‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫הבורר – פתרון מבחן דוגמא בקורס דיני עונשין‬ ‫‪ .1‬נורמה אוסרת ‪ :‬ס' ‪ )1(963‬לחוק העונשין‬ ‫שלומית (מבצע עיקרי)‪:‬‬ ‫יסוד עבודתי ‪ :‬המדובר בעב' תוצאה (ללא יסוד התנהגותי מוגדר)‪ ,‬בעלת יס"נ של מחש"פ ויחס חפצי‬ ‫של כוונה‪.‬‬ ‫התנהגות – "הכופה" – כל התנהגות שגורמת לתוצאה (עזיבת ישראל) – מתקיים‪ .‬המעשים שביצעו‬ ‫המעורבים באירוע גרמו לטדי לעזוב את ישראל‬ ‫נסיבות ‪:‬‬ ‫"אדם" – טדי הוא אדם ‪" .‬שלא כדין" ‪ -‬קיימות בפסיקה שתי דעות‪ ,‬באשר למשמעות נסיבה זו ‪)1( :‬‬ ‫הנסיבה "שלא כדין" היא מיותרת וכל תפקידה הוא לציין‪ ,‬כי על המעשה לא חלות ההגנות של החוק‪.‬‬ ‫הואיל וממילא תמיד יש לבחון האם בנסיבות המקרה‪ ,‬לא חלות ההגנות הכלליות של החוק‪ ,‬הריש‬ ‫שהנסיבה מיותרת (ר' ע"פ ‪ 67/806‬רמתי‪ )2( .‬המילים "שלא כדין" באות לצד ההתנהגות המוגדרת‬ ‫בעבירה‪ ,‬אשר יכולה להיות‪ ,‬בנסיבות מסוימות‪ ,‬כשרה לחלוטין‪ ,‬ואלו בנסיבות אחרות‪ ,‬עשויה להיות‬ ‫פסולה‪ .‬לפי כל אחת מהחלופות הנסיבה מתקיימת‪" .‬נכס" – הפניה לסעיף ‪ 96‬כד' – "חי או דומם‬ ‫היכול לשמש נושא לבעלות" – מתקיים‪ .‬האם החזקת הנחש בידה של שלומית‪ ,‬בעת שיחתה עם טדי‪,‬‬ ‫מהווה שימוש בנכס ? הנחש יכול לשמש נושא לבעלות [שלומית גידלה נחשים בחצרה]‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬ ‫במידה ולא‪ ,‬הרי שהנסיבה מתקיימת לאור העובדה כי אביב הניח נחש בתיבת הדואר של טדי‪" .‬בכוח‬ ‫או באיומים" – מתקיים לגבי השימוש באיומים‪ .‬שלומית איימה על טדי שאם לא יעזוב את ישראל‬ ‫לתקופה של עשרים שנה הוא מסכן את חייו [איומים עניינם פגישה שלא כדין בחייו‪ ,‬בגופו‪ ,‬חירותו וכו'‬ ‫של אדם]‪ .‬קיימת שאלה האם פעולותו של אביב‪ ,‬בהנחתו את הנחש בתיבת הדואר‪ ,‬מהווה שימוש‬ ‫בכוח‪ .‬בפרשנות תכליתית נראה שכן‪.‬‬ ‫תוצאה ‪" :‬לעזוב את ישראל" – מתקיים‪ .‬טדי עזב את ישראל ‪.‬‬ ‫קש"ס עובדתי ‪ -‬הסיבה בלעדיה אין ‪ :‬לולא מעשיה של שלומית‪ ,‬ומעורבותם של האחרים באירוע‪,‬‬ ‫האם טדי היה עוזב את ישראל ? התשובה שלילית ולכן יש קש"ס ‪.‬‬ ‫קש"ס משפטי – לגבי עזיבתו של טדי‪ ,‬מבחן הצפיות (חובתה ויכולתה של שלומית לצפות התוצאה)‬ ‫מתקיים בעליל שכן זו בדיוק התכנית‪ ,‬עפ"י נתוני האירוע‪.