ראו כאן

‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡
Ï˘ Â˙Â¯Î˘
ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰
˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ·
ø˙¢„˜˙‰ ‡
1 Sadeh layout.indd 5
3/16/08 7:58:25 AM
‫˜˙„¯‪‰‬‬
‫∂‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫מבוא‬
‫משתה חגיגי של האל דיוניסוס והגיבור הֵַרקל ֵס )איור ‪ (1‬הוא נושאו של הספין המרכזי ברצפת הפסיפס‬
‫בווילה הרומית בציפורי )איור ‪ 1.(2‬סצנה זו הוגדרה במחקר כתחרות שתייה בין האל לגיבור; בעיצומה‬
‫של התחרות אל היין מניף את גביעו בתנועת ניצחון‪ ,‬וכך מתאפיין כבעל תבונה )‪sophrosyne,‬‬
‫‪ (svfrosúnh‬ושליטה עצמית )‪ ,(enkrateia, \gkráteia‬ואילו הרקלס מתבזה בשתייה בלתי מרוסנת‬
‫עד אבדן חושים‪ ,‬מה שלכאורה מאפיין אותו כחסר מידה‪ ,‬ולפיכך חסר שיקול דעת ולוקה בהיעדר‬
‫‡‪ÒÙÈÒÙ ∫± ¯ÂÈ‬‬
‫ˆ‪ÔÈÙÒ‰ ¨È¯ÂÙÈ‬‬
‫‪˙¯Á˙ ¨ÈÊίӉ‬‬
‫˘˙‪ÔÈ· ‰ÈÈ‬‬
‫„‪ÒϘ¯‰Ï ÒÂÒÈÂÈ‬‬
‫©‪ȯÂÙÈˆÓ ÌÈÓÂψ˙‰‬‬
‫·‪˙·Ȅ‡· ‰Ê ¯Ó‡Ó‬‬
‫‪ªÒÈÈ ·‡Ê ßÙ¯Ù‬‬
‫ˆ‪®ÔÂ¯Ï È·‚ ∫ÌÂÏÈ‬‬
‫שליטה עצמית‪ .‬לפי תפיסה זו סצנת המשתה נושאת מסר דידקטי — היא מדגישה את תוצאות השתייה‬
‫הבלתי מתונה ומבליטה לעומת שכרותו של הרקלס‪ ,‬הגיבור האנושי‪ ,‬את טיבו האלוהי של דיוניסוס‪2.‬‬
‫לטענת קתרין דנבבין תיאור זה משקף באמצעות דימויים מיתולוגיים נהגים ראליים בני התקופה‪3.‬‬
‫‪˙ÈÓ¯‰ ‰Ù˜˙· χ¯˘È ı¯‡ ÈÒÙÈÒÙ· ÌÈÈ‚ÂÏÂ˙ÈÓ ˙ÂÊÁÓß ¨‰„˘ ß ∫¯˜ÁÓ‰ ˙„·ÚÓ ˜¯Ù Ï˘ „·ÈÚ ‡Â‰ ‰Ê ¯Ó‡Ó‬‬
‫‪‰·˙Î ‰„·ډ Ɖ¢Ò˘˙ ¨·È·‡–Ï˙ ˙ËÈÒ¯·È‡ ¨¯Â˘„ ˙„Â·Ú ¨ß˙ÂÈÂÚÓ˘Ó Ìȯ˘˜‰ — ‰Ó„˜‰ ˙ÈË‡ÊÈ·‰Â‬‬
‫·‪ÆdÚÂÈÒ ÏÚ ¯Â„È¯Ó ‰Ú¯ ßÙ¯ÙÏ ‰Â˙ ˙ίÚӉ ˙¯·ÁÓ‰ ˙„Â˙ ƉȄ·ÂÚ ¯˘‡ ßÙÂ¯Ù Ï˘ Â˙ÈÈÁ‰‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫הרצפה נחשפה על ידי א"מ מאיירס‪ ,‬א' נצר וק"ל מאיירס בחפירות שנערכו באתר בשנת ‪ .1987‬ראו‪R. Talgam & Z. :‬‬
‫‪ .Weiss, The Mosaics of the House of Dionysos at Sepphoris, Jerusalem 2004, p. 17‬מסביב לספין המרכזי ספינים‬
‫קטנים יותר‪ ,‬שמתוארים בהם אירועים מחיי אל היין והגיבור‪ ,‬מקלעות שוליים צמחיות וכן פסיפס בצורת האות חי"ת‬
‫מסביב למלבן כולו‪ .‬הרצפה מתוארכת לסוף המאה השנייה או ראשית המאה השלישית לסה"נ‪ .‬הרצפה נחקרה גם על‬
‫ידי עובדיה וטורנהיים‪ ,‬ראו‪ :‬א' עובדיה וי' טורנהיים‪' ,‬הדמות הנשית בפסיפס מציפורי'‪ ,‬מותר‪) 4 ,‬תשנ"ז(‪ ,‬עמ' ‪;147‬‬
‫‪A. Ovadiah & Y. Turnheim, ‘The Female Figure in the Dionysiac Mosaic at Sepphoris’, Rivista Di Archeologia,‬‬
‫‪21 (1997), pp. 107–116‬‬
‫טלגם ווייס )שם(‪ ,‬עמ' ‪ ;126125 ,65 ,54 ,51‬עובדיה וטורנהיים‪ ,‬במאמרם בעברית )שם(‪ ,‬עמ' ‪K.M.D. Dunbabin, ;12‬‬
‫‪The Roman Convivium, Cambridge 2003, p. 8‬‬
‫דנבבין )שם(‪ .‬ספרה של דנבבין עוסק בהיבטים הראליים של נוהגי האכילה והשתייה בתרבות היוונית והרומית וייצוגיהם‬
‫˜ ˙ „ ¯ ‪≥ ≤ ≠ μ ß Ó Ú ¨ Á ¢ Ò ˘ ˙ Ô Ò È  ¨± ≤ ∑ ‰‬‬
‫‪3/16/08 7:58:28 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 6‬‬
‫˘‪ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙¯Î‬‬
‫∑‬
‫˜˙„¯‪‰‬‬
‫רצפת הפסיפס גדושה בסמלי המיסטריות הדיוניסיות‪ ,‬ולמעשה בכל ספין יש סמלים כאלו‪,‬‬
‫כפי שפירטו במחקרם רינה טלגם וזאב ו ַיס‪ 4.‬לפי מסקנות מחקר זה עולים מרצפת הפסיפס שני‬
‫מסרים‪ :‬המסר שחיי דיוניסוס הם מופת למתקדשים במיסטריות הדיוניסיות‪ ,‬ושעל ידי התקדשות זו‬
‫מגיעים לקרבה המרבית לאל ולשחרור הנשמה‪ ,‬המביא לאושר פנימי; המסר בדבר עליונותו של‬
‫דיוניסוס‪ ,‬אל היין‪ ,‬על יריבו הרקלס‪ ,‬המבזה עצמו באמצעות השתייה המופרזת‪ 5.‬חולשתו של‬
‫פירוש זה של היצירה בהיעדר אחידות תמטית וקונצפטואלית בין הספין המרכזי לספינים המקיפים‪.‬‬
‫‡‪ÒÙÈÒÙ ∫≤ ¯ÂÈ‬‬
‫ˆ‪˙Â·È·Ò ¨È¯ÂÙÈ‬‬
‫∞∞≤ ‪¨¢‰ÒÏ‬‬
‫‪ÈÏÏÎ ‰‡¯Ó‬‬
‫נוסף על כך נוצרת סתירה בין שני המסרים של היצירה‪ ,‬שכן אם ההתקדשות בשם האל ולשם‬
‫התמזגות עמו במהלך המיסטריות הדיוניסיות‪ ,‬המלווה בשתיית יין ובפורקן‪ ,‬נחשבת נעלה וחיובית‪,‬‬
‫מדוע שכרותו של הרקלס שלילית ומבזה? יש לציין עוד שדיוניסוס עצמו תואר לעתים כשהוא‬
‫שיכור עד אבדן חושים‪ ,‬כמו למשל בציורי קיר בווילת המיסטריות בפומפיי ובבית דיוניסוס‬
‫באנטיוכיה‪6.‬‬
‫מאחר שנושא התחרות בין דיוניסוס להרקלס אינו נזכר בשום סיפור מיתולוגי‪ ,‬נשאלות מספר‬
‫שאלות‪ :‬באיזו נקודת זמן בחייו של הרקלס מדובר — האם בתקופת חייו על פני האדמה‪ ,‬שבמהלכה‬
‫ביצע משימות ומעשי גבורה‪ ,‬או שמא מדובר בשלב שלאחר מותו והתקבלותו בקרב האלים? האם‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪3/16/08 7:58:31 AM‬‬
‫האמנותיים‪ .‬ראו‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .6352‬גישה זו ניכרת בין היתר בהתייחסותה להיבטים החומריים‪ ,‬כגון תפקידם של כלי‬
‫המשתה‪ ,‬בתיאור המשתה בטריקליניום של בית אורפאוס בציפורי‪ .‬ראו‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪.168166‬‬
‫טלגם ווייס )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.126125 ,8557‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.126125‬‬
‫‪A. Maiuri, Roman Painting, Geneva 1953, pp. 50–63; D. Levi, Antioch Mosaic Pavements, Princeton 1947, pl.‬‬
‫‪VIIb‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 7‬‬
‫˜˙„¯‪‰‬‬
‫∏‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫מדובר בעוד אחד ממצבי חוסר השליטה של הגיבור‪ ,‬שבהם סבל משיגעון‪ ,‬הזיק לסובבים אותו‪,‬‬
‫ובסופו של דבר התפכח וניסה לכפר על מעשיו‪ ,‬או שמא מצב זה שונה מן האחרים? ואשר לתחרות‬
‫עצמה — מה תכליתה ומה משמעותה? אם אכן התחרה הרקלס בדיוניסוס בתקופת היותו בן תמותה‪,‬‬
‫הרי מדובר בחריגה מגבולותיו ולפיכך בחטא ההיבריס )‪ .(hybris, πbriw‬ניצחונו של אל בתחרות עם‬
‫בן תמותה ידוע מראש‪ ,‬והמפסיד אף נענש‪ ,‬כמו למשל מַרסיאַס או אַָרכְנ ֶה‪ 7.‬במקרה של הרקלס לא כך‬
‫היה‪ :‬הוא לא נחשב חוטא‪ ,‬ובשום מקור אין מסופר על עונש שקיבל בעקבות הִתחרות באל דיוניסוס‪.‬‬
‫כיוון שכך‪ ,‬ייתכן שהכוונה לאירוע שהתרחש לאחר סיום פרק חייו הגשמיים של הגיבור‪ ,‬כאשר זכה‬
‫לחיי אלמוות באולימפוס‪ .‬מעמדו של הגיבור בסצנה זו שווה לזה של האל‪ ,‬מאחר שזכה להאלהה‬
‫)‪ .(apotheosis, ˙poyévsiw‬מנקודת מבט זו אפשר להבין את התחרות באופן שונה‪ ,‬שלא על יסוד‬
‫עמדה קטגורית ושלילית כלפי הרקלס‪ .‬אם כן עולה השאלה אם אמנם ניכרת בפסיפס כוונה לעורר‬
‫חוסר אהדה כלפי הרקלס‪ ,‬דמות נערצת בעולם היווני והרומי‪ ,‬שזכה לכבוד כאל‪ ,‬שהוקמו לו מקדשים‪,‬‬
‫ושהתקיימו לכבודו פולחנים‪8.‬‬
‫הרקלס הוא דמות מיוחדת במינה‪ ,‬בעלת שני טבעים‪ :‬אנושי — גיבור שעשה מעשי גבורה אולם‬
‫גם שגה שגיאות כבדות; ואלוהי — שכן הוא זכה להאלהה לאחר מותו והתפתח פולחן לכבודו‬
‫בתור אל‪ .‬מסיבה זו ראוי שיכרונו להיבחן ביתר שימת לב‪ :‬השיכרון הוא מצב של אבדן תודעה‬
‫והיעדר שליטה עצמית‪ ,‬ולכן נתפס ביסודו של דבר כשלילי‪ .‬שתיית היין במסגרת משתה — אירוע‬
‫חברתי מקובל בעולם הקלסי — נעשתה תוך שמירה על כללים מחמירים ובזהירות רבה‪ .‬עם זאת יש‬
‫בטקסטים האפלטוניים הרחבה והעמקה בעניין חשיבות אבדן התודעה בתנאים ובהקשרים מסוימים‪.‬‬
‫מן המקורות האפלטוניים עולה כי שתיית היין עד שיכרון וסילוק התודעה מביאה לשיגעון זמני‪,‬‬
‫לאקסטזה‪ ,‬הנוסכת השראה ומביאה ליכולת התבוננות באלוהות עצמה ומתוך כך להתמזגות עמה‪.‬‬
‫לתפיסה זו מקום מרכזי בהשקפה האפלטונית‪ ,‬הרואה באלוהות אב טיפוס שהנפש שואפת לשוב אליו‬
‫לאחר התנתקותה מן הגשמיות‪ ,‬והיא נשארה דומיננטית גם במחשבה הנאופלטונית בתקופה הרומית‪,‬‬
‫וזו אף הרחיבה ופיתחה אותה‪.‬‬
‫לפיכך נראה כי במשתה דיוניסוס והרקלס‪ ,‬שתי דמויות חשובות בדת היוונית ובתרבות היוונית‪,‬‬
‫יש לתחרות השתייה מטרות נוספות‪ ,‬מלבד הצגה רשמית ופומבית של עקרונות המידה הקלסיים‪.‬‬
‫פירוש אחר של היצירה עשוי לגלות כי השיכרון אשר נוסך דיוניסוס על הרקלס הוא מגמתי ומכוון‪,‬‬
‫ואולי אף קשור להאלהה של הגיבור או להתפשטותו מן הגשמיות‪ .‬אבקש להראות כי מנקודת מבט‬
‫שונה השיכרון ביצירה זו הוא למעשה אמצעי להתמזגות עם האלוהות‪ ,‬ואוכיח זאת באמצעות עיון‬
‫במקורות עתיקים וניתוח היצירה בהשוואה ליצירות מאמנות ציורי הכדים ביוון‪ ,‬מתחום הפסיפס‬
‫הרומי ומאמנות הקבורה‪ ,‬ותוך התמקדות בדמויות המרכזיות — דיוניסוס והרקלס‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪3/16/08 7:58:33 AM‬‬
‫‪Diodoros Siculus, Bibliotheca historica, III, 59, 2–5 (trans. Ch.H. Oldfather, II [LCL]), London 1933–1967,‬‬
‫‪ ;pp. 273–275‬אובידיוס‪ ,‬מטמורפוזות‪) 1455 ,6 ,‬תרגום ש' דיקמן‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ' ‪.(223216‬‬
‫עובדה זו מקובלת על טלגם ווייס‪ ,‬ראו‪ :‬טלגם ווייס )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.126‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 8‬‬
‫˘‪ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙¯Î‬‬
‫‪π‬‬
‫˜˙„¯‪‰‬‬
‫השיכרון כמתת האל‬
‫שתיית היין נחשבה בעת העתיקה להנאה הדורשת כללי זהירות‪ :‬שתייה נכונה היא שתייה מתונה של‬
‫יין מהול במים‪ ,‬תוך הישמרות מפני הידרדרות למצב שכרות‪ .‬בתחילתו של המשתה המפורסם שתיאר‬
‫אפלטון מגיעים המשתתפים לכלל הסכמה שלא להשתכר‪9.‬‬
‫היחס הזהיר לשתייה מקובל היה גם ברומא‪ ,‬וסוגי המשתים השונים שתוארו בספרות העתיקה‬
‫)‪ (epulae, convivia, comissationes‬היו אמצעים למסד את השתייה‪ ,‬להעניק לה לגיטימציה כאירוע‬
‫תרבותי‪ ,‬וליצור אפשרות למצב לגיטימי של 'שכרות מותרת' — באמצעות תחרויות שתייה ופרסים‪,‬‬
