1. No category

‫גבריאל ב
יהודה‬
‫מסע אל הישות הפנימית‬
‫היצר צועק‪.‬‬
‫הגו מדבר‪.‬‬
‫הנפש לוחשת‪.‬‬
‫והישות הפנימית שותקת‪.‬‬
‫כי היא יודעת‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫תוכ הענייני‬
‫הקדשה‬
‫מבוא‬
‫הקדמה‬
‫חלק ראשו‪ :‬פנימה‬
‫א‪ .‬הפילוסופיה של הישות‬
‫ב‪ .‬מסע אל הגלעי הקשה‬
‫ג‪ .‬גלעי וקליפות‬
‫ד‪ .‬הגשמת הישות‬
‫חלק שני‪ :‬בפני‬
‫ה‪ .‬על האותנטיות‬
‫ו‪ .‬הילד הפנימי‬
‫ז‪ .‬חיי פנימיי‬
‫ח‪ .‬ישות ומהות‬
‫ט‪ .‬להיות טבעי‬
‫י‪ .‬האש שבפני‬
‫חלק שלישי‪ :‬מה שישנו‪ ,‬מה שחסר ומה שביניה‬
‫י"א על האמת והישות‬
‫י"ב על האי שמסביב לישות‬
‫י"ג על המסתורי שמסביב לישות‬
‫י"ד מישות לישות‬
‫ט"ו לוח הישות הפנימית‬
‫רשימה כתבי וכותבי שהשפיעו‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫‪2‬‬
‫"מי יית ואלוהי האהבה והחמלה‪ ,‬יעניק לי ולכל אלה שיקראו ספר זה את האמת בעזרתה נמצא ונהיה מודעי לאמת‬
‫שבתו עצמנו"‬
‫)מייסטר ארקהרט(‬
‫הקדשה )ארוכה מ המקובל(‬
‫למרות שלכאורה אנו חיי בחברה מתירנית‪ ,‬משוחררת ודמוקרטית‪ ,‬הרי שמתחת לפני השטח זו חברה מאוד קונפורמית‪,‬‬
‫המפעילה עלינו מכבש של לחצי לנהל את חיינו על
פי נורמות מקובלות‪") .‬מה עוד לא התחתנת?"‪" ,‬מה‪ ,‬עוד לא החלפת‬
‫את המכונית?"‪ ,‬כמה זמ לוקח ל‪ #‬לעשות תאר ראשו"?( במצב זה מוצאי עצמ רוב בני האד מיישרי קו ע תביעות‬
‫החברה‪ ,‬ג במחיר של וויתור על האותנטיות האינדיווידואלית‪ .‬אי להכחיש שמחיר זה אינו נתפש כגבוה במיוחד עבור‬
‫אנשי מסוימי‪ ,‬אלה שנוח לה בחיקה החמי והמגונ של הקונפורמיות החברתית‪.‬‬
‫הבעיה מתעוררת אצל אות אנשי שהחיכו המתמיד בי הקול הפנימי של עצמיות לבי קולה הרוע של המכונה‬
‫החברתית שוחק אות‪ .‬המפגש של נפש ייחודית ורגישה ע הקומיסר החברתי הקשוח והתובעני הוא מפגש בי דוד‬
‫וגוליית‪ ,‬שבו לרוב גוליית יוצא מנצח‪ .‬דוד נותר שבוי‪ ,‬כלוא בטראומה נפשית למש‪ #‬כל ימיו‪.‬‬
‫מה יכולה החברה להציע ליחיד המבולבל והאבוד‪ ,‬החי את חייו בהרגשה של החמצה במקרה הטוב‪ ,‬או המשוכנע שמשהו‬
‫לא בסדר אתו במקרה הרע?‬
‫אפשרות אחת שהחברה נוטה להמלי‪ %‬עליה היא לגשת לייעו‪ %‬פסיכולוגי‪ .‬אול הפסיכולוג‪ ,‬במקרי לא מעטי‪ ,‬עלול‬
‫להתגלות כמי שמתפקד על תק של שליח החברה המנסה ל'החזיר בתשובה' ו'לתק' את סטייתו של היחיד מ התק‬
‫הנורמטיבי שנקבע על ידי החברה‪ .‬הגישה הרווחת גורסת‪ ,‬שא יש ל‪ #‬בעיה ע החברה משהו לא בסדר אצל‪ #‬ולא אצל‬
‫החברה ומי שדורש תיקו זה אתה ולא החברה‪ .‬הטיפול הפסיכולוגי אינו מנותק מהחברה במסגרתה הוא מיוש ולכ יש בו‬
‫משו שיקו' של הלכי הרוח המקובלי עליה‪ .‬שאלה מרכזית לגבי הטיפול הפסיכולוגי היא באיזה מידה משרת הטיפול‬
‫הנפשי את היחיד ובאיזו מידה הוא משרת את החברה‪ .‬הא הוא מציע תיקו שמבוסס על קריטריוני אובייקטיביי‪,‬‬
‫בלתי משתני ומהותיי ) בהתא ל'פסיכולוגיה האפשרית של האד' כפי שאומר וכותב אוספנסקי(‪ ,‬או תיקו המבוסס‬
‫על הערכי המדעיי‪ ,‬הסוציולוגיי והפוליטיי של החברה והתקופה‪ .‬במילי אחרות‪ ,‬כוונתו הטובה של הטיפול‬
‫הפסיכולוגי עלולה להחטיא את המטרה בכ‪ #‬שאי הוא מסייע ליחיד לחזק את מה שייחודי בו )שהוא‪ ,‬לפי אותה תפישה‪,‬‬
‫מקור ה"בעיה שלו"( אלא מכוו אותו ל'החליק' או להיפטר ממה שיחודי בו )כדי להיפטר מ ה'בעיה'(‪.‬‬
‫דר אחרת שהחברה מוכנה לאפשר לחריגיה היא של תיעול התסכולי האישיי לערוצי אומנותיי‪ ,‬המאפשרי ביטוי‬
‫לגיטימי של אמירה אינדיוודואלית נוקבת‪ .‬בחסות חופש הביטוי האומנותי מותר ליחיד לנקז החוצה משקעי נפשיי‬
‫החורגי מהנורמה ולתת ביטוי לעולמו הפנימי הייחודי ולהשקפות אישיות קיצוניות‪ .‬האומנות הנה מפלט של הרבה נו
‬
‫קונפורמיסטיי‪ ,‬אבל אל' לא כל אחד יכול להפו‪ #‬לאמ‪ ,‬ובית זוהי ככלות הכל מעי גלות אליטיסטית המוכרת על ידי‬
‫החברה‪ ,‬מתוגמלת על ידה ובאיזה שהוא אופ ג מוכתבת על ידה‪) .‬ועל כ ככל שהאומ מבקש להביע אמירה ייחודית‬
‫ועמוקה יותר‪ ,‬כ יהא עסוק בלשבור את הקונוונציה האומנותית שקדמה לו‪ ,‬כדי להתחמק מ התכתיב המאפשר אמירות‬
‫הקיימות רק בתו‪ #‬חופש יחסי(‪.‬‬
‫האפשרות הקונוונציונאלית הנוספת שהחברה מעניקה לה לגיטימציה‪ ,‬היא התכנסותו של היחיד תחת כנפיה החוסות של‬
‫תת
תרבויות‪ ,‬מסגרות המציעות מעי תיקו נפשי
רוחני או נחמה דתית
רוחנית‪ ,‬כמו חזרה בתשובה או מסגרות שונות של‬
‫חיפוש עצמי בסגנו העיד החדש‪ .‬הבעיה כא היא‪ ,‬שיחיד החש שמילט נפשו מ האיו של הקונפורמיות החברתית‪ ,‬מוצא‬
‫עצמו בתוככי התת
תרבות בה בחר משועבד לקונפורמיות ולנורמות הדוקות לא פחות‪.‬‬
‫ספר זה מוקדש לאלה שלא מכרו את ניצו‪ %‬הייחודיות שלה בנזיד ההכרה והקבלה החברתית‪ ,‬והמשלמי על כ‪ #‬במחיר‬
‫כבד‪ .‬למי ששימרו בתוכ את הכאב משו שלא יכלו‪ ,‬לא רצו‪ ,‬או שהיה לה קושי לקבל את סמי ההרגעה ואת משככי‬
‫הכאבי שמציעה החברה‪ ,‬בדמות של 'שמורות טבע' שונות‪ :‬הדת‪ ,‬האומנות והטיפול הפסיכולוגי‪ .‬ליוצאי
הדופ‪ ,‬לאאוט
‬
‫סיידרי‪ ,‬לנו
קונפורמיסטי‪ ,‬לאלה שלא השתלבו‪ ,‬שנפלטו ממסגרות‪ .‬וג לרבי אחרי שנכנעו כלפי חו‪ %‬לתכתיבי‬
‫החברה‪ ,‬המנהלי חיי רגילי לכאורה‪ ,‬אבל נשחקי מבפני כל יו ושעה שעה‪ ,‬בשל הדיסונאנס בי מה שה מרגישי‬
‫בפני לבי דר‪ #‬החיי הקונפורמית שלה‪.‬‬
‫לכל מי שמרגיש כמו משולש הכלוא בתו‪ #‬ריבוע מוקדש ספר זה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫מבוא‪):‬הערות טכניות לגבי הספר(‬
‫בספר זה הכל נוגע לישות ובישות‪ ,‬מגיע לישות ומשתדל להישאר עימה‪ ,‬מלבד החלק האחרו‪" :‬מה שביניה"‪ ,‬ש הרשיתי‬
‫לעצמי לעסוק בנושאי הנמצאי יותר בשולי הדיו בישות‪.‬‬
‫הספר מתחלק מבחינה מבנית לשלושה חלקי‪" :‬פנימה‪" ,‬בפני"‪ ,‬ו"מה שביניה"‪ .‬בכל חלק מספר פרקי‪ ,‬כל פרק עוסק‬
‫בנושא אחר‪ ,‬א‪ #‬כול תחת קורת הגג של נושא הפרק‪ .‬כדי להבהיר את המכנה המשות' בתחילת כל פרק ישנ מספר מלות‬
‫הכנה לקראת החמר בפרק‪ ,‬המלי הללו מכונסות תחת כותרת בש‪" :‬רקע"‪ ,‬וש ישנו הסבר קצר אודות המשות' לחמר‬
‫בפרק‪.‬‬
‫מה מטרת הספר? הא לאפשר דר‪ #‬חיי טובה יותר? צודקת יותר? רוחנית יותר? לא ולא‪ .‬הספר הזה אינו מתיימר לשפר‬
‫או לתק את החיי של א' אחד‪ .‬א יש לספר זה מטרה‪ ,‬הרי שמטרתו להקנות דבר אחד בלבד‪ ,‬מודעות‪ .‬מודעות לגבי‬
‫הישות ולגבי החיי בהעדרה‪ .‬מודעות לגבי הישות למי שאינו מודע‪ ,‬וחיזוק המודעות לגבי הישות‪ ,‬למי שכבר מודע‪.‬‬
‫התלבטתי רבות לגבי תרגו המילה ‪ Sein‬מגרמנית‪ ,‬ו‪ being-‬מאנגלית‪ .‬בתחילה תרגמתי "הוויה" א‪ #‬לאחר שנפל לידי‬
‫ספרו של ד"ר אברה מנסב‪" #‬קיו ומשמעות" על היידגר‪ .‬ולאחר שיחה עמו‪ ,‬שוכנעתי כי הש ישות הנגזר מ'יש' מתאי‬
‫יותר לכוונתו המקורית של היידיגר‪) ,‬שהוא הכה הגדול‪ ,‬או בעצ הנביא הגדול של נושא הישות(‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫הקדמה )ולעצ העניי(‬
‫א הייתי צרי‪ #‬לשיי‪ #‬את הספר וסגנונו לז'אנר מסוי הייתי אומר שזהו ספר מסע‪ .‬על פניו אולי לא נראה כי זהו ספר‬
‫מסעות‪ ,‬א‪ #‬לא זו בלבד שכזה הוא – אלא שמסע זה הוא המסע האמיתי‪ ,‬המסע של חזרה הביתה‪ .‬ישנ שני סוגי של‬
‫מסעות‪ :‬המסע הרחק מ הבית‪ ,‬שהוא מסע של בריחה‪ ,‬מסע של אשליה‪ ,‬של פנטזיה‪ ,‬ומסע של חזרה הביתה‪ .‬הבית האמיתי‬
‫הוא בפני ועל כ המסע פנימה‪ ,‬הביתה‪ ,‬הוא המסע האמיתי‪ .‬המכנה המשות' לכל המסות שבספר הוא ניסיו לדבר על‬
‫המסע האמיתי‪ ,‬המסע הביתה‪.‬‬
‫בית הוא מקו שיוצאי ממנו על מנת לחזור אליו‪ ...‬בית הוא מקו שבו אנחנו מתאחדי ע עצמנו‪ .‬רחוק מ הבית אנו‬
‫בגלות ובגלות יש רק געגועי‪ ,‬רק כמיהה‪ .‬אמנ‪ ,‬נית לנסות ולספק את הכמיהה על ידי תחליפי כמו מזו‪ ,‬מי‪ ,‬ידידות‪,‬‬
‫עבודה‪ ,‬קריירה‪ ,‬לימודי דת וכו'‪ ,‬אבל הדר‪ #‬היחידה לנהוג ע הכמיהה היא להפו‪ #‬מגולה לצליי‪ ,‬לנטוש את הכל בחו‪,%‬‬
‫להפו‪ #‬את פנינו ולהתחיל לנסוע פנימה‪ .‬להתחיל את המסע המסתורי והמופלא מכל המסעות‪ ,‬את "המסע אל הישות‪".‬‬
‫"טוב שיש סו לנסוע לקראתו; אבל בסופו של דבר‪ ,‬המסע הוא מה שחשוב"‪.‬‬
‫אורסולה ק‪ .‬לה גווי‬
‫"המסע לקראת מה שראוי שנשאל על אודותיו אינו הרפתקה‪ ,‬אלא שיבה הביתה"‬
‫מרטי היידגר‬
‫‪5‬‬
‫חלק ראשו‪ :‬פנימה‬
‫"מה שכולנו זקוקי ללמוד אותו באופ נואש הוא ש)ה(מקו‪ ...‬שאפשר לחזור אליו הביתה נמצא בתוכנו‪ ,‬במרכז ישותנו‪.‬‬
‫אינ יכול להגיע לש על ידי הליכה החוצה‪ ,‬אלא רק עלידי חזרה פנימה‪ .‬ראינו אנשי העושי כל דבר אחר על מנת‬
‫למצוא את המהות‪ ,‬פרט להיפתחות לעולמ הפנימי‪ .‬ה מנסי למצוא אחדות דר בניית בתי חלומות‪ ,‬מציאת תחביבי‬
‫משותפי‪ ,‬קניית דברי‪ ,‬הבאת ילדי לעול‪ ,‬ועבודה משותפת‪ ,‬א א אחד מהללו לא יפעל בלי התחברות למהות‬
‫הפנימית‪ .‬אנשי רבי בתרבות זו חולי בלב באורח חשאי מכיוו שיש לה הכל פרט להתחברות ע מהות"‪.‬‬
‫ג'יי וקתלי הנדריקס "במרוצת החיי" )הוצ' אחיאס‪ 1996 ,‬עמ' ‪(44‬‬
‫‪6‬‬
‫א‪ .‬הפילוסופיה של הישות‬
‫מבוא‬
‫המונח 'פילוסופיה' מעורר לעתי תגובות שליליות‪ .‬אנחנו אומרי 'להתפלס'' שפירושו לדבר הרבה על לא כלו‪ ,‬לדבר‬
‫גבוהה גבוהה בלי שו אפשרות להשיג משהו ממשי‪ .‬א‪ #‬תפישה זו‪ ,‬יותר מאשר היא אומרת משהו על הפילוסופיה‪ ,‬היא‬
‫אומרת משהו על הדור הזה ועל ערכיו‪ .‬אז מהי הפילוסופיה שלא דר‪ #‬עיני החברה והתרבות?‬
‫"אנו סקרני יותר לדעת מה משמעות החלומות שאנחנו חולמי מאשר להבי את משמעות הדברי שאנו רואי"‬
‫דיוגנס‬
‫פילוסופיה יצירתית‬
‫הפילוסופיה היא הגות על משמעות החיי והקיו ותהייה על מקו האד בתוכ‪.‬‬
‫הפילוסופי של פע תהו על קנקנ של החיי מתו‪ #‬תפישת החיי הייחודית שלה‪ ,‬בדומה למשוררי‪ ,‬לציירי‬
‫ולמוסיקאי‪ .‬אד נחשב לפילוסו' א ליצירתו המחשבתית היה ער‪ #‬בפני עצמה‪ .‬א‪ #‬דבר משונה קרה לה לפילוסופיה‬
‫במהל‪ #‬השני‪ :‬היא הופקעה מתחו היצירה האינדיווידואלית וסופחה אל האקדמיה‪ .‬מרבית ספרי הפילוסופיה שנכתבו‬
‫בימינו נכתבו כמחקר אקדמי על פילוסופי ועל הגות ומעטי תרמו היבטי חדשי של המחבר עצמו כפילוסו'‪ .‬כפי‬
‫שכתב וייטהד‪:‬‬
‫‪“The safest general characterization of the European philosophical tradition is‬‬
‫‪that it consists of a series of footnotes to Plato”.‬‬
‫‪Alfred North Whitehead (1861-1947‬‬
‫היו תחו זה‪ ,‬כמו תחומי רבי אחרי‪ ,‬הוא ממוסד‪ ,‬מונופוליסטי‪ ,‬חפשו אותו באוניברסיטה‪.‬‬
‫כיו מי שעוסק בפילוסופיה הוא מי שלמד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה‪ ,‬או מי שעוסק במחקר ובקטלוג של זרמי‬
‫קיימי במסגרת אקדמית‪ .‬זה דומה מאוד למדע מ "הנסי‪ #‬הקט"‪ ,‬שכל הזמ ספר את הכוכבי‪ .‬יש לנו תחושה של כוח‬
‫כשאנו מסדרי את המחשבה בגדודי ובליגות‪ ,‬זה מקנה לנו תחושה שעכשיו משסידרנו את כל הבלג ההגותי הזה‪ ,‬יש לנו‬
‫שליטה עליו‪ ,‬א לבוא ולתת ש לתופעה לא אומר שאתה מבי אותה‪...‬‬
‫הפילוסופיה האמיתית‪ ,‬כפי שאני מבי אותה‪ ,‬יותר מאשר היא תחו מחקרי ולימודי‪ ,‬היא תחו יצירתי ואינדיווידואלי‬
‫מאוד‪ .‬זוהי זכותו וחובתו של הפרט לתהות על החיי שוב ושוב ולא להירד ולהיבלע על ידי המכניזציה של הקיו‬
‫כשלעצמו‪ .‬הפילוסופיה האמיתית‪ ,‬הטבעית‪ ,‬חייבת לשאת בתוכה את עוצמת החיי‪ ,‬לגעת‪ ,‬לזעזע‪ ,‬לבוא מתו‪ #‬הבט ואל‬
‫הבט ולא רק מתו‪ #‬ואל הראש‪ .‬הרי בסופו של דבר מדובר כא על נושאי המרכיבי את חיי כולנו‪ ,‬כא ועכשיו‪ :‬הזמ‪,‬‬
‫המוות‪ ,‬האושר‪ ,‬פשר החיי‪ ,‬וכו'‪ .‬הפילוסופיה חייבת לבוא לא רק מ הבט‪ ,‬אלא ג מ הלב‪ ,‬ועל כ היא חייבת לשאת‬
‫בתוכה הרבה מ השירה‪ ,‬כדי שזו תפרה את היובשנות האינטלקטואלית‪ .‬כיו כדי לגשת לפילוסופי מודרניי כמו‬
‫לוינאס‪ ,‬דרידה‪ ,‬פוקו‪ ,‬מרלו פונטי ואחרי אד צרי‪ #‬כוח עמידות בלתי רגיל‪ .‬הטקסט אינטלקטואלי קשה‪ ,‬יבש‪ ,‬מלא‬
‫במילי ומונחי קשי‪ ,‬שיותר מאשר נועדו לקרב את הקורא אל תוכנ ה נועדו להרחיק ממנו את מי שלא שייכי‬
‫לקליקה האקדמית‪.‬‬
‫הבעיה אינה ע אלה שלא מעוניני בפילוסופיה‪ ,‬אלא ע המעטי שלא ויתרו על הרצו להבי מה קורה כא ומה זה אומר‬
‫להיות קיי‪ ,‬מבלי לוותר על חרות המחשבה לטובת קליקה אקדמית‪ ,‬דתית או ממסדית כלשהי‪ .‬אות אנשי הנוטלי‬
‫ליד ספר פילוסופיה וטובעי בי של תיאוריות ומילי‪ ,‬או נרשמי לחוג לפילוסופיה והולכי לאיבוד ביער של זרמי‬
‫ותפישות מחשבתיות‪.‬‬
‫הפילוסופיה ניתקה מ החיי והפכה לנחלתה של קבוצה אליטיסטית
אינטלקטואלית ומנוכרת‪ .‬היא נעקרה מידי היחיד‬
‫המנסה לחשו' את האמת מתחת לכיסוי המכזב של הריאלייה החברתית והסתפחה אל תלוש המשכורת והפנסיה של‬
‫ההשתייכות לממסד האקדמי‪ .‬מיו שהפכה הפילוסופיה למדע היא חדלה לעשות את מה שהשירה בפרט והאמנות בכלל‪,‬‬
‫מנסות כל הזמ לעשות‪ ,‬לגעת בלב ליבה של הישות‪ ,‬לגאול ולשחרר את האמת הפנימית מ הכלא של נורמות חברתיות‪,‬‬
‫פוליטיות וכלכליות‪ .‬הפילוסופיה עוסקת כיו יותר בתיוגי‪ ,‬שיוכי ועשיית סדר בתוויות השונות במקו לנסות להתמקד‬
‫במהות‪ ,‬שהיא חידת הקיו האנושי בעול‪.‬‬
‫בתחו הפילוסופיה קרובי יותר לעיסוק במהות ה הפמנולוגי‪ :‬הרקליטוס‪ ,‬ברנטנו‪ ,‬הוסרל‪ ,‬מרלו פונטי‪ ,‬אהרו גורבי‪,'%‬‬
‫דרידה‪ ,‬ובראש ובראשונה מרטי היידגר‪ .‬מצבו של היידיגר בתחו של הפילוסופיה האקדמית משול למצבו של הז בתו‪#‬‬
‫הבודהיז‪ :‬שניה מנסי להגיע לאמת גלעינית הנמצאת בסתירה למתודות בתוכ צמחו ואליה ה שייכי‪ .‬לכל היותר‬
‫ה יכולי )כל עוד ה מדברי מתו‪ #‬המתודה( לגרו לקורא או לתלמיד לחוות סתירה עמוקה בי האמת ובי הדר‪ #‬בה‬
‫הוא מנסה להגיע אליה‪ ,‬שכ האמת נמצאת בישות הפנימית ולא במתודות‪ ,‬בטכניקות ובקונספטי המצביעי עליה‪.‬‬
‫הבעיה אינה באמת‪ ,‬אלא באצבע המצביעה לכיוונה‪ .‬ג הדת וג הפילוסופיה ה אצבעות המורות לכיוו האמת‪ .‬הבעיה‬
‫היא‪ ,‬שהאצבע שכל תפקידה הוא להורות כיוו – הופכת להיות לעיקר‪ ,‬למרכז תשומת הלב בפני עצמה‪ .‬עבור רוב האנשי‬
‫הכיוו אליו מצביעה האצבע הוא משהו ערטילאי וחסר ממשות‪ ,‬מיתוס או מיסטיקה‪ ,‬בעוד שהאצבע היא ממשית‪ .‬ה אינ‬
‫מעוניני או אינ יכולי ללכת לכיוו אליו מורה האצבע ולכ הופכי אותה עצמה לאמת בהתגלמותה )כמו התנ"‪,#‬‬
‫האופנישדות‪ ,‬ספר הזוהר‪ ,‬הברית החדשה וכו'(‪ .‬ה מתרכזי באצבע‪ ,‬מנתחי אותה‪ ,‬חוקרי אותה‪ .‬אול לאצבע אי‬
‫שו ער‪ #‬כשלעצמה‪ ,‬וכ‪ #‬הפילוסופיה אינה חשובה א היא עוסקת בניתוח ובקטלוג של המתודות והזרמי השוני‪ ,‬אלא‬
‫רק א היא מחברת אותנו ע ידיעה פנימית אודות הקיו‪ ,‬ואת זה הפילוסופיה המדעית אפילו לא מתיימרת לעשות‪.‬‬
‫הפילוסופיה הלכה והתרחקה מ המהות של עצמה‪ ,‬והמהות של הפילוסופיה היא תהיה על פשר הקיו‪ .‬וכשמשהו מתרחק‬
‫מ המהות הוא עוג בקונספטי ונאחז במודלי‪ .‬קונספטי ה קווי מתאר של דברי‪ ,‬ללא מטענ הפנימי‪.‬‬
‫וכשקונספטי הופכי לעיקר‪ ,‬ה הופכי למעטה‪ ,‬לכיסוי המסתיר את הדר‪ #‬למהות הראשונית‪ .‬כלומר‪ ,‬הפילוסופיה‬
‫‪7‬‬
‫הלכה והשמינה‪ ,‬הוסיפה עוד ועוד כיסויי ולבושי ושומ סביב הגלעי הפילוסופי הראשוני‪ .‬היא ייצרה עוד ועוד מודלי‬
‫שלא רק שלא איששו את הגלעי‪ ,‬את האמת‪ ,‬אלא העבירו את מרכז הכובד אל מגוו הקונספטי המוכללי במקו אל‬
‫האמת שבפני‪ ,‬אל השומ במקו אל העצמות והשרירי‪ .‬המהות הגולמית מוסתרת על ידי מכניזמי שמנסי לתאר‬
‫אותה א‪ #‬בעצ מסתירי אותה‪.‬‬
‫ובכלל‪ ,‬להביע עמדות פילוסופיות נהירות וישירות כלפי החיי לא בדיוק נחשב למשהו שכדאי וראוי לעשותו בתרבותנו‪:‬‬
‫לכתוב סיפורי‪ ,‬להמציא עלילות בדויות זה כ‪ ,‬אפילו להביע דעות על ענייני חברה‪ ,‬מדינה‪ ,‬חינו‪ #‬וכו' א‪ #‬כשזה מגיע‬
‫להבעת דעות אודות החיי ישנה מעי הימנעות מזה‪ .‬למשל‪ ,‬רוב הכותבי מבליעי ביצירותיה את עמדותיה כלפי‬
‫החיי ומשאירי למבקר או לקורא לנסות ולפרש דברי מתו‪ #‬הנאמר ביצירה‪ .‬יוצרי ספרותיי נוהגי להתחמק‬
‫מהבעה ישירה של עמדותיה ג בראיונות שה מעניקי‪ .‬יש כא מעי פוזה של הימנעות‪ ,‬של הבעת דברי כלליי‬
‫סתומי‪ ,‬בדר‪ #‬כלל בתואנה שה רק יוצרי‪ ,‬שה משאירי לקורא )או למבקר( את הפרשנות‪ .‬ישנ אפילו מחברי‬
‫שאומרי שאי ביצירה שלה שו אמירה‪ ,‬שו מסר‪ ,‬שו עמדה ה רק רצו לספר סיפור‪ .‬השקפת עול‪ ,‬אמירה ביחס‬
‫לחיי ולקיו אליבא דה הכותבי עצמ זה דבר שאי לה‪ ,‬או שה מעדיפי לערפלו‪ ,‬כאילו שזה פשוט לא לעניי‪ .‬אז‬
‫מה כ לעניי? לבדות סיפורי והתרחשויות שלא היו זה כ לעניי?‬
‫ג הכותבי ספרי פילוסופיה כמעט ולא כותבי את הפילוסופיה שלה‪ ,‬בש עצמ‪ ,‬אלא מטמיעי את המסר האישי‬
‫בתו‪ #‬חיבורי שכתבו אודות פילוסופי שקדמו לה‪ ,‬או מסתתרי מאחורי מחקרי מלומדי‪ .‬עמדות פילוסופיות‬
‫טהורות‪ ,‬כאלו המנותקות מדת ממוסדת‪ ,‬מפוליטיקה‪ ,‬מזהות מינית‪ ,‬מאינטרס כלכלי או לאומני כאלו יש מעט‪.‬‬
‫מדוע? מדוע זה לא פופולרי? אולי כי כל עמדה ברורה חד משמעית ומוצהרת‪ ,‬תמיד תמגנט אליה התנגדויות ולכ בטוח‬
‫וזהיר יותר לא לחשו' את העמדה המדויקת‪ .‬ואולי פשוט קשה לגבש עמדות פילוסופיות ברורות בעול כל כ‪ #‬מבולבל‬
‫ובעייתי‪ .‬ואולי ג משו שהפילוסופיה האמיתית מציבה שאלות ומרחיבה את הבלבול והמבוכה ולא מציעה פתרונות‪.‬‬
‫ואולי משו שכאשר עוסקי באמת‪ ,‬כל אמת‪ ,‬א‪ #‬במיוחד באמת שביחס לקיו עצמו זה מפחיד וזה כואב‪ .‬הפילוסופיה‬
‫האמיתית מעול לא עסקה באושר הפרטי‪ ,‬הקט היחסי‪ ,‬אלא בהפקעת האושר הפרטי והפנטזיה האישית למע אמת‬
‫רחבה יותר ופחות מתפשרת‪ .‬אולי באמת משו כ‪ ,#‬משו טבעה הבלתי מתפשר של הפילוסופיה האמיתית ‪ ,‬יש בה קושי‬
‫מרתיע‪ ,‬אולי‪.‬‬
‫כ‪ #‬או כ‪ ,#‬יש בעולמנו כיו מעט מידי פילוסופיה‪ ,‬פילוסופי וגישות פילוסופיות גלויות‪ ,‬טבעיות וטהורות‪ .‬מה כ יש? יש‬
‫מחקרי על פילוסופיה מצד המדע‪ .‬יש מסר הגותי המסתתר ביצירות מצד האמנות‪ ,‬ויש סמינרי‪ ,‬כתות ותורות‬
‫רוחניות המציעות תורות פילוסופיות מהצד הרוחני‪/‬מיסטי‪ .‬מה שהיה פע תחו אחד שהיו בו ג יצירה אינדיווידואלית‬
‫וג ידע ותובנה אינטלקטואליי וג רוחניות‪ ,‬התפצל לשלושה מחנות‪ :‬מרכיב היצירה הצטר' אל האומנות‪ ,‬מרכיב‬
‫התובנה אומ‪ %‬על ידי המדע‪ ,‬ומרכיב הרוחניות מצא את מקומו במיסטיקה ובדת‪ .‬האמנות מסרבת לדבר על תובנה‪,‬‬
‫החוקרי באקדמיה אינ יוצרי משהו אותנטי אישי ומקורי משל עצמ‪ ,‬והמיסטיקני הרוחניי מסתגרי בדלת
‬
‫אמותיה‪ ,‬ובי שלושת האמת הפילוסופית נפלה לתהו הנשייה‪.‬‬
‫‪“Everything has been figured out, except how to live” .‬‬
‫)‪Jean-Paul Sartre (1905-1980‬‬
‫‪“Philosophy recovers itself when it ceases to be a device for dealing with the‬‬
‫‪problems of philosophers and becomes a method, cultivated by philosophers,‬‬
‫‪for dealing with the problems of men”.‬‬
‫)‪John Dewey (1859-1952‬‬
‫פילוסופיה גלעינית )הפילוסופיה האמיתית(‪:‬‬
‫לדעתי כיו‪ ,‬יותר מתמיד‪ ,‬יש מקו לתהות על קנקנ של החיי ושל הקיו ולא לקחת דבר כמוב מאליו‪ .‬עול מבולבל‪,‬‬
‫שחוק ותפל זה זקוק לה לפילוסופיה יותר מתמיד‪ ,‬כפי שכותבי נידלמ ואפלבאו בספר ‪:“Real‬‬
‫”‪Philosophy‬‬
‫"בלי הדרכה של פילוסופיה‪ ,‬יותר ויותר אנשי מתחילי לפנות לגישות אחרות כדי לחפש משמעות לחייה‪ :‬דת‬
‫ממוסדת‪ ,‬מדע‪ ,‬פסיכיאטרייה‪ ,‬אידיאולוגיה פוליטית‪ ,‬מיסטיקה פופולרית‪ .‬א נראה כי אלה לא מסוגלי ממש לענות על‬
‫הצור במשמעות‪:‬‬
‫הדת הממוסדת‪ ,‬זו המנותקת מ המקורות המסורתיי והעתיקי שלה הופכת לחדירה בפני המבוכה והבלבול של הזמ‬
‫הנוכחי‪.‬‬
‫הפסיכיאטרייה )והפסיכולוגיה( איבדה מזמ את האורה המשיחית שלה‪ ,‬התקווה שאי פע נראה שהיא הציעה‪ ,‬נמסה‬
‫בתו החומות של העובדות שהיא עצמה שמה סביבה‪ ,‬וג אינה מסוגלת עוד להשביע את הצרכי הטבעיי של האד‬
‫לערכי אולטימטיביי‪.‬‬
‫אידיאולוגיה הצמיחה תנועות המוני ו'מאמיני אמיתיי' ובכ הוליכה אות הרחק מ החיפוש‪ ,‬במקו כלפי החיפוש‬
‫האינדווידואלי כלפי משמעות‪ .‬התנועות הללו הסתמכו על ההמו בעל אינסטינקט העדר‪ ,‬ושיחקו על הסוגסטיה והיכולת‬
‫להשפיע על אנשי במקו לשרת את משאלת לחפש ולשאול‪.‬‬
‫הזרמי הנוכחיי של תורות מיסטיות הפכו לאנטגוניסטיות לאימפולס של החיפוש‪ .‬ה נוטות להרדי במקו לאמ)‬
‫ולחזק את האיכויות האישיות של כל אחד הפונה אליה‪ .‬וע זאת הפופולריות של תנועות כאלה )שלעתי קרובות‬
‫מהוות דוגמה לכיתתיות כמו בהתאבדות הקולקטיבית בג'ונסטאו‪ ,‬ובהתאבדויות קולקטיביות אחרות שאירעו מאז(‬
‫ממחישה ומראה עד כמה רעבי אנו להדרכה ומה מעט מציעה לנו בנדו התרבות הנוכחית‪".‬‬
‫‪ 1990 Arkena Books‬עמ' ‪) 12‬תרגו המחבר(‬
‫‪8‬‬
‫השאלות של הפילוסופיה האמיתית‪ ,‬להבדיל מזו האקדמית והאינטלקטואלית‪ ,‬באות ממצוקות הקיו‪ ,‬מ המפגש שבי‬
‫הלב והשכל‪ ,‬מ הילד שבפני‪ ,‬מ הכוליות של הישות הפנימית‪ .‬אחת הדוגמאות המובהקות לפרסוניפיקציה של שאלות‬
‫טוטליות שכאלה באד אחד הוא סוקרטס‪ ,‬המגל את הגישה של שאילת שאלות‪ ,‬שהיא נשימתה של הפילוסופיה‬
‫במיטבה )לעומת הגישות הקודמות העוסקות בעיקר בהנפקת תשובות ופתרונות ובהרגעת ספקות(‪.‬‬
‫"‪...‬האנושות ניצבת בפני כמה שאלות קשות‪ ,‬שאי לאיש תשובה משביעתרצו עליה‪ .‬יש לנו אפוא ברירה בי שתי‬
‫אפשרויות‪ :‬אנחנו יכולי לרמות את עצמנו ואת העול ולהעמיד פני כאילו אנחנו יודעי את כל מה שצרי לדעת‪ ,‬או‬
‫לעצו את עינינו לנושאי המרכזיי אחת ולתמיד ולוותר על כל קידמה‪ .‬במוב זה האנושות נחלקת לשניי‪ .‬אנשי‪,‬‬
‫בדר כלל‪ ,‬או שה משוכנעי לגמרי‪ ,‬או שה שווינפש לחלוטי‪.‬‬
‫זה דומה לחפיסת קלפי שמחלקי אותה לשתי ערמות‪ .‬באחת הקלפי האדומי ובאחרת השחורי‪ .‬אבל מדי פע‬
‫מופיע הג'וקר‪ ,‬סופי! קל שהוא לא עלה או תלת‪ ,‬ולא יהלו או לב‪ .‬סוקרטס היה הג'וקר בחפיסת הקלפי של אתונה‪:‬‬
‫הוא לא היה לא משוכנע ולא שווהנפש הוא ידע רק שאינו יודע וזה הטריד אותו‪ .‬הוא נעשה אפוא לפילוסו מי שאינו‬
‫מוותר אלא ממשי ללא ליאות את החיפוש אחר האמת‪".‬‬
‫י‪ .‬גורדר‪ ,‬עולמה של סופי‪ ,‬עמ' ‪ ,65‬הוצ' שוק ‪1996‬‬
‫חו‪ %‬מסוקרטס ניסו לא מעט פילוסופי לגשת לסוגיות מהותיות אלה‪ ,‬ביניה נימנה את‪ :‬אפלטו‪ ,‬סקוטוס אריגנה‪,‬‬
‫ניקולס מקוזה‪ ,‬דקארט‪ ,‬קירקגור‪ ,‬היידיגר‪ ,‬הרקליטוס‪ ,‬שפינוזה‪ ,‬וג האסכולות הניאופלטוניות וההרמטיות‪.‬‬
‫השאלות הקיומיות‪ ,‬או הטוטליות‪ ,‬או הגלעיניות חבויות מאחורי צעיפי ומסכות של הדחקות כגו הולכת שולל עצמית‪,‬‬
‫אמונות שווא‪ ,‬ציפיות חסרות בסיס‪ ,‬רומנטיקה‪ ,‬אשליות‪ ,‬פנטזיות ואחרי‪ .‬השאלות החשובות באמת‪ ,‬כמו משמעות חייו‬
‫של היחיד‪ ,‬נדחקות הצידה מפניה של נורמות מקובלות כגו‪ :‬התקדמות בחיי‪ ,‬רווחה כלכלית‪ ,‬זוגיות‪ ,‬משפחה וכו' ואז‬
‫מתחילי לחיות בצל פער מתמיד‪ ,‬פער בי אי‪ #‬שהאד מופיע כלפי חו‪ ,%‬ביחס לחברה‪ ,‬ואי‪ #‬שהוא באמת‪ ,‬מבחינת ישותו‬
‫הפנימית‪.‬‬
‫האד כל הזמ צרי‪ #‬לנסוע אל עצמו‪ ,‬אל ישותו הפנימית‪ .‬א וכאשר יצומצ הפער הזה נבוא אל העול מתו‪ #‬מרכז‬
‫כובד קבוע ועמוק ומש א וכאשר
נראה את העול ואת חיינו בו בצורה בהירה וצלולה‪ .‬רק לאחר המפגש הזה ע‬
‫ישותנו הפנימית תוכל הפילוסופיה הגלעינית‪ ,‬הקיומית ואינטימית‪ ,‬הפילוסופיה של הישות להתחיל‪ .‬רק אז נית יהיה‬
‫להסביר דברי מ התו‪ #‬שלנו כלפי העול החיצו‪ ,‬ולא כפי שבדר‪ #‬כלל‪ :‬להסביר את העול מתו‪ #‬מה שקורה מבחו‪
%‬‬
‫כלפי מה שקורה לנו בפני‪ .‬בחיי ללא הפילוסופיה של הישות תשומת הלב ממוקדת במה שקורה מחו‪ %‬לאד‪ .‬החיבור‬
‫אל הפני‪ ,‬אל הישות‪ ,‬עשוי לאפשר לנו אולי‪ ,‬סו' סו'‪ ,‬להתרחש‪ ,‬להיות במקו לעשות ולהתאמ‪ ,%‬שתי פעולות הבאות‬
‫במקו הנוכחות של העצמי בעול‪ .‬כאשר תשומת הלב שלנו נמצאת במה שנמצא מחו‪ %‬לנו היא מסיטה את מרכז הכובד‬
‫שלנו מ הפני האינטימי‪ ,‬אל מה שקיי ביננו לבי העול‪ ,‬אל אותו שטח ביניי שבי הישות הפנימית לבי העול‬
‫החיצו‪ .‬שטח זה מאוכלס על ידי מה שאני מכנה בש "דמוני"‪ .‬דמוני אלה חיי בקליפה העוטפת אל העצמי האמיתי‪,‬‬
‫את הישות הפנימית‪ ,‬והרעש והאבק של האגואיז האינפנטילי שה מקימי מכסה וקובר תחתיו את הישות החרישית‪,‬‬
‫את האני האותנטי‪.‬‬
‫גילוי הישות הפנימית וההתחברות אליה אינה דבר של מה בכ‪.#‬‬
‫פילוסופי ואנשי הגות ורוח בכל הדורות התייחסו להתחברות לישות הפנימית כאל לידה של 'אני' חדש וכמוות של ה'אני'‬
‫היש‪ .‬אפלטו אומר‪ ,‬שבזמ היווצרות האני החדש )המפגש ע הישות הפנימית( האד הופ‪ #‬למיילד בלידה של עצמו‪...‬‬
‫תהלי‪ #‬מופלא ומוזר זה מביא אותנו אל אפשרות הקיימת באד‪ ,‬להיוולד מחדש‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שא לא 'נולד מחדש'‬
‫קשה להגיד שהצליח לחיות את חייו‪ ,‬לכל היותר הוא חל אות‪.‬‬
‫"לא זו בלבד שלאד מותר לעסוק בפילוסופיה‪ ,‬אלא הוא א מחויב לכ"‬
‫הרמב"‬
‫ה'ישות' ומקומה בגישות שונות בפילוסופיה‬
‫"הישות היא הקרובה ביותר לאד‪ ,‬אבל קירבה זו היא הרחוקה ביותר"‬
‫מרטי היידיגר‬
‫ישות היא הטבע הבסיסי של הקיו‪ ,‬המהות הפנימית של כל דבר‪ ,‬התמצית הראשונית והאותנטית‪ ,‬שהתכסתה במש‪ #‬הזמ‬
‫בעטיפות‪ .‬הגדרה זו משקפת פחות או יותר את המוסכמה הרחבה הקיימת בפילוסופיה לגבי ה'ישות'‪ .‬הישות‪
(BEING) ,‬‬
‫היא דינמיקה הזורמת בתוככי העול בו אנו נמצאי‪ .‬מרטי היידיגר תר אולי בצורה המשמעותית ביותר להעתקת הדיו‬
‫בישות אל מרכז תשומת הלב הפילוסופית בספרו‪" :‬הישות והזמ"‪ ,‬בו הוא מצביע על כ‪ #‬כי הישות )של האד( היא אחד‬
‫המושגי הנבגדי והנשכחי ביותר‪ .‬הסיבה לכ‪ ,#‬לפי היידיגר‪ ,‬היא שאנו כה ספוגי בישות עד שאיננו חשי בה עוד‪,‬‬
‫בדומה לדג שאינו יודע שהוא נמצא במי‪ .‬בעלי החיי מחוברי באופ טבעי לישות ולישות של סביבת‪ ,‬א‪ #‬בני האד‬
‫צריכי ללמוד את הישות‪ ,‬ולימוד הישות נקרא‪ :‬אונטולוגיה‪) ,‬אונטולוגיה היא סעי' משנה של המטאפיסיקה‪,‬‬
‫המטאפיסיקה מורכבת מ האונטולוגיה ומ האפיסטמולוגיה‪ ,‬כשהאונטולוגיה מוגדרת כלימוד המציאות האפשרית בתוככי‬
‫מה שישנו‪ ,‬ואפיסטמולוגיה מוגדרת כלימוד של מה שאפשר לדעת(‪ .‬דר‪ #‬לימוד האונטולוגיה נית לדעת על המבנה הבסיסי‬
‫של עולמנו‪.‬‬
‫פילוסופי הקדישו עבודות רבות לחקר הישות‪ ,‬הבולטי מבניה‪ :‬פרמנידס‪ ,‬אריסטו‪ ,‬דקארט‪ ,‬קאנט‪ ,‬הוסרל‪ ,‬הרקליטוס‪,‬‬
‫ניטשה‪ ,‬סט‪ .‬אוגוסטוס‪ ,‬הגל‪ ,‬מרלו פונטי‪ ,‬לוינס‪ ,‬דרידה‪ ,‬מייקל הנרי‪ ,‬גרגורי בייטסו וכמוב מרטי היידגר‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫הוסרל אומר כי הדר‪ #‬לחדור אל טבעה של הישות ואל מהותה‪ ,‬היא באמצעות פיתוח רגישות ומודעות למהות של הדברי‪,‬‬
‫וזה כלל לא קל כי בדר‪ #‬כלל אנו נוטי לשקוע באשליה התורנית שלנו ובגרסתנו הסובייקטיבית לגבי הדברי‪ .‬אול‪,‬‬
‫הישות של הדברי היא המשמעות הגלעינית שלה‪ ,‬בלי קשר לאופ בו ה נתפשי בעינינו‪ .‬לעיתי קרובות מידי אנו‬
‫משליכי )פרויקציה( על דברי שוני בחיינו את מעטה המשאלות והציפיות שלנו ויוצרי בכ‪ #‬מעי ציפוי המסתיר מעיננו‬
‫את טבע האמיתי )את הישות שלה(‪ .‬קאנט קרא לישות ‪ :nomenia‬משמע זה שבתו‪ #‬מה שנגלה‪ ,‬א‪ #‬א' פע לא מתגלה‬
‫)אולי רק בהבלחות אקראיות(‪.‬‬
‫מבחינה כרונולוגית חלו שינויי ובעיקר פיצולי בתפישתה של הישות מאז הרקליטוס‪ ,‬ואריסטו‪ .‬זה החל ע הוסרל‬
‫והמשי‪ #‬ע תלמידיו‪ ,‬אהרו גורבי‪ '%‬ומרטי היידיגר‪ .‬גורבי‪ %‬הוסי' את הממד של פסיכולוגית הגשטלט‪ ,‬והיידיגר עיצב את‬
‫הישות כהתגלות כמעט דתית‪ .‬היידיגר מדבר על שני סוגי של ישות‪ :‬ישות טהורה‪ ,‬וישות בהתגלות‪ .‬כלומר‪ ,‬ישות במצבה‬
‫הבראשיתי והמהותי – וישות לאחר שהתערבבה בעול‪ ,‬אבדה מ הראשוניות הגולמית שלה אבל התפתחה והבשילה‪.‬‬
‫לאחר ז'א פול סארטר בא מארלו פונטי והוסי' עוד שני מצבי ישות ) ‪ (WILD BIENG & HYPER BIENG‬ואחריו באו לוינס‬
‫ומייקל הנרי והפוסט
מודרניסטיי‪ .‬לדעת כותב שורות אלו‪ ,‬היידיגר היה ונשאר הגדול מכול‪ .‬היידגר היה זה שהצביע על‬
‫הבעיה של בני אד‪ ,‬החיי בניתוק גמור מ הישות הפנימית שלה‪ .‬היידגר היה זה שתיאר את החיי האלה‪ ,‬ללא‬
‫חיבור פנימה וג ללא מודעות להיעדרו של החיבור‪ ,‬כחיי מתו‪ #‬עיוורו‪ ,‬בחשכה‪ ,‬בהסתר פני‪ ,‬בלי מרכז כובד פנימי‪ ,‬בלי‬
‫גלעי מנחה‪ ,‬בלי בית לחזור אליו‪ ,‬בלי עצמנו‪ ,‬בעצ‪ .‬כביכול אנו חיי‪ ,‬א‪ #‬למעשה איננו קיימי‪ ,‬כי אי בתוכנו כלו מלבד‬
‫שרידי של אגו מתקופת הילדות‪ ,‬שגדל פרא ומאכלס כעת את מקו הישות שלא התפתחה‪ .‬קשה לתפוש שאנו רק‬
‫תפאורה של בני אד‪ ,‬א אי לנו ולחיינו גיבוי פנימי‪ .‬אנו מתנהגי כאילו יש מישהו 'בבית'‪ ,‬א‪ #‬ה'בית' ריק וחיינו ריקי‬
‫מעצמנו‪ ,‬זה המסר העיקרי של לימוד הישות וזה המסר שנית למצוא לו חיזוק ב"ישות והזמ" של היידיגר‪ .‬ובהעדר גלעי‬
‫פנימי חוגגת הסתמיות‪ ,‬ההולכת ומתעצמת‪.‬‬
‫"הבנת הישות )‪ (BEING‬היא התכונה הקובעת והעובדה הבסיסית של הקיו האנושי"‬
‫עמנואל לוינאס‬
‫הפילוסופיה של הישות ביצירתו של מרטי היידיגר‬
‫"אי אד במאה העשרי יכול לגשת ולעסוק בפילוסופיה בלי לעבור דר פילוסופית היידגר"‪.‬‬
‫עמנואל לוינאס "אתיקה והאינסופי" עמ' ‪46‬‬
‫"אבל האד של היידגר הוא פסיעה גדולה מכרעת‪ ,‬מקירקגור אל התהו‪ ,‬שש מתחיל האפס"‬
‫מרטי בובר "פני אד"‬
‫אחד הדברי המקסימי ביותר בילד היא יכולתו להתפלא ולהשתאות מול החיי ומרכיביה‪ .‬במש‪ #‬הזמ מאבד הילד את הנכס הזה‬
‫וכמבוגר אנו מפתחי גישה הלוקחת את מה שקורה לנו וסביבנו כמוב מאליו‪ .‬כפי שמציי אפלטו‪:‬‬
‫"‪" Wonder is the feeling of a philosopher, and philosophy begins in wonder‬‬
‫‪Plato, c.428-c.348 BCE‬‬
‫והיידגר‪ ,‬כמו הילד הקט‪ ,‬לא פסק מעול להשתאות מול מה שבעיננו הוא המוב מאליו ביותר‪ :‬ישנותו של ה'יש'‪ .‬לגבי רוב‬
‫בני האד מה שישנו ישנו‪ .‬לא כ‪ #‬הדבר לגבי היידיגר שגילה השתאות מרובה על כ‪ #‬שהיש ישנו‪ .‬ש לב כי היווני ה‬
‫הראשוני שהתייחסו בצורה לא פמיליארית )לקיחת משהו כמוב מאליו(‪ ,‬לישנות היש‪ .‬היידיגר מבחי בי הוגי‬
‫כהרקליטוס ופרמנידס‪ ,‬שהתפלאו 'פליאה ראשונית'‪ ,‬לבי הוגי כסוקרטס ואפלטו שהתייחסו לישות בדר‪ #‬אידיאליסטית‬
‫ומטאפיסית‪ .‬לפי החוקר ג'ורג' שטיינר דרכ של סוקרטס ואפלטו לא סיפקה את היידיגר‪ ,‬הוא חיפש דר‪ #‬יותר אותנטית‪,‬‬
‫הוא חיפש לעשות מהפכה בדר‪ #‬החשיבה המדעית של אריסטו ודר‪ #‬החשיבה המטאפיסית של אפלטו‪ .‬היידיגר הוא המורד‬
‫הגדול שפסל למעשה את כל תפישת העול שהתפתחה לאחר הרקליטס‪ .‬הוא טוע שהחשיבה הפילוסופית המערבית מאז‬
‫אפלטו ובמיוחד מאז אריסטו איבדה את היחס המיוחד‪ ,‬אפו' המסתורי‪ ,‬כלפי הישות‪ .‬המערב מסתכל על העול בעיניי‬
‫אנאליטיות‪ ,‬מבחו‪ %‬ולא מתו‪ #‬רצו להתאחד מבפני‪ .‬היידגר מתחיל‪ ,‬בנקודה זו‪ ,‬לחפש את היש שבישות‪ .‬הוא מבקש‬
‫לראות את הישות לא מנקודת מבטה של התווית החיצונית‪ ,‬אלא מתו‪ #‬נשמתה שלה עצמה‪.‬‬
‫אצל היידיגר‪ ,‬הכרה עצמית ומודעות עצמית אינ ערכי בפני עצמ‪ ,‬אלא חצי המכווני אל מרכז הכובד הפנימי‪ ,‬אל‬
‫עצמיותו של האד‪ .‬היידיגר מתייחס אל האד ואל קיומו כאל משהו שולי ביחס להוויה שאליה הוא אמור להתכוונ‬
‫ולהקשיב לה‪ .‬הוא קורא לזה‪" :‬להאזי לקולה של הישות"‪ .‬אותה הקשבה לקולה של הישות קיימת ג במדיטציה ובז‬
‫בודהיז של המזרח הרחוק‪ .‬במערב היא קיימת בשירה‪ ,‬ביצירותיה של רילקה‪ ,‬הלדרלי‪ ,‬גאורגה‪ ,‬טראקל‪ ,‬קולדריג'‪,‬‬
‫פנחס שדה ואחרי‪.‬‬
‫החיפוש הזה אחר 'יש'‪ ,‬הפליאה וההשתאות מול עצ קיומ‪ ,‬ה נדירי‪.‬‬
‫לעיתי יש ואד פוגש לרגע את ה'יש' וחש את פעימתו אבל רגע זה נעל כהר' עיי‪ .‬במלותיו של היידיגר‪..." :‬תתעורר רק‬
‫פע אחת‪ ,‬כמו פעמו‪ ,‬שצלצולו חודר לחיינו ובהדרגה מתרחק ודוע"‪.‬‬
‫מקומו של היידגר בפילוסופיה דומה למקומו של הילד בסיפור בגדי המל‪ #‬החדשי‪ ,‬המצביע על כ‪ #‬שהמל‪ #‬עירו‪ ,‬דהיינו‬
‫שחיינו עירומי ללא הישות ושו עיסוק בשאלות אחרות מלבד שאלת הישות אינו יכול להלביש‪.‬‬
‫מתו‪ #‬דוגמאותיו של היידיגר לפספוס הזה של המהות‪ :‬אנו מסתכלי על בני‪ ,‬ורושמי כל דבר‪ :‬גובה‪ ,‬פרופורציות‪ ,‬מספר‬
‫לבני‪ ,‬ממדי‪ ,‬קווי מבנה‪ ,‬תכולה וכו'‪ ,‬א‪ #‬כא באה השאלה המכרעת‪ :‬איפה‪ ,‬בכל אלה מצויה ישותו של הבניי? "משו‬
‫שאחרי הכל‪ ,‬הוא ישנו‪ ,‬הבניי ישנו‪ .‬א משהו שיי לנמצא זה זוהי ישותו‪ ,‬א אל זאת איננו מוצאי את ישותו בתוכו"‪.‬‬
‫היידיגר מוכ לקבל שהבניי 'משתנה' בהתא לתפישה האינדווידואלית של היחיד‪ ,‬בהתא לנקודת ההשקפה החברתית‪,‬‬
‫בהתא לזווית ההתעניינות או ביחס לערכו ההיסטורי א‪ #‬ע זאת עובדת ה'ישנות' של הבניי היא ראשונית לכל ועומדת‬
‫בפני עצמה‪" .‬אתה יכול כאילו להריח באפ את ריח הישות של הבניי‪ ,‬הריח מעביר את הישנות של הנמצא באופ מייד‬
‫‪10‬‬
‫ואמיתי הרבה יותר מכל תיאור או בחינה"‪ .‬היידגר בוחר לממש את תחושת חווית ישנותו של הבניי דר‪ #‬חוש הריח‪ ,‬ואכ‬
‫הדר‪ #‬לחוות את הישות היא בעיקר דר החושי‪ .‬דוגמא נוספת מתמקדת בחוש הראיה‪:‬‬
‫"ציור של וא גו‪ ,‬זוג נעלי איכר גסות‪ ,‬שו דבר אחר‪ .‬למעשה הציור אינו מייצג דבר‪ ,‬אול לגבי מה שישנו בתמונה אתה‬
‫מיד נמצא לבד אתו‪ ,‬כאילו אתה עצמ עושה את דרכ הביתה בעייפות‪ ,‬ע המעדר של‪ ,‬בערב של סתיו‪ ,‬לאחר שדעכו‬
‫מדורות תפוח האדמה האחרונות‪ ,‬מה 'ישנו' כא? המכחול? נקודות הצבע?"‬
‫ג'ורג' שטיינר בספרו "משנתו של מרטי היידגר" )שוק‪ ,1988 ,‬עמ' ‪ (45‬נות דוגמא נוספת‪ ,‬מ הזווית של חוש השמע‪:‬‬
‫"‪...‬המוסיקה 'נכנסת' אל הגו ואל הנפש ברמות רבות‪ ,‬שונות בעת ובעונה אחת‪ .‬לרמות אלו מתאימי סיווגי כ'עצבי'‪,‬‬
‫'מוחי' ו'גופני' באופ לא מדויק וכוללני‪ .‬אפשר לשמוע מוסיקה בחלו‪ ,‬יתכ שאי אפשר להיזכר בה במדויק‪ ,‬אבל היא‬
‫משאירה בנו איזו הרגשת רפאי פנימית‪ ,‬מתח פנימי‪ ,‬או הרגשה של תנועה מסוימת‪ ,‬שדומה פחות א ויותר לאקורד או‬
‫להרמוניה או ליחסי הצלילי שנגוזו"‪.‬‬
‫‪"...‬המנגינה כותב לוי שטראוס הנה המסתורי העליו של האנושיות שבאד‪ ,‬אבל מה היא? הא הלח הוא הישנות‬
‫של המוסיקה או גובה הצליל או גוו הקול או היחס הדינמי שבי הצליל והמרווח?"‪"... ...‬המוסיקה היא בעלת‬
‫משמעות ג כאשר בייחוד כאשר אי שו דר להמיר משמעות זו בפרפראזה שלה‪ ,‬לנסח אותה בצורה אלטרנטיבית‪,‬‬
‫לרשו אותה בצרוה מילולית או פורמלית"‪) .‬ש עמ' ‪"... .(46‬אנו מקבלי את ישנות השל המוסיקה כדבר מוב מאליו‪,‬‬
‫כמו את הישנות של היש‪ ,‬אנו שוכחי להתפלא"‪) .‬ש עמ' ‪.(47‬‬
‫דוגמא אחרת‪ ,‬משל רילקה מתמקדת בחוש הטע‪:‬‬
‫"תפוח עגלגל‪ ,‬דמדמנית‪,‬‬
‫אגס בננה‪ ...‬כל אלה מביעי‬
‫מות וחיי בפה‪ ...‬אני‬
‫רק מנחש‪ ...‬קורא זאת בפני‬
‫של ילד שטוע מה‪ .‬זה בא‬
‫ממרחקי‪ .‬הפה נמלא במה‬
‫שאי לו ש‪ .‬במקו מלי נחל)‬
‫מתו‪ ,‬בשר הפרי גילוי נדה‪.‬‬
‫אמר לי מה משמע אותה מלה‪,‬‬
‫"תפוח"‪ ,‬המתיקות שבתחילה‬
‫נרקמת‪ ,‬ועולה לאט בח‪,‬‬
‫ונהיית למשהו בהיר‪,‬‬
‫שקו‪ ,‬דו משמעי‪ ,‬שמשי‪ ,‬נוכח‪:‬‬
‫הו חוויה‪ ,‬תחושה‪ ,‬חדווה אדיר"!‬
‫ר‪.‬מ‪ .‬רילקה‬
‫)מגרמנית‪ :‬שמעו זנדבק( מתו‪" :‬סונטות לאורפיאוס"‪ .‬חלק א'‪ ,‬מס‪13 .‬‬
‫ג מרסל פרוסט בחר להתחבר לישות של משהו דר‪ #‬החושי‪ ,‬אצלו זה דר‪ #‬חוש הטע‪ ,‬הוא התחבר לחוויה של ילדותו‬
‫דר‪ #‬הטע של עוגית מדל המתוקה‪ .‬א‪ #‬ע ההתבגרות‪ ,‬חוויות החושי הולכות ונעשות דלות יותר‪ ,‬ואנו מתחילי לקבל‬
‫את הישות כמשהו מוב מאליו‪ .‬קבלה זו של הישנות כמשהו מוב מאליו‪ ,‬שכחה זו של הישות היא מה שגורדיי'‬
‫)ואוספנסקי( קורא השינה‪ ,‬מצב הערנות הדלה או מצב התודעה הנמו‪ #‬של האד‪ .‬גורדיי' מציע כתרופה את הדר‪ #‬של‬
‫ההיזכרות העצמית ואילו היידיגר אומר כי א נל‪ #‬ע השאלה עד הסו'‪ ,‬נמצא שהישות "אמנ שולטת ומכשפת את‬
‫ההתגלות של הדבר" אבל היא אינה מעניקה לו הגדרה‪ ,‬כלומר היא לא שמה תווית על עצמה‪.‬‬
‫בספרו החשוב "ישות וזמ" ‪ ,1927‬בוח היידגר בעיקר את הקיו האנושי היומיומי ועומד על מה שקורה לישות במצבי‬
‫שגרתיי‪ .‬הוא מביא דוגמא של נהיגה במכונית‪ ,‬המתבצעת ללא חשיבה מכוונת‪ ,‬באופ אוטומטי‪ .‬לדברי היידיגר הדר‪ #‬בה‬
‫אנו נוהגי משקפת את יחסינו לחיי ולחיינו )עמ' ‪ :(98‬לעול איננו מקדישי מחשבה לעצ הקיו וה'ישנות' האוטונומית‬
‫של דבר כלשהו לכשעצמו‪ .‬לעול איננו מתייחסי למשהו כפי שצרי‪ #‬להתייחס אליו מבחינת עצמו‪ ,‬ללא קשר למניפולציה‬
‫האוטומטית והמכאנית שלנו אותו‪ .‬דבר זה נכו לגבי אנשי ולגבי חפצי‪ .‬במילי אחרות‪ :‬אנחנו ישני‪ .‬אול‪ ,‬א נשבר‬
‫משהו במכונית )עמ' ‪ (102
3‬רק אז אנו נאלצי להתבונ בו‪ ,‬להכיר אותו ולהתייחס אליו כפי שהוא מבחינת עצמו‪ .‬ואז‪ ,‬ורק‬
‫אז‪ ,‬הוא הופ‪ #‬בפע הראשונה ל'נוכח' עבורנו )עמ' ‪.(104‬‬
‫כלומר‪ ,‬אנחנו יכולי ל'ראות' את ה'מכשיר' רק כאשר איננו יכולי להשתמש בו‪ ,‬כשהוא פוסק מלהיות מכשיר‪ ...‬היחס‬
‫הזה‪ ,‬של התייחסות לעול דר‪ #‬שימוש והשתמשות בו הוא יחס שיצר המדע כלפי העול )עמ' ‪ . (412
3‬היידיגר מאמי‬
‫שהמדע כמעצב את כל הגישה וצורת החשיבה של האד במערב לא ניגש בכלל לשאלות מהותיות לגבי קיומ של דברי‪.‬‬
‫השאלה המדעית הבסיסית לא מתיימרת כלל לחדור לשאלת המהות‪ .‬היידיגר לא מנסה לגמד את חשיבות המדע‪ ,‬רק‬
‫להראות שהמדע לא מסוגל להתייחס לישות‪.‬‬
‫"ע כל הידע הזה במדעי הא תוכל לומר לי כיצד‪ ,‬ומני בדיוק‪ ,‬מגיע האור הזה אל תו הנפש"?‬
‫הנרי תורו‬
‫הדר‪ #‬אל הישות היא בעייתית‪ .‬מאוד נוח להניח שהדר‪ #‬אל הישות נסללת באמצעות יצירת אנטי
תזה לגישה המדעית או‬
‫לדר‪ #‬החשיבה הקונוונציונלית‪ .‬הנחה מוטעית זו גרמה לפריחת בימינו של דתות פונדמנדליסטיות‪ ,‬כיסי פופ
מיסטיקה‪,‬‬
‫תנועות עיד חדש‪ ,‬פסיכולוגיה טראנספרסונאלית וכו'‪ .‬כל אלה רחוקי מ הישות כרחוק המדע ממנה וחלקי מה ה‬
‫‪11‬‬
‫בעלי אוריינטציה מניפולטיבית ושיווקית‪ :‬הבטחה להגיע לסוג של אושר‪ .‬מבחינה של השאיפה והתקווה לאושר‪ ,‬אי הבדל‬
‫בי מכשיר מדעי חדש או מנטרה שהנפיק גורו זה או אחר‪ .‬למעשה‪ ,‬מה שה עושי הוא שה מאשרי בקוטביות את‬
‫קוטב המדעיות‪ .‬דר‪ #‬האמצע של הישות היא דקה מאוד ואי היא מבוססת על רוח העיד החדש מצד אחד או על חקירה‬
‫וניתוח מדעיי – מצד שני‪.‬‬
‫היידיגר ג מאשי את הפילוסופי הפוסט
סוקרטיי בהינתקות מ המקורות הנסתרי והאותנטיי של המהות‪.‬‬
‫מבחינה זו אולי היידגר אינו כל כ‪ #‬פילוסו'‪ ,‬אלא יותר משורר ותיאולוג‪ .‬אולי זה מסביר מדוע הראשוני שאימצו את‬
‫ה'ישות והזמ' ה דווקא התיאולוגי‪ ,‬למרות שהיידיגר עצמו התנגד לחתירה להתעלות שמימית ודיבר בעד מציאת עוג‬
‫אותנטי בכא ועכשיו היו יומי‪.‬‬
‫"ז אינו סוג של התרגשות‪ ,‬אלא התרכזות בשגרה היומיומית שלנו"‪ .‬שונאריו סוזוקי‬
‫החידוש המהפכני והפרדוכסלי של היידיגר לפילוסופיה‪ ,‬למרות היותו דתי ביסודו‪ ,‬הוא יציאתו חוצ‪ %‬נגד המטאפיזיקה‪,‬‬
‫מתו‪ #‬מסקנתו שעקבותיה של המטאפיזיקה הטראנסדנטלית והרוחנית במחשבה המערבית רוויי ברמאות עצמית‪.‬‬
‫ההתנגדות שלו נובעת מהבחנתו שהתפישה ששמה את הקיו האמיתי מחו‪ %‬ל'כא ועכשיו' של האד עוסקת למעשה‬
‫בטיפוח אשליה‪.‬‬
‫תפישת קיומ של האלוהי ושל הרוחניות כנמצאי מחו‪ %‬לאד היא טעות אופטית אחת גדולה‪ .‬היידיגר לא בורח מ‬
‫הקיו הפיסי והמוחשי של הדברי אל עולמות ערטילאיי של אידיאות וישויות רוחניות‪ ,‬אלא דווקא נמש‪ #‬אליה בחבלי‬
‫קס‪ ,‬וה מעוררי בו השתאות ופליאה‪ .‬הוא טוע שבכל יש מוחשי ישנו גלעי פנימי של 'אור'‪ .‬אור זה אינו הדבר עצמו‪,‬‬
‫אלא משהו המעניק לדבר 'קיו קור'‪ .‬בעוד שהמדעי חוקרי את התכונות המתכלות והמתבלות של הדברי‪ ,‬חוקרי‬
‫הפילוסופי של הישות את ישותו הקורנת של הדבר‪ ,‬מהותו הפנימית‪ .‬הישות הנסתרת היא המעניקה לדבר מסוי או‬
‫לאד את ייחודיות קיומו‪ ,‬היא הגורמת לעצירת הנשימה למראה ציפור במעופה‪ ,‬או לקס שמהל‪ #‬עלינו מקו מסוי‬
‫המעוצב בצורה מסוימת‪ .‬מה שחי בתו‪ #‬הדברי קור מה החוצה והוא העושה אות למה שה‪ ,‬שכ זהו הסמוי המשפיע‬
‫על הרוש שמעורר הגלוי‪ ,‬בדומה לחומר הפיתוח בחדר החוש‪ #‬הגור לתצלו שיתגלה‪ .‬מדובר כא על מהות סמויה‬
‫הנמצאת בממד אחר של קליטה‪ ,‬משהו הנמצא עמוק מתחת לקליפת הקליטה המיידית של השכל או הרגש‪ .‬האויבי‬
‫הגדולי של ההתייחסות לישות הנסתרת ה הגישה הטכנית‪ ,‬הגישה האנאליטית
הלוגית‪ ,‬וג הגישה התרפויטית‪ .‬כל‬
‫אלה אינ אלה צאצאיה של הגישה המדעית‪ ,‬הגורסת שיש לחקור את מה שגלוי ולא את מה שקור דר‪ #‬הגלוי‪) .‬גישה‬
‫שג'ורג' שטיינר קורא לה‪" :‬ההומניז האגוצנטרי של הנאורות הליברלית"‪ (...‬לפי היידיגר ההתייחסות הנכונה לישות‬
‫היא לתת לה להיות‪ .‬המדהי אצל היידגר‪ ,‬שהוא מתעקש למצוא את הרוחניות המזוקקת ביותר דווקא בארציות הגשמית‬
‫ביותר‪ .‬הוא מתעקש לא ליצור הפרדה בי הקיו הדתי ולבי הקיו הגשמי‪ ,‬אלא מפנה שוב ושוב את תשומת הלב אל‬
‫הגשמי והיומיומי בטוענו כי רק ש‪ ,‬כא ועכשיו טמונה ההארה‪ ,‬ורק התהייה על פישרו של השגרתי ביותר תוביל אל‬
‫הישות שבעומקו‪ .‬גישה זו מזכירה משפט נפלא של פרנ‪ %‬קפקא‪" :‬הדר האמיתית עוברת מעל חבל שאינו מתוח גבוה כל‬
‫כ‪ ,‬אלא ממש מעל פני האדמה‪ .‬נראה כאילו הניחו אותו ש כדי שאנשי ייכשלו בו‪ ,‬לאו דווקא כדי שילכו עליו‪".‬‬
‫ההתייחסות אל הגשמי והארצי כאל ח‪ %‬שמורה אל האלוהי אינה שכיחה במערב‪ .‬הלימוד המערבי הוא דיכוטומי‪ ,‬מפריד‬
‫את הגשמי מ הרוחני‪ .‬בהקשר זה עור‪ #‬היידיגר הקבלה מעניינית ומקורית‪ ,‬בי הדתות המונותיאיסטיות לבי המדע מצד‬
‫אחד‪ ,‬ובי הדתות הפגאניות האליליות לבי הרוחניות או הדתיות האמיתית מצד שני‪ .‬הוא תוק' את ההנחה שהדתות‬
‫מהוות אנטי תזה למדע‪ ,‬ומציג תפישה לפיה המדע והדתות המונותיאיסטיות ה שני צדדי של אותו המטבע‪ ,‬המקיימי‬
‫שניה הפרדה בי הגשמי לרוחני‪ .‬הפרדה זו היא שורש כל רע והיא החלה דווקא ביסוד של הדתות המונותיאיסטיות‬
‫ובניתו‪ %‬הפגאניות‪ .‬דווקא האמונות הפגאניות רואות בחומר ייצוג של הרוח‪ .‬כ‪ #‬לדוגמא‪ ,‬נמצא באמונות הפגאניות את‬
‫ההתייחסות לאלמנטי ארציי של אויר‪ ,‬אש‪ ,‬אדמה ומי כאל כוחות שמימי‪ .‬הדתות המונותיאיסטיות‪ ,‬שהשתיתו את‬
‫תפישת קיומו של אל אחד‪ ,‬גבוה‪ ,‬ערטילאי‪ ,‬מנותק‪ ,‬הקיי מחו‪ %‬לחיי ומעליה‪ ,‬שהתחיל הכל לפני הרבה זמ ושאפשר‬
‫להגיע אליו רק לאחר המוות ניתקו למעשה את הרוחניות והמסתורי מ היו יו‪ ,‬והרחיקו אותה מחו‪ %‬להישג יד‪.‬‬
‫החיפוש אחר הישות חייב לעבור דר מה שישנו‪ ,‬דר‪ #‬מה שמתגלה‪ .‬היומיו חייב לחזור ולהיות קדוש‪ ,‬כי בתוכו מסתתרת‬
‫אלוהות‪ .‬המדע שחוקר את החומר המת המכאני‪ ,‬אינו אלא המש‪ #‬מעשי וישיר של הדתות הגדולות‪ :‬של היהדות‪ ,‬הנצרות‬
‫והאיסל‪ .‬הדתות הגדולות ניתקו את האלוהי מ הבריאה‪ ,‬והמדע צלל לתו‪ #‬הבריאה וגילה עול נטול רוחניות‪ ,‬הפועל‬
‫מתו‪ #‬חוקי מכאניי‪ ,‬נעדרי משמעות‪ ,‬א‪ #‬ע דינמיקה וסדר מופלאי ועלומי‪) .‬כל זאת עד לפיסיקת הקוואנטי שהפכה‬
‫את כל זה על הראש ושמה בכ‪ #‬את המדע בפני שוקת שבורה(‪.‬‬
‫הרוחניות‪ ,‬כפי שהיא מיוצגת כיו‪ ,‬ה על ידי הדתות המערביות הממוסדות וה על ידי כיסי הפופ מיסטיקה והעיד החדש‪,‬‬
‫מרחיקה את האד עוד יותר מ הישות ומשתיתה ביתר שאת את הניתוק בי הרוח לבי החומר‪ .‬הרוחניות כפי שהיא‬
‫מוצגת כיו קיימת מחו‪ %‬לשט' החיי הרגיל‪ ,‬שוכנת בכנסיות‪ ,‬בכתות‪ ,‬בספרי‪ ,‬בפולחני ובטקסי מיוחדי‪ ,‬בקלפי‬
‫טארוט‪ ,‬באסטרולוגיה‪ ,‬בהילינג‪ ,‬א‪ #‬לא בחיי עצמ!‬
‫גלותו של האלוהי מ האד מונצחת אפוא בסגידה לכוח ערטילאי קדוש ועילאי ובהתייחסות לכל מה שלא טהור וגבוה‬
‫כאל בזוי‪ ,‬גס ומלא חטא‪ ,‬ושוב דיכוטומיה‪ .‬מאחר שכל מה שגלוי ומצוי סביבנו הוא חומרי לא נותר לנו אלא לפנות אל‬
‫אותו 'כוח הנמצא מעל ומחו‪ %‬לחיי'‪ ,‬שיבוא ויגאל אותנו מ הגשמי‪ .‬אותו כוח יוכל להיות האלוהי‪ ,‬שליחיו‪ ,‬או הכי רצוי ‬
‫המשיח‪.‬‬
‫גישה זו היא מגוחכת‪ .‬האמת היא שהאד מלא וגדוש באלוהי‪ ,‬רק שאלוהי כלוא בתו‪ #‬ישותו האסורה א' היא‪ ,‬והישות‬
‫כלואה בגו' )
יצרי ורגשות( המנותקי מ השכל המוביל את האד לעול חסר חיי ומשמעות‪.‬‬
‫חו‪ %‬מהדיכוטומיה שבי ארציות לרוחניות היידיגר ג מונה סיבה נוספת לריחוקנו מ הישות‪ :‬האחרי! הוא טוע‬
‫שכשאנו ע אחרי‪ ,‬אנו חדלי להיות אנו עצמנו‪ .‬ההימצאות ע אחרי מדכאת את התממשות הישות העצמית שלנו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ישותנו נעשית מזויפת וסתמית‪ .‬מה שמוביל ליצירת תדמיות וליחסי של בינוניות‪ ,‬ניכור‪ ,‬ריחוק‪ ,‬פורמליות וניתוק‪,‬‬
‫"כל אחד הוא האחר‪ ,‬וא אחד אינו הוא עצמו"‪ .‬הקולקטיביות‪ ,‬הפומביות והעדריות הורגי כל שמ‪ %‬של זיקה אישית‪,‬‬
‫פנימית‪ ,‬אינטימית או אותנטית בי אד לחברו‪.‬‬
‫מדובר כא‪ ,‬בפירוש על דה –הומניזציה )ראה חלק שלישי‪ ,‬פרק י"ד‪ ,‬המסה בש‪" :‬אנושיות"( והמוניות של היחיד הכל‬
‫מוכר‪ ,‬ידוע‪ ,‬מתויק‪ ,‬חסר יחוד‪ ,‬חסר מסתורי‪ ,‬חסר ממד של עומק‪ ,‬חסר ממשות קונקרטית‪ ,‬חסר רוחניות‪ .‬היחיד אינו חי‬
‫בהתא לעצמיותו הפנימית והייחודית‪ ,‬אלא בהתא לקונוונציה החברתית של האחרי‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫אחד מ הביטויי השכיחי לעריצות זו של הרוב על חשבו מקדש חייו של היחיד‪ ,‬משתק' באופיי של השיחות‬
‫המתקיימות בי בני אד ביו יו‪ .‬השיחה הבטלה כוללת לא רק שט' של דברי הבל ורכילות‪ ,‬חידושי‪ ,‬קלישאות‪ ,‬ז'רגו‬
‫ומילות סלנג 'איניות'‪ ,‬אלא מתפשטת אל אמצעי התקשורת‪ ,‬ש זה בא לידי ביטוי בסגנו הכתיבה העיתונאי‪' ,‬הז'ורנליז‬
‫החדש' ה'ניו ספיק' ודפוסי הביטוי וההתנסחות של עיתונות המקומוני והתקשורת המצולמת‪.‬‬
‫כל מה שעושה הדיבור
בשיחה הבטלה הוא "להפי‪ %‬את השמועה" ומי שמפי‪ %‬את השמועה הוא אינו מישהו ספציפי‪ ,‬בעל‬
‫יחוד‪ ,‬אישיות מוגדרת וקיו מסוי‪ ,‬אלא מא
דהו סתמי‪ ,‬המיצג את הכלל והמדבר אל 'הה' או ליתר דיוק 'אית'‪.‬‬
‫המוסד של השיחה הבטלה הוא בעת ובעונה אחת ג הסימפטו וג המחלה‪ :‬המימוש של ההיעקרות וחוסר המנוחה‬
‫השולטי בתרבות של חוסר האותנטיות‪ .‬ה'דיבור' הופ‪ #‬לפומבי ומטפח אשליה של הבנה ללא תפישה אמיתית‪.‬‬
‫קיו הישות ע אחרי מתרחש בתיבת התהודה של להג ריקני ובלתי פוסק של תקשורת דמה ‪) ,‬פסאודו קומוניקציה(‪,‬‬
‫ומאחר והכל עושי את זה אנו מתחילי לשכוח שיש אפשרות של הידברות מתו‪ #‬אל תו‪ ,#‬מישות לישות‪) ,‬ראה פרק‪ ,‬בש‬
‫זה‪ ,‬פרק י"ד‪ ,‬בסו' הספר‪ ,‬בחלק בשלישי‪" ,‬ומה שביניה"( שיש אותנטיות מאחורי ומעבר ללהג הסתמי והמקובל‪.‬‬
‫במלותיו של היידיגר‪" :‬אד סתמי שיי לאחרי בעצמו ומגביר את כוח‪ .‬ה'אחרי'‪ ,‬שאותו אד מציי בצורה כזו על‬
‫מנת להעלי את עובדת השתייכותו המהותית שלו אליה‪ ,‬ה אלה שבקרוב ובדרכלל נמצאי ש‪ ,‬ביויו של‬
‫היותזהעזה‪ .‬ה'מי' אינו אד זה או אחר‪ ,‬לא הוא עצמו‪ ,‬לא כמה אנשי ולא סכל האנשי‪ :‬ה'מי' הוא הסתמי‪,‬‬
‫ה'ה'"‪.‬‬
‫‪"We are doomed historically to history, to the patient construction of discourses about discourses, and to the task of hearing‬‬
‫"‪what has already been said.‬‬
‫‪Michel Foucault‬‬
‫‪13‬‬
‫ב‪ .‬המסע אל הגלעי הקשה‬
‫רקע‬
‫בתו‪ #‬כל יצור חי טמו משהו‪ ,‬שהוא הריכוז השל של עצמיותו‪ .‬משהו שהוא הקוד הגנטי‪ ,‬מהות פנימית‪ ,‬תמצית היולית‬
‫פחות או יותר‪ ,‬א‪ #‬תמצית‪ .‬התמצית של כוס קפה ה פולי הקפה‪ .‬תמצית הבשר ה החלבוני‪ ,‬תמצית הלח היא‬
‫בפחמימות‪ ,‬תמצית המי היא מימ‪ ,‬ותמצית הדת היא הרוחניות‪ .‬למפעל‪ ,‬למשל‪ ,‬יש מהות מורכבת משלושה מרכיבי‪:‬‬
‫איכות המוצר‪ ,‬שיווק ושירות‪ .‬א יתרחק המפעל מאחת מ המהויות הללו הוא איבד את הצידוק לקיומו‪ .‬א‪ #‬מהי תמצית‬
‫האד‪ ,‬מהי מהותו? וא נדע מהי מהותנו – הא נוכל לחיות ביחס אליה? הא נוכל להתחבר אל המהות הזו ולחיות חיי‬
‫שיש לה קשר אליה?‬
‫"נפש מגיעה לשלמות כשהיא חוזרת למצבה הראשוני‪ ,‬שהוא נעלה ומשובח בהתא ליכולת של כל אד ואד‪ .‬כ הנפש‬
‫משירה מעצמה את כל האשליות ומזקקת את עצמה בעזרת סודותיה שלה ובעזרת תרגילי רוחניי המכווני לטיהור כל‬
‫שעכור ומזה‪ ,‬ה בחו) וה בפני"‪.‬‬
‫מתו‪" :‬סודות פנימיי של הדר"‪ ,‬סעיד חייזר עמולי‪ ,‬המאה ה‪14‬‬
‫הסוד והצופ‪:‬‬
‫החיי ה צופ‪ ,‬קליטה חושית היא צופ‪ ,‬התנהגות היא צופ‪ ,‬כל הנראה‪ ,‬כל הנקלט‪ ,‬כל המודע אינו אלא צופ המצפי‬
‫סוד‪ .‬והסוד הוא חיי המעניקי חיי וזה הכל‪.‬‬
‫לימוד הוא פענוח הצופ‪ ,‬על מנת לרדת לשורשי האמת שהיא תמיד נסתרת א‪ #‬שולטת‪ ,‬כשחק זה שמאחורי בובה על חוט‪.‬‬
‫הבובה היא הצופ וכשלעצמה אי בה חשיבות‪ ,‬א‪ #‬חשיבותה טמונה בהבנה שהיא מקנה אודות המפעיל העלו‪.‬‬
‫האד רחוק מ המצב הנכו לו והדר‪ #‬אל מה שנכו לו לו היא בעצ מסע אל מקור הנפש והעצמה הרוחנית‪ .‬במסע זה‪ ,‬אל‬
‫הישות הפנימית‪ ,‬נחל‪ %‬האד וק להחזיר לעצמו את כבודו האנושי האבוד‪ ,‬תו‪ #‬שהוא מסיר חסימות ומנקה פסולת‬
‫שהצטברה מעליה‪ .‬הדר‪ #‬קשה‪ ,‬המסע מפר‪ .#‬כל המנסה לצעוד את הצעד הראשו נתקל בקושי‪ ,‬א‪ #‬מי שמתגבר על הקושי‬
‫הראשוני ויוצא לדר‪ #‬משול לאותו אביר או נסי‪ #‬מאגדות ילדותנו‪ ,‬היוצא לחל‪ %‬את הנסיכה היפיפייה מתו‪ #‬טירת המכש'‬
‫הרשע‪ .‬הוא יוצא לשחרר את הנשמה מכלאה בטירת הרכושנות והחומרנות‪ ,‬ולחלצה מידי הרשע של התאווה‪ ,‬הגאווה‬
‫והתחרותיות(‪ .‬ואכ המסע מזכיר ז'אנר של אגדות ילדי יותר מאשר כל ז'אנר ספרותי או אומנותי אחר‪ .‬זהו מסע אל‬
‫הפנטסטי‪ ,‬אשר ממדי המרחב הזמ )או ה'כא והעכשיו'( אי לה חזקה עליו‪ .‬זהו מסע הנשלט על ידי נצחיות המאבק‬
‫והתקווה ושאר איכויות בסיסיות השזורות באגדות ילדותינו‪.‬‬
‫המסע הוא מסע הקס המסתורי‪ ,‬אל הילד החבוי בכל אד‪ ,‬מסע דר‪ #‬קליפות הבגרות הכוזבות ודר‪ #‬מסכות תרבות‬
‫חברתיות ומקצועיות של מוסכמות וקונפורמיות‪ .‬זהו מסע שנועד לכל מבוגר המסוגל עדיי לגעת בילד שבתוכו‪ .‬אבל לגעת בו‬
‫לא על מנת ללכת בו לאיבוד‪ ,‬אלא על מנת לעודד אותו לצאת מכלא הילדות האנאכרוניסטי למסע לקראת בגרות‪ .‬לא בגרות‬
‫של מסכות ותדמיות – אלא בגרות אותנטית‪.‬‬
‫מסע הוא פעילות זכרית באופייה‪ ,‬כמסעו של הזרעו הנע אל הנשיות הפנימית הצרופה‪ .‬בתחילת המסע מופיעה הנשיות‬
