‫סיפורו האישי של מנהיג התנדבות‬ ‫רמי סטוויצקי – מראשוני מתנדבי עֶ לֶ"ם (העמותה לנוער במצבי סיכון) ומפתחי פעילותה; מקים ומנכ"ל‬ ‫נ ָָדב‪ ,‬המרכז הישראלי להתנדבות נוער‪ ,‬גוף חדשני שפעל להכשרה מקצועית וערכית בתחום התנדבות‬ ‫הנוער; היום עומד בראש ‪ ,B4C‬חֶ ברה שייסד להכשרה ולליווי של מנהלי עמותות ומנהלי התנדבות‬ ‫בעולמות תוכן מגוונים‪ ,‬וכן מנהל את מערכת החינוך בקיבוץ יקּום – איש מרתק ולא שגרתי; חדשן רעיוני‬ ‫ומיישם ביצועיסט; אידיאליסט המאמין בשינוי חברתי המבוסס על תיאוריה סדורה בתחום ניהול‬ ‫ההתנדבות – ובו‪-‬בזמן גם פרגמטיסט וגם מורד‪ ,‬המאמין בכוחו של עיקרון התנדבות הנוער לשרוד‬ ‫"פלטפורמות" ומסגרות משתנות ולהפוך ממעיין זך לזרם שישנה את הקהילה‪ ,‬את החברה‪ ,‬את העולם‬ ‫שבו אנו חיים‪.‬‬ ‫"לתחושתי‪ ,‬אנשים לא מספיק מחַ ְדשים בעולם החברתי ועולם ההתנדבות‪ .‬בנוער יש המון אנרגיות וצריך‬ ‫לתעלן‪ .‬הרי האל טרנטיבות של הנוער היום בחברה המערבית השבעה הן קיצוניות וחדות‪ :‬להיות עסוקים‬ ‫בקניות ובדרכים להעצמת החוויות האישיות והחברתיות‪ ,‬העוברות דרך אלכוהול‪ ,‬סמים‪ ,‬אלימות – או‬ ‫להתנדב לעשייה למען אחרים ולהשפיע על הקהילה ועל החברה‪ .‬הלימודים הם חלק מזה‪ ,‬כשאתה עושה‬ ‫משהו ע ם עצמך‪ ,‬כשאתה מתנדב ופעיל‪ ,‬מן הסתם תשקיע גם בלימודים שפותחים בפניך את ידיעת העולם‬ ‫מסביבך‪ .‬אנחנו כחברה צריכים לבחור‪ ,‬והבחירה שלנו היא לא רק עניין של כסף‪ ,‬גם של אנרגיות‪ ,‬של הרבה‬ ‫יוזמה ופתיחות לקצב ההשתנות הגובר וההולך של העולם‪ .‬למשל‪ :‬איך להשתמש ברשתות חברתיות‬ ‫אינטרנטיות כדי להפעיל מתנדבים‪ .‬אי אפשר בלי זה‪ .‬אם תירתע מפייסבוק‪ ,‬טוויטר ודומיהם – לא תהיה‬ ‫במקום שבו נמצאים החבר'ה הצעירים‪ .‬צריך לשאוף ולדעת איך להקים קהילה סגורה‪/‬פתוחה במדיומים‬ ‫מגוונים‪ ,‬שבהם המתנדבים הצעירים יוכלו לבוא לידי ביטוי‪ .‬ואף יותר מכך‪ :‬העוסקים בניהול ההתנדבות‬ ‫צריכים ללמוד ניהול‪ ,‬שיווק‪ ,‬מיתוג ומיצוב – להיות בעצם מנהלי משאבי אנוש התנדבותיים"‪.‬‬ ‫רמי הוא בן אופקים‪ ,‬ומשפחתו עדיין גרה שם‪ .‬אמו הגיעה בגיל עשרים ממרוקו ואביו הגיע מתל אביב עם‬ ‫משפחתו‪ ,‬משפחת נגרים (דור שביעי בארץ) כדי לבנות את עיירת הפיתוח‪ .‬האב הופקד מטעם הצבא על‬ ‫הביטחון השוטף בקיבוצי ובמושבי האזור (ואגב‪ ,‬הוא מתנדב מאז ומתמיד בכל מסגרת אפשרית)‪ .‬בגיל‬ ‫תשע‪ ,‬בעצה אחת‬ ‫עם הוריו‪ ,‬החליט‬ ‫לקיבוץ‬ ‫לעבור‬ ‫נירים ונקלט שם‬ ‫בקבוצת‬ ‫היטב‬ ‫"במוסד החינוכי היה לנו מרחב פעולה גדול – פיתחנו בעצמנו את הנוי‪ ,‬הפקנו את כל‬ ‫החגיגות ואפילו ה מצאנו חגים‪ :‬חג החסה‪ ,‬הוא הסילבסטר‪ .‬היה ברור שזה מקום‬ ‫שלנו‪ .‬אפילו ריבים קשים נפתרו בתוך חברת הילדים‪ .‬אני זוכר שמישהו לקח מיטה‬ ‫של ילד אחר שאיתו רב והעלה אותה למגדל שבנינו‪ ,‬והמבוגרים לא ממש התערבו‪ .‬את‬ ‫המורים סיווגנו באופן ברור ל' אלה שבאו לחנך' ול'אלה שבאו ללמד'‪ .‬הלימודים‬ ‫כמובן לא עניינו אף אחד‪"...‬‬ ‫הילדים הקטנה‪.‬‬ ‫מכיתה ז' למד‬ ‫במוסד החינוכי האזורי "מעלה הבשור" שבקיבוץ מגן‪ .‬המוסד החינוכי‪ ,‬שדגל בהענקת אוטונומיה מרבית‬ ‫לחברת הילדים מקיבוצי הסביבה‪ ,‬עיצב את זהותו החברתית ההתנדבותית‪ .‬רמי נחשב תמיד ילד פעיל‬ ‫ואחראי מאוד; תמיד במועצת תלמידים‪ ,‬מדריך בתנועה‪.‬‬ ‫בכיתה י"א פגש רמי את אמיל גרינצוויג‪ ,‬המחנך והמורה להיסטוריה ותנ"ך‪:‬‬ ‫"הוא ה יה דמות מאוד משמעותית‪ ,‬וכשבכיתה י"ב הציעו למי שרוצה לעשות בגרות מלאה או חלקית –‬ ‫אמרתי לו 'די'‪ ,‬כי לא עניין אותי וגם בתור אידיאליסט הייתה לי התנגדות עקרונית‪ .‬אמיל סיכם איתי‬ ‫שאלמד כמה מקצועות חובה – תהיה בשיעורים‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬ובמקביל‪ ,‬תעשה משהו משמעותי‪ .‬החלטתי‬ ‫להקים דיר כבשים במוסד‪ .‬קראתי המון חומר‪ ,‬חוברות 'הנוקד' וספרים‪ ,‬ואחר כך נסעתי עם חבר מגן‬ ‫שניהל פעם את הדיר בקיבוץ וקנינו זכר ושתי נקבות‪ .‬ארגנתי חבר'ה במוסד ובנינו לבד את הדיר מבטון‪.‬‬ ‫הקמנו גדר וזרענו שדה של אספסת‪ .‬חציר וקש לקחנו מהקיבוצים‪ .‬לא זכור לי חוסר בידיים עובדות‪ .‬עבדנו‬ ‫סביב השעון ו"בילינו" שם כל הזמן‪ .