ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט www.LimorEzioni.com כוכב נולד – פתרון מבחן דוגמא בקורס דיני עונשין .1נורמה אוסרת :סעיפים 333לחוק העונשין ,התשל"ז ( 7711 -להלן :החוק). יסוד עבודתי :המדובר בעבירת תוצאה/גרימה (ללא יסוד התנהגותי מוגדר) ,בעלת יס"נ מיוחד (יחס חפצי של כוונה) ,כאשר הרישא היא עבירה עם תוצאה מוחמרת (ומכאן העונש המוחמר) ,כמפורט להלן. התנהגות – "הגורם" :כל התנהגות הגורמת לתוצאה. גל :ייטען שלכל היותר ניתן להרשיעו בניסיון שכן הוא עצמו ,בסופו של דבר ,כלל לא נתן לציפי את החומר B (שכזכור ,נשר מעל גבי החטיף בעת הריצה של מרגלית) .יחד עם זאת ,נראה כי הוא והראל "מבצעים בצוותא" (סעיף ( 97ב) לחוק) ולכל הפחות ,הראל הוא שלוחו ,מכאן שאין נפקות לשאלה מה כל אחד עשה וזאת מכוח דיני המבצעים בצו ותא .האם גל שייך ל"מעגל הפנימי" ? על פי האינדיקציות השונות (מבחן אובייקטיבי + סובייקטיבי :מבחן השליטה ,התרומה ,התכנון וכיוב') לא רק שגל שייך ל"מעגל הפנימי" ,הוא "הרוח החיה" בתכנית שכן הרעיון הוא שלו ,הוא שנתן הוראות להראל ,הא שרכש את החומרים ,הוא המומחה לרעלים וכיוב'. לאור זאת ,רואים בגל כ"מבצע עיקרי" מסוג "מבצע בצוותא" ואין כל נפקות לשאלה מה היה חלקו מבחינה עובדתית וייתכן אף שלא קיים כל רכיב מההתנהגות הנדרשת וחרף זאת יראו בו כמצע עיקרי [ר' למשל ,ע"פ 9173/72פלונים ('שוק הקצבים')] .כנ"ל אם כלל אינו בזירה. לחילופין ,כאמור ,גל "גרם לכך" שאדם ייקח רעל בכל ש"הפעיל" את הראל (ר' דיון בהמשך לעניין בבא"ח). הראל – תיאורטית יכול לטעון שלא היה חלק מבניית התכנית עצמה ולא הכיר את פרטיה [למשל ,כלל לא ידע על חלק ב' שבה (חומר ])Bועל כן אינו "מבצע בצוותא" ,שכן מלבד העדר התכנון וידיעת פרטי התכנית ,ממילא לא הייתה לו כל שליטה על פרטי התכנית וכו' .דא עקא ,מעבר לעובדה שמבין השותפים שותף אחר הוא "הרוח החיה" או שחלקו ,מבחינת תרומה עובדתית ,הוא גדול יותר ,אין לה כל נפקות לעניין היותו של הראשון שותף, הרי שמכל מקום ,להראל אין טעם להעלות טענה מעין זו שהרי הוא ממילא "מבצע עיקרי" בעצמו שכן הוא זה שבפועל נתן לציפי את החומר .Aעל כן ,אין כלל טעם לבדוק סיוע. לאור האמור – לגבי שניהם ההתנהגות מתקיימת :גל פיזר על החטיף את החומר (עניין המעריצה שנתקלה בו יידון בהמשך) וגרם לכך שציפי תיקח את הרעל .הראל מכוח היותו מבצע בצוותא עם גל ,לכל הפחות. אגב ,הטענה לפיה החומר ,Aכשלעצמו ,אינו "רעל" ,אינה מועילה שכן עפ"י התכנית ציפי אמורה לקחת את שני החומרים +ממילא בכוחם של החומרים לגרום נזק. 1 ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט www.LimorEzioni.com נסיבות : " שלא כדין" -קיימות בפסיקה שתי דעות ,באשר למשמעות נסיבה זו )1( :הנסיבה "שלא כדין" היא מיותרת וכל תפקידה הוא לציין ,כי על המעשה לא חלות ההגנות של החוק .