'‬
‫משנה – "החוטט בצנור לקבל צרורות‪ ,‬בשל ע‪ %‬כלשהו‪ .‬ובשל חרס רביעית‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬א בשל חרס‪ ,‬כלשהו‪ ,‬לא אמרו רביעית‪ ,‬אלא בשברי כלי‬
‫חרס )ורק אז זה נחשב כלי("‪) .‬מקוואות פ"ד מ"ג(‬
‫פרוש הרא"ש‪ ,‬הטור‪ ,‬הר"ש והסמ"ק‪ ,‬הרמב" במשנה תורה‪ ,‬רמב" ור" – מדובר בצינור שאי לו ְל ִב ְז ֵ‪6‬זי ומקלח מי למקוה‪ ,‬וע"י חטיטת הגומא‬
‫שבה מתכנסי עפר וצרורות נהיה הצנור כלי והמי שאובי‪ .‬ומדובר כמו שראינו בסע' לד' שחטט את הגומא הזאת‪ ,‬קוד שקבעו בקרקע כדי שיהיה‬
‫עליו ש כלי בעודו תלוש‪.‬‬
‫]הב"י מצא בפרוש המשנה לרמב"‪ ,‬שכתב שאפילו חקק לאחר שקבע את הצנור‪ ,‬די המי כשאובי‪ .‬הב"י נשאר בצ"ע על זה מהמשנה שקבעו ולבסו חקקו לא פוסל את המקוה‪ ,‬והוכיח‬
‫ממשנה תורה שהרמב" מסכי שהחטיטה צריכה להיות קוד שקבעו כדי שיפסל כמו שפרשו הרא"ש והר"ש[‬
‫‪27‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה וכפרוש הרא"ש‪ ,‬שצינור שאי לו ארבע שפות אינו חשוב כלי ויכולי מי לעבור דרכו למקוה‪ ,‬אבל א חקק בו גומא קטנה‬
‫קוד שקבעו במקוה‪ ,‬פוסלת את המקוה כי נעשית כלי‪ .‬ושיעור הגומא בשל ע‪ %‬כלשהו )וראוי לחקוק בה יותר‪ ,‬ולכ זה נחשב כבר כאילו חקק – ט"ז(‪,‬‬
‫ובשל חרס כשמחזקת רביעית מי‪.‬‬
‫ש"" – קשה‪ ,‬ג א חקק בצנור ועשהו כלי קיבול‪ ,‬מ"מ מדובר במי שאובי שבאי בהמשכה ולקמ בסע' מד ראינו שזה כשר למקוה? ותר‪ ,$‬שמדובר‬
‫שלא היו רוב מי כשרי במקוה ואז פסולי ג בהמשכה‪ .‬ובנקודות הכס תר‪ ,$‬שכא כל הצנור נחשב ככלי‪ ,‬ואי כא המשכה של מי שאובי דר‬
‫קרקע‪.‬‬
‫הדי כאשר צרורות ממלאי את החלל שנחקק‪ ,‬הא זה מבטל אותו מתורת כלי קיבול‪:‬‬
‫משנה – "היו צרורות מתחלחלי בתוכו )בתו בית הקיבול אבל ה לא מהודקי בו(‪ ,‬פוסלי את המקוה )כי לא התבטל קיבולו(‪ .‬ירד לתוכו )לתו בית‬
‫הקיבול( עפר ונכבש )העפר מהודק והמי עוברי על העפר(‪ ,‬כשר"‪) .‬המש המשנה ש(‬
‫מהו "ונכבש"? רא"ש ור"ש – נדחק והתקשה‪ .‬רמב"‪ ,‬ראב"ד – נעשה חזק וקשה כגפסיס‪ .‬רמב" – נכבש מאליו והתבטל ש עד שאי המי יכולי‬
‫לשטו את אותו העפר‪ .‬יראי – כבשו ברגל והתבטל קיבולו‪.‬‬
‫מחבר – פסק כמשנה שא היו בגומא צרורות או עפר לא נחשב כסתימה לבטלו מתורת כלי‪ ,‬אא"כ מהודקי לתוכה‪.‬‬
‫די סילו הא הוא נחשב כלי קיבול‪:‬‬
‫משנה – " ִס‪:‬ו‪ 9‬שהוא צר מכא ומכא )במקו יציאת המי הוא צר( ורחב מ האמצע אינו פוסל‪ ,‬מפני שלא נעשה לקבלה"‪) .‬מקוואות פ"ד מ"ג(‬
‫רמב" – כא מדובר שהוא לא מכוו לחלל הזה שייעשה כלי קיבול אלא שיצאו המי בחוזק‪ ,‬ומכא נלמד כלל גדול שאי כל המקבלי פוסלי את‬
‫המקוה ויהיו המי שעוברי בה מי שאובי‪ ,‬אלא כל מה שעשוי לקבלה‪ .‬כמו"כ סילו זה בי הוא של מתכת ובי הוא של חרס לא פוסל את המקוה‬
‫כי לא עשוי לקבלה‪.‬‬
‫די סילו כפו‪ :‬ראב"ד – הוכיח מתוספתא שסילו כפו פוסל את המקוה‪ .‬הבית יוס התקשה בזה הרי במשנה בכלי )פ"ב מ"ג( אמרו שסילו אע"פ‬
‫שכפו ואע"פ שמקבל לא פוסל? וכתב‪ ,‬שאולי בגלל שה בני קבלה פסולי למקוה כמו כלי גללי‪ .‬רמב" – בדעתו ודאי שסילו כזה לא פוסל ורק א‬
‫נעשה על דעת קיבול פוסל‪ ,‬וצרי לומר שלזה התכוונה המשנה שנעשה על דעת קיבול‪.‬‬
‫מהרי"ק – הביא בש רב מחמיר שהמנהג בכל ישראל לעשות מקוואות ע"י מרזבי המקלחי מי מ הגגות‪ ,‬כי בצנורות ישרי על הקרקע יש לחשוש‬
‫שירקבו ע"י לחלוחית הקרקע עד שיתהוה ש שיהיו חטטי ויתכנסו ש עפר וצרורות ויפסול את המקוה‪ .‬ומהרי"ק כתב שהוא נוהג לקחת שני נסרי‬
‫משופי היטב ולהדביק זו לזו וכ עושה את המרזבי‪ ,‬ומגביה ראש הצינור האחד שלא לצד המקוה ומשפיל השני וכ יורדי המי בשט גדול‬
‫ובמרוצה גדולה למקוה בלא שיתעכבו בצינור וכ הצינור לא יירקב‪ ,‬וזאת עשה כי חשש לאותו רב מחמיר‪.‬‬
‫הב"י תמה על הרב המחמיר‪ ,‬שהרי אפילו א יווצרו חטטי בצינור‪ ,‬מ"מ זה לא נעשה על דעת קיבול ולא צרי לפסול את המקוה כמו משנתינו לגבי‬
‫סילו! ועוד‪ ,‬לחשוש שמא יתחיל להרקיב רחוק הדבר! וכתב שמהרי"ק עשה כאותו רב לא משו שסבר כמותו‪ ,‬אלא משו שירא שמי יוצא ידי כול‬
‫במקו שאי פסידא‪.‬‬
‫והבית יוס ניסה להסביר את שיטתו של הרב המחמיר‪ ,‬שמה שכתוב "שלא נעשה לקבלה"‪ ,‬היינו שאי דר צרורות להיות ש כי ה לא מתעכבי‬
‫כאשר המקו רחב‪ ,‬אבל א ה מתעכבי ש‪ ,‬כגו שהרקיב ונעשה גומא‪ ,‬אע"פ שלא כיוו לעשותו כלי לקבלה‪ ,‬נקרא 'נעשה לקבלה'‪.‬‬
‫הבית יוס הביא בש המרדכי רב שחולק ואומר שרק כאשר חוטט ומגלה בדעתו שנוח לו שיהיה בית קיבול והמי יתחלחלו עד שיתרחב אז פוסל‪ ,‬אבל‬
‫א לא חטט בו בעצמו‪ ,‬אפילו א נוח לו בחטיטה הזו‪ ,‬לא נפסל‪.‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה וכרמב" שסילו שהוא צר מכא ומכא ורחב באמצע אינו חשוב ככלי קיבול לפסול בו את המקוה )כל זמ שלא חקק בו וכנ"ל(‬
‫ולהחשיב את המי שעוברי בו כשאובי‪.‬‬
‫רמ"א‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כמהרי"ק וכהסבר הבית יוס‪ ,‬שמותר לעשות מקוואות ע"י צינורות וסילונות של ע‪ %‬שמביאי מי מ הנהר או שאר מעיי אל המקוה‬
‫או צינורות של הגגות‪ ,‬ואי חשש שמא הלחלוחית תעשה בה גומא ויהיה כלי קיבול‪ ,‬כי כלי קיבול נחשב כ רק א עשאו אד בכוונה‪ ,‬וזה‬
‫לא נעשה בכוונה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫א המי באי אל הצינור ע"י כלי קבועי בגלגל שמסתובב וה נקובי בדר" שלא נקראת כלי )אע"פ שהרוקח התיר ג בלא זה‪ ,‬מ"מ כל‬
‫המפרשי חלקו על זה(‪ ,‬מותר לטבול בה א יש מ' סאה במקוה‪ ,‬אבל בלא מ' סאה לא‪ ,‬כי זה לא נקרא חיבור לנהר‪.‬‬
‫ש"" – הקשה‪ ,‬הרי מדובר כא שה מנוקבי בשיעור של כונס משקה שהוא מטהר את הכלי מלקבל טומאה‪ ,‬אבל הרמ"א פסק בס"ז להצרי‬
‫נקב כשפופרת הנוד שהוא גדול יותר!‬
‫חזו"א )ס' קכג סע' א'( – צנרת עירונית‪ ,‬אע"פ שהצינורות צרי משני הצדדי‪ ,‬יש בה בית קיבול בשעוני המי ונחשבי כמי שאובי וא"א למלא‬
‫בה מקוה‪.‬‬
‫סעי לז'‬
‫‪28‬‬
‫רשב"א )שער המי( – אפילו עברו מי מעצמ בכלי העשויי לקבל מי‪ ,‬א נת את הכלי לקבל את מי ונפלו מתוכ למקוה‪ ,‬פסלוהו‪ .‬וצרי‬
‫שיחקוק בכלי חקיקה שראויה לקבל מי‪ ,‬ולכ רעפי שמכסי בה גגות‪ ,‬אע"פ שיש בה גומות וחקיקות‪ ,‬אינ פוסלות את המקוה כי לא נעשו כדי‬
‫שהרעפי יקבלו מי‪.‬‬
‫מחבר – פסק את די הרשב"א‪ ,‬שרעפי שבגגות אינ פוסלי את המקוה כי הגומות שבה לא נעשו לקבל מי‪.‬‬
‫סעי לח'‬
‫משנה – "‪...‬א היו נתוני )שק או קופה( תחת הצנור‪ ,‬אינ פוסלי את המקוה‪ ,‬אלא מטבילי אות ומעלי אות כדרכ"‪) .‬מקוואות פ"ו מ"ה(‬
‫רמב"‪ ,‬מחבר – פסקו ע"פ המשנה‪ ,‬שהמניח שק או קופה תחת הצינור‪ ,‬אי המי הנמשכי מה פוסלי את המקוה‪.‬‬
‫ט"ז – כי המי שבכלי אלו מתערבבי ע המי היוצאי דר הנקבי שיש בה‪.‬‬
‫ש"" בש עטרת זהב – אע"פ שאי נקבי בחורי האלו בשיעור של שפופרת הנוד‪ ,‬מ"מ כשר המקוה כי יש נקבי הרבה שלא מחזיקי מי ולכ לא‬
‫נחשבי בית קיבול‪.‬‬
‫סעי לט'‬
‫תוספתא – "וכ היה רבי יוסי אומר‪ :‬זיל בידיו וברגליו שלושה לוגי למקוה‪ ,‬פסול‪ .‬הוליכו ע הקרקע‪ ,‬כשר‪ .‬לגיו העובר ממקו למקו וכ שיירא‬
‫העוברת ממקו למקו וזילפו בידיה וברגליה ג' לוגי למקוה כשר‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא אפילו עשו מקוה בתחילה כשר"‪.‬‬
‫פרוש הרא"ש – זיל בידיו וברגליו זה ממש מי שאובי כי אינו בידי שמי‪ ,‬וע הקרקע כשר כאשר יש רוב כשרי‪ .‬בסיפא מתחדש שברגלי בהמות‬
‫זה כשר‪.‬‬
‫פרוש הר"ש – מדובר שנמשכו ג' לוגי למקוה בהמשכה על הקרקע ואז זה כשר‪ .‬ואי חילוק בזה בי אד לבהמה‪.‬‬
‫פרוש הראב"ד – מה שרבי יוסי אוסר בזילו זה כאשר הזילו היה ממי שאובי ולכ אסור‪ ,‬אבל בסיפא מדובר שזילפו מי שאינ שאובי‪ ,‬כי‬
‫הביאו בידיה ורגליה מהנהר‪ ,‬ואפילו עשו כל המקוה כ בהמשכה‪ ,‬כשר‪ ,‬ובלא המשכה כשר כאשר יש רוב מי כשרי‪ .‬ואי חילוק בזה בי אד‬
‫לבהמה‪.‬‬
‫מחבר – מה שאמרנו שא הכלי אינו עשוי לקבל מי לא פוסל את המקוה‪ ,‬זה רק כאשר המי נפלו מעצמ למקוה‪ ,‬אבל א אד נת אות למקוה‪,‬‬
‫הרי זה פסול‪ ,‬כי כל מי שבאי ע"י אד אפילו זיל ברגליו ובידיו פסלוהו‪ .‬וכרא"ש‪ ,‬שכל זה כשנזדלפו מרגלי אד‪ ,‬אבל א היה רוכב על בהמה‬
‫ונזדלפו ע"י רגלי הבהמה לא פסלוהו‪ ,‬כי זה לא נקרא מזל ברגליו‪.‬‬
‫רמ"א – הביא בסע' טו שהרמב" והר"ש סוברי שג לגבי בהמה פוסל כמו באד‪ .‬וע"ע ש באריכות‪.‬‬
‫סעי מ'‬
‫משנה – "ערוב מקוואות כשפופרת הנוד כעביה )של השפופרת( וכחללה – כשתי אצבעות חוזרות למקומ )סיבוב שתי אצבעות הסמוכות לאגודל ברווח(‪.‬‬
‫ספק כשפופרת הנוד ספק שאינה כשפופרת הנוד‪ ,‬פסולה‪ ,‬מפני שהיא מ התורה"‪) .‬מקוואות פ"ו מ"ז(‬
‫תוספתא – "שתי אצבעות שאמרו בבינונית של כל אד ולא מארבעה בטפח )כי ארבע אגודלי הוא טפח("‪.‬‬
‫ר"ש‪ ,‬רא"ש – כלומר משערי באצבע הבינונית ולא באגודל‪ .‬ואי צרי שיהיה הנקב מרווח בריבוע של שתי אצבעות על שתי אצבעות אלא מספיק שה‬
‫נכנסות בעיגול בקוטר שתי אצבעות‪ .‬וכתב הב"י‪ ,‬שמשמע מדבריה שמדובר באצבע הקרובה לאגודל וא שתי אצבעות כאלו נכנסות לנקב זה נחשב‬
‫כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫רמב" – מדובר בשתי האצבעות הראשונות בפס היד )כנראה קמיצה וזרת(‪.‬‬
‫רא"ש‪ ,‬מרדכי – בכל מקרה אי להקל לעשות מקוה לכתחילה ולהביא מי בכלי מנוקב כזה‪ .‬ומכל זה הסיק שהרוצה להוציא מי מ המקוה לנקותו‬
‫ומפחד שמא יחזרו מ הכלי שמוציאי בו המי שלושה לוגי ויפסל המקוה‪ ,‬ינקב את הכלי בשוליו כלשהו ואז לא יחשבו המי שבו שאובי‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה והתוספתא‪ ,‬שכלי שניקב בשוליו אפילו כלשהו‪ ,‬אינו נחשב יותר כלי ע"מ לפסול את המקוה‪ ,‬וכרא"ש וכמרדכי‪ ,‬שמ"מ אי‬
‫להקל לעשות מקוה לכתחילה ע"י הבאת מי בכלי כזה‪.‬‬
‫הפת"ש הקשה‪ ,‬הרי בסע' ז' פסק המחבר כרמב" שנקב המטהרו חייב לבוא ביחד ע קבעו באר‪ %‬ועשאו בני‪ ,‬ואילו כא פסק בפשיטות את‬
‫דעת ר"ש ורא"ש שנקב לחוד מהני ג א לא קבעו באר‪ %‬ואפילו לכתחילה לא זקוק לכ‪ ,‬ולזה יועיל תרו‪ %‬הש"? ותר‪ $‬הפת"ש בש‬
‫הרעק"א‪ ,‬שבסע' ז' מדובר לטבול בתו הכלי הזה ופסול טבילה בכלי מדאורייתא‪ ,‬ולזה צרי לקבעו כבני ונקב המטהרו מלקבל טומאה‪ ,‬וכא‬
‫מדובר לפסול את המי מדי שאובי ובזה מספיק כשפופרת הנוד‪ ,‬כי פסול שאיבה הוא מדרבנ‪ ,‬והמחבר הכריע בעצמו להחמיר כרמב"‬
‫לעני טבילה ואצלנו להקל בהכשר המי כר"ש והרא"ש כי להרבה פוסקי מי שאובי מדרבנ‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כל זה כשניקב בשוליו‪ ,‬אבל א הנקב היה בצדדי אינו בטל מתורת כלי עד שיהיה ברוחב הנקב כשפופרת הנוד שהוא כרוחב שתי האצבעות‬
‫הראשונות בפס היד )רמב"( שמתהפכות ברווח )בי בריבוע ובי בעיגול(‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫אותו נקב שבצדדי יהיה קרוב לשוליו של הכלי‪ ,‬כ שהוא לא יקבל מי ממנו ולמטה‪ ,‬אבל א הוא מקבל‪ ,‬לא התבטל ש כלי ממנו‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪.4‬‬
‫עוד ע"פ התוספתא )ועיי ג בסע' ז'(‪ ,‬שא ערב סיד וצרורות וסת בה את הנקב‪ ,‬לא נחשב כסתימה להחזירו לתורת כלי וכ א הושיבו על‬
‫האר‪ %‬או ע"ג סיד או גפסיס‪ ,‬לא נחשב כסתימה‪ ,‬אבל כשערב סיד וגפסיס יחד וסתמו‪ ,‬נחשב כסתימה‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫לכ‪ ,‬הרוצה לנקות את המקוה ובשביל זה רוצה לשאוב את המי‪ ,‬ינקב את הכלי בשוליו כלשהו‪ ,‬וכ ג כשיחזרו המי שהוא שואב למקוה‪,‬‬
‫לא יפסלו בג' לוגי‪ ,‬כי ה לא נקראי שאובי כ‪.‬‬
‫ט"ז – משמע מדברי המחבר שדוקא בכלי שמנוקב בכלשהו בשוליו אי להקל לעשות כ מקוה לכתחילה‪ ,‬אבל א הכלי מנוקב כשפופרת הנוד‪ ,‬מביא‬
‫אפילו לכתחילה‪.‬‬
‫והקשה הט"ז על כ"‪ ,‬אי אפשר להביא מי למקוה וכ להכשיר אותו‪ ,‬הרי בסע' לט למדנו שכל מי שמגיעי למקוה ע"י אד‪ ,‬פוסל את המקוה אפילו‬
‫בלא כלי בכלל!‬
‫לכ מבאר הט"ז‪ ,‬שכא לא מדובר שנשפ מהכלי הזה ע"י אד למקוה‪ ,‬אלא מניח את הכלי סמו למקוה‪ ,‬והמי באי מהכלי למקוה ונמשכי המי‬
‫דרכו למקוה‪ ,‬ויעשה כ לכתחילה רק א ניקב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫אלא שהקשה הט"ז‪ ,‬שהרי בסו הסעי הזה סיי המחבר‪ ,‬שהרוצה לנקות את המקוה יוציא אות ע"י כלי שיש בו נקב כלשהו בשוליו וכ לא יחשבו‬
‫המי שבו לשאובי‪ .‬וא"כ זה ממש בידי אד!‬
‫על כ מתר‪ $‬הט"ז‪ ,‬שמכיו שניקב את הכלי והמי כל הזמ יוצאי דר הנקב חזרה למקוה‪ ,‬נחשב הדבר כאילו לא הפסיקו וכאילו מחובר עדי למקוה‬
‫מדי גוד אחית‪ .‬ומה שכתב הרמ"א בסע' לו שצנור שמחבר את הנהר למקוה‪ ,‬ואי במקוה מ' סאה זה לא נחשב חיבור‪ ,‬זה רק ש שהמקוה מעל הנהר‬
‫וצרי לומר גוד אסיק ואת זה לא אומרי‪ ,‬אבל כא מדובר בגוד אחית ואת זה כ אומרי כפי שלמדנו בסע' ס'‪.‬‬
‫וג הרמב" שלא פסק ש כרבי יהודה שאומרי גוד אחית‪ ,‬י"ל שזה דוקא כשחסר מטבילת הראשו ממ' סאה‪ ,‬אבל כא שיש רק קצת שאובי שזה‬
‫פסול מדרבנ‪ ,‬ג הרמב" יודה שאומרי גוד אחית‪ .‬ועוד תר‪ ,$‬שג חכמי שאמרו שאי גוד אחית‪ ,‬זה דוקא שצרי לראות את העליוני כאילו ה‬
‫למטה ומשלימי למ' סאה בתחתו‪ ,‬אבל כא כשיש מ' סאה בתחתו ורק ה באי לתק את עני השאובי‪ ,‬ג בזה חכמי יודו שרואי את העליוני‬
‫כאילו ה בתחתוני‪ .‬וראיה לזה שחכמי פוסלי בגוד אחית לא משו שהמי על גו הטובל נעשו שאובי‪ ,‬וזאת משו שאי פסול בגו המקוה‪.‬‬
‫ואי להקשות מסע' סג לגבי בגד עבה שעלה מהמקוה שמטפט למקוה ואלו ה מי שאובי‪ ,‬כי ש המי נבלעי בתוכו וללא סחיטה לא יצאו‪ ,‬ולכ‬
‫יש הפסקה בי המי לירידת למקוה בחזרה‪ ,‬משא"כ כא בכלי מנוקב שכל המי שבתוכו הולכי לתו המקוה כל הזמ ואי הפסק‪.‬‬
‫והש"" בנקודות הכס הפנה לדבריו בסע' טו‪ ,‬ש הקשה קושיה זו‪ ,‬ותר‪ $‬שמכיו שמכוו לשאוב את המי ולא נוח לו שיפלו ובכל זאת ה נופלי‪ ,‬זה‬
‫נקרא "ממילא"‪ ,‬ולא נחשב כמי שמגיעי מידי אד‪.‬‬
‫אמנ שוב הקשה הט"ז‪ ,‬אי אפשר לנקות המקוה ולעשותו כ לכתחילה‪ ,‬הרי למדנו ממעי שמקוה צרי להיעשות ע"י שמי! ובסע' טו כתב הראב"ד‬
‫שמותר לעשות כ רק עד מחצה‪ ,‬אבל מחצה חייב להיעשות בידי שמי!‬
‫לכ מחדש הט"ז‪ ,‬שכא מדובר ע"י המשכה למקוה וכמבואר בסע' מו‪ ,‬ואע"ג שאסור שכל המקוה יהיה ע"י המשכה‪ ,‬מ"מ זה אסור כאשר ממשי"‬
‫מי שאובי לטהר אות‪ ,‬אבל כא כשרק מנקה ומתק שיהיה המקוה בידי שמי‪ ,‬זה מותר לכתחילה כי הכלי יש בו נקב ולכ אינו נקב‪.‬‬
‫דר" ניקויו של מעי נובע‬
‫רא"ש‪ ,‬מהר"‪ ,‬רבנו ירוח‪ ,‬רשב"א‪ ,‬תוספות – וא זה מעי נובע לא צרי" לכ"‪ ,‬כי מעי לא נפסל בשאיבה‪) .‬עיי לעיל בסע' טו( כלומר‪ ,‬ממלא בכת‬
‫ולא צרי לנקוב את הדלי‪.‬‬
‫מרדכי – ולעיל בסע' טו ראינו שהובאה דעה אחרת במרדכי‪ ,‬שמי שאובי ג"כ פוסלי במעי‪ ,‬ומהרי"ק חשש לדבריו ולכ כתב שא רצו לנקות מקוה‬
‫שנובע‪ ,‬ודלו מתוכו עד שלא נשארו ש כסאה מי ולא ניקבו קוד את הדליי‪ ,‬אזי יש להסתפק שמא נפלו ג' לוגי מהמי השאובי שבדליי לתו‬
‫המקוה החסר הזה‪ ,‬כי ה לא מנוקבי ולכ המקוה פסול‪ .‬ולכ כתב מהרי"ק שהכי טוב יהיה לנקב הדליי בשוליה נקב שרחב כמו עדשה אחת )שיעור‬
‫כונס משקה – מדובר בכלי חרס אבל בכלי אחרי בשיעור טהרת וכלעיל( או שיעשו חפירה בצד המקוה סמו לו ויזרימו את מי המקוה באותה‬
‫חפירה וינקו את המקוה‪ .‬ומ"מ א א"א לעשות את שתי העצות האלו‪ ,‬כתב מהרי"ק שא לא סתמו את נקבי הנביעה של המקוה‪ ,‬והוא ממשי" לנבוע‬
‫ג כאשר הוציאו את המי‪ ,‬אזי תמיד היה לו ש מעי ואינו נפסל בכניסת מי שאובי לתוכו )כי כבר היה כשר קוד(‪ ,‬ואע"פ שיש מי שמחמיר‬
‫בזה‪ ,‬כדאי ה המתירי לסמו" עליה בשעת הדחק כאשר א"א לעשות כשתי העצות הראשונות‪ ,‬מה ג שזה ספק דרבנ )כי רובו שאוב ודאי פסול‬