‬יצאנו למרעה‪ ,‬קמנו גם בחורף לחלוב‪ ,‬קצרנו עם מגל וחרמש;‬ ‫מהספרים הישנים קבענו מתי גוזזים‪ ,‬מצאנו איפשהו מספריים לגז וגזזנו‪ .‬היו לנו שבע כבשים והמלטות‪.‬‬ ‫אני בכלל לא זוכר את זה כמשהו שניהלתי – זה פשוט זרם‪ .‬הדיר במוסד החינוכי "מעלה הבשור" קיים עד‬ ‫היום! באותה התקופה גם הכנתי עבודת גמר ניסויית על גידול חרציות‪ ,‬הייתי מדריך של חניכים חדשים‬ ‫במוסד‪ ,‬פעיל בתנועה‪ ,‬בבית הספר ובמוסד‪ ,‬ושיחקתי הרבה כדורעף‪...‬‬ ‫ההמשך הטבעי היה לשנת י"ג (שנת שירות) בתנועה – קומונר בקן של "השומר הצעיר" באשקלון בשכונות‬ ‫המבוססות; אפרידר וברנע‪ .‬ביניהן לבין השכונות הקשות כמו שכונת שמשון הפריד הכביש הראשי העובר‬ ‫ליד התחנה המרכזית‪ ,‬ולשם לא היו אמורים להגיע‪ ,‬אבל רמי זוכר שהקומונה אימצה עריק מצה"ל משכונת‬ ‫שמשון‪ ,‬שאליו התחבר מאוד‪ ,‬וזה הזמין אותו אליו הביתה לראות שיש באשקלון מציאות אחרת‪ ,‬לא של‬ ‫חולצות שומריות‪ ,‬ומדצ"ים ופעילות עירונית מאורגנת‪ .‬שני הקומונרים האחרים עזבו ב"משבר חנוכה"‬ ‫וב"משבר פסח"‪ ,‬ורמי נשאר לבד בקומונה‪( .‬בעצם‪ ,‬לא תמיד לבד כי ביקרה אותו לפעמים גם ענבל מרוחמה‪,‬‬ ‫שפגש בסמינר בגבעת חביבה ונשארה אתו ע ד היום‪ .)...‬הוא זוכר שהיה ברור לו שהוא אחראי על המערכת‬ ‫והחלק החברתי והאידיאליסטי היה חזק מספיק כדי לא לוותר‪.‬‬ ‫בשנת השירות‪ ,‬תשעה חודשים אחרי פרוץ מלחמת לבנון‪ ,‬נרצח המחנך אמיל גרינצוויג בהפגנת שמאל‬ ‫נגד המלחמה‪ ,‬ובהתקפה על שדה התעופה בביירות נהרג איתן‪ ,‬בן דודו של רמי‪ ,‬הנכד הבכור במשפחה‪,‬‬ ‫שהיה מפקד פלוגה בנ"מ‪ .‬שתי האבידות היו קשות‪ ,‬ורמי התגייס לאותה היחידה של בן‪-‬דודו בחיל האוויר‪,‬‬ ‫ושירת בה ארבע שנים ‪" .‬בפעם הראשונה שהייתי בקורס קצינים הודחתי‪ ,‬כי בסוף הניווטים הלכתי למפקד‬ ‫שלנו ואמרתי‪' :‬פתחתי מפה'‪ .‬כולנו פתחנו את המפה‪ ,‬אבל חוץ מאחד‪ ,‬האחרים לא הודו‪ .‬אני זוכר‬ ‫שהרגשתי מטומטם וכעסתי מאוד על האחרים‪ ,‬אבל מתחת לכל זה הרגשתי שעשיתי מה שהייתי צריך‬ ‫לעשות‪ .‬אחר כך עשיתי קורס נוסף"‪.‬‬ ‫לרמי היה ברור שגם אחרי הצבא הוא ממשיך לגור בנירים – "את הכסף של הקבע נתנו לקיבוץ‪ ,‬ואני זוכר‬ ‫שהתווכחתי עם בן כיתה שלי‪ ,‬על כך שהוא קונה לפעמים תקליטים מהכסף הזה‪ .‬דיברנו אם אפשר לעשות‬ ‫דבר כזה‪ ".‬הוא חזר לעבודה בגן הילדים וריכז בהתנדבות את התחום החברתי במוסד החינוכי‪ .‬לשאלה‬ ‫אם הגדיר לעצמו אז את הכיוון שהוא הולך לעסוק בו הוא עונה‪ ,‬שלא חשב כלל על עצמו כלל כעל פעיל‬ ‫בתחום החברתי ולא הגדיר לעצמו תחום עיסוק בשלב זה של חייו‪.‬‬ ‫ב‪ 1891-‬נשלח להיות רכז איזור השרון בתנועת "השומר הצעיר"‪ ,‬אולם הנ ֶֶתק שנוצר עם הקיבוץ ועם‬ ‫התנועה ב‪ 1898-‬היה אידיאולוגי וכואב‪ :‬הוריה של ענבל החליטו לעזוב את קיבוץ רוחמה‪ ,‬והקיבוץ לא‬ ‫הסכים להעביר לרשותם את הדירה בכפר סבא שירשו ואשר מסרו לשימוש הקיבוץ שנים רבות קודם; הוצע‬ ‫להם לקנות את הדירה תמורת הפיצויים המשולמים לעוזבי הקיבוץ‪" .‬זה גמר אותי‪ .‬אמרתי לעצמי‪ ,‬אני‬ ‫מחנך דורות של צעירים להגשמה במסגרת הזאת‪ ,‬ואני לא מוכן יותר לחיות במערכת קטנונית כזאת‪ ".‬רמי‬ ‫וענבל עזבו את הקיבוץ לטובת חיים בעיר הגדולה‪ .‬במקביל לעבודתו החדשה בגן ילדים בתל אביב‪ ,‬החל‬ ‫לעבוד בשעות אחר הצהריים כמדריך בפנימייה לילדים בכתות א'–ג' שהוצאו מביתם בצו בית המשפט‪ .‬הוא‬ ‫זוכר שלמרות הקושי הגדול‪ ,‬היה מאושר מן העבודה עם הילדים ועם המשפחות‪.‬‬ ‫אחרי שנה וחצי של התנדבות ועבודות שכללו גם ריכוז שבט צופים בדרום תל אביב‪ ,‬יצא ב‪ 1880-‬מטעם‬ ‫הסוכנות לאלמא‪-‬אטא‪ ,‬בירת קזחסטן‪ ,‬להדריך במחנות חורף לילדים ובני נוער יהודים מקזחסטן‬ ‫ומאוזבקיסטן‪ .‬אלו היו ימי ה"גלסנוסט" ותחילת ימי העלייה הגדולה מברה"מ‪ ,‬וההוויה בבירת קזחסטן‬ ‫הייתה סובייטית ומאיימת למדי‪ .‬נציגי הסוכנות זומנו לימי חקירות בקג"ב בעקבות הצבת חנוכייה בחלון‪,‬‬ ‫ובמלון שבו התגוררו המדריכים‪ ,‬העירה אותם "מנהלת הקומה" בשעה שתיים לפנות בוקר בטענה שהמים‬ ‫במקלחת בחדרם לא הורדו‪.‬‬ ‫רמי מספר‪ ,‬שאף כי לא עסק באידיאולוגיות כמדריך צעיר במחנות הנוער‪ ,‬הוא ניסה להבין את‬ ‫"סיפור" העלייה ממבטם של הילדים‪" :‬אני זוכר שחזרנו במטוס מאלמא‪-‬אטא עם קבוצה שעלתה לארץ‪.