‫ערעור אזרחי מס׳ ‪4819/92‬‬
‫‪ .1‬אליהו חברה לביטוח בע״מ‬
‫‪ .2‬עוזי כרמי‬
‫נגד‬
‫מנשה ישר‬
‫וערעור שכנגד‬
‫בבית המשפט העליון בשבתו כבית־משפט לערעורים אזרחיים‬
‫]‪[30.7.95‬‬
‫ל פ נ י הנשיא מ׳‬
‫ש מ ג ר והשופטים א׳ מ צ א ‪ ,‬ד׳ ד ו ר נ ר‬
‫ח ו ק חוזה הביטוח‪ ,‬ת ש מ ״ א ‪ , 1981 -‬ס״ח ‪ ,94‬סעיפים ‪)2 ,2‬א>‪<2 ,‬ב>‪)9 ,3 ,‬א(‪28 ,27 ,‬א‪,‬‬
‫‪)39‬א( ־ הצעת ח ו ק הביטוח‪ ,‬תשל״ו‪ , 1975-‬ה״ח ‪ - 22‬חוק החוזים )חלק כללי(‪,‬‬
‫תשל״ג־‪ ,1973-‬ם״ח ‪ ,118‬סעיפים ‪ ,53 ,39 ,12‬פ ר ק א׳ ‪ -‬חוק החוזים )תרופות בשל‬
‫ה פ ר ת חוזה(‪ ,‬תשל״א‪ ,1970-‬ס״ח ‪ ,16‬סעיפים ‪ - 9 ,6‬ח ו ק הפיקוח ע ל עסקי ביטוח‪,‬‬
‫ת ש מ ״ א ‪ , 1981 -‬ס״ח ‪ ,208‬סעיפים ‪.40 ,16‬‬
‫בבעלות המשיב היו מספר כלי רכב‪ ,‬לרבות משאיות‪ ,‬שאותן ביטח‪ ,‬דרך המערער ‪ 2‬שהוא‬
‫סוכן ביטוח‪ ,‬אצל המערערת‪ .‬המערער ‪ 2‬הבטיח למשיב כי תנאי הפוליסות שיוציא לכלי הרכב‬
‫שלו יהיו תואמים לתנאי הפוליסות הקודמות שהוצאו למשיב על־ידי חברת ביטוח אחרת‪ .‬המשיב‬
‫הציג לפני המערער ‪ 2‬את הפוליסות הקודמות‪ ,‬והמערערים הכינו את הפוליסות על־פי הפרטים‬
‫שדלו מהפוליסות הקודמות בלי שנערכו הצעות ביטוח חדשות‪ .‬לא נאמר למשיב כי תשלום‬
‫תגמולי הביטוח‪ .‬לפי אחת הפוליסות החדשות שהוצאו מותנה בקיום אמצעי מיגון מסוג‬
‫״ביטכונית״‪ .‬המשיב מיוזמתו התקין במשאיות אמצעי מיגון אחרים ‪ -‬דהיינו מערכת אזעקה ומוט‬
‫הגה מסוג ״רב בריח״‪ .‬יצוין שהפוליסה החדשה האמורה נמסרה למשיב לאחר קרות מקרה‬
‫הביטוח‪ .‬בפוליסה שהתייחסה למשאית האחרת נכללה הצהרה שבמשאית ״קיימת מערכת אזעקה‬
‫תקינה ופעילה ‪ +‬׳רב בריח׳״‪ .‬פוליסה זאת נמסרה למשיב לפני הגניבה‪ ,‬אולם הוא לא עיין בה‪.‬‬
‫שתי המשאיות נגנבו‪ .‬המערער ‪ 2‬הודיע למשיב כי יקבל את תגמולי הביטוח בהקדם‪ .‬על סמך זה‬
‫נ ט ל המשיב הלוואה על־מנת לרכוש משאית חדשה‪ .‬שלושה חודשים מאוחר יותר הודיעה‬
‫המערערת ‪ 1‬למשיב כי היא מסרבת לשלם לו את תגמולי הביטוח מהטעם שלא התקין בהן את‬
‫אמצעי המיגון המסוימים המוזכרים בפוליסות‪ .‬הוא לא התקין במשאית אחת ״ביטכונית״ ובאחרת‬
‫התקין רק מוט הגה מסוג ״רב בריח״ שהוא מיתקן מיטלטל ולא מערכת מיגון של ״רב בריח״‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מ ט ‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪749‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫המשיב הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי‪ ,‬ובה תבע בנוסף‪ .‬לתגמולי הביטוח גם פיצוי‬
‫הסתמכות‪ ,‬ריבית מיוחדת ופיצויים בגין עוגמת נפש‪ .‬בית המשפט המחוזי פסק לו רק את תגמולי‬
‫הביטוח‪ .‬מכאן הערעור והערעור שכנגד‪.‬‬
‫בית המשפט העליון פסק‪:‬‬
‫א‪ .‬בית המשפט שלערעור אינו ממהר להתערב במימצאים המעוגנים בדברי עדות שהושמעו לפני‬
‫הערכאה הראשונה‪ ,‬בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון‪ ,‬הקיים לפני בית המשפט של הדרגה‬
‫הראשונה‪ ,‬העולה מן ההתרשמות הבלתי אמצעית מן העדות )‪ 760‬ד‪-‬ה>‪.‬‬
‫ב‪) (1) .‬בעקבות ע״א ‪ ([2] 124/89‬פרשנות פוליסת ביטוח צריכה לאמץ אותה אופציה פרשנית‬
‫אפשרית המלמדת על‪ .‬כוונתם של המתקשרים ושיש בה סבירות ואיזון בין הרצון ליתן‬
‫למבוטח הגנה מפני נזק מסוים לבין מידת המחויבות שחברת הביטוח מוכנה ליטול על‬
‫עצמה ולהיקף הסיכונים שהיא מקבלת על עצמה לכסות‪ ,‬לפי התנאים המפורטים‬
‫בהתקשרות החוזית שביניהם )‪ 761‬א ־ ח ‪.‬‬
‫)‪ (2‬אחד מן הקווים המנחים בפרשנות של חוזי ביטוח הוא הגנה על הצד החלש בעיסקה‪.‬‬
‫הכרה זאת מתבטאת בפרשנות המחמירה על המבטח‪ ,‬על־מנת להגן על זכויות המבוטח‪.‬‬
‫הכרה כזאת עולה גם מהרקע החקיקתי לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬תשמ״א‪ ,1981-‬ומתוכנו של‬
‫חוק זה )‪ 761‬ו‪ 762-‬א‪ ,‬ד‪-‬ה(‪.‬‬
‫)‪ (3‬יש לפרש מסמך‪ ,‬במקרה של ספק‪ ,‬נגד המנסח‪ .‬פוליסת ביטוח יש לפרש נגד מנסחה‪,‬‬
‫וכך יש גם לפרש את תניות הפטור שבה נגדו)‪ 762‬ב ־ ג ‪ 763 ,‬א(‪.‬‬
‫)‪(4‬‬
‫התניה על תוקף הפוליסה מן הראוי שתיאמר מפורשות וברורות )‪ 761‬ד>‪.‬‬
‫)‪ (5‬במקרה דנן‪ ,‬לשון הפוליסה בעניין ההצהרה על קיום ״מערכת אזעקה תקינה ופעילה ‪+‬‬
‫׳רב בריח״׳‪ ,‬אינה קובעת התניה של חובת הפיצוי בהתקנה של אמצעי מיגון אלה‪ .‬מדובר‬
‫בהצהרה גרידא‪ ,‬ולא נאמר דבר שלפיו הכיסוי מותנה בקיומם של אמצעי המיגון שנמנו‬
‫בפיסקה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬מוט ההגה היה מוצר של ״רב בריח״‪ ,‬וניתן לראות את האמור‬
‫בהצהרה האמורה כמתקיים‪ .‬אילו התכוונו המערערים למיגון אחר‪ ,‬היה עליהם לטרוח‬
‫ולהגדירו בפוליסה )‪ 761‬ה ־ ו ‪ 763 ,‬א־ב>‪.‬‬
‫)‪ >6‬במקרה דנן‪ ,‬המשיב הוא אדם פשוט‪ ,‬לא מתוחכם‪ ,‬איש עבודת כפיים הנותן אמון בזולתו‪.‬‬
‫אף־על־פי שיש לו מספר כלי רכב‪ ,‬אין איזון בינו לבין חברת הביטוח‪ ,‬ויש לראותו כצד‬
‫החלש בעיסקה )‪ 758‬ג‪ 762 ,‬א‪-‬ב>‪.‬‬
‫ג‪ (1) .‬סיוג של חבות חוזית חייב להיעשות באופן מפורש‪ ,‬בולט וברור‪ .‬סעיף ‪ 3‬לחוק חוזה‬
‫הביטוח מטיל חובה להבליט בחוזה ביטוח הגבלות שהן בגדר תנאי או סייג לחבותו של‬
‫המבטח‪ .‬הוא קובע שתי חלופות ‪ -‬או פירוט הסייג בסמוך לנושא שהוא נוגע לו‪ ,‬או‬
‫ציונו בפוליסה בהבלטה מיוחדת‪ .‬שתי החלופות עשויות מעור אחד ומכוונות לאותה‬
‫מטרה‪ :‬מניעת הבלעה של תנאי או סייג‪ .‬אופן הבלטת ההגבלה או הסייג נתון לבחירת‬
‫המבטח‪ ,‬אולם מדובר בחובה הכלולה בהוראה כופה‪ ,‬וחובה על המבטח להיזקק לפחות‬
‫לאחת החלופות האמורות )‪ 762‬ז‪ 768 ,‬ז־‪ 769‬ג(‪.‬‬
‫)‪ (2‬סעיף ‪ 3‬לחוק אמנם אינו מטיל חובת הודעה בעל־פה‪ ,‬אך תכליתו היא להסב את תשומת‬
‫לבו של המבוטח אל הגבלות החבות של המבטחת‪ .‬תנאי מסייג השזור לתוך טקסט‬
‫‪750‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כרך מט‪ ,‬חלק שני‪ ,‬תשנ״ה‪/‬תשנ״ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫חד־גוני רצוף וצפוף בצורתו‪ ,‬ללא הפרדה ראויה בין הנושאים‪ ,‬אינו יכול לשקף את‬
‫כוונת המחוקק בסעיף ‪ ,3‬ודרך זו של עריכה היא פסולה ואין בה כדי לקיים את מצוות‬
‫סעיף ‪ 769) 3‬ו‪ 772 ,‬א‪-‬ג>‪.‬‬
‫)‪ (3‬במקרה דנן‪ ,‬לא רק שלא הייתה בפוליסה הבלטה של חובת השימוש במיגון מסוים‪,‬‬
‫להבדיל מהמיגון שננקט למעשה ושנכתב על־ידי הצדדים שמוסכם ומוסדר שיש ברכב‬
‫מיגון כאמור‪ ,‬אלא שלא הייתה למשיב אפשרות אובייקטיבית ללמוד על קיומם של‬
‫סייגים כלשהם )‪ 763‬ב‪.0-‬‬
‫ד‪(1) .‬‬
‫)‪(2‬‬
‫)‪(3‬‬
‫ה‪(1) .‬‬
‫)‪(2‬‬
‫עקרון תום‪.‬הלב‪ ,‬במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ובזמן ביצועו בכלל‪ ,‬וחובות‬
‫האמון‪ ,‬שחלים על הצדדים בעיסקת ביטוח בפרט‪ ,‬אינם באים על סיפוקם בקיומה של‬
‫מסוימות בנוסח החוזה‪ .‬לכיתוב מדויק "של פרטי ההסכם חייבת להתלוות הפניה‬
‫אפקטיבית של תשומת לב הצדדים הנוגעים בדבר )‪ 763‬ג‪-‬ד(‪.‬‬
‫חברת הביטוח המבקשת לסייג את גבולות חבותה‪ ,‬חייבת להבטיח שהמבוטח אכן יוכל‬
‫להיות מודע לסייגים אלו‪ .‬בין היתר‪ ,‬אמור הדבר במקרים שבהם מדובר בתנאים‬
‫המחייבים את המבוטח לעשיית מעשה‪ ,‬כגון התקנת אמצעי מיגון כלשהו‪ .‬אין די להתנות‬
‫את חבות החברה במקום שיגרתי כלשהו בפוליסה בין ״האותיות הקטנות״ הרגילות‬
‫)‪ 770‬ה־ו>‪.‬‬
‫לא ייתכן שכל מעייניהם של חברת הביטוח או של הסוכן הפועל בשמה יוקדשו להגדלת‬
‫היקף המבוטחים המתקשרים עמם‪ ,‬לקביעת גובה דמי הביטוח ולגבייתם‪ ,‬לצמצום‬
‫חברותיה במסמך החוזי ולניסיונות להשתחרר מעול קיומן‪ ,‬משאלו התגבשו עקב‬
‫התרחשות מקרה הביטוח‪ .‬חברת הביטוח אינה יכולה לנקוט דרך של ימין מקרבת‪ ,‬קרי‬
‫כורתת חוזה וגובה דמי ביטוח‪ ,‬ושמאל דוחה‪ ,‬קרי כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים‬
‫אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה )‪ 770‬ב‪-‬ה(‪.‬‬
‫הצעת ביטוח אינה מחויבת על־פי חוק חוזה הביטוח‪ ,‬אך היעדרה מרחיב‪ ,‬למעשה‪ ,‬את‬
‫חובת הגילוי כלפי מבוטח והעמדתו על תנאי החוזה והשלכותיהם )‪ 764‬ו‪-‬ז>‪.‬‬
‫במקרה דנן לא הייתה כלל הצעת ביטוח‪ ,‬ועריכת הפוליסה לקתה בחסדים רבים והמבוטח‬
‫לא הוחתם עליה‪ .‬העובדה שאחת הפוליסות לא הייתה מצויה ביד המשיב עד קרות מקרה‬
‫הביטוח מהווה הפרה של סעיף ‪)2‬א> לחוק‪ ,‬ויש בה למנוע את הישענות המערערת ‪ 1‬על‬
‫הסייגים המופיעים בפוליסה זאת)‪ 764‬א ־ ב ‪ ,‬ז‪ 765-‬א‪ 773 ,‬ה(‪.‬‬
‫ו‪ (1) .‬אין לראות ביחסים שנוצרים בין חברת ביטוח למבוטח יחסים חוזיים רגילים הנוצרים‬
‫על־פי דיני המכר‪ .‬בחוזה ביטוח אין מייחסים לרצון הצדדים גבולות רחבים ביותר ואין‬
‫רואים אותם כשווים בהתחקות אחר אומד דעתם בזמן מפגש הרצונות‪ .‬חוק חוזה הביטוח‬
‫בא להגן על זכויות הצרכן המבוטח‪ ,‬והוא נושא סממן מעין־פטרנליסטי הפועל בהיקף‬
‫חופש ההתקשרות החוזית‪ .‬הדבר מתבטא בשמונה־עשרה ההוראות הכופות בחוק החלות‬
‫על כ ל חוזה ביטוח‪ ,‬ובעשרים ושמונה ההוראות שניתן להתנות עליהן רק לטובת המבוטח‬
‫או המוטב )‪ 765‬ד ־ ו ‪ 768 ,‬ה‪-‬ו(‪.‬‬
‫)‪ (2‬חוזה ביטוח‪ ,‬שהוא הסכם הנושא פני עתיד והצופה את קרות מקרה הביטוח‪ ,‬מאופיין‬
‫ביחסי כוחות בלתי שווים‪ .‬אמנם‪ ,‬המבוטח נתפס כבעל המידע הרב ביותר באשר לרקע‬
‫העובדתי ולנסיבות מושא הביטוח‪ ,‬אולם המבטח הוא בעל כוח רב כלפי המבוטח‪ ,‬ועם‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מ ט ‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪751‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫קרות מקרה הביטוח נתון המבוטח לעתים קרובות לחסדי המבטח‪ ,‬אשר לו שילם דמי‬
‫ביטוח טבין ותקילין‪ .‬המבטח יכול עתה לגרום להתמוטטותו הכלכלית של המבוטח אם‬
‫לא יקיים התחייבותו או אם ישהה אותה ולא ישפהו כדי לסייע בהחזרת המצב‪ ,‬במידת‬
‫האפשר‪ ,‬לקדמותו)‪ 765‬ז־־‪ 766‬א(‪.‬‬
‫)‪ (3‬חוזה ביטוח מחייב חובת גילוי מרבי‪ .‬לא רק שנדרש מן הצדדים שיפעלו בגילוי לב יותר‬
‫מסוגי חוזים אחרים‪ ,‬אלא גם מקפידים אתם בכל הנוגע לדיוק ולדווקנות בניסוח הדברים‬
‫ובכיבודם‪ .‬עקרון גילוי הלב איננו חד־צדדי‪ .‬אמנם‪ ,‬ברגיל המבוטח הוא שמתבקש למלא‬
‫את הצעת הביטוח ולענות על השאלות הכלולות בה‪ ,‬אך תחולתה של החובה היא על שגי‬
‫הצדדים לחוזה כי הוא מטיל עליהם חבויות הדדיות‪ .‬כשם שהמבוטח לא יכול להיבנות‪,‬‬
‫במימוש זכותו הלכאורית‪ ,‬על מצג שווא של עובדות או הסתרת מידע מטריאלי לחוזה‪,‬‬
‫כך לא יכול המבטח להנפיק פוליסה שלא בהתאם להצעה או להוסיף סייגים שמשליכים‬
‫על היקף חבותו בלא ידיעת המבוטח ובלא הסכמתו)‪ 766‬א־ג(‪.‬‬
‫)‪ (4‬חוזה הביטוח‪ ,‬שמתלה את מימוש זכותו של המבוטח בהתרחשות מקרה הביטוח‪ ,‬אינו‬
‫חוזה הימורים‪ .‬זהו חוזה מםחרי־כלכלי שדמי הביטוח המשתלמים בגינו אמורים לשקף את‬
‫גודל הסיכון שלוקחת החברה המבוטחת על עצמה‪ .‬דמי הביטוח נקבעים על־ידי חברת‬
