‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫סיבוב מוצא – פתרון מבחן דוגמא בקורס דיני עונשין‬ ‫נורמה אוסרת ‪ :‬סעיף ‪ + 143‬סעיף ‪14‬כד' לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז ‪( 3711 -‬להלן ‪ :‬החוק)‪.‬‬ ‫יסוד עובדתי‬ ‫התנהגות ‪" :‬העושה מעשה או נמנע מעשות מעשה שחובתו לעשותו" – כל מעשה (או מחדל) המביא‬ ‫לתוצאה (חבלה)‪ .‬יוער‪ ,‬כי התוספת "נמנע מעשות מעשה" וכו' הנה מיותרת שכן ממילא קיים סעיף ‪81‬‬ ‫(ב) המגדיר מעשה גם כמחדל ומחדל מחייב תמיד מקור חובה חוקי‪.‬‬ ‫יישום ‪ :‬בענייננו מדובר הן במעשה של גידי הן במחדל שלו שהביאו לחבלה ‪:‬‬ ‫א‪ .‬הנהיגה הרשלנית (נהיגה מהירה בירידות חדות‪ ,‬בכביש רטוב‪ ,‬בגשם‪ ,‬ה"התעסקות" בדיסק‬ ‫במהלך הנהיגה) הביאה לחבלה באפרים‪ .‬בנוסף‪ ,‬לאחר מכן‪ ,‬גידי לא הזעיק עזרה ('שכח את‬ ‫עצמו' בבית הקפה)‪ ,‬קרי ביצע מחדל‪ .‬מקורות החובה יפורטו להלן‪.‬‬ ‫ב‪ .‬גידי "י צר" כתם שמן לאורך הכביש אך נמנע מלבצע כל פעולה שתצביע על הסכנה ותזהיר‬ ‫נהגים אחרים‪ ,‬לרבות דיווח למשטרה על המפגע‪ ,‬קרי מדובר במחדל מצדו‪ .‬עפ"י ‪(81‬ג) לחוק‪,‬‬ ‫כאמור‪ ,‬נדרש מקור חובה חוקי‪ .‬מהו מקור החובה בענייננו ? ישנם מס' מקורות חובה אפשריים‪:‬‬ ‫‪.I‬‬ ‫מכוח "הדין" בדמות פקודת התעבורה והתקנות על פיה ‪ :‬הפקודה והתקנות מורות‬ ‫במספר סעיפים ותקנות‪ ,‬כי אין להשתמש בדרך באופן שיסכן אחרים‪ ,‬יקפח זכותם‬ ‫וכיוב'‪ .‬זהו מקור חובה‪ ,‬כמובן‪.‬‬ ‫‪.II‬‬ ‫מקור חובה נוסף בדמות "היוצר מצב מסוכן" – גידי הוא שיצר את שובל השמן כתוצאה‬ ‫מנהיגה רשלנית‪ .‬משיצר את המצב בפעולה אקטיבית‪ ,‬קמה כלפיו חובה לפעול‪.‬‬ ‫‪.III‬‬ ‫חובה מכוח תפקיד ‪ /‬חוזה בין גידי לאפרים הנוסע ‪ :‬ניתן לטעון‪ ,‬כי בעת הזמנת הנסיעה‬ ‫נערך חוזה מכללא בין הנוסע לנהג המונית לפיו הנוסע ישלם עבור שירות הנסיעה‬ ‫והנהג יביא את הנוסע למחוז חפצו בשלום ובבטחה‪.‬‬ ‫‪.IV‬‬ ‫מקור חובה שרלוונטי רק למחדל הראשון של אי הזעקת עזרה – הדין בחוקי התעבורה‬ ‫מחייב כל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים להושיט כל עזרה שביכולתו להושיט לפצוע‪,‬‬ ‫לרבות הפנייתו לבית החולים (הפקרה אחר פגיעה ‪ -‬עבירה לפי סעיף ‪46‬א (א) או (ב)‬ ‫לפקודת התעבורה‪ ,‬תשכ"א – ‪ .8648‬בנוסף ישנה תקנה המחייבת כל נהג בדרך‬ ‫העובר במקום ת"ד עם פצוע‪ ,‬גם אם כלל אינו קשור לתאונה‪ ,‬לעצור להושיט סיוע‬ ‫לפצועים (תקנה ‪ 864‬לתקנות התעבורה)‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫נסיבה – אדם‪ .‬מתקיים ‪ :‬אפרים הוא אדם‪.‬‬ ‫תוצאה – חבלה‪ .‬הפניה לסעיף ‪46‬כד' שם מוגדרת חבלה כ"מכאוב‪ ,‬מחלה או ליקוי גופניים‪ ,‬בין קבועים‬ ‫ובין עוברים"‪ :‬מתקיים‪ .‬לאפרים מלכתחילה נגרמה חבלה שאמנם הייתה קלה אך אין דרישה לחבלה‬ ‫חמורה‪ .‬בנוסף‪ ,‬בסופו של דבר אפרים נפצע קשה‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫קש"ס עובדתי‪ :‬לו גידי היה נוהג בזהירות ולא מסיט מבט לעבר הדיסק ומערכת השמע האם הייתה‬ ‫נגרמת החבלה ? התשובה שלילית קרי קיים קש"ס‪.‬‬ ‫באשר למחדל הראשון ‪ :‬לו גידי היה מזעיק עזרה אפרים לא היה מאבד דם רב (=חבלה )‪ .‬בנוס‪ ,‬לא‬ ‫הייתה מרחשת התאונה עם המשאית (שכן אפרים לא היה זוחל החוצה מהרכב)‪.