הואיל וממילא תמיד יש לבחון האם בנסיבות המקרה ,לא חלות ההגנות הכלליות של החוק ,הריש שהנסיבה מיותרת (ר' ע"פ 67//13רמתי. ( )2המילים "שלא כדין" באות לצד ההתנהגות המוגדרת בעבירה ,אשר יכולה להיות ,בנסיבות מסוימות, כשרה לחלוטין ,ואלו בנסיבות אחרות ,עשויה להיות פסולה .לפי כל אחת מהחלופות הנסיבה מתקיימת. " אדם" – מתקיים :ציפי היא אדם. תוצאה -שתי תוצאות חלופיות ברישא " :שיפעילו על אדם רעל או חומר מזיק אחר" או "שאדם ייקח רעל / חומר מזיק אחר" .שתי תוצאות חלופיות (מוחמרות) בסיפא " :סיכון חיי האדם" או "חבלה חמורה". יישום :בענייננו ,הן התוצאה ברישא הן התוצאות בסיפא מתקיימות – ציפי לקחה את הרעל; חייה של ציפי היו בסכנה (הראיה לכך שהסכנה אף התממשה) ; לציפי נגרמה חבלה חמורה (נגרם לה מוות ,ומכאן על דרך קל וחומר -נגרמה ח"ח). קש"ס – עובדתי -הסיבה בלעדיה אין :לולא היה הראל נותן לציפי את החומר Aהאם היו נגרמות התוצאות הנ"ל ? התשובה שלילית קרי יש קש"ס (ולמען הדיוק :לולא החזיק הראל את הכפית מעל לחטיף ,כשנדחף על ידי המעריצה לא היה החומר Aנשפך על החטיף וכשציפי הייתה אוכלת מהחטיף ,לא הייתה נפגעת). מכל מקום ,גם אם ננתח כאירוע של גורמים המשלימים זה את זה (לולא עמד הראל עם הכפית מעל החטיף ההיתקלות בו מצד המעריצה לא הייתה גורמת לפיזור האבקה ,ולהיפך) ,הרי ששניהם "חייבים בדין". קש"ס משפטי – מבחן הצפיות : יש לצפות את סוג הנזק וכן בקווים כלליים את דרך קרות התוצאה .כפי שיפורט להלן ,ודאי שסוג הנזק צפוי (נזק גוף ,שהרי מדובר בהרעלה של אדם) והוא הדין באשר לדרך קרות התוצאה ,קרי שכתוצאה מאכילת החומר/ים ציפי תורעל ,תחוש ברע וכיוב' ...אין צורך ,כאמור ,לצפות במדויק מה יקרה. תעלה טענה לפיה לא ניתן היה לצפות את קיומו של הגז"מ הכפול )7 :הפריצה של המעריצות אל מאחורי הקלעים וההיתקלות של המעריצה בהראל (שהביאה לכך שהאבקה נשפכה על החטיף) )9 .התנהגותה של ציפי שהפתיעה את הראל בכך שבאה ונטלה את החטיף +בייחוד לאור העובדה שהיא בכלל אלרגית לחלב ! מצד שני ,ניתן לטעון שניתן גם ניתן לצפות שאם עומדים עם כפית מלאת רעל מעל אוכל או חטיף הכפית עלולה להישפך .אין צורך לצפות במדויק את הליך הגרימה (קרי אם רוח נשבה לפתע ושפכה את החומר או שמשהו נתקל ביד) אלא בקווים כלליים .שנית ,יש לצפות את סוג הנזק וכאן ודאי שהראל צופה נזק גוף (זה כאמור חלק מהתכנית ,מלכתחילה). 2 ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט www.LimorEzioni.com גם העובדה שציפי תאכל את החטיף היא עניין צפוי ,הן בשל חיבתה לשוקולד (הידועה להראל גם אם לא מהתחלה ,בעקבות פרטי התכנית) הן בשל כך שיש מי שיגיד שזהו אף "מהלך טבעי" של רוב האנשים שהיו רואים חטיף מוכן לאכילה אצל חבר .באשר לרגישותה של ציפי ,עובדה היא שמעולם לא קרה דבר בעת שאכלה שוקולד כך שהבעיה אינה נעוצה ברגישות אלא בחומר [ Aשהוא אמנם אינו "רעל" אך בכוחו להזיק ,כפי שנתון בשאלה) .