ת ש ע ” ג - ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
קובץ מאמרים מפי רבני ותלמידי הישיבה
ת ש ע ” ג
תוכן
דברי פתיחה ,הרב אהרן ברקוביץ 5.............................................................................
מגורים בספרד ובגרמניה ,הרב אפרים זיק7................................................................
שימו לב אל הנשמה ,הרב זאב מנדלסון 12..................................................................
כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי ג”ע ,הרב אהרן ברקוביץ16.....................
אילוף או חינוך בספר משלי ,הרב מנחם סלע22..........................................................
על היחס לקדושתו של “צורת הדף” בש”ס הבבלי ,הרב אייל רוזנבלום29..............
מעשה בריח בלתי נסבל ,...הרב רפאל מזרחי 38..........................................................
חתול מחמד – נחמד לגידול?! נבו פלוס42....................................................................
גידול חתולים בהלכה ,נפתלי אלסטר46........................................................................
איסור גידול כלבים ,יאיר קרייטמן 50..............................................................................
אמירת קדיש דרבנן ע”י מי שיש לו אב ואם ,דוד ברקוביץ ויצחק ביאליק53...........
תרומת איברים/הצלת חיים ,אילן הורנונג 59................................................................
הרפואה בהלכה ,מתנאל לוי חיים62..............................................................................
תולדות רש”י ומעלת פירושו ,איתמר ביטון וציון רועי רובין65..................................
דיני ענית אמן ומעלתה ,יהונתן כלף ותור לוי 68..........................................................
עלהו
4
ישיבת בני עקיבא רעננה
אקדמות מילין
הרב אהרן ברקוביץ
ר”מ כיתה יב’ ורב קהילת רעות
במסכת אבות פרק ב משנה טז נאמר “..אם למדת הרבה ,נותנים לך שכר הרבה ”.ולעומת
זאת במס’ מנחות פרק יג משנה יא נאמר “אחד המרבה ואחד הממעיט ,ובלבד שיכון אדם את
דעתו לשמים” .הסתירה זועקת?! האם המרבה והממעיט שווים או שיש להרבות בלימוד כדי
לקבל שכר רב?
המהר”ל שאל זאת בפירושו על המשנה באבות וחיזק את הקושיא מדברי הגמ’ במסכת ברכות
דף ה“ :רבי אלעזר חלש (חלה) ,על לגביה ר’ יוחנן ,חזיה דהוה קא בכי רבי אלעזר (ראה את
רבי אלעזר בוכה) ,אמר ליה אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת (למדת) שנינו אחד
המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשם שמים”? ותירץ – “דמה שאמר אם למדת תורה
הרבה נותנין לך שכר הרבה ,היינו בשביל העמל ”..ננסה להסביר את דבריו.
רבי ישראל מסלאנט כתב בספרו “אבן ישראל” (דרוש ח) ,שלכל החכמות ישנם סיבה ומסובב
(תוצאה) .דהיינו ,הסיבה היא לימוד החכמה ויגיעה בה ע”י פעולות שונות ,והמסובב הוא
השגת החכמה בשלמות .וכך זה גם בתורתנו הקדושה .ככל שנלמד יותר ונעיין בה בעומק
ההלכה ,נשיג יותר את ידיעתה .אך רבי ישראל מוסיף:
“עם כל זה יש חילוק גדול בין כל החכמות והמלאכות לתורתנו הקדושה .כי כל הדברים
העיקר הנכסף לאדם בהם הוא התכלית היינו המסובב ,ומי יתן והיה מוצא תכלית
המסובב זולת הסיבה היה טוב יותר .ולהיפך אם עמל בחכמה או מלאכה כל ימיו
ולא השיג ,לא עשה כלום ולשוא היה כל עמלו ויגיעו .מה שאין כן בתורתנו הקדושה
שהעיקר הוא הסיבה ,דהיינו היגיעה בשלמות ,אפילו לא השיג מאומה ,עם כל זה
נחשב ג״כ שהגיע אל התכלית”.
בכל החכמות אין ערך לעמל והיגיעה ,העיקר היא התוצאה .מה שאין כן בתורה שעצם היגיעה
היא התכלית ועליה יקבל שכרו .חז”ל דורשים על הפסוק “אם בחוקותי תלכו” שתהיו עמלים
בתורה .החפץ חיים מסביר בזה את המאמר שאנו אומרים בסיום מסכת“ ,אנו עמלים והם
עמלים ,אנו עמלים ומקבלים שכר ,הם עמלים ואינם מקבלים שכר”.
5
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
“אשר לכאורה צריכים הדברים באור .כלום ראית מימיך חייט תופר בגד ואינו מקבל תשלום?
או כלום אפשר הדבר ,שאדם אשר עמל באיזה עסק ולא יבוא על שכרו? אבל הענין הוא
כך .בנוהג שבעולם ,מי ששכר פועל לתפור לו בגד ,והפועל יעמול בזיעת אפים כל היום
וכל הלילה ולא יצליח לתפור את הבגד ,כלום יקבל שכרו? הלא לשוטה יחשב ,אם יבקש ,כי
הלא הבעה״ב אל הבגד עיניו נשואות ,ואם לא השלים מלאכתו ,אף אם יעמול שבוע שלם לא
ישלם .כי לא עבור העמל הוא מקבל שכר ,אלא על המעשה (תוצאה) ,ועמל בלי מעשה אין
בו תועלת.
לא כן הוא הדבר בלמוד התורה .אנו נצטוינו לעמול בתורה ,ככתוב אם בחוקותי תלכו ,ובפרוש
רבותינו ז״ל,שעל היגיעה הדברים אמורים ,ואף אם לא יבין הענין לאשורו ,כמו שאמרו ז״ל,
גיטין מ״ג ב׳ ,אין אדם עומד על דברי תורה אלא א״כ נכשל בהם תחלה ,עם כל זאת הוא
מקבל שכר על העמל .וזו היא כונת המאמר ,אנו ״עמלים״ ומקבלים שכר ,והם ״עמלים״ ואינם
מקבלים שכר על העמל אלא על המלאכה”.
אנחנו בישיבה משתדלים להנחיל לתלמידים את יסוד חשיבות העמל .בכל המקצועות ללא
עמל קשה להשיג תוצאות .ובלימוד תורה עצם העמל הוא כבר תוצאה עצומה .לכן אנחנו גם
מעודדים את התלמידים לכתוב עבודות ומאמרים .חלק מפרי מעשה ידיהם מובאים לפניכם
בחוברת זו .נלווים עליהם רבותיהם ,הר”מים בישיבה ,שגם זיכו אותנו בדברי תורה מחכימים.
לכולם התודה והברכה.
חוברת זו היא השלישית במספר .נמצא בחוברת עיסוק בנושאים שונים .מספר מאמרים
עוסקים בעניינם של החתולים והכלבים והנלמד מהם .שני מאמרים בחשיבות עניית “אמן”
על ברכות וקדיש והדינים הקשורים .שני מאמרים על תרומת איברים ,ועוד כהנה וכהנה
בתנ”ך במחשבה ובהלכה.
נשלח בזה תודה גדולה לראש הישיבה הרב אפרים זיק שליט”א ולכל הנהלת הישיבה המכוונת
ומעודדת ויגעה בכל עת להצלחת התלמידים בלימודיהם ,ודואגת למזון הגשמי והרוחני של
כולנו .כמו גם להוצאת חוברת זו .תבורכו מן השמים.
נתברך כולנו בדברי חז”ל במסכת ברכות דף יז’“ :אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה
נחת רוח ליוצרו”.
אהרן ברקוביץ’
העורך
6
מגורים בספרד ובגרמניה
הרב אפרים זיק
ראש הישיבה
יום אחרי שושן פורים ,יצאנו תלמידי הישיבה לסיור לימודי בפולין .בערב עוד דנו אשתי ,אני
וילדנו האם יש לנסוע לפולין או שמא יש בכך טעם נפגם .בני הבכור ואני מצדדים בנסיעה
ורואים ערך רב בלימוד ובחוויה שהיא יוצרת ,ואילו אשתי ובני השני ,מתנגדים מתוך עמדה
שיש להעדיף לימוד מעמיק ומשמעותי בארץ.
בעודי מהרהר בדבר ,פגשתי תלמיד נוסף בשדה התעופה ,אשר ,ברך אותי לשלום ואני חוכך
בדעתי :הרי הוא לא במשלחת ,ואיננו כלל תלמיד כתה יא’ או יב’ “ .לאן פניך?” אני שואל אותו,
“לברצלונה ,לצפות בקלאסיקו”“ ,צאתך לשלום ושובך לשלום” .גמרתי אומר בלבי כי לקראת
סוף השנה אלמד ואכתוב מאמר על נסיעה ומגורים בספרד ובגרמניה .אז ב”ה הנה הדברים:
איסור ישיבה בארץ מצרים
התורה אסרה עלינו לחזור למצרים“ :כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם
עוד עד עולם” .התורה גם מצווה על המלך שלא ירבה לו סוסים וזאת בכדי שלא ישיב את
העם מצרימה למען הרבות סוס“ :וה’ אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד”.
וכך פסק הרמב”ם בהלכות מלכים פרק ה’ הלכה ז’:
“ ...ומותר לשכון בכל העולם ,חוץ מארץ מצרים ,מן הים הגדול ועד המערב ארבע
מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר ,הכל אסור להתיישב
בה .בשלושה מקומות הזכירה התורה שלא לשוב למצרים שנאמר“ :לא תוסיפון
לשוב בדרך הזה עוד”“ ,לא תוסיף עוד לראותה”“ ,לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם”
ואלכסנדראה בכלל האיסור”
7
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
בספר המצוות הביא הרמב”ם טעם לדין:
“...שהזהירנו משכון בארץ מצרים לעולם כדי שלא נלמד מכפירתם ושלא נלך
בדרכיהם המגונות”.
אולי מכאן ניתן להבין כיצד זה הרמב”ם בעצמו דר במצרים .שכן בזמנו כבר לא היו במצרים
עובדי עבודה זרה מאמיני הייחוד ,אשר התירו ליהודים ללמוד ולשמור את חוקי התורה.
בניגוד לארץ ישראל אשר בה שלטו באזורים מסוימים הנוצרים הצלבנים( .מלבד הסכנה
הגדולה אשר הייתה בבחינת פקוח נפש ממש בימי הרמב”ם ,כך שלא ניתן לומר לעולם ידור
אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה נכרים ,מפני הסכנה).
גם ר’ אליעזר ממיץ בעל היראים ניסה להסביר את מגוריו של הרמב”ם במצרים והובאו דבריו
בהגהות ַמיְ מוֹ נִ יוֹ ת:
“ויש תימה על קהילות השוכנים שם וגם רבינו המחבר עצמו הלך לגור שם ”...ותירוצו:
“לא תוסיפו – לא אסרה תורה ,אלא בדרך הזה ,כלומר מארץ ישראל למצרים ,אבל
משאר הארצות מותר”.
אלא שתירוץ זה בעייתי ולא עומד במבחן המציאות ,שהרי הרמב”ם ירד למצרים ,דרך ארץ
ישראל (ולא הגיע אליה ישירות ממרוקו) ובא בדיוק בדרך אשר בה יצאו ישראל ממצרים.
הריטב”א דן בשאלת הצדקת המגורים של קהילות ישראל במצרים והוא מביא שני הסברים
נוספים .הראשון הוא שמצרים של היום איננה דומה לממלכת מצרים הקדומה “ויש אומרים
שאותן עיירות כבר נתבלבלו ונחרבו ואלו עיירות אחרות שנתחדשו אחר כך ”.ואכן כבר
בזמן הרמב”ם רוב מוחלט של שוכני ארץ מצרים היו ערבים ולא מצרים אוטנטיים (כמו בני
הכנסייה הקופטית המצרית) .אך הריטב”א מסכם ואומר:
“והנכון יותר שאין האיסור ההוא ,אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם ,אבל בזמן
הזה שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצווי הארץ ,כל חוצה לארץ אחד הוא”.
עלינו לדעת שגם את דעת הרמב”ם ,תירוצים אלו לא הניחו ,והוא היה כואב ודואב כל ימיו
שנגזר עליו לחיות במצרים .ר’ אשתורי הפרחי מביא עדות כי פגש את ר’ שמואל ,אחד מנכדיו
של הרמב”ם בשנת ה’ ע”ג ( )1313אשר סיפר כי הרמב”ם היה חותם על אגרותיו“ :העובר בכל
יום על ג’ לאוין” ,כך שנראה כי היה ברור לרמב”ם שאין לו ברירה לבחור בין טוב לרע ,אלא בין
רע לרע .ובחר לחיות כיהודי באופן גלוי ,לעסוק בתורה וללחום מלחמות ה’ בקראים ואפילו
אם בשל כך יעבור על איסור.
8
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
יש לציין כי הרמב”ם מדגיש שהאיסור הוא רק לגור בארץ מצרים ,אך מי שיורד לשם למסחר
ופרקמטיא איננו עובר על לאו ,כמו כן כותב הרמב”ם “ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך
ישראל על פי בית דין שהיא מותרת”.
איסור המגורים בארץ ספרד
מקובל שיש חרם קדמונים מעת גירוש ספרד שלא להתיישב שם .אמנם ,השמועה ידועה ,אך
קשה מאוד למצוא את מקור הדין ומי מהראשונים בני דור הגירוש או בדור שלאחריו שהזכיר
דבר על החרם הזה.
נשאל על כך מרן הרב קוק זצ”ל (אגרות ראי”ה ח”ב סימן תרל”ב) והעיד הוא בעצמו “לא
מצאתי עדיין מפורש אם היה חרם או שבועה על זה”.
גם הרב ולנברג זצ”ל ,בעל הציץ אליעזר ,נשאל על כך ע”י הרב אברהם שלם יבלח”א כאשר
היה רב בקה”ק פרו (שו”ת ציץ אליעזר חלק ה’ סימן יז’) וענה לו הרב ולנדברג כי אכן יש “קלא
דלא פסק” (שמועה שלא נפסקת) כי אכן יש חרם כזה ,אך לא מצאתי לדבר סמך לא אצל
הפוסקים ולא אצל כותבי דברי הימים .ואפילו האברבנאל שהיה מנהיג הגולים בדור ההוא
לא הזכיר מכך דבר בכתביו.
כמובן ששאלה זו מתחדדת במהלך המאה ה ,20בה נבנות קהילות יהודיות חדשות בספרד.
בעיקר במדריד ובברצלונה ,אך גם בערים נוספות ,בעיקר בדרום .הקהילות הללו מבקשות
שישלחו להם רב ,מורה או שוחט וכו’ .כיצד יש להתייחס לקהילות אלו?
הרב ולנדברג דן בכך ארוכות ומעלה מספר שאלות אשר צריכות להישאל:
מה תוקף וסמכות המנהג לאחר שלא מצאנו לו סמך בכתובים?
לאחר דיון הוא עונה ש”קול המון כקול ש-די” ואם פשטה השמועה על האיסור בין המוני בית
ישראל יש לה תוקף ,אם לא כעדות אז לפחות מדין “הנח להן לישראל אם לא נביאים הן בני
נביאים הן”.
האם האיסור חל על כלל ישראל או שמא רק על צאצאיהן של המשפחות אשר גורשו מספרד?
והאם יש הבדל אם אסרו זאת על עצמן בחרם או בשבועה?
9
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
נקודה נוספת אשר יש לברר היא :האם לספרד של היום יש דבר עם ספרד של ימי הגירוש,
שהרי כבר השתנה השלטון מספר פעמים ,וכיום השלטון הוא דמוקרטי אשר איננו בחסות
הכנסייה?
כבר כתב ה”משך חכמה” על העיר יריחו שכיון שנבנית שוב ,אם תחרב מותר לבנותה וגם כיום
בספרד כבר חזרו הקהילות ,ומכיוון שעברו על החרם אולי כבר אין אסור ליחידים להצטרף
לקהילות ולדור שם?
הרב ולנדברג כבר רצה להתיר ,אלא שהרב עוזיאל זצ”ל ענה לו שכך מקובל הדבר איש
מפי איש ,והספרדים מקפידים מימים ימימה לשמור על החרם הנ”ל .עוד סיפר לו כי כאשר
הקהילות בספרד מבקשות לשלוח אליהם משרתי קודש ,נמנעים תמיד מלשלוח להם.
גם הרב י.מ.טולדאנו זצ”ל רבה הראשי של תל אביב העיד כי מקור שם המשפחה טולדאנו
במשפחות אשר יצאו מטולדו ונשבעו כי לא ישובו אליה עוד ועל כן טולד-נו (לא).
הרב קוק זצ”ל נשאל על כך ופסק (אגרות ראי”ה חלק ב’ סימן תרל”ב):
“על דבר הדירה בספרד לא מצאתי עדיין מפורש אם היה חרם או שבועה על זה,
ומן הסתם לא החמירו יותר מדירת מצרים אשר לא נאסרה כי אם לקבוע ולא לשם
פרקמטיה ודעתו לחזור”.
אך הנה עיננו רואות כי למרות כל האמור לעיל נוסדו קהילות בספרד ,וכיום שולחים אליהן
רבנים ומגידי שיעורים .ונראה שבאופן המותר לצאת מארץ ישראל לשהות זמנית בספרד –
אין איסור.
מגורים בגרמניה
לדאבון לב ,כל הרעה אשר עוללו לנו מלכי ספרד מתגמדת לעומת הזוועות אשר עוללו לנו
בדור האחרון הגרמנים .זוועות אשר נעשו בהסכמה רחבה ,ושלטון רצח אשר נבחר באופן
דמוקרטי ונתמך ע”י רוב האומה הגרמנית (בשונה מספרד ,שם ההחלטה הייתה נתונה בידי
מונרכיה ,אשר ,לאו דווקא מייצגת את רחשי העם) .כמובן ,עולה השאלה כיצד יש להתייחס
לאומה הגרמנית אחרי השואה? שאלת הנסיעה לגרמניה היא חלק מהשאלה הכללית כיצד
יש להתייחס לגרמניה בכלל .בשאלה זו נכללים הימנעות מקניית מוצרים גרמניים ,אירוח
רשמי של דיפלומטים גרמניים בארץ ,תיור ושהיה בגרמניה ועוד.
10
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
אני אישית ,מכיר יהודים רבים אשר נמנעים מלצרוך מוצרים גרמנים .שמעתי עדות שהרב
לאו מקפיד מאוד בביקוריו בגרמניה שלא ללון שם ואפילו לא לינת ארעי של לילה אחד ,ועוד
כהנה וכהנה הנהגות.
הרב משולם ראטה (ניצול שואה בעצמו) נישאל על האפשרות להפוך את ההנהגות הללו
לתקנות מחייבות ,וענה בשו”ת “קול מבשר” חלק ג’ סימן י”ג כי אכן ראוי להימנע מלגור ואף
מלבקר בגרמניה ,אך טען כי אין ביכולתו לתקן זאת כתקנה גורפת מאחר ולביה”ד בארץ
ישראל אין סמכות של ביה”ד הגדול ואין הוא מורה הלכה לכל בית ישראל( .יכולת אשר
הייתה נתונה רק עד שחתם רב אשי את הש”ס הבבלי) .לכל היותר ,הוא יכול לכוף תקנות רק
על אנשי קהילתו .בנוסף ,גם אם אכן ביה”ד יתקן תקנה כזו ,מן הסתם ,תחול עליה ההגדרה:
“גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה” והיא תישחק ותתבטל ,לכן ,עדיף שלא לגזור אותה
כלל( .הרב ראטה מוסיף כי יש יהודים אשר יאלצו לנסוע לגרמניה לצורך הסדרת השילומים
ומכירת הרכוש ואין להקשות עליהם יותר).
סיכום:
עסקנו בנושא האיסור לגור בארץ מצרים ובסיבות אשר הביאו יהודים ,ובינהם גם הרמב”ם,
לגור שם בכל זאת .התחקנו אחרי ה”חרם” שלא לשוב לספרד וביחס לקהילות החיות שם
על אף החרם .דנו גם ביחס לביקורים ו/או מגורים בגרמניה וראינו מדוע נמנעו מלגזור עליה
איסור.
אולם ,לא דנו בנושא החשוב ביותר ,והוא מצוות ישוב ארץ ישראל והאיסור לצאת ממנה לכל
מקום אחר .דומני ,כי בדורנו ,אשר זכינו לקיבוץ גלויות ולשלטון יהודי בארץ ישראל ,זוהי
הנקודה החשובה והמשמעותית ביותר בהקשר לנושאים אלו.
יהי רצון שתתקיים בנו נבואתו של הנביא עובדיה “וגלת החל הזה לבני ישראל אשר כנענים
עד צרפת וגלת ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את
הר עשיו והייתה לה’ המלוכה”.
11
שימו לב אל הנשמה
מה לצרכי הנשמה ולהתמכרות
הרב זאב מנדלסון
ר”מ כיתה יא
"אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא" .הנשמה הינה חלק אלוק ממעל והיא מחפשת את קרבת
האלוקים.
הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פ"א) מביא את המדרש בקוהלת רבה:
"וגם הנפש לא תמלא" משל למה הדבר דומה ,לעירוני שנשא בת מלך ,אם יביא לה
כל מה שבעולם ,אינם חשובים לה כלום ,שהיא בת מלך ,כך הנפש ,אילו הבאת לה כל
מעדני עולם ,אינם כלום לה ,למה שהיא מן העליונים.
מכאן מסיק הרמח"ל כי מזונה האמיתי של הנשמה היא תורה ומצוות ומעשים טובים
המכשירים את מעמדה לעולם האמת והנצחי.
בעולמנו ,אין אנו שמים לב תמיד לצרכה האמיתי של הנשמה ,ולא נותנים לה את סיפוקה.