‬‬ ‫באשר למחדל השני‪ :‬לו גידי היה מבצע את חובתו (ומזהיר את הנהגים האחרים‪ ,‬למשל) האם התוצאה‬ ‫הייתה נמנעת? התשובה חיובית‪ ,‬קרי קיים קש"ס בין המחדל לתוצאה‪.‬‬ ‫קש"ס משפטי‪ :‬מבחן הצפיות בכוח (הואיל ומדובר בעבירת רשלנות – ר' פירוט בניתוח היס"נ‪ ,‬בהמשך)‬ ‫– האם אדם מן הישוב יכול היה לצפות את סוג הנזק (נזק גוף או רכוש במקרה שלנו) וכן בקווים כלליים‬ ‫את דרך קרות התוצאה ?‬ ‫מצד אחד‪ ,‬ודאי שאדם מן הישוב יכול היה לצפות את סוג הנזק (נזק גוף ורכוש) כתוצאה מנהיגה‬ ‫רשלנית‪ ,‬בייחוד בתנאים שפורטו לעיל ותוך "התעסקות" עם הדיסק‪.‬‬ ‫מצד שני ‪ +‬בכל הנוגע למחדל יטען גידי‪ ,‬כי הליך הגרימה היה מאוד לא צפוי וכלל מספר גז"מים‬ ‫(שהסיבוב הקיים חד מדי ואינו עומד בתקן ‪ +‬שאפרים יזחל מהרכב ‪ +‬גלגליי משאית שחוקים ‪ +‬טנק‬ ‫שניתק ממוביל טנקים ופוגע בו)‪ .‬אלא שממילא אין צורך לצפות במדויק את דרך קרות התוצאה ודי‬ ‫בקווים כלליים (קרי שרכב יחליק ויפגע במונית שבצד הדרך ובה אפרים וכו')‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם אם ננתח‬ ‫האירוע כשילוב של גורמים משלימים (נהיגה מהירה ‪ +‬סיבוב חד לא לפי התקן או נהיגה מהירה ‪+‬‬ ‫צמיג שחוק)‪ ,‬הרי שכל גורם "אשם"‪.‬‬ ‫בונוס ‪ :‬גידי יעלה טענה שצמיגיה השחוקים של המשאית מהווה גז"מ‪ ,‬כאמור‪ ,‬והואיל ונדרשת צפיות‬ ‫בכוח‪ ,‬הרי שהגז"מ מנתק את הצפיות של כל אדם מן הישוב‪ .‬מצד שני‪ ,‬ניתן לטעון שמדובר במעין‬ ‫'גולגולת דקה' להבדיל מ"דקיקה" (ר' ע"פ פטרומיליו) כך שהקש"ס בכוח לא מתנתק‪.‬‬ ‫יס"נ – מצד אחד‪ ,‬מדובר בעבירה "שותקת" ומכאן אמורה המסקנה‪ ,‬כי מדובר בעבירת מחש"פ‬ ‫הדורשת פ זיזות ודי בהוכחת קלות דעת‪ .‬מצד שני‪ ,‬בכותרת הסעיף נכתב "חבלה ברשלנות"‪ .‬הואיל‬ ‫וסעיף ‪ )8(86‬לחוק קובע‪ ,‬כי העבירה דורשת יס"נ של רשלנות רק אם נקבע בהגדרת העבירה כי‬ ‫‪2‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫רשלנות היא היסוד הנפשי הנדרש לשם התהוותה‪ .‬מכאן‪ ,‬ייטען שלא הרי "הגדרת העבירה" כהרי‬ ‫כותרתה‪ ,‬ולכן לכאורה זוהי עבירת מחש"פ‪ .‬האמנם?‬ ‫מדובר בעבירת רשלנות וזאת מהטעמים הבאים ‪ :‬כותרת הסעיף מדברת במפורש על רשלנות ;‬ ‫בונוסים ‪ :‬אם לא נפרש כרשלנות תיוצר כפילות עם יתר סעיפי החבלה "הרגילים" (אך גם אסימטריה‬ ‫שכן העונש שם חומר יותר) ; העונש עצמו מעיד שמדובר ברשלנות (עפ"י סעיף ‪(18‬ב) רשלנות יכול‬ ‫שתיקבע כיס"נ רק לעבירה שאינה פשע)‪.‬‬ ‫ברשלנות נבחן האם לגבי אותם רכיבי עבירה שאין לגביהם מודעות בפועל מתקיימת מודעות בכוח‬ ‫(קרי‪ ,‬אדם מ הישוב יכול היה להיות מודע‪ ,‬בנסיבות העניין) ‪ +‬האם גידי יצר סיכון בלתי סביר לעניין‬ ‫קרות התוצאה‪.‬‬ ‫מודעות לטיב ההתנהגות ‪ -‬גידי מודע בפועל לנהיגתו המהירה (נאמר "החליט לבדוק את הרכב החדש‬ ‫ולנסוע מהר") ול"התעסקות" עם הדיסק‪ .‬כן מודע למחדל לפיו הוא אינו עושה דבר להזהיר את הנהגים‬ ‫משובל השמן‪.‬‬ ‫באשר למחדל האחר של אי הזעקת עזרה – גידי "שכח עצמו" מול מסך הטלוויזיה ולא היה מודע אלא‬ ‫שאדם מן הישוב בנעליו ודאי שהיה מודע לכך שאינו מזעיק עזרה‪.‬‬ ‫מודעות לקיום הנסיבות – גידי מודע בפועל כי אפרים הוא אדם‪.‬‬ ‫מודעות לאפשרות קרות התוצאה – מצד אחד גידי ייטען שלא היה מודע לאפשרות קרות התוצאה‬ ‫שכן הוא מיומן בנהיגה ולא סבר שצפויה סכנה (ייטען שבפועל התאונה אירעה בשל הסיבוב החד שאינו‬ ‫עומד בדרישות התקן)‪.