‫הביטוח על סמך שיקלול של גודל הסיכון הצפוי ביחד עם נתוני ההסתברות להתרחשותו‪.‬‬
‫בחיוב זה‪ ,‬שמטבעו הינו הערכה בלבד‪ ,‬נלקחים בחשבון התנאים הקבועים בפוליסה אשר‬
‫משליכים על גודלו ואופיו של הסיכון שהחברה לוקחת על עצמה‪ ,‬אי־עמידה בתנאים‬
‫אלו‪ ,‬או גילוי בלתי נאות המפחית מהסיכון שנטלה על עצמה‪ ,‬עשויים להביא לשיפוי‬
‫יתר‪ ,‬שיפר את מאזניה של החברה ויפגע בכדאיות הכלכלית של העיסקה כולה )‪ 775‬ו ־‬
‫‪ 776‬א(‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫)‪ (1‬החובה לנהוג בתום־לב ובדרך מקובלת מנוסחת בלשון כללית‪ ,‬פתוחה ורחבה‪ .‬בכך‬
‫השאיר המחוקק לבית המשפט את מלאכת העיצוב של החובה‪ .‬חוק החוזים )חלק כללי(‬
‫קובע משטר אחריות ברור וחמור מזה ששרר בדין הקודם לו ומגביל בכך בצורה ניכרת‬
‫יותר את חירות הפעולה במהלך המשא ומתן‪ .‬נוכח אופיו של חוזה הביטוח‪ ,‬מוטלת על‬
‫המבטח חובת הסבר מפורטת של היקף ״הסיכון״‪ ,‬יותר מאשר זאת המוטלת על מוכר‬
‫בעיסקת מכר רגילה‪ .‬חובה זאת נגזרת גם מעקרון תום הלב החל על חוזי הביטוח‬
‫)‪ 767‬ג ‪ -‬ה ‪ 772 ,‬ד‪ 773-‬א(‪.‬‬
‫)‪ (2‬חברת ביטוח‪ ,‬שלא דאגה לוודא שהמבוטח יהיה ער לסייגים שנקבעו על־ידיה‪ ,‬לא תוכל‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬על סמך אותם סייגים‪ ,‬להתנער מחבותה על־פי הפוליסה‪ .‬חברת הביטוח‬
‫פועלת באופן לגיטימי בסייגה את גבולות חבותה‪ ,‬אולם היא גם נוטלת על עצמה‪ ,‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬אחריות אקטיבית‪ ,‬בדמות חובת הגילוי והווידוא‪ .‬היא חייבת להסב את תשומת‬
‫לב המבוטח לתנאי הפוליסה‪ ,‬בצורה שתהא מובנת וברורה לו‪ ,‬ולוודא את ערנותו לכך‬
‫שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים וכי בהיעדרם לא יוכל ליהנות מזכות השיפוי‬
‫)‪ 773‬ו‪-‬ז(‪.‬‬
‫)‪ (3‬חברת ביטוח המסייגת את חבותה בחוזה לביטוח רכוש בתניה שלפיה תקפות הביטוח‬
‫מותנית בהתקנת מערכת מיגון מסוימת‪ ,‬חייבת להביא את קיום התנאי לתשומת לבו של‬
‫המבטח‪ .‬דברים אלה אמורים לגבי תנאים הנוגעים לאופן השימוש השוטף במושא הביטוח‬
‫‪752‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫כגון‪ :‬זהות המשתמשים וגילם‪ ,‬תחומי זמן ומקום מוגדרים‪ ,‬דרך תפעול בנסיבות שונות‬
‫וכיוצא באלה )‪ 774‬ו‪ 775-‬א>‪.‬‬
‫ח‪ .‬לאור סעיפים ‪ 2‬ו־‪)9‬א( לחוק חוזה הביטוח וסעיפים ‪ 16‬ו־‪ 40‬לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח‪,‬‬
‫תשמ״א‪ ,1981-‬בהיעדר הסכם אחר‪ ,‬מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה‪ .‬כ ל עוד לא‬
‫נמסרה הפוליסה לידי המבוטח‪ ,‬יחולו הוראות חוזה הביטוח שהופקד ביד המפקח על הביטוח‬
‫)‪ 774‬ג־ד>‪.‬‬
‫ט‪ (1) .‬הטלת ריבית מיוחדת‪ ,‬על־פי הסמכות הקבועה בסעיף ‪28‬א לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬מסורה‬
‫לשיקול־דעתו של השופט היושב בדין‪ ,‬על־פי המסגרת הקבועה בחוק‪ .‬לשופט סמכות‬
‫להגדיל את שיעור הפיצוי באותם מקרים שחברת הביטוח עשתה שימוש בהליך המשפטי‬
‫כאמצעי לעכב את התשלום ולהתיש את המבוטח )‪ 776‬ז‪ 777 ,‬ג‪-‬ד(‪.‬‬
‫)‪ (2‬סעיף ‪ 27‬לחוק קובע את חובת התשלום של המבטח בתוך שלושים יום מיום שהיה בידי‬
‫חברת הביטוח המידע הדרוש לבירור חבותה או מיום הגשת התביעה‪ ,‬באותם מקרים‬
‫שאינם שגויים במחלוקת בתום־לב )‪ 776‬ז(‪.‬‬
‫)‪ (3‬על־מנת להראות כי המחלוקת הינד‪ ,‬בתום־לב‪ ,‬די שחברת הביטוח תציג טעם ‪ -‬בין‬
‫משפטי ובין עובדתי ‪ -‬לסירובה לשלם את תגמולי הביטוח‪ .‬הטעם חייב להיות ענייני‬
‫ואמיתי‪ .‬בית המשפט לא יעניק מחסה לחברת ביטוח המנסה להתחמק מחובותיה בטענות‬
‫שעל פניהן אין בהן ממש )‪ 777‬א‪-‬ג(‪.‬‬
‫)‪ (4‬במקרה דנן‪ ,‬משנטען על־ידי המשיב כי נגנבו שתי משאיות בסמיכות זמנים ומקום‪ ,‬אך‬
‫טבעי הוא שהמערערת ‪ 1‬תזדקק לשהות באשר לקביעת עמדתה בעניין‪ .‬משעלה החשד כי‬
‫תנאים הקבועים בפוליסה לא מולאו‪ ,‬התפרסה המחלוקת על מישורים נוספים‪ ,‬שבהם‬
‫מתמקד הליך משפטי זה‪ .‬גם אם נדחו חלק מטענות המערערים‪ ,‬אין מדובר כאן במקרה‬
‫שאינו שנוי במחלוקת בתום־לב‪ ,‬לא בראשית הפרשה ולא בהמשכה )‪ 776‬ז‪ 777-‬א(‪.‬‬
‫י‪ (1) .‬חובת תום הלב חלה גם בשלב המימוש של החבות החוזית‪ .‬לפיכך‪ ,‬חברת הביטוח צריכה‬
‫לעשות ככל שביכולתה שלא להותיר את המבוטח בחוסר בהירות באשר לגורל התגמולים‬
‫שאותם הוא מצפה לקבל )‪ 777‬ו‪-‬ז>‪.‬‬
‫)‪ (2‬במקרה דנן‪ ,‬לא הוכח המועד שבו היו אצל המערערת ‪ 1‬כ ל הנתונים שעל פיהם החליטה‬
‫לסרב למלא את חבותה החוזית‪ ,‬ולכן לא ניתן לקבוע אם הייתה חריגה מהאמור ברישה‬
‫לסעיף ‪ 27‬לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬עם זאת‪ ,‬היה מצג של המערער ‪ 2‬שפעל בדידן זה כשלוח‬
‫המערערת ‪ ,1‬ולפיו תגמולי הביטוח ישולמו תוך זמן קצר‪ ,‬ועל סמך מצג זה נטל המשיב‬
‫הלוואה מהבנק לקניית משאית חדשה‪ ,‬ואלמלא זנח המשיב טענה זאת במפורש במהלך‬
‫הדיון‪ ,‬יכול היה לזכות בפיצויים בגין הסתמכות )‪ 777‬ה ‪ -‬ו ‪ ,‬ז־‪ 778‬א(‪.‬‬
‫יא‪ (1) ,‬לאור סעיף ‪ 53‬לחוק החוזים )חלק כללי(‪ ,‬תשל״ג־‪ ,1973‬ניתן לקזז חיובים כספיים‬
‫שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת והגיע המועד לקיומם )‪ 779‬ה‪-‬ו(‪.‬‬
‫)‪ (2‬משהותנה תשלום חיוב אחד במועד‪•,‬שהגעתן־ לא הוכחה‪ ,‬הרי שלא התגבשה זכות הקיזוז‬
‫וממילא אין לטעון להפעלתה )‪ 779‬ו(‪.‬‬
‫)‪ (3‬במקרה דנן‪ ,‬סוכם בין בעלי הדין‪ ,‬בתביעה קודמת שהתייחסה לנזק לרכבו של המשיב‬
‫שנפגע עקב אשם של צד ג׳‪ ,‬כי דמי הביטוח שאותם חב המשיב למערערים ישולמו‬
‫מכספי הפיצוי שייפסקו בתביעה שהגיש נגד אותו צד ג׳‪ ,‬גם אם זכות הקיזוז תיראה‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מ ט ‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪753‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ ׳ ישר‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫כזכות רחבה‪ ,‬המקיפה לעניין זה את כ ל החבויות למסגרת חוזית אחת‪ ,‬לא הוכח כי אכן‬
‫ניתן הפיצוי מצד גי‪ ,‬או שמא הדבר מצוי בערכאות וטרם ניתן פסק־דין בעניין‪ ,‬לא ניתן‬
‫לקבוע את תרופת הקיזוז לפי סעיף ‪ 9‬לחוק החוזים )תרופות בשל הפרת חוזה(‪,‬‬
‫תשל״א‪ ,1970-‬שכן החיובים שעליהם מדובר לא התגבשו ״על פי חוק זה״‪ .‬גם אם‬
‫המשיב אינו מתכחש לחובתו לשלם את חובו בגין דמי הביטוח‪ ,‬אין בכך כדי לגבש את‬
‫זכות קיזוז)‪ 779‬א‪ ,‬ה ‪ -‬ו ‪ ,‬ו‪-‬ז(‪.‬‬
‫פסקי־דין של בית המשפט העליון שאוזכרו‪. :‬‬
‫]‪[I‬‬
‫ע״א ‪ 74/88‬האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ׳ ס׳ מ׳ חג׳אג׳רה ואח׳‪ ,‬פ״ד מ ג )‪.280 (4‬‬
‫]‪[2‬‬
‫ע״א ‪ 124/89‬הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע״מ נ׳ י׳ כהן ו א ח ‪ /‬פ״ד מו)‪.372 (2‬‬
‫]‪[3‬‬
‫ע״א ‪ 769/86‬רובינשטיין ושות׳‪ ,‬חברה קבלנית בע״מ נ׳ א׳ זמרן ואח׳ וערעור שכנגד‪,‬‬
‫פ״ד מב )‪.581 (3‬‬
‫]‪[4‬‬
‫ע״א ‪ 631/83‬״המגן״ חברה לבטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ״מדינת הילדים״ בע״מ‬
‫שכנגד‪ ,‬פ״ד ל ט )‪.561 (4‬‬
‫וערעור‬
‫]‪[5‬‬
‫ע״א ‪ 1845/90‬סיני נ׳ מגדל חברה לביטוח בע״מ‪ ,‬פ״ד מז)‪.661 (5‬‬
‫]‪[6‬‬
‫ע״א ‪ 188/84‬״צור״ חברה לביטוח בע״מ נ׳ חדד‪ ,‬פ״ד מ )‪.1 (3‬‬
‫]‪[7‬‬
‫ע״א ‪ 484 ,353 ,185/75‬אוחיון נ׳ זדון ואח׳; חיון ואח׳ נ׳ פריזר ו א ח ‪ /‬פ״ד ל א )‪(3‬‬
‫‪.820‬‬
‫]‪[8‬‬
‫רע״א ‪ 3577/93‬הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע״מ נ׳ מוריאנו‪ ,‬פ״ד מח )‪.70 (4‬‬
‫]‪[9‬‬
‫ע״א ‪ 847 ,846/76‬עטיה ואח׳ נ׳ ״אררט״ חברה לביטוח בע״מ ואחי‪ ,‬פ״ד ל א )‪.780 (2‬‬
‫]‪[10‬‬
‫ע״א ‪ 493/77‬ציון חברה לביטוח בע״מ נ׳ משייק ו א ח ‪ /‬פ״ד ל ב )‪.477 (1‬‬
‫]‪[II‬‬
‫ע״א ‪ 391/80‬מירה ומיכאל לסרסון ואח׳ נ׳ שכון עובדים בע״מ‪ ,‬פ״ד ל ח )‪.237 (2‬‬
‫]‪[12‬‬
‫ע״א ‪ 682/82‬בן אריה נ׳ ״סהר״ חברה לביטוח בע״מ‪ ,‬פ״ד לז)‪.589 (3‬‬
‫]‪[13‬‬
‫ע״א ‪ 420/83‬אשור נ׳ ״מגדל״ חברה לביטוח בע״מ‪ ,‬פ״ד מד )‪.627 (2‬‬
‫]‪[14‬‬
‫ע״א ‪ 130/80‬ביטון נ׳ ״חלמיש״ חברה עירונית לשיקום הדיור בתל־אביב־יפו‪ ,‬פ ״ ד לו‬
‫)‪.706 (2‬‬
‫]‪[15‬‬
‫ע״א ‪ 710/75‬״מנוע״ ת״א־יפו‪ ,‬הנדסה כללית ותכנון בע״מ נ׳ ״קונפידנציה״ בע״מ‪ ,‬פ״ד‬
‫ל )‪.53 (3‬‬
‫]‪ [16‬ע״א ‪ 180 ,143/86 ,806 ,790/85‬רשות שדות התעופה ואח׳ נ׳ גרוס‪ ,‬כונס הנכסים‬
‫ואח׳‪ ,‬פ״ד מד )‪.185 (3‬‬
‫פסקי־דין אנגליים שאוזכרו‪:‬‬
‫‪[1912] .1 K. B.‬‬
‫‪754‬‬
‫‪A c c i d e n t I d e m n i t y Society‬‬
‫‪In re B r a d l e y a n d Essex a n d Suffolk‬‬
‫‪415 (C. A.).‬‬
‫]‪[17‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ ׳ ישר‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬לשיקולי ערכאת הערעור בנושא התערבותה במימצאים עובדתיים ראה ע״א ‪ 734/89‬פיקנטי‬
‫תעשיות מזון בע״מ נ׳ פקיד שומה גוש דן וערעור שכנגד‪ ,‬פ״ד מו)‪.309 (5‬‬
‫‪ .2‬לחובת גילוי בחוזי ביטוח ראה ע״א ‪ 551/89‬מנורה חברה לביטוח בע״מ נ׳ סדובניק‪ ,‬פ״ד מו )‪(3‬‬
‫‪.158‬‬
‫‪ .3‬לתום־לב בחוזה ביטוח ראה ע״א ‪ 282/89‬רוטנברג ואח׳ נ׳ כלל חברה לביטוח בע״מ ואח׳‪ ,‬פ״ד‬
‫מו)‪.339 (2‬‬
‫‪ .4‬לפרשנות נגד הנסח בפירוש פוליסת ביטוח ראה ע״א ‪ 679/89‬חירות בע״מ נ׳ הום אינשורנס‬
‫קומפני בע״מ ואח׳‪ ,‬פ״ד מח )‪.666 (2‬‬
‫‪ .5‬למעמד סוכן הביטוח ראה ‪.‬ע״א ‪ 572/89‬מוסה עדני ובניו בע״מ ואח׳ נ׳ סהר חברה ישראלית‬
‫לביטוח בע״מ‪ ,‬פ״ד מז)‪.179 (2‬‬
‫ערעור וערעור שכנגד ע ל פסק־דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים )השופטת מ ׳ ארד(‬
‫מיום ‪ 1.9.92‬בת״א ‪ .476/90‬הערעורים נדחו‪.‬‬
‫א׳ אלרום ‪ -‬בשם המערערים )המשיבים בערעור שכנגד(;‬
‫י׳ דייוים ‪ -‬בשם המשיב )המערער בערעור שכנגד(‪.‬‬
‫פם ק ־ ד י ן‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‪:‬‬
‫הערעור והערעור שכנגד‬
‫‪ .1‬ערעור וערעור שכנגד ע ל פסק־דינו של ב י ת המשפט המחוזי בירושלים‪ ,‬אשר‬
‫בו ‪-‬‬
‫)א( נ ת ק ב ל ה תביעת המשיב ב כ ל הנוגע ל ת ב י ע ת פיצויים‪ ,‬על־פי חוזי ביטוח‪ ,‬בעבור‬
‫שני כלי ר כ ב שנגנבו מידי המשיב והיו מבוטחים אצל המערערת הראשונה‪.‬‬
‫)ב( נדחתה תביעת המשיב )המערער שכנגד( לפיצויים בעבור נזקי הסתמכות‪ ,‬הפרת‬
‫חוזה ועוגמת נפש‪ ,‬וכן ריבית מיוחדת לפי סעיף ‪28‬א לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬ת ש מ ״ א ־ ‪.1981‬‬
‫עובדות המקרה‬
‫‪) .2‬א( המשיב בערעור )המערער שכנגד בערעור שכנגד( הוא הבעלים והמחזיק של‬
‫מספר כלי ר כ ב אשר היו מבוטחים אצל המערערת ‪) 1‬להלן ־ החברה המבטחת(‪ .‬בין כלי‬
‫ר כ ב אלו היו שתי משאיות‪ ,‬האחת משנת ייצור ‪) 1984‬להלן ‪ -‬משאית ‪84‬׳(‪ ,‬ולגביה‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪755‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ ׳ ישר‬
‫הנשיא מ ׳ שמגר‬