‬‬ ‫יס"נ ‪" :‬בכוונה" = עבירת מחש"פ מסוג כוונה (ס' ‪(07‬א)(‪ )1‬לחוק העונשין)‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫מישור ההכרתי ‪:‬‬ ‫מודעת לטיב ההתנהגות – שלומית מודעת בעליל למעשיה שהרי חזקה על אדם שמודע למעשיו‪ ,‬קל‬ ‫וחומר מעשיו האקטיביים ‪ +‬ממילא הרי זוהי התכנית שלה‪ ,‬מלכתחילה‪ .‬מודעות לקיום הנסיבות –‬ ‫מתקיים‪ .‬כנ"ל‪ .‬מודעות לאפשרות גרימת התוצאה ‪ :‬כנ"ל‪ ,‬שהרי זוהי בדיוק התכנית (בכל הנוגע‬ ‫לעזיבתו של טדי את ישראל)‪.‬‬ ‫מישור חפצי ‪ :‬יש להוכיח כוונה‪ .‬באשר לעזיבתו של טדי את הארץ‪ .‬ברור כי זו הייתה כוונתה של‬ ‫שלומית והיא אף חפצה בה‪ .‬לכל הפחות ברור כי ההתנהלות שלה‪ ,‬הן באשר לאיום הישיר על טדי והן‬ ‫באשר לבקשתה מאביב להניח את הנחש בתיבת הדואר של טדי‪ .‬לאור כל האמור‪ ,‬נראה שניתן‬ ‫להרשיע את שלומית במיוחס לה‪.‬‬ ‫דן‪ ,‬שאולי ואביב‪ :‬לאור העובדה שהם עצמם לא ביצעו את היסוד העובדתי שבעבירה נעבור לבחינת‬ ‫הנגזרות הרלוונטיות‪ :‬ביצוע בצוותא (סעיף ‪(03‬ב) לחוק) ‪ :‬אין נפקות לשאלה מה היה חלקם מבחינה‬ ‫עובדתית ואף שלא קיימו כל רכיב מההתנהגות הנדרשת בסעיף יראו כמבצע עיקרי [ר' ע"פ ‪0036832‬‬ ‫פלונים ('שוק הקצבים')]‪ .‬יש לבחון את השאלה האם השלושה שייכים ל"מעגל הפנימי"? לגבי דן ‪-‬‬ ‫מנתוני האירוע עולה שניתן לטעון כי דן הוא חלק מהמעגל הפנימי בצורה משמעותית‪ .‬הוא היה מבין‬ ‫מתכנני התכנית מלכתחילה‪ .‬מבחינת מבחני התכנון והשליטה ‪ +‬התרומה ‪ 8‬המבחן ה'אובייקטיבי' (הוא‬ ‫הציע לשלומית לאמץ את הרעיון שראתה בסדרת הטלוויזיה) ‪ +‬הוא ראה את התכנית גם כתכנית שלו‬ ‫ואת עצמו כשותף מרכזי בה כך שגם 'המבחן הסובייקטיבי' מתקיים‪ .‬מצד שני לא הוא נטל חלק באיום‬ ‫על טדי‪ ,‬ומלבד הבעת דעתו לגבי העונש שצריך להיות מוטל על טדי והבטחתו לסייע הוא לא נטל חלק‬ ‫של ממש בביצוע העבירה כך שניתן לטעון כי גם מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית הוא לא היה חלק‬ ‫מהמעגל הפנימי לביצוע העבירה‪ .‬לאור זאת יש לבחון גם האם דן יכול להיות מסייע\משדל ‪.‬‬ ‫לגבי שאולי ‪ -‬מנתוני האי רוע עולה שניתן לטעון כי שאולי גם הוא חלק מהמעגל הפנימי בצורה‬ ‫משמעותית‪ .‬מבחינת מבחני התכנון והשליטה הוא זה שהציע את הרעיון לשלומית‪ ,‬והיה יכול גם להציע‬ ‫בפניה רעיון אחר או להניע אותה מביצועו בסופו של דבר‪ .‬הוא בהחלט ראה עצמו כמתכנן (סובייקטיבי)‬ ‫והוא גם נחזה כל פי חוץ כהוגה המיזם העברייני (אובייקטיבי)‪ .