כאייל תערוג.pdf

‫ב"ה‬
‫כאיל תערוג‬
‫אלול תשס"ז‬
‫הרב נתן אופנר‬
‫בית המדרש "רעותא"‬
‫‪1‬‬
‫בימים הנוראים עומדים אנו ומבקשים מרבונו של עולם "זכרנו‬
‫לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים"‬
‫מפילים אנו תחנונים לחיים‪ ,‬עומדים אנו ומצפים להכרעת הדין‪ ,‬אם‬
‫כבנים אם כעבדים‪ ,‬מייחלים אנו שיצא גזר דיננו לטובה‪.‬‬
‫מהי משמעות הדין הזה‪ ,‬מה משמעותו של יום הדין? מהו המעמד‬
‫הנפשי שלנו‪ ,‬שמתוכו אנו מתייצבים לפני מלך מלכי המלכים המקיף‬
‫את כל הבריאה ואת שלפניה ואחריה "אתה הוא עד שלא נברא‬
‫העולם‪ ,‬אתה הוא משנברא העולם‪ ,‬אתה הוא בעולם הזה ואתה‬
‫הוא בעולם הבא"‪ ?1‬כיצד נעמוד אל מול מרחבים מקיפים כל כך‪,‬‬
‫ובמה נמצא זכות אל מול הזוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם‬
‫שאין שכחה לפני כסא כבודו ואין נסתר מנגד עיניו?‬
‫"‬
‫ערגתה של אילה‬
‫דוד המלך הצמא כל כך לקרבת אלוקים המשיל את כיסופיו לעריגתה‬
‫של האילת לאפיקי המים‪ ,‬מקור חיותה "כאיל תערוג על אפיקי‬
‫מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים צמאה נפשי לאלוקים לא‪-‬ל חי‬
‫מתי אבא ואראה פני אלוקים"‪ .2‬צמאונו זה של דוד הוא המשך‬
‫לבקשתו‪ ,‬אותה אנו אומרים יום יום בחדש אלול "לך אמר ליבי‬
‫‪ 1‬ק"ש הקטנה בקרבנות של שחרית‬
‫‪ 2‬תהילים מב' ב‪-‬ג'‬
‫‪2‬‬
‫בקשו פני‪ -‬את פניך ה' אבקש"‪ .3‬הצמאון ליראות את פני ה'‪ ,‬בקשת‬
‫פני ה'‪ ,‬משולה לבקשת האילת את אפיקי המים‪.‬‬
‫מבחינה דקדוקית‪ ,‬הפסוק אינו מובן‪ :‬או שהאילת תערוג‪ ,‬או שהאיל‬
‫יערוג אך דוד שר את שיר האיל העורגת "כאיל תערוג"‪.‬‬
‫"כאיל תערוג ‪ -‬כאילת אינו אומר אלא כאיל ‪ -‬זכר‪ ,‬תערוג ‪ -‬נקבה‪,‬‬
‫למה? אילת זו כשיושבת על המשבר מצטערת ועורגת להקב"ה‬
‫והוא עונה אותה ומזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם ומיד בית‬
‫הרחם נפתח‪ ...‬מהו על אפיקי מים? האילת היא חסידה שבחיות‬
‫ובזמן שהחיות צמאות מתכנסות אצל האילת והיא חופרת‬
‫ומכנסת קרניה בקרקע ועורגת להקב"ה וקורע לה את התהום‬
‫והמים עולים לה זהו כאיל תערוג על אפיקי מים‪ ...‬צמאה נפשי‬
‫לאלוקים‪ ,‬ממה את צמאה? אמרה לו איני צמאה לא לאכול ולא‬
‫לשתות אלא לראות את פניך 'לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה'‬
‫אבקש' לכך נאמר מתי אבא ואראה פני אלוקים"‬
‫‪4‬‬
‫האילת מתקשה ללדת‪ ,‬צועקת היא לקב"ה בחזקה כאיל זכר‪ ,‬משולה‬
‫היא לאיל שאינו מסוגל ללדת‪ ,‬וכיסופיה אלה עולים עד מרום‪ .‬מדוע‬
‫האילת מתקשה לילד‪ ,‬מה חסר לה לאילת עד שחורגת היא מכל‬
‫בעלי החיים ויכולת לדתה מותנית בהשגחה אלוקית גלויה‪ ,‬עד‬
‫שהקב"ה מזמין לה נחש?‬
‫את האילת אנו פוגשים בהמשך לא רק כמתקשה ללדת יותר מכל‬
‫החיות אלא כ"חסידה שבחיות" מהי חסידותה? בזמן שהחיות‬
‫‪ 3‬שם כז' ח' "לך‪-‬בשבילך‪ ,‬בשליחותך אומר לי ליבי בקשו כולכם ישראל את פני‪,‬‬
‫ואני שומע לו‪ ,‬את פניך ה' אבקש" רש"י שם‪.‬‬
‫‪ 4‬ילקוט שמעוני תהילים מב'‬
‫‪3‬‬
‫צמאות מתכנסות אצל האילת והיא חופרת ומכנסת קרניה בקרקע‬
‫ועורגת להקב"ה וקורע לה את התהום והמים עולים לה‪.‬‬
‫מה עשתה האילת עד שהגיעו אליה כל החיות? וכי היא אינה צמאה‪,‬‬
‫וכי היא אינה חשה בחסרון המים? מדוע אינה עומדת ומתפללת?‬
‫סוד המתנתה הוא חסידותה‪ .‬חסיד אינו דואג לעצמו‪ ,‬אין הוא מסוגל‬
‫לחשוב אודות טובתו הפרטית‪ ,‬אודות צרכיו הפרטיים‪ .‬החסיד קשור‬
‫הוא לכל ולמקור הכל‪ ,‬ומתוך כך הוא מתבונן על המציאות‪ .‬נקודת‬
‫המוצא של החסיד היא הפכית מכל בריה שבעולם‪ ,‬אין היא נקודת‬
‫מוצא פרטית‪ ,‬כאביו אינם באים בשל חסרונותיו וייסוריו‪ ,‬כאביו‬
‫קשורים לחסרון הנמצא במציאות כולה‪ ,‬רק כאב כזה מניע את לבבו‬
‫הטהור‪ ,‬בעולם אשר כזה שרוי החסיד‪" .‬אך הכוונה האמיתית‬
‫המצויה בחסידים אשר טרחו והשתדלו להשיגה הוא שיהיה‬
‫האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ב"ה יגדל וירבה‪...‬‬
‫ודבר זה ביארוהו בתנא דבי אליהו ז"ל אמרו כל חכם מישראל‬
‫שיש בו ד"ת לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של‬
‫ישראל כל ימיו ומתאווה ומיצר לכבוד ירושלים וכבוד בית המקדש‬