‫כפוטנציאל‪ ,‬ואול בסופו היא מופיעה כגאולה‪ ,‬בכל כוחה‪ .‬כל מה שנמצא בביניי הוא תנועה גברית לקראת גאולת הניצו‪%‬‬
‫הנשי‪.‬‬
‫המסע אל הישות הפנימית הוא מסע האמ אל לב היצירה‪ ,‬מסע האד אל הנשמה‪ ,‬מסע דר‪ #‬החומרי ודר‪ #‬התוהו אל‬
‫הניצו‪ %‬הכלוא בתוכ‪ .‬זהו מסע דר‪ #‬מלבושי רבי‪ ,‬אל הערטול השל‪ .‬מ החו‪ %‬פנימה‪ ,‬מ המרובה ליחיד‪ ,‬מ הגס‬
‫למזוקק‪ ,‬מ המשתנה לקבוע‪ ,‬מ הדלילות אל התמצית ומ השטחיות אל המהות‪ .‬זהו מסע חזרה מ האובד אל המציאות ‪,‬‬
‫אל היש השורשי‪ ,‬האמיתי והטבעי‪ :‬מסע המתחיל בתשובות כוזבות ומתחזות‪ ,‬ומתרחב לשאלות אמת כואבות ופתוחות ‬
‫א‪ #‬ורק כדי להצטמצ חזרה לתשובה‪ ,‬לסימ הקריאה המצומצ והמקורי‪ .‬המסע הוא אפוא שיבה למקור‪ .‬בתו המסע‬
‫יוצא הצליי כגבר צרו' ומחושל ובהביטו פנימה הוא רואה נשיות צרופה ומזוככת‪ .‬החד והחידה חד ה‪.‬‬
‫‪“What we call the beginning is often the end‬‬
‫‪And to make an end is to make a beginning.‬‬
‫‪The end is where we start from...‬‬
‫‪We shall not cease from exploration‬‬
‫‪And the end of all our exploring‬‬
‫‪Will be to arrive where we started‬‬
‫‪And know the place for the first time”.‬‬
‫‪T. S. Eliot‬‬
‫על ההיסטוריה של מסעות אל מה שמעבר‪:‬‬
‫מאז ומתמיד נסע האד לעבר משהו שהוא מעל או מעבר‪ ,‬א‪ #‬האמת היא שאפשר לנסוע רק פנימה‪ .‬הדר‪ #‬למעלה‪ ,‬או אל מה‬
‫שמעבר עוברת דר‪ #‬הפני‪ .‬מאז ומתמיד אנשי חיפשו את מה שמעל ומעבר ורוב המסעות האלה נכשלו‪ .‬זהו מסע‬
‫חתחתי‪ ,‬זרוע מכשולי‪ ,‬ודפי ההיסטוריה מלאי בעצמותיה של אלו שלא הגביהו עו'‪ ,‬ובעצמות אלו שהגביהו עו' עד‬
‫‪14‬‬
‫מאוד א‪' #‬הדונג שבי כנפיה לגופ נמס‪ '...‬ובהקשר לכ‪ ,#‬הנה משפט נפלא של ויליא בלייק‪”No bird soars too high, :‬‬
‫‪".if he soars with his own wings‬‬
‫הקושי והכישלו שבמסעות האלה נגזרי מ העובדה שבמקומות רחוקי כל כ‪ #‬מ האלוהי )כמו המקו הזה בו אנו‬
‫חיי( יש פחות הרמוניה ויותר חוקי‪ ,‬ועל כ הדר‪ #‬קשה יותר והטעויות מרובות יותר‪ .‬המסע משול למשחק 'סולמות‬
‫וחבלי'‪ :‬כל טיפוס במעלה הסול מקד אות‪ #‬שלב אחד מעלה‪ ,‬א‪ #‬כל חבל מוריד אות‪ #‬למספר שלבי מטה‪.‬‬
‫במסע זה רבי הפרדוקסי‪ .‬אחד הבולטי שבה הוא שהמסע אמור היה להיות נחלתו של כל אד באשר הוא אד‪ .‬א‪#‬‬
‫ככל שחולפות לה השני‪ ,‬ממשי‪ #‬האד להתרחק מ הדר‪ #‬האמיתית‪ ,‬ואז הופ‪ #‬המסע לבלתי אפשרי יותר ויותר עבור‬
‫יותר ויותר אנשי‪.‬‬
‫כבר בימי קד היה המסע אל הישות הפנימית או המסע אל הרוחני נחלת של מעטי‪ :‬למשל רבי עקיבא‪" :‬ארבעה נכנסו‬
‫בפרדס ואלו ה‪ :‬ב עזאי וב זומא‪ ,‬אחר ורבי עקיבא‪ .‬אמר לה רבי עקיבא‪ :‬כשאת מגיעי אצל אבני שיש טבור‪ ,‬אל‬
‫תאמרו‪ :‬מי! מי! משו שנאמר‪ :‬דובר שקרי לא ייכו לנגד עיני‪ .‬ב עזאי הצי) ומת‪ .‬ב זומא הצי) ונפגע‪ ...‬אחר קיצ)‬
‫בנטיעות‪ ...‬רבי עקיבא נכנס ושלו ויצא בשלו"‪) .‬חגיגה י"ד ע"ב(‪.‬‬
‫רבי עקיבא הוא היחיד ששרד ועל שו מה? "בקבלה קיבלה התיבה "פרדס" משמעות מיוחדת‪ .‬היא נתפשה כרומזת בראשי‬
‫תיבות לארבעה דרכי בהבנת הכתובי‪" ,‬פרד"ס פשט רמז‪ ,‬דרוש‪ ,‬סוד‪ .‬בירור משמעות הפסיכולוגית של ארבעת‬
‫הדרכי הללו מולי למסקנה שאלו ה ארבע דרגות של ההכרה‪ .‬הפשט היא הדרגה הנמוכה ביותר‪ ,‬זוהי התפישה‬
‫החושית של המציאות כפי שהיא‪ .‬רמז היא הדרישה להוכחה‪ ,‬להבנת החוקיות האובייקטיבית‪ ,‬מה שאפשר לקרוא‬
‫ההכרה המדעית‪ .‬דרש היא הדרגה הפילוסופית‪ ,‬המבקשת לגלות משמעות בעול התופעות‪ ,‬ואילו הדרגה הרביעית‪ ,‬סוד‪,‬‬
‫היא ההכרה המבקשת לרדת אל מעמקיה הנסתרי של הישות ולגלות את החוקיות העמוקה הגנוזה בה‪ .‬לרבי עקיבא‬
‫מיוחסת אפוא היכולת לרדת לסודות העמוקי והנסתרי של הלא נודע" )מיכה אנקורי‪" .‬הלב והמעי"‪ .‬הוצ' רמות ‪.1991‬‬
‫עמ' ‪.(118‬‬
‫ג אבירי השולח העגול של המל‪ #‬ארתור יצאו בחיפושי אחר הגביע הקדוש‪ ,‬והיחיד ששרד היה סר לנסלוט ‪ .‬ג בימינו‪,‬‬
‫למרות האינפלציה בגורואי‪ ,‬באסכולות רוחניות ובכתות שכול מחזרי על ליבו של שוחר חיי הרוח‪ ,‬הדר‪ #‬האמיתית‬
‫עדיי קשה ופתוחה בפני מתי מעט‪ ,‬בודדי בלבד‪.‬‬
‫מבחינה זו משול המסע לפירמידה‪ ,‬המחולקת לארבע רמות‪ .‬הרמות הנמוכות מרובות בכמות )של בני אד( ודלות באיכות‬
‫)רוחנית(‪ .‬בעוד שהרמות היותר גבוהות מעוטות בכמות בני אד‪ ,‬א‪ #‬משופעות באיכות רוחנית‪.‬‬
‫רמה מס‪ .‬אחת‪ :‬כחמישי וחמישה אחוזי מכלל בני האד אינ יודעי כלל על קיו המסע ועל האפשרויות הטמונות בו‪.‬‬
‫רמה מס‪ .‬שתיי‪ :‬כשלושי אחוזי יודעי על האפשרות למסע‪ ,‬א‪ #‬מתעלמי או מתכחשי למעשיות או לנחיצות שבקיו‬
‫המסע הרוחני‪) .‬אתאיסטי וכו'(‪.‬‬
‫רמה מס‪ .‬שלוש‪ :‬כעשרה אחוזי מבני האד יודעי על האפשרות ורוצי להאמי כי הדר‪ #‬שלה היא הדר‪ #‬האמיתית‪.‬‬
‫כא נכללות רוב הדתות ההמוניות המעניקות דת כמעט לכל דורש על בסיס של שמירה על קוד מוסרי ועל כללי טקס‬
‫והתנהגות מסוימי‪ .‬כא ג מצויי זרמי אזוטריי שוני‪ ,‬כיתות מיסטיות‪ ,‬ותופעות מזר 'העיד החדש' – המבוססי‬
‫על אמונה עזה‪ ,‬שלהוב ושכנוע עצמי וחברתי‪.‬‬
‫ברמה מס‪ .‬ארבע‪ :‬נמצא כחמישה אחוזי בלבד‪ ,‬המהווי את הגלעי הקשה‪ .‬יחידי‪ ,‬שבערו באש הרוחנית כל חייה‬
‫ושימיה היו קודש לעולמות הרוח‪ ,‬כגו‪ :‬ישו‪ ,‬מוחמד‪ ,‬ר' עקיבא‪ ,‬סר לאנסלוט‪ ,‬סידהרתא‪ ,‬גורדיי'‪ ,‬אוספנסקי‪ ,‬קירקגור‪ ,‬ר'‬
‫נחמ מברסלב‪ ,‬ג'לאללדי רומי‪ ,‬תומס מרטו‪ ,‬קרישנמורטי‪ ,‬בובר ואחרי‪.‬‬
‫כלומר רק מתי
מעט יגיעו לקשר כלשהו ע עול הרוח‪ .‬זו הפרופורציה הקשה‪.‬‬
‫בכל דור ובכל תקופה ישנ הקונפורמיי‪ ,‬אלה המקבלי את מה שקיי ללא ערעור והרהור‪ ,‬אלה הנמצאי ברמה מס‪.‬‬
‫אחת‪ .‬ברמות שמעל )שתיי ושלוש( נמצאי אלה שאינ מרוצי‪ ,‬החשי את חוסר התכלית שבקיו כפי שהוא‪ .‬רק מתי‬
‫מעט מתוכ )רמה מס‪ .‬ארבע( יגיעו לעשות משהו ע חוסר הנחת הקיומי והרוחני הזה‪.‬‬
‫אחד הספרי היותר מצויני אודות המסע נכתב על ידי הסופר האנגלי ג'ו בניא‬
‫)‪ . ( THE PILGROM'S PROGRESS, PENGUIN BOOKS 1978‬הספר יצא לראשונה לאור בשנת ‪ 1678‬והוא אלגוריה‬
‫נפלאה על הקשיי והתלאות המחכות לצליי בדרכו במסע‪ .‬למרות שהספר נכתב לפני כ‪ 500‬שנה לער‪ ,#‬הוא עדיי אמיתי‬
‫וכואב עד עצ היו הזה‪ .‬עד עצ היו הזה ניגשי בני אד מכל קצוות העול למסע ‪ ,‬מבלי שקראו היטב את דפי‬
‫ההיסטוריה ומבלי שה מודעי דיי לקושי ולסכנות‪ ,‬א‪ #‬בעיקר להולכת השולל העצמית הרווחת במסעות מסוג זה‪ .‬כל‬
‫אחד משוכנע כי בגלל שהוא זה הוא‪ ,‬הוא יצליח‪.‬‬
‫המסע אל הישות‪ ,‬או המסע הרוחני )מסע אל הגלעי של מה שרוחני באד( הוא מסע מכשולי לכל המתעתד להתרומ‬
‫מעל למדרגה בה נתו האד כיו אל הדרגה שנועדה למודל האנושי הטבעי‪ .‬מאחר והאד בימינו נמצא הרבה מתחת לרמה‬
‫האפשרית עבורו‪ ,‬צרי‪ #‬כל המתעתד לעבור אותו לנכש‪ ,‬לבאר ולסקל את גנו‪ ,‬עד שיוכל לגלות בינות לסלעי ולקוצי את‬
‫שושנת העמקי‪.‬‬
‫!‪“This world is indeed in darkness, and how few can see the light‬‬
‫‪Just as few birds can escape from a net, few souls can fly into the freedom of heaven”.‬‬
‫)‪The Dhammapada (c. B.C. 300‬‬
‫"התכלית בעולמנו זה היא יצירת התנאי המתאימי להתפתחותו של האד השל"‪.‬‬
‫הרמב"‬
‫‪15‬‬
‫ג‪ .‬גלעי וקליפות‬
‫"אנשי ה כמו טלפו‪ .‬אתה מתקשר אליה‪ ,‬יש משיבו שעונה ל‪ ,‬אבל בעצ א אחד לא בבית"‬
‫יונת רע‬
‫"טוב א נדע שיש בתוכנו מישהו היודע הכל‪ ,‬הרוצה הכל‪ ,‬המיטיב לעשות הכל מאתנו"‬
‫הרמ הסה‪ ,‬דמיא‪ ,‬עמ' ‪119‬‬
‫‪16‬‬
‫הרעיו בבסיסו של הספר הזה הוא‪ ,‬שיש מציאות נסתרת מאחורי המציאות הגלויה‪ .‬כדי לחשו' את החיי שמאחורי החיי‬
‫צרי‪ #‬האד קוד כל להגיע לחיי הפנימיי שלו לגלעי‪ .‬אנו חיי בעטיפות‪ .‬באי מעטיפות של עצמנו ופוגשי בעטיפות‬
‫של אחרי‪ .‬לחוש את המציאות הפנימית במלוא פעימתה זו חוויה מאוד חזקה שרוב האנשי לא חווי‪ ,‬אלא א ניצלו‬
‫זה עתה ממוות או חוו משבר חרי' ולפתע – ה חווי את משמעות החיי במלוא עוצמתה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫עול שלנו מוסתר מעינינו על ידי עטיפות המסתירות את המציאות האמיתית‪ ,‬המציאות הפנימית‪ .‬מאחורי העטיפות שוכ‬
‫חלל ריק הנקרא האי‪) .‬הרחבה של נושא 'האי' בחלק השלישי‪ ,‬פרק ג'‪" .‬מה שחסר‪ :‬על האי שבדר‪ #‬לישות"(‪ .‬רק כשעובר‬
‫האד דר‪ #‬האי‪ ,‬דר‪ #‬תחושת היותו חשו' וח' מעטיפות‪ ,‬ללא מסכות‪ ,‬ללא מסווי‪ ,‬ללא תירוצי‪ ,‬ללא פנטזיות‪ ,‬ללא‬
‫הסיפורי שהוא מספר לעצמו כדי ליפות את המציאות – רק אז הוא יכול להגיע למהות האמיתית שלו ‪ ,‬השוכנת עמוק‬
‫מתחת‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫להתערטל מ הקליפות ולהיות חשו' לריקנות‪ ,‬לאי‪ ,‬הוא בסיס לתחילת המסע חזרה הביתה‪ ,‬אל הגלעי הפנימי‪ .‬המהות‬
‫הפנימית משולה לגלעי שצרי‪ #‬להטמינו באדמה כדי שהטבע יעשה את שלו ללא התערבות‪ .‬וכשהגלעי או הזרע פוגש את‬
‫האדמה הוא נובט‪ ,‬צומח‪ ,‬פוגש את האור ומלבלב‪ .‬האד אמור לאפשר לחייו לקרות ולהתרחש באופ דומה‪ ,‬לגרו לחייו‬
‫הפנימיי לפגוש את המהות הגלעינית שלו‪ .‬הקליפות והעטיפות מונעות תהלי‪ #‬זה ומפריעות לחיי להתרחש מעצמ‪ .‬זה‬
‫שאומר שאנשי בעצ לא חיי‪ ,‬אלא עושי את החיי‪ ,‬מפעילי את החיי‪ ,‬גורמי לדברי להתרחש במקו לתת‬
‫לחיי להתרחש‪.‬‬
‫לחיות את החיי באמצעות ההפעלה‪ ,‬המאמ‪ %‬והיוזמה דומה למי שלוקח גלעי של אבוקדו‪ ,‬הול‪ #‬לנגר ומבקש ממנו שיכי‬
‫לו גבעול‪ ,‬ואז לוקח תפאורה של עלי‪ ,‬צובע אות ומאמי שיש לו צמח של אבוקדו‪ .‬והאד כל הזמ עובד על האבוקדו‬
‫שלו‪ ,‬כמו שהוא עובד על החינו‪ #‬שלו‪ ,‬כמו שהוא עובד על התואר שלו‪ ,‬על המקצוע שלו‪ ,‬כמו שהוא עובד על התפתחות שלו‪.‬‬
‫דברי בהחלט הולכי ותופחי‪ ,‬אבל ה לא צומחי מבפני‪ ,‬ה לא אורגניי‪ ,‬ה לא חלק ממנו‪ ,‬זה לא הוא‪ ,‬זה לא‬
‫אמיתי‪ ,‬זה לא אותנטי‪ .‬ההבדל בי זה ובי 'לחיות' באמת הוא אדיר‪ ,‬כמו ההבדל בי תפאורה של אבוקדו ואבוקדו שצומח‬
‫מבפני‪ .‬האד האותנטי ברגע שהוא מפסיק לעשות הוא מתרחש‪ .‬האד האותנטי‪ ,‬ברגע שהוא מפסיק להשתדל ולעשות‬
‫
הוא קורה באמת‪ .‬כמו הריו‪ :‬האישה חשה שמשהו בתוכה קורה ומתרחש‪ ,‬ללא התערבותה‪ .‬כ‪ #‬צרי‪ #‬להיות הדבר בי‬
‫האד לבי חייו‪ :‬עליו לקו בבוקר ולהרגיש שמשהו חי בו‪ .‬מה שחי בנו בפני הוא פיקדו בידינו‪ .‬עלינו להיות קשובי‬
‫אליו‪ ,‬להרגיש אותו‪ ,‬לתת לו להיות‪.‬‬
‫החיי זה לא אנחנו‪ ,‬החיי ה הגלעי שבתוכנו ואנו הגנני‪ .‬כותב היידיגר ב"מכתב על ההומניז" עמ' ‪" :29‬האד‬
‫אינו אלא הרועה של הישות"‪.‬‬
‫זה רעיו מוזר וזר‪ ,‬שכ מקובל לחשוב שאנחנו זה הדבר‪ ,‬א‪ #‬הגנ הפ‪ #‬בעצ לגידול‪ .‬במקו שאנחנו נהפו‪ #‬למשניי למה‬
‫שחי בתוכנו הפכנו לעיקר בעיני עצמנו‪ .‬האגו הפ‪ #‬לעצמיות‪ ,‬העצמיות החליפית במקו העצמיות האמיתית שהיא הישות‬
‫הפנימית‪.‬‬
‫הקורא בודאי ישאל‪" :‬בסדר‪ ,‬אז מה אני עושה ע זה?" בזאת יחטיא למעשה את ההבנה של כל העניי‪ .‬כל מה שהוא 'צרי‬
‫לעשות ע זה' זה לתת לזה לשקוע פנימה‪ ,‬לחכות שמשהו בתוכו יעשה ע זה משהו‪ .‬כמו שנאמר על ידי המורה ב"ז‬
‫באומנות הקשת" )אויג הרינגל( לתלמידו המצליח לבסו' להרפות משליטת כוח הרצו על פעולת הירי בקשת‪" :‬עכשיו זה‬
‫קרה דרכ"‪.‬‬
‫על הקורא להתייחס אל הרעיונות המוזרי המובעי כא באותו האופ‪ :‬לקחת אות ולהתנתק מה ולדעת שה לא‬
‫מכווני אליו‪ ,‬אלא אל משהו בתוכו‪ ,‬כמו שכאשר אנו משקי צמח איננו מתכווני לצמח שמעל לאדמה אלא לאותו חלק‬
‫של הצמח שנמצא מתחתיה ובתוכה‪ ,‬חבוי במחשכיה‪ .‬האדמה כבר תדאג להזי את הצמח‪ ,‬ובאותו האופ תת ההכרה תדאג‬
‫לעצמה‪ .‬אבל במקו המצב הטבעי והמבור‪ #‬הזה –ניצב האגו שלנו‪ ,‬שהפ‪ #‬לרכושני‪ ,‬בי הישות הפנימית שלנו לבי המציאות‬
‫
כשי
גימל בשער הבסיס –וחוט' לידיו כל דבר המבקש להיכנס לתוכנו תו‪ #‬שהוא שואג‪" :‬מה אני עושה ע זה?" במילי‬
‫אחרות הפכנו לדומיננטיי מידי לגבי החיי שבתכנו‪ ,‬במקו צנועי וקשובי לגביה‪.‬‬
‫כאשר האגו חומס כל הזמ את החיי מ הישות הפנימית האד בעצ לא חי באמת‪ .‬כאשר יפנה האגו את מקומו‬
‫ויאפשר לישות לקלוט את המסרי מ העול דר‪ #‬הריקנות שנוצרה במקו בו שכ האגו נוכל לחיות באמת‪ ,‬להעביר‬
‫דרכנו חיי‪ .‬אד שכל ימיו הדביק עלי של אבוקדו‪ ,‬במקו לתת לגלעי שלו לצמוח מגיע יו אחד לגיל שבעי‪ ,‬מביט‬
‫אחורה על חייו ועושה את חשבו הנפש‪ .‬א הוא נמצא ברגע של גילוי עצמי אמיתי הוא מגלה בחרדה שמאז היותו ילד ב‬
‫חמש לא היה לו כלו‪ .‬חייו עברו בהתעסקות רבה סביב מאווי האגו ותובענותו‪ ,‬במרו‪ %‬אחר קריירה‪ ,‬גידול משפחה‪,‬‬
‫לימודי‪ ,‬צפייה בטלוויזיה‪ ,‬הישגי‪ ,‬תענוגות‪ ,‬שררה‪ ,‬מי והשבעת צרכי הגו' השוני‪ ,‬ובניסיו בלתי פוסק להשביע את‬
‫רצונ של אחרי ולהתנהג בהתא למקובל‪ .‬כפי שכותב הרמב" ‪" :‬סיפוק צרכי הגו הוא אמצעי להיפטר ממועקה‬
‫המסיחה את האד מתכליתו"‪ .‬אבל כשאד שואל‪ :‬אפוא אני בכל זה? אפוא החיי שלי שהתרחשו? מה קרה לחיי‬
‫שלי? התשובה היא שברוב המקרי לא קרה לה ואית כלו‪ .‬כשהאד מסיר את מסכותיו ונפרד מתפקידיו השוני‬
‫במחזה חייו הוא נוכח שנשאר בלי כלו‪ .‬זה הדבר הנורא ביותר של החיי‪ ,‬כלומר שאפשר לפספס אות‪ .‬כי לעשות‬
‫משפחה‪ ,‬לעשות קריירה‪ ,‬לעשות הו‪ ,‬לעשות תואר זה לטפח את הקליפות‪ .‬אלה דברי שיכולי להתרחש בצד הדר‪,#‬‬
‫כתוספת‪ ,‬כאקסטרה‪ ,‬א‪ #‬לא כדבר העיקרי‪ .‬כשאד מתחת‪ ,‬או עובד‪ ,‬או לומד‪ ,‬או עוסק בתחביבי‪ ,‬או פעיל בתחו זה או‬
‫אחר אז הוא פעיל‪ ,‬א‪ #‬מה קורה לו בפנימיותו? בתו‪ #‬תוכו אמורה הישות שלו‪ ,‬ללא שו קשר למעשיו‪ ,‬לצמוח כל הזמ‬
‫לקראת איזושהי בשלות פנימית מסוימת‪ ,‬שאפשר לקרוא לה בשלות רוחנית‪ .‬האד נמצא כא כדי לצמוח לקראת משהו‪,‬‬
‫הישות שלו אמורה לצמוח לקראת מפגש ע משהו‪ .‬צמיחה פנימית לא יכולה להיות צמיחה לקראת קריירה או הצלחה‬
‫פוליטית‪ ,‬כי שתיה לא באות בבפני ואי לה קשר ע מה שחי באד כפוטנציאל מולד‪ .‬רק צמיחה פנימית יכולה להוביל‬
‫למצב של בשלות‪ .‬וכל צמיחה חייבת להגיע לפרי‪ ,‬כי בסופו של דבר האד חייב להותיר מאחוריו משהו‪ ,‬לבטא את הישות‬
‫שלו באיזושהי דר‪ #‬אינדווידואלית‪.‬‬
‫א כי הביטוי של הישות הוא אינדיווידואלי‪ ,‬הדר‪ #‬אל הישות זהה עבור כל בני האד‪ .‬משמעותה להרפות‪ ,‬לא לעשות כלו‬
‫ולתת לדברי להתרחש‪ .‬הרעיו הזה‪ ,‬של 'לא לעשות'‪ ,‬הוא האתגר הגדול ביותר של האד בכלל ושל האד המודרני בפרט‪,‬‬
‫המוצא בעשייה מפלט מ הריקנות‪ .‬האתגר –א כ
אינו 'לעשות'‪ ,‬אלא‪' :‬לא לעשות'‪ ,‬כדי לאפשר למשהו בתוכנו‬
‫להתרחש‪ .‬כ‪ #‬כדוגמא‪ ,‬קורה בשטח החינו‪ .#‬ההורי החרדי‪ ,‬השאפתניי או עמוסי רגשות האש שואלי את עצמ "מה‬
‫נוכל לעשות למע ילדינו" ויוזמות העשייה שלה מיתרגמות לדומיננטיות המדכאה את הישות של הילד‪ .‬האתגר הגדול של‬
‫החינו‪ #‬זה להיות מסוגל לשאת את חוסר העשייה ביחס לילד‪ ,‬לתת לו לצמוח דר‪ #‬הטעויות שלו לקראת הגשמת עצמו‪ .‬ג‬
‫הקושי להישאר ע שאלות לא פתורות ולהיות במצב של חוסר
ידיעה דוח' אותנו לעשות‪ :‬ליזו‪ ,‬למצוא תשובות‪ ,‬לספק‬
‫פתרונות מיידיי‪ .‬קשה לשאת את התסכול שבשאלה תלויה ועומדת ועל כ אנחנו ממהרי להצמיד לה תשובה‪ ,‬שאינה‬
‫בהכרח התשובה האמיתית לשאלה ‪ ,‬אלא המענה לתסכול שלנו‪ ,‬לחוסר יכולתנו לשאת את השהות שמבקשת לה השאלה‪.‬‬
‫למעשה כל התרבות המערבית מבוססת על יוזמה‪ ,‬על דחיפה ועל עשייה‪ ,‬ובכ‪ #‬מתגלי פניה ה'גבריי' של התרבות‪.‬‬
‫האספקט ה'גברי' הוא תמיד אקטיבי ודוחפני יותר מאשר האספקט הנשי‪ .‬התרבות המודרנית התרחקה מ האספקט הנשי‬
‫שבה‪ ,‬המאפשר הפריה‪ ,‬הריו ולידה‪ ,‬השראה התהוות ויצירה‪ ,‬ואימצה את האספקט הגברי‪ .‬הגבריות העודפת הזו מחניקה‬
‫ומדכאה את המרכיב הנשי ובעשותה כ‪ ,#‬היא מדכאה את תהלי‪ #‬צמיחתה של הישות האינדיווידואלית‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫החברה שלנו לא יכולה לראות בחוסר עשייה משהו נכו‪ .‬אבל כשאנו מתבונני בטבע אנו נוכחי שהטבע לא עושה אלא‬
‫מתרחש‪ ,‬לא דוח' אלא מתהווה‪ .‬אנחנו יודעי שבכל מה שקשור לטבע‪ ,‬דברי צומחי יפה מאוד בלעדינו וכל מה שאנחנו‬
‫יכולי לעשות זה לסייע לתהלי‪ #‬על ידי הסרת המכשולי‪ ,‬והלא ג אנו חלק מ הטבע‪.‬‬
‫כמוב‪ ,‬שיש הבדל בי אי עשייה שמקורה בבטלה לבי אי עשייה לצור‪ #‬הבשלתה של הישות‪ .‬הראשונה היא הימנעות‪,‬‬
‫השנייה היא אומנות‪ ,‬אמנות מאוד קשה‪ .‬ראשית‪ ,‬כי קשה להפסיק לעשות ושנית‪ ,‬כי ג כשאנחנו חושבי שאנחנו לא‬
‫עושי עדיי כל הזמ אנחנו עושי משהו‪ .‬רק א נאפשר לעצמנו לחוות את הריקנות שבאי העשייה ולעבור דרכה אולי‬
‫יבליח משהו שהיה חסו בתוכנו ויצליח להשתחרר החוצה‪.‬‬
‫הדברי הללו‪ ,‬אינ חדשי כמוב‪ ,‬ונאמרו ונכתבו כבר בעבר‪ ,‬למשל בפיסיקת הקוואנטי ש המדע בעצ מבטל את‬
‫עצמו‪ ,‬היש הוא אי והאי הוא יש‪ .‬או האמנות המודרנית‪ ,‬בי א היא בתיאטרו האבסורד‪ ,‬המחול המודרני‪ ,‬המוסיקה‬
‫הדיסהרמונית או הציור שנקרא אבסטרקט‪ ,‬או אוונגרד‪ ,‬יצירות אלו ה יצירות שאו מנסות לבטל את האמירה של עצמ‪ ,‬או‬
‫להראות את חסר המשמעות מאחורי המשמעות לכאורה של מה שנראה‪ ,‬למתבונ ביצירה במוזיאו – זה נראה כגיבוב חסר‬
‫פשר‪ ,‬א‪ #‬יש פשר והפשר הוא שאי פשר‪ ,‬שאי בשביל מה‪ ,‬העשיה האמנתית באה לבטל את עצמה‪ .‬בז היפני ע זאת זה‬
‫יותר קונסטרוקטיבי‪ ,‬זה לא נהיליז ויאוש לשמו‪ ,‬כא יש מטרה‪ ,‬המטרה היא הארה והיא מושגת קוד כל על ידי ביטול‬
‫העשייה המאולצת‪ ,‬זו שלא נובעת מ הריקנות של הישות‪ .‬לז חשיבות מרובה בעניי המסע אל הישות הפנימית‪ .‬הז מדבר‬
‫רבות על החשיבות שבאי
העשייה ועל תחושת הטיפשות מוחלטת שעל האד לחוש ברגע שהוא מנסה לגרו למשהו במקו‬
‫להניח לה לקרות‪ .‬הז מנסה ליצור מצב בו יחדל האד לנסות להשתדל להבי‪ ,‬כדי שיוכל לפנות בתו‪ #‬עצמו מקו‬
‫להארה‪.‬‬
‫שואל התלמיד‪:‬‬
‫"אי אפשר לבטא את השקט?"‬
‫עונה המורה‪ :‬לא אבטא אותו כא"‪.‬‬
‫"היכ תבטא אותו?"‬
‫"אמש בחצות אבדו לי שלוש אגורות ליד מיטתי"‪.‬‬
‫או‪:‬‬
‫"מורי‪ ,‬איפה הדר?"‬
‫"כא לפנינו‪".‬‬
‫"מדוע איני רואה אותה?"‬
‫"א אתה כה שקוע ב'אני' לא תוכל לראותה"‪.‬‬
‫"ובכ‪ ,‬א אני איני יכול לראותה‪ ,‬הא אתה יכול?"‬
‫"כל עוד קיימי 'אני' ו'אתה' אי אפשר לראות את הדר"‪.‬‬
‫"אהה! כאשר נעלמי 'אני' ואתה' אז אפשר לראות את הדר!"‬
‫"א אתה ואני לא נהיה‪ ,‬מי יראה?"‬
‫מסביר דוג‪:‬‬
‫"ללמוד את דר הבודהה‪ ,‬פירושו ללמוד את עצמ‬
‫ללמוד את עצמ‪ ,‬פירושו לשכוח את עצמ‬
‫ולשכוח את עצמ‪ ,‬פירושו להיות מואר )לאשר את עצמ( על ידי הדברי כול‬
‫להיות מואר )לאשר עצמ( על ידי הדברי כול‪ ,‬פירושו להשיר גופנפש של ושל אחרי‬
‫תחילה‪ ,‬כשאתה מבקש את האמת‪ ,‬אתה מרחיק עצמ ממנה‪.‬‬
‫א כשתהיה אתה האמת‪ ,‬מייד תהיה לאד הקמאי"‪.‬‬
‫האד ניח בשני סוגי של כוחות‪ .‬יש לו כוחות הנובעי מיכולותיו ומכשריו השוני ויש לו ג כוח עמוק וחזק ממנו‪ ,‬החי‬
‫בתוכו‪ .‬כאשר מנסה האד לדחו' ולהפעיל את עצמו בעזרת כשריו‪ ,‬הוא מגיע פחות רחוק מאשר כשהוא נות לכוח הפנימי‬
‫שלו להנחותו‪.‬‬
‫הכוח הפנימי הזה יכול להיקרא בכל מיני שמות‪ :‬נפש‪ ,‬נשמה‪ ,‬ישות פנימית‪ ,‬הוויה פנימית‪ ,‬ישות אינטליגנטית וכו'‪ ,‬א‪ #‬אי‬
‫ספק בדבר אחד )וזו אולי הנקודה המרכזית של הספר(‪ :‬הכוח האלוהי או שגרירו חי בתוכנו כפוטנציאל גולמי )ועליו‬
‫להיוולד ולהתפתח כמו עובר(‪ .‬אנו צריכי לאפשר לכוח האלוהי הזה להיות‪ ,‬ולשחרר אותו בתוכנו כדי שיוכל להדרי‬
‫אותנו מבפני‪.‬‬
‫כא נכנס לתמונה רעיו "אי העשייה" שדנו בו קוד‪ .‬לא לעשות משמעו להרפות שליטה מודעת‪ ,‬להגיע למצב בו נרשה‬
‫לעצמנו "להעל" מעט‪ ,‬נרפה את אחיזתנו הדומיננטית במושכות השלטו על עצמנו ונאפשר לכוח הפנימי להיכנס לפעולה‬
‫ולהפעיל את הכשרי שלנו‪ .‬ברגע שזה קורה משהו בתוכנו יורה את הח‪ %‬והח‪ %‬תמיד פוגע במטרה‪.‬‬
‫"יו אחד שאלתי את המורה‪" :‬כיצד יכולה הירייה להשתחרר א 'אני' איני עושה זאת?"‬
‫"'זה' יורה"‪ ,‬ענה לי‪.‬‬
‫"כבר שמעתי זאת מפי פעמי אחדות‪ ,‬ועל כ אשאל אחרת‪ :‬כיצד אני יכול להמתי לירייה מתו שכחה עצמית‪ ,‬א‬
‫ל'אני' אסור בכלל להיות נוכח ש?"‬
‫"'זה' נתו בשיא המתח?"‬
‫"ומי הוא או מהו 'זה'?"‬
‫"כשתבי זאת באחד הימי לא תהיה זקוק לי עוד‪ .‬ואילו נתתי ל רמז וחסכתי ל את ההתנסות האישית‪ ,‬הייתי הגרוע‬
‫מכל המורי וראוי היה לגרש אותי מכא‪ ,‬ובכ‪ ,‬אל נדבר בזה עוד‪ ,‬אלא נתאמ!"‬
‫‪.....‬‬
‫‪20‬‬
‫יו אחד‪ ,‬לאחר ירייה שלי‪ ,‬החווה המורה קידה עמוקה והפסיק את ההוראה‪" :‬כרגע ירה 'זה'‪ ",‬אמר‪ ,‬כשאני מסתכל בו‬
‫בתדהמה‪ .‬כשירדתי לסו דעתו‪ ,‬נבצר ממני להסתיר א שימחתי הפורצת‪.‬‬
‫"מה שאמרתי‪ ",‬אמר המורה בנימה מחמירה‪" ,‬לא היה שבח‪ ,‬אלא קביעת עובדה‪ ,‬קביעה שאינה נוגעת ל‪ ,‬ולא ל‬
‫החוויתי קידה‪ ,‬מפני שאינ אש בירייה זו‪ .‬הפע הכחדת את עצמ‪ ,‬ובשיא המתח לא הייתה ל כל כוונה‪ .‬הירייה נשרה‬
‫ממ כפרי בשל‪ .‬המש באימוני‪ ,‬כאילו לא קרה דבר!"‬
‫‪....‬‬
‫"חושש אני‪ ,‬שכבר איני מבי דבר‪ ,‬ואפילו הדברי הפשוטי ביותר מתבלבלי‪ .‬הא אני דור את הקשת‪ ,‬או שהקשת‬
‫היא הדורכת אותי לשיא המתח? הא אני פוגע במטרה‪ ,‬או שהמטרה היא הפוגעת בי? הא 'זה' הוא רוחני כשנראה‬
‫בעיני הגו‪ ,‬וגופני‪ ,‬כשבראה בעיני הרוח? הא הוא ג זה וג זה‪ ,‬או א אחד משניה? כל זה‪ ,‬הקשת‪ ,‬הח)‪ ,‬המטרה‬
‫ואני נבלעי זה הזה‪ ,‬ושוב איני יכול להפריד ביניה‪ .‬אפילו הצור להפריד ביניה נעל‪ ,‬שכ ע לקיחת הקשת ליד‬
‫הכל ברור וחדמשמעי ומצחיק בפשטותו‪"...‬‬
‫"סו סו‪ ",‬הפסיק אותי המורה‪" ,‬חצה אות המיתר‪".‬‬
‫אויג הריגל‪" ,‬ז ואמנות הקשת"‬
‫זה כאילו שיש בתוכנו מעי פוטנציאל גלו של כוח גרעיני‪ ,‬אבל אנחנו מתעקשי להפעיל את עצמנו בכוח מכאני בלבד‪ .‬כל‬
‫עוד נפעיל את עצמנו מכאנית הכוח הגרעיני לא יכול להיכנס לתמונה‪ .‬במילי אחרות‪ :‬האד‪ ,‬הנמצא לרוב בפאזה‬
‫המכאנית שלו‪ ,‬מסוגל לעבור לפאזה גרעינית‪ ,‬אבל בשביל לעלות לדרגה הזו עליו להיות מסוגל לוותר קוד כל על הפאזה‬
‫המכאנית ולהאמי שיש משהו אחר בתוכו שיכול להפעיל אותו ובאופ הרבה יותר של‪ ,‬חזק ומדויק‪ .‬אותו 'משהו' נמצא‬
‫לרוב בתוכנו במצב בלתי מפותח‪ ,‬חסו על ידי אגו שתלט המקנה לנו תחושת 'אני' כוזבת‪ .‬האגו‪ ,‬שהתנחל לו במקו‬
‫הישות הפנימית המדוכאת‪ ,‬אינו אלא מצבור של יצרי שגדלו פרא‪ ,‬שרידי ילדות שלא פינו מקומ לישות הפנימית‪ .‬כלומר‬
‫האד שבוי בידי האגו שלו‪ ,‬במקו להיות משוחרר בידי הישות שחיה בפני‪.‬‬
‫אנחנו חושבי דר‪ #‬האגו‪ ,‬מרגישי דר‪ #‬האגו‪ ,‬עושי באמצעות כוח האגו וחיי מתוק' מה שהאגו מכתיב לנו‪ .‬כשאד‬
‫חושב באמצעות האגו ולא באמצעות המהות המפרה של הישות הפנימית‪ ,‬חשיבתו עקרה‪ ,‬רציונאלית‪ ,‬אינטלקטואלית‪,‬‬
‫דעתנית‪ .‬זוהי חשיבה בעלת אופי 'זכרי' אקטיבי ומכאני‪ .‬הז בודהיז מנסה להגיע לחשיבה הוויתית עמוקה באמצעות‬
‫טכניקה של מדיטציה‪ ,‬שמטרתה להניח למחשבה לשוטט מבלי לעגו בשו מקו‪ ,‬לחוות את ייסורי הגסיסה של האגו‬
‫המחשבתי הזכרי‪ ,‬עד שמשהו מבפני יתחבר אל המחשבה ויאיר אותה‪ ,‬ואז יחווה האד הארה מחשבתית‪ ,‬או אינטואיציה‬
‫מופלאה‪ .‬מלמול של מנטרה חסרת פשר מכניס את האד למעי היפנוזה עצמית‪ ,‬המרדימה את המוח המודע‪ ,‬את הזכר שכל‬
‫הזמ מחפש פעילות‪ ,‬ומאפשרת חלל‪ ,‬דרכו תוכל הנשיות המחשבתית
לזרו‪ .‬אפשר לומר‪ ,‬שמטרת ההיפנוזה או המדיטציה‬
‫היא להרדי את הסוהר האספקט ה'גברי' של החשיבה כדי לאפשר לשבויה האספקט ה'נשי'‪ ,‬התת
הכרתי‪ ,‬לצאת‬
‫לחופשי ולתקשר דרכנו‪.‬‬
‫חוסר האמו שלנו בכוח הפנימי הטמו בכל אחד מאתנו בא לביטוי ג ביחסנו לילדינו‪ :‬מרגע שנולדו אנו ממהרי לעורר‬
‫לפעילות ומציפי את חושיה‪ ,‬מוח ורגשותיה בשלל גירויי במקו להמתי עד שיבשילו כשרותיה מבפני‪ .‬אנו‬
‫חושפי אות טר זמנ בפני עוצמות של גירויי החזקות מדי לדרגת הבשלות אליה הגיעו על פי גיל‪ .‬כ‪ #‬ה פוגשי את‬
‫העול בוסריי‪ ,‬בלתי מוגני ובלתי מגובי מבפני‪ ,‬ומה שחמור יותר הוא שהחשיפה המוקדמת הזו 'שורפת את הפיוזי'‬
‫שלה ואוטמת אות‪.‬‬
‫אלברט איינשטיי התייחס לכ‪ #‬בהומור ובציניות‪:‬‬
‫"לפעמי אני שואל את עצמי‪ :‬כיצד זה קרה‪ ,‬שדווקא אני גיליתי את תורת היחסות?‬
‫לדעתי סיבת הדבר טמונה בכ‪ ,‬שאד מבוגר נורמלי לא יתחיל לחשוב על בעיות מרחבזמ‪ .‬הוא מניח שהבי אות מזמ‪,‬‬
‫בילדותו‪ .‬אני‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התפתחתי מבחינה אינטלקטואלית באיטיות כזאת‪ ,‬שרק בגיל מבוגר התחלתי לחשוב על מרחב‬
‫וזמ‪ .‬ברור‪ ,‬שחדרתי לבעיות אלה עמוק יותר מאשר אות אנשי שהתפתחו באופ נורמלי בילדות"‪.‬‬
‫אד לא יכול לבטא את ייחודו באמת‪ ,‬בטר התחבר אל הישות שלו והמסע אל הישות עובר דר‪ #‬הריקנות‪ .‬רק אחרי שעבר‬
‫האד את המסע דר‪ #‬ריקנות‪ ,‬דר‪ #‬האי רק אז יכול וצרי‪ #‬לבוא הביטוי האישי‪ .‬אחרי ההריו והלידה הפיסיי אנחנו‬
‫צריכי לעבור תהלי‪ #‬נוס'‪ ,‬של מעי הריו ולידה ישותיי‪ .‬וא הישות אמורה להיוולד‪ ,‬על האגו למות‪.‬‬
‫לו היה התהלי‪ #‬של לידת הישות מתרחש באופ אורגני לא היה צור‪ #‬לחוות את מות האגו ואת הריקנות של האי‬
‫שבעקבותיו‪ .‬א‪ #‬מאחר וזה המצב‪ ,‬זה המצב כרגע‪ ,‬לפני המפגש ע הגלעי של הישות‪ ,‬עשבי הבר של האגו נובלי‪ ,‬בהעדר‬
‫הזדהות רגשית ומעורבות רגשית ע הצד הסובייקטיבי של חיי הרגש והיצר שלנו‪.‬‬
‫הכתוב כא‪ ,‬בפרט‪ ,‬והכתובי בספר זה בכלל מנסי לגעת באפשרות של לתת לישות להיות‪) .‬התייחסות לקליפות‪,‬‬
‫לדמוני המקיפי את הישות ומשבשי וחוסמי את קליטת המציאות אל הישות‪ ,‬ואת זרימת הישות את המציאות‬
‫ואנשי אחרי בספרי הבא‪" :‬בצל הדמוני שבתוו‪.("#‬‬
‫‪21‬‬
‫ד‪ .‬הגשמת הישות‬
‫רקע‬
‫א יש גלעי וא האד מחובר אליו‪ ,‬עדיי עליו להוציאו מ הכוח אל הפועל‪ .‬ההוצאה לפועל של המהות הפנימית של‬
‫האד‪ ,‬נקראת הגשמת הישות‪.‬‬
‫"חובתו האמיתית היחידה של האד היא להגשי את ייעודו‪ .‬כל הדברי אינ אלא דבר אחד‪".‬‬
‫פאולו קואלו‪ ,‬האלכימאי‪ ,‬כתר‪ ,1995 ,‬עמ' ‪25‬‬
‫"האד יכול להיות מאושר רק כאשר הוא מממש את הפוטנציאל שלו‪ ,‬כשהוא מוציא אל הפועל את כל מה שנמצא בו‬
‫בכוח"‪.‬‬
‫יוסטיי גורדר "עולמה של סופי" עמ' ‪105‬‬
‫הגשמה העצמיות‪:‬‬
‫אנשי שוני זה מזה מבחינת מהותו ועוצמתו של הפוטנציאל הטמו בה‪ ,‬או העוצמה הנפשית שלה‪ .‬פוטנציאל הוא‬
‫מונח חשוב‪ ,‬שכ זהו למעשה המלאי שיש לאד‪ ,‬חומר הגל הנתו לו מלידה‪ .‬אי שני אנשי שיש לה את אותו‬
‫הפוטנציאל‪ ,‬ויכולי להיות הבדלי אדירי בי אד לאד באופי ומהות הפוטנציאל שטמו בה‪ .‬ההבדלי הללו‬
‫בפוטנציאל העוצמה הנפשית משולי להבדלי שבי פוטנציאל ההתלקחות והבעירה של חומרי שוני‪ ,‬כמו למשל‪ ,‬פח‪,‬‬
‫נפט‪ ,‬גז או אורניו‪ .‬באופ דומה שונה ג הפוטנציאל הנפשי מאד לאד‪ .‬ע זאת‪ ,‬לא נית להערי‪ #‬את עוצמתו של‬
‫הפוטנציאל בטר עבר מ הכוח של הפועל‪ ,‬בטר התממש‪ .‬עד שלא יתרחש עימות אי אימות‪ ,‬אי אפשרות להערי‪#‬‬
‫ולהשוות את עוצמת ואיכות הפוטנציאל‪ .‬אצל בעלי חיי הסכנה היא שמוציאה את פוטנציאל העוצמה החייתית החוצה‪.‬‬
‫בחומרי הבעירה ניצו‪ %‬או חו או חיכו‪ .#‬אצל בני האד ברוב המקרי הפוטנציאל נותר בלו וגלו לרוב עד הסו'‪.‬‬
‫שני דברי צריכי לקרות כדי שהפוטנציאל יתממש‪ .‬האחד‪ :‬הבשלתו ממצב של זרע קשה ודחוס למצב של נבט מתפתח‪,‬‬
‫והשני תירגומו החוצה בדר‪ #‬כלשהי‪ .‬בהעדר שני אלה נית להתייחס לבני האד כאילו ה שווי‪ ,‬ושההבדלי העיקריי‬
‫ביניה אינ אלה פרי חינו‪ ,#‬השקעה או נסיבות סביבתיות שונות‪ .‬זו הנטייה הרווחת בתרבות ה'פוליטיקלי קורקט'‬
‫הנוכחית‪ ,‬כל דבר אחר יגרור מחאות מקיר לקיר‪ .‬תהיה זו צביעות לבוא ולהגיד שיש הבדלי בגובה בי אד לאד‪ ,‬ושיש‬
‫הבדלי במנת המשכל‪ ,‬בצבע או בכשרו אבל ביחס לנפש הכל‪ ,‬כביכול‪ ,‬שווי‪ .‬אני חושב שזו רק התחסדות לבוא ולהגיד‬
‫את זה‪ .‬ישנ בפירוש הבדלי בעוצמות ובאיכויות של הנפש‪ .‬כמו שיש אנשי ע עוצמות אינטלקטואליות שונות ועוצמות‬
‫מיניות שונות כ‪ #‬ישנ אנשי ע עוצמות נפשיות שונות‪ .‬הנקודה היא שבסופו של דבר אתה נולד ע מה שיש ל‪ #‬ויש מעט‬
‫מאד חופש ביחס למה שאתה יכול לעשות מעבר למה שכבר יש ל‪ ,#‬וכל מה שאד יכול בעצ לעשות‪ ,‬הוא רק להגשי או‬
‫לא להגשי את מה שכבר טמו בו‪.‬‬
‫חסימת הפוטנציאל הנפשי‬
‫לא רק הפוטנציאל קובע את הרמה אליה יכול אד להגיע ‪ ,‬אלא ג השאלה עד כמה הפוטנציאל הזה מודחק וחסו ‬
‫כלומר באיזה מצב הוא וכמה הוא רחוק מתחילת תהלי‪ #‬השחרור שלו‪ .‬הדר‪ #‬מזרע לע‪ %‬ארוכה הרבה יותר מאשר הדר‪#‬‬
‫משתיל ר‪ #‬לאותו ע‪ .%‬כ‪ #‬למשל‪ ,‬אד ע רמת הדחקה גבוהה אול ע פוטנציאל נפשי נמו‪ #‬מדחיק הרבה‪ ,‬אבל מדחיק‬
‫משאלות קטנות‪ ,‬לא נמרי וסוסי משתוללי אלא חתולי קטני‪ .‬הפוטנציאל של הרוב הממוצע הוא כשיח בגובה חצי‬
‫מטר ואי לה בעיה להדחיק וה מדחיקי הרבה‪ ,‬וג א לא הדחיקו הרבה אז כל מה שיגדל לה בגינה זה לא מי יודע‬
‫מה‪ .‬לחלק קט מהאוכלוסייה יש פוטנציאל נפשי אדיר ולה יהיה קשה יותר להדחיק‪ ,‬כי ככל שהפוטנציאל חזק יותר‪ ,‬כ‪#‬‬
‫חזקות יותר העוצמות הרגשיות והנפשיות המודחקות‪ .‬אחד ההבדלי בי אד שמדחיק לא
כלו לב אד שמדחיק הרבה‪,‬‬
‫הוא שזה שאינו מדחיק לא יוצא מופסד מהעניי‪ ,‬אבל זה שהצליח להדחיק סוס משתולל הנזק הפנימי שנגר לו הוא‬
‫אדיר‪ .‬בהדחקה גלומה עוצמה אדירה המסוגלת‪ ,‬בהשתחררה‪ ,‬להניע דברי‪ .‬החומרי המודחקי צברו כוח מעצ היות‬
‫דחוסי מתחת לפני השטח‪ ,‬מעצ שלילת יכולת לבוא לידי מימוש‪ .‬כלומר‪ ,‬ההדחקה מעצימה את העוצמה )לא האיכות(‬
‫של הפוטנציאל הנפשי‪ .‬רובנו מדחיקי דברי כאלה ואחרי‪ ,‬אבל יש הבדל בי מי שמדחיק נמר ומי שמדחיק שפ‪ .‬אד‬
‫המדחיק דברי בסדר גודל של נמר דומה למי שמכוו‪ %‬בחוזקה קפי‪ %‬אדיר‪ ,‬העשוי אולי יו אחד להזניק אותו כמו טיל‬
‫קדימה‪ .‬ע זאת‪ ,‬הרבה יותר קשה להגשי פוטנציאל לאחר הדחקה מסיבית‪.‬‬
‫יש גישה שאומרת שהחיי בעיקר ה רוחניי ויש דר‪ #‬אחת נכונה לאד לחיות את חייו‪ ,‬והיא הדר‪ #‬הרוחנית‪ ,‬ועל כל‬
‫האנשי לשאו' לחיות בדר‪ #‬דתית או רוחנית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לפי מה שנאמר כא הדר‪ #‬הרוחנית מתאימה רק למי שכשיר‬
‫לצעוד בה‪ .‬אלה ה אנשי אשר יש לה מה שנקרא 'נשמה יתרה' ותעצומות נפש )פוטנציאל נפשי(‪ .‬הבעיה היא שישנ‬
‫רבי שמגיעי לדר‪ #‬הזו כשה חסרי תעצומות נפש אבל מלאי בבעיות נפשיות‪ .‬אנשי אלה מוליכי את עצמ שולל‬
‫לחשוב ששיגיונותיה הרומנטיי ואשליות רוח ה משהו רוחני‪ .‬ברגע שההדחקה נפתחת‪ ,‬רק אז האד יכול לגלות מה‬
‫ה תעצומות הנפש האמיתיות בה ניח‪.‬‬
‫כא לא תמו הבעיות בדר‪ #‬להגשמה נפשית‪ .‬לא זו בלבד שלא כל אחד מסוגל להגיע לרוחניות‪ ,‬אלא שג אלה שיש לה‬
‫הפוטנציאל לכ‪ ,#‬כלל לא בטוח שיגיעו לכלל הגשמה‪ .‬חלק ילקו בהפרעות נפשיות‪ ,‬חלק יושמו ללעג ולקלס וחלק גדול‬
‫מה סת לא יגיע‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫רוב האנשי לא זקוקי בכלל לרוחניות‪ .‬אנשי בכלל לא צריכי את הרוחניות‪ ,‬ה צריכי את האמת‪ ,‬דהיינו להבי ‬
‫מהי העסקה? מה ש המשחק? מה קורה? על מה ה החיי? אנשי צריכי את האמת הקיומית‪ .‬רוב האנשי צריכי‬
‫לחיות ע העניי של הגשמה נפשית במקו העניי של צרכנות של ההנאה בי של רוחניות ובי של גשמיות כדר‪ #‬חיי ‬
‫וזה העניי‪ .‬למעשה‪ ,‬הרבה פעמי השאיפה להתעלות הרוחנית היא עוד פ‪ ,‬אשלייתי או שיקרי‪ ,‬של צרכנות וסגידה להנאה‪.‬‬
‫לא כ‪ #‬הוא כשמדובר בהגשמה נפשית‪ ,‬כי כא מדובר בתזה האומרת שמה שחי ב‪ ,#‬זה מה שתגשי‪ .‬א חיה ב‪ #‬רוחניות‬
‫אתה תגשי אותה ובמילא תגיע לדר‪ #‬רוחנית‪ .‬וא חי ב‪ #‬פוטנציאל אומנותי – תוכל לממש אותו‪ .‬חיי רוחניי ה ער‬
‫מוס‪ ,‬אקסטרה‪ ,‬א הגשמה נפשית היא בסיס לקיו בוגר‪ .‬אחד הדברי הקשי ביותר זה לבוא לאנשי השואפי אלי‬
‫רוחניות ולהגיד לה‪ ,‬לא כול נועדו לדר‪ #‬המל‪ ,#‬לדר‪ #‬הרוחנית‪ .‬שהעול מלא שבילי ומעט מאוד דרכי ראשיות ורוב‬
‫האנשי נועדו לצעוד בשבילי‪.‬‬
‫לא רק שהחברה שלנו כלל לא בנויה לאפשר לאנשי רוחניי להגיע למיצוי שלה‪ ,‬אלא שהיא כלל לא בנויה לאפשר‬
‫ולעודד מימוש פוטנציאל אישי אלא על שרשרת של פונקציות חברתיות‪ .‬בהתחשב בכ‪
#‬לחשוב שכול מתאימי לרוחניות ‬
‫זו רומנטיקה‪ .‬על א' זאת‪ ,‬כל אד בעצ מסוגל להתחבר לרוחניות‪ ,‬ברגע שהוא יכשיר את הקרקע הנפשית‪ .‬השאלה אינה‬
‫רוחני או לא רוחני‪ ,‬אלא באיזו עוצמה‪ .‬כול יהיו רוחניי א ה יגשימו עצמ מבחינה נפשית‪ ,‬כל אחד ביחס לניצו)‬
‫הישות הטמו בו‪ .‬כל אד שמגשי את עצמו נפשית מממש את הרוחניות שלו‪ ,‬אבל עוצמה של זו תלויה בפוטנציאל הרוחני‬
‫שהיה גלו בו מלכתחילה‪ .‬אי ב אד שאי בו פוטנציאל רוחני‪ ,‬אול הסקאלה הרוחנית מתפרשת מאפס ועד אי
סו'‪,‬‬
‫בשונה מהסקאלה הפיזית המוגבלת בהרבה‪ .‬הדבר משול לנר‪ :‬הדונג ממנו עשוי הנר משול לגו' הפיסי‪/‬רגשי‪/‬מנטלי שלנו ‪,‬‬
‫הפתילה היא הישות הפנימית או הפוטנציאל הנפשי והלהבה המתלקחת היא הרוחניות‪ .‬כאשר הפתילה לא נקיה דומה‬
‫הדבר למעצורי‪ ,‬הדחקות או הפרעות המונעי מבעדנו להתחבר אל הישות‪ .‬מירוק הפתילה מ הספיחי שדבקו בה הרי זה‬
‫דומה לתיקו הנפש – ואז היא תבער‪ .‬הפתילה תבער אצל כל ב
אד‪ ,‬אול יש להבה ויש להבה‪ .‬יש פתיל עבה ויש פתיל‬
‫דק‪ .‬יש פתיל קצר ויש פתיל ארו‪ ,#‬ויש פתיל שעשוי חומרי מיוחדי במינ‪.‬‬
‫כ‪ #‬שכאשר מדברי על רוחניות אנחנו בעצ מדברי על להבה‪ ,‬שעוצמתה תלויה באיכות הפתיל‪ ,‬בפוטנציאל הנפשי‪ .‬להביא‬
‫את הפתילה למצב של הידלקות זו הגשמה נפשית ואז ממילא תתרחש רוחניות‪ ,‬כ‪ #‬שש המשחק אינו רוחניות אלא ש‬
‫המשחק הוא הגשמה נפשית‪ .‬אמנ כאשר רוחניות הופכת לש המשחק היא אכ הרבה יותר אטרקטיבית‪ ,‬א היא בעיקר‬
‫אטרקטיבית לאנשי שבורחי מהגשמה נפשית‪ ,‬החוששי לפגוש את האמת הפנימית שלה‪ ,‬כי ה לא יכולי‬
‫להתמודד ע הכאב וחוסר נוחות שבשחרור ההדחקות וקילו' שכבות ההגנה ‪.‬‬
‫הגישה הרומנטית )כלפי חיי רוחניי( אומרת "בואו נחיה ע אלוהי" )ואז הכל יהיה נהדר(‪ ,‬בשעה שהגישה האנטי‬
‫רומנטית אומרת "סליחה‪ ,‬אבל רוב בני האד בכלל לא נועדו להגיע לאלוהי"‪ .‬הגישה הרומנטית תקפה ביחס לרוחניות‬
‫למרות שלגבי תחומי אחרי בחיינו אנו מוכני להודות בהימצאותה של היררכיה טבעית‪ .‬הרוחניות היא מצר‪ #‬זול‪,‬‬
‫הדתות פותחות את שעריה בפני כל אחד ומי שנשרו ממסגרות שונות בחיי נקלטי בברכה במסגרות רוחניות שונות‪.‬‬
‫בסופו של דבר הופכי המשעולי הרוחניי והדתיי לבתי מחסה לאנשי שלא הצליחו בשו מקו אחר‪ .‬הרוחניות‬
‫הופכת למקלט של פליטי החברה‪ ,‬בה רבי שאינ מאוזני מבחינה נפשית ואחרי‪ ,‬שאולי בער בה ניצו‪ %‬רוחני ‪ ,‬א‪#‬‬
‫ספגו כל כ‪ #‬הרבה מכות מהחיי עד שה כבר לא כשרי לשו רוחניות‪.‬‬
‫גורדיי'‪ ,‬במשפט שעשוי להישמע מאוד מקומ אמר‪ ,‬שההבדלי בי אד לאד עשויי להיות גדולי יותר מאשר ההבדל‬
‫בי המי האנושי לבעלי החיי‪ .‬גורדיי' כיוו בדבריו בעיקר להבדל העצו בי אות אנשי ש"התעוררו" לחייה‪ ,‬שמימשו‬
‫את הפוטנציאל הנפשי הטמו בה – לבי אלה שנותרו שקועי בשינה עמוקה‪ ,‬שחייה מבוססי על מסכת של פעולות‬
‫ומחשבות ברמה המכאנית‪ .‬ישנה ג דר‪ #‬נוספת‪ ,‬פחות פופולארית‪ ,‬להסביר את כוונתו של גורדיי'‪ .‬בעיקרו של דבר גורדיי'‬
‫האמי שישנ הבדלי ניכרי ברמה הבסיסית ובאיכות של הפוטנציאל של אנשי שוני‪ .‬לא הכל שווי‪ ,‬זו למעשה‬
‫משמעות הדבר‪ .‬הכל יכולי לממש את הפוטנציאל שלה – אבל התוצאות‪ ,‬או ההישגי מותני מראש בעוצמה המולדת‬
‫של הפוטנציאל האישי‪ .‬רעיו מסוג זה יקומ עליו מתנגדי שיבואו לטעו‪ ,‬בש ה'פוליטיקלי קורקט'‪ ,‬שהוא חדור גזענות‪.‬‬
‫למה הדבר דומה? למי שמתעקש לבוא אל לערמה של זרעי שוני ולהגיד לה‪" :‬מי מכ שיתאמ‪ %‬יותר לצמוח יגיע‬
‫ללבלוב יותר משובח‪ .‬מי שיעבוד על עצמו וישקיע – יגיע להיות ע‪ ;%‬מי שיתבטל יהיה רק צמח חד שנתי‪ ,‬או פרח בר"‪ .‬זה‬
‫לא עובד בצורה כזאת‪ .‬ראשית‪ ,‬משו שזרע )מוחשי או נפשי( אינו יכול להתאמ‪ %‬לצמוח – הוא יכול לצמוח א יהיו לו‬
‫התנאי המתאימי לכ‪ .#‬שנית‪ ,‬זרע של שושנה א יצמח‪ ,‬יצמח להיות שושנה‪ ,‬וזרע של גזר יצמח להיות ת גזר וזהו‪ .‬לכ‪,‬‬
‫לא כל מי שמצטר' לדר‪ #‬רוחנית או דתית מובטח לו שיעשה רוחני או שיגיע להארה רוחנית‪ .‬הדבר משול יותר לבורסת‬
‫הימורי מאשר להשקעה סולידית‪ .‬אד יכול להשקיע ברוחניות במש‪ #‬שני‪ ,‬לספוג חומר‪ ,‬לקרוא ספרי – ולא להגיע‬
‫לעול לרמה רוחנית אמיתית מאחר וזה לא נמצא בפוטנציאל שלו‪.‬‬
‫מה שהכי מפריע להגשמה נפשית זה השקר העצמי‪ ,‬המוביל להשתקעות בפנטזיה לגבי מי שהיינו רוצי להיות‪ ,‬במקו‬
‫לגלות מי אנו באמת‪ .‬מיכלאנג'לו אמר שאי הוא יוצר פסל‪ ,‬אלא מגלה אותו מתו‪ #‬האב‪ .‬הוא היה מביט בגוש השיש ומנסה‬
‫להרגיש מה היא הדמות הכלואה בפני‪ .‬לאחר מכ היה מסלק את חתיכות השיש המיותרות וכ‪ #‬גואל את הדמות משבי‬
‫האב‪ .‬ההתמודדות ע ההגשמה הנפשית היא קשה‪ ,‬כי האמת אודות הפוטנציאל של עצמנו טמונה תחת שקר האגו‪ ,‬וכל‬
‫הקושי הוא לחפש היכ האגו והפנטזיות שלנו מכסי על פני מה שאנחנו באמת‪ ,‬ולמצוא היכ אנו לא אותנטיי ואיפה אנו‬
‫מחפפי זה המבוא להגשמה נפשית‪ .‬מפני שאד לא יכול להגשי את עצמו אלא א כ הוא מתמודד ע הפנטזיה‬
‫שמחפה על מה שחי בו באמת‪ .‬הפנטזיה‪ ,‬או השקרי שאנו מספרי לעצמנו על מי שאנחנו מביאי לכ‪ #‬שאנו חיי בעצ‬
‫חיי חליפיי‪ ,‬חיי בה מחפה התדמית שהמצאנו לעצמנו על העובדה שלמעשה לא צמחנו מבפני‪.‬‬
‫אחד השקרי העצמיי הנפוצי בנוגע לרוחניות הוא השקר של "כבר הגעתי לזה"‪ .‬קשה מאוד לקבל את זה‪ ,‬שלמעשה לא‬
‫רק שלא הגעת – אתה בס‪ #‬הכל מי שעדיי אפילו לא הגשי את עצמו‪ ,‬שלא לדבר על רוחניות‪ .‬הרבה יותר קל לקבל את‬
‫הרעיו שאלוהי אוהב אות‪ #‬ושומר עלי‪ ,#‬שעלי‪ #‬א‪ #‬למלא את המצוות והכל יהיה בסדר‪ .‬אחד הדברי הנוראי שעושות‬
‫הדתות הוא שה הופכות את הרוחניות ל'מצר‪ #‬החודש' ומציעו רוחניות כתחלי' להגשמה עצמית‪ .‬כשהשכינה )כלת‬
‫הרוחניות( מככבת בתשדירי פרסו נוצצי‪ ,‬עוטה ביקיני זעיר פונה אל הצרכ הקט של הרוחניות והדתיות ומבטיחה לו‬
‫כי 'כל זה יכול להיות שלו' רק א 'יקנה' את המותג שה מציעי‪ .‬הדתות הממוסדות‪ ,‬הכתות האזוטריות וחברות העיד‬
‫החדש הממוסחרות –באות אל הב
אד ועושות לו עיניי‪ ,‬אומרות לו‪" ,‬בוא תצטר' אלינו"‪ .‬ואז במקו להתעסק באתגר‬
‫‪23‬‬
‫שעמו יש לו קושי אמיתי והוא‪ :‬להגשי עצמו הוא מדמה בנפשו שהוא בדר‪ #‬אל חתונה ע השכינה‪ .‬זה חטא גדול מפני‬
‫שעדי' שיהיה מה שהוא אמור להיות ושהרוחניות תישמר עבור אלה אשר באמת יכולי להגיע אליה‪ ,‬מבלי שתצטר‪ #‬לעטות‬
‫על עצמה חצאית מיני ולקרב אליה את אלה שלא מסוגלי להגשי עצמ ברמה שלה‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬רוחניות היא דבר הנתו מראש באד )דרגת הרוחניות( רק שבכל המקרי היא נמצאת בפוטנציה‪ .‬הנפש היא ברת‬
‫צמיחה והבעיה היא לא בכ‪ #‬שהאד אינו רוחני‪ ,‬אלא בכ‪ #‬שהוא לא גאל את פוטנציאל הישות שלו שנמצא קבור בתחו‬
‫הנפש‪ .‬ברגע שאד מתחבר אל מרכז הכובד הפנימי שלו ונמצא בקשר ע חלק כלשהו של גלעי הישות הפנימית שלו‪ ,‬יכול‬
‫אותו גלעי להתחיל ולצמוח‪ .‬הוא מתחיל לקבל רשמי‪ ,‬לקבל גירויי‪ ,‬לקבל תשומת לב‪ .‬כמו שהמי מצמיחי את הזרע ‬
‫כ מצמיחה תשומת הלב את הישות הפנימית‪.‬‬
‫על פי גישה זו האד הרוחני שואב את העוצמה לרוחניותו לא מחיבורי עליוני דווקא‪ ,‬לא מאיזה כוח עליו‪ ,‬אלא דווקא‬
‫מבפני‪ ,‬מחיבור ע הישות העצמית‪ .‬אי ספק שרוחניות מחברת אל היקו והעול כמו שפרח מתחבר אל האוויר והאור‪.‬‬
‫א‪ #‬האוויר והאור לא מעניקי לו חיוניות‪ ,‬עוצמה ויציבות את אלה הוא שואב מ האדמה‪ .‬האור והאוויר ה ממד‬
‫שלקראתו הפרח רוצה לצמוח‪ .‬האדמה היא הבית‪ ,‬המעניק כוח וזהות‪ .‬כ‪ #‬האדמה לזרע וכ‪ #‬הישות הנפשית לנתיב הרוחני‬
‫של האד‪.‬‬
‫‪"...‬ככל שאד מתקרב להגשמת ייעודו‪ ,‬כ הול ונעשה הייעוד הזה הטע האמיתי לחייו אמר הנער בלבו"‪...‬‬
‫האלכימאי‪ ,‬פאולו קאולו‪ ,‬עמ' ‪65‬‬
‫מה שנאמר כא הוא‪ ,‬שהיחס בי הגשמה נפשית ובי רוחניות‪ ,‬הוא כפרופורציה שבי תהלי‪ #‬הצמיחה )הגשמה נפשית( ובי‬
‫הפרי )רוחניות(‪ .‬קוד באה ההגשמה הנפשית ורק אחר כ‪ #‬הרוחניות‪ .‬למעשה‪ ,‬כשמדובר באד‪ ,‬מדובר בתהלי‪ #‬של הבשלה‬
‫וצמיחה ממושכת‪ ,‬משלב הזרעו
פוגש
את הביצית‪ ,‬עד להבשלה רוחנית מלאה‪.‬‬
‫בתהלי‪ #‬זה קיימי שלושה שלבי‪ ,‬שלב גופני‪ ,‬נפשי‪ ,‬ורוחני‪.‬‬
‫‪ .1‬גופני‪:‬‬
‫עד גיל ‪
13‬בער‪
#‬מבשיל הגו' ויחד עמו היצרי‪ ,‬והדחפי הבסיסיי‪ ,‬זה הוא השלב הגברי המוחצ‪ ,‬הפור‪ %‬אל החיי‬
‫וכובש בה חלקה‪.‬‬
‫‪ .2‬נפשי‪:‬‬
‫כא מבשילה המהות‪ ,‬הפני‪ ,‬הזהות האישית‪ ,‬זה הוא חלק מהותי
הכרתי‪ ,‬הוא ר‪ ,#‬נשי‪ ,‬ומופנ יותר מ החלק הקוד‪,‬‬
‫חלק זה קשור לפוטנציאל ולכשרו הגנטי של האד וזה לא צומח ברוב המקרי
ובמקומו לובשי מסכות חברתיות‬
‫שנראות כנפש בוגרת‪ ,‬א‪ #‬מתחתיה ממשיכי יצרי ודחפי של ילד‪ ,‬שנשארו אינפנטיליי א‪ #‬צמחו פרא‪ ,‬מתחת למעטה‬
‫החברתי הבוגר‪.‬‬
‫‪ .3‬רוחני‪:‬‬
‫חלק זה בא לידי הבשלה וביטוי אוטומטית
כשהחלק הנפשי מקבל משקל ומרכז כובד‪ ,‬ואז הוא עובד דר‪ #‬הנפש‪.‬‬
‫עוצמת הרוחניות כמו הרבה תכונות של האד
תלויה בתורשה‪ ,‬יש אנשי רוחניי מאוד ויש כאלה שכמעט בכלל לא‪ .‬א‪#‬‬
‫הרוחניות היא השלב השלישי ברקטה‪ ,‬שלב שרק בא לידי ביטוי לאחר שהנפש צומחת‪ ,‬וזה קורה לאחר שהאספקטי‬
‫הילדותיי‪ ,‬החייתיי‪ ,‬הייצריי‪ ,‬מרוסני 'נגזמי' ומאולפי כדי לפנות מקו לצמיחתה של הנפש‪ .‬ואז תיפסק ההמולה‬
‫הפנימית וישתרר שקט בחלל הד והיצר‪ ,‬אז ג נפסיק לחשוב באופ מקוטע‪ ,‬מקרי‪ ,‬אסוציאטיבי‪ ,‬ח ומהיר וישתרר‬
‫ערו‪ %‬דרכו נקלוט רעיונות והבנות מ המוח התת מודע‪ .‬אז מתבצע ההיפו‪ #‬המבור‪ ,#‬והכל עובר מפאזה שטחית וגופנית‪,‬‬
‫לפאזה עמוקה ונפשית‪ .‬ואז סו' כל סו'‪ ,‬הרוח יכולה להתרחש‪.‬‬
‫וכפי שגו' שונה מגו'‪ ,‬כ‪ #‬נפש שונה מנפש‪ ,‬ורוח שונה מרוח‪ .‬הגו' שונה במבנה‪ ,‬צורה וצבע‪ .‬הנפש שונה בנטייה‪ ,‬בפוטנציאל‬
‫היצירתי‪ ,‬ובכשרונות‪ .‬הרוח שונה בעוצמה ובשיעור הקומה‪.‬‬
‫‪“An artist is only an ordinary man with a greater potentiality—same‬‬
‫‪stuff, same make up, only more force. And the strong driving force‬‬
‫“‪usually finds his weak spot, and he goes cranked, or goes under .‬‬
‫‪D.H. Lawrence‬‬
‫"תכליתו של האד היא הוצאת השלמות המאחדת אותו מ הכוח אל הפועל"‪.‬‬
‫הרמב"‬
‫‪"True sanity entails in one way or another the dissolution of the normal‬‬
‫‪ego, that false self competently adjusted to our alienated social reality...‬‬
‫‪and through this death a rebirth, the ego now being the servant of the‬‬
‫"‪divine, no longer its betrayer.‬‬
‫‪R. D. Laing‬‬
‫‪24‬‬
‫חלק שני‪ :‬בפני‬
‫‪25‬‬
‫ה‪ .‬על האותנטיות‬
‫”‪“To thine own self be true, And it must follow, as the night the day, Thou canst not then be false to any man‬‬
‫)‪(Shakespeare 1564-1616‬‬
‫רקע‬
‫למה בכלל לכתוב על האותנטיות? אולי מאחר וזה הופ‪ #‬לקשה ולנדיר יותר לפגוש אד אמיתי החי את אמיתיותו‪ .‬עולמנו‬
‫הופ‪ #‬להיות‪ ,‬יותר ויותר‪ ,‬עול של תדמיות ומסכות הנמשל באופ כמעט אולטימטיבי על ידי הציווי החברתי‪ .‬עול בו אי‬
‫ער‪ #‬למי שאתה באמת‪ ,‬אלא למידה בה אתה מצליח לאמ‪ %‬לעצמ‪ #‬את התדמית שתאפשר ל‪ #‬להשתלב ולהתקד בהצלחה‬
‫במער‪ #‬החברתי‪ .‬בעול כזה פוחת משקלה של האמת הפנימית ושל היכולת לבטא אותה כלפי חו‪ %‬ועולה משקל הסגולי‬
‫של הישגי ביצועיי‪ :‬מה אתה מסוגל לעשות‪ ,‬מה השגת וכמה רחוק הגעת על פי אמות המידה הנהוגות‪ .‬מי שלא יכול‬
‫ל'שחק אותה' ומי שלא מסוגל לשי את רגשותיו ואת נטייתו האישית בצד‪ ,‬מועד להיכשל במרו‪ %‬המשוכות אל המיקו‬
‫הנחשק במער‪ #‬החברתי‪.‬‬
‫כותב אברה מנסב‪ #‬בספרו על יצירתו של היידגר‪" ,‬קיו ומשמעות" )עמ' ‪" :(46‬אי אפשרות לעקו' לגמרי את האופי הלא
‬
‫אותנטי של הקיו‪ ,‬והאותנטיות אינה ניתנת למימוש באופ מוחלט"‪ .‬ומוסי' על כ‪ #‬היידגר עצמו‪" :‬האותנטיות היא רק‬
‫מודיפיקציה‪ ,‬ולא ביטול מוחלט‪ ,‬של חוסר אותנטיות"‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שהדר‪ #‬אל האותנטיות חייבת לעבור דר‪ #‬הלא‬
‫אותנטיות‪ ,‬כפי שכותב מנסב‪" :#‬הלא אותנטיות היא הלא
להיות
עצמי אשר פועלת כאפשרות חיובית של הקיי כא והיא‬
‫שייכת לו ומכוננת אותו" )ש‪ ,‬עמ' ‪.(46‬‬
‫אותנטיות ופסאודו אותנטיות‬
‫אנשי אותנטיי הינ נדירי למדי‪ .‬אפילו אנו‪ ,‬כאשר אנו נמצאי בחברת ידידי קרובי עימ אנו מרשי לעצמנו‬
‫להיות עצמנו‪ ,‬איננו אותנטיי‪ .‬אריק בר‪ ,‬בספרו "משחקיה של בני אד" הצביע על תבניות תקשורת שבני אד‬
‫מקיימי ביניה‪ ,‬המשרתות אינטרסי סמויי והמעניקות רווחי סמויי לא פחות‪ ,‬שאינ אלא מעי משחק‪ .‬אנו‪ ,‬שאיננו‬
‫מודעי למשחקי שאנו משחקי ע אחרי – בטוחי שאנו אותנטיי לחלוטי‪ .‬ג האופ בו אנו מציגי את עצמנו חוש'‬
‫חוסר אותנטיות‪ .‬אנו מציגי לאחרי את תדמית עצמנו‪ ,‬לא את עצמנו באמת‪ .‬לעתי קרובות אנו ג משוכנעי שהתדמית‬
‫הזו משקפת נאמנה את מה שחי אצלנו בפני וזו הטעות‪ .‬אבל הבעיה האמיתית היא בכ‪ ,#‬שאי אנו יודעי למעשה מה‬
‫בכלל חי בנו בפני‪ ,‬שכ שכנענו את עצמנו שמה שאנו מקריני כלפי חו‪ %‬משק' את מה שיש בנו בפני‪.‬‬
‫פעמי רבות האותנטיות מיוחסת בטעות למצבי של פריקת עול והתפרעות פנימית‪ ,‬שהתאפשר כתואה מהתרת הרס של‬
‫האגו‪ ,‬א‪ #‬זו כמוב אינה אותנטיות‪ .‬בדר‪ #‬כלל מתלווה לכ‪ #‬המשפט‪" :‬קבל אותי כפי שאני"‪ .‬מצבי אלה שכיחי במיוחד‬
‫בשהותנו בקרב הקרובי לנו‪ ,‬במחיצת אנו חשי בטוחי מספיק כדי לשחרר את מנגנוני הביקורת והבקרה שלנו ולפיכ‪#‬‬
‫מרשי לעצמנו התבטאויות והתנהגויות משוחררות יותר‪ .‬א‪ #‬זו אינה אותנטיות‪ .‬לכל היותר מדובר כא על העדר העמדת‬
‫פני‪ .‬בהעדר העמדת פני מה שיוצא החוצה היא האנטי תזה להעמדת פני‪ ,‬שהיא אינה אותנטיות‪ ,‬כפי שאנטי תזה‬
‫לדיקטטורה אינה דמוקרטיה‪ ,‬אלא אנרכיה‪.‬‬
‫תחליפי החוויה האותנטית‬
‫‪"...‬על רקעה של פגיעות קיצונית‪ ...‬נעשה האד הבלתי אמיתי מומחה בהחבאה עצמית‪ .‬הוא לומד לבכות כשהוא עליז‬
‫ולחיי כשהוא עצוב‪ .‬לזעו על סיפוק‪ ,‬ולצהול על היעדרו‪' .‬כל מה שאתה רואה איננו אני' הוא אומר לעצמו‪ .‬אבל רק‬
‫בתו‪ ,‬ובאמצעות כל מה שאנו רואי הוא יכול להיות מישהו )במציאות(‪ .‬א פעולותיו אינ העצמי האמיתי שלו‪ ,‬הוא איננו‬
‫אמת‪ ,‬אלא לגמרי סימבולי וכפולמשמעות‪ ,‬אד דמיוני‪ ,‬פוטנציאלי‪ ,‬שבכוח ולא בפועל‪ ,‬אד 'מיתי'‪ ,‬ואז‪ ,‬א הוא חדל‬
‫פע מלהעמיד פני שהוא מה שאיננו‪ ,‬ומראה את עצמו כפי שהוא הוא איננו אאחד"‪.‬‬
‫ר‪ .‬ד‪ .‬ליינג‪" ,‬העצמי החצוי" עמ' ‪24‬‬
‫האזרח הממוצע‪ ,‬המרובע ‪ ,‬הבורגני‪ ,‬מחוק הפרצו' ב
זמננו סובל מחוסר אותנטיות‪ ,‬מניתוק מ הישות של עצמו‪ .‬את‬
‫מקומה של האותנטיות ממלאי שלושה תחליפי‪ :‬התחלי' הראשו היא העשייה והפעלתנות המכאנית‪ .‬התחלי' השני היא‬
‫הרציונליזציה והאינטלקטואליזציה והתחלי' שלישי הוא הרודנות החברתית‪.‬‬
‫א( התחלי של העשייה המכאנית‪:‬‬
‫בהיעדר חוויה אותנטית מוצא האד את מפלטו בהתמכרות לעשייה מכאנית ובחיפוש אחר פתרונות טכניי בנוסח 'אי‪#‬‬
‫לעשות מה'‪ .‬כביכול כל מה שחסר לו זה הידע‪ ,‬או התואר‪ ,‬הכס' או הטכניקה… ואז יתמלאו חייו‪ .‬ההתמסרות הזו‬
‫לפתרונות מכאניי‪ ,‬חיצוניי‪ ,‬מקורה בניתוק שמנותק האד מעצ הווייתו‪ ,‬ומכיוו שחסרה לו המהות הוא מפצה עצמו‬
‫בכמות‪ .‬דוגמא מובהקת לפתרו טכני הבא על חשבונה של המהות אפשר למצוא בדקדוק הרב שמדקדקת היהדות‬
‫האורתודוכסית בקיומ של מצוות והלכות‪ .‬החסידות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הבאה לעצי את היסוד האותנטי של אהבת הבורא ‬
‫מדגישה דווקא את הער‪ #‬של האמונה שבלב‪ ,‬מבלי להיעזר בקביי טכניי של 'עשה' ו'אל תעשה'‪.‬‬
‫ברמת הישות המאפשרת את החוויה האותנטית‪ ,‬אד יכול להיות ש או לא‪ .‬א הוא ש הכל קורה‪ ,‬וא לא כלו לא‬
‫קורה‪ .‬ולתו‪ #‬הכלו הזה נכנסת האופרציה המכאנית‪ .‬יותר מאי פע אנו חיי בדור של מהנדסי‪ ,‬רופאי‪ ,‬פסיכולוגי‪,‬‬
‫‪26‬‬
‫מורי כול עובדי ע בני אד בעול נטול ישות צמודי למודלי‪ ,‬שיטות וטכניקות שונות וחדשות לבקרי‪ .‬משו‬
‫מה אנו עדיי מאמיני שע הידע הבא‪ ,‬המחקר הבא‪ ,‬העצה הבאה‪ ,‬המודל הבא‪ ,‬התרגיל הבא‪ ,‬התכשיר הבא הכל יסתדר‪.‬‬
‫כשנגלה את החוויה האותנטית נמצא ש'להיות' זה הס החזק והממסטל ביותר‪ ,‬א‪ #‬ג הקו‪ %‬הכי דוקר בתחת‪ .‬לחיות‬
‫במלוא העוצמה משמעו לקחת אחריות על העובדה שאתה חי‪ ,‬לחוש את הפספוס ואת ההחמצה שבכל יו שעובר בו לא‬
‫נתת למה שרוצה להיות לבוא לידי ביטוי‪ ,‬להיגאל מגלות נצחית‪.‬‬
‫כלומר להיות אותנטי זה לחוש את החיי במלוא וע זאת לחוש את הזעקה של מה שאמור להיות מוגש בתוכ‪ ,‬כמטלה‬
‫שלא מאפשרת לנו לשקוע‪ .‬האד הלא אותנטי מחפש תחליפי לריקנות ומוצא את מפלטו בעשייה אובססיבית‪ ,‬שסימ‬
‫ההיכר המובהק ביותר שלה הוא השאלה‪' :‬אז מה אפשר לעשות?' ברמה של האותנטיות אי בכלל קיו לפתרונות‬
‫מכאניי של מה לעשות או אי‪ #‬לעשות‪ .‬יש רק קפיצת דר‪ #‬אל שלב גבוה יותר‪ ,‬שבו הדברי נעשי מעצמ‪ .‬הדר‪#‬‬
‫האותנטית היא לא ב'לעשות'‪ ,‬אלא ב'להיות'‪ .‬לתת מקו לישות‪.‬‬
‫ב(התחלי של האינטלקטואליז‪:‬‬
‫תחלי' נפו‪ %‬נוס' הוא לחוות את החיי באמצעות האינטלקט‪ .‬אול אי אפשר לחוות את עצמנו דר‪ #‬האינטלקט‪ .‬החוויה‬
‫נחווית באמצעות עצמה‪ ,‬באופ אינטימי ובלתי אמצעי‪.‬‬
‫אחת הבעיות של האד המודרני היא‪ ,‬שבמקו להיות מודע ) קשר בלתי אמצעי לישות הפנימית( הוא יודע‪ :‬אוס' ידע על‬
‫הישות‪ ,‬אבל עדיי מנותק מקשר ע הישות שלו עצמו‪ .‬להבנה האינטלקטואלית אי חשיבות אלא א נלווית אליה חוויה‪.‬‬
‫אול החוויה היא התנסות טעונה מאוד והאד המודרני נוטה לברוח ממנה באמצעות הדחקת רגשותיו‪ .‬כדי לחפות על‬
‫ההדחקה הזו הוא בורח שוב‪ ,‬הפע אל הרציונליזציה‪ :‬ההסבר השכלתני הנוח‪.‬‬
‫ג(התחלי של הקולקטיב החברתי‪:‬‬