נוצר חלל בנשמה ,וחוסר שקט ,ואנו נחלצים להסיח את דעתנו בתחליפים שאינם מספקים
אותה ,ונוצר מעגל של חוסר ,נסיונות מילוי כושלים ,שוב חוסר ובעקבות כך ניסיונות חזקים
יותר ,וחוזר חלילה .למעגל זה קוראים "התמכרות"
כאשר אנו שומעים את המונח "התמכרות" אנו נוטים להעלות בדעתנו תופעות קשות
ומפורסמות של מכורים שרובנו קראנו או שמענו עליהם מרחוק .ישנן גם התמכרויות
המוכרות לנו יותר ביומיום ,כגון עישון סיגריות ,התמכרות לקפאין וחומרים פסיכו-אקטיביים
אחרים .אנו אף מודעים להתמכרות התנהגותית כהימור פתולוגי ,גלישה באינטרנט ,אכילה
כפייתית וכדו' .אך התמכרויות ,כך מסתבר יכולות להיות קרובות אלינו הרבה יותר ממה
שחשבנו.
אם ננסה להעמיק במכנה המשותף לכלל ההתמכרויות נוכל לזהות שבמצבי התמכרות החיים
הופכים להיות מנוהלים ע"י חומרים או התנהגויות ,ואנו מאבדים אט אט את היכולת לנהל
אותם .תיאור זה מרחיב את היריעה למגוון התמכרויות נוספות אשר בדרך כלל אין מקטלגים
12
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
אותן כהתמכרות כגון :כעס ,אלימות ,רצון לשליטה ,שנת בוקר ,שיפוטיות ,ניקיון ,ריגושים
שונים כמו נהיגה פרועה ומשחקים ,התמכרות לעבודה ,קניות ,פחדים ,וכן התמכרויות
הקשורות לנושאי צניעות .אלו התנהגויות שרובנו הגדול יכול ,ללא מאמץ רב ,אך עם כנות
מספקת" ,לשבץ" עצמו לפחות באחת מהן ,או לחשוב על תחומים נוספים המוכרים לו מחייו.
השאלה הנשאלת היא איך נוכל להיגמל מהתמכרויות ומהתנהגויות המנהלות ומשבשות את
חיינו.
בשנת 1935נפגשים שני אלכוהוליסטים מתוסכלים :ביל ווילסון ,מתווך מניות ,וד"ר בוב
סמית ,רופא מנתח מאוהיו .ביל היה מכור "נקי" במשך חצי שנה וד"ר בוב היה משתמש
פעיל .הם החלו לשתף זה את זה בתחושת חוסר האונים שלהם בהתמודדות היום יומית עם
האלכוהול ,והפנימו כי רק בעזרת כוח גדול מהם הם מסוגלים להחלים .הם התחילו לנסח
שיטת גמילה והמשיכו לפתחה בעקבות תובנות שהגיעו אליהן מניסיונם האישי בהחלמה
ממחלת ההתמכרות .הם פיתחו שיטה לטיפול בהתמכרות לאלכוהול והקימו קבוצת תמיכה
וגמילה בשם .A.A -אלכוהוליסטים אנונימיים ,וכינו את שיטתם בשם 12הצעדים.
18שנים אח"כ קמה בארה"ב קבוצה – .N.Aמכורים אנונימיים שהשתמשו ביסודות שיטת ה
.A.Aאך התאימו אותה לכל סוגי ההתמכרויות .כיום שיטת החלמה זו מובילה בנושא הגמילה
ומשתמשים בה במרכזי גמילה ברחבי העולם .השיטה עוסקת במגוון רחב של התמכרויות,
ומיליוני מכורים ברחבי העולם נעזרו ואף החלימו בעזרתה.
עקרונות מרכזיים בשיטת 12הצעדים
התמכרות היא מחלה תפקודית הפועלת בשלשה מישורים :פיזי נפשי ורוחני.
במישור הפיזי קיים דחף כפייתי בלתי נשלט למושא ההתמכרות .המכור פועל בדרכים שונות
ומגוונות להשיג את מבוקשו ,על פי רוב תוך פגיעה בעצמו ואף באחרים .המכור מאבד את
היכולת לשלוט ולווסת את התנהגותו בהקשר להתמכרות ,וחייו מנוהלים ע"י מחלה כרונית זו.
במישור הנפשי מתרוצצות אצל המכור מחשבות אובססיביות ,כמיהה וגעגועים בלתי
נשלטים .האובססיה והכפייתיות הופכות את מושא ההתמכרות למשמעות החיים אשר
בלעדיו החיים הופכים ריקים ונטולי משמעות .ישנה נטייה "לשרוף" קשרים חשובים .אופייני
מאוד למצוא אצל המכור שקר עצמי ,מרמה וזיוף ,הוא תמיד ירמה את עצמו שברגע שרק
יחליט הוא ייגמל מיידית.
13
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
במישור הרוחני נמצא שורש המחלה .קיימת התרכזות ב"עצמי" או אנוכיות קיצונית .אף
כשהמכור פונה לאחרים הוא עושה זאת מתוך חיפוש טובת עצמו על מנת למלא את צרכיו
והתנהגותו הכפייתית .אם האחרים משתפים פעולה ועונים על צרכיו הוא מרגיש קירבה רבה
אליהם ,ואם מונעים ממנו – הוא הופך למרוחק ועוין אותם.
מקובלנו ביהדות ,שהכמיהה הגדולה של הנשמה היא לקשר עם בורא העולם .אם כך ,רק
מתוך ריקנות רוחנית מתחיל המעגל של ריכוז עצמי ,מחשבות כפייתיות ודחף להתנהגות
כפייתית.
רק טיפול בשלושת גורמים אלו ,יוכל להביא להחלמה מלאה.
הצעד הראשון המשמש כבסיס לכל מהלך ההחלמה הוא:
"הודינו שאנו חסרי אונים מול ההתמכרות ,שחיינו הפכו לבלתי ניתנים לניהול".
כמה פעמים הבטחנו לעצמנו שזהו – הפעם אני מפסיק ,כמה ניסיונות ושיטות חווינו ,והטעם
המר של הכישלון חזר שוב ושוב .תמיד היינו משוכנעים שהדבר תלוי בנו ,נמצא בקצה
אצבעותינו ,ואכזבה גוררת אכזבה.
המהלך הנפשי העיקרי של השיטה הוא לעמוד באומץ ולהכריז לעצמנו בקול ברור וצלול:
אנו ,כרגע ,חסרי אונים .זהו מהלך לא קל ,הנוגד תפיסות יסוד רבות ,אך בתהליך ההחלמה
זהו הבסיס ההכרחי .רק מתוך תחושה אמיתית של חוסר אונים ניתן לגשת לשלב הבא ,לצעד
השני" :הגענו להאמין שכוח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות" ומתוך כך תפילה
ובקשה מהקב"ה לישועה.
התוכנית מבוססת על מספר עקרונות חשובים:
כנות .ההתמכרות מאופיינת בשקר והכחשה .אדם צריך לשאול באומץ איפה ההתמכרות
תופסת אותו .על המשתמש לדעת שישנם תחומים שאין ביכולתו לשנותם לעומת תחומים
אחרים שיש יכולת בידו ,והחכמה היא בכנות רבה להבדיל בין תחומים אלו.
פתיחות .עזיבת הרעיונות בהם האמנו כל השנים לטובת העצות של בעלי הניסיון.
14
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
נכונות .נכונות ,עקביות ואומץ לעשות פעולות שאנו נדרשים לעשותן.
ענווה .ה"דלת" של התוכנית היא מאוד רחבה אך נמוכה – בכדי להיכנס בה נדרשת התכופפות.
הגאווה הוא הפגם הכי חזק בתוכנית .הוא בא לידי ביטוי בניסיונות הסרק לשליטה בהתמכרות.
בכדי להודות בחוסר אונים נדרשת המון ענווה.
בהמשך תכנית ההחלמה ישנם שלבים רבים ,בהם קבלת תמיכה ,וידוי ,התפייסות עם עצמי
ועם אחרים שנפגעו מהתנהגותי ,חשבון נפש עקבי ,תפילה רבה ושאיפה לסיוע לאחרים
שעדיין לא החלימו מההתמכרות .ברחבי הארץ פרוסות קבוצות תמיכה רבות של כל
המגזרים המאוכלסות ע"י מחלימים רבים .אין צורך להגיע להתמכרויות כבדות בכדי להפנים
כי בעקבות פגמים בחיבורנו לבורא העולם ,ובעקבות חלקים הטעונים שיפור באישיותנו –
חיינו עלולים לצאת מכלל שליטה בתחומים קטנים כגדולים .הבשורה הגדולה שבשיטה זו,
היא שאפשר לא רק להחלים ,אלא אף לצמוח לחיים מלאים וחיוניים יותר ,וקרובים יותר
לבורא העולם.
15
כל העונה אמן בכל כוחו
פותחין לו שערי ג”ע
הרב אהרן ברקוביץ’
ר”מ כיתה יב’
הגמ' במסכת יומא:1
"תניא רבי אומר (דברים לב ,ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו .אמר להם משה
לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל".
ועל פי זה (כך כתב המשנה ברורה למקור החיוב) פסק השו"ע:2
"השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות ,אע"פ שלא שמע כולה מתחלתה ועד
סופה ,אף ע"פ שאינו חייב באותה ברכה ,חייב לענות אחריו אמן".
והכוונה בעניית ה"אמן" הוא כדברי השו"ע:3
"ויענו אמן ...ובכונה .שיכון בליבו – אמת היא הברכה שברך המברך ,ואני מאמין בה".
על החשיבות להקפיד ולהזדרז ולענות אמן אנו מוצאים ממקורות רבים נוספים.
הגמ' במסכת שבת 4אומרת:
"כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי ג"ע ".אמנם המאירי שם למד זאת רק ביחס
לאמן יהא שמיה רבה ,וז"ל" :אף על פי שכל התפלה צריכה כונה מ"מ בקדיש כשאדם
עונה אמן יהא שמיה רבה צריך לענותו בכל כחו ובכל כונתו מפני שיש בו רמז לייחודו
ית' ולנצחותו והוא שייעדו עליו שפותחין לו שערי ג"ע" .אך גם הוא הוסיף וחידש
ביחס לכל אמן" :ויש מפרשים הטעם מפני ש"אמן" והשם המיוחד בכתיבה וקריאה
(א' ד' נ' י' – י' ה' ו' ה') עולים לחשבון אחד -לצ"א"
.1דף לז ע"א:
.2סי' רטו סעי' ב
.3סי' קכד סעי' ו
.4דף קיט ע"ב
16
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
הרמ"א 5הוסיף וכתב חידוש:
"...הגה וילמד בניו הקטנים שיענו אמן ,כי מיד שהתינוק עונה אמן ,יש לו חלק לעוה"ב".
ביחס לעניית אמן ואמן יהא שמיה רבה בקדיש ,מצינו בשו"ע התייחסות רבה לצורה:
6
" יש לכוין בעניית הקדיש...ולענות אותו בקול רם ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש".
ובמ"ב הוסיף:
(ה) בקול רם -שעי"ז מתעורר הכוונה וע"י קול זה מתבטלי' גזירות קשות:
(ו) לשמוע קדיש -שעניית איש"ר הוא מצוה גדולה מאד .איש"ר עדיף טפי מקדושה
ומודים.
נתקלתי בסיפור שעורר אותי לחשיבה נוספת ביחס לעניית "אמן" .הסיפור הוא על רופא
בעל תשובה שעלה לארץ ישראל מארצות הברית ומשמש בבית הרפואה "מעייני הישועה",
שכשואלים אותו למה חזר בתשובה הוא מספר את הסיפור דלהלן:
בתור רופא בכיר הגיע אלי פעם חולה מסוכן מאוד שכל מערכות הגוף שלו הפסיקו לעבוד
כראוי ר"ל ,חולה מסוכן שנותרו לו ממש מספר ימים לחיות .כשהתייעצתי עם כמה רופאים
בכירים החלטנו שרק עם ניתוח מסובך ומורכב אפשר להותירו עוד כששה חדשים בחיים.
הניתוח המדובר יקר מאוד ,וגם ממתינים לו יסורים גדולים עד למאוד.
כשהצגנו את המצב לבני המשפחה והאפשריות העומדים לצידם ,השיבו שהם מבקשים
להפנות את השאלה לפני רבם הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל ,ושהוא יכריע מה לעשות
בנידון.
כששמעתי את בקשתם החלטתי שאני בעצמי אלך לרבי משה זצ"ל להציג את השאלה
בכדי שאוכל להסביר לו את כל הסברות סביב הנושא ,וגם לשמוע ממקור ראשון את דעתו
הקדושה .כשהגעתי לרבי משה זצ"ל והצגתי בפניו את השאלה ירדו עיניו דמעות .קרוב
לעשרים דקות ישב ובכה .היות והחולה היה מתלמידיו וכבר לא שמע ממנו הרבה זמן ,כעת
כשנודע לו שהוא נמצא במצב כה קשה ,בכה עד למאוד.
.5סי' קכד סעיף ז
.6סי' נו סעיף א
17
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
אחרי שהסברתי לו את כל הנושא וכל האפשריות העומדות לנו ,ביקש ממני רבי משה זצ"ל
שאמתין עד למחרת ,עקב שהוא רוצה לחשוב ולהחליט ביישוב הדעת .למחרת כשחזרתי
אליו לשמוע את תשובתו אמר לי :לנתוח! אתה תעשה מה שביכלתך להחזיקו בחיים כמה
שאפשר ,ואנחנו נעשה מה שמוטל עלינו להתפלל לרפואתו ונבקש בשבילו שנים ארוכות.
כששאלתי אותו למה הכריע לנתח ,הסביר את החלטתו ומקור אמונתו כי החולה יאריך ימים:
חצי שנה הוא יזכה לענות "אמן" על כמה וכמה ברכות ,מלאך יווצר מכל "אמן" שהוא יגיד,
כל מלאך ומלאך מאלו האמנים יצטרפו לפמליא של מעלה ,והם יעמדו להגן עליו לשמרו
ולהמליץ עליו זכות.
מובן מאליו ,שבתור יהודי-לא-דתי הופתעתי מאוד מהתשובה ומן האמונה והביטחון העז ברבי
משה זצ"ל שהחולה יבריא בזכות אמירת "אמן" ,אל תשכחו שע"פ תורת הרפואה האפשריות
שהיהודי יחיה יותר מ 6חודשים היו אפסיים ,ועם כל זאת הצדיק היה בטוח שהזכות הגדול
של עניית "אמן" יעמוד לו ויתבטל גזירה הקשה למעלה מדרך הטבע.
סיפור זה השפיע מאוד עלי -מסיים הבעל תשובה -והחלטתי להתקרב אל היהדות ולהכיר
את ה"רופא כל בשר" עד שנהייתי ב"ה בעל תשובה גמור ,והכל בכח מילה אחת ויחידה שיש
בזה כוחות והשפעות גדולות מאוד.
חידש לי הרב פיינשטין על בריאת המלאך בכל עניית אמן בכוונה .ואכן ראיתי שגם הגימטריה
של "מלאך" היא כשל "אמן" (.)91
וזה מזכיר את הגמ' המפורסמת על עניית אמן של המלאך ,7המראה שזה אכן כוחם של
המלאכים:
"תניא רבי יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית
הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו
מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל
כרחו ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן
בעל כרחו".
ומצאתי בהקשר לזה חידוש מעניין בספר בגדי ישע על שו"ע סי' קסז:8
"מובא בכתבי הארי על הפסוק באיוב כג "והוּא ְב ֶא ָחד ו ִּמי יְ ִׁש ֶיבנּ ּו וְ נַ ְפ ׁשוֹ ִא ְו ָּתה וַ ָ ּי ַעשׂ.".
.7מס' שבת קיט ע"א
.8הרב ישעיהו וינר מפראג .לפני כ 300שנה
18
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
מאחר שכוח המברך על ידי שעונים אחריו אמן גדול כל כך ,מה יעשה אדם המברך
והוא יושב בדד (והוא באחד) ,ועל זה אמר הכתוב "ונפשו איותה" ,דהיינו על ידי שמברך
בחשק גדול ובאהבה רבה" ,ויעש" – עושה מלאך קדוש בברכתו והוא עונה אמן".
אמרו חכמים (ברכות נג ,ב)" :גדול העונה 'אמן' יותר מן המברך" .ועל זה כתב המאירי
9
"העונה אמן אחר המברך הרי הוא כמי שבירך כל שכיון לשמוע את הברכה ,ולא עוד
אלא שרוב פעמים כונת המטה אזן לשמוע גדולה יותר מכונת המדבר .ועל סמך זה
אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך".
על פי זה מובן חידושו של המשנה ברורה על דברי השו"ע
10
" ...והמברך יכוין לאמן שאומרים".
והוסיף המ"ב:
אע"ג דהוא בירך כבר בעצמו מ"מ ע"י שעונים אמן עליה הברכה חשובה יותר ולכך
נכון לכתחלה לכוין לצאת בענית אמן שעונה העונה.
יש עניין גדול – כמובן לא חובה – לברך בנוכחות אחרים שיענו אמן על ברכתך ,כי זה מעשיר
את ברכתך.
רבינו חיים מוולוזי'ן – גדול תלמידיו של הגאון מוילנא -אכן גדר על עצמו שלא לברך ברכה
בלי שיהיה לידו מי שיענה אמן אחריה .קרה לו פעם בשעה שלאחר חצות הלילה שהיה צמא
מאוד וביקש לשתות .אך כולם ישנו והוא לא היה מוכן להעיר מישהו משנתו כדי לקיים את
חומרותיו .כך המשיך להתייגע בתורה בצימאונו .לפתע הקיש מישהו בדלת ,והרב אמר לו
להיכנס .נכנס בחור ישיבה והתנצל על השעה המאוחרת ,אך הטרידה אותו שאלה בפשט
הגמרא .רבי חיים שמח לבואו והודה לו ,בירך "שהכל" ,שתה לצמאו וענה לבחור על שאלתו.
למחרת בבוקר משנכנס לישיבה ,ניגש אל הבחור והודה לו שוב על כך שאיפשר לו לברך
לברך ברכה בעניית "אמן" .אך הבחור תמה ולא ידע דבר מסיפור הרב ...ויהי הדבר לפלא.
זימנו לרבי חיים שליח מן השמיים בדמות הבחור.
.9הוא מובא במס' נזיר סו:
.10סי' קסז סעי' ב
19
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
בחור צדיק ששמע את הסיפור הזה ,קיבל על עצמו גם כן להקפיד לברך רק בנוכחות אדם
שיענה אמן על ברכתו .פעם בהיותו בהסעה והיה מעונין לשתות ,הוא שם לב שנותר לבדו.
פנה אל הנהג כדי שישמע את ברכתו ,אך פתאום שם לב שהנהג ...ערבי .הוא התלבט האם
"האמן" של הערבי יכולה להחשיב את הברכה לברכה מושלמת?!
אמת שביחס למקרה הפוך ,כלומר גוי שבירך ,ישנה מחלוקת האם ניתן לענות אמן .הרמב"ם
כתב:
11
" ...ואם היה המברך (עכו"ם או) אפיקורוס או כותי או תינוק המתלמד או שהיה גדול
ושינה ממטבע הברכה -אין עונין אחריהן אמן".
כלומר אין לענות אמן על ברכת עכו"ם .אבל הסוגריים הם במקור בכל הדפוסים כיום .כי
הבית יוסף ראה את ציטוט הרמבם בטור ושם לא היה כתוב "או עכו"ם" .ולכן בשולחן ערוך
הוא לא כתב עכו"ם וז"ל:
12
"אבל אם היה המברך אפיקורוס או כותי או תינוק ,או היה גדול ושינה ממטבע
הברכות ,אין עונין אחריו אמן" והרמ"א הוסיף במפורש" :הגה -ועונין אמן אחר עכו"ם,
אם שמע כל הברכה מפיו" .והסביר המ"ב "שאין דרך עובדי גילולים לכוון לעבודת
גילולים כשמזכיר השם".
מכאן רצה ללמוד הרב יצחק זילברשטיין שאם ניתן לענות אמן על ברכתו של הערבי ,א"כ גם
הוא יכול לענות אמן על ברכתנו ,באופן שיסביר לו המברך את מהות הברכה ושיכון שהברכה
אמת.
באחד מבתי הכנסת שהו בחצר בית הכנסת כמה פיליפינים שהמתינו לצאתם של הזקנים
אותם הם סועדים .הפיליפינים שמו לב שבזמן מסוים ישנה תכונה רבה בבית הכנסת,
כשהציבור עומד מול אנשים עטופים בטליתות המתייצבים על הבימה .התעניינו הם אצל
אחד הזקנים ,והוא הסביר להם מהי ברכת כהנים ואת חשיבותה.
ומאז נראית תופעה מעניינת ,שבשעה שהם רואים את הכוהנים נוטלים ידיהם ,הם נכנסים
לתוך ביהכנ"ס ועומדים בדומיה עד סוף ברכת כהנים .לאחר שענו אמן בסוף הברכה ,הם
יוצאים בחזרה לחצר.
.11הלכות ברכות פרק א' הלכה יג
.12סימן רטו
20
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
לכאורה אין בתמונה זו אלא מן המשעשע .אך מעניין שהחיד"א בספרו שו"ת יוסף אומץ
סי' ע' כותב:
13
"שמעתי שיש מי שמנע לכהנים לומר ברכת כהנים אם יש גוי בבית הכנסת ולא ידעתי
טעמו .ואפשר דעבד הכי משום דבסימן נ״ה סעיף כ' (בשו"ע) יש סברא דלענות אמן
צריך שלא יהיה מפסיק גוי .והשתא שיש גוי מפסיק בין הכהנים לקהל או לאיזה
יחידים אינם יכולים לענות אמן".
סברא זו נדחית ע"י החיד"א עצמו כיון שיש אומרים דדין זה דגוי מפסיק ,היינו כשהמברך
ברשות אחד והעונה ברשות אחר ,אז הגוי שביניהם מפסיק .אבל אם המברך והעונה ברשות
אחת ,הם מצטרפין ואין הגוי מפסיק .ומסכם החיד"א למעשה" :ואין לבטל ברכת כהנים.
