‫‪gkgk‬‬
‫נובמבר ‪4102‬‬
‫חשון ‪ -‬כסלו תשע"ה‬
‫נננ‪b‬‬
‫התחדשות‪ .‬צילום מאת אורן שריד‬
‫צולם בכרמל‪ ,‬שבועיים אחרי השריפה הגדולה‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫גיורא רץ‬
‫שבוע אחרון של נובמבר‪ ,‬שבוע ראשון בכסלו‪ .‬בחודש זה מתגברים הגשמים‪ ,‬ועל פי המשנה‪,‬‬
‫אם לא קורה כך‪ ,‬גוזרים שלוש תעניות על הציבור‪ .‬אם הגשמים יורדים‪ ,‬אין תענית על‬
‫הציבור‪ .‬יופי‪ ,‬החל החורף‪ .‬גשמים‪ ,‬זרמי מים‪ ,‬מגפיים‪ ,‬מעילים לילדים‪ ,‬ויאללה לשלוליות!‬
‫זיכרונות הילדות מימי החורף בהם התרוצצנו בשלוליות "העמוקות"‪ ,‬מזוית המבט שלנו‬
‫כילדים‪ ,‬במגפיים הקטנים שסופקו לנו ע"י מחסן הנעליים‪ ,‬כשהמים חודרים פנימה‪ ,‬המעילים‬
‫הדקים אשר לא עמדו במבחן הגשמים החזקים‪ ,‬וכשאנו רטובים עד לשד עצמותנו אך צוהלים‬
‫ושמחים‪ ,‬מגיעים הביתה לחדר ההורים הקטן‪ ,‬ומנסים להתייבש ליד תנור הנפט‪ ,‬שהתיימר‬
‫לחמם את הבית‪ .‬זוהי הילדות המאושרת של הקיבוץ‪ .‬היום‪ ,‬יש אולי פחות שלוליות אך‬
‫הילדים נהנים גם כך ממשחקי שלוליות ומהמטריות הקטנות‪ ,‬המפרידות בקושי בין טיפות‬
‫הגשם והגוף‪ .‬שימשך הגשם כפי שהחל‪ .‬יבוא ויצמיח את התבואה‪ ,‬את הירוק מסביבנו ואת‬
‫הפרחים הצובעים את הגבעות בשלל צבעים‪ .‬ואנו נתכרבל בהנאה תחת השמיכה בבית‬
‫החם‪.‬‬
‫בשבוע שעבר התקיים במעלה החמישה "כנס הנהגות הקיבוצים השני" של התנועה‬
‫הקיבוצית‪ .‬כנס‪ ,‬שלאור ההצלחה בשנה שעברה הופך כנראה למסורת‪ .‬בשלושת ימי הכנס‬
‫מתכנסים המנהלים מכל הקיבוצים למפגשים‪ ,‬דיונים והרצאות בנושאים‪ ,‬המעסיקים את‬
‫הקיבוצים כולם‪ .‬גם אנשי ציבור ופוליטיקאים שונים פוקדים את המקום ומנצלים את‬
‫ההזדמנות להעביר מסרים לחברי הקיבוצים‪ .‬החשיבות הגדולה ביותר היא מפגש מנהלים‪,‬‬
‫החלפת דעות‪ ,‬לימוד משותף ודיונים במעגלים המעשירים את הדעת‪ .‬הנושא החם השנה‬
‫הוא כמובן הקרקעות ושיוך הדירות‪ .‬בכל הקיבוצים‪ ,‬כמו אצלנו ברמות מנשה‪ ,‬מתקיימים‬
‫דיונים במסלולי השיוך העומדים על הפרק‪ .‬בנצי ליברמן (מנהל רמ"י) הופיע בפנינו ונתן את‬
‫משנתו בכל הקשור בקרקעות הקיבוצים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬התקיימו דיונים מעניינים בנושאים כמו החינוך הקיבוצי‪ ,‬מנהיגות חינוכית‪ ,‬כלכלה‬
‫קיבוצית‪ ,‬צמיחה וקליטה‪ ,‬ערבות הדדית בעידן הקיבוץ המשתנה‪ ,‬הקיבוץ כחברה משימתית‪,‬‬
‫ותפקידי הארגונים האזוריים‪ .‬כל אחד מהנושאים ראוי ליום של דיונים‪ ,‬אך טבעם של ימים‬
‫מרוכזים אלו הוא קבלת טעימה בנושאים המעניינים אותך‪ ,‬בהם אתה עסוק ביומיום‪ ,‬שמיעת‬
‫דעות שונות וחידוד החשיבה לקראת עשיה טובה יותר‪ ,‬כך אני מאמין‪ ,‬בקיבוץ שלך‪.‬‬
‫מעניין היה לשמוע בנושאים אלו את פרופסור מנואל טרכטנברג‪ ,‬מיקי לוי סגן שר האוצר‪ ,‬רפי‬
‫סמית וד"ר בני פישר ראש המינהל לחינוך התיישבותי‪.‬‬
‫‪0‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫רפי סמית הציב בפנינו מראה על נראות הקיבוץ בחברה הישראלית במחקר שנעשה‬
‫בתחילת שנת ‪ 4102‬ומיד לאחר "צוק איתן"‪ .‬הממצאים מצביעים על ירידת קרנה של התנועה‬
‫הקיבוצית בעיני הציבור לעומת העשורים הקודמים‪ ,‬אך מספיקה מלחמה אחת על מנת‬
‫להעלות במעט את תדמיתנו‪ .‬נקודה חשובה למחשבה לעצמנו‪ .‬אין ספק כי הקיבוצים נמצאים‬
‫היום בשנת ‪ 4102‬במקום אחר לגמרי‪ .‬הסדרי החוב הסתיימו בשנה שעברה‪ .‬רוב הקיבוצים‬
‫מראים צמיחה בתחום הכלכלי ובקליטת בנים‪ ,‬והופכים להיות מבוקשים ע"י הציבור הרחב‪.‬‬
‫זהו גם המצב כאן‪ ,‬ברמות מנשה‪ .‬הקיבוץ המשתנה הוא חזק יותר‪ ,‬בריא יותר‪ ,‬מאתגר‬
‫הרבה יותר‪ .‬אנו היום חברה היכולה וצריכה להעמיד לעצמנו משימות ואתגרים חברתיים‬
‫מתוך עמדת כח ויכולת‪.‬‬
‫ואצלנו‪ .‬קבוצת בני זוג של חברי קיבוץ במעמד "בר רשות" סיימו את הליך הקבלה לחברות‬
‫ובקרוב יושלם המהלך באסיפה‪ .‬קבוצה זו הם הראשונים להיקלט לחברות בקיבוץ מאז‬
‫‪ .4114‬אני מצפה להמשך התהליך ונוספים ילכו בעקבותיהם‪.‬‬
‫הליך היתר הבניה לשכונת הבנים מתקדם גם הוא‪ ,‬ואני תקווה כי בשבועות הקרובים אוכל‬
‫להיות איש בשורות לשכונה‪ .‬כמוכן אנו מתקדמים גם באכלוס המגרשים הנותרים בהרחבה‬
‫ע"י בני קיבוץ שלנו‪ .‬בימים הקרובים נגבש את רשימת הבנים שיקבלו את הזכות לבנות‪.‬‬
‫האדריכל הנבחר עובד על הדגם אשר יבנה‪ .‬בחרנו צוות אשר ילווה את התהליך עד האכלוס‪.‬‬
‫חג החנוכה עומד לפתחנו‪ .‬שמונה ימי חג‪ ,‬חלונות הבתים מקושטים‪ ,‬נרות דולקים בחנוכיות‪,‬‬
‫וכולנו מכונסים במשחקי סביבון‪ ,‬טיפטופי נרות ועוד כשבחוץ מתדפק הגשם בחלוננו‪ .‬מי‬
‫יתן!!!‬
‫הבקתה של מנחם‪ .‬צילום‪ :‬פנצ'ו‬
‫‪4‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫עלון שלישי במתכונת החדשה‪ ,‬ואנחנו שמחות ומתרגשות לראות עוד ועוד משתתפים‬
‫מצטרפים למעגל הכותבים לעלון‪ ,‬ומוצאים בו במה לדבריהם‪ .‬אנחנו שמחות גם לקבל משוב‬
‫והערות בכתב או בעל פה על העלון‪ ,‬ומשתדלות להתייחס לכל הערה והצעה לשיפור בכובד‬
‫ראש‪ .‬נשמח להמשיך ולקבל תגובות‪.‬‬
‫ומה בעלון הפעם? נושאים שונים ומגוונים‪ .‬ובאופן מפתיע וכמעט ללא כוונת מכוון‪ ,‬אולי בגלל‬
‫החורף שמזמין אותנו להתכנס פנימה אל הבית האישי‪ ,‬טקסטים רבים שהגיעו החודש אל‬
‫שולחן המערכת‪ ,‬עסקו בנושא הבית‪ :‬הבית הקיבוצי‪ ,‬המיטיב והמשתנה‪ ,‬חוויות ותחושות‬
‫מבית אבא‪ ,‬הבית המקצועי‪ ,‬הבית בניכר‪ ,‬בתים פרטיים‪ ,‬סודיים‪ ,‬ובתים שהפכו חלק‬
‫מהנוסטלגיה המקומית‪ .‬קריאה נעימה ומחממת!‬
‫תיקון טעות‪:‬‬
‫בעלון הקודם‪ ,‬בראיון עם יונה זקס‪ ,‬נפלה טעות בנוגע להתרחשויות ההסטוריות באירופה‪.‬‬
‫חשוב לציין שהמפלגה הפאשיסטית באיטליה קמה לאחר התפרקות האימפריה האוסטרו‬
‫הונגרית‪ ,‬ולא היתה חלק ממנה‪.‬‬
‫לִ הְ יֹות מָ קֹום ‪ /‬אורי גיסר‬
‫לִהְ יֹות מָ קֹום‬
‫זֶה לִהְ יֹות ַּבי ִת‬
‫ִלנְש ֹׁם עָ מ ֹׁק‬
‫אֲ ו ִיר שָ דֹות‬
‫לָחּוש לְאֵ ין סֹוף‬
‫נֹופֵי הַּ ְגבָעֹות‬
‫לִהְ יֹות מָ קֹום‬
‫זֶה לִהְ יֹות ַּבי ִת‬
‫עֲ מַּ ל‪-‬כַּפַּ י ִם‬
‫ו ִיצ ַּ‬
‫ִירת אֱ נֹוש‬
‫חָ צֵר ו ְחַּ ּלֹון‬
‫ּושְ בִיל לֶאֱ ה ֹׁב‬
‫לִהְ יֹות מָ קֹום‬
‫זֶה לִהְ יֹות ַּבי ִת‬
‫לִשְ מ ֹׁעַּ בַּת קֹוֹל‬
‫שֶ ל צְחֹוק תִ ינֹוקֹות‬
‫לָנּועַּ ב ְֶרגַּע‬
‫ְבצֵל אִ ילָנֹות‬
‫לִהְ יֹות מָ קֹום‬
‫זֶה לִהְ יֹות ַּבי ִת‬
‫לִהְ יֹות ַּבי ִת‬
‫זֶה לִהְ יֹות ּדֹור‬
‫לִהְ יֹות מָ קֹום‬
‫זֶה לִהְ יֹות ַּבי ִת‬
‫לָשֵ את ְב ִלבֵנּו‬
‫אֵ ין סְ פ ֹׁר זִכְרֹונֹות‬
‫לֶאֱ ח ֹׁז בַּתִ קְ וֹות‬
‫לַּּיֹום שֶ ּיָבֹוא‬
‫‪3‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫ראיינה וכתבה‪ :‬יונה גור‬