‫ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גלויות זוכה לרוח הקדש‪...‬ואמנם‬
‫עוד עיקר ב' יש בכוונת החסידות והוא טובת הדור‪ .5"...‬אין‬
‫האילת מסוגלת לחשוב על עצמה‪ ,‬שרויה היא בספירה אחרת‪ ,‬דאגת‬
‫הכלל היא דאגתה‪ ,‬צער העולם הוא צערה‪ .‬ותמיד נספר תהילתך‬
‫ונהלל לשם תפארתך‪ ,6‬תמיד ממש‪ ,‬כל חייה של האילת היא סיפור‬
‫‪ 5‬מסילת ישרים סוף פרק יט'‬
‫‪ 6‬שיר היחוד לשבת‬
‫‪4‬‬
‫תהילות ד'‪ .‬כל עוד כאבה הוא פרטי‪ ,‬אין היא מתפללת ואין היא‬
‫חשה אותו‪ ,‬רק כשכל החיות מתכנסות‪ ,‬הופכת בעיית המים לבעיה‬
‫אמיתית בעיניה‪ ,‬או אז עורגת היא לקב"ה‪ ,‬עד שמזמין לה הקב"ה‬
‫אפיקי מים‪.‬‬
‫את בעיית המים אין היא תופסת במנותק מהקשר כולל יותר‪" ,‬צמאה‬
‫לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים"‪ ,7‬הצמאון‬
‫הגשמי נובע מחסרון מהותי יותר‪ ,‬מחסרון בהשראת שכינה‪ ,‬כל צרה‬
‫פרטית‪ ,‬כל יגון‪ ,‬כל כאב‪ ,‬כל סתירה במציאות מתחילה מחוסר‬
‫הרגשת מתיקותה של הדבקות‪ ,‬וממילא כל מילוי משאלותיה של‬
‫האילת הוא ביטוי לשובה של הדבקות והשייכות לרבש"ע‪ .‬ממה את‬
‫צמאה? אמרה לו איני צמאה לא לאכול ולא לשתות אלא לראות‬
‫את פניך 'לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה' אבקש' לכך נאמר‬
‫מתי אבא ואראה פני אלוקים"‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫זוהי הסיבה לקשיי הלידה המיוחדים של האילת‪ ,‬כל לידה היא ביטוי‬
‫לכיסופי הנפש של הורי היילוד‪ ,‬כיסופים המתפרצים ויוצאים אל‬
‫הפועל בלידה‪ .‬כל לידה היא כזו‪ ,‬בין לידה גשמית של בנים ובנות‪,‬‬
‫בין לידת רעיונות חדשים‪ ,‬בין המשכת נשמות מעולמות עליונים לזה‬
‫העולם‪ .‬כל כיסופים בנויים לפי ערך מדרגתו של הכוסף‪ ,‬לפי השגתו‬
‫ועולמו‪ .‬כל לידה היא פועל יוצא של עולמם של מולידיו‪ ,‬לפי הגבלתם‬
‫כך הוא ערך הפעולות היוצאות מהם‪ .‬אך האילת אינה מוגבלת ואינה‬
‫מסוגלת להיות מוגבלת‪ ,‬חמדת הכלל היא חמדתה‪ ,‬עריגה להכל היא‬
‫‪ 7‬תהילים סג' ב'‬
‫‪ 8‬ילקוט שמעוני תהילים מב'‬
‫‪5‬‬
‫עריגתה‪ ,‬את הכל היא רוצה לכלול‪ ,‬את הכל היא רוצה להופיע‪ ,‬ואיך‬
‫תופיע מציאות מוגבלת משאיפות אינסופיות כאלה? חסידותה‬
‫מקשה עליה את לידתה‪.‬‬
‫"‬
‫עריגתו של דוד‪ -‬נפש כלל ישראל‬
‫דוד המלך עליו השלום ממשיל את שאיפות קרבת אלוקים שלו‪ ,‬של‬
‫כלל ישראל כולו לעריגתה של האילת‪" .‬כאיל תערוג על אפיקי מים‬
‫כן נפשי תערוג אליך אלוקים צמאה נפשי לאלוקים לא‪-‬ל חי מתי‬
‫אבא ואראה פני אלוקים"‪ .9‬מה ההבדל בין צמאון רגיל לרבונו של‬
‫עולם לבין הצמאון המשול לעריגתה של האילת? כשאדם שואף‬
‫לקרבת אלוקים על פי מידותיו‪ ,‬הרי שהוא בעצם מחפש את מילוי‬
‫מבוקשו‪ ,‬חש הוא בנתק מרבונו של עולם‪ ,‬חש הוא את ריחוקו‬
‫מהשי"ת‪ ,‬ועליו להרגיש קרבת אלוקים‪ .‬בעצם אין הוא בוחן אלא את‬
‫התוצאה‪ ,‬האם בסופו של דבר יקבל את מבוקשו‪ .‬כיצד הוא מרווה‬
‫את צמאונו?! אין זה חשוב כל כך‪ .‬האם זוכה הוא להיחשף לאורו‬
‫יתברך או מסתפק הוא בחלקיקים קטנים – מה זה משנה?! ובלבד‬
‫שירווה צמאונו‪.‬‬
‫אך דוד מתחיל את צמאונו מנקודה אחרת‪ ,‬ממרחבה של החסידות‪,‬‬
‫מהקשר אל הכל‪ ,‬משייכות עמוקה שאינה מסתפקת במועט ואינה‬
‫מסוגלת להסתפק במועט‪ ,‬צמאון שבמהותו אינו מסוגל להתמלא‪,‬‬
‫צמאון של את פניך ד' אבקש‪ .‬האם מצב זה מייאש את דוד? האם‬
‫מצב זה מעמיד אותו בעמדה תמידית של מרחק ונתק חלילה? האם‬
‫‪ 9‬תהילים מב' ב‪-‬ג'‬
‫‪6‬‬
‫מצב זה אינו מתסכל? התשובה לכך נעוצה בנקודת ההבדל שבין‬
‫האדם הרגיל לדוד‪ .‬האדם הרגיל מבקש קרבת אלוקים‪ ,‬יש לו‬
‫שאיפה לקרבת אלוקים‪ .‬נקודת המוצא שלו היא הנתק מרבונו של‬
‫עולם‪ ,‬עליו הוא מקווה לגשר‪ .‬אך דוד המלך‪ ,‬דווקא מתוך שייכותו‬
‫להכל‪ ,‬הרי שאין לו שאיפה לקרבת אלוקים כי אם מציאות של קרבת‬
‫אלוקים אותה הוא חפץ להביע‪ .‬שאיפתו היא שאיפה של קרבת‬
‫אלוקים‪ ,‬שאיפה המתפרצת ומביעה את אמיתת חייו‪.‬‬
‫כיסופי תפילתו של דוד המלך אינם מוגבלים‪ ,‬אלא הם ביטוי לשאיפה‬
‫שלו‪ ,‬שכל העולם כולו‪ ,‬כל פרט ופרט ממנו‪ ,‬שכל חייו כל תופעה‬
‫אפילו הפרטית ביותר תואר בהארת הדבקות העליונה בה נעוצים‬
‫חייו‪ .‬קשה היא תפילה כזו‪ ,‬אך היא מתחילה מטבע החיים‪ .‬אמרו כל‬