מאחר דמשום איבה אין יכולים להוציא הגוי מביהכ״נ".
לפי מה שלמדנו לעיל הרי אם השו"ע פסק שניתן לענות אמן אחרי ברכת הגוי ,אזי ודאי
שנוכחתו אינה מפריעה לענות אמן על ברכת הכוהנים .וקצת תמוה שהשו"ע בסי' נ"ה מביא
את הדעה הזו .אכן המ"ב בסק"כ דייק והוכיח שהשו"ע לא פוסק דעה זו להלכה ,והיא רק
מובאת בשם י"א.
אז מה בכל אופן הסברא של הדעה שמביא החיד"א שלא לברך ברכת כוהנים כשמצוי שם גוי?
מעיין בדברי בעל הדעה הריהו ר' ישמעאל הכהן ,14שאכן כתב בשו"ת זרע אמת שכשיש נכרים
בבית הכנסת ולא ניתן להוציאם מפני היראה ,יש לנהוג בשב ואל תעשה ולא לברך ברכת
כהנים .אך הוא הסביר זאת על פי הזוהר שנכרי בבית כנסת מעכב את השפעת הברכה.
והוסיף שם שיש מי שמסביר שבגלל דין זה מנהג אשכנז שאין מברכים בחו"ל בכל יום את
ברכת כהנים ,כי מצויים נכרים בבית הכנסת.
.13הרב חיים יוסף דוד אזולאי ,לפני יותר מ 100שנה.
.14מגדולי רבני איטליה לפני מעל 200שנה
21
אילוף או חינוך בספר משלי
עיון בדברי ראשונים ואחרונים
מנחם סלע
ר”מ כיתה ט’
כפיה וחינוך הילכו שניהם יחדיו או שמה סותרים זה את זה?
מי שלומד את ספר משלי תמה מדוע חז"ל לא אמרו עליו את מה שאמרו לגבי קהלת שביקשו
לגנוז אותו מפני שדבריו סותרין זה את זה 1.לכאורה בספר משלי אנו מוצאים שתי גישות
סותרות לגבי חינוך.
מחד גיסא אנו מוצאים פסוקים רבים שדורשים יד קשה כלפי המתחנך ,מזכיר יותר אילוף
מחינוך.
ש ְך ׁ ִש ְבטוֹ שׂוֹ נֵ א ְבנוֹ וְ א ֲֹהבוֹ ׁ ִש ֲחרוֹ מו ָּסר"
"חוֹ ֵ ׂ
2
שא נַ ְפ ׁ ֶש ָך"
"יַ ֵּסר ִ ּבנְ ָך ִּכי יֵ ׁש ִּת ְקוָ ה וְ ֶאל ֲה ִמיתוֹ ַאל ִּת ּ ָ ׂ
3
"אל ִּת ְמנַ ע ִמ ַּנ ַער מו ָּסר ִּכי ַת ֶּכנּ ּו ַב ׁ ּ ֵש ֶבט ל ֹא יָ מוּת ַא ָּתה ַ ּב ׁ ּ ֵש ֶבט ַּת ֶּכנּ ּו וְ נַ ְפ ׁשוֹ ִמ ׁ ּ ְשאוֹ ל ַּתצִּ יל"
ַ
4
ׁ ֵש ֶבט וְ תוֹ כַ ַחת יִ ֵּתן ָחכְ ָמה וְ נַ ַער ְמ ׁ ֻש ָּלח ֵמ ִב ׁיש ִא ּמוֹ " 5ומסביר הרלב"ג" :שבט ותוכחת -השבט
והתוכחות יתן לנער חכמה כי בזה יקנה שלמות המידות ובזולתו אין לו דרך להגיע אל
החכמה ,אך הנער שהוא משולח לרצונו -הוא נעדר המוסר והחכמה ,והוא בזה מביש אמו
לרוע עניניו עם שאליה ייוחס הרבה מרוע תכונותיו כי יאמרו האנשים כי היא סבבה זה עד
שלא תקנתהו מוסר בקטנותו"
הווה אומר ,יד קשה תביא לשלמות המידות ויד רכה תביא לבושות ,יאשימו את אימו ברוע
תכונות בנה מפני שלא יסרה אותו כאשר היה קטן.
* מאמר זה פורסם לראשונה באסופת מאמרים – ישיבת בינות רעננה -חורף תשס"ח
.1שבת דף ל
.2משלי י"ג כד
.3משלי י"ט יח
.4משלי כ"ג יג-יד
.5משלי כ"ט טו
22
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
מאידך גיסא כולנו מכירים את הפסוק המפורסם:
"חנ ְֹך לַ ַּנ ַער ַעל ּ ִפי ַד ְרכּ וֹ ַ ּגם ִּכי יַ זְ ִקין ל ֹא יָ סוּר ִמ ֶּמ ָּנה":
ֲ
6
בהבנה המקובלת היום ,מדובר בחינוך לפי דרכו של כל ילד (ועוד נרחיב על כך בהמשך) אבל
אם נלך לפי פירוש רבותינו בגמרא בעצם אין כאן סתירה ,אלה המשך הקו שתואר בפסוקים
הקודמים .בדיון לגבי הגיל שבו אדם צריך לחתן את בנו אומרת הגמרא:
א"ל רבא לר' נתן בר אמי :אדידך על צוארי דבריך ,משיתסר ועד עשרים ותרתי ,ואמרי לה:
מתמני סרי עד עשרים וארבעה .כתנאי + :משלי כב +חנוך לנער על פי דרכו -ר' יהודה ורבי
7
נחמיה ,חד אמר :משיתסר ועד עשרים ותרתין ,וחד אמר :מתמני סרי ועד עשרים וארבעה.
ומסביר רש"י שם( :שים לב למילים המודגשות)
אדידך על צוארי דבריך -בעוד ידך תקיפה על בנך קודם שיגדיל ולא יקבל תוכחתך השיאו
אשה.
משיתסר -שנין הגיע זמן לכנוס ויותר מעשרין ותרתין אל תאחרהו ,לשון אחר ,אדידך על
צוארי דבריך בשעה שעוד ידך תקיפה עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות .ואיזה זמנו משיתסר ועד
עשרים ותרתין בציר משיתסר אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך ואל תכביד יסורין ותוכחות
ויותר מעשרים ותרתין יש לחוש שלא יבעט וזה עיקר.
על פי דרכו -דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו בנערותו ואיזוהי נערותו רבי יהודה ורבי
נחמיה כו'.
בדרך זו מסביר בעל המצודות ,רבי דוד אלטשולר:
"חנוך -התחל והרגל את הנער בשנים להוליכו בעבודת ה' לפי דרך חכמתו אם מעט ואם
הרבה וכשיהיה מורגל בעבודת ה' אז גם כי יזקין לא יסור ממנה כי יתן לב להשכיל כשרון
8
המעשה ההיא":
לשיטתו פירוש המילה 'דרכו' היא הדרך שאתה רוצה להוליך אותו בהמשך ולא הדרך שהנער
בחר בה .גישה זו של בעל המצודות אנו מוצאים במדרש:
"ולוט ישב בשער סדום ,שלמד ממעשיו של אברהם ,מה כתיב כאן באברהם ,וירא
.6משלי כ"ב ו
.7קידושין דף ל.
.8מצודת דוד משלי כ"ב ו
23
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
וירץ לקראתם פתח האהל (שם /בראשית /יח ב) ,אמר שלמה חנוך לנער על פי דרכו
(משלי כב ו) ,על ידי שגדל לוט בביתו של אברהם תפש מדותיו .וישתחו אפים ארצה
9
(שם שם) ,כשם שעשה אברהם הכניסם לתוך ביתו".
הרלב"ג לעומת זאת כן מסביר את המילה 'דרכו' דרכו של הנער לפי בחירתו ,אך הרלב"ג רואה
את כל הפסוק כאזהרה לדרך שלילית שאין ללכת בה מפני שאם הנער יתרגל ללכת בדרכו
(הרעה) הוא לא יוכל לעזוב אותה כשיגדל .וזה לשונו:
"חנוך לנער -אשר יחנוך לנער על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה ,לחשבו
והשגתו שכבר יקבל המוסר כאשר יגדל ,הנה ימשך שלא יוכל להסירו אחר זה מהדרך
10
הרעה ההיא וגם לא יסור ממנה מעצמו וגם בעת זקנתו":
המשותף לרלב"ג ולבעל המצודות הוא ששניהם אינם רואים בפסוק זה שינוי בגישה החינוכית
מהפסוקים שהצבתי בראש המאמר.
הראשון שמצאנו אצלו גישה חינוכית מודרנית לפירוש המילה 'דרכו' ,היינו הדרך המיוחדת
של הנער ,הוא בפירוש הגר"א לספר משלי וזה לשונו:
"והעניין כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו כלומר מזלו שנולד בו כמו שכתוב 'האי
מאן דבצדק יהיה גבר צדקן כו' 11וכשנולד במזל רע אז על זה ניתנה הבחירה ביד
האדם שיוכל לאחוז במזלו לאיזה דבר שירצה להיות או צדיק או רשע או בינוני וכמו
שכתוב במסכת שבת האי מאן דבמאדים יהיה שופך דמים אר"א או מהולא או טבחה
או ליסטים .וזכר אלו הג' והוא לפי שמזלו מורה שיהיה שופך דמים .אך בבחירתו
יוכל לבחור באלו הג' או מהולא והוא צדיק שעושה מצוות עשה או טבחא הוא בינוני
או ליסטים והוא רשע שופך דמים כמשמעו ...וזה שכתב חנוך לנער על פי דרכו -
דרך מזלו וטבעו כן תחנכהו לעשות מצות ואז גם כשיזקין לא יסור ממנה אבל כאשר
תעבירהו על מזלו עתה ישמע לך מיראתו אותך ,אבל אח"כ בעת יוסר עולך מעל
12
צוארו יסור מזה כי אי אפשר לו לשבר מזלו"
לפי הגאון לכל אחד יש דרך מיוחדת משלו ,ובדרך זו הוא יכול לבחור בטוב או ברע ועל
המחנך לכוון את החניך לדרך הטובה המתאימה לו באופן ייחודי.
.9מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן טו
.10רלב"ג משלי כ"ב ו
.11מסכת שבת קנו.
.12פירוש הגר"א למשלי כ"ב ו
24
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
ישב א ָֹהלִ ים"
שו ִא ׁיש י ֵֹד ַע ַציִ ד ִא ׁיש ָ ׂ
על הפסוק "וַ ִ ּיגְ דְּ ל ּו ַה ְּנ ָע ִרים וַ יְ ִהי ֵע ָ ׂ
ש ֶדה וְ יַ ֲעקֹב ִא ׁיש ָּתם ׁ ֵ
כותב הרש"ר הירש":
13
"בשום מקום לא נמנעו חכמינו מלגלות חולשות ושגיאות ,קטנות כגדולות ,במעשי
אבותינו הגדולים ,ודווקא על ידי כך הגדילו תורה והאדירו לקחה לדורות .אף כאן
הערה אחת שלהם מרמזת לנו ,כי הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה
בחינוך הלקוי .כל עוד היו קטנים ,לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות ,תורה אחת
וחינוך אחד העניקו לשניהם ,14ושכחו את כלל גדול בחינוך 'חנוך לנער על פי דרכו'
יש לכוון את החניך לפי דרכו המיוחדת לו בעתיד ,ההולמת את התכונות והנטיות
הרדומות בעמקי נפשו ,וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה ,האנושית והיהודית
כאחת .התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו ,אך דרכי הגשמתו רבות ורבגוניות,
כריבוי תכונות האדם ,וכרבגוניות דרכי חייהם ...המושיב את יעקב ועשו על ספסל
לימודים אחד ,ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה - ,מובטח
לו שאת אחד מהם הוא מקלקל .יעקב ישאב ממעין החכמה בחפץ גובר והולך ,ואילו
עשו רק יצפה ליום בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים ,ויחד אתם תעודת חיים
גדולה ,שהכיר אותה באופן חד צדדי ,ובדרך שמעצם טבעו הוא סולד בה.
אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו ,אילו הקדימו לשאול את עצמם ,היאך
יכולים גם האומץ ,הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו – היאך יכולים כל אלה להטות
שכם לעבודת ה' ,כי אז 'הגיבור' שלעתיד לא היה הופך ל 'גיבור צייד' אלא ל 'גיבור לפני
ה' ' באמת .יעקב ועשו ,על כל נטיותיהם השונות ,היו נשארים אחים תאומים ברוחם
ובדרך חיים."...
מי שמפתח מאד גישה זו הוא רבי קלונימוס קלמיש זצוק"ל הי"ד הלוא הוא הרבי מפיאסעצנא
שנהרג על קידוש ה' בשואה ,והיה ידוע כמחנך דגול 15.בשנים הנוראות של השואה כל דאגתו
הייתה לילדי ישראל ושימש בגטו כאב למאות יתומים .16בהקדמה לספרו חובת התלמידים
הוא מקדים פרק הנקרא "שיח עם המלמדים ואבות הבנים" כל הפרק כולו בעצם עוסק
17
"חנ ְֹך לַ ַּנ ַער ַעל ּ ִפי ַד ְרכּ וֹ ַ ּגם ִּכי יַ זְ ִקין ל ֹא יָ סוּר ִמ ֶּמ ָּנה":
במשנתו החינוכית המבוססת על הפסוק" ֲ
.13בראשית כ"ה כז
.14בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה סג -ויגדלו הנערים ר' פינחס בשם ר' לוי משל להדס ועצבונית (שיח הדומה להפליא להדס ועליו
קוצניים) שהיו גדילים זה על גבי זה ,כיון שהגדילו הפריחו זה ריחו וזה חוחיו ,כך כל שלש עשרה שנה הולכים שניהם לבית הספר ובאים
מבית הספר ,לאחר י"ג שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודה זרה
.15ראה את תולדותיו בסוף ספר חובת התלמידים עמ' רנז
.16ראה בספר יחד כולם קדושה /רבי שלמה קרליבך עמ' 111הסיפור על הגיבן הקדוש.
.17משלי כ"ב ו
25
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
(ראוי ללמוד דברים אלו במקור אבל בכל זאת אצטט מעט מתוך דבריו):
"כשנאמרה תיבה זו ('חנוך' מ.ס ).על חינוך הבנים ,אז הכוונה היא לגדל ולפתח את
טבעו והכשרתו של הילד שנמצאה בו במידה קטנה או בכח ובהעלם לבד ,ולגלותה.
וכיון שאיש ישראל עוד בילדותו רוח ה' נשמת שדי טמונה וגנוזה בו ,צריכים אנו
לגדל ולחנך אותו להוציאה לגלותה ולהפריחה ,והיה ליהודי נאמן עובד ה' בתורתו
מעצמו יחפץ ,ומדרכו גם כי יזקין לא יסור ,ואלו המצווה ואפילו המרגיל אינו בטוח
שהבן המצווה והמתרגל יעשה כמצוותו גם כשיגדל ויהיה ברשות עצמו .ועל זה ציווה
שלמה המלך' :חנוך לנער וכו' תחנכו ,אל קירבו תחדור ,ואת קדושת הישראל אשר בו
בהעלם ,תגלה ,ורק אז 'גם כי יזקין לא יסור ממנה' " ובהמשך הוא כותב "וכיון שכן ,לא
בכל הנערים שווה הוא החינוך ,תלוי הוא בכל נער ונער כפי טבעו ,דעתו מידותיו וכו',
ואותם על המחנך להכיר .ולא די לו למחנך אם רק את עצמו ודעתו בלבד יכיר ,כי גם
במתחנך הדבר תלוי ,לא בדעתו וכוחות עצמו בלבד ישמש ויפעל ,יצווה ויורה ,רק גם
בדעת וכוחות התלמיד יאחז ,ישמש ויפעל ,ולא מה שיצווה ויחנך לזה ,יצווה ויחנך
לתלמיד אחר השונה ממנו בטבע ,רצון ,מידות וכו' .וזה רמז לנו שלמה המלך' :חנוך
לנער על פי דרכו' – על פי דרכו של כל אחד ואחד".
לפי הרבי מפיאסעצנא זצוק"ל ,לכאורה ,הפסוק 'חנוך לנער על פי דרכו' עומד בניגוד לפסוקים
המדברים על קשיחות ייסורים ושבט ,ושוב חזרנו לשאלה שהצגתי בראש המאמר .האם אין
סתירה בין גישות שונות של חינוך בספר משלי?
את התשובה אנו נמצא בפסקה השניה של דבריו של הרבי מפאסעצנא זצוק"ל בפרק הנ"ל:
"יותר גדול ויותר פועל מן הציווי ומן ההרגל הוא החינוך .ושני אלה – הציווי וההרגל
– רק כלי תשמישו הם שהמחנך מוכרח להשתמש בהם ,לצוותו ולהרגילו ,כדי לחנכו
בדרך ה' " .לפי זה ההרגל והציווי שבאים בכפיה הם כלי בשלבי החינוך כדי להגיע
לחינוך האמיתי.
על כוחו של ההרגל ידועים הדברים המפורסמים של בעל ספר החינוך:18
"דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו .ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה
בהם ,אם טוב ואם רע ,ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ,אם
יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות ,ואפילו שלא לשם שמים,
.18ספר החינוך מצווה טז שלא לשבור עצם מקורבן הפסח.
26
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
מיד ינטה אל הטוב ,ובכח מעשיו ימית היצר הרע ,כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים ,חפץ בתורה ובמצות ,אם אולי יעסק
תמיד בדברים של דופי ,כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה,
באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אומנות ,ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו
להיות רשע גמור ,כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו ,כמו שאמרנו".
צריכים אנו לזכור תמיד שההרגל והכפיה הם רק שלב ואמצעי (הכרחי) בחינוך אבל לא
מטרה .מה שנותר לברר הוא הגבולות בין שתי הגישות בחינוך ,בגמרא הנ"ל מצאנו התיחסות
לגיל המתחנך:
"חנוך לנער על פי דרכו -ר' יהודה ורבי נחמיה ,חד אמר :משיתסר ועד עשרים ותרתין,
19
וחד אמר :מתמני סרי ועד עשרים וארבעה".
אך ההגיון מחייב שהגבול הוא לא חד וחלק .ישנם תחומים בהם אנו יכולים לתת למתחנך
יותר עצמאות בגיל צעיר ולעומת זאת תחומים אחרים בהם אנו צרכים להכריח ולכפות אף
בגיל בוגר יותר .כמו כן ברור שהן הגיל והן התחומים משתנים מילד לילד ומנער לנער .הרב
קוק כתב:20
שבירת הרצון ושכלולו ,נב
"הרצון הוא מקור החיים .רצון האדם הוא באמת יסוד שכלולו והוייתו .אמנם הרצון
הזה צריך הוא פתוח ועישוי ,יותר מכל הכחות כולם .בילדות האנושיות ,הרצון הטבעי
של האדם צריך חינוך של כניעה ,של שבירה ,ושל היפוך .כל זמן שהאדם הולך
ומשתכלל ,כך רצונו העצמי הולך ונהפך לטובה ,ושבירתו של הרצון מאבדת טובה
רבה .הדבר קשה מאד בדמדומי חמה ,בין פרק לפרק ,שבתקופה חשובה של רוח
האדם ,שאז מעבר מזה מונח הרבה פראות ברצון ,ששבירתו היא עליה ופתוח ,ולעומת
זה מונח ברצון כח אור וטוב ,ששכלול העולם תלוי בהשארתו על פי תכונתו .והבינה
הישרה מוכרחת היא לפתור בזהירות את שאלת התחומין ,באופן שישאר האדם מלא
אומץ מצד הטוב שברצון שכבר נשתכלל ,מצד אותם חלקי הנשמה שכבר נגאלו ויצאו
מתהומות הגיהנם וממעמקי הקליפות ,ומלא גם כן דכאות רוח ,ותכונה של לב נשבר
ונדכא ,לעומת אותם חלקי הרצון ,שעדיין חית האדם הרעה שרויה בהם ,שהם צריכים
זיכוך על ידי דכדוך ושבירה".
.19קידושין דף ל.
.20אורות הקודש ח"ג נב (עמ' עו)
27
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
במילים אחרות אומר הרב קוק ,בתחילת דרכו של הילד ,הוא צריך חינוך של כפיה לשבור את
רצונו ולהפוך אותו לדבר טוב ונכון ,כשזה קורה ,אזי הכפיה והשבירה של הרצון היא דבר
לא טוב .בזמן "דמדומי חמה" (אולי גיל ההתבגרות) שתי צורות החינוך חשובות משום שמצד
אחד יש בנער הרבה פראות ברצון שצריך לשבור ,ומצד שני יש בנער הרבה רצון טוב שצריך
לשכללו ולפתחו .תפקידו הגדול של המחנך הוא לדעת את הגבולות של כל ילד וילד ,הן בגיל
והן בתחום החיים ,בישום שתי הגישות בחינוך ,מתי בכפיה ומתי לפי דרכו של המתחנך .וכפי
שהרב כותב הדבר קשה מאד וצריך לשם כך בינה ישרה.
28
על היחס לקדושתו של
“צורת הדף” בש”ס הבבלי
האם ראוי ללמוד בגמרות ש”צורת הדף” בהן ידידותית יותר?
הרב אייל רוזנבלום
ר”מ כיתה ז’
מבוא
המצאת הדפוס ,שחוללה מהפכה בתחום הפצת הדעת ,לא פסחה כמובן על ספרי היסוד
של עם ישראל .לראשונה הודפס התלמוד הבבלי בעיר ואדי אל חאארה בספרד בשנת 1482
למניינם ,1אולם מהדורת היסוד שלאורה הודפסו המהדורות הבאות ,הייתה מהדורתו של
דניאל בומברג שהחל בעבודתו בוונציה בשנת .1520התבנית היסודית של דפי התלמוד
והמפרשים העיקריים שמופיעים בדף הגמרא סמוך לטקסט נקבעו באותה מהודרת יסוד.