‫היום רואים אותה בשעות הבוקר‪ ,‬עם אופניה‪ ,‬עובדת בגינות הנוי‪ .‬רינה'לה‪ ,‬מי לא מכיר?‬
‫אשה מיוחדת‪ .‬החלטתי להביא קצת מסיפור חייה‬
‫לעלון‪.‬‬
‫רינה נולדה בזכות אהבה שניצתה לזמן קצר‪ ,‬בסוף‬
‫שנות הארבעים של המאה העשרים‪ ,‬בין זוג חיפאים‪.‬‬
‫היא‪ -‬הדיילת הראשונה בארץ‪ ,‬שמשירותיה בזמן‬
‫הטיסה נהנו בעיקר מנהיגי הישוב‪ ,‬בת למשפחה דתית‬
‫מאוד‪ ,‬והוא‪ -‬צעיר שהתנדב לצבא הבריטי‪ .‬אמה‬
‫הצעירה של רינה‪ ,‬שלא רצתה להיות מרותקת‬
‫לתינוקת‪ ,‬ואביה ששירת בצבא הבריטי‪ ,‬העדיפו‬
‫שהמשפחה המורחבת תגדל ותחנך את הילדה‪.‬‬
‫בהיותה בת שנה התגרשו ההורים והקשר עם אמה‬
‫נותק‪ ,‬מלבד מספר נסיונות של האם שלא צלחו לחדש‬
‫את הקשר‪( .‬רק כקוריוז אספר שהאם נישאה בארצות הברית ונולד לה בן ש‪....‬לימים היה‬
‫לשר הפנים במשטר בוש הבן!)‬
‫בשנות חייה הראשונות נדדה רינה בין הבתים של הסבים והדודים‪ .‬בתקופות של מצוקה‬
‫נשלחה גם לבתי יתומים‪ .‬כשהיתה בת ארבע וחצי נישא אביה לבתיה‪ ,‬ומאז בתיה ואבא היו‬
‫ההורים איתם חיה‪ .‬אביה עבד אז כחשמלאי הראשי ומקרין הסרטים בקולנוע "ארמון"‪ ,‬והם‬
‫קיבלו מגורים ב"בית עובדי ארמון"‪ ,‬שליד הקולנוע‪" ( .‬מה‪ ,‬אבא שלך לא היה הבעלים של‬
‫הקולנוע? אנחנו כילדים בקיבוץ גדלנו בידיעה שקולנוע ארמון היה של אבא שלך‪ )"?....‬עד‬
‫גיל ‪ 00‬וחצי רינה גדלה בחיפה‪ .‬השנים האלה זכורות לה כשנים קשות‪ .‬מצד אחד רינה היתה‬
‫ילדה קשה‪ .‬אגרסיבית‪" .‬מופרעת"‪ .‬מצד שני‪ ,‬בתיה הביאה לבית חינוך נוקשה‪ .‬ייקי‪ .‬עם‬
‫פליקים וסטירות‪ ,‬השפלות ועלבונות‪ .‬רינה זוכרת שהיתה ילדה בודדה ועצובה‪ .‬סגורה‬
‫ושאינה מדברת‪ .‬מעין "טום‪-‬בוי" מלאה באנרגיה וכמהה למגע‪ .‬לרוך‪ .‬לאהבה‪ .‬במשך הזמן‬
‫נולדו לרינה שתי אחיות‪ ,‬והוחלט במשפחה לשלוח את רינה להתחנך בקיבוץ‪.‬‬
‫כשהגיעה‪ ,‬בחברת "להבה"‪ ,‬לרמות מנשה‪ ,‬התחיל פרק חדש בחייה‪ .‬פרק נפלא‪ .‬כל מה‬
‫שקשור בתקופה זו זכור לה לטובה‪ :‬המקום‪ ,‬הקירבה לטבע‪,‬החברים‪ ,‬חברי הקיבוץ‪,‬‬
‫המחנכים‪ ,‬הלימודים‪ ,‬הגישה החינוכית‪ .‬הרבה מאוד אנשים עסקו בחינוך חברת "להבה"‪:‬‬
‫שלמה יניצקי‪ ,‬ורני‪ ,‬ריטה‪ ,‬צילי‪ ,‬חנה ברקת‪ ,‬לוצ'ו‪ ,‬עקיבא גלרשטיין‪ .‬כאן לא הרביצו כאמצעי‬
‫‪2‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫חינוכי‪ .‬היא‪ -‬כן הרביצה‪ .‬המון‪ .‬היתה רודפת צדק‪ .‬כל מי שעשה או אמר משהו לא ראוי‬
‫בעיניה – זכה למכותיה‪.‬‬
‫באותם ימים לכל נער היתה משפחה מאמצת‪ .‬בתחילה אומצה ע"י מאיר ופנינה רפאלי‪ .‬אך‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬בשל הדמיון הרב שהיה בינה לבין עדיה בלינדה‪ ,‬אימצה רינה את מאיה ובוריס‬
‫כמשפחתה‪ .‬לא רק שעדיה הזכירה לה מאוד את עצמה‪ ,‬גם מאיה ובוריס הזכירו לה את‬
‫הסבים שגידלוה בצעירותה‪.‬‬
‫רינה מאוד אהבה ללמוד‪ .‬כעלבון גדול זכורה לה הוצאתה מהכיתה‪ .‬שישים שנה והעלבון‬
‫עדיין צרוב בה‪.‬‬
‫פחד מתמיד ליווה את רינה‪ ,‬מאז ימיה הראשונים‪ ,‬ש"אמא תבוא לקחת אותי לאמריקה"‪..‬‬
‫פחד איום‪ .‬נוכח בכל רגע‪ .‬היה זה לוצ'ו‪ ,‬ברמות מנשה‪ ,‬שעזר לה להתגבר על הפחד הזה‪.‬‬
‫לוצ'ו הבין שמתחת להתנגדות של רינה לקיים "תורנות מועדון"‪ ,‬מסתתר משהו עמוק יותר‪.‬‬
‫המועדון היה אז הצריף האחרון‪ ,‬קרוב לקצה הקיבוץ‪ ,‬וכשהגיע תורה לתורנות השתלט עליה‬
‫הפחד‪ ,‬ולא הסכימה לקיים את התורנות‪ .‬לאט לאט‪ ,‬בשיחות סבלניות ובהרבה אמפטיה‪,‬‬
‫הצליח לוצ'ו להוביל את רינה להתגברות והבנה‪.‬‬
‫אחרי הצבא עבדה רינה בדיר‪ ,‬עם יוז'ו ויפה גלפרין‪ .‬גם ברפת עבדה תקופה קצרה ומשם‬
‫עברה לחינוך‪ .‬בתחילה הקמות והחלפות ואחר כך חינוך מלא‪ .‬הכיתה הראשונה הזכורה‬
‫לטוב – "מעין" עם נחום הס‪ .‬ומאוחר יותר עם קבוצות נוספות‪.‬‬
‫אחרי "מעין" יצאה ללימודי הוראת מוזיקה באורנים‪ .‬כשסיימה את הלימודים עבדה כמורה‬
‫למוזיקה‪" .‬מורה אחרת"‪ .‬לא שגרתית‪ .‬כמו שהתאפשר בקיבוץ של פעם‪ :‬חיבור המוזיקה‬
‫לחיים‪ ,‬לחפצי אומנות שנמצאו בבתי ההורים‪ .‬מוזיקה ומשחק‪ .‬מוזיקה וחקירה‪ .‬מוזיקה‬
‫ותנועה‪ .‬במקביל עבדה בהוראת מוזיקה ובחינוך עד לתחילת השינוי בקיבוץ‪ .‬מאז‪ ,‬היא‬
‫עובדת בנוי‪ ,‬עם יוסי ויונית חניכיה‪.‬‬
‫כבר בבית ספר יסודי החליטה רינה‪ ,‬מתוך סבלה‪ ,‬לא להתחתן ולא להביא ילדים לעולם‪ .‬היא‬
‫עמדה בהחלטה זו חרף אהבת האדם שבה וחרף אהבתה הגדולה לילדים‪.‬‬
‫במשך שנים שרה רינה במקהלת הקיבוץ הארצי‪ .‬תקופה נהדרת‪.‬‬
‫רינה מאוד פעילה בתרבות הקיבוץ‪ .‬אך תמיד כעזרה‪ ,‬לא כמובילה‪ .‬תמיד נותנת יד‪ .‬דוחפת‪.‬‬
‫תומכת‪ .‬מתנדבת‪ .‬רק מתנדבת‪ .‬אל תנסו להציע לה תמורה כספית!‬
‫היא כואבת את השתנות הקיבוץ והתפרטותו‪ ,‬ואולי זהו ביטוי לכך‪.‬‬
‫רינה עוזרת‪ ,‬שוב‪ ,‬מאחורי הקלעים‪ ,‬להרבה אנשים‪ .‬מלווה‪ .‬סועדת‪ .‬קשר עמוק יש בה‬
‫לשכבת הוותיקים‪.‬‬
‫רינה כותבת הרבה‪" .‬כתיבה למגרה"‪"( .‬אולי תצטרפי לצוות העלון?" "רק מאחורי‬
‫הקלעים‪ )"...‬מצלמת המון‪.‬‬
‫כזו היא רינה‪ .‬מלאת נתינה ועשייה‪ .‬ואהבה‪ .‬וקשר‪ .‬ואיכפתיות‪ .‬וגם הרבה כאב‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫רקפת סנש שקילר‬
‫שמי רקפת‪ .‬אני גרה בהרחבה‪ ,‬אמא לארבעה‬
‫ילדים‪ ,‬ענבר‪ ,‬תמיר‪ ,‬רעות וכרמל‪ .‬לאחר נישואי‬
‫לאלכס החלטתי לשמור על שם משפחתי‬
‫מהילדות – סנש‪ ,‬ולצרף את השם החדש ‪-‬‬
‫שקילר‪ .‬ביום יום אני לא חושבת על הייחוס‬
‫המשפחתי אבל לא פעם שואלים אותי "את‬
‫קשורה למשפחת סנש? את קרובה של חנה?‬
‫מה באמת? איך?‪ "...‬ואני מוצאת את עצמי‬
‫מסבירה‪ .‬אנשים לפעמים מופתעים לשמוע שאכן אני קשורה למשפחה‪ .‬סבא שלי‪ ,‬גיורא ז"ל‪,‬‬
‫היה אחיה של חנה סנש‪.‬‬
‫לגדול עם השם סנש‪ .‬ההבנה שלי את הייחוס המשפחתי והמשמעות שלו עבורי התפתחה‬
‫והשתנתה עם השנים‪ .‬בילדות התייחסתי אל שם המשפחה כמו כל ילד שמכיר את שם‬
‫משפחתו‪ .‬לא הרגשתי שיש משהו מיוחד ‪ .‬בבית הורי ובביתו של סבי סיפורה של חנה לא‬
‫היה משהו שדברו עליו או ספרו אותו בארוחות שישי‪ .‬לאט לאט התחלתי להבין שיש סיפור‬
‫מאחורי השם סנש‪ .‬כילדה קראתי את הספר של דבורה עומר – "הצנחנית שלא שבה"‪.‬‬
‫מאוחר יותר קראתי את הספר "חנה סנש‪ :‬חייה‪ ,‬שליחותה ומותה" שבו קטעים מיומנה‪ ,‬ואת‬
‫ספר השירים שלה‪ .‬מהם למדתי על חנה והכרתי אותה יותר‪ .‬מסבא גיורא לא שמעתי‬
‫סיפורים אישיים אודותיה‪ ,‬אבל בחדרו תמיד ראיתי ספרים בשפות שונות על חנה‪ .‬ידעתי‬
‫שמבקרים אותו מדי פעם אנשים שעושים מחקרים‪ ,‬עבודות וכתבות על חנה‪.‬‬
‫אני זוכרת מספר פעמים שהייתי בשדות ים בטקסים לזכרה‪ ,‬את אבי בא לכיתה שלי בבית‬
‫הספר ומספר עליה‪ .‬כך לאט לאט חיברתי את המידע הכתוב עם התחושות והרגש שעברו‬
