משהו טוב פרשת לך לך.indd

‫בס״ד‬
‫משה שינפלד‬
‫״מצעד החיים״‬
‫פרשת לך לך‬
‫בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה"‬
‫)בראשית טו'‪ ,‬יג'(‪.‬‬
‫במאמר זה לא נכנס להסבר מדוע זקוקים אנו לעבור‬
‫בדרך חתחתים זו בכדי לממש את ייעודנו הכללי‪,‬‬
‫המעוניין יכול לעיין בדברי הפרשנים על פסוק מיוחד זה‪.‬‬
‫ננסה לגעת בנקודה מרכזית הנוגעת לכל אחד ואחת‬
‫מאיתנו – והיא‪ :‬עובדת ה"לך לך" הפרטי של האדם‪.‬‬
‫לכל אדם יש "לך לך" משלו‪ ,‬לכולנו יש טלטלות‪ ,‬קשיים‬
‫וניסיונות‪ .‬אברהם התחיל ללכת ובסופו של דבר הגיע‬
‫לפסגה‪ ,‬כך כל אדם‪ ,‬שהרי "מעשה אבות סימן לבנים"‪.‬‬
‫כשם שבכללות עם ישראל קיימים מצבים של גלות‬
‫וגאולה‪ ,‬וכשם שעם ישראל לא היה יכול להיבנות ללא‬
‫שיעבור את המסלול של "כי גר יהיה זרעך בארץ לא‬
‫להם ועבדום ועינו אותם'"‪ ,‬כך גם אצל כל יחיד בחייו‬
‫הפרטיים‪.‬‬
‫הבה נבאר‪:‬‬
‫באדם יש שני ממדים‪ ,‬גוף ונשמה‪" .‬וייצר השם אלוקים‬
‫את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים"‬
‫)בראשית ב'‪ ,‬ז'(‪ .‬הגוף מקורו מהאדמה ‪ -‬מן החומר‪,‬‬
‫ואילו הנשמה מקורה מהשמיים‪ ,‬מן הרוח ‪" -‬חלק השם‬
‫ממעל"‪ .‬נשמתו של האדם רוחנית היא‪ ,‬איננה רגילה‬
‫לחומר‪ ,‬וכשהיא נכנסת אל תוך האדם ברגע לידתו‪,‬‬
‫היא מוצאת את עצמה במקום זר כל כך‪) ...‬ננסה לדמיין‬
‫איך מרגיש סופרמן בתוך צינוק‪ ,‬אולי זה מדגים במעט‬
‫‪1‬‬
‫ר‪.‬שינפלד‬
‫"לך לך!"‪.‬‬
‫שתי מילים בהן מקופלת תמצית ההיסטוריה היהודית‪.‬‬
‫אברהם נטל את מקל הנדודים לראשונה ויצא למסע‬
‫המפרך‪ ,‬הוא המקל עליו נשענים צאצאיו בדרכם‬
‫הארוכה עד ימינו אנו‪...‬‬
‫עם מסע אברהם עם ישראל מתחיל את מסעו‪,‬‬
‫ההיסטוריה יוצאת לדרך ופרשתנו מציינת חלק מתחנות‬
‫חייו‪...‬‬
‫בין יתר הדברים המוזכרים‪ ,‬מודיע אלוקים לאברהם‪,‬‬
‫שהדרך לייעוד הלאומי של צאצאיו ‪ -‬עם ישראל ‪ -‬חייבת‬
‫לעבור דרך גלות מצרים‪ .‬כך אומר הבורא לאברהם‬
‫בחזיון 'ברית בין הבתרים'‪":‬ידע תדע כי גר יהיה זרעך‬
‫את התחושה של הנשמה(‪ .‬אלוקים מחבר את הגוף‬
‫והנשמה ואומר להם – תסתדרו‪.‬‬
‫החיבור בין הגוף לנשמה מביא את האדם למצב של‬
‫מלחמה פנימית תמידית החל מרגע לידתו – מלחמת‬
‫הגוף מול הנשמה‪ .‬כל אחד מנסה להיות מוביל ודומיננטי‬
‫)מציאות זו התעצמה והחריפה לאחר חטא אדם הראשון‬
‫שאכל מ"עץ הדעת טוב ורע"‪" .‬דעת" פירושו חיבור‪,‬‬
‫בעקבות האכילה התחברו והתבלבלו מושגי הטוב והרע‪,‬‬
‫כך שהאדם פועל פעולות כי הם נראים לו טוב למרות‬
‫שבאמת זה רע‪ .‬לפעמים הטוב עטוף בעטיפה מטעה‪,‬‬
‫לעתים אדם עושה מעשה שלילי והוא מלביש על זה‬
‫אספקט חיובי‪ ,‬וכך מצדיק את עצמו(‪.‬‬
‫מאבק זה לא נותן לנו מנוח‪ .‬מהרגע בו אנו פוקחים את‬
‫עינינו בבוקר‪ ,‬ועד הרגע בו אנו עוצמים אותם ושוקעים‬
‫בחלום מתוק‪ ,‬אנו נאבקים תמידית מול דחפים‪ ,‬יצרים‪,‬‬
‫ותאוות חומריות‪ .‬הגוף 'מושך' לכיוון שלו‪ ,‬והנשמה‬
‫הרוחנית האלוקית לכיוון שלה‪.‬‬