‫מדרבנ(‪ .‬וכ"ש שא יבוא הדבר לידי דיחוי שלא תוכל האשה לטבול ותידחה טבילתה‪ ,‬אי ראוי כלל לדחות אותה עד שינקו כדי את המקוה ותתבטל‬
‫מפריה ורביה וכל המרבה חומרות באיסור דרבנ שהקלו בו חכמי לבטל בנות ישראל מפריה ורביה הרי הוא מהמתמיהי ולא מצא ידיו ורגליו מבית‬
‫המדרש‪.‬‬
‫אבל א סתמו את נקבי הנביעה ופסק ממנו די מעי או מי גשמי אזי ישאר כשר רק א ידלו ממנו בדליי מנוקבי או ע"י חפירה‪.‬‬
‫תרומת הדש – כתב שהמנהג בכל המקומות שמקפידי אפילו במקו שהוא מעי א חזרו המי השאובי לתוכו‪ .‬ולמד מהמרדכי שציטט את דברי‬
‫השאילתות שכשמנקי מקוה נובע סותמי את חורי הנביעה שלו לאחר שהוציאו את המי ומייבשי אותו מפני החשש שמא יחזרו המי מ הכלי‬
‫וה שאובי ויפסלו את המקוה‪.‬‬
‫ואכ היה מקרה בו נפסל מקוה בצורה כזו והורה לשפו עפר על נקבי הנביעה ב' או ג' טפחי וכ התייבשה הקרקעית וכשחזרו ונבעו המי כבר היה‬
‫המקוה יבש ולכ הוא כשר‪ ,‬כי השאובי שנשארו ש קוד כבר נבלעו בעפר וג א לא‪ ,‬מי הנביעה רבו עליה‪ ,‬ומי שאובי מיטהרי ברביה‬
‫והמשכה‪.‬‬
‫רשב"א בשו"ת המיוחס לרמב" – לגבי מקוה שרוצי לנקותו ומוציאי המי ממנו‪ ,‬הוסי שכאשר מייבשי אותו‪ ,‬א נשאר קצת טופח ע"ג להטפיח‬
‫אי זה פוסל את המקוה‪ ,‬כי ודאי אי ש ג' לוגי שאובי ובטח שלא מכלי אחד או מב' או ג' כלי‪ .‬ולגבי מקוה שנובע ממעי כתב‪ ,‬שאי מי שאובי‬
‫‪30‬‬
‫פוסלי בה כלל אע"פ שרבו הנוטפי מ הכלי על המעי‪ .‬ומ"מ כתב שטוב שלא יסתו את נביעתו כדי שיקרא כמעי כל הזמ ולא יכנס למחלוקת של‬
‫קדמו שאובי לנובעי שלמדנו לעיל‪ ,‬ולכ כתב הלכה למעשה שטוב להיזהר לכתחילה שלא יפסק המעי‪.‬‬
‫בית יוס – הכריע לסמו לכתחילה על דעת רוב הראשוני‪ ,‬שמקוה נובע לא נפסל כלל במי שאובי‪ .‬ודחה את הבנת דברי השאילתות כאילו שצרי‬
‫לפקוק את נקבי הנביעה‪ ,‬והסביר שהשאילתות דיבר רק על ג' לוגי שמצטרפי מב' או ג' כלי והוא שהתחיל לשפו השני עד שלא פסק הראשו‪ .‬ומה‬
‫שכתוב בהמש שמכא משמע שפוקקי נקבי הנביעה זה מדברי המרדכי שציטט דברי השאילתות‪ ,‬ולא שהשאילתות כתב זאת‪ ,‬ואי ראיה מזה‪ .‬וכ כתב‬
‫ג מהר"י קולו שאי זה מדברי השאילתות‪ .‬וכתב הב"י שזה שהיו נוהגי לפקוק את נקבי הנביעה זה בגלל שטעו והשוו בי מקוה נובע למקוה שאינו‬
‫נובע ולכ הלשו במרדכי "רגילי" ולא כתב שיש לה על מי שיסמכו‪.‬‬
‫מחבר – פסק כרא"ש‪ ,‬הרשב"א ורבנו ירוח‪ ,‬שא המקוה נובע דינו כמעי ששאובי לא פוסלי אותו‪ ,‬ולכ ש לא צרי לזה ויכול להוציא בכלי רגיל‬
‫ולנקות‪.‬‬
‫רמ"א‬
‫‪.1‬‬
‫כתב את דעת המרדכי ומהרי"ק שמחמירי ג במעי שנפסל בשאובי‪ ,‬ולכ לכתחילה יש להחמיר בזה ולנקוב את הכלי ששואבי בו‪ ,‬א‬
‫במעי‪.‬‬
‫ב"ח‪ ,‬ש"" – במעי נהגו לנקב אותו בשיעור של כונס משקה‪ ,‬והיינו בשיעור עדשה‪.‬‬
‫ש"" – הביא בסע' כב ס"ק נז' בש האגודה שלא ראה רבי שסומכי להקל שג' לוגי שאובי לא פוסלי במעי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כתרומת הדש‪ ,‬שא לא עשו כ ושאבו בכלי של ונפלו שלושה לוגי שאובי אחרי שלא היה ש מ' סאה ונפסל המקוה‪ ,‬ועכשיו רוצי‬
‫לנקות את המקוה ולהכשיר אותו‪ ,‬א אפשר טוב להחמיר ולפקוק את נקבי הנביעה וייבשו את המקוה לגמרי )כ שלא נשארי כלל מהמי‬
‫השאובי(‪.‬‬
‫תשובת הרא"ש‪ ,‬ב"ח‪ ,‬מהרש"ל‪ ,‬ש"" – אפשר לפקוק את נקבי הנביעה ג בדבר המקבל טומאה‪ ,‬כי דוקא הבאת מי למקוה צרי שתהיה‬
‫ע"י דבר שלא מקבל טומאה כמו שלמדנו בסע' לה‪ ,‬וכ סתימת זחילה בסע' נ' צרי שתהיה ע"י דבר שלא מקבל טומאה‪ ,‬אבל כא שהסתימה‬
‫היא רק לנגב‪ ,‬מותר‪.‬‬
‫ט"ז – בסע' נ' כתב שאינו מכיר חילוק בי פקיקת נקבי הנביעה לבי סתימת זחילה ובשניה צרי להיעשות ע"י דבר שלא מקבל טומאה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫א יש טורח גדול בדבר )כלומר דוחק וכ תדחה האשה מלטבול( או בדיעבד שלא עשו כ‪ ,‬כתב מהרי"ק שיש לסמו על המקלי ששאיבה לא‬
‫תפסול במעי‪ ,‬כי כ עיקר להלכה‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫וה"ה במקוה שאינו מעי והכלי היה קט ולא בטוח שיפלו ממנו שלושה לוגי‪ ,‬אלא רק חוששי שמא נפלו בזה אחר זה הולכי לקולא‪ ,‬כי‬
‫שלושה לוגי פוסל מקוה מדרבנ‪ ,‬וספק דרבנ לקולא‪.‬‬
‫סעי מא'‬
‫משנה – "המניח כלי תחת הצנור לקבל בה מי גשמי‪ ,‬אחד כלי גדולי ואחד כלי קטני‪ ,‬אפילו כלי גללי‪ ,‬כלי אבני‪ ,‬כלי אדמה פוסלי את‬
‫המקוה‪ .‬אחד המניח ואחד השוכח כדברי בית שמאי‪ ,‬ובית הלל מטהרי בשוכח‪ .‬אמר רבי מאיר‪ :‬נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל‪ ,‬ומודי בשוכח בחצר‬
‫שהוא טהור‪ .‬אמר רבי יוסי‪ :‬מחלוקת במקומה עומדת )ולא חזרו בה בית הלל("‪) .‬מקוואות פ"ד מ"א(‬
‫גמרא – "אמר רב משרשיא‪ ,‬דבי רב אמרי‪ :‬הכל מודי כשהניח בשעת קישור עבי‪ ,‬טמאי‪ ,‬בשעת פיזור עבי דברי הכל טהורי‪ ,‬לא נחלקו אלא‬
‫שהניח בשעת קישור עבי ונתפזרו וחזרו ונתקשרו‪ ,‬מר סבר בטלה מחשבתו‪ ,‬ומר סבר לא בטלה מחשבתו"‪) .‬שבת טז‪(:‬‬
‫רש"י – מדובר בצינור שקבעו לקרקע ואח"כ חקק בו‪ ,‬ולכ הוא נחשב ככלי שפוסל משו שאיבה‪ ,‬אא"כ הוא שכח ולא התכוו לכ ואז לא נחשב ששאב‬
‫מי‪ .‬ולכ כשמניח בשעת קישור עבי‪ ,‬מראה שהוא מתכוו למלא את הכלי הזה במי ולכ נפסלי מדי שאובי‪ ,‬אבל א זה לא בשעת קישור עבי‪,‬‬
‫לא ומחלוקת היא א הניח בשעת קישור עבי ובסו לא ירדו גשמי והתפזרו‪ ,‬הא נחשב הדבר כהסח הדעת שלא ירדו גשמי עוד ובטלה מחשבתו‬
‫הראשונה או לא‪.‬‬
‫רא"ש – מה שמטהרי בית הלל כאשר זה היה בשעת פיזור עבי או בשעת קישור עבי והתפזרו‪ ,‬זה דוקא כששיבר את כלי או כפאו על פיו בלא‬
‫הגבהה‪ .‬וא הגביה ועירה את המי למקוה נעשו שאובי והוכחתו מהמשנה‪" :‬המניח קנקני בראש הגג לנגב ונתמלאו מי‪ ...‬רבי יהושע אומר‪ :‬בי‬
‫כ ובי כ )יש מעט מי בבור או לא( ישבר או יכפה )יכופ הכלי שהמי ישפכו(‪ ,‬אבל לא יערה"‪ ,‬כי אז יש בכלי תפיסת יד אד והמי הופכי להיות‬
‫שאובי‪ .‬וכתב הב"י שהרא"ש פסק כבית הלל ולפי רבי יוסי שהמחלוקת במקומה עומדת‪ ,‬ולכ אי הבדל בי מניח בחצר למניח תחת צינור שבשעת‬
‫פיזור עבי טהורי למקוה‪ .‬וכ פסקו הטור ורבנו ירוח‪.‬‬
‫הבית יוס התקשה בדברי הראשוני האלו‪ ,‬מדוע לא כתבו שכל ההתר לטהר כששבר או כפה זה דוקא בשוכח כפי שכתבו בית הלל? ותר‪ ,%‬שה סברו‬
‫שאוקימתת הגמרא בשבת שמדובר כשהניח בשעת קישור עבי ואח"כ התפזרו‪ ,‬משמע שמדובר כאילו בשוכח‪ ,‬כלומר שוכח אי הכוונה שוכח ממש‪ ,‬אלא‬
‫במציאות כזו שדעתו הראשונה מתבטלת כי התפזרו העבי כמו ששוכח זה שבטלה כוונתו הראשונה‪.‬‬
‫רמב" – פסק שהמניח כלי תחת הצנור בכל זמ שהוא )כלומר בי בשעת קישור עבי ובי בשעת פיזור עבי( פסולי ואפילו א כפה או שבר המי‬
‫ש נחשבי כשאובי לכל דבר‪ ,‬כי זה היה לדעת‪ ,‬ואפילו שכח את הכלי ש כי גזרו על השוכח מפני המניח‪ .‬וכ המניח כלי בחצר בשעת קישור עבי‬
‫פסולי למקוה וגזרו ג בחצר על השוכח מפני המניח‪ .‬וא הניח בשעת פיזור עבי‪ ,‬כשרי וה"ה א הניח בשעת קישור עבי והתפזרו ג"כ כשרי א‬
‫‪31‬‬
‫שבר הכלי או כפה אותו‪.‬‬
‫קושיות הבית יוס על הרמב"‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫משמע מדבריו שהוא פוסק כבית שמאי שפוסלי במניח תחת הצנור אפילו בשוכח‪ ,‬והרי תמיד הלכה כבית הלל וכרבי יוסי שאמר מחלוקת‬
‫במקומה עומדת!‬
‫‪.2‬‬
‫משמע שמניח כלי תחת הצנור פסול תמיד למקוה‪ ,‬בי א הניח בשעת קישור עבי ובי א הניח בשעת פיזור עבי‪ ,‬וזה ההיפ מהגמרא‬
‫שהכל מודי שבשעת פיזור עבי טהור!‬
‫‪.3‬‬
‫אי כתב שגזרו על השוכח בחצר משו מניח‪ ,‬הרי במשנה במפורש כתוב שמודי בית שמאי לבית הלל בשוכח בחצר שהוא טהור!‬
‫‪.4‬‬
‫החילוק לשיטתו בי שעת קישור עבי ושעת פיזור עבי זה רק במניח בחצר‪ ,‬וא"כ מכיו שפסק כבית שמאי‪ ,‬ג פה עליו לפסוק כבית שמאי‪,‬‬
‫ולומר שג בחצר א הניח בשעת פיזור עבי או בשעת קישור עבי והתפזרו‪ ,‬פסול למקוה‪ ,‬ואילו הוא כתב שכשר‪.‬‬
‫ומבאר הבית יוס את שיטת הרמב"‪ ,‬שהוא מפרש את דברי רבי יוסי שהמחלוקת במקומה עומדת כ שה מתייחסי לדברי רבי מאיר שנמנו ורבו‬
‫בית שמאי על בית הלל‪ ,‬ובזה הוא סובר שעדי יש מחלוקת‪ ,‬אבל מה שאמר רבי מאיר שמודי ב"ש לב"ה בשוכח‪ ,‬לזה ג הוא מודה‪ ,‬וסובר רבי יוסי‪,‬‬
‫שבי במניח בי בשוכח בי תחת צנור ובי בחצר לב"ש פסול ולב"ה מטהרי בשוכח תחת הצנור וכ"ש בחצר‪.‬‬
‫ומכיו שיש לתמוה מדוע פסלו ב"ש בשוכח בחצר גזרה משו מניח‪ ,‬הרי בחצר אי דרכו של אד להניח כלי לקבל מי‪ ,‬אמר רב משרשיא שזה נכו‬
‫בשעת קישור עבי‪ ,‬שאז אי הבדל בי מניח בחצר למניח תחת צנור בי לרבי מאיר ובי לרבי יוסי וודאי מכוו לקבל את המי ולכ פסול לב"ש וכשר‬
‫לב"ה‪ ,‬משא"כ בשעת פיזור עבי שודאי טהור ובזה מודי ב"ש לב"ה‪ ,‬והמחלוקת היא בשעת קישור עבי והתפזרו אח"כ שלרבי מאיר בטלה מחשבתו‬
‫ולכ מודי ב"ש לב"ה שטהור ג במניח לכתחילה )ושוכח הכוונה בטלה מחשבתו כגו שהתפזרו העבי(‪ ,‬ולרבי יוסי לא בטלה מחשבתו ועדי מחלוקת‬
‫במקומה עומדת ולב"ש יהיה פסול למקוה‪ .‬ומ"מ הלכה כרבי מאיר משו שרבי טרפו )ש יז‪ (.‬סובר כמותו‪ .‬הש"" הסכי לפרושו של הבית יוס‪.‬‬
‫וממילא מתורצות הקושיות שהקשנו על הרמב"‪ ,‬שמניח תחת צנור פסול תמיד‪ ,‬כי דברי רב משרשיא בגמרא מתייחסי לחצר ולא לצנור‪ ,‬ולכ אפילו‬
‫א שכח הכלי תחת הצנור ג"כ פסול‪ ,‬והלכה כבית שמאי בגלל דברי רבי מאיר שרבי טרפו סובר כמותו‪ .‬ולכ גזרו בחצר משו מניח‪ ,‬כי בשעת קישור‬
‫עבי בחצר זה כמו מניח או שוכח תחת צנור ובזה הלכה כרבי מאיר ובית שמאי‪ .‬ומה שהכשיר כאשר הניח בשעת קישור עבי והתפזרו שלא כבית‬
‫שמאי‪ ,‬זה מפני שבזה אומר רבי מאיר‪ ,‬שמודי בית שמאי לבית הלל שכשר למקוה‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה וכרבי יוסי והגמרא וכהבנת הרא"ש ורבנו ירוח‪ ,‬שהמניח כלי )אפילו כלי גמור( תחת הצינור לקבל את המי שיפלו מה‬
‫למקוה‪ ,‬א זה בשעת קישור עבי וירדו גשמי והתמלא‪ ,‬נחשב כמניח לדעת )כי אי הסח דעת( ונחשבי המי כשאובי‪ .‬אבל בשעת פיזור‬
‫עבי או אפילו בשעת קישור עבי ואח"כ התפזרו וחזרו והתקשרו וירדו גשמי‪ ,‬זה דינו כשוכח ולא נחשב כקיבול מי לדעת )אפילו הוא כלי‬
‫גמור(‪ ,‬ולכ אינ נחשבי כשאובי ולא פוסלי את המקוה‪.‬‬
‫בדרישה הקשה‪ ,‬מדוע כא א הניח את הכלי בשעת פיזור עבי ואח"כ ירד גש לא נחשב כשאוב‪ ,‬ואילו במעי בס"ח כשמניח כלי ואח"כ‬
‫המעי גולש אליו‪ ,‬כ נחשב כשאוב? ותר‪ ,$‬שמדובר ש שהתמלא הכלי לדעת וכ סובר הט"ז‪ .‬והש"" תר‪ ,$‬שרק בגש שא"א לדעת מתי הוא‬
‫יבוא אז אומרי שזה לא מדעת‪ ,‬אבל במניח במעי חשוב לדעת‪ ,‬כי בהכרח המעי יעבור ש ויכנסו המי לכלי‪ ,‬ולכ זה נחשב כדעת‪.‬‬
‫ש"" – וכ"ש כשמניח בחצר בשעת קישור עבי והתפזרו שכשר למקוה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כרא"ש‪ ,‬שחייב לשבור את הכלי או לכפות אותו וכ יבואו המי מאליה למקוה בלא הגבהה‪ ,‬כי א יגביה יחשבו כמי שאובי‪.‬‬
‫סעיפי מב'‪2‬מג'‬
‫משנה – "המניח קנקני בראש הגג לנגב ונתמלאו מי‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ :‬א עונת גשמי הוא‪ ,‬א יש כמעט מי בבור )שאי זו עונת גשמי אבל‬
‫נשארו ממי בבור של המקוה( ישבר‪ ,‬וא לאו )אי שו מי בבור(‪ ,‬לא ישבר‪ .‬רבי יהושע אומר‪ :‬בי כ ובי כ )בי א יש מי ובי א אי מי בבור(‬
‫ישבר או יכפה אבל לא יערה‪.‬‬
‫הסייד )שסד בור בטיט ושכח את העצי‪ %‬ע הטיט ש( ששכח עצי‪ %‬בבור ונתמלא מי‪ ,‬א היו המי צפי על גביו )העצי‪ (%‬כל שהוא‪ ,‬ישבר‪ ,‬וא לאו‪,‬‬
‫לא ישבר‪ ,‬דברי רבי אליעזר‪ .‬ורבי יהושע אומר‪ :‬בי כ ובי כ ישבר‪.‬‬
‫המסדר קנקני בתו הבור ונתמלאו מי‪ ,‬אע"פ שבלע הבור את מימיו‪ ,‬הרי זה ישבר"‪) .‬מקוואות פ"ב מ"ז‪2‬ט(‬
‫תוספתא – "רבי יהושע אומר‪ :‬בי כ ובי כ ישבר‪ .‬רבי יוסי אומר משו רבי יהושע‪ :‬א יטה )יכפה(‪ ,‬ובלבד שלא יטול )ביד( ויערה"‪.‬‬
‫באור די הקנקני בראש הגג‬
‫פרוש הרא"ש והרמב" – לדעת רבי אליעזר‪ ,‬אי המי שבקנקני כשרי‪ ,‬אלא כשה מתערבי ע מי אחרי שבמקוה‪ ,‬אבל א יעשה את כל‬
‫המקוה ממי אלו שבקנקני המקוה פסול‪ ,‬ורבי יהושע חולק‪ .‬וכ אסור שיד אד תגע במי‪ ,‬ולכ או שישבר או שיכפה אבל אסור שיגביה אות‪.‬‬
‫פרוש הגר"א – רבי אליעזר לשיטתו שרביעית מי שאובי פוסלי את המקוה‪ ,‬וא היה הבור יבש ועכשיו הגיעו לו מי אלו שבקנקני אזי מכיו‬
‫שה דומי לשאובי‪ ,‬ה פוסלי את המקוה‪ ,‬ורבי יהושע סובר כחכמי שחולקי על רבי אליעזר שבי בתחילה ובי בסו שיעורו בשלושה לוגי‬
‫וממילא אע"פ שאי מי בבור ונאמר שהמי שבקנקני נראי כשאובי‪ ,‬לא יפסלו את המקוה‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫באור די הסייד‬
‫פרוש הרא"ש והרמב" – לרבי אליעזר צרי שיהיו המי צפי כדי שזה יקרא מחובר למי הבור‪ ,‬ובלא זה‪ ,‬לא‪ ,‬כי המי חשובי כשאובי ובשלושה‬
‫לוגי יפסלו את המקוה‪ .‬לרבי יהושע‪ ,‬אפילו אי המי צפי נחשבי כמחוברי למקוה‪ .‬ומ"מ כא רק ישבר ולא יכפה‪ ,‬כי כא נחשב יותר תפיסת יד‬
‫אד‪ ,‬כי בקנקני חשב רק לנגב ולא לקבל בה מי‪ ,‬וכא המי שבעצי‪ %‬ה קצת לרצונו‪ ,‬ולכ ר"א מחמיר בזה כמי שאובי ממש‪ ,‬וג רבי יהושע‬
‫מחמיר שרק ישבר ולא יכפה‪ .‬ומ"מ צרי" שיהיו קצת מי בבור ולא כמו במקרה הקוד בי לר"א ובי לרבי יהושע‪ ,‬כי משמעות דברי רבי יהושע שהמי‬
‫מקיפי את העצי‪ %‬מכל הצדדי ומלמטה ורק לא צפי על גביו‪.‬‬
‫באור די המסדר קנקני בבור‬
‫בית יוס – בדומה לקנקני בראש הגג‪ ,‬א אי שו מי בבור זה כשר למקוה‪ ,‬אבל מכיו שש אות כדי שיבלעו קצת מי אי זה דומה לעצי‪%‬‬
‫ולמניח קנקני בראש הגג ולכ רק ישבר‪ .‬ודי זה אע"פ שהוא נכתב בסת‪ ,‬הוא רק לדעת רבי יהושע‪ ,‬אבל רבי אליעזר חולק על זה בקל וחומר מקנקני‬
‫בראש הגג‪ ,‬שש ודאי לא היה בדעתו שיתמלאו מי ובכל זאת ר"א מחמיר שצרי שישארו מי בבור‪ ,‬כ"ש כא במסדר קנקני שהיה בדעתו שיבלעו‬
‫מי‪.‬‬
‫סיכו דברי הבית יוס ע"פ דעת רבי יהושע והרמב"‪ ,‬וכ נפסק במחבר‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫המניח קנקני בראש הגג לנגב והתמלאו מי )כי זו עונת גשמי(‪ ,‬מכיו שלא התכוו כלל למלא אות‪ ,‬יכול לשבר אות או לכפות אות‬
‫וכשרי למקוה אפילו שהוא היה ריק לחלוטי‪ .‬אבל א הגביה הקנקני ועיר הרי כל המי שבה שאובי‪.‬‬
‫ש"" – וזה הדי ג א הניח בשעת קישור עבי ולא התפזרו )משא"כ בסעי הקוד(‪ ,‬כי מכיו שהניח ע"מ לנגב ולא בשביל שירדו‬
‫גשמי לתוכ‪ ,‬הרי זה נחשב כאילו הניח שלא לדעת‪) .‬משא"כ בסעי הקוד שהניח את הכלי תחת הצנור כדי שיקבלו את מי הגשמי(‬
‫‪.2‬‬
‫הסייד ששכח עצי‪ %‬בבור והתמלא מי‪ ,‬מכיו שהתכוו קצת לשאיבה והמי קצת לרצונו‪ ,‬מחמירי שישבר בלבד ולא יכפה כי יש בו קצת‬
‫תפיסת יד אד‪ ,‬וזה כשיש קצת מי בבור אפילו מעט‪ ,‬אבל לא חייבי שיצופו על גביו‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫המסדר קנקני בתו הבור ע"מ ֶש=ִ ָ‪ְ 6‬לע; המי בדפנות ולא מהיי שינת לתוכ והתמלאו מי‪ ,‬מכיו שלא התכוו כלל למלא אות‪ ,‬המי‬
‫כשרי למקוה אפילו היה המקוה ריק לחלוטי‪ ,‬אבל מכיו שהתכוו שיבלעו בדפנות‪ ,‬אז לכ ישבר בלבד ולא יכפה‪.‬‬
‫סעי מד'‬
‫משנה – "מי שאובי ומי גשמי שנתערבו בחצר ובעוקה )חפירה בקרקע( ועל מעלות המערה‪ ,‬א רוב מ הכשר‪ ,‬כשר‪ .‬וא רוב מ הפסול‪ ,‬פסול‪.‬‬
‫מחצה למחצה פסול‪ .‬אימתי? בזמ שמתערבי עד שלא יגיעו למקוה‪.‬‬
‫היו מקלחי בתו המי‪ ,‬א ידוע שנפל לתוכו מ' סאה מי כשרי עד שלא ירדו לתוכו ג' לוגי מי שאובי‪ ,‬כשר‪ ,‬וא לאו פסול"‪) .‬מקוואות פ"ד‬
‫מ "ד (‬
‫גמרא – "ואי המי השאובי פוסלי את המקוה‪ :‬מא תנא? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנ‪ :‬רבי אליעזר ב יעקב היא‪ ,‬דתנ‪ :‬רבי אליעזר ב‬