לאור האמור ,השרשת לא ניתקת. הוא הדין בכל הנוגע לשאלה כיצד לבסוף נחבלה (ומתה) ציפי :אמנם עפ"י התכנית המקורית מדובר היה בגורמים משלימים (חומר A + Bשינתנו ע"י גל והראל) אלא שהעובדה שלבסוף ציפי מתה רק מחומר Aאינה פוטרת את מי מהשניים שכן ,כאמור ,אין צורך לצפות את הליך הגרימה במדויק. השניים ייטענו כי העובדה שמצבה הבריאותי של ציפי היה רעוע +שהייתה לה רגישות לחלב מהווה 'גולגולת דקיקה' (ר' ע"פ פטרומיליו) כך שמתנתק הקש"ס. התשובה לכך :מדובר ,לכל היותר ,ב'גולגולת דקה' ועל כן הקש"ס מתקיים .אין המדובר במום נדיר מאוד וכיוב', אלא בנתון (מצב בריאותי רעוע ורגישות) שהוא אמנם אינו מצוי בכל אחד אך ודאי שהוא אינו נדיר. יס"נ : כאמור ,מדובר בעבירת מחש"פ בעלת יס"נ של כוונה (הפניה לסעיף 77א( )9לחוק). מישור ההכרתי : מודעת לטיב ההתנהגות – פעולת פיזור הרעל על חטיף השוקולד היא פעולה אקטיבית וחזקה על הראל שמודע למעשיו ,הכל עפ"י התכנית שהגה גל .מכל מקום ,גם אם הראל ייטען שסבר שמעשהו חוקי ולא הבין את "טיבו" (קרי סבר שהאבקה שמפזר היא "תמימה") ,כי אז נשיב :א .הראל מודע לתכנית לאשפז את ציפי ושחלקו הוא פיזור אותה אבקה על החטיף שיוגש לה .שנית ,בכל מקרה ,ניתן לעשות בנקל שימוש בדוקטרינת "עצימת העיניים" [(97ג)( )7לחוק] שכן מכוח היכרותו של הראל את כל (ידע ,כי הוא מומחה לרעלים) ובשים לב לעובדה שהכיר את פרטי התכנית ,ניתן להוכיח שהראל עצמו חשד (סובייקטיבית) אך נמנע מלברר. מודעות לקיום הנסיבות – " שלא כדין" :קיימות בפסיקה שתי דעות ,באשר למשמעות נסיבה זו )1( :הנסיבה "שלא כדין" היא מיותרת וכל תפקידה הוא לציין ,כי על המעשה לא חלות ההגנות של החוק .הואיל וממילא תמיד יש לבחון האם בנסיבות המקרה ,לא חלות ההגנות הכלליות של החוק ,הריש שהנסיבה מיותרת (ר' ע"פ 67//13רמתי. ( )2המילים "שלא כדין" באות לצד ההתנהגות המוגדרת בעבירה ,אשר יכולה להיות ,בנסיבות מסוימות, כשרה לחלוטין ,ואלו בנסיבות אחרות ,עשויה להיות פסולה. " אדם" -מתקיים :השניים מודעים לכך שציפי היא אדם. מודעות לאפשרות גרימת התוצאה :ודאי שהשניים מודעים לכך שהרי זוהי בדיוק התכנית. 3 ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט www.LimorEzioni.com מישור חפצי : כאמור ,נדרש יחס חפצי מסוג כוונה (הפניה לסעיף לסעיף 77א( )9לחוק ,כאמור). לאור העובדה שזוהי מלכתחילה כוונת השניים (להגדיל הסיכוי ולגרום לציפי להתאשפז) ,היס"נ מתקיים. מבחינת היס"נ הנדרש לצורך ביצוע בצוותא :נדרש שלכל שותף יהיה היסוד הנפשי הנדרש בעבירה הנדונה + מודעות לכך שפועלים בצוותא (אף שייתכן שלא כל שותף יידע לפרטי פרטים מהו תפקידו של חברו). בענייננו ,הנ"ל מתקיימים -התכנית נהגתה ע"י גל ומלכתחילה המטרה העיקרית שלה הוא לאשפז את ציפי. הראל ייטען שגל הנו מבצע באמצעות אחר (והוא גל = האחר) ועל כן גל פטור .הסיבה :הראל היה כלי בידי גל לאחר שגל "סחט" אותו באיומים והכריחו לבצע את המשימה (קרי הראל נכלל בגדרי סעיף (97ג)( – )2כורח). מנגד ייטען ,שהאיומים לא שללו מהראל את יכולת הבחירה והוא עדיין יכול היה לסרב .