‫חכם מישראל שיש בו ד"ת לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה‬
‫ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד ומתאווה ומצפה על כבוד‬
‫ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו‬
‫ועל כינוס גלויות מיד שורה רוח הקדש בקרבו‪ .10‬כל אחד מישראל‬
‫אומר בסליחות אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תיקח ממנו‪,‬‬
‫לכל אחד רוח הקדש‪ ,11‬כל אחד בפנימיותו הוא חסיד אף אם אינו‬
‫מודע תמיד לכך‪ .‬עבודת המידות שלנו כולה באה לחשוף אמת‬
‫פנימית זו ולהפכה לאמת המידה של החיים כולם‪ .‬אמת פנימית זו‬
‫מובעת בכל תנועה חיובית של אדם אשר כזה‪ ,‬תנועה בודדת וקטנה‬
‫כזו‪ ,‬הבעה היא של עולם מלא‪.‬‬
‫‪ 10‬תנא דבי אליהו פרק ד' ב' ועיין הגרסה במסילת ישרים סוף פרק יט'‬
‫‪ 11‬עיין ביאור הגר"א משלי טז' ד'‬
‫‪7‬‬
‫"‬
‫עריגה שבסתר ובגלוי‬
‫קשה לפעמים לחוש ולהרגיש את המצב הזה של אתם הדבקים בה'‬
‫אלוקיכם חיים כולכם היום‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫את המצב בו מתוך הדבקות אנו חיים‬
‫את כל החיים כולם‪ .‬עיתים חוסר הרגשת הדבקות מחלישה את‬
‫האדם ומפילה אותו לתהומות‪ .‬כשאדם מבין שדבקות הינה קודם כל‬
‫זו מציאות חיים‪ ,‬עוד לפני הרגשותינו ומודעותנו‪ ,‬הרי שידיעה זו‬
‫שאנו דבקים בה' אלוקינו מחיה אותנו תמיד‪ .‬קנה המידה אינו מה‬
‫אנו חושבים אלא ראשית כל – מה אנו‪ .‬אכן‪ ,‬ככל שנתוודע אל‬
‫מציאותה של הדבקות יותר‪ ,‬כך היא תשפיע יותר על חיינו הגלויים‬
‫אבל גם בלי מודעותנו אנו חיים בהיכלו של מלך‪ ,‬אנו עומדים אל מול‬
‫פני מלך חיים ומלך עולם‪.‬‬
‫עומד לו אדם ומבקש על גורלו הפרטי בראש השנה‪ ,‬חי את מצוקותיו‬
‫וצרותיו‪ ,‬לפעמים הוא נושא עיניים וחי את מצוקותיהם של חבריו‬
‫ואפילו של דורו‪ ,‬אך להביט אל השמים‪ ,‬לישא עיניו למרומים אינו‬
‫מסוגל‪ ,‬ואף על פי כן‪ .‬משל בבן מלך שחטא לאביו וגרשו אביו‬
‫מביתו‪ ,‬והבן יצא לנדוד‪ ,‬כל זמן שהיה הבן עוד קרוב לבית המלך‬
‫כיבדוהו אנשים וקרבוהו ונתנו לו לאכול ולשתות‪ ,‬שידעו כי בן‬
‫מלך הוא על כן כבדוהו אנשים וקרבוהו ונתנו לו לאכול ולשתות‪,‬‬
‫שידעו כי בן מלך הוא על כן כבדוהו‪ ,‬אבל משנתרחק ממדינת‬
‫אביו לא הכירוהו הבריות מי הוא ולא היה לו מה לאכול‪ .‬התחיל‬
‫למכור מלבושיו כדי שיקנה לו מה לאכול‪ ,‬וכשלא נשארו לו עוד‬
‫‪ 12‬דברים ד' ד'‬
‫‪8‬‬
‫מלבושים למכירה‪ ,‬השכיר את עצמו להיות רועה עדר ושוב לו היה‬
‫חסר לו מאומה‪ ,‬כי לא היה צריך מאומה כי היה לבושו פשוט עד‬
‫מאד וכן גם מאכלו‬
‫‪13‬‬
‫והיה יושב תמיד עם הצאן על ההרים‬
‫לרעותם‪ ,‬והיה מזמר ומנגן כשאר הרועים ושכח לגמרי שהוא בן‬
‫מלך‪ ,‬ולא חסרו לו התענוגות והמותרות שהיה רגיל בהם בהיותו‬
‫בבית אביו‪ .‬והנה דרכם של הרועים שעושים להם גג קטן מקש‬
‫להיות להם למחסה מגשם ומשמש‪ ,‬ובן המלך הזה רצה גם הוא‬
‫לעשות לו גג כזה‪ ,‬אבל לא היה יכול והיה לו הרבה עגמת נפש‬
‫מזה שאינו יכול לעשות לעצמו גג כזה‪.‬‬
‫וקרה שבאותו זמן נזדמן המלך לאותה מדינה‪ ,‬והמנהג היה שכל‬
‫מי שיש לו איזו בקשה כותב בקשתו על נייר וכשהמלך עובר‬
‫זורקים הפתקים למרכבתו‪ ,‬ובא גם בן המלך בתוך כל המבקשים‬
‫וזרק את המכתב לתוך מרכבת המלך‪ .‬במכתבו ביקש לעשות לו‬
‫גג קטן מקש כמנהג הרועים‪ .‬ויהי כאשר פתח המלך את המכתב‬
‫הכיר את כתב יד בנו המגורש‪ ,‬ויצר לו מאד בראותו באיזה‬
‫מדרגה בנו עומד‪ ,‬ששכח לגמרי שהנהו בן מלך ולא חסר לו דבר‬
‫כי אם גג מקש כמנהג הרועים‪.‬‬
‫וסיים רבינו‪ 14‬והרים קולו‪ :‬כך הדבר היום אצל 'העולם'‪ ,‬כבר שכחו‬
‫לגמרי שכל אחד הוא בן מלך ומה שהוא חסר‪ ,‬רק אחד צועק‬
‫‪ 13‬ככל שאדם יותר גבוה כך תביעותיו מכל החיים יותר גבוהים‪ ,‬גם מהחיים‬
‫החמריים‪ ,‬וכשם שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם‪ ,‬כשם שבשבת יומא‬
‫דנשמתין מצווה להתענג בסעודות כך בחיי עם ישראל שאיפות ממלכתיות הן‬
‫הארת נשמה עמוקה יותר‪.‬‬
‫‪ 14‬רבינו הגה"ק רבי חיים מצאנז‬
‫‪9‬‬
‫שחסר פרנסה‪ ,‬ואחד צועק על בנים‪ ,‬ועל זה שחסרים אנו כל‬
‫מחמדינו שהיו לנו בימי קדם שוכחים לגמרי להתפלל‪...‬‬
‫‪15‬‬
