‫“על פג אי אפשר לומר שהוא יצא מכלל‬ ‫סכנה“‪ .‬מחלקת פגים‬ ‫לוחמה‬ ‫זעירה‬ ‫במשקל של פחות מקילו‪ ,‬כששלל צינורות מחוברים לגופם הזעיר‪ ,‬נאבקים‬ ‫אלפי פגים בישראל על חייהם‪ .‬הם מוקפים בצוותים רפואיים מסורים ובהורים‬ ‫דואגים‪ ,‬אבל המחסור בתקציבים ובכוח אדם בפגיות מאיים על סיכויי ההישרדות‬ ‫השבריריים של התינוקות שנולדו מוקדם מדי‪ .‬ילדי האינקובטור‪ ,‬תמונת מצב‬ ‫‪ | 18‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬ ‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬ ‫כ‬ ‫שהדלת הירוקה נסגרה הכה בי השקט במלוא‬ ‫עוצמתו‪ .‬מאחורי הדלת מתנהלת מלחמה‪.‬‬ ‫הצצתי בה רק לכמה שעות‪ .‬בתחילה הצפצוף‬ ‫המונוטוני של מכשירי ההנשמה עוד הטריד אותי‪ .‬אחר‬ ‫כך רעש הרקע של המאבק על החיים הפך לשגרה‪ .‬רק‬ ‫כשיצאתי החוצה‪ ,‬נושמת עמוק את השקט‪ ,‬ממששת‬ ‫את אוזניי נעדרות הצלצולים‪ ,‬הבנתי את גודל הפלא‪.‬‬ ‫כמה מופלא הוא האינקובטור של הטבע‪ ,‬וכמה מסובך‬ ‫יפעת ארליך | צילומים‪ :‬מרים צחי‬ ‫ומורכב למלא באמצעים טכנולוגיים את מקומם של‬ ‫שליה ורחם שהפסיקו למלא את ייעודם זמן רב לפני‬ ‫המועד הצפוי‪.‬‬ ‫ליד אחת מתיבות הזכוכית בפגייה בבית החולים‬ ‫קפלן ברחובות פגשתי את אנטיה‪ .‬מבטה נד בדאגה‬ ‫דרוכה בין המספרים הרצים על מסך המחשב לבין‬ ‫רומי‪ ,‬התינוקת שלה‪ ,‬שהגיחה לאוויר העולם מוקדם‬ ‫מדי‪ ,‬בשבוע ה־‪ 25‬להריון‪ .‬כשהמספרים נצבעים‬ ‫באדום על המסך המצפצף‪ ,‬זה שהפך בשלושת‬ ‫החודשים האחרונים לאורים ותומים‪ ,‬אנטיה צובטת‬ ‫בעדינות בגופה המיניאטורי של רומי כדי שזו תחזור‬ ‫לנשום‪ .‬אם הפסקת הנשימה ממשיכה‪ ,‬אנטיה מורגלת‬ ‫היטב‪ ,‬מקרבת את צינור החמצן אל אפה של רומי‪.‬‬ ‫לרוב רומי מגיבה יפה וחוזרת לנשום באופן סדיר‪.‬‬ ‫כשזה לא קורה‪ ,‬והיא מתחילה להכחיל‪ ,‬מפנה אנטיה‬ ‫את מקומה והצוות הרפואי עובר לתותחים הכבדים‪.‬‬ ‫>‬ ‫| ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬ ‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪19 | 30.11.12 ,‬‬ ‫לוחמה‬ ‫זעירה‬ ‫יש הפסקת נשימה‪ ,‬למי תיגש האחות היחידה קודם?‬ ‫זו בעיה אמיתית‪ .‬אני מאוד מקווה שאחרי שרומי תבוא‬ ‫הביתה והחיים שלנו ייכנסו למסלול‪ ,‬יהיו בי הכוחות‬ ‫לפעול למען שינוי המצב“‪.‬‬ ‫חששתי להיקשר‬ ‫דינה לוי‪ ,‬אחות אחראית בפגיית קפלן‬ ‫(בתמונה)‪“ :‬למרות שיש בפגיות תינוקות‬ ‫רבים שזקוקים לטיפול נמרץ‪ ,‬כולל‬ ‫הנשמה‪ ,‬הפגיות בארץ לא מוכרות כטיפול‬ ‫נמרץ‪ .‬אנחנו כל הזמן רצות ולא מספיקות‬ ‫לעשות את הכי טוב שהיינו רוצות‪ .‬אנחנו‬ ‫במלחמה כל הזמן‪ .‬אנחנו לא יכולות‬ ‫לשבות‪ ,‬לא ננטוש את העמדות כאן“‬ ‫>‬ ‫“היו לי חברות שנולדו להן פגים‪ ,‬אבל אז לא‬ ‫הבנתי“‪ ,‬מספרת אנטיה‪“ .‬עד שלא חווים את זה לא‬ ‫מבינים את השבריריות שבפגות‪ .‬בכל שנייה הכול יכול‬ ‫להשתנות‪ .‬בכל פעם‪ ,‬רגע לפני שאני עוברת בדלת של‬ ‫הפגייה‪ ,‬אני נעמדת‪ ,‬נושמת עמוק וחושבת איך אמצא‬ ‫אותה‪ .‬גם אם עזבתי אותה כמה שעות קודם והיא הייתה‬ ‫בסדר‪ ,‬יש סיכוי גדול שפתאום אכנס והצוות הרפואי‬ ‫יהיה סביבה‪ ,‬עסוק בלחבר לה חוט לראש או מנסה‬ ‫להכניס לה טובוס‪ .‬הכול פה מאוד דינמי‪ ,‬ממשמרת‬ ‫למשמרת חלים מהפכים‪ .‬אפילו עכשיו כשהיא כאילו‬ ‫יציבה‪ ,‬היא לא באמת יציבה‪ .‬יש לילות שאני חוזרת‬ ‫הביתה עם תחושה נוראה של דאגה וחרדה“‪.‬‬ ‫אנטיה ובעלה‪ ,‬תושבי קיבוץ נען‪ ,‬מחלקים את‬ ‫זמנם בין הבית לבין הפגייה‪“ .‬אנחנו רואים איך‬ ‫הפגייה מתנהלת ביום ובלילה‪ .‬יש פה צוות מדהים‪.‬‬ ‫הרופאים והאחיות עובדים מסביב לשעון‪ .‬יש משמרות‬ ‫שהאחיות עובדות בלי לעצור לרגע‪ ,‬לפעמים בלי‬ ‫לצאת לשירותים או להפסקת קפה‪ .‬יש כאן כאלו‬ ‫שעובדות כבר שנים ועדיין לא איבדו את הרגישות‪.‬‬ ‫אפשר לראות את זה אפילו בשפה שבה הן מדברות על‬ ‫התינוקות‪‘ :‬הילד שלי‘‪ ,‬כך הן קוראות לתינוק שנמצא‬ ‫תחת פיקוחן‪ .