‬מצד שני הוא "רק" הציג בפני שלומית‬ ‫את הרעיון לפעול כפי שפעלה‪ ,‬ולא ביצע דבר מעבר לכך (אובייקטיבי)‪ .‬לעומת דן שהציע לתרום לביצוע‬ ‫העבירה בהמשך הוא אף לא עשה צעד זה‪ ,‬ויש בכך כדי להעיד שהוא לא הרגיש חלק מהעבירה‬ ‫(סובייקטיבי)‪ .‬לאור זאת יש לבחון האם שאולי יכול להיות משדל ‪.‬‬ ‫לגבי אביב – לעומת דן ושאולי קשה מאוד לטעון כי אביב הוא חלק מהמעגל הפנימי של ביצוע העבירה‪.‬‬ ‫אביב לא היה בפועל חלק מהמעגל הפנימי על‪ -‬פי מבחני התכנון והשליטה ‪ +‬התרומה‪ .‬הוא לא נטל‬ ‫חלק בתכנון ובוודאי לא שלט במעשה העברייני (אובייקטיבי)‪ ,‬וגם לא ראה את עצמו כחלק ממהלך‬ ‫‪2‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫העברייני הכולל‪ ,‬למרות שהיה מודע כנראה לפחות לאופי הכללי של המיזם העברייני במקרה זה‬ ‫(סובייקטיבי)‪ .‬לאור זאת יש לבחון האם אביב מסייע‪.‬‬ ‫מבחינת היס"נ הנדרש לצורך ביצוע בצוותא ‪:‬‬ ‫א‪ .‬נדרש שלכל שותף יהיה היסוד הנפשי הנדרש בעבירה הנדונה ‪ -‬בכל הנוגע לדן‪ ,‬כאמור‪,‬‬ ‫כנראה שהדבר מתקיים בעליל שכן התוכנית שהציע דן לשלומית אכן התקיימה (קרי הניתוח‬ ‫לגבי שלומית חל גם לעניינו)‪ .‬כמו כן הצעתו להשתתף באופן פעיל בביצוע העבירה מעידה‬ ‫באופן מהותי על מודעותו להתנהגות שהיא חלק ממשי מביצוע העבירה‪.‬‬ ‫לגבי שאולי‪ :‬ברור ששאולי מודע להתנהגותו‪ ,‬שהרי הוא הציע לאיים על טדי‪ ,‬וחזקה על אדם‬ ‫שמודע לטיב התנהגותו‪ .‬מצד שני‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא ברור מה היה חלקו של שאולי בהמשך ביצוע‬ ‫העבירה‪ ,‬ואם היה מודע לביצוע העבירה העתידי על‪-‬ידי שלומית‪.‬‬ ‫מודעות לקיום הנסיבות –מתקיים‪ .‬ניתן גם כאן לעשות שימוש שוב בעצימת העיניים‪.‬‬ ‫מודעות לאפשרות גרימת התוצאה ‪ :‬גם דן וגם שאולי היו מודעים בבירור לאפשרות כי טדי‬ ‫יעזוב את הארץ בעקבות הכפייה באיומים על‪-‬ידי שלומית‪ ,‬שהיא כאמור ראש ארגון פשע בדרום‬ ‫הארץ‪ .‬מצד שני ניתן לטעון כי למרות מעמדה של שלומית הם לא יכלו לצפות כי די יהיה באיום‬ ‫של שלומית כדי לגרום לטדי לעזוב את הארץ‪ .‬לא ניתן לעשות שימוש בעצימת עיניים‪.‬‬ ‫לגבי היחס החפצי – ניתן לטעון מצד אחד מצד שני‪ ,‬בשים לב שנדרשת כוונה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מודעות לכך שפועלים בצוותא – לגבי דן ושאולי מתקיים בעליל‪ ,‬כאשר הם תכננו יחדיו את‬ ‫העבירה ביחד עם שלומית‪ ,‬שהיא המבצע העיקרי‪ .