‫הוצאה פוליסת ביטוח ביום ‪ ,5.3.89‬והשנייה משנת ייצור ‪) 1988‬להלן ‪ -‬משאית ‪88‬׳(‪,‬‬
‫ולגביה הוצאה פוליסת ביטוח ביום ‪ .1.5.89‬המערער השני שימש במקרים א ל ה כסוכן‬
‫ביטוח‪.‬‬
‫<ב> הרקע לעריכת הפוליסות תואר על־ידי בית המשפט קמא כדלהלן‪:‬‬
‫המשיב עובד בהובלת חומרי בניין וציוד לכבישים‪ .‬בשנת ‪ 1988‬הוא הכיר א ת‬
‫המערער השני‪ ,‬אשר הציע ל ו לבטח באמצעותו א ת כ ל י הרכב שבבעלותו‪ .‬הוא הבטיח‬
‫למשיב כי תנאי הפוליסות שיוציא לכלי הרכב שלו יהיו תואמים לתנאי הפוליסות‬
‫הקודמות שהוצאו ל ו על־ידי חברת הביטוח ״איילון׳‪ /‬והמשיב נענה להצעה‪.‬‬
‫בעקבות הסכמתם זו‪ ,‬הציג המשיב ל פ נ י המערער השני א ת הפוליסות הקודמות‪,‬‬
‫והמערערים חידשו א ת הפוליסות על־פי הפרטים אשר אותם דלה מהפוליסות הקודמות‪,‬‬
‫בלי שנערכו הצעות ביטוח חדשות‪.‬‬
‫בחודש מרם ‪ 1988‬רכש המשיב משאית חדשה )משאית ‪88‬׳(‪ .‬הוא התקשר טלפונית עם‬
‫המערער השני וביקש ממנו לבטח א ת המשאית‪ .‬תחילה נמסרה ל ו תעודת ביטוח זמנית‬
‫לצורך שחרור מהמכס ולאחר מכן הוצאה הפוליסה‪.‬‬
‫ל פ י מימצאי הערכאה הראשונה‪ ,‬ל א שוחח המערער השני ע ם המשיב ע ל הצורך‬
‫באמצעי מיגון בכלי הרכב‪ ,‬וגם לגבי המשאית החדשה ל א דובר עמו ולא הוסבה תשומת‬
‫ל ב ו ל כ ך שהפוליסה כ ו ל ל ת תנאי המתנה א ת הפיצוי בקיומה ש ל מערכת הגנה מסוג‬
‫״ביטכונית״‪.‬‬
‫במאי ‪ 1989‬ביקש המשיב לבטח גם א ת משאית ‪84‬׳ שניזוקה בתאונה ושיפוצה‬
‫הסתיים אותה ע ת ‪ ,‬והוא שוב עשה זאת באמצעות המערער השני‪ .‬ל פ י מימצאי בית‬
‫המשפט קמא‪ ,‬ג ם הפעם ל א דיבר עמו המערער השני ע ל הצורך באמצעי מיגון כלשהם‬
‫ולא אמר ל ו שבפוליסה מוצהר שבמשאית מותקנים אזעקה ורב בריח‪.‬‬
‫המשיב האמין במערער השני וסמך עליו‪ ,‬לכן הוא ג ם הורה ל ב נ ק לשלם א ת הפרמיות‬
‫שנקבעו על־ידי המערער השני בהוראת ק ב ע ‪ .‬בשנת ‪ ,1989‬בסמוך להוצאת הפוליסה‬
‫בעבור משאית ‪84‬׳‪ ,‬התברר למשיב מ פ י חבריו כ י הפרמיות שהוא נדרש לשלם הן‬
‫גבוהות‪ ,‬וכי חבריו משלמים בעבור ביטוח משאיות דומות פרמיות נמוכות יותר‪ .‬עקב כ ך‬
‫ביטל המשיב א ת הוראת הקבע ב ב נ ק ואמר למערער השני שהוא מבקש לשוחח עמו‬
‫בנושא‪.‬‬
‫המערער השני הגיע לביתו של המשיב ב־‪ ,9.6.89‬ומשהציג לפניו המשיב פוליסות‬
‫קודמות שלו ופוליסות של בעלי משאיות בחברת ״המהפך״‪ ,‬שבהן הפרמיות היו נמוכות‬
‫יותר‪ ,‬הסכים המערער השני להפחית א ת הפרמיות‪ ,‬ולשם כ ך הוא השאיר לעצמו חלק‬
‫‪756‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ ׳ שמגר‬
‫מהפוליסות‪ ,‬כ ו ל ל זו של משאית ‪88‬׳‪ .‬פוליסה זו נמסרה למשיב ר ק לאחר גניבת המשאית‪.‬‬
‫כ פ י שיפורט להלן‪ ,‬ל א נזדמן לו לראות שכתוב בה כי עליו להתקין מערכת הגנה מסוג‬
‫״ביטכונית״‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הוא ל א ידע כ ל ל מה זו מערכת הגנה מסוג ״ביטכונית״ והוא לא‬
‫התקין במשאית מערכת הגנה כזו‪.‬‬
‫ל ט ע נ ת המשיב‪ ,‬הוא התקין במשאיות מערכת אזעקה ומוט הגה מסוג ״רב בריח״‪ ,‬וזאת‬
‫ל ל א קשר לדרישה כלשהי מצד המערער השני או לפוליסות שהוציאה בעבורו המערערת‬
‫הראשונה‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא התקין אמצעי מיגון אלה מיוזמתו‪ ,‬לאחר שמאחת ממכוניותיו נ ג נ ב‬
‫הרדיו‪.‬‬
‫לתמיכה בטענתו זו העיד המשיב א ת הנהג נסים מלכה‪ .‬עד זה אמר כי הוא הכיר ר ק‬
‫א ת משאית ‪84‬׳ ועליה נהג בדרך כ ל ל ‪ ,‬ואילו א ת משאית ‪88‬׳ הוא ל א הכיר‪ ,‬הואיל •והיא‬
‫נמסרה ל ו לראשונה ר ק בערב שלפני הגניבה כשנהגה הקבוע יצא למילואים‪ .‬העד העיד‬
‫כ י בשתי המשאיות היו מ ו ת ק נ ו ת מערכות אזעקה וכן ״רב בריח״ מסוג מוט הגה‪.‬‬
‫המשיב הגיש כתמיכה לטענתו הנ״ל גם ק ב ל ו ת מ א ת ״אביזרי פ א ר ‪ -‬אבי גבזו״‬
‫שהוצאו בעבור ה ת ק נ ת מערכות האזעקה ו״רב בריח״ <ת‪ - 12/‬ת‪ >15/‬והעיד א ת בנו‪,‬‬
‫שאישר כי הוא מסר א ת המכוניות לאבי גבזו כדי שיתקין בהן מערכת אזעקה ו״רב‬
‫בריח״‪.‬‬
‫גירסת המערערים‬
‫‪ .3‬המערער השני‪ ,‬סוכן הביטוח עוזי כרמי‪ ,‬אישר בעדותו כי במהלך המשא ומתן‬
‫שניהל ע ם המשיב ל פ נ י הוצאת הפוליסות‪ ,‬נ ת ן ל ו המשיב א ת הפוליסות הקודמות שהוצאו‬
‫ל ו על־ידי חברת ״איילוך ואלה שימשו בסים להוצאת הפוליסות החדשות‪ ,‬וכי הוא לא‬
‫החתים א ת המשיב ע ל הצעות ביטוח חדשות‪.‬‬
‫המערער השני טען‪ ,‬כי הוא מסר א ת הפוליסות למשיב בסמוך להוצאתן‪ ,‬והכחיש א ת‬
‫ט ע נ ת המשיב‪ ,‬שלפיה הם לא שוחחו כ ל ל ע ל אמצעי המיגון הנדרשים‪ .‬ל ט ע נ ת ו ‪ ,‬הוא שוחח‬
‫ע ם המשיב ע ל כ ך הן ב ע ת הוצאת הפוליסות לראשונה בשנת ‪ 1988‬והן בפגישותיהם‬
‫המאוחרות‪ ,‬כ ו ל ל בפגישה ב־‪ ,1989‬שבה ח ל ק המשיב ע ל גובה הפרמיות‪ .‬לתמיכה בטענתו‬
‫זו הציג הנתבע תרשומת <נ‪ (15/‬שערך לעצמו לאחר הפגישה ע ם המשיב ב־‪ 9.6.89‬ושבה‬
‫מוזכר נושא המיגון‪ .‬כן הפנה העד לפוליסה משנת ‪ 1988‬לגבי משאית ‪88‬׳‪ ,‬שבה כ ב ר צוין‬
‫התנאי בדבר ה ת ק נ ת מערכת ״ביטכונית״‪.‬‬
‫מטעם המערערים העידה ג ם מנהלת מחלקת התביעות‪ ,‬גב׳ בתיה לונדון‪ ,‬אשר מסרה‬
‫כי כאשר המשיב דרש ל ק ב ל א ת הפיצוי בגין גניבת המשאיות‪ ,‬נאמר ל ו שעליו להוכיח‬
‫שהתנאים שהותנו בפוליסה לגבי אמצעי המיגון קוימו‪ .‬לדבריה‪ ,‬המשיב ל א השיב שהוא‬
‫אינו יודע ע ל קיומו ש ל תנאי בנוגע לאמצעי מיגון‪ ,‬א ל א השיב שהוא קיים א ת התנאים‬
‫ושהוא ימציא א ת המסמכים הדרושים‪.‬‬
‫פםקי־דין‪ ,‬כ ר ך מ ט ‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪757‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ ׳ ישר‬
‫הנשיא מ ׳ שמגר‬
‫העדה אישרה בעדותה שהבסיס לפוליסות שהוצאו למשיב ל א היו הצעות ביטוח אלא‬
‫פוליסות קודמות שלו אצל חברה אחרת‪ .‬כן אישרה העדה כי מר גבזו אישר לפניהם שהוא‬
‫התקין ״רב בריח״ ואזעקה בשלוש משאיות של המשיב‪.‬‬
‫קביעות בית משפט קמא‬
‫‪ .4‬המשיב הגדיר עצמו בעדותו בערכאה הראשונה במילים אלה‪:‬‬
‫״אני בור ועם הארץ‪ .‬א נ י ל א מבין הרבה‪ .‬ל א למדתי בבית ס פ ר גבוה‪ .‬אני‬
‫נהג‪ .‬בניתי א ת המדינה‪ ,‬עבדתי יום ולילה‪ ,‬כ ל בורג של המשאיות זה חוליה‬
‫בגוף שלי‪ .‬אני ל א יודע חופשה וכלום‪ .‬עבדתי יום ולילה כ ו ל ל שבתות‪ .‬עד‬
‫ליום הזה ש ל המשפט אני נקרעתי‪ .‬ט ו ב שלא קיבלתי התקף ל ב עד היום״‬
‫)פרוטוקול ישיבה מיום ‪.(18.6.91‬‬
‫בית המשפט ק מ א ציין כ י ל פ י התרשמותו המשיב תינו אדם פשוט‪ ,‬ל א מתוחכם‪ ,‬איש‬
‫עבודת כפיים הנותן אמון בזולתו‪ .‬הוא העיד בהתרגשות רבה‪ ,‬לעתים חזר ע ל דבריו ולא‬
‫השיב לעניין‪ ,‬א ך הערכאה הראשונה ציינה שעדותו אמיתית וכי ל א מדובר בגירסה‬
‫מתוחכמת שהומצאה לצורך המשפט‪ .‬לפיכך‪ ,‬במחלוקת העובדתית בין גירסתו לבין גירסת‬
‫המערערים הועדפה גירסתו של המשיב‪ ,‬וזאת במיוחד כאשר המערער השני נ מ נ ע‬
‫מלהחתים א ת המשיב ע ל הצעת ביטוח‪,‬‬
‫בית המשפט ק מ א ג ם ק ב ע במימצאיו כי המערער השני ל א שוחח ע ם המשיב ע ל‬
‫אמצעי המיגון ולא הפנה א ת תשומת לבו ל כ ך שבפוליסה מ־‪ 1988‬נ כ ל ל תנאי המתנה א ת‬
‫הפיצוי בקיומה של מערכת הגנה מסוג ״ביטכונית״‪ ,‬המשיב ל א ידע מהי מערכת הגנה‬
‫מסוג ״ביטכונית״‪ .‬הוא ס מ ך ע ל המערער השני ולא עיין כ ל ל בפוליסות‪ .‬לגבי הפוליסה‬
‫מ־‪ ,1988‬ל ו אף היה רוצה לעיין בה‪ ,‬הרי ל א היה יכול לעשות כן‪ ,‬משום שזו נמסרה לידיו‬
‫ר ק לאחר שהמשאית נגנבה‪ .‬ל ו היה המערער השני חוזר ומבהיר למשיב ‪ -‬כ פ י שטען‬
‫בעדותו ‪ -‬שהפיצוי על־פי הפוליסה מותנה בקיומם של אמצעי מיגון‪ ,‬היה המשיב ממהר‬
‫ומתקין אמצעי מיגון אלה ו ל א ממשיך לשלם פרמיות גבוהות של עשרות אלפי שקלים‪,‬‬
‫לשווא‪.‬‬
‫חיזוק לגירסתו ש ל המשיב‪ ,‬שלפיה האמין למערער השני‪ ,‬נמצא בעובדה שגם לגבי‬
‫גובה הפרמיות התעורר המשיב ר ק כעבור שנה‪ ,‬וזאת ל א משום שעיין בפוליסות אלא‬
‫משום ששוחח ע ם חבריו והם אמרו ל ו שהפרמיות שהם משלמים נמוכות יותר‪.‬‬
‫הפוליסות של חבריו של המשיב שהוצגו ל פ נ י המערער השני כללו אמנם תנאי מיגון‪,‬‬
‫אולם הן הוצגו ל פ נ י המשיב ר ק לעניין גובה הפרמיות‪ ,‬ולפיכך אין כ ל רלוואנטיות לשאר‬
‫הוראותיהן‪ ,‬ואין להוציא מ כ ל ל אפשרות שהמשיב ל א היה ער להן‪.‬‬
‫‪758‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫הפוליסה לגבי משאית ‪88‬׳‪ ,‬שהוצאה עוד בשנת ‪ ,1988‬כ ל ל ה אמנם א ת תנאי המיגון‪,‬‬
‫ואולם אין ללמוד מ כ ך שבשנים ‪ 1990-1989‬ידע המשיב ע ל קיומו של תנאי זה‪ ,‬שכן‬
‫המשיב העיד שהוא סמך ע ל המערער השני ולא עיין בפוליסות כדי לבדוק שהוא ל א כ ל ל‬
‫בהן תנאי שלא הוסכם עליו‪.‬‬
‫המערער השני טען בעדותו‪ ,‬כי גם בשיחה בביתו של המשיב‪ ,‬שהתנהלה סביב נושא‬
‫הפרמיות‪ ,‬נדון נושא ההגנות‪ ,‬וכי בפגישה זו נ כ ח ג ם עוזרו‪ .‬דא עקא‪ ,‬שהמערער השני‬
‫נ מ נ ע מהעדת עוזרו‪ ,‬ודבר זה הפחית ממשקל עדותו‪.‬‬
‫לעניין התרשומת שכתב המערער השני לעצמו ־ ציין ב י ת המשפט כי הנסתר בה‬
‫ר ב מן הנגלה; ל א ברור מתי נערכה‪ ,‬מדוע נערכה‪ ,‬ומה פ ש ר שאר הרישומים שבה‪.‬‬
‫בנסיבות אלה ל א ס ב ר ב י ת המשפט כי יש בה כדי להטות א ת הכף לכיוון גירסתו של‬
‫המערער‪.‬‬
‫‪ .5‬בליל ‪ 1.1.90‬נגנבה משאית ‪88‬׳‪ ,‬וכעבור פחות משבועיים )בליל ‪ (13.1.90‬נגנבה‬
‫משאית ‪84‬׳‪ ,‬לאחר שהוחנתה באותו המקום על־ידי אותו הנהג‪ .‬אין חולקים ע ל כ ך ששני‬
‫האירועים קרו בתקופה שבה חלו הוראות חוזי הביטוח ע ל שתי המשאיות‪.‬‬
‫המשיב פ נ ה ‪ ,‬לאחר כ ל אחד ממקרי הגניבה‪ ,‬א ל המשטרה‪ ,‬וכאשר הוא מצויד‬
‫באישורים בדבר ההודעה‪ ,‬דיווח ע ל המקרים לחברה המבטחת‪ .‬זמן קצר לאחר מכן ל ק ח‬
‫המשיב הלוואה בנקאית לצורך רכישת משאית אחרת‪.‬‬
‫לאחר כארבעה חודשים הודיעה המערערת הראשונה כי אין בכוונתה לשפות א ת‬
‫המשיב ע ל נזקיו‪ ,‬היות שלא עמד בתניות החוזיות הנוגעות לאופן מיגונם ש ל כלי הרכב‬
‫מפני גניבות‪ .‬המשיב ת ב ע בבית המשפט המחוזי א ת זכותו לדמי הביטוח המלאים‪ ,‬לפיצויי‬
‫הסתמכות‪ ,‬לריבית מיוחדת ולפיצויים בגין עוגמת נפש‪ .‬ב י ת המשפט קמא קבע‪ ,‬כי חלק‬
‫מאותם תנאים שהופיעו בחוזי הביטוח אכן מולאו‪ ,‬ומכל מקום המערערים ל א קיימו‬
‫חובתם בהפניית תשומת ל ב ו של המשיב לאותן תניות‪ .‬לכן חויבו המערערים בתשלום‬
‫הפיצויים בעבור הרכב‪ ,‬היינו ‪ 190,000‬ש״ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ‪1.5.89‬‬
‫ועד התשלום המלא בפועל‪ ,‬וכן ‪ 102,000‬ש״ח ‪ 1,500 +‬ש״ח בצירוף ריבית והפרשי‬
‫הצמדה מיום ‪ 5.3.89‬ועד לתשלום המלא בפועל‪.‬‬
‫הערעור נ ס ב ע ל חיובה ש ל חברת הביטוח בשיפוי המשיב ע ל אובדן שתי המשאיות‬
‫המבוטחות‪ .‬הערעור שכנגד מופנה כלפי דחיית תביעותיו הכספיות האחרות ש ל המבוטח‪,‬‬
‫כפי שפורטו לעיל‪.‬‬
‫התניות בחוזי הביטוח‬
‫משאית ‪84‬׳‬
‫‪) .6‬א( ברשימה שצורפה לפוליסת הביטוח של משאית ‪84‬׳ )ת‪ ,>5/‬בסוף הפרק הנוגע‬
