נובמבר 2014
gkgk נובמבר 4102 חשון -כסלו תשע"ה נננb התחדשות .צילום מאת אורן שריד צולם בכרמל ,שבועיים אחרי השריפה הגדולה עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 גיורא רץ שבוע אחרון של נובמבר ,שבוע ראשון בכסלו .בחודש זה מתגברים הגשמים ,ועל פי המשנה, אם לא קורה כך ,גוזרים שלוש תעניות על הציבור .אם הגשמים יורדים ,אין תענית על הציבור .יופי ,החל החורף .גשמים ,זרמי מים ,מגפיים ,מעילים לילדים ,ויאללה לשלוליות! זיכרונות הילדות מימי החורף בהם התרוצצנו בשלוליות "העמוקות" ,מזוית המבט שלנו כילדים ,במגפיים הקטנים שסופקו לנו ע"י מחסן הנעליים ,כשהמים חודרים פנימה ,המעילים הדקים אשר לא עמדו במבחן הגשמים החזקים ,וכשאנו רטובים עד לשד עצמותנו אך צוהלים ושמחים ,מגיעים הביתה לחדר ההורים הקטן ,ומנסים להתייבש ליד תנור הנפט ,שהתיימר לחמם את הבית .זוהי הילדות המאושרת של הקיבוץ .היום ,יש אולי פחות שלוליות אך הילדים נהנים גם כך ממשחקי שלוליות ומהמטריות הקטנות ,המפרידות בקושי בין טיפות הגשם והגוף .שימשך הגשם כפי שהחל .יבוא ויצמיח את התבואה ,את הירוק מסביבנו ואת הפרחים הצובעים את הגבעות בשלל צבעים .ואנו נתכרבל בהנאה תחת השמיכה בבית החם. בשבוע שעבר התקיים במעלה החמישה "כנס הנהגות הקיבוצים השני" של התנועה הקיבוצית .כנס ,שלאור ההצלחה בשנה שעברה הופך כנראה למסורת .בשלושת ימי הכנס מתכנסים המנהלים מכל הקיבוצים למפגשים ,דיונים והרצאות בנושאים ,המעסיקים את הקיבוצים כולם .גם אנשי ציבור ופוליטיקאים שונים פוקדים את המקום ומנצלים את ההזדמנות להעביר מסרים לחברי הקיבוצים .החשיבות הגדולה ביותר היא מפגש מנהלים, החלפת דעות ,לימוד משותף ודיונים במעגלים המעשירים את הדעת .הנושא החם השנה הוא כמובן הקרקעות ושיוך הדירות .בכל הקיבוצים ,כמו אצלנו ברמות מנשה ,מתקיימים דיונים במסלולי השיוך העומדים על הפרק .בנצי ליברמן (מנהל רמ"י) הופיע בפנינו ונתן את משנתו בכל הקשור בקרקעות הקיבוצים. בנוסף ,התקיימו דיונים מעניינים בנושאים כמו החינוך הקיבוצי ,מנהיגות חינוכית ,כלכלה קיבוצית ,צמיחה וקליטה ,ערבות הדדית בעידן הקיבוץ המשתנה ,הקיבוץ כחברה משימתית, ותפקידי הארגונים האזוריים .כל אחד מהנושאים ראוי ליום של דיונים ,אך טבעם של ימים מרוכזים אלו הוא קבלת טעימה בנושאים המעניינים אותך ,בהם אתה עסוק ביומיום ,שמיעת דעות שונות וחידוד החשיבה לקראת עשיה טובה יותר ,כך אני מאמין ,בקיבוץ שלך. מעניין היה לשמוע בנושאים אלו את פרופסור מנואל טרכטנברג ,מיקי לוי סגן שר האוצר ,רפי סמית וד"ר בני פישר ראש המינהל לחינוך התיישבותי. 0 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 רפי סמית הציב בפנינו מראה על נראות הקיבוץ בחברה הישראלית במחקר שנעשה בתחילת שנת 4102ומיד לאחר "צוק איתן" .הממצאים מצביעים על ירידת קרנה של התנועה הקיבוצית בעיני הציבור לעומת העשורים הקודמים ,אך מספיקה מלחמה אחת על מנת להעלות במעט את תדמיתנו .נקודה חשובה למחשבה לעצמנו .אין ספק כי הקיבוצים נמצאים היום בשנת 4102במקום אחר לגמרי .הסדרי החוב הסתיימו בשנה שעברה .רוב הקיבוצים מראים צמיחה בתחום הכלכלי ובקליטת בנים ,והופכים להיות מבוקשים ע"י הציבור הרחב. זהו גם המצב כאן ,ברמות מנשה .הקיבוץ המשתנה הוא חזק יותר ,בריא יותר ,מאתגר הרבה יותר .אנו היום חברה היכולה וצריכה להעמיד לעצמנו משימות ואתגרים חברתיים מתוך עמדת כח ויכולת. ואצלנו .קבוצת בני זוג של חברי קיבוץ במעמד "בר רשות" סיימו את הליך הקבלה לחברות ובקרוב יושלם המהלך באסיפה .קבוצה זו הם הראשונים להיקלט לחברות בקיבוץ מאז .4114אני מצפה להמשך התהליך ונוספים ילכו בעקבותיהם. הליך היתר הבניה לשכונת הבנים מתקדם גם הוא ,ואני תקווה כי בשבועות הקרובים אוכל להיות איש בשורות לשכונה .כמוכן אנו מתקדמים גם באכלוס המגרשים הנותרים בהרחבה ע"י בני קיבוץ שלנו .בימים הקרובים נגבש את רשימת הבנים שיקבלו את הזכות לבנות. האדריכל הנבחר עובד על הדגם אשר יבנה .בחרנו צוות אשר ילווה את התהליך עד האכלוס. חג החנוכה עומד לפתחנו .שמונה ימי חג ,חלונות הבתים מקושטים ,נרות דולקים בחנוכיות, וכולנו מכונסים במשחקי סביבון ,טיפטופי נרות ועוד כשבחוץ מתדפק הגשם בחלוננו .מי יתן!!! הבקתה של מנחם .צילום :פנצ'ו 4 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 עלון שלישי במתכונת החדשה ,ואנחנו שמחות ומתרגשות לראות עוד ועוד משתתפים מצטרפים למעגל הכותבים לעלון ,ומוצאים בו במה לדבריהם .אנחנו שמחות גם לקבל משוב והערות בכתב או בעל פה על העלון ,ומשתדלות להתייחס לכל הערה והצעה לשיפור בכובד ראש .נשמח להמשיך ולקבל תגובות. ומה בעלון הפעם? נושאים שונים ומגוונים .ובאופן מפתיע וכמעט ללא כוונת מכוון ,אולי בגלל החורף שמזמין אותנו להתכנס פנימה אל הבית האישי ,טקסטים רבים שהגיעו החודש אל שולחן המערכת ,עסקו בנושא הבית :הבית הקיבוצי ,המיטיב והמשתנה ,חוויות ותחושות מבית אבא ,הבית המקצועי ,הבית בניכר ,בתים פרטיים ,סודיים ,ובתים שהפכו חלק מהנוסטלגיה המקומית .קריאה נעימה ומחממת! תיקון טעות: בעלון הקודם ,בראיון עם יונה זקס ,נפלה טעות בנוגע להתרחשויות ההסטוריות באירופה. חשוב לציין שהמפלגה הפאשיסטית באיטליה קמה לאחר התפרקות האימפריה האוסטרו הונגרית ,ולא היתה חלק ממנה. לִ הְ יֹות מָ קֹום /אורי גיסר לִהְ יֹות מָ קֹום זֶה לִהְ יֹות ַּבי ִת ִלנְש ֹׁם עָ מ ֹׁק אֲ ו ִיר שָ דֹות לָחּוש לְאֵ ין סֹוף נֹופֵי הַּ ְגבָעֹות לִהְ יֹות מָ קֹום זֶה לִהְ יֹות ַּבי ִת עֲ מַּ ל-כַּפַּ י ִם ו ִיצ ַּ ִירת אֱ נֹוש חָ צֵר ו ְחַּ ּלֹון ּושְ בִיל לֶאֱ ה ֹׁב לִהְ יֹות מָ קֹום זֶה לִהְ יֹות ַּבי ִת לִשְ מ ֹׁעַּ בַּת קֹוֹל שֶ ל צְחֹוק תִ ינֹוקֹות לָנּועַּ ב ְֶרגַּע ְבצֵל אִ ילָנֹות לִהְ יֹות מָ קֹום זֶה לִהְ יֹות ַּבי ִת לִהְ יֹות ַּבי ִת זֶה לִהְ יֹות ּדֹור לִהְ יֹות מָ קֹום זֶה לִהְ יֹות ַּבי ִת לָשֵ את ְב ִלבֵנּו אֵ ין סְ פ ֹׁר זִכְרֹונֹות לֶאֱ ח ֹׁז בַּתִ קְ וֹות לַּּיֹום שֶ ּיָבֹוא 3 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 ראיינה וכתבה :יונה גור היום רואים אותה בשעות הבוקר ,עם אופניה ,עובדת בגינות הנוי .