1. No category

‫המעלה‬
‫העליונה‬
‫המעלה העליונה והגדולה מן הכל‬
‫להאיר לארץ ולדרים מנפלאות‬
‫עצת העצות של אור האורות‬
‫הנחל נובע מקור חכמה‬
‫אור שער החמישים של ימי הפורים | שירי‬
‫שבח והלל על טוב חלקנו | לבת אש דקדושה‬
‫של אנ"ש בפורים | מצאנוה בשדי יער |‬
‫אתחלתא דגאולה | לכונן מלכות בית דוד‬
‫גליון ג' | אדר תשע"ה‬
‫יין חיוורין עתיק‬
‫דניאל בגוב האריות‬
‫סיפורו הבלתי ייאמן‬
‫של הרה"ח רבי דניאל דיין שליט"א‬
‫אשר מצא את אור האורות‬
‫בפתע פתאום באמצע חלום‬
‫העשירות‬
‫המעלהבמדינת‬
‫העצומה‬
‫העליונה | פורים תשע"ה‬
‫ההצלחה ‪| 1‬‬
‫במעלה‬
‫‪3‬‬
‫‪ 4‬כי נפל פחד מרדכי עליהם‬
‫מבוא‬
‫להתחיל‪ ..‬להתחיל‪ ..‬להתחיל‪...‬‬
‫ברוחו הגדולה רוח פי שניים‪ ,‬המנשבת על פני מימי הדס ובושם תורתו‬
‫הקדושה‪ ,‬מחיש ומעורר הוא את רוח אפינו משיח ה' ומטעים ומריח לכל‬
‫באי עולם מטעם ריחו‬
‫תמונת השער‪:‬‬
‫ממכחולו של הרב אליהו סוכות שליט"א‬
‫‪7‬‬
‫ְמ ָצאנ ּו ָה!‬
‫דוד מלכא משיחא זועק את אשר מצא מה שכולנו מחפשים‪ :‬מצאתי!‬
‫מצאתי את המקום בו תוכלו להתחבר לה'‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ועכשיו‬
‫בפורים יצא סוד‪ ,‬הלא הוא סודו של שער החמישים‪.‬‬
‫תיאור מרטיט מסעודת פורים בישיבת ברסלב‪ ,‬בני‪-‬ברק‬
‫‪18‬‬
‫‪ 21‬איש חי‬
‫ומרדכי ידע את כל‬
‫זמר נפלא לכבוד הנהר המטהר‬
‫מעט מזעיר ממפעלות חייו המופלאים והמוסתרים מעין כל של החסיד‬
‫המופלא רבי נחמן שלמה יצחק ב"ר שמואל שפירא זללה"ה‬
‫‪25‬‬
‫אתחלתא דגאולה‬
‫‪32‬‬
‫דיבורים יקרים‬
‫כזרוע ה' נגלתה על מ"י‪-‬איש צמח‪ ,‬לשמועתנו מי האמין כי לא ישקוט‬
‫האיש דמתחתיו יצמח להכינה ולסעדה ולהוציא האבן הראשה אצלי‬
‫האמונה היא דבר גדול מאוד לגולות הכותרות‪.‬‬
‫שנשמעו מפום ממלל רברבן הגאון האלוקי רבי אברהם בן רבי נחמן‬
‫חזן זצוקללה"ה שבחלקם לא ראו עדיין אור הדפוס‬
‫עריכה והו"ל ע"י‪:‬‬
‫מכון "מאור הנחל"‬
‫שע"י‪:‬‬
‫ארגון "שיח השדה"‬
‫טל'‪1700-706-702 :‬‬
‫דוא"ל‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫לזכות והצלחת‬
‫הרה"ח ר' מרדכי גוטליב הי"ו‬
‫להצלחה וברכה בכל העניינים‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪2‬‬
‫‪33‬‬
‫גאולתן של ישראל‬
‫‪39‬‬
‫דניאל בגוב האריות‬
‫נוראות פעולות הבעל כח הגדול כפי שנחקקו בעטו הזהב של הגה"ח רבי‬
‫אליעזר שלמה שיק זצוק"ל‬
‫סיפורו הבלתי ייאמן של הרה"ח רבי דניאל דיין שליט"א‪ ,‬אשר מצא‬
‫את אור האורות בפתע פתאום באמצע חלום ההצלחה העצומה במדינת‬
‫העשירות‪ .‬שם בין העיר 'הארלם' ‪ -‬המסוכנת לבני אדם מהישוב‪ ,‬לבין ניגון‬
‫יהודי שבוקע מבית כנסת עלום‪-‬שם‪ ,‬חתר הרועה השמיני חתירה מתחת‬
‫כסא כבודו ית'‪ ,‬אל לבו של אחד מישראל שכלל לא הכירו‬
‫‪51‬‬
‫אחד היה אברהם‬
‫שביבי אור לזכרו של הרה"ח ר' אברהם נחמן שמחה וויצנדלר‬
‫זצ"ל במלואות שנה לפטירתו ‪ -‬כ"ב אדר תשע"ד‬
‫"ומתוך דבריו הבנתי שעכשיו ההתחלה של‬
‫הגאולה ותיקון כל העולמות הוא מפורים ‪" - - -‬‬
‫מבוא‬
‫להתחיל‪ ..‬להתחיל‪ ..‬להתחיל‪...‬‬
‫"להתחיל" – זה כל עבודתינו עכשיו‪ ..‬להתחיל כל יום מחדש‪ ..‬כל שעה ושעה‪..‬‬
‫כל רגע ורגע‪..‬‬
‫השגרה וההרגל הן המה אם כל חטאת‪ ,‬השינה וההתיישנות העייפות והיגיעה הרי‬
‫הם אבי אבות הטומאה ושורש כל רע והסתר‪ ,‬משם כל יניקת כוחו של קליפת המן‬
‫עמלק; עם ההתרגלות והקרירות הוא בא ומבקש להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד‬
‫זקן טף ונשים ביום אחד‪..‬‬
‫ועל זה אנחנו מצווים לזכור כל הזמן "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים‬
‫אחריך‪ ..‬ואתה עייף ויגע‪ ..‬ולא ירא אלקים"‪..‬‬
‫"'ישנו עם אחד' ‪ -‬אלקיהם של אלו ישן הוא" – כשאור האלוקי ישן וישן‪ ,‬ניתן‬
‫פתחון פה להמקטרג הגדול המן הרשע לחרוש מחשבות ולגזור גזרות‪ .‬ועל כך‬
‫המלחמה הגדולה נטושה‪ ,‬יום יום‪ ,‬שעה שעה‪ ,‬רגע רגע‪..‬‬
‫זה האור הגדול שנגלה בימי הפורים הקדושים‪ ..‬זה הכוח העליון דקדושה הנשפע‬
‫ביום זה‪ ,‬ההתחדשות וההתחלה בכל עת ובכל שעה‪.‬‬
‫זה הסוד הנורא שהתחיל לגלות אור האורות בפורים האחרון‪" :‬כי מתחילה היו כל‬
‫ההתחלות מפסח‪ ,‬ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים‪ ,‬ועכשיו‪ ...‬ולא סיים"‪..‬‬
‫"ומתוך דבריו הבנתי" – ישלים וימשיך ויגלה את הסוד הזה התלמיד הקדוש –‬
‫"שעכשיו ההתחלה של הגאולה ותיקון כל העולמות הוא מפורים‪ ,‬שהוא מחיית‬
‫עמלק‪ ,‬שהוא עיקר הגאולה של משיח‪ ,‬כי ראשית גויים עמלק ומלחמה לה' בעמלק‬
‫מדור דור – עד דורו של משיח"‪.‬‬
‫כנגד אותו 'ראשית גויים עמלק'‪ ,‬הנאחז בראשית וההתחלה‪ ,‬ומבקש לעייף ולייגע‬
‫לישן ולייאש ולקרר ולהניא את הלב מלהתחדש ולהתחיל כל פעם מחדש‪ ,‬עומד‬
‫וניצב החידוש הגדול שלא היה כמותו מעולם‪ ,‬זה האור חדש 'בשמים ראש מר‬
‫דרור' שמראשיתו ועד אחריתו הוא חדש ומתחדש בכל עת ורגע ובכל הרף עין‪,‬‬
‫ומאיר וממשיך התחדשות לכל הבריאה כולה‪.‬‬
‫ֻשה ֶׁש ָהיָה לוֹ ְבי ְַלדוּתוֹ ֶׁש ָהיָה ז ִָריז‬
‫"ס ֵּפר ַ ה ְר ּבֵה ֵמ ִע ְניַן גֹּדֶל ַה ּי ְִר ָאה ו ְַה ְּקד ָּׁ‬
‫ִ‬
‫ָמים ְּביוֹם ֶא ָחד ַהיְנ ּו ֶׁש ָהיָה‬
‫ַמה ְּפע ִ‬
‫ו ְָקדוֹׁש ְמאֹד‪ .‬ו ְָא ַמר ֶׁש ָהיָה ַמ ְת ִחיל ּכ ָּ‬
‫ר־כ ְָך ְּבאוֹתוֹ‬
‫ַתה ַי ֲעבֹד ֶאת ַה ֵּׁשם י ְִת ָּבר ְַך ו ְַא ַח ּ‬
‫ַמ ְת ִחיל ִל ְהיוֹת ִאיׁש ָּכ ֵׁשר ֶׁש ֵּמע ָּ‬
‫ֲכילָה ְו ַכ ּיו ֵֹצא ו ְָחזַר ו ְִה ְת ִחיל ְּבאוֹתוֹ‬
‫ַה ּיוֹם ע ְַצמוֹ נ ַָפל ִמ ּזֶה ְונ ַָפל ְל ַת ֲאוַת א ִ‬
‫ַה ּיוֹם ַּפעַם ַא ֵחר ֶׁש ֵּמאוֹתוֹ ַה ָּׁשעָה י ְִהיֶה ִאיׁש ָּכ ֵׁשר וְכוּ' ְונ ַָפל ו ְָחזַר ו ְִה ְת ִחיל‬
‫ָמים ְּביוֹם ֶא ָחד‪.‬‬
‫ַמה ְּפע ִ‬
‫ֵמ ָח ָדׁש ְוכֵן ָהיָה ּכ ָּ‬
‫ַמה ַה ְת ָחלוֹת ֶׁש ְּבכָל ַּפעַם‬
‫ָמים ֶׁש ָהיָה לוֹ ּכ ָּ‬
‫ַמה ְּפע ִ‬
‫"ו ְּכבָר ָׁש ַמ ְענ ּו ִמ ֶּמ ּנ ּו ּכ ָּ‬
‫ִה ְת ִחיל ֵמ ָח ָדׁש ַל ֲעבֹד ֶאת ה'‪.‬‬
‫ֲמת‬
‫ִיח ע ְַצמוֹ ִל ּפֹל ַחס ְו ָׁשלוֹם ֵמח ַ‬
‫" ְוזֶה ּו ְּכלָל ּגָדוֹל ְמאֹד ַּבעֲבוֹדַת ה' ְלבַל ַי ּנ ַ‬
‫ֶׁש ּנ ַָפל ֵמ ֵאיזֶה עֲבוֹדָה אוֹ ִמ ְּת ִפ ּלָה ְּב ַכָּונָה אוֹ ֶׁש ּנ ַָפל ְל ָמקוֹם ֶׁש ּנ ַָפל ַחס‬
‫ְו ָׁשלוֹם‪ִ .‬עם ּכָל זֶה י ְַח ּזֵק ֶאת ע ְַצמוֹ ְּבכָל ָה ֶא ְפ ָׁשר ְוי ְַת ִחיל ְּבכָל ַּפעַם ֵמ ָח ָדׁש‬
‫ָמים‪,‬‬
‫ַמה ְּפע ִ‬
‫ְּכ ִא ּל ּו ַה ּיוֹם ִה ְת ִחיל ְל ִה ְת ָקרֵב ְל ַה ֵּׁשם י ְִת ָּבר ְַך‪ .‬ו ְַאף ִאם י ְִהיֶה ּכֵן ּכ ָּ‬
‫ַמה נ ְִפילוֹת ֵמעֲבוֹדָתוֹ י ְִת ָּבר ְַך‪ִ ,‬עם ּכָל‬
‫ַמה ְוכ ָּ‬
‫ְּד ַהיְנ ּו ֶׁש ּי ְִהיֶה לוֹ ַחס ְו ָׁשלוֹם ּכ ָּ‬
‫ָמים ו ְּבלֹא זֶה ִאי ֶא ְפ ָׁשר‬
‫ַמה ְּפע ִ‬
‫ַמה ְוכ ָּ‬
‫ֲפ ּל ּו ּכ ָּ‬
‫זֶה י ְַת ִחיל ְּבכָל ַּפעַם ֵמ ָח ָדׁש א ִ‬
‫ֱמת ו ְּל ִה ְת ָקרֵב ְל ַה ֵּׁשם י ְִת ָּבר ְַך ֶּבא ֶ‬
‫ִל ְהיוֹת ִאיׁש ָּכ ֵׁשר ֶּבא ֶ‬
‫ֱמת" (שיחות הר"ן מח)‪.‬‬
‫ולאור שמשו של הרב העליון המאיר באור שבעתיים כאור שבעת הימים‪ ,‬הולך‬
‫ומאיר ובא זה התלמיד הנמשל ללבנה‪ ,‬הנגלית ונסתרת ומתחדשת מחדש מדי‬
‫חודש בחודשו; הוא זה החוגר מתניו ויוצא ב'הדרת קדושת רבו הקדוש המשפיע‬
‫עליו' ללחום את מלחמת ה'‪ ,‬וברובי חידושיו והלכותיו ואגרותיו ומכתביו וכלל‬
‫שיחותיו לאלפים ולרבבות פעמים‪ ,‬לא נלאה הוא מלהאיר ולחדש את לבם ישראל‬
‫לחזקם ולאמצם בשבעה משיבי טעם‪ ,‬לזרז את בני אל חי לשוב ולהתחיל לשוב‬
‫ולהתחיל שוב ושוב‪ ,‬ובכך הוא הולך ומכרית את זרעו וזכרו של עמלק מתחת‬
‫השמים‪.‬‬
‫כי על כן‪ ,‬שם בנקודת הראשית וההתחלה עדיין הכל צח ומצוחצח‪ ,‬המחשבה‬
‫והרצון זכים וטהורים מאירים ומזהירים‪ ,‬עדיין לא חלו בה ידי המעשה עליהם כרוך‬
‫הנחש הקדמוני ומבצבץ זוהמת הישות הגאות והגבהות‪ ,‬על כן זה העצה היעוצה‬
‫ותקוות כל התקוות לשוב בכל פעם אל ההתחלה והראשית הקדומה ולהתחיל כל‬
‫הזמן התחלה חדשה‪.‬‬
‫"א ְׁשרֵי ָאדָם ׁשו ֵֹמ ַע לוֹ ִל ְׁשקֹד עַל ּד ְַל ֵתי ּתוֹרָתוֹ ְו ִשׂיחו ָֹתיו ַה ְּקדוֹ ִׁשים יוֹם‬
‫ַ‬
‫יוֹם‪ְ ,‬ל ַה ְת ִחיל ְּבכָל ַּפעַם ֵמ ָח ָדׁש ְל ִה ְׁש ּתו ֵֹקק ו ְִל ְכסֹף ְּב ִכ ּסו ִּפין ו ְּרצוֹנוֹת‬
‫ֻשה‪ ,‬ו ְּלהו ִֹציא ַה ִּכ ּסו ִּפין ְּב ִפיו ְּב ִד ְברֵי ִשׂיחוֹת ו ְַתחֲנ ּונִים ו ְּצעָקוֹת‬
‫ֲח ָד ִׁשים ִּד ְקד ָּׁ‬
‫יחתוֹ ְּבכָל יוֹם ְּכבֵן ִל ְפנֵי ָא ִביו‪ ,‬י ְִהיֶה ֵא ְיך‬
‫ְו ַׁשוְעוֹת ּו ְגנִיחוֹת ַו ֲאנָחוֹת ו ְּל ָפ ֵרשׂ ִשׂ ָ‬
‫ֶׁש ּי ְִהיֶה‪ ,‬י ְִהיֶה ֵא ְיך ֶׁש ּי ְִהיֶה"‪( ..‬עלים לתרופה כז)‪.‬‬
‫ובעיקר מבקש הוא להזריח בלב כל היהודים את אורו של יניק דיניקין‪ ,‬ולהרים‬
‫ולנשא עד למעלה ראש את עוצם כוח ידי רבו הגדול העולה על הכל‪.‬‬
‫ָתה לָנוּ‪ֶׁ ,‬ש ִה ְק ִּדים ְל ָה ִאיר ּבָנ ּו ּכָל ַהטוֹב‪ֲ ,‬א ֶׁשר ֵה ִיטיב ִע ָּמנ ּו‬
‫‪"..‬וְל ּולֵי ה' ֶע ְזר ָ‬
‫ֲמרוֹת‬
‫לֵידַע ֵמאוֹר ּתוֹרָתוֹ ַה ְּקדוֹ ָׁשה ו ֵּמ ְר ָמזָיו ַה ְּקדוֹ ִׁשים‪ֶׁ ,‬שכ ֻּּלָם ֵהם ְּב ִחינַת א ָ‬
‫ְטהוֹרוֹת‪ִׁ ,‬ש ְבעָה ְמ ִׁשיבֵי ַטעַם‪ְ ,‬ועַל כ ֻּּלָם ּכֹחוֹ ַה ּגָדוֹל‪ֶׁ ,‬ש ֵאינוֹ נ ְִפ ָסק ְלעוֹלָם‪,‬‬
‫ֶׁש ָא ַמר ְּב ֵפר ּוׁש ְל ִה ָּׁשעֵן עַל ּכֹחוֹ — ּדו ֶּּפיט ָאף ַמיין ּכ ַֹח" (שם תכט)‪.‬‬
‫הארת ימי הפורים‪ ,‬ועצת העצות ההתבודדות השיחה והזעקה לפני קונו משולבים‬
‫ונכללים הם יחד‪ ,‬כאשר כבר נגלה שזה הרצון הכמוס של בעל העצה בעל השדה‬
‫ובעל התפילה בעצתו אמונה ההתבודדות‪ ,‬לקיים ולקבל על עצמו בכל יום ויום‬
‫בהתבודדותו להתחיל מהיום להתקרב אליו יתברך‪:‬‬
‫ֹּאמר ָה ָאדָם ִּב ְׁשעַת ַה ִה ְת ּבו ְֹדדוּת‪ְּ ,‬כ ֶׁש ִּמ ְת ּבוֹדֵד ּבֵינוֹ ְלבֵין‬
‫"א ַמר‪ֶׁ ,‬ש ּטוֹב ֶׁשי ַ‬
‫ָ‬
‫ֹאמר‪ַ :‬ה ּיוֹם ֲאנִי ַמ ְת ִחיל ִל ָּדבֵק ְּבךָ‪ְ .‬וַי ֲע ֶשׂה ְּבכָל ַּפעַם ַה ְת ָחלָה‪ִּ ,‬כי ּכָל‬
‫קוֹנוֹ‪ ,‬י ַ‬
‫ַה ַה ְמ ָׁשכוֹת הו ְֹל ִכין ַא ַחר ַה ַה ְת ָחלוֹת" ‪( - - -‬חיי מוהר"ן)‪.‬‬
‫אנחנו נמצאים כבר בשלביה האחרונים של המלחמה לה' בעמלק הנמשכת מדור‬
‫דור‪ .‬פעמי רגלי רוח אפינו משיח ה' זה שיסיים את המלחמה וישלים ויכונן את כסא‬
‫ה' כבר מהדהדים‪.‬‬
‫אמנם ההתגברות היא עצומה כעת‪ ,‬הארס וההרס והחורבן זרועים בכל פינה‬
‫והנסיונות כבדים מנשוא עד אשר כשל כוח הסבל‪ ,‬אבל זה סימן מובהק ונאמן‬
‫לסופו והכחדותו של הרוע והרשע‪ ,‬לגדול ולפרוח בטרם יכלה וימחה מהעולם‪.‬‬
‫פורים ‪ -‬זה היום תחילת ההתחלות‪ ,‬זה היום קיוונו לו; היום אליו צופיות ונשואות‬
‫עיני כל נברא לבוא אל תכליתו אל תיקונו ואל שלימותו‪ ,‬על ידי הארת ה'רב חסד'‬
‫היוצא ביום זה בכתר מלכות וב'עטרת זהב גדולה'‪ ,‬והתלמיד ה'אסתר והנסתר'‬
‫האומן והנאמן מוסר נפשו להודיע ולגלות ולהגיד את תפארת תעצומות רבו‬
‫הקדוש‪" ,‬כי גדול מרדכי ליהודים‪ ..‬ושמעו הולך בכל המדינות‪..‬‬
‫זה הוא כל תוקף התנוצצות אור ימי הפורים הקדושים הבאים עלינו לטובה‪ ..‬זה הוא‬
‫כל תקוות ותכלית 'הארת פורים' העליונה והנשגבה הנשפעת בההוא יומא‪ ,‬לנסוך‬
‫בכל אחד ואחד מישראל את הכוח והעוז והתעצומות לשוב ולהתחדש ולהתאזר‬
‫בגבורה להתחיל כל פעם מחדש‪.‬‬
‫ובכל התחלה והתחלה‪ ,‬ובכל התחדשות והתחדשות‪ ,‬ובכל התבודדות ושיחה‬
‫חדשה‪ ,‬הולך ונכרת זרעו של עמלק ונמחה זכרו מתחת השמים‪ ,‬ורוח אלקים‬
‫המרחפת על פני המים‪ ,‬זה רוחו של משיח המתחדש כל יום בסוד "אני היום‬
‫ילדתיך" הולכת ונגלית‪ ,‬וכסאו יתברך נשלם ומלכותו בכל משלה‪.‬‬
‫‪ | 3‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫ָאה ֶׁש ֲע ַדיִן לֹא ָהי ְָתה י ְִר ָאה ָּכזֹאת ּבָעוֹלָם"‬
‫" ֲאנִי רו ֶֹצה ְלג ַּלוֹת ו ְּל ַה ְכנִיס י ְִר ָאה ַּב ֲאָנ ַׁשי‪ ,‬י ְִר ָאה נ ְִפל ָ‬
‫"כי נָ ַפל ּ ַפ ַחד ָמ ְר ְ ּדכַ י ֲעלֵ ֶיהם"‬
‫ִּ‬
‫ההארת הקדושה והעליונה 'הארת הפורים' מלווה אותנו תמיד‪ .‬כל הזמן‪ .‬יום יום‪.‬‬
‫שעה שעה‪ .‬רגע רגע‪.‬‬
‫היא ישועתינו לנצח‪ ..‬היא תקוותינו בכל דור ודור‪..‬‬
‫היא קיומינו וחיותינו בכל אלפי שנות גלויות שמדות וגזרות‪.‬‬
‫רבים גדולים ועצומים קמים עלינו‪ ,‬זוממים להסתיר מאיתנו את האור העליון אורו‬
‫יתברך ואור צדיקיו ויראיו‪ ,‬לקרר לצנן ולעמעם את שלהבת אש האמונה הטהורה‬
‫– ואולם הארת ימי הפורים הקדושים‪ ,‬קדושת מרדכי ואסתר‪ ,‬עומדת כנגדם להגן‬
‫בעדינו להצילנו מידם‪ ,‬להאיר את לבנו ולהפוך את כל הירידות והנפילות לתכלית‬
‫העליה והתקומה‪.‬‬
‫"מלחמה לה' בעמלק מדור דור"‪.‬‬
‫– מלחמת ה' הזאת נמשכת במלוא עוזה‪ ,‬קליפת וטומאת עמלק שכל אחיזתה‬
‫ויניקתה היא מ"ולא ירא אלקים" מבקשת כל הזמן ל ְירַא ולהסיר את יראתו‬
‫ומציאותו יתברך מהלבבות‪ ,‬להטביע את נשמות ישראל ביון מצולת הטבע‪ ,‬לטמא‬
‫ולהכחיד כל ניצוץ של יראה והתגלות אור השם יתברך בעולמו‪.‬‬
‫ויראת ה' טהורה היא עומדת לעד‪ ,‬הלוא היא המעלה העליונה‪ ,‬מעלת המעלות‪,‬‬
‫תכלית מעשה שמים וארץ‪ ,‬היא קיום הבריאה ושלימות הברואים‪ ,‬היא ה'ראשית‬
‫חכמה'‪ ,‬והיא האחרית וה"סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ‪ ..‬כי זה כל האדם"‪..‬‬
‫כל הקדושות‪ ,‬כל האורות‪ ,‬כל האוצרות וכל הטובות שבכל העולמות‪ ,‬כולם גנוזים‬
‫וצפונים ב"יראת ה' היא אוצרו"‪.‬‬
‫"ליראה את ה' הנכבד הגדול והנורא"‪ ,‬לזה הרי נכספים ומייחלים כל ברואי עולם‪,‬‬
‫כי תכליתם תיקונם ותקוותם‪.‬‬
‫זאת נקודת הרצון בכלליות העבודה‪ ,‬של התורה ושל התפילה של תיקון המידות‬
‫כפיית היצר ושבירת הרצונות ‪" -‬לירא ולהתיירא ממאן דאיהו רב ושליט עיקרא‬
‫ושורשא דכל עלמין"‪.‬‬
‫על אותה יראה קדושה וטהורה ניטשת המלחמה העצומה‪ .‬עליה באים ומתנשאים‬
‫המן עמלק‪ ,‬בכל עת ובכל רגע להסית ולהדיח‪ ,‬לייאש להחליש ולהפחיד בפחדי‬
‫שוא‪ ,‬כדי להשמיד להרוג ולאבד את קדושת יראתם ודבקותם של ישראל עם‬
‫קדוש באלקים חיים ומלך עולם‪.‬‬
‫ואת מלחמת עולם זו‪ ,‬מלחמת ה'‪ ,‬עורכים ומנצחים יחידי הדורות ראשי אלפי‬
‫ישראל‪ ,‬המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו‪ ,‬אוצר יראתו יתברך‪ ,‬אשר‬
‫פה אל פה ידבר בם במראה ולא בחידות ותמונת ה' הביטו‪ ,‬הם העומדים בראשי‬
‫צבאות להכניע ולמוסס לפוגג ולהמיס בתבערת יראתם את קפאון וקרירות קליפת‬
‫עמלק‪ ,‬ומציתים ומאירים את לבם של ישראל בתוקף ועוז אש יראתם הגדולה‪ ,‬עד‬
‫שתהא שלהבת עולה מאיליה תמיד‪.‬‬
‫אני רוצה להכניס יראה באנשיי‬
‫ועכשיו‪ ,‬כי ארכו הימים וקץ בא הקץ עת דודים הגיע‪ ,‬באנו עד סוף כל הדורות‬
‫וקול התור נשמע בארצנו‪ ,‬חמל בורא כל עולמים על עמו וריחם על נחלתו והואיל‬
‫לשלוח את נחמתו רב חסד גואל ומושיע אור האורות נחל נובע מקור חכמה להאיר‬
‫את אור יראתו ואמיתתו בתכלית השלימות שאין שלימות אחריו‪ ,‬לגמור ולנצח‬
‫את המלחמה‪ ,‬ולהשלים את כסאו יתברך‪.‬‬
‫זה היתה כל תשוקתו תכליתו וחפצו להמשיך יראה עילאה נפלאה בעולם‪ֲ " :‬אנִי‬
‫ָאה ֶׁש ֲע ַדיִן לֹא ָהי ְָתה י ְִר ָאה ָּכזֹאת‬
‫רו ֶֹצה ְלג ַּלוֹת ו ְּל ַה ְכנִיס י ְִר ָאה ַּב ֲאָנ ַׁשי‪ ,‬י ְִר ָאה נ ְִפל ָ‬
‫ּבָעוֹלָם" (חיי מוהר"ן רצו)‪.‬‬
‫כי רק יראה עליונה שכזאת יכולה להאיר מחשכים הכי נעלמים ונסתרים‪ ,‬רק היא‬
‫בכוחה העצום יכולה לירד לעמקי עמקים למקומות קפואים נדחים ושוממים ארץ‬
‫ציה וצלמות שלא נזכר שם שמו יתברך מעולם‪.‬‬
‫כי על כן‪ ,‬הוא זה אשר יצא מלפני המלך בעטרת זהב גדולה‪ ,‬וזכה ליקר ולכתרא‬
‫ֲפ ּל ּו‬
‫עילאה ליראה עליונה ונפלאה שלא נראה כדוגמתה‪ְ ".. :‬וד ְַר ּכוֹ ָהיָה ָּת ִמיד‪ֶׁ ,‬שא ִ‬
‫ַת ִתין ְמאֹד‪ ,‬ו ְָהי ּו ַר ְגלָיו‬
‫ֻלין‪ָ ,‬היָה ַר ְגלָיו ְורֹב ּגוּפוֹ ְמר ְּ‬
‫ֵי־אדָם ִשׂיחוֹת ח ִּ‬
‫ְּכ ֶׁש ָהיָה ְמד ַּבֵר ִעם ְּבנ ָ‬
‫ׁש ְל ָחן ִעם ּכָל‬
‫ׁש ְל ָחן‪ָ ,‬היָה ַה ֻּ‬
‫ִמז ְּד ְַעז ְִעין ַרגְלוֹ ִמז ְּד ְַעֵז ַע ַמ ָּמׁש ְמאֹד‪ .‬ו ְּכ ֶׁש ָהיָה נ ְִס ָמ ְך עַל ַה ֻּ‬
‫ַתת‬
‫ֲמתוֹ‪ִּ ,‬כי ָהיָה ַרגְלוֹ וְגוּפוֹ ְמר ֵּ‬
‫ַת ִתין ֵמח ָ‬
‫ַם־כֵן ְמר ְּ‬
‫ׁש ְל ָחן ּג ּ‬
‫ְׁש ָאר ֲאָנ ִׁשים ַה ּנ ְִס ָמ ִכים עַל ַה ֻּ‬
‫ָאה‬
‫ו ִּמז ְּד ְַעֵז ַע ָּת ִמיד‪ ,‬ו ִּמי ֶׁש ּלֹא ָזכָה ִל ְראוֹת ַה ּי ְִר ָאה ֶׁש ָהי ְָתה ֻמ ּנ ַַחת עַל ָּפנָיו ָּת ִמיד‪ ,‬לֹא ר ָ‬
‫י ְִר ָאה ֵמעוֹלָם ‪- - -‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬כי ארכו הימים וקץ בא הקץ עת דודים הגיע‪ ,‬באנו עד‬
‫סוף כל הדורות וקול התור נשמע בארצנו‪ ,‬חמל בורא כל עולמים‬
‫על עמו וריחם על נחלתו והואיל לשלוח את נחמתו רב חסד גואל‬
‫ומושיע אור האורות נחל נובע מקור חכמה להאיר את אור יראתו‬
‫ואמיתתו בתכלית השלימות שאין שלימות אחריו‪ ,‬לגמור ולנצח‬
‫את המלחמה‪ ,‬ולהשלים את כסאו יתברך‪.‬‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪4‬‬
‫ָאה ְּבכָל‬
‫ָאה וְנוֹר ָ‬
‫ֻשה נ ְִפל ָ‬
‫"ו ְָהיָה ָעלָיו ּכָל ִמינֵי ֵחן ֶׁש ּבָעוֹלָם‪ ,‬ו ְָהיָה ָמלֵא י ְִר ָאה ו ְַא ֲהבָה ו ְּקד ָּׁ‬
‫ֻפ ָׁשט ִמ ּכָל ַה ִּמ ּדוֹת ו ְַה ַּת ֲאוֹת רָעוֹת ְּב ַת ְכ ִלית ַה ְּפ ִׁשיטוּת ו ְּב ַת ְכ ִלית‬
‫ֵאיבָר ו ְֵאיבָר‪ ,‬ו ְָהיָה מ ְ‬
‫ַה ִּב ּטוּל‪ֶׁ ,‬ש ִאי ֶא ְפ ָׁשר ְלמ ַֹח אֱנוֹ ִׁשי ְל ַׁשעֵר ְּכלָל‪ֲ ,‬א ֶׁשר לֹא נ ְִמ ָצא ֻּדג ְָמתוֹ ּבָעוֹלָם ְּכלָל‪ ,‬ו ְָהיָה‬
‫ִח ּד ּוׁש נ ְִפלָא וְנוֹרָא ְמאֹד‪ַ ,‬מה ֶּׁש ֵאין ַה ֶּפה יָכוֹל ְלד ַּבֵר ו ְַה ּלֵב ַל ֲחש‬
‫ֹׁב (חיי מוהר"ן רמג)‪.‬‬
‫ואותו יראה עילאה דעילאה‪ ,‬אוצר יראתו יתברך‪ ,‬יושב בשער המלך מצפה ומייחל‬
‫מבקש ושואל לתור לחפש ולדרוש אחריו‪ָׁ " :‬ש ַמ ְע ִּתי ִּב ְׁשמוֹ‪ֶׁ ,‬ש ָא ַמר‪ִ :‬א ּל ּו ָהיִינ ּו רו ִֹאין‬
‫ֶפׁש ו ִָטיט ִּב ְׁש ִביל‬
‫או ָֹצר‪ָ ,‬היִינ ּו ר ִָצים ְּבו ַּדַאי ֵאלָיו ו ְָהיִינ ּו חו ְֹפ ִרים ו ְּמל ְַכ ְל ִכים ע ְַצ ֵמנ ּו ְּבר ֶ‬
‫ַח ּתֹר ַא ֲחרָיו ו ְּל ָמ ְצאוֹ; ַו ֲהלֹא ֲאנִי או ָֹצר ֶׁשל י ְִר ַאת־ ָׁש ַמיִם‪ ,‬ו ַּמ ּד ּו ַע לֹא י ְִהי ּו ְלהו ִּטים ְור ִָצים‬
‫לְ‬
‫ַח ּתֹר‬
‫ַא ֲחרַי ְל ַק ְּבלוֹ‪ְ .‬ו ָׁשאֲל ּו אוֹתוֹ‪ֵ :‬א ְיך ֶא ְפ ָׁשר ְל ַק ּבֵל‪ .‬ו ְֵה ִׁשיב‪ִ :‬עם ַה ֶּפה ו ְַה ּלֵב ְצ ִר ִיכין ל ְ‬
‫ַקׁש ‪ִ -‬מ ְיטן ִּפ ְיסק אוּן ִמ ְיטן ַה ְ‬
‫ו ְּלב ֵּ‬
‫ארץ; ְּב ִפי ָך ו ִּב ְלב ְָב ָך ַל ֲעשׂוֹתוֹ (חיי מוהר"ן רצה)‪.‬‬
‫ואמנם אם כי את עצם יראתו הנשגבת העלים והסתיר כי לא יכילוה בני אנוש‪:‬‬
‫" ָׁש ַמ ְע ִּתי ִּב ְׁשמוֹ ֶׁש ָא ַמר‪ֶׁ ,‬ש ִאם ָהיָה רו ֶֹצה ְלג ַּלוֹת ו ְּל ַה ְראוֹת ַה ּי ְִר ָאה ֶׁש ּלוֹ‪ ,‬לֹא ָהי ּו יְכו ִֹלים‬
‫ַל ֲעמֹד ַא ְר ּבַע ַא ּמוֹת ָסמו ְּך ְלבֵיתוֹ‪ַ ,‬א ְך הוּא ַמ ְע ִלים ַה ּי ְִר ָאה ֶׁש ּלוֹ ְּב ַכָּונָה"(חיי מוהר"ן רצד)‪.‬‬
‫אבל אוצרו הגדול והקדוש בו צמצם את יראתו‪ ,‬נמצא מוכן ומזומן לכל‪ ,‬למגדול‬
‫ועד קטן‪ ,‬גנוז וצפון באוצרותיו בספריו הקדושים והנוראים‪ ,‬כאשר כל דבריו‬
‫ותורתיו‪ ,‬סיפוריו ושיחותיו כולם כאחד חיים וקיימים נאמנים ונחמדים מאירים‬
‫ומזהירים כביום נתינתם ויותר ויותר‪ ,‬מלאים זיו ומפיקים נוגה יראתו יתברך‪:‬‬
‫ֱמת‬
‫ָהם ֶּבא ֶ‬
‫" ְוגַם ע ְַכ ָׁשו ֲע ַדיִן י ְִר ָאתוֹ ַה ּגְדוֹלָה ּגְנ ּוזָה ִּב ְס ָפרָיו ַה ְּקדוֹ ִׁשים‪ְ ,‬וכָל ִמי ֶׁשעו ֵֹסק ּב ֶ‬
‫ו ִּב ְת ִמימוּת‪ּ ,‬בָא ָעלָיו י ְִר ָאה ּגְדוֹלָה ו ִּמ ְתעוֹרֵר ְמאֹד ְל ַה ֵּׁשם י ְִת ָּבר ְַך‪ִּ ,‬כי ּכָל ְּד ָברָיו ְּכ ַג ֲחלֵי‬
‫ׁ‪:‬‬
‫ֵאש‬
‫" ְוגַם ָאנ ִֹכי ָׁש ַמ ְע ִּתי ִמ ִּפיו ַה ָּקדוֹׁש ֶׁש ָא ַמר‪ֲ :‬אנִי או ָֹצר ֶׁשל י ְִר ַאת־ ָׁש ַמיִם‪ֶׁ ,‬ש ּכָל ִמי ֶׁשרו ֶֹצה‬
‫ׁ‪ֶׁ ,‬ש ּכָל ִמי ֶׁש ּנ ְִת ָקרֵב ֵאלָיו‪ ,‬נ ְִת ַמ ּלֵא ֵּתכֶף י ְִר ָאה‬
‫ֱמת ָהיָה נ ְִר ֶאה ְּבח ּוש‬
‫יָכוֹל ְל ַק ּבֵל ִמ ֶּמ ּנִי‪ּ .‬ו ֶבא ֶ‬
‫שר לֹא נ ְִר ָאה ָּכזֹאת ‪( - - -‬חיי‬
‫ַהב ְמאֹד ַלעֲבוֹדַת ַה ֵּׁשם י ְִת ָּבר ְַך‪ֲ ,‬א ֶׁ‬
‫ּגְדוֹלָה ַועֲצו ָּמה ְונ ְִתל ֵ‬
‫מוהר"ן רצד)‪.‬‬
‫יהושע שלי‬
‫וכבימי גואל ולוחם ראשון בקליפת עמלק משה רבינו רעיא מהימנא‪ ,‬אשר יהושע‬
‫משרתו נער לא ימיש מתוך האהל הוא אשר יצא לחזית המערכה ללחום את‬
‫מלחמת ה'‪ ,‬ולו נמסר הכוח והגבורה‪.‬‬
‫וכבימי מרדכי היהודי בשושן הבירה‪ ,‬אשר הדסה היא אסתר‪ ,‬היא אשר נשלחה אל‬
‫בית אחשוורוש להכניע את קליפת המן עמלק‪.‬‬
‫כך עתה בגאולה בתראה ובגואל אחרון יוצא התלמיד הגדול "יהושע שלי"‪ ,‬זה‬
‫אשר אצלו גנז והצפין הרב האמת‪ ,‬עליון למלכי ארץ‪ ,‬את אורו ואת אוצרו‪ ,‬וכעדותו‬
‫הנאמנה שבמקום ענוותנותו ושפלותו העצומה שם נמצאת גדולתו ותפארתו‪:‬‬
‫ָאל‪ֶׁ ,‬ש ּכָל ָהעוֹלָם ְצ ִר ִיכים ְמאֹד ְמאֹד ִל ְׁשמֹ ַע ו ְּל ַק ּבֵל‬
‫ַתה ְּבד ְַע ִּתי‪ְּ ,‬ת ִה ּלָה ל ֵ‬
‫"ַו ֲאנִי ָחזָק ע ָּ‬
‫ְּד ָברֵינ ּו ֶׁש ִּק ּב ְַלנ ּו ; ַא ְׁשרֵי ִמי ֶׁש ִּיז ְּכֶה ָלזֶה‪ַ ,‬ו ֲאנִי ּכָל י ְֵמי ֶח ְל ִּדי ֲאי ֵַחל ְלהו ִֹדי ַע ו ְּל ַה ְׁש ִמי ַע ְלכָל‬
‫ִמי ֶׁש ּי ְִר ֶצה ִל ְׁשמֹעַ‪ֶ ,‬את ּכָל טוּב ִּג ְנזֵי או ְֹצרֵי או ָֹצרוֹת ֶׁשל ַח ּיִים נ ְִצ ִח ּיִים‪ ,‬או ְֹצרֵי י ְִר ַאת־‬
‫ֶצם ַה ּטוֹב‪ ,‬הוּא אֲדוֹנֵנ ּו מוֹרֵנ ּו‬
‫ֶצם ַה ַח ּיִים‪ ,‬ע ֶ‬
‫ֶצם ַה ּי ְִר ָאה‪ ,‬ע ֶ‬
‫ָׁש ַמיִם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִה ְצ ִּפין ֶא ְצ ִלי ע ֶ‬
‫ְור ַּבֵנ ּו ז ְִכרוֹנוֹ ִל ְב ָרכָה‪ַ .‬הּׁשו ֵֹמ ַע ִי ְׁש ַמע וְכוּ'‪( ..‬עלים לתרופה לה)‪.‬‬
‫בהלכה הגדולה והקדושה‪ ,‬הלכות בכור בהמה טהורה הלכה ד'‪ ,‬יוצא הוא חגור‬
‫במותניו באזור גבורת רב חסדו ויראתו הגדולה והקדושה של רבו הקדוש‪,‬‬
‫ה'בשמים ראש' 'מור דרור '‪ ,‬ללחום מלחמת ה' בגבורים‪ ,‬להכרית זרעו של‬
‫ראשית גויים עמלק‪ ,‬למחות את שמו וזכרו מוראו והפחדתיו‪ ,‬ולבער את ייאושיו‬
‫וחלישותיו מהמוח ומהלב‪.‬‬
‫ברוחו הגדולה רוח פי שניים‪ ,‬המנשבת על פני מימי הדס ובושם תורתו הקדושה‪,‬‬
‫מחיש ומעורר הוא את רוח אפינו משיח ה' ומטעים ומריח לכל באי עולם מטעם‬
‫ריחו‪ ,‬ומזריח לנפש כל חי‪ ,‬גם לזאת הנדחת והמושלכת בשאול ואבדון‪ ,‬את‬
‫התנוצצות אורו ויראתו הזכה‪ ,‬תיקון ותקוות כל הדורות‪.‬‬
‫ֶצם‬
‫יח הוּא ע ֶ‬
‫"כי ִע ַּקר ַה ִּת ּקוּן עַל־ ְידֵי ַה ּי ְִר ָאה ‪ ..‬ו ָּמ ִׁש ַ‬
‫ִּ‬
‫ֲריחוֹ ְּבי ְִר ַאת‬
‫ָאה ְמאֹד ְמאֹד ְּכמוֹ ֶׁש ּכָתוּב‪ַ' :‬וה ִ‬
‫ַה ּי ְִר ָאה ִע ּל ָ‬
‫ָאה ְמאֹד ּבָעוֹלָם עַד‬
‫ָאה ְונ ְִפל ָ‬
‫ה''‪ִּ ,‬כי י ְַמ ִׁש ְיך י ְִר ָאה ִע ּל ָ‬
‫ֶׁשכ ֻּּלָם י ְַק ּיְמ ּו ֶאת ַה ּתוֹרָה ְולֹא י ֵָפר ּו ֶאת ְּב ִריתוֹ ְלעוֹלָם"‬
‫(ליקוטי הלכות‪ ,‬הלכות בכור בהמה טהורה ד')‪.‬‬
‫ברוחו הגדולה רוח פי שניים‪ ,‬המנשבת על פני מימי הדס ובושם‬
‫תורתו הקדושה‪ ,‬מחיש ומעורר הוא את רוח אפינו משיח ה'‬
‫ומטעים ומריח לכל באי עולם מטעם ריחו‪ ,‬ומזריח לנפש כל חי‪,‬‬
‫גם לזאת הנדחת והמושלכת בשאול ואבדון‪ ,‬את התנוצצות אורו‬
‫ויראתו הזכה‪ ,‬תיקון ותקוות כל הדורות‪.‬‬
‫‪ | 5‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫בס"„‬
‫כ‡ן‬
‫כ‡ן‬
‫ממ˘‬
‫כ‡ן!‬
‫‡ין ˘ום מ˜ום בעולם ˘בו ‪˜‰‬ב"‪ ‰‬נמˆ‡ ‡ו ‪‰‬י‪‡ ‰‬י פעם נמˆ‡‬
‫יו˙ר ממ‪‰˘ ‰‬ו‡ נמˆ‡ כ‡ן!‬
‫‡˙ ‪˘‰‬מים ו‡˙ ‪‡‰‬ר‪ ‰˙‡ ı‬מל‡‪˘ ,‰˙‡ .‬ל‚„ול˙ך ‡ין ח˜ר‪.‬‬
‫‡˙‪˘ ,‰‬לעולמי ע„ ולנˆח נˆחים ל‡ נ„ע ול‡ נ˘י‚ בסו„‬
‫עˆמו˙ך ומ‪‰‬ו˙ך‪‰ ,‬נס˙ר ו‪‰‬נעלם כלל וכלל‪‰ ‰˙‡ .‬מחי‪‰‬‬
‫ומ‪‰‬וו‪ ‰‬בכל ע˙ ור‚ע ‡˙ ‪‰‬כל כ‡˘ר לכל מ‡ין סוף ע„ ‡ין‬
‫˙כלי˙‪ ,‰˙‡ .‬בכל מלו‡ ˙ו˜ף כבו„ך ‪‰‬נור‡ ו‪‰‬נ˘‚ב ע„ ‡ין ח˜ר‬
‫ נמˆ‡ כ‡ן ממ˘‪.‬‬‫‡בל כ„י ל‪‰‬ר‚י˘ ‡˙ ‪‡‰‬מ˙ ‪‰‬מוחלט˙ ‪‰‬זו בכל לב ונפ˘‪ ,‬כ„י‬
‫לחיו˙ ‡˙ נוכחו˙ו י˙ברך לל‡ ר‚ע ˘ל ‪‰‬יסח ‪„‰‬ע˙‪ ,‬ב˘מח‪‰‬‬
‫˘‡ין ל‪ ı˜ ‰‬וביר‡‪ ‰‬עיל‡‪„ ‰‬עיל‡‪˘ ‰‬ע„יין ל‡ נ‚ל˙‪ ‰‬בעולם‪,‬‬
‫ע…ם ַט ַﬠם ‡ו… ר‬
‫מי ׁ ∆˘רו… ∆ˆ‪ƒ ‰‬ל ¿ט‬
‫‪ƒ‬‬
‫עלינו ל˜יים ב˙מימו˙ ובפ˘יטו˙ ‡˙ עˆ˙ו ˘ל מ˘יח ‪‡ '‰‬ור‬
‫‪‡‰‬ורו˙‪ ,‬ולˆ‡˙ מחו‪ ı‬לי˘וב ‡ל ‪„˘‰‬ו˙ ו‪‰‬יערו˙ ל˘פוך כמים‬
‫לבנו נוכח פני ‪ '‰‬כ„בר ‡י˘ ‡ל רע‪‰‬ו‪.‬‬
‫ופ˙‡ום – "מ˘יח מ˜בל מ˘יח ‪ – "‰„˘‰‬יבו‡ ‡ל ‪‰‬יכלו ‪„‡‰‬ון‬
‫‡˘ר ‡˙ם מב˜˘ים‪‰ ,‬נ‪ ‰‬י˘כיל ירום וני˘‡ ו‚ב‪ ‰‬מ‡„ ל‪‰‬ר‡ו˙‬
‫כל ב˘ר יח„יו עין בעין כבו„ ‪‰ '‰‬מל‡ ‡˙ כל ‪‡‰‬ר‪‡ ,ı‬ז ירננו כל‬
‫עˆי ‪‰‬יער – יעלוז ˘„י וכל ‡˘ר בו לפני ‪ '‰‬כי ב‡‪ .‬כי ב‡‪.‬‬
‫במ‪‰‬ר‪ ‰‬במ‪‰‬ר‪‡ ‰‬מן ו‡מן‪.‬‬
‫ּב ‪˙¿ ‰ƒ‬בּ ו… ¿„„ ּו˙!"‬
‫ַ‪‚ּ ָ ‰‬נ ּוז יַ ¿ר ∆ ּב‪¿ ‰‬‬
‫„? ˙˙בו„„!‬
‫בו„‬
‫"‬
‫מן מברסלב(‬
‫)רבי נח‬
‫לע"נ ‪"‰‚‰‬ח רבי ‡ליעזר ˘למ‪‰‬‬
‫בן ‪"‰‚‰‬ח רבי מנחם ז‡ב ˘י˜ זˆ"ל‬
‫‡ין לך ‡„ם ˘‡ין לו ˘ע‪‰‬‬
‫לעילוי נ˘מ˙ ‪‰‬ר‪"‰‬ח ר' חיים ‡לימלך ב"ר יוסף ‡לי‪‰‬ו ‪‰‬לוי ז"ל‬
‫)ב‡ין מענ‪ ‰‬ני˙ן ל‪‡˘‰‬יר ‪‰‬ו„ע‪(‰‬‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪6‬‬
‫לבירור על נסיע‪ ‰‬ל˘„‪ ‰‬ב‡זור מ‚וריך ‪˘ -‬יח ‪:‰„˘‰‬‬
‫‪1700-706-702‬‬
‫דוד משיח ה' מגלה‬
‫ְמ ָצאנ ּו ָה!‬
‫לום‬
‫ְקדָּ ׁש עַ ד ׁ ֶש ָּבא דָּ וִ ד ַה ֶּמלֶ ְך עָ לָ יו ַה ּ ׁ ָש ֹ‬
‫קום ַה ֵּבית ַה ִּמ‬
‫" ׁש ּום ָא ָדם לֹא ָמ ָצא ֶאת ְמ ֹ‬
‫של דָּ וִ ד ָהיָ ה ְּת ִפ ָּלה וְ ַעל ֵּכן זָ כָ ה לְ ַמה‬
‫תו ׁ ֶ‬
‫ּ ע וְ ָט ַרח ְמ ֹאד‪ּ ...‬ו ֵמ ֲח ַמת ׁ ֶש ָּכל ֲע ֹבו ָד ֹ‬
‫ׁ ֶש ָיגַ‬
‫קום ַה ְּת ִפ ָּלה‬
‫קום ַה ֵ ּבית ַה ִּמ ְקדָּ ׁש‪ֶ ׁ ,‬שה ּוא ְמ ֹ‬
‫ש ָ ּזכָ ה‪ַ ,‬על ֵּכן ה ּוא דַּ יְ ָקא ָמ ָצא ֶאת ְמ ֹ‬
‫ּׁ ֶ‬
‫ל!" (ליקוטי הלכות‪ ,‬אונאה ג‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫ׁ ֶש ָהיָ ה ָסת ּום ֵמ ֵעין כּ ֹ‬
‫‪ | 7‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫דוד המלך מגלה את‬
‫סוד הבריאה‬
‫דוד מלכא משיחא זועק את אשר מצא מה שכולנו מחפשים‪ :‬מצאתי! מצאתי את המקום‬
‫"ה ֵ ּנה ׁ ְש ַמ ֲענ ּו ָה בְ ֶא ְפ ָר ָתה ְמ ָצאנ ּו ָה ִּבשְׂ ֵדי יָ עַ ר"‪.‬‬
‫בו תוכלו להתחבר לה'‪ ,‬תמיד‪ ,‬תמיד‪ ,‬תמיד‪ִ .‬‬
‫"בשדי יער!" – שם מצאנוה‪ ...‬שם – בהתבודדות בין עצי היער – היא נמצאת‪ .‬ההתבודדות‬
‫בין עצי היער‪ ,‬היא המנוחה‪ ,‬היא הנחלה‪ .‬שם מוצאים מנוחה תמידית ונצחית‪.‬‬
‫מי שהופך את ההתבודדות ללחם חוקו‪ ,‬מחובר תמיד עם ה'‪ ,‬גם בסערות האיומות ביותר‪.‬‬
‫כולנו מחפשים את ה"מקום"; את הקביעות; את היציבות; את הפינה‬
‫הרוחנית בה נוכל להניח את ראשנו במנוחה‪ ,‬ולהרגיש‪ :‬הנה‪ ,‬הגעתי אל‬
‫המנוחה ואל הנחלה‪.‬‬
‫כולנו זוכים מדי פעם לרגעים – או אפילו ימים ושבועות – של חיים טובים;‬
‫התעוררות לתשובה‪ ,‬כיסופים לה'‪ ,‬התחזקות בעבודת ה'‪ ,‬התמדה בתורה‪,‬‬
‫תפילה בכונה והתלהבות‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬אך אל המנוחה ואל הנחלה אנחנו לא‬
‫מגיעים; זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן‪...‬‬
‫באחרית הימים‪ ,‬הים גועש וסוער‪ ,‬עולים עד לשמים ונופלים עד התהום‪.‬‬
‫ֲמד רו ַּח ְס ָערָה ו ְַּתרו ֵֹמם ּג ַּלָיו‪ַ .‬יעֲל ּו ָׁש ַמיִם י ְֵרד ּו ְתהוֹמוֹת נ ְַפ ָׁשם‬
‫ֹּאמר ַוַּיע ֵ‬
‫"ַוי ֶ‬
‫ָעה ִת ְתמוֹגָג" (תהילים קז‪ ,‬כה‪-‬כז)‪.‬‬
‫ְּבר ָ‬
‫אנחנו יודעים המון‪ ,‬אך זה לא עוזר לנו‪ .‬כשהסערה בים החיים משתוללת‪,‬‬
‫ַתְׁש ִלי ֵכנִי ְמצ ּולָה ִּב ְלבַב‬
‫ַש ּכוֹר ְוכָל ָח ְכ ָמ ָתם ִּת ְת ּב ַּלָע" (שם‪ ,‬כז)‪" .‬ו ַּ‬
‫"יָחוֹ ּג ּו ְויָנוּע ּו ּכִּׁ‬
‫י ִַּמים ְונ ָָהר ְיס ְֹב ֵבנִי ּכָל ִמְׁש ָּברֶי ָך ְוג ַּלֶי ָך ָעלַי ָעבָרוּ" (יונה ב‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫האדמה רועדת מתחתנו‪" ,‬ו ִַּתג ְַעׁש ו ִַּת ְר ַעׁש ָה ָארֶץ וּמו ְֹס ֵדי ָה ִרים י ְִר ּגָז ּו‬
‫ֲשוּ" (תהילים יח‪ ,‬ח)‪ .‬כל המוסכמות מתמוטטות‪ ,‬ואין אפילו פינה‬
‫ַו ּי ְִת ָּגעׁ‬
‫"ה ַּמ ְר ּגִיז ֶארֶץ ִמ ְּמקו ָֹמ ּה ו ְַע ּמו ֶּד ָיה י ְִת ַפ ּלָצוּן" (איוב ט‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫אחת יציבה‪ַ .‬‬
‫ָה"‬
‫עם ישראל עובר סערות אדירות‪ְ " ,‬ולֹא ָמ ְצ ָאה ַה ּיוֹנָה ָמנו ַֹח ְלכַף ַר ְגל ּ‬
‫(בראשית ח‪ ,‬ט)‪ .‬התאוות משתוללות‪ ,‬הגזירות תכופות‪ ,‬ואין אפילו רגע של‬
‫"היא יְָׁשבָה ַב ּגוֹיִם לֹא ָמ ְצ ָאה ָמנו ַֹח" (איכה א‪ ,‬ג)‪ .‬ובתוך כל התוהו ובוהו‬
‫מנוחה‪ִ .‬‬
‫הנוראי‪ ,‬עומד לו היהודי הנבוך‪ ,‬ובוכה בלי דמעות‪" :‬לֹא ָׁש ַלו ְִּתי ְולֹא ָׁש ַק ְט ִּתי‬
‫"ה ַׁשע ִמ ֶּמ ּנִי ו ְַא ְב ִליגָה‬
‫ְולֹא נ ְָח ִּתי ַוָּיבֹא רֹגֶז" (איוב ג‪ ,‬כו)‪ .‬ועמוק בלב הוא מתחנן‪ָ :‬‬
‫ְּב ֶטרֶם ֵאל ְֵך ו ְֵאיֶנ ּנִי" (תהלים לט‪ ,‬יד)‪...‬‬
‫כולנו זוכים מדי פעם להארה של תשובה‪ ,‬אך אנו מייחלים כבר ל"תשובה‬
‫של שבת"‪ ,‬לתשובה שיש בה מנוחה‪" ,‬בא שבת בא מנוחה"‪.‬‬
‫ֵש ְּבנֵי ָא ָדם ֶׁשעוֹ ִשׂין ַמ ָּשֹא ו ַּמ ָּתן וְהו ְֹל ִכין ְּב ַה ְבלֵי‬
‫ֵש ְׁשנֵי ְּתׁשוּבוֹת‪ַ .‬א ַחת‪ ,‬יׁ‬
‫"כי יׁ‬
‫ִּ‬
‫עוֹלָם ַה ּזֶה‪ .‬ו ְּב ֶא ְמ ָצעוּת נו ֵֹפל לוֹ ִה ְרה ּורֵי ְּתׁש ּובָה‪ ,‬ו ְַא ַחר ּכ ְָך חוֹזֵר ִל ְמקוֹמוֹ‬
‫ָשוֹב'‪ֶׁ ,‬ש ֵאין לוֹ ַני ְָחא‪ִּ ,‬כי ַּפ ַעם ָט ֵמא ו ַּפ ַעם‬
‫אשוֹן‪ְ .‬וזֶה ּו ְּב ִחינוֹת ַ'ה ַח ּיוֹת רָצוֹא וׁ‬
‫ָה ִר ׁ‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪8‬‬
‫ֻתר‪ְ ,‬וזֶה ּו ְּב ִחינוֹת ֵׁש ֶׁשת י ְֵמי חוֹל‪ֲ .‬אבָל ְּתׁש ּובָה‬
‫ָשר ו ָּפסוּל‪ָ ,‬אסוּר ּומ ָּ‬
‫ָטהוֹר‪ּ ,‬כ ֵׁ‬
‫ֵמה הוּא ְּב ִחינוֹת ַׁש ּבָת‪ֶׁ ,‬שֵּיׁש לוֹ ַני ְָחא‪ִּ .‬כי ּ'בָא ַׁש ּבָת ּבָא ְמנו ָּחה'‪ֶׁ ,‬שֵּיׁש לוֹ‬
‫ְׁשל ָ‬
‫ְמנו ָּחה ִמ ּכֹל ָוכֹל‪ְ ,‬ונ ְִד ֶחה ָהרַע ְלג ְַמרֵי" (ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬עט)‪ .‬ולתשובה שכזאת אנו‬
‫מייחלים ומצפים‪.‬‬
‫אך בינתיים‪ ,‬מה שקורה הוא‪ :‬סערה אדירה שסופה לא נראה באופק!‬
‫וכך מתאר מוהרנ"ת‪ ,‬המליץ הקדוש‪ ,‬את תהפוכות סערת אחרית הימים‪:‬‬
‫ַמוֶת ַא ֲהבָה ָק ָׁשה‬
‫"ל ְפ ָע ִמים ְלב ִָבי ּבו ֵֹער ְמאֹד ֵאלֶי ָך ִּכיקוֹד יְקוֹד ֵאׁש‪ִּ ,‬כי ַע ּזָה כ ָּ‬
‫ִ‬
‫ִכְׁשאוֹל ִקנ ְָאה‪ְ ,‬ר ָׁש ֶפ ָיה ִרְׁש ֵּפי ֵאׁש ַׁש ְל ֶהבֶת יָ‪-‬ה‪ֲ ,‬אבָל הוּא יו ֵֹתר ֵמ ַה ִּמ ָּדה‪ַ ,‬עד‬
‫ְשלוֹם‪ ,‬ו ְּבתו ְֹך ּכ ְַך נ ְִת ּב ְַל ּבֵל ַּד ְע ִּתי‪ ,‬וְחוֹזֵר וּבו ֵֹער ִל ִּבי‬
‫ֶׁש ּיָכוֹל ְלאו ִֹקיד ּכָל ּגו ִּפי ַחס ו ָׁ‬
‫"כמוֹ ַת ּנוּר ּבו ֵֹערָה ֵמא ֶֹפה"‪,‬‬
‫ַפיד ֵאׁש‪ְּ ,‬‬
‫ְשלוֹם ֶאל ַה ַּתאֲווֹת עוֹלָם ַה ּזֶה ְּכל ִּ‬
‫ַחס ו ָׁ‬
‫ְשלוֹם‪ ,‬ו ְֵאינִי‬
‫ְשלוֹם ֶל ֱאכֹל ו ְִל ְשׂרֹף ֶאת ּגו ִּפי ְונ ְַפִׁשי ַחס ו ָׁ‬
‫ֲשר רו ִֹצים ַחס ו ָׁ‬
‫ַעד א ֶׁ‬
‫ָארֶץ‬
‫יוֹ ֵד ַע ְל ֵהיכָן ִל ְבר ַֹח ו ְּל ִה ָּט ֵמן ִמ ְּפנֵי ָה ֵאׁש ַה ּגְדוֹלָה ַהזֹּאת‪ַ ,‬ו ֲאנִי הוֹל ְֵך נָע ָונָד ּב ָ‬
‫ַה ְּנ ַׁש ָּמה ַהזֹּאת ו ְֵאין ִלי ׁשוּם ְמנו ָּחה ֵמרו ְֹד ָפי‪ָׁ .‬ש ַק ְד ִּתי ו ֶָא ְהיֶה ְּכ ִצ ּפוֹר ּבוֹדֵד עַל ּגָג‪,‬‬
‫ֲל ּיָה ִהיא ֶׁש ּלֹא‬
‫ֶפת ְּבלֵב י ִַּמים‪ ,‬עוֹלֶה ָׁש ַמיִם וְיוֹרֵד ְּתהוֹמוֹת‪ִּ ,‬כי ָהע ִ‬
‫ִּכ ְס ִפינָה ַה ְּמטֹר ֶ‬
‫ְּכ ֵסדֶר ו ְַהי ְִרידָה ֶׁש ּלֹא ְּכ ֵסדֶר‪ְּ ,‬כ ִאיׁש ִׁש ּכוֹר ו ְּכ ֶגבֶר ֲעבָרוֹ ָייִן‪ְ ,‬וד ְַע ִּתי עֲכ ּורָה ְוכָל‬
‫ָח ְכ ָמ ִתי ִּת ְת ּב ַּלָע‪ִּ ,‬כי כָל ַמה ֶּׁשר ִָצ ִיתי ְל ִה ְת ַח ּכֵם ְּב ַת ְח ּבוּלוֹת ְועֵצוֹת ְּכֶנגֶד אוֹ ְיבֵי‬
‫נ ְַפ ִׁשי‪ ,‬לֹא ע ְָל ָתה ְּבי ִָדי ְמאו ָּמה" (ליקוטי תפילות‪ ,‬תפילה פ)‪.‬‬
‫ועתה ה'‪ ,‬עד מתי‪.‬‬
‫ָשב ַע ִּמי ִּב ְנוֵה ָׁשלוֹם ו ְּב ִמְׁש ְּכנוֹת ִמ ְב ַט ִחים ו ִּב ְמנ ּוחֹת‬
‫מתי יגיע היום בו‪ְ " :‬וי ַׁ‬
‫ַׁש ֲאַנ ּנוֹת" (ישעיה לב‪ ,‬יח); יום שכולו שבת‪ ,‬מנוחת שלום ושלוה השקט‬
‫ובטח‪ .‬מתי מתי מתי?‬
‫ובכן‪ ,‬שימו לב‪:‬‬
‫מי שהקדיש את חייו לחיפוש אחר ה"מקום"‪ ,‬הוא‪ :‬דוד המלך‪.‬‬
‫הוא זה שנשבע לה'‪ ,‬שלא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו‪ ,‬עד אשר ימצא‬
‫"מקום לה' משכנות לאביר יעקב"‪.‬‬
‫הוא זה שלא נח ולא שקט‪ ,‬עד אשר זכה למצוא את סוד ה"מקום"; סוד‬
‫הגאולה הנצחית; גאולה שאין אחריה הפסק; מנוחה שאין אחריה טלטול‪...‬‬
‫ֲשר נְִׁש ּבַע ַל ְיָי נ ַָדר‬
‫"את ּכָל ֻע ּנוֹתוֹ‪ .‬א ֶׁ‬
‫"זְכוֹר ְיָי ְל ָדוִד" – אנו משוררים בתהילים – ֵ‬
‫ֵיתי ִאם ֶא ֱעלֶה ַעל ֶע ֶרשׂ יְצו ָּעי‪ִ .‬אם ֶא ֵּתן ְׁשנַת‬
‫ֲביר ַי ֲעקֹב‪ִ .‬אם ָאבֹא ְּבא ֶֹהל ּב ִ‬
‫ַלא ִ‬
‫ֲביר ַי ֲעקֹב" (תהילים קלב‪,‬‬
‫ְל ֵעינָי ְל ַע ְפ ַע ַּפי ְּתנו ָּמה‪ַ .‬עד ֶא ְמ ָצא ָמקוֹם ַל ְיָי ִמְׁש ּכָנוֹת ַלא ִ‬
‫א‪-‬ה)‪.‬‬
‫ושם במזמור‪ ,‬מבשר לנו דוד משיח ה'‪ ,‬את הבשורה המשמחת והגואלת‪:‬‬
‫מצאתי!‬
‫מצאתי את המקום בו תוכלו להתחבר לה'‪ ,‬תמיד‪ ,‬תמיד‪ ,‬תמיד‪.‬‬
‫ָתה ְמצָאנו ָּה ִּב ְשׂדֵי ָיעַר" (שם‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫"ה ּנֵה ְׁש ַמעֲנו ָּה ְב ֶא ְפר ָ‬
‫ִ‬
‫"בשדי יער!" – שם מצאנוה‪...‬‬
‫שם – בהתבודדות בין עצי היער – היא נמצאת‪...‬‬
‫ההתבודדות בין עצי היער‪ ,‬היא המנוחה‪ ,‬היא הנחלה‪ .‬שם מוצאים מנוחה‬
‫תמידית ונצחית‪.‬‬
‫מי שהופך את ההתבודדות ללחם חוקו‪ ,‬מחובר תמיד עם ה'‪ ,‬גם בסערות‬
‫האיומות ביותר‪...‬‬
‫היחיד שמצא "מקום לה' משכנות לאביר יעקב"‪ ,‬הוא דוד המלך‪.‬‬
‫למה נבחר הוא מבין כולם לגלות מלכות לעולמי עד‪.‬‬
‫"שוּם ָא ָדם לֹא ָמ ָצא ֶאת ְמקוֹם ַה ּבֵית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ַעד ֶׁש ּבָא ָּדוִד ַה ֶּמל ְֶך ָעלָיו ַה ָּׁשלוֹם‬
‫ׁ‬
‫ֻדת ָה ֶאבֶן ְׁש ִת ּיָה ְמקוֹם ַה ּבֵית‬
‫ֶׁשָּיגַע ו ְָטרַח ְמאֹד ַעד ֶׁש ָּמ ָצא ָמקוֹם לַה' ֶׁשהוּא ְנק ַּ‬
‫ַה ִּמ ְק ָּדׁש‪ִּ ,‬כי ַעד ָּדוִד ַה ֶּמל ְֶך ָעלָיו ַה ָּׁשלוֹם לֹא ָהיָה ַה ְּת ִפ ּלָה ִּבְׁשלֵמוּת‪ִּ ,‬כי ּכָל‬
‫ֲמ ָּׁשה ְס ָפ ִרים ְּת ִה ִּלים ֶׁש ֵהם ְּכלו ִּלין‬
‫ָאין ַעל ְׁשמוֹ‪ִּ ,‬כי הוּא ִח ּבֵר ח ִ‬
‫ַה ְּת ִפ ּלוֹת נ ְִקר ִ‬
‫ֻמ ֵׁשי ּתוֹרָה‪ִּ ,‬כי ּכָל ְּת ִפ ּלו ָֹתיו ֶׁשל ָּדוִד‪,‬‬
‫ֲמ ָּׁשה ח ְּ‬
‫ָאל‪ֶׁ ,‬ש ֵהם ְּכֶנגֶד ח ִ‬
‫ִמ ּכָל ְּת ִפ ּלוֹת ִי ְשֹר ֵ‬
‫‪ | 9‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫ֶׁשהוּא ֵס ֶפר ְּת ִה ִּלים‪ַ ,‬ה ּכֹל ָהיָה ִּבְׁש ִביל ֶׁש ִּיז ְּכֶה ְל ַק ּיֵם ֶאת ַה ּתוֹרָה‬
‫ֲמת ֶׁש ּכָל‬
‫ֻמ ֵׁשי ּתוֹרָה‪ .‬ו ֵּמח ַ‬
‫ֲמ ָּׁשה ח ְּ‬
‫ִּבְׁשלֵמוּת ֶׁש ִהיא ְּכל ּולָה ֵמח ִ‬
‫עֲבוֹדָתוֹ ֶׁשל ָּדוִד ָהיָה ְּת ִפ ּלָה ְועַל ּכֵן ָזכָה ְל ַמה ֶּׁשָּזכָה‪ ,‬עַל ּכֵן הוּא‬
‫ׁ‪ֶׁ ,‬שהוּא ְמקוֹם ַה ְּת ִפ ּלָה‬
‫ַּדי ְָקא ָמ ָצא ֶאת ְמקוֹם ַה ּבֵית ַה ִּמ ְק ָּדש‬
‫ֶׁש ָהיָה ָסתוּם ֵמעֵין ּכֹל" (ליקוטי הלכות‪ ,‬אונאה ג‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫רק מי שעוסק בתפילה והתבודדות‪ ,‬זוכה למצוא את‬
‫ה"מקום"‪ ,‬את ה"משכנות לאביר יעקב"‪.‬‬
‫ֲדיִן ֵאין‬
‫"כי ּכָל ז ְַמן ֶׁש ֵאין ָה ָא ָדם זוֹכֶה ִל ְת ִפ ּלָה ִּבְׁשלֵמוּת‪ ,‬ע ַ‬
‫ִּ‬
‫ֲפ ּל ּו ִאם עו ֵֹסק‬
‫ֻל ָטל‪ַ .‬וא ִ‬
‫ֲדיִן הוּא נָע ָונָד ו ְּמט ְ‬
‫לוֹ ָמקוֹם לַה' ַוע ַ‬
‫ִש ֵאר ַק ּיָם ַעל ָע ְמדוֹ‪ִּ ,‬כי ִמי יו ֵֹד ַע ַמה‬
‫ֲדיִן ֵאינוֹ ּבָטו ַּח ֶׁש ּי ָּׁ‬
‫ַתוֹרָה ע ַ‬
‫ּב ּ‬
‫ַתוֹרָה‬
‫ַמה ְּבנֵי ָא ָדם ֶׁש ָע ְסק ּו ּב ּ‬
‫ַמה ְוכ ָּ‬
‫ָאינ ּו ּכ ָּ‬
‫ַּי ֲעבֹר ָעלָיו‪ְּ .‬כמוֹ ֶׁשר ִ‬
‫ַמה ָׁשנִים ו ְַא ַחר ּכ ְָך נ ְָפל ּו ְמאֹד ְונ ְִת ַרחֲק ּו ִמן‬
‫ְּב ַה ְת ָמ ָדה ּגְדוֹלָה ּכ ָּ‬
‫ָשים ַה ְר ּבֵה ֶׁש ּנ ְָפל ּו ְל ַמה ֶּׁש ּנ ְָפלוּ‪,‬‬
‫ֵש ֲאנִׁ‬
‫ַה ּתוֹרָה ְלג ְַמרֵי‪ .‬ו ִּב ְפרָט ֶׁש ּיׁ‬
‫ֲמנָא ִל ְצלָן‪ ,‬ו ְֵהם‬
‫ֵש ֶׁש ּנ ְָפל ּו ַל ֲעבֵרוֹת ּגְדוֹלוֹת ַמ ָּמׁש‪ַ ,‬רח ָ‬
‫ַעד ֶׁש ּיׁ‬
‫ׁש ָּק ִעים ִּביוֵן ְמצ ּולָה ְּב ִטיט ַהָּיוֵן ו ְֵהם ְמ ַצ ִּפים ו ִּמ ְת ּג ְַע ּג ְִעים‬
‫ְמ ֻ‬
‫יאם‪ַ .‬על ּכֵן‬
‫ָצאת ִמ ִּט ּנו ָּפם ו ְִל ְכל ּוכָם‪ַ ,‬א ְך ֵאין ִמי ֶׁש ּיוִֹׁש ֵיעם וְיו ִֹצ ֵ‬
‫לֵ‬
‫ֻשה הוּא ְּת ִפ ּלָה‪ִּ ,‬כי ַעל י ְֵדי ְּת ִפ ּלָה‬
‫ֲמד ִּד ְקד ָּׁ‬
‫ִע ַּקר ַה ָּמקוֹם ו ְַה ַּמע ָ‬
‫ֲפ ּל ּו ִאם י ְִהיֶה ֵא ְיך ֶׁש ּי ְִהיֶה"‬
‫זו ִֹכין ִל ָּׁש ֵאר ַק ּיָם ַעל ָע ְמדוֹ ָּת ִמיד א ִ‬
‫(שם)‪.‬‬
‫"כי ְּכ ֶׁש ֵאינוֹ זוֹכֶה ִּכי ִאם ְלתוֹרָה ְלבַד‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ּטוֹב ְמאֹד‪ְ ,‬וזֶה‬
‫ִּ‬
‫ָמינוּ‪ַ .‬אף ַעל ִּפי כֵן‪ַ ,‬א ַחר ּכ ְָך‬
‫ִע ַּקר ַה ַּת ְכ ִלית‪ִּ ,‬כי ֵהם ַח ּיֵינ ּו ְואֹר ְֶך י ֵ‬
‫ַמה ְל ַהחֲיוֹת ֶאת ַע ְצמוֹ‪.‬‬
‫ְשלוֹם ִמן ַה ּתוֹרָה‪ֵ ,‬אין לוֹ ּב ֶּ‬
‫ְּכ ֶׁש ּנו ֵֹפל ַחס ו ָׁ‬
‫ֲפ ּל ּו ִאם ַי ֲעבֹר ָעלָיו‬
‫ֵש לוֹ ִּת ְקוָה ְלעוֹלָם א ִ‬
‫ֲאבָל ְּכ ֶׁש ּזוֹכֶה ִל ְת ִפ ּלָה יׁ‬
‫ֻקה ֶׁש ֵאין ָׁשם ׁשוּם‬
‫ָמה‪ִּ .‬כי ִל ְפ ָע ִמים נו ֵֹפל ָה ָא ָדם ִל ִיר ָידה ֲעמ ָּ‬
‫ָאל נ ְָפל ּו ְמאֹד ַעד‬
‫ֲמד‪ ,‬ו ִּב ְפרָט ּב ַּדוֹרוֹת ַה ּלָל ּו ֶׁשר ִַּבים ִמ ִּי ְשֹר ֵ‬
‫ַמע ָ‬
‫ֵיהם ִה ְתנ ַּבֵא ָּדוִד ַה ֶּמל ְֶך‬
‫ּש ְלג ְַמרֵי‪ַ .‬ו ֲעל ֶ‬
‫ֵיהם ְל ַא ַחר יֵאוׁ‬
‫ֶׁש ֵהם ְּב ֵעינ ֶ‬
‫ֲמ ֵּקי‬
‫ָאתי ְב ַמע ַ‬
‫ֳמד ּב ִ‬
‫ַע ִּתי ִּביוֵן ְמצ ּולָה ו ְֵאין ָמע ָ‬
‫"טב ְ‬
‫ָעלָיו ַה ָּׁשלוֹם‪ָ :‬‬
‫ָאים‬
‫ַתרֶד ְּפל ִ‬
‫ֱמר‪" ,‬ו ֵּ‬
‫ַמיִם וְִׁש ּבֹלֶת ְׁש ָט ָפ ְתנִי"‪ִּ .‬כי ַעל ּגָלוּת ַה ּזֶה ֶנא ַ‬
‫ָא ּל ּו ֶׁש ּטו ְֹב ִעים‬
‫ָשים ּכ ֵ‬
‫ֵש ַעל ֲאנִׁ‬
‫ֲמנוּת ֶׁש ּיׁ‬
‫ָה"‪ְ .‬וג ֶֹדל ָה ַרח ָ‬
‫ֵאין עוֹזֵר ל ּ‬
‫ַחם ֲעל ֶ‬
‫ֳמד ֵאין ְל ַׁש ֵער‪ַ ,‬ה ָּמקוֹם ְיר ֵ‬
‫ִּביוֵן ְמצ ּולָה ו ְֵאין ָמע ָ‬
‫ֵיהם" (שם)‪.‬‬
‫ַמה ֶא ְפ ָׁשר ְל ַהחֲיוֹת ֶאת ַע ְצמוֹ ו ְִל ָּׁש ֵאר ַעל ָע ְמדוֹ ִּבנ ְִפילָה‬