‬זה פשוט פלא שצוות כל כך קטן מצליח‬ ‫להציל חיים‪ .‬המסירות הזאת הצילה את הבת שלי“‪.‬‬ ‫אנטיה לוחשת וקולה מצטרד מדמעות‪ .‬דיבורה שקט‬ ‫וחצי חיוך נסוך על שפתיה גם כשתוכן דבריה מסעיר‪.‬‬ ‫המילים מתגלגלות בפיה בלי שמץ של מבטא‪ ,‬אף‬ ‫שעלתה מאוסטרליה לפני עשר שנים‪.‬‬ ‫“האמת היא שאני לא מבינה איך אפשר לעבוד‬ ‫פה‪ .‬אני עובדת בחברת היי־טק; אני מגיעה מעולם‬ ‫שאמנם עובדים בו קשה‪ ,‬אבל יש בו הכול בשפע‪.‬‬ ‫פתאום נחשפתי לעולם הזה שבו יש מחסור‪ .‬מחסור‬ ‫חמור בתקנים‪ .‬במשמרת הלילה יש רק שתי אחיות‬ ‫שמטפלות בפגים שבטיפול נמרץ‪ .‬אם אחת מהן יצאה‬ ‫במקרה לשירותים‪ ,‬ופתאום לשני תינוקות בו זמנית‬ ‫‪ | 20‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬ ‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬ ‫רומי נולדה לפני שלושה חודשים במשקל ‪ 758‬גרם‪.‬‬ ‫תחילה הייתה מונשמת ומוזנת דרך זונדה בחלב אם‬ ‫שאוב‪ .‬כעת‪ ,‬אחרי שמשקלה הגיע לשני קילוגרמים‪,‬‬ ‫היא החלה לאכול מבקבוק ואפילו קצת לינוק‪.‬‬ ‫“אמא אמורה להיות צמודה לתינוק שלה‪ .‬גם תינוק‬ ‫שנולד בזמן לא היית משאירה לבד‪ ,‬אפילו לא אצל‬ ‫הסבתא‪ ,‬אז איך אפשר להשאיר פג וללכת הביתה? אין‬ ‫ברירה‪ ,‬יש לי שתי בנות בבית‪ .‬חוויית הפרידה‪ ,‬כל יום‬ ‫מחדש‪ ,‬קשה מאוד‪ .‬והחרדות והחרדות והחרדות‪ ,‬שלא‬ ‫יודעים מה יהיה הלאה‪ .‬סיכויי ההישרדות של תינוק‬ ‫שנולד בשבוע ‪ 25‬עומדים על חמישים אחוזים‪ .‬מבין‬ ‫השורדים אחוז גבוה יסבול מפגיעה מוחית‪ .‬אף אחד כאן‬ ‫לא יכול להבטיח מה יהיה עם רומי הלאה‪.‬‬ ‫“כרגע הם אומרים שהם לא מאבחנים משהו‬ ‫קטסטרופלי‪ .‬אבל למכור אשליות הם לא מוכנים‪ .‬באחת‬ ‫הפעמים שרומי הייתה ממש חולה‪ ,‬שאלתי את האחות‬ ‫אם היא יכולה למות‪ .‬העמדתי אותה בסיטואציה לא‬ ‫פשוטה‪ .‬הצטערתי אחר כך‪ .‬היא לא ענתה לי במילים‪,‬‬ ‫אבל העיניים שלה הבהירו לי חד־משמעית שכן‪,‬‬ ‫היא עלולה למות‪ .‬לקח לי זמן עד שהרשיתי לעצמי‬ ‫להתחיל להאמין שאקח אותה יום אחד הביתה‪ .‬במשך‬ ‫שלושה שבועות לא הצלחתי לתת לה שם‪ ,‬לא יכולתי‬ ‫לצלם אותה‪ .‬חששתי להיקשר‪ .‬בסוף הבנתי שאני‬ ‫חייבת לתת לה שם‪ ,‬שאי אפשר שהבנות בבית ימשיכו‬ ‫לקרוא לה התינוקת‪ .‬משמעות השם רומי כפולה‪:‬‬ ‫האחת‪ ,‬שתתרומם; והשנייה היא לזכרו של דֹוד יקר של‬ ‫אבי שנקרא מורי ונפטר חודשיים לפני שנולדה“‪.‬‬ ‫איזה רגע לא תוכלי לשכוח?‬ ‫“הפעם הראשונה שהחזקתי אותה‪ .‬זה היה שבועיים‬ ‫אחרי הלידה‪ .‬האחות רצתה לנקות את האינקובטור‬ ‫ושאלה אותי אם אוכל להחזיק אותה רגע‪ .‬זה היה רגע‬ ‫עוצמתי מאוד‪ .‬שבועיים ישבתי לידה ולא יכולתי‬ ‫להחזיק אותה‪ .‬האחות שאלה אותי ‘למה את בוכה?‘‪,‬‬ ‫והסברתי לה שעד עכשיו פחדתי שהיא תמות לפני‬ ‫שאזכה להחזיק אותה‪ .‬היום אנחנו במצב אחר‪ .‬לצד‬ ‫החרדות יש כבר יותר תקווה‪ .‬ביום שבו הורידו את‬ ‫מכשיר ההנשמה‪ ,‬הרשיתי לעצמי להתחיל לקוות‪.‬‬ ‫“מאז היא התקדמה יפה מבחינת העלייה במשקל‪,‬‬ ‫אבל יש עוד כל כך הרבה סימני שאלה‪ .‬מחר יש לה‬ ‫בדיקת עיניים‪ .‬אחת הבעיות אצל פגים היא פגיעה‬ ‫ברשתית כתוצאה מחוסר בשלות ובשל קבלת חמצן‬ ‫תקופה ממושכת‪ .‬אם לא מטפלים בזה בזמן‪ ,‬הראייה‬ ‫עלולה להיפגע‪ .‬כרגע לא רואים פגיעה מוחית‪ ,‬אבל‬ ‫אי אפשר לדעת‪ .‬נוכל לדעת רק בגיל שנה־שנתיים‪.‬‬ ‫בינתיים אנחנו חיים מיום ליום“‪.‬‬ ‫איך מסבירים לילדות שבבית את המצב הסבוך הזה?‬ ‫את חוסר הוודאות? את החרדות?‬ ‫“קשה ַל ָּבנות בבית‪ ,‬כי אנחנו כמעט כל הזמן‬ ‫כאן‪ .‬הגדולה שלנו בת שש והשנייה בת שלוש‪ .‬על‬ ‫אפשרות של מוות לא דיברנו איתן‪ .‬הן לא שאלו‪,‬‬ ‫ואנחנו לא העלינו את זה‪ .‬פה בפגייה נותנים לאחים‬ ‫לבקר ולראות את התינוק החדש‪ .‬זה משמעותי כי זה‬ ‫נותן להם משהו מוחשי וכך גם רואים את ההתקדמות‪.‬‬ ‫הבנות כבר ביקרו כאן ארבע פעמים‪ .