‬‬ ‫מצד שני‪ ,‬גם בהנחה שנקבל את גרסתו הרי שוודאי של אדם מן הישוב היה מודע לכך שנהיגה מהירה‪,‬‬ ‫בכביש תלול‪ ,‬בחורף ‪" +‬התעסקות" עם הדיסקים‪ ,‬עלולה לגרום לתאונה ולחבלה בגוף ‪ +‬רכוש‪.‬‬ ‫בנוסף כאמור‪ ,‬יש לשאול האם סביר היה להימנע מהפעולה שיצרה את הסכנה (ר'‪ ,‬למשל‪ ,‬ע"פ ‪446/61‬‬ ‫צור נ' מ"י)‪ .‬ובענייננו ‪ :‬האם סביר היה להימנע מפעולת הנהיגה המהירה בתנאי הדרך הקשים (ירידה‬ ‫חדה‪ ,‬גשם וכיוב') ‪ +‬ה"התעסקות" עם הדיסק ? במבחן הסיכון מול התועלת החברתית ודאי שראוי‬ ‫היה להימנע מהפעולות הנ"ל שכן בנסיבות האירוע אין להן כל יתרונות (בניגוד‪ ,‬למשל‪ ,‬אם גידי היה‬ ‫מוביל פצוע בבהילות לבי"ח ועל כן נוסע מהר)‪.‬‬ ‫לאור האמור‪ ,‬ניתן להרשיע את גידי בעבירה לפי סעיף ‪ 143‬לחוק‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫‪ .2‬נורמה אוסרת ‪ :‬סעיף ‪ 14 + 452‬כד' לחוק העונשין‪.‬‬ ‫יסוד עובדתי‬ ‫התנהגות ‪" :‬ההורס או פוגע" – כל התנהגות שמביאה לאחת התוצאות הנ"ל‪.‬‬ ‫יישום ‪ -‬בענייננו‪ ,‬נתמקד בחלופה של "ההורס"‪ .‬כאמור‪ ,‬מעשה = לרבות מחדל‪ .‬בענייננו מתקיים מחדל‪.‬‬ ‫גידי לא הזהיר את יתר הנהגים מפני הסכנה שבשובל השמן (ע"י סימון‪ ,‬למשל) ובמחדלו גרם להרס‬ ‫המשאית והטנק‪.‬‬ ‫מהו מקור החובה לפעול ? היוצר מצב מסוכן – ר' פירוט לעיל‪.‬‬ ‫נסיבות ‪:‬‬ ‫‪" ‬נכס" – הפניה לסעיף ‪ 46‬כד' שם מוגדר "נכס" כ"חי או דומם היכול לשמש נושא לבעלות"‪ .‬יישום‬ ‫ מתקיים‪ :‬המשאית והטנק הנם נכסים המשמשים בפועל נושא לבעלות (של הצבא ‪ /‬המדינה)‪.‬‬‫‪" ‬שלא כדין" ‪ -‬קיימות בפסיקה שתי דעות‪ ,‬באשר למשמעות נסיבה זו‪ )3( :‬הנסיבה "שלא כדין" היא‬ ‫מיותרת וכל תפקידה הוא לציין‪ ,‬כי על המעשה לא חלות ההגנות של החוק‪ .‬הואיל וממילא תמיד‬ ‫יש לבחון האם בנסיבות המקרה‪ ,‬לא חלות ההגנות הכלליות של החוק‪ ,‬הריש שהנסיבה מיותרת‬ ‫(ר' ע"פ ‪ 671/64‬רמתי‪ )2( .‬המילים "שלא כדין" באות לצד ההתנהגות המוגדרת בעבירה‪ ,‬אשר‬ ‫יכולה להיות‪ ,‬בנסיבות מסוימות‪ ,‬כשרה לחלוטין‪ ,‬ואלו בנסיבות אחרות‪ ,‬עשויה להיות פסולה‪ .‬לפי‬ ‫כל אחת מהחלופות הנסיבה מתקיימת‪.‬‬ ‫תוצאה ‪ -‬שתי תוצאות חלופיות‪ ,‬כאמור ‪ :‬בענייננו שתיהן מתקיימות שכן המשאית והטנק נהרסו כליל‬ ‫(ומכאן ודאי שנגרמה להם פגיעה)‪.‬‬ ‫בונוס‪ :‬ניתן לטעון שגידי גם הרס את המונית שלו עצמו וגם היא מוגדרת כנכס ‪ +‬אין דרישה בסעיף‬ ‫שהנכס יהיה של אחר‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬נראה שזו אינה פרשנות סבירה וכי לאור תכלית החוק והערך‬ ‫המוגן בעבירה זו יש לקרוא את הסעיף כפגיעה בנכס של אחר (ר'‪ ,‬למשל‪ ,‬סעיפים צמודים ‪– 661 :‬‬ ‫הצתה ו‪ - 666 -‬גרימת שריפה שם נדרש שהדבר המוצת \ הנשרף לא יהיה בבעלות העבריין ‪" :‬דבר‬ ‫לא לו")‪.‬‬ ‫קש"ס – עובדתי ‪ -‬הסיבה בלעדיה אין‪ :‬אילו גידי היה מבצע את החובה המוטלת עליו (מסמן את הכתם‪,‬‬ ‫מזהיר נהגים אחרים באמצעות משולש אזהרה או פנס וכיוב') האם התאונה וההרס בעקבותיה היו‬ ‫נמנעים ? התשובה חיובית קרי יש קש"ס‪ .‬מנגד‪ ,‬גידי ייטען שאין קש"ס הואיל וממילא המשאית יכולה‬ ‫הייתה להינזק בשל הימצאותו של אפרים על הכביש והטיית המשאית‪ .