bbbb gkgk אוקטובר 4102 סתיו תשע"ה בין השמשות .צילום מאת פנצ'ו עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 גיורא רץ סוף תשרי תחילת חשוון ,סוף הקיץ והסתיו כבר כאן .גם היורה כבר הספיק לבקר ולסמן לנו את שיגיע בקרוב .החצבים כבר מזמן סיימו את פריחתם ולא נותר לנו אלא לצפות לתחילת הגשמים ,שיצבעו את הגבעות היפות שלנו בשלל צבעים .לאחר הקיץ הארוך והקשה מגיע לכולנו מעט נחת מהטבע ,שלשמחתנו ממשיך בשלו ואינו מושפע מלהט היצרים והתנהגות האדם. התנועה הקיבוצית התגייסה בצורה יוצאת דופן לעזרה לישובי עוטף עזה .מטה התנועה כולו היה מגויס ופעל רבות ביצירת זיווגים בין קיבוצים קולטים לחברים ולילדים מקיבוצי העוטף. במועצת התנועה שהתקיימה לפני חודש ב"שער הנגב" ,ציינו שני ראשי המועצות ,חיים ילין ואלון שוסטר ,את המעורבות והעזרה שקיבלו ממטה התנועה והקיבוצים בכל רחבי הארץ. אנחנו כאן ברמות מנשה הצענו את עצמנו אך לא היינו שותפים מלאים כיוון שלא יכולנו להציע את אותם שירותים כמו בקיבוצים בהם עדיין חדר אוכל פעיל ,מקומות פנויים בגני ילדים ושרותים נוספים אחרים .יחד עם זאת ארחנו קבוצות נערים וילדים בבריכה לכמה ימים ,ומשפחות בודדות אשר הגיעו לכאן זכו לאירוח וקבלת פנים חמה .כן היינו שותפים בקנית חבילות שי מהדרום ובכך תרמנו כולנו באופן שווה לפניית תושבי הדרום להגביר קניות בדרום .אני רואה בכך מחווה יפה של הקיבוץ למטרה חשובה ועל כך אני רוצה להודות לכל החברים. חגי תשרי ברמות מנשה קיבלו פנים חדשות לפני מספר שנים עם בואה של אסנת אלדר. לאורך השנים חגגנו רק את ראש השנה וסוכות .ביום כיפור שבתנו .רמות מנשה נוסד ומתנהל כקיבוץ חילוני בכל רמ"ח אבריו .כך היינו וכך גם נהיה .אך בשנים האחרונות השכלנו ליצור מסורת חדשה של יום כיפור .בהתחלה בהיסוס קל ולאור השתתפות ברוכה של התושבים ,קיבל יום כיפור אצלנו צבע ואופי מאד מיוחד .שילוב יפה של לימוד ,קריאה משותפת בערב של יום כיפור וקריאת מקראה מקומית ונעילה ביציאתו של יום הכיפורים. השנה לקח על עצמו צוות קטן ואיכותי ,אשר ,דורון ומירב ,את ארגון החג והחברים הרבים שהגיעו זכו להנות מלימוד ,קריאה ,שירה ,האזנה למוסיקה איכותית וצפייה משותפת בחומרים מוקרנים .אנחנו היום ישוב גדול ,רב גילאי ,הרבה ילדים ,מגוון דעות ,אשר יוצר לעצמו מסורת שרב המשותף בה על חילוקי הדעות .ההתכנסות המשותפת בראש השנה על הגרנולית ,בנית הסוכה ביצירה עצמית של ילדי כל התושבים והכנסת מסורת משלנו ליום כיפור זהו המסר העיקרי לתרבות של רמות מנשה .תודה רבה לקוקי וכל הצוות שעבד כדי להעניק לנו את חגי תשרי. 0 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 אנו בשלבים אחרונים של חפירות בקיבוץ .רואים כבר את הסוף וחשוב יותר ,רואים כבר טוב יותר את התוצאות .צוות הנוי דואג לשתילה חדשה בכל שלב שמסתיים ,חברים רבים כבר חידשו את הנוי הפרטי והחורף הקרוב כבר יהיה קל יותר עבור רוב חברי הקיבוץ .עוד קצת ואנחנו אחרי. ובצפייה לחורף גשום ורטוב ,אפרד הפעם עד העלון הבא. גיורא צילום מאת פנצ'ו 4 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 ראיינה וכתבה :יונה גור היום ,כשהקיבוץ "כבר לא מה שהיה פעם" ולא כולם מכירים את כולם ,מצאתי לנכון להביא את סיפורה של חברת קיבוץ ותיקה .הצצה אל תוך עולם שלם ,חיים שלמים. יונה נולדה בשם קולומבינה בשנת 0331בטרייאסטה שבאיטליה הפאשיסטית ,שהיתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית .הוריה של יונה נולדו באזור גליציה .לסבים מצד אמה היתה תחנת קמח .הסבים מצד אביה היו תלמידי חכמים .בבית ילדותה דיברו גרמנית ויידיש .בחוץ ,איטלקית .ליונה זכורה ילדות מאושרת .באותם ימים הפאשיזם האיטלקי לא היה אנטישמי .בלידתה קיבלתה את ברכת המפלגה הפאשיסטית ,אך ב ,0333-עם פרוץ המלחמה ,עזבה המשפחה את איטליה לצ'ילה. יונה היתה בת .3ילדה סקרנית וחקרנית שאוהבת לקרוא, שוקעת בספרים ומתעלמת מכל מה שקורה סביבה .לבית בו גדלה היתה חצר גדולה ,ובה אגם עם ברבורים .המשפחה קיימה אורח חיים דתי .אביה היה אדם מאוד משכיל וציוני. למרות שסביבתם לא היתה יהודית ,יונה למדה במסגרת יהודית ,וכך רכשה את אותיות הא"ב כבר בגיל צעיר. המעבר לצ'ילה ,על כל קשייו ,לא זכור לה כמשבר .היא היתה תלמידה טובה מאוד ,מהר מאוד למדה ספרדית והתאקלמה מצוין .בתחילה הגיעו לטומוקו ,אך מכיוון שלא היתה במקום שחיטה כשרה ,המשפחה עברה לפרברי סנטיאגו ,שם היתה לאביה רפת גדולה. בגיל 01כבר סיימה תיכון ,כי קפצה כיתות .אז התעוררה שאלת המקצוע :מה תלמד? איזה מקצוע יפרנס אותה בעתיד? היא למדה הנהלת חשבונות ,אך עבודה זו לא התאימה לה. אחיה ,המבוגר ממנה ,הלך לשומר הצעיר ,אך היא ,כיאה לבת למשפחה דתית היתה שייכת לבני עקיבא .בידיעה שהיא ממש לא רוצה להמשיך את דרך החיים הבורגנית של הוריה, הצטרפה להכשרה של בני עקיבא במטרה לחיות בארץ .הגרעין שלה בהכשרה היה מיועד להגשים בקיבוץ סעד ,אך כשהגיע זמן העליה אביה דרש שלפני העליה היא תרכוש מקצוע. קולומבינה הלכה ללמוד...תפירה. בגיל ,03במחנה משותף של תנועות נוער שונות ,הכירה את מני ארנט ואחרים ,ונשארה עמם בקשר .כשהם התארגנו לעליה ,הציע לה מני שתצטרף לקבוצה שלהם ,וכך היה .בשנת 0391עלתה ארצה בגרעין ב' של השוה"צ ,שיועד לקיבוץ רמות מנשה ,אך עשה את צעדיו הראשונים בקיבוץ שריד .כשהגיעו לארץ לא מיד הצטרפה לגרעין .בתחילה שהתה בתל- אביב אצל בת דודה אך החיים בתל אביב נראו לה בורגניים מדי .היא בדקה את החיים 3 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 בקיבוץ סעד ,אך הקיבוץ נראה לה דתי מדי ופחות מדי סוציאליסטי .בסופו של דבר נשארה עם גרעין ב' בשריד .