‫" ּוב ֶּ‬
‫ֳמד‪ִּ ,‬כי‬
‫ֲמנָא ִל ְצלָן? ֵמ ַא ַחר ֶׁש ֵאין ָׁשם ׁשוּם ָמע ָ‬
‫ִיר ָידה ּכָזוֹ‪ַ ,‬רח ָ‬
‫וִ‬
‫ֵע‪ַ .‬על‬
‫ַמה ֶׁש ּטוֹב ַ‬
‫ֵע ְּבכָל יוֹם ּב ֶּ‬
‫ְשו ֵֹק ַע וְטוֹב ַ‬
‫ֻשוֹת וׁ‬
‫ַחק ִמ ּכָל ַה ְּקדּׁ‬
‫נ ְִתר ֵ‬
‫ָחה לַה' י ְִת ָּבר ְַך ‪ִּ ...‬כי ַעל י ְֵדי‬
‫ּכֵן ָה ִע ָּקר הוּא ְּת ִפ ּלָה ו ְּצ ָע ָקה ַו ֲאנ ָ‬
‫ֲפ ּל ּו ִאם הוּא ְּכמוֹ‬
‫ְּת ִפ ּלָה יְכו ִֹלין ְל ִה ְת ָקרֵב ָּת ִמיד לַה' י ְִת ָּבר ְַך א ִ‬
‫ֻשוֹת ו ִּמ ּכָל ַה ּתוֹרָה‬
‫ֶׁשהוּא‪ִּ ,‬כי ַאף עַל ִּפי ֶׁשהוּא רָחוֹק ִמ ּכָל ַה ְּקדּׁ‬
‫ו ְֵאינוֹ יָכוֹל ְל ַהחֲיוֹת ֶאת ע ְַצמוֹ ְּבׁשוּם ָּדבָר‪ַ ,‬אף עַל ִּפי כֵן ִאם י ְִתלֶה‬
‫ַמרוֹם ְוי ְִת ַּפ ּלֵל לַה' י ְִת ָּבר ְַך ִמ ָּמקוֹם ֶׁשהוּא ֲע ַדיִן ֵיׁש לוֹ‬
‫עֵינָיו ל ָּ‬
‫ִּת ְקוָה" (שם)‪.‬‬
‫ישנן עצות רבות בספרים הקדושים כיצד לזכות לחיים טובים‪.‬‬
‫אך ללא עצת ההתבודדות‪ ,‬לא מוצאים בהם מנוח‪...‬‬
‫ַמה ֵעצוֹת טוֹבוֹת ְּב ִס ְפרֵי ר ַּבֵנ ּו ז ְִכרוֹנוֹ‬
‫"כי ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ּנ ְִמ ָצ ִאים ּכ ָּ‬
‫ִּ‬
‫ֵאים ֵעצוֹת ְל ִה ְת ָקרֵב ְל ַה ֵּׁשם י ְִת ָּבר ְַך‪ַ ,‬אף ַעל‬
‫ִל ְב ָרכָה‪ֶׁ ,‬ש ֵהם ְמל ִ‬
‫שה ְל ָה ָא ָדם ְל ַק ּיֵם ָה ֵע ָצה ְּב ַע ְצ ָמ ּה!" (ליקוטי‬
‫ִּפי כֵן‪ַ ,‬על ִּפי רֹב ָק ֶׁ‬
‫מוהר"ן תניינא‪ ,‬קא)‪.‬‬
‫גם אם יודעים עצות נפלאות וטובות‪ ,‬עדיין לא מוצאים מנוחה‪.‬‬
‫ַקׁשוֹת‪ ,‬י ְִהיֶה ֵא ְיך ֶׁש ּי ְִהיֶה‪,‬‬
‫"על ּכֵן‪ָ ,‬ה ִע ָּקר הוּא ְּת ִפ ּלוֹת ו ְּת ִח ּנוֹת ּוב ָּ‬
‫ַ‬
‫ַקׁש ֵמ ַה ֵּׁשם‬
‫ַעל ּכָל ָּפנִים י ְַד ּבֵר ְּב ִפיו ְּב ֵאיזֶה ְּב ִחינָה ֶׁשהוּא‪ ,‬וִיב ֵּ‬
‫י ְִת ָּבר ְַך ָּת ִמיד‪ֶׁ ,‬ש ּיו ִֹציא אוֹתוֹ ֵמח ֶֹׁש ְך ְלאוֹר ְוַי ֲחזִירֵה ּו ִּב ְתׁש ּובָה‬
‫ֱמת‪ ,‬ו ְַאל י ִֵּתן ד ֳִּמי ּלוֹ ַעד ֶׁשַּי ֲענֵהוּ‪ .‬ו ְַאף ַעל ִּפי ֶׁשהוּא‬
‫ֵמה ֶּבא ֶ‬
‫ְׁשל ָ‬
‫ֲדיִן הוּא רָחוֹק‬
‫קוֹרֵא וְצו ֵֹעק ְל ַה ֵּׁשם י ְִת ָּבר ְַך זֶה ז ְַמן רַב ְמאֹד‪ַ ,‬וע ַ‬
‫ַקׁשוֹת‪,‬‬
‫ְמאֹד ְמאֹד‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי כֵן ִאם י ְִהיֶה ָחזָק ו ְַא ִּמיץ ִּב ְת ִפ ּלוֹת ּוב ָּ‬
‫ֱמת‪,‬‬
‫ִיק ְרבוֹ ַלעֲבו ָֹדתוֹ ֶּבא ֶ‬
‫ְּבו ַַּדאי סוֹף ּכָל סוֹף ַי ֲענֵה ּו ַה ֵּׁשם י ְִת ָּבר ְַך ו ָ‬
‫ֱמץ‪ .‬ו ְּכמוֹ ֶׁש ָא ְמר ּו ר ַּבו ֵֹתינ ּו ז ְִכרוֹנָם‬
‫ְּבו ַַּדאי ְּב ִלי ָס ֵפק‪ ,‬רַק ֲחזַק ֶוא ָ‬
‫ֲמץ‬
‫ִל ְב ָרכָה ֶׁש ְּת ִפ ּלָה ָצ ִר ְיך ִח ּזוּק‪ְּ ,‬כמוֹ ֶׁש ּכָתוּב ַק ּוֵה ֶאל ה' ֲחזַק ְוַיא ֵ‬
‫ָתךָ‪ֲ ,‬חזֹר‬
‫ַש"י 'ו ְִאם לֹא ִּת ְת ַק ּבֵל ְּת ִפ ּל ְ‬
‫ֵש רִׁ‬
‫ִל ֶּב ָך ו ְַק ּוֵה ֶאל ה'‪ ,‬ו ֵּפרׁ‬
‫ו ְַק ּוֵה'‪ְ .‬וכֵן ְלעוֹלָם‪ַ ,‬עד יְַׁש ִקיף ְוֵירֶא ה' ִמ ָּׁש ָמיִם" (שם)‪.‬‬
‫"א ְך ְצ ִר ִיכין ִל ְכ ּפֹל‬
‫אולי שמעתם כבר על כך כמה פעמים‪ַ ,‬‬
‫ַמה ִמינֵי‬
‫ַמה ְוכ ָּ‬
‫ֵש ּכ ָּ‬
‫ו ְִלְׁשנוֹת זֹאת ו ְִלז ְּכֹר זֹאת ְּבכָל יוֹם וָיוֹם‪ִּ ,‬כי יׁ‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪10‬‬
‫ישוּת ו ִּב ְל ּבו ִּלים ַעל זֶה ְּב ִלי ִׁשעוּר‪ַ ,‬מה ֶּׁש ֵאין ַה ֶּפה יָכוֹל‬
‫ֲל ׁ‬
‫חִ‬
‫ָפים ְּפ ָע ִמים‪,‬‬
‫ֹׁב‪ַ .‬על ּכֵן ְצ ִר ִיכין ַל ֲחזֹר זֹאת ֲאל ִ‬
‫ְל ַד ּבֵר ו ְַה ּלֵב ַלחֲש‬
‫ְּכ ֵדי ֶׁש ּי ְִת ַח ּזֵק ְוי ְִת ַא ֵּמץ ַל ֲעמֹד ַעל ָע ְמדוֹ‪ְ ,‬ל ִה ְת ַּפ ּלֵל ו ְּל ִה ְת ַח ּנֵן ִל ְפנֵי‬
‫ִשֹא‬
‫ַה ֵּׁשם י ְִת ָּבר ְַך ָּת ִמיד‪ֶׁ ,‬ש ּי ְָק ְרבֵה ּו ַלעֲבו ָֹדתוֹ‪ ,‬י ְִהיֶה ֵא ְיך ֶׁש ּי ְִהיֶה‪ .‬נ ָּ‬
‫ַש ָמיִם‪ִּ .‬כי לֹא י ִּטֹׁש ה' ֶאת ַע ּמוֹ ְוַנ ֲחלָתוֹ‬
‫ַפיִם ֶאל ֵאל ּב ָּׁ‬
‫ְל ָבבֵנ ּו ֶאל ּכ ָּ‬
‫לֹא ַי ֲעזֹב‪ַ .‬ח ְס ֵּדי ה' ִּכי לֹא ָת ְמנוּ‪ִּ ,‬כי לֹא כָל ּו ַרח ָ‬
‫ֲמיו" (שם)‪.‬‬
‫ישנן בספרים הקדושים עצות נפלאות ביותר לעבודת ה'‪ ,‬אך‬
‫באחרית הימים לא די לנו באותן עצות 'נפלאות'‪ .‬אנו זקוקים‬
‫כבר לעצות של לעתיד לבוא! עצות שהם לא רק 'נפלאות'‬
‫אלא הם 'פלאי פלאות'‪...‬‬
‫"כי ָה ֵעצוֹת ֶׁשל ַע ְכ ָׁשיו ֵהם ְּב ִחינַת ְּ'פלָאוֹת'‪ְּ ,‬ב ִחינַת או ֶֹדה ִׁש ְמ ָך‬
‫ִּ‬
‫ֶע ִתיד‪,‬‬
‫ֹית ֶּפלֶא ֵעצוֹת ֵמרָחוֹק וְכוּ'‪ֲ .‬אבָל ָה ֵעצוֹת ֶׁשל ל ָ‬
‫ִּכי ָע ִש ָ‬
‫ֵיתי‬
‫ֵהם ְּב ִחינַת ִּ'פ ְל ֵאי ְּפלָאוֹת'‪ְּ ,‬ב ִחינַת או ְֹד ָך ַעל ִּכי נוֹרָאוֹת נ ְִפל ִ‬
‫ֲשֹי ָך ְונ ְַפִׁשי יו ַֹד ַעת ְמאֹד" (ליקוטי הלכות‪ ,‬תחומין‬
‫ָאים ַמע ֶ‬
‫נ ְִפל ִ‬
‫ה‪ ,‬לו)‪.‬‬
‫ועצות אלו‪ ,‬יגלה משיח צדקנו‪ .‬הוא זה שיגלה עצות שהם‬
‫'פלאי פלאות'; עצות אשר על ידם תמצא היונה מנוח לכף‬
‫רגלה; עצות אינסופיות שגם הסערות הגדולות ביותר לא‬
‫"כי‬
‫יוכלו להזיזם ולבלבלם; עצות אשר עליהם ניבא הנביא‪ִּ :‬‬
‫ְיָי ְצבָאוֹת י ָָעץ ו ִּמי י ֵָפר ְויָדוֹ ַה ּנְט ּויָה ו ִּמי יְִׁשי ֶב ּנָה" (ישעיהו יד‪ ,‬כז)‪.‬‬
‫ָמינוּ‪,‬‬
‫יח ֶׁשָּיבֹא ִּב ְמ ֵהרָה ְבי ֵ‬
‫"ע ַּקר ַה ִּת ּקוּן י ְִהיֶה ַעל י ְֵדי ָמִׁש ַ‬
‫שכן‪ִ ,‬‬
‫ִימי‬
‫ֶׁש ִּיז ְּכֶה ְל ַה ְמִׁש ְיך ֵעצוֹת עֲמוּקוֹת ְמאֹד ַה ּנ ְִמ ָׁשכוֹת ִמ ּיִחוּד ַה ְּפנ ִ‬
‫ַמב ָֹאר ְּב ִכ ְתבֵי‬
‫ַה ּגָבו ַֹּה ְמאֹד ְמאֹד ַה ּנ ְִמ ַׁש ְך ִמ ְּב ִחינַת ַע ִּתיק‪ּ ,‬כ ְּ‬
‫ֵש ְּבכֹחוֹ ֶׁש ּי ְַמִׁש ְיך ַע ָּתה מ ִֹחין ַעל י ְֵדי יִחוּד‬
‫ֲר"י ֶׁש ֵאין ִמי ֶׁש ּיׁ‬
‫ָהא ִ‬
‫יח‪ .‬ו ְָאז ְּכ ֶׁש ּי ְַמִׁש ְיך ַה ּמ ִֹחין‬
‫ִימי ִמ ְּב ִחינַת ַע ִּתיק ִּכי ִאם ָמִׁש ַ‬
‫ַה ְּפנ ִ‬
‫יש‪,‬‬
‫ִמ ָּׁשם‪ָ ,‬אז י ְִת ּג ַּל ּו ִּבְׁשלֵמוּת ְּב ִחינַת ַה ַּמיִם עֲמו ִּקים ֵע ָצה ְּבלֶב ִא ׁ‬
‫ָחה ָעלָיו רו ַּח ה' וְכוּ' רו ַּח ֵע ָצה וְכוּ'‪ ,‬ו ְּכמוֹ ֶׁש ּכָתוּב‬
‫ו ְּכמוֹ ֶׁש ּכָתוּב ְונ ָ‬
‫ַו ּי ְִקרָא ְׁשמוֹ ֶּפלֶא יו ֵֹע‪.‬‬
‫ָא ּלֶה עַד ֵאין סוֹף‪ֶׁ ,‬ש ּי ְִהיֶה‬
‫" ֶׁש ּי ְִת ּג ַּל ּו עֵצוֹת עֲמוּקוֹת ְונ ְִפלָאוֹת ּכ ֵ‬
‫ִּב ְל ִּתי ֶא ְפ ָׁשר ְל ַה ִּס ְטרָא ַא ֲחרָא ְלסו ְֹתרָן ְּבׁשוּם א ֶֹפן ּבָעוֹלָם‪ִּ ,‬כי‬
‫ָמינוּ‪ ,‬י ְִהי ּו עַד ֵאין סוֹף ו ְֵאין‬
‫יח ִּב ְמ ֵהרָה ְבי ֵ‬
‫ָהעֵצוֹת ֶׁש ּי ְַמ ִׁש ְיך ָמ ִׁש ַ‬
‫ֲצת ה' ְלעוֹלָם ַּת ֲעמֹד‪ְּ ,‬ב ִחינַת ִּכי ה' ְצבָאוֹת‬
‫ַּת ְכ ִלית‪ ,‬ו ְָאז י ְִת ַק ּיֵם ע ַ‬
‫י ַָעץ ו ִּמי י ֵָפר‪ִּ ,‬כי ָאז י ְִת ּג ַּל ּו ָה ֵעצוֹת ְׁשלֵמוֹת ַועֲמוּקוֹת ֶׁש ַעל י ָָדם‬
‫ָא ּל ּו‬
‫ֲשר ֵעצוֹת ּכ ֵ‬
‫ָאל ֶאת ַה ּתוֹרָה ּכָל י ְֵמ ֶיהם ְלעוֹלָם‪ ,‬א ֶׁ‬
‫י ְַק ּיְמ ּו י ְִשֹר ֵ‬
‫ֲדיִן ּבָעוֹלָם" (ליקוטי הלכות‪ ,‬תחומין ה‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫לֹא נ ְִת ּג ַּל ּו ע ַ‬
‫יח ִצ ְד ֵקנ ּו ִּב ְמ ֵהרָה‬
‫ימי ְמִׁש ַ‬
‫" ְוזֶה ִע ַּקר ַמ ֲעלַת ַה ּתוֹרָה ֶׁש ּי ְִת ּג ַּלֶה ִּב ֵ‬
‫ָא ּל ּו ֶׁש ּלֹא ּת ּוכַל ַה ִּס ְטרָא ַא ֲחרָא ְלסו ְֹתרָן‬
‫ָמינוּ‪ֶׁ ,‬ש ִּנז ְּכֶה ְל ֵעצוֹת ּכ ֵ‬
‫ְבי ֵ‬
‫ְּבׁשוּם א ֶֹפן ּבָעוֹלָם‪ִּ ,‬כי ֵהם ְּב ִחינַת ֵעצוֹת עֲמוּקוֹת ַעד ֵאין סוֹף‪,‬‬
‫יח ֶּפלֶא יו ֵֹעץ" (שם‪ ,‬לד)‪.‬‬
‫ֶׁש ּזֶה ּו ְּב ִחינַת ַמה ֶּׁש ּנ ְִקרָא ָמִׁש ַ‬
‫ומהי עצתו האינסופית‪ ,‬אשר על ידה ייגאל העולם ויבוא אל‬
‫המנוחה ואל הנחלה‪.‬‬
‫עצת ההתבודדות‪.‬‬
‫משיח יהפוך את היציאה להתבודדות ביער בחצות הלילה‪,‬‬
‫ללחם חוקו של כל יהודי‪.‬‬
‫"ד ּבֵר ַּפ ַעם ַא ַחת ֵמ ַה ֶּדר ְֶך ַה ְּקדו ָֹׁשה ֶׁשל‬
‫וכמסופר על מוהרנ"ת‪ִּ :‬‬
‫ָשוֹן‪ :‬עוֹד‬
‫ַל ְילָה ֶׁש ּג ִּלָה ַא ְדמוֹ"ר ז ַַצ"ל ו ְָא ַמר ָאז ְּבזֶה ַה ּלׁ‬
‫ַה ּנֵעוֹר ּב ַּ‬
‫ּשה ָלר ִַּבים‪ְּ ,‬כמוֹ ַע ְכ ָׁשו ִהיא‬
‫י ְִהיֶה ז ְַמן ֶׁש ּי ְִהיֶה ַה ֶּדר ְֶך ַה ּזֶה ֶּדר ְֶך ְּכבו ָׁ‬
‫ּת ִפ ִּלין ְּבכָל ּב ֶֹקר" (כוכבי אור‪,‬‬
‫ִיח ַט ִּלית ו ְ‬
‫ּשה ָלר ִַּבים ְל ַה ּנ ַ‬
‫ֶּדר ְֶך ְּכבו ָׁ‬
‫אנשי מוהר"ן‪ ,‬אות ט)‪.‬‬
‫אלא שכיום‪ ,‬עצה זו נתונה לבחירה אישית‪ ,‬וכל הרוצה יבוא‬
‫ויטול‪.‬‬
‫ָאל ֲאנִי יָכוֹל ַל ֲעשֹוֹת‪,‬‬
‫יח ַי ֲע ֶשֹה טוֹבוֹת ְל ִי ְשֹר ֵ‬
‫"א ַמר‪ּ :‬כָל ַמה ֶּׁש ָּמִׁש ַ‬
‫ָ‬
‫יח ִי ְגזֹר א ֶֹמר ְויָקוּם‪ֲ ,‬אבָל ֲאנִי‪( "...‬חיי‬
‫רַק ֶׁש ַה ִח ּלוּק ִהיא ֶׁש ָּמִׁש ַ‬
‫מוהר"ן‪ ,‬רסו)‪.‬‬
‫ומי שרוצה כבר עכשיו לשמוע לעצתו של משה משיח‪,‬‬
‫ולהרגיל את עצמו בהתבודדות – יכול כבר עכשיו לבוא אל‬
‫המנוחה ואל הנחלה‪ ,‬למצוא מקום לה' משכנות לאביר יעקב‪,‬‬
‫בשדי יער‪...‬‬
‫ועכשיו‬
‫הר"ר נתל'ע שפירא הי"ו‬
‫במשתה היין‬
‫תיקון כל העולמות מפורים‬
‫לא הוא סודו של שער החמישים‪.‬‬
‫בפורים יצא סוד‪ ,‬ה‬
‫תיאור מרטיט מסעודת פורים‬
‫בישיבת ברסלב‪ ,‬בני‪-‬ברק‬
‫‪ | 11‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫השמחה והלב נשבר‬
‫מתגלים כאן כדברים הכי‬
‫לא מנוגדים אחד לשני‪,‬‬
‫אלא אדרבה משלימים‬
‫בשלמות מאין כמותה‬
‫אחד את חבירו‪ ,‬מתוך‬
‫הלב הנשבר השבור‬
‫ביותר בוקעת לה שמחה‬
‫עצומה‪.‬‬
‫מי שטעם יין הונגרי שוב אי אפשר להטעותו‬
‫יין חיוורין‬
‫עתיק‬
‫בפעם הראשונה שנחשפתי לפורים בישיבת ברסלב‪ ,‬נגלו לעיני ולבי‬
‫לב הפורים אצל אנשי הצדיק‪ ,‬נפילת כל חומות ההסתרה החיצונית‬
‫המסתירות במשך כל השנה את הרוח הפנימית‪ ,‬האי רוחא דנשיב‬
‫בשית פרקין דידין ורגלין‪ ,‬נשמתא דנשמתא דאורייתא‪ ,‬אותה רוח‬
‫אשר מתי שתנשב בגלוי בכל העולם יתקיים ונשגב ה' לבדו‪.‬‬
‫אותה השנה חל פורים דפרזים במוצאי שבת‪ ,‬ובשל כך הפורים בישיבה התחיל‬
‫כבר מערב שבת קודש‪ ,‬שבת זכור‪ ,‬שבת של מחיית עמלק‪ ,‬שבת שהיא כבר‬
‫חתיכה אחת ממש עם פורים‪...‬‬
‫את ההחלטה קבלתי יחד עם עוד חבר טוב כמה ימים לפני כן‪ .‬אחרי תקופה ארוכה‬
‫שבה היינו יוצאים יחד עם בחורי הישיבה מדי לילה בחצות מחוץ לישוב אל‬
‫הפרדסים שליד בני ברק‪ .‬כמה ימים לפני פורים מציעים לנו הבחורים מהישיבה‬
‫תוך כדי נסיעה לשהות ביום הקדוש הזה בין כתלי הישיבה‪ ,‬הפור נפל וכך החלטנו‬
‫שנינו שלא לוותר על הזדמנות הפז שנפלה לידינו‪.‬‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪12‬‬
‫ערב שבת קודש‬
‫בערב שבת מצאתי את עצמי בהיכל הישיבה עומד נפעם ונרגש‪ .‬באותו הרגע‬
‫תפסתי שמעכשיו ועד סוף פורים הדבר הכי גדול שהולך ללוות אותי זה מסכת של‬
‫גילוי הנסתרות‪ ,‬גילוי האמת לאמיתה הנמשכת מרוחו של משיח‪ ,‬באופן שאפילו‬
‫אצל אנשי הצדיק א"א לגלות בשלימות מחמת חושך הגלות‪.‬‬
‫אך בפורים מתגלה אור הצדיק בכל תפארתו‪ ,‬ומרדכי יצא בלבוש מלכות ועטרת‬
‫זהב גדולה‪ ,‬ואלה הזוכים להתקרב אליו בזמן הגלות וההסתר‪ ,‬וזוכים להרגיש‬
‫הארתו הגדולה‪ ,‬דוקא הם זוכים לראות הדר פאר תפארת גדולתם הנוראה של כל‬
‫הצדיקים אשר היו מעולם אשר הם חגורה למשיח‪..‬‬
‫"כי אם "רבות בנות עשו חיל" להשיג השגות הנמשכות מאתה וממדת החכמה‬
‫וכו'‪ ,‬אבל להדבק ולהכלל בה בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו‪ ,‬לא יקום עוד‬
‫בישראל זולת "העלית על כלנה"‪ ,‬כידוע ומובן כל זה בספרי אמת"‪.‬‬
‫כי מרדכי הוא הצדיק האמת הרצוי לרוב אחיו‪ ,‬שהוא מר דרור מרא דכיא‪ ,‬לו‬
‫הממשלה על כל העולם כולו (ליקו"מ לד) להחיות את כל הנשים שנשו וקפצו‬
‫ממקומו של עולם (ליקו"מ נו)‪ ,‬ועד כאן היתה ממשלה זו באתכסיא‪ ,‬ומכאן ועכשיו‬
‫עלינו להתחיל לגלות את אותה הסתרה את אותה אתכסיא‪.‬‬
‫הדבר הראשון שהכריז על כך בגאון היו השלטים הגדולים שנתלו מחוץ לישיבה‬
‫ובתוכה‪ ,‬שלטים שמכריזים ואומרים בצורה ובאופן בלתי ניתן לערעור שיש לנו‬
‫רב'ה חי וקיים‪ ,‬שרוחו מפעמת יותר חזק מאי פעם בתוך כל לבבות אנשיו גם‬
‫מאתיים שנה אחרי פטירתו‪.‬‬
‫והשלטים ממשיכים להודיע ולהודיע‪ ,‬כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל‬
‫המדינות‪..‬‬
‫מהי תורתו של אותו רב'ה?!‬
‫"העולם לא טעמו אותי כלום עדין‪ .‬אלו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם‬
‫הניגון והריקוד שלה‪ ,‬היו כולם בטלים בביטול גמור‪ .‬הינו כל העולם כולו אפילו חיות‬
‫ועשבים וכל מה שיש בעולם‪ ,‬הכל היו מתבטלין בכלות הנפש מגודל עוצם התענוג‬
‫המופלא והמופלג מאוד מאוד"‪.‬‬
‫זה מה שמתחיל להתגלות ביום הפורים‪ ,‬יום שכל אחד מגלה את סודותיו‪ ,‬כל אחד‬
‫מגלה את פנימיותו‪ ,‬את מה שהוא כל השנה רוצה לצעוק ולזעוק ברחובה של עיר‪,‬‬
‫ואם כל השנה אנו מחרישים‪ ,‬אנו מכבים את תבערת הלב מחשש שלא נפעל‪ ,‬לא‬
‫כך בפורים‪ ,‬כי אם כל אחד אחר יכול לגלות את האש המסותרת בליבו‪ ,‬גם אנחנו‬
‫יכולים לגלות את האסתר של מרדכי‪ ,‬גם לנו מותר להשיל את כל מסכי ההסתרה‬
‫מעל האור המצוחצח והנורא הזה‪ ,‬כל אחד כפי שידו משגת‪ ,‬לא רק מותר‪ ,‬חייבים‪.‬‬
‫וכך לאט לאט נכנסתי יותר והבנתי שכל מהותו של היום‪ ,‬הולך להיות מובע כאן‬
‫בעצמה הכי אדירה‪ ,‬כל מה שהוא מכוסה ונסתר ‪ -‬ביומים הקרובים הולך להיות‬
‫מפורסם ונגלה‪...‬‬
‫קבלת שבת‬
‫קבלת שבת הגיעה‪ .‬כאמור‪ ,‬הן היום הזה הוא יום של גילוי‪ ,‬לכן לא תמצאו מקום‬
‫אחד בעולם שכך מקבלים את השבת‪ ,‬הכל יוצא החוצה‪ ,‬לא מסתירים כלום‪ ,‬ההודו‬
‫של ערב שבת מלא בצעקה‪ ,‬מלא בהודיה‪ ,‬כולם מספרים כאן בתוך שורותיו של‬
‫ההודו את כל מה שקרה איתם וארע להם שבוע שלם‪' ,‬יודו לה' חסדו'‪' ...‬ויצעקו‬
‫אל ה' בצר להם'‪ ...‬רעבים גם צמאים‪ ...‬איזה צמאון‪ ,‬איזה הודיה‪ ,‬כמעט ולא יכולתי‬
‫להתפלל‪ ,‬לא ראיתי בכל שנותי כדבר הזה‪.‬‬
‫לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו‪...‬פרץ שמחה עצום קיבל את פני‪ ,‬אין זו שמחה‬
‫רגילה‪ ,‬זו שמחה שמהולה ורוויה בגעגועים וכיסופים‪ .‬ליל שבת זהו זמן שבו הלב‬
‫גואה מגעגוע חזק לה'‪ ,‬רבינו אמר שיכול לעבור על יהודי כל הליל שבת בלי שינה‬
‫מרוב הגעגוע שיש בעולם בלילות השבת‪ ,‬וכאן הגעגוע מורגש בתקפו‪ ,‬והשמחה‬
‫לא פחות‪.‬‬
‫כמו כל דבר שהוא בבחינת גן עדן‪ ,‬התפלה הארוכה נדמה כאילו עוברת לה מהר‪,‬‬
‫והריקוד שאחר התפלה עד מהרה הופך להיות מחול‪ ,‬הוא לא נפסק‪ ,‬הוא הולך‬
‫ומתעצם‪ ,‬בר יוחאי‪ ..‬שיר הידידות‪ ..‬לא חמש דקות ולא עשר‪ ,‬הן היום גם שבת‬
‫זכור‪ ,‬ארבעים דקות נמשך הריקוד שכבר היה נראה שלא יסתיים‪.‬‬
‫סעודת השבת‬
‫לאט לאט התפזרו הבחורים וירדו לסעודת השבת‪ .‬אכילת שבת קודש‪ ,‬כולה‬
‫קודש‪ ..‬למטה כבר כולם נתאספו ופתחו בשלום עליכם‪ ,‬רוקדים‪[ ,‬זה קורה כמעט‬
‫בכל הזדמנות] ומתחילים לנגן את ה'אשת חיל'‪ ...‬השיר בו מרומז בכל מילה ומילה‬
‫התגלות אור הצדיק‪.‬‬
‫'אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה ‪ - - -‬בט‪-‬ח ב‪- - -‬ה ל‪-‬ב בעלה‪ ,‬ושל‪- - -‬ל‬
‫לא יחסר‪...‬‬
‫יש צדיק עליון בו בטח לב הקב"ה כשברא את העולם כשנועץ עמו ועם שאר בחירי‬
‫הבריאה‪ ,‬הוא הרי לקח את הערבות‪ ...‬הערבות לתקן מתחילה ועד סוף ‪ -‬בטח בה‬
‫לב בעלה‪...‬‬
‫'גמלתהו טוב ולא רע'‪ ...‬הרי רבינו התפאר ואמר הסור מרע שלי הוא חדוש נפלא‪,‬‬
‫וגם העשה טוב שלי הוא נפלא מאוד‪...‬‬
‫אוי‪ ..‬ותקם בעוד לילה‪ ..‬עוד בתוך הלילה של הגלות הוא כבר מטעים אותנו‬
‫מטעמה של התורה העתידה‪ ...‬אם כן לא פלא ש'טעמה כי טוב סחרה'‪ ...‬ולכן 'לא‬
‫יכבה בלילה נרה' ‪ - -‬וכמו שכבר אמר 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח' – שלא‬
‫יכבה נרו לעולם ועד‪...‬‬
‫כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון‪ ,‬לא תירא לבי‪--‬תה משלג‪ ,‬כי כל ביתה לבוש‬
‫שנים‪ ...‬איך רבינו מושיט את ידיו לעניים והאביונים מתורה וממצוות שכולם עזבו‬
‫אותם לאבדון‪ ,‬ולא רק בעולם הזה אלא גם לעולם הבא מושיט הצדיק לכל אלו‬
‫החסרים שם ממלבושי התורה והמצוות‪ ,‬מלבושים יקרים ממלבושיו שלו עצמו‪...‬‬
‫נודע בשערים בעלה‪ ...‬עוז והדר לבושה‪ ,‬ותשחק ליום אחרון‪ ,‬פיה פתחה בחכמה‬
‫ותורת חסד על לשונה‪...‬‬
‫איזה תורה‪ ,‬איזה חסד‪ ,‬תוכחה של המוכיח הראוי שכל כולה שיר של חסד‪ ,‬של ע"ב‬
‫נימין‪ .‬שיר שהוא הוא יזמר לעתיד לבוא‪.‬‬
‫צופיה הליכות ביתה‪ ...‬רבינו צופה על כל תלמידיו‪ ,‬על כל אלו הקרואים על שמו‬
‫הקדוש‪ ,‬ועל כל העולם כולו ועל כל הדורות‪ ,‬הוא צופה על הליכותיהם לתקנם‬
‫בתיקון שלם ונצחי‪ .‬ולכן קמו בניה ויאשרוה ‪ -‬כי על ידי התלמידים וכל הקרובים‬
‫לרב האמת אפשר קצת להשיג ולתפוס מהו הרב ומהי גדולתו‪..‬‬
‫ש ‪ -‬רבות בנות עשו חיל ואת ‪ - - -‬אתה‪ ,‬רבינו הקדוש‪ ..‬עלית על כולנה‪.‬‬
‫ואף על פי ששקר החן ‪ -‬הדרך של תפילה והתבודדות לפנות רק לה' יתברך בכל‬
‫מקום ובכל מצב אע"פ שבעולם השקר אין לזה כל כך חן וחשיבות אך ‪ -‬אשה יראת‬
‫ה' היא תתהלל‪...‬‬
‫כן כן‪ ...‬לא להאמין‪ ,‬אבל זהו השיר שבח יקר וגדולה ששרים‪ ,‬ובו מגלים את גדולת‬
‫‪ | 13‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫הצדיק ועסקו בתיקון העולמות והנשמות‪.‬‬
‫אחרי כאלו כיסופים באש חיל הקידוש הוא אחרת‪ ,‬השבת היא אחרת לגמרי‪ ,‬אור‬
‫הצדיק השבת דכולהו יומי מתנוצץ בלב ובמוח‪.‬‬
‫כך עוברת השבת בגן עדן העליון‪ ,‬חלק מהבחורים קמים גם בליל שבת בחצות‬
‫לילה‪ ,‬גם בליל שבת מחפש כל אחד מהבחורים איזה מחבוא או פינה שקטה‪ ,‬חדר‬
‫שיעורים‪ ,‬או שעולים על הגג‪ ..‬התבודדות של ליל שבת‪ ,‬רווי קדושה ושמחה‪..‬‬
‫הדיבורים לה' יתברך נשפכים מהלב‪ ,‬דיבורי אמונה‪ ,‬כיסופים לה' יתברך ולצדיקיו‬
‫האמיתיים המקרבים אותנו אליו‪.‬‬
‫שבת בבוקר תפלה רותחת כיורה מבעבעת‪ ,‬לאחריה קידושא רבה עם שיעור‬
‫בסיפורי מעשיות‪ ,‬כשברקע‪ ,‬עומד לו מתחת לכל דיבור‪ ,‬לכל שיחה‪ ,‬רק הציפיה‬
‫ליום הגדול והקדוש 'יום הפורים'‪ .‬את השיעור מוסר הרה"ח ר' נתן שפירא‪ ,‬ובדבריו‬
‫חוצבי הלהבות הוא מגולל את כל יום הפורים‪ ,‬כמה אפשר להשתנות‪ ,‬כמה אפשר‬
‫לקבל‪ ,‬איך זה היום שמוכן לכל חסיד לקבל קשר חדש בל ינתק עם רבינו ועם‬
‫עצותיו‪...‬‬
‫ככל שמתקרבת השעה‪ ,‬הלבבות נדרכים‪ ,‬מתכונים‪ ,‬הן בעוד כמה שעות יגיע היום‬
‫הקדוש והמקודש‪ ,‬ומצוות היום‪ ...‬קריאת המגילה‪ ,‬הארת מרדכי ואסתר‪ ...‬זרם‬
‫החשמל מנסר את האויר‪.‬‬
‫לקיים את ימי הפורים‬
‫נראה כאן כאילו השבת לא יצאה‪ ,‬הקדושה והשמחה של שבת לא פינתה את‬
‫מקומה אפילו לא לרגע קט‪ ,‬אדרבה היא המשיכה וחלחלה לתוך היום חול‪ .‬נכון‬
‫שעשו הבדלה‪ ,‬נכון שגם עושים כבר מלאכות‪ ,‬אבל היום זה פורים‪ ,‬עכשיו זה חג של‬
‫ונהפוך הוא‪ ,‬ובתוך כל החולין יש הארה שהיא יותר גבוהה אפילו מיום הכיפורים‪,‬‬
‫יורדת הארה משער החמישים של הקדושה‪ ,‬וכל המושג של חולין מאבד משמעות‪.‬‬
‫הכל כבר עומדים מוכנים במלבושי הפורים בהיכל הישיבה מחכים ומצפים בלב‬
‫הומה לברכות‪ ,‬לאותיות‪ ,‬לשמוע את כל 'פרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך'‪,‬‬
‫ובתוך כך פותח הבעל קורא בניגון שכולו הכרזה את הברכות‪..‬‬
‫אי אפשר לספר את הזרם‪ ,‬את ההרגש‪ ,‬שיכול כל אחד לחוש בעת קריאת המגילה‬
‫בתוך ההיכל‪ ,‬הדברים המסופרים שם חיים ומוכרים לכולם‪ ,‬לא מדובר על ארוע‬
‫עתיק חד פעמי שהיה לפני כמה אלפי שנים‪ ,‬זה מעשה של שנים קדמוניות‬
‫שממשיך להתהוות כל יום בכל שעה אצל כל אחד ואחד‪ ,‬כל אחד כאן יודע שהוא‬
‫כותב עוד כמה פרקים במגילה הפרטית שלו‪ ,‬במגילת אסתר שלו‪ ,‬בגילוי ההסתרות‬
‫שלו‪ ,‬מכאן נובעת החיות‪ ,‬כאן הכל חי ועכשווי‪.‬‬
‫כל אזכור של המן גורר עקבות רגלים שהולמות את הרצפה‪ ,‬וגוררות אף הן‬
‫בעקבותיהן דפיקות חזקות בלב ובמוח שמתאמצות למחוק משם כל זכר של‬
‫עמלק‪ ,‬כל משהו יאוש‪ ,‬משהו חמץ‪ ,‬הן עכשיו עיקר ההתחלה של הניקיון לפסח‪...‬‬
‫ולהבדיל רבבות הבדלות‪ ,‬כל אימת שהבעל קורא ומזכיר את שמו הקדוש של‬
‫מרדכי היהודי‪ ,‬הלב רוצה ומבקש‪' ,‬זכני‪ ,‬זכני לקדושת מרדכי ואסתר' שאזכה‬
‫לראות‪ ,‬שאזכה לחיות‪ ,‬רק ורק את קדושתו הנוראה של מרדכי היהודי אשר אורו‬
‫מתגלה וזורח יותר ויותר מדור לדור‪ ,‬עד שבדור הזה אפשר לזכות בשלימות ע"י‬
‫הצדיק שזכה ליראה עלאה דעלאה בתכלית השלימות‪.‬‬
‫אחרי סיומה של קריאת המגילה ננשאים ומתרוממים הלבבות‪ ,‬ובעקבותיהם‬
‫הרגלים גם הם פוצחים בריקוד נלהב‪ ,‬המנגינות מתחלפות‪ ,‬השמחה עולה מעלה‬
‫מעלה‪...‬‬
‫בלילה ההוא‬
‫אך כאן לא נמשך הריקוד זמן רב‪ ,‬הן הלילה גדול ובעוד כמה שעות אחר שכל‬
‫הבחורים ינומו מספר שעות יקומו כולם‪ ,‬והלילה ממש כ‪-‬ו‪-‬ל‪-‬ם‪ ,‬בחצות הלילה‬
‫ובאוטבוסים שמאורגנים על ידי ארגון "שיח השדה" יצאו אל השדות לשפוך שיח‬
‫בעת רצון זו שאין כמותה‪.‬‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪14‬‬
‫בלילה ההוא נדדה שנת מלכו של עולם‪ ,‬בלילה ההוא מפירים את הגזירות וממתיקים‬
‫אותם בגזירות טובות‪ ,‬לכן כל מבקש ה' ינטה מקומו למחוץ לישוב שם בין האילנות‪,‬‬
‫בלילה הקדוש ביותר בשנה‪ ,‬יכולים לפעול בתחנונים‪ ,‬כמו אסתר המלכה‪ ,‬לשאוג‬
‫ולזעוק אלי אלי למה עזבתני‪ ,‬על מה ולמה ישנה כזאת הסתרה? מה חרון האף הזה?‬
‫למה ה' תסתיר פניך?‬
‫ואם תשאלו מה טיבה ופשרה של נהירה המונית זו? הן בכל השנה כולה לא נמצא‬
‫עדין כזה מצב פלאי שכל כך הרבה כשרים ויראים ממלאים את השדות והיערות?‬
‫אף אני שאלתי כן‪ ,‬והתשובה אף היא היתה מענינו של יום‪:‬‬
‫"כל השנה כולם רוצים לצאת‪ ,‬זה דבר שטבוע בלבו של כל אחד ואחד‪ ,‬הוא יודע‬
‫שכל חיותו הוא יכול לשאוב בשדה‪ ,‬כל רוח קדושה‪ ,‬כל התקרבות ודבקות בה'‪ ,‬הוא‬
‫יודע בידיעה ברורה שהוא יכול לזכות להכל על ידי התבודדות מחוץ לישוב‪ ,‬אך מה‬
‫יעשה ושאור שבעיסה מעכב‪ ,‬מה יעשה ומוקף הוא באינספור טרדות‪ ,‬מה יעשה‬
‫ובקושי הוא מוצא לעצמו זמן להכנס לחדר שקט לעשות זאת מידי יום‪.‬‬
‫אבל דבר אחד הוא לא מפסיק‪ ,‬לרצות! כל אחד מאלו שלא זוכים הוא רוצה‪ ,‬הוא‬
‫לא מכחש באמת‪ ,‬הוא משנן לעצמו אותה מידי יום‪ ,‬וכשמגיע הזמן שנכנס יין‬
‫ויוצא סוד‪ ,‬כשמגיעה העת שחומות ההסתרה מנותצים בכוחו של מרדכי היהודי‪,‬‬
‫אז מתגלה רשפי האש שבוערים בליבו של כל אחד ואחד‪ ,‬ואותה בעירה היא זאת‬
‫שלוקחת את כולם לשדה‪ ,‬זה ההתגלות של הרצון שמכוסה כל השנה‪...‬‬
‫וכשצריכים לחזור מן השדה הלב הומה‪ ,‬הן לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים‬
‫יום‪ ,‬ואני ממאן להפרד‪ ,‬אני לא רוצה לחזור הביתה ולשכוח למחרת פורים מהלילה‬
‫הזה בשדה‪ ,‬אני רוצה כל יום‪ ,‬אני רוצה לעשות ולקיים את דתי המלך! אני רוצה כל‬
‫יום לצאת מחוץ לישוב!"‬
‫השדה כמדורת אש‬
‫והשדה עצמו כמדורת אש‪ ,‬כמו הר סיני‪ ,‬כאן ממש מתקיים מעמד תורה חדש כל‬
‫שנה‪ ,‬כאן יש קבלה מאהבה ‪ -‬הדר קבלוה מאהבה‪ ,‬קדושה עלאית חופפת את כל‬
‫הפרדס הענק‪ ...‬מאות ואלפי אנשים מחפשים מקום שיהיה קצת יותר לבד‪ ,‬קצת‬
‫יותר שקט‪ ,‬המרחבים הגדולים הם בבחינת עומדים צפופים ומשתחווים רווחים‪ ,‬כל‬
‫אחד לבד וביחד‪ ,‬אי אפשר כמעט לברוח‪ ,‬אבל בכזה מקום אפשר להיות בין אנשים‬
‫ולהיות לבד‪ ,‬לבד עם ה' יתברך‪...‬‬
‫בעצם‪ ,‬אני תופס‪ ,‬זה המראה הכי נדיר שראיתי בחיי‪ ,‬זה החיזיון הנבואי [אין הגדרה‬
‫אחרת] שיהיה בעז"ה מעשה דבר יום ביומו‪ ,‬חזיונו של מוהרנ"ת שאמר שיבוא יום‬
‫שההתבודדות תהיה דרך כבושה לרבים כמו טלית ותפילין‪ ,‬זה התחלת התגשמותה‬
‫של אותה נבואה‪ ,‬איזה נורא יהיה המראה כאשר נבואה זו תתמלא בשלמות‪.‬‬
‫מכל עבר‪ ,‬תחת כל עץ רענן‪ ,‬בוקעת גניחה טהורה מלב טהור‪ ,‬כאן יהודי מזמזם איזה‬
‫ניגון לבבי עמוק שמטלטל את הנפש‪ ,‬ובריחוק יותר נשמעות זעקות שבר‪ ,‬אוי אוי‬
‫או‪ - - -‬י‪ ,‬הצילני מקליפת המן עמל ‪ -‬ק‪...‬‬
‫בסופה של אותה שעה [יש כאלו שמבלים לילה שלם] חזרתי באוטובוס לישיבה‪,‬‬
‫רוב הבחורים חטפו עוד שעתים תנומה וכבר הגיע זמן שחרית‪ ,‬בפורים הרי‬
‫מתפללים בנץ החמה‪ ,‬אחרי מקווה מטהר היכל הישיבה התמלא מפה אל פה‪ ,‬לא‬
‫רק בחורי הישיבה עצמם מהווים את מתפללי המנין‪ ,‬מכל העיר מתאספים כאן‪,‬‬
‫בחורים מישיבות אחרות‪ ,‬אברכים‪ ,‬נערים וזקנים‪ ,‬כולם חפצים לטעום את הטעם‬
‫המשומר של פורים בין כתלי הישיבה‪.‬‬
‫תפלת שחרית נראית כמו היתה זו תפלת שחרית של הושענה רבה או יום כיפור‪,‬‬
‫יראה עצומה‪ ,‬יראה עם שמחה‪ ,‬מחיאות כף‪ ,‬ריקודים וניגונים הם חלק מאותה‬
‫תפילת שחרית של פורים‪.‬‬
‫קריאת המגילה בבוקר אינה שונה במאומה מאותה קריאת מגילה של הלילה‪,‬‬
‫כמעשהו בלילה כך מעשהו ביום‪ ,‬רק שונה היא בכך שהיא חדשה‪ ,‬יש בה התחדשות‪,‬‬
‫עכשיו שונים אותה‪ ,‬עכשיו מכניסים אותה יותר עמוק‪ ,‬מסתכלים יותר פנימה‪ ,‬וכל‬
‫מילה מפלחת את עמקי הלב‪ ,‬כמה תורות רבינו גילה על המגילה‪ ...‬הרבה יותר‬
‫מהתורות של פורים‪ ,‬כמעט בכל תורה אפשר לגלות פן נוסף בסיפור המגילה‪...‬‬
‫לדעת את שלום אסתר‪ ...‬ושמעו הולך בכל המדינות‪ ...‬לא יעברו מתוך היהודים‪...‬‬
‫כל פסוק ופסוק מקפל עולמות שלמים של תיקון ותקווה‪ ,‬של גאולה ושל פדות‪,‬‬
‫גאולה שאין אחריה גלות‪.‬‬
‫להרבות אהבה‬
‫אחרי קריאת המגילה מקיימים כולם בשמחה רבה ברעות עצומה את מצוות היום‪,‬‬
‫מתנות לאביונים‪ ,‬משלוח מנות איש לרעהו‪ ...‬כמה תיקונים נוראים יש בכל משלוח‬
‫מנות‪ ,‬בכל מתנות לאביונים‪ ,‬הן בכל מצוות היום עובר חוט שני של אהבה ורעות‪,‬‬
‫של נתינה‪ ,‬בין רחוקים ובין קרובים‪ ,‬אהבה כזאת אשר בכוחה להמשיך אויר קדוש‪,‬‬
‫מכל עבר‪ ,‬תחת כל עץ רענן‪,‬‬
‫בוקעת גניחה טהורה מלב טהור‪,‬‬
‫כאן יהודי מזמזם לו ניגון לבבי‬
‫עמוק שמטלטל את הנפש‪,‬‬
‫ובריחוק יותר נשמעות זעקות‬
‫שבר‪ ,‬אוי אוי או‪- -‬י‪ ,‬הצילני‬
‫מקליפת המן עמל‪-‬ק‪...‬‬
‫(הנסיעה לשדה בפורים)‬
‫נח וזך על כל העולם כולו‪.‬‬
‫כל תיקון העולם והעלאת הניצוצות הקדושים השבויים בעומק הקלפות‪ ,‬במחשבה‬
‫תחילה של הקליפה‪ ,‬בהעלמה יתירה‪ ,‬כל תקוותם הוא רק על אותו דיבור קדוש‬
‫היוצא מפי מי שראוי ויכול לדבר‪ ,‬שהדבור הזה נע ונד בעולם‪ ,‬הוא מגיע לאזנים‬
‫המתאימות‪ ,‬ופועל גדולות ונצורות‪ ,‬ורק אם יהיה אויר של אהבה ורעות בעולם יש‬
‫בכוח הדיבור הזה ללכת ממדינה למדינה‪ ,‬מריב לריב‪ ,‬ולעשות שם שלום‪ ,‬ולגלות‬
‫שיש בכל ניצוץ יהודי התפארות עצומה שאין מי שישערנה‪ ...‬הנשמע כזאת‪.‬‬
‫אם עין לאדם ואם אוזן לליבו ילך נא ויראה בתוך הספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן‬
‫בתורה י"ז את כל מהלך התיקון הנורא הזה ותסמרנה שערות ראשו מעוצם גדולת‬
‫הפלא הגדול אשר גדלו המלך מכל השרים‪ ,‬כי לא דברנו רק מן הקצה אשר בחוץ‪.‬‬
‫והשתיה כדת‬
‫מכאן ואילך‪ ,‬עד סוף היום‪ ,‬עמוק אי שם בלילה‪ ,‬עוסקים כולם על כל שאר מצוות‬
‫היום במצווה אחת עיקרית של משתה ושמחה‪.‬‬
‫הגם שאין הציבור מורגל במשתה היין‪ ,‬הן במשך כל השנה אסר רבינו את שתיית‬
‫היין מכל וכל‪ ,‬אבל בימי הפורים לא רק שמותר הדבר‪ ,‬אלא מצווה גדולה להרבות‪.‬‬
‫תיקון גדול יש בשתיה זו‪ ,‬כי עכשיו כולם יכולים בכוח של רבינו לשתות בבחינת‬
‫זכה נעשה ראש‪ ,‬ועל ידי זה אפשר לעלות ולקבל השגה של 'לא ידע' וכמו שרבינו‬
‫השיג זאת בכל עת‪ ,‬ה' יתברך גדול ואין יודעין כלל‪ ,‬וכמובא הרבה מר' נתן שעל‬
‫ידי ההשגה הזאת אפשר לאדם שיתנוצץ לו כוח התשובה שכל העונות יכולים‬
‫להתהפך לזכויות‪ ,‬כי לא יודעים כלל מה נעשה בעולם‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫ולכן כבר בסעודת שחרית‪ ,‬כנהוג עוד מהאריז"ל‪ ,‬להתחיל את משתה היום כבר‬
‫בשחרית‪ ,‬מתחילים כולם להרבות במשתה היין‪ ,‬ובמשך כל היום משתדלים שלא‬
‫להשתכר לגמרי בשביל שהעיקר יהיה בסעודה שלקראת מנחה‪...‬‬
‫או אז מעמידים שני דודים ענקיים מלאים ביין עם ברזים וכוסות‪ ,‬והיין נשפך כמים‪,‬‬
‫והשמחה הולכת וגדלה‪ ,‬ומי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו‪ ,‬מחולות‬
‫וריקודים בליווי תזמורת וכולם מפזזים ומכרכרים‪ ,‬שמחה‬
‫עצומה‪ ,‬מילי דשטותא לרוב‪ ,‬וכל השיכורים מתחילים לגלות את‬
‫צפון לבבם‪...‬‬
‫וכבר הזכרנו בתחילת דברינו שיום הפורים הוא יום של גילוי‪,‬‬
‫יום שבו האמת מתחילה להראות בזריחתה ובהדרה‪ ,‬זיו יפיה‬
‫של האמת מתגלה בכל עוצמתה‪ ,‬כולם מביעים את רצונם העז‬
‫לימנות על ליגיונו של מלך מלכי המלכים‪ ,‬לעבוד את ה' בכל‬
‫לבב‪ ...‬ולהתקרב לצדיקיו האמיתיים העוסקים לקרב את כולם‬
‫אליו יתברך‪...‬‬
‫השמחה והלב נשבר מתגלים כאן כדברים הכי לא מנוגדים‬
‫אחד לשני‪ ,‬אלא אדרבה משלימים בשלמות מאין כמותה אחד‬
‫את חבירו‪ ,‬מתוך הלב הנשבר השבור ביותר בוקעת לה שמחה‬
‫עצומה‪ ,‬שמחה שהיא מעל לראש‪ ,‬מעל למוחין‪ ,‬ששון ושמחה‬
‫ישיגו‪ ...‬שמחת עולם על ראשם‪ ,‬חס ושלום אין כאן אפילו קמצוץ‬
‫של עצבות‪ ,‬עצבות זה עמלק‪ ,‬והיום זהו הרי יום מחיית עמלק‪...‬‬
‫איזה דיבורים טהורים יוצאים כאן מהפיות‪ ,‬איזה רצונות‪ ,‬איזה‬
‫בקשה וחיפוש‪ ,‬אין בכל העולם כולו בקשת אמת נוקבת כל כך‬
‫ומחזקת כל כך כמו שתמצאו ביום הפורים בכל בית כנסת או‬
‫שטיבל של חסידי ברסלב‪...‬‬
‫ההתקשרות והדבקות שמתגלה כאן בדיבורים לראש בני ישראל‪ ,‬לרב'ה‪ ...‬אהבה‬
‫עצומה‪ ,‬ממש כפשוטו‪ ,‬מרגישים כאן שאין חיים אחרים‪ ,‬שבלעדיו לא היתה כאן‬
‫שום נצנוץ של אור בעולם‪ ,‬של תקווה אמיתית‪.‬‬
‫יכלו התיאורים‪ ,‬אבל הזכרונות עוד רבים‪ ,‬אי אפשר לפרטם כי רבים הם‪ ,‬והרי‬
‫מוכרחים אנחנו לשום קץ במילין ולהשאיר ללב חלק מהדברים‪.‬‬
‫ויהי ממחרת‬
‫אך נקודה אחת‪ ,‬משהו של אחרי פורים‪ ,‬אני חייב להעלות על הכתב‪ ,‬וזוהי נקודה‬
‫שמתמצתת את ההבדל ואת החילוק‪...‬‬
‫אחרי שנגמר פורים‪ ,‬בלילה מאוחר או ביום למחרת‪ ,‬המצב בעולם שלא זוכרים את‬
‫האתמול‪ ,‬כולם נכנסים לכמו תרדמת עצובה‪ ,‬כל הדברים המטרידים נופלים בבת‬
‫אחת על האדם כאילו אתמול הוא לא היה שמח‪ ..‬לא נשאר כמעט זכר לשמחה‬
‫של פורים‪.‬‬
‫ההפך הגמור אצל כל מי שנמנה על אלו שזכו לטעום את האור בפורים‪ ,‬כל מי‬
‫שלקח קצת מהאור הגבוה של רבינו בפורים‪ ,‬והכניס אותו לתוך תיבה קטנה בלב‪,‬‬
‫זה נשאר שם!! הוא ממשיך את זה! הוא לוקח את זה איתו!‬
‫כמה יפה לראות לילה אחרי פורים את הטנדר עמוס בחורים יוצא שוב מהרחבה‬
‫שלפני הישיבה למסלול הקבוע בדרך לפעלד‪ ,‬כמה עדות יש בזה למשהו אמיתי‬
‫שהתחולל כאן בימי הפורים הקדושים‪ ,‬זה טעימה והכנה ליום בו יתקיים‪" :‬ויאתיו‬
‫כל לעבדך‪ ,‬ויברכו שם כבודך‪ ,‬ויגידו באיים צדקך‪ ,‬וידרשוך עמים לא ידעוך‪ ,‬ויהללוך‬
‫כל אפסי ארץ‪ ,‬ויאמרו תמיד יגדל הוי'‪ ,‬ויטו שכם אחד לעבדך‪ ,‬וייראוך עם שמש‬
‫מבקשי פניך‪ ,‬ויכירו כח מלכותך‪ ,‬וילמדו תועים בינה‪ ,‬וימללו את גבורתך‪ ,‬וינשאוך‬
‫מתנשא לכל לראש‪ ,‬ויסלדו בחילה פניך‪ ,‬ויעטרוך נזר תפארה‪ ,‬ויפצחו הרים רנה‪,‬‬
‫ויצהלו איים במלכך‪ ,‬ויקבלו על מלכותך עליהם‪ ,‬וירוממוך בקהל עם‪ ,‬וישמעו רחוקים‬
‫ויבואו‪ ,‬ויתנו לך כתר מלוכה"‪.‬‬
‫‪ | 15‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫להודיע שיש נחל נובע מקור חכמה‬
‫כיסופים וגעגועים לראש כל הצדיקים תקות הדורות ביום בו מתגלה אור הצדיק בכל העולמות בעת משתה היין‬
‫נכנס יין יצא סוד ‪ -‬מפי הר"ר נתן שפירא נ"י בישיבת ברסלב בני‪-‬ברק‬
‫רבותי‪ ,‬תדעו‪ ,‬כולם צריכים לדעת‪ ,‬יש רבינו בעולם‪ .‬ואם‬
‫תשמעו בקולו‪ ,‬אז יהיה לכם כל מה שאתם צריכים‪ ,‬שידו־‬
‫כים‪ ,‬זיווגים‪ ,‬רפואות‪ ,‬ישועות‪ ,‬תתפטרו מתאוות‪ ,‬תתפטרו‬
‫ממידות רעות‪ .‬אנשים רוצים ישועות‪ ,‬אז תדעו לכם שיש‬
‫רבינו בעולם‪ ,‬הוא יתן לכם הכל‪ .‬כמו שאומר רבינו בתורה ל"ד‬
‫שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו כמו שדרשו‬
‫רבותינו ז"ל צדיק מושל‪ ,‬מי מושל בי צדיק‪ ,‬ועיקר הממשלה‬
‫של הצדיק זה לעורר את ליבנו לעבודת ה'‪.‬‬
‫אנחנו לא רוצים את השטויות את הדמיונות ואת הקרירות‪,‬‬
‫אנחנו רוצים אותך רבינו‪ .‬אתה רבי של כולנו‪ ,‬אתה רבי של כל‬
‫הצדיקים‪ ,‬של כל הפשוטים‪ ,‬של כל הרשעים‪ ,‬של כל נשמות‬
‫ישראל‪ ,‬אתה שורש נשמות ישראל‪ .‬מי שיאחוז ברבינו יהיה‬
‫לו את כל הישועות‪ ,‬הוא מבטיח והוא יקיים‪ ,‬הוא יתן לך כל‬
‫טוב רק תאחז בו‪.‬‬
‫אתם מכירים את רבינו‪ ,‬הוא אמר לעשות התבודדות כל יום‪,‬‬
‫יש לו ספר‪ ,‬הוא רוצה שתלמדו אותו‪ ,‬שתהיו דבוקים בה'‬
‫יתברך‪ ,‬ובצדיקיו האמיתיים‪ ,‬ר' נתן אומר דרשו ה' ועוזו‪ ,‬איך‬
‫זוכים לחפש את ה' ‪ -‬ע"י ועוזו‪ ,‬ע"י שמחפשים את הצדיק‪.‬‬
‫רבינו רוצה לבוא אלינו‪ ,‬הוא רוצה שנרצה אותו‪ ,‬רבינו אנחנו‬
‫רוצים אותך‪ ,‬רבינו אתה בכל העולם‪ ,‬ההתפשטות של הצדיק‬
‫בכל העולם‪ .‬אנחנו רוצים את רבינו לא רק בפורים‪ ,‬אלא בכל‬
‫השנה‪ .‬רוצים את הליקוטי מוהר"ן‪ ,‬רוצים ליקוטי תפילות‪ ,‬רו־‬
‫צים שהתלמיד של רבינו ר' נתן יאיר לנו את האור של רבינו‪,‬‬
‫רבינו מתפשט לכולם אם רוצים אותו‪ ,‬אם לא מתנגדים על‬
‫רבינו אם לא מתחכמים על רבינו אז הוא בא‪ ,‬אבל צריכים לר־‬
‫צות אותו‪ ,‬לצעוק "רבונו של עולם תמשיך לנו את האור של‬
‫רבינו‪ ,‬באמת‪ ,‬בלי השטויות שלנו"‪.‬‬
‫רבינו יכול לתת לנו הכל תכלית השלימות שאין שלימות אח־‬
‫ריו "כמוני ממש"‪ ,‬רק נשמע בקולו לפי הערך שלנו‪ ,‬רבינו הוא‬
‫רבי אמיתי‪ ,‬הוא לא מגרש אף אחד‪ ,‬אני רוצה שהוא יבוא אלי‪,‬‬
‫תגידו שאתם רוצים את רבינו‪ ,‬וכל הישועות בגשמיות ממילא‬
‫נקבל‪ ,‬רבינו רוצה לבוא אלינו‪ ,‬הוא רוצה שנפשוט ידיים‪ ,‬ושנ־‬
‫גיד לו "רבינו אנחנו רוצים אותך"‪.‬‬
‫רבינו רוצה לבוא אלינו‪ ,‬רק שנרצה אותו‪ ,‬אל תרצו דברים‬
‫אחרים‪ ,‬אני לא רוצה כלום‪ ,‬אני רוצה רק שרבינו יבוא אליי‪,‬‬
‫אני רוצה רבי כזה שיכול להוציא אותי מהשאול תחתית שלי‪,‬‬
‫אני רוצה רבי כזה שיביא אותי לה' יתברך‪ ,‬אני רוצה שרבינו‬
‫יבוא אלי עם כל השטויות שלי‪ ,‬אבל גם עם הרצון שלי!‬
‫אני רוצה את המקוה של רבינו‪ ,‬המקוה המטהר מכל הכתמים‪,‬‬
‫זה המקוה האמיתי‪ ,‬אני מלא כתמים‪ ,‬אני מלא שאול תחתית‪.‬‬
‫אבל רבינו זה העבודה שלך‪ ,‬רבי לא באת לעולם רק בשביל‬
‫דרי מעלה‪ ,‬באת לעולם להתעסק בלכלוך כמוני‪ ,‬רבי בשביל‬
‫זה באת לעולם‪ ,‬להתעסק עם צדיקים אתה יכול להשאר‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪16‬‬
‫בעולם הבא‪ ,‬באת לעולם רק בשביל להתעסק איתי‪ ,‬בשאול‬
‫תחתית שלי‪...‬‬
‫וזה מה שרבינו רוצה‪ ,‬כמו שכתוב בתורה ז' שעיקר שלימות‬
‫הצדיק שיכול לרדת גם למטה למטה‪ ,‬להקיץ את שוכני עפר‬
‫שלא יתייאשו‪ .‬רבינו רוצה להתעסק איתי‪ ,‬אבל הוא מחכה‬
‫שאני יגיד לו "רבי אני רוצה אותך‪ ,‬רבי אני רוצה רק אותך‪,‬‬
‫אתה השליח של הקב"ה בעצמו‪ ,‬ואתה יורד אלי בתוך הבוץ‬
‫שלי‪ ,‬רבי אתה רוצה אותי אפילו שאני כמו שאני‪ ,‬רבי אתה‬
‫רוצה גם אותי"‪.‬‬
‫רק על ידי שמתפללים‪ ,‬צועקים "רבונו של עולם אני רוצה את‬
‫רבינו‪ ,‬רבונו של עולם אני רוצה את רבינו‪ ,‬אני לא רוצה את‬
‫הבלי העולם הזה‪ ,‬לא פלאפונים‪ ,‬לא עיתונים‪ ,‬אני לא רוצה את‬
‫כל הזבל של הדור הזה‪ ,‬אני רוצה את האור של רבינו אורגינל‪,‬‬
‫בלי שום הסתרות‪ ,‬אני רוצה את רבינו‪ ,‬אמת אמת אמת‪ ,‬אני‬
‫רוצה את רבינו כמו שהוא‪ ,‬בלי הסתרות"‪.‬‬
‫איזה רבי יש לנו‪ ,‬כל הישועות אפשר לקבל רק מרבינו‪ ,‬איזה‬
‫רבי יש לנו רבי כזה מתוק‪ ,‬כזה נפלא‪ ,‬הוא רוצה לרדת אלינו‪,‬‬
‫ואנחנו צריכים רק לפשוט את הידיים‪ ,‬אנחנו צריכים רבינו‬
‫באמת‪ ,‬אנחנו צריכים ליקוטי מוהר"ן‪ .‬אחד יכול להגיד את כל‬
‫החידושים הנפלאים‪ ,‬אבל אם בראש שלו מונח כל השטויות‪,‬‬
‫אז זה כבר לא ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬אם הוא מקושר לכל ההבל של‬
‫הדור הזה אז זה ליקוטי מוהר"ן שרוף‪ ,‬זה לא ליקוטי מוהר"ן‬
‫אמיתי‪...‬‬
‫אבל ליקוטי מוהר"ן כזה שבא עם הרבה התבודדות‪ ,‬עם ביטול‬
‫לרבינו‪ ,‬זה ליקוטי מוהר"ן אמיתי!! לצעוק הרבה להשי"ת‪,‬‬
‫"זכני ללמוד ליקוטי מוהר"ן כמו שרבינו רוצה לתת לי"‪ ,‬זה‬
‫רבינו אמיתי‪ ,‬אפילו אם אתה לומד את התורה הכי קטנה שי־‬
‫כול להיות ‪ -‬אבל זה רבינו אמיתי‪ ,‬שמה מונח כל הישועות‪.‬‬
‫ומה זה רבינו‪ ,‬רבינו מתגלה בספרים שלו‪ ,‬רבינו מתגלה בא־‬
‫נשים שמחפשים את רבינו‪ .‬לא צריכים להיות מומחה גדול‬
‫לחפש את רבינו‪ ,‬אם אני רוצה אותו הוא יבוא‪ ,‬אם לא נגרש‬
‫את רבינו הוא יבוא‪ ,‬בוא יבוא‪ ,‬נזמין אותו‪ ,‬נגיד "רבינו רוצים‬
‫אותך‪ ,‬אנחנו רוצים את רבינו‪ ,‬אנחנו רוצים את האור שלך‪,‬‬
‫אנחנו רוצים את העצות שלך‪ ,‬רבי רבי אנחנו מדברים לרבי־‬
‫נו‪ ,‬אנחנו רוצים אותך‪ ,‬את אותו רב שהיה לר' נתן‪ ,‬רוצים את‬
‫רבינו בלי שום התחכמויות‪ ,‬רוצים את רבינו אורגינל‪ ,‬אנחנו‬
‫רוצים את רבינו בעצמו"‪.‬‬
‫כשמחפשים את הליקוטי מוהר"ן‪ ,‬אז אפילו שאני אדם שפל‪,‬‬
‫אבל אני רוצה לצאת מכל השטויות של הדור הזה אני מתרחק‬
‫מזה‪ ,‬וכולם אומרים לי שאני משוגע‪ ,‬אבל רבינו אומר לי‪ ,‬אתה‬
‫נורמלי‪ ,‬אם אתה משוגע בעיני העולם‪ ,‬אז אתה נורמלי‪ ,‬ואז‬
‫אתה יכול לראות איזה רבי נפלא יש לנו‪ ,‬איזה רבי‪...‬‬
‫אם תבקשנה כמטמונים‪ ,‬כשמחפשים‪ ,‬בפורים כל אחד יכול‬
‫לבקש‪ ,‬אז גם אני‪ ,‬יוצאים לשדה בפורים‪ ,‬צריך לצעוק רבי אני‬
‫רוצה אותך‪" ,‬רבי‪ ,‬רבי‪ ,‬רבי אני רוצה אותך‪ ,‬רבי תבוא אלי‪ ,‬רבי‬
‫תבוא אלי‪ ,‬רבי אני לא יודע להגיד לך אם באמת או בשקר‪ ,‬אבל אני‬
‫רוצה אותך‪ ,‬שתבוא אלי ותקרב אותי‪ ,‬רבי תבוא אלי כמו שאני‪ ,‬אל‬
‫תחפש אותי להיות צדיק‪ ,‬רבי דע לך אני שקוע איפה שאני שקוע‪,‬‬
‫הרי אני מלא בוץ‪ ,‬מלא שאול תחתית‪ ,‬מלא טינופת‪ ,‬אבל אני רוצה‬
‫אותך רבי‪ ,‬רבי אתה ירדת לעולם בשבילי‪ ,‬בשביל להוציא גם אותי‬
‫מהבוץ שלי‪ ,‬רבי אני עומד בשפל המדרגה ואני רוצה שתבוא אלי"‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬רבינו יבוא‪ ,‬בוא יבוא ברינה‪ ,‬לא יאחר‪ .‬הוא יבוא אלינו‪ ,‬רבינו‬
‫יירד אלי‪ ,‬רבינו יירד אלי!! ומה רבינו אומר לי‪" ,‬אני רוצה אותך‪,‬‬
‫אני יבוא אליך"‪ .‬הרבי רוצה את המסכן‪ ,‬המסכן הזה שרוצה את‬
‫הרבי‪ ,‬הוא רוצה רק את הרבי‪ ,‬הוא אוהב את הרבי‪ ,‬הוא רוצה את‬