‬ניתן לטעון שהם לא ידעו כיצד בדיוק‬ ‫שלומית תבצע את העבירה‪ ,‬אך גם אם כל שותף לא יידע לפרטי פרטים מה בדיוק יבצע המבצע‬ ‫העיקרי‪ ,‬הדבר אינו מעיד על אי התקיימות הדרישה‪.‬‬ ‫‪ ‬האם דן מסייע ? נבחן את נגזרת הסיוע בהקשר של העבירה הנ"ל‪ :‬נדרש‪ ,‬כמובן‪,‬‬ ‫שתבוצע העבירה העיקרית (אין סיוע לניסיון) – מתקיים ‪ :‬ר' ניתוח לעיל [‪+‬אין המדובר‬ ‫בעבירה מסוג חטא והסייג שבסעיף ‪96‬ג' אינו חל]‪.‬‬ ‫עפ"י סעיף ‪ 91‬לחוק‪ ,‬מבחינת היסוד העובדתי סיוע הנו כל התנהגות שיש בה פוטנציאל לתרום לעשיית‬ ‫העבירה על ידי המבצע העיקרי‪ .‬בענייננו הסיוע העיקרי הוא פסיכולוגי ‪ :‬דן הציע לשלומית כי הוא‬ ‫ישוחח עם טדי במידה וזה יסרב לביצוע "פסק הדין" של שלומית‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫בסופו של דבר לא היה צורך בתערבותו של דן‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הואיל והסיוע היא עבירה התנהגותית ולא‬ ‫עבירת תוצאה‪ ,‬אין צורך בקש"ס בין הסיוע לביצוע העבירה‪ ,‬קרי אין חובה שהפעולה המסייעת תהא‬ ‫אפקטיבית בפועל ודי שהיה בה פוטנציאל לסייע (כבענייננו)‪ ,‬כדי להרשיע‪ .‬בונוס‬ ‫עיתוי הסיוע – על פי הסעיף העיתוי צריך להיות לפני או בזמן ביצוע העבירה – מתקיים (לפני הביצוע)‪.‬‬ ‫היס"נ של המסייע ‪:‬‬ ‫ההיבט ההכרתי ‪ :‬מודעות ליסוד העובדתי המבוצע על ידי חבריו‪ ,‬מודעות לכך שהנסיבות מתקיימות‬ ‫או יתקיימו‪ ,‬מודעות לאפשרות קרות התוצאה (כאשר נדרשת תוצאה‪ ,‬כבענייננו) – ברור שמתקיים‪.‬‬ ‫נדרש שהמסייע יהיה מודע ליסודות העבירה הקונקרטית – מצד אחד‪ ,‬כאמור ברור שמתקיים‪ .‬מצד‬ ‫שני‪ ,‬לא ברור שדן ידע כי שלומית תשתמש בנחש (נכס) כדי לבצע את האיום‪ .‬נדרשת מודעות ליסוד‬ ‫הנפשי המתקיים אצל המבצע – נראה שמתקיים – ראה פירוט לעיל‪ .‬מודעות לטיב הפיזי של המעשה‬ ‫המסייע ‪ +‬מודעות לתרומה המסייעת – מתקיים בעליל שכן דן הציע זאת כדי להרגיע את חששותיה‬ ‫של שלומית‪ .‬ההיבט החפצי‪ :‬לאחר תיקון ‪ ,93‬אין צורך ביחס חפצי לביצוע העבירה‪ .‬עם זאת‪ ,‬נדרש‬ ‫יחס חפצי לעצם הסיוע – הואיל וסעיף ‪ 91‬נוקב במילה "כדי" והואיל ומדובר בעבירת התנהגות‪ ,‬הרי‬ ‫שמדובר במטרה‪ .‬האם המטרה של דן הייתה לסייע לשלומית ? חיובי בעליל‪.‬‬ ‫‪ ‬האם דן משדל ?