שם עבדה במטבח ,בחדר האוכל ,עשתה הקמות בגן (ללא שפה!) וכן, גם שמירות לילה. ב 0.9.91-יצא הגרעין להפגנת אחד במאי וחזר ל...רמות מנשה .יונה היתה אז בחורה צעירה ,רווקה ,וידעה בבירור מהם רצונותיה והעדפותיה .היא בחרה להשאר ברמות מנשה בגלל האידיאולוגיה הסוציאליסטית ,בגלל תחושת האכפתיות החברתית שחשה כאן. בתחילה עבדה בסיקול ("עבודה מטמטמת )"...ואחר כך במטבח ,בחדר האוכל ובחינוך .הכל, ללא ידיעת שפה וללא הכשרה. ב 0390-נשלחה לחודש לירושלים ללמוד עברית .גם יצחק זקס ,רווק מהגרעין אליו הצטרפה ,נשלח לשם .קרקע טובה לצמיחת רומאן שהוביל לנישואין .בגיל 44נכנסה יונה ל"אוהל משפחה" עם יצחק .הם היו צריכים לחכות בתור למעבר לצריף .זכור לה לטוב שמני ומיכל יצאו מחדרם כדי לאפשר ליונה ויצחק לגור בצריף ,בשל ענינים בריאותיים של יצחק. יצחק יצא ללימודים והיה למורה הראשון של ילדי רמות מנשה .כ 01-שנים עבדה יונה בחינוך .בתחילה עם חלק מילדי "אורן" ,בדיוק בזמן מגפת הפוליו שהשתוללה אז בארץ. בשישיה שלה היו הילדים שנדבקו במחלה ,ביניהם תלמה ואילה ,שנפטרה מהמחלה בגיל שנתיים .מטפלת צעירה וחסרת הכשרה נאלצת להתמודד עם קושי גדול כל כך ,בתקופה בה להורים אסור היה לגשת אל הילד החולה ....היו גם שנים של עבודה בבית התינוקות ,לצידה של סבקה ,שהשפיעה מאוד על עבודתה ועולמה ,ובהמשך עבדה גם בגיל הרך .בשלב מסוים עזבה יונה את החינוך והקימה את הכלבו .היא למדה באופן עצמאי מה נהוג בקיבוצים אחרים ויצרה "יש מאין". במשך תקופה ארוכה עברה יונה טיפולי הפריה קשים .התמודדות עם הגוף והנפש .רק מי שעבר זאת ,יבין .ב 0313-אימצו יונה ויצחק את דנה .דנה חיה כיום בארה"ב ,אם לשני ילדים וסבתא בעצמה. ב 0319-יצאה המשפחה לשליחות בצ'ילה .יצחק כמורה לעברית ולתנ"ך בביה"ס היהודי ויונה ,כאם לילדה בת שנתיים ועקרת בית .בצ'ילה החליטה יונה ללמוד קוסמטיקה ,וכך חזרה עם מקצוע לקיבוץ .ומאז ועד היום ,כשהיא כבר כמעט בת 59היא קוסמטיקאית בקיבוץ!. יונה נהנית מאוד מהמפגש עם אנשים ומזה שיש סיבה לקום בבוקר .היא מעידה על עצמה שאיננה "אשת ציבור" ,ושהיא אוהבת את המפגש "פנים אל פנים" .אין ספק שבמקצוע כמו שלה זה סוג המפגשים המקובל... והיום ,יונה שלמה עם תהליך ההפרטה שהקיבוץ עבר ועובר .היא כואבת את השינוי שחל בערבות ההדדית ובאחריות הקולקטיבית כלפי החברה .יחד עם זאת היא מציינת לטובה גם את תחושת הבטחון הכלכלי וגם את העובדה שבשכבה הותיקה ברמות מנשה לא אבדה האנושיות ,העשיה המשותפת ותשומת הלב זה לזה .חבל לה רק שיצחק כבר כמעט 41שנה איננו ,והוא לא רואה כמה יפה היא למדה להסתדר באופן עצמאי! 2 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 ענת ורועי מלמד מספרים על מסע השליחות שלהם לארגנטינה לפני שלוש שנים ,בסתיו הישראלי ,יצאו רועי וענת מלמד להתחיל מסע חדש בחייהם .עם שני תאומים בני שנתיים ,נגה ובארי ,הם נדדו עד ארגנטינה שם קיבל אותם האביב (הגשום מאוד) .רועי נשלח מטעם ההסתדרות הציונית לשמש כשליח קהילה בפרנה ,בירת מחוז אנטרה-ריוס .במקביל ,רועי קיבל עליו גם לעבוד עם עוד מספר קהילות יהודיות באזור ,שבו התיישבו ראשוני היהודים במושבות של הברון הירש .ענת מצידה ,נאלצה לשים את הקריירה שלה כמהנדסת תעשייה וניהול בשירותי בריאות כללית ב"הקפאה" ולהיכנס לתפקיד 'אשת השליח' וכן לעבוד כמורה לעברית בבית הספר היהודי .ענת ורועי מספרים כאן על תחושותיהם במשך תקופת הנדודים. הקהילה אליה נשלחנו הינה בעלת היסטוריה יהודית מפוארת ,אך ההווה שלה הוא מאבק מתמשך של שמירה על מסגרת חיי הקהילה ,הקשר היהודי ,הישראלי ומניעת התבוללות. יחד עם זאת הבטנו משתאים לא אחת באנשים בקהילה שמידי יום בוחרים מחדש לשמר את אורח החיים היהודי והציוני. הפרויקט 'משפחה ישראלית בקהילה' ,שבמסגרתו יצאנו לשליחות הוכיח את עצמו כנכון .בכל נקודת מפגש מצאנו את עצמנו 'עושים שליחות' .פעמים רבות שיחה עם הורי הגן התחילה ב"הא ודא" ונסתיימה בשיחה לא פורמאלית על ישראל ,מצבה בעולם ,הטכנולוגיה המתקדמת ,והחיים של משפחה צעירה אי שם במזרח התיכון. בחרנו לשתף אתכם במכתבים ששלחנו מארגנטינה ,אשר משקפים את החיים ,ההסתגלות, הגעגועים והתובנות כפי שחווינו אותם בזמן כתיבתם. " ...הקהילה שהגענו אליה בפרנה מאד נחמדה ומסבירת פנים ,רועי התחיל לעבוד והאתגר הגדול שלו להחזיר את הנוער אל חיק ההוויה היהודית ,ציונית – פעילות בתנועת נוער וכו'. מהמעט שהכרתי יש לי עבודה רבה בבי"ס בלימוד עברית :הרמה מאד נמוכה וגם חלק מהמורים אינם שולטים כלל בשפה 09% .משיעור העברית מתנהל בספרדית"... "...בשישי בערב הלכנו לבית כנסת ,יש כאן קהילה קונסרבטיבית קטנה ,התפילה בליווי אורגן ורב עם מיקרופון שמנחה ומזמר ....עבורי זה היה קצת הלם על רקע הבית שבו גדלתי (אני, ענת ,במקור מהקיבוץ הדתי שדה אליהו) – אך במציאות כזאת רחוקה הכול מרגיש פתאום קצת בית ,כשברקע מנגינות מוכרות וכשיושבים ביחד כל המשפחה"... "...לאחר חמישה חודשים ,הדברים נראים קצת אחרת ...בשעה טובה הגיע לנו המטען הימי לאחר ארבעה וחצי חודשים בהם חיינו רק עם מה שהבאנו איתנו במטוס .האמת שזה היה שיעור מצוין בצניעות .מסתבר שאפשר לחיות מצוין עם מעט בגדים ,לבשל ארוחות מלאות עם מינימום של כלים ולפתח את הדמיון עם מספר מצומצם של צעצועים. 9 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 אין ספק שהמטען הביא איתו ניחוחות ישראל ,וארון הספרים הישראלי שלנו ממלא שמחה יחד עם תמונות ושאר חפצים"... "...אנחנו עוקבים מרחוק אחר הנעשה בארץ ובמזרח התיכון ואין ספק שיש אמביוולנטיות לגבי המרחק שלנו .מצד אחד כשאנו קוראים איך המחאה החברתית לא שינתה דבר ויוקר המחייה ממשיך לעלות ,אנו אסירי תודה על פסק הזמן שיש לנו ...