‫יעקב אומר‪ ,‬מקוה שיש בו עשרי ואחת סאה מי גשמי ממלא בכת תשע עשרה סאה‪ ,‬ופותק למקוה וה טהורי‪ ,‬שהשאיבה מטהרת ברביה‬
‫ובהמשכה‪ .‬מכלל‪ ,‬דרבנ סברי דברביה ובהמשכה‪ ,‬לא? אלא הא דכי אתא רבי א"ר יוחנ‪ :‬שאובה שהמשיכוה כולה טהורה‪ ,‬מני לא רבנ ולא ר' אליעזר!‬
‫אלא אמר רבה‪ :‬לפי חשבו כלי ויוס ב חוני היא‪) ."...‬תמורה יב‪2.‬יב‪(:‬‬
‫פרוש המשנה לפי הר"ש – א התערבו בחצר וירדו למקוה דר המשכה‪ ,‬כשר כשהרוב כשרי ופסול כשהרוב שאובי‪ ,‬אבל א היו מקלחי כ"‬
‫שהשאובי מהלכי בפני עצמ למקוה )בדר" המשכה( והכשרי בפני עצמ‪ ,‬פסול‪ ,‬כאשר אי במקוה קוד מ' סאה כשרי‪ ,‬כי המשכה אינה‬
‫מטהרת כלל אפילו ירדו שלושת הלוגי לבסו‪ .‬וכתב הר"ש שמשנתנו אינה כרבי אליעזר ב יעקב )שיובא להל( שמתיר בי קדמו הכשרי לשאובי‬
‫ובי קדמו השאובי לכשרי‪ ,‬כי השאובי מיטהרי ברביה ובהמשכה‪.‬‬
‫פרוש המשנה לפי הרא"ש והרמב" וסמ"ג והמרדכי – המקוה כשר כאשר התערבו מי הגשמי והמי השאובי קוד שהגיעו למקוה ונמשכו למקוה‪.‬‬
‫ואפילו לא התערבו קוד והשאובי יורדי בדר" המשכה‪ ,‬א היה במקוה רוב שיעור )‪ 21‬סאי( ממי כשרי מועילה ההמשכה לטהר את המי‬
‫השאובי אפילו ה אל סאה‪ ,‬כי הלכה כרבי אליעזר ב יעקב "שהשאיבה מטהרת ברביה והמשכה"‪ .‬אבל א היו מי שאובי ומי כשרי‬
‫מקלחי למקוה ללא המשכה כלל )אלא השאובי נשפכי מכלי(‪ ,‬אז פסול כאשר לא היו קוד מ' סאה כשרי ש ונפלו ש ג' לוגי שאובי‪.‬‬
‫פרוש זה לא מסתדר כ"כ בלשו המשנה‪" :‬אימתי? בזמ שמתערבי עד שלא יגיעו למקוה"‪ .‬ואמנ הרמב" כתב את לשו משנתנו כמו שהיא‪ ,‬והסביר‬
‫הבית יוס וכ בדבריו בכס משנה‪ ,‬ש"היו מקלחי" הכוונה ללא המשכה כלל‪ ,‬ומה שכתוב במשנה "אימתי?" לדעת הרמב"‪ ,‬זה להשמיענו שא‬
‫המי השאובי באי בפני עצמ‪ ,‬אינ נטהרי בהמשכה אא"כ קדמו לה כ' סאה כשרי ומשהו‪ ,‬אבל א היו פחות מכ' נפסל בשלושה לוגי‬
‫שאובי אע"פ שבאו בהמשכה‪ ,‬אבל א התערבו במי הגשמי קוד שהגיעו למקוה ובאו בהמשכה‪ ,‬אפילו א אי כ' סאה כשרי‪ ,‬מטהרי בדר" זו‪,‬‬
‫כיו שג השאובי אינ יורדי למקוה בפני עצמ אלא מעורבי ע הכשרי ובדר המשכה‪.‬‬
‫חכמי המערב – מקוה שאובה שנמשכה כולה כשרה אפילו בלא רוב מי כשרי שהיו קוד לכ‪ ,‬ומי שמצרי רוב והמשכה שהוא רבי אליעזר ב יעקב‬
‫הוא דעת יחיד ואי הלכה כמותו ונדחו דבריו‪ .‬והסביר הב"י‪ ,‬שה סוברי שמה שאמר ראב"י שצרי רביה בכשרי והמשכה בשאובי היא רק דעתו‪,‬‬
‫‪33‬‬
‫אבל חכמי חולקי ומתירי ג כשהכל משו בלא רוב כשרי‪ .‬וזה כדברי הגמרא ש בתמורה‪" :‬כי אתא רבי אמר רבי יוחנ שאובה שהמשיכוה כולה‬
‫טהורה"‪.‬‬
‫הרמב" דחה דבריה‪ ,‬שלא ראו את משנתינו שמצריכה רוב מ' סאה במקוה כשבאי שאובי בהמשכה‪ ,‬אבל הב"י כתב שיכול להיות שראו את‬
‫המשנה א לא פסקו כמותה אלא כדעת ר' יוחנ בגמרא‬
‫ועוד הקשה הב"י על הרמב"‪ ,‬שבהלכה שכתב ששאובי לא פוסלי בהמשכה א היה רוב מקוה יותר מכ' סאה מי כשרי‪ ,‬וזה משמע כרבי אליעזר ב יעקב‪ ,‬כתב מקרה הפו‪ ,‬שגג שיש בו‬
‫כ' סאה שאובי ומילא בכת מי ונת ש וירדו למקוה בהמשכה הרי זה כשר‪" ,‬שהשאובי שהמשיכוה כולה כשירה"‪ ,‬וא"כ זה כרבנ‪ ,‬ואי פסק הרמב" ג כראב"י וג כרבנ?‬
‫ותר‪ $‬הב"י‪ ,‬שחכמי שחולקי על ראב"י חולקי עליו לקולא‪ ,‬שאפילו א נשפכו הי"ט סאי בלא המשכה‪ ,‬א אח"כ חזרו ונמשכו למקוה‪ ,‬כשר כי יש רביה והמשכה‪ ,‬והרמב" פסק כרבי‬
‫בגמרא ש"שאובה שהמשיכוה כולה‪ ,‬טהורה" וכרבנ שמקלי כי ה רבי‪ .‬ולכ כתב קוד את ההלכה במקרה שהי"ט השאובי נמשכו למקוה שזה מוסכ שזה כשר ג לרבנ וג לראב"י‪,‬‬
‫ואח"כ כתב את המקרה בו עירה י"ט שאובי בלא המשכה לרוב כשרי ואח"כ המשי את הכל למקוה‪ ,‬שכשר וזה כדעת רבנ בלבד‪.‬‬
‫]הב"י כתב עוד תרו‪ %‬שאי הבדל בי הדיני הללו‪ ,‬וראב"י יודה שאי הבדל בי המשי את הי"ט השאובי למקוה או ששפ אות לכשרי ואח"כ המשי את הכל למקוה‪ ,‬ובחר לנקוט רק‬
‫דוגמא אחת‪ ,‬א באמת אי הבדל ביניה‪ .‬מ"מ כתב הב"י שהתרו‪ %‬שהבאנו הוא עיקר[‬
‫אי" נפסקה ההלכה?‬
‫רמב"‪ ,‬ראב"ד‪ ,‬תוספות )תמורה יב‪ ,(:‬רז"ה‪ ,‬שאילתות‪ ,‬רא"ש‪ ,‬ר" – מקוה שיש בו רוב כשרי‪ ,‬מותר להמשי לתוכו שאובי ולהשלימו‪ ,‬אבל כשאי‬
‫רוב כשרי‪ ,‬אסור להמשי לו מי שאובי וכ"ש לעשות כ מקוה של‪ .‬סמ"ג והמרדכי כתבו בש השאילתות שא עשה מקוה ממי שאובי‬
‫בהמשכה לא מכשירי את המקוה‪ ,‬א ג לא פוסלי אותו ויכול להוסי מי כשרי ויהיה כשר‪.‬‬
‫חכמי המערב‪ ,‬רי" )ע"פ רמב"‪ ,‬רשב"א ור"(‪ ,‬ר"ש )הובא בר" שבועות ה‪ – (:‬מותר להמשי אפילו מ' סאה למקוה וכשר לטבול בו כדעת ר' יוחנ‪.‬‬
‫הרמב" הסביר את הרי" שהתיר כי הוא סובר ששאוב פסול מדרבנ‪ ,‬א" הב"י כתב שאפשר שהוא מכשיר רק ברביה והמשכה כשאר הראשוני‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כמשנה וכגמרא וכהבנת הרמב"‪ ,‬ולכ מי שאובי פוסלי מקוה בג' לוגי כאשר ה באי מכלי‪ ,‬אבל א נגררו ונכנסו למקוה‬
‫בהמשכה‪ ,‬אינ פוסלי כאשר יש רוב מקוה ממי כשרי )כ' סאה ( ומשהו אפילו ה אל סאה שאובי‪ ,‬אבל במחצה על מחצה ג"כ פסול‪.‬‬
‫מקוה שנעשה כולו בהמשכה פסול מהתורה או מדרבנ? תוספות )ב"ב סו‪ ,(:‬מהרי"ש‪ ,‬תשב"צ )ח"ג ס' יב( – מדרבנ‪ .‬לח ושמלה )שמלה‬
‫ס"ק עד(‪ ,‬אמרי אש )ס' פו( – מהתורה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫מדובר שממשי למקוה את המי השאובי בכלי שלא פוסלי את המקוה כגו קרקע או סילו וכיו"ב דברי שלא פוסלי את המקוה‪.‬‬
‫ש"" – ההלכה היא שמושכי רק בקרקע שראויה לבלוע ולא בסילו‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫גג שהיה בראשו כ' סאה ומשהו מי גשמי ומילא בכתפו ונת לתוכו פחות מכ' וכ הכל מ' סאה וכעת הכל פסול ופתח צינור ומש את המי‬
‫למקוה‪ ,‬המקוה כשר‪ ,‬כי התערבו קוד שנמשכו‪ ,‬שהשאובה שהמשיכוה כולה כשרה‪ ,‬כי יש ש רוב מ הכשר‪.‬‬
‫רמ"א – כדקדוק הב"י מהרמב" )ולא כר"ש(‪ ,‬שא המשי תחילה מי שאובי ואח"כ הוסי מי כשרי‪ ,‬לא מהני‪ ,‬אלא או שקדמו‬
‫הכשרי או שערב קוד והכניס יחד‪ .‬והסביר הש""‪ ,‬שלא מהני אפילו א אח"כ המשי את כל המי האלו למקוה אחר‪ ,‬כי לא אומרי‬
‫"שאובה שהמשיכוה כולה כשרה"‪ ,‬אלא כאשר קדמו בתחילה רוב מי כשרי )כ' סאה ומשהו(‪.‬‬
‫פרישה‪ ,‬רעק"א – א קדמו השאובי בהמשכה אינ פוסלי ואינ מעלי‪ ,‬כי שאובי שנמשכו אי לה ממש די ג' לוגי שאובי לפסול‪,‬‬
‫אלא שה רק לא מצטרפי‪ .‬ונשאר רעק"א בצ"ע לדינא‪.‬‬
‫ט"ז – כל שנפל למקוה שאי בו כ' סאה כשרי פוסל ואפילו בא בהמשכה‪.‬‬
‫ויש לתמוה על המחבר כא מסעי יט'‪ ,‬הרי כא היה מקוה פסול ולאחר המשכה נהיה כשר‪ ,‬ואילו בסעי יט' כתוב שא נפלו ג' לוגי שאובי‬
‫למקוה חסר ונחלק לשני וריבה מי כשרי הכל פסול כי היה עליו ש פסול‪ ,‬ומה ההבדל בי ש לכא? ומה ההבדל בי הגג למקרה של‬
‫הש" שא המשי תחילה מי שאובי פסול אפילו המשי אח"כ?‬
‫מחדש האגרות משה יסוד חשוב‪ ,‬יש שני פסולי במקוה ואי קשר ביניה‪ .‬יש פסול במקוה ויש פסול במי ואי לערבב ביניה‪ .‬מקוה צרי‬
‫להיות בידי שמי כמו מעי אחרת הוא לא מקוה וזה פסול מקוה‪ .‬יש פסול במי כגו שינוי מראה וכד'‪ .‬במי שאובי יש את שני הפסולי‪,‬‬
‫ג לא בידי שמי וג במי יש פסול שה אינ מי מקוה שנקוו מעצמ‪ .‬ויש נפק"מ‪ ,‬א יש פסול במקוה אז א יש רוב כשרי רובו ככולו‪,‬‬
‫אבל רובו ככולו לא הופ מי פירות למי מקוה! המשכת מי ע"ג קרקע מתקנת את המי ונחשבי כאילו ה נקוי‪ ,‬א" לא מתקנת את‬
‫המקוה‪ ,‬ואי מי אלו נחשבי כמי גשמי‪ .‬ולכ‪ ,‬במצב כזה לאחר רביה והמשכה א יש רוב כשרי‪ ,‬ג המקוה כשר‪.‬‬
‫ממילא בהלכה הזו ע הגג יש רוב כשרי‪ ,‬אלא שיש בעיה ע המי‪ ,‬ולכ ההמשכה מתקנת את בעית המי וכשר‪ .‬אבל במקרה של הש" היה‬
‫מתחילה מי שאובי‪ ,‬וא"כ המקוה פסול כי הוא בידי אד‪ ,‬והמשכת פותרת את בעית המי‪ ,‬א לא תפתור את בעית המקוה הפסול‪ .‬וכ‬
‫בסע' יט לא תעזור חלוקה לשני‪ ,‬כי למקוה יש ש של פסול‪ ,‬ולכ ש פסול אא"כ ימשי את כל המקוה כמו כא‪.‬‬
‫ש"" בש הראב"ד – כל זה כאשר המשי מי שאובי למקוה בכוונה‪ ,‬אבל המשכה שלא בכוונה‪ ,‬אפילו כל המקוה הומש כ‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫ט"ז בש הראב"ד – כשאי פסול שאיבה‪ ,‬כגו שדולה את המי בכלי שנקוב כשפופרת הנוד‪ ,‬יכול להמשי את כולו למקוה‪ ,‬כי א לא יעשה כ‪ ,‬יפסל‬
‫משו שלא נעשה בידי שמי‪.‬‬
‫סעי מה'‬
‫‪34‬‬
‫כלבו בש ר"י בתשובה‪ ,‬סמ"ק‪ ,‬ריב"ש – שיעור ההמשכה הוא שלושה טפחי‪.‬‬
‫רשב"א – שיעור ההמשכה הוא כלשהו‪ .‬ודחה הריב"ש דבריו‪ ,‬כי פחות משלושה הרי הוא כלבוד‪.‬‬
‫רשב"צ‪ ,‬ר"ש – שיעור ההמשכה הוא אפילו שיעור מועט‪ ,‬כל עוד שאינו ממלא בכת ושופ ממש למקוה‪.‬‬
‫ספר המנהגות )רבי אשר ב שאול מלוניל( – שיעור ההמשכה ממקו רחוק כדי שתכלה רגל ההמשכה קוד שיגיעו המי למקוה‪ .‬וכתב הב"י‪ ,‬שזו‬
‫חומרא יתירה בלא ראיה‪.‬‬
‫מחבר – פסק כרוב הראשוני ששיעור ההמשכה הוא שלושה טפחי‪.‬‬
‫סעי מו'‬
‫מרדכי בש הרא" והרוקח‪ ,‬תרומת הדש – הלכה למשה מסיני שאי הבדל בי המשכה על גבי קרקע או על הראויות להיבלע בקרקע ואז המי‬
‫מתבטלי אגב הקרקע וכשזוחלת לגומא נחשב כאילו באו ממש מהקרקע כי מתבטל מה הש שאובי‪ .‬אבל א ממשי על גבי רצפת אבני או‬
‫נסרי‪ ,‬כ שהמי לא ראויי להיבלע בקרקע‪ ,‬נחשב כאילו מונחי בכלי ולא מתבטל מה ש שאובי‪.‬‬
‫שאילתות‪ ,‬רמב" – ג א ממשי את המי דר צנור שקבעו בקרקע ולבסו חקקו‪ ,‬נחשב המשכה וכשרה למקוה‪ ,‬אע"פ שלא יכול להיבלע בקרקע‪.‬‬
‫מחבר – פסק כרמב" שהמשכה מועילה רק ע"ג קרקע או צינור שלא היה עליו ש כלי בתלוש‪ ,‬אבל המשכה על גבי כלי אינה נקראת המשכה ואע"פ‬
‫שלא פוסלת את המקוה‪ ,‬לא מכשיר את השאובי לחשוב אות כנמשכי‪.‬‬
‫ש"" – כל זה כאשר המי היו ראויי לבוא למקוה ג בלא הכלי‪ ,‬אבל א לא היו ראויי לבוא למקוה בלא הכלי‪ ,‬א הכלי מקבל טומאה‪ ,‬פוסל את‬
‫המקוה אפילו לא היה עליו ש כלי בתלוש‪ ,‬כי הויתו ע"י טהרה בעינ‪.‬‬
‫רמ"א – פסק כמרדכי והרוקח שהמשכה מועילה רק על גבי קרקע הראוי לבלוע בה‪ ,‬אבל א המשי על גבי רצפת אבני שלא ראוי לבלוע‪ ,‬וכ"ש ד או‬
‫כלי‪ ,‬אע"פ שלא פוסל את המקוה‪ ,‬לא מהני כדי להצטר למ' סאה‪ .‬וטוב להחמיר לכתחילה‪.‬‬
‫סעי מז'‬
‫רא"ש – מקוה שנובע והתייבש בקי‪ %‬והיה בור רחוק ממנו במרחק ארבעה בתי ומלאהו מי מכונסי )שאובי( והתמלא המקוה מתחת הקרקע‬
‫מאות מי מכונסי‪ ,‬המקוה כשר אע"פ שהתייבש כולו‪ ,‬כי הוא נחשב כ כחוזר ונובע‪.‬‬
‫ושני טעמי הביא לדבריו בתשובה‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫זה כמו דברי שמואל בגמרא )בכורות נה‪" (:‬נהרא מכיפיה מיברי"‪ ,‬שבזמ שרב וחו שהנהרות מתמעטי כי מתייבש מקורו של הנהר ובזמ‬
‫גשמי והאויר נהיה לח אז ג מקור הנהר מתגבר והול ורבה מעצמו ולא הכל ממי גשמי אלא ממקו נביעתו של הנהר‪ .‬וכ באר מי‬
‫שנביעתו מגידי האדמה שמתפשטי ובזמ שרב וחו אי במימיו מספיק כדי לנבוע ולעלות וכשבאי עליה מי ממי גש או ממי שנשפכו‬
‫לבאר‪ ,‬הוסיפו גידי המי מעצמ ונטהרה אותה שאיבה ברביה והמשכה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫דבר ידוע שא"א שלא ישארו אות הגידי בלא מי כלל‪ ,‬וכיו שיש בה קצת מי‪ ,‬יש תורת מעי על הכל‪ ,‬ג כשנכנסי אח"כ מי שאובי‪.‬‬
‫מחבר – פסק את דברי הרא"ש‪.‬‬
‫ב"ח‪ ,‬ט"ז‪ ,‬ש"" – כל זה דוקא כשהמקוה נובע‪ ,‬כי אז הוא נחשב חוזר ונובע‪ ,‬אבל א היה מקוה של מי גשמי והתייבש‪ ,‬לא‪.‬‬
‫ב"ח – כל ההתר פה‪ ,‬זה דוקא לפי רוב הפוסקי בסע' מ' שסוברי שמעי אינו נפסל בשאיבה וביניה הרא"ש שכא פסק ההלכה הוא ע"פ שיטתו‪ ,‬אבל‬
‫אנו שמחמירי בזה כדעת המרדכי‪ ,‬ה"ה שמחמירי כא‪.‬‬
‫ט"ז‪ ,‬ש"" – חלקו על הב"ח‪ ,‬וכתבו שא לדעת המרדכי‪ ,‬כא יהיה המקוה כשר‪ ,‬כי כא טע ההכשר הוא אחר‪ ,‬כפי שכתב הרא"ש בטעמו הראשו‪,‬‬
‫שאע"פ שהמעי מתייבש‪ ,‬מ"מ לא נפסקת הלחלוחית ממנו ונשאר בה מעט מאוד מי שאינ מספיקי למלא את הבאר‪ ,‬וכשבאי עליה מי‬
‫שאובי נמצא שנטהרה אותה שאיבה ברביה והמשכה‪ .‬ואע"פ שהביא ג טע שני שמשמע ממנו שהוא דוקא למ"ד שמעי לא נפסל בשאובי‪ ,‬מ"מ‬
‫מוכח מהתשובה שהטע הראשו הוא העיקרי‪ ,‬ועוד‪ ,‬שיש כא תרתי לטיבותא‪ :‬שאובה שהמשיכוה ומעי‪ .‬וכ"פ העט"ז‪.‬‬
‫סעי מח'‬
‫משנה – "נוטפי שעשא זוחלי )כגו מקוה שנפר‪ %‬בשפתו(‪ ,‬סומ אפילו מקל‪ ,‬אפילו קנה‪ ,‬אפילו זב וזבה )סומכי בידיה לסתו את החור עד שיהיו‬
‫המי מכונסי(‪ ,‬יורד וטובל‪ ,‬דברי רבי יהודה‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬כל דבר שהוא מקבל טומאה אי מזחילי בו"‪) .‬מקואות פ"ה מ"ה(‬
‫פרוש הר"ש וכ הוא בתשובת הרא"ש – מדובר בנוטפי ממי גש שנקוו למקו אחד והזחיל להוליכ לתו גומא אחת לעשות מקוה‪ ,‬ולדעת רבי‬
‫יהודה סומ אפילו מקל או קנה שה פשוטי כלי ע‪ %‬להוליכ‪ .‬וזה מותר אע"פ שא יעשה בית קיבול לכלי אלו‪ ,‬יהיו ראויי לקבל טומאה‪ .‬ומה‬
‫שפסול זה רק כאשר נת ידו או רגליו במי וה עוברי דר גופו כמו עלי קני ועלי אגוזי )פרה פ"ו מ"ד(‪ .‬ולרבי יוסי לא רק שזב וזבה אסור אלא‬
‫אפילו טהור לא יסמו כי הוא יכול לקבל טומאה‪ ,‬ובעלי קני ואגוזי במשנה בפרה מדובר שנתנ לפני שבאו המי ולא היו בידו כשעברו המי ש‪.‬‬
‫והלכה כרבי יוסי‪.‬‬
‫פרוש הרמב" וכ נוטה ג הרא"ש בפסקיו – מדובר בנוטפי ממעי טיפי טיפי שדינ כמקוה )מטהרי במ' סאה מכונסי( שסומ עליה מקל‬
‫וקנה להפו אות לזוחלי )שמטהרי בכלשהו( אפילו זב וזבה וטובלי במקוה כזה‪ ,‬כי דינו כמעי לכל דבר‪ .‬ורבי יוסי חולק כי צרי דבר שהויתו‬
‫‪35‬‬
‫תהיה ע"י טהרה‪ .‬אבל מי גשמי יכולי להעביר אות דר" דבר המקבל טומאה‪ ,‬כל עוד שאי לו בית קיבול ואי הבדל א הוא מחובר לקרקע או לא‪,‬‬
‫כי לדעת הרמב"‪ ,‬הוייתו ע"י טהרה‪ ,‬זה רק לטבילת זב‪ ,‬מצורע וקדוש ידיי ורגלי ולא לטבילת שאר טמאי‪.‬‬
‫שיטת הטור – הבית יוס הקשה על הטור‪ ,‬מדוע בסעי יד פסק כהבנת הרמב" לגבי מעי שיורד טיפי טיפי שיכול להפו אותו לזוחל‪ ,‬וכא כתב‬
‫כהבנת הר"ש שלא יאחוז ד בידו ויעביר עליו את המי למקוה אחר ממקוה זה?‬
‫ומסביר הב"י‪ ,‬שטעמו משו ששני הפירושי באו להחמיר‪ ,‬הרמב" החמיר לעני מעי שיורד טיפי טיפי בהפסק שאי לו די מעי‪ ,‬והר"ש בעני שלא‬
‫יסמו על ד להמשי ממנו מי למקוה‪ ,‬ונקט כחומרת שתי השיטות‪ .‬וכ" ג סבר הרא"ש שיש לנקוט כחומרת שתי השיטות‪ ,‬ולכ יש לפסול מקוה‬
‫שהויתו ע"י דבר המקבל טומאה‪.‬‬
‫בית יוס – אע"פ שהרמב" הקל בזה‪ ,‬מ"מ מכיו שהר"ש והרא"ש פרשו שאסור להזחיל מי למקוה בדבר המקבל טומאה‪ ,‬יש לחוש לדבריה‬
‫ולהחמיר‪.‬‬
‫הדי כאשר חיבר את הדבר שמזחיל בו לקרקע‪ :‬כתב הב"י ע"פ הראשוני )רשב"א‪ ,‬רא"ש ומרדכי בש הרא"( שסילו ג"כ פסול להזחיל דרכו מי‬
‫למקוה‪ ,‬כי אע"פ שאי לו בית קיבול‪ ,‬מ"מ פשוטי כלי מתכות מקבלי טומאה ואינ כשרי להעביר דרכ מי למקוה‪.‬‬
‫והרא"ש כתב‪ ,‬שא חיבר את הסילו לקרקע‪ ,‬אזי כשר למקוה כי מספיק לקבל טומאה שהוא בטל אגב קרקע‪ .‬וראייתו מהמשנה‪" :‬כל כלי מתכות שיש‬
‫לו ש בפני עצמו טמא‪ ,‬חו‪ %‬מ הדלת והנגר והמנעול‪...‬שנעשו לקרקע" )כלי פי"א מ"ב(‪ ,‬וה"ה לגבי הסילונות האלו שמונחי תמיד על הקרקע‬
‫ותשמיש ש לא מקבלי טומאה‪ .‬וכ הדי בי א התחברו בבני ע הקרקע או שטמוני כול בתו הקרקע‪ ,‬נחשבי כבטלי לקרקע וטהורי‬
‫למקוה‪.‬‬
‫והרשב"א הסכי לדברי הרא"ש‪ ,‬והוסי שלא רק כשהסילו מחובר לקרקע כשר‪ ,‬אלא כשמחובר לדבר אחר המחובר לקרקע כגו טבעת שבדלת‪ ,‬ג"כ‬
‫כשר‪.‬‬
‫הלכה‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כטור בש הרא"ש שהחמיר כשני הפרושי‪ ,‬שהרוצה למשו מי למקוה צרי לעשות זאת בדבר שלא מקבל טומאה‪ ,‬ולכ המעביר מי‬
‫גשמי לעשות מקוה אחר לא ישתמש בד ויעביר עליו ולא בסילו של מתכת‪ ,‬אלא יניח את הד בקרקע ויסיר ידו לפני שיגיעו המי‪ ,‬כי‬