‫קביעת מספר הרמות הכוסית על פי רצונו של האדם המתכבד ותירוצים שונים להצדקת השכרות‪10.‬‬
‫סנקה התיר ואף המליץ לעתים להגיע לשכרות‪ ,‬כחלק מן העונג הטמון במפגש חברתי‪ ,‬ללא קשר‬
‫לעקרון השליטה העצמית‪ .‬ידועים היו הרגלי השתייה של קאטו‪ ,‬שנהג לשתות יין לאחר סעודת הערב‬
‫עד הבוקר‪ .‬ידידיו הסבירו את מנהגו זה בצורך להסיח דעתו מעיסוקיו הרבים בענייני המדינה והציבור‬
‫במשך היום ולאפשר לו להתענג לעת לילה על דיונים פילוסופיים‪11.‬‬
‫המשתה בעת העתיקה היה אירוע מיוחד‪ ,‬שנערך בחדר שיועד לכך‪ ,‬והוא היה נעלה מחיי היומיום‬
‫ולווה בסממנים פולחניים‪ ,‬כגון רחיצת ידיים וענידת זר‪ .‬אלה נועדו לייחד את המשתה כטקס או‬
‫כמעבר למצב קיומי אחר‪ ,‬שבו ישתחררו המסובים מהעמדת הפנים ומהדימוי העצמי שלהם בחיי‬
‫היומיום‪ ,‬שכן שתיית היין מביאה לגילוי האמת‪ ,‬ליצירת אשליה של שכחה והשתחררות ולמצב‬
‫תודעה שונה‪ .‬במהלך המשתה דיברו המשתתפים בחופשיות על הכול‪ ,‬והיין‪ ,‬הגורם לאמירת דברי‬
‫אמת‪ ,‬הביא לקירוב לבבות‪12.‬‬
‫בשירה היין נתפס כאמצעי הממריץ לגילוי האמת‪ .‬לפי תֶאוג ְניס מומחים בוחנים את הזהב והכסף‬
‫באמצעות אש‪ ,‬אולם היין הוא הפותח את נשמת האדם‪ 13.‬היין נחשב אמצעי המסייע לגלות את‬
‫המחשבה )‪ (noos, nóow‬האמִתית של האדם‪ ,‬כדברי הנביא טֵֶרזיאס במחזה 'ה ַבּכְּחוֹת' לאֶוּריפידס‪' :‬הן‬
‫השתגעות ודיבוק בכחי מביאים להארה'‪ 14.‬חשיפת האמת באמצעות השיכרון גורמת לתחושת שחרור‬
‫‪ 9‬אריקסימכוס הרופא הצהיר‪ ,‬מתוקף תפקידו‪ ,‬כי שתיית יתר מזיקה לבני האדם‪ .‬ראו‪ :‬אפלטון‪ ,‬המשתה‪) 176 ,‬תרגום מ'‬
‫פינקלברג‪ ,‬תל–אביב תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ .(3029‬שתיית יין בלתי מהול נחשבה הרגל נלוז וברברי‪ .‬ראו‪F. Lissarague, The :‬‬
‫‪ .Aesthetics of the Greek Banquet, Princeton 1992, pp. 6–7‬בחיבור 'הסימפוזיום' של כסנופון מדבר סוקרטס בשבחו‬
‫של היין הנלגם במתינות‪ .‬ראו‪Xenophon, Symposium, II, 23–26 (ed. R.C. Bartlett, The Shorter Socratic Writings: :‬‬
‫‪(Apology of Socrates to the Jury, Oeconomicus, and Symposium, Ithaca, NY 1996, pp. 141–142‬‬
‫‪ 10‬על אודות נוהגי המשתה ברומא ותיאוריהם האמנותיים ראו‪ :‬דנבבין )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(2‬עמ' ‪ .1312‬השלכותיו החמורות‬
‫של אבדן השליטה הכרוך בשכרות עלולות להשפיע על המעמד החברתי‪ ,‬על המשרה וכיוצא באלה‪ .‬ראו‪J.H. D’arms, :‬‬
‫‪‘Heavy Drinking and Drunkenness in the Roman World: Four Questions for Historians’, O. Murray & M. Tecusan‬‬
‫‪(eds.), In vino veritas, London 1995, pp. 304–307; Plinius, Historia Naturalis, XIV, xxviii, 140, 146 (trans.‬‬
‫‪R. Rackham, IV [LCL], London 1938–1963, pp. 279–283); Martialis, Epigrammaton, I, 71 (trans. D.R. Shackleton‬‬‫‪Bailey, I, 3 [LCL], Cambridge MA 1993, p. 95); I, 26 (pp. 59–61); Athaeneus, Deipnosophist, I, ii, 5, 6 (trans.‬‬
‫)‪C.D. Yonge, London 1854, pp. 61–62‬‬
‫‪Seneca, Epistulae Morales, LXXXIII, 15, 17 (trans. R.M. Gummere, II [LCL], London 1917–1925, pp. 267–269) 11‬‬
‫ד'ארמס )שם(‪ ,‬עמ' ‪.308307‬‬
‫‪ ,W. Rosler, ‘Wine and Truth in the Greek Symposium’ 12‬מריי וטקוזן )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(10‬עמ' ‪.111107‬‬
‫‪ 13‬תאוגניס‪ ,‬א‪) 502499 ,‬תרגום ש' שפאן‪ ,‬שירת האלגיה היונית העתיקה‪ ,‬ירושלים תשכ"ב‪ ,‬עמ' ‪.(116‬‬
‫‪ 14‬אוריפידס‪ ,‬הבכחות ‪) 299298‬תרגום א' שבתאי‪ ,‬תל–אביב תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪.(51‬‬
‫‪3/16/08 7:58:34 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 9‬‬
‫˜˙„¯‪±∞ ‰‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫מעוּלה ומכובדה של המציאות‪ ,‬לתחושת התעלות ואף לחוויה אלוהית‪ ,‬דבר שהופך את ההשתכרות‬
‫לתכלית בפני עצמה‪15.‬‬
‫כשמדובר בהרקלס משמעותה של השתייה עד שיכרון היא אם כן שחרור מן העול הכבד של‬
‫המטלות והמשימות שהיה עליו לבצע כל ימי חייו‪ ,‬שקיעה בשכחה‪ ,‬התנתקות מחייו הגשמיים ומעבר‬
‫לרמת קיום אחרת‪ ,‬אלוהית‪ .‬חירות זו אמורה להוביל לחשיפת האמת‪ ,‬כך שנשמתו תתערטל כביכול‬
‫ותעמוד במערומיה אל מול האלוהות‪ .‬העמידה בפני האלוהות וההתמזגות עמה זכו לפיתוח נרחב‬
‫ומעמיק בפילוסופיה האפלטונית והנאופלטונית‪.‬‬
‫הדיאלוג 'פַיְדרוּס' לאפלטון דן במהות הקשר שבין נשמת האדם לאלוהות‪ ,‬ובמשל המובא בו מסופר‬
‫שלפני התגשמותה בבשר שכנה נשמת האדם בקרב האלים וחזתה ביופייה הנשגב של האלוהות‪ .‬מרגע‬
‫הגיעהּ לעולם הגשמי אין הנשמה מסוגלת לחזות עוד באלוהות‪ ,‬אולם קיים בה דחף תמידי לחפש‬
‫אחריה ואחר היופי שבו חזתה טרם נפילתה לעולם החומר‪ .‬דחף זה גורם לה לחפש יופי בבני אדם‬
‫אחרים כתחליף — וזהו הארוס‪ ,‬או התשוקה‪ ,‬התוקפים את הנשמה מתוך ניסיון להתמזג באמצעות‬
‫האהבה ביופיו של אדם אחר‪ ,‬וכך לשוב ולחזות ביופי האלוהי‪16.‬‬
‫הארוס אם כן הוא אמצעי להתמזגות עם האלוהות‪ ,‬ואמצעי אחר קשור לדיוניסוס‪ :‬מאחר שבמצבו‬
‫הגשמי אין האדם מסוגל להתבונן באלוהות‪ ,‬על נשמתו להתנתק מכובד הגשמיות‪ ,‬ורק כך תוכל‬
‫לחוות חוויה זו‪ .‬על מנת להגיע למצב זמני שבו הנשמה כביכול מנתקת עצמה מעולו של הגוף‪ ,‬עליה‬
‫להיכנס למצב של שיגעון‪ .‬השיגעון נוסך בנשמה השראה אלוהית ומעניק לה תחושה או אשליה של‬
‫התמזגות עם האלוהות‪:‬‬
‫שכן כל המשוררים האפיים הטובים מחברים את שיריהם היפים האלה לא מכוחה של מומחיות‪ ,‬אלא מהשראה‬
‫אלוהית ומתוך כפייה; וכמוהם הליריים‪ ,‬כי כשם שהמתהוללים הקוריבנטיים אין מרקדים כשהם שפויים‬
‫בדעתם‪ ,‬כך הפייטנים הליריים אין מפייטים זמירות יפות אלו כשהם שפויים בדעתם‪ ,‬אלא בשעה שיכנסו‬
‫לתוך ההרמונייה והקצב‪ ,‬וישתגעו לדניוניסוס תוך כדי כפייה‪17 .‬‬
‫השיגעון שנוסך דיוניסוס שייך לסוגי השיגעון שנוסכים האלים‪ ,‬והמסייעים לאדם להתקרב אל עולם‬
‫האידאות‪ ,‬אל האלוהות עצמה‪ ,‬ולגרום למיזוג בין המאמין לאל‪ ,‬כך שהאדם הופך לאנתאוס‪ ,‬מכיל את‬
‫האל )‪' 18:(entheos, ¡nyeow‬ובשיגעון האלוהי הבחנו ארבעה מינים לפי פעולותיהם של ארבעה אלים‪:‬‬
‫את ההתלהבות הנבואית ביארנו כפעולתו של אפולון‪ ,‬את ההתלהבות המסתורית — כפעולתו של‬
‫דיוניסוס‪ ,‬את ההתלהבות הפיוטית כפעולת המוזות‪ ,‬ואת המין הרביעי בשיגעון — כפעולת אפרודיטי‬
‫וארוס'‪ 19.‬השיכרון הנובע משתיית היין הוא אפוא מצב של שיגעון זמני‪ ,‬אשר באופן מבוקר עשוי‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪3/16/08 7:58:34 AM‬‬
‫שבתאי )שם(‪ ,‬עמ' ‪ ;9‬רוזלר )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(12‬עמ' ‪.106‬‬
‫ֶס ֶמל ָה אם דיוניסוס‪ ,‬רצתה במצבה הגשמי לחזות באלוהות ולא עמדה בכך‪ .‬ראו‪ :‬אובידיוס‪ ,‬מטמורפוזות‪315259 ,3 ,‬‬
‫)תרגום דיקמן ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[7‬עמ' ‪ ;(123121‬אפלטון‪ ,‬פידרוס‪) 252250 ,‬תרגום י"ג ליבס‪ ,‬כתבי אפלטון‪ ,‬ג‪ ,‬ירושלים‬
‫ותל–אביב ‪ ,1999‬עמ' ‪.(382356‬‬
‫אפלטון‪ ,‬איאון‪) 534533 ,‬תרגום י"ג ליבס‪ ,‬כתבי אפלטון‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים ותל–אביב תשנ"ח‪ ,‬עמ' ‪.(78‬‬
‫אוריפידס )לעיל‪ ,‬הערה ‪.(14‬‬
‫אפלטון‪ ,‬פידרוס‪) 265264 ,‬תרגום ליבס ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[16‬עמ' ‪.(404‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 10‬‬
‫˘‪ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙¯Î‬‬
‫‪‰¯„˙˜ ±±‬‬
‫לגרום לאדם לקתרזיס — לטהר ולהרגיע את נשמתו‪ 20.‬בדיאלוג 'פידרוס' קובע סוקרטס כי השיגעון‪,‬‬
‫כאשר הוא ניתן כמתנת האלים‪ ,‬אינו דבר רע כלל ועיקר‪' :‬ואולם למעשה — טובות שאין למעלה מהן‬
‫מביא לנו השגעון‪ — ,‬אותו שגעון שאינו אלא מתת אלוהים ]‪ [...‬ענין נאה הוא השגעון‪ ,‬כשהוא בא על‬
‫האדם בגזירה אלוהית ]‪ [...‬והנתפס לשגעון בדרך הנכונה וכפוף להשראה אלוהית‪ ,‬נמצאה לו‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫בזכות שגעונו פדות מכל הרעות אשר באוהו'‪21.‬‬
‫על רקע דברים אלה אפשר להניח כי הרקלס שאף לשאוב כוח ארוטי מן האלוהות ולחזות בעולם‬
‫האידאות‪ ,‬אולם כיוון שהיה ילוד אישה‪ ,‬ולכן מהותו חצי אנושית‪ ,‬לא היה ביכולתו לחזות באידאה‪,‬‬
‫והיה עליו להיכנס למצב של שיגעון על מנת שיהא מסוגל לכך‪ .‬דיוניסוס מסוגל היה להחדיר בהרקלס‬
‫את השיגעון הנדרש כדי שיוכל לחזות באידאה‪ ,‬באלוהות עצמה‪ ,‬להיטמע בה‪ ,‬לספוג ממנה השראה‪,‬‬
‫לדבוק בניצוץ האלוהי ולהפוך בעצמו לאל לאחר מותו‪.‬‬
‫בספר 'החוקים' לאפלטון נתפס היין כבעל איכויות מרפאות — הוא מעין תרופה הומאופטית‬
‫העשויה כתסמין של המחלה‪ ,‬שכן הוא משמש לעורר במקהלת הזקנים את הלהט ולהחזיר להם מידה‬
‫של שיגעון נעורים שמכוחו יוכלו להתגבר על מגבלותיהם ועל העכבות הנובעות מגילם‪' 22:‬ואשר‬
‫ליין‪ ,‬נראה שאותה האגדה השגורה בפי הבריות באה ללמד שהוא ניתן בבחינת עונש‪ ,‬כדי להביאנו‬
‫לידי שיגעון‪ ,‬אולם גרסתנו עכשיו אומרת את ההפך‪ ,‬שהוא ניתן בבחינת תרופה‪ :‬כדי להקנות לנשמה‬
‫רגש בושה ובריאות וחוזקה לגוף'‪ 23.‬וכן‪:‬‬
‫שהרי בשעה שאמהות מבקשות להרדים את ילדיהן שנדדה שנתם‪ ,‬אין הן נותנות להם לנוח‪ ,‬אלא להפך‪,‬‬
‫להתנועע; הן מנענעות אותם בזרועותיהן‪ ,‬אף אינן מחרישות אלא משמיעות נעימה כלשהי וגוברות על‬
‫תינוקותיהן במה שדומה לקסם החליל המשמש בריפוי השיגעון הבקחי‪ ,‬תוך חיבור תנועות הריקוד עם זו של‬
‫השירה ]‪ [...‬ובשעה שמטפלים בהיפעלויות אלו בזעזוע המובא כנגדן מן החוץ‪ ,‬גוברת תנועה חיצונית זו על‬