מאז ועד היום הודפס התלמוד במהדורות נוספות" .המהדורה המושלמת והמהודרת ביותר
עד כה יצאה לאור בדפוס "האלמנה והאחים ראם" בוילנא תר"מ-תרמ"ו ,ומאמהותיה הדפיסו
מהדורות בזו אחר זו עד .1939מאז חודשה ואף הורחבה מהדורה זו בדפוסי צילום בארצות
2
רבות ,והיא הנפוצה כיום".
כידוע לימוד התלמוד אינו קל ,וקולמוסים רבים נשתברו בשאלה כיצד להאהיב את לימוד
3
התלמוד ולעשותו נגיש יותר ומשמעותי יותר.
אחד הקשיים המשמעותיים שעומדים בפני מי שבא בשערי הגמרא הוא היותה כתובה ללא
פיסוק וללא עימוד מאיר עיניים .המראה הויזואלי של דף הגמרא הוא "כאוטי" .הסידור
הראשוני של הסוגיא דורש עמל.
.1לסקירה כללית על הדפסת התלמוד ראה הרב עדין שטיינזלץ ,התלמוד לכל ,עידנים ,ירושלים ( 1977עמ' ;)58-62האנציקלופדיה
העברית,כרך ל"ב ,תלמוד בבלי ,עמ' ,879-883ירושלים תשמ"א (מחבר הערך הוא הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין) .להרחבה ראה עוד בצלאל
לנדוי" ,דפוסים עבריים מפורסמים" ,בתוך מחניים ק"ו ,תשכ"ו.
.2האנציקלופדיה העברית ,שם.
.3ראה במאמרים הבאים :הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין" ,הוראת הגמרא בישיבות התיכוניות" ,שנה בשנה ,היכל שלמה תשס"א; הרב דוד
פוקס" ,כאילו גמרא" ,צהר י"ז ,חורף תשס"ד; הרב ד"ר יהודה ברנדס" ,ממשמעת למשמעות" ,הצופה ,סיון תשס"א; הרב ד"ר אברהם וולפיש,
זאת חוקת לימוד הגמרא ,הצופה ,כ"ד סיון תשס"א; דר' רפי ועקנין" ,על אוטנטיות ורלוונטיות בלימוד תורה" ,אקדמות י"ב; הרב שמעון לוי,
"כיצד נביא את תלמידינו לאהבת תורה ?" בתוך שמעתין .140ספרו של הרב שג"ר "בתורתו יהגה" (מכון כתבי הרב שג"ר ,מרחשוון תשס"ט)
עוסק בהרחבה בנושא זה.
29
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
עם שכלול הדפוס ובפרט בדורנו "הממוחשב" ,נעשו ניסיונות ליצור "צורת דף" נעימה יותר.
אם בפיסוק ,ואם באמצעים משוכללים יותר שהשימוש במחשב מאפשר ,כמו הזחה ,שימוש
בגופנים שונים והדגשתם.
בחיבור קצר זה נתמקד בניסיונות אלו .ראשית נברר מדוע הם עוררו התנגדות ולאחר מכן
נדון בגישות שונות שמחייבות שינויים אלו .נתבונן בשאלה האם הם רואים בשכלול צורת
הדף שימוש ב"שכלולי הזמן" שאינו חורג ממה שעשו אבותינו כשגילו כיצד ליצור אותיות
דפוס נאות יותר ("רציפות") או שיש כאן תחייה של ממש.
ההתנגדות לשינוי ב"צורת הדף"
כידוע שמרה מהדורת שוטנשטיין בהוצאת ארטסקורל–מסורה על "צורת הדף" הוילנאית.
בהקדמה המו"ל למסכת ברכות 4מציינים המוציאים לאור שהתלבטו רבות האם להדפיס את
הביאור כספר נפרד או להציג אותו בעמוד נפרד מול דף הגמרא" .מרנן ורבנן גדולי הדור"
הכריעו שהביאור יופיע לצד דף הגמרא .כך הדבר "יעודד את הלומדים ללמוד את הדף מן
המקור ולהשתמש בביאור רק בשעת הצורך" .כלל לא עלה על דעתם לשנות את "צורת הדף",
כל התלבטותם נגעה להדפסת הגמרא כצורתה לצד ביאורם.
מכתבי ברכה והסכמה מעטרים את המהדורה .הרב שמואל יעקב וינברג ,5טורח לציין במכתבו
"ולא הוסיפו ולא שינו מאומה לא מצורת הדף ולא מצורתא דשמעתתא" .גם הרב יוסף הררי
רפול 6מציין "ולא נשאר לי אלא להודות לכם שהדפסתם את הש"ס במקורו עם צורת הדף
המקובלת מכבר שהיא העיקר ,ובצידו התרגום והפירוש כפי שעשיתם".
"המוזיקה" שנשמעת בדברי הרבנים המסכימים היא שפגיעה ב"צורת הדף" היא פגיעה
ב"קודש" ,ב"מסורת" .7באופן טבעי התרגלות ללמוד בביאור בלבד יש בה פגיעה ב"צורת הדף"
מעצם זה שאין נזקקים לו ולכן בסופו של דבר שינוי "צורת הדף" או ויתור על הדפסתו בצד
הביאור בלבד -שורש אחד להם.
.4מהדורת שוטנשטיין ,ברכות כרך א' ,הוצאת ארטסקורל-מסורה ,מהדורה שלישית כסלו תשס"ג .כותבי ההקדמה הם הרבנים זלטוביץ
ושרמן.
.5ישיבת נר ישראל ,בולטימור.
.6ישיבת עטרת תורה.
.7בשבח התגובה השמרנית ,ההדרגתית והבריאה ,ועל חשיבותה של השמרנות באופן כללי ראה מאמרו של הרב חיים נבוןhttp://www. ,
daat.ac.il/daat/maamar.asp?id=41
30
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
בקורת חריפה כלפי שינוי בצורת הדף כוונה דווקא כלפי ש"ס וילנא (!) ע"י ר' משה אליעזר
בלינסון .אלו דבריו:8
"גם רבים הם הקוראים תגר עליהם ובצדק ,אשר לרגלי ההוספות שהוסיפו בפנים
הגמרות שתבניתן בפורמט הרגיל ,שונו מאד פני העמודים מדחקות ולחיצות הפירושים
מצידי צדדים ,ובא הכול בערבוביא – פנים חדשות שלא הורגלו בהם הלומדים ,וכן
לא יעשה אפילו בספרי הפוסקים הגדולים ,ואף כי התלמוד הגדול והקדוש ,אשר כל
העמודים בו קבלו צורתם כמו שהיא לפנינו כמסיני (!) ,מזמן שנדפס בפעם הראשונה
ועד היום הזה כארבע מאות שנה באלפי מיני דפוסין ,ונתיישן בתבניתו זו וצביונו
זה ונתקדש כך ,ואנחנו משנות ילדותינו הורגלנו עם סידורו הנוכחי ...לא כן הש"ס
המפואר הנ"ל ,אשר פני עמודיו נטחנו וסדרי בראשית עליהם נשתנו"...
מבט לאחור ,לתקופת ראשית המצאת הדפוס מגלה שכבר היו דברים מעולם.
"יש לציין שבדור הראשון של הדפוס העברי היו יהודים שנרתעו מפני ההמצאה
החדשה ,ששינתה את הצורה המקובלת והמסורתית של הספרים ושל אופן כתיבתם,
9
נשמעו אף קולות שפסלו את הדפוס מבחינה דתית לגבי ספרים של קדושה"
דר' עוזי פוקס 10בדיונו בשאלה מדוע מהדורתו של הרב עדין שטיינזלץ לא נפוצה ,מנסה
להגדיר את שורש ההתנגדות 11לחידוש:
"ומכאן לבעיה נוספת במהדורה :עצם החידוש שבה .נדמה לי שנוסף לטענות השונות
של המתנגדים ללימוד ממהדורת שטיינזלץ מפריע להם עצם החידוש שבה .הפיסוק,
.8ראה יעקב ש .שפיגל ,עמודים בתולדות הספר העברי הגהות ומגיהים ,עמ' ,576-577אוניברסיטת בר אילן תשס"ה .רמ"א בלינסון היה
בעל בית דפוס באודסה וחיבר מספר ספרים ,ראה הערה 10שם .פרופ' שפיגל מציין שנראה שהגזים בדבריו ,והעובדה שהיה בעל בית דפוס
בעצמו אומרת דרשני ,ועם זאת ניתן ללמוד מדבריו על החשיבות הרבה שייחסו לצורה החיצונית של העמוד .להרחבה ראה סיבות שונות
שמביא פרופ' שפיגל לכך שדפוס וילנא התקבל( .עמ' .)578-597
.9האנציקלופדיה העברית ,דפוס,כרך י"ב,עמ' ,956ירושלים תשכ"ט
.10ד"ר עוזי פוקס ,לימוד בשטינזלץ בעצם למה לא ,בשדה חמד תשנ"ז ,גיליון 4
.11יש לציין שההתנגדות "החרדית" למהדורתו של הרב עדין שטיינזלץ כוונה בעיקרה לתכנים שנראים כמזלזלים בקדושת חז"ל .ראה
לדוגמא את מכתבו של הרב ש"ך משנת תשמ"ט – "ומה כואב הלב לראות כבלע את הקודש מאחד המתחכם בעצת היצר לכתוב פירוש
לגמרא התקרא בשם "התלמוד המבואר והמנוקד" ...ובאמת שעל ידי לימוד זה סר כל זיק של קדושה ואמונה .שמעמיד הש"ס כספר חוקים
וכחמת הגויים רח"ל ,ופשוט שבדרך זה יגרם ח"ו שכחת התורה .ואל יטעון מי שטוען שעי"ז יתמעטו הלומדים ,כי מחובתינו לשמור על
פך שמן הטהור בטהרתה ,ולא על הריבוי האינו טהור ,ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך .ותדעו כי עד מלפני כמה שבועות לא ידעתי
מכל זה ,וכשראיתי כמה מחיבוריו דוגמת ספר אישים במקרא ונשים במקרא וכו' וכן חיבורו התלמוד לכל ,נזדעזתי ,ואומר אני בלב שלם
שיש בהם דברי מינות ואפיקורסות וחילול כבוד התורה ,ומעיז לדבר בזלזול נורא על האבות הקדושים התנאים והאמוראים ,אשר אין לנו
כלל תפיסה בגודל מדריגתם והשגתם .וצר לי מאד שאני צריך לזעוק ,אבל לדעתי ספריו צריכים גניזה ,ואסור ללמוד ולעיין בהם ולהכניסם
לביהמ"ד " .המכתב מובא באתר אינטרנט של יואל אלחנן שמיועד להסברה לציבור הדלי"ם ...להרחבה http://www.yoel-ab.com/ -
.katava.asp?id=115דיונים שונים על "צורת הדף" התנהלו בפורומים שונים ב"מרשתת" ,ראה למשל http://www.bhol.co.il/forums/
topic.asp?cat_id=38&topic_id=2574222&forum_id=19616
31
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
הניקוד ,התרגום ,הפירוש החדש ושינוי מבנה הדף -יוצרים רתיעה .על אף שבתחומים
רבים אין אנו חוששים כלל לחדש -והכנסת מחשבים לתחומים רבים תוכיח -בלימוד
הגמרא אנחנו סבורים ש"חדש אסור מן התורה".
אנסה לבאר את הרקע לעניין .התחושה המלווה את המורים לגמרא ,היא
שהמשמעות של הוראת הגמרא היא הרבה מעבר לרובד של "הבנת הנקרא" ,ואף
מעבר לרובד ההבנה של תכני הסוגיה .המורים המלמדים גמרא מקבלים "חיות"
או חיוניות מדברים נוספים :מתחושת דבקות המלווה את הלימוד ,מן ה"ניגון" של
לימוד הגמרא ,מן הניתוח המדוקדק שלה או מהעמקה למדנית בסוגיה .כמדומני
שהשאיפה המרכזית של המורים היא להעביר חיוניות זו .מורים אלה סוברים -
ובצדק -שרכישת התחושה שמעבר למילות הגמרא תביא עמה רצון של הלומד
לתוספת לימוד ,ללימוד עצמי ואף להעמקת ההכרה והחוויה הדתית ...מבחינה זו
נדמה לי ,שחלק מן המורים מנסים להעביר לתלמידיהם תחושות שהם חוו .אחת
מתחושות אלה היא ההתמודדות עם הגמרא -שאיננה מפוסקת ,איננה מנוקדת
ואיננה מבוארת .כל לומד גמרא זוכר את תחושת ההתקדמות והסיפוק שלו עצמו
כשהכיר שביכולתו "להתגבר" ולהבין את דף הגמרא בכוחות עצמו .כל לומד גמרא
מכיר גם את חוויות הלימוד שלו בהיותו רכון על גמרא "רגילה" ,ש"ס וילנא .ומכיוון
אחר ,העובדה שהגמרא הרגילה היא הרווחת בחוגי "הישיבות" ,קושרת גמרא זו
בתודעתם של הלומדים עם הלימוד הרציני ,האמיתי והמשמעותי אותו חוו ,או
חווים ,במהלך לימודיהם"...
סיבת ההתנגדות לחידוש,לפי דבריו ,נעוצה בחשש שהחוויה "הדתית" שבלימוד הגמרא,
שמורכבת גם מההצלחה בפענוח הטקסט "העתיק" והחיבור לעולם "הישיבות" שכך לומדים
בו ,לא תועבר כראוי ללומדים.
יצירת "צורת דף" ידידותית ממשיכה שיפורים טכניים שנהגו בכל הדורות.
מהדורת גמרא סדורה 12שהוציא הרב דני וינט ,שונה במספר דברים מהותיים ממהדורת
הגמרא המקובלת .13במהדורה זו "צורת הדף" הרגילה שונתה לחלוטין .הגמרא מנוקדת
ומפוסקת ,הסוגיא מחולקת לפסקאות ,וכל פסקה מחולקת ל"שורות בעלות משמעות".
.12גמרא סדורה מסכת ברכות ,עמותת "וכל בנייך לימודי ה'" ,סיוון תשס"ב
.13מהדורה שמבוססת על דפוס וילנא של האלמנה והאחים ראם ,ראה במבוא.
32
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
שמות הדוברים בסוגיא מודגשים,ונעשה שימוש בגופנים ובצבעים שונים על מנת להפריד
בין ציטוטים מהמקרא לציטוטים מספרות התנאים.
בהקדמה ל"גמרא סדורה" מביא הרב וינט ,דברים שכתב ר' עקיבא איגר בהקדמה לשו"ת שלו:
" ...והנני רואה שבני הגאון נרו יאיר כבר קרוב להתחיל בדפוס ,אבקשך בני ידידי
לפקוח עין על זה שיהיה נדפס על נייר יפה דיו שחורה ואותיות נאותות ,כי לדעתי
הנפש מתפעלת והדעת מתרווחת והכוונה מתעוררת ,מתוך הלימוד בספר נאה
ומהודר (וההיפוך בהפכו ,אם הכתב מטושטש והוא כמעט כדרך מה שאמרו ז"ל ,כל
הקורא בלא נעימה וכו' ...ונתתי להם וכו' ומשפטים לא יחיו בהם)" ...
מדברים אלה ניכר שהדפסה מאירת עיניים ,שמסלקת את הקושי הטכני שבקריאת אותיות
מטושטשות ,רצויה מאד ,ואינה פוגמת כלל בערכו של "עמל התורה" .יש כאן "סור מרע" וגם
"עשה טוב" שכן הצורה האסתטית של הספר גורמת ללימוד "מתפעל" וחי.
עבודתו של הרב וינט חורגת בהרבה מדאגה לאסתטיקה של הגמרא גרידא ,ומה ראה להביא
דברים אלו של רעק"א שעוסקים בקלות הקריאה הטכנית ותו לא ?
נדמה שדבריו מכוונים להראות את ה"רציפות" שבעבודתו .14ההקלה על הקשיים הטכניים
בלימוד הגמרא אינה דבר שהתחדש בדורנו .אמנם מהפכת המחשוב פתחה לפנינו אפשרויות
רבות ,אולם התפתחויות טכנולוגיות קודמות אפשרו ג"כ הדפסה מאירת עיניים (באופן יחסי).
הנמען לדברים אלו הוא הלומד "המסורתני" ,ואליו פונה הרב וינט ואומר :ראה בעבודתי
המשך רציף לתביעתו של רעק"א .עבודתי היא בעצם ליטוש משוכלל יותר של האותיות.
דבריו של הרב דוד פוקס ,במכתבו לרב וינט 15מבטאים בצורה נאמנה את הגישה "הרציפה"
שמחד גיסא אינה מתפעלת יתר על המידה מהשכלול ,ומאידך אינה רואה כל צורך להצדיק
אותו .הרב פוקס מדגיש את מעלתה של המהדורה בכך שהיא מסלקת חלק מ"המוקשים
שבדרך" .על הצדדים הטכניים של הלימוד "מתגברים" במהרה:
"ראה זה פלא .ההדפסה של 'גמרא סדורה' בצבע אחר לפסוק ומקור תנאיי ,עם פונטים
שונים ופיסוק בסיסי משנה את הכול .הצעיר מרגיש שהוא יכול .כעת הוא משוחרר
.14להלן נטען שהרב וינט עצמו סובר שיש בעבודתו לכל הפחות "תחייה" אם לא מהפכה .המובאה מדברי רעק"א עיקרה כנגד "המסורתנים".
.15ההסכמה ניתנה בח"י סיוון תש"ע ומובאת בהקדמה לגמרא סדורה הנ"ל .הרב דוד פוקס שימש במשך שנים כר"מ בישיבת בנ"ע נתיב
מאיר ובכולל מר"ץ שבמבשרת .בשנים האחרונות הורה דרך לרמי"ם בבית המדרש "לפניהם" ובמסגרות נוספות .על שיטתו בלימוד גמרא
ראה מאמרו "כאילו גמרא",צהר י"ז,חורף תשס"ד ומאמרו "שערי משמעות"" ,באי מציעא" ,אב תשס"ה (חוברת עזר לר"מ בהוצאת מרכז
ישיבות בנ"ע)
33
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
להתמודד עם סברא טובה ,ערך רעיוני רלבנטי לחייו ,הוא מסוגל גם להקשות קושיא
טובה"
אין כאן "מהפכה" בגלל שגמרא סדורה כלל אינה נוגעת בעיקרה של גמרא שהיא הסברא
והתכנים הערכיים .היא רק מאפשרת לחשוף אותם ללא בזבוז אנרגיות מיותרות.
אין כאן "מהפכה" בגלל שאין זו דרך יחידה או מרכזית ,כפי שכתב הרב פוקס בתחילת מכתבו:
"הקשיים ידועים ,הניסיונות לפותרם רבים; אך המציאות לא השתפרה בהרבה.
יש להודות לה' ולמתגייסים לעבודה הקדושה ,בס"ד נתקדם לקראת דרכים שונות
ולשינויים מהותיים .אין לצפות לפתרון אחד או לשיטה אחת שתתקבל על כולם
ותביא ישועה ,הרבה דרכים למקום .עלינו להשקיע במסלולים מקבילים ,מה שטוב
לזה לא יועיל תמיד לאחר; הצד השווה יביא לשינוי בע"ה" ".
גם דר' עוזי פוקס 16בדיונו על מהדורת התלמוד של הרב עדין שטיינזלץ מייצג גישה כזו .עצם
הכותרת של מאמרו" :לימוד בשטיינזלץ ,בעצם למה לא ?" רומזת לנו שמהפכה אין כאן .גם
הוא מציין שמהדורתו של הרב שטיינזלץ מסייעת ללומד רק ברובד הבסיסי ביותר והטכני
של הגמרא ותקוותו היא שהלומד יתפנה לעיסוק ברבדים משמעותיים יותר.
תחייה בלימוד הגמרא
הרב שבתי בורנשטיין 17הוציא לאור כבר בשנות התר"צ לפני קום המדינה ,גמרא עם "פסקי
טעמים כדי להקל על הלומדים" .18עבודתו זכתה להסכמות רבות .הרב קוק ,במכתב לגברת
שושנה פרסיץ19,כתב דברים שעשויים לשפוך אור על תפיסתו בעניינינו:
ב"ה כ"ז אייר תר"ץ
לכ' החברה אמנות ,ליד הדרת כבוד הגברת מרת שושנה פרסיץ.
.16ראה לעיל הערה .8
.17הרב שבתי בורנשטיין היה נכדו של האדמו"ר ה"אבני נזר" מסוכטשוב ואף למד אצלו .לאחר הצהרת בלפור התחזקה בו שאיפתו לעלות
לארץ-ישראל .ובחשון תרפ"ה עלה לארץ .בתחילה גר בתל אביב ,אולם זמן קצר לאחר מכן עלה לירושלים .עם עלייתו לארץ החל להתקרב
לחוגי הרב קוק והרב יעקב משה חרל"פ ,שאף סמכוהו לרבנות .בקום המדינה היהודית ראה יום חג של ממש ,ואף כתב קונטרס "יום טוב
העצמאות" לבאר את מהותו מבחינה הלכתית .בשנת תשכ"ט קבל את תואר "יקיר ירושלים" ,על חלקו בבניין העיר .נפטר בג' בטבת תשל"ב,
ונקבר בירושלים ,בהר המנוחות.
.18לשון הרב אהרונסון והרב עוזיאל ,רבני תל אביב ,בהסכמתם.
.19לימים חברת כנסת .המכתב מובא באוצרות הראיה ,ח"ב ,מכתבים עמ' 1069
34
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
הנני בזה מתכבד להציע לפני כבודם עניין נכבד שהוא מתאים לדעתי לשאיפותיהם
הנעלות ,בדבר תחיית ספרותינו ,לכל מקצעותיה .זה שנים רבות אשר חיפוש דרך
להקלת לימוד התלמוד מעסיקה את החלק החשוב של הדואגים בעד העתיד של
חינוכנו בארץ ישראל ,ובחו"ל.