רינה'לה ,מי לא מכיר? אשה מיוחדת .החלטתי להביא קצת מסיפור חייה לעלון. רינה נולדה בזכות אהבה שניצתה לזמן קצר ,בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים ,בין זוג חיפאים. היא -הדיילת הראשונה בארץ ,שמשירותיה בזמן הטיסה נהנו בעיקר מנהיגי הישוב ,בת למשפחה דתית מאוד ,והוא -צעיר שהתנדב לצבא הבריטי .אמה הצעירה של רינה ,שלא רצתה להיות מרותקת לתינוקת ,ואביה ששירת בצבא הבריטי ,העדיפו שהמשפחה המורחבת תגדל ותחנך את הילדה. בהיותה בת שנה התגרשו ההורים והקשר עם אמה נותק ,מלבד מספר נסיונות של האם שלא צלחו לחדש את הקשר( .רק כקוריוז אספר שהאם נישאה בארצות הברית ונולד לה בן ש....לימים היה לשר הפנים במשטר בוש הבן!) בשנות חייה הראשונות נדדה רינה בין הבתים של הסבים והדודים .בתקופות של מצוקה נשלחה גם לבתי יתומים .כשהיתה בת ארבע וחצי נישא אביה לבתיה ,ומאז בתיה ואבא היו ההורים איתם חיה .אביה עבד אז כחשמלאי הראשי ומקרין הסרטים בקולנוע "ארמון" ,והם קיבלו מגורים ב"בית עובדי ארמון" ,שליד הקולנוע" ( .מה ,אבא שלך לא היה הבעלים של הקולנוע? אנחנו כילדים בקיבוץ גדלנו בידיעה שקולנוע ארמון היה של אבא שלך )"?....עד גיל 00וחצי רינה גדלה בחיפה .השנים האלה זכורות לה כשנים קשות .מצד אחד רינה היתה ילדה קשה .אגרסיבית" .מופרעת" .מצד שני ,בתיה הביאה לבית חינוך נוקשה .ייקי .עם פליקים וסטירות ,השפלות ועלבונות .רינה זוכרת שהיתה ילדה בודדה ועצובה .סגורה ושאינה מדברת .מעין "טום-בוי" מלאה באנרגיה וכמהה למגע .לרוך .לאהבה .במשך הזמן נולדו לרינה שתי אחיות ,והוחלט במשפחה לשלוח את רינה להתחנך בקיבוץ. כשהגיעה ,בחברת "להבה" ,לרמות מנשה ,התחיל פרק חדש בחייה .פרק נפלא .כל מה שקשור בתקופה זו זכור לה לטובה :המקום ,הקירבה לטבע,החברים ,חברי הקיבוץ, המחנכים ,הלימודים ,הגישה החינוכית .הרבה מאוד אנשים עסקו בחינוך חברת "להבה": שלמה יניצקי ,ורני ,ריטה ,צילי ,חנה ברקת ,לוצ'ו ,עקיבא גלרשטיין .כאן לא הרביצו כאמצעי 2 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 חינוכי .היא -כן הרביצה .המון .היתה רודפת צדק .כל מי שעשה או אמר משהו לא ראוי בעיניה – זכה למכותיה. באותם ימים לכל נער היתה משפחה מאמצת .בתחילה אומצה ע"י מאיר ופנינה רפאלי .אך מאוחר יותר ,בשל הדמיון הרב שהיה בינה לבין עדיה בלינדה ,אימצה רינה את מאיה ובוריס כמשפחתה .לא רק שעדיה הזכירה לה מאוד את עצמה ,גם מאיה ובוריס הזכירו לה את הסבים שגידלוה בצעירותה. רינה מאוד אהבה ללמוד .כעלבון גדול זכורה לה הוצאתה מהכיתה .שישים שנה והעלבון עדיין צרוב בה. פחד מתמיד ליווה את רינה ,מאז ימיה הראשונים ,ש"אמא תבוא לקחת אותי לאמריקה".. פחד איום .נוכח בכל רגע .היה זה לוצ'ו ,ברמות מנשה ,שעזר לה להתגבר על הפחד הזה. לוצ'ו הבין שמתחת להתנגדות של רינה לקיים "תורנות מועדון" ,מסתתר משהו עמוק יותר. המועדון היה אז הצריף האחרון ,קרוב לקצה הקיבוץ ,וכשהגיע תורה לתורנות השתלט עליה הפחד ,ולא הסכימה לקיים את התורנות .לאט לאט ,בשיחות סבלניות ובהרבה אמפטיה, הצליח לוצ'ו להוביל את רינה להתגברות והבנה. אחרי הצבא עבדה רינה בדיר ,עם יוז'ו ויפה גלפרין .גם ברפת עבדה תקופה קצרה ומשם עברה לחינוך .בתחילה הקמות והחלפות ואחר כך חינוך מלא .הכיתה הראשונה הזכורה לטוב – "מעין" עם נחום הס .ומאוחר יותר עם קבוצות נוספות. אחרי "מעין" יצאה ללימודי הוראת מוזיקה באורנים .כשסיימה את הלימודים עבדה כמורה למוזיקה" .מורה אחרת" .לא שגרתית .כמו שהתאפשר בקיבוץ של פעם :חיבור המוזיקה לחיים ,לחפצי אומנות שנמצאו בבתי ההורים .מוזיקה ומשחק .מוזיקה וחקירה .מוזיקה ותנועה .במקביל עבדה בהוראת מוזיקה ובחינוך עד לתחילת השינוי בקיבוץ .מאז ,היא עובדת בנוי ,עם יוסי ויונית חניכיה. כבר בבית ספר יסודי החליטה רינה ,מתוך סבלה ,לא להתחתן ולא להביא ילדים לעולם .היא עמדה בהחלטה זו חרף אהבת האדם שבה וחרף אהבתה הגדולה לילדים. במשך שנים שרה רינה במקהלת הקיבוץ הארצי .תקופה נהדרת. רינה מאוד פעילה בתרבות הקיבוץ .אך תמיד כעזרה ,לא כמובילה .תמיד נותנת יד .דוחפת. תומכת .מתנדבת .רק מתנדבת .אל תנסו להציע לה תמורה כספית! היא כואבת את השתנות הקיבוץ והתפרטותו ,ואולי זהו ביטוי לכך. רינה עוזרת ,שוב ,מאחורי הקלעים ,להרבה אנשים .מלווה .סועדת .קשר עמוק יש בה לשכבת הוותיקים. רינה כותבת הרבה" .כתיבה למגרה""( .אולי תצטרפי לצוות העלון?" "רק מאחורי הקלעים )"...מצלמת המון. כזו היא רינה .מלאת נתינה ועשייה .ואהבה .וקשר .ואיכפתיות .וגם הרבה כאב. 5 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 רקפת סנש שקילר שמי רקפת .אני גרה בהרחבה ,אמא לארבעה ילדים ,ענבר ,תמיר ,רעות וכרמל .לאחר נישואי לאלכס החלטתי לשמור על שם משפחתי מהילדות – סנש ,ולצרף את השם החדש - שקילר .ביום יום אני לא חושבת על הייחוס המשפחתי אבל לא פעם שואלים אותי "את קשורה למשפחת סנש? את קרובה של חנה? מה באמת? איך? "...ואני מוצאת את עצמי מסבירה .אנשים לפעמים מופתעים לשמוע שאכן אני קשורה למשפחה .סבא שלי ,גיורא ז"ל, היה אחיה של חנה סנש. לגדול עם השם סנש .ההבנה שלי את הייחוס המשפחתי והמשמעות שלו עבורי התפתחה והשתנתה עם השנים .בילדות התייחסתי אל שם המשפחה כמו כל ילד שמכיר את שם משפחתו .לא הרגשתי שיש משהו מיוחד .בבית הורי ובביתו של סבי סיפורה של חנה לא היה משהו שדברו עליו או ספרו אותו בארוחות שישי .לאט לאט התחלתי להבין שיש סיפור מאחורי השם סנש .כילדה קראתי את הספר של דבורה עומר – "הצנחנית שלא שבה". מאוחר יותר קראתי את הספר "חנה סנש :חייה ,שליחותה ומותה" שבו קטעים מיומנה ,ואת ספר השירים שלה .מהם למדתי על חנה והכרתי אותה יותר .מסבא גיורא לא שמעתי סיפורים אישיים אודותיה ,אבל בחדרו תמיד ראיתי ספרים בשפות שונות על חנה .ידעתי שמבקרים אותו מדי פעם אנשים שעושים מחקרים ,עבודות וכתבות על חנה. אני זוכרת מספר פעמים שהייתי בשדות ים בטקסים לזכרה ,את אבי בא לכיתה שלי בבית הספר ומספר עליה .