‫אך זה אינו סופו של סיפור‪ ,‬בתוככי המכתב‪ ,‬בתוככי מילות הדיבור‬
‫מסתתר הקול הפשוט‪ ,‬הבא מעומק הנשמה‪ ,‬אותו אויר של "מאן‬
‫דנפח מדיליה נפח" המתגלם בקול השופר‪ ,‬מברר שכל אותן בקשות‬
‫אינן אלא בקשה אחת ליראות פני מלך חיים‪" .‬שמע קולנו" העומד‬
‫מבעד לדיבורינו‪ ,‬מבעד למחשבותינו הגלויות‪ ,‬שצדיקים עליונים‬
‫בעינם הטובה חושפים ומגלים‪ ,‬ואדם המביט נכוחה מתוככי לבבו‬
‫מגלה שהכל הכל הם גלי נשמה המתרפקת בגעגועים אל דודה‬
‫הדופק 'פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי'‬
‫"‬
‫‪16‬‬
‫תנועת התשובה שממעמקים‬
‫לא רק תפילה בדרכו של דוד תהיה שונה מתפילה רגילה‪ ,‬גם חזרה‬
‫בתשובה בעקבי דרכו של דוד שהקים עולה של תשובה‬
‫‪17‬‬
‫תהיה‬
‫שונה מתשובה מוגבלת‪ ,‬תשובה מיראה‪ ,‬תשובה המסוגלת לכפר על‬
‫עוונות אך לא למחקם לגמרי‪ ,‬תשובה הנזקקת לארבעה חילוקי‬
‫כפרה כדי לפעול את גמר פעולתה על האדם‪.‬‬
‫תשובה רגילה המתחילה מתודעה מוגבלת‪ ,‬מתודעה של נתק‬
‫מרבונו של עולם מטרתה לתקן את המעשים‪ .‬מבחנה הוא קל מצד‬
‫אחד‪ ,‬כי השאלה היחידה העומדת בפניה היא האם האדם שינה‬
‫‪ 15‬אוצר החיים עמ' רסז'‪ .‬הרבי מרוז'ין זללה"ה יצא פעם ביום שני של ראש השנה‬
‫מחדרו ואמר‪" :‬מדוע לא בא בן ישי"? כי "גם תמול גם היום אל הלחם"‬
‫‪ 16‬שיר השירים ה' ב'‬
‫‪ 17‬עבודה זרה ה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫באמת ובתמים את מעשיו‪ .‬ברגע שאדם שינה את מעשיו והפך‬
‫לצדיק‪ ,‬הרי הוא שב בתשובה‪ .‬תכליתה של תשובה זו היא להעמד‬
‫מחדש במצב של קרבת אלוקים‪ ,‬לשוב אל ריבונו של עולם‪.‬‬
‫אבל בתוך מהלך תשובה זה‪ ,‬מונחת הנחת יסוד‪ ,‬אמש‪ ,‬לפני‬
‫תחילתה של תשובה‪ ,‬היה האדם מרוחק‪ ,‬מנותק‪ ,‬חי חיים אחרים‬
‫וכיצד יוכל אף לשער את רצונו של מלך מלכי המלכים‪ ,‬כיצד זה יוכל‬
‫לידע האם זוכה הוא לדרוך במפתן ארמונו של מלך מתוך קוטן‬
‫השגתו ולכלוך בגדיו? קשה היא תשובה זו ועל כן נתן לנו הקב"ה‬
‫במתנה על מנת לזכותנו‪ ,‬את חילוקי הכפרה‪ ,‬יום כיפור וייסורים עד‬
‫שנותאם אל רצונו יתברך‪.‬‬
‫אך בתשובה מאהבה ‪ -‬תשובתו של דוד המלך‪ ,‬הכל מתהפך‪.‬‬
‫כשאמת החיים היא השייכות לרבש"ע הרי שמצד אחד התשובה היא‬
‫קשה שבקשות‪ ,18‬כי אין 'מבחן תוצאה' לתשובה‪ ,‬אלא זו תנועה‬
‫אינסופית שאנו זוכים לנוע מתוכה וכל ימינו בתשובה ועברות‬
‫שהתודה עליהן ביום הכיפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום‬
‫הכיפורים אחר אע"פ שהוא עומד בתשובתו שנאמר כי פשעי אני‬
‫אדע וחטאתי נגדי תמיד‪ .19‬איך אפשר להיעמד מול רצונו יתברך‪,‬‬
‫מול אותו רצון שלמעלה מן העולם? אבל תשובה מאהבה היא מצב‬
‫חיים מתמיד של השתנות מתוך חוסר ההגדרה והסרה מתמדת של‬
‫כל נקודת קיבעון‪ ,‬חיים מתמידים של בקשת טוב ה' לא רק במובן‬
‫האישי‪ ,‬אלא בקשת איכות כזו של טוב הכוללת את כל העולם‪ .‬חיים‬
‫‪ 18‬הקדמה לאורות התשובה‬
‫‪ 19‬רמב"ם הלכות תשובה פרק ב' ח'‪ .‬אורות התשובה פרק יד' סעיף א שמונה‬
‫קבצים קובץ ב' סעיף ג'‬
‫‪11‬‬
‫כאלה הם חיים של את פניך ה' אבקש‪ .20‬אך מצד שני תשובה זו‬
‫היא קלה שבקלות‪ ,‬ודאות יש בה ושמחה‪ ,‬כי הקשר לרבונו של עולם‪,‬‬
‫קשר הקיים תמיד‪ ,‬בכל מצב‪ ,‬הולך ומתברר‪ ,‬הולך ונחשף‪ ,‬הולך‬
‫ואור‪ .‬ויותר מכך‪ ,‬כל תנועה קלה‪ ,‬כל הרהור תשובה‪ ,‬כל השתנות‬
‫קלה נערכת כחלק מהמציאות הפנימית של העמידה מול אור פני‬
‫מלך‪ .‬מוכן השב לסבול הכל את כל מרירות החיים ובלבד שיתמיד‬
‫לחזות בנעם ה'‪ ,‬ומתוך מוכנות פנימית זו אין הוא נזקק כלל למימוש‬
‫הייסורים‪ .‬כתב הרב הגדול מורנו חיד"א זללה"ה‪ :‬ד' חילוקי כפרה‬
‫אינם רק להשב מיראה‪ ,‬אבל השב מאהבה אין צריך לד' חילוקי‬
‫כפרה‪ ,‬רק מתכפר הכל בתשובה לבדה‪. 21‬‬
‫‪ 20‬תהילים כז' ח'‬
‫‪ 21‬בני יששכר חדש תשרי מאמר ד' דרוש יד' ועיין מבשר טוב חיבור התשובה חלק‬
‫א' סימן ב'‪" .‬להרבי רבי אלימלך מליז'נסק זצוק"ל היה חבר טוב ושמו רבי שמעון‬
‫זצ"ל‪ .‬יחדיו עסקו בתורת ד'‪ .‬והיה רבי שמעון גאון מופלג‪ ,‬אך לא נהג בחסידות ולא‬
‫נסע אל המגיד ממעזריטש כמו רעו הרבי רבי אלימלך זצ"ל‪ .‬פעם אחת פגש‬
‫הרה"ג רבי שמעון זצ"ל את הרבי רבי אלימלך זצ"ל מוקף בקבוצת חסידים‪ .‬קראו‬