‫כ‪ #‬או כ‪ ,#‬מפלט מכאני‪ ,‬או אינטלקטואלי הבעיה של האד המודרני היא שהוא לא מקבל את עצמו כמות שהוא‪ .‬הנורמה‬
‫החברתית מסייעת לחזק את המפלטי הללו‪ ,‬בעיקר בכ‪ #‬שהיא מעודדת את השיח והלהג הריקני‪ :‬זה האינטלקטואלי או‬
‫הענייני‪ ,‬הנעדר בדר‪ #‬כלל כל התייחסות לחיי העצמיי או הקיומיי של הזולת‪ .‬הגישה החברתית מטפחת גישה שלא‬
‫מתייחסת ל'אני' של האחר‪ ,‬לישות האינדיבידואלית שלו‪ ,‬דבר המצמק את הנוכחות של אותה ישות‪ .‬בחברה הזאת אי‬
‫מקו כל כ‪ #‬לישות אינדיבידואלית כי בני האד צריכי להתאי את עצמ לקונבנציה החברתית‪ .‬הדר‪ #‬היחידה שנותרה‬
‫ליחיד להתחמק מעט מ הרודנות של הרוב‪ ,‬היא להפו‪ #‬לפיגורה חברתית‪ ,‬לשופר החברה‪ ,‬למי שמור מעט מעל לרוב‬
‫הקונפורמי ויכול מתוק' מעמדו להרשות לעצמו קצת יותר חופש פעולה ומרחב מחיה‪ .‬החברה לא מקבלת את היחיד‬
‫כאוטונומיה לגיטימית בדיוק כפי שאיננו מקבלי את עצמנו‪ .‬ציוויי חיצוניי אונסי את הישות הפנימית‪ ,‬עד שאי לה‬
‫מקו והיא מתכווצת עד שהיא נעלמת‪.‬‬
‫"במודוס הלא אותנטי האד נספג לתו העול ואי הבחנה בינו לבי שאר בני האד‪ .‬זהו המצב השכיח של הקיו‬
‫האנושי‪ ,‬שבו מיטשטשי הגבולות בי האינדיבדואלי"‬
‫"העדר האותנטיות נוצר כתוצאה משליטת של האחרי‪ .‬ה'ה' שולטי בעצמי של הקייכא‪ .‬מכניז השליטה אינו‬
‫בעל אופי פיסי‪ ,‬אלא זו שליטה המושגת על ידי קביעת משמעות העול‪ ,‬הישי‪ ,‬העצמי ‪,‬הפרטי והקיו הכללי"‪"… ...‬כל‬
‫דבר נעשה נגיש בעזרת ההבנה הציבורית המקובלת‪ .‬לפיכ בהיות יחד היו יומי‪ ,‬כל אחד הוא האחר וא אחד אינו הוא‬
‫עצמו"‪.‬‬
‫"ה'ה' אינ מכלול של אינדיבידואלי שהקייכא פוגש בסביבתו‪ ,‬וא לא סובייקט אוניברסלי שהוא חלק ממנו‪.‬‬
‫ה'ה' הוא הקהל‪ ,‬ההמו האנונימי אליו שיי כל יחיד‪ ,‬ושנית להחלי בו כל אד באד אחר‪ ,‬או לייצג כל אד על ידי‬
‫כל אד אחר‪ .‬ה'ה' הוא האחר"‪.‬‬
‫"בחיי היויו ייחודו של קייכא אינו בא לידי ביטוי‪ ,‬העצמי שוקע במצולות הפומביות של ה'ה' האנונימי‪".‬‬
‫"אופי הגילוי הלא אותנטי הוא תוצאה של מצב קיומי‪ ,‬של נפילת ה'קייכא'‪ .‬בקיו הלא אותנטי האד הפרטי נתמ‬
‫ומעודד על ידי האחרי‪ ,‬היוצרי אווירה של שלווה ורוגע‪ ,‬בשל היותו מצב בו שאלות קיומיות זוכות לתשובות מוכנות‬
‫מראש… …אנו מכני 'תנועה' זו של הקיי כא אל תו ישותו – 'הידרדרות'‪ .‬ה'קייכא' מתדרדר אל מחו) לעצמו‪ ,‬אל‬
‫תו עצמו הסתמי‪ ,‬אל תו האפסיות והעדר הקרקע של היו יומיות הלא אותנטית‪ .‬ה'קיי כא' חווה את הנפילה‬
‫כהיבלעות בתו ההמו‪ .‬הנפילה של ה'קייכא' היא בריחה מעצמו‪ ,‬מהאפשרות להיות הוא עצמו‪ ,‬וכ להיבדל‬
‫מאחרי"‪.‬‬
‫אברה מנסב "קיו ומשמעות –מרטי היידגר על האד‪ ,‬הלשו והאמנות" עמ' ‪4041 -42‬‬
‫"ה'מי' אינו זה או אחר‪ ,‬לא הה עצמ‪ ,‬לא כמה אנשי‪ ,‬ולא הקבוצה הכוללת של כול‪ .‬ה'מי' הוא הסתמי‪ ,‬ה'ה'"‬
‫מרטי היידגר‬
‫‪“To be nobody-but-yourself--in a world which is doing its best night and day, to make‬‬
‫‪you everybody else--means to fight the hardest battle which any human being can‬‬
‫‪fight; and never stop fighting”.‬‬
‫‪E.E. Cummings‬‬
‫עד כא על אי‪ #‬אנו מציגי חסר אותנטיות‪ ,‬מה היא לא ועל תחליפי האותנטיות‪ .‬עד כא על אותנטיות על צד השלילה א‪#‬‬
‫מה היא כשלעצמה? אז אי‪ #‬מרגיש האד האותנטי? מה זה עבורו לחוות אותנטיות? אי‪ #‬זה מרגיש מבפני? ומהי בכלל‬
‫אותנטיות?‬
‫‪27‬‬
‫החוויה האותנטית‪:‬‬
‫א אותנטיות היא הרצו והיכולת להיות אני עצמי ברמה היותר עמוקה של המלה‪ ,‬ללא מסכות הסתרות או משחקי‪.‬‬
‫להיות עצמ – נטו‪ .‬הרי שלהיות אותנטי משמעו לחוות משהו ממקור ראשו‪ .‬וככל שהמקור לחוויה ראשוני יותר‪ ,‬כ רבה‬
‫יותר האותנטיות ועימה ג עוצמת החוויה‪.‬‬
‫הגדרה‪ :‬האותנטיות היא חוויה שהאד חווה‪ ,‬את עצמו או את זולתו מתו‪ #‬נאמנות מקסימלית למקור האובייקטיבי‪.‬‬
‫נתגלגלה לידי עבודה בש "הניתוח הפנומנולוגי של החוויה האותנטית"‪ ,‬מאת דבורה ריילי )הג'ורנל לפסיכולוגיה‬
‫הומניסטית‪ ,‬כר‪ 33 #‬מס‪ 2 .‬אביב ‪ 1993‬עמ' ‪ ( 71 49‬ואני מביא אותו כא‪ ,‬מתורג תו‪ #‬עיבוד קל‪.‬‬
‫"החוויה האותנטית היא חוויה אינטנסיבית‪ ,‬החופנת בחובה תחושה חזקה הנושבת מ הממד הנפשי‪ .‬בחוויה האותנטית‬
‫אי פיצול והבדלה בי הגו והרוח‪.‬‬
‫החווה את חווית האותנטיות נוכח במאה אחוז‪ ,‬מודע לעצמו ולמה או למי שנמצא אתו‪ .‬במצב זה האד יכול לבטא כמעט‬
‫הכל‪ :‬צחוק‪ ,‬בכי‪ ,‬פחד‪ ,‬תוקפנות וכו' וכ תמיד הוא מבטא ומחצי לגמרי את שחי בתוכו‪.‬‬
‫החוויה האותנטית היא כה ייחודית‪ ,‬עד כי קשה להביא לכדי ביטוי את טבעה המיוחד מבלי להזדקק למטאפורות‬
‫ואנאלוגיות כגו‪" :‬זה מרגיש לי כמו‪."..‬‬
‫ואוסי' מעט משלי ‪ :‬החוויה האותנטית יוצרת אצל מי שחווה אותה שינוי בולט ביחס למודעותו את העצמי‪ .‬האד חש‬
‫ערני‪ ,‬חושיו מחודדי‪ ,‬הוא שומע ורואה ביתר בהירות‪ ,‬חושב בצורה עמוקה ובהירה יותר והאינטואיציה שלו עובדת‪.‬‬
‫תגובותיו מותאמות לסיטואציה בה הוא נמצא ומבוססות על סינכרוניזציה והתאמה טובה בי מרכיבי המחשבה והרגש‪.‬‬
‫המודעות לתהליכי תקשורת בינאישית מתעצמת‪ ,‬כמו ג מודעות ביחס לעצמי‪ .‬לעתי קרובות חווה האד פריצת דר‪#‬‬
‫ביחס לידע שיש לו לגבי לעצמו‪.‬‬
‫בממד החלל האד מודע לחלוטי לקיומ של המרחב והחלל שמסביבו‪.‬‬
‫בממד הזמ האד הול‪ #‬לאיבוד בתו‪ #‬הזמ בו הוא נתו מבלי לחוש כלל את מהלכו‪.‬‬
‫סימני ההיכר של החוויה האותנטית ה‪:‬‬
‫
אינטנסיביות פנימית‪.‬‬
‫
התעצמות המרכיב הנפשי‬
‫
התעצמות של מודעות וערנות של העצמי‪ ,‬של האחרי ושל החוויה הספציפית המתרחשת לאד בזמ הנתו‪.‬‬
‫אנו גדלי בתחושה שכל הזמ אנחנו צריכי לענות על ציפיות‪ .‬עלינו להראות בצורה מסוימת‪ ,‬להתבטא בצורה מסוימת‪,‬‬
‫להיות בעלי ידע כזה או וכזה‪ ,‬בעלי רכוש כזה וכזה ובגיל מסוי עלינו להיות בעלי משפחה ובעלי נכסי וכיוצא באלה‪ .‬אי‬
‫דבר המנוגד יותר לאותנטיות‪ ,‬המסכ אותה יותר מאשר הניסיו לחיות לא בהתא למהותנו המקורית אלא בהתא‬
‫לציפיות של החברה והסביבה מאיתנו‪.‬‬
‫"התרומ מעל זמ וחלל‬
‫עבור דר העול‬
‫והיה לעצמ‬
‫עול בפני עצמו"‪.‬‬
‫סעיד אל די מחמוד‪ ,‬מתו סודות ג הורדי‪ 1320 1250 ,‬אחה"ס‬
‫"הכנות היא מבוא ללב‪ ,‬המצויה אצל מעוט מ הבריות‪ ,‬ואלו זו שאנו רואי ברגיל אינה אלא התחפשות מעודנת‪ ,‬כדי לזכות‬
‫באמו הזולת‪".‬‬
‫לה רושפוקו אמרה מס‪62 .‬‬
‫‪“About all you can do in life is be who you are. Some people will love you for you.‬‬
‫‪Most will love you for what you can do for them, and some won't like you at all”.‬‬
‫‪Rita Mae Brown‬‬
‫ו‪ .‬הילד הפנימי‬
‫‪“The child is father of the man” .‬‬
‫‪William Wordsworth‬‬
‫רקע‬
‫בכל אחד מאתנו חבויה מהות היולית‪ ,‬ראשונית‪ ,‬אבודה‪ ,‬לא מוכשרת ובלתי מעוצבת בכל אחד מאתנו מצוי הילד הקט‬
‫שבתוכנו הקשור לעצמי האותנטי שלנו‪ .‬חוויית האותנטיות כרוכה בניסיו לחוש את מהותו של הילד הקט הזה‪ ,‬להבי אותו‬
‫ולקבל אותו‪ ,‬מבלי 'לרדת' עליו‪ .‬בעצ מדובר כא על ניסיו להתחבר אל אות חלקי בתוכנו‪ ,‬שקשה לנו לקבל‬
‫מלכתחילה‪ ,‬החלקי אות אנו מנסי להצפי מעי כל‪ ,‬כי אלו החלקי 'המפשלי' שבנו‪ ,‬אלו ג החלקי הרגישי‬
‫והפגיעי והחלשי וג החלקי המבולבלי והלא מוכשרי – שבתוכנו‪.‬‬
‫הילד הקט הוא מה שאמיתי באד‪ ,‬מסביבו בונה כל אחד לעצמו חרושת שלמה של תדמיות ומיומנויות נרכשות‪ .‬אפשר‬
‫להגיד בפרפראזה‪ ,‬שמה שמיומ ונלמד באד )מה שאנו קוראי 'מבוגר'(‪ ,‬אינו אותנטי‪ ,‬שכ אינו מבוסס על התפתחות של‬
‫מה שאבוד בנו‪ .‬מה שאמיתי בנו זה גלעי קט של אובד ובלבול אותו אנו מנסי להסתיר כל הזמ מאחורי המסכות‬
‫הכבדות של המבוגר‪ .‬יש להבדיל בי בגרות הנובעת מהבשלה של הילד‪ ,‬שהיא בגרות אותנטית‪ ,‬לבי בגרות מזויפת שנועדה‬
‫להסתיר מאחורי מסכות של מיומנות וידע את הילד הקט והאבוד‪ .‬כמבוגרי למדנו לחשוב שאסור לנו להיות אבודי‪,‬‬
‫‪28‬‬
‫שתמיד עלינו לדעת הכל‪ ,‬להיות בשליטה‪ .‬מנקודת מבט זו נתפש הילד הקט שבתוכנו כמקור לבושה‪ ,‬שכ הוא מבולבל‪ ,‬לא‬
‫יודע בדיוק מה הוא רוצה‪ ,‬אבוד‪ .‬כמבוגרי התרגלנו לראות בילד הקט שבתוכנו מקור לתחושות של תסכול או כעס‪ .‬אנו‬
‫מוקיעי אותו‪ ,‬מתביישי בו‪ ,‬מנסי להחביא אותו‪ ,‬מנתקי את עצמנו ממנו "הילד הזה איננו אני"‪....‬‬
‫למרות השלומיאליות והחולשה של הילד הקט‪ ,‬הוא חלק מהותי ביותר של כל אחד מאתנו‪ ,‬כ‪ #‬שהתכחשות לו משמעה‬
‫התכחשות אל עצמנו‪ .‬הכרתי פע בחורה שבעלה הצעיר עבד בביוב‪ ,‬והיא אמרה שהיא כל כ‪ #‬אוהבת אותו עד שהיא רוצה‬
‫לחבק אותו אפילו כשהוא שב מעבודתו ע ידיי מלוכלכות ומסריחות‪ .‬כ‪ #‬ג לגבי הילד הקט שבתוכנו‪ ,‬צרי‪ #‬לאהוב אותו‬
‫למרות שהוא לא עונה על הציפיות שלנו‪ ,‬למרות שהוא חוזר ע ידיי מלוכלכות ומסריחות‪ ,‬לקבל אותו ולא לצפות ממנו‬
‫לדבר‪ .‬בעצ מדובר על כ‪ #‬שקשה לנו להכיר בכ‪ #‬שיש חלקי בתוכנו המייצגי משהו שתמיד יהיה מבולבל‪ ,‬אבוד‪ ,‬לא‬
‫יצלח‪ ,‬שונה כל כ‪ #‬מהתדמית שבנינו לעצמנו‪ ,‬שבה היינו רוצי להאמי‪ .‬הרעיו הזה שיש לנו‪ ,‬שעלינו להיות מושלמי‪,‬‬
‫שאסור לנו לפשל‪ ,‬להיכשל‪ ,‬להיות אבודי או להיראות לא יוצלחי הוא בדיוק הנקודה בה אנו לא מקבלי את הילד‬
‫הקט שבתוכנו‪ ,‬את זכותו לפשל וללכת לאיבוד‪ .‬כל עוד יתעקש האד שלא לקבל את החלקי האלה שבתוכו לא יוכל‬
‫להיות אותנטי‪ .‬האד יוותר בלתי בוגר מבחינה נפשית‪ ,‬אבל יתהל‪ #‬ע מסכה של מבוגר בקי ומוצלח וע חרדה מתמדת‬
‫שמא יתגלה הילד בפני‪ ,‬שתחתוניו מלוכלכי‪.‬‬
‫ע זאת‪ ,‬הילד הקט הוא בעצ אינפנטיל שלא יודע כלו מהחיי שלו‪ ,‬הוא לא מישהו חשוב שצרי‪ #‬לסגוד לו‪ .‬התודעה של‬
‫האד והידיעות שלו הרבה יותר חשובות‪ ,‬אבל עליה לנבוע ולזרו מתו‪ #‬ישותו‪ ,‬להיות מעוגנות בגלעי הפנימי והגולמי‬
‫המיוצג על ידי הילד הקט שבו‪ .‬כ‪ #‬שלא חשוב מה היחס של האד כלפי הילד הקט ולא משנה אפילו ממה נובע היחס הזה‬
‫כלפיו‪ ,‬מה שחשוב הוא לקבל אותו‪ ,‬להכיר בקיומו‪ ,‬להבי שכזה טבעו – לפשל ולהיכשל‪ .‬הדבר אמור ג לגבי יחסנו אל‬
‫אחרי‪ :‬אהבה אמיתית כלפי הזולת משמעה קבלה של הילד הקט שבו‪ ,‬על מוגבלותו‪ ,‬הטמבליות שלו‪ ,‬הפשלות והחולשה‬
‫שלו‪ .‬אהבה המקבלת ומתייחסת רק למסכת המבוגר הכוזבת אינה שלמה‪ ,‬ועוד פחות מכ‪ #‬אהבה המבוססת על הפנטזיה‬
‫שמעורר בנו הזולת‪ ,‬במנותק ממהותו האמיתית‪.‬‬
‫את הילד שבתוכנו יש לקבל כתשתית האינטימית והלגיטימית של הווייתנו ולהכיר בו‪.‬‬
‫א‪ #‬מאחר שאנחנו מתקשי לקבל את עצמנו‪ ,‬על החלקי הפחות נעימי ומוצלחי שבנו‪ ,‬אנו חווי ניתוק מ המהות‬
‫הפנימית לטובת הפסאדה החברתית ובדיוק בנקודה זו מתחילה להיפג האותנטיות‪ .‬ברגע שנאפשר למהות הזאת להיות‬
‫ונעניק לעצמנו את הזכות להיות אבודי‪ ,‬נקבל את עצמנו בחזרה ונוכל להתחיל לצמוח מבפני‪ .‬לא תתכ אותנטיות של‬
‫היחיד ללא הכרה‪ ,‬קבלה והתחברות אל הילד הקט הפרטי הטמו בתוכו‪ ,‬שדר‪ #‬עיניו נית לזכות בנקודת מבט חדשה‬
‫ורעננה על העול‪ ,‬על החברה‪.‬‬
‫לרוב בני האד יש גישה לא מאוזנת כלפי עצמ‪ .‬ה אמורי לספק לעצמ את המרכיב האבהי ואת המרכיב האימהי –‬
‫אבל הגישה האבהית מכריעה את הכ'‪ .‬האד דורש מעצמו‪ ,‬מקבל אל עצמו רק על תנאי‪" :‬לאחר שאעשה כ‪ #‬וכ‪ #‬אולי‬
‫אקבל את עצמי"‪ .‬אול כל אות דברי האמורי לעזור לו לקבל את עצמו )גישת א( לעול לא מתממשי או נגמרי‪:‬‬
‫"אחרי תעודת הבגרות"‪" ,‬אחרי התואר"‪" ,‬אחרי הנישואי"‪" ,‬אחרי המשכנתא"‪" ,‬אחרי הילדי"‪" ,‬אחרי החגי"‪ ...‬ובסופו‬
‫של דבר אנו מתקבעי במצב של חוסר קבלה עצמית כנקודת מוצא‪.‬‬
‫האני לא יראה את זהב העתיד‬
‫"האני לא יראה את זהב העתיד‬
‫אלא א יחזר על עקבותיו לעלטה‪,‬‬
‫יגהר על פגרו המוטל בעברו כבעבטיט‬
‫וינתק מעליו את עבותות החרטה‪.‬‬
‫לש כ ילבש צורת "הוא" כסרבל‪,‬‬
‫ונושא ארגז כלי כלי לב‪,‬‬
‫ינשי את הילד המזורר ונבהל‬
‫מבבואתו בראי מבט שאינו עולב‪.‬‬
‫הוא יאמר לו‪" :‬קו‪ ,‬מי שהיה אני‪,‬‬
‫צא לקלקל את חיי מבלי להיכל‪,‬‬
‫היה בור ויהיר‪ ,‬מעד ושגה‬
‫כי רק בכ יד אמצא מזוני‪,‬‬
‫רק א אסלח ל אהיה של‪.‬‬
‫הבט‪ ,‬אני שובר את השוט‪ ,‬אינני מלקה!"‬
‫אהרו שבתאי‪ ,‬מתו הלב‪ 32 ,‬סונטות‬
‫על הילד הפנימי וצמיחה פנימית‬
‫קבלת הילד הקט כמוה כלקיחת גלעי הישות הזעיר ושתילתו באדמת חיינו‪ .‬ממשהו שביר‪ ,‬גולמי‪ ,‬לא מעוצב‪ ,‬עדי‪ ,‬פגיע‬
‫וחסר יכולת תצמח הישות למשהו בעל קווי מתאר ברורי‪ ,‬בעל עוצמה‪ ,‬יחוד ויכולת עמידה‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫צמיחה אמיתית‪ ,‬אורגנית של הישות היא צמיחה פנימית‪ .‬משפט זה אמנ הפ‪ #‬לקלישאה ריקה‪ ,‬אבל במרבית‬
‫הקלישאות הריקות חי אי
פע משהו בעל ער‪ ,#‬לפני שהעטיפה האטרקטיבית משכה אליה את סוחרי התדמית‪ ,‬וגירשה‬
‫מתוכה את התו‪' #‬המיותר'‪ .‬כל המהפכות הקיצוניות העוברות על חוזרי בתשובה ושאר חוזרי אל הרוח ואל האמונה ‬
‫אינ בהכרח מעידות על צמיחה פנימית ‪ ,‬אלא אולי להפ‪ .#‬ההתנתקות הזו מחברי‪ ,‬שינוי דרסטי של סגנו החיי‪ ,‬לבוש‬
‫שונה ‪ ,‬כל אלו ה תפאורה של שינוי‪ ,‬לא השינוי האמיתי‪ .‬שינוי אמיתי אינו גלוי‪ ,‬הוא מקרי‪ ,‬הוא משדר‪ ,‬אבל אינו בא‬
‫לביטוי בסממני חיצוניי או במהפכות קיצוניות‪ .‬השינוי החיצוני‪ ,‬זה שמתרחש במסגרת הקולקטיב‪ ,‬זקוק למיסיונריות‪:‬‬
‫אלה המתמסרי לתפאורה של צמיחה פנימית זקוקי לגייס את כל העול לדר‪ #‬שלה‪ ,‬אולי כפיצוי‪ ,‬כניסיו לשכנוע‬
‫עצמי‪ ,‬כדי לגבות ולעבות מבחו‪ %‬את מה שאמור להתרחש רק בד' האמות החרישי של הישות הפנימית‪ .‬האד האותנטי‪,‬‬
‫השל ע הישות שלו אינו מיסיונר‪ .‬הוא לא משווק את הסחורה שלו‪ ,‬לא משנה לו ולא חשוב לו א אחרי יקבלו אותו‬
‫א לאו‪ .‬הוא נאמ לדרכו‪ ,‬משוקע בה‪ .‬ההיזקקות שלו למשוב אינה באה לחפות על ריקנות פנימית ואינה אגרסיבית או‬
‫מתלהמת‪ ,‬אלא היא צור‪ #‬פנימי חרישי לקבל את עצמו חזרה‪ ,‬לדעת שאינו עקר‪ ,‬שמשהו ממנו ממשי‪ #‬אצל אחרי‪ ,‬שיש לו‬
‫לא רק מרכז כובד ומסה קוונטית אלא ג הד קינטי‪ .‬כמוהו כשושנה בטבע‪ ,‬הפורחת ומבשמת האוויר מפינתה הנסתרת‪,‬‬
‫בל כל קשר למבקרי המודעי ליופייה וריחה או לאו‪ .‬היא תמשי‪ #‬לעשות את מה שהיא יודעת ולא תתאמ‪ %‬כלל כדי לחפש‬
‫אנשי שיריחו אותה ושיתפעלו ממראה‪.‬‬
‫"רובנו כמעט ולא צומחי‪ .‬משהו קורה לנו במהל חיינו‪ ,‬המעפש אותנו‪ ,‬הממית אותנו‪ .‬אי הזנה עמוקה פנימה"‪.‬‬
‫ג'ידו קרישנמורטי ‪INWARD FLOWERING‬‬
‫הכרה ב'ילד החורג'‬
‫רובנו מתנהגי כאילו אנחנו בעול אחד‪ ,‬א‪ #‬בעצ אנחנו בעול אחר‪ :‬מגיבי ופועלי בעול המודע
הרציונלי‪ ,‬אבל‬
‫באי בעצ מתו‪ #‬העול הבלתי מודע האמוציונלי‪.‬‬
‫אנו חושבי למשל שאנו מאוד רוצי לעשות דיאטה‪ ,‬א‪ #‬באופ לא מודע מנסי שלא לעשות ומגבי את עצמנו בשלל‬
‫תירוצי והצדקות‪ .‬מצב של פיצול בי שני מחנות המתנהגי באופ סותר‪ ,‬א‪ #‬המחנה המודע מנסה בדיעבד‬
‫ורטרואקטיבית להראות כאילו הכל הוא שושני‪ ,‬הכל נוש הרמוניה‪ .‬למה הדבר דומה? למדינה הפולשת למדינה אחרת‪,‬‬
‫ובא משרד החו‪ %‬ומסביר כי זה היה רק חצית גבול בטעות של קבוצת תיירי מבולבלת‪.‬‬
‫ואנחנו האני המודע )משרד החו‪ ,(%‬באמת ובתמי כבר מאמיני כי לא פלשנו‪ ,‬ומשכנעי עצמנו כי מדי החיילי ה סוג‬
‫של תלבושת תיירי אופנתית‪ .‬א‪ #‬בפני‪ ,‬מה לעשות‪ ,‬קיי פרא לא מאול'‪ ,‬ילד חסר משמעת‪ ,‬שלא מכיר בריבונות שלנו‬
‫וברצוננו‪ :‬הוא מלכל‪ ,#‬הוא מפשל‪ ,‬הוא לא עומד בהתחייבויות‪ .‬ואז באי אנחנו לכסות ולהסביר בעיקר לעצמנו‪ ,‬וזו‬
‫הבעיה הגדולה‪ :‬אנחנו כל הזמ מסתירי את האמת מעצמנו מכיוו שאי לנו כלל רצו להכיר בפרא הפנימי הזה ולהודות‬
‫שזה אנחנו האמיתי ולא ילד חורג‪ ,‬מעי דיבוק זמני שמיד יצא כלעומת שבא‪ .‬כל עוד לא נודה כי 'הילד הזה הוא אני' ‬
‫הילד הזה ישלוט בנו‪ .‬הנטייה הרווחת היא לנסות ולהתעל‪ ,‬להדחיק את אות היבטי של ה'אני' שאינ משביעי את‬
‫רצוננו ולצייר לעצמנו תמונת אני מחמיאה יותר‪ ,‬סלחנית יותר‪ .‬כאשר ה'אני' היצרי הרגשי‪ ,‬מתפר‪ %‬מפע לפע‪ ,‬אנו‬
‫מתייחסי לכ‪ #‬כאל טעות מצערת‪ ,‬בנוסח‪" :‬ע הקהל הסליחה‪ .‬אנו מבטיחי שהתקלה תתוק ולא תחזור על עצמה"‪.‬‬
‫כ‪ #‬חי האד ע ה'אני המסכ'‪ ,‬ע כלב האשפתות הזה שאת קיומו הוא מכחיש‪ ,‬חי בצד המואר והלגיטימי ומחפש‬
‫תירוצי כדי להסביר את הפאשלות של ה'אני' החורג‪ .‬מנסה לטוות הצדקות רציונליות מלומדות לאמת היצרית או‬
‫האמוציונלית‪ ,‬הבלתי סימפטית‪ .‬אול מה שבסופו של דבר אחראי להישגי ולתוצאות של חיינו‪) ,‬או להיעדר( הוא האני‬
‫הילדותי המודחק‪ .‬הוא היחידי המוביל למעשי‪) ,‬או להיעדר(‪ .‬האני המודע הוא נהדר בלספק הסברי המסברי את‬
‫האוז‪ ,‬א‪ #‬הוא אימפוטנט מושל ברגע שזה בא למשהו אמיתי וחלק מ הבגרות הוא לקחת אחריות על מעשי‪ .‬אד יכול‬
‫להגיד מכא ועד להודעה חדשה שהוא רוצה ללמוד לבחינה‪ ,‬אבל א הוא לא יושב ומתכונ‪ ,‬משמע שהוא לא רוצה ללמוד‪,‬‬
‫ואד בוגר נפשית לוקח אחריות על רצונו כפועל יוצא של מעשיו‪ .‬כ‪ #‬לפחות הוא ירוויח את הקשר ע עצמו וע חייו‬
‫ויהיה אותנטי‪.‬‬
‫"אני טמבל"‬
‫הילד הקט הוא מבולבל‪ ,‬נבו‪ ,#‬שקר‪ ,‬נהנת‪ ,‬פשל‪ .‬א‪ #‬כל זאת מכיוו שהוא לא מעוצב עדיי‪ ,‬לא יודע אי‪ #‬צרי‪ #‬לחיות‪,‬‬
‫בקיצור‪ :‬טמבל‪ .‬כל ילד הוא טמבל ביחס לתחכו‪ ,‬למיומנות וליעילות השוררי בעול המבוגרי‪ .‬ג בתוכנו חבוי טמבל‬
‫כזה‪ ,‬שה'טמבליות' שלו היא מרכז הכובד הקיומי של היותו ילד‪ .‬יש משהו מחס ביותר בלהכיר בכ‪ #‬שמאחורי התדמית‬
‫הבוגרת ומאחורי המסכה השקולה והרצינית אתה בעצ טמבל‪ .‬אנחנו מנופחי מדי ביחסנו לעצמנו )לפחות כלפי חו‪(%‬‬
‫והבעיה היא שלתדמית זו משקל כה מכריע‪ ,‬עד שלבסו' אנו מאמיני לתדמית המנופחת‪ ,‬שלא בטובתנו‪ .‬אנחנו צריכי‬
‫נואשות ליצור קשר ע הטמבל שבנו‪ ,‬כי כפי שידידות נוצרת דר‪ #‬עשיית שטויות ביחד כ‪ #‬ידידות ע עצמנו נוצרת על ידי‬
‫מפגש ע השטות'ניק שבנו‪.‬‬
‫למה הדבר דומה? לאד המוזמ לארוחת מלכי ומפט את עצמו קוד לכ‪ .‬הדבר הטוב ביותר שנית 'להביא' לארוחת‬
‫ערב זה את הרעב‪ ,‬וכ‪ #‬הדבר הטוב ביותר שנית להביא לניסיו החיי שעוד לפנינו זה את השלומיאליות והאידיוטיות‬
‫שלנו‪ ,‬את הטמבל‪ .‬אי אפשר לרכוש חכמה לגבי החיי‪ ,‬שכ זהו לימוד עקר ומלאכותי‪ .‬יש לבוא אל החיי כטמבל ואז‬
‫אפשר להחכי מתו‪ #‬החיי‪ .‬א נבוא אל החיי ע הטיפשות שלנו‪ ,‬ריקי ונקיי מכל יומרה או העמדת פני‪ ,‬נוכל לקד‬
‫ולהכיל את מה שה יביאו אלינו‪ ,‬אול א נקדי ונמלא את עצמנו בתחליפי חכמה לא יוותר בנו מקו לחכמה האמיתית‬
‫של החיי‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫אותו הדבר ביחס לאלוהי‪ .‬בהעדר מיידי של קשר ע האלוהי יצרנו לנו ממלאי מקו רבני‪ ,‬אלילי פופ‪ ,‬גורואי‪,‬‬
‫סופרי וכו'‪ .‬אבל דווקא הכמיהה הבלתי מסופקת‪ ,‬הנכונות לחיות ללא אלוהי‪ ,‬היא שתיצור את הוואקו הזה‪ ,‬את‬
‫הריקנות שלתוכה יכול משהו לבוא‪.‬‬
‫זה החוסר שקורא למלאות‪,‬‬
‫זו הטיפשות שקוראת לחכמה‪,‬‬
‫זו העילגות שקוראת לרהיטות‪,‬‬
‫זו ידיעת המוות שקוראת לידיעת החיי‪,‬‬
‫הצניעות שקוראת לתחושת הער‪ #‬העצמית‪,‬‬
‫החולשה שקוראת לעוצמה‪,‬‬
‫הבדידות שקוראת ל'ביחד'‬
‫והטמבליות לידיעה‪.‬‬
‫א לא נתמיד לזכור עד כמה אנחנו טמבלי לא נוכל לדעת‪ .‬כי כגודל הטמבליות כ גודל הפוטנציאל של התודעה‪ .‬אד כל‬
‫הזמ צרי‪ #‬להיות כל כ‪ #‬קרוב לטמבל שבו‪ ,‬לחיות עמו באינטימיות עצומה שכזו שזה ימשו‪ #‬אליו בכוח גדול את האנטי
‬
‫תזה‪ .‬אנו כמו מגנט לא נית לעזוב את הקוטב השלילי וללכת לחפש את הקוטב החיובי‪ .‬יש להיות דווקא נאמ מאוד‬
‫לקוטב השלילי‪ ,‬להיצמד אליו נואשות כדי שהקוטביות הנגדית‪ ,‬החיובית‪ ,‬תתמגנט אליו בכוח‪ .‬רק כ‪ #‬תבואנה אלינו‬
‫הערות‪ ,‬הפיכחו והידיעה‪.‬‬
‫)‪(To a student‬‬
‫‪“Dear Miss ---I have read about sixteen pages of your manuscript ... I suffered exactly the same treatment at the‬‬
‫‪hands of my teachers who disliked me for my independence and passed over me when they wanted assistants ...‬‬
‫‪keep your manuscript for your sons and daughters, in order that they may derive consolation from it and not‬‬
‫”‪give a damn for what their teachers tell them or think of them. ... There is too much education altogether.‬‬
‫)‪Albert Einstein, The World as I See It, The Wisdom Library, New York, 1949, pp. 21-22. (1‬‬
‫‪31‬‬
‫ז‪ .‬חיי פנימיי‬
‫רקע‬
‫בתור רקע בחרתי להביא הפע את שתי המובאות הבאות‪:‬‬
‫‪“What lies behind us and what lies before us are tiny matters compared to what lies within us”.‬‬
‫‪R. W. Emerson‬‬
‫"התקופה בה אנו חיי בה מתייחדת ‪ ,‬יותר מכל דבר אחר‪ ,‬על ידי אדנות ושליטה על העולמות החיצוניי‪ ,‬ועל ידי שכחה‬
‫כמעט מוחלטת של העולמות הפנימיי‪ .‬א אד מערי את ההתפתחות האנושית מנקודת המבט של הידע החיצוני‪ ,‬הרי‬
‫שאנו מבחינות רבות מתקדמי"‬
‫ר‪ .‬ד‪ .‬ליינג‬
‫החיי הפנימיי ז נדיר‬
‫רובנו מעורפלי ולא ממוקדי ביחס לחיינו הפנימיי‪ ,‬אבל מה שקורה באמת קורה בפני‪ .‬רובנו איננו מכוונני כלפי‬
‫פנימיותנו ואיננו יודעי להאזי פנימה ולקלוט את המסרי והאותות הנשלחי מש‪ .‬איננו נמצאי במצב של האזנה כפי‬
‫שא מאזינה לתינוקה‪ ,‬או כמו שומר ראש קשוב לאד עליו הוא שומר‪ .‬האזנה פנימה הוא ה'צליל' של פילוס דר‪ #‬אמיתי‬
‫אל הישות‪ .‬ה'צליל' הלא נכו
הוא בעשייה‪ ,‬בביצוע‪ ,‬כל אלה באי על חשבו המכווננות הזו פנימה‪ .‬לעשות או לא לעשות‬
‫הוא מדד ליניארי‪ ,‬מכאני‪ ,‬המתאי לתרבות המנוונת הזו שכולנו גדלנו בתוכה‪ ,‬א‪ #‬אינו מתאי לחיי האמיתיי‪ ,‬ולמה‬
‫שחי בתוכנו הדייר הפנימי‪ .‬רובנו כלל לא מסוגלי להגדיר ולחוש מה זה חיי פנימיי‪ ,‬כל כ‪ #‬כולנו מתוכנתי להתייחס‬
‫לחו‪ %‬ההומה והתובעני‪.‬‬
‫האד המודרני מביט בדברי מבחו‪ %‬החוצה‪ ,‬כלומר‪ ,‬רואה את החיצוניות של הדברי מתו‪ #‬הקליפה או המעטה התדמיתי‬
‫של עצמו‪ .‬האד האותנטי מתבונ בדברי מבפני החוצה‪ ,‬כלומר‪ ,‬רואה את החיצוניות של הדברי מתו‪ #‬נקודת מבט‬
‫פנימית‪ .‬האד המיסטי רואה את הדברי מבפני פנימה‪ ,‬כלומר‪ ,‬מתו‪ #‬הגלעי הפנימי של עצמו הוא רואה את המהות‬
‫והעיקר של הדברי‪.‬‬
‫אי אפשר לדעת שו דבר מבחו‪ %‬החוצה או אפילו מבפני החוצה אלא רק מבפני פנימה‪ ,‬כי רק הפני יודע‪ .‬אנו‬
‫חושבי כי צרי‪ #‬ללכת דר‪ #‬ארוכה כדי לפגוש באמת הפנימית שלנו ולא היא‪ ,‬כל שעלינו לעשות הוא להפנות את הפני מ‬
‫החו‪ %‬ולהתבונ פנימה‪ .‬החיי הפנימיי ה ההתרחשות של חיינו ברמה הלא מודעת‪ ,‬ברמה האינטימית של הכוחות‬
‫הפנימיי‪ .‬לחוש את החיי הפנימיי זה תמיד ממצב של שלוה‪ ,‬ומתו‪ #‬השלוה הזו יבואו חיינו מתו‪ #‬השקט‪ .‬חיינו‬
‫האמיתיי כגלעיני ופקעות חבויי תחת היבלית של סערות הרגש והיצר‪ ,‬והעשבי השוטי של המתחי החרדות‬
‫ולחצי הקיו‪ .‬האד האותנטי נמצא בקשר ובקשב מתמיד ע חייו הפנימיי ולמעשה זהו הציר עליו סובבי חייו‪ .‬ברגע‬
‫שניתק הקשר שלו ע חייו הפנימיי הוא אבוד‪ ,‬הוא כהול‪ #‬בלי מצפ )מצפו‪ (?...‬על כ‪ ,‬המטרה המיידית שלו אמורה‬
‫להיות לחדש את הקשר ולהסיר את האיו של חסימה וניתוק מעל חייו הפנימיי‪ .‬א‪ #‬רוב האנשי כלל לא יודעי שניתק‬
‫הקשר מחללית הא
הפנימית‪ .‬וג א ידעו עדיי נותרה בעיית הבעיות והיא‪ :‬שאי אפשר לקבל הדרכה או עצה אי‪#‬‬
‫להתחבר לחיי הפנימיי‪ .‬זהו הפרדוכס אותו ניסו חכמי הז להעביר במשליה ובפתגמיה להסביר‪ :‬שכדי להתחבר‬
‫לישות אי אפשר ל'עשות'‪ ,‬אלא רק לאפשר לחיי הפנימיי להנחות אותנו אל העשייה כדי שהעשייה תהא נובעת מ החיי‬
‫ולא תחלי' לה‪.‬‬
‫אצל חלק מ האנשי החיי הפנימיי פשוט שבקו‪ ,‬אצל היתר ה גוססי‪ .‬לפעמי ישנ הבלחות קצרות‪ :‬לפעמי‬
‫אהבה‪ ,‬לפעמי ספר חדש‪ .‬לרוב‪ ,‬החיי הפנימיי ה שמורת טבע לא מוגנת ‪ ,‬ז נדיר בתהלי‪ #‬של הכחדה‪.‬‬
‫"כאשר מוזיקאי הופ למושל‪ ,‬הוא זורק את הסיטאר‪,‬‬
‫משו שהוא מיותר‪ ,‬משו שאז המוזיקה הפנימית מופיעה"‬
‫שי טובלי‬
‫אטלנטיס האבודה שבפני‪ ,‬או הנתק מחללית האד‬
‫בדיחה ישראלית חבוטה נושנה‪ ,‬מספרת שכשהישראלי גילו את קפריסי כיעד תיירות זול וזמי מצאו באחד האתרי‬
‫כתובת‪" :‬סנוב‪ ,‬ובאילת כבר היית?"‪ .‬כ‪ #‬המצב ג לגבי 'האילת' שבתוכנו‪ .‬היינו פה והיינו ש‪ ,‬חווינו את זה וג את זה‪,‬‬
‫אבל הכל בחו‪ .%‬ובפני היינו? מתי חשנו את ה'בפנוכו' שלנו לאחרונה?‬
‫אנו בעצ לא יודעי מה קורה לנו בתו‪ #‬חיינו הפנימיי‪ .‬לא יודעי על מה אנו חושבי‪ ,‬לא מה אנו מרגישי ולא מה בעצ‬
‫אנו רוצי‪ .‬מנותקי מעצמנו אנו מרחפי מחו‪ %‬לעצמנו‪ ,‬בעול קר‪ ,‬זר‪ ,‬מלא בהתרחשויות חו‪ ,%‬בעוד שהישות הפנימית‬
‫נותרת זנוחה ושוממה‪ .‬מכשירי הקשר של החללית צווחי הוראות והנחיות‪ ,‬א‪ #‬הקוסמונאוטי בחו‪ ,%‬חמושי בקסדות‬
‫ובחליפות חלל –אינ שומעי‪ .‬אנו‪ ,‬מצוידי במסכות חברתיות ובשריו של המקצוע והעיסוק לא יודעי כלל על הנתק‪,‬‬
‫על העובדה שאי אנו מחוברי אל המהות והתוכ של חיינו‪ .‬כשאנו מביטי ב'קוסמונאוטי' אחרי – ה נראי‬
‫כמחוברי בכבל בלתי נראה לחלליות הא שלה‪ :‬הרי ה כול נראי כה בטוחי‪ ,‬שאנני ומוגני‪ .‬כאילו כל הזמ ה‬
‫מקבלי הנחיות ומשוב באוזניות‪ ,‬על כיוו‪ ,‬טמפרטורות‪ ,‬מרחקי… א‪ #‬לא‪ ,‬זהו רק האור החוזר מ הקסדה העבה‬
‫והאטומה‪ ,‬שאינה מסגירה מאו מ הריקנות המתקיימת מאחוריה‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫לכל יציר בטבע יש משהו שחי בפני‪ ,‬נפש‪ ,‬נשמה‪ ,‬משהו‪ .‬לכול מחו‪ %‬לאד‪ ,‬שהוא כבר אינו רק יציר של הטבע‪ ,‬אלא ג‬
‫ובעיקר
יציר של החברה והתרבות האנושית‪ ,‬יציר שויתר על הקשר ע נשמתו ומהותו הנפשית‪ ,‬מהות ונשמה שבמהל‪#‬‬
‫השני מצטמקת ומצטמקת‪ ,‬כשריר שלא מופעל‪ ,‬או כבית שלא מקבל אורחי יותר‪ .‬השאלה שצרי‪ #‬לשאול את האד‪ ,‬כל‬
‫אד‪ ,‬זה לא אי‪ #‬הוא מרגיש )הנאה או סבל( אלא אי‪ #‬מה שחי בתוכו מרגיש )מחובר והתרחב או מנותק ומצטמק(‪.‬‬
‫ובעצ‪ ,‬לא צרי‪ #‬לשאול הכל רשו בעיניי‪.‬‬
‫"באחד הימי‪ ,‬כאשר לא היה לפו מה לעשות‪ ,‬חשב שראוי לו לעשות דבר מה‪ .‬הוא ק והל אל ביתו של חזרזיר לראות‬
‫מה הוא עושה‪ .‬שלג הוסי לרדת בלכתו לאור השביל המושלג ביער ופו היה בטוח שימצא את חזרזיר מחמ רגליו מול‬
‫האש שבאח שבביתו‪ .‬להפתעתו הרבה גילה כי דלת ביתו של חזרזיר פתוחה‪ .‬הוא שב להביט פנימה‪ ,‬וככל שהרבה‬
‫להסתכל יותר לא היה חזרזיר בפני‪" .‬הוא איננו" אמר פו בלבו בצער‪" .‬ככה זה‪ .‬הוא איננו בבית‪ .‬אאל) לערו טיול של‬
‫מחשבות לבדי‪ ,‬או!"‬
‫א‪ .‬א‪ .‬מיל "הבית בקר פו"‬
‫הכפל המוזר של העצמיות האינדווידואלית‬
‫מוטו‪" :‬אני לא מנסה להיות שו דבר חו) מעצמי‪ .‬ואני מנסה לא לעצור את עצמי מלהיות"‬
‫מה ש'עצמי' רוצה להיות צרי‪ #‬לקבל תמיכה שלמה של ה'אני' המודע שלי‪.‬‬
‫ה'עצמי' שלי יושב בפני‪ ,‬סמוי‪ ,‬כקברניט פנימי‪ ,‬ו'אני' הוא המתוו‪ #‬בינו לבי מה שבחו‪.%‬‬
‫החשיבות הגדולה של הקיו שלי לגביו‪ ,‬הוא ש'אני' יכול לחסו אותו‪ ,‬ובכ‪ #‬לא לאפשר לו ולי להיות‪.‬‬
‫כי 'אני' יכול להיות )במהות( רק דרכו‪.‬‬
‫והוא יכול להיות )בביצוע ובהגשמה( רק דרכי‪.‬‬
‫הוא צרי‪ #‬רק להיות‪.‬‬
‫ואני צרי‪ #‬רק לא להפריע‪.‬‬
‫ה'אני' המודע שלי‪ ,‬זה שכותב שורות אלו‪ ,‬צרי‪ #‬להתנהג כצינור‪ ,‬דהיינו‪ :‬חלול ובעל דפנות ומחובר ממקור נביעה לפתח‬
‫פליטה חיצו‪.‬‬
‫צרי‪ #‬להיות קשוב פנימה‪ ,‬לאפשר את העוצמה השקטה הגלומה בפני‪ ,‬לאפשר אותה מ 'הכוח' הבלתי מודע
אל 'הפועל'‬
‫
המודע‪ .‬ו'עלי' להיות חצי מודע‪ :‬חצי אחד לישות הנובעת מבפני‪ ,‬והחצי השני ללחצי החו‪ ,%‬לא לאפשר לה להפחיד‬
‫אותה‪.‬‬
‫ועל כ‪ ,‬משפט ההתחלה‪" :‬אני לא מנסה להיות שו דבר חו‪ %‬מעצמי" מדבר על כפל קיו‪ ,‬כפל שהוא בעצ אחד‪ :‬עלי‬
‫לחרוג מעצמי המודע‪ ,‬כדי לאפשר את עצמי הבלתי מודע‪ ,‬כדי ששניה יהיו אחד‪.‬‬
‫עלי להיות השרת של זה שטמו בי‪ ,‬עלי להיות הגנ של הגלעי המצוי בי‪ ,‬כדי שיקו לתחייה ויתגל בצמיחה‪ ,‬ואז שנינו ‬
‫הגנ והגלעי נהיה אחד‪ :‬ישות אורגנית של מהות אנושית ושצמחה אל יקו ועול חי‪ ,‬עמו היא מתקשרת מבפני‪ ,‬קולטת‬
‫אותות ומשדרת )ומדיפה( את הריח והיופי המיוחד של עצמיותה האינדווידואלית‪.‬‬
‫"הכל יודעי כי הטיפה מתמזגת ע הי‪,‬‬
‫מעטי יודעי כי הי מתמזג אל תו הטיפה"‪.‬‬
‫קאביר‬
‫חיבור פנימה‬
‫בגישה הרומנטית לדת מדובר הרבה על אהבה של אלוהי את האד‪ .‬בגישה המציאותית אי דבר שנקרא אהבה אלוהית או‬
‫בכלל יחס בי הבריאה ליחיד‪ .‬יש התעלמות מוחלטת של הבריאה מהנבראי‪ ,‬מהקיו האורגני‪ .‬האמונה באהבת האל היא‬
‫אשליה המעניקה נוח ותחושה שיש משהו שאיכפת לו ממ‪ #‬בכלל‪ ,‬אבל היקו הוא קר תפקודי לחלוטי ולא ממש אכפת‬
‫לו מברואיו‪.‬‬
‫אי אפשרות שיהיה יחס מאלוהי לאד ולא יחס מ האד לאלוהי )כי הוא איננו‪ ,‬וא הוא ישנו אי שו קשר עמו(‬
‫והדבר היחידי שאפשר לעשות זה למצוא בפני את ההתכוונות לישות הפנימית שלנו‪ ,‬לנפש‪ ,‬לקריסטל הנשמה ואז הנשמה‬
‫היא המלא‪ .‬אי אפשר לפגוש שו דבר שמעלינו בצורה ישירה‪ .‬אפשר רק לפגוש את ישותנו הפנימית ודר‪ #‬המפגש הזה ע‬
‫עצמיותנו נפגוש את האלוהי‪ .‬כ‪ #‬שהמסע הוא מסע פנימה ודר‪ #‬הפני‪ ,‬דר‪ #‬הייחוד והמיזוג ע הישות הצומחת יהיה לנו‬
‫מפגש ע אלוהי‪ ,‬אבל א' פע לא בצורה ישירה‪ .‬כ‪ #‬שדתיות אמיתית הנה חיבור פנימה‪.‬‬
‫"מי שרוצה לטעו טע אור גנוז ירבה בהתבודדות ובזה יסורו מעליו כל הפחדי ועל ידי זה שמתבודד מפנה ליבו מכל‬
‫עסקי העול הזה ומבטל הכל עד שמבטל הכל לגמרי שלא יהיה בו שו גסות ושו ממשות ועל ידי זה נכללת נפשו‬
‫בשורשו ועל ידי זה נכלל כל העול עמו בשורשו‪ ,‬דהיינו שנכלל עמו הכל באחדותו"‪.‬‬
‫רבי נחמ‬
‫אחת הגישות הנפוצות של אנשי ביחס לחייה היא זילות ה'מה' )המהות(‪ ,‬והאדרת ה'אי‪) '#‬הביצועיות(‪ .‬המהות‬
‫ה'אבסטרקטית' נדחקת הצידה‪ ,‬מוקרבת ונבגדת שוב ושוב למע הביצועיות המוחשית יותר‪ :‬לעשות‪ ,‬לפעול‪ ,‬לנוע‪ ,‬לא‬
‫משנה מה חי בפני והא יש משהו בפני‪ ,‬העיקר לעשות‪ .‬א‪ #‬הבעיה האמיתית היא א' פע לא ב'אי‪ '#‬אלה ב'מה'‪ .‬כמו‬
‫שאמר ויקטור פרנקל )בספרו "האד מחפש משמעות"(‪" :‬א יש בשביל מה אז אפשר כל אי‪ ."#‬הכל תלוי במקו בו‬
‫ממוק האד – בתו‪ #‬עצמו או מחו‪ %‬לעצמו‪ .‬ה'אי‪ '#‬מעג את האד בחו‪ ,%‬ה'מה' מעג אותו בפני‪ .‬השאלה צריכה להיות‬
‫‪33‬‬
‫היכ הוא ממוק‪ ,‬היכ מרכז הכובד שלו? פרדוכסלי ככל שישמע הדבר‪ ,‬האד הוא הכי פחות בודד כאשר הוא מחובר‬
‫לישות של עצמו – ולא כאשר הוא מחובר לאחרי מסביבו‪ .‬החיבור פנימה מעניק לאד את התמיכה הטובה ביותר שיוכל‬
‫אי פע לקוות לקבל ממישהו אחר‪ .‬הוא מקושר למשהו חזק‪ ,‬היכול להניע אותו ולהעניק לו בסיס אית ולמנוע ממנו תנודות‬
‫רגשיות והתפרצויות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מי שמרכז הכובד שלו נמצא מחוצה לו ושהמהות שלו עדיי בשלב הגולמי מונע על ידי‬
‫יצריו ורגשותיו המגיבי לגירויי הסביבה כמטוטלת‪ .‬זו בעצ הגלות מ הישות‪ ,‬מבית המקדש הפנימי‪ ,‬ממנו גלינו כולנו אל‬
‫ארצות הנכר של היצר המתפר‪ ,%‬והרגש הלא יציב‪.‬‬
‫מרכז הכובד‪ ,‬בית פנימי וער עצמי‬
‫"יש לי בית אחד אליו אני הול‬
‫כשמעיקה עלי המולת בני אד‪,‬‬
‫יש לי בית אחד אליו אני הול‬
‫כי ש נרגע הרעש וקול נד‪,‬‬
‫יש לי בית אחד אליו אני הול‬
‫כי ש איש לי לא יסרב‪,‬‬
‫יש לי בית אחד אליו אני הול‬
‫כי את הבית הזה אני אוהב‪".‬‬
‫‪ .I‬א‪ .‬מיל‪ ,‬אנחנו שנינו‬
‫‪34‬‬
‫ח‪ .‬ישות ומהות‬
‫רקע‬
‫יש‪ ,‬להיות‪ ,‬ישות‪ ,‬מהות‪ ,‬נפש‪ ,‬נשמה‪ ,‬תו‪ ,#‬גלעי‪ ,‬הוויה‪ ,‬פנימיות‪ ,‬ילד פנימי‪ ,‬רוח‪ ,‬אני‪ ,‬עצמיות‪ ,‬חיי פנימיי – כל אלה ה‬
‫שמות נרדפי לאותו הדבר‪ ,‬דבר שרובנו לא ממש מרגישי ויודעי את קיומו‪ .‬דבר זה הוא הסיבה לכתיבת הספר‪.‬‬
‫"להיות או לא להיות" ‪"...‬‬
‫שקספיר‬
‫"הישנו ישנו בריק המוחלט שנית לדמיי מלפני הבריאה ישנו"‬
‫עמנואל לוינס‪ ,‬אתיקה והאינסופי‬
‫"ישנ רגעי שאתה מרגיש חופשי מ ההזדהות הזו ע מגבלות וחולשות אנוש‪ ,‬ברגעי אלה אתה מדמה בנפש שאתה‬
‫עומד על נקודה כלשהי בפלנטה קטנה‪ ,‬בוהה בתדהמה ביופי הקר א המרגש הזה של הנצח‪ ,‬חיי ומוות מתמזגי לאחד‪,‬‬
‫ואי שו אבולוציה או גורל‪ .‬רק ישות‪".‬‬
‫אלברט איינשטיי‬
‫השינה הגדולה שמסביב לישות‬
‫"אנו ישני‪ ...‬חיינו ה כמו חלו‪ .‬בשעות היותר טובות‪ ,‬אנו מתעוררי די הצור להכיר שאנו חולמי‪ .‬לרוב אנ ו בשינה‬
‫עמוקה‪ .‬אני לא יכול להתעורר בעצמי! אני מנסה‪ .‬גו החלו מתנועע‪ ,‬אבל גופי האמיתי לא זז‪ ,‬ככה זה לדאבוני"‪.‬‬
‫לודוויג ויטנגשטיי‪ ,9.4.1917 ,‬מתו מכתב לפול אנגלמ‪ " ,‬לודוויג ויטגנשטיי מכתבי ופגישות" ‪1970‬‬
‫השכל הישר אומר לנו שכדי להבי למה אנו חיי עלינו להתחיל להבי את עצמנו וכ‪ #‬אמנ מייצי הפילוסופי‬
‫הקלאסיי‪ .‬א‪ #‬נראה כי בתנאי רגילי אי אנו יכולי לדעת את עצמנו‪ ,‬בגלל הסיבה הפשוטה שאנו ישני‪ .‬אנו ישני‪,‬‬
‫ג כשאנו מדמי בנפשנו שאנו ערי‪ .‬גורדיי' אמר כי האד הוא מכונה אוטומציה של תגובות ותגובות לתגובות‪ .‬אנו‬
‫מדמי לנפשנו שאנו בוני‪ ,‬יוצרי‪ ,‬נעי בערנות דר‪ #‬העול‪ ,‬א‪ #‬אנו מהתלי בעצמנו‪ .‬אנו אבודי בחלומות בהקי‪,%‬‬
‫וכשאנו חושבי שאנו עושי‪ ,‬יוצרי וכו' אנו פשוט לכודי בריאקציה פנטזיונית‪ ,‬אנו ישני‪ ,‬איננו חופשיי‪.‬‬
‫גורדיי' מדבר על ארבע רמות של שינה‪ :‬העמוקה ביותר היא שינת הלילה‪ .‬שינה פחות עמוקה ‪ ,‬א‪ #‬עדיי שינה‪ ,‬זה מה שאנו‬
‫קוראי לו בטעות "חיינו הערי"‪ ,‬כלומר אנו מתעוררי משינה פיסית‪ ,‬רק כדי לשקוע בשינה נפשית לא פחות עמוקה‪ .‬אנו‬
‫חולמי את חיינו מתו‪ #‬תחושה שזה לא חלו אלא החיי האמיתיי‪ .‬הרמה הבאה היא ערנות חלקית‪ ,‬ערנות לעצמי‪,‬‬
‫למהות שחיה בפני‪ .‬זוהי ערנות סובייקטיבית‪ ,‬אזור דמדומי כזה‪ .‬ואחר כ‪ #‬באה הערנות המלאה‪ ,‬האד מפוכח‪ ,‬היודע‬
‫מה קורה‪ ,‬מבי מה קורה‪ ,‬מחובר לסיבה ולגלעי הפנימי של הדברי‪.‬‬
‫א‪ #‬על פי גורדיי' רובנו חיי ברמה השניה‪ .‬ג'ו שירלי כותב על כ‪ #‬ב"הצלליות של הרעיונות" כי חיינו מלאי באשליות‪,‬‬
‫ובעיקר האשליה שחיינו נתוני לניווט שלנו‪ ,‬שאנו חופשיי לבחור‪.‬‬
‫זה מדהי‪ ,‬אומר שירלי‪ ,‬עד כמה אנו לא מרגישי את עצמנו כלל‪ ,‬אפילו גופנית‪ .‬אנו חיי בגופנו‪ ,‬אבל ממעטי לחוש מה‬
‫עובר בו‪ .‬באותה מידה זה מדהי לדעת כי חלק נכבד מ התנועה של רגשות ואינסטינקטי בנו אינה מוחשת לנו כלל‪ .‬אנו‬
‫מונעי על ידי אימפולסי לא מודעי‪ .‬הכוחות העיקריי מאחורי הדר‪ #‬בה אנו חיי את חיינו‪ ,‬אינ בקשר ע תודעתנו‪.‬‬
‫אפילו איננו יודעי מהי התכונה המרכזית של אישיותנו‪ .‬זאת מכיוו שאנו חי בעול של ישני‪ ,‬או כפי שאמר גורדיי'‪' :‬‬
‫האד יכול להיוולד‪ ,‬אבל כדי להיוולד הוא צרי‪ #‬קוד למות‪ ,‬וכדי למות עליו קוד להתעורר'‪ .‬אוסי' משלי – להתעורר כדי‬
‫לגלות‪:‬‬
‫הא קיי בנו משהו נוס'? מעי גלעי פנימי‪ ,‬משהו חי ויודע? או שהכל זה מצבור לא מודע של אינסטינקטי ותגובות‬
‫מכניות? הא קיי עקרו מרכזי בתוכנו? מעי פנינה בתו‪ #‬הצד' הזה של חיינו?‬
‫‪“The condition of alienation, of being asleep, of being unconscious, of being out of‬‬
‫‪one's mind, is the condition of the normal man.‬‬
‫‪Society highly values its normal man. It educates children to lose themselves and to‬‬
‫‪become absurd, and thus to be normal.‬‬
‫‪Normal men have killed perhaps 100,000,000 of their fellow normal men in the last‬‬
‫‪fifty years”.‬‬
‫‪R.D. Laing‬‬
‫‪“All that we see or seem,‬‬
‫‪is but a dream within a dream”.‬‬
‫"‪Edgar Allen Poe, from the poem "A Dream Within a Dream‬‬
‫‪"The condition of alienation, of being asleep, of being unconscious, of being out of‬‬
‫"‪one's mind, is the condition of the normal man.‬‬
‫‪R. D. Laing‬‬
‫‪35‬‬
‫‪“I am not a teacher but an awakener”.‬‬
‫‪Robert Frost‬‬
‫על‪ :‬ההריו הקוואנטי של הישות‬
‫"כאשר נערמי מכשולי וקשיי בדר‪,‬‬
‫אי להתקד בצעדי קטני‪,‬‬
‫אלא יש לקפו) קפיצות גדולות!‬
‫זאת יודעות אנו החיות‪ ,‬וג האנשי המעמידי פני חכמי כל כ ‬
‫חייבי לדעת זאת‪".‬‬
‫ארי קסטנר עצרת החיות‬
‫מפע לפע מגיע האד למצב בו הוא חש אי נחת ביחס לחייו‪ ,‬הוא מרגיש כי 'לא זה הילד לו פילל'‪' ,‬זה לא זה'‪ .‬לעתי‬
‫מתלווה לכ‪ #‬מצב רוח רע ההופ‪ #‬במש‪ #‬הזמ לדיכאו ואחר כ‪ #‬לאפטיה‪ .‬כל אד מוצא לו סיבה אחרת המצדיקה את‬
‫התחושה הזאת והוא בטוח שדווקא אצלו יש משהו מסוי שלא הסתדר‪ .‬א‪ #‬האמת היא שתחושת אי
הנחת היא הרבה‬
‫יותר בסיסית וקיומית מכדי שאפשר יהיה לייחס אותה לאד מסוי‪ ,‬למצב מסוי‪ ,‬לזמ מסוי‪ .‬חוסר שביעות הרצו‬
‫העצמית הזו היא קיומית‪ ,‬יותר מאשר אישית‪ ,‬ושייכת למי האנושי באשר הוא‪ .‬היא פנימית‪ ,‬מהותית ושורשית מאוד‪,‬‬
‫ולא קשורה לסיפוק צור‪ #‬זה או רצו כזה או אחר‪ .‬חוסר שביעות הרצו הזו מתגלה דר‪ #‬תחושה של בדידות‪ ,‬החמצה‪ ,‬או‬
‫חרדה‪ .‬סיבת הסיבות מדוע אנשי לא מרוצי מחייה היא מכיוו שבמקו להיות בקשר ע הגלעי המהותי של עצמיות‬
‫ה בקשר ע הפנטזיה‪ .‬הפנטזיה היא הקצה המרוחק והשטחי של הישות‪ ,‬השוליי המטורפי והחיצוניי‪ .‬הפנטזיה זו‬
‫השלכה של מאווי פנימיי אמיתיי ‪ ,‬למשל במקו רגש של הרמוניה ע הקיו אנו משליכי על משהו או מישהו את‬
‫הפנטזיה של הרומנטיקה‪.‬‬
‫ברגע שההשלכות הללו לא מוגשמות ומגיעות למבוי סתו אז הב אד מתחיל לא להיות מרוצה מחייו‪ .‬אבל הבעיה אינה‬
‫חוסר ההגשמה של הפנטזיה‪ ,‬הבעיה מוקדמת יותר‪ ,‬הבעיה היא בעצ קיומה של הפנטזיה‪ .‬לאוחזי בפנטזיה נדמה שחוסר‬
‫שביעות רצונ מחייה נובע מכ‪ #‬שהפנטזיה שלה לא הצליחה להגשי את עצמה‪ .‬ה הולכי וקוראי ספר כזה או אחר‪,‬‬
‫רואי סרט כזה או אחר‪ ,‬והולכי לחברי ובסופו של דבר הפנטזיה שלה אומרת "ערו ועריה אני" וה עדיי תקועי‪.‬‬
‫שו ידיעה פה לא תעזור מלבד הידיעה לגבי המציאות האמיתית )זו הפנימית(‪ .‬האד יכול להיות באחד משני מצבי‪,‬‬
‫להיות בקשר ע עצמו האמיתי או לא‪ .‬להיות בדר‪ #‬של הגשמת הפוטנציאל האמיתי שלו או לא‪ .‬הפנטזיות ה לא השלכה‬
‫של הישות האמיתית שלו אלא השלכה של האגו והאגו זה לא הוא‪ ,‬האגו זה גידול פרא שהיה נכו ונחו‪ %‬בגיל הילדות‪ .‬לאחר‬
‫גיל הילדות האגו לא מאפשר יותר מאוחר לישות הבוגרת לצמוח והוא פשוט גדל פרא ומשתלט בעצ על האפשרות של‬
‫הישות הפנימית לצמוח‪.‬‬
‫הידיעה היחידה שאפשר ושווה לחיות אתה זו הידיעה שאסור לוותר על המאבק לנסות ולפגוש את המהות האמיתית של‪#‬‬
‫ולהבי שכאשר אתה לא בטוח שאתה יודע זה כנראה לא זה‪ ,‬זו כנראה הפנטזיה‪ .‬כאשר אתה מגיע לידיעה אתה יודע שזה‬
‫זה‪ .‬והידיעה האמיתית נובעת מבפני ואז האד מונחה על
ידי משהו שהוא טבעו האמיתי‪.‬‬
‫כשאתה יודע אתה יודע שאתה יודע‪ ,‬כשאתה מפנטז אתה מאמי שאתה יודע‪ .‬המפנטז לא יודע שהוא רק מאמי‪ ,‬היודע‬
‫באמת יודע שהוא יודע‪.‬‬
‫לעתי מקבל המפנטז ידיעה שהיא לא שלו‪ ,‬לגבי מצבו‪ .‬לרוב מדובר כא בידיעה שאולה שתתפוגג לאחר זמ והפנטזיה‬
‫תשוב למלו‪ .#‬הידיעה עבור האחוז בפנטזיה היא כלי עזר זמני ולא מושל שיכול לסייע לו לרגע קט לדעת‪ ,‬שבדר‪ #‬כלל אינו‬
‫יודע‪ .‬הידיעה הזו תפקידה להביאו למודעות כלפי מצבו העכשוי‪ ,‬לאמור‪" :‬אני שבוי בפנטזיות שה בעצ השלכה של כל מיני‬
‫יצרי וחלקי אגואיסטיי ואינפנטיליי בי ואני חייב לדעת שתשע פעמי מתו‪ #‬עשר זה לא האני האמיתי שמדבר מתוכי‬
‫אלא הפנטזיה השולטת בי‪ .‬עלי לא לשקוט ולא לנוח עד שאגיע לקולה של הישות האמיתית‪ ,‬לילד הלכוד מבפני‪ .‬כשאגיע‬
‫אדע ואז הידיעה תהיה טוטאלית‪ ,‬ואז אני לא אדע מבחו‪ %‬פנימה אלא אני אדע מבפני החוצה‪ ,‬ואז זה ינבע מבפני ואני‬
‫לא אוכל לעצור את זה"‪ .‬בינתיי הידיעה אודות זה שאתה מרמה את עצמ‪ #‬ועוסק בפנטזיות שכל מטרת להפחית את‬
‫הכאב הקיומי ולהעצי את ההנאה האינפנטילית‪ ,‬היא ידיעה מלאכותית‪ ,‬היא ידיעה של משהו שאתה צרי‪ #‬להזכיר לעצמ‪#‬‬
‫כל פע מחדש‪ .‬זו ידיעה אינטלקטואלית המגיעה מבחו‪ %‬ומשמשת כקביי וכשעו מעורר‪ .‬זו ידיעה של 'בינתיי'‪ ,‬שאומרת‬
‫שכל מה שהאד יכול לדעת זה שיש בתוכו אני אמיתי‪ ,‬קבור‪ ,‬חנוק‪ ,‬מבודד ומורעב בשעה שהוא משחק בכל מיני "אניי"‬
‫בדויי‪' ,‬אניי' שה פרי של יצרי אנכרוניסטי‪ ,‬שהיו נכוני לילד ולא למבוגר‪ ,‬ושצמחו וחרגו מעבר לכל פרופורציה‪ .‬אי‬
‫אפשר לבוא ולהגיד "מה צרי‪ #‬לעשות" על מנת להגיע למפגש ע האני האמיתי‪ .‬אפשר בהחלט ללכת ע הידיעה שאלה פני‬
‫הדברי‪ ,‬על מנת שלא ישכח האד את מצבו ולא יולי‪ #‬את עצמו שולל להאמי שהוא מדבר בש האני האמיתי שלו‪ ,‬בשעה‬
‫שלמעשה זהו האגו המדבר מתוכו‪ .‬השאלה היא אי‪ #‬יכול האד לחדול מהולכת השולל העצמית הזאת‪ ,‬מפני שכדי לעשות‬
‫זאת הוא צרי להתעורר‪ ,‬אול כדי שיוכל להתעורר עליו להפסיק להולי‪ #‬את עצמו שולל ואז הוא מולי‪ #‬את עצמו שולל‬
‫לגבי העובדה שבעצ הוא לא מולי‪ #‬את עצמו שולל ואז הוא שוב מולי‪ #‬את עצמו שולל… בעיה‪ .‬אי אפשר לבוא לב אד‬
‫יש שחול חלומות ולתת לו חלו שבו הוא צרי‪ #‬להתעורר‪ ,‬כי החלו הזה הוא בעצ עוד חלו בתו‪ #‬השינה‪ ,‬כ‪ #‬שכל‬
‫הקטע של ה'אי' הוא עניי בעייתי‪ .‬לכ לא מדובר באיזה שהוא מתכו להארה שבו קיימות ידיעות על שעוני מעוררי‬
‫שיעירו אותו‪.‬‬
‫בסופו של דבר הידיעה האינטלקטואלית‪ ,‬זו שלא צמחה מבפני‪ ,‬היא משהו חיצוני מלאכותי שמגיע לאחר קריאת ספר‪ ,‬או‬
‫השתתפות בקורס פסיכולוגיה באוניברסיטה‪ ,‬או שיחה ע אד חכ‪ .‬ידיעה שיו וחצי לאחר רכישתה חוזרי חזרה‬
‫לשגרה‪ .‬בסופו של דבר המגנטיז של הדמוני* שחיי בתוכנו ה יותר חזקי מ"הידיעה האינטלקטואלית" שלנו‪ .‬האד‬
‫לא יכול לעשות דבר בעזרת מידע‪ ,‬השכלה‪ ,‬השתייכות לגו' או ארגו או דת‪ ,‬או החלטה וכוח רצו‪ .‬הדמוני תמיד יותר‬
‫חזקי‪) .‬בסו' הספר 'מציאות נפרדת' של קרלוס קאסטנדה‪ ,‬מעי' דו חוא מבט בקארלוס ואומר לו‪' :‬בסופו של דבר לא‬
‫השתנית כלל'‪(.‬‬
‫‪36‬‬
‫החבר הטוב ביותר של הידיעה האינטלקטואלית הוא ה'אי' כי ברגע שנוכחי בזיו' רוצי מיד לקבל ג מתכו‬
‫להתכוונות נכונה‪ ,‬אבל זה לא עובד ככה‪ .‬ברגע שהאד מחפש מפלט ב' אי‪ '#‬הוא חוזר לישו‪ .‬לעומת המפלט האשלייתי של‬
‫ה' אי‪ ,'#‬שמבטיח מתכוני שווי לכל נפש בדר‪ #‬אל האושר הנכס' יש משהו בהודאה העצמית )לא בוידוי‬
‫‪ ,CONFFESSION‬אלא בהודאה ‪ ,(ADDMISSION‬במפגש ע מה שדחוי ומודחק בעצמ‪ ,#‬בפיוס הזה ע הדמוני‪,‬‬
‫הקבצני והעליבות שבחיינו ובאישיותנו היוצר איזושהי התמוססות פנימית‪ ,‬המאפשרת איזשהו מבוא‪ ,‬גישה כלשהי‪ ,‬אל‬
‫הישות‪ .‬בממלכת הישות אי עשייה‪ .‬ברגע שתרגמת את החיפוש אחר קשר ע הישות ל"אי‪ #‬לעשות מה" – איבדת את‬
‫האפשרות לקשר כזה‪ .‬דברי אמיתיי קורי‪ ,‬דברי אמיתיי מתרחשי‪ ,‬לא נעשי מכוח רצונו של מישהו‪ .‬ישנו איזה‬
‫שהוא פער קוואנטי‪ ,‬בי מה שיכול וצרי‪ #‬להיות לבי איפה שאנחנו נמצאי‪ .‬כ‪ #‬שזו קפיצה קוואנטית‪ ,‬א‪ #‬במקו‬
‫שהקפיצה תתרחש לנו‪ ,‬אנחנו מאמיני שרק א נדע אי‪ ,‬נוכל לעשות את זאת בעצמנו‪ ,‬בצורה מכאנית‪ .‬אול כל דבר‬
‫שאד מבי אותו לוגית ועושה אותו מכנית פשוט לא יעבוד‪ ,‬כי שו שינוי אינו אפשרי‪ ,‬אפשר רק להתחבר לישות הישנה‬
‫והטובה‪ ,‬והתחברות זו הנה תמיד קפיצה קוואנטית‪.‬‬
‫כדי שהקפיצה הקוואנטית תתרחש יש לחיות בשלו ע זה שהאד לא יכול לעשות כלו )גורדיי'
אוספנסקי‪" ,‬חיפוש‬
‫אחר המופלא"(‪ ,‬ולקבל את העובדה שהוא מוגבל וחסר אוני ופשוט לחיות ע הידיעה מבלי לרצות ולנסות לתרג אותה‬
‫לעשייה )"ז באומנות הקשת"
אויג הרינגל(‪ .‬וזו גבורה אמיתית‪ ,‬להסתכל על הקטע העכשווי בחייו ולהגיד שוב ושוב‪:‬‬
‫"זה המצב‪ ,‬זה המצב‪ ,‬זה המצב"‪ .‬הוא לא מתחמק‪ ,‬כי זה המצב‪) .‬זו ג הדר‪ #‬לאבד משקל‪ .‬האד מסתכל בשומ שלו בראי‬
‫ועומד מול זה עד שאי לו יותר נקודת מפלט ואז אולי תתרחש איזה שהיא קפיצת קוואנטית והוא נכנס לנתיב והנתיב מולי‪#‬‬
‫את האד לאיבוד המשקל‪ ,‬הוא זור איתו(‪.‬‬
‫האיש של הישות כל הזמ מצוי ע עצמו‪ .‬לא עסוק ע עצמו‪ ,‬אלא עסוק ע הדברי שנובעי ממנו כלפי העול‪ .‬הבעיה‬
‫ע האד היש שהוא עסוק ע הדברי שבאי מהעול ונצרכי על ידו‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא המרכז‪ ,‬הוא המטרה‪ ,‬הוא‬
‫ההתגלמות של כל הדברי בעול‪ ,‬הוא התוצאה הסופית‪ ,‬הוא הצרכ‪ ,‬הוא הפה הגדול‪ .‬האיש של הישות‪ ,‬האד הער‪ ,‬אומר‬
‫להפ‪ :#‬האד הוא נקודת הנביעה‪ ,‬ההתעסקות שלו ע עצמו היא כאל כלי שפולט ויוצר‪ ,‬כנקודת מוצא‪ ,‬לא כנקודת יעד‪.‬‬
‫האד המחובר למהות שלו צרי‪ #‬להתעסק ע עצמו כאומ יוצר שמתעסק ע כלי היצירה שלו כדי לייצר משהו‪ ,‬הווה‬
‫אומר‪" :‬אני מתעסק ע עצמי כדי שמשהו יצא ממני כלפי העול"‪ .‬כלומר מה שחשוב זה לא העיסוק בעצמי‪ ,‬אלא מה‬
‫הכיוו של העיסוק צרכני או יצרני‪.‬‬
‫זה אומר‪ ,‬שא ב אד יש חול חלו שבו הוא יש ואומר לעצמו "אני יש‪ ,‬אני יש‪ ,‬אני יש" אי בזה שו ודאות שזה‬
‫יוביל ליקיצה המיוחלת‪ .‬אולי להפ‪ :#‬הוא יש יותר בשקט‪ ,‬כי עכשיו הוא חול שהוא הול‪ #‬להתעורר‪ ,‬בדיוק כמו שישני‬
‫וחולמי שהולכי להשתי‪ ,‬אול לא באמת מרוקני את השלפוחית‪ ,‬רק משיגי עוד כמה דקות שינה ‪) ...‬זו אולי‬
‫מטאפורה על מצב של חוזרי בתשובה ומאמיני בדתות ממוסדות שכל האמונה שלה היא חלו על גאולה אישית‪,‬‬
‫או לאומית או שניה(‪.‬‬
‫אי‪ #‬שלא יהיה‪ ,‬אי ברירה ליש אלא פשוט להישאר ע הידיעה שהוא יש תו‪ #‬כדי זה שהוא יש‪ .‬אי זה המידע או הידיעה‬
‫אודות מצבו של האד שמבשילה את הישות‪ ,‬אלא העדר המחסומי‪ .‬על ידי אפשור של קשר בי חוויות מ העול ובי‬
‫רח הישות‪ ,‬וכשיש מפגש אמיתי בי גלעי המציאות לבי רח הישות אולי יהיה הריו ‪ ...‬מדובר על סוג של הריו בו‬
‫צוברי חומר בפני על מנת לגרו למשהו להבשיל מעול אחד לעול אחר‪ .‬כלומר האד לא עושה כלו וזה קורה בתוכו‬
‫וזה קורה כאשר משהו נאגר בתוכו ומבשיל מספיק זמ‪ ,‬כאשר הדברי מבשילי מספיק זמ בתת ההכרה )הרח(‪.‬‬
‫א‪ #‬כדי שתהא התעוררות פנימית ומפגש ע הישות של האד יש צור לעורר את הקוטביות הנשית באד‪ .‬אד ללא‬
‫קוטב נשי משוחרר ובוגר הוא חסר "רח" שיכולה לאפשר לחיי לצמוח בתוכו ועל כ כל שנותר לו זה אבר המי הגברי‪,‬‬
‫דהיינו רוצה כל הזמ "לזיי" את העול‪.‬‬
‫לא צרכנות )הקטע האינפנטילי(‪ ,‬ולא זיוני )הקטע הכוחני‪ ,‬המצ'ואיסטי(‪ ,‬ה שיבשילו את הישות‪ ,‬אלא שני דברי‪:‬‬
‫בגרות נפשית ) לדעת ההבדל בי אשליה אגוצנטרית ומציאות(‪ ,‬וקוטביות נשית )לקלוט ולהבשיל את הישות מבפני(‪.‬‬
‫בעיה נוספת בדר‪ #‬אל הישות היא שלטו הגישה האינטלקטואלית הגורסת‪ ,‬שאפשר להגיע לכל דבר באמצעות רכישת ידע‪.‬‬
‫לא כ‪ #‬הדבר כי אי אפשר ללמוד שו דבר אודות הקפיצה הקוואנטית של הישות‪ .‬אי אפשר ללכת ולשבת בשיעור מסוי בו‬
‫אומרי ל‪" #‬התעורר‪ ,‬התעורר‪ ,‬התעורר" – ולהתעורר באמת‪ ,‬אי אפשר לקחת מילי וליצור באמצעות הוויה‪ ,‬אי‬
‫אפשרות להגיע מ האינטלקט אל הישות ואי אפשר לטפל בישות בכלי קוגניטיביי )וזה הכשל הגדול של הפסיכולוגיה‬
‫והחינו‪ .(#‬הבעיה של האנשי בעול הזה אינה שה לא יודעי מספיק‪ ,‬זהו בלו הטעיה שמסיט את תשומת הלב מ הבעיה‬
‫האמיתית מ הנתק מ הישות של עצמנו ושל הדברי‪.‬‬
‫מחשבה‪ ,‬ידע והכרה לא יכולי להשפיע על ישות‪ ,‬א‪ #‬הישות יכולה להשפיע על המחשבה‪ ,‬על ההכרה ועל ההבנה של הידע‪.‬‬
‫כל פתרו מכאני והכרתי בעצ מכופ' וחוס את הישות‪ .‬התשובה הקוואנטית מצויה בי הנוקשות הבלתי מתפשרת של‬
‫הז‪ ,‬שאומרת "אי דבר שביכולת‪ #‬לעשות‪ ,‬עלי‪ #‬להישאר ע חוסר הידיעה"‪ ,‬לבי הרעיו לו מטיפות הכתות וספרי הפופ
‬
‫מיסטיקה‪ ,‬שהכל אופ אפשרי ע קצת אהבה‪ ,‬חשיבה חיובית אמונה והדרכה‪.‬‬
‫הישות שייכת לממד בו מתהווה ההתרחשות מעצמה‪ .‬חוסר האוני הגדול ביותר שלנו לגבי הישות נובע מכ‪ #‬שאיננו‬
‫יכולי לעשות כלו לגביה‪ ,‬אנחנו יכולי רק שלא לחסו אותה וזה הדבר הקשה ביותר‪ .‬לתת לישות להבשיל‪ .‬ברמת‬
‫הישות או שדבר קיי או שהוא איננו‪ .‬האד היש אינו יכול להכיל זאת ותמיד ינסה להרגיע את עצמו בעשייה‪ ,‬ביכולת‬
‫שלו לשלוט בסיטואציה ולכוו‪ ,‬וזה בדיוק מה שקורה בכתות ובדתות מיסיונריות‪ ,‬מפני שמטפחי באד את הסוגסטיה‬
‫שהוא משתיי‪ #‬למועדו נבחר מסוי והוא משתכנע להאמי שבגלל זה קורה משהו לישות שלו‪.‬‬
‫הקשה ביותר להבי הוא שהישות היא משהו שאינו קשור לכלו ושהיא יצור אוטונומי לחלוטי וכל מה שאפשר לתת לה זה‬
‫ריקנות וחלל לצמוח לתוכ זה הכל‪ ,‬כמו גנני בג‪.‬‬
‫מה שהגנ יכול לעשות זה להעניק תנאי שיאפשרו צמיחה‪ ,‬אבל אי הוא יכול להשפיע מעבר לכ‪ .#‬התרומה הגדולה ביותר‬
‫שלנו בעניי הישות היא ההכרה שאי מה לעשות וההימנעות המודעת מעשייה‪ .‬אחרת העשייה מעוררת את האשליה‬
‫שמשהו קורה‪ ,‬היא מכבידה ויוצרת חסימה על תהליכי גדילה‪ .‬הז אומר‪" ,‬תשכח ממה שאתה רוצה להגיע אליו וכשתשכח‬
‫משהו ב יזכור"‪ .‬כאשר אד כל כ‪ #‬רוצה את זה הוא חוס את עצמו מלהגיע‪ ,‬אול כאשר הוא אומר "אני לא יודע" ונשאר‬
‫ע זה אז אולי זה יכול לקרות‪ .‬חוסר הידיעה הוא כמו רח פנימי אשר דרכו ובתוכו יתאפשר ההריו של הידיעה כי אז זה‬
‫יעבור דר‪ #‬הרח של הישות‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫כל ידיעה אמיתית‪ ,‬ולא אינטלקטואלית‪ ,‬חייבת לעבור דר‪ #‬תהלי‪ #‬של ריקנות‪ ,‬תהלי‪ #‬של חוש‪ ,#‬שה בעצ הריו‪ .‬בעולמות‬
‫של הדברי כמות שה האד אמור להיות מוקס מחוסר הידיעה‪ ,‬ללכת שבי אחר המסתורי‪ .‬בכל מקו ישנו מסתורי‬
‫מאד גדול וכל תשובה מיידית משולה ללידה טר זמנה להפלה‪ ,‬להדבקת תווית גדולה על בקבוק שקו'
אשר חוסמת את‬
‫מראהו של התו‪ #‬הפנימי של הבקבוק ומושכת אליה את כל תשומת הלב‪ .‬ידיעה אמיתית אמורה להתרחש מחמת הוויות‬
‫ומהויות שחיות בתו הישות ותהליכי פנימיי שחיי בתו‪ #‬הישות‪ .‬הידיעה האמיתית עוברת מנגנו שונה לחלוטי‪ ,‬שאינו‬
‫מסוגל להשפיע על הישות‪ .‬הוא תוצר של הישות‪ ,‬לא יוצר שלה‪ .‬כ‪ #‬שכל מה שהידיעה יכולה לעשות זה בעצ לצמצ את‬
‫הפער בי מה שאמיתי ומה שלא אמיתי‪ ,‬מה שעושה את האד יותר אותנטי‪ ,‬א‪ #‬זה שהוא אותנטי זה לא אומר שהישות‬