‬מצד שני‪ ,‬נתון שהנהג הצליח‬ ‫להשתלט על המשאית‪ ,‬חרף ההטיה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫קש"ס משפטי – מבחן הצפיות‪ :‬יש לצפות את סוג הנזק וכן בקווים כלליים את דרך קרות התוצאה‪.‬‬ ‫בענייננו שני אלה צפויים שכן סוג הנזק בתאונת דרכים הוא צפוי (רכוש וגוף) וכן דרך קרות האירוע שכן‬ ‫גידי הבחין בזמן בכתם ומכאן ודאי שצפה החלקה של רכב אחר‪ .‬מה גם שדקות ספורות קודם לכן הוא‬ ‫עצמו החליק גם ללא שמן על הכביש‪...‬‬ ‫גי די ייטען שלא ניתן היה לצפות נזק לטנק ! שהרי מי היה מעלה על דעתו המצאות של טנק בכביש‬ ‫ירושלים ‪ -‬תל אביב‪.‬‬ ‫מאידך‪ ,‬יש צורך‪ ,‬כאמור‪ ,‬לצפות את סוג הנזק (נזק לרכוש) בלבד וכאן סוג הנזק צפוי (להבדיל‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫מנזק לביטחון המדינה‪ ,‬לצורך הדוגמא)‪ .‬עם זאת‪ ,‬גידי ייטען שלא ניתן היה לצפות‪ ,‬אפילו לא בקווים‬ ‫כלליים‪ ,‬את דרך התרחשות התוצאה‪ ,‬שכן הינתקות הטנק מעל גבי המשאית הוא נדיר‪...‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬גידי ייטען שיש כאן גז"מ בדמות הזחילה של אפרים אל מחוץ לרכב‪ ,‬הסיבוב החד בכביש‬ ‫והצמיגים השחוקים של המשאית‪ .‬גם כאן הטענה תהיה שניתן היה לצפות את הגז"מ (צפוי שפצוע‬ ‫ינסה להזעיק עזרה בעצמו‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬שלא כל המכוניות הנוסעות בכבישי הארץ הן תקינות במאת‬ ‫האחוזים והוא הדין בנוגע לכבישי הארץ)‪.‬‬ ‫יס"נ ‪ :‬המדובר בעבירה הנוקטת בלשון "במזיד"‪ .‬עפ"י ‪(67‬א)(‪ )8‬כשמדובר בעבירת תוצאה (כבענייננו)‬ ‫היס"נ יהיה כבסעיף ‪(17‬א) לחוק‪ ,‬קרי מודעות לטיב ההתנהגות ולנסיבות‪ ,‬ולעניין התוצאה גם פזיזות‪.‬‬ ‫מישור ההכרתי ‪:‬‬ ‫מודעת לטיב ההתנהגות – גידי מודע היטב לכך שממשיך ללכת ואינו עושה דבר חרף שובל השמן‬ ‫שאותו יצר ושבו הבחין‪ .‬מנגד‪ ,‬גיד ייטען‪ ,‬כי לא היה מודע בפועל לטיב המעשה‪ ,‬ולכן נאמר "ולמרות‬ ‫זאת המשיך ללכת"‪.‬‬ ‫מודעות לקיום הנסיבות –‬ ‫‪" ‬נכס" – גידי מודע לכך שכלי רכב שחולפים במקום הנם נכס‪ ,‬כהגדרתו בחוק‪.‬‬ ‫‪" ‬שלא כדין" ‪ :‬כאמור‪ ,‬קיימות בפסיקה שתי דעות‪ ,‬כאמור‪ .‬עפ"י הראשונה הנסיבה מיותרת (ועל כן‪,‬‬ ‫אין צורך לבחון מודעות לה)‪ .‬גם לפי דעה שניה‪ ,‬המודעות לכך שהפעולה אינה כשרה מתקיימת‪.‬‬ ‫מודעות לאפשרות גרימת התוצאה ‪ :‬מתקיים‪ .‬גידי היה מודע לעניין זה בשל היותו נהג מונית ותיק ‪+‬‬ ‫בשל כך שראה את השמן ‪ +‬לאור העובדה שזה עתה הוא עצמו היה מעורב בתאונת החלקה באותו‬ ‫מקום‪ ,‬מבלי שהיה על הכביש שמן‪.‬‬ ‫מישור חפצי ‪ :‬כאמור‪ ,‬נדרש יחס חפצי מסוג פזיזות ודי בקלות דעת‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫גידי אמנם קיווה שהתוצאה לא תקרה אך נטל סיכון בלתי סביר (השארת השמן על הכביש המסכן את‬ ‫התנועה‪ ,‬בייחוד בליל חורף גשום) – מתקיים‪.‬‬ ‫לאור כל הניתוח לעיל הרי שניתן להרשיע את גידי בעבירה המיוחסת לו‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫‪ .1‬לגבי אלון ‪ :‬נורמה אוסרת ‪ :‬סעיפים ‪684‬ד(ג) ‪684 +‬ד(ב) ‪684 +‬א לחוק‪.‬‬ ‫יסוד עבודתי ‪ :‬המדובר בעבירת התנהגות‪.‬‬ ‫התנהגות – "המפרק" ‪ :‬מתקיים‪ .‬נתון שאלון פירק את המרצדס‪.‬‬ ‫נסיבות ‪:‬‬ ‫‪" ‬חלק" ‪ -‬מתקיים‪ .