מצד שני מאד חסרה לנו הישראליות .אם זה מנחם ,המצב הכלכלי בארגנטינה גם כן לא טוב ,ויש להם גזירות חדשות כל יום ,במיוחד על יבוא והכנסת כסף זר למדינה .יש כאן אינפלציה שנתית של למעלה מ- ( 42%כן כן ,לא ברחה לי שום נקודה )..ומדיניות קצבאות פופוליסטית בהרבה בהשוואה לישראל .המשמעות הישירה מכך ,היא שיש עכשיו פחות ביטחון ברחוב ,ואנחנו לא יכולים להיות בפארק אם אין הרבה אנשים מסביב .המצב כל כך חמור שיש עכשיו "טרנד" של גניבת נעליים מילדים באמצע הרחוב".... גולת הכותרת של השליחות היא עלמא ,הארגנטינאית הקטנה שלנו ,שהצטרפה למשפחתנו כמזכרת נפלאה לשהותנו שם .עלמא ,שכיום הולכת לגן פשוש ,היא היחידה שלא יודעת מילה בספרדית אבל בעלת אזרחות ארגנטינאית. לבסוף ,לפני כעשרה חודשים ,בתום שנת הלימודים בארגנטינה חזרנו הביתה ,לרמות מנשה .החברים ,השכנים והמשפחה שחיכו לנו כשנתיים וחצי עזרו לנו בקליטה המהירה חזרה .המעבר החד משיא משפחתי ומקצועי שחווינו יחד אל שגרת הישראליות לא היה פשוט לכולנו ,אך יחד עם זאת אנו זוכרים ,מוקירים ולוקחים איתנו המון רגעים נפלאים מהשליחות .ואין ספק שעכשיו אנחנו בבית! Estamos en casa. משפחת מלמד בארגנטינה :ענת ,נגה ,עלמא ,רועי ,בארי .ברקע :ציוד אסאדו הכרחי... 1 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 יום הכיפורים ברמות מנשה תוכנן ונערך השנה לראשונה באחריות ועדת תרבות .סביב ארועי היום המתוכננים עלו ברמות מנשה מגוון קולות שהתייחסו להיבטים השונים של יום זה ולאופן בו הם באים לידי ביטוי אצלנו בישוב .בקשנו להציג כאן חלק מקשת העמדות המתקיימת כאן מזה כמה וכמה שנים בנוגע למשמעות היום ולאופן בו הוא מצויין אצלנו. יוסף בן משה נדהמתי לקרוא את המודעה של ועדת התרבות ,המזמינה את תושבי הישוב לאירועי יום כיפור שארגנה ובהם טקס "תקיעת שופר" לציון "שבירת הצום". לדעתי ,ישנן שתי בעיות מרכזיות בקיום טקס מסוג זה .ראשית ,קיימת בעיה מבחינה מוסרית והומאנית ,שכן שופר הוא איבר מגופה של בהמה אשר נרצחת בעודה במיטב שנותיה .מצווה זו ,מקורה בהקרבה של בהמה לשם כפרה על אדם שחטא .כלומר ,במקום להעניש את החוטא -מענישים את הבהמה המסכנה וחסרת הישע .צדק במיטבו! שנית ,בתקנון האגודה מודגש האופי החילוני של הישוב .ועדת התרבות הפרה אותו ברגל גסה עת קבעה באמצעות המודעה הנ"ל כי הנורמה ברמות מנשה היא לצום ביום כיפור. לצערי ,ועד ההנהלה לא עשה דבר כדי להעמיד את הועדה במקומה ולדרוש ממנה לחזור בה מטקס "תקיעת השופר". אני מכבד את זכותו של כל יחיד לחיות על-פי אמונתו ,אבל אין להשלים עם מצב בו גוף ציבורי שמתוקצב על-ידי כלל התושבים בוחר בעבודה מיסיונרית כדי להחדיר (אמנם בשיטת טיפין טיפין) טקסים בעלי אופי דתי .אם נשתוק אז הצעד הבא של ועדת התרבות יהיה מנהג הכפרות ,הרי גם זה חלק מהמסורת היהודית. אני מכיר בעל פה את כל הפילפוליסטיקה שמסבירה ש"תקיעת שופר" הוא בעצם טקס יהודי "חילוני" כי הוא חלק מ"המסורת היהודית" שיש לשמור ו"אין לשפוך את התינוק עם המים". לכן אבקש להדגים את מקורו של המנהג ,כפי שמצטייר במסכת ראש השנה ,דף טז ,גמרא: "אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני". "[אמר] רבי יצחק למה תוקעין בר"ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן". 7 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 על-פי המשפט הראשון ,תקיעת השופר מסמלת נכונות להקריב את עצמנו למען "הקדוש ברוך הוא" ,אך למעשה בתרגיל מבריק אנחנו רוצחים איל שעבר בסביבה ולוקחים את קרנו כדי לתקוע בו (כפי שמסופר גם בסיפור עקידת יצחק ,בראשית כ"ט) .במשפט השני ,מטרת תקיעת השופר היא "כדי לערבב את השטן" ,היינו לבלבל אותו או להרתיע אותו. חברי ועדת התרבות ,רמות מנשה הוא ישוב שנמצא במדינת ישראל הריבונית במאה ה.40- אין מקום לספק את יצריו של אל צמא דם ואין מקום לפחדים מיצורים שטניים ושדים .וכל מה שאתם משיגים בתקיעת השופר הוא להשמיע את זעקת החיה אשר הקרן שלה נגדעה ממנה ,בניגוד לרצונה ובשחיטה אכזרית שמסרבת לאמץ חידושים טכנולוגיים מונעי-סבל. דורון ארז אפתח בשאלה :למה התנועה הקיבוצית מלאה בתכנים חדשים רבים מחגי ומועדי ישראל, למשל את חג הפסח וחג החנוכה ,אבל כשזה הגיע ליום כיפור היא וויתרה על הניסיון לחדש וליצור משהו ביום כה חשוב של המסורת היהודית? היו לנו התלבטויות רבות כיצד לציין את יום כיפור השנה .מבחינת התוכן -באלו תכנים לגעת, אלו נושאים להעלות ,ומבחינת המבנה עצמו -איך ליצור אירוע איכותי ואיך לגרום לחברים רבים להגיע מבלי להוריד את הרמה .ומעל לכל ריחפה שאלה גדולה יותר :מהי המשמעות של יום כיפור עבורנו כיהודים חילונים ,כקהילה קיבוצית? אבל בין כל ההתלבטויות היה לנו ברור שזוהי זכותנו ליצור יום כיפור ברוח קיבוצית חילונית ופלורליסטית ,לא רק זכות אלא הזדמנות ליצור משהו ייחודי ואמיתי ,שמתאים לזהות היהודית שלנו ומתאים לרמות מנשה. יום כיפור הוא יום שמזמן התבוננות פנימה ,הפניית מבט אל עצמנו ,כיחידים וכקהילה .דרך ההכנות ליום וביום כיפור עצמו מצאנו שיש ביום הזה כל כך הרבה טעם .מצאנו שיש מקום לקיים חשבון נפש ציבורי וקהילתי ,להביט לאחור בצוותא ולחלום על עתיד משותף בחברותא .מצאנו שיש במפגש המשותף של חברים מהקיבוץ ומההרחבה ,בני גילאים שונים, המון כוח ונחת .מצאנו שיש במפגש המשותף ,בהקשבה ובשיח על טקסטים יהודיים ,כדי גרום לנו להעריך אחד את השני ואת המקום בו אנו חיים. אין לי תשובה מדויקת לשאלה עימה פתחתי ,אך יש לי תשובה מדוע לי היה חשוב לציין את יום כיפור בקיבוץ :אני חושב שהמפגש המשותף יצר אצל כל משתתפיו תחושת התעלות וגאווה ,וגרם לכולנו ,להעריך מחדש את זהותנו כיהודים ריבוניים וחופשיים ,ואת המשמעות של יום כיפור עבורנו כקהילה. 