‫עובדת החיים וקיומם של ניסיונות הם עסקת חבילה‬
‫ללא אפשרות הפרדה‪ .‬זה נכון גם בניסיונות גשמיים כמו‬
‫מחלה‪ ,‬פטירה וכדומה‪ ,‬וגם בניסיונות רוחניים‪ ,‬כמבואר‪.‬‬
‫במאמר זה אנסה להתעכב על המאבק עצמו‪ ,‬מה‬
‫תפקידו ומה עלינו להפיק ממנו‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬
‫"הביטו אל אברהם אביכם!" אומר הנביא ישעיהו )פרק‬
‫נא'(‪ ,‬בעשרה ניסיונות נתנסה ועמד בכולם! ועוד אילו‬
‫ניסיונות‪ ...‬הניסיונות שאנו מתנסים בהם‪ ,‬לפחות רובנו‪,‬‬
‫כלל לא באותה "סקלה" של אברהם‪ ,‬שהרי וודאי שאין‬
‫לנו את כוחותיו ויכולותיו‪.‬‬
‫כיצד צריכים אנו‪ ,‬האנשים ה"פשוטים" להתייחס אל‬
‫אותם קשיים? דרך אילו עיניים עלינו להביט בהם?‬
‫אין ספק‪ ,‬שהבורא האוהב אותנו באהבה ללא גבולות‪,‬‬
‫אינו חפץ להקשות על חיינו ולראות בסבלנו‪ ,‬מן הסתם‬
‫שיש לו מטרה‪ .‬מהי?‬
‫אשתף אתכם ברעיון קצר‪ ,‬השופך אלומת אור אל תוך‬
‫מנהרת הניסיונות‪ ,‬הרוחניים והגשמיים‪...‬‬
‫חכמים במדרש )בראשית רבה ל"ב‪ ,‬ג'( מביאים את‬
‫הפסוק בתהילים "השם צדיק יבחן" )י"א‪ ,‬ה'(‪ ,‬והם‬
‫״מצעד החיים״‬
‫פרשת לך לך‬
‫המשך ‪-1‬‬‫בס״ד‬
‫‪2‬‬
‫אלו דברי חכמים במדרש‪.‬‬
‫תרשו לי לשאול‪ ,‬ידידיי‪ .‬ידוע לכולנו שדברי חכמים ‪-‬‬
‫בתלמוד במדרש ובמשנה ‪ -‬מדוקדקים עד למאוד‪,‬‬
‫כל מילה שלהם נמדדת ונשקלת‪ .‬כשראיתי מדרש זה‬
‫הטרידה אותי שאלה‪ ,‬וברצוני לשתף אתכם בה‪ .‬מדוע‬
‫חכמים "טורחים" להביא לנו שלשה משלים כדי שנבין‬
‫את הפסוק "השם צדיק יבחן"‪ ,‬וכי הם לא סומכים על‬
‫האינטליגנציה שלנו שנבין את פשרו? גם אם הם רוצים‬
‫להביא משל‪ ,‬מספיק אחד‪ ,‬למה שלשה?‬
‫מתברר ששלשה משלים אלו לא נכתבו סתם‪ ,‬הם‬
‫מייצגים שלש סיבות שונות מדוע אלוקים מביא ייסורים‬
‫וניסיונות על האדם‪ .‬היטיב להסביר זאת הרב נפתלי‬
‫צבי יהודה ברלין – המכונה "הנצי"ב מוולאז'ין" )‪– 1893‬‬
‫‪ ,(1816‬בביאורו לפרשת נח‪.‬‬
‫לפנינו שלש דמויות – יוצר כדים‪ .‬פשתני‪ ,‬וחקלאי‪.‬‬
‫במשל הראשון ‪ -‬כשיוצר הקנקנים מקיש‪ ,‬אף אחד לא‬
‫מרוויח מההקשות‪ ,‬לא הקנקן וגם לא הלוקח‪ ,‬היחיד‬
‫שיוצא נשכר מההקשות‪ ,‬הוא היוצר‪ ,‬שהרי כעת יודעים‬
‫כולם שסחורתו משובחת‪ .‬כך‪ ,‬פעמים והבורא מביא‬
‫ניסיון על האדם כדי ל'התפאר' בו‪ .‬לבורא יש חשבונות‬
‫משלו‪ ,‬שאין בכוח האדם לרדת לעומק הבנתם‪ ,‬והוא‬
‫בוחר באדם מסוים כדי להראות איזה אנשים מיוחדים‬
‫יש לו בעולמו‪ ...‬הנה‪ ,‬אומר אלוקים‪ ,‬אני מנסה אותו‪,‬‬
‫ולמרות הכול הוא נשאר באהבתו אלי‪...‬‬
‫הפשתני‪ ,‬כשהוא מכה על הפשתן‪ ,‬לא רק שהוא מרוויח‬
‫שיש לו סחורה טובה יותר – אלא גם הפשתן עצמו‬
‫משביח והולך‪ ,‬שהרי ככול שמכים עליו יותר‪ ,‬הפשתן‬
‫מתרכך יותר‪ .‬כך‪ ,‬פעמים והבורא מביא על האדם ניסיון‪,‬‬
‫כדי שהאדם יתרומם ויושבח על ידו‪ .‬שורש המילה ניסיון‬
‫הוא מהמילה "נס"‪ ,‬דגל )מרים אותו על נס(‪ .‬כשהאדם‬
‫עומד בניסיון‪ ,‬רמתו הרוחנית עולה‪ ,‬והוא נהפך לאדם‬
‫נעלה יותר‪.‬‬
‫פעמים מטרת האלוקים היא להניח את העול על‬