‬לא רק שאלון פירק "חלק" אחד (ודי היה בכך לענייננו)‪ ,‬הוא פירק את המרצדס‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫‪" ‬מרכב" – הפניה לסעיף ההגדות בראש הסימן‪ ,‬הוא סעיף ‪684‬א' לחוק‪ ,‬שם רכב מוגדר‪ ,‬בין היתר‬ ‫כ"רכב הנע מכוח מכני מכל צורה"‪ .‬מתקיים‪ :‬המרצדס ודאי שעונה על הגדרה זו של רכב‪ ,‬שהרי‬ ‫הוא נע מכוח מכני (מנוע הרכב)‪ .‬בנוסף‪ ,‬מתקיימת הנסיבה "מרכב" ‪ :‬אלון פירק מרכב המרצדס‪,‬‬ ‫כאמור‪.‬‬ ‫‪" ‬ללא רשות מבעליו" – מתקיים‪ ,‬שהרי אלון גנב את הרכב מגידי וודאי שלא ניתנה רשות הבעלים‬ ‫לפירוק‪.‬‬ ‫‪" ‬בין אם החלק מחובר לרכב דרך קבע בין אם לאו" – מתקיים‪ .‬כאמור‪ ,‬אלון פירק את הרכב כולו‪,‬‬ ‫קרי הן את החלקים "המחוברים דרך קבע לרכב" הן את אלה שאינם‪.‬‬ ‫‪ ‬נסיבה מסעיף ‪486‬ד(ב) ‪" -‬הרכב גנוב"‪ .‬למעשה‪ ,‬מדובר בנסיבה מחמירה לס"ק ב' (ולכן העונש‬ ‫מומר מחמש לשבע שנים) ‪ -‬מתקיים‪ .‬אלון גנב את המרצדס שאותה פירק יומיים קודם לכן‪.‬‬ ‫יס"נ ‪ :‬מדובר בעבירת מחש"פ (יוער‪ ,‬כי המילה "ביודעו" המופיעה בס"ק ג' הנה מיותרת שכן ממילא‬ ‫חייבת להיות מודעות בפועל של העושה‪ ,‬גם ללא המילה האמורה‪ ,‬שהרי מדובר בעבירת מחש"פ‪,‬‬ ‫כאמור)‪.‬‬ ‫מישור ההכרתי (אין בעבירה זו מישור חפצי שכן אין נדרשת תוצאה)‪:‬‬ ‫מודעת לטיב ההתנהגות – מתקיים‪ .‬אלון מפרק את הרכב וחזקה עליו שמודע לפעולתו האקטיבית‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫מודעות לקיום הנסיבות –‬ ‫‪" ‬חלק" ‪ -‬מתקיים‪ .‬אלון מודע בפועל לכך שהוא מפרק את הרכב לחלקים‪.‬‬ ‫‪" ‬מרכב" – מתקיים‪ .‬כאמור‪ ,‬אלון מודע לכך שמפרק את החלקים מהמרצדס וכי מדובר ברכב‪.‬‬ ‫‪" ‬ללא רשות מבעליו" – מתקיים‪ ,‬שהרי אלון הוא זה שגנב את הרכב ויודע שאין רשות של בעלי‬ ‫הרכב לפירוק‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫‪" ‬בין אם החלק מחובר לרכב דרך קבע בין אם לאו" – מתקיים‪ .‬כאמור‪ ,‬אלון פירק את הרכב כולו‪,‬‬ ‫ומודע לכך‪.‬‬ ‫‪" ‬הרכב גנוב"‪ .‬כאמור‪ ,‬אלון גנב הרכב בעצמו ומכאן ברור שמודע לכך שהרכב גנוב‪.‬‬ ‫לאור כל הניתוח לעיל הרי שניתן להרשיע את אלון בעבירה זו‪.‬‬ ‫לאחר שבדקנו את הביצוע העיקרי (ונמצא שהוא מתקיים) נעבור לבחון את אחריותו של מאיר לעבירה‪.‬‬ ‫האם מאיר מבצע בצוותא ? מכוח דיני המבצעים בצוותא אין נפקות לכך שמאיר לא ביצע שום חלק‬ ‫מהיסוד העובדתי (הפירוק)‪ ,‬שהרי יתכן שאף שלא קיים כל רכיב מההתנהגות הנדרשת‪ ,‬יראו בו כמבצע‬ ‫עיקרי [למשל‪ ,‬ע"פ ‪ 1664/62‬פלונים ('שוק הקצבים')]‪ .‬כנ"ל אם אינו בזירה‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לברר אם‬ ‫מאיר שייך ל"מעגל הפנימי" ורואה עצמו שותף?‬ ‫ע"פי האינדיקציות השונות (מבחן אובי' ‪ +‬סוב' ‪ :‬מבחן השליטה‪ ,‬התרומה‪ ,‬התכנון וכיוב') נראה כי‬ ‫התשובה שלילית‪ .‬מאיר ייטען‪ ,‬כי אלון לא שיתף אותו בתכנית‪ ,‬אין כאן חלוקת רווחים (אף שזוהי‬ ‫אינדיקציה בלבד‪ ,‬יש לזכור כי מאיר קיבל ‪ ₪ 87,777‬בלבד מתוך "רווח" הגדול לאין שיעור מפירוק‬ ‫מרצדס חדשה)‪ .‬בנוסף‪ ,‬מאיר אף אמר "אני לא מעורב"‪ .‬על כן‪ ,‬מאיר יטען‪ ,‬כי אינו "מבצע בצוותא"‪,‬‬ ‫שכן מלבד העדר התכנון וידיעת פרטי התכנית‪ ,‬ממילא לא הייתה לו כל שליטה על פרטי התכנית‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬מאיר לא ביצע את העבירה העיקרית והוא אף איננו "מבצע בצוותא"‪ :‬הוא כלל אינו חלק‬ ‫מהמעגל הפנימי לפי כל מבחן וקריטריון (וודאי שאינו רואה את העבירה כמשימה שלו)‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬נבחן האם מאיר הוא מסייע‪ .