‬‬ ‫הייתה שם משפחה עם ילדה קטנה‪ ,‬והיא הסתכלה אחורה כל זמן העמידה בתור‪ .‬רציתי לראות מה היא‬ ‫מחפשת שם – הייתה שם סבתא וגור כלבים‪ ,‬והיל דה ניגשה אליהם מדי פעם וחיבקה אותם‪ .‬אז הבנתי פעם‬ ‫ראשונה כמה קושי יש בהגירה הזאת – לנסוע ולעזוב כל כך הרבה דברים – סבתא‪ ,‬שאולי לא יראו אותה‬ ‫שוב‪ ,‬וגור כלבים קטן‪"...‬‬ ‫השליחות הבאה הייתה מטעם "הנוער והחלוץ" לאודסה‪ ,‬להקים שם מועדון לנוער ולסטודנטים‬ ‫יהודים‪ .‬לשליחות הזאת נסעו רמי וענבל יחדיו ‪ .‬אודסה‪ ,‬עיר נמל על כל מרכיביה האפלים והרב‪-‬תרבותיים‪,‬‬ ‫עדיין נתפסה כ"עיר יהודית" ושלטים המאזכרים את תקופת ההשכלה היהודית כגון "כאן גר ביאליק" וכו'‬ ‫היו פזורים ברחובותיה‪ .‬זו הייתה תקופת מפנה בהיסטוריית ברה"מ והעיר עצמה‪ ,‬ואת השינוי האדיר‬ ‫אפשר היה לראות במשך השנה במדרחוב הראשי – ממחסור וחנויות חצי‪-‬ריקות שתור ארוך משתרך אליהן‬ ‫לחנויות שופעות מותגים וסחורות מן המערב לכל המרבה במחיר‪.‬‬ ‫ביקור שורשים בעיתוי גורלי‬ ‫"אחד הדברים המרגשים ביותר שקרו לנו באודסה היה ביקור בעיירה אקרמן שבה נולד סבה של ענבל – עיירה‬ ‫השוכנת על גדת נהר הדנייסטר ליד אודסה‪ ,‬שהשליטה בה עברה פעמים רבות מידי אוקראינה לידי רומניה‪ .‬טרם‬ ‫היציאה לשליחות ביקש מאתנו סבה של ענבל לבקר בעיירת הולדתו ואף צייד אותנו בשמות בני המשפחה הקבורים‬ ‫בבית הקברות בעיירה‪ .‬לקראת תום השליחות התפנה לנו יום‪ ,‬ובאופן ספונטני תכננו לנסוע לשם למחרת היום‪.‬‬ ‫ענבל התקשרה בלילה לסבה‪ ,‬סיפרה לו שלמחרת אנו מתכננים לנסוע לעיירת הולדתו ורשמה מפיו את הכתובת‬ ‫המדויקת ופרטים נוספים על ילדותו ועל חייו לפני העלייה לארץ‪ .‬הוא זכר הכול במדויק‪ :‬מה היה בחצר הבית אשר‬ ‫לגדות הדנייסטר‪ ,‬המשחקים שהילדים היו משחקים בתעלה שמסביב למבצר הסמוך‪ ,‬הרדיפה אחרי היונים שם ועוד‪.‬‬ ‫מלבדו לא הספקנו לספר לאיש על הנסיעה הצפויה למחרת‪.‬‬ ‫בבוקר נסענו לשם והגענו לבית על גדות הנהר שהיה בית משפחתו של סבה של ענבל בעבר; נכנסנו לחצר וניסינו‬ ‫לדמיין ולשלב בי ן סיפורי הסב לבין מראה הבית הנוכחי‪ .‬לפתע יצאה מן הבית השכן אישה מבוגרת ושאלה לרצוננו‪.‬‬ ‫סי פרנו לה שענבל היא נכדתו של מנשה קופלניקוב‪ ,‬שהתגורר לפני שנים עם משפחתו בבית הסמוך‪ .‬היא זכרה היטב‬ ‫את המשפחה שהייתה משפחת מוזיקאים ידועה בעיירה‪ ,‬ואף הביאה מביתה תמונה משותפת שלה עם סבה של ענבל‬ ‫ומשפחתו‪ ...‬הביקור בעיירה היה מאוד מרגש והתלוותה אליו תחושה של שליחות משולבת עם טיול שורשים‪ .‬צילמנו‬ ‫את בית המשפחה ומקומות רבים נוספים שהסב הזכיר בסיפוריו‪ .‬אחר כך נסענו לבית הקברות היהודי – איתרנו‬ ‫בעזרת רשימת השמות שנתן לנו סבה של ענבל ברוסית את כל בני המשפחה הקבורים שם‪ ,‬צילמנו את הקברים‪ ,‬ואף‬ ‫שילמנו כסף לשומר בית הקברות כדי שינקה את קברי המשפחה לקראת ביקורו המתוכנן של הסב באביב‪ .‬חיכינו כבר‬ ‫לרגע שבו נוכל לספר לסב על הביקור המרגש ועל הממצאים‪.‬‬ ‫בערב חזרנו לאודסה‪ ,‬ועוד לפני שהספקנו להתקשר אליו‪ ,‬התקשרה אימה של ענבל – שלא ידעה שזה עתה שבנו‬ ‫מעיירת הולדתו של הסב – וסיפרה שבצהריים לקה הסב בלבו ונפטר‪ .‬שעת הפטירה הייתה בדיוק השעה שבה ביקרנו‬ ‫בבית הקברות בעיירה‪ ...‬סגירת המעגל שחווינו הייתה בטריקה חזקה‪ .‬חזרנו עם התמונות הרבות הביתה לישראל ולא‬ ‫היה כבר למי להראות אותן‪ ,‬אך לפחות שמחנו שזכינו לראות ולחוות פיסת היסטוריה שהייתה אובדת למשפחה‪.‬‬ ‫בשלב הזה לרמי היה כבר ברור שהוא פונה לעבודה עם נוער בתחום החברתי‪ ,‬אבל עוד לא הוגדרו‬ ‫הגדרות – הייתה עבודה מאומצת עם צעירים שהאדמה רעדה מתחת רגליהם‪ .‬רמי אומר שניסה להנחיל‬ ‫להם תחושת חופש בחירה‪ .‬הצעירים היו מקובעים במסלולים מוכנים מראש‪ :‬לימוד בפוליטכניק או‬ ‫באוניברסיטה לקבלת תואר במקצוע אקדמי מכניס‪ ,‬הגירה לאירופה וארה"ב להיטמעות בקהילות יהודיות‬ ‫קיימות‪ ,‬או עלייה לישראל כי נוח יותר שם להסתדר‪ .‬הייתה באוויר תחושת רפיון מסוימת – אין משהו‬ ‫חשוב שכדאי להתאמץ בשבילו‪ .