‫הפנימית‪ ,‬שיש בה משום פחד ושיגעון‪ ,‬ובניצחונה היא מביאה עמה שלוות נפש גלויה לעין‪24 .‬‬
‫מכאן שניתן להבין את השיגעון שהטיל דיוניסוס על הרקלס באמצעות היין כשיגעון שנועד לרפא‬
‫ולחזק את נפשו ואת גופו‪ ,‬שהתרופפו במהלך חייו הסוערים והמשימות שביצע‪ ,‬וכך להכינו לקבלתו‬
‫בקרב האלים לאחר מותו‪.‬‬
‫יש להדגיש כי השיגעון שנסך דיוניסוס על הרקלס שונה מסוגי השיגעון האחרים שחווה הרקלס‬
‫בחייו‪ :‬השיגעון שגרם לו לרצוח את אשתו וילדיו הוא כמובן שיגעון מסוג שלילי‪ ,‬אשר נגרם על ידי‬
‫הֶרה‪ ,‬שנטרה להרקלס טינה על עצם היוולדו מזאוס‪ 25.‬השיגעון הדיוניסי חיובי הוא‪ ,‬ונועד להפוך את‬
‫הגיבור לעילאי ולאלוהי‪.‬‬
‫‪S.H. Lonsdale, Dance and Ritual Play in Greek Religion, London 1993, p. 79 20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫אפלטון‪ ,‬פידרוס‪) 245244 ,‬תרגום ליבס ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[16‬עמ' ‪.(375374‬‬
‫ג' צורן‪' ,‬דיוניסוס והפולחן הדיוניסי בדיאלוגים האפלטוניים'‪ ,‬ר' רוזנטל–הגינבוטום )עורכת(‪ ,‬דיוניסוס ופמלייתו‬
‫באמנות ארץ ישראל‪ ,‬חיפה תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪.77‬‬
‫כתבי אפלטון‪ ,‬החוקים‪) 672 ,‬תרגום י"ג ליבס‪ ,‬תל–אביב וירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ' ‪.(90‬‬
‫שם‪) 790 ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(221220‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪Apollodorus, Bibliotheca, II, iv, 12 (trans. J.G. Fraser, II [LCL], Cambridge MA 1921, pp. 185) 25‬‬
‫‪3/16/08 7:58:35 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 11‬‬
‫˜˙„¯‪±≤ ‰‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫התפיסה האפלטונית זכתה להרחבה בהגות הנאופלטונית‪ .‬פיתוח זה‪ ,‬שנעשה על ידי הפילוסוף‬
‫פְּלוֹטינוּס במאה השלישית לסה"נ‪ ,‬מעניק משנה תוקף לפרשנות האפלטונית‪ .‬לפי הנאופלטוניזם‬
‫מקורה של הנפש באלוהות‪ ,‬והיא כמהה ונכספת אליה‪ ,‬אולם אין ביכולתה להגיע אליה בעולם הגשמי‪,‬‬
‫אלא רק מתוך סילוק התודעה‪' :‬ואילו עתה הוא שב ואץ לתוך עצמו פנימה וה"כל" נהיה נחלתו‪ ,‬הוא‬
‫מסלק מנפשו תודעת עצמו ]‪ [...‬ואולם אם יבקש לראותו ]את ה'אחד'[ כנבדל‪ ,‬יוציא הוא את עצמו‬
‫החוצה'‪ 26.‬משום כך אדם מסוגל לחזות באלוהות וביופייה רק ברגעי אקסטזה ותוך מגע מסתורי‪,‬‬
‫כדברי נתן שפיגל בפרשנותו לפלוטינוס‪:‬‬
‫ורק בעת האכסטאזה המסתורית מתאחדת הנפש עם ה'אחד'‪ .‬היא מתנשאת על החשיבה‪ ,‬כי החשיבה תנועה‬
‫היא‪ ,‬ואילו האחד שרוי בחוסר–תנועה מוחלט ]‪ [...‬את המצב התכליתי של הנפש‪ ,‬בו תתאחד עם האחד‪ ,‬אין‬
‫לתאר ולהביע במילים‪ .‬את המצב הזה אפשר אך לחיות‪ ,‬להתנסות בו‪ ,‬ולא להגדירו‪ .‬אפשר להצביע על‬
‫הדרך המוליכה לאכסטאזה כעין זו‪ ,‬אולם אותה עצמה אי אפשר לתאר‪ .‬את מעמד האכסטאזה ניתן לתאר רק‬
‫בדרך השלילה‪ :‬הנפש שהגיעה למצב זה היא ללא צורה‪ ,‬אינה מודעת עצמה‪ ,‬משוללת כל תנועה‪ .‬היא חסרת‬
‫מאוויים‪ ,‬תשוקות‪ ,‬תבונה ומחשבה‪ .‬במצב זה‪ ,‬אפילו הביטוי 'התאחדות עם האל' אין להבינו כפשוטו‪ ,‬שהרי‬
‫יש בו מעין צירוף של שתי הוויות‪ .‬במצב האכסטאזה זהה הנפש עם האל‪ ,‬היא והאל אינם יחד‪ ,‬הם אחד‪27 .‬‬
‫ידוע מפּוֹרפיריוּס שפלוטינוס עצמו נתנסה לא פעם במצבים של אקסטזה‪ ,‬וכששהה פורפיריוס אצל‬
‫רבו ברומא‪ ,‬הוא היה שרוי באקסטזה ארבע פעמים‪ 28.‬ביכולתו של היין להביא את האדם למצב‬
‫אקסטטי מסוג זה‪:‬‬
‫ואכן‪ ,‬אלה שלא ניתן להם לראות את 'הכול'‪ ,‬יגיעם רק הרושם החיצוני‪ .‬ואולם אלה שמילאו עצמם ביין–הרקח‬
‫הזה עד לשכרה‪ ,‬והיופי חדר ומילא כל נפשם‪ ,‬שוב אין הם אך צופים בלבד‪ .‬כי אז אין עוד המושא בחוץ כאן‪,‬‬
‫ושם הנושא הצופה בו מבחוץ‪ ,‬אלא בהיר–המבט נושא בתוכו–הוא את מה שהוא רואה‪ ,‬אלא עם שזה בתוכו‬
‫אין הוא יודע על–פי רוב שזה בתוכו‪ ,‬וצופה בו כמו היה בחוץ‪ ,‬משום שיתבונן בו כבדבר הנראה ומשום שהוא‬
‫רוצה לראותו‪29 .‬‬
‫אולם ההתמזגות האמתית עם האלוהות מתרחשת לאחר המוות‪ ,‬המצוי‪ ,‬כמו היין‪ ,‬בתחומו של האל‬
‫דיוניסוס‪30.‬‬
‫בכל האמור לעיל יש בסיס לנתח את הפסיפס בציפורי על יסוד המחשבה הנאופלטונית ולראות‬
‫בדימוי האמנותי רמיזה למשמעויות נרחבות ומטפוריות‪ ,‬כלומר יש לפרש את הסצנה שבה מוצב‬
‫הרקלס אל מול דיוניסוס באופן אלגורי ולאו דווקא כפשוטה‪ .‬לפי פירוש זה העמידה מול פני האל‬
‫אינה עמידה ראלית לשם התעמתות עמו‪ ,‬אלא עמידה הזויה או מעין התגלות שנוצרה כתוצאה מן‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫פלוטינוס‪ ,‬אנאדות‪ ,5 ,‬ח‪) 11 ,‬תרגום נ' שפיגל‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים ‪ ,1981‬עמ' ‪.(189188‬‬
‫נ' שפיגל‪' ,‬מבוא'‪ ,‬פלוטינוס‪ ,‬אנאדות‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים ‪ ,1978‬עמ' ‪ ;104103 ,76‬פלוטינוס‪ ,‬אנאדות‪ ,5 ,‬ח‪) 11 ,10 ,‬תרגום‬
‫שפיגל ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[26‬עמ' ‪ ,6 ;(188187‬ט‪) 4 ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,6 ;(407‬ז‪) 3534 ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,6 ;(372370‬ט‪119 ,‬‬
‫)שם‪ ,‬עמ' ‪.(416413‬‬
‫שפיגל‪ ,‬מבוא )שם( עמ' ‪ ;104 ,76‬פלוטינוס‪ ,‬אנאדות‪ ,5 ,‬ח‪) 11 ,‬תרגום שפיגל ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[26‬עמ' ‪.(189188‬‬
‫פלוטינוס‪ ,‬אנאדות‪ ,5 ,‬ח‪) 10 ,‬תרגום שפיגל ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[26‬עמ' ‪ .(188187‬יין הרקח הוא נקטר‪ ,‬ראו‪ :‬אפלטון‪,‬‬
‫המשתה‪) 203 ,‬תרגום פינקלברג ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[9‬עמ' ‪.(76‬‬
‫‪W.F. Otto, Dionysus: Myth and Cult, Bloomington & London 1965, p. 103 30‬‬
‫‪3/16/08 7:58:35 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 12‬‬
‫˘‪ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙¯Î‬‬
‫≥‪‰¯„˙˜ ±‬‬
‫השיכרון של הגיבור‪ ,‬אשר הביא אותו לחזות באלוהות‪ .‬מצב זה התרחש לפי המיתוס לאחר מותו של‬
‫הרקלס‪ ,‬כאשר זכה להאלהה; לאירוע זה יש סמלים ואותות בפסיפס עצמו‪ ,‬כפי שיתואר להלן‪.‬‬
‫גאולת הנפש בפולחן דיוניסוס‬
‫האל דיוניסוס מתואר בסצנת המשתה כשהוא ישוב בהסבה‪ ,‬וידו האוחזת גביע שתייה מונפת מעלה‪.‬‬
‫שלא כפי שנטען עד כה‪ ,‬אני סבורה כי תנועה זו אינה מסמלת ניצחון בתחרות שתייה‪ ,‬אלא נועדה‬
‫לייצג את האופן שבו האל מאציל משפעתו האלוהית על הגיבור‪ ,‬והגביע ההפוך מסמל האצלה זו‪.‬‬
‫דיוניסוס הוא אל מוות ופולחני מיסטריות‪ ,‬והדבר בא לידי ביטוי בפסיפס בציפורי‪.‬‬
‫דיוניסוס‪ ,‬אל פוריות ומוות‪ ,‬סבל‪ ,‬מת וקם לתחייה‪ ,‬ואכן אחד מכינוייו הוא הקם לתחייה )‪zagreus,‬‬
‫‪ 31.(Zagreúw‬מהות הקשר של דיוניסוס למוות היא רוחנית ולא גשמית‪ ,‬והוא אף כונה אדון הנשמות‪.‬‬
‫הפחד מפני המוות יצר פולחן סביב דיוניסוס‪ ,‬כאל שתפקידו לגאול את נשמות המתים ולהובילן לחיי‬
‫נצח שלווים ומאושרים‪ .‬כבר מהמאה השישית לפסה"נ ידועים פולחנים סודיים שמטרתם להבטיח‬
‫למשתתפים גאולה בעולם הבא — אלו הם פולחני המיסטריות )‪ ,(mysteria, must}ria‬והמשתתפים‬
‫בהם מכונים מיסטאי )‪ .(mystai, mústai‬ההשתתפות במיסטריות התאפשרה רק למי שעבר סדרת‬
‫היטהרות והפך בעקבות זאת למתקדש )‪ .(teletes, telet}w‬המיסטריות מכונות טקסי מעבר‪ ,‬ובמהלך‬
‫הטקס המרכזי התגלה למיסטאי הסוד האדיר שידיעתו הבטיחה קרבה לאל ואושר רב לאחר המוות‪.‬‬
‫המיסטריות הדיוניסיות רווחו מאוד בתקופה הרומית המאוחרת )המאה השנייההשלישית לסה"נ(‪32.‬‬
‫המתקדש נתכנה גם בכחוס‪ ,‬בהתאם לכינויו של האל‪ ,‬שכן בעקבות האקסטזה שנוצרה בטקס הוא‬
‫התאחד עם האלוהות‪33.‬‬
‫טקסי המיסטריות תוארו בעיטורי כדי קרמיקה יווניים‪ .‬בציורים אלו מתוארים סַטירים ומיינ ַדוֹת‪,‬‬
‫בני לווייתו של דיוניסוס‪ ,‬המובילים בשירה וריקודים את הנפטרים בדרכם להתקדשות‪ 34.‬הריקוד‬
‫הפרוע של המיינדות והסטירים בפולחן הדיוניסי )‪ (oreibasia, •reibasía‬נועד להביא לידי מצב‬
‫של הכלת האל )‪ 35.(enthousiasmos, \nyousiasmów‬החיות המוגזמת‪ ,‬השמחה‪ ,‬בדיחות הדעת‬
‫‪ ;Nonnos, Dionysiaca, VI, 162–210 (trans. W.H.D. Rouse [LCL ,I], London 1940, p. 225) 31‬אוטו )שם(‪ ,‬עמ' ‪;116 ,115‬‬
‫‪M.P. Nilsson, The Dionysiac Mysteries: A Sourcebook, San Francisco 1987, p. 122‬‬
‫‪ 32‬על אודות המיסטריות הדיוניסיות ראו‪S.G. Cole, ‘Landscapes of Dionysos and Elysian Fields’, M.B. Cosmopoulos :‬‬
‫‪(ed.), Greek Mysteries : The Archaeology and Ritual of Ancient Greek Secret Cults, London 2003, pp. 193–194,‬‬
‫‪197–199, 205; W. Burkert, Ancient Mystery Cult, Cambridge, MA 1987, pp. 12, 18–24; U. Bianchi, The Greek‬‬
‫‪Mysteries, Leiden 1976, pp. 3–7, 13–15; M.W. Meyer, The Ancient Mysteries: A Sourcebook, San Francisco‬‬
‫‪1987, pp. 63–65; M.P. Nilsson, The Dionysiac Mysteries of the Hellenistic and Roman Age, New York 1975‬‬
‫‪ ;(Lund 1957), pp. 123, 130, 131‬י' אוסטינובה‪' ,‬מיסטריות דיוניסיות בעולם היווני–רומי'‪ ,‬רוזנטל–הגינבוטום‬
‫)לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(22‬עמ' ‪.6261‬‬
‫‪ 33‬מאייר )שם(‪.‬‬
‫‪K. Kerenyi, Dionysos: Archetypal Image of Indestructible Life, trans. R. Manheimm, Princeton 1996 (1976), 34‬‬
‫‪figs. 122, 123, 127, 128, 129, 130‬‬