‫הליקוטי מוהר"ן‪ ,‬הוא רוצה את הליקוטי הלכות‪ ,‬אפילו שהוא לא‬
‫לומד‪ ,‬אבל הוא רוצה ללמוד עוד שורה בליקוטי הלכות‪ ,‬אני רוצה‬
‫עוד שורה בליקוטי תפילות!!‬
‫אני רוצה‪ ,‬אז הרבי אומר לי אני איתך‪ ,‬אני איתך לאורך כל הדרך‪,‬‬
‫שיעבור עליך מה שיעבור עליך‪ ,‬אבל אני איתך אל תדאג‪ ,‬אני הולך‬
‫לפניך‪ ,‬יעבור עליך עמלק‪ ,‬יעבור עליך‪ ,‬אבל אל תדאג אני הולך‬
‫לפניך‪ ,‬בוא אלי‪" ,‬קום צו מיר ‪ -‬זאגט דער הייליגער רב'ה"‪ ,‬קום‬
‫מהנפילה שלך‪ .‬אני לא יכול לקום מהנפילה שלי‪ ,‬אבל הרבי כן יכול‬
‫להקים אותי‪ ,‬הרבי יביא לי מקל שאני יכול לקום איתו‪ ,‬הוא יביא לי‬
‫כסא גלגלים שאני יוכל לנסוע איתו‪ ,‬והוא יביא לי את כל הנוחיות‬
‫שאני יוכל לנסוע‪ ,‬לקראת ה' יתברך‪.‬‬
‫הרבי איתי‪ ,‬אפילו שעדיין לא יצאתי מהתאוות שלי‪ ,‬מהמידות‬
‫רעות שלי‪ ,‬אני לא רוצה את זה אבל אני לא מצליח‪ ,‬אבל הרבי‬
‫יחייה אותי‪ ,‬הרבי יהיה איתי ביחד כל הזמן‪ ,‬הרבי יתן לי כל טוב רק‬
‫שאני יתן לו יד‪ ,‬אני יושיט לו יד‪ ,‬אני יגיד לרבי שאני לא רוצה ללכת‬
‫בחכמות שלי אני לא רוצה חכמות‪ ,‬אני רוצה לעשות התבודדות‬
‫כל היום‪ ,‬באיזה צורה שהיא‪ ,‬אפילו על הדרכים‪ ,‬אני ידבר כל היום‬
‫אפילו כמו עז‪ ,‬אפילו כמו תייש‪ ,‬אני ידבר להשי"ת אפילו כמו ילד‬
‫קטן‪ ,‬שבקושי מדבר‪ ,‬הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי‬
‫דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'‪.‬‬
‫אז הרבי יבוא אלי‪ ,‬ויתן לי את היד שלו‪ ,‬ואם יש לי את היד של‬
‫הרבי אני לא מפחד מאף אחד‪ ,‬לא מהגדולים ולא מהקטנים‪ ,‬ולא‬
‫מאף אחד‪ ,‬כי הרבי איתי‪ ,‬הרבי איתי‪ ,‬לא בגלל שאני ראוי ולא בגלל‬
‫שאני שווה משהו‪ ,‬אלא בגלל שאני רוצה‪ ..‬אני רוצה את הרבי‪ ,‬כן‪,‬‬
‫אני רוצה אותך‪ ,‬אני רוצה שתבוא אלי‪.‬‬
‫אוי‪ ,‬איזה רבי חנון יש לנו‪ ,‬איזה רבי רחמן‪ ,‬כי מרחמם ינהגם‪ ,‬הרבי‬
‫הולך לפנינו‪ ,‬אני הולך לפניכם‪ ,‬הוא יתן לנו החיות‪ ,‬הוא יתן לנו אור‬
‫כזה‪ .‬יש לנו רבי כזה שיורד מרום כל דרגין‪ ,‬עד לבוץ שלי‪ ,‬והרבי בא‬
‫אלי ושואל אותי מה אתה רוצה‪ ,‬ואני יגיד לו‪ ,‬אני מוכן לקבל ממך‬
‫הכל‪ ,‬אני מוכן ללכת איתך באש ובמים‪ ,‬התאוות בוערים בי כמו‬
‫אש‪ ,‬ואני קר כמו מים‪ ,‬אבל מהרבי אני לא זז‪.‬‬
‫זה משהו אחר לגמרי‪ ,‬וזה ענין רבינו‪ ,‬בתוך בוץ כזה‪ ,‬שעובר מה‬
‫שעובר‪ ,‬ויש כאלו שרוצים להעביר אותנו על דעתנו‪ ,‬אבל רבינו‬
‫יש לו כלים נפלאים כאלה‪ ,‬ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬ליקוטי הלכות‪ ,‬מכת־‬
‫בי מוהרנ"ת‪ ,‬אנ"ש האמיתיים‪ ,‬רבינו אמיתי‪ .‬איזה רבי‪ ,‬יש לנו רבי‬
‫שלא מעלמא הדין בכלל‪ ,‬יש לנו רבי מעולם הבא‪ ,‬שלא שייך בכלל‬
‫לעולם הזה‪ .‬הרבי מאיר בעוצמה כזה מי יוכל לשער‪ ,‬מי יוכל לתאר‪,‬‬
‫איזה רבי יש לנו‪ .‬הרבי הוא נחל נובע מקור חכמה‪ ,‬נהר המטהר מכל‬
‫הכתמים‪ ,‬המקוה של שער הנ'‪.‬‬
‫מקוה תקוה‪ ,‬מי יש לו תקוה מי שרוצה את הרבי‪ ,‬נהר המטהר‬
‫מכל הכתמים‪ ,‬אני מלא כתמים‪ ,‬אני מלא טינוף אני מלא לכלוך‪,‬‬
‫מי שחושב שהוא כבר טהור הרבי לא מדבר אליו‪ ,‬הרבי מדבר למי‬
‫שיודע את המציאות שלו‪ ,‬אני יודע שהמציאות שלי מלא כתמים‪,‬‬
‫מלא בלבלולים‪ ,‬מלא כלום‪ ,‬מלא פניות‪ ,‬מלא דמיונות‪.‬‬
‫רבי אתה בעל כח כזה שאתה יכול להביא אותנו לדרגות אינ־‬
‫סופיות‪ ,‬אל תוותרו לרבי‪ ,‬הוא רוצה שלא נוותר לו‪ ,‬נבקש ממנו‬
‫שלימות‪ ,‬לא נגיד לו אנחנו מסתפקים במועט‪ ,‬אנחנו רוצים תכלית‬
‫השלימות‪ ,‬הראש שלנו לא עובד אבל הרבי עובד חזק מאוד‪ ,‬בתוך‬
‫כל הבלבולים‪.‬‬
‫הרבי מה הוא רוצה‪ ,‬תתקרבו אלי‪ ,‬תעשו מה שאתם יכולים‪ ,‬הת־‬
‫בודדות הוא מעלה עליונה וגדוולה מן הכל‪ ,‬התבודדות‪ ,‬תדבר כמה‬
‫דיבורים‪ ,‬תדבר כמה שאתה מסוגל‪ ,‬תגיד רבונו של עולם אני לא‬
‫יודע לדבר‪ ,‬רבונו של עולם אין לי דיבורים‪ .‬רבונו של עולם‪ ,‬תן‬
‫לי שכל כי אין לי שכל‪ ,‬ואתה יודע איזה שכל אני רוצה "שאין לי‬
‫שכל"‪ ,‬השכל שלי יהיה רק להיות כלי לאור של רבינו‪ ,‬רבונו של‬
‫עולם תן לי רק את השכל של רבינו‪.‬‬
‫כל מילה של רבינו זה עוד קצת שכל‪ ,‬עוד קצת דעת‪ ,‬הרבי אמר‬
‫שאני לא יכול להיות איש כשר בלי התבודדות‪ ,‬אז אני לא יכול‬
‫להיות איש כשר בלי התבודדות‪ ,‬אין שום פטנטים אחרים‪ ,‬אין שום‬
‫דעת אחר‪ ,‬רק התבודדות שאני בא לה' ואומר לו‪ ,‬אני רוצה לדבר‬
‫איתך‪ ,‬מה אני רוצה לדבר איתך‪ ,‬אני רוצה להשיח לפניך את לבי‪,‬‬
‫להגיד לך את הלב שלי‪ ,‬ומה הלב שלי‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬אני רוצה‬
‫להיות ערליכער איד‪ ,‬אני רוצה אותך רבונו של עולם‪.‬‬
‫וזה פועל תיקונים נפלאים שלא היו מימות עולם‪ ,‬שמעתם את‬
‫החידוש של הרבי‪ ,‬דיבור אחד של התבודדוות מאיר לכל רמ"ח‬
‫מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה‪ ,‬דיבור אחד של התבודדות‬
‫זה למעלה מן הכל‪.‬‬
‫אז נתחיל לדבר להשי"ת לא בגלל שיש לי דיבורים‪ ,‬לא בגלל שיש‬
‫לי שכל‪ ,‬אלא בגלל שרבינו ככה ציווה‪ ,‬דיבור אחד‪ ,‬תגיד לרבונו של‬
‫עולם "אני לא יכול כבר‪ ,‬קשה לי‪ ,‬היצר הרע שורף אותי‪ ,‬רבונו של‬
‫עולם רחם עלי‪ ,‬רבונו של עולם אני רוצה אותך"‪ ,‬דיבור אחד כזה‪,‬‬
‫זה מאיר אור אחר לכל התורה כולה‪...‬‬
‫‪ | 17‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫ומרדכי ידע את כל ‪ -‬זמר נפלא לכבוד הנהר המטהר‬
‫מחבר‪ :‬הר"ר יהודה צבי ברוין‬
‫יא‪ ,‬ב‪:‬‬
‫מלשה"כ‬
‫גבורה‪.‬‬
‫ברוח‬
‫זוכרזוכר‬
‫יא‪ ,‬ב‪:‬‬
‫ישעי'ישעי'‬
‫מלשה"כ‬
‫גבורה‪.‬‬
‫ברוח‬
‫נתת‬
‫"ע‪:‬‬
‫מ‬
‫בש‬
‫ראשונה‬
‫ברכה‬
‫מלשון‬
‫וכו'‪.‬וכו'‪ .‬מלשון ברכה ראשונה בשמ"ע‪ :‬נתת‬
‫פורים‪.‬‬
‫תהלים ח‪:‬‬
‫תהלים ד‪,‬‬
‫מלשה"כ‬
‫שמחה‪.‬‬
‫פורים‪.‬‬
‫עת עת‬
‫ד‪ ,‬ח‪:‬‬
‫מלשה"כ‬
‫שמחה‪.‬‬
‫שמחה‬
‫ולהמשיך‬
‫להרבות‬
‫הכושר‬
‫שמחה‬
‫ולהמשיך‬
‫להרבות‬
‫הכושר‬
‫שעתשעת‬
‫שהואשהוא‬
‫רחוקים‪.‬‬
‫קרובים‬
‫יט‪ :‬יט‪:‬‬
‫נז‪ ,‬נז‪,‬‬
‫ישעי'ישעי'‬
‫ע"פע"פ‬
‫רחוקים‪.‬‬
‫קרובים‬
‫וכו'‪:‬וכו'‪:‬‬
‫בשיש"ק‬
‫נובע‪.‬‬
‫להודיע‬
‫תעד‪:‬תעד‪:‬‬
‫ח"ד ח"ד‬
‫בשיש"ק‬
‫נובע‪.‬‬
‫נחלנחל‬
‫שיששיש‬
‫להודיע‬
‫ׁ‬
‫ׁ‬
‫ץ‬
‫ר‬
‫ְ‬
‫א‬
‫הַ‬
‫נְ‬
‫ר‬
‫ְ‬
‫ט‬
‫ֶ‬
‫ש‬
‫ם‬
‫הָ‬
‫רָ‬
‫בְ‬
‫אַ‬
‫י‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ִ‬
‫רַ‬
‫ל‬
‫ש‬
‫יו‬
‫בִ‬
‫אָ‬
‫‪,‬‬
‫ץ‬
‫ער‬
‫ְ‬
‫ְ‬
‫ֶ‬
‫ערץ‪ ,‬אָ בִ יו ׁ ֶשל רַ ִ ּבי אַ בְ רָ הָ ם ְ ׁש ֶט ְרנְ הַ א ְרץ‬
‫רַ ִ ּבי רַהֶ ִ ּבי הֶ ְ‬
‫ִיםד ט‬
‫ֵרכֲח‬
‫ָה‪.‬ר זוֹ‬
‫ָה‪,‬ר ִד‬
‫ִימְבּה ְבַּ‬
‫אַ ְנעאַ ְנָ‬
‫ִים‪ִ,‬ים‪,‬‬
‫ִיםוֹבטוֹב‬
‫ֵרָסֲחדָס‬
‫ָה‪.‬כזוֹ‬
‫ֵללְוֵלִשְׁוי ִרשׁי‬
‫ָה‪ְ,‬בִדרֵיְב ַרהֵילַה‬
‫רוּחבוְּגרבוּ‬
‫רוּח ְגַ‬
‫ִימעהָ‬
‫ה‪.‬‬
‫ִיםלְצָ‬
‫ִיםר ְצ‬
‫רוֹם ָנ‬
‫ִים‪ִ .‬מ‬
‫ֵחה‪.‬‬
‫ֵחל ָ‬
‫שׂ ְמִשָׂחְמה‪ָ,‬ח ֵעה‪,‬תֵעפּתוּרפּוּ‬
‫רוֹםַתָנָתַּת ִָתּ‬
‫ִים‪ָ .‬מִּמ ָמּ‬
‫ְתֲּאַלָהֲאבָהב‬
‫ְתּנַלָ‬
‫ידחכּידוֹ ַנכּנוַָֹנ‬
‫ָי ִח ָי ִ‬
‫שׁפִשׁפ ָ‬
‫ים‪ִ ,‬‬
‫ִים ְר ִ‬
‫ִיםב ְר‬
‫ים‪:‬ים‪:‬‬
‫ְלוּתָתּם ִקָתּ ִק‬
‫ְלוּתםָ‬
‫ים‪,‬‬
‫חוֹק‬
‫חוֹק ִ‬
‫רוֹקברוֹ‬
‫ְק ְ‬
‫ְדוֹר‬
‫מוֹשׁי ִע‬
‫ָאל ִ‬
‫ִשֵׂ‬
‫ַחנוֹלֵבנוֹעַ‪ֵ,‬בעַ‪ַ ,‬ויּ ֵ‬
‫ֵשׁינֵשַׁ‬
‫ְהוֹדי ִע‬
‫ל לִ‬
‫ְדוֹר‬
‫מוֹשַׁ‪,‬יעַ‪,‬ל ל‬
‫ָארלֵ‬
‫ִשׂירְ‬
‫ה' ְלה'י ְל‬
‫ִתּן‬
‫ִתַּוןיּ ֵ‬
‫ַחנלַ‬
‫ְהוֹדַ‪,‬יעַ‪ֶ ,‬שׁי ֶשׁ‬
‫ְשׁוּתיוֹם ל‬
‫ְשׁוּת‬
‫ָנוֹי ִה‬
‫טוֹרְוַָי‬
‫ֵח‬
‫הוֹעפַ‪ִ,‬יעַ‪ ,‬טוֹר ַ‬
‫ְמןהוֹפִי‬
‫ַעלז"ל ֵהָעיץז"לָה ָּגהָ ֹבינו ַּהֵֹהָה ג ְ ֹּבנו ְ ּאֶבהֵכָ ְגמלַצ ְ ּב ּעכָפו ִלהָּר ִ ּעפיםו ִירּר ְ ּב ְֵ ּביםערֶת ְ ְּבס ִֵׁ ֶעשל ְכבתרוִוׁשּלְ ְּתוֹכ ַד‪,‬רֵּבורלַּתוֹעֲלִ‪ֹ ְ ,‬פלולַנֵיתעֲ ֹלות אַלאַָ‬
‫ְיוֹם ַי‬
‫ְמלן ָ‬
‫ְיוֹםבִּיַיעבַּ‪ִ,‬יעַ‪,‬‬
‫יוֹם ל‬
‫ָנוֹ ְתִהַחְתדַּחדּ‬
‫ֵחֵגְועָיַ‪ֵ,‬געַ‪ִ ,‬ע ְניִע ְנ‬
‫ַעל ֵעץ ָ ּגב ַֹּה ְ ּבאֶ ְמ ַצע הָ ִעיר ְ ּברֶ ְס ֶלב וּלְ ַד ֵּבר לִ ְפנֵי‬
‫ָהלָהאַיֵּהאַיּ ְ‬
‫ָרי‬
‫וּמפְִּישׁעפַּ‪ִ,‬יעַ‪ ,‬לְדלֵ‬
‫ֶהלֶּהַ‬
‫ָשׁ ְ‬
‫ָשׁד ִים‬
‫ִיםחדֲחִ‬
‫ִיםד ֲ‬
‫קוֹםקוֹם‬
‫ֵהמ ְמ‬
‫ָרַימ ְעַמלְע‬
‫ְד ֵ‬
‫וּמ ְשַׁ‬
‫יםמ ַג ְלּמ ַג‬
‫הַ ִּמ ְתהַ ַק ִּמֲה ְלִת ַקיםֲהלִ ִמ ִּדיםבְ ִרֵמי ִּדבְרַרֵ ֵּבינ ּורַ‪ֵּ ,‬בוּכְנ ּובָ‪ ,‬רוּכְהָבָ י ּרו ּהָתוֹי ּוָׁשבֵ ּתוֹי ָׁשהָבֵ ִיע הָיר ִעיר ֲח ָסֲחדָס‬
‫יט ִ ּלק ְ ְ‬
‫ים ִ ּביׁשרַהֶ ִ ּבי ְ‬
‫ים ִע ׁ ֶשרַ‬
‫ילמ ִעיל‬
‫יטמ ִלע ְ‬
‫ערעוֹץמֵ דעוֹ מֵ ִעדם ִעהַ ִ ּםק ְהַ‬
‫ערהֶץ ְ‬
‫יוֹ דְ ִעיוֹ דְ‬
‫ָל ָהֶ‬
‫לאָלכָה‬
‫לא כ‬
‫ָרי‬
‫ְדלֵ‬
‫ְבוֹדוַֹ‬
‫ְבוֹדוֹ ל‬
‫ְהוֹדי ִע‬
‫ְבוֹדוֹ ל ִ‬
‫ְבוֹדוֹ ל‬
‫לָ בָ ן לֶָׁשבָלּ וֹן ֶׁ ַשעלּ וֹל ֶהַָע ֵלעץהָ‪ֵ ,‬וע ְץּמ‪ַ ,‬ד ֵּוב ְרּמ ַד ִּדֵּבבְררֵ י ִּדבְ ֹרֵתוירָ ה ֹתו ַרָמלְה ִה ַמיבִלְ ִהים‪,‬יבִ ים‪ ,‬כּ כּ‬
‫ְהוֹדַ‪,‬יעַ‪,‬‬
‫אָרכּץ כּ‬
‫אָרץֶ‬
‫ָרַמי ָטַּמהָטּ ְמה ְמ‬
‫ְד ֵ‬
‫ְהִמְשׁי ִעמַ‪,‬יעַ‪,‬וּל וּ‬
‫ְהלְשַׁ‬
‫הוֹשׁי ִע‬
‫ה' ֵמה' ֵמ ִ‬
‫טוֹב ַ‬
‫והַּכְ ֶּנדאוֱַמּכְַאירד ְלִּבַאי ְִׁפש ְזמוֹלִמוֹ ְַׁןעשמוֹ" ׁ ְַּשוֹדעבָ ַׁשרָ ּנ ְּדיוַת‪.‬בָ רָי וְַעֲיו‪.‬הָקיֹב וְָה"‪,‬הָ ילְ ָֹהאוהוֹמֵדִר ֹ ַאויעמֵ ִלְּבר ְמהוֹלִדִ ִ ּביצָ ְ ַמיעהלִ יצָ ה ְמבְמֵ‬
‫הוֹשַׁ‪,‬יעוַ‪ֶ,‬‬
‫ַשּׂברֵ‬
‫ְאת‬
‫ְאותֶ‬
‫ַד יַד‬
‫טוֹבמ ְשַׁמִמְשׁי ִעמַ‪,‬יעַ‪,‬כִּי כּלִיֹאלָקֹאְצָקָרְצהָריה‬
‫לוֹםלוֹם‬
‫ַשָּׂשׁר ָשׁ‬
‫יע‬
‫יע לְ הוֹ דִ ַ‬
‫הַ ֶּנא ֱַמר ְ ּב ִפ ְזמוֹ ן " ׁשוֹ ַׁש ּנַת יַעֲ קֹב"‪ ,‬לְ הוֹ דִ ַ‬
‫‪:‬‬
‫'‬
‫ו‬
‫כ‬
‫וְ‬
‫ּ‬
‫ָה‬
‫ְתוֹד‬
‫בּ‬
‫ָיו‬
‫נ‬
‫פ‬
‫ָ‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ָ‬
‫דּ‬
‫ְ‬
‫ְק‬
‫ַ‬
‫נ‬
‫ֶה‬
‫ז‬
‫ָל‬
‫כּ‬
‫ַל‬
‫ע‬
‫ו‬
‫ְ‬
‫ַ‪,‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫ְר‬
‫ִ‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫ְכוּת‬
‫ז‬
‫ַף‬
‫כ‬
‫ל‬
‫ְ‬
‫ָם‬
‫ל‬
‫עוֹ‬
‫ה‬
‫ָ‬
‫ָל‬
‫כּ‬
‫ְק ְדּ ָמה ָפנָיו בְּתוֹדָה‬
‫ְריעַ‪ְ ,‬ועַל כָּל זֶה נ ַ‬
‫ֶׁש ִ ּנ ְמצֶָׁש ִ ּנא ְמ ָצָּבאעוֹ לָ ָּבםעוֹ לַָנ'חַם ל ַנ'נחַ'וֹלבֵ ַנע'וֹ בְֵמ ַ'עקוֹ ְמר'קוֹחָ 'רכְ ָחָמ 'הכְ ָמה וְ כ ּו'‪ :‬כָּל ָהעוֹלָם ְלכַף זְכוּת ַמכ ִ‬
‫שיחות‬
‫ויגע‪.‬‬
‫טורח‬
‫מ"ב ה‪:‬‬
‫מ"ב יג‪,‬‬
‫עי' עי'‬
‫ויגע‪.‬‬
‫טורח‬
‫יג‪ ,‬ה‪:‬‬
‫ה'‪ .‬ה'‪.‬‬
‫ויתןויתן‬
‫ָתוְֹ‬
‫ָתוֹלּ י‬
‫ְבוּרוֹתה' כּה'ָלכְּתּ‬
‫ְבוּרוֹת‬
‫ָרַ‪,‬יעַ‪ִ,‬מי ִימיַ‬
‫ָרינ ִע‬
‫ירוֹתִ‬
‫ירוֹת נ‬
‫ַשׁי ִעמַ‪,‬יעַ‪ֵ,‬אי ְֵךאי ְך‬
‫ַשׁיִמְ‬
‫ָל ִהְתּלִּה‬
‫ֵללּגֵּל גּ‬
‫ְמ‬
‫ְמילַּ‬
‫ְמ‬
‫ְמז ִ‬
‫שיחות וּ ִבזוּ ִב‬
‫וכו'‪.‬‬
‫התחדשות‬
‫ענינו‬
‫ועוד‪:‬‬
‫קסה‬
‫קנח‪,‬‬
‫הר"ןהר"ן קנח‪ ,‬קסה ועוד‪ :‬ענינו התחדשות וכו'‪.‬‬
‫הרבה‪:‬‬
‫תפילין ה‪.‬‬
‫תפילין ה‪,‬‬
‫ליקו"ה‬
‫הרבה‪:‬‬
‫ועודועוד‬
‫ה‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ליקו"ה‬
‫עי' עי'‬
‫ָהכ ָ‬
‫אוּר עאוַּלעָכּ‬
‫ֵידע‪ָ ,‬‬
‫ֶהכּזלֶה ַ‬
‫אוֹר ָכּ‬
‫ִינוּ ֵמ‬
‫וּמִההגִּיִהעגַּ‪ִ:‬יעַ‪:‬‬
‫וּמהָ‬
‫ָה‬
‫ַלכָכּ‬
‫וּמָרה ָ‬
‫וּמהָ‬
‫ֵידלע‪ַ,‬‬
‫אוֹרז ָ‬
‫ִינוּ ֵמ‬
‫לדרילדרי ָזכ ָזכ‬
‫מעלה וכו'‪ .‬ליקו"מ תורה ז' ח"ב‪ :‬מבשר‬
‫מעלה וכו'‪ .‬ליקו"מ תורה ז' ח"ב‪ :‬מבשר‬
‫העולם‪.‬‬
‫ואת כל‬
‫ישעי' נב‪,‬‬
‫מלשה"כ‬
‫שלום‪.‬‬
‫העולם‪.‬‬
‫ואת כל‬
‫ישעי' ז‪:‬נב‪ ,‬ז‪:‬‬
‫מלשה"כ‬
‫שלום‪.‬‬
‫קכא‪ :‬וְ אָ‬
‫מוהר"ן‬
‫רפ"ב‪ ,‬וב‬
‫ליקו"מ‬
‫קכא‪ַ :‬מ וְראָ ַמר‬
‫מוהר"ן‬
‫רפ"ב‪,‬חייובחיי‬
‫תורהתורה‬
‫ליקו"מ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ו‬
‫לּ‬
‫א‬
‫ִ‬
‫ש‬
‫יט‬
‫ְ‬
‫ור‬
‫ִ‬
‫ָאוְ‬
‫נ‬
‫לְ‬
‫ע‬
‫ָס‬
‫ַ‬
‫נ‬
‫ש‬
‫ים‬
‫ע‬
‫ִ‬
‫דְ‬
‫יוֹ‬
‫ם‬
‫לָ‬
‫עוֹ‬
‫הָ‬
‫ו‬
‫י‬
‫הָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ור ְ‬
‫ָ ּב ֵעת ָ ּב ֵׁ ֶעת ׁ ֶש ּנ ַָסע לְ נָאוְ ִ‬
‫יט ׁש ִאלּ ּו הָ י ּו הָ עוֹ לָ ם יוֹ דְ ִעים‬
‫ֲשׂעיוָ‪,‬‬
‫ֵלעַמָ‬
‫ֵלְקַמ‬
‫ְשׁריוָ‪,‬‬
‫דּוֹרוֹרדּוָֹ‬
‫דּוֹר דּ‬
‫ְו ַעְוכַעָ‬
‫ֲשׂיו‪,‬עַלעְיַלדֵיְי ָדהֵיָמָןה ָמן‬
‫ְקל‬
‫ְשׁיוְו‪,‬אַ ְוףאִַמףי ִמֶשׁי ִקֶּשׁלִקּ‬
‫יו‪.‬יו‪.‬זֶה זֶה‬
‫ְשׁ‬
‫ְשׁכ ָ‬
‫ְתּיע ִִ‬
‫ֲקתָשׁוֹ ַמָשׁעַמִ‬
‫ֲקעתָוֹ‬
‫אוֹק ָשׁ‬
‫ֶבלעֶבַלעֵק‬
‫עָ‬
‫ְשׂגיוָ‪,‬‬
‫ֲמ‬
‫ֲמעלָ‬
‫ְשׂיו‪,‬‬
‫ְתּמיְפִּנמֵיְפּנֹגֵי ָנֹ‬
‫אוֹב‪ָ,‬שׁב‪ַ,‬צעַָצ‬
‫ַל ֵ‬
‫ֵקלִנֵקין ִנֵעיןָשֵׂעו‪ָ,‬שׂ וּו‪ְ ,‬כ ֶוּכּ ְכל ֶכּ‬
‫יעוִסת ֹ ׁ ֶש ִ ּלי‪ּ ְ ,‬בכָ ל‬
‫יםפ ִסהַ ְּפ ֹ‬
‫ַש ִקהַ ְּ‬
‫ים‬
‫יע ִִת‬
‫יעהָ ִתיי ּו הָ ְמינ ּו ְַּׁש ִ ְקמנ ְּׁ‬
‫סי ָ‬
‫ִענְ יַן ִענְנְ ִיסַן ָנְ‬
‫יב‬
‫יתוֹ ָשָׁחב‪ָ,‬שׁב‪,‬י ִ‬
‫יתוֹ ָח‬
‫ֲשׂעיוָ‪,‬‬
‫ָלעַמָ‬
‫ַחיוָמעיוַלעכַּלָלכַּמ‬
‫ָשׁליבֹאלֹא‬
‫ָשׁי ִ‬
‫יבטאַיבֲחאִַרֲח ִר‬
‫חוֹרקחוְֹלקֵהְלִטֵה ִ‬
‫ֲשׂיו‪,‬וּ ֵמ וָּרֵמ ָ‬
‫ַחרָמֲ‬
‫יעוכְיעתִראֶ ֶַׁשתיע ִּלי ָּאֶכ‪,‬לת ְ ּבכָָּכלל ְור ְֲו‬
‫ׁ‬
‫יעאֲִנִתיי ַאמֲנִכְי ִר ַמ ַ‬
‫י‬
‫ת‬
‫ִ‬
‫יע‬
‫ָ‬
‫ס‬
‫ִ‬
‫נְ‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ה‬
‫יע‬
‫ָ‬
‫ס‬
‫ִ‬
‫ּפ‬
‫יעפ ִה‬
‫ֶ‬
‫יעה ׁ ֶשל נְ ִס ָ‬
‫יעְה ו ְּפ ִס ָ‬
‫ס וָ‬
‫ְּפ ִס ְָּ‬
‫ּ‬
‫ִירב ֶא‬
‫ָםב‪ָ,‬שׁב‪,‬ל ַ‬
‫ָםלָשׁ‬
‫ְכּוֹל ֶשׁ‬
‫ְשׁבו‪ַ,‬‬
‫ֶארַמכּרִי ִכּאִיםִאוםָ‬
‫הָ עוֹ לָהָםעוֹ לָכֻלּםֹו ּכלְֻלּ ֹכַוףלְ ְזכַכףוּתְז‪:‬כוּת‪:‬לא לאקצרה‪:‬קצרה‪:‬ישעי'ישעי'נט‪ ,‬נט‪ ,‬נ ֱ‬
‫ַתעַת‬
‫ִירתֶאָרתע ָר‬
‫ְהב ֲע‬
‫ְהלֲעַ‬
‫עוֹלעוֹ‬
‫ְכּוֹלֶשׁל‬
‫ֶךלַמ‬
‫ֶךלַמְ‬
‫ְהלְֶמּ‬
‫ְה וֶמַּ‬
‫ְשׁוב‪ָ,‬‬
‫ֶאנַמֱ‬
‫ימלל‪.‬‬
‫צה‪ ,‬ב‪:‬‬
‫תהלים‬
‫נקדמה‬
‫ימלל‪.‬‬
‫מי מי‬
‫צה‪ ,‬ב‪:‬‬
‫תהלים‬
‫פניו‪:‬פניו‪:‬‬
‫נקדמה‬
‫א‪ :‬א‪:‬‬
‫ִשׂירְֵ‬
‫ְראוּתֶאה'ת ְקה'דְוֹק ָדשׁוֹיוָ‪,‬שׁיו‪ָ,‬כּל ָכּילְ‬
‫ְראוּ ֶא‬
‫ְתּוֹב ֲא‬
‫ָאל‬
‫ָארלֵ‬
‫ִשׂ‬
‫ְתּוֹ ֶשֲׁארֶשָׁחר ָשָׁחב‪ָ,‬שׁבי‪ ,‬י‬
‫ְא ַמתֲחַמַשֲׁחבַשׁ‬
‫ְא ותֵ‬
‫רצד‪ָ :‬ה ָמָןה ָומֵן‬
‫רצד‪:‬‬
‫ח"ב‬
‫בשיש"ק‬
‫זכינו‪.‬‬
‫איך‬
‫ב‪:‬‬
‫קו‪,‬‬
‫תהלים‬
‫תהלים קו‪ ,‬ב‪ :‬איך זכינו‪ .‬בשיש"ק ח"ב‬
‫ֶה‬
‫ז‬
‫ָם‬
‫י‬
‫לוֹת‬
‫צ‬
‫ֻ‬
‫מּ‬
‫ְ‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫וּ‬
‫יו‪,‬‬
‫שׁ‬
‫ָ‬
‫נ‬
‫ָ‬
‫א‬
‫ֲ‬
‫ו‬
‫ַ‬
‫יק‬
‫ד‬
‫ִ‬
‫צ‬
‫ַ‬
‫ל‬
‫ַ‬
‫בוּ‬
‫ר‬
‫ְ‬
‫ק‬
‫ִ‬
‫‪,‬‬
‫ב‬
‫וֹשׁ‬
‫ָ‬
‫תּ‬
‫ַם‬
‫ג‬
‫ו‬
‫ְ‬
‫ֵר‬
‫גּ‬
‫‪,‬‬
‫יו‬
‫ָאשׁ‬
‫ָ‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ְ‬
‫ָיו‬
‫נ‬
‫ְק‬
‫ֵ‬
‫ז‬
‫ֶה‬
‫ז‬
‫"‬
‫‪:‬‬
‫תר ַנ" ּ ָ ְּפתנָה ּ ָפנ ּ ַפָה ַעם ּ ַפ ַעאֶםל אֶרַל ֵּבנ ּורַ‪ֵּ ,‬ב וְנ ּואָ‪ַ ,‬מ וְראָ‪ַ :‬מ "ר‬
‫מוֹ הַ ְרמוַֹנ"הַ ְּ ְ‬
‫וֹשׁב‪ִ ,‬ק ְרבוּ ַל ַצ ִדיק ַו ֲא ָנ ָשׁיו‪ ,‬וּ ִמ ְמּ ֻצלוֹת יָם‬
‫ָאשׁיו‪ ,‬גֵּר ְוגַם תּ ָ‬
‫ז ְֵקנָיו ְור ָ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ם‬
‫ּלָ‬
‫ו‬
‫א‬
‫י‪,‬‬
‫לִ‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ק‬
‫ָ‬
‫ֹא‬
‫ל‬
‫ֶה‬
‫ז‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫כ‬
‫ֶ‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ים‬
‫ק‬
‫ִ‬
‫חוֹ‬
‫ר‬
‫ְ‬
‫ׁשהָ עוֹ לָ ם‬
‫ֶ‬
‫ָשׁרי ָו‪,‬‬
‫ַחשׁרָשָׁ‬
‫ַחלּ ָ‬
‫ַלביַלַ‬
‫ַלעיוּ‬
‫תוּלַלע ַמ‬
‫תוּל ע‬
‫ֵץע ָ‬
‫ְהי ְכּ‬
‫ָה‬
‫ֶַּב ּ ֶמה ֶַּׁבש ּזֶהָמָכִהעוֹ ִיתלָזיָכִםאֲִנִית ְיירחוֹלְא ֲִנִ ִקהי ְתלְיםָק ִרֵה ִ ְמתב ֶָּכקרֲֵםא‪,‬לב זֵיכֶ ֲאֶהםל"לֵיכֶ ָֹאעםנ" ָקָה ֶׁ ָשעלוֹנהָהלִרַ ֵּלוֹי‪,‬בנ ּורַ‪:‬אוֵּבּלָנ ּום‪ָ :‬י ָשָׁיב‪ָ,‬שׁב‪,‬ו ָ‬
‫ְיוֹרְיוֹ‬
‫ָשׁיו‪ִ ,‬פּר ִפּ‬
‫ְשׁ‬
‫ְשׁילַּ‬
‫ַלביוּ‬
‫ִםמיְוִםע ְו‬
‫ַלי ַ‬
‫ֵץשׁ ָשׁ‬
‫ָהע ְכּ‬
‫ְהיו ָ‬
‫ְ‬
‫ָשׁריוָ‪:‬‬
‫ֵצִמר ָשִּׁמרָשָּׁ‬
‫ָשׁיו‪ְ,‬וי ָָצְויאָָצחאוֹ ֶטחוֹרֶטִמרִגְּזִמעִגּוְֹז ְוענוֶֹ‬
‫ָשׁדיוָ‪,‬‬
‫ָחָ‬
‫ֵרכּלֵרֳ‬
‫ָשׁיו‪:‬‬
‫ֵצְונר ֶ‬
‫ָחלדֳ‬
‫" ַּגם "זַּגֶהם זלֶהֹא ָלק ֶֹׁאשה ָק" ֶׁש!ה וְ"אָ ! ַמוְראָ ַאַמחַר ראַ‪-‬חַ ָּכרך‪ָּ -‬כמוֹ ְךהַ ְרמוַֹנ"הַ ְּ ְתר‪ַ ,‬נ" ְּת‪ְ ,‬י ַב ְיכּ ַב‬
‫ׁ ֶש ְ ּכ ׁ ֶש ׁ ֶ ּ ֵשת ְ ּרֵכ ׁ ֶץ‬
‫ש ּ ֵתרֵלוֹץ רַלוֹ ֵּבנ ּורַ ֵּ ׁבֶשנ ּו" ַּג ׁ ֶםש" ַּזגֶהם זלֶהֹא ָלק ׁ ֶֹאשה ָק"‪ֶ ׁ,‬שה ֶּב"‪,‬אֱמֶ ֶּבתאֱמֶ ת‬
‫על על‬
‫ראוראו‬
‫ומהומה‬
‫ׁשוּב ׁשולּבֹא להָ יֹאָה הָ ילוָֹה ָקלוֹ ׁ ֶשה ָק ׁ ֶשהַה ּדָבָ הַר‪ּ :‬דָבָ ר‪:‬‬
‫ידח ַבּיד ֹכּ ַבּל‪ֹ ,‬כּל‪,‬הוּאהוּעאֵץעַמ‬
‫ִיקָאדָּכּ‬
‫ִיקדּ דּ‬
‫ָל‪,‬כָלְו‪ַ ,‬ה ְוכַּהֹלכֹּל‬
‫ֵץֲאַמכֲא‬
‫ָאל‪ָ,‬כּל‪ִ,‬כּי ִכּכֹיל‪,‬כֹל‪ְ,‬דּאְָדִּחאָ ִ‬
‫ָל‪ַ..‬צדַּצ‬
‫ָל‪ָ..‬ל‬
‫ועכשיו‪.‬ליקו"מליקו"מח"בח"בעד‪ ,‬עד‪ ,‬כָּלכּ‬
‫ועכשיו‪.‬‬
‫אסתר כו‪:‬‬
‫אסתר ט‪,‬‬
‫ככה‪.‬‬
‫ט‪ ,‬כו‪:‬‬
‫ככה‪.‬‬
‫ל‪,‬‬
‫ֹ‬
‫כּ‬
‫ה‬
‫ַ‬
‫ן‬
‫דוֹ‬
‫א‬
‫ֲ‬
‫ל‬
‫ַ‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ֵ‬
‫ק‬
‫ָ‬
‫ת‬
‫ְ‬
‫ה‬
‫ִ‬
‫ל‬
‫ְ‬
‫ל‪,‬‬
‫כ‬
‫ָ‬
‫יוּ‬
‫א‬
‫ֹ‬
‫ל‬
‫דוֹ‬
‫ע‬
‫ָ‬
‫ל‬
‫ְ‬
‫בּ‬
‫ִ‬
‫‪,‬‬
‫ֹל‬
‫כּ‬
‫ל‬
‫ַ‬
‫ר‬
‫שׁ‬
‫ֶ‬
‫ַא‬
‫ֲ‬
‫כּ‬
‫הוּא‬
‫מלשה"כ‬
‫עיי"ש‪ :‬זה‬
‫מלשה"כתהליםתהליםכד‪ ,‬ו‪.‬כד‪ ,‬ו‪.‬ועי'ועי' כּ ֲ‬
‫ַא ֶשׁר ַלכֹּל‪ִ ,‬בּ ְל ָעדוֹ לֹא יוּ ָכל‪ְ ,‬ל ִה ְת ָק ֵרב ַל ֲאדוֹן ַהכֹּל‪ ,‬הוּא‬
‫דור‪.‬דור‪.‬‬
‫עיי"ש‪ :‬זה‬
‫ישראל‬
‫בית‬
‫ועמך‬
‫מז‬
‫ח"ב‬
‫תפילות‬
‫ליקוטי‬
‫ליקוטי תפילות ח"ב מז ועמך בית‬
‫בּוֹ ַה‬
‫ְסוֹד ֶשׁ‬
‫ִירכּ ַלֹל‪,‬כֹּל‪ְ,‬והוְּואהוָּהאִעיָהִָקּעיר ָקּורַ‬
‫ִירבּ ַל‬
‫בּוֹכַּהֹל‪,‬כֹּל‪ַ,‬בּכּ ַבֹּלכִּמֹלכִּמֹלכֹּל‬
‫לוּילוּי‬
‫ְסוֹד ָתֶּשׁ ָתּ‬
‫ְהי‬
‫ְהיו ַ‬
‫ישראל ַה ַמַּהְשַׁמּבְּשׁ‬
‫צעקתו‬
‫יא‪:‬‬
‫כו‪,‬‬
‫משלי‬
‫וככלב‪.‬‬
‫וכו'‪:‬‬
‫משתוקקים‬
‫משתוקקים וכו'‪ :‬וככלב‪ .‬משלי כו‪ ,‬יא‪ :‬צעקתו‬
‫את ֵח‬
‫ַעדֶא‬
‫וּמ ְרֳָ‬
‫קמה‪ ,‬ט‪ :‬כֹּל‪,‬כֹּל‪ָ ,‬‬
‫קמה‪ ,‬ט‪:‬‬
‫תהלים‬
‫ורחמיו‪.‬‬
‫שמות ג‪,‬‬
‫שמעתי‪.‬‬
‫אתן ְֵחבּןעֵיְבּנֵיעֵינֵי‬
‫ַעתֶאכּתָל‪,‬כָּל‪,‬וּ ְמ ַגוּ ְֶלמ ַגהֶלַלה ֹכּ ַלל‪ֹ ,‬כּל‪ֶ,‬שׁ ֶאֶשְׁסֶאֵתְּסרֵתּנרֵֹשׂנ ֵֹשׂ‬
‫וּמדּ ְרכַיֳדָּיכַיד ָי‬
‫תהלים‬
‫ורחמיו‪.‬‬
‫שמותז‪:‬ג‪ ,‬ז‪:‬‬
‫שמעתי‪.‬‬
‫אסתר‬
‫והמלך‪.‬‬
‫מגילה‬
‫נאמר‪.‬‬
‫ישיב‬
‫אסתר‬
‫והמלך‪.‬‬
‫כט‪:.‬כט‪:.‬‬
‫מגילה‬
‫נאמר‪.‬‬
‫לא לא‬
‫ישיב‬
‫ליקו"מ‬
‫ואנשיו‪.‬‬
‫לצדיק‬
‫כג‪ ,‬ב‪:‬‬
‫יהושע‬
‫ישראל‪.‬‬
‫טהורה כל‬
‫טהורה ד‪:‬‬
‫בהמה‬
‫ליקו"ה‬
‫לד‪ ,‬י‪.‬‬
‫תהלים‬
‫יראו‪.‬‬
‫אסתר ח‪,‬‬
‫להעביר‪.‬‬
‫קמ‪ :‬קמ‪:‬‬
‫ליקו"מ‬
‫עי' עי'‬
‫ואנשיו‪.‬‬
‫לצדיק‬
‫כג‪ ,‬ב‪:‬‬
‫יהושע‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ד‪ :‬כל‬
‫בהמה‬
‫בכורבכור‬
‫ליקו"ה‬
‫ועי' ועי'‬
‫לד‪ ,‬י‪.‬‬
‫תהלים‬
‫יראו‪.‬‬
‫אסתר ג‪:‬ח‪ ,‬ג‪:‬‬
‫להעביר‪.‬‬
‫ז‪ ,‬ח‪:‬ז‪ ,‬ח‪:‬‬
‫ֶה‬
‫ז‬
‫רעד‪:‬‬
‫ן‬
‫"‬
‫מוהר‬
‫ובחיי‬
‫א‪.‬‬
‫יא‪,‬‬
‫ישעי'‬
‫חוטר‪.‬‬
‫ויצא‬
‫יב‪:‬‬
‫מז‪,‬‬
‫יחזקאל‬
‫ע"פ‬
‫לחדשיו‪.‬‬
‫יבכר‬
‫ח‪:‬‬
‫יז‪,‬‬
‫ירמיה‬
‫כעץ‪.‬‬
‫והיה‬
‫כג‪:‬‬
‫סח‪,‬‬
‫תהלים‬
‫ע"פ‬
‫ים‪.‬‬
‫ממצולות‬
‫ממצולות ים‪ .‬ע"פ תהלים סח‪ ,‬כג‪ :‬והיה כעץ‪ .‬ירמיה יז‪ ,‬ח‪ :‬יבכר לחדשיו‪ .‬ע"פ יחזקאל מז‪ ,‬יב‪ :‬ויצא חוטר‪ .‬ישעי' יא‪ ,‬א‪ .‬ובחיי מוהר"ן רעד‪ :‬זֶה‬
‫ְ‬
‫מאכל‪.‬‬
‫זוהר ט‪:‬‬
‫תיקוני‬
‫דאחיד‬
‫פז‪ :‬כל‬
‫זוהר כי‬
‫זוהר פז‪:‬‬
‫תיקוני‬
‫ּ ָפ ַעלְ ּ ָ ִּפת ַיעלְאֵ ִּתציֶל אֵהַצ ּׁ ֵֶל‬
‫ע"פע"פ‬
‫מאכל‪.‬‬
‫עץ עץ‬
‫הואהוא‬
‫זוהר ט‪:‬‬
‫תיקוני‬
‫וכו'‪.‬וכו'‪.‬‬
‫דאחיד‬
‫כי כל‬
‫תיקוני‬
‫כל‪ .‬כל‪.‬‬
‫דא דא‬
‫צדיקצדיק‬
‫מיּוֶֹה צְ ִאֵמייּוֹ צְחאֲֵלָי ַצי‪:‬חֲלָ ַצי‪:‬‬
‫שםהַ יִ ּׁ ֵש ְתם ָ ּברַיִ ְךת ָ ּב ׁ ֶרַשהַ ְךגּוֹ ׁ ֶשאֵהַלגּוֹ ֶצאֵדלֶק ֶצ ִידְהֶקיֶהִי ְה ִי‬
‫ִת ְרֹםיוֹ ִּפלְָריוֳֹחד ָׁלָָש ֳחיודיָָׁשְבַ ּ‬
‫יוֵכריְבַ ִ ּכֵּכירמֵ ִ ּכי ָ‬
‫ֵה ּוֹא וְ יל ִּתֹאֹם י ִּּפ‬
‫מאלֲכָֹאל ִילבּוֹֹאל ִי ָבּוֹעללֵה ָ ּוע וְלל‬
‫עץאֲכָ ַל‬
‫תוֶֹּה ִמוז ִ ּּמֶהזֶּהו ִּמ ָּכז ּלֶה ֵ ָּעכץל ַ ֵמ‬
‫ֶה ְשַׂעפָלתוֹ ְשׂ פָ ִמז‬
‫על‬
‫מז‪ ,‬וְ ַע‬
‫מז‪ ,‬יב‪:‬‬
‫ביחזקאל‬
‫מןיו הַ ִ ּ‬
‫ים ִאים‬
‫מההֵ ּ ָיוֹמצְה ִאיוֹ צְ‬
‫ָש ְקהֵ ּד ּׁ ָָש‬
‫מ ְקהַ ּד ִּ ׁמ‬
‫מ ִן‬
‫ימ‬
‫יממֵיו ִָ‬
‫יב‪:‬ל וְ הַ ַע ּנלַחַ הַל ּניַחַַעֲלל יֶהַעֲ ַל‬
‫ביחזקאל‬
‫הכ' הכ'‬
‫קהלת‬
‫לשה"כ‬
‫כאשר‬
‫זוהר ה‪:.‬‬
‫תיקוני‬
‫אדנ"י‬
‫הוי"ה‬
‫ומאכ"ל גי'‬
‫מפסוק זה‪,‬‬
‫וְ הָ י וְָה הָ ִפי ְרָהיוֹ ִפלְ ְר ַיוֹמאלְֲכָ ַל‬
‫קהלת‬
‫לשה"כ‬
‫וכו'‪.‬וכו'‪.‬‬
‫לכללכל‬
‫כאשר‬
‫והכלוהכל‬
‫זוהר ה‪:.‬‬
‫תיקוני‬
‫עיין עיין‬
‫אדנ"י‬
‫הוי"ה‬
‫ומאכ"ל גי'‬
‫מפסוק זה‪,‬‬
‫לעיללעיל‬
‫הובאהובא‬
‫וכברוכבר‬
‫ה‪,‬וּפָ ה‪,‬‬
‫מ וְאֲכָ ָעל ֵל וְה ָ ּוע ֵללִ ְהת ּורלִוּפָ ְתר‬
‫ע ִּרמי ִעמֵ ִּמ ִיענְ ימֵָן ִע ׁ ֶנְשי ִָןאי ׁ ֶשאֶ ִא ְפי ָׁשאֶר ְפלִ ָׁש ְהריוֹ לִת ְה ִיוֹאת ׁ‬
‫רצט‪ַ ּ :‬פ ַ‬
‫ט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ש ַ ּבתדּ וֹ ׁ ֶשר ַ ּב‪.‬דּ וֹ ָערנ‪ָ.‬ה ָ וְענאָָה ַמ וְראָ ַקֹ‬
‫ין ְרלְבִ הַין ַּצ ִ ּלְד הַיק ַּצ ִ ּדהָ ֱ‬
‫ישר ָּכ ֵֶּׁבשארֱמֶ ֶּבתא ֱִמֶּכית ִאִ ּכים ִ ְ ּאכ ׁ ֶש‬
‫יש ִא ָּכ ׁ ֵׁש‬
‫מוהר"ן‬
‫רצט‪:‬‬
‫בחייבחיי‬
‫ט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫מדרֶםקֹדֶם‬
‫יקא ֶמהָת ֱא ׁ ֶמ‬
‫ם ִּמ ְ ּ ְכת ׁ ֶ ָשק ִּ ְמר ְבִת ָק‬
‫עם ּ ַפ ַאַע חַם תאַ ִחַּד ֵּבתר ִ ּד ִ ֵּב‬
‫מוהר"ן‬
‫ִת ָ ּברַ ךְ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫מוֲֹבָ‪.‬לאאֲַבָ חַל ראַ ׁ ֶחַש ְ ּרכבָ ׁ ֶרש ְ ּכנִבָ ְמרצָ נִא ְמצָהַ ַּצא ִ ּד הַיק ַּצ ִ ּדהָיקאֱמֶהָתאֱמֶ ָ ּבתעוֹ לָ ָ ּבםעוֹ לִָאים אֶ ִא ְיפ ָׁשאֶר ְפלְָׁש ִהר ְתלְ ָק ִרֵה ְתב ָקלְרֵ הַב ּׁ ֵשלְםהַ ּׁ ֵיש ְִתם ָ ּברַי ְ ְך‬
‫ִת ָ ּבמֵרַ ְ ַךעצְ מֵמוֹ ַע‪.‬צְ א‬
‫ים ְתלְ ָק ִרֵה ְתב ָקלְרֵ הַב ּׁ ֵשלְםהַ ּׁ ֵיש ְִתם ָ ּברַי ְ ְך‬
‫ים לִ לְ ִה‬
‫לִ‬
‫כוֹ‬
‫י‬
‫ְ‬
‫ם‬
‫לָ‬
‫עוֹ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ָ‬
‫ת‬
‫ֱמֶ‬
‫א‬
‫הָ‬
‫יק‬
‫ד‬
‫ִ‬
‫צ‬
‫ַ‬
‫הַ‬
‫א‬
‫ׁ ֶש ִ ּנ ְמצָ ׁ ֶש ִ ּנ ְמצָ א הַ ַּצ ִ ּדיק הָ אֱמֶ ת ָ ּבעוֹ לָ ם ְיכוֹ‬
‫ומרדכי‬
‫יקו"מ‬
‫והיסוד‪ .‬ל‬
‫העיקר‬
‫ובליקו"ת‬
‫מב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫בראשית‬
‫המשביר‪.‬‬
‫ּםב ׁשואֹפֶּםן אִ ּכֹפֶין ִאִ ּכים ִ ְ ּאכ ׁ ֶש‬
‫ֶּבאֱמֶ ֶּבתא ְֱמֶ ּב ׁש‬
‫ומרדכי‬
‫קכג‪:‬קכג‪:‬‬
‫תורהתורה‬
‫יקו"מ‬
‫והיסוד‪ .‬ל‬
‫העיקר‬
‫סז‪ :‬סז‪:‬‬
‫תורהתורה‬
‫ובליקו"ת‬
‫מב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫בראשית‬
‫המשביר‪.‬‬
‫הואהוא‬
‫םז ּוֹ ְ ּכִכ ׁ ֶשיןז ּוֹ לְכִ ִהין ְתלְ ָק ִרֵה ְתב ָקאֵרֵ לָביו‪:‬אֵ לָ יו‪:‬‬
‫תו ְ ּ‬
‫מ ֶלהַ ְך ּ ֶמ ֶלךְ‬
‫ׁ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ילָוַ ֶּיהאֱהַ"וַ ֶּיבאהֱַהַ ּבֶ‬
‫ילָ ְּמהגִ "‬
‫גִ‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ַ‬
‫ר‬
‫ֱמ‬
‫ַ‬
‫א‬
‫נ‬
‫ֶ‬
‫הַ‬
‫ת‬
‫אֶ‬
‫ז"ל‬
‫ער‬
‫ש‬
‫יט‬
‫ְ‬
‫לִ‬
‫יבְ‬
‫ק‬
‫ִ‬
‫ס‬
‫חָ‬
‫נְ‬
‫פ‬
‫ִ‬
‫י‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ִ‬
‫רַ‬
‫ש‬
‫רַ‬
‫ּפֵ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫אָ‬
‫א‪.‬‬
‫תורה‬
‫ליקו"ת‬
‫ועיין‬
‫טו‪.‬‬
‫ב‪,‬‬
‫אסתר‬
‫חן‪.‬‬
‫נושאת‬
‫אסתר‬
‫א‪:‬‬
‫ד‪,‬‬
‫אסתר‬
‫ּ‬
‫ֶ‬
‫יט ׁ ֶשער ז"ל אֶ ת הַ ֶּנא ֱַמר ַ ּב‬
‫ידע‪.‬ידע‪ .‬אסתר ד‪ ,‬א‪ :‬אסתר נושאת חן‪ .‬אסתר ב‪ ,‬טו‪ .‬ועיין ליקו"ת תורה א‪ .‬אָ ַמר וּפֵ רַ ׁש רַ ִ ּבי ִּפנְ חָ ס ִקיבְ לִ ְ‬
‫ׁ‬
‫יא‬
‫ה‬
‫ִ‬
‫ר‬
‫תֵ‬
‫יוֹ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ְ‬
‫ה‬
‫ּצָ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫הַ‬
‫וְ‬
‫ת‬
‫לֶ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ֶ‬
‫קֻ‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫הַ‬
‫וְ‬
‫ה‬
‫ּבָ‬
‫ו‬
‫ֲש‬
‫ח‬
‫הַ‬
‫אש ְִרהאַ ית ְִראַה'ת ִהה'יא ִה ְ ּב ִ‬
‫אש ׁ ֶשה ָּׁי‬
‫"‪,‬ים ַע"‪,‬ל ִַּפ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫עיל הַ ִּפ ְּימבהַֹאָ ְּמרב ְֹאָ ּבדִרבְ ְרֵ ּבידִ בְרַרֵ ֵּבינ ּורַ‪ֵּ ,‬ב ׁ ֶנש ּו‪ָּׁ ,‬‬
‫ה ִ‪,‬פ ָּלוּפֵה‪,‬רַ ׁושּפֵ רַ ׁ ֶש ׁהַש ְּת ׁ ֶ ִשפהַ ָּל ְּתה ִפ ָּלה הַ ח ֲׁשוּבָ ה וְ הַ ְּמקֻ ֶּבלֶ ת וְ הַ ְּמרוּצָ ה ְ ּביוֹ תֵ ר ִהיא‬
‫יאחי' ְ ּב ִ ְּחתי ִ'פ ָּל ְּת‬
‫אֶ ת אֶאֶ ְתס ּ ֵתאֶר ְס ּ ִֵתמ ָּרכל ִמ ָּהַכ ּנל ִ ָׁש הַיםּנ ִ ָׁש‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪18‬‬
‫יא ִפ ָּל ְּתה ִפ ָּלמהו ְּס ּ ֶת‬
‫יאש ִה ְּת‬
‫הַ ִה ְתהַבּ וֹ ִהדְ ְתדבּווֹּתדְ‪,‬דו ׁ ֶ‬
‫מורֶ ְּסת ּ‪ֶ,‬תרֶ וְתז‪ֶ,‬ה ּו וְ זֶה ּו‬
‫ּתש‪ִ ,‬ה ׁ ֶ‬
‫ְ‬
‫ְ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫כּ‬
‫ת‬
‫אֶ‬
‫"‬
‫ם‬
‫לָ‬
‫עוֹ‬
‫ל‬
‫ש‬
‫וֹ‬
‫לְ‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫ו‬
‫נ‬
‫י‬
‫ְ‬
‫הַ‬
‫ּ‬
‫ֶ‬
‫"וַ ֶיּאֱהַ"וַ ֶּיבאֱהַהַבּ ֶמ ֶלהַך ּ ֶ"מ ֶלך" הַ ּיְנ ּו ַמלְ כּ וֹ ׁ ֶשל עוֹ לָ ם "אֶ ת‬
‫יאש ִה ְ ּבהֶ‬
‫ס ּ ֵתהַר יּ"ְנ ּו הַ ְ ְיּ ּבנ ִ ּוחינ ְ ּבַת ִחינהַ ְּ‬
‫אֶ ְס ּ ֵתאֶר ְ"‬
‫יא ְס ְ ּ ּבֵתהֶר ְ‪,‬ס ּ ֵתר‪,‬‬
‫ַתת ִפהַ ָּל ְּת‬
‫ה ִפ ָּ ׁלֶש ִהה ׁ ֶ‬
‫ּ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ָ‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ו‬
‫נ‬
‫י‬
‫ְ‬
‫הַ‬
‫‪,‬‬
‫ים‬
‫ָש‬
‫נ‬
‫הַ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ָ‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ּת‬
‫ו‬
‫ד‬
‫דְ‬
‫וֹ‬
‫בּ‬
‫ת‬
‫ְ‬
‫ה‬
‫ִ‬
‫ּ‬
‫ִ‬
‫ּ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ִהיא ִה הַיא הַ ִה ְתבּ וֹ דְ דוּת ִמ ָכל הַ נ ִָשים‪ ,‬הַ ְינ ּו ִמ ָכל‬
‫לוֹםכֹּ ַל‪,‬כֹּל‪ַ,‬כּ ֲאַכֶּשֲׁארֶשָׁשׁראַָג‬
‫לוֹם ַל‬
‫ֵרבָשׁ‬
‫קוֹבּל‪,‬קוֹל‪ֵ,‬ישֵׁי ִתּשְׁקִָותּ ְהקָוַלה ֹכּ ַלל‪ֹ ,‬כּל‪,‬‬
‫שׁאְַבּג ְ‬
‫ֵר ָשׁ‬
‫כֹּל‪,‬כֹּל‪ְ,‬והוְּואהוּדאוֹבדוֹ‬
‫צוֹרן ִ‬
‫ְקוֹל‪,‬‬
‫יּוֹם ִא‬
‫דוֹאןדוֹ ֹכּןל‪ֹ ,‬כּל‪,‬כִּי כּכִיֵן יכֵַןִסּ ידִַסּד‬
‫צוֹלןְפ ִנלֵיְפ ֲנאֵי ֲ‬
‫ְקוֹל‪ִ ,‬תּ ְהִתּיוְּהְליוָּר ְל ָ‬
‫עוּמ בּעוּ בּ‬
‫יּוֹםםִא ִתּם ְשִׁתְּמְשׁ ְ‬
‫ְו ַה ְו ַה‬
‫אָמָהרָמָןה ָמלןְ‬
‫ֶסֲאףֶשֲׁארֶשׁרַ‬
‫קוֹל‪,‬קוֹל‪ְ ,‬ו ַע ְולַעָכּלל ָכֶּזלה ֶזה‬
‫ִשׁ‬
‫ִשׁל ְ‬
‫אָמרַ‬
‫ֶסכּףֶ‬
‫ֶךַלעכַּלָל‪,‬כָּל‪,‬וּ ְמ וַּבְֵמטַבלֵטַהלכֶַּה‬
‫ֶךלעְ‬
‫ַה ֶמַּהלְֶמּ‬
‫ָיו פָ נ ִָיומ ָּכל ִמ ָּכל‬
‫הַ ְּת ִפהַלּ ֹ ְוּת ִתפ‪,‬לּ ֹות"‪,‬וַ ִּת ָּשׂ"וַא ִּת ָּשׂ חֵא ן חֵוָ ןחֶ סֶ וָדחֶ סֶ לְדפָ נ לְ‬
‫ָיומי ְ ּדבלֵ‬
‫ֹאת ז לְ תַ‬
‫הַ ְ ּבתוהַ ְּלוֹּבתתו"‪ּ.‬לוֹ תאַ חַ‬
‫ְקוֹל‪:‬‬
‫ִנּוֹר ו‬
‫רוּ‬
‫זְ‬
‫ָיויל ְ ּבלֵ יל‬
‫ֹאת לְ לְִמתַי לְד ִ‬
‫"‪ .‬ראַ ׁחַ ֶשאָר ַמ ׁ ֶשראָ ַזמר‬
‫ְקוֹל‪:‬‬
‫ִנּוֹר ו‬
‫ַמּ ַלרוּה'ַל ְבּה'כ ְבּכ‬
‫ַמּ ז ְ‬
‫ּפו ִּרים‪ ,‬רָ צ ּו לַ ּשׂ דֶה וְ ׁשה ּו ׁשם מֶ ׁ ְ‬
‫ּפו ִּרים‪ ,‬רָ צ ָ ּו לַ ָּשׂ ד ֶָה וְ ָׁש ָה ּו ָׁש ֶ‬
‫םשךמֶ ֶָּׁכש ְלך הַָּכ ַּלליְלָהַה ַּליְלָ ה‬
‫מֵ רוֹ במֵ רוֹ בהַ ִה ְתהַלַ ִהה ְֲב‬
‫ּת‪:‬רוּת‪:‬דובר‬
‫תולַּתהֲבו וְּת הַ ִה וְ ְתהַעוִֹה ְ ְרתרו‬
‫דובר‬
‫עוֹ ְר‬
‫ַלּוֹת‪,‬‬
‫ֲלוֹת‪,‬‬
‫לוֹת‪..‬לְכוּל ֲח‬
‫לוֹת‪..‬‬
‫לוֹת‬
‫ַלּוֹתֲ‪,‬ח ַכֲחםַכוּ ְנם וּבוְֹנןבוֹן‬
‫ילח ְלילג ְלג‬
‫ֲלוֹתֲ‪,‬א ֶשֲׁארֶשִׁהרְתִהִחְת ִ‬
‫ְכוּזוֲּח ִמזוְּפִמע ְפע‬
‫לוֹת‬
‫ַה ַהַהְתַהָחְת ָח‬
‫יחוֹת‬
‫תּוֹרוֹת ִ‬
‫ִילוֹת‪,‬תּוֹרוֹת ו‬
‫ִילוֹת‪,‬‬
‫ִילוֹת ֲ‬
‫ָא ֲ‬
‫ים‬
‫ִיםנ ִנ‬
‫ַתּ ְחַתּבְּוּחבּלוֹוּת‪,‬‬
‫יחוֹת‬
‫ְשׂ‬
‫ְשׂו ִ‬
‫ִילוֹתחבֲחב‬
‫יםחבֲחב‬
‫ָאל ִ‬
‫ִיםְפ ִנל ְִפ‬
‫קּוּתּנקּוּ‬
‫לוֹת‪ִ ,‬תּ ִ‬
‫ליקו"ת‬
‫בקול‪.‬‬
‫אם אם‬
‫היוםהיום‬
‫עח‪ :‬עח‪:‬‬
‫ליקו"ת‬
‫בקול‪.‬‬
‫שאגשאג‬
‫בּה ועוד‪:‬ועוד‪:‬‬
‫ים ָכ ְל ָכ ַלה ַמַּהֲעַמּלוֲֹעת‪,‬‬
‫יא ְל‬
‫ים‬
‫ִלּוֹת‪,‬‬
‫ֵצוֹת וּ‬
‫לוֹת‪ִ,‬כּי ִכָּגידוָֹגלדוֹכֹּלחוֹכֹּ ְוחוִֹה וְרִָהבּ ְרהָ‬
‫יאב ִ‬
‫ִלּוֹת‪ַ,‬ה ְמַהִבְמִִ‬
‫ֵצוֹתְתּ וּפְתּפ‬
‫עע‬
‫ליקו"מ‬
‫ז‪.‬‬
‫צה‪,‬‬
‫תהלים‬
‫מלשה"כ‬
‫תשמעו‪.‬‬
‫תשמעו‪ .‬מלשה"כ תהלים צה‪ ,‬ז‪ .‬ליקו"מ‬
‫ָפוֹת‬
‫ֵקחזָי ַ‬
‫ָלוֹת‪,‬‬
‫יקוָֹ‬
‫יקוֹ י‬
‫ים‬
‫ֵץבְּט‬
‫ת‪,‬בְּזרִבְּזֹעוֹר י ַ‬
‫לוֹ ִ‬
‫ַחָי ַחלוָֹית‪,‬‬
‫הכסף‬
‫אסתר ח‪:‬‬
‫אסתר א‪,‬‬
‫ערב‪ :‬כן‬
‫ערב‪ :‬כי‬
‫ִםדירִם ר‬
‫ֵקדיָי ַ‬
‫ָלוֹתְ‪,‬מ ַחְזמ ַ‬
‫ִשּׂעא ע‬
‫ִשּׂיאָ‬
‫ְח‬
‫ְחב ֵ‬
‫ָא וּיםב ֵוּ‬
‫ָאל ִ‬
‫ֵץלְִט‬
‫ְק יבְַּק‬
‫ֹעוֹ‬
‫הכסף‬
‫א‪ ,‬ח‪:‬‬
‫יסד‪.‬יסד‪.‬‬
‫כי כן‬
‫ָפוֹת תורהתורה‬
‫ליקו"ה ד'‬
‫אסתר ד‪,‬‬
‫אמר‪.‬‬
‫ליקו"ה ד'‬
‫אסתר ז‪.‬ד‪ ,‬ז‪.‬‬
‫ע"פע"פ‬
‫אמר‪.‬‬
‫אשראשר‬
‫ילוֹת‪,‬‬
‫ָדוְֹטוּנָיה‬
‫ְעוֹדָדוֹי נ‬
‫ְעוֹד י‬
‫לוֹת‪,‬‬
‫ִםכּיִם ְ‬
‫וּ ְמ וּ ְמֵ‬
‫ָלכָל‬
‫ילוֹת‪ְ,‬וכ ְו‬
‫ְטוָּי ְלהַי ְֵלשַׁירֵשׁ ְרמ ִסְמ ִס‬
‫לוֹת‪,‬ו ו‬
‫כּשׁ‬
‫כּשׁ ְ‬
‫אַמּ ִבּץ ְר ִַבּכּיְר ַ‬
‫אַמּץֵ‬
‫צח‪ ,‬ה‪:‬‬
‫תהלים‬
‫עיי"ש‪:‬‬
‫פרשיות ג‪,‬‬
‫צח‪ ,‬ה‪:‬‬
‫תהלים‬
‫לה'‪.‬לה'‪.‬‬
‫זמרוזמרו‬
‫עיי"ש‪:‬‬
‫פרשיות ג‪,‬‬
‫ֵילוֹת‪,‬‬
‫ֶאנ ְ‬
‫מוּ‬
‫ֶךֱ‬
‫ִידגּ ַ‬
‫לוֹת‪,‬ל ַ‬
‫לוֹת‪,‬‬
‫יבשׁ ִ‬
‫ונבון‬
‫תהלים‬
‫ָת ַָךבּלַּבּלּ‬
‫ָתנָךְ‬
‫מוּ‬
‫ֶא ו ֱ‬
‫ֶךדּוָ‬
‫ִידבּבּ ֶַבֹּקבּר ֶֹק ַרח ְסַחדְָּס‬
‫ְה‬
‫ְהגּל ַ‬
‫יבמ ְמִּמֻצְמּ ֻצ‬
‫ִי ְשִׂיָרְֵשׂאָרלֵאָילִשָׁי ִ‬
‫ונבון‬
‫חכםחכם‬
‫ט‪ :‬ט‪:‬‬
‫מו‪ ,‬מו‪,‬‬
‫תהלים‬
‫חזו‪.‬חזו‪.‬‬
‫ֵילוֹת‪ ,‬לכו לכו‬
‫לכל‬
‫ה‪:‬‬
‫א‪,‬‬
‫משלי‬
‫לשה"כ‬
‫ע"פ‬
‫תחבולות‪.‬‬
‫תחבולות‪ .‬ע"פ לשה"כ משלי א‪ ,‬ה‪ :‬לכל‬
‫ְכוּר ֱא‬
‫ַלּוֹת‪,‬‬
‫ְמוֹגר‬
‫ְתּויֶ‬
‫ָמגּרִַ‬
‫ַכּ ֲאַכֶּשֲׁארֶשׁאָר ַמאָרַמגּרַ‬
‫יםֹקים‬
‫ְכוּלֱִאֹקל ִ‬
‫ַלּוֹת‪ְ ,‬ו ַע ְול ַע ָכּלל ָכֶּזלה ֶזהָבּר ָבּ‬
‫ְמוֹ ְלרג ְלג‬
‫ְא‬
‫ְאגו ֶ‬
‫ְתּיר ִ‬
‫ָמ‬
‫ובחיי"מ‬
‫ליקו"מ‪,‬‬
‫הקדמת‬
‫המעלות‪ .‬עי‬
‫רל‪ :‬רל‪:‬‬
‫ובחיי"מ‬
‫ליקו"מ‪,‬‬
‫הקדמת‬
‫המעלות‪ '.‬עי'‬
‫ָכוֹ ליָכוֹלַלעֲ ש ֹלַֹו עֲת ש ֹֹו ִאת ׁ‬
‫ֹלוֹת‪:‬‬
‫ית‬
‫יםק ֲאיםֶשֲׁארֶשׁערִ‬
‫לוֹת‪,‬‬
‫בַּ‬
‫יש ִא ָּכ ׁ‬
‫יש ׁ ֵשר ָּכ ׁ ֵשׁ ֶשר ּקוֹ ִ ׁ ֶרש ּיןקוֹ ִרין‬
‫וְ אָ ַמ וְראָ ַמארֲנִ י איֲנִ י‬
‫ֹלוֹת‪:‬‬
‫יתד ְגד‬
‫ָשׂ ְגָ‬
‫ָשׂע ִָ‬
‫ְקָךְתֱאָך ֹלֱִאק ֹל ִ‬
‫ְקדְתָ‬
‫לוֹתִצ‪,‬דִָצ‬
‫ְמֵהְק ֵה‬
‫ְמבְּקַ‬
‫ּ‬
‫ׁ‬
‫יקבץ‪.‬‬
‫בזרועו‬
‫יט יו‬
‫" ִג ֶ‬
‫יקבץ‪.‬‬
‫בזרועו‬
‫ערּד" יו ָּּדכ"מוֹ נִ ָּכימוֹ ַנִמי ּ ָמש ַ‪:‬מ ּ ָמ ׁש‪:‬‬
‫ער ֶ‬
‫יט" ִ ּג‬
‫כח‪.‬‬
‫ו‪,‬‬
‫קריה"ת‬
‫ליקו"ה‬
‫יא‪.‬‬
‫מ‪,‬‬
‫ישעי'‬
‫מלשה"כ‬
‫סוּ‬
‫ים‪,‬ים‪,‬לֵאלמֵאֹרמלֹר ֲ‬
‫ִים‪ ..‬הוּאהוּ ֲהא ָכֲָנה ָהכ ָנ ְלה ֵל ְלילֵל ִ‬
‫ִים‪..‬‬
‫ִים‬
‫מלשה"כ ישעי' מ‪ ,‬יא‪ .‬ליקו"ה קריה"ת ו‪ ,‬כח‪.‬‬
‫אוּצאוּ‬
‫ִיםר‪ִ,‬ים‪ְ,‬צ ְ‬
‫ַארסוּ‬
‫ַאל ֲ‬
‫ילשׁמִּוּשׁ ִרמּוּ ִר‬
‫ִים‬
‫פּוּרפּוּר‬
‫ִמ ִמ‬
‫לשה"כ‬
‫ע"פ‬
‫רפות‪.‬‬
‫ידים‬
‫מחזק‬
‫פח‪:‬‬
‫ו‪,‬‬
‫נט"י‬
‫נט"י ו‪ ,‬פח‪ :‬מחזק ידים רפות‪ .‬ע"פ לשה"כ‬
‫ְסוֹדָ‬
‫ְסוֹד י‬
‫ימבּי ֵ‬
‫ִיםר‪ִ,‬ים‪ִ ,‬כּי ִכִּבּי ִֵ‬
‫ְשׁ‬
‫ְשׁירָ‬
‫ים‪,‬ים‪ ,‬בּ בּ‬
‫ים‪,‬ים‪ַ ,‬כּ ֲאַכֶּשֲׁארֶשׁרנוֹ ַדנוֹע ַד ַבּע ְשַׁבָּעְִשׁר ָע ִר‬
‫יצ ִר‬
‫יצמִר ָ‬
‫ִמ ֵמִמ ֵָ‬
‫מלשה"כ‬
‫נטויה‪.‬‬
‫לה‪ ,‬ג‪:‬‬
‫מלשה"כ‬
‫נטויה‪.‬‬
‫ידו ידו‬
‫עוד עוד‬
‫לה‪ ,‬ג‪:‬‬
‫ימי ישעי'ישעי'‬
‫צב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫תהלים‬
‫בבוקר‪.‬‬
‫להגיד‬
‫ישעי' ה‪,‬‬
‫צב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫תהלים‬
‫בבוקר‪.‬‬
‫להגיד‬
‫כה‪ :‬כה‪:‬‬
‫ישעי' ה‪,‬‬
‫ַמּ ו ַ‬
‫ים‬
‫ְאוֹתעָהִ‬
‫ְאוֹת ָה‬
‫ים‪,‬ים‪,‬ל ַ‬
‫ים‪,‬ים‪,‬אוֹרוֹ‬
‫יבשׁיב‬
‫ִיםר‪ִ,‬ים‪ְ,‬ל ָהְלִשָׁה ִ‬
‫ְהרָשּׂ‬
‫ְה וָשַּׂ‬
‫ים‬
‫ַמּע ִ‬
‫ְהר‬
‫ְהלרַ‬
‫חוּלץחוְּמץִאְימִרִאי ִר‬
‫אוֹ ַלרוֹ ַ‬
‫ַהפַּוּהִרפּוּ ִר‬
‫לג‪ :‬וְ כָ‬
‫הבוקר ה‪,‬‬
‫השכמת‬
‫ובליקו"ה‬
‫לג‪:‬ל וְ כָאֶ לחָ דאֶ חָ ד‬
‫הבוקר ה‪,‬‬
‫השכמת‬
‫ובליקו"ה‬
‫ָשׁ ַל‬
‫ים‬
‫ים‪,‬ים‪ֲ ,‬חדֲחִ‬
‫ים‪,‬ים‪ִ ,‬מ ִיּ ְשֹרָ ִמ ִאֵיּ ְל‬
‫ישׁ ִר‬
‫ישׁ ִרָ‬
‫יםח ִוים ִָו‬
‫ים‪,‬ים‪,‬כּוּ ָלכּוּםָלְנםכוְֹנִחכוֹ ִ‬
‫ִיםר‪ִ,‬ים‪ְ,‬כּ ַמְִיכּ ַםמִיָקםִר ָק ִר‬
‫ְק‬
‫ְקבּר ָ‬
‫יםבּ ַָל‬
‫ָשׁד ִ‬
‫ְד ָב ְִדר ָב ִר‬
‫השז ָּכָ לְה ִה ְתלְ ָק ִרֵה ְתב ָקרֵלְב ַצ ִ ּד לְיק ַצ ִ ּדיק‬
‫שֹרָ אֵ ְ ּכל ִפי ְ ּכ ִפַמיה ַמ ּׁ ֶשהז ָּכָ ּׁ ֶ‬
‫כּ‬
‫ּ‬
‫ל‬
‫"‬
‫נ‬
‫ַ‬
‫הַ‬
‫ים‬
‫ּנִ‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ת‬
‫ּ‬
‫ִ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ַ‬
‫ֹחוֹ‬
‫כ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ְ‬
‫ֹק‬
‫ס‬
‫עֲ‬
‫לַ‬
‫וְ‬
‫ֹחַ‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ַ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ַ‬
‫הַ‬
‫ת‬
‫ֱמֶ‬
‫א‬
‫הָ‬
‫הָ אֱמֶ ת הַ ַ ּב ַעל כּ ֹחַ וְ לַ עֲ סֹק ְ ּבכֹחוֹ ּ ַ ּב ִּת ּקוּנִ ים הַ ַּנ"ל‬
‫ְדוֹדלִי ֵ‬
‫ֵךְדוֹלדִי‬
‫ֵךל ְל‬
‫טּוֹבטּוֹבהוֹל ְ‬
‫ֵיןכּי ַ‬
‫ְח ְכּ‬
‫כּוֹ‬
‫וִ‬
‫ים‪,‬ים‪,‬‬
‫יםשׁ ְויםַל ִגְו ַבּלוִֹגִרבּוֹ ִר‬
‫לוּח ִשׁלוּ ִ‬
‫ִים‪ִ,‬ים‪ַ ,‬ל ֲחַל ֲ‬
‫ישׁר‬
‫ישׁרָ‬
‫ְמ‬
‫ְמל ֵָ‬
‫הוֹ‬
‫ֵיןה ַה‬
‫כּוֹי ְ‬
‫ְח ו ִ‬
‫אוֹ לְר אוֹ ּב ֶֹקרר‪ּ ,‬ב ֶֹקלִ ְרב‪ִ ,‬חלִינ ְבַת ִחי ִנח ּד‬
‫וְ כ ּו'‪,‬וְ כ ְ ּכּו'‪ֹ ,‬‬
‫ַתו ׁ ִּשח ּדו ּׁש‬
‫מו ִי ְזכֵ ֶּןכה ִי ְזלְֶּכה‬
‫מו ְ ּככֵ ן ֹ‬
‫ְ‬
‫ִיםר‪,‬‬
‫ְמי ֵַ‬
‫ֵם‬
‫ִיםר‪ִ,‬ים‪,‬ל ַ‬
‫ֶהלִּנְז‬
‫ים‬
‫ָמ‬
‫ִיםר‪ִ,‬ים‪,‬ו ַ‬
‫ִיםִםעְנ ָ‬
‫ִיםנ ע‬
‫ידסדּוֹחַ ְ וְ‬
‫ִים‪ ,‬הָ עוֹ לָהָ םעוֹ וְלָ אָםז וְ ַיאָ ִ ּגזיד ַי ִ ּגחַ ְ‬
‫ְמהיפּוַּהרפּוּ‬
‫ְקיֵּאֵםתֵאי ֵת‬
‫ְקיּל ַ‬
‫ֶהָכִּנְזר ָכּ‬
‫ָמ ָהיםֵאָהלֵּא‬
‫ְהיּ ִ‬
‫ְהיּו ִַ‬
‫ִםע ְנר ָע‬
‫ְקלנז ְֵק‬
‫ִלז ִֵ‬
‫סדּוֹטו וְּבוֹטו ִי ְּבוֹת ָ ּברִַי ְךת ָ ּברַׁ ֶש ְָ ּךג ַמ ׁ ֶלש ָ ּג ַמל‬
‫ָ‬
‫סו ּדא ֶָךֱמ ֶּוונאְָתֱמ ָך ּונ ְָתךָ‬
‫ס ּדחֶַך ְ ֶ‬
‫ִע ּמוֹ ִ וְע ּכמוֹ ּו'‪,‬וְ ְכ ּב ּו ִח'‪,‬ינ ְ ּבַת ִחילְנהַַת ִ ּג לְידהַ ִ ּ ַגּב ּב‬
‫יד ֶֹק ַ ּבר ּבחֶַֹק ְר‬
‫ֵגדלּעֵגַלעֶה‬
‫ֶה זבֶּהָאבְּמ‬
‫עַדעֲעַדמֲעֹדמַהֹדכּ ֵַהֹהןכּ ֵֹהלןְאוּלר‬
‫ִים‪ִ:‬ים‪:‬‬
‫ַלָהֶהרָהר‬
‫ָאַדְמלַּ‬
‫ֵההנּזֵה‬
‫דּוֹדִידּוֹ ִדהִינּ ִ‬
‫ִים‪ִ,‬ים‪,‬קוֹלקוֹל‬
‫ְאוּר‬
‫ע"פ‬
‫ממצולות‪.‬‬
‫ישיב‬
‫ַ ּב ּלֵילוֹ ַ ּב ּלת וְ‬
‫ישיב ממצולות‪ .‬ע"פ‬
‫ֵילוֹ כת ּו' וְ ַּככ ּו ַּנ'"ל ַּ‪:‬כ ַּנ"ל‪:‬‬
‫בליקו"ה‬
‫ונדרש‬
‫אסתר י‪,‬‬
‫מלשה"כ‬
‫שלום‪.‬‬
‫בליקו"ה‬
‫ונדרש‬
‫אסתרג‪.‬י‪ ,‬ג‪.‬‬
‫מלשה"כ‬
‫שלום‪.‬‬
‫ד‬
‫וטעינה‬
‫פריקה‬
‫בהל'‬
‫כגון‬
‫הצדיק‬
‫על‬
‫כמ"פכמ"פ על הצדיק כגון בהל' פריקה וטעינה ד‬
‫ואגמור‪.‬‬
‫גמרתי‬
‫תהלים‬
‫בחייבחיי‬
‫ואגמור‪.‬‬
‫גמרתי‬
‫כג‪ :‬כג‪:‬‬
‫סח‪ ,‬סח‪,‬‬
‫תהלים‬
‫מֲנִרי ל‬
‫מראָ ַא‬
‫רכט‪ :‬אָ ַ‬
‫מוהר"ן‬
‫תהלים‬
‫צדקתך‪.‬‬
‫סח‪ ,‬כז‪:‬‬
‫תהלים‬
‫במקהלות‪.‬‬
‫אלקים‬
‫ברכו‬
‫תוֹ ַןמהּ ּ ֵ[ת ַ ְ‬
‫אֲנִֹאי ָ ּגל ַמֹא ְר ִָּּגת ַימ ְר] ִִּ ּבתלְי ׁש]וֹ ִ ּבןלְ ּׁ ֵש‬
‫רכט‪:‬‬
‫מוהר"ן‬
‫יט‪ :‬יט‪:‬‬
‫עא‪ ,‬עא‪,‬‬
‫תהלים‬
‫ע"פע"פ‬
‫צדקתך‪.‬‬
‫סח‪ ,‬כז‪:‬‬
‫תהלים‬
‫ע"פע"פ‬
‫במקהלות‪.‬‬
‫אלקים‬
‫ברכו‬
‫מ ּכהּבָ[ר ְ ּכ ָ ּגבָ ַמר ְר ִָּּגת ַימ ְוְר ִּאֶת גְי וְמאֶֹר!גְ‪:‬מֹר!‪:‬‬
‫האריז"ל‬
‫בכתבי‬
‫ישרים‪.‬‬
‫בסוד‬
‫כג‪:‬‬
‫לא‪,‬‬
‫משלי‬
‫בשערים‪.‬‬
‫נודע‬
‫ט‪:‬‬
‫מט‪,‬‬
‫ישעי'‬
‫צאו‪.‬‬
‫לאסורים‬
‫לאמר‬
‫עיי"ש‪:‬‬
‫עד‬
‫בליקו"ת‬
‫הכנה‪.‬‬
‫הוא‬
‫מפורים‬
‫מפורים הוא הכנה‪ .‬בליקו"ת עד עיי"ש‪ :‬לאמר לאסורים צאו‪ .‬ישעי' מט‪ ,‬ט‪ :‬נודע בשערים‪ .‬משלי לא‪ ,‬כג‪ :‬בסוד ישרים‪ .‬בכתבי האריז"ל‬
‫להשיב‬
‫אסתר א‪,‬‬
‫והשרים‪.‬‬
‫העמים‬
‫להראות‬
‫ע"א ג‪,‬‬
‫ובליקו"ה‬
‫משא"כ‬
‫פורים‬
‫בכוונות‬
‫להשיב‬
‫יא‪ :‬יא‪:‬‬
‫אסתר א‪,‬‬
‫והשרים‪.‬‬
‫העמים‬
‫להראות‬
‫יח‪ :‬יח‪:‬‬
‫ע"א ג‪,‬‬
‫ובליקו"ה‬
‫וכו'‪.‬וכו'‪.‬‬
‫יו"טיו"ט‬
‫בשוםבשום‬
‫משא"כ‬
‫לחוץלחוץ‬
‫מאירמאיר‬
‫אבאאבא‬
‫יסודיסוד‬
‫וריםורים‬
‫שבפשבפ‬
‫פורים‬
‫בכוונות‬
‫א'‬
‫מוהרנ"ת‬
‫ובמכתבי‬
‫כה‪.‬‬
‫כה‪,‬‬
‫משלי‬
‫ע"פ‬
‫קרים‪.‬‬
‫כמים‬
‫ג‪:‬‬
‫הבוקר‬
‫השכמת‬
‫ליקו"ה‬
‫ועיין‬
‫כג‪.‬‬
‫ג‪,‬‬
‫איכה‬
‫לבקרים‪.‬‬
‫חדשים‬
‫כו‪:‬‬
‫כד‪,‬‬
‫משלי‬
‫ע"פ‬
‫דברים‪.‬‬
‫דברים‪ .‬ע"פ משלי כד‪ ,‬כו‪ :‬חדשים לבקרים‪ .‬איכה ג‪ ,‬כג‪ .‬ועיין ליקו"ה השכמת הבוקר ג‪ :‬כמים קרים‪ .‬ע"פ משלי כה‪ ,‬כה‪ .‬ובמכתבי מוהרנ"ת א'‬
‫ים ִע ָּכל‬
‫ים ִרהַ נּוֹ‬
‫ָשןלְ כֶאֶ צְםלְ‪ ,‬כֶ ִ ּכי‬
‫ילָש ִיּה ְהי ׁ ֶשֶהִיּ ְה ׁישוֶהּם ׁש ִ ּדו ּבּםוּר ִ ּד ּיבוָָׁשּרן יאֶ ָׁצְ‬
‫יקּא ה ִומ ֶּּאכם ִמ ִ ֶּּככים ה ִ ּכויּא החַו ּיּאֵיכֶחַם ּי לָ‬
‫יק רֵהו‬
‫לאי ּדָבָ‬
‫תקצ"ה‪ּ ִ :‬כי‬
‫ֵיכֶ ֶנםצַחלָ‪ֶ ,‬נ וְצחַָח‪,‬לִ וְילָחָהלִ ׁ ֶ‬
‫ים בְ הַ ִענּוֹ בְ‬
‫ם‪ ,‬הֵ ִ ּכים הְֵ ּדבָם ִר ְ ּדבָ‬
‫לאר ּדרֵָבָ ר‬
‫תקצ"ה‪ּ ִ :‬כ‬
‫בהרבהר‬
‫ים ִ ּדָּכ ּבלוּר ִ ּד וְ ּבדִוּרבּ ווְּרדִ בּהווּרּא הְ ּבואֵּאר ְ ּבאֵ ר‬
‫יב ִ ׁש ְ ּב ִ ׁ‬
‫ה יֵפָהַ ִּהמ ְתהַחַ ִּ ּ‬
‫ט יַעםַ‪,‬‬
‫יםחַ‪ּ ִ ,‬י מֵ‬
‫ַמ ִים ַמ ִחַי יּםִיםחַ‪ ,‬יּ ַמ‬
‫ט ַע ְמםג‪ֶַּ ,‬ל ְהמ ַג ְ ּ ֶּגלדה ַֻּל ְ ּתגד ַּהַֻלתבּוֹ רֵהַאבּוֹ רֵ א‬
‫יבשבְ ְ ָּבע ִ ׁשהבְ ָ ְעמ ִ ׁהשיבְֵמי ִ ׁש ַיבֵ‬
‫ים ִ ׁ‪,‬ש מֵ‬