‫שלו ג תתחיל לצמוח ולהיות‪ .‬כל שזה אומר הוא‪ ,‬שהאד יהיה פחות כלוא בכ' הקלע של הפנטזיות‪ ,‬זה הכל‪ .‬לחיות‪,‬‬
‫להיות
זה לתת לישות לקחת פיקוד‪ ,‬לשחרר את השליטה ולאפשר למשהו מבפני לקחת את החיי‪.‬‬
‫”‪“It is not death that a man should fear, but he should fear never beginning to live‬‬
‫‪Marcus Aurelius‬‬
‫הישות‪ ,‬הקליפות והאגו‬
‫מטבע של דברי שהכל צומח מ הפני החוצה‪ ,‬מ הגלעי אל פני השטח‪ .‬אנחנו נולדי ע הגלעי ובמש‪ #‬השני‬
‫מתגבשות סביבו קליפות על גבי קליפות‪ ,‬כעפר הנער סביב ליבתו הפועמת של כדור האר‪ .%‬כל שנה שעוברת מערימה עוד‬
‫שכבה על הקיי וכל שנה שחולפת אנחנו מרגישי את עצמנו קצת פחות ומתרחקי מעצמנו קצת יותר‪ .‬לא זו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫שנדמה לנו שהשכבה האטומה הזו שהתגבשה סביב הגלעי האותנטי היא היא מהותנו‪ ,‬היא ישותנו‪.‬‬
‫אבל אי זה אלא בוס זר ודומיננטי השוא' להישגי‪ ,‬הצלחות‪ ,‬הכרה‪ .‬הבוס האמיתי‪ ,‬זה שבידו התדפיסי המקוריי‪,‬‬
‫ה'פס המגנטי' או ה'מספר הסודי'‪ ,‬הפותח את ה'כספת' של הנשמה – קבור עמוק בתוכנו‪.‬‬
‫האגו‪ ,‬שהמלי‪ #‬את עצמו תחת הישות הגלעינית האבודה מתנוסס בראש חוצותינו ופניו אל העול‪ .‬הוא להגיע למשהו‪,‬‬
‫למשהו הנמצא מחו‪ %‬לעצמו‪ .‬א‪ #‬החיי לא נמצאי מחוצה לעצמנו‪ ,‬ה בדיוק בכיוו ההפו‪ ,#‬טמוני בתוכנו‪ ,‬מחכי‬
‫להיות‪ ,‬רק שאנחנו לא יודעי‪ .‬כשנגיע ‪ ,‬א נגיע‪ ,‬עדיה‪ ,‬נגלה בפני משהו חשו' וראשוני בעל ייחוד ופני מאוד‬
‫מסוימות
הפני שלנו‪ .‬אזי אותו 'משהו בתוכנו ישמיע את זעקתו‪ ,‬את הקול המיוחד שלו‪ ,‬ומשנחש' מתחת לשכבות‬
‫האטומות‪ ,‬הוא יפגוש את האור ואת האויר ויתחיל לצמוח‪ .‬הישות הפנימית שלנו תוכל סו' סו' להתגש ולהיות מי‬
‫שאנחנו‪ ,‬מי שנועדנו להיות צמח בר‪ ,‬או כרכו‪ ,‬או כלנית‪ ,‬או ע‪ %‬לימו מה שכתוב בפני‪ ,‬בדי א איי של הנשמה‪.‬‬
‫בינתיי‪ ,‬מי יודע‪ .‬א‪ #‬בינתיי שו דבר לא צומח בפני‪ ,‬גידול הפרא של האגו עוט' את הישות האותנטית בטבעת של חנק‪,‬‬
‫שותה את העול‪ ,‬אוכל את העול‪ ,‬מתפט והופ‪ #‬לקליפה אחת גדולה נוספת‪.‬‬
‫הנשימה‬
‫הנשימה היא יש‬
‫ילד הוא יש‬
‫הורה הוא יש‬
‫אר) היא יש‬
‫צליל הוא יש‬
‫היכולת להשמיע‬
‫צליל מגרונ‬
‫היא יש ללכת לישו בלילה במטת המיטיבה‬
‫הוא יש‬
‫לקו בבקר בבית הסבלני‬
‫הוא יש‬
‫אי‬
‫להחזיק ביש‬
‫איזו צורה לתת לכפותיי‬
‫שילפפו אות עדי וקל אבל שלא‬
‫יישמט‬
‫אי לזכור אותו בשימתלב‬
‫לא אלימה‬
‫אי להבי את היש כמתת בלתי‬
‫פוסקת לא לנו ‬
‫ליש הגדול‬
‫ואנו כמי שנפל בחיקנו החסד לזכות מ ההפקר האלוהי‬
‫רחל חלפי‪4.4.1988 ,‬‬
‫‪38‬‬
‫על אגואיז ואינדיווידואליז‬
‫האגו והישות הפנימית‪ ,‬האגו והאינדיווידואליות – אלה שני מושג שנוטי לבלבל ביניה‪ ,‬וה למעשה הפכי גמורי‪.‬‬
‫הראשו הוא רעל‪ ,‬האחר ניצו‪ %‬של הנשמה‪ .‬השני יש לו זהות‪ ,‬ויש עמו הזדהות‪ ,‬הראשו נעדר זהות והזדהות לחלוטי‪.‬‬
‫האגו מושפע מ הסביבה‪ ,‬מגיב עליה ומתייחס אל עצמו באמצעותה‪ ,‬בשעה שהאינדיווידואליות היא תהלי‪ #‬צמיחתו‬
‫והתגבשותו של העצמי ביחס לעצמו בלבד‪.‬‬
‫לילד יש אגו‪ ,‬אי לו אינדיווידואליות‪ .‬יש לו דחפי יצרי וצרכי )של הישרדות הנאה וסיפוק בעיקר( א‪ #‬אי לו עדיי‬
‫מרכז כובד פנימי‪ ,‬מקו בו יוכל לחוש את עצמו‪ ,‬להתחדש ולמצוא שקט וכוח‪ .‬בתהלי‪ #‬טבעי ונכו של צמיחה פנימית‬
‫אמורה העצמיות האינפנטילית של האגו‪ ,‬המיוצגת על ידי האגו שלו‪ ,‬להעל ולפנות מקומה לאינדיווידואליות הצומחת‪ .‬על‬
‫פי עדויות אנתרופולוגיות על טכסי חניכה למיניה הרי שבגיל ‪ 12
13‬לער‪ ,#‬אמור להתרחש מעבר מ הילדות לנערות מעבר‬
‫מ האספקט הגברי
אינפנטילי‪ ,‬אל האספקט הנשי
בוגר‪ ,‬מ הח אל הקר‪ ,‬מ חו‪ %‬אל הפני‪ ,‬מ החיה שבאד אל האד‬
‫שבחיה‪ ,‬מאגו לישות‪.‬‬
‫התרבות בה אנו חיי משמרת את בני האד ברמה האינפנטילית
זכרית שלה‪ ,‬מנציחה את בני האד
על רמה של ילדי‬
‫הזקוקי כל הזמ לריגושי ולהנאות והופכי לצרכני אובססיביי של העול ומרכולתו‪ .‬כ‪ #‬או כ‪ #‬האגו מונצח‬
‫והאינדווידואליות נותרת בבחינת פוטנציאל שא' פע לא יצא אל הפועל‪ ,‬רדו ונשכח‪.‬‬
‫אד שבמקו מרכז כובד אינדיווידואלי יש לו אגו דומיננטי‪ ,‬יתקשה לקלוט את העול כפי שהוא‪ .‬אפשר לראות זאת היטב‬
‫אצל ילדי‪ :‬ה'אני' הוא העול‪ ,‬וכל העניי שיש לילד בעול מתמצה במה שה'אני' יכול לקבל ממנו‪ .‬עבור מי שהאגו שלו‬
‫מושל בו העול אינו אלא מערכת של מעגלי קטני והולכי כלפי הטבור שלו עצמו‪ ,‬המהווה את מרכז העול‪ .‬א טוב‬
‫לו העול נהדר‪ ,‬א רע לו העול גרוע‪ ,‬ואי עול רק אות תחושות סובייקטיביות‪.‬‬
‫עבור האגוצנטרי אי דבר הקיי מחו‪ %‬לו עצמו‪ ,‬הוא עסוק רוב הזמ בצרכי שלו‪ ,‬ברגשות שלו‪ ,‬בסיפוקי ובבעיות של‬
‫עצמו‪ .‬עצמיות מ הסוג הזה הופכת תכלית לעצמה‪ ,‬והיא דומה למערכת מיזוג שמתעלת אויר במערכת סגורה‪ ,‬סגורה‬
‫לאדמה‪ ,‬סגורה ליקו‪ ,‬סגורה בתו‪ #‬עצמה‪.‬‬
‫האינדיווידואליות היא הקוטב שמנגד‪ .‬כאינדיווידואל אתה נע מתו‪ #‬בסיס הקיו של‪ #‬כלפי העול והמימוש של‪ #‬הוא‬
‫בתנועה כלפי העול מסלול יצירתי‪ .‬בניגוד לכיוו התנועה של האגואיסט‪ ,‬הרוצה שהעול ינוע כלפי הבט שלו מסלול‬
‫צרכני‪.‬‬
‫לאינדיווידואל היכולת להפריד את עצמו מ הדברי שמחוצה לו‪ ,‬ממה שהוא פוגש וממה שעובר דרכו‪ .‬כאינדיווידואל‬
‫השומר על זהותו העצמית הוא ג מודע לזהות האינדיווידואלית הנפרדת של האחר‪ .‬האגוצנטרי רואה את תמונת עצמו‬
‫בכל מה שקורה מחוצה לו והוא בולע את סבבתו ונבלע בתוכה‪ .‬אי הוא מסוגל להפריד בי עצמו לבי סביבתו ומשעה‬
‫שגבולות העצמיות מיטשטשי נעלמת העצמיות האינדיווידואלית והכל חד הוא‪ .‬לאינדיווידואל לא הוא עצמו חשוב‪ ,‬אלא‬
‫לקראת מה הוא נע‪ ,‬ע מה הוא בקשר‪ .‬ביטויה של האינדיווידואליות הוא ביכולת לאפשר‪ ,‬להניע‪ ,‬להשפיע וליצור‪.‬‬
‫העצמיות אינדיווידואליות שואפת להתרוק כדי להתמלא ‪ ,‬לחוש את העול דר‪ #‬הריקנות‪.‬‬
‫האגוצנטריות שואפת רק להתמלא‪ ,‬היא שונאת את הריקנות‪ ,‬היא אינה יכולה לשאת אותה‪ .‬האגו לא מכיר בשו דבר עד‬
‫שהוא לא בולע אותו כדי למלא את הריקנות התובענית שבתוכו‪ .‬א‪ #‬מרגע שבלע את שמחוצה לו – שוב אי הוא יכול‬
‫להתייחס לקיו האינדיווידואלי של זה שעתה הפ‪ #‬לחלק ממנו ושוב הוא חש ריק ובלתי מסופק‪ .‬האגו מונע על ידי הרעב‬
‫והוא כוחני ואגרסיבי‪ ,‬יונק מהעול גירויי‪ ,‬רשמי ואנרגיה כדי לסתו את החלל הפעור בתו‪ #‬הוויתו‪ .‬אול המהות‬
‫האמיתית של האד היא להיות ריק‪ ,‬ריק מעצמו‪ ,‬צינור לישות ולעול‪ .‬האינדיווידואל מנסה להבחי במה שעובר דרכו‬
‫ומאפשר לו להיות‪.‬‬
‫אי הבדלי משמעותיי בי צרכ אגואיסטי אחד למשנהו‪ .‬כא מולכת תרבות הקולקטיב‪ ,‬כא מה שטוב לאחד טוב‬
‫לכול‪ ,‬כא מול‪ #‬השטאנ‪ .%‬האינדיווידואליות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מבליטה את הייחוד של כל פרט‪ ,‬את הפוטנציאל הייחודי‬
‫הגלו בו ורק בו‪ .‬כדי להפו‪ #‬את הפוטנציאל האינדיווידואלי שלו לממשי‪ ,‬חייב אד לעבור מ הפאזה הזכרית אל הפאזה‬
‫הנקבית שלו‪ .‬כאשר אד מצליח לחולל בתוכו את המעבר הזה‪ ,‬רק אז הוא בא לידי ביטוי )כישות(‪ ,‬בא לידי מימוש‪ .‬אז הוא‬
‫נולד פע שניה‪ ,‬שכ רק הצד הנשי והאימהי שבו יכול להרות את הפוטנציאל העוברי ולהפו‪ #‬אותו לישות קיימת בזכות‬
‫עצמה‪.‬‬
‫לחוש באינדיווידואליות של‪ #‬פירושו לזהות בתוכ‪ #‬כוח יצירה ייחודי‪ ,‬סגנו ייחודי‪ .‬הדר‪ #‬להבחי בי אינדיווידואליות לבי‬
‫אגו‪ ,‬היא בבדיקת השפעתנו על העול והקיו‪ ,‬על החיי‪ .‬הטבעת חות אישי היא הסימ לעצמיות בוגרת‪ ,‬אינדיווידואלית‪.‬‬
‫אי האד מטביע חות אלא ביצירה בניגוד לאגו‪ ,‬שהוא התגלמותה של צרכנות‪.‬‬
‫מבחינה קוגניטיבית יש להכיר בכ‪ #‬שה'אני' אינו המרכז‪ ,‬אלא נקודה שולית לחלוטי בשולי ההתרחשויות היקו‪.‬‬
‫התרחשויות הקשורות כול למרכז גדול ועצו מכדי שנוכל בכלל לקלוט את היקפו‪ .‬אול‪ ,‬אנו יכולי להשתב‪ %‬במערכת‬
‫הגדולה במידה ונמצא‪ ,‬כל אחד‪ ,‬את מרכז הכובד האינדיווידואלי שלו‪ ,‬ומכא את מקומו הייחודי הטבעי ואת תפקידו‬
‫הייעודי בתו‪ #‬המער‪ #‬הגדול‪.‬‬
‫ע זאת‪ ,‬חשוב לציי כי תהלי‪ #‬הפיכת האגו לאינדיווידואליות אינו קוגניטיבי לכשעצמו וכי אי זה מהל‪ #‬שהאד מחליט‬
‫עליו או מתקד לקראתו שלב אחר שלב‪ .‬הדבר דומה יותר לקפיצה קוונטית‪ ,‬לתהלי‪ #‬אלכימי‪ .‬הקוגניציה‪ ,‬במקרה זה‪,‬‬
‫משמשת כאמצעי להבנה ולראיה ברורה יותר של הדברי ותו לא‪.‬‬
‫א אמנ אינדיווידואלי אנו משמע אנו יוצרי! מותירי אחרינו עקבות‪ .‬אי אפשר להיות אינדיווידואל א אי בחיינו‬
‫יצירה כלשהי‪ .‬אנחנו בני האד‪ ,‬הננו אמני היצירה‪ ,‬היכולי ליצור 'יש' ברמשמעות על ידי עיבוד של חומרי הגל של‬
‫החיי‪ .‬כל דבר אורגני יונק מהיקו‪ ,‬ונות משהו מתו‪ #‬עצמו בתמורה‪.‬‬
‫"הצור לשלוט‪ ,‬להיות בשליטה בכל עת‪ ,‬הוא צור אוניברסאלי שנועד למנוע את הריק הפנימי‪ .‬בגלל היקפו ובגלל שהוא‬
‫יוצר את הבסיס לכל ההתמכרויות החולניות נקרא צור זה‪" :‬התמכרות אב"‪.‬‬
‫פיליפ קבאני מתו "התמכרות"‬
‫‪39‬‬
‫ישות ושינה )או‪ :‬נסיכת הישות הפנימית(‬
‫כשאנו מתעוררי משנת הלילה אנו מתנתקי מ הישות שלנו‪ ,‬וייסורי הניתוק ה קשי‪.‬‬
‫א‪ #‬כל עוד אנו חשי את הקושי העצו הזה‪ ,‬את הכאב‪ ,‬את המשיכה המופלאה זאת מבפני‪ ,‬של זרועות הישות הנשלחות‬
‫ובוכות על כל סנטימטר של התרחקות כל עוד חשי את המגושמות‪ ,‬הבלבול והאובד הבאי ע ההתרחקות מ הישות ‬
‫עדיי טוב‪ ,‬עדיי אנו בקשר עמה‪.‬‬
‫הכאב כל בוקר מראה שבלילה אנחנו לפחות מתאחדי עימה‪ .‬הנורא מכל מתרחש כשהקימה בבקר קלה ומיידית‪ ,‬ישר אנו‬
‫מתעוררי‪ ,‬זריזי וערניי‪ .‬אז נדע שלא נפרדנו מ האהובה שבפני כי לא היה ביננו קשר‪ ,‬וזה הנורא מכל‪.‬‬
‫השקיעה בשינה מלווה בהתנגדות מסוימת מאחר ואי אנו חשי את הישות הטמונה בקרקעית האי של ההרדמות‪ .‬אנו‬
‫חשי שהולכי אנו להתנתק מ העול המרתק של העירות ולשקוע בחידלו וריקנות וזה מפחיד‪ .‬א‪ #‬מעבר למס‪ #‬האטו‬
‫של השקיעה בריקנות של השינה ממתינה‬
‫לנו הנסיכה המופלאה של ישותנו‪ ,‬ש‪ ,‬מאחורי פרגוד האי‪ .‬השינה והחלומות ה הסחת דעת‪ ,‬כי מאחורי מס‪ #‬השינה אנו‬
‫מתעוררי אל מציאות הישות הפנימית‪ .‬כ‪ #‬שכאשר אנו נרדמי למציאות החיצונית אנו מתעוררי למעשה אל המציאות‬
‫הפנימית‪ ,‬וכאשר אנו מקיצי משנת הלילה‪ ,‬לרוב אנו שוקעי לשינה לגבי המציאות הפנימית‪.‬‬
‫החכמה היא להתעורר בבקר ולשמר את נסיכת הלילה בתוככי הפעילות של היו יו ההומה‪ ,‬לטמו אותה בשקט‪ ,‬בשקט‬
‫מתחת לחולצה‪) ,‬כמו 'ליסה העצובה' של קט סטיבנס( ולשמור עליה‬
‫כמו על אוצר יקר‪ ,‬לשמור על הקשר עמה דר‪ #‬מחילת השקט שביננו לבינה‪.‬‬
‫החו‪ %‬הרועש והאטו מאיי לפרו‪ %‬את חומותינו ולשבור את הדממה שבתוכנו‪ ,‬המאפשרת את הקשר שבינינו לבי הישות‪.‬‬
‫כאשר זה קורה ניתק חבל הטבור בינינו‪ ,‬והערות לישות הופכת להיות שינה למציאות הפנימית‪ .‬אז הופ‪ #‬הרעש של החו‪%‬‬
‫לשוכ קבע בתוכנו והלילה כבר לא מחבר אותנו לישות אלא סת גור לנו להעל בעייפות אל תו‪ #‬שינה של לריקנות‬
‫עמומה‪ .‬שו נסיכה לא ממתינה כבר מאחורי גדר השיחי של החלומות‪ .‬משינה זו נתעורר בבת אחת‪ ,‬ללא ייסורי‪ ,‬ללא‬
‫הזעקה הפנימית המוחה כנגד הניתוק והנטישה של היקר לנו מכל‪ .‬אנו מזנקי מ המיטה ישר‪ ,‬מכוונני ליו השוצ'‬
‫כאילו לא היה לילה‪ ,‬כאילו לא הוחמ‪ %‬עוד מפגש יקר‪ .‬אנו שוכחי שאמור להיות ש משהו בפני‪ ,‬מעבר לפעילות הרוחשת‬
‫והמוחצנת‪ ,‬מעבר למפגש הרועש ע מסכות אחרות‪ ,‬המסתירות מאחוריה ריקנות דומה‪.‬‬
‫אנו שוכחי את נסיכת הישות הפנימית‪.‬‬
‫הנתק מ הישות‬
‫אנו חיי חיינו כשאנו מנותקי מ הישות‪ .‬מנותקי מ הישות של אחרי סביבנו‪ ,‬מ הישות של מה שמקי' אותנו ומ‬
‫הישות של עצמנו‪ .‬בעלי החיי לעול אינ מנותקי מ ישות הפנימית שלה‪ .‬כל כול מהות אחת‪ ,‬ללא התפלגויות‬
‫פנימיות‪ ,‬רק גלעי אחד גדול‪ .‬הישות מולכת ומאחדת את הכל לכדי מקשה שלמה וגלעינית אחת‪ .‬א‪ #‬אצלנו הכל רוצה‬
‫להיות מל‪ #‬ולו ג ליו אחד יצר הזלילה‪ ,‬יצר המי‪ ,‬החמדנות‪ ,‬הגאווה‪ ,‬הפגיעות‪ ,‬תאוות השררה כל ממזר מל‪ ,#‬כי‬
‫כשהבוס )הישות( לא בבית‪ ,‬הילדי )הדמוני היצריי והרגשיי( משתוללי ומשתלטי‪ .‬גוליבר‪ ,‬כשהגיע לאר‪ %‬היאהוו‪,‬‬
‫פגש את בני האד שהיצר והכוחנות השתלטו עליה וה נראי ומתנהגי כמו 'חיות' – או כפי שאנו בצביעותינו שופטי‬
‫את התנהגות החיות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הסוסי‪ ,‬שליטי אר‪ %‬היאהוו‪ ,‬היו שלווי ונאורי‪ ,‬מלאי מהות וישות‪ .‬סוויפט מפליא‬
‫להצביע בצורה זו על המציאות האמיתית‪ ,‬בה בני האד המליכו על המהות הבלתי מפותחת שלה את הדמוני של היצר‬
‫והתאווה ולכ ה למעשה ה'חיות' הנחותות יותר‪ ,‬בעוד שבעלי החיי נותרו נאמני לקולה של הווית הטבעית ומשו כ‪#‬‬
‫ה בדרגה גבוהה יותר‪.‬‬
‫חיבור לישות‪ ,‬משמעו‪ :‬אותנטיות
לבוא מבפני‪ ,‬להיות בקשר ע הגלעי האישי‪ ,‬ע מרכז הכובד הפנימי‪ .‬הגדילה‬
‫וההתבגרות מנתקי אותנו מ ישות של הילדות‪ ,‬הטבעית – א‪ #‬הגולמית‪ .‬ע ההתבגרות רוב בני האד נתקעי במקו זה‬
‫או אחר של עצמ ונכבשי על ידי מרכיב דומיננטי מסוי של הקומפלקס המקי' את הווית‪.‬‬
‫למה הדבר דומה? לקבוצה שנתקעה על אי בודד למש‪ #‬זמ רב וחבריה – יש מה שעוסקי באכילה‪ ,‬אחרי בוני לה‬
‫מבני לגור בה‪ ,‬יש מי שנותני שעורי שחיה ויש אחד או שניי שמחוברי לעצ הישות של היות תקועי היות על אי‬
‫בודד‪ ,‬למשמעות ולטוטאליות של עובדה זו וה בוערי באש של מציאת מילוט‪ .‬אכ‪ ,‬זה המונח המגדיר את הקשר ע‬
‫הישות‪ :‬לבעור באש הפנימית‪.‬‬
‫מה שבא מבפני‪ ,‬מ הישות‪ ,‬טוע אותנו בחיות ועוצמה אדירי‪ ,‬כמו להיות מחובר כל הזמ לזר חשמל‪ .‬להיות תקוע‬
‫בסעיפי וספיחי הפריפריה משמעו להיות מונעי על ידי העליות והמורדות של מצבי הרוח שלנו‪ ,‬על ידי לח‪ %‬ומתח‪ ,‬חרדה‪,‬‬
‫תאווה ויצר שררה‪ .‬כא‪ ,‬כדי 'להיות' צרי‪ #‬להיות בפעילות‪ ,‬לעשות‪ .‬א לא עושי‪ ,‬כל פע מחדש‪ ,‬נופלי לריקנות‪ ,‬להיעדר‬
‫הישות‪.‬‬
‫להיות מונע מ הישות זה להיות כא‪ ,‬ולהיות בעוצמה רק מעצ העובדה שאתה קיי‪ .‬אינ‪ #‬צרי‪ #‬לעשות דבר בשביל הישות‪,‬‬
‫אבל הישות מניעה אות‪ #‬לעשות‪ .‬ההבדל בי הקיו האותנטי לבי הקיו בגלות של סעיפי השוליי וספיחיה )סקס‪,‬‬
‫עבודה‪ ,‬קריירה‪ ,‬בילוי וכו'( מזכיר את הדילמה בעניי הביצה והתרנגולת‪ :‬הא כדי להיות צרי‪ #‬לעשות‪ ,‬או שמא כדי לעשות‬
‫צרי‪ #‬להיות?‬
‫לתפישתי העשייה אמורה להיות נפעלת של הישות ולא להפ‪ .#‬עשייה שאינה מונעת על ידי הישות היא עשיה לש עשיה‪,‬‬
‫מפלט מ הריקנות‪ ,‬ניסיו עקר לזכות באיזושהי תחושה ארעית של נוכחות‪ .‬תחושה זו אינה טבעית‪ ,‬היא מכאנית ומוזנת על‬
‫ידי חרדה גדולה‪ ,‬חרדה מפני נפילה לבור של היעדר הישות‪ ,‬לבור הריקנות‪ .‬ואכ יש משהו סיזיפי בעשייה‪ ,‬כל פע מחדש‪,‬‬
‫כדי לסתו את בור הריקנות‪ ,‬המתרוק למחרת באותה מהירות בה התמלא אמש‪.‬‬
‫בטבע הכל בא מ הישות‪ ,‬מ המהות‪ ,‬רק אנחנו‪ ,‬הנמצאי בגלות מ הישות
משתדלי כל הזמ להגיע למשהו‪ ,‬מתאמצי‪,‬‬
‫בפול גאז‪ ,‬בטורי גבוהי‪ ,‬בשאגת מנוע מתמדת רק לא להישאר מאחור‪ .‬הצרכנות החמדנית‪ ,‬הקולניות והאקסטרווגנטיות‬
‫מולכות בכיפה ונותנות את הטו – בעוד שהישות השקטה נעלמת והולכת‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫במקומה אנו מצמיחי עוד ועוד תחליפי מוחצני‪ ,‬בעיקר תחליפי תקשורת מודרניי‪ :‬אינטרנט‪ ,‬טלפו‪ ,‬פקס‪ ,‬רדיו‪,‬‬
‫מגזיני‪ .‬מורעבי המגע
ע
הישות מתמכרי לתחליפי‪ :‬עוד שעות מול תכנית הראיונות בטלוויזיה‪ ,‬עוד חדשות‪ ,‬עוד שעות‬
‫גלישה באינטרנט‪ .‬כל אמצעי תקשורת
המוני נוס' הוא אב נוספת במצבה על קיברה של הישות‪.‬‬
‫האד המודרני חי בנתק מתמיד מ הישות הפנימית שלו ומ הישות של האחרי סביבו והניכור והזרות חוגגי‪ .‬כ‪ #‬הוא חי‬
‫בעול מת‪ ,‬ריק‪ ,‬מכאני‪ ,‬נטול ממד עומק‪ ,‬אינטימיות ואינדיווידואליות‪ .‬עול בו האחרי מתנהגי ונראי כפוסטרי‬
‫צעקניי‪ ,‬חד ממדיי ושטחיי‪ .‬עבור היחיד זה עול של תוויות ולא של מהויות‪ ,‬של מכניזמי ולא של דינמיקות‪ ,‬של‬
‫שימושי‪ ,‬טכניקות וניצולי ולא של ערכי ומהויות‪ .‬איבדנו את היכולת פשוט להיות ולקיי קשר סימביוטי בי הישות‬
‫שלנו לישויות של אחרי‪ .‬במקו לחוש את פנימו של האחר מתו‪ #‬פנימיותנו‪ ,‬במקו לזרו אליו בשקט ולתת לו לזרו‬
‫אלינו בלי מאמ‪ %‬אנו חורטי על פני השטח של הזולת את הגרסה שלנו‪ ,‬את תדפיס המהומה הפנימית שלנו‪.‬‬
‫עבור האד המנותק מישותו מפגש ע הישות הוא מפגש ע הריקנות‪ .‬אד זה רגיל לרעש הבוטה והמוחצ של רגשות‪,‬‬
‫חשיבה ויצרי לעומת קולה של הישות מרגיש ככלו נורא ומפחיד‪ .‬א‪ #‬מי שלא שורד את הריקנות דרכה מתקשרת‬
‫הישות‪ ,‬לא יגיע לחוש את נוכחותה החרישית‪.‬‬
‫הניתוק מ הישות משמעו שינה או חוסר מודעות להתרחשות הממשית של החיי מאחורי האשליה של התצוגה החיצונית‬
‫שלה‪ .‬מנותקי הישות חיי בעול ישנוני עתיר חלומות ופנטזיות‪ .‬ככל שגדל הניתוק מ הישות כ מתעצמת השינה‬
‫ומשתכללי ופורחי ה'חלומות'‪ :‬חלומות על רומנטיקה‪ ,‬דיור‪ ,‬אוכל‪ ,‬מי‪ ,‬הצלחה‪ ,‬פרסו‪ ,‬אושר‪ .‬חרושת התרבות מסביב‬
‫מפרנסת את החלומות האלה ביד רחבה ומזינה אות באמצעות פרסומות מפתות‪ ,‬בטלוויזיה‪ ,‬תיעוד צבעוני של חיי‬
‫העשירי והיפי‪ ,‬סרטי אקש ורומנטיקה ואחרי כול עובדי בשירות השינה; בתי חרושת לחלומות‪ .‬חלומות אלה‬
‫משתדכי לפנטזיות הפרטיות שהיחיד מטפח בלבו‪ ,‬כגידולי פרא סביב סורגי הכלא של תא השינה שבו שוכנת הישות‬
‫הכלואה‪.‬‬
‫להתעורר מ השינה הזו משמעו להעיר את יפיפיית הישות הנרדמת‪ ,‬הישנה בארמו הישות הנטוש‪ .‬מי יהיה נסי‪ #‬הכס'‬
‫שיקי‪ %‬את נסיכת הישות מ התרדמה וימיר חלומותיה הרומנטיי במציאות האמיתית‪ ,‬מי יעניק לה שוב את הממשל‬
‫והממלכה בממלכת החיי?‬
‫לא תמיד הכל כל כ‪ #‬חד
משמעי‪ ,‬שחור או לב‪ ,‬ער או יש‪ ,‬ישות או תוויות‪ .‬ישנ האומני‪ ,‬היוצרי‪ ,‬החיי שסועי בי‬
‫הישות לבי התחלי' החברתי‪ .‬במהות ובמקור ה נאמני הישות‪ ,‬מיצגיה כלפי העול הסוחר בחו‪ %‬ומפנטז בפני‪ .‬על כ‬
‫סיסמת חייבת להיות האותנטיות‪ ,‬נאמנות לקולה של הישות‪ .‬אומנות היא לסגנ ולעצב את קולה של הישות שגואה כל‬
‫כ‪ #‬מבפני‪.‬‬
‫משוררי‪ ,‬זמרי‪ ,‬מוסיקאי‪ ,‬מחזאי‪ ,‬ציירי כל אלה חשי את נשמת ישות נושפת על עורפ מבפני וה מנסי‬
‫לאפשר אותה בכלי אומנות‪ .‬האומני ערי לזעקתה של ישות ולישות הגולה שמסביב א‪ #‬כמי שיוצרי בחסות‬
‫הלגיטימציה של החברה ה מוגבלי בדרכי בה ה יכולי לזרו ע ישות‪ .‬ההרשאה תקפה כל עוד הישות באה‬
‫לביטוי באמצעות כלי האומנות השוני‪ ,‬ורק דרכ‪ .‬האומנות שמורת הטבע של הישות‪ ,‬מעי 'ריאה ירוקה' בתו‪ #‬המציאות‬
‫האפורה‪ ,‬המסחרית
פוליטית של היומיו‪ .‬ע זאת יש אמני הזוני בעבור בצע כס' אל המציאות החברתית השגורה‪,‬‬
‫מוותרי על החזו של הישות והופכי את כשרו אומנות לכלי שרת בידי הממסד השליט ציירי בפוטנציה שהפכו‬
‫גרפיקאי‪ ,‬סופרי בפוטנציה שמתפקדי כעיתונאי‪ ,‬מחזאי שהפכו לרעיונאי במשרדי פרסו‪ ,‬במאי שמביימי‬
‫פרסומות‪ ,‬או אופרות סבו‪ ,‬הוגי דעות שהפכו לגורואי‪ ,‬משוררי שהפכו פזמונאי‪ .‬וכ‪ #‬ה תורמי את שלה לפיתוח‬
‫הפנטזיה והעשרת החלו שעוט' את הישות‪ ,‬כנביא שקר פופולרי המאפיל על נביא הזע הבודד והמתוסכל‪.‬‬
‫"תפילתי היא‪ :‬אהיה אשר אהיה ואעשה מה שאעשה‪.‬‬
‫כל מה שאני רוצה לעשות‪ ,‬הוא לחיות בקצב ע עצמי‪ .‬כל שאני רוצה הוא לעשות את שאני עושה ולא לנסות לעשות את‬
‫שאינני עושה‪ .‬רק לעשות מה שאני עושה‪ .‬רק להתקד צעד בצעד ע עצמי‪ .‬רק אהיה אשר אהיה‪.‬‬
‫"אהיה אשר אהיה" אבל עכשיו אני מה שאני‪ ,‬וכא אני צרי להשקיע את המר) שלי‪ ,‬אני זקוק לכל כוחי כדי להיות מה‬
‫שאני היו‪ .‬היו אעבוד בקצב אחיד ע עצמי ולא ע מה שאני 'צרי להיות'‪ .‬כדי לעבוד בקצב ע עצמי אני חייב‬
‫להמשי ולהעמיק אל תוכי‪.‬‬
‫אלוהי גילה את שמו למשה‪ ,‬והיה זה‪ :‬אהיה אשר אהיה"‪.‬‬
‫יו פראתר מתו "בדר להיות )מאבקי בדר אל עצמי("‬
‫"כמה נורא שרוב האנשי מקבלי ברצו יצירות שנולדו מהרגשות החבויי‪ ,‬הפנימיי ביותר של האומני‪ ,‬א מפרידי‬
‫אות מהמציאות בחומה עבה"‬
‫אלברט אינשטיי‬
‫"ייעודו האמיתי של כל אחד הוא להגיע אל עצמו‪ .‬יכול הוא לסיי את חייו כמשורר או כמטור‪ ,‬כנביא או כפור) אי זה‬
‫מעניינו‪ ,‬כי אחר הכל אי לדבר חשיבות כלשהי‪.‬‬
‫"לכל אד יעוד משלו‪ ,‬א איש לא יכול להתאימו לצרכיו ולשלוט בו כחפצו‪ .‬הייתה זו טעות לרצות אלי חדשי‪ ,‬היה זה‬
‫בלתי נכו לגמרי לרצות ולתת לעול דבר כלשהו‪ ,‬לא הייתה לה לאנשי נאורי חובה כלשהי‪ ,‬א לא הזעירה ביותר‪,‬‬
‫אלא זו האחת‪ :‬לחפש את עצמ‪ ,‬להיות איתני בתו עצמ‪ ,‬למשש את דרכ קדימה ולא חשוב לא תוביל הדר"‬
‫הרמ הסה‪ ,‬דמיא‪ ,‬עמ' ‪119‬‬
‫‪41‬‬
‫להיות ‪TO BE‬‬
‫אנחנו יודעי אי‪ #‬לעשות‪ ,‬אבל איננו יודעי להיות‪ .‬לא ע עצמנו ולא ע אחרי‪.‬‬
‫איננו יודעי אי‪ #‬לאפשר לעצמנו להיות‪ ,‬מלאי בישות‪ ,‬נותני לחיי להיות בנו‪ ,‬לעצמנו להיות בחיי במלאות‬
‫ובשלמות‪.‬‬
‫לא לחפש‪ ,‬לא לעשות‪ ,‬לא להתאמ‪ %‬אלא להיות‪.‬‬
‫לא להתעסק ע חלקי מעצמנו‪ ,‬ע המי‪ ,‬הסקרנות האינטלקטואלית‪ ,‬הרגשות‪ ,‬הפחדי או התאוות אלא להיות‪ ,‬כא‬
‫ועכשיו‪ ,‬ע הדקה הזאת‪ ,‬ע השניה הזו‪ ,‬בשלמותנו‪ ,‬בכל מאודנו‪.‬‬
‫ללא כל מאמ‪ %‬כל שהוא‪ ,‬פשוט לתת לזה להיות לזרו מבפני‪.‬‬
‫איננו יודעי להיות כי איננו יודעי כיצד זה מרגיש כאשר הישות שלנו ממלאה אותנו מבפני‪ .‬להגיב מתו‪ #‬מרכז כובד‬
‫פנימי‪ ,‬מתו‪ #‬חלל פנימי ריק א‪ #‬לא שומ‪ .‬לחוש את הישות בתו‪ #‬השקט של עצמה‪ ,‬בתו‪ #‬האי של עצמה‪ ,‬פשוט ש‪ ,‬כמו‬
‫ע‪ ,%‬כמו כוכב‪ ,‬כמו פרח‪ ,‬כמו אב‪ ,‬כמו השמיי‪ ,‬כמו הגש‪ ,‬כמו האדמה הזו‪ ,‬השותקת שתיקה הולכת ונמשכת של יש‪.‬‬
‫כול ש‪ ,‬פשוט מעצ היות‪ ,‬בלי להוכיח או לעשות פשוט ישנ‪.‬‬
‫אנחנו לא יודעי שו דבר מבפני‪ ,‬הכל כפוי מבחו‪ ,%‬מאול‪ ,%‬נלמד על ידי חיקוי‪ ,‬מכאני‪.‬‬
‫"מה קורה"? אנו שואלי‪" ,‬מה חדש"?‬
‫איננו יודעי להיות לבד ע עצמנו ואיננו יודעי להיות עצמנו ע אחרי‪ .‬זה תמיד להכריח שיחה )"על מה נדבר?"(‪ ,‬לאל‪%‬‬
‫פעילות )"אז מה נעשה?"(‪ .‬כמעט בכל מפגש ע אחרי יש מעי היסטריה של לגרו לדברי לקרות‪ ,‬יש פחד מ השתיקה‪,‬‬
‫שמא תחש' ערוות הישות העירומה ויתגלה שמאחורי הלהג הזה אי בעצ א' אחד‪ ,‬אי מי שישנו ש‪ ,‬קיי‪ ,‬הוגה‪ ,‬מגיב‪,‬‬
‫מתייחס‪ .‬כל מה שיש הוא מצבור הנלח בתוכו וכלפי חו‪ %‬מלחמות כוח‪ ,‬מתלה‪ ,‬תזזיתי‪ ,‬חסר שקט אספסו' פנימי‪ ,‬שכל‬
‫הזמ סות חורי בישות‪.‬‬
‫כשאנו ע עצמנו אנו רוצי להיות בחברת אחרי כדי לעשות מה שנקרא 'להעביר את הזמ'‪"... :‬אז מה נעשה?" או "אי‪#‬‬
‫נבלה?"‪' .‬אי‪ '#‬זו שאלה מאוד 'אנטי ישותית'‪ ,‬שאלה המעידה על החוסר במהות ועל החיפוש אחר תחליפי‪ .‬אנשי מחפשי‬
‫אחר תחליפי לישות‪ :‬טלוויזיה‪ ,‬עיתו‪ ,‬סרט‪ ,‬כדורגל‪ ,‬פלירטי כול יוצרי גוש מקומי של 'אקש'‪ ,‬שגור לרגשותינו‬
‫ויצרינו להתלקח לזמ מה‪ ,‬שלרגע מכסה על היעדר הקיו הפנימי‪.‬‬
‫מפחיד לחשוב שאנשי נפגשי‪ ,‬אבל א' אחד לא קיי ש למעשה בישותו‪ ,‬בהוויתו‪ ,‬בחייו הפנימיי‪ .‬המולת הביחד‬
‫מאפילה לזמ מה על ריקנות הפנימית‪ ,‬ריקנות עמה אנו קמי בבוקר‪ ,‬ועמה אנו הולכי לישו‪.‬‬
‫ללא קשר לישות אנו לא קיימי בעצ‪ ,‬אי בנו כלו שממלא אותנו מבפני‪ ,‬אי בנו שו דבר‪ .‬בטבע אי ריקנות‪ ,‬בכל דבר‬
‫חי משהו‪ .‬בחלל חיי מוצקי‪ ,‬במוצקי חיי נוזלי‪ ,‬בנוזלי חי אוויר‪ ,‬באוויר חי גז‪ ,‬בגז חי חשמל ובחשמל חיה טעינה‪,‬‬
‫אנרגיה‪ .‬הכל רוחש חיי פנימיי‪ ,‬ורק אנחנו נושאי בתוכנו חלל ענקי של זהות אישית חסרה ומהות שאיננה‪.‬‬
‫במקומ אנו מטפחי גידולי פרא המשתרגי סביב לישות הפנימית החסרה‪ :‬אובססיות‪ ,‬תשוקות‪ ,‬פנטזיות‪ ,‬שאיפות‪ .‬אנו‬
‫משקיעי עצמנו בעבודה‪ ,‬מקיפי עצמנו בחברי‪ ,‬ממלאי את זמננו במעשי א‪ #‬כשכל זה ת ואנו לבד ע עצמנו –‬
‫איננו יודעי מה לעשות ע עצמנו‪.‬‬
‫לא יודעי להיות‪ ,‬לתת לעצמנו לקרות‪.‬‬
‫כה חסרה בחיינו הנוכחות השקטה של הישות‪:‬‬
‫לדעת במקו לקפו‪
%‬בתזזית ממחשבה אקראית אחת לאחרת‪.‬‬
‫לחוש‪ ,‬להרגיש במקו להתרגש‪ ,‬להיסח' בהתלהבות או לשקוע בעלבו‪ ,‬דיכאו‪.‬‬
‫לעמוד במקו להישע‪.‬‬
‫לשבת במקו להשתרע‪.‬‬
‫לשוחח‪ ,‬להידבר‪ ,‬להקשיב במקו לפטפט‪ ,‬ללהג‪ ,‬למחזר דעות‪ ,‬להתווכח‪.‬‬
‫להתבונ במקו להסתכל‪.‬‬
‫לתת לעצמנו להיות מבפני במקו לאנוס את החיי מבחו‪.%‬‬
‫
להיות‪.‬‬
‫"החוכמה הגדולה היא להיכנע‪ ,‬לוותר על השליטה ולהניח לשל לסחו אות כרצונו‪.‬‬
‫אל תשחה כנגד הזר‪ ,‬הנח לנהר לשאת אות‪ ,‬הייה לנהר‪ ,‬הנהר כבר זור אל הי‪ ,‬זוהי התורה הגדולה"‬
‫ראג'ניש‪ ,‬טאנטרה‪ ,‬ההבנה העילאית‪ ,‬עמ' ‪148‬‬
‫‪…“Looking at her in a purely superficial way, one might have thought she was a simpleton, to which she would have replied‬‬
‫‪that he who knows not his Lord is the real simpleton.‬‬
‫‪She used to say 'Of those who come to see me, I admire none more than Ibn 'Arabi'. When asked the reason for this, she‬‬
‫‪replied ‘The rest of you come with part of yourselves, leaving the other part of you occupied with your other concerns, while‬‬
‫‪Ibn Arabi is a consolation to me, for he comes with all of himself. When he rises up, it is with all of himself, and when he sits‬‬
‫‪it is with his whole self, leaving nothing of himself elsewhere. This is how it should be on the Way' ".‬‬
‫‪Muhyiddin Ibn Arabi, Sufis of Andalusia, p.143‬‬
‫להפחיד את הישות‬
‫בחיי ע הישות אי מקו ללח‪ %‬ומה שצרי‪ #‬לבוא חייב לבוא‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫לאד עצמו אי שו טע להיכנס ללח‪ ,%‬כי ממילא אי מה לעשות ואי לו יכולת לעשות‪ .‬הרצו להיות כל הזמ בשיא‪,‬‬
‫באכסטזה‪ ,‬באורגזמה‪ ,‬שהנו הגור ללח‪ ,%‬ממילא לא יוביל או יקד אותו‪ ,‬אלא רק 'יפחיד' את הישות הפנימית וירתיע‬
‫אותה‪.‬‬
‫כל הזמ אנו שואפי להגיע לאורגזמה האחת הגדולה‪ ,‬שאחריה נחווה סו' סו' את ההתמוססות הגדולה‪ .‬בי א מדובר‬
‫באורגזמה קולינרית‪ ,‬חברתית‪ ,‬תרבותית או אפילו חוויה דתית ורוחנית‪.‬‬
‫השאיפה הזו‪ ,‬לבעור בשלהבת גדולה‪ ,‬לחוות את חוויה הגדולה היא מוצר הוליבודי ואינפנטילי‪ ,‬שאי לו אחיזה במציאות‪.‬‬
‫כדי להתמזג ע שלהבת הרוחניות אינ‪ #‬צרי‪ #‬להפו‪ #‬לחלק מ האש אלא להפו‪ #‬לכלי קיבול שיוכל להזי את הלהבה‪ .‬להיות‬
‫הפונדק שמארח את הישות‪ .‬לא לשאו להיות אלוהי אלא רק הכה הגדול‪.‬‬
‫ההתאמצות להגיע אל הישות דומה לרדיפה אחרי המוזה‪ ,‬ככל שאתה מתאמ‪ %‬יותר – כ‪ #‬היא מתרחקת יותר‪ ,‬או כפי‬
‫שאומר ארי‪ #‬קסטנר במבוא לשלושי וחמשה במאי‪ ,‬אתה צרי‪ #‬לשכב על הגב‪ ,‬כאילו שאי אתה מעוניי בה כלל ולחכות‬
‫שהמוזה תתקרב אלי‪ #‬מעצמה‪ .‬כ‪ #‬ג ביחס לישות‪.‬‬
‫רדיפה בפה פעור ומזיל ריר אחר כל שביב של חוויה בתקווה שהנה סימ להתרחשות אמיתית זה מגוח‪ .#‬האד הישותי‪,‬‬
‫האותנטי מתאהב בתהלי של עיבוד הקיו כדי ליצור חיי חוויתיי ולא בצרכנות של החוויה‪.‬‬
‫פע שאלו צדיק כיצד יגיב א יכנס לפתע מלא‪ #‬לחדרו ויאמר לו‪" :‬אני רוצה לדבר עמ‪ ."#‬השיב הצדיק "אומר לו שיחזור‬
‫יו אחר"‪ .‬כשנשאל מדוע‪ ,‬השיב‪ " :‬א אותו מלא‪ #‬עבר דר‪ #‬כל כ‪ #‬ארוכה וקשה כדי לומר לי משהו‪ ,‬הרי דבריו כל כ‪#‬‬
‫חשובי שלא תהיה לו ברירה אלא לשוב ביו אחר‪ .‬אבל א אני אקפו‪ %‬עליו ומיד אטה אוז‪ ,‬הוא ייבהל מעצמת תשומת‬
‫הלב הממוקדת בו ויעל"‪ .‬הצדיק הסביר שהמלא‪ #‬בא אליו משו שפעילותו היו יומית והאופ בו התייחס לרוחניות היו‬
‫בדיוק במינו הנכו ולכ אסור לו לשנות לפתע ממנהגו ולהגביר את התרכזותו במלא‪.#‬‬
‫זה בדיוק כמו מצב בי בני זוג‪ .‬בהתחלה ה יוצאי‪ ,‬לכל אחד יש את החיי שלו והכל נחמד‪ ,‬אבל פתאו צד אחד נדלק‬
‫יותר‪ ,‬הופ‪ #‬את ב הזוג למרכז עולמו‪ ,‬נוטש כל פעילות אחרת ורוצה לכבול את השני אליו‪ ,‬לחוות אותו כל רגע‪ .‬ובדיוק כמו‬
‫שהוא "חונק אתו מאהבה" כ‪ #‬הוא בעצ חונק את להבת האהבה של האחר כלפיו‪.‬‬
‫אכ אפשר ג אפשר לחנוק את להבת הישות בעוד' לח‪ %‬והתאמצות‪ ,‬בתשומת לב יתירה ומתו‪ #‬איבוד של פרופורציות‪.‬‬
‫צרי‪ #‬לנהוג בישות כאילו לא היא העיקר אלא עצ החיי ה העיקר‪ .‬הישות היא אורח נוטה ללו‪ ,‬החיי ה פונדק דרכי‬
‫ואנחנו רק החדרניות ופקידי הקבלה‪.‬‬
‫"מי שיודע את עצמו יודע את אלוהיו"‬
‫אמרה סופית‬
‫ישנות היש‬
‫הבחירה האמיתית‪ ,‬האפשרית‪ ,‬היחידה היא להיות‪.‬‬
‫ברמה האנושית אפשר לדבר במושגי של טוב ורע אבל ברמה של היקו יש רק ה"אי" וה"יש"‪ ,‬היש ישנו והאי איננו‪ .‬ומה‬
‫שישנו הוא רק מה שמהותי ליקו‪ ,‬כל השאר אינו קיי‪ .‬הבחירה האפשרית היחידה‪ ,‬היא להפו‪ #‬את עצמ‪ #‬לדבר מה‬
‫שהיקו מכיר בו כקיי‪.‬‬
‫יש פנטזיה ויש מציאות‪ ,‬או שאתה קיי או שאתה חול את קיומ‪ .#‬מיה פארו‪ ,‬בסרטו של וודי אל "שושנת קהיר הסגולה"‬
‫קבלה כמוב מאליו את יציאתו של אביר חלומותיה מ המס‪ #‬אליה‪ ,‬שכ זו טיבה של פנטזיה‪ ,‬שהיא שזורה עד ללא הכר‬
‫במציאות‪ ,‬ההזוייה א' היא‪ .‬כ‪ #‬אנו חיי רוב חיינו‪ ,‬המתכונת ההוליבודית של החיי ממשית עבורנו יותר מ ההזדקנות‪,‬‬
‫יותר מ המוות‪.‬‬
‫מי שחול את החיי משוכנע שהוא ישנו‪ ,‬כמו שמי שחול את הערות שלו בלילה בטוח שהוא ער‪.‬‬
‫"כל שאי פע רציתי‪ ,‬היה לנסות ולחיות בהתא להנעה שבאה מ העצמיות האמיתית שלי‪.‬‬
‫מדוע זה היה כה קשה?"‬
‫הרמ הסה‪ ,‬דמיא‬
‫נס ה'היות'‬
‫על רקע היעדר החיי הופעת היא התרחשות פלאית‪.‬‬
‫א‪ #‬אנו חיי כל הזמ כאילו 'היו דברי מעול'‪ ,‬כאילו תמיד היינו פה ותמיד נהיה‪ .‬במקו לעמוד הלומי מול עובדת‬
‫'ההיות' אנו לומדי למלמל‪' :‬או
קיי‪ ,‬אז מה עושי ע זה?' 'מה עושי ע החיי האלה שלי?' וכשנכנסי ל'מה עושי‬
‫ע זה'? מפספסי את זה שכל העניי הוא בעצ המופלאות של עצ העובדה שאנחנו כבר ובכלל ישננו‪ .‬ברגע שהנקודה‬
‫הזו מתעמעמת‪ ,‬אנחנו בעצ מפספסי ומחליפי חשיבות משנית בחשיבות ראשונית‪ .‬למה הדבר דומה? לאד העומד‬
‫למות בצמא והמי הופכי להיות עבורו ישות פלאית וניסית‪ ,‬לעומת כל ההיפעלויות הנובעות ונגזרות מישנות של‬
‫המי )כמו‪ :‬כמה כס' ה שווי‪ ,‬מה הטמפרטורה שלה‪ ,‬במה לאחס אות במה לשתות אות( ה נגזרות משניות שאי‬
‫לה למעשה שו חשיבות מול העובדה שהמי בכלל קיימי‪ .‬ברגע שאנו שוכחי את חשיבות עובדת היות המי 'יש'‪,‬‬
‫)מול האפשרות שה יכולי ג לא להיות(‪ ,‬ברגע שהמיקוד הוא על ה'אי‪ '#‬של המי ולא על ה'מה' )כלומר זה שה‬
‫קיימי(‪ ,‬ברגע שעצ הקיו הופ‪ #‬למוב מאליו משהו בחוויה הזו‪ ,‬החוויה הטוטלית המלאה‪ ,‬העושה את החיי למאורע‬
‫האדיר שה בעצ הול‪ #‬לאיבוד‪.‬‬
‫לפעמי קורה שהאד חווה את ההשתאות האדירה הזאת‪ ,‬את ההתרוננות הזאת מול עצ קיומו‪ ,‬מול עובדת ישנותו‪,‬‬
‫בעיקר כשהוא עומד מול סכנת חיי או עובר משבר קשה המאיי על שלמותו גופו או על חייו‪ .‬לאחר שכבר נפרד במוחו מ‬
‫החיי‪ ,‬הוא מצליח למש‪ #‬זמ מה לחוות בעוצמה את משמעות ישנות וכל מערכת סדרי העדיפויות והחשיבויות שלו‬
‫‪43‬‬
‫מתהפכת‪ .‬דברי שהיו פע מחוללי חרדות או מעוררי רגשות עזי‪ ,‬דברי שבגינ נותקו קשרי או נעשו מעשי –‬
‫מתגמדי ומתכווצי לממדיה האמיתיי‪ ,‬מול החשיבות הרבה של הקיו עצמו‪ .‬מול החשיבות הזו‪ ,‬אי דבר אחר חשוב‬
‫כלל‪ .‬א‪ #‬ביו
יו האפור‪ ,‬השגרתי הכהה‪ ,‬המרדי איבדנו את היכולת להשתכר מעצ הקיו‪ ,‬להיות מלאי עד כלות‬
‫מעצ היותנו‪ ,‬ללכת לאיבוד בתו‪ #‬הישות‪ ,‬בתו‪ #‬זה שאנחנו ישננו‪ .‬כל כ‪ #‬קל להישאב אל מה שהמצאנו סביב הישות‪ ,‬אל‬
‫האקולוגיה החיצונית של עול התחרות המסחר‪ ,‬וההשוואה אל האחרי‪ .‬ומהישאבות להיסחפות אנחנו מפספסי את‬
‫ההיווכחות הזו שאנחנו קיימי‪ .‬ואותו יש קיומי קבור עמוק בתוכנו כשרידי ארכאולוגיי שבירי‪ ,‬שהתכסו במה שנשר‬
‫עליה משאריות היו יו השגור‪.‬‬
‫הישות מתחפשת לריקנות וכשאנחנו פוגשי את הריקנות אנחנו נבהלי ומחפשי מפלט בעסקנות‪ ,‬בפעלתנות‪ .‬אנחנו‬
‫רואי את הריקנות ונבהלי‪ ,‬כי אז אנו חשי שאנחנו בעצ לא קיימי‪ ,‬וזה פרדוכס אדיר כי דווקא אז )במפגש ע‬
‫הריקנות( אנחנו הכי קרובי לעצמנו‪ ,‬מטחווי קליפה מ הישות‪ .‬אבל אנו חשי שאנו נמוגי‪ ,‬וחרדה גדולה אוחזת בנו‪ .‬אנו‬
‫רצי מהר אל הפעילות‪ ,‬אל חברת אחרי בחיק )או בתחרות עימ( נרגיש ששוב יש לנו קיו ולמחרת שוב נרי טלפוני‬
‫וניזו פעילויות כי מחר שבת ואז הריקנות מתעצמת ומפחידה ביותר‪.‬‬
‫ומי שבאמת ישנו בעול הזה וחש את ישנותו נמצא במצב מפוקפק ומוזר‪.‬מצד אחד בתו‪ #‬תוכו‪ ,‬כל רגע זה סימפוניה של‬
‫בטהוב‪ ,‬אורטוריה של הנדל‪ ,‬או הייד‪ .‬אבל לא רק בתחו השמע‪ ,‬עצ הקיו הוא חוויה כמעט עזה מנשוא‪ .‬מצד שני‪ ,‬על‬
‫הרקע של הקרנבל בריו ומרו‪ %‬העכברושי הלחו‪ %‬שמסביב הוא נתפש כמעי רוח רפאי בעיני אלה שסביבו‪ .‬הוא נראה‬
‫בעיניה כמלא בריקנות‪ ,‬כמייצג את אותה הריקנות ממנה ה בורחי‪.‬‬
‫הרגעי הגדולי של החיי שלנו קורי כאשר אנו מצליחי‪ ,‬ביש האינטימי שלנו יחדיו‪ ,‬לגעת בישות של האחר ושנינו‬
‫ישנ לחוד וביחד‪ .‬זהו רגע נדיר של שקט‪ ,‬שקט שכבר אינו ריקנות של מבוי סתו אלא מנהרה שבקצה מבהיק האור של‬
‫הישות‪ .‬אבל בדר‪ #‬כלל אנחנו נוגעי בקליפות של האחרי דר‪ #‬הקליפה שלנו‪ ,‬מניחי לרעש של הלהג‪ ,‬הפטפוט‪ ,‬מאבקי‬
‫הכוח להשתרג ולעטו' את הריקנות ולא אוזרי את העוז לצלול דר‪ #‬הריקנות כדי להגיע אל מצלולי השקט ש שוכנת‬
‫הישות הפנימית של האחר‪.‬‬
‫הבעיה כמוב היא‪ ,‬שחיי החו‪ %‬והשעה מפעילי עלינו לח‪" %‬לעשות" ובכ‪ #‬לברוח מ'להיות'‪ .‬יש קונפורמיות אדירה שלוחצת‬
‫לעשות‪ ,‬ומסיטה את מרכז הכובד מ הבפני אל החו‪ ,%‬מ השקט אל הרעש‪ ,‬מ הקבלה אל היוזמה‪ ,‬מ ההרפיה אל‬
‫המאמ‪ ,%‬מ הביטחו בבריאה ובטבע אל הפחד‪ ,‬שא לא נהיה כל הזמ בפאניקה יבלע אותנו הזאב הרע של החיי‪.‬‬
‫א‪ #‬הכל כה ישנו‪ ,‬הכל זועק‪ :‬אני קיי! הכל מלא נוכחות‪ ,‬כל מקו‪ ,‬כל ע‪ ,%‬כל בית‪ ,‬עולי על גדותיה‪ ,‬גדושי בישות‬
‫קיומ‪ .‬ואנו מתהלכי בינות‪ ,‬עיוורי וחרשי לנוכחות האדירה והשקופה הזו‪ ,‬אטומי לחלוטי לשדר הפנימי של‬
‫הקיו הישותי של הדברי סביבנו‪ ,‬כי חרשי אנו מהמולת הרגשות הסוערי וההיסטריי שבתוכנו‪.‬‬
‫א‪ #‬הבית הזה ישנו‪.‬‬
‫הרחוב הזה ישנו‪.‬‬
‫הע‪ %‬הזה ישנו‪.‬‬
‫החצר הזאת ישנה‪.‬‬
‫כ‪ #‬ה היו אתמול‪ ,‬כ‪ #‬ה ג היו שלשו‪ ,‬פשוט ישנ‪ .‬כ‪ #‬ה היו לפני עשר שני‪ ,‬עשרי שנה‪ ,‬שלושי שנה‪.‬‬
‫ואנחנו‪ ,‬התקועי בגלות של היומיו השגרתי והפעיל חשי לפעמי את הפעימה הזו של הישות‪ ,‬לפעמי זה קורה‪:‬‬
‫לפעמי הול‪ #‬אד דר‪ #‬חייו ובא אליו –במוחו
מקו‪ ,‬מקו שהוא חי בו לפני עשרי שלושי שנה‪ ,‬חדר‪ ,‬רחוב‪ ,‬ומה שבא‬
‫ע התחושה הזו זו מכה אדירה של ישות‪.‬‬
‫לפעמי‪ ,‬כשהולכי בשקט בלילה והרחוב כל כ‪ #‬קיי כל כ‪ #‬ישנו‪...‬‬
‫אלה לא הקטעי הדרמטיי של החיי‪ ,‬אלא הדברי שנותרו לנו מ העבר‪ ,‬הבאי לפעמי בלי שנרגיש ולפתע קמי לנגד‬
‫עיננו תמונה של רחוב‪ ,‬סמטה‪ ,‬של רגע שהיה בבית קפה הישות של אותו הזמ ביקרה אותנו כרוח רפאי‪ .‬א‪ #‬א נבוא אנו‬
‫לאותו המקו‪ ,‬לא נחוש את הישות של המקו הזה כלל‪ .‬זה יהיה סת עוד מקו‪ .‬אז נגיד‪" :‬אה‪ ,‬סת נסחפנו בפנטזיה‪,‬‬
‫הכל היה בראש שלנו"‪ .‬א‪ #‬באמת המקו הזה ביקר אותנו‪ ,‬הישות ביקרה אותנו‪.‬‬
‫מדהי הפרדוכס הזה‪ ,‬בו העשייה ההומה והפעילה‪ ,‬הנדמית לנו כתמצית ה"להיות" אינה אלא אשליה ביחס למהות‪ ,‬בעוד‬
‫שהמהות נראית כשקיפות ריקנית ביחס למהומת הפעלתנות שמסביבה‪.‬‬
‫ע זאת השקט הזה‪ ,‬החוסר פעילות הזו‪ ,‬הבית הזה הרחוב הזה‪ ,‬השעה שבע ארבעי ואחת הזאת‪ ,‬הערב הזה יש לה‬
‫ובה את הכל‪ :‬הכול עז‪ ,‬בשל‪ ,‬מלא עד להתפקע‪ ,‬מצוי בהריו של החודש העשירי‪ ,‬עמוס בישות‪ ,‬גדוש בלהיות‪.‬‬
‫מסתרי הישות‬
‫אנחנו חיי פה‪ ,‬אנחנו קיימי ויו אחד נפסיק להיות‪.‬‬
‫וזה הכל‪ ,‬באמת זה הכל‪.‬‬
‫חו‪ %‬מזה הכל אימפרוביזציות‪ ,‬עקבות בחול‪ ,‬צורות בענני‪ ,‬גלי בי‪ :‬חתונה‪ ,‬ילדי‪ ,‬לימודי‪ ,‬אהבה‪ ,‬ספרי‪ ,‬שיחות‪,‬‬
‫משגלי‪ ,‬דיאטה‪ ,‬נסיעות וטיולי‪ ,‬כס' כל אלה ה ציפויי שלא נוגעי בדבר האמיתי‪ .‬לרוב אנו עסוקי בציפויי‪,‬‬
‫הולכי לאיבוד בציפויי‪ ,‬לוקחי כמוב מאליו את הדבר האמיתי את עצ עובדת קיומנו והיותנו‪ .‬עובדה זו לא עושה לנו‬
‫משהו מיוחד‪ .‬וזה שהעול סביבנו מלא ומפוצ‪ %‬בעוד המוני אנשי שג ה מסתובבי כמו זומבי ישני את קיומ‪ ,‬לא‬
‫עוזרת לנו להיות מודעי לכ‪ #‬שעצ הקיו שלנו הוא חוויה אולטימטיבית‪ ,‬יוצאת דופ וחד פעמית וכי האי והריקנות ה‬
‫הממלכה התמידית והנצחית‪ .‬המל‪ #‬התמידי הוא החוש‪ ,#‬רק לפעמי מבליחה לתוכו קר שמש או אורו של כוכב‪ ,‬אבל‬
‫האור הזה הוא אפיזודה זמנית ומופלאה בנצחיותו של החוש‪.#‬‬
‫החיי ה נווה מדבר בשממת האי שלפני –והאי שאחרי‪ .‬הל‪#‬‬
‫במדבר‪ ,‬כי יגיע לנווה מדבר לאחר שנות נדודי‪ ,‬יחווה חוויה‬
‫גדולה וטוטאלית‪ .‬כ ג חיינו‪ :‬נווה מדבר בשממת האי של לפני ואחרי היותנו‪ ,‬ויו אחד המדבר ישוב וישרור לאחר‬
‫שנחדל להיות‪ .‬א‪ #‬ליבנו גס בנווה המדבר שלנו‪ ,‬ככלות הכל‪ ,‬מסביבנו לכאורה אינפלציה של נאות מדבר‪ ,‬אחד נעל ורבי‬
‫אחרי צצי בעקבותיו ומכסי מיד את שממת הפער שנותר מאחור‪ .‬אנחנו טובעי באינפלציה של חיי לכאורה‬
‫‪44‬‬
‫המסתירי מעינינו את המציאות האמיתית של יחסיות וארעיות החיי לעומת מרחבי האי האינסופיי ונצחיי‪ .‬נדמה‬
‫לנו כי נווה המדבר הזה של חיינו הוא שיגרת הקיו‪ ,‬ומכא והלאה אנו עסוקי בהשוואות של אורכי הדקלי ועובי קליפת‬
‫אגוזי הקוקוס‪ ,‬או בטיפוח הפנטזיה על המרש לאושר‪ .‬מה שלא ברור בקיו הלכאורה מתמש‪ #‬והשבע הזה‪ ,‬הוא שכל זה‬
‫קורה לנו עכשיו ובעוד אנו מטפחי את החזית הזעיר בורגנית השאננה של עסקי כרגיל ומכהי את עוצמת החוויה של‬
‫הקיו‪ ,‬מעביר שעו החול של הזמ מעביר את הגרגרי האחרוני מ העתיד אל העבר‪.‬‬
‫;‪The spirit of man communes with Heaven‬‬
‫‪the omnipotence of Heaven resides in man.‬‬
‫?‪Is the distance between Heaven and man very great‬‬
‫)‪Hung Tzu-ch'eng (1593-1665‬‬
‫בחיפוש אחר המהות הפנימית‬
‫מהי המהות? ההגדרה המילונית של מהות אומרת כי מהות היא הטבע הבסיסי של הקיו‪.‬‬
‫ומה באשר למהות של האד? המהות של עצמנו? מהי הישות הפנימית הזו החיה בתו‪ #‬כל אחד מאתנו? מהות זו הנה החלק‬
‫הפנימי ביותר שלנו‪ .‬היא החומר השומר בצורה מרוכזת את הטע או התכונות האחרות של הישות שהיא אנחנו‪ .‬להיות‬
‫המהות של עצמ‪ ,#‬זה להיות חופשי‪ ,‬צלול ומחובר עד הסו'‪ ,‬לעצמי ולאחרי‪ .‬לחוש את המהות זה מצד אחד לחוש את‬
‫המרחב האינדיווידואלי המשות' לכל‪ ,‬ומצד שני זה לחוש את המהות האישית‪ ,‬את הישות הסובייקטיבית הבסיסית‪ ,‬זו‬
‫שמאפיינת רק אותנו‪ ,‬את הגוו המיוחד רק לנו‪ .‬שני אלה ה מסימני ההיכר של חיבור אמיתי למהות‪ .‬ע זאת יש להפריד‬
‫בי חיבור ילדותי וחיבור בוגר למהות‪:‬‬
‫החיבור הילדותי למהות עדיי כולל בתוכו מרכיבי של אגוצנטריות‪ .‬בעוד שהבוגר יודע שיחד ע זה שהוא מחובר לישותו‪,‬‬
‫עדיי קיי עול מחוצה לו‪ ,‬הוא לא מרכז היקו‪ ,‬וזה שהוא מחובר לישותו לא אומר שהעול זה הוא‪ ,‬כלומר שא הוא‬
‫עצוב אז כול חייבי להיות עצובי‪ .‬הוא חש את פנימיותו לחלוטי מבלי לאבד את הפרופורציות של גרגיר אבק לעומת‬
‫עול עצו וגדול‪.‬‬
‫כל ילד מחובר למהותו בעוצמה שונה‪ .‬ילד המחובר למהותו יגדל מ הסת להיות מבוגר המחובר למהותו‪ .‬רק שהשאלה‬
‫היא הא יצליח להיות נטול אגו או רדו' אגו בצמידותו היותר מאוחרת למהותו‪ .‬וע זאת נית במהל‪ #‬החי לעבור‬
‫ממצב ישות חיצוני למצב ישות פנימי ומהותי יותר‪ .‬אפשר על ידי חוויה חזקה או בהשפעה של אירוע לעבור ממצב של נתק‬
‫יחסי מ המהות לחיבור יותר קרוב ‪ ,‬יותר פנימי ויותר מהותי עמה‪.‬‬
‫בשלב כלשהו בחיינו אנו מתנתקי מ הישות* ומושלכי לגלות של רגשות פגועי‪ ,‬כדי להימלט מה אנו עוטי מסכות‬
‫משחקי תפקידי שעוזרי לנו לברוח מ הכאב הרגשי‪ ,‬וכשזה לא עוזר אנו בורחי עוד יותר רחוק‪ ,‬לפנטזיה האישית‬
‫הרומנטית‪ ,‬או הדתית‪ ,‬או המשיחית‪.‬‬
‫כללית אנו מוצאי ארבע מצבי נפשיי של קיו פנימי‪ :‬בתוו הגלעי‪ ,‬המהות‪ .‬וסביבה שלושה מעגלי‪ ,‬וכל אד יכול‬
‫לחיות באחד מה‪ ,‬קרוב למהות או רחוק ממנה‪.‬‬
‫המצב המרוחק ביותר מ המהות הוא להיות מעוג בפנטזיה‪ ,‬במשאלות הלב‪ ,‬בסיפור האישי שאנו מספרי לעצמנו על‬
‫עצמנו והחיי‪ .‬הפנטזיה האישית במוחנו הקודח‪ ,‬כא אנשי מאוד רחוקי זה מזה וה מקרבי כביכול דר‪ #‬משחק‬
‫השות' והמשרת שתי פנטסיות שונות‪.‬‬
‫כ‪ #‬שפנטזיה היא המצב המרוחק ביותר והחיצוני ביותר ביחס למהות‪ .‬מצב אחר ביחס למהות‪ ,‬פחות חיצוני‪ ,‬ויותר מקורב‬
‫למהות הוא‪:‬‬
‫המצב של משחקי תפקידי בינאישית וחברתיי‪ .‬המעגל שהוא פנימי יותר למעגל הפנטזיה ) ועל כ קרוב למהות( הוא‬
‫המצב של המסכה‪ ,‬הפרסונה‪ .‬זהו מצב כלפי אחרי‪ ,‬א‪ #‬הוא יכול להפו‪ #‬למשהו שהאד מאמי שזה באמת הוא‪ ) ,‬עד‬
‫שמגיע הל או שוק שמעמת אותו ע מי שהוא באמת‪ ,‬המהות(‪ .‬כא ישנ מסכות שונות‪ ,‬ותפקידי רבי‪ :‬אינטלקטואל‪,‬‬
‫בדר‪ ,‬עבריי‪ ,‬הקורב התמידי‪ ,‬הבעל המסור‪ ,‬העובד המסור‪ ,‬הרעיה קלת הדעת‪ .‬ע זאת אי ספק שכל אד ימצא את‬
‫התפקיד שהכי מתלבש על מהותו‪ ,‬א‪ #‬זה לא הוא‪ ,‬זה רק משהו שמתאי לו‪ ,‬ושאותו הוא מאמ) כאילו זה הוא האמיתי‪.‬‬
‫כא השקר הוא פחות בעוצמתו מאשר הפנטזיה‪ ,‬כא כבר אי פנטזיה פרועה רק מסכה סביב האמת‪ ,‬תפקיד בהצגה‪ .‬א‪ #‬זה‬
‫משחק‪ ,‬זה לא אמיתי‪ ,‬זו קליפה מסביב למהות‪ .‬במעגל זה עדיי אי אפשרות לתקשורת בי מהות למהות‪ ,‬רק לשחק‬
‫משחקי‪ ,‬וכתב על כ‪ #‬אריק בר בספרו‪ " :‬משחקיה של בני האד"‪.‬‬
‫המעגל שהוא פנימי יותר מ המסכה והמקורב ביותר לגלעי המהות הוא המעגל בו חיי הרגשות‪ .‬רגשות עמוקי ועזי‪,‬‬
‫רגשות שנדמה לנו שא נרשה אות לעצמנו‪ ,‬נמות או נשתגע‪ ,‬רגשות של כעס‪ ,‬פחד‪ ,‬כמיהה‪ ,‬עצב‪ ,‬זע‪ ,‬בושה‪ ,‬יגו‪ ,‬להיות‬
‫מחובר לרגש זה להיות מחובר יותר למהות‪ ,‬א‪ #‬ע זאת להיסח ע הרגשות הללו זה להיסח' אל מחו‪ %‬למהות‪.‬‬
‫אלה שלושת המעגלי מסביבי למהות‪ ,‬הפסיכולוגיה הקונונציונלית כמעט לא מתייחסת לקיו המהות בתוככי ההתניות‪,‬‬
‫ההשלכות‪ ,‬ההדחקות‪ ,‬ההכחשות‪ ,‬המשחקי והמסכות שאנו מלבישי עליה‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬מהי המהות הזו? המהות היא חסרת מאמ)‪ ,‬היא קיו טבור‪ ,‬ישות שקטה‪ ,‬שכוחה בחוסר התנועה שלה החוצה‬
‫מעצמה‪.‬‬
‫"מהות היא החלק שבנו ההופ אותנו למה שהננו‪ .‬זהו החלל בגו שבו 'האני' שלנו שוכ‪ .‬א ייקחו אותו מאתנו‪ ,‬לא נדע‬
‫מי אנחנו‪ .‬א ניכשל ביצירת הקשר ע המהות‪ ,‬שו דבר לא יספקנו עוד‪.‬‬
‫בני אד חייבי להיות רגע אחר רגע בקשר ע התחושה הגופנית של המהות שלה בכדי לחוש שבעי רצו"‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫‪"...‬המהות הנה התחושה הפתוחה ומלאת המרחב בגופכ שהיא המקור לכל שאר התופעות‪ .‬כאשר את מחוברי‬
‫למהותכ‪ ,‬את יכולי לחוש תחושות בלתי נעימות כמו עייפות‪ ,‬פחד או כאב שיניי ועדיי להרגיש טוב‪ .‬המהות גדולה‬
‫מתופעות אלו ואחרות ונית לחוש את ההבדל בי המות ובי כל דבר אחר ככל שהקשר של היחיד ע מהותו גדל‪ .‬פרדוקס‬
‫זה‪ ,‬הרגשה טובה אפילו כאשר את מרגישי ברע‪ ,‬הנה סימ ההיכר של המהות"‪.‬‬
‫"הישות היא אחת מאות התנסויות אנושיות נדירות שנעשות נראות לעי אצל אחרי‪ ,‬ככל שאתה חש אות עמוק יותר‬
‫בתוכ"‪.‬‬
‫"אנשי רבי בתרבות שלנו חולי בליב באורח חשאי מכיוו שיש לה הכל פרט להתחברות ע מהות"‬
‫ד"ר ג'יי וקתלי הנדריקס‪ ,‬במרוצת החיי‪ ,‬הוצאת אחיאס ‪1996‬‬
‫;‪The soul is a fire that darts its rays through all the senses; it is in this fire that existence consists‬‬
‫‪All the observations and all the efforts of philosophers ought to turn towards this ME, the center and moving‬‬
‫‪power of our sentiments and our ideas”.‬‬
‫)‪Germaine De Stael (1766-1817‬‬
‫ידע וישות‬
‫קיי נתק בי הידע ובי הישות הפועמת והנושמת של האד הצור‪ #‬אותה‪ .‬זה קיי בתחומי רבי א‪ #‬צור הכי הרבה‬
‫כאשר מדובר בגישה של הפסיכולוגיה לנפש האד‪ .‬הפסיכולוגיה "יודעת" את נפש האד באמצעות תצפית אינטלקטואלית‬
‫ולא באמצעות אמפתיה‪ .‬היא מרחיקה את האד מעצמו באמצעות ידע עקר ונעדר חיי‪ ,‬שאינו קשור להווית החיי של‬
‫האד בו מדובר‪ .‬כ‪ #‬קורה מצב מוזר‪ ,‬שדברי יומיומיי כגו עלבו‪ ,‬סכסו‪ ,#‬מילה לא יפה‪ ,‬קינאה תחרות מעירי את‬
‫האני הזמי‪ ,‬את ה'ג'אנק פוד' של העצמיות‪ ,‬את האגו – ומלבי אש גדולה‪ .‬בעוד שהידע הפסיכולוגי‪ ,‬שאמור היה לקרב את‬
‫האד אל עצמיותו‪ ,‬אינו נוגע בו בכלל‪ .‬הלימוד ורכישת הידע אינ מקרבי את האד אל ישותו הפנימית‪ ,‬להיפ‪ ,#‬מייבשי‬
‫את הישות‪.‬‬
‫מתחילת בית הספר היסודי ועד סו' האוניברסיטה מתקיימת הפרדה מסיבית בי האד ומהותו לבי הדברי שהוא לומד‪.‬‬
‫מלמדי אותנו לקלוט את הידע בכלי שכליי בלבד‪ ,‬דבר הגור לעיוות א
סימטרי בי הישות לשכל‪ .‬הגישה האקדמית‬
‫לחיי באה מדיכוטומיה‪ ,‬מהפרדה בי העצמי לבי מחלקת האינטלקט‪ .‬בגיל ‪ 40‬לער‪ #‬הישות בדר‪ #‬כלל כבר התייבשה‬
‫לגמרי ומה שיש במקומה זה מצבור של רגשות ויצרי שלא הוטמעו בהוויתו של האד וה מהווי אנטי תזה תת
‬
‫תודעתית אדירה לאינטלקט הפעיל של האד‪ .‬דהיינו‪ ,‬ביחס לחו‪ %‬הוא אמנ יפעיל את האינטלקט אבל יפגע מכל שטות‬
‫בתו‪ #‬תוכו‪.‬‬
‫לבוא בגישה פסיכולוגית קונונציונלית ולחקור את הנפש בכלי אינטלקטואליי
אמפיריי בלבד מבלי לקחת בחשבו שג‬
‫החוקר\מטפל וג הנחקר\מטופל אינ מחוברי לישות של עצמ יהיה משול לאד המנסה לבצוע עוגה ע קיס שיניי‪.‬‬
‫רק ישות חיה‪ ,‬שלמה ומאוחדת יכולה להתייחס לאד אחר‪ ,‬היכול להגיב ליחס הזה רק א ג לו יש ישות שטר הוקרבה‬
‫לטובת גידול הפרא של האינטלקט הקר‪.‬‬
‫הישות ככוח נשי‬
‫הישות היא מהות נשית זה כוחה וזו ג חולשתה‪ ,‬שכ הנשיות בעולמנו נמצאת במצב של דיכוי מתמש‪ #‬על ידי הכוח‬
‫הגברי‪ .‬זו הסיבה העיקרית לכ‪ #‬שאנו מתקשי לגעת ולעורר את הישות שבתוכנו‪ .‬זו הסיבה לכ‪ #‬שהיא כה עלומה‪ ,‬ספונה‬
‫ומכווצת בתחתית תת התודעה‪ .‬הכוח הנשי‪ ,‬הישות – אינה יכולה להיחל‪ %‬אל מתחת למסה הכוחנית והדחוסה שמעליה‪ .‬זהו‬
‫המצב בחברה שלנו וזהו ג המצב בנפש האד‪.‬‬
‫אנו חיי בעול הנשלט על ידי הכוח הגברי הדומיננטי‪ ,‬הקשה‪ ,‬התחרותי‪ .‬עול בו ג הנשי עצמ אינ חיות בהרמוניה ע‬
‫נשיות‪ ,‬אינ יודעות מה זו נשיות אמיתית ונגררות למשחק שטחי שבו שטיקי חיצוניי ומשחקי מחפי על העדר נשיות‬
‫בעלת עומק ועוצמה‪.‬‬
‫הכוח הנשי הוא כוח מופנ‪ ,‬שיש להזמינו‪ ,‬לעודד אותו‪ .‬הוא עולה מבפני‪ ,‬מחיה ופותח‪ ,‬מרווה ומפרה‪ .‬גאולה והתחדשות‬
‫יכולי לבוא רק מ המעיי הפנימי ורק על ידי הכוח הנשי‪ ,‬כ‪ #‬שעד שלא יעשה צדק לכוח הנשי –בעולמנו ובתוכנו – לא נוכל‬
‫להגיע לידי שלמות ע עצמנו‪ .‬גבר יכול להיוולד רק דר‪ #‬אישה וג אישה יכולה להיוולד רק דר‪ #‬האישה‪ ,‬כי חיי ה רק‬
‫דר‪ #‬הקוטב הנשי‪ .‬בתחילת חיינו זה היה דר‪ #‬האישה שהיא אימנו ובהמש‪ #‬חיינו זה יכול להתרחש רק דר‪ #‬האישה‬
‫הפנימית‪ ,‬הנשיות הפנימית –הישות הפנימית שלנו‪ .‬בהעדר נוכחותה של הנשיות הפנימית אנו חיי בעול‪ ,‬בגו' ובנפש‪,‬‬
‫הנמשל על ידי מאבקי כוח‪ ,‬עול שבו כל דאלי גבר‪ ,‬א‪ #‬המתחפש לנאור ולשוחר קידמה‪ .‬קידמה ונאורות לא יבואו לעול‬
‫למימוש ללא שחרור הכוח הנשי וגאולתו‪.‬‬
‫כשהנשיות משתחררת –היא כמו גייזר‪ ,‬כמו סופה שבקעה מבפני‪ ,‬כשיטפו של מי חיי‪ ,‬מי תהו המחיי את כל מה‬
‫שיבש וקמל תחת שלטו גברי קשוח ומצמיחי המוני זרעי ופוטנציאלי שהיו מונחי קפואי בתוככי הממלכה הגברית‬
‫היבשה‪ .‬אז תתחולל צמיחה אדירה‪ ,‬כאשר הכוח הנשי שוחרר מכלאו ומביא חיי מלמטה אל הבצורת שלמעלה‪) .‬מה‬
‫שמעלה רעיו מעניי‪ ,‬שהשכינה לא תבוא מלמעלה‪ ,‬מ הספירות העליונות‪ ,‬אלא מלמטה‪ ,‬ממה שמדוכא בצינורות הביוב‬
‫שלנו(‪.‬‬
‫את הישות הפנימית יש להזמי ולעודד‪ ,‬אחרת היא לא באה‪ .‬ורק הישות יכולה להביא ברכה והתחדשות‪ .‬בהעדרה הכל‬
‫קשה‪ ,‬חד מימדי‪ ,‬תחרותי ומאומ‪.%‬‬
‫‪46‬‬
‫ההינדי קוראי לכח הנשי 'שאקטי' ומאמיני שהוא ספו בתחתית עמוד השדרה –כנחש המקופל סביב עצמו כקפי‪%‬‬
‫דרו‪ .#‬הכוח הגברי‪ ,‬הנקרא "שיווה" שוכ בראש כמנהל אפור וכוחני‪ ,‬כעו' ללא כנפיי כנפיי שיכולות להיות מוענקות לו‬
‫רק על ידי שחרור ה'שאקטי'‪ .‬ללא הכוח הנשי הופ‪ #‬הכוח הגברי לאינטלקטואלי דעתני וכוחני‪ ,‬למבוסס על ידע ללא הבנת‬
‫עומק ואינטואיציה‪ .‬ברמה הפיסית זה הגבר שמפרה את האישה‪ ,‬ברמה הרוחנית והנפשית – זו האישה שמפרה את הגבר‪.‬‬
‫לראות דר עיני הישות‬
‫מחולה נוטה למות מסתירי את האמת‪ ,‬מדוע? ובכ‪ ,‬זה לא כל כ‪ #‬פשוט‪ .‬הסיבה להסתרה אינה דווקא כדי להעניק לו‬
‫שלווה או כדי לחסו‪ #‬ממנו את הייסורי שבידיעה )כמה הומני ומתחשב(‪ ,‬אלא האמת היא שזה פשוט הפ‪ #‬לנו להרגל ‬
‫להסתיר את האמת הלא נעימה‪ ,‬לקבור את הפסימיז תחת מעטה אופטימי‪ ,‬כי ככה אנחנו חיי‪ .‬כ‪ #‬למשל אנו עוטי‬
‫בגדי על בשרנו – לא כדי להתחמ או להתגנדר אלא כדי להסתיר את מה שחשוב‪ ,‬את מה שערו‪ ,‬את מה שאמיתי‪ ,‬את‬
‫מה שאנחנו‪ .‬הלבוש הוא מעי מטאפורה על דר‪ #‬חיינו‪ :‬לכסות את העירו )הלא כל כ‪ #‬אטרקטיבי( על ידי דקורציה ‪.‬‬
‫גישה זו רווחת במיוחד ביחס למשברי בחיי‪ .‬הגישה הנפוצה‪ ,‬בידי חובבי הכיסויי‪ ,‬היא הגישה הדקורטיבית‪ ,‬הגורסת כי‬
‫המשבר אינו אלא סימ טוב לבאות‪ ,‬מעי שלב הכרחי בדר‪ #‬לעתיד טוב יותר‪ .‬ספרי רבי נכתבו על משברי שוני בחיי‬
‫שהתיזה המשותפת לרבי מה )זו הסיבה למעשה לכ‪ #‬שנכתבו בכלל( היא‪ ,‬שהמשבר הזה הוא בעצ מנהרה ולא חור‬
‫שחור‪ ,‬ובקצה המנהרה – אור‪ .‬איזה אור בדיוק? טוב‪ ,‬זה לא כל כ‪ #‬משנה‪ .‬בדר‪ #‬כלל זו התפתחות רוחנית כלשהי‪ ,‬שהרי‬
‫בתרבות התרפויטית זו שלנו‪ ,‬הרוחניות נזרקת כמו סוכרייה לכל סובל ודווה‪.‬‬
‫נכו שרוחניות נקנית בייסורי א‪ #‬מי אמר שכל התייסרות מביאה לרוחניות? האמת היא‪ ,‬שייסורי מביאי בדר‪ #‬כלל‬