כך לאט לאט חיברתי את המידע הכתוב עם התחושות והרגש שעברו במשפחה בעיקר ללא מילים .כל פעם נוספה לי עוד פיסת אינפורמציה ,עוד זוית ראיה ,ועד היום כל הזמן אני מגלה דברים חדשים .גם כיום במהלך הקריאה של הספר החדש "את לבדך תביני" אני מתחברת שוב לדמותה של חנה ולומדת עליה ,על חנה הנערה ,על חיי היום יום והדברים הרגילים--התלבטויות ,החלטות ,אכזבות ,טיולים ,חברים ועוד ...וגם כמובן על דרכה הייחודית ,הבחירות שעשתה בחייה הקצרים ,הידיעה הברורה מה עליה לעשות. בזכות המכתבים הרבים ניתן ללמוד גם על הקשר ,הקרבה והדאגה הגדולה שלה לאמה ואחיה. 6 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 הכרתי גם את אמה של חנה ,קטרינה סנש ,וכפי שקראו לה בבית ,סבתא קטו .היא נפטרה בשיבה טובה בגיל 66כשאני הייתי בת .01אני זוכרת אותה היטב כאישה מטופחת ,אצילית ומאופקת מאוד .בחדרה הקטן בבית האבות אפשר היה לראות את כל ההיסטוריה המשפחתית ,את הפסנתר והכורסא שהביאו מהונגריה ,את הספרים שבעלה בלה סנש כתב ,מודעות עיתון ממוסגרת על מחזות שלו ,תמונות של חנה .גם היא היתה אישה מיוחדת במינה .אני לא יודעת איך ממשיכים בחיים כשהפתק האחרון שכתבה חנה אליה – ביום בו הוצאה להורג היה" -אמי היקרה והאהובה ,אין לי מלים ,רק זאת אוכל להגיד לך :מיליוני תודות .סלחי לי אם אפשר .את לבדך תביני מדוע אין צורך במלים .באהבה אין קץ ,בתך". החודש ,בתאריך ,4100102ציינו 41שנה להוצאתה להורג של חנה סנש 1ביום זה השתתפתי בטקס מרגש בשדות ים בו דברו על חנה סנש ,על דמותה ואישיותה ,השמיעו לחנים חדשים לשירים שכתבה ,והשיקו ספר חדש ,בו נחשפים עשרות מכתבים אישיים שחנה כתבה בין השנים 0640-0622בעיקר לאמה -קטרינה ולאחיה -גיורא . אבי ,איתן סנש ,הקים עמותה על שם חנה סנש לאחר שסבי נפטר לפני כ 06 -שנה .החזון של אבי היה לקחת את כל המכתבים מהארכיון המשפחתי ולעשות איתם משהו לפני שהם יעברו כפי שהם לדור הבא (לי ולאחיותי) .בעזרתה של אנה סלאי ,שתרגמה את המכתבים מהונגרית ועזרה בסידור הארכיון ,החזון יצא לפועל ,וכעת אפשר ללמוד על חנה הנערה והאישה ולא רק על חנה המיתוס והגיבורה. "את לבדך תביני -מכתבי חנה סנש", עורכת אנה סלאי 1הוצאת הקיבוץ המאוחד1 לסיום ,בחרתי להביא מדבריה של חנה סנש: "יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם.יש אנשים שזיו זכרם מאיר כאשר הם עצמם אינם יותר בתוכנו .אורות אלו-המבהיקים בחשכת הלילה -הם הם שמראים לאדם את הדרך" . 7 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 נסים קטריבס על היחסים בין אבא לאמא זכורים לי דברים שונים. לא זכור לי אי פעם שאבא נישק את אמא בפרהסיה .אבל כשהיו צריכים לצאת לבלות בגן העיר או למפגש עם חברים ,תמיד דאג אבא שאמא תהיה מסודרת למשעי ,לבושה יפה, נעולה בנעליים יפות אך צנועות .הדבר הכי חשוב עבורי היה ,שאבא היה מורח לאמא את האודם בשפתיים. זו הייתה צורת החיבה היחידה שראינו בבית. מריבות על חינוך הילדים לא חסרו ,אך לא בקולי קולות כפי שאנו רואים היום. נושא השיחה העיקרי ,שהיה כמובן בלדינו (ספניולית) ,היה "ואמוס אזר אסטה סימנה?" (מה נבשל השבוע לשישי שבת) .כמובן שתמיד בחורף זה היה נגמר בחמין עם שקמבה (קיבה של פרה ממולאת בכל טוב :בשר,תפוחי אדמה ושעועית בעיקר-אבאס). ליד זה היו כמובן דגים (פשקדו) מטוגנים ,יין אדום לקידוש ביום שישי ,וחלות לברכה. אבא היה חוזר מבית הכנסת "חסד ורחמים" ,בית כנסת של ילידי העיר העתיקה ותיקי הישוב הישן (ס''ט) ,ספרדים טהורים בלבד .אשכנזים לא באו לבית כנסת זה. בתי הכנסת היו ברובם עדתיים .בתי כנסת לפרסים (משפחת בנאי) ,לתימנים בשכונה התימנית ,לידינו במזכרת משה הייתה תפילה בעברית עם מילים בנוסח ערבי .תפילה שלא הבנו ממנה אף מילה. התפילה הספרדית הייתה שמחה ,מלווה בשירים בלדינו וצעקות של ילדי השכונה ,ובעיקר של משפחת ארמוזה הידועה ,שעם השנים שמשו כחזנים של בית הכנסת ואחראים על תפעולו .מוני ארמוזה (קיצור של השם של סבו מורני ארמוזה) משמש עד היום כחזן ומדריך במועדון השכונתי .מועדון ,שמוקרנים בו סרטונים על הווי השכונות :מזכרת משה ,אוהל משה ועוד. לעומת תפילתנו ,תפילת האשכנזים החרדים בשכונות הצמודות לנו ,הייתה תמיד מלווה בתחנונים .תפילה זו הייתה נקראת ביידיש ובעברית שפת הקודש ,שפה שהיה אסור לדבר בה ברחוב. מזיכרונותיו של אבא על ילדותו ,נאסר עליהם לדבר עברית ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים .לכן נאלצנו לדבר ספניולית או ערבית וכמובן יידיש ,שפה שאבא היה מנהל בשטף עם פרלה החרדית במכולת השכונתית .אלו היו שפות שאבא ידע אותם על בורין. לעומת המאכלים של שישי שבת ,עליהם כתבתי בתחילת הפרק ,באמצע השבוע עיקר המאכלים היו פשוטים וזולים ,מכיוון שלהאכיל 7נפשות לא היה פשוט עם משכורת אחת של פועל בבית חרושת לממתקים חביליו. 1 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 האוכל השבועי היה מורכב בעיקר מספגטי עם גבינה מלוחה" ,אבס קון קרנה" (שעועית עם בשר) ,במיה ,אורז .בילדותנו לא ידענו מה זה לאכול מרק. אצל דודתי הייתי נהנה בימי שישי מחמין שעשוי מעוף עם אטריות .מעדן שאצלנו בבית ההורים לא עשו ,וכמובן עלי גפן ממולאים. בסיום הארוחה הוגשו עוגיות עם סוכר (טרוודוס) ממולאות בשקדים ואגוזים גרוסים ,מעל זה רוטב מתוק נוזלי. ובסיום הארוחה ,כמובן לפי המסורת ,ברכת המזון. צילום :פנצ'ו 6 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 יהל לינטרנרי *שאלות שדורשות נשימה עמוקה ותשובה ארוכה במה ,בעצם ,שונה מילאנו מישראל? כמעט חודשיים וחצי עברו מאז שהגעתי .קצת יותר מחופשה ארוכה ,הרבה פחות מתקופה שאפשר ממש לקרוא לה 'מגורים' .אני לא דובר את השפה ,לא צורך תקשורת מקומית, ההיכרות עם מקומות וערים מחוץ למילאנו מזערית וההיכרות עם העיר עצמה מתמצה באטרקציות מוכרות ,מקומות הקשורים לעבודה ,והמסלולים של קווי האוטובוס .