‫ֵשחַ ְ ּּדב ׁכֵָשל ְ ּביוֹכָ לם יוֹוּבְםכָ לוּבְ ֵכָעלת‪ֵ ,‬ע ְמתחַ‪ּ ,‬י ְֶהמחַ ָּ ּיכלֶה נ ָּכֶפֶל ׁש נֶפֶהֶ ׁחָש פֵ הֶץחָ ַ ּפֵבחַץ ִ ּי ַ ּב‬
‫מד ְ ׁת‬
‫יםק ִר ַעיםל ַנעֶפֶל ׁש נֶפֶעֲ ׁישֵפָ עֲ‬
‫ִים ִי‪,‬ם ַמ ִָיק ִםר ָ‬
‫וְ ִה ְתנוֹ צְ צוּת אֱלקוּתוֹ יִ ְת ָ ּברַ ְ‬
‫ְ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫הּ‬
‫כיין‬
‫וחכו‬
‫‪:‬‬
‫'‬
‫ו‬
‫כ‬
‫וְ‬
‫ף‬
‫סוֹ‬
‫ין‬
‫אֵ‬
‫ד‬
‫ע‬
‫ַ‬
‫ים‬
‫לִ‬
‫עוֹ‬
‫ם‬
‫הֵ‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ָ‬
‫הֵ‬
‫מֵ‬
‫ר‬
‫תֵ‬
‫יו‬
‫ֹ‬
‫וְ‬
‫‪,‬‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ֵ‬
‫לִ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ְ‬
‫ר‬
‫ע‬
‫ֵ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫ד‬
‫ִ‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫ּם‬
‫ו‬
‫פ‬
‫כ‬
‫ְ‬
‫ד‬
‫חַ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ָ‬
‫ם‬
‫א‬
‫ִ‬
‫י‬
‫כ‬
‫ִ‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ֵ‬
‫ד‬
‫ַ‬
‫לְ‬
‫ל‬
‫ָכוֹ‬
‫י‬
‫ה‬
‫פ‬
‫ֶ‬
‫הַ‬
‫ין‬
‫אֵ‬
‫ש‬
‫ה‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫‪,‬‬
‫ך‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫וְ ִה ְתנוֹ צְ צוּת אֱלקוּתוֹ יִ ְת ָ ּברַ ך‪ֶ ַ ,‬מה ּׁ ֶשאֵ ין הַ ּ ֶפה יָכוֹ ל לְ ַד ֵּבר ִ ּכי ִאם ָּכל חַ ד ְ ּכפוּם ַמה ַ ִ ּד ְמ ַׁש ֵער ְ ּבלִ ֵּבהּ ‪ ,‬וְ ֹיותֵ ר מֵ הֵ ּ ָמה הֵ ם עוֹ לִ ים ַעד אֵ ין סוֹ ף וְ כ ּו'‪ :‬וחכו כיין‬
‫מוהר"ן‬
‫השירים ז‪,‬‬
‫הטוב‪.‬‬
‫יש ּ ַפ‬
‫ער ׁ ֶ‪.‬‬
‫טוֹאינְב ַג ִִר‬
‫טוֹיִןב ִ‬
‫רס‪ :‬אָ ַ‬
‫אינְ ׁ ֶ‬
‫מוהר"ן‬
‫ובחייובחיי‬
‫השיריםי‪.‬ז‪ ,‬י‪.‬‬
‫שיר שיר‬
‫הטוב‪.‬‬
‫ה גָ לָ ה‬
‫עם ּ ַפ ַאַע חַםתאַ חַאָ ַתמראָ הַַמ ְרמ ָׁשהַרֵ ְמת ָׁשוְרֵהַת ַ ּב וְ ַעהַל ַ ּב ַעֲעגָללָ עֲ‬
‫ער ַ‪.‬‬
‫יש ַג ִר‬
‫מ ָׁרשל ָמ ׁ ֶָׁשש ּ ַפל ַע ׁ ֶשם ּ ַפ ַאַע חַםתאַ נחַ ַָסתענ ַָססוֹעחֵ רסוֹ ָ ּגחֵדוֹר ל ָ ּג ִדוֹעלם ִ ַיעיִןם ַי‬
‫רס‪:‬מראָ ַָמ‬
‫לְ הַ ַ ּב ַעל הַ ַ ּביִת ֲהלֹא אָ נ ּו נוֹ ְס ִעים ַ ּב ּדֶרֶ ְך הַ ז ּ ְֶה ִעם הַ ַ ּייִן הַ זֶּה‪ ,‬וְ אָ נ ּו סוֹ בְ לִ ים הַ ַּצ ַער ָּכל ָּכ ְ‬
‫ְ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ים‬
‫ָמ‬
‫ִ‬
‫י‬
‫ר‬
‫חַ‬
‫אַ‬
‫לְ‬
‫‪.‬‬
‫ב‬
‫וֹ‬
‫ט‬
‫הַ‬
‫ן‬
‫ַיִ‬
‫י‬
‫הַ‬
‫ֶה‬
‫ז‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ֹם‬
‫ע‬
‫ט‬
‫ְ‬
‫לִ‬
‫ם‬
‫הֶ‬
‫לָ‬
‫ן‬
‫ָתַ‬
‫נ‬
‫וְ‬
‫‪.‬‬
‫ט‬
‫ע‬
‫ַ‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫ֹם‬
‫ע‬
‫ט‬
‫ְ‬
‫לִ‬
‫ו‬
‫נ‬
‫לָ‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ּ‬
‫ְ‬
‫ך‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫לְ הַ ַ ּב ַעל הַ ַ ּביִת ֲהלֹא אָ נ ּו נוֹ ְס ִעים ַ ּב ּדֶרֶ ך הַ זֶּה ִעם הַ ַ ּייִן הַ זֶּה‪ ,‬וְ אָ נ ּו סוֹ בְ לִ ים הַ ַּצ ַער ָּכל ָּכך ְּתנ ּו לָ נ ּו לִ ְטעֹם ְמ ַעט‪ .‬וְ נָתַ ן לָ הֶ ם לִ ְטעֹם ִמזֶּה הַ יַּיִ ן הַ ּטוֹ ב‪ .‬לְ אַ חַ ר י ִָמים‬
‫יש אָ‬
‫ער ׁ ֶ‪.‬‬
‫איוּנְִן ַג ִר‬
‫שן ְ ּב וְח ִ ׁ ּוש ְ ּבאוֹח ּותוֹאוֹ ְמתוֹאֹד ְ‪,‬מ וְאאָֹד‪ְ ,‬מ וְראָ ּו ְמׁ ֶשר ּוהו ׁ ֶּאש ַ‬
‫ט ּנ ָׁשָהת וְ ּו ָׁ ַ‬
‫ָה ַ וְ‬
‫ירּב ִ ְעק ַ‬
‫אוּנְ ׁ ֶ‬
‫נִ ְת ַּגלְנִ ּג ְתֵל ַּגלְ ׁ ֶ ּ‬
‫יר‬
‫ע ְ‬
‫ע ְדתוַ י ֵעַחַדד י ִַחַעדם ִ ׁעשוֹםתֵ י ׁשוֹיַיִתֵןי ְ ּביַיִ ִ ן‬
‫שגז ֵּלֶה ׁ ֶשהַז ּ ְֶהמ ָׁשהַרֵ ְמת ָׁשנִרֵ ְתוַת ֵנִ‬
‫ֹםטעֹם‬
‫טעלִ ְ‬
‫מ ָׁשהַרֵ ְמת ָׁשהַרֵ ַּנת"להַ ַּנ ְּת"נל ּו ְּלִתינ ּו לִ לִ ְי‬
‫ער ַ‪.‬מראָ הַַמ ְר‬
‫יש ַג ִר‬
‫היויִןּא ַי‬
‫שי ִיתן ּו וְ ַי ִ ׁ ִי‬
‫ט ּנ ְק‬
‫ׁ‬
‫ׁ‬
‫ׁ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫י‬
‫ֲנִ‬
‫א‬
‫ֹא‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ֲ‬
‫י‬
‫כ‬
‫ִ‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫לָ‬
‫כ‬
‫ְ‬
‫ער‬
‫יש‬
‫ַר‬
‫ִ‬
‫ג‬
‫ּנְ‬
‫ו‬
‫א‬
‫ִן‬
‫י‬
‫י‬
‫ַ‬
‫ֶה‬
‫ז‬
‫ין‬
‫אֵ‬
‫ש‬
‫ֵע‬
‫ַ‬
‫ד‬
‫יוֹ‬
‫י‬
‫ֲנִ‬
‫א‬
‫ֹא‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ֲ‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫אָ‬
‫ּא‬
‫ו‬
‫ה‬
‫וְ‬
‫‪.‬‬
‫תו‬
‫ֹ‬
‫או‬
‫ֹ‬
‫ו‬
‫ֲפ‬
‫ח‬
‫ד‬
‫ָ‬
‫וְ‬
‫ו‬
‫ֹ‬
‫בּ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫עֲ‬
‫גָ‬
‫וְ‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫לָ‬
‫כ‬
‫ְ‬
‫ער‬
‫יש‬
‫ר‬
‫ִ‬
‫ג‬
‫ַ‬
‫ּנְ‬
‫ו‬
‫א‬
‫ב‬
‫טוֹ‬
‫ן‬
‫ַיִ‬
‫י‬
‫ֶה‬
‫ז‬
‫ין‬
‫אֵ‬
‫ש‬
‫ֵע‬
‫ַ‬
‫ד‬
‫יוֹ‬
‫י‬
‫ֲנִ‬
‫א‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫אָ‬
‫וְ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ֶ‬
‫ֶ‬
‫ֶ‬
‫ֶ‬
‫ישער ְ ּכלָ ל‪ּ ִ ,‬כי ֲהלֹא אֲנִ י‬
‫או ֹ‬
‫ישער ְ ּכלָ ל‪ ,‬וְ גָ עֲ ר ּו בּ ֹו וְ ָדחֲפ ּו ֹ‬
‫תו‪ .‬וְ הוּא אָ ַמר ֲהלֹא אֲנִ י יוֹ ד ֵַע ׁ ֶשאֵ ין זֶה ַייִן אוּנְ ג ִַר ׁ ֶ‬
‫וְ נ ְָתנוְ ּונ ְָתלוֹנ‪ּ .‬ו לוֹ ‪ .‬וְ אָ ַמר אֲנִ י יוֹ ד ֵַע ׁ ֶשאֵ ין זֶה יַיִ ן טוֹ ב אוּנְ ַג ִר ׁ ֶ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ׁ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ּ‬
‫ְ‬
‫יִ‬
‫וְ‬
‫ת‬
‫עוֹ‬
‫ט‬
‫ְ‬
‫הַ‬
‫לְ‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ּכְ‬
‫ו‬
‫י‬
‫ים‬
‫ר‬
‫ִ‬
‫ֲחֵ‬
‫א‬
‫לַ‬
‫ַי‬
‫ז‬
‫א‬
‫ֲ‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ָ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫הַ‬
‫ן‬
‫ַיִ‬
‫י‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ּ‬
‫ְ‬
‫י‬
‫ִ‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ְ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ֵדְ‬
‫י‬
‫ז‬
‫אָ‬
‫יחַ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ָ‬
‫א‬
‫ָבוֹ‬
‫י‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ְ‬
‫יד‬
‫ת‬
‫ִ‬
‫ע‬
‫ָ‬
‫לֶ‬
‫ל‬
‫ֲבָ‬
‫א‬
‫‪,‬‬
‫וְ‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫אָ‬
‫ש ִ ּג ָע‬
‫יחְ ׁ ּו‬
‫יתציֶל אֵ צֹ‬
‫הָ יִ ִ‬
‫יחלָ ּויו ָ‪.‬עלָ יו‪ .‬וְ אָ ַמר‪ ,‬אֲבָ ל לֶ ָע ִת ֶיד ְ ּכ ׁ ֶשיָּבוֹ ִא ָמ ִ ׁשיחַ אָ ז ּיֵדְ ֶ‬
‫ע ּו ְ ּכ ׁ ֶ ּש ִיּ ְּתנ ּו יַיִ ן ֻהַ ּ ְמ ׁ ֻש ּ ָמר‪ֲ ,‬אזַי לַ אֲחֵ ִרים ּיוּכְ ל ּו לְ הַ ְטעוֹ ת וְ ּ יִ ְּתנ ּו‬
‫סו ָ ּגחֵדוֹרל ָ ּג ָּדוֹכזלֶה וְָּכזכ ּוֶה' וְ וְכהֵ ּו'ם וְ הֵלֹאם ִהל ְ ׁשֹא ִ ּג ִה‬
‫סוֶלחֵ ר ֹ‬
‫יתהָי יִ אֵ ִ‬
‫ט ִּ‬
‫לזקנים‬
‫עוֹ ְת‬
‫טוֹ הַב ּהַ‬
‫םו ׁ ֶּאש י‬
‫ֹאמ הֶר ּוםלָ ׁ ֶהֶשה‬
‫ֹאמ יר ּו ְלָ‬
‫ואלִ וָ ְ‬
‫עוֹכית ֲא ִ ּכני ְַחנ ֲ ּ‬
‫יח ׁ ֶ‬
‫לזקנים‬
‫טוֹ הַב ּוְטוֹכובּ'‪:‬וְ כוּ'‪:‬‬
‫אונ ְ ַָחטנ ַ ּוע ְמָטנ ּו ַע ְהַמ ַ ּיניּוִן הַהַ ַ ּי ּיִן‬
‫מ ׁ ֻשהַ ּ ָמ ְמר ׁ ֻ‪,‬ש ּ ָמארֲבָ‪,‬לאלְֲבָאַלנְ ׁ ֵלְשיאַ נְ ְ ׁש ׁ ֵשלוֹי מֵ ְ ׁשנ ּולוֹ מֵל נֹא ּו יולּכְֹאל ּיווּכְלְ הַל ּו ְטלְ הַ‬
‫טוֹ ְב‬
‫הַיִוןּא הַיַיִ ּן‬
‫יר וְֶטייר ְ וְ‬
‫ס ְיןטרָ ְסאוְִטרָויצְאוִ ֶטויצְ‬
‫יח ְׁ ֶש‬
‫ואלִשין ְ‬
‫לָ הֶ םלָ ַיהֶיִןם וָ ַייִן‬
‫ּ‬
‫ׁ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫כּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ק‬
‫רַ‬
‫ים‬
‫נִ‬
‫ְק‬
‫ֵ‬
‫ז‬
‫ב‬
‫רֵ‬
‫ק‬
‫ָ‬
‫לְ‬
‫ֵל‬
‫ד‬
‫ת‬
‫ַ‬
‫ּ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ִ‬
‫ָה‬
‫י‬
‫הָ‬
‫ֹא‬
‫לּ‬
‫ש‬
‫ָה‬
‫י‬
‫הָ‬
‫וֹ‬
‫ַר‬
‫ְ‬
‫ד‬
‫תקמג‪:‬‬
‫ן‬
‫"‬
‫מוהר‬
‫ובחיי‬
‫יב‪.‬‬
‫קמח‪,‬‬
‫תהלים‬
‫מלשה"כ‬
‫נערים‪.‬‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ַ‬
‫ד‬
‫חָ‬
‫אֶ‬
‫ן‬
‫ָק‬
‫ֵ‬
‫ז‬
‫י‬
‫לִ‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ֵ‬
‫ס‬
‫ִ‬
‫ן‬
‫כֵ‬
‫וְ‬
‫וכו'‪.‬‬
‫ים‬
‫ּר‬
‫ִ‬
‫ו‬
‫ע‬
‫נ‬
‫ְ‬
‫הַ‬
‫ֵי‬
‫נ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ְ‬
‫ְ‬
‫ֶ‬
‫עם עם נערים‪ .‬מלשה"כ תהלים קמח‪ ,‬יב‪ .‬ובחיי מוהר"ן תקמג‪ּ :‬ד ְַרכּ וֹ הָ יָה ׁ ֶשלּ ֹא הָ יָה ִמ ְ ׁש ּ ַת ּדֵל לְ ָקרֵ ב ז ְֵקנִ ים רַ ק ְ ּבנֵי הַ ְ ּנעו ִּרים וכו'‪ .‬וְ כֵ ן ִס ּ ֵפר לִ י ז ֵָקן אֶ חָ ד ַעל‬
‫ז"ל‪ ,‬רַ‬
‫ַאסלַ אָ ז‬
‫אב‬
‫שבהַו ָּּׁעוֹשבתו ְ‬
‫ַעצְ מוֹ ַעצְ ׁ ֶש ּ ַ‬
‫או ֲאִתליֵיכֶ ֲאםל‪ֵ.‬יכֶהֵ ִ‬
‫שיבהֵ ִ ׁשלוֹיב רַ ֵּלוֹבנ ּורַ ז ֵּבִכְנ ּורוֹ זנוִֹכְ רוֹלִ בְנוֹ רָ כָלִ בְהרָ אֵכָ ינִה יאֵיינִָכוֹילי לְָכוֹ ָקלרֵ לְב ָקרֵ ב‬
‫ם ׁ‪.‬‬
‫או ּו ִתי ֹ‬
‫ז"לֵּב‪,‬נ ּורַ ָ ֵּבק ְנר ּוב ָּוק ְר ֹב‬
‫מראָ לְ ַמרַר ֵּבנלְ ּורַ ֵּבנ ּו‬
‫אב אָאָ ַז‬
‫ַאסבלַז ְ‬
‫ּעוֹ ּבזת ְ ְ ּ‬
‫מוֹפ ַע ׁ ֶשם ּ ַפ ַאַע חַםתאַ ְ ּחַכ ׁ ֶשתהָ ְ ּיכ ׁ ֶָהשהָאֶיצְָהלוֹאֶ צְ ַעלוֹל חַַעגל הַחַ ָּׁג‬
‫ֹאמר ּו ׁש ָּכ ְ‬
‫ז ְֵקנִ ים‪ .‬אַ חַ ר ָּכ ְ‬
‫ְ‬
‫ְ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ׁ‬
‫ט‪,‬‬
‫אסתר‬
‫נזכרים‪.‬‬
‫האלה‬
‫והימים‬
‫וכו'‪:‬‬
‫ים‬
‫נִ‬
‫ְק‬
‫ֵ‬
‫ז‬
‫ם‬
‫ג‬
‫ַ‬
‫ב‬
‫רֵ‬
‫ק‬
‫ָ‬
‫לְ‬
‫ל‬
‫ָכוֹ‬
‫י‬
‫י‬
‫ֲנִ‬
‫א‬
‫ַאי‬
‫ד‬
‫וַ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ְ‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫ָכוֹ‬
‫י‬
‫י‬
‫ינִ‬
‫אֵ‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ֱמֶ‬
‫א‬
‫הָ‬
‫ּא‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ך‬
‫ְ‬
‫ת‬
‫ּ‬
‫‪,‬‬
‫לוֹ‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ַ‬
‫אָ‬
‫וְ‬
‫ת‬
‫צָ‬
‫ק‬
‫ְ‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ב‬
‫ּ‬
‫ֵ‬
‫רַ‬
‫ק‬
‫חַ‬
‫ש‬
‫ֹ‬
‫ך‬
‫ּ‬
‫ֶ‬
‫ֶ‬
‫ָ‬
‫ֹאמר ּו ׁ ֶש ָּכך הוּא הָ אֱמֶ ת ׁ ֶשאֵ ינִ י יָכוֹ ל‪ּ ְ ,‬בוַ ּדַאי אֲנִ י יָכוֹ ל לְ ָקרֵ ב ַּגם ז ְֵקנִ ים וכו'‪ :‬והימים האלה נזכרים‪ .‬אסתר ט‪,‬‬
‫ז ְֵקנִ ים‪ .‬אַ חַ ר ָּכך ָשֹחַ ק רַ ֵּבנ ּו ְקצָ ת וְ אָ ַמר לוֹ ‪ּ ,‬ת ְ‬
‫השירים ב‪,‬‬
‫דודי‪.‬‬
‫נחמיה ז‪,‬‬
‫לשה"כ‬
‫עמוד‪.‬‬
‫לא‪ :‬עד‬
‫הפורים‪.‬‬
‫השיריםח‪:‬ב‪ ,‬ח‪:‬‬
‫שיר שיר‬
‫דודי‪.‬‬
‫קול קול‬
‫סה‪ :‬סה‪:‬‬
‫נחמיה ז‪,‬‬
‫לשה"כ‬
‫עמוד‪.‬‬
‫לא‪ :‬עד‬
‫שם שם‬
‫הפורים‪.‬‬
‫ימי ימי‬
‫את את‬
‫לקיםלקים‬
‫כח‪ :‬כח‪:‬‬
‫‪ | 19‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫בס"„‬
‫ב‡ לטעום‬
‫טעם ˘ל ‚‡ול‪‰‬‬
‫יע לעירך עם‬
‫‡ר‚ון "˘יח ‪"‰„˘‰‬רימ‚ם מר˙˜ים‬
‫ס„ר˙ ˘יעו‬
‫‪˙‰"‰‬בו„„ו˙"‬
‫על נו˘‡‬
‫ם ‪˘‰‬ם י˙ברך‬
‫˘ר יומיומי ע‬
‫ליˆור ˜‬
‫יו‬
‫ל‪ ‰‬כבר עכ˘‬
‫ב‪‰‬ם נלמ„ יח„ כי˙ˆ„טעם ‪‡‚‰‬ו‬
‫ולטעום ‡‬
‫עולם כוסף ל‚‡ רו ˘ללך?‪‰‬‬
‫‪‰‬‬
‫טעם ‪‡‚‰‬ול‪ ‰‬בעי‬
‫מעונין ל‪‰‬בעיר ‡˙‬
‫פנ‪‡ ‰‬לינ„ו!‪ "‰‬לל‡ כל ˙מור‪‰‬‬
‫ים מבי˙ "˘יח ‪˘‰‬‬
‫˘יעור‬
‫˙ר מן ‪‰‬עו˘‪:‰‬‬
‫„ול ‪‰‬מע˘‪ ‰‬יו‬
‫מ‡ר‚ן י˜ר‪1700-706-70 ‚ :‬‬
‫‪2‬‬
‫יוע„‬
‫למ‚ברים‬
‫בלב„‬
‫ע…ם ַט ַﬠם ‡ו… ר‬
‫מי ׁ ∆˘רו… ∆ˆ‪ƒ ‰‬ל ¿ט‬
‫‪ƒ‬‬
‫ּב ‪˙¿ ‰ƒ‬בּ ו… ¿„„ ּו˙!"‬
‫ַ‪‚ּ ָ ‰‬נ ּוז יַ ¿ר ∆ ּב‪¿ ‰‬‬
‫„? ˙˙בו„„!‬
‫בו„‬
‫"‬
‫מן מברסלב(‬
‫)רבי נח‬
‫‡ין לך ‡„ם ˘‡ין לו ˘ע‪‰‬‬
‫לבירור על נסיע‪ ‰‬ל˘„‪ ‰‬ב‡זור מ‚וריך ‪˘ -‬יח ‪:‰„˘‰‬‬
‫לעילוי נ˘מ˙ ‪‰‬ר‪"‰‬ח ר' חיים ‡לימלך ב"ר יוסף ‡לי‪‰‬ו ‪‰‬לוי ז"ל‬
‫‪1700-706-702‬‬
‫)ב‡ין מענ‪ ‰‬ני˙ן ל‪‡˘‰‬יר ‪‰‬ו„ע‪(‰‬‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪20‬‬
‫שבת אחים‬
‫ר' נחמן שלמה יצחק ז"ל‬
‫עם אחיו יבלחט"א‬
‫איש חי‬
‫מזעיר ממפעלות חייו המופלאים‬
‫מעט‬
‫רים מעין כל של החסיד המופלא‬
‫והמוסת‬
‫רבי נחמן שלמה יצחק‬
‫ב"ר שמואל שפירא זללה"ה‬
‫לקראת יום השנה ‪ -‬ערב פסח‬
‫‪ | 21‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫ברם‪ ,‬יזכר לדור‬
‫יבואו ויגידו צדקתו‬
‫וחסידותו‪ ,‬בבחינת כזה‬
‫ראה וקדש‪ ,‬עת חירף‬
‫נפשו והשליך עצמו‬
‫מנגד בימי חליו‪ ,‬כדי‬
‫לזכות לקיים רצון‬
‫הצדיק בפשיטות‬
‫ותמימות לנסוע ולבוא‬
‫אליו אומנה על ימי‬
‫ראש השנה‪.‬‬
‫טעם גן עדן‪" .‬המעלה העליונה והגדולה מן הכל"‬
‫שיר אשר‬
‫מירון‪.‬‬
‫עשרת ימי תשובה‪.‬‬
‫תשל"ה‪.‬‬
‫לשלמה‬
‫"בן עולם הבא" ‪ -‬היה רבי נחמן שלמה יצחק זללה"ה בכל מהותו‬
‫רוח ונשמתו‪ .‬לא תפש מקום בעולם כלל והעולם לא קנה אצלו‬
‫שביתה‪ ,‬מובדל ומופרש היה מכל הבליו‪ .‬גומל חסד בגופו ובכל‬
‫מאודו פיזר נתן לאביונים את כספו בחן בחסד וברחמים רבים |‬
‫כל מחשבותיו דיבוריו ומעשיו היו מוארים באור בעליון וברוחא‬
‫דלעילא של זכרון עלמא דאתי‪ .‬כאנשי הצדיק שלא ביקשו דבר‪ ,‬כי‬
‫אם להיכלל בנשמת רוח אפינו משיח ה'‬
‫בעיצומו של היום הקדוש יום הכיפורים שנת תרצ"ז ירדה נשמתו הטהורה של‬
‫רבי נחמן שלמה יצחק לעולם‪ ,‬בבית רם ונשא‪ ,‬ביתו הקדוש והטהור של אביו רבי‬
‫שמואל זי"ע אשר בתוככי ירושלים עיר הקודש בין חומות העיר העתיקה‪.‬‬
‫במחיצת אביו הקדוש ובני החבורה הקדושה הנלווים אליו גדל עלה ונתעלה‪,‬‬
‫ומהם ינק שאב וספג אל קרבו ואל מעמקי לבו את טוהר העבודה היראה ואהבה‪,‬‬
‫את ההתלהבות והחיות והשמחה בעבודת השם יתברך‪ ,‬את הנועם העליון של‬
‫הדבקות האהבה והכיסופים אל אור האורות נחל נובע מקור חכמה תקוות ותיקון‬
‫כל הדורות‪ ,‬ואל תלמידיו הקדושים והנוראים‪ .‬לאור עצותיהם הנפלאות והנאמנות‬
‫השתית והאיר את כל אורחותיו‪.‬‬
‫כל ימיו אשר חיה לא זז כמלא נימא מהנהגותיו והליכותיו ממשנתו ורצונו של‬
‫אביו זללה"ה אשר היו אור לנתיבותיו‪ ,‬ומשום כך זכה קדוש מרחם זה שכל החן‬
‫האמת והשפלות הנפלאה הצניעות והקדושה העליונה מנוגה זיו אור הצדיק יסוד‬
‫כל העולמות שהיתה נחלת וירושת האב הגדול היתה שפוכה ונסוכה על אנפי פניו‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪22‬‬
‫המאירות של הבן הגדול‪ ,‬ותואר דמות אביו מולידו נשקפה בכל תנועה ותנועה‬
‫שבכל אבר מאבריו הקדשים‪.‬‬
‫בנו הרה"ח ר' נתן יבדלחט"א‪ ,‬סיפר אודות ימי המלחמה שעברה על יהודי ירושלים‬
‫בחודש אייר תשכ"ז‪ ,‬המלחמה שבפי אביו היתה קרויה מלחמת "ששת ימי‬
‫האפילה"‪...‬‬
‫האויר היה אפוף אימה ופחד‪ ,‬ואנו כילדים קטנים לא הבנו על מה ולמה‪ ,‬כשהתחילו‬
‫ההפגזות היה הבית רועד מעוצמת הפצצות‪ ,‬אבי שראה את המצב לא נבהל‪,‬‬
‫והתחיל לרקוד אתנו בשמחה את השיר שהתנגן דרך קבע בבית אביו הגדול רבי‬
‫שמואל‪:‬‬
‫"בך בטחו בטחו אבותינו‪ ,‬בך בטחו בטחו ותפלטמו‪ ,‬אין דיר האבן זיך פארזיכערט‬
‫פארזיכערט אונזערע עלטערן‪ ,‬אליך זעקו ונמלטו ונמלטו‪ ,‬בך בטחו בטחו ולא‬
‫בושו‪"...‬‬
‫‪---‬‬
‫יגיעת המקווה‬
‫מילדותו ועד אחריתו היה ספון באהלה של תורה בישיבת הנודעת "חיי עולם"‪ ,‬שם‬
‫קנה משנתו בכל חלקי התורה הקדושה עשרות עשרות בשנים בהתמדה עצומה‬
‫יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬ובכל מ"ח הקניינים הקדושים שהתורה נקנית בהם שנשנו‬
‫במשנה‪.‬‬
‫ועל כולם דבקה נפשו בתורת הרב האמת ראש בני ישראל‪ ,‬ובתורתו ותפילותיו‬
‫הנוראים של התלמיד המובהק אור העולם‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬נאמן לדברות קודש של אביו ורבו זי"ע להרבות ביותר‬
‫מכל הלימודים בשקידה על דלתי הספר הקדוש "ליקוטי‬
‫הלכות" ‪ -‬היה נצפה מדי לילה באשמורות הבוקר‪ ,‬אחרי‬
‫עבודת הלילה בקימת חצות והתבודדות ושיחה בינו לבין‬
‫קונו‪ ,‬איך שהוא יושב בצנעא בהיכל בית הכנסת הגדול‬
‫במאה שערים ומתרפק באהבה אין קץ על שמונת כרכי‬
‫ה'ליקוטי הלכות'‪ ,‬כשהוא טועם וגומע בשקיקה וצימאון‬
‫דפים שלמים והלכות רבות מטעם הגן עדן הגנוז בספר‬
‫הקדוש הזה‪ ,‬כך בילה בהם שעות רבות עד שהאיר פני מזרח‬
‫והגיע זמן תפילת השחר‪.‬‬
‫ואמנם הלימוד הגיע לידי מעשה‪ .‬כל דיבור ושיחה והגה‬
‫מדבריהם הקדושים היה בעיניו קודש קודשים באמונת‬
‫אומן אשר תיקון כל העולמות עומדים תלויים ונשלמים על‬
‫ידיהם‪ .‬כך בכל עצה ועצה לא פנה ימין ושמאל חלילה הכל‬
‫נעשה בתמימות אמת‪.‬‬
‫עבודתו היתה כרוכה לעיתים במסירות נפש‪ ,‬וכפי‬
‫שמספרים בניו אודות הקפדתו על הטבילה במקוה יום יום‪,‬‬
‫אשר כדברי רביה"ק (ליקו"מ נו) היא מטהרת מכל הטומאות‬
‫והחטאים ומצילה מכל הצרות‪ .‬וכך גם בשנה האחרונה‬
‫לחייו שכבר היה חלוש ביותר‪ ,‬לא ויתר בשום פנים ואופן‬
‫על הטבילה במקוה‪ ,‬וכך ראוהו לפנות בוקר צועד עקב בצד‬
‫אגודל מפאת חולשתו‪.‬‬
‫ואף בימי חולשה לא אבה לענג את גופו במקוה מחוממת‬
‫הסמוכה לביתו‪ ,‬אלא בחר לטבול במקוה הקרה הסמוכה‬
‫לקבר שמעון הצדיק ולקברי הסנהדרין‪ .‬לידידיו שהתמיהו‬
‫עליו איך הוא מסוגל לטבול במקוה שכזו‪ ,‬בזמן שגם צעירים‬
‫בריאים מתקשים לטבול שם‪ ,‬השיב בענות חן "מ'נעמט‬
‫דעם גוף און מ'טובלט אים" [‪ -‬לוקחים את הגוף וטובלים אותו]‪.‬‬
‫שכן זו היתה כל מהותו‪ ,‬עזות דקדושה המוטבעת בכל אבר‬
‫מרמ"ח אבריו‪ ,‬ובכל הקשור לעבודת ה' ועשיית רצונו‪ ,‬אין‬
‫לגוף שום זכות דיבור לסרב‪ ,‬מה שהבורא מצוה‪ ,‬מקיימים‪,‬‬
‫בלי להתחשב בדברים צדדים חסרי חשיבות‪ ,‬כמו הגוף‬
‫ונוחיותו‪...‬‬
‫א‪-‬ו‪-‬מ‪-‬ן ברטט וזיע‬
‫ברם‪ ,‬יזכר לדור יבואו ויגידו צדקתו וחסידותו‪ ,‬בבחינת כזה ראה וקדש‪ ,‬עת חירף‬
‫נפשו והשליך עצמו מנגד בימי חליו‪ ,‬כדי לזכות לקיים רצון הצדיק בפשיטות‬
‫ותמימות לנסוע ולבוא אליו אומנה על ימי ראש השנה‪.‬‬
‫גלוי וידוע לכל באי סודו שגם אם היו מבטיחים לו כל חללי עלמא‪ ,‬ואף משפיעים‬
‫עליו את כל ההארות וההשגות שבכל העולמות לא היה פוסע פסיעה אחת‬
‫מגבולות ארץ הקודש‪ .‬אולם עבור ציויו‬
‫ודיבורו הקדוש הנצחי והברור לבוא אליו‬
‫ולציונו הקדוש לראש השנה איש לא יעדר‪.‬‬
‫יהיה אשר יהיה‪ ,‬עד ביאת ינון‪ ,‬הפקיר את‬
‫גופו המיוסר וכיתת את רגליו החולניות וכל‬
‫עוד רוח נשמת חיים באפו היטלטל בדרכים‬
‫עבר נהרות וימים הכל כדי לזכות להימנות‬
‫בקיבוץ הקדוש והנורא בצל הציון הקדוש‬
‫עיר הקודש אומן‪.‬‬
‫בשנה האחרונה לחייו‪ ,‬כשכל גופו היה‬
‫מדוכא ביסורים ומכאובים‪ ,‬התרו בו‬
‫הרופאים שחייו בסכנה‪ ,‬והוא מוכרח‬
‫להחיל לעסוק בדיאליזה‪ ,‬אך הוא התווכח‬
‫עמם‪ ,‬ולא הסכים להתחיל בזה טרם נסיעתו‬
‫לאומן על ראש השנה‪ ,‬יען כי אם מתחילים‬
‫בזה אי אפשר להתנתק מזה זמן כה ארוך‪.‬‬
‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא תיכף לאחר ששב מאומן‪,‬‬
‫התעקש לנסוע כמנהגו הישר לעיר וקדיש‬
‫במירון‪ ,‬על עשרת ימי תשובה הנותרים ויום‬
‫הכיפורים‪ ,‬בכדי לזכות לכפרת הצדיק יסוד‬
‫עולם "ואיש חכם יכפרנה"‪..‬‬
‫ואתא ובא יום הכיפורים‪ ,‬ולקרוביו היה‬
‫ברור כי רבי נחמן שלמה יצחק שגם לפני‬
‫הנסיעה היה גופו חלוש ביותר‪ ,‬ומפני קושי‬
‫מצבו הגופני הרי הוא פטור מלצום ביום‬
‫הכיפורים‪ ,‬אבל בגודל עקשנותו דקדושה‬
‫לא שעה לדבריהם כלל‪.‬‬
‫בערב יום הכיפורים לאחר ששבו מתפילת‬
‫מנחה‪ ,‬הגישו לפניו מאכלים מיוחדים‬
‫המחזקים את הגוף לקראת הצום‪ ,‬רבי נחמן‬
‫שלמה יצחק מביט אך אינו מסכים לטעום‪,‬‬
‫וקרוביו מנסים לשדלו שיאכל כדי שלא‬
‫יתמוטט בצום הארוך‪ ,‬צום שקשה לכל‬
‫אדם ובפרט לזקן בן שבעים וחמש שבע‬
‫ביסורים‪.‬‬
‫נפשו הזכה הגדולה‬
‫והמאירה סלדה‬
‫ורחקה ובחלה מכל‬
‫עקמומיות התבלטות‬
‫והתנשאות מדומה‬
‫ופרסום עצמי של כזב‬
‫ושקר המסתירים את‬
‫אור החמה ומכבים נרו‬
‫של עולם ואחריתם‬
‫מרה כלענה‪ .‬כשאירע‬
‫והיו מדברים לידו‬
‫דיבורים הנשמעים‬
‫כזלזול על הזולת‪ ,‬היה‬
‫עונה ואומר בשפלות‪:‬‬
‫"איך בין ערגער פון‬
‫אים!" אני יותר גרוע‬
‫ממנו‪.‬‬
‫‪ | 23‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫אך הוא חשש שמא מפאת חולשת גופו מרמים אותו ומנסים להטעותו כביכול ערב יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬ולדעתו יתכן שכבר עומדים בעיצומו של היום הקדוש‪ ,‬ולכן אינו מוכן לנגוע‬
‫באוכל בשום אופן! וכך צם בגבורה עילאית שלושים שעות עד מוצאי יום כיפור‪ ...‬היה זה‬
‫לימוד מוחשי מהי יראת חטא‪ ,‬ומהו "ולעבדו בכל נפשכם"!‬
‫בן עולם הבא‬
‫"שלחו מתם איזהו בן עולם הבא ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף נפיק וגריס באורייתא‬
‫תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה" (סנדרין פח‪.):‬‬
‫"בן עולם הבא" ‪ -‬היה רבי נחמן שלמה יצחק זללה"ה בכל מהותו רוח ונשמתו‪ .‬לא תפש‬
‫מקום בעולם כלל והעולם לא קנה אצלו שביתה‪ ,‬מובדל ומופרש היה מכל הבליו‪ .‬גומל חסד‬
‫בגופו ובכל מאודו פיזר נתן לאביונים את כספו בחן בחסד וברחמים רבים‪.‬‬
‫שעות וימים היה מקדיש מזמנו היקר בכדי לזכות למצות גמילות חסד בהלואת חן‪ ,‬אך‬
‫מעולם לא היה דוחק בלווים כשהיתה שעתם דחוקה‪ .‬אחד מראשי הישיבות‪ ,‬ניגש פעם אל‬
‫אחד מקרוביו‪ ,‬תוחב בידו סכום כסף ומבקש ממנו שיחזיר עבורו את ההלואה‪ ,‬והצטדק על‬
‫כך שאינו מחזיר בעצמו מאחר וכבר עבר זמן רב ביותר מעת פרעון ההלואה‪ ,‬אבל היות שלא‬
‫סיפק בידו הסכום הגדול לא החזרתי לו עד היום‪ .‬אמנם למרות שלא היה מצליח להחזיר‬
‫בזמן הלואותיו‪ ,‬אעפ"כ בכל פעם שהיה מבקש הלואה‪ ,‬היה מקבלו בסבר פנים יפות עד‬
‫שנתן לו את התחושה כביכול הוא הוא המלוה‪ ,‬והוא מיטיב עמו בזה שלוקח ממנו הכסף‪.‬‬
‫ושוב מעשה באחד שלוה ממנו סכום גדול ביותר‪ ,‬והחזירו בתשלומים חודשיים‪ ,‬כל תשלום‬
‫היה עשרת אלפים שקלים‪ ,‬כשהגיע מועד התשלום האחרון‪ ,‬עמד הלוה לקראת נישואי בנו‪,‬‬
‫רבי נחמן שלמה יצחק ששמע מכך‪ ,‬לא התעכב ולא התחשב במצבו הדחוק הוא‪ ,‬ניגש אליו‬
‫ואמר לו בפשטות‪" :‬היות והנך זקוק לממון בשביל הוצאות החתונה‪ ,‬אינך צריך להחזיר את‬
‫התשלום אחרון!"‬
‫זכה והתקיים בו מאמר רבינו הק'‪" ,‬וצריך לשנוא את הממון בתכלית השנאה" (ליקו"מ‬
‫ל)‪ ,‬בפרט שהמדובר הוא לעשות חסד בממונו‪ .‬וכך גם בגמ"ח שהיה לו ב'שול'‪ ,‬בביהכ"נ‬
‫ברסלב במא"ש בו קבע מקום לתפילתו עשרות בשנים‪ ,‬וניהל גמ"ח לפריטת מטבעות‬
‫קטנים‪ ,‬כשהגמ"ח משמש את כל תושבי מאה שערים והאיזורים מסביב כשהוא אינו מביט‬
‫כלל באנשים הפורטים כמה לוקחים וכמה נותנים‪ ,‬ופעם אמר לבנו שכל יום הוא חוזר עם‬
‫פחות מטבעות ממה שהלך איתם‪ ,‬היות שהיו גם אינשי דלא מעלי שבאו להשתמש בגמ"ח‪,‬‬
‫ואעפ"כ לא היה מונע עצמו מלהביא שוב את קופת המטבעות‪.‬‬
‫כל מחשבותיו דיבוריו ומעשיו היו מוארים באור בעליון וברוחא דלעילא של זכרון עלמא‬
‫דאתי‪ .‬כאנשי הצדיק שלא ביקשו דבר‪ ,‬כי אם להיכלל בנשמת רוח אפינו משיח ה'‪ ,‬נפשו‬
‫הזכה הגדולה והמאירה סלדה ורחקה ובחלה מכל עקמומיות התבלטות והתנשאות מדומה‬
‫ופרסום עצמי של כזב ושקר המסתירים את אור החמה ומכבים נרו של עולם ואחריתם מרה‬
‫כלענה‪ .‬כשאירע והיו מדברים לידו דיבורים הנשמעים כזלזול על הזולת‪ ,‬היה עונה ואומר‬
‫בשפלות‪" :‬איך בין ערגער פון אים!" אני יותר גרוע ממנו‪.‬‬
‫אלו הם קצות דרכיו ומעשיו מה שעינינו ראו ואוזנינו שמעו‪ ,‬אבל באמת שביליו במים רבים‬
‫ואורחותיו לא נודעו‪ ,‬כי על כן היה אמון מוצנע חותם בתוך חותם‪ .‬ועוד ימים יבאו להרחיב‬
‫בתיאור תואר וטוהר דמותו האצילה והמאירה בשלל אורותיהם הנכספים‪.‬‬
‫הדר קבלוה מאהבה‬
‫ממכחולו של ר' אליהו‬
‫סוכות שליט"א‬
‫אבן יקרה‬
‫כרעם ביום בהיר פשטה השמועה הכואבת והמרה כי בעלות המנחה של יום הארבעה עשר‬
‫לחודש הגאולה‪ ,‬בעידן וזמן הקרבת והעלאת קרבן פסח עלתה בסערה השמימה נשמתו‬
‫הטהורה והמזוככת של האי גברא רבא ויקירא מבני עליה המועטים שבדור הרב החסיד‬
‫רבי נחמן שלמה יצחק שפירא זללה"ה‪ .‬בנו בכורו ואהובו של החסיד המופלא‪ ,‬אשר לשמו‬
‫ולזכרו תאוות נפש כל חי‪ ,‬רבי שמואל זצוקללה"ה‪.‬‬
‫למעלה משבעים וששה שנים רצופי אהבת השם יתברך‪ ,‬מלאים בתורה ותפילה ובהתחזקות‪,‬‬
‫אפופים בקדושה בענווה אמיתית ובביטול נפלא‪ ,‬מתוך השתוקקות והתקשרות איתנה‬
‫ואמונה תמימה בהאור הגנוז והצפון אור הצחצחות התהלך בהאי עלמא‪.‬‬
‫אבן יקרה ומאירה נעקרה מהיכל בית חיינו‪ .‬קדושה עליונה מלאת פשטות ענוה וטהרה שאין‬
‫כיום בנמצא נסתלקה מחלל עולמינו‪ .‬אבידה שאין לה תמורה‪.‬‬
‫זכה רבי נחמן שלמה יצחק זללה"ה ותולדותיו כיוצא בו‪ .‬זרע אמונים אילנות נאים ומפוארים‬
‫תמימי דרך ההולכים בעקבותיו הדבקים באור האורות באמת ובתמים‪ ,‬המאירים את העולם‬
‫משקים את האילנות ומזריחים את אור הגאולה תקוות כל הדורות בלבות נשמות ישראל‬
‫בכל קצווי ארץ‪.‬‬
‫מלמעלה למטה‪ :‬עם יבלחט"א הרה"ח רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א‬
‫| תשנ"ו ‪ -‬בשדה התעופה אומנה | תשס"ה ‪ -‬קבר שמעון הצדיק | ראש‬
‫השנה תשס"ו ‪ -‬אומן | עם ר' נות'לע שפירא הי"ו | סעודת פדיון הבן‬
‫בקבר שמעון הצדיק‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪24‬‬
‫אתחלתא‬
‫דגאולה‬
‫על תו' ס"ד שבליקו"מ‬
‫‪ | 25‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫הביטו‬
‫הר"ר מרדכי שלום רוזנפלד‬
‫הנה ה' השמיע‬
‫אל קצה האר"ץ‬
‫אמרו לבת ציון‬
‫הנה ישעך בא‬
‫הנ"ה שכרו איתי‬
‫ופעולתו לפניו‪.‬‬
‫דעתה בהסתר ההסתרה כי‬
‫הנה משנאיך נשאו ראש‬
‫כנשר הגביהו לראש האמנה‬
‫וכהקיפו יחד באמרם אלי‬
‫כל היום איה אלוקיך והיתה‬
‫עת צרה גדולה אשר כמוהו‬
‫לא נהייתה כי באו בנים‬
‫עד משבר ומפיהם אבדה‬
‫האמונה ונכרתה‪.‬‬
‫זמרו ה' כי עשה גאות‬
‫מודעת זאת‪ ,‬כי זאת האבן‬
‫אשר יתיעצו להעלימה‬
‫ולהסתירה ובלב חשבו‬
‫מחשבות היא דייקא תענה‬
‫השירה הזאת מאת ה' היתה‬
‫זאת מעינינו נפלאת‪.‬‬
‫הנה ראיתי בן לישי הלחמי‬
‫וכמצאתיו עבדי כלבבי‬
‫נאמן בכל ביתי אשר הערה‬
‫למות נפשו לירד אל אחר‬
‫העלות לעשות פלילות‬
‫לקפוץ לתוך הסוללות ‪-‬‬
‫לישא חטא ולהצדיק לרבים‬
‫להפגיע לפושעים לכן‬
‫אחלק לו ברבים ושלל יחלק‬
‫את עצומים אני בכור אתנהו‬
‫עליון למלכי ארץ שויתי על‬
‫גיבור עזר ‪ -‬עטרת הרבבות‬
‫עשר השירות‪.‬‬
‫וכזרוע ה' נגלתה על מ"י‪-‬‬
‫איש צמח‪ ,‬לשמועתנו מי‬
‫האמין כי לא ישקוט האיש‬
‫דמתחתיו יצמח להכינה‬
‫ולסעדה ולהוציא האבן‬
‫הראשה אצלי האמונה‬
‫היא דבר גדול מאוד לגולות‬
‫הכותרות‪.‬‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪26‬‬
‫כתר‬
‫האמונה‬
‫וראו ושיתו ליבכם‪ ,‬בשרו את יום ישועתו‪,‬‬
‫ּשר ַהִּׁשיר ַה ּזֶה‬
‫"ב ּיוֹם ַההוּא יו ַׁ‬
‫כי הנה יום יבוא אשר ‪ַּ -‬‬
‫ְשו ָּעה יִָׁשית חוֹמוֹת ו ֵ‬
‫ְּב ֶארֶץ יְהו ָּדה ִעיר ָעז לָנ ּו יׁ‬
‫ָחל‪ "1‬כי‬
‫אז י'שיר משה שירתו העשיר'י‪ 2‬אשר "כיון שמתחלת‬
‫אין לה הפסק‪"3‬‬
‫טרם כל שיח להציץ מבין החרכים מתעלומות שירת‬
‫נפלאות זו תצפנה עינינו למרחוק‪ ,‬להני כבשי דכבשי‪,‬‬
‫החתומים באלפי אלפים עזקאין‪ ,‬אשר לא נדע אפי'‬
‫לא כמציץ מן החרכים‪ .‬אך ניתן לנו רשות לרדו צוף‬
‫דבש מגוית האר"י החי במה שהרשנו לעבודתו יתברך‬
‫בהנגלות לנו ולבנינו עד עולם‪.‬‬
‫חלל הפנוי ושבירת הכלים‬
‫הן מודעת זאת ‪" -‬כי קודם הבריאה היה אור הקדוש‬
‫ברוך הוא אין סוף‪ .‬ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה‬
‫מלכותו‪ ,‬ואין מלך בלא עם‪ ,‬והוצרך לברוא בני אדם‪,‬‬
‫שיקבלו עול מלכותו‪ .‬והתגלות מלכותו‪ ..‬אי אפשר‬
‫להשיג אלא על ידי המדות‪ ,‬שעל ידי המדות משיגין‬
‫אלקותו‪ ,‬ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג‪ :‬וצמצם את‬
‫האור אין סוף לצדדין‪ ,‬ונשאר חלל פנוי‪ .‬ובתוך החלל‬
‫הפנוי‪ ,‬ברא העולמות"‪.4‬‬
‫ו‪"-‬על ידי המעוט והצמצום‪ ,‬משם נשתלשל אחיזת‬
‫הסטרא אחרא מלכות הרשעה‪ ,‬שאחיזתם מבחינת‬
‫צמצום ודין כידוע"‪ ,5‬כי הלוא החלל הפנוי הוא השורש‬
‫לכל הסתרת אורו ית' והוא מקור העלמת מציאותו ית'‪,‬‬
‫אכן ‪" -‬על כן אנו צריכין שאחר הצמצום שנתצמצם‬
‫האור ונעשה בחינת חלל הפנוי וכו' כנ"ל‪ ,‬צריכין לראות‬
‫ולמלאות החלל להמשיך לשם אלקותו יתברך שיהיה‬
‫כל החלל ממלא מאלקותו יתברך שמו‪ .‬בבחינת מלא‬
‫כל הארץ כבודו‪ ,‬כי הארץ זה בחינת תכלית העשיה‪,‬‬
‫תכלית הצמצום‪.‬‬
‫וצריכין שיהיה הצמצום מלא מאלקותו יתברך ואזי‬
‫כשנתגלה אלקותו יתברך בתוך החלל כנ"ל ונתמלא כל‬
‫הבריאה שבתוך החלל מהתגלות כבוד אלקותו יתברך‬
‫בבחינת מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬בחינת הלא את השמים‬
‫והארץ אני מלא‪ ,‬זה עיקר שלימות המלכות כמו שיהיה‬
‫לעתיד בעת שיתגלה מלכותו יתברך‪ ,‬בחינת והיה‬
‫ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו‬
‫אחד‪ - ''6‬כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא‬
‫כולם בשם ה'‪.‬‬
‫אך אף גם זאת‪ ,‬הן ידוע‪ ,‬שבאצילות והמשכת האורות‬
‫והמידות‪ ,‬היות וטרם עמדו על מכונם ותיקונם‪ ,‬לא‬
‫יכלו הכלים והמידות לסבול ריבוי האור ונפלו לתהומא‬
‫רבא ונשתברו‪ ,‬ומשברי הכלים ומיתת המלכין קדמאין‬
‫נבראו הקלי' אשר מערכות אלקים ח'ר'פ'ו [בהיות‬
‫הרפ"ח ניצוצות האור (שלא נתעלו למקורם) בשבי‬
‫אצלם להחיותם בסוד גלות השכינה כנודע]‪ ,‬ומשם כל‬
‫סוד תערובת טוב ורע‪ ,‬אור (מצד ניצוצות האור) וחושך‬
‫(מצד מציאותם בעמקי הקלי') משמשים בערבוביא‪.‬‬
‫וזה כל עבודתינו לברר ולהפריד הטוב מן הרע האור מן‬
‫החושך ולהוציא יקר מזולל‪ ,‬לאקמא שכינתא מעפרא‪,‬‬
‫ישעיהו כו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫עי' מדרש שכל טוב (שמות טו)‪ :‬ורבותינו דרשו‪ .‬אז ישיר‬
‫‪2‬‬
‫משה‪ .‬ר' אומר אז שר משה לא נאמר אלא אז ישיר דמשמע לעתיד לבא‪,‬‬
‫נמצאינו למדין שתחיית המתים מן התורה‪ :‬ובני ישראל‪ .‬מלמד שאמר‬
‫משה שירה כנגד כל ישראל‪ :‬את השירה הזאת‪ .‬עשר שירות הן‪ ,‬האחת‬
‫שיר שנאמר במצרים וכו' העשירי לעתיד לבא וכו'‪.‬‬
‫עוד שם‪ :‬וכיון שמתחלת אין לה הפסק‪ ,‬שנא' שירו לה'‬
‫‪3‬‬
‫שיר חדש תהלתו בקהל חסידים (תהלים קמט א)‪ ,‬ואומר שירו לה' שיר‬
‫חדש (ישעיה מב י)‪ ,‬ואומר ביום ההוא יושר השיר הזה (שם כו א)‪.‬‬
‫ליק"מ מט‪ ,‬ע"פ ע"ח בתחילתו‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ליקו''ה ראש חדש הלכה ד ג‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫שם‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫עדי יכרית ה' כל און‪ ,‬וכל הרשעה כעשן תכלה כי תעביר‬
‫ממשלת זדון מן הארץ‪ ,‬כי "יְִׁשלַח ִמ ָּׁש ַמיִם וְיוִֹׁש ֵיענִי‬
‫ֲפי ֶסלָה יְִׁשלַח ֱאלֹקים ַח ְס ּדוֹ ַוא ִ‬
‫ֹׁא ִ‬
‫ֵח'רֵ'ף' ש‬
‫ֲמ ּתוֹ‪ ,"7‬ותקום‬
‫ותעלה כפ'ור'ח'ת מלכותא קדישא בתולת ישראל ולא‬
‫תוסיף לנפול עוד‪.‬‬
‫בירורי העולמות ותיקונם בסוד‬
‫תקון השבירה ובסוד תקון החלל‬
‫ומכאן יבינו המשכילים שכל סוד בירורי העולמות‬
‫ותיקונם סובב והולך על סוד ב' תיקונים אלו‪ ,‬הלוא‬
‫אחד הוא בחי' תיקון השבירה‪ ,‬והיא היא התלויה‬
‫כל כולה במעשה התחתונים ומפעלותם‪ ,‬אשר כפי‬
‫ערך עבודתם כך הבירור והתיקון‪ ,‬וככל אשר יוסיפו‬
‫בעבודתם ‪ -‬בבחירת הטוב ומאוס הרע ‪ -‬כך הבירור‬
‫והתיקון בשלימות יותר וכן להיפך‪ .‬אשר הלוא היא‬
‫סוד הבחירה אשר עליה נאמר והארץ נתן לבני אדם‪,‬‬
‫וסוד ברור זה הוא בחי' העלאת נצוצי השבירה שנפלו‬
‫ונשברו ונתפזרו בעת שבירת הכלים ומיתת המלכים‬
‫אשר היא כל סוד בירור ופירוד הטוב מן הרע להבדיל‬
‫בין הטמא ובין הטהור ועדי יתוקן בשלימות להכרית‬
‫מעיר ה' כל פועלי און‪.‬‬
‫אכן מאידך יש התקון האחרון אשר יגדל מן הראשון‪,‬‬
‫והוא תקון והמתקת דיני וצמצומי חלל הפנוי‪ ,‬יען כי‬
‫משורש חלל הפנוי נמשך הרע הגמור‪" ,‬כי הלוא רעתה‬
‫רבה ואין קץ לעונותה"‪ -8‬כי משם שורש הכפירות ‪-‬‬
‫‪10‬‬
‫אשר אין עליהם תשובה‪ -9‬ההסתרה שבתוך ההסתרה‬
‫ אשר כל באיה לא ישובון‪ ,‬ומעות לא יוכל לתקן וחסרון‬‫לא יוכל להמנות‪ ,‬כי לא יגיעו מעשי הנבראים לתקנו‬
‫ולהעלותו‪.11‬‬
‫אך הלוא השי"ת מחמת רחמנותו ברא העולמות כדי‬
‫לגלות רחמנותו וחשב מחשבות לבל ידח ממנו נידח‬
‫וכי גם משם מעמקי החלל ‪ -‬עומק הרע ‪ -‬בתחתיות‬
‫ארץ ‪ -‬תוקף ההסתרות והחושך ‪ -‬התוהו והבוהו ‪ -‬יודיע‬
‫ויחיה לכל רבת חללי"ה אשר הפילה ע"י שירת ראש‬
‫אמונ"ו ומחשבת"ו אשר ינגן המ'נ'ג'ן' (‪ )148 -‬וי'שיר‬
‫משה שיר חדש לאלקינו‪ 12‬עד כי גם המה יקיצו וירננו‬
‫כי לה' המלוכה ומלא כל הארץ כבודו‪ ,‬והנידחים בכלית‬
‫המצרים יבואו וישתחו לה' בהר הקודש כי לא מאסתים‬
‫ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם ומארץ רחוקה‬
‫דייקא משם יקבצך‪ ,‬ולא עוד אלא כי יוסיף ויקבץ עליו‬
‫לנקבציו בתקון עצם הרע ולהכלילו בעצם הטוב‪ ,‬כי‬
‫הלוא אז יכירו וידעו כי מאת היתה כל זאת‪ ,‬והכל מכוון‬
‫היתה ביד ה'‪ ,‬אם כי נפלאת היא בעינינו‪.‬‬
‫עצם ירידת הצדיק לעולם‬
‫‪ -‬תקון השבירה‬
‫והנה נשמת הצדיק בעצם ירידתה להאי עלמא היא‬
‫כבר מתקנת התקון הראשון ‪ -‬תקון השבירה ‪ -‬כי‬
‫מאחר וזאת הנשמה אינה שייכת כלל לזה העולם ואינה‬
‫שייכת כלל אל העשיה והעבודה‪ ,‬יען כי בו בחר א‪-‬ל‬
‫כבר אז בימים הראשוני"ם בראשית התהוותה‪ ,‬בטרם‬
‫כל יציר נברא בעוד שישבה עם המלך במלאכתו‪ 13‬בעת‬
‫אשר עלתה כיונק לפניו במחשבתו הקדומה‪ 14‬והיה‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫תהלים נז‪ ,‬נד‪.‬‬
‫עפ"י איוב כב‪ ,‬ה‪.‬‬
‫לק"מ סב‪ ,‬סד‪.‬‬
‫שם נו‪.‬‬
‫כאשר ית' להלן בע"ה‪.‬‬
‫שם סד‪.‬‬
‫ב"ר ח‪ ,‬ז‪.‬‬
‫ישעי מט‪.‬‬
‫וזה כל עבודתינו‬
‫לברר ולהפריד‬
‫הטוב מן הרע האור‬
‫מן החושך ולהוציא‬
‫יקר מזולל‪ ,‬לאקמא‬
‫שכינתא מעפרא‪,‬‬
‫עדי יכרית ה' כל און‪,‬‬
‫וכל הרשעה כעשן‬
‫תכלה כי תעביר‬
‫ממשלת זדון מן‬
‫הארץ‪ ,‬כי "יִ ׁ ְשלַ ח‬
‫ִמ ּ ׁ ָש ַמיִ ם וְ ֹיו ׁ ִש ֵיענִ י‬
‫ֵח ֵ'ר'ף' ׁש ֲֹא ִפי ֶסלָ ה‬
‫יִ ׁ ְשלַ ח ֱאלֹקים ַח ְס ּד ֹו‬
‫וַ ֲא ִמ ּתו"‪ ,‬ותקום‬
‫ותעלה כפ'ור'ח'ת‬
‫מלכותא קדישא‬
‫בתולת ישראל ולא‬
‫תוסיף לנפול עוד‪.‬‬
‫‪ | 27‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫משתעשע עמה‪ - 15‬ואת אשר יבחר בו ה' הוא הקדוש אשר הקריב אליו ‪ -‬ועתה‬
‫אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו ‪ -‬מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי ‪ -‬אשר בכל‬
‫פרשה זו עומד ומסיח במלך המשיח‪ - 16‬וכד נפק לעלמא משה נביאה מהימנא‬
‫ביה שעתא קרא עליה קודשא בריך הוא בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא‬
‫מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך ‪ -17‬הוי אומר ‪ -‬הצדיקים מבטן ומרחם נקראו‬
‫קדושים‪ -18‬וכבר שלמים הם בתכלית השלימות גם מבלי להזדכך לרדת בהאי‬
‫עלמא‪ - ,‬שכן משה ‪ -‬מיומא דאתיליד שלים הוה דכתיב ביה ותרא אותו כי טוב‬
‫הוא‪ - 19‬אך מרצונם הטוב בוחרי"ם המה לרדת ולהצרף בהאי עלמא לכן עצם‬
‫ירידתם מהווה התיקון ללקט נפזריו ולקבץ פזורי נידחיו מנפילת שבירתם הנ"ל‬
‫להעלותם מן הקלי' לשורשם הטוב‪.‬‬
‫אכן ‪'' -‬אני אין לי מה לעשות בזה העולם כלל‪ ,‬כי בשבילי איני צריך לעשות כלל רק‬
‫באתי להעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך‪.''20‬‬
‫תיקון החלל הפנוי ע"י עבודותיו ויגיעותיו‬
‫אולם כאשר נשגבה עוצם הפלאת נשמתו מצד סגולת רוממות קדושתה בהיותו‬
‫שלים בתכלית השלימות מיומא דאתייליד אינו מסתפק בעצם ירידתו לעולם אלא‬
‫עוד כה יתן ויוסיף להתגבר לעומתו בעבודותיו בתכלית תכלית היגיעה והעבודה‬
‫לסלק את עצמו מכל זיק של גילוי והשגה אלא הוא נכנס בתוך תוקף העלמות‬
‫וההסתרות ‪ -‬עד אשר "כל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה גדולה ובכח גדול‬
‫ובמסירות נפש‪.‬‬
‫ולא היה לו שום דבר עבודה שבא לו בנקל רק כל דבר ודבר בא לו ביגיעה גדולה‬
‫מאד‪ ,‬שהיה מיגע עצמו כמה זמנים בשביל כל דבר ודבר מעבודת השם‪ .‬והיה לו‬
‫כמה וכמה עליות וירידות אלפים ורבבות עד אין שעור וערך‪ - "21‬והגם שהוא "צדיק‬
‫קדוש ונורא כמותו היה צריך למסר נפשו כל כך על התפלה ועל כל דבר שבקדשה‬
‫והיה לו מניעות וכבדות כל כך קדם שעשה איזה דבר‪."22‬‬
‫ובגין דא דייקא ‪" -‬זכאה חולקיה דמשה דעליה כתיב יפיפית מבני אדם הוצק חן‬
‫בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם‪ ,‬אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך‬
‫אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך‪ ,‬יפיפית מבני אדם משת וחנוך‪ ,‬הוצק חן‬
‫בשפתותיך מנח ובניו‪ ,‬על כן משחך אלהים אלהיך מאברהם ויצחק‪ ,‬שמן ששון‬
‫מיעקב‪ ,‬מחבריך משאר נביאי‪ - ,"23‬כי הוא ‪" -‬גבר דסליק בדרגין עלאין דלא סליק‬
‫בני נשא אחרא‪."24‬‬
‫ובגין דא ‪ -‬תחת אשר הערה למות נפשו ויט שכמו לסבו"ל ויהי למס עוב"ד‪,‬‬
‫וכביכול סילק ממנו כל אור והכניס את עצמו לתכלית היגיעה והעבודה כאילו לא‬
‫ראה מאורות מימיו הרי הוא מתקן בזה את דיני וצמצומי החלל להבקע גם שם‬
‫כשחר אורו כי משה הוא הוא אשר עלה אל האלקים ‪ -‬שורש הדינין ‪ -‬ומשה ניגש‬
‫אל הערפ"ל לגלות ולהודיע אשר "שם אלקים"‪ .‬כי שם דייקא יהללו בגבורותי"ו‬
‫לשיר שירתו אשר נמשכת ויוצאה מראש אמנה‪.‬‬
‫"משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל"‬
‫אך הן אמנם שתיקון דיני וצמצומי החלל לא נמסר אלא למשה כי הוא ארץ אשר‬
‫לא דרך בה איש‪ ,‬ונתיבו עיט לא ידע‪ ,‬ועקבותיו לא נודעו‪ ,‬ובעצם אין מבקשין‬
‫מהאדם שיכנס לחלל הפנוי כי בעצם אין עיקר תיקונו אלא בתיקון השבירה שמשם‬
‫סוד הבחירה דעליה איתמר והארץ נתן לבני אדם לעבדה ולשמרה בפיקודין דעשה‬
‫ובפיקודין דל"ת‪" - ,‬כי כל ההזקות הבאים משבירת כלים הם תלויים בשמירת‬
‫האדם‪ ,‬אבל יש הזקות שאין האדם יכול לשמר מהם בשום אפן ואפלו אם ישמר‬
‫בכל מה דאפשר אף על פי כן יכול לבוא ההזק כי אלו ההזקות נמשכין מבחינת‬
‫החלל הפנוי ששם אין דעת האדם מגיע לשמר ולהציל מההזקות הבאים מהקלפות‬
‫הנמשכין משם מבחינת חלל הפנוי כנ"ל‪ .‬ומאלו ההזקות אין מי שישמר כי אם ה'‬
‫יתברך לבד ועליהם נאמר‪ ,‬אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר כנ"ל"‬
‫ "כי הבחירה הוא בהשכל שיש לו כח לבחר בטוב ולמאס ברע‪ ,‬ושכל האדם אין‬‫לו כח כי אם להכניע ולבטל הקלפות הבאין משבירת כלים שיש בהם כמה וכמה‬
‫‪1 5‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫עי' ספו"מ מעשה א' וב"ר א א‪.‬‬