הגורם היותר גדול להכבדת ההבנה של התלמוד הוא היותו מסור לנו כמו שהוא ,בלא
סימני הפסק ויתר הסימנים המטעימים ומקילים את ההבנה .הרבה חלמנו שיבוא זמן
וימנה החסרון הזה ,ואור חדש יאיר על שמי התלמוד ויתרבו לומדיו ומכיריו בקרבנו,
לאושר עמנו ורוחו העצמי הקשור בתגבורת המעיין החי ,אשר ממנו הננו שואבים
חיים ואורה נפשית.
והנה נהרתי מאד לראות איש אחד מיחידי הסגולה שבתופשי התורה הרבנים הצעירים,
אדם גדול בתורה וביושר המידות והרגשות העדינות נצר מגזע היחש והמעלה של
גאוני וקדישי ישראל הרב הגדול מו"ה שבתי בורנשטיין נ"י שהוא במרץ גדול וחפץ
נפשי עמוק נכנס בעבודת הקודש הזאת וסידר כבר מסות אשר היו לפני ומצאתים
ישרים ומדויקים מאד...
ברגשי כבוד כבירים ובברכה נאמנה מאד,
הק' אברהם יצחק הכהן קוק
במכתבו מעצים הרב קוק את הצורך בפיסוק התלמוד ("הגורם היותר גדול להכבדת ההבנה")
ומשתמש בביטויים שמתארים השלמת החיסרון כדבר "תחייתי" ("הרבה חלמנו"",אור חדש
יאיר על שמי התלמוד").
לכאורה סותר מכתב זה את הדברים החריפים שכתב הרב קוק ביחס ל"פדגוגים המתנשאים
להביא דרכים להקל את עול הלימוד" .20בדבריו בעין איה ביאר הרב קוק את דברי "בי ר'
ינאי" 21ש"חמאה של תורה" נמצאת במי ש"מקיא חלב שינק משדי אמו עליה" .החלק המובחר
בתורה נקלט רק ע"י עמל ויגיעה ,וזה שרוצה לזכות בו חייב למאוס ב"המזון של היונק"
למרות "קלות עיכולו ומהירות השגתו".
.20עין איה,ברכות חלק ב' ,סימן שמ"ד
.21בבלי ,ברכות ס"ג ע"ב
35
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
נראה לומר שהרב קוק יחלק בין העמל השכלי בסידור הסברות השונות ובעיונם המדוקדק
לבין העמל הבסיסי של הפיסוק 22.וא"כ,לשיטתו ,אין עבודתו של הרב בורנשטיין עוסקת בלב
העיון התלמודי .אעפ"כ ,בגלל הלשונות שהזכרנו לעיל ,ייתכן שהרב קוק לא רואה בהדפסת
גמרא מפוסקת "רציפות" גרידא .יש כאן לטעמו פתח לתחיית לימוד התלמוד.
הרב וינט ,בהקדמתו לגמרא סדורה 23,הסתמך על התייחסותו הנלהבת של הרב קוק לגמרא
המפוסקת שהוציא הרב בורנשטיין .נראה שהרב וינט רואה בעבודתו לכל הפחות "תחייה",
ולצורך כך הביא את דברי הרב קוק.
את סופה של ההקדמה מעטרים בגופנים מאירי עיניים דברי ה"שפת אמת":24
"בכל דור מתגלה דרך חדש על פי התורה ,וזה שאמר מורשה קהלת יעקב ,שהוא ירושה
המתגלה בכל דור ודור ובכל שנה ושנה ,וחז"ל דרשו אל תקרי מורשה אלא מאורסה,
פירוש שיש דרכים חדשים בתורה ,שעדיין לא יצאו מכוח אל הפועל ,עד שיבוא הזמן
והדור אשר ביגיעתם בתורה יתגלו הדרכים הנ"ל ,וזהו בחינת ארוסה ולא נשואה".
השימוש בלשון "דרך חדש על פי תורה" ,שעדיין לא יצאה מהכוח אל הפועל ,מחזקים את
הטענה שהרב וינט עצמו רואה בגמרה סדורה לכל הפחות "תחייה" ,אם לא "מהפכה "25של
ממש .לפי זה הסתמכותו על רעק"א 26כוונה כלפי המלעיגים בלבד.
בראיון לערוץ שבע 27מדגיש הרב וינט שהוא "לא מתיימר לומר שמדובר במהפכה" בשלב
זה ,אולם הדבר מקרב מאד את התלמידים לאהבת הגמרא וכבודה .נראה לנו שעצם
ההדגשה הזאת מורה ש"לולי דמסתפינא" ייתכן שכך היה אומר ,והוא מצפה שאם הדבר
יתפשט הוא יחולל מהפכה .בהמשך הראיון הוא מתייחס לכך ש"מהפכת" הפיסוק והניקוד
קיימת בתחומים רבים ,ואולי כשתושלם מהדורת "גמרא סדורה" לא יצטרכו יותר להשתמש
במהדורת וילנא .גם אמירה זו תורמת להרגשה שלשיטתו מדובר ב"מהפכה" בחיתוליה.
.22כפי שמחלק דר' עוזי פוקס ,ראה לעיל בפרק ה"רציפות".
.23ראה לעיל הערה .11
.24שפת אמת ,ר' אריה לייב מגור ,סוכות תרמ"ח
.25נציין שביחס למהדורת התלמוד של הרב שטיינזלץ כתב העיתונאי זאב גלילי – "כבר בראשית דרכו כבש התלמוד של שטיינזלץ קהל
קוראים ולומדים שעד להופעת הפרוש לא ידע איך נראה דף תלמוד .לרבים נתברר כי מה שנחשב לספר אזוטרי ,המובן רק לתלמידי
חכמים ,פתוח להבנתו של כל אדם .חלפו שנים ,הכרכים הופיעו בזה אחר זה ,וקם דור חדש של לומדים שתלמוד שטיינזלץ הוא התלמוד
היחיד שהוא מכיר .קמו חוגי לימוד בכל חלקי הארץ (בהם נוטלות חלק גם נשים רבות) והתלמוד הפך בהדרגה להיות חלק מן המטען
הרוחני של ישראלים רבים הרואים עצמם חילוניים .השפעתו של שטיינזלץ והמהפכה הרוחנית שחולל ממתינים עדיין לחוקר תרבות של
החברה הישראלית " .מן הסתם עיקר המהפכה חוללה בביאור ולא בפיסוק ,אבל ודאי לפיסוק חלק בכך .גלילי רואה בהנגשת התלמוד
להמונים מהפכה .ראה http://www.zeevgalili.com/2004/05/298
.26ראה לעיל בפרק ה"רציפות".
.27הראיון פורסם בכ"ב בתמוז תשע"בhttp://www.inn.co.il/News/News.aspx/240458 .
36
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
יואב שורק ,28במאמר שמנתח את ייחודו של עלון השבת "מעט מן האור" ,עוסק בהרחבה
במסרים שטמונים בשינויי צורה גרפיים ,בצורת עימוד ובבחירת גופנים .שורק משער,
לדוגמה ,ש"לא במקרה בחרה תנועת 'בצלם' לסמלה המסחרי את המילה "בצלם" מחומש
ישן באות 'וילנא' ובטעמים ,לאחר שדור קודם לכן בחרה תנועת 'שלום עכשיו' להשתמש
באות 'קורן' בעבור המילה "שלום" .הרתיעה של השמאל מפני היהדות הנגאלת ,והמשיכה בת
השנים האחרונות אל ארון הספרים היהודי הישן דווקא ,עומדת כנראה מאחורי השינוי הזה"...
בין אם נכונה השערתו ובין אם לא ,יש כאן הדגמה למסר שעובר באופן ויזואלי ,דרך הפורמט
החיצוני .לפי דרך זו ניתן לומר ,שהפורמט הויזואלי של גמרא סדורה ,שאינו מכיל פיסוק
בלבד אלא צבעוניות והזחה ,מעביר מסר סמוי שהגמרא היא מעין "שירה" .29מסר זה,
כשלעצמו ,עשוי לחולל "מהפכה"!
סוף דבר
בחיבור קצר זה התחקינו אחר התגובות השונות לניסיונות ליצור פורמט מפוסק ומאיר
עיניים לתלמוד הבבלי ,פורמט ששונה מהותית מ"צורת הדף" הוילנאית .ראינו שהתגובה
"המסורתית",המתנגדת ,רואה בחידוש זה ערעור על "מסורת מקודשת" ש"נתנה מסיני"
וסכנה גדולה להעברת החוויה הלימודית האוטנטית שיש בה הצלחה בפענוח טקסט אזוטרי,
וחיבור לעולם הישיבות הקלאסי.
לעומתה התגובה ה"רציפה" ,המכילה את החידוש ,רואה בו שכלול "טכני" בעלמא ,שעוסק
ברובד הבסיסי ביותר של הסוגיא ,ואינו שונה מהותית משכלול חדות ההדפסה .התגובה
ה"תחייתית" "מתלהבת" הרבה יותר .תגובה זו מעצימה מאד את החיסרון שבמראה הויזואלי
הכאוטי של דף הגמרא ,וממילא מעריכה הרבה יותר את החידוש .החיבור של דברי ה"שפת
אמת" על הדרכים החדשות בתורה שמתגלות בכל דור ,עם מהדורת "גמרא סדורה",ודברים
בעל פה שהשמיע העורך ,רומזות שייתכן שהוא רואה בכך "מהפכה" בחיתוליה .השינוי
הכולל בפורמט "גמרא סדורה" לעומת דפוס "וילנא",והמודעות לעוצמת המסר שהפורמט
החיצוני מעביר מעצימה אפשרות זו.
.28במאמר שכותרתו "הרבה מן האור"http://www.bmj.org.il/files/1831294175247.pdf ,
אתי ִמ ּתוֹ ך ַה ְ ּג ָמ ָרא :ל ֹא ׁ ִש ִירי ָהיָ ה זֶ ה /זֶ ה ׁ ִשיר ַע ִּתיק ַ ּב ֲעבוֹ תוֹ ת זְ ָמן ֶ ׁ /שלּ ֹא יָ כוֹ ל
.29בהקדמה מובא שירו של הרב עמי עולמי ז"ל ַ -ה ׁ ּ ִשיר ׁ ֶש ָּנ ָש ִ
לִ דּ וֹ ם /הוּא ׁ ִש ָירם ֶשל ָּכל ַה ִּנ ְד ָה ִמים ֶ /אל מוּל יְ קוּם נוֹ ְש ִאים ֵעינָ ייִ ם /וְ ָש ִרים ָ ּב ְרכִ י נַ ְפ ׁ ִשי ּ ָ /ב ְרכִ י ִמדַּ ף ְ ּג ָמ ָרא ִמכּ וֹ כְ ֵבי ׁ ָש ַמיִ ם
37
מעשה בריח בלתי נסבל...
הרב רפאל מזרחי
ר”מ כיתה ט’
אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה ,היינו למידין צניעות מחתול ,וגזל מנמלה ,ועריות
מיונה (עירובין ק,א) .לימוד מוסר טבעי מדרכם של בעלי חיים לנהל את חייהם ,יכול להוות
בית מדרש מוסרי מעשי לכל אדם באשר הוא .לימוד זה הינו בתחום המוסר והמידות,
בלעדיהן חוזר לו העולם לתוהו ובוהו.
בספר ‘קב הישר’ פ”ז מביא סיפור בשם ספר ‘גבעת המורה’:
מעשה באחד שהלך בדרך ונזדמן שהלך עמו אליהו הנביא ז”ל .ופגעו (פגשו) בנבלה
אחת מושלכת בדרך.
והיתה הנבלה מסרחת סרחון גדול עד שהניח החסיד את ידו על חוטמו מפני הסרחון.
ואליהו הנביא הלך קרוב לנבלה ולא חש כלל .כשהמשיכו ללכת ,פגע בהם אדם אחד
שהליכתו היתה בגאוה והיה מתפאר ומתיהר (משויץ) .ובעוד שהיה אותו אדם רחוק
מהם ,שם אליהו הנביא את ידו על חוטמו.
שאל אותו החסיד :מדוע לא שם אדוני את ידו על חוטמו בזמן שעברנו ליד הנבלה?
השיב לו אליהו הנביא :אדם זה שמתגאה ,מסריח יותר מהנבלה .כי נבלה ,אם אדם
נוגע בה הוא טמא רק עד הערב .אבל באדם זה ,מקבל ממנו טומאה חמורה.
בסיפור זה אנו רואים עד כמה חכמים רצו להעביר לנו את ההכרה שלא כל מה שמסריח
מגעיל ,ולא כל מה שנראה יפה מריח טוב...
לעיתים ,ההתנהגות הקלוקלת של אדם כלפי החברה פוגעת באישיותו ובמהותו ,עד כדי
שאנשים ‘יריחו’ אותו ממרחק רב .הטומאה -ההשפעה השלילית שהסביבה מקבלת ממי
שמתנשא על הזולת ,גדולה יותר מטומאת הנבלה שהיא טומאה זמנית וניתנת לביטול.
38
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
בריח ישנה תכונה מאוד מעניינת .שלא כמו באוכל ,שכיכר אחת נאכלת על ידי עשרה ולכל
אחד מגיע רק מעט ממנה ,בריח המצב אינו כן .עשרה אנשים יעמדו ליד מקור הריח ועוצמת
הריח תהיה מורגשת לכולם באותה מידה ולאורך זמן.
כך גם באדם שאין בו מידות טובות ,אין בו את ההתחשבות והעזרה לזולת ,יכירו בו אנשים
מרחוק ,וכולם ידעו את מהותו ללא בעיה .ומנגד ,אדם שעוזר לחבריו ,נותן מעצמו לאחרים
ומסייע להם ,ריחו הטוב הולך מסוף העולם ועד סופו...
אבל ,לעיתים נדמה לנו שאנו חייבים לספר דברים בגנות אדם שמעשיו מגונים ,וממש צריך
שכולם יזהרו מאותו ‘פושע’
אומר על כך רבינו בחיי בספר חובות הלבבות (שער הכניעה פ”ו):
ונאמר על אחד מן החסידים ,שעבר על יד נבלת כלב מסרחת מאד .ואמרו לו תלמידיו:
כמה מסרחת נבלה זאת .אמר להם :כמה לבנות שיניה .ונתחרטו על מה שספרו
בגנותה ...וכיון שהוא גנאי לספר בגנות כלב מת ,כל שכן שהוא חובה לשבח אדם
משכיל ומבין .והיתה כוונתו להוכיחם שלא יתרגלו לדבר רע .עד שייעשה להם לטבע
רע וכן שיתרגלו לדבר טוב ייעשה להם טבע קבוע.
התלמידים רצו לגנות את סרחונה הבולט של הנבלה ,הרב החסיד הבליט את הטוב הבולט
והנראה שבה .אמנם שיניים צחורות אלו כבר לא יפעלו כלום ,אבל ,צריך למצוא נקודת זכות
בכל דבר גם אם מדובר בנבלת כלב.
ומה זה עושה לי?
אני מתרגל לחשוב טוב ,ומתרגל את עצמי לדבר טוב גם על מי שנראה לי כלפי חוץ ובאופן
מיידי כדמות שלילית .שהרי ראיה טובה לגבי מי שאינו נראה כלכ כך טוב -מרגילה את האדם
לראות טוב באופן טבעי גם במי שיותר קל לדונו לכף זכות!
רבינו בחיי מונה בספרו ,עשר הנהגות שצריך לנהוג בהם ֶה ָענָ יו .ההנהגה הרביעית היא
לעשות טוב לבני אדם ולדבר טוב עליהם ולדונם לכף זכות ולא לספר בגנותם ולמחול להם
אם יספרו בגנותו.
39
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
לדעת להיות ‘מעביר על מידותיו’ ,להיות אחד שאינו מקפיד עם הזולת גם אם פגעו בו ,זו
מידה שמקדשת את האדם ההופך בכך להיות דומה לקונו.
איך מגיעים למידה זו?
בודאי לא כפי שמובא בחז”ל לגבי ר’ שמעון ברבי אלעזר ,שלמד הרבה תורה ,הרגיש את
עוצמתו הרוחנית עד כדי כך שכל מי שסביבו הפך לבטל לעומתו.
מעשה בר’ שמעון בן אלעזר שבא ממגדל גדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל
על שפת הים והיה שמח שמחה גדולה שלמד תורה הרבה .נזדמן לו אדם אחד שהיה
מכוער ביותר.
אמר לו :שלום עליך רבי .ולא החזיר לו,
אמר לו (ר’ שמעון) :ריקה שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?
אמר לו :לך אמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית!
כיוון שידע (ר’ שמעון) בעצמו שחטא ,ירד מן החמור ונשתטח לפניו
ואמר לו :נעניתי לך ,מחול לי.
אמר לו :איני מוחל לך עד שתלך ותאמר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מטייל (ר’ שמעון) אחריו עד שהגיע לעירו .כיוון שהגיע לעירו יצאו אנשי עירו
לקראתו ואמרו לו :שלום עליך רבי.
אמר להם (האיש) :למי אתם קוראים רבי?
אמרו לו :לזה שמטייל אחריך.
אמר להם :אם זה רבי ,אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו :חס ושלום מה עשה לך?
אמר להם :כך וכך עשה לי.
אמרו לו :אף על פי כן מחול לו.
40
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
אמר להם :הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס ר’ שמעון בן אלעזר לבית המדרש ודרש,
לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז!
לאחר אותו מעשה ,ר’ שמעון הבין את עומק העניין ,אותו ‘מכוער’ (שלפי חז”ל היה אליהו
הנביא) לימד אותו שככל שאתה לומד יותר תורה אתה צריך להיות יותר כנוע ושפל ,אתה
צריך להכיר בכך שאתה רק אדם ולא א/ל‘ .יזל מים מדליו’ -התורה נמשלה למים ,ועל כן כשם
שהמים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך -כך גם הלומד תורה צריך להבין את מעמדו
האמיתי של האדם שאף אם למד הרבה תורה אסור לו להחזיק טובה לעצמו.
והקדוש ברוך הוא יזכנו ללמוד תורה ,להיות מושפעים ממנה לטובה ולברכה ,אמן!
41
חתול מחמד -נחמד לגידול?
דינים שונים הקשורים לחתולים
נבו פלוס
כיתה ט’
איסור גידול חתולים
במסכת בבא קמא פ,ב מובא ,שרב דרש הלכה לגבי חתולים לאחר שחתול פגע בתינוק:
אדהכי והכי אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא .נפק רב ודרש :חתול -מותר להורגו,
ואסור לקיימו ,ואין בו משום גזל ,ואין בו משום השב אבידה לבעלים.
התוספות שם מסביר ,שדין החתול חמור ,כי אנשים לא כל כך נזהרים מחתול ולא ניכר בו אם
הוא מסוכן ,שלא יודעים מהו מזגו ומקורו בעולם (צבע האם -כפי שיתברר בהמשך) ואפילו
אם הוא קשור זה לא מועיל למניעת היזק.
אפשרות נוספת -החתולים נחשבים לחיות טרף ולכן כל הקודם להורגו זכה בעורו כי מדובר
כאן בחתול שאינו קשור בשלשלת .אבל אם קשורים ברצועות אין בו סכנה.
לסיכום דברי התוס' -חתול שקשור ברצועות ,דעה א' :מותר לפגוע בו כי אנשים לא נזהרים
ממנו .דעה ב' :אסור לפגוע בו כי אין בו סכנה.
לגבי עצם הגזירה שגזר רב לאחר המקרה הזה אומר המאירי בספרו 'בית הבחירה':
יש לו לדיין לחדש גזרות לפי מה שרואה אחר שנתברר לו הענין .מעשה היה בחתול
שקטע ידו של תינוק ויצא רב וחקר על אותו המין ונתברר לו שטבעו בכך ודרש על
אותו המין שמותר להרגו ,ואסור לקיימו ,ואין בו משום גזל ,ואף בעורו אין בו משום
אבדה וכן כל כיוצא בזה:
מכאן שלמדנו עוד יסוד בדרך פסיקת ההלכה של חז"ל ,שהתקנות שלהם היו גם תוצאה
ממקרים שקרו בפניהם או בזמנם ,אותם הם רצו למנוע בהמשך.
42
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
וכך נפסק הלכה למעשה בשו"ע חו"מ רסו ,ד:
חתול רע שמזיק לקטנים ,אין צריך להשיבו לבעלים ,אלא כל המוצאו הורגו וזוכה
בעורו.
הלכה למעשה לדורנו ניתן לראות ב -ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ז:
ודין חתול חיורא (לבן) להרוג אותו משום סכנה -אין נוהג בזמן הזה ,אבל אם המית או
קטע יד של תינוק נוהג בו כל דין הכתוב בפנים:
וכן כתב בשו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן יז
ואי מיבעיא לך בחתול (אם תרצה להרוג גם חתול) משום ההיא דאיתא בסוף פרק
מרובה דאסור לקיימו -הא נמי לאו מילתא (זה לא נכון) דהא ודאי האידנא (כיום)
סתם חתולין דידן (שלנו) בני תרבות הן ואסור להורגן.
החתולים של ימינו הם ביתיים ואין בהם כל סכנה ולכן אסור גם להורגם.
דין הקדמת חתול באוכל לפני האדם
כתוב בדברים,י"א "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" .מהפסוק הזה אנו למדים
שאם יש לך חיה בבית אתה צריך קודם להביא לה אוכל לפניך משום שכתוב קודם "ונתתי
עשב בשדך לבהמתך" ורק אחר כך "ואכלת ושבעת" .האם קיום מצווה זאת שייכת גם בחתול?!
בדרשות מהר"ח אור זרוע (הרב חיים אליעזר בן יצחק מוינה) כתוב ,שאסור לדבר בין ברכת
המוציא לאכילה על מנת שלא יסיח דעתו מהאכילה .אבל אם יש לו בבית פרה או חתול יכול
לומר לאחד מבני ביתו בין ברכת המוציא לאכילה שיתן להם לאכול בגלל שאסור לו לאכול
לפני שנתן קודם לבהמה.