‬כאילו שהשלטון הסובייטי הותיר אנשים שרופי אידיאולוגיה‪ ,‬בעלי נכויות‬ ‫בתחום הרצון החופשי והתרומה למען משהו גדול יותר –קהילתי‪ ,‬חברתי‪ ,‬ציבורי‪ .‬לשאלה מה עשתה לו‬ ‫מבחינה מקצועית התקופה הזאת הוא עונה תשובה מפתיעה‪:‬‬ ‫"שם ראיתי כמה כסף משחית‪ .‬מה אנשים מוכנים לעשות בשביל כסף ואיך‪ ,‬אם לא יודעים לשים ברקסים‬ ‫בזמן‪ ,‬מסתבכים והורסים ערכים ומשפחות‪ .‬הסיבה העיקרית שהגבלנו את זמן השליחות לשנה הייתה‬ ‫הרצון לא לחיות ככה‪ .‬ראינו מה זה עושה לשליחים שנשארים שם‪ .‬אתה מרוויח בדולרים‪ ,‬פי מאה ויותר‬ ‫ממ ה שתושבי העיר מרוויחים‪ ,‬ואתה יכול להיכנס לחנות שהגיע אליה משלוח של חלב עמיד מצ'כיה ולומר‬ ‫'אני קונה את כל החנות'‪ .‬ואם אתה מלך שקונה הכול‪ ,‬אז למה לא להתפתות להצעות מושכות מרומזות‬ ‫פחות או יותר‪ ,‬למה לחזור לישראל ולחיים שלך?"‬ ‫מכל מקום‪ ,‬רמי שוכח לציין שהוא וענבל למדו רוסית על בוריה והכירו את תרבות העולים הצעירים‬ ‫מברה"מ‪ ,‬ונשאלת השאלה‪ ,‬שתחזור ותצוץ בנקודות שונות – למה לא התקדם הלאה בעבודה בתחום‬ ‫שהתמחה בו? זה היה מתבקש מאליו והיו כל כך הרבה אפשרויות בתקופת העלייה הגדולה מברה"מ לשעבר‬ ‫למצוא נישה נוחה ומאתגרת מספיק‪ ,‬לע בוד ולעשות קריירה יפה‪ .‬אבל רמי וענבל חזרו לישראל אחרי טיול‬ ‫בארה"ב ובתאילנד לדירה משלהם בקריית אונו – ולעבודה בחברה שעסקה בהדרכות ובהכשרות בעולם‬ ‫החברתי – בעיקר עם עולי אתיופיה במרכז הארץ ודרומה‪ .‬התשובה של רמי מגלה רק טפח‪" :‬מצד אחד‪,‬‬ ‫חשוב שתהיה פרנסה בטוחה‪ ,‬מצד שני‪ ,‬המקומות הממוסדים‪ ,‬אפילו כשמרחב המחיה גדול‪ ,‬אינם מושכים אותי‬ ‫ממש‪".‬‬ ‫עוד טפח מתגלה כשהוא מספר שעם חזרתו‪ ,‬במקביל לעבודתו בחברת ההדרכות‪ ,‬החל ב‪ 1884-‬להתנדב‬ ‫בניידת של עֶ לֶ"ם בתחנה המרכזית הישנה ובגן החשמל בתל אביב‪ .‬זה החל מערב אחד בשבוע ולאחר מכן‬ ‫נוספו גם מפגשים בערבים‪ .‬מוקד הפעילות היה תמיכה בנערים שברחו מהבית ועסקו בזנות‬ ‫הומוסקסואלית‪ ,‬אך היו גם נערים יוצאי אתיופיה שלנו בקומת המזגנים העליונה בתחנה המרכזית החדשה‬ ‫בתל אביב‪ ,‬וילדות שברחו מהבית והסתובבו בשתיים עשרה בלילה בתחנה המרכזית כאילו לא ידעו מה יכול‬ ‫לקרות להן תוך דקות‪ .‬לשאלה מדוע פנה להתנדבות דווקא‪ ,‬כשרוב האנשים היו פונים למצוא עוד פרויקט‬ ‫בשכר כדי להתקדם מבחינה כלכלית‪ ,‬הוא עונה בעקיפין‪:‬‬ ‫"היה לי ברור שזה שני דברים שונים‪ :‬יש מה שעושים בשביל להתפרנס – ואז כבר החלטתי שמסלול חיי‬ ‫יהיה בעולם החברתי – אבל חייבים לעשות משהו בשביל הנשמה‪ .‬ולמה התנדבות? אני חושב שההתנדבות‬ ‫מוציאה את החלק הטוב שבנו! על"ם הייתה אז צעירה ומאוד יזמית‪ .‬היו המון רעיונות חדשים באוויר‪.‬‬ ‫העמותה ישבה באוניברסיטה בת"א‪ ,‬אבל המפגשים אחרי משמרות ההתנדבות הפכו גם לחלק חברתי של‬ ‫ישיבה בלילות על הגג לשיחות עם מיכה‪ ,‬רוויטל ורותי ועוד שני מתנדבים – אנשים מאוד איכותיים‪ .‬זה‬ ‫מאוד הדליק אותי‪ .‬והיו לי אז כמה גילויי ענק‪ :‬הרחוב הוא מקום מאוד חם‪ ,‬מאוד קולט‪ ,‬זה נשמע איום‬ ‫ונורא‪ ,‬אבל המוכנות של החבר'ה האלה לעשות למען האחר גם במצב הקשה ביותר‪ ,‬כשהם בעצמם במיץ של‬ ‫הזבל‪ ,‬גרם לי להבין איזה כוח טמון בקבוצה לדאוג לחבריה‪ ,‬לדאוג אחד לשני‪ ,‬אפילו בדברים מטורפים‬ ‫לגמרי‪ .‬למשל‪ ,‬כשבאה קבוצה של חבר'ה צעירים שמתחפשים לנשים‪ ,‬נכנסים לתל ברוך ומעיפים משם‬ ‫קבוצה של זונות ואת הסרסורים שלהן‪ .‬באים עם כל העוצמה של קבוצה‪ ,‬של עזרה הדדית המתריסה נגד‬ ‫העולם‪ .‬ומדובר פה בנערים כמו זה שנחשף בטלוויזיה והכתב לא האמין לו שהוא בן עד שהוריד את‬ ‫התחתונים‪ ...‬שאלו אותו אז – למה אתה מוכן להצטלם כאן? והוא ענה – 'חשוב לי שיידעו שיש בארץ נערים‬ ‫כמוני‪ ,‬וחשוב לי שיבינו שאם הם מגיעים למצבים כמו שלי הם לא יברחו לפה‪ '.‬הקבוצה קלטה גם את‬ ‫הנערים הפלשתינים ההומוסקסואלים מהגדה ומעזה‪ ,‬שבביתם היו רוצחים אותם"‪.‬‬ ‫לאט לאט עברה נקודת הכובד הנפשית‪ ,‬ואחר כך גם המעשית‪ ,‬מהעבודה בחברת ההדרכות לעבודה‬ ‫בתחום ההתנדבות‪ .‬רמי התחיל להפעיל מתנדבים סביב הניידות‪ ,‬מתנדבים ב"קפה אחר" שנפתח שנה אחר‬ ‫כך (הראשון בשרשרת מרכזי הייעוץ‪/‬בתי הקפה לנוער "הפוך על הפוך" הפועלים היום)‪ ,‬וברקע גדלה עמותת‬ ‫על"ם והתפתחה להפליא‪ .