במילה אחת: קטנתי. ואף על פי כן ,למרות כל האמור לעיל ,בערבון מוגבל ועם כל הסייגים הנדרשים אנסה לגעת בכמה נקודות: הרגלי צריכה – ברדיוס של 211מטר מהבית שלנו אפשר למצוא 5מתפרות 5 ,קצביות, 2קונדיטוריות 2 ,מספרות 3 ,מכבסות ו 4-וטרינרים ומעבדה לתיקון מכשירי חשמל .אני חולף לידם כל יום ותוהה ממה לעזאזל הם מתפרנסים?! אחרי הכל ,כמה אנשים כבר צריכים לקצר את המכנסיים? לכמה מהם אין מכונת כביסה בבית? כמה פעמים אפשר להסתפר בשבוע ,מי אוכל את כל העוגות /עוגיות /מאפים האלו ...כנראה שהשכנים שלי. טיפוח ולבוש' -בירת האופנה האירופאית' כבר אמרנו? לא אכביר מילים על כך שארון הבגדים הקיבוצניקי שלי ,איך נאמר? -לא בדיוק עומד בסטנדרטים המקובלים של הלבוש .רק אספר שדרך הפייסבוק גילתי שלאחת ממסיבות היומהולדת הגיעו כל (!!) החניכים הבוגרים בקן (בני )07-01עם חליפות ועניבות -פריט לבוש שמימי לא לבשתי... בכל אופן ,שיטוט קצר במילאנו חושף כמות שקשה להעלות על הדעת במונחים ישראליים של מכוני יופי וטיפוח למיניהם :מספרות ,מניקור ,פדיקור ,מסג' ספא וכו' .נדיר לראות מישהו מרושל ברחוב או מישהי שיורדת לקניות בסופר עם טרנינג (חוץ מתמר). החולצה תמיד תהיה בתוך המכנסיים ,הנעליים תואמות לגרביים ,ז'קטים למיניהם .אחרי שסיימתי להסתפר הספר הציע לי ג'ל (סירבתי בנימוס) .ובפעם הראשונה בחדר כושר ראיתי במקלחות הגברים כמה עמדות של מייבשי שיער וגיחכתי לעצמי כשתהיתי -מי הם הגברים שמייבשים שיער? ובכן ,מסתבר שחוץ מהקרחים וממני כמעט כולם .זו אומנם קלישאה אבל הם באמת מאוד אלגנטיים. שעות עבודה -על הדלת של כל חנות יש משהו שבארץ כבר מזמן לא ראיתי :שעות פתיחה .כמו שאתם מבינים זה אומר שלפעמים הן נסגרות .למשל ,ממש לידנו יש חנות לכלי בית שפתוחה בימי חול מ 6:11-04:31 -ומ .06:11 -05:11 -כן ,הבנתם נכון -יש פה הפסקת צהריים .ולא ,לא רק בחנויות קטנות .גם חנויות הבגדים הגדולות נסגרות 01 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 סביב .06:31זה אומנם מעלה שוב את שאלת ההתפרנסות ,אבל גם מעורר קנאה על מה שנראה כמו אורח חיים שפוי ומשפחתי יותר. כלבים -קודם כל ,יש פה המון מהם וכמו בעליהם גם הם מטופחים .אבל בנוסף יש המון גינות כלבים מגודרות שבהן הכלבים יכולים להסתובב חופשי ובכל אחת מהן יש מתקן עם שקיות בחינם לאיסוף אתם יודעים מה .בכלל ,המילאנזים אוהבים כלבים -אם לא מצוין אחרת אפשר להיכנס לכל מקום עם כלב .סוליקו (כלבנו האהוב) כבר הספיק לבקר באיקאה ,בבנק ,במסעדות ,באוטובוסים וברכבת התחתית .ולהיות מוזמן רשמית לשלוש ארוחות שבת שהוזמנו אליהן .הם מחייכים אליו ,יודעים להושיט יד להרחה לפני ליטוף- רחוק שנות אור מהפחד שטבוע בכמה מגזרים אצלנו (מי שלא הסתובב עם כלב בסמטאות העיר העתיקה של ירושלים לא ראה פחד ובעתה מה הם) .אני לא בקיא במצב כלכלת איטליה ולא בפוליטיקה המקומית ,אבל אני כבר יודע שבכל הקשור לכלבים זו מדינת רווחה. -TABACCHI מבחוץ זה נראה כמו עוד מקום שמגישים בו קפה וכריכים .אבל לאט לאט מגלים שזה בעצם שילוב ייחודי בין פיצוציה ,סניף של בנק הדואר ,בית קפה ,וסניף של מפעל הפיס .חוץ מלשתות ולאכול אפשר לטעון שם את כרטיס הנסיעה החודשי, לשלם חשבונות גז וחשמל ,לשחק במכונות מזל ,לקנות כרטיסי גירוד ולקנות חטיפים. תרבות שתיית הקפה זה סיפור בפני עצמו -אבל בינתיים נראה שזה טבוע כל כך עמוק שכמעט ואין שום פעולת חיים שלא מתאים לעשות אותה עם קפה בצד. תובנת ריצה מס' -254כשחולפים על פני זרים ברחוב לא אומרים שלום ,בריצות כן. נוף מקומי .צילום :פנצ'ו 00 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 המחבוא – מאת יונה גור "לילך,בואי .יוצאים" "ינסת"י" ,אומרת לילך. ינסת"י ,משיבה לה דפנה. לילך ,במכנסי הקיץ הקצרים ,המכווצים בגומי למטה ,מתקרבת לדפנה ונותנת לה יד. תחושת הקירבה הזאת .החברות הבטוחה הזו שמקבלת איזו גושפנקא של ממשות בנתינת היד ,מפיחה בשתיים שמחה והן יוצאות לדרכן. אחת בצהריים של יום שישי" .חופש צהריים" .לא צריך להיכנס לכיתה ,וללכת למיטות .לא צריך "ליסתובב אל הקיר ולישון" .חופש צהריים .עד ארבע ,זמן ההליכה להורים ב"הקמה", מותר לעשות מה שרוצים. לילך ודפנה מחזיקות זו בידיה של זו והולכות .הן צועדות לכיוון המכבסה .מדי פעם מביטות לצדדים לראות שאף אחד לא עוקב אחריהן .הן נרגשות. כל יום שישי ב"חופש צהריים" הן הולכות אל המחבוא שלהן. הן חולפות על פני המכבסה .מימינן המקלחת המשותפת ,אליה הן באות ,עם הבנים ,להציץ. לא היום .היום צריך רק לשים לב שאף אחד לא יוצא בדיוק ורואה אותן. הן מתקדמות .יורדות בשביל העפר המלא גללי כבשים שעברו כאן בדרכן למרעה .הן הולכות בשביל עד שהן במרחק הקצר ביותר מול החורשה. חורשה קטנה של אורנים ,מרופדת בשיחי קידה שעירה קוצניים וסירה קוצנית ועוד שלל צמחים עשבוניים חד שנתיים ,ניצבת לה באמצע שדה החיטה. עבורן ,בנות העשר ,החורשה נראית גדולה ורחוקה .צריך לחצות את השדה ולהגיע אליה. היא רחוקה מבתי הקיבוץ .מבודדת. תכף הן יהיו שם .במקום הסודי שלהן. בין שיחי הקידה הקוצניים הן פתחו מקום מסתור קטן .זהו המטבח .הן גררו לשם איזו אצטבה שמצאו זרוקה .יש שם ארגז ובו כמה כלי מטבח .סכין ,כוסות .כל אחת מוציאה את מה שהביאה. דפנה שמרה כמה עוגיות שחילקו בכיתה .לילך שמה בכיס שני שזיפים. הילה של קדושה וסוד אופפת אותן. "נכון שהמקום הזה קסום?" שואלת לילך? בעיניה של דפנה ניצוץ של הסכמה והתרגשות. "אם תהיה מלחמת עולם פעם ,נביא לכאן את כל הקיבוץ וכולם ינצלו". "כן ,רק החברים מהקיבוץ שלנו ינצלו כשכל העולם יושמד". 04 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 "אבל עד אז אנחנו ממשיכות לשמור את המקום שלנו בסוד .אסור שאף אחד ידע עליו" . המרחק ,היותן לבד ,השקט -כל אלה נסכו בהן תחושת קדושה . הן דמיינו שיש להן אלה ששומרת עליהן. "איך נקרא לה?" "נקרא לה תקווה"1 "והסיסמא שלנו תהיה ינסת"י" (יונה ,נעמי ,סיסמתנו תיקוה יחדיו ) הן בנו מקדש לאלה תקווה ,שם כרעו להתפלל אליה ,שבבוא יום מלחמה תציל את כל הקיבוץ .הקיבוץ היה אז כל עולמן. היה מקום פולחן לקיץ ומקום אחר לחורף ,בהתאם למקום הופעתה של השמש בין השיחים. היו אלה שעות קסומות של עולם בדוי .