‫ישעי' מט‪ ,‬ילק"ש שם תסט‪.‬‬
‫זהר בשלח נד‪.‬‬
‫מדרש תהלים נח‪.‬‬
‫זהר נשא קלח‪.‬‬
‫ח"מ שז‪.‬‬
‫שבחי הר''ן אות ה' ו'‪.‬‬
‫חיי"מ אות י‪.‬‬
‫זוהר בא דף לז‪.‬‬
‫שם ע"ב‪.‬‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪28‬‬
‫ניצוצות הקדושים שהם ניצוצי השכל כי כלם בחכמה אתברירו כנ"ל‪ .‬אבל יש‬
‫בלבולים וסטרין אחרנין ומניעות מהקדשה הבאין מבחינת חלל הפנוי ששם אין‬
‫שום שכל וחכמה כי אם אמונה לבד שהוא בחינת תפלה ותחנונים וזעקות ושועות‬
‫לה' יתברך שיצילהו מהקלפות והיצר הרע הנמשך משם ועל זה נאמר‪ ,‬בכל יום‬
‫יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו‪ ,‬כי‬
‫מהיצר הרע הזה הנמשך מחלל הפנוי אי אפשר להנצל בשום אפן כי אם על ידי‬
‫סיעתא דשמיא"‪.25‬‬
‫אך משה בגין דבכל ביתו נאמן הוא ועבד נאמן קראת לו והוא אשר ידעו פני'ם‬
‫אל פני'ם‪ ,‬כי תכלית פני'מיות רצונו ית' הוא שכל אחד ואחד יתקן תיקון החלל ‪-‬‬
‫לקטלא לההיא חוויא בישא [ולא רק בתיקון השבירה] ו"כל אדם ראוי לו להיות‬
‫צדיק כמשה רבינו‪ -"26‬וכל עיקר כוונתו ית' בשבירת ומיתת המלכים והכלים [אשר‬
‫תקונו נמסר לכתחילה לבני אדם לשמרה (בסור מרע) לעבדה (בעשה טוב)] הוא‬
‫גם כדי לתקן החלל ‪ -‬למחו'ץ ראש פתנים מצח"א דההוא נחש ‪ -‬דאיהו שורש הרע‬
‫הגמור ‪[ -‬אשר תקונו לא נועד אלא למשה] שכן משם נמשך סוד השבירה‪.‬‬
‫ "כי שרש כל הקלפות והסטרא אחרא והיצר הרע הוא רק מבחינת חלל הפנוי‬‫שהוא סוד תחלת הצמצום‪ .‬כי אפלו הקלפות הבאים משבירת כלים שנתהוו על‬
‫ידי רבוי אור גם הם עקר שרשם ואחיזתם הוא מתחלת הצמצום שהוא בחינת חלל‬
‫הפנוי‪ ,‬כי באמת עיקר בחינת שבירת כלים נתהוה רק על ידי זה על ידי הכפירות‬
‫הנמשכין מחלל הפנוי‪... ,‬כי עיקר התהוות הכלים הוא מהתעבות האור שבכל מקום‬
‫שהאור רחוק ביותר משרשו בחינת אין סוף שם נתעבה האור יותר עד שנתהוו בחינת‬
‫כלים ועקר התעבות האור הוא מחמת הצמצום של החלל הפנוי ‪...‬‬
‫"ואיתא שהשבירה היתה מרבוי הסיגים שהיו בהכלים‪ ,‬והסיגים הם בחינת דינים‬
‫הנמשכין מחלל הפנוי‪ ,‬הינו בחינת כפירות‪ ,‬הינו מחמת שכל אחד אמר אנא אמלך‬
‫שהוא גאות שהוא בחינת כפירות‪ ,‬הינו שאין להם אמונה שלמה שגם שם ה' יתברך‬
‫נמצא אפלו בהחלל הפנוי בעצמו רק נדמה להם כאלו הם רשות בפני עצמו חס‬
‫ושלום‪ ,‬שזהו בחינת רבוי הסיגים שהיו בהם‪ ,‬ועל ידי זה לא היו יכולים לסבל האור‪,‬‬
‫כי אי אפשר לקבל האור בשלמות כי אם על ידי אמונה כנ"ל ומחמת חסרון אמונה‬
‫שהיה בהם על ידי זה נשברו‪ .‬נמצא שעקר שבירת כלים נמשך גם כן מבחינת‬
‫הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי"‪.27‬‬
‫[ולכן גם ‪" -‬שבירת כלים מיתת המלכים שמשם נמשך היצר הרע וכל הסטרין‬
‫אחרנין וכל העונות חס ושלום‪ ,‬כידוע‪ ..‬עקר התקון על ידי השתיקה (שהוא בעצם‬
‫תקון החלל) שהוא הצמצום לתקן כלים הרבה לקבל האור בהדרגה ובמדה‬
‫כראוי‪.]"28‬‬
‫ונמצא דהגם ש"כולם מתקנים הרבה מאד‪ ,‬אבל עדיין לא נגמר תקונם‪ "29‬שכן‬
‫תיקונם לא יעלה אלא לתקן השבירה‪ ,‬וכיון ששורש השבירה נמשך גם מהתפנות‬
‫החלל ומשם שורש הרע הגמור וכל עוד שלא נתקן עדיין ‪ -‬אזי "ויפן כ"ה וכ"ה וירא‬
‫כי אין איש לית בהו חד דקטיל לחויא‪ - "30‬אך לא כן עבדי משה ‪ -‬ד"עשה עצמו‬
‫חל"ל‪" - "31‬ולא שביק ליה לקודשא בריך הוא עד דמסר גרמיה למותא‪" - "32‬אכן‬
‫חלינ"ו הוא נשא ומכאובינו סבלם והוא מחול"ל מפשעינו‪" - "33‬והוא עוסק בתקון‬
‫העולם יותר מכולם‪ ,"34‬כי ‪" -‬משה שמהו אף בחלל"ו של עולם שנאמר כי ה' הוא‬
‫האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מהו אין עוד אפילו בחללו של‬
‫עולם‪."35‬‬
‫ובגין דא ישמח משה במתנת חלקו ליתן לנו חלק ונחלה שגם אנו נתקן בתקון‬
‫‪36‬‬
‫החלל‪ ,‬ומכליל כת"ר תפארת נזרו‪ ,‬עלינו יציץ ‪ -‬בהנך תקונין יקירין כתרי"ן עילאין‬
‫ כי "משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל‪" - "37‬ועכשיו אני נותן לכם זאת במתנה‬‫הלכות פקדון הלכה ג' ה'‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫רמב"ם הל' תשובה פ"ה הל' ב'‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫שם הלכות פקדון הלכה ג אות י‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫שם הל' ראשית הגז הל' ג' אות ג‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫לקו"ה הל' תפילת המנחה ז' אות צ"ג‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫זוהר חדש ‪ -‬תיקונים כרך ב דף סו עמוד ב‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫ברכות ל"ב‪ .‬וברש"י ד"ה ויחל שמסר‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫זוהר נח דף סז‪ ,:‬וע"ע ברכות שם‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫ישעי' נג‪ ,‬ד‪-‬ה‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫הל' תפילת המנחה שם‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫מ"ר ואתחנן פרשה ב‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫עי' שער הכוונות ‪ -‬דרושי קבלת שבת דרוש א' בכוונת ישמח משה וז"ל‪" :‬וז"ס ישמח משה‬
‫‪36‬‬
‫במתנת חלקו פי' כי משה הוא שמח עתה ביום השבת במתנת חלקו עצמו הא' שנאבדו ממנו ועתה נתנו לו‬
‫במתנה ביום השבת והכוונה לומר ולהגיד מעלת מרע"ה כי אעפ"י שניתנו לו בתחי' האורו' והכתרי' מחלק'‬
‫של ישראל הנה הוא שמח בחלקו ודי לו בזה ותיכף מחזי' הארותיה' של ישראל להם ואינו נוטלם לעצמו כי‬
‫חפץ הוא לזכות את הרבים וכו' ונמצא כי בזה ניכר' מעלת מרע"ה כי עבד נאמן קראת לו כי אעפ"י שהפקיד‬
‫השי"ת בידו פקדון חלקם של ישראל הנה עתה ביום שבת הוא עבד נאמן להחזיר הפקדון לבעליו והם ישראל‬
‫וכו'‪.‬‬
‫עי' נדרים לח‪ .‬לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו וכו'‪ .‬ויעו"ש במסקנא דהתורה נתנה‬
‫‪37‬‬
‫לישראל אך הפלפולי נתנה למשה ובה נהג טובת עין ונתנה לישראל‪ ,‬וי"ל שהפלפולי [דאין לה סוף וגבול]‬
‫נמסר רק למשה זה סוד תקון החלל וכלל התורה [מבלי הפלפול] הוא סוד תיקון השבירה [שבבחי' שבעת‬
‫ימי הבנין]‪.‬‬
‫גמורה"‪.38‬‬
‫"ופעם אחת ספר עם אחד מענינים אלו והתפאר לפניו‬
‫מעצם גדולת מעלתו והשגתו הגבוהה העצומה וכו'‪,‬‬
‫כמו שמתפאר ומתגרה עם חברו בגדולות כדי שיתקנא‬
‫בו חברו‪ .‬וזה האיש אמר לו‪ :‬מי יוכל לבוא לזה לזכות‬
‫למדרגתכם כי יש לכם נשמה גבוהה מאד בודאי?! והקפיד‬
‫רבנו זכרונו לברכה מאד על זה‪ .‬ואמר‪ :‬זהו החסרון שלכם‪,‬‬
‫שנדמה לכם שעקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא‬
‫רק מצד הנשמה הגבוהה שיש להם כי באמת לא כן הדבר‪,‬‬
‫רק כל אחד ואחד יכול לזכות לבוא למדרגתי להיות כמוני‬
‫ממש‪ .‬כי העקר תלוי רק ביגיעות ועבודות באמת‪."39‬‬
‫ "ושמעתי מפיו הקדוש כמה פעמים שהעיקר תלוי‬‫רק ביגיעות ועבודות וכו' ועל ידי זה יכול כל אדם לבוא‬
‫למדרגות גדולות וכו' ואמר אני יכול לעשות איש כשר‬
‫שקורין "גיטר יוד" כמוני ממש‪."40‬‬
‫האריה היה שואג‬
‫והמשכילים יבינו כי אלמלא זאת ‪ -‬שתקון החלל נמסר‬
‫לנו במתנה שכל עבודתינו יתקן התקון הגמור ויהפך את‬
‫הרע הגמור להכלילו בטוב הגמור ‪ -‬כבר התקון היה נגמר‬
‫זה מזמן מימים ימימה‪ ,‬כי הגם שגם הקלקולים הולכים‬
‫ומתרבים ואין לך יום שאין קל'קו'לו מרובה מחבירו‪,‬‬
‫אולם מכיון שגם עוסקים בתקון כבר רב כח התיקון‬
‫וחילו לתקן השבירה להבדיל ולברר בין אור הטוב‬
‫והקודש לחושך הרע והחול‪ ,‬אך היות ומעתה ‪ " -‬כל מה‬
‫שבעולם‪ ,‬דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר הכל יונק חיותו מבחינת‬
‫הצמצומים ‪ ...‬וכלם צריכין ברור אחר ברור כידוע" [אשר‬
‫כולם יסובבו ויעלו לתקן התקון הגמור והנצחי ‪ -‬תקון‬
‫החלל ‪ -‬ותקונו הרי אין לה סוף בבחי' נגה‪" .]41‬ועקר‬
‫שלמות הברור על ידי הצדיק האמת הגדול במעלה הנ"ל‪.‬‬
‫וכל מי שמקרב אליו ונכלל בו יכול לתקן ולברר‪ ,‬כי עקר‬
‫שלמות התקון הוא רק על ידי מי שזכה להמתיק שרש‬
‫אחיזת הדין בשרשו העליון" [שנמשך ויוצא מהתפנות‬
‫החלל] "כי שבר כל אחיזת הקלפות שבכל המדרגות‬
‫עד תכלית המעלה‪ .‬וכל מי שעדין לא הגיע למדרגה‬
‫זאת עדין אין לו כח לתקן העולם בשלמות‪ .‬ובשביל זה‬
‫מתארך הגלות כל כך‪ ,‬כי בכל דור ודור מתבררין ברורים‬
‫כפי הדור עד שישלם הברור על ידי משיח צדקנו"‪ 42‬ואזי‬
‫אהפו"ך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ‪-‬‬
‫בהיפוך הרע הגמור להכלל בטוב הנצחי‪.‬‬
‫עוד זאת בינו והשכילו כי מעתה "קודם השלמת התיקון‬
‫שיהיה לעתיד‪ ,‬נאחז ונתגבר ביושבי תבל בחינת ההעדר‬
‫והחיסרון שבמדת האמונה" [שכן החלל יחשיכה‬
‫ויסתירה בעדם כ"כ] "עד שנחסרה ונעדרה מהם לגמרי‪,‬‬
‫שזה כל ענין האפיקורסית והשאלות שאין עליהם‬
‫תשובה שנמשכים משם‪ - ,"43‬ואף גם זאת כי מעתה ‪-‬‬
‫" כל העבודות וכל התשובות‪ ,‬כל מה שרוצין לעשות‬
‫איזה עבדא בעבודת השם‪ ,‬כמה קלין של אוי ואבוי‬
‫וכמה גניחות וכמה כפילות וכמה הטיות (הינו תנועות‬
‫משנות שעושין יראי ה' בעבודתם) צריכין לעשות קדם‬
‫שעושין איזה עבדא‪ .‬ועקר בהתחלה‪ ,‬שאז קשה מאד‪ ,‬כי‬
‫'כל התח'ל'ות קשות'‪ ,‬וצריכין כמה קלין וכמה גניחות‬
‫וכו' קדם שמתחילין איזהו התחלה‪ .‬וגם אחר כך לאחר‬
‫ההתחלה גם כן אינו בא בנקל עבודת השם‪ ,‬וצריכין כמה‬
‫יגיעות וכמה תנועות כנ"ל קדם שזוכין לעשות איזה‬
‫עבדא‪ ,‬שיהיה לה הדור‪ .‬אך ההתחל"ה קשה מאד‪- ,"44‬‬
‫‪3 8‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫ספורי מעשיות מעשה י"ג‪.‬‬
‫שיחות הר''ן קסה‪.‬‬
‫חיי מוהר''ן‪ -‬רל‪.‬‬
‫ענין זה צריך הרחבה וביאור ובע"ה עוד חזון למועד‪.‬‬
‫הל' בשר בחלב הלכה ה אות ה' ‪.‬‬
‫ביאור הליקוטים תו' סד אות ח'‪.‬‬
‫כי היות שכל העבודות וכל התשובות יעלו ויבואו לתקן‬
‫תקון הח'ל'ל ‪ -‬תקון והמתקת שורש הדינין שעלו‬
‫במחשבה תח'יל'ה ‪ -‬לכן יתגברו ויתתקפו בבוא עת‬
‫תיקונם כי נכנסין בתחי'ל'ת כל העבודות להצטרף בסבל‬
‫דמימת השתיקה והאמונה בתוך תכלית חושך ההסתרה‪.‬‬
‫"וזה בחינת ירידה שקודם העליה‪ ,‬והירידה היא תכלית‬
‫העליה‪ .‬כי כשאדם עולה מדרגא לדרגא זה בחינת בריאה‬
‫חדשה‪ .‬כי נתחדש ממש בבחינת תתחדש כנשר נעוריכי‪,‬‬
‫ונעשה בריה חדשה ממש בבחינת אני היום ילדתיך‪..‬‬
‫כי נעשה בריאה חדשה ממש‪ .‬ועל כן קדם שזוכה לזה‬
‫לעלות מדרגא לדרגא שיהיה נעשה בריה חדשה‪ ,‬קדם‬
‫לזה צריך שיהיה ירידה שהיא תכלית העליה‪ .‬כי הירידה‬
‫היא בחינת הצמצום שצריך שיהיה קדם הבריאה וכנ"ל‪.‬‬
‫וזה בחינת צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה כי היסורים‬
‫באים מהצמצום שקדם הבריאה‪ .‬וזה בחינת כל המניעות‬
‫והעכובים שיש להאדם קדם שזוכה לעשות איזה מצוה או‬
‫דבר שבקדשה‪ .‬כי בכל דבר שבקדושה בוראים עולמות‬
‫כידוע‪ .‬ועל כן צריך שיהיה צמצום קדם‪ .‬וזה בחינת‬
‫המניעות שקודמין להדבר שבקדושה"‪.45‬כי ‪" -‬בלילה‬
‫שמעו קול החיות‪ ,‬שכלם שואגים והומים בקולות משנות‪,‬‬
‫שכל החיות והעופות כלם נתנו בקולם‪ :‬האריה היה שואג‪,‬‬
‫והלביא הומה בקול אחר‪ ,‬והעופות מצפצפים ומקשקשים‬
‫בקולם וכן כלם הומים בקולות ובתחלה נזדעזעו מאד‪ ,‬ולא‬
‫הטו אזנם אל הקול מחמת הפחד"‪.46‬‬
‫כי אם הלוא אבן מקיר תזעק את כבודו ‪ -‬כי "מכל הדברים‬
‫צועק כבוד השם יתברך כי מלא כל הארץ כבודו‪ ..‬כי‬
‫כבודו יתברך צועק תמיד וקורא ומרמז להאדם שיקרב‬
‫אליו יתברך‪ ,‬והוא יתברך יקרב אותו ברחמים באהבה‬
‫ובחבה גדולה"‪ .47‬אולם בתוקף חשכת החלל הלוא שאוג‬
‫ישאגו צורריך צעקתם כי קשתה בתגבורת ההסתרה‬
‫להסתירו ולהעלימו עד כי לב מי לא יימס מאימת חרדת‬
‫צעקת כפירתם ‪" -‬כי יש חיות רעות דורסים וטורפים‪,‬‬
‫והם חכמי הטבע‪ ,‬שמראין בחכמתם המטעית שהכל‬
‫על פי הטבע‪ ,‬וכאלו אין שום רצון‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬ואפלו‬
‫האותות נוראות שעשה עמנו השם יתברך‪ ,‬משימים הכל‬
‫בתוך דרך הטבע‪ .‬והחכמים הללו הם בחינת חיות רעות‪,‬‬
‫והם דורסים וטורפים רבים מבני עמנו‪ ,‬שטועים גם כן‬
‫אחריהם וסוברים כמותם‪ ,‬כאלו הכל על פי חיוב הטבע‪,‬‬
‫חס ושלום‪ ,‬וכשהם מתגברים‪ ,‬אזי קול שאגתם עולה‬
‫ומתגבר על קול הקריאה של יום טוב‪ ,‬שקורא את הרצון‪,‬‬
‫ואזי נשבת שמחת יום טוב‪ ,‬חס ושלום‪ - "48‬כי ל'ב פרע'ה‬
‫(כפירות החלל) הכבי'ד‪ 49‬וגזר אומר על הזכרי''ם‪ ,50‬לכו‬
‫ונכחידם מגוי ולא יזכ'ר שם ישראל עוד‪" ,51‬כי עלי חשב'ו‬
‫מחשבו'ת נכ'ר'ת'נו [אריך אנפין דקליפה] מארץ חיים‬
‫‪52‬‬
‫[כי כל באיה לא ישובון] ושמו לא יז'כ'ר עוד"‬
‫"ה ּנֵה‬
‫אך הנה קול דודי דופק רגלי מבשר משמיע ישועה ‪ִ -‬‬
‫ַח ִמי י ֵֹד ַע ַנ ּגֵן"‪ַ" - 53‬ו ּי ִֵּתן ְּב ִפי ִׁשיר‬
‫ִשי ּבֵית ַה ּל ְ‬
‫ָא ִיתי ּבֵן ְלי ַׁ‬
‫רִ‬
‫ָח ָדׁש ְּת ִה ּלָה לֵאל ֵֹהינ ּו י ְִרא ּו ר ִַּבים ְויִירָא ּו ְוי ְִב ְטח ּו בה'"‪- 54‬‬
‫"יש לי נגון לזמר לעתיד לבוא‪ ,‬שהוא יהיה העולם הבא‬
‫של כל הצדיקים והחסידים"‪.55‬‬
‫ויהי כנגן המנגן ‪ -‬בהיות הבוקר ‪ -‬בהופעת ניגון דעתו‬
‫ושכלו הנמשך מחכמת הא"ס הסובב על החלל‪ - 56‬אזי‬
‫חשכ"ת ומניעו"ת הלילה עצמה נהיה או'ר ונעימו'ת‬
‫‪4 4‬‬
‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬
‫‪55‬‬
‫‪56‬‬
‫לקוטי תנינא ד ב'‪.‬‬
‫לקו"ה הל' תפילת מנחה ה"ד ה'‪.‬‬
‫ספורי מעשיות מעשה י"א מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‪.‬‬
‫שיחות הר"ן נ"ב‪.‬‬
‫לקוטי תנינא שם‪.‬‬
‫לקו"מ ס"ד שם‪.‬‬
‫ל קו"מ נ"ו‪.‬‬
‫תהלים פג‪ ,‬ה‪.‬‬
‫ירמיה יא‪ ,‬יט‪.‬‬
‫שמואל א טז‪ ,‬יח‪.‬‬
‫תהלים פרק מ‪ ,‬ד‪.‬‬
‫חיי"מ אות ש"מ‪.‬‬
‫לקו"מ שם‪.‬‬
‫כי אם הלוא אבן‬
‫מקיר תזעק את‬
‫כבודו ‪ -‬כי "מכל‬
‫הדברים צועק כבוד‬
‫השם יתברך כי מלא‬
‫כל הארץ כבודו‪ ..‬כי‬
‫כבודו יתברך צועק‬
‫תמיד וקורא ומרמז‬
‫להאדם שיקרב אליו‬
‫יתברך‪ ,‬והוא יתברך‬
‫יקרב אותו ברחמים‬
‫באהבה ובחבה‬
‫גדולה"‪ .‬אולם בתוקף‬
‫חשכת החלל הלוא‬
‫שאוג ישאגו צורריך‬
‫צעקתם כי קשתה‬
‫בתגבורת ההסתרה‬
‫להסתירו ולהעלימו‬
‫עד כי לב מי לא יימס‬
‫מאימת חרדת צעקת‬
‫כפירתם‬
‫‪ | 29‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫בעדינו‪ ,57‬כי "מי שהוא בר דעת‪ ,‬הוא מסתכל בהמניעה‪ ,‬ומוצא שם הבורא ברוך‬
‫הוא כי בתקף המניעות בעצמן נסתר השם יתברך‪ ,‬ועל ידי המניעות בעצמן דיקא‬
‫יכולין להתקרב להשם יתברך‪ ,‬כי שם נסתר הוא יתברך כנ"ל"‪ .58‬כי ‪" -‬אחר כך הטו‬
‫אזנם ושמעו‪ ,‬שהוא קול נגינה וזמרה נפלאה ונוראה מאד‪ .‬והטו אזנם יותר ושמעו‪,‬‬
‫שהוא קול זמרה ונגינה נפלא מאד מאד‪ ,‬שהוא תענוג נפלא ועצום מאד לשמע זאת‪,‬‬
‫שכל התענוגים של העולם כלם כאין‪ ,‬ואינם נחשבים‪ ,‬ובטלים לגמרי נגד התענוג‬
‫הנפלא הזה של הנגינה הזאת"‪.59‬‬
‫כי הלוא עתה עתה ‪" -‬תכבד"ני חי"ת השד"ה תני"ם ובנו"ת יענ"ה כי נתתי במדב"ר‬
‫מים‪ ,‬נהרות בישימון‪ ,‬להשקות עמי בחירי"‪ 60‬כי הלוא בשירתו יאירנה כאשר היתה‬
‫באמנ''ה אתו ית' בעודה נמתקה ונכללה במציאות אורו טרם נתחוללה‪ ,61‬כי ‪ַ -‬אל‬
‫ִּתז ְְּכר ּו ִראש‬
‫ֹׁנוֹת ו ְַק ְדמֹ ִנ ּיוֹת ַאל ִּת ְת ּבֹנָנ ּו‪" - 62‬הניסים הללו שאני מזכיר לכם שעשיתי‬
‫במצרים אל תזכרו אותם מעתה כי בגאולה זו תעסקו להודות ולהלל"‪ - 63‬כי‬
‫מעיקרא מה כתיב בה ‪" -‬מה כתיב בא אל פרעה לך אל פרעה מבעי ליה מאי בא‪,‬‬
‫אלא דעייל ליה קודשא בריך הוא אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה תקיפא‬
‫דכמה דרגין משתלשלין מניה ומאן איהו‪ ,‬רזא דתנין הגדול‪.‬‬
‫ומשה דחיל מניה ולא קריב אלא לגביה אינון יאורין ואינון דרגין דיליה אבל לגביה‬
‫דחיל ולא קרוב בגין דחמא ליה משתרש בשרשין עלאין‪ 64‬וכל זה הוא בעוד‬
‫ותחסרהו מעט מאלקי'ם וחמישים שערי בינה נמסרו למשה חוץ מאחד‪ ,65‬אולם‬
‫ֲד ָׁשה ַע ָּתה ִת ְצ ָמח הֲלוֹא ֵּת ָדעו ָּה ַאף‬
‫בעת שעלה ונתעלה להר נו'ן בו ‪ִ -‬ה ְננִי עֹ ֶשׂה ח ָ‬
‫ישמוֹן נ ְָהרוֹת ‪ -‬כי "מודעת זאת בכל הארץ כי אמנם לא קם‬
‫ַמ ְד ּבָר ֶּדר ְֶך ִּב ִׁ‬
‫ָא ִשׂים ּב ִּ‬
‫נביא עוד בישראל כמשה אבל הוא בעצמו עוד יקום לגאלינו גם מהגלות הזה‪.‬‬
‫כי משיח דא משה ומה שהיה הוא בעצמו שיהיה ביתר שאת ויתר עז‪ ,‬כי בא‬
‫יבא ברינה גם בש'ע'ר החמישים [ומשם ישיר לן שירת הע'שי'ר'ו] וישיג אותו‬
‫בשלימות עצום ונשגב עד שלא ירד עוד מאתו כי לעולמי עד ולנצח נצחים יעלה‬
‫ויתענג בו במדריגה אחר מדריגה"‪ .66‬לכן ‪" -‬כה אמר ה' הנני עלי''ך [דייקא]‪ 67‬פרעה‬
‫מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני"‪- 68‬‬
‫"אם תגביה כנש"ר [אשר דרכו בשמים] משם אורידך"‪ 69‬כי הלוא יתגבר לעומתו‬
‫יניק היניקין אשר זו'כ'ר לאו כלום [בחי' האין שקודם הבריאה]‪ ,‬כי הלוא העיד יעיד‬
‫עליו הנש"ר הגדול "אתה בוא עמי‪ ,‬כי אתה כמותי‪ .‬כי אתה "זקן מאד ועדין אתה‬
‫יניק מאד" ועדין לא התחלת לחיות כלל‪ .‬ואף על פי כן אתה זקן מאד‪ .‬וגם אני כך‪,‬‬
‫כי אני זקן ועדין אני יניק וכו'‪.‬‬
‫"שבעוצם התעלותו זכה להשגתו וזכרונו במדת האין שבאין סוף (עד שאין שייך‬
‫כלל לכנותו בשם זכרון כלל) שזה זה אשר ינ'ח'מ'נ'ו"‪ 70‬כי זה משה האיש אשר‬
‫מן המי"ם משי'תיה'ו ‪ -‬בעוד שהיה העולם מי"ם במי"ם ‪ -‬הוא הוא אשר שמהו‬
‫בחלל'ו של עולם להודיעך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין‬
‫עוד ולמען ספר שמו בכל תחתיות הארץ‪ ,‬ובנועם זמי'רו'ת'יו אשר עריצים יז'מ'ר‪,‬‬
‫עוד יעלה ויחיה ויטהר לכל חל'ל'י שוכבי קבר תהו'ם תמיהו'ת'ם ושאו'ל שאלות'ם‬
‫להלל שמו במח'ול ליוצרם ומחול'ל'ם‪.‬‬
‫חסדים גבוהים‬
‫אך הנה שמעו נא והתבוננו‪ ,‬דהגם כי שירת ראש האמנה לא תבואי ולא תשורי כי‬
‫אם ליום מחר''ת בעת קבול השכר דלעתיד אשר ענתה בו צדקתינו‪ ,‬כי אז הנה‬
‫הנה זה בא יום ה' כי גדול הוא אשר בו יושר השיר הזה בארץ יהודה ‪ -‬בהשגת נועם‬
‫זיו חכמתו הנסתרה‪" ,‬שזה בעצמו הוא ניגון השגת האור אין סוף בעצמו יתברך‪,‬‬
‫[אשר על זה בלבד‪ ,‬יסובב גם כל מעשינו באמונה‪ ,‬אשר נעשה בעולם הזה‪ ,‬באופן‬
‫שנשמע לעתיד‪ ,‬בקול פנימיות תורתו וחכמתו הנסתרה‪ ,‬שבאור אין סוף‪ ,‬וחלל‬
‫הפנוי כנ"ל]"‪.‬‬
‫"אולם‪ ,‬בעצם כח וחיל משה בעצמו‪ ,‬יתגבר ויחיש וימהר כל כך‪ ,‬בעוצם מעשהו‬
‫באמונה‪ ..‬עד שזוכה גם בעולם הזה‪ ,‬להמשיך ולקבל בעצמו מדריגת החכמה‬
‫והנשמה הנסתרה‪ ,‬עד שיעלה גם בעולם הזה‪ ,‬לניגון חכמת האור אין סוף‪ ,‬עד‬
‫‪5 7‬‬
‫‪58‬‬
‫‪59‬‬
‫‪60‬‬
‫‪61‬‬
‫‪62‬‬
‫‪63‬‬
‫‪64‬‬
‫‪65‬‬
‫‪66‬‬
‫‪67‬‬
‫‪68‬‬
‫‪69‬‬
‫‪70‬‬
‫עי' היטיב תו' ס"ו‪.‬‬
‫לקו"מ קטו‪.‬‬
‫ספו"מ שם‪.‬‬
‫ישעיה מג‪ ,‬כ‪.‬‬
‫עי' היטיב ביאור הליקוטים ס"ד אות ה'‪.‬‬
‫ישעיהו מג‪ ,‬יח‪.‬‬
‫רש"י שם‪.‬‬
‫זוהר בא ל"ד א'‪.‬‬
‫ראש השנה כ"א ב'‪.‬‬
‫כוכבי אור‪ ,‬הקדמת חכמה ובינה‪.‬‬
‫ע"ע בזהר בא הנ"ל‪.‬‬
‫יחזקאל כט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫עובדיה א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫חכמה ותבונה [לראב"נ] סימן א‪.‬‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪30‬‬
‫שיהיה בכחו ועוזו‪ ,‬להוציא ולהעלות גם הרחוקים והיורדים הנ"ל‪ ,‬למעשה האמונה‪,‬‬
‫שמוכרח בעולם הזה"‪ - 71‬כי הלוא את עלית על כולנה "ותקם בעוד לילה ותתן טרף‬
‫‪72‬‬
‫לביתה ‪ -‬שבתקף חשכת ליל הגלות של נפשות ישראל היא נותנת להם טרף"‬
‫"כי בעבודתנו לא עזבנו אלקינו ויט עלינו חסד בתקף הגלות הזה‪ ,‬ששולח לנו בכל‬‫דור ודור צדיקים אמתיים לחיותנו כיום הזה‪ ,‬כי אין דור יתום והם מחיין אותנו‬
‫בתקף חשכת לילה שהוא בחינת חשכת הגלות המר הזה"‪.73‬‬
‫ובגין דא קומי ר'ו'נ'י בעוד לילה‪ ,‬חברים יקשיבו לקולך כי יערב‪ ,‬לשמוע בקול דבר‬
‫שירת אמונת''ו וזמרתו אשר בחשכת לילה כבר יתנגן בטרם יבואו ויתגלו חסדי‬
‫הבוקר‪ ,‬כי הביטו וראו‪ ,‬כי חללא רקניא יתתקן הן בסבל דמימת שתיקת אמונת‬
‫העובר'י'ם על שכלם והן בנועם ראש שירתו אשר אז י'שיר בבוא יום מחר''ת‪.‬‬
‫והמשכילים יבינו כי אין הם אלא כי א'כן בר'וחו ה'וא ב'אנוש אשר פי שניים‬
‫יהיו ''בהשתדלותו לזה בענין הניגון‪ ,‬שהוא עליות וירידות כנודע‪ ,"74‬כי בחלקי‬
‫עליות שיר'ו ישיג''ו השגת חכמתו הנסתרה ליום מחר [כי הוא נמשך ממציאות‬
‫דאלקותו]‪ ,‬אולם בחלקי ירידות השיר [אשר נמשך ויוצא מבחי' האלקות המאירה‬
‫באופן דאין ודהעדר‪ ]75‬הלוא יחיה ויקיץ בעוד לילה לעוברי בעמק המבוכה‪ ,‬לעבו'ר‬
‫על צעקת שכל טבעו מפחד הסתרת לילה‪ ,‬כי באמונתו יחיה ויקום ואדרבה עוד‬
‫יוסיף להעלות חלקי עליות ניגונו כי עצמה ירבה בהשגת נועם זיוו וחכמתו ליום‬
‫‪76‬‬
‫מחר‪ ,‬כי משיר'ת העשבים (אשר באמונת''ם יחיו כנ''ל) נעשה ניגון של הרו'ע'ה‬
‫ דאיהו רעיא מהימ''נא‪.‬‬‫כי ירידה תכלית העליה‪" ,‬כי ע"י הירידה ואעפ"כ מחזק עצמו ע"י האמונה בעוצם‬
‫חסדיו ית' עד אין קץ ותכלית עי"ז מגלה חסדיו ומוציא החסד הנעלם בחי' נסתר‬
‫הנ"ל מהעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולתו ית' שבשביל זה ברא העולם כדי לגלות‬
‫רחמיו וחסדיו וכו'‪ .‬וזה עיקר עלייתו שהוא מה שהשיג בחי' נשמע בחי' תפלה בחי'‬
‫נסתר הגבוה יותר שכל בחי' אלו הם בחי' חסדים הגבוהים ביותר שהיו נסתרים‬
‫מאד וכנ"ל‪ ,‬וזוכה להשיגם ע"י שהתחזק בעוצם הירידה להשתוקק להש"י ולהתפלל‬
‫ולהתחנן אליו ית' ע"י גודל העזות דק' שהכניסו בו הצדיקים גבורי כח הנ"ל להאמין‬
‫בחסדיו העצומים שאינם כלים לעולם וכנ"ל‪.‬‬
‫ובשביל זה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי‬
‫הבע"ת מגלין ומפרסמין ביותר חסדו וטובו ע"י שהתחזקו לבטוח בחסדו בעוצם‬
‫ירידות כאלה שעברו עליהם שזה עיקר גדולתו ית' וכנ"ל"‪.77‬‬
‫גמרתי ואגמור‬
‫"שוב פעם אחת היה מדבר מאמונה‪ ,‬ענה ואמר‪ :‬אצל העולם אמונה הוא דבר קטן‬
‫ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד"‪.78‬‬
‫כי "אצל העולם" ‪ -‬טרם הנחילנו חלק בנחלתו ‪ -‬ואזי תיקון העולם מצד מעשה‬
‫התחתונים היה לתקן השבירה‪ ,‬אזי עיקר העבודה היא "התלויה בשכל אנושי והם‬
‫בחינת עבודת התורה והמצות שבהם צריך האדם להכניס דעתו ושכלו עד מקום‬
‫שידו מגעת‪ ,‬ועל ידי זה מברר כל הניצוצות שנפלו על ידי שבירת כלים שמתבררין‬
‫על ידי החכמה והשכל דקדשה של עסק התורה והמצות‪ ,‬כי כלם בחכמה‬
‫אתברירו‪."79‬‬
‫אולם מעתה שכל עיקר התיקון של מעשה התחתונים הולך וסובב בסוד תיקון‬
‫החלל אזי ‪" -‬אצלי האמונ"ה דבר גדול" ‪ -‬שכן "עקר קיום התורה והמצות הוא רק‬
‫על ידי אמונה שהוא יסוד שהכל תלוי בו‪ ,‬כמו שכתוב‪ ,‬כל מצותיך אמונה‪ .‬וכמו‬
‫שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כד)‪ ,‬בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק‬
‫באמונתו יחיה‪.‬‬
‫כי באמת צריך כל אדם להכניע ולבטל הקלפות הבאין מבחינת חלל הפנוי שאותן‬
‫הקלפות אי אפשר להכניעם ולבטלם על ידי שום שכל כי אם על ידי אמונה לבד‬
‫שהיא יסוד כל התורה כלה‪ .‬כי האמונה שבחלל הפנוי שמאמינין באמונה שלמה‬
‫שגם שם ה' יתברך נמצא‪ ,‬זה יסוד הכל וכל התורה והמצות תלויים בזה‪ ,‬כי בלא‬
‫אמונה אין קיום לשום תורה ומצוה‪ .‬רק כשיש לו אמונה שלמה שגם בבחינת‬
‫החלל הפנוי‪ ,‬הינו בבחינת הקשיות והחקירות שאי אפשר להבינם ולתרצם‪ ,‬גם‬
‫שם ה' יתברך נמצא‪ ,‬ואזי כשיש לו אמונה שלמה ואינו מניח לכנס בדעתו שום‬
‫חקירה וקשיא כלל כי סומך על אמונה לבד שקבלנו מאבותינו הקדושים‪ ,‬אזי יש‬
‫קיום להתורה ומצות ואז יכול לעבד ה' יתברך בשכל‪ ,‬הינו בהשכל המלבש בתורה‬
‫‪7 1‬‬
‫‪72‬‬
‫‪73‬‬
‫‪74‬‬
‫‪75‬‬
‫‪76‬‬
‫‪77‬‬
‫‪78‬‬
‫‪79‬‬
‫והמצות שיסודם אמונה‪ ,‬כי על ידי האמונה מכניע ומבטל הקלפות הבאין‬
‫מחלל הפנוי‪ ,‬ועל ידי השכל שיש בהתורה ומצות הוא מברר הקדשה‬
‫מהקלפות הבאין משבירת כלים‪ ,‬כי כלם בחכמה אתברירו כנ"ל‪."80‬‬
‫ובכן ‪ִׁ -‬שיר ּו לה' ִׁשיר ָח ָדׁש ְּת ִה ּלָתוֹ ִמ ְק ֵצה ָה ָארֶץ יו ְֹר ֵדי ַה ּיָם ו ְּמלֹאוֹ ִא ּיִים‬
‫ֵיהם‪ ,81‬ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע מראש‬
‫ְויְֹׁשב ֶ‬
‫הרים יצוחו ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו‪.‬‬
‫והולכתי עורים בדרך לא ידעו‪ ,‬בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך‬
‫לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים‪.‬‬
‫בימי ר"ע וחבריו שכל מהותם הי'ה מסירות נפש נורא ונשגב‪ ,‬לבטרם‬
‫הרים יולדו ותח'ול'ל' ארץ ותבל להעלות כל הנדחים אשר אמרו אבדה‬
‫תקוותנו כמו חללים שכבי קבר והמה מיד"ך נגזר"ו ואני ביד"י רופא‬
‫אותה‪.‬‬
‫ולא עזבתים כי לא ישקוט האיש עד אשר כלה הדבר‪ ,‬גמרתי ואגמור‪,‬‬
‫ודו"ד מנגן בי"ד (הידי"ם בשלמות) כי ינצח במחולו לחלק שלל‬
‫לעצומים שכל צדיקיא יהון סחור סחור ליה‪( 82‬באופן שעתיד הקב"ה‬
‫לעשות מחול לצדיקים‪ ,‬שגם עשיתים הרחוקים שנתקרבו‪ ,‬וגם ע"י ולא‬
‫עזבתים הם הקרובים דמעיקרא)‪ - ,‬ועמך כולם צדיקים ‪ -‬ראו באצבע‬
‫ויאמרו זה ה' קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו‪.‬‬
‫שם‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫ישעיהו מב‪,‬י‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫ תרגום עה"פ כיבס ביין לבושו ובדם ענבים כסותו‪ .‬וכן בתרגום יהונתן עה"פ‬
‫‪82‬‬
‫והי'ה צדק אזור מותניו‪.‬‬
‫ולא עזבתים כי לא‬
‫ישקוט האיש עד אשר‬
‫כלה הדבר‪ ,‬גמרתי‬
‫ואגמור‪ ,‬ודו"ד מנגן‬
‫בי"ד (הידי"ם בשלמות)‬
‫כי ינצח במחולו לחלק‬
‫שלל לעצומים שכל‬
‫צדיקיא יהון סחור‬
‫סחור ליה‪ - ,‬ועמך‬
‫כולם צדיקים ‪ -‬ראו‬
‫באצבע ויאמרו זה‬
‫ה' קיוינו לו נגילה‬
‫ונשמחה בישועתו‪.‬‬
‫"כשיתקבל ספרי בעולם‬
‫למשיח"‬
‫להתכונן‬
‫אפשר‬
‫מספרי ההוצאה לאור של מכון "מאור הנחל" שע"י ארגון "שיח השדה"‬
‫שם אות יב‪.‬‬
‫הלכות השכמת הבוקר הלכה ד אות יח‪.‬‬
‫הלכות ברכת השחר הלכה ג יב‪.‬‬
‫עי' היטיב לק"מ תו' ס"ד וביה"ל שם אות י"א‪.‬‬
‫ביה"ל שם אות ד‪.‬‬
‫לקוטי תנינא ס"ג‪.‬‬
‫לקו"ה הל' מתנה הל' ה' אות ט"ו‪.‬‬
‫שיחות הר"ן סי' לג‪.‬‬
‫הלכות פקדון הלכה ג אות ח‪.‬‬
‫‪ | 31‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫דיבורים יקרים‬
‫שנשמעו מפום ממלל רברבן הגאון האלוקי‬
‫רבי אברהם בן רבי נחמן חזן זצוקללה"ה‬
‫שבחלקם לא ראו עדיין אור הדפוס‬
‫"הספר הקדוש והנורא הזה‪ ,‬מאוד עמקו מחשבותיו‪ ,‬ומדבר‬
‫מכלליות הכל‪ ,‬כל העולמות והדרגות של כל אדם‪ ,‬כל אחד לפי‬
‫מקומו ומדרגתו באותה השעה והזמן" [הקדמת מוהרנ"ת לליקו"מ]‬
‫הרה"ח ר' אלי' חיים רוזין זצ"ל תיאר פ"א איך ראבר"נ היה מדבר ע"פ איזה תורה‬
‫בליקוטי מוהר"ן‪" ,‬עס האט זיך געדאכט אז דאס איז די גאנצע וועלט‪ ,‬דאס איז‬
‫די גאנצע תורה‪ ,‬דאס איז די גאנצע עבודת ה'‪ ,‬עס איז נישט דא קיין אנדערע‬
‫זאך אין דער וועלט נאר דאס‪ ,‬אין ס'איז כולל אלעמען ממש‪ ,‬ער האט גיעפנט‬
‫די אויגן פון אלעמען אז די גאנצע וועלט איז ממש געווען א פירוש אויף ליקוטי‬
‫מוהר"ן‪ ,‬און אלע עבודות און אלע ענינים אלס ליגט אין די תורה אין ליקוטי‬
‫מוהר"ן‪ ,‬אז די תורה אין ליקוטי מוהר"ן איז א פירוש אויף אלס דינג" [‪ -‬מי שהיה‬
‫שומע אותו היה חושב ומרגיש שהתורה שהוא לומד היא כוללת את כל העולם‪,‬‬
‫והכל מונח בה‪ ,‬והתורה הזאת כוללת את כל התורה‪ ,‬וכל עבודת ה' זה אך ורק‬
‫התורה הזו‪ ,‬ואין שום דבר אחר בעולם ‪ -‬רק את התורה הזו‪ ,‬וכולם כלולים בה‬
‫ממש‪ ,‬ובדיבוריו היה פותח את עיני כולם שיראו ממש איך שכל מה שיש בעולם‬
‫נמצא וכלול בתוך התורה הזו‪ ,‬ושכל העבודות וכל הענינים כולם מונחים וכלולים‬
‫בתורה הזו שדיבר ממנה]‪.‬‬
‫והמשיך לתאר‪" ,‬און אין א יעדער תורה אין ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬האט ער גיעפנט‬
‫אזעלעכע טויערן‪ ,‬ווען ס'איז געקומען א צוויטע מאל‪ ,‬און ער האט גילערנט‬
‫א אנדערע תורה אין ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬וויטער האט ער גיגעגבן א העפן אויף‬
‫אזעלעכע טויערן‪ ,‬ממש אז עס איז נישטא קיין אנדערע זאך‪ ,‬אז דאס איז די‬
‫גאנצע תורה שבכתב און תורה שבעל פה‪ ,‬אזוי דינט מען דעם אויבערשטן‪,‬‬
‫אזוי דאווענט מען‪ ,‬אזוי לערנט מען‪ ,‬אזוי האנדלט מען‪ ,‬אזוי קוקט מען אויף די‬
‫וועלט וכו' וכו'" [‪ -‬וכן בכל תורה בליקו"מ‪ ,‬הוא פתח כאלו שערים‪ ,‬כשהגיעה‬
‫הזדמנות שעבר לתורה אחרת בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬הוא שוב פתח כאלו שערים‪,‬‬
‫שממש אין עוד דבר אחר בעולם‪ ,‬ושתורה זו היא היא כל התורה שבכתב‪ ,‬וכל‬
‫התורה שבע"פ‪ ,‬וע"פ המבואר בתורה זו כך עובדים את השי"ת‪ ,‬כך מתפללים‪,‬‬
‫כך לומדים‪ ,‬כך עוסקים במסחר‪ ,‬וכך מסתכלים על כל העולם]‪.‬‬
‫‪--‬‬‫אחד מאנ"ש בירושלים ערך ברית לבנו‪ ,‬ואנ"ש ובתוכם ראבר"נ ישבו והמתינו‬
‫שהברית תתחיל‪ .‬ולבינתיים דיבר איתם ראבר"נ מענין המעשה הנורא שמספר‬
‫רביה"ק בסיפו"מ מזבוב ועכביש‪ ,‬שרביה"ק מדבר שם מענין איך שהעכביש‬
‫עשה בערמה כאילו אינו רוצה לילך אל הזבוב וכו'‪.‬‬
‫ומספר הרה"ח ר' יענקל מלמד ז"ל שנכח שם‪ ,‬וזוכר איך שראבר"נ תיאר את‬
‫הערמות ותחבולות היצה"ר איך שעושה את עצמו שאינו רוצה בכלל לעשות‬
‫כלום לאדם‪ ,‬ותיאר להם בידו על השלחן איך שהעכביש הולך כביכול לתומו‪,‬‬
‫ואינו רוצה לילך כלל אל האדם‪ ,‬וכשהאדם באמת חושב כך ואינו נזהר פתאום‬
‫קופץ על האדם‪ ,‬וכן היצה"ר עושה כביכול אינו רוצה להכשיל את האדם‪ ,‬ובפתע‬
‫פתאום קופץ עליו רח"ל ה' יצילנו‪.‬‬
‫"כי הוא הרב והתלמיד שהביטו והסתכלו עליהם מיום בריאת‬
‫העולם עד הנה" [כוכבי אור חו"ב הקדמה נ]‬
‫סיפר הרה"ח ר' משהל'י פרידמן זצ"ל‪ ,‬שפעם אחת פגש ראבר"נ יהודי אחד‬
‫וגלגל עמו בדברים‪ ,‬ובתוך דבריו שאל אותו ראבר"נ לשמו‪ ,‬נענה לו היהודי "שמי‬
‫הוא 'נתן'‪ ,"...‬משרק שמע ראבר"נ את השם הקדוש נזדעזע כולו‪" ,‬כי הוא הרב‬
‫והתלמיד שהביטו והסתכלו עליהם מיום בריאת העולם עד הנה‪ ,‬ועל ידם יהיה‬
‫נפעל ונגמר התיקון של כל העולמות בתכלית תכלית השלמות"‪.‬‬
‫ואמר לאותו יהודי בהתלהבות "היודע הנך איזה שם קדוש יש לך‪ ,"..‬והפליג עד‬
‫מאוד בגדולת השם הקדוש (עי' בחו"ב שם‪ ,‬ובביה"ל בהשמטות לתורה א' בסוד‬
‫ב' נוני"ן)‪ ,‬והדברים נחקקו בליבו של אותו יהודי לעד‪.‬‬
‫וסיפר הרה"ח ר' יעקב מאיר שעכטער‪ ,‬שאח"כ אמר לו ראבר"נ "אם כך בוא‬
‫ללמוד עמי תורה בליקוטי מוהר"ן‪ ,"..‬אותו יהודי תיאר אח"כ בהתלהבות איך‬
‫היתה נראית לימוד התורה אצל ראבר"נ‪" ,‬את התורה עצמה איני זוכר‪ ,‬מחמת‬
‫שלא הבנתי כל כך את הדברים‪ ,‬אך זוכר אני את הקדושה ששרתה על שפתיו‬
‫בשעה שאמר התורה‪ ,‬ואיני יכול לשכוח‪ ,‬ער האט געהאט ממש ברענעדיגע‬
‫קוילן אין מויל" [‪ -‬פיו בער ממש כגחלי אש בוערות]‪.‬‬
‫"על ידי שמתגברין ונתגדלין בשם אלו המפורסמים של שקר‪ ,‬על‬
‫ידי זה נתעלם שם ה' חס ושלום" [ליקו"מ ח"ב סז]‬
‫הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל אמר בשם ראבר"נ‪" ,‬אוואו דער רעבע רעדט א‬
‫תורה פון מפורסמים של שקר‪ ,‬דארף מען דאס לערנען אויף זיך‪ ,‬אז איך זאל‬
‫נישט זיין א מפורסם של שקר" [‪ -‬בכל תורה שרבינו מדבר מענין מפורסמים‬
‫של שקר‪ ,‬צריכים ללמוד את זה על עצמו‪ ,‬שאני בעצמי לא אהיה מפורסם של‬
‫שקר]‪.‬‬
‫סיפר הרה"ח ר' יענקל מלמד ז"ל‪ ,‬שבצעירותו בירושלים הכיר את ראבר"נ‪,‬‬
‫ופעם אחת ניסה לעזור לראבר"נ ללבוש את המלבוש העליון [‪ -‬הקאפטין]‪,‬‬
‫וראבר"נ לא הסכים‪ ,‬ואמר לו‪" ,‬אתה רוצה לעשות ממני מפורסם‪."...‬‬
‫עוד סיפר הרה"ח ר' יענקל מלמד ז"ל‪ ,‬שפעם דיבר ראבר"נ דברי תורה‪ ,‬ובתוך‬
‫שא‬
‫דבריו אחד דיבר והפריע לשאר הנוכחים‪ ,‬ואחד דפק על השלחן‪ ,‬וצעק ַ‬
‫כנהוג‪ ,‬וראבר"נ הביט בו בכאב רב‪ ,‬ואמר "פרסום ‪ -‬איז טרייף"‪.‬‬
‫סיפר הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל שהיה ראבר"נ מדבר באומן משני אנשים‪,‬‬
‫האחד הי' הגאון הקדוש ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל‪ ,‬והיה אומר עליו‪" ,‬ירושלים‬
‫יש לה רב שמתאים לירושלים"‪ .‬ועוד הי' מדבר רבות בשבח הרה"ח ר' שלמה‬
‫וועקסלער [והוסיף ר' לוי"צ שלכן הי' הולך כל יום להתבונן בצורתו של ר'‬
‫שלמה‪ ,‬והתבטא עליו "ער האט געהאט א מורא'דיגע צורה‪.]"..‬‬
‫"כל עיקר מגמתו וחפצו היה שנעסוק תמיד בעשיות של קדושה‬
‫בפשיטות‪ ,‬ולהרבות בתפלה ותחנונים בפשיטות בלי שום‬
‫חכמות" [שיחות הר"ן יט]‬
‫הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל אמר הרבה פעמים בשם ראבר"נ‪" ,‬השי"ת וועט‬
‫אויס פירן מיט דיר אזוי ווי ער וויל [‪ -‬השי"ת יגמור עמך‪ ,‬עם כל אחד ואחד‪ ,‬כמו‬
‫שהוא רוצה]‪ ,‬ואם לא בגלגול הזה‪ ,‬אז בגלגול הבא‪[ ,‬לכן] אל תהיה עקשן‪ ,‬ותניח‬
‫להשי"ת לגמור איתך כבר בגלגול הזה"‪.‬‬
‫הרה"ח ר' יענקל מלמד ז"ל העיד שזוכר שתמיד היה ראבר"נ ממלמל בפיו ללא‬
‫הפסק‪ ,‬משניות או ליקו"מ‪ ,‬או התבודדות‪ ,‬וראבר"נ היה אומר לר' לוי"צ "א מויל‬
‫איז אזוי ווי א מיל" [‪ -‬הפה הוא כמו טחנת קמח‪ ,‬שכל זמן שהטחנה שובתת‬
‫מפסידים את הקמח שהיו יכולין לטחון באותו זמן‪ ,‬כך הפה‪.]..‬‬
‫הרה"ח ר' אלי' חיים רוזין היה מספר שפעם נכנס יהודי לבית הכנסת ברסלב‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‪ ,‬והתחיל לשוחח עם אנ"ש אודות משיח בן יוסף‬
‫ומשיח בן דוד וענינים רמים נוספים‪ .‬אך האנשים שהיו באותה שעה בביהכנ"ס‬
‫נענו לו "אנחנו לא מבינים בענינים אלו‪ ,‬המתן לשעת תפילת מנחה מעריב‪ ,‬שאז‬
‫מגיע יהודי שמבין בענינים אלו‪ ,‬ואיתו תוכל לדבר כרצונך"‪.‬‬
‫בשעת תפילת מנחה הגיע ראבר"נ‪ ,‬והיהודי ניגש אליו והתחיל לדבר איתו על‬
‫עניניו‪ ,‬הביט בו ראבר"נ והבין שזה בבחי' חכמתו מרובה ממעשיו‪ ...‬ונענה לו‪,‬‬
‫"את הברענעדיגע תאוות רעות‪ ,‬והפייערדיגע מידות רעות [‪ -‬התאוות הרעות‬
‫הבוערות‪ ,‬והמידות רעות הרותחות] כבר שברת‪ ,‬שיש לך את הדאגות האלו?"‪.‬‬
‫(וע"ע ליקוה"ל נשיאת כפיים ד אות י‪ ,‬וק"ל)‪.‬‬
‫סיים ר' אלי' חיים ואמר‪ ,‬ירא שמים דבריו נשמעים‪ ,‬וכמו שרבינו הק' אומר‬
‫בתורה ה' שקולו נעשה רעמים המשברים ומעוררים את הלב‪ ,‬ואכן כך הוה‪,‬‬
‫שדבריו של ראבר"נ נכנסו בליבו של אותו יהודי‪ ,‬והתחיל לעבוד את ה' בתמימות‬
‫בהתקשרות לרביה"ק‪.‬‬
‫גאל יושלראתלן‬
‫ש‬
‫על כח הגדול כפי שנחקקו בעטו הזהב של‬
‫נוראות פעולות הב‬
‫אליעזר שלמה שיק זצוק"ל‬
‫הגה"ח רבי‬
‫מתוך‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪32‬‬
‫ות מכתביו שנדפסו בספריו "אשר בנחל"‬
‫רבב‬
‫‪ | 33‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫אביו עם הגאון מטשעבין זצוק"ל‬
‫הפצה במסירות נפש‬
‫בימי בחרותי‪ ,‬הוצרך אבי מורי זי"ע לעקור לארצות הברית‪ ,‬ואז עברנו לשכונת‬
‫ברונקס‪ ,‬ושם לא היתה ישיבה בשבילי‪ ,‬והייתי צריך לנסוע בכל יום כדי ללמוד‬
‫בישיבה בשכונת וויליאמסבורג‪ ,‬נסיעה ארכה מאוד עם שתי רכבות ‪ -‬שעתים הלוך‬
‫ושעתים חזור‪.‬‬
‫ובגלל שהנסיעה היתה כה ארוכה‪ ,‬נהגתי תמיד לטול עמי איזה ספר ספורים לקרא‪,‬‬
‫כדי שיהיה לי מה לעשות בדרך‪ .‬וכך‪ ,‬מדי יום ביומו‪ ,‬הייתי צריך למהר ולרוץ‬
‫להספיק את הרכבת שיצאה בשעה שמונה בבוקר בדיוק‪ ,‬ועד שהגעתי לישיבה כבר‬
‫היתה השעה עשר‪.‬‬
‫בבורו פארק היה יהודי בשם ר' הערשל רייכמאן ז"ל‪ ,‬הוא היה יהודי מאד חשוב‪,‬‬
‫למרות שלא היה עטור בזקן‪ ,‬אבל היה חקוק עליו מספר שחקקו עליו הנאצים‪ ,‬ימח‬
‫שמם‪ ,‬במחנות הרכוז‪ ,‬ושם איבד את כל בני משפחתו הי"ד‪.‬‬
‫מיד לאחר השחרור‪ ,‬כשהוא ערירי ובודד‪ ,‬החל להשתקם ולסחור לפרנסתו‪ ,‬וכיון‬
‫שהיה מאנשי שלומנו היקרים‪ ,‬מהכסף המועט שהרויח במסחרו הראשון‪ ,‬הדפיס‬
‫את הספר הקדוש 'משיבת נפש' ביחד עם שיחות הר"ן ותיקון הכללי בסופו‪ .‬בעודו‬
‫על אדמת מלכות הרשעה גרמניה‪ ,‬ימח שמם‪ .‬ה'שיחות הר"ן' היה עם אותיות‬
‫קטנות בלתי קריאות‪ ,‬אבל ה'משיבת נפש' היה באותיות יותר גדולות‪ ,‬המשיבת‬
‫נפש הזה היה בביתנו ואני לא ידעתי על קיומו‪.‬‬
‫סוד כוחו של ספר "משיבת נפש"‬
‫ויהי היום‪ ,‬הבורא יתברך רצה שאתקרב לרבינו הקדוש זי"ע‪ ,‬בוקר אחד‪ ,‬ואני ממהר‬
‫להספיק את הרכבת בזמן‪ ,‬חפשתי במהירות משהו לקחת איתי לקרוא‪ ,‬ובהשגחה‬
‫פרטית שמתי בכיסי‪ ,‬מבלי משים‪ ,‬את הספר הראשון שמצאתי בבית‪ ,‬וזה היה‬
‫המשיבת נפש שהדפיסו בגרמניה שהיה בביתנו כנ"ל‪.‬‬
‫כשהתיישבתי בנסיעה‪ ,‬הוצאתי את הספר מכיסי‪ ,‬והחלותי לעיין בו‪ ,‬והנה אני רואה‬
‫שהספר הזה ממש מדבר אלי‪ ...‬כל כך התלהבתי מתוכנו‪ ,‬עד אשר כבר לא הנחתי‬
‫את הספר מידי במשך כל הנסיעה‪ ,‬כי הרגשתי איך שהספר מושך אותי‪ ...‬לקרוא‬
‫בו עוד ועוד‪ .‬ראיתי שמצוטטות שם אמרות מהלכות כאלו וכאלו ‪ -‬הלכות השכמת‬
‫הבקר הלכות נטילת ידים (הקטעים מלקוטי הלכות של מוהרנ"ת)‪ ,‬וכיון שאז לא‬
‫ידעתי כלום מברסלב‪ ,‬חשבתי לתומי שזה צטוט מהשלחן ערוך‪ ,‬והתפלאתי מאד‪:‬‬
‫"כזאת התחזקות כתובה בשלחן ערוך"?! החלטתי שכאשר אגיע לישיבה אפתח‬
‫שלחן ערוך ואחפש שם‪.‬‬
‫וכשהתחלתי לעיין‪ ,‬אני מחפש ולא מוצא‪ ,‬נסיתי להסתכל למטה באותיות הקטנות‬
‫של מחצית השקל ואין זכר לקטעים ההם‪ ...‬ביום ההוא כבר אפלו לא פתחתי גמרא‬
‫הייתי מרותק לסים את הספר ואחר כך התחלתי ללמוד בו שוב ‪ -‬ככה כל היום‪,‬‬
‫ובדרך חזור למדתיו שוב‪ ,‬וכך סימתיו שלוש פעמים ביום אחד‪.‬‬
‫‪--‬‬‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪34‬‬
‫הלכות נשמת האדם‬
‫והנה אחי הגדול (הגאון רבי בנימין זצ"ל) היה ידען מופלג‪ ,‬נגשתי אליו ובקשתי‬
‫את עזרתו‪" :‬הנה מצאתי ספר 'משיבת נפש'‪ ,‬ובו צטוטים מהלכות שונות‪ ,‬והנה‬
‫אני מחפש בשלחן ערוך ואני לא מוצא אותן"‪ .‬כששמע זאת אחי ז"ל‪ ,‬החל שוחק‬
‫ומחיך‪ ,‬ומיד העמידני על טעותי‪ ,‬והחל מספר לי שהיה פעם צדיק גדול בשם רבי‬
‫נחמן מברסלב זי"ע‪ ,‬שהוא חיבר זה הספר‪.‬‬
‫שאלתי את אחי‪ ,‬אולי יש עוד ספרים שחיבר הצדיק הזה‪ ,‬ואז הוא הראה לי את‬