‬נדרש‪ ,‬כמובן‪ ,‬שתבוצע העבירה העיקרית (אין סיוע לניסיון) –‬ ‫מתקיים‪ ,‬כאמור‪ :‬ר' ניתוח לעיל [‪+‬אין המדובר בעבירה מסוג חטא והסייג שבסעיף ‪46‬ג' אינו חל]‪.‬‬ ‫עפ"י סעיף ‪ 48‬לחוק‪ ,‬מבחינת היסוד העובדתי סיוע הינו‪ :‬כל התנהגות שיש בה פוטנציאל לתרום‬ ‫לעשיית העבירה על ידי המבצע העיקרי‪ .‬בענייננו הסיוע מצד מאיר הוא סיוע כפול‪:‬‬ ‫סיוע פסיכולוגי – ניתן לטעון שלולא ידע אלון שמאיר יאפשר לו גישה למוסך הוא לא היה גונב את‬ ‫הרכב‪ .‬אלון אף אמר זאת למאיר בטלפון ("אני חייב תשובה עכשיו‪ ,‬אני רוצה לדעת אם 'לסגור' או‬ ‫לא")‪ .‬יוער‪ ,‬כי הואיל וממילא עצם ההבטחה של מאיר להעניק גישה למוסך מהווה סיוע פסיכולוגי‪ ,‬אף‬ ‫אם‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬מאיר היה חוזר בו בבוקר מההבטחה‪ ,‬הרי שעדיין מדובר היה בסיוע שכן ההבטחה עצמה‬ ‫היא שעודדה את המבצע ‪ -‬אלון‪.‬‬ ‫סיוע פיזי – סיוע המקל על ביצוע העבירה וכן מאפשר את הביצוע‪ .‬העובדה שמאיר אפשר לאלון גישה‬ ‫למוסך ‪ +‬לכלים ששם‪ ,‬מקל על ביצעו העבירה (קשה מאוד לפרק רכב "ברחוב" שכן הדבר יעורר חשד‪,‬‬ ‫בייחוד כשמדובר ברכב חדש ‪ +‬קשה לפרק עם "כלים ביתיים" ולא מתאימים) בנוסף – אלון עשה‬ ‫שימוש במשור המיוחד ולא בכדי נדרש משור מיוחד‪ .‬אם נטען שלולא המשור האמור לא ניתן לפרק‬ ‫‪8‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫הרכב הרי שהסיוע אפשר את ביצוע העבירה‪ .‬אם נטען שהמשור רק מקל על הפירוק‪ ,‬הרי שהסיוע‬ ‫מקל על הביצוע‪ .‬בכל מקרה הדבר מהווה סיוע עניש‪.‬‬ ‫עיתוי הסיוע – ע"פי הסע' העיתוי צריך להיות לפני או בזמן ביצוע העבירה– מתקיים לגבי הסיוע‬ ‫הפסילוגי ‪ +‬הפיזי‪.‬‬ ‫היס"נ של המסייע ‪:‬‬ ‫ההיבט ההכרתי ‪ :‬מודעות ליסוד העובדתי המבוצע על ידי אלון‪ ,‬מודעות לכך שהנסיבות מתקיימות או‬ ‫יתקיימו ומודעות לאפשרות קרות התוצאה (כאשר נדרשת תוצאה‪ ,‬שלא כבענייננו) – מאיר ייטען שהוא‬ ‫אינו מודע לכך שהרכב גנוב וכי אלון מפרק הרכב ללא רשות מבעליו (למעשה‪ ,‬ייטען שסבר שאלון הוא‬ ‫הבע לים שכן הוא אמר לו בטלפון שיש לו "עסקה מעולה")‪ .‬מנגד‪ ,‬ניתן לעשות שימוש בדוקטרינת‬ ‫"עצימת עיניים" (סעיף [‪(17‬ג)(‪ )8‬לחוק) – החשד אמור להיות סובייקטיבי‪ ,‬של מאיר‪ .‬מנתוני השאלה‬ ‫עולות העובדות הבאות‪ ,‬התומכות במסקנה שמאיר עצמו "חשד"‪ :‬שעת שיחת הטלפון (‪ 71:77‬לפנות‬ ‫בוק ר)‪ ,‬הבהילות להביא את הרכב מיד עם פתיחת המוסך‪ ,‬העובדה שאלון מוכר כעבריין רכב וריצה‬ ‫אף מאסר‪ ,‬הפירוק של רכב חדש (מדוע לפרק רכב חדש?)‪ ,‬התשלום הגבוה עבור השימוש במוסך‪,‬‬ ‫מאיר נותן לאלון להשתמש באגף הישן והמבודד במוסך וכן דברי מאיר עצמו "אני לא מעורב"‪.‬‬ ‫בונוס ‪ :‬ניתן לטעון שמאיר חשד‪ ,‬לכל היותר‪ ,‬שאין רשות מבעלי הרכב לפירוק‪ ,‬ולא לכך שהרכב גנוב‪.‬‬ ‫מנגד‪ ,‬מדובר בטענה מופרכת שכן הדרך היחידה לפרק רכב מבלי שניתנה רשות בעליו היא לאחר‬ ‫שגונבים אותו ! ‪ +‬מאיר מכיר את אלון כגנב רכב שריצה עונש מאסר‪ .