‬בתחילה הציעו לו לעבוד ב‪ 1/10-‬משרה (!) בעל"ם‪:‬‬ ‫"קראנו מחקר של נתי רונן מהאוניברסיטה בתל אביב והחלטנו להציע לחבר'ה ברחוב לעשות פעילויות‬ ‫המופנות החוצה – 'בואו נאסוף מזון למען קשישים'‪ .‬זה תפס אותם! אתה שואל את עצמך‪' :‬רגע‪ ,‬למה? הרי‬ ‫כל העולם דורך עליכם כל היום‪ ,‬סמים ואלימות וניצול מטורף‪ ,‬הכי נורא שאפשר' – וכן‪ ,‬הם היו מוכנים‬ ‫להתנדב למען אחרים! אני מרגיש‪ ,‬שלמרות שאנחנו לא רוצים להיות במקום שלהם‪ ,‬וגם לא רוצים‬ ‫שהילדים שלנו יהיו שם‪ ,‬יש לנו הרבה ללמוד מזה‪".‬‬ ‫איזון לא פשוט בין נותן ומקבל‬ ‫"כל הזמן שאלנו את עצמנו מה היא הצלחה בעבודה עם נוער הרחוב‪ .‬שערב אחד לא יהיו מסטולים ולא ימכרו‬ ‫את גופם? שלא יעשו את זה חצי שנה‪ ,‬ארבע שנים? נורא קשה לקבוע בסיטואציות כאלה‪ ,‬ולכן לא התעסקנו‬ ‫ביעדים מוגדרים להוצאתם מהמצב הזה‪ ,‬לא קבענו מטרות נשגבות מדי‪ .‬התמקדנו בדברים נורא קטנים‬ ‫לכאורה‪ :‬קודם כול‪ ,‬אני אהיה איתך‪ ,‬אפילו במצב הכי קשה‪ .‬זה לא קל לחבק נער שיצא עכשיו ממכונית של‬ ‫מישהו ששכב איתו ועשה לו דברים קשים‪ .‬הנער מסטול ואתה לוחץ לו את היד ואחר כך מחבק אותו אם צריך‪,‬‬ ‫כי הוא יוצא לגמרי נסער ושבור‪ .‬ואחר כך אולי תלך איתו להוציא תעודת זהות‪ ,‬כי אם תופסים אותו ברחוב בלי‬ ‫תעודת זהות איך יוכל להתמודד עם זה? וזה מקרב אותו טיפ‪-‬טיפה לחברה התקינה‪ .‬הדברים האלה לימדו אותי‬ ‫המון על החשיבות של לדעת אי ך להתנדב‪ .‬איך להתאים את עצמך למוטב ההתנדבות‪ ,‬ואיך לא לפעול בצורה‬ ‫שגויה ולפגוע ביחסים העדינים והטעונים בין נותן ומקבל‪".‬‬ ‫ב‪ 1/10-‬המשרה הראשונית שקיבל‪ ,‬כתב רמי גם תוכנית ראשונה להכשרת מתנדבים צעירים יוצאי‬ ‫אתיופיה‪ .‬ההצעה הייתה להכשיר אותם בארץ הכשרה ראשונית‪ ,‬ל טוס איתם לאתיופיה ולהעביר שם‬ ‫פעילות חווייתית‪-‬שחזורית‪ ,‬להמשיך בתכנית הכנה מתקדמת ולקצור את הפירות בהתנדבות שלהם‬ ‫בקהילה‪" .‬ההשראה הייתה ניסיון העבודה שלי עם עולים צעירים ועם נוער שוליים‪ ,‬ותובנת החשיבות של‬ ‫לחזור למקום שבו נולדת‪ ,‬לחפש משמעות ולהבין למה ואיך יצאת משם‪ .‬הבטיחו לך ארץ קודש‪ ,‬ירושלים‬ ‫של זהב‪ ,‬ואתה אומר‪ :‬לא להיט‪ .‬עכשיו לך תעשה עם זה משהו‪ ,‬תשנה משהו‪ ,‬לך תתנדב עם זה‪ ".‬התכנית‬ ‫לא יצאה לפועל מהסיבות הרגילות‪ :‬חדשנות‪ ,‬יקר מדי‪ ,‬מסובך‪ ,‬אבל גם בעין בלתי מזוינת אפשר לזהות זאת‬ ‫כצעד הראשון של רמי בכיוון חדש של פיתוח התנדבות נוער שאינו בהכרח נוער בסיכון‪.‬‬ ‫"קיבלתי אור ירוק לפתח את מה שקרוי היום "נוער על"ם"‪ .‬זה התחיל מהתנדבות של נערים בסיכון למען‬ ‫עצמם ולמען הקהילה וגלש להתנדבות של נוער נורמטיבי למען נוער בסיכון‪ .‬יצאנו בלילה – אחרי שקיבלנו‬ ‫אישורי הורים וכו' – להסתובב ב ניידת בסביבה הקרובה ולראות מה קורה ברחוב בישראל בלילה‪ .‬על פי‬ ‫יוזמת התלמידים ובגיבוי ההנהלות‪ ,‬עבדנו בתיכון "רוטנברג" ברמת השרון‪ ,‬בתיכון "ראשונים" בהרצלייה‬ ‫ועוד‪ .‬בני הנוער התחילו לקחת אחריות‪ ,‬הפעילו סדנאות על חוויות שחווינו‪ ,‬ויצרו קליפים‪ ,‬סרטים‪ ,‬מוזיקה‬ ‫ואפיל ו הצגה על חיזור אלים שהגיעה לפסטיבל התיאטרון בעכו‪ .‬חלק מ"הכלי" שלנו היה שבני הנוער‬ ‫הנורמטיביים השקיעו בפעילות למען הנוער בסיכון את ההתלבטויות והקשיים שלהם עצמם‪ .‬אבל העבודה‬ ‫הייתה דרך ההתנדבות והפעילות‪ ,‬לא שמנו אותם ואת בעיותיהם במרכז‪".‬‬ ‫מסר נבואי‪ :‬אסור לנו להתעלם‬ ‫"אחת העבודות האינטנסיביות והחזקות שחוויתי במסגרת הפעילות בנוער על"ם היה בעקבות סיפור האונס של‬ ‫ילדה בתיכון ברמת השרון‪ .‬לפני חנוכה הוזמנתי בעקבות פרויקט המתנדבים להרצאה בפני ההורים‪ ,‬התלמידים‬ ‫ומנהל בית ספר "רוטברג" בנוכחות ראש העיר‪ .‬פתחתי ואמרתי‪' :‬תגידו‪ ,‬יש כאן מישהי בבית הספר שאתם‬ ‫קוראים לה שרמוטה?' ההורים זזו באי נוחות‪ ,‬היו צחוקים של התלמידים‪ .‬המשכתי – 'אני תלמיד י"ב עכשיו‪.‬‬ ‫מת לשכב עם מישהי ואף אחת לא רוצה‪ .‬אני מגיע ל"שרמוטה"‪ ,‬וגם היא לא רוצה אותי‪ .‬מה אני צריך לעשות‬ ‫איתה?' שוב צחוקים עצבניים‪' .‬תראו'‪ ,‬אמרתי להם‪' ,‬חלק מהתפקיד שלכם זה להסתכל גם עליה ולדעת שאנחנו‬ ‫צריכים לעזור גם לה‪ .‬אסור לנו להתעלם'‪ .