מכאן ראינו שמהר"ח אור זרוע משווה בין דאגה למאכלה של פרה לבין חתול.
לעומת זאת ה'ברכי יוסף' על האורח חיים (רבי חיים יוסף דוד אזולאי-החיד"א) כתב ,שהמגדל
כלב או חתול אין לו חיוב להקדים את האוכל שלהם לאוכל של עצמו ,אבל אם רוצה לדקדק
יכול להקדים את אוכלם .מכאן שלפי החיד"א כלב וחתול אינם נחשבים בהמות שצריך לדאוג
להן ,ולכן אין צורך להקדים אוכליהם לאוכליו.
43
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
לאכול ממאכל של חתול
במנורת המאור חופת אליהו רבה כתוב ,שיש שישה דברים שמשכחין התלמוד מהאדם ,ואחד
מהדברים הללו הוא לאכול פת שאכלו חתול וכלב ממנו.
בספר המנהגות (ר' אשר מלוניל) כתוב שלא נהגו להאכיל חתול מחתיכה שנגעה בחתיכת
המוציא.
הרב עובדיה יוסף בשו"ת 'יביע אומר' חלק ב' על יורה דעה כותב ,שאין שום איסור באכילה
של דבר שאכל ממנו חתול אבל עדיף לשמוע לחז"ל ולא לאכול משום שזה מביא לידי שכחה.
איום על ילד בחתול
עניין החתול מובא גם בפתיחת פה לשטן .כלומר ,שלא להגיד דברים רעים שיקרו לאדם
בעתיד כי דברים אלו יכולים לקרות.
באליה רבה כתוב ,שלא יגידו לתינוק ,חתול או כלב יקח אותך ,על מנת להפחידו .כי יהיה
לאותו תינוק פגם בעולם הזה ובעולם הבא.
וכן פסק 'שולחן ערוך הרב' חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף יב
אסור להוציא מפיו דבר פורענות על אדם מישראל ,אפילו לומר אילו היה פלוני קיים
היה בא לכאן ,כי ברית כרותה לשפתים .ואין לאב ואם לעשות מורא לתינוק בדבר
טמא כגון לומר חתול או כלב יקחוהו .כי יש מזיקים ,שלהם שמות כשמות הטמאים
ההם ,ויוכלו להזיק לתינוק בגופו או בנשמתו .שברית כרותה לשפתים .וכן בכל כיוצא
באלו צריך ליזהר מאד מהרגל הלשון.
לכנות אדם בשם חתול
בשו"ת משנה הלכות נשאל הרב מנשה קליין שאלה על כך שהרב מאיר קצלנבויגן תמיד היה
חותם את שמו עם ציור חתול שהרי היא חיה טמאה ועל מצבתו מצוירת חתול שכאמור היא
חיה טמאה .והשאלה היא :איך על מצבה של רב כל כך קדוש יש חיה טמאה כמו חתול ולמה
היה חותם איתה את שמו?!
44
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
עציל=חתול בלע"ז ,ולכן
והתשובה הפשוטה ביותר היא שפירוש שם משפחתו הוא חתול – ֵק ִ
חתם את שמו כך ויש ציור זה על מצבתו .ובנוסף -במה שונה השם אריה וזאב בו נקראו
אבותינו שהם ודאי אינם טובים יותר מהחתול...
45
גידול חתולים בהלכה
נפתלי אלסטר
כיתה ט’
תאור העניין בכללותו
גידול בעלי חיים הוא עניין השנוי במחלוקת .ברור שאסור לגדל בעלי חיים שעושים נזק
לאדם או לרכוש שבהם יש איסור מפורש לגדל אותם .לגבי גידול חיה טמאה צריך אחד משני
תנאים:
.1החיה אינה מזיקה לבני אדם או לרכוש.
.2יש צורך מסוים בחיה.
לגבי ההיזק שהחתול יכול לעשות נדבר בהמשך.
לא כל כך ברור שהנאה מחיית מחמד נחשבת צורך .במאמרו הדן בגידול חיות מחמד טמאות
(תחומין כז') הרב אלחנן פרינץ כותב:
"מהמדרש (קהלת רבה ו ,יא) עולה שצורך הנאה בלבד אינו נחשב לצורך ,ואין בו כדי
להתיר גידול חיה טמאה שכן נדרש שם על הפסוק "כי יש דברים הרבה מרבים הבל":
"מגדלי קופים וחתולים ,וחולדות הסנאים ואדני השדה וכלב הים –מאי אית להון הנייה
מנהון?!" והוסיף בעל ספר חסידים (סי' תתרלח) " :כי יש דברים הרבה מרבים הבל – זה
המגדלים עופות לנוי ולקילוס; ומה שמוציא עליהם ,היה לו לתת לעניים ".אך אפשר
שהביקורת על מגדלי חיות מחמד אלו באה משום שהמגדלם טורח ודואג למזנותיהם
על חשבון דאגתו לזולת ולעניים .אבל אילו היה מגדלם כלאחר יד – שרי".
הרב פרינץ מסכם :מותר לאדם לגדל בהמה טמאה (במקרה שלנו חתול) בתנאי ש:
• החיה לא מזיקה.
• יש צורך או הנאה בגידול החיה.
46
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
• הכסף שגידול דורש לא ימנע ממנו להכניס אורחים ועניים.
• המטפל לא גורם צער לחיה.
• ועוד הלכות נוספות (שבת ,זהירות מפני חיידקים וכו')
ולכן יש המחמירים ואוסרים לגדל חתול ויש המקילים ומתירים.
טעמי ההלכה
לגבי עניין גידול חתולים ספציפית ,הגמרא מציינת סיבות לאסור וסיבות להתיר.
סיבות לאסור :חתולים יכולים לעשות נזק לדוגמה :לנשוך תינוקות (כמו בסיפור של רב).
סיבות להתיר :חתולים יכולים גם להועיל :לנקר את הבית (לנקות את הבית משרצים) –
תועלת מעשית .או גם להביא הנאה לאדם – תועלת רוחנית.
האיסור נלמד מהתוספתא:
"כשם שאין מגדלים בהמה דקה כך אין מגדלים חיה דקה" חתול היא חיה דקה ולכן
אסור לגדל חתול! אבל באותה תוספתא ר' ישמעאל מלמד שמותר לגדל חתולים וכן
את אותן חיות שאדם זקוק להן לנקר את בית ,משום התועלת שהם מביאים.
סיפורים מחז"ל
במסכת בבא קמא דף פ:
...אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא( .בא חתול וקטע ידו של ילד)
נפק רב ודרש חתול מותר להורגו ואסור לקיימו ואין בו משום גזל ואין בו משום השב
אבידה לבעלים (רב ראה את המקרה ודרש – חתול מותר להורגו.)...
בעקבות הסיפור רב אוסר לגדל חתול בגלל שהוא מזיק .ר' שמעון בן אלעזר מקשה עליו
מברייתא שבה כתוב במפורש שמותר לגדל חתול .הגמרא עושה אוקימתא ואומרת שאסור
לגדל חתול לבן ומותר לגדל חתול שחור (כנראה שהיה ידוע שחתולים לבנים היו עושים
נזק) .הגמרא דוחה את התירוץ מכיוון ש'החתול של רב' היה שחור .ולכן הגמרא מדייקת יותר
47
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
ואומרת שאסור לגדל חתול שחור ממשפחה לבנה (שחור בן לבן בן לבן) ,אבל מותר לגדל
חתול שחור ממשפחה שחורה אפילו שיש במשפחה חתול לבן (שחור בן לבן בן שחור).
היבטים מדעיים
האם חתול באמת יכול להזיק לבני אדם?
במקרה שחתול חש איום או סכנה ,הוא יברח או ינסה להבהיל את היצור המאיים באמצעות
קולות ותנועות איום ,כפעירת פה המלווה בחשיפת שיניים וקול נשיפה חזק ,משיכת אוזניים
לאחור ,קימור חד של הגוף ,פרווה סמורה והרמת רגל במטרה לשרוט או להבהיל .יש מקרה
אחד בו חתול יכול ממש לתקוף .בן אדם (או כל זר אחר) שנכנס לביתו של החתול ללא
'רשותו' .למרות שבדרך כלל החתול ינסה להפגין כוח ולסלק את הזר ללא מגע ישיר.
הלכה למעשה
הלכה למעשה נראה שאין איסור הלכתי לגדל חתול .כך משתמע מהחיד"א בספרו ברכי יוסף
(יו"ד סי' קיז) המדייק מלשון הבית יוסף שמותר לגדל תוכי בבית .וכן עולה מדברי שו"ת יכין
ובועז (חלק ב סי' כה) שמותר לגדל קוף אע"פ שהוא טמא ,וכן כתב בספר כף החיים (יו"ד סי'
קיז סק"ה) שמותר לגדל עופות ובעלי חיים טמאים לנוי וכדומה .ומכאן לומדים שמותר לגדל
גם חתול( .כדברי הרב מנשה ישראל בתשובתו).
הרב אליעזר אלטשולר כותב בתשובתו על השאלה של גידול חתולים שאין איסור לגדל
חתולים אבל גם אין חובה לגדלו.
סיכום
עניין גידול חיות וחתולים בפרט הוא שנוי במחלוקת.
המחמירים סומכים על ההלכה שדרש רב ועל התוספתא" :כשם שאין מגדלים חיה דקה כך
אין מגדלים חיה דקה" ואוסרים לגדל חתול.
48
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
המקילים מסתמכים על ר' ישמעאל באותה תוספתא" :מגדלים כלבים כופרים וחולדות
הסנאין וחתולין והקופות דברים המנקרים את הבית".
הלכה למעשה לפי הרב אליעזר אלטשולר שמותר לגדל חתול.
49
איסור גידול כלבים
יאיר קרייטמן
כיתה ט’
הגמרא במסכת ב"ק דף פג עמוד א' אומרת לנו:
"תנו רבנן לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת ,אבל מגדל הוא בעיר
הסמוכה לספר וקושרו ביום ומתירו בלילה".
מלמדת אותנו הברייתא שאסור לגדל כלב משוחרר אלא הוא חייב שרשרת .בעיר הסמוכה
לספר (גבול) צריך רק ביום שיהיה קשור בשרשרת ,אבל בלילה יכול להתירה.
”תניא רבי אליעזר הגדול אומר :המגדל כלבים כמגדל חזירים .למאי נפקא מינה
למיקים עליה בארור (שיתחייב בארור)" הכוונה היא לסיפור ,שהיו משלשלין דינרין...
ואז העלו חזיר ונעץ ציפורניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ...ואז אמרו "ארור האיש
שילמד את בנו חכמת יוונית וארור האיש שיגדל חזיר בביתו".
א"כ רבי אליעזר הגדול אומר שלגדל כלב זה גרוע כמו חזיר .מסבירה הגמרא למה חייב
בשלשלת? מה הכלב עשה שהוא צריך שלשלת?
דריש ר' דוסתאי דמן בירי :ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ,ללמדך שאין
שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות חסר אחת ,והיתה אשה
מעוברת ביניהם וראויה להשלים ,ונבח בה כלב והפילה ,נמצא זה גורם לשכינה
שתסתלק מישראל.
כלומר ,הייתה אישה בהריון כמעט בחודש התשיעי כי כתוב "ראויה להשלים" ,ואז נבח כלב
והיא הפילה את התינוקת .ובגלל זה ,השכינה הסתלקה מארץ ישראל.
50
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
נביא כמה וכמה הלכות המובאים בפוסקים:
בית הבחירה למאירי:
לעולם לא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע או כל דבר שהזיקו
מצוי שנאמר "ולא תשים דמים בביתך" {דברים כ"ב/ח"} .ויזהר בהזיקם כמה שיוכל
וישם לנגד עיניו"
אדם צריך להיזהר מה הוא שם בבית .שלא ימצא בבית כל דבר שעלול להזיק.
שולחן ערוך חו"מ תט,ג:
אסור לגדל כלב רע ,אלא אם כן הוא אסיר בשלשלאות של ברזל וקשור בהם .ובעיר
הסמוכה לספר ,מותר לגדלו ,קושרו ביום ומתירו בלילה ...הגה" “ויא דהשתא שאנו
שחיים בין עכו"ם ואומות בכל עניין שרי ,ופוק חזי מאי עמא דבר (הגהת אלפסי
החדשים) .מיהו נראה אם הוא כלב רע ,שיש לחוש שיזיק בני אדם ,דאסור לגדולו אלא
אם כן קשור בשלשלאות של ברזל.
לפי דברי הרמ"א ,כשיש סכנה ,מותר לגדל כלב ,ואם יש לחוש שמזיק ,צריך לקשרו
בשלשלאות .וכמו שכיום יש בהרבה בתים בכניסה“ :זהירות כלב נושך" ואז הגנבים מפחדים
מזה.
תקנות להסדרת הפיקוח על הכלבים
בפעם הראשונה בחייו קיבל רועי ליום הולדתו גור כלב חמוד ,הוא מאוד שמח בו .רועי רצה
לברר כיצד שומרים על הכלבלב ,היכן עושים לו חיסונים או כיצד שומרים שלא ינשך אחרים,
לכן חיפש ומצא את החוק המסדיר את החזקת הכלבים .מטרת החוק הוא להגן על בני אדם
ועל בעלי חיים אחרים מפני כלבים שאינם נמצאים תחת השגחה .לצורך השגת המטרה ,קבע
המחוקק הוראות מיוחדות שעל בעלי הכלבים ועל רופאי החיות לקיים.
לפי החוק ,כל מי שמחזיק כלב בגודלו מעל 3חודשים חייב רישיון מהרשות המקומית .לשם
כך ,על הכלב להיות מחוסן מפני מחלת הכלבת ויש לסמן אותו בסימן מיוחד .אם הכלב נשך
מישהו ,אם הוא חולה או אם הכלב מת – חייבים לדווח על כך לרשות המקומית.
51
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
הרשות המקומית מקבלת את כל המידע לגבי הכלב ,לגבי בעליו ולגבי מקרי תקיפה ונשיכה
של הכלב או של כלבים אחרים שבבעלות אותו אדם ,וכך היא יכולה לפקח על קיום החוק.
החוק קובע שלא ניתן לשחרר כלב ללא השגחה .אם הכלב נמצא בחצר -יש לתלות בכניסה
לחצר שלט“ :זהירות כלב".
כאשר יוצאים לטייל עם הכלב ,יש לקשור את הכלב ברצועה באורך של עד 5מטרים ומותר
לשחררו רק באזורים מיוחדים שקבעה הרשות המקומית.
יוחאי ,חברו הטוב של רועי ,קינא ברועי ורצה כלב ,לכן ביקש מאביו כלב גדול ,חזק ומסוכן
יותר מהכלבלב של רועי .אביו הסביר לו שכלבים מסוכנים עלולים לגרום לפציעה ולמוות,
וקשה לשלוט בהם ,לכן החוק מתייחס לכלבים מסוכנים באופן שונה מאשר לכלבים רגילים
וחמודים.
החוק קובע כללים חמורים יותר לגבי החזקת כלבים מסוכנים .כלב מסוכן הוא כלב מעל גיל
3חודשים שנשך נשיכה שגרמה לחבלה או שהוא אחד מ 8-סוגי גזעיים של הכלבים שנקבעו
בחוק כמו למשל ,אמסטראף ורוטווילר .הגזעיים שנזכרים בחוק מתייחסים לכלבים בעלי
כוח רב ,לסת בעלת עוצמת נשיכה חזקה במיוחד ובדרך כלל הם מאוד תוקפניים ולפעמים
גם באופן בלתי צפוי.
כיום לאחר חקיקת החוק ,אי אפשר לייבא את הכלבים הללו מחוץ לארץ .אסור למכור אותם
או לתת אותם במתנה .חייבים לסרס או לעקר אותם כשהם מגיעים לגיל חצי שנה .ברישיון
הכלב הוא יצויין ככלב מסוכן.
כדי לקבל רישיון להחזיק בו חייבים להתקיים כמה וכמה תנאים שהחוק דורש .למשל,
הבעלים של הכלב המסוכן חייבים להיות מעל גיל ( 18בעל כלב רגיל צריך להיות מעל גיל
)16פיו של הכלב המסוכן צריך להיות סגור במחסום למשך כל הזמן שבו הוא שוהה בקרבת
ילד מתחת לגיל .16על הבעלים לגדר ולנעול את החצר של הבית באופן שימנע מהכלב
לצאת ובכל כניסה לחצר חייב להיות תלוי שלט "זהירות כלב מסוכן" .הכלב רשאי לצאת
מהבית רק כשפיו סגור במחסום והוא קשור ברצועה באורך של עד 2מטרים ,ואת הרצועה
יחזיק אדם מעל גיל ,18שיכול לשלוט בכלב המסוכן.
52
אמירת קדיש דרבנן
ע”י מי שיש לו אב ואם
דוד ברקוביץ יצחק ביאליק
כיתה ח’
כידוע ,ישנם כמה סוגי קדישים כגון :קדיש תתקבל ,חצי קדיש ,קדיש יתום וקדיש דרבנן.
במאמר זה נעסוק באמירת קדיש דרבנן .ראשית כל ,נעסוק בחשיבותו של קדיש זה ,כפי
שהגמרא אומרת שעליו מתקיים העולם:
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מט עמוד א
רשב”ג אומר משום ר’ יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה :אמר
רבא :בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו ,שנאמר“ :בבקר תאמר מי יתן ערב
ובערב תאמר מי יתן בקר” ,הי בקר? אילימא בקר דלמחר (אם נאמר שהאדם יגיד
מה יהיה מחר) ,מי ידע מאי הוי? (רש”י :האם אדם יכול לדעת מה יהיה מחר?) אלא
דחליף( .כלומר ,שהיום הבא יהיה כמו היום שחלף) ואלא עלמא אמאי קא מקיים?
(רש”י :כיצד העולם יכול להתקיים אם כל יום יותר מקולל מקודמו?) אקדושה דסידרא
ואיהא שמיה רבא דאגדתא! ,שנאמר ”:ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים” ,הא
יש סדרים -תופיע מאופל (רש”י :כאשר יש סדרי לימוד העולם מתקיים).
רש”י:
אקדושה דסידרא -סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה
בכל יום דבר מועט ,שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה! וכיון שנוהג בכל
ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ,ויש כאן שתים :קדושת השם ותלמוד התורה ,חביב
הוא .וכן יהא שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו
נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של מלאכה ,ויש כאן תורה
וקידוש השם.
נמצא אפוא ,שקדיש דרבנן שאומרים אותו לאחר לימוד התורה (ובגמרא לאחר הדרשה
בשבת) עליו מתקיים העולם.
53
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
וכך כתב הרמב”ם 1בספר “משנה תורה” הלכות תפילה:
“קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו
במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה”.
ולפי האר”י 2קדיש זה חובה ,כסולם להעלות התפילה מעולם לעולם (כמו שיבואר לקמן) .וזה
מלמד אותנו על חשיבות קדיש זה.
נוסח הקדיש הוא על תלמידי החכמים שעוסקים בתורה הקדושה שיהיה להם ‘שלום ,חן,
חסד ורחמים’ ובלשון הקדיש:
דע ְס ִקין ְ ּבאוֹ ַריְ ָתא
“על יִ ְש ָׂר ֵאל וְ ַעל ַר ָ ּבנָ ן וְ ַעל ַּתלְ ִמ ֵידיהוֹ ן וְ ַעל ָּכל ַּתלְ ִמ ֵידי ַתלְ ִמ ֵידיהוֹ ןָ ,
ַ
ַק ִ ּד ְׁש ָּתאּ ִ .די ְב ַא ְת ָרא ָה ֵדין וְ ִדי ְבכָ ל ֲא ַתר וַ ֲא ַתר .יְ ֵהא לָ נָ א וּלְ הוֹ ן וּלְ כוֹ ן ׁ ְשלָ ָמא ִח ָּנא וְ ִח ְס ָ ּדא
ארי ְׁש ַמ ָ ּיא וְ ַא ְר ָעא וְ ִא ְמר ּו ָא ֵמן”.
וְ ַר ֲח ֵמיִ .מן ֳק ָדם ָמ ֵ
קדיש זה נאמר פעמיים במהלך תפילת שחרית ,פעם אחת לאחר “ר’ ישמעאל” ופעם שניה
לאחר “אין כאלוקינו”.
כפי שאנו רואים ,קדיש זה לא נתקן כלל ליתומים .ובכלל ,מקור המנהג שהיתום יאמר קדיש,
אינו מופיע בגמרא ואף לא במשנה תורה של הרמב”ם ,אלא בסדר רב עמרם גאון המורה על
אמירת הקדיש ע”י הבן על קבר הוריו ,והסיבה לכך היא לזכות ולעלות את נשמת הנפטר.
וכמובן ,כל זה נאמר דווקא על קדיש יתום .במהלך הדורות התחילו היתומים להגיד גם קדיש
דרבנן .ולא ז ּו בלבד ,אלא כשאין יתומים בבית הכנסת ,לא אומרים כלל קדיש זה! הרב אליקים
גץ בן מאיר בספר השאלות והתשובות שלו“ :אבן השוהם” שאלה כ מתעסק בשאלה ,האם
צריך להגיד קדיש דרבנן אחרי שיעור ,גם מי שיש לו הורים ,או שזה כמו קדיש יתום:
נשאלתי בני אדם הלומדים בחבורה שיעור בכל יום בב”ה אם רשאי לומר קדיש דרבנן אע”פ
שיש לו אב ואם כי הוכח בשו”ע סי’ שע’ו אף שאביו חי יאמר קדיש על אימו וע”ש באריכו’
וא”כ מי שיש לו אב ואם אינו אומר קדיש יתום כמבואר שם באותו סעי’ .ואם כן גם כאן לא
יאמר או שיאמר?
