‫המאבק הציבורי להצלת ליפתא‬
‫אדר' ענת (ארז) ברלוביץ‬
‫קואליציה משמעה הסכמה של גופים אחדים לשתף פעולה כדי לקדם יעדים כלשהם‪ .‬יעדים אלה יכולים‬
‫להיות מעניינם של הפרטים המרכיבים את הקואליציה‪ ,‬אך יש ויקרה‪ ,‬והיעד הינו רחב יותר והשגתו‬
‫מקדמת גורמים שאינם שותפים בקואליציה‪ .‬השותפים בקואליציה מודעים לעצמה הקיימת בהצטרפות‬
‫הגורמים השונים‪ ,‬ובה בעת‪ ,‬מכירים בצורך הארגוני והתכנוני כדי למקד את היעד שלמענו כרתו ברית‬
‫ביניהם וכדי להימנע מהחלשת הכוח ובזבוזו‪.‬‬
‫בשנים האחרונות מתחזקת תופעה זו בקרב ארגונים סביבתיים‪ ,‬מקומיים וארציים‪ ,‬שמבקשים לקדם‬
‫גישות סביבתיות התואמות עקרונות של פיתוח בר‪-‬קיימא‪ ,‬של צדק רב‪-‬דורי המדגיש את זכאותם של‬
‫הדורות הבאים ליהנות ממשאבי הטבע והמורשת‪ ,‬מהם נהנה הדור הנוכחי‪ .‬בנושאים אלה נכללים‬
‫מאבקים לשימור נופי טבע יחודיים‪ ,‬שטחים פתוחים ומורשת תרבות‪ .‬בחינת שלבי ההתארגנות‪,‬‬
‫ההירארכיה הארגונית‪ ,‬גיבוש תכנית הפעולה ואופן הפעולה של הקואליציה חושפת התפתחותו של מודל‬
‫היכול לנבא להצלחתם או כישלונם של המאבקים‪.‬‬
‫המאבק על מתחם הכפר ליפתא בפאתי ירושלים‪ ,‬אזור שבמשך שנים נתפס כ"שטח אפור"‪ ,‬דומם ועלום‪,‬‬
‫שאינו נכלל בתכניות פיתוח של העיר – ואולי משום כך גם שמר על ייחודו הנופי והתרבותי – הוא דוגמה‬
‫להתארגנות מובנית ותכליתית של ארגונים ששיתפו ביניהם פעולה וגם הצליחו ליצור שינוי‬
‫בהתייחסותם של גופי התכנון והממסד למקום‪.‬‬
‫ביום ה‪ 6-‬בפברואר י"ג בשבט תשע"ב ‪ 2102‬התקבלה החלטה היסטורית על ידי בית משפט המחוזי לעניינים‬
‫מנהלתיים בירושלים לביטול מכרז ים‪ 514/2101/‬מחודש ינואר ‪ 2100‬לקבלת הצעות לחכירת מגרשים לבניית‬
‫מגורים‪ ,‬מסחר ומגורים משולב (סה"כ ‪ 202‬יח"ד) ב‪ 01 -‬מתחמי משנה בכפר הנטוש ליפתא‪.‬‬
‫החלטת כבוד השופט יגאל מרזל לקבל את העתירה שהגיש עורך הדין סאמי ארשיד בחודש מרץ ‪ 2100‬בשם‬
‫עותרים ציבוריים‪ ,‬פליטי ליפתא ופעילי זכויות אדם ישראליים (עמותת בני ליפתא הירושלמית‪ ,‬שומרי משפט‪-‬‬
‫רבנים למען זכויות אדם‪ ,‬עמותת ג'פרא‪ ,‬ד"ר דפנה גולן‪ ,‬אילן שטייר‪ ,‬צאלח סיאם‪ ,‬עבד אלרחמאן אבו ליל‪,‬‬
‫רדוואן ברקאת‪ ,‬דאוד עבידי‪ ,‬ג'לאל עקל ומוחמד עוד) הינה החלטה היסטורית וחשובה‪ ,‬וקדם לה מאבק‬
‫ציבורי ייחודי של קבוצה שהלכה וגדלה עם התקדמות המאבק‪ .‬הקבוצה הורכבה מאנשי ליפתא בעבר ובהווה‪,‬‬
‫אנשי מקצוע מתחום האדריכלות‪ ,‬אנשי טבע וסביבה וארכיאולוגים אנשי אקדמיה ומתנדבים פעילים בארגוני‬
‫סביבה וחברה‪.‬‬
‫לייחודיות הכפר ליפתא כמה גורמים המייצגים תחומים שונים במערכת היחסים בין האדם והסביבה‪.‬‬
‫הכפר ליפתא – צילום צביקה אור‬
‫היסטוריה עשירה ורצף התיישבותי ‪ -‬הכפר ליפתא עד ‪8491‬‬
‫ההיסטוריה של הכפר מציגה הוכחות לרצף יישובי מתקופת בית ראשון ועד ימינו‪ .‬באתר נמצאו שרידים‬
‫ארכיאולוגיים רבים‪ .‬נפתוח היה הישוב בתקופת בית ראשון שנהרס‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬עם הפלישה הרומית של‬
‫אספסיאנוס על מחוז ביתלפתפנן‪ .‬בתקופה הביזנטית נקרא היישוב בשם 'נפטו' ולאחר מכן‪ ,‬בהיותו כפר צלבני‪,‬‬
‫שינה את שמו ונקרא 'קלפסטה'‪ .‬המידע ההיסטורי על הכפר אינו שלם‪ ,‬אך מחקרים וחפירות ארכיאולוגיות‬
‫מעידים על כך‪ ,‬שבמאה ה ‪ 06‬התגוררו במקום כ‪ 511 -‬נפש‪ ,‬והכפר התפתח בהדרגה עד לשיאו בערב מלחמת‬
‫העצמאות‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫עוד מהמאה ה‪ 01 -‬לפנה"ס נמצאה בתעודה מצרית עדות למצודת דרך באתר‪ ,‬ואף מסופר על עמדה צבאית של‬