‬אחרי חנוכה התפרסם סיפור האונס בבית הספר (התרחש בבית ספר‬ ‫'השרון'‪ ,‬אבל הילדה הגיעה מתיכון 'רוטברג')‪ .‬התקשרו אליי ראש העיר ומנהל בית הספר ושניהם דיברו על‬ ‫'נבואה '‪ ,‬וחשבתי לעצמי‪' :‬כמה שאני לא נביא בכלל'‪ .‬ואז עשינו עבודה מאוד יסודית ברוטברג –הייתה שם נערה‬ ‫שריכזה את נוער על"ם‪ ,‬עסקנו בבירור ובביעור מן השורש של הצהרות כמו 'היא ביקשה‪/‬רצתה את זה' ועוד כל‬ ‫מיני אמירות שלא עצרו אותן מספיק בזמן"‪.‬‬ ‫נוער על"ם התחיל ליזום ולהפעיל פרויקטים נוספים‪ .‬הרגע המכונן היה כשהוחלט לעשות "מסע‬ ‫התעוררות" של ארבעה ימים‪ .‬הוכן מסלול‪ ,‬וניידות יצאו בו זמנית לדרום‪ ,‬לצפון‪ ,‬לאזור ירושלים ולאזור‬ ‫רמאללה‪ .‬בני הנוער המתנדבים נסעו לקניונים ולמקומות ציבוריים שבהם מסתובבים צעירים‪ ,‬דיברו איתם‬ ‫על נוער בסיכון ‪ ,‬מה לעשות כדי לקרב אותו‪ ,‬ועשו פעילויות ופרויקטים להעלאת המודעות לבעיות הניצבות‬ ‫בפני בני נוער בכלל‪ .‬אירוע הפתיחה היה בגינת שיינקין בתל אביב‪ ,‬ולא במפתיע – וכשהוזמנו אהוד ברק‬ ‫ונאוה ברק שהתעניינו בנושא – מספר רמי‪ ,‬קיבלו כל הנוכחים שיעור מזורז בפוליטיקה‪ .‬אנשי יחסי הציבור‬ ‫של מסע הבחירות לראשות הממשלה השתלטו תוך זמן קצר על האירוע והותירו את כולם פעורי פה‪ .‬אך‬ ‫הפרויקט היה מוצלח מאוד ובעל משמעות חזקה גם לארגון עצמו – נוער יוצא להתנדב בשטח למען הנוער‪.‬‬ ‫עם הפריחה והצמיחה צצו גם דילמות‪ .‬פתאום היו בעֶ לֶ"ם ‪ 120‬עובדים‪ ,‬סניפים בניידות ובמקומות‬ ‫שונים בארץ‪ .‬איך מפעילים את זה? מה הקשר בין המתנדבים המבוגרים לבני הנוער המתנדבים? למי‬ ‫המתנדבים כפופים? האם צריך מטה שירכז את הפעילות‪ ,‬או שכל סניף ירכז‪ ,‬יגייס לעצמו‪ ,‬יפעל את פועלו‬ ‫ויתגמל? איך דואגים שהסניפים יהיו איתנים‪ ,‬יוזמים ופעילים אבל המטה שמכוון אותם לא יקרוס כי כל‬ ‫סניף מושך לכיוון אחר?‬ ‫בנקודה זו נבטה אצל רמי התובנה שהמפתח הוא ניהול ההתנדבות‪ .‬שבהיקף ארגוני כזה‪ ,‬מנהל‬ ‫ההתנדבות כבר אינו יכול לעשות הכול בעצמו‪ ,‬כפי שרכזי ההתנדבות חונכו לפעול‪ ,‬וצריך להפוך את ניהול‬ ‫ההתנדבות למשהו מקצוע י‪ ,‬תחת הסיסמה "המקצוע שמשנה את העולם"‪ .‬הוא בנה אז כמעט מאפס תוכנית‬ ‫פעולה לעבודה בארגון מסונף המפעיל נוער ומבוגרים מתנדבים וביסס את תוכניתו על עקרון ניהול‬ ‫המתנדבים כגוף אורגני אחד‪ ,‬לא כשני ארגונים נפרדים‪ .‬אך לא הייתה תמימות דעים בנושא‪ ,‬והנהלת על"ם‬ ‫החליטה ל חלופין לשתף פעולה עם "המועצה הלאומית להתנדבות" כדי להקים באחד הסניפים מרכז‬ ‫התנדבות למען ילדים ונוער‪ .‬כאן עלתה גם שאלה ושאלות‪-‬משנה שחוזרות ועולות כשמדובר במגזר השלישי‬ ‫– האם ראוי לבנות שותפות עם הממסד ואיך לבנות אותה? אילו יחסים לנהל‪ ,‬ובאיזו מידה לקבל את‬ ‫התכ תיבים של שותפיך הממסדיים או העסקיים כדי לזכות בתקציבים‪ .‬האם אפשר לבקר אותם במצב כזה‬ ‫בכלל?‬ ‫"אני דוגל באוטונומיות גדולה של המגזר השלישי‪ .‬אני באמת חושב שהממסד לא יכול לטפל בכל הדברים‬ ‫שבין אדם לחברו – לא מנהל בית חולים ולא עובדת סוציאלית מסוגלים לטפל בתחומים האלה הנקרים‬ ‫ברה פה יכולה ליצור מציאות חברתית בריאה יותר‪ .‬ויש לזה פן נוסף‪ :‬עמותות רבות‬ ‫בדרכם‪ .‬רק החֶ ָ‬ ‫המתוקצבות בידי המדינה הופכות לנותנות שירותים – אין הבדל מעשי ביניהן לבין חברות עסקיות והיחס‬ ‫בין מספר השכירים למתנדבים נוסק‪ .‬כמו כן‪ ,‬האם אז הן אמורות להתחיל לעסוק במרקם החברתי במדינה‬ ‫או בבעיות החברתיות הספציפיות שהוקמו למען פתרונן? עמותה כזו רואה לפעמים בגידול במספר 'לקוחות‬ ‫הארגון' צ'אנס לגייס עוד כסף לפעילותה ולא כישלון מקצועי‪ .‬אינני טוען שעמותות חברתיות אינן צריכות‬ ‫בכלל לקבל סיוע ממשלתי‪ ,‬אלא שחובה על מנכ" ל ארגון המטפל בילדי רחוב‪ ,‬למשל‪ ,‬להישיר מבט אל‬ ‫המצב בתחום שלו‪ ,‬לנתח את המגמות וסיבותיהן‪ ,‬ואם צריך‪ ,‬להוקיע בראש חוצות את הממשלה אשר אינה‬ ‫מקציבה מספיק כסף ומספיק שעות לטיפול בבעיה ומקצצת את התקנים של פקידי סעד לחוק הנוער‪ .‬אם‬ ‫אינך רוצה לומר זאת ולפעול ברוח זו‪ ,‬כי אתה חושש שלא תקבל תקציב‪ ,‬הרי אתה מועל בתפקידך‪".