‫במשפחה בעיקר ללא מילים‪ .‬כל פעם נוספה לי עוד פיסת אינפורמציה‪ ,‬עוד זוית ראיה‪ ,‬ועד‬
‫היום כל הזמן אני מגלה דברים חדשים‪ .‬גם כיום במהלך הקריאה של הספר החדש "את‬
‫לבדך תביני" אני מתחברת שוב לדמותה של חנה ולומדת עליה‪ ,‬על חנה הנערה‪ ,‬על חיי היום‬
‫יום והדברים הרגילים‪--‬התלבטויות‪ ,‬החלטות‪ ,‬אכזבות‪ ,‬טיולים‪ ,‬חברים ועוד ‪ ...‬וגם כמובן על‬
‫דרכה הייחודית‪ ,‬הבחירות שעשתה בחייה הקצרים‪ ,‬הידיעה הברורה מה עליה לעשות‪.‬‬
‫בזכות המכתבים הרבים ניתן ללמוד גם על הקשר‪ ,‬הקרבה והדאגה הגדולה שלה לאמה‬
‫ואחיה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫הכרתי גם את אמה של חנה‪ ,‬קטרינה סנש‪ ,‬וכפי שקראו לה בבית‪ ,‬סבתא קטו‪ .‬היא נפטרה‬
‫בשיבה טובה בגיל ‪ 66‬כשאני הייתי בת ‪ .01‬אני זוכרת אותה היטב כאישה מטופחת‪ ,‬אצילית‬
‫ומאופקת מאוד‪ .‬בחדרה הקטן בבית האבות אפשר היה לראות את כל ההיסטוריה‬
‫המשפחתית ‪ ,‬את הפסנתר והכורסא שהביאו מהונגריה‪ ,‬את הספרים שבעלה בלה סנש‬
‫כתב‪ ,‬מודעות עיתון ממוסגרת על מחזות שלו‪ ,‬תמונות של חנה‪ .‬גם היא היתה אישה מיוחדת‬
‫במינה‪ .‬אני לא יודעת איך ממשיכים בחיים כשהפתק האחרון שכתבה חנה אליה – ביום בו‬
‫הוצאה להורג היה‪" -‬אמי היקרה והאהובה‪ ,‬אין לי מלים‪ ,‬רק זאת אוכל להגיד לך‪ :‬מיליוני‬
‫תודות‪ .‬סלחי לי אם אפשר‪ .‬את לבדך תביני מדוע אין צורך במלים‪ .‬באהבה אין קץ‪ ,‬בתך"‪.‬‬
‫החודש‪ ,‬בתאריך ‪ ,4100102‬ציינו ‪ 41‬שנה להוצאתה להורג של חנה סנש‪ 1‬ביום זה‬
‫השתתפתי בטקס מרגש בשדות ים בו דברו על חנה סנש‪ ,‬על דמותה ואישיותה‪ ,‬השמיעו‬
‫לחנים חדשים לשירים שכתבה‪ ,‬והשיקו ספר חדש‪ ,‬בו נחשפים עשרות מכתבים אישיים‬
‫שחנה כתבה בין השנים ‪ 0640-0622‬בעיקר לאמה‪ -‬קטרינה‬
‫ולאחיה‪ -‬גיורא ‪.‬‬
‫אבי‪ ,‬איתן סנש‪ ,‬הקים עמותה על שם חנה סנש לאחר שסבי‬
‫נפטר לפני כ‪ 06 -‬שנה‪ .‬החזון של אבי היה לקחת את כל‬
‫המכתבים מהארכיון המשפחתי ולעשות איתם משהו לפני שהם‬
‫יעברו כפי שהם לדור הבא (לי ולאחיותי)‪ .‬בעזרתה של אנה‬
‫סלאי‪ ,‬שתרגמה את המכתבים מהונגרית ועזרה בסידור‬
‫הארכיון‪ ,‬החזון יצא לפועל‪ ,‬וכעת אפשר ללמוד על חנה הנערה‬
‫והאישה ולא רק על חנה המיתוס והגיבורה‪.‬‬
‫"את לבדך תביני ‪ -‬מכתבי חנה סנש"‪,‬‬
‫עורכת אנה סלאי‪ 1‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪1‬‬
‫לסיום‪ ,‬בחרתי להביא מדבריה של חנה סנש‪:‬‬
‫"יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם‪.‬יש אנשים שזיו זכרם מאיר‬
‫כאשר הם עצמם אינם יותר בתוכנו‪ .‬אורות אלו‪-‬המבהיקים בחשכת הלילה‪ -‬הם הם שמראים‬
‫לאדם את הדרך‪" .‬‬
‫‪7‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫נסים קטריבס‬
‫על היחסים בין אבא לאמא זכורים לי דברים שונים‪.‬‬
‫לא זכור לי אי פעם שאבא נישק את אמא בפרהסיה‪ .‬אבל כשהיו צריכים לצאת לבלות בגן‬
‫העיר או למפגש עם חברים‪ ,‬תמיד דאג אבא שאמא תהיה מסודרת למשעי‪ ,‬לבושה יפה‪,‬‬
‫נעולה בנעליים יפות אך צנועות‪ .‬הדבר הכי חשוב עבורי היה‪ ,‬שאבא היה מורח לאמא את‬
‫האודם בשפתיים‪.‬‬
‫זו הייתה צורת החיבה היחידה שראינו בבית‪.‬‬
‫מריבות על חינוך הילדים לא חסרו‪ ,‬אך לא בקולי קולות כפי שאנו רואים היום‪.‬‬
‫נושא השיחה העיקרי‪ ,‬שהיה כמובן בלדינו (ספניולית)‪ ,‬היה "ואמוס אזר אסטה סימנה?" (מה‬
‫נבשל השבוע לשישי שבת)‪ .‬כמובן שתמיד בחורף זה היה נגמר בחמין עם שקמבה (קיבה‬
‫של פרה ממולאת בכל טוב‪ :‬בשר‪,‬תפוחי אדמה ושעועית בעיקר‪-‬אבאס)‪.‬‬
‫ליד זה היו כמובן דגים (פשקדו) מטוגנים‪ ,‬יין אדום לקידוש ביום שישי‪ ,‬וחלות לברכה‪.‬‬
‫אבא היה חוזר מבית הכנסת "חסד ורחמים"‪ ,‬בית כנסת של ילידי העיר העתיקה ותיקי הישוב‬
‫הישן (ס''ט)‪ ,‬ספרדים טהורים בלבד‪ .‬אשכנזים לא באו לבית כנסת זה‪.‬‬
‫בתי הכנסת היו ברובם עדתיים‪ .‬בתי כנסת לפרסים (משפחת בנאי)‪ ,‬לתימנים בשכונה‬
‫התימנית‪ ,‬לידינו במזכרת משה הייתה תפילה בעברית עם מילים בנוסח ערבי‪ .‬תפילה שלא‬
‫הבנו ממנה אף מילה‪.‬‬
‫התפילה הספרדית הייתה שמחה‪ ,‬מלווה בשירים בלדינו וצעקות של ילדי השכונה‪ ,‬ובעיקר‬
‫של משפחת ארמוזה הידועה‪ ,‬שעם השנים שמשו כחזנים של בית הכנסת ואחראים על‬
‫תפעולו‪ .‬מוני ארמוזה (קיצור של השם של סבו מורני ארמוזה) משמש עד היום כחזן ומדריך‬
‫במועדון השכונתי‪ .‬מועדון‪ ,‬שמוקרנים בו סרטונים על הווי השכונות‪ :‬מזכרת משה‪ ,‬אוהל משה‬
‫ועוד‪.‬‬
‫לעומת תפילתנו‪ ,‬תפילת האשכנזים החרדים בשכונות הצמודות לנו‪ ,‬הייתה תמיד מלווה‬
‫בתחנונים‪ .‬תפילה זו הייתה נקראת ביידיש ובעברית שפת הקודש‪ ,‬שפה שהיה אסור לדבר‬
‫בה ברחוב‪.‬‬
‫מזיכרונותיו של אבא על ילדותו‪ ,‬נאסר עליהם לדבר עברית ברובע היהודי בעיר העתיקה‬
‫בירושלים‪ .‬לכן נאלצנו לדבר ספניולית או ערבית וכמובן יידיש‪ ,‬שפה שאבא היה מנהל בשטף‬
‫עם פרלה החרדית במכולת השכונתית‪ .‬אלו היו שפות שאבא ידע אותם על בורין‪.‬‬
‫לעומת המאכלים של שישי שבת‪ ,‬עליהם כתבתי בתחילת הפרק‪ ,‬באמצע השבוע עיקר‬
‫המאכלים היו פשוטים וזולים‪ ,‬מכיוון שלהאכיל ‪ 7‬נפשות לא היה פשוט עם משכורת אחת של‬
‫פועל בבית חרושת לממתקים חביליו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫האוכל השבועי היה מורכב בעיקר מספגטי עם גבינה מלוחה‪" ,‬אבס קון קרנה" (שעועית עם‬
‫בשר)‪ ,‬במיה‪ ,‬אורז‪ .‬בילדותנו לא ידענו מה זה לאכול מרק‪.‬‬
‫אצל דודתי הייתי נהנה בימי שישי מחמין שעשוי מעוף עם אטריות‪ .‬מעדן שאצלנו בבית‬
‫ההורים לא עשו‪ ,‬וכמובן עלי גפן ממולאים‪.‬‬
‫בסיום הארוחה הוגשו עוגיות עם סוכר (טרוודוס) ממולאות בשקדים ואגוזים גרוסים‪ ,‬מעל זה‬
‫רוטב מתוק נוזלי‪.‬‬
‫ובסיום הארוחה‪ ,‬כמובן לפי המסורת‪ ,‬ברכת המזון‪.‬‬
‫צילום‪ :‬פנצ'ו‬
‫‪6‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫יהל לינטרנרי‬
‫*שאלות שדורשות נשימה עמוקה ותשובה ארוכה‬
‫במה‪ ,‬בעצם‪ ,‬שונה מילאנו מישראל?‬
‫כמעט חודשיים וחצי עברו מאז שהגעתי‪ .‬קצת יותר מחופשה ארוכה‪ ,‬הרבה פחות מתקופה‬
‫שאפשר ממש לקרוא לה 'מגורים'‪ .‬אני לא דובר את השפה‪ ,‬לא צורך תקשורת מקומית‪,‬‬
‫ההיכרות עם מקומות וערים מחוץ למילאנו מזערית וההיכרות עם העיר עצמה מתמצה‬
‫באטרקציות מוכרות‪ ,‬מקומות הקשורים לעבודה‪ ,‬והמסלולים של קווי האוטובוס‪ .‬במילה אחת‪:‬‬
‫קטנתי‪.‬‬
‫ואף על פי כן‪ ,‬למרות כל האמור לעיל‪ ,‬בערבון מוגבל ועם כל הסייגים הנדרשים אנסה לגעת‬
‫בכמה נקודות‪:‬‬
‫‪ ‬הרגלי צריכה – ברדיוס של ‪ 211‬מטר מהבית שלנו אפשר למצוא ‪ 5‬מתפרות‪ 5 ,‬קצביות‪,‬‬