‫פרעה מרנפתח‪ ,‬שערך מסע כיבושים ממצרים לארץ כנען וגם נתן למעיין את שמו‪ .‬בתקופת המקרא ובימי בית‬
‫ראשון ושני האתר עין ליפתא מזוהה עם 'מי נפתוח' ומוזכר בספר יהושע כאתר המסמן את קו הגבול הצפוני‬
‫של נחלת שבט יהודה‪ 2‬וכגבולה הדרומי של נחלת שבט בנימין‪.3‬‬
‫לאחר תקופת ההתנחלות המקראית התחיל להתפתח יישוב בסמוך למעיין‪ ,‬שהפך בתקופת המרד הגדול‬
‫לבירת מחוז‪ ,‬שאף כונה על שם הכפר ‪ -‬בית לפתפי‪ .‬בתקופה הביזאנטית נכתב במקורות שונים על ישוב בשם‬
‫'נפטו' שסבל מבצורת כבדה‪ .‬מאותה תקופה נותרו שרידי מבנה צלבני בסמוך לגרעין הכפר המשולב בבניין‬
‫מתקופה מאוחרת יותר‪.4‬‬
‫בתקופה העות'מאנית שבה ההתיישבות לכפר‪ ,‬ומקורות שונים מספרים על מטעי עצי פרי שהיו בבעלות יהודים‬
‫ולעיתים בשותפות עם מוסלמים‪ .‬מעדויות התושבים לשעבר של ליפתא מסתבר‪ ,‬שעל פי המסורת המקומית‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫סקר רשות העתיקות‪ ,‬אבי משיח תחום שימור יולי ‪8002‬‬
‫‪2‬‬
‫" ועלה הגבול גי בן הנום‪...‬אל כתף היבוסי מנגב‪ ,‬היא ירושלים‪ ,‬ועלה הגבול אל ראש ההר אשר על פני גי הנום ימה אשר‬
‫בקצה עמק רפאים צפונה‪ ,‬ותאר הגבול אל ראש ההר אשר אל מעיין מי נפתוח ויצא אל הר עפרון ותאר הגבול בעלה היא‬
‫קריית יערים"‪ ,‬יהושע ט"ו‪ ,‬ח'‪-‬ט'‬
‫‪3‬‬
‫" ותאר הגבול‪...‬אל קרית בעל היא קרית יערים‪...‬ופאת נגבה מקצה קרית יערים ויצא הגבול ימה ויצא אל מעיין מי נפתוח‪,‬‬
‫וירד הגבול אל קצה ההר אשר על פני גי בן הנום אשר בעמק רפאים צפונה‪ ,"...‬יהושע י"ח יד‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ראו הערה ‪ 1‬עמ' ‪7‬‬
‫ספראן‪ ,‬אביה הקדמון של החמולה המקורית בכפר‪ ,‬היה יהודי שהתאסלם במאה השביעית‪ .‬משפחתו‬
‫המתרחבת שהפכה לחמולה יסדה את הכפר ליפתא‪ .‬בשנת ‪ 0456‬מנתה אוכלוסיית הכפר ‪ 156‬נפשות שהתפרנסו‬
‫מגידולי חיטה‪ ,‬שעורה‪ ,‬מטעי זיתים ופירות וכרמים‪ .‬בשנת ‪ 0315‬נערך באדמות הכפר קרב בין הצבא המצרי‬
‫תחת פיקודו של אברהים פשה‪ ,‬ובין מתקוממים בהנהגת השליט המקומי שיח' קאסים אל אחמד‪ .‬אברהים‬
‫פשה דיכא בסופו של דבר התקוממות זו‪.‬‬
‫בסיפורי המבקרים מהמאה ה‪ 05 -‬מתואר ליפתא ככפר קטן הנמצא עמוק בעמק ובו כרמי זיתים ושדות חיטה‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ב‪ 0362 -‬מתאר המבקר ויקטור גרן את הכפר וכותב‪" :‬במרחק מה מעין ליפתא יושב על צלעות הר‬
‫טרשים הכפר בשם זה‪ ,‬הערוך בתבנית אמפיתיאטרון‪ .‬יש בו שש מאות תושבים‪ ,‬כולם מוסלמים‪ ,‬ולהם מסגד‪.‬‬
‫בכניסה לכפר רואים אבני גזית מרובעות אחדות‪ ,‬שרידי בניין עתיק"‪5 .‬בתקופה זו נודע הכפר בתוצרתו‬
‫החקלאית המשובחת‪ .‬תושביו נהגו לעמוד בכניסה לעיר העתיקה למכור את סחורתם‪ ,‬ויש אף המשייכים‬
‫שיטת מסחר זו לשלבים הראשונים בהיווצרותו של שוק מחנה יהודה‪ .‬ב‪ 0331 -‬כותב עיתון 'הצבי' כי‬
‫"מליפתא יצאו בשנה זו ‪ 2111‬אתרוגים לשווקים‪ ,‬אותם קנו יהודים לסוכות"‪.6‬‬
‫לקראת סוף המאה ה‪ ,05 -‬עם התפתחות האזור והשינויים המנהלתיים שהתרחשו בו‪ ,‬נמצא הכפר בתנופת‬
‫פיתוח‪ .‬במקורות שונים הוא מתואר ככפר הערבי הגדול ביותר באזור בעל קרקעות נרחבות ביותר שהשתרעו‬
‫עד גבול השכונות מאה שערים‪ ,‬שנלר‪ ,‬שערי חסד‪ ,‬שיח' ג'ראח ועין כרם‪ .‬בגלל הניתוק היחסי של הכפר מהעיר‬
‫העתיקה התנהל המקום כישות עצמאית שהחזיקה את עצמה וסיפקה מזון לתושבי ירושלים‪.‬‬
‫תמונה של הכפר מתחילת המאה ה‪ 21‬מקור התמונה‪Palestine Remembered :‬‬
‫באדיבות נועה מרקביץ‬
‫בתקופה זו הבעלות על קרקעות הכפר התבססה על שיטת 'מושאע'‪ ,‬שעל פיה הקרקע מחולקת כל פעם מחדש‬