בנוסף ,הראל עצמו הרי התלבט בסוגיית ההשתתפות. בונוס :בהקשר זה יוער ,כי גל ינסה לטעון שהוא רק המשדל את הראל (סעיף 37לחוק) וזאת בדרך של הפעלת לחץ .לאור האמור לעיל ,בדבר היותו הוגה התכנית ,הרוח החיה וכו' ,הטענה דינה להידחות. אגב ,בכל הנוגע למרגלית ,הרי שגל ביצע את המעשה באמצעות אחר [(97ג)( ])3שכן לגבי מרגלית מתקיימת "טעות במצב הדברים" קרי היא הוטעתה להבין את המצב הקיים לא כפי שהוא אכן היה בפועל וסברה ,כי החטיף נשלח מטעם ההפקה ,כפי שנאמר לה .ומכל מקום ,ודאי שפעלה ללא מחש"פ (ס"ק ,3כאמור). חשוב :ניתן להרשיע את הראל גם על דרך המחדל שכן לא מנע מציפי לאכול את החטיף המורעל .מהו מקור החובה ? :הראל הוא שיצר את המצב המסוכן ולכן יש כלפיו חובה לפעול .יתר הניתוח – ר' לעיל. ספי ספרדי (האמרגן) :האם ספי הוא משדל (סעיף 37לחוק) ? האם ספי הוא זה שנטע את הרעיון ויצר את המחש"פ אצל גל? ראשית ,חובה שתתקיים העבירה העיקרית -ר' ניתוח ביצוע עיקרי לעיל [+אין המדובר בעבירה מסוג חטא]. היסוד העובדתי בשידול : א .רכיב ההתנהגות – ספי נוקט בדרך שידול של שכנוע ועידוד כלפי גל ,באומרו לו "מה הבעיה שלך להערים עליה קצת קשיים" וכו' .מצד שני ,ספי ייטען טענה כפולה :ראשית ,הוא לא אמר לגל דבר וחצי דבר בעניין פגיעה בציפי וכל כוונותיו היו לעניין המותר והחוקי (מצד שני ,הוא נקט בביטוי "כמו שאומרים החבר'ה" ,קרי לא התכוון לקשיים במובן המילולי הפשוט] .שנית ,ממילא לא הוא זה שנטע בראשו של גל את הרעיון "להערים קשיים" על ציפי שהרי יחסיהם היו מתוחים והגיעו עד כדי שנאה (על פי הנתון בשאלה) .בנוסף ,ספי יטען שדבריו כלל לא היו קונקרטים אלא כלליים בלבד ולא ניתן לייחס לו שידול לעבירה ספציפית ,ואף לא לסוג עבירה מסוים (פגיעה גופנית ,למשל) ,שכן ייתכן וגל היה מבצע ,למשל, הפחדה באמצעות נזק לרכושה של ציפי... 4 ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט www.LimorEzioni.com ב .רכיב תוצאתי – האם השידול של ספי (בהנחה שהיה) הביא את גל להחליט על ביצוע המעשה ? מצד אחד ,כאמור ,התשובה חיובית ,שהרי התכנית נרקמה רק אחרי השיחה עם ספי .מצד שני ,התכנית נולדה בלי קשר לספי שהרי ממילא השניים – גל וציפי -היו מסוכסכים. ג .קש"ס – היש קש"ס בין ביצוע העבירה לשידול ? שוב ,ישנם פנים לכאן ולכאן. היסוד הנפשי בשידול :לאור העובדה שסעיף 37שותק ביחס ליס"נ ,המסקנה היא שנדרשת מחש"פ מסוג פזיזות ,קרי די בקלות דעת מצד ספי :ספי צריך להיות מודע לטיב מעשיו (מצד אחד ,חזקה שמודע לדיבורו ותוכן הדברים .מצד שני ,ייטען שהמודע להתנהגות (דיבור) אך לא לטיבה ,שכן לכל היותר דבריו הובנו על ידי גל שלא כהלכה ; על ספי להיות מודע שדבריו יגרמו לגל לבצע עבירה – הטיעונים הם כפי שפורט לעיל ,מצד אחד ומצד שני [אגב ,הטענה שספי יכול וצריך היה להיות מודע אינה רלוונטית שכן מדובר במחש"פ סוביקטיבית] ; על ספי להיות פזיז ביחס לאפשרות שגל יבצע עבירה (די בקלות דעת ,כאמור) .