‫‪ 2‬קונדיטוריות‪ 2 ,‬מספרות‪ 3 ,‬מכבסות ו‪ 4-‬וטרינרים ומעבדה לתיקון מכשירי חשמל‪ .‬אני‬
‫חולף לידם כל יום ותוהה ממה לעזאזל הם מתפרנסים?! אחרי הכל‪ ,‬כמה אנשים כבר‬
‫צריכים לקצר את המכנסיים? לכמה מהם אין מכונת כביסה בבית? כמה פעמים אפשר‬
‫להסתפר בשבוע‪ ,‬מי אוכל את כל העוגות‪ /‬עוגיות‪ /‬מאפים האלו‪ ...‬כנראה שהשכנים שלי‪.‬‬
‫‪ ‬טיפוח ולבוש‪' -‬בירת האופנה האירופאית' כבר אמרנו? לא אכביר מילים על כך שארון‬
‫הבגדים הקיבוצניקי שלי‪ ,‬איך נאמר? ‪-‬לא בדיוק עומד בסטנדרטים המקובלים של‬
‫הלבוש‪ .‬רק אספר שדרך הפייסבוק גילתי שלאחת ממסיבות היומהולדת הגיעו כל (!!)‬
‫החניכים הבוגרים בקן (בני ‪ )07-01‬עם חליפות ועניבות‪ -‬פריט לבוש שמימי לא לבשתי‪...‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬שיטוט קצר במילאנו חושף כמות שקשה להעלות על הדעת במונחים‬
‫ישראליים של מכוני יופי וטיפוח למיניהם‪ :‬מספרות‪ ,‬מניקור‪ ,‬פדיקור‪ ,‬מסג' ספא וכו'‪ .‬נדיר‬
‫לראות מישהו מרושל ברחוב או מישהי שיורדת לקניות בסופר עם טרנינג (חוץ מתמר)‪.‬‬
‫החולצה תמיד תהיה בתוך המכנסיים‪ ,‬הנעליים תואמות לגרביים‪ ,‬ז'קטים למיניהם‪ .‬אחרי‬
‫שסיימתי להסתפר הספר הציע לי ג'ל (סירבתי בנימוס)‪ .‬ובפעם הראשונה בחדר כושר‬
‫ראיתי במקלחות הגברים כמה עמדות של מייבשי שיער וגיחכתי לעצמי כשתהיתי‪ -‬מי הם‬
‫הגברים שמייבשים שיער? ובכן‪ ,‬מסתבר שחוץ מהקרחים וממני כמעט כולם‪ .‬זו אומנם‬
‫קלישאה אבל הם באמת מאוד אלגנטיים‪.‬‬
‫‪ ‬שעות עבודה‪ -‬על הדלת של כל חנות יש משהו שבארץ כבר מזמן לא ראיתי‪ :‬שעות‬
‫פתיחה‪ .‬כמו שאתם מבינים זה אומר שלפעמים הן נסגרות‪ .‬למשל‪ ,‬ממש לידנו יש חנות‬
‫לכלי בית שפתוחה בימי חול מ‪ 6:11-04:31 -‬ומ‪ .06:11 -05:11 -‬כן‪ ,‬הבנתם נכון‪ -‬יש‬
‫פה הפסקת צהריים‪ .‬ולא‪ ,‬לא רק בחנויות קטנות‪ .‬גם חנויות הבגדים הגדולות נסגרות‬
‫‪01‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫סביב ‪ .06:31‬זה אומנם מעלה שוב את שאלת ההתפרנסות‪ ,‬אבל גם מעורר קנאה על‬
‫מה שנראה כמו אורח חיים שפוי ומשפחתי יותר‪.‬‬
‫‪ ‬כלבים‪ -‬קודם כל‪ ,‬יש פה המון מהם וכמו בעליהם גם הם מטופחים‪ .‬אבל בנוסף יש המון‬
‫גינות כלבים מגודרות שבהן הכלבים יכולים להסתובב חופשי ובכל אחת מהן יש מתקן‬
‫עם שקיות בחינם לאיסוף אתם יודעים מה‪ .‬בכלל‪ ,‬המילאנזים אוהבים כלבים‪ -‬אם לא‬
‫מצוין אחרת אפשר להיכנס לכל מקום עם כלב‪ .‬סוליקו (כלבנו האהוב) כבר הספיק לבקר‬
‫באיקאה‪ ,‬בבנק‪ ,‬במסעדות‪ ,‬באוטובוסים וברכבת התחתית‪ .‬ולהיות מוזמן רשמית לשלוש‬
‫ארוחות שבת שהוזמנו אליהן‪ .‬הם מחייכים אליו‪ ,‬יודעים להושיט יד להרחה לפני ליטוף‪-‬‬
‫רחוק שנות אור מהפחד שטבוע בכמה מגזרים אצלנו (מי שלא הסתובב עם כלב‬
‫בסמטאות העיר העתיקה של ירושלים לא ראה פחד ובעתה מה הם)‪ .‬אני לא בקיא במצב‬
‫כלכלת איטליה ולא בפוליטיקה המקומית‪ ,‬אבל אני כבר יודע שבכל הקשור לכלבים זו‬
‫מדינת רווחה‪.‬‬
‫‪ -TABACCHI ‬מבחוץ זה נראה כמו עוד מקום שמגישים בו קפה וכריכים‪ .‬אבל לאט‬
‫לאט מגלים שזה בעצם שילוב ייחודי בין פיצוציה‪ ,‬סניף של בנק הדואר‪ ,‬בית קפה‪ ,‬וסניף‬
‫של מפעל הפיס‪ .‬חוץ מלשתות ולאכול אפשר לטעון שם את כרטיס הנסיעה החודשי‪,‬‬
‫לשלם חשבונות גז וחשמל‪ ,‬לשחק במכונות מזל‪ ,‬לקנות כרטיסי גירוד ולקנות חטיפים‪.‬‬
‫תרבות שתיית הקפה זה סיפור בפני עצמו‪ -‬אבל בינתיים נראה שזה טבוע כל כך עמוק‬
‫שכמעט ואין שום פעולת חיים שלא מתאים לעשות אותה עם קפה בצד‪.‬‬
‫תובנת ריצה מס' ‪ -254‬כשחולפים על פני זרים ברחוב לא אומרים שלום‪ ,‬בריצות כן‪.‬‬
‫נוף מקומי‪ .‬צילום‪ :‬פנצ'ו‬
‫‪00‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫המחבוא – מאת יונה גור‬
‫"לילך‪,‬בואי‪ .‬יוצאים"‬
‫"ינסת"י" ‪,‬אומרת לילך‪.‬‬
‫ינסת"י‪ ,‬משיבה לה דפנה‪.‬‬
‫לילך‪ ,‬במכנסי הקיץ הקצרים‪ ,‬המכווצים בגומי למטה‪ ,‬מתקרבת לדפנה ונותנת לה יד‪.‬‬
‫תחושת הקירבה הזאת‪ .‬החברות הבטוחה הזו שמקבלת איזו גושפנקא של ממשות בנתינת‬
‫היד‪ ,‬מפיחה בשתיים שמחה והן יוצאות לדרכן‪.‬‬
‫אחת בצהריים של יום שישי‪" .‬חופש צהריים"‪ .‬לא צריך להיכנס לכיתה‪ ,‬וללכת למיטות‪ .‬לא‬
‫צריך "ליסתובב אל הקיר ולישון"‪ .‬חופש צהריים‪ .‬עד ארבע‪ ,‬זמן ההליכה להורים ב"הקמה"‪,‬‬
‫מותר לעשות מה שרוצים‪.‬‬
‫לילך ודפנה מחזיקות זו בידיה של זו והולכות‪ .‬הן צועדות לכיוון המכבסה‪ .‬מדי פעם מביטות‬
‫לצדדים לראות שאף אחד לא עוקב אחריהן‪ .‬הן נרגשות‪.‬‬
‫כל יום שישי ב"חופש צהריים" הן הולכות אל המחבוא שלהן‪.‬‬
‫הן חולפות על פני המכבסה‪ .‬מימינן המקלחת המשותפת‪ ,‬אליה הן באות‪ ,‬עם הבנים‪ ,‬להציץ‪.‬‬
‫לא היום‪ .‬היום צריך רק לשים לב שאף אחד לא יוצא בדיוק ורואה אותן‪.‬‬
‫הן מתקדמות‪ .‬יורדות בשביל העפר המלא גללי כבשים שעברו כאן בדרכן למרעה‪ .‬הן הולכות‬
‫בשביל עד שהן במרחק הקצר ביותר מול החורשה‪.‬‬
‫חורשה קטנה של אורנים‪ ,‬מרופדת בשיחי קידה שעירה קוצניים וסירה קוצנית ועוד שלל‬
‫צמחים עשבוניים חד שנתיים‪ ,‬ניצבת לה באמצע שדה החיטה‪.‬‬
‫עבורן‪ ,‬בנות העשר‪ ,‬החורשה נראית גדולה ורחוקה‪ .‬צריך לחצות את השדה ולהגיע אליה‪.‬‬
‫היא רחוקה מבתי הקיבוץ‪ .‬מבודדת‪.‬‬
‫תכף הן יהיו שם‪ .‬במקום הסודי שלהן‪.‬‬
‫בין שיחי הקידה הקוצניים הן פתחו מקום מסתור קטן‪ .‬זהו המטבח‪ .‬הן גררו לשם איזו‬
‫אצטבה שמצאו זרוקה‪ .‬יש שם ארגז ובו כמה כלי מטבח‪ .‬סכין‪ ,‬כוסות‪ .‬כל אחת מוציאה את‬
‫מה שהביאה‪.‬‬
‫דפנה שמרה כמה עוגיות שחילקו בכיתה‪ .‬לילך שמה בכיס שני שזיפים‪.‬‬
‫הילה של קדושה וסוד אופפת אותן‪.‬‬
‫"נכון שהמקום הזה קסום?" שואלת לילך?‬
‫בעיניה של דפנה ניצוץ של הסכמה והתרגשות‪.‬‬
‫"אם תהיה מלחמת עולם פעם‪ ,‬נביא לכאן את כל הקיבוץ וכולם ינצלו‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬רק החברים מהקיבוץ שלנו ינצלו כשכל העולם יושמד‪".‬‬
‫‪04‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫"אבל עד אז אנחנו ממשיכות לשמור את המקום שלנו בסוד‪ .‬אסור שאף אחד ידע עליו‪" .‬‬
‫המרחק ‪ ,‬היותן לבד‪ ,‬השקט‪ -‬כל אלה נסכו בהן תחושת קדושה ‪.‬‬
‫הן דמיינו שיש להן אלה ששומרת עליהן‪.‬‬
‫"איך נקרא לה?"‬
‫"נקרא לה תקווה"‪1‬‬
‫"והסיסמא שלנו תהיה ינסת"י" (יונה ‪ ,‬נעמי‪ ,‬סיסמתנו תיקוה יחדיו )‬
‫הן בנו מקדש לאלה תקווה‪ ,‬שם כרעו להתפלל אליה‪ ,‬שבבוא יום מלחמה תציל את כל‬
‫הקיבוץ‪ .‬הקיבוץ היה אז כל עולמן‪.‬‬
‫היה מקום פולחן לקיץ ומקום אחר לחורף‪ ,‬בהתאם למקום הופעתה של השמש בין השיחים‪.‬‬
‫היו אלה שעות קסומות של עולם בדוי‪ .‬משחק דמיון בין שתי ילדות שבראו מציאות קטנה‬