‬בפעם הראשונה‬ ‫שהן הגיעו רומי עוד הייתה מחוברת לחוטים‪ .‬המראה‬ ‫היה נורא‪ .‬אמרתי לעובדת הסוציאלית שאני חוששת‬ ‫מהבהלה של הבנות‪ ,‬ושאני לא מוכנה שיבקרו‬ ‫בינתיים‪ ,‬אבל היא עודדה אותי להביא אותן‪ .‬היא‬ ‫אמרה לי שהילדים פשוט לא רואים את כל החוטים‬ ‫והמכשירים‪ ,‬שההסתכלות שלהם אחרת‪ .‬היא צדקה‪.‬‬ ‫הדבר היחיד שהטריד את הבת הגדולה היא למה יש‬ ‫לרומי שערות על הגב‪ ,‬מה שנפוץ אצל פגים‪ .‬לא‬ ‫הטריד אותה הטובוס שהיה מחובר לה לפה“‪.‬‬ ‫מי תומך בכם בסיטואציה הלא פשוטה הזו?‬ ‫“אמא שלי הגיעה מאוסטרליה לחודש הראשון‬ ‫שאחרי הלידה‪ .‬היא ממשיכה לתמוך ולהתעדכן גם‬ ‫עכשיו מרחוק‪ .‬אני שולחת לה כל יום תמונה של רומי‪.‬‬ ‫בתקופה מטלטלת כזו מגלים את האנשים הטובים‪.‬‬ ‫פתאום גם חברים שלא היינו בקשר צמוד איתם‬ ‫מתגייסים‪ ,‬מביאים אוכל‪ ,‬לוקחים את הבנות הגדולות‪.‬‬ ‫העזרה הזו מרחיבה את הלב‪ .‬וחוץ מזה את התמיכה‬ ‫היום־יומית אנחנו מקבלים פה מהצוות‪ .‬האחיות כאן‬ ‫הן חצי פסיכולוגיות‪ .‬כשאני מתפרקת הן כאן לצדי“‪.‬‬ ‫עולמו המטורף של הפג‬ ‫דינה לוי‪ ,‬אחות אחראית בפגיית קפלן‪ ,‬נמצאת‬ ‫לצדם של הורי הפגים כבר ‪ 32‬שנה‪ .‬לוי‪ ,‬קטנת קומה‬ ‫ונמרצת‪ ,‬מנהלת בחיוך תמידי את הצוות הסיעודי‬ ‫בפגייה‪ .‬התמונות על הקיר במסדרון ליד חדרה מספרות‬ ‫על הברית הנקשרת בין הצוות לבין הורי הפגים‪ .‬באחת‬ ‫התמונות נראים לוי ובעלה לצד חתן וכלה נרגשים‪.‬‬ ‫לפגּותֹו נגוז מזמן‪ ,‬ובכל‬ ‫החתן הוא גבר מגודל שכל זֵ כר ָ‬ ‫זאת הוריו טרחו להזמין לחתונתו את מי שטיפלה בו‬ ‫כשהיה גוזל קטנטן‪.‬‬ ‫“יש לנו פה למעשה שני סוגי פציינטים“‪ ,‬מסבירה‬ ‫לוי‪“ .‬מצד אחד התינוק המורכב‪ ,‬הקטן והקשה‪ ,‬ששלב‬ ‫אחרי שלב אנחנו מלווים אותו‪ ,‬מוציאים אותו מהמצב‬ ‫הקשה שנולד בו‪ ,‬ורואים איך הוא מתפתח ואיך הוא גדל‪.‬‬ ‫אין מילים לתאר את זה‪ .‬יש פה דברים שלא יכולנו לחלום‬ ‫עליהם לפני כמה שנים‪ .‬מצד שני‪ ,‬נמצאים ההורים‬ ‫והמשפחה‪ .‬גם ההורה הוא פציינט‪ .‬כשאישה יולדת‬ ‫בשבוע מוקדם‪ ,‬זה לא מה שהיא חלמה עליו‪ .‬משהו קרה‬ ‫בדרך‪ ,‬והחלום שלה ללדת תינוק בריא וגדול בשבוע ‪40‬‬ ‫התנפץ‪ .‬פעמים רבות האמהות מאשימות את עצמן על‬ ‫כך שההריון הסתיים לפני הזמן‪ .‬אנחנו צריכים להתמודד‬ ‫עם אותה אמא שהיא גם אחרי לידה‪ ,‬גם מסתובבת עם‬ ‫רגשות אשמה‪ ,‬וגם נמצאת בחוסר ודאות מוחלט לגבי‬ ‫מצבו ועתידו של התינוק‪.‬‬ ‫“זה דורש מאתנו לתת המון תמיכה להורים‪ .‬הצוות‬ ‫הסיעודי והרפואי נפגש עם ההורים כל הזמן‪ .‬הדרך‬ ‫לסייע להורים היא להקשיב‪ ,‬לתת חיזוקים‪ ,‬ובעיקר‬ ‫לרתום אותם לטיפול בתינוק‪ ,‬כמובן תוך כדי הדרכה‬ ‫צמודה שלנו‪ .‬כשהתינוק נמצא באינקובטור יש נתק‬ ‫בינו לבין אמו‪ .‬המטרה שלנו היא להתגבר על הנתק‬ ‫הזה‪ .‬כמעט בכל שלב אפשר להוציא לפרקי זמן‬ ‫מסוימים את התינוק מהאינקובטור‪ .‬אנחנו מציעים‬ ‫להורים להחזיק את התינוק צמוד אליהם בקשירה‬ ‫מיוחדת שאנחנו מכנים ‘קנגורו‘‪ .‬זה יוצר קשר של קול‪,‬‬ ‫ריח ומגע בין ההורה לתינוק‪ .‬להורים זה עושה טוב‪ .‬זה‬ ‫נותן להם כמה רגעים של נחת‪.‬‬ ‫>‬ ‫לוחמה‬ ‫זעירה‬ ‫שזקוקים לטיפול נמרץ‪ ,‬כולל הנשמה‪ ,‬הפגיות‬ ‫בארץ לא מוכרות כטיפול נמרץ‪ ,‬אלא כטיפול מיוחד‬ ‫ביילוד‪ .‬המשמעות של זה היא שיש פה‪ ,‬או בכל פגייה‬ ‫אחרת בארץ‪ ,‬פחות ממחצית מכוח האדם שיש בטיפול‬ ‫נמרץ‪ .‬אנחנו כל הזמן רצות ולא מספיקות לעשות‬ ‫את הכי טוב שהיינו רוצות‪ .‬אנחנו במלחמה כל הזמן‪.‬‬ ‫כבר שנים מדברים על המצוקה הזו‪ .‬אנחנו לא יכולות‬ ‫לשבות‪ ,‬לא ננטוש את העמדות כאן‪ .‬הגיע הזמן‬ ‫שמישהו יקשיב לנו“‪.‬‬ ‫כולל הכובע‬ ‫פרופ‘ אריק שינוול‪ ,‬מנהל מחלקת‬ ‫יילודים בקפלן (בתמונה)‪“ :‬הצוות‬ ‫שעובד בפגייה נחשף מדי יום למצבים‬ ‫קורעי לב וכבדים מאוד מבחינה‬ ‫מוסרית‪ .