משחק דמיון בין שתי ילדות שבראו מציאות קטנה וסודית רק שלהן .שעות "חופש הצהריים " עברו שם מהר .היה עליהן למצוא סימנים כמה זמן עבר ,כי שעונים לא היו להן .בדרך כלל הן הצליחו להגיע בזמן ל"הקמה" ,לשעה שבה הולכים להורים לאחר הצהריים .הרבה זמן הן הצליחו לשמור על הסוד שלהן .מדי יום שישי היו הולכות לעולמן הסודי ומצליחות לחזור בזמן מבלי לעורר כל חשד. פעם אחת הן לא שמו לב לזמן שעבר .היו עסוקות בדיבורים ובתפילות ולפתע הן שומעות קריאה הבאה מאוד מרחוק ,מקצה שדה החיטה :נ-ע-מ-יייי , ,נ-ע-מייי..... הן קפאו במקומן .מישהו גילה את מקום המסתור שלהן. מבטי אימה עברו מאחת לשניה. "מה נעשה?" ,שואלת לילך חיוורת כסיד ,ואגלי זיעת פחד קרה על מצחה. "זה אבא שלי" ,אומרת דפנה" .הוא גילה אותנו" .היא לוחשת ,מבויישת ,מתביישת ונסערת. האדמה קרסה תחתיהן .הסוד התגלה. אבא של נעמי מגיע לחורשה כועס ומזיע ,צועק " :מה קרה לכן? כבר חמש! שעה שלמה אנחנו מחכים ולא יודעים איפה אתן!" התדהמה על הגילוי לא מרפה מהן. "אבל ,אבל ,איך ידעת איפה אנחנו "?...הן מחליפות מבטים ביניהן ודמעות בעיני שתיהן. "עכשיו -הביתה!" אומר אבא של נעמי ומתחיל את דרכו אל מחוץ לחורשה. שתי הבנות נשרכות אחריו .אבלות על אובדן הסוד .על התנפצות הבועה. "אולי עוד אפשר להציל משהו" מהרהרת נעמי ,ומשביעה את אבא שלה שלא יגלה... "טוב ,טוב" ,הוא עונה חסר סבלנות",עכשיו -הביתה". זאת היתה התחלת הסוף. 03 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 נעמי ויונה המשיכו ללכת לינסת"י .ולדמיין שהמקום הסודי שלהן יציל את כל הקיבוץ כשתהיה מלחמה .אך לא הרבה זמן .הן המשיכו לשחק בו במשחקי דמיון בהם לכל אחת שם בדוי, שם של המקום .של ינסת"י. יום שישי אחד הן הגיעו לחורשה ,פילסו את דרכן אל מקום ההתכנסות הראשון ,המטבח, ולהפתעתן הן מצאו הכל הפוך ושבור ופתק גדול מתנוסס באמצע" :היינו כאן! השודדים"1 שבר .רעידת אדמה .ניפוץ חלום .המחבוא התגלה. אי אפשר היה להחזיר את הדברים לקדמותם. פתאום החורשה לא היתה אי של בטחון ושקט .פתאום היא התקשרה עם רוע .הרס. שודדים. אי אפשר היה להמשיך ללכת לשם כמקום פולחן ואמונה .זה נגמר. המון דמעות נשארו שם בין האורנים .ועוד יותר מדמעות -אמונה תמימה בעולם טוב , בבטחון ובהצלה. זמן רב לא נודעה זהות "השודדים". נעמי ויונה הפסיקו ללכת למחבוא שלהן. היו אלה ימים קשים גם במחבואים של ילדים אחרים .מישהו דאג לגלות ,ולהרוס ולקלקל. אחרי שנתיים נודע שהיו אלה ילדים צעירים מהן בשנתיים. הבית במנרה .צילום :פנצ'ו 02 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 מוריץ מלינוף כאשר נודע לי על כך ,כמובן שהתחלתי לשאול אותו ,אבל הוא לא משתף פעולה ,ועד שיכולתי לקבל תמונה מלאה עברו כמה ימים טובים .סוף סוף ,כאשר היה לו מצב רוח סביר, הוא הרצה לי על הנושא. מסתבר שהוא הוזמן ע"י גורמים מענף הרפת להציג את עבודת הגמר שלו בכנס רפתנים שנערך באשקלון .כאשר הוא חזר ,ביקשתי תמונה מהכנס .הוא הרים את ידו עם אצבע ,ואני החזרתי לו כמה קללות בערבית כדי שלא יוכל לפרש .כשהבנתי שלא אקבל ממנו לא תמונה ולא בטיח ,הבנתי שהוא לא רוצה שאני אפרסם את זה בעלון שלנו.... ובכן ,הסיפור התחיל כאשר הוא נדרש להכין נושא לקראת סיום הקורס .הוא כינס את כל עובדי רפת משמר העמק ,מקום עבודתו ,ואחרי דיונים רבים והצעה של רכז הרפת ,הוחלט על הנושא של תספורת פרות .הנושא נראה לי הזוי מעט ,מפני שאני יודע שבנות מסתפרות, אבל פרות? ובכן ,יש ימים שחום הקיץ מכביד על היצורים האלה ,וזה משפיע על תנובת החלב שלהן. לשם עבודת הגמר הוא היה צריך שיתוף פעולה מהצוות ,שנרתם למשימה הזאת .שיתוף הפעולה נחוץ מפני שיש קבוצת פרות שמספרים אותן ויש גם קבוצת ביקורת ,ויש המון נתונים נוספים שחייבים לרשום יום יום במשך כמה חודשים טובים .אני אפילו לא מכיר את הצוות של הרפת ממשמר העמק ,אני מתפעל מהרמה הגבוהה של שיתוף הפעולה ביניהם. מדהים! אבל אני כרגע מצפצף על הנכד שלי ,וביקשתי את עזרת מיקה נכדתי שתכתוב לי בעברית תקינה ,ובמקרה שמתן יעיר לי הערה ,אז אני הפעם ארים לו את האצבע למעלה. שלום ולהתראות, מוריץ מלינוף "פרה קונסטרקטיבית" מתוך אמנות ישראלית פוסט פופ ארט של דוד גרשטיין 05 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 יוסף בן משה רוני דניאל אינו משכנע אותי .לכן הצטרפתי ביום שישי 40.00.02לסיור בחברון של ארגון "שוברים שתיקה" ,קבוצת חיילים ששירתו בשטחים ,ומספרים על האירועים שחוו בשרות. התחנה הראשונה שלנו הייתה קריית ארבע ,שם ביקרנו בפארק ע"ש "הקדוש הרב מאיר כהנא" בו נמצא גם קברו של "קדוש" אחר ,ברוך גולדשטיין ,שרצח 46מתפללים מוסלמים במערת המכפלה בפורים .0662 מקריית ארבע נסענו למערת המכפלה ומשם הלכנו ברגל לרחוב השוהדא .רחוב זה היה הרחוב הראשי של המרכז המסחרי בעיר ,והיום כל החנויות בו סגורות ודלתות הכניסה לבתים אטומות עפ"י הוראת הצבא .לתושבים המקומיים אסור ללכת או לנסוע ברחוב, שמשמש למעבר למתנחלים בלבד .בתנאים אלה רוב התושבים עזבו את בתיהם ,כי מאוד קשה לצאת דרך איזה פתח בחצר האחורית .המעטים שנשארו נאלצו לחסום את החלונות בסורגי ברזל וברשתות מפני האבנים שמשליכים אליהם המתנחלים. הסיור היה בהדרכת צעירים ששירתו במקום ,ובכל תחנה הסבירו לנו את המאפיינים שלה וכיצד התמודדו עם גורמי טרור והגנו על המתנחלים .במקביל גם תיארו לנו את שיטות הדיכוי וההפחדה שהשתמשו בהן על מנת לעצב אוכלוסייה מקומית כנועה .להלן ,אחדות מהשיטות. "מיפוי" – בוחרים סתם בית ,עדיף באמצע הלילה ,מעירים ומקימים את כל המשפחה ואוספים אותם בסלון ,מצלמים אותם ומציירים מפה של הבית ,ועוזבים וכך הלאה ,לבית הבא .אחר כך זורקים את הצילומים. "מעצר דמה" – שוב בוחרים סתם בית או רחוב ,תופסים בן-אדם ,קושרים ידיו על הגב באזיקון ושמים לו פלנלית בעיניים ,מכניסים אותו לג'יפ ועושים כמה סיבובים בעיר או בכפר ולאחר זמן מה משחררים אותו. לא תמיד העצור הוא בן מזל שמשתחרר אחרי כמה סיבובים .