‫‪ 35‬שבתאי )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(14‬עמ' ‪W. Sorell, The Other Face: The Mask in the Arts, New York 1973, p. 51 ;9‬‬
‫‪3/16/08 7:58:35 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 13‬‬
‫˜˙„¯‪±¥ ‰‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫וההוללות של בני לווייתו של דיוניסוס‪ ,‬מבטאים‬
‫את השיגעון שמשתלט על מי שמושפע מן האל;‬
‫מטרת פעילותם היא שחרור ואקסטזה‪ ,‬כדי‬
‫לחצות את גבולות שיקול הדעת‪ ,‬וכך להתמזג עם‬
‫האלוהות‪36.‬‬
‫גם בפסיפס המשתה בציפורי מתוארים סטירים‬
‫באקסטזה‪ ,‬ובעיקר הסטיר המחלל בחליל כפול‪,‬‬
‫אולוס )‪ ,(aulos, a[lów‬וזה המחולל וכפי הנראה‬
‫מקיש במקושים )‪ (krotala, krótala‬מאחורי‬
‫הרקלס‪ .‬בפסיפס משיח'–זויד שבסיני משולבים‬
‫תהלוכת הניצחון של דיוניסוס ושכרותו של‬
‫הרקלס; מתוארים בו סטירים‪ ,‬פאנים‪ ,‬קנטאורים‬
‫ומיינדות גם יחד‪ ,‬וערבוביה של כלי נגינה‪ ,‬כגון‬
‫מקושים‪ ,‬שופרות וחליל פאן‪ ,‬וחפצים אופייניים‬
‫נוספים יוצרים בו אווירת אקסטזה )איור ‪ .(3‬לצד‬
‫דמותו של האל דיוניסוס מופיעה הכתובת 'טלטה'‬
‫)}‪ ,(telete, telet‬היינו התקדשות או חניכה‪ ,‬והיא‬
‫מוכיחה כי זהו תיאור של פולחן מסתורין‪.‬‬
‫האולוס מופיע בציפורי גם בספין שכותרתו‬
‫'תהלוכה' )}‪ ;pomp‬איור ‪ .(4‬דיוניסוס מתואר‬
‫רכוב במרכבה‪ ,‬לראשו זר והילה והוא נושא‬
‫תירסוס )מטה המתקדשים ‪.(thyrsus, yúrsow‬‬
‫ולצד דיוניסוס רכוב סטיר המחלל בחליל כפול‪.‬‬
‫האל מוצג בתיאור זה כמנצח באמצעות אופן‬
‫ישיבתו‪ ,‬והזר שלראשו והתירסוס שבידו — נוסף‬
‫‡‪∫®‰ÏÚÓÏ© ≥ ¯ÂÈ‬‬
‫על הנגינה באולוס — מעידים על תפקידו כאל המיסטריות ועל ניצחונו בהבאת גאולה למתקדשים‬
‫˙‪ÒÂÒÈÂÈ„ ˙ÎÂω‬‬
‫בפולחניו‪37.‬‬
‫‪¨ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙Â¯Î˘Â‬‬
‫‪„ÈÂÊ–ßÁÈ˘Ó ÔÈÙÒ‬‬
‫בספרות העתיקה קיים קשר הדוק בין נגינה בחליל ובין הזיה‪ ,‬טירוף ושיגעון‪ .‬רוח האל נגלית‬
‫‡‪∫®‰ËÓÏ© ¥ ¯ÂÈ‬‬
‫בפולחן הדיוניסי על ידי היין‪ ,‬שגורם לתנועה לא רצונית ובלתי נשלטת לצלילי החליל הכפול‪.‬‬
‫˙‪ÒÂÒÈÂÈ„ ˙ÎÂω‬‬
‫‪ ¨®Ωpomp}© POMPH‬במהלך הפולחן מתחוללת מהומה פראית‪ ,‬שבמהלכה נשמעים צלצולים‪ ,‬נקישות‪ ,‬צווחות‪ ,‬יללות‪,‬‬
‫‪ȯÂÙÈˆÓ ÔÈÙÒ‬‬
‫צרחות‪ ,‬צעקות וצלילי פעמונים‪ ,‬וצלילי החליל הכפול מגבירים את השיגעון בשל הצליל העז והמגרה‬
‫‪F. Frontisi-Ducroux, ‘In the Mirror of the Mask’, C. Bérard et al., A City of Images: Iconography and Society in 36‬‬
‫‪Ancient Greece, Princeton 1989, pp. 154, 156‬‬
‫‪ 37‬לדברי טלגם ווייס ספין זה מציין את ניצחונותיו של דיוניסוס במזרח‪ .‬ראו‪ :‬טלגם ווייס )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.6661‬‬
‫‪3/16/08 7:58:36 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 14‬‬
‫˘‪ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙¯Î‬‬
‫‪‰¯„˙˜ ±μ‬‬
‫שלו‪ ,‬כפי שתואר במחזה 'הבכחות' לאוריפידס‪' :‬הן שתויות מן הקנקן ושאון אבוב'‪ 38.‬המולה זו מכונה‬
‫פַּנֶדמוֹניום )‪ — (Pandemonium‬מהומה‪ ,‬רעש מחריש אוזניים‪ ,‬אנדרלמוסיה‪ .‬מהומה זו בעת קיום‬
‫פולחן האל דיוניסוס היא ביטויה של האקסטזה הדתית‪ 39.‬החליל הכפול‪ ,‬המזוהה עם דיוניסוס‪ ,‬הוא‬
‫הכלי התורם את הצלילים הדומיננטיים ביותר‪ ,‬וידוע מדברי הסופרים העתיקים שצלילו היה צווחני‪,‬‬
‫רעשני ועז‪40.‬‬
‫בדברי ההלל שמשפיע אַלקיבִּיאֶדס על סוקרטס בדיאלוג 'המשתה' לאפלטון‪ ,‬הוא משווה את כוחו‬
‫והשפעתו המנטליים של האיש לכוח ההשפעה והכישוף של החליל הכפול‪ 41.‬אפלטון לא קיבל את‬
‫האולוס בין הכלים המותרים במדינתו‪ ,‬שכן לאולוס אופי פסיכגוגי ואורגיאסטי שאינו אמור ליצור‬
‫רוגע ואיזון‪ ,‬אלא להפך‪ ,‬להפריע למאזין ולהמריץ את החלק הלא רציונלי של הנפש‪ 42.‬מכאן נובע‬
‫שדיוניסוס מתמרן את הרקלס באמצעיו על מנת לגרום לו להיעדר שליטה עצמית‪ ,‬אך האם האל אכן‬
‫זקוק לכך כדי להביס את הרקלס?‬
‫נראה שהכוונה שונה‪ :‬בכוחה של מוזיקה זו לחדור לפנימיותו של‬
‫בן אנוש ולהביאו באופן מיסטי‪ ,‬ובמצב זמני של שיגעון‪ ,‬לתחושת‬
‫זהות עם האלוהות‪ .‬החליל הכפול לא נועד אפוא רק להנעים את זמנם‬
‫של האורחים במשתה‪ ,‬אך גם לא להפריע להרקלס במהלך תחרות‪ ,‬כי‬
‫אם ליצור אווירה מיסטית שתסייע להביא אותו לתחושת התעלות‪.‬‬
‫המיינדה העומדת בצדו השמאלי של פסיפס המשתה‪ ,‬לצד‬
‫זו הסוגרת את המערך‪ ,‬אוחזת לדברי טלגם ווייס תירסוס בידה‬
‫האחת וטמבורין באחרת‪ 43.‬תוף הטמבורין תורם לאווירה הפראית‬
‫והאקסטטית של הפולחן‪ .‬נראה שלחלופין עשוי חפץ זה להיות‬
‫מסכה הנישאת על מוט‪ 44.‬המסכה היא חפץ פולחני–דיוניסי מובהק‪,‬‬
‫וניתן להשוות מיינדה זו לסטיר האוחז מסכה מעל ראשו של סִיל ֵנוּס‬
‫בקבוצת הדמויות שמשמאל לדיוניסוס בציור הקיר המתאר את פולחן‬
‫המיסטריות בווילת המיסטריות בפומפיי )איור ‪ .(5‬המסכה מופיעה‬
‫בציורי כדים אַתיים לרוב במבט חזיתי‪ ,‬והופעתה קשורה בדרך כלל‬
‫‪ 38‬אוריפידס‪ ,‬הבכחות‪) 687 ,‬תרגום שבתאי ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[14‬עמ' ‪E.A. Lippman, Musical Thought in Ancient ;(66‬‬
‫‪Greece, New York 1975, pp. 45–47‬‬
‫‪ 39‬אוטו )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(30‬עמ' ‪.92‬‬
‫‪ 40‬הקיתרה מזוהה עם אפולו‪ ,‬האל הנחשב ה'יווני' ביותר‪ ,‬ואילו האולוס מזוהה עם דיוניסוס‪ ,‬אל אסיאתי‪ ,‬ומקורו של‬
‫האולוס אף הוא מזרחי‪ .‬ראו‪J.G. Landels, Music in Ancient Greece and Rome, London & New York 1999, pp. :‬‬
‫‡‪¯ÈËÒ ∫μ ¯ÂÈ‬‬
‫‡‪¨‰ÎÒÓ ÊÁÂ‬‬
‫‪˙ÂȯËÒÈÓ‰ ˙ÏÈÂ‬‬
‫·‪ÈÈÙÓÂÙ‬‬
‫‪24–26; G. Comotti, Music in Greece and Roman Culture, Baltimore & London 1989, pp. 70–71‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬
‫‪3/16/08 7:58:38 AM‬‬
‫אפלטון‪ ,‬המשתה‪) 215 ,‬תרגום פינקלברג ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[9‬עמ' ‪.(9695‬‬
‫אפלטון‪ ,‬המדינה‪ ,‬א‪ ,‬ג‪) 399 ,‬תרגום צ' דיזנדרוק‪ ,‬תל אביב תשי"גתשט"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;(105103‬קומוטי )לעיל‪ ,‬הערה ‪,(40‬‬
‫עמ' ‪.70‬‬
‫טלגם ווייס )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.50‬‬
‫מסכות מופיעות גם במסגרת העיטורית המקיפה את רצועת החי"ת הדרומית‪ ,‬אולם עיצובן שונה והן מזכירות מסכות‬
‫תאטרון רומי‪ .‬הקשר של המסכות לנושא הרצפה ברור‪ ,‬שכן דיוניסוס היה גם אל התאטרון‪ .‬ראו‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪.7574‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 15‬‬
‫˜˙„¯‪±∂ ‰‬‬
‫‡‪∫®ÔÈÓÈÓ© ∂ ¯ÂÈ‬‬
‫¯‡˘ „‪ÔÈ· ÒÂÒÈÂÈ‬‬
‫‪È·‚ ÏÚ ÌÈÈÈÚ ‚ÂÊ‬‬
‫‚·‪¢‰ÒÙÏ μ≤∞ ¨ÚÈ‬‬
‫©‪®F 131 ¨¯·Âω Ô‡ÊÂÓ ¨ÊȯÙ‬‬
‫‡‪∫®Ï‡Ó˘Ó© ∑ ¯ÂÈ‬‬
‫¯‡˘ „‪ÔÈ· ÒÂÒÈÂÈ‬‬
‫‪È·‚ ÏÚ ÌÈÈÈÚ ‚ÂÊ‬‬
‫‡‪‰‡Ó‰ ¨‰¯ÂÙÓ‬‬
‫‪¢‰ÒÙÏ ˙È˘È˘‰‬‬
‫©˜‪¨ÈÓ‡ω Ô‡ÊÂÓ‰ ¨Ô‚‰ÙÂ‬‬
‫‪®4759‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫בפולחן שהתקיים סביבה‪ .‬פני המסכה צוירו בצדם החיצוני של גביעים ואמפורות כדגם עיטורי‬
‫)איורים ‪ ,(7 ,6‬כך שנוצרה מעין השתקפות של האלוהות הנוסכת את קדושתה‪ 45.‬המסכה מבטיחה את‬
‫נוכחותו של האל ההווה בכל מקום ורואה הכול‪ .‬זהו חפץ פולחני שמטרתו ליצור חרדת קודש ולהוות‬
‫התגלמות של רוח האלוהות או התגלות האל עצמו‪.‬‬
‫הופעתו של דיוניסוס מדהימה‪ ,‬עזה‪ ,‬מרגשת ומזעזעת‪ ,‬והיא בעלת השפעה כובשת‪ .‬החזיתיות‬
‫של המסכה מסמלת את פתאומיות הופעתו של האל‪ ,‬את עצמתו המחשמלת ואת הבלבול‪ ,‬הכישוף‬
‫והשיגעון שהאל נוסך‪ 46.‬המסכה מקבילה מבחינת השפעתה לחליל‪ :‬החליל‪ ,‬כמו המסכה‪ ,‬יוצר את‬
‫אותו אפקט שיוצר העימות של בן אנוש עם המבט האלוהי — הזיה של טרוף ושיגעון‪47.‬‬
‫בתיאור שצוין לעיל מציור הקיר בווילת המיסטריות‪ ,‬מציע סילנוס לסטיר שלצדו גביע המכיל‬
‫שיקוי או נקטר )‪ (satyrion, satúrion‬שנועד לפתוח את דעתו להבנה שונה של המציאות‪ .‬מאחוריו‬
‫כאמור סטיר נוסף‪ ,‬שפניו מקרינות עצמה‪ ,‬והוא אוחז ומרים מסכה‪ ,‬המהווה כאמור את התגלמות‬
‫האלוהות‪ ,‬והמשלימה את המקסם שהשיקוי נוסך על השותה אותו‪ 48.‬סצנה זו היא חלק מתיאור‬
‫פולחן שלם של אקסטזה והתמזגות עם האלוהות באמצעותה‪ .‬באופן דומה מונפת המסכה )או מונף‬
‫הטמבורין( בפסיפס בציפורי אל מול פניו של הרקלס המושקה במשקה הדיוניסי‪ ,‬ואשר חלילן מוסיף‬
‫ומגרה את נפשו בצלילים עזים‪ ,‬בעוד סטיר נוסף מחולל ומקיש במקושיו באקסטזה ובהתלהבות‪ .‬כל‬
‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫‪48‬‬
‫פרונטיסי–דוקרו )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(36‬עמ' ‪.156152‬‬
‫אוטו )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(30‬עמ' ‪ ;9187‬נילסון )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(31‬עמ' ‪.9897 ,7874‬‬
‫פרונטיסי–דוקרו )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(36‬עמ' ‪.163‬‬
‫‪ ;A. Varone, Eroticism in Pompeii, Roma 2000, p. 106‬על אודות וילת המיסטריות ראו‪ :‬מאיורי )לעיל‪ ,‬הערה‬
‫‪ ;(6‬מאייר )לעיל‪ ,‬הערה ‪R. Ling, Ancient Mosaics, Princeton 1998 pp. 101–104; J. Clarke, Roman Sex, ;(32‬‬
‫‪100 B.C.–250 A.D., New York 2003, pp. 47–56; J. Henderson, “Footnote: Representation in the Villa of the‬‬
‫‪Mysteries”, Art and Text in Roman Culture, Cambridge 1996, pp. 235–276‬‬
‫‪3/16/08 7:58:39 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 16‬‬
‫˘‪ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙¯Î‬‬
‫אלה הם אמצעים פולחניים שנועדו לגרום לגיבור להתנער מן ההוויה הארצית וממהותו הגשמית‬
‫ולעבור לספֵרה האלוהית‪49.‬‬