‬חלק מהנשירה הגבוהה‬ ‫יחסית של אחיות ורופאים מהתחום‬ ‫נובע לא רק מעומס העבודה‪ ,‬אלא גם‬ ‫מהקושי הנפשי ומהאחריות המוסרית‬ ‫הרובצת על כתפיהם“‬ ‫>‬ ‫“מתוך אותו רצון לחבר את האם אל התינוק‪ ,‬אנחנו‬ ‫מעודדים מאוד שאיבת חלב‪ .‬יש לנו פה מדריכת הנקה‪.‬‬ ‫אנחנו מאפשרים להקפיא את החלב‪ ,‬וכל אם שמשתפת‬ ‫עם זה פעולה‪ ,‬התינוק שלה ניזון‪ ,‬גם אם זה דרך זונדה‪,‬‬ ‫בחלב אם“‪.‬‬ ‫לוי מסבירה שהפגייה מחולקת לשני חדרים פעילים‪.‬‬ ‫האחד טיפול נמרץ‪ ,‬שבו נמצאים התינוקות שמצבם קשה‬ ‫יותר והם זקוקים להשגחה צמודה ולעתים אף להנשמה‪.‬‬ ‫השני הוא חדרם של ה“פנסיונרים“‪ .‬כך מכונים פה‬ ‫התינוקות הבוגרים יותר‪ ,‬שמצבם הרפואי טוב‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬טוב בעירבון מוגבל‪“ .‬עולמו של פג הוא‬ ‫עולם מטורף‪ .‬אנחנו לא יודעים מה יקרה בעוד שעה‪ .‬אי‬ ‫אפשר לומר על פג שהוא יצא מכלל סכנה‪ .‬יש מקרים‬ ‫שבהם‪ ,‬עד כמה שזה נשמע נורא‪ ,‬יש אנחת רווחה‬ ‫כשתינוק פגוע מאוד נפטר‪ .‬במקרים הללו אתה יודע‬ ‫שילד סבל מאוד וכעת הסבל נגמר‪ .‬זה כואב; בכל זאת‬ ‫תינוק נפטר‪ .‬אבל הידיעה שלא יסבול יותר קצת מקלה‪.‬‬ ‫אבל יש מקרים מאוד מאוד כואבים‪ .‬זה יכול לקרות‬ ‫אפילו לאחד מהפנסיונרים‪ ,‬כשלפתע חלה הידרדרות‪.‬‬ ‫יש לך תינוק חיוני ונחמד‪ ,‬ובתוך שעות כל המערכת‬ ‫קורסת‪ ,‬בדרך כלל מזיהום אלים‪ ,‬והוא מת‪ .‬קשה לקבל‬ ‫את זה‪ .‬תמיד אנחנו שואלים למה זה קרה‪ ,‬איפה הינו‬ ‫צריכים להתנהג אחרת‪ .‬למזלנו אלה מקרים נדירים“‪.‬‬ ‫אבל מה שמחזיק את לוי כבר יותר משלושים שנה‬ ‫בפגייה הם סיפורי ההצלחה‪“ .‬לפני חודש וחצי שחררנו‬ ‫תינוקת שנולדה בשבוע ‪ .23‬היא בבית היום“‪ ,‬מספרת‬ ‫‪ | 21‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬ ‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬ ‫לוי בגאווה‪“ .‬ליווינו אותה ברגעים הכי קשים עד‬ ‫שהפכנו לחלק מהמשפחה‪ .‬היא השתחררה אחרי שבעה‬ ‫חודשים בפגייה‪ .‬בשבוע שעבר היא באה לבקר אותנו‪.‬‬ ‫זה מרגש עד כדי דמעות של אושר‪ .‬כשהיא הגיעה‬ ‫לכאן כולם עטו עליה‪ .‬פשוט קשה להאמין שתינוקת‬ ‫כל כך קטנה‪ ,‬שגם עברה ניתוח לב‪ ,‬היא היום תינוקת‬ ‫בריאה שמתמודדת רק עם כמה בעיות קטנות‪ .‬היום‬ ‫היא פשוט בונבונה“‪.‬‬ ‫את ההתלהבות של הצוות כשבוגרי הפגייה באים‬ ‫לבקר‪ ,‬אנחנו זוכים לראות בשידור חי‪ .‬הורים לשלישייה‬ ‫שנולדה בשבוע ‪ ,32‬ושהתה בפגייה כחודש‪ ,‬מגיעים‬ ‫לביקור עם התינוקות בני מחצית השנה‪ .‬ההמולה רבה‪.‬‬ ‫צפצופי מכונות ההנשמה נבלעים ברעש של אחיות‬ ‫והורים נרגשים‪ .‬גם האימהות שלצד האינקובטורים‬ ‫מרימות לרגע את המבטים המודאגים ממסכי המחשב‬ ‫ומרשות לעצמן לקוות לטוב‪.‬‬ ‫ההתרגשות לא מבלבלת את לוי‪ .‬היא רוצה‬ ‫להעביר מסר‪“ .‬למרות שיש בפגיות תינוקות רבים‬ ‫פרופ‘ אריק שינוול‪ ,‬מנהל הפגייה‪ ‬ומחלקת היילודים‬ ‫בבית החולים קפלן‪ ,‬מסביר כי הטיפול ברפואה בכלל‪,‬‬ ‫וטיפול בפגים בפרט‪ ,‬שינה את אופיו בשנים האחרונות‪.‬‬ ‫“כיום אנחנו מבינים שאם נטפל רק בפג עצמו‪ ,‬בלי לתת‬ ‫את הטיפול והתמיכה למשפחתו‪ ,‬עשינו חצי עבודה‪.‬‬ ‫הורים עוברים את המשבר הכי גדול שלהם בחיים‪ ,‬במיוחד‬ ‫כאשר נולד תינוק שהוא לא רק קטן אלא גם פגוע‪.‬‬ ‫“הגישה המודרנית היא שההורים הם שותפים‬ ‫מלאים לטיפול‪ .‬יש פה הורים שיושבים שעות ליד‬ ‫הילדים ומטפלים בהם‪ .‬זה גם נכון יותר‪ ,‬וגם עזרה‬ ‫עצומה לצוות‪ .‬אנחנו כמובן צריכים לשים לב שבמקביל‬ ‫לשותפות של ההורים כאן‪ ,‬הם מצליחים לשמור על‬ ‫איזון ולתפעל גם את הבית‪ ,‬בעיקר כשיש ילדים‬ ‫נוספים‪ .‬לצד זה‪ ,‬היום אנחנו משקפים להורים את‬ ‫המצב הרפואי‪ ,‬בלי להסתיר שום דבר‪ ,‬כדי שהם יוכלו‬ ‫לקבל את ההחלטות הקריטיות‪ .‬הגישה הפטרנליסטית‬ ‫שבה הרופא היה אומר להורים שבו בשקט‪ ,‬אני אחליט‪,‬‬ ‫אני אטפל‪ ,‬חלפה מהעולם“‪.