‬ ‫האם הוא זה שנטע את הרעיון ויצר את המחש"פ אצל שלומית? ראשית‪ ,‬חובה שתתקיים העבירה‬ ‫העיקרית ‪ -‬ר' ניתוח ביצוע עיקרי לעיל [‪+‬אין המדובר בעבירה מסוג חטא] ‪ .‬היסוד העובדתי בשידול ‪:‬‬ ‫(א) רכיב ההתנהגות – דן אמר לשלומית שלדעתו זהו העונש שיש להטיל על טדי‪( .‬ב) "האחר" –‬ ‫בענייננו ה"אחר" [שלומית] היא אוטונומית ויש לה יכולת בחירה‪( .‬ג) רכיב תוצאתי – האם השידול של‬ ‫דן הביא את שלומית להחליט על ביצוע המעשה ? מצד אחד‪ ,‬ניתן לומר שכן‪ .‬מצד שני הרעיון היה כבר‬ ‫במוחה של שלומית עקב תוכנית הטלוויזיה בה צפתה‪ .‬כמו כן ניתן לטעון שלא דן הוא שהציע באופן‬ ‫ראשוני לאיים על טדי (ד) קש"ס – היש קש"ס בין ביצוע העבירה לשידול ? ניתן לטעון מצד אחד‪ ,‬מצד‬ ‫שני‪ .‬היסוד הנפשי בשידול ‪ :‬לכאורה‪ ,‬לאור העובדה שסעיף ‪ 97‬שותק ביחס ליס"נ‪ ,‬המסקנה היא‬ ‫שנדרשת מחש"פ מסוג פזיזות‪ ,‬קרי די בקלות דעת‪ .‬למרות זאת‪ ,‬בפרשת אסקין [ע"פ ‪ /663833‬אסקין‬ ‫נ' מדינת ישראל] נקבע‪ ,‬נקבע שלמרות שהדבר אינו מצוין מפורשות בחוק‪ ,‬היס"נ הנדרש הוא כוונה‪,‬‬ ‫קרי לכאורה לא די באמירה בעלמא אלא צריך להוכיח שהמשדל התכוון לכך שהאמירה תביא לביצוע‬ ‫עבירה‪ .‬במידה והוצגו שתי האפשרויות או אחת מהן בלבד נתקבל ניקוד מלא בגין התשובה‪.‬‬ ‫למרות הניתוח לעיל (שנדרש במסגרת התשובה) נראה שסביר הרבה יותר שדן יורשע כמבצע‬ ‫בצוותא ולא כמשדל או מסייע‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫‪ ‬האם שאולי משדל ?‬ ‫היסוד העובדתי מתקיים‪( :‬א) רכיב ההתנהגות – שאולי הציע לשלומית כי יש לאיים על טדי‪( .‬ב)‬ ‫"האחר" – בענייננו ה"אחר" [שלומית] היא אוטונומית ויש לה יכולת בחירה‪( .‬ג) רכיב תוצאתי – האם‬ ‫השידול של שאולי הביא את שלומית להחליט על ביצוע המעשה ? מצד אחד‪ ,‬ניתן לומר שכן‪ .‬מצד שני‬ ‫הרעיון היה כבר במוחה של שלומית עקב תוכנית הטלוויזיה בה צפתה‪( .‬ד) קש"ס – היש קש"ס בין‬ ‫ביצוע העבירה לשידול ? ניתן לטעון מצד אחד‪ ,‬מצד שני‪.‬‬ ‫היסוד הנפשי‪ :‬ראה לעיל‪.‬‬ ‫‪ ‬האם אביב הוא מסייע ?‬ ‫במידה ומתקיים סיוע‪ ,‬מדובר בסיוע פיזי‪ .‬אביב מניח את הנחש בתיבת הדואר בביתו של טדי‪.‬‬ ‫הסיוע מתבצע בעת ביצוע העבירה‪ .‬מצד שני אפשר לטעון כי הסיוע מתבצע אחרי שהעבירה בוצעה‬ ‫ואז אין סיוע לביצוע העבירה העיקרית‪ .