‫האד מקבל טומאה‪ ,‬והד שהוא פשוטי כלי ע‪ %‬לא מקבלי טומאה מ התורה )ט"ז וש"(‪.‬‬
‫ש"" – כל זה כאשר המי לא יכולי להגיע למקוה אלמלא הכלי הזה שמקבל טומאה‪ ,‬אבל א ה יכולי לבוא ג בלעדיו‪ ,‬המקוה כשר‬
‫אא"כ נעשה הכלי ע בית קיבול‪ ,‬כדלעיל בסע' לה'‪.‬‬
‫הקשה המעדני מל"‪ ,‬הרי בסע' יד פסק המחבר כרמב" שאסור להזחיל בדבר המקבל טומאה אפילו מדרבנ? ותר‪ $‬הש""‪ ,‬שזחילה יש לה די‬
‫שונה‪ ,‬כי זה רק טיפי טיפי‪ .‬ועוד תר‪ ,$‬שש מדובר שאינ נקראי זוחלי‪ ,‬אבל מ"מ ה נקראי נוטפי ומטהרי באשבור‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫וא חיבר את סילו המתכת לקרקע‪ ,‬כשר אפילו מקלח ישר לתו המקוה‪ ,‬כי אינו מקבל טומאה שהרי הוא בטל אגב הקרקע‪.‬‬
‫רמ"א – וא חילוק בי א טמו תחת הקרקע או לא‪.‬‬
‫דגול מרבבה )וכ בתשובתו בנוב"י ח"ב ס' קלז(‪ ,‬רעק"א – ודאי שמדובר שהסילו נעשה מראש על דעת לקבעו בקרקע‪.‬‬
‫הדי כאשר המי נופלי למקוה דר" שפתו של הדבר המקבל טומאה‬
‫גמרא – "נת ידו או רגלו או עלי ירקות )כי ה ראויי למאכל ומקבלי טומאה( כדי שיעברו מי לחבית פסולי‪ ,‬עלי קני ועלי אגוזי כשרי‪ .‬זה‬
‫הכלל‪ :‬דבר המקבל טומאה פסולי‪ ,‬דבר שאינו מקבל טומאה כשרי‪ .‬מנא הני מילי?‪...‬הויית ע"י טהרה תהא‪ .‬אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנ‪:‬‬
‫זאת אומרת‪ :‬אויר כלי ככלי דמו )שהרי המי יוצאי מידו ומהכלי עוברי לאויר ומהאויר נכנסי לחבית(! אמר לו רבי זירא לרבי חייא בר אבא‪:‬‬
‫ודילמא בשותת )מידו לכלי ולא באו מהאויר(? א"ל‪ :‬תרדא )שוטה(! כדי שיעברו )משמע קילוח( מי לחבית תנ!"‪) .‬זבחי כה‪(:‬‬
‫רא"ש – מכא למד הרא"ש‪ ,‬שמה שאמרנו שפסול למקוה כאשר המי עוברי דר דבר המקבל טומאה זה רק כאשר נופלי ממנו‪ ,‬אבל א המי‬
‫נופלי על שפתו מבחו‪ %‬ונמשכי לתוכו או שמחבר לפי הסילו של אבר צינור קט של ע‪ %‬או של חרס )שלא מקבל טומאה( והמי מקלחי ממנו למקוה‪,‬‬
‫כשר‪ ,‬כי ג כא בגמרא רואי שנפסלי המי רק א המי מגיעי לחבית דר אותו דבר המקבל טומאה ישירות‪.‬‬
‫מחבר – פסק כרא"ש שא המי נופלי על שפתו מבחו‪ %‬של הדבר המקבל טומאה או שמחבר לפי הסילו אבר צנור קט או של ע‪ %‬או של חרס‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫פתחי תשובה בש חת"ס‬
‫‪.1‬‬
‫צרי שיעשה הצינור באופ שיכול לעמוד ולהזחיל בלא דבר המקבל טומאה‪ ,‬אבל א א"א לעמוד בלא הדבר המקבל טומאה‪ ,‬לא יועיל כלו‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫אי צרי שיהיה הצנור הקט ברוחב ג' טפחי שיעברו בכשרות‪ ,‬כי כא לא שיי לבוד ולא צרי שו שיעור בזה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫הצנור והסילו של נסרי יהיו מחוברי ולא יקבע בחבושי של ברזל‪ ,‬כי מעמיד בדבר המקבל טומאה‪.‬‬
‫סעי מט'‬
‫משנה – "מטהרי את המקואות העליו מ התחתו והרחוק מ הקרוב‪ .‬כיצד? מביא סילו של חרס או של אבר )עופרת( ומניח ידיו תחתיו )כלומר ות‬
‫את פיו( עד שהוא מתמלא מי ומושכו ומשיקו אפילו כשערה ודיו"‪) .‬מקואות פ"ו מ"ח(‬
‫‪36‬‬
‫רא"ש – מכא למד הרא"ש‪ ,‬שג בסילו של מתכת וכל דבר המקבל טומאה מותר להעביר דרכו מי ממקוה למקוה אחר או ממעי זה למעי אחר כי‬
‫מכיו שמי המקוה מחוברי למקוה או למעי שהוא כשר‪ ,‬א השיקו לחבירו כשר‪ ,‬כמו מקוה שכולו שאוב שנטהר בהשקה‪ .‬וכל זה כשמש בצינור או‬
‫בכלי שאי לו בית קיבול‪ ,‬אבל בכלי שיש לו בית קיבול פסול‪ ,‬כי המי היוצאי נפסלי משו שאובי‪.‬‬
‫רשב"א – חלק‪ ,‬וסבר שאי הבדל בי ממשי" מי מעי או מי מקוה לבי ממשי" מי גשמי‪ ,‬וכמו שבמי גשמי פסול כשממשי בדבר המקבל טומאה‬
‫)ולא כרמב"(‪ ,‬כ ג כא‪ .‬ומה שאמרה המשנה שמטהרי מקוה עליו מ התחתו מדובר בכלי מתכת העשויי לקרקע או בדבר המחובר לקרקע‪.‬‬
‫הבית יוס הקשה‪ ,‬הרי בסעי ח' ראינו שממשי מי ממעי לכלי‪ ,‬שנפסלו אפילו א המי שיוצאי מחו‪ %‬לכלי‪ ,‬והחיבור שלה לא מועיל? ותר‪,$‬‬
‫שש יש לכלי בית קיבול ונפסלי משו שאובי‪ ,‬ואילו כא בסילו אי לזה בית קיבול אלא רק משו דבר המקבל טומאה‪ ,‬ולזה מועילה השקה‪ .‬וכ"כ‬
‫ג הש"‪.‬‬
‫אבל הט"ז התקשה בפרוש זה‪ ,‬שכיו שע"י חיבור יש השקה מה זה משנה א ה מחוברי בכלי שיש לו בית קיבול או בכלי שאי לו בית קיבול‪ ,‬כי כל‬
‫שאובי נטהרי בהשקה‪ .‬וכתב הט"ז שלא קשה‪ ,‬כי בסע' ח' הטע הוא משו גזרה‪.‬‬
‫מחבר – פסק כמשנה וכרא"ש‪ ,‬שכל מה שאמרנו קוד זה בממשי מי גשמי‪ ,‬אבל א ממשי מי מעי או מי מקוה אפילו ע"י דבר המקבל טומאה‪ ,‬הרי‬
‫זה כשר‪ ,‬כי זה נחשב כמעי נוס או כמקוה נוס שנטהרי בהשקה‪ .‬והביא כי"א את הרשב"א שחלק ואמר שאי הבל בי א ממשי מי גשמי או‬
‫ממשי מי מעי‪.‬‬
‫פרישה ע"פ הבנתו בדרכי משה – כתב שכל זה דוקא בעוד מחוברי למעי או למקוה הכשר‪ ,‬אבל א נפסק הקילוח‪ ,‬אז מה שנמש בסילו אח"כ ה‬
‫מי פסולי למקוה‪.‬‬
‫ש"" – כתב שלימוד זה אינו מוכרח‪ ,‬אלא דבריו מלמדי שהשקה מועילה ג לגבי סילו ולא רק נקב בי מקואות כשפופרת הנוד )סע' נב(‪ ,‬וא"כ כמו‬
‫שבסע' נב לגבי השקה ש המקוה כשר ג א נפסק הקילוח‪ ,‬ה"ה כא‪.‬‬
‫סעי נ'‬
‫משנה – "נוטפי שעשא זוחלי )כגו מקוה שנפר‪ %‬בשפתו(‪ ,‬סומ אפילו מקל‪ ,‬אפילו קנה‪ ,‬אפילו זב וזבה )סומכי בידיה לסתו את החור עד שיהיו‬
‫המי מכונסי(‪ ,‬יורד וטובל‪ ,‬דברי רבי יהודה‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬כל דבר שהוא מקבל טומאה אי מזחילי בו"‪) .‬מקואות פ"ה מ"ה(‬
‫פרוש הר"ש‪ ,‬מרדכי‪ ,‬אגור בש אביו וכ סובר הרשב"א – מדובר במקוה ששפתו נפרצה ומימיו יוצאי וזוחלי‪ ,‬אסור לטבול בו‪ ,‬כי זה נקרא מקוה‬
‫זוחל‪ ,‬ואפילו ישארו מ' סאה‪ ,‬מ"מ הוא טובל ג במי העליוני שזוחלי‪ .‬ומכא למד המרדכי‪ ,‬שמקוה שנסדק והמי יוצאי דר הסדק‪ ,‬אע"פ‬
‫שנשארו בו מ' סאה לאחר שיצאו המי דר הסדק‪ ,‬מ"מ אי לטבול בו‪ ,‬כי מכיו שהמי העליוני יוצאי נחשב כולו כזוחלי‪ .‬ולכ יש להיזהר‬
‫כשטובל במקוה‪ ,‬אפילו יש בו אל סאי‪ ,‬שלא יצאו המי משפת המקוה בשעת טבילה‪ ,‬כי א כ נקראי זוחלי‪ .‬וא מעכב את הזחילה בדבר‬
‫המקבל טומאה כגו כלי או ידו או רגלו אינו מועיל‪.‬‬
‫ריב"ש – כל מה שאסור כשמי יוצאי מהמקוה‪ ,‬זה רק כאשר המי לא חוזרי למקוה‪ ,‬אבל א המקוה במקו נמו כ שהמי יוצאי לחו‪%‬‬
‫וחוזרי אח"כ לתו המקוה‪ ,‬נקראי כול מי מכונסי ולא זוחלי‪ ,‬ולכ מותר לטבול בה אפילו במה שיצא לחו‪.%‬‬
‫פרוש הרא"ש וכ"פ רבנו ירוח בש הגאוני – מדובר ששפתו נפרצה ולא ישארו בו מ' סאה אחר שיצאו הזוחלי‪ ,‬ואז אסור לטבול בו לדעת רבי יוסי‬
‫כי יסתו הפירצה בדבר המקבל טומאה וזה פסול משו "הוויתו ע"י טהרה"‪ ,‬אבל א ישארו יותר ממ' סאה וסות רק כדי להרבות את המי‪ ,‬כשר א‬
‫לדעת רבי יוסי‪ ,‬ואפילו א סות בדבר המקבל טומאה‪ ,‬כי מניעת מי שלא יצאו מהמקוה יכול לעשות א בדבר טמא‪ ,‬שמניעת זחילה אינה הויה‪.‬‬
‫הרא"ש הארי" להוכיח שפרוש הר"ש לא מסתבר במשנה‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫"נוטפי שעשא זוחלי" לא משמע כ‪ ,‬כי א נפר‪ %‬המקוה ה נעשו זוחלי מאליה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫לשו "אי מזחילי בו" לא מסתדר והיה צרי להיות כתוב שאי מונעי הזחלה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫במשנה )פ"ה מ"ו( אמרו בית הלל‪" :‬אי מטבילי בחרדלית )שט מי היורדי מדליו של הר(‪ ,‬ומודי שגודר כלי וטובל בה וכלי שגדר‬
‫לא הוטבלו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬כשגודר כלי אינ זוחלי יותר וא יש ש מ' סאה מכונסי אחרי שגדר אז מטבילי בה‪ .‬מכא משמע‪ ,‬שאע"פ‬
‫שהכלי טמאי‪ ,‬והרי ברור שאי אפשר להדק אות עד כדי כ שלא יפרצו קצת מי‪ ,‬מ"מ מטבילי במי המכונסי שנשארו‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫משמע בתוספתא )פ"ד ה"ו( שא יש לפניו עוגל מ' סאה‪ ,‬אע"פ שחרדלית של גשמי עוברת דר אותו עוגל ונכנס מצד אחד ויוצא מצד אחר‪,‬‬
‫מ"מ מטבילי בו‪ ,‬כי נוטפי פסולי כשטובל בה בדר זחילת‪.‬‬
‫ואחר שהארי להוכיח שמותר לטבול כשקצת מי פורצי מהמקוה‪ ,‬כתב שג הר"ש שאסר‪ ,‬התכוו שנפר‪ %‬המקוה כ"כ עד שכל מימיו זוחלי ומנטפי‬
‫לצאת ולא ישאר בו מ' סאה כלל א לא יסתו אותו שבזה מודה הרא"ש שפסול לטבילה‪.‬‬
‫הגר"א כתב שאי להשיב על ראיות הרא"ש‪.‬‬
‫מקוה שבא ממעי ושפתו נפרצה‬
‫מהר"י קולו – אפילו לדעת הר"ש שבמקוה רגיל שנפר‪ %‬המי נקראי זוחלי‪ ,‬כא מה נפש הוא כשר‪ :‬א כל המי זוחלי‪ ,‬עדי ש מעי עליו ודינו‬
‫לטהר בזוחלי‪ ,‬ואע"ג שנפסק ממקור המעי‪ ,‬מ"מ כיו שלא נח באשבור כדר מקוה אלא זוחל ויורד דר הצד האחר‪ ,‬עדי ש מעי עליו‪ .‬וא לא‬
‫נחשבי המי כזוחלי‪ ,‬אז מטהר כמקוה מפני שיש בו מ' סאה‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫וראייתו מהמשנה )פ"ה מ"ו( לגבי גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האד‪ ,‬טהור‪ ,‬והסביר רש"י )חולי לא‪ ,(.‬שמכא נלמד שאע"פ שנפסק הגל ממקו‬
‫נביעתו‪ ,‬כיו שלא נח באשבור אלא תמיד היה נע ונד‪ ,‬לא פסק ממנו ש מעי ומטהר בזוחלי‪ ,‬וה"ה כא לגבי המקוה שנפר‪ ,%‬שלא נחו המי אלא‬
‫נכנסי מהמעי ויוצאי מיד מהפירצה‪.‬‬
‫למסקנה כתב מהר"י קולו‪ ,‬שאי ראוי להכשיר כ"כ המקוה הזה‪ ,‬אע"פ שבא ממעי‪ ,‬כי יש לחוש שמא תפסק הזחילה משני הצדדי‪ ,‬כגו שכלו המי‬
‫מצד כניסת למקוה‪ ,‬וכ בצד המוצא הפסיקו לצאת דר הנקב ונבלעו חלק באדמה‪ ,‬וכאשר יקלחו המי מנהר ויתמלא המקוה מי ויצאו דר הפירצה‬
‫יחזרו המי להיחשב כזוחלי א כעת אי דינ כמעי וא"א יהיה לטבול בו‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כמשנה וכפרוש הרא"ש‪ ,‬שמקוה של מי גשמי שנפר‪ %‬אחד מכתליו והמי יוצאי דר הסדק‪ ,‬אז א לא ישארו מ' סאה לאחר שיצאו‬
‫כל המי פסול‪ ,‬כי כל המי נקראי זוחלי ואי מקוה מטהר בזוחלי‪ .‬אבל א ישארו מ' סאה אז המקוה כשר )כולו וג החלק שזוחל(‪.‬‬
‫חזו"א )ס' קמ אות ג( – מדובר שכל שיש מ' סאה באשבור ואינ מתנענעי בזמ הטבילה‪ ,‬כשר‪ ,‬אבל א ה מתנענעי‪ ,‬פסול‪ .‬ואי שו‬
‫חילוק בזה בי א הנקב שדרכו פורצי המי למטה ממ' סאה או למעלה ממ' סאה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫פסק כר"ש שכשבא לסתו את הסדק שישארו מ' הסאה‪ ,‬לא יעשה זאת ע"י דבר המקבל טומאה ולא בידו‪ .‬והביא כי"א את הרא"ש שהתיר‬
‫לסתו בכל דבר המקבל טומאה‪.‬‬
‫מהרש"ל‪ ,‬ב"ח – א רוצה לפקוק את נביעת המקוה כדי לנקות אותו‪ ,‬יכול לעשות זאת ע"י דבר המקבל טומאה‪.‬‬
‫ט"ז – חלק על דבריה ואמר שאינו מכיר חילוק בי סתימת פירצה לניקוי מקוה‪.‬‬
‫ש"" – פסק כב"ח ומהרש"ל‪ ,‬וכתב שהחילוק פשוט‪ ,‬שבסתימת פירצה רוצה להכשיר מקוה‪ ,‬ואילו בפקיקה לניקוי רוצה לעשות מקוה חדש‪.‬‬
‫רמ"א‬
‫‪.1‬‬
‫כתב שיש לחוש לכתחילה לפרוש הר"ש והמרדכי שמחמירי שאפילו א ישארו מ' סאה עד הסדק יש לאסור‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫פסק כריב"ש‪ ,‬שחוששי למי זוחלי במקוה רק כאשר המי לא חוזרי‪ ,‬אבל א ה חוזרי למקוה לא נקראי מי זוחלי‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫כתב את דברי מהר"י קולו שא המקוה נובע ממעי‪ ,‬אי לחוש שיהיה למי שלו די מי זוחלי‪.‬‬
‫ש"" – ע"פ מה שכתב בסע' י' ס"ק ל' מדובר שהמקוה כל הזמ בא מהמעי ולא הופסקה הנביעה‪ ,‬כי א הופסקה נביעת המעי‪ ,‬שוב אי‬
‫למקוה ש מעי אלא מקוה רגיל‪.‬‬
‫פתחי תשובה – מדובר שהמעי זור ממש לתו המקוה והוא זוחל‪ ,‬אבל א הוא זור למקו אחר ורק נוגע במקוה‪ ,‬לא נקרא המקוה כנובע‬
‫ממעי )וזה מועיל רק לעני לטהר בכלשהו ולמנוע פסול שאיבה(‪ .‬וכ א בימי הקור המי שבצנורות קופאי‪ ,‬אז המעי לא נקרא זוחל‬
‫למקוה‪ ,‬ובמקומות כאלו יש לגזור ג בימות הקי‪ %‬משו ימות החור‪.‬‬
‫סעי נא'‬
‫רשב"א – מקוה שניקב ומימיו נוטפי מעט מעט או נבלעי בקרקע מעט מעט כשר‪ ,‬כי אי זחילת ניכרת‪ .‬ומוכיח זאת הרשב"א‪ ,‬שא לא נאמר כ‪ ,‬אזי‬
‫אי ל מקוה כשר‪ ,‬שהרי תמיד יש חלחול קצת של מי דר הקרקע ונבלע קצת באדמה‪) .‬ומה שאסרנו בסעי הקוד זה רק כשיוצאי מי בחוזקה(‬
‫מחבר – פסק כרשב"א‪.‬‬
‫פת"ש בש חת"ס – ה"ה מה שנבלע בי מרצפות של אבני‪ ,‬שאי הבדל בי בלוע בקרקע לבלוע באבני שהרי בשניה אי זחילת ניכרת‪.‬‬
‫גר"א – תמה על המחבר‪ ,‬שהרי דברי הרשב"א ה לשיטתו כמו הר"ש שא נפר‪ %‬המקוה פסול לטבול בו‪ ,‬אע"פ שישארו בו יותר ממ' סאה‪ ,‬אבל לשיטת‬
‫הרא"ש שפסק המחבר בסעי הקוד שפוסל בזחילה רק א לא ישארו מ' סאה בגלל הפירצה‪ ,‬אז פסול א במקרה זה שנוט מעט מעט‪ ,‬כאשר ברור‬
‫שלא ישארו מ' סאה‪.‬‬
‫דברי הגר"א קשי‪ ,‬שהרי מלשו הרשב"א "שא לא נאמר כ‪ ,‬אי ל מקוה כשר‪ ,‬שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט"‪ ,‬א"כ ברור שלרשב"א מותרת‬
‫זחילה שאינה ניכרת ג כשאי מ' סאה!‬
‫החזו"א )מקואות תנינא ס' קלה אות ד( ישב את הגר"א‪ ,‬שהרשב"א הכשיר כאשר כל המי ביחד אי זחילת ניכרת‪ ,‬אע"פ שהמיעוט כ זחילתו ניכרת‪,‬‬
‫וכשלא ישארו מ' סאה אז בכל המי יחד זחילת ניכרת‪ ,‬אבל לדעת הרא"ש שאע"פ שהזחילה ניכרת‪ ,‬כל עוד שיש מ' סאה אצורי ואגורי במקו אחד‬
‫כשר‪ ,‬א"כ לא שיי לומר כלל את די הרשב"א וברור שבזחילה מועטת יהיה כשר ג לרא"ש‪.‬‬
‫אמנ יש לדו בדבריו‪ ,‬שהרי מלשו הגר"א משמע שהרא"ש היה פוסל לשיטתו במה שהרשב"א התיר וצ"ע‪.‬‬
‫סעיפי נב'‪2‬נג'‬
‫הכשרת מקוה חסר או פסול ממקוה כשר‬
‫משנה – "ערוב מקואות כשפופרת הנוד‪ ,‬כעביה וכחללה‪ ,‬כשתי אצבעות חוזרות למקומ‪ .‬ספק כשפופרת הנוד ספק שאינה כשפופרת הנוד פסולה‪ ,‬מפני‬
‫שהיא מ התורה )כלומר‪ ,‬עיקר טבילה מ התורה(‪...‬כל שיעמוד בשפופרת הנוד )שיעמוד בנקב כגו עפר או צרורות( ממעטה )את שיעור הנקב לפסול(‪ .‬רב‬
‫שמעו ב גמליאל אומר‪ :‬כל שהוא מברית המי‪ ,‬טהור"‪) .‬מקואות פ"ו מ"ז(‬
‫רא"ש – מדובר שרוצה לערב מקוה שאוב בצד מקוה כשר או חסר בצד של או שני חסרי שיהיו אחד של‪ ,‬צרי שיהיה נקב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫רשב"א – שיעור של שפופרת הנוד צרי רק כשמחבר מקוה חסר מ השל‪ ,‬אבל להכשיר מקוה שאוב ממקוה של שאינו שאוב‪ ,‬השקה כשערה כשר‪ ,‬כי‬
‫מקוה שמקוה שאוב פסול מדרבנ הקלו בו‪.‬‬
‫הא לאחר שניקב ונסת נשאר המקוה כשר? רא"ש – ולאחר שניקב כשפופרת הנוד והיה חיבור‪ ,‬המקוה השני נשאר לעול כשר אפילו א יחזור‬
‫הנקב ויסת‪ .‬והביא הרבה ראיות לזה‪) .‬עיי במשנה פ"ו מ"ג( רבנו ירוח – הביא שיש מחלוקת בזה‪.‬‬
‫מהו טע התר השקה? רא"ש‪ ,‬רשב"א – ע"י השקה נעשו זרועי להיטהר מטומאת‪ ,‬למשל א משיק לנהר‪ ,‬נחשבי כזרועי לנהר‪.‬‬
‫הלכה‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה וכרשב"א שהבא לערב מקוה פסול או חסר ע מקוה כשר להכשירו או ששניה חסרי ובא לערב להכשיר צרי שיהיה‬
‫ביניה נקב שרחב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫רמ"א – כריב"ש‪ ,‬שקילוח המי יהיה כרוחב הנקב‪.‬‬
‫ש"" – דוקא בפסול דאורייתא צרי שפופרת הנוד‪ ,‬אבל בפסול דרבנ מספיק בכעדשה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כרא"ש‪ ,‬שלאחר שהתערב הפסול ע הכשר אפילו רגע‪ ,‬נשאר לעול כשר אפילו א יסת הנקב אח"כ‪.‬‬
‫תשובת הרא"ש‪ ,‬פרישה בש מהרש"ל‪ ,‬ב"ח‪ ,‬ט"ז‪ ,‬ש"" – כל זה דוקא כשערב מקוה פסול ע כשר‪ ,‬אבל א ערב חסר ע של כדי להכשירו‬
‫ונסת הנקב והחסר נשאר חסר פחות ממ' סאה‪ ,‬פשוט שחוזר להיות פסול‪ ,‬כי אי שיעור מ' סאה לפנינו‪.‬‬
‫ש"" – מכיו שרבנו ירוח הסתפק א לאחר שנסת השאוב נשאר בהכשרו‪ ,‬טוב להחמיר לכתחילה‪.‬‬
‫פתחי תשובה בש נודע ביהודה – פשוט שנשאר המקוה בהכשרו ג לאחר סתימת הנקב‪ ,‬וכ" מוכח מפסק המחבר בסע' נה' שמספיק שיהיו‬