‫לעוד ועוד ייסורי ובקצה המנהרה ישנו יותר חוש‪ #‬מאשר בתוכה‪ .‬נורא? מתסכל? מייאש? ובכ‪ ,‬מנקודת מבטה של הישות‬
‫אי הנחות‪ ,‬אי פוליטיקה‪ ,‬אי יחסי ציבור‪ ,‬האמת עירומה וחד משמעית‪ .‬הישות מתבוננת בעול ורואה אותו כפי שרואה‬
‫אותו המצלמה היפנית החדשה של סוני‪ ,‬זו שרואה דר‪ #‬הבגדי‪ .‬אופטימיות ופסימיות נעצרות שתיה ברמת הלבוש‪ .‬עכשיו‪,‬‬
‫לא רק שהישות רואה מעבר למעטה‪ ,‬היא לא רואה את המעטה כלל‪ ,‬היא רואה רק את התוכ של הדברי‪.‬‬
‫הסוד הנורא מכל הוא המוות‪ .‬בני האד נחלקי לשניי ביחס למוות‪ .‬חלק מאמיני בקיומ של חיי לאחר המוות‬
‫וחלק פשוט מדחיק ומנסה שלא לחשוב על כ‪ .#‬רק הישות רואה את קצה החיי הודאי ולא יכולה להסתתר‪ .‬הישות רואה‪.‬‬
‫לא לחינ נקרא‪ :‬הנביא ה'רואה'‪ .‬הא הוא רצה לראות את שראה? מה פתאו? ‪ ,‬אבל זה מה שראה דר‪ #‬עיני הישות ואמר‬
‫בפשטות‪" :‬כפי שאת חיי כיו – כ‪ #‬יהיה ג עתידכ‪ ,‬מי שחי בכחש ובעושק – יביא על עצמו חורב"‪ ,‬מבחינת הישות‬
‫אי יותר פשוט מזה‪.‬‬
‫עיני המביטי דר‪ #‬האישיות המאומצת‪ ,‬דר‪ #‬הפרסונה‪ ,‬דר‪ #‬המסכה החברתית – רואות את הכיסויי כאילו ה הדבר‬
‫האמיתי‪ .‬אנשי יוצאי לחופשה וה שרי באוטובוס או רוקדי עד השעות הקטנות
כמה ה שמחי‪ .‬א‪ #‬הישות לא‬
‫רואה את השמחה אלא את החרדה‪ ,‬את המתח והבדידות שמתחת‪ .‬זוג מאוהב מחזיק ידיי‪ ,‬כמה יפה‪ .‬הישות רואה אות‬
‫מעבר לכסות החידוש שבריגוש של ההתאהבות‪ ,‬רואה את חסר הסובלנות‪ ,‬את האטימות ההדדית‪ ,‬את חסר ההקשבה‪ ,‬את‬
‫חוסר הפירגו – שיחשפו לאחר שיתפורר מעטה הריגוש הראשוני‪.‬‬
‫לראות דר‪ #‬עיני הישות זה לראות את מה שתמיד‪ ,‬לראות את העצמות מאחורי הבשר‪ ,‬את מצב החשבו מאחרי הצ'קי‬
‫שפוזרו‪ .‬וג את העוצמה שמאחורי הביישנות‪ .‬את החריצות מאחורי עבודה אפורה ושקטה‪ ,‬את הניצו‪ %‬בעיניי‪ ,‬בתוככי הגו‬
‫השפו'‪ .‬את הגדולה והיופי הפנימי בתוככי המוכי‪ ,‬החלשי והמדוכאי‪.‬‬
‫לראות דר‪ #‬עיני הישות‪ ,‬זה לראות בצלילות‪ ,‬את התו‪ #‬הפוע של האמת הנזנחת והקבורה תחת מעטי הכחש של סתמיות‬
‫החולי ושטחיות הלהג החברתי‪.‬‬
‫"מה עצוב שאי אנו יודעי את כתובתה של הנפש‪"...‬‬
‫ויקטור הוגו‪ ,‬עלובי החיי‬
‫‪47‬‬
‫ט‪ .‬להיות טבעי‬
‫רקע‬
‫בתקופתנו המלה "טבעי" היא אולי המלה הממוסחרת ביותר‪ .‬להראות טבעי‪ ,‬לאכול טבעי‪ ,‬להתנהג טבעי‪ ,‬לקבל את זה‬
‫באופ טבעי וכו'‪ .‬נקודת המוצא היא‪ ,‬שהעול שיצרנו איננו טבעי אבל הבעיה היא שכל מאמצינו להתקרב לטבעיות‬
‫באמצעות חזרה אל מוצרי טבעיי יותר ה רק עלה תאנה המכסה על עובדה בסיסית‪ :‬איננו טבעיי ביחס לאי‪ #‬שהיינו‬
‫יכולי ואמורי להיות כבני אד‪.‬‬
‫זו היא הגישה היחידה לנושא של 'להיות טבעי' – כל היתר ה חיפוי לבעיה האמיתית‪.‬‬
‫'אני' טבעי ו'אני' מאומ)‬
‫העול כפי שהוא באופ ראשוני והעול כפי שעוצב על ידי אד‪ ,‬אינ אותו הדבר‪ .‬התרבות האנושית מלמדת אותנו כללי‬
‫משחק מזויפי‪ ,‬שאינ כללי המשחק של הטבע והיקו‪ ,‬אלא חוקיה של חברה שאינה חיה בהרמוניה ע הטבע‪ .‬כללי‬
‫המשחק שעלינו ללמוד כדי להצליח בחברה גורמי לנו שלא לחיות בהתא לכללי המשחק של הטבע‪.‬‬
‫אד צרי‪ #‬לשל את חובו לחברה על תרומתה לכלכלתו‪ ,‬ביטחונו ותחושת השייכות שהיא מעניקה לו‪ ,‬א‪ #‬לאחר שמילא‬
‫חובתו כלפי החברה והנורמות שלה ‪ ,‬וא ברצונו להמשי‪ #‬ולהתפתח בחייו – עליו ללמוד את כללי המשחק של הטבע‬
‫והבריאה‪ ,‬את קודי העיקריי הגלומי בהיות יצור חי ובר בחירה מודעת בעול‪ .‬קודי אלו אינ זהי כלל לקודי‬
‫החלי על היצור החברתי‪.‬‬
‫החברה גירשה את האד מהעול הטבעי מ'ג עד'
או ליתר דיוק‪ ,‬היא בנויה כ‪ #‬שתוכל להתייחס לאד כפי שהוא‪ ,‬לאחר‬
‫הגירוש מ הטבע(‪.‬‬
‫מגורש מהעול האמיתי‪ ,‬הטבעי‪ ,‬בנה לו האד 'ג עד' חלופי‪ ,‬ג עד של סרטי‪ ,‬טלוויזיה‪ ,‬טלפוני‪ ,‬דירות ממוזגות‪,‬‬
‫מכוניות‪ ,‬טיסות טרנסאטלנטיות‪ ,‬פקסימיליות‪ ,‬מכנסי ג'ינס‪ ,‬מועדוני קאנטרי קלאב‪ ...‬וזהו עבורו העול‪ .‬לתוכו הוא נולד‪,‬‬
‫בתוכו הוא גדל‪ ,‬עיוור להבחנה בי מה שהוא העול האמיתי‪ ,‬הראשוני לבי מה שהוא תפאורה משנית על גבי העול‬
‫המקורי‪ .‬אנו צופי בבעלי חיי בכלוביה‪ ,‬מבקרי בשמורות טבע מגודרות‪ ,‬צופי בסרטי טבע מסוגנני‪ ,‬מתפעלי מ‬
‫העול כתיירי‪ ,‬כמי שנמצאי מחוצה לו‪ .‬התפתחנו מאז האד הקדמו‪ ,‬אנו אומרי‪ ,‬אנחנו לא פרימיטיביי‪ .‬א‪#‬‬
‫השאלה שצריכה להישאל כא היא‪ ,‬הא ההתפתחות הטכנולוגית היא חלק מ ההתפתחות האנושית? הא התפתחות זו‬
‫באה על חשבו ההתפתחות האנושית? או שאינה קשורה אליה כלל? השכ והערב אומרי לנו שהאנושות מתפתחת‪ ,‬איזו‬
‫התפתחות זו בכלל? וא זו התפתחות‪ ,‬אולי זו התפתחות סרטנית?‬
‫דהיינו‪ :‬התפתחות טבעית או לא?‬
‫את השאלה מהו טבעי ומהו לא טבעי נית להסביר בעזרת אנלוגיה הבאה‪:‬‬
‫מה טבעי למכונית ומה לא? הא יהיה טבעי למכונית למלא אותה עפר ולשתול בה ע‪ %‬מנגו? מכונית נוצרה מתו‪ #‬איזשהו‬
‫קוד מכוו‪ ,‬למטרה מסוימת‪ .‬א נשתמש בה ככלי גידול למנגו היא תעבור הסבה ותחדל מלהיות טבעית ליעודה המקורי‪.‬‬
‫במילי אחרות‪ :‬דבר הוא 'טבעי' א הוא מתפקד בהתא לכוונה המקורית של מה שיצר אותו ובהתא ליעוד הנובע‬
‫מכוונה זו‪ .‬מכא‪ ,‬שעל מנת לדעת מה טבעי לאד‪ ,‬יש לדעת ולהבי מהו היעוד שלו‪ ,‬מהי המטרה שלשמה הוא נוצר ומה‬
‫גלו באופ שבו הוא מעוצב ‪ ,‬אשר מרמז על הדר‪ #‬שיש ל'השתמש' בו‪ .‬המושג 'טבעי' הוא ש נרד' למקורי‪ ,‬ראשוני‪,‬‬
‫התחלתי‪ .‬תינוק לכל הדעות הוא טבעי‪ .‬ככל שהוא מתרחק ממקורו‪ ,‬הוא עלול להתעוות‪ ,‬להיעשות פחות טבעי‪ ,‬לסטות מ‬
‫ה'תק'‪ .‬אלה ה המונחי שרלוונטיי לדיו זה‪ :‬טבעי הוא נכו למקור‪ .‬לא טבעי פירושו סטייה מהתק‪ .‬ואכ‪ ,‬המושג‬
‫טבעי הוא מסד ויסוד לשאלת ההתפתחות והשיפור של האד‪ ,‬שכ תחילה יש להבי את התק הטבעי שלו‪ .‬אי‪ #‬הוא היה‬
‫אמור להיות? בדברי הללו חבויה טענה נוספת שהיא טענה אכסיומתית האד התקלקל‪ ,‬האד שגורש מג עד‪ ,‬גורש‬
‫מהתק שלו‪ .‬ועל כ דבר ראשו בשאלה זו של תהיה על קנקנו של מה טבעי לאד הוא לדעת מהו התק שביחס אליו צרי‪#‬‬
‫להיות‪ ,‬או שאליו כדאי לחזור‪ .‬כי א אי קריטריו‪ ,‬א אי כוכב צפו‪ ,‬א אי כללי משחק‪ ,‬א אי תק טבעי לאד הרי‬
‫כל אחד מבני האד יכול לעשות מה שבא לו‪ .‬זה מה שקורה בעצ ומבחינת המודל הראשוני של האד זו אנרכיה‪ ,‬שבה‬
‫המדע יוצר ניחושי פראיי המבוססי לא על המודל הנכו‪ ,‬אלא על המצב הלא טבעי המאפיי את האד באלפי שנות‬
‫קיומו האחרונות‪.‬‬
‫אז איפה הוא התק? מי יודע מהו? מי יודע היו מה טבעי לאד? מהו אד טבעי? אלו ה השאלות‪ .‬א‪ #‬ה מהוות את‬
‫המחוז שאליו צרי‪ #‬להגיע ראשית כל‪ ,‬לפני שמתקדמי הלאה בכל שאלה אחרת הנוגעת למצבו של האד כיו‪.‬‬
‫הגישה בספר זה היא גישה התפתחותית‪) ,‬ראה ג בספרו החשוב של פ‪ .‬ד‪ .‬אוספנסקי‪" ,‬הפסיכולוגיה של התפתחותו‬
‫האפשרית של האד"‪ ,‬הוצאת גל‪ .(1995 ,‬גישה זו רואה את האד כמי שלא נמצא במצב הראוי מבחינה רוחנית‪ ,‬ועליו‬
‫לחפש ולעבוד על עצמו‪ .‬גישה זו עומדת בניגוד לתפישה המבלבלת בי התפתחות טכנולוגית לבי התפתחות של הפוטנציאל‬
‫האנושי וגורסת לכ שהאנושות כיו נמצאת במצב טוב יותר מבעבר‪ .‬הגישה ההתפתחותית או הרוחנית‪ ,‬טוענת‪ ,‬שהאנושות‬
‫נמצאת במצב של התנוונות מבחינת הפוטנציאל והכושרות הטבעיי והרוחניי שבה‪ .‬כלומר‪ ,‬שהאד‪ ,‬בהתייחס לייעודו‬
‫המקורי‪ ,‬נמצא בהתדרדרות מתמדת מזה מאות רבות‪ ,‬התדרדרות שהואצה מאוד במאה השני האחרונות‪ .‬ההתפתחות‬
‫הטכנולוגית באה על חשבו ההתפתחות האנושית הטבעית‪ .‬למשל‪ :‬הטלפו בא על חשבו פיתוח התקשורת והידברות שבי‬
‫אד לחברו‪ ,‬הטלוויזיה – כתחלי' לחוויות אמיתיות‪ ,‬הספר על חשבו דמיו פעיל‪ ,‬המכונית על חשבו הרגליי וכ‪#‬‬
‫הלאה‪ .‬סוגי שוני ומגווני של קביי שאילו לא היו בנמצא ‪ ,‬היה האד צרי‪ #‬להוציא דברי מתו‪ #‬עצמו על ידי עיבוד‬
‫ראשוני של חומר הגל של הטבע‪.‬‬
‫אנחנו נולדי כבעלי מכשור מופלא‪ ,‬גו' האד‪ .‬אלא שמרבית בני האד אינ מקדישי לו תשומת לב ‪ ,‬בעיקר איננו יודעי‬
‫אי‪ #‬אנחנו מרגישי‪ .‬המודעות שלנו אינה מכוונת פנימה‪ ,‬אל מה שחי בפני‪ ,‬אל מה שיכול לגדול ולהתפתח בפני‪ ,‬אלא‬
‫מכוונת כלפי חו‪ .%‬אנחנו מפתחי מודלי חדשי של מחשב‪ ,‬מכוניות חדשות ‪ ,‬סוגי חדשי של משקפיי‪ .‬פיתוח חיצוני‬
‫הבא על חשבו הפיתוח פנימי‪ .‬כוח העשייה שלנו מתועל לחפצי‪ ,‬לדוממי‪ ,‬למכשירי‪ ,‬ואפילו כאשר עוסקי בדבר חי‪,‬‬
‫‪48‬‬
‫מקטלגי אותו ומכמתי אותו ומקבעי אותו‪ .‬למה הדבר דומה? לאד המבקש ללמוד והבי אי‪ #‬בנויה ומתפקדת‬
‫תרנגולת‪ .‬מאחר שקשה לו ללמוד אותה‪ ,‬כי היא רצה ומתרוצצת כל הזמ ממקו למקו‪ ,‬הול‪ #‬והורג אותה‪ ,‬מניח אותה על‬
‫שולח המנתחי ולומד אותה לפרטי פרטי‪ ,‬אלא שהתרנגולת כבר לא חיה והאד לא לומד על תהליכי של חיי‪ ,‬הוא‬
‫לומד דבר מת‪.‬‬
‫כל אד הנכנס לספריה אוניברסיטאית‪ ,‬פשוט המו מאוצר הידע שאגור ש‪ .‬אלא שהבעיה של המי האנושי איננה חוסר‬
‫ידע‪ ,‬אלא להפ‪ ,#‬כולנו עמוסי בידע רב מדי‪ ,‬כש הקיבות של כולנו עמוסות במזו רב מידי‪ .‬הידע העוד' מצטבר כשומ‬
‫מנטלי בראש‪ ,‬שנכנס פנימה א‪ #‬אי לו חלק בחיינו‪ .‬שומ מנטלי מה פירושו? זהו ידע שנכנס פנימה‪ ,‬א‪ #‬אי בו שימוש‪.‬‬
‫התרבות האנושית ממוחית בהקניית ידע לא רלוונטי לחי אד‪ .‬וזהי בעיה‪ ,‬משו שכל דבר שאתה יודע א‪ #‬אינ‪ #‬משמש בו‪,‬‬
‫עוצר אות‪ #‬מלחיות חיי אמיתיי ואותנטיי‪ .‬בכל פע שאנו מעייני בעיתו‪ ,‬צופי בטלוויזיה‪ ,‬קולטי פיסת רכילות‪,‬‬
‫בכל פע שמגיע אלינו ידע שאיננו שימושי לחיינו זהו שומ מנטלי‪ ,‬ההופ‪ #‬את המערכת החשיבתית למעורפלת‪ ,‬לחסרת‬
‫דינאמיות‪ ,‬לנטולת חיוניות‪.‬‬
‫ומה עושה האד? כמו אותו פרפר שר‪ %‬אל הלהבה‪ ,‬הוא ר‪ %‬לאוניברסיטה ולומד דברי נוספי שאי בה שימוש לחייו‪,‬‬
‫מתמכר לקריאת עיתוני‪ ,‬פותר תשבצי מחלי' ידע של כלו ע חברי על כוס קפה וכו'‪.‬‬
‫כדי שידע יהיה טבעי ונכו ג מבחינת התפתחות הפוטנציאל האנושי כדאי שיהיה במינו ובאיכות התואמת לרמה שהאד‬
‫מצוי בה )*"חיפוש אחר המופלא"‪ .‬פ‪ .‬ד‪ .‬אוספנסקי‪ .‬הוצאת שוק‪ .1979 .‬עמ' ‪ .(75-79‬האד הקדמו היה בעל אינטואיציה‬
‫מפותחת מאוד‪ ,‬בעל אינסטינקטי מפותחי‪ ,‬א‪ #‬לא ידע כמעט דבר‪ .‬זהו מה שגורדיי' מכנה בש "האידיוט המואר"‪.‬‬
‫האד המודרני איננו אידיוט ואיננו מואר‪ .‬הוא עמוס בידע א‪ #‬חסר ישות‪ ,‬אי לו חיי פנימיי ובעצ הוא יודע הכל על לא‬
‫כלו‪ .‬הוא חי במה שהוא יודע ולא במה שהוא באמת‪ .‬הוא ממשי‪ #‬וסופג אל תוכו קורסי‪ ,‬סדנאות חדשניות‪ ,‬ספרי 'אי‪#‬‬
‫לעשות מה'‪ ,‬א‪ #‬אינו מממש א' לא עשירית ממה שכתוב ש‪.‬‬
‫החיי עצמ‪ ,‬הרגע הנוכחי הערו והלא מנוצל‪ ,‬הופכי לטפל ואילו הידע על החיי הופ‪ #‬לעיקר‪ .‬אי לנו כמעט כל קשר‬
‫למטרה האמיתית שלשמה נוצרנו‪ .‬אנחנו מגורשי ממנה לחלוטי‪ ,‬שועטי בצורה קיצונית להתדרדרות נוספת מ המקו‬
‫שבו היינו אמורי להיות כבני אד‪ .‬וכל מה שאנו יכולי לעשות לגבי הבעיות המציפות אותנו זה לטפל בסימפטומי‪.‬‬
‫למה משול בית חולי מודרני? לבית חולי הממוק בתחתית גשר שבאמצעיתו פעור חור ענק‪ ,‬ומכונית אחר מכונית עולות‬
‫על הגשר ומתרסקות לתהו‪ .‬בית החולי מטפל בה א‪ #‬איש אינו מבחי‪ ,‬או מסוגל לטפל בחור‪.‬‬
‫כ‪ #‬האד‪ :‬מלבישי אותו‪ ,‬מאכילי אותו‪ ,‬מקריני בפניו בטלוויזיה‪ ,‬מרפדי אותו בנוחיות‪ ,‬א‪ #‬איש אינו מטפל בו כאד‪,‬‬
‫ברצונות שלו‪ ,‬במאווי שלו‪ ,‬בפוטנציאל שלו‪ ,‬במי שהוא באמת‪ .‬כילדי לכולנו פוטנציאל ייחודי ואינדיווידואלי‪ ,‬שאיפות‬
‫ורצונות‪ ,‬אבל הרוב פוגשי את החברה‪ ,‬את הממסד החברתי )בתי ספר‪ ,‬עבודה וכו'( והולכי בדר‪ #‬הכבושה היטב‪' ,‬כמו‬
‫כול'‪ ,‬ואז‪ ,‬לאחר זמ‪ ,‬שוכחי וזונחי את מה שהיה אפשרי‪ ,‬גלו וייחודי רק לנו‪ .‬ושוב‪ ,‬הטפל דוחה את העיקר‪.‬‬
‫כלומר ישנו 'האני' הטבעי‪ ,‬הראשוני‪ ,‬הגולמי‪ ,‬זה שנזנח‪ .‬ויש ה'אני' שלוקח פיקוד‪ ,‬ה'אני' החברתי‪ ,‬ה'אני' שאימצנו כדי‬
‫להצליח במה שנראה לנו כ'עול האמיתי' שהוא העול החברתי‬
‫בילד יש מעט מ האני החברתי‪ ,‬והרבה מ ה'אני' הטבעי‪ .‬ה'אני' הטבעי הוא זה שאיתו נולדי‪ ,‬הוא העיקר‪ ,‬והאני החברתי‬
‫הוא אני מאומ‪ %‬הנספח אל האני הטבעי‪ .‬בחינת טפל הנספח לעיקר‪ .‬בילד יש מעט טפל והרבה עיקר‪ ,‬מעט 'אני' חברתי‬
‫והרבה' אני' אישי‪ ,‬ה'אני' האישי הוא בבחינת מהות בעוד ה'אני' החברתי הוא עטיפה סביב למהות )* ש‪ ,‬עמ' ‪(175. 180‬‬
‫‪ ..235 .265 .269-2719‬לפי גורדיי' האד נולד ובתוכו גלעי שהוא המהות והפוטנציאל שלו‪ .‬כל היתר עדיי לא מפותח‪,‬‬
‫)אפשר לראות זאת בפרופורציות שבי הראש של התינוק– הגלעי – לבי הגו'‪ ,‬וכ בי העיניי – הנפש – ושאר איברי‬
‫הפני‪( .‬‬
‫במהל‪ #‬החיי‪ ,‬במקו שהגלעי יגדל ויתפתח הוא נותר קפוא‪ ,‬בבית האסורי של גיל ‪ ,5-6‬הגיל שבו רוב בני האד פוגשי‬
‫לראשונה את המכבש האדיר של החינו‪ #‬וההשפעה החברתית‪ .‬התרבות החברתית )דר‪ #‬מוסדות החינו‪ #‬בעיקר( אינה‬
‫מפתחת את המתנות הטבעיות של האד‪ ,‬את היחס לאחר‪ ,‬את האינטואיציה‪ ,‬את היכולת לחשוב לבד‪ ,‬את הרגישות‪ ,‬את‬
‫הכושר להבי דבר מתו‪ #‬דבר ובעיקר כיצד להפיק משמעות מכל הקיו הסתמי והמפוצל המקי' אותנו‪ .‬בבית הספר לא‬
‫מלמדי אי‪ #‬לחשוב‪ ,‬ואי כל ניסיו לגרו לצמיחה מבפני‪ .‬הדברי שאנו נדרשי ללמוד גורמי לגלעי האישיות הפנימי‬
‫והראשוני שלנו להישאר כלוא וקפוא ואנו מגדלי מעליו השכבות החיצוניות‪ :‬אי‪ #‬להסתדר‪ ,‬אי‪ #‬להתנהג‪ ,‬איזה מקצוע‬
‫לרכוש‪ ,‬מה התדמית הנכונה‪ .‬א‪ #‬אנשי מבוגרי עדיי הנ בתו‪ #‬תוכ ילדי שמעול לא צמחו‪ ,‬כי מה שיכול לצמוח‬
‫באד ה רק אות הדברי את הוא נולד‪ .‬למרבה הצער זה לא מעניי א' אחד‪ .‬התרבות החברתית אינה מעונינת לקד‬
‫את האינדיווידואליות הייחודית של כל אד ואד‪ ,‬אלא שואפת לכ‪ #‬שכל פרט יתעל את עצמו ויתאי את‬
‫האינדיווידואליות שלו לקולקטיביות של הכלל‪ .‬הקולקטיב מושל באינדיווידואליות‪ ,‬המסה מושלת על האינטימיות‪.‬‬
‫במציאות שכזו‪ ,‬אי פלא שהתקשורת האנושית הופכת למנוכרת יותר ויותר‪ .‬אנחנו יודעי היטב לצטט את הדברי שאנו‬
‫מוצאי במאמרי בעיתוני ובטלוויזיה‪ ,‬אבל איננו יודעי אי‪ #‬להידבר ולתקשר ע אחר‪ .‬מרטי בובר התייחס לכשל הזה‬
‫ביחסי אנוש‪ ,‬כשטבע את זוג המונחי‪" :‬יחסי אני אתה"‪ .‬ו"יחסי אני זה"‪ .‬ביחסי "אני אתה" הוא התכוו למהות המנסה‬
‫להתחבר למהות אחרת‪ .‬ביחסי "אני זה" הוא מדבר על התקשורת המנוכרת הקיימת בחברה שגינוני תקשור חיצוניי כבשו‬
‫את מקו התקשורת האותנטית‪ .‬והוא מנסח זאת כ‪" :#‬האגו מופיע על ידי כ‪ #‬שהוא מפריד את עצמו מאגו של אד אחר‪.‬‬
‫האד האנושי
מופיע כשהוא נכנס ליחסי ע אנוש אחר‪ .‬האחד הוא הפרדה רוחנית‪ ,‬השני הוא התחברות טבעית"‬
‫)‪(M. Buber, I & Thou, I & That, p. 112‬‬
‫עוצמתו של האד גלומה באותו גלעי פנימי קט‪ ,‬שהפסיק לצמוח בגיל חמש לער‪ .#‬ברגע שהממסד החברתי הניח ידיו על‬
‫נפשו הבלתי מעוצבת של הילד‪ ,‬ברגע שהתחילו לכוו אותו אי‪ #‬להיות על פי הציוויי של החברה‪ ,‬הוא מפסיק לצמוח‪ .‬אבל‬
‫הציוויי האלה עצמ‪ ,‬ה בבחינת ספינה ללא מצפ ונווט‪ ,‬שאי בה קורטוב של קודי נכוני וטבעיי‪ .‬מבחינה זו בלבד‪,‬‬
‫אי זה משנה כל כ‪ #‬לאיזה סוג של חברה נולד האד‪ ,‬קומוניסטית‪ ,‬קפיטליסטית‪ ,‬חרדית או של קומונה היפית
העריצות‬
‫של התרבות החברתית אחת היא בכל מקו‪ ,‬בכל אר‪ %‬בכל 'תרבות'‪ .‬א אינ‪ #‬מצליח לסגל את חיי לדרישות הקולקטיב‪,‬‬
‫אי ל‪ #‬חיי‪ .‬החברה דוחה אות‪ ,#‬מוקיעה אות‪ .#‬הצלחה בחיי היא בעצ הסתגלות לקונפורמיות של החברה‪.‬‬
‫אז מה לגבי האני? לגבי העצמי שלי?‬
‫מה לגבי הדבר שאתו נולדתי?‬
‫מה לגבי התרחשות והמימוש שלי כאד?‬
‫‪49‬‬
‫אכ‪ ,‬אפשר ללכת בערב לקורס‪ ,‬להקדיש את הפנאי לחיי‪ ,#‬כאילו חיי‪ #‬ה מעי תחביב‪ .‬את רוב ימי‪ ,#‬את שעותי‪ #‬הטובות ‪,‬‬
‫אתה נדרש לעשות בעבודה‪ .‬ולש מה? והרי קיבת‪ #‬איננה זקוקה ליותר מפרי‪ ,‬וגופ‪ #‬אינו זקוק אלא למקו שבו תוכל‬
‫להניח אותו ולישו‪ .‬אלא שהתרבות הזו הביאה אותנו לכ‪ #‬שכל חיינו משועבדי לעבודה‪ ,‬כדי שתהיה לנו את אותה המערה‬
‫כמו לאד הקדמו‪ ,‬רק הרבה יותר משוכללת‪ .‬אנחנו האדרנו את צרכי הגו' לממדי של דליקטסי‪ ,‬בה בשעה שהנשמה‬
‫אינה מקבלת את הדרוש לה‪ .‬במערה יש שפע של מידע‪ :‬מהעיתו והרדיו והטלוויזיה ועד אנציקלופדיות ואינטרנט‪ ,‬אבל מי‬
‫באמת חושב עבור עצמו‪ ,‬מתו‪ #‬עצמו‪ ,‬ולא רק ממחזר את מה שמקובל בשכבה הסוציו אקונומית שלו‪.‬‬
‫זוהי המציאות שלתוכה נולד האד‪ ,‬זהו הפער בי טבעי לבי לא טבעי שאנו מוצאי עצמנו בתוכו וממנו‪ ,‬מ הפריפריה‬
‫העודפת הזו‪ ,‬יש לחזור למקור‪ .‬לא כדי לשוב אחורה כרונולוגית‪ ,‬אלא כדי לשוב אל המקור הראשוני‪ ,‬אל הנשמה ממנה‬
‫התגרש האד אחרי גיל חמש‪ ,‬מהרגע שנאסר עליו לומר מה שהוא חושב‪ ,‬מה שהוא רואה‪ ,‬מה שהוא מרגיש‪ .‬מרגע שלימדו‬
‫אותו נימוסי והליכות‪ ,‬צביעות ושקר‪ .‬אנו לומדי היטב אי‪ #‬לשחק‪ ,‬אי‪ #‬להתאי עצמנו לסביבה והמעטה גדל מעבר לכל‬
‫פרופורציה‪ ,‬שכבות עבות של אישיות מאומצת‪ ,‬מול גרעינו קט ומנוו של אישיות אמיתית‪ ,‬של מהות שהאד לא הצמיח‬
‫מאז היותו ב חמש
שש )* ש‪ ,‬עמ' ‪ .(175-179‬היחסי הללו חייבי להיות הפוכי‪ ,‬הגלעי הפנימי צרי‪ #‬להיות גדול ורב‬
‫עוצמה יותר מ הקליפה החיצונית‪ .‬המסה של הנוכחות‪ ,‬של העצמיות של היחיד צריכה להיות אדירה‪ ,‬ואילו כל אות דבר‬
‫שאומצו או נלמדו צריכי להוות רק קרו דק מאוד‪ ,‬גמיש ומסתגל‪.‬‬
‫אד טועה לחשוב שהקליפות שלו זה הוא עצמו ומכריז על עצמו‪" :‬אני מנהל בבנק לאומי" )שהרי א יפוטר וימצא עצמו‬
‫למחרת במשרת לבלר במשרד זניח‪ ,‬ולא יוכל להגיד יותר‪" :‬אני מנהל בבנק לאומי" הרי יחרב עליו עולמו ולא ימצא עוד‬
‫טע לחייו(‪ .‬לא‪ ,‬אינ‪ #‬מנהל‪ ,‬אתה ילד קט המבקש תשומת לב והבנה‪ ,‬אתה פיסת חיי הרוצה להתממש‪ ,‬אתה אינ‪ #‬מצוי‬
‫במעטה הזה של המקצוע שלמדת ובו קיבלת הכשרה‪ ,‬אלא בגלעי‪ .‬כש שהפרי אינו נמצא בבשר הפרי‪ ,‬אלא בגלעי שלו‪ ,‬כי‬
‫בגלעי טמו פוטנציאל הצמיחה‪.‬‬
‫מהו אד? אד הוא זה שיכול לצמוח‪ ,‬זה התו‪ #‬של האד‪ ,‬מהות‪ ,‬פוטנציאל שיש בו קודי גנטיי המסוגלי לצמוח כלפי‬
‫מקור אור‪ ,‬כלפי קריטריו‪ .‬אלא שהאד החברתי לא רק שאינו יודע להבדיל בי מה שהוא באמת לבי הדברי שלמד‬
‫ואימ‪ ,%‬אלא שהוא טועה לחשוב שהוא עצמו‪ ,‬קרי‪ :‬העצמיות שלו‪ ,‬היא הדברי שהוא אימ‪ .%‬הוא אינו יודע כלל על אותו‬
‫הדבר שהינו הוא‪ ,‬לא מכיר את המהות הילדותית )כי היא לא צמחה בינתיי( שהיא הוא‪ ,‬שהיא העצמיות שלו‪ .‬וכאשר‬
‫פוגשי אד מבוגר ומחפשי מה גר ש בפני‪ ,‬לעיתי קרובות מוצאי שאיש לא גר ש יותר‪ ,‬לכל היותר ילד קט‪,‬‬
‫אבוד‪ ,‬מבולבל ומפוחד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כשפוגשי אד שהמהות שלו מפותחת חשי משהו שונה‪ ,‬בנוכחות‪ .‬מתבונני בו והוא‬
‫איננו סת בובת קרטו המצטטת דברי שקראה על המזרח התיכו‪ ,‬ומונעת על ידי יצרי פרימיטיביי ורגשות שליליי ‬
‫אות הוא מנסה להדחיק ולהסתיר‪ ,‬אלא זה בא עמוק מבפני‪ .‬והוא מקורי ואותנטי‪ ,‬הוא מעיי נובע שבתוכו דברי‬
‫מתרחשי‪ ,‬הוא חי‪ ,‬הוא קורה‪.‬‬
‫אי עבודה חשובה יותר‪ ,‬אמיתית יותר‪ ,‬מאשר לבנות את עצמנו מבפני‪ .‬בכל מקו שנביט סביבנו‪ ,‬נמצא אנשי הנסי‬
‫להרחיב את הנפח של האישיות החיצונית שלה‪ ,‬וג א קיי הניצו‪ %‬בגיל צעיר‪ ,‬כמה זמ הוא יחזיק מעמד" חמה זמ‬
‫הוא ימשי‪ #‬לחיות‪ ,‬לפני הקליפה מבחו‪ %‬תסגור עליו סופית? זה קורה כמעט לכול‪ .‬ואי תרפיה‪ ,‬אלא מכוונות שקטה‬
‫וממושכת פנימה‪ ,‬מכוונות של האד אל עצמו‪ ,‬כדי לגאול את הפני מ החו‪ ,%‬כדי שהקולקטיביות המדברת מגרונו של‬
‫היחיד תפנה מקומה לייחודיות אותנטית‪ .‬הקולקטיב )החיי החברתיי(‪ ,‬קובר את המהות האינדיווידואלית )חיי‬
‫אישיי(‪.‬‬
‫זהו מצב משונה ונורא‪ ,‬כי מבחינה אורגנית וטבעית אי דבר כזה ששמו חברה‪ ...‬היקו מוליד בני אד‪ ,‬לא חברות‬
‫וארגוני‪ .‬אנשי באי ומקימי חברה מטעמי הקשורי בשימור הגזע האנושי‪ ,‬אבל מנקודת מבטה של הנשמה‪ ,‬האד‬
‫הוא אינדיווידואל‪ ,‬יחיד‪ .‬אי זה אומר שכל אחד צרי‪ #‬לחיות בדד במערה‪ ,‬אבל יש להיות מודעי לכוחה האדיר של החברה‬
‫על היחיד‪ .‬מעבר לזה‪ ,‬יש לזכור כי בסופו של דבר האד נולד לבד ומת לבד‪ ,‬וא יגיע למשהו אמיתי בחייו הפנימיי עליו‬
‫ג לחיות לבד )לא במוב של התרחקות מאנשי אחרי‪ ,‬אלא במוב של יצירת חלל פנימי אינטימי שש מתחיל האד‬
‫לפגוש את עצמו ללא התיוו‪ #‬של "אי‪ #‬יראו את זה האחרי"(‪ ,‬אלא במוב הקיומי‪ ,‬הפנימי‪ .‬לאד יש רק מחויבות אחת‬
‫והיא כלפי חייו שלו‪ ,‬כל היתר ה דברי שהאד נטל על עצמו ואימ‪ %‬לעצמו כדי לשרוד בחברה ולהשתלב בה‪ .‬הקוד‬
‫האורגני‪ ,‬הטבעי והיחידי שאתו אד נולד הוא נשמה הרוצה לצמוח‪.‬‬
‫מהות האד‪ ,‬זה הגלעי הראשוני שצרי‪ #‬לצמוח‪ .‬גלעי זה זקוק למשהו שיקרה כדי שיצמח‪ .‬כש שהזרע באדמה צרי‪ #‬לבוא‬
‫במגע ע מי ומינרלי כדי שיוכל לחרוג מתו‪ #‬ה'כלא' של עצמו ולשלוח שרשי כלפי מקורות מזו‪ ,‬כ‪ #‬הנשמה‪ .‬עליה‬
‫קוד כל לפגוש משהו שיפשיר את הכלא ויאפשר שליחת 'שרשי' לעבר 'מקורות מזו' מתאימי לה‪ .‬על האד לפגוש‬
‫דברי המתייחסי למהותי שבחיי‪ ,‬ובעיקר לפגוש בני אד שמדברי באמת על המתרחש בקרב‪ ,‬על המיקו שלה‬
‫בתו‪ #‬עצמ‪ ,‬על תחושותיה הפנימיות והאינטימיות‪ .‬כפי שאמר פע בשביס זינגר כשנשאל בראיו עמו‪ ,‬מה דעתו על‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬על מנח בגי‪" :‬כשאד ק בבוקר הוא לא חושב הא בגי או פרס ה ראש ממשלת ישראל‪ ,‬אלא הוא‬
‫שואל מי אני‪ ,‬למה באי לכא‪ ,‬לש מה אני חי‪"...‬‬
‫נכו הוא‪ ,‬שג בסת שיחות על דא ועל הא עוברי דברי אמיתיי‪ ,‬א‪ #‬ה עוברי בגניבה‪ ,‬במחתרת‪ ,‬כמסרי סמויי‬
‫באמצעות האופ והדר‪ #‬בה האד מבטא ומשדר את מה שהוא אומר‪ ,‬ופחות דר‪ #‬מה שהוא אומר‪ .‬אנשי משדרי כל הזמ‬
‫דברי מהותיי‪ ,‬א‪ #‬לא באופ ישיר‪ .‬אנו התרגלנו שלא להתייחס למסרי אלה‪ ,‬למדנו לא להתייחס למהות‪ ,‬כ‪ #‬שהמהות‪,‬‬
‫ביחסי אנוש‪ ,‬הפכה מעיקר לטפל‪ .‬קל יותר לשוחח ע אחר על פוליטיקה מאשר על אי‪ #‬הוא מרגיש בתו‪ #‬עצמו‪ .‬הקלישאה‬
‫המקובלת סוברת כי על זה משוחח אד ע הקרובי לו וזו טעות נפוצה‪ ,‬כי ע הקרובי לו… המל‪ #‬עירו לגמרי‪ ,‬וככל‬
‫שהאד מתבגר כ‪ #‬קשה לו יותר לדבר על תחושותיו האמיתיות‪.‬‬
‫אחת הרעות החולות של התרבות האנושית‪ ,‬היא שבמקו להעצי את אות שאלות יסוד אליה התייחס בשביס זינגר ‬
‫ולפרנס כל הזמ את האש הפנימית והתמיד בשאלות מי אני? מה אני עושה פה? מה עלי לעשות בשני שניתנו לי לחיות?‬
‫במקו כל אלה התרבות מספקת מוקדי אחרי להסתובב סביב‪ ,‬ובעצ מגרשת את האד מ השאלות האמיתיות‪,‬‬
‫הבסיסיות‪ ,‬מ השאלות התמיד ולעול יהיו בוערות וחורכות‪ ,‬ולכ אפשר למצוא אות בכל יצירת ספרות גדולה‪,‬‬
‫)דוסטויבסקי‪ ,‬תומס מא‪ ,‬טולסטוי‪ ,‬ועוד(‪ ,‬ובכל פיסת אומנות קלאסית‪.‬‬
‫אפילו הדתות שנועדו מעצ טבע לבחו את הקשר בי אד לעול‪ ,‬בי אד לאלוהי אפילו ה הפכו לגו' חולה‪,‬‬
‫ממסדי‪ ,‬המספק לאד אפיקי נוחי וממוסדי באמצעות יוכל להתחמק מ המפגש ע גורלו‪ .‬הדת מספקת תרופת‬
‫פלסבו‪ ,‬בדמות של טקסי וספרי תפילות‪ ,‬ובכ‪ #‬שהיא מקנה את התחושה שדי בשמירת מצוות וביקור בבית הכנסת או‬
‫‪50‬‬
‫בכנסיה ‪ ,‬כדי שיוכל האד לחיות ע עצמו בשלו‪ .‬המפגש הראשוני ע גורל‪ ,#‬ע אלוהי‪ ,#‬המפגש האישי והאינטימי הזה‬
‫אינו קיי עוד ברוב הדתות‪.‬‬
‫הכה התגבר על הנביא )* המסה‪" :‬כה ונביא" מתו‪" :#‬על פרשת דרכי" מאת אחד הע(‪ ,‬והנביא הפ‪ #‬לאיש מופרע והזוי‪.‬‬
‫וככל שמתמעטי הנביאי‪ ,‬כ מתרבי הכוהני‪ ,‬וכ גדלה עריצות‪ .‬תשומת הלב מוסבת מ העיקר והמהותי השוכ‬
‫בתוככי הייחוד של נפש האד אל הטפל‪ ,‬אל דקדוקי עניות‪ ,‬אל ההלכה הכתובה ‪ ,‬אל הקליפות‪ .‬הכיוו אליו מורה אצבע‬
‫אינו חשוב עוד‪ ,‬ומתמקדי באצבע בלבד‪ ,‬ואפילו כבר לא באצבע‪ ,‬אלא בטבעות הענודות עליה והיא שהופכת למושא פולח‪,‬‬
‫לדת עצמה‪ ,‬השי
גימל הפ‪ #‬למפקד המחנה‪.‬‬
‫החברה עשתה ותעשה הכל כדי להקיא מתוכה את הנביא‪ .‬א לא תצלוב אותו‪ ,‬תראה בו תמהוני‪ ,‬קוריוז שאי להתייחס‬
‫אליו ברצינות‪ .‬א‪ #‬האמת היא‪ ,‬שהאנושות הגיעה לשיאי הגבוהי שלה רק בזכות אות תמהוני שהיו בזמנ מוקצי‬
‫מחמת מיאוס‪ ,‬או סת מוזנחי ומזולזלי‪.‬‬
‫בחברה חולה כל כ‪ ,#‬קשה מאוד‪ ,‬א לא בלתי אפשרי‪ ,‬לצמוח כאד אמיתי‪ .‬אד הצומח בתו‪ #‬החברה ‪ ,‬חייב לאבד הרבה‬
‫מאוד מייחודיותו‪ ,‬חייב לשל מסי כבדי על צמיחתו עד שכמעט ולא נותר ממנו דבר‪ .‬קיימי מעט מאוד שורדי‬
‫אותנטיי בחברה הזאת‪ ,‬התובעת לכסות על זעקת הנשמה ולהאדיר את עובי הקליפות‪.‬‬
‫כל מי שמשקיע מזמנו בחברה מאבד זמנו לריק‪ ,‬אתה יכול להשקיע רק באד היחיד‪ ,‬ולמעשה רק בעצמ‪.#‬‬
‫אד יכול להיות אחראי רק לעצמו בלבד‪ .‬הזיקה האמיתית היחידה היא בי האד עצמו לבי הנשמה שלו‪ .‬הזירה‬
‫האמיתית שבה אד חי‪ ,‬היא אותו טווח קצר ואינסופי שבינו לבי נשמתו‪.‬‬
‫אי קיו אמיתי וממשי לאומה‪ ,‬לחברה או לאר‪ ,%‬כל אלה ה פיקציות מבחינת הקיו האותנטי של האד ביקו‪ .‬הנושא‬
‫האמיתי היחיד הוא‪ :‬הנשמה והקיו‪ .‬כאשר דברי אחרי מכסי את הנושא הזה אז אולי יש לה זכות קיו‪ ,‬אבל לא‬
‫ללא הקיו הפנימי בתו‪ #‬האד‪.‬‬
‫אנחנו חיי היו בחיקוי של חיקוי של חיקוי של מה שהיה פע אד‪ ,‬של מה שהיו פע חיי‪ .‬אי שו אפשרות לבצע‬
‫חפירות ארכיאולוגיות‪ ,‬אלא ללכת חזרה אל הדבר המקורי‪ ,‬הבסיסי הזה שבתוכנו‪.‬‬
‫היקו קיי וקורה עכשיו‪ ,‬וממשי‪ #‬לצמוח עכשיו‪ ,‬אתה קורה עכשיו‪ ,‬או שאינ‪ #‬קורה‪ .‬ודבר אינו חשוב מלבד האקט הזה של‬
‫צמיחה כלפי האלוהי‪.‬‬
‫אנחנו רסיס נשמה אבוד‪ ,‬שנקטע מתו‪ #‬ההרמוניה הקוסמית‪ .‬הנשמה שלנו חיה בזעקה ובכי‪ ,‬כלואה בחומר‪ ,‬מנותקת‬
‫מהמקור האלוהי‪ ,‬רוצה מאוד לחזור הביתה‪ .‬היא בעצ זו שמפרנסת את החומר ונותנות לו את החיוניות והיכולת לנוע‪,‬‬
‫אבל היא עצמה זקוקה לעזרה‪ ,‬והיא חייבת להתחבר למקור‪.‬‬
‫הבדל בי האד כפי היה אמור וצרי‪ #‬להיות ובי האד כפי הוא כיו‪ ,‬דומה להבדל בי מכשיר טלוויזיה בעל ‪ 30‬ערוצי‬
‫ושלט רחוק‪ ,‬לבי מכשיר טלוויזיה שעל גבי המס‪ #‬שלו מודבקי פוסטרי של מפלגת מפא"י‪...‬‬
‫האד כיו הפ‪ #‬למכונה שאיננה בשימוש‪.‬‬
‫כדי להתחיל ולהיות בשימוש יש להתעורר‪ :‬בכל מצב ובכל עת לחשוב על‪ ,‬ולחתור אל‪ ,‬המהותי‪ ,‬זה שמעבר לקליפות‪..‬‬
‫בכל מצב לשאול עצמ‪ "#‬איפה ה'אני' שלי כעת? באיזו קליפה אני נמצא עכשיו? רחוק מאוד מ הנשמה? או קרוב? מה מהותי‬
‫במה שאני עושה או אומר כרגע? או שמא הכל קליפות?‬
‫מה אמיתי? אפוא אני מצוי בתוכי כרגע? הא אני מחובר לעצמי? מה קורה בי בפני? מה אני רוצה כרגע?‬
‫האד אבד‪ ,‬איבד את הקוד‪ .‬נרד‪ ,‬שכח מה צרי‪ #‬ואפשר לעשות‪ .‬הוא נמצא כא‪ ,‬אז הוא אוכל‪ ,‬שותה‪ ,‬ונהנה על חשבו‬
‫המארחת )כדור האר‪ ,(%‬מנצל אותה‪ ,‬רומס את כבודה‪ ,‬ושוכח לחלוטי בשביל מה הוא כא‪ ,‬ומה עליו לעשות‪.‬‬
‫מהות טבעית )ישות פנימית( ומהות מאומצת )מסכה‪ ,‬תדמית(‬
‫גורדיי' היה זה שטבע את צמד המונחי‪' :‬מהות ואישיות' ‪ ESSENCE & PERSONALITY‬בספרו "בחיפוש אחר המופלא"‬
‫מסביר אוספנסקי את הכוונה‪ :‬מהות היא מה שאנחנו נולדי איתו; אישיות הוא מה שאנחנו רוכשי‪ .‬המהות כוללת ג את‬
‫הרכיבי הפיזיי וג את הרכיבי הפסיכולוגיי‪ :‬צבע שיער‪ ,‬מבנה עצמות‪ ,‬ונטיות פסיכולוגיות וכישורי‪ .‬אישיות היא‬
‫ברובה חיקוי‪ ,‬מהות היא מקורית‪.‬‬
‫לאנשי הקרובי לטבע יש מהות חזקה‪ ,‬אול לאנשי לגדלו בערי יש אישיות חזקה‪ .‬אישיות )או תדמית( היא המעטפת‬
‫שאנחנו אימצנו על מנת להג על המהות שלנו‪ ,‬שהינה פשוטה ותמימה כילד‪ .‬לפי גורדיי' המהות מפסיקה לגדול בסביבות‬
‫גיל שש שבע‪ .‬האישיות‪ ,‬או התדמית‪ ,‬יכולה להיות שונה ומנוגדת למהות כ‪ #‬שזה יוצר תחושה מוזרה של ניכור‪ ,‬כאילו‬
‫שאיננו יודעי מי אנו באמת‪ .‬לפעמי כאשר אנחנו עייפי או מופתעי‪ ,‬מסכת התדמית נופלת והמהות מציצה מתחתיה‪.‬‬
‫קל לראות את זה על אנשי אחרי מאשר על עצמנו‪ ,‬מכיוו שמהות אינה תמיד ערה לעצמה‪.‬‬
‫אחד דברי הקשי ביותר לעשות זה לקחת אחריות על הדברי‪ ,‬שכאילו יצאו מאתנו כאשר לא שמנו ש לב‪ .‬כאשר אד‬
‫אומר משהו כמו‪" :‬זה לא היה בכוונה‪ ,‬לא התכוונתי"‪ ,‬הוא בעצ יוצר בתוכו דיכוטומיה בינו )אישיות( לבי התת
מודע‬
‫)מהות( שלו‪ ,‬כאילו אמר‪" :‬התת
מודע זה לא אני"‪ .‬כל הקטע של 'לא בכוונה' הוא כלל לא קטע רלוונטי אי זה משנה א‬
‫היה זה בכוונה או לא‪ ,‬להפ‪ ,#‬ה'לא כוונה' היא יותר האד מאשר הכוונה המוצהרת‪ .‬הכוונה משמעותה 'אני מאול‪' ,'%‬אני‬
‫מתיימר' 'אני משתדל'‪ ,‬בעוד שה'לא בכוונה' זה ביטוי שבא מהמהות של האד‪ .‬אנשי תמיד יעדיפו להראות באור טוב‬
‫יותר מכפי שהנ‪ ,‬במקו להיות אותנטיי‪ .‬מדובר כא על היכולת להיות מי שאתה ולקבל את עצמ‪ .#‬למעשה‪ ,‬בשורה‬
‫התחתונה‪ ,‬כל מה שאנחנו עושי אנחנו עושי בכוונה‪ ,‬אול אי אנו לוקחי אחריות על מה שלא מסתדר ע התדמית‬
‫שלנו‪ .‬אנשי יעדיפו למכור את האותנטיות שלה בעבור הפוזה‪ .‬בכ‪ #‬לא רק שה יוצרי דיכוטומיה‪ ,‬אלא א' מדחיקי‬
‫את מה שעולה וחי מ הישות‪ .‬ה ימשיכו להראות שהכל נעי ונחמד במקו לקבל את הצדדי הלא נעימי שבה‪,‬‬
‫ודווקא זה הוא האתגר החשוב ביותר בחייה‪ .‬לקבל את מי שאתה זה באמת כדי שעליו תוכל לבנות את היתר‪.‬‬
‫השקר העצמי‪ ,‬הרמאות העצמית ה המסוכני ביותר שכ ה מעוררי את האשליה שאתה כבר ש‪ ,‬שאי ל‪ #‬צור‪ #‬לעבוד‬
‫על עצמ‪ ,#‬שהגעת‪ .‬כל עבודה פנימית אמיתית חייבת להיעשות ע המהות הטבעית ולא ע זו המאומצת‪ .‬במקו להתיידד‬
‫ע האגו‪,‬‬
‫‪51‬‬
‫לקבל אותו ואת הטעויות שלו‪ ,‬אנחנו מנסי לרס אותו ולהגיע למרותו לאושר‪ .‬הוא בינתיי גדל במרת' ומש מנהל לנו‬
‫את החיי‪ .‬כ‪ #‬שאנשי חייבי להתיידד ע המרת' שבפני אחרת המגיפה תמיד תפרו‪ %‬מהביוב החסו שבפני‪.‬‬
‫"על הע) יושבת ציפור‬
‫וחושבת‪ :‬חידת בניהאד מי יפתור?‬
‫זאת לא יגלה א החכ באד‬
‫מקו מחבוא אושר הוא סוד‪,‬‬
‫ורק במסתרי ליב‪ ,‬ש עמוק‬
‫ש לא יתורו‪ ,‬כה קרוב לא רחוק‪".‬‬
‫יאנוש קורצ'ק‪" ,‬אושר"‪ ,‬בעקבות משורר פולני‪ ,‬מתו העיזבו‬
‫"רק כשאתה מחפש אותו‪ ,‬אתה מאבד אותו‬
‫אינ יכול להחזיק בו‪ ,‬ואינ יכול להיפטר ממנו‬
‫מכיוו שאינ יוכל לעשות דבר‪ ,‬הוא הול לו בדרכו‬
‫אתה שותק והוא מדבר‪ :‬אתה מדבר והוא שותק‪.‬‬
‫אמרת ז‬
‫י‪ .‬האש שבפני‬
‫רקע‬
‫האש‪ ,‬האש הפנימית‪ ,‬אש החיי‪ ,‬להיות דלוק באש ההוויה‪ ,‬לבעור ע החיי‪ ,‬לבעור מבפני‪ ,‬להיות דלוק – כל אלה ה‬
‫ביטויי ודימויי הקרובי מאוד ללבי‪ .‬איני יודע כל כ‪ #‬למה‪ ,‬אולי בגלל שזה המצב של הישות כשהיא מאירה את האד‬
‫מבפני? בעירה אחת גדולה ונמשכת‪ ,‬סנה בוער ואינו אוכל‪.‬‬
‫אש החיי‬
‫הכל עובר והחיי עוברי‪ ,‬כאש העוברת בכפיסי הע‪.%‬‬
‫לפני האש כפיסי הע‪ %‬ה גושי דוממי‪ ,‬בעובר באש ה חיי ולאחר האש ה אפר‪.‬‬
‫החיי מתגשמי דר‪ #‬היצורי החיי כש שהאש בוערת באמצעות החומרי הדליקי‪ .‬אול ג האש וג החיי אינ‬
‫קיימי כל הזמ‪ .‬ה באי והולכי‪ ,‬קיימי רק לזמ מה ואחר צצי שוב‪ .‬קיימי ככוח שיש לו אפשרות להתגש רק א‬
‫יתקיימו התנאי שיוציאוהו אל הפועל‪ ,‬וכשחומרי הבעירה כלי או אינ בעירי עוד החיי והאש מסתלקי‪.‬‬
‫התגשמותה של האש מתרחשת ברגע בו מתלקח ניצו‪ %‬ואוחז בנייר או בע‪ ;%‬התלקחות ניצו‪ %‬האש בחומר דומה להתלקחות‬
‫ניצו‪ %‬החיי באד‪ ,‬אול ג שונה מאוד‪ :‬התלקחות החומר באש היא חד
פעמית‪ .‬לעומת זאת בני האד יכולי‬
‫"להתלקח" מספר פעמי ובמספר רמות‪ .‬באד קיימי רבדי שוני בעלי ס' התלקחות שונה‪ ,‬איכות בעירה משתנה ומש‪#‬‬
‫בעירה ייחודי‪ .‬כפי שהע‪ %‬הוא חומר בעירה פחות טוב מ הפח‪ ,‬הפח הוא בעל ס' בעירה נמו‪ #‬יותר ואיכות בעירה פחותה‬
‫מזו של הגז כ‪ #‬רבדי שוני באד‪ ,‬כגו‪ :‬יצרי ורגשות‪ ,‬כמיהה דתית ורוחניות כל אחד מה הוא בעל פוטנציאל‬
‫התלקחות שונה מבחינת איכותו‪ ,‬משכו וזמינותו‪.‬‬
‫בחומר ככל שמצב הצבירה גבוה יותר‪ ,‬כ גבוה יותר פוטנציאל ההתלקחות‪ .‬לדוגמא‪ :‬נפט בוער טוב יותר ובאופ טהור‬
‫יותר מפח‪ ,‬גז יותר טוב מנפט‪ ,‬וחשמל 'בוער' יותר טוב מכל שהוזכר‪.‬‬
‫ומה קורה באד מ הבחינה "ההתלקחותית"?‬
‫רמת היצר מתלקחת בעוז ובמהירות ע כל גירוי של מזו‪ ,‬מי‪ ,‬משקה‪ ,‬שליטה‪ ,‬צבירת כוח וכס'‪.‬‬
‫ברמת הרגש ההתלקחות מהירה פחות‪ ,‬אבל רמת הרגש היא מצבור אדיר של חומרי בעירה‪ .‬כל עלבו‪ ,‬כל משיכה או דחייה‪,‬‬
‫כל ספק או שמחה – שולחי גלי ארוכי ועמוקי היכולי לבעור זמ רב ולכלות את כל משאבי הנפש‪ .‬מלבד בערת היצר‬
‫והרגש‪ ,‬יש באד מצבור בערה עצו‪ ,‬שלרוב נותר כבוי‪.‬‬
‫בהשוואה למצבור הבערה הרגשי או הייצרי‪ ,‬מצבור זה כמעט שאינו דליק‪ ,‬א‪ #‬משנדלק – הוא מעי אש תמיד או שיח הסנה‪,‬‬
‫שמשנה את כל המערכת שבתוכה הוא בוער‪ .‬הכוונה לאש הישות הפנימית‪ ,‬שכשהיא נדלקת שו דבר כבר לא אותו הדבר‪.‬‬
‫אש הישות הפנימית‬
‫האש היא הגור המניע דברי‪ ,‬מבשיל דברי וגור לדברי לקרות‪ .‬האש גורמת למעבר ממצב קיו )צבירה( אחד ‬
‫לאחר‪ .‬היווצרות האש אינה דבר מה מכאני‪ ,‬זה יותר מעשה נס‪ ,‬יצירת יש מאי‪ :‬קוד לא היה משהו ופתאו הוא ישנו‪.‬‬
‫השוני בי חיי ללא אש‪ ,‬לבי חיי ע אש כמוהו כהבדל שבי לדחו' מכונית בידיי ובי לתדלק אותה ולנסוע‪ .‬א המנוע‬
‫לא נדלק הכל נשאר ברמה המכאנית‪ ,‬נשע על הכוח הפיזי של הידיי ועל מאמצי הנובעי מהכרחה עצמית וכוח רצו‪.‬‬
‫אבל אלה לעול אינ מספיקי כדי לגרו לדברי באמת לקרות‪ ,‬בכדי להזיז דברי מרמה לרמה‪.‬‬
‫רק בכוח האש נית באמת להזיז דברי ממצב של חוסר קיו למצב של ישנות‪ ,‬למצב של ישות‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬מה עושה אד לאיש מכירות טוב? היכולת להדליק את הלקוח על המוצר שהוא מוכר‪ .‬רוב אנשי המכירות עובדי‬
‫מתו‪ #‬מאמ‪ %‬דוחפני של שכנוע וזה קו ליניארי‪ ,‬רציונלי‪ ,‬שאינו תופס או מדליק אנשי‪ .‬מה שמניע אותנו לרכוש מוצר או‬
‫שירות מסוי אינו הצד הרציונאלי שלנו אלא דווקא זה האמוציונלי‪.‬‬
‫במכירה
א הלקוח נדלק רגשית
הוא של‪ .#‬ג במערכות יחסי אנשי נדלקי זה על זה‪ .‬גברי נדלקי מהר וכבי‬
‫מהר‪ ,‬נשי נדלקות לאט ובוערות הרבה זמ‪) .‬חומר בערה איכותי ומשובח יותר?(‬
‫קשיי בחיי הנישואי מתחילי מרגע שהאש שבי בני הזוג מתחילה לדעו‪ #‬או שהיא כובה כליל‪ .‬אי חוכמה שתהא אש‬
‫ביניה לאחר חודשיי‪ ,‬החוכמה היא שתהא אש כעבור חמש עשרה שנה‪.‬‬
‫וכ‪ #‬ג בחיי הדתיי
רוחניי‪ :‬רוב המנהיגי הרוחניי
דתיי המצליחי להדליק את התלמיד לגבי הדת או חיי הרוח ‬
‫עושי זאת בכוח הכריזמה האישית ואולי האש הפנימית שלה‪ ,‬אול ה מדליקי את רגשותיו של התלמיד לא את‬
‫ישותו‪ .‬זו הידלקות סובייקטיבית שמכלה את הסיכוי להידלקות של אש הישות הפנימית‪ .‬בדר‪ #‬הרוחנית אסור להדליק‬
‫את הרגשות‪ .‬הרגשות ה חומר בערה קל ונפי‪ %‬המתלקח בקלות – מבחו‪ %‬וכבה במהירות‪ .‬לא כ‪ #‬הדבר כשמדובר‬
‫בהדלקת הישות הפנימית‪ .‬אותה פשוט אי אפשר להדליק – זה קורה או שלא קורה‪ .‬הישות נדלקת מבפני ועל ידי קפיצה‬
‫קוואנטית‪.‬‬
‫גורואי רבי ה אנשי מכירות טובי ואנשי מכירות טובי ה מעי גורואי של המוצרי שה מוכרי‪ ,‬אמוני על‬
‫הדלקת רגשות הלקוח הפוטנציאלי‪ .‬זה לא אומר כמוב שה לא כני או אמיני או שאי לה הישגי רוחניי כבירי‪,‬‬
‫זה רק אומר שמרכז הכובד שלה הוא מסחרי או מיסיונרי‪ .‬א‪ #‬איש הדת או איש הרוח או המורה הרוחני הלא מסחרי‪,‬‬
‫האותנטי‪ ,‬זה הנאמ לעצמו‪ ,‬לא עושה לתלמידיו את העבודה‪ .‬הוא לא מוכר לה את הכריזמה שלו‪ ,‬אלא אומר לה‬
‫שההידלקות שלה יכולה להתרחש רק מהצתת הניצו‪ %‬הפנימי שכבר קיי בתוכ‪ .‬אבל אז מתעוררות כל הבעיות‪ :‬לרוב‬
‫ההולכי בדר‪ #‬הדת או דר‪ #‬הרוח קשה מאוד להידלק מבפני לבד‪ ,‬כי ה עדיי מקובעי בעול הרגש ומחוברי‬
‫לחומרי 'רטובי' בתוכ‪ ,‬המכבי את אש הישות‪ ,‬כגו‪ :‬הזדהות רגשית‪ ,‬מעורבות רגשית‪ ,‬אשליה לגבי הדימוי העצמי וכו'‬
‫‪ .‬לכ לא נוצר קליק‪ ,‬ולא מתלקחת אש‪.‬‬
‫ובכלל‪ ,‬הבעיה העיקרית של חוזרי בתשובה ושל המתעתדי ללכת בדר‪ #‬רוחנית כלשהי היא‪ ,‬שלאחר שהצטרפו לדר‪#‬‬
‫ממוסדת כלשהי ה מאבדי את הניצו) ובמקומו ה מפתחי דבקות )בדר‪ #‬כלל פנאטית( לגבי הדר‪ #‬החדשה‪ .‬ברגע‬
‫שהניצו‪ %‬האישי מוקרב על מזבח הקולקטיביות‪ ,‬אי דר‪ #‬חזרה‪ ,‬זה בלתי הפי‪ .#‬הדבקות והפנאטיות לגבי הדר‪ #‬הדתית או‬
‫הרוחנית ה תחלי' של קרטו לאש הפנימית שאמורה לבעור בכל מחפש דר‪.#‬‬
‫אש יכולה להיווצר בשני תנאי ברעב ובחיכו‪.#‬‬
‫החיכו נוצר במפגש ע קושי ותוצריו‪ ,‬כגו‪ :‬זיקנה‪ ,‬מוות‪ ,‬בדידות‪ ,‬תסכול‪ ,‬אימה‪ ,‬חרדה‪ ,‬אבסורד קיומי‪,‬‬
‫ריקנות ועוד‪ .‬מי שמצטר' לדר‪ #‬רוחנית ממוסדת מתבקש לרוב "לחשוב בדר‪ #‬חיובית"‪ ,‬לחשוב שעתה הכל מסתדר‪ ,‬שיש‬
‫תקווה‪ ,‬שהוא בכיוו האושר‪ .‬משטר רוחני הנוקט באינדוקטרינציה של חשיבה חיובית מונע מראש כל אפשרות של חיכו‪#‬‬
‫פנימי שיכול להצית את הניצו‪ %‬האינדיווידואלי‪.‬‬
‫הרעב הוא תולדה של כמיהה ממושכת למשהו שחסר‪ ,‬שאיננו‪.‬‬
‫מרגע שאד הצטר' לדר‪ #‬רוחנית ממוסדת הוא ויתר על הרעב‪ ,‬על הכמיהה‪ ,‬על הצור‪ #‬לשאול עוד ועוד שאלות‪ .‬עתה יש לו‬
‫כבר את כל התשובות מ המוכ והוא שבע ומרוצה‪ .‬אד שבע לעול לא יידלק מבפני‪ .‬ברגע שאד נדלק מבפני הוא‬
‫עובר ממצב של גול למצב של פרפר‪ .‬ויתור על אש הישות משמעותו הישארות במצב של גול לתמיד‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫על האש הגדולה ועל שיכרות רוחנית‬
‫‪"...‬מה שבוער הוא האלוהי והאפילה היא החומר הקר שממנו עשויי בעליהחיי ובניהאד‪ .‬הכי קרוב לאלוהי‬
‫נמצאות האידיאות הנצחיות‪ ,‬שה הצורות הראשוניות של כל היצורי‪ .‬נפש האד היא "ניצו)" של האש האלוהית‬
‫הזאת‪ ,‬המאירה ג בכל מקו בטבע‪ :‬אנחנו יכולי לראות אותה בכל היצורי החיי‪ .‬אפילו לשושנה או פעמונית יש‬
‫משהו מהזוהר האלוהי‪ .‬במרחק הגדול ביותר מהאל החי נמצאי האדמה‪ ,‬המי‪ ,‬והאב‪".‬‬
‫יוסטיי גורדר‪" ,‬עולמה של סופי"‪ ,‬הוצאת שוק ‪ ,1996‬עמ' ‪122‬‬
‫אפלטו‪ ,‬במשל המערה שלו‪ ,‬מדבר על אנשי הכבולי בשלשלאות במערה‪ ,‬פניה לקיר ומאחוריה בוערת אש המשליכה‬
‫את צלליותיה על הקיר שממול‪ .‬ה בטוחי שהצלליות זו המציאות ואי ה מודעי כלל לקיו האש בגב‪ .‬והנמשל?‬
‫רוב בני האד אכ מתמקדי רק בצללי ואינ מסוגלי לראות את האש שחוללה אות‪ .‬האש היא הגור המחולל‪,‬‬
‫הגור הנסתר האחראי למה שקורה ולמה שנראה‪ .‬לחיות ע אש פנימית זה לחיות ע איזושהי אהבה גדולה וכואבת‬
‫למשהו שנמצא מחו‪ %‬לכא ולעכשיו הזמי והיומיומי‪ .‬הסרט המופלא 'מפגשי מהסוג השלישי' של שפילברג מציג אנלוגיה‬
‫לעניי זה‪ .‬הגיבור נוטש את כל עיסוקי הצלליות שלו מאחר והוא מרגיש משהו מ האש )אש מיקו אחר( וכל שהוא יכול‬
‫לעשות זה להתכוונ כלפיה‪ ,‬כי היא הדבר האמיתי‪ ,‬עכשיו הוא יודע זאת‪.‬‬
‫לחיות במצב כזה ביחס לאש מתועד ומתואר להפליא ג בספרו של ויליא ג'יימס "החוויה הדתית לסוגיה"‪ .‬ג'יימס מתאר‬
‫אנשי שנדלקו יו אחד באש דתית עזה )אש האלוהי( ומאז ה בוערי באש אדירה‪ ,‬כי משהו נגע בה‪" :‬היהפ‪ #‬לב
‬
‫אד‪ ,‬היוולד מחדש‪ ,‬זכה לחסד ממעל‪ ,‬התנסות בחווית דת‪ ,‬מצוא בטחו כל אלה ה ביטויי הבאי לסמ את התהלי‪#‬‬
‫שבהדרגה או בבת
אחת‪ ,‬אשר בו האני‪ ,‬שהיה קוד לכ חלוק‪ ,‬נחות‪ ,‬אומלל‪ ,‬שלא ראוי לו לפי הכרתו מגיע לכלל אחדות‬
‫פנימית ונעשה מעולה‪ ,‬מאושר‪ ,‬כראוי לו לפי הכרתו‪ ,‬מתו‪ #‬שהוא זוכה לאחיזה חזקה יותר במושכות הדתיות"‪") .‬החוויה‬
‫הדתית לסוגיה"‪ ,‬ויליא ג'יימס‪ ,‬עמ' ‪ 125‬הוצאת מוסד ביאליק ‪.(1984‬‬
‫)המש‪ #‬והרחבה של נושא הקפיצה הקוואנטית של הישות‪ ,‬של נושא האלכימיה של הישות ועוד‪ ,‬בספרי הבא‪ ,‬או לאחר הבא‪,‬‬
‫בש‪" :‬קפיצה קוואנטית של הישות"(‪.‬‬
‫כיוו אחר‪ ,‬א‪ #‬לא לחלוטי‪ ,‬של האש בחייו של אד‪ ,‬בא לביטוי בתיאוריה על אנרגיית ה'קונדליני'‪ .‬הקונדליני קשור‬
‫לתפישה של הדת ההינדית‪ ,‬שבבסיס עמוד השדרה מונח פוטנציאל התלקחות אדיר הנקרא פראנא‪ ,‬או קונדליני‪ .‬כאשר‬
‫מצבור תת קרקעי זה מתלקח הוא מטפס במעלה עמוד השדרה ולבסו' מצית את הראש‪ .‬כמוב שמדובר בהתלקחות ולהבה‬
‫שאינ פיסיי‪ ,‬אלא רוחניי ואנרגטיי‪ .‬ע זאת‪ ,‬קיימות עדויות על אנשי שהתלקחו לפתע‪ ,‬ללא שו סיבה נראית לעי‪.‬‬
‫תופעה זו נקראת "התלקחות אנוש ספונטנית" )‪ .(spontaneous human combustion‬מי שחווה את הקונדוליני על‬
‫גופו ובשרו הוא ההודי גופי קרישנה שכתב על כ‪ #‬בספרו האוטוביוגרפי‪' :‬לחיות ע קונדליני"‪ .‬הוא מספר על אד ששדרתו‬
‫בוערת באש‪ ,‬ראשו אפו' להבות ונקודת המבט והמוצא שלו לחיי היא נקודת המבט הדינמית והמוארת של האש‪.‬‬
‫אפשר להיות דלוק באש של תחליפי זמניי וחיצוניי‪ ,‬כמו להיות מאוהב‪ ,‬כמו להיות שיכור‪ ,‬כמו על ידי צריכת ס‪ ,‬כמו‬
‫לאחר חוויה חזקה במיוחד‪ .‬מצבי אלה יכולי לגרו למעי אקסטזה פנימית‪ ,‬אבל יש בה אלמנטי של התמכרות‪.‬‬
‫תחליפי זמניי ופיסיי אלה מורידי את האש לרמה בה נמצא האד )לרוב זו רמת היצר והגו'( במקו לרומ אותו‬
‫לרמה של האש האמיתית‪ .‬דוגמה אחרת היא הטקסי הדתיי‪ ,‬המנסי להביא את המשתת' בה למצב של התעלות‬
‫רוחנית באמצעות ריטואל – התנהגות טקסית מכוונת‪ .‬החוויה הדתית אינה פנימית והאפקט שלה פג לאחר הטקס‪ ,‬כ‪ #‬שיש‬
‫צור‪ #‬בחזרה קבועה על הטקס )צרי‪ #‬לבוא כל שבוע מחדש לבית כנסת‪ ,‬לכנסיה‪ ,‬למסגד‪ ,‬למקדש(‪ ,‬אחרת האפקט שוכ‪#‬‬
‫ונעל‪.‬‬
‫ע זאת‪
,‬בלתי אפשרי לעבור את החיי בלי להשתכר או להיות מסומ‪ .‬כאב הקיו ותיסכולו גדולי מדי‪ .‬לאמיתו של‬
‫דבר אפשר להבי טוב יותר את אלה שמשתכרי מאשר את אלה שעוברי את החיי בלי זה‪ .‬כמוב‪ ,‬שאלכוהול וסמי‪,‬‬
‫כמו כל התמכרות אחרת‪ ,‬ה אסו‪ ,‬בעוד שהשתכרות וסימו מ האש הפנימית ה ברכה נפלאה‪ .‬ג בסמי וג‬
‫באלכוהול קיימת אש‪ ,‬א‪ #‬זו אש בבית סוהר‪ ,‬אש שמשעבדת ולא אש משחררת כמו האש של הישות הפנימית‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫כשהאש‬
‫מתעמעמת…‬
‫הרעב לאושר הול‪ #‬וגובר ככל שמתרחב ההיצע של נוסחאות אושר ומוצרי אושר סינטטי‪ ,‬צרכני‪ .‬אנשי מחפשי את האושר‬
‫במערכות יחסי‪ ,‬בקידו בעבודה‪ ,‬בלימודי ובמסגרות הוליסטיות‪ ,‬דתיות ואחרות‪ .‬כל אחד בא ע חוסר האושר הפרטי‬
‫שלו אותו הוא מקווה למלא והרוב משתכנע‪ ,‬בשלב זה או אחר‪ ,‬לוותר על מימוש האושר האישי ולהישאב לתו‪ #‬מסגרת‬
‫קולקטיבית שתפתור ג את בעייתו הפרטית‪ .‬יש בזה משו הערצה של עגל הזהב – משהו שאינו אמיתי עבור הפרט‪ ,‬אבל‬
‫ברמה הקולקטיבית עשוי להוות תחלי' מתאי לתחושת האושר הנכספת‪.‬‬
‫בהשתייכות לקולקטיב שוחר אושר שכזה האד מהווה מעי צופה מ הצד‪ ,‬מעי תומ‪ #‬נלהב – אבל שו דבר אמיתי לא‬
‫קורה לחייו האישי והפנימיי‪ .‬הוא ב‪ #‬הכל חבר במועדו מסוי בו יש לו כיסא שמור‪ ,‬וככל שיש יותר אנשי שמתהלכי‬
‫ע משוכנעות שזהו זה‪ ,‬כ‪ #‬קל לה לוותר על המצר‪ #‬הנדיר והחשוב הזה עמו הגיעו לקבוצה מרכיב הכמיהה‪ ,‬השקיקה‬
‫והתסכול הקיומי‪ .‬במילי אחרות – האש‪.‬‬
‫הרבה פעמי מצליחי בחברותא הרוחנית‪ ,‬הוליסטית‪ ,‬הפוליטית‪ ,‬הלאומנית‪ ,‬הדתית או האלטרנטיבית הזו להרוג את‬
‫הכמיהה‪ ,‬להרוג את ההשתוקקות‪ .‬התחלי' שצ‪ %‬במקומה הוא האמונה‪ ,‬או ההבטחה‪ :‬א תאמי יהיה בסדר‪ .‬הדבר החמור‬
‫ביותר ב'אירגוני התקווה הטובה' האלה זה שה מצליחי לשמ את החיכו‪ ,#‬להשקיט את הרעב ולהרוג את הכמיהה‪.‬‬
‫הבעיה אינה בעצ קיו המסגרת‪ ,‬כפי שטעות לחשוב שאש האהבה דועכת בגלל המסגרת של מוסד הנישואי‪ .‬לאש‪,‬‬
‫לישות‪ ,‬אי בעיה ע מסגרות‪ ,‬להפ‪ .#‬הישות זקוקה למסגרת‪ ,‬היא מרגישה טוב במסגרת‪ ,‬היא מוגנת על ידי מסגרת‪ ,‬היא‬
‫דורשת מסגרת‪ ,‬דורשת משמעת‪ .‬אבל לא מסגרת מלאכותית הנכפית מבחו‪ ,%‬אלא מסגרת שהיא יוצרת לעצמה כי התנאי‬
‫החשוב ביותר עבורה‪ ,‬כדי שהיא תוכל להמשי‪ #‬ולשמור על עצמה כישות‪ ,‬הוא ליצור סביבה מערכת מאד ברורה של חוקי‬
‫וכללי‪ .‬חיי הנישואי מבחינה זו בכלל לא מפריעי לישות של אהבה‪ ,‬נהפו‪ #‬הוא‪ ,‬זה מה שהיא צריכה על מנת להמשי‪#‬‬
‫ולהיות‪ .‬א‪ #‬חיי נישואי שהמסגרת שלה אינה כפויה על ידי נורמות חברתיות‪ ,‬אלא על ידי מיזוג הישויות של שני בני הזוג‪.‬‬
‫פירוק מסגרת הנישואי היא תוצר ישיר של דעיכה של אש האהבה‪ .‬אהבה קוראת ליצירת מסגרת תומכת ומשמרת שתחזק‬
‫את הישות של האהבה‪ .‬הרעיו של חופש לש חופש הוא תוצר של התפוררות ולא ביטוי להתפתחות חיובית‪.‬‬
‫כאשר אי לאד גלעי מרכזי הוא מפתח גישה של נהייה אחרי חופש לש חופש‪) ,‬ארי‪ #‬פרו בספרו‪" :‬מנוס מחופש"(‪.‬‬
‫כלומר כשאי ישות המסגרת נראית כולאת‪ .‬אבל את מה היא כולאת בעצ? את הדמוני של היצר והרגש‪ ,‬את היבלית‪.‬‬
‫אפילו א ניקח כביכול את הישות ונגיד לה‪ ,‬יש ל‪ #‬בחירה‪ :‬להיות בכאוס בלי שו מסגרת או להיות מוגבלת על ידי מסגרת‬
‫יחצונית – היא עדיי תבחר במסגרת‪ .‬משהו אמיתי ובעל עוצמה חייב להיות מוג על ידי מסגרת )אפילו א היא איננה‬
‫אורגנית(‪ .‬זו תפישה שקשה לקבלה‪ ,‬מאחר שהמסגרות נראות כמנוגדות לפנטזיה של הצמיחה האישית‪ .‬אד הממוק‬
‫בפנטזיה מיד הופ‪ #‬לאויב של מסגרות‪ ,‬אבל המסגרת היא האויב של פנטזיה א היא לא אויב של הישות‪.‬‬
‫הורי הבאי לילד ואומרי לו – מסגרת מדברי בש משהו חשוב שיכול לצמוח רק במסגרת‪ ,‬בעוד שהילד נמצא עדיי‬
‫בשלב הנהנתנות‪ ,‬המלכת הדמוני של היצר והרגש‪ ,‬התגבשות האגו‪.‬‬
‫אז א כ‪ #‬מה בעצ הבעיה ע המסגרת? הבעיה היא שיש דתות שפע הייתה בה אש‪ ,‬היו האש איננה והמסגרת הופכת‬
‫להיות למטרה בפני עצמה‪ .‬אנשי נכנסי למסגרת ואומרי‪" ,‬מסגרת זה לא טוב‪ .‬א תסלקו את המסגרת הכל יהיה‬
‫בסדר"‪ .‬אבל א תסלקו את המסגרת אז מה שיוותר יהיה ריקנות אחת גדולה‪ .‬כאשר המסגרת הופכת לדומיננטית בהעדר‬
‫ישות‪ ,‬זה נורא‪ .‬אבל אני אומר שכאשר אי ישות מה זה משנה בכלל א קיימת מסגרת חונקת או לא אי ישות‪.‬‬
‫זו באמת טעות אופטית מאד גדולה‪ .‬אפשר להסתכל על המסגרת החונקת של דתות ממוסדות‪ ,‬ממושטרות ולהגיד‪ ,‬א נגיע‬
‫לדמוקרטיה הכל יהיה בסדר‪ .‬מה זה דמוקרטיה? דמוקרטיה זה בעצ לחשו' את המל‪ #‬הערו ולהודות בכ‪ #‬שאי איש‬
‫שניח בשיעור קומה של מנהיג של אמת‪ ,‬ולכ הבה ונחלק את הכוח בי כמה‪ ,‬לזמ מוגבל ואז כעבור זמ מה נחלי' אות‬
‫באחרי‪ ,‬שכ הכל שווי ברמת הבלתי מספקת‪.‬‬
‫העניי הוא שמכיוו שאי אלוהי וכבר מזמ אי אלוהי )אלוהי מת בתרבות שלנו( המסגרת נחשבת על ידי המרחפי‪,‬‬
‫ההוזי והחולמי כמשהו שהוא אנטי צמיחה‪ ,‬א‪ #‬היא לא אנטי צמיחה‪ ,‬היא בעצ החבר הטוב ביותר של הצמיחה‪ ,‬כי‬
‫צמיחה לא יכולה להתרחש בלי מסגרת‪ .‬עצ העובדה שנפש שוכנת בגו' מלמדת על כ‪ ,#‬אבל היות ואי כבר נפש אז הולכי‬
‫לבעוט ג בגו'‪ .‬נותני לגו' להתפרע‪ ,‬לשתות‪ ,‬לשבוע‪ ,‬לזיי‪ ,‬להתפרק‪ ,‬ו…מפרקי את המסגרת‪.‬‬
‫מנקודת המבט המוגבלת של הפנטזיה הגו' עושה חיי‪ .‬א‪ #‬מהנקודה עמוקה ורחבה יותר
בעצ הוא נוסע לקראת‬
‫ההתפרקות שלו‪ ,‬הוא מכלה את החיי‪ .‬כל קריאה של פירוק מסגרת היא קריאה כנגד הישות וא אי ישות אז פשוט‬
‫אומרי‪" :‬אז א אי כלו אז לפחות שיהיה כלו‪ ,‬כזה שבו הברדק יחגוג ולא תהיה מסגרת שבה משהו יכריח אותי‬
‫לעשות משהו"‪.‬‬
‫חשוב שתהיה אש כלשהי לאד‪ .‬אש בשביל משהו‪ ,‬בשביל מישהו‪ .‬כי כשהאש נעלמת האד נופל חזרה על עצמו‪ ,‬על האגו‪,‬‬
‫על היצרי‪ .‬לרצות להגיע למכונית חדשה או לבית חדש זה לא אש‪ ,‬זה חוסר נחת‪ ,‬זה לחיות בכוח הייאוש ובכוח הדיכאו‬
‫ומכוח הקנאה או החמדנות וזה בדיוק מה שמביא אנשי לאסטרולוגי‪ .‬זו לא אש‪ ,‬זו מצוקה‪ .‬מסגרות רבות ממאנות‬
‫להודות בכ‪ #‬שאי בה אש‪ .‬ישנה התכחשות ציבורית וחברתית יחד ע דיכוי חזק של המסגרת שכובל למעשה כל הבעה‬
‫פנימית‪ .‬א נלקח מהאנשי "הפטיש" החברתי הרי כל מה שה יוכלו להגיד זה שהמל‪ #‬הוא עירו‪.‬‬
‫בדר‪ #‬כלל כאשר ישנה אש אמיתית במסגרות שונות קורה הנורא מכל ישנה התלקחות חיצונית של האש‪ ,‬התגברות הריגוש‬
‫החיצוני שעובד על מצבור הדלק של הפוטנציאל של האש הפנימית‪ .‬כל עוד זה חיצוני זה סימפטו לכ‪ #‬שהאד נשדד‬
‫מהדבר היקר ביותר שיש לו‪ ,‬לטובת איזה שהוא בנק דמיוני‪ .‬כאשר האד נמצא בתהלי‪ #‬הפו‪ #‬תהלי‪ #‬של מסע פנימה מפגש‬
‫ע הייחוד הישותי שבו האש הולכת ונהיית יותר ויותר חזקה‪.‬‬
‫"נשמה אינה חומר מסתורי‪ ,‬היא אינה חלק מאלוהי‪ ,‬היא אלוהי עצמו‪ .‬אבל לא אלוהי של הקרקע‪ ,‬היוצר את כל‬
‫הברואי ולא האלוהי המכוו את ההיסטוריה והמופיע כמאורע המרכזי‪ .‬אלא כאלוהי הנוכח במקו מושב‬
‫ובאישיות של בני האד‪ .‬אוחז בה‪ ,‬מלהיט אות ומשנה אות לחלוטי"‪.‬‬
‫פול טילי‪ ,18861965 ,‬מתו "העכשיו הנצחי"‬
‫‪55‬‬
56
‫הניצו) וההידלקות‬
‫רוב האנושות )מתוק' היותה ממוסחרת‪ ,‬מכאנית וחסרת נשמה( התרחקה מהישות של עצמה‪ ,‬וחיה בתחלי' החברתי‪.‬‬
‫צדק היידיגר כשקבע‪ :‬ש'הישות קודמת לכל‪ ,‬ולמרות שהיא לפני הכל ובבסיס הכל כה קל לבגוד בה'‪ .‬הבגידה בישות‬
‫)הנוכחות הפנימית של הדברי( מתרחשת לא רק בזירה החברתית‪ ,‬אלא ג בזירות נוספות‪ :‬זירת הנישואי‪ ,‬הידידות‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫והפער בי לחיות ע הישות לבי חיי של‬
‫בגידה בה – הוא גדול מאוד א‪ #‬ג קט מאוד‪ .‬גדול מבחינת התוצאה‪ ,‬קט מבחינת המאמ‪ .%‬זה כמו ההבדל בי לקחת‬
‫מנורה ביד או לתקוע את תקע
המנורה בשקע זה כל המרחק‪ .‬וכל עוד התקע לא מחובר לשקע אפשר כאילו לגעת בשמיי‬
‫ולהתחבק ע אלהי‪ ,‬א‪ #‬התקע לא בשקע‪ .‬ואז אי זיק התחלתי של חיות בלתי אמצעית‪ ,‬דהיינו‪ ,‬חשמל‪ ,‬דהיינו‪ ,‬אש‪.‬‬
‫הזיק הזה נמצא בכל פגישה ע משהו חדש ומדהי‪ ,‬ספר לפעמי עושה לנו את זה‪ ,‬מדליק אותנו מבפני‪ ,‬שיר‪ ,‬אד מיוחד‬
‫וייחודי יש התחברויות‪ .‬כי יש ש זיק התחלתי שגור לאיחוד בי התודעה להוויה‪ ,‬שגור ל‪ #‬להיות ש וגור ל‪#‬‬
‫להתחבר למשהו מלא אש‪.‬‬
‫הזיק ההתחלתי הוא זרע והאש הסופית היא פרח‪.‬‬
‫בפשטות‪ ,‬האד צרי‪ #‬להידלק‪.‬‬
‫כשאי ניצו‪ %‬חבל על הזמ וכשיש
שו דבר לא משנה‪ .‬לא מדובר פה במסע להרי האנדי בכדי להביא את גביע הכס'‪.‬‬