5 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 יהל לינטרנרי *שאלות שדורשות נשימה עמוקה ותשובה ארוכה * "יש משהו שהוא קדוש בחיים שלך"? לא .זו התשובה הקצרה (והפחות מעניינת). להבדיל משאלות אחרות בטור זה ,שאותן אני מפנה אל עצמי ,את השאלה הזו הפנה אלי מישהו אחר .הוזמנתי על ידי חבר טוב להיפגש עם קבוצת למידה של מורים ואנשי חינוך דתיים שמלמדים בבתי ספר חילוניים .פתחתי את השיחה עם השיר של ברכט 'הספקן' וניסיתי ממנו לצאת אל השקפת עולמי החינוכית ובכלל .תוך כדי שאנו מדברים עלו גם נושאים של ערכים ואמונה ובאופן צפוי מה ,שאף על פי כן לא התכוננתי אליו כראוי -הרים מישהו את ידו ,ובטון שהיתה בו גם נימה של התרסה למול החילוניות שלי ,הניח על השולחן את השאלה הנ"ל .אני לא זוכר בדיוק מה עניתי ,אבל המחשבות שבאו אחר כך העידו היטב שזה לא היה מה שבאמת חשבתי ורציתי לענות .וכמו פעמים רבות אחרות בחיים :את התשובה המוחצת והמנוסחת לתלפיות ,זו שהייתה יכולה ל"הוציא אותי גדול" ...את התשובה הזו לא פעם אני עונה כשאני לבד ,זמן רב אחרי שמי ששאל כבר הלך לדרכו. "תגדיר בבקשה 'קדוש' " ,הייתי אומר לו. "קדוש'' ,אני משער שהוא היה אומר " ,זה כל מה שאלוהים קידש והעניק לנו ,והודות לואנחנו יכולים להתרומם מעל לחיי החול .מה שקדוש; תפילה ,מקום ,ספר ,מועד וכו' הוא נשגב מבינתי והבנתי ולא ניתן לערעור.". "ובכן ,אצלי אין שום דבר קדוש" הייתי משיב" .אחד מבסיסי ההוויה שלי הוא הטלת הספק,החירות לחקור ,לשאול ,לבחון ,לבחור". "הכל?" הוא היה מקשה" .גם פשעים?""כן .כי פשע או מעבר על חוקים מסוימים יכול להיחשב כמעשה גבורה אצילי בנסיבותמסוימות". "ואין בכל זאת משהו שאליו אתה מחויב ללא קשר לנסיבות? שהוא על זמני? שהוא נכון בכלמצב?" ,הוא היה משחרר לעברי צרור שאלות ,שלאחריהן היה מאבחן אם עומד מולו עוד חילוני מבולבל פוסט מודרני ,שהכל בחייו יחסי כולל השקפת העולם. הייתי חושב מעט ואז אומר"- :שוויון ערך האדם .אבל על הקדושה של הערך הזה אני החלטתי". ייתכן וכאן היינו נכנסים לוויכוח המוכר והידוע על חילוניות ודת ,על אלוהים והאדם וכו' .דיון חשוב ומעניין ,אבל במחשבות שלי כבר הלכתי למקום אחר .כי ברגע שאמרתי שיש לי בחיים 3 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 'קדושה' הייתי צריך לנסח לעצמי מה זאת אומרת ובמה זה שונה מ'קדוש' .וזה כבר היה הרבה יותר מעניין ומאתגר. 'קדושה' ,בעיני ,היא אחותו הביישנית והיפה של ה'קדוש' .במקום שבו הוא מופיע מלא הוד והדר ,חזק וחסין ,בלתי מעורער וחד משמעי ,היא חולפת ברכות ,מטושטשת לפעמים, חמקמקה ,שברירית ,אבל עם זאת עוצמתית ומתוקה .במקום שהוא דורש מעשה; "קידשנו במצוותיו" ,היא מבקשת רוח .בעוד אליו מובילים תלי תילים של מילים וספרים ,השביל אליה צר ואפשר לצעוד בו לבדך או לכל היותר עם עוד כמה אנשים קרובים. בעוד עליו ,אנחנו החילונים ,ויתרנו בשביל להתמסר לשאלת השאלות והטלת הספק -אני חושב שזו תהיה טרגדיה אמתית אם נוותר עליה .כי לא רק שהיא אינה סותרת -היא משלימה את התפיסה ההומניסטית. קדושה ,בעיני ,היא אותו חיבור שאדם יכול לחוש לפעמים כשגואה בו איזו התרגשות עמוקה והוא עולה על גדותיו .שלרגע קט או כמה ,הוא מצליח להתרומם ולרחף כמה סנטימטרים מעל היומיום .להתחבר לדבר מה שכמו שמעניק לו כרטיס כניסה אל מרחב שיש בו טוהר ואמת ושותפות :אולי מתחת לחופת כוכבים במדבר עם אהוב/ה ,באצטדיון כשמונף גביע, בחג עם הקהילה ,במפגש חברים ,לבדך מול נוף מרהיב ,מול יצירת אומנות ,בעיצומה של שיחת נפש ...יבחר לו כל אחד את השביל שלו אל הקדושה. ברגע של 'קדושה' אני מתחבר אל משהו גדול ממני; משהו שמקורו לא מצוי רק בי ,כי אם בעולם שמחוץ לי .אבל בה בעת ,החיבור הזה אל משהו גדול ממני מאפשר לי להתחבר ולפגוש את עצמי בצורה שלמה וכולית יותר .כי דווקא אז -כשרגשות ,תובנות ותחושות גולשות ממני ,כשאני צר מלהכיל ומקבל בענווה את מימדי בעולם -אז אני גדל ,אז מוגדרים מחדש גבולות העצמי שלי .ואין לכך כל קשר לכוח עליון או לציווי אלוהי; זו קדושה שאפשר לגעת בה ,שכדאי לשנות אותה ,שחובה לעצב אותה .קדושה מעשה ידי אדם .אומנם "חומרי הגלם" מצויים בעולם אך הם לא קדושים מאליהם -ההתכוונות ,השותפות האנושית, האינטימיות ,המקום שבנו "החפץ חיים ואוהב ימים לראות טוב" והבחירה הם הם שמקדשים משהו. ברוך מה שקידשנו באנושיותנו .ברוך עולמי שאין בו משהו קדוש ,אבל יש בו קדושה. תובנה על ריצה -224 #לרוץ על הליכון בחדר כושר ,זה כמו לאכול את העוגה שאתה הכי אוהב בכלים חד פעמיים. *אני לא מכיר מילה או משפט שסוגרים עניין /הרבה מלים צריך הרבה משפטים( .מ .אריאל) לתגובות והתייחסויות[email protected] - 01 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 הכלב הלבן – מאת יונה גור "הוא בא!" עברה לחישה-צעקה בפרוזדור. מכל החדרים יוצאים ילדים בפיז'מות .לכולם אותן פיז'מות כותנה. "הוא בא" ,ממשיכים הילדים ולוחשים לעצמם ולאחרים ורצים לכיוון הדלת .דלת הכניסה לבית שנקרא הכיתה ,למרות שהיו שם לא רק כיתה :חדר אוכל ,מקלחות ושרותים ,חדרי שינה ,ארונות בגדים .זה היה בית הילדים ,הבית בו התנהלו החיים המלאים של שמונה עשר ילדי "אלומה" ,כמו חייהם של כל הילדים אז ,בלינה המשותפת. כל הילדים נדחפים לראות דרך החלון הקטן שבדלת. "איזה יפה הוא!" "וואו ,הוא מקסים!" כל לילה מלילות החופש הגדול של אותה שנה ,היתה תורנות לילה בין הילדים ,תורנות שמירה ,כדי לראות אם "הכלב הלבן" בא. והוא היה מגיע. מגיע באישון לילה ,מאפשר לנו לראות אותו ,ונעלם. מה היה בו ב"כלב הלבן" שהצליח כל כך להסעיר אותנו? איכשהו מישהו שם לב שהכלב הזה מגיע בלילות .איכשהו זה הפך להיות עניין .