‫לביטוח המקיף נ כ ת ב ‪ ,‬כמוזכר כבר‪:‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ת ש נ ׳ ׳ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪759‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫״מו״מ בזה כי קיימת מערכת אזעקה תקינה ופעילה ‪ +‬׳רב בריח״‪/‬‬
‫בית המשפט ראה בסעיף זה הסכמה והצהרה )״מוסכם ומוצהר בזה״( ולא תנאי ל ת ק פ ו ת‬
‫הכיסוי הביטוחי‪.‬‬
‫המערערים טוענים כיי לא הותקנו אמצעי מיגון כנדרש וכי טעה בית המשפט קמא‬
‫משקבע שהותקן אמצעי מסוג ר ב בריח במשאית ‪84‬׳‪ .‬ל ט ע נ ת ם ‪ ,‬כ ל שרכש המשיב הוא מוט‬
‫‪.‬הגה דוושה‪ ,‬שאינו מהווה ״רב בריח״ כאמור‪ ,‬וגם לגבי קיומו של אבזר זה‪ ,‬כ ל שכן‬
‫התקנתו ע ר ב הגניבה‪ ,‬הועלו ספקות‪ .‬ס פ ק ו ת א ל ו הועלו על־ידי המערערים כ ב ר בבית‬
‫המשפט קמא‪ ,‬והם מבקשים לעוררן גם בבית־משפט זה‪.‬‬
‫<ב> ב כ ל האמור לעצם ה ת ק נ ת המיגון‪ ,‬אין כ ל ממש בטענה‪ .‬מדובר בעניין שבעובדה‪.‬‬
‫בית המשפט קמא‪ ,‬לאחר שהובאו לפניו ראיות ועדים מטעמם של שני הצדדים‪ ,‬פ ס ק כי‬
‫המשיב הרים א ת נ ט ל ההוכחה בעניין זה‪ .‬העלאתן לפנינו של טענות בנקודה זו ‪ -‬מול‬
‫הקבלות של ״אביזרי פאר ‪ -‬אבי גבזו״ ע ל ה ת ק נ ו ת מוט הגה־דוושה ואזעקה‪ ,‬והערת בית‬
‫המשפט קמא בעניין ערכה של התרשומת של המשיב השני‪ ,‬ל א הייתה במקומה מעיקרה‪.‬‬
‫יש להוסיף כי מוט הגה־דוושה היה מוצר של ״רב בריח״‪ ,‬ועוד נשוב למשמעותו של דבר‪,‬‬
‫בהמשך פסק־דיננו‪.‬‬
‫<ג> בית המשפט שלערעור אינו ממהר להתערב במימצאים המעוגנים בדברי עדות‬
‫שהושמעו לפני הערכאה הראשונה‪ ,‬בעיקר מן הטעם שאין ל ו אותו יתרון‪ ,‬הקיים לפני‬
‫בית המשפט של הדרגה הראשונה‪ ,‬העולה מן ההתרשמות הבלתי אמצעית מן העדות‪.‬‬
‫המערערים מנסים לשכנענו בטיעוניהם שמקרה זה צריך להיכלל בין אותם מקרים‬
‫נדירים שבהם ערכאת הערעור מ ת ע ר ב ת במימצאים‪ .‬הם מפנים בהקשר זה לע״א ‪74/88‬‬
‫האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ׳ ס׳ מ׳ חג׳אג׳רה ואח׳ ]‪ ,[1‬מקום שם ניאות בית המשפט לקבוע‬
‫לראיות משקל שונה מזה שיוחס להם בערכאה הראשונה‪ .‬אין המשל דומה לנמשל‪ ,‬כי‬
‫במקרה שלפנינו אין שמץ עילה לטענה בדבר טעות בהערכת מהימנותם של העדים או‬
‫בשיקוליה של הערכאה הראשונה ‪.‬שבהם דובר שם‪ .‬לאור מערכת הראיות‪ ,‬אין ל ט ע נ ת‬
‫המערערים אחיזה כלשהי בחומר‪.‬‬
‫<ד> לגופו של עניין‪ ,‬מקובלת עליי גישתו של בית המשפט קמא‪ ,‬שראה א ת לשון‬
‫הפוליסה בעניין המיגון‪ ,‬כפי שהובאה לעיל‪ ,‬ככזו שאינה ק ו ב ע ת התניה של חובת הפיצוי‬
‫בהתקנה ש ל אמצעי המיגון‪ .‬מדובר בהצהרה גרידא‪ ,‬ולא נאמר דבר שלפיו הכיסוי מותנה‬
‫בקיומם של אמצעי המיגון שנמנו בפיסקה‪ .‬כאמור בספרו ש ל ‪j . Birds, M o d e m i n s u r a n c e‬‬
‫‪:‬‬
‫‪r‬‬
‫‪ded3,Law ( L o n d o n )1993,. 1 4‬‬
‫‪760‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫‪"If there is no reference to the sort of condition in question being‬‬
‫‪precedent to the insurer's liability, then it is clear that a breach does not‬‬
‫‪entitle the insurer to repudiate liability".‬‬
‫המערערים הם שהפנו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬לע׳׳א ‪ 124/89‬הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע״מ נ׳‬
‫כהן ואח׳ ]‪ ,[2‬שם נאמר‪ ,‬בעמי ‪:381‬‬
‫״אכן‪ ,‬פוליסת הביטוח היא בבחינת התקשרות חוזית הבאה ליתן למבוטח‬
‫הגנה מפני נזק מסוים‪ ,‬אולם מאידך גיסא‪ ,‬הפוליסה גם נ ו ת נ ת ביטוי למידת‬
‫המחויבות שחברת הביטוח מוכנה ליטול ע ל עצמה ולהיקף הסיכונים שהיא‬
‫מ ק ב ל ת ע ל עצמה לכסות‪ ,‬הכל על־פי התנאים המפורטים באותה התקשרות‬
‫חוזית‪.‬‬
‫‪ ...‬הפרשנות לפוליסת הביטוח צריכה איפוא לאמץ אותה אופציה פרשנית‬
‫אפשרית‪ ,‬המלמדת ע ל כוונתם של המתקשרים ושיש בה סבירות ואיזון״ <שם‬
‫בעמ׳ ‪ ;382-381‬ההדגשה שלי ‪ -‬מ׳ ש׳(‪.‬‬
‫׳‬
‫לשון אחר‪ ,‬סעיף ובו התניה ע ל תוקף הפוליסה‪ ,‬מן הראוי שיאמר זאת מפורשות‬
‫וברורות‪.‬‬
‫‪) .7‬א( כמוזכר כבר‪ ,‬אחת מטענותיהם של המערערים הייתה שאותו מוט הגה־דוושה‬
‫אשר המשיב התקין‪ ,‬לפי טענתו‪ ,‬אינו ״רב בריח״ כ ל ל אלא מיתקן מיטלטל שאותו‬
‫מחברים בגמר הנסיעה לאחת מדוושות הנהיגה ולהגה‪.‬‬
‫אין ל ק ב ל טענה זו מן הטעם העובדתי‪ :‬כפי שכבר נאמר‪ ,‬מוט ההגה המוזכר כאן הוא‬
‫מוצר של ״רב בריח״ ואף מכונה בשם זה‪ .‬ניתן לראות בביטוי ״רב בריח״ מונח המעלה‬
‫קשת של אפשרויות מיגון שונות‪ ,‬ואין לאמץ פרשנות המייחדת ביטוי זה למיתקן שאליו‬
‫התכוונה המערערת‪.‬‬
‫<ב> אולם בהקשר זה יש גם לשוב ולהזכיר שאחד מן הקווים המנחים בפרשנות של‬
‫חוזי ביטוח הוא הגנה ע ל הצד החלש בעיסקה )פרופ׳ ד׳ פרידמן ופרופ׳ נ׳ כהן‪ ,‬חוזים‬
‫)אבירם‪ ,‬כ ר ך א‪ ,‬תשנ״א( ‪ .(59‬הפסיקה הכירה זה כבר בפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים‬
‫לחוזה ביטוח וביטאה לא אחת הכרה זו בפרשנות שהחמירה עם החברה המבטחת ע ל ־ מ נ ת‬
‫להגן ע ל זכויותיו של הלקוח‪ .‬במובן זה‪ ,‬עקרון ^‪ Caveat Emptor‬פינה מקומו לגישה‬
‫המקפידה יותר עם הצד החזק לעיסקה )מאמרו של א׳ דורות )פולישוק(‪ ,‬״משא ומתן‬
‫ל ק ר א ת כריתתו של חוזה ביטוח ‪ -‬ייזהר המבוטח?!״ הפרקליט לז)תשמ״ז( ‪ ;182 ,181‬ד׳‬
‫מ׳ ששון‪ ,‬דיני ביטוח )שוקן‪ ,‬תשמ״ט( ‪ ;44‬פרופ׳ א׳ ידין‪ ,‬״חוק חוזה ביטוח‪,‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪761‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫התשמ״א‪1981-‬״ פירוש לחוקי החוזים )המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע״ש הרי‬
‫סאקר‪ ,‬ג׳ טדסקי עורך‪ ,‬תשמ״ד( ‪.(44‬‬
‫המערערים טוענים שהמשיב הינו בעליהם של מספר כ ל י רכב‪ ,‬שאותם ביטח לאורך‬
‫תקופה ממושכת‪ ,‬ומשום כ ך אין להתייחס אליו כ א ל צד ״חלש״‪ .‬אין בטענה זו כדי לשנות‬
‫א ת העובדה של חוסר האיזון‪ .‬אנשים רבים מבטחים א ת רכביהם לפרקי זמן ממושכים‪,‬‬
‫ואין לראות ב כ ך משום הפיכתם למומחים בתחום עסקי הביטוח‪ .‬בעניין זה אשוב ואפנה‬
‫להתרשמותו של בית המשפט ק מ א מהמשיב כ״אדם פשוט‪ ,‬ל א מתוחכם‪ ,‬איש עבודת‬
‫כפיים הנותן אמון בזולתו״‪.‬‬
‫)ג( עקרון פרשנות נוסף שיש לשוב ולהזכיר בהקשר זה הוא הכלל שלפיו יש לפרש‬
‫מסמך‪ ,‬במקרה של ס פ ק ‪ ,‬נ ג ד המנסח )‪) (contra proferentem‬ראו ‪ E. R. H. ivamy‬בספרו‬
‫פרופ׳ ג׳ שלו‪ ,‬דיני‬
‫‪,‬‬
‫‪t‬‬
‫‪hed5,1986,.GeneralP r i n c i p l e s of I n s u‬‬
‫חוזים )דין‪ ,‬תש״ן( ‪.(322‬‬
‫‪,‬‬
‫בע׳א ‪ 769/86‬רובינשטיין ושות‪ /‬חברה קבלנית בע״מ נ׳ זמרן ואח׳ וערעור שכנגד ]‪ ,[3‬בעמ׳‬
‫‪ ,586‬פסקתי בסוגיה דומה‪:‬‬
‫״המדובר בענייננו במסמך סטנדרטי‪ ,‬אשר נערך על־ידי המערערת לצרכיה‪...‬‬
‫כאשר מתעורר ס פ ק לגבי פירושה של תניה במסמך מעין זה‪ ,‬מן הנכון‬
‫להעדיף א ת הפירוש שאין בו כדי לבטא ויתור גורף ע ל זכויות מצד אלה שלא‬
‫ניסחוהו״ )וראו ע״א ‪ 631/83‬״המגן״ חברה לבטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ״מדינת הילדים״‬
‫בע״מ וערעור שכנגד ]‪ ,[4‬בעמ׳ ‪ ;572‬ע״א ‪ ,[2! 124/89‬בעמ׳ ‪.(379‬‬
‫)ד( הפעלתו של הכלל הולמת גם א ת רוחו של חוק חוזה הביטוח‪ .‬הרקע החקיקתי‬
‫לחוק ותוכנו מצביעים ע ל המגמה להגן ע ל זכויותיו של המבוטח בשלב כריתת חוזה‬
‫הביטוח ולאחריו)דברי ההסבר בהצעת חוק הביטוח‪ ,‬תשל״ו־‪ .(1975‬בעניין זה נאמר בע״א‬
‫‪ 1845/90‬סיני נ׳ מגדל חברה לביטוח בע״מ ]‪ ,[5‬בעמ׳ ‪:678‬‬
‫״‪ ...‬יש ב כ ל ל זה כדי לתמוך בהנחה שמטרת החוק האמור הייתה להגן על‬
‫המבוטח‪ .‬הנחה זו נ ס מ כ ת בראש ובראשונה ע ל הוראות החוק עצמו‪ ,‬דוגמת‬
‫הוראת סעיף ‪ ,39‬המאפשרת התניה ע ל הוראות מסוימות בחוק לטובת‬
‫המבוטח או המוטב בלבד )הוראה שאין דומה לה לגבי המבטח(; וכן על‬
‫שיקולי מדיניות רחבים יותר‪ ,‬שעניינם ביחסי הכוחות שבין המתקשרים‪,‬‬
‫המבטח והמבוטח‪ ,‬והצורך להגן ע ל האחרון‪ ,‬שכוח המיקוח שלו‪ ,‬בדרך כלל‪,‬‬
‫חלש יותר״‪.‬‬
‫הדרישה לבהירות נוסח החוזה מ ת ב ט א ת ביתר שאת כאשר מדובר בסיוג ש ל חבות חוזית‪.‬‬
‫במקרה כזה הוא חייב להיעשות באופן מפורש‪ ,‬בולט וברור‪ .‬כ ך בע״א ‪ 188/84‬״צור״ חברה‬
‫לביטוח בע״מ נ׳ חדד ]‪ [6‬נ פ ס ק ‪ ,‬בעמ׳ ‪ ,14‬כי‪:‬‬
‫‪762‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫״‪ ...‬כשם שיש לפרש פוליסת ביטוח נגד מנסחה‪ ,‬כ ך יש גם לפרש א ת ת נ י ו ת‬
‫הפטור שבה נגדו״‪.‬‬
‫במקרה שלפנינו‪ .‬הפוליסה‪ ,‬התוספת והתנאים נקבעו ונוסחו על־ידי המערערת ‪.1‬‬
‫בעניין המחלוקת סביב טיב המיגון המדויק‪ ,‬הרי שכל שיכולים המערערים הוא להלין‬
‫ע ל עצמם ע ל כ ך שלא טרחו להגדיר ב ת ו ס פ ת הפוליסה א ת המיגון הספציפי שלו הם‬
‫טוענים )וראו לעניין זה א ת דבריו של השופט ח׳ כהן בע״א ‪ 484 ,353 ,185/75‬אוחיון ואח׳‬
‫נ׳ חיון ואח׳; זדון ואח׳ נ׳ פריזר ואח׳)להלן ־־ פרשת אוחיון ]‪ ,([7‬בעמ׳ ‪.(826‬‬
‫‪ .8‬האמור לעיל מיתוסף ל פ ג ם העיקרי בפעולת המערערים והוא שלא קיימו א ת האמור‬
‫בסעיף ‪ 3‬לחוק חוזה הביטוח אשר לפיו יש חובה להבליט הגבלות שהן בגדר תנאי או סייג‬
‫לחבות )ברע״א ‪ 3577/93‬הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע״מ נ׳ מוריאנו ]‪ .([8‬ל א ר ק שלא‬
‫הייתה כאן הבלטה בפוליסה‪ ,‬א ל א שהנסיבות מצביעות ע ל כ ך שלא הייתה למשיב‬
‫אפשרות אובייקטיבית ללמוד ע ל קיומם של סייגים כלשהם‪.‬‬
‫עקרון ת ו ם הלב‪ ,‬במשא ומתן ל ק ר א ת כריתתו של חוזה ובזמן ביצועו ב כ ל ל ‪ ,‬וחובות‬
‫האמון‪ ,‬שחלים ע ל הצדדים בעיסקת ביטוח בפרט‪ ,‬אינם באים ע ל סיפוקם בקיומה של‬
‫מסוימות בנוסח החוזה‪ .‬לכיתוב מדויק של פרטי ההסכם חייבת להתלוות הפניה אפקטיבית‬
‫של תשומת ל ב הצדדים הנוגעים‪.‬‬
‫משנכתב על־ידי הצדדים שמוסכם ומוסדר שיש ברכב המבוטח ״רב בריח״‪ ,‬ומשקבע‬
‫ב י ת המשפט‪ ,‬בדין‪ ,‬שמוט הגה־דוושה מסוג ר ב בריח נ כ ל ל בהגדרה ש ל מיגון על־ידי רב‬
‫בריח‪ ,‬ל א נותר אלא ל ק ב ו ע שתנאי הפוליסה מולאו ולמשיב עומדת הזכות לשיפוי בגין‬
‫הגניבה של משאית ‪84‬׳‪.‬‬
‫ל א היה כ ל מקום ל ס ר ב לדרישה לתשלום פיצויים בעבור משאית ‪84‬׳‪,‬‬
‫משאית ‪88‬׳‬
‫‪ .9‬ברשימה שצורפה לפוליסת המשאית ‪88‬׳ נכתב‪:‬‬
‫״מו״מ בזה כי תנאי מוקדם לכסוי גניבה ו ‪ /‬א ו פריצה עפ״י פוליסה זו הוא‪:‬‬
‫בקיום מערכת הגנה מסוג בטכונית תקינה וכשירה לפעולה המופעלת כ ל‬
‫אימת שהרכב חונה״‪.‬‬
‫א ץ חולקים שתנאי זה לא התקיים‪ .‬טענתו של המשיב בבית המשפט קמא הייתה שלא‬
‫קיבל א ת הפוליסה‪ ,‬ויתר־על־כן‪ ,‬שהמערערים לא הפנו א ת תשומת לבו בדרך אחרת‬
‫לקיומו של תנאי זה‪ ,‬ולכן אין לראות א ת התנאי כמחייב אותו‪ .‬לגירסתם של המערערים‪,‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪763‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫המערער ‪ 2‬עדכן א ת המבוטח לגבי קיומם של תנאי המיגון הן בעת עריכת פוליסת‬