‫מדובר פה על הדבר הכי שכיח על כדור האר‪ %‬ניצו‪ %‬החיי‪ .‬לאד יש ניצו‪ %‬פיסי‪ ,‬ניצו‪ %‬נפשי – ושניה נדלקי אוטומטית‪,‬‬
‫א‪ #‬לא הניצו‪ %‬הרוחני‪ ,‬ניצו‪ %‬הישות‪.‬‬
‫רב האנשי חיי ע העדר ההידלקות של הניצו‪ %‬של הישות –כמציאות‪ ,‬וחיי בתחליפי הלהבות השכיחות הנמוכות יותר‬
‫– מי‪ ,‬רגש‪ ,‬קריירה‪ ,‬פוליטיקה‪ ,‬מאבקי כוח ‪ .‬א‪ #‬יש אנשי שמחפשי‪ ,‬ששואלי‪‘ :‬מה צרי‪ #‬לעשות על מנת להתחבר‬
‫לזיק’? לא צריל לעשות דבר‪ ,‬אסור לעשות‪.‬‬
‫כמו בז‪ ,‬צרי‪ #‬פשוט להפסיק להפריע ע האינטלקט ולתת למשהו מעבר להופיע‪ .‬כ‪ #‬ג בשיטת אלכסנדר‪ ,‬יש להימנע‬
‫מלהפעיל את הרצו לעשות ולתת לגו' להיות‪ .‬ככה זה ג בקשר לניצו‪ %‬הישות זה יותר בעניי של לא להפריע לניצו‪%‬‬
‫מאשר לנסות להדליק אותו‪ .‬אנשי מחפשי את הזיק אצל אלה שנדלקו‪ ,‬א‪ #‬אנשי יכולי להיות ליד משהו דלוק‬
‫ולהיוותר כבויי כמו סמרטוטי לחי‪ ,‬כי ההידלקות מתרחשת כשלא מכריחי אותה‪ ,‬והיא באה מבפני‪.‬‬
‫מרבית הגורואי גזלו מ הנוהי אחריה את האפשרות להגיע לזה לבד‪ .‬גורו זה קביי‪ ,‬כת זו קביי‪ ,‬דת ממוסדת היא‬
‫קביי – כל אלה גוזלי מ הניצו‪ %‬את האפשרות להתממש‪.‬‬
‫ברגע שמתני את התממשות הניצו‪ %‬בהשתייכות לכת‪ ,‬בקיו של טקסיות דתית‪ ,‬בקריאה של שירי‪ ,‬בהתאהבות ‬
‫מאבדי את היכולת להצמיח את אותו הניצו‪ %‬מבפני ובעצ נגזל מ האד הדבר החשוב ביותר לו ‪ ,‬האפשרות ליצור‬
‫זיקה בינו לבי הניצו‪ %‬שלו‪.‬‬
‫בהשתייכות למסגרת מאורגנת שדואגת‪ ,‬כביכול לניצו‪ ,%‬יש ריגוש ראשוני שהוא פנטסטי‪ ,‬והריגוש הזה )כמו בהתאהבות(‬
‫כמעט תמיד הול‪ #‬אחר כ‪ #‬לאיבוד‪ .‬א האד היתנה את הניצו‪ %‬שלו בריגוש הראשוני‪ ,‬ברגע שהוא איבד את הריגוש הוא‬
‫יאבד ג את המפתח הפנימי לניצו‪ %‬הפרטי והאישי שלו‪ .‬האתגר הגדול ביותר זה בעצ לא להיכנע להתניות חיצוניות אלא‬
‫להתעקש על הנעה עצמית‪ ,‬מבפני‪ .‬לרוב האנשי יש קושי גדול מאד להתניע את הניצו‪ %‬שלה‪ .‬ה מוכרי את בכורת‬
‫התנעת ניצוצ בנזיד העדשי של הקונפורמיות הבטוחה‪ ,‬של השתייכות למשהו מוצק ו'בטוח'‪ ,‬דר‪ #‬גדולה וממוסדת‪) ,‬ש‬
‫כול הולכי לאיבוד ביחד‪ ,‬תו‪ #‬כדי טיפוח האמונה שמחר זה יקרה(‪.‬‬
‫לאד ע ניצו‪ %‬כל העול קיי עבורו על כ' אחת של המאזניי והניצו‪ %‬על הכ' השניה‪.‬‬
‫"‪"The light that burns twice as bright burns half as long - and you have burned so very, very brightly.‬‬
‫"‪Joe Turkel as Tyrell, "Blade Runner‬‬
‫תלאות הניצו) במרוצת השני‬
‫קשה לפגוש אנשי בגיל חמישי שיש לה ניצו‪ ,%‬ע ההשתקפות הזו בעיניי‪ ,‬המרמזת ומספרת על הגחלת הלוחשת‬
‫שבפני‪.‬‬
‫בגיל שלושי לפעמי יש עוד יש ניצו‪ ,%‬בגיל עשרי בטח‪.‬‬
‫א‪ #‬בגיל חמישי מעטי הסיכויי‪.‬‬
‫ניצוצות לא דועכי‪ ,‬ה רק יכולי לבעור ולהתכלות על הדברי הלא נכוני‪.‬‬
‫כמו זרע היכול להישאר הרבה שני כזרע‪ ,‬אבל עלול להרקיב א יושקה בצורה לא נכונה‪.‬‬
‫הבעיה ע הגחלת הלוחשת של הנשמה‪ ,‬ע מצבור הדלק של ההוויה היא‪ ,‬שהוא עלול להידלק על שטויות מבחו‪ %‬ולא על‬
‫החיי שבפני‪ ,‬לא כתוצאה מ האש הפנימית‪.‬‬
‫ואז ה מתכלי‪ .‬איזה בזבוז נורא ובלתי הפי‪.#‬‬
‫הניצו‪ %‬יכול להידלק על מי‪ ,‬על אהבה‪ ,‬על הצלחה בעבודה‪ ,‬על דת ממוסדת )חזרה בתשובה(‪ ,‬על מריחואנה‪ ,‬על אלכוהול וכו'‬
‫
כל אלה גוזלי את כוח הבעירה מ הניצו‪ ,%‬שואבי את האש הפוטנציאלית לעצמ ולניצו‪ %‬לא נותר כלו והוא גווע‪.‬‬
‫החיכו‪ #‬וההידלקות צריכי לבוא מבפני‪ ,‬מונעי על ידי כוח החיי עצמ ולא על ידי משהו מבחו‪ .%‬ברגע שהניצו‪ %‬נדלק‬
‫בגלל גור שקיי מחו‪ %‬לחייו הפנימיי של האד – 'חבל על הזמ'‪...‬‬
‫יש רק מקור אחד‪ ,‬שלא רק מדליק את הניצו‪ %‬אלא מעצי את הלהבה‪ ,‬ועד כדי כ‪ ,#‬שהאיש בוער באש החיי עצמ‪ ,‬כאילו‬
‫עד כלות‪ ,‬אבל בכל פע האש מתחזקת‪ ,‬והמקור הזה הוא חייו הפנימיי של האד‪ ,‬מש צרי‪ #‬לבוא החיכו‪.‬‬
‫א לא נוצר חיכו‪ #‬פנימי עד גיל חמישי‪ ,‬רב האנשי כבר דעוכי וכבויי‪.‬‬
‫במצב זה ההוויה הפכה‪ ,‬מזה כבר‪ ,‬לחור שחור לתוכו צונחי בתשישות‪ ,‬בחוסר אוני קיומי‪ ,‬בחוסר חשק‪ ,‬רק כדי לחוש את‬
‫הריקנות הפנימית שואבת ושואבת‪ .‬מש נזרקי או בורחי שוב לתזזית של פעילות‪ ,‬רק לא לחוש את האובד מבפני‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫לא כ‪ #‬הדבר במצב שבו ההוויה הפנימית היא כמו שמש קטנה‪ .‬כא הגו' כבר לא תזזיתי‪ ,‬כא האש בוערת בשקט בשקט‪,‬‬
‫הגו' סו' סו' נח‪ ,‬לא מטולטל על ידי יצרי‪ ,‬ספקות‪ ,‬משאלות‪ ,‬מאווי‪ ,‬חוסר נחת‪ ,‬שאיפות אלא בוער בשקט‪ ,‬באש‬
‫הפנימית הקרה‪.‬‬
‫כמו בית ותיק בקצה רחוב ורק בחלונות הדוממי ניצו‪ %‬מנצנ‪ ,%‬מספר על להבה הבוערת במרחק שנות אור‪ ,‬עמוק בפני ‬
‫בכוכב המרוחק של הנשמה‪.‬‬
‫א‪ #‬רוב הבתי ברחוב חלונותיה כבויי‪ ,‬לא שמרו את האש שבאח עבור הדייר האמיתי של הבית‪ .‬יושביה התפתו‬
‫לעוברי אורח זרי‪ :‬ספרי נושאי בשורה‪ ,‬סרטי ע מסר‪ ,‬שירי נפלאי‪ ,‬מוסיקה מהפנטת‪ ,‬פלירטי תחת ירח מלא‪,‬‬
‫חזרה בתשובה כול אורחי לרגע )או יותר(‪ ,‬חומסי ניצו‪ %‬שכמות‪ ,‬אוספי ניצוצות הנגזלי אל מחו‪ %‬למטחווי‬
‫האינטימיות של ההוויה הפנימית‪ .‬מפתי את נושא הניצו‪ %‬ללכת אחר ההבהקי‪ ,‬הברק שבחו‪ .%‬נוגה וברק שה גזר די‬
‫מוות לאש הפנימית‪ .‬אש שיכולה לבעור רק באינטימיות שבי האד לבי עצמו‪.‬‬
‫ע זאת‪ ,‬חיי שלמי יכולי לעבור והניצו‪ %‬לא ניצת‪ ,‬א‪ #‬מוטב כ‪ ,#‬מוטב גחל עומ‪ ,‬בתול ומלא הבטחה שלא התגשמה ‬
‫מכפיס ע‪ %‬שרו' שהתכלה בשדות זרי‪.‬‬
‫כל עוד הגחל עומ יש תקווה כי הוא יוצת באש היחידה שתבער תמיד האש הפנימית‪ .‬ובלי האש הפנימית החיי קרי‬
‫וסתמיי‪ ,‬מלאי כאב ויאוש‪ ,‬חרדה‪ ,‬בדידות ותסכול‪.‬‬
‫רק כוחה של האש הפנימית יכול לחולל בנו את התהלי‪ #‬האלכימי‪ ,‬את הקפיצה הקוואנטית שמאפשרת לנו לשאת ולסבול‬
‫את הכאב והתסכול הקיומי מבלי ליפול תחתיה‪.‬‬
‫‪“The soul is a fire that darts its rays through all the senses; it is in this fire that existence consists; all‬‬
‫‪the observations and all the efforts of philosophers ought to turn towards this ME, the center and moving‬‬
‫‪power of our sentiments and our ideas”.‬‬
‫)‪Germaine De Stael (1766-1817‬‬
‫‪58‬‬
‫חלק שלישי‪ :‬מה שישנו‪ ,‬מה שחסר ומה שביניה‬
‫‪59‬‬
‫י"א – אמת‪ ,‬שקר וישות‬
‫רקע‬
‫בדר‪ #‬כלל האמת‪ ,‬א היא נאמנה לעצמה‪ ,‬היא קשה ומעוררת תגובות חריפות‪.‬‬
‫מבשרי האמת מעול לא היו אהודי על בני האד וחלק א' נרדפו‪ ,‬נודו ועונו‪ .‬ועל כ מאז ומתמיד חיפשו בני אד דר‪#‬‬
‫להעביר את האמת וע זאת לשמור את ראש על כתפיה‪ .‬והנה נמצאה דר‪ ,#‬בני האד אוהבי סיפורי‪ :‬ברומ‪ ,‬בעיתו‪,‬‬
‫בקולנוע‪ ,‬בטלוויזיה‪ ,‬ברכילות ועוד‪ .‬הסיפורי מאפשרי מפלט מ הקושי הבלתי אפשרי של הקיו וככל שהאבסורד‬
‫והאימה שבקיו הולכי ומתעצמי‪ ,‬כ גדלה כמיהתנו לסיפורי‪ .‬יש גברי המוצאי אות במדור הספורט בעיתו ויש‬
‫נשי המוצאות את הסיפור במדורי רכילות או באופרות סבו‪ .‬והיות ובני אד אוהבי כל כ‪ #‬סיפורי‪ ,‬אפשר למכור לה‬
‫אמת במעטה סיפורי‪ ,‬בתיאטרו‪ ,‬בדרמה משובחת בפרוזה‪ .‬הסיפור מקסי אותנו‪ ,‬מרדי את הערנות שלנו‪ ,‬הוא מוביל‬
‫אותנו‪ ,‬לוקח אותנו מעצמנו‪ .‬הסיפור הוא מקו טוב להצפי בתוכו את האמת‪ ,‬ש היא לובשת מסכות מטפוריות‪,‬‬
‫אנלוגיות‪ ,‬סימבוליות – המדברות ישירות אל תת ההכרה –בשפתה‪ .‬וכל פרור אמת מסב לאגו של הקורא תענוג גדול‪ ,‬הוא ג‬
‫נהנה וג מאשר את האמת שהוא כבר יודע בתוכו‪ ,‬ויכול להתחלק עימה ביחד ע המחבר‪ .‬התודעה שלנו‪ ,‬הנהנית מ הסיפור‬
‫עצמו אינה יודעת שברגע זה ממש‪ ,‬התת תודעה קולטת שדר מוצפ מעול האמת…‬
‫ר' נחמ לקראת אחרית ימיו הקצרי‪ ,‬אמר נואש מלצקת אמת ישירה בליבות תלמידיו והוא החליט להצפי את האמת‬
‫בתו‪ #‬סיפורי שובי
לב שהיה מספר לה‪ .‬כ‪ ,#‬כאשר האמת מובלעת‪ ,‬מתחפשת ומוצפנת –כסוכ חרש בתו‪ #‬המארג‬
‫סיפורי‪ ,‬יש לה סיכוי להגיע אל בני האד‪.‬‬
‫כ‪ ,#‬מוגנת וחסויה כפנינה בתו‪ #‬צד' הסיפור
נישאה פנינת האמת ואולי תגיע אל יעודה‪.‬‬
‫הסיפור שאספר עתה נקרא "הצפרדע והפנינה"‪:‬‬
‫פע‪ ,‬לפני שני רבות‪ ,‬חי מל‪ #‬רב
עצמה‪ ,‬בעל חכמה ושאר רוח‪ .‬אמנ חכ ומואר היה המל‪ ,#‬א‪ #‬תושבי ממלכתו לא היו‬
‫מעוניני בחכמתו אלא רק במנעמי החיי שידעו תחת שלטונו‪.‬‬
‫המל‪ #‬ברוב צניעותו העניק לעמו את מבוקשו וראה בעצב כיצד אינ יודעי שבעה‪ ,‬רודפי רק תענוגות וממו ואינ שועי‬
‫כלל לדברי חוכמה ודעת‪ .‬למל‪ #‬היה משרת‪ ,‬צפרדע‪ ,‬שהיה נאמ לו שני רבות ואהב והערי‪ #‬אותו עד אי ק‪ .%‬ע השני הל‪#‬‬
‫הצפרדע והזדק ויו אחד קרא לו המל‪ #‬ואמר לו‪" :‬צפרדעי האהוב‪ ,‬שרתת אותי נאמנה כל השני ועתה זקנת והגיעה העת‬
‫שתפרוש ל‪ #‬ותבלה את שארית ימי‪ #‬בנחת‪ .‬אבל‪ ,‬מאחר ושרתת אותי כה באמונה‪ ,‬שאל ממני כל דבר שתשאל ואנסה לתיתו‬
‫ל‪" ."#‬א‪ #‬איני רוצה לפרוש"‪ ,‬קרא הצפרדע‪" ,‬להמשי‪ #‬להיות את‪ #‬ולשרת‪ ,#‬זוהי משאלתי היחידה"‪" .‬לצערי אי הדבר‬
‫אפשרי‪ ,‬כי המעמסה המוטלת עלי‪ #‬כבדה כבר לשנותי‪ ,#‬א‪ #‬שאל נא כל דבר מעמי ואכבדהו"‪" ,‬א כ" אמר הצפרדע‬
‫"משאלתי היא שתת לי את הזכות לעבור בכפרי ובערי ברחבי הממלכה ולספר אודותי‪ #‬ואודות דברי החוכמה שבפי‪,#‬‬
‫למע יכירו‪ #‬נתינ‪."#‬‬
‫"בסדר" אמר המל‪" ,#‬א‪ #‬א זה הדבר היחיד אותו אתה מבקש‪ ,‬אז ת לי להעניק ל‪ #‬דבר נוס'‪ ,‬פנינת
א אותה אשתול‬
‫תחת לשונ‪ ,#‬ובכל פע שתפתח פי‪ #‬לדבר חוכמה‪ ,‬יתגלגלו פניני תחת לשונ‪ #‬וינשרו ארצה"‪ .‬תמה הצפרדע מאוד א‪ #‬לא‬
‫שאל דבר‪ ,‬הודה למל‪ #‬על מתנתו ויצא לדרכו‪ ,‬אל נתיני הממלכה‪.‬‬
‫לאחר כמה ימי מסע הגיע הצפרדע לעיר גדולה שאת שמה לא ידע‪ ,‬ש ראה אנשי מתרוצצי הלו‪ #‬ושוב כשהבעה של‬
‫רצינות ועסקנות על פניה‪ ,‬ממהרי ומתרוצצי מתו‪ #‬רצינות קפואה‪ ,‬כאילו מטרה דחופה וחשובה לפניה‪ .‬כ‪ #‬הא ע‬
‫עגלת תינוקה‪ ,‬הקשיש המדדה ע מקלו‪ ,‬הגברי והנשי‪ .‬מצא הצפרדע מקו הומה אד במיוחד‪ ,‬ליד מה שנראה כחנות‬
‫כלבו גדולה‪ ,‬לפתחה נכנסו אנשי ויצאו כשה נושאי בידיה שקיות מלאות‪ .‬הציב הצפרדע ארגז ריק תחתיו והתחיל‬
‫לדבר‪" :‬הו אנשי כבודי‪ ,‬בא אני לדבר על אותו אד ר ונשגב‪ ,‬אד שמקדיש חייו להיטיב עמכ‪ ,‬שמעול לא עצרת‬
‫להקשיב לו‪ "...‬המשי‪ #‬הצפרדע לדבר‪ ,‬א‪ #‬איש לא עצר להקשיב לו והיו מי שהעיפו בו מבט אטו כאילו לא ראוהו כלל‪.‬‬
‫במר ייאושו נזכר בפנינה ותו‪ #‬כדי דיבור החל לגלגלה תחת לשונו ו‪ ...‬כלו לא קרה‪ ,‬הוא גלגל וגלגל‪ ,‬וחו החיכו‪ #‬התפשט‬
‫בחיכו‪ ,‬והנה לפתע החלו פניני קטנות להתגלגל תחת לשונו ולנשור ארצה מבי שפתיו אל המדרכה המאובקת‪.‬‬
‫בתחילה מאו לא קרה‪ .‬אנשי המשיכו ללכת‪ ,‬רומסי ברגליה מבלי משי את הפניני‪ .‬א‪ #‬לאחר זמ מה עצר מישהו‪,‬‬
‫הרי פנינה הביט בה‪ ,‬השמיע קריאת גיל מופתעת ועט בשקיקה על הקרקע‪ .‬עד מהרה המה המקו מאנשי שהיו זוחלי‬
‫על הקרקע ומחפשי פניני‪ ,‬דוחפי זה את זה ופניה כבר לא קפואות‪ .‬הצפרדע שמח להיווכח בעניי שעורר והמשי‪#‬‬
‫ודיבר וע כל דבר חכמה שהגה נשרו מפיו פניני נוספות‪ .‬ההמו הל‪ #‬והתאס' עד שכל הרחוב היה שחור וצפו' מאנשי‬
‫נרגשי המנסי להגיע קרוב יותר אל מקו עמדו של הצפרדע‪ .‬עד מהרה נוכח הצפרדע כי לא תוכ דבריו הוא המרתק את‬
‫ההמו אליו וכי לא אל מוצא פיו שועי מבטיה מרותקי אלא אל בוהק הפניני הנושרות מפיו‪ .‬הפסיק הצפרדע את‬
‫דבריו והכל נותרו מרותקי לפיו‪ ,‬מעודדי אותו להמשי‪ #‬ולדבר‪ ,‬א‪ #‬הוא לא יס'‪ .‬ניסו האנשי לדבר על ליבו של הצפרדע‬
‫ולעודדו להמשי‪ #‬לדבר‪ .‬אמרו לו כי דבריו נפלאי‪ ,‬כי מלותיו כשמ לעצמותיה‪ ,‬כמי רענני לרגבי אדמה קשי‪ ,‬ועוד‬
‫מחמאות‪ .‬הצפרדע כה רצה להאמי בכנות ולבסו' התרצה‪ .‬הכינו לו האנשי במה ענקית‪ ,‬מיקרופוני‪ ,‬הסיעו אותו לש‬
‫בלימוזינה מפוארת‪ .‬פתח הצפרדע את פיו והפניני התחילו לנשור ולהתגלגל למרגלות הבמה‪ .‬הכיכר התמלאה בפניני‬
‫ואיש לא נע‪ .‬הצפרדע השמיע לה את דברי החכמה של המל‪ #‬ואיש לא זע‪ .‬תקווה נכנסה ללבו שהנה נכבשו בדבריו‪ .‬הוא‬
‫סיי ופנה לדרכו ועוד בטר הפנה את גבו‪ ,‬בלב מאושר ומתרונ‪ ,‬שמע את רחש ההמו המתנפל כאחוז טירו' על הפניני‬
‫ואת קול הפניני הנרמסות בלהט תאוות הבצע‪.‬‬
‫הוא לא פנה אחור אלא הל‪ #‬מש‪ ,‬ליבו חרב‪ .‬לאחר ימי רבי הגיע אל הי‪ .‬עמד ש לרגע‪ ,‬מקשיב להמית הי‪ ,‬מבי‬
‫היטב את הסיפורי שהוא הומה ומספר כל הזמ‪ .‬ואז הושיט ידו ותלש הפנינה מתחת לשונו ובזע וכאב‪ ,‬דמעות בעיניו ‬
‫השלי‪ #‬את הפנינה אל הי‪ .‬והנה יצאה מ הי יד ובה צד'‪ ,‬קלט הצד' את הפנינה ומיד ירדו יחד ונעלמו במעמקי‪.‬‬
‫אלפי דרכי‬
‫אלפי דרכי‬
‫אלפי דרכי ללכת בה ‬
‫לשו מקו‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫כל דר‪ #‬מקדמת בסימ קריאה‪ ,‬בברכה‪,‬‬
‫באלפי נגוהות של זריחה והתחלה‬
‫המציתי שוב את התקווה העוממת‪.‬‬
‫אלפי דרכי‪ ,‬כל אחת מנצנצת בנוגה אחר‪,‬‬
‫זוהרת בשלטי ניאו וצבעי זרח‪.‬‬
‫כל דר‪ #‬בולעת עוד אנשי‬
‫הממשיכי ללכת‬
‫הקוראי לאחרי לבוא בעקבותיה‬
‫וכול הולכי לשו מקו ביחד ולחוד‪.‬‬
‫רק דר‪ #‬האמת שביל נטוש‪ ,‬שלט שמוט‬
‫וחוש‪ #‬בכניסה‪ ,‬איש זק יושב על שרפר' עקו‬
‫ומדבר את‪ #‬בנימוס‪.‬‬
‫שהרי האמת אינה באופנה‬
‫מעול לא הייתה‪,‬‬
‫מעול לא הייתה פופולארית‪.‬‬
‫האמת היא אישה זקנה‪ ,‬כעורה ונטולת שיניי‪,‬‬
‫נשיקתה מרה‪ ,‬א‪ #‬נשימתה נשמת נסיכת השכינה‬
‫
ממתינה בשקט‪.‬‬
‫האמת הקוואנטית‬
‫בעול הפיסיקה אנו מכירי שני עולמות‪ :‬הפיסיקה הניוטונית והפיסיקה הקוואנטית‪.‬‬
‫הפיסיקה הניוטונית תופשת את האד כנפרד מ הטבע המאיי שמסביבו וכמי שצרי‪ #‬למצוא דרכי להשתלט על הטבע‪.‬‬
‫האד‪ ,‬לפי גישה זו‪ ,‬הוא יצור תבוני ומודע‪ ,‬בעוד שהטבע הוא עול מת של חלקיקי וחומרי‪ ,‬כוחות וריאקציות‪ .‬בגישה‬
‫של הפיסיקה הקוואנטית‪ ,‬במיוחד כפי שהיא מוצגת על ידי דיוויד בוה‪ ,‬לא קיימת הפרדה דיכוטומית כזו בי המתבונ‬
‫לבי מושאי התבוננותו‪,‬‬
‫האד הוא חלק מ העול אותו הוא חוקר‪ .‬הוגות פמניסטיות כאוולי פוקס קלר וסנדרה הרדינג רואות את הגישה‬
‫הניוטונית כגברית‪ ,‬מתנשאת‪ ,‬פטריאכלית‪ ,‬חמורה ומפרידה – כדי למשול‪ ,‬בעוד שהגישה הקוואנטית היא מאחדת ורכה‪.‬‬
‫כ‪ #‬ג לגבי האמת‪ .‬האמת בנוסח הניוטוני היא דו ממדית דואליסטית‪ ,‬דיכוטומית ויש בה יחסי סוביקט אוביקט‪ ,‬מבוססת‬
‫על קוטביות של בעד ונגד‪ ,‬נכו או לא נכו‪ ,‬עובדה ער‪ ,#‬פרקטיקה תאוריה‪ ,‬צודק או לא צודק‪) .‬על כ באה האמת הפוסט‬
‫מודרניסטית מדברת על פשיטת הרגל של האמת הניוטונית ואומרת שזו נבלה וזו טרפה ובי שתי האמיתות‪ ,‬אי אמת והכל‬
‫יחסי ותלוי(‪ .‬האמת הקוואנטית‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היא ברורה‪ ,‬חד משמעית ותלת ממדית‪ ,‬יש בה מרכיב סמוי נייטרלי‪ ,‬יש בה‬
‫מעי רוח קודש‪ .‬האמת הקוואנטית הייתה מאז ומתמיד נחלת של הוגי‪ ,‬הוזי‪ ,‬חוזי‪ ,‬נביאי‪ ,‬אמני גדולי ומנהיגי‬
‫דגולי –שלעיתי קרובות נשרפו בלהט אש האמת אותה נשאו בקרב‪.‬‬
‫האמת הדו ממדית תמיד מעגנת את המתבונ חזק יותר ברמה הנוכחית בה הוא מצוי‪ ,‬מאחר והיא כובלת אותו אל אחד‬
‫משני קטבי באותה רמה‪ ,‬הקוטב החיובי או הקוטב השלילי‪ .‬האמת הקוואנטית מתרוממת מעלה לרמה של המילכוד‬
‫הדיכוטומי ומאפשרת קפיצה אל הרמה הגבוהה יותר‪ ,‬אל הרמה שמעל‪ ,‬אל החופש והמרחב של הראייה הכוללת‪ .‬קפיצת‬
‫הדר‪ #‬מ האמת הניוטונית אל הלאמת הקוואנטית אינה תהליכית או הדרגתית‪ ,‬היא מתרחשת תו‪ #‬כדי היפו‪ ,#‬בהציגה מעי‬
‫מצב אלכימי שהוא דומה יותר ללידה‪ ,‬השראה של אמ או סופר מאשר התהלי‪ #‬הליניארי והדדוקטיבי של המדע‪.‬‬
‫האמת הקוואנטית מכה ב‪ #‬בהבזק ומשנה ב‪ #‬הכל‪ ,‬בעוד שבאמת הניוטונית אתה רק מקבל אישור לקוטב בו אתה ממילא‬
‫כבר תקוע‪ ,‬ברמה הנוכחית‪ .‬באמת הקוואנטית צרי‪ #‬ללכת לאיבוד כדי להיגאל על ידי מכת ברק הבאה כמו מעול אחר‪,‬‬
‫בעוד שבאמת הניוטונית צרי‪ #‬כל הזמ לחשב ולהערי‪ ,#‬כאשר עוצמת האמת היא כגודל יכולת החישוב ועיבוד הנתוני של‬
‫האד המחשב‪ .‬כ‪ #‬שמבחינת התוצאה‪ ,‬לפי האמת הניוטונית אחד ועוד אחד זה פחות משתיי‪ ,‬דהיינו תהלי‪ #‬של דה
‬
‫קונסטרוקציה ודגנרציה‪ ,‬בעוד שבאמת הקוואנטית אחד ועוד אחד זה תמיד יותר משלוש )סכו התוצאה גבוה מס‪#‬‬
‫מרכיביה(‪ ,‬דהיינו תהלי‪ #‬של סינרגיה‪.‬‬
‫באמת הקוואנטית צרי‪ #‬תמיד לסמו‪ #‬על הבלתי ידוע‪ ,‬על מה שלא לקחנו בחשבו‪ ,‬לדעת שרק זה שאיננו יודעי עליו יכול‬
‫לגאול אותנו משממת הבורות‪ .‬האד הוא כלי קיבול לאמת הקוואנטית‪ ,‬לא הגור המייצר או המחולל אותה אלא הגור‬
‫הקולט אותה והמאפשר אותה‪.‬‬
‫וכ‪ ,#‬בעוד שהאמת הניוטונית מנסה לחבר‪ ,‬לקטלג ולהכניס סדר לתו‪ #‬מה שאנו כבר יודעי‪ ,‬שהוא אפס מאופס ביחס למה‬
‫שאיננו יודעי או מסוגלי לתפוס‪ ,‬הרי שהאמת הקוואנטית רק נוצרת דר‪ #‬האי ודר‪ #‬ברית ע המסתורי שבקיו‪.‬‬
‫"ה'זה' הוא ג ה'הוא'‪ .‬ה'הוא' הוא ג ה'זה'… והחשוב שביטאו הוא שה'זה' וה'הוא' חדלי להיות ניגודי‪ .‬רק עיקר‬
‫זה‪ ,‬בהיותו הציר המרכזי‪ ,‬הוא מרכזו של המעגל המגיב לשינוי המתמיד‪".‬‬
‫צ'ואנג טסה‬
‫‪"It's what Kierkegaard called a leap of faith, of just taking the risk to go for love and‬‬
‫‪truth... throw ourselves into the abyss. I don't see how we can get out of it because we‬‬
‫‪are hallucinating the abyss, but the leap of faith is that that abyss is perfect freedom,‬‬
‫‪that it doesn't lead to self-annihilation or destruction, but the exact opposite. I mean,‬‬
‫‪61‬‬
‫‪one's self is just an illusion, just an hallucination. It's a source of all one's unhappiness‬‬
‫?"‪and suffering and attachments and needs. Don't you want to get rid of yourself‬‬
‫‪R.D. Laing‬‬
‫האמת והקיו המוגבל‬
‫מדברי הרבה על האמת‪ ,‬ועל כ‪ ,#‬שחיבור לאמת יוביל למצב שהוא מעל ומחו‪ %‬ליחסיות הקיימת‪ .‬התחושה היא שהאמת‬
‫מעניקה ל‪ #‬משהו נצחי‪ ,‬וא לא נצחי אז לפחות הרבה יותר קבוע מאשר דברי המבוססי על חסר אמת‪ ,‬על שקר‪ ,‬או על‬
‫אמיתות יחסיות‪ .‬א‪ #‬האמת היא שזה הפו‪ ,#‬א מתחברי לאמת‪ ,‬רק אז נעשי מודעי למוגבלותנו ליחסיות וחוסר‬
‫השלמות בה כולנו חיי‪ .‬כי ס‪ #‬הכל קהלת צדק‪ .‬הכל 'הבל הבלי' ואותו גורל צפוי לכולנו‪ .‬ע האמת או בלעדיה‪ ,‬בסופו של‬
‫דבר כולנו תועי‪ ,‬כולנו פוחדי‪ ,‬כולנו שואפי לאושר‪ ,‬רוצי אהבה‪ ,‬אות הדברי עוברי על כולנו וכולנו נמות‪.‬‬
‫ולכ הקטע של לחיות ביחס לאמת )האמת הקוואנטית( אינו דבר אולטימטיבי‪ ,‬כי בסופו של דבר כל אד חי קיו יחסי‪.‬‬
‫קוד כל ואחרי הכל אנחנו בני אד וכבני אד אנו מוגבלי וזה הדבר החשוב ביותר המשפיע עלינו‪ .‬השאלה הא אתה‬
‫מחובר לאמת או לא מחובר לאמת‪ ,‬אינה משנה או משפיעה בקשר לקיומ‪ #‬כאד‪.‬‬
‫להיות מחובר לאמת משמעו בי היתר לדעת שאנחנו לא מושלמי‪ ,‬להבי שמעפר באת ואל עפר תשוב‪ ,‬מה שנות להילה‬
‫של האמת גוו מה של צניעות‪.‬‬
‫החברה האנושית לא מסתדרת ע לחיות ביחס לאמת‪ ,‬זהו קלקול בסיסי שלא נית לתקנו‪ .‬הטיפול האפשרי היחיד הוא‬
‫אינדיווידואלי )א בכלל רוצי לדבר על טיפול( והוא אפשרי כאמור רק באופ יחסי‪ ,‬ורק באופ אינטימי‪ ,‬במקו בו העי‬
‫והאוז של החברה והיחד הקולני לא נוכחי‪ ,‬והאד יכול להחש' אליה לאט ובשקט‪ .‬הבעיה היא שרוב בני האד חושבי‬
‫שא ה לא מקבלי את האמת באור הזרקורי חברתי או הציבורי האמת היא לא אמת‪ .‬המצב הוא הפו‪ ,#‬כשאתה מקבל‬
‫את האמת באור הזרקורי הזה‪ ,‬יש ל‪ #‬רק אשליה ממוסחרת שזו האמת‪.‬‬
‫"החופש היחיד שלנו נמצא בכלוב שאנו בנינו לעצמנו"‬
‫אל גינצבורג‬
‫"האמת היא יסוד השלמות ויפי הגיונ‪ .‬כל דבר‪ ,‬יהיה מאיזה סוג שיהיה‪ ,‬אי אפשר לו שיהיה יפה ושל א אינו באמת‬
‫כל מה שהנו עשוי להיות וא אי בו כל מה שצרי שיהיה בו"‪.‬‬
‫להרושפוקו‪ ,‬אמרה ‪626‬‬
‫"האמת היא מה שמתפלל בתו האד‪ ,‬והאד עומד תמיד בתפילה בחיותו חיי אמת"‪.‬‬
‫עימנואל סווידנבורג‬
‫"אני מעול לא עושה לה גיהינו‪ .‬אני רק אומר לה את האמת‪ ,‬וה חושבי שזה גיהינו"‬
‫הרי טרומ‬
‫"אי האמת מביאה טובה לעול כמידת הרע שמביאות האמיתות המדומות‪".‬‬
‫להרושפוקו‪ ,‬אמרה ‪64‬‬
‫"שליחות של אנשי גדולי היא לא כל כ להטי אמיתות חדשות‪ ,‬אלא להציל משכחה אות אמיתות ישנות אשר‬
‫מחכמתנו לזכור ומחולשתנו לשכוח"‬
‫סידני סמית‬
‫"‪"Truth is not a thing to be attained; it is seen or it is not seen, it cannot be perceived gradually.‬‬
‫‪J. Krishnamurti, Commentaries on Living, First Series p.125‬‬
‫‪62‬‬
‫האמת הקשה והפנטסיה המולכת‬
‫אחד מ העיוותי הגדולי שלנו ביחס לקיומנו ולחיי הללו שאנו חיי הוא בדר‪ #‬בה אנו תופשי את המציאות ואת‬
‫עצמנו בתוכה‪ .‬אנו כל הזמ מעוותי את הרשמי מ המציאות ומעבדי אות כ‪ #‬שיעצימו את ההנאה ויפחיתו את רמת‬
‫התסכול והסבל‪ .‬כ‪ #‬יוצא‪ ,‬שהדר‪ #‬בה אנו מגיבי ומתנהגי לא מסנכרנת אותנו כלפי האמת‪ ,‬אלא כלפי רמת הנאה‬
‫גבוהה יותר‪ ,‬או רמת מצוקה נמוכה יותר‪.‬‬
‫תפישה סובייקטיבית כזו אופיינית לילדי )ילד חושב שהעול קיי רק בשבילו‪ ,‬בעוד שמבוגר יודע שהעול קיי בלי קשר‬
‫אליו ועליו להתאי עצמו לעול(‪ .‬זה אומר שמבחינה נפשית ופסיכולוגית‪) ,‬באופ לא מודע כמוב( אנחנו כולנו בעצ‬
‫ילדותיי ‪,‬אינפנטיליי‪ ,‬מסרבי להתבגר ולקבל את האמת הפנימית של העול כמות שהיא‪ ,‬מכיוו שאמת זו לא מסבה‬
‫לנו אושר‪.‬‬
‫כל זה מוצא את ביטויו המובהק ביותר ביחס שלנו להזדקנות ולמוות‪ :‬אנו חיי בתחושה שזה לא קורה‪ ,‬לא יקרה‪ .‬מנגנוני‬
‫ההכחשה שלנו כל הזמ משני ומתאימי את תמונת המציאות כדי להתאימה לפנטסיה הפרטית שלנו )צעירי לנצח(‪ .‬א‪#‬‬
‫זה ג מתרחש בחיי היו יו‪ ,‬זה בא לידי ביטוי מובהק בדר‪ #‬בה אנו מסתכלי בראי ) מנסי לתפוס פוזה ולהראות יותר‬
‫צעירי‪ ,‬רזי‪ ,‬שמחי וכו'(‪ ,‬ובדר‪ #‬בה אנו מגיבי‪ ,‬לדמותנו בקלטת וידאו בה אנו מצולמי‪ :‬איננו מאמיני שהיצור‬
‫המכוער‪ ,‬או השמנמ הזה הוא אנחנו‪...‬האמת היא קשה‪ ,‬היא לא אכזרית או פוגעת‪ ,‬פשוט אי לה מחויבות כלפי האנושות‪,‬‬
‫היא עקרונית‪ ,‬כלל אוניברסלית‪ ,‬ואי בתכנות שלה התחשבות בקוד ההנאה הפרטי שלנו‪.‬‬
‫אז מה עושי האנשי לגבי מציאות קשה ובלתי מתפשרת זו? הא משני את קוד ההנאה‪ ,‬כדי שיתאי לקוד האמת‬
‫העקרונית? לא ולא‪ .‬ה מעוותי את הדר‪ #‬בה האמת הגלעינית נקלטת‪ ,‬כ‪ #‬שהיא מתפרשת במוחנו באופ שונה המעובד‬
‫לצרכינו‪.‬‬
‫מי שהגדיל לעשות בתחו זה ה דווקא האסכולות הרוחניות והדתיות השונות‪ :‬ע המשיח‪ ,‬גלגול נשמות‪ ,‬חשיבה חיובית‪,‬‬
‫קריסטלי‪ ,‬אהבת האנושות ועבודה עצמית – כביכול חזרה לטבע‪ ,‬למעשה אונס של הטבע‪ ,‬כדי להתאימו לאמת‬
‫הסובייקטיבית שלנו‪ .‬כול מזמרי לנו שהכל אפשרי‪ ,‬רק לא להתייאש‪ ,‬בשו אופ לא להפסיק ולהיות אופטימיי‪ ,‬כל‬
‫אחד יגיע בסו' לאושר המושל‪ ,‬לגאולה מושלמת‪ ,‬חוכמה אבסולוטית‪ .‬וא לא עכשיו‪ ,‬סבלנות‪ ,‬הקדמה האנושית‪ ,‬או‬
‫האסכולה הדתית )או הרוחנית( תביא אותנו לש במהרה‪ .‬אנחנו בדר‪ .#‬לעתי נראה כאילו הקדמה האנושית כולה‬
‫)הקונונציונלית והאלטרנטיבית ג יחד( פועלת במר‪ %‬במטרה להפחית את התסכול הקיומי והאישי‪ ,‬כדי להביאנו לדרגה של‬
‫אושר מתמיד‪ .‬א‪ #‬כמו שאמר קהלת‪ :‬כול ייגרסו בשיני הזמ והאמת העקרונית תמלו‪ #‬לעדי עד‪ .‬אמת שלעומתה הניסיונות‬
‫האנושיי לבנות מגדל בבל בצורה זו או אחרת נראי פתטיי ומגוחכי‪.‬‬
‫אז מה יהיה?‬
‫מה שיקרה הוא שהעול שאלוהי ברא יקבר תחת העול שאנחנו בראנו‪ .‬עול שינציח את הפנטסיה האנושית‬
‫האינפנטילית
‪ .‬עול של קליפות דקורטיביות של המדע הפופולרי והטכני‪ ,‬הדת המסחרית וההמונית והטלוויזיה על כל‬
‫סוגיה 'הוליווד פור אבר'‪.‬‬
‫"העובדות יכולות להיות האויב הגדול ביותר של האמת"‪.‬‬
‫עמוס עוז‬
‫‪…”It was like walking into carbon monoxide chambers. People adjusted to life and‬‬
‫‪induced their children to adjust to life by poisoning themselves to a subsistence level‬‬
‫‪they call life... I don't think it's making the best of it to turn one's whole life into a‬‬
‫‪living lie...You start to hate someone you have to pretend to love. Just walk in the‬‬
‫‪other direction of that vicious circle”.‬‬
‫‪R. D. Laing‬‬
‫"לאמת אי כל דר‪ ,‬ומכא נובע יופייה‪ ,‬היא החיי‪ .‬קיימת דר אל עבר דבר מת‪ ,‬משו שהוא סטטי‪ ,‬כאשר תבינו כי‬
‫האמת היא דבר חי‪ ,‬נע‪ ,‬ללא מקו מנוחה‪ ,‬ואינה נמצאת במקדש‪ ,‬במסגד או בכנסייה‪ ,‬שאינה דת‪ ,‬אינה מורה‪ ,‬אינה‬
‫פילוסו‪ ,‬איש אינו יכול להוביל אליה אז ג תבינו שאותו דבר חי הוא מה שאת באמת הכעס שלכ‪ ,‬האכזריות‬
‫שלכ‪ ,‬האלימות שלכ‪ ,‬הייאוש שלכ‪ ,‬הכאב והצער שבה את שרויי‪ .‬בהבנה הזאת טמונה האמת‪ ,‬ותוכלו להבי‬
‫אותה רק א תדעו אי להביט בדברי האלה בחייכ‪ .‬א ואינכ יכולי להביט דר אידיאולוגיה‪ ,‬דר מס של מילי‪,‬‬
‫דר תקוות ופחדי‪".‬‬
‫ג'י'דו קרישנמורטי‪" .‬החופש מהידוע" עמ' ‪15‬‬
‫‪“Man will occasionally stumble over the truth, but most of the time he will pick himself up and continue on".‬‬
‫)”‪Winston Churchill (“Science and Religion‬‬
‫האמת כמסווה לשקר‬
‫חוזר בתשובה מגיע לדת והוא מחפש חכמה הארה ואמת‪ ,‬ואכ הוא מוצא ושומע הרבה אמיתות‪ ,‬חלק דבר שידע‪ ,‬חלקו‬
‫דברי שנשמעי מאוד אמיתיי ונכוני הוא בטוח שהוא במקו הנכו‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫אד תועה ומיוסר מגיע לפסיכולוג והפסיכולוג אומר עליו דברי נכוני ומהממי והוא נפתח וסובר ש
‪' :‬א הוא יודע‬
‫עלי כל כ‪ #‬הרבה‪ ,‬אז בטח הוא יודע הכל" והוא נפתח כמניפה‪.‬‬
‫אותו כנ"ל אצל אסטרולוגי או קוראי בכ' יד‪ :‬אד מחפש הכוונה‪ ,‬ייעוד‪ ,‬סדר בתו‪ #‬הבלג הזה של חייו ואמנ ה‬
‫אומרי לו דברי אמת מהממי והב אד הופ‪ #‬למשת' פעולה‪.‬‬
‫א‪ #‬אמיתות אלה ה עלה התאנה תחתיו מסתתרת ערוות האמת שאותה לא רוצי לחשו'‪ .‬האמת הגלויה היא מסווה‪,‬‬
‫מסכה אטרקטיבית בעזרתה למשו‪ #‬אנשי‪ .‬ולא שהאמיתות אינ אמיתות‪ ,‬חלילה‪ ,‬ה אמיתות לכל דבר‪ ,‬מה שגור לאד‬
‫לחוש שאכ הוא הגיע למקו הנכו‪ ,‬רק שה לא הגלעי‪ ,‬ה הצו' שמוש‪ #‬את הדבורי‪ ,‬ה הבשר שמונח בקרקעית‬
‫המלכודת‪) ,‬והמלכודת היא העיקר(‪ ,‬האמת הפכה לפיתיו במקו להיות תחנה האחרונה למחפש אבוד‪ ,‬עיי' ומבולבל‪.‬‬
‫כ‪ #‬שהמסווה הטוב ביותר לשקר הוא האמת וזו הבעיה הגדולה ביותר ביחס לאמת‪ ,‬שלעיתי קרובות היא המקו שבו‬
‫השקר אוהב מאוד לחיות‪ ,‬ש הוא מרגיש הכי טוב ונוח‪ ,‬כמו סרט בגו' או שרשור במעיי‪ .‬יש משפט של דוסטוייבסקי‬
‫שאומר‪" :‬אי מקו בו השט אוהב לשכו יותר מאשר במנזר"‪.‬‬
‫)דר‪ #‬אגב‪ ,‬אותו הדבר נכו ג בהיפו‪ ,#‬כלומר המסווה הטוב ביותר לאמת הוא השקר‪ .‬הכיצד? ובכ בתרבות שגלעי שלה‬
‫הוא שקרי למה שהיא מעמידה כלפי חו‪ ,%‬האמת היא איו‪ ,‬ולכ ברגע שהיא פוגשת את האמת כל המנגנוני חשי‬
‫להשמידו‪ ,‬ועל כ הדר‪ #‬הטובה ביותר להג עליו זה לחפותו בשקר‪ ,‬להג עליו על ידי מכסה בטוח של שקרי‪ ,‬להראות כמו‬
‫הסביבה‪ ,‬די דומה לזיקית‪ ,‬או לבעל חי שהטבע צייד אותו במרק חיצוני הנראה כמו העלי או הגזע שעליו הוא חי‪ ,‬בהקשר‬
‫זה ראה\ראי את המסה‪" :‬סוכ החרש של הישות" בפרק‪" :‬לוח הישות הפנימית" בחטיבה זו‪" ,‬מה שביניה"(‪.‬‬
‫א‪ #‬מה משמע שהשקר אוהב לחיות בתו‪ #‬האמת? ובכ כל האמיתות הללו‪ ,‬בדת הממוסחרת‪ ,‬אצל פסיכולוג‪ ,‬ואצל קוראי כ'‬
‫יד ואסטרולוגי באו בעצ להרדי את הזהירות והחשדנות‪ .‬והמגיע אליה בחפשו אמת לא יודע ולא חושד כלל שזהו‬
‫השקר המצי‪ %‬אליו דר‪ #‬עיני האמת‪ ,‬כמו הזאב דר‪ #‬עיני הסבתא‪ ,‬הכה דר‪ #‬עיני הנביא ועירו המל‪ #‬דר‪ #‬תדמית בגדיו‪.‬‬
‫הכיצד? ובכ א ניקח פסיכולוג למשל‪) ,‬לא תמיד‪ ,‬א‪ #‬בחלק גדול של המקרי(‪ ,‬הוא לא חש את האמת שבישותו של הניגש‬
‫לעזרה‪ ,‬אי לו מושג מה הוא במהותו והוא ג לא מנסה‪ ,‬אי קשר של אמפטיה‪ ,‬של אמת‪ ,‬עמוק ובלתי מותנה בינו לבי‬
‫המטופל‪ .‬הוא שול' בזריזות כמה אמיתות‪ ,‬בטכניקות שתמיד עובדות‪ ,‬המהממות את המטופל ואז הוא פשוט נות למטופל‬
‫להגיש לו את יתר האמת לגבי עצמו על מגש של כס' בשעה שהוא יושב בצד‪ ,‬מנותק לחלוטי מ הדינמיקה של חייו‬
‫הפנימיי של המטופל‪ ,‬מהמה בחשיבות‪.‬‬
‫אותו הדבר לגבי הדת הממוסדת והמיסיונרית‪ ,‬או דרכי פסאודו רוחניות‪ ,‬או להבדיל‪ ,‬קריאת כ' יד אי כא אמת‬
‫גלעינית זו שחושפת את המהות הפנימית אלא אמת מתחזה‪ ,‬זו המתיימרת על ידי טכניקות שיווקיות ואמיתות השוות‬
‫לכל נפש להיות האמת האמיתית‪.‬‬
‫כולנו כה צמאי לאמת‪ ,‬מתי להיפתח אליה טוטאלית‪ ,‬א‪ #‬כל שאנו עושי בהאזיננו לפסאודו אמיתות אלו
הוא שאנו‬
‫נפתחי או כלפי אד מסוי )גורו או פסיכולוג( או דר‪ #‬מסוימת )דת(‪ ,‬א‪ #‬לא כלפי האמת‪.‬‬
‫ההבדל בי האמיתות המתחזות והאמת האמיתית היא‪ ,‬שהאמיתות המתחזות 'עושות עיניי'‪ ,‬משמיעות נבואות נחמה‪.‬‬
‫הטכניקה היא כדלקמ‪ :‬לוקחי פתיתי אמת בלתי מחייבות שנשמעות נכו‪ ,‬שוזרי בה הרבה אמונות ותקווה והאד‬
‫נפתח )ומשל בדר‪ #‬כלל(‪.‬‬
‫האמת האמיתית היא אחרת‪ ,‬היא מתומצתת‪ ,‬בלתי מתפשרת‪ ,‬קשה לעיכול‪ ,‬ובפירוש לא נחמדה‪ .‬בדר‪ #‬כל היא נמצאת‬
‫בהיפו‪
#‬רמה למה שכול מכירי‪ .‬היא הופכת את היוצרות ויוצרת תחושה של מבוכה ובלבול‪ .‬בעוד שהאמת המתחזה‬
‫יוצרת תחושה של שיכו‪ #‬והרמוניה מידיי‪.‬‬
‫'יהיה בסדר' אומרת האמת המתחזה‪' ,‬כל שצרי‪ #‬לעשות הוא' וכו'‪.‬‬
‫'יהיה לא בסדר' אומרת האמת האמיתית‪ ,‬והחכמה היא לחיות ע זה‪ ,‬לקבל את הזה‪.‬‬
‫אז מה הוא זה שחי בתו‪ #‬אותה אמת )מתחזה(?‬
‫ובכ במרבית המקרי זהו האגו‪ ,‬החומס משוחרי האמת הערצה‪ ,‬כס'‪ ,‬תמיכה‪ ,‬ובכ‪ #‬הוא מחליש אות וצובר עליה כח‪.‬‬
‫ואי‪ #‬הוא עושה זאת? מהי הפיסלוספיה בה האגו הזה באמת מאמי‪ ,‬מאחורי כיסויי האמיתות היפות? ובכ הוא מאמי‬
‫שבעצ אי אמת והכל יחסי והכל סובייקטיבי והשאלה היא רק עד כמה השקר שאתה מספר לעצמ‪ #‬משכנע אות‪ #‬וגור‬
‫ל‪ #‬לחיות באילוזיה נעימה יחסית‪.‬‬
‫תפיסה זו של האגו מאחורי החזות הצחה של האמת בעצ סוברת ש
בעצ אי אמת פנימית‪ ,‬הכל נמצא בתדמית ובשכנוע‬
‫העצמי‪.‬‬
‫זוהי גישה שאינה חושפת את האמת המוצנעת‪ ,‬אלא מכסה אותה במה שכדאי להאמי בו‪ ,‬כי הוא נות תחושה יותר טובה‪.‬‬
‫היא אומרת שאי די ואי דיי‪ ,‬אי אמת‪ ,‬אי גלעי פנימי‪ ,‬אי משהו אמיתי שיש לשאו' אליו או לחשו' אותו‪ ,‬הכל‬
‫במוחנו‪ ,‬הכל תלוי בצורה ובדר‪ #‬בה אנו מסתכלי על הדברי‪ ,‬בקיצור הכל מסחור‪ ,‬שיווק או תדמית‪ .‬הכל בלו'‪ ,‬מצו‪ %‬מ‬
‫האצבע‪ .‬ועל כ הכי טוב זה למצו‪ %‬את החיי‪.‬‬
‫הגישה הזו של האגו מציגה חזות שלכאורה נראית מקוטבת לחלוטי לדר‪ #‬החיי המקובלת בחברה ולשגרת חייו של‬
‫היחיד‪ ,‬א‪ #‬למעשה היא אותה הגברת בשינוי האדרת של הקוטביות‪ .‬אתה יוצא מפגישה דתית‪ ,‬רוחנית או פסיכולוגית וחש‬
‫שנגעת בהיפו‪ #‬של השקר הקיי‪ ,‬א‪ #‬זהו לא היפו‪ #‬אורכי אלא היפו‪ #‬רוחבי‪ ,‬שנמצא על אותה הרמה‪ ,‬רק בקוטב שונה‪,‬‬
‫ההיפו‪ #‬האורכי הוא היפו‪ #‬מרמה לרמה‪ ,‬בעוד שההיפו‪ #‬הרוחבי הוא מקוטב חיובי לקוטב שלילי באותה הרמה‪ ,‬בס‪ #‬הכל‬
‫מעבירי מכיס לכיס‪ ,‬א‪ #‬באות המכנסיי‪ .‬זה אותו הדבר רק מיופיי' יותר‪ ,‬כביכול רוחני או נפשי יותר‪ ,‬לא אמיתי יותר‪.‬‬
‫כל האמור לעיל יכול להישמע סביר‪ ,‬אומר לעצמו הקורא‪ ,‬א‪ #‬מה לגבי האמונה באלוהי והדתות הגדולות )והקטנות( הא‬
‫ג ש אומרי ל‪ #‬שהכל בלו' וצרי‪ #‬למצו‪ %‬את חיי? ובכ‪ ,‬כ‪ ,‬ג האמונה באלוהי היא סוג של ניצול החיי ולא חשיפת‬
‫האמת שבה‪ ,‬כי על ידי האמונה באלוהי 'הוא יאהב אותנו ואז אולי נוכל סו' סו' למצו‪ %‬מה את הדבש שכל הזמ‬
‫מתחמק מאתנו'‪.‬‬
‫האמת היא שנית לראות את העיקרו הזה של אמת כמסווה‪ ,‬כשקר שמאחוריו מולכי תאוות ויצרי של כוחנות‬
‫ואינטרסי בעיקר בתחו הפוליטי ובסדרי שלטו וממשל‪ :‬הרי זה לא ממש סוד שאנו חיי בחברה שקרית שמטיפה‬
‫לערכי של דמוקרטיה‪ ,‬פתרו של סכסוכי בדרכי שלו‪
,‬סובלנות‪ ,‬אחווה‪ ,‬קידמה‪ ,‬צדק ואמת‪ .‬בשעה שאמת היא שזו‬
‫בעצ חברת התחרותית‪ ,‬כוחנית נצלנית‪ ,‬מסחרית‪ ,‬שיווקית ולא אנושית במיוחד‪ .‬זהו מעי שקר מוסכ‪ ,‬שכול יודעי‬
‫בתו‪ #‬תוכ שזהו שקר‪ ,‬ואכ כא אי ממש בעיה לשוחר האמת‪ ,‬כי זהו עדיי שקר די שקו'‪ ,‬השקרי שמדובר בה פה ה‬
‫שקרי מתוחכמי שנועדו לפליטי ומוקעי השקר החברתי המקובל‪ ,‬כא משוכנעי שסו' סו' מצאו את האמת ‪ :‬בדת‪,‬‬
‫‪64‬‬
‫בפסיכולוגיה‪ ,‬בספרי עיד חדש‪ ,‬ברפואה אלטרנטיבית‪ ,‬בהודו‪ ,‬וזה נראה כל כ‪ #‬משכנע‪ ,‬כל כ‪ #‬סותר את דר‪ #‬החיי‬
‫המערבית המנוונת‪ .‬א‪ #‬זהו שקר על שקר‪ ,‬וזה חמור יותר‪ ,‬כי כא היומרה לאמת כפולה ומכופלת‪.‬‬
‫ומאחורי האמת האלטרנטיבית הזו‪) ,‬כמו מאחורי האמת הממסדית( שוב נמצא מסחור‪ ,‬שיווק אגרסיבי וניכור בי איש‬
‫לחברו‪ ,‬ייאוש פנימי‪ ,‬דיכאו‪ ,‬חוסר תוחלת‪ ,‬שחיקה ומעורבות רגשית מתמדת‪ ,‬בדיוק כמו שנהוג במקו ממנו ברחו‪ ,‬רק‬
‫שכא אסור להראות את זה‪ ,‬חייבי להראות מאושרי‪ ,‬כא עריצות השקר גדולה יותר‪ ,‬הקונפורמית רבה יותר‪.‬‬
‫זה לא שיש כא יותר אמת‪ ,‬אלא שאומנות השקר עלתה מדרגה והיא מתוחכמת יותר עוטה שלמות ועדיי של אמת‬
‫מנצנצת‪ .‬שהרי זהו הלבוש שהשקר כה אוהב להתהדר בו‪ ,‬לבוש האמת‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫שקרי‬
‫"הבעת האמת אינה טבעית לנו לא כילדי ולא כמבוגרי‪ .‬טבעי ביותר לילד לשקר‪ ,‬שכ זו הדר בה הוא מתמר בי‬
‫הצור שלו לזכות בתענוג ובהנאה לבי תביעות החיי והסובבי אותו‪.‬‬
‫הילד אינו משקר מפני שלמד זאת מהוריו אלא משו שאינו יכול לעמוד בציפיות של הוריו ממנו המנוגדות לדח הטבעי‬
‫והבלתי מרוס שלו לסיפוקי מידיי"‪.‬‬
‫גזה פליישר‬
‫כל הזמ משקרי לנו‪ .‬לא שקרי גדולי‪ ,‬לא משהו שאפשר לעלות עליו‪ ,‬לתפוס מישהו בזה‪ ,‬אלא שקרי קטני‪ ,‬זוחלי‪,‬‬
‫חרישיי ה אופפי אותנו לאט בהיחבא ופתאו אתה מרגיש כבול‪ ,‬שמשו ללא שיער‪ ,‬חסר אוני‪ ,‬לוזר‪ .‬מסכת‬
‫השקרי שטווי סביבנו נמצאת בכל‪ :‬גברי משקרי לנשי‪ ,‬פוליטיקאי לאזרחי‪ ,‬נותני שירות לנזקקי לשירותיה‬
‫ואנחנו משקרי לעצמנו‪ .‬זה לא ממש שקר רק ייפוי קט של האמת העירומה‪ ,‬רק התעלמות אלגנטית ממנה‪ ,‬רק קורי‬
‫דקי של התכחשות‪ ,‬ערפול ומס‪ #‬של עש‪ .‬כ‪ #‬נוהג נות שירות הנדרש לברר מדוע מתאחר מת השירות עליו הוא מופקד‪,‬‬
‫כאשר הוא מתחמק לקחת אחריות על האיחור ופוטר אות‪ #‬בגבב מילי‪ .‬כ‪ #‬נוהג הבעל‪ ,‬שאשתו מתלוננת על יחסו הלוקה‬
‫כלפיה‪ ,‬כאשר הוא פוטר אותה במחמאה לא צפויה ולא רלוונטית‪ .‬הפוליטיקאי בתגובה לשאלה חודרנית של עיתונאי‬
‫מתחיל לדבר על ההישגי של שנה שעברה‪ .‬כ‪ #‬נוהגי כל ה"מחליקי"‪ ,‬ה"מגהצי" וה"מערפלי" והבעיה היא שאפילו‬
‫פסקנו מלהשתומ‪ ,‬התרגלנו‪ .‬איננו נזעקי בש האמת הנבגדת‪ ,‬אנחנו משלימי ע חוסר שלמותה‪.‬‬
‫כ‪ #‬מהחלקה לגיהו‪ ,%‬מהתחמקות לערפול איבדנו את החוש‪ ,‬את דקות האבחנה והגרוע מכל‪ ,‬איבדנו את ההתקוממות‬
‫הפנימית‪ .‬אנחנו חיי ע זה כי 'ככה זה'‪.‬‬
‫אנחנו טובעי בי של מסרי סמויי וכבר לא יודעי להבחי מי ידיד ומי אויב‪ .‬כול כל כ‪ #‬משתדלי להראות כידידינו‬
‫בדברי החלקות שלה‪" :‬אל תדאג" ה אומרי לנו‪" ,‬זה רק לטובת‪ "#‬ה משכנעי אותנו‪" ,‬אני אעשה את זה רק‬
‫בשביל‪ "#‬ה מחניפי לנו‪ .‬וכ‪ ,#‬אט
אט‪ ,‬ה דוחפי אותנו לעמדה של מפסידני נכנעי‪ ,‬מבלי שנרגיש‪.‬‬
‫הגרוע מכל הוא‪ ,‬שברגע שהתחלנו לוותר על ערנות בלתי פוסקת בניסיו לצוד את השקר הבא אנו שוקעי ונרדמי‪ .‬בד‬
‫בבד ע עמדת המפסידנות שאנו מפתחי כלפי החיי שלנו וכלפי אחרי אנו ג מאבדי את הקשר ע מה שאמיתי‬
‫בתוכנו והופכי לרוח רפאי חסרת נוכחות ומשקל‪.‬‬
‫שאלות כמו‪" :‬רק רגע‪ ,‬מה בעצ קורה פה?" כבר לא מנסרות בראשנו‪ ,‬לא עולות על דל שפתינו‪ .‬אנו הופכי לצללי‬
‫אילמי‪ ,‬אי לנו כוח יותר להילח בגלי השקרי השקופי שמציפי אותנו מצד החזקי‪" :‬יהיה בסדר"; "אל תדאג";‬
‫"אנחנו מקדמי"; "העיקר להיות אופטימיי"; "למה רק לבקר?"; "שכחתי"; "זה לא יקרה שוב"; "צרי‪ #‬לחשוב באופ‬
‫הגיוני"‪ .‬ובעיקר‪ :‬מילי‪ ,‬מילי‪ ,‬ועוד מילי ומילי‪.‬‬
‫טכניקת השקר הזו מבוססת על הצפה בי של מילי לא לתת לנו לבטא ולהתבטא‪ ,‬לשטו' אותנו בגל המורכב מנושא ועוד‬
‫נושא ועוד נושא‪ ,‬בעיקר על עצמ )ועד כמה שה טובי ומשתדלי עבורנו(‪ .‬ואנו כבר מזמ שכחנו‪ ,‬מה? מי? אפוא בכלל‪.‬‬
‫וממילה למילה הולכת ונבנית דמגוגיה מטמטמת וכוחנו הול‪ #‬ופוחת‪.‬‬
‫הקול הפנימי שלנו הול‪ #‬ונחלש‪ .‬א לא התעקשנו שלשו על האמת כפי שאנחנו מביני אותה היו זה כבר לגלגל סלע‬
‫במעלה הר תלול והוא תמיד חוזר ומתגלגל עלינו חזרה‪.‬‬
‫אי כבר כוח להתווכח ע כל שוביניסט הא הוא התכוו או לא התכוו‪ .‬להתדיי ע כל מוכר בחנות המנסה להתחמק‬
‫מלקחת אחריות על מוצר פגו‪ .‬להתעמת ע כל פוליטיקאי על מה שאמר בשנה שעברה‪ .‬ה ממילא תמיד יצאו צודקי‬
‫והשקרי שלה ממילא אטרקטיביי ונוחי יותר לעיכול מ האמת הגסה ולרוב ג המכוערת שלנו‪.‬‬
‫אלה שקרי האופפי את המהות העירומה ולעיתי המבוישת שלנו‪ ,‬שאומרת לעצמה‪" :‬ה בטח יודעי"‪ .‬קשה להעלות‬
‫על הדעת כי סיעה שלמה של אוחזי כוח ושררה הולכי ורודי בחלשי דר‪ #‬גל של דמגוגיות‪ .‬מה שמעניי בזה הוא‬
‫שאות דמגוגי מופלאי וכשרוניי מצטיירי לרוב כאנשי מעשה ופרקטיקה שאי לה אפילו את התחכו הלשוני שיש‬
‫לאנשי שעיסוק במילי‪ ,‬אות דמגוגי הרואי עצמ כ"אנשי מעשה" ולועגי לאנשי המילה המכוני בפיה‬
‫'מרחפי'‪" ,‬אולי אנחנו לא כל כ‪ #‬טובי בניסוח" ה אומרי "אבל אנחנו עושי"‪...‬‬
‫איזה בולשיט‪ .‬הלא ה הנ אמני הניסוח הדיפלומטי‪ ,‬המתחמק‪ ,‬אמני ההסוואה וההחלקה‪ .‬וכל כ‪ #‬קל ללכת שבי ושולל‬
‫ולקנות את הניסוחי החלקלקי‪ ,‬המעורפלי והחיוביי הללו‪ ,‬לא לעשות גלי‪ ,‬ולשקוע שוב בשינה‪ ,‬ולתת לה 'לטפל‬
‫בזה'‪ .‬בש האינטרסנטיות המגלומנית שלה ה יטאטאו הכל מתחת לשטיח‪ ,‬בעיקר את חייה הפנימיי של הסובבי‬
‫אות‪ .‬כי ה בעד הישגי‪ ,‬ולש ההישגי ה ימעכו מעט כא‪ ,‬יקמטו קצת פה‪ ,‬ישייפו קצת ש ובסו'? כלו‪ ,‬אפס‪,‬‬
‫אתה‪ ,‬יצאת בלי כלו והאינטרסי האישיי שלה מולאו עד תו‪ .‬ה חיי בעול בו אי כבוד לרגשות ולאמת הפנימית‬
‫אלא רק לכיבושי‪ ,‬להבקעות ולתקיעות גולי‪ .‬מה שמניע אות זה להמשי‪ #‬ולהחזיק ברס שלטונ‪ .‬לאחר שמיצו מ‬
‫המצביע התמי את הקול שלו בקלפי‪ ,‬או לאחר שהשיג הגבר את האישה בלילה הראשו‪ ,‬או לאחר שהצרכ או מקבל‬
‫השירות קנה את הסחורה הפגומה‪ ,‬או קיבל את השירות ושיל ממיטב כספו ה מושלכי החוצה ככלי אי חפ‪ %‬בו‪,‬‬
‫אפילו ללא מילה טובה‪.‬‬
‫בעיית הבעיות היא שכ‪ #‬אנו חיי ג כלפי עצמנו‪ .‬הנורמה הזו ביחס לאמת הופנמה ג ביחס לאמת הפנימית שלנו‪ .‬אנו‬
‫בוגדי באמת הפנימית שלנו תדיר‪ ,‬מספקי לעצמנו שקרי מעודני‪ " :‬זה לא שאני מתעצל‪ ,‬זה פשוט לא כדאי"‪ .‬או‪" :‬זה‬
‫לא שהייתי תוקפני היו‪ ,‬הוא פשוט עצב אותי"‪" .‬לא‪ ,‬זה לא נכו שבדידות היא מצב קיומי ההול‪ #‬ומחמיר ככל שחולפות‬
‫השני‪ ,‬פשוט לא יצא לי לאחרונה להזמי אנשי אלי ולצאת לחברי"‪ " ,‬זה לא שאני סובל מדיכאו בגלל המצב המחורב‬
‫שבו אני נמצא כבר זמ מה פשוט הייתה לי תקופה כזאת‪ ,‬הייתי קצת דאו‪ ,‬אבל אני יוצא מזה"‪ ...‬ועוד ועוד‪ ,‬כהנה וכהנה ‬
‫כחול על שפת הי‪ ,‬ההחלקות הקטנות שאנו מחליקי לעצמנו כדי לא לפגוש את האמת העירומה של עצמנו‪ .‬כדי לא‬
‫להיווכח שהריקנות‪ ,‬הדיכאו‪ ,‬הערירות‪ ,‬וההזדקנות הולכי ומתעצמי ככל שהסתיו של חיינו הול‪ #‬והופ‪ #‬לחור'‪,‬‬
‫שלאחריו אי אביב‪ .‬ובמקו להירגע‪ ,‬ולפגוש בשקט ובכבוד עצמי‪ ,‬את האמת של הקיו‪ ,‬של החיי‪ ,‬של עצמנו אנו בורחי‬
‫בהיסטריה אל השקר האלגנטי הבא‪ :‬דת‪ ,‬רומנטיקה‪ ,‬עיד חדש‪ ,‬ניתוח פלסטי‪ ,‬רמונט‪ .‬בשעה שהאמת היא כוח‪ ,‬האמת היא‬
‫בית‪ ,‬שכל כ‪ #‬מחכה שנחזור אליו כדי לשקוט‪ ,‬כדי למצוא את המרכז הפנימי‪ ,‬כדי לאגור כוח לשארית החיי‪ .‬אנו בורחי‬
‫ובורחי‪ ,‬עושי תיקוני קוסמטיי קטני שהפכו כבר לטבע שני‪ ,‬זורי אבקת פודרה מסביב למהות העירומה של חיינו ‬
‫הממתינה כל כ‪ #‬הרבה זמ‪ ,‬כל כ‪ #‬הרבה זמ כאהובה שכוחה‪ ,‬כא זקנה שנשוב‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫"האמת אינה יכולה להתגלות במערומיה לפני ההמוני"‪.‬‬
‫ארתור שופנהאור‬
‫”אי להיעלב על שהאחרי מסתירי מאתנו את האמת‪ ,‬שכ אנו מסתירי אותה מעצמנו פעמי רבות כל כ"‬
‫להרשפוקו‪ ,‬אמרה ‪576‬‬
‫"האמת המסופרת מתו כוונה רעה‪ ,‬נוראה יותר מכל השקרי שאתה מסוגל להמציא"‪.‬‬
‫ויליא בלייק‬
‫"אי שקר נורא יותר מאשר אמת שלא הובנה על ידי שומעיה"‪.‬‬
‫ויליא ג'יימס‬
‫‪A great deal of intelligence can be invested in ignorance when the need for illusion is deep.‬‬
‫‪Saul Bellow‬‬
‫‪"History is a pack of lies about events that never happened told by people who weren't there".‬‬
‫‪George Santayana‬‬
‫האמת‪ ,‬השקר והזוגיות‬
‫על פי רעיונות מספר של ד"ר גיי וקתלי הנדריקס‪" ,‬במרוצת החיי"‪ ,‬הוצאת אחיאס' ‪ 1996‬עמ' ‪211
224‬‬
‫‪ .1‬בעיה תמשי‪ #‬להתקיי עד שמישהו יאמר את האמת הבסיסית לגביה‪ .‬כאשר מבטאי את האמת‪ ,‬יש מקו‬
‫לשינוי בכיוו של פתרו או של ריפוי‪ .‬האמת מוגדרת ככלל שאי להתווכח עליו‪.‬‬
‫‪ .2‬כילדי ניסינו תמיד להבי מהי האמת כמבוגרי אנו מנסי בכל כוחנו להסתירה‪ .‬זוגות משקיעי אנרגיה‬
‫אדירה בוויכוחי ובניסיו לקבוע מי צודק ומי טועה‪ ,‬מי בסדר ומי לא בסדר‪ .‬אבל הנה הגילוי‪ :‬א תקשורת‬
‫מסוימת ממשיכה ליצור סכסו‪ ,#‬משמעות הדבר שיש רמת אמת עמוקה יותר )מתחת לפני השטח של הוויכוח(‬
‫שאינה באה לביטוי‪ .‬עד שהאמת הזו לא תובע ימש‪ #‬הסכסו‪ .#‬עלינו לגלות מהי האמת מתחת לכל העיוותי שלה‪.‬‬
‫כדי שבני זוג יוכלו להגיע אל האמת חשוב שתהיה אמפתיה‪ :‬כולנו צריכי מישהו שיאזי לנו בתומת לב‪ .‬אנשי‬
‫שא' אחד לא מקשיב לה אינ נוטי לוותר על עמדותיה בקלות‪ .‬ה נוקטי בעמדות שגויות אלו כאמצעי‬
‫ביטחו להתמודדות ע פחד ולכ‪ ,‬כדי שיוכלו לוותר ולהניח לאות עמדות ה"תוקעות אות" עליה להרגיש‬
‫רמת ביטחו ונוחות ע הזולת‪.‬‬
‫‪ .3‬כל אחד מחזיק במיתוס מסוי לגבי עצמו שמתחתיו מסתתרת האמת שאי להתווכח עליה‪ .‬כדי שב אד יוכל‬
‫לוותר על הסיפורי שלו )שהוא מספר לעצמו ולאחרי( ויסכי לחשו' את האמת שמתחת עליו לפתח אמו עמוק‬
‫בזולת‪.‬‬
‫‪ .4‬האמת‪ ,‬כאשר היא מתגלה פותרת סכסוכי בתו‪ #‬עצמנו וביננו לבי אחרי ומחזירה את ההרמוניה שאבדה‪ .‬כל‬
‫זמ שכל אחד חושב שהגרסה שלו לאמת היא הנכונה‪ ,‬לא תושג שו התקדמות‪ .‬האמת אינה גרסה אישית היא‬
‫מה שאי להתווכח עליו והיא עובדת עבורנו בכ‪ #‬שכאשר היא מתגלה היא מפסיקה סכסוכי ומטהרת את‬
‫האווירה‪.‬‬
‫‪ .5‬מתח נגר כתוצאה מכ‪ #‬שהאד מתווכח ע עצמו על האמת‪ .‬לפני פריצת הדר‪ #‬לאמת אנשי מתווכחי בנוסח‪:‬‬
‫"אתה משתלט עלי" או "אתה עומד לעזוב אותי" )האשמות( וחושבי שבכ‪ #‬הביעו את האמת ביחס להרגשת ‬
‫אבל מה שבאמת עשו זה ליזו ויכוחי‪ .‬כאשר יורדי אל מתחת לרמת הסכסו‪ #‬מוצאי דברי שאי אפשר‬
‫להתווכח עליה‪ ,‬כמו‪" :‬אני פוחדת שתעזוב אותי"‪" ,‬אני פוחד שאכשל"‪.‬‬
‫‪ .6‬הגדרת תהלי‪ #‬האמת בתקשורת‪ :‬א התהלי‪ #‬גר לסכסו‪ #‬לא הייתה רמה מספיק עמוקה של אמת‪ .‬כאשר‬
‫התקשורת מעמיקה לרמות עמוקות יותר ונוגעת באמת חילוקי הדעות פוסקי‪.‬‬
‫‪ .7‬שקרי וסודות ביחסי ה כמו סכר שבול את הזרימה החופשית של המי‪ .‬לפעמי אנשי מקריבי את‬
‫יחסיה ומוותרי על הסיכוי לשיפור כי ה פוחדי לגלות את האמת‪ .‬ההסתרה נעשית חשובה לה יותר מ‬
‫היחסי עצמ‪ .‬האמת לא תמיד מקרבת‪ ,‬כי לפעמי‪ ,‬כאשר אנשי נפתחי ומגלי את האמיתות העמוקות‬
‫ביותר שלה ה בוחרי במהלכי שלא היו בוחרי בה קוד‪ .‬ה עשויי למשל להכיר באמת הבלתי מעורערת‬
‫לגבי עבודת ולעזוב את מקו העבודה‪ ,‬או לגלות שאינ יכולי עוד להמשי‪ #‬בקשר הזוגי‪ .‬לפעמי קורה ההפ‪
#‬‬
‫אנשי מתאהבי שוב זה בזה או במקו עבודת לאחר שהבינו לעומק מהו הדבר שהכעיס אות או פגע בה‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫‪ .8‬האמת היא ספק אנרגיה בדיוק כש שפתיחה של סכר גורמת לזרימה חזקה יותר‪ .‬אול אי אפשר לחזות מראש‬
‫איזה שימוש יעשה באנרגיה הזו‪.‬‬
‫‪ .9‬כאשר סוד מוחזק בפני )כמו למשל בבגידה בב הזוג( מוק סכר‪ .‬הסוד גור לירידה באנרגיה שכ האד‬
‫המחזיק את הסוד צובר בפני מתח אדיר וזה עלול להוביל למחלה‪ ,‬הרגשת עייפות או תכנו בלתי מודע של דר‪#‬‬
‫להיתפס‪.‬‬
‫‪ .10‬ישנ שלושה כללי המבטיחי שהחיי ומערכות יחסי יעבדו‪ :‬הרגש את רגשותי‪ ,#‬אמור את האמת ושמור על‬
‫ההסכמי של‪ .#‬כאשר אנו איננו מרשי לעצמנו לחוות את רגשותינו‪ ,‬אנו משקרי לעצמנו‪ .‬כאשר איננו אומרי‬
‫את האמת שלנו‪ ,‬אנו משקרי לאחרי )אפילו א איננו מבטאי שקר ממשי(‪ .‬כאשר אנו שוברי הסכ‪ ,‬רק‬
‫האמת תתק אותו‪ .‬התנצלויות ה תיקו קצר
מועד בלבד ויש אנשי המתמכרי לה כמו לסמי‪ .‬התנצלויות ה‬
‫לעיתי קרובות תחלי' להתבוננות באמת‪ .‬על ידי כ‪ #‬שהאד מאשי את עצמו "אני מצטער" הוא מצליח‬
‫להתחמק מעימות ע מה שבאמת קורה‪.‬‬
‫‪ .11‬לאמת יש כוח מרפא! מחקרי מראי כי כאשר האד מתחבר לאמת )מבטא אותה‪ ,‬מודע לה(‪ ,‬המערכת‬
‫החיסונית מתחזקת‪ .‬כאשר אנו ניצבי פני אל פני מול משהו שבעבר הדחקנו או גירשנו מעלינו אנו עוברי‬
‫תהלי‪ #‬בעל עוצמת ריפוי רבה‪ .‬זוגות‪ ,‬שהיו עסוקי בויכוחי בלתי פוסקי ביחס למי צודק מפסיקי להתווכח‬
‫ברגע שה פשוט מתחברי לאמת של רגשותיה )לכעס‪ ,‬לפחד‪ ,‬לעלבו וכו'(‪.‬‬
‫‪ .12‬יש הבדל רב בי תפישה לבי אמת‪ .‬א מישהו אומר "אני פוחד כי אשתי מאיימת לעזוב אותי" זו לא האמת אלא‬
‫התפישה שלו‪ .‬אשתו עשויה שלא להסכי איתו ושוב יש ויכוח מי צודק‪ .‬מה חשוב לזכור לגבי תפישות הוא‪ ,‬שה‬
‫מסוגלות להפיק חוסר הסכמה‪ .‬א אד אומר "אני פוחד שאת עומדת לעזוב אותי" וזה גורר ויכוח‪ ,‬יש למצוא‬
‫רמת אמת עמוקה יותר המניבה הרמוניה‪ .‬תפישה היא הפרשנות הסובייקטיבית שלנו למה שקורה במציאות‬
‫ואנשי נוטי לבלבל בינה לבי האמת‪.‬‬
‫‪ .13‬ההגנות העיקריות נגד אמירת האמת‪:‬‬
‫‪ .I‬הכחשה סירוב להתבונ באמת‪.‬‬
‫‪ .II‬אשליה להעמיד פני שהאמת היא אחרת ממה שהיא‪ .‬הביטחו נובע מההיצמדות לאשליה‪ .‬להעמיד פני‬
‫מאושרות או לשדר חיוביות כדי להסתיר פחד או כעס‪.‬‬
‫‪ .III‬דרמטיזציה להפו‪ #‬את האמת לדרמטית‪ ,‬להיאחז בגרגיר קט של מציאות ולנפח אותו לכדי אופרת
סבו או‬
‫פתח לרכילות‪.‬‬
‫‪ .IV‬חוסר ידיעה כיצד לגשת לאמת האמת הוגדרה לנו במש‪ #‬שני על ידי אנשי אחרי‪ ,‬עד כי אי לנו מושג מה‬
‫אמיתי ומה לא‪ .‬ההגנות יכולות להתחלק לשתי קטגוריות‪ :‬אלו המכוונות כנגד אנשי אחרי ואלו‬
‫המתרחשות בתוכנו‪.‬‬
‫בקטגוריה הראשונה )השלכה( נמצא תוקפנות ותוקפנות פסיבית‪ ,‬האשמה של מישהו אחר בגי משהו המצוי באמת בתו‪#‬‬
‫האד עצמו‪) .‬תוקפנות יכולה להיות הלקאה של האחר בצורה מילולית‪ ,‬רגשית או גופנית(‪ .‬בתוקפנות פסיבית האד מנסה‬
‫לשלוט באחרי דר‪ #‬חוסר
תגובה‪ .‬בקטגוריה השניה נמצאות תופעות כמו הדחקה‪ ,‬התנתקות‪ ,‬הסתגרות‪ ,‬שכלתנות יתר‪,‬‬
‫פיצוי יתר ותלישות‪ .‬ההדחקה מאפשר לנו לסלק רגשות ומחשבות לא נוחי כאילו ולא היו קיימי‪ .‬ההתנתקות מאפשרת‬
‫לנו לברוח לפנטסיה או ליחסי חדשי‪ ,‬השכלתנות מאפשרת לנו שלא להכיר ברגשות‪ ,‬ובאמצעות פיצוי או העתקה אנשי‬
‫נמנעי מלהסתכל בקונפליקטי שביניה ומשקיעי את האנרגיה שלה בדברי אחרי )ילדי‪ ,‬בילויי וכו'(‪.‬‬
‫‪ .14‬אנו יודעי שאנו שומעי את האמת כאשר אנו שומעי הצהרות של רגשות ראשוניי‪ ,‬בלי האשמות או צידוקי‬
‫מדומי‪.‬‬
‫‪ .15‬בכל פע שאנו מביעי את האמת מבלי לקשט אותה‪ ,‬מיתר החיי מהדהד ביתר חוזק‪.‬‬
‫"מהמידע שליקטתי בקשר לכ‪ ,‬במידה רבה – חיי המי בזמ הנוכחי לא היו יכולי לבוא לידי מימוש‪ ,‬ללא הרבה שקרי‬
‫רמייה או לפחות סודיות"‪.‬‬
‫ר‪ .‬ד‪ .‬לייאנג‬
‫"האני‪ ,‬כל עוד "אינו מעורב באלמנט האובייקטיבי" הריהו חופשי לחלו ולדמיי כל דבר; ללא התייחסות לאלמנט‬
‫האובייקטיבי הוא יכול להיות כל הדברי לגבי עצמו יש לו חירות בלתי מותנית‪ ,‬כוח‪ .‬יצירתיותו מתבטאת רק ביכולתו‬
‫לייצר שדי‪ .‬היושר הפנימי‪ ,‬החופש‪ ,‬האומניפוטנטיות והיצירתיות‪ ,‬שהאני "הפנימי" מטפח כאידיאלי‪ ,‬בטלי‪ ,‬לכ‪,‬‬
‫מתו תחושתהלוואי המענה של מרמה עצמית‪ ,‬של היעדר חופש אמיתי‪ ,‬של אי אוני מוחלט ועקרות"‪.‬‬
‫ר‪ .‬ד‪ .‬לאנג "האני החצוי" עמוד ‪66‬‬
‫"כל שקר חייב לפתות אנשי אחרי להאמי לו‪ .‬א א השקר בעצמו משתכנע בכ‪ ,‬אזי הוא שומט את הקרקע מתחת‬
‫לרגליו שלו"‬
‫רוני ליינג‬
‫‪68‬‬
69
‫י"ב על האי בדר לישות‬
‫רקע‬
‫בראיונות ע בני גיל העמידה המצליחי נשמע אות אומרי שה עדיי פעילי‪ ,‬חייה מלאי‪.‬‬
‫ואילו היקו הוא לא כזה‪ ,‬הוא ריק‪ ,‬הוא מלא ריקנות‪ .‬ג הטבע הנראה מלא ושוקק‪ ,‬אינו אלא מעטה ותפאורה מעל‬
‫לריקנות אדירה‪ .‬ש‪ ,‬ביקו ובטבע זה טבעי שהכל בא מ הריקנות וחוזר אליה‪ .‬ריקנות היא לא נגד החיי‪ ,‬היא המצע‬
‫הטבעי שלה‪ .‬אול‪ ,‬אנחנו רואי את הריקנות כאויב‪ ,‬אנחנו נמלטי מפניה‪ .‬אנחנו פוחדי משתיקות‪ ,‬פוחדי להיות לבד‬
‫ע עצמנו‪ ,‬פוחדי לא לעשות כלו‪ .‬א‪ #‬רק כ‪ #‬אפשר להיות‪ ,‬רק דר‪ #‬הריקנות‪.‬‬
‫וכא צ‪ %‬פרדוכס‪ :‬דווקא החיי בטבע‪ ,‬הנמצאי בהרמוניה ע הריקנות – מלאי בנוכחות וחיי‪ ,‬ואילו אנחנו בני האד‪,‬‬
‫שלעול לא נחי ותמיד עסוקי דווקא חיינו ריקי‪ ,‬אי בתוכנו ובינינו הרבה מלבד הרבה העמדות פני‪ .‬ג במקומות‬
‫השוקקי ביותר‪ ,‬מתחת לתפאורה של חיי שוקקי –הכל מת‪ ,‬הכל מת‪.‬‬
‫הכל מת‬
‫הכל מת ואנשי בכלל לא מרגישי‪ .‬עוברי בחלל מת‪ ,‬באוויר נטול נשמה ו‪ ...‬כלו‪ .‬ובמבט שטחי נראה כי לא כ‪ #‬הוא‪,‬‬
‫נראה כי ה חיי בעליזות‪ ,‬מפלרטטי‪ ,‬שקועי‪ ,‬הוזי‪ ,‬בוהי כאילו הכל לא מת‪ ,‬כאילו שזה נורמלי ככה‪ ,‬כאילו‬
‫שכאלה ה פני הדברי וזהו‪.‬‬
‫א‪ #‬הכל מת‪.‬‬