‫בשם 'אלימלך' באומרו‪' :‬מה זה הרעש איתך‪ ,‬וכי אני אינני יודע ללמוד‪ ,‬ואפילו אם‬
‫אתה יודע מעט יותר ממני‪ ,‬גם כן איני מבין מה הרעש שעושים החסידים‪ ,‬ומה‬
‫למדת שם אמל רבך ה'מגיד'?‬
‫פתח הרבי רבי אלימלך זצוק"ל ואמר לרעו‪ :‬שמע שמעון‪ ,‬ההבדל בין שנינו הוא‬
‫בדבר אחד בלבד‪ .‬הלא מוכרחים אנו לבא אי פעם למעלה וליתן דין וחשבון‪ ,‬והיה‬
‫אם ישאלו אותך מה עשית בעולם הזה‪ ,‬תאמר 'שמעון למד'‪' ,‬שמעון עשה מצוות'‪.‬‬
‫מיד יעיינו שם בהתורה והמצוות שלך‪ ,‬ובודאי ימצאו פגמים‪ ,‬כגון פניות וכדומה‪,‬‬
‫ויפסקו לך גיהינום‪ .‬כשתשמע 'פסק דין' זה‪ ,‬תניח ידך על ליבך ותאמר‪':‬לשמעון‬
‫פסקו גיהנום?' 'אני שמעון‪ ,‬אלך לגיהנום?'‪ .‬ולא תרצה לילך בטובות‪ ,‬ואזי יגררו‬
‫אותך לשם בעל כרחך‪ ,‬וגרירה זו תהיה קשה יותר מהגיהינום עצמו‪...‬‬
‫אבל אם ישאלו אותי‪':‬מה עשית בעולם הזה?' אומר את האמת‪ ,‬כי כן למדתי אצל‬
‫רבי לומר רק את האמת‪ .‬ואומר להם‪' :‬יודע אני רבותי שלימודי אינו כלום‪ ,‬והמצוות‬
‫שעשיתי אינם כלום'‪ .‬מיד יפסקו לי גיהנום‪ .‬ואז אשאל אותם‪ ,‬מה תועלת תבוא‬
‫מגיהנום זה‪ ,‬ועל מה זה? בודאי ישיבו לי‪' :‬הגיהנום הוא כדי לטהר את נשמתך‪,‬‬
‫שתוכל לבא לפני כסא הכבוד'‪ .‬ואז‪ ,‬כשאשמע כן‪ ,‬ארקוד לגיהנום‪ ,‬והתענוג יהיה‬
‫אצלי יותר מן הגן עדן‪) ...‬בישישים חכמה עמ' עז'(‬
‫‪12‬‬
‫אלה הם החיים של "למענך אלוקים חיים" חיים מתוך אותה מגמה‬
‫של המלך החפץ בחיים‪ ,‬של המגמה העליונה של החיים‪ ,‬המשקיפים‬
‫על העולם כולו רק כנטף משאיפת יחוד ד' ההולכת ומתגלה בעולם‪.‬‬
‫זוהי הלידה של האילת‪ ,‬ההוצאה מן הכח אל הפועל של שאיפת יחוד‬
‫ד' אל תוך העולם‪.‬‬
‫"‬
‫לידה מתוך עריגת אין סוף‬
‫לידה מתוך עוצמה כזו אינה קלה‪ .‬כדי להגיע ללידה‪ ,‬כדי שתנועה זו‬
‫תתפרץ ותחיה את המציאות‪ ,‬עושה ריבונו של עולם מהלך מכאיב‬
‫מאד‪ .‬מזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם ומיד בית הרחם‬
‫נפתח‪ ...‬מי יכול לשער גודל הכאב‪ ,‬מי יכול לשער את הייסורים‬
‫הנוראים שבחבלי לידה כאלה‪ ,‬חבלי לידה שמקצתם אנו רואים‬
‫בימינו אלה‪ ,‬איך דווקא דרך מלחמות וייסורים מתפרצות הנטיות‬
‫העדינות של כנסת ישראל‪.‬‬
‫בכל שנה ושנה בראש השנה חוזר מהלך זה בכללות העולם‬
‫ומתבטא בכנסת ישראל‪ ,‬שנה חדשה צריכה להוולד‪ ,‬שנת רצון אלוקי‬
‫עומדת לצאת אל הפועל‪ ,‬טוב מוחלט עומד להתגלות בעולם‬
‫המוגבל‪ ,‬ואנו צריכים להוציא אותו אל הפועל‪ .‬דווקא אנו‪ ,‬עם ישראל‪,‬‬
‫מסוגלים להוציא אותו באשר אנו חיים חיים בלתי מוגבלים‪ ,‬באשר‬
‫העניין האלוקי מפעם בנו ומתוך כך אנו שואפים שיאתיו כל‬
‫לעבדך‪...‬ויתנו לך כתר מלוכה‪ ,22‬כתר דייקא‪ ,‬העומד למעלה‬
‫‪ 22‬פיוט מתוך חזרת הש"ץ‪ ,‬מוסף של ראש השנה בנוסחי האשכנזים‬
‫‪13‬‬
‫מהשגה ומהגבלה‪ .23‬אותה ידיעה ודאית אותה אנו חיים זה מכבר‬
‫כמו שידענו שהשלטן לפניך היא עומדת בבסיס התפילות שלנו‪,‬‬
‫ולכן מתוך מה שיתקדש שמך ה' אלוקינו על ישראל עמך אז יעשו‬
‫כולם אגודה אחת‪.24‬‬
‫בכל שנה נוספת מדרגה נוספת לטוב זה שרק לעת קץ תתגלה‪ ,‬אז‬
‫נראה ונדע למפרע שבאמת כל שנה היא טובה ומתוקה ותפילתנו‬
‫ואמונתנו שתחל שנה וברכותיה‪ ,‬באמת היא מיוסדת‪".‬לפי שתיקון‬
‫העולם בסוד היחוד הוא‪ ,‬שישראל ישלטו וכל האומות משועבדים‬
‫תחתיהם‪ .‬זה שאמרו רז"ל בסוד לולב 'מאן נצח – ישראל נצח' כי‬
‫בכל שנה נזמן זה הבירור בראש השנה ונעשה במדרגה שלה‬
‫שישראל ישלטו‪ ,‬ונמצא שהם נוצחים‪ ,‬אלא שאינו מתגלה אלא‬
‫לבסוף"‬
‫‪25‬‬
‫אך בכדי להמשיך מדרגה חדשה זו בעולם‪ ,‬נצרכים אנו לבחינת‬
‫הכשת נחש‪ ,‬על מנת שתוכל להוולד מדרגה שעל אף שהיא מוגבלת‬
‫מחד‪ ,‬אינה מאבדת את קשרה להכל ומקור הכל מאידך‪.‬‬
‫"‬
‫סוד הנסירה‬
‫ביום ראש השנה נברא האדם במחשבה‪ ,‬ונגמרה צורתו עד שמצא‬
‫את בת זוגו מכח מה שהטיל הקב"ה תרדמה על האדם‪ .‬והאדם ‪-‬‬
‫כללות כל מה שעתיד להתגלות בעולם ובהיסטוריה ‪ -‬לא נעלמת‬
‫‪ 23‬בראשו של האדם נמצאת פסגת הכרתו ומחשבותיו‪ ,‬הכתר העומד למעלה מן‬
‫הראש‪ ,‬עומד למעלה מיכולת השגתו ומתגלה על ידי רצונותיו האציליים‪.‬‬
‫‪ 24‬עיין מאמר החכמה לרמח"ל אות א'‬