איכשהו נכנסנו כולנו למירוץ הגילוי "אם גם הלילה הוא יגיע" .איכשהו הסכמנו כולנו לעשות תורנויות שמירה כל הלילה כדי לחכות לו .כדי לראות אם יגיע .שעה היינו שומרים ומעירים אחרינו את הבאים בתור .זוגות זוגות ,כי זה בכל זאת נורא מפחיד לשמור בלילה לבד. בערב היתה "תוכנית" .איזו שהיא פעילות מאורגנת .משחק ,שיחה ,קריאה ב"משמר לילדים" שחולק באותו יום על המיטות ,טיול לילה למחלבה לראות חליבה ...משהו .אחרי התוכנית היתה השכבה .המבוגר האחראי היה דואג שנלבש פיז'מות ונצחצח שיניים ושניכנס למיטות. כשהיה נדמה לו שכולנו ישנים היה הולך. שמונה עשר ילדים ,ישנים בחמישה חדרי שינה ,נשארים לבדם. באותו חופש גדול ,קבענו מראש ,בסודיות מוחלטת את תורנות השמירה .הזוג שנקבע להיות הראשון היה צריך להתאמץ לא להרדם ,אך לעשות את עצמו כאילו נרדם ,כדי שהמשכיב (לרוב היתה זו המטפלת או המורה ,אך הרבה פעמים גם ההורים ) לא ידע מה מתוכנן. שעונים עוד לא היו לנו .גם שעון מעורר עוד לא היה .היה שעון עגול על הקיר של הכיתה. שעון שהביא פעם אבא של יונה מחו"ל. 00 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 כדי לדעת מה השעה היה צריך לקום מהמיטה ,לעבור בפרוזדור ,להכנס לכיתה ,להדליק את האור ולראות. וזה צריך להיעשות בלי להיתפס .שאף אחד לא יכנס פתאום ויראה שיש ילדים ערים .מי יכול להיכנס? הורים שפתאום מתחשק להם לראות אם או איך הילד שלהם נרדם .או שומרי הלילה .ובמיוחד בגלל שפתאום נדלק אור בכיתה ,כשבאים לראות מה השעה .להיות הזוג הראשון בשמירה נדרש אומץ מיוחד. אך להיות הזוג שבמשמרת שלו הגיע הכלב הלבן -זה כבר היה קרוב לאלוהי .איזו התרגשות! איזו סערת נפש היתה לנו כל פעם כשגילינו ששוב הוא הגיע. ולא היה לנו שום מושג מי זה הכלב הזה ולמי הוא שייך. חודשיים מלאי תסיסה בעניין "הכלב הלבן". לקראת סוף החופש הגדול ,לקראת העליה למוסד לכיתה ז ,המשותפת לארבעה קיבוצים, היה לנו טיול לכיתה המקבילה שלנו בדליה ,קבוצת "עומר". הכרנו כבר את הילדים מ"עומר" מכל מיני הזדמנויות ,ועוינות שררה בין שתי הקבוצות .ובכל זאת ,הלכנו סקרניים למפגש עם הילדים איתם נבלה את שש שנות חיינו הבאות. אנחנו מגיעים אליהם .חיוכים מבוישים .כל קבוצה מתבצרת בעצמה בתחושת היחד והשייכות המעניקה עוצמה ,ולפתע את מי אנחנו רואים? "חומי" הכלב של "עומר" הוא "הכלב הלבן" שלנו .אותו כלב מסתורי שהופיע אצלנו בלילות ,שלכבודו סערנו ורגשנו ,שהדיר שינה מעינינו ומילא בניחושים את יומנו" .הכלב הלבן" נקרא "חומי" .מה הוא עשה אצלנו מדי לילה? לשם מה חצה את המרחק בין שני הקיבוצים? האם הגיע בגפו או מישהו הביא אותו כל פעם והחזירו? לא נדע. חוזרים לארוחות שישי בחדר האוכל! בכל יום שישי החל בשעה 03.09נחזור וניפגש כדי לסעוד את ליבנו ,אך בעיקר על מנת לקבל את השבת ביחד ולחוש את החוויה של שבת אחים ביחד. חשוב להודיע מראש על רצונכם לבוא עד יום חמישי בערב לערן השף המדופלם, שיכין את המנות בטוב טעם .הנייד של ערן הוא 194 -1133044 : העלות למנה היא ₪ 91למבוגר ויש לשלם במקום במזומן. באו להיות שותפים למסגרת חברתית נעימה ולארוחה טעימה! הצוות המארגן :יונה ויחזקאל. 04 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 בני המשפחה :אלון ליבנה ,32 ,בן קיבוץ דליה ,עובד בסדנא לשיפוץ גירים אוטומטיים "אביר הגיר" בעין השופט .מיכל פסואה,34 , בת רמות מנשה ,עובדת במחלקת החינוך במועצה .יולי בן שנה וארבעה חודשים ,עובד בפעוטון פשוש ....אלון ומיכל נפגשו במוסד הרי אפריים .הם גרים ברמות מנשה כשנה וחצי, בשכנות לארז ושירלי שני. יולי בנם ,היה אמור להיוולד בתחילת חודש יולי" .שנינו חשבנו על השם יולי בנפרד ,ואהבנו". בסולם מ 0-עד 01כמה אתם מרוצים מחייכם כאן? מרוצים !01גם קרוב לסבים ,גם קרוב לדליה ,מה רע?... מה אתם הכי אוהבים ברמות מנשה? שקט ושליו וקרוב להכל. מה חסר לכם כאן? גני משחקים המותאמים לפעוטות ומקומות המותאמים לפעוטות גם בחורף ,כמו הבית הרך בדליה. מה הדבר הכי "רמות מנשקי" בעיניכם? "מאנייאנה". מה התחביבים שלכם? לרוץ ,לשיר ולנגן. מה אתם עושים בשבתות? מבלים עם משפחה וחברים. האם יש לכם המלצות לסרט או לספר שקראתם לאחרונה? אנחנו ממליצים על הספר 'על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה' מאת הרוקי מורוקמי. איזו תוכנית טלוויזיה אתם לא מפסידים? .Dance Momsריאלטי אמריקאי פסיכי... השלימו :אנו מסתכלים על המציאות הישראלית וחושבים לעצמנו ש..המציאות עולה על כל דמיון ,ובכל זאת לא היינו רוצים לגדל ילדים במקום אחר! ספרו משהו מעניין שלא יודעים עליכם :מיכל היא נטורופטית מוסמכת ואלון למד כינור מכיתה ד' ועד י"ב. חלומות לעתיד :להגדיל את המשפחה ,להתפתח מקצועית ולהיות מאושרים על הדרך. מסר לסיכום" :ואהבת לרעך כמוך". 03 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 נירה ארנט-כהן והפעם :זרקור על כח האדם בחינוך באגף החינוך עובדים היום כ 91-עובדים .רובם במשרות מלאות וחלקם בתפקידים בהם המשרות מוגדרות מראש כחלקיות. הצוות בעיקרו נשי אך השנה עובדים איתנו גם 1גברים .שני מדריכים בחברת הילדים, מדריך אחד בנעורים ,החצרן שלנו דודי צוריאנו ,עמית פרננדס שמפעיל את חדר האוכל בו אוכלים ילדי חברת הילדים ,וגנן מחליף שעובד בשני הגנים הבוגרים .בסה"כ מעל 01% מצוות העובדים הם גברים ,ובתחום החינוך זה ייצוג מכובד. במערכת הגיל הרך עובדות 5גננות ,מתוכן שלוש גננות משרד החינוך והאחרות פרטיות. בצוות זה נמצאות גננות אשר עובדות איתנו מספר שנים ולצידן גננות חדשות במערכת. במערכת הגיל הרך אנו משלבים עבודת נערות כמה שרק ניתן .הנערות הצעירות עובדות בעיקר בשעות אחר הצהריים ("הקמה") והנערות המנוסות יותר כבר מחליפות עובדות ועוזרות לנו בחופשות ובימי שישי .