‬בנוסף‪ ,‬בפס"ד בארי ובכר‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫הסתפקו בידיעת סוג העבירה בלבד ( רכוש \ רכב)‪ .‬עם זאת‪ ,‬ייטען שהתנאי השני שנקבע שם‬ ‫(שהמסייע משאיר לשק"ד המבצע איזו עבירה לבצע) לא מתקיים‪.‬‬ ‫‪ ‬נדרשת מודעות ליסוד הנפשי המתקיים אצל המבצע – לאור כל האמור לעיל נראה שמתקיים‪.‬‬ ‫‪ ‬מודעות לטיב הפיזי של המעשה המסייע – גם אם מאיר ייטען שכלל לא היה מודע לסיוע הפסיכולוגי‬ ‫שמעניק לאלון (העירו משינה‪ ,‬לא היה בקיא בכל הפרטים וכיוב')‪ ,‬הרי שמאיר מודע היטב לטיב המעשה‬ ‫המסייע הפיזי אותו נתבקש לעשות (גישה למוסך ‪ +‬כלים‪ ,‬שהרי מדובר בפעולה אקטיבית)‪ .‬מה גם‬ ‫שקיבל על כך תשלום נכבד‪.‬‬ ‫‪ ‬מודעות לתרומה המסייעת – מתקיים‪ ,‬לאור האמור לעיל‪.‬‬ ‫(ההיבט החפצי לאחר תיקון ‪ ,17‬אין צורך ביחס חפצי לביצוע העבירה)‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫‪ ‬יחס חפצי לעצם הסיוע – הואיל וסעיף ‪ 48‬נוקב במילה "כדי" והואיל ומדובר בעבירת התנהגות‪ ,‬הרי‬ ‫שמדובר במטרה‪ .‬האם המטרה של מאיר שהגישה למוסך ‪ +‬השימוש בכלים יסייעו למבצע העיקרי ?‬ ‫ודאי שכן (ולו כדי להרוויח את הכסף שהובטח לו)‪.‬‬ ‫לאור הניתוח שלעיל ניתן להרשיע את מאיר בסיוע לעבירה לפי סעיף ‪431‬ד(ג) לחוק‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫‪ .4‬נורמה אוסרת ‪ :‬סעיף ‪ + 242‬סעיף ‪14‬כד' לחוק‪.‬‬ ‫יסוד עובדתי –‬ ‫התנהגות ‪" :‬משמידם \ עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה לפיענוח \ לזיהוי" – כל התנהגות שמביאה‬ ‫לאחת התוצאות‪.‬‬ ‫יישום – מדובר בהתקיימות שתי החלופות ‪" :‬משמידם" – מתקיים‪ .‬דני שרף את לוחיות הזיהוי של‬ ‫המרצדס והתיכן‪ .‬לאור זאת‪ ,‬ודאי שגם החלופה של "עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה לפענוח או‬ ‫לזיהוי" מתקיימת)‪.‬‬ ‫נסיבות ‪:‬‬ ‫‪" ‬דבר פלוני [ה]דרוש או עשוי להיות דרוש לראיה בהליך שיפוטי" – הפניה לסעיף ‪46‬כד' שם‬ ‫מוגדר "הליך שיפוטי"‪ ,‬בין היתר כ"כל הליך לפני בית משפט"‪ .‬יישום ‪ -‬מתקיים‪ :‬לוחיות הרישוי‬ ‫עשויות להיות דרושות להליך שיפוטי (המשפט הפלילי הקרב של אלון)‪.‬‬ ‫תוצאה ‪ -‬שתי תוצאות חלופיות‪ ,‬כאמור‪ :‬משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה לפיענוח או‬ ‫לזיהוי"– מתקיים‪ :‬כאמור‪ ,‬דני שרף הלוחיות והתיכן‪ ,‬קרי גם השמיד וגם הפך אותן לבלתי ניתנות‬ ‫לקריאה‪ ,‬זיהוי או פענוח‪.‬‬ ‫קש"ס – עובדתי ‪ -‬הסיבה בלעדיה אין ‪ :‬לולא היה דני ממלכד את המחסן וגורם לשריפה האם לוחיות‬ ‫הרישוי היו מושמדות הופכות לבלתי ניתנות לפענוח ? התשובה שלילית קרי יש קש"ס‪ .‬עם זאת‪ ,‬דני‬ ‫ייטען שלא מתקיים הקש"ס שכן ללא "התערבות השוטרים" לא הייתה דליקה‪ .‬אלא שגם אם מדובר‬ ‫בגורמים משלימים‪ ,‬הרי שניהם "אשמים"‪.‬‬ ‫קש"ס משפטי – מבחן הצפיות ‪ :‬יש לצפות את סוג הנזק וכן בקווים כלליים את דרך קרות התוצאה‪.‬‬ ‫בענייננו שני אלה צפויים במדויק שהרי דני תכנן וביצע מעשה אקטיבי יזום‪.‬‬ ‫דני ייטען‪ ,‬כאמור‪ ,‬לגז"מ‪ .‬גם אם ננתח החיפוש כגז"מ הרי שוודאי שהוא היה צפוי‪ ,‬שאחרת מדוע‬ ‫למלכד המחסן?‬ ‫יס"נ ‪ :‬מדובר בעבירת מחש"פ בעלת יס"נ \ היבט חפצי מסוג כוונה (הפניה לסעיף ‪67‬א(‪ )1‬לחוק)‪.