‫וסודית רק שלהן‪ .‬שעות "חופש הצהריים " עברו שם מהר ‪.‬היה עליהן למצוא סימנים כמה‬
‫זמן עבר‪ ,‬כי שעונים לא היו להן‪ .‬בדרך כלל הן הצליחו להגיע בזמן ל"הקמה"‪ ,‬לשעה שבה‬
‫הולכים להורים לאחר הצהריים‪ .‬הרבה זמן הן הצליחו לשמור על הסוד שלהן‪ .‬מדי יום שישי‬
‫היו הולכות לעולמן הסודי ומצליחות לחזור בזמן מבלי לעורר כל חשד‪.‬‬
‫פעם אחת הן לא שמו לב לזמן שעבר‪ .‬היו עסוקות בדיבורים ובתפילות ולפתע הן שומעות‬
‫קריאה הבאה מאוד מרחוק‪ ,‬מקצה שדה החיטה‪ :‬נ‪-‬ע‪-‬מ‪-‬יייי‪ , ,‬נ‪-‬ע‪-‬מייי‪.....‬‬
‫הן קפאו במקומן‪ .‬מישהו גילה את מקום המסתור שלהן‪.‬‬
‫מבטי אימה עברו מאחת לשניה‪.‬‬
‫"מה נעשה?"‪ ,‬שואלת לילך חיוורת כסיד‪ ,‬ואגלי זיעת פחד קרה על מצחה‪.‬‬
‫"זה אבא שלי"‪ ,‬אומרת דפנה‪" .‬הוא גילה אותנו"‪ .‬היא לוחשת‪ ,‬מבויישת‪ ,‬מתביישת ונסערת‪.‬‬
‫האדמה קרסה תחתיהן‪ .‬הסוד התגלה‪.‬‬
‫אבא של נעמי מגיע לחורשה כועס ומזיע ‪ ,‬צועק‪ " :‬מה קרה לכן? כבר חמש! שעה שלמה‬
‫אנחנו מחכים ולא יודעים איפה אתן!"‬
‫התדהמה על הגילוי לא מרפה מהן‪.‬‬
‫"אבל‪ ,‬אבל‪ ,‬איך ידעת איפה אנחנו‪ "?...‬הן מחליפות מבטים ביניהן ודמעות בעיני שתיהן‪.‬‬
‫"עכשיו‪ -‬הביתה!" אומר אבא של נעמי ומתחיל את דרכו אל מחוץ לחורשה‪.‬‬
‫שתי הבנות נשרכות אחריו‪ .‬אבלות על אובדן הסוד‪ .‬על התנפצות הבועה‪.‬‬
‫"אולי עוד אפשר להציל משהו" מהרהרת נעמי‪ ,‬ומשביעה את אבא שלה שלא יגלה‪...‬‬
‫"טוב‪ ,‬טוב"‪ ,‬הוא עונה חסר סבלנות‪",‬עכשיו‪ -‬הביתה"‪.‬‬
‫זאת היתה התחלת הסוף‪.‬‬
‫‪03‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫נעמי ויונה המשיכו ללכת לינסת"י‪ .‬ולדמיין שהמקום הסודי שלהן יציל את כל הקיבוץ כשתהיה‬
‫מלחמה‪ .‬אך לא הרבה זמן ‪ .‬הן המשיכו לשחק בו במשחקי דמיון בהם לכל אחת שם בדוי‪,‬‬
‫שם של המקום‪ .‬של ינסת"י‪.‬‬
‫יום שישי אחד הן הגיעו לחורשה‪ ,‬פילסו את דרכן אל מקום ההתכנסות הראשון‪ ,‬המטבח‪,‬‬
‫ולהפתעתן הן מצאו הכל הפוך ושבור ופתק גדול מתנוסס באמצע‪" :‬היינו כאן! השודדים‪"1‬‬
‫שבר‪ .‬רעידת אדמה‪ .‬ניפוץ חלום‪ .‬המחבוא התגלה‪.‬‬
‫אי אפשר היה להחזיר את הדברים לקדמותם‪.‬‬
‫פתאום החורשה לא היתה אי של בטחון ושקט‪ .‬פתאום היא התקשרה עם רוע‪ .‬הרס‪.‬‬
‫שודדים‪.‬‬
‫אי אפשר היה להמשיך ללכת לשם כמקום פולחן ואמונה‪ .‬זה נגמר‪.‬‬
‫המון דמעות נשארו שם בין האורנים‪ .‬ועוד יותר מדמעות‪ -‬אמונה תמימה בעולם טוב ‪,‬‬
‫בבטחון ובהצלה‪.‬‬
‫זמן רב לא נודעה זהות "השודדים"‪.‬‬
‫נעמי ויונה הפסיקו ללכת למחבוא שלהן‪.‬‬
‫היו אלה ימים קשים גם במחבואים של ילדים אחרים‪ .‬מישהו דאג לגלות‪ ,‬ולהרוס ולקלקל‪.‬‬
‫אחרי שנתיים נודע שהיו אלה ילדים צעירים מהן בשנתיים‪.‬‬
‫הבית במנרה‪ .‬צילום‪ :‬פנצ'ו‬
‫‪02‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫מוריץ מלינוף‬
‫כאשר נודע לי על כך‪ ,‬כמובן שהתחלתי לשאול אותו‪ ,‬אבל הוא לא משתף פעולה‪ ,‬ועד‬
‫שיכולתי לקבל תמונה מלאה עברו כמה ימים טובים‪ .‬סוף סוף‪ ,‬כאשר היה לו מצב רוח סביר‪,‬‬
‫הוא הרצה לי על הנושא‪.‬‬
‫מסתבר שהוא הוזמן ע"י גורמים מענף הרפת להציג את עבודת הגמר שלו בכנס רפתנים‬
‫שנערך באשקלון‪ .‬כאשר הוא חזר‪ ,‬ביקשתי תמונה מהכנס‪ .‬הוא הרים את ידו עם אצבע‪ ,‬ואני‬
‫החזרתי לו כמה קללות בערבית כדי שלא יוכל לפרש‪ .‬כשהבנתי שלא אקבל ממנו לא תמונה‬
‫ולא בטיח‪ ,‬הבנתי שהוא לא רוצה שאני אפרסם את זה בעלון שלנו‪....‬‬
‫ובכן‪ ,‬הסיפור התחיל כאשר הוא נדרש להכין נושא לקראת סיום הקורס‪ .‬הוא כינס את כל‬
‫עובדי רפת משמר העמק‪ ,‬מקום עבודתו‪ ,‬ואחרי דיונים רבים והצעה של רכז הרפת‪ ,‬הוחלט‬
‫על הנושא של תספורת פרות‪ .‬הנושא נראה לי הזוי מעט‪ ,‬מפני שאני יודע שבנות מסתפרות‪,‬‬
‫אבל פרות? ובכן‪ ,‬יש ימים שחום הקיץ מכביד על היצורים האלה‪ ,‬וזה משפיע על תנובת‬
‫החלב שלהן‪.‬‬
‫לשם עבודת הגמר הוא היה צריך שיתוף פעולה מהצוות‪ ,‬שנרתם למשימה הזאת‪ .‬שיתוף‬
‫הפעולה נחוץ מפני שיש קבוצת פרות שמספרים אותן ויש גם קבוצת ביקורת‪ ,‬ויש המון‬
‫נתונים נוספים שחייבים לרשום יום יום במשך כמה חודשים טובים‪ .‬אני אפילו לא מכיר את‬
‫הצוות של הרפת ממשמר העמק‪ ,‬אני מתפעל מהרמה הגבוהה של שיתוף הפעולה ביניהם‪.‬‬
‫מדהים!‬
‫אבל אני כרגע מצפצף על הנכד שלי‪ ,‬וביקשתי את עזרת מיקה נכדתי שתכתוב לי בעברית‬
‫תקינה‪ ,‬ובמקרה שמתן יעיר לי הערה‪ ,‬אז אני הפעם ארים לו את האצבע למעלה‪.‬‬
‫שלום ולהתראות‪,‬‬
‫מוריץ מלינוף‬
‫"פרה קונסטרקטיבית" מתוך אמנות ישראלית פוסט פופ ארט של דוד גרשטיין‬
‫‪05‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫יוסף בן משה‬
‫רוני דניאל אינו משכנע אותי‪ .‬לכן הצטרפתי ביום שישי ‪ 40.00.02‬לסיור בחברון של ארגון‬
‫"שוברים שתיקה"‪ ,‬קבוצת חיילים ששירתו בשטחים‪ ,‬ומספרים על האירועים שחוו בשרות‪.‬‬
‫התחנה הראשונה שלנו הייתה קריית ארבע‪ ,‬שם ביקרנו בפארק ע"ש "הקדוש הרב מאיר‬
‫כהנא" בו נמצא גם קברו של "קדוש" אחר‪ ,‬ברוך גולדשטיין‪ ,‬שרצח ‪ 46‬מתפללים מוסלמים‬
‫במערת המכפלה בפורים ‪.0662‬‬
‫מקריית ארבע נסענו למערת המכפלה ומשם הלכנו ברגל לרחוב השוהדא‪ .‬רחוב זה היה‬
‫הרחוב הראשי של המרכז המסחרי בעיר‪ ,‬והיום כל החנויות בו סגורות ודלתות הכניסה‬
‫לבתים אטומות עפ"י הוראת הצבא‪ .‬לתושבים המקומיים אסור ללכת או לנסוע ברחוב‪,‬‬
‫שמשמש למעבר למתנחלים בלבד‪ .‬בתנאים אלה רוב התושבים עזבו את בתיהם‪ ,‬כי מאוד‬
‫קשה לצאת דרך איזה פתח בחצר האחורית‪ .‬המעטים שנשארו נאלצו לחסום את‬
‫החלונות בסורגי ברזל וברשתות מפני האבנים שמשליכים אליהם המתנחלים‪.‬‬
‫הסיור היה בהדרכת צעירים ששירתו במקום‪ ,‬ובכל תחנה הסבירו לנו את המאפיינים שלה‬
‫וכיצד התמודדו עם גורמי טרור והגנו על המתנחלים‪ .‬במקביל גם תיארו לנו את שיטות הדיכוי‬
‫וההפחדה שהשתמשו בהן על מנת לעצב אוכלוסייה מקומית כנועה‪ .‬להלן‪ ,‬אחדות מהשיטות‪.‬‬
‫"מיפוי" – בוחרים סתם בית‪ ,‬עדיף באמצע הלילה‪ ,‬מעירים ומקימים את כל המשפחה‬
‫ואוספים אותם בסלון‪ ,‬מצלמים אותם ומציירים מפה של הבית‪ ,‬ועוזבים וכך הלאה‪ ,‬לבית‬
‫הבא‪ .‬אחר כך זורקים את הצילומים‪.‬‬
‫"מעצר דמה" – שוב בוחרים סתם בית או רחוב‪ ,‬תופסים בן‪-‬אדם‪ ,‬קושרים ידיו על הגב‬
‫באזיקון ושמים לו פלנלית בעיניים‪ ,‬מכניסים אותו לג'יפ ועושים כמה סיבובים בעיר או בכפר‬
‫ולאחר זמן מה משחררים אותו‪.‬‬
‫לא תמיד העצור הוא בן מזל שמשתחרר אחרי כמה סיבובים‪ .‬סגן אורי ארז ששירת בפלס"ר‬
‫‪ 210‬באזור שכם סיפר כי בחודש פברואר ‪ ,4100‬כשהיה קמב"צ בפלוגה של יצהר בחטמ"ר‬
‫שומרון‪ ,‬קיבל לידיו בחור בן ‪ 41-31‬אזוק וחסום עיניים‪ .‬ההוראה שקיבל היתה להכניסו לג'יפ‬