‬ההיבט ההכרתי ‪ :‬לא ברור אם הוא מודע לכל פרטי‬ ‫העבירה‪ ,‬מצד ש ני אין דרישה שהמסייע יהיה מודע לכלל פרטי העבירה אלא לסוג העבירה בלבד‪.‬‬ ‫לאור נתוני האירוע ניתן לטעון מצד אחד ומצד שני‪ .‬ההיבט החפצי‪ :‬המטרה של אביב הייתה בבירור‬ ‫לסייע לשלומית‪.‬‬ ‫‪.2‬נורמה אוסרת ‪ :‬סעיף ‪90/‬א' ‪ 90/ +‬לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז‪( 1300 -‬להלן ‪ :‬החוק) ‪ +‬סעיף ‪96‬כד'‪.‬‬ ‫שלומית (המבצע העיקרי‪/‬באמצעות אחר)‪:‬‬ ‫יסוד עובדתי ‪ :‬המדובר בעב' התנהגות ('תוקף')‪ .‬היסוד העובדתי מתקיים על ידי ה'אחר' (ז'ק) והיס"נ‬ ‫מתקיים ב'שולח' – שלומית‪.‬‬ ‫התנהגות – "תוקף" ‪ :‬הפניה לסעיף ‪ 90/‬בחוק שם מוגדר מהי תקיפה‪ .‬בין היתר‪ ,‬מדובר ב'הפעלת‬ ‫אור' – מתקיים בענייננו‪ .‬אין משמעות לכך שבזכות משקפי השמש לא נגרם כל נזק לעיניו של טדי‬ ‫שהרי לא נדרשת תוצאה‪.‬‬ ‫‪ ‬נסיבות ‪" :‬בפומבי" – הפניה להגדרה בסעיף ‪96‬כד' לחוק ‪ :‬האם מדובר ב"מקום ציבורי" – מצד‬ ‫אחד יש חור בגדר‪ ,‬ואפשר לראות פנימה לתוך הגינה‪ ,‬אך לפי פרשנות תכליתית לא נראה‬ ‫שמתקיימת הנסיבה‪ ,‬למרות המצלמות‪ ,‬הן משדרות לתחנת המשטרה‪ ,‬מקום שאינו ציבורי‪ .‬מצד‬ ‫שני‪ ,‬ניתן לטעון שהתקיפה עצמה בוצעה מחוץ לגדר (להבדיל מקורבן שהיה בחצר הבית) ולכן‬ ‫מתקיימת הנסיבה‪ .‬נניח שמתקיים‪.‬‬ ‫‪" ‬אדם" – טדי הוא אדם‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫‪" ‬שלא על מנת לאכוף תוצאת הליך משפטי" – מתקיים‪.‬‬ ‫יסוד נפשי ‪ :‬היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה זו הוא מחש"פ (במזיד וביודעין=מחש"פ על פי‬ ‫‪37‬ב)‪ .‬בנוסף‪ ,‬נדרשת מטרה להרתיע‪.‬‬ ‫יישום‪ :‬הרכיב ההכרתי‪ :‬מודעות להתנהגות‪ :‬מנתוני האירוע עולה ששלומית היתה מודעת בבירור‬ ‫להתנהגות שהרי היא הורתה לז'ק לעשות כן‪.‬‬ ‫מודעות לנסיבות‪:‬‬ ‫'בפומבי' ‪ -‬מצד אחד‪ ...‬מצד שני‪ – ...‬יש לקיים דיון קצרצר בשאלת התקיימות הנסיבה "בפומבי"‪ .‬מכל‬ ‫מקום‪ ,‬שלומית ביקשה מז'ק לסנוור את טדי כשהוא יוצא מביתו‪.‬‬ ‫אדם – מתקיימת המודעות בעליל‪.‬‬ ‫מטרה להרתיע – מתקיים‪ ,‬שהרי זו התכנית של שלומית‪ ,‬לכתחילה‪.‬‬ ‫לגבי ז'ק‪ :‬ז'ק הוא ק טין בן עשר ולכן יהיה פטור מאחריות פלילית‪ .‬יש לציין כי ניתן לטעון כי יש לפנינו‬ ‫ניסיון לביצוע באמצעות אחר לפי ס' ‪(03‬ג)(‪ )1‬לחוק העונשין‪ .