‫‪ 25‬כתבי רמח"ל חלק ח' עמ' קיט'‬
‫‪14‬‬
‫ממנו שום מדרגה‪ ,‬וכל אותם כחות שהיו בראשיתו‪ ,‬שבים‬
‫ומתעוררים‪ .‬והנה בראשית בריאתו היו אדם ואשתו מחוברים זה‬
‫לזה בחיבור של גב לגב‪ ,‬חיבור אחור באחור‪ ,‬חיבור טבעי זה יצר‬
‫מצב של קשר טבעי לפני הוצאתו אל הפועל‪ ,‬קשר הכולל בכח את‬
‫כל מה שעתיד להיות‪ ,‬אבל קשר זה‪ ,‬נקודת עבר עליונה זו אינה‬
‫מסוגלת לצאת אל הפועל כל עוד החיבור בנוי על הכרח‪ ,‬אחור‬
‫באחור‪ .‬גם היחס לרבש"ע היה כזה‪ ,‬קשר שיש בו מן ההכרח העליון‪,‬‬
‫שכשם שאדם חי‪ ,‬נושם‪ ,‬כך האדם והמציאות כולה דבוקה‬
‫באלוהיה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫אבל קשר זה אינו שלם‪ ,‬לא רק בגלל שכולו בכח‪ ,‬אלא שכשקשר‬
‫כזה אינו יוצא אל הפועל‪ ,‬חסרה בו מידת החופש וההתעלות‬
‫המתדמה באופן פנימי לרבש"ע‪ ,‬ועל כן באה הנסירה להוציא את‬
‫יכולותיו של האדם מן הכח אל הפועל‪ .‬שלב זה מלווה בתרדמה‪,‬‬
‫בחינת הכשת הנחש‪ .‬אותו מצב ראשוני הבנוי על כלות הנפש‬
‫באלוקים כטבע חיים‪ ,‬נעלם לכאורה‪.‬‬
‫מה מתרחש בתרדמה? מבחינת החיים הגלויים החיים מבטאים רק‬
‫פונקציות טבעיות נטולות רצון‪ ,‬נטולות שאיפות‪ ,‬נטולות מחשבה‪.‬‬
‫בתרדמה נשמתו של האדם עולה היא למעלה‪ .‬אך מבחינת הכוחות‬
‫הפנימיים‪ -‬הם אינם משועבדים לחומר‪ ,‬הם אינם משועבדים לחיי‬
‫שעה‪ ,‬פורחים הם לעילא למרחבי י'ה‪ .‬נעשית כאן פעולת שחרור של‬
‫הכוחות הפנימיים של האדם‪ ,‬ובאופן טמיר ונעלם נבנות שאיפות‬
‫‪ 26‬עיין אורות עמ' קמב' פיס' יג' ובהרחבה לאמונת עיתנו חלק ב' מעמ' קה'‬
‫‪15‬‬
‫עליונות‪ ,‬חלום ‪ -‬אחד מששים לנבואה‪ .27‬אבל בחיים החיצוניים‪,‬‬
‫שינה ‪ -‬אחד מששים למיתה‪.28‬‬
‫והנה בבחינה זו יש קשר עם רבונו של עולם שאינו בנוי על מדרגות‪,‬‬
‫ואינו בנוי על חילוקים כי מה שמופיע לעינינו הוא רק חיים קלושים‬
‫עצמיים בלא שום גדר‪ ,‬חיים טבעיים לחלוטין‪ ,‬וממילא ההשגחה‬
‫כללית ואינה פרטית‪ ,‬מקפת ואינה נוגעת‪ .‬מתוך כך יש מקום לאי‬
‫הבחנה בין רע לטוב‪ ,‬כי חיי תרדמה אלה אינם מבחינים בין רע‬
‫לטוב‪ ,‬אין להם שכל והבחנה אין להם נשמה בגילוי המכוונת אותם‬
‫לשאיפות של טוב מוסרי‪ .‬ואז שאיפת הרע המוחלט מתגברת‪,‬‬
‫שאיפת רע החפצה לשלול הכל‪ ,‬לכלות הכל‪ ,‬חפץ לכלות עולם‬
‫ולהשאירו בכח‪ ,‬ואף זה לא‪ .29‬כי חיים חסרים כאלה‪ ,‬חיים מנותקים‬
‫מרבש"ע כאלה אינם שווים את ערכם‪ ,‬אין משמעות לחיים מוגבלים‬
‫כאלה‪ .‬ובעומק רע זה מתגלה עומק הטוב ‪ -‬בתוכו של עומק הרע‬
‫הזה מונחת שאיפה אדירה לטוב מוחלט‪ ,‬טוב העומד למעלה ממה‬
‫שמתגלה בפועל‪ ,‬ולכן רוע זה הוא בעל שאיפות של אי גבוליות שאינן‬
‫יכולות להימצא במציאות‪.‬‬
‫לכשהאדם מתעורר הוא מגלה בתוכו נטייה של חופש מוחלט‪,‬‬
‫שאותה נטייה המחרבת עולמות היא היא המסוגלת לבנותם‪ ,‬ובתוכה‬
‫מונחת יכולת ההולדה‪ ,‬כי היא ‪ -‬הנחש המקטרג ‪ -‬מודיעה שיש‬
‫בעולם שאיפות מוחלטות של טוב ושל עליונות ה' בארץ‪ .‬ומתוך כך‬
‫‪ 27‬ברכות נז‪:‬‬
‫‪ 28‬שם‬
‫‪ 29‬עיין אורות הקדש חלק ב' עמ' תעה'‪ -‬תצו' ובמובן מסויים עיין אורות עמ' קכא‪-‬‬
‫קכג'‪ .‬ועיין עבודת ישראל פרשת כי תצא בד"ה כי תצא‪,‬בראש השנה ד"ה שופטים‪,‬‬
‫בפרשת בניצבים ד"ה אתם ניצבים ובפרשת וישלח ד"ה ויאמר‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫נעשית התאמה בין הבכח למה שמופיע ממנו בפועל בהופעת אין‬
‫סוף כמחייה את המציאות‪ ,‬בחופש מוחלט‪.‬‬
‫"‬
‫טוב מתוך רע לעומת טוב מתוך טוב‪,‬‬
‫ההבדל בין בריאת אדם לתקיעת שופר‪ ,‬המתקן חטאו‬
‫בינתיים‪ ,‬עד הופעת אותו עתיד‪ ,‬אנו והעולם עוברים חליפות בין‬
‫מצבי שינה למצבי עירות‪ .‬האם במצב חסר כזה אין אפשרות של‬
‫דבקות מלאה ברבונו של עולם? אך "אני ישנה וליבי ער"‬
‫‪30‬‬
‫כתיב ‪-‬‬
‫גם במצב השינה ליבי ער‪ ,‬גם במצב התרדמה אין זה נכון שיש רק‬
‫השגחה כללית‪ ,‬גם במצב המוקטן ביותר עדיין "שמע קולנו"‬
‫המתפרץ מתוככי לבנו‪ ,‬וזה נפעל ע"י תקיעת שופר‪ .‬השופר מגלה‬
‫את הטוב מתוך הטוב‪ ,‬לא מתוך השלילה‪ ,‬לא מתוך הכשת הנחש‬
‫חלילה‪ ,‬לא מתוך הייסורים‪ ,‬אלא "והרעותם‪ ...‬ונושעתם"‪ .31‬בשיא‬
‫המלחמה אנו תוקעים ומריעים וסוללים נתיב של התפתחות מתמדת‬