הן מסורות ,באות עם הרבה מוטיבציה ואנו מאד שמחים על הביקוש הרב שיש לעבודה בחינוך בשנים האחרונות. בחברת הילדים עובדים שלושה צוותים של שלושה מדריכים בכל תלתון .רב המדריכים הינם חברה צעירים לאחר צבא מהקיבוץ ומהסביבה .בצוות זה ישנן גם עובדות וותיקות שנמצאות במערכת שנים רבות .בכל תלתון עובדים גם נער או נערה קבועים מהישוב (משכבות י"א וי"ב) והם חלק בלתי נפרד מהצוות שלנו .אנו רואים בהם עתודה מקצועית נפלאה. הנהלת החינוך: כיום המבנה הארגוני של אגף החינוך כולל מנהלת חינוך במשרה מלאה ,שחולשת גם על ניהול מדור הנעורים ,מנהלת גיל רך ב 51%משרה ומנהלת חברת ילדים ב 91%משרה .נציין כי מונחת על שולחנה של הנהלה ציבורית סוגיית בחינה מחודשת של משרות הניהול. בימים אלו נסגר המכרז לניהול החינוך הבלתי פורמאלי שמעתה יכלול את ניהול א'-י"ב ובעקבות כך תצטמצם משרת הניהול הכולל .שינוי זה כמובן משנה את הגדרות התפקיד בתוך האגף והוא נבחן לאור השינויים הרבים ,שהיו בשנים האחרונות ,ובעקבות הגידול המתמשך בהיקף צוות החינוך הבלתי פורמאלי לטווח הארוך. ככלל מציאת עובדים למערכת חינוך שנמצאת בפריפריה זו משימה לא קלה .אין נגישות של תחבורה ציבורית לרמות מנשה באופן סדיר וברב המקרים אין הצדקה להביא עובד שמגיע 02 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 מרחוק .גם האפשרות לשכן כאן עובדים שמעוניינים במגורים אינה מובנת מאליה ואין מצאי רב של חדרים .שיקולים אלו משפיעים על מציאת עובדים אך בבואנו לחפש עובדים אנו שמים אל מול עינינו את הפרמטרים העיקריים הבאים: א .מקצועיות .ככל שניתן נחפש עובדים בעלי תעודות ,רקע וניסיון קודם בתחום החינוך. ב .התחייבות לעבודה עד סוף שנת הלימודים .כמובן שיש מקרים שאחד מהצדדים לא מרוצה וניתן להפסיק את ההתקשרות. ג .התאמה לתפקיד הנדרש .מגוון המשרות הוא גדול ונכון למצוא את האדם המתאים למשימה המבוקשת ולא לגרום לתסכולים של שני הצדדים. ד .איזון בצוות העובדים :אנו משתדלים שבצוותים של בתי הילדים יהיו עובדות ועובדים וותיקים לצד עובדים ועובדות חדשים בתחום ,שיהיה איזון בין הורים לאנשים ללא ילדים ,עובדות ועובדים שמכירים את הישוב ואת האתרים השונים לטיול בעונות השנה המתחלפות. ה .שיקולי ניידות ,קרבת מקום מגורים שמאפשר זמינות ועמידה בזמנים. ולמרות המגבלות ,שהן נחלת כל האזור ,אפשר לציין בגאווה שהצוות בכללותו הינו איכותי, מסור וזו לא עובדה ברורה מאליו. אני מנצלת הזדמנות זו להודות לכל עובדי החינוך שעושים עבודת קודש .זו עבודה מאתגרת ,שוחקת ולא תמיד בתנאים הקלים ביותר .לשמחתנו יש הרבה תגמול רגשי שערכו לא יסולא בפז. בשמי ובשם קרן ותרזה ,נירה ,מנהלת אגף החינוך. ספיון בשלכת .צילום :אורן שריד 09 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 פינה בנושאי איכות הסביבה מאת מישל חכים והפעם :על המיזם "רוכבים למען הסביבה" לפני כ 2שנים יצאתי לרוץ ביום שאחרי יום העצמאות (בכל זאת צריך קצת לחלץ עצמות וגם לפנות מקום מכל הבשר שאכלתי .)...ירדתי לכיוון "עין מחוללים" והמחזה שנגלה לעיניי היה מחריד! כל סביבת המעיין היתה מרוצפת בשאריות של מטיילים ,וניראה שחיות הבר עשו עבודה טובה ופיזרו פסולת בכל סביבת המעיין .באותו רגע גמלה בי ההחלטה לפעול בעניין. התחלתי באימוץ אתר "עין מחוללים" על ידי מערכת החינוך שלנו .הרמנו מיזם סביבתי יחד עם מערכת החינוך הבלתי פורמאלי בשיתוף פעולה עם רשות הטבע והגנים .התוצאה היתה מקסימה! היה אפשר לחוש בשינוי תודעתי שאותם ילדים וילדות חוו במהלך השנה ,והם עכשיו אמונים על שמירת הטבע שסובב אותנו. עם זאת ,לתחושתי זה לא מספק ,ולכן אני מנסה להרים מיזם יחד עם המועצה שמכסה הרבה יותר תאי שטח .בעקבות זאת נולד לו המיזם הנוכחי "רוכבים למען הסביבה". מה המטרה? לקחת קצת יותר אחריות על האיזור בו אנו גרים ,לקרב ולהכיר לאנשים את המרחב הביוספרי. איך אנחנו פועלים? פעם בחודשיים נבחר נקודה במרחב .נגיע אליה מי ברכב ,מי באופניים, מי בריצה או אפילו בקלנועית אם מתאפשר (אגב לנקודה הקרובה אפשר להגיע ברכב פרטי) .ננקה את המקום ,נקבל כמה מילות הסבר עליו ואפילו נקבל כוס של תה חם!! מצורפת הזמנה לפעילות הקרובה. 01 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 מתוך מכתב אל שר הביטחון -בוגי יעלון ,מאת יחזקאל שלומי כבוד השר ,שלום! הייתי בישיבה של מועצת התנועה הקיבוצית שהתקיימה בשער הנגב .היה בכוונתי לשאול אותך על נושא שמאוד מטריד אותי ,הקשור לתהליך מסוכן שעובר צה"ל והוא ההשפעה ההולכת וגוברת של הדת כמרכיב מרכזי בחינוך חיילינו .מפאת המעמד ,ברגע האחרון החלטתי לדחות את פנייתי אליך בכדי לא להעיב על האווירה .אך הבעיה בעינה עומדת, ונראה לי חשוב לתת את הדעת עליה ,ולהיות מודעים וערניים לתהליך שרק הולך וגובר. אינני רוצה להפליג במילים על הצפוי לנו כמדינה וכחברה דמוקראטית ,במידה ולא ננקוט עמדה ברורה בנושא רגיש זה של תהליך ה"דתיזציה" שצה"ל עובר .נראה לי ,שמן הדין הוא לסמן גבול לזיהוי דפוסי התנהגות ,נהלים וכו' בעלי צביון דתי ,אשר אינם תורמים ישירות למטרת הצבא ,שהיא הגנה על מדינת ישראל ותושביה .כמדומני ,שבינתיים אין אנו חיים מדינת הלכה. אני לא רואה לנכון בשורות אלה להרבות בדוגמאות שממחישות תופעות של ניסיון להטביע את ההווי הדתי בשורות הצבא .מספיק שאציין את נאומו של מח"ט גבעתי במבצע "צוק איתן" ולאחרונה הניסיון להכתיב איזה אוכל כשר יש להביא לחיילינו. אשמח גם אם תוכל למסור פרטים על העלות של שירותי הדת בצבא בכלל ועל היבטיו השונים .