‫מחוברי פע אחת ונהיו כשרי‪ ,‬ויש מהסעי ההוא תמיהה גדולה על הש"" מדוע החמיר כא‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫כמשנה שספק א יש כשפופרת הנוד או אי‪ ,‬פסול‪ ,‬מפני שזה ספק של תורה ולחומרא‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫כמשנה וכת"ק‪ ,‬ולא כרשב"ג‪ ,‬שכל שיעמוד בשפופרת הנוד‪ ,‬ממעטו ואפילו בדבר שהוא מברית המי‪.‬‬
‫צרו נקבי רבי לשפופרת הנוד‬
‫משנה – "השידה התיבה שבי אי מטבילי אא"כ נקובי כשפופרת הנוד‪...‬א היה שק או קופה מטבילי בה כמו שה‪ ,‬מפני שהמי מעורבי"‪.‬‬
‫)מקואות פ"ו מ"ה(‬
‫מרדכי – כתב בש ראבי"ה שנקבי הרבה מצטרפי לשפופרת הנוד‪ .‬והוכחתו מהמשנה הנ"ל שבשק או בקופה יש הרבה מאוד נקבי ומטבילי בה‬
‫וזה נחשב מעורב ע המי‪.‬‬
‫והקשה המרדכי מדברי רבא בגמרא בחגיגה )כב‪..." :(.‬מקוה שחלקו בסל ובגרגותני )סל גדול מאוד שמסנני בו יי(‪ ,‬הטובל ש לא עלתה לו טבילה‪ ,‬דהא ארעא כולה מחלחלא ובעני דאיכא‬
‫מ' סאה במקו אחד"‪ ,‬כלומר אע"פ שיש נקבי בסל אי הוא נחשב כמעורב במקוה‪ ,‬אלא נחשב הדבר כאילו חילק את המקוה לשני ואי בכל אחד מה שיעור‪ ,‬וזה כמו מי שנובעי‬
‫מהאדמה שודאי מחוברי לנהר מתחת לאדמה‪ ,‬ובכל זאת לא נחשב כמחוברי אלא צרי מ' סאה מכונסי במקו אחד‪.‬‬
‫ותר‪ $‬המרדכי‪ ,‬שש מדובר שאי בא סל או גרגותני מקוה של לבדו ולכ לא מועילי הנקבי‪ ,‬אבל כשיש מקוה של ומקוה חסר‪ ,‬אז אפילו נקבי דקי יועילו‪ .‬ומה שכתבה הגמרא‬
‫מארעא שכולה מחלחלת‪ ,‬הכונה שא חופר ב' או ג' בורות חסרי‪ ,‬אז אע"פ שהמי מחלחלי מאחד לשני‪ ,‬מכיו שאי בא אחד מה מ' סאה אז החלחול לא מועיל ואי צירו‪ ,‬אבל א היה‬
‫חופר אצל נהר או אצל מקוה של ורואי יש חלחול מהנהר או המקוה אל החפירה‪ ,‬אזי זה נחשב חיבור וכשר המקוה‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כמרדכי בש ראבי"ה שנקבי דקי הרבה מצטרפי לשיעור שפופרת הנוד‪.‬‬
‫רמ"א – הוסי עוד מדברי המרדכי‪ ,‬שמותר לחפור מקוה בצד הנהר ולטבול בה אע"פ שאי בה מ' סאה‪ ,‬שהרי האר‪ %‬חלולה היא וכא שהמקוה‬
‫סמו לנהר‪ ,‬ורואי את החלחולי כאילו המי באי דרכ מהנהר למקוה וזהו חיבור‪.‬‬
‫פתחי תשובה – החכ צבי והלבושי שרד פסקו שאי נקבי דקי מצטרפי‪ .‬ולכ אסר הלבושי שרד מקוה שנחפר בצד הנהר אע"פ שהתיר‬
‫הרמ"א‪ ,‬אא"כ יש בה מ' סאה ובלא זה אפילו בדיעבד לא עלתה לו טבילה‪ .‬ואסר זאת מארבעה טעמי‪ .1 :‬רוב הפוסקי חלקו על דינו של‬
‫המרדכי‪ .2 .‬המרדכי לשיטתו שנהר מטהר בכלשהו‪ ,‬אבל להלכה אנו מחמירי בזה‪ .3 .‬ג הרמ"א שהביא את הדי הזה‪ ,‬הדגיש שצרי לראות‬
‫בעי את החלחולי וזה דבר שרחוק מאוד מהמציאות‪ ,‬כי כל מקוה בנוי ממחיצות של עצי ואבני ולא רואי את החלחול ולכ זה לא מועיל‪.‬‬
‫‪ .4‬ג א נפסוק כרמ"א ונסמו על הנקבי שמחברי את המקוה לנהר‪ ,‬מ"מ טבילה בפחות ממ' סאה כשרה רק בקט ולא לאד סת‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫אבל א שני המקואות חסרי לא יועילו נקבי דקי‪ .‬והוסי הרמ"א‪ ,‬שה"ה א חלק מקוה בסל וחלק בשק‪ ,‬א אי שיעור מקוה בצד אחד‪,‬‬
‫פסול‪.‬‬
‫הכשרת מקוה שאוב מכשר‬
‫משנה – "מטהרי את המקואות העליו מ התחתו והרחוק מ הקרוב‪ .‬כיצד? מביא סילו של חרס או של אבר )עופרת( ומניח ידיו תחתיו )כלומר ות‬
‫את פיו( עד שהוא מתמלא מי ומושכו ומשיקו אפילו כשערה ודיו"‪) .‬מקואות פ"ו מ"ח(‬
‫פרוש הר"ש – כגו שני מקואות בשיפועו של הר ובעליו אי מ' סאה ובתחתו יש‪ ,‬ומכניס את ראשו האחד במקוה החסר ומשיק את צידו השני למקוה‬
‫התחתו וכ נטהר ומניח ידו בסילו כדי שלא יברחו המי עד השעה שבא שישק‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫והקשה הב"י‪ ,‬אי מספיק חוט השערה‪ ,‬הרי אפילו רבי יהודה בגיטי )טז‪ (.‬מצרי שיעור של טופח ע"מ להטפיח? ומסביר הב"י‪ ,‬שכל זה כשהעליו של‬
‫אלא שהוא שאוב ובא לטהר אותו ממקוה של כשר ואז מספיק שיעור של חוט השערה כי הקלו בשאוב מדרבנ‪ ,‬אבל א יש מקוה חסר ובא להשלי לו‬
‫משל‪ ,‬צרי שיעור של שפופרת הנוד‪.‬‬
‫ובדבר זה הבאנו מחלוקת לעיל בי הרא"ש לרשב"א‪:‬‬
‫משנה – "ערוב מקואות כשפופרת הנוד‪ ,‬כעביה וכחללה‪ ,‬כשתי אצבעות חוזרות למקומ‪ .‬ספק כשפופרת הנוד ספק שאינה כשפופרת הנוד פסולה‪ ,‬מפני‬
‫שהיא מ התורה )כלומר‪ ,‬עיקר טבילה מ התורה("‪) .‬מקואות פ"ו מ"ז(‬
‫רא"ש – מדובר שרוצה לערב מקוה שאוב בצד מקוה כשר או חסר בצד של או שני חסרי שיהיו אחד של‪ ,‬צרי שיהיה נקב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫רשב"א – שיעור של שפופרת הנוד צרי רק כשמחבר מקוה חסר מ השל‪ ,‬אבל להכשיר מקוה שאוב ממקוה של שאינו שאוב‪ ,‬השקה כשערה כשר‪ ,‬כי‬
‫מקוה שמקוה שאוב פסול מדרבנ הקלו בו‪.‬‬
‫מחבר – פסק כרשב"א שהבא להכשיר מקוה שאוב ממקוה של שאינו שאוב‪ ,‬אע"פ שאינו משיקו אלא כחוט השערה כשר‪ ,‬ואפילו אי מי ההשקה‬
‫רואי אויר‪.‬‬
‫רמ"א – דוקא בפסול שאיבה שהוא מדרבנ הקלו בו כשערה‪ ,‬אבל בפסול דאורייתא צרי כשפופרת הנוד )כדלעיל(‪ .‬והביא את הרא"ש שחולק ג בפסול‬
‫שאיבה שצרי כשפופרת הנוד‪ ,‬וכ" יש להורות למעשה‪.‬‬
‫ש"" – דעה זו של הרא"ש והרמ"א סוברת שכולו שאוב פסול מהתורה )כדלעיל בסע' ג'‪ ,‬אבל המחבר סובר שכולו שאוב כשר מהתורה ופסול מדרבנ(‪,‬‬
‫ולכ א היה רובו כשר ומיעוטו שאוב‪ ,‬כגו שנפלו לו ג' לוגי מי שאובי‪ ,‬מספיק לכו"ע בשערה כי בזה ודאי פסול מדרבנ‪ .‬ובזה יוסבר מה שהקשה‬
‫הב"ח על הרא"ש אי יסביר את המשנה שאמרה שמספיק כשערה ודיו? והביאור בזה הוא‪ ,‬שהמשנה מדברת כשהמקוה העליו פסול רק מדרבנ והרא"ש‬
‫דיבר על שאוב כולו שהוא פסול מדאורייתא‪.‬‬
‫ט"ז – חלק על הש""‪ ,‬וכתב שדברי הרמ"א שדוקא בפסול שאיבה מדרבנ מתייחס לרובו כשר ומיעוטו שאוב כדברי הרמ"א בסע' ג'‪ ,‬ולכ דעת הרא"ש‬
‫שחולקת מדברת שצרי שפופרת הנוד ג ברובו כשר ומיעוטו שאוב‪.‬‬
‫סעי נד'‬
‫משנה – "כותל שבי שני מקואות שנסדק ַל ֶ? ִתי מצטר‪ָ ,‬ל ֵע ֶרב אי מצטר עד שיהא במקו אחד כשפופרת הנוד‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬חילו הדברי"‪.‬‬
‫)מקואות פ"ו מ"ט(‬
‫רא"ש‪ ,‬ר"ש‪ ,‬רבנו ירוח – ֶ? ִתי‪ :‬מימי לשמאל‪ֵ ,‬ע ֶרב‪ :‬מלמעלה למטה‪ .‬והסביר הט"ז את טעמו‪ ,‬שע"י חיבור מקצה אל הקצה נחשב הדבר כאילו יש‬
‫חיבור בי המקואות‪ ,‬אבל מלמעלה למטה אי חיבור אלא נגד הסדק בלבד‪.‬‬
‫רמב" בפרוש המשנה‪ ,‬ראב"ד – ֶ‪ִ A‬תי‪ :‬מלמעלה למטה‪ֵ ,‬ע ֶרב‪ :‬מימי לשמאל‪ .‬והסביר הט"ז את טעמו‪ ,‬שא נפר‪ %‬הכותל באור‪ ,‬זה נראה כאילו נפל כל‬
‫הכותל‪ ,‬כיו שאי לו קיו באמצע‪ ,‬אבל מימי לשמאל יש קיו לחלק שלמעלה בגלל החלק שלמטה‪.‬‬
‫הא הסדק מספיק?‬
‫רמב" – א נסדק ַל ֶ? ִתי מצטרפי המקואות אפילו א אי בסדק הזה שיעור של שפופרת הנוד‪.‬‬
‫כ‪ִ A‬תי‪ ,‬מצטר כל הסדק לשיעור שפופרת הנוד‪ .‬משמע שא לאחר צירו הסדק‪ ,‬לא יהיה באותו חור שיעור של שפופרת‬
‫רבנו ירוח – כתב שא נסדק ֶ‬
‫וב ֵע ֶרב‪ ,‬אע"פ שיש באותו סדק כשפופרת הנוד‪ ,‬זה ג"כ לא יועיל‪.‬‬
‫כ? ִתי לא יועיל לצר את המקואות לאחד‪ָ .‬‬
‫הנוד‪ ,‬אפילו נסדק ֶ‬
‫הא כל הסדק חייב להיות מלא מי? ראב"ד – יש מ"ד שאומר‪ ,‬שאע"ג שצרי שהסדק יהיה כשפופרת הנוד‪ ,‬מ"מ גובה המי בו מספיק שיהיו כקליפת‬
‫השו‪ ,‬כשרוחב הנקב כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫משנה – "נפרצו זה בתו זה – על רו כקליפת השו ועל רוחב כשפופרת הנוד"‪) .‬מקואות פ"ו מ"ט(‬
‫פרוש הר"ש‪ ,‬הרמב" והרא"ש – א נפר‪ %‬הכותל שבי המקואות בראשו )מלמעלה( והמי מתחברי ש‪ ,‬כיו שהפירצה רואה את האויר וכול‬
‫רואי שהתערבו מי המקואות‪ ,‬מספיק תערובת כלשהו )קליפת השו( כרוחב שפופרת הנוד‪.‬‬
‫משנה – "הנצוק והקטפרס ומשקה טופח‪ ,‬אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה"‪.‬‬
‫הקשה ר"ת‪ ,‬כא משמע שטופח ע"מ להטפיח נחשב חיבור‪ ,‬ואילו בפ"ו מ"ז למדנו שערוב מקואות כשפופרת הנוד? ותר‪ ,$‬שבנקב אכ צרי כשפופרת‬
‫הנוד‪ ,‬א במי מספיק טופח ע"מ להטפיח‪.‬‬
‫והקשה הר"ש על ר"ת מסוגיתנו‪ ,‬הרי כא למדנו שצרי שהמי יהיו ברוחב שפופרת הנוד‪ ,‬ולא בשיעור טופח ע"מ להטפיח?‬
‫פרוש ראשו בר"ש – מדובר בשיעור הפירצה שצרי להיות כשפופרת הנוד והמי בשיעור טופח ע"מ להטפיח‪ .‬ודבר זה שאומרי חכמי שצרי שיעור‬
‫כקליפת השו‪ ,‬זה בי בנקב שהוא כשפופרת הנוד ובי בפירצה‪.‬‬
‫פרוש שני של הר"ש – בכל מקו שהמי מתערבי דר" נקב או פירצה אזי שיעור המי כשיעור הפירצה‪ ,‬בי שפופרת הנוד לנקב ובי כקליפת השו‬
‫לפריצה מלמעלה‪ ,‬אבל במי שצפי מעל הכותל של המקוה בלא פירצה‪ ,‬אזי לרבנ צרי" קליפת השו ולרבי יהודה טופח ע"מ להטפיח‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫כיצד נפסק להלכה?‬
‫השקה דר" נקב‬
‫השקה דר" פירצה למעלה‬
‫צרי נקב ברוחב שפופרת הנוד‬
‫גובה פירצה של קליפת השו‬
‫ומילוי מי כמילוי הנקב‬
‫והמי ימלאו את הפירצה‬
‫ר"ת ע"פ פרוש ראשו בר"ש‪,‬‬
‫צרי נקב כשפופרת הנוד ושיעור‬
‫גובה פירצה של קליפת השו ומי‬
‫סמ"ק‬
‫מי של טופח ע"מ להטפיח‬
‫בשיעור של טופח ע"מ להטפיח‬
‫רשב"א‪ ,‬סמ"ג‪ ,‬רמ"ה‪ ,‬רמב"‪,‬‬
‫מרדכי ע"פ ר"י‬
‫פרוש שני בר"ש ע"פ הריב"ש‬
‫השקה דר" מי שצפי מעל‬
‫הכותל שבי המקואות‬
‫שיעור מי של קליפת השו‬
‫)כרבנ(‬
‫שיעור המי הוא טופח ע"מ‬
‫להטפיח )כרבי יהודה(‬
‫המרדכי העיר עוד לדעת ר"י‪ ,‬שא לא היה כותל בי המקואות‪ ,‬אלא עפר‪ ,‬אי צרי שיעור של שפופרת הנוד ומי כמלוא נקב‪ ,‬אלא מספיק שישוו המי‬
‫את העפר ויעברו מזה לזה אפילו כקליפת השו‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה וכרמב"‪ ,‬שכותל שבי שני מקואות שנסדק מצד זה לצד‪ ,‬אפילו כלשהו‪ַ ,‬ל ֶ? ִתי מצטר ְל ַע ֵרב את שני המקואות‪ ,‬וא ָל ֵע ֶרב‬
‫אינ מצטרפי עד שיהיה כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כראשוני‪ ,‬שא נפר‪ %‬הכותל למעלה זה לזה על רו כקליפת השו ועל רוחב שפופרת הנוד‪ ,‬כשר‪ ,‬כיו שמגולה למעלה ורואה את הכותל‪.‬‬
‫ב"ח‪ ,‬ש"" – ה"ה א המי הולכי מזה לזה מעל הכותל ולא נפר‪ %‬צרי כקליפת השו ולא טופח ע"מ להטפיח )לא כריב"ש(‪.‬‬
‫רמ"א – כמרדכי והרמב" ולא כריב"ש‪ ,‬שה"ה א היה גל של עפר בי שני המקואות‪ ,‬א נטל מגובה הגל שצ מעל המקואות מעט עד‬
‫שמקלחי זה לזה שיעור של כרוחב שפופרת הנוד ברו קליפת השו יספיק‪ ,‬כי נקב בשיעור שפופרת הנוד מספיק‪ ,‬והמי צריכי להגיע‬
‫לגובה של קליפת השו‪.‬‬
‫אי" ההלכה בעני שתי וערב? באר הגולה‪ ,‬גר"א – כרא"ש וכר"ש‪ ,‬שתי זה ברוחב וערב זה מלמעלה למטה‪ .‬ב"ח‪ ,‬ט"ז‪ ,‬ש"" – לא הכריע במחלוקת ולכ‬
‫לעני מעשה הולכי לחומרא ואי לה הכשר אא"כ יש נקב כשפופרת הנוד בי באור ובי ברוחב‪.‬‬
‫ש"" – בכל הסעיפי הנ"ל שטובלי במקוה חסר שהשיקו אותו לשל והכשירו אותו‪ ,‬צרי" בכל מקרה שהוא שגו הנטבל יעלה ויתכסה בתו" המי‬
‫בבת אחת‪ ,‬אחרת הטבילה פסולה‪ .‬ולגבי כלי חובה לפחות שיעור רביעית אע"פ שהמי מכסי את הכלי בפחות מזה‪ ,‬כגו מחטי וצנורות וכד'‪.‬‬
‫סעי נה'‬
‫משנה – "שלושה מקואות‪ :‬בזה עשרי סאה ובזה עשרי סאה ובזה עשרי סאה מי שאובי‪ ,‬והשאוב מ הצד וירדו שלושה וטבלו בה ונתערבו )מי‬
‫המקואות(‪ ,‬המקואות טהורי והטובלי טהורי‪ .‬היה השאוב באמצע וירדו שלושה וטבלו בה ונתערבו )מי המקואות(‪ ,‬המקואות כמו שהיו והטובלי‬
‫כמו שהיו"‪) .‬מקואות פ"ו מ"ג(‬
‫ר"ש‪ ,‬רא"ש – א השאוב מ הצד‪ ,‬התערבו שני הכשרי ונעשו מקוה אחד של מ' סאה‪ ,‬ואז כשמתערב השלישי הוא מוכשר להיות מקוה כשר‪ ,‬כי כשיש‬
‫מ' סאה כשרי מותר להוסי עליה אינסו שאובי‪ ,‬ואז ג המקוה השאוב נהיה כשר ואפשר לטבול בו ]וה"ה א יש מחיצה ביניה ומעורבי המי‬
‫דר נקב כשפופרת הנוד[‪.‬‬
‫א השאוב באמצע‪ ,‬אז מכיו שהתערבו דר המשכה‪ ,‬לא נפסלו העשרי הכשרי א אי חיבור ביניה לעשרי השאובי השניי‪ ,‬ולכ כל דבר נשאר‬
‫כמו שהוא‪ ,‬כלומר‪ :‬שני המקואות הכשרי‪ ,‬נשארו כשרי לעניי להקוות עליה כ' סאה נוספי )ולא נפסלו בכ שיש בה שאובי כי הגיעו בהמשכה‬
‫ולא נפלו מכלי(‪.‬‬
‫ולכאורה יש לחוש כשהשאוב בצד‪ ,‬שמא האמצעי התערב בשאוב קוד שהתחבר לכשר שבצידו?‬
‫תרו‪ $‬הריב"ש –אע"פ שאפשר שהתערבו המי השאובי ע העשרי הכשרי שבציד קוד שיתערבו העשרי ע העשרי הכשרי האחרי‪,‬‬
‫מ"מ הולכי להקל בספק שאובי‪ ,‬מה ג שהשאובי לא פוסלי את הכשרי )כי באו בהמשכה( ולכ כשהתערבו כשרי בכשרי הסמוכי לה‬
‫הצטרפו והוכשרו השאובי והטובלי טהורי והמקואות כשרי‪.‬‬
‫תרו‪ $‬הט"ז והש"" – אעפ"כ לא נפסל‪ ,‬שהרי התחבר ג לכשר קוד שירדו השאובי לתוכו‪.‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה וכהסבר הר"ש והרא"ש‪ ,‬ולכ שלושה מקואות שיש בשני מה בכל אחד כ' סאה כשרי ובאחד כ' סאה שאובי ועומדי זה‬
‫בצד זה‪ ,‬א השאוב מ הצד וירדו שלושה וטבלו ועלו המי וחיברו את כול‪ ,‬הוכשרו שלשת‪ ,‬כי היו פע אחת מחוברי במ' סאה מי כשרי‪,‬‬
‫והטובלי טהורי‪ .‬וא השאוב באמצע לא הוכשרו המקואות‪ ,‬אלא נשארו כמו שהיו תחלה )הכשרי נשארו כשרי כי השאובי באו אליה בהמשכה‬
‫ולכ לא נפסלו הכשרי מהשאוב‪ ,‬והשאובי נשארו שאובי(‪ ,‬והטובלי לא נטהרו‪.‬‬
‫ט"ז – הכונה ב"הוכשרו שלשת"‪ ,‬זה שהכ' סאה השאובי הוכשרו להיות כמי גשמי‪ ,‬ולכ א יוסיפו עליה כ' סאה מי גשמי אח"כ יהיו כשרי‪ ,‬וכ‬
‫כ' הסאה הכשרי שנכנסו לה השאובי‪ ,‬לא נפסלו ע"י ירידת השאובי אליה‪ ,‬ולשו "הוכשרו שלשת" הכונה שיש לה צד כשרות‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫ש"" – אי חוששי לזחילה במקוה‪ ,‬כי מדובר שהמי שיצאו חזרו למקומ‪ .‬וכל זה כשהיו ש רק כ' סאה כשרי‪ ,‬אבל א היו מ' סאה אז לא נפסלי‬
‫לא חוזרי‪ .‬ואפילו למי שסובר בסע' נ' שיש פסול זוחלי ג כשנשארי מ' סאה‪ ,‬זה רק ש כשהמי יוצאי מעצמ‪ ,‬אבל כא ה יוצאי מחמת‬
‫הטבילה‪ ,‬וזה ודאי לא פוסל‪.‬‬
‫סעי נו'‬
‫תוספתא – "שני מקואות של עשרי עשרי סאה‪ ,‬אחד שאוב ואחד כשר‪ .‬ירדו שני והשיקו וטבלו בה‪ ,‬אפילו אדומי והלבינו או לבני‬
‫והאדימו‪ ,‬המקואות כמו שהיו והטובלי כמות שהיו"‪) .‬פ"ג ה"ה(‬
‫פרוש הר"ש – מדובר שנכנס אחד למקוה הכשר‪ ,‬ומחמת שנכנס עלו המי וצפו המי ועברו למקוה השאוב‪ .‬אזי‪ ,‬אפילו המי הכשרי אדומי והמי‬
‫השאובי הלבינו אות כשנכנסו אליה‪ ,‬וכ להיפ‪ ,‬הכל נשאר כמו שהיה‪ ,‬הכשר להקוות עליו למ' סאה‪ ,‬והשאוב פסול‪ ,‬כי קצת המי השאובי‬
‫התבטלו ברוב הכשרי קוד שנכנסו למקוה הכשר‪.‬‬
‫מחבר – פסק את לשו התוספתא‪ .‬והט"ז הביא את פרוש הר"ש‪.‬‬
‫סעי נז'‬
‫משנה – "מטבילי בחריצי ונעיצי ובפרסת החמור המעורבת בבקעה"‪) .‬מקואות פ"ה מ"ו(‬
‫פרוש הרא"ש והר"ש – כשהבהמה דורכת באר‪ %‬עושה גומא‪ ,‬ומדובר שנתקבצו בבקעה מ' סאה מקוה כשר ופרסה זו מעורבת לה כשפופרת הנוד‪.‬‬
‫ומשמע שטובל בתו הפרסה וכ ג מוכח מלשו הרמב"‪ ,‬שכל המעורב למקוה‪ ,‬הרי הוא כמקוה‪.‬‬
‫משנה – "מחט שהיא נתונה על מעלות המערה )על אחת ממדרגות המקוה שבמערה(‪ ,‬היה מולי ומביא במי )מנענע את מי המקוה עד שהגיעו למדרגות‬
‫המקוה(‪ ,‬כיו שעבר עליה הגל‪ ,‬טהורה"‪) .‬מקואות פ"ז מ"ז(‬
‫רא"ש – כל זה בתנאי שלא יתלש הגל ממקומו‪ ,‬אלא יהיה מחובר למקוה‪ ,‬אחרת לא יטהר שהרי אי בו מ' סאה‪.‬‬
‫מחבר – פסק כרמב" ע"פ המשנה וכפרוש הר"ש והרא"ש‪ ,‬שכל המעורב למקוה הרי הוא כמקוה ומטבילי בו‪ ,‬ולכ גומות הסמוכות לפי המקוה ומקו‬
‫רגלי פרסות בהמה שהיו בה מי מעורבי ע מי המקוה כשפופרת הנוד‪ ,‬מטבילי בה‪.‬‬
‫רמ"א – כמשנה‪ ,‬שכלי המונח בצד המקוה מנענע בידו את המקוה כדי שיעשה גל במי ויעבור על גב הכלי ועולה לו הטבילה‪ .‬וכרא"ש‪ ,‬שבלבד שלא‬
‫יעקור את הגל ממקומו אלא יהיה מחובר למקוה‪ ,‬כי אחרת חייב שיהיה בגל מ' סאה ושיעשו אשבור )ט"ז וש"(‪.‬‬
‫ט"ז – קשה‪ ,‬הרי בסעי מט' הבאנו דעת הרשב"א‪ ,‬שאוסר להחזיק בידו את הד שממשי דרכו מי למקוה‪ ,‬בי בממשי מי מעי ובי בממשי מי‬