‬ראשית יש לציין‪ ,‬כי הואיל ו"אין נגזרת‬ ‫לנגזרת"‪ ,‬המעשה אינו עניש‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הניתוח לגבי ניסיון לביצוע באמצעות אחר זהה לגבי ביצוע‬ ‫באמצעות אחר‪ .‬ביצוע היסוד העובדתי של העבירה‪ :‬כאמור‪ ,‬כאשר מדובר בביצוע באמצעות אחר‪,‬‬ ‫הנושא באחריות הוא האדם הראשון‪ ,‬אשר בפועל לא ביצע כלל את היסוד העובדתי של העבירה‪ .‬היסוד‬ ‫העובדתי‪ ,‬שבפועל מבוצע על ידי השני‪ ,‬מיוחס לאדם הראשון‪ ,‬מכיוון שהשני שימש רק כמכשיר בידיו‬ ‫לביצוע העבירה‪ .‬יישום‪ :‬ראו מניתוח לעיל‪.‬‬ ‫היסוד הנפשי הנדרש מהמבצע באמצעות אחר‪ :‬המבצע באמצעות אחר צריך להיות מודע לשני‬ ‫דברים‪ .1 :‬לכך שהאדם האחר עושה או יעשה את מעשה העבירה‪ .‬יישום ‪ -‬ברור כי שלומית מודעת‬ ‫לכך שז'ק יבצע עבורה את העבירה ‪ .0‬לכך שהאדם האחר נתון בשעת העשייה במצב שבו הוא משמש‬ ‫כמכשיר בידיו של המבצע באמצעות אחר‪ .‬יישום‪ :‬שלומית מודעת לכך שז'ק משמש ככלי בידיה לביצוע‬ ‫העבירה‪.‬‬ ‫לגבי דן‪ :‬ע"פ המבחנים שתוארו לעיל נראה שניתן לטעון שגם בעבירה זו דן הוא מבצע בצוותא‪ ,‬שהרי‬ ‫גם מבחינה אובייקטיבית וגם מבחינה סובייקטיבית היה שותף למעגל השליטה‪ ,‬התכנון והתרומה‬ ‫לעבירה‪ .‬מצד שני דן רק הציע לשלומית לגייס את ז'ק למשימה‪ ,‬ולכן נראה שהוא אינו שותף של ממש‬ ‫למעגל הפנימי‪ ,‬כמפורט לעיל‪.‬‬ ‫לכן יש לבחון האם דן הוא מסייע ?‬ ‫‪6‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫בהתאם למה שתואר לעיל‪ ,‬הסיוע הוא פיזי‪ .‬דן מציע את ז'ק על מנת שזה ישמש כ"כלי" לביצוע‬ ‫העבירה‪ .‬הסיוע הוא לפני ביצוע העבירה‪ .‬ההיבט ההכרתי‪ :‬לא ברור אם הוא מודע לכל פרטי העבירה‪,‬‬ ‫מצד שני אין דרישה שהמסייע יהיה מודע לכלל פרטי העבירה אלא לסוג העבירה בלבד‪ .‬לאור נתוני‬ ‫האירוע ניתן לטעון מצד אחד ומצד שני‪ .‬ההיבט החפצי‪ :‬ברור שדן פעל מתוך מטרה לסייע לשלומית‪.‬‬ ‫(גם אם מדובר בניסיון בלבד‪ ,‬נראה שניתן לטעון כי דן מסייע לניסיון לביצוע העבירה)‪.‬‬ ‫‪ .9‬תשובה לשאלת ניתוח ביקורתי של פסק הדין (חלק מהרכיבים ייחשבו כבונוס) ‪:‬‬ ‫‪ .1‬פסק הדין שגוי בבסיסו‪ .‬עבירת רשלנות משמעה העדר מודעות‪ .‬כל יתר הניתוח מבוסס על‬ ‫מודעות ויסוד חפצי שאין להם מקום‪.‬‬ ‫‪ .0‬הדיון במטרה לא רלוונטי בכלל ואינו נדרש ברכיבי העבירה‪ .‬ודאי שאין הוא המכריע בשאלת‬ ‫סיווג ה'עבריין' כמבצע בצוותא או מסייע‪.