‫כלי הפולחן המופיעים בספין המרכזי בציפורי ובתיאור משיח'–זויד הם גורמים מכריעים בפענוח‬
‫משמעות הסצנה המתוארת בו‪ ,‬וחיזוק למשמעות זו יש בפסיפס בציפורי בחפצים המופיעים בספינים‬
‫האחרים ובתהלוכה הפולחנית ברצועה דמוית האות חי"ת המקיפה את המלבן המרכזי )איור ‪.(8‬‬
‫הגברים והנשים המשתתפים בתהלוכה מעוטרים בזרים ונושאים חפצים שונים בעלי משמעות בפולחן‬
‫הדיוניסי‪ :‬סלי ענבים‪ ,‬עז ותרנגול‪ ,‬ג ֶרלנדות )ז ֵרים(‪ ,‬טריפוד )חצובה( וליְקנוֹן‪ 50.‬לתהלוכה ולסמלי‬
‫המיסטריות הדיוניסיות משמעות מהותית לספין המרכזי‪ ,‬שמוצגת בו התגלמות מיתולוגית של פולחן‬
‫המיסטריות — התפשטות גשמיותו של הרקלס לצורך הפיכתו לאל‪.‬‬
‫הליקנון )‪ (liknon, líknon‬הוא חפץ פולחני ואחד הסמלים האופייניים ביותר למיסטריות הבכחיות‬
‫בתקופה הרומית‪ .‬בתהלוכה הפולחנית בציפורי הוא מוחזק על ראשה של הדמות השלישית משמאל‪,‬‬
‫הצועדת לפני הדמות הרכובה על חמור‪ .‬הליקנון מוגדר מסננת או מניפת זריה‪ .‬זהו סל מוארך קלוע‬
‫בצורה מיוחדת‪ ,‬צדו האחד פתוח ויש לו ידיות‪ ,‬והוא שימש במקורו לצורך חקלאי‪ :‬לאחר שנחבטו‬
‫אלומות החיטה בקרקע‪ ,‬עורבבו הגרעינים עם חציר והונחו בליקנון‪ ,‬ובאמצעות נענוע הופרדו מן‬
‫המוץ‪ 51.‬הליקנון מופיע ביצירות אמנות לעתים ריק ולעתים מלא בפריטים שונים ועטוף בבד; הוא‬
‫עשוי להכיל פֵּרות‪ ,‬קיסוס‪ ,‬אצטרובלי אורן‪ ,‬מסכות‪ ,‬דימוי של פאלוס‪ ,‬את התינוק דיוניסוס וכן חפצים‬
‫בצורות הנדסיות בעלי ידית מעוגלת )איור ‪ .(9‬הוא מוצב לעתים על הקרקע או בראש עמודים ולעתים‬
‫∑‪‰¯„˙˜ ±‬‬
‫‡‪∫®ÔÈÓÈÓ© ∏ ¯ÂÈ‬‬
‫‪‰ÎÂω˙‰‬‬
‫‪‰Úˆ¯· ˙ÈÁÏÂÙ‰‬‬
‫„‪˙‡‰ ˙ÈÂÓ‬‬
‫‪‰ÙȘӉ ˙¢ÈÁ‬‬
‫‡˙ ‪ÈÊίӉ Ô·ÏÓ‰‬‬
‫·‪ȯÂÙȈ ÒÙÈÒÙ‬‬
‫‡‪∫®Ï‡Ó˘Ó© π ¯ÂÈ‬‬
‫‪ÔÂ˜ÈÏ‬‬
‫‪ 49‬בין אם החפץ שבידה של המיינדה הוא אכן טמבורין‪ ,‬כזיהוים של טלגם ווייס‪ ,‬ובין אם הוא מסכה‪ ,‬כפי שמוצע כאן‪,‬‬
‫משמעותו כאמצעי דיוניסי–פולחני לשם הגברת האקסטזה והחוויה האלוהית עומדת בעינה‪.‬‬
‫‪ 50‬ר' טלגם‪' ,‬דיוניסוס בפסיפסי ארץ ישראל'‪ ,‬רוזנטל–הגינבוטום )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(22‬עמ' ‪ ;32‬טלגם ווייס )לעיל‪ ,‬הערה ‪,(1‬‬
‫עמ' ‪.8577‬‬
‫‪ 51‬נילסון )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(31‬עמ' ‪.2221‬‬
‫‪3/16/08 7:58:40 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 17‬‬
‫˜˙„¯‪±∏ ‰‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫∞‪±± ±‬‬
‫הוא נישא בידיים אך בדרך כלל הוא נישא על ראשי המתקדשים בטקס המיסטריות‪ 52,‬כמו למשל‬
‫≤‪±≥ ±‬‬
‫בפסיפס מבית התהלוכה הדיוניסית מא–דג'ם בטוניסיה )איור ‪ .(10‬במשמעותו התאולוגית–המיסטית‬
‫‡‪ÒÙÈÒÙ ∫±∞ ¯ÂÈ‬‬
‫הליקנון הוא כברה )‪ (mystica vannus Iacchi‬המסמלת את הקשר בין פולחני דיוניסוס )‪(Liber pater‬‬
‫‪‰ÎÂω˙‰ ˙È·Ó‬‬
‫‪ Ìß‚„–‡· ˙ÈÒÈÂÈ„‰‬לטיהור הנשמה‪ ,‬כאילו המתקדשים מיטהרים בפולחן כפי שגרעין התבואה משתחרר מן המוץ על ידי‬
‫מניפת הזרייה )‪ .(vannus‬הכברה או מניפת הזרייה מסמלת אם כן את האל מטהר הנשמה‪ ,‬שמשום כך‬
‫‡‪ËÈÏ·˙ ∫±± ¯ÂÈ‬‬
‫‪¯‡˙Ó‰‬‬
‫‪‰Ë˜–‰¯Ë‬‬
‫‪53‬‬
‫כונה גם המשחרר )‪ .(Liber‬תפיסה זו‪ ,‬המשווה בין טיהור הנשמה ברוח לפעולת הזרייה‪ ,‬שנדרשת‬
‫˘‪ÔÂ˜ÈÏ· ˘ÂÓÈ‬‬
‫·‪ ˙ÂȯËÒÈÓ‰ ÈÒ˜Ë‬בה רוח חזקה לניקוי הגרעין והפרדתו מן המוץ‪ ,‬מופיעה אצל הומרוס וורגיליוס‪ 54.‬הליקנון ובו‬
‫©‪®¯ËÒ˜ Ô‡ÊÂÓ ¨¯·Â‰‬‬
‫פרות‪ ,‬המסמלים פוריות‪ ,‬או פאלוס‪ ,‬המסמל התחדשות ואת כוח החיים‪ ,‬היה בתקופה ההלניסטית‬
‫‡‪‰ËÁη ∫±≤ ¯ÂÈ‬‬
‫והרומית סמל למטרתן של המיסטריות‪ ,‬המבטיחות חיי נצח‪ 55.‬שימוש בליקנון בטקסי מיסטריות‬
‫‪‰‡¯ÓÏ ˙ω·Ó‬‬
‫‪ÔÎÂ˙ ˙ÙÈ˘Á‬‬
‫מתואר בתבליט טרה קוטה )מוזיאון קסטנר‪ ,‬הנובר( שבו המתקדש מתקרב כשפניו מכוסות והליקנון‬
‫‪ÒÙÈÒÙ ¨ÔÂ˜Èω‬‬
‫‪Ìß‚„–‡Ó‬‬
‫ובו הפאלוס נישא בידי העומד מולו )איור ‪ 56.(11‬ובדומה לכך בפסיפס מא–דג'ם‪ ,‬בסצנת שוליים על‬
‫‡‪˙ÙÈ˘Á ∫±≥ ¯ÂÈ‬‬
‫‪˙ÏÈ ¨ÒÂχى‬‬
‫‪ÈÈÙÓÂÙ· ˙ÂȯËÒÈÓ‰‬‬
‫‪C. Kondoleon, Domestic and Divine: Roman Mosaics in the House of Dionysos, Ithaca & London 1995, p. 196; 52‬‬
‫‪K.P. Foster, ‘Dionysos and Vesuvius in the Villa of the Mysteries’, Antike Kunst, 44 (2001), p. 40; K.M.D.‬‬
‫‪Dunbabin, The Mosaics of Roman North Africa: Studies in Iconography and Patronage, Oxford 1978, p. 176‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫‪56‬‬
‫‪3/16/08 7:58:40 AM‬‬
‫נילסון )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(31‬עמ' ‪.3836‬‬
‫הומרוס‪ ,‬איליאדה‪) 499 ,5 ,‬תרגום ש' טשרניחובסקי‪ ,‬תל אביב ‪ ,1987‬עמ' ‪ ;(114‬ורגיליוס‪ ,‬אינאיס‪) 742735 ,6 ,‬תרגום‬
‫ש' דיקמן‪ ,‬ירושלים ‪ ,1962‬עמ' ‪.(243‬‬
‫קרניי )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(34‬עמ' ‪.123‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.377‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 18‬‬
‰¯„˙˜ ±π
ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙Â¯Î˘
±¥
±μ
±∑ ±∂
¨˙Â˙Ó‰ ȇ˘Â ∫±¥ ¯Âȇ
ȯÂÙȈ ÒÙÈÒÙ
¨ÌÈ‡Â˘È ˙ˆÒ ∫±μ ¯Âȇ
ȯÂÙȈ ÒÙÈÒÙ
߉ÏÂÏȉ’ ∫±∂ ¯Âȇ
ȯÂÙȈ ÒÙÈÒÙ ¨®kômow©
¨ßÌÈÊÚ ‰Ú¯’ ∫±∑ ¯Âȇ
ȯÂÙȈ ÒÙÈÒÙ
1 Sadeh layout.indd 19
3/16/08 7:58:42 AM
‫˜˙„¯‪≤∞ ‰‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫קו הבסיס התחתון של הפסיפס‪ ,‬מתוארת בכחנטה נסוגה בבהלה מפני סטיר החושף בפניה את תוכן‬
‫הליקנון )איור ‪ 57.(12‬בווילת המיסטריות בפומפיי מופיע הליקנון בסצנת השיא שבה נחשף הפאלוס‬
‫שבתוכו‪ ,‬המסמל את כוח החיים )איור ‪58.(13‬‬
‫בציפורי מופיע הליקנון גם בספין המתאר את נושאי המתנות )‪ ,(dorophoroi, dvrofóroi‬שיש‬
‫בו ארבע דמויות )איור ‪ .(14‬בראש התהלוכה גבר הלובש עור עופר )‪ (nebris‬צהוב‪ ,‬והוא אוחז בידו‬
‫הימנית גביע שתייה‪ ,‬וזרועו השמאלית מונפת כדי להחזיק על ראשו את הליקנון נושא הפֵּרות‪ .‬אחריו‬
‫קנטאור המנגן באולוס‪ ,‬פלג גופו העליון עירום‪ ,‬והוא שעון על רגליו האחוריות‪ ,‬בעוד הקדמיות‬
‫פשוטות לפנים בצהלה‪ .‬הקנטאור קשור לתהלוכה הדיוניסית בהיותו חובב יין‪ ,‬כמו הסטיר‪ .‬נוסף‬
‫על כך מחנכו של דיוניסוס היה הקנטאור חִירוֹן‪ ,‬והוא לימד אותו‪ ,‬מלבד ריקוד ומוזיקה‪ ,‬את פולחני‬
‫הביאה בסוד האל‪ .‬אחרי הקנטאור מופיעה מיינדה הלובשת טוניקה ארוכה אפורה ומעליה לבוש‬
‫עליון )‪ (palla‬צהוב‪ ,‬והאוחזת טמבורין‪ ,‬וראשה מופנה מעט לאחור‪ .‬ובסוף התהלוכה צעיר הלובש‬
‫טוניקה ארוכה בגוני אפור; הצעיר נושא בידו האחת סל ענבים‪ ,‬שנהרס למרבה הצער‪ ,‬ואילו בידו‬
‫האחרת הוא אוחז זלזל‪ .‬תיאור זה קשור אף הוא לחגיגות שהתקיימו לכבוד דיוניסוס כחלק מן הפולחן‪,‬‬
‫והחפצים השונים הם סמלים למתנותיו של דיוניסוס לבני האנוש‪ 59.‬יש בסמלים פולחניים אלה הד‬
‫וחיזוק למשמעות הסצנה שבמרכז הפסיפס כסצנת התקדשות פולחנית‪.‬‬
‫החפצים הנוספים הנישאים בתהלוכה שברצועה שצורתה האות חי"ת אף הם חפצי פולחן דיוניסיים‪,‬‬
‫כגון כלי להקטרת קטורת לשם עינוג האלים וקריאת אותות בעשן‪ ,‬סלי יין )‪ (situlae‬ותיבה לאביזרים‬
‫מיסטיים )‪ ,(arcana, cista mystica‬המופיעה גם בסצנת הנישואים )‪ (øménaiow‬שבאחד הספינים‬
‫)איור ‪ 60.(15‬הנישואים המקודשים הם‪ ,‬בדומה למיסטריות‪ ,‬ביטוי אלגורי להתמזגות עם האלוהות‪,‬‬
‫וסצנות נישואים לדיוניסוס מסמלות את ההתקדשות של הנפטר או הנפטרת ואת ההתאחדות‬
‫באמצעות מיסטריות עם האל‪ 61.‬ספין נוסף‪ ,‬בעל הכתובת 'קומוס' )שמשמעותה תהלוכת משתה‬
‫פולחנית‪ ,(kômow ,‬מציג מיינדה המחללת באולוס‪ ,‬מיינדה ישובה האוחזת בתיבה המכילה אביזרים‬
‫מיסטיים‪ ,‬וסטיר האוחז מטה רועים )איור ‪ 62.(16‬מיקום הספין המתאר שני רועי עזים ומיינדה‬
‫נושאת תירסוס )‪ ,(poîmnai‬בעל הכתובת ’רועי עזים' ) איור ‪ (17‬לצד הספין המתאר סטירים דורכי‬
‫יין )‪ ;(lhnobátai‬איור ‪ (18‬מעיד באופן מובהק על הקשר בין חלב ויין לפולחני המיסטריות‪ 63.‬בספין‬
‫‪H. Slim, ‘Dionysos’, M. Blanchard-Lemee et al., Mosaics of Roman Africa: Floor Mosaics from Tunisia, New 57‬‬
‫‪York 1996, p. 109‬‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫‪60‬‬
‫‪61‬‬
‫‪62‬‬
‫‪63‬‬
‫‪3/16/08 7:58:57 AM‬‬
‫ורונה )לעיל‪ ,‬הערה ‪.(48‬‬
‫טלגם ווייס )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.7270‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ ;61‬קונדוליאון )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(52‬עמ' ‪ ;196195‬קרניי )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(34‬עמ' ‪ ;376375 ,369368‬פוסטר‬
‫)לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(52‬עמ' ‪.43‬‬
‫קרניי )שם(‪ ,‬עמ' ‪.373‬‬
‫טלגם ווייס )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.7069‬‬
‫בווילת המיסטריות בפומפיי מוצגת פאניסקה )פאן נקבה( מניקה עז‪ .‬ראו‪ :‬מאיורי )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(6‬עמ' ‪ ;58‬קלרק‬
‫)לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(48‬עמ' ‪ ;51‬החלב מילא תפקיד משמעותי בפולחני המיסטריות‪ .‬הקשר בין החלב לפולחן דיוניסוס בא‬
‫לידי ביטוי בדברי השליח המתאר את האקסטזה הדיוניסית של המיינדות במחזה 'הבכחות' לאוריפידס‪ .‬ראו‪ :‬אוריפידס‪,‬‬
‫הבכחות‪) 711695 ,‬תרגום שבתאי ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[14‬עמ' ‪ .(6766‬טלגם ווייס עמדו אף הם על קשר זה בין הסצנות‪.‬‬
‫ראו‪ :‬טלגם ווייס )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.6867‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 20‬‬