‫של טוב‪ ,‬של התגדלות מטוב גדול לטוב גדול הימנו‪ ,‬של טוב מוחלט‬
‫השולל בעצם מציאותו את הרע וכל הרשעה כולה כעשן תכלה‪,‬‬
‫‪32‬‬
‫לא טוב המורכב ממיליוני אנשים טובים‪ ,‬אלא טוב איכותי שאינו‬
‫מותיר כלום מחוץ למציאותו‪ ,‬כי לא ידח ממנו נידח ולא יפול צרור‬
‫ארצה‪.‬‬
‫‪ 30‬שיר השירים ה' ב' אני – בכלל עדת ישראל ישנה בלי התעוררות לבא חשבון‬
‫בכל עת וממילא המעשים מקולקלים‪ ...‬וליבי ער‪ ...‬מטיב שיר להנצי"ב זללה"ה שם‬
‫‪ 31‬במדבר י' ט'‬
‫‪ 32‬תפילת ראש השנה‬
‫‪17‬‬
‫בגלל שאדם הראשון נבנה בצורה של הפלת תרדמה‪ ,‬נפל הוא‬
‫בעטיו של נחש‪ ,‬אך ישראל מקבלי התורה שניתנה בשופר‪ ,‬שומעי‬
‫'אנכי' – אנא נפשי כתבית יהבית‪ -33‬מפי הגבורה‪ ,‬נושאים קול שופר‬
‫הנמשך ממסירות נפשו של יצחק‪ ,‬מקשר החיים המתמיד העולה על‬
‫כל גילויי החיים‪ ,‬ואותה שאיפה הולכת ומנצחת את החיים‪ .‬השופר‬
‫יוצר יחס בין הלב הער לבין החיים‪ ,‬הנראים כשרויים בתרדמה לעין‬
‫מסתכל שטחי‪ ,‬שאינו רואה כיצד חיים חדשים הולכים ונבנים‪ ,‬כיצד‬
‫מדרגות חדשות עומדות לצאת אל הפועל‪ ,‬כיצד שנה חדשה עומדת‬
‫הכן לגלות את טובה ומתיקותה‪ .‬עורו ישנים משנתכם ונרדמים‬
‫הקיצו מתרדמתכם‪ ,34‬אך שופר הוא למעלה מזה‪ ,‬גזירת הכתוב‬
‫הוא "רחמנא אמר תקעו"‪ ,35‬תנועת תשובה מציאותית העומדת‬
‫למעלה מטעם ודעת ומתגלה ב"טוב טעם ודעת למדני"‪.36‬‬
‫תוקעים אנו תקיעה ראשונה‪ -‬טרם בריאת העולם‪ ,‬פגישה עם אדון‬
‫עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא‪ ,‬פגישה עם מחשבתן של‬
‫ישראל שקדמה לכל‪.‬‬
‫ואז יורדים אנו מה'בכח' אל ה'בפועל' אל המציאות המנוסרת‪ ,‬אל‬
‫המציאות המיוסרת‪ ,‬ומאירים אנו אותה באור של גדולה‪ ,‬בשברים‬
‫"דינא רפיא" קישור ה"אתה הוא עד שלא נברא העולם" אל "אתה‬
‫הוא משנברא העולם"‪ ,‬גילוי איך אותה נשמה פנימית לא ירדה‬
‫‪ 33‬פס"ז יתרו כ' ב' שבת קה‪] .‬אני את עצמי ונפשי כתבתי ונתתי[‬
‫‪ 34‬רמב"ם תשובה פרק ג' הלכה ד' "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת‬
‫הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם‪"...‬‬
‫‪ 35‬ראש השנה טז‪.‬‬
‫‪ 36‬מהפסוקים שאומרים לפני תקיעות‬
‫‪18‬‬
‫ממעלתה גם בעת ירידתה אל תוככי ארץ‪ .‬בירור זה נעשה מתוך‬
‫מבט סגולי פנימי על המציאות‪.‬‬
‫תרועה‪" ,‬דינא קשיא"‪ ,‬מתוך המבט הקודם אנו יורדים אל המציאות‬
‫הממשית‪ ,‬המסוכסכת כל כך‪ ,‬המפורדת כל כך‪ ,‬מלאת הסתירות‬
‫והניגודים‪ ,‬היבבות והצער‪ -‬ואפילו שם אנו מוצאים איך הקמטים‬
‫מתיישרים‪ ,37‬מתארכים אל המגמה שטרם בראשית‪ ,‬של עץ החיים‬
‫המתמיד רע אין בו‪.‬‬
‫אז אנו מחברים את הבכח עם הבפועל‪ ,‬בסוד העתיד‪ ,‬שכל השברים‬
‫יתאחו‪ ,‬וכל התרועה תתארך ותהיה קול פשוט הכולל בתוכו את כל‬
‫השירים‪ ,‬שיר הנפש‪ ,‬שיר ישראל‪ ,‬שיר האדם‪ ,‬שיר ההוויה כולה‪,‬‬
‫שיר השירים למלך שהשלום שלו‪ ,38‬הדופק ואנו פותחים לו את‬
‫הדלת‪.‬‬
‫תקיעת השופר לא נותנת למהלך של הרשעה להופיע‪ ,‬וזהו ערבוב‬
‫השטן‪ .39‬וממדרגה למדרגה אנו עולים‪ ,‬עוברים מדין תורה לתוספת‬
‫‪ 37‬אופק ההבטה מתרחב על ידי התשובה‪ .‬היסוד הרצוני האידיאלי מתארך‬
‫ומתפשט מראש מקדמי תבל והולך ומקיף עד אחרית‪ ,‬עד סוף כל הדורות‪ .‬ומתוך‬
‫גדלו וארכו‪ ,‬רחבו‪ ,‬רומו ועמקו‪ ,‬של מבט חודר זה‪ ,‬מתגלה הטוב והחסד האלוקי‬
‫באמיתתו‪ ,‬והחיים הפרטיים והכליים הולכים ומתבססים על יסוד היושר הגמור‪.‬‬
‫הפגימות הנראות בסדרי החיים‪ ,‬נעשות מוכרות בתור קמטים המתישרים‬
‫ומתפשטים בגודל החיים של הרצון הטוב‪ ,‬השוטף כנהר גדול מאד למשך דורות‬
‫ותקופות‪ ,‬שרק גילויי חיים קטעיים מתגלים בכל דור מיוחד והשלמתם באה במרוץ‬
‫כל הדורות‪ ,‬שהרצון החודר והמקיף של התשובה מביא לכולם חיים‪ ,‬שלום וברכה‬
‫מלאת עדנים‪ .‬בהגלותו מתגלה שהאשר והעליזה הצודקת קובעים את מקומם‬
‫מתחילתו ומעיקרו‪ ,‬וכל מה שהיה נראה למצער‪ ,‬וכל מה שהיה מן הכיעור בעבר‪-‬‬
‫מתגלה שרק הוד וגודל הוא מלא בתור חלק מהגדולה העליונה של התקדמות‬
‫התשובה‪ -‬אורות התשובה ט' ב' ועיין שם ו' א'‬
‫‪ 38‬אורות הקדש חלק ב' עמ' תמד'‬
‫‪ 39‬ראש השנה טז‪" .‬למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן‬