‫בין הפלאחים‪ ,‬תושבי הכפר עובדי האדמה‪ .‬באופן זה נוצרו קשר וזהות בין הפלאח לבין אדמת הכפר כיחידה‬
‫‪5‬‬
‫ראו הערה ‪ 1‬עמ' ‪2‬‬
‫‪6‬‬
‫ראו הערה ‪ 1‬עמ' ‪2‬‬
‫אחת ולא לחלקה מסוימת‪ .‬לשיטה זו תפקיד חשוב בליכוד הקהילה הכפרית‪ ,‬בחיזוק השיתופיות והגיבוש‬
‫הקהילתי‪ ,‬בשמירה על המשכיות הכפר‪ ,‬ובוויסות כוח העבודה בתקופות של חוסר יציבות דמוגרפי‪.‬‬
‫בתחילת המאה ה‪ 21-‬השפיע השינוי בארץ ישראל על הכפר באופן ניכר‪ .‬ירושלים החדשה התקרבה לכפר‪,‬‬
‫ובעקבות זאת התפתחותו הואצה‪ .‬ביטוי לכך הוא ריבוי האוכלוסייה והבינוי בכפר‪ .‬תחושת הביטחון שנוצרה‬
‫בעקבות הסרת סכנות כמו‪ :‬שודדי דרכים וכאוס חברתי ועלייה ברמת החיים תרמו להתפתחות הכפר‪ .‬ביטוי‬
‫לכך הם הטכנולוגיות וחומרי הבנייה שנכנסו לשימוש בכפר‪ ,‬קורות הפלדה וגגות הרעפים‪ .‬להתפתחות זו‬
‫תרמה מסילת הברזל מיפו לירושלים שנסללה בשנת ‪ 0352‬ושאפשרה את שינוע חומרי הבניין לירושלים‬
‫ולסביבתה‪ .‬בליפתא מתבטאת השפעה זו בצורת הבנייה והבתים ובאופי הבינוי של הכפר שהחל להתפזר על‬
‫גבי המדרון‪ .‬באותה תקופה התלות בחקלאות פחתה‪ ,‬ועלה מעמדו של המסחר שהגדיל את הפערים הכלכליים‬
‫בתוך הכפר ודחף לשינוי שיטת חלוקת הקרקעות החקלאיות; את מקומה של הלכידות השוויונית הקרקעית‬
‫תפסו הכוחות הכלכליים‪ .‬מעתה נמצאו הבדלים בין בעלי שטחי קרקע גדולים לבין בעלים של שטחים‬
‫מצומצמים‪ ,‬שהפרנסה מהם מצויה בדוחק‪.‬‬
‫ההתפתחות בכפר נמשכה גם בתקופת המנדט הבריטי בארץ‪ .‬אוכלוסיית הכפר הוסיפה לגדול‪ ,‬קשרי המסחר‬
‫עם העיר התהדקו‪ ,‬והדבר יצר שינויים במבנה הכפר המסורתי‪ ,‬בצורת הבתים‪ ,‬בטכנולוגיה ובפרטי הבנייה‪,‬‬
‫ובפיזור גדל של בתים על האדמות החקלאיות‪ 7.‬בתקופה זו בולטת במיוחד השפעת חוקי הבנייה שנחקקו‬
‫בשנת ‪ 0525‬על ידי הממשל הבריטי‪.‬‬
‫תמונות הכפר משנות ה ‪ '21‬של המאה ה ‪ ,Palestine Remembered 21‬באדיבות נועה מרקביץ‬
‫התערבות הממשל הבריטי בבינוי הכפרי הפסיקה את הבנייה הכפרית האורגנית של הקהילה הכפרית‪.‬‬
‫החוקים קבעו עתה את המרחק בין הבניינים‪ ,‬את גודל המגרש‪ ,‬את הגובה המותר וגם הגבילו את מספר‬
‫התושבים על ידי יצירת הגדרות מפורשות מהו גודל כפר בארץ ישראל‪ .‬למעשה‪ ,‬את ההתפתחות האורגנית‬
‫החליפו חוקים ופיקוח‪ ,‬והכפר שינה את פניו‪ .‬באותן שנים נוצרו קשרי שכנות‪ ,‬ידידות ותמיכה בין תושבי‬
‫‪7‬‬
‫שם‪.‬‬
‫ליפתא לשכונות החדשות‪ :‬רוממה‪ ,‬קריית משה וקריית שאול שנבנו בסמיכות‪ .‬בני הכפר נהגו להגיע לשוק‬
‫מחנה יהודה לצרכי מסחר ורפואה‪ ,‬ולירושלים בכלל לצרכי תעסוקה‪ .‬עד ‪ 0553‬שטחו של הכפר היה ‪ 3151‬דונם‪,‬‬
‫מהם ‪ 1131‬דונם בבעלות ערבית‪ 146 ,‬בבעלות מיהודית ו‪ 211-‬דונם בבעלות ממשלתית‪.8‬‬
‫שטח אדמות הכפר בעבר והיום באדיבות נעה מרקביץ‬
‫בינואר ‪ ,0553‬כשנוכחה 'ההגנה'‪ ,‬שהכפר משמש בסיס להתקפות של ערבים על השכונות היהודיות ועל‬
‫הכבישים‪ ,‬היא החלה 'לפנות' את התושבים הערבים מהאזור על ידי איומים טלפוניים על ראשי השכונות‬
‫והכפרים‪ ,‬הפצת כרוזים‪ ,‬פשיטות צבאיות‪ ,‬פיצוץ בתים וזריעת בהלה בקרב האוכלוסייה האזרחית‪ .‬עד‬
‫פברואר ‪ 0553‬התרוקנו הכפרים הערביים מתושביהם‪ ,‬רבים נהרסו‪ ,‬ורק הכפר ליפתא נותר כשריד מייצג לנוף‪,‬‬
‫לצורות התיישבות ולאוכלוסייה שאפיינה את המרחב עד ‪.0553‬‬
‫ליפתא לאחר ‪8491‬‬
‫לאחר מלחמת עצמאות כשני‪-‬שלישים מאדמות הכפר נכללו בשטחה של מדינת ישראל‪ ,‬והשאר נכבש על ידי‬
‫הלגיון הירדני‪ .‬בין השנים ‪ 0555-0553‬יישבה מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית‪ 9‬בבתי הכפר עולים‬