‫ולנסוע מאחורי רכב אחר‪ ,‬וכך עשה‪ .‬לאחר נסיעה ארוכה על דרכי עפר‪ ,‬הרכב המוביל נעצר‬
‫ושידר הוראה לשחרר את העצור‪ ,‬ואז‪" :‬מוציאים את הבחור שאין לו מושג איפה הוא‪,‬‬
‫מורידים את הכיסוי מהעיניים‪ ,‬משחררים את האזיקון מהידיים‪ ,‬נכנסים בחזרה לג'יפ ונוסעים‪.‬‬
‫ומיד התחיל לרדת גשם‪ ,‬חודש פברואר בגבעות שומרון קר אימים שם והוא עם המעיל שלו‬
‫בלי מטרייה‪ ,‬בלי מחסה‪ ,‬הכול מסביב גבעות קירחות‪ ,‬אין שילוט‪ ,‬כלום‪ ,‬כלום‪ ,‬רק רוחות‬
‫חזקות וגשמים‪ .‬והשארנו שם בן אדם זרוק‪ .‬אני לא יודע מה עלה בגורלו‪ ,‬יכול להיות שהוא‬
‫‪06‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫מת מהיפותרמיה‪ ,‬אני לא יודע‪ .‬חיפשתי והאירוע לא נרשם בשום מקום‪ ,‬העלמנו בן אדם"‬
‫(דברי אורי ארז)‪.‬‬
‫העדות של סגן אורי ארז פורסמה באתר "הארץ" ביום ‪ 7.6.02‬תחת הכותרת "לנפץ את‬
‫חומות האדישות"‪ ,‬לאחר שעברה את הצנזורה הצבאית‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬אם ראיתם בסרטונים מתנחלים התוקפים חקלאים פלשתינאים וחיילים שעומדים‬
‫בצד ולא מתערבים או מקרים בהם חיילים פועלים יחד עם מתנחלים נגד פלשתינאים‬
‫המשיבים מלחמה‪ ,‬ואמרתם 'זה לא יכול להיות'‪ ,‬אז יש לי חדשות‪ :‬החיילים פועלים כחוק‪ .‬לפי‬
‫תקנות שעת חרום (יהודה ושומרון)‪ ,‬הישראלים ו"הזכאים לעלות לישראל" (למשל יהודי‬
‫מברוקלין) כפופים בשטחים לחוק כאילו נמצאים בישראל‪ ,‬ורק המשטרה יכולה לעצור אותם‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬חייל שייגע במתנחל‪ ,‬גם אם הוא מותקף על‪-‬ידו‪ ,‬יועמד לדין‪ .‬וצודקים החיילים כאשר‬
‫אומרים שתפקידם זה להגן על היהודים ולא על הפלשתינאים‪ ,‬זה החוק ואנחנו יצרנו אותו‪.‬‬
‫ואנחנו אחראים על מה שקורה בשטחים‪.‬‬
‫החתמה לכרטיס אדי‬
‫חברים‪ ,‬מי לא ראה את השלט הגדול בכיכר‪" :‬רמת השופט‬
‫‪?"11%‬‬
‫אצלנו זה עבד עד כדי כך שנתן לנו "דרייב" והרגשנו ש"גם אנחנו יכולים"‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬החלטנו לארגן מבצעת החתמה לכרטיס אדי‪ .‬אם מישהו לא מכיר ומתעניין‪ ,‬מוזמן‬
‫להיכנס לאתר של עמותת אדי‪/http://www.agudatadi.org.il :‬‬
‫או לאתר של כרטיס אדי‪/https://www.adi.gov.il :‬‬
‫אנו חושבים שזאת חובה מוסרית‪ ,‬חברתית ואנושית להיות חתום על כרטיס אדי ואין שום‬
‫סיבה לא לעשות זאת‪ .‬בהמשך נארגן מפגש הסברה וערב מיוחד להחתמה‪.‬‬
‫אם הנושא חשוב לך או קרוב ללבך‪ ,‬אם את‪/‬ה מעוניין לעזור או להיות חלק באירגון‪ ,‬מוזמנים‬
‫ליצור קשר!‬
‫נשמח לראות הרבה הרבה חברים חותמים על כרטיס אדי!!‬
‫ענת עדי‪-‬רוזנברג‪ ,‬קוקי ואדי לזר‬
‫‪07‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫בני המשפחה‪ :‬רועי‪ ,‬בן ‪ ,34‬בעל עסק עצמאי להפקת אירועים‪ ,‬נועה‪ ,‬בת ‪ ,30‬מעצבת‬
‫גרפית‪ ,‬ויובל הקטנה ‪ -‬בת ‪ 2.5‬חודשים‪ .‬רועי ונועה הכירו בעבודה‪ ,‬דרך חברות משותפות‪.‬‬
‫נועה היא בת קיבוץ וחברת קיבוץ ויחד הם החליטו שיגורו כאן‪ .‬כזוג הם גרים כבר ‪ 3‬שנים‬
‫בקיבוץ‪ ,‬בשכנות למשפחות סומך‪ ,‬שניידר‪ ,‬רץ ואפלבאום‪.‬‬
‫נועה ורועי אוהבים לטייל‪ ,‬לאכול ולעבוד בגינה‪ ,‬ובשבתות מטיילים בשדות ומבלים עם‬
‫משפחה וחברים‪.‬הם מעידים על עצמם שבסולם מ‪ 0-‬עד ‪ 01‬הם מרוצים בדרגה ‪ 7‬מחייהם‬
‫כאן‪ .‬הם הכי אוהבים את השדות והמרחבים ברמות מנשה‪ ,‬אך מרגישים שחסרה כאן יותר‬
‫נגישות לדברים‪ .‬הדבר הכי "רמות מנשקי" בעיניהם הוא ריח של "על האש" בסופי השבוע‪,‬‬
‫כשהולכים בשבילי הקיבוץ‪.‬‬
‫לנועה ורועי אין עבורנו המלצות על סרטים או ספרים‪ .‬לאחרונה לא יצא להם לראות הרבה‬
‫סרטים או לקרוא ספרים‪ ,‬מכיוון שהיו עסוקים ביובל‪ .‬בטלויזיה נועה צופה בכל תוכנית שהיא‬
‫ריאליטי‪ ,‬ורועי מקפיד לצפות בכל תוכנית של ספורט‪.‬‬
‫השלימו‪ :‬מסתכלים על המציאות הישראלית וחושבים לעצמנו ש‪" .111‬כמה עצוב‪ .‬היה יותר‬
‫נחמד אם הכל היה יותר קל‪ .‬ושקט‪" .‬‬
‫חלומות לעתיד‪" :‬להמשיך ליהנות מהמשפחה‪ ,‬מהעיסוקים שלנו‪ ,‬וכמובן‪ ...‬עוד ילדים ‪"‬‬
‫מסר לסיכום ‪" :‬שנדע כולנו לחיות יחד בשיתוף וכבוד‪ ,‬ונעריך את כל מה שיש למקום‬
‫ולאנשים להציע‪ .‬שנהיה פחות עסוקים בכעס‪ ,‬ונהנה מחיים שקטים וטובים יחד‪" .‬‬
‫‪01‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫פינה בנושאי איכות הסביבה מאת מישל חכים‬
‫והפעם‪ :‬על הדברה ביולוגית‬
‫הדברה ביולוגית (כך ע"פ ויקיפדיה) היא התערבות יזומה של האדם במערכת אקולוגית‪,‬‬
‫שמטרתה להשיג שליטה על אוכלוסייתו של המזיק באמצעים אקולוגיים ובשיטות ביולוגיות‪.‬‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬בעקבות שימוש מסיבי בחומרי הדברה נגד מזיקים ומחלות בעיקר‬
‫בחקלאות‪ ,‬התברר כי הנזק הנגרם לאדם וסביבה הוא רב‪ .‬לכן‪ ,‬יותר ויותר מגדלים עוברים‬
‫לשימוש בהדברה יותר מקיימת ובטוחה כמו ההדברה ביולוגית‪.‬‬
‫דוגמאות להדברה ביולוגית בארץ יש למכביר‪ :‬שימוש בחיפושית מושית השבע (פרת משה‬
‫רבינו) או בצרעות כנגד כנימות; שימוש בזבובי פירות‬
‫עקרים לשלוט בכמות הזבובים;‬
‫שימוש בבזים אדומים או תנשמות למיגור מכרסמים‬
‫קטנים‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬בארץ קיבוץ שדה אליהו מוביל את‬
‫התחום‪.‬‬
‫ואיך כל זה קשור אלינו ?‬
‫גם ברמות מנשה ניסינו לעשות שימוש בשיטות הדברה‬
‫ביולוגיות‪.‬‬
‫ברחבי הישוב פרסנו ‪ 3‬תיבות קינון של תנשמות למיגור מכרסמים‪ .‬תיבה אחת ליד משפחת‬
‫בן יוסף בהרחבה‪ ,‬תיבה שניה בחורשה ליד הבריכה‪ ,‬והתיבה השלישית מול הבית של‬
‫משפחת קורן‪ .‬התנשמת הינה ציידת לילית מעולה של עכברים ‪ -‬זוג תנשמות מקנן יכול לצוד‬
‫עד כ ‪ 3111 -‬מכרסמים בעונת קינון אחת‪ .‬לפני כשנתיים היו לנו קינונים מוצלחים‪ ,‬בשנה‬
‫האחרונה כניראה עקב עבודות השיפוץ של כבישי הקיבוץ לא נצפו קינונים נוספים‪.‬‬
‫בנוסף פרסנו תיבות קינון לעטלפי חרקים בעיקר סביב גני המשחקים (במתחם החינוך)‪.‬‬
‫תיבות אלו נראות כמו תיבת דואר גדולה‪ .‬מסתבר כי בישראל יש כ‪ 34 -‬זני עטלפים! רק אחד‬
‫מתוכם ניזון מפירות וכל השאר ניזונים מחרקים‪ .‬בשנים עברו הופעלה הדברה מסיבית למגר‬
‫את הנזקים של אותו עטלף פירות‪ ,‬דבר שדילל משמעותית את כל אוכלוסיות העטלפים‪ ,‬כיום‬
‫יש הבנה גדולה יותר של התועלות שמביאים העטלפים לשמירה על האיזון האקולוגי‪.‬‬
‫לצערי לא נחלנו הצלחה בקינון של עטלפים‪.‬‬
‫נתראה בחודש הבא בפינה הירוקה‪.‬‬
‫מישל‬
‫‪06‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫את המאמר הבא‪ ,‬שנכתב על ידי אבישי גרוסמן מעין שמר‪ ,‬שלח למערכת צביקה שני‪ .‬צביקה‬