‫˘‪ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙¯Î‬‬
‫‪‰¯„˙˜ ≤±‬‬
‫דורכי היין מודגשת עליצותם הרבה של הסטירים באופן התיאור החי והנטורליסטי‪ ,‬המבליט הבדלי‬
‫בּכּחֶה' )‪bacche,‬‬
‫אור וצל‪ ,‬וכך מועצם המסר הכללי של החדווה שבמתנת היין‪ .‬הספין שכותרתו ' ַ‬
‫‪ ;baxxe‬איור ‪ (19‬משלים את ההדגשה הכללית של תפקידו של דיוניסוס כאל המיסטריות‪ ,‬שכן‬
‫העז שעליה רוכב התינוק דיוניסוס קשורה למיסטריות‪ ,‬והכינוי בכחוס מכוון ישירות להתקדשות‬
‫במיסטריות‪64.‬‬
‫התקדשותו של הרקלס בפסיפס בציפורי‬
‫הרקלס מופיע בפסיפס בציפורי פעמים אחדות כשיכור הלום יין‪ :‬בספין המרכזי הוא מוצג לוגם‬
‫מכוסו; בספין שמופיעה בו הכתובת 'שכרות' )‪ (methe, méyh‬הוא מוצג בשיאה של השפעת היין עליו‪,‬‬
‫כשהוא נתמך על ידי מיינדה וסטיר עטורי זרים )איור ‪ ;(20‬ובספין המציג את האל דיוניסוס בשכרותו‬
‫הרקלס ישוב לרגליו ובידו תירסוס )‪ ;thyrsus, yúrsow‬איור ‪ 65.(21‬לטענת טלגם ווייס תיאורים אלו‬
‫מציגים את הגיבור באופן שלילי‪ ,‬כמובס בתחרות השתייה עם דיוניסוס‪ 66.‬להלן אבחן סצנות אלו‬
‫מנקודת מבט שונה‪.‬‬
‫ישיבתו של הרקלס עם דיוניסוס במשתה מתוארת על גבי כלי קרמיקה יווניים וכן בפסיפס בציפורי‬
‫ובפסיפסים באנטיוכיה‪ .‬מאחר ששתי הדמויות מוכרות מסיפורי המיתולוגיה‪ ,‬יש לשאול מה טיב הקשר‬
‫ביניהן‪ ,‬ובאיזה שלב בחייו של הרקלס מדובר — אם בתקופת חייו הגשמיים‪ ,‬במהלך ביצוע המטלות‬
‫הכבדות שהוטלו עליו‪ ,‬או שמא לאחר מותו ועלייתו לאולימפוס לשכון בקרב האלים‪ 67.‬בציורי כדים‬
‫קלסיים מן המאה החמישית לפסה"נ קיים קשר בין סצנת האלהתו של הרקלס לדיוניסוס ומלוויו‪68.‬‬
‫בכד מסוג ווֹלוּט ְקַרטֶר מבארי שבאיטליה מחולק התיאור לשתי סצנות‪ :‬בחלק העליון מתואר הרקלס‬
‫אוחז אלה ועוטה עור אריה כשהוא נישא במרכבה המונהגת בידי ַאתֵנה לכיוון ניֵקה‪ ,‬אלת הניצחון‪,‬‬
‫האוחזת חנית ומגן‪ ,‬ודמות נוספת של ניקה מעופפת מעל המרכבה ואוחזת זר ניצחון‪ ,‬ואילו במישור‬
‫התחתון מתואר משתה ובו האל דיוניסוס מסב ואוחז בידו האחת גביע שתייה )‪(kantharos, kányarow‬‬
‫ובאחרת — תירסוס‪ ,‬מיינדה ישובה מולו‪ ,‬וסטיר ומיינדה נוספת מחוללים בצדדים )איור ‪ .(22‬גם‬
‫בתיאור האלהה המצויר על כד של צייר קדמוס )‪ ,(Kadmos Painter‬מחולק התיאור לשני חלקים‪:‬‬
‫בחלק העליון מתואר הרקלס העולה לשמים במרכבה‪ ,‬ובחלק התחתון מתואר המוקד שעליו נשרף‬
‫הרקלס — הוא מודלק בידי מיינדה‪ ,‬וסטירים מחוללים סביבו )איור ‪.(23‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫‪66‬‬
‫‪67‬‬
‫טלגם ווייס )שם(‪ ,‬עמ' ‪.6159‬‬
‫על פי זיהוים של טלגם ווייס‪ .‬ראו‪ :‬שם‪ ,‬עמ' ‪.53‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.5450‬‬
‫לורו ציינה בפירוש כי באמנות היוונית המשתה עם דיוניסוס מציג את התהליך שעובר הרקלס לקראת היותו בן‬
‫אלמוות‪ .‬ראו‪N. Loraux, ‘Herakles: The Super-Male and the Feminine’, D.M. Halperin, J.J. Winkler & F.I. :‬‬
‫‪Zeitlin (eds.), Before Sexuality, Princeton 1990, p. 38‬‬
‫‪ 68‬קיים פער זמן גדול בין ציורי הכדים היווניים הקלסיים לבין הרצפה בציפורי‪ ,‬אולם הנושאים המתוארים שייכים‬
‫למסורת תרבותית ופולחנית אחת‪ .‬דוגמאות אלו מובאות כאן על מנת לחדד את הקשר בין האלהתו של הרקלס לבין‬
‫הפולחנים הדיוניסיים‪ ,‬וכדי להוכיח כי הפרשנות המונומנטלית והדרמטית שהוענקה לנושאים אלו בפסיפסים הרומיים‬
‫בציפורי ובאנטיוכיה אופיינית לאמנות הרומית‪.‬‬
‫‪3/16/08 7:58:58 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 21‬‬
‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡
Èί„ ∫±∏ ¯Âȇ
ÔÈȉ
¨®Ωlhnobátai©
ȯÂÙȈ ÒÙÈÒÙ
LHNOBATE
≤≤ ‰¯„˙˜
±π ±∏
≤∞
≤±
BAXXE ∫±π ¯Âȇ
ÒÙÈÒÙ ¨®ΩBákxe©
ȯÂÙȈ
˙ˆÒ ∫≤∞ ¯Âȇ
˙Â¯Î˘‰
¨ÒϘ¯‰ Ï˘ ®Ωméyh©
ȯÂÙÈˆÓ ÔÈÙÒ
MEYH
ÒÂÒÈÂÈ„ ∫≤± ¯Âȇ
ÔÈÙÒ ¨Â„ˆÏ ÒϘ¯‰Â
ȯÂÙȈÓ
1 Sadeh layout.indd 22
3/16/08 7:58:58 AM
‰¯„˙˜ ≤≥
ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙Â¯Î˘
‰˙˘Ó ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙‰Ï‡‰ ∫≤≤ ¯Âȇ
ȯ‡·Ó ¯Ë‡¯˜ ËÂÏ ¨ÒÂÒÈÂÈ„
®1018 ¨È˙ÂÎÏÓ‰ Ô‡ÊÂÓ‰ ¨ÏÒȯ·©
®pelike© ‰˜ÈÏÙ ‚ÂÒÓ „Î ∫≤≥ ¯Âȇ
ÒÂÓ„˜ ¯ÈȈ ¯ËÈÚ˘ È߈ÏÂÂÓ
®Kadmos Painter©
≤≥ ≤≤
≤¥
≤μ
≤∂
®2360 ¨ÔÎÈÓ©
ÒÂÒÈÂÈ„ ˙ˆÁ¯ ÔÈÙÒ ∫≤¥ ¯Âȇ
®ΩDionúsou
ȯÂÙÈˆÓ ÒÂÒÈÂÈ„ ÒÙÈÒÙ ¨®loutrá
DIONUCOU LOUTRA
ÏÚ ËÈÏ·˙ ¨˙ÈÏÁη ‰ˆÒ ∫≤μ ¯Âȇ
‰ÈÈ˘‰ ˙ȈÁÓ‰ ¨˘È˘ ‚Ù˜¯Ò È·‚
¢‰ÒÏ ‰ÈÈ˘‰ ‰‡Ó‰ Ï˘
®27710 ¨‰Ê¯Ù ÛÒ‡ ¨È‚ÂÏ‡ί‡‰ Ô‡ÊÂÓ‰ ¨ÈÏÂÙ©
‚Ù˜¯Ò È·‚ ÏÚ ˘„˜˙Ó ∫≤∂ ¯Âȇ
®˙ÂÓ‡Ï Ò¯ËÏ ˙Èȯς ¨¯ÂÓÈËÏ·©
1 Sadeh layout.indd 23
3/16/08 7:59:10 AM
‫˜˙„¯‪≤¥ ‰‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫הרקלס הוא הגיבור היווני היחיד שהועלה בסוף ימי חייו למעמד בן אלמוות‪ ,‬ושלאחר מותו הגיע‬
‫לאולימפוס‪ .‬האלהתו הייתה למעשה חוויה של התפשטות מן הגשמיות‪ ,‬והולידה פולחן לכבודו‪69.‬‬
‫לפי הסיפור המיתולוגי ֵדאי ַאנ ְי ֵיַרה‪ ,‬אשתו של הרקלס‪ ,‬נתנה לו כותונת טבולה בדם הקנטאור נ ֶסוֹס‪,‬‬
‫שהומת על ידי הגיבור‪ ,‬מפני שהאמינה כי הכותונת תגביר את תשוקתו אליה‪ .‬אולם דם הקנטאור היה‬
‫מורעל והוא כילה את בשרו של הרקלס וגרם לו ייסורים קשים‪ .‬הרקלס‪ ,‬שהבין כי לא יוכל לעמוד‬
‫בעינוי זה‪ ,‬ביקש שגופו יישרף בעודו חי‪ .‬ושרפה זו גרמה לנפשו להיפרד מגופו והעניקה לו זכות‬
‫לאלמוות באולימפוס‪ :‬הרקלס נעלם מן המוקד לקול רעם 'ועבר מבני התמותה לאלים'‪ ,‬ושם התפייס‬
‫הבֶּה )'נעורים'(‪ ,‬בתם של זאוס והרה‪70.‬‬
‫עם הרה ונישא ל ֶ‬
‫להרקלס כאמור שני טבעים‪ :‬אנושי בתקופת חייו‪ ,‬ואלוהי לאחר מותו‪ ,‬משהפך לבעל אתוס‬
‫)‪ ,(ethos, ‘yow‬השתחרר מחיי השעבוד שלו בעולם הגשמי ומעולה של החומריות‪ ,‬וזכה לאושר‬
‫נצח‪ 71.‬לפי הומרוס נותר צלו של הרקלס )‪ (eidolon, eÊdvlon‬בשאול עם הגיבורים‪ ,‬אולם רוחו‬
‫עלתה לאולימפוס ושכנה שם בנועם בקרב האלים‪ 72.‬על פי הֶסיודוס הפך הרקלס לאחר מותו‬
‫לאל‪ ,‬התעלה על כל סבלותיו‪ ,‬נישא להֶבה וחי חיי נצח מאושרים באולימפוס‪ 73.‬לפי ההמנון‬
‫ההומרי אל הרקלס‪ֹ' :‬קדם נדד על פני ארץ אין גבול ואלי ים המים בפֻקדתו של השר השליט‬
‫אוריסתאוס‪ ,‬ויבצע מעשי ָאו ֶן הרבה‪ ,‬ורבות גם סבל מדבר ָעו ֶל‪ .‬אפס עתה מושבו בהר המֻשלג‪,‬‬
‫באולימפוס‪ ,‬שם ישבע נחת‪ ,‬והבי יפת הקרסֹל לו לאשת'‪ 74.‬במחזה 'הרקלס' לאֶוּריפידס תזאוס‬
‫מספר על אודות הערצת הרקלס כאל לאחר מותו;‪ 75‬פינדרוֹס קרא להרקלס 'גיבור אלוהי' )‪heros‬‬
‫‪ 76;(theos, ≥rvw yeów‬ואילו דיודורוס ראה בהרקלס גיבור ואל כאחד‪ 77.‬מטלת הבאת תפוחי העולמים‬
‫מגן ההֶספֶּרידוֹת‪ ,‬שביצע הרקלס בעודו בחיים‪ ,‬היה בה כדי לבשר את האלהתו וזכייתו לאלמוות‬
‫לאחר מותו‪78.‬‬
‫הרקלס זכה לכיבודים רבים‪ 79,‬הקריבו לו קרבנות כמו לאל‪ ,‬והוא היה דמות נערצת מאוד גם כגיבור‬
‫וגם כאל אולימפי עוד באתונה‪ .‬האתונאים אף התייהרו שהם היו הראשונים מבין היוונים שהעריצו את‬
‫‪ 69‬הולט הדגיש את המונח התפשטות גשמית )‪ ,(exaltation‬שהוא כללי יותר‪ ,‬במקום אפותאוזיס )‪ .(apotheosis‬ראו‪:‬‬
‫‪P. Holt, ‘The End of the TRACHINIAI and the Fate of Herakles’, JHS, 109, (1989), p. 72‬‬
‫‪ 70‬אפולודורוס‪ ,‬ביבליותקה‪) vii, 7 ,II ,‬תרגום פרייזר ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[25‬עמ' ‪.(273269‬‬
‫‪P. Holt, ‘Herakles’ Apotheosis in Lost Literature and Art’, L’Antiquité Classique, 61 (1992), p. 40; G.K. Kirk, 71‬‬
‫‪‘Methodological Reflexions on the Myths of Herakles’, B. Gentili & G. Paioni (eds.), Il Mito greco: atti del‬‬
‫‪Convegno internazionale (Urbino, 7–12 maggio 1973), Rome 1973, p. 291; R. Volkomer, Herakles in the Art of‬‬
‫‪Classical Greece, Oxford 1988, pp. 79–80‬‬
‫הומרוס‪ ,‬אודיסאה‪) 603601 ,11 ,‬תרגום טשרניחובסקי ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[54‬עמ' ‪.(221‬‬
‫הסיודוס‪ ,‬תאוגוניה‪) 955950 ,‬תרגום ש' שפאן‪ ,‬ירושלים תשט"ז‪ ,‬עמ' ‪.(146‬‬
‫אל הרקלס לב–הארי‪ ,‬כא‪) 91 ,‬תרגום ש' שפאן‪ ,‬שירים הומריים‪ ,‬ירושלים תשט"ז‪ ,‬עמ' ‪.(146‬‬
‫אוריפידס‪ ,‬הרקלס‪) 13331331 ,‬תרגום א' שבתאי‪ ,‬תל–אביב תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪.(71‬‬
‫‪72‬‬
‫‪73‬‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫‪Pindar, Nemean, 3, 22 (The Odes and Selected Fragments, trans. G.S. Conway & R. Stoneman, London 1997, 76‬‬
‫)‪p. 204‬‬
‫‪ 77‬דיודורוס‪) IV, 38, 4 39, 1 ,‬תרגום אולדפדר ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[7‬עמ' ‪.(469467‬‬
‫‪A.D. Nock, ‘The Cult of Heroes’, HTR, 37 (1944), p. 12 78‬‬
‫‪ 79‬אוריפידס‪ ,‬הרקלס‪) 13351331 ,‬תרגום שבתאי ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[75‬עמ' ‪.(71‬‬
‫‪3/16/08 7:59:13 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 24‬‬
‫˘‪ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙¯Î‬‬
‫‪‰¯„˙˜ ≤μ‬‬
‫הרקלס כאל‪ ,‬ושהם אלה שהפיצו את פולחנו ברחבי יוון ובעולם‪ 80,‬ומספר המקדשים שהוקמו לכבודו‬
‫באתונה היה גדול ממספר המקדשים לתזאוס‪ 81.‬בתקופה הרומית ובשלהי העת העתיקה היה הרקלס‪,‬‬
‫לצד דיוניסוס‪ ,‬אחת הדמויות הנערצות ביותר בפולחן‪ 82.‬ידוע שלמן התקופה הגאומטרית )המאות‬
‫ה–‪ 89‬לפסה"נ( ועד התקופה הרומית התקיים פסטיבל לכבוד הרקלס שבמהלכו נשרפו במדורה חיות‪,‬‬
‫צלמיות בדמות הגיבור וחפצים אחרים‪83.‬‬
‫השימוש באש בהקשר פולחני זה הוא כפי הנראה פרי השפעה מן המזרח‪ .‬האש נתפסה כאמצעי‬