‫מקוה‪ ,‬וא"כ לשיטתו אי יסביר את המשנה כא שאומרת שמנענע בידו? ותר‪ $‬הט"ז‪ ,‬שש מדובר שממשי מי דר דבר המקבל טומאה למקו שבו‬
‫לא היו מעול‪ ,‬משא"כ כא שש ידיו בתו המקוה או המעי וע"י הנענוע ש ממילא הולכי המי חו‪ %‬למקומ מהמקוה עצמו‪ ,‬זה לא נקרא המשכה‬
‫ע"י דבר המקבל טומאה‪ .‬ובזה יוסברו דברי הרא"ש‪ ,‬שא נעקר הגל ממקומו חייבי מ' סאה‪ ,‬ואי זה נחשב כממשי מי דר דבר המקבל טומאה‪,‬‬
‫ולכ א היו מ' סאה כשר‪ .‬וכ הסביר ג הש""‪.‬‬
‫ב"ח וט"ז – כל זה דוקא במקוה שהוא ממי גשמי‪ ,‬אבל במקוה שנובע ממעי שמטהר בזוחלי ובכלשהו‪ ,‬אפילו נעקר הגל היה הכלי נטהר בכלשהו‪,‬‬
‫כי לכלי לא צרי מ' סאה‪ .‬ואי זה דומה לגל שנתלש מהי שצרי שיהיו בו מ' סאה‪ ,‬כי י אינו נידו כמעי נובע לטהר בכלשהו‪ ,‬אלא רק בזוחלי‪.‬‬
‫ש"" – הקשה על הב"ח‪ ,‬אי כתבו שמדובר כא במקוה‪ ,‬הרי במקוה א נתלשו המי נחשבי כזוחלי ופשוט שלא יכולי לטהר אפילו במ' סאה? לכ‬
‫חלק על הב"ח והט"ז‪ ,‬וכתב שדברי הרא"ש ה ג במקוה וג במעי‪ ,‬ואפילו במעי לא יתלוש‪ ,‬כי ללא מ' סאה לא יטהר ורק כשטובל בגו המעי‬
‫מספיק כלשהו‪ ,‬אבל לא כשנתלש‪ .‬ואי הבדל בזה בי אד לכלי‪ ,‬כי הרא"ש דיבר על מחט שנתונה במעלת המערה‪ ,‬וג בזה צרי מ' סאה‪.‬‬
‫סעיפי נח'‪2‬נט'‬
‫משנה – "כל המעורב למקוה כמקוה‪ .‬חורי המערה )חורי שבכתלי המקוה שהוא כמערה( וסדקי המערה מטבילי בה כמה שה )אע"פ שמעורבי ע‬
‫מי המקוה רק בכלשהו(‪.‬‬
‫עוקת המערה‪ ,‬אי מטבילי בה‪ ,‬אלא א כ היתה נקובה כשפופרת הנוד‪ .‬אמר רבי יהודה‪ :‬אימתי? בזמ שהיא מעמדת עצמה‪ ,‬אבל א אינה מעמדת‬
‫עצמה‪ ,‬מטבילי בה כמו שהיא"‪) .‬מקואות פ"ו מ"א(‬
‫בית יוס – יש הבדל בי חורי המערה לעוקת המערה לא רק לעני שפופרת הנוד‪ ,‬אלא ג לעני רביעית‪ ,‬שבחורי המערה לא צרי שיהיה רביעית מי‬
‫בנקב המחבר ביניה‪ ,‬כי זהו מקוה אחד‪ ,‬ואילו בעוקת המערה צרי שיהיה שיעור רביעית מי בחור שמחבר בי העוקה למקוה עצמו‪.‬‬
‫מהי עוקת המערה?‬
‫ר"ש‪ ,‬רא"ש – מדובר בחפירה בצדי המקוה‪ ,‬ויש בה מי כשרי פחות ממ' סאה‪ ,‬ולפי רבי יהודה‪ ,‬א העוקה חלוקה מהמקוה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלפעמי יש‬
‫במקוה מ' סאה כשרי ג מבלי שיגיעו המי לעוקה‪ ,‬אזי המערה נקראת ש מקוה‪ ,‬וכדי לחבר את העוקה צרי נקב של שפופרת הנוד )ע"פ שלפעמי‬
‫כ מגיעי המי לעוקה(‪ ,‬אבל א אינה מעמדת את עצמה ותמיד כשיש מ' סאה במערה‪ ,‬יש ג מי בעוקה‪ ,‬הרי העוקה נקראת‬
‫‪42‬‬
‫רמב" – מדובר בחפירה תחת שטח פני המקוה שעשויה ככיפה‪ ,‬ולרבי יהודה‪ ,‬א היתה הקרקע המבדלת בי העוקה והמקוה חזקה ומעמידה את‬
‫עצמה‪ ,‬אי מטבילי במי שבעוקה אא"כ היו מעורבי ע מי המקוה ע"י נקב כשפופרת הנוד‪ ,‬אבל א הטובל במקוה נופל לתו מי העוקה כי הקרקע‬
‫רעועה וחלשה‪ ,‬אפילו אינ מעורבי אלא בכלשהו‪ ,‬מטבילי במי העוקה‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק את המשנה שחורי המערה וסדקי המערה מטבילי בה‪ ,‬אע"פ שהמי מעורבי ע המקוה בכלשהו‪ ,‬כי זה נחשב חלק המערה שהיא‬
‫עצמה המקוה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כמשנה וכרבי יהודה וכפרוש הרמב" לגבי עוקה‪ ,‬שעוקה )חפירה( שבתו המקוה‪ ,‬א היתה הקרקע המבדילה בי העוקה למקוה חזקה‬
‫ויכולה להעמיד את עצמה‪ ,‬אי מטבילי במי שבעוקה עד שיהיו מעורבי ממש כשפופרת הנוד‪ ,‬כי כרגע זה לא נחשב מחובר‪ ,‬אבל א לא‬
‫יכולה להעמיד עצמה אפילו אינ מעורבי אלא בכלשהו‪ ,‬מטבילי בה‪.‬‬
‫ש"" – בכל הסעיפי הנ"ל שטובלי במקוה חסר שהשיקו אותו לשל והכשירו אותו‪ ,‬צרי" בכל מקרה שהוא שגו הנטבל יעלה ויתכסה בתו" המי‬
‫בבת אחת‪ ,‬אחרת הטבילה פסולה‪ .‬ולגבי כלי חובה לפחות שיעור רביעית אע"פ שהמי מכסי את הכלי בפחות מזה‪ ,‬כגו מחטי וצנורות וכד'‪.‬‬
‫סעי ס'‬
‫תוספתא – "שלוש גממיות שבנחל‪ ,‬העליונה והתחתונה של עשרי עשרי סאה והאמצעית של מ' סאה וסילו של מי בתוכ ויוצא מה )או חרדלית של‬
‫גשמי נכנסת לתוכ ויוצא מה(‪ ,‬רבי יהודה אומר‪ :‬רבי מאיר היה מטביל בעליונה ואני אומר בתחתונה‪ ,‬וחכמי אומרי‪ ,‬בי זו ובי זו‪ ,‬אי מטבילי‬
‫אלא באמצעית שיש בה מ' סאה"‪) .‬פ"ג מ"ג(‬
‫רמב" – פסק כחכמי‪ ,‬ולכ שלוש גומות שבנחל )בקעה(‪ ,‬התחתונה והעליונה של עשרי סאה והאמצעית של מ' סאה ושט של גשמי עובר בתו‬
‫הנחל‪ ,‬אע"פ שהוא נכנס לתוכ ויוצא מתוכ אי זה נחשב כערוב מקואות ואי מטבילי אלא בגומא האמצעית‪ ,‬כי מי שנזחלי מערבי מקואות רק‬
‫א ה עומדי‪.‬‬
‫הקשה הבית יוס‪ ,‬מדוע הרמב" מפרש את הברייתא בשאלה הא מי נזחלי מערבי מקואות או לא‪ ,‬והרי בחגיגה יט‪ .‬למדו מברייתא זו הא‬
‫אומרי במקואות גוד אסיק או רק גוד אחית‪ ,‬ולמדו מדברי יהודה שהיה מטביל רק בתחתונה שלא אומרי גוד אסיק‪ ,‬ומדוע שינה הרמב" מלימוד‬
‫הגמרא? ותר‪ $‬הב"י בפרושו הכס משנה‪ ,‬שזו אותה מחלוקת‪ ,‬כלומר‪ ,‬הטע שלא אומרי שמי נזחלי מערבי מקואות זה מפני שלא אומרי לא‬
‫גוד אחית ולא גוד אסיק במקוה ולעול קטפרס אינו חיבור‪ ,‬וזה משו שהלכה כחכמי‪.‬‬
‫וכ כתב הריב"ש‪ ,‬שאכ רבי מאיר ורבי יהודה מודי שאומרי גוד אחית ונחלקו הא אומרי גוד אסיק‪ ,‬אבל חכמי שחולקי ואומרי שטובלי רק‬
‫באמצעית מסכימי שלא אומרי לא גוד אחית ולא גוד אסיק‪ ,‬ולכ פרש הרמב" לגבי עירוב מקואות ע"י זחילה‪.‬‬
‫מחבר – פסק את התוספתא ע"פ הרמב"‪.‬‬
‫ש"" – מה שאי צרו כא של המקואות במי זוחלי‪ ,‬זה דוקא בשט של גשמי שעובר ביניה‪ ,‬אבל מעי מערב מקואות א בזוחלי‪.‬‬
‫סעי סא'‬
‫רמב"‪ ,‬מחבר – הכופת ידיו ורגליו וישב באמת המי‪ ,‬א נכנסו מי דר כולו טהור‪.‬‬
‫סעי סב'‬
‫תוספתא – "הטביל בו יורה גדולה‪ ,‬הרי זו טמאה‪ ,‬מפני שהמי מקלחי‪ .‬כיצד הוא עושה? מורידה לתו פיה והפכה ומטבילה ומעלה דר שוליה‪ .‬הקופ‪%‬‬
‫למקוה הרי זה מגונה‪ ,‬הטובל פעמי במקוה הרי זה מגונה" )פ"ה ה"י(‪.‬‬
‫רא"ש – מקוה שיש בו מ' סאה מצומצמות‪ ,‬האד הטובל בתוכו‪ ,‬לא יקפו‪ %‬לתוכו שלא יחסרו המי בקפיצתו בתוכו‪ ,‬כי המי ניתזי החוצה‪ .‬ולא‬
‫יטבול בתוכו פעמי זה אחר זה‪ ,‬שמא בראשונה לא טבל כהוג על סמ השניה ובשניה שמא חסרו המי בגלל הראשונה‪ ,‬אבל כשטובל פע אחת נזהר‬
‫לטבול כהוג‪.‬‬
‫הסבר הרא"ש ע"פ הריב"ש – הסביר את דברי הרא"ש‪ ,‬שכשקופ‪ %‬למקוה שיש מ' סאה מכוונות‪ ,‬המי ניתזי החוצה מכח הקפיצה לפני שיכסו המי‬
‫את כל גופו ונמצא שטבל במקוה חסר‪ ,‬אבל מכיו שאי ודאות שזה יקרה לכ זה נקרא מגונה בלבד ולא פסול באופ גור‪ .‬וג לגבי הטובל פעמי‪ ,‬זה רק‬
‫חשש בעלמא שמא לא טבל כהוג בראשונה ויצאו מי והתמעט ממ' סאה‪ ,‬ולכ זה נמצא מעשה מגונה‪ .‬אבל כשטובל פע אחת נזהר כי אי דעתו על‬
‫טבילה שניה‪ ,‬ואפילו א יצאו חלק מהמי מהמקוה בשעת הטבילה‪ ,‬מ"מ כיו שהוא טובל בנחת‪ ,‬לכ המי יכסו קוד את כל גופו לפני שיצאו החוצה‪,‬‬
‫ולכ ה נקראי מחוברי בשעת טבילה וג לאחר מכ ה כגל שנתלש ועדי מחובר למקוה‪.‬‬
‫והטע שפרש הרא"ש שמדובר במקוה מצומצ‪ ,‬זה בגלל תחילת התוספתא לגבי יורה גדולה שצרי להורידה לתו פיה כדי שלא יקלחו המי החוצה‪.‬‬
‫משמע שיש ש מ' סאה מכוונות‪.‬‬
‫רמב" ע"פ הריב"ש – חילק בי תחילת התוספתא לסופה‪ ,‬ולכ הקופ‪ %‬למקוה הרי זה מגונה ג לא במקוה מצומצ‪ ,‬כי כתוב ש "הקופ‪ %‬למקוה"‪,‬‬
‫ולא 'הקופ‪ %‬בו'‪ ,‬כלומר למה שכתבנו קוד‪ .‬וטעמו‪ ,‬מפני שא קופ‪ $‬נראה שנכנס להתקרר‪ ,‬וכ הטובל פעמי‪ ,‬מכיו שטבל פע אחת‪ ,‬כשנכנס שוב‬
‫‪43‬‬
‫נראה כאילו נכנס להתקרר‪ ,‬וא יגע בתרומה וקדשי יהיו אחרי סבורי שלא צרי בזה כונה בטבילה‪ .‬ולכ כתב הדרכי משה‪ ,‬שכיו שאי לנו תרומה‬
‫וקדשי אי מקו לגזרה הזו‪.‬‬
‫מחבר – פסק את התוספתא ע"פ הסבר הרא"ש‪ ,‬שמקוה שיש בו מ' סאה מצומצמות‪ ,‬אי לקפו‪ %‬לאותו מקוה כשבא לטבול שלא יחסרו המי כאשר‬
‫יקפו‪ %‬ממ' סאה‪ ,‬וכ לא יטבול בו פעמי זה אחר זה )שמא בראשונה לא יכוו לטבול כהוג וכשיבוא בשנית כבר חסר ממ' סאה(‪.‬‬
‫טבילת שני אנשי בזה אחר זה במקוה מצומצ‬
‫משנה – "מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות‪ ,‬ירדו שני וטבלו זה אחר זה‪ ,‬הראשו טהור והשני טמא )כי חסר ממ' סאה שחלק מהמי נמצאי אצל‬
‫הראשו(‪ .‬רבי יהודה אומר‪ :‬א היו רגליו של הראשו נוגעות במי‪ ,‬א השני טהור )מדי גוד אחית ומי הראשו כאילו נמצאי במקוה(‪.‬‬
‫הטביל בו את הסגוס )מעיל עבה של צמר שסופג הרבה מי( והעלהו‪ ,‬מקצתו נוגע במי‪ ,‬טהור"‪) .‬מקואות פ"ז מ"ו(‬
‫גמרא – "‪...‬מיתיבי‪ :‬עודהו רגלו אחת במי הוחזק לדבר קל מחזיק עצמו לדבר חמור‪ .‬עלה‪ ,‬שוב אינו מחזיק‪ ...‬מא תנא עודהו רגלו אחת במי? א"ר‬
‫פדת ר' יהודה היא‪ ,‬דתנ‪ :‬מקוה שנמדד ויש בו מ' סאה מכוונות‪ ...‬אמר רבה בר אבוה‪ :‬מחלוקת במעלות דרבנ )אונ‪ ,‬מחוסר כיפורי( אבל מטומאה‬
‫לטהרה דברי הכל השני טמא‪ ,‬והיינו דרבי פדת‪.‬‬
‫איכא דאמרי‪ :‬אמר רב נחמ אמר רבה בר אבוה‪ :‬מחלוקת מטומאה לטהרה‪ ,‬אבל במעלות דרבנ דברי הכל א השני טהור‪ ,‬ופליגא דרבי פדת"‪) .‬חגיגה‬
‫יט‪(.‬‬
‫בית יוס – טע רבי יהודה הוא כפי שפרש רש"י שאומרי גוד אחית ולרבנ לא אומרי גוד אחית‪ ,‬כי מ' סאה מ התורה ה )ראב"ד(‪ .‬ולרבנ הטע‬
‫הוא כפי שמבואר בגיטי טז‪ .‬ש רבי יהודה סובר שטופח להטפיח הוא חיבור ולרבנ אי זה חיבור‪.‬‬
‫טור‪ ,‬רבנו ירוח – פסקו כרבי יהודה‪ .‬הקשה הב"י על הטור מדוע פסקו כרבי יהודה שהוא יחיד נגד רבי?‬
‫והסביר הב"י‪ ,‬שהטור ורבנו ירוח פסקו כלישנא בתרא‪ ,‬וש מבואר שבמעלות דרבנ הכל מודי שא השני טהור‪ ,‬וה סוברי שטבילת אשה לבעלה‬
‫היא כמו מעלות דרבנ‪ ,‬כי מצאנו דברי שהחמירו בה לטהרות ולא לטבילת אשה ולכ ג בזה לא מחמירי‪ ,‬ואע"פ שלישנא בתרא חולקת על רבי‬
‫פדת‪ ,‬מ"מ אפשר שהוא סובר כרבי יהודה כי הברייתא סתומה כמותו ולכ ג הוא יסכי שכ ההלכה‪.‬‬
‫אמנ הבית יוס מאוד פקפק בזה‪ ,‬כי להקל בנדה יותר מטהרות לא כול מסכימי לזה‪ ,‬והרא"ש ביניה‪ .‬ועוד‪ ,‬הרי לא כתוב בפרוש בשו מקו‬
‫שהקלו בנדה יותר מטהרות‪ ,‬אז אי נבוא אנחנו ונקל באשה לבעלה שזה איסור תורה ונדמה את זה למעלות דרבנ? ואע"ג שאפשר לומר ש"כל דתקו‬
‫רבנ כעי דאורייתא תקו"‪ ,‬ולכ א לא החמירו במעלות דרבנ לא נחמיר בטבילת נידה‪ ,‬מ"מ אי כדאי להקל בזה‪.‬‬
‫רמב"‪ ,‬ראב"ד – פסקו כת"ק וכלישנא קמא ולכ בי מטומאה לטהרה ובי במעלות דרבנ‪ ,‬השני טמא‪ .‬וכ"פ הבית יוס‪.‬‬
‫אמנ הקשה הבית יוס על הרמב"‪ ,‬א באמת השני טמא אע"פ שרגליו של ראשו נוגעות‪ ,‬אז אי פסק את המשנה לגבי המטביל סגוס עבה )מעיל‬
‫צמר עבה שסופג הרבה מי( במקוה והגביהו‪ ,‬שא מקצת הסגוס נוגע במי הטובל באחרונה טהור כי הכל מעורב‪ ,‬ומה ההבדל בי זה לרגליו של ראשו‬
‫שנוגעות במי?‬
‫ותר‪ $‬הריב"ש‪ ,‬שסגוס שונה מאד‪ ,‬שכיו שהוא בולע הרבה מי‪ ,‬אז כל זמ שלא הוציא את כולו מהמקוה‪ ,‬המי שבו מעורבי ע המקוה‪ ,‬ואילו‬
‫באד המי נמצאי רק על שטח גופו ולא בלועי בו וטפח על מנת להטפיח אינו חיבור‪ ,‬ולת"ק‪ ,‬הלחלוחית שעל גו האד אינה חיבור למקוה‪ .‬וע"ע‬
‫בזה בסע' סג‪.‬‬
‫הט"ז כתב שאי קושיה מריב"ש על מה שכתב בס"מ שבגד עבה גרע טפי‪ ,‬כי יחסית לכלי נקוב‪ ,‬ודאי שבגד גרע טפי‪ ,‬אבל יחסית לאד שיש עליו מי על‬
‫גופו‪ ,‬ודאי שאד גרע יותר מבגד שיש בו נקבי קטני‪.‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה וכרמב" וכראב"ד שפסקו כת"ק ולישנא קמא של רב נחמ‪ ,‬ולכ שני שטבלו זה אחר זה‪ ,‬אע"פ שרגליו של ראשו נוגעות‬
‫במי‪ ,‬השני נשאר טמא כי חסרו המי ממ' סאה‪.‬‬
‫ש"" – כתב את חילוק הריב"ש בי סעי זה לסע' סג‪.‬‬
‫סעי סג'‬
‫משנה – "הטביל בו את הסגוס )מעיל עבה של צמר שסופג הרבה מי( והעלהו‪ ,‬מקצתו נוגע במי‪ ,‬טהור"‪) .‬מקואות פ"ז מ"ו(‬
‫פרוש הרמב" – מדובר במקוה מצומצ שמטביל בו סגוס והעלהו‪ ,‬ואז א מקצתו נוגע במי אז מי שטובל ש טהור וא העלהו לגמרי הטובל טמא‪,‬‬
‫כי נחסר משיעור המקוה מי‪ ,‬שה נמצאי ספוגי בסגוס‪.‬‬
‫פרוש הר"ש והרא"ש‪ ,‬ורבנו ירוח והטור – מדובר לגבי הכשר מקוה‪ ,‬שא לא העלה את הסגוס‪ ,‬אזי המי שבו לא נחשבי כשאובי וטהור המקוה‪,‬‬
‫אבל א העלהו כולו נחסר המקוה והמי שספוגי בסגוס דינ כמי שאובי ופוסלי את המקוה בשלושה לוגי כשהמקוה נחסר ממ' סאה‪.‬‬
‫רוקח – כתב ש"העלהו" לא הכונה העלוהו ממש‪ ,‬אלא אפילו בעודו מחובר למקוה סחט בידיו את המי מהסגוס‪ ,‬הרי דינ כמי שאובי שפוסלי את‬
‫המקוה בשלושה לוגי‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה וכפרוש הר"ש והרא"ש‪ ,‬שא הטביל במקוה בגד עבה שהמי נבלעי בו‪ ,‬כל זמ שהבגד נוגע במקוה‪ ,‬המקוה כשר אע"פ שזבו‬
‫ממנו ג' לוגי למקוה‪ ,‬כי ה אינ נקראי שאובי‪ ,‬אבל העלהו ממנו פסול המקוה‪ ,‬כי הוא נעשה שאוב מהמי שטפטפו מהבגד‪.‬‬
‫]עיי לעיל בסע' טו‪ ,‬ש הבאנו דיו לגבי סחט את הבגד בידי שאע"פ שהוא מחובר‪ ,‬מ"מ מכיו שהמי יצאו בידי אד נחשבי כשאובי ופוסלי את‬
‫המקוה[‬
‫לא התברר מדוע המחבר פסק שהבגד מחובר למקוה‪ ,‬הרי בסעי ס' נפסק שקטפרס אינו חיבור! הכס"מ )מקואות פ"ח ה"ח( כתב שבמגביה סגוס )בגד(‬
‫אינו כ"כ קטפרס כמו אד‪ ,‬ועוד כתב‪ ,‬מפני שאי על האד אלא טופח‪ ,‬ואפשר שמנוגב במקצת המקומות ולכ הוא אינו חיבור‪.‬‬
‫הטבלת יורה או כלי במקוה מצומצ‬
‫תוספתא – "הטביל בו יורה‪ ,‬הרי זו טמאה‪ ,‬מפני שהמי מקלחי‪ .‬כיצד הוא עושה? מורידה דר פיה והופכה ומטבילה ומעלה אותה דר שוליה"‪) .‬פ"ה‬
‫ה"י(‬
‫פרוש הר"ש – המי מקלחי מהיורה ובתוכה נעשי שאובי‪ .‬והסביר הב"י‪ ,‬שכוונתו שלא יכניס את הקדרה דר שוליה ויקלחו המי פנימה עד‬
‫שתתמלא ויטבילנה‪ ,‬מפני שהמי שמקלחי לתוכה נעשי שאובי‪ ,‬ובמקוה מצומצ כשהתערבו כל המי פסלו את המקוה‪.‬‬
‫והקשה הב"י‪ ,‬למה המי המקלחי בתוכה נעשו שאובי‪ ,‬הרי ה מחוברי למי המקוה? ותר‪ ,$‬שחוששי שמא יפסק הקילוח לרגע אחד ונמצאו‬
‫המי שבתו הכלי שאובי‪ .‬ועוד תר‪ ,$‬שאע"פ שלא פסק הקילוח בכל זאת נקראי שאובי‪ ,‬כי מי שבכלי לא מועיל לה חיבור למעי או מקוה‪.‬‬
‫ונפק"מ בי התרוצי לגבי מוריד את היורה דר" צידה‪ ,‬שלתרו‪ $‬הראשו זה בסדר ונחשב כאילו מורידה דר" פיה‪ ,‬ולתרו‪ $‬השני לא יועיל אלא רק‬
‫כאשר מורידה דר" פיה‪.‬‬
‫פרוש הרמב" – הסיבה שהיורה טמאה היא מפני שהמי ניתזי החוצה מהמקוה‪ ,‬ונמצא שהמקוה חסר ממ' סאה‪ ,‬ולכ יכניס אותה דר פיה ויהפו‬
‫אותה בפני ויוציא אותה דר שוליה כדי שהמי שבתוכה לא יהיו שאובי ויחזרו למקוה ויפסלו אותו‪ .‬וכתב הב"י‪ ,‬שכא משמע שכל עוד שהמי‬
‫שבקדרה מחוברי למקוה‪ ,‬ה לא פוסלי כי חיבור מי שבכלי למעי או למקוה זה כשר‪ ,‬והחשש הוא רק א המי יהיו לגמרי בחו‪ %‬ויפלו לתו‬
‫המקוה ויפסלוהו‪ .‬לכ לפי הרמב" א מוריד אותה דר" צידה זה כשר‪.‬‬
‫פרוש הטור – הסיבה שהיורה טמאה היא מפני שהמי ניתזי החוצה‪ ,‬ונמצא שהמקוה חסר ממ' סאה‪ ,‬ולכ יכניס אותה דר פיה ויהפו אותה בפני‬
‫ויוציא אותה דר שוליה כדי שהמי לא ישארו בתוכה ויחסרו מי מהמקוה‪.‬‬
‫הב"י תמה מדוע בטע להוצאת היורה מהמקוה שינה מדברי הרמב"‪ ,‬ועוד תמה‪ ,‬הרי לפי טע זה‪ ,‬אז ג א מוציא את הקדרה דר שוליה ג"כ יחסרו‬
‫מי מהמקוה? ודחק הב"י בבאור דברי הטור‪ ,‬שהוא סובר שלא מדובר ממש במקוה מצומצ של מ' סאה בדיוק‪ ,‬אלא קצת יותר‪ ,‬וג זה נקרא מצומצ‬
‫ובהוצאה דר שוליה עולי איתה מעט מאוד יותר ביחס למוציא אותה דר פיה ולכ ישארו מ' סאה‪.‬‬
‫מחבר – פסק כתוספתא וכפרוש הרמב"‪ ,‬שא מטביל במקוה יורה או שאר כלי‪ ,‬מורידי אות לתוכו דר פיה‪ ,‬כדי שלא ינתזו המי כשנכנס‬
‫לתוכו ויהיה חסר‪ ,‬וכשמוציא אותו‪ ,‬מעלהו דר שוליו כדי שלא ישאר בו מהמי ואז יחסר המקוה‪.‬‬
‫רמ"א – הוסי את הטע שהמי שישארו ביורה או בכלי יהיו שאובי ויפסלו אותה כי לא נשאר בו מ' סאה כשרי‪.‬‬