תשובה נראה לענ”ד דרשאי לומר קדיש דאית’ ברמב”ם ,דכל עשרה היושבים ולומדים יחד,
אחד מהם אומר קדיש דרבנן וכו’ .ואם כן ,משמע דקדיש זה יאמר אחד מהחבורה הלומדים
.1ר’ משה בן מימון מגדולי הפוסקים בכל הדורות מכונה ה’נשר הגדול’ ,חוץ מגדולתו הרבה בכל מכמני התורה ,הוא היה גם רופא ,מדען
ופילוסוף עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה”
.2ר’ יצחק לוריא ,גדול המקובלים בצפת במאה ה16-
54
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
ולא איש אחר .וראייתי היא ממס’ סוטה ...וא”כ תיקנו קדישים כמו בתפילה ,ובתפילה רשאי
אדם להתפלל ולומר קדיש אף שיש לו אב ואם! וכן כאן ,כי על זה נתקן קדיש זה כמו שתקנו
בתפילה ...עד כאן תיקנו שיאמר היתום קדיש בתרא .משמע דלא תקנו רק קדיש בתרא,
אכן שאר הקדשים המה כמו מה שאומר שליח הציבור .וכן קדיש דרבנן שייך למי שלומד
השיעור .ויותר מזה נראה אף שיש אבלים ,יותר טוב לומר הקדיש מי שלומד בתוך השיעור
משיאמר האבל ...נאם אליקים המכונה געץ:
משמע מ’אבן השוהם’ שבמקרה זה ,לאחר השיעור יגיד את קדיש דרבנן מי שהיה נוכח
בשיעור אפילו שיש לו אב ואם ,שקדיש שתקנו ליתום זה דווקא ‘קדיש בתרא’ (קדיש יתום
בסוף התפילה).
וקדיש דרבנן ,טוב שיאמר אותו יתום ,אך כאשר אין יתום ,או אפילו יש יתום רק שהוא לא היה
נוכח בשיעור ,אפשר וצריך שיאמר אותו גם מי שיש לו הורים.
ה’חפץ חיים’ 3כותב בספרו ‘משנה ברורה’ בסי’ קלב:
“קדיש יתום אחר עלינו -שהרי ,לעולם צריך להגיד קדיש אחר שאמרו פסוקים ובעלינו
(לשבח) יש גם כן פסוקים וצריכים קדיש אחריו ,אלא שנהגו (דווקא) בקדיש זה להניחו
ליתום שמת אביו או אימו”...
הרב אברהם צבי הירש אייזנשטט בספרו ‘פתחי תשובה’ 4על חלק ‘יורה דעה’ בשולחן ערוך
מדייק מדברי הרמ”א:6
5
“ונהגו לומר קדיש על האם אף על פי (ד) שהאב חי עדיין( ”...יו”ד הלכות אבילות סימן
שעו)
(ד) “שהאב חי -משמע דאם שניהם חיים לא יאמר קדיש וזה דוקא קדיש יתום אבל
קדיש דרבנן יכול לומר .כן כתב בתשו’ אבן שהם סי’ ך’ (הנראה לעיל) ע”ש”:
.3ר’ ישראל מאיר הכהן מראדין מכונה “החפץ חיים” על שם ספרו
.4בהקדמה לספרו כתב שעבר על )!( 180ספרי שו”ת (וזה כנראה מסביר את בקיאותו הרבה ואיך כאן אצלנו הוא הכיר את תשובת “אבן
השוהם”) ועוד כתב« :מיום עמדי על דעתי ,חמודי תבל מאסתי ,הבלי הזמן אחרי גווי השלכתי ,בד’ אמות של הלכה הלכתי ובצל החכמה
חמדתי וישבתי!”
.5ר’ יוסף קארו חי במאה ה 16השולחן ערוך זה ספר הפסקים שלו על ארבעת חלקי הטור (אורח חיים יורה דעה אבן העזר וחושן משפט)
.6ר’ משה איסרליש שכתב את הגהותיו על השולחן ערוך
55
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
יסק 7כתב בספרו ‘אמרי קודש’ גם בנושא זה:
מס ְט ֶרלִ ְ
האדמו”ר אורי קלוגהויפט ְ
“אמר הקדיש אחר הקטורת והוא שייך לבעל תפלה ולא כהנוהגים שיאמר אותו
הקדיש איש אחר ....ומה שאומר קדיש זה יתום עבור אביו או עבור אמו הוא טעות כי
אינו שייך לזה כלל”.
והביא את דבריו גם המהרי”ח 8בספרו ‘ליקוטי מהרי”ח’ על סדר התפילה.
וכן נכתב בספר ‘אוסרי לגפן’:9
[יז] יש לסיים התפילה בקדיש גם כשאין אבלים וכן הקדיש דרבנן שאחר פטום
הקטרת יכול לומר גם מי שיש לו הורים דאינו קדיש יתום ורק הקדיש שאחר עלינו
נתקן בעיקר לאבל לכן לא יאמרנו מי שאביו ואמו חיים...
הרב שמחה רבינוביץ 10כותב כגון זה בספר ההלכה הנפוץ “פסקי תשובות” בסי’ נ’:
ולאחריה אומרים קדיש דרבנן ועל פי קבלת האר”י ז”ל קדיש זה חובה הוא והוא
כסולם להעלות התפילה מעולם לעולם ושייכת לשליח ציבור ואפילו יש לו אב ואם
אלא שאם יש בין הקהל יתום בתוך שנתו זכותו קודמת לומר קדיש זה.
מסופר על הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך 11בספר “הליכות שלמה” כך“ :וכן כשהיה רבינו
אומר הקדיש בתחילת התפילה (והיינו בזמן שלא היה אבל בביהכ”נ ,שאז היה אומר בעצמו
את הקדיש דרבנן ,או מורה לאחר לאומרו ואפילו מי שהוריו בחיים)”...
לכאורה ,נראה מכל הפוסקים לעיל שנכון להגיד תמיד את קדיש דרבנן גם כשאין יתומים .אך
אומנם כתב הרב אליעזר מלמד שליט”א 12בספרו ההילכתי “פניני הלכה” כך:
אחר פיטום הקטורת אומרים קדיש דרבנן ,שתיקנו לאומרו אחר לימוד בדברי חכמים.
וגם אותו נוהגים האבלים לומר ,וכשאין שם מי שאחד מהוריו נפטר נוהגים שלא
לאומרו .אמנם מצד הדין ,נכון שהחזן יאמרנו ,מפני שאינו נקרא קדיש יתום .אלא
שהואיל וכבר הורגלו היתומים לאומרו ,רבים נוהגים בו כפי שנוהגים בקדיש יתום.
.7כונה ’השרף’ ממפיצי החסידות בגליציה ומימנו יצאה שושלת סטרליסק
.8ר’ ישראל חיים פרידמאן
.9הספר נכתב ע"י הרב יהודה שיינפלד מרבני חסידות ברסלב
.10רבה של קהילת משכנות יעקב בשכונת רמת שלמה בירושלים ונכדו של רבי יחיאל יהושע רבינוביץ האדמו”ר מביאלא ספרו הוא על
סדר “המשנה ברורה”
.11ראש ישיבת קול תורה ,מאחד הפוסקים החשובים בשנים האחרונות .הספר הליכות שלמה נכתב ע"י נכדיו.
.12רב הישוב וישיבת הרב ברכה ,ספרו “פניני הלכה” הוא ספר הלכתי המחוור את כל ההלכות הנצרכות
56
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
כלומר ,נכון שקדיש זה שייך לחזן ,אך עדיין “פוק חזי מאי עמא דבר!” (משפט זה בארמית,
ומשמעו :צא וראה כיצד העם נוהג ,צריך לפעמים לעשות כפי המנהג הרווח) ,וכתב המג”א
שלמנהג שהתפשט יש חשיבות רבה .ובלשונו“ :מנהג מבטל הלכה אפילו רוב דיעות סבירא
להו דאסור! ואפילו התלמוד מסייע להו -אמרינן מנהג מבטל הלכה “ומכיוון שנהגו לתת
קדיש זה לאבלים ,טוען הרב מלמד ,שאין צריך לאומרו כשאין אבלים.
אך בשאלה שנשאל הרה”ג הרב דב ליאור שליט”א 13מסתבר אחרת:
שאלה :בבית כנסת שאין בו אבל ,לדוגמא במניין של נערים ,האם צריכים שם לאמר את
הקדיש דרבנן בבוקר אחרי “אין כאלוקינו”? האם אמירת קדיש זה תלוי במנהג או שזה עניין
הלכתי?
תשובה :רצוי שמישהו יאמר ,כדי שיהיה לפחות קדיש דרבנן אחד.
וכן כתב הרב צבי קוסטינר 14בשאלה שנשאל:
השאלה :אנחנו מקיימים מניין שחרית בסניף בנ”ע ,אין אצלנו מישהו שיכול להגיד קדיש
האם יש צורך ,חובה או אסור שהש”ץ יגיד קדיש דרבנן לפני “עלינו לשבח”?
התשובה :נוהגים להגיד קדיש דרבנן לאחר אין כאלוקינו וגם במנין בו אין אבל או יתום
נוהגים לומר .לכן במקרה שלכם עדיף שהחזן יגיד.
סיכום:
נמצא אפוא ,שאכן קדיש דרבנן ניתקן לשליח הציבור כפי שכתב “אבן השוהם” וחשיבות של
קדיש זה גדולה ביותר ,כמו שנכתב בגמרא ,וכפי שתיאר האר”י הקדוש שקדיש זה מעלה
התפילה מעולם לעולם .וראינו ברבים מן הפוסקים (אבן השוהם ,הרב מסטרליסק ,המהרי”ח,
הפתחי תשובה ,הגרש”ז אויערבאך ,אוסרי לגפן והפסקי תשובות) שצריך לאומרו גם אם אין
יתום .למעשה ,ראינו את ה”פניני הלכה” של הרב אליעזר מלמד שכתב שאע”פ שקדיש זה לא
שייך ליתום נהגו שהוא יאמרו ואם אין יתום אז לא אומרים קדיש זה .אך הרב דב ליאור והר
צבי קוסטינר כתבו שיש לומר קדיש זה תמיד.
.13רבה של קרית ארבע וראש הישיבה שם .מגדולי פוסקי דורנו
.14רבה של ישיבת מצפה רמון «מדברה כעדן»
57
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
ולענ”ד כך צריך לנהוג להגיד קדיש דרבנן תמיד ובכל עת .ונזכה בעזרת ה’ לגאולה השלמה
מתוך עניית האמן בכל קדיש ,ובעיקר בקדיש דרבנן שעליו מתקיים העולם .שהרי אמרו
חכמים (שבת קיט ,ב)“ :כל העונה ‘אמן’ בכל כחו – פותחים לו שערי גן עדן ,שנאמר (ישעיהו
כו ,ב)ִ ּ :פ ְתח ּו ׁ ְש ָע ִרים וְ יָ בֹא גוֹ י ַצדִּ יק ׁש ֵֹמר ֱא ֻמנִ ים”.
המאמר נעשה בסיוע ר’ עופר שלום אלישיב
58
תרומת איברים /הצלת חיים
אילן הורנונג
כיתה ח’
אנו לומדים מהפסוק “לא תעמוד עלי דם רעך” (ויקרא יט,טז)
שצרך לעשות הכל כדי חי אדם .רש”י אומר שאסור לאדם לשבת בחיבוק ידיים בזמן שהוא
יכול להציל אדם אחר ממוות .השולחן ערוך כותב בחושן משפט הלכות חובל בחברו סימן
תכ”ו “שגם אם קיים סכנה לחייך בזן שאתה מציל אדם אחר ,אינך צריך לדאוג לחייך”
מהוראה זו מסיקים שמן הראוי להציל חיים על ידי תרומת איברים (כלומר אפשר לתרום
איברים) .הרבנים שמתירים לתרום איברים מסתמכים על הרעיון של פיקוח נפש כלומר,
הצלת חיים.
לפי התלמוד :פיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה חוץ משלוש מצוות לא תעשה
(עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים) .לומדים זאת מהפסק “ושמרתם את חוקותי ואת
משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם” (ויקרא יח,ה) הרי כתוב וחי בהם ודורשים -ולא
שימות בהם .ולכן גם אם מדובר באיסור (כגון לנסוע בשבת במכונית) פיקוח נפש דוחה את
האיסור.
תרומת איברים מן המת בהלכה
מבחינה הלכתית קביעת רגע המוות הוא קריטי מאוד בתרומת איברים (מדובר פה על
התורם) .לפי ההלכה אסור לגרום או לזרז בכוונה את מותו של האדם משום “לא תרצח”.
גם אם מדובר באדם שמותו קרוב מאוד ,ועם איבריו אפשר להציל אדם אחר .מכיוון שברוב
ההשתלות מדובר באיבר חיוני שהוצאתו תגרום למות האדם (למשל השתלת לב) ,אז לפי
ההלכה צריכים לחכות למותו של אותו אדם כדי שיאפשר להוציא ממנו את האיבר שמיועד
להשתלה .יש כמה תנאים שמגדירה ההלכה בשביל לקבוע את מותו של האדם .שלושת
האפשרויות שבהן אי תפקוד של איבר קובע את רגע המוות:
59
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
א .הפסקת פעולת הנשימה ופעילות הלב
ב .הרס המוח כולו (גם אם הלב עדיין פועל)
ג .היעדר מוחלט של הנשימה בלי מכשירים באופן בלתי הפיך גם אם עדיין יש פעילות של
הלב.
ישנה מחלוקת בין גדולי הרבנים איזו משלושת האפשרויות היא זו שקובעת את מותו של
האדם מבחינה הלכתית.
שאלה בענין תרומת כליות -חולה כליות באופן רציני עד שיש סיכון לחייו האם רשאי חברו
לתרום לו אחת מכליותיו בכדי להציל את חייו?
תשובה :הנה בתחילת הדברים צריכים להסביר שעצם הניתוח שעובר התורם כליה לחברו
אינו מסוכן כפי שהיה לפני התפתחות הרפואה בשנים האחרונות ,כתשעים ותשע אחוזים
מתורמי הכליות חוזרים לאחר ההתרמה לבריאות איתנה.
נחלקו הפוסקים האם מותר לאדם להכניס עצמו לספק סכנה בכדי להציל את חברו מוודאי
סכנה .כגון אדם הטובע בנהר גועש והוא יודע שחברו ודאי יטבע כי אינו יודע לשחות ,ואילו
הוא יודע לשחות היטב .אולם לפי המצב של המים הגועשים יתכן שהוא (המציל) יטבע
כאשר ינסה להציל את חברו .על כך נחלקו הפוסקים האם מותר לו לאדם להכניס את עצמו
לספק סכנה או שאינו רשאי.
פסיקת ההלכה לפי הגר”ע יוסף
מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א כתב שרוב הפוסקים הסכימו שאסור לאדם להכניס את עצמו
לספק סכנה בכדי להציל את חברו מוודאי סכנה.
ולמרות זאת הוא פוסק שכיום מותר ומצווה לתרום כליה .שלא נחלקו הפוסקים אם רשאי
אדם להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו ,אלא באופן שהסיכון היה ניכר
באחוזים ניכרים .אבל לאור התפתחות חכמת הניתוח בשנים האחרונות ,ירד הסיכון עד כדי
כך שאינו מיעוט הניכר כלל ,ואין לחוש לו להחשיבו בספק סכנה .ולכן במצב של הרפואה
כיום חובה!!!!!! לעזור.
60
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
בשו”ת יחווה דעת ,חלק ג ,סימן פד הוסיף הגר”ע יוסף וכתב:
תדע ,שבשו”ת הרדב”ז בלשונות הרמב”ם חלק ה’ (סימן רי”ח) כתב ,שמה שפסק
הרמב”ם (בפרק א’ מהלכות רוצח) שכל היכול להציל אדם מישראל מסכנה ולא הצילו
עובר על מה שנאמר בתורה לא תעמוד על דם רעך ,זהו גם כשיש קצת ספק סכנה
למציל .כגון :שרואה את חברו טובע בנהר ,או ליסטים באים עליו ,או חיה רעה באה
עליו .שבכל אלו יש קצת ספק סכנה למי שבא להציל ,ואף על פי כן חייב להציל.
ודווקא בשביל ממון חברו אין להכניס עצמו בספק סכנה כלל ,אבל להציל נפש חבירו,
חייב להציל.
לפי דעתי (כמו שהרב עובדיה יוסף אמר) חובה ואפילו מצווה לתרום איברים וגם לחתום
על כרטיס אדי (למרות שיש מסתייגים) ,כי עם האיברים שלך לאחר מיתה אינך יכול לעשות
כלום ,ולכן אתה יכול להציל אדם אחר עם האיברים .אבל למרות זאת איני סגור על העניין
של תרומה אחר המיתה ,כי יתכן שיש בזה ביזוי המת.
61
הרפואה בהלכה
מתנאל לוי חיים
כיתה ח’
נאמר בספר דברים פרק ל’ פס’ יט’:
“ה ִעד ִֹתי ָבכֶ ם ַה ּיוֹ ם ֶאת ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ַח ִ ּיים וְ ַה ָּמוֶ ת נָ ַת ִּתי לְ ָפנֶ ָ
יך ַה ְ ּב ָרכָ ה וְ ַה ְּקלָ לָ ה
ַ
ָ
ּוב ַח ְר ָּת ַ ּב ַח ִ ּיים לְ ַמ ַען ִּת ְחיֶ ה ַא ָּתה וְ זַ ְר ֶעך”:
ָ
כלומר ,התורה מצוה את האדם ‘שיבחור בחיים’ ויזהר על חייו על מנת שיחיה הוא וזרעו.
החשיבות בחיים היא כה גדולה ,כך שהמאבד את עצמו לדעת נחשב ביהדות ,למעשה נורא.
וכך כתב בעל “השולחן ערוך” 1ביורה דעה:
“המאבד עצמו לדעת ,אין מתעסקים עמו לכל דבר ,ואין מתאבלין עליו ,ואין מספידין
אותו ,ולא קורעין ולא חולצין ,אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים
וכל דבר שהוא כבוד לחיים”.
וכך כתב בעל ערוך השולחן:
“וכל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה”ב”
הרב אליעזר יהודה וולידברג 2נשאל במקרה שבו אדם נמצא במחלה חשוכת מרפא כלומר,
מחלה שבטוח הוא ימות ,ואין לו סיכוי לחיות .נשאלת השאלה האם מותר לעשות לאדם זה
“המתת חסד” .כלומר ,שמפסיקים לאדם את חייו כדי שלא יסבול ייסורים קשים.
ישנם שלושה מקרים בהם נשאלת השאלה האם מותר לעשות ‘המתת חסד’ שבהם פסק הרב
אליעזר יהודה וולדינברג בנחרצות לאסור .והם:
א.אדם שמחוסר הכרה ,וחולה במחלה חשוכת מרפא וסובל ייסורים קשים.
.1ר’ יוסף קארו חי במאה ה 16בצפת
.2נולד בירושלים בשנת תרע”ו ,1915כתב את הספר “דבר אליעזר” והשו”ת “ציץ אליעזר” .התעסק במצוות התלויות בארץ ,נישואין,
גירושין ורפואה
62
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
ב .חולה במחלה חשוכת מרפא ומבקש שיקרבו את מיתתו שלא יסבול עוד מייסורים.
ג .אדם הסובל מייסורים ומנסה להתאבד כדי שייפסקו ייסוריו.
נשאלת שאלה נוספת :האם מותר לעשות לאדם השתלת אברים ,3מאדם הסובל ממחלה
חשוכת מרפא ומייסורים קשים ,ויפרקו מעליו את האיברים ,כדי להציל חיים של אדם אחר?
תשובה :אסור בכל מצב להתיר לעשות השתלת לב מאדם הסובל ממחלה חשוכת מרפא
וייסורים קשים הלכה שאומרת כך ”:וכל המעמץ עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים” –
המקצר לאדם גוסס את חייו כאלו שופך דמים ואפילו קיצר את חייו בדקה אחת.
ובעל “ערוך השולחן” (ר’ מיכאל יחיאל אפשטיין) אומר כך:
אסור לעשות לאדם זה כל דבר שמקצר את חייו .וחכמים אומרים במשנה“ :דהמעמץ
עיניו של מת עם יציאתו הנפש ,הרי זה שופך דמים” .וגם שאנו רואים שאדם זה סובל
ממחלתו וסובל מייסורים ,אין לנו בשום פנים ואופן לקצר את חייו ,אפילו אם אנחנו
חושבים שטוב לו שימות מאשר יסבול .מפני שהעולם ומלאו של ה’ ,ואסור לשום
אדם להתערב בשיקולים של ה’ .אולי אלה תיקוניו לפני שמגיע לעולם הבא .הפוסקים
אומרים שאין לאדם היתר למות בכוונה ,אלא לה’ .שכתוב במקרא ביחזקאל פרק י”ח
“הן כל הנפשות לי הנה ,כנפש האב וכנפש הבן לי הנה” .ואדם האומר טוב לי מותי
מחיי אסור לקרב מיתתו כי הוא לא מחליט בנושא של חבלת גופו וקירוב מיתתו.
בתנ”ך אנו רואים את הסיפור שבו שאול בורח מיד הפלשתים ואומר לגר העמלקי שיפגע
בו וימיתו ,לפני שהפלשתים יבוא ויתעללו בו ויענו אותו .הגר עמלקי אומר לדוד שפגע
בשאול והרג אותו ,ודוד כעס מאד ואמר לו“ :איך לא יראת לשלוח יד לשחת את משיח ה’”,
וציווה דוד לאחד מן הנערים לפגוע בו ולהמיתו .מצד שני אנו רואים שהגר העמלקי עשה
את מה ששאול ביקש ממנו .ועוד דבר -אם הגר העמלקי לא היה עושה זאת ,הפלשתים היו
מתעללים בשאול והורגים אותו ,והרלב”ג אומר אף על פי ששאול ביקש מהגר העמלקי להרוג
אותו ,אסור לעשות זאת ,וקל וחומר למלך ישראל.
בספר בראשית פרק ט פס’ ה-ו ה’ אומר לעם ישראל “ואך את דמכם אדרוש” .אנו למדים
מפסוק זה שאסור לאדם לרצוח ,וגם לא להתאבד .אז נשאלת השאלה -האם שאול המלך
עבר על איסור התאבדות כשנפל על חרבו?