‫ללידה מחדש‪ ,‬כמו לידתו מחדש של הפניקס‪ ,‬עוף החול‪ 84.‬בכוחה של האש להפוך בן תמותה לבן‬
‫אלמוות‪ֵ — 85‬ד ֶמטֶר שמה באש את ֶדמוֹפוֹן בהיותו תינוק כדי לעשותו בן אלמוות‪ 86.‬האש נתפסה‬
‫כגורם מטהר — הלהבות מכלות את החלק הגשמי של בן התמותה ומותירות את מהותו הטהורה ובת‬
‫האלמוות‪ ,‬וזו עולה השמימה‪87.‬‬
‫שימוש דומה נעשה במים — תֶּטיס ניסתה להקנות אלמוות לבנה אכילס על ידי טבילתו במים;‪88‬‬
‫וכך גם רחיצת התינוק דיוניסוס עשויה להיתפס כמעשה שנועד להקנות לו כוח אלוהי‪ .‬סצנה זו של‬
‫רחצה פולחנית מתוארת באחד הספינים בציפורי )‪ :(Dionúsou loutrá‬במרכזו האל מוטבל בקלחת‪,‬‬
‫ומלוויו עומדים מסביבו )איור ‪ 89.(24‬סצנת הרחצה המקודשת המקנה כוח אלוהי סמוכה בפסיפס‬
‫בציפורי לסצנת הנישואים המקודשים‪ ,‬נישואים המבטאים את עקרון ההתמזגות עם האלוהות‪,‬‬
‫והסמליות שבשתי סצנות אלה מקבילה לסמליות שבסצנה המרכזית — משתה דיוניסוס והרקלס‬
‫כמסמל את התעלותו של הגיבור לאחר מותו הגשמי‪.‬‬
‫בסצנת תחרות השתייה עם דיוניסוס‪ ,‬כמו בספין המתאר את שכרותו של הרקלס‪ ,‬מוצג הגיבור‬
‫ללא ספק בחולשתו‪ ,‬אולם אין מטרתה של חולשה זו לבזות את הגיבור‪ :‬דיוניסוס נוסך על הרקלס‬
‫באמצעות השכרות חולשה גופנית האמורה להובילו לאקסטזה ולחוויה רוחנית שתנתק אותו מן‬
‫הגשמיות ותקרב אותו אל האלוהות‪.‬‬
‫הרקלס נאבק בחייו מאבקים רבים בגורמים שהתנכלו לו ושניסו להכשילו‪ .‬הוא היה נתון תדיר‬
‫להשפעה של כוחות שליליים כגון זה של הרה‪ ,‬אויבתו מיום לידתו‪ ,‬או של כוחות שתלטניים כגון זה‬
‫של אוֹמ ָפל ֶה;‪ 90‬אולם השפעתו של דיוניסוס על הרקלס במעמד המתואר בציפורי אינה שלילית או‬
‫מכשילה כמו השפעתן של הרה או אומפלה והיא נועדה לסייע לו להשיג מטרה חיובית‪.‬‬
‫‪ 80‬דיודורוס סיקולוס‪) IV, 39, 1 ,‬תרגום אולדפדר ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[7‬עמ' ‪Pausanias, Graeciae descriptio, I, xv, 3, ;(469‬‬
‫)‪(trans. W.H.S Jones [LCL, I], London 1918–1955, p. 79); I, XXXII, 4 (p. 175‬‬
‫‪ 81‬הולט )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(69‬עמ' ‪ ;71‬נוק )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(78‬עמ' ‪.1413‬‬
‫‪G.W. Bowersock, Hellenism in Late Antiquity, Cambridge 1990, p. 41 82‬‬
‫‪83‬‬
‫‪84‬‬
‫‪85‬‬
‫‪86‬‬
‫‪87‬‬
‫‪88‬‬
‫‪89‬‬
‫‪90‬‬
‫‪3/16/08 7:59:14 AM‬‬
‫הולט )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(69‬עמ' ‪ ;73‬נוק )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(78‬עמ' ‪.15‬‬
‫נוק )שם(‪ ,‬עמ' ‪.15‬‬
‫קירק )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(71‬עמ' ‪.289‬‬
‫המנון אל דמטר‪) 291231 ,2 ,‬תרגום שפאן ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[74‬עמ' ‪.(116114‬‬
‫נוק )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(78‬עמ' ‪.16‬‬
‫אפולודורוס‪ ,‬ביבליותקה‪) 5-6, xiii, III,I ,‬תרגום פרייזר ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[25‬עמ' ‪.(7169‬‬
‫טלגם ווייס )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.5957‬‬
‫כבר בהיותו בעריסה שילחה הרה שני נחשים להמיתו‪ ,‬אולם התינוק אדיר הכוח חנק אותם בידיו‪ .‬בעקבות שיגעון‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 25‬‬
‫˜˙„¯‪≤∂ ‰‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫ביצירות רבות באמנות היוונית והרומית הרקלס מוצג כשהוא שרוי במצב של שיכרון וערפול‬
‫חושים ונתמך בידי סטירים ומיינדות‪ .‬הפמליה הדיוניסית החוגגת מסביבו וסמלי פולחן המיסטריות‬
‫הדיוניסי המופיעים ביצירות אלה מרמזים כי מעמדו של הרקלס זהה לזה של המתקדש במיסטריות‪,‬‬
‫הנכנס לאקסטזה כדי להגיע לקרבה מרבית לאל‪ ,‬וכך לזכות לגאולת הנפש ולאושר פנימי‪ .‬ואכן‬
‫סקירה של דמויות המתקדשים במיסטריות כפי שהן מופיעות ביצירות אמנות מחזקת את הטענה‬
‫בדבר מצבו של הרקלס‪.‬‬
‫בתבליט על גבי סרקופג שיש רומי מתואר טקס מסתורין שאדם מתקדש בו לקראת החיים שלאחר‬
‫המוות המובטחים על ידי האל — הגבר המתקדש )‪ (mystes, músthw‬מובל ונתמך בידי שני סטירים‬
‫ונראה שיכור )איור ‪ 91.(25‬בדומה לכך מתואר מתקדש על גבי סרקופג רומי נוסף‪ :‬בחלקו הימני של‬
‫הסרקופג מופיע גבר הלבוש בכותונת ארוכה‪ ,‬והנתמך על ידי סטיר ומיינדה; סטיר אחר נושא לפיד‪,‬‬
‫כמקובל במיסטריות‪ ,‬ומיינדה מחוללת בצד האחר; משמאל נראית אישה האוחזת מעל ראשה סל רחב‪,‬‬
‫כפי הנראה ליקנון‪ ,‬המעיד על כך שמדובר בפולחן המיסטריות )איור ‪ .(26‬בציור על גבי כד מסיציליה‬
‫הרקלס מתואר כחסר שליטה בדומה למתקדשים‪ :‬הוא שוכב שתוי על עור אריה‪ ,‬ואַלה מונחת לצדו;‬
‫אישה העומדת מאחורי מעין פרגוד נוסכת שמן על גופו; ומסביב מחוללים סטירים ומיינדות האוחזים‬
‫מגשי מזון‪ ,‬קיתרה‪ ,‬לפיד‪ ,‬תירסוס‪ ,‬חליל וקרטר )איור ‪ .(27‬ניתן להשוות תיאור זה של הרקלס לאופן‬
‫שבו הוא מוצג בספין ה'שכרות' בציפורי‪ ,‬וסמלי הפולחן הדיוניסי בכד הסיצילי מאששים את הבנת‬
‫מצבו של הרקלס כמתקדש במיסטריות הדיוניסיות‪.‬‬
‫חיזוק נוסף לטענה כי מצבו של הרקלס הוא כמצבם של המתקדשים במיסטריות יש בתבליטים‬
‫שעל גבי סרקופגים רומיים‪ .‬באחד התבליטים הללו הרקלס נתמך על ידי שני סטירים‪ ,‬סטיר נוסף‬
‫מאחוריו אוחז באלה‪ ,‬ומיינדה חצי עירומה אוחזת בידו )איור ‪ .(28‬מאחר שהתבליט מופיע על גבי‬
‫סרקופג‪ ,‬ברור הקשר שלו למוות ולקבורה‪ ,‬ועל כן אין ספק כי הסצנה המוצגת בו היא סצנת התקדשות‬
‫לשם זכייה לחיי נצח בעולם הבא‪ .‬תיאורים מסוג זה מופיעים על גבי סרקופגים רבים אחרים‪92.‬‬
‫זיהוי מצבו של הרקלס בפסיפס בציפורי כמצבו של מתקדש הבא בסוד המיסטריות‪ ,‬והחווה‬
‫במהלך הטקס חוויית היטהרות והתקדשות‪ ,‬מקבל חיזוק מספין נוסף בפסיפס זה )איור ‪ .(29‬הסצנה‬
‫המוצגת בו פורשה כאינוס הנערה אאוגה )‪ (Auge‬בידי הרקלס;‪ 93‬אולם לאמתו של דבר אין הרקלס‬
‫בדרכו לביצוע מעשה אונס‪ ,‬אלא הוא מובל להתקדשות בטקס מסתורין‪ ,‬בדומה לדמויות המובלות‬
‫בתבליטי הסרקופגים ובתבליט הטרה קוטה שהזכרתי לעיל )איור ‪ :(11‬שפת הגוף הכנועה משותפת‬
‫שהטילה עליו הרה‪ ,‬הרג הרקלס את ילדיו‪ .‬לאחר התפכחותו הוא נתקף ברגשות אשם‪ ,‬ועל מנת לכפר על פשע זה נשלח‬
‫לבצע שתים–עשרה משימות בשירות המלך אוריסתאוס‪ .‬בעת ביצוע משימת הריגת ההידרה מל ֶרנה שלחה הרה סרטן‬
‫ענקי שצבט את רגלו של הגיבור‪ ,‬אך למרות זאת השלים הרקלס את המשימה‪ .‬ראו‪ :‬אפולודורוס‪ ,‬ביבליותקה ‪iv, ,II‬‬
‫‪) 8, 12‬תרגום פרייזר ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[25‬עמ' ‪ .(175‬הרקלס הפך לעבד תחת שרביטה של אומפלה‪ ,‬מלכת לידיה‪ ,‬אשר‬
‫הלבישה אותו בבגדי אישה‪ .‬ראו‪ :‬שם‪) vi, 23 ,II ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(241‬‬
‫‪ 91‬ורונה )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(48‬עמ' ‪.94‬‬
‫‪Lexicon Iconographicum Mythologiae Classicae, IV, Zürich & München 1981, figs. 3260, 3265, 3267, 3277, 92‬‬
‫‪3278, 3280, 3287‬‬
‫‪ 93‬טלגם ווייס )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.5754‬‬
‫‪3/16/08 7:59:15 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 26‬‬
‰¯„˙˜ ≤∑
ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙Â¯Î˘
≤∏ ≤∑
≤π
ÒϘ¯‰ ∫≤∑ ¯Âȇ
Ҙ˷ ÈÂ˙˘‰
ÏÚ ¯ÂȈ ¨ÈÒÈÂÈ„
ÈÏȈÈÒ „Î È·‚
‰Ùχ ‚ÂÒÓ
˙·ȷÒÓ ¨®Olpe©
¢‰ÒÙÏ ≥≤μ
Ô‡ÊÂÓ ¨‚¯Â·Ò¯ËÙ ÆËÒ©
®2079 ¨ßʇËÈÓ¯‰
ÒϘ¯‰ ∫≤∏ ¯Âȇ
‚Ù˜¯Ò ¨ÈÂ˙˘‰
˙Â·È·Ò ¨ÈÓ¯
¢‰ÒÏ ≤μ∞≠≤∞∞
Ô‡ÊÂÓ‰ ¨ÔÂËÒ·©
¨˙ÂÙÈ ˙ÂÈÂÓ‡Ï
®MFA 1972.650
ÒϘ¯‰ ∫≤π ¯Âȇ
˙¢„˜˙‰Ï Ï·ÂÓ
¨ÔȯÂ˙ÒÓ‰ Ҙ˷
ȯÂÙȈ ÒÙÈÒÙ
1 Sadeh layout.indd 27
3/16/08 7:59:15 AM
‫˜˙„¯‪≤∏ ‰‬‬
‫‡‪¨‰‡˜Ï‰‰ ∫≥∞ ¯ÂÈ‬‬
‫‪˙ÂȯËÒÈÓ‰ ˙ÏÈÂ‬‬
‫·‪ÈÈÙÓÂÙ‬‬
‫‡‪ÒÙÈÒÙ ∫≥± ¯ÂÈ‬‬
‫‪¨®Lyon© ÔÂÈÏÓ‬‬
‫‡‪‰‡Ó‰ ÚˆÓ‬‬
‫‪¢‰ÒÏ ˙È˘ÈÏ˘‰‬‬
‫©‪˙ÂÓ‡Ï Ô‡ÊÂÓ‰ ¨ÔÈÈÂ‬‬
‫‪®‰ÙÈ‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫להרקלס ולמתקדשים בטקסי המיסטריות‪ ,‬והביטוי הקיצוני ביותר לכניעות זו‬
‫נמצא בציור קיר בווילת המיסטריות בפומפיי שמוצגת בו סצנת הלקאה של‬
‫נערה המוכנסת בסוד האל )איור ‪94.(30‬‬
‫בספין נוסף בציפורי שכותרתו 'שכרות' )‪ (méyh‬מופיע הרקלס לצד‬
‫דיוניסוס כשהוא אוחז תירסוס בידו — בתיאור זה מוצג הגיבור כפי הנראה‬
‫לאחר ההתקדשות‪ ,‬כשהוא מתברך בישיבה לצד האל )איור ‪ .(21‬הסיטואציה‬
‫מקבילה לדברי המקהלה במחזה 'הבכחות' לאוריפידס‪' :‬מבורך זה המאושר‬
‫שבא בסוד פולחני האלים‪ ,‬משליט בחייו קדושה ומצרף את נפשו לחוגגים‪,‬‬
‫על ההרים מתמכר לבכחוס בטקסי טהרה‪ ,‬מקיים את פולחני ההתלהבות‬
‫לאם הגדולה קיבלה‪ ,‬מניף בידו תירסוס‪ ,‬ראשו עטור קיסוס‪ ,‬והוא עובד את‬
‫דיוניסוס'‪95.‬‬
‫בפסיפס משיח'–זויד מוצגת שכרותו של הרקלס בהרחבה‪ :‬הגיבור הלום‬
‫היין והכנוע מתנודד וכושל‪ ,‬ומובל על ידי סטיר‪ ,‬ומסביב מחוללות דמויות‬
‫דיוניסיות רבות במגוון תנוחות‪ ,‬וההילולה מתעצמת באמצעות כלי הנגינה‬
‫האחוזים בידי הדמויות והפזורים מסביב )איור ‪ .(3‬הקומפוזיציה כולה סוערת‬
‫וגועשת‪ ,‬והתיאור דומה לתיאורי התקדשות אחרים בטקסי המיסטריות‪.‬‬
‫בפסיפס מליון שבצרפת מתואר הרקלס לבוש בגלימה ובעור אריה ואוחז‬
‫באלה‪ ,‬לראשו זר האופייני למשתתפים בטקסים הדיוניסיים‪ ,‬כמו הזר שלראשו‬
‫במשתה בפסיפס בציפורי‪ ,‬והוא נתמך על ידי סטיר ומיינדה המלטפת את‬
‫סנטרו‪ ,‬ומלווים אותו עוד ארבעה סטירים ומיינדה‪ .‬בחלק העליון של הפסיפס‬
‫מוצג דיוניסוס עם סטירים ומיינדה והם מתבוננים בהתרחשות שמתחתם‬
‫)איור ‪ .(31‬נדמה שאין מוצגת בפסיפס זה תחרות בין האל לגיבור‪ ,‬אלא מודגשת ביתר שאת העובדה‬