‫הצדיק כדי לכפר על אנשי דורו ‪ -‬בדיוק כמו נתינת עול‬
‫המחרשה על הבהמה‪ .‬כשהחקלאי‪ ,‬בעל הבית‪ ,‬נותן‬
‫עול על הבהמה‪ ,‬זה משום החוזק והחוסן שלה‪ ,‬ובזכות‬
‫קשייה הקרקע משתבחת‪ .‬כך‪ ,‬כשהצדיק מקבל‬
‫ניסיונות כיוון "שכתפיו רחבות" יש לו את היכולת‬
‫לסבול בעבור בני דורו ולכפר עליהם‪ – ,‬בקשייו הוא‬
‫ר‪.‬שינפלד‬
‫מביאים שלשה משלים שונים להבנתו‪ .‬אביא אותם‬
‫כלשונם‪ ,‬ולאחר מכן נבארם‪ .‬הרי הם לפניכם‪:‬‬
‫משל א'‪" :‬אמר רבי יונתן‪ ,‬היוצר הזה אינו בודק קנקנים‬
‫רעועים‪ ,‬שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא‬
‫שוברם‪ ,‬ומי הוא בודק‪ ,‬בקנקנים יפים‪ ,‬שאפילו מקיש‬
‫עליהם כמה פעמים אינם נשברים‪ .‬כך אין הקדוש ברוך‬
‫הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה'‬
‫צדיק יבחן"‪.‬‬
‫משל ב'‪" :‬אמר רבי יוסי בן חנינה‪ ,‬הפשתני הזה בשעה‬
‫שהוא יודע שהפשתן שלו יפה‪ ,‬כל שהוא כותשה היא‬
‫משתבחת‪ ,‬וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת‪,‬‬
‫ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק‬
‫לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת‪ .‬כך אין הקב"ה‬
‫מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק‬
‫יבחן"‪.‬‬
‫משל ג'‪ :‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬משל לבעל הבית שהיה לו ב'‬
‫פרות‪ ,‬אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע‪ ,‬על מי הוא נותן‬
‫את העול‪ ,‬לא על זאת שכחה יפה? כך הקדוש ברוך הוא‬
‫מנסה את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן"‪.‬‬
‫רבי יונתן מדמה את הניסיונות ליוצר כדים‪ .‬כשמגיע‬
‫לקוח להתעניין בסחורה‪ ,‬היוצר מקיש על הכדים‬
‫להתפאר בפני הלוקח שסחורתו משובחת‪ .‬על איזה‬
‫קנקנים הוא מקיש? כמובן שעל החזקים‪ ,‬לא על‬
‫החלשים שעלולים להתפרק מחמת המכה‪ ,‬הרי הוא‬
‫לא רוצה לאבד קליינטים‪ ...‬כך הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כשהוא‬
‫"מקיש" ומנסה בני האדם‪ ,‬הוא מנסה את הצדיקים‬
‫והחזקים‪ ,‬לא את אותם חלשי אופי העלולים לאבד את‬
‫אמונתם ושפיותם‪...‬‬
‫רבי יוסי ממשיל את הניסיונות לפשתני‪ .‬יוצר הפשתן מכה‬
‫פעמים רבות על הפשתן כדי שיתרכך היטב‪ .‬הפשתני‬
‫לא יכה על פשתן גרוע‪ ,‬העלול להתפורר מחמת המכה‪.‬‬
‫כך‪ ,‬אדם שחלילה עלול "להתפורר" מחמת הניסיונות‪,‬‬
‫אלוקים לא מנסה אותו‪.‬‬
‫ואילו רבי אלעזר‪ ,‬מדמה את הניסיונות לחקלאי שיש לו‬
‫שתי פרות‪ ,‬האחת חזקה והשנייה חלשה‪ .‬כשהוא רוצה‬
‫לתת את עול המחרשה כדי לחרוש את שדהו‪ ,‬על מי‬
‫הוא נותן? ברור שעל החזקה! כך הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫שם את עול הניסיונות על החזקים ולא על החלשים‬
‫באמונתם‪.‬‬
‫משה שינפלד‬
‫״מצעד החיים״‬
‫פרשת לך לך‬
‫המשך ‪-2‬‬‫בס״ד‬
‫‪3‬‬
‫כאותו פשתן שמכים עליו והוא מתרכך יותר! אבינו‬
‫שבשמים רוצה שנתרומם‪ ,‬הקושי מהווה עבורנו נקודת‬
‫פתיחה ועמדת זינוק לעתיד טוב יותר‪...‬‬