שוב ,אותן טענות. לאור הניתוח לעיל ,ניתן להרשיע את גל והראל בעבירה לפי סעיף 333לחוק .באשר לספי נראה שלא ניתן יהיה להרשיעו בשידול לעבירה הנ"ל (בונוס :ניתן להרשיעו בניסיון לשידול (סעיף 33לחוק) ,המהווה חריג לכלל לפיו "אין נגזרת של נגזרת (סעיף 33ג' לחוק) .מדוע ? אם תתקבל הטענה של ספי שהרעיון כבר נרקם במוחו של גל ,לפני השיחה עמו ,מדובר במצב בו אין קש"ס כיון שספי התפרץ לדלת פתוחה .במצב זה מדובר בניסיון ונדרש יס"נ של כוונה שהשידול יצליח .מתוכן הדברים והקשרם עולה שמתקיים .עונשו של ספי – מחצית מהעונש המרבי). 5 ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט www.LimorEzioni.com .2נורמה אוסרת :סעיף ,333בצירוף סעיף 39לחוק. ברור שיעקב לא ביצע את העבירה העיקרית והוא אף איננו "מבצע בצוותא" ,שהרי הוא רק שומע את הסיפור, הוא כלל איינו חלק מהמעגל הפנימי לפי כל מבחן וקריטריון (וודאי שאינו רואה את העבירה כמשימה שלו. להיפך ,הוא מנסה להניא את גל מביצועה ומוסיף "אני לא בעסק"]. על כן ,נבחן האם יעקב הוא מסייע ? נדרש ,כמובן ,שתבוצע העבירה העיקרית (אין סיוע לניסיון) – מתקיים :ר' ניתוח לעיל [+אין המדובר בעבירה מסוג חטא והסייג שבסעיף 36ג' אינו חל]. עפ"י סעיף 37לחוק ,מבחינת היסוד העובדתי סיוע הנו כל התנהגות שיש בה פוטנציאל לתרום לעשיית העבירה על ידי המבצע העיקרי .בענייננו הסיוע מצד יעקב הוא סיוע פיזי המקל על ביצוע העבירה (מתאים יותר מאשר מאפשר את הביצוע ,אעפ"י שגם זה ייתכן) שכן כיבוי המצלמה מכשיר את הקרקע לביצוע העבירה מצד אחד, ומצד שני – מקל על הביצוע שכן אחרת היה צריך לשנות את התכנית ולגרום לציפי לצאת מהמתחם המצולם. עיתוי הסיוע – על פי הסעיף העיתוי צריך להיות לפני או בזמן ביצוע העבירה – מתקיים. הייתכן סיוע במחדל ? עפ"י התכנית ,יעקב אמור שלא להפעיל את המצלמות ,קרי מדובר במחדל. ניתן לסייע במחדל וכאן הדבר אף מתקיים ,כאמור. האם דרוש מקור חובה חוקי לפעול ? התשובה אינה חד משמעית .מצד אחד ,ר' דעות השופטים בע"פ 3/6//1 אברמוב .מצד שני – פלר גורס שאין צורך במקור חובה חוקי[ .בונוס :נראה ,כי כיום ,עפ"י לשון סעיף 7/לחוק, דעתו של פלר אינה תקפה ויש צורך במקור חובה על פי דין. אמנם אין צורך שיהא תיאום מראש בין המסייע למבצע העיקרי ודי בהסכמה מוקדמת ביניהם ,אלא שבענייננו אף התיאום מראש מתקיים. האם העובדה שמחדלו של יעקב לא סייע לגל בפועל שהרי ממילא יצחק קרע את חוטי החשמל וניתק את המצלמות ? התשובה שלילית שכן הסיוע היא עבירה התנהגותית ולא עבירת תוצאה ,ואין צורך בקש"ס בין הסיוע לביצוע העבירה .אין חובה שהפעולה המסייעת תהא אפקטיבית בפועל ודי שהיה בה פוטנציאל לסייע, על מנת שהמסייע ייחשב כעבריין. בונוס :בכל מקרה ניתן לטעון שמדובר בסיוע פסיכולוגי שכן הידיעה שהמעשה לא יתגלה (מעבר לכך שההרעלה מדמה רגישות וקשה לגלותה ,הרי שניתוק המצלמות מקטין עוד הרבה יותר את הסיכוי להיתפס .