סגן אורי ארז ששירת בפלס"ר 210באזור שכם סיפר כי בחודש פברואר ,4100כשהיה קמב"צ בפלוגה של יצהר בחטמ"ר שומרון ,קיבל לידיו בחור בן 41-31אזוק וחסום עיניים .ההוראה שקיבל היתה להכניסו לג'יפ ולנסוע מאחורי רכב אחר ,וכך עשה .לאחר נסיעה ארוכה על דרכי עפר ,הרכב המוביל נעצר ושידר הוראה לשחרר את העצור ,ואז" :מוציאים את הבחור שאין לו מושג איפה הוא, מורידים את הכיסוי מהעיניים ,משחררים את האזיקון מהידיים ,נכנסים בחזרה לג'יפ ונוסעים. ומיד התחיל לרדת גשם ,חודש פברואר בגבעות שומרון קר אימים שם והוא עם המעיל שלו בלי מטרייה ,בלי מחסה ,הכול מסביב גבעות קירחות ,אין שילוט ,כלום ,כלום ,רק רוחות חזקות וגשמים .והשארנו שם בן אדם זרוק .אני לא יודע מה עלה בגורלו ,יכול להיות שהוא 06 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 מת מהיפותרמיה ,אני לא יודע .חיפשתי והאירוע לא נרשם בשום מקום ,העלמנו בן אדם" (דברי אורי ארז). העדות של סגן אורי ארז פורסמה באתר "הארץ" ביום 7.6.02תחת הכותרת "לנפץ את חומות האדישות" ,לאחר שעברה את הצנזורה הצבאית. ולבסוף ,אם ראיתם בסרטונים מתנחלים התוקפים חקלאים פלשתינאים וחיילים שעומדים בצד ולא מתערבים או מקרים בהם חיילים פועלים יחד עם מתנחלים נגד פלשתינאים המשיבים מלחמה ,ואמרתם 'זה לא יכול להיות' ,אז יש לי חדשות :החיילים פועלים כחוק .לפי תקנות שעת חרום (יהודה ושומרון) ,הישראלים ו"הזכאים לעלות לישראל" (למשל יהודי מברוקלין) כפופים בשטחים לחוק כאילו נמצאים בישראל ,ורק המשטרה יכולה לעצור אותם. לכן ,חייל שייגע במתנחל ,גם אם הוא מותקף על-ידו ,יועמד לדין .וצודקים החיילים כאשר אומרים שתפקידם זה להגן על היהודים ולא על הפלשתינאים ,זה החוק ואנחנו יצרנו אותו. ואנחנו אחראים על מה שקורה בשטחים. החתמה לכרטיס אדי חברים ,מי לא ראה את השלט הגדול בכיכר" :רמת השופט ?"11% אצלנו זה עבד עד כדי כך שנתן לנו "דרייב" והרגשנו ש"גם אנחנו יכולים". לכן ,החלטנו לארגן מבצעת החתמה לכרטיס אדי .אם מישהו לא מכיר ומתעניין ,מוזמן להיכנס לאתר של עמותת אדי/http://www.agudatadi.org.il : או לאתר של כרטיס אדי/https://www.adi.gov.il : אנו חושבים שזאת חובה מוסרית ,חברתית ואנושית להיות חתום על כרטיס אדי ואין שום סיבה לא לעשות זאת .בהמשך נארגן מפגש הסברה וערב מיוחד להחתמה. אם הנושא חשוב לך או קרוב ללבך ,אם את/ה מעוניין לעזור או להיות חלק באירגון ,מוזמנים ליצור קשר! נשמח לראות הרבה הרבה חברים חותמים על כרטיס אדי!! ענת עדי-רוזנברג ,קוקי ואדי לזר 07 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 בני המשפחה :רועי ,בן ,34בעל עסק עצמאי להפקת אירועים ,נועה ,בת ,30מעצבת גרפית ,ויובל הקטנה -בת 2.5חודשים .רועי ונועה הכירו בעבודה ,דרך חברות משותפות. נועה היא בת קיבוץ וחברת קיבוץ ויחד הם החליטו שיגורו כאן .כזוג הם גרים כבר 3שנים בקיבוץ ,בשכנות למשפחות סומך ,שניידר ,רץ ואפלבאום. נועה ורועי אוהבים לטייל ,לאכול ולעבוד בגינה ,ובשבתות מטיילים בשדות ומבלים עם משפחה וחברים.הם מעידים על עצמם שבסולם מ 0-עד 01הם מרוצים בדרגה 7מחייהם כאן .הם הכי אוהבים את השדות והמרחבים ברמות מנשה ,אך מרגישים שחסרה כאן יותר נגישות לדברים .הדבר הכי "רמות מנשקי" בעיניהם הוא ריח של "על האש" בסופי השבוע, כשהולכים בשבילי הקיבוץ. לנועה ורועי אין עבורנו המלצות על סרטים או ספרים .לאחרונה לא יצא להם לראות הרבה סרטים או לקרוא ספרים ,מכיוון שהיו עסוקים ביובל .בטלויזיה נועה צופה בכל תוכנית שהיא ריאליטי ,ורועי מקפיד לצפות בכל תוכנית של ספורט. השלימו :מסתכלים על המציאות הישראלית וחושבים לעצמנו ש" .111כמה עצוב .היה יותר נחמד אם הכל היה יותר קל .ושקט" . חלומות לעתיד" :להמשיך ליהנות מהמשפחה ,מהעיסוקים שלנו ,וכמובן ...עוד ילדים " מסר לסיכום " :שנדע כולנו לחיות יחד בשיתוף וכבוד ,ונעריך את כל מה שיש למקום ולאנשים להציע .שנהיה פחות עסוקים בכעס ,ונהנה מחיים שקטים וטובים יחד" . 01 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 פינה בנושאי איכות הסביבה מאת מישל חכים והפעם :על הדברה ביולוגית הדברה ביולוגית (כך ע"פ ויקיפדיה) היא התערבות יזומה של האדם במערכת אקולוגית, שמטרתה להשיג שליטה על אוכלוסייתו של המזיק באמצעים אקולוגיים ובשיטות ביולוגיות. בשנים האחרונות ,בעקבות שימוש מסיבי בחומרי הדברה נגד מזיקים ומחלות בעיקר בחקלאות ,התברר כי הנזק הנגרם לאדם וסביבה הוא רב .לכן ,יותר ויותר מגדלים עוברים לשימוש בהדברה יותר מקיימת ובטוחה כמו ההדברה ביולוגית. דוגמאות להדברה ביולוגית בארץ יש למכביר :שימוש בחיפושית מושית השבע (פרת משה רבינו) או בצרעות כנגד כנימות; שימוש בזבובי פירות עקרים לשלוט בכמות הזבובים; שימוש בבזים אדומים או תנשמות למיגור מכרסמים קטנים ,ועוד ועוד .בארץ קיבוץ שדה אליהו מוביל את התחום. ואיך כל זה קשור אלינו ? גם ברמות מנשה ניסינו לעשות שימוש בשיטות הדברה ביולוגיות. ברחבי הישוב פרסנו 3תיבות קינון של תנשמות למיגור מכרסמים .תיבה אחת ליד משפחת בן יוסף בהרחבה ,תיבה שניה בחורשה ליד הבריכה ,והתיבה השלישית מול הבית של משפחת קורן .התנשמת הינה ציידת לילית מעולה של עכברים -זוג תנשמות מקנן יכול לצוד עד כ 3111 -מכרסמים בעונת קינון אחת .לפני כשנתיים היו לנו קינונים מוצלחים ,בשנה האחרונה כניראה עקב עבודות השיפוץ של כבישי הקיבוץ לא נצפו קינונים נוספים. בנוסף פרסנו תיבות קינון לעטלפי חרקים בעיקר סביב גני המשחקים (במתחם החינוך). תיבות אלו נראות כמו תיבת דואר גדולה .מסתבר כי בישראל יש כ 34 -זני עטלפים! רק אחד מתוכם ניזון מפירות וכל השאר ניזונים מחרקים .בשנים עברו הופעלה הדברה מסיבית למגר את הנזקים של אותו עטלף פירות ,דבר שדילל משמעותית את כל אוכלוסיות העטלפים ,כיום יש הבנה גדולה יותר של התועלות שמביאים העטלפים לשמירה על האיזון האקולוגי. לצערי לא נחלנו הצלחה בקינון של עטלפים. נתראה בחודש הבא בפינה הירוקה. מישל 06 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 את המאמר הבא ,שנכתב על ידי אבישי גרוסמן מעין שמר ,שלח למערכת צביקה שני .