כמה זה עולה לנו לאזרחים? האם חשבתם לאחרונה באיזו מידה ניתן לצמצם את הסעיף הזה? בעיקר עכשיו כאשר יש קשיים בקביעת מסגרת תקציבית למשרד הביטחון. בכבוד רב ,מאחל לך שנה טובה, יחזקאל שלומי ,רמות מנשה. 07 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 מודעה שנשלחה מאת רינה טוכהנדלר שקיעה סתווית ברמות מנשה .צילום :פנצ'ו. 05 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 מאת קוקי לזר חגי תשרי מאחורינו .את ראש השנה חגגנו בשלושה אירועים שונים ויפים :עפיפוניאדה בשדה ,ארוחת בוקר בערב החג ,ותכנית תרבות בחג .השנה העפיפוניאדה היתה מוצלחת במיוחד ,הגיעו המון אנשים והייתה תחושה של חופש וחגיגיות, יחד עם מזג אוויר בהזמנה! תודה לענת בקס עופר ושרית וינדמילר על האירגון המקצועי. ארוחת הבוקר בערב החג ,התקיימה ברחבת ה"צריף" .זו כבר פעם שנייה שאנחנו ממלאים את רחבת ה"צריף" והדשא בארוחת בוקר משותפת .השנה הגיעה גם קבוצה גדולה של בני נוער (לא מובן מאליו לקום ב 5:31כדי לאכול ארוחת בוקר ביום חופש .)...תודה גם ליחזקאל שלומי ואביבה טלמון על תערוכת הקריקטורות המסורתית .ביום החג ,קיימנו תכנית תרבות על במת הגרנולית ובסופה רקדנו ריקודי עם .תודה לכל מי שהכין ,עזר ועבד להצלחת הערב, ובמיוחד לנערות שצבעו את התפאורה ולנערים על העזרה באירגון הלוגיסטי .תודה לשרון אורן על אירגון ההרקדה השמחה ולעדנה המרקידה ממשמר העמק!! הפרחת יונים בעפיפוניאדה ארוחת בוקר בערב ראש השנה נערות צובעות תפאורה לראש השנה לימוד ביום כיפור את יום כיפור ציינו בשני מפגשים ב"צריף" .יותר מ 411איש השתתפו בשתי ההתכנסויות שקיימנו ,בהובלת אשר דולב ,דורון ארז ומרב רביד .במפגשים היו דיונים ,שירים ,הקראות, 03 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 שופר וכיבוד ,ואני בטוחה שכל מי שהגיע מצא את החיבור שלו ליום הכיפור המיוחד של רמות מנשה. בסוכות תפס אותנו הגשם בערב החג ...לצערנו ,הקישוטים שהכנו יום קודם עם חנה גיסר נהרסו וגם לא יכולנו לקיים את הפעילות המתוכננת לערב החג .בכל זאת ארבע קבוצות שיחקו בכיף את "חפש את המטמון" וקיבלו פרסים יפים וטעימים בסוף .כל הכבוד להם שיצאו ביום סגריר ובסערת ברקים לפתור חידות ולהסתובב בין הנקודות השונות .תודה למתנדבים שהיו שומרי הסוד ....את הסודות לא נגלה כי אולי נשחק שוב ):במוצ"ש קיימנו סדנת צחוק כיפית בסוכה .קבוצה מגוונת ביותר (מגיל 05ועד )59השתתפה בסדנה, תאמינו לי שהיו צחוקים חבל על הזמן!! הכנת קישוטים לסוכה סדנת צחוק בסוכה ביום שני ,ברחבת המועדון ליד הסוכה התקיימה הופעת רגיי מעולה .תודה לזיו עופר על האירגון הכללי של האירוע. אני כבר בענייני חנוכה ומזמינה את מי שרוצה להתקרב ולהתחבר לצוות החג .אם יש לכם רעיון או נושא לערב התרבות של חנוכה ,מוזמנים בכיף!! כמו כן ,התחלתי לעבוד על התקציב לשנה הבאה .בשבוע הבא אציג את התכנית ליזהר, מנהל האגודה ,לקראת הדיון על תקציב האגודה .חשוב לי לציין כאן ,שאחרי 3וחצי שנים בתפקיד ,הגיע הזמן לבצע השקעות לא קטנות בציוד לאירועים .כמו כן ,נמשיך לתמוך ולפתח את המקהלה המקומית ,ופרויקטים נוספים בתחום התרבות .נקווה שהשנה יבואו הרבה אנשים לפרלמנט ולאספת התקציב בהם נדון על הנושאים האלה ועוד ...מי שמגיע משפיע ): בדומה למקהלה ,נוצר רעיון וחלום בשיתוף עם שרון אורן ,להקים להקת ריקודי עם של רמות מנשה ,רצינית ,קבועה ומקצועית ,אבל שלנו! מהשורות האלה אני מזמינה את כל המעוניין להשתתף ולהיות חלק ,רוקדים ורוקדות ,צעירים ומבוגרים .כמו כן ,נצטרך תופרים, תופרות ,מעצבים ומעצבות שיעזרו לעצב ולתפור תלבושות ללהקה ...בבקשה ליצור קשר עם קוקי או עם שרון אורן. 41 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 שרון אורן מספר על תרומת רמות מנשה לפסטיבל המחולות בדליה במלאת 71שנה מאז פסטיבל המחולות הראשון ,נושא הפסטיבל השנה היה מחזוריות וסגירת מעגל .זוהי השנה השניה ברציפות שאנו מעלים ריקוד ,בו הרקדנים הם ממספר יישובים מהמועצה (יקנעם המושבה ,גלעד ,משמר העמק ,עין העמק ורמות מנשה) ,ובהובלה שלי ושל רמות מנשה. השנה העלינו ריקוד שרקדתי כנער לפני 49שנה בלהקת "אורה רעים חולון" ,על פי כוריאוגרפיה של בארי אבידן ,והחוויה הינה בהחלט של סגירת מעגל .מרמות מנשה השתתפו 4זוגות ( זיו ברק +ודליה ווינטרברגר ,שרון וליאת אורן) מתוך 9זוגות סך הכל שהופיעו בריקוד .הריקוד היה קשה מאוד בגלל מהירותו וקצב השינויים במבנה הרקדנים. בהתחלה החברה היו פסימיים לגבי היכולת לשחזר ריקוד כזה קשה ,בעיקר בשל העובדה שהצעדים נלמדו מווידאו שצולם לפני 49שנים .לאט לאט התגברנו על המכשולים והצלחנו להעמיד את הריקוד. בעיה נוספת שנתקלנו בה השנה וגם בשנה שעברה היתה המחסור בתקציב לבגדים .דרך קשרים שונים השגתי בגדים "מדהימים" כך שבסופו של דבר עלינו להופעה לבושים בצורה מכובדת. הלהקות בפסטיבל היו מקצועיות ביותר אבל מתגובות הקהל עושה הרושם שהופענו בכבוד. בנוסף להופעה שלנו ,תושבי רמות מנשה השתתפו בריקוד הורים וילדים ,וקבעו נוכחות מרשימה של 41משתתפים מרמות מנשה מתוך כ 51רקדנים!!! .את הריקוד חיברה עופרה (בת ה )51-ממשמר העמק. השנה ,בזכות ההשתתפות בריקודים ,היתה לשמחתנו נוכחות גדולה מאוד של תושבי רמות מנשה בפסטיבל המחולות .בקיצור ,רמות מנשה "על המפה" של רחבת הריקודים ,ונקווה שתמשיך כך גם בשנים הבאות לתרום לתרבות בפנים הקיבוץ ומחוצה לו. 40 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 יחזקאל שלומי כמדי שנה הצגנו את תערוכת הקריקטורות וכלל החברים יכלו לקבל השתקפות של המציאות שחלפה לה השנה . השנה ,אביבה ואני שמנו את הדגש על "מבצע צוק איתן" ,שללא ספק היווה אירוע משמעותי במציאות הישראלית. התערוכה הוצגה אצלנו עד סוכות ולאחר מכן הועברה ל"רעות" ,שם היא תשמש כרקע ובסיס לפעילות חינוכית. אנחנו מודים לועדת תרבות על עזרתה להמשך קיום מפעל זה .