הואיל ומילא עצם ההבטחה של יעקב מהווה סיוע פסיכולוגי ,אף אם ,לדוגמא ,יעקב היה חוזר בו מההבטחה ,הרי שעדיין מדובר בסיוע שכן ההבטחה עצמה היא שעודדה את המבצע .הוא הדין בעניין המצלמות שהיו ממילא כבויות. 6 ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט www.LimorEzioni.com היס"נ של המסייע : ההיבט ההכרתי : מודעות ליסוד העובדתי המבוצע על ידי גל והראל ,מודעות לכך שהנסיבות מתקיימות או יתקיימו ,מודעות לאפשרות קרות התוצאה (כאשר נדרשת תוצאה ,כבענייננו) – לאור הנתון לפיו גל משתף את יעקב בפרטי תכניתו ,כל האמור מתקיים .נדרש שהמסייע יהיה מודע ליסודות העבירה הקונקרטית – בענייננו מתקיים שכן יעקב ידע את התכנית לפרטיה והיה מודע לעבירה הספציפית. בונוס :ניתן לטעון כי יעקב מודע לרישא קרי להרעלה בלבד ולא לכך שמתכוונים לגרום חבלה חמור או סכנת חיים .מצד שני :א – אין משמעות אם מודע לרישא או לסיפא מדובר הרי באותה עבירה עם תוצאה מוחמרת שגם אותה ניתן היה לצפות .ב' -בפס"ד בארי ובכר ,למשל ,הסתפקו בידיעת סוג העבירה בלבד .יחד עם זאת, תעלה טענה לפיה התנאי השני שנקבע שם (שהמסייע משאיר לשק"ד המבצע איזו עבירה לבצע) לא מתקיים. נדרשת מודעות ליסוד הנפשי המתקיים אצל המבצע – מתקיים ,לאור האמור לעיל +יעקב הרי מנסה הניא את גל מביצוע התכנית ונכשל ,קרי גל איתן בדעתו. מודעות לטיב הפיזי של המעשה המסייע – יעקב מודע היטב לטיב המעשה אותו נדרש מבצע. מודעות לתרומה המסייעת – מתקיים :יעקב בקיא בפרטי התכנית ונהירה לו מהות הבקשה ממנו. ההיבט החפצי : כללי :בכל הנוגע ליחס החפצי כלפי העבירה שמבוצעת על ידי העבריין העיקרי ,הרי שיעקב לא רצה שגל והראל ישלימו את ביצוע העבירה (ולראיה – ניסו להניאו מכך) .מצד שני ,האמור נכון לחלק הראשון של השיחה ,אך משנכשל יעקב בניסיונו להניא את גל מביצוע התכנית ,הפך להיות "אדיש" ,לכל הפחות ,לביצועה (ואף אמר "תעשה מה שאתה מבין") ,קרי לא היה אכפת לו אם העבירה תבוצע אם לאו .מכל מקום ,לאחר תיקון ,33אין צורך ביחס חפצי מצד יעקב לביצוע העבירה. יחס חפצי לעצם הסיוע – הואיל וסעיף 37נוקב במילה "כדי" והואיל ומדובר בעבירת התנהגות ,הרי שמדובר במטרה .האם המטרה של יעקב שכיבוי המצלמות יסייע למבצע העיקרי ? ודאי שכן. לאור הניתוח שלעיל ניתן להרשיע את יעקב בסיוע לעבירה לפי סעיף 333לחוק. 7 ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט www.LimorEzioni.com .3נורמה אוסרת :סעיף 97/לחוק. יסוד עובדתי -התנהגות :הגורם – כל התנהגות שמביאה לתוצאה (מוות) .עפ"י הסעיף עצמו "במעשה או במחדל אסורים" – ראשית יוער ,כי התוספת הנ"ל מיותרת שכן ממילא קיים סעיף ( 7/ב) המגדיר מעשה גם כמחדל (שהוא עצמו מוגדר בס"ק ג'). מאירה לא עשתה דבר ,לא דיווחה על כך לאיש ,קרי מדובר במחדל מצדה. עפ"י (7/ג) לחוק ,נדרש מקור חובה חוקי .