צביקה קרא את המאמר בישיבה הראשונה של ועד ההנהלה החדש ,לפני כ 3-חודשים ,מתוך הרגשה שהוא משקף את תחושותיו. מאת אבישי גרוסמן411214102 , בקיבוץ הדיפרנציאלי לא תתרחש מהפכה .אפילו מרד של מקבלי המשכורות הנמוכות לא יתרחש .בחלוף השנים מסתבר ,שרוב רובם של החברים התרגלו למציאות החדשה וחלקם הגדול השלימו עם העובדה שחבריהם ,הנמצאים בעמדות הנהלה ,מקבלים משכורות גבוהות בהרבה מהמשכורת המוענקת להם. יותר ויותר חברים שותקים את עלבונם ומשלימים עם העובדה שהחברים ,שלפני שמותיהם כתובה המילה מנהל ,מסוגלים להשיג רמת חיים גבוהה הרבה יותר ,ובעיקר לסייע לבניהם שחלקם חיים בקיבוץ ואחרים העדיפו את החיים מחוצה לו .מכאן ,שחוסר השוויון במציאות הקיבוצית "המתחדשת" משפיע גם על הדור השני ולפעמים גם על הנכדים ,המהווים כבר את הדור השלישי לשינוי. כמו שדיירי שכונות העוני ,שחלקם רעבים ללחם ,לא מתמרדים נגד הממסד הישראלי המקפח אותם ,כך גם חברי הקיבוץ שמשכורותיהם נמוכות .מתרגלים ,משלימים ,שותקים את עלבונם ומנסים כל אחד בנפרד להשיג פירורים הנופלים משולחנם של החזקים בקהילה הקיבוצית .עוצמת ההרגל וההשלמה מוליכה אל "שתיקת הכבשים" ואל פירוק הסולידריות המעמדית של מקבלי המשכורות הנמוכות. הבושה ומוסר הכליות נעלמו כבר מזמן מהחצר שפעם היתה קיבוץ .חלק גדול מבעלי היכולת לא מרגישים בושה בגין זכויות היתר ,שמעניקים להם ההסדרים שבמסגרת הקיבוץ הדיפרנציאלי .אולי אפילו להיפך. כל מי שעיניו בראשו יודע ,שמאבק על הגשמת הזכויות של מעוטי היכולת לא יתרחש במציאות הקיבוצית החדשה .ההרגל ,האינטרס האישי וההשלמה חזקים יותר מתחושת הקיפוח וחוסר הצדק ,המתקיימים במציאות הקיבוצית שהשתנתה. בעלי המשכורות הגבוהות ,המוענקות להם מכספי הציבור הקיבוצי ,יכולים לישון בשקט. זכויות היתר שלהם מובטחות ואיש לא יאיים לפגוע בהן .וזאת בדומה לשכבות העשירות בציבור הישראלי שבטוחות ,שהעניים וחסרי יכולת לא ימרדו נגד המציאות המקפחת אותם. כי גם הם התרגלו למצבם והשלימו עם תוצאותיו .רצינו להיות כמו כולם כבר אמרנו? 41 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 מאת קוקי לזר החורף כבר כאן ,רוח ,גשם וסופגניות כבר בכל המאפיות ,כיף כיף כיף ): לאחרונה הוזמנתי ע"י הנהלת האגודה לסיכום הפעילות של השנה והצגת הבקשות המיוחדות לתקציב התרבות לשנה הבאה. שמחתי לקבל הרבה פידבקים טובים על הפעילות שלנו במשך השנה ,וגם על העמידה בתקציב השנתי בלי חריגות .בהקשר לזה ,ציינתי שהשנה הצלחנו ליצור יחסים וקשרים עם גופים חיצוניים שתרמו לפעילויות שונות וחדשות ברמות מנשה להנאת כלל הציבור .ראשית, קיבלנו מענק מהמועצה .בנוסף ,ביחד עם מיכל קן תור ,מהתנועה הרפורמית שעובדת עם המועצה ,קיימנו את "תיקון ליל שבועות -כוכבים בחוץ" ,אירוע ראשון מסוגו שכבר הבטיח את מקומו ברשימת האירועים השנתיים של המועצה ,ואנחנו זכינו לארח אותו ברמות מנשה. ולבסוף ,לאחר פנייה לבית הספר התיכון "מגידו" קבלנו אישור ל 4נערים (עמוס סוקול וירדן לנגבורד) שיעשו בתרבות שלנו את שעות ההתנדבות בקהילה שלהם ,ויעבדו בתחומים שונים כמו לוגיסטיקה ויוזמות שונות ,במשך השנה הקרובה במסגרת שעות ההתנדבות לבית הספר .מקווה שזו רק התחלה של מסורת ,יחד עם הזדמנות לשלב ולערב נערים בעשייה הקהילתית שלנו בצורה יותר רצינית (וגם לחסוך כסף .)...שיתופי פעולה אלו מאפשרים לנו פעילויות תרבות נוספות .לדוגמה ,כנראה יתקיים ערב מיוחד לקראת חנוכה ויש כוונה לקיים פעם בחודש קבלת שבת במתכונת קצת אחרת...הכל מתבשל ממש בימים אלו. הסברתי גם שמאז שאני בתפקיד (כמעט 2שנים) בקושי קנינו ציוד יום יומי לתפקוד בסיסי. חברי ההנהלה הבינו שיש צורך בשיפור מצב הציוד הכללי של התרבות (במיוחד הגברה ותאורה ,וגם כיסאות ,שולחנות ועוד) .חשוב לי לציין שהרגשתי נכונות למצוא מקורות לקניות אלו ואני מקווה שאכן יהיה כך. ולקראת חנוכה ברמות מנשה ,רשמו ביומנים: בוקר יצירה להורים וילדים -שבת 41.04משעה 01:31בחדר האוכל. טקס חנוכה יישובי :יום שלישי - 43.04פרטים נוספים בהמשך. השנה מסיבת חנוכה תתקיים בשיתוף מלא עם קבוצת שנת מצווה ,וחלק גדול מאורגן ע"י הורים ונערים ,לתפארת ,גבורה וניסים ברמות מנשה! זהו להפעם, קוקי 40 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 בעריכת אפרת בליקשטיין הפעם החלטנו לאפשר הצצה קטנה לבעלי עסקים קטנים ,מאנשי רמות מנשה. ואכן גילינו מספר לא קטן של עסקים ,מעניינים ,מגוונים ושונים. ואם ,בתום לב ,שכחנו מישהו או מישהם -מוזמנים לפנות אלינו ונתקן את הדבר בעלון הבא. חנה גיסר מטפלת בהילינג וברפואה אינדיאנית מדובר בטיפול אנרגטי המלווה בשיחה מקדימה ,פתיחה בקלפים שונים לבירור המצב בו מצוי האדם וזיהוי תהליך הריפוי ,אותו בא לעבור. בנוסף אני מעבירה סדנאות בטבע" :מעגלים בלב הטבע" -סדנאות חווייתיות המיועדות לגני ילדים .הסדנאות מפגישות את הילדים והצוות החינוכי עם מעגל הריפוי האינדיאני ,המכיר ביסודות הטבע (אש ,מים ,אדמה ואוויר) כחלק מהטבע האנושי ,ומאפשר שפה ייחודית להעצמת הילדים. הטיפול בקליניקה (הנמצאת סמוך למתקני השעשועים בגן השישים) ,מיועד לילדים ,נערות ונשים ,הנמצאים בזמן של שינוי ,משבר או מחלה ומעוניינים בתמיכה אנרגטית וליווי רוחני. מירב רון פרנס מעצבת גרפית לדפוס אני עובדת בעיקר עם חברות הייטק כמו .One ,HPמכינה לכנסים את כל התדמית והחומרים המחולקים בהם :ביתנים ,מצגות ,פוסטרים ,תפאורה ,פולדרים ,תגי זיהוי של העובדים. לחברות אני מכינה גם תהליך של מיתוג ,החל משלב הלוגו עד הדפוס כולל ניירת ואמצעי תדמית .כמו כן אני עושה גם קטלוגים ,פוסטרים ,ואריזות. הסטודיו שלי נמצא בביתי שבהרחבה. דוגמה לעבודה שעשיתי עבור משרד החינוך הם הפוסטרים שתלויים במסדרונות בי"ס עומרים ,וכמוהם תלויים פוסטרים בבתי ספר רבים בארץ. *חשוב לנו לציין שמירב עושה את כל הכרזות של ועדת התרבות ,של הגלריה ,של ועדת ותיקים – וכל אלו בהתנדבות מלאה! כל הכבוד! 44 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 רקפת סנש שקילר מרפאה בעיסוק ()152-4443565 ריפוי בעיסוק הוא מקצוע טיפולי ,חינוכי שיקומי המתמקד בתפקוד הילד ובשילובו במשפחה ובקהילה .