‫הביטוח‪ ,‬והן בשלב מאוחר יותר בעת שהשניים נפגשו‪ .‬לחלופין טענו המערערים‬
‫שהמשיב ידע ע ל קיומם של התנאים‪ ,‬היות שחוזה הביטוח התבסס ע ל פוליסות שהוא‬
‫עצמו המציא לחברת הביטוח‪.‬‬
‫בית‬
‫הביטוח‪,‬‬
‫שקדמה‬
‫המשפט‬
‫המשפט קמא מצא כי המערערים לא טרחו להחתים א ת המשיב על הצעת‬
‫והפוליסה עצמה כ ל ל לא הייתה בידיו של המשיב במשך כ ל אותה ת ק ו פ ה‬
‫לקרות האירוע הביטוחי‪ .‬בהתבסס ע ל חומר הראיות והתרשמותו ממנו‪ ,‬קובע בית‬
‫קמא‪:‬‬
‫״‪...‬התרשמתי שעדותו )של המשיב בערעור זה ‪ -‬מ׳ ש׳( אמיתית ולא מדובר‬
‫בגרסה מתוחכמת שהומצאה לצורך המשפט‪ .‬לפיכך במחלוקת העובדתית בין‬
‫גרסתו לבין גרסת הנתבע הנני מעדיפה א ת גרסתו זאת במיוחד בנסיבות‬
‫שלפנינו כאשר הנתבע נ מ נ ע מלהחתים א ת התובע על הצעת הבטוח‪.‬‬
‫ע ל פי גרסה זו‪ ,‬הנני ק ו ב ע ת כי הנתבע לא דיבר עם התובע ע ל אמצעי‬
‫המיגון ולא הפנה תשומת לבו ל כ ך שבפוליסה מ־‪ 88‬נ כ ל ל תנאי המתנה א ת‬
‫הפיצוי בקיומה של מערכת הגנה מסוג בטכונית‪ .‬התובע לא ידע מהי מערכת‬
‫הגנה מסוג בטכונית‪ .‬הוא סמך ע ל הנתבע ולא עיין כ ל ל בפוליסות״‪.‬‬
‫המערערים מנסים לתקוף א ת המסקנות העובדתיות של בית המשפט קמא‪ .‬ל ט ע נ ת ם ‪,‬‬
‫כפי שהוזכר לעיל‪ ,‬הוסבה תשומת לבו של המשיב לתנאים המסייגים א ת חבות המערערת‪,‬‬
‫הפוליסה הייתה בידי המשיב עובר לאירוע שבגינו התביעה‪ ,‬והסייגים שבה נעשו ע ל סמך‬
‫פוליסות שהוא עצמו הגיש למערערת‪ .‬דא עקא‪ ,‬שבית המשפט קמא לא ראה ל ק ב ל תיזה‬
‫זו‪ ,‬שנסמכה על דברי המערער השני ועל תרשומת שאותה ערך כביכול‪ ,‬ואין סיבה מדוע‬
‫נשנה מסקנה זו או נסטה ממנה‪.‬‬
‫בית המשפט קבע שמעייניו של המשיב התמקדו בגובה הפרמיה‪ ,‬שהייתה לטענתו‬
‫גבוהה בהרבה מהמקובל‪ ,‬ופגישתו עם המערער נסבה סביב עניין זה‪ ,‬הא ותו לא‪.‬‬
‫המערערים לא הקדימו לעריכת החוזה הצעת ביטוח ולא הציגו א ת התנאים ואת היקף‬
‫האחריות שהם נוטלים ע ל עצמם עובר לעריכת הפוליסה‪ .‬הצעת ביטוח כזו אמנם אינה‬
‫מחויבת על־פי חוק חוזה הביטוח )ראו פרופ׳ ידין‪ ,‬בחיבורו הנ״ל‪ ,‬בעמ׳ ‪ ,(34‬אך היעדרה‬
‫של הצעת ביטוח מרחיב‪ ,‬למעשה‪ ,‬א ת חובת הגילוי כ ל פ י המבוטח והעמדתו ע ל תנאי‬
‫החוזה והשלכותיהם‪ .‬משנמנעו המערערים‪ ,‬על־פי עדותם‪ ,‬מלהסתייע בפראקטיקה‬
‫המקובלת בעסקי הביטוח‪ ,‬היה עליהם לעמוד בחובותיהם בדרך אחרת ובוודאי היו חייבים‬
‫במסירת הפוליסה עצמה‪.‬‬
‫העובדה שהפוליסה לא הייתה מצויה בידי המשיב עד ק ר ו ת האירוע הביטוחי מהווה‬
‫כשלעצמה הפרה של סעיף ‪)2‬א> לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬ומונעת א ת הישענותה של החברה‬
‫‪764‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫המבטחת ע ל הסייגים המופיעים בה‪ ,‬ומה גם שאף האמור בסעיף ‪<2‬ב> לאותו חוק לא‬
‫הוכח‪.‬‬
‫היקף חובת האזהרה שחלה ע ל חברת הביטוח‬
‫‪ .10‬ט ע נ ת ם האחרת של המערערים עניינה מידת הנטל שחל ע ל החברה המבטחת‬
‫להפנות א ת תשומת ל ב ו של המבוטח לקיומן של תניות בחוזה הביטוח‪ ,‬ולהזהירו מפני‬
‫ההשלכות הצפויות א ם ל א יעמוד בהן‪ .‬המערערים טוענים שבית המשפט ק מ א טעה‬
‫בהגדירו א ת הנטל שהמבטחת חבה כלפי המבוטח‪ .‬טענותיהם היו אלה‪:‬‬
‫״‪ .6‬א‪ .‬טעה בית המשפט קמא משקבע כי ע ל המערער היתד‪ .‬החובה ל א ר ק‬
‫לציין בפני המשיב שהפוליסות כ ו ל ל ו ת תנאי מיגון א ל א להבהיר למשיב‬
‫במפורש ובמדויק מהי מערכת הגנה מסוג בטכונית‪.‬‬
‫ב‪ .‬טעה בית המשפט קמא משםבר כי קיימת חובה ע ל חברת ביטוח או סוכן‬
‫ביטוח המוציאים פוליסה למבוטח‪ ,‬להסביר למבוטח ע ל פ ה כ ל פ ר ט ו כ ל סייג‬
‫שבפוליסה״‪.‬‬
‫‪ .11‬טענות אלו אינן מקובלות עליי‪ ,‬ולא ר ק שבית המשפט קמא צדיק במסקנותיו אלו‪,‬‬
‫אלא שמידת אחריותה של החברה המבטחת אף רחבה יותר‪.‬‬
‫אין לראות ביחסים שנוצרים בין החברה המבטחת ללקוח יחסים חוזיים רגילים‬
‫הנוצרים על־פי דיני המכר‪ .‬קיים הבדל בסיסי בין שני המצבים‪ :‬באחרון א נ ו מייחסים‬
‫לרצון הצדדים גבולות רחבים ביותר‪ ,‬ובהתחקות אחר אומד דעתם בזמן מפגש הרצונות‬
‫א נ ו רואים אותם כשווים‪ .‬כפי שכבר צוין לעיל‪ ,‬ל א כ ך הדבר שעה שמדובר בחוזה שנכרת‬
‫בין חברת הביטוח ללקוח‪ .‬בהסבריו ש ל פרופ׳ ידין למגמותיו של חוק חוזה הביטוח‪ ,‬הוא‬
‫יוצא מנקודת מוצא הרואה א ת יחסי מבטח־מבוטח כיחסים שבין צד חזק לצד חלש‪:‬‬
‫״כאן עומד מצד אחד מבטח שהוא חברה מסחרית גדולה‪ ,‬בעלת יציבות‬
‫פיננסית‪ ,‬הנזקקת לייעוץ משפטי מקצועי והמסוגלת לעמוד בהתדיינות‬
‫ממושכת ע ם לקוחותיה והיא נהנית משיתוף פעולה הדוק ע ם חברות ביטוח‬
‫אחרות‪ ,‬ומן הצד השני עומד מבוטח בודד שברוב המקרים אינו נהנה אף‬
‫מאחד היתרונות האלו״)ידין‪ ,‬בחיבורו הנ״ל‪ ,‬בעמ׳ ‪.(18‬‬
‫יחסי הכוחות הבלתי שווים מצטרפים למאפיינים נוספים ש ל חוזה הביטוח‪ :‬זהו הסכם‬
‫הנושא פ נ י עתיד והצופה א ת האירוע הביטוחין גיבוש זכותו ש ל המבוטח מותנית בקרות‬
‫אותו אירוע; המבוטח נ ת פ ס כ ב ע ל המידע הרב ביותר באשר ל ר ק ע העובדתי ולנסיבות‬
‫מושא הביטוח‪ .‬מצד שני‪ ,‬המבטח הוא ב ע ל כוח ר ב כלפי המבוטח‪ ,‬כי עם ק ר ו ת האירוע‬
‫הביטוחי נתון המבוטח לעתים קרובות לחסדי המבטח‪ ,‬אשר ל ו שילם פרמיות טבין‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪765‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫ותקילין‪ .‬המבטח יכול עתה לגרום להתמוטטותו הכלכלית של המבוטח אם לא יקיים את‬
‫התחייבותו או אם ישהה אותה ולא ישפהו כדי לםייע בהחזרת המצב‪ ,‬במידת האפשר‪,‬‬
‫לקדמותו‪ .‬אף מטעם נוסף זה נהוג לראות בחוזה הביטוח חוזה המחייב ‪, u b e r r i m a e fidei‬‬
‫הווי אומר‪ ,‬לא רק שנדרש מן הצדדים שיפעלו בגילוי לב יותר מסוגי חוזים אחרים‪,‬‬
‫אלא גם מקפידים אתם בכל הנוגע לדיוק ולדווקנות בניסוח הדברים וכמובן גם‬
‫בכיבודם‪.‬‬
‫כפי שנובע מן האמור לעיל‪ ,‬עקרון גילוי הלב איננו חד־צדדי‪ .‬אמנם‪ ,‬ברגיל המבוטח‬
‫הוא שמתבקש למלא את הצעת הביטוח ולענות על השאלות הכלולות בה‪ ,‬אך תחולתה של‬
‫החובה היא על שני הצדדים לחוזה כי הוא מטיל עליהם חבויות הדדיות )ראו ששון‪ ,‬בספרו‬
‫הנ״ל‪ ,‬בעמי ‪ .(44‬כשם שהמבוטח לא יכול להיבנות‪ ,‬במימוש זכותו הלכאורית‪ ,‬על מצג‬
‫שווא של עובדות או הסתרת מידע מטריאלי לחוזה‪ ,‬כך לא יכול המבטח להנפיק פוליסה‬
‫שלא בהתאם להצעה או להוסיף סייגים שמשליכים על היקף חבותו בלא ידיעת המבוטח‬
‫ובלא הסכמתו‪ .‬כתב על כך פרופ׳ ‪ ,ivamy‬בספרו הנ״ל‪ ,‬בעמ׳ ‪:121‬‬
‫‪"Similary, it is the duty of the insurers and their agents to disclose ail‬‬
‫‪material facts within their knowledge, since the obligation of good faith‬‬
‫‪applies to them equally with the assured".‬‬
‫המשפט האנגלי‪ ,‬הרואה בחובת הגילוי נגזרת של עקרון ‪n‬־‪ ,good faith‬נקט בעבר‬
‫הרחוק יותר גישה שונה בכל הנוגע לעסקי הביטוח‪ .‬חברות הביטוח נהנו מאווירה‬
‫שיפוטית וחקיקתית ששאפה להאדיר את כוחן‪ ,‬לעתים קרובות אף על חשבון זכויותיו של‬
‫המבוטח‪ .‬רק בתחילתה של מאה זו השתרשה ההשקפה שיש להטיל את חובת הגילוי על‬
‫שני הצדדים לחוזה הביטוח‪ ,‬ולהקפיד על ריסון כוחה של חברת הביטוח בהתקשרות‬
‫החוזית )פרופ׳ ידין‪ ,‬בחיבורו הנ״ל‪ ,‬בעמ׳ ‪.(20‬‬
‫בשיטתנו‪ ,‬אומץ ופותח עקרון גילוי הלב ההדדי‪ ,‬עוד לפני עיגון דוקטרינת תום הלב‬
‫בחקיקה האזרחית‪ .‬חובת הגילוי שנקבעה בע״א ‪ 847 ,846/70‬עטיה ואח׳ נ׳ ״אררט״ חב׳‬
‫לביטוח בע״מ ואח׳ ]‪ ,[9‬שהיה פסק הדין המנחה בסוגיה זו‪ ,‬חייבה חשיפה והבהרה בפועל‬
‫מצד החברה המבטחת באותם מקרים שבהם חורגת הפוליסה מההצעה המקורית‪:‬‬
‫״אך אפילו בהנחה שהפוליסה כשלעצמה מבהירה שהצורך בגיל ובוותק נהיגה‬
‫חל גם על המבוטח כנהג ולא רק על נהג אחר‪ ,‬סבורני שהיה זה מחובת חברת‬
‫הביטוח להסביר את הדבר למבוטחים ולהזהיר אותם שאינם מקבלים את הביטוח‬
‫המבוקש״)שם‪ ,‬בעמ׳ ‪ ;781‬ההדגשה שלי ‪ -‬מ׳ ש׳(‪.‬‬
‫בע״א ‪ 493/77‬ציון חברה לביטוח בע״מ נ׳ משייך ואח׳ ]‪ ,[10‬נדונה עיםקת ביטוח שנכרתה‬
‫עובר לכניסתו לתוקף של חוק החוזים )חלק כללי(‪ ,‬תשל״ג־‪) 1973‬להלן ‪ -‬חוק החוזים(;‬
‫נאמר שם‪ ,‬בעמ׳ ‪:483‬‬
‫‪766‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ׳ ׳ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ ׳ ישר‬
‫הנשיא מ ׳ שמגר‬
‫״אילו היתה העסקה בין הצדדים דנן נקשרת אחרי שנכנס ל ת ק פ ו חוק החוזים‬
‫)חלק כללי(‪ ,‬תשל״ג‪ ,1973-‬היינו יכולים להסתמך ע ל הוראותיו של חוק זה‬
‫ובפרט ע ל הסעיפים ‪ 12‬ו־‪ 15‬שבו‪ .‬באין אפשרות כזאת‪ ,‬עלינו ל ה ס ת פ ק‬
‫‪36‬וזזרד‪.1^£1‬‬
‫בכללי המשפט המקובל אשר הגדירו א ת חוזה הביטוח כחוזה‬
‫בחוזה כזה חייבים הצדדים לנהוג א ח ד כלפי השני ביחס מירבי של כנות ותום־לב‬
‫ויחס ז ה כולל בתוכו חובת גילוי מוגברת‪...‬״)ההדגשה שלי ‪ -‬מ׳ ש׳(‪.‬‬
‫‪ .12‬החידוש שנתחדש על־ידי המחוקק בסעיפים ‪ 12‬ו־‪ 39‬לחוק החוזים פ ת ח לצורך‬
‫ענייננו א ת הפתח למעבר מתחום גילוי ה ל ב והכנות הסבילים‪ ,‬א ל הטלת חבויות‬
‫^ ז ז מ ת ^ בחוזי ביטוח לאחר חקיקת‬
‫אופרטיביות‪ .‬ד״ר פ ׳ גולדשטיין‪ ,‬במאמרו ־‬
‫חוק החוזים )חלק כללי(‪ ,‬תשל״ג‪1973-‬״ עיוני משפט ה )תשל״ו‪-‬ל״ז( ‪ ,345‬מוצא שעקרון‬
‫ת ו ם ה ל ב יוצק ת כ נ י ם חדשים וקונקרטיים במקומה של אותה א מ ת מידה לאטינית‬
‫שאוזכרה ומתורגמת כ״יושר מירבי״ או ״חובת גילוי מוגברת״‪ .‬לדידו‪ ,‬הגם שזו קבעה‬
‫חובה ״לדבר״ כאשר על־פי הדין הכללי מוקנית הזכות ״לשתוק״‪ ,‬היא נותרה סופרלטיב‬
‫משפטי מעורפל <שם‪ ,‬בעמ׳ ‪ .(366 ,346‬ל א כן הכללים העולים עתה מחוק החוזים‪.‬‬
‫החובה לנהוג בתום־לב ובדרך מ ק ו ב ל ת מנוסחת אמנם ג ם היא בלשון כ ל ל י ת ‪ ,‬פתוחה‬
‫ורחבה‪ .‬ב כ ך השאיר המחוקק לבית המשפט א ת מ ל א כ ת העיצוב של החובה )ראו ע״א‬
‫‪ 391/80‬מירה ומיכאל לסרסון ואח׳ נ׳ שכון עובדים בע״מ ]‪ ,[11‬בעמ׳ ‪ .(262‬אך אין ב כ ך כדי‬
‫לגרוע מהתפיסה הלומדת מחוק החוזים כי הוא‪:‬‬
‫״קובע משטר אחריות ברור וחמור מזה ששרר בדין הקודם ל ו ומגביל בכך‬
‫בצורה ניכרת יותר א ת חירות הפעולה במהלך המשא ומתן״ )פרופ׳ פרידמן‬
‫ופרופ׳ כהן‪ ,‬בספרם הנ״ל‪ ,‬בעמ׳ ‪.(513‬‬
‫ד״ר ד׳ פ ל פ ל ‪ ,‬במאמרה ״תום ל ב במשא ומתן לכריתת חוזה״ עיוני משפט ה )תשל״ו‪-‬‬
‫ל״ז> ‪ ,608‬בחנה א ת תחולת סעיף ‪ 12‬לחוק החוזים ע ל חובת הגילוי שחלה ע ל מבטחים‬
‫בחוזה הביטוח‪ ,‬טרם נחקק חוק חוזה הביטוח‪ .‬בתשובתה לשאלה מה דין חובת הגילוי‬
‫שחלה ע ל מבטחים היא כותבת‪:‬‬
‫״נראה ל נ ו ‪ ,‬כי התשובה תהיה דומה לזו אותה נ ת נ ו בהקשר לחבויות המוכר‬
‫בדיני המכר‪ .‬ג ם כאן כ מ ו שם אין מלוא חבויות המבטח קבועות בחוק‬
‫הביטוח; ולכן הדרך הנכונה תהיה ג ם כאן פניה לעקרונות הכלליים של דיני‬
‫החוזים‪ ,‬ובעקבות הפניה זו ה ט ל ת חובות של הבהרה‪ ,‬יעוץ וגילוי פרטים על‬