‬‬ ‫בשלב זה החליט רמי שראוי להתמקד בתחום של התנדבות בני נוער‪ ,‬והחל לפעול להקמת מרכז ארצי‬ ‫עצמאי שיוקדש לקידום הנושא – בתחילה כחלק מעל"ם ובשותפות עם המועצה הלאומית להתנדבות –‬ ‫ואחרי שלוש שנים של שיתוף פעולה מתוח ובעיות שליטה פנימיות – כעמותה עצמאית‪.‬‬ ‫"היה רגע ב‪ 2002-‬שבו היה ברור שהתנדבות הנוער מתחילה להדהד ולהפוך לעניין מרכזי בעולם‬ ‫ההתנדבות‪ .‬רגע השיא בתהליך היה הצטרפותה של פרופ' ציפה מגן‪ ,‬שפרסמה ספר על הקשר בין אושר‬ ‫והתנדבות בקרב בני נוער – הדבר היה עבורנו גושפנקה מחקרית‪ ,‬והשפיע בצורה דרמטית על פיתוח הנושא‬ ‫בכלל ועל הקמת המרכז בפרט‪ .‬חגגנו אז אירוע התנדבות המוני בהשתתפות מאות בני נוער מתנדבים –‬ ‫כוכבי נבחרת ישראל בכדורגל שיחקו נגד בני נוער‪ ,‬להקת "הדג נחש" הופיעה‪ .‬אז ידעתי שזה הרגע הנכון‬ ‫לעזוב את המסגרת הארגונית הלא מתאימה‪ .‬גייסנו כסף מפדרציית ניו יורק ומן הג'וינט‪ ,‬התחלנו לחפש‬ ‫אנשים רציניים ומסורים לעניין לוועד המנהל‪ .‬כך קמה ב ‪ 2004-‬עמותת נ ָָדב‪ ,‬המרכז הישראלי ל התנדבות‬ ‫נוער וצעירים‪ .‬החלטנו לשים בגוף הזה את הפוקוס על נושא ההכשרות ולא על פרויקטים‪ .‬אמרנו לעצמנו‪:‬‬ ‫א ם נעשה פרויקטים אולי נהיה ארגון מבוסס כלכלית יותר‪ ,‬אבל לא נחולל שינוי אמיתי‪ .‬המפתח להשפעה‬ ‫עמוקה על כמות התנדבות הנוער ואיכותה הוא הכשרה ראויה ונכונה של מלווי ההתנדבות ומנהליה‪".‬‬ ‫רמי נועץ את הסיבות להצלחה או אי הצלחה של התנדבות נוער בשלושה רכיבים עיקריים‪:‬‬ ‫האווירה הציבורית העוטפת את הפעילות; תשתיות הניהול והליווי של התנדבות הנוער; ואיתור טוב של‬ ‫תחומי התנדבות ומקומות התנדבות מתאימים‪ .‬עמותת ָנ ָדב חוללה מהפכה בתחום שהיה בו ואקום מקצועי‪.‬‬ ‫היא הציבה רף הכשרה מקצועית גבוה לעוסקים בהפעלת מתנדבים‪ ,‬עסקה לָעומק במורכבות של פעולת‬ ‫הנתינה ובשוויון היחסים בין המתנדב (הנותן) לבין מוטב ההתנדבות (המקבל)‪ ,‬בידלה את תפקיד מנהל‬ ‫ההתנדבות מתפקיד רכז ההתנדבות או מדריך המתנדבים והכשירה את מנהלי ההתנדבות לתפקד כמנהלי‬ ‫משאבי אנוש התנדבותיים – גם בארגונים המבוססים על עבודת מתנדבים וגם כחלק מארגונים עסקיים‬ ‫וציבוריים‪.‬‬ ‫"המפגשים לגיוס חברים לוועד המנהל היו מַ פרים מאוד בשבילי‪ .‬נפגשתי עם הרבה אנשים מעוררי השראה‪,‬‬ ‫ביניהם מנהלי משאבי אנוש של חברות עסקיות גדולות כמו "עלית"‪" ,‬אלקטרה"‪" ,‬שרתון"‪ .‬חיפשנו דרכים‬ ‫לשלב את פעילות נדב בארגונים שונים‪ ,‬והחברו ת מצדן חיפשו דרך אל העולם החברתי‪ .‬ואז הבנתי כמה יש‬ ‫לשני המגזרים ללמוד אחד מהשני‪ :‬מנהלי ההתנדבות מהניהול המקצועי המכּווָ ן להשגת מטרות עסקיות‬ ‫מדידות‪ ,‬ומנהלי משאבי אנוש – הרי אין כמו מנהלי התנדבות המסוגלים להניע אנשים לעבוד בהתלהבות‬ ‫שלא עבור תמורה חומרית‪".‬‬ ‫במסגרת עמותת נדב‪ ,‬אשר הפעילה במשך שבע שנים מגוון רחב של קורסים‪ ,‬הכשרות‪ ,‬ימי עיון‪,‬‬ ‫סדנאות וכנסים – מהשתלמויות קצרות ועד קורסי הסמכה בני שנתיים‪ ,‬בתחומי ניהול ההתנדבות השונים‬ ‫– פיתח רמי מודל יישומי לניתוח מפת ההתנדבות ולקידומה –מודל "מ‪.‬א‪.‬ה" (מאמר על המודל נכלל בשער‬ ‫הראשון של הספר)‪ .‬גם לאחר סגירתה ב‪ ,2008-‬חושב רמי שיש היום צורך בוער בגוף כללי שייזום‪ ,‬יכוון‪,‬‬ ‫יתאם‪ ,‬ינהל‪ ,‬יאתגר‪ ,‬ינגיש ויפיץ בדרכים מושכות את בשורת התנדבות הנוער בישראל לקהל הרחב‪ ,‬בעיקר‬ ‫לבני הנוער‪.‬‬ ‫נדב פעלה בעיקר בתחום של הכשרת מנהלי התנדבות נוער‪ ,‬אך עקרונות המודל משמשים אותו‬ ‫מאז והלאה למיפוי ארגונים המפעילים מתנדבים באשר הם – בהגדרת תפקידיהם של מנהל ההתנדבות‪,‬‬ ‫רכזי המתנדבים ומפעילי המתנדבים בארגון; ובהפעלת תוכניות שונות של הכשרה וליווי בתחום ניהול‬ ‫ההתנדבות שהוא עוסק בהן עד היום‪.‬‬ ‫"אני מרגיש שמנ הלי עמותות בימינו עוסקים עדיין יותר מדי בחלק של תפעול המתנדבים ופחות בחלק של‬ ‫להבין איך להשתמש במשאב הזה‪ ,‬שקוראים לו התנדבות‪ .‬למנהל מתנדבים חשוב קודם כל לדעת מה‬ ‫המשימות העומדות בפניו ורק אחר כך לצוות אליהן מתנדבים מתאימים‪ .‬זה הסיפור הגדול‪ .‬מנהל‬ ‫התנדבות טוב מסוגל לבוא ולהגיד – אותי לא מעניין רק כמה מתנדבים רשומים אצלי‪ .‬אם אני יכול להפעיל‬ ‫עוד ‪ 900‬אנשים שיפעלו למען המטרה שלי‪ ,‬בלי שיגידו שהם מתנדבים של הארגון‪/‬העמותה – הרווחתי!