‫שהרקלס נתון בדיבוק אלוהי‪ ,‬בעוד האל — נוסך הדיבוק ומי שגואל מייסורים ומעניק חיי נצח‬
‫— מביט מלמעלה‪.‬‬
‫דיוניסוס היה אולי האל החשוב ביותר בתקופה הרומית ובשלהי העת העתיקה‪ ,‬ונחשב למי שמגלם‬
‫בעצמיותו את שׂכל העולם ואת כל האלים האחרים‪ .‬לפי מַקרוֹבּיוּס עוצב העולם על ידי זאוס או‬
‫יופיטר‪ ,‬ושׂכל העולם היה דיוניסוס )‪ ,(Dios Nous, Diòw noûw‬האל האוניוורסלי‪ ,‬הגואל והפודה את‬
‫המיוסרים והתגלמות השכינה‪96.‬‬
‫מן הפואמה של נוֹנוֹס‪ ,‬בן המאה החמישית לסה"נ‪ ,‬על תולדות דיוניסוס )‪(Dionysiaca, Dionusiaká‬‬
‫ניתן ללמוד על מעמדם של דיוניסוס והרקלס ועל היחסים ביניהם‪ .‬הפואמה מספרת על ביקורו של‬
‫האל בצור )‪ ,(Tyre‬ארצו של קדמוס שהעריץ‪ .‬דיוניסוס נהנה מיופייה של הארץ ומן השלווה הנסוכה‬
‫‪ 94‬ראו ההפניות הביבליוגרפיות לעיל‪ ,‬הערה ‪.48‬‬
‫‪ 95‬אוריפידס‪ ,‬הבכחות‪) 8273 ,‬תרגום שבתאי ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[14‬עמ' ‪.(4443‬‬
‫‪ 96‬בוורסוק )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(82‬עמ' ‪Macrobius, Saturnalia, I, 18, 15 (trans. P. Vaughan-Davies, New York 1969, ;41‬‬
‫‪(p. 130‬‬
‫‪3/16/08 7:59:18 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 28‬‬
‫˘‪ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙¯Î‬‬
‫עליה‪ .‬הוא הסתובב בעיר והתבונן סביבו‪ ,‬וכטוב לבו‬
‫נכנס למקדש הרקלס‪ ,‬המכונה 'הלבוש בכתונת הכוכבים'‬
‫)‪ .(astrochiton, ˙stroxítQn‬דיוניסוס קרא להרקלס‬
‫במילות קסם שופעות הערצה ודימויים אוהדים‪ ,‬וביקש‬
‫ממנו סבר פנים יפות וידידות‪ ,‬והרקלס הופיע ואירח‬
‫אותו למשתה‪ .‬השניים נהנו מסעודה שהוגשו בה נקטר‬
‫ואמברוזיה‪ ,‬ודיוניסוס פנה אל הרקלס בחידות שעיקרן —‬
‫מיהו שבנה את העיר בכישרון כה רב‪ .‬הרקלס המשיל לו‬
‫בידידותיות ובנועם משלים על הקמת העיר‪ ,‬ודיוניסוס‬
‫נהנה מן הסיפורים והציע להרקלס גביע שתייה בוהק‬
‫מזהב‪ ,‬והגיבור עטף את הגביע בכתונת הכוכבים שלו‪97.‬‬
‫ניכר אם כן כי בין האל לגיבור שררו יחסים נעימים‪ ,‬וחשוב‬
‫יותר — אף להרקלס היה מעמד של אל‪.‬‬
‫בציורי כדים יווניים מתואר הרקלס מתקבל בקרב‬
‫האלים‪ :‬בגביע של צייר סוסיאס )‪ (Sosias Painter‬הוא‬
‫מתקבל ברוב פאר והדר על ידי כל שוכני האולימפוס‬
‫)איור ‪ ;(32‬בציור על גבי ְפּסִיְקטֶר )כד שנועד לקירור‬
‫היין( מווּלצ'י שבאיטליה עומדים זה מול זה האל והגיבור‪:‬‬
‫דיוניסוס אוחז בזרי קיסוס‪ ,‬והרקלס באלה ובקשת חציו‪,‬‬
‫ושניהם יחד אוחזים בקנתרוס‪ ,‬כאילו האל מזמין את‬
‫הגיבור לשתות עמו )איור ‪ ;(33‬ואילו בגביע של צייר‬
‫קליניק )‪ (Clinic Painter‬הרקלס מסב לצד דיוניסוס‬
‫במשתה‪ ,‬ומסביבם סטירים )איור ‪ — (34‬נדמה שמשתה‬
‫זה הוא ביטוי ציורי לתיאורים הספרותיים של חיי העונג‬
‫שזומנו להרקלס לאחר מותו הגשמי כפי שנתחברו בידי‬
‫הומרוס והסיודוס‪98.‬‬
‫גם בפסיפסי אנטיוכיה מתוארת תחרות השתייה בין‬
‫דיוניסוס להרקלס‪ .‬בפסיפס בבית האַטריוּם )איור ‪(35‬‬
‫ובבית 'תחרות השתייה' )איור ‪ (36‬מוצג דיוניסוס בתנוחה‬
‫דומה לזו שבפסיפס בציפורי — הוא מניף את גביעו ונשען‬
‫על זרועו האחרת — ואילו הרקלס ממשיך לשתות מגביעו‬
‫‪‰¯„˙˜ ≤π‬‬
‫‡‪®Sosias Painter© Ò‡ÈÒÂÒ ¯ÈȈ ¯ËÈÚ˘ È߈ϻÂÓ ÚÈ·‚ ∫≥≤ ¯ÂÈ‬‬
‫©·¯‪®2278 ¨È¯ÈÚ‰ Ô‡ÊÂÓ‰ ¨ÔÈÏ‬‬
‫‡‪È߈ϻÂÓ ¯Ë˜ÈÒÙ È·‚ ÏÚ ¯ÂȈ ¨ÒϘ¯‰Â ÒÂÒÈÂÈ„ ∫≥≥ ¯ÂÈ‬‬
‫©˜‪®1068 ¨ÏÂÂÈ Ô‡ÊÂÓ ¨ÔÈÈÙÓÂ‬‬
‫‪ 97‬נונוס‪ ,‬דיוניסאיקה‪) XL, 298580 ,‬תרגום רוז ]לעיל‪ ,‬הערה ‪,[31‬‬
‫כרך ‪ ,3‬עמ' ‪.(195175‬‬
‫‪ 98‬ראו לעיל‪ ,‬הערות ‪.73 ,72‬‬
‫‪3/16/08 7:59:18 AM‬‬
‫‡‪˜ÈÈϘ ¯ÈȈ Ï˘ ÚÈ·‚ ¨‰˙˘Ó· ÒÂÒÈÂÈ„Â ÒϘ¯‰ ∫≥¥ ¯ÂÈ‬‬
‫©‪‰À Ï«pœÓ ®Clinic Painter‬‬
‫©‪®E 66 ¨ÈËȯ·‰ Ô‡ÊÂÓ‰ ¨Ô„ÂÏ‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 29‬‬
‫˜˙„¯‪≥∞ ‰‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫שלו‪ .‬מאחורי הרקלס ניצבת חלילנית‬
‫המחללת באולוס בבית האטריום‪ .‬בפסיפס‬
‫בבית האטריום מוצגת מאחורי דיוניסוס‬
‫דמות של סילנוס‪ ,‬המקבילה לדמות דומה‬
‫בציפורי‪ ,‬ובין האל לגיבור ניצבת דמותו‬
‫של ארוס‪ .‬על פי לואיס פושה מוצגת‬
‫בתיאורים אלו תחרות שתייה‪ 99.‬אם‬
‫מפרשים את הסצנה כפשוטה אכן נראה‬
‫שכך הוא‪ ,‬אולם בדומה לפסיפס בציפורי‪,‬‬
‫התנועה של דיוניסוס מסמלת את האופן‬
‫שבו הוא נוסך את מקסמו על הגיבור‪ ,‬ואם‬
‫כן על פי פירוש אלגורי אפשר לראות בסצנה זו ביטוי למעבר של‬
‫הרקלס ממעמד בן תמותה לאל וכעין טקס שהוא עובר לאחר שביצע‬
‫את כל משימותיו במהלך חייו לקראת השתחררותו מן העולם הארצי‬
‫ומעולהּ של הגשמיות‪.‬‬
‫דמות שוליים המופיעה בכמה מן הפסיפסים שתיארתי עשויה‬
‫לחזק את פירוש מצבו של הרקלס באותם פסיפסים כמי שעובר‬
‫מחייו הגשמיים כבן תמותה לקיום נצח כאל‪ :‬זוהי דמותו של ארוס‬
‫)‪ (eros, [Ervw‬או קופידון‪ ,‬המופיע בין הרקלס לדיוניסוס בפסיפס‬
‫בבית האטריום‪ ,‬בעיטורי השוליים בפסיפס בציפורי )איור ‪ (37‬וכן‪,‬‬
‫רכוב על מרכבתו של האל‪ ,‬מאחורי הקנטאורים הרתומים לה‪ ,‬בפסיפס‬
‫‡‪∫®‰ÏÚÓÏ© ≥μ ¯ÂÈ‬‬
‫משיח'–זויד‪ .‬ארוס נתפס במחשבה הקלסית כאל המתווך בין העולם הארצי לאלוהי‪ 100,‬ובהקשר הנדון‬
‫‪˙¯Á˙ ÒÙÈÒÙ‬‬
‫ניתן לראותו כמתווך בין האל לגיבור‪.‬‬
‫‪˙È· ¨‰ÈÈ˙˘‰‬‬
‫‪‰ÈÎÂÈË‡· ÌÂȯˇ‰‬‬
‫דמות נוספת העשויה לתרום לפרשנות זו היא הדמות הנשית שבמרכז הצלע הצפונית בפסיפס‬
‫©‪®Ô‡ÊÂÓ‰ ¨¯ËÒ߈¯ÂÂ‬‬
‫בציפורי )איור ‪ ,(38‬שאף לצדה מופיע ארוס‪ .‬דמות נשית העולה מתוך גביע עלים הייתה דימוי מקובל‬
‫‡‪∫®‰ËÓÏ© ≥∂ ¯ÂÈ‬‬
‫‪˙¯Á˙ ÒÙÈÒÙ‬‬
‫מאוד בציורי כדים דרום איטליים להאלהה של הנפטר‪ 101.‬דמות זו מתפרשת כמסמלת את האושר‬
‫‪˙¯Á˙ ˙È· ¨‰ÈÈ˙˘‰‬‬
‫‪¨‰ÈÎÂÈË‡· ‰ÈÈ˙˘‰‬‬
‫˙‪‰‡Ó‰ ˙ÏÈÁ‬‬
‫‪ 99‬פושה ביסס את פירושו זה על העובדה שמסורת תחרות השתייה שמקורה ביוון הייתה מקובלת גם ברומא‪ .‬מטרת‬
‫‪¢‰ÒÏ ˙È˘ÈÏ˘‰‬‬
‫המשתתפים בתחרות הייתה לשתות כמות מסוימת של יין מהר ככל האפשר‪ ,‬ובפסיפס הנדון דיוניסוס הופך את‬
‫©‪Ô‡ÊÂÓ ¨ÔÂËÒȯÙ‬‬
‫הכוס הריקה‪ ,‬בעוד שהרקלס טרם סיים לשתות מכוסו‪ .‬ראו‪L. Foucher, ‘Concours de Boisson entre Dionysos et :‬‬
‫‪®‰ËÈÒ¯·È‡‰‬‬
‫‪ .Heracles’, Syria, 77 (2000), pp. 203–204‬מעניין לציין בהקשר זה שביום השני של חג האַנ ְ ֶת ְסטְֶרי ָה‪ ,‬אשר שימש‬
‫·‪≥∑ ¯Âȇ ∫ÏÂÓÓ „ÂÓÚ‬‬
‫ביוון הקלאסית לציון המעבר מילדות לבגרות‪ ,‬התקיימו תחרויות שתייה‪ .‬התחרות הייתה כלי חינוכי להקניית התנהגות‬
‫©‪Ò¯‡ ˙ÂÓ„ ∫®‰ÏÚÓÏ‬‬
‫נכונה בחברה ומתינות בשתייה — היכולת לשתות יין בצורה נכונה נחשבה הוכחה למוכנות של הצעיר להשתלב בחברה‬
‫·‪ÌÈÈÏ¢‰ ȯÂËÈÚ‬‬
‫·‪ȯÂÙÈˆÓ ÒÙÈÒÙ‬‬
‫בוגרת‪ .‬ראו‪ :‬לונסדייל )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(20‬עמ' ‪.130128‬‬
‫‪ 100‬אפלטון )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ;(16‬פלוטינוס‪ ,‬אנאדות‪ ,3 ,‬ה )תרגום שפיגל ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,[27‬עמ' ‪.(388377‬‬
‫‡‪∫®‰ËÓÏ© ≥∏ ¯ÂÈ‬‬
‫„‪ 101 ߉Ùȉ ‰˘È‡‰’ ˙ÂÓ‬עובדיה וטורנהיים‪ ,‬במאמרם בעברית )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪ .10‬לדמויות נשים העולות מבין עלים ראו‪A.D. Trendall, Red :‬‬
‫‪ȯÂÙȈÓ‬‬
‫‪Figure Vases of South Italy and Sicily: A Handbook, London 1989, figs. 179, 182, 186–189, 196, 198, 209, 210‬‬
‫‪3/16/08 7:59:19 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 30‬‬
‰¯„˙˜ ≥±
1 Sadeh layout.indd 31
ø˙¢„˜˙‰ ‡ ˙ÂÊ·˙‰ ∫ȯÂÙȈ· ÒÙÈÒÙ· ÒϘ¯‰ Ï˘ Â˙Â¯Î˘
3/16/08 7:59:21 AM
‫˜˙„¯‪≥≤ ‰‬‬
‫‪‰„˘–‰ÈÏÈ·Ò ‰Â‡‬‬
‫)‪ ,(eudaimonia, e[daimonía‬בהסתמך על החיבור הפילוסופי 'הלוח של סבס' )‪(Cebetis Tabula‬‬
‫ועל מגמות סטואיות ונאופלטוניות שרווחו באותה תקופה )המאה ה–‪ 32‬לספירה(‪ .‬על פי 'הלוח‬
‫של סבס'‪ ,‬חיבור שהיה בעל השפעה רבה בשלהי העת העתיקה‪ ,‬האושר הוא השלב הגבוה ביותר‬
‫בדרכו המוסרית של האדם‪ 102.‬האושר אינו רגע בודד בחייו של אדם‪ ,‬ואדם לא ייחשב מאושר‬
‫)‪ (eudaimon, e[daímvn‬אלא אחרי מותו‪ ,‬שכן רק אז ניתן לראות ולהעריך את חייו בשלמותם‪ .‬לכנות‬
‫אדם מאושר בעודו בחיים דומה להגדרת ספר כיפה לאחר קריאת חלקו בלבד‪ ,‬והאושר‪ ,‬לפי אריסטו‪,‬‬
‫הוא בבחינת הישג או זכייה‪ 103.‬ואכן הרקלס זכה רק בתום חייו המתישים‪ ,‬לאחר שסיים את מטלותיו‬
‫ושעבודו בחייו הגשמיים‪ ,‬להאלהה ולאושר נצחי‪ 104,‬וזאת באמצעות התקדשות בדת המסתורין של‬
‫דיוניסוס וביאה בסוד האל‪ .‬לאור הנתונים שהוצגו לעיל נראה שהתקדשות זו היא המתוארת ברצפת‬
‫הפסיפס בציפורי‪.‬‬
‫‪ 102‬עובדיה וטורנהיים )שם(‪ ,‬עמ' ‪Cebes, Cebetic Thebani Tabula, XXI–XXIII (trans. J.T. Fitzgerald & L.M. ;12‬‬
‫‪ ;(White, Chico, CA 1983, pp. 96–97‬אריסטו‪ ,‬אתיקה‪ :‬מהדורת ניקומאכוס‪ ,‬א‪ ,‬ד )תרגום י"ג ליבס‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;(1917‬יג )שם‪ ,‬עמ' ‪ ;(3936‬הרהורים של מרקוס אאורליוס‪) 17 ,7 ,‬תרגום ש' ויסמן‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪,‬‬
‫עמ' ‪J.O. Urmson, Arisotle’s Ethics, Oxford 1988, pp. 11–12 ;(105104‬‬
‫‪ 103‬אריסטו‪ ,‬אתיקה‪ ,‬א‪ ,‬י‪) 1510 ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;(31‬א‪ ,‬יב‪) 10 ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;(35‬יורמסון )שם(‪.‬‬
‫‪R.D. Hicks, Stoic and Epicurean, New York 1962, pp. 76–77, 98–100; J.M. Rist, Stoic Philosophy, Cambridge 104‬‬
‫‪ .1969, pp. 236–241‬על האושר במחשבה הנאופלטונית ראו‪ :‬פלוטינוס‪ ,‬אנאדות‪ ,1 ,‬ד )תרגום שפיגל ]לעיל‪ ,‬הערה ‪,[27‬‬
‫עמ' ‪.(232219‬‬
‫‪3/16/08 7:59:26 AM‬‬
‫‪1 Sadeh layout.indd 32‬‬