‫מבטחים‪ .‬מן הראוי ג ם לציין כי בדיני ביטוח רבים מאוד הנוהגים שהשתרשו‬
‫במשך השנים‪ ...‬נראה לגו שלאור התשתית החדשה ש ל חוקי החוזים‪ ,‬דהיינו‬
‫הכנסת העקרון הכללי ש ל ת ו ם ל ב ודרך מקובלת‪ ,‬נחוץ יהיה לבדוק נוהגים‪,‬‬
‫שנוצרו ע ל סמך הדין הקודם‪ ,‬באמות המידה החדשות שהקנה ל נ ו החוק‪,..‬״‬
‫)שם‪ ,‬בעמי ‪ ;617-616‬ההדגשה שלי ‪ -‬מ׳ ש׳(‪.‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מ ט ‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪767‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫ואכן‪ ,‬גם הפסיקה שקדמה לחקיקת חוק חוזה הביטוח ראתה‪ ,‬על־פי רוב‪ ,‬א ת המבוטח‬
‫כפגיע יותר מהמבטח‪ ,‬ומשום כ ך ‪ .‬נ ז ק ק ה לפרשנות שהגנה ע ל זכויותיו של המבוטח מול‬
‫סעיפים בחוזה שסייגו א ת חבותה של החברה‪.‬‬
‫פסיקה זו נשענה ע ל נימוקים וכלים פרשניים שונים‪ :‬סבירות התניה על־פי סעיף ‪6‬‬
‫לחוק החוזים )תרופות בשל הפרת חוזה(‪ ,‬תשל״א־‪) 1970‬פרשת אוחיון ]‪ ,[7‬בעמ׳ ‪,(827‬‬
‫כ ל ל י פרשנות הדוגלים בטובת המבוטח על פני המבטח־המנסח‪ ,‬כפי שאוזכר לעיל‪,‬‬
‫ובמיוחד ע ל מבחני תום הלב‪ ,‬כפי שפותחו בידי בית המשפט )ע״א ‪ ,[9] 847,846/76‬בעמ׳‬
‫‪ ;782‬ע״א ‪ 682/82‬בן אריה נ׳ ״סהר״ חברה לביטוח בע״מ ]‪ ,[12‬בעמ׳ ‪ ;602‬ע״א ‪ 420/83‬אשור נ׳‬
‫״מגדל״ חברה לביטוח בע״מ ]‪ ,[13‬בעמ׳ ‪.(650‬‬
‫‪ ,13‬התוצאה המצטברת של פרשנות זו היא הרחבת היקף חבותה של החברה המבטחת‬
‫ביחסיה עם המבוטח‪ .‬חוק חוזה הביטוח עיגן בחקיקה תפיסות שכבר עמדו ל נ ג ד עיני בתי‬
‫המשפט זמן רב קודם לכן‪ .‬פרופ׳ ידין מצא שבעניין זה ״צועדים מחוקק ושופט יד ביד‬
‫באותו כיוון ובאותה גישה״ )פרופ׳ ידין‪ ,‬בחיבורו הנ״ל‪ ,‬בעמ׳ ‪ .(20‬בהסבריו לתכליתו של‬
‫החוק הוא כותב‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫״‪...‬חוק חוזה הביטוח‪ ,‬נמנה עם החוקים שבהם מדינת סעד מודרנית באה‬
‫לעזרת ׳האיש הקטן׳‪ ,‬מעין חוק להגנת הצרכן בין שאר החוקים בעלי מגמה‬
‫זו‪ ,‬כמו חוק הגנת הצרכן‪ ,‬ה ת ש מ ״ א ‪ 1981 -‬ורבים אחרים‪ .‬מגמתו הכללית של‬
‫החוק היא לשמור ע ל המבוטח בפגי הכוח העדיף של המבטח ובפני הפעלה‬
‫וניצול של עמדתו העדיפה‪ .‬בלשון אחר‪ :‬החוק בא לתקן‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬א ת חוסר‬
‫השוויון בין הצדדים לחוזה הביטוח״)שם‪ ,‬בעמי ‪,(18‬‬
‫כ כ ל חוק שנועד להגן על זכויות‪ ,‬ובמקרה זה הגנה ע ל זכויות הצרכן המבוטח‪ ,‬הוא‬
‫נושא סממן מעין־פטרנליסטי הפוגע בהיקף חופש ההתקשרות החוזית )מאמרה של פרופ׳‬
‫נ׳ כהן‪ ,‬״צורת החוזה״ הפרקליט לח )תשמ״ח‪-‬מ״ט( ‪ ,(393 ,383‬כך מצויות בחוק‬
‫שמונה־עשרה הוראות קוגנטיות החלות על כ ל חוזה ביטוח ושנועדו ל ק ב ו ע אמת מידה‬
‫מינימאלית לאופיו של חוזה הביטוח; ועשרים ושמונה הוראות נוספות שעליהן ניתן‬
‫להתנות ר ק לטובת המבוטח או המוטב‪ .‬מבוטח הרוצה להתנער מזכויות המוענקות לו‬
‫ולעצב א ת חוזה הביטוח באופן הגורע מהיקפן של הזכויות‪ ,‬ואלו באות בגדר ההוראות‬
‫הדיספוזיטיביות שבחוק‪ ,‬יוכל לעשות זאת אם יגלה רצונו לכך‪.‬‬
‫‪) .14‬א( עקרון גילוי הלב זכה להתייחסות מיוחדת בחוק חוזה הביטוח‪ ,‬הן באשר‬
‫לחובה הקמה כלפי החברה המבטחת‪ ,‬שחסרים בידיה נתונים מדויקים העשויים להשליך‬
‫ע ל היקף חבותה‪ ,‬והן באשר למבטח‪ .‬סעיף ‪ 3‬ק ו ב ע א ת החובה להבליט הגבלות לחבות‬
‫המבטח‪:‬‬
‫‪768‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫״תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא‬
‫שהם נוגעים ל ו ‪ ,‬או יצויינו בה ב ה ב ל ט ה מיוחדת; תנאי או סייג שלא‬
‫נתקיימה בהם הוראה זו‪ ,‬אין המבטח זכאי להסתמך עליה״)ההדגשות שלי ־‬
‫מ׳ ש׳(‪.‬‬
‫שתי החלופות צריכות להיקרא כמכוונות לאותה מטרה‪ :‬מניעת הבלעה של תנאי או‬
‫סייג‪ .‬עניין הבאתו של סייג בפוליסה ליד הנושא שהוא נוגע לו‪ ,‬צריך להתפרש מבחינת‬
‫רוחו ומגמתו בדומה להבלטה המיוחדת שהיא החלופה השנייה‪ .‬יש לפנינו שתי חלופות‬
‫שיש לקוראן ‪,ejusdem generis‬‬
‫אופן הבלטת ההגבלות ע ל חבות החברה המבטחת נתון לבחירתו של המבטח‪ .‬ודוק‪:‬‬
‫סעיף זה כ ל ו ל בין הוראותיו הקוגנטיות של חוק חוזה הביטוח‪ .‬לפי האמור בסעיף ‪)39‬א(‬
‫לחוק‪ ,‬חובה ע ל המבטח להיזקק לפחות לאחת מהדרכים המוצעות‪ .‬פרופ׳ נ׳ כהן‪ ,‬במאמרה‬
‫״דפוסי החוזים ותום לב במשא ומתן‪ :‬בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק״ הפרקליט לז‬
‫)תשמ״ז> ‪ ,13‬כ ו ת ב ת ‪ ,‬בהתייחסותה ללשון הסעיף‪:‬‬
‫״הסעיף אינו מטיל חובת הודעה בעל־פה‪ ,‬אך הוא קובע דרך שתביא‬
‫לתשומת לבו של המבוטח‪ ,‬כי לא קיבל את כ ל מבוקשו״)שם‪ ,‬בעמ׳ ‪.(33‬‬
‫החוק‪ ,‬כשלעצמו‪ ,‬מ ס ת פ ק באמצעי טכני מינימאלי לצורך מתן ת ק פ ו ת לסיוג חבות‬
‫המבטחת‪ .‬ברע״א ‪ ,[8] 3577/93‬בעמ׳ ‪ ,83-82‬התייחסתי לתוכנו של סעיף ‪:3‬‬
‫״החוק מתנה הכרה בסייג לחבות בכך שתקויים הוראתו של הסעיף האמור‪.‬‬
‫על־פי סעיף ‪ 3‬סייג החבות או התנאתה תלויים בהופעת הסיוג או ההתניה‬
‫סמוך לנושא הנדון)הנושא המסווג או המותנה( או הבלטה מיוחדת שלו‪ .‬סעיף‬
‫‪ 3‬לחוק משתלב ב ת כ ל י ת הכללית של החוק שהיא ההגנה ע ל אינטרס המבוטח‪.‬‬
‫הסעיף אינו מאפשר למבטח להגניב לפוליסה תניות המסייגות א ת החבות‪.‬‬
‫החוק מטיל נ ט ל ע ל המבטח כדי להעלות א ת ההסתברות שהמבוטח ידע את‬
‫הסייגים לחבות״‪.‬‬
‫) ם הסעיף אמנם אינו מטיל חובת הודעה בעל־פה‪ ,‬אך תכליתו היא להסב א ת תשומת‬
‫לבו של המבוטח אל הגבלות החבות של המבטחת‪ .‬הדבר ניבט מכותרתו של הסעיף‪,‬‬
‫מתוכנו ומדברי ההסבר שליוו א ת הליך החקיקה; כאמור באלו האחרונים‪:‬‬
‫״סעיף זה משלים א ת הסעיף הקודם ובא להגן על המבוטח בפני הגבלות‬
‫נסתרות של חבות המבטח״)הצעת חוק הביטוח‪ ,‬בעמ׳ ‪.(22‬‬
‫כבר ב״‪A c c i d e n t I d e m n i t y Society (1912) [17],‬‬
‫‪ , a t 431‬קבעה דעת הרוב כי‪:‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ד ך מט‪ ,‬חלק שגי‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪In re B r a d l e y a n d Essex a n d Suffolk‬‬
‫‪769‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫‪"It is, in my opinion, incumbent on the company to put clearly on the‬‬
‫‪proposal form the acts which the assured is by the policy to covenant to‬‬
‫‪perform and to make clear in the policy the conditions, non performance‬‬
‫‪of which will entail the loss of all benefits of the insurance. ...there is no‬‬
‫‪objection whatever to the insertion of such conditions, so long as the‬‬
‫‪intending assurer has full and fair notice of them and consents to them.‬‬
‫‪This can easily be done by stating them shortly in the proposal forms with‬‬
‫‪the addition that payment may be refused if they or any of them are not‬‬
‫‪complied with".‬‬
‫לא ייתכן ש כ ל מעייניהם של חברת הביטוח או ש ל הסוכן הפועל בשמה יוקדשו‬
‫להגדלת היקף המבוטחים המתקשרים עמם‪ ,‬לקביעת גובה הפרמיה ולגבייתה‪ ,‬לצמצום‬
‫חנויותיה במסמך החוזי ולניסיונות להשתחרר מעול קיומן‪ ,‬משאלו התגבשו ע ק ב‬
‫התרחשות האירוע הביטוחי‪ .‬בע״א ‪ ,[6] 188/84‬בעמ׳ ‪ ,15‬פסקתי בהקשר דומה‪:‬‬
‫״הדוקטרינה האומרת שפוליסות ביטוח הן חוזים מסוג ‪ubenimae fidae‬‬
‫הדורשים מן המבוטח גילוי מ ל א ‪ ,‬באה להגן ע ל מבטחים מפני העלמת‬
‫עובדות‪ ,‬שלא יכולות להיות ידועות להם ממקורותיהם‪ .‬א ך הוראותיו של חוק‬
‫החוזים )חלק כללי( הן דו־צדדיות‪ ,‬והן דורשות ת ו ם ־ ל ב במשא ומתן ל ק ר א ת‬
‫כריתתו ש ל חוזה )סעיף ‪ ,(12‬הימנעות מהטעיה‪ ,‬כ פ י שהיא מוגדרת בסעיף‬
‫‪ ,15‬ותום־לב בביצוע החוזה )סעיף ‪ (39‬משני הצדדים; וחברת הביטוח אינה‬
‫יכולה לנהוג בדרך של ימין מקרבת‪ ,‬קרי כ ו ר ת ת חוזה וגובה פרמיה‪ ,‬ושמאל‬
‫דוחה‪ ,‬קרי‪ ,‬כ ו ל ל ת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה‬
‫הגלויה״ )ראה גם ע״א ‪ 130/80‬ביטון נ׳ ״חלמיש״ חברה עירונית לשיקום הדיור‬
‫בתל־אביב־יפו ]‪ ,[14‬בעמ׳ ‪.(712‬‬
‫סיכומה של נקודה זו‪ ,‬חברת הביטוח המבקשת לסייג א ת גבולות חבותה‪ ,‬מחובתה‬
‫להבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלו‪ .‬בין היתר אמור הדבר במקרים‬
‫שבהם מדובר בתנאים המחייבים א ת המבוטח לעשיית מעשה‪ ,‬כגון ה ת ק נ ת אמצעי מיגון‬
‫כלשהו‪ .‬אין די להתנות א ת חבות החברה במקום שיגרתי כלשהו שבפוליסת הביטוח בין‬
‫״האותיות הקטנות״ הרגילות‪.‬‬
‫‪ .15‬האם קוימה החובה האמורה במקרה דנן? להלן מובא הנוסח המודפס של הפוליסה‪,‬‬
‫ברצף ובצפיפות כלשונו ובצורתו‪:‬‬
‫״ביטוח מקיף‬
‫גבולות האחריות‪ :‬כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש ־ גבול סכום האחריות‬
‫‪770‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫של החברה לפי פ ר ק ב׳ ביחס ל כ ל תביעה או סידרת תביעות הנובעות ממקרה‬
‫אחד ־ ‪66,651‬‬
‫השימוש בכלי הרכב הוא א ך ורק‪:‬‬
‫בהתאם לסעיף ‪ 18‬בפוליסה‪,‬‬
‫בתוקף סעיפים קטנים א‪ ,‬ב‪ ,‬י״א‪.‬‬
‫השתתפות עצמית ב כ ל תביעה בביטוח מקיף‪:‬‬
‫‪ 3456,00 1,‬שקל‪.‬‬
‫‪ ,2‬ת ו ס פ ת ‪ 50%‬ע ל הנקוב לעיל לגבי נהג שגילו למטה מ־‪ 24‬שנה‪ ,‬ו ‪ /‬א ו בעל‬
‫ו ת ק נהיגה פחות משנה אחת‪,‬‬
‫‪ ,3‬השתתפות עצמית בתביעות צד ג׳‬
‫‪288.00‬‬
‫בני אדם הרשאים לנהוג ברכב הם א ך ורק‪:‬‬
‫בהתאם לסעיף ‪ 17‬בפוליסה‪ .‬בתוקף סעיפים קטנים‪ :‬א‪,‬ב‪,‬ג‪,‬ד‪ ,‬המשאית‬
‫כ ו ל ל ת רוטרטר אינטרקולר‪.‬‬
‫מו״מ בזה כי תנאי מוקדם לכסוי גניבה ו ‪ /‬א ו פריצה עפ״י פוליסה זו הוא‪:‬‬
‫בקיום מערכת הגנה מסוג בטכונית תקינה וכשירה לפעולה המופעלת כ ל‬
‫אימת שהרכב חונה‪.‬‬
‫סעיף ניהול‬
‫מו״מ בזה כי סדור כ ל תביעה או תביעות אשר תוגשנה בתוקף פוליסה זו‬
‫תמסרנה ליישוב א ך ו ר ק לאליהו חברה לביטוח בע״מ ו כ ל י ת ר החברות‬
‫מתחייבות למלא ב כ ל מקרה ומקרה אחרי הסדור אשר ייעשה ע״י אליהו חברה‬
‫לביטוח בע״מ לסילוק התביעה או התביעות‪ ,‬בתנאי ש כ ל חברה תהיה‬
‫אחראית א ך ורק עבור חלקה היחסי בביטוח‪ .‬מו״מ בזה כי המלה ׳החברה׳ ב כ ל‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪771‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫מקום שהיא בחלק המודפס ע ל הפוליסה שונתה ותקרא ׳המבטחים׳ המוזכרים‬
‫בפוליסה‪.‬‬
‫ראה חלוקה בדף מצורף״‪.‬‬
‫תנאי מסייג השזור ל ת ו ך טקסט חד־גוני רצוף וצפוף בצורתו‪ ,‬ל ל א הפרדה ראויה בין‬
‫הנושאים‪ ,‬אינו יכול לשקף א ת כוונת המחוקק בסעיף ‪ 3‬הנ״ל‪ .‬דרך זו ש ל עריכה הייתה‬
‫פסולה כבר בעבר )דברי השופט ח ׳ כהן בע״א ‪ 710/75‬״מנוע״ ת״א־יפו‪ ,‬הנדסה כללית ותכנון‬
‫בע״מ נ׳ ״קונפידנציה״ בע״מ ]‪ ,!15‬בעמ׳ ‪ ,56‬דעת מיעוט(‪ ,‬ובוודאי יש ל פ ס ו ל זאת כיום‪ ,‬לאור‬
‫מגמתו של חוק חוזה הביטוח‪ .‬כאשר המחוקק חייב הבאת תנאי או סייג בסמוך לנושא‬