מהו בענייננו ? ניתן לטעון שהיותה של מאירה המפיקה הראשית של התכנית ,קמה לה אחריות ומקור חובה בדמות תפקיד \ חוזה .על ה"תכנית" עצמה ,מוטלת ,בין היתר ,החובה לשמור על בריאותם של המשתתפים בתכנית .מאירה, כמפיקה הראשית והאמרגנית ,היא "נציגת ה"תכנית" הבכירה ביותר ועל כן ה"חובה" מוטלת על כתפיה .מצד שני ,מאירה היא מפיקה ואמרגנית וכל עיסוקה הוא בתחום המקצועי-אומנותי ואין היא חבה כל חובה חוקית על פי הדין .בנוסף ,מעמד הבמאי או מנכ"ל החברה רם יותר משלה ואם כבר ,הם אלה שאמורים לעמוד לדין. ניתן לטעון למקור חובה מכוח היותה של מאירה מתנדבת במשטרה קרי חובה חוקית מכוח ה'דין (פקודת המשטרה המחייבת כל שוטר שלא להתעלם מביצוע עבירות הנעברות לנגד עיניו) ומכוח חוזה מכללא בינה, כנציגת המשטרה ,לבין הציבור לפיו המשטרה אמונה על שמירת החוק והסדר הציבורי. מצד שני ,מאירה היא מתנדבת בלבד ואינה שוטרת מן המניין .היש לכך נפקות ? מצד אחד לא הרי שוטר מן המניין כהרי מתנדב .מצד שני ,החובות המוטלות על שניהם הן זהות. בונוס :מתעוררת שאלה פרשנית נוספת :מאירה היא שוטרת מתנדבת בסופי שבוע בלבד קרי בעת האירועים היא אנה בתפקיד .האם שוטר נחשב כמי שבתפקיד רק בעת משמרותיו או שמא בכל שעות היממה .יש לפרט מעט שיקולי פרשנות ותכלית נראה ,כי מבחינת הפרשנות התכליתית שוטר נחשב כזה אף בעת שאינו במשמרת רשמית. נסיבה – אדם .מתקיים. תוצאה – מוות .מתקיים. קש"ס – עובדתי :לו מאירה הייתה מבצעת את חובתה בדין (בהנחה שקיימת) האם התוצאה הייתה נמנעת? מצד אחד ,התשובה שלילית כיון שממילא מאירה הבחינה בציפי ,מיד לאחר שיחת הטלפון ,כשהשוקולד כבר בפיה .הואיל וציפי נפטרה מהחומר Aשקיבלה מהראל ,גם אילו מאירה הייתה מדווחת ,המוות לא היה נמנע. מאידך גיסא ,אחד הגורמים למוות היה העיכוב בהגעה לבית החולים וזה כן היה בשליטת מאירה. בונוס :למבצעים העיקריים לא תועיל הטענה שמאירה יכולה הייתה למנוע את המוות על ידי הדיווח שכן ממילא העבירה שלהם הושלמה עם מתן הרעל +ממילא הייתה נגרמת חבלה חמורה ,ואולי אף מוות .מכל מקום, בסיטואציה כזו דן סעיף )2(377לחוק. 8 ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט www.LimorEzioni.com קש"ס משפטי – מבחן הצפיות – ר' פירוט לעיל. יס"נ – מדובר בעבירה "שותקת" = עבירת מחש"פ הדורשת פזיזות ודי בהוכחת קלות דעת. היבט הכרתי – )1מאירה מודעת לטיב מחדלה )2 .מודעת לקיום הנסיבה שציפי היא אדם )3מודעת לאפשרות גרימת התוצאה מהטעם הפשוט שהרוקח הסביר לה על סכנת ההרעלה .באשר לצפייה מדויקת של הליך גרימת התוצאה -ר' דיון לעיל. היבט חפצי – נדרשת ,כאמור ,פזיזות ודי בהוכחת ק"ד .בענייננו מאירה אף יותר מק"ד .היא לכל הפחות "אדישה" (קרי שוות נפש להתרחשות התוצאה) ויש מי שייטען שהיא אף חפצה בתוצאה למען הגדלת הרייטינג. קרי גם אם הייתה נדרשת כוונה ניתן היה לעמוד ברף הראייתי. כפוף לנאמר בנוגע לקיומו של מקור חובה חוקי לפעול ובהנחה שנחליט שמקור החובה קיים ,ניתן להרשיע את מאירה בעבירה הנדונה. 