בתחום זה אנו עובדים עם אוכלוסיות מגוונות של ילדים בעלי אבחנות רפואיות או תפקודיות שונות ,ועוסקים בשיפור ושימור איכות החיים של הילד. סיימתי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה בשנת 4111ובהמשך למדתי את שיטת אלבאום. עבדתי כשמונה שנים בחולון בהתפתחות הילד ,בניצן עם ילדים לקויי למידה ,וכמה שנים במגדל העמק ב"כוכב הילדים" .כמו כן הדרכתי אמהות בטיפות חלב ועשיתי ליווי התפתחותי. לפני כחצי שנה עברתי לקליניקה שלי בקיבוץ ,שנמצאת ליד חדר התנועה בקיבוץ ונקראת "נקודות – ריפוי בעיסוק לילדים". בקליניקה אני עורכת אבחונים וטיפולים ,מספקת הדרכה וייעוץ להורים ,ועורכת קבוצות מוכנות לכיתה א' .באמצעות שימוש בטכניקות מגוונות ,אני משלבת בין העבודה הגופנית, המוטורית והקוגניטיבית עם העולם הרגשי של הילד. מגיעים אלי ילדים מגיל לידה עד גיל ,01בדרך כלל בעקבות הפניה של גננות ומורות ,או דרך רופאי הילדים ,ודרך הסכם עם כללית מושלם .כל פנייה מקבלת מענה מהיר ומקצועי. יעל פרי מעצבת פנים כמעצבת פנים אני עוסקת בתכנון והלבשת הבית ,יחד עם הלקוח ובליווי צמוד שלו ,מתחילת הפרויקט ועד לסיומו. בהכוונה ובהמון סבלנות ,אנו מרכיבים יחד את הפאזל שישקף את הזהות האישית של תושבי הבית ,ישבץ חלומות ,אך בעיקר ישרת באופן מיטבי את החיים בו .קהל היעד שלי הם תושבי המועצה והסביבה ,הבונים או משפצים את ביתם. פגישות העבודה מתקיימות בדר"כ בבית הלקוח .עבודת התכנון מתבצעת במשרד הביתי שלי. 43 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 גיל פלד מומחה במערכות מידע עוסק בפרויקטים של מערכות מידע ,אבטחת מידע ,והקמת תשתיות. נותן שרות וייעוץ לעסקים בתחום מערכות מידע. כבר 06שנים עובד בתחום ,ומהן שנתיים כעצמאי. נותן שירותים בעיקר לחברות גדולות ,עסקים קיבוציים וחברות הייטק .חולק משרד עם שירלי רוכמן ,ליד המרפאה. שירלי רחל רוכמן מעצבת תקשורת חזותית במקצועי אני מעצבת גרפית -משלב הרעיון ועד התוצר הסופי .ההתמחות העיקרית שלי היא בעיצוב פורמטים מורכבים מרובי טקסט :חוברות, מגזינים ,ספרים ,קטלוגים וכו'. אני עובדת בתחום מאז סיום לימודי בבצלאל בשנת .4116 ערכתי גרפית מגזינים בהוצאת שוקן ,גלובס ,טיים אאוט ,ועכשיו אני מעצבת את המגזין ליברל .אני גם מרצה בסמינר הקיבוצים ובמכללה למינהל. לקוחותי הם בעלי עסקים בינוניים וחברות. המשרד נמצא מול המרפאה ,ליד משרדו של אליעזר פלד. מיכל פרי מאמנת ארגונית ואישית אימון הוא תחום מתפתח ,העוסק בצמיחה ,התפתחות ושינוי אישי ומושתת על יסודות הפסיכולוגיה החיובית .אני מאמנת מוסמכת בארגונים כולל ליווי מנהלים ,אימון צוותים ,עריכת סדנאות בנושאי ניהול זמן ,חשיבה יצירתית ,העצמה וסינרגיה .בנוסף אני מאמנת אישית ומלווה באופן אישי אנשים אשר רוצים ומוכנים להתפתח ולעשות שינוי בחייהם. קהל היעד שלי הם ארגונים וחברות אשר מעוניינים לעלות לרמה חדשה ,להשקיע בהון האנושי שלהם ולשפר את הביצועים הניהוליים והאישיים .בנוסף מגיעים אלי אנשים פרטיים אשר רוצים להתפתח ולשנות .המשרד שלי נמצא ברמות מנשה מעל המרפאה. פרטי קשר054-5355434 [email protected] mp-coach.co.il : 42 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 נועה רונן תרפיסטית באמנות 1טיפול משפחתי וזוגי1 אני תרפיסטית באמנות ,בעלת רישיון משרד הבריאות מזה חמש עשרה שנים ,ועובדת בקליניקה בעיקר עם מתבגרים ומשפחותיהם .הטיפול באמנות הנו תחום טיפולי המאפשר התמודדת עם קשיים ואתגרים שונים בחיי המטופל באמצעות התווך של החומרים ,היצירה והמטפל. את העיסוק בטיפול התחלתי כיועצת חינוכית ועסקתי בכך שש שנים, במהלכם רכשתי את מקצוע הטיפול באמנות ולמדתי את התואר השני ותעודת ההוראה. כמטפלת באמנות עבדתי עם אוכלוסיית ילדים חרשים ולקויי שמיעה ב"שמע" ,במחלקת נוער פתוחה שבבית החולים "גהה" במשך 04שנים ובתיכון לנוער עם הפרעות התנהגותיות ורגשיות .אני עובדת באופן פרטי מזה עשר שנים מתוכן בשלוש האחרונות בקליניקה שבקיבוץ .כמו כן אני מדריכה סטודנטים ומטפלים מהתחום .בנוסף אני מתמחה בטיפול משפחתי וזוגי ועובדת בתחנה ציבורית לטיפול משפחתי וזוגי בחדרה מזה חמש שנים. קהל היעד שלי בקליניקה הנו בעיקר מתבגרים ומשפחותיהם ,כאשר גיל ההתבגרות נע מגיל עשר ועד קרוב לשלושים .רוב המטופלים פונים מחוץ לקיבוץ. הדס הלוי הייטנר גרונטולוגיה – מדעי הזקנה1 מזה 40שנה אני עוסקת בתחום הזקנה מהיבטיה השונים .אני פועלת במישורים רבים הקשורים לתחום ובעיקר בליווי ,יעוץ ,אבחון והדרכה בבתים סיעודיים רבים בעיקר בקיבוצים ובמסגרות פרטיות. בשנים האחרונות ,התמחיתי בליווי אובדן ושכול (טנטולוגיה) .אני מלווה בקליניקה אנשים ומשפחותיהם המתמודדים עם מצבי משבר, ומחלות ממושכות וסופניות( .דמנציה ,אלצהיימר ,סרטן ,מחלות נוירולוגיות ,נכות וכיו"ב) .הייעוץ הטנטולוגי מיועד לאבלים המתאבלים על יקיריהם שהלכו לעולמם בנסיבות שונות ,ולאנשים שאיבדו ומאבדים חלקים משמעותיים בחייהם. בקליניקה שלי ,הממוקמת במרכז הקיבוץ (בצמוד לגנון "פרפר"),מתקיים מפגש אנושי ,רגיש, תומך ומכיל .אני שותפה למסע ולדרך ,שהיחידים והמשפחות מאפשרים לי לקחת בו חלק, ולסייע בהפגת הגעגועים ובעיקר בעיבוד הפרידה והאבדנים. אני מאמינה בקשר ישיר ,ולכן קהל הפונים אליי מגוון מאוד ,מהסביבה הקרובה והרחוקה וממגוון גילאים רחב. 45 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 השבוע נפרדנו בצער מחברנו ישעיהו (צפ) טיכאור אנו משתתפים בצערה של משפחת פסואה במותה של אסתר ברסניאק אמה של ענת גבי ורנר י"ד בכסלו תשמ"ג 31.00.0614 יצחק זקס י"ז בחשון תשנ"ו 01.00.0665 עליזה הרץ כ"ח בכסלו תשס"ב 02.00.4110 צילום :פנצ'ו 46 עלון רמות מנשה – נובמבר 4102 למתגייסים לצה"ל טל איזנפלד עידו ברק למשתחררים מצה"ל גלעד איזנפלד ענוג סומך ספיר צור מערכת העלון :אפרת בליקשטיין ,יונה גור ,לילך ערמוני שמעוני. מאמרים ,דעות ,כתבות ,מחשבות ,תגובות אפשר לשלוח למייל: [email protected] 47
© Copyright 2024