‬ ‫הנושא הזה דורש לפעמים יצירתיות מחשבתית‪ .‬אם למשל‪ ,‬האגודה למלחמה בסרטן מעוניינת לקדם את‬ ‫השימוש בקרם הגנה בחוף הים‪ ,‬מה עדיף? להפעיל את ‪ 3,000‬המתנדבים הרשומים של האגודה בכל הארץ‪,‬‬ ‫או להפיץ את קרם השיזוף בחופים בקרב ‪ 50,000‬חבר'ה שמחלקים אחד לשני את קרם ההגנה‪ ,‬אך לא‬ ‫רשומים כמתנדבי האגודה? החלטה כזאת היא חלק מהתפיסה הרחבה לה זקוק מנהל ההתנדבות"‪.‬‬ ‫לרוב מתגלעות כאן בעיות‪ .‬להרבה ארגונים ומנהלי התנדבות קשה להתמודד עם משהו שאי אפשר‬ ‫לְ כַמת או לְ נָכס לצורכי השפעה‪ ,‬הסברה‪ ,‬גיוס כספים‪ ,‬אֶ ג ֹו וכולי – ומתווסף לכך גם קיבעון מחשבתי באשר‬ ‫לתפיסת מיהו מתנדב‪ ,‬הקושי להכיר בכך‬ ‫שיש למיין את המתנדבים על פי התאמתם‬ ‫תיאורטית‬ ‫לתפקיד ואף להכשירם‬ ‫ופרקטית למשימות שיבצעו‪.‬‬ ‫עיגול פינות‪...‬‬ ‫ביום ראשון במד"א ביום שלישי במכבי האש‪ ,‬ביום רביעי‬ ‫במועדונית – כמה מתנדבים יש כאן? שלושה‪ ,‬או בעצם אחד‪ ,‬כי‬ ‫זה אותו אדם‪...‬‬ ‫שאלה שמעסיקה מאוד את רמי‬ ‫היא אם ראוי שארגונים עם מטרות מוגדרות המעוגנות בעולם תוכן מוגדר (למשל‪ ,‬השכרת ציוד רפואי נגיש‬ ‫לכול) יעסקו בפיתוח תורת התנדבות ובהכשרות עובדים בתחום החברתי תמורת שכר לימוד‪ ,‬אך התשובה‬ ‫לספק שירותים שונים‬ ‫לה נוגעת לתופעה כללית המתרחשת בעולם העמותות והארגונים החברתיים‪ַ :‬מעֲבָ ר ָ‬ ‫כדי לגייס כספים; הגדלת שיעור העובדים בשכר על חשבון מספר המתנדבים; ויתור על אוטונומיה תמורת‬ ‫קשר תקציבי בטוח מן הממסד‪" .‬יש לזה מחיר‪ ",‬טוען רמי‪" .‬בזמנו‪ ,‬עמותת נדב קיבלה החלטה קשה בנוגע‬ ‫לכך‪ .‬החלטנו לא לקבל ממשרד החינוך כסף כדי שנוכל לבקר את תוכנית 'מחויבות אישית' ולהצביע על‬ ‫הבעיות ביישומה‪".‬‬ ‫רמי מגיב במעשיות לשאלת סיום אישית הנוגעת לחלום שהוא רוצה להגשים בתחום‪ .‬הוא טוען שאינו מדמיין‬ ‫לעצמו הגשמת חלומות רחוקים‪ ,‬אלא עסוק עכשיו רובו ככולו‪ ,‬בפיתוח נושא 'ההתנדבות בחירום'‬ ‫"באסונות טבע כמו גם בפיגועי טרור‪ ,‬במלחמות‪ ,‬בדליפות חומרים מסוכנים ובמגפות‪ ,‬הציבור אינו‬ ‫רק מושא פעולות ההצלה של רשויות המדינה אלא משמש פעמים רבות חלק מהמערך המטפל‪,‬‬ ‫המציל והמשקם ומבצע זאת בהתנדבות‪ ,‬לעיתים בצורה מאורגנת ובמסגרת ארגונים‪ ,‬אך על פי רוב‬ ‫בצורה ספונטאנית‪ .‬המשאב האנושי המתנדב אינו רק 'כוח עבודה זמין' אלא 'הכוח המניע להגברת‬ ‫חוסנה של הקהילה במהלך האסון‪/‬המשבר והכוח המרכזי בשיקומה לאחר האסון‪/‬המשבר'‪ .‬ניהול‬ ‫המשאב האנושי – התנדבותי במהלך האירוע (על אחת כמה וכמה באירועים ובמשברים מתמשכים)‬ ‫הינו קריטי במצב בו העורף הינו החזית בעת לחימה וכן באירוע בו כוחות הטבע (רעידת אדמה‪,‬‬ ‫שיטפונות וכו') ממחישות לאדם חוסר ביטחון ויציבות מה היא‪ .‬האנשים במצבי משבר במקרים‬ ‫רבים "נמצאים שם לעזור" בכל‬ ‫מקרה ומהווים למעשה עול אם‬ ‫"רמי‪ ,‬למה דווקא התנדבות?"‬ ‫אין מערך המשתמש בהם – אלא‬ ‫"החלטתי שמסלול חיי יהיה בעולם החברתי‪ .‬השאלה‬ ‫מנסה להדוף אותם‪ .‬האנשים גם‬ ‫המעניינת היא למה שם התנדבות‪ .‬אני חושב‬ ‫מהווים כח שניצולו הנכון יביא‬ ‫שההתנדבות מוציאה את החלק הטוב שבנו!"‬ ‫לתוצאות טובות יותר‪ ,‬חסכון‬ ‫בכסף ובאמצעים‪ ,‬שירות טוב יותר ובמילים אחרות – כח מתנדב זה (אם יאורגן ויפעל בשיטתיות)‬ ‫יחד עם אנשי מקצוע יהיה ההחזר הטוב ביותר על ההשקעה‪.‬‬ ‫כיום לא קיים במדינת ישראל גוף מרכזי המפתח תורה‪ ,‬מפתח תשתיות מקצועיות ועוסק בהכשרת‬ ‫והכנת רשויות המדינה‪ ,‬הרשויות המוניציפליות והארגונים החברתיים להפעלת המשאב ההתנדבותי‬ ‫לקראת‪ ,‬בעת חירום ובתהליך השיקום על כל היבטיו‪.‬‬ ‫בנית התשתית עם הניסיון הצבור בישראל יכול להוות בסיס למכירת שירותים ותשתיות אלו גם‬ ‫למדינות חו"ל (למדינות מפותחות לארגונים כפי שצוין קודם) ולמדינות לא מפותחות לטיפול נכון‬ ‫באסונות‪ .‬תשתיות ושירותים אלו גם יוכלו להימכר לארגוני סיוע בינלאומיים במטרה לחסוך‬ ‫בכספים כשקורה אסון מצד אחד‪ ,‬ולתת לו תשובה טובה יותר מצד שני כאשר הם באים לעזור‬ ‫במדינות לא מפותחות‪".‬‬ ‫אפשר לומר שכמו שעשה בעבר‪ ,‬את תחום ההשפעה של התנדבות הוא דוחף בדרכו שלו עוד קצת קדימה‪,‬‬ ‫מחוץ לגבול‪.‬‬