‫בי זוגות בבית קפה‪ ,‬בעיניי של זה שעבר ממול‪ ,‬בי המדפי בסופרמרקט‪ ,‬במושבי
זה ליד זה
ברכבת או באוטובוס או‬
‫בקולנוע אי משב חיי‪ ,‬אי זיקה‪ ,‬אי התרחשות‪ ,‬אי חיי‪.‬‬
‫היחס לנוכחות של אחרי הוא אטו‪ ,‬לא פתוח‪ ,‬לא זור‪ ,‬לא מתעניי‪ ,‬כל קופסה בתו‪ #‬עצמה‪ ,‬ובי קופסא לקופסא מת‪.‬‬
‫בשיחה בי זב ללקוח מתלונ או מתעניי אי כלו‪ ,‬רק מלי ריקות מיחס‪ ,‬נופלות כמסרי מנותקי על אוזניי ערלות‬
‫מנשמה‪ ,‬כל מילה יוצרת נתק חדש‪ .‬והמבטי לא נפגשי כדי להיפגש ולהחיות את החלל הריק ברוח של חיי‪ ,‬אלא יותר‬
‫כסוכני חרש המרימי פריסקופ כדי לסקור מה קורה בחזית האוייב‪.‬‬
‫כ‪ ,‬כשפוגשי מכרי זה נדלק פתאו‪ .‬הפני אורות‪ ,‬הקולות מתגברי‪ ,‬יש תנועה‪ ,‬א‪ #‬חיי? משחקי את החיי‪,‬‬
‫מחציני רגשות ומחפי על המוות ששורר מאחורי הג'סטה הריקה של‪' :‬אז מה נשמע'? 'מה הענייני'? 'אני מה זה‬
‫מצטערת'? 'תשמעו אני חייבת לספר לכ'‪ ,‬והרעש והקולניות שמשחקי את הדינמיקה של החיי מחפי על האי והריק‬
‫שמתחת‪.‬‬
‫כי הכל מת‪.‬‬
‫אפילו מאחורי מבטי החיזור בי נאהבי היושבי לשולח במסעדה לא זורמי החיי‪ ,‬לא פועמת הנוכחות‪ ,‬אלא‬
‫מסתתרי ושוצפי אינטרסי‪ ,‬מתנהל מסחר עיקש ברגשות‪ ,‬במיניות‪.‬‬
‫צרכנות אובססיבית‪ ,‬התובעת למלא את הריק שבפני‪ ,‬כי ש הכל מת‪ ,‬הכל כבר שבק‪.‬‬
‫ובערב‪ ,‬כששוככת המולת היו‪ ,‬חולפות מכוניות ברחובות ובה צלליות אד‪ ,‬ובי הבתי עוברות רוחות רפאי נטולות‬
‫חיוניות‪ .‬לאחר שנסחט מה לשד העמדת הפני הצרכנית והאינטרסנטית כל שנותר הוא התשישות ותלישות סופניי‪.‬‬
‫כ‪ ,#‬באפאתיה ובמוח מעורפל מגיעי הביתה כדי לחוות עוד כמה שעות של מריחת סצנות של חיי ממוסחרי על פני‬
‫המוות שבפני‪ .‬בלחיצת כפתור נדלקת הקופסא ממנה בוקעי חיי משוחקי‪ ,‬מזומרי‪ ,‬מתוזמרי‪ ,‬מבוימי‪ .‬חיי‬
‫הנצרכי אל החור השחור שבפני‪.‬‬
‫ובי שני השותפי לחיי הצופי בטלוויזיה באווירה של חוסר מוליכות מוחלטת – רוב‪ %‬הריק‪ ,‬הכלו‪ .‬יושב וממלא את‬
‫כל החלל שמסביב ובתו‪ #‬בני הזוג הבוהי בחיי שעל המס‪ ,#‬חיי המתרחשי לאחרי‪ ,‬בשעה שביניה ובתוכ הכל‬
‫מת‪.‬‬
‫"מסכ קט שלי‪ ,‬מה צר לי עלי! אי ל אסו גדול יותר מאשר להיוולד אד‪ .‬א נאלצת לבוא לעול‪ ,‬מדוע לא היית‬
‫לפרח? מדוע לא נולדת פרפר? מדוע לא היית גוזל לאחת מצפורי היער? ככל שתגדל תתעצ יותר‪ ...‬אנשי מבקשי‬
‫לדעת‪ .‬בובו‪ ,‬מה רב הכאב בחיפוש אחר הסיבות‪ ,‬המטרות‪ ,‬השבילי‪ ,‬הדרכי‪ ,‬המשמעויות‪ ,‬מה רב המכאוב‪ ...‬הא‬
‫המאמי אתה‪ ,‬בובו‪ ,‬כי אי פע? הא באמת אתה סבור כי באחד הימי? כי אולי‪ ,‬בעתיד? לא‪ ,‬לא‪ .‬לא‪ ,‬שוב לא אומר דבר‪.‬‬
‫אתה מעווה את פני? דמעות עולות בעיני? אל תבכה‪ ,‬בובו! אל תבכה! עוולות קטנות תבואנה וכבר שכחת לבכות‪.‬‬
‫והחיי זורמי‪ ,‬זורמי‪"...‬‬
‫יאנוש קורצ'אק‪" :‬בובו"‬
‫"אל תחשוש‪ ,‬נשמת מתה זמ רב לפי שאתה תמות"‪.‬‬
‫ניטשה‬
‫הריקנות )או החלל הפנימי( כבמה להתרחשות הישות‬
‫אנחנו חיי בציפייה מתמדת‪ ,‬בציפייה לחיינו שיתממשו‪ .‬אנחנו מחכי‪ .‬מחכי לגודו‪ ,‬מחכי "שיהיה מעניי"‪ ,‬שיהיה‬
‫"טוב"‪ .‬חיי בינתיי בי "מעניי" אחד ל"מעניי" אחר ובאמצע חורקי שיניי ומחכי 'שיקרה משהו'‪ ,‬ועד שיקרה משהו‬
‫
סובלי את הריקנות‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫אבל הריקנות איננה איזו סטייה קשה ממהלכ התקי של החיי – הריקנות היא נקודת המוצא‪ ,‬הבסיס‪ .‬כל דבר מתחיל‬
‫בריקנות והבסיס לכל היא הריקנות‪ .‬החיי ה קוד כל ריקנות‪ .‬שאיפת של בני האד לאושר היא כל כ‪ #‬חזקה עד שהיא‬
‫קוברת את התשתית האמיתית שמתוכה צמחו החיי‪ .‬האתגר האמיתי אינו להשיג את האושר על ידי בריחה מ הריקנות‪,‬‬
‫אלא קבלת הריקנות‪ ,‬היכולת להישאר ע האי‪ ,‬לחיות ע זה‪ ,‬להישאר נאמ לזה‪ ,‬כי אנו תמיד חוזרי לחוש‪ #‬והחוש‪ #‬הוא‬
‫נקודת המוצא ממנה אנו יוצאי לחיי‪.‬‬
‫קשה להפסיק להתאמ‪ ,%‬לא לתת לשו דבר לעלות את הטורי בפני‪ .‬זה קשה במיוחד כאשר חשוב לנו להתערב במה‬
‫שקורה כדי להטותו לטובתנו‪ .‬הנקודה היא שהדח' לצאת מ השלווה הפנימית נובע מחשש שמא משהו ש בחו‪ %‬לא‬
‫מסתדר‪ ,‬והעניי הוא‪ ,‬שלא רק שהפנימיות שלנו לא צריכה להיות מונעת או מושפעת מ החו‪ %‬אלא עליה להיות כמו אג‬
‫שקט אחרת הנפש או הישות הפנימית מתעכרת‪ .‬כשאד פוגש את הריקנות בתוכו האתגר עבורו הוא להרגיש אותה ולשמר‬
‫אותה‪.‬‬
‫העובדה שאד מרגיש שהוא ריק היא טובה‪ ,‬העובדה שאד יכול לראות את הריקנות שלו
זה טוב‪ .‬העובדה שאד יכול‬
‫לחיות ע הריקנות שלו ולראות שזו ההתחלה של הכל זה טוב‪ .‬אול ריקנות הינה ריקנות‪ ,‬היא אינה מטרה‪ .‬היא הקרקע‬
‫מתוכה ישות יכולה לצמוח‪ .‬למה הדבר דומה? הוא דומה ליחסיות שבי חור' לאביב‪ :‬על מנת שיבוא האביב צרי‪ #‬שיהיה‬
‫חור'‪ ,‬בחור' כלו לא גדל אבל הוא מאפשר את הצמיחה של האביב‪ .‬וברגע שיש את הריקנות )שהיא החור'( ויש את הזרע‬
‫ויש את התנאי קרוב לוודאי שמשהו יצמח ש‪.‬‬
‫הריקנות היא המצע הבסיסי המאפשר התרחשות‪ .‬א אי חלל אי מקו התרחשות‪ .‬המלאות היא קיר אטו עליו‬
‫מוקרנת הפנטסיה הסובייקטיבית‪ .‬ההבדל בי הריקנות למלאות מודג בהבדל שבי קולנוע ותיאטרו‪ :‬הערו‪ %‬של הקולנוע‬
‫הוא חד ממדי‪ ,‬שטחי ושטוח כמו המס‪ #‬שעליו מוקרני הסרטי‪ ,‬והתאטרו הוא תלת ממדי‪ ,‬עמוק ופנימי כמו הבמה‬
‫שעליה מתרחשת ההצגה‪ .‬על מנת שמשהו יתרחש בממד העומק של האד הוא צרי‪ #‬חלל‪ ,‬וחלל מורכב מריקנות‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫הדבר החשוב ביותר שחי על הבמה זה הריקנות שבתוכה דברי יכולי להתרחש‪ ,‬בניגוד למס‪ #‬הטלוויזיה או הקולנוע‬
‫שדברי יכולי להתרחש רק על פני השטח שלה‪ .‬זו השלכה )פרויקציה( של דמיו על גבי משטח אטו‪ .‬כמו הציטוט הסופי‬
‫הבא‪:‬‬
‫"התכולה של התודעה היא גדולה כשל היקו‪ ,‬היא בלתי מוגבלת‪ ,‬אינה עגולה או מרובעת‪ ,‬או נכונה או שגויה‪ ,‬לא טובה‬
‫או רעה‪ .‬הטבע הטרנסדנטי שלנו הוא ריק ואי להשיג דבר אחד בלבד‪ .‬וזה אותו הדבר ע המהות של התודעה שלנו‪ ,‬שזה‬
‫מצב של ריקנות מוחלטת"‪.‬‬
‫הוי ננג‪ ,‬ז מסטר‪ ,‬הפטריא השישי של הז‬
‫"אני ואתה ה רק דופנותיה של מנורה דרכה האור היחיד קור‪.‬‬
‫אני ואתה ה רק הצעי בי השמי והאר)‪.‬‬
‫הסר את הצעי ולא תראה יותר את המחסו של כיתות והבדלות‪.‬‬
‫כשאני ואתה לא קיימי‪ ,‬מה זה מסגד‪ ,‬מה זה בית כנסת‪ ,‬מה זה מקדש של אש"‪.‬‬
‫סעד אל דו מחמוד ‪ 1320‬לפנה"ס‬
‫"הקדוש הגדול ביותר‪ ,‬אפילו א הקריב אלפי פעמי את שהכי יקר לו‪ ,‬אפילו את חייו בגלל אהבה לאחרי‪ ,‬בגלל‬
‫אלוהי‪ ,‬או רעיו דגול עדיי נותר אסיר האשליה‪ ,‬א לא הבי שהכל הוא משחק ילדותי מרוק ממציאות‪ ,‬מקב) חסר‬
‫תועלת של צלליות‪ ,‬שתודעתו שלו הקרינה על המס העצו של האי"‬
‫מתו התורה שבע"פ של כת הבודהיסטי הטיבטי‬
‫"את התווי אני מנג לא הרבה יותר טוב מפסנתרני אבי‪ .‬א את המרווחי שבי התווי – אהה‪ ,‬ש האמנות‬
‫האמיתית נמצאת"‪.‬‬
‫ארתור שנבל‬
‫"בי כל הדברי הגדולי שבינינו‪ ,‬נוכחות האי היא הגדולה מכל"‪.‬‬
‫לאונרדו זה וינצ'י‬
‫‪71‬‬
‫על התרחשות הישות בתככי הריקנות‬
‫בדר‪ #‬כלל אנשי אוכלי לפני שהרעב האמיתי מספיק להתרחש‪ .‬זה אומר שהסועד א' פע לא מספיק להרגיש רעב אמיתי‪.‬‬
‫הוא אוכל כי הוא מרגיש רעב מסוג אחר‪ ,‬תוצר פעולתו של טפיל "חוסר הנחת הקיומי"‪ ,‬טפיל היצרי או כל טפיל אחר‬
‫שהתנחל בחלל הקיבה וחמס את הרגשת הרעב ממנו‪ .‬במקו לחוש את חלל הרעב השקט של העדר אוכל‪ ,‬אנו חשי את‬
‫הרעב האלי‪ ,‬התובעני והמתוח של משהו שישנו‪ ,‬משהו התובע את סיפוקו‪ .‬בצורה דומה פועל ג הטפיל או הדמו של‬
‫הרגש‪ .‬הוא חומס את הרגשות לפני שהספיקו לשקוע אל תו‪ #‬הישות ומשלהב אות בהיסטריה‪ .‬כ‪ #‬ג קיי דמו ששומע‬
‫את המוסיקה לפני שהיא מגיעה לחלל הפנימי של הנשמה‪ .‬כל הדמוני והטפילי הללו ה שגרירי של האגו‪ .‬ה נדחפי‬
‫בפתחה של כל חוויה הרוצה להיכנס אלינו וחומסי אותה‪ .‬האגו לא יכול לחכות‪ ,‬הוא רוצה לבוא על סיפוקו‪ .‬לכ הוא‬
‫תמיד מתערב‪ ,‬חוט' את הדברי לעצמו ולא נות לשו דבר אחר לפגוש את החיי‪ .‬זה כמו ילד שיושב ע ההורי וכל‬
‫הזמ קופ‪ ,%‬לוקח‪ ,‬מתערב‪.‬‬
‫כולנו פוחדי לעזוב לאגו את היד‪ ,‬שמא ניוותר בלא כלו‪ ,‬נל‪ #‬לאיבוד‪ ,‬נהיה במי ריקנות נוראה שכזו‪ .‬א‪ #‬הריקנות הזו‬
‫היא המקו היחיד בו אי האגו או שגריריו נמצאי ורק דרכה אפשר לחוש את הישות‪ .‬זו ריקנות טובה‪ ,‬כמו לאחר צו‬
‫ממוש‪ .#‬יש הבדל בי ריקנות אמיתית‪ ,‬בסיסית‪ ,‬ברוכה לבי ריקנות מתחזה‪ .‬ריקנות מתחזה אינה ממש ריקות‪ .‬יש בה‬
‫דמוני שבמקרה או שלא במקרה אינ פעילי‪ .‬הדמוני שותקי כי ה שבעי‪ ,‬או כי טר הורגזו מרבצ‪ .‬זו אינה‬
‫ריקות של שקט‪ ,‬זו ריקנות של רעש‪ ,‬זו לא ריקות מלאה אלא ריקנות של שעמו )ראו נא את המסה הפותחת‪" :‬הכל מת"(‪.‬‬
‫ברגע שהדמוני מתעוררי לחיי )על ידי האגו( ‪ ,‬האד כבר לא חש את הריקנות‪ .‬לפתע נדמה לו כאילו הכל נמלא חיי‪,‬‬
‫א‪ #‬לא אלה בס‪ #‬הכל הדמוני בפעולת‪ .‬הוא חש את תסיסת הרעלי של החיי שלו‪ .‬מ הריקנות הזו בורחי האנשי‪,‬‬
‫מ הריקנות של השעמו‪ .‬לא מ הריקות הרכה של האינסו'‪ ,‬אלא מ הריקנות הנוראה דרכה מצי‪ %‬הזאב של הדמוני‬
‫הפנימיי‪ .‬מכא בא הרצו הבלתי נלאה הזה לצאת‪ :‬לפגוש אנשי כל הזמ‪ ,‬להיות ע חברי‪ ,‬לבלות‪ ,‬ללכת לאירועי‪,‬‬
‫פאבי וכיוצא באלה‪ .‬ברגע שהאד נשאר לבדו‪ ,‬ע עצמו‪ ,‬מתחילי רעלי חייו לתסוס בו‪ :‬מצוקותיו‪ ,‬חרדותיו‪ ,‬ספקותיו‪,‬‬
‫בדידותו‪ ,‬רגשי אשמתו ואז הוא מייחל לגרו להתעוררות של הדמוני בתוכו‪.‬‬
‫כללית‪ ,‬השהות שלנו בחברה של בני אד‪ ,‬היא למע השכחה של הריקנות שבפני‪ ,‬וזה כמו ס‪ ,‬לאחר שהוא פג‪ ,‬חוזרי‬
‫לריקנות ודמוני שחיי בה‪.‬‬
‫"החרדה אמורה להיות שער הכניסה האותנטית והנאותה אל האי‪ ,‬שעשוי היה להיראות בעיני הפילוסופי מושג נגזר‪,‬‬
‫תוצאה של שלילה ואולי‪ ,‬כמו אצל ברגסו ‪ ,‬מושג שווא‪ .‬אליבא דהיידגר אי "נכנסי" אל תו האי באמצעות סדרה של‬
‫צעדי תיאורטיי‪ ,‬אלא רק אגב החרדה‪ ,‬שדרכה נכנסי אל האי במיישרי ובאורח בלעדי‪ .‬הקיו עצמו‪ ,‬כביכול‬
‫כתוצאה של ההתכוונות‪ ,‬זוכה לחיי הודות למשמעות‪ ,‬היינו‪ ,‬המשמעות האונטולוגית הבראשיתית של האי‪ .‬אי‬
‫המשמעות נגזרת ממה שאפשר לדעת על אודות גורל האד או על אודות סיבותיו או על אודות תכליותיו‪ :‬הקיו‪ ,‬בעצ‬
‫התארעותו כקיו‪ ,‬כל פירושו בתו החרדה‪ ,‬הוא האי"‪.‬‬
‫עמנואל לוינס מתו‪" :‬אתיקה ואינסופי"‬
‫"א אתה לוקח קוא וחוקר אותו ללא הר‪ ,‬רוח תמות ורצונ יהרס‪ .‬הרי זה כאלו תהו עמוקה וריקה משתרעת לפני‬
‫ואי ל מקו להניח את ידי או רגלי‪ .‬אתה ניצב בפני המוות ואתה חש בחז כאילו היה אש ואז לפתע אתה אחד ע‬
‫הקוא ‪ ,‬והגו והנפש נזנחי… תחושה זו מכונה התבוננות אל תו הטבע האמיתי של"‬
‫האקואי‪ ,‬מורה ז יפני‬
‫"אנחנו מכיירי כד מחימר‪ ,‬א זו הריקות שבתוכו שמכילה את כל מה שנרצה"‪.‬‬
‫טאו טה צ'ינג‬
‫"העצמי אומר‪ ,‬אני; הלב אומר‪ ,‬אני פחות; הרוח אומרת‪ ,‬אינ דבר"‪.‬‬
‫תאודור רתקה‬
‫האי הריק הקיומי‬
‫כולנו נולדי ע שני דברי‪ ,‬ע פוטנציאל וע האי‪ .‬ודווקא האי הוא חומר הגל‪ .‬אפשר לעשות ע האי שני דברי‪:‬‬
‫להיות יצירתיי עימו‪) ,‬להקשיב למה רוצה לחיות בו(‪ ,‬או לעטו' אותו בקליפות כדי להסתירו )אז מתחיל הנתק מ הישות(‪.‬‬
‫ככל שהקליפות מרובות יותר‪ ,‬כ תהיה לאד רתיעה גדולה יותר לגלות את שמתחת‪ ,‬וכ יהיה חרד יותר מ הריקנות‬
‫שמתחת לקליפות‪ .‬לפעמי בחופשה‪ ,‬במחלה‪ ,‬או כשהוא מגיע יו אחד לביתו ולפתע אי דבר שהוא 'צרי‪ '#‬לעשותו הוא‬
‫חש נורא‪ ,‬ואז הוא מוכ לעשות כל דבר כדי לא להתמודד ע הריקנות הזאת‪ .‬האד האותנטי הוא אד שמחובר לתכ שחי‬
‫בתו‪ #‬הריקות של חייו‪ .‬בעוד שהאד המלאכותי‪ ,‬החברתי מבוסס בקליפות‪ .‬האד האותנטי אינו בורח ממבח חייו אלא‬
‫מקשיב למה שחי מעבר לריקנות‪ .‬האד המלאכותי עסוק כל ימיו בבחירת יעדי לבריחה‪ ,‬כדי שלא לחוש בריקנות ובמה‬
‫שהיא מעוררת בו )חרדות‪ ,‬ספק עצמי וכו'(‪.‬‬
‫תת
התודעה של רוב בני האד פקוקה ומלאה בחרדות מודחקי‪ .‬מגע ע תת התודעה אינו נעי לנו ולכ נשתדל להימנע‬
‫ממנו‪ ,‬להדחיק חזרה את הרגשות העולי ממנו ולכסות עליה במילי‪ .‬רק תרבות כשלנו‪ ,‬המטיפה לניצחו התדמית‬
‫והמחנכת לא להראות דברי כהווית יכולה הייתה לגרו לתת
התודעה להפו‪ #‬למחס גרוטאות‪ ,‬מלא דמוני‪ .‬רוב‬
‫האנשי מפחדי מ הרעלי המודחקי שבפני ובורחי לגירויי חיצוניי‪ .‬פוחדי שא נברח מ הגירויי החיצוניי ‬
‫פנימה‪ ,‬ונקשיב‪ ,‬נחוש ברעלי המודחקי ואולי ג את הזעקה הפנימית של ישותנו הקבורה‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫"יודעי את מה ראיתי? חזיו אלוהי החזיו של הא האלוהית‪ ,‬היא הופיעה כאשר תינוק ברחמה‪ ,‬אותו ילדה ומיד‬
‫ברגע הבא בלעה אותו‪.‬‬
‫כל חלק שנכנס אל תו פיה הפ לריקות‪ .‬היא הראתה לי שהכל הוא ריקות"‪.‬‬
‫אמרות ראמה קרישנה‪ ,‬עמ' ‪318‬‬
‫‪‘Clay is molded to form a cup,‬‬
‫‪But it is on its non-being that the utility of the cup depends .‬‬
‫‪Doors and windows are cut out to make a room ,‬‬
‫‪But it is on its non-being that the utility of the room depends .‬‬
‫‪Therefore turn being into advantage, and turn non-being into utility” .‬‬
‫)‪Lao-Tzu (fl. B.C. 600‬‬
‫"‪"God made everything out of nothing, but the nothingness shows through.‬‬
‫‪Paul Valery.‬‬
‫"את האי נית להבי כמצב שבו כלל המרכיבי לא יוצרי קומבינציה‪ ,‬תופעה או מצב כלשה ‬
‫שבה יכולי כוחות חבויי לבוא לכלל התגלות‪ .‬זהו מצב של העדר מוחלט של מניפסטציה‪.‬‬
‫האי אינו בר תפיסה כלל"‪.‬‬
‫מתו התורה שבע"פ של כת הבודהיסטי הטיבטי‬
‫"כשאנו מעיפי ח)‪ ,‬הפעולה היא לא מאתנו‪ .‬אנחנו רק הקשת והיורה של הח) הוא האלוהי"‪.‬‬
‫מוולאנה ג'לאלודי רומי‬
‫"היה חלל ולא יהיה מקו שלא תוכל לחבק‪".‬‬
‫ז‬
‫"הריק הגדול אינו יכול להכיל אלא את הצ'י; זה הצ'י אינו יכול אלא להתעבות לצורותיה של כל הדברי; ודברי אלו‬
‫לא יוכלו אלא להימוג ולשוב אל הריק הגדול"‪.‬‬
‫צ'אונג טסאי‬
‫"שאלה‪ :‬כמה מאסטרי מאסכולת הז דרושי בכדי להבריג נורת חשמל לבית המנורה?‬
‫תשובה‪ :‬א אחד‪ ,‬היקו הוא שמסובב את הנורה‪ ,‬והמאסטר י נזהרי שלא להתערב"‬
‫קוא‬
‫“ ‪“In order to see birds it is necessary to become a part of the silence.‬‬
‫‪Robert Lynd‬‬
‫"‪"Nothing is real.‬‬
‫‪John Lennon‬‬
‫המוות והאי‬
‫המוות תוח את החיי‪ ,‬החיי נתחמי על ידי המוות‪.‬‬
‫המוות אינו שולל את החיי‪ ,‬הוא תוח אות‪ ,‬כפי שהאוקיינוס אינו שולל את היבשה‪ ,‬הוא תוח אותה‪.‬‬
‫המוות הוא אי‪ ,‬החיי ה יש‪.‬‬
‫היש לא יכול להבי את האי‪ ,‬כי הוא כל מה שהיש הוא לא‪.‬‬
‫רק האי יכול להבי את האי‪.‬‬
‫מודעות יכולה רק לחיות באי‪ ,‬חיי רק יכולי לחיות באי‪ ,‬כי הוא מאפשר מעבר )חיי( ונוכחות )מודעות(‪.‬‬
‫היש לא יכול להולי‪ #‬חיי‪ ,‬או לאכלס מודעות‪ ,‬כי הוא חוס‪ ,‬מגביל ותוח )מלא בעצמו‪(...‬‬
‫מודעות וחיי מוגבלי על ידי היש‪ ,‬האי מאפשר אות‪.‬‬
‫אנו תופסי את האי כשולל מודעות וחיי‪ ,‬א‪ #‬הוא זה הנות לה מקו‪.‬‬
‫אנו תופסי את היש כמאפשר את החיי והמודעות א‪ #‬הוא מגביל אות‪.‬‬
‫ראיית החיי דר‪ #‬היש היא תמיד מוגבלת‪ ,‬א‪ #‬ראיית החיי דר‪ #‬האי היא חופשייה וחסרת גבולות‪.‬‬
‫רק א יש 'אי' בתו‪ #‬ה'יש' של חיינו נוכל להביט בחיי‪ ,‬ולהבי ולתת לה להיות‪ .‬רק דר‪ #‬האי‪ ,‬דר‪ #‬החלל הפנימי‪ ,‬דר‪#‬‬
‫המוות שבתו‪ #‬חיינו‪.‬‬
‫)כי כמו שבשביל למות צרי‪ #‬לחיות‪ ,‬כ‪ #‬בשביל לחיות צרי‪ #‬למות(‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫"א את מתי לכל מה שאת מכירי‪ ,‬כולל משפחתכ‪ ,‬זיכרונכ‪ ,‬כל מה שחשת‪ ,‬אז מוות הוא טיהור‪ ,‬תהלי‬
‫מרענ; אז מוות מביא תמימות ורק התמימי מלאי תשוקה"‪...‬‬
‫‪"...‬עליכ למות לא מבחינה גופנית אלא פסיכולוגית‪ ,‬פנימית‪ ,‬למות לדברי שהיו יקרי לכ ולדברי שעליה את‬
‫מרירי‪ .‬א מתת לאחת מהנאותיכ‪ ,‬הקטנה או הגדולה ביותר‪ ,‬באופ טבעי‪ ,‬ללא כפייה או ויכוח‪ ,‬תדעו מה פירוש‬
‫למות‪ .‬למות פירושו שהנפש ריקה לגמרי מעצמה‪ ,‬ריקה מגעגועיה‪ ,‬הנאותיה וייסוריה היויומיי‪ .‬מוות הוא חידוש‪,‬‬
‫שינוי‪ ,‬שבו המחשבה אינה מתפקדת כלל‪ ,‬משו שהמחשבה ישנה‪ .‬כאשר קיי מוות‪ ,‬יש דבר מה חדש לגמרי‪ .‬חופש‬
‫מהידוע הוא מוות‪ ,‬ואז את חיי"‪.‬‬
‫ג'ידו קירשנמורטי‪ ,‬החופש מהידוע )עמ' ‪(8081‬‬
‫מונחי ז‪:‬‬
‫פרז'נה‪ :‬חוכמה אינטואיטיבית‪ ,‬הבחנה בריקות או בטבעה האמיתי של המציאות‪.‬‬
‫שוניאטה‪ :‬ריקות או אי‪ ,‬ללא תוכ; אחד היסודות הבודהיז‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫י"ג על המסתורי שמסביב לישות‬
‫‪“The most beautiful experience we can have is the mysterious. It is the fundamental‬‬
‫‪emotion which stands at the cradle of true art and true science”.‬‬
‫‪Albert Einstein‬‬
‫רקע‬
‫ככל שאנו יודעי יותר‪ ,‬אנו יודעי פחות‪ .‬אנו אכ יודעי על החו‪ ,%‬א‪ #‬הפני שהוא הגלעי והיסוד‪ ,‬נותר בגלות‪ .‬להתייחס‬
‫לתת מודע
הוא לדעת שאיננו יודעי‪ ,‬לדעת שמה שחשוב נמצא מחו‪ %‬לתחו עבורנו וכל שנוכל לעשות זה להתכוונ‪ ,‬לשלוח‬
‫אנטנות‪ .‬וכשיש התכוונות לממד העלו של האמת הקיומית‪ ,‬מופיע המסתורי‪ .‬בכל מקו שיש מעבר של אמת ונוכחות‬
‫–הוא קיי‪ .‬בי גבר לאישה‪ ,‬בי אמ ליצירה‪ ,‬בי איש מאמי לאלוהיו‪ .‬וכשמסתלקת המסתוריות מסתלק הקשר ע מה‬
‫שאמיתי‪.‬‬
‫"במהרה מתכסה עינו הצלולה של הילד ברעיונות‪ ,‬מחשבות‪ ,‬דעות קדומות והפשטות‪ .‬ישות פשוטה וחופשית מתכסה‬
‫בקרו הקשה של שריו האגו‪ .‬רק לאחר שני מחלחלת התחושה כי הרגש חיוני של מסתורי נעל ואיננו‪ .‬השמש‬
‫מנצנצת מבעד לאורני‪ ,‬והלב נצבט ברגע ליופי מוזר‪ .‬כמו זיכרו של ג עד‪ .‬החל מאותו יו… אנחנו נעשי למחפשי"‪.‬‬
‫פיטר מאטיאס‬
‫המסתורי והסוד‬
‫"‪...‬משהו מ המסתורי האלוהי נמצא בכל מה שקיי‪ .‬אנחנו יכולי לראות אותו מתנוצ) בחמנייה או בפרג‪ .‬המסתורי‬
‫שאיננו יכולי לרדת אל חקרו נמצא במידה רבה יותר בפרפר המרח על ענ או בדג הזהב השוחה בקערה‪ .‬אבל בתו‬
‫נפשנו אנחנו קרובי ביותר אל האלוהי‪ .‬רק בתוכה אנחנו יכולי להתאחד ע המסתורי הגדול של החיי‪ .‬לאמיתו של‬
‫דבר‪ ,‬יש רגעי נדירי מאוד שבה אנחנו חווי את עצמנו כמסתורי האלוהי הזה‪".‬‬
‫יוסטיי גורדר‪" :‬עולמה של סופי"‪ .‬הוצ' שוק‪ .1996 .‬עמ' ‪122‬‬
‫אי אפשר בלי המסתורי‪ ,‬בלעדיה חיינו חסרי מימד עומק ואיכות פנימית‪ .‬האמת הפנימית לא עוד מפתיעה אותנו דר‪#‬‬
‫דמדומי המסתורי‪ ,‬אנו מייצרי אותה באופ מכאני וסדור‪ ,‬והרי החיי עצמ מלאי מסתורי בטבע אפילו הפרח הפשוט‬
‫ביותר מפי‪ %‬מסתורי‪ ,‬כמו עיני הפרה או תנועת הנמר‪ .‬אנו החלפנו את המסתורי בשטרות מרשרשי של וודאות ובטחו‬
‫ומאז חיינו ריקי‪.‬‬
‫א‪ #‬קשה‪ ,‬קשה לאחוז ועוד יותר לשמר את המסתורי‪ ,‬כמו שקשה לשמר על אור הדמדומי שניה מעברי‪ ,‬בי הידוע‬
‫ללא ידוע‪ ,‬בי החוש‪ #‬לאור‪) ,‬או להפ‪ (#‬ואי לדעת א מפציע או לקראת דמימות‪ .‬קל יותר
להחשי‪ #‬לגמרי‪ ,‬או להישר'‬
‫באור הבוהק והחושפני‪.‬‬
‫)ועל כ רב המסתורי בארצות אירופה ע האור העמו
על פני האור הבוהק והחוש' של המזרח התיכו‪ ,‬שמשאיר מעט‬
‫מקו למה שאינו מוב מאליו‪ .‬כא צמחו דתות גדולות שסחפו אחריה מיליוני בדוקטרינות של שחור לב‪ ,‬כא שרר אל‬
‫קנא ונוק‪ .‬ובצפו אירופה האפלולית צמחו אגדות האחי גרי וסרטיו של אינגמר ברגמ(‪.‬‬
‫מיטבה של האומנות הוא ברימוז‪ ,‬המדבר בשפתה של הנפש‪ ,‬שלא נהירה לתודעה הרציונלית‪ .‬ורק היא )הנפש( מצליחה‬
‫לפענח את הקוד‪ ,‬קוד שנהיר רק למי ולמה ששוכ הרחק מ ההמו הסוא של החו‪.%‬‬
‫רק הלילה שבתו‪ #‬האור הבוהק מבי את השפה החרישית של החוש‪ ;#‬מסרי שקטי של אפלולית עוברי דר‪#‬‬
‫הדמדומי של תו‪ #‬הלילה‪ ,‬בשפה שרק מחוז בי הערביי יכול להבי‪.‬‬
‫האור רק נראה מול‪ #‬ומגרש חוש‪) #‬והכל כאילו כמהי אל האור(‪ ,‬א‪ #‬החוש‪ #‬אורב בכל פינה‪ ,‬לבלוע את האור בחזרה אל‬
‫קירבו‪ ,‬כי החוש‪ #‬היה לפני ויהיה אחרי‪ ,‬והאור הוא רק אפיזודה זמנית ברצ' החוש‪.#‬‬
‫וכפי שהעצב היה ויהיה )והשמחה מפציעה כאימפולס זמני(‪ ,‬כ‪ #‬נולדי אנו בעצב ונבלעי אל העצב‪ ,‬ובינתיי מנסי‬
‫התווי להתלכד ולמצוא יחד מנגינה‪.‬‬
‫העצב של הלילה ושל המוות הוא עלו‪ ,‬חידה של היקו השקט שמאחורי המס‪ .#‬בעוד שהשמחה של היו וחיי השעה ‬
‫היא מוחצנת‪ ,‬בוטה‪ ,‬משולחת רס וחד ממדית‪ ,‬ואי מאחוריה ולא כלו‪ ,‬רק היא עצמה‪.‬‬
‫ובמפגש בי שניה‪ ,‬באותו הרגע בו התודעה פוגשת את התת תודעה‪ ,‬העירות פוגשת את השינה )עוברי מסרי מ החו‪%‬‬
‫פנימה ומ הפני החוצה( כא מול‪ #‬המסתורי‪ ,‬מרוחק ובלתי מושג‪.‬‬
‫כא מהדהדת הישות בכל החללי‪ ,‬מציצה מכל זווית עי‪ ,‬שוכנת מאחורי מה שגלוי‪ .‬חבויה א‪ #‬לא עלומה‪ ,‬נסתרת א‪ #‬לא‬
‫אבודה‪ .‬כל כ‪ #‬ש וע זאת כמעט נעדרת‪.‬‬
‫כמו החיו‪ #‬של המונה ליזה‪ ,‬כמו השקט של הספינקס; ש ולא ש‪ ,‬אולי כ ואולי לא ‪ ,‬ישנו או אולי איננו המסתורי‪.‬‬
‫‪“It is the dim haze of mystery that adds enchantment to pursuit”.‬‬
‫‪Antoine Rivarol‬‬
‫"ת למסתורי מקו בתוכ‪ ,‬אל תנסה כל הזמ לבחו את עצמ‪ ,‬אלא הנח פינה קטנה בלב לכל זרע שהרוח עשויה להביא‬
‫והשאר צללית של זיז עבור הציפור החולפת‪ .‬הותר מקו בלב לאורח הבלתי צפוי‪ .‬מזבח‪ ,‬לאלוהי הלא נודע"‪.‬‬
‫הנרי פרדריק אמייל‪ .‬פילוסו ומשורר שוויצרי‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫"המסתורי איננו טמו בשאלה כיצד העול קיי‪ ,‬אלא בעובדה שהוא בכלל קיי‪".‬‬
‫לודוויג ויטגנשטיי‬
‫"אוהב אני לערו טיולי בשעות הלילה‪ ...‬הטיול בלילה מסייע לי להיטיב להתבונ ולהכיר את טיב ותכונותיה של‬
‫העוברי ושבי‪ .‬אור היו הבהיר‪ ,‬יחד ע חיפזונ של האנשי המתרוצצי‪ ,‬אינ יפי להסתכלות‪.‬‬
‫מבט חטו על האנשי לאורו של פנס הרחוב‪ ,‬או לאור הבוקע מחלונות הראווה‪ ,‬מגלה לעתי הרבה יותר מראייה גלויה‬
‫וברורה לאור היו‪"...‬‬
‫צ'רלס דיקנס‪" ,‬בית ממכר עתיקות"‬
‫" ‪...‬קיבעו התודעה שלנו יוצר את העול המוכר לנו‪ .‬אנו נאחזי בכוח רב במה שאנו יודעי כיוו שהדבר נוס עלינו‬
‫תחושת בטחו נעימה‪ .‬א העול כפי שהוא נתפס לנו במצב הרגיל אינו אלא גילוי זעיר של ההוויה שבתוכה אנו‬
‫מתקיימי‪ .‬הלוח פור) את גבולות הידוע‪ .‬הוא בוחר להודות במסתורי שבתוכו הוא חי‪ ,‬בהדר האינסופי המפע בתו כל‬
‫הדברי ובתו עצמו ולפתוח עצמו ואליו מתו יראה וכבוד‪.‬‬
‫כלל ראשו‪" :‬כל הסובב אותנו הוא מסתורי שאי לו גבול ואי לו שיעור"‪.‬‬
‫כאשר הלוח מאמ) לו נק' מוצא זו‪ ,‬הרי לעול אינו מסתפק במראית העי של הדברי‪ .‬כילד‪ ,‬לעול אינו מפסיק‬
‫להשתאות לכל המקי אותו ולכל המתרחש בתוכו‪ .‬זוהי עמידה ענווה לנוכח הרובד הנסתר שיש במציאות ונכונות לפתוח‬
‫עצמו אליו‪ .‬הגמול על הויתור של המציאות הכוזבת הוא מיידי‪ ,‬עצ המגע ע האינסו‪ ,‬ע תחושת ממד העומק שיש‬
‫בחיינו‪.‬‬
‫כלל שני‪" :‬אנחנו חייבי לנסות ולרדת לעומק של המסתורי האלה‪ ,‬בלא שנקווה להצליח בכ לעול"‬
‫הלוח נדרש לחקור את המופלא ממנו ג א הוא יודע שאי הדבר נית לכל מיצוי‪ .‬תכלית הידיעה‪ ,‬אומרת החסידות‪,‬‬
‫שלא נדע‪ .‬ובכל זאת יש להשתדל בכל עוז להתקרב ולהיכנס בתחומי הלא ידוע‪ .‬אי דומה מי שהגיע לאי ידיעה מתו‬
‫חקירה עמוקה למי שאינו יודע כיוו שלא חקר כלל‪ .‬ג באמצעות הגישה הישירה‪ ,‬ללא ההסבר השכלי‪ ,‬הדוחפת את‬
‫התלמיד להתנסות באופ בלתי אמצעי בחדש והבלתי ידוע והבלתי חזוי וג באמצעות חקירה מילולית‪ ,‬רציונאלית‪ ,‬יש‬
‫למיד לנסות ולרדת לעומק המסתורי‪.‬‬
‫הכלל השלישי‪" :‬הלוח נוטל לעצמו את מקומו הראוי לו בתו המסתורי"‪.‬‬
‫הלוח מסגל לעצמו ראיה שווה של הכל‪ .‬כל דבר בבריאה מכיל את אותו מסתורי עמוק והלוח הוא חלק בלתי נפרד‬
‫ממנו‪ .‬אי הוא צופה באותו מסתורי מתו ניכור מדעי‪ ,‬כתופעה מחוצה לו אלא הוא שות במסתורי ע הכל‪ .‬אי הוא‬
‫רואה עצמו נעלה או פחות מכל דבר אחר בבריאה‪ ,‬זוהי ענוותנותו של הלוח"‪) .‬קרלוס קסטנדה‪" ,‬מתנת הנשר"‪ ,‬הוצאת‬
‫זב"מ עמ' ‪ .(228‬ואריה לייב‪ ,‬בספרו על דמותו של דו חוא "דו חוא" הוצ' גל‪) 1992 .‬עמ' ‪156157‬‬
‫אמנות הסוד‬
‫‪“The sublime one whose place for intimating saying is at Delphi, neither discloses" (only) nor conceals (only), but‬‬
‫”‪rather hints, gives signs, points to, intimates‬‬
‫הרקליטוס‪ ,‬פרגמנט ‪93‬‬
‫"המפתח לאריכות ימי הוא לעטו את ימי בסוד"‬
‫אובידיוס‬
‫מה ה עשו לנו? מה ה עשו לחיי?‬
‫הכל גלוי‪ ,‬חשו'‪ ,‬בוטה מיידי‪ ,‬ישיר‪ :‬אוכל‪ ,‬יחסי‪ ,‬דת‪ ,‬חכמה‪ ,‬בריאות‪.‬‬
‫פינות האפלולית מגורשות מפני אלומות האור החזקות‪ .‬ואז תסיסה לא יכולה להתרחש‪ .‬אילולא פינות האפלולית מאו לא‬
‫היה רוחש‪ .‬צמיחה של חיי מתקבצת תמיד מפינות האפלולית‪ ,‬ש היא מצטברת ומש היא פורצת‪.‬‬
‫אור‪ ,‬רעש‪ ,‬חשיפה ושקיקה טובי רק לאחר שלב הבצבו‪ ,%‬לאחר האינקובציה של האפלולית‪.‬‬
‫אבל א לא משאירי פינות של צל בי אד לאד‪ ,‬א לא מכבדי את מה שלא נאמר‪ ,‬א לא נותני מקו לסוד מאו‬
‫לא קורה‪.‬‬
‫החשיפה הפתאומית הורסת תהליכי עדיני שיפה לה העלטה‪ ,‬שיפה לה החיסיו‪.‬‬
‫אד נכנס למקו
לבית קפה‪ ,‬ללובי של מלו וכל העיניי מופנות אליו‪ ,‬רוצות לערטל‪ ,‬לחשו'‪ ,‬דורשות לדעת מה התווית‪,‬‬
‫מי הוא? לא מאפשרות לו קומ‪ %‬של מסתורי פרטי‪ .‬לא מכבדות את פנימיותו באימו‪ %‬אי הידיעה אודותיו כמרווח נשימה ‬
‫בתוכו יכול גלעינו הפנימי לנשו מעט חמצ‪.‬‬
‫פע בנו בנייני‪ ,‬אולמות‪ ,‬בתי‪ ,‬באופ שהיו בה קשתות‪ ,‬מבואות‪ ,‬כוכי‪ ,‬אכסדראות‪ ,‬מסדרונות שלא מובילי לשו‬
‫מקו‪ ,‬חלונות שקועי גדולי הלוטי בוילונות כבדי‪.‬‬
‫סגנו הבנייה העכשווי פותח קירות‪ ,‬שובר מבואות‪ ,‬מפיל מחיצות‪ ,‬מטבח פתוח לסלו‪ ,‬סלו אל מרפסת‪ ,‬מרפסת פותחת‬
‫הכל אלי חו‪ .%‬כל מסדרו צרי‪ #‬להיות תכליתי‪ ,‬מוביל למקו כלשהו‪ ,‬הקירות דקי‪ ,‬הפרטיות נעלמת‪ ,‬הסוד בגלות‪.‬‬
‫עבורנו‪ ,‬בשלהי המאה העשרי‪ ,‬מה שלא גלוי ומה שלא נאמר לא קיי‪ .‬עד שלא חובטי בראשנו בפטיש של עשרה קילו ‬
‫אנחנו מעדיפי להתעל מ הרווח שבי המילי‪ ,‬ממה שלא נאמר‪ ,‬ממסרי לא מילוליי‪ .‬מתעלמי מ העלו שכל אחד‬
‫נושא עמו‪ ,‬מ הדברי שחיי עמוק בפני ואולי רק אחרי הרבה זמ ייצאו החוצה ואולי א' פע לא‪.‬‬
‫מתעלמי‪ ,‬מתכחשי למעמקי‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫חמסו לנו את המסתורי ועל כ נותרו חיינו שטוחי‪ ,‬חד מממדיי‪ ,‬נעדרי וחסרי עוצמה כי העוצמה הפנימית יכולה לבוא‬
‫רק מ העומק האפלולי‪ ,‬מש שואבי אנו כוחות‪.‬‬
‫לקחו מאתנו את הייחוד האישי‪ ,‬הקיי מתחת למעטה הקולקטיבי‪ ,‬הנורמטיבי‪ ,‬המקובל‪ .‬מפחדי אנו להראות את השוני‪,‬‬
‫את האינטימיות האינדווידואלית אותה אנו נושאי כקוד סודי של מרגלי חרש‪ ,‬מחכי לידיד של אמת לחשו' בפניו את‬
‫הסוד של חיינו האמיתיי‪.‬‬
‫והפסיכולוגיה המדופלמת זו הקלינית‪ ,‬לא מנסה לצלול אל נבכי המסתורי של הנפש‪ ,‬נהפו‪ #‬הוא‪ ,‬הפסיכולוגיה לוקחת את‬
‫הייחוד השביר והמעומע הזה‪ ,‬שחי עמוק בפני‪ ,‬וחושפת אותו לאור השור' של החו‪ %‬המקובע והקשה‪ ,‬חושפת אותו‬
‫למודלי נוקשי המגובי במחקרי קפדניי‪ ,‬שהבעיה עימ שה מסוגלי לחקור רק את זה שנות עצמו לכלי בדיקה‬
‫אמפיריי‪ ,‬כ‪ #‬שכל שלא יכול לתת עצמו למידור וקטלוג נותר עלו בפני‪) ,‬כמו מדוזה הנותרת שלמה רק בתו‪ #‬מעמקי‬
‫הי‪ ,‬ובצאתה החוצה היא מתמסמסת ונעלמת(‪.‬‬
‫אחת השאלות היותר מעצבנות מבחינת של מדעי הנפש היא‪" :‬הא זה נחקר באופ מדעי?"‪ .‬התשובה היא כ‪ ,‬א‪ #‬כ‪ #‬ג‬
‫הרגנו שוב את הסוד‪ .‬הסוד מתקיי עדיי‪ ,‬קיו דחוק ודל בחמצ‪ ,‬במעי 'שמורות טבע'‪ ,‬במעי 'מעונות נשי מוכות' ‬
‫בגלויות שונות‪ .‬הוא מתנש נשימות כבדות של מאמ‪ ,%‬נלח בשתי חזיתות‪ :‬חזית אחת היא החזית המופנמת‪ ,‬שבה‬
‫המאבק הוא לגלות כמה שפחות‪ ,‬לסתו כמה שיותר כא מנסי להג ולהציל את הסוד לשמר סביבו את הלילה‪ .‬בחזית‬
‫השניה דווקא מנסה הסוד למשו‪ #‬תשומת לב‪ ,‬לצאת מ הגלות‪ ,‬לקבל לגיטימציה‪ ,‬והוא עושה זאת בעזרת קודי וצפני‪,‬‬
‫כדי שהמבי יבי‪ ,‬ומי שלא שיעבור לסדר היו‪.‬‬
‫זו שפת סתרי אנלוגית‪ ,‬מלאה בצפני שרק מה שחי בתו‪ #‬עצמו מבי‪ ,‬ולפעמי הוא מגלה לנו קטעי‪ .‬בפרוזה יש פחות‬
‫מסתורי‪ ,‬ובמאמר עוד פחות‪ .‬ומה שיכול לחיות בשירה הוא עמוק יותר‪ ,‬מהותי יותר‪ ,‬אמיתי יותר מאשר יכול לחיות‬
‫בכל צורת תקשורת וורבלית אחרת‪ .‬ש‪) ,‬בשירה( ישנ חללי ענקיי‪ ,‬שתיקות‪ ,‬אי בהירויות‪ ,‬אמירה מאוד לא ישירה‪,‬‬
‫לכאורה דבר לא מוביל לדבר‪ .‬כי ש יש כבוד לסוד‪ ,‬הסוד הוא הליבה והרובד הפנימי הנמצא עמוק מתחת ומחו‪ %‬להקשר‬
‫הלוגי של המלי‪.‬‬
‫כ‪ #‬בשירה‪ ,‬ביחסי כותב
קורא‪ ,‬ולא כ‪ #‬הוא אצל בני אד‪ ,‬ביחסי 'אני
אתה'‪ ,‬ש הסוד והמסתורי נמצאי בגלות‬
‫מתמשכת‪ ,‬ההתייחסות האחד אל השני‪ ,‬היא כאל דמויות קרטו‪ ,‬שטוחות‪ ,‬שחו‪ %‬ממה שמוצג אי כלו‪ .‬כל מחזה טוב‪,‬‬
‫וכתיבה טובה‪ ,‬אמורה להציב בסופו של דבר את האד נוכח הבלתי ידוע‪ ,‬הבלתי מוסבר ששולט בדר‪ #‬מסתורית על הגלוי‬
‫והידוע שבחייו‪ .‬מוסבר ולא ידוע שבדר‪ #‬כלל שוכ בתו‪ #‬תוכו‪.‬‬
‫ומה ע הדת? הש קיי הסוד? לא‪ ,‬אי ש סוד כלל‪ ,‬הכל מדוכא תחת הפטיש הכבד של המצוות והדוקטרינות והאילו‪%‬‬
‫להאמי‪ .‬הסוד חייב להיות חלק מ החיי ולא בסמכות האלוהית או הרבנית‪ .‬האמונה היא מכשיר דומיננטי מידי מכדי‬
‫לאפשר לסוד להיות‪ ,‬הסוד צרי‪ #‬את המרווח‪ ,‬את חפש התמרו‪ ,‬את האפשור‪ .‬והאמונה תמיד מוקפת במצוות נוקשות ‬
‫הקוברת את הסוד בארו הקבורה של הדת המחמירה‪ ,‬השליטה והבוסית‪ .‬ג המדע והפסיכולוגיה והרפואה חותרי אל‬
‫התחנה בה מושגת שליטה ואפשר סו' סו' לכוו את החיי ולהיות עליה הבוס‪ .‬סו' סו' האד הוא הנהג‪ .‬אבל לא‬
‫ייסע?‬
‫האמת היא שהנהג האמיתי הוא הסוד השוכ מאחורי הדברי הגלויי‪ ,‬וא לא נתייחס אליו ונזמ אותו‪) ,‬כמו בכישו'(‪,‬‬
‫תישאר מכונית חיינו ללא נהג‪ ,‬תקועה באותו המקו‪.‬‬
‫ומסביב למכונית אנו מקימי תפאורות שלמות סרטי ספרי פסטיבלי שכל כול באו להסיח את הדעת מ הסוד‬
‫הנשכח‪.‬‬
‫וזאת‪ ,‬כי לא השכלנו לחיות חיינו ע אזימוט מתמיד כלפי מה שלא ידוע‪ ,‬כלפי הסוד‪.‬‬
‫"אנחנו מתרוצצי סביב בתהיות והשערות‪,‬‬
‫במעגל גדול‪ ,‬ובאמצע יושב לו הסוד ‬
‫ויודע הכל"‪.‬‬
‫רוברט פרוסט‬
‫"נדמה לי שאי כלל צור לעשות שירי‪.‬‬
‫השירי עושי את עצמ‪.‬‬
‫ואי ה עושי זאת?‬
‫אני לא יודעת‪ .‬זה סוד ה‪.‬‬
‫מרי יל שטקליס‪" ,‬בחלומי"‬
‫‪77‬‬
‫י"ד מישות לישות‬
‫רקע‬
‫מנקודת מבטה של הישות אנשי לא יודעי לתקשר‪ ,‬להידבר‪ .‬למעשה מנקודת מבט זו אופ הדיבור של מנותקי הישות‬
‫הפנימית הוא יותר מעטה פלסתר‪ ,‬של טיוח סביב המהות שאמורה לעבור ב שני בני אד –במקו פינוי הדר‪ ,#‬ליטושה‬
‫והכנתה לקראת מעברה של הישות הפנימית בי שני בני אד‪.‬‬
‫הטיוח הזה הוא מה שקוראי לו דיבורי סת‪ ,‬דיבורי סרק‪ .‬אנשי הפכו לאמני בגלגול מלי נטולי משמעות וכוונה‪ ,‬מלי‬
‫ריקות‪ ,‬שנועדו למלא את נפח השיחה ולהסתיר את עירו הישות המבצב‪ %‬מבעד לקרעי השתיקות‪ .‬דיבור שלא אומר כלו‪,‬‬
‫שלא רק שלא מנסה להגיד כלו‪ ,‬אלא שעצ קיומו בא כדי לבסס את הניכור והבידול בי שני בני אד‪ .‬מדברי כדי לא‬
‫להיפגש‪ .‬ונושאי השיחות מתרחקי ובורחי מ הכא והעכשיו‪ ,‬מ הביניאישי ומ הליבה האישית הפועמת של כל אחד מ‬
‫השניי – כמו מפני דליקה‪ .‬בורחי אל נושאי כביכול אובייקטיביי‪ ,‬נושאי שלא קשורי למצב הישות או מצב הרגשות‬
‫של הדוברי בזמ הנתו‪ ,‬נושאי עליה מביעי דעה )בעד או נגד( או מצטטי עובדות כלשה‪) ,‬מה שהיידגר מכנה‪:‬‬
‫"להפי) את השמועה"(‪.‬‬
‫תופעת השיחה כתפאורה לבימה ריקה מהתרחשות אותנטית של הידברות הולכת ומחמירה ע התבגרותו של אד‪ .‬למשל‬
‫כמעט שלא נמצא בשיחה בי שני אנשי בוגרי את המשפטי‪" :‬אז מה אתה באמת מרגיש עכשיו לגבי מה שאמרתי?" או‪:‬‬
‫"מה קורה אצל‪ #‬בפני כרגע"‪ .‬או‪" :‬מה שאני חש כלפי‪ #‬כרגע הוא"‪.‬‬
‫כ‪ #‬יוצא‪ ,‬שהישות הפנימית יוצאת נבגדת כמעט בכל שיחה ודיבור‪ ,‬דיבור ושיחה בה הדוברי מעמידי פני כאילו היא‬
‫)הישות( לא קיימת‪ .‬עצ ההשתדלות מעניקה תחושה ריאלית כאילו שאנשי באמת מדברי ביניה‪ ,‬אבל זה דומה יותר‬
‫לברזי מפוארי שכאשר מסובבי אות – לא יוצא כלו‪.‬‬
‫השיחה בימינו היא בגדי המל‪ #‬החדשי בהתגלמות‪ ,‬והיכ מי שיקו ויצעק "רגע‪ ,‬מה על מה בכלל אנחנו מדברי עכשיו?‬
‫למה אנו מדברי בכלל? לקראת מה? מה אני רוצה ממ‪ #‬עכשיו? מה אתה ממני"?‬
‫כ‪ #‬קורה‪ ,‬שכאשר בני אד נפגשי האתגר הגדול ביותר עבור אמור להיות לשוחח באמת‪ ,‬והאתגר הזה הופ‪ #‬להיות‬
‫כמעט בלתי אפשרי‪ .‬מוציאי מלי מ הפה‪ ,‬מתנהגי כאילו יש תקשורת מפני אל פני‪ ,‬א‪ #‬זו העמדת פני אחת גדולה‪,‬‬
‫כלו לא קורה‪ .‬הידידות היא מעי נווה מדבר בתו‪ #‬כל זה‪ ,‬א‪ #‬זהו רק חוזה זמני של נוחיות‪ ,‬עד הוא מופר על ידי מאבקי‬
‫כוח ופגיעה באגו‪ .‬אז חוזרי שוב לשוק התקשורת הכללי‪ ,‬בו אי לנפש ולישות הפנימית מקו ונחלה‪.‬‬
‫מבי כל התופעות שליבלוב נעצר במדבר הבינאישי הזה‪ ,‬שתיי ה חשובות במיוחד‪ :‬חו אנושי )אמפטיה בשלב‬
‫התפתחותי מתקד יותר( ופידבק )היכולת להתייחס לזולת ברמת עומק שמעבר למלי עצמ(‪ .‬שתי אלה מאוד חסרות בנו'‬
‫התקשורתי המנוכר והסתמי השורר והשליט‪ ,‬והעדר הוא שמראה שבמקו הזה אי הדברות של אמת בי המשתתפי‬
‫בשיח‪.‬‬
‫אנושיות‬
‫‪“We may have civilized bodies and yet barbarous souls. We are blind‬‬
‫‪to the real sights of this world; deaf to its voice; and dead to its‬‬
‫‪death. And not till we know, that one grief outweighs ten thousand‬‬
‫‪joys will we become what Christianity is striving to make us”.‬‬
‫‪Herman Melville‬‬
‫חמימות בי בני אד היא מרכיב נדיר למדי בנו' התקשורת היומיומי שלנו‪ ,‬למרות שדווקא בה מתגלמת תמצית האנושיות‬
‫והיא אמורה להיות אחד המרכיבי הטבעיי והספונטניי ביותר ביחסינו ע אחרי‪ .‬חו אנושי צרי‪ #‬להיות הבסיס לכל‬
‫מפגש בי בני אד‪ ,‬לאו דווקא בי אנשי הקרובי זה לזה‪.‬‬
‫מה שקורה בדר‪ #‬כלל הוא‪ ,‬שאנו חיי באשליה שהכל מאוד נחמדי זה לזה 'אהל‪ ,‬מה נשמע"‪" ,‬שב‪ ,‬כוס קפה"‪ ,‬אבל‬
‫ברוב המקרי אי מאחורי זה כלו‪ .‬או ליתר דיוק – זהו כיסוי למלחמות אינטרסי‪ .‬בסופו של דבר האינטרסי ה אלה‬
‫המכתיבי את מידת החו המוענקת‪ ,‬כ‪ #‬שלא משנה כמה חו ותמיכה אד יקבל מרעהו – אלה יופסקו מיד א האחר‬
‫ירגיש שהאינטרסי שלו לא באו על סיפוק‪ .‬תאור זה מציג את המפגשי בי בני אד כמחזה אימי‪ ,‬בה החו האנושי‬
‫מותנה ומשמש כתגמול במשא ומת סמוי על אינטרסי אישיי – במקו שיהיה נוכח ברקע כל הזמ‪ ,‬ללא שו תנאי‪.‬‬
‫חונכנו )באופ לא פורמלי כמוב( לראות בזולת לא אד כמונו‪ ,‬שיש לו פחדי וקשיי‪ ,‬אלא יריב למשא ומת‪ ,‬מיקוח‬
‫וממכר‪ .‬אנו חוששי רוב הזמ שמא נצא מ הסחר מכר הזה‪ ,‬שיחסי האנוש התדרדרו אליו‪ ,‬כשתאוותנו לא בידנו ולפיכ‪#‬‬
‫משקיעי בטקטיקות ובטכניקות במקו באד עצמו‪ .‬התשתית האינטרסנטית נחשפת במלואה כאשר יחסי מגיעי‬
‫למשבר‪ .‬אז מתגלי לפתע‪ ,‬מאחורי ה'ביחד' והאחווה של קוד‪ ,‬אינטרסי מנוגדי ורגשות עויני – אלמנטי שהיו ש‬
‫כל הזמ מתחת לפני השטח הדקי של המכנה המשות' שקרס‪.‬‬
‫חו אנושי משמעו‪ ,‬שמי שמוצא עצמו במצב ירוד או מדוכא יוכל לפנות אל אחר ולומר לו בפשטות‪' :‬רע לי'‪ ,‬ושהאחר יהיה‬
‫מסוגל באותו הרגע לעטו' אותו בחו ולהעניק לו תמיכה בלתי מותנית‪ ,‬ללא חישובי רווח והפסד אישיי‪ .‬שכ‪ ,‬כשאתה‬
‫חושב על זה‪ ,‬מה בעצ יש בי בני אד מלבד זה? לא הרבה‪.‬‬
‫חו אנושי הופ‪ #‬למשמעותי במיוחד לא כאשר מדובר ביחסי המושתתי כבר ממילא אל חוזה רגשי כלשהו‪ ,‬כמו בי‬
‫הורי לילדיה או בי בני זוג – אלא דווקא באות מקרי בה האחר הוא 'סת' מישהו‪ ,‬רק אד‪ ,‬זר ונוכרי ככל שיהיה‪.‬‬
‫אנחנו חיי בעול נורא‪ ,‬קר ועוי‪ ,‬שבו לא ממש איכפת לנו מקיומ של אנשי אחרי‪ ,‬קיומו של האחר נתפש בעיננו‬
‫כפחות מוחשי ואמיתי מקיומנו אנו‪ .‬מכא‪ ,‬שאי אנו חשי באמת את כאבו של האחר או את ישנותו ודבר זה מצמיח ביננו‬
‫לבי האחר חומת ניכור אדירה‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫אפשר לטעו‪ ,‬שתופעה זו קיימת רק כל עוד האד אינו מחובר אל עצמו ולכ ממילא אינו יכול להיות מחובר אל זולתו –‬
‫אבל זהו תירו‪ %‬קלוש‪ ,‬שכ חו אנושי חייב להיות בי בני אד כתנאי בסיסי לקיומה של תקשורת‪ ,‬כמו חו הגו'‪ ,‬כמו‬
‫ללכת לשירותי‪ .‬היותי זר או מנוכר לעצמי אינו יכול לתר‪ %‬את עובדת היותי זר ומנוכר לזולתי‪ ,‬לא מפני שיש בכ‪#‬‬
‫התנערות מאחריות אישית‪ ,‬אלא מפני שזהו זיו'‪ .‬איש אינו מנוכר לעצמו במידה כזו שלא יוכל לחוש בדידות‪ ,‬לדעת שכואב‬
‫לו או שרע לו‪ ,‬אבל מאוד נוח להימנע מלהעניק לאחרי מודעות דומה לרגשותיה‪ .‬אי אפשר לבוא ולהגיד‪' :‬טוב אני‬
‫מנותק מעצמי‪ ,‬אני לא מרגיש את עצמי‪ ,‬אי‪ #‬אוכל להרגיש משהו כלפי אחרי?" זה נכו‪ ,‬א‪ #‬ע זאת‪ ,‬האד תמיד רגיש‬
‫וער יותר לכאביו הוא‪ ,‬משתוקק לקבל חו ותובע תמיכה – וע זאת חסר רגישות ומנוכר לצור‪ #‬של אחרי באותו חו‪,‬‬
‫באותה רכות תומכת‪ ,‬מבט ח‪ .‬מזעזע לראות שלפעמי כל מה שהב
אד צרי‪) #‬ממש משווע אליו( זו רק מילה טובה‪,‬‬
‫שאנשי פשוט לא מסוגלי לתת לו אותה‪ .‬אנושיות היא אחת המהויות החשובות ביותר שחסרונה עושה את החיי‬
‫לגיהנו‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬אחות בבית חולי לדוגמה אינה אלא לא כלו א אי היא מסוגלת להעניק חו אנושי קצת רכות‪ ,‬חיו‪ ,#‬מלה‬
‫טובה‪ ,‬מבט מעודד‪ .‬קשה לתאר מה זה עושה לאד המרותק למיטתו כשהוא פוגש את אותו חו אנושי מ האחות‪ ,‬כאילו‬
‫בא אליו באותו הרגע מלא‪ #‬וחיבק אותו‪ .‬באותו רגע עשוי אותו אד להיווכח‪ ,‬אולי לראשונה בחייו‪ ,‬בתרומתו שלו להעדרה‬
‫של האנושיות‪ .‬הדבר מכה באד כסטירת לחי מצלצלת‪ ,‬כאשר הוא נוכח שבזמ שהוא עצמו חי כל הזמ מתו‪ #‬תובענות‬
‫גדולה לקבל את חלקו בחו ובתמיכה‪ ,‬באהבה ובאכפתיות – הרי שאי הוא כלל ח ואכפתי כלפי אחרי‪.‬‬
‫אנושיות אינה תכונה רגשית ואי בינה ובי רגשות ורגשנות ולא כלו‪ .‬זו הישות שמעניקה את החו האנושי‪ ,‬לא הרגשות‪.‬‬
‫הרגשות מגויסי למלחמת האינטרסי‪ ,‬לסיפוק חיי הרגש של בעליה‪ .‬הרגשות יכולי מקסימו לחקות את החו‬
‫האנושי שמקרינה הישות הפנימית‪ ,‬אבל לא ליצור אותו‪.‬‬
‫במקומות בה קיימת תשתית של הסתייגות או עוינות או חשדנות‪ ,‬קיימי ג מסכות ומנהגי חברתיי של נימוס או של‬
‫סחבקיות‪ ,‬שמטרת לכסות על האמת‪ .‬אנשי נפגשי‪ ,‬מחייכי אחד לשני‪ ,‬אומרי שלו‪ ,‬מה שלומ‪ ,#‬טוב לראות אות‪#‬‬
‫וכו'‪ ,‬נזהרי לא לדרו‪ #‬על יבלות וצפי על פני השטח של היחסי ביניה כקצ' על פני גלי הביוב‪ .‬א לפתע ישבור ישהו‬
‫את הכלי ויכריז‪' :‬שמע אני מדופרס כבר חודשי' הוא יתקל בתגובת הל ובשתיקת מבוכה נוראה‪ ,‬אנשי פשוט לא‬
‫ידעו כיצד להגיב על השמטה פתאומית זו של המסכה‪ .‬אולי מוטב לסרב מראש לקחת חלק במשחקי האלה‪ ,‬בה הכל‬
‫עוסקי בהפגנת חו לכאורה‪ ,‬באימו‪ %‬הבעות פני מלאות חיבה סינתטית – התנהגות העלולה להפו‪ #‬להרגל נוח‪.‬‬
‫מה שפסיכותרפיסטי‪ ,‬עובדי סוציאליי‪ ,‬רופאי‪ ,‬אחיות או מרפאי הוליסטיי למיניה באמת יכולי לעשות ביחס‬
‫לסבל ולכאב של אנשי אחרי זה רק לתת תשומת לב‪ ,‬חו ואמפטיה‪ .‬א התרפיסט לא מצליח לחוש זאת וא אי‬
‫הוא מצליח להקרי את זה למטופל או לפציינט –שלו‪ ,‬אי הוא ממלא בעצ את תפקידו ותהא מומחיותו המקצועית אשר‬
‫תהא‪ .‬אי מדובר כא בעבודה שהיא טכנית במהותה‪ ,‬אלא בעיסוק שתמצית קיומו מבוססת על עזרה או שירות לזולת –‬
‫משמע על הקרנה של איכפתיות‪ ,‬חו ותמיכה‪.‬‬
‫לא רק בתרפיה קיי ויתור תמוה על החו האנושי‪ ,‬ג בדר‪ #‬הדתית מוותרי על החו האנושי‪ ,‬בנימוק של התנתקות‬
‫הכרחית‪ ,‬כביכול‪ ,‬מ הגשמי‪ ,‬הרגשי והיצרי‪ .‬כאשר הינתקות כזו 'מצליחה' האד מנתק למעשה את הקשר האפשרי שלו‬
‫ע ישותו וע ישות של הסובבי אותו‪ .‬מבחינה זו אנשי דת ורוחניות לא מעטי‪ ,‬ה 'שופכי את התינוק יחד ע המי' –‬
‫עלולי להפו‪ #‬לבני אד מאוד לא אנושיי‪ ,‬כאלה שעיקרו מתוכ את הגלעי האנושי‪ ,‬התנתקו מיצריה ומרגשות‬
‫אנושיי בסיסיי והתעטפו במשיחיות פונדמנטליסטית מתלהמת‪ .‬אמנ הדתות הגדולות מטיפות לצדקה ולגמילות‬
‫חסדי אבל מצוות אלה כשמ כ ה‪ :‬מעשי שאד מצווה לעשות‪ ,‬אקט חיצוני עקר שאינו נובע מבפני‪ ,‬הבא לפצות‬
‫על העדר של חו אנושי אמיתי ושל רגשות אמפטיי ע הזולת‪ .‬ג בקבוצות העיד החדש‪ ,‬המנופפות באהבת הכל ללא‬
‫תנאי אי זה החו האנושי עליו אני מדבר‪ ,‬אלא התיימרות המאמצת לעצמה פוזה הוליוודית‪ ,‬שמרכז הכובד שלה הוא‬
‫סוגסטיבי ובעיקרו אוטו
סוגסטיבי‪.‬‬
‫המוזר הוא שכאשר מדובר על מטרה גדולה ונשגבת כגו‪ :‬דת‪ ,‬אידיאולוגיה פוליטית‪ ,‬הגנת המולדת וכיוצא באלה אחד‬
‫הדברי הראשוני שאנשי ממהרי להקריב זו האנושיות שלה‪ .‬הדבר הראשו שאנשי זורקי ככלי אי חפ‪%‬‬
‫בתחילתה של דר‪ ,#‬בי א מדובר בטיפוס בשלבי הקריירה או בשלבי הדת או הרוחניות זה את החו האנושי כלפי הזולת‪.‬‬
‫כאילו חששו שזה רק יקרקע אות‪ ,‬ימנע מבעד להמריא‪ ,‬כאילו הניחו שא ירשו לעצמ להיות רגישי ואינטימיי ע‬
‫קיומו של הזולת – לא יוכלו להתקד‪ .‬הדוגמה הכי מפלצתית‪ ,‬יוצאת דופ וקיצונית – היא הנאציז‪ .‬הגרמני כל כ‪#‬‬
‫נסחפו בחיבוקה של תורת הגזע ומטרותיה הנאצלות בעיניה‪ ,‬שנאטמו מלראות כיצד ויתרו כמעט ללא מחאה על כל שריד‬
‫של תחושת אנושיות‪ .‬אני חושב שזו התופעה הנוראה והאיומה ביותר של החיי שלנו‪ ,‬כמעט נוראה כמו המוות
עובדת‬
‫חוסר אנושיותנו‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬א נבח בכנות וללא פשרות את כל הקשרי שלנו‪ :‬ע האישה‪ ,‬ע הבעל‪ ,‬ע ההורי‪ ,‬ע הילדי – נמצא‬
‫שאי ש חו אנושי טבעי‪ ,‬אלא תשתית של אינטרסי המעוגני בצרכי רגשיי‪ .‬משמעות הדבר היא‪ ,‬שהאינסטינקט‬
‫הבסיסי שלנו‪ ,‬זה שמעוג בישות והמוביל בהכרח להקרנה מיידית של חו אנושי לכל אד הזקוק לכ‪ ,#‬אבד לנו או נמצא‬
‫בתרדמת עמוקה‪.‬‬
‫אנושיות זה דבר מאד ר‪ ,#‬מאד עדי‪ ,‬מאד אינטימי וזה יכול להיות קיי בי אד לאד רק בחדרי חדרי של חדרי‬
‫החדרי‪ ,‬זה הול‪ #‬לאיבוד בפורומי גדולי‪ .‬כל מה שנביאי הרוחניות למיניה עושי בכנסיה מאמיניה זה להפצי‪ %‬את‬
‫קהליה במילי גדולות‪ ,‬כוונות אדירות‪ ,‬כוחות אדירי‪ .‬אבל החו האנושי‪ ,‬הוא זעיר וקט וחלש‪ .‬הוא רק יכול להיות‬
‫בלחש‪ ,‬בשקט‪ ,‬באינטימיות‪ ,‬בי אחד לאחד בשקט‪ .‬כ‪ #‬שבמקו שנביאי הרוחניות יעמדו על הבמה ויאמרו 'מכרת את‬
‫הבכורה של החו האנושי בנזיד העדשי של ההצלחה חומרית או ההתקדמות הרוחנית'‪ ,‬ה מנסי למכור מסרי ענקיי‬
‫ובומבסטיי‪ ,‬שג א יש בה הרבה אמת‪) ,‬ואכ יש בה( עדיי הקטע השביר שבי נשמה לנשמה הול‪ #‬ש לאיבוד‪.‬‬
‫כשאוהבי כל כ‪ #‬הרבה אנשי בגדול‪ ,‬בחיבוק וע כל הלב קשה לשדר רו‪ #‬אנושי במבט חטו'‪.‬‬
‫מעניי שאנושיות זה דבר כל כ‪ #‬בסיסי ואינטימי לכולנו וע זאת כל כ‪ #‬נדיר בחיי היו
יו‪ .‬אנשי איבדו את היכולת‬
‫להיות זה ע זה באינטימיות ובקשר‪ .‬התרחקנו זה מזה כל כ‪ #‬עד שמצב של 'אני
אתה אינטימי' שבובר מדבר עליו הופ‪#‬‬
‫לאוטופיה ו'אני
הוא' מנוכר נעשה שגרת חיינו‪ .‬האנושיות לא אמורה להיות ממומשת כל הזמ‪ .‬היא צריכה להיות אי ש‬
‫ברקע‪ ,‬כל הזמ ממתינה לרגע שמישהו יהיה זקוק לה באמת‪ .‬היא אמורה להיות ש כמו אג צלול ולא כנשיקות על לחי‪,‬‬
‫טפיחות על שכ ולחיצות היד והקודי של אהבה נוסח העיד החדש‪ .‬האנושיות היא מופנמת יותר‪ ,‬נשית בטבעה‪ .‬היא‬
‫‪79‬‬
‫אינה מכריזה על עצמה ואינה מבקשת לה תארי ומחלצות – אבל היא ש כשצרי‪ #‬אותה‪ .‬המרחק בי חוסר אנושיות‬
‫ונאציז הוא מאד קרוב‪ ,‬המרחק בי חוסר אנושיות ובי התעללות בחלשי הוא מאוד קרוב‪ ,‬המרחק בי העדר אנושיות‬
‫ודיכוי מיעוטי הוא מאד קרוב זה טבוע בכולנו‪ .‬ת לאד שהתרחק מאנושיותו אידיאולוגיה ות לו אקדח ומדי – והופ‪,‬‬
‫הוא ש‪.‬‬
‫חשוב לציי שאני לא מדבר על לאהוב אנשי אחרי‪ .‬זה אקסטרה‪ ,‬זה לא העניי בכלל‪ ,‬כי לאהוב את האחר זה אקט‬
‫מוחצ‪ ,‬אגואיסטי‪ .‬זה כמו ההבדל בי צחוק לבי חיו‪ .#‬צחוק הוא סוח'‪ ,‬מטלטל‪ ,‬גדול‪ ,‬מוחצ – חיו‪ #‬זה משהו העולה‬
‫במפני וקור החוצה‪ .‬חיו‪ #‬זה כמו אנושיות‪ ,‬צחוק זה כמו טפיחת שכ או לחיצת יד‪ .‬אנושיות מוקרנת מאד לאד באשר‬
‫הוא אד‪ ,‬כלפי זרי לא פחות מאשר כלפי מקורבי‪.‬‬
‫אנושיות זה הטווח המחבר‪ ,‬זה החו הבסיסי שדרכו הישות זורמת החוצה ומתחברת לאחר‪ .‬כלומר הישות יכולה להתחבר‬
‫רק דר‪ #‬אנושיות‪ ,‬רק דר‪ #‬חו‪ ,‬רק דר‪ #‬אכפתיות‪.‬‬
‫האנושיות היא 'תוצר הלווי' הטבעי של הישות‪ ,‬הבאה לביטוי כחו אנושי כלפי הזולת‪ .‬ואכ‪ ,‬כאשר הישות הפנימית אינה‬
‫נגישה לנו קל מאוד להגיד‪ :‬נתחבר לישות ונהיה אנושיי‪ ,‬אבל זה לא ככה‪ ,‬הנקודה היא שאנחנו חיי בשלו ע העובדה‬
‫שאי אנושיות בעול ואי לזה כפרה‪ .‬אנשי סובלי וחולי וה הולכי ונמקי מבלי שיש מי שחש כלפיה אכפתיות‬
‫אמיתית‪ ,‬מוקפי באנשי שלא מצליחי לתת חו אנושי בסיסי‪ ,‬כי ה איבדו את היכולת לתת את זה‪ .‬וחו אנושי זה‬
‫הדבר היחיד שאפשר לתת בהרבה מצבי‪ .‬ועל מה מדובר? מדובר על זה שכשאתה סובל אני מרגיש קצת מהסבל של‪,#‬‬
‫אתה הול‪ #‬למות? משהו בי הול‪ #‬למות ג כ‪ .‬אתה בוכה? אני בוכה את‪ ,#‬בזה מדובר‪ .‬וא ב אד סובל וכואב ולא קורה‬
‫ל‪ #‬כלו לידו‪ ,‬הפכת לקרנ'‪ ,‬הפכת למפלצת ומכרת את הנפש של‪.#‬‬
‫אנחנו חיי בעול אגוצנטרי‪ ,‬שבו רוב הקשרי‪ ,‬רוב המפגשי בי אנשי ה אגוצנטריי אינטרסנטיי‪ ,‬בשעה שכל מה‬
‫שצרי‪ #‬זה לחוש איזה שהוא רגש אמיתי לגבי הקיו האבוד של כל אחד מאתנו‪ ,‬לגבי הסבל והמכאוב האינטימי של כל אחד‬
‫מאתנו זה הכל‪ ,‬רק זה וזה מספיק‪ .‬ב
אד יכול לעבור חיי שלמי ולא לדעת בכלל שהוא לא היה אנושי‪ ,‬כי זה לא קיי‬
‫בלקסיקו שלנו‪ ,‬למרות שזה מצר‪ #‬כל כ‪ #‬בסיסי‪ .‬היו זה ז ניכחד‪ ,‬זה ז שהל‪ #‬לאיבוד‪ ,‬זה הפ‪ #‬לאיזה שהוא עב"‪ ,‬אנחנו‬
‫איבדנו את היכולת לעשות את זה‪ .‬דברי שה אלמנטריי מה שכלב יכול לעשות‪ ,‬אנחנו שכחנו‪ .‬לכלב יש אנושיות‬
‫ואמפתיה בשביל כל בני האד‪ .‬אפשר לראות את זה בעיניי שלו‪.‬‬
‫כל המערכת החברתית שלנו בנויה כ‪ #‬שלא נצטר‪ #‬לחוש אנושיות אחד כלפי השני‪ .‬כל מערכת החינו‪ ,#‬כל הבירוקרטיה‪ ,‬כל‬
‫הרפואה והתרופות‪ ,‬זה הכל תחליפי לאנושיות‪ .‬זה הכל מערכות שבה האנושיות לא אמורה לבוא לידי ביטוי; שעות‬
‫הקבלה ה ‪ ,...‬פקסי‪ ,‬מכתבי בדואר‪ ,‬טלפוני‪ ,‬אינטרנט‪ ,‬הכל בעצ נועד להנציח את הניכור בי בני האד עד שבעוד‬
‫כמה שני אנחנו ממש לא נדע אי‪ #‬להיות בני אד אחד ע השני‪ .‬זה יהפו‪ #‬לדבר הקשה ביותר לעשותו‪.‬‬
‫בית מלו למשל‪ ,‬הוא תחלי' של אירוח שבי אד לאד‪ ,‬ומדוע שיווצר תחלי'? כי להתארח באופ אישי זה לא נוח‪ ,‬כי‬
‫כשאתה מתארח אצל ב אד יש את הפלישה הטריטוריאלית ויש את המתח של ניגוד אינטרסי‪ ,‬והתנגשויות של אגו ‬
‫ולא רק שאי אנושיות‪ ,‬יש עגמת נפש‪ .‬אז בתי מלו באיזה שהוא מקו זה תחלי' לאירוח אנושי כמו שתוכניות אירוח‬
‫בטלוויזיה או צ'אטי באינטרנט ה תחלי' לתקשורת אמיתית‪.‬‬
‫אי תחלי' ולעול לא יהיה תחלי' למפגש הבלתי אמצעי בי אכפתיות של אד אחד לבדידות או לצער של אד אחר‪ .‬כל‬
‫עוד ב אד לא מסוגל להבהב בתגובה למצוקות הישות של השני‪ ,‬שו דבר לא שווה! ובאיזה שהוא מקו במהל‪ #‬החיי‬
‫רובנו מקריבי את זה וזה נורא‪.‬‬
‫אנחנו חיי בעול‪ ,‬שבו בכל רגע נתו המרחק בי מה שקורה ובי רצח ואונס והתעללות הוא לא גדול‪ .‬כלומר העובדה‬
‫שהדברי האלה לא קורי כמעט כל הזמ זה פלא‪ ,‬לאור העובדה שיש כזה חוסר באנושיות‪ .‬כאשר חושבי על‬
‫ההתייחסות והטיפולי שמוענקי לאנשי מפגרי למשל‪ ,‬אז אפשר להקל קצת על הסבל שלה ואולי אפילו הרבה‪ ,‬אול‬
‫מה ע כל שאר המי האנושי? שהוא לא מפגר ושיש לו רמת אומללות אדירה וא' אחד לא קשוב לזה? יש פה הסחת דעת על‬
‫ידי כל העניי של עבודה סוציאלית‪ ,‬בכל העניי של לעזור לנכי ומפגרי וזה לא שלא צרי‪ #‬לעזור לה‪ ,‬אבל הנקודה היא‬
‫שה הופכי לעלי תאנה‪' ,‬הנה אנחנו עוזרי' בשעה שבעקיפי זה מעניק לגיטימציה לעובדה שכל אלה שאינ מוכרי‬
‫רשמית כפגועי גופנית או רגשית – חווי רעב מתמש‪ #‬לחו אנושי‪.‬‬
‫לחברה יש עניי רב בקיומ של עזרות סוציאליות למיניה‪ ,‬המהוות את עלי התאנה על ערוות חוסר האנושיות של החברה‪.‬‬
‫גורמי העזרה הממוסדי האלה מנקזי את החו האנושי הרשמי של החברה אל הנזקקי המוכרי על ידה ובכ‪ #‬פוטרי‬
‫כביכול את החברה מלטפל בבעיה המרכזית‪ :‬חוסר אנושיות כרוני‪.‬‬
‫אנשי רוצי אהבה‪ ,‬רוצי‪ ,‬כוח‪ ,‬שואפי להצלחה‪ ,‬לשליטה בחייה‪ ,‬לאושר בשעה שאינ יודעי פשוט‪ ,‬כיצד להיות‬
‫בני אד‪.‬‬
‫"תקופת האבירות חלפה‪ ,‬הגיעה עת האנושיות"‪.‬‬
‫צ'ארלס סמר‬
‫"האנושיות היא בת האלוהי"‬
‫תיאודור פארקר‬
‫"החטא הגדול כלפי היצורי הוא לא לשנוא אות אלא להיות אדיש כלפיה‪ .‬זוהי תמצית חוסר האנושיות"‪.‬‬
‫ג'ורג' ברנארד שאו‬
‫"הדבר המתועב ביותר מכל האימפולסי האנושיי‪ ,‬הוא הצור להשתמש באד אחר לצרכי האישיי של‪ ,‬כתוצאה‬
‫מכוח שיש ל על אותו האד‪ .‬דבר זה רק במעט יותר מעוד מקניבליז"‬
‫ארי פרו‬
‫‪“While still in Chicago, Laing was invited by some doctors to examine a young girl‬‬
‫‪diagnosed as schizophrenic. The girl was locked into a padded cell in a special hospital, and‬‬
‫‪80‬‬
‫‪sat there naked. She usually spent the whole day rocking to and fro. The doctors asked‬‬
‫‪Laing for his opinion. What would he do about her? Unexpectedly, Laing stripped off naked himself and‬‬
‫‪entered her cell. There he sat with her, rocking in time to her rythm. After about twenty minutes she started‬‬
‫‪speaking, something she had not done for several months. The doctors were amazed. 'Did it never occur to you‬‬
‫‪to do that?' Laing commented to them later, with feigned innocence”.‬‬
‫‪John Clay's R:.D. Laing: A Divided Self, pp. 170-171‬‬
‫משוב‬
‫אחד הדברי העיקריי והמוחמצי ביותר בתקשורת בי בני אד הוא הפידבק‪ ,‬המשוב‪ .‬משוב מוגדר כ"החזר תכני לדברי‬