‬‬ ‫יוער‪ ,‬כי המונחים "ביודעו" ו"במזיד"‪ ,‬המופיעים בסעיף הנ"ל‪ ,‬הם‪ ,‬למעשה‪ ,‬מיותרים וניתן "לוותר"‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫מישור ההכרתי ‪:‬‬ ‫מודעת לטיב ההתנהגות– הטמנת הלוחיות במחסן ומלכודו הן פעולות אקטיביות וחזקה על דני שמודע‬ ‫למעשיו‪.‬‬ ‫מודעות לקיום הנסיבות – דני ייטען‪ ,‬כי לא היה מודע לכך שמדובר בדבר העשוי לשמש כראיה בהליך‬ ‫שיפוטי‪ .‬מנגד‪ ,‬דני הוא חברו הטוב ביותר של אלון (קרי מכירו ויודע שישב בכלא על עבירות רכב) ‪+‬‬ ‫אלון אמר לו שהוא צפוי לעמוד למשפט בקרוב ('יש לי משפט על הראש'‪ ,‬כדבריו) ‪ +‬דני יודע שמדובר‬ ‫בעבירת רכב הן בשל אופי ה"דבר" (לוחיות הרישוי) הן לאור דברי אלון שרמז לו שעל גניבת רכב‬ ‫מקבלים עונש מאסר כבד‪.‬‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬ניתן לעשות בנקל שימוש בדוקטרינת "עצימת העיניים" [‪(17‬ג)(‪ )8‬לחוק]‪ ,‬שכן לאור כל‬ ‫הנתונים שפורטו לעיל‪ ,‬ניתן להוכיח שדני עצמו חשד (סובייקטיבית) אך נמנע מלברר‪.‬‬ ‫מודעות לאפשרות גרימת התוצאה ‪ :‬ודאי שדני מודע לכך שהרי לשם כך מלכד מלכתחילה את המחסן‬ ‫("להגנה")‬ ‫מישור חפצי ‪ :‬כאמור‪ ,‬נדרש יחס חפצי מסוג כוונה (הפניה לסעיף ‪67‬א(‪ )1‬לחוק)‪ .‬האם לדני הייתה‬ ‫כוונה למנוע את השימוש בלוחיות הרישוי כראיה ?‬ ‫דני ייטען שלא הייתה לו כל כוונה להשמיד את לוחיות הרישוי שכן ממילא אין לו עניין בזה ‪ +‬נתון‬ ‫שמאוד התלבט ‪ +‬עובדה היא שלבסוף להחליט לא לשרוף את הלוחיות אלא להסתירן במחסן ביתו‪.‬‬ ‫מנגד‪ ,‬אף אם נניח שהדבר נכון‪ ,‬ניתן לעשות שימוש בכוונה מותנית ‪ :‬מדובר בסיטואציה שבה גרימת‬ ‫התוצאה (שריפת לוחיות הרישוי והשמדתן) תלויה בהתקיימות אירוע עתידי (פתיחת דלת המחסן על‬ ‫מי שאינו "מורשה")‪ ,‬שהוא בתחום צפייתו של הנאשם (מתקיים בענייננו שהרי אילולא צפה חיפוש‬ ‫במחסן לא היה צורך למלכדו)‪ ,‬אך אינו וודאי (דני מלכד המחסן למקרה שייערך בו חיפוש) ואף מחוץ‬ ‫לשליטתו (ודאי שהחיפוש אינו תלוי כלל בדני)‪ .‬המדובר במצב שבו הנאשם אינו חפץ בהתרחשות‬ ‫התנאי‪ ,‬אך הוא חפץ בתוצאה‪ ,‬אם התנאי יתממש‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬הכלל הוא שכוונה מותנית כמוה ככוונה‬ ‫מידית‪ .‬ובענייננו‪ :‬דני כלל אינו חפץ בהתקיימות חיפוש במחסנו אלא שחפץ בכך שאם יתקיים‬ ‫החיפוש‪ ,‬התוצאה של שריפת המחסן תתרחש‪ .‬מכאן שמדובר בתחליף מהותי לדרישת הכוונה‬ ‫(ר' בהקשר זה את ע"פ ‪ 426/17‬בן טוב נ‪ .‬מדינת ישראל – שם אמנם בית המשפט קבע שהנאשם לא‬ ‫צפה את נטילת המסמכים‪ ,‬ולכן נקבע שאין מתקיימת כוונה מותנית‪ .‬לא כך הוא בענייננו)‪.‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬דני ייטען‪ ,‬כי אין לו אחריות לעבירה שכן הוא היה ככלי בידו של אלון ועל כן הוא פטור‪.‬‬ ‫האמנם?‬ ‫‪12‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬דני היה כלי בידי אלון לאחר שאלון "סחט" אותו באיומים והכריחו לבצע את המשימה‪ ,‬אחרת‬ ‫הוא יפלילו בביצוע גניבת הרכב (מכאן‪ ,‬ייטען שדני נכלל בגדרי סעיף ‪(16‬ג)(‪ – )2‬כורח)‪ .‬מנגד ייטען‪,‬‬ ‫שהאיומים לא שללו מדני את יכולת הבחירה והוא עדיין יכול היה לסרב‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬מדובר הרי בחברו הטוב ביותר של דני‪ ,‬כך שהאיום ייתכן ואיננו "רציני"‪ .‬מכל מקום‪ ,‬דני עצמו‬ ‫התלבט האם לבצע המעשה אם לאו ויכול היה לסרב‪.‬‬ ‫‪13‬‬