‫חדשים מתימן‪ .‬בין השנים ‪ 0541-0540‬הגיעו עולים חסרי כול מכורדיסטאן‪ ,‬שעלו לארץ אחרי שבעיראק נשללו‬
‫זכויותיהם‪ ,‬נכסיהם ואזרחותם‪ .‬תושבי השכונה מספרים‪ ,10‬שבהיעדר תשתיות חשמל‪ ,‬אספקת מים וביוב‬
‫תנאי המחיה בשכונה היו ירודים ביותר‬
‫‪8‬‬
‫נתונים לקוחים מתוך האתר הרשמי של חברת ליפתא‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫לקוח מתוך ראיונות ומסמכים שאסף במחקרו תושב ליפתא יוני יוחנן במאבקו נגד הגדרת תושבי ליפתא היהודים ובין היתר‬
‫משפחתו כפולשים והדרישה לפנויים שלא כחוק‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫מסמכים מהארכיון הציוני שהוציא יוני יוחנן‬
‫מכתב ששלחו תושבי השכונה העולים החדשים ב ‪ 0542‬לרה"מ דוד בן גוריון‪ ,‬באדיבות יוני יוחנן ‪S84292-6‬‬
‫התכתבויות עם בית הנשיא בן צבי ז"ל‪ 11‬מלמדות‪ ,‬שהחל משנת ‪ 0546‬הנשיא ורעייתו טיפלו בהתקנת חשמל‬
‫לכפר‪ .‬ההתעניינות בכפר החלה לאחר ביקור במקום‪ .‬הנשיא שיבח את התושבים ואף הגדיר אותם "כגיבורים‬
‫שחיים בתנאים בלתי אנושיים על קו הגבול וכינה אותם חלוצים"‪ ,‬לאחר מכן הם הוסיפו לשמור על קשר עם‬
‫תושבי השכונה‪ ,‬לתמוך בהם וגם לתרום כספים רבים מכיסם‪ .‬עם זאת רק בשנת ‪ 0543‬חוברו אחדים מהבתים‬
‫בליפתא למערכת החשמל‪.‬‬
‫עקב המצב הטופוגרפי הייחודי של השכונה‪ ,‬שמהווה אותה הבעיה כיום בהטמעת התשתיות הנחוצות למחיה‬
‫מודרנית‪ ,‬עירית ירושלים הסדירה אך ורק את נושא אספקת המים‪ ,‬ובהתאם לא גבתה את דמי הארנונה‪ .‬תנאי‬
‫המחייה בליפתא היו קשים מאד‪ ,‬ולמרות זאת תושבי השכונה מתוך ציוניותם האמינו שהקושי זמני ובעתיד‬
‫יימצא פתרון והם יזכו לשירותים אלמנטאריים המגיעים להם מטעם העירייה והממשל‪.‬‬
‫עד ‪ 0561‬הייתה ליפתא ישוב ספר על קו הגבול [כביש ‪ 5‬נכון להיום]‪ .‬בין השכונה לגבול לא היה חוצץ‪ ,‬והגבול‬
‫היה פרוץ‪ .‬בין ליפתא ושכניה הערבים בכפרים בית‪-‬איכסה ונבי‪-‬סמואל אירעו תקריות רבות שאף הסתיימו‬
‫לא פעם בפציעות קשות‪ .‬בין השנים ‪ 0511-0562‬החל מנהל מקרקעי ישראל להציע לתושבים בעזרת תכנית‬
‫'פינוי פיצוי' להתפנות מהקרקע‪ .‬במסגרת אותה תוכנית חלק מתושבי הכפר פונו‪ ,‬והסכום שקיבלו אפשר להם‬
‫קניית דירה חלופית במקום אחר בירושלים‪ .‬חלק מתושבי הכפר‪ ,‬ובעיקר אלו שגרו סמוך לכביש‪ ,‬העדיפו‬
‫‪11‬‬
‫שם‪.‬‬
‫להמשיך לגור בליפתא‪ .‬כך נותרו בשכונה בית כנסת אחד וכ‪ 04-‬דיירים שבתיהם ממוקמים בחלק העליון‪,‬‬
‫בסמוך לכביש מספר ‪.0‬‬
‫בשנות השבעים השמועה‪ ,‬כי מחלקים את המבנים בליפתא לאמנים ואנשי רוח שהתיישבו בכפר‪ ,‬עשתה לה‬
‫כנפיים‪ .‬ואכן‪ ,‬אמנים ואדריכלים סימנו מבנים כ'תפוסים' עם שמותיהם‬
‫תמונה של מבנה ועליו שם תפוס – צילום צביקה אור ‪0/6/02‬‬
‫במקביל החלו פולשים למצוא מחסה בבתי הכפר הנטושים‪ ,‬ומנהל מקרקעי ישראל החל בפעולות ברוטאליות‬
‫כדי לגרום למבנים לקרוס; המנהל פצע גגות ויצר בהם חורים‪ ,‬הפך אותם למסוכנים ולכאלה שאינם ראויים‬
‫למחייה ו‪/‬או לשיקום‪ .‬כיום‪ ,‬נזק כמו זה למורשת מקומית‪ ,‬שנעשה בכוונת תחילה‪ ,‬מנוגד לחלוטין לאמנות‬
‫בינלאומיות עליהן חתומה מדינת ישראל‪.‬‬
‫ב‪ 0534-‬אושרה תכנית ‪ 2140‬שמטרתה "תכנון שטח הכפר ליפתא ויעודו לפעילויות שאינן מטילות מגבלה על‬
‫סביבתן‪ ,‬קביעת הוראות לשימור הכפר‪ ,‬הבוסתן והמעיין‪ ,‬שינוי יעוד אזור ליפתא ושמורת טבע וקביעת‬
‫היעודים הבאים אזור לשימור ושחזור‪ ,‬שטח של שמורת טבע‪ ,‬אזור נוף פתוח‪ ,‬שטח לבנין ציבורי‪ ,‬התווית‬
‫דרכים חדשות ומעברים ציבוריים להולכי רגל‪ ".‬את התכנית הציגה עיריית ירושלים ‪ -‬מחלקת תכנון העיר ‪-‬‬
‫האגף למדיניות תכנון‪ ,‬וכך החלו ב‪ 0536-‬בעבודות שיקום של המעיין והשבילים שלידו‪ .‬אך גם תכנית זו נעצרה‬