‫ש"" – לפי פרוש הר"ש שמוריד דר פיו משו מי שאובי‪ ,‬אסור להטביל אפילו דר צד אלא רק דר פיה‪ ,‬ובדיעבד אי לחוש לזה‪.‬‬
‫סעי סד'‬
‫משנה – "הכר והכסת של עור‪ ,‬כיו שהגביה שפתותיה מ המי‪ ,‬המי שבתוכ שאובי‪ .‬כיצד יעשה? מטביל ומעלה אות דר שוליה"‪) .‬מקואות‬
‫פ"ז מ"ו(‬
‫משנה – "היו נתוני )שק או קופה( תחת הצנור )שיורדי בו מי גשמי למקוה(‪ ,‬אינ פוסלי את המקוה )כי המי שבתוכ לא שאובי כי יש לה‬
‫נקבי(‪ ,‬אלא מטבילי אות‪ ,‬ומעלה אות כדרכ"‪) .‬מקואות פ"ו מ"ה(‬
‫רמב"‪ ,‬מחבר – פסקו את המשניות‪ ,‬ולכ‪ :‬המטביל כר או כסת במקוה שיש בו מ' סאה מכוונות‪ ,‬כיו שהגביה שפתותיה מ המי‪ ,‬המי שבתוכ‬
‫נקראי שאובי‪ .‬וכיצד יעשה? מטביל ומעלה דר שוליה‪ .‬והקופה ושק מטביל ומעלה אות כדרכ ואינו חושש‪ ,‬משו שיש לה נקבי‪.‬‬
‫ש"" – הטע שמעלה דר שוליה הוא מפני שאז כשנופלי למקוה עדי הכלי בתו המקוה ולכ אינ שאובי‪.‬‬
‫סעי סה'‬
‫גמרא – "איתמר‪ :‬קידשה אביה ובדר וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת‪ ,‬רב אמר‪ :‬הרי היא בוגרת לפנינו‪ ,‬ושמואל אמר חיישינ לקדושי שניה‪...‬‬
‫נימא כתנאי‪ :‬מי מוציא מיד מי )שכיב מרע שהבריא וטוע שנת בהיותו שכיב מרע‪ ,‬או אלו שנת לה וטענו שהוא בריא(? הוא מוציא מיד בלא ראיה‬
‫וה אי מוציאי מידו בלא ראיה‪ ,‬דברי רבי יעקב‪ .‬רבי נת אומר‪ :‬א בריא הוא‪ ,‬עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע‪ ,‬וא שכיב מרע הוא‪ ,‬עליה להביא‬
‫ראיה שבריא היה‪ .‬נימא רב דאמר כרבי נת )שמתייחס למה שקורה עכשיו( ושמואל דאמר כרבי יעקב )שמתייחסי למה שהיה קוד ולא עכשיו(?‬
‫אמר ל רב‪ ,‬אנא דאמרי אפילו כרבי יעקב‪ ,‬הת דאיכא למימר העמד ממו על חזקתו‪ ,‬אבל הכא מי נימא העמד גו על חזקתו?! ושמואל אמר אנא‬
‫דאמרי אפילו לרבי נת‪ ,‬עד כא לא קאמר רבי נת הת‪ ,‬דכולי עלמא בחזקת בריאי קיימי‪ ,‬מא דקמפיק נפשיה מחזקה הוי עליה לאיתויי ראיה‪ ,‬אבל‬
‫הכא‪ ,‬מי קא מפקא נפשיה מחזקה דקמיה"‪) .‬קידושי עט‪2.‬עט‪(:‬‬
‫‪45‬‬
‫ר" – מקוה שהוחזק שיש בו מ' סאה וטבלו בו נשי ולאחר שנמדד ונמצא כשיעור מכוו‪ ,‬כתב הר" שלא צריכה לחזור ולטבול ומעמידי את המקוה על‬
‫חזקתו שתמיד נשארו בו מ' סאה‪.‬‬
‫והביא שיש מי שאוסר כי לפעמי מימיו עולי ופעמי שמתמעטי ממ' סאה‪ ,‬והסתפק הר" שמא הוא מוחזק לעמוד על פחות ממ' סאה ואי לסמו‬
‫על חזקתו הראשונה וצריכה לחזור ולטבול‪ .‬וראיה לדבר מהסוגיה בקדושי שקי"ל כרבי יעקב משו ממו שעומד על חזקתו‪ ,‬אבל אי חזקה שאד בריא‬
‫כל הזמ‪ ,‬כי חזקת הבריאות יכולה להשתנות כי החולי מצוי‪ ,‬ולכ כשנת היה שכיב מרע ומאמיני לו ומעמידי הממו על חזקתו הנוכחות שזה אצל‬
‫השכיב מרע‪.‬‬
‫וכנ"ל ג לעני המקוה‪ ,‬א הוחזק המקוה שמימיו מתמעטי ועומדי על פחות ממ' סאה‪ ,‬אז אי החזקה הראשונה שהיה בו מ' סאה מוציאה טמא‬
‫מחזקת הטומאה שלו ומעמידי טמא על חזקתו שלא טבל‪ ,‬ולכ חוזרת וטובלת כל זמ שלא ידענו בודאות שבשעה שטבלה היו בו מ' סאה‪.‬‬
‫אבל א לא הוחזק המקוה שמתמעט ממ' סאה‪ ,‬אע"פ שפעמי עולי ופעמי מתמעטי לא צריכה לחזור ולטבול‪ ,‬כי אז הוא נשאר בחזקתו שיש בו‬
‫מ' סאה ואי בו ריעותא כלל‪ .‬ומ"מ כשר הדבר לעיי קוד טבילה בכל מקוה שהוא‪ ,‬א יש בו מ' סאה‪ ,‬כי אי סומכי על החזקות במקו שאפשר‬
‫להתברר‪ ,‬כמו המשכיר בית לחברו ביד' בניס שאינו לפנינו שדנה הגמרא בפסחי ד‪ .‬הא הוא בחזקת בדוק או לא‪ ,‬ואמרה הגמרא שכל זה כשבעה"ב‬
‫אינו פה כדי לשאול אותו‪ ,‬אחרת צרי לשאול אותו א בדק או לא‪.‬‬
‫מחבר‬
‫‪.1‬‬
‫פסק כמסקנת הר"‪ ,‬שמקוה שהוא מוחזק שמימיו מתמעטי ועומד על פחות ממ' סאה‪ ,‬א טבלה בו אשה צריכה לחזור ולטבול כל זמ שלא‬
‫ידוע בודאות שבזמ הטבילה היו ש מ' סאה‪.‬‬
‫ש"" – וכ ההלכה אע"פ שעכשיו יש בו מ' סאה‪ ,‬כי מכיו שהוא מוחזק שלפעמי מתמעט‪ ,‬חוששי שמא ג בזמ שטבלה היה חסר‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫א לא הוחזקו מימיו להתמעט ממ' סאה‪ ,‬אע"פ שלפעמי מימיו עולי ויורדי לא צריכה לחזור ולטבול‪.‬‬
‫ש"" – וכל זה כשעכשיו בבדיקה המקוה של לפנינו‪ ,‬אבל א עכשיו הוא חסר לא עלתה לה הטבילה‪ ,‬משו העמד טמא על חזקתו‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫וסיי המחבר שמ"מ כשר לבדוק תמיד קוד טבילה א יש בו מ' סאה‪ .‬והסביר הש""‪ ,‬שי"א שלא סומכי על חזקה במקו שיכולי‬
‫לברר‪.‬‬
‫סעי סו'‬
‫משנה – "מקוה שמימיו מרודדי )שטוחי‪ ,‬שאינ עמוקי לכסות את כל גופו(‪ ,‬כובש אפילו חבילי עצי‪ ,‬אפילו חבילי קני‪ ,‬כדי שיתפחו המי ויורד‬
‫וטובל"‪) .‬מקואות פ"ז מ"ז(‬
‫פרוש הר"ש – מה שכתוב "אפילו חבילי עצי"‪ ,‬לרבותא הכונה‪ ,‬שלא רק אבני מותר להכניס למקוה כדי להגביה את המי‪ ,‬אלא אפילו חבילי עצי‬
‫וקני שיש ביניה מי וה לא חשובי כהפסק ומצטרפי למ' סאה‪ ,‬כל עוד שהחבילות לא חילקו את המקוה‪ ,‬כי אחרת זה כמו שחילקו בסל וגרגותני‬
‫שהטובל ש לא עלתה לו טבילה‪.‬‬
‫רשב"צ – דוקא חבילי עצי וקני מותר‪ ,‬אבל כלי אסור‪.‬‬
‫מחבר – פסק את המשנה וכר"ש‪ ,‬שמקוה שמימיו מתפשטי ואינו יכול להתכסות בו‪ ,‬נות בו מצד אחד אבני או חבילי עצי )שאינ מקבלי טומאה‬
‫והמי שביניה אינ הפסק( כדי שיקבצו מימיו אל מקו אחד ויעלו‪ ,‬וכ יוכל להתכסות‪ ,‬וכרשב"צ‪ ,‬שבכלי אסור‪ .‬וכל זה כל עוד שלא חילקו את‬
‫המקוה‪.‬‬
‫ש"" – ברור שא יש נקב ביניה כשפופרת הנוד כפי שלמדנו בסע' נב כשר‪.‬‬
‫מדוע בעצי ואבני מותר‪ ,‬ובכלי אסור?‬
‫ט"ז בש עטרת זהב – כלי אסור מפני שאז הויתו בדבר המקבל טומאה‪ .‬על זה הקשה הש""‪ ,‬א כ החילוק צרי להיות בי עצי ואבני לדבר‬
‫המקבל טומאה ולאו דוקא כלי! ועוד הוכיח הש"" מסע' נ'‪ ,‬ש משמע שמבטלי הזחילה ע"י דבר המקבל טומאה לדעה אחת אע"פ שבלא זה היה‬
‫נפסל המקוה‪ ,‬וכ"ש כא שרק בא להתפיח אותו‪ ,‬א המקוה כשר ג בלא זה‪.‬‬
‫וג הגר"א הקשה על זה‪ ,‬הרי בסו פ"ה במקואות למדנו שמודי ב"ה לב"ש שבחרדלית גודר כלי וטובל!‬
‫ש""‪ ,‬גר"א – דוקא עצי ואבני מותר כי יש בה נקבי כשפופרת הנוד‪ ,‬אבל לא כלי שמ הסת אי בה נקבי כשפופרת הנוד‪ ,‬כי א יש בה‪ ,‬אז‬
‫אי ש כלי עליה אע"פ שיש בה נקבי הרבה‪.‬‬
‫רמ"א – המי חייבי להיות עמוקי לפחות עד הטבור וזרת יותר מזה‪ ,‬אחרת לא תטבול במקוה כזה לכתחילה שמא לא תטבול יפה‪ .‬אבל א אי‬
‫מקוה אחר וא"א לתק את המקוה הזה‪ ,‬אפילו צריכה להשתטח על פניה מחמת שאי המי עמוקי‪ ,‬א בכל זאת כל גופה מתכסה בפע אחת‪ ,‬בדיעבד‬
‫טובלת ש‪.‬‬
‫סעיפי סז'‪2‬סח'‬
‫‪46‬‬
‫משנה – "ספק מי שאובי שטהרו חכמי‪ :‬ספק נפלו ספק לא נפלו‪ ,‬אפילו נפלו‪ ,‬ספק יש בה ארבעי סאה ספק אי בה‪ .‬שני מקואות‪ ,‬אחד יש בו‬
‫ארבעי סאה ואחד אי בו‪ ,‬נפל לאחד מה )שלושה לוגי שאובי( ואינו יודע לאיזה מה נפל‪ ,‬ספקו טהור‪ ,‬מפני שיש לו במה יתלה )שלא היה שו‬
‫פסול(‪ .‬היו שניה פחותי מארבעי סאה ונפל לאחד מה ואינו יודע לאיזה מה נפל‪ ,‬ספקו טמא‪ ,‬שאי לו במה יתלה"‪) .‬מקואות פ"ב מ"ג(‬
‫רמב"‪ ,‬מחבר – פסקו את המשנה‪ ,‬ולכ‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫המקוה שנסתפק לו א נפלו לתוכו מי שאובי או לא‪ ,‬ואפילו א ודאי נפלו שאובי‪ ,‬אבל ספק א היו בה שלושה לוגי או לא‪ ,‬ואפילו‬
‫בודאי ידע שהיו ש שלושה לוגי‪ ,‬ספק היו כבר מ' סאה כשרי ש קוד לכ‪ ,‬ספק לא‪ ,‬הרי זה כשר‪ ,‬וזהו ספק מי שאובי שטיהרו‬
‫חכמי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫שני מקואות‪ ,‬אחד יש בו מ' סאה ואחד אי בו‪ ,‬ונפלו שלושה לוגי שאובי לאחד מה ולא ידוע לאיזה‪ ,‬ספקו טהור‪ .‬וא היו שניה פחותי‬
‫ונפלו לאחד מה ולא ידוע לאיזה‪ ,‬שניה פסולי‪ ,‬שאי לו במה יתלה להכשיר )שממה נפש לא שנפל יהיה פסול(‪.‬‬
‫ט"ז‪ ,‬ש"" – שני הדיני הללו לדעת הרמ"א הסובר שרובו שאוב פסול מהתורה‪ ,‬תקפי דוקא כשהיה רוב מי כשרי במקוה והספק הוא רק‬
‫לגבי שלושת הלוגי‪ ,‬אחרת זה ספק דאורייתא כי רובו שאוב ופסול לדעת הרמ"א‪ .‬משמע שלדעת המחבר אפילו אי רוב כשרי‪ ,‬אומרי‬
‫שנפלו השאובי לזה שאי בו מ' סאה כלל‪ .‬אמנ נית לדחות‪ ,‬כי יתכ לומר שכמו לקמ בסע' ע'‪ ,‬ג כא הפסול מוכיח‪ ,‬כי המי נפלו לפנינו‪.‬‬
‫סעי סט'‬
‫רמב"‪ ,‬מחבר – מקוה שהניחו ריק ובא ומצאו מלא‪ ,‬הרי הוא כשר‪ ,‬מפני שזה ספק מי שאובי למקוה זה‪.‬‬
‫ט"ז – לשיטת המחבר הסובר שרובו שאוב כשר מהתורה‪ ,‬כא כשר כי מדובר בספק דרבנ‪ ,‬ולשיטת הרמ"א הסובר שרובו שאוב פסול מהתורה‪ ,‬כא כשר‬
‫כי יש לזה חזקת כשרות מלכתחילה‪.‬‬
‫רמ"א – עיי לעיל בסע' ד' ש פסק שרובו שאוב פסול מהתורה‪ ,‬ולכ א לא היו בה כא' סאי כשרי יש עכשיו ספק דאורייתא א כשר‪ ,‬שמא גוי מילא‬
‫את המקוה כדי להתרח‪ .%‬ע"ש באריכות‪.‬‬
‫סעי ע'‬
‫תוספתא – "צנור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מ הצנור למקוה‪ ,‬ספק מ המכתשת למקוה‪ ,‬פסול‪ ,‬מפני שהפסול מוכיח )ואי למקוה‬
‫חזקת כשרות(‪ .‬וא יש בו רוב מקוה כשר‪ ,‬מפני שזה ספק מי שאובי למקוה )כשר קבוע("‪) .‬פ"ב ה"א(‬
‫רמב"‪ ,‬מחבר – פסקו את דברי התוספתא‪.‬‬
‫לבוש‪ ,‬עטרת זהב – כתב שדברי המחבר ה לשיטת הרמב" שסובר שאפילו כולו שאוב פסול מדרבנ‪ ,‬ולכ יש להקל א ברובו מי כשרי‪ ,‬אבל מכיו‬
‫שקי"ל להלכה שכולו שאוב אסור מהתורה‪ ,‬ולכ אפילו ברוב מי כשרי פסול א הפסול מוכיח עליו‪.‬‬
‫ט"ז וש"" – תמהו על הלבוש והעטרת זהב ש"שכחו" שהר"ש והתוספות והרא"ש והר" למדו מהתוספתא הזו שכולו שאוב אסור מהתורה ודוקא יש‬
‫קושיה מהתוספתא הזו לרמב" הסובר שכולו שאוב כשר מהתורה!!‬
‫אמנ הביא הש"" שהמחבר בכס משנה כבר הקשה קושיה זו‪ ,‬ותר‪ %‬שאע"פ שרובו שאוב כשר מהתורה‪ ,‬ומקלי בספקו‪ ,‬כא מחמירי כי הפסול‬
‫מוכיח יותר‪ ,‬כי מכיו שהמכתשת בצדו הפסול בעי‪ ,‬כי קל יותר למי לבוא מהמכתשת‪ ,‬משא"כ בד"כ שמקלי בספק‪.‬‬
‫סעי עא'‬
‫משנה – "הטמא שירד לטבול‪ ,‬ספק טבל ספק לא טבל‪ ,‬אפילו טבל – ספק יש בו ארבעי סאה ספק אי בו )כלומר עכשיו הוא חסר לפנינו וספק א‬
‫בשעת טבילה היה חסר או של(‪ .‬שני מקואות‪ ,‬אחד יש בו ארבעי סאה ואחד שאי בו‪ ,‬טבל באחד מה ואינו יודע באיזה מה טבל‪ ,‬ספקו טמא )כי‬
‫הטמא בחזקתו עד שיודע שטבל כראוי(‪.‬‬
‫מקוה שנמדד ונמצא חסר‪ ,‬כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע‪ ,‬בי )המקוה( ברשות היחיד ובי )המקוה( ברשות הרבי )שש ספק טומאה טהור(‪,‬‬
‫טמאות )עד שיודע הזמ שנמדד והיה של(‪ ...‬שרבי יוסי אומר‪ :‬כל דבר שהוא בחזקת טומאה‪ ,‬לעול הוא בפיסולו עד שיודע שטהר‪) ."...‬מקוואות פ"ב‬
‫מ"א‪2‬מ"ב(‬
‫רמב"‪ ,‬מחבר – פסקו את דברי המשנה וכרבי יוסי‪ ,‬לפי שהטמא בחזקתו עד שיודע שטבל כראוי‪.‬‬
‫ט"ז – במקרה בו ספק א טבל במ' סאה או לא ועכשיו המקוה חסר לפנינו‪ ,‬משמע שא היה של עכשיו אלא שיש ספק שמא בזמ טבילה היה חסר‪,‬‬
‫לזה לא חוששי כי אי חזקה על המקוה שדרכו להתמעט‪.‬‬
‫באיזו טומאה מדובר כא שהאד היה טמא?‬
‫ט"ז‪ ,‬באר הגולה – כרבי יוסי‪ ,‬שהטמא נשאר כא בחזקתו בי א היה טמא טומאה דאורייתא ובי א היה טמא טומאה דרבנ‪ ,‬ולכ לשו הרמב"‬
‫והמחבר היא מפני שהטמא בחזקתו‪ ,‬כי אע"פ שמספיק לומר שספק דאורייתא לחומרא‪ ,‬מ"מ כא שמדובר שמחמירי אפילו בטומאה דרבנ כדעת רבי‬
‫יוסי‪ ,‬צרי לפרש הטע שהטמא בחזקתו‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫משנה למל"‪ ,‬גר"א‪ ,‬פת"ש – הרמב" פסק כת"ק שדוקא בטומאה דאורייתא ולזה מתכוו ג המחבר‪ ,‬אבל בטומאה דרבנ ספקו טהור‪ .‬ומה שכתב‬
‫המחבר משו העמד טמא על חזקתו‪ ,‬יתפרש כש" שאע"ג שספק טומאה ברה"ר טהור‪ ,‬כא טמא כי הטמא בחזקתו‪ .‬ומה שכתב הבית יוס שהרמב"‬
‫פסק כרבי יוסי זה כנראה טעות סופר‪.‬‬
‫ודוקא בטומאה דרבנ שהיא ולד הטומאה‪ ,‬אבל באב הטומאה מחמירי‪ .‬ולמסקנה כתב שבספק א טבל או לא טבל שבטומאה דרבנ ספקו טהור‪ ,‬זה‬
‫רק א ברור לו שטבל אלא שיש ספק הא טבל כל גופו או שהיה דבר חוצ‪ ,$‬אבל א מסופק א בכלל ירד לטבול‪ ,‬בזה יש להחמיר ג בטומאה דרבנ‪.‬‬
‫]או שנאמר שג בזה טהור ורק א מסתפק א בכלל ירד לטבול טמא[‬
‫סעיפי עב'‪2‬עג'‬
‫תוספתא – "שני מקואות שאי בה ארבעי סאה ונפלו שלושה לוגי לתו אחד מה‪ ,‬וידוע לאיזה מה נפלו‪ ,‬ואח"כ נפלו שניי ואי ידוע לאיזה מה‬
‫נפלו‪ ,‬הריני יכול לתלות ולומר למקו שנפלו ראשוני נפלו שניי‪.‬‬
‫נפלו שלושה לוגי לתו אחד מה ואי ידוע לאיזה מה נפלו‪ ,‬ואח"כ נפלו שניי וידוע לאיזה מה נפלו‪ ,‬אי יכול לתלות ולומר למקו שנפלו שניי‬
‫נפלו ראשוני‪.‬‬
‫אחד יש בו ארבעי סאה ואחד אי בו‪ ,‬הריני אומר לתו של ארבעי נפלו‪ .‬אחד שאוב ואחד שאינו שאוב‪ ,‬הריני אומר לתו של שאוב נפלו"‪) .‬פ"ב ה"ב‪2‬‬
‫ה"ג(‬
‫מחבר – פסק את כל דברי התוספתא‪.‬‬
‫ט"ז‪ ,‬ש"" – הטע בסעיפי אלו שלכו"ע זה ששלושה לוגי פוסלי במקוה זה מדרבנ‪ ,‬ובספק זה הולכי לקולא כמו בס' קיא בהלכות תערובות‪ .‬ולכ‬
‫מדובר פה שיש רוב מי כשרי‪.‬‬
‫ש"" – מה שכתוב "אחד שאוב ואחד שאינו שאוב" זה לאו דוקא‪ ,‬אלא כל מיני פסול‪ ,‬תולי שנפל בפסול‪.‬‬
‫תוספתא – "שני מקואות שאי בה ארבעי סאה ונפלו שלושה לוגי לתו אחד מה ואי ידוע לתו איזה מה נפלו‪ ,‬ואח"כ ירדו גשמי ונתמלאו‪,‬‬
‫רבי יוסי אומר‪ :‬אומרי לו שלא יטבול באחד מה‪ ,‬וא טבל באחד מה ועשה טהרות‪ ,‬טהורות‪ ,‬מפני שזה ספק מי שאובי למקוה‪ .‬למה זה דומה?‬
‫למי שנטמאת אחת מידיו ואי ידוע איזו היא‪ ,‬אומרי לו שלא יעשה טהרות באחת מידיו‪ ,‬וא עשה טהרות‪ ,‬טהורות‪ ,‬מפני שזה ספק ידי"‪) .‬פ"ב ה"ג(‬
‫מחבר – פסק את דברי התוספתא וכרבי יוסי שלא יטבול בשו אחת מהמקואות לכתחילה‪.‬‬
‫ש"" – אבל בדיעבד עלתה לו טבילה‪ ,‬כיו שירדו אח"כ גשמי‪ ,‬וספק דרבנ לקולא‪ .‬ותולי שג' הלוגי נפלו למקוה השני‪.‬‬
‫דגול מרבבה – נשאר בצ"ע לגבי המקרה בו ירדו גשמי ומילאו רק מקוה אחד‪ ,‬הא נאמר שתולי שגשמי ירדו למקוה שבו לא נכנסו השאובי או‬
‫מכיו שקוד החזקנו אות בחזקת פסולי‪ ,‬אזי עכשיו א"א לתלות‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫סעי עד'‬
‫משנה – "אר‪ %‬ישראל טהורה ומקואותיה טהורי‪ .‬מקואות העמי שבחוצה לאר‪ %‬כשרי לבעלי קריי )שצריכי טבילה מתקנת עזרא(‪ ,‬אפילו נתמלאו‬
‫בקילו )בור עמוק(‪ .‬שבאר‪ %‬ישראל מחו‪ַ %‬ל ַ‪ְ C‬פ ֵ‪ַ B‬ח )שער העיר(‪ ,‬כשרי א לנדות‪ .‬מלפני מ ַל ַ‪ְ C‬פ ֵ‪ַ B‬ח )שמ הסת נעשו לצור כביסה ורחיצה( כשרי‬
‫לבעלי קריי ופסולי לכל הטמאי‪) ."...‬מקואות פ"ח מ"א(‬
‫באור הרמב" – המקואות לפני מ ַה ַ‪ְ C‬פ ֵ‪ַ B‬ח ה פסולי כי אנשי המדינה מכבסי בה ומטילי לתוכ מי שאובי תמיד‪ ,‬ומחו‪ַ %‬ל ַ‪ְ C‬פ ֵ‪ַ B‬ח בחזקת‬
‫טהורי שחזקת מ הגשמי‪.‬‬
‫בית יוס‪ ,‬כס משנה – כל הדי הזה שיי רק כאשר היו ישראל שרויי על אדמת‪ ,‬אבל היו די אר‪ %‬ישראל שוה לדי אר‪ %‬העמי‪.‬‬
‫מחבר – פסק כדבריו בית יוס‪ ,‬שכל המקואות הנמצאות פסולי‪ ,‬שחזקת להיות שאובי‪.‬‬
‫ש""‬
‫‪.1‬‬
‫מה שכתבנו בסע' סט שמקוה שהניחו ריק ובא ומצאו מלא כשר משו שזה ספק מי שאובי‪ ,‬זה רק ש שנעשה המקוה בהתחלה לש‬
‫מקוה ומ הסת נעשה בכשרות‪ ,‬אבל כא לא ידוע בכלל א נעשה לש מקוה או לא‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫כל מה שאסרנו פה‪ ,‬זה כאשר ראינו שהמקוה נעשה בידי אד‪ ,‬אבל א הוא נעשה בידי שמי‪ ,‬כגו גומות וחפירות שבשדה שהתמלאו ע"י‬
‫גשמי‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫סעי עה'‬
‫גמרא – "אמר רבא‪ :‬אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול‪ .‬סבר רב כהנא למימר טעמא משו גזרת מרחצאות )שדר מרחצאות לישב ע"ג מדפי של‬
‫אדמה וזה דומה לכלי חרס ויחשבו שטבילה עולה בה(‪ ,‬הא ע"ג סילתא )בקעת עבה( שפיר דמי"‪) .‬נדה סו‪(:‬‬