‫קרא את המאמר בישיבה הראשונה של ועד ההנהלה החדש‪ ,‬לפני כ‪ 3-‬חודשים‪ ,‬מתוך‬
‫הרגשה שהוא משקף את תחושותיו‪.‬‬
‫מאת אבישי גרוסמן‪411214102 ,‬‬
‫בקיבוץ הדיפרנציאלי לא תתרחש מהפכה‪ .‬אפילו מרד של מקבלי המשכורות הנמוכות לא‬
‫יתרחש‪ .‬בחלוף השנים מסתבר‪ ,‬שרוב רובם של החברים התרגלו למציאות החדשה וחלקם‬
‫הגדול השלימו עם העובדה שחבריהם‪ ,‬הנמצאים בעמדות הנהלה‪ ,‬מקבלים משכורות גבוהות‬
‫בהרבה מהמשכורת המוענקת להם‪.‬‬
‫יותר ויותר חברים שותקים את עלבונם ומשלימים עם העובדה שהחברים‪ ,‬שלפני שמותיהם‬
‫כתובה המילה מנהל‪ ,‬מסוגלים להשיג רמת חיים גבוהה הרבה יותר‪ ,‬ובעיקר לסייע לבניהם‬
‫שחלקם חיים בקיבוץ ואחרים העדיפו את החיים מחוצה לו‪ .‬מכאן‪ ,‬שחוסר השוויון במציאות‬
‫הקיבוצית "המתחדשת" משפיע גם על הדור השני ולפעמים גם על הנכדים‪ ,‬המהווים כבר‬
‫את הדור השלישי לשינוי‪.‬‬
‫כמו שדיירי שכונות העוני‪ ,‬שחלקם רעבים ללחם‪ ,‬לא מתמרדים נגד הממסד הישראלי‬
‫המקפח אותם‪ ,‬כך גם חברי הקיבוץ שמשכורותיהם נמוכות‪ .‬מתרגלים‪ ,‬משלימים‪ ,‬שותקים‬
‫את עלבונם ומנסים כל אחד בנפרד להשיג פירורים הנופלים משולחנם של החזקים בקהילה‬
‫הקיבוצית‪ .‬עוצמת ההרגל וההשלמה מוליכה אל "שתיקת הכבשים" ואל פירוק הסולידריות‬
‫המעמדית של מקבלי המשכורות הנמוכות‪.‬‬
‫הבושה ומוסר הכליות נעלמו כבר מזמן מהחצר שפעם היתה קיבוץ‪ .‬חלק גדול מבעלי היכולת‬
‫לא מרגישים בושה בגין זכויות היתר‪ ,‬שמעניקים להם ההסדרים שבמסגרת הקיבוץ‬
‫הדיפרנציאלי‪ .‬אולי אפילו להיפך‪.‬‬
‫כל מי שעיניו בראשו יודע‪ ,‬שמאבק על הגשמת הזכויות של מעוטי היכולת לא יתרחש‬
‫במציאות הקיבוצית החדשה‪ .‬ההרגל‪ ,‬האינטרס האישי וההשלמה חזקים יותר מתחושת‬
‫הקיפוח וחוסר הצדק‪ ,‬המתקיימים במציאות הקיבוצית שהשתנתה‪.‬‬
‫בעלי המשכורות הגבוהות‪ ,‬המוענקות להם מכספי הציבור הקיבוצי‪ ,‬יכולים לישון בשקט‪.‬‬
‫זכויות היתר שלהם מובטחות ואיש לא יאיים לפגוע בהן‪ .‬וזאת בדומה לשכבות העשירות‬
‫בציבור הישראלי שבטוחות‪ ,‬שהעניים וחסרי יכולת לא ימרדו נגד המציאות המקפחת אותם‪.‬‬
‫כי גם הם התרגלו למצבם והשלימו עם תוצאותיו‪ .‬רצינו להיות כמו כולם כבר אמרנו?‬
‫‪41‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫מאת קוקי לזר‬
‫החורף כבר כאן‪ ,‬רוח‪ ,‬גשם וסופגניות כבר בכל המאפיות‪ ,‬כיף כיף כיף ‪):‬‬
‫לאחרונה הוזמנתי ע"י הנהלת האגודה לסיכום הפעילות של השנה והצגת הבקשות‬
‫המיוחדות לתקציב התרבות לשנה הבאה‪.‬‬
‫שמחתי לקבל הרבה פידבקים טובים על הפעילות שלנו במשך השנה‪ ,‬וגם על העמידה‬
‫בתקציב השנתי בלי חריגות‪ .‬בהקשר לזה‪ ,‬ציינתי שהשנה הצלחנו ליצור יחסים וקשרים עם‬
‫גופים חיצוניים שתרמו לפעילויות שונות וחדשות ברמות מנשה להנאת כלל הציבור‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫קיבלנו מענק מהמועצה‪ .‬בנוסף‪ ,‬ביחד עם מיכל קן תור‪ ,‬מהתנועה הרפורמית שעובדת עם‬
‫המועצה‪ ,‬קיימנו את "תיקון ליל שבועות ‪ -‬כוכבים בחוץ"‪ ,‬אירוע ראשון מסוגו שכבר הבטיח‬
‫את מקומו ברשימת האירועים השנתיים של המועצה‪ ,‬ואנחנו זכינו לארח אותו ברמות מנשה‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬לאחר פנייה לבית הספר התיכון "מגידו" קבלנו אישור ל ‪ 4‬נערים (עמוס סוקול וירדן‬
‫לנגבורד) שיעשו בתרבות שלנו את שעות ההתנדבות בקהילה שלהם‪ ,‬ויעבדו בתחומים‬
‫שונים כמו לוגיסטיקה ויוזמות שונות‪ ,‬במשך השנה הקרובה במסגרת שעות ההתנדבות לבית‬
‫הספר‪ .‬מקווה שזו רק התחלה של מסורת‪ ,‬יחד עם הזדמנות לשלב ולערב נערים בעשייה‬
‫הקהילתית שלנו בצורה יותר רצינית (וגם לחסוך כסף‪ .)...‬שיתופי פעולה אלו מאפשרים לנו‬
‫פעילויות תרבות נוספות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬כנראה יתקיים ערב מיוחד לקראת חנוכה ויש כוונה לקיים‬
‫פעם בחודש קבלת שבת במתכונת קצת אחרת‪...‬הכל מתבשל ממש בימים אלו‪.‬‬
‫הסברתי גם שמאז שאני בתפקיד (כמעט ‪ 2‬שנים) בקושי קנינו ציוד יום יומי לתפקוד בסיסי‪.‬‬
‫חברי ההנהלה הבינו שיש צורך בשיפור מצב הציוד הכללי של התרבות (במיוחד הגברה‬
‫ותאורה‪ ,‬וגם כיסאות‪ ,‬שולחנות ועוד)‪ .‬חשוב לי לציין שהרגשתי נכונות למצוא מקורות לקניות‬
‫אלו ואני מקווה שאכן יהיה כך‪.‬‬
‫ולקראת חנוכה ברמות מנשה‪ ,‬רשמו ביומנים‪:‬‬
‫בוקר יצירה להורים וילדים ‪ -‬שבת ‪ 41.04‬משעה ‪ 01:31‬בחדר האוכל‪.‬‬
‫טקס חנוכה יישובי‪ :‬יום שלישי ‪ - 43.04‬פרטים נוספים בהמשך‪.‬‬
‫השנה מסיבת חנוכה תתקיים בשיתוף מלא עם קבוצת שנת מצווה‪ ,‬וחלק גדול מאורגן ע"י‬
‫הורים ונערים‪ ,‬לתפארת‪ ,‬גבורה וניסים ברמות מנשה!‬
‫זהו להפעם‪,‬‬
‫קוקי‬
‫‪40‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫בעריכת אפרת בליקשטיין‬
‫הפעם החלטנו לאפשר הצצה קטנה לבעלי עסקים קטנים‪ ,‬מאנשי רמות מנשה‪.‬‬
‫ואכן גילינו מספר לא קטן של עסקים‪ ,‬מעניינים‪ ,‬מגוונים ושונים‪.‬‬
‫ואם‪ ,‬בתום לב‪ ,‬שכחנו מישהו או מישהם‪ -‬מוזמנים לפנות אלינו ונתקן את הדבר בעלון הבא‪.‬‬
‫חנה גיסר‬
‫מטפלת בהילינג וברפואה אינדיאנית‬
‫מדובר בטיפול אנרגטי המלווה בשיחה מקדימה‪ ,‬פתיחה בקלפים שונים‬
‫לבירור המצב בו מצוי האדם וזיהוי תהליך הריפוי‪ ,‬אותו בא לעבור‪.‬‬
‫בנוסף אני מעבירה סדנאות בטבע‪" :‬מעגלים בלב הטבע"‪ -‬סדנאות‬
‫חווייתיות המיועדות לגני ילדים‪ .‬הסדנאות מפגישות את הילדים והצוות‬
‫החינוכי עם מעגל הריפוי האינדיאני‪ ,‬המכיר ביסודות הטבע (אש‪ ,‬מים‪ ,‬אדמה ואוויר) כחלק‬
‫מהטבע האנושי‪ ,‬ומאפשר שפה ייחודית להעצמת הילדים‪.‬‬
‫הטיפול בקליניקה (הנמצאת סמוך למתקני השעשועים בגן השישים)‪ ,‬מיועד לילדים‪ ,‬נערות‬
‫ונשים‪ ,‬הנמצאים בזמן של שינוי‪ ,‬משבר או מחלה ומעוניינים בתמיכה אנרגטית וליווי רוחני‪.‬‬
‫מירב רון פרנס‬
‫מעצבת גרפית לדפוס‬
‫אני עובדת בעיקר עם חברות הייטק כמו ‪ .One ,HP‬מכינה לכנסים את כל התדמית‬
‫והחומרים המחולקים בהם ‪ :‬ביתנים‪ ,‬מצגות‪ ,‬פוסטרים‪ ,‬תפאורה‪ ,‬פולדרים‪ ,‬תגי זיהוי של‬
‫העובדים‪.‬‬
‫לחברות אני מכינה גם תהליך של מיתוג‪ ,‬החל משלב הלוגו עד הדפוס כולל ניירת ואמצעי‬
‫תדמית‪ .‬כמו כן אני עושה גם קטלוגים‪ ,‬פוסטרים‪ ,‬ואריזות‪.‬‬
‫הסטודיו שלי נמצא בביתי שבהרחבה‪.‬‬
‫דוגמה לעבודה שעשיתי עבור משרד החינוך הם הפוסטרים שתלויים‬
‫במסדרונות בי"ס עומרים‪ ,‬וכמוהם תלויים פוסטרים בבתי ספר רבים‬
‫בארץ‪.‬‬
‫*חשוב לנו לציין שמירב עושה את כל הכרזות של ועדת התרבות‪ ,‬של‬
‫הגלריה‪ ,‬של ועדת ותיקים – וכל אלו בהתנדבות מלאה! כל הכבוד!‬
‫‪44‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫רקפת סנש שקילר‬
‫מרפאה בעיסוק (‪)152-4443565‬‬