‫בהצלחה לכולנו‪.‬‬
‫)המאמר מבוסס על דברי חז"ל בבראשית רבה לב'‪ ,‬ג'‪ .‬ועל‬
‫דברי הנצי"ב מוולאז'ין בספרו העמק דבר בפרשת נח‪(.‬‬
‫ר‪.‬שינפלד‬
‫מעניק חיים ושפע לסובבים אותו‪...‬‬
‫ידידיי!‬
‫כמדומני שהניסיונות משתדלים לא לדלג על אף אחד‬
‫מאיתנו‪ .‬כל אחד מוצא את עצמו מול התמודדות כזו‬
‫או אחרת‪ ,‬אם בתחום המשפחה‪ ,‬בתחום הפרנסה‪,‬‬
‫הבריאות‪ ,‬העבודה‪ ,‬ואם זה בשטח עבודתנו הרוחנית‪.‬‬
‫כשהניסיון מגיע אנו בודקים את עצמינו אל מול שלש‬
‫קטגוריות אלו‪...‬‬
‫מי אני? שואל המתמודד את עצמו‪ ,‬פשתני‪ ,‬יוצר או‬
‫חקלאי?‬
‫אולי אני חקלאי? אולי אני צדיק והבורא בחר בי שאכפר‬
‫עבור בני דורי? אולי‪ ,‬אבל בעצם‪ ,‬לא נראה לי שאני כזה‬
‫צדיק‪...‬‬
‫נו‪ ,‬חושב האדם לעצמו‪ ,‬אולי אני יוצר? אולי הבורא בחר‬
‫בי כמודל לאיש מופת‪ ,‬כדי להתפאר בו?‬
‫בעצם‪ ,‬צצה לה מחשבה נוספת‪ ,‬אם אני כנה עם עצמי‬
‫ותחושותיי אינן מטעות אותי‪ ,‬יש לבורא אנשים טובים‬
‫ממני בעולמו‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬שבהם הוא יכול להתפאר יותר‬
‫בנקל‪...‬‬
‫דבר אחד ברור‪ .‬אני וודאי כאותו פשתני‪ .‬אין ספק בדבר‪,‬‬
‫אם אעמוד בניסיון‪ ,‬אם אהיה חזק עם עצמי ולא אתן‬
‫לקושי למוטט אותי – אצא מהסיפור חזק יותר! מחושל‬
‫יותר! מרומם יותר‪...‬‬
‫לא כל אחד יכול להזדהות עם תחושת היוצר ובעל הבית‬
‫– אבל כולם‪ ,‬כן‪ ,‬כ ו‪ -‬ל‪ -‬ם יכולים להזדהות עם הפשתני‪,‬‬
‫בטוחני שכל אחד ואחת מכם חווה את זה בצורה כזו או‬
‫אחרת‪ ,‬כשאנו מצליחים לעמוד בניסיון – אנו מרגישים‬
‫מרוממים‪ ,‬ומחוברים חזק יותר לאבינו שבשמים‪.‬‬
‫הוא אשר אמרנו‪ .‬כשם שהדרך ללאומיות שלנו כעם‬
‫עברה דרך מצרים‪ ,‬דרך שעבוד וגלות‪ ,‬ורק כך זכינו‬
‫בסופו של דבר לחירות עולם‪ ,‬כך האדם הפרטי – הדרך‬
‫שמובילה אותו אל התעצומות והגבהים האישיים‪,‬‬
‫עוברת דרך התמודדות‪ ,‬קושי ואתגר‪ ,‬וכך הוא זוכה‬
‫בסופו של דבר לחירות‪...‬‬
‫חברים! נתקלתם בקושי? בהתמודדות? הישירו מבט‬
‫אל מול הניסיון – ואמרו לעצמכם‪ :‬איננו יודעים אם אנו‬
‫יוצרים או חקלאים‪ ,‬אבל דבר אחד וודאי‪ ,‬אנו לפחות‬
‫משה שינפלד‬
‫פרשת לך לך‬
‫בס״ד‬
‫משה שינפלד‬
‫״משחק״ האותיות‬
‫בין יתר הברכות שאלוקים מברך את אברהם מוזכר‬
‫"ואגדלה שמך"‪ .‬יש כמה ביאורים במשמעות ברכה זו‪.‬‬
‫רש"י מביא את אחד מהם‪ ,‬וכך הוא כותב‪" :‬ואגדלה שמך‬
‫– הריני מוסיף אות אחת על שמך‪ ,‬שעד עכשיו שמך‬
‫אברם‪ ,‬מכאן ואילך אברהם‪ ,‬ואברהם עולה מאתיים‬
‫ארבעים ושמונה )הערך המספרי של "אברהם"( כנגד‬
‫אבריו של אדם"‪.‬‬
‫שמו של אברם התגדל בעקבות הוספת האות ה'‪.‬‬
‫לשרי – בשונה מאברהם‪ ,‬לא הוסיפו אות‪ ,‬אלא החליפו‬
‫את האות י' בה'‪.‬‬
‫הרב יעקב גלינסקי מביא רעיון יפה‪ .‬שמו של אברהם‬
‫אמנם התגדל‪ ,‬אבל שרי לכאורה נחסרה‪ ,‬שהרי קודם‬
‫היה לה י'‪ ,‬הערך המספרי של י' הוא עשר‪ ,‬עכשיו יש לה‬
‫ה'‪ ,‬ערך מספרי של חמש‪ ,‬זאת אומרת ירד לה חמש‪...‬‬
‫מה משמעות הדברים?‬