‫שהוא נוגע ל ו ‪ ,‬הוא ל א נתכוון להבלעה של התניה בין מיגוון תנאים‪ ,‬א ל א להצמדה‬
‫בלעדית לנושא‪ ,‬המובא בנפרד‪ ,‬בצורה המאפשרת זיהויו‪ .‬צורת ההדפסה שהובאה לעיל‬
‫היא דוגמה שיגרתית של מקבץ ״אותיות קטנות״ מכול ו כ ל כ ו ל ‪ ,‬שבהן ל א רואים פיסקה‬
‫נ פ ר ד ת או פירוט של נושא כלשהו; סיוג חבות כגון זו שלפנינו מן הראוי שיבוא באותיות‬
‫מאירות עיניים ובנפרד‪ ,‬אחרת אין מקיימים א ת סעיף ‪ 3‬הנ״ל‪.‬‬
‫הזכרנו ושבנו והזכרנו כי חוזה הביטוח מפגיש צדדים שאינם שווים בכוחותיהם‬
‫ומטרתו של החוזה אינה מכירת ממכר במובנו הרגיל‪ .‬בקביעת ההתייחסות השיפוטית‬
‫לחוזה הביטוח יש להביא בחשבון א ת שיקולי המדיניות המיוחדים לתחום זה‪ ,‬ואליהם‬
‫כוונו הדברים בע״א ‪ [5] 1845/90‬שצוטטו לעיל‪ .‬עמד ע ל כ ך ד״ר גולדשטיין‪ ,‬במאמרו הנ״ל‪,‬‬
‫בעמ׳ ‪5365‬‬
‫״יש לזכור‪ ,‬כי ביטוח אינו ׳מימכר׳ כ כ ל מימכר; אין המדובר בדבר מוחשי‬
‫)המימכר הוא ‪ -‬׳סיכון׳( ולקרבה )המבוטח( אין הבנה ראשונית לגבי טיבו‪.‬‬
‫ניתן לטעון‪ ,‬ע ל כ ן ‪ ,‬כי ע ל המוכר )מבטח( מוטלת חובת הסבר מפורטת של‬
‫המימכר יותר מבכל עיסקת מ כ ר רגילה‪ .‬כ ך ניתן לומר‪ ,‬כי מוטלת ע ל‬
‫המבטח חובת פירוט והסבר מראש ש ל היקף ׳הסיכון׳ בשלב המשא ומתן‪,‬‬
‫היינו ב ע ת הגשת ׳כתב ההצעה׳ או הזמנתו ב ע ל פה של הביטוח‪ .‬הנה‪ ,‬כיום‬
‫נודע למבוטח ר ק בדיעבד ־ לאחר שחתם ע ל כ ת ב ההצעה )הפוליסה אינה‬
‫חתומה ע״י המבוטח( ‪ -‬מה הם החריגים ל׳כיסוי׳ שניתן לו‪ .‬כלומר‪ ,‬ב כ ת ב‬
‫ההצעה ל א ברור למעשה היקף ׳הסיכון׳‪ ,‬שכן מוגבל הוא לאחר מכן בפוליסה‬
‫ע״י חריגים ותנאים שונים שאינם מוזכרים ב כ ת ב ההצעה‪ .‬האם ניתן לומר‪,‬‬
‫כי בנסיבות כאלה‪ ,‬יודע המבוטח מהו המימכר הנמכר לו? האם נוכל לומר‪ ,‬כי‬
‫מכוח עקרון ׳תום הלב׳ מוטלת ע ל ה מ ב ט ח החובה להסביר למבוטח )למשל‪ ,‬ע״י‬
‫פירוט מתאים ב כ ת ב ההצעה( מהו היקף ׳הסיכון׳ הנמכר לו?״ )ההדגשה שלי ־‬
‫מ׳ ש׳(‪.‬‬
‫דעתי ע ל שאלות אלה הבעתי כבר בעבר‪:‬‬
‫‪772‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫הנשיא מ ׳ שמגר‬
‫״‪..,‬ברור ומובן הוא‪ ,‬שיש ליישם א ת עקרון תום הלב גם לגבי חוזי ביטוח‪...‬‬
‫‪ ...‬אינני רואה מקום להיסוס כלשהו בקשר ל כ ך ‪ ,‬כי סעיף ‪ 39‬חל ע ל חוזה‬
‫ביטוח‪ ,‬ומשמחליטים שהוא חל‪ ,‬הרי ׳סעיף ‪ 39‬לחוק החוזים עשוי להטיל ע ל‬
‫בעל החוזה חובות נוספות‪ ,‬שזכרן אינו בא בחוזה עצמו‪ ,‬אך המתבקשות‬
‫מהצורך להביא להגשמת החוזה בדרך מקובלת ובתום־לב׳)בג״צ ‪ ,59/80‬בעמ׳‬
‫‪ .(836‬חובות נוספות אלו חלות ע ל מבטחים כמו ע ל כ ל מתקשר אחר בחוזה‪.‬‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬מן הראוי שיחול ע ל מבטחים במידה רבה‪ ,‬משום שהללו מנסחים‪.‬‬
‫חוזים ותניות פטור לא אחת ל ל א ידיעתם מראש של המבוטחים ובלי שיש‬
‫לאלו היכולת המעשית להתנגד לכך‪...‬״)ע״א ‪ ,[6] 188/84‬בעמ׳ ‪.(17‬‬
‫יש להוסיף לסיפה של דבריי הנ״ל כי מדובר גם ע ל נסיבות שבהן מנסחים תניות פטור‬
‫בלי שיש למבוטח היכולת המעשית ל ד ע ת תוכנן‪.‬‬
‫ברוח דברים אלה אמר השופט ברק)כתוארו אז( ב ע ״ א ‪ ,[13] 420/83‬בעמ׳ ‪:650‬‬
‫״לשם כך יש לשקול‪ ,‬אם לא מן הראוי הוא להטיל ע ל חברת הביטוח א ת‬
‫החובה שתעמיד א ת המבוטח ע ל כך‪ ,‬שאין בידו כיסוי ׳מלא׳‪ .‬לכאורה‪ ,‬נראה‬
‫כי דרישת תום הלב הקבועה בסעיף ‪ 12‬לחוק החוזים )חלק כללי( מחייבת‬
‫זאת‪ .‬הלכה פסוקה היא‪ ,‬כי חברת הביטוח‪ ,‬שאינה מ ק ב ל ת במלואה א ת הצעת‬
‫המבוטח‪ ,‬חייבת להעמידו על כך״‪.‬‬
‫ק ל וחומר כבמקרה שלפנינו‪ ,‬כאשר לא הייתה כ ל ל הצעה‪ ,‬עריכת הפוליסה לוקה‬
‫בחסדים רבים‪ ,‬המבוטח לא הוחתם עליה וזו לא נמצאה בידיו אלא עד לאחר התרחשות‬
‫האירוע הביטוחי‪ ,‬והסייג הובלע בין האותיות הקטנות במעורב עם נושאים אחרים וללא‬
‫הבלטה כלשהי‪.‬‬
‫‪ .16‬לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות א ת ההתקשרות בחוזה הביטוח‪ ,‬אין מנוס‬
‫מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן ת ו כ ל החברה המבטחת להישען ע ל סייגים‬
‫לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה‪ .‬אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים‬
‫שנקבעו על־ידיה‪ ,‬לא ת ו כ ל מאוחר יותר‪ ,‬שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית‪ ,‬להתנער‬
‫מחובת השיפוי‪ .‬חברה מבטחת המסייגת א ת גבולות חבותה‪ ,‬פ ו ע ל ת בכך באופן לגיטימי‪,‬‬
‫אולם היא גם נ ו ט ל ת ע ל עצמה‪ ,‬יחד עם זאת‪ ,‬אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי‬
‫והווידוא‪ .‬חברת הביטוח חייבת להסב א ת תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה‬
‫שתהא מ ו ב נ ת וברורה ל ו ‪ ,‬ולוודא א ת ערנותו ל כ ך שתוקפה חל ר ק בהתקיים אותם‬
‫תנאים‪ ,‬וכי במקרים שבהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי‪ .‬פרופ׳‬
‫א׳‬
‫פרוקצ׳יה )‪,(U. Procaccia‬‬
‫במאמרו ‪"Readable Insurance Policies: Judicial‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪773‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫‪ ,Regulation and Interpretation" 14 Isr. L . Rev. (1979) 74‬מביא בנושא זה מדבריו של‬
‫המלומד הרדינג)שם‪ ,‬בעמי ‪:(79‬‬
‫‪"The readability of insurance policies would appear to be a matter of‬‬
‫‪relevance to the insurance industry since responsibility for complexity has‬‬
‫‪fallen on insurers". (Harding "The Standard Automobile Insurance Policy:‬‬
‫‪A Study of its Readability" 3 4 J. of Risk a n d I n s u r a n c e (1967) 39).‬‬
‫הבנתו של המבוטח היא עניין סובייקטיבי‪ .‬אין בכוונתי להצר א ת הדרכים שבהן‬
‫תמצא החברה לראוי ויעיל לוודא א ת הפניית תשומת הלב של המבוטח‪ .‬משהובהר שהדבר‬
‫מוטל ע ל שכמה‪ ,‬יש דרכים טכניות פשוטות שבהן ניתן להגיע לתוצאה אשר לה מכוון‬
‫האמור בסעיף ‪ ,3‬והיו לפנינו לא מעט פוליסות ביטוח שבהן נעשה הדבר כדבעי‪.‬‬
‫סיכומו של דבר‪ ,‬לא היה מקום לסרב לשלם פיצויים בעבור משאית ‪88‬׳‪.‬‬
‫‪ .17‬סעיף ‪)9‬א( לחוק חוזה הביטוח ק ו ב ע שתקופת הביטוח‪ ,‬באין הסכם אחר‪ ,‬מתחילה‬
‫עם כריתת החוזה‪ .‬לפי סעיף ‪ 2‬לחוק‪ ,‬המבטח חייב למסור א ת הפוליסה‪ ,‬וכל עוד לא‬
‫עשה כן יחולו הוראות חוזה הביטוח שהופקד ביד המפקח ע ל הביטוח לפי סעיף ‪ 16‬ו־‪40‬‬
‫לחוק הפיקוח ע ל עסקי ביטוח‪ ,‬ת ש מ ״ א ־ ‪) 1981‬להלן ‪ -‬חוק הפיקוח(‪ .‬הפראקטיקה‬
‫הנוהגת היא שהפוליסה מגיעה למבוטח פ ר ק זמן ארוך באופן יחסי לאחר שהוא ביקש‬
‫לבטח עצמו או רכושו‪ ,‬וייתכן שרק אז יכול היה להיות ער ל כ ל הסייגים שנכתבו על־ידי‬
‫החברה המבטחת )ראו מאמרו הנ״ל של פרופ׳ פרוקצ׳יה‪ ,‬בעמ׳ ‪ .(103 ,87‬באותו פ ר ק זמן‬
‫הפוליסה נחשבת ״בתוקף״ לפי הוראות החוק וכמובן מבחינתם של המבוטח‪ ,‬של יתר‬
‫הרשויות וכן מנקודת ראותה של החברה המבטחת‪ .‬אך פער הזמנים שעלול להיווצר בין‬
‫לימוד המבוטח ע ל היקף ״כיסוי הפוליסה״ לפי הכתוב בה לבין ידיעתו של המבטח יכול‬
‫להיות מהותי ובעל השלכות קריטיות לגבי מימוש זכותו של המבוטח‪.‬‬
‫המדיניות המשפטית העומדת בבסיס חלוקת הנטל בין הצדדים לעיסקאות ביטוח‬
‫מחייבת עשיית צעד נוסף בשמירה ע ל האינטרס של המבוטח‪ .‬יודגש‪ :‬אין לזהות בהכרח‬
‫א ת אינטרס המבוטח כעומד בסתירה עם זה של המבטח‪ ,‬במיוחד כאשר מדובר במיגון‬
‫הנכם המבוטח‪.‬‬
‫כאשר דנים בחוזה לביטוח רכוש‪ ,‬והחברה המבטחת מסייגת א ת חיובה בהתקנת‬
‫מערכת מיגון מסוימת‪ ,‬הרי שהיא מבקשת א ת קיומו של התנאי כדי לצמצם א ת הסיכון‬
‫שהיא נטלה ע ל עצמה במסגרת העיסקה הביטוחית‪ .‬כך שגם אם הטילה א ת המלאכה על‬
‫המבוטח‪ ,‬וגם אם' ניסחה א ת הפוליסה באופן המסייג א ת חבותה בקיום התנאי‪ ,‬היא‬
‫הנושאת באחריות להבאת קיומו של התנאי לתשומת לבו של המבוטח‪ .‬דברים אלו‬
‫אמורים לגבי תנאים הנוגעים לאופן השימוש השוטף במושא הביטוח כגון‪ :‬זהות‬
‫‪774‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬חלק שני‪ ,‬ת ש נ ׳ ׳ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ ׳ ישר‬
‫הנשיא מ ׳ שמגר‬
‫המשתמשים וגילם‪ ,‬תחומי זמן ומקום מוגדרים‪ ,‬ד ר ך ת פ ע ו ל בנסיבות שונות וכיוצא‬
‫באלה‪.‬‬
‫חברת הביטוח ל א ת ו כ ל להתנער מחבותה החוזית כ ל עוד ל א הבהירה למבוטח א ת‬
‫מהות הסייגים לחבותה זו‪ ,‬ואם סייגים א ל ו חבויים אי־שם בין שורותיה הצפופות של‬
‫הפוליסה שהוגשה ל מ פ ק ח ע ל הביטוח בלי שהובאו לידיעת המבוטח‪ ,‬הרי נוצר פ ע ר בין‬
‫הידוע למבטח לבין הידוע למבוטח‪ ,‬ופער זה יכול להכשיל א ת זה האחרון‪ .‬מה יהיה הדין‬
‫א ם הרכב ייגנב בין תחילת הביטוח ותשלום הפרמיה לבין הגעת הפוליסה לראשונה לידי‬
‫המבוטח? האם יחולו אז התנאים שהוכללו בפוליסה שהוגשה ל מ פ ק ח ע ל הביטוח‪ ,‬הא ותו‬
‫לא? נראה לכאורה שהאמור בסעיף ‪<2‬ב> לחוק אינו מתישב ע ם האמור בסעיף ‪ 3‬שבו‬
‫והעניין ראוי לתשומת לבו של המחוקק‪.‬‬
‫‪ .18‬אוסיף ע ם זאת‪ ,‬חוזה הביטוח הינו ע נ ף ש ל דיני החוזים‪ .‬אופייה העסקי של‬
‫ההתקשרות‪ ,‬כ פ י שהיא מגולמת בחוזה הביטוח‪ ,‬נשמר‪ ,‬ויש לראותה באספקלריית מפגש‬
‫ההצעה והקיבול‪ ,‬הדרוש לשם כריתתו של חוזה לפי פ ר ק א׳ לחוק החוזים‪ .‬תנאי פוליסת‬
‫הביטוח‪ ,‬שהיא האישור הפורמאלי ש ל מה שהוסכם באותו חוזה‪ ,‬הם שיוצרים א ת המסגרת‬
‫לאירוע הביטוחי שבגינו זכאי המבוטח לתגמולים‪ .‬זכותה של החברה המבטחת להקטין א ת‬
‫הסיכון שהיא נ ו ט ל ת בעיסקה על־ידי התניית חבותה בתנאים שונים‪ ,‬כ פ י שעשויה זכות זו‬
‫לשרת א ת הלקוח כאשר רצונו להפחית מדמי הביטוח שנגבים ממנו‪ .‬יפה לעניין זה האמור‬
‫בע״א ‪ ,[2] 124/89‬בעמ׳ ‪:382-381‬‬
‫״אכן פוליסת ביטוח היא בבחינת התקשרות חוזית‪ ,‬הבאה ליתן הגנה מפני‬
‫נ ז ק מסוים למבוטח‪ ,‬אולם‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬הפוליסה ג ם נ ו ת נ ת ביטוי למידת‬
‫המחויבות שחברת הביטוח מוכנה ליטול ע ל עצמה והיקף הסיכונים שהיא‬
‫מ ק ב ל ת ע ל עצמה לכסות‪ ,‬ה כ ל ל פ י התנאים המפורטים באותה התקשרות‬
‫חוזית‪.‬‬
‫מבחינת חברת הביטוח הפוליסה מסייגת א ת אחריות חברת הביטוח בגבולות‬
‫מסוימים‪ ,‬שנראים לה לחברת הביטוח כמכסים סיכונים צפויים‪ ,‬אשר ניתן‬
‫להסתכן בהם בגדר דמי הפרמיה הנקבעים לאותו ביטוח״‪.‬‬
‫אין לזהות א ת חוזה הביטוח‪ ,‬שמתלה א ת מימוש זכותו של המבוטח בהתרחשות אירוע‬
‫מסוים‪ ,‬ע ם חוזה הימורים )ראו‪ :‬פרופ׳ פרידמן ופרופ׳ כהן‪ ,‬בספרם הנ״ל‪ ,‬בעמ׳ ‪;348-344‬‬
‫פרופ׳ שלו‪ ,‬בספרה הנ״ל‪ ,‬בעמ׳ ‪ .(413‬מהותו של חוזה הביטוח היא מסחרית־כלכלית‪,‬‬
‫והפרמיה אמורה לשקף א ת גודל הסיכון שלוקחת החברה המבטחת ע ל עצמה‪ .‬היא זו‬
‫שקובעת א ת גובה הפרמיה שאותה יש לגבות‪ ,‬ע ל סמך שיקלול ש ל גודל הסיכון הצפוי‬
‫ביחד ע ם נתוני ההסתברות להתרחשותו‪ .‬בחישוב זה‪ ,‬שמטבעו הינו הערכה בלבד‪,‬‬