‫עומדים? כדי לערבב את השטן" רש"י "כדי לערבב – שלא ישטין‪ ,‬כשישמע ישראל‬
‫‪19‬‬
‫דרבנן‪ ,‬משלושים קולות שאנו תוקעים כדי לצאת חובת התורה‬
‫לקולות נוספים‪ ,‬מדרבנן‪ .‬הופכים אנו את התורה לעצמית לנו‪,‬‬
‫יעכשיו תורה נתתי לכם לעתיד לבא חיים אני נותן לכם'‪ ,40‬ואז‬
‫אומר השטן בודאי אתי משיח ‪ .‬למרות שאין דבר זה נגלה במציאות‪,‬‬
‫לעיני בשר‪ ,‬אבל אותו שופר קטן שלנו‪ ,‬חלק הוא מהשופר הגדול‬
‫שאינו מותיר לא אובדים ואפילו לא נידחים שנפלו בתהומות חשך‪,‬‬
‫את הכל הולך הוא ומעלה‪.‬‬
‫השופר הוא גילוי אותן שאיפות אינסופיות שהן טבענו‪ ,‬אותה חסידות‬
‫שבנו‪ ,‬אותה חטיבה אחת שבתוכה אנו יושבים‪ ,‬אותו קושי לילד‬
‫המוליד תפילה שהקב"ה מתאווה לה‪ ,‬תפילה ממעמקי לב‪ ,‬תשובה‬
‫הבאה ממעמקים‪ .‬חושף הוא השופר את הטוב המוחלט בכל‬
‫המציאות‪ .‬אותה ודאות של העבר הגדול‪ ,‬של הבכח "כמו שידענו ה'‬
‫אלוקינו שהשלטן לפניך"‪ ,‬נחשף בשמחה לארצך וששון לעירך ‪-‬‬
‫בחיצוניות ‪ -‬ועריכת נר לבן ישי משיחך ‪ -‬בפנימיות ‪ -‬במהרה‬
‫בימינו‪.‬‬
‫מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו"‪ .‬תוספות "פירש בערוך כדאיתא בירושלמי‬
‫בלע המוות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול‪ ,‬כד שמע קל שיפורא‬
‫)= כששומע קול שופר( זימנא חדא בהיל ולא בהיל )= בפעם הראשונה נבהל ואינו‬
‫נבהל( וד שמע תניין )=בפעם השניה( אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול‬
‫ומטא זימניה למתבלע )=ובא זמנו של שטן להעלם( ומתערבב ולית ליה פנאי‬
‫למעבד קטגוריא"‬
‫‪ 40‬עיין מוסר הקדש חלק ג' עמוד קו'‬
‫‪20‬‬
‫"‬
‫שופר ושבת‪ -‬על זכרון תרועה בשבת‬
‫בכל שבת יש מעין העתיד‪ ,‬שבת מעין עולם הבא‪ ,‬כל החיים‬
‫מתרחבים‪ ,‬וענג שורה בכל‪ ,‬ולכן אז כל החיים החמריים מתקדשים‪,‬‬
‫עד שאין אנו שואלים בקשות פרטיות בשבת כי אם עומדים מכוונים‬
‫אל רצונו ית'‪ .41‬וממילא מה שנפעל בשופר נפעל בכל שבת‪ ,‬עד כדי‬
‫כך ששבת בעצמותה היא זכרון תרועה‪ ,42‬אבל אם נתקע בפועל‬
‫תהיה הארה חזקה כל כך שהשופר יגלה ממש את שבת לא רק‬
‫כ'מעין'‪ ,‬כבבואה של העתיד‪ ,‬אלא יגלה איך שבת היא ממש העתיד‬
‫בעצמו‪ .‬במצב כזה נוצר חשש‬
‫‪43‬‬
‫שמי שאינו בקי‪ ,‬לא יבחין שנשארו‬
‫עדיין מדרגות שאינן מבוררות‪ ,‬שעדיין לא הכל רשות יחידו של עולם‪,‬‬
‫שעדיין רשות הרבים קיימת‪ ,‬והררי הפירוד מאפילים‪ ,‬ומחמדת‬
‫תשוקת שמיעת קול שופר יבא לטלטל את השופר בטשטוש‬
‫המדרגות‪ ,‬שלכן אין אנו זוכים לתקיעה שבפועל‪.‬‬
‫אמנם במקום שיש בית דין‪ ,‬מכח התורה מלאת הסבלנות‪ ,‬בעלת‬
‫הקשר העמוק ביותר אל העתיד שמתוך כך נושאת עול ההווה‬
‫בסבלנות‪ ,‬עד שכל הנטיות תצאנה אל הפועל הגמור ותתכללנה‬
‫באור אין סוף‪ ,‬דווקא שם אפשר לתקוע אפילו בשבת‪.‬‬
‫‪" 41‬שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא" ועיין עין איה שבת חלק א' מעמ' ‪27‬‬
‫‪ 42‬כדעת הירושלמי שבשבת אין לתקוע כי הפסוק זכרון תרועה ולא בפועל מדבר‬
‫על שבת‬
‫‪ 43‬כדעת הבבלי שמדאוריתא תוקעים אלא יש גזירה דרבנן שמא יהיה מאן דהו‬
‫שאינו בקי שילך אצל חכם עם שופרו ויטלטל אותו ברשות הרבים‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫על אף שאנו לא תוקעים בשבת‪ ,‬אנו קשורים לתקיעה בסוד‬
‫המחשבה הפנימית‬
‫‪44‬‬
‫המתעלה מעל כבלי המציאות החיצונית‬
‫המוגבלת‪ ,‬ורואה את קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ‬
‫על הגבעות‪.‬‬
‫אותן שאיפות אדירות‪ ,‬הן הן מושא תפילתנו ועבודתנו ביום הקדוש‬
‫הזה‪ ,‬ומתוכו נושאים אנו לבבנו אל אל בשמים שייטיב לנו את השנה‬
‫הבאה עלינו לטובה‪ ,‬לכל בית ישראל‪ ,‬ולכל העולם כולו‪ ,‬ונזכה אנחנו‬
‫בשנה זו להיות חיים מתוך קשר אל המגמה העליונה של המציאות‪,‬‬
‫אל התיקון הכללי שייגלה בעזרת ה' במעשי ידינו "ויהי נעם ה' עלינו‬
‫ומעשי ידינו כוננהו" "לחזות בנעם ד' ולבקר בהיכלו"‬
‫‪" 44‬וכשחל יו"ט ראשון של ר"ה או של חג בשבת‪ ,‬שאין תוקעים בשופר וגם אין‬
‫נוטלים לולב‪ ,‬צריך לכוון בכוונותיהם בסדר כמו אם היו עושים המצווה‪ ,‬כי הפעולה‬
‫נעשית‪ ,‬וביותר כח גם כן‪ ,‬כי השבת גורם‪ "...‬כתבי רמח"ל חלק ח' עמ' פג'‬
‫‪22‬‬