‫ריפוי בעיסוק הוא מקצוע טיפולי‪ ,‬חינוכי שיקומי המתמקד בתפקוד הילד‬
‫ובשילובו במשפחה ובקהילה‪ .‬בתחום זה אנו עובדים עם אוכלוסיות מגוונות‬
‫של ילדים בעלי אבחנות רפואיות או תפקודיות שונות‪ ,‬ועוסקים בשיפור‬
‫ושימור איכות החיים של הילד‪.‬‬
‫סיימתי תואר ראשון באוניברסיטת חיפה בשנת ‪ 4111‬ובהמשך למדתי את שיטת אלבאום‪.‬‬
‫עבדתי כשמונה שנים בחולון בהתפתחות הילד‪ ,‬בניצן עם ילדים לקויי למידה‪ ,‬וכמה שנים‬
‫במגדל העמק ב"כוכב הילדים"‪ .‬כמו כן הדרכתי אמהות בטיפות חלב ועשיתי ליווי התפתחותי‪.‬‬
‫לפני כחצי שנה עברתי לקליניקה שלי בקיבוץ‪ ,‬שנמצאת ליד חדר התנועה בקיבוץ ונקראת‬
‫"נקודות – ריפוי בעיסוק לילדים"‪.‬‬
‫בקליניקה אני עורכת אבחונים וטיפולים‪ ,‬מספקת הדרכה וייעוץ להורים‪ ,‬ועורכת קבוצות‬
‫מוכנות לכיתה א'‪ .‬באמצעות שימוש בטכניקות מגוונות‪ ,‬אני משלבת בין העבודה הגופנית‪,‬‬
‫המוטורית והקוגניטיבית עם העולם הרגשי של הילד‪.‬‬
‫מגיעים אלי ילדים מגיל לידה עד גיל ‪ ,01‬בדרך כלל בעקבות הפניה של גננות ומורות‪ ,‬או דרך‬
‫רופאי הילדים‪ ,‬ודרך הסכם עם כללית מושלם‪ .‬כל פנייה מקבלת מענה מהיר ומקצועי‪.‬‬
‫יעל פרי‬
‫מעצבת פנים‬
‫כמעצבת פנים אני עוסקת בתכנון והלבשת הבית‪ ,‬יחד עם הלקוח ובליווי צמוד שלו ‪,‬מתחילת‬
‫הפרויקט ועד לסיומו‪.‬‬
‫בהכוונה ובהמון סבלנות‪ ,‬אנו מרכיבים יחד את הפאזל שישקף את הזהות‬
‫האישית של תושבי הבית‪ ,‬ישבץ חלומות‪ ,‬אך בעיקר ישרת באופן מיטבי את‬
‫החיים בו‪ .‬קהל היעד שלי הם תושבי המועצה והסביבה‪ ,‬הבונים או משפצים‬
‫את ביתם‪.‬‬
‫פגישות העבודה מתקיימות בדר"כ בבית הלקוח‪ .‬עבודת התכנון מתבצעת‬
‫במשרד הביתי שלי‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫גיל פלד‬
‫מומחה במערכות מידע‬
‫עוסק בפרויקטים של מערכות מידע‪ ,‬אבטחת מידע‪ ,‬והקמת‬
‫תשתיות‪.‬‬
‫נותן שרות וייעוץ לעסקים בתחום מערכות מידע‪.‬‬
‫כבר ‪ 06‬שנים עובד בתחום‪ ,‬ומהן שנתיים כעצמאי‪.‬‬
‫נותן שירותים בעיקר לחברות גדולות‪ ,‬עסקים קיבוציים‬
‫וחברות הייטק‪ .‬חולק משרד עם שירלי רוכמן‪ ,‬ליד המרפאה‪.‬‬
‫שירלי רחל רוכמן‬
‫מעצבת תקשורת חזותית‬
‫במקצועי אני מעצבת גרפית‪ -‬משלב הרעיון ועד התוצר הסופי‪ .‬ההתמחות‬
‫העיקרית שלי היא בעיצוב פורמטים מורכבים מרובי טקסט‪ :‬חוברות‪,‬‬
‫מגזינים‪ ,‬ספרים‪ ,‬קטלוגים וכו'‪.‬‬
‫אני עובדת בתחום מאז סיום לימודי בבצלאל בשנת ‪.4116‬‬
‫ערכתי גרפית מגזינים בהוצאת שוקן‪ ,‬גלובס‪ ,‬טיים אאוט‪ ,‬ועכשיו אני מעצבת את המגזין‬
‫ליברל‪ .‬אני גם מרצה בסמינר הקיבוצים ובמכללה למינהל‪.‬‬
‫לקוחותי הם בעלי עסקים בינוניים וחברות‪.‬‬
‫המשרד נמצא מול המרפאה‪ ,‬ליד משרדו של אליעזר פלד‪.‬‬
‫מיכל פרי‬
‫מאמנת ארגונית ואישית‬
‫אימון הוא תחום מתפתח‪ ,‬העוסק בצמיחה‪ ,‬התפתחות ושינוי‬
‫אישי ומושתת על יסודות הפסיכולוגיה החיובית‪ .‬אני מאמנת‬
‫מוסמכת בארגונים כולל ליווי מנהלים‪ ,‬אימון צוותים‪ ,‬עריכת‬
‫סדנאות בנושאי ניהול זמן‪ ,‬חשיבה יצירתית‪ ,‬העצמה וסינרגיה‪ .‬בנוסף אני מאמנת אישית‬
‫ומלווה באופן אישי אנשים אשר רוצים ומוכנים להתפתח ולעשות שינוי בחייהם‪.‬‬
‫קהל היעד שלי הם ארגונים וחברות אשר מעוניינים לעלות לרמה חדשה‪ ,‬להשקיע בהון‬
‫האנושי שלהם ולשפר את הביצועים הניהוליים והאישיים‪ .‬בנוסף מגיעים אלי אנשים פרטיים‬
‫אשר רוצים להתפתח ולשנות‪ .‬המשרד שלי נמצא ברמות מנשה מעל המרפאה‪.‬‬
‫פרטי קשר‪054-5355434 [email protected] mp-coach.co.il :‬‬
‫‪42‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫נועה רונן‬
‫תרפיסטית באמנות‪ 1‬טיפול משפחתי וזוגי‪1‬‬
‫אני תרפיסטית באמנות‪ ,‬בעלת רישיון משרד הבריאות מזה חמש עשרה‬
‫שנים‪ ,‬ועובדת בקליניקה בעיקר עם מתבגרים ומשפחותיהם‪ .‬הטיפול‬
‫באמנות הנו תחום טיפולי המאפשר התמודדת עם קשיים ואתגרים שונים‬
‫בחיי המטופל באמצעות התווך של החומרים‪ ,‬היצירה והמטפל‪.‬‬
‫את העיסוק בטיפול התחלתי כיועצת חינוכית ועסקתי בכך שש שנים‪,‬‬
‫במהלכם רכשתי את מקצוע הטיפול באמנות ולמדתי את התואר השני ותעודת ההוראה‪.‬‬
‫כמטפלת באמנות עבדתי עם אוכלוסיית ילדים חרשים ולקויי שמיעה ב"שמע"‪ ,‬במחלקת נוער‬
‫פתוחה שבבית החולים "גהה" במשך ‪ 04‬שנים ובתיכון לנוער עם הפרעות התנהגותיות‬
‫ורגשיות‪ .‬אני עובדת באופן פרטי מזה עשר שנים מתוכן בשלוש האחרונות בקליניקה‬
‫שבקיבוץ ‪ .‬כמו כן אני מדריכה סטודנטים ומטפלים מהתחום‪ .‬בנוסף אני מתמחה בטיפול‬
‫משפחתי וזוגי ועובדת בתחנה ציבורית לטיפול משפחתי וזוגי בחדרה מזה חמש שנים‪.‬‬
‫קהל היעד שלי בקליניקה הנו בעיקר מתבגרים ומשפחותיהם‪ ,‬כאשר גיל ההתבגרות נע מגיל‬
‫עשר ועד קרוב לשלושים‪ .‬רוב המטופלים פונים מחוץ לקיבוץ‪.‬‬
‫הדס הלוי הייטנר‬
‫גרונטולוגיה – מדעי הזקנה‪1‬‬
‫מזה ‪ 40‬שנה אני עוסקת בתחום הזקנה מהיבטיה השונים‪ .‬אני פועלת במישורים רבים‬
‫הקשורים לתחום ובעיקר בליווי‪ ,‬יעוץ‪ ,‬אבחון והדרכה בבתים סיעודיים רבים בעיקר בקיבוצים‬
‫ובמסגרות פרטיות‪.‬‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬התמחיתי בליווי אובדן ושכול (טנטולוגיה)‪ .‬אני‬
‫מלווה בקליניקה אנשים ומשפחותיהם המתמודדים עם מצבי משבר‪,‬‬
‫ומחלות ממושכות וסופניות‪( .‬דמנציה‪ ,‬אלצהיימר‪ ,‬סרטן‪ ,‬מחלות‬
‫נוירולוגיות‪ ,‬נכות וכיו"ב)‪ .‬הייעוץ הטנטולוגי מיועד לאבלים המתאבלים‬
‫על יקיריהם שהלכו לעולמם בנסיבות שונות‪ ,‬ולאנשים שאיבדו‬
‫ומאבדים חלקים משמעותיים בחייהם‪.‬‬
‫בקליניקה שלי‪ ,‬הממוקמת במרכז הקיבוץ (בצמוד לגנון "פרפר")‪,‬מתקיים מפגש אנושי‪ ,‬רגיש‪,‬‬
‫תומך ומכיל‪ .‬אני שותפה למסע ולדרך‪ ,‬שהיחידים והמשפחות מאפשרים לי לקחת בו חלק‪,‬‬
‫ולסייע בהפגת הגעגועים ובעיקר בעיבוד הפרידה והאבדנים‪.‬‬
‫אני מאמינה בקשר ישיר‪ ,‬ולכן קהל הפונים אליי מגוון מאוד‪ ,‬מהסביבה הקרובה והרחוקה‬
‫וממגוון גילאים רחב‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫השבוע נפרדנו בצער מחברנו‬
‫ישעיהו (צפ) טיכאור‬
‫אנו משתתפים בצערה של משפחת פסואה במותה של‬
‫אסתר ברסניאק‬
‫אמה של ענת‬
‫גבי ורנר‬
‫י"ד בכסלו תשמ"ג‬
‫‪31.00.0614‬‬
‫יצחק זקס‬
‫י"ז בחשון תשנ"ו‬
‫‪01.00.0665‬‬
‫עליזה הרץ‬
‫כ"ח בכסלו תשס"ב‬
‫‪02.00.4110‬‬
‫צילום‪ :‬פנצ'ו‬
‫‪46‬‬
‫עלון רמות מנשה – נובמבר ‪4102‬‬
‫למתגייסים לצה"ל‬
‫טל איזנפלד‬
‫עידו ברק‬
‫למשתחררים מצה"ל‬
‫גלעד איזנפלד‬
‫ענוג סומך‬
‫ספיר צור‬
‫מערכת העלון‪ :‬אפרת בליקשטיין‪ ,‬יונה גור‪ ,‬לילך ערמוני שמעוני‪.‬‬
‫מאמרים‪ ,‬דעות‪ ,‬כתבות‪ ,‬מחשבות‪ ,‬תגובות אפשר לשלוח למייל‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪47‬‬