כמו כן אנו מודים לחברים שמסעיים באיסוף החומר :אפרה וגרט המרשלג. מאחלים לכולנו שנה טובה ומאמינים שנפגש גם בשנה הבאה!!! אביבה טלמון ויחזקאל שלומי. 44 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 בעריכת אפרת בליקשטיין ביום בהיר אחד במהלך החופש הגדול גילו תושבי רמות מנשה ,בחולפם על פני צומת הקיבוץ כי מישהו צבע את תחנת האוטובוס בכניסה לכביש הגישה שלנו. הצבעים עליזים וקורנים ,פשוט שמחה לעיניים .אך מיהם הצובעים ,קשה היה לברר... ואכן ,לאחר תהליך בילוש לא קצר נודע לנו כי המתכננים והמבצעים הם זליג ואורלי ווינר, שיחד עם עוד 5ילדי כתה ו' עמלו במשך יומיים תמימים בצביעת התחנה. ולשאלתכם ,כן ,הם קיבלו אישור לכך מחברת האוטובוסים של אזורנו. כל הכבוד על היוזמה הברוכה ועל הביצוע המרנין! פעילות שכבתית בקיבוץ בשנים האחרונות ישנה התעוררות חברתית בקרב שכבות הציבור השונות. שכבת הוותיקים שלנו פועלת במרץ כבר שנים רבות עם מסורת מפוארת. שכבת הביניים ,91-71 ,פועלת מזה כ 2שנים ,בריכוזה של גאולה לנדר .הפעילות כוללת טיולים ברחבי הארץ ובחו"ל ,מפגשי רעים ופעילות חברתית לגיבוש ולכיף .הדי הפעילות מצויינים ומי שעדיין לא הצטרף ,מוזמן! שכבת החץ מחולקת מזה שנה לשתי שכבות :החץ הצעיר המסורתי פועל במגוון נושאים, בהובלת שי סגל ,בן קאופמן ונמרוד ברניר .נוספה לו שכבת בני ה 31-91בעלי המשפחות, שאותה מובילות רויטל שחר וכלנית קטריבס .הפעילות כוללת טיולים ,מפגשים ואירועים .גם תושבי ההרחבה מוזמנים להצטרף לפעילות. כל פעילות השכבות מתוקצבת ע"י הקהילה ועל כך ברכות להמשך פורה ומוצלח! 43 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 כמנהגנו מזה מספר שנים ,חגגו וותיקי בית רקפות את חג הסוכות עם ילדי הגנים בסוכת גן אילנות .הילים שרו ורקדו והאווירה היתה נעימה וחמה .תודה לצוות הגן! שדה קהילתי מוקם ברמות מנשה יוזם הרעיון ומבצעו הוא ליאור למשטיין .השדה ממוקם בצידו המזרחי של מגרש הכדורגל. למיזם היפה והחשוב הזה מספר מטרות כולל: יצירת שדה התנסות בעבודה חקלאית רב דורית לילדים ובני נוער .בשדה יגדלו ירקות ופירות אורגניים. קידום מודעות ופעילות אקולוגית בקרב ילדי וחברי היישוב כולו. אירוע השתילה הראשון כבר התקיים והשתתפו בו כ 31-חברים וילדים. ליאור מכוון לעברנו את השאלות: "מתי לכלכתם את הידיים באדמה?" "מתי זרעתם ברינה?" אז אמצו את השאלות הללו באופן אישי ובואו להיות שותפים בטיפוחו של השדה הקהילתי הזקוק לעזרתכם ותמיכתכם. ועוד בנושאי חוץ ונוי – בהרחבה הותקנו 5ספסלים נאים לטובתם של מטיילים ומטיילות הזקוקים לרגעי מנוחה ורוגע .תודה! והשער הצהוב החדש? או -טו -טו ,מוכן להפעלה!! 42 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 בשבת של חג הסוכות התקיימה אזכרה בצריף לזכרה של מירלה ,חברתנו ,במלאת שנה למותה .בני משפחה וחברים העלו שוב ושוב את דמותה ואופייה. אשה יקרה ואמיצה ,קיבוצניקית בכל רמח איבריה ,איכפתית כל כך ,מסורה לדעותיה ועקרונותיה ,ומלאת אהבה לזולת ,למשפחתה ולכלל חברי הקבוץ .מובאים כאן דבריה של ציפי באום ,כפי שנאמרו באזכרה. ציפי באום בימים של סליחה ,תשובה ומתן דין ,הלכת מאיתנו. ובימים אלו ,ההולכים הם הצדיקים. המילים "חסד"" ,צדק"" ,אכפתיות" היו שמות נרדפים למעשייך. בין חלום ליקיצה ,אני רואה אותך לבושה בבגד-ים תכלת טורקיז ועליו חלוק לבן ארוך מתנופף ברוח ,צועדת בשביל לבריכה ופנייך מאירות ,עינייך צוחקות ,ביני לביני תהיתי אם זה חלום או מציאות וידעתי כי הגעגועים אלייך בתוכי כל הזמן. אשה של צדק קראנו לך .אני זוכרת אותך משיחות הקיבוץ כשכבר הגיע הנושא החברתי או האישי של החבר לסיום הדיון ,את מרימה יד ומתעקשת לבחון שנית את ההחלטה האם אינה פוגעת בחבר ,האם עושה צדק עם החלש ,מכריחה את כולם לחשוב באופן הכי אמיתי על תכלית הקיבוץ ועזרה הדדית. אשה של חסד – גם בקיבוץ המופרט חתרת תמיד לרווחת החבר ולעזרה הדדית. לבקר חולים ,להכין אוכל לאנשים בשבעה ,לדאוג לארוחות ערב בימי שישי ובערבי חג לאלו שאין להם לאן ללכת ,להקים קבוצה של סבב טלפונים לאנשים החיים לבד בביתם .לדאוג לאנשי הצפון המתארחים בקיבוץ בתקופת לחימה ,לתת יד בהתנדבות לכל פעולה חברתית שנדרשה. אשה של חברות – היינו קבוצה של חברות שהחלטנו ביחד לצאת לבלות וגם לדאוג אחת לשניה .את לקחת אותנו תמיד צעד קדימה באכפתיות ,בדאגה ,דאגת שניפגש .נתת מעצמך והתגייסת לעזור בשעת מצוקה. המפגשים איתך היו חוויה של צחוקים ,אומץ ,ועשית דברים שטותיים ,היית ילדה ונשארת ילדה .נשארת ילדה אפילו בשבועות האחרונים לחייך ,סירבת להשרות עצב על סביבתך והתעניינת כהרגלך בכל מה שקורה בקיבוץ ואצל חברייך. והיום ,כשאנו נפגשות שוב ואת מאד מאד חסרה לנו ,את המנה האחרונה המתוקה אנחנו מזמינות לכבודך. 49 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 יוסף (יוסקה) אדר ב' בחשון תשנ"ג 43.01.0334 מרים לנדקר כ"ז באלול תשס"ה 0.01.4119 יגאל ברקת כ"ו בתשרי תש"ע 04.01.4113 ארטורו פרננדס ד' בחשון תש"ע 44.01.4113 מאיר רפאלי ט' בחשון תש"ע 47.01.4113 נילי קאפמן י"ז בתשרי תשע"ב 09.01.4100 מריה (מירלה) איזנפלד כ"ז בתשרי תשע"ד 0.01.4103 צילום :פנצ'ו 41 עלון רמות מנשה – אוקטובר 4102 לשני ויונתן דודל ניר להולדת הבת. נכדה לאריה ומרגלית ללליב ואלירן פפו עמר ,להולדת הבן, גיא ,נכד לאלי ומדי ליהודית ועמית פרבר כץ ,להולדת הבת .נכדה לנינון למאיה וינטרברגר עם גיוסה לצה"ל! מערכת העלון :אפרת בליקשטיין ,יונה גור ,לילך ערמוני שמעוני. מאמרים ,דעות ,כתבות ,מחשבות ,תגובות אפשר לשלוח למייל: [email protected] 47
© Copyright 2024