‫ולא היה לה המשך‪.‬‬
‫אחרי ניסיונות כושלים לשקם את הכפר ולהשמיש את מבניו פנתה עיריית ירושלים בתחילת שנת ‪2111‬‬
‫למתכננים חיצוניים להציע תכנית חדשה לכפר‪ .‬תכנית ‪ ,6116‬תכנית לפיתוח ושימור הכפר ליפתא‪ ,‬שהוגשה על‬
‫ידי קרטס‪-‬גרואג עם שלמה אהרונסון‪ ,‬מייעדת חלקים גדולים של הכפר לבנייה‪ .‬התכנית יוצרת ‪ 263‬יחידות‬
‫דיור ובית מלון אחד שבו ‪ 021‬חדרים‪ ,‬חדרי אירוח ומשרדים וכן אזור למסחר ומגורים עם גלריות‪ ,‬בתי קפה‬
‫וכדומה‪ .‬כמו כן מגדירה התכנית את הכניסה העיקרית לשכונה מכיוון כביש ‪( 12.5‬איור ‪ 6‬תשריט התוכנית)‬
‫עוד בשלבי פרסום תכנית ‪ 6116‬הוגשו נגדה התנגדויות‪ ,‬עמותת 'במקום' ‪ -‬מתכננים למען זכויות תכנון ‪ -‬טענה‬
‫בין היתר‪ ,‬כי התכנית אינה "מציעה פתרון הולם בתחום השימור והשילוב של מרכיבי זיכרון בתכנון פיסי של‬
‫מרחב אשר קיימים בו שרידים מן ההיסטוריה ההתיישבותית הפלסטינית"‪ .13‬הדיון העיקרי סביב התכנית לא‬
‫התמקד בהוספת בינוי אלא בנושא הזיכרון‪ ,‬נושא שבזמנו היה זר לחשיבה המקומית‪ .‬רבות מן ההתנגדויות‬
‫כמו של עמותת 'במקום' וזו של האדריכל גדי עירון‪ ,‬שהדגיש את ייחודיותו של הכפר ואת מבנהו האדריכלי‬
‫והנופי ואף הציג רעיון לתכנית חלופית‪ ,‬לא זכו להתייחסות מעמיקה ונדחו על הסף‪.‬‬
‫על אף ההתנגדויות אושרה התוכנית בתאריך ‪ ,5.2.14‬ועל בסיסה והוראותיה התפרסם מכרז‪.‬‬
‫תשריט התוכנית ‪ -‬מקור‪ :‬אתר מנהל מקרקעי ישראל‬
‫‪12‬‬
‫הוראות תוכנית ‪ 6006‬אתר מנהל מקרקעי ישראל‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫עמותת במקום מתכננים למען זכויות תכנון‪ ,‬התנגדות לתוכנית מתאר ליפתא‬
‫שיווק הקרקעות – תחילתו של המאבק‬
‫שנים רבות נותרו הכפר וסביבתו ריאה ירוקה בכניסה לירושלים‪ .‬הטבע השתלט על המבנים והטראסות נבלעו‬
‫תחת הצמחייה‪ ,‬התושבים בכפר המשיכו בחייהם והשטח הפתוח‪ ,‬שרק חובבי טבע טיילו בו‪ ,‬כמו קפא בזמן‪.‬‬
‫בחודש ינואר ‪ 2100‬פרסם מנהל מקרקעי ישראל את מכרז מס' ים‪ ,514/2101/‬בו ביקש הצעות לחכירת‬
‫מגרשים לבניית מגורים‪ ,‬מסחר ומגורים משולב (סה"כ ‪ 202‬יח"ד) בעשרה מתחמי משנה בכפר הנטוש ליפתא‪.‬‬
‫המכרז למעשה מבקש לממש את תוכנית ‪ 6116‬שאושרה כעשר שנים קודם לכן‪.‬‬
‫זמן קצר לפני פרסום המכרז הוצאו ע"י מנהל מקרקעי ישראל צווי פינוי לכל תושבי ליפתא‪ ,‬ובהם הגדרתם‬
‫כ'פולשים'‪ .‬כאמור‪ ,‬מדובר ב‪ 04-‬משפחות‪ ,‬שבניהם כולם רשומים כתושבים באופן ממוסד מתחילת שנות‬
‫החמישים ושלא הסכימו להסדר פינוי פיצוי שאותו ערך המנהל בשנות השבעים‪ .‬יוני יוחנן‪ ,‬מתושבי הכפר‬
‫הוותיקים‪ ,‬אשר התגורר עם משפחתו כל חייו בכפר‪ ,‬לא הסכים עם התביעה המשפטית ופנה לארכיון הציוני‬
‫ולגנזך המדינה‪ .‬הוא מצא מסמכים רבים המאשרים את יישוב הכפר על ידי המדינה באמצעות הסוכנות‬
‫היהודית ומחלקת הקליטה‪ .‬כיום מצויים ברשותו מסמכים רבים ומאמרי עיתונות‪ ,‬אותם סירבו פקידי מנהל‬
‫מקרקעי ישראל להעביר לידיו‪.‬‬
‫במקביל למאבק התושבים היהודים וגם ללא קשר אליהם קראו במרץ ‪' 2100‬החברה ליפתא' ו'הקואליציה‬
‫האזרחית להצלת ליפתא' לחתום על עצומה לעצירת המכרז לשיווק הקרקעות‪ ,‬שתועבר אל ראש הממשלה‬
‫בנימין נתניהו‪ .‬בהמשך הוגשה עתירה על ידי עוה"ד סאמי ארשיד ו‪/‬או ויסאם גנאים ו‪/‬או מחמד סבאח ב"כ‬
‫של מספר גופים‪ :‬שומרי משפט‪-‬רבנים למען זכויות אדם‪ ,‬עמותת בני ליפתא הירושלמית‪ ,‬עמותת ג'פרא עמותה‬
‫לקידום מורשת בנויה וסביבתה בישוב הערבי בארץ‪ ,‬ד"ר דפנה גולן‪ ,‬אילן שטייר‪ ,‬סאלח חוסני סאלח סיאם‪,‬‬