‫הספר 'השתפכות הנפש' שנדפס כאן בארצות הברית וגם הוא היה בבית‪ ,‬וכן 'ספר‬
‫המידות' קטן‪ ,‬והתחלתי לקרוא בספר 'השתפכות הנפש'‪ ,‬והאירו עיני ‪ -‬אה! אפשר‬
‫לדבר אל הבורא‪ ...‬ואז התחלתי לעסוק בהתבודדות‪ ,‬ותמיד שאלתי אותו‪ ,‬והוא היה‬
‫מבהיר ומספר לי ‪ -‬ויותר מזה כבר לא הייתי צריך‪.‬‬
‫ומאז חזרתי על 'ספר המדות' ועל ספר 'השתפכות הנפש' עוד ועוד‪ ,‬וככל שלמדתי‬
‫יותר‪ ,‬הבנתי שאין שום תכלית בזה העולם רק לדבר אל הבורא יתברך‪ .‬ואז התחלתי‬
‫לחפש בכל חנויות הספרים אחר ספרי רבינו ז"ל‪ .‬והייתי אז בחור צעיר כבן חמש‬
‫עשרה וחצי‪.‬‬
‫והנה ספרי 'לקוטי הלכות' לא היו ברי השגה בזמנים ההם‪ ,‬אבל בשכונת וויליאמסבורג‬
‫היה מוכר ספרים ידוע‪ ,‬ולא עזבתי אותו עד שהואיל לעזור לי לחפש את הספרים‬
‫שאני כה תר אחריהם‪ ,‬ובכן הוא 'הפך' את חנות הספרים שלו‪ ,‬עד שאחרי חפוש רב‬
‫מצאנו כרך אחד של 'לקוטי הלכות'‪ ,‬ושמחתי עליו כמוצא שלל רב‪ ,‬ומאז השקעתי‬
‫בזה את כל כולי‪ ,‬ולמדתיו ישר והפוך‪ ,‬הפוך וישר‪.‬‬
‫כיון שנוכחתי לראות כמה קשה להשיג ספרי רבינו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל‪ ,‬כי כיון שהיו‬
‫הספרים בבחינת 'יקר המציאות' ‪ -‬היתה העלות של כל ספר במחיר גבוה מאד‪...‬‬
‫נכנס בי אז חשק להדפיס את כל הספרים הקדושים האלו‪ ,‬וקבלתי על עצמי‪,‬‬
‫שכאשר אזכה להתחתן‪ ,‬הדבר הראשון שאעשה הוא ‪ -‬להדפיס את כל ספרי רבינו‬
‫ולמכור אותם לכל החפץ בעבור פרוטות בודדות ‪ -‬זה היה חלום הילדות שלי‪.‬‬
‫עניות של ממש‪ ,‬והיא המשיכה במסירות נפש למען הפצת אור האורות‪.‬‬
‫שמונים אלף ספרים! נדפסו בהדפסה שבשנה הראשונה‪ ,‬כשהם נמכרים במחיר‬
‫אפסי של עשרים וחמש סנט לספר‪ ,‬ושמע הצדיק הגדול והולך בכל העולם‪ ,‬הן‬
‫בספרים שנמכרו‪ ,‬והן מכח הספרים הרבים שחילק בכל בתי הכנסת‪ ,‬בעמל הפצה‬
‫טירחה וממון‪ ,‬שלא היה כמותו לעולמים‪.‬‬
‫חובות עצומים של מליוני דולרים גלגל תחת ידיו למען מפעל ההפצה‪ ,‬והיה רץ‬
‫מדפוס לדפוס לגלות דעת הצדיק בעולם‪ ,‬ומאז שהקרב לאור האורות‪ ,‬בער בו רק‬
‫דבר אחד‪ ,‬להשקות אילנות‪ ,‬אייערע קינדער זאלט איהר דערציילען וואס דא האט‬
‫זיך געטאהן‪...‬‬
‫בארצות הברית של אותם ימים‪ ,‬היו הבריות שטופים בתאות ממון עד למעלה‬
‫ראש‪ ,‬כביכול כל תכליתם בזה העולם לעבוד‪ ,‬ולעבוד‪ ,‬ולעבוד‪ ,‬כדי להרבות ממון‪...‬‬
‫ובשורת רבינו הק' הגיעה אליהם כמים קרים על נפש עייפה‪ ,‬ובכח רביה"ק הוציא‬
‫אלפים ורבבות משאול תחתית ממש‪.‬‬
‫אחד ממקורביו מספר; באותם ימים עדיין לא שמעתי בכלל מהמושג ברסלב‪,‬‬
‫ולמרות שהיו לי שיעורי תורה‪ ,‬אבל המוח היה שקוע ברדיפת הממון כמנהג אנשים‬
‫חשובים דפה‪ ...‬באחד הימים נכנסתי לבית כנסת ומצאתי על השולחן את הספר‬
‫"ליקוטי מוהר"ן"‪ ,‬מתוך סקרנות פתחתי את הספר ומשמיא קזכו לי שהספר נפתח‬
‫בתורה כ"ג‪ ,‬ודברי הנחל נובע עמדו למול עיני בוערות כאש‪:‬‬
‫"אלו בני אדם הנופלים בתאוות ממון‪ ,‬ואינם מאמינים שהקדוש ברוך הוא יכול‬
‫לפרנס את האדם בסיבה קלה‪ ,‬ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות‪ ,‬והם אוכלי‬
‫לחם בעצבון כמו שכתוב "בעצבון תאכלנה"‪ ,‬ועצבות הוא מרה שחורה‪ ,‬אלו בני‬
‫אדם נקשרים בפנים דסטרא אחרא‪ ,‬אלוקים אחרים‪ ,‬חושך‪ ,‬בחינת מיתה"!!‬
‫וכהבטחתו של רבינו הק' שמי שיסתכל על ספרו בעין האמת‪ ,‬בודאי יהיו נפתחין‬
‫אצלו כל גידי קשיות לבבו‪ ,‬ויהיה נעשה בעל תשובה גמור‪ ,‬כך נכנסו הדברים אל‬
‫לבי‪ ,‬והעירו אותי משינה של שבעים שנה‪ ,‬והחלטתי על אתר לעזוב את אליל הזהב‪,‬‬
‫ולהקדיש את חיי לתורה ועבודת ה'‪.‬‬
‫ביטול ודבקות‬
‫בעבודה זו של הפצת המעיינות היה טמון‬
‫מסירות נפש מיוחדת ביותר‪ ,‬שכן כל ימיו‬
‫הסתיר את עבודת ה' שלו‪ ,‬את התמדתו‬
‫המופלאה בתורה‪ ,‬שבאה לידי ביטוי בלילות‬
‫ארוכים שהיה מדיד שינה מעיניו ללימוד‬
‫התורה‪ ,‬ובקיאותו בכל מכמני התורה היתה‬
‫לשם דבר‪ ,‬ודביקותו בלימוד ספרי רביה"ק‬
‫אף היא היתה בביטול גמור‪ ,‬והיתה לו תקופה‬
‫במשך שלושים חדשים רצופים‪ ,‬שלמד בה‬
‫בהתמדה נוראה את כל ספרי לקוטי הלכות‪,‬‬
‫ועשה בכל חודש סיום על כל ספרי הלקוטי‬
‫הלכות‪.‬‬
‫ואף העובדה שלא הלך ארבע אמות בלא‬
‫התבודדות! אף היא היתה מוסתרת מעין‬
‫רואים‪ ,‬הסתרה שבתוך הסתרה‪ .‬כמו שמספר‬
‫אחד ממקורביו שהיה נמצא איתו רבות‪,‬‬
‫שפעמים שבארוחת הבוקר היה שולח אותו‬
‫להביא לו חפץ מסויים מחדר אחר‪ ,‬ואותו‬
‫מקורב שחפץ לראות את מעשיו הביט מבעד‬
‫לחור‪ ,‬ולתדהמתו ראה והנה הרב ר' אליעזר‬
‫שלמה כבר שקוע כולו בהתבודדות כששפתיו מרחשות‪ ,‬ופניו מפיקות דביקות‬
‫עילאית‪.‬‬
‫ואף בימיו האחרונים כששכב בבית החולים על ערש דוי‪ ,‬כשהגיעה שעת חצות‬
‫ביקש ממבקריו שילכו לקרוא לרופא‪ ,‬ולכשיצאו כולם מהחדר‪ ,‬נטל ידיו והחל‬
‫לומר תיקון חצות בהתלהבות ובבכיות נוראות‪ ,‬בגעגעועים אחר השכינה הקדושה‪,‬‬
‫ואור הצדיק שנחשך מאיתנו‪ ,‬ובתקות עולם להתגלותו במהרה‪.‬‬
‫אבל כשהגיע לענין ההפצה‪ ,‬ביטל את כל הסתרתו מכל וכל‪ ,‬וכבר לפני כשלושים‬
‫שנה היה מיסב בשעת חצות עם אברכים ובחורים‪ ,‬וערכו יחדיו סדר תיקון חצות‬
‫בנעימות וכיסופים‪ ,‬ולאחר מכן בילה שעות ארוכות בשיחות נפלאות בגדולת‬
‫הצדיק האמת‪ ,‬ובכוחו הגדול שיוציא אותנו מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה‪.‬‬
‫ביותר היה חוזר ומשנן להם על חובת ההתבודדות בכל מצב‪ ,‬שהרי לא תמיד‬
‫מתאפשר לקום בחצות ולנסוע לשדה‪ ,‬ומאידך בלי התבודדות אי אפשר להגיע‬
‫לשום מקום‪ ,‬ורק ע"י התבודדות אפשר לזכות ליראת שמים‪ ,‬כי אי אפשר להיות‬
‫איש כשר בלי התבודדות‪ ,‬לכן צריך להתבודד ולדבר עם ה' בכל מקום ובכל זמן‪,‬‬
‫כשהולכים ברחוב‪ ,‬או במיטה מתחת לשמיכה‪ ,‬העיקר כמה שיותר לדבר לה'‪,‬‬
‫ולומר לה' בפשיטות "רבונו של עולם תרחם עלי‪"..‬‬
‫וכמובן‪ ,‬עיקר העיקרים הפצת הספרים‪ ,‬שהיתה אצלו העבודה הגדולה במעלה‪,‬‬
‫כמו הספר "פעולת צדיק" שהפיץ באלפי עותקים‪ ,‬והעיד הרה"ג ר' בן ציון גרוסמן‬
‫שהרה"ק ר' משה מרדכי מלעלוב זצוק"ל שהספר הגיע לידיו‪ ,‬התבטא על הספר‪,‬‬
‫"מי שרוצה לזכות ליראת שמים‪ ,‬שילמד בספר הקדוש פעולת צדיק"‪.‬‬
‫ובשביל בני הנעורים היה מוסר את כל חייו‪ ,‬וכפי שהתבטא לחתנו הרה"ח ר' משה‬
‫אסטרייכר שיחי'‪" ,‬לפעמים אני חושב לעצמי‪ ,‬אם הייתי סוגר את עצמי באיזה‬
‫חדר‪ ,‬ועובד את ה' בשקט‪ ,‬לומד ומתפלל‪ ,‬לאיזו שלימות נפלאה הייתי יכול להגיע‪,‬‬
‫אבל לבי נכמר מרחמים על בני הנעורים על האברכים‪ ,‬מי יוכל לתת להם את האור‬
‫של הרב'ה‪ ,‬מי יספר להם מההתחזקות של ר' נתן"‪.‬‬
‫השי"ת ינחם את כל משפחתו הכבודה ואת‬
‫הקהילות הק' שהקים במסירות עילאה‪ ,‬עד‬
‫שנזכה להתגלות הנחל נובע מקור חכמה‬
‫ולביאת משיח צדקנו‪ ,‬בב"א‪.‬‬
‫עלי התרופה‬
‫גולת הכותרת הם המכתבים הרבים ששלח‬
‫לכל אחד ואחד‪ ,‬בין הרחוקים ביותר ובין‬
‫חסידי ברסלב ותיקים‪ ,‬לחזקם בעבודת ה'‪,‬‬
‫בדביקות ברבינו הק'‪ ,‬ובעצותיו הקדושים‪,‬‬
‫ומכתביו שכבר נדפסו בעשרות כרכי "אשר‬
‫בנחל" מחיים כל נפשות שבדורנו שכוספים‬
‫ומבקשים לחזק את לבבם‪ ,‬וכמו שהעיד‬
‫בעצמו על ספריו "אשר בנחל"‪" ,‬רק מי שיש‬
‫לו לב נשבר מוצא בהם טעם"‪...‬‬
‫וליקטנו מעט להטעים טעם גן עדן‪ ,‬מאורות‬
‫הצחצחות אשר בנחל‪ ,‬אשר הוציא מגינתא‬
‫דעדן עילאה‪ ,‬להשקות פני תבל מן המים‬
‫אשר נובעים ויוצאים מקודש הקדשים אשר‬
‫ירפאו את הכל‪.‬‬
‫שמונים אלף ספרים‬
‫שנים ספורות חלפו‪ ,‬אחר חתונתו‪ ,‬והחלום החל לקרום עור וגידים‪ ,‬יחד עם הרבנית‬
‫תחי' [ישלח לה ה' במהרה רפו"ש מן השמים] חסכו מפיתם הדלה‪ ,‬וכל פרוטה‬
‫שהצליחו לאגור השקיעו בהדפסת ספרי רבינו הק'‪ ,‬במסירות נפש שאין כמותה‪.‬‬
‫וכשבביתם לא היה לחם לאכול כבר היה מגלגל חובות עצומים בכדי לממן את‬
‫ההדפסה הראשונה של הספרים הקדושים‪ ,‬הספרים שעתידים להחיות את כל‬
‫גולת ארצות הברית‪ ,‬ולהאיר את אורו של משיח בכל אתר ואתר‪.‬‬
‫ועד יומו האחרון לא שכח את החסד אשר הגדילה עליו הרבנית בשותפותה הגדולה‪,‬‬
‫וביום חמישי פרשת יתרו‪ ,‬ערב יום פטירתו‪ ,‬השיח לפני משפחתו‪ ,‬כי המעלה‬
‫הגדולה ביותר של הרבנית‪ ,‬היא בזה שעמדה לימינו באותם ימים בהם שררה בבית‬
‫פעולת הצדיק‬
‫בילדותו‬
‫"על כן אשרי הזוכה להתקרב אל הצדיק האמת מיחידי הדורות‪,‬‬
‫שהוא גמר כל התיקונים‪ ,‬שהוא תקוות כל בית ישראל‪ ,‬ותקוות‬
‫כל הדורות ותקוות כל העולמות‪ ,‬נחל הנובע בו מקור החכמה‬
‫הקדומה היוצאת משלוש ראשונות דעתיק‪ ,‬גאולתן של ישראל"‬
‫(מתוך ההקדמה ל"אשר בנחל" כרך א')‬
‫‪ | 35‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫והנה עיקר שלמות הרצון והכסופין הוא על ידי שבא‬
‫לתוך הדבור‪ ,‬וזה בחינת יחוד כל העולמות‪' ,‬כתר –‬
‫מלכות'‪ ,‬שהוא הרצון והדבור כידוע‪ ,‬וזה כל הענין הנשגב‬
‫והנורא שגלה רבינו ז"ל בעולם‪ ,‬והוא תפלה והתבודדות‪,‬‬
‫שזה הדרך הישן והחדש יתחדש בכל העולם כשיבוא‬
‫משיח צדקינו במהרה בימינו אמן‪ ,‬וכמו שכתוב כי אז‬
‫אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה'‪,‬‬
‫כי רבינו ז"ל נשמתו מיחידה דעתיק‪ ,‬כמו שרימז בעצמו‪,‬‬
‫שזהו רצון שברצונות‪ ,‬רעוא דרעווין‪ ,‬תכלית המדרגה‬
‫העליונה‪ ,‬תורת השם ותפלת השם וכו' וכו'‪ ,‬ועל כן יכול‬
‫לקשר ולהוריד עצמו אל הנשמות הירודות והנפולות‪,‬‬
‫הפגומות והגרועות בעולם כולו‪ ,‬ויש להם תיקון על ידו‪,‬‬
‫שזה בעצמו התקשרות הרצון והדבור‪.‬‬
‫ליקוט ממכתבי הגה"ח רבי אליעזר שלמה שיק זצוק"ל‬
‫בדרכי רביה"ק זי"ע‬
‫להשליך השכל‬
‫בעזרת ה' יתברך‪ ,‬אור ליום שלישי לסדר קדושים התש"ל‬
‫אך טוב וחסד ירדפו אל אהובי‪ ,‬ידידי היקר‪ ,‬ותיק וחסיד‪ ,‬השותה ממי הנחל נובע מקור‬
‫חכמה‪ ,‬זכותו יגן עלינו‪ ...‬נרו יאיר ויזרח לנצח‪.‬‬
‫מכתבך היקר קבלתי זה שני שבועות ותמחול לי על שלא כתבתי לך תשובה תכף‬
‫ומיד כרצוני‪ ,‬כי בעוונותינו הרבים‪ ,‬אני טרוד מאוד מדי יום ביומו‪.‬‬
‫אחי היקר! חזק ואמץ מאד מאד בעבודת ה' יתברך‪ ,‬והעיקר להיות בשמחה רבה עד‬
‫מאד‪ ,‬ואף שנפלת כמו שנפלת בעמקי עמקים בשאול תחתיות ומתחתיו זכור דברי‬
‫רבינו ז"ל שגם משם יש תקווה ויכולים לצאת וכו'(‪)...‬‬
‫והנה איתא בסיפורי מעשיות‪ ,‬במעשה הנורא מהשבעה בעטלרעס (מעשה י"ג)‪ ,‬וזו‬
‫לשונו‪" :‬עמד המלך ואמר לבנו‪ ,‬היות שאני חוזה בכוכבים‪ ,‬ואני רואה שאתה עתיד‬
‫לירד מהמלוכה בכן תראה שלא תהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה‪ ,‬רק תהיה‬
‫בשמחה‪ ,‬וכשתהיה בשמחה‪ ,‬גם אני יהיה בשמחה‪ ,‬גם כשיהיה לך עצבות אף על‬
‫פי כן אני יהיה בשמחה על שאין אתה מלך‪ ,‬כי אינך ראוי למלכוה מאחר שאינך‬
‫יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה‪ ,‬אבל כשתהיה בשמחה‪ ,‬אזי‬
‫אהיה בשמחה יתירה מאד" ‪ .‬עין שם; והדברים מדברים מאליהם‪ ,‬כי אנו נקראים‬
‫בנים למקום‪ ,‬כמו שכתוב "בנים אתם לה' אלוקיכם" והשם יתברך ברא אותנו בזה‬
‫העולםלמסור המלוכה בידינו‪ ,‬שנזכה לקבל על עצמינו על מלכותו יתברך‪ ,‬ולגלות‬
‫ולפרסם לכל באי עולם "כי לה' המלוכה"‪ ,‬ולהפוך כל מיני חשכות לאור גדול‪ ,‬להאיר‬
‫זיו שכינתו יתברך וכו'‪.‬‬
‫ועל כן כשאחד נופל ויורד בעמקי עמקים בשאול תחתיות‪ ,‬רח"ל‪ ,‬אשר שם נסתר‬
‫אורו יתברך לגמרי‪ ,‬שאז הוא מקור הדינים והצמצומים‪ ,‬מאחר שהכל גנוז וסתום‬
‫וכו'‪ ,‬אסור לו לפול בדעתו כלל‪ ,‬וצריך להחיות את עצמו‪ ,‬כי בוודאי יש כוונה עמוקה‬
‫למה ירד עכשיו מהמלוכה ונסתר ממנו הכל וכו'‪ .‬ועיקר הכוונה הוא כי יש נשמות‬
‫שנפלו זה אלפי שנים‪ ,‬ונתגלגלו בגלגולים‪ ,‬ואי אפשר להם להתעלות‪ ,‬ובזה שאתה‬
‫נופל ואחר כך מתעורר מהמקום ההוא לשוב אל ה' יתברך‪ ,‬בזה אתה ממשיך עמך‬
‫בלי שעור וערך של נשמות פגומות‪ ,‬וכמו שאמר רבינו ז"ל‪( ,‬לקוטי מוהר"ן ח"א סי'‬
‫ד') שעל ידי שהאיש הישראלי נתעורר בתשובה על ידי שרץ קטן ‪ -‬טומאה קטנה‬
‫שבלבלה אותו‪ ,‬על ידי תשובתו גורם שגם אלו שיצאו לגמרי מאחורי הקדושה‪,‬‬
‫יתעוררו בתשובה אמיתית ויחזרו שנית ויתקבצו אל הקדושה עין שם‪.‬‬
‫כי בזה שנפלת לאן שנפלת‪ ,‬ואתה חוזר עכשיו אליו יתברך‪ ,‬ומגלה שגם במקומות‬
‫המטונפים‪ ,‬גם שם מאיר אורו יתברך‪ ,‬על ידי התגלות האור הזה אזי כל הקלפות‬
‫וההסתרות כליל יחלופו‪ ,‬כי מרוב אורו יתברך נתעורו עיני הסט"א‪ ,‬ואתה מגביר‬
‫הקדושה‪ ,‬ועל ידי זה אתה מוציא כל אלו הנשמות המשרשות בנשמתך וכו'‪ ,‬ועל‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪36‬‬
‫כן (שם‪ ,‬חלק א'‪ ,‬סימן רסא) כשנופל אדם ממדרגתו‪ ,‬ידע שמן השמים הוא כי‬
‫ההתרכקות היא תחילת ההתקרבות‪ ,‬ועל כן נפל שיתעורר יותר להתקרב להשם‬
‫יתברך‪ ,‬ועצתו שיתחיל מחדש להכנס בעבודת השם יתברך ולהכיר אותו יתברך‬
‫וכו'‪ ,‬עיין שם‪ :‬ועין במדרש (שמות רבה כג‪,‬יא) על הפסוק "כיריעות שלמה" (שיר‬
‫השירים א‪ ,‬ה) מה השמלה הזאת מתלכלכת וחוזרת ומתלבנת‪ ,‬כך ישראל אף על‬
‫פי שחוטאין‪ ,‬הם שבין בתשובה לפני הקב"ה וכו'‪ ,‬עין שם‪ :‬על כן אף שנפלת עכשיו‬
‫מהמלוכה‪ ,‬אף על פי כן חזור ןקןה להתחיל מחדש‪,‬והעיקר שתרגיל עצמך להיות‬
‫בשמחה‪ ,‬אף שחושך בעדך‪,‬ותרבה בתפילה ובקשה ושיחה בינך לבין קונך‪ ,‬ותייחד‬
‫לעצמך מקום שאין שם בני אדם‪ ,‬ותדבר איתו יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו בלי‬
‫שום חוכמות כלל רק באמונה פשוטה וכו'‪.‬‬
‫ודע לך שתכף ומיד כשמתחילים להשתמש עם השכל המגושם‪ ,‬אז מאבדים‬
‫לגמרי את תכסיסי המלכות‪ ,‬ונופלים לכפירות ולאפיקורסות‪ ,‬רחמנא לצלן‪ ,‬אשר‬
‫משם נמשכות כל הירידות‪ ,‬הנפילות וההתרחקות שנתרחקים ממנו יתברך לגמרי‪,‬‬
‫ופורקים עול‪ ,‬בעוונותינו הרבים‪ ,‬השם ירחם‪ ,‬ונתרחקים מהזיכרון דקדושה‪ ,‬שהוא‬
‫לזכור תמיד בעלמא דאתי (עין ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬חלק א' סימן נד) ולבלי שתהיה לו‬
‫שום הסתכלות בזה העולם‪ ,‬שזו מדרגת הבעטלער הראשון וכן שאר הבעטלערס‪,‬‬
‫כיהכל תלוי באמונה הקדושה בו יתברך‪ ,‬כי "כל מצוותיך אמונה" (תהילים קיט‪,‬‬
‫פו)‪ ,‬ואפילו צדיק חי העולמים מאמונתו הוא חי (קהלת רבה ג‪ ,‬יא)‪ ,‬וכשזוכה לברור‬
‫וזיכוך האמונה הקדושה‪ ,‬לחקוק היטב היטב בדעתו ובלבבו שאין בלעדיו יתברך‬
‫כלל‪ ,‬והכל לכל עצם עצמיות חיות אלוקותו יתברך‪ ,‬אז מה שרק יעבר עליו הן‬
‫לטובתו והן‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬להפך‪ ,‬ידע שהכל ממנו יתברך‪ ,‬ויתקרב ביותר אליו יתברך‪,‬‬
‫וישוב עד המכהו (עין ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬חלק א'‪,‬סימנים ד‪ ,‬קנה)‪ ,‬כי יתברר לו שהכל‬
‫לטובתו‪.‬‬
‫ועל ידי זה יזכה לצמוח ולפרוח בעבודתו יתברך‪ ,‬וישמח עצמו בהוי"ה אלקיו‪ ,‬כי אין‬
‫עוד שמחה כשמחת הדבקות באלוקותו יתברך‪ ,‬אשר בנועם הערבות והמתיקות‬
‫הזו יקרה מהכל‪ ,‬וכשזוכה לדבקות כזו – למצוא אותו יתברך מכל דבר‪ ,‬ולהרגיש‬
‫אלוקותו יתברך עליו אז אין לו כבר שום הסתכלות בזה העולם‪ ,‬וזוכה לזיכרון‬
‫דקדושה‪ ,‬כי מהפך יש חאין‪ ,‬ואז עיניו רואות רק את השכינה מכל דבר‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫חכמינו ז"ל (ספרי נשא)‪ :‬יאר ה' פניו אליך ( במדבר ו‪ ,‬כה) – יתן לך מאור עינים וכו'‬
‫עין שם‪.‬‬
‫וכן אין לו כבר שום שמיעה בזה העולם‪ ,‬כי כל בני העולם כשאינם מקשרים עמו‬
‫יתברך‪ ,‬אזי הם מלאים חסרונות‪ ,‬וכולך להם שלא כסדר (עין ליקוטי מוהר"ו‪ ,‬חלק‬
‫ב' סימן פ"ב)‪ ,‬אבל כשזוכה האדם לדבק ולקשר עצמו אליו יתברך‪ ,‬אז אין לו שום‬
‫חסרונות והולך לו כסדר‪ ,‬וזוכה לחיים טובים אמיתיים ונצחיים‪ ,‬וכמובא בתורה‬
‫"עתיקא" (שם‪ ,‬חלק א'‪ ,‬סימן כא)‪:‬חיים נצחיים הם רק להשם יתברך‪ ,‬ומי שדבוק‬
‫בו יתברך גם כן חי חיים נצחיים‪ ,‬ואין לו שום מחלוקת עם שום בריה‪ ,‬כי אינו מטה‬
‫אזנו כלל לשמוע מה שנעשה מאחרים‪ ,‬ועין(בדרך ארץ זוטא ‪ ,‬פרק ד)‪ :‬אזניך שלא‬
‫שמעת מהם דברים בטלים‪ ,‬הם יקשיבו לך שלום וכו'‪ ,‬וזוהי מדרגת הבעטליר‬
‫השני‪ ,‬כי על ידי תוקף התגלות אלוקותו יתברך‪ ,‬שאין בלעדיו יתברך כלל‪ ,‬אז זוכה‬
‫לראות ולשמוע פלאי פלאות‪ ,‬ובכל פסיעה ופסיעה שומע קולו יתברך המתלבש‬
‫ומצטמצם מאין סוף ועד אין תכלית לעוררו ולקרבו (כמובא בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬חלק‬
‫א' סימן נד) עין שם‪ ,‬ואפילו כשמדבר אל בני אדם‪ ,‬יודע ומאמין כי אין בלעדיו‬
‫יתברך כלל‪ ,‬ואזי מלביש בדיבורים שיחות ותפילות אליו יתברך (כמובא שם ‪ ,‬סימן‬
‫ה)‪.‬‬
‫וזוהי מדרגת הבעטליר השלישי וכו'‪ ,‬שאינו מדבר שום דיבורים שאינם שבחים‬
‫למקום ברוך הוא‪ ,‬כי הוא כבד פה לגמרי‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל מה אומנותו של אדם‬
‫בעולם הזה? ישים עצמו כאלם‪ .‬יכול אף לדברי תורה? תלמוד לומר צדק תדברון‬
‫עיין שם‪ .‬וכן מדרגת הבעטליר הרביעי שהיה לו צוואר ישר ואינו מניח שום קול‬
‫בעולם ויכול לקרב את הצפרים וכו קודשא בריך הוא ושכינתיה‪( ,‬עיין ליקו"מ ח"א‬
‫סימן ג') וכן הבעטליר החמישי השישי והשביעי הכל לכל קשורים זה בזה‪ ,‬ויש בזה‬
‫תילי תילין של סודות ורזין וסתרי נסתרות‪ ,‬אשר לא יכילם הרעיון וההשגה כל‪,‬‬
‫וכמו שאמר רבינו ז"ל בעצמו אם לא בא לזה העולם רק להשיג מעשה זה גם כן‬
‫כדאי לו וכו' אשרינו ואשרי חלקינו שזכינו לידע מרבי אמת כזה‪ ,‬המלמדינו עיצות‬
‫נוראות כאלו‪ ,‬ומחזק ומאמץ אותנו‪ ,‬טוב להודות להשם יתברךעל כל החסד חנם‬
‫שעשה עמנו – חבלים נפלו לנו בנעימים‪.‬‬
‫והנה במדרש בפרשת השבוע‪ ,‬קדושים תהיו כי קדוש אני‪ ,‬יכול כמוני? תלמוד‬
‫לומר כי קדוש אני – קדושתי למעלה מקדושתכם‪ ,‬וכבר רבו בו הפרושים‪ ,‬ויש‬
‫לומר על פי דברי רבינו ז"ל (לקו"מ ח"א סימן רכ"א) שויתי ה' לנגדי תמיד‪ ,‬בחינת‬
‫מתנגד וכפרושו של הרב מטשעהרין (פרפראות לחכמה) הינו האדם צריך לידע‬
‫ולצייר בדעתו כאילו השם יתברך מתנגד ואינו מסכים עמו עין שם ומבואר היטב‬
‫(סימן ס"ג) אצל השם יתברך צריך להיות בחינת מגולה ומכוסה וכו'‪ ,‬כי צריך‬
‫לדבק עצמו ולקרב עצמו להשם יתברך כאילו כביכול השם יתברך נגלה ומתקרב‬
‫אליו‪ ,‬אבל כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך‪ ,‬ומרגיש על עצמו נעם זיו שכינתו‬
‫יתברך‪ ,‬צריך להתרחק יותר‪ ,‬הינו כל מה שמתקרב יותר‪ ,‬צריך לידע שהוא רחוק‬
‫מאוד מהשם יתברך‪ ,‬כי אם ידמה במחשבתו ויחשוב שהוא כבר נתקרב להשם‬
‫יתברך ויודע בידיעות השם יתברך‪ ,‬זה סימן שאינו יודע כלום‪ ,‬כי אם היה יודע קצת‬
‫מהשם יתברך‪ ,‬היה יודע שהוא רחוק מאוד מאוד וכו' עין שם‪.‬‬
‫וכן מבואר באריכות בליקוטי הלכות שזה מה שכתוב באברהם וירא את המקום‬
‫מרחוק‪ ,‬בחינת מרחוק ה' נראה אלי וגו'‪ ,‬עין שם‪( ,‬וכן הוא בליקו"ה השכמת הבוקר‬
‫א') שזה בחינת פרשת פרה – לטהר טמאים ולטמא טהורים וכו'‪ ,‬הינו אף שציויתי‬
‫לכם קדושים תהיו – שתמשיכו אצלכם השכינה מקור הקדושה ותחקקו היטב‬
‫בדעתכם שאין שום מציאות בלעדי כלל‪ ,‬כי קדוש אני – אף על פי כן צריך שתדעו‬
‫– קדושתי למעלה מקדושתכם‪ ,‬לידע שעדיין לא השגתם כלל‪ ,‬כי אני למעלה מכם‬
‫בבחינת סובב כל עלמין שזה בחינת איה מקום כבודו ומלא כל הארץ כבודו‪.‬‬
‫שמצד אחד צריך להכניס את המקיף לפנים‪ ,‬לידע שמלא כל הארץ כבודו‪ ,‬ואף על‬
‫פי כן צריך לידע שיש מקיפים חדשים שסובבים כל עלמין ועדין איני יודע כלום‪,‬‬
‫שהוא הלימוד של דרי מעלה ודרי מטה‪ ,‬אשר צריכים לכלל יחדיו‪ ,‬כי בחינת אי"ה‬
‫הוא סוד הכתר המקיפים‪ ,‬לידע תמיד שעדיין אין יודעים כלל‪ ,‬ובחינת מלא הוא‬
‫סוד המלכות הפנימיים שמקבל על עצמו על מלכותו יתברך שזהו סוד שם הוי"ה‬
‫שהוא סתים וגליא‪ ,‬כי על ידי שמו יתברך אנו קוראים אותו יתברך‪ ,‬וממשיכים‬
‫אלקותו יתברך למטה בבחינת מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬אבל אף על פי כן עדיין השגת‬
‫שמו יתברך נעלמת ונסתרת מאתנו‪ ,‬וזה בחינת – לא כשאני נכתב אני נקרא‪ ,‬בחינת‬
‫זה שמי לעולם‪ ,‬לעלם כתיב‪ ,‬וזה זכרי לדר דר שצריכין לקרותו בשם אדנ"י‪ ,‬בחינת‬
‫מלכות‪ ,‬בחינת אדנותו ומלכותו יתברך‪ ,‬שמלא כל הארץ כבודו‪ ,‬ולכוון בשם הוי"ה‬
‫שהוא בחינת סתים ונעלם‪ ,‬בחינת אי"ה וכנ"ל‪.‬‬
‫ועתה מבואר המדרש הזה כמין חומר‪ ,‬קדושים תהיו כי קדוש אני – שתתקדשו‬
‫ותמשיכו שכינתי בינכם‪ ,‬ולידע שאני עמכם‪ ,‬יכול כמוני? הינו שתחשבו שאתם כבר‬
‫אצלי במדרגה אחת‪ ,‬תלמוד לומר‪ :‬כי קדוש אני – קדושתי למעלה מקדושתכם‪,‬‬
‫והבן היטב למעשה‪.‬‬
‫מרצון לשמד‬
‫שלום וברכה וכל טוב סלה אל האברך היקר החפץ ומשתוקק להכנס בתוך שערי‬
‫הקדושה על פי דרך האמת שקבלנו מהנחל נובע מקור חכמה‪ ,‬זכותו יגן עלינו ‪ ...‬נרו‬
‫יאיר ויזרח‪.‬‬
‫בראשונה צריך שתדע‪ ,‬שהעיקר בעבודת ה' יתברך הוא הרצון‪ ,‬שיהיה רצונו חזק‬
‫מאוד להכנס בתוך שערי הקדושה ולהגיע למה שצריך בזה העולם‪ ,‬וכמו שאמר‬
‫אליהו‪ ,‬זכור לטוב‪ ,‬שצריך לומר‪ :‬מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‪ ,‬ורבינו ז"ל גילה‬
‫שכל אחד ואחד אפלו הפחות שבפחותים יכול להגיע בזה העולם לתכלית המעלה‬
‫וכו' וכו'‪ ,‬אך העיקר שיהיה רצונו חזק ואמיץ מאוד מאוד‪ ,‬וצריך לחגור מתניו‪ ,‬ולידע‬
‫כי תקום נגדו מלחמה כבדה מהבעל דבר‪ ,‬ובפרט מי שכבר היה במצודתם‪ ,‬ומכל‬
‫שכן וכל שכן מי שכבר נשקע ביניהם ימים ושנים רחמנא לצלן‪ ,‬אם רוצה לצאת‬
‫מביניהם‪ ,‬אז מתעוררים כנגדו במלחמה כבדה ועצומה‪ ,‬ובאים ומתפשטים כנגדו‪.‬‬
‫והעיקר יותר מהכל שצריך התחזקות גדולה מאוד מאוד לבלי להניח רצונו‬
‫וכיסופיו‪ ,‬אף שיעבור עליו מה שיעבור‪ ,‬ועל ידי תוקף רצונו וכסופו‪ ,‬ישבור הכל‬
‫וינצח במלחמה‪ ,‬ויכנס אל תוך הקדושה‪ ,‬והנה עיקר שלמות הרצון והכסופין הוא‬
‫על ידי שבא לתוך הדבור‪ ,‬וזה בחינת יחוד כל העולמות‪' ,‬כתר – מלכות'‪ ,‬שהוא‬
‫הרצון והדבור כידוע‪ ,‬וזה כל הענין הנשגב והנורא שגלה רבינו ז"ל בעולם‪ ,‬והוא‬
‫תפלה והתבודדות‪ ,‬שזה הדרך הישן והחדש יתחדש בכל העולם כשיבוא משיח‬
‫צדקינו במהרה בימינו אמן‪ ,‬וכמו שכתוב כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה‬
‫לקרא כולם בשם ה'‪ ,‬כי רבינו ז"ל נשמתו מיחידה דעתיק‪ ,‬כמו שרימז בעצמו‪,‬‬
‫שזהו רצון שברצונות‪ ,‬רעוא דרעווין‪ ,‬תכלית המדרגה העליונה‪ ,‬תורת השם ותפלת‬
‫השם וכו' וכו'‪ ,‬ועל כן יכול לקשר ולהוריד עצמו אל הנשמות הירודות והנפולות‪,‬‬
‫הפגומות והגרועות בעולם כולו‪ ,‬ויש להם תיקון על ידו‪ ,‬שזה בעצמו התקשרות‬
‫הרצון והדבור‪.‬‬
‫ומה שעובר על האדם ומה שנעשה במחשבה‪ ,‬דבור ומעשה וכל רצונותיו וכסופיו‪,‬‬
‫הכל לכל יוציא מפיו ויפרש שיחתו אליו יתברך‪ ,‬ובכוח הצדיק בחינת משה יתעלה‬
‫מתכלית הדרגה התחתונה מעצם השאול תחתית‪ ,‬בחינת שמד‪ ,‬ויעלהו עד תכלית‬
‫המדרגה העליונה‪ ,‬רעוא דרעווין‪ ,‬רצון שברצונות‪ ,‬בחינת עתיק‪ ,‬וכמו שאמר רבינו‬
‫ז"ל‪ :‬אני יכול לעשות מכם צדיקים כמוני ממש‪ ,‬והעיקר לבלי להטעות עצמו ולציית‬
‫את רבינו ז"ל‪ ,‬ואז טוב לך לנצח‪.‬‬
‫הדורש שלומך‪...‬‬
‫התקשרות להצדיק‬
‫בעזרת ה' יתברך‪ ,‬יום ראשון לסדר יתרו התש"ל‬
‫אך טוב וחסד ירדפו אל אהובי‪ ,‬אחי היקר והחביב לי מאוד‪ ,‬השותה ממי הנחל נובע‬
‫מקור חכמה זכותו יגן עלינו‪ ...‬נרו יאיר‪.‬‬
‫מכתבך היקר לנכון קבלתי והנני להשיבך כרצונך‪.‬‬
‫אחי היקר! חזק ואמץ מאד מאד להתחיל על כל פנים מעכשיו מחדש בעבודת‬
‫השם יתברך‪ ,‬וללקט בכל יום תורה ותפלה‪ ,‬מצוות ומעשים טובים‪ ,‬כי איתא בזהר‬
‫הקדוש‪ ,‬אשר כל יום יש לו כנגדו בעולם העליון ארוך מאוד‪ ,‬ופרשנו על פי מה‬
‫דאיתא (בליקו"מ ח"א ס"ו) כי יש לכל אחד רוח דלעילא ורוח דלתתא‪ ,‬והרוחא‬
‫דלעילא גדול מאוד מאוד‪ ,‬ויש לומר שהרוחא דלעילא נתהותה מהתורה ותפלה‬
‫ומצוות ומעשים טובים שעושה האדם‪ ,‬שעל ידי זה מגדיל את שורש נשמתו‪,‬‬
‫ומצחצחו ומזככו מאד‪ ,‬וכל מה שמוסיף תורה ותפלה ומצוות מעשיות‪ ,‬מאירים‬
‫יותר אורות נשגבים בעולם העליון‪ ,‬אשר זה שכרו ותענוגו לעולמי עד ולנצח‪.‬‬
‫אך כל זמן שהאדם בזה העולם‪ ,‬אי אפשר לו לעמוד במדרגה אחת‪ ,‬על כן נופל בכל‬
‫פעם‪ ,‬וזה עיקר הבחירה שנשכח ממנו הכל‪ ,‬ואז חושך בעדו‪ ,‬ואז רוח נפשו למטה‬
‫– רוחא דלתתא‪ ,‬והוא בסכנה גדולה‪ ,‬וצריך לראות תמיד ולקשר עצמו אל ההארה‬
‫שהאירה עליו כבר‪ ,‬ועל ידי כח זה יתחיל על ככל פנים מעכשיו מחדש‪ ,‬וכמו שאמר‬
‫רבינו ז"ל (סימן רכב) כמו שעור הולך אחר מקלו‪ ,‬כן צריך האדם לילך על כל פנים‬
‫עם ההארה שהאירה לו מקודם‪ ,‬ועל ידי זה יזכה להתחיל מחדש בתוספת קדושה‬
‫וטהרה‪ ,‬ומובא שם (סו) אשר אור הצדיק גבוה מאוד‪ ,‬והתלמידים נמשכים ממנו‬
‫כמו ענפים מאילן‪ ,‬עין שם‪ ,‬ויש לומר כי הצדיק בעצמו הוא רוחא דלעילא כנגד‬
‫התלמידים שהם הרוחא דלתתא שלו ודו"ק‪ ,‬וכמובא (סימן כב) כי הצדיק הוא‬
‫בחינת נשמה כנגד העם עיין שם‪.‬‬
‫ועל כן עיקר העצה כשעובר עלינו מה שעובר‪ ,‬העיקר לקשר עצמו אל הצדיק‬
‫האמת‪ ,‬הינו הרוחא דלתתא שלו מאיזו בחינה שהוא מונח‪ ,‬אל אור הגדול של‬
‫הצדיק האמת‪ ,‬ולשקוד מאד על דלתות ספריו הקדושים‪ ,‬ואשרי מי שזוכה לשקוד‬
‫בלקוטי מוהר"ן עד שיהיה שגור בעל פה‪ ,‬כאשר הזהירנו על זה ביותר רבינו ז"ל‬
‫בעצמו‪ ,‬ואמר שזוהי מצוה גדולה לשקוד על ספרו‪ ,‬ויכול להעשות בעל תשובה‬
‫גמור ובעל מוח גדול‪ ,‬ומוהרנ"ת ז"ל אמר שבגוף שיהיה הלקוטי מוהר"ן התולעים‬
‫שבקבר לא יגשו אליו‪ ,‬ורובם מאנשי שלומינו מסימים את הלקוטי מוהר"ן מדי‬
‫חודש‪ ,‬אשרי להם ואשרי חלקם‪ ,‬יהי חלקם עמהם‪.‬‬
‫אשרינו ואשרי חלקינו‪ ,‬שזכינו לידע מרבי אמת שכזה‪ ,‬המעורר אותנו לחשוב על‬
‫תכליתנו הנצחית‪ ,‬ולבל נישן ימינו ושנותינו להבל ולריק‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬רק לשקוד‬
‫בתורה‪ ,‬בתפלה ומהתבודדות שזה העיקר בזה העולם‪.‬‬
‫הדורש שלומך באהבה רבה מאד מאד‪...‬‬
‫‪ | 37‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪38‬‬
‫ל‬
‫א‬
‫י‬
‫נ‬
‫ד‬
‫ב האריות‬
‫בגו‬
‫‪ | 39‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫ממרוקו‬
‫להרי הגעגועים‬
‫במירון‬
‫סיפורו הבלתי ייאמן של הרה"ח רבי דניאל דיין שליט"א‪ ,‬אשר מצא את‬
‫אור האורות בפתע פתאום באמצע חלום ההצלחה העצומה במדינת העשירות‪.‬‬
‫שם בין העיר 'הארלם' ‪ -‬המסוכנת לבני אדם מהישוב‪ ,‬לבין ניגון יהודי שבוקע‬
‫מבית כנסת עלום‪-‬שם‪ ,‬חתר הרועה השמיני חתירה מתחת כסא כבודו ית'‪ ,‬אל‬
‫לבו של אחד מישראל שכלל לא הכירו | מעשה פלאי של לב הנובע וכוסף בין‬
‫ההרים הקסומים למרגלות ציונו של רבי שמעון בר יוחאי זיע"א‪ ,‬ושם בצלו של‬
‫אילן גדול משרטט ר' דניאל את תווי חייו המופלאים באור הצדיק‪.‬‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪40‬‬
‫‪ -‬הרב דניאל דיין ‪-‬‬
‫אקדמות מילין‬
‫ראיתי להקדים דבר‪-‬מה על מפתן הפתח‪ ,‬טרם ניכנס לפתחי‬
‫עולמי ומאורעות חיי‪.‬‬
‫פרסום‪ .‬כמה קשה ומר הוא לאנשי הצדיק‪ .‬הן מי שקצת טעם‬
‫מהמעיינות היוצאים מבית ה'‪ ,‬כל הענין הזה הבלי הבלים‪.‬‬
‫דאנשי הבעל תפילה ‪ -‬אשר על שכמו המשרה על כסא דוד‬
‫ועל ממלכתו להכינה ולסעדה עד עולם ‪ -‬עני ונכה רוח וחרד‬
‫על דברי בביטול גמור‪ ,‬דעל ידי ענוותם כי רבה דייקא‪ ,‬יקבצו‬
‫את כל העשרה אנשי המלך‪ ,‬עד שכל העולם יתנו לו יתברך‬
‫כתר מלוכה‪ ,‬ומלכותא דשמיא מלאת כל ארעא‪.‬‬
‫אך לצד המלחמה בפרסום‪ ,‬עוררונו רבינו הקדוש להפיץ‬
‫מעיינותיו חוצה‪ ,‬ולהאיר ארץ ולדרים עליה ברוח התקווה‬
‫האינסופית שמפיח באנשיו‪ ,‬לאמר לכל יהודי באשר הוא‪,‬‬
‫גם בעמקי עמקים ובשאול תחתיה‪ ,‬בן ה' אתה‪ .‬וגם אם נדמה‬
‫כל חייך כהפוך ממה שה' יתברך דורש מעמך‪ ,‬דע לך שהוא‬
‫חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח‪ ,‬והוא עוקב אחר כל צעד‬
‫וצעד‪ ,‬בדאגה וברחמים‪ .‬ביום אחד הוא עוד יתגלה לך‪ ,‬הוא‬
‫יפתח לך את הדלת כדי להראותך אשר הוא זה שריחם עליך‬
‫בתוקף כל הדרך הקשה והמסובב בייסורים‪ ,‬ואדרבא‪ ,‬מעומק‬
‫השאול חתר הצדיק הקדוש חתירה מיוחדת עד שהפך את‬
‫כל הקערה על פיה‪ ,‬מרע טוב‪ ,‬מזדונות זכויות‪ ,‬ומחושך לאור‬
‫גדול‪ .‬אך זאת אשר חפצתי לבטא בשרטוטי מילין אלו‪.‬‬
‫וכבר מקובלנו מהתלמיד הגדול והנורא‪ ,‬מורינו הק' רבי נתן‬
‫זיע"א‪ ,‬אשר בזכותו נשארו כל כך הרבה עלים מאותו נהר‬
‫מרפא כל‪ ,‬שגילה כי עתה עיקר חפצינו הוא להרבות ספרים‬
‫חדשים‪ ,‬אשר נכתבים על ידי אלו שעברו חיים מרים ממוות‪,‬‬
‫ובתשובתם להשי"ת מתחברים ספרים חדשים‪ .‬וזאת אשר‬
‫מגלה הרה"ק מטשהערין זיע"א על התגלות מאמר ס"א‪,‬‬
‫הנמשך ממקום שלא לקח וכו'‪ ,‬הנהירה יותר ממשחא‬
‫דאפרסמונא דכיא‪" :‬ושמעתי מפיו הקדוש בפירוש‪ ...‬שחקר‬
‫הרבה בדעתו במה לזכות את העולם ולהאיר להם קצת‬
‫מהרשימה הקדושה שקיבל מרבינו ז"ל‪ ,‬ונתברר לו שהוא רק‬
‫על‪-‬ידי שיכתוב ספרים רבים בענין זה ויפיצם בישראל וכו'‪,‬‬
‫שכל זה הוא בחינת ידי הכתיבה"‪( .‬פרפראות לחכמה‪ ,‬תו' ס"א)‪.‬‬
‫הן על ידי הכתיבה של כל אחד בפרטיות נמשך מהמנהיג‪ ,‬שכל‬
‫וג'לג'ל הכולל‪ ,‬פ'ל'ג'י מימיו העמוקים ‪ -‬להעביר ולהכרית כל‬
‫הג'יל'ולים עד כי תמלא הארץ דעת את ה'‪ ,‬כמים לים מכסים‪.‬‬
‫כי עיקר רשות הכתיבה ניתנה לנו אך ורק לגלות מלכות ה'‬
‫בעולם‪ ,‬לידע ולהודיע שאין שום יאוש בעולם כלל‪ .‬גם אם‬
‫התרחקת מהעדר כל כך שאינך שומע קול הרועה כלל‪ ,‬ואף‬
‫נדמה לך שהרועה בעצמו כביכול משך ידיו ח"ו ולא אכפת‬
‫ליה ממך כלל‪ ,‬זועק לך הרועה נאמן בכל תו מהניגון הנפלא‬
‫אשר הוא מנגן בהשיר שיתער לעתיד לבוא‪ ,‬שהשי"ת אתך‬
‫ואצלך‪ ,‬והוא משתעשע בעצם היותך חלק אלוק ממעל‪,‬‬
‫מובדל מכל הגויים‪ ,‬ללא כל נתינת טעם לאהבה זו‪.‬‬
‫ׁאין‬
‫ׁעו ִֹשׂין לִ רְ פו ָּאה ַאף עַל ִּפי ֶש ֵ‬
‫ִּ"כי ֲאנ ְַחנ ּו נ ְִקר ִָאים 'עַם ְסגֻ ָּלה' ְּכמוֹ ְסגֻ ָּלה ֶש‬
‫ַטבַע ְמ ַחֵיּב ֶׁש ִיּהְ יֶה זֶה לִ רְ פו ָּאה ַאף עַל ִּפי כֵן ַה ָּדבָר ַהֶזּה ְמ ֻס ָגּל לִ רְ פו ָּאה ְוזֶה‬
‫ה ֶּ‬
‫ׁי ֵמבִ ין זֶה‪ְּ ,‬כמוֹ כֵן ֲאנ ְַחנ ּו ָלקַח או ָֹתנ ּו‬
‫ַשׂכֶל ָהאֱנו ִֹש‬
‫ׁאין ה ֵּ‬
‫ַטבַע ֶש ֵ‬
‫לְ ַמעְ לָה ֵמה ֶּ‬
‫ׁי ֵמבִ ין ֶאת ָּכל זֶה‬
‫ַשׂכֶל ָהאֱנו ִֹש‬
‫ׁאין ה ֵּ‬
‫ׁם י ְִת ָּברַךְ לְ עַם ְסגֻ ָּלתוֹ‪ַ ,‬אף עַל ִּפי ֶש ֵ‬
‫ַש‬
‫ה ֵּ‬
‫ׁק ְטרֵג ִמ ַּדת ה ִַּדין‪:‬‬
‫ֵאיךְ ָלקַח עַם ִמ ּתוֹךְ ע ִַּמים ְּכמוֹ ִּבְׁשעַת ְקרִ יעַת יַם סוּף ֶש ִּ‬
‫ַה ָּלל ּו עוֹבְ דֵי עַכּ וּ"ם וְכוּ' ַאף עַל ִּפי כֵן ַה ָּקדוֹׁש ָּברוּךְ הוּא ָלקַח או ָֹתנ ּו לְ עַם‬
‫ַטבַע לְ ַמעְ לָה ִמ ֵּשׂכֶל‬
‫ׁהוּא לְ ַמעְ לָה ֵמה ֶּ‬
‫קָדוֹׁש נ ְִמצָא ֶׁשֶזּה ַה ָּדבָר ְּכמוֹ ְסגֻ ָּלה ֶש‬
‫ׁי"‪( .‬ליקוטי מוהר"ן כ"א)‪.‬‬
‫אֱנו ִֹש‬
‫ואלו הספרים החדשים‪ ,‬אשר כל תוכנם תקווה ודרך לרבים‬
‫אל הנחל הנובע המחייה כל צמא‪ ,‬מחויב האדם לכתוב‪ ,‬כפי‬
‫אשר הורה לנו דוד המלך במזמור אשר בו אנו מקוננים מרה‬
‫בעת חצות הלילה‪" ,‬אלמדה פושעים דרכיך‪ ,‬וחטאים אליך‬
‫ישובו"‪ .‬זאת זאת היא דרך התשובה עצמה‪.‬‬
‫‪ | 41‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫כי כל המחלוקות הפנימיות‪ ,‬בתוך אברי הגוף פנימה‪ ,‬בין הלב והמוח‪ ,‬מחלוקת‬
‫ומלחמת הנשמה הבלתי נמחקת מול שכחה מוחלטת עד שנחשב בדעתו כבלתי‬
‫נודע אל ה' ח"ו‪ ,‬הם אלו אשר נהפכים לספרים בכוח הצדיק ובאמונה בו‪ ,‬בדרכים‬
‫הנפלאות שסולל לנו דווקא עתה בונה הדרכים הגדול אל שער הבינה‪ ,‬פרשת כל‬
‫הדרכים של כל בני העולם‪ ,‬ומשם לכתר העליון בניגון מתוק של כל אחד ואחד‪,‬‬
‫כאשר כל תו נצרך לניגון הכללי שיגאל את העולם במתיקותו‪.‬‬
‫"כי מכל מחלוקת נעשה ספר‪ ,‬בחינת שאלות ותשובות‪ .‬כי המחלוקת היא שאלה וקשיא‪ ,‬שמקשין‬
‫ושואלין עליו‪ .‬והוא שב בתשובה‪ ,‬ועל ידי זה הוא משיב ומתרץ השאלה‪ ,‬ונעשה מזה בחינת ספר‬
‫שאלות ותשובות‪ .‬כי על ידי התשובה‪ ,‬על ידי זה נתחדשים אצלו כמה ספרים‪ .‬כי יש כמה ספרים‬
‫עכשיו‪ ,‬וגם עתידים להיות עוד כמה ספרים‪ ,‬וכלם צריכים להעולם"‪( .‬ליקו"מ ס"א)‬
‫ואם כולם צריכים להעולם‪ ,‬מי אנוכי שאמנע טוב משלוחי "מאור הנחל" שע"י‬
‫"שיח השדה"‪ ,‬אשר בקשוני רבות לפרסם את הספר החדש הפרטי שלי‪ ,‬סיפור‬
‫חיי אשר זרוע דמעה רבה‪ ,‬אך הקצירה בשמחה גם היא הגיעה‪ ,‬כפי שתחזינה עיני‬
‫הקורא‪ .‬ואל לחשוש כלל לענייני פרסום‪ ,‬כי אם יזכו כמה נפשות להתחזק ויתפרסם‬
‫שם הצדיק ע"י כך‪ ,‬שווה למסור על כך הנפש‪ .‬כי בכל יהודי יש נקודה שאין נמצא‬
‫בשני‪ ,‬כי 'לא מצית למעבד עובדא כמעשה דאבא אומנא'‪ ,‬ובפרט מה שיתגלה‬
‫גדולת הצדיק‪ ,‬לראות דוגמאות חיות של המתקרבים אליו אפילו שנפלו לשאול‬
‫תחתיות ומתחתיו‪ ,‬ושה' גדול‪ ,‬ואין יודעים כלל‪ .‬ובזה יתגלה רחמיו המרובים של ה'‬
‫ית'‪ ,‬אשר חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח‪.‬‬
‫יודע אני את אשר עלי להכין שביל ללב כל אחד אשר ב"העולם"‪ ,‬ועל כן אנקוט‬
‫במשנה הזהירות‪ ,‬ללמד גם זאת לכל אשר עדו עליהם צרה וצוקה בכרך גדול של‬
‫רומי‪ ,‬שיש להם לדעת אשר אין להם לפרט פרטי פרטי עברם‪ ,‬כדי שלא לגרות‬
‫הסט"א בנשמות הזכות‪ ,‬אשר כל אלה זר להם‪ .‬ויש לנפות ניפוי אחר ניפוי את‬
‫אשר כותבים לקרב עם הנמצא בצימאון אדיר‪ ,‬בעוד שיני הס"מ נועצים את אחרוני‬
‫ציפורניהם הכואבים‪ .‬כי את זה לעומת זה עשה האלוקים‪ .‬נזהר נזהרתי‪ .‬ולמזהיר‬
‫ולנזהר שלומים תן כמי נהר‪.‬‬
‫ומרוקו‪ ,‬אחת אחרי השנייה‪ ,‬וגם זה אשר הרגשנו בהכחדת היהדות המפוארת‪.‬‬
‫ׁך‬
‫אסה‪ .‬ו ְִעיר ְגּאוֹנִים ‪ּ /‬ונְבוֹנִים ‪ְ /‬מאוֹרָם ח ֶֹש ְ‬
‫ת‪ ‬סג ְְל ַמ ָ‬
‫"וְהוֹי ֶא ְקרָא ‪ִּ /‬כ ְמ ֵצרָה ‪ /‬עַל ְק ִה ַּל ַ‬
‫ָסה‪ .‬ו ְַה ִּמְׁשנָה ‪ִ /‬לְׁשנִינָה ‪ְּ /‬ב ַר ְג ַליִם נ ְִר ָמ ָסה;‬
‫ַמוּד ‪ /‬ו ְַה ַּת ְלמוּד ‪ /‬ו ְַה ִּב ְנָיּה ֶנ ֱהר ָ‬
‫ׁח ע ּ‬
‫ִּכ ָּסה; ו ְָש‬
‫ֻק ִרים ‪ /‬עֵין אוֹיֵב לֹא ַח ָסה;‬
‫ֻח ָסה‪ֲ ,‬עלֵי י ְָק ִרים ‪ְ /‬ד ָ‬
‫ָס‪ ‬ה ְמי ַ‬
‫ו ְִעיר ְמל ּוכָה ‪ /‬ו ְַה ְנּבוֹכָה ‪ַ /‬מ ְראכ ַ‬
‫ָמ ָסה;‬
‫ָתה נ ַ‬
‫ל‪ ‬ת ְל ְמ ֶסן ‪ /‬ו ְַה ְדר ָ‬
‫ׁסה‪ .‬ו ְֵאי ח ֶֹסן ‪ְ /‬ק ַה ַּ‬
‫ל‪ ‬פאס ‪ /‬יוֹם נ ְָתנ ּו ִל ְמ ִש ָ‬
‫ֲהה ָא ַפס ‪ְ /‬ק ַה ַ‬
‫אָ‬
‫ׁר‬
‫ֲש‬
‫ְאסה‪ .‬ו ְּסוּת ֶא ְק ְרעָה ‪ֲ /‬עלֵי‪ ‬ד ְַרעָה ‪ /‬א ֶ‬
‫ֵי‪ ‬ס ְב ָּתה‪ ‬ו ַּמ ְכנ ָ‬
‫וְקוֹל ָא ִרים ‪ְּ /‬ב ַת ְמרו ִּרים ‪ֲ /‬על ַ‬
‫ׂה"‪( .‬קינת האבן עזרא על יהדות ספרד ומרוקו)‪.‬‬
‫ְל ָפנִים נ ְִת ָּפ ָש‬
‫וכך‪ ,‬ברחתי ממרוקו כשפני מועדות לארץ הקודש יחד עם אחיי הגדולים‪ ,‬עם‬
‫קבוצת נוער‪ .‬המסע עבר דרך טנג'יר מליליא‪ ,‬ספרד‪ .‬ומשם לשוויץ וצרפת‪ ,‬עד‬
‫'קריית ים' שבצפון ארץ ישראל‪.‬‬
‫עוד בהיותנו במרוקו נפטר אבי ע"ה‪ ,‬כך שמצאתי את עצמי בארץ ישראל‪ ,‬בלי‬
‫אבא‪ ,‬במוסדות "עליית הנוער" במסגרת ה'מזרחי' – מסורתי‪ .‬וכך קיבלתי חינוך‬
‫פשרני‪' ,‬חטוף מזה ומזה'‪ ,‬ואל תנח ידך מתענוגים משולבים של עולם התוהו ועולם‬
‫התורה‪ .‬האמונה גם היא הלכה ונחלשה‪ .‬מראות מרוקו הלכו והתחלפו בפריקת‬
‫עול ובאמונה ב'כוחי ועוצם ידי' ר"ל‪ ,‬היפך האמונה השורשית הטהורה באחדות‬
‫הפשוט‪ .‬כמובן שתחילה הותקפתי הלם‪ ,‬אך במהרה נחלשתי‪ .‬ואבוי לנער הכה‬
‫מטולטל‪ .‬אמי ע"ה ניסתה לשמור על אמונה פשוטה‪ ,‬אך עם השנים הכל הלך‬
‫ונשכח לגמרי‪.‬‬
‫טלטול אחר טלטול‪ ,‬ככל נער חופשי ממוצע‪ ,‬מבסיסי צבא נדדתי להתפרנס על‪-‬ידי‬
‫מכרות נחושת בדרום ארץ ישראל‪ ,‬הכל כדי לגייס די ממון להתחיל חיים חדשים‬
‫במקום הכי רחוק מקדושת ארץ ישראל‪ .‬אדהכי והכי‪ ,‬רגע לפני מלחמת יום‪-‬כיפור‪,‬‬
‫מצאתי עצמי על מעוף הציפור בדרכי לניו‪-‬יורק‪ ,‬מהרהר את החלומות הטובים‬
‫ביותר הניתנים לדמיון מוח אנושי‪ .‬אני כה בטוח בהצלחתי מעבר לים‪ ,‬בניתוק כל‬
‫קשר עין עם כל מה שתורת משה מסמלת ה"י‪ ,‬ובתחילת דרך של הצלחה פורצת‬
‫גבולות‪ ,‬במדינה שגם הבלתי אפשרי נמצא בהישג יד בכוח הממון והתהילה שאין‬
‫בה ממשות כלל‪ .‬השפה המקומית כבר הייתה שגורה על פי טרם ביאתי לכאן‪.‬‬
‫מרוקו‬
‫כרך גדול של רומי‬
‫כך התקרבתי לרבינו הקדוש‪ ,‬קודש הקדשים‪ ,‬אור האורות‪ ,‬המנהיג הרחמן שנשלח‬
‫לנו ע"י הבורא יתברך שמו באחרית הימים להאיר לנו בעומק החושך‪.‬‬
‫מרוקו‪ ,‬עיר מלאת געגועים‪ .‬בשם צדיקים קדמונים נהגו במרוקו למסור מדור לדור‪,‬‬
‫ָמד [ופנה]‬
‫כי הארץ מקודשת היא באור אלוקי‪ ,‬לפי מה שגילו חז"ל במדרש " ּג ְִר ָּג ִׁשי ע ַ‬
‫ָק ְח ִּתי‬
‫ֵמ ֵאלָיו‪ְ ,‬ל ִפיכ ְָך נ ְִּתנָה לוֹ ֶארֶץ י ָָפה ְּכ ַא ְרצוֹ‪ֲ ,‬הדָא הוּא ִד ְכ ִתיב (ישעיה לו‪ ,‬יז)‪ :‬עַד ּב ִֹאי ְול ַ‬
‫ֶא ְתכֶם ֶאל ֶארֶץ ְּכ ַא ְר ְצכֶם‪ ,‬זוֹ ַא ְפ ִר ֵיקי"‪( ,‬מדרש רבא‪ ,‬מצורע‪ ,‬פרשה יז)‪ .‬והעידו הצדיקים‬
‫מנוחתם עדן שחבל ארץ זו היא מרוקו שבאפריקה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬בין "הארץ כארצכם"‪ ,‬הלא היא קדושת ארץ ישראל מכוח הצדיקים שמילאו‬
‫אותה‪ ,‬נולדתי למשפחה מרוקאית מסורתית בשנת תשכ"א‪ .‬אך גם כאשר‬
‫למסורתיים דמינו‪ ,‬חשנו דבוקים באמונה תמימה ובאהבת ה' שמילאה את ערי‬
‫מרוקו בתפארתם‪ .‬לא פלא הדבר‪ .‬האמונה הזכה הייתה שפוכה על פני כל אחד‪,‬‬
‫מנער ועד זקן טף ונשים‪ ,‬וצהלתם על פניהם‪ .‬שיירות שיירות נסעו משפחות‬
‫שלמות תדיר לפקוד את כל קברי הצדיקים העליונים הטמונים בפזורות מרוקו‪,‬‬
‫כקברי רבי דוד ומשה הידועים בסגולתם‪ .‬ורבו הקברים אשר נודעו במופתים‬
‫גלויים לכל דורשי הצדיקים הטמונים שם‪ .‬כאשר המתפלל על עצמו היה לן בלילה‬
‫על הקבר שמחוץ ליישוב בתפילות והפצרות מעומק הלב‪ ,‬והיה המתפלל מעתיר‬
‫בתפילה עד אשר אירעו לו אחד משני הדברים‪ .‬האחד שהיה יוצא נחיל מים זכים‬
‫מבין אבני הקבר‪ ,‬לאמר נושעת במים חיים בהשפעות טובות‪ .‬או‪ ,‬אשר נגלה לו‬
‫דמותו של הצדיק בחלום באותו לילה אשר לן בסביבות הציון‪.‬‬