‫אומר הרב יעקב גלינסקי‪" ,‬החיסרון" של שרי‪ ,‬זה עצמו‬
‫גדלותה‪ .‬שהרי לשרי היה י'‪ ,‬האות י' מורכבת מה' ועוד‬
‫ה'‪ .‬שרה לקחה ה' אחד שלה ונתנה לבעלה – אברהם‪,‬‬
‫ולה נשאר ה' אחד‪ .‬כשאישה תורמת משלה ומחסרת‬
‫מעצמה עבור בעלה – זו גדלותה‪...‬‬
‫הרעיון מופיע גם בדברי האלוקים "דבר אל בני ישראל‬
‫ויקחו לי תרומה" )שמות כה'‪ ,‬ב'(‪" .‬ויקחו"‪ ,‬לא "ויתנו" –‬
‫כי כשאדם מעניק משלו לאחרים‪ ,‬אמנם חשבון הבנק‬
‫נחסר בכמה שקלים‪ ,‬אולם הוא קנה בנפשו מעלה‬
‫נצחית‪ ,‬כך שיותר ממה שהוא נותן‪ ,‬הוא בעצם לוקח‪...‬‬
‫‪4‬‬
‫ר‪.‬שינפלד‬
‫ֶהיֵה ְבּ ָר ָכה״‪.‬‬
‫ַדּ ָלה ְשׁ ֶמ‪ ,‬ו ְ‬
‫ַאג ְ‬
‫ָר ְכ‪ ,‬ו ֲ‬
‫ַאב ֶ‬
‫ְא ֶע ְשׂ‪ְ ‬לגוֹי גָּדוֹל‪ ,‬ו ֲ‬
‫״ו ֶ‬
‫)בראשית יב׳‪ ,‬ב׳(‬
‫ְת ִתּי‪‬״‪.‬‬
‫ב‪-‬המוֹן גּוֹיִם נ ַ‬
‫ְהיָה ִשׁ ְמ‪ַ ‬א ְב ָר ָהם‪ִ ,‬כּי ַא ֲ‬
‫״וְ‪‬א י ִָקּ ֵרא עוֹד ֶאת ִשׁ ְמ‪ַ ,‬א ְב ָרם; ו ָ‬
‫)בראשית יז׳‪ ,‬ה׳(‬
‫ֱ‪‬הים‪ֶ ,‬אל ַא ְב ָר ָהם‪ָ ,‬שׂ ַרי ִא ְשׁ ְתּ‪ ,‬א ִת ְק ָרא ֶאת ְשׁ ָמהּ ָשׂ ָרי ִכּי ָשׂ ָרה‪ְ ,‬שׁ ָמהּ״‪.‬‬
‫ֹאמר א ִ‬
‫״ַויּ ֶ‬
‫)בראשית יז׳‪ ,‬טו׳(‬
‫פרשת לך לך‬
‫בס״ד‬
‫משה שינפלד‬
‫״מה״ בין ריב למריבה‬
‫אברהם עולה ממצרים‪ ,‬הוא‪ ,‬אשתו וכל אשר לו לכיוון‬
‫דרומה של ארץ ישראל‪ .‬התורה מציינת שאברהם "כבד‬
‫מאוד במקנה בכסף ובזהב"‪ .‬לאברהם היה אחיין – לוט‬
‫שמו‪ ,‬שהתלווה אליו במסעותיו‪ .‬לוט‪ ,‬אף הוא היה עשיר‬
‫וגם לו היה הרבה צאן ובקר‪.‬‬
‫התורה מספרת שהתפתח ריב בין רועי הצאן של‬
‫אברהם לרועי הצאן של לוט‪ ,‬ניתן לעיין ברש"י מה היה‬
‫הגורם לריב‪.‬‬
‫טמון בפסוקים סוד‪ .‬סוד שאם נגלה אותו ונממש אותו –‬
‫נמנע הרבה מריבות‪...‬‬
‫התורה כותבת "ויהיה ריב בין רועי מקנה אברהם לרועי‬
‫מקנה לוט"‪ .‬ואחר כך נכתב‪" :‬ויאמר אברהם אל לוט‪ ,‬אל‬
‫נא תהי מריבה ביני וביניך"‪.‬‬
‫בהתחלה כתוב "ריב" ואחר כך "מריבה"‪.‬‬
‫מה ההבדל?‬
‫"ריב" זה לשון זכר‪" .‬מריבה" זה לשון נקבה‪ ,‬לנקבה יש‬
‫את כוח הפוריות וההתרבות‪.‬‬
‫אומר אברהם ללוט‪ ,‬כעת יש "ריב" קטן רק בין הרועים‪,‬‬
‫אולם אני חושש שהריב הקטן יתלקח ל"מריבה" גדולה‪,‬‬
‫לא רק בין הרועים אלא גם בינינו‪.‬‬
‫כל מריבה גדולה‪ ,‬מתחילה בריב קטן‪ .‬אני לא היחיד‬
‫ששמעתי על שכנים שלא דברו שנים רבות כתוצאה‬
‫מכביסה דולפת‪ ,‬ועל רצח שנגרם כתוצאה מריב על‬
‫מקום חניה‪...‬‬
‫כעת נראה משהו מעניין‪" .‬ריב"‪" ,‬מריבה"‪ .‬אילו אותיות‬
‫יש במריבה שאין בריב?‬
‫נכון‪ ,‬האות מ' והאות ה'‪ .‬נצרף אותם ביחד‪ ,‬מה קבלנו?‬
‫"מה"‪" .‬מה" זה ביטוי לכלום‪ ,‬משה ואהרון אומרים "ונחנו‬
‫מה כי תלינו עלינו" )שמות טז'( – אנחנו כלום‪...‬‬
‫ריב עלול להתלקח למריבה מ"מה"‪ ,‬מכלום‪...‬‬
‫‪5‬‬
‫אוסיף רעיון מקסים ששמעתי מרבה הראשי של ישראל‪,‬‬
‫הרב יונה מצגר‪.‬‬
‫תפילת שמונה עשרה מסתיימת במילים "עושה שלום‬
‫במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל"‪ .‬ההלכה‬
‫אומרת שלפני שאומרים את התפילה הזו‪ ,‬פוסעים לאחור‬
‫שלשה צעדים‪ ,‬ורק אז אומרים "עושה שלום"‪ .‬ללמדנו‪,‬‬
‫שהתנאי הבסיסי לשלום הוא לצעוד מעט אחורה‪ ,‬לוותר‬
‫ולהתפשר‪ ,‬ולא לעמוד על שלנו בעקשנות‪...‬‬
‫ר‪.‬שינפלד‬
‫ֹאמר‬
‫ָא ֶרץ‪ַ .‬ויּ ֶ‬
‫ְה ְפּ ִרזִּי ָאז י ֵֹשׁב בּ ָ‬
‫ַענִי ו ַ‬
‫ְה ְכּנ ֲ‬
‫ְהי רִיב בֵּין ר ֵֹעי ִמ ְקנֵה ַא ְב ָרם וּבֵין ר ֵֹעי ִמ ְקנֵה לוֹט‪ ,‬ו ַ‬
‫״ַוי ִ‬
‫ָחנוּ״‬
‫ָשׁים ַא ִחים ֲאנ ְ‬
‫ַא ְב ָרם ֶאל לוֹט‪ַ ,‬אל נָא ְת ִהי ְמרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶ‪ ‬וּבֵין ר ַֹעי וּ ֵבין ר ֶֹעי‪ִ ‬כּי ֲאנ ִ‬
‫)בראשית יג׳‪ ,‬ז‪ -‬ח(‪.‬‬
‫פרשת לך לך‬
‫בס״ד‬
‫הבדל שמים וארץ‬
‫משה שינפלד‬
‫עשרות שנים שאברהם ושרה מתפללים ומייחלים לפרי‬
‫בטן‪...‬‬
‫והנה אלוקים מודיע לאברהם את הבשורה המרגשת‪:‬‬
‫"ושמתי את זרעך כעפר הארץ‪ ,‬אשר אם יוכל איש‬
‫למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה" )בראשית יג' טז'(‪,‬‬
‫הבטחה מדהימה מהבורא הכול יכול ‪ -‬המשכיות וריבוי‬
‫צאצאים‪...‬‬
‫לאחר כזו בשורה אין סיבה להיות מודאג‪ ,‬אין ספק‬
‫שהישועה בא תבוא‪...‬‬
‫מסתבר‪ ,‬שאברהם – גדול המאמינים ‪ -‬לכאורה "לא‬
‫מאמין" להבטחת הבורא‪ .‬המעיין בתורה יראה‪ ,‬שאחרי‬
‫שהסתיימה מלחמת ארבעת המלכים אברהם פונה‬
‫שוב לאלוקים ואומר לו‪" :‬ויאמר אברהם‪ ,‬השם אלוקים‪,‬‬
‫מה תיתן לי ואנכי הולך ערירי‪ ...‬הן לי לא נתת זרע‪"...‬‬
‫)טו'‪ ,‬ג'(‪ ,‬אברהם עדיין דואג על עובדת היותו ערירי‪...‬‬
‫אלוקים רואה שאברהם עדיין מודאג אז הוא פונה אליו‬
‫שוב‪" :‬ויוצא אותו החוצה ויאמר‪ ,‬הבט נא השמימה וספור‬
‫הכוכבים‪ ,‬אם תוכל לספור אותם‪ ,‬ויאמר לו כה יהיה‬
‫זרעך"‪ .‬אברהם שומע את ההבטחה הנוספת ורק אז‬
‫"והאמין בהשם"‪ .‬כעת אברהם נרגע‪.‬‬
‫השאלה עולה מאליה‪ .‬האם באמת אברהם אחרי‬
‫ההבטחה הראשונה? האם הוא פקפק באמינותה והוא‬
‫חשש שהיא לא תתקיים?‬
‫וודאי שלא‪.‬‬
‫האור החיים הקדוש שופך אור יקרות על פסוקים אלו‪.‬‬
‫נעיין שוב בשתי ההבטחות‪.‬‬
‫בפעם הראשונה אומר לו אלוקים‪" :‬ושמתי את זרעך‬
‫כעפר הארץ"‪ .‬אברהם שומע וודאי שהוא מאמין‪ .‬אבל‬
‫זה לא מספק אותו‪ ,‬הוא רוצה יותר מכך‪ .‬פונה אברהם‬
‫לאלוקים ואומר לו ‪ -‬אני לא רוצה זרע שמשול לעפר‪,‬‬
‫ארצי וחומרי‪" ,‬הן לי לא נתת זרע"‪ ,‬אני רוצה זרע ששווה‬
‫לי‪ ,‬אני רוצה המשכיות לאידיאולוגיה שלי‪ ,‬אני רוצה‬
‫ילדים רוחניים ומרוממים‪...‬‬
‫אלוקים שומע את מבוקשו והוא מבשרו בשנית‪" :‬הבט‬
‫נא השמימה וספור הכוכבים‪ ,‬כה יהיה זרעך"‪ .‬תקבל זרע‬
‫‪6‬‬
‫שמשול לשמים‪ ,‬רוחניים‪ ,‬מרוממים ככוכבים‪ ...‬אברהם‬
‫שומע את הבשורה הזו ורק אז נחה דעתו‪...‬‬
‫רבי שמשון רפאל הירש מוסיף רעיון נפלא‪ .‬מראה‬
‫הכוכבים המחיש רעיון לאברהם‪ ,‬מטאפורה למשהו‬
‫עמוק יותר‪ .‬נצטט את דבריו‪:‬‬
‫"אברהם התייאש מתקוותו לבן‪ ,‬ואכן בדרך הטבע לא‬
‫יכל עוד לצפות לברכת אב‪ .‬באותה שעה הוציא אותו‬
‫הקדוש ברוך הוא ואמר לו ‪ -‬הבט נא השמימה! שם‬
‫בשמים אנחנו רואים הנהגה אחרת מאשר בארץ‪ ,‬בארץ‬
‫אין אנו רואים בריה שנבראה במישרין בידי השם‪ ,‬כל מה‬
‫שאנו רואים בארץ נולד מנבראים אחרים‪ ,‬איננו במישרין‬
‫יציר כפיו של אלוקים‪ ,‬אלא השתלשל מיצורים אחרים‬
‫ונגרם דרך נתונים טבעיים‪) .‬כאן בארץ אלוקים מנהיג את‬
‫העולם בטבע‪ ,‬וודאי שגם בארץ הכול מאת האלוקים‪,‬‬
‫אך הוא הרבה יותר נסתר‪ ,‬אנו נזקקים לעבודה רוחנית‬
‫כדי לראות בכל רגב אדמה ובכל פרי את כבוד מלכותו(‪.‬‬
‫במסגרת הנסיבות הארציות‪ ,‬בהם הכול נגרם מסיבות‬
‫נתונות‪ ,‬טבעיות‪ ,‬חסרו כל הנתונים כדי להוסיף ולזכות‬
‫לבן‪ .‬לכן הראה לו הקב"ה את השמים‪ .‬שם‪ ,‬בשמים‪,‬‬
‫קיים עולם שונה‪ ,‬שם אנחנו רואים מעשה בראשית‪ ,‬שם‬
‫הכול נברא במישרין בידי השם‪ .‬הרוצה לראות מציאות‬
‫שנבראה בכוח השם‪ ,‬במישרין ובלא תיווך ‪ -‬יסתכל‬
‫בכוכבים‪ ,‬ישא עיניו השמימה ויראה עולם שנברא‬
‫במישרין בידי השם"‪) .‬אילו היינו רואים את כדור הארץ‬
‫ככוכב בין כוכבי השמים היה גם הוא נראה לעיננו באופן‬
‫זה ‪ -‬נקודה למחשבה‪(.‬‬
‫אומר אלוקים לאברהם – הבט נא השמימה! "הנח את‬
‫החישובים הטבעיים‪ ,‬הארציים ושים מעיינך בעולם‬
‫הכוכבים‪ ,‬כה יהיה זרעך! כך יהיה עמך‪ ,‬כיציר כפיו של‬
‫הקדוש ברוך הוא ללא כל נתונים טבעיים – בניגוד לכל‬
‫חישובים טבעיים"‪.‬‬
‫זאת הסיבה שאלוקים מצווה את אברהם לקרא לבנו‬
‫בשם "יצחק"‪ .‬צחוק נגרם לאדם כשיש משהו לא צפוי‪,‬‬
‫כשיש משהו מגוחך‪ ,‬לא הגיוני‪ ...‬עצם לידת יצחק‪ ,‬ועצם‬
‫קיומו של העם מנוגד לכל היגיון‪...‬‬
‫כך נוסד עם ישראל‪ ,‬וכך הוא קיים‪...‬‬
‫ר‪.‬שינפלד‬
‫״ושמתי את זרעך כעפר הארץ‪ ,‬אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה״‬
‫)בראשית יג׳ טז׳(‪ .‬״ויוצא אותו החוצה ויאמר‪ ,‬הבט נא השמימה וספור הכוכבים‪ ,‬אם תוכל‬
‫לספור אותם‪ ,‬ויאמר לו כה יהיה זרעך״ )בראשית טו׳‪ ,‬ג׳(‪.‬‬
‫פרשת לך לך‬
‫בס״ד‬
‫משה שינפלד‬
‫״לכל איש יש שם״‬
‫"אני כל כך רוצה להשתפר‪ ,‬אז ממחר‪ ...‬ממחר אני פותח‬
‫דף חדש‪."...‬‬
‫"אחרי החגים אני מתחיל דיאטה"‪.‬‬
‫"מיד כשאני מסיים את הלימודים אני מתחיל‪."...‬‬
‫משפטים מוכרים‪ ,‬או שהם לקוחים מעולם אחר?‬
‫בינינו‪ ,‬כמה יעדים אנו מציבים לעצמנו ואיננו משיגים‬
‫אותם כי אנחנו אומרים – עכשיו זה לא הזמן‪ ,‬אולי‬
‫כשנצא לפנסיה‪...‬‬
‫הדברים נכונים ביחס להישגים גשמיים‪ ,‬ועל אחת כמה‬
‫וכמה בהישגים רוחניים‪...‬‬
‫האדם מחליט להשתפר במידותיו‪ ,‬אולם ישנה מחשבה‬
‫טורדנית אשר מונעת ממנו ליישם את החלטותיו‬
‫ולהגשים את חזונו‪" .‬בתנאים הנוכחים" – מהרהר האדם‬
‫בליבו ‪" -‬במקום המגורים הזה‪ ,‬בחברה שאני מסתובב‬
‫בה‪ ,‬אני לא יכול להתעלות! נקודה‪ .‬אתחיל להיות יותר‬
‫טוב כשאגור במקום אחר וכשאעזוב את הסביבה‪."...‬‬
‫זוהי צורת חשיבה לא נכונה‪ .‬אנו צריכים ללמוד מהדיבור‬
‫הראשון שדיבר אלוקים אל אברהם ‪" -‬לך לך מארצך‬
‫וממולדתך ומבית אביך" – לך "לך" ‪ -‬אל הייעוד‬
‫שלך אשר למענו ירדת לעולם‪ .‬איך תגיע אל הייעוד‬
‫שלך? דווקא "מארצך וממולדתך ומבית אביך"‪ ,‬מתוך‬
‫התנאים שהנך חי בהם‪ ...‬דווקא מתוך "ארצך" – מתוך‬
‫החלק הארצי שבך‪ ,‬מתוך הנקודות "השליליות" שבך‪,‬‬
‫"וממולדתך ומבית אביך" – מתוך המשפחה שבה גדלת‬
‫ומתוך ההורים שמהם נולדת – דווקא מתוכם אתה‬
‫יכול להגיע לייעוד האמיתי שלך‪ ,‬מיותר לציין מי היו בני‬
‫משפחתו של אברהם‪...‬‬
‫כשם שזה היה הדיבור הראשון של אלוקים לאברהם –‬
‫כאמור – כך צריך לומר כל יהודי ויהודי לעצמו בראשית‬
‫דרכו‪ ,‬אני הולך לקראת ייעודי – עכשיו‪ ,‬דווקא מתוך‬
‫ארצי‪ ,‬מולדתי ומבית אבי‪ ...‬אני לא מחכה שהתנאים‬
‫ישתנו‪...‬‬
‫נצטט את דבריו של האדמו"ר מסלונים‪ ,‬בספרו "נתיבות‬
‫שלום" ‪" -‬דווקא באותם התנאים שנמצא בהם עתה יכול‬
‫‪7‬‬
‫הוא למלא ייעודו בעולמו‪ ,‬כי כל אדם ירד לעולם למען‬
‫ייעוד מסוים שעליו לתקן עניין מיוחד‪ .‬ולשם מילוי ייעודו‬
‫ניתנו לו הפרק והמקום והאישה המתאימים‪ ,‬שדווקא‬
‫בתנאים אלו יוכל למלא את ייעודו‪ ,‬ונמצא שאם לא יתקן‬
‫בתנאים אלו הרי אינו ממלא את ייעודו"‪.‬‬
‫מוסיף הנתיבות שלום ואומר‪ ,‬כעת נבין טוב יותר את‬
‫דברי המשנה ‪" -‬אל תאמר לכשאפנה אשנה‪ ,‬שמא לא‬
‫תיפנה" )אבות פרק ב'(‪ .‬לאור האמור המשנה מאירה‬
‫באור חדש‪" ,‬אל תאמר לכשאפנה אשנה" ‪ -‬זה לא‬
‫"חכמה" לשנות וללמוד כשאתה פנוי‪" ,‬שמא לא תיפנה"‬
‫– וייתכן שאתה יכול להגיע אל ייעודך דווקא כשאתה‬
‫לא פנוי‪ ,‬שהרי דווקא המצבים של חוסר הפנאי הם אלו‬
‫שבונים את אישיות האדם‪...‬‬
‫שלמה המלך אומר בספר קהלת – "כל אשר תמצא‬
‫ידך לעשות בכוחך עשה" )פרק ט'(‪ ,‬לא דורשים מאדם‬
‫לעשות יותר מכוחו‪ ,‬דורשים מהאדם לעשות מה שבכוחו‬
‫כעת‪...‬‬
‫ישנה אמרה מפורסמת בשם הצדיק רבי זושא מאניפולי‬
‫)‪" – (1729 -1800‬אם יאמרו לי בעולם האמת – זושא‪,‬‬
‫למה לא היית כמו משה רבנו? לא אתיירא כלל‪ ,‬וכי‬
‫אפשר לדמות אותי למשה רבנו? וכן אם יאמרו לי למה‬
‫לא היית כמו התנא הקדוש רבי עקיבא? לא יהיה איכפת‬
‫לי כלום‪ ,‬מי אני ומי רבי עקיבא‪ ...‬ממה אני כן מתיירא‪,‬‬
‫כשיאמרו לי "זושא‪ ,‬למה לא היית זושא? הרי זושא‬
‫יכולת להיות‪ ,‬אז למה לא היית?"‬
‫"מעשה אבות סימן לבנים"‪ .‬כל הנעשה עם האבות‪,‬‬
‫וכל מה שעשו האבות הן תורה שלמה לדורות‪ .‬כאשר‬
‫אמר הקב"ה לאברהם "לך לך…" – לך תמיד אל עצמך‪,‬‬
‫ותשאף תמיד לשיא ולשלמות שבכוחך ושברשותך‪ .‬כך‬
‫נדרש גם מאתנו‪ ,‬מכל אחד ואחת‪ ,‬שיגיע לשיא אליו הוא‬
‫עצמו יכול להגיע‪.‬‬
‫ייתן השם ונצליח כל אחד להגיע אל מה שהוא מסוגל‬
‫להגיע‪ ,‬עכשיו‪ ,‬מתוך הנתונים הקיימים‪.‬‬
‫כך היה דבר השם אל אברהם בפעם הראשונה‪ ,‬ממילא‬
‫זה דבר השם אלינו‪...‬‬
‫ר‪.‬שינפלד‬
‫ל‪-‬ה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬א ֶשׁר ַא ְר ֶא ָךּ‪.‬״‬
‫וּמ ֵבּית ָאבִי‪ֶ ,‬א ָ‬
‫מּוֹל ְד ְתּ‪ִ ‬‬
‫וּמ ַ‬
‫ֶ‪-‬ל‪ֵ ‬מ ַא ְר ְצ‪ִ ‬‬
‫ל‪-‬א ְב ָרם‪ ,‬ל ְ‬
‫ֹאמר יְהוָה ֶא ַ‬
‫״ַויּ ֶ‬
‫)בראשית יב׳‪ ,‬א׳(‬