‬‬ ‫‪ .9‬כמובן שעונשו של המסייע הוא לכל היותר מחצית מהעונש הקבוע בצד העבירה המושלמת‬ ‫(ולא 'לפחות מחצית העונש')‪.‬‬ ‫‪ .6‬החלת הלכת הצפיות אינה ממין העניין – העבירה היא עבירת רשלנות וברור שאינה דורשת‬ ‫יחס חפצי מסוג "כוונה" ולא‪ ,‬כאמור‪" ,‬מטרה" (שניהם שייכים לעולם המחש"פ)‪ .‬גם ההערה‬ ‫לגבי שכנוע בית המשפט בדבר החלת הלכת הצפיות הינו שגוי שהרי גם אילו מדובר היה‬ ‫בעבירת "כוונה"‪ ,‬ממילא בעבירות אלה סעיף ‪(07‬ב) חל באופן אוטומטי‪ .‬שגויה גם ההערה‬ ‫בנוגע לפסקי הדין אלבה ויפת שם דובר בעבירות 'מטרה' קרי שם סיווג העבירה שונה ולא‬ ‫'זהה' (שם דובר בעבירת התנהגות עם מטרה‪ .‬כאן מדובר בעבירת תוצאה מסוג רשלנות)‪.‬‬ ‫‪ .2‬יישום הלכת הצפיות שגוי שכן לא די שהנאשם 'יכול היה לצפות" אלא נדרש שהנאשם 'צפה'‬ ‫זאת בפועל‪.‬‬ ‫‪ .6‬החלת עצימת עיניים במקרה זו שגוי ולו מהטעם שלא ניתן להחיל עצימת עיניים על 'צפיית‬ ‫אפשרות התרחשות התוצאה' אלא רק כתחליף למודעות בדבר טיב ההתנהגות ו‪8‬או 'קיום‬ ‫הנסיבות'‪.‬‬ ‫‪ .0‬הטיעון לגבי הנסיבה והיוצא מן הכלל אינו נכון‪ .‬תמיד יש להוכיח את כל רכיבי העבירה‪ .‬במקרה‬ ‫זה לו הנסיבה לא התקיימה לא ניתן להרשיע בעבירה זו‪.‬‬ ‫‪ ./‬ההערה בדבר הפרשנות היא שגויה‪ .‬אמנם פרשנות תכליתית 'נשענת' בין היתר‪ ,‬על תכלית‬ ‫החוק אלא שאין הדבר מאפשר לשופט 'למחוק' ספק מקום בו זה מתקיים‪.‬‬ ‫‪ .3‬ההערה בדבר עבירת אחריות קפידה אינה נכונה ואין אפשרות לשינוי סיווג העבירה על פי‬ ‫‪7‬‬ ‫ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט ‪www.LimorEzioni.com‬‬ ‫התוצאה המסתיימת במוות‪ .‬בנוסף‪ ,‬בכל מקרה העבירה שלפנינו היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬עבירת רשלנות‪.‬‬ ‫‪ .17‬הטענה לפיה אין צורך בהוכחת 'סיכון סביר' היא שגויה שכן כמו במקרה של קלות דעת‪ ,‬חובה‬ ‫להוכיח התקיימות 'סיכון בלתי סביר'‪.‬‬ ‫‪ .11‬הטענה בדבר 'אדם סביר' שגויה כיון שכיון מדובר ב'אדם מן היישוב' (מבלי להיכנס למשמעות‬ ‫השינוי)‪.‬‬ ‫‪ .10‬הטענה בדבר ההוכחה הסטאטיסטית שגויה שכן רף "האדם מן הישוב" הינו רף נורמטיבי ואינו‬ ‫מבוסס על הוכחת נתון סטאטיסטי לפיו רוב הציבור היה נוהג אחרת‪.‬‬ ‫‪ .11‬בונוס‪ :‬עבירת רשלנות לא יכולה לכלול עונש של חמש שנות מאסר‪ .‬אם העבירה קיימת לפני‬ ‫תיקון ‪ 93‬כי אז העונש המרבי יכול להיות שלוש שנות מאסר בלבד‪ ,‬כקביעת החוק‪.‬‬ ‫‪8‬‬