9 ד"ר לימור עציוני – חומרי עזר לסטודנטים מאתר האינטרנט www.LimorEzioni.com .3נורמה אוסרת :סעיף 677לפקודת החומרים המסוכנים. מדבר בעבירת התנהגות מסוג מחדל. התנהגות " :המוכר ,מספק או נותן" – מתקיים .צביקה מכר לגל .בנוסף "אינו מדווח" – מדובר בהתנהגות מחדלית בדמות אי דיווח למשרד הבריאות ,המצטרפת להתנהגות הראשונה – מתקיים .צביקה לא דיווח. נדרש למצוא מקור חובה חוקי/בדין .מהו בענייננו ? מקור החובה הוא בסעיף החוק עצמו (זהו "הדין" ,במקרה זה). בונוס :ניתן לטעון שישנו מקור חובה נוסף בדמות "היוצר מצב מסוכן" – צביקה מוכר שני חומרים שהשילוב שלהם הוא מסוכן מאוד .משיצר את המצב בפעולה אקטיבית ,קמה כלפיו חובה לדווח .בנוסף ,קמה כלפיו חובה מכוח תפקיד נסיבה – "חומר מרעיל או מסוכן" :מצד אחד ,כל סוג חומר ,כשלעצמו ,אינו רעיל .מצד שני ,בכל מקרה מדובר בחומר מסוכן (שהרי החומר עלול להזיק במינונים מסוימים .מצד שני ,הרבה חומרים "תמימים" עלולים להזיק במינונים גבוהים) +ממילא השילוב של שניהם יוצר חומר אחר ,מסוכן. משרד הבריאות – מתקיים .צביקה לא דיווח למשרד הבריאות. יס"נ :המדובר בעבירה הנוקטת בלשון "במזיד" .עפ"י סעיף (77א)( )7מקום בו מדובר בעבירת התנהגות (כבענייננו) היס"נ יהיה כמשמעותו בסעיף (97א) רישא לחוק ,קרי מודעות לטיב ההתנהגות ולקיום הנסיבות (אין היבט חפצי כיון שאין כאן תוצאה). יישום :האם צביקה מודע לטיב התנהגותו ? צביקה מודע לכך שהוא מוכר חומר אך אינו מודע לטיב המעשה שלו .נפנה לדוקטרינת "עצימת עיניים" (סעיף [(97ג)( )7לחוק) – החשד אמור להיות סובייקטיבי ,של צביקה. נתון שצביקה חשד שהקונה ישתמש בחומר להרעלה (אמנם של עכברים ,אך אין דרישה שידע שמתכוונים להרעיל אדם .זה לא נמנה על פרטי העבירה) ,ולראיה הוא אף ניסה לבדוק באינטרנט .צביקה ייטען מנגד שהוא לא "נמנע מלברר" אלא פשוט לא הצליח .מצד שני ,ברור שברגע שניסיונו נכשל עקב אי יכולת גלישה (או הפסקת חשמל ,למשל) אין הדבר פוטר אותו מבדיקה ואסור היה לו למכור את החומרים. אגב ,גם העובדה שהקונה נראה לו תמים אינה רלוונטית שכן אין דרישה בסעיף שיחשוד שהקונה עבריין .הדבר לא נמנה עם פרטי העבירה וגם מכירת החומר לאדם תמים היא עדיין עבירה .בנוסף ,גם העובדה שגלי היה קונה את החומרים במקום אחר אינו רלוונטית ואינה פוטרת את צביקה. צביקה גם מודע לכך שהוא אינו מדווח למשרד הבריאות כנדרש וזאת לאחר שגילה את החובה המוטלת עליו, למחרת היום (העובדה שדיווח למאירה אינה רלוונטית כלל ועיקר (אילו היה מואשם במעורבות בחבלה /מוות, הדבר היה רלוונטי לעניין העונש). מודעות לקיום הנסיבה – צביקה לא היה בטוח שמדובר ברעל או בחומר אסור ורק זכר שהשילוב של שניהם מסוכן .ר' הניתוח לעיל בדבר "עצימת עיניים" למקרה בו נטען שצביקה לא היה מודע בפועל. לאור כל האמור ,ניתן להרשיע את צביקה בעבירה לפי סעיף 344לפקודת החומרים המסוכנים. 10
© Copyright 2024