‫נלקחים בחשבון התנאים הקבועים בפוליסה אשר משליכים ע ל גודלו ואופיו של הסיכון‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪775‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫שהחברה לוקחת ע ל עצמה‪ .‬אי־עמידה בתנאים א ל ו ‪ ,‬או גילוי בלתי נאות המפחית‬
‫מהסיכון שנטלה ע ל עצמה‪ ,‬עשויים להביא לשיפוי יתר‪ ,‬שיפר א ת מאזניה של החברה‬
‫ויפגע בכדאיות הכלכלית של העיסקה כולה‪.‬‬
‫ל כ ן ־ אין הכוונה להטיל ע ל חברת הביטוח חבות אבסולוטית לכיסוי כ ל נזק שיתרחש‬
‫ל ל ק ו ח שאתו התקשרה‪ .‬שיקולי מדיניות רחבים שמהם עולה הצורך להגן ע ל המבוטח‪,‬‬
‫והפעלת כללי פרשנות השומרים‪ ,‬כ כ ל ל ‪ ,‬ע ל זכויותיו‪ ,‬פוסעים בצלם של העקרונות‬
‫החוזיים הבסיסיים‪ .‬אחריותו של המבטח אינה גורעת מזו של המבוטח‪ .‬כ ך נ ק ב ע בע״א‬
‫‪ ,[12] 682/82‬בעמ׳ ‪ ,599‬שגם בחוזה ביטוח‪:‬‬
‫״לית מאן דפליג‪ ,‬שזהירות סבירה מצד אדם‪ ,‬המקבל לידיו פוליסת ביטוח‪,‬‬
‫היא לטרוח ולעיין בה‪...‬״‪.‬‬
‫א ך מעניינו של המבטח לוודא שלקוחו אכן טרח לעשות זאת‪ .‬משהתנה חבותו בפעולה‬
‫שהטיל ע ל המבוטח לבצעה‪ ,‬ל א יוכל להישען ע ל הסייג לחבות זו כ ל עוד ל א איפשר‬
‫למבוטח ידיעה מלאה של התנאים והסייגים‪.‬‬
‫‪ .19‬לאור כ ל זאת דעתי היא שאין להתערב בקביעותו של בית המשפט קמא המורה על‬
‫חובת המערערים לשפות א ת המשיב הן בגין גניבת משאית ‪84‬׳ והן בגין גניבת משאית‬
‫‪88‬׳‪.‬‬
‫פיצויים בגין עוגמת נפש וקביעת ריבית מיוחדת‬
‫‪ .20‬המשיב טוען לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה בשל התנערותה של חברת הביטוח‬
‫מהתחייבותה על־פי הפוליסות‪ .‬לחלופין הוא מבקש א ת בית המשפט ל פ ס ו ק ריבית מיוחדת‬
‫על־פי סמכותו הקבועה בסעיף ‪28‬א לחוק חוזה הביטוח‪.‬‬
‫בית המשפט קמא קבע כי‪:‬‬
‫״אינני סבורה כי הנסיבות שלפנינו מצדיקות פ ס י ק ת ריבית מיוחדת או‬
‫פ ס י ק ת פיצוי בגין עוגמת נ פ ש ולפיכך הנני דוחה א ת תביעותיו א ל ה של‬
‫התובע‪.‬‬
‫כן אינני רואה מקום ל פ ס ו ק ל ת ו ב ע פיצוי בגין ׳נזקי הסתמכות׳ ולו מן הטעם‬
‫שהתובע זנח תביעה זו ולא הוכיחה״‪.‬‬
‫הטלת ריבית מיוחדת מסורה לשיקול־דעתו של השופט היושב בדין‪ ,‬על־פי המסגרת‬
‫הקבועה בחוק‪ ,‬סעיף ‪ 27‬לחוק ק ו ב ע א ת חובת התשלום של המבטח בתוך ‪ 30‬יום מיום‬
‫שהיה בידי המבטח המידע הדרוש לבירור חבותו או מיום הגשת התביעה‪ ,‬באותם מקרים‬
‫שאינם שנויים במחלוקת בתום־לב‪ ,‬בנסיבות דנן‪ ,‬משנטען על־ידי המשיב כי נגנבו שתי‬
‫‪776‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫משאיות בסמיכות זמנים ומקום‪ ,‬א ך טבעי הוא שהמערערת תזדקק לשהות באשר לקביעת‬
‫עמדתה בעניין‪ .‬משעלה החשד כי תנאים הקבועים בפוליסה ל א מולאו‪ ,‬התפרסה המחלוקת‬
‫ע ל מישורים נוספים‪ ,‬שבהם מתמקד הליך משפטי זה‪ .‬גם א ם נדחו חלק מטענותיהם של‬
‫המערערים‪ ,‬אין המדובר כאן במקרה שאינו שנוי במחלוקת בתום־לב‪ ,‬ל א בראשיתה של‬
‫הפרשה ולא בהמשכה‪ .‬עו״ד י׳ הלוי במאמרו ״הטלת ריבית מיוחדת ע ל מבטח״ ביטוח ‪66‬‬
‫)תשמ״ט( ‪ 50 ,49‬כותב‪:‬‬
‫״על מ נ ת להראות‪ ,‬כ י המחלוקת הינה בתום ל ב ‪ ,‬מספיק שהמבטח יציג טעם‬
‫לסרובו לשלם א ת תגמולי הביטוח‪ .‬הטעם יכול שיהיה מבוסס ע ל טענה‬
‫משפטית ויכול שיהיה מבוסס ע ל עובדה‪...‬״‬
‫יודגש‪ :‬הטעם שתעלה החברה חייב להיות ענייני ואמיתי‪ .‬בית המשפט ל א יעניק מחסה‬
‫לחברה המבטחת המנסה להתחמק מחובותיה בטענות שעל פניהן אין בהן ממש‪.‬‬
‫אחד האמצעים שבית המשפט יכול להזדקק להם במקרה כמצוין לעיל הוא סעיף ‪28‬א‬
‫לחוק חוזה הביטוח‪ ,‬המקנה לשופט סמכות להגדיל א ת שיעור הפיצוי באותם מקרים‬
‫שחברת הביטוח עשתה שימוש בהליך המשפטי כאמצעי ל ע כ ב א ת התשלום ולהתיש א ת‬
‫המבוטח‪.‬‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬אין זה המקרה שלפנינו‪ .‬מכאן שיש לדחות א ת טענות המשיב לעניין‬
‫הריבית המיוחדת ופיצויי עוגמת הנפש‪.‬‬
‫פיצויים בגין הסתמכות‬
‫‪ .21‬המשיב ת ו ב ע פיצויי הסתמכות בגין עלויות ההלוואה שלקח ע ל ־ מ נ ת לממן רכישת‬
‫משאית חלופית לאלו שנגנבו‪.‬‬
‫מתוך מ ס כ ת העובדות עולה כי חברת הביטוח הודיעה למשיב ע ל כ ך שאין בכוונתה‬
‫לשפותו ר ק בעבור ארבעה חודשים מיום הגשת תביעתו‪ .‬אין בידי לקבוע מתי בדיוק היו‬
‫אצל החברה כ ל הנתונים שעל פיהם החליטה‪.‬לסרב למלא חבותה החוזית‪ ,‬ולכן ל א ניתן‬
‫לקבוע אם הייתה חריגה מן האמור ברישת סעיף ‪ 27‬לחוק חוזה הביטוח‪ .‬כ כ ל ל ‪ ,‬חובת תום‬
‫ה ל ב חלה גם בשלב המימוש של החבות החוזית‪ ,‬וחברת הביטוח צריכה לעשות כ כ ל‬
‫שביכולתה שלא להותיר א ת המבוטח בחוסר בהירות באשר לגורל התגמולים שאותם הוא‬
‫מצפה לקבל‪.‬‬
‫במקרה דנן ל א הסתפקו המערערים בתגובה‪.‬שנושא התביעה בטיפולם‪ ,‬א ל א נעשה‬
‫מצג כ ל פ י המשיב כאילו הוא צפוי לתגמוליו ת ו ך זמן קצר‪ .‬היה זה המערער ‪ 2‬שאמר‬
‫למשיב מיד בסמוך לגניבות ״שלפי תנאי הפוליסה הוא צריך ל ק ב ל א ת הכסף״ <עמ׳ ‪6‬‬
‫לפרוטוקול מיום ‪ .(29.12.91‬המערער ‪ 2‬פ ע ל כשלוח המערערת ‪ 1‬בפועל‪ ,‬וכך הוא נ ת פ ס‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪777‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫דה־יורה על־פי סעיף ‪ 35‬לחוק )ראה לעניין זה מאמרו של ח׳ פ א ל ‪ ,‬״סוכן הביטוח‬
‫כ׳פרקליט׳״ הפרקליט לה )תשמ״ג־מ״ד( ‪ ,187‬בעמ׳ ‪ .(189‬ע ל סמך מצג זה פ נ ה המשיב‬
‫בבקשת הלוואה ל ב נ ק ורכש משאית חדשה‪ .‬נראה כי הקשר בין ההלוואה שלקח המשיב‬
‫לבין ידיעתו כי הוא צפוי לשיפוי בהקדם הדוק דיו כדי לגבש א ת הזכות לפיצויים בגין‬
‫הסתמכות‪ .‬אלא מאי? המערערים טוענים כי הטענה נזנחה במהלך הדיון‪ ,‬ומשכך ‪ -‬א ל לה‬
‫לעלות במהלך הערעור‪.‬‬
‫בבית המשפט קמא העיד בא־כוח המשיב א ת מנהל הבנק‪ ,‬נותן ההלוואה‪ ,‬מתוך‬
‫מטרה להוכיח א ת גובה הריבית שהוצמדה להלוואה שנתנה למשיב‪ .‬מקריאת הפרוטוקול‬
‫עולה כי העד התייחס לגובה הריביות שנהוג לגבותן בהלוואות של סכומים דומים‪ ,‬אך‬
‫נמנע מעדות בעניין ההלוואה הקונקרטית‪ .‬בית המשפט קמא איפשר לבא־כוח המשיב‬
‫להתייחס לנקודה זו גם בשלב מאוחר של הדיון‪ ,‬לאחר שהלה החמיץ א ת המועד הראוי‬
‫להוכחת תביעתו זו‪ ,‬ודחה א ת התנגדות הצד שמנגד באומרו‪:‬‬
‫״העד טרם סיים עדותו בשאלה הרלוונטית איזה ריבית נאלץ התובע לשלם‬
‫כתוצאה מההלוואה שנלקחה לצורך רכישה של משאית חלופית לזו‬
‫שנגנבה״‪.‬‬
‫בית המשפט הוסיף‪ ,‬כי בכפוף ל כ ך שיתחשב באיחור הבאת ההוכחה בשלב פ ס י ק ת‬
‫ההוצאות‪ ,‬הוא מתיר א ת העדות ־־‬
‫״כדי לאפשר ל ת ו ב ע להביא עדות מטעמו באשר לנזק שנגרם ל ו ‪ ,‬כתוצאה‬
‫מלקיחת ההלוואה עבור רכישת המשאית החלופית״‪.‬‬
‫מכאן נלמד‪ ,‬שלדעת בית המשפט קמא לא היה די בחומר הראיות שהובא בעניין זה‪,‬‬
‫אם ב כ ל ל ‪ ,‬כדי לגבש א ת זכותו של המשיב‪ .‬בשלב דיוני זה ויתר בא־כוח המשיב‪,‬‬
‫מסיבותיו שלו‪ ,‬ע ל זכות זו‪.‬באומרו‪:‬‬
‫״אני מוותר ע ל זכותי להביא את הראיה בנושא זה‪ .‬אני רוצה לסיים א ת‬
‫ההוכחות היום״‪.‬‬
‫ויתור זה הוביל גם ל כ ך שבא־כוח המערער הכריז על כ ך שאין הוא עומד ע ל חקירה‬
‫שכנגד של העד‪ .‬המשיב טוען שמשחזרה הטענה בסיכומיו לא ניתן לומר שהיא נזנחה‪,‬‬
‫ומפנה לע״א ‪ 180 ,143/86 ,806 ,790/85‬רשות שדות ה ת ע ו פ ה ואח׳ נ׳ גרוס‪ ,‬כונס הנכסים ואח׳‬
‫]‪ .[16‬אין הדברים דומים‪ .‬המערכת הנסיבתית שם מעידה כ ל כולה ע ל אי־זניחת הטענה‪,‬‬
‫ואילו כאן ויתר עורך הדין בפועל ע ל הבאת הראיה שלקיומה טען‪ ,‬אף שבית המשפט קמא‬
‫הדגיש כי בכך תלויה טענתו‪ .‬אין המדובר כאן בהשתק דיוני־פורמאלי‪ ,‬אלא בוויתור רצוני‬
‫של ממש ע ל הוכחת נתון חיוני‪.‬‬
‫‪778‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח׳ נ ׳ ישר‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫נוכח כ ל זאת‪ ,‬ובהיעדר ראיות פוזיטיביות הנוגעות לגודל הריבית‪ ,‬ל א נותר אלא‬
‫לקבוע כי צדק בית המשפט ק מ א שהטענה נזנחה‪ ,‬ואין הצדקה ל כ ך שבית־משפט זה‬
‫יתייחס לסוגיה‪.‬‬
‫קיזוז התגמולים בדמי הפרמיה‬
‫‪ .22‬המערערת הראשונה טוענת כי המשיב עדיין חייב לה סכומים בגין הפרמיה של‬
‫חוזי הביטוח נושא הדיון‪ .‬הרקע העובדתי לקיום החוב שורשו בתביעה קודמת שהפנה‬
‫המשיב כלפי המערערים בגין נזק לרכבו‪ ,‬בעקבות תאונה לה היה אחראי צד ג׳‪ .‬המערער‬
‫‪ 2‬שכנע א ת המשיב ל ת ב ו ע בנזיקין א ת צד ג ‪ /‬והציע כי סכומי הפרמיה‪ ,‬שאותם חב‬
‫המשיב למערערים‪ ,‬ישולמו מכספי הפיצוי שייפסקו באותו משפט‪ .‬המערער ‪ 2‬מתייחס‬
‫ל כ ך בתצהירו‪:‬‬
‫״בעניין זה אני המלצתי בפני התובע ע ל משרד עורכי הדין שמשי רמי שיטפל‬
‫בתביעתו‪ ...‬ק ב ל ת הפיצוי היתה שאלה של זמן בלבד והייתי מוכן ל ל כ ת‬
‫לקראת התובע בעניין זה״‪.‬‬
‫והוא חוזר ומחזק זאת בעדותו ל פ נ י בית המשפט‪ ,‬כעולה מהפרוטוקול‪:‬‬
‫״‪...‬ואז הסכמתי ל ע כ ב א ת התשלום ש ל הפרמיות עד שהאדם יקבל א ת הכסף‬
‫מאותו צד ג׳ מתוך הנחה שזה יקרה בקרוב״‪.‬‬
‫סעיף ‪ 53‬לחוק החוזים קובע א ת אפשרות הקיזוז ש ל חיובים כספיים ״שצדדים חבים‬
‫זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם״ )ההדגשה שלי ‪ -‬מ׳ שי(‪ .‬ג ם א ם נראה‬
‫א ת זכות הקיזוז כזכות רחבה‪ ,‬המקיפה לעניין זה א ת כ ל החבויות שלעיל למסגרת חוזית‬
‫א ח ת )ראו פרופ׳ פרידמן ופרופ׳ כהן‪ ,‬בספרם הנ״ל‪ ,‬כ ר ך ב <תשנ״ג> ‪ ,(1210‬לא הוכח כי‬
‫אכן ניתן הפיצוי מצד ג׳‪ ,‬או שמא הדבר מצוי בערכאות וטרם ניתן פסק־דין בעניין‪.‬‬
‫משהותנה תשלום חיוב אחד במועד‪ ,‬שהגעתו ל א הוכחה‪ ,‬הרי שלא התגבשה זכות‬
‫הקיזוז וממילא אין לטעון להפעלתה‪ .‬כ ך ל א ניתן ל ק ב ו ע א ת ת ר ו פ ת הקיזוז על־פי סעיף‬
‫‪ 9‬לחוק החוזים )תרופות בשל הפרת חוזה(‪ ,‬שכן החיובים שמדובר עליהם לא התגבשו‬
‫״על פ י חוק זה״‪ .‬אעיר כי ג ם א ם המשיב אינו מתכחש לחובתו לשלם א ת חובו בגין‬
‫הפרמיה‪ ,‬כעולה מתצהירו‪ ,‬אין בכך כדי לגבש א ת זכות הקיזוז‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬כ ל עוד ל א הוכח כי ניתן פסק־דין בעניין תביעת המשיב א ת צד ג׳‪ ,‬ל א יוכלו‬
‫המערערים לקזז א ת הסכום שאותו טוענים שהמשיב חייב מסכום התגמולים אותם הם‬
‫חייבים לשלם כעולה מהחוזה‪ ,‬ו כ נ ק ב ע בפסק־דין זה‪.‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬
‫‪779‬‬
‫אליהו חברה לביטוח בע״מ ואח נ ישר‬
‫ע״א ‪4819/92‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הנשיא מ׳ שמגר‬
‫לפיכך הייתי דוחה את הערעור ואת הערעור שכנגד ומחייב את המערערים בתשלום‬
‫הוצאות המשפט למשיב בסכום של ‪ 50,000‬ש״ח‪.‬‬
‫השופט‬
‫א ׳ מצא‪ :‬אני מסכים‪.‬‬
‫השופטת ד׳ דודנו״‪:‬‬
‫אני מסכימה‪.‬‬
‫הוחלט כאמור בפסק־דינו של כבוד הנשיא‪.‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬ג׳ באב תשנ״ה )‪.(30.7.95‬‬
‫‪780‬‬
‫פסקי־דין‪ ,‬כ ר ך מט‪ ,‬ח ל ק שני‪ ,‬ת ש נ ״ ה ‪ /‬ת ש נ ״ ו ‪1995‬‬