‫עבד אלרחמאן מוסא אבו ליל‪ ,‬דאוד יוסף אבו ליל‪ ,‬דאוד עיסא עבידי‪ ,‬ג'לאל ג'מיל עות'מאן עקל‪ ,‬ומחמד‬
‫מחמוד מחמד עודה‪ ,‬כולם נגד מנהל מקרקעי ישראל בעניין זה‪ .‬הפניה לוותה בחוות דעת של אנשי מקצוע‬
‫בכירים מתחום האדריכלות והשימור‪.‬‬
‫מטרת העתירה הייתה לגרום לביטולו של המכרז בטענה‪ ,‬כי שיווק אדמות הכפר בשלב זה אסור כל עוד לא‬
‫התבצעו סקר ותיעוד מקדים ומלא של המבנה האורבאני ההיסטורי של הכפר ותיעוד מפורט של כל המבנים‬
‫(אציין‪ ,‬כי בתוספת הרביעית של חוק התכנון והבנייה כלולות במילה מבנים כל מה שהוא מעשה אדם כולל‬
‫טראסות‪ .)14‬עוד נטען שהמנהל מוסר את הקרקע לידיים פרטיות בניגוד להוראות ולעקרונות התכנוניים‬
‫שעומדים מאחרי הוראות תכנית המתאר התקפה ‪ .6116‬העותרים טענו עוד‪ ,‬כי שיווק הקרקע ומגרשים לבנייה‬
‫בכפר וכיוצא מכך הקמת מבנים חדשים במקום הכפר הקיים היא הכשלה של יכולת השימור של הכפר הקיים‪.‬‬
‫כמו כן טענו העותרים‪ ,‬כי נישול הזכויות ההיסטוריות של תושבי המקום המקוריים נעשה "ללא התחשבות‬
‫בזכויות קניין היסטוריות שמעולם לא נותקו מהמקום וללא התחשבות בשיקולי תכנון ושימור הכרחיים כדי‬
‫לחשוף את ההיסטוריה והאדריכלות המיוחדים של המקום"‪ . 15‬כמו כן צויין‪ ,‬כי על פי תנאי המכרז‪ ,‬על הזוכה‬
‫‪14‬‬
‫חוק התכנון והבנייה התוספת הרביעית של התכנון הבנייה‬
‫‪15‬‬
‫העתירה‬
‫במכרז יהיה לערוך את סקר השימור של המבנים כתנאי להוצאת היתר בנייה‪ ,‬נושא שיודגש ויובהר בהמשך‬
‫כבעייה בתפיסת המחקר ולצרכי השימור‪.‬‬
‫לעתירה צירפו חוות דעת מקצועית של אדריכלים מומחים בתחום השימור‪ :‬פרופ' אדר' אמנון בר אור‪ ,‬פרופ'‬
‫אדר' משה מרגלית‪ ,‬פרופ' ראסם ח'מאיסי‪ ,‬אדר' מיכל פירסטון‪ ,‬ואדר' שמואל גרואג שלקח חלק פעיל ביותר‬
‫בהובלת המאבק יחד עם חברי הקואליציה‪ .‬וכך נאמר בעתירה‪:‬‬
‫" חוות הדעת התבססה על ניתוח של מסמכי תב"ע ‪ , 6116‬מסמכי תב"ע ‪ , 2140‬דו"חות רשות‬
‫העתיקות‪ ,‬תיעוד וסקר ראשוני‪ ,‬יולי ‪ , 2113‬קווים מנחים והנחיות רשות העתיקות לשיווק‬
‫‪ 2115‬ומסמכי המכרז וקבעה כי "הכפר ליפתא הינו עדות אחרונה לכפרים הערביים ולנוף‬
‫תרבות שהיה נפוץ בארץ לאורך ההיסטוריה עד תחילת המאה העשרים‪ .‬הכפר הינו דוגמא‬
‫ייחודית של אדריכלות וטכנולוגית בנייה כפרית ההולכת ונכחדת‪ .‬על פי הגדרות השימור‬
‫הנוכחיות של אונסקו הכפר הוא דוגמא מובהקת ל"נוף תרבות"‪" :‬מעשה ידי אדם‪ ,‬בעל ערך‬
‫אוניברסאלי ניכר מבחינה היסטורית‪ ,‬אסתטית‪ ,‬אתנולוגית או אנתרופולוגית" ( אונסקו‪-‬‬
‫האמנה למורשת תרבות וטבע‪ .) 0512 ,‬כמו כן‪ ,‬שרידי הכפר והנוף הפתוח סביבם הינם אבן‬
‫‪16‬‬
‫שואבת למטיילים וחובבי טבע ומהווים חלק מטבעת השטחים הירוקים של ירושלים‪".‬‬
‫חוות הדעת ציינה מושגים בתחום השימור שעניינם אדרכלות וורנקולרית‪ ,‬נוף תרבות ומורשת ערבית‬
‫מקומית‪ ,‬ובעזרתם סיכמה כי לליפתא "חשיבות ייחודית וחשיבות שימור גבוהה אשר נמצאת בסכנה בתנאי‬
‫ותכנית ואופן המימוש המוצע שהמכרז הנוכחי הוא חלק ממנו‪".‬‬
‫על מנת לתמוך בעתירה שהוגשה נגד מנהל מקרקעי ישראל‪ ,‬נעשתה במקביל פנייה על ידי העותרים‬
‫והאדריכלים המומחים התומכים בה לגופים וארגונים מקצועיים‪ ,‬על מנת שיחוו את דעתם ויציגו את עמדתם‬
‫בנושא המדובר‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬נעשתה פנייה לאיקומוס ישראל – לוועדה הוורנקולארית‪ ,‬לקבוצת מורשת של‬
‫עמותת האדריכלים‪ ,‬לרשות הטבע והגנים‪ ,‬לאנשי מקצוע בעלי עניין בליפתא‪ ,‬למועצה לשימור אתרי מורשת‬
‫בישראל ולרשות העתיקות‪ .‬כמו כן חיפשו חברי המאבק חוות דעות המקצועיות קודמות למאבק ולעתירה‪ ,‬על‬