‫והלא דבר הוא‪ ,‬המופתים של הצדיקים נולדו מכוח האמונה הבלתי מתפשרת‬
‫של הפוקדים אותם‪ ,‬עד כדי כך הייתה אמונתם הזכה של בני מרוקו‪ ,‬שפעלו כל‬
‫הישועות בכוח תמימותם היהודית השורשית מדור דור‪ ,‬כי ה' מתאווה לדיבור של‬
‫אמת‪ ,‬ובמרוקו של אז הייתה האמת והאמונה חד ובהיר לכולם‪ ,‬גם לאנשי הכפרים‪.‬‬
‫עד הנה‪ ,‬בהיזכרי את מראות הפלאות של הרחובות המטוהרים של מרוקו‪ ,‬זולגות‬
‫הדמעות כלא מאמין‪ .‬אלפי ילדים הולכים ללמוד תורה לשמה‪ ,‬הנשים כולן צנועות‬
‫וחסודות‪ ,‬ומסירת התורה ניתנת מפי ענקי עולם‪ .‬בעלי הקבלה שבהם בנו את‬
‫ישיבותיהם בעיר 'תאפלילאת'‪ ,‬בעוד במרקש מתגלים מנהיגים עצומים‪ ,‬גאונים‬
‫קדושים וצדיקי עליון‪ .‬כך התוודענו למרנן קדוש עליון באבא סאלי זיע"א‪ ,‬לשושלת‬
‫אבוחצירא‪ ,‬והדף יכלה והמה הקדושים לא יכלו‪ .‬וה'מופתים'‪ ,‬נשפכים בכל עבר‪.‬‬
‫אך השי"ת סיבב‪ ,‬אשר הצירו את צעדינו במרוקו‪ ,‬כי נפל החורבן על העיר‪ ,‬ואנשי‬
‫אמנה אבדו‪ .‬עד שנאמרה שוב ושוב קינת "אהה ירד על ספרד ומרוקו" שחיבר‬
‫הקדוש רבי אברהם אבן עזרא על האירועים תחת שלטון אל מוואחידון‪ .‬בקינתו‬
‫זו מציין האבן עזרא את חורבנן של הקהילות היהודיות בערים השונות של ספרד‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪42‬‬
‫אני כאן‪ ,‬בעומק עומק הסטרא אחרא‪ ,‬כאשר פרוסים לפניי כל פיתויי ההצלחה‬
‫המדומים שבאמתחת ארס הס"מ‪ .‬עיוורון עיניים מוחלט‪ .‬הכל בוהק ומכריז‬
‫על עצמו כקיים‪ ,‬גם אם הכל באמת 'מדמה' ואחיזת עיניים‪ .‬כאן‪ ,‬מול הבניינים‬
‫העוצמתיים הנוגעים בעננים מרוב גובהם‪ ,‬ליבי מתמלא פרפורים‪ .‬הרגשת הצלחה‪.‬‬
‫כעת יצאתי לחירות‪ .‬הולכים לכבוש את העולם‪ .‬כבישה אחר כבישה‪ .‬בדרכי הטבע‪.‬‬
‫לקראת ההצלחה בארה"ב במקצוע אותו למדתי‪ ,‬הגעתי לידידים בקונטיקט‪ ,‬שם‬
‫שהיתי תקופה קצרה‪ ,‬ומשם עברתי לניו יורק‪ ,‬והלב המתפתה יכול להצדיק הכל‪,‬‬
‫'מותר לך להתבזות בדרך אל ההצלחה המדומה'‪ .‬שמעתי ללב שסר‪ ,‬התחלתי‬
‫לעבוד בעבודות בזויות‪ .‬ובניהם‪ ,‬איש בטחון במגבית היהודית‪ .‬עם הפרוטות‬
‫שחסכתי המשכתי להשקיע בחלום ההצלחה‪.‬‬
‫ברגע מסוים‪ ,‬נדחפתי על ידי ההצלחה לכרך גדול של רומי‪ ,‬והיא הייתה מסחררת‪.‬‬
‫לפתע כאילו וכל הדלתות פתוחות‪ ,‬רק תבוא‪ .‬שמי פורסם מאד בתחומי‪ ,‬והתהילה‬
‫רק הלכה והתרחבה‪ .‬היכן ה' בכרך גדול של רומי? איני יודע כלל לבקש‪ ,‬הסתרה‬
‫שבתוך הסתרה‪ ,‬דומה כמי שאין לו אלוק‪ ,‬הנאמר על הדר בחו"ל‪ .‬שמיים קודרים‪,‬‬
‫מי כלל מסתכל על השמיים‪ ,‬הכל ארציות‪ ,‬מעמד‪ ,‬חשבונות רבים ושלטון יחיד‪.‬‬
‫אני אפילו לא מבקש‪ .‬והשי"ת‪ ,‬הוא עושה עצמו כביכול כרואה ואינו נראה ח"ו‪.‬‬
‫ואני העני שוקע‪ ,‬טובע בטבע; תעבוד תצליח‪ ,‬הכישרון בידיים שלך‪ ,‬וכל העולם‬
‫מוצע לכיבוש‪.‬‬
‫באחד הימים קיבלתי לפתע שיחת טלפון מהארץ‪ ,‬בשיחה התבשרתי שאמי ע"ה‬
‫חלתה בזיהום בכלי הכבד‪ ,‬והייתה זקוקה לטיפול רפואי מסובך‪ .‬בעבר הרחוק‪,‬‬
‫כאשר גרתי במזרח הרחוק‪ ,‬התוודעתי לעולם התזונה הטבעית וריפויים טבעיים‪,‬‬
‫כך שחשבתי בדעתי תיכף‪ ,‬לשלוח לאמי ע"ה כרטיס טיסה‪ ,‬כדי להעניק לה רפואה‬
‫טבעית באחת המרפאות בארצות הברית‪.‬‬
‫לאחר חודש של טיפולים אינטנסיביים ביקשה אמי לחזור לארץ ישראל דרך‬
‫מרוקו‪ ,‬כדי לבקר את בתה‪ ,‬אחותי‪ .‬אך כשהגיעה למרוקו חלתה שוב ואושפזה‬
‫בבית חולים‪ .‬נתבקשתי למהר עצמי למרוקו כדי לסעוד אותה‪ .‬התארגנתי‪,‬‬
‫הצטיידתי בדרכון מרוקאי וטסתי לקזבלנקה‪.‬‬
‫כל הנסיעה הגיעה כרעם באמצע ההצלחה המסחררת‪ ,‬כשאני בלוע לגמרי בחיים‬
‫אמריקאים דשנים‪ ,‬שובב ללא כל עול‪ .‬הלב אמר תישאר ותצליח‪ ,‬המוח אומר‪,‬‬
‫אמא‪ .‬וכמו תמיד‪ ,‬בסוף אמא מנצחת את הלב היהודי הפועם‪ ,‬ומפאת כיבוד אם‬
‫ביטלתי ה‪-‬כ‪-‬ל‪ ,‬וטסתי למרוקו לבית החולים בקזבלנקה‪.‬‬
‫פגשתי את אמי במצב רפואי סבוך מאד‪ .‬אך רק ראו עיניי את קירות רחובות מרוקו‬
‫הצלולה‪ ,‬והמה נזכרו במה שספגו בימי עלומיהם‪ ,‬כאשר העיניים היו טהורות‬
‫לחזות בדמויות הוד‪ ,‬אשר השפיעו אמונה ותמימות בלב כל אחד ואחד‪ .‬אט‬
‫אט הלכה האמונה התמה ולבשה פנים בקירות ליבי‪ .‬עד כאילו ונפלט מפי ללא‬
‫כוונה‪ :‬אמא‪ ,‬אני נוסע לשפוך שיח אצל קברות הצדיקים במרוקו‪ ,‬למענך‪ ,‬ואתך‪.‬‬
‫שבוע היא מפצירה בי‪ ,‬ואני מרגיש כה לא רצוי לצדיקים‪ .‬אני פשוט מתבייש‬
‫לדבר עמם‪ .‬היכן הייתי עד לעת צרה זו‪ ,‬היכן הם היו בכרך גדול של רומי‪ ,‬למה‬
‫שכחתי מהם ומאמונתם הנצחית שם‪ .‬וכידוע‪ ,‬דווקא בשעות אלה מכניס הס"מ‬
‫מחשבות של ייאוש‪ ,‬לאמר‪ ,‬כה התרחקת עד שאינך רצוי כלל לפניו ית'‪ .‬אז‬
‫לא ידעתי את אשר אני יודע היום‪ ,‬מחשבות אלו הן כפירה בשורש האמונה‬
‫התמימה והשורשית של כל יהודי במתנת התשובה‪ .‬הרי חלק בלתי נפרד‬
‫מתורת משה הם י"ג מידות של רחמים‪ ,‬וההבטחה של כי לא תישכח מפי זרעו‪.‬‬
‫ועל כל יהודי להאמין כל העת‪ ,‬שה' מסבב כל אחד מישראל בסיבובים שונים‬
‫ובלתי מובנים לעין האדם‪ ,‬עד שבעתו ובזמנו פותח לו דלת הארמון ומושיט לו‬
‫את שרביט הזהב‪ ,‬כי זקן מלא רחמים הוא‪ ,‬וברא כל עולמו אך ורק כדי להיטיב‬
‫עם בניו רחומיו‪.‬‬
‫ראש השנה ב"בבזזו"‬
‫סמוך לראש השנה נסענו להרי מרקש לכפר 'בבזזו' הנידח‪ ,‬מקום הולדת‬
‫אמי ע"ה‪ ,‬באשר כי שם טמון צדיק בשם רבי משה זי"ע‪ ,‬ופלאות ראינו שם‬
‫בילדותינו‪ .‬בבושה עילאית טהורה‪ ,‬התיישבתי לרגלי קבר הצדיק‪ ,‬פרשתי את‬
‫המטפחת היפנית לראשי‪ ,‬והתחלתי לומר מזמורי תהילים‪ ,‬כשעיני זולגות נחלי‬
‫דמעות‪ .‬אין לתאר שלוות נפש אמי החולנית‪ ,‬אשר לפתע נהרו פניה למראה‬
‫המחזה הכה‪-‬מיוחל בלבה‪ ,‬דניאל חוזר לתהילים‪ ,‬לאמונה ולאמת‪ .‬עיניה‬
‫הרואות אשר האמונה חוזרת לנער‪.‬‬
‫אך לא לפרק זמן ארוך‪ .‬כמה ימים עברו‪ ,‬ואני מוצא עצמי בספרד‪ ,‬נח מנוחת‬
‫עולמים‪ .‬מחר‪ ,‬ראש השנה‪.‬‬
‫התעוררות אחת בשעת מצוקה‪ ,‬באה לקרוא אל לב האדם לשוב אל בוראו‬
‫מתוך מצוקתו‪ ,‬כדי שיגלה משם שכאשר אין לו למי לפנות והוא פונה אל‬
‫בוראו‪ ,‬הוא נושע מכל וכל‪ ,‬כי דיבר דיבור אמת שבין אב לבן מתוך חוסר כוח‬
‫מוחלט לקבל כוח עליון טהור‪ .‬אך דרך העולם‪ ,‬כאשר הצרה חולפת נכנס האדם‬
‫לשגרת חייו ואינו מאזין שוב לרמזים הבאים עליו בכל יום‪ .‬שוב תעיתי‪ ,‬שוב‬
‫כשה אובד‪ ,‬שוב הצלחה‪" .‬ואכלת ושבעת – השמרו לכם"‪ .‬ואבא‪ ,‬מאריך אף‪.‬‬
‫מחר ראש השנה‪ ...‬אוי‪ ,‬ראש השנה‪ .‬אוי רבינו‪ ,‬כה חסרת לי אז‪ ,‬טרם הארת לי‬
‫לשוב על עקבותיי‪ ,‬ולא לבלות ימיי בבהלה‪ .‬האם תבוא ללחוש על אוזני; ראש‬
‫השנה היום‪ ,‬יש אצלי תקווה חדשה לגמרי לכל דרי עולם‪.‬‬
‫אמנם זכרתי שערב ר"ה היום‪ ,‬קניתי תפוח ודבש‪ ,‬זכרתי מימי הילדות את‬
‫הברכות‪ ,‬פרשתי את המטפחת היפנית על ראשי וברכתי‪ ,‬אך הכל נשכח תוך‬
‫כמה רגעים‪ .‬אוי ראש השנה‪ ,‬אוי רבינו‪.‬‬
‫ושוב בבוקרו של ראש השנה‪ ,‬אני נזכר‪ ,‬וקורא ללא קול; אייכה בוראי‪ ,‬היכן‬
‫אתה מסתתר‪ ,‬היגלה נא‪ .‬התיישבתי על הגדר‪ ,‬ולפתע התעוררה בי מחשבה‪,‬‬
‫אמרתי‪ :‬בורא עולם‪ ,‬אני תוקע לך בשופר‪ .‬באמתחתי היה צדף‪-‬קונכייה‪ ,‬שאיתו‬
‫תקענו את עצמנו לדעת בקולות פראיים כדרך שובבות בני הנעורים‪ .‬לקחתי‬
‫את הצדף קונכייה‪ ,‬זכרתי את התקיעות מילדות ופשוט‪ ,‬תקעתי ‪...‬‬
‫יושב אני עם בגדי חול בזויים‪ ,‬ושוב אבא שבשמים קורא לי‪' ,‬הנני בא אליך‬
‫בעב הענן'‪ .‬פתאום התמלאתי געגועים לבית הכנסת‪ ,‬לראות שוב בזיו פני ה'‪,‬‬
‫לחזות ולהביט ביהודים פשוטים אשר ממליכים ביום הקדוש הזה את מלך כל‬
‫עולמים‪ ,‬להיזכר במרוקו‪ ,‬באמונה‪ ,‬ביד ה' הטובה‪.‬‬
‫לא ניתן להכניס את המאורעות בעיני השכל‪ .‬כי אינם באים בדרכי הטבע‪ .‬אין‬
‫זה כי אם שריחם ה' על האיל הצמא‪ ,‬ופתח לו הדלת ללא כל מעשה גדול מצד‬
‫התועה‪ .‬מיד רצתי לעבר בית המלון‪.‬‬
‫וכידוע מהאוצר הגדול שהשאיר לנו רבינו הקדוש‪ ,‬שכאשר האדם מהרהר‬
‫בתשובה‪ ,‬מתגברים עליו כל חיילות הס"מ כדי להפריע לו מתשוקתו‬
‫האינסופית לבורא‪ .‬כך שבדיוק כאשר אני פונה כתינוק לרוץ אל בית הכנסת‬
‫ביום הראשון בשנה‪ ,‬נפגשתי בדרך בקבוצת גויים‪ ,‬הם ביקשו ממני להצטרף‬
‫אליהם בבילויי שווא ואכזר‪ .‬אך בכוח עליון דחיתי אותם בהתחמקויות שווא‪.‬‬
‫בעיצומו של ראש השנה‪ ,‬בעוצם השכחה אשר בלבי‪ ,‬ובהיעדר ממני הלכות‬
‫פסוקות‪ ,‬טסתי בלב מלא געגועים עם הליקופטר לגיברלטר‪ ,‬משם עם מעבורת‬
‫לטנג'ר‪ ,‬ומשם רכבת לקזבלנקה‪ .‬הגעתי לפתע עם פנים חדשות לגמרי לבית‬
‫אמי ע"ה‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬ביום ב' של ראש השנה‪ ,‬כבר ישבתי בבית הכנסת בקזבלנקה‪ ,‬בין קהל‬
‫עד הנה‪ ,‬בהיזכרי את‬
‫מראות הפלאות של‬
‫הרחובות המטוהרים של‬
‫מרוקו‪ ,‬זולגות הדמעות‬
‫כלא מאמין‪ .‬אלפי ילדים‬
‫הולכים ללמוד תורה‬
‫לשמה‪ ,‬הנשים כולן‬
‫צנועות וחסודות‪ ,‬ומסירת‬
‫התורה ניתנת מפי ענקי‬
‫עולם‪ .‬בעלי הקבלה‬
‫שבהם בנו את ישיבותיהם‬
‫בעיר 'טפלילנט'‪ ,‬בעוד‬
‫במרקש מתגלים מנהיגים‬
‫עצומים‪ ,‬גאונים קדושים‬
‫וצדיקי עליון‪.‬‬
‫‪ | 43‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫קדושים מעוטפים בטלית‪ ,‬אשר באימה וביראת קודש ממתיקים דינים מעל בני‬
‫ישראל‪ ,‬ונותנים כתר בראש המלך‪ .‬תקיעת השופר של היום‪ ,‬כבר הייתה מושלמת‪,‬‬
‫מפי בעל תוקע הגון‪ ,‬ולא מצדף‪-‬קונכייה‪ .‬אך בליבי האמנתי‪ ,‬שה' אהב מאד את‬
‫התמימות שבתקיעת הצדף‪ ,‬אותה תמימות שהבעל שם טוב זיע"א הפליג מאד‬
‫מאד בחשיבותה‪ .‬אותה תמימות של אנשי הכפר‪ ,‬החייטים והסנדלרים‪ ,‬אשר‬
‫עושים את אשר בידם לעשות לה'‪ ,‬מתוך תמימות תהומית‪ ,‬אך מתוך אמונה זכה‬
‫בחונן כל‪ ,‬אשר מבקש לעבוד אותו בכל עבודה אשר בידי האדם לעשות לו‪ ,‬גם‬
‫הדבר הקטן ביותר‪ ,‬גם אם הוא מלא חורים ופגימות‪ ,‬כאותו שופר צדף‪.‬‬
‫תקיעת שופר בצדף‪-‬קונכיה‬
‫סיפורי החסידות הם אלו אשר הולכים לפני שופרי ‪ -‬הצדף הדל‪ ,‬והם המה אשר‬
‫סללו לי הדרך להיות בבית הכנסת ביום שני של ראש השנה‪ .‬מיותר לציין שאינני‬
‫מתייחס להיבט ההלכתי בדבר נסיעתי למרוקו ביו"ט‪ ,‬אשר היה נעלם ממני לגמרי‬
‫בשעת מצוקה זו‪ .‬אך תורת "אזמרה" היא אשר מנגנת את ניגון שופר הצדף‪ ,‬אזמרה‬
‫לאלוק בעודי‪ ,‬במעט הטוב שבי‪ ,‬ומעט הטוב היקר הזה הלא הוא ממולא באמונה‬
‫שלמה‪ .‬ואין לשער שמחת העולמות‪' ,‬כד אתי יתרו'‪ ,‬ומנסה לעבוד בוראו בכל דרך‪.‬‬
‫אך לא לאורך זמן‪ .‬ככל שהתענוג משער החמישים מתעורר לחיים ונמשכים לבית‬
‫הכנסת‪ ,‬נועצת הסטרא אחרא את כל עשרת חיציו הארסיים‪ ,‬והכל בא והולך‬
‫במהירות‪" .‬אט איז מען א מלאך‪ ,‬אט איז מען א גאלאח" – כאמרת רבינו הטהור‪,‬‬
‫בדבר עוצם הסכנה שיש על האדם כל עוד הוא בעל בחירה‪ :‬הנה האדם יכול להיות‬
‫מלאך‪ ,‬ומיד אח"כ להיות משרת הטומאה‪ ,‬ואין לסמוך כלל על הכוח העצמי‪ .‬וגם‬
‫את אנשיו הזהיר‪ ,‬ואמר שעד יום המיתה אין לסמוך כלל על הכוחות העצמיים‪ ,‬כי‬
‫גדול כוח הבחירה לבלבל את האדם ולהורידו לשאול‪.‬‬
‫לאחר יום כיפור חזרתי על עקבותיי בארה"ב‪ ,‬והגעתי לניו יורק בערב סוכות‪ ,‬וכאילו‬
‫פצה הארץ את פיה‪ ,‬וכל ההתעוררות נאלמה דום‪ .‬שוב פרפורי ההצלחה במרחבים‬
‫הבלתי נגמרים‪ ,‬שוב קריירה מדומה שכולה מוות רוחני וגשמי‪.‬‬
‫אך 'מטי ולא מטי'‪ ,‬הנפש היהודייה ההומה קשובה לכל תו מניגון יהודי‪ ,‬ומה'‬
‫מצעדי גבר כוננו‪ ,‬בדקדוק נפלא שאין המוח האנושי יכול להכיל בזה העולם‪ ,‬ורק‬
‫משיח יספר את אשר נעשה כאן על הארץ‪ ,‬בגילוי אור שער החמישים עם ביאתו‬
‫בקרוב‪.‬‬
‫כך‪ ,‬בבוקרו של יום הסוכות‪ ,‬אני מהלך ברחוב ‪ 34‬בניו יורק‪ ,‬וכולי טובע במחשבות‬
‫קריירה וכיבוש הצלחות‪ .‬אך לפתע צלילים ערבים ומתוקים בוקעים ממקום בלתי‬
‫ידוע‪" :‬הושענא‪ ,‬למענך אלוקינו הושע נא"‪ .‬תמהתי‪ ,‬מהיכן הקולות הבוקעים‪,‬‬
‫לפתע מצאתי! הנה המבנה אשר ממנו בוקעים קולות רחמים ותחנונים‪ .‬התקרבתי‬
‫ושוב אני בפנים‪ .‬בית הכנסת מלא מפה לאוזן‪ ,‬עיגולים עיגולים‪ ,‬הולכים ומתרחבים‬
‫זה לצד זה‪ ,‬בידי כל אחד ארבעת המינים מהודרים‪ ,‬ובפי כולם בקשה אחת; 'טאטע‪,‬‬
‫הושע נא‪ ,‬למענך‪ ,‬אנחנו נשכחים‪ ,‬והיכן ישראל עמך אשר לו הבטחת ישועה'‪.‬‬
‫היססתי‪ ,‬מחמת לבושי הדל‪ ,‬בגדי חול מוזרים כדרכי השובב‪ ,‬שונה מכל העם‬
‫הקדוש‪ .‬אך ברחמי ה' עלי אזרתי אומץ‪ .‬באין רואה 'חטפתי' כיפה מארון הכיפות‬
‫שבשער בית הכנסת‪.‬‬
‫אך נכנסתי‪ ,‬ניגש אלי יהודי ומושיט לי את ארבעת המינים שנקנו בממון רב‪ ,‬ומורה‬
‫לי לברך ולנענע אל ארבע רוחות העולם‪ .‬ושוב אני פותח סידור‪ ,‬ומשלים את‬
‫התפילה עם הציבור‪ .‬הכל בפשטות‪ ,‬בלי אורות‪ ,‬כמעט בלי כלים‪' .‬משהו' לכבוד‬
‫בוראי‪ .‬מזלג פשוט וחלוד‪ ,‬אך רצון שלם שקשה להשיג אף אצל בני עליה‪ ,‬רצון‬
‫בשפלות וענווה אמיתית‪ ,‬אני רוצה אבא‪ ,‬מגן ומחסה‪ ,‬כי בודד אנוכי‪.‬‬
‫היהודי היקר שבבית הכנסת מזמין אותי לסעודה בביתו ברחוב סובה קולה ‪.40‬‬
‫סעדנו סעודת יום טוב בשמחה פשוטה של בן המתענג אצל אביו ומשתעשע בו‪.‬‬
‫"ביום ראשון של חול‪-‬המועד אתה שוב אצלי" חזר והפציר בי בעל‪-‬הבית‪ .‬ואני‪,‬‬
‫'לבבתיני באחת מעינייך'‪ ,‬בעין השנייה אני כבר מתכנן את המשך הקריירה‬
‫וההצלחה‪ .‬ליום ראשון כבר מתוכנן לי מפגש מקצועי בתחומי‪ ,‬במקום מסוכן מאד‪.‬‬
‫מ'הארלם' לסוכת דוד הנופלת‬
‫הארלם‪ .‬רק הזכרת שם העיר שורצת פושעים דלוחים‪ ,‬מעבירה פחד ובהלה‬
‫בעורקי הדם‪ .‬ידיד‪-‬שווא‪ ,‬כושי מהארלם‪ ,‬מבקש אותי לבוא אליו‪ ,‬כדי לבוא אל‬
‫בית תיפלתם וללמוד משם על דתם‪ ,‬כדי להתמקצע יותר‪ ,‬גם אם על הכף מונחת‬
‫סכנת נפשות ממשית לאיש זר‪ .‬בלב פנימה יכולתי לצייר את האנשים המטלטלים‬
‫את עצמות גופם אל מקום מלחמה וטבח‪ ,‬כדי לצלם שם את האירועים ולחרוט‬
‫בכך שם עולמי של תהילה מדומה‪ .‬וכי מה שווים יותר מהחיים עצמם‪ .‬אך כך הם‬
‫דרכי הסט"א‪" ,‬סבוני כדבורים דועכו כאש קוצים"‪ ,‬הדבורים עוקצים‪ ,‬גם ביודעם‬
‫כי מתים המה מיד עם יציאת הארס מקרבם‪ ,‬שהוא חיותם‪ .‬כך הסט"א‪ ,‬היא יודעת‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪44‬‬
‫שדרכיה ממיתים כל ההולכים בהן‪ ,‬ועל כל זאת‪ ,‬סבוני‪ ,‬דועכו‪.‬‬
‫וכך אני שוב בכרך גדול של אדום וישמעאל המשמשים בערבוביה‪ ,‬בשדרה ‪151‬‬
‫בלב הארלם‪ ,‬הסכנה לאיש זר מוחשית ומובעת מכל פנים מקומיות‪ .‬והשעה שעת‬
‫צהריים‪ ,‬לא חצות ליל‪ .‬גם בשעה זו הסכנה בהארלם מצויה יותר מסכנת דרכי קייב‬
‫באישון ליל של שנות הקומוניסטים האיומים‪.‬‬
‫והנה במוחי מתעוררות שוב ההפצרות של אותו יהודי יקר מרחוב סובה קולה ‪,40‬‬
‫"אני מחכה לך בסוכתי‪ ,‬בא נזמין את האושפיזין‪ ,‬ונתענג בצילא דמהימנותא‪.‬‬
‫והרועה הגדול והנורא כבר מנבא לנו במעשה דרב ובן יחיד‪ ,‬את אשר עובר על כל‬
‫מבקש ה'‪ .‬הגשרים מתמוטטים‪ ,‬והכרכרה נסדקת‪.‬‬
‫אני אך שב על עקבותיי בעקבות הסוכה‪ ,‬והחלו לנשוב רוחות עזות‪ ,‬עד שנתפרק‬
‫סוכתו והתפזרו הדפנות על פני הגג‪ .‬לא חששתי מהגובה ודלגתי ממקום למקום‪,‬‬
‫ולא נחו ידי עד אשר בניתי לו את הסוכה מחדש‪ .‬וגם מזה‪ ,‬אני מאמין היום באמונה‬
‫שלמה‪ ,‬נעשו שעשועים גדולים מאד‪ ,‬ושמחו כל פמליה של מעלה‪ .‬כי דווקא‬
‫הרחוק ביותר‪ ,‬כאשר הוא מסובב פניו מהארלם לסוכת דוד הנופלת‪ ,‬הרי אין קץ‬
‫לשעשועים אשר הצדיקים הגדולים נאחזים בהם כדי לקרב את גאולתנו‪ ,‬לאמר‪,‬‬
‫בני עמך עדיין זוכרים בך‪ ,‬אך כבולים הם בשבי שלא ברצונם‪ ,‬חמישים שערי‬
‫טומאה מחניקים ומדממים‪.‬‬
‫היהפוך כושי עורו‬
‫חזרתי מיד ברכבת תחתית‪ ,‬היישר לבית תיפלתם ביום אידם‪ ,‬יחד עם המושך‬
‫בהבלי שווא – הכושי המתיידד עמי‪ ,‬הכל כשר כדי להתקדם במעלות המקצוע‬
‫והקריירה‪ ,‬גם סכנת החיים עצמם‪ ,‬ה"י‪.‬‬
‫והנקודה היהודית לא נכבית לעולם‪ .‬כאשר החלו להישמע צלילי חושך של דתם‬
‫הארורה‪ ,‬בשירי שבח והילול לפושעים נאלחים מראשי דתם‪ ,‬אשר גזרו גזירות‬
‫מוות על בני ישראל לדורותם‪ ,‬הרגשתי מיאוס פנימי בלתי מוסבר‪ ,‬ומיד קמתי‬
‫במופגן ויצאתי בפרהסיה‪ ,‬בלב הארלם שוחטי האנשים הבוהים ב"שם דבר‬
‫העולמי" שקם בהפגנתיות לאמר; איש יהודי היה‪ ,‬בגוב האריות‪ .‬אני קם‪ ,‬בעוד‬
‫חברי מפציר להישאר עמו‪ .‬אך "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"‪.‬‬
‫מיד הלכתי להסדיר כרטיס טיסה ללוס אנג'לס‪ ,‬כדי להשלים שם את הצלחתי‬
‫המשגשגת בעומק עומק הקליפה‪.‬‬
‫טאטע‪ ,‬היכן אתה‪ ,‬האם לא ידעת את נענועי הלב שלי לכאן ולכאן‪ ,‬למה שלא תצרף‬
‫את נפשי לעדר הנפלא של צדיקיך‪ ,‬כדי לרפאות נפשי בבית מדרשם הנפלא‪ ,‬ולשוב‬
‫יחד עמם‪ ,‬מדריגה אחר מדרגה‪ .‬מתי אגלה את סודך? מתי אגלה את השדה? מתי‬
‫אגלה את אשר אהבה נפשי‪ ,‬המלך הטוב שרצונו להיטיב‪ ,‬מתי אמצא את עצמי?‬
‫את ה"ישראל" שבדניאל‪ .‬לב דניאל פועם‪ ,‬והוא כלל אינו יודע‪.‬‬
‫בפתע פתאום‪ :‬הנה רבינו‬
‫במסגרת התקדמותי‪ ,‬התבקשתי על ידי שותפיי למצוא אנשים ממוצא מרוקאי‪,‬‬
‫לצורך שיתוף פעולה מקצועי‪ .‬הכרתי כמה חברים ממרוקו‪ ,‬וניגשתי לאחד‬
‫החברים‪ ,‬בשם אברהם להצטרף אלינו‪.‬‬
‫אני עובר על מפתן ביתו‪ ,‬והנה‪ ,‬מצאתי את שאהבה נפשי‪ ,‬אותו כה חיפשתי‪ ,‬ואת‬
‫לבו כה ביקשתי‪ .‬ר‪-‬ב‪-‬י‪-‬נ‪-‬ו‪ ---‬הקדוש‪ ,‬הנהר המטהר מכל הכתמים‪ ,‬הוא מחכה לי‬
‫כאן‪ ,‬בתוך הטבע‪ ,‬בתוך עוד צעד מדומה אל עבר כיבוש העולם‪.‬‬
‫על השולחן מונח בכבוד חוברת פשוטה‪ ,‬ועליה הכיתוב "תיקון הכללי"‪ .‬לפשר‬
‫תמיהתי לוחש לי חברי המרוקאי שמישהו חילקו ברחוב‪ ,‬וברצוני יוכל להשאיל‬
‫לי אותו‪.‬‬
‫הלב שלי פועם‪ .‬משהו בפנים אומר לי‪ ,‬הגיע עתך להיגאל מצרות הנפש‬
‫המטלטלות‪ .‬חזרתי אל מקום אכסנייתי ומיד מצאתי את עצמי יושב על הרצפה‬
‫וקורא את ההקדמה של "התיקון הכללי"‪ ,‬שהופיע בקונטרס בלשון הקודש ובשפה‬
‫האנגלית‪.‬‬
‫לפתע ידעתי‪ ,‬כאן האמת‪ .‬המילים הפשוטות‪ ,‬ההשתתפות בכאב הנפש היהודית‪,‬‬
‫והצעת התיקון הנפלא אשר נמסרה בפני שני עדים נאמנים‪ ,‬האירו את נשמתי‬
‫הצמאה‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬הכל מובן לי‪ ,‬והאיר לנשמתי לשמוע בקול הצדיק הזועק אלי כאן בלב‬
‫לוס אנג'לס‪" ,‬עשרה מיני נגינה‪ ,‬האמורים עם התחינה‪ ,‬יתקנו תיקון הכללי‪ ,‬ויעלו‬
‫שעשועים אשר מימות עולם לא עלו"‪ .‬כאחוז להט רצתי כאיל‪ ,‬להשתחוות אל‬
‫מול הדרו ית'‪ ,‬בתשובה אמיתית‪ .‬הרחקתי נדוד לעבר נהר מים חיים‪ ,‬טבלתי‪ ,‬נתתי‬
‫פרוטה לצדקה‪ ,‬והתחלתי לנגן את עשרת המזמורים עם התפילה‪.‬‬
‫ערב הושענא רבא‪ .‬אותו יום נשגב החותם חי לכל חיים‪ ,‬והנה נפתחו השמיים‬
‫ואראה מראות אלוקים‪ .‬ישבתי לבד כאשר כל כולי משתפך‪ .‬שבתי אל ביתי‪,‬‬
‫וכדרכו של תינוק שנולד‪ ,‬הרוצה להיטהר ואין בידו כלי מאומה‪ ,‬לידע את בוראו‬
‫ודרכיו להיטהר עבורו‪ .‬כך שמרוב חרטה ובושה שנכנסה בלבי‪ ,‬מאבא שרק‬
‫עתה נתגלה לי בדרך של תקווה ותיקון‪ ,‬רציתי ממש להשיל את העור מעלי‪.‬‬
‫הרגשתי שרבינו תובע שאתוודה‪ ,‬שאפנה אל בוראי במילים פשוטות מעומק‬
‫הלב‪ ,‬בשפה הפשוטה והברורה‪ ,‬אבא‪ ,‬קשה לי‪ ,‬וטוב שאתה כאן‪ .‬מהר אהוב כי‬
‫בא מועד‪ ,‬וחננו כימי עולם‪.‬‬
‫וכאן החלה להתנוצץ אצלי אור קדושת הרועה השמיני‪ ,‬אשר יורד לתהומא‬
‫רבא‪ ,‬בעומק הארלם ולוס אנג'לס‪ ,‬גם כאשר אנוכי לא ידעתי עליו דבר‪ .‬כך‬
‫מנהגו של רועה נאמן‪ ,‬נשמת משה רבינו‪ ,‬אשר יבקש את כל הצאן‪ ,‬וייתן לבו אל‬
‫החלשים ביותר‪ ,‬להיטיב עמהם דווקא‪ ,‬לחבוש רגלם הפצועה ולבם המדממת‪,‬‬
‫להושיבם על כתפו ולהשיבם אל העדר המתענג בתענוגי עולם בהיכלו של‬
‫הצדיק‪.‬‬
‫גם אלי הרחוק‪ ,‬אשר אז טרם נודע לי הפלא הגדול מכל הפלאות‪ ,‬מעולם לא‬
‫שמעתי שמו ובוודאי טרם פקדתי את ציונו‪ ,‬מעולם לא שמעתי על תקווה ועל‬
‫גאולה‪ .‬וגם אלי‪ ,‬במקום שלי‪ ,‬הגיע אלי הצדיק ופתח לי פתח מאיר אל האב‬
‫המסתתר‪.‬‬
‫כי נשמת הצדיק מתפשטת בכל עולם העשייה‪ ,‬ובוודאי ובוודאי שהצדיק‬
‫משגיח על כל נשמה ונשמה‪ ,‬כפי שהעיד רבינו בעצמו‪ ,‬שלאחר שבא הוא ז"ל‬
‫לעולם‪ ,‬כבר אי אפשר להעולם בלעדיו‪ ,‬וכל הרהור תשובה בעולם נמשכת‬
‫ממנו‪ ,‬כי "צדיק יסוד עולם"‪ ,‬כפשוטו וכמשמעו‪ .‬כמובא בחיי מוהר"ן‪.‬‬
‫על חוף הים הסוער‬
‫חזרתי לחוף ימים‪ ,‬עליתי על ראש סלע עצום ממדים‪ ,‬פרשתי מחצלת‪ ,‬קראתי‬
‫את התיקון הכללי שוב ‪ ,‬חזרתי לעיר והתמלאתי כולי ערגה וכיסופים לה' ית'‪.‬‬
‫לא ידעתי את נפשי‪ .‬רצתי לבית הכנסת הספרדי ברחוב 'פרפקס' בלוס אנג'לס‪,‬‬
‫והנה עורכים תיקון ליל הושענא רבה‪ .‬התיישבתי אתם‪ ,‬ובדמעות שליש‬
‫התחננתי על נפשי‪ .‬הקריירה כבר לא מצאה מקום‪ ,‬עכשיו הנשמה צמאה‪ .‬היא‬
‫כאן בכדי להישאר‪ ,‬והקריירה תנסה שוב להכחיד‪.‬‬
‫כאשר הגיע הבוקר לקחתי איתי תהלים‪ ,‬ושמתי אותו בתיק האפריקאי‪.‬‬
‫איך מתחילים שגרת חיים מהוססת‪ ,‬כאשר הנשמה בוערת‪ .‬מה עושים עם‬
‫הזוהמא‪ ,‬ממשיכים עמה‪ ,‬או שמא מוותרים למען הבורא‪.‬‬
‫ושוב אני מול גלי הים‪ ,‬שוב אני עולה לשבת בראש הצוק‪ ,‬ושוב אני פורש את‬
‫המחצלת‪ .‬הוצאתי את ספר התהילים‪ ,‬נפתח לי בפרק קי"ט‪ .‬אני מתחיל לקרוא‪,‬‬
‫"אשרי תמימי דרך‪ ,"...‬והלב הכוסף מתחיל להישפך‪ ,‬נפתחו לי שערי דמעה‬
‫שהתמזגו יחד עם גלי הים הסוערים‪.‬‬
‫כאשר הגעתי לפסוק "ואדברה נגד מלכים ולא אבוש‪ ,‬ואשתעשע במצוותיך‬
‫אשר אהבתי"‪ ,‬וכאילו האותיות פורחות מהספר‪ ,‬מביטים בי בערגה‪ ,‬ומייחלים‬
‫שאקרב דרכם אל ה'‪ .‬ואני מתחיל לשאול את עצמי היכן אני בעולם‪ ,‬מה אני‬
‫עושה בארץ ניכר‪ ,‬ולמה לי ולעולם משוגע כזה‪ ...‬וכולי נחלי דמעות בוכה עם‬
‫גלי הים‪.‬‬
‫לא זזתי ממקומי עד אשר קבעתי בלבי ולחגוג את יום שמחת תורה‪.‬‬
‫שבתי לתוככי העיר‪ ,‬ומיד הצטרפתי למעגל הרוקדים בשמחת תורה‪ .‬שמחה‬
‫כזו לא טעמתי מימיי‪ ,‬וכל כולי מפזז ומקפץ ומרקד‪ ,‬בשמחת התורה‪.‬‬
‫במוצאי החג הסט"א ממשיכה לנסות כוחה‪ .‬היא לא תוותר על לב דניאל‪.‬‬
‫שותפיי לעבודה מאיצים בי‪ ,‬אין חכמות‪ ,‬חייבים להתקדם כפי המתוכנן‪ .‬לב‬
‫להם ולא יבין‪ ,‬את אשר נדלקה נשמתו של דניאל בשמן זית זך‪ ,‬כתינוק שנולד‪.‬‬
‫רגע לפני השינה אני לובש את הקאפטין הלבן‪ .‬אותו בגד לבן אשר אמי ע"ה‬
‫העניקה לי‪ ,‬מרצונה להניע לבי אל הטוב דרך הלבוש המהודר המעלה נשכחות‪,‬‬
‫זיכרונות יהודי מרוקו התמימים והנאמנים‪.‬‬
‫כך אני קורא "שמע ישראל"‪ ,‬עד ששוב התעוררו בי הרהורי תשובה‪ .‬נרדמתי‬
‫ושפתותיי נעות בבכי מחניק‪" :‬בורא עולם‪ ,‬אני מוכן ומזומן לכל אשר תחפוץ‬
‫ותרצה ממני‪ ,‬עשה עמי מה שתעשה ברחמיך הרבים"‪.‬‬
‫'מודה אני'‪ ,‬קמתי שוב לעולם שאין לי בו מקום כלל‪ ,‬אך 'ה' איש מלחמה'‪ .‬תיכף‬
‫ומיד אני רץ אל עבר הנשכח ממני כל כך במרוצת השנים‪ ,‬הלא הם התפילין‪.‬‬
‫ברגש ובזיע הנני מתעטר בתפילין‪ ,‬מתפלל שחרית בכוונת הלב כפי כוחי‪ ,‬ובלית‬
‫ברירה מטלטל את עצמי שוב לעבר הקריירה‪ .‬השעה דוחקת‪ ,‬אין זמן‪ ,‬כי מחר‬
‫נמות‪ .‬חייבים להצליח‪ ,‬אחרת אפס תקווה‪ ,‬ח"ו‪.‬‬
‫אך בליבי האמנתי‪ ,‬שה' אהב‬
‫מאד את התמימות שבתקיעת‬
‫שופר הצדף‪ .‬אותה תמימות‬
‫שהבעל שם טוב זיע"א הפליג‬
‫מאד מאד בחשיבותה‪ .‬אותה‬
‫תמימות של אנשי הכפר‪,‬‬
‫החייטים והסנדלרים‪ ,‬אשר‬
‫עושים את אשר בידם לעשות‬
‫לה'‪ ,‬מתוך תמימות תהומית‪,‬‬
‫אך מתוך אמונה זכה בחונן כל‪,‬‬
‫אשר מבקש לעבוד אותו בכל‬
‫עבודה אשר בידי האדם לעשות‬
‫לו‪ ,‬גם הדבר הקטן ביותר‪ .‬גם‬
‫אם הוא מלא חורים ופגימות‪.‬‬
‫כאותו שופר צדף‪.‬‬
‫‪ | 45‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫אני "מויפת" אמיתי‬
‫ונסעתי למקום עבודתי‪ ,‬לא לפני שאני מכניס לתיק ספר תהילים ו'חק לישראל'‪.‬‬
‫לכו חזו מפעלות ה'‪ ,‬לאחר ימי תשובה בדרכו של הצדיק ואמירת תיקונו הנפלא‬
‫כפי שביקש‪ ,‬נעשה הפלא הגדול‪ ,‬אשר נפלא הוא לספר בקהל קדושים‪ ,‬יותר‬
‫משאר כל המופתים בעניינים גשמיים‪:‬‬
‫אני מגיע למקום עבודתי‪ ,‬ומחליט על אתר לשמור עיניים‪ .‬שערו בעיניכם‪ ,‬אתמול‬
‫'גאלאח'‪ ,‬החברים‪ ,‬ידועי ומפורסמי עולם‪ ,‬רגילים לראות אחד כמוהם במעשיהם‪,‬‬
‫והנה היום‪ ,‬הוא היום העמוס והמרגש שנבחר להשלמת הפרויקט המקצועי‪ ,‬מה‬
‫קרה לנער‪ ,‬שומר הוא עיניו מכל משמר‪ ,‬והלעג גדול‪ .‬ואולי גם הכעס‪ ,‬האיך מעז‬
‫אתה‪.‬‬
‫אין הם מסוגלים להבין בנבכי הלב האיש הישראלי‪ .‬לא השגחתי עליהם כלל אלא‬
‫עשיתי עצמי כבהמה ממש‪ ,‬עושה המוטל עלי מתוך שמירת עיניים גדולה‪ ,‬עד‬
‫שהגיע זמן שקיעת החמה‪ ,‬אז הכריזו על מנוחה של רבע שעה‪ ,‬מיד רצתי לקרון‬
‫להתפלל תפילת המנחה‪ ,‬כשהגעתי לתפילת 'שמונה עשרה' נתבקשתי ברמקול‬
‫לחזור להמשך השלמת הפרויקט‪.‬‬
‫ואז נחלקה דעתי לשניים‪ .‬חלוקת העצה של נער תוהה‪ ,‬האם להפסיק או להמשיך‬
‫בתפילה‪ .‬אך תיכף אמרתי לעצמי‪" :‬יש בעל‪-‬הבית למטה ויש בעל‪-‬הבית למעלה‪,‬‬
‫אני ממשיך עם בעל הבית של העולם‪ ,‬שהוא גם בעל הבית של אלו אשר למטה"‪.‬‬
‫סיימתי את התפילה והמשכתי באמירת "עלינו לשבח" לעיני כל‪ ,‬בקול נעים ובוטח‬
‫בה'‪ .‬אני יהודי‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬פגשתי בבית הכנסת יהודי בשם ר' שמואל‪ ,‬שהיו לו ספרי רבינו‪ ,‬בקשתי‬
‫ממנו סיפורי מעשיות‪ ,‬ליקוטי מוהר"ן וליקוטי תפילות‪ ,‬צרפתי את התנ"ך‪ ,‬וכך‪ ,‬עם‬
‫שק מלא ספרים אלו יצאתי אל עבר ההרים‪ .‬הלכתי בנקיקי הסלעים‪ ,‬ונחבאתי עם‬
‫הליקוטי תפילות בשיחה ביני לבין קוני‪ .‬ממש אור הגאולה‪ .‬אור שער החמישים‬
‫המתגלה בעוצם הריחוק‪.‬‬
‫המאבק‬
‫והמאבק‪ ,‬הוא ממשיך כל העת‪ .‬כל יום מלחמה חדשה‪ ,‬שבירה חדשה‪ ,‬וקימה‬
‫חדשה לגמרי‪ .‬ו"התיקון הכללי" הוא נרטב שוב ושוב‪ ,‬דמעות על גבי דמעות‪,‬‬
‫בגעגועים בלי סוף למים שאין להם סוף‪ .‬שוב נוהר אל עבר הים‪ ,‬ושוב טובל‪ ,‬מנסה‬
‫להיטהר‪ ,‬מנסה לרצות‪ ,‬מנסה להשיל כל הבגדים הצואים‪.‬‬
‫בתוך תוככי המפקדה הראשית של עמלק‪ ,‬שם אני מנסה להחזיק את ראשי מעל‬
‫המים השוטפים כל הנקרה בדרכם‪ .‬הרגשתי שרבינו אוחז בידי ואומר לי "חזק‪ ,‬אל‬
‫תפחד‪ ,‬אל תתייאש"‪.‬‬
‫בכותבי שורות אלו‪ ,‬דמעות מציפות את עיני וגרוני נחנק‪ .‬אלו דמעות של אושר‬
‫על כוח רבינו היורד תהומות למשוך משם כל נשמה יהודית ממש‪ .‬עד שריחם עלי‬
‫בגיל שלושים ושש למצוא חיים חדשים לגמרי‪.‬‬
‫וכך קרוב לשנה שלימה גמלה בליבי ההחלטה לשוב אל ארץ הקודש‪ ,‬ואני משליך‬
‫את הכל אחרי‪ ,‬לא אכפת לי כלל‪ .‬גם כאשר מאחורי רדפו עם הצעות ופיתויים‬
‫קשים‪ ,‬כדרך ההנהגה הפלאית‪ ,‬שהאדם ממשש באפילה גם ברצותו להתקרב אל‬
‫האור‪ .‬כדרך שאומרים להאדם שבא לבקש אפרסמון‪ ,‬המתן‪ ,‬עד שנתבשם אני‬
‫ואתה מאותו פרי טוב ומתוק‪ .‬עליך לשבור קליפתו הקשה‪ ,‬עד שתדע ותבין בנפשך‬
‫שהקליפה הקשה קדמה לפרי שיש בו חיים ארוכים לנצח‪ ,‬באור הפנים העליון‪.‬‬
‫עלינו להיטהר קצת‪ ,‬כדי להיות רגיל בתענוגי נשמה מאור הצחצחות חיים נצחיים‪.‬‬
‫הבנתי תיכף מהוראות רביה"ק שצריך להקים בית נאמן בישראל‪ ,‬כדי להמשיך‬
‫קדושת ישראל מדור לדור‪ ,‬ולגלות מלכותו בתוך דרכי הטבע‪ ,‬לאמר‪ ,‬מלוא כל‬
‫הארץ כבודו‪ .‬השלכתי את שכלי ומוחי‪ ,‬ולבי התמלא שמחה בנשקי את אדמת‬
‫הקודש‪ ,‬ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה‪.‬‬
‫הנס‪ :‬יער‪.‬‬
‫מה מאד עצמו גבורותיו ית' להטיב עמדי‪ ,‬כאשר קבע משכני בשכונת סנהדריה‬
‫שבירושלים‪ ,‬מול יער עבות‪ ,‬אשר עציו הפורחות ספוגות ברבבות שאגות‪ ,‬של‬
‫לבבות טהורים מאנשי הצדיק‪ ,‬ששפכו צקון לבם לפי עצת ההתבודדות‪ ,‬שהיא‬
‫המעלה העליונה וגדולה מה‪-‬כ‪-‬ל‪ .‬היער הוא המתנה הנפלאה ביותר שמעניק הזקן‬
‫שבזקנים ז"ל לאנשיו‪ .‬עד שחזר וקבע ר'אש ב'ני י'שראל‪ ,‬את אשר ההתבודדות‬
‫הוא 'חק ולא יעבר'‪ ,‬וכיוון שרבינו הנהיג את היחידה בתכלית‪ ,‬צריך שכל יהודי‬
‫תאיר לו נקודת היחידה אף אם לא זכה עדיין להיכלל כל כך ביחידה בתכלית‪.‬‬
‫זאת על ידי הדרך הנפלאה של ריצוי ופיסוי בשדה‪ ,‬אשר תאיר ותגלה את הנתיב‬
‫המיוחד שלו ולמצוא את השביל מן הצד‪ ,‬שעל ידי זה יהיה מחובר לנקודה שבליבו‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪46‬‬
‫בעת ההיא‪ .‬ובאיזה דרגא שהוא‪ ,‬ימצא את החיבור לבורא עולם‪ .‬שזהו כל תכלית‬
‫יהדותנו‪ ,‬בין בירידה ובין בעלייה‪ ,‬בין בטיבו בין בעקו‪ .‬יש לו לאדם בכל עת ממש‬
‫דרך אליו ית'‪ ,‬גם אם מרוקן הוא עדיין מכל חכמה ומעשה‪.‬‬
‫זו היא נקודה עתיקת יומין שמושכת בלב כל יהודי‪ ,‬וזהו עוגן ההצלה מכל‬
‫הבלבולים וחלישות‪-‬הדעת שיעברו על כל אחד ואחד‪ ,‬בין בענייני פרנסה‪ ,‬בריאות‪,‬‬
‫ילדים ועבודת ה'‪,‬‬
‫ופוק חזי מאי עמא דבר‪ ,‬הלא לא לחינם ציווה מוהרנ"ת לשמור את מכתביו לדורות‬
‫עולם‪ ,‬גם בתוקף עתות המחלוקת שעליו‪ ,‬כאשר היה נדמה שלא יישאר עלה מכל‬
‫ספרי רבינו רח"ל‪ ,‬ובכל זאת ציווה מתוקף אמונתו לשמור על כל מכתב פשוט מכל‬
‫משמר‪ ,‬הכל כדי שנדע גם אנו מתוך ספרו "עלים לתרופה" מה שעבר על הענק‬
‫שבענקים‪ ,‬הירח במילואו‪ ,‬הלא הוא נשמת חיינו רבי נתן זי"ע‪ ,‬מלחמת תופת פנים‬
‫ואחור‪ ,‬וביותר מה שעבר על אדוננו מורינו ורבינו הקדוש מקור החכמה זיע"א‪.‬‬
‫ואם באלה הצדיקים הגנוזים עבר עליהם מה שעבר‪ ,‬והצדיקו עליהם את הדין‪,‬‬
‫והמשיכו בכל כוח עוצם יגיעתם בעבודת השמחה‪ ,‬חובה עלינו להמשיך דרכם‬
‫אלינו‪ ,‬להבריח עצמנו בכל הכוחות בלי פשרות‪ ,‬ולא להשגיח על כבוד עצמנו כלל‪.‬‬
‫ממצרים גאלתנו‬
‫עד שאמרתי בדעתי תיכף לקיים את צוואת רבינו ז"ל‪ ,‬ולזכות בהבטחתו הנוראה‬
‫לכל מי שיבוא על קברו באומן‪ .‬אך מה יעשה אדם אשר חזותו החיצונית השתנתה‬
‫לבלתי הכר‪ ,‬זקן עבות ומכובד‪ .‬מה יעשה בדרכונו המרוקאי‪ ,‬פג התוקף‪ .‬מי יביט‬
‫בנבכי הלב אשר תמיד היה ספון שם לב יהודי פועם‪ ,‬אך עתה נשתנו תווי הפנים‬
‫לטובה‪ ,‬והלכו ונמחקו תווי העצב לגמרי‪ ,‬בכוח הרועה לבית דוד‪.‬‬
‫ודרכון ישראלי‪ ,‬הלא שווה כקליפת השום במדינת חבר העמים‪.‬‬
‫עד שיעץ לי הרה"ח ר' ישראל מאיר גבאי הי"ו לסוב עקבותיי דרך קהיר שבמצרים‪,‬‬
‫זאת מחמת הרוגע במלחמות שבין הארצות ופתיחת הגבולות‪ .‬הצטרפתי לשיירה‬
‫הראשונה של החכם הצדיק בנו של קודש הקדשים הבאבא סאלי זי"ע רבי‬
‫ברוך אבוחצירא שליט"א‪ ,‬בדרך לדמנהור‪ ,‬אל מקום גנוזתו של הצדיק הקדוש‬
‫ר' יעקב אבוחצירא זיע"א‪ .‬באמתחתי דרכון ישראלי למעבר הגבול למצריים‪,‬‬
‫ודרכון מרוקאי כדי לחדשו בקונסוליה המרוקאית בקהיר‪ ,‬ואתו לפרוץ את הגבול‬
‫באוקראינה‪.‬‬
‫הגענו לדמנהור‪ ,‬שם על הציון הק' קראתי בהתעוררות הלב כל ספר התהילים‪,‬‬
‫הוספתי ואמרתי תיקון הכללי‪ ,‬וביקשתי את זכות הצדיק לסלול דרך אל האבן‬
‫שתיה שבבית קודש הקדשים‪ ,‬אומנה‪.‬‬
‫בודד הגעתי לקונסוליה המרוקאית בקהיר‪ ,‬ונקלעתי אצל קונסול בעל חרון אף‬
‫וכעסן גדול‪ .‬ואם לא די בכך‪ ,‬הוצאתי בטעות את הדרכון האמריקאי‪ ,‬שכלל לא היה‬
‫חתום עליו חותמות מעברי הגבול של הנסיעה הנוכחית‪ ,‬ועתה נדמו פניו כרוצה‬
‫לבלוע אותי חיים‪ ,‬בהזעיקו את כוחות האבטחה המקומיים‪ .‬לא נבהלתי‪ ,‬וביישוב‬
‫הדעת הוצאתי שוב את התיקון הכללי‪ ,‬ומיד התחננתי אל בוראי על נס‪.‬‬
‫עשר דקות ארוכות מאד עברו‪ ,‬והנה חוזר הקונסול אשר מבקש ממני בלשון בקשה‬
‫להתלוות עמו למשרדו‪ .‬שם שינה פניו מהפך אל הפך ‪ ,‬ברחמי ה' עלי‪ ,‬ותוך שהוא‬
‫מכין לי כוס תה מהביל‪ ,‬פנה אלי ובקשתו בפיו‪" :‬ספר לי נא על גדולת הצדיקים"‪,‬‬
‫אדהכי והכי‪ ,‬תוך הפלגה בסיפורי צדיקים זי"ע‪ ,‬חתם לי על כל אשר היה נצרך לי‬
‫ללא כל קושי‪ .‬חסדי ה' כי לא תמנו‪.‬‬
‫סמוך לט"ו בשבט יצאתי יחד עם ר' ישראל מאיר גבאי מקהיר אל עבר המסע‬
‫הנצחי‪ ,‬לפקוד מקום ציונו הקדוש‪ ,‬מקהיר לאוסטריה ומשם לקייב שבאוקראינה‬
‫בקור אימים של מינוס ‪ 25‬מעלות‪ ,‬ללא אשרות שהייה מהאינטוריסט‪ .‬בחשכת‬
‫לילה‪ ,‬כשאין בנמצא נפש חיה ברחוב המקפיא‪ ,‬התקרבנו בהתרגשות אל עבר‬
‫הציון הקדוש‪ ,‬למקום המזומן לרבינו הק' מששת ימי בראשית‪ ,‬ואשר שם בחר לו‬
‫מקום לתקן נשמת עם ישראל‪ .‬מול בית פעור דייקא‪ ,‬בלוע הסטרא אחרא‪.‬‬
‫אך "אתה מרום לעולם ה'"‪ ,‬לעולם ידך על העליונה‪ .‬וכפי שמגלה מוהרנ"ת‬
‫(בליקוה"ל הלכות חול המועד)‪ ,‬שהסטרא אחרא עושה לעצמה חשבונות רבים לבלוע את‬
‫גוף הקדושה‪ ,‬אך אדרבא‪ ,‬הצדיק עומד בלוע וגרון הסט"א‪ ,‬עד שמקיאה את כל‬
‫הנפשות אל תוך הקדושה‪ .‬ואפילו הגרוע שבגרועים‪ ,‬שיבא ויאמר את העשרה מיני‬
‫נגינה‪ ,‬שזהו תפילה בחינת הדין‪ ,‬הרי הוא מעורר את הריח הטוב‪ .‬עד אשר נתקיים‬
‫"נרדי נתן ריחו"‪.‬‬
‫דמעות קפואות באומן‬
‫נכנסנו בשקט לחצר הציון‪ ,‬כאשר כפור אימים שורר במקום ללא שום מחסה‪ .‬עד‬
‫שהלב והמעיין ראו זה את זה‪ ,‬ונעשה שמחה גדולה ליד ציון המצוינת‪ ,‬שעדיין היה‬
‫אז בלתי מוגבה‪ ,‬אלא היה מסומן על הקרקע בסימן צהוב עם האותיות הקדושות‬
‫ה‪.‬נ‪.‬נ‪.‬מ‪.‬ח‪.‬‬
‫אה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬לא יאומן איזה מסע‪ ,‬איזה נפלאות‪ ,‬לקחתני מלוע הסטרא‬
‫אחרא בלוס אנג'לס‪ ,‬מתוך חיות האדם בהארלם‪ ,‬מהמפקדה הראשית של הס"מ‪,‬‬
‫עד למקום הקדושה קודש הקודשים‪.‬‬
‫רבבות ואלפי מניעות‪ ,‬לא ישוער‪ .‬מניעות בדרך‪ ,‬מניעות בעצה‪ ,‬בתבונה וברעיון‪.‬‬
‫איזו השגחה‪ ,‬איזו רחמנות‪ ,‬שלא ניתן לשער בשום שכל‪ .‬תיכף השתטחתי על‬
‫ציונו הק'‪ ,‬הוצאתי פנס קטן ואמרתי התיקון הכללי בלי שום הרגש‪ .‬העיקר להגיד‪.‬‬
‫אך סיימתי ידעתי בנפשי אשר יותר אין מה לפחד כלל משום דבר בעולם‪ .‬אני‬
‫בידיים טובות‪ ,‬חובקות ורחמניות‪ ,‬כאשר יישא האומן את היונק‪.‬‬
‫משם הלכנו רגלית בעיר אומן‪ ,‬בעוד ר' ישראל מוביל אותנו לדירת עראי‪ ,‬שם‬
‫"מוריס" מחייה עצמותינו הקפואות בתה חם‪ .‬בבוקר‪ ,‬יום ט"ו בשבט‪ ,‬פתחנו‬
‫קוקוס שלם‪ ,‬ברכנו 'שהחיינו'‪ .‬תקענו בשופר‪ ,‬ושוב געגועים‪ ,‬ושוב תיקון הכללי‪,‬‬
‫ועדיין אינני מרגיש כלום‪ .‬וכך‪ ,‬בעצמות קפואות‪ ,‬בלב קפוא ובמוח חלש‪ ,‬התחלנו‬
‫לשוב על עקבותינו‪ .‬כשהייתי במרחק קטן מהציון‪ ,‬הסתכלתי שוב בערגה על‬
‫הציון הקדוש‪ .‬אמרתי‪" :‬רבינו‪ ,‬עשיתי את שלי‪ ,‬עשה אתה את שלך"‪.‬‬
‫ולפתע‪ ,‬כאילו כאילו יד אוהב לופת את זרועי ומושך אותי בכוח שוב אל הציון‪.‬‬
‫וכך מצאתי עצמי שפוך על הציון הקדוש‪ ,‬בגעגועים עזים בלתי נשלטים‪ ,‬מלא‬
‫קומתי משתטח על הציון הקדוש‪ ,‬ונפתחו לי נחלי דמעות‪ ,‬התחלתי להתייפח כמו‬
‫תינוק‪ ,‬בזעקות ואנחות שבקעו מעמקי ליבי מעומק העמקים שבנבכי נשמתי‪ .‬לא‬
‫ידעתי את נפשי‪ ,‬אך הדמעות ירדו לתוך האותיות הקדושות ה‪.‬נ‪.‬נ‪.‬מ‪.‬ח‪ .‬וקפאו‬
‫בתוך האותיות מעוצם הכפור‪ ,‬ועתה נולדתי מחדש לגמרי‪.‬‬
‫מנגן לה' בהרי מירון‬
‫אילו היו יודעים העולם מרחוק את שוויות האוצרות האדירים שמעניק לנו רבינו‬
‫הקדוש‪ ,‬היו עוזבים הכל ורצים אחריו מאד‪ .‬תלמידו רבי נתן‪ ,‬כאשר שמע את‬
‫התורה שם נתגלית עצת העצות של ההתבודדות בין עצי היער ('הניעור בלילה'‪,‬‬
‫ליקו"מ נב)‪ ,‬התלהב עד מאד‪ ,‬עד שפניו בערו כלפיד אש‪ ,‬ורצה מרוב תבערתו‬
‫לצאת אל הרחוב הסואן‪ ,‬ולצעוק בין עגלות השוק המלא‪ ,‬יש רבי בעולם‪ ,‬היכן‬
‫אתם נמצאים ובמה אתם מבזבזים זמנכם היקר‪ .‬יש אוצר‪ ,‬למה אינכם ניגשים‬
‫אליו להתרפא‪.‬‬
‫לא יאומן עד היכן מתעצמים כוחות הנהר המטהר מיום ליום ומשעה לשעה‪ .‬אם‬
‫רבינו לקח אותי ממקום שלקח‪ ,‬בדרך חדשה שלא דרך עליה אדם מעולם‪ ,‬עד‬
‫שחיי נהפכו ממר למתוק ממש‪ ,‬בוודאי יש תקווה לכל אחד אשר שם ישראל‬
‫נקרא עליו‪.‬‬
‫ועתה‪ ,‬אחרי טלטולי הנשמה והגוף‪ ,‬אני מבלה את ימי ושנותיי בין הרי הגליל‪ ,‬שם‬
‫נתגלה תורה דעתיקא סתימאה‪ ,‬על ידי רבי שמעון בר יוחאי ופמלייתו‪ ,‬ואחריו על‬
‫ידי האריז"ל ופמלייתו‪ ,‬תלמידי הבעל‪-‬שם‪-‬טוב‪ ,‬וקרוב עתה נספגו העצים בבכיות‬
‫עצומות על ידי תלמידי רבינו הקדוש זיע"א‪ ,‬מדור לדור‪ .‬הנוכל לצייר במוחנו את‬
‫ר' נתן ב"ר יהודה זי"ע מדבר על אברי גופו‪ ,‬כאן בין ההרים ספוגי ההוד‪ .‬הנוכל‬
‫לשרטט על קלף את רטט גופתו החלשה של רבי אברהם ב"ר נחמן מטוללשין‬
‫זי"ע‪ ,‬מהלך בין רגבי עפר הרי הגליל הגבוהים ממוצאי שבת עד ערב שבת‪ ,‬סלו‬
‫בידו‪ ,‬רובו מלא ספרים‪ ,‬מעט לחם ומים מצוק‪ ,‬ובוכה ללא הפוגות; אלוקים אל‬
‫דמי לך‪ ,‬ירדנו עתה בעקבות משיחא לעומק ההסתרה עד כי כוח ללידה איין‪ ,‬למה‬
‫לא תגלה את אוזן עמך על הבשורה הטובה ששמו רבי נחמן בן פיגא‪ .‬הלא כולם‬
‫יבערו אליך כלבת אש‪ ,‬ובא לציון גואל‪.‬‬
‫גם לבי בוער מאד לצעוק אל כל העולם‪ ,‬יש רבי בעולם‪ ,‬והוא חפץ מאד להאיר‬
‫דרך מיוחדת לנשמתך‪ ,‬שבה תתענג בכל עת ורגע‪ ,‬בין ברצוא ובין בשוב‪ ,‬בעלייה‬
‫מדרגא לדרגא עד שנשתנה קרום הפנים מחיוורון מוחלט לחיים נצחיים‪.‬‬
‫ומעל כולם‪ ,‬עצת העצות של השיחה הפשוטה בינו לבין קונו‪ ,‬בשפה המדוברת‪,‬‬
‫בלי חכמות‪ .‬מה שיש על הלב‪ ,‬כמשיח האדם לבו עם אחיו הקרוב‪ .‬לפתע מתגלה‬
‫שה' שומע כל מילה פשוטה‪ .‬זה לא קורה ביום אחד‪ ,‬אך עם ריבוי ריצויים ופיוסים‪,‬‬
‫בודד‪ ,‬הקיר נשבר והשמחה גדולה‪.‬‬
‫תורה דעתיקא סתימאה‬
‫וכבר גילה רבינו הנורא‪ ,‬ש"על ידי התורה נתקבלין כל התפילות"‪ ,‬מחמת שאז יש‬
‫להתפילות חן וטענות אמת‪ ,‬מתוך תורת ה' עצמו‪ .‬כך שמרגע הצלת נפשי‪ ,‬הנני‬
‫עוסק ללא לאות להביא את אור הנחל נובע מקור חכמה לעם צמא ודורש את‬
‫ה'‪ ,‬על ידי מסירת שיעורים בהרי הגליל לאנשים פשוטים עם לב נשפך‪ .‬התורות‬
‫העצומות שגילה רבינו‪ ,‬אוי‪ ,‬מי יוכל להתכחש לפלאיות שבהן‪ ,‬לעמקות ולחיים‬
‫ועתה‪ ,‬אחרי טלטולי הנשמה‬
‫והגוף‪ ,‬אני מבלה את ימי‬
‫ושנותיי בין הרי הגליל‪,‬‬
‫שם נתגלה תורה דעתיקא‬
‫סתימאה‪ ,‬על ידי רבי שמעון בר‬
‫יוחאי ופמלייתו‪ ,‬ואחריו על ידי‬
‫האריז"ל ופמלייתו ותלמידי‬
‫הבעל‪-‬שם‪-‬טוב‪ .‬וקרוב עתה‬
‫נספגו העצים בבכיות עצומות‬
‫על ידי תלמידי רבינו הקדוש‬
‫זיע"א מדור לדור‪ .‬הנוכל לצייר‬
‫במוחנו את ר' נתן ב"ר יהודה‬
‫זי"ע מדבר על אברי גופו‪ ,‬כאן‬
‫בין ההרים ספוגי ההוד‪ ,‬ואת‬
‫רבי אברהם בן ר' נחמן‪ ...‬ורבי‬
‫ישראל קרדונר‪...‬‬
‫‪ | 47‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫חדשים שמקפלים בתוכם עבור כל אחד ואחד‪.‬‬
‫ועם אותה תורה חדשה דעתיקא סתימאה‪ ,‬משורש שער‬
‫החמישים שבכתר העליון‪ ,‬אני רץ לשדה‪ .‬אינני מחכה לאור‪ ,‬כי‬
‫רבינו מלמד אותנו אמת‪ ,‬ואמת קיימת לעד ללא כל תנאי באור‬
‫כזה או אחר‪ .‬ושם בשדה‪ ,‬מצד אחד פמליה של מעלה השוהים‬
‫אצל רבי שמעון‪ ,‬כגילוי האור‪-‬החיים הקדוש‪ ,‬מצד שני‪ ,‬הג'רמק‬
‫המתנשא עד העננים‪ .‬ואני מפציר בה'; 'יש לך תורה כה סתומה‪,‬‬
‫מהאור הגנוז שגנזת לצדיקים בששת ימי בראשית‪ ,‬למה לא תחונן‬
‫את כל עמך ישראל בתקווה חדשה זו‪ ,‬למה שגם הם לא ימצאו את‬
‫המלך בשדה‪ ,‬למענך עשה‪ ,‬למען צדיקיך ולמען בניך המשוועים‬
‫לראות פני מלך חיים'‪.‬‬
‫בכל חיי חיפשתי שמחה‪ .‬לכאורה היו לי כל הסיבות לשמוח‬
‫מריבוי תענוגים ותהילה מבית מדרשו של הס"מ וחילותיו‪ ,‬אך‬
‫במציאות היו חיי מרורים‪ ,‬בדהירה מסוכנת אחרי הבעל‪-‬דבר‬
‫שרץ לפני עם יד סגורה‪ ,‬לאמר בפנים מסתתרת השמחה שאתה‬
‫מבקש‪ .‬אך לעולם לא פתח את היד לראות מה יש בה‪.‬‬
‫רק לאחר שגיליתי את אור הגאולה‪ ,‬קיבלתי טעם חדש בחיים‪.‬‬
‫יש טעם לחיות ולהתענג‪ ,‬יש טעם לקום בחצות‪ ,‬לצאת שוב‬
‫אל מרחבי העשב ואויר הנח והזך‪ ,‬כדי לגלות שדווקא שם‪ ,‬בין‬
‫הפשטות והבדידות‪ ,‬הולך ומוכרז חיוב המציאות של כל העולם‪,‬‬
‫היש תענוג גדול מזה‪.‬‬
‫"עיקר ההתבודדות הוא בלילה‪ ,‬בעת שהעולם פנוי מטרדת העולם‬
‫הזה‪ ...‬וגם צריכין שיהיה ההתבודדות במקום מיוחד‪ ,‬דהיינו חוץ‬
‫מהעיר בדרך יחידי‪ ,‬במקום שאין הולכים שם בני אדם‪ .‬כי במקום‬
‫שהולכים שם בני אדם ביום‪ ,‬הרודפים אחר העולם הזה‪ ,‬אף על פי‬
‫שכעת אינם הולכים שם‪ ,‬הוא מבלבל גם כן ההתבודדות‪ ,‬ואינו יכול‬
‫להתבטל ולהכלל בו יתברך‪ .‬על כן צריך שילך לבדו בלילה‪ ,‬בדרך‬
‫יחידי‪ ,‬במקום שאין שם אדם‪ .‬ושם ילך ויתבודד‪ ,‬ויפנה לבו ודעתו‬
‫מכל עסקי עולם הזה‪ ,‬ויבטל הכל‪ ,‬עד שיזכה לבחינת בטול באמת‪.‬‬
‫"היינו שבתחילה ירבה בתפלות ושיחות בהתבודדות בלילה בדרך‬
‫יחידי כנ"ל‪ ,‬עד שיזכה לבטל זה הדבר‪ ,‬דהיינו לבטל מדה ותאווה‬
‫זאת‪ .‬ואחר כך ירבה עוד בהתבודדות הנ"ל‪ ,‬עד שיבטל מדה ותאווה‬
‫אחרת‪ .‬וכן ינהג זמן רב בהתבודדות‪ ,‬בזמן הנ"ל‪ ,‬ובמקום הנ"ל עד‬
‫שיבטל הכל‪ .‬ואחר כך עדין נשאר ממנו איזה דבר וכו'‪ ,‬ואחר כך‬
‫מבטלין גם זה‪ ,‬עד שלא נשאר ממנו כלום‪...‬‬
‫"ואזי כשזוכה לבטול באמת‪ ,‬ואזי נכלל נפשו בשרשו‪ ,‬דהינו בו‬
‫יתברך‪ ,‬שהוא מחויב המציאות‪ .‬אזי נכלל כל העולם עם נפשו‬
‫בשרשו‪ ,‬שהוא מחויב המציאות‪ ,‬כי הכל תלוי בו כנ"ל‪ ,‬ואזי נעשה‬
‫כל העולם על ידו בבחינת מחויב המציאות כנ"ל"‪( .‬ליקו"מ נ"ב)‪.‬‬
‫ואין לשער ולתאר מילוי השמחה בלב‪ ,‬שהוא מלך האיברים‪,‬‬
‫ומשם לכלל חיות האדם‪.‬‬
‫"וזה בחינת "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה"‪" ,‬ותקבלון‬
‫אולפן חדת"‪ ,‬היינו חידושי תורה הנמשכין מבחינת עתיקא‬
‫סתימאה‪ ,‬שעל ידי זה יכולין לעשות מתורות תפלות‪ .‬שעל ידי זה‬
‫יכולין לשפוך לבו כמים נוכח פני ד'‪ ...‬בחינת "וישאבו מים וישפו‬
‫לפני ד'" הנאמר בשמואל‪ ,‬ופירש רש"י "שפכו לבם כמים"‪.‬‬
‫"כי דייקא על ידי חידושי תורה הנ"ל בחינת אולפן חדת‪ ,‬שעל ידי‬
‫זה זוכין לעשות מתורות תפלות‪ ,‬דייקא על ידי זה זוכין לשפוך לבו‬
‫כמים לפני ד' כל אחד ואחד‪ ,‬כפי אשר יודע נגעי לבבו ומכאוביו‬
‫איך הוא רחוק מהשם יתברך‪ ,‬ולאיזה מדות רעות ותאוות רעות‬
‫ובלבולים רעים נפל בעוונותיו‪ ,‬וכל מה שעובר עליו בכל יום ובכל‬
‫עת‪ ,‬שהכל יוכל למצוא בתוך תפלות אלו שעושה מתורות‪ ,‬ולפרוש‬
‫שיחתו לפניו יתברך ברחמים ותחנונים על כולם כבן המתחטא לפני‬
‫אביו‪ .‬עד שיוכל לשפוך לבו כמים‪.‬‬
‫"וזה ממעיני הישועה‪ ,‬כי דרך זה הוא בחינת מעייני הישועה‪,‬‬
‫שהישועה נובעת ממעינות שאינם פוסקים‪ ,‬שנמשכין מהנחל נובע‬
‫וכו' שהם ישועות בלי גבול וקץ וסוף ותכלית‪ ,‬שיכולים להושיע לכל‬
‫יהיה מי שיהיה‪ ,‬אפילו אם הוא כמו שהוא‪ .‬כי הוא נחל נובע וכו'‪,‬‬
‫בחינת באר מים חיים‪ ,‬מעיינות שאינם פוסקים להושיע לכל בחינת‬
‫מעייני הישועה‪ .‬וזהו בחינת גודל השמחה כי כשזוכין להמשיך דרך‬
‫זה הוא ודאי שמחה שאין לה קץ בחינת וגילו ברעדה בחינת ושמחת‬
‫עולם"‪( .‬ליקוה"ל ראש חודש‪ ,‬ה"ה‪ ,‬אות כג)‪.‬‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪48‬‬
‫ו"קנה" ‪ -‬לך חבר‬
‫אגרות על שולחן המערכת‬
‫ברחוב המרכזי‪...‬‬
‫ממוות לחיים‬
‫ברכות עד בלי די לשלוחי הארגון הנפלא "שיח השדה"‬
‫מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי‪ ,‬אני מודה לה' שנתן לי את הבמה הזו לפרסם‬
‫ולהודיע חסדיו המרובים שגילה עלי ברוב טובו וחסדו‪ ,‬שכאן אתם מפרסמים‬
‫ומאירים את גדולת הצדיק האמת‪ ,‬וכתב רבי נתן שעיקר פרסום הנס‪ ,‬שהוא‬
‫התגלות האמונה‪ ,‬הוא על ידי התלמידי חכמים דיקא (ליקו"ה ברכת הודאה‬
‫ה"ב)‪.‬‬
‫רק לאחר שגיליתי את אור‬
‫הגאולה‪ ,‬קיבלתי טעם חדש‬
‫בחיים‪ .‬יש טעם לחיות ולהתענג‪,‬‬
‫יש טעם לקום בחצות‪ ,‬לצאת‬
‫שוב אל מרחבי העשב ואויר הנח‬
‫והזך‪ ,‬כדי לגלות שדווקא שם‪ ,‬בין‬
‫הפשטות והבדידות‪ ,‬הולך ומוכרז‬
‫חיוב המציאות של כל העולם‪,‬‬
‫היש תענוג גדול מזה‪.‬‬
‫לאחר מספר פניות‬
‫בתוך הכפר מצאנו‬
‫את עצמנו בסמטה‬
‫חשוכה בתוככי הכפר‬
‫העויין‪ ,‬בלי אפשרות‬
‫לצאת ממנו‪ ,‬לא היתה‬
‫אפשרות להמשיך‬
‫לנהוג‪ ,‬היות שמהמנוע‬
‫החל לצאת עשן‪.‬‬
‫הסכנה היהת מוחשית‪,‬‬
‫בכל רגע יכלו להגיע‬
‫הפורעים הערבים‪,‬‬
‫ולכלות בנו את זעמם‬
‫במקצועי כמלמד תינוקות של‬
‫בית רבן שלא טעמו טעם חטא‪,‬‬
‫מזדמן לי לעיתים ללוות תלמידים‬
‫לנסיעות שונות‪ ,‬וכך נסעתי‬
‫כמלוה לקבוצת תלמידים לנסיעה‬
‫לירושלים‪ ,‬בשעות אחר הצהריים‬
‫המאוחרות הגענו לתפילת מנחה‬
‫בכותל‪ ,‬ולאחריה היינו אמורים‬
‫להכנס לביקור בביתו של אחד‬
‫מגדולי הדור שליט"א‪ ,‬עמדתי‬
‫בקשר טלפוני עם משמשיו‪,‬‬
‫להתאמת שעת הביקור‪.‬‬
‫בראותי שהביקור מתעכב עלה‬
‫בדעתי לקחת את התלמידים‬
‫לתפילה בחלקת זקני אנ"ש זצ"ל‬
‫שבמרומי הר הזיתים‪ ,‬ביררתי‬
‫לוודא שאין אירועים חריגים‬
‫באיזור‪ ,‬והפניתי את הנהג להר‬
‫הזיתים‪ ,‬שם העתרנו על צרכינו‬
‫ולשלום עם ישראל‪ ,‬חזרנו לרכב‬
‫והתחלנו לנסוע במורדות ההר‪.‬‬
‫הנהג שלא הכיר את תוואי הנסיעה הודרך על הפניות שעליו לבצע‪ ,‬אך באחד‬
‫מהפניות טעה הנהג ופנה שמאלה במקום לפנות ימינה‪ ,‬הטעות התבררה‬
‫כגורלית‪ ,‬והפניה שמאלה הובילה אותנו אל כפר ערבי מסוכן‪ ,‬כשהנהג שם לב‬
‫לטעות המרה וניסה לבצע פניית פרסה‪ ,‬נתקל רכבו מבלי משים ברכב ערבי‪.‬‬
‫המכה הסבה את תשומת ליבם של העוברים והשבים לרכב היהודי שנוסע‬
‫השנאה התלקחה והאבנים החלו לעוף מכל עבר‪ ,‬מוטחים בזגוגיות הרכב שלא‬
‫עמד בפני האבנים הגדולות‪ ,‬הנהג ניסה לברוח אך אספסוף ערבי חסם את דרכו‪,‬‬
‫ומשכך נאלץ הנהג לנסוע על המדרכה שבצידה היו קבועים עמודי בטחון‪,‬‬
‫מחמת הסכנה הוכרח הנהג לנסוע על העמודים‪ ,‬והם היכו קשות את החלק‬
‫הקדמי ברכב‪.‬‬
‫לאחר מספר פניות בתוך הכפר מצאנו את עצמנו בסמטה חשוכה בתוככי‬
‫הכפר העויין‪ ,‬בלי אפשרות לצאת ממנו‪ ,‬לא היתה אפשרות להמשיך לנהוג‪,‬‬
‫היות שמהמנוע החל לצאת עשן‪ .‬הסכנה היהת מוחשית‪ ,‬בכל רגע יכלו להגיע‬
‫הפורעים הערבים‪ ,‬ולכלות בנו את זעמם ה"י‪.‬‬
‫יצרנו קשר עם כוח אבטחה אך לא הצלחנו להסביר להם את המיקום שלנו‪,‬‬
‫ישבנו כפופים בצילו של בית עתיק שלא נתגלה ח"ו‪ ,‬כל רחש קל הקפיץ אותנו‬
‫בבהלה איומה‪ .‬בתוך הפחד הנורא‪ ,‬והחשש לשלומם של התלמידים שהיו‬
‫נתונים תחת אחריותי‪ ,‬נסיתי למצוא קצה של אור‪ ,‬אך ללא הצלחה‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬נזכרתי בכם "ארגון שיח השדה"‪ .‬הדבר היחיד שיכול לעמוד לי בעת צרה‪,‬‬
‫אלפי שעות ההתבודדות שנפעלות על ידכם הם יעמדו לימיני‪ ,‬הבטחתי לתרום‬
‫‪ 200‬ש"ח לשיח השדה באם אינצל מהסכנה הנוראה‪ ,‬ואצא בשלום ללא כל‬
‫פגע‪.‬‬
‫לאחר מספר רגעים אנו שומעים נהמת מנוע מתקרב‪ ,‬ולחרדתנו כי רבה ראינו‬
‫שזהו רכב הערבי שבו פגענו‪ ,‬הוא הסתובב בכפר כדי לחפש אותנו‪...‬‬
‫הנהג הערבי וחבריו יצאו מן הרכב והתקרבו אלינו‪ ,‬את הפחד שלנו היה ניתן‬
‫למשש‪ ,‬ומפי פרצה קריאה‪" ,‬ה'‪ ,‬תעזור לנו בזכות שיח השדה‪ ,‬שהכל יתהפך‬
‫לטובה‪ ,‬למעלה מדרך הטבע"‬
‫הערבי ניגש אלינו‪" ,‬מה אתם מחפשים פה?"‪ ,‬בפחד ענינו לו‪" ,‬אנחנו רוצים‬
‫לצאת‪ ,‬ואנשי לא מוצאת את המיקום שלנו"‪...‬‬
‫ואז‪ ,‬נגלה הכח הגדול של שיח השדה‪ ,‬שיכול להפוך הכל למעלה מדרך הטבע‪,‬‬
‫הערבי חייך בהבנה‪" ,‬אין בעיה‪ ,‬אנחנו ניסע לנקודת מרכז האבטחה ונעזור לכם"‬
‫לאחר דקות מספר כבר הגיע רכב האבטחה‪ ,‬שליווה אותנו מחוץ לכפר‬
‫המסוכן‪ ,‬כשפינו מלא בשבח והודיה להשי"ת‪ ,‬שחילץ אותנו מעמק הבכא‪,‬‬
‫בזכות משרתיו הנאמנים המפעל הגדול והקדוש "שיח השדה"‬
‫בהוקרה ובהערכה‬
‫אליהו זבדה | אלעד‬
‫‪ | 49‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫הסתכלות חדשה לגמרי‬
‫שלום וכט"ס לארגון שיח השדה‬
‫התגלגל לידי חוברת שהוצאתם לאור בשם מעלה עליונה‪ ,‬שיצא לאור על‬
‫ידי ארגונכם שיח השדה‪ ,‬שעוסק בארגון נסיעות להתבודדות כעצתו של רבי‬
‫נחמן מברסלב זצ"ל‪ ,‬ומשום אל תמנע טוב מבעליו מן הראוי להביע את תודתי‬
‫העמוקה לפועלכם הברוך לטובת בני הישבות הי"ו‪.‬‬
‫אני לומד בישיבה ליטאית בב"ב‪ ,‬ולמרות שכל היום אנו שקועים ראשנו‬
‫ורובנו בעמל התורה בעיון לאמיתה של תורה‪ ,‬אך עכ"ז חשתי בחוסר מסויים‬
‫שמפעפע בתוכי‪ .‬וכשיום אחד נתקלתי בפרסום שלכם על "התבודדות"‪,‬‬
‫חשבתי לעצמי שבן תורה אמיתי אסור לו לברוח משום הזמנה שהקב"ה מזמין‬
‫אותו‪ ,‬והצטרפתי לנסיעה לשדה של בני הישבות לאחר סדר ג' בשעה עשר‬
‫בערב‪.‬‬
‫גליון שכולו תענוג‬
‫בעזרת קונה הכל ויוצר צורה‬
‫ט"ז טבת ה'תשע"ה‪ ,‬יום שבו כי‪-‬טוב כפולה‪ ,‬לסדר בני ישראל הבאים מצרימה‬
‫חסדי ה' עולם אשירה‪ ,‬לכבוד המערכת הנכבדה‪ ,‬אשר בירח זה גלה נגלה‪ ,‬הגליון‬
‫המפואר מעלה עליונה‪ ,‬להאיר ולרומם לדרי מטה‪ ,‬מאור יקר שעלינו נגלה‪,‬‬
‫הנחל נובע מקור חכמה‪.‬‬
‫תחילת בנינו במבוא והקדמה‪ ,‬כשחזון התלמיד משתלשל להגשמה‪ .‬והולך‬
‫וחוזר בסוד הגאולה‪ ,‬בהתחזקות שאין בה הפסקה‪ .‬ובגדולת התלמיד אלכה‬
‫ואלקטה‪ ,‬שדלה מתורת רבו והשקה‪ .‬ואשורר שירה להניעור בלילה‪ ,‬לגלות‬
‫ולרומם כתר התפילה‪.‬‬
‫ומהר אפרים קומו ונעלה‪ ,‬כי תפארת הצדיק מאנשיו תגלה‪ .‬ואף דין מן דין‬
‫כתובה‪ ,‬אגרות שלשלחן המערכת נתקבלה‪ .‬וסקירת המפעל הגדול על כולנה‪,‬‬
‫ארגון הנסיעות שיח השדה‪ ,‬מאור הנחל וספר ממעיני הישועה‪ ,‬המחולל‬
‫פלאות בעמקי חשכה ואפילה‪.‬‬
‫ומה אומר לכם‪ ,‬יותר משההתבודדות נתנה לי בקשר האמיתי עם הבורא עולם‪,‬‬
‫הרי שהתחזקתי מהדיבורים הנפלאים בדרך לשדה בצומת מורשה‪ .‬רובם של‬
‫הנוסעים אינם חסידי ברסלב במוצהר‪ ,‬ולמרות זאת הם נתנו לי לטעום מעט‬
‫מתורתו של רבי נחמן‪ ,‬ודבריו ממש שינו לי את החיים‪ ,‬ונתנו לי הסתכלות‬
‫חדשה על עבודת ה' בכלל‪ ,‬ועל לימוד התורה בפרט‪.‬‬
‫מי יתן וגליון זה יסמן התחלה‪ ,‬שמכאן ואילך תהא דרככם סלולה‪ ,‬להאיר לארץ‬
‫ולדרים עליה‪ ,‬וכשם שהחייתוני כן נפשכותיכם תחיינה‪ ,‬ובמהרה נחזה בביאת‬
‫גואל ברננה‪ ,‬והתגלות המאור הגדול על פני תבל ומלואה‪.‬‬
‫עלו והצליחו בהרמת קרן התורה והיהדות‬
‫הכ"ד ידידכם נאמנה מארצות הפזורה‬
‫אברהם ישעיהו ה‪ | .‬בני ברק‬
‫כאן‪ ,‬כאן‪ ,‬ממש כאן‬
‫למכובדנו מנהלי ארגון שיח השדה ועורכי הבטאון מעלה עליונה הי"ו‬
‫שלום וברכה‬
‫אני פונה אליכם בהתרגשות רבה‪ ,‬בעקבות המקרה המופלא שהתרחש‬
‫עמי‪ ,‬וחשתי בצורך לשתף אותו בכם‪ ,‬היות וההתגלות שהייתי שותף לה‬
‫אירעה בעזרתכם‪.‬‬
‫בני ביתי שיחיו התוודעו מזה זמן לגילוי עצת העצות המעלה העליונה מן‬
‫הכל שזה ההתבודדות‪ ,‬וניסו לשדל אותי להצטרף למנהג זה‪ ,‬אך דעתי לא‬
‫היתה נוחה מכך‪ ,‬סברתי שיש כך משום ביטול זמן‪ ,‬אני מניח טלית ותפילין‬
‫בכל בוקר‪ ,‬ומקפיד להתפלל את שלושת התפילות במנין‪ ,‬ודי לי בכך‪.‬‬
‫לפני זמן מה‪ ,‬בעת שהתפללתי תפילת שמונה עשרה‪ ,‬נזכרתי בכל אותם‬
‫דיבורים‪ ,‬וחככתי בדעתי אם אינני טועה‪ ,‬יתכן ויש ממש בדבריהם‪ ,‬אך לא‬
‫הצלחתי להגיע להחלטה ברורה‪ ,‬ומשכך‪ ,‬שטחתי תפילה לפני בורא עולם‬
‫שיתן לי סימן ורמז משמים‪ ,‬הנכונים דבריהם אם לאו‪.‬‬
‫באותו יום‪ ,‬בשעה שבע בערב עמדתי לסיים את עבודתי במרפאה‪ ,‬ובעמדי‬
‫ליד הדלת החזיר אותי צלצול הטלפון‪ ,‬על הקו היה אחד מלקוחותי הקבועים‪,‬‬
‫ש‪ .‬ה‪ .‬לונדון עיר הבירה‬
‫שהיה אצלי באותו יום לצורך טיפול מורכב‪ ,‬שהיה כרוך בהרדמה‪ ,‬והוריתי‬
‫לו שאסור לו לאכול שעתיים מתום הטיפול‪ ,‬כעת התקשר אלי המטופל‬
‫והתאונן ששכח ואכל מיד לאחר הטיפול‪ ,‬וכעת הוא מדמם‪.‬‬
‫מאחר והיה מדובר בלקוח קבוע‪ ,‬לא סירבתי לבקשתו‪ ,‬וקיבלתי אותו מעבר‬
‫לשעות עבודתי‪ ,‬הטיפול בפציינט נמשך והתארך עד לשעה עשר בערב‪,‬‬
‫כשסיים הודה לי המטופל‪ ,‬והגיש לי חוברת בשם מעלה עליונה‪ ,‬הייתי‬
‫מותש לאחר יום העבודה הארוך‪ ,‬ולא התפניתי להסתכל בחוברת‪.‬‬
‫הגעתי לביתי‪ ,‬ובני ביתי שואלים אותי מהי החוברת שבידך‪ ,‬נזכרתי בה‬
‫ופתחתי‪ ,‬ולנגד עיני נזקפים המילים‪ ,‬המילים שטלטלו את כל יישותי‬
‫והראו לי למעלה מכל ספק שיש בורא לעולם‪ ,‬שרוצה שנהיה אנשים‬
‫כשרים‪ ,‬והוא שלח את רבי נחמן מברסלב לתת לי סימן‪ ,‬ולספר לי שאי‬
‫אפשר להיות איש כשר רק על ידי התבודדות!!‬
‫אשריכם ארגון שיח השדה שהנכם מגשימים את חזונו של התלמיד הגדול‬
‫שעוד יבוא זמן שדרך ההתבודדות תהיה כבושה לרבים‪ ,‬כמו שעכשיו היא‬
‫דרך כבושה לרבים להניח טלית ותפילין בכל בוקר!‬
‫בהוקרה ובהערכה‬
‫ד"ר ע‪ | .‬מומחה לרפואת שיניים‪ ,‬רמת גן‬
‫‪ 3‬דרכים לכתוב אלינו‪ :‬דוא"ל‪:‬‏‪ [email protected]‬‏‪ a‬פקס‪ 08-6491133 :‬ת‪.‬ד‪ .‬שיח השדה‪ 10140 ,‬מודיעין עילית‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪50‬‬
‫אחד היה‬
‫אברהם‬
‫שביבי אור לזכרו של‬
‫חמן שמחה ווייצהנדלר זצ"ל‬
‫הרה"ח ר' אברהם נ‬
‫מלואות שנה לפטירתו כ"ב אדר תשע"ד‬
‫ב‬
‫‪ | 51‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫שבו מקליטים ומעלים על גבי הטייפ את השיעורים ומוכרים אותם בחנות הספרים שהקים‪ ,‬ובד בבד‬
‫מתחיל הוא לכתוב כל השיחות ששומע עד שאפשר לומר‪' :‬אילולי לקח ר' אברהם על עצמו המשימה‬
‫הכבירה הזאת היו מאות שיחות מרבינו וממוהרנ"ת זצוק"ל נאבדים ונכחדים בצוק העיתים' יושב ר'‬
‫אברהם שעות ימים ושנים‪ ,‬קובע עם רלוי"צ חברותות ללימוד‪ ,‬נוסע עמו בבוקר לכותל ועוד‪ ,‬הכל כדי לברר‬
‫עוד פיסת שיחה ועוד סיפור ודיבור מאנ"ש‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬זכה והוציא לאור את סדרת ספרי "שיח שרפי קודש"‪,‬‬
‫ובהם ליקט ממה שזכה לדלות מפה הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר‬
‫זצ"ל‪ ,‬לשמר לדורות הבאים את השיחות הנוראות השופכות‬
‫אור לכל מי שנפשו חשקה בתורת הגאולה‪ ,‬וכפי שהעיד עליו‬
‫הרה"ח ר' לוי יצחק בהסכמתו‪" ,‬יפה עשה שהדפיס השיחות‬
‫והסיפורים מרבינו הקדוש ותלמידיו זי"ע‪ ,‬אשר היו מתהלכים‬
‫עד הנה בקרב אנ"ש‪ ,‬כדי שיהיה מוכן ועומד לפני כל דורש‬
‫ומבקש ה'"‪.‬‬
‫עם הדפסת הספרים הוסיף ר' אברהם זצ"ל לעשות חיל‬
‫בהפצה וקירוב נשמות לאור האורות‪ ,‬בשיעוריו בספר‬
‫'סיפורי מעשיות' מדי צפרא דשבתא‪ ,‬שיעור שנמשך למעלה‬
‫משלושים שנה ברציפות! כאשר היה ממחיש לשומעי לקחו‬
‫את צוף נעימות תורת רבינו‪.‬‬
‫הלב‬
‫כוסף למעיין‬
‫"העולם בלי הספר מרבינו‪ ,‬והעולם עם הספר מרבינו‪ ,‬הוא עולם אחר לגמרי‪"...‬‬
‫'ותשחק ליום אחרון'‪ ,‬והתלמיד הגדול מוהרנ"ת פוסק את סוף דבריו‪" ,‬ובכן מצוה‬
‫אני עליכם‪ ,‬שעיקר עסקיכם יהיה להדפיס את הספרים‪ ,‬שיתקיים יפוצו מעיינותיך‬
‫חוצה"‪ ,‬ומאז ועד עתה מהדהדת צוואתו באזני כל מי שרוחו של משיח מפעמת‬
‫בקרבו‪ ,‬ומייחל ליום בו ‪" -‬יפוצו מעיינותיך חוצה"‪.‬‬
‫אחד היה ר' אברהם נחמן שמחה ווייצהנדלר זצ"ל‪ ,‬שקיבל את צוואת מוהרנ"ת‬
‫זיע"א כהלכה למשה מסיני במסירות נפש‪ ,‬וקיים את דברי מוהרנ"ת בתמימות‬
‫ופשיטות‪ ,‬ואם מוהרנ"ת ציווה ואמר "שעיקר עסקיכם יהיה יפוצו מעיינותיך חוצה"‬
‫הרי שר' אברהם הניח לכל עסקי העולם הזה והבליו‪ ,‬ולא היה לו עוד כל עסק אחר‬
‫זולת ההתעסקות בהדפסת והפצת ספרי רביה"ק‪ ,‬וכדברי מוהרנ"ת (ליקו"ה שבת‬
‫ה"ה) שדייקא ע"י התלמידים של הצדיק יכולין לידע גדולת הצדיק כי התלמיד של‬
‫הצדיק כל עסקו וכל תחבולותיו לפרסם ולהגדיל שמו הקדוש והנורא של זה הצדיק‬
‫בעולם‪.‬‬
‫וכשהיה ר' אברהם יושב ומהרהר‪ ,‬היתה זו מחשבה אחת ויחידה‪' :‬וואס נאך קען‬
‫איך טוהן פארן רעבינ'ס זאך'? 'מה עוד אני יכול לעשות בשביל ענין רבינו'? ובימים‬
‫ההם כשספרי רביה"ק היו מודפסים באותיות שבורות וקשות ללימוד‪ ,‬הוא מקים‬
‫את אגודת 'משך הנחל'‪ ,‬ויושב ומפסק ומנקד את הספרים‪ .‬עד שהוא זוכה לברך על‬
‫המוגמר‪ ,‬ולאחר עמל מרובה הוא מוציא לאור כבר בשנת תשמ"א סדרה של אחד‬
‫עשר מספרי רבינו הק' מפוסקים ומנוקדים עם אלפי מראי מקומות‪ .‬והיו ידידיו‬
‫יושבים ומתמיהים עליו‪ ,‬מי שמע כזאת ומי ראה כאלה‪ ,‬ספרי רבינו מנוקדים? שמא‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪52‬‬
‫למחר תנקד אף את הספר ליקוטי מוהר"ן?!‬
‫אך מי שעסקו הוא הפצת המעיינות אין לו את הפנאי להגיב ולהסביר כי ברגע‬
‫שהבין שצורך השעה היא ניקוד ספרים‪ ,‬הרי שזהו 'עסקו' לרגע זה‪ .‬ואכן שמע ר'‬
‫אברהם את דבריהם‪ ,‬וכחלוץ לפני המחנה ישב לנקד אף את הליקוטי מוהר"ן‪...‬‬
‫זכה ר' אברהם וזיכה את הרבים ובעמל ויגיעה ומסירות נפש הוסיף אלפי מראי‬
‫מקומות והערות על כל ספרי רבינו ותלמידיו אשר הפכו לנכסי צאן ברזל להדבקים‬
‫ומעיינים בתורת הצדיק‪ .‬ואף זכה לחבר בעצמו ספר נפלא אשר בשם 'מעדני מלך'‬
‫ייקרא (ראה מסגרת)‪ ,‬חלקם כתב מחידושיו וכן מפי השמועה מכלל אנ"ש מפיהם ומפי‬
‫כתבם‪.‬‬
‫חמלה גדולה ויתירה חמל עלינו השי"ת בדור האחרון אשר השאיר לנו לפליטה‬
‫שריד לדור דעה הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל שהשקה את הצאן והרווה אותם‬
‫בדיבורים ששמע מדור דעה‪ ,‬גם פה יושב ר' אברהם בשיעורים המלאים חן‪ ,‬ושותה‬
‫בצמא ובשקיקה כל הגה‪ .,‬מחשבתו אינה נותנת לו מנוח‪ ,‬מה יהיה עם כל הדיבורים‬
‫הנשמעים כאן‪ ,‬איך זוכים להעביר את הדיבורים המאירים המלאים חן של אמת‬
‫ותמימות באור הצדיק לכל העולם כולו? מי ינחיל דיבורים אלו לדורות הבאים‪.‬‬
‫קול ה' בכוח‬
‫וממחשבה למעשה! תחילה הוא מקים בימים ההם מפעל קלטות בשם 'קול הנחל'‪,‬‬
‫"הלב כוסף למעיין"‬
‫מיוחד היה ר' אברהם‬
‫במסירות נפשו להגיע‬
‫למקום אשר יוחד‬
‫מששת ימי בראשית‬
‫לתיקון העולמות‬
‫והנשמות מקום גניזת‬
‫תקוות הדורות באומן‬
‫בזמנים הקשים תחת‬
‫קירוב המונים‬
‫שלקרב אנשים לאורו של רבינו אין צריך כי הצורר הקומוניסטי‬
‫דרכו היה לומר‪,‬‬
‫אם לקחת חבר או מכר‪ ,‬ולקבוע עמו חברותא ללימוד אפילו שחירף נפשו לערוך‬
‫תורה אחת בליקוטי מוהר"ן באמת‪ ,‬והשאר משלים‬
‫כבר כמה וכמה נסיעות‪,‬‬
‫רבינו‪ ...‬וכך אכן נהג‪ ,‬עשרות מאנ"ש הי"ו מספרים איך קירב‬
‫אותם‪ ,‬הוא היה פוגש ביהודי שאך זה עתה הכירו‪ ,‬ועל‬
‫אתר והכניס עצמו בסכנות‬
‫קובע עמו חברותא ללימוד תורה בליקוטי מוהר"ן‪ ,‬ובלימוד‬
‫זה היה מבעיר את ליבו באור הצחצחות‪ ,‬הלה כבר לא יכול‬
‫גדולות מאוד‬
‫לעצור עצמו והיה מברר מבקש ומחפש עוד ועוד‪ ,‬כך שינה‬
‫את חייהם של רבים וקירבם לאור הצדיק‪.‬‬
‫מעשה שאירע בבחור צעיר שזכה להתקרב לאור האורות‪ ,‬ובשל כך התרחק מהישיבה בה למד‪ ,‬וחשק‬
‫מאוד להסתופף בין אנ"ש‪ ,‬אם כי הבושה שבו הכריעה אותו‪ ,‬ולא היה בו האומץ לבוא לבדו‪ ,‬ר' אברהם‬
‫שבדרך לא דרך שמע מכך‪ ,‬הגיע לבקרו בביתו ושידלו בדברים רכים שיבוא ללמוד בישיבת ברסלב בבני‬
‫ברק‪ ,‬באמרו "אינו דומה ברסלבער חסיד שלומד בישיבת ברסלב‪ ,‬למי שאינו לומד בישיבת ברסלב"‪,‬‬
‫הבחור התרצה לדבריו‪ ,‬ומאז דבקה נפשו בישיבה הק' וברבינו הק' בהתקשרות נצחיית‪.‬‬
‫עד יומו האחרון‪ ,‬טרח ויגע ביגיעות לאין מספר בהדפסת והפצת הספרים‪ .‬יום לפני פטירתו ראוהו יוצא‬
‫מבית הדפוס‪ ,‬כשתחת ידו ארוזים ספרים חדשים שהדפיס זה עתה‪ ,‬אך לא הדפיס כי אם כמה עשרות‬
‫עותקים‪ ,‬וכריכת הספרים אף היא היתה רכה ודלה‪ ,‬ולא בכריכה קשה כאשר רצה‪ .‬אך ר' אברהם לא שת לבו‬
‫לזאת וסיפר לבנו‪" ,‬יש לי ספר מספרי רבינו שאני רוצה להפיצו‪ ,‬נו‪ ,‬ועכשיו אין לי כסף לשלם עבור הדפסת‬
‫ספרים רבים ובכריכה נאה‪ ,‬לכל הפחות אדפיס כך‪ ,‬ולכשירחיב‪ ,‬אדפיסם ביעקב ואפיצם בישראל‪"...‬‬
‫"ובכל זאת‪ ,‬אבא‪ ,‬מה תועלת יש לך מלהדפיס עשרות עותקים בלבד‪ ,‬ועוד בכריכה רכה כזו‪ ,"..‬ר' אברהם‬
‫רק שמע את דבריו‪ ,‬ומיד נענה לבנו כחייל נאמן‪" ,‬דע לך‪ ,‬העולם בלי הספר הזה מרבינו‪ ,‬והעולם עם הספר‬
‫הזה מרבינו‪ ,‬הוא עולם אחר לגמרי‪"...‬‬
‫אין סעודה בלי אורח‬
‫"כפה פרשה לעני וידה שלחה לאביון" ר' אברהם התייחד במעשי חסד עצומים כאשר נשברי לב ונדכאי‬
‫רוח מצאו את מעונם בביתו‪ ,‬לילדיו שיחיו כמעט ולא זכור סעודת שבת ללא אורחים מזדמנים או קבועים‪,‬‬
‫כמה וכמה העידו על דירות שלימות למגורים שנתן וארגן להם ר' אברהם‪ ,‬הכל בסתר ובהצנע לכת‪.‬‬
‫"הלב כוסף למעיין" מיוחד היה ר' אברהם במסירות נפשו להגיע למקום אשר יוחד מששת ימי בראשית‬
‫לתיקון העולמות והנשמות מקום גניזת תקוות הדורות באומן בזמנים הקשים תחת הצורר הקומוניסטי‬
‫שחירף נפשו לערוך כמה וכמה נסיעות‪ ,‬והכניס עצמו בסכנות גדולות מאוד‪ ,‬וכמובן בעת שנפתחו שערי‬
‫ציון היה נוסע מדי שנה בשנה כציווי רבינו הקדוש‪ ,‬ושיבר על זה מניעות עצומות אחת לאחת כאשר יודעים‬
‫להעיד קרוביו ומכריו‪.‬‬
‫ביום כ"ד אדר ב' האי שתא הושברנו בשמוע הבשורה הרעה בפטירתו הפתאומית בחטף של האי גברא‬
‫יקירא‪ ,‬ואף שכבר עלה ונתעלה לשמי רום‪ ,‬אך פירותיו עושים פירות ופירי פירות‪ ,‬וזכה ר' אברהם נחמן‬
‫שמחה ב"ר אלעזר זצ"ל והשאיר אחריו דור ישרים מבורך בנים ובני בנים ותלמידים רבים ההולכים בדרך‬
‫רביה"ק זיע"א‪.‬‬
‫מחידושי‬
‫תורתו‬
‫[מתוך ספרו מעדני מלך]‬
‫הספרים שנעשים ע"י התשובה‬
‫חדי רבי שמעון‪ ,‬סעיף ה'‪" .‬ולפי התשובה‪ ,‬לפי‬
‫המחלוקת‪ ,‬כן הוא חוזר ושב אל אמונת חכמים‪,‬‬
‫וכמו כן נתחדש אצלו ספר‪ ,‬כי חוזר ונחשב בעיניו‬
‫מה שהיה בתחלה בעיניו כלא‪ .‬וכן בכל פעם לפי‬
‫המחלוקת‪ ,‬כן התשובה‪ ,‬ששב וחוזר אל האמונת‬
‫חכמים‪ .‬וכמו כן נתחדש אצלו ספר אחר‪ ,‬כי חוזר‬
‫ונחשב בעיניו עוד איזה ספר אחר‪ ,‬שבתחלה‬
‫היה מלעיג עליו‪ ,‬והיה בעיניו כלא‪ ,‬ועל כן‪ ,‬על ידי‬
‫המחלקת נעשה ספר‪ .‬וזה בחינת "וספר כתב איש‬
‫ריבי"‪ ,‬שעל ידי ריב ומחלוקת נעשה ספר"‪.‬‬
‫בענין הספרים שנעשים ע"י התשובה‪ ,‬שמעתי‬
‫לבארו עם המבואר לעיל בענין חלישות כתב ידינו‬
‫וכו׳‪ ,‬ועתה ע"י שחוזר בתשובה ואינו מתרשל‬
‫בחידושים שלו וכותבם על ספר‪ ,‬בזה נתתקן‬
‫ביותר פגם הכתיבה שנעשה ע"י הידים שלו‬
‫שהסמיך בהם את שאינם ראוים‪ ,‬כי נתתקן עתה‬
‫ע"י תנועות הקולמוס באויר בשעת כתיבה את‬
‫השו"ת‪.‬‬
‫בפרט כשכותב בענין אמונת חכמים עצמה‪ ,‬וכמו‬
‫שידוע מה שאמר רביז"ל למוהרנ"ת שכשיכתוב‬
‫בענין אמונה ובענין הצדיק‪ ,‬יריץ את עטו ויכתוב‬
‫מה שיותר ודו"ק‪ ,‬וראה ליקוה"ל הל' ר"ח הל" ז'‬
‫ועוד‪.‬‬
‫מעדני מלך תורה ס"א‬
‫שעשוע עולם הבא‬
‫א‪ .‬ענין השיחה ששח רבינו בעת שגילה ראשי‬
‫פרקים מתורה י"ח‪ ,‬שאמר היום חייתי חיים שלא‬
‫חייתי מעולם חיים כאלו וכו' כמובא בספר חיי‬
‫מוהר"ן‪ .‬יש להבין שייכות שיחה זו למאמר זה‪.‬‬
‫ושמעתי לבאר מהרה"ח ר' לוי יצחק בנדר ז"ל‪,‬‬
‫כי מבואר שם מענין השגת התכלית של כל‬
‫התכליתין‪ ,‬שהוא שעשוע עוה"ב שעלי' נאמר‬
‫עין לא ראתה וכו'‪ ,‬אבל הצדיקים יש להם תפיסה‬
‫בזה עיי"ש‪ .‬וענין שעשוע עוה"ב הוא עיקר‬
‫החיים כנודע‪ ,‬וע"כ יחיו אז חיים נצחיים (עי' תו'‬
‫כ"א)‪ ,‬ובוודאי שבהשגה זו יש מדריגות עד א"ס‪,‬‬
‫וככל שהצדיקים משיגים בזה הם זוכים לחיות‬
‫חיים יותר עליונים במעלה‪ ,‬כפי השגת ותפיסת‬
‫התכלית הזה בשכלם‪ ,‬ומזה נבין מעט כמה אין לנו‬
‫השגה בהשגות רבינו ז"ל‪.‬‬
‫מעדני מלך תורה י"ח‬
‫אפריון נמטיה לבנו הר"ר שלמה יהודה הי"ו‪ ,‬שנהג בנו טובת עין והעניק לנו מאוצרו שני מכתבים שכתב אביו בקייטא דשנת‬
‫תשס"ה‪ ,‬ובהם דברי התחזקות נפלאים‪ ,‬על מנת לפרסמו בגליוננו ‪ -‬ראה בעמוד הבא‪.‬‬
‫‪ | 53‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫על מקום מנוחתו של הרה"ח‬
‫רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל‬
‫גיוואלד זייט אייך נישט מייאש‬
‫ממכתבי הרה"ח ר' אברהם נחמן שמחה ווייצהנדלר זצ"ל‬
‫אגרת התחזקות והתגברות הרצון בכל מצב‬
‫ר"ח סיון התשס"ה‬
‫לכבוד ידידי עוז הרה"ח ר' ‪ ...‬שליט"א איש חי רב פעלים‬
‫שמן שמיא קא זכו ליה לזכות בזכויות נצח לאיש הנצח‪ ,‬שאמר והבטיח נצחתי‬
‫ואנצח‪ ,‬ואנשי שלומנו אמרו שענין זה של הנצחון קאי וסובב על כל אחד ואחד‬
‫הציית לקול רבינו‪ ,‬שאזי גם הוא בכלל זה‪ ,‬שסוף כל סוף ינצח את מה שצריך לנצח‬
‫כאן בעוה"ז‪ ,‬שהם כלל כל הנסיונות והחרופין והגידופין והמשברים העוברים כאן‬
‫על כל אחד ואחד‪.‬‬
‫שאין מי שינצל מכל אלו‪ ,‬ואין מי שיושב כאן בשלוה ובמנוחה‪ ,‬וכמו שאמרו רז"ל‬
‫על יעקב‪ ,‬ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של עשו‪ ,‬שהוא בחינת היצר‬
‫הרע שממונה על זה שלא נשב בשלוה‪ ,‬וכמו שאמרו רז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא‬
‫בעוה"ז ולא בעוה"ב‪ ,‬ודווקא מחמת האין נוחות והיפך השלווה זה מה שמזכך ומברר‬
‫הבירורים הנצרכים לכל אחד כפי שורש נשמתו‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב אדם לעמל‬
‫יולד ‪ -‬זכה לעמלה של תורה‪.‬‬
‫וענין העמלה של תורה הם כלל כל הנסיונות והתגברות הרצונות הטובות שמתגברים‬
‫בכל פעם לשוב לתורה ולתשובה‪ ,‬ולפי הנסיונות והקשיים כך הם האפשרויות‬
‫להתעלות יותר ויותר‪ ,‬ואדרבא לפי הצרות והיסורים והנסיונות וכו' וכו' כך נראה‬
‫יותר האהבה שהקב"ה אוהב את זה האדם ששולח לו כך וכך נסיונות כדי שיתעלה‬
‫יותר ויותר‪ ,‬ואוי לו לאדם החי במנוחה‪ ,‬כי לכאן שלח הקב"ה בני אדם המורכבים‬
‫מארבע יסודות אש רוח מים עפר‪ ,‬ובכל פעם בא יסוד אחד ורוצה להתגבר על‬
‫חבירו‪ ,‬ופעם נעשה בשמחה ופעם בכעס ופעם הוא בענוה ופעם בגאווה ובגדלות‪,‬‬
‫ואין שעה דומה לחברתה‪.‬‬
‫כי האדם הוא לא מלאך‪ ,‬והמלאכים נמצאים למעלה‪ ,‬ודווקא מחמת שהם מבוררים‬
‫ויסודם יסוד אחת‪ ,‬ע"כ לא זכו לקבל את התורה שהיא העמל הקדוש שעל ידו זוכה‬
‫האדם בעל היסודות המורכבים‪ ,‬לסדרם בסדר נכון ומיושב‪ ,‬ובכל פעם בא לנסיון‬
‫חדש‪ ,‬ועל ידי התורה והמצוות וכח הצדיקים זוכה בכל פעם לבירורים חדשים‪ ,‬ושוב‬
‫לנסיונות חדשות‪.‬‬
‫וע"כ אמר רבינו ז"ל שלא נהיה כהחסידים השוטים המתבלבלים מכל העובר עלינו‪,‬‬
‫אלא נתחזק בכל פעם ופעם‪ ,‬ועל כל גל וגל שבא עלינו נכופף ראשינו ונענה ונאמר‬
‫אודך ה' כי אנפתי בי‪ ,‬וכמו שאמר איוב הן יקטלני לו אייחל (פרק יג)‪ .‬בפרט כשכבר‬
‫עברנו כך וכך שנים מימי חיינו‪ ,‬צריכים אנו להודות על העבר‪ ,‬אף שיש הרבה לתקן‬
‫את העבר‪ ,‬אבל כבר אמר רביז"ל שיידע נאמנה שלולא שזכה לדעת מאור הצדיק‬
‫בוודאי היה גרוע יותר ויותר (בספר המידות אות צדיק)‪ ,‬וכל דברי רבינו ז"ל ותלמידו‬
‫וכו' וכו'‪ ,‬כל לדבריהם לחזקינו לבלי ניפול למוחין דקטנות בראותינו מצבנו‪ ,‬כל אחד‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪54‬‬
‫בדרגתו היכן שנמצא‪.‬‬
‫והיה הרה"ח ר' ישראל קארדונער אומר‪ ,‬שמה שמובא בתו' ע"ח ח"ב שרבינו 'משך‬
‫בקולו' וצעק גיוואלד זייט אייך נישט מייאש ‪ -‬קולו נמשך גם היום עד לדורינו אנו‪,‬‬
‫שעומד רבינו וצועק ושואג בקול גדול לכל אחד ואחד היכן שנמצא‪ ,‬מה שהיה ועבר‬
‫אין ומעתה אל תתיאשו חלילה‪ ,‬ונתחיל מחדש בהתחדשות חדשה וכתינוק שנולד‬
‫וכגר שנתגייר עתה מחדש לגמרי לגמרי‪ ,‬וכפי זה ההתחזקות כן נתעלה באמת‪.‬‬
‫ובפרט שמפעם לפעם הנה אנו זוכין לשבת מדי שבוע‪ ,‬ולימים טובים ולשלוש‬
‫רגלים שהם בחי' אם‪ ,‬כהאם ההולכת ומלווה ושומרת ומגינה ומצילה ומנקה את‬
‫התינוק מכל סכנה ומכל לכלוך ואף שמטנף התינוק חזור וטנוף האם אינה מתייאשת‬
‫מהתינוק בשום פעם וסכה אותו ורוחצת אותו בכל פעם מטנופיו‪ ,‬כן הם הימים‬
‫טובים שהם בחי' אם בחי' א'לה מ'ועדי ה' ר"ת אמי‪ ,‬כמבואר בתו' ל' ע"ש‪ ,‬וכן‬
‫הצדיק נקרא אם כמבואר בתורה ד' ע"ש‪ ,‬שהוא מניק חכמתו לישראל בכל פעם‪,‬‬
‫וראה במדרש שמשה ואהרן הם נקראים אמם של ישראל ‪ ,‬שע"כ משה רבינו ירד‬
‫ומ ָׁשה והעלה את כל ישראל מכל הטומאות והגילולים עד שהביאם מנון‬
‫למצרים ָ‬
‫שערי טומאה לקבל התורה בנון שערי קדושה‪ ,‬כל כך גדול כח הצדיק וכל זה במשך‬
‫חמישים יום בלבד‪ ,‬וכי יש לנו השגה בכח גדול כזה‪ ,‬וע"כ אמר רבינו סמכו על כוחי‪,‬‬
‫כי כאז כן עתה כוחו הולך וגדל עד מאוד‪ ,‬שגם היום יכולים אנו לראות נסים גדולים‬
‫כאלו‪ ,‬רק שנאמין באמת בזה‪.‬‬
‫ובזה אסיים ברוב הברכות‪ ,‬וחזק ואמץ‪ ,‬ומי יתן שאזכה לשמוע פעם ממכם‪ ,‬ושוב‬
‫חזק ואמץ כי אמר רבינו 'מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם'‪ ,‬בפרט כשזכינו‬
‫והיינו על ציונו הק' בימי ראש השנה שעבר ואנו מקוים עוד על להבא‪ .‬ברוב ברכות‬
‫ישועות ושמחות אמן‪.‬‬
‫הכ"ד אברהם נחמן שמחה בן איטה ויצהנדלר‬
‫מכתב חיזוק בגודל מעלת ההתחדשות‬
‫כ"ב אייר התשס"ה‬
‫לכבוד ידידי היקר ר' ‪ ...‬מחשובי אנ"ש היקרים‬
‫החיים והשלום ורב חן יאיר וילווה אותו בכל אשר יפנה‪ ,‬ויהי רצון שיומתקו הדינים‬
‫והגבורות הקשות מעליו ומעל כל ביתו והסובבים לו ואור הצדיק יזרח ויופיע על כל‬
‫אנ"ש המתחזקים יחד‪.‬‬
‫לפני כשבועיים שלחתי לך מכתב ואקוה שבכל זאת ראית ונהנית‪ ,‬וב"ה שרבינו‬
‫הק' ותלמידו השאירו אחריהם רוב ברכות של תורה ואורה וב"ה שזכינו להתקרב‬
‫ולטעום מטוב נופת צופים הנוזל לכל מבקש ודורש‪.‬‬
‫כי העיקר והיסוד בהתקרבות לרבינו הוא עבודת החיפוש וההתחדשות‪ ,‬לבלי ליישן‬
‫בציון רביה"ק‪,‬‬
‫צום גדליה תש"ע‬
‫והיה הרה"ח ר' ישראל קארדונער אומר‪ ,‬שמה שרבינו 'משך בקולו' וצעק גיוואלד‬
‫זייט אייך נישט מייאש ‪ -‬קולו נמשך גם היום עד לדורינו אנו‪ ,‬שעומד רבינו וצועק‬
‫ושואג בקול גדול לכל אחד ואחד היכן שנמצא‪ ,‬מה שהיה ועבר אין ומעתה אל‬
‫תתיאשו חלילה‪ ,‬ונתחיל מחדש בהתחדשות חדשה וכתינוק שנולד וכגר שנתגייר‬
‫עתה מחדש לגמרי לגמרי‪ ,‬וכפי זה ההתחזקות כן נתעלה באמת‪.‬‬
‫את דבריהם אשר הם כגחלי אש‪ ,‬וכפי ההתייחסות מצידנו כן ההתייחסות מצידם‬
‫ואף יותר ויותר‪ ,‬כי יותר מה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק‪.‬‬
‫ואנו צריכים להיזהר מלהתרגל לחשוב שכבר יודעים אנו את התורה הזאת‪ ,‬רק בכל‬
‫יום שיהיו בעינינו כחדשים ממש‪ .‬ואף שבח רבינו הגדול ביותר שזכה לה הוא בזה‬
‫שהוא זקן כזה שהוא יניק לגמרי כמסופר בסיפורי מעשיות במעשה י"ג‪ ,‬ואף גם אנו‬
‫כפי אשר נתחדש בכל רגע בהתחלה חדשה כי יאיר עלינו היניק הזה שהוא הזקן‬
‫המופלג מאוד‪ .‬ולמעשה כשנתבונן בדברי רבינו בתו' ס"א ח"ב נראה ונבין שענין זה‬
‫הוא הוא גם עיקר שבחו של משיח‪ ,‬ולענינינו בא ללמדינו שעיקר המשיח הפרטי‬
‫שלנו של כל אחד ואחד בפרטיות הוא כפי התחדשותו בכל פעם מחדש‪ ,‬שימשיך‬
‫בכל רגע וישאב חיים ורוח חדשה מחי החיים שרוח חיים זה נמשך מחי החיים דרך‬
‫הצדיק איש חי שהוא איש אשר רוח בו כמבואר בדברי רבינו בתו' ח' עיי"ש‪ ,‬ואין‬
‫שום ברירה אחרת כאן בעולם הזה‪.‬‬
‫ואולי מזה הדבר אשר נטבע בטבע כל הברואים שחייבים בכל פעם לנשום נשימות‬
‫חדשות כי כך טבע הקב"ה טבע הבריאה כולה‪ ,‬שהיא חייבת בכל פעם למשוך חיים‬
‫חדשים לגמרי‪ ,‬והחיים של יום זה אינם דומים לחיים של אתמול ולא של המחר‪,‬‬
‫שזה בחינת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית‪ ,‬וע"ז תיקנו לנו חז"ל‬
‫סדר התפילה וברכות השחר‪ ,‬רק שבכח הצדיק והתורה הקדושה שהמשיכו לנו‬
‫כלל כל הצדיקים הוא הכח שנמשיך הרוח החיים הזה על כל נשימה ונשימה בבחי'‬
‫כל הנשמה תהלל י"ק‪ .‬שבזה סיים דוד שהוא משיח את ספרו כמשארז"ל על כל‬
‫נשימה ונשימה תן לו הודאה‪.‬‬
‫וכל המשברים והמניעות והעיכובים והבלבולים והיסורים והנסיונות שעוברים‬
‫עלינו הוא רק בשביל לשבור רוחינו לבלי לחדש כוחותינו ולבלי לקבל רוח חיים‬
‫חדשה מהגבור הגדול‪ ,‬כמסופר בסיפו"מ מעשה מהבעל תפילה‪ ,‬ובשביל זה נאמר‬
‫בתורה הקדושה 'וחי בהם' שהזהירתנו התורה‪ ,‬שאנו חייבים להמשיך לתורה‬
‫הקדושה כל פעם בחי החדשות וחיים חדשים שלא תהיה התורה אצלינו כדיוטגמא‬
‫ישנה‪ ,‬ובבחי ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום ‪ -‬היום דווקא‪ ,‬בזה הרגע‬
‫ובזה המקום ובמצב הקשה הזה שאנו שרוים בו‪ ,‬והקב"ה נמצא בכל מקום וממשיך‬
‫חיותו יתברך לכל אדם בכל מקום‪ ,‬רק צריך להתחדש בכל פעם לשאוף אל ריאתינו‬
‫כל פעם אויר וחיות חדש‪ ,‬ולצבור כל פעם כוחות חדשים לעובדו יתברך בחיות‬
‫חדש ובהתחלה חדשה‪.‬‬
‫וראה כמה הזהירנו רבינו על זה עד שאמר שהוא שונא זקן‪ ,‬ואמר שאסור להיות‬
‫זקן‪ ,‬והביא דברי רז"ל שאמרו שרק אצל הדג והנחש והחזיר כל מה שמזקינים‬
‫מתגברים בכוחם‪ ,‬כי זה לעומת זה עשה אלקים‪ ,‬ואנו חיותינו וקדושתינו וכל הטוב‬
‫שיש כאן בעוה"ז הוא דווקא בהיפך מזה‪ ,‬להיות בכל פעם יניק לגמרי וכמו שאמר‬
‫רביז"ל שמתי שנזכרים ממנו נעשים כתינוק שנולד‪.‬‬
‫ובזה אסיים ברוב ברכות ותעלה מעלה מעלה תורה וגדולה במקום אחד אמן ואמן‪.‬‬
‫בכל הכבוד‬
‫אברהם נחמן שמחה בן איטא וייצהנדלר‬
‫מוקירו ומכבדו מתפלל ומזכירו לטובה תמיד‬
‫‪ | 55‬המעלה העליונה | פורים תשע"ה‬
‫בס"ד‪ ,‬לה"ו‬
‫תמונת הלב שלך מתגלה בפורים‬
‫בו„„? ˙˙בו„„!‬
‫תתבודד!‬
‫ּ‬
‫פירורים‪ ,‬אוי הלב‪ .‬מרוסק לפירורים‪ .‬כאותו בגד‪ ,‬המפואר בעת תפירתו‪ ,‬אך הולך‬
‫ומתבלה מיום ליום עד שנדמה לבזיון‪ ,‬כן לבי‪ .‬כמה ניסיתי להפיח בו "ברען" חדש‬
‫והתחלה נוצצת‪ ,‬כמה קיויתי עבורו לעולם טהור יותר‪ ,‬ואיין‪ .‬על אלה אני בוכיה‪ ,‬גלי‬
‫הנשירה הגבוהים אינם פוסחים על הבתים הטובים ביותר‪ .‬לבי נעשה שברים‪ ,‬ושברי‬
‫לבי לשברי שברים‪ .‬האם ניתן כלל לאספם כדי לחברם שוב אל לב העולם הכוסף‪.‬‬
‫רבוש"ע‪ ,‬אני מחפש אותך בחיפוש אחר חיפוש‪ ,‬אך בורח אתה מאיתי‪ .‬התחתור‬
‫בפורים חתירה מתחת כסא כבודך אל לבי פנימה?!‬
‫ובין גל לגל נשמע קול חזק ולא פסק; אל תדמה בעינך לבגד המתבלה שנוצר בידי בשר‬
‫ודם‪" ,‬אמר‪ ,‬שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם‪ ...‬אבל הקדוש ברוך הוא ברא את‬
‫העולם‪ ,‬ובתחילה היה העולם מקולקל ואח"כ בכל פעם נתתקן העולם‪ ...‬וכן בכל פעם‬
‫באים צדיקים ומתקנים בכל פעם את העולם יותר ויותר ונחשב בכל פעם אצלו יתברך‬
‫העולם ביותר"‪) .‬שיחות הר"ן רלט(‪.‬‬
‫עד שגילה רשב"י בסודותיו את דרכי הנהגתו של השי"ת‪" :‬ברח דודי ודמה לך לצבי או‬
‫לעופר האיילים‪) .‬שה"ש ח‪ ,‬יד(‪ .‬אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים‪ ,‬בזמן‬
‫שהוא בורח הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו‪ ,‬ולעולם תמיד הוא‬
‫מחזיר את ראשו לאחוריו‪ ...‬יה"ר שתברח כמו הצבי‪) "...‬זוהר‪ ,‬שמות י"ד‪ ,‬ע"ש(‪.‬‬
‫ועתה מתנגנת תקוותו של אור האורות ההולך ומבשר כי ימים טובים מלאי תקווה‬
‫מופלאים לקראתנו‪ ,‬אם גם אנו נתדבק במידותיו ית' ולא ניפול ברוחנו‪ ,‬אלא ַנדמה‬
‫עצמנו כאיל תערוג על אפיקי מים‪ ,‬כאשר גם בעוצם בריחתנו בתוך מי המבול‬
‫הסוערים‪ ,‬נלך מעט מעט ונחזיר את ראשנו אליו ית'‪ ,‬בגעגוע חזק מתוך הלב פנימה‪,‬‬
‫בעובי היער בזעקת פורים בלתי מתפשרת‪ ,‬בשיחה גלויה עם אבינו שבשמים‪ ,‬כל אחד‬
‫בשפתו המדוברת כדבר איש אל אחיו‪.‬‬
‫בפורים מתקבצים כל פירורי הלב לכדי אור מופלא משער החמישים‪ ,‬אשר שם‬
‫מתגלית נקודת אהבה עצומה בין אב רחום‪ ,‬זקן מלא רחמים‪ ,‬לכל בני רחומיו באשר הם‪,‬‬
‫אהבה שאין להכחישה ואינה ניתנת לפירור בשום פנים ואופן‪.‬‬
‫ומרדכי ידע את כל אשר נעשה‪" :‬אחר כך בסוף יבוא משיח במהרה בימינו‪ ,‬ואז יהיה גמר‬
‫תיקון העולם"‪) .‬שיחות הר"ן‪ ,‬שם(‪ .‬אך גם משיח מגיע ובורח כצבי וכעופר האיילים‪.‬‬
‫"שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה"‪) .‬רש"י דניאל י"ב(‪ .‬אוי משיח‪ ,‬למה‬
‫תברח אחרי שכה מייחלים לך‪ ,‬האם לא נתמלאה סאת הדמעה?!‬
‫אך זכור אחי כלבבי את נהמת בעל התפילה‪ :‬משיח מצפה ומייחל לכוח ההתבודדות‬
‫והשיחה בינו לבין קונו בעביות היער‪ ,‬ומשם מקבל כוחו‪" .‬כי על כן נקרא שמו משיח‪ ,‬כי‬
‫מקבל כל כוחו משיח השדה" )ליקו"מ א תנינא(‪ .‬על כן נצא אני‪ ,‬אתה וכל עם ישראל‪ ,‬בימי‬
‫הפורים‪ ,‬אל עבר השדות לשפוך שיח ולקבל אורו של משיח‪ ,‬עד שיתעורר לגאלינו אל‬
‫תוך מציאות אלוקית שכולה תפילה‪ ,‬בבכי יבואו ובתחנונים אובילם‪ ,‬בדרך ישר לא‬
‫יכשלו בה‪ ,‬עד אשר "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים"‪.‬‬
‫ב˘„‪!‰‬‬
‫˘נ‪˘ ‰‬למ‪‰ ‰‬לב ˘לך מחכ‪ ‰‬לז‪ .‰‬פורים‬
‫ע˜וב ‡חרי ‪˜‰‬ונטרס ‪‰‬מופ‪ ı‬בב˙י ‪‰‬כנס˙ עם ר˘ימ˙ ‪‰‬נסיעו˙ ‪‰‬מפורט˙ מכל ערי י˘ר‡ל‬
‫‡ין לך ‡„ם ˘‡ין לו ˘ע‪‰‬‬
‫לבירור על נסיע‪ ‰‬ל˘„‪ ‰‬ב‡זור מ‚וריך ‪˘ -‬יח ‪:‰„˘‰‬‬
‫לעילוי נ˘מ˙ ‪‰‬ר‪"‰‬ח ר' חיים ‡לימלך ב"ר יוסף ‡לי‪‰‬ו ‪‰‬לוי ז"ל‬
‫המעלה העליונה | פורים תשע"ה | ‪56‬‬
‫‪1700-706-702‬‬
‫)ב‡ין מענ‪ ‰‬ני˙ן ל‪‡˘‰‬יר ‪‰‬ו„ע‪(‰‬‬
‫הסוד הולך ומתגלה בעולם‪ .‬התמונה נבחרה ל'ציון השנה' בעולם )צילום‪ :‬פרשנט מסוואני ‪ ,‬לונדון(‬
‫ָ‬
‫סוד ַ‬
‫האי‪ú‬‬