‫מרדכי בש ר"ת – הוא שמע שאחיו ר"י רצה להתיר למלא מקוה מי חמי ולחברו אל הנהר כשפופרת הנוד‪ ,‬ואמר לו שראוי לאסור דבר זה ביותר‪,‬‬
‫משו גזירת מרחצאות )היינו שלא לטבול בכלי או ע"ג חרס מחשש שאובי(‪ .‬ולמד זאת מהגמרא‪ ,‬שא אסור ע"ג כלי חרס‪ ,‬כ"ש כא‪.‬‬
‫ועוד אמר ששמע או מר"ת או מר"י שהיה מקוה אחד שהיו מחממות הנשי יורה מלאה מי ומטילי למקוה לחממו בימות החור‪ ,‬ואסר לה ר"ת‪.‬‬
‫ואולי זה משו אותו טע של גזרת מרחצאות‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫הגהות מרדכי בש ראבי"ה וריב"א – מותר לשי חמי למקוה מפני החור‪ ,‬והוכחתו מהתוספתא‪" :‬שפש או שטבל בחמי‪ ."...‬ואע"פ שאפשר לדחות‬
‫שמדובר בחמי טבריא שבה מותר לטבול ואי בה גזרת מרחצאות‪ ,‬בגמרא )נדה סח‪ (.‬כתוב מפורש בש רב נחמ‪" :‬דודי חסרת"‪.‬‬
‫בנימי זאב בש האגור – טוב להחמיר הואיל ורבנו ת אוסר‪ .‬ומ"מ המקלי לא הפסידו ואי למחות במקו שנהגו התר‪.‬‬
‫סמ"ג – מותר לכתחילה לשי מי חמי במקוה‪.‬‬
‫מחבר – פסק את המרדכי בש ר"ת‪ ,‬שאוסר להטיל יורה מלאה מי חמי למקוה לחממו וכ למלא מקוה מי חמי ולחברו לנהר בשפופרת הנוד‪,‬‬
‫משו גזרת מרחצאות‪ ,‬שלא יאמרו שהמרח‪ %‬מטהר ויטהרו במרח‪ %‬לחוד שאינו מקוה‪.‬‬
‫רמ"א – פסק כהגהת מרדכי בש ריב"א וראבי"ה שהקל בזה והתיר לתת חמי למקוה כדי לחממו‪ .‬ומ"מ פסק הרמ"א כאגור להחמיר א לא במקו‬
‫שנהגו להקל שאי למחות ביד‪ .‬וחמי טבריה מותר לכו"ע לטבול ואי בזה גזרת מרחצאות‪.‬‬
‫פתחי תשובה )ס' נג ס"ק יט( – חשש שריבוי מי חמי שאובי בלא השקה כראוי לבור הגשמי יפסלו את המקוה‪ .‬ובס' ר' ס"ק ג' דקדק מהט"ז‬
‫והש" שמקוואות שלנו שמחממי אות ויש הרבה זוהמה דינ כמרח‪ %‬ממש ואסור לבר ש‪ ,‬אלא יבר קוד שתיכנס ולא תפסיק בדיבור‪.‬‬
‫מנחת יצחק )ח"ז ס' פה( – כיו מחממי מי ע"י רדיאטור וזה ודאי מותר כי זה לא בכלל גזרת מרחצאות‪.‬‬
‫כניסה למרח‪ $‬לאחר טבילה‬
‫מרדכי בש ראבי"ה‪ ,‬רבנו שב"ט )שמואל ב נטרונאי( – שמע שקוראי תגר ומלעיזי על בנות ישראל הטובלות א נכנסו אחר הטבילה למרח‪ ,%‬ורבנו‬
‫שב"ט כתב שלא עלתה לה טבילה‪ .‬וראיית משבת יד‪ .‬שגזרו על הבא ראשו ורובו במי שאובי לאחר טיבול‪ ,‬משו שהיו אומרי שלא אלו מטהרי‪,‬‬
‫אלא אלו מטהרי‪ ,‬ופרש רש"י שהגבלה זו היא על כל היו של הטבילה‪.‬‬
‫מרדכי – פסק שלא נפסלה הטבילה‪ ,‬וקרוב לומר שאפילו לכתחילה יכולה להיכנס למרח‪ %‬אחר הטבילה מיד‪ ,‬כי הגזרה על הבא ראשו ורובו במרח‪%‬‬
‫מדברת על שגזרו טומאה על המי שפוסלי אד שטבל כבר‪ ,‬וכ פרש רש"י‪ .‬וכ הגזרה על האד שרח‪ %‬אח"כ היתה רק לעני שפוסל תרומה‪.‬‬
‫וכ התיר מהר"‪ ,‬האגור בש ר"י מיטראני‪ ,‬שערי דורא )אע"פ שכתב המנהג להחמיר( והסמ"ג‪ .‬וסיכ המרדכי שבמרחצאות שלנו של זיעה אי מי‬
‫שחולק שודאי מותר לכתחילה‪ ,‬שאפילו לתרומה לא גזרו‪.‬‬
‫רמ"א – פסק כמרדכי שלאחר טבילה במי מקוה כשרי מותר להיכנס למרח‪ %‬להתחמ‪ ,‬אבל לחזור ולרחו‪ %‬אח"כ רבנו שב"ט אוסר וכ נהגו לאסור‪,‬‬
‫שלא יאמרו שהמרח‪ %‬הוא המטהר ולא המקוה‪ ,‬ויבואו להיטהר במרח‪ %‬לחוד‪.‬‬
‫לח ושמלה )ס"ס רא( – כיו שהעיקר כדעת המקלי‪ ,‬אי למחות ביד המקלי בשפיכת מי חמי על גופה‪ ,‬אפילו במקו שנהגו להחמיר‪.‬‬
‫קצוש"ע )ס' קסב ס"ט( – התיר לשפו על גופה מי חמי אחר צאתה מ המקוה‪ ,‬ורק במקו שנהגו איסור בזה‪ ,‬יש להחמיר‪.‬‬
‫צי‪ $‬אליעזר )חלק יא ס' סד( – כתב למסקנה שיש להורות התר לעשות מלקחת לאחר הטבילה במקוה לאשה הבאה לשאול על כ‪ ,‬כאשר בלי זה היא לא‬
‫מרגישה טוב אחרי הטבילה במקוה מכל סיבה שהיא‪ .‬וא אפשר‪ ,‬כדאי להודיע לה שא תוכל‪ ,‬שלא תרחו‪ %‬בבת אחת את הראש והגו אלא את הראש‬
‫בלא רובו של גו‪ ,‬ואח"כ את הגו בלא רוב הראש‪ ,‬ואז זהו התר גמור בלא שו פקפוק‪.‬‬
‫אגרות משה )חיו"ד ח"ב ס' צו( – באשה אסטניסית ודאי מותר אחר טבילה בכל דר שהיא‪.‬‬
‫שבט הלוי )ח"ה ס' קכה( – כל החומרא הזו נוהגת רק בסמו לטבילה‪ ,‬אבל א כבר נכנסה הביתה ובעלה נגע בה‪ ,‬אפילו א אי דעתה לשמש את ביתה‬
‫אלא עד מאוחר בלילה‪ ,‬מותרת לרחו‪ %‬בחמי‪.‬‬
‫יביע אומר )יו"ד ח"ח ס' יט( – התיר בכל עני‪ ,‬כי השו"ע לא הביא את החומרא הזו כלל‪ .‬וחסידי ואנשי מעשה שטובלי טבילת קרי‪ ,‬ודאי רשאי‬
‫להתרח‪ %‬בחמי אחר טבילת במקוה ואי בזה שו מנהג להחמיר כלל‪.‬‬
‫נספחי‬
‫אוצר השקה‬
‫עיי בזה בסעיפי נב‪2‬נד‬
‫המעלות באוצר השקה‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫כשר ג לדעת הראב"ד )אמנ כתב החזו"א שג פה מתחלפי המי‪ ,‬ולכ צרי מיד בסו הטבילה לסתו את נקב ההשקה(‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫אי צור ליבש את מקוה הטבילה בשעה שמנקי אותו‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫א אוצר ההשקה נוזל מבחיני בזה מיד‪ ,‬כאשר מימיו יורדי מנקב ההשקה‪.‬‬
‫המגרעות באוצר השקה‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫המי אינ נקיי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫א האוצר נוזל אז ג המקוה נפסל‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫יש חשש שחלק מחלל חור ההשקה יסת וירד משפופרת הנוד והמקוה בו טובלי פסול‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫אוצר זריעה‬
‫עיי בסע' כד מחלוקת הרמב" וראב"ד ושאר ראשוני הא נת סאה ונטל סאה כשר עד עול או רק עד רובו‪.‬‬
‫המחבר פסק שכשר ג א עושה כ עד עול ורק במי פירות כשר עד רובו‪ .‬הש"" פסק כתשב"צ להחמיר כמו הרמב" משו מראית עי‪ .‬לכאורה א‬
‫כ‪ ,‬יש לפסול את הזריעה אחר שיתנו לתוכו כ' סאה )כאשר הוא מ' סאה( ויעברו לבור הטבילה‪.‬‬
‫אול החזו"א )ס' קכג ס"ק א'( פסק שזה מותר לכתחילה‪ ,‬וג הרמב" וראב"ד יודו בזה‪ ,‬כדי המשנה "היה בעליו מ' סאה ובתחתו אי כלו‪ ,‬ממלא‬
‫בכת ונות בעליו עד שירדו לתחתו מ' סאה" )פ"ו מ"ח(‪ .‬והסביר‪ ,‬שמה שאסר הרמב" עד רובו‪ ,‬זה רק בנת ונטל ונראה כאילו החליפו את הכשרי‬
‫בשאובי‪ ,‬א לא כשירדו מאליה‪ ,‬וכ פרש הגר"א‪ .‬וה"ה כשעברו מאליה‪ ,‬לבית הטבילה‪ .‬לכ אפשר לזרוע כל מימות שבעול‪.‬‬
‫ובסע' טו פסק המחבר שמעי שאי בו מ' סאה מרבה עליו מי שאובי וכשר אפילו ה הרוב‪ .‬והש" כתב שא הלכו אות מי שאובי למקוה חסר‬
‫ברובו יש להחמיר ולא לטבול בו‪ .‬אמנ עיי ש בפת"ש בש הנוב"י והחת"ס שלא חוששי כלל לדברי הש" הה‪.‬‬
‫לכ אפשר לעשות במקוואות אוצר זריעה‪.‬‬
‫ומי שחושש לדעת הראב"ד שאינו אסור משו מראית עי ולכ יש לאסור אפילו ירדו מאליה‪ ,‬עושי נקב השקה בי המקוואות נמו מאוד‪ ,‬כדי שתהיה‬
‫השקה כל הזמ בי המקוה שבו טובלי לאוצר המי הכשרי‪.‬‬
‫החזו"א דחה זאת )ס' קכג ס"ק ד'(‪ ,‬ואמר שא כבר חוששי לראב"ד שא בממלא מקוה עליו צרי רוב כשרי‪ ,‬אז כבר כשהשיקו המי הכשרי‬
‫לשאובי‪ ,‬ה מתערבבי ולא נשאר במקוה האוצר רוב ולראב"ד הוא נפסל‪ ,‬ומה תועיל ההשקה‪...‬‬
‫עוד כתב החזו"א ש שהנקב המקלח מהאוצר למקוה שבו טובלי צרי להיות גבוה מהנקב שנכנסי אליו המי לאוצר‪ ,‬כי מכיו שנפסק בסע' ס' שאי‬
‫הנזחלי מערבי אא"כ עמדו‪ ,‬אז א הכניסה מהצינור תהיה גבוהה מהנקב למקוה‪ ,‬יקלחו המי מהצנור ישר למקוה‪ ,‬מבלי להתערב במי האוצר‪.‬‬
‫אמנ כתב שיש להקל בזה‪ ,‬כאשר מי העיר נמשכי בערבוב שלושה טפחי והכל בהמשכה‪.‬‬
‫המעלות באוצר זריעה‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫המי תמיד נקיי‪ ,‬כי ה כל הזמ חדשי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫אי לחשוש בשעת הטבילה לזחילה בגלל נזילה באוצר‪ ,‬כי הטבילה היא במקוה ולא באוצר‪.‬‬
‫המגרעות באוצר זריעה‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫י"א שאינו כשר לדעת הראב"ד‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫יש להיזהר שלא יהיו שלושה לוגי שאובי במקוה הטבילה שנשארו ש מהנקיו‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫יש להיזהר שלא להכניס למקוה הטבילה מי חמי קוד שיהיו בו מ' סאה מהזריעה‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫יש חשש שמא אוצר הזריעה נוזל והמי שבו נפחתו ממ' סאה ולא ירגישו בכ בשעה שממלאי מי חדשי למקוה‪.‬‬
‫המנהג כיום‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫לעשות אוצר אחד שהוא ג אוצר השקה וג אוצר זריעה‪ ,‬כלומר המי השאובי באי דר אוצר הזריעה ויחד ע זאת מושקי למקוה‪.‬‬
‫ממילא אי המקוה נפסל א היו בו קוד שלושה לוגי והמי נשארי תמיד נקיי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫יש נוהגי לעשות למקוה שני אוצרות‪ :‬השקה וזריעה‪ ,‬ואע"פ שכא המי לא בטוח יהיו נקיי‪ ,‬א א אוצר ההשקה נוזל אי המקוה נפסל‪,‬‬
‫משא"כ באוצר אחד שא הוא נוזל הוא נפסל המקוה מדי זוחלי‪.‬‬
‫אוצר על גבי אוצר‬
‫הכונה לבנות את אוצר ההשקה שתי קומות זו על גבי זו ובניה תקרה וחור בגודל שפופרת הנוד נקוב בתקרה זו‪ ,‬וכ בצד האוצר העליו נקב נוס‬
‫כשפופרת הנוד ובכל אוצר מ' סאה מי גשמי‪ .‬מי המקוה שבו טובלי נמצאי בצד האוצר העליו ומושקי אליו ע"י הנקב העליו שבצדו‪ .‬באופ זה‪ ,‬מי‬
‫המקוה החמי מתערבבי רק א מי האוצר העליו כי טבע המי החמי שעולי למעלה והמי הקרי שבאוצר התחתו נשארי למטה‪ ,‬ולכ מי‬
‫האוצר התחתו כל הזמ מכשירי את העליו בלא להתערב ומי האוצר העליו מכשירי את המקוה‪ .‬כל זה בנוס לאוצר זריעה שיש בכל מקרה‪.‬‬
‫פתרו זה פותר את בעית החזו"א באוצר השקה שמתערבבי המי ושוב חוזרי לבעית הראב"ד‪ ,‬אלא שכעת לומר שיתערבבו המי ג א האוצר‬
‫התחתו זה רחוק מאוד‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫מקוה חב"ד‬
‫במקוה זה יש אוצר השקה שהוא מתחת למקוה‪ ,‬כלומר מקוה על גבי מקוה‪ .‬בתחתו יש מי גשמי קרי ומעליו יש מקוה רגיל בו טובלי והוא מי‬
‫חמי וכ יוצאי י"ח הראב"ד כי לא יתערבו המי‪ ,‬שהרי החמי עולי כלפי מעלה‪.‬‬
‫עוד הוסי שנקב ההשקה יהיה רחב טפח על טפח ושיהיו שני כאלו‪ ,‬כדי להימנע מחשש החזו"א לאבני וחול יכולי להמעיט את הנקב א בדיוק של‬
‫שפופרת הנוד‪ .‬נקב כניסת המי יהיה רק במקוה העליונה למעלה מהמי כדי למנוע חשש זחילה ודר העליונה יכנסו לתחתונה‪ .‬שיעור מי בתחתונה‬
‫יהיה כפול‪ .‬אור המקוה הוא ‪ 1.4‬מטר לפחות‪.‬‬
‫כדי להימנע ממצב שכשנכנסי למקוה דורכי על החור וסותמי אותו‪ ,‬עשו נקב נוס של שפופרת הנוד מתחת למדרגות שלא מגיעי אליו‪.‬‬
‫הוראות כלליות בבנית מקוה‬
‫‪.1‬‬
‫בניה מחוברת לקרקע‪ ,‬ולא בחבית בטו או אסבסט שה כלי ואע"פ שחיבר אות לקרקע פסולי‪ .‬עיי סע' ו'‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫להיזהר שקירות המקוה יהיו גבוהי מהמי בשיעור כזה שהמי לא יעלו על גדותיה בשעת טבילה ויצאו מחו‪ %‬למקוה מדי זוחלי‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫בנית מדרגה רחבה עליה אפשר יהיו לעמוד בבטחה אנשי נמוכי‪ ,‬כי אסור לטבול במקו שאד מפחד שמא יפול )ס' קצח סע' לא(‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫לאטו היטב את המקוה שלא תהיה זחילה ניכרת לעי‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫להימנע מהרקת מי המקוה ע"י נקב בקרקע‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫להכי את הגג כ שמי הגשמי יאספו וירדו למקוה האוצר שלא ע"י כלי ולא ע"י דבר שהויתו בטומאה‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫בבור הטבילה יהיו ‪ 1000‬ליטר מי לצאת ידי כל הדעות בחישוב מ' סאה‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫עומק המי יהיה ‪ 1.2‬מטר‪ ,‬כדי שיכסו אשה זקופה במקוה עד זרת למעלה מטבורה כדי שבטבילה לא תתכופ יותר מדי ויהיו בה קמטי‪ ,‬וג‬
‫שלא יהיו המי גבוהי מדי ותפחד לטבול‪.‬‬
‫ניקוי מי המקוה ע"י מסנן חשמלי כך שנשאבים ע"י צינור למסנן וחוזרים למקוה או לאוצר‬
‫‪51‬‬
‫בשו"ת הר צבי )יו"ד ס' קעז( ד בדבר ואסר‪ .‬הוא אוסר זאת משו זחילה‪ ,‬ואי התר משו זחילה שאינה ניכרת‪ ,‬כי זה א"א שלא יהיה בכל מקוה‬
‫שהקרקע מחלחלת‪ ,‬אבל כא כנגד המי היוצאי נכנסי אחרי נקיי ובזה אי להתיר‪.‬‬
‫ואפילו א בשעת הטבילה ינתקו את זה‪ ,‬מ"מ המי חוזרי למקוה מכל האד שהדליק את החשמל‪ ,‬ודינ כשאובי ופסולי לטבילה מדי הויתו ע"י‬
‫אד‪.‬‬
‫וג אי להתיר מדי נת ונטל סאה‪ ,‬כי כא נת סאה שאובי כשהמי הכשרי בפני זוחלי‪ ,‬וכשה זוחלי אינ מטהרי את השאובי וכל סאה‬
‫שנכנסת היא פסולה ויתכ שבזמ סגירת החשמל יהיו רוב מי פסולי‪ .‬ושומר נפשו ירחק ממכשול שאיסור כרת יש בו‪.‬‬
‫בשו"ת מנחת יצחק )חלק ז ס' עח( כתב שא א טהור המקוה בזמ סגירת החשמל‪ ,‬יש לאסור שמא ישכחו לסגור את החשמל‪ .‬עוד חשש יש‪ ,‬שמא‬
‫הפילטר והצינורות נחשבי כמעמיד המקוה בדבר המקבל טומאה‪.‬‬
‫בתחומי כב הוצעה משאבה שאושרה ע"י הרב ואזנר‪ ,‬וכתב שמ הראוי שלא יעבוד בשעת הטבילה‪:‬‬
‫משאבה השקועה במי ומושכת אליה מי מסביב‪ ,‬כלומר בזמ הטיהור של המי יש בה מערבולת‪ .‬המי שהתנקזו במשאבה מהמקוה עוברי לצינור‬
‫מפולש ויוצאי מצדו השני והכל בתו המקוה עצמו‪ .‬בעת המעבר המי מקבלי קרינת אולטרה‪2‬סגול וזהו החיטוי שלה‪ .‬הקרינה לא עושה למי דבר‬
‫ולא מעכבת אות ולא משנה את צבע אלא רק ממיתה חיידקי‪ .‬אח"כ המי ממשיכי למסננת דקה שזהו לניקוי וחיטוי פיזי‪.‬‬
‫דיני הכשרת מקוה פסול בקצרה‬
‫במקוה חסר ואי בו אפילו כ' סאה כשרי‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫הכנסת מי ע"י זריעה לאוצר מי כשרי או השקה לאוצר מי כשרי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫הכנסת מי כשרי בלא להעביר ע"י כלי או אד או המשכה ע"י דבר המקבל טומאה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫הכנסת שלג‪ ,‬ברג וכפור‪ .‬ויש חולקי‪.‬‬
‫במקוה שאוב‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫השקה למקוה כשר אפילו בשערה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫הוצאת השאובי והכנסת כשרי‪ ,‬וצרי לחשב כ שלא נשארו מהשאובי ג' לוגי‪ .‬עיי בהרחבה סעיפי כ' וכב'‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫ע"י המשכה‪.‬‬
‫במקוה שהשתנה מראהו‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫ית לתוכו מי עד שיחזרו למראה מי‪ .‬וא הוא חסר צרי שית מי גשמי עד שיחזרו למראה מי‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫ממשי אליו מי מעי אפילו לא חזרו למראיה הראשו‪.‬‬
‫ההבדלים בין מקוה למעין בקצרה‬
‫‪.1‬‬
‫מעי מטהר בכלשהו )רביעית( כלי‪ ,‬וי"א א אד )כאשר כל גופו מכוסה במי(‪ ,‬אבל מקוה רק במ' סאה‪) .‬סעי א'(‬
‫‪.2‬‬
‫מעי מטהר א בזוחלי ומקוה רק באשבור‪) .‬סעי ב'(‬
‫‪.3‬‬
‫מעי אינו נפסל בשאובי כבסע' טו'‪ ,‬אפילו רבו מי השאובי על מי המעי‪ .‬הרמ"א פסק שדינו כמקוה‪ ,‬ונהגו להחמיר ובדיעבד לסמו על‬
‫המקלי‪ .‬אבל מקוה פחות ממ' סאה נפסל בג' לוגי לכו"ע‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫מעי אינו נפסל בשינוי מראה‪ ,‬אבל מקוה כ‪ .‬ומעי מטהר מקוה שנפסל בשינוי מראה אפילו לא חזרו המי למראיה הראשו‪) .‬סעי כח'(‬
‫‪.5‬‬
‫מקוה נובע שהתייבש בקי‪ %‬והיה בור רחוק ממנו קצת ומלאוהו מי שאובי והתמלא המקוה מתחת הקרקע מאות מי שאובי‪ ,‬המקוה‬
‫כשר כאילו כולו נובע‪ .‬ובמקוה מי גשמי לא‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫הש" מחמיר במקוה בנת סאה ונטל סאה עד רובו כדעת הרמב" והראב"ד‪ .‬הדגו"מ התיר במעי לכו"ע‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫מעי הוא מי חיי שמטהר א זב‪) .‬סעי ה'(‬
‫‪.8‬‬
‫מי גשמי אינ מחברי מקואות חסרי בזחילה‪ ,‬אבל מעי מחבר‪) .‬סעי ס'(‬
‫‪.9‬‬
‫גל שנתלש ממקוה אינו מטהר )סע' נז(‪ ,‬אבל גל שנתלש ממעי מטהר באשבור מיד כשנפסק מהמעי‪ .‬לש" צרי שיהיה בו מ' סאה ולב"ח‬
‫כלשהו‪.‬‬