‫מנת לחזק את טענתם כי האתר הינו בעל חשיבות ערכית גבוהה ולכן ראוי לשימור‪.‬‬
‫מובילי המאבק לא הסתפקו בחוות הדעת ובעתירות והביאו את הנושא לידיעת הציבור‪ .‬לשם כך הקימו‬
‫קבוצה בפייסבוק וקראו ליום ניקיון בכפר עצמו‪ .‬ביום זה נוקה בית הקברות בכפר‪ ,‬וותיקי הכפר‪ ,‬שכבר אינם‬
‫מתגוררים במקום‪ ,‬פגשו את תושביו הנוכחים‪ ,‬סיפרו ותיעדו חוויות מעברם‪ .‬חברי הקואליציה ערכו מפגשים‬
‫עם מתנדבים על מנת לפעול להמשך המאבק בזמן שהדיון המשפטי עודנו מתנהל‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫חוות דעת בנושא שימור הכפר ליפתא‪ ,‬מרס ‪8011‬‬
‫על אף כינוס מפגש הוועדה הוורנאקולרית של איקומוס וקבוצת מורשת של עמותת האדריכלים לא פורסם‬
‫נייר עמדה רשמי‪ .‬התמהמהות זו העלתה לדיון בקרב עוסקי השימור מספר נושאים‪:‬‬
‫‪ .0‬החשש ממצב‪ ,‬בו הרשויות אינן מבינות את הליכי השימור‪ ,‬מחייב את המדינה מתוקף חתימתה על‬
‫אמנות שימור ללמד וליישם את העקרונות המנחים את השימור בעולם באמצעות אנשי מקצוע‪ ,‬וזאת‬
‫על מנת להטמיע את אופן העבודה הנכון והראוי לעבודות שימור‪.‬‬
‫‪ .2‬מכרז לעבודות כלשהן באתר בעל ערך היסטורי ו‪/‬או חברתי ו‪/‬או נופי‪ ,‬בין אם רשום ברשימות השימור‬
‫ובין אם לאו‪ ,‬ראוי שייחקר לעומקו לפני יציאה למכרז כלשהו‪ ,‬זאת משום ההכרה שעבודת המחקר‬
‫היא זו שמכתיבה את פעולות ההתערבות באתר‪.‬‬
‫‪ .1‬המחקר והתיעוד הם שלב מקדים לתכנון‪.‬‬
‫‪ .5‬במקרים בהם אחריות התיעוד ופעולות השימור 'נופלות' על היזם קיימת סכנה‪ ,‬כי לא יהיה מימון‬
‫מספק למחקר ראוי או שבעת ביצועו יופעלו אינטרסים העלולים לפגוע באמינותו‪.‬‬
‫‪ .4‬במצב בו לא מתקיימים תיעוד ומחקר קיים חשש‪ ,‬כי בעת פרסום המכרז היזם הפרטי לא יכול לדעת‬
‫ולהעריך את העלויות לשימור ושיקום האתר‪ .‬במקרה כזה נוצר חוסר הגינות כלפי היזם שעלול‬
‫להפסיד את כל השקעתו‪.‬‬
‫נושאים אלה הניבו מאמרים בעיתונות‪ ,‬מפגשים חברתיים ודיונים ציבוריים‪ .‬באחד מהם נפגשו לראשונה חברי‬
‫הקואליציה‪ ,‬התושבים הוותיקים והתושבים הנוכחיים‪ .‬המודעות הציבורית לחשיבות הערכית של ליפתא‬
‫ולשימור הכפר וסביבתו הובילה ליום עיון בתמיכת איקומוס ישראל‪ ,‬שנערך ב'בצלאל'‪ ,‬ובו השתתפו מלבד‬
‫המארגנים‪' ,‬הקרן החדשה לישראל' ועמותת 'הירוקים'‪ .‬במפגש רב המשתתפים הוצג ייחודו של הכפר הן‬
‫מבחינה אדריכלית והן מבחינה נופית‪ .‬כמו כן הועלו לדיון סוגיות כמו‪ :‬שימור בהתאם לאמנות בינלאומיות‪,‬‬
‫תכנון מול שימור וזיכרון‪ ,‬והוצג סקר הנוף של הטבע העירוני בסביבות הכפר ועמק הארזים‪.‬‬
‫פעילות זו זירזה את הגשתן של העתירות‪ ,‬תשובת השופט לא איחרה לבוא‪ ,‬ופרסום תוצאות המכרז נעצר עד‬
‫לבירור העניין‪ .‬כבוד השופט מרזל אף ביקש להוסיף לתשובת מנהל מקרקעי ישראל את תשובתן של עיריית‬
‫ירושלים ורשות העתיקות לטענות שהועלו בעתירה ובפרט בחוות הדעת המקצועית‪ .‬בדיון שנערך בבית משפט‬
‫בו הוגשו תשובות המשיבים‪ ,‬טענו פקידי מנהל מקרקעי ישראל‪ ,‬כי המכרז שהוכן בקפידה לקח בחשבון את‬
‫הפיקוח הדרוש לפרויקט בסדר גודל כזה‪ .‬עוד טענו‪ ,‬כי העתירה תוקפת‪ ,‬למעשה‪ ,‬את תוכנית ‪ 6116‬המאושרת‬
‫ועל כן אינה רלוונטית‪ .‬עיריית ירושלים הסירה לחלוטין את האחריות מעצמה בנוגע למכרז ולנושא‪ .‬רשות‬
‫העתיקות טענה‪ ,‬כי אכן יש לבצע מחקר מעמיק לפני ביצוע התכנון‪ ,‬אך עקב אילוצים כאלו ואחרים ולחץ של‬
‫המנהל פורסם המכרז כמו שהוא‪ .‬בנוסף הדגישו‪ ,‬כי אכן סקר ארכיאולוגי יכול לשנות את התפיסה התכנונית‬
‫באתר על פיו תותר או לא הבנייה בו‪ .‬ברור היה‪ ,‬כי תשובות המנהל ורשות העתיקות סותרות זו את זו‪ ,‬ולכן‬