‫הדובר"‪ ,‬אבל הגדרה יבשה זו לא ממצה את המרכזיות ואת החשיבות הרבה שיש למשוב בתקשורת‪ .‬העדר משוב הוא‬
‫סימפטו לחוליי התקשורת האנושית בימינו‪.‬‬
‫דוגמא למשוב טוב‪ ,‬משוב קלאסי – היא הדר‪ #‬בה מגיב הכלב לבעליו‪ .‬הוא ממוגנט אליו‪ ,‬קשוב לכל הגה וזיע שלו‪ ,‬קולט‬
‫אותו ומגיב מיד לכל ניואנס שלו‪ .‬ג זוג אוהבי מהדהדי זה את זו כגו' גיטרה הרוטט את הצלילי שמקיש עליו‬
‫המנג‪ .‬להעניק משוב משמעו להגיב אל האחר‪ ,‬לאותת לו‪ ,‬לחיות את החיבור שבי שתי הישויות ולאשר זאת כלפי האחר‪.‬‬
‫להיות ע האחר באמת משמעו‪ ,‬שלא להיות מסוגל לחדול מלאותת את החיבור הזה בי שתי הישויות‪.‬‬
‫תרבות זו שלנו עדיי לא בשלה לדרגה זו של להיות ע האחר‪ ,‬היא עדיי שבויה בחיתולי האגו‪ ,‬בהמלכת האינטרס הצר על‬
‫פני מרחבי ההוויה שמחו‪ %‬ל'עצמי' הצר הזה‪ .‬לתת משוב הוא לדעת אפוא ה'עצמי' מתחיל ואפוא הוא נגמר‪ .‬זהו אחד‬
‫ההבדלי הבולטי בי תינוק כרונולוגי לבי בוגר כרונולוגי‪ ,‬באותה המידה זה ג ההבדל בי הבוגר בנפשו ובי האינפנטיל‬
‫בנפשו ובי הבוגר ברוחו והאינפנטיל ברוחו‪ .‬לאינפטילי אי עול שמחו‪ %‬לה‪ ,‬רק האגו המשתרע מפה ועד הודעה חדשה‪.‬‬
‫כשהאד גילה‪ ,‬בעקבות מהפכת קופרניקוס‪ ,‬שלא אנו מרכז העול וכי כדור האר‪ %‬הוא קט ומוגבל
זו הייתה טראומה‬
‫אדירה‪ ,‬שעד היו איננו יודעי כיצד לאכול אותה‪ .‬לא הבשלנו לתוכה‪ ,‬היא נחתה עלינו מבחו‪.%‬‬
‫לדעת היכ אתה מתחיל והיכ אתה נגמר‪ ,‬אומר שני דברי‪ :‬ראשית‪ ,‬שאתה יודע שאתה קיי ושנית שאתה ג יודע שג‬
‫אחרי קיימי‪ ,‬יצאת מערפילי השינה של האגו ונולדת לעול‪ .‬משוב הנו עדות להכרה הזו‪ ,‬שדברי קיימי מעבר לתועלת‬
‫שיש לה עבורנו‪ ,‬מעבר להנאה או לכאב שה מסיבי לנו‪ .‬לדעת שהדברי ישנ וה לא רק רוחות רפאי או פנטסיות של‬
‫אגו לא מפותח והוזה תענוגות ופחדי בהקי‪ .%‬העדר משוב הוא סימפטו להעדר חיבור אל הישות של הדברי‪ ,‬אל הישות‬
‫להוויה הפנימית שלנו להוויה של אלה הקיימי מחוצה לנו‪ .‬כי להיות קיי זה להיות מחובר‪ ,‬ולהיות מחובר זה להגיב כלפי‬
‫זה שאתה מחובר אליו‪.‬‬
‫החיבור‪ ,‬כל חיבור‪ ,‬מתחיל קוד כל בחיבור האד לעצמו‪ .‬א אי אתה מחובר לעצמ‪ ,#‬כלומר מכיר בכ‪ #‬שאתה מתחיל‬
‫אפוא שהוא ונגמר אפוא שהוא )ושלא כל העול מלא באגו של‪ ,(#‬אי אתה יכול להתחבר לקיו של אחרי‪ .‬אד שלא‬
‫מחובר לעצמו הוא כמכונית שחסר בה שמ או דלק או מי‪ ,‬אבל שו נורה לא מתריעה על כ‪ #‬והנהג לא מקבל שו איתות‬
‫לכ‪ .#‬אד המודע לעצמו‪ ,‬דהיינו הנמצא בקשר ע הישות הפנימית שלו‪ ,‬מקבל כל הזמ פידבקי ממה שקורה לו בפני‪.‬‬
‫הוא ג נות פידבקי לאנשי אחרי‪ ,‬למה שחי אצל בפני‪ .‬בלי מודעות עצמית ופנימית
אתה כמעט לא קיי מכיוו‬
‫שיש הבדל תהומי בי להיות ובי לדעת שאתה ישנו‪.‬‬
‫הער‪ #‬של יצירה ספרותית אינו טמו בכשרו של הסופר אלא שואב את קיומו מ המשוב לו זוכה היצירה בקרב הקוראי‪.‬‬
‫אולי נית יהיה להבי זאת יותר לעומק על ידי התבוננות במשובי בטבע שסביבנו‪ ,‬במערכת היחסי בי השמש‪ ,‬הירח‬
‫וכדור האר‪ .%‬הירח מעניק משוב לכדור האר‪ ,%‬האר‪ %‬נותנת משוב לשמש והשמש היא כדור של אש השולח אנרגיה לחלל‪.‬‬
‫השמש נמצאת במצב של מעל
למשוב‪ ,‬משדרת כל הזמ לכול‪ .‬כל עוד האנרגיה היא בחלל היא לא מורגשת ולכ החלל‬
‫שחור‪ ,‬ברגע שהאנרגיה פוגעת בכדור האר‪ %‬או בירח היא מתממשת והופכת לאור‪ .‬הגופי סופגי ובולעי חלק מ האנרגיה‬
‫שבאה ומ השמש ומחזירי את חלקה‪ ,‬וזהו האור שה מקריני‪ .‬האור שאנו רואי אינו "אור מקורי"‪ ,‬אלא אור חוזר‪,‬‬
‫תוצר של חיכו‪ #‬קרינת השמש בכדור האר‪ %‬והירח‪ .‬באופ דומה אפשר לומר שאי אנו רואי את הדברי במקור‪ ,‬אלא‬
‫רק את המשוב עליה‪ ,‬לכ א אי משוב בי בני אד‪ ,‬אי ביניה ולא כלו‪) .‬בהקשר זה‪ ,‬ראה אצל אוספנסקי‪" ,‬בחיפוש‬
‫אחר המופלא" את הקטע על "קר הבריאה"
עמ' ‪ .181
184‬עמ' ‪.(311
312‬‬
‫האד הוא יצור חברתי‪ ,‬הוא זקוק לחברה וזקוק לאישור‪ .‬אנחנו זקוקי למשוב מאחרי בדמות אישור והכרה חברתיי‪.‬‬
‫הפידבק הכרחי לקיומנו‪ ,‬וא לא קיבלנו פידבק עלינו לדרוש אותו‪.‬‬
‫באופ דומה המשוב חיוני ג בתקשורת הבינאישית‪ .‬כאשר אנשי משוחחי ביניה מתקיימת ביניה חלוקת תפקידי –‬
‫פורמלית )מרצה וקהלו( או בלתי פורמלית )שיחת רעי( של דובר ומקשיב‪ ,‬משדר וקולט‪ .‬המשדר הוא זה שתור הדיבור‬
‫נמצא אצלו בכל זמ נתו‪ .‬הוא מעביר משהו‪ :‬מידע‪ ,‬רעיונות‪ ,‬רגשות‪.‬‬
‫הקולט‪ ,‬באמצעות המשוב‪ ,‬מאפשר לדובר לעמוד על האופ בו הוא נקלט ובכ‪ #‬להביא את עצמו לרמה גבוהה יותר של דיוק‪,‬‬
‫בהירות ועומק‪ .‬קיימת הנחה מוטעית‪ ,‬העומדת בבסיס ההימנעות ממשוב‪ ,‬האומרת שבדר‪ #‬כלל בני אד מביני זה את זה‬
‫ושהמקשיב קולט בדיוק את מה שהדובר התכוו לו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הפילוסופיה של המשוב גורסת‪ ,‬שבני האד מנותקי‬
‫ונבדלי זה מזה וכדי שתיווצר תקשורת צרי‪ #‬כל הזמ לעבוד קשה ולתרג‪ ,‬משפה לשפה‪ ,‬מישות לישות‪ ,‬מבועה לבועה‪ .‬כ‪,#‬‬
‫שהענקת משוב אינה אקסטרה‪ ,‬או תוספת חשובה‪ ,‬היא היא התקשורת‪ .‬העובדה שהאחד מדבר והשני מקשיב ושותק‪,‬‬
‫אינה מעידה על קיומה של תקשורת‪ ,‬נהפו‪ #‬הוא‪ :‬בהעדר מעורבות חזקה של הקולט‪ ,‬זהו מרש בדוק לאנטי תקשורת‪.‬‬
‫להימנעות ממשוב יש משמעות שלילית של הסתייגות או שלילת הדובר בשיחה‪ .‬מניעת משוב או משוב לא מספק עלולי‬
‫להביא לקריסת תהלי‪ #‬התקשורת כולו‪ ,‬על ידי ניוו הדינמיקה הפנימית‪.‬‬
‫כשאי משוב‪ ,‬כל שנותר הוא החלפת תורי הדיבור‪ ,‬או מה שיותר מצוי‪ :‬מאבק קר ואלי על זכות הדבור‪ ,‬שביתת נשק‬
‫מנומסת‪ ,‬כשנשק מאבק הכוחות טמו כל הזמ מתחת לפני השטח של הדבור‪ .‬המשוב הוא תפקידו של הסביל בתקשורת‪ ,‬מי‬
‫שנמצא‪ ,‬ברגע נתו‪ ,‬בתפקיד הקולט‪ .‬המשוב הוא מעי שירות‪ ,‬המאפשר לדובר להתמקד‪ ,‬להעמיק ולהבהיר את עצמו –‬
‫באמצעות המודעות והשיקו' של הקולט‪ .‬במילי אחרות‪ ,‬הקולט כביכול משאיל לדובר את התודעה והרגישות שלו‪ ,‬דרכ‬
‫‪81‬‬
‫יוכל המשדר לבוא לכדי ביטוי‪ ,‬לקבל נוכחות אחרת מלבד הנוכחות של 'רוח הרפאי' של הוויתו הפנימית‪ .‬מכא שהקולט‬
‫הוא מעי רח‪ ,‬דרכה יכול העובר הנפשי של המשדר – להיוולד‪ .‬ללא משוב מ הקולט – דברי המשדר ה כזרעי ללא‬
‫ביצית‪ ,‬השחתה של כוח חיי פוטנציאלי – לריק‪ .‬הענקת המשוב היא חריגה של הקולט מ האגו שלו עצמו ושידור של רצו‬
‫בהצלחתו של הדובר בהוצאת מה שחי בתוכו – לפועל‪ .‬למעשה‪ ,‬הדובר לא יכול לתקשר‪ ,‬הוא יכול רק להעביר מידע‪ .‬מי שכ‬
‫יכול לחרוג מעצמו ולהתחבר לזולת – זה הקולט‪ ,‬וזאת על ידי התייחסות לתוכ דבריו של המשדר ולדר‪ #‬בה נקלטי‬
‫הדברי על ידי הקולט‪.‬‬
‫האויב הגדול ביותר של נתינת משוב הוא מאבק כוח‪ ,‬כי כדי לתת משוב הקולט צרי‪ #‬לרצות בכל מאודו בהצלחתו של‬
‫הדובר – במימוש כוונתו הפנימית‪ .‬א‪ #‬כשאי משוב‪ ,‬בדר‪ #‬כלל הקולט יושב בתו‪ #‬עצמו ועסוק יותר בביצור של אינטרסי‬
‫פנימיי ובאי‪ #‬להביא אות לפועל מבלי שהזולת יפריע‪ .‬כלומר‪ ,‬קולט שאינו מעניק משוב איננו‪ ,‬כפי שהיה רוצה להעיד על‬
‫עצמו‪ ,‬נייטרלי‪ .‬מניעת משוב מ הדובר הופכת אותו מייד לבעל אינטרס אישי מנוגד לדובר‪ .‬בכלל‪ ,‬בתקשורת אי נייטרליות‪,‬‬
‫או שאתה בעד או שאתה נגד‪ ,‬וא אינ‪ #‬נות משוב‪ ,‬אתה ככל הנראה נגד‪.‬‬
‫בדר‪ #‬כלל אי נתינת משוב בתקשורת היא סימ ברור לפסיביות אגרסיבית‪ ,‬כלומר מאחורי הפסיביות של אי נתינת משוב‬
‫מצד הקולט מסתתרת בדר‪ #‬כלל אגרסיביות כלפי הדובר‪ ,‬או כלפי עצמו‪.‬‬
‫כשהקולט נות משוב – הוא בעצ גור לדובר להתממש‪ ,‬הוא מוכיח לו שהוא קיי‪ ,‬שלחייו הפנימיי יש מימוש וזו‬
‫המתנה הגדולה ביותר שאד אחד יכול העניק לרעהו‪.‬‬
‫המשוב הכרחי ג במישור הקיומי‪.‬‬
‫האד קיי בכדי לעשות משהו ע החיי שלו‪ ,‬משהו עליו יוכל לקבל משוב‪ ,‬שכ הכלל הקיומי אומר‪ ,‬שא משהו לא‬
‫מקבל אישור סימ שהוא לא קיי‪ .‬מאוד קשה לתפוס זאת אבל עלינו להבי שאנחנו רק פוטנציאל‪ ,‬אנחנו חייבי לקבל‬
‫אישור לקיומנו‪ ,‬הוא לא מוב מאליו‪ .‬בדיוק כפי שריבה תהיה ריבה רק כאשר אד יטע ממנה ויאמר שזוהי ריבה טובה‪,‬‬
‫זהו האישור‪ ,‬רק ברגע זה הופכת הריבה לריבה לגבי היצר‪ .‬מעוני לציי כא‪ ,‬כי המילה אושר באה מאישור‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫היכולת שלנו להיות מאושרי תלויה הדוקות בקבלת אישור ממישהו על משהו שקיי בנו‪.‬‬
‫התפישה הזו ממש לא מתאימה למוסריות הבורגנית )הצבועה( המקובלת היו‪ ,‬אבל זוהי התפישה הנכונה‪" :‬הישג מחייב‬
‫קרדיט"‪ .‬אנו עושי דברי למע משוב ועלינו לדרוש אותו כדי שנוכל לדעת כיצד הצלחנו‪ .‬ג ילדי גדלי ומעצבי את‬
‫הזהות האישית שלה בהתא למשובי שה מקבלי מ הסובבי אות‪ .‬ללא שיקופו בראי הסובבי אותו‪ ,‬יתקשה‬
‫הילד יכול לגבש לעצמו תפישה עצמית‪ ,‬שכ הוא חסר בסיס ומרכז כובד ברור ממנו הוא יכול לצאת ואליו הוא יכול לשוב‪,‬‬
‫)אותו חוק פועל בעול המבוגרי(‪ .‬אי פלא מדוע אנשי אובדי זה לזה ולעצמ בתרבות חסרת המשוב של ימינו‪.‬‬
‫חובתנו לתת משוב לאחרי‪ ,‬שכ המשוב הוא כמו קירות המערה המחזירי לעטל' את אותות הסונאר שלו‪ .‬אול‪ ,‬יש‬
‫הבדל גדול בי משוב אמיתי וכ לבי "משוב" שאינו אלא תגובה אינטרסנטית המשרתת את צרכיו של הקולט ולא של‬
‫המשדר‪ .‬תגובה כזו גורמת לעיוות בתפישת העצמי של המשדר‪ ,‬כי ההחזרי ה לא בהתא למי שהוא או למה שאמר –‬
‫אלא בהתא לאינטרסי של אלה שסביבו‪.‬‬
‫אז מה? לאמ‪ %‬כלב‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫ט"ו לוח הישות הפנימית‬
‫רקע‬
‫תרבותנו היא תרבות של דיכוטומיה‪ ,‬של זה מול זה‪ ,‬זה נגד זה‪ ,‬שלו מול מלחמה‪ ,‬שלוה מול מתח‪ ,‬בטלה מול מנוחה‪.‬‬
‫פע‪ ,‬דברי היו הומוגניי והרמוניי יותר‪ ,‬זה בתו‪ #‬זה‪ ,‬זה ע זה‪ .‬הלוח היה ג איש רוח‪ ,‬האביר היה ג ג'נטלמ‪,‬‬
‫המצביא היה ג פילוסו' )מרקוס אורליוס( ספרא וסייפא‪ .‬מנקודת המבט של הספר הזה‪ ,‬לא רק שאפשר לאחד בי לוחמה‬
‫לישות‪ ,‬אלא שהשניי בלתי נפרדי ה מעצ טבע‪ ,‬שכ קיומו של דבר מה יקר ער‪ #‬מוליד את הצור‪ #‬הפנימי להג עליו‪.‬‬
‫כשמדובר בלוחמה מנקודת מבט של הישות הפנימית – זהו מצב תודעה פנימי‪ ,‬תנוחה פנימית של נמר‪ ,‬נמר שבתוכו בוערת‬
‫אש‪.‬‬
‫חיי מתו הישות הפנימית כמצב של לוחמה‬
‫הרבה מתורות המזרח בדת ובפילוסופיה נשענות על תורות לחימה‪ .‬כפי שכותב פריטיו' קאפרה בספרו‬
‫" הטאו של הפיזיקה" )עמ' ‪" :(41‬דימוי הלוח ממלא תפקיד חשוב בחיי הרוח והתרבות של המזרח‪ .‬זירת ההתרחשות‬
‫של הטקסט הדתי ההודי האהוב ביותר‪ ,‬הבאגוואד גיטה‪ ,‬היא שדה קרב; אומנויות הלחימה מהוות חלק חשוב בתרבויות‬
‫המסורתיות של סי ויפ‪ .‬ביפ ההשפעה החזקה של הז על מסורת הסמוראי גרמה להופעת מה שקרוי בושידו‪' ,‬דר‬
‫הלוח'‪ ,‬אמנות נשיאת החרב בה התובנה הרוחנית של נושא החרב מגיעה לשיא שלמותה‪ .‬הטאואיסט טאי צ'י צ'וא‪,‬‬
‫הנחשב לגדול אמני המלחמה בסי‪ ,‬מחבר בדר ייחודית תנועות יוגיות איטיות וריתמיות ע הדריכות הטוטלית של‬
‫תודעת הלוח"‪ .‬בימינו לא נותר הרבה מ הרעיו המקורי‪ ,‬הקושר בי רמת תודעה גבוהה ובי דר‪ #‬הלוח‪ .‬מה שמצוי כיו‬
‫זה בעצ ניוו )העתקה לפסי פיסיי( של הרעיו המקורי המתייחס לאיש 'המוער ' זה שהתעורר‪ ,‬והמואר זה שישותו‬
‫הפנימית ממלאת את כל כולו )'הגיעה למוחו'( כאל לוח בזירות החיי‪ .‬בחיי היו יו אנו‪ ,‬ששכחנו את המציאות‬
‫הפנימית‪ ,‬עושי הכל על מנת להנציח את השינה‪ ,‬כדי שלא נצטר‪ #‬להיות על המשמר‪ .‬הלוחמי האינדיאני היו ישני ע‬
‫עי אחת פקוחה‪ ,‬מספיק רחש קט וה ש‪ .‬בדומה לזאת‪ ,‬במצב של חיבור לישות הפנימית אד צרי‪ #‬כל רגע להיות מוכ‬
‫לזנק‪.‬‬
‫השילוב או המפגש בי אד שמחובר לישות הפנימית של עצמו )בעל רמת תודעה ערנית( לבי מצב התרבות והחברה כפי‬
‫שה כיו‪ ,‬מכתיב לאד את עמדת הלוח אותה עליו לאמ‪ .%‬עליו להתייצב בחזית הקדמית של חייו כדי להג על המער‪#‬‬
‫הפנימי שלו מפני חוסר רגישותה של החברה‪ .‬כולנו חיי בחברה תחרותית‪ ,‬הישגית‪ ,‬שבה או שאתה מנצח או שאתה מפסיד‬
‫במרו‪ %‬העכברושי של החיי‪ .‬ש המשחק הוא להגיע לצמרת ומי שלא יודע להיאבק מושל‪ #‬הצידה ונרמס‪ .‬כ‪ ,#‬שכולנו‬
‫לומדי‪ ,‬בדר‪ #‬כזו או אחרת‪ ,‬לחיות במאבק כוח מתמיד‪ .‬מסיבה זו נית היה להניח‪ ,‬שאד שפיתח נאמנות לקודי‬
‫פנימיי רוחניי יותר יאמ‪ %‬התנהגות הפוכה וינטוש את המאבק‪ ,‬יוותר על עמדת הלוח‪ .‬לצערי במלחמה כמו‬
‫במלחמה‪ :‬או שאתה הורג או שאתה נהרג‪ ,‬דהיינו‪ :‬א לא תדע להג על מה שיש ב‪ ,#‬תנוצח‪ .‬החיי בחברה האנושית‬
‫בולעי אות‪ #‬או שאתה בולע אות‪ .‬כדי להיות מסוגל להג על מה שיש ב‪ #‬עלי‪ #‬קוד כל להתעורר ולהכיר במה שיש ב‪#‬‬
‫ובערכו‪ .‬רק מנקודה זו תוכל להפו‪ #‬ללוח חסר פשרות‪.‬‬
‫"כשעולה השחר בג'ונגל מתעוררי האיילה והנמר‪ .‬האיילה כשהיא קמה בבוקר‪ ,‬מה שמעיר אותה זה פחד נורא‪ ,‬הפחד‬
‫שמא היא תהיה ארוחת הבוקר של הנמר‪ .‬והיא חייבת לרו)‪ ,‬ולרו) מהר יותר מהנמר המהיר ביותר‪ ,‬כי אחרת הפחד שלה‬
‫יתגש‪.‬‬
‫הנמר‪ ,‬מה שמעיר אותו‪ ,‬זה פחד נורא‪ ,‬פחד שא הוא לא יקו ומיד‪ ,‬הבט הריקה שלו תהפו לקבר שלו‪ .‬ואז הוא מתחיל‬
‫לרו)‪ ,‬והוא חייב לרו) מהר יותר מ האיילה המהירה ביותר כי אחרת הפחד שלו יתגש‪.‬‬
‫מוסר השכל א'‪ :‬א אתה בג'ונגל‪ ,‬מוטב שתתעורר‪ .‬ותתעורר מהר‪.‬‬
‫ומוסר השכל ב'‪ :‬א אתה רוצה לשרוד בג'ונגל‪ ,‬מוטב שתתחיל לרו)‪ .‬ולרו) מהר"‪.‬‬
‫להתעורר זה להפו‪ #‬מחתול לנמר‪ ,‬החתול הקט של הרגש שבתוכנו )הרוצה חלב‪ ,‬ולרדו' אחר עכברי‪ ,‬וליטו' וגירד מתחת‬
‫לסנטר( – צרי‪ #‬לפנות מקומו לגור הנמרי של הישות‪ .‬לא תמיד אפשרי לנו להיות נמר הלכה למעשה‪ ,‬א‪ #‬כל הזמ הוא צרי‪#‬‬
‫הוא להיות בתוכנו ברקע‪ ,‬כי בלי תנוחת נמר בפני‪ ,‬טרו' נטר' על ידי הסתמיות‪ ,‬הנוחות‪ ,‬השגרה והסיפורי שאנו‬
‫ממשיכי לספר לעצמנו ודרכ תחלחל פנימה העריצות של הכוחניי בחברה‪.‬‬
‫האד המחובר לישותו הוא מעי לוח קומנדו של החיי‪ .‬הוא ערני כל הזמ‪ ,‬דרו‪ #‬ומוכ למה שעלול לקרות ברגע הבא‪.‬‬
‫אד שאינו ער‪ ,‬השקוע בחלו של עצמו‪ ,‬מתעורר רק כאשר מעליבי אותו‪ ,‬או מפוצצי לו חצי מדינה )וג זה עד‬
‫שמתגברת עליו שוב השינה(‪ .‬לאד המחובר לישותו המודעות היא מעבר לגבולות של עצמו‪ ,‬היא הגשש ההול‪ #‬קדימה‬
‫ומחפש רמזי‪ ,‬שולח משושי ובודק‪ :‬מה קורה ברגש? מה קורה בעצבי? מה קורה בקיבה? מה קורה בחו‪?%‬‬
‫לכל לוח ישנ שלוש אופציות ביחס ללוחמה‪ ,‬ואת הדוגמה לשלוש האופציות הללו אקח דווקא מתחו של הלוחמה שבי‬
‫הנשי לגברי )כ כ‪ ,‬לוחמה(‪ .‬אחת המלחמות הקשות ביותר ניטשות בי המי הגברי לנשי‪ .‬הנשי נמצאות תחת כיבוש‬
‫ברוטלי וציני‪ .‬ולנשי כמו לכל לוח
שלוש אופציות‪ :‬לברוח‪ ,‬לתקו' או לעמוד על שלה‪ .‬דהיינו‪ :‬להיות כריש‪ ,‬להיות‬
‫סרדי או להיות דולפי‪ .‬והנשי יכולות להילח באמת רק בדר‪ #‬הדולפי‪ ,‬בדר‪ #‬האסרטיבית‪' ,‬הכחולה' הנשענת על‬
‫החיבור לישות הנשית הפנימית‪ .‬שתי האופציות האחרות ה בעייתיות‪ :‬האחת דר‪ #‬הסרדי‪ ,‬או הקרפיו היא הדר‪ #‬של‬
‫להיכנע לכיבוש‪ ,‬לנכנעות יש למעשה דימוי עצמי נמו‪ #‬ותחושת חוסר ער‪ #‬עצמית‪ ,‬בגלל שהגסות‪ ,‬הבהמיות והאגרסיביות‬
‫של הגברי בסביבת הקרובה הצליחה לחדור לתוכ ולגרו לה להפני תחושות של כעס וזע ולהפו‪ #‬אות מופנות‬
‫כלפי עצמ )רחמי עצמיי‪ ,‬רגשות אשמה וכו'(‪ .‬הדר‪ #‬השניה דר‪ #‬הכריש היא הדר‪ #‬האגרסיבית הדר‪ #‬האגרסיבית‪ ,‬רק‬
‫מחקה את הדר‪ #‬הגברית‪ ,‬והיא רווחת אצל אות נשי שנאלצות לעבוד בסביבה גברית והיות שממילא הטבע שלה קרוב‬
‫לאגרסיביות קל לה לאמ‪ %‬לעצמ ג ה התנהגות גברית‪ ,‬ה מאמצות את הדר‪ #‬של הגברי והופכות אגרסיביות כמוה‪,‬‬
‫ועל כ‪ ,‬מגורשות מ המהות הנשית שלה עצמ‪ ,‬אבל ג כא הגברי תמיד ינצחו כי ג כ‪ #‬ה עדיי כוחניי יותר‪ .‬א‪#‬‬
‫‪83‬‬
‫הדר‪ #‬הטובה היא דר‪ #‬הדולפי‪ ,‬כא עליה להתחבר לעוצמה הפנימית הנשית‪ ,‬וא א‪ #‬תעשנה זאת – יהיה לגברי קושי‬
‫אמיתי‪ .‬מעט נשי מצליחות להיות אסרטיביות‪ ,‬יוצאות כנגד השוביניז הגברי ודוחות אותו על הס' מתו‪ #‬תחושה של‬
‫ער‪ #‬עצמי‪.‬‬
‫מסקנה? שדה המערכה היחידי הוא בפני‪) ,‬לתת לישות הנשית הפנימית לגבור( רק ש אפשר לנצח באמת‪ ,‬וא יש ש‬
‫ניצחו החו‪ %‬חייב יהיה )בשלב זה או אחר( לקבל אותו(‪,.‬‬
‫ולבסו' משהו מעוני לגבי צורת הכתיב של המילה‪" :‬לוח" בהיפו‪ #‬אותיות קל אנו מקבלי‪" :‬חול"‪ .‬כשה'חית '‬
‫בהתחלה זה ההפ‪ #‬מלוחמה‪ ,‬האד יש‪ ,‬לא ש לב‪ ,‬מתעל מ המציאות ונסוג ל'וירטואל ריאליטי' הקיי במוחו בלבד‪.‬‬
‫הוא לא מתעמת‪ ,‬הוא נסוג מ העול כפי שהוא‪ ,‬צולל לתת תודעה‪ ,‬ובונה לו עול פנטסיות המאז ומפצה אותו על הקשיי‬
‫שחווה תו‪ #‬כדי עירות‪.‬‬
‫כשה'למד' בהתחלה זה ההפ‪ #‬מחלימה‪ ,‬הלוח חייב להיות ער‪ ,‬וער במלוא חושיו‪ ,‬אחרת יבולע לו‪ ,‬אחרת יחמי‪ %‬את‬
‫התזמו‪ ,‬את הזמ היחידי שאתו הוא יכול לגעת בליבה של המציאות וכ‪ #‬להיות באמת‪ .‬ליצור בכל רגע את חייו במפגש הזה‬
‫ע מה שישנו‪.‬‬
‫הלוח יוצא מ הנוחיות והשינה כדי לעבד נכו את האותות מ המציאות‪ ,‬כדי לנצח את הזמ ואת החומר‪.‬‬
‫החול חוזר לנוחיות כדי להתחמק מ המציאות‪ ,‬כדי לברוח את עול הפנטסיה הסובייקטיבי והצרכני‪.‬‬
‫"תורותיו של דו חוא ה לא רוחניות‪ .‬אני חוזר על כ‪ ,‬כי השאלה הזו עולה שוב ושוב‪ .‬הרעיו של רוחניות אינו עולה בקנה‬
‫אחד ע משמעת הברזל של לוח‪.‬‬
‫קרלוס קסטנדה )מתו ראיו לדניאל טרוג'ילו ריוואס‪ ,‬שני ספורות טר מותו ב‪(1998‬‬
‫‪“They attack the one man with their hate and their shower of weapons. But he is like some rock which stretches‬‬
‫‪into the vast sea and which, exposed to the fury of the winds‬‬
‫‪and beaten against by the waves, endures all the violence and threats of heaven and sea, himself standing‬‬
‫”‪unmoved‬‬
‫)‪Vergil (B.C. 70-19‬‬
‫‪There is nothing so likely to produce peace as to be well prepared to meet the enemy‬‬
‫)‪George Washington (1732-1799‬‬
‫‪84‬‬
‫משחקי מלחמה ) או התבוסה הפנימית(‬
‫אימו‪ %‬הלוחמה כדר‪ #‬חיי אינו דבר זר‪ ,‬שמענו על לגיו הזרי ועל עמי החיי על חרב שני רבות‪ .‬אול‪ ,‬לוח הישות‬
‫בא מאסכולה אחרת של לוחמה‪ ,‬שנית לכנותה בשמות שוני‪' :‬לוחמה כחולה'‪ ,‬לוחמה דולפינית‪ ,‬לוחמה סמוראית‪ ,‬לוחמת‬
‫האביר‪ ,‬א‪ #‬הש היאה לה ביותר הוא 'לוחמת הישות פנימית'‪ .‬זוהי לוחמה המבוססת על הגישה הרכה‪ .‬הגישה הרכה היא‬
‫דרכה של הישות‪ ,‬של הנפש‪ ,‬הנאבקת בדר‪ #‬של המאבק השקט‪ ,‬בניגוד לגישה הקשה של הגו'‪ ,‬שדרכו חמה‪ ,‬תחרותית‬
‫ותוקפנית‪ ,‬הנאבק בדר‪ #‬של המאבק הרועש‪.‬‬
‫קשה לנצח את הלוח הדולפיני‪ ,‬היות ומלכתחילה הוא מופיע כמעי 'קולומבו' של שדות הקרב‪ ,‬ועל כ כה קל לטעות בו‬
‫ולזלזל בו‪ .‬אחת הטעויות הנפוצות היא לראות בו לוזר מושבע‪ .‬לא שיש לו עניי להולי‪ #‬שולל בעניי הזה‪ ,‬פשוט כזה הוא‪:‬‬
‫נראה בלתי מזיק‪ ,‬כאילו נכנע מראש‪ .‬ג אי לו בעיה להפסיד מפע לפע‪ ,‬כ‪ #‬הוא מוריד את רמת הערנות של היריב‪ .‬אבל‬
‫אפר הכישלו או המפלה אינ סו' פסוק‪ ,‬אלא רק פסיק‪ ,‬מרווח לנשימה‪ ,‬כי לאחר זמ יקו מ האפר של עצמו‪ ,‬כעו' חול‬
‫אגדי‪.‬‬
‫לוח הישות הפנימית הוא לוח שתמיד מזדרזי להספידו‪ .‬כאשר הוא יוצא לקרב‪ ,‬זה בדר‪ #‬כלל נראה כיציאה לקרב אבוד‬
‫מראש‪ .‬בהתחלה הוא א' פע לא עושה שרירי‪ ,‬להפ‪ .#‬הוא נראה ומתנהג כמי שנות שיובילוהו בא'‪ ,‬כ'חנו' מושל‪.‬‬
‫התדמית ה'חנונית'‪ ,‬או ה'קולמובואית' שלו עוזרת לו לזרוע בלבול ולהפיל תרדמה‪.‬‬
‫ההתנהגות הלוזרית הזו יכולה להימש‪ #‬שני‪ .‬כל עוד 'מנגנו הזע' לא נדלק אצלו מבפני הוא יכול לחכות עד אי ק‪,%‬‬
‫כמו צייד בשיחי‪ ,‬מחכה להזדמנות שעוד תבוא‪ .‬וא לא תבוא‪ ,‬הוא מוכ ומזומ ללכת הביתה‪ ,‬בלי עימות‪ .‬א‪ #‬הוא לא יית‬
‫ליצר הקרב להתלהט מתוכו רק בגלל שרגשותיו פגועי‪ .‬זה לא‪ ,‬הוא רק יתעורר לקרב ע קיבל מתקפה ישירה‪ ,‬והיריב‬
‫חש' את עצמו ואיבד את יתרו ההפתעה‪.‬‬
‫הוא א' פע לא תוק' בעיתוי ובזמ שהיריב מכתיב‪ .‬הוא משתדל דווקא להפסיד כשהיריב נמצא ביתרו‪ ,‬כדי שאחר כ‪#‬‬
‫יוכל לירות מבי השיחי בזמ הנוח לו‪ ,‬בעיתוי המפתיע ביותר מבחינת היריב‪ .‬בינתיי הוא שרוע בי השיחי‪ ,‬נראה זרוק‬
‫ומקרי‪ ,‬ממתי להזדמנות הנוחה‪ ,‬לרגע בו יפעל בזמ שלו ובזירה שיבחר‪ .‬סבלנות‪ ,‬אור‪ #‬רוח שני אלה ה שמו האמצעי של‬
‫הלוח הכחול‪ ,‬קר מזג כדוב בשנת החור' ונחוש כנמייה המשחרת למזו‪.‬‬
‫הוא ניח בעצבי פלדה‪ ,‬יכול להמתי כל חייו‪ ,‬אבל בפני יש מטוס קרב ע מנוע המראה דלוק‪ ,‬ממתי לרגע שיהיה אפשר‬
‫להמריא‪ .‬הוא חיית קרב כה מיומנת ומשופשפת עד שהוא נראה כמו שיח‪ ,‬כמו קפל קרקע‪ ,‬הוא מתמזג ע הקרקע וש‪,‬‬
‫באפלולית הוא פוע בשקט‪ ,‬כמלכודת חשאית באדמה‪ ,‬מוסווית כהלכה‪ ,‬בטר תינעל על הנלכד בה‪.‬‬
‫הוא מעדי' תמיד להיות פסיבי‪ ,‬א' פע לא יוז קרב או יוצא לקרב‪ ,‬ממתי בזירה שלו‪ ,‬ע המלכודת שלו ובזה כוחו‪.‬‬
‫המיזוג הזה של מראה נידח וזניח ע ניצרה חבויה הוא קטלני‪.‬‬
‫הניצחו של הלוח הסמוראי אינו בכיבוש של טריטוריה או של יעד כלשהו‪ ,‬לא בתחו הבלתי נראה של החיי הפנימיי‬
‫שלו ושל היריב‪ .‬ניצחונו הוא החלשת היריב והתחזקותו שלו‪.‬‬
‫החלשת היריב היא בזריעת בלבול‪ ,‬מבוכה‪ ,‬פחד‪ ,‬חוסר ודאות‪ .‬ההישג הגדול של הלוח הכחול‪ ,‬לוח הישות הפנימית ‬
‫הוא בזריעת ספק עצמי בשורות היריב‪ ,‬לחשו' עבורו‪ ,‬בינו לבינו‪ ,‬את החולשות והתסכולי והפאשלות‪ ,‬ואז‪ ,‬לתת לה‬
‫לטרו' את היריב מבפני‪.‬‬
‫כי כמו שבעצ אי קרבות על טריטוריות מוחשיות כ‪ #‬אי לוח אחד יכול להכריע לוח אחר‪ ,‬אלא א כ יגרו למשהו‬
‫להכריע את עצמו מבפני‪.‬‬
‫בסופה של התמודדות נמצאי שני הלוחמי באחד משני מצבי‪ :‬או שה מקבלי אישור‪ ,‬חיזוק וגיבוי למער‪ #‬הפנימי‬
‫שלה‪ ,‬או חווי את תחילתה של התפוררות גדולה‪ .‬ואז? הכל מתחיל ליפול‪ ,‬כמו גשר של דומינו‪ .‬הלוח המנצח רק נוגע‬
‫קלות במלב הדומינו הראשו של היריב וכל היתר מפיל את עצמו‪.‬‬
‫בקרב אמיתי אי כוח חיצוני שרומס את הכוח החיצוני של הזולת‪ ,‬כשדבר כזה קורה זה כבר לא קרב‪ ,‬זה טירו' מערכות‬
‫ותחילתו של כאוס נורא‪ .‬בקרב אמיתי הגיבוש הפנימי והמשקל הפנימי של שני היריבי מושמי על כ' המאזניי‪.‬‬
‫המגובש והאותנטי יותר מבי שניה מקבל חיזוק ויוצא ע תעודת כשרות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬זה שרק עשה קולות של גיבוש‬
‫אבל נת עצמו במש‪ #‬שני‬
‫לתהלי‪ #‬של הזנחה פנימית מתחיל לחוות כיצד האויבי הנוראי ביותר של האד הדמוני הפנימיי קמי עליו‬
‫מבפני‪.‬‬
‫"על צ'י הסינגטסו הוטל לגדל תרנגול קרב בשביל אדונו‪ .‬לאחר עשרה ימי‪ ,‬שאל האדו‪" ,‬הא הוא כבר מוכ?" ענה‬
‫צ'י‪" ,‬לא‪ ,‬אדוני‪ .‬הוא עדיי נפוח כולו ומלא זע‪ " .‬חלפו עשרה ימי נוספי והנסי שאל שוב על מצבו של התרנגול ‪ .‬וצ'י‬
‫אמר‪" ,‬עדיי לא‪ ,‬אדוני‪ .‬הוא ניצב על המשמר בכל פע שהוא שומע תרנגול קורא‪ ".‬ושוב שאל הנסי‪ ,‬ושוב ענה צ'י‪,‬‬
‫"עדיי לא‪ ,‬אדוני‪ .‬הצור להילח עדיי בוער בתוכו‪ ".‬כ חלפו עשרה ימי נוספי וצ'י אמר לאדונו‪" ,‬הוא כמעט מוכ‬
‫אדוני‪ .‬עכשיו ג כשהוא שומע את קריאתו של תרנגול אחר‪ ,‬הוא לא מגלה כל סימ של התרגשות‪ .‬נדמה עכשיו שהוא‬
‫עשוי ע)‪ .‬כל האיכויות שלו בהרמוניה מושלמת‪ .‬אי תרנגול שישווה לו כול יברחו מפניו בי רגע"‪.‬‬
‫צ'וואנגטסו‬
‫"לוח הוא במיטבו רק כאשר הוא עצמו איננו"‪.‬‬
‫לא ידוע‬
‫"רק שני כוחות אדירי בעול‪ :‬הסי והרוח‪ ,‬ובסופו של דבר הרוח הוא המנצח תמיד"‪.‬‬
‫נפוליו בונפרטה‬
‫‪85‬‬
‫על עימותי‪ ,‬מלחמות והתמודדויות או על לוח הישות הפנימית‬
‫מפע לפע אנו מוצאי עצמנו במצב שבו אד כלשהו מתייצב מולנו בעמדת עימות‪ .‬לא תמיד זה נראה כ‪ ,#‬לעיתי‬
‫קרובות זה מתחפש לאי הבנה‪ ,‬לליבו לגיטימי של סוגיה בעייתית‪ .‬אול בכל מקרה בו יש מפגש של ניגוד אינטרסי שבו‬
‫א' צד לא מוותר על עמדתו נוצר עימות‪ .‬מצב זה הוא בעצ מלחמה ובמלחמה כמו במלחמה כל אחד חותר להשיג את‬
‫האינטרס שלו ורואה באחר צד מנוגד‪ ,‬יריב שיש לגבור עליו ולנצח אותו‪.‬‬
‫לכל אחד יש סגנו התמודדות אופייני בעימותי‪ :‬יש מי שמנסה להימנע מ העימות בכל מחיר וא'‬
‫במחיר הפסד; יש מי שנוקט בדר‪ #‬של תחמו ועורמה חלקלקה המפילה בפח; יש המתפר‪ %‬רגשית מתו‪ #‬אגו פגוע; יש היוצא‬
‫בהתקפה חזיתית דורסנית כמו טנק על יעד מבוצר‪ ,‬יש כל מיני‪.‬‬
‫ויש סוג אחר של לוח מז נדיר ונכחד לוח הישות הפנימית‪ ,‬או הלוח הסמוראי‪.‬‬
‫אז מה מיוחד בלוח זה‪ ,‬המבדיל אותו מסת לוחמי?‬
‫לוח הישות מונע על ידי קוד של כבוד ועקרונות ולא על ידי רגשות‪.‬‬
‫הוא לא נסח' רגשית‪ ,‬אינו נשלט על ידי רגשות ולכ ג לא מאבד שליטה ולא מתפר‪ %‬מה שמאפשר לו לשמור על קור
רוח‬
‫ועל איפוק ומאפשר לו שלא לחשו' נקודות תורפה‪.‬‬
‫הוא לא נסח' לתו‪ #‬עימות‪ ,‬לא נגרר לעימות בגלל פרובוקציות רגשיות או השפלה‪ .‬וכשהוא כבר יוצא לעימות הוא עושה‬
‫זאת על רקע של פגיעה בקוד עקרוני ומתו‪ #‬תגובת אינסטינקט שמשחררת את 'מגנו הזע' )במסה הבאה(‪.‬‬
‫למרות שהיציאה לקרב היא שחרור של ניצרה‪ ,‬הוא תמיד נלח ע טקטיקות ברורות‪ .‬למשל‪ ,‬אי הוא מניח ליריב להכתיב‬
‫את תנאי השטח ואי הוא משחק במגרש שהגדיר היריב‪ .‬במילי אחרות‪ ,‬הוא אינו מקבל על עצמו את הנחות היסוד של‬
‫היריב )האשמות‪ ,‬נקודת הפתיחה‪ ,‬נושא העימות( ואינו נוקט בדר‪ #‬של תגובה והתגוננות אלא מוציא את היריב מ המגרש‬
‫הביתי שלו ומעביר את העימות למגרש שלו‪.‬‬
‫יש לו יכולת לספוג השפלה ולרס את עצמו מלהגיב לה‪ ,‬מאחר שהוא לא מונע על ידי רגש אימפולסיבי אלא על ידי עקרו‪.‬‬
‫כושר ההכלה שלו מאפשר לו להגיב נכו יותר‪ ,‬בצורה שקולה ואפקטיבית יותר‪.‬‬
‫הוא אינו יוצא לקרב על כל שטות‪ ,‬הוא מאוד סלקטיבי לגבי העימותי שהוא בוחר להיכנס אליה‪.‬‬
‫הקריטריו המנחה אותו הוא להתעמת רק כאשר אי מוצא אחר ורק לגבי דברי שנכנסי לו לחיי‪ .‬לא אכפת לו להפסיד‬
‫בעימות שאינו עקרוני וג אי הוא יוצא לקרבות חסרי
טע או לכאלה האבודי מראש‪ .‬כשהוא יוצא לקרב‪ ,‬הוא יוצא על‬
‫מנת לנצח וכדי לנצח בסופו של דבר הוא יכול ומוכ לספוג הפסדי בדר‪ .#‬ושוב‪ ,‬מה שמניע אותו אינו האגו הפגוע או הרגש‬
‫
אלא הרצו לחתור לתוצאה שהיא לנתק מגע ע היריב‪.‬‬
‫מבחינה זו אי הוא מוגדר כמי ש"שש אלי קרב" ומחפש לעצמו עימותי אלא להפ‪ #‬כמי ששאיפתו העיקרית היא לנתק‬
‫מגע ע היריב במהירות וביעילות‪.‬‬
‫סגנו המלחמה שלו הוא נקי‪ ,‬מדויק‪ ,‬שקול עד הסו'‪.‬‬
‫המלחמה שלו אינה ‪ MESS‬אי ד שניתז לכל עבר‪ ,‬התפרצויות חסרות שליטה‪ ,‬מכות מתחת לחגורה או התפלשויות בבו‪.%‬‬
‫הסגנו הסמוראי מדבר בעד עצמו‪ :‬מלחמה נקייה‪ ,‬אלגנטית ומיומנת אבל אכזרית‪ .‬הוא לא מערב במלחמה הזו אגו‬
‫ורגשות אבל ברגע שהרגיש שמישהו מכוו כלפיו עוינות ותוק' אותו על מנת לפגוע הוא מוכ להרוס את היריב ללא‬
‫היסוס‪.‬‬
‫לסכו‪ :‬הוא לא נידלק וניצת לקרב בשל כל דבר ובודאי שלא בשל סיבות כמו פגיעה רגשית‪ ,‬או הצור‪ #‬להג על אגו פגוע‪.‬‬
‫אול דווקא משו כ‪ ,#‬כשהוא יוצא לקרב משוחרר מרגשות הוא לא ח )רותח או מתלהט( הוא בוער באש קרה‪,‬‬
‫באש הזע‪ ,‬אש הניצתת כשמופעלת הנצרה של 'מנגנו הזע'‪.‬‬
‫מנגנו הזע‬
‫לא רוגז‪ ,‬לא חימה‪ ,‬לא עצבי‪ ,‬לא עלבו‪ ,‬לא חוסר נחת‪ ,‬לא התמרמרות‪ ,‬לא עוינות‪ ,‬לא אנטי‪ ,‬לא חוסר שליטה עצמית ‬
‫אלא זע‪.‬‬
‫זע הוא הידית של כסא המפלט הפולט את לוח הישות מתו‪ #‬מטוס הסיטואציה העכשווית‪ ,‬המסתחרר לקראת‬
‫התרסקותו אל הקרקע‪.‬‬
‫זע הוא נקודת המוצא ליציאה לקרב על השבת הכבוד האבוד‪.‬‬
‫זע הוא השד המשתחרר מ הבקבוק של כלא ההשפלה‪.‬‬
‫זע הוא חרב סמוראי חדה ומלוטשת‪ ,‬שנדנה עשוי מעקרונות ומחוקי אישיי מוצקי‪.‬‬
‫הדק הזע מוצנע עמוק בנבכי מכונת הטיס הטסה לה בשקט בשקט‪ ,‬גבוה גבוה‪ ,‬בלילה הדומ והאפל של החיי‪.‬‬
‫ורק אוס' מצטבר של אירועי יכול להפעיל את המרעו של הזע‪ ,‬לפעמי בפרק זמ של שבריר שנייה‪.‬‬
‫זע הוא אמנ האמצעי האחרו‪ ,‬א‪ #‬מה שמשחרר את הזע בסופו של דבר‪ ,‬אינה הסכנה הישירה והגלויה‪ ,‬זו המכריזה‬
‫על עצמה מראש כהתמודדות פתוחה על אינטרסי ועמדות מנוגדות אלא הכחש‪ ,‬העמדת הפני‪ ,‬היד הידידותית‬
‫המסתירה את הפגיו בשרוול חולצתה‪.‬‬
‫זע הוא הקיר האחרו אליו נדח' לוח הישות בגבו‪ ,‬קיר העיקרו שהוא אינו מסוגל לבגוד בו‪ ,‬כי מעבר לקיר העיקרו ‬
‫פעורה תהו האגו‪ ,‬שלתוכה לוחמי
ישות לא נופלי ה מתרסקי ללא הכר‪.‬‬
‫זע הוא מנגנו השמדה חשאי ופנימי‪ ,‬שלוח הישות נושא בחובו כנצרה קטלנית‪ .‬הוא דרו‪ #‬ומוכ כלפי מי שמנסה‬
‫להפעיל כלפיו את הנוסחה המשחררת את הנצרה‪ :‬נוסחה שמרכיביה ה כחש ודמגוגיה המכסי על ניסיו להשפיל את‬
‫הזולת‪.‬‬
‫כאשר משתחררת ניצרת הזע הישותית היא משלחת את החרב הסמוראית אל חיבורי הצוואר של היריב לא מתו‪ #‬כוונה‬
‫להזיק או לנקו‪ ,‬אלא מתו‪ #‬העדר מוחלט שלה‪ .‬הנצרה חבויה במלכודת האינסטינקט שהוכנה מראש‪ ,‬בכדי להג על‬
‫הממלכה הכחולה )הישות הפנימית( של הלוח מאסכולת 'ז מאמנות הקשת'‪ .‬לוח שלעול אינו זוע‪ ,‬זה רק הזע‬
‫שמשתלח מתוכו‪ ,‬חופשי ומסוכ‪ ,‬כקפי‪ %‬ששוחרר ממלכודת חבויה בקרקע‪ ,‬מלכודת המכוסה בסב‪ #‬השלו של אורחותיו‬
‫השקטי של הלוח הכחול‪ ,‬לוח הישות הפנימית‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫‪“He that wrestles with us strengthens our nerves, and sharpens our skill. Our antagonist is our helper”.‬‬
‫)‪Burke (1729-1797‬‬
‫‪“To fight and conquer in all your battles is not supreme excellence; supreme excellence consists in breaking the‬‬
‫‪enemy's resistance without fighting”.‬‬
‫)‪Sun Tzu (fl. c. B.C. 500‬‬
‫סוכ החרש של הישות‬
‫בכל מקו מצויי אנשי שה בני המקו ויש מתחזי‪ .‬המתחזי לבושי כמו בני המקו‪ ,‬מתנהגי כמוה‪ ,‬נראי‬
‫כאנשי רגילי א‪ #‬ה לא‪ .‬ה אחרי לגמרי‪ ,‬ה באו ממקו אחר‪ .‬ה אמנ משחקי לפי כללי המקו‪ ,‬אבל כל זה זר‬
‫לה יש לה מחויבות אחרת‪.‬‬
‫כזה הוא לוח הישות הפנימית‪ ,‬מתחזה‪ .‬הוא מסתובב בקרב אנשי שאינ מחוברי לישות‪ ,‬הוא מסגל לעצמו את‬
‫ההבעה האטומה שעל פניה‪ ,‬הוא ממלא פיו בלהג סתמי כמות‪ ,‬הוא נראה כב המקו הרדו הזה‪ ,‬המגורש מ הישות‪,‬‬
‫המלא במתי מהלכי רוחשי אגו‪ .‬א‪ #‬הוא לא כמות‪ ,‬הוא מתחזה‪ .‬הוא סוכ חרש‪ ,‬מרגל‪ ,‬שליח של מחוז הישות‬
‫הפנימית‪ ,‬שחוקיה אחרי לגמרי מחוקי המקו הזה‪ ,‬הוא מסתובב בקרב אנשי ישני‪ ,‬ער לחלוטי‪ ,‬מתחזה ליש‪.‬‬
‫סוכ החרש של הישות אינו סת לוח‪ ,‬הוא אמ בהתחזות‪ .‬הוא חייב להראות אפרורי‪ ,‬אפילו חלש‪ ,‬בלתי מזיק‪ .‬לפעמי‬
‫חדי החושי חשי משהו בהיכנסו למקו חדש‪ .‬משהו בו לא זור לגמרי ע מה שקורה‪ ,‬יש בו משהו מרוחק‪ ,‬לא שיי‪.#‬‬
‫במבט ראשו יש בו משהו שמעורר התנגדות לא מודעת‪ ,‬כמו מעורר את השאלה‪" ,‬מי זה"? " מה הוא רוצה"? "מהיכ הוא‬
‫בא"? מבלי דעת למה‪ ,‬הוא מעורר בקרב רואיו סקרנות מוזרה‪ ,‬ה לא מצליחי לקטלג אותו‪ ,‬יש בו משהו לא משתלב וע‬
‫זאת הוא נראה כל כ‪ #‬לא מזיק‪.‬‬
‫לעיתי קרובות טועי בו וחושבי שהוא תייר‪ ,‬מדברי עמו בשפה זרה כי הוא נראה זר‪ .‬הוא אכ שונה הוא שיי‪ #‬לעול‬
‫אחר‪ ,‬עול הישות הפנימית‪ .‬לעול זה נתונה נאמנותו‪ ,‬מרבדי אלה הוא מקבל את הגיבוי והפקודות‪ ,‬למסריו של עול זה‬
‫הוא קשוב‪ ,‬לש הוא שולח דיווחי וקריאות שטח‪.‬‬
‫לוח הישות נמצא כל הזמ במצב חירו‪ ,‬דרו‪ #‬ומוכ‪ .‬מוכ לזה שיתפסו אותו‪ ,‬שיוקיעו אותו‪ ,‬שיקלטו שהנאמנות שלו היא‬
‫כפולה‪ .‬על כ הוא חייב להיות אפור‪ ,‬לא מוכר‪ ,‬לא לעשות גלי –פ יבולע לו‪ .‬למשל‪ ,‬תמיד יחנה ע קדמת מכוניתו כלפי‬
‫היציאה‪ ,‬מוכ להיחלצות מהירה‪ .‬בבית‪ ,‬הוא תמיד מקפיד לנעול היטב את סוגרי ובריחי הדלתות‪ .‬במכונית כפתור הסגירה‬
‫של הדלתות תמיד לחו‪ ,%‬שלא יפתיעו אותו מבחו‪ .%‬בבית קפה או מסעדה הוא תמיד ישב ע הגב לקיר‪ ,‬שלא יופתע מאחור‪,‬‬
‫שיוכל לסקור את כל שלפניו‪ .‬כל הזמ הוא בכוננות‪ ,‬מייגע את מוחו לחשוב –על מה הוא לא חשב‪ ,‬מה הוא לא לקח‬
‫בחשבו‪ .‬כי הפרט הקט הזה שאליו הוא לא ש לב‪ ,‬יכול להכריע אותו‪ .‬מילה לא זהירה – והוא עלול להיחש'‪ ,‬להיות‬
‫מותק' או אפילו רק למצוא שדלתות מתחילות להסגר בפניו‪.‬‬
‫כי אכ‪ ,‬סוכ חרש הוא‪ ,‬נציג מממלכה אחרת‪ ,‬ממלכת הישות הפנימית‪.‬‬
‫סוכ הישות והשגריר‬
‫יושב ומתבונ ומתבונ‪ .‬מתבונ תמיד מרחוק‪ ,‬זר‪ ,‬לא שיי‪ ,#‬לא מתערבב‪ ,‬לא הול‪ #‬לאיבוד בקליקה‪ ,‬לא שיי‪ #‬לקואליציה או‬
‫לחברותא ההומה‪.‬‬
‫הוא בצד‪ ,‬משקי'‪ ,‬ממקד את עדשת המשקפת‪ ,‬צופה מרחוק ומגדיל כל פרט‪.‬‬
‫הכל מעניי אותו‪ ,‬כל פרצו'‪ ,‬כל הבעה‪ ,‬כל תנועה‪ .‬יושב ומתבונ – במאמ‪ ,%‬באינטנסיביות‪ ,‬בקפידה‪ ,‬לומד הכל‪ ,‬כמו חייו‬
‫תלויי לו מנגד‪.‬‬
‫סת אנשי‪ ,‬א‪ #‬הוא מתבונ‪ ,‬כמו ראה אות לראשונה‪ ,‬מביט א‪ #‬כמו לא מביט‪ ,‬מצל בעיניו‪ ,‬מקליט באזניו‪ ,‬א‪ #‬כאילו‬
‫לא שהרי סוכ שתול הוא‪ ,‬נטע זר‪ ,‬לא שיי‪ ,#‬לא מכא‪ ,‬תייר ממקו אחר‪ ,‬שפתו לא שפת ושפת שפתו
ועל כ עליו‬
‫להיות זהיר‪ ,‬שלא לעורר תשומת לב מיותרת‪.‬‬
‫סוב החרש של הישות – תמיד ממרחק‪ ,‬א‪ #‬כה מעורב ג מ המרחק בו הוא מצוי‪ ,‬אפילו יותר מ האנשי בה הוא צופה‪,‬‬
‫אנשי שכה קרובי ה זה לזה‪ ,‬א‪ #‬כה רחוקי‪ ,‬כה לא מודעי לזה אשר שוכ מעבר לטריוויה הלהגנית הסטנדרטית‪.‬‬
‫והוא? הוא יותר ממודע – הוא משתאה‪ .‬בני האד עבורו ה תופעה מופלאה‪ .‬הוא מבי אות טוב יותר מאשר ה מביני‬
‫את עצמ‪ ,‬א‪ #‬מתקשה לתפוש מה פשר השקיקה‪ ,‬ההתלהבות והאינטנסיביות שבטריוויה‪ ,‬מתקשה להבי את המאמ‪%‬‬
‫שבשטות‪ ,‬את הרצינות והרישמיות שבכלו‪ ,‬את העסקנות‪ ,‬הטרחה והטורח שבשיממו‪.‬‬
‫הוא מתבונ בה ורואה‪ ,‬שלכאורה כול עסוקי‪ ,‬לכול טוב א‪ #‬רק כשה ביחד‪ ,‬כי כשה לחוד ה עצובי‪ ,‬או סת‬
‫ריק לה בנשמה‪ ,‬וזאת הוא רואה‪.‬‬
‫הוא רואה שכול משחקי עבור כול ‪ ,‬אבל א אחד לא קיי עבור עצמו‪ .‬כול קורני כשה בחברת אחרי ודועכי‬
‫כשה לבד‪.‬‬
‫כפי שכותב ליינג‪:‬‬
‫‪“They are playing a game. They are playing at not playing a game. If I show them I see‬‬
‫‪they are, I shall break the rules and they will punish me. I must play their game, of‬‬
‫‪not seeing I see the game”.‬‬
‫‪R. D. Laing, 1974‬‬
‫‪87‬‬
‫לסוכ הישות נאמנות אחרת‪ .‬שבועת אמוני נשבע הוא לשגריר של ממלכה אותה אינו מכיר‪ ,‬אליה הוא אחוז געגועי‬
‫וכמיהה הוא כל העת‪ .‬רק את שגריר הממלכה הזאת הוא מכיר‪ .‬תמיד ידע על קיומו‪ ,‬עבר לפעמי על פני ביתו הספו ברובע‬
‫האצילי בלילה‪ ,‬השער נעול‪ ,‬החלונות אפלי והג מסתורי ושקט‪ .‬נפגשו לפתע לפני כמה שני ומאז נפגשו ה בקשר‬
‫יומיומי‪ ,‬כמעט רצי'‪ .‬באמצעות השגריר נודע לו על הממלכה ממנה הוא עצמו בא‪ ,‬אותה אי הוא מכיר‪.‬‬
‫קשר של אחווה‪ ,‬ברית של רעות ‪ ,‬עמוקה ומסתורית‪ ,‬נרקמה בינו לבי השגריר‪.‬‬
‫היכ שלא יהיה הוא שליח השגריר‪ ,‬שליח ממדרגה שניה‪ ,‬שליח השליח‪ .‬בעזרת התובנה שהשגריר העיר בו מחדש – הוא‬
‫מתבונ בבני אד ומפענח‪ ,‬מפענח ולומד‪ ,‬לומד ומבי‪ ,‬מבי ומצפי‪ ,‬מצפי עבור השגריר‪ ,‬לו הוא מציית מתו‪ #‬אהבה‬
‫ודבקות‪.‬‬
‫א‪ #‬לא תמיד הוא בחו‪ ,%‬דבק במשימה‪ ,‬מבצע את השליחות‪ .‬רוב הזמ הוא לבד‪ ,‬בפני‪ ,‬מנסה לחפש את השגריר‪ ,‬מחפש‬
‫אותו בבית‪ ,‬במשרד‪ ,‬משאיר הודעות במזכירה‪ ,‬שולח פקסי‪ ,‬מעביר תדרי ברדיו האלחוטי‪ .‬וכמה לרגע בו יפגשו‪ ,‬או‬
‫לפחות ידברו בטלפו‪.‬‬
‫בינתיי‪ ,‬הוא יושב בבית ומחכה‪ ,‬מחכה לשגריר‪.‬‬
‫לפעמי באמצע של שיחה ע השגריר הוא נאל‪ %‬לצאת ואז הוא נקרע מבפני‪.‬‬
‫הוא מנסה להיות ג בחו‪ %‬וג ע השגריר אבל קשה לו‪ ,‬ברעש הזה‪ ,‬לשמוע את השגריר ולעתי הרעשי בקו מפריעי לו‬
‫לשמוע‪ ,‬עד שהקו א' ניתק‪.‬‬
‫לעיתי‪ ,‬הנתק נמש‪ #‬ונמש‪ #‬והשגריר איננו המפעיל שלו חסר‪ ,‬והוא צרי‪ #‬לפעול מתו‪ #‬הזכרו‪ ,‬נסמ‪ #‬על זכרו חו‬
‫הפגישה האחרונה‪ .‬הזמ נמש‪ #‬ונמתח ואי זכר לשגריר‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא ש‪ ,‬הוא פה‪ ,‬הוא בפני א‪ #‬קווי התקשורת גרועי‬
‫או חלילה מנותקי וזה כמעט גרוע ממוות לסוכ‪.‬‬
‫ע זאת הוא ממשי‪ #‬במשימה‪ ,‬בפני או בחו‪ ,%‬א‪ #‬תמיד ממשי‪ #‬לחפש‪ ,‬תמיד תר אחר אות‪ ,‬סימ לקשר מ השגריר‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫מספרי המחבר שיצאו לאור‪:‬‬
‫"החיי‪ ,‬המציאות
ומה שנסתר" הוצאת גל ‪1999‬‬
‫מספרי המחבר העומדי לצאת לאור‪:‬‬
‫"בצל הדמוני שבתוו‪"#‬‬
‫"קפיצה קוונטית אל הישות"‬
‫"לוויני הישות"‬
‫כתובות רלוונטיות באינטרנט‪:‬‬
‫הכתובת הראשונה היא האתר של המחבר‪ ,‬המוקדש לנושא הספר‪ .‬הכתובת השניה היא האתר של דר' קנט פלמר‪,‬‬
‫העוסק ג הוא בנושא הישות )מנקודת מבט מדעית(‪ .‬האתר השלישי עוסק במרטי היידגר והרביעי של רוני ליינג‪,‬‬
‫הפסיכיאטר הסקוטי המשונה‪ ,‬המופלא והשנוי במחלוקת‪.‬‬
‫‪1. http://www.angelfire.com/ga/being‬‬
‫‪2. http://server.snni.com:80/~palmer/labyrinth‬‬
‫‪3. http://www.webcom.com/~paf/ereignis.html‬‬
‫‪4. http://www.geocities.com/Athens/Olympus/5214/laing.html‬‬
‫רשימת כותבי שהשפיעו )שהוזכרו או לא הוזכרו בספר(‪:‬‬
‫עמנואל לוינס‬
‫אוגוסטי הקדוש‬
‫ר‪ .‬ד‪ .‬ליינג‬
‫פ‪ .‬ד‪ .‬אוספנסקי‬
‫רולו מיי‬
‫הנריק איבס‬
‫רבי נחמ מברסלב‬
‫איב אילי'‪%‬‬
‫פיקו לה מירנדולה‬
‫הרקליטוס האפל‬
‫תומס מרטו‬
‫מוחי א
די אל ערבי‬
‫מוריס מרלו פונטי‬
‫מרקוס אאורליוס‬
‫ג'ייקוב נידלמ‬
‫אפלטו‬
‫תומס סאס‬
‫אנטוא דה סנט אקסופרי‬
‫אוגוסט סטרינדברג‬
‫ר‪ .‬ארמי‬
‫מישל פוקו‬
‫מייסטר ארקהרט‬
‫ארי‪ #‬פרו‬
‫מרטי בובר‬
‫פרמנידס‬
‫גרגורי בייטסו‬
‫ויקטור פרנקל‬
‫ג'‪ .‬גורדייי'‪.‬‬
‫פרסלסוס מהוהנייה‬
‫הנרי ג'ימס‬
‫אלבר קאמי‬
‫ז'אק דרידה‬
‫סר קירקגור‬
‫מרטי היידגר‬
‫קרלוס קסטנדה‬
‫קתלי וג'יי הנדריקס‬
‫גופי קרישנה‬
‫הרמ הסה‬
‫גי'דו קרישנמורטי‬
‫אלדוס הקסלי‬
‫יוס' שכטר‬
‫הרקליטס‬
‫ג'אלאדי רומי‬
‫אל ווטס‬
‫פנחס שדה‬
‫הרמס טריסמגיסטוס‬
‫שלמה גיורא שה‬
‫קרל יונג‬
‫טילהרד דה שרדי‬
‫אלכסנדר לוא‬
‫חנו‪ #‬לוי‬
‫‪89‬‬
‫ביבליוגרפיה נבחרת‬
‫ תש"ג‬,‫ מחברות לספרות‬,‫ בעיות האד במשנתו של היידגר‬,‫ מרטי‬,‫בובר‬
1996 , '‫ אחיאס‬,‫ במרוצת החיי‬,‫ ד"ר גיי וקתלי‬,‫הנדריקס‬
1997 ,‫ המאוחד‬%‫ הקיבו‬,‫ האני החצוי‬,.‫ ד‬.‫ ר‬,‫לאינג‬
40
25 (‫ )תשנ"ג‬.‫א‬.‫ עיו מ‬,‫ האי הטרנסצנדנטי של היידגר‬,‫ גבריאל‬,‫מוצקי‬
1998 ,‫ הוצאת מאגנס‬,‫ הלשו והאמנות‬,‫ קיו ומשמעות מרטי היידגר על האד‬,‫ אברה‬,#‫מנסב‬
1982 ,‫ דליה פלד מוציאי לאור‬,(‫ בדר להיות )מאבקי בדר אל עצמי‬,‫ יו‬,‫פראתר‬
1997 ‫ כנרת‬,‫ החופש מהידוע‬,‫ ג'ידו‬,‫קרישנמורטי‬
1998 ,‫הוצאת שוק‬,‫ מרטי היידגר‬,'‫ ג'ורג‬,‫שטיינר‬
Bibliography list on being
Of Being And Unity -- Pico Della Mirandola
On Beings Of Reason. Metaphysical Disputation LIV --Su‫ב‬rez, Francisco
Being And The Between (Suny Series In Philosophy) William Desmond, George R. Jr. Lucas (Editor).
Ancient Wisdom New Spirit : Investigations Into The Nature Of 'Being' Peter Ralston / Published 1994
Aquinas On Being And Essence : A Translation And Interpretation Joseph Bobik Published 1988
Being And Logos : Reading The Platonic Dialogues. John,1938 Sallis / Published 1996
Being And Nothingness : A Phenomenological Essay On Ontology. Jean-Paul Sartre / Published 1993
Being And Other Realities. Paul Weiss / Published 1995
Being And Time, Martin Heidegger/ Published 1962
Being And Time : A Translation Of Sein And Zeit (Suny Series In Contemporary Continental Philosophy And
Culture). Martin Heidegger, Joan Stambaugh , Published 1996.
Being And Value: Toward Constructive. Postmodern Metaphysics (Suny Series In Constructive Postmodern Thought).
Frederick Ferre / Published 1996.
Being And Vibration. Joseph Rael, Mary Elizabeth Marlow / Published 1993.
Being-In-The-World : A Commentary On Heidegger's Being And Time, Division I Hubert L. Dreyfuss / Published
1991.
A Commentary On Heidegger's Being And Time. Michael Gelven / Published 1989.
A Commentary On Jean-Paul Sartre's 'Being And Nothingness'. Joseph S. Catalano / Published 1985.
The Genesis Of Heidegger's Being And Time. Theodore Kisiel / Published 1995.
God And Being : Heidegger's Relation To Theology. (Contemporary Studies In Philosophy And The Human Sciences),
Jeff Owen Prudhomme / Published 1997
The Great Chain Of Being : A Study Of The History F An Idea. Arthur Oncken Lovejoy / Published 1936
Heidegger On Being And Acting : From Principles To Anarchy (Studies In Phenomenology And Existential
Philosophy), Reiner Schurmann, Reiner Shcurmann / Published 1990.
Parmenides : Being, Bounds And Logic, Scott Austin / Published 1986.
The Politics of Being : The Political Thought of Martin Heidegger. Richard Wolin / Published 1992.
The Question of Being : A Reversal of Heidegger, Stanley Rosen / Published 1993. The Radiance of Being :
Complexity; Chaos and the Evolution of Consciousness, Allan Combs / Published 1997.
Being and Time; (Routledge Philosophy, Guidebooks), Steven Mulhall, Stephen Mulhall / Published 1996.
Samuel Beckett and the Meaning of Being : A Study in Ontological Parable Vol. 1, Lance St. John Butler / Published
1984.
What Is a Human Being?; : A Heideggerian View (Modern European Philosophy), Frederick A. Olafson / Published
1995.
Being and God : An Introduction to the Philosophy of Being and to Natural Theology George Peter Klubertanz /
Published 1979.
90
Being and Knowing : Studies in Thomas Aquinas and Later Medieval Philosophers (Papers in Mediaeval Studies, No
10) Armand Augustine Maurer / Published 1990.
Being and Meaning. Ian E. Thompson / Published 1981.
Being and My Being : Gabriel Marcel's. Metaphysics of Incarnation (European University Studies, Series Xx,
Philosophy, Vol. 385) Joseph Konickal / Published
Being and Technology : A Study in the Philosophy of Martin Heidegger J. Loscerbo / Published 1981.
The Finitude of Being (Suny Series in Contemporary Continental Philosophy) Joan Stambaugh / Published 1992.
The Body's Recollection of Being : Phenomenological Psychology and the Deconstruction of Nihilism. David Levin /
Published 1985.
A Commentary on Heidegger's Being and Time Michael Gelven / Published 1989.
Experience and Being : Prolegomena to a Future Ontology (Studies in Phenomenology and Existential Philosophy)
Calvin O. Schrag / Published 1969
The Experience of Being Creative As a Spiritual Practice : A Hermeneutic-Phenomenological Study (Revisioning
Philosophy, Vol. 27.) Peggy Thayer / Published 1998
The Finitude of Being (Suny Series in Contemporary Continental Philosophy) Joan Stambaugh / Published 1992
Heidegger and French Philosophy : Humanism, Anti-humanism and Being, Tom Rockmore / Published 1995
Heidegger's Being and Time and the Possibility of Political Philosophy Mark Blitz / Published 1981
Modes of Being Weiss / Published 1968
On Being in the World; Wittgenstein and Heidegger on Seeing Aspects, Stephan Mulhall / Published 1994
The Philosophy of Being Gerard Smith / Published 1964
Quantum Psychology : Steps to a Postmodern Ecology of Being, Stephen T. Deberry / Published 1993
The Quest for Being (Great Books in Philosophy) Sidney Hook / Paperback 1991
Living With Kundalini; Gopi Krishna, Shambhala Publication, 1993
Kundalini - Evolution And Enlightment; Edited By John White, Paragon House, 1990
Arching Backward; Janet Adler, Inner Traditions, 1995
Kundalini - Empowering Human Evolution; Edited By Gene Kieffer, Paragon House, 1996
General Bibliography
Aristotle, Metaphysics Brentano, On The Kind Of Being In Aristotle’s Metaphysics
Deleuze, Guattari, Anti-Oedipus
Deleuze, Guattari, A Thousand Plateaus
Derrida, Speech and Phenomena Of Grammathology
Derrida, Speech And Phenomena, Of Grammatology
Descartes, Discourses
Gurevitch, The Field of Consciousness
Hans, The Play Of The World
Hegel, Phenomenology Of The Spirit
Heidegger, Crossing The Line
Heidegger, Letter On Humanism
Heidegger, The End Of Philosophy Husserl, Logical Investigations
Henry, The Essence Of Manifestation
Heraclitus, Fragments
Husserl, Cartesian Meditations
Husserl, Logical Investigations, Ideas, Cartesian Mediations
Kant, Critique Of Pure Reason
Levinas, Beyond Being
Merleau-Ponty, The Visible And The Invisible
Merleau-Ponty, The Phenomenology Of Perception
Merleau-Ponty, Phenomenology Of Perception
Merleau-Ponty, The Visible And The Invisible, Phenomenology Of Perception
Nietzsche, Works
Sartre, Being And Nothingness
Sartre, Critique Of Dialectical Reason
Parmenides, Fragments
Vail, Ontological Difference
.
Mary Barnes & Joe Berke [1982]. Two Accounts Of A Journey Through Madness, Free Association Books, London.
R. D. Laing - Creative Destroyer [Ed] Bob Mullan [1997]. Published By
91
R. D. Laing [1959 / 1965]. The Divided Self - An Existential Study In Sanity & Madness. Pelican Books.
R. D. Laing [1961]. Self And Others. Pelican Books.
R. D. Laing [1967]. The Politics Of Experience & The Bird Of Paradise. Penguin Books.
R. D. Laing [1969]. The Politics Of The Family [And Other Essays]. Pelican Books.
R. D. Laing [1970]. Knots. Penguin Books.
R. D. Laing [1976]. The Facts Of Life. Penguin Books.
R. D. Laing [1982]. The Voice Of Experience - Experience, Science And Psychiatry. Penguin Books.
Roberta Russell And R.D. Laing [1992]. R.D. Laing & Me: Lessons In Love, Hillgarth Press: New York.
Books On Onthology
Aquinas On Being And Essence : A Translation And Interpretation Joseph Bobik / Published 1988
God And Being : Heidegger's Relation To Theology (Contemporary Studies In Philosophy And The Human Sciences)
Jeff Owen Prudhomme / Published 1997
Ontology And Alterity In Merleau-Ponty (Northwestern University Studies In
Phenomenology And Existential Philosophy) Galen A.Johnson, Michael B. Smith (Editor) / Published 1990
The Conning, The Cunning Of Being : Being A Kierkegaardian Demonstration Of The Postmodern Implosion Of
Metaphysical Sense In Aristotle And The Early
Pat Bigelow / Published 1990
Doctrine Of Being In The Aristotelian Metaphysics Joseph Owens / Published 1978
God And Being : The Problem Of Ontology In The Philosophical Theology Of Paul Tillich (Theologische Bibliothek
Toeppelmann, Vol 47) Gert Frankfurt Am Main, Hummel / Published 1990
Heidegger And Aristotle : The Question Of Being Ted Sadler / Published 1996
Being And Existence In Kierkegaard's Pseudonymous Works John W. Elrod Published 1975
The Concept Of Being In Hegel And Heidegger Gerhard Schmitt
God And Being : The Problem Of Ontology In The Philosophical Theology Of Paul Tillich :
Contributions Made To The Ii. International Paul Tillich Symposium Held In Frankfurt 1988
Heidegger And Sartre : An Essay On Being And Place Joseph P. Fell / Published 1983
Intimations Of Mortality : Time, Truth, And Finitude In Heideggers's Thinking Of Being David Farrell Krell /
Published 1986
The Tradition Via Heidegger; An Essay On The Meaning Of Being In The Philosophy Of Martin Heidegger John N.
Deely
92
‫)על גב הספר(‬
‫על הספר‪:‬‬
‫בית הוא מקום ממנו יוצאים על מנת לחזור אליו‪ .‬בית הוא מקום שבו אנחנו מתאחדים עם עצמנו‪ .‬בהיותנו בבית אנו בתוך‪ ,‬בפנים‬
‫– בהימצאנו רחוק מן הבית אנו בחוץ‪ ,‬בגלות‪ .‬ובגלות יש רק געגועים‪ ,‬רק כמיהה‪ .‬אמנם אפשר לנסות ולספק את הכמיהה‬
‫באמצעות תחליפים כמו אוכל‪ ,‬סקס‪ ,‬קריירה‪ ,‬חברה‪ ,‬לימודים דת ‪ -‬אבל עדיין הדרך היחידה לנהוג עם הכמיהה היא להפוך מגולה‬
‫לצליין‪ ,‬לנטוש את הכל בחוץ‪ ,‬להפוך את פנינו ולהתחיל לנסוע‪ ,‬פנימה‪ .‬להתחיל את המסע המסתורי והמופלא מכל המסעות‪ ,‬את‬
‫המסע אל הישות הפנימית‪) .‬מתוך ההקדמה(‪.‬‬
‫על המסע‪:‬‬
‫"המסע לקראת‬
‫מרטין היידגר‬
‫מה‬
‫שראוי‬
‫שנשאל‬
‫על‬
‫אודותיו‬
‫אינו‬
‫הרפתקה‪,‬‬
‫אלא‬
‫שיבה‬
‫הביתה"‬
‫על הישות‪:‬‬
‫היצר –צועק‪.‬‬
‫הגו –מדבר‪.‬‬
‫הנפש – לוחשת‪.‬‬
‫והישות הפנימית – שותקת‪.‬‬
‫כי היא – יודעת‪.‬‬
‫על המחבר‪:‬‬
‫גבריאל בן יהודה‪ ,‬מחבר הספר‪" :‬החיים‪ ,‬המציאות ומה שנסתר " )מסות עם מבט אחר ומרוחק אל החיים‬
‫והמציאות(‪ . ,‬חבר באגודת היועצים הפילוסופיים בישראל‪ .‬בעברו מורה לספרות‪ .‬למד ספרות‪ ,‬תיאטרון‪,‬‬
‫חינוך ומדעי ההתנהגות ובעל תואר שני בנושא זה‪ .‬כיום עוסק במתן סמינרים‪ ,‬קורסים והרצאות בנושאי‬
‫תקשורת‪ ,‬במוסדות אקדמיים ובגופים פרטיים‪.‬‬
‫‪93‬‬