.3רפואה מתקדמת שפותחה במאה ה .20-ברפואה זו אפשר להשתיל לאדם חולה אברים כגון :לב ,קרנית ,כבד ,כליה ,מוח עצם ועוד.
63
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
כאן באה המילה “אך” שממעטת ומלמדת אותנו שיש מקרים מועטים שבו אדם לא עובר על
איסור התאבדות ,כמו במקרה של שאול המלך שלא עבר על איסור התאבדות.
הרד”ק מוסיף עוד פירוש ואומר ששאול לא עבר על איסור התאבדות ,בגלל שידע שבטוח
הוא ימות במלחמה .וגם כשהפלישתים ימצאו אותו ,לא רק שיהרגו אותו ,אלא גם יבזו אותו
ויתעללו בו .ולא היה לו דרך להימלט מהם .אמר שאול יותר טוב שאהרוג את עצמי ולא
יתעללו בי הערלים.
כתוב במסכת שבת:4
“אין מעצמין את המת בשבת ,ולא בחול עם יציאת הנפש .והמעצים עם יציאת הנפש
הרי זה שופך דמים .תנו רבנן המעצמו עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים .משל לנר
שכבה והולכת ,אדם מניח אצבעו עליה מיד כבתה”.
אסור לאדם לקצר את חייו של אדם אחר שגוסס (שעומד למות) כמו לסגור את עינו שימות
יותר מהר או לנתק את מכשירו שיפסיק לעבוד וימות .וכל העושה דבר כזה ,כאלו שפך את
דמיו.
סיכום:
הרב אליעזר יהודה וולדינברג פוסק ,שאסור לאדם לקצר את חייו בדקה אחת אפילו שהוא
סובל מייסורים קשים וטוב לו שימות .וכך גם פוסק בשלושת המקרים הנ”ל .וגם אם האדם
גוסס ויכולים לעשות השתלת לב וכדומה הרב וולדינברג פוסק שאסור לעשות כך משום
שמקצר את חייו ,וכל האדם העושה את זה נקרא שופך דמים .ולמדנו שיש גם מקרים מועטים
מאד שהתירו לאדם להתאבד ושלא יעבור על איסור התאבדות (כמו שאול המלך שנפל על
חרבו כדי שלא התעללו בו הערלים).
בעזרת ה’ שנזכה כולנו לאריכות ימים ושנים טובים ושנזכה לעבוד את ה’ באמונה שלמה
ונזכה לראות את בית המקדש בקרוב אמן סלה.
.4דף קנא ע”ב
64
תולדות רש”י ומעלת פירושו
איתמר ביטון וציון רועי רובין
כיתה ח’
גדול מפרשי התנ”ך והתלמוד
רש”י (רש”י=רבי שלמה יצחקי) נולד בשנת ד’ת”ת/ד’תת”א(בערך לספירה )1039-1041ונפטר
בשנת ד’תתצ”ג (בשנת 1105לספירה) .פירושו נחשב ליסודי ביותר .רש”י למד בישיבות
מגנצא ,וורמיזא שבאשכנז מגיל 20עד לגיל ,30ושם עוצב עולמו הרוחני .במקביל היה עליו
לפרנס את אשתו ובנותיו ,ובאותם ימים הוא לא היה אמיד כלל .בתום לימודיו חזר רש”י
לטרוייש והשתלב מיד בחיי החברה היהודית .הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק
הלכות לכל יהודי הסביבה ,אך סירב לקבל שכר על תפקיד זה .על פי הידע הרב שהוא מפגין
בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם ,היו ששיערו
שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין .אך לדברי ההיסטוריון הרב פרופ’ חיים סולוביצ’יק,
האקלים באזורו של רש”י לא התאים לגידול יין .ויש הסבורים כי רש”י עסק במסחר עם
נוכרים .רש”י ייסד ישיבה בטרוייש ,אך גם ממנה לא קיבל שכר .ישיבתו היתה בורמיזא ורבים
נהרו אליה מרחוק.
מבית מדרשו של רש”י יצאו חיבורים נוספים אשר נכתבו על ידו או ע”י תלמידיו“ :ספר אורה”,
“הפרד”ס”“ ,סידור רש”י“ ,מעשה גאונים”“ ,איסור והיתר” ,ו”תשובת רש”י” .רבותיו המובהקים
היו ר’ יעקב בר יקר ,ר’ יצחק הלוי ור’ יצחק ברבי יהודה .בין תלמידיו היו ר’ שמעיה ,ר’ יצחק
בר אשר הלוי ,ר’ נתן המכירי ואחיו ר’ מנחם המכירי ,ר’ שמחה מויטרי ,ר’ שמעון ,הרשב”ם וכן
חכמים מהדור הראשון של בעלי התוספות .רש”י האיר עיני ישראל בפירושיו לתנ”ך ולגמרא,
ואף כונה בשם “פרשנדתא” .את פירושיו שלח רש”י לבית המדרש בעילום שם ולכן בעלי
התוספות כותבים פעמים רבות “פירש הקונטרס” .יש אשר מיחסים את רש”י לדוד המלך.
לרש”י לא היו בנים ,אלא רק בנות ,ומבתו יוכבד נולדו רבנו תם והרשב”ם.
65
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
מעלת פירוש רש”י:
כתר הבכורה הוענק לפירושו של רשי על ידי כל חכמי הדורות וחשיבותו ומעלתו מוסכמת
פה אחד בין כל המפרשים שקמו אחריו ( ביניהם גם חלק שתפקידם לפרשו) ובהתייחסותם
כתבו פירושם כנלווים אליו.
הרמב”ן (רבי משה בן נחמן) כותב בהקדמה לפירושו לתורה:
“ואשים למאור פני נרות המנורה הטהורה עטרת צבי וצפירת תפארה ( מלשון הפסוק
בישעיה [כ”ח ה’] “ביום ההוא יהיה ה’ ..לתפארת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו”)
מוכתר בנימוסי (על פי לשון הגמרא במגילה [י”ב ]:ופירושו הוא שרש”י מוכתר בכל
חוקי התורה .וכן פירש רש”י במסכת גיטין שנימוס = חוק) במקרא במשנה ובגמרא,
לו משפט הבכורה .בדבריו אהגה באהבתם אשגה (עירובין נד :פירש רש”י “ באהבתה
תשגה תמיד – בשביל אהבתה תעשה עצמך שוגה ופתי) ועמהם יהיה לנו משא ומתן
דרישה וחקירה בפשטיו ובמדרשיו וכל אגדה בפרושיו זכורה[ .ישנם פעמים שנוח לנו
לזכור יותר כאשר מדובר במדרשים].
בגמרא במסכת ברכות ח .כתוב:
“לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום” -וכתב הטור
(או”ח רפה) :ואם למד הפרשה בפירוש רש”י חשיב כמו תרגום”.
ואמנם כתבו הפוסקים שלכתחילה יקרא שניהם -גם תרגום וגם פירוש רש”י.
למרות שרוב חכמי ספרד היו חלוקים בדעתם על חכמי צרפת ( וביניהם כמובן גם רש”י) היו
עדיין מודים ומשבחים את רש”י והיו מוסיפים ואומרים:
“כל פירושי צרפתה (=צרפת) השלך לאשפתא חוץ מפרשן דתא ובן פורתא” ( רש”י ור’
יוסף טוב עלם).
ואף האבן עזרא שבכמה מקומות מתנגד וחולק על רש”י ועל דעותיו אינו חוסך בדברי הערצה
כלפיו .וכתב עליו את השיר “כוכב דרך מצרפתה” ובית שלם מקדיש אך ורק לפירוש רש”י
על התורה.
בספר ‘צדה לדרך’ (שכתב ר’ מנחם בן זרח) הוא כתב על רש”י כך:
“שרתה רוח הקודש על רבנו שלמה (רש”י = רבי שלמה יצחקי) וגברה ידו בגמרא
66
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
וחיבר פירושים על הבבלי בלשון צח וקצר אשר לפניו לא קם כמוהו ואלמלא הוא
נשתכחה דרך הבבלי מישראל”.
ובספר יוחסין כתב ר’ מנחם בן זרח:
“אחריו של רש”י לא היה כח ביד רב וחכם לפרש פירושים אחרים ,לפי שהכל ממקור
חכמת רש”י ומימיו שתו כל הבאים אחריו”.
רבינו תם נכדו של רש”י ומבעלי התוספות ,אמר( :הובא בשם הגדולים לחיד”א)
“מה שפירש אדוני זקני הש”ס ,אף אני אעשה זאת .אבל פירוש המקרא לית בחילי
(=אין בכוחי) כי לא אוכל עשוהו”.
אחרי שראינו דברים שקשורים לש”ס ,צריך להזכיר את דברי החפץ חיים:
רש”י על הגמרא הוא ‘פירוש’ ,אבל רש”י על החומש הוא ‘גמרא’.
כתב החיד”א בשם גדולים :שמשה רבנו ע”ה התגלה לרשי ואמר“ :אשריך שכדבריך קבלתי
מפי גבורה”.
השל”ה מעיד על חסידותו ופרישותו של רש”י“ :רש”י חיבר את פירושו ברוח הקודש”.
וגם רש”י עצמו רומז על שעשה זאת ברוח הקודש כמה פעמים למשל :ביחזקאל (פרק מ”ב
פסוק ג’):
“ואני לא היה לי לא רב ולא עוזר בכל הבנין הזה אלא כמו שהראוני מן השמיים”
להבנת רש”י על התורה כדאי לזכור שבדרך כלל בא רש”י לבאר סתירה בין הפסוקים או
לשלול פירוש אחר (אך ברוב המקרים לא יבאר מה היה הפירוש האחר) .לעתים כדי להבין
את רש”י בדורנו צריך ביאור מקדים ולכן אפשר ורצוי להשתמש במפרשים על רש”י כמו
שפתי חכמים וכו’.
הלוואי ונזכה כולנו ללמוד את פירושי רש”י בתמידות והבנה.
67
דיני ענית אמן ומעלתה
יהונתן כלף ותור לוי
כיתה ח’
משמעות האמן:
משמעות האמן היא האמנת הדברים מלשון אמונה .כלומר ,אדם שעונה אמן אומר שדברי
המברך אמת הם .ולכן על כל דבר או ברכה שהוא משבח את בורא עולם אנחנו עונים אמן
–ופירושו אני מאמין בדברי המברך .כמו שאדם מברך על פרי ”:ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך
העולם בורא פרי העץ” .העונה אמן אומר שזה אמת שה’ ברא את כל סוגי הפרות.
שכר העונה אמן:
מזכה את בני דורו
נאמר:
“פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים” – ודרשו חז”ל :אל תקרי שומר אמונים
אלא שאומרים אמנים.
גוי בפסוק זה הוא לשון רבים .ואם כך שואל בעל ה”שומר אמונים” יש לדקדק הרי כאן
מדובר על יחיד העונה אמן .ואם כן ראוי לומר :ויבוא איש שאומר אמנים? מסביר ר’ שמואל
רוזובסקי זצ”ל :הגמרא במס’ עירובין (נד’) מספרת על רבי פרידה שבזכות התמסרותו בלומדו
ארבע מאות פעמים נוספות עם אותו תלמיד ,זכה שיצאה בת קול ואמרה זו וזו תנו לו .ורבי
פרידה ובני דורו מזומנים לעולם הבא.
מכאן ,שיכול האדם על ידי עשיית מצוה בכונה “בכל כוחו” ,לזכות לא רק את עצמו אלא אף
את אחרים .כמו שכתוב בפסוק “איש אמונות רב ברכות” – כל מי שהוא נאמן הקב”ה מביא
ברכות על ידו“ .נאמן” – כלומר הפועל בכל כוחו כמי שיש לו ברית ידידות עם חבריו .מכאן
לומדים ש”איש אמונות” המתמסר לענות אמן “בכל כוחו – בנאמנות” מזכה בזה גם את כל בני
68
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
דורו .ובזה דיוק הלשון ויבוא “גוי” צדיק – שהיא כנוי לרבים ,שהרי הוא מזכה על ידי עניית
אמן בכל כוחו את הרבים .כי מידה זו של “איש אמונות” גורמת להשפיע משמים שפע רב של
טובה וברכה לבריות והקב”ה מביא ברכה על ידו .
בורא מלאך המליץ עליו טוב
כתוב“ :ויהי אמן את הדסה” – אמן בגימטרייא “מלאך” – מפרש ה”רוקח” :ללמדך
שמלאך היה שומר עליה ,שאותם אמנים שהורגלה לענות בבית מרדכי ,אותם אמנים
נצר ה’ בחיקו ואותם מלאכים שנבראו מהם ,הם אלו שליוו את אסתר בימי החושך
להיות דבוקה באמונתה ולהיות נושאת חן וחסד בעיני כל רואיה.
נפתחים לפניו שערי גן עדן
אמר ריש לקיש“ :כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן” .המהרש”א בביאורו
למאמר חז”ל זה מקשה מדוע אומר ריש לקיש “פותחין לו שערי גן עדן” – בלשון
רבים? –מכאן לומדים כי העונה אמן בכל כוחו זוכה לא רק לפתיחת שער גן עדן ,אלא
גם לפתיחת שערים רבים המצויים בגן עדן .והיינו שישנם בעומק גן עדן שערים לפנים
משערים וכל השערים הללו נפתחים לפניו.
הלכות האמן
סוגי האמן שאין לענות
במסכת ברכות (מז ).במשנה כתוב:
“תנו רבנן אין עונים לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה
מפיו .בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים ,חטופה יתחטפו ימיו,
קטופה יתקטפו ימיו .וכל המאריך באמן מאריכים לו ימיו ושנותיו”.
אמן חטופה -שלא יחטף וימהר לענות קודם שסים המברך ולכן יש להיזהר לענות
אמן רק לאחר שסיים המברך את כל התיבה האחרונה של הברכה{.שו”ע קכד ח”}
69
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
אמן קטופה -שמחסר קריאת הנו”ן .ואינו מוציא האות מפיו באפן שהיא נכרת .וכן אם מחסר
האל”ף או המ”ם שהוא בכלל אמן קטופה.וכן אם נחלק המילה ואומר א-מן{.שו”ע קכד ח”}
אמן יתומה -אם לא עונה על הברכה מיד אלא לאחר זמן זו אמן יתומה .וכל שהוא בפרק
זמן של תוך כדי דיבור יכול לענות .וכן ברכה שהוא צריך לצאת בה לידי חובה ,וכמו שהש”ץ
מברך אותה וזה לא שומע ,אף על פי שיודע איזה ברכה מברך הש”ץ ,מאחר שלא שמעה לא
יענה אחריו אמן .טעה ואמר אמן יתומה נכון שיאמר “ברוך שם כבוד מלאכתו לעולם ועד”.
העונה אמן לא יגביה קולו יותר מן המברך שנאמר “גדלו לה’ איתי ונרוממה שמו יחדיו” וכן
בכל דבר שעונים על אמירת אחרים לא יגביה קולו יותר מהם (שו”ע קכד יב’) .והיכא שהמנין
מצומצם ,מותר לעונה שיגביה קולו כדי לעורר את הציבור שיענו .ואדרבה מצווה כעביד,
למנוע ברכות לבטלה(שו”ת לב חיים חג’ סב’).
ויענה אמן כשיעור זמן אמירת מלך נאמן,ויש אומרים שיש להרהר אל מלך נאמן שעונה אמן
שפירוש אמן הוא אל מלך נאמן (שו”ע קכד ח’).
ויש לש”ץ שמחזיר את התפילה להמתין מעט אחר שסיים הברכה כדי שיענו הציבור אמן
קודם שיתחיל בברכה שאחריה .כי אם לא הפסיק והתחיל ברכה שאחריה מיד ולא הספיקו
הציבור לענות אמן אסור לקהל לענות אמן .מאחר שכבר התחיל את הברכה שאחריה .ואיסור
ביטול האמן על הש”ץ (באור”ח תרומה יב’)
האומר את הקדיש ותכף לפני שהספיקו לענות הציבור אמן התחיל האומרו לומר את הברכה
שאחריה ,אין לענות אמן אחריו (עוד יוסף חי וחי כא’)
כששומע האדם הזכרת השם בכל ברכה יאמר “ברוך הוא וברוך שמו” ובסוף הברכה יענה
אמן כראוי(שו”ע קכ”ד ה’) .ואם המברך רץ ואין מספיקים לומר גם “ברוך הוא וברוך שמו” וגם
אמן ,עדיף לשתוק ולא לומר “ברוך הוא וברוך שמו” כדי לענות תכף אמן בסיום הברכה ,היות
וענית אמן קודמת ל”ברוך הוא וברוך שמו”.
פעם נהגו להביא תינוקות של בית רבן לבית הכנסת שיענו אמן ואמן יהא שמא רבא בקול
ובכוונה .כי כשהתינוק עונה אמן מיד יש לו חלק לעולם הבא .ודוקא אם הגיעו לחינוך שיכול
להרגילם לישב באימה וביראה .אבל אם לא הגיעו לחינוך לא יביאם כי הם משחקים בבית
הכנסת ומחללים קדושת בית הכנסת וגם מבלבלים את המתפללים (משנ”ב קכד ס”ק כח’).
70
ישיבת בני עקיבא רעננה
עלהו
סיפור מדהים על מעלת ה”אמן”!
לא עלינו ,נפטרה אמא צעירה לבנות קטנות ,כשהבכורה היא בת שמונה .הבת הבכורה,
שחשה ודאי ,יחד עם שאר אחיותיה ,עצבות גדולה ,הלכה ופגשה אדמו”ר גדול ,ואמרה לו,
שהיא רוצה לעזור לאמא שלה .שהיא רוצה לעשות משהו למענה .האדמו”ר שאל אותה ,מה
את רוצה לעשות? והיא אמרה שהיא רוצה לומר קדיש כדי שיענו אמן לעילוי נשמת אמה.
משום שאין לה אחים.
האדמו”ר אמר לה :אמנם את הקדיש אינך יכולה לומר ,אך יש דבר עצום שאת יכולה לעשות,
על מנת שיאמרו “אמנים” לעילוי נשמת אמך .בכל פעם שאת אוכלת או שותה ,דאגי שתמיד
יענו “אמן” לאחר הברכה .וזה יחשב להמוני “אמנים” בשביל אמא .הילדה כמובן שמחה
והתרגשה מאוד על שכעת תעזור לאמה היקרה.
ואכן כך עשתה הילדה .בבית הספר ,בארוחות ,תמיד ברכה הילדה בקול רם ,וכל חברותיה
ענו “אמן” חזק.
אך קרה יום אחד ,שכל כיתתה נסעה לטיול שנתי ,והיא לא נסעה ,וגם אחיותיה ואביה לא
היו בבית .וכשחזרה מבית הספר בצהריים ,היתה צמאה מאוד בגלל שהיה מאוד חם ,אך לא
היה מי שיענה “אמן” בשביל אמה .החליטה הילדה ,שלמרות הצימאון הגדול ,היא קיבלה
על עצמה שלא לאכול ולשתות מבלי שמישהו יענה אמן ,וכך היא חיכתה עד השעה חמש
בצהריים ,עת הגיעו אחיותיה הקטנות לבית .ומיד כשנכנסו אחיותיה לבית ,רצה הילדה
הבכורה ,ומילאה כוס מים ,וברכה בהתרגשות ובכוונה“ :ברוך אתה ה’ ,אלוקינו מלך העולם,
שהכל נהיה בדברו” “ -אמן” ! ענו אחיותיה בכוונה גדולה .ואז ברכה על עוד משהו לאכול כי
היתה גם רעבה מאוד..ועוד אמן גדול נשמע מבין כותלי הבית.
מיד החלה הילדה הבכורה לבכות מרוב התרגשות גדולה ,וכשנשאלה לפשר הבכי הפתאומי,
סיפרה שחיכתה ארבע שעות עד ששתתה ואכלה משהו ,כדי שיענו אמן בשביל אמא .וכעת
היא מאוד שמחה על שעמדה בכך .כל האחיות בכו מגעגוע לאמהן ונרדמו כשדמעות בעיניהן.
בלילה ,חלמה הילדה הבכורה על אמה ,שסיפרה לה שבזכות ה”אמנים” שהיא גורמת לאנשים
לענות ,ובזכות ה”אמנים” של אותו יום ,העלו אותה (את האמא) לדרגות גבוהות מאוד
בשמיים ,וברכו אותה על שיש לה ילדה כזו .וזה עושה לה נחת רוח גדול וכן אמא שלה גילתה
לה סוד ,שלאמא של חברה שלה בכיתה ,יש גם מחלה קשה ,אך בזכות האמנים שענו בכיתה
לעילוי נשמתה ,נוצרו מלאכים טובים ,מליצי יושר ,על אותה אמא חולה של החברה ,ובזכות
71
עלהו
ישיבת בני עקיבא רעננה
זה -היא תתרפא .ואמה אמרה לה שתלך לאותה חברה ותספר לה זאת ,שאמה תתרפא
בקרוב ברפואה שלימה.
ואכן כך היה ,מה שנאמר לילדה בחלום ,אכן התגשם ,והקב”ה ריפא את האמא של החברה
ברפואה שלימה ,בניגוד לדעת הרופאים.
עד כמה גדולה מעלתה של מילה אחת עם כוונה -אמן.
72
הבחירה האוטומטית
חברה המתמחה בהצבה והפעלה של מכונות:
שתייה קרה שתייה חמה מכונת חטיפים
לחברתנו ניסיון רב בהפעלת מכונות אוטומטיות ובין לקוחותינו נמנים
מתנ”סים קהילתיים ,בתי ספר ,בתי עסק ,וכו'.
מחויבות החברה:
תפעול המכונות,
טיפול בתקלות תוך 24שעות,
מילוי המכונות 3-4פעמים בשבוע.
(כמידת הצורך).
יותם שבתאי 052-8560640
[email protected]
© Copyright 2024