‫נשלחו המשיבות לחשוב יחדיו ולהשיב לטענה זו‪ .‬ואכן הן חזרו והציגו שינויים שערכו במכרז‪ :‬המנהל הקצה‬
‫כ‪ ₪ 0,211,111 -‬לביצוע הסקר אותו תבצע רשות העתיקות בעצמה בתקופה קצרה של כ‪ 1 -‬חודשים תוך‬
‫שמירה על מקצועיות ראויה ועל סטנדרטים מחקריים ותיעוד אותן מכתיבות הדרישות העולמיות ואותן‬
‫הגדירה בעבר רשות העתיקות עצמה‪ ,‬בתנאי שתוצאות המכרז יפורסמו ללא שינוי‪.‬‬
‫על התנהלות זו הגיבו העותרים‪ ,‬ותשובתם הוגשה ביחד עם השלמת חוות דעת של אדריכלי שימור‪ ,‬החברה‬
‫להגנת הטבע‪ ,‬קבוצת מורשת של עמותת האדריכלים‪ ,‬הוועדה הוורנקולרית של איקומוס ישראל‪ ,‬חוות דעתו‬
‫של פרופ' רפי גרינברג מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב ופרוטוקול ישיבת ועדת תכנון של המועצה‬
‫לשימור אתרים‪ .‬בתשובה הודגש‪ ,‬שהסקר המוצע על ידי רשות העתיקות אינו מספק‪ ,‬כיוון שאינו כולל את‬
‫מכלול האלמנטים המרכיבים את ייחודיות הכפר ואינו עונה על תיעוד ומיפוי כלל האלמנטים המרכיבים את‬
‫ערכי הכפר‪ .‬לביסוס עתירתם הכינו מפה שהראתה את החלקים המוצעים לסיקור לעומת אלה החסרים‪ .‬עוד‬
‫טענו‪ ,‬שקיים ניגוד אינטרסים‪ ,‬כיוון שרשות העתיקות ומנהל מקרקעי ישראל פועלים‪ ,‬למעשה‪ ,‬במשותף‪ .‬בעוד‬
‫העותרים מגישים את בקשתם נעשה מאמץ אחרון ליצור תהודה לחשיבות האתר הן ברמה המקומית והן‬
‫ברמה העולמית‪ ,‬והפעילים הגישו בקשה להכלילו בפרויקט לשימור במסגרת תכנית תמ"ר להעצמת המורשת‬
‫הלאומית‪.‬‬
‫ב‪ 2.6.2102 -‬הגיש כבוד השופט מרזל פסק דין מנומק שהשתרע על ‪ 22‬עמודים ובו נימק את החלטתו לביטול‬
‫המכרז‪ .‬כך‪ ,‬למעשה‪ ,‬נעתר בית המשפט לעתירה במלואה ומנע את שיווק אדמות הכפר ליפתא והבתים‬
‫הנטושים בו ואת מכירתם ליזמים פרטיים‪.‬‬
‫ליפתא כמשל לניצחון היסטורי לשימור נכסי מורשת תרבות מקומית‪-‬עממית‬
‫למאבק להצלת ליפתא חשיבות מרובה‪:‬‬
‫‪ .0‬המפגש יצר 'קואליציה' של בעלי עניין ‪ -‬אזרחים ואנשי מקצוע מתחומים מגוונים ‪ -‬להשגת מטרה‬
‫אחת‪.‬‬
‫‪ .2‬לראשונה הכיר בית משפט בישראל בצורך בהליכי תכנון ושימור נכונים מסודרים לאתר בעל חשיבות‬
‫היסטורית המייצג את המורשת הוורנקולרית הארץ ישראלית‪.‬‬
‫‪ .1‬המודעות הציבורית בנושאי שימור הולכת וגוברת‪ .‬שיתוף גופים רבים ככל האפשר יכול לתעל מודעות‬
‫זו כדי להגיע להישגים‪.‬‬
‫סיכום‬
‫מעטים האתרים בארץ המייצגים אותנטיות ( ‪ )authenticity‬ושלמות (‪ )integrity‬כדוגמת ליפתא‪ .‬כמו כן‬
‫מעיד האתר על קשר הדוק בין שימור לקיימות‪ ,‬על שילוב בין טבע ואדם‪ .‬הכפר הנטוש בחלקו‪ ,‬מציג‬
‫מכלול של אורחות חיים ופתרונות מחיה אקולוגיות שקפאו בזמן‪ ,‬שניתן ללמוד מהם וליישמם כיום‪ .‬כיוון‬
‫שברובו נותר ריק מאוכלוסייה מאז ‪ ,0553‬מצב השתמרותו יחסית גבוהה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬האתר הוא אחת‬
‫הדוגמאות הבודדות למרקם בנוי‪ ,‬המלמד על טכנולוגיות בנייה מסורתיות שאפיינו את אזורנו במאות‬
‫האחרונות‪ .‬הוועדה הוורנקולרית של איקומוס כמו גם אדריכלי שימור בכירים רואים בכפר ליפתא אתר‬
‫הראוי להיכלל ברשימה הישראלית הטנטטיבית של אתרי מורשת עולמיים‪ ,‬זאת משום שהוא עונה על‬
‫קריטריון ‪( 4‬מתוך ‪ 6‬עקרונות הנדרשים להכרזה על אתר בעל ערך שימורי אוניברסאלי)‪ .‬בקריטריון זה‬
‫נאמר‪" :‬אתר ראוי להכרזה כאתר מורשת עולם אם הוא מהווה דוגמא יוצאת דופן של שימוש בקרקע‬
‫ומייצג תרבות של השתלבות עם הסביבה‪ ,‬הינו פגיע לשינויים המתרחשים בסביבתו וקיים סיכון‬
‫להישרדותו‪".‬‬
‫חשיבותו הערכית של אתר ליפתא והמאבק הציבורי שהתנהל לשימורו ושעדיין מתנהל‪ ,‬מעידים על השינוי‬
‫שחל בחברה הישראלית ביחסה למורשתה התרבותית‪.‬‬