‬‬ ‫השיתוף המלא במידע לא עלול לפגוע באופטימיות‬ ‫של ההורים‪ ,‬בנכונות שלהם להילחם על עתיד תינוקם?‬ ‫“האופטימיות אכן נותנת כוח להתמודד‪ ,‬אבל לא‬ ‫אם היא חסרת קשר למציאות‪ .‬אנחנו צריכים לטפל בכל‬ ‫הסוגים של המשפחות‪ .‬הורים אינטליגנטים ומעורבים‪,‬‬ ‫והורים שהם כמעט על גבול הפיגור; הורים שיש סביבם‬ ‫מערכת תמיכה מושלמת‪ ,‬ואישה בודדה בלי משפחה‪ .‬יש‬ ‫הסיפורים האופטימיים קופצים‬ ‫לבקר‪ .‬השלישייה במחלקה‬ ‫>‬ ‫הצילום באדיבות אתר העמותה ‘פגים‘‬ ‫לי‬ ‫ה‪ ,‬אז והיום‬ ‫לוחמה‬ ‫זעירה‬ ‫>‬ ‫ביניהם אנשים טובים ויש עבריינים‪ .‬אנחנו לא מדברים‬ ‫עם כל אחד באותה שפה‪ .‬אנחנו משתדלים לרקום‬ ‫בזהירות את הקשר עם ההורים‪ ,‬לתת להם כפי יכולתם‬ ‫לקבל‪ ,‬בדומה להנקה‪ .‬התפקיד של הרופא הוא לשים את‬ ‫הדברים על השולחן בעדינות ולתת להורה לינוק את‬ ‫המידע בהתאם ליכולתו ולרצונו‪ .‬זו אומנות“‪.‬‬ ‫פרופ‘ שינוול מנהל את הפגייה בקפלן כבר ‪ 15‬שנה‪.‬‬ ‫הוא מדבר איתי בצהריים אחרי בוקר לא קל‪ ,‬שבו נאלץ‬ ‫לנהל שתי שיחות המכונות בעגה הפנימית “מסירת‬ ‫אבחנה קטלנית“‪ .‬אחת מהן התקיימה בחדר הלידה עם‬ ‫בני זוג שהתבשרו שהסיכוי של עוברם לשרוד לאחר‬ ‫הלידה נמוכים‪ .‬הזוג נאלץ להכריע אם לבצע הפסקת‬ ‫הריון או ללדת את התינוק‪ .‬אם הם בוחרים באופציה‬ ‫השנייה‪ ,‬הובהר להם‪ ,‬עליהם להכריע בעוד דילמה‬ ‫מוסרית‪ :‬האם הם רוצים שהצוות הרפואי יבצע פעולות‬ ‫החייאה בתינוק‪ ,‬כשיש סיכויים רבים שישרוד אך יהיה‬ ‫פגוע מאוד‪ ,‬או שהם מעדיפים שהצוות לא יתערב‪.‬‬ ‫השיחה השנייה הייתה עם אם בודדה שנמסר לה כי‬ ‫התינוק שילדה סובל מתסמונת קשה‪ .‬הסיכויים שישרוד‬ ‫נמוכים ביותר‪ ,‬ובכל מקרה הוא יהיה פגוע מאוד‪.‬‬ ‫גם במצב שבו סיכויי ההישרדות אפסיים‪ ,‬אסור על‬ ‫פי חוק להפסיק טיפול שהחל‪ ,‬כמו למשל לנתק את‬ ‫מכונת ההנשמה‪ ,‬אך מותר לא להתחיל טיפולים חדשים‬ ‫כמו תרופות נוספות או ניתוחים שרק יאריכו את סבלו‬ ‫של הפג‪ .‬בצומת הדרכים המוסרי הזה מוצאים עצמם‬ ‫ההורים והרופאים‪.‬‬ ‫“אותה אישה בודדה ששוחחנו איתה היום לא‬ ‫הייתה מסוגלת לקבל בעצמה החלטה על אופי הטיפול‬ ‫בתינוק‪ .‬אחרי שהעובדת סוציאלית ואני הסברנו לה‬ ‫את המצב היא אמרה‪‘ :‬שהרופאים ידברו עם ריבונו של‬ ‫עולם ויחליטו ביחד‘‪ .‬גם הורים שיש להם יותר תמיכה‬ ‫מתקשים לקבל החלטה‪.‬‬ ‫“לפעמים אתה חש שההורה חושב משהו ולא מסוגל‬ ‫לומר אותו‪ .‬במקרה כזה אני לוקח את היוזמה‪ ,‬אני מדבר‪.‬‬ ‫ואז אני אומר משהו כמו ‘בואו נראה אם הבנו אחד את‬ ‫השני‪ .‬הבנו שאי אפשר להציל את התינוק‪ .‬אם אני‬ ‫מבין נכון‪ ,‬אתם לא מעוניינים להמשיך לעשות את כל‬ ‫המאמצים של טיפול נמרץ כדי למשוך את הזמן‪ .‬האם‬ ‫הבנתי נכון?‘ כל מה שהם צריכים לעשות זה להנהן‬ ‫בראש‪ .‬את המילים הקשות אני הוצאתי מהפה במקומם‪.‬‬ ‫לרוב האנשים קל יותר להתמודד עם החלטה כל כך‬ ‫‪ | 22‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬ ‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬ ‫רומי שחורי‪ ,‬יו“ר עמותת לה“ב ואם לפגה (בתמונה)‪:‬‬ ‫“השבועיים הראשונים היו נפלאים‪ .‬היא עלתה במשקל‬ ‫והכול נראה לנו מושלם‪ .‬אבל חיֵ י הפג הפכפכים‪ .‬ליה‬ ‫חטפה זיהום במעיים‪ ,‬עד כדי כך שהמעיים התפוצצו‬ ‫בבטן והיא נזקקה להנשמה‪ .‬אמרו לנו להיפרד ממנה“‬ ‫קשה‪ ,‬כאשר כל מה שהם צריכים לעשות הוא להנהן‪.‬‬ ‫“הצוות שעובד בפגייה נחשף מדי יום למצבים קורעי‬ ‫לב וכבדים מאוד מבחינה מוסרית‪ .‬חלק מהנשירה הגבוהה‬ ‫יחסית של אחיות ורופאים‪ ,‬לעתים בכירים‪ ,‬מתחום‬ ‫הניאונטולוגיה (יילודים‪ ,‬פגים) נובעת לא רק מעומס‬ ‫העבודה שגורם המחסור בתקנים‪ ,‬אלא גם מהקושי הנפשי‬ ‫ומהאחריות המוסרית הרובצת על כתפיהם“‪.‬‬ ‫המחסור בתקנים לא רק מקשה על הצוות‪ ,‬אלא גם‬ ‫גורם לחרדה אצל ההורים‪.‬‬ ‫“הם לגמרי צודקים‪ .‬משרד הבריאות והממשלה‬ ‫יודעים היטב על המצב הבלתי אפשרי שבו פועלות כיום‬ ‫כל הפגיות בישראל‪ .‬כיו“ר פורום מנהלי המחלקות‪,‬‬ ‫ובעבר כיו“ר איגוד הניאונטלוגים‪ ,‬וכחבר במועצה‬ ‫הלאומית לרפואת ילדים‪ ,‬השתתפתי באינספור דיונים‬ ‫על הנושא‪ .‬למשרד הבריאות הוגשו דו“חות‪ ,‬כולל דו“ח‬ ‫מפורט של מבקר המדינה שקבע שהמחסור בצוות יוצר‬ ‫שיעור תמותת פגים גבוה ביחס למדינות המתוקנות‪,‬‬ ‫בשל כמות כפולה של זיהומים“‪.‬‬ ‫ומה עונים הפוליטיקאים?‬ ‫“הם נאחזים בכך שלאחרונה הייתה ירידה בכמות‬ ‫הזיהומים בפגיות‪ ,‬מ־‪ 30‬אחוזים ל־‪ 25‬אחוזים‪ .‬זה שיש‬ ‫מדינות שיש בהן רק ‪ 10‬אחוזים של זיהומים לא מעניין‬ ‫אותם‪ .‬אני מאמין שהקצאה אמיתית של משאבים תוכל‬ ‫להוריד את הזיהומים באופן דרסטי‪ .‬הפוליטיקאים‬ ‫אומרים שהשמיכה לא מספיק רחבה‪ ,‬שאם ייתנו יותר‬ ‫לפגיות יאלצו לקצץ מאחרים“‪.‬‬ ‫איך אפשר להתמודד עם טענה כזו?‬ ‫“צריך להסביר את ההיסטוריה‪ .‬הקצאת תקנים לכל‬ ‫מחלקה נקבעה בשנת ‪ .1976‬באותה תקופה כמעט לא‬ ‫היו פגיות‪ ,‬וגם באלו שהיו‪ ,‬מחלקת הטיפול הנמרץ של‬ ‫הפגייה הייתה מאוד לא מפותחת‪ .‬לא היה מקובל אז‬ ‫לעשות החייאה לתינוק שנולד במשקל מתחת לקילו‪.‬‬ ‫כשדנו בשאלה כמה תקנים צריך להקצות לפגיות‪,‬‬ ‫החליטו לתת להן משהו שהוא קצת יותר מסיעודי‪ ,‬אבל‬ ‫רחוק מאוד מטיפול נמרץ‪ .‬כיום המצב אחר לגמרי‪ .‬יש‬ ‫בידינו הרבה יותר אמצעים המאפשרים להציל פגים‬ ‫שנולדים גם במשקל ‪400‬־‪ 500‬גרם‪ .‬לא מזמן שלחנו‬ ‫הביתה תינוקת חמודה שנולדה בשבוע ‪ 23‬במשקל של‬ ‫‪ 443‬גרם‪ ,‬כולל הכובע‪ .‬היא יצאה הביתה במצב טוב‪,‬‬ ‫בלי דימומים במוח‪ .‬זה סיפוק אדיר‪ .‬מכשירי ההנשמה‬ ‫הפרימיטיביים והמועטים של ‪ 1976‬הוחלפו במכשירים‬ ‫מתקדמים שמאפשרים לנו להציל חיים‪ ,‬אבל גם‬ ‫מגדילים מאוד את מספר הפגים הזקוקים בתחילת‬ ‫דרכם לטיפול נמרץ‪ .‬למרות כל השינויים הללו‪,‬‬ ‫הקצאת כוח האדם לפגייה לא גדלה כלל‪ .‬זה אבסורד“‪.‬‬ ‫רוקחת בכל פגייה‬ ‫וכמו ביד במאי‪ ,‬הטלפון של פרופ‘ שינוול מצלצל‬ ‫ומנהל פגייה מבית חולים אחר מתקשר לברר אם‬ ‫יש במקרה מקום פנוי בפגייה בקפלן‪ .‬שינוול עונה‬ ‫בשלילה‪“ .‬כמעט כל יום אני מקבל טלפון כזה‬ ‫ממנהלי מחלקות מקבילים“‪ ,‬הוא מספר‪“ .‬חלק‬ ‫מהפגיות פשוט לא עומדות בעומס‪ .‬פג בטיפול נמרץ‬ ‫צריך אחות צמודה‪ .‬כך מקובל בארצות הברית‪ ,‬קנדה‬ ‫ומערב אירופה‪ .‬יש מקומות שאפילו יש שתי אחיות‬ ‫על פג בטיפול נמרץ‪ .‬בארץ אנחנו רחוקים מאוד‬ ‫מכך‪ .‬קורה הרבה שאחות אחת צריכה לטפל בשניים‪,‬‬ ‫שלושה‪ ,‬ארבעה פגים ולפעמים יותר‪ .‬במצב כזה‪ ,‬גם‬ ‫אחות מסורה ומקצועית לא תוכל להעניק את הטיפול‬ ‫המרבי לפחות למישהו אחד מבין הקבוצה‪.‬‬ ‫“המחלקה שלנו היא מקום סופר מסודר‪ .‬כבר כמה‬ ‫שנים טובות ששיעורי התמותה והזיהומים אצלנו הם בין‬ ‫הנמוכים ביותר‪ ,‬אבל זה לא פשוט‪ .‬הדרך להתגבר על‬ ‫המחסור בצוות היא לעבוד עד קצה גבול היכולות ומתוך‬ ‫שיתוף פעולה מלא‪ .‬הרופאים עוזרים בטיפולים סיעודיים‬ ‫ומנגד האחיות לוקחות למשל דמים‪ ,‬למרות שזה תפקידו‬ ‫של רופא‪ .‬אם לא היינו עובדים כך‪ ,‬זה היה קטסטרופה“‪.‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬משהו התקדם‪“ .‬בקופת חולים כללית‪,‬‬ ‫ש‘קפלן‘ שייך אליה‪ ,‬עשו תהליך למידה כדי לנסות‬ ‫להבין איך אפשר להקל את העומס בפגייה‪ .‬הוחלט‬ ‫להקצות רוקחת קלינית לכל פגייה ולבנות בית מרקחת‬ ‫בתוך הפגייה‪ .‬זה שינוי מהותי ביכולת מתן הטיפול‪.‬‬ ‫במקום שכל מנת תרופה תוכן על ידי אחות שרצה‬ ‫בין תינוק לתינוק‪ ,‬יש רוקחת שמכינה את כל המנות‬ ‫>‬ ‫לוחמה‬ ‫זעירה‬ ‫“הגישה שבה הרופא‬ ‫היה אומר להורים‬ ‫שבו בשקט חלפה‬ ‫מן העולם“‬ ‫אנטיה‪ ,‬אם לפגה‪“ :‬יש כאן כאלו‬ ‫שעובדות כבר שנים ועדיין לא איבדו את‬ ‫הרגישות‪ .‬אפשר לראות את זה אפילו‬ ‫בשפה שבה הן מדברות על התינוקות‪:‬‬ ‫‘הילד שלי‘‪ ,‬כך הן קוראות לתינוק‬ ‫שנמצא תחת פיקוחן‪ .‬זה פשוט פלא‬ ‫שצוות כל כך קטן מצליח להציל חיים‪.‬‬ ‫המסירות הזאת הצילה את הבת שלי“‬ ‫>‬ ‫בתנאים סטריליים‪ .‬לאחות נותר רק לבדוק שהכול הוכן‬ ‫כראוי ולתת לילד את המזרק‪ .‬השינוי הזה מוריד את‬ ‫רמת הזיהומים‪ .‬משרד הבריאות עוד בפיגור בתחום הזה‪.‬‬ ‫“תרומה ענקית נוספת היא המחשוב שהוכנס‬ ‫לפגיות‪ .‬הפגייה היא מעין ממלכה שבה הפג נמצא‬ ‫במרכז וסביבו כל המטפלים‪ .‬לפגייה יש דיאטנית‪,‬‬ ‫פיזיותרפיסטית‪ ,‬קלינאית תקשורת‪ ,‬מדריכת הנקה‬ ‫ועובדת סוציאלית‪ .‬כל הטיפולים מגיעים אליה‪:‬‬ ‫רנטגן‪ ,‬אולטרה־סאונד‪ ,‬לפעמים אפילו ניתוחים‬ ‫מבוצעים בתוך הפגייה; שוב‪ ,‬מתוך אותו רצון להגן‬ ‫על הפג מזיהומים‪ .‬עבודת הצוות הזאת מביאה אותנו‬ ‫להישגים פנטסטיים“‪.‬‬ ‫תגובת משרד הבריאות‬ ‫"אנו מכירים בעובדה שקיימת בעיה בעולם רפואת הפגים"‪ ,‬אומר‬ ‫פרופ' ארנון אפק‪ ,‬ראש מנהל רפואה במשרד הבריאות‪ ,‬בתגובה‬ ‫לפנייתנו‪" .‬מקצוע הניאונטולגיה הוכר כמקצוע במצוקה אקוטית‪.‬‬ ‫לאחר עשר שנים שלא נעשה דבר‪ ,‬משרד הבריאות הגדיל את מספר‬ ‫המיטות בפגיות‪ .‬בתהליך הדרגתי‪ ,‬במהלך שש השנים הקרובות‪,‬‬ ‫יתווספו ‪ 240‬מיטות לפגיות; מדובר ברבע מכלל תוספת המיטות‬ ‫לכלל מערכתהבריאות‪ .‬לצד זה‪ ,‬משרד הבריאות פועל לעודד מתמחים‬ ‫לבחור בתחום הניאונטולגיה‪ ,‬בעיקר בפריפריה שבה חסרו מאוד‬ ‫מתמחים‪ ,‬וזאת באמצעות מענקים מיוחדים‪ .‬כך למשל בנהרייה‬ ‫נוספו כמה מתמחים חדשים‪ ,‬לאחר שתקופה ארוכה לא היו בעיר כל‬ ‫מתמחים בתחום‪ .‬משרד הבריאות מנהל מאבק כדי להגדיל עוד את‬ ‫הסיוע לפגיות‪ ,‬ועושה ככל יכולתו לשנות את המצב‪ .‬את השיפור כבר‬ ‫ניתן לראות בפגיות רבות‪ .‬מדובר בתחילתו של שינוי משמעותי‪ ,‬לאחר‬ ‫ששנים לא נעשה דבר‪ .‬נכון הוא שעדיין יש אתגרים‪ ,‬וצריך להסיר את‬ ‫הכובע בפני הרופאים והאחיות שעושים מלאכתם בפגיות"‪.‬‬ ‫‪ | 23‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪ | 799 | 30.11.12 ,‬דיוקן‬ ‫דיוקן | ‪ | 799‬ט"ז בכסלו תשע"ג‪| 30.11.12 ,‬‬ ‫הפגייה בקפלן קולטת מדי שנה כ־‪ 300‬תינוקות‪.‬‬ ‫רובם יוצאים הביתה בריאים ושלמים‪ .‬הפגים הקיצוניים‬ ‫יותר – אלה שנולדו בשבועות ‪23‬־‪ ,25‬במה שמכונה‬ ‫‘גבול החיות‘‪ ,‬וכן אלה הסובלים ממומים חמורים – הם‬ ‫בקבוצת הסיכון הגבוהה‪“ .‬לפעמים אנחנו משקיעים את‬ ‫הנשמה‪ ,‬ובסופו של דבר הילד הולך‪ .‬בערך ‪ 10‬עד ‪12‬‬ ‫פגים לא שורדים מדי שנה‪ .‬גם לשלוח ילד הביתה עם‬ ‫דימום חמור במוח זה מאוד קשה“‪.‬‬ ‫ובכל זאת למרות הקשיים‪ ,‬אתה כבר שנים רבות‬ ‫בתחום‪ .‬למה דווקא פגייה?‬ ‫“נכנסתי לפגייה בשנה השנייה של ההתמחות‬ ‫והתאהבתי‪ .‬אני אוהב לעשות דברים בידיים‪ ,‬אבל‬ ‫כירורגיה נראתה לי תחום גס מדי ולא מספיק‬ ‫אינטלקטואלי‪ .‬אני מקווה שאני לא מסתבך עכשיו‬ ‫עם כמה מידידיי הרופאים‪ .‬טיפול נמרץ משלב אקשן‬ ‫ועשייה בידיים‪ ,‬אבל צריך גם את החוכמה של הרפואה‬ ‫הפנימית‪ ,‬ודאי בפגים‪ .‬כשאתה מטפל בפג קטן מאוד‪,‬‬ ‫המטרה היא להעביר אותו ממצב שבו כמעט כל‬ ‫מערכות הגוף שלו לא בשלות למצב עצמאי‪ .‬זה מחייב‬ ‫לחשוב במקביל על כל המערכות‪ .‬הכבד‪ ,‬הריאות‪ ,‬המוח‬ ‫והלב‪ .‬זה דורש קפדנות אובססיבית‪ ,‬תכנון ובעיקר‬ ‫עבודת צוות“‪.‬‬ ‫תעבירי את זה הלאה‬ ‫כשתקופת הפגייה נגמרת בשלום‪ ,‬הורים רבים‬ ‫רוצים לפעול כדי להקל במשהו את העומס בפגיות‬ ‫וכדי לעזור להורים אחרים‪ .‬עמותת לה“ב (למען הפגים‬ ‫בישראל) משמשת להם גג‪“ .‬לצאת מפגייה זה כמו לצאת‬ ‫מתרדמת“‪ ,‬אומרת רומי שחורי‪ ,‬יו“ר עמותת לה“ב‪“ .‬אחרי‬ ‫תקופה ארוכה שבה שוכחים מה זה חברים‪ ,‬מה זה רדיו‪,‬‬ ‫מה זה ללכת לקניות‪ ,‬חוזרים לאט לאט לחיים הרגילים‪.‬‬ ‫שליה הייתה בפגייה לא עשיתי כלום‬ ‫בארבעת החודשים ִ‬ ‫חוץ מלהיות איתה‪ .‬החזרה הביתה הייתה כיף גדול‪.‬‬ ‫מבחינתי זהו יום ההולדת השני שלה‪ .‬אבל יחד עם החזרה‬ ‫לשגרה הרגשתי שאני רוצה להתנדב‪ .‬פניתי לעמותת‬ ‫לה“ב לפני שלוש שנים והתחלתי להתנדב‪ .‬בהתחלה‬ ‫מאוד בקטן‪ ,‬ובהתאם לצורך הרחבתי את העשייה‪.‬‬ ‫בשבילי ההירתמות ללה“ב היא סוג של תרפיה“‪.‬‬ ‫שחורי ילדה את בתה ליה בשבוע ‪ ,28‬לאחר שהתברר‬ ‫שהפסיקה לגדול ברחם‪ .‬הרופאים המליצו לזוג לסיים‬ ‫ִ‬ ‫את ההיריון המסוכן‪ ,‬אבל הם התעקשו להביא את ליה‬ ‫לעולם‪“ .‬עברנו להתגורר בקיבוץ בעוטף עזה קצת לפני‬ ‫מבצע עופרת יצוקה‪ ,‬אחרי שהתחלתי לנהל שם חממה‬ ‫טכנולוגית‪ .‬ביום הראשון של המבצע נסעתי לבדיקה‬ ‫אצל רופא מומחה באיכילוב‪ .‬הוא מצא פערים גדולים‬ ‫בגדילה והיעדר זרימות‪ .‬נפלו עלינו השמיים‪ .‬הרופאים‬ ‫אמרו שצריך לעשות הפסקת הריון או שהעובר ימות‬ ‫ברחם‪ .‬משכנו את הזמן עוד שלושה שבועות‪ .‬הדרום‬ ‫והצפון במלחמה ואנחנו במלחמה על העובר“‪.‬‬ ‫ליה נולדה ביום שבו הוכרז על הפסקת האש‪ .‬ארבעה‬ ‫רופאי ילדים שחיכו לה בחדר הלידה כדי להנשים‬ ‫אותה‪ ,‬נותרו חסרי מעש‪“ .‬היא הפתיעה את כולם ונשמה‬ ‫בכוחות עצמה‪ .‬בסך הכול ‪ 768‬גרם‪ .‬עופרת יצוקה‬ ‫הסתיימה‪ ,‬אבל מבחינתנו התחיל קרב אחר ומתיש‪.‬‬ ‫השבועיים הראשונים היו נפלאים‪ .‬היא עלתה במשקל‬ ‫והכול נראה לנו מושלם‪ .‬אבל חיֵ י הפג הפכפכים‪ .‬ליה‬ ‫חטפה זיהום במעיים‪ ,‬עד כדי כך שהמעיים התפוצצו‬ ‫בבטן והיא נזקקה להנשמה‪ .‬אמרו לנו להיפרד ממנה‪.‬‬ ‫קראתי לבעלי ועמדנו לידה כדי להיפרד‪ .‬לאט לאט‬ ‫המצב החל להתייצב‪ ,‬עד שאחרי יומיים היא הובהלה‬ ‫לניתוח חירום שהצליח להציל אותה“‪.‬‬ ‫הניתוח‪ ,‬שארך שש שעות‪ ,‬בוצע בפגייה עצמה‪ .‬על‬ ‫ההורים האחרים נאסר באותו הזמן להיכנס לפגייה‪.‬‬ ‫“כולם ישבו יחד בחדר ההורים והתפללו איתנו‪ .‬למדתי‬ ‫לראשונה לקרוא תהילים“‪ .‬הניתוח עבר בהצלחה‪ ,‬אבל‬ ‫כשהוסרה ההנשמה התברר שליה איבדה את קולה‪.‬‬ ‫“אמרו לנו שזה לצמיתות‪ .‬עברנו תקופה מאוד קשה‪,‬‬ ‫שבה ליה הייתה צריכה להיגמל ממשככי כאבים‪.‬‬ ‫היו ימים שהיא הייתה בוכה ורועדת בלי קול בתוך‬ ‫האינקובטור‪ .‬מחזה קורע לב‪ .‬הייתי צמודה אליה כל‬ ‫היום‪ .‬עברנו עוד עליות ומורדות‪ .‬בשלב מסוים היא‬ ‫חטפה וירוס ונאלצו להנשים אותה שוב‪ .‬כשהורידו את‬ ‫ההנשמה‪ ,‬הקול שלה חזר‪ :‬כנראה שוב נגעו במיתרי‬ ‫הקול וזה הסתדר‪ .‬זה היה אושר גדול לשמוע אותה‬ ‫בוכה בקול ציף־ציף“‪.‬‬ ‫אחרי שעברו עוד ניתוח‪ ,‬ורק אחרי שהחלה לעלות‬ ‫במשקל‪ ,‬שוחררה ליה מהפגייה‪ .‬היום היא ילדה דקיקה‬ ‫ויפהפייה‪ ,‬בת שלוש וחצי‪ ,‬שלא מפסיקה להשתמש‬ ‫במיתרי הקול שלה‪“ .‬מהפגות היא סוחבת איתה בעיקר‬ ‫אסתמה‪ ,‬אבל חוץ מזה היא בריאה‪ .‬זכינו בנס‪ .‬הרבה‬ ‫הורים רוצים להשאיר את התקופה הזו מאחוריהם‪.‬‬ ‫אני ניסיתי לעבור טיפול יותר מקצועי כדי לעכל‬ ‫את החוויה הקשה‪ ,‬אבל זה לא עזר לי להתמודד עם‬ ‫הטראומה‪ .‬אני לא מסוגלת לחשוב על עוד הריון‪ .‬היה‬ ‫לנו המון מזל‪ ,‬ולא רוצה להתגרות עוד בגורל‪ .‬מספיק‬ ‫נס אחד בחיים‪ ,‬אשאיר את הנסים לאנשים אחרים‪.‬‬ ‫דווקא ההתנדבות בלה“ב עוזרת לי הרבה יותר מכל‬ ‫דבר אחר להתמודד עם הטראומה“‪.‬‬ ‫מה המטרות של העמותה?‬ ‫“שתי מטרות‪ :‬לסייע לפגים ולהורים בכל דבר –‬ ‫מידע‪ ,‬ציוד‪ ,‬תמיכה רגשית – ובמקביל ליצור לובי‬ ‫ציבורי כדי להיטיב את הטיפול בפגים‪ .‬לה“ב הקימה‬ ‫בהרבה פגיות חדרי הורים וחדרי שאיבת חלב‪ .‬היא‬ ‫מסייעת ברכישת ציוד כמו למשל משאבות חלב‪.‬‬ ‫מתנדבים שלנו מגיעים לפגיות כדי לסייע להורים‪,‬‬ ‫לענות על שאלות ולתמוך רגשית‪ .‬בתחום התודעה‬ ‫אנחנו פועלים כל הזמן להגדיל את תקני הצוות‬ ‫הרפואי בפגיות‪ .‬יש פגיות בכפרים נידחים בהודו שיש‬ ‫בהן יותר אנשי צוות מאשר בארץ‪ .‬זה הזוי שהפגיות לא‬ ‫נחשבות לטיפול נמרץ‪ .‬אנחנו פועלים יחד עם חברת‬ ‫הכנסת אורלי לוי‪ ,‬שהיא ראש הפורום למען הפגים‬ ‫בישראל